סיכום מבוא לפסיכולוגיה- זיו בנטולילה

‫סיכום‬
‫מבוא לפסיכולוגיה‬
‫‪2020‬ב‬
‫מעודכן לתאריך‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬
‫תוכן עניינים‬
‫עמודים‬ ‫נושא‬ ‫פרק מספר‬
‫עמוד‪2 :‬‬ ‫נושא‪ :‬מבוא לפסיכולוגיה ‪2020‬ב‬
‫‪ 1‬הפסיכולוגיה בחיינו‬
‫‪ 1.1‬מה מייחד את הפסיכולוגיה מתחומי דעת אחרים‬
‫‪ 1.1.1‬הגדרות‬
‫פסיכולוגיה – מדע החוקר את התנהגותם של יחידים ואת התהליכים המנטליים העוברים עליהם‬ ‫•‬
‫שיטה מדעית – מערכת שיטתית של צעדים לאיסוף מידע אובייקטיבי ולפירושו באופן שנועד לצמצם טעויות‬ ‫•‬
‫ולהניב הכללות מוצדקות‬
‫התנהגות – האופן שבו האורגניזם מסתגל לסביבתו‪.‬‬ ‫•‬
‫אפשר לחקור את התנהגות היחיד בסביבתו הטבעית או בתנאים מבוקרים במעבדת מחקר‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 1.1.2‬מטרות הפסיכולוגיה‬
‫מטרתו של פסיכולוג העורך מחקר בסיסי היא לתאר התנהגות‪ ,‬להסבירה‪ ,‬לנבא אותה ולפקח עליה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 1.1.2.1‬לתאר את ההתנהגות‬
‫• על החוקר לערוך תצפיות מדויקות על ההתנהגות‪.‬‬
‫• נתוני ההתנהגות – דיווחים על התצפיות בהתנהגות אורגניזמים ועל התנאים שבהם התרחשה ההתנהגות‪.‬‬
‫• תיאור ההתנהגות מתחלקת לשלושה "רמות" תיאור‪:‬‬
‫‪ o‬ברמה הכוללת ביותר – החוקרי בוחנים את התנהגותו של האדם השלם בהקשרים חברתיים ותרבותיים‬
‫מורכבים;‬
‫‪ o‬ברמה מפורטת – הפסיכולוגים מתמקדים ביחידות קטנות ומצומצמות יותר של ההתנהגות;‬
‫‪ o‬ברמה מפורטת מאוד – חוקרים מנסים לגלות את היסודות הביולוגיים של ההתנהגות‪ .‬למשל‪ :‬באמצעות‬
‫איתור המקומות במוח שבהם מאוחסנים סוגים שונים של זיכרון‪.‬‬
‫‪ 1.1.2.2‬להסביר את ההתנהגות‬
‫• תיאורים חייבים להיצמד למה שאפשר לתפוס בעזרת החושים‪.‬‬
‫• הסברים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬חורגים במכוון מעבר למה שניתן לצפייה‪.‬‬
‫• ההתנהגות מושפעת משילוב של גורמים‪:‬‬
‫‪ o‬גורמים בתוך היחיד (מבנה גנטי‪ ,‬מוטיבציה‪ ,‬הערכה עצמית וכו')‪.‬‬
‫‪ o‬גורמים מחוץ ליחיד (נהג שמתוסכל בעקבות פקק‪ ,‬ילד הרוצה לרצות מורה בשביל לזכות בפרס)‪.‬‬
‫• פסיכולוגים הרוצים להסביר התנהגות מביאים בחשבון כמעט תמיד את שני סוגי הגורמים‪.‬‬
‫• לעיתים קרובות מטרתו של הפסיכולוג היא למצוא סיבה אחת עיקרית שהיא הגורם להתנהגויות השונות‪.‬‬
‫• הניסיון לקבוע איזה מן ההסברים הוא המתאים ביותר לדפוס התנהגות נתון מאפיין מחקרים פסיכולוגיים רבים‪.‬‬
‫‪ 1.1.2.3‬לנבא את ההתנהגות‬
‫• ניבויים בפסיכולוגיה הם השערות בדבר הסיכויים להתרחשותה של התנהגות מסוימת‪ ,‬או להימצאותו של קשר‬
‫מסוים בין משתנים‪.‬‬
‫• הסברים שונים להתנהגות כלשהי או לקשר מסוים בין תופעות‪ ,‬מוערכים בדר"כ לפי היכולת שלהם לנבא באופן‬
‫מדויק ומקיף התנהגות עתידית‪.‬‬
‫• כלומר‪ ,‬יש לנסח ניבויים מדעיים בדיוק מרבי‪ ,‬כדי שיהיה אפשר להעמידם במבחן; אם הממצאים אינם תומכים‬
‫בהם – יש לדחות אותם‪.‬‬
‫• על מנת לשפר ניבויים עתידיים יערוך החוקר שינויים שיטתיים בתנאי הסביבה ויצפה בהשפעתם‪.‬‬
‫‪ 1.1.2.4‬לפקח על ההתנהגות‬
‫• משמעותם של פיקוח ושליטה היא לגרום להתנהגות (במסגרת המחקר) להתקיים או לחדול – להתחיל אותה‪ ,‬לשמר‬
‫אותה‪ ,‬להפסיק אותה‪ ,‬להשפיע על צורתה‪ ,‬כוחה או קצב הופעתה‪.‬‬
‫• רבים מהפסיכולוגים מאמינים שאפשר למעשה לשנות כל דפוס של התנהגות בלתי רצויה בעזרת התערבות‬
‫מתאימה‪.‬‬
‫‪ 1.2‬התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית‬

‫‪ 1.2.1‬היסודות ההיסטוריים של הפסיכולוגיה‬
‫בשלהי המאה ה‪ 19-‬החלה הפסיכולוגיה לצמוח כתחום דעת‪ ,‬כאשר חוקרים יישמו את טכניקות המעבדה כדי‬ ‫•‬
‫לחקור את שאלות היסוד שהעסיקו את הפילוסופים‪.‬‬
‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫וילהלם וונדט (‪ )Wilhelm Wundt‬ייסד בשנת ‪ 1879‬את המעבדה הרשמית הראשונה שעסקה בפסיכולוגיה ניסויית‪.‬‬ ‫•‬
‫וונדט רצה להבין את התהליכים העומדים בבסיס החישה והתפיסה ואת מהירותם של תהליכים מנטליים פשוטים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 1.2.1.1‬סטרוקטורליזם‪ :‬תוכנה של התודעה‬

‫• סטרוקטורליזם – חקירת המבנה המנטלי וההתנהגות‬
‫• הסטרוקטורליזם התבסס על ההנחה שלפיה אפשר להבין את כל החוויות המנטליות האנושיות כצירוף של‬
‫מרכיבים בסיסיים‪.‬‬
‫• המורשת הפסיכולוגית של וונדט נותנת דגש על הגישה המדעית‪ ,‬הקפדה על מדידה מדויקת וניתוח סטטיסטי של‬
‫הנתונים‪.‬‬
‫• אינטרוספקציה – האדם בודק בשיטתיות את מחשבותיו ואת תחושותיו ביחס לחוויות חושיות שהוא חווה‪.‬‬
‫• טיצ'נר הדגיש את ה"מה" של התוכן המנטלי יותר מאשר את ה"למה" או ה"איך" של החשיבה‪.‬‬
‫• פסיכולוגים רבים מתחו ביקורת על הסטרוקטורליזם משלוש בחינות‪:‬‬
‫‪ o‬רדוקציוניסטי – מצמצם את כל החוויות האנושיות המורכבות לכדי תחושות פשוטות;‬
‫‪ o‬עוסק בחלקים בלבד – הוא שואף לחבר אלמנטים או יסודות לשלם‪ ,‬ואינו חוקר ישירות התנהגויות‬
‫מורכבות או שלמות;‬
‫‪ o‬מבוסס על התודעה – חוקר רק דיווחים מילוליים של תודעה אנושית מודעת‪ ,‬ומתעלם מחקר בני אדם‬
‫שאין להם את היכולת לתאר את החוויות הפנימיות שלהם‪ ,‬ביניהם‪ :‬ילדים ופגועי נפש‪ ,‬וכן מתעלם גם‬
‫מחקר בעלי חיים‪.‬‬
‫• הפסיכולוג הגרמני מקס ורטהיימר (‪ )Max Wertheimer‬הציע אחת מן החלופות החשובות לסטרוקטורליזם‪:‬‬
‫גשטאלט‪.‬‬
‫• גשטאלט – גישה זו מתמקדת בדרך שבה התודעה מבינה חוויות רבות כתבניות מאורגנות ושלמות‪ ,‬ולא כסכום של‬
‫חלקים פשוטים‪.‬‬
‫‪ 1.2.1.2‬פונקציונליזם‪ :‬תודעה עם מטרה‬

‫• על פי ג'יימס‪ ,‬חקר התודעה לא הצטמצם ליסודות‪ ,‬למרכיבים ולמבנים (בהתאם לגישה הסטרוקטורליסטית)‪.‬‬
‫• ג'יימס טען שפעולותיהם ותפקידיהם של התהליכים המנטליים הם החשובים ולא תוכני התודעה‪.‬‬
‫• פונקציונליזם – תפיסה של תודעה והתנהגות‪ ,‬המתמקדת בבחינת התפקודים שלהן ביחסי הגומלין של האורגניזם‬
‫עם סביבתו‪.‬‬
‫• על פי הפונקציונליסטים השאלה המרכזית שיש לענות עליה במחקר פסיכולוגי היא‪" :‬מהי הפונקציה או המטרה‬
‫של כל פעולה התנהגותית?"‪.‬‬
‫• אבי אסכולת הפונקציונליזם בארה"ב היה ג'ון דיואי (‪.)John Dewey‬‬
‫• התיאוריות של דיואי נתנו תנופה לחינוך הפרוגרסיבי בבית הספר הניסויי שלו ובמקומות רבים אחרים בארה"ב‪.‬‬
‫בזכותו‪ ,‬הלמידה באמצעות שינון נזנחה לטובת הלמידה באמצעות עשייה‪.‬‬
‫• על פי תפיסתו של ג'יימס‪ ,‬יש בפסיכולוגיה מקום לרגשות‪ ,‬לעצמי‪ ,‬לרצון‪ ,‬לערכים ואפילו לחוויה דתית מיסטית‪.‬‬
‫• לפי ג'יימס‪ ,‬מטרת הפסיכולוגיה טמונה בהסבר ולאו דווקא בבקרה ניסויית‪.‬‬
‫‪ 1.2.1.3‬מורשתן של שתי הגישות‬

‫• פסיכולוגים כיום בוחנים גם את מבנה ההתנהגות (= סטרוקטורליזם) וגם את תפקודה (= פונקציונליזם)‪.‬‬
‫‪ 1.2.2‬גישות פסיכולוגיות בנות זמננו‬

‫נקודות המבט משפיעות על מה שפסיכולוגים מחפשים‪ ,‬המקומות שבהם הם מחפשים ושיטות המחקר שהם‬ ‫•‬
‫בוחרים להשתמש בהן‪.‬‬
‫רוב הפסיכולוגים שואלים מושגים מגישות אחדות ומשלבים ביניהם‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 1.2.2.1‬הגישה הפסיכודינמית‬
‫• הגישה הפסיכודינמית – מודל פסיכולוגי המסביר התנהגות במונחים של התנסויות עבר וכוחות מוטיבציה;‬
‫הפעולות הן פועל יוצא של אינסטינקטים מולדים‪ ,‬של דחפים ביולוגיים ושל ניסיונות לפתור קונפליקטים בין‬
‫צורכי החברה לבין דרישות התפקיד‪.‬‬
‫• הגישה פותחה על ידי זיגמונד פרויד (‪)Sigmund Freud‬‬
‫• על פי הגישה הפסיכודינמית‪ ,‬התנהגות נובעת מכוחות פנימיים בעלי עצמה או מונעת על ידם‪.‬‬
‫• גישה זו טוענת שפעולות אנושיות הן תוצאה של‪:‬‬
‫‪ o‬אינסטינקטים מולדים;‬
‫‪ o‬דחפים ביולוגיים;‬
‫‪ o‬ניסיונות לפתור קונפליקטים בין צורכי היחיד לבין דרישות החברה‪.‬‬
‫• האורגניזם מפסיק לפעול ברגע שצרכיו באו על סיפוקם והדחפים שלו נחלשו‪.‬‬
‫• המטרה העיקרית של כל פעולה היא הפחתת מתח‪.‬‬
‫• פרויד שם דגש על הילדות המוקדמת כשלב שבו מתעצבת האישיות‪.‬‬

‫תיאורטיקנים נאו‪-‬פרוידיאניים הרחיבו את התיאוריה הפסיכודינמית‪ ,‬וכללו בה השפעות ואינטראקציות חברתיות‬ ‫•‬
‫המתרחשות במהלך כל שנות חייו של האדם‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.2‬הגישה הביהביוריסטית‬
‫• הגישה הביהביוריסטית – גישה פסיכולוגית המתעניינת בעיקר בהתנהגות הניתנת לצפייה שאפשר לתעדה באופן‬
‫אובייקטיבי; חוקרת את הקשרים בין התנהגות ניתנת לצפייה לבין גירויים סביבתיים‪.‬‬
‫• חסידי גישה זו חותרים להבין כיצד גירויי סביבה ספציפיים שולטים בצורות התנהגות ספציפיות‪.‬‬
‫• ג'ון ווטסון (‪ ,)John Watson‬שנחשב לאבי גישה זו‪ ,‬טען שהמחקר הפסיכולוגי צריך לחפש אחר החוקים השולטים‬
‫בהתנהגות הנצפית‪ ,‬לא רק אצל האדם אלא בקרב כל המינים‪.‬‬
‫• ב"פ סקינר (‪ )B. F. Skinner‬הושפע מאוד מווטסון‪ ,‬והוסיף את ניתוח תוצאות ההתנהגות ובכך הרחיב את מעגל‬
‫ההשפעה של הביהביוריזם‪.‬‬
‫• ביהביוריסטים מקפידים להגדיר במדויק את התופעה הנחקרת והם מציבים תקנים מחמירים לתקפותן של ראיות‪.‬‬
‫• לפי ווטסון וסקינר‪ ,‬התהליכים הבסיסיים שחקרו בקרב בעלי חיים ייצגו עקרונות כלליים הנכונים גם לבני אדם‪.‬‬
‫• למרות שהביהביוריזם ערכו את מרבית המחקר הבסיסי שלהם בבעלי חיים‪ ,‬היה אפשר ליישם את רוב עקרונות‬
‫ההתנהגות על בעיות אנושיות‪.‬‬
‫• עקרונות ביהביוריסטים הובילו לגישה הומנית יותר בחינוך ילדים – באמצעות מתן חיזוק חיובי במקום ענישה‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.3‬הגישה ההומניסטית‬
‫• הגישה ההומניסטית – מודל פסיכולוגי המדגיש את עולמו הייחודי של האדם ואת יכולתו המולדת לבחור מתוך‬
‫שיקול דעת ולפתח את הפוטנציאל שלו במלואו‪.‬‬
‫• גישה זו צמחה בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ 20-‬כחלופה לגישה הפסיכודינמית ולגישה הביהביוריסטית‪.‬‬
‫• על פי גישה זו‪ ,‬בני אדם הם יצורים פעילים‪ ,‬טובים מיסודם ובעלי יכולת בחירה‪.‬‬
‫• פסיכולוגים הומניסטים מתחקים (= עוקבים) אחר דפוסים בתולדות חייהם של בני אדם‪.‬‬
‫• הגישה ההומניסטית מבוססת על ההנחה שלפיה המשימה העיקרית של בני אדם היא השאיפה להתפתחות חיובית‪.‬‬
‫• אברהם מאסלו (‪ )Abraham Maslow‬טבע את המושג מימוש עצמי‪ ,‬לציון הדחף הטמון בכל אדם למיצוי‬
‫הפוטנציאל שלו במלואו‪.‬‬
‫• קארל רוג'רס (‪ ,)Carl Rogers‬מאסלו ועמיתיהם שאפו לעסוק באדם כהוויה שלמה ודגלו בגישה הוליסטית‬
‫לפסיכולוגיה האנושית‪.‬‬
‫• גישה הוליסטית – גישה המתמקדת בשלם ורואה בו יותר מאשר סכום חלקיו‪.‬‬
‫• הגישה ההומניסטית פורצת את גבולות הפסיכולוגיה ושואפת ידע חיוני מחקר הספרות‪ ,‬ההיסטוריה והאומנויות‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.4‬הגישה הקוגניטיבית‬
‫• הגישה הקוגניטיבית – גישה בפסיכולוגיה המדגישה את החשיבה האנושית ואת התהליכים הקשורים לידיעה‬
‫דוגמת קשב‪ ,‬חשיבה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬ציפייה‪ ,‬פתרון בעיות‪ ,‬דמיון ותודעה‪.‬‬
‫• הנושא המרכזי של גישה זו הוא החשיבה האנושית וכל התהליכים הקשורים בידיעה‪ :‬קשב‪ ,‬חשיבה‪ ,‬זכירה והבנה‪.‬‬
‫• על פי הגישה הקוגניטיבית‪ ,‬בני אדם פועלים מכיוון שהם חושבים‪ ,‬וחושבים משום שהם בני אדם; ורק בני האדם‪,‬‬
‫מכל המינים‪ ,‬מסוגלים לכך‪.‬‬
‫• על פי המודל הקוגניטיבי‪ ,‬רק חלק מן ההתנהגות (ולא כולה‪ ,‬כפי שטענו הביהביוריסטים) נקבעת על ידי אירועי‬
‫סביבה קודמים ותוצאות של התנהגויות מן העבר‪.‬‬
‫• היכולת לדמיין אפשרויות וחלופות שונות לחלוטין מאלה העומדות לפני בני האדם‪ ,‬או שעמדו לפניהם בעבר‪,‬‬
‫מאפשרת להם לחתור לעתיד טוב יותר מן ההווה‪.‬‬
‫• היחיד אינו מגיב למציאות כפי שהיא בעולם החומרי האובייקטיבי‪ ,‬אלא כפי שהיא נתפסת במציאות‬
‫הסובייקטיבית שלו‪.‬‬
‫• מחשבות נתפסות בעיני פסיכולוגים קוגניטיביים כתוצאות של פעולות גלויות (למשל‪ ,‬מרגיש חרטה כתוצאה‬
‫מפגיעה בזולת) וגם כסיבות לפעולות אלה (למשל‪ ,‬התנצלות בגלל חרטה היא פעולה שהסיבה שלה היא מחשבה)‪.‬‬
‫• פסיכולוגים קוגניטיביים חוקרים תהליכים מנטליים ברמה גבוהה יותר כמו תפיסה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬שימוש בשפה‪ ,‬פתרון‬
‫בעיות וקבלת החלטות ברמות שונות‪.‬‬
‫• בשל המיקוד בתהליכים המנטליים‪ ,‬חוקרים רבים רואים בגישה הקוגניטיבית את הגישה הדומיננטית בפסיכולוגיה‬
‫כיום‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.5‬הגישה הביולוגית‬
‫• הגישה הביולוגית – גישה המחפשת את הסיבות להתנהגות בתפקוד הגנים במוח‪ ,‬במערכת העצבים ובמערכת‬
‫האנדוקרינית‪.‬‬
‫• תפקודו של אורגניזם מוגדר במונחים של מבנים פיזיקליים ותהליכים ביוכימיים בסיסיים‪.‬‬
‫• ההתנסויות וההתנהגויות מוסברות בעיקר כתוצאה של פעילויות חשמליות וכימיות‪ ,‬המתרחשות בתוך תאי העצב‬
‫וביניהן‪.‬‬
‫• על פי גישה זו‪ ,‬מבנים פיזיקליים ותהליכי תורשה הם הקובעים את ההתנהגות‪.‬‬

‫מדעי המוח ההתנהגותיים – שדה ידע רב‪-‬תחומי המנסה להבין את תהליכי המוח המונחים בבסיס ההתנהגות‪.‬‬ ‫•‬
‫מדעי המוח הקוגניטיביים – שדה ידע רב‪-‬תחומי המנסה להבין תהליכי מוח האחראים על פונקציות קוגניטיביות‬ ‫•‬
‫גבוהות בבני אדם‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.6‬הגישה האבולוציונית‬
‫• הגישה האבולוציונית – גישה בפסיכולוגיה המדגישה את חשיבותה של הסתגלות התנהגותית ומנטלית; בבסיס‬
‫גישה זו עומדת ההנחה שלפיה יכולת מנטליות התפתחו במהלך מיליוני שנים כדי לשרת מטרות הסתגלות‬
‫ספציפיות‪.‬‬
‫• הגישה האבולוציונית מנסה לחבר בין פסיכולוגיה בת זמננו לבין רעיון מרכזי במדעי החיים – תיאוריית האבולוציה‬
‫של צ'ארלס דארווין על פי עקרון הבררה הטבעית‪.‬‬
‫• הרעיון העומד מאחורי הבררה הוא טבעית הוא שאורגניזמים המסתגלים טוב יותר לסביבתם נוטים לייצר‬
‫צאצאים (ולהעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים) ביתר הצלחה מאורגניזמים שיכולת ההסתגלות שלהם פחותה‪.‬‬
‫במרוצת הדורות המינים הולכים ומשתנים בכיוון של האורגניזמים הויתר סתגלניים‪.‬‬
‫• הגישה האבולוציונית שונה מן הגישות האחרות באופן עקרוני‪ ,‬משום שהיא מתמקדת בתהליך האבולוציה הארוך‬
‫והממושך‪ ,‬ובכך שהיא מצביעה עליו כעיקרון המרכזי להסבר תופעות‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.7‬הגישה החברתית‪-‬תרבותית‬
‫• הגישה החברתית‪-‬תרבותית – גישה בפסיכולוגיה השמה דגש בהבדלים בין‪-‬תרבותיים בסיבות להתנהגות‬
‫ובתוצאותיה‪.‬‬

‫‪ 2‬שיטות מחקר בפסיכולוגיה‬

‫‪ 2.1‬תהליך המחקר‬
‫תהליך המחקר מחולק לכמה שלבים (צריך לזכור בעל פה)‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ .1‬הצגת השאלה;‬
‫‪ .2‬הצגת השערות חדשות;‬
‫‪ .3‬תכנון המחקר;‬
‫‪ .4‬ניתוח התוצאות והסקת מסקנות;‬
‫‪ .5‬דיווח על הממצאים;‬
‫‪ .6‬שאלות פתוחות;‬
‫‪ .7‬המשך עבודה על השאלות הפתוחות (חזרה לשלב ‪.)1‬‬
‫תיאוריה – מערכת מאורגנת של מושגים המסבירה תופעה או קבוצה של תופעות‪.‬‬ ‫•‬
‫הנחת הדטרמיניזם – הרעיון שלפיו כל האירועים הפיזיים‪ ,‬המנטליים וההתנהגותיים הם תוצאה של גורמים‬ ‫•‬
‫סיבתיים ספציפיים‪ ,‬או שהם נקבעים על ידם‪.‬‬
‫החוקרים מניחים שתהליכים מנטליים והתנהגותיים פועלים על‪-‬פי דפוסים בעלי חוקים‪ ,‬שאפשר לגלותם במחקר‪.‬‬ ‫•‬
‫תיאוריות פסיכולוגיות הן לרוב טענות בדבר הגורמים הסיבתיים העומדים בבסיס דפוסים סדורים אלה‪.‬‬ ‫•‬
‫השערה – הסבר זמני‪ ,‬הניתן לבדיקה‪ ,‬של הקשר בין שני (או יותר) אירועים או משתנים; השערה מנוסחת לרוב‬ ‫•‬
‫בצורת ניבוי‪ :‬אילו תוצאות ספציפיות יתקבלו בתנאים מסוימים‪.‬‬
‫שיטה מדעית – מערכת שיטתית של צעדים לאיסוף מידע אובייקטיבי ולפירושו באופן שנועד לצמצם טעויות‬ ‫•‬
‫ולהניב הכללות מוצדקות‪.‬‬
‫‪ 2.1.1‬הטיות הצופה והגדרות אופרציונליות‬

‫‪ 2.1.1.1‬האתגר – להגיע לאובייקטיביות‬
‫• הטיית הצופה – טעות הנובעת ממניעיו האישיים של הצופה ומציפיותיו‪ .‬לעיתים אנשים רואים ושומעים את מה‬
‫שהם מצפים לראות ולשמוע ולאו דווקא את מה שקורה במציאות‪.‬‬
‫• הטיותיהם של הצופים מתפקדות כמסננים‪ ,‬שדרכם עוברים הדברים הנצפים‪ .‬חלק מהדברים הנצפים נתפסים‬
‫כרלוונטים ובעלי משמעות‪ ,‬ומחלקם מתעלמים משום שהם נתפסים כלא רלוונטים וחסרי משמעות‪.‬‬
‫• בהנחה שכל חוקר העורך תצפית מביא עמו מערך קודם של התנסויות – ולרוב הוא מחויב לתאוריה קודמת – קל‬
‫להבין כיצד הטיית הצופה מציבה בעיה‪.‬‬
‫‪ 2.1.1.2‬התיקון‬
‫• כדי לצמצם את הטיות הצופה למינימום‪ ,‬החוקרים נשענים על סטנדרטיזציה ועל הגדרות אופרציונליות‪.‬‬
‫• סטנדרטיזציה – מערך של הליכים אחידים ועקיבים המשמש לטיפול בכל משתתף במבחן‪ ,‬בריאיון או בניסוי‪ ,‬או‬
‫לצורך תיעוד נתונים‪.‬‬
‫• אופרציונליזציה – האסטרטגיה שבה משתמשים כדי להביא לסטנדרטיזציה של משמעות המושגים‪.‬‬
‫• הגדרה אופרציונלית – הגדרת משתנה או מצב במונחי הפעולות או ההליכים הספציפיים שבהם משתמשים כדי‬
‫לקבוע את הימצאותו‪.‬‬
‫• הגדרה אופרציונלית היא הפעולה הנעשית כדי להגיע לסטנדרטיזציה של משמעות המושג במחקר‪.‬‬
‫• משתנה – כל גורם שחל שינוי בכמותו או באיכותו‪.‬‬
‫• במחקר ניסויי החוקרים רוצים להציג קשר של סיבה‪-‬תוצאה בין שני סוגים של משתנים‬
‫• משתנה בלתי‪-‬תלוי – הגורם שהחוקר מפעיל בקשר שבין שני המשתנים (הוא הגורם המשמש כסיבה)‪.‬‬
‫• משתנה תלוי – מה שהנסיין מודד (כלומר‪ ,‬התוצאה)‪.‬‬
‫• מניפולציה – ההליך של קביעת ערך משתנה והפעלתו‪.‬‬
‫‪ 2.1.2‬שיטות ניסוי‪ :‬הסברים חלופיים והצורך בבקרה‬

‫שיטות ניסוי – שיטות מחקר הכרוכות בהפעלת משתנים בלתי תלויים כדי לקבוע את השפעתם על המשתנים‬ ‫•‬
‫התלויים‪.‬‬
‫המטרה בשיטה הניסויית היא לטעון טענה סיבתית מוצקה בין שני משתנים (שמשתנה א' גורם למשתנה ב')‪.‬‬ ‫•‬
‫ככל שמספר ההסברים החלופיים לתוצאה מסוימת גדל‪ ,‬כך פוחת הביטחון שההשערה הראשונית הייתה מדויקת‪.‬‬ ‫•‬
‫משתנה מתערב – גירוי כלשהו‪ ,‬שאינו המשתנה שהנסיין הכניס במתכוון למערך המחקר‪ ,‬המשנה את התנהגותו של‬ ‫•‬
‫המשתתף‪.‬‬

‫שני סוגים של משתנים מתערבים‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ o‬אפקט הציפייה – תוצאות המתרחשות כאשר החוקר או הצופה "משדרים" למשתתפים‪ ,‬מבלי שיהיו‬
‫ערים לכך‪ ,‬להתאים את התנהגותם לציפיותיהם‪ ,‬ובכך גורמים לתגובה המצופה‪.‬‬
‫‪ o‬אפקט פלסבו – מתרחש כאשר משתתפים משנים את התנהגותם בהעדר כל מניפולציה ניסויית‪.‬‬
‫אפקט פלסבו בניסוי פסיכולוגי מתרחש בכל פעם שציפיותיו של המשתתף – מה עליו לעשות או כיצד עליו להרגיש –‬ ‫•‬
‫הן אלה המשפיעות על התגובה ההתנהגותית שלו‪ ,‬ולא תהליכי ההתערבות הספציפיים שנועדו‪ ,‬מלכתחילה‪ ,‬ליצור‬
‫את התגובה‪.‬‬
‫‪ 2.1.2.1‬התיקון‬
‫• מכיוון שהתנהגותם של בני אדם ושל בעלי חיים היא מורכבת ונובעת‪ ,‬בדר"כ‪ ,‬מגורמים רבים‪ ,‬מערך מחקר מתוכנן‬
‫היטב צופה מראש את ההטיות האפשריות ומתכנן אסטרטגיות למניעתן‪.‬‬
‫• הליכי בקרה – הליכים עקיבים למתן הוראות‪ ,‬לנקידת תגובות ולשמירת היציבות של כלל המשתנים‪ ,‬חוץ מאלה‬
‫שמשנים בצורה שיטתית‪.‬‬
‫• ישנם שני הליכי בקרה שמפרטים עליהם בספר‪ ,‬והם‪:‬‬
‫‪ o‬בקרת כפל עיוורון – טכניקה ניסויית שבה מונעים ציפיות מוטות של הנסיינים‪ .‬מצב שבו אפשר להימנע‬
‫מהטיה הוא זה שבו בזמן גם עוזר הניסוי וגם המשתתפים אינם מודעים או שהם "עיוורים" לסוג התוכנית‬
‫שהם נחשפים‪.‬‬
‫‪ o‬בקרת פלסבו – מצב בניסוי שבו משתתפים אינם מקבלים כל טיפול; משתמשים בה כאשר עשוי להתרחש‬
‫אפקט הפלסבו‪.‬‬
‫‪ o‬מערך בין נבדקים – מערך מחקר שבו הקצאת המשתתפים לתנאי ניסוי ולתנאי ביקורת הנה מקרית‪.‬‬
‫▪ הקצאה מקרית היא אחד האמצעים העיקריים שחוקרים נוקטים בהם כדי לנטרל משתנים‬
‫מתערבים הקשורים להבדלים בין המשתתפים הפוטנציאלים במחקר‪.‬‬
‫‪ o‬מערך בתוך נבדקים – מערך מחקר המשמש בכל משתתף כביקורת של עצמו; לדוגמה‪ ,‬אפשר להשוות בין‬
‫התנהגותו של משתתף בניסוי קודם להתערבותו הניסויית לבין התנהגותו אחריה‪.‬‬
‫• לעתים קרובות נוטים הנסיינים להקיש (כלומר‪ ,‬להחיל) מתוצאות המדגם לכלל האוכלוסייה שממנה נלקח המדגם‪.‬‬
‫• מדגם מייצג – תת‪-‬קבוצה של אוכלוסייה התואמת‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬את מאפייניה הכלליים של האוכלוסייה שהיא‬
‫באה לייצג‪.‬‬
‫• חסרונותיה של השיטה הניסויית‪:‬‬
‫‪ o‬סביבה מלאכותית – גורמי סביבת הניסוי נמצאים תחת בקרה מחמירה‪ ,‬שסביבה זו עצמה יכולה לסלף‬
‫את ההתנהגות‪.‬‬
‫‪ o‬המשתתפים יודעים שהם בניסוי – משום שהמשתתפים במחקר יודעים שהם משתתפים בניסוי‬
‫ותגובותיהם נבחנות‪ ,‬הם עלולים להתנהג באופן שונה מן האופן שהיו מתנהגים אם לא היו מודעים‬
‫לעובדה שהם תחת פיקוח וניטור‪.‬‬
‫‪ o‬שיקולים אתיים – ישנן סוגיות שאי אפשר לערוך עליהן ניסוי בגלל בעיות אתיות הקשורות לעריכת‬
‫הניסוי‪ .‬למשל‪ :‬אי אפשר ליצור קבוצת ניסוי בה ייחשפו הנבדקים להתעללות‪.‬‬
‫‪ 2.1.3‬שיטות מתאמיות‬
‫שיטות מתאמיות – שיטות מחקר הקובעות באיזו מידה שני משתנים או שתי תכונות קשורים זה בזה‪.‬‬ ‫•‬
‫כדי לקבוע את רמת הקשר הקיימת בין שתי משתנים פסיכולוגים משתמשים במדד סטטיסטי מקדם מתאם‪.‬‬ ‫•‬
‫מקדם מתאם – מדד סטטיסטי המציין את דרגת הקשר הקיימת בין שני משתנים‪.‬‬ ‫•‬
‫מתאם גבוה מציין ששתי קבוצות של נתונים קשורות זו בזו באופן שיטתי‪.‬‬ ‫•‬
‫אין להסיק מקיומו של מתאם על סיבתיות‪.‬‬ ‫•‬
‫המתאם משקף מגוון אפשרויות של סיבה‪-‬תוצאה‪ .‬קיימת אפשרות גם שאין קשר סיבתי בין המשתנים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 2.1.4‬השפעה תת‪-‬ספית‬
‫תוכניות תת‪-‬ספיות לעזרה עצמית אינן מציעות יותר מאשר אפקט הפלסבו‪.‬‬ ‫•‬
‫כשמשתמשים בבקרת פלסבו השפעתן של התוכניות התת‪-‬סיפיות נעלמות‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 2.2‬מדדים פסיכולוגיים‬
‫‪ 2.2.1‬מהימנות ותוקף‬
‫המדידה הפסיכולוגית שמה לה למטרה להציג ממצאים שהם גם מהימנים וגם בעלי תוקף‪.‬‬ ‫•‬
‫מהימנות – העקביות של האמינות של נתוני התנהגות‪ ,‬הנובעים ממבחן פסיכולוגי או ממחקר ניסויי‪.‬‬ ‫•‬
‫תוצאה מהימנה היא תוצאה שתחזור על עצמה בתנאי מבחן דומים‪ ,‬שייערכו במועדים אחרים‪.‬‬ ‫•‬
‫תוקף – מידע המתקבל מניסוי‪ ,‬או ממבחן‪ ,‬המודד בדייקנות את המשתנה הפסיכולוגי או את התכונה שהוא אמור‬ ‫•‬
‫למדוד‪.‬‬

‫‪ 2.2.2‬מדדים של דיווח‪-‬עצמי‬
‫מדדי דיווח‪-‬עצמי – תשובות מילוליות בכתב או בעל‪-‬פה על שאלות החוקר‪.‬‬ ‫•‬
‫שאלון‪/‬סקר – קבוצה של שאלות כתובות‪ ,‬שתוכנן נע משאלות על עובדות‪ ,‬שאלות התנהגות בעבר או בהווה ועד‬ ‫•‬
‫לשאלות אודות עמדות ורגשות‪.‬‬
‫שאלות פתוחות – שאלות שהמשתתפים עונים באופן חופשי‪ ,‬במילים שלהם‪.‬‬ ‫•‬
‫שאלות רב‪-‬בררה – נתונות כמה תשובות שהן חלופות אפשריות והנשאל צריך לבחור באחת מהן‪.‬‬ ‫•‬
‫ריאיון – דיאלוג בין חוקר למשתתף ומטרתו לקבע מידע מפורט‪ .‬הריאיון איננו סטנדרטי ומתקיימת בו‬ ‫•‬
‫אינטרקציה‪.‬‬
‫הראיונות שונים במידת הסטנדרטיזציה שלהם‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬ראיון מובנה – המראיין צמוד לשאלון מסוים‪.‬‬
‫‪ o‬ראיון פתוח – המראיין מבקש לקבל מידע על אודות שאלה כללית ומקיים לצורך זה שיחה חופשית עם‬
‫המרואיין‪ ,‬שבה הוא מציג לפניו גם שאלות שלא הוכנו מראש‪.‬‬
‫‪ 2.2.3‬מדדי התנהגות ותצפיות בהתנהגות‬

‫מדדי התנהגות – דרכים שבאמצעותן אפשר לחקור פעולות גלויות ותגובות שאפשר לצפות בהן ולתעדן‪.‬‬ ‫•‬
‫התצפית היא אחת הדרכים העיקריות ללמוד על ההתנהגות האנושית‪.‬‬ ‫•‬
‫תצפית ישירה – אפשרית רק כאשר ההתנהגות הנחקרת גלויה‪ ,‬נראית לעין וקלה לתיעוד‪.‬‬ ‫•‬
‫תצפית בסביבה טבעית – החוקר מתבונן בהתנהגותו המתרחשת באופן טבעי ואינו מנסה לשנותה או להתערב‬ ‫•‬
‫בהתרחשותה‪.‬‬
‫כאשר חוקרים התנהגות בתנאי מעבדה‪ ,‬אין לחוקרים אפשרות לצפות בהשפעה ארוכת‪-‬הטווח של סביבתו הטבעית‬ ‫•‬
‫של המשתתף בניסוי על דפוסי התנהגות מורכבים‪.‬‬
‫אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לתצפית בסביבה הטבעית היא מחקר שדה שערכה ג'יין גודול – היא בלתה יותר‬ ‫•‬
‫מ‪ 30-‬שנה בגומה ובחנה דפוסי התנהגות של שימפנזים‪.‬‬
‫בשלביו המוקדמים של מחקר‪ ,‬התצפית בהתנהגות בסביבה הטבעית יעילה במיוחד‪ ,‬התצפית‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬מסייעת לחוקרים לגלות את היקף התופעה שרוצים לחקור;‬
‫‪ o‬עוזרת לחוקרים לקבל מושג על המשתנים החשובים ועל הקשרים היכולים להתקיים ביניהם‪.‬‬
‫נתונים ארכיוניים – כל סוגי המידע שאפשר למצוא בספרייה או ברשת האינטרנט (רישום לידות ומיתות‪ ,‬רישומים‬ ‫•‬
‫על מספר ביקורים בקולנוע‪ ,‬וכו')‪.‬‬
‫חוקרים הרוצים לבחון את השערותיהם באמצעות מדדי התנהגות לפעמים פונים לנתונים ארכיוניים‪.‬‬ ‫•‬
‫במחקרים רבים משתמשים גם במדדי‪-‬דיווח עצמי וגם עורכים תצפיות בהתנהגות‪.‬‬ ‫•‬
‫ניתוח מקרה – ניתוח אינטנסיבי של התנהגותם של אנשים מסוימים‪.‬‬ ‫•‬
‫ניתוחי מקרה אלה מניבים לעתים תובנות חשובות על מאפיינים כלליים של הניסיון האנושי‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 2.3‬סוגיות אתיות במחקר בני אדם ובעלי חיים‬

‫כדי להבטיח את כיבוד העקרונות האתיים‪ ,‬ועדות מיוחדות מפקחות על כל הצעת מחקר והן מגדירות קווים מנחים‬ ‫•‬
‫מחמירים שקבעו משרד הבריאות ושירותי הרווחה האמריקנים‪.‬‬
‫גם בישראל במוסדות לימוד ומכוני המחקר פועלות ועדות לענייני אתיקה המאשרות או דוחות הצעות למחקרים‬ ‫•‬
‫שמשתתפים בהם בני אדם או בעלי חיים‪.‬‬
‫‪ 2.3.1‬הסכמה מדעת‬
‫במרבית מחקרי המעבדה שבהם משתתפים בני אדם מציגים לפניהם‪ ,‬עם תחילת המחקר‪ ,‬תיאור של ההליכים‪,‬‬ ‫•‬
‫הסיכונים האפשריים והתועלת הצפויה להם מן המחקר‪.‬‬
‫הסכמה מדעת – המשתתפים חותמים על הצהרה שנמסר להם המידע וכי הם מסכימים להמשיך בניסוי‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 2.3.2‬הערכת רווח מול הפסד‬

‫יש ניסויים הבוחנים היבטים יותר אישיים של הטבע האנושי‪ :‬תגובות רגשיות‪ ,‬דימוי‪-‬עצמי‪ ,‬קונפורמיות‪ ,‬לחץ או‬ ‫•‬
‫תוקפנות‪.‬‬
‫ניסויים אלה עלולים לעורר חרדה או אי‪-‬נוחות נפשית אחרת‪.‬‬ ‫•‬
‫לפיכך‪ ,‬החוקר צריך לנקוט משנה זהירות‪ ,‬ועליו‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬למזער ככל האפשר את הסיכונים;‬
‫‪ o‬לידע את הנבדקים אודות הסיכונים הצפויים;‬
‫‪ o‬להתכונן מראש למקרים שיעוררו תגובות חריפות‪.‬‬
‫‪ 2.3.3‬הטעיה מכוונת‬
‫יש מחקרים שבהם אי אפשר לומר למשתתפים את כל האמת מראש‪ ,‬מבלי שהדבר יגרום להטיית התוצאות‪.‬‬ ‫•‬

‫ישנם הגבלות להטעיה מכוונת של החוקרים‪ ,‬ההגבלות הן‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ o‬חשיבותו של המחקר צריכה להיות כזו שתצדיק את ההטעיה;‬
‫‪ o‬על החוקרים להראות שאין הליכים יעילים יותר ואין דרך אחרת לבצע את המחקר;‬
‫‪ o‬לאחר סיום המחקר על החוקר להסביר למשתתפים את ההטעיה;‬
‫‪ o‬יש לאפשר למשתתפים להוציא את הנתונים שלהם מן המחקר לאחר ההסבר על ההטעיה‪.‬‬
‫‪ 2.3.4‬שיחת הבהרה‬
‫יש להקפיד לקיים שיחת הבהרה עם כל משתתף‪ ,‬שבה יספק החוקר מידע רב ככל האפשר על המחקר‪ ,‬ויוודא כי‬ ‫•‬
‫איש מן המשתתפים אינו מבולבול‪ ,‬מוטרד או נבוך בעקבות המחקר‪.‬‬
‫‪ 2.3.5‬סוגיות בחקר בעלי חיים‬

‫ניסויים בבעלי חיים הובילו לפריצות דרך משמעותיות במחקר המדעי‪.‬‬ ‫•‬
‫הישגים משמעותיים אלו לא מערער את אמונתם של התומכים בזכויות בעלי חיים‪ ,‬הטוענים שאין הבדל מהותי‬ ‫•‬
‫בחייהם של בעלי החיים לחייהם של בני אדם‪.‬‬
‫ישנם נהלים ברורים לחוקרים העורכים ניסויים בבעלי חיים‪.‬‬ ‫•‬

‫‪ 3‬היסודות הביולוגיים האבולוציוניים של ההתנהגות‬

‫‪ 3.1‬תורשה והתנהגות‬
‫הסבר סיבתי בפסיכולוגיה מוגדר באמצעות שני מונחים מנוגדים‪ :‬תורשה לעומת סביבה‪.‬‬ ‫•‬
‫עלינו להיות מסוגלים להבחין בין כוחות ההשפעה של התורשה לבין כוחות ההשפעה של הסביבה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.1.1‬אבולוציה וברירה טבעית‬

‫צ'רלס דארווין הוא זה שפיתח את תורת האבולוציה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.1.1.1‬בררה טבעית‬
‫• את תאוריית האבולוציה דארווין פיתח דרך התבוננות במינים השונים של בעלי החיים שבהם נתקל במסעו‪.‬‬
‫• הוא העלה את הסברה שמגוון המינים הקיימים בטבע נובעים מתהליך הבררה הטבעית‪.‬‬
‫• בררה טבעית – התיאוריה של דארווין שלפיה הסתגלות טובה למאפייני הסביבה מאפשרת לחלק מן הפרטים של‬
‫מין כלשהו להעמיד יותר צאצאים מאחרים‪.‬‬
‫• לפי התיאוריה של דארווין‪ ,‬כל מין של פרושים (זן של ציפורים שנתקל בהם במסע שלו) הוא צאצא של קבוצת אבות‬
‫קדמונים אחת‪.‬‬
‫• במרוצת הזמן נדדו כמה מהפרושים לאיים אחרים‪ .‬מה שהתרחש לאחר מכן הוא תהליך הבררה הטבעית‪.‬‬
‫• בתי גידול – מקורות מזון ותנאי המחיה‪.‬‬
‫• בתי הגידול היו שונים בין אי אחד למשנהו‪.‬‬
‫• מכיוון שמקורות המזון על האיים היו מוגבלים‪ ,‬היה לציפורים סיכוי טוב יותר לשרוד ולהתרבות אם צורת המקור‬
‫שלהן התאימה למקורות המזון שהיו זמינים באי‪.‬‬
‫• הסביבה בכל אי היא שקבעה מי מקרב האוכלוסייה המקורית של הפרושים יחיה ויתרבה ומי ייכחד ולא יעמיד‬
‫צאצאים‪.‬‬
‫• לסיכום כל מה שכתוב למעלה‪:‬‬
‫אורגניזמים המסתגלים לסביבתם היטב יעמידו יותר צאצאים מאלה המסתגלים פחות טוב לסביבתם‪ .‬עם הזמן‬
‫יעלה מספר האורגניזמים בעלי התכונות התורמות להישרדות לעומת אלה ללא תכונות אלה‪ .‬במונחים‬
‫אבולוציוניים‪ ,‬הצלחת הפרט נמדדת במספר הצאצאים שהוא מעמיד‪.‬‬
‫• המחקר בין זממנו מראה שלבררה הטבעית יכולות להיות תוצאות דרמטיות אפילו בזמן קצר (שנים בודדות)‪.‬‬
‫• שאלה שדרווין לא ידעה לענות עליה‪ :‬כיצד אוכלוסיות שיש להן אבות קדמונים משותפים מתפתחות באופן שבו מין‬
‫אחד הופך לשניים?‬
‫• מחקר בן זמננו גילה דוגמאות רבות של מינים חדשים שהופיעו ללא בידוד גיאוגרפי‪.‬‬
‫‪ 3.1.2‬גנוטיפים ופנוטיפים‬
‫כל סביבה מציבה מגוון קשיים בפני כל מיני היצורים החיים בתוכה‪.‬‬ ‫•‬
‫המינים בעלי התכונות הפיזיות והפסיכולוגיות המותאמות בדרך הטובה ביותר לסביבתם הם בעלי הסיכויים‬ ‫•‬
‫הטובים ביותר לשרוד‪.‬‬
‫אם התכונות המעודדות הישרדות מועברות מדור אחד לדור הבא‪ ,‬אז יש לאותו מין סיכוי טוב להתפתח‪.‬‬ ‫•‬
‫גנוטיפ – המבנה הגנטי שאורגניזם ירש מהוריו‪.‬‬ ‫•‬
‫פנוטיפ – ההופעה החיצונית של האורגניזם ואוסף ההתנהגויות שלו‪.‬‬ ‫•‬
‫יתרון סלקטיבי – המאפייני הפיזיים וההתנהגותיים המאפשרים לאורגניזם להסתגל לסביבתו בצורה טובה יותר‬ ‫•‬
‫מאורגניזמים אחרים באותה הסביבה‪.‬‬
‫‪ 3.1.3‬אבולוציה אנושית‬
‫תכונות פיזיות והתנהגותיות מסוימת הן חלק מן המטען הביולוגי המשותף לכל המין האנושי‪.‬‬ ‫•‬
‫במהלך האבולוציה של המין האנושי העדיפה הבררה הטבעית שתי נטיות הסתגלות עיקריות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬היכולת לעמוד זקוף על שתי הרגליים;‬
‫‪ o‬הגדלת נפח המוח‪.‬‬
‫יחד הן אפשרו את צמיחת הציביליזציה האנושית‪.‬‬ ‫•‬
‫שתי תכונות הסתגלות אלה אחראיות לרוב שלבי ההתפתחות העיקריים באבולוציה האנושית‪ ,‬כולל התפתחות‬ ‫•‬
‫תרבותית‪.‬‬
‫ככל שגדל נפח המוח‪ ,‬כך נעשו אבותינו הקדמונים אינטליגנטים יותר והתפתחו בקרבם יכולות מורכבות יותר‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬חשיבה;‬
‫‪ o‬הסקת מסקנות;‬
‫‪ o‬זכירה ותכנון‪.‬‬

‫הופעת השפה היא ציון הדרך החשוב ביותר בהתפתחות המין האנושי לאחר ההזדקפות והגדלת נפח המוח‪.‬‬ ‫•‬
‫באמצעות השפה‪ ,‬במקום ללמוד כל דבר ועניין בחיים על בשרם‪ ,‬בדרך של ניסוי וטעיה‪ ,‬יכלו בני האדם להפיק‬ ‫•‬
‫תועלת מניסיונם של אחרים‪.‬‬
‫הופעת השפה אפשרה להעביר את החכמה המצטברת מדור לדור‪.‬‬ ‫•‬
‫התפתחות תרבותית – נטייתן של תרבויות להגיב לשינויים בסביבה על‪-‬ידי הסתגלות באמצעות למידה‪.‬‬ ‫•‬
‫שפה היא הבסיס להתפתחות תרבותית‪.‬‬ ‫•‬
‫ההתפתחות התרבותית של המין האנושי מאפשרת לו להסתגל במהירות לשינויים בתנאי הסביבה‪.‬‬ ‫•‬
‫אף לא התפתחות תרבותית אחת הייתה יכול להתרחש בלא הצפנת הגנוטיפ של היכולת ללמוד ולחשוב באופן‬ ‫•‬
‫מופשט‪.‬‬
‫‪ 3.1.4‬שונות בגנוטיפ האנושי‬

‫תורשה – העברה ביולוגית של תכונות מהורים לצאצאיהם‪.‬‬ ‫•‬
‫גנטיקה – חקר התורשה של תכונות פיזיות ופסיכולוגיות מהאבות הקדמונים‪.‬‬ ‫•‬
‫המחקר המוקדם ביותר שבדק את הקשר בין הורים לבין צאצאיהם בוצע ב‪ 1866‬ע"י גרגור מנדל ( ‪Gregor‬‬ ‫•‬
‫‪)Mendel‬‬
‫מנדל ערך את מחקריו על אפונת הגינה הפשוטה‪.‬‬ ‫•‬
‫בהתבססו על מחקריו הגיע מנדל למסקנה שלפיה זוגות של גורמים‪ ,‬אחד מכל הורה‪ ,‬קובעים את תכונות הצאצא‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.1.4.1‬יסודות בגנטיקה‬
‫• בתוך הגרעין של כל תא בגוף נמצא חומר גנטי הנקרא בשם דנ"א‪.‬‬
‫• דנ"א – הבסיס הגופני להעברת מידע גנטי‪.‬‬
‫• גנים – היחידות הביולוגיות של התורשה; קטעים נפרדים של כרומוזומים האחראים על העברת תכונות‪.‬‬
‫• הגנים מכילים הוראות לייצור חלבונים‪ .‬חלבונים אלה ווסתים את התהליכים הפיזיולוגיים בגוף ומביאים לידי‬
‫ביטוי את התכונות הפנוטיפיות‪ :‬מבנה גוף‪ ,‬כוח פיזי‪ ,‬אינטליגנציה ודפוסי התנהגות רבים נוספים‪.‬‬
‫• כרומוזום – מבנים דמויי מקלות הבנויים מאלפי גנים שונים‪ .‬כל אחד ירש מהוריו ‪ 46‬כרומוזומים (‪ 23‬מכל הורה)‪.‬‬
‫• כרומוזומים של המין – כרומוזומים המכילים את הצופן הגנטי להתפתחות מאפיינים זכריים או נקביים‪.‬‬
‫סרטון שמסביר את הקשר בין כל המושגים‪:‬‬
‫‪https://www.youtube.com/watch?v=gG7uCskUOrA‬‬
‫מיזם הגנום האנושי – מיזם בינלאומי שממומן ע"י הממשלה האמריקנית שמטרתו לזהות את מיקומם‬ ‫•‬
‫ותפקידיהם של כל הגנים האנושיים‪.‬‬
‫גנום – הרצף המלא של הגנים‪ ,‬המקודדים את התכונות הביולוגיות של הפרט‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.1.4.2‬גנים והתנהגות‬
‫• יחסי הגומלין של גנוטיפים עם סביבות מסוימות יוצרים שונות בפנוטיפים האנושיים‪.‬‬
‫• חוקרים מתחום הגנטיקה של ההתנהגות האנושית מאחדים גנטיקה עם פסיכולוגיה על מנת לחקור את הקשר‬
‫הסיבתי בין תורשה להתנהגות‪.‬‬
‫• אומדן התורשתיות – באיזו מידה תכונות או התנהגויות מסוימות עוברות בתורשה‪.‬‬
‫• כדי להפריד בין השפעות סביבה להשפעות גנטיות נערכים לפעמים מחקרים על ילדים מאומצים או על תאומים‪.‬‬
‫• מחקרי תאומים – החוקרים בוחנים באיזו מידה זוגות של תאומים מונוזיגוטיים ותאומים דיזיגוטיים מגלים דמיון‬
‫בתכונות או בהתנהגויות מסוימות‪.‬‬
‫• תאומים מונוזיגוטיים – תאומים זהים‪ ,‬שהופרו מביצית אחת‪.‬‬
‫• תאומים דיזיגוטיים – תאומים לא זהים‪ ,‬שהופרו משתי ביציות שונות‪.‬‬
‫• רמת תורשתיות גבוהה מעידה שלניסיון החיים השפעה מועטה יחסית על הפנוטיפ שעשוי להיות לאורגניזם‪.‬‬
‫• פנוטיפים רבים מושפעים גם מהגנטיקה וגם מן הסביבה‪.‬‬
‫• שני תחומים נוספים המשלימים את הבנת הגנטיקה של ההתנהגות האנושית‪:‬‬
‫‪ o‬תחום הפסיכולוגיה האבולוציונית – מספקים הסברים אבולוציוניים להתנהגות חברתית ולמערכות‬
‫חברתיות של בני אדם ושל מינים אחרים‪.‬‬
‫‪ o‬תחום חברתי‪-‬ביולוגי – מרחיבים הסברים אבולוציוניים אלה ומשלבים בהם היבטים אחרים של הניסיון‬
‫האנושי‪ ,‬כמו הדרך שבה מתפקד המוח‪.‬‬
‫• כיצד תסביר הגישה האבולוציונית את היכולת הכללית של המין האנושי לחוות אושר?‬
‫• חוקר בשם באס סבור שהפערים בין הסביבות המודרניות לסביבות הקדמוניות מגבילים את האושר האנושי‪.‬‬
‫• אין לנו קשרים קרובים עם קבוצת האנשים שעמה אנו חולקים את המרחב שלנו – סוג הקשרים שהיה יכול לסייע‬
‫לנו להתגבר על משברים ולחוות חיים מאושרים‪.‬‬
‫• נוכל לפעול כנגד השפעותיה השליליות של הסביבה המודרנית באמצעות התקרבות לבני משפחה ולחברים‪.‬‬

‫‪ 3.2‬פעילות מערכת העצבים‬

‫רנה דקרט (‪ )Rene Descartes‬הציע רעיון‪ :‬גוף האדם אינו אלא "מכונה חייתית"‪ ,‬שאפשר להבינה באופן מדעי על‪-‬‬ ‫•‬
‫ידי גילוי חוקים טבעיים באמצעות תצפיות אמפיריות‪.‬‬
‫חוקרים המתחקים אחר חוקים טבעיים אלה נקרים בשם מדעני מוח‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.2.1‬הנוירון‬
‫נוירון – תא עצב המתמחה בקבלת מידע‪ ,‬עיבודו ו‪/‬או העברתו לתאים אחרים בגוף‪ .‬הנוירונים שונים בצורתם‪,‬‬ ‫•‬
‫בגודלם‪ ,‬בהרכבם הכימי ובתפקודם‪.‬‬
‫דנדריטים – תפקידם הבסיסי הוא לקבל גירויים מאיברי החוש או מנוירונים אחרים‪.‬‬ ‫•‬
‫גוף התא – מכיל את גרעין התא ואת הציטופלזמה‪ ,‬המאפשרים לו לתפקד‪ .‬גוף התא מזהה את אופיו ועוצמתו של‬ ‫•‬
‫הגירוי שהתקבל מן הדנדריטים ומעביר אותו לאקסון‪.‬‬
‫אקסון – סיב יחיד מוארך המעביר את המידע לאורכו עד לכפתורים הסופיים‪.‬‬ ‫•‬
‫כפתורים סופיים – באמצעותם הנוירון יכול לגרות בלוטות סמוכות‪ ,‬שרירים או נוירונים אחרים‪.‬‬ ‫•‬
‫בגוף קיימות שלוש קבוצות עיקריות של נוירונים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬נוירונים חישתיים‪/‬סנסוריים – מעבירים מסרים מתאי הקולטנים של החושים לכיוון מערכת העצבים‬
‫המרכזית‪.‬‬
‫‪ o‬נוירונים תנועתיים‪/‬מוטוריים – מעבירים מסרים ממערכת העצבים המרכזית לכיוון השרירים והבלוטות‪.‬‬
‫‪ o‬אינטרנוירונים – מעבירים מסרים מן הנוירונים החישתיים לאינטרנוירונים אחרים או לנוירונים‬
‫מוטוריים‪.‬‬
‫רפלקס הרתיעה מכאב הוא דוגמה לאופן שבו שלושת סוגי הנוירונים פועלים יחד‪.‬‬ ‫•‬
‫בתוך רשת הנוירונים העצומה מפוזרים עוד המון תאי תמך‪ ,‬הנקראים תלאי גלייה‪.‬‬ ‫•‬
‫תאי גלייה – התאים המחזיקים את הנוירונים יחד‪ ,‬מאפשרים העברה נוירונית‪ ,‬מסלקים נוירונים פגועים או מתים‬ ‫•‬
‫ומונעים מחומרים רעילים בדם להגיע אל המוח‪.‬‬
‫תפקידיהם של תאי הגלייה הם (חשוב לזכור)‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬תפקידם המרכזי – להחזיק את הנוירונים במקומם;‬
‫‪ o‬בהקשר התפתחותי – עוזרים לכוון נוירונים שזה עתה נוצרו לאזורי היעד שלהם במוח;‬
‫‪ o‬תחזוקה שוטפת – תאי הגלייה מתרבים ומנקים את הפסולת התאים שהצטברה מנוירונים מתים או‬
‫פגועים‪ ,‬וכמו כן מנקה עודפי נוירוטרנסמיטר וחומרים אחרים מהמרווחים בין הנוירונים;‬
‫‪ o‬יצירת בידוד – תאי גלייה יוצרים ציפוי מבודד הנקרא בשם מעטפת מיילין;‬
‫‪ o‬להגן על המוח מחומרים רעילים – אסטרוציטים יוצרים מחסום דם‪-‬מוח העוטף את כלי הדם ומונע‬
‫מחומרים שאינם מסיסים בשומן לחצות אותו ולהגיע אל הנוירונים‪.‬‬
‫מדעני המוח סבורים שלתאי הגלייה גם תפקיד פעיל בתקשורת העצבית‪ ,‬באמצעות השפעתם על ריכוזי יונים‪,‬‬ ‫•‬
‫המאפשרים את העברת הדחפים העצביים‪.‬‬
‫‪ 3.2.2‬הולכה סינפטית‬
‫שני נוירונים לעולם אינם באים ביניהם במגע‪.‬‬ ‫•‬
‫סינפסה – רווח קטן בין הממברנה הקדם סינפטית לבין הממברנה הפוסט‪-‬סינפטית‪.‬‬ ‫•‬
‫ממברנה קדם‪-‬סינפטית – הכפתור הסופי של הנוירון המשדר‪.‬‬ ‫•‬
‫ממברנה פוסט‪-‬סינפטית – פני השטח של הדנדריט או גוף התא של הנוירון הקולט‪.‬‬ ‫•‬
‫הולכה סינפטית – העברת מידע מנוירון לנוירון דרך המרווח הסינפטי‪.‬‬ ‫•‬
‫הולכה סינפטית מתחילה כאשר פוטנציאל הפעולה מגיע לכפתור הסופי וגורם לשלפוחיות הסינפטיות לנוע לכיוון‬ ‫•‬
‫הממברנה הפנימית של הכפתור הסופי ולהיצמד אליה‪.‬‬
‫שלפוחיות סינפטיות – שלפוחיות הנמצאות בתור הכפתור הסופי ומכילות נוירוטרנסמיטר‪.‬‬ ‫•‬
‫נוירוטרנסמיטרים – חומרים ביוכימיים המגרים נוירונים אחרים‪.‬‬ ‫•‬
‫פוטנציאל הפעולה גורם לתעלות היונים להיפתח ולאפשר ליוני סידן להיכנס לכפתור הסופי‪.‬‬ ‫•‬
‫זרימת יוני הסידן פנימה גורמת לפקיעת השלפוחיות הסינפטיות ולשחרור הנוירוטרנסמיטרים שבתוכן‪.‬‬ ‫•‬
‫כאשר השלפוחיות פוגעות‪ ,‬הנוירוטרנסמיטרים מתפזרים במהירות ועוברים את המרווח הסינפטי ( = הסינפסה)‪.‬‬ ‫•‬
‫להשלמת ההולכה הסינפטית‪ ,‬הנוירוטרנסמיטרים מקשרים לקולטנים הנמצאים בממברנה הפוסט‪-‬סינפטית‪.‬‬ ‫•‬
‫שני תאים נחוצים כדי שהנוירוטרנסמיטרים יתקשרו לקולטנים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬תנאי ראשון זה שלא יתאפשר חיבור של נוירוטרנסמיטרים אחרים או חומרים כימיים אחרים לקולטנים;‬
‫‪ o‬תנאי שני זה שצורת הנוירוטרנסמיטר חייבת להתאים בדיוק לצורת הקולטן‪.‬‬
‫עם סיום תפקידו‪ ,‬הנוירוטרנסמיטר מתנתק מן הקולטן ונסחף חזרה למרווח הסינפטי‪ .‬שם קורה אחת מן השתיים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬פעולות אנזימים מפרקים את הנוירוטרנסמיטר;‬
‫‪ o‬הנוירוטרנסמיטר חוזר ונקלט בכפתור הסופי וממוחזר‪.‬‬
‫נוירוטרנסמיטרים יכולים להיות מעוררים או מעכבים‪ ,‬וההחלטה אם הוא יעורר או יעכב תלויה באופיו של‬ ‫•‬
‫הקולטן‪.‬‬
‫‪ 3.2.3‬נוירוטרנסמיטרים ותפקידיהם במערכת העצבים‬

‫ידועים עשרות חומרים כימיים המתפקדים כנוירוטרנסמיטרים במוח‪.‬‬ ‫•‬
‫כל אחד מהם מיוצר בכפתור הסופי הקדם‪-‬סינפטי ומשתחרר כאשר פוטנציאל הפעולה מגיע לתחנה זו‪.‬‬ ‫•‬
‫הימצאותו של הנוירוטרנסמיטר במרווח הסינפטי מייצרת תגובה ביולוגית בממברנה הפוסט‪-‬סינפטית‪ ,‬ואם‬ ‫•‬
‫השחרור שלו נמנע‪ ,‬לא יכולות להתרחש תגובות אלה‪.‬‬
‫‪ 3.2.3.1‬אצטילכולין‬
‫• אצטילכולין נמצא בשתי מערכות העצבים‪ :‬המרכזית וההיקפית‪.‬‬
‫• אבדן הזיכרון של חולים במחלת האלצהיימר‪ ,‬שהיא מחלה ניוונית ששכיחותה בקרב בני אדם מבוגרים עולה‪ ,‬נגרם‬
‫מהידרדרות הנוירונים המפרישים אצטילכולין‪.‬‬
‫• האצטילכולין משמש במעורר בצומתי המעבר שבין העצבים לשרירים‪ ,‬שם הוא גורם לשרירים להתכווץ‪.‬‬
‫• הרעלן בוטולינום (בוטוקס) גורם להרעלה‪ ,‬שכן הוא מונע את שחרור האצטילכולין במערכת הנשימה‪.‬‬
‫• קורארה הוא רעל הנצמד לקולטני אצטילכולין חיוניים‪ ,‬ובכך מפריע לפעילות תקינה של הנוירוטרנסמיטר וגורם‬
‫לשיתוק שרירי הריאות‪.‬‬
‫‪ 3.2.3.2‬גאבא‬
‫• גאבא הוא הנוירוטרנסמיטר המעכב הנפוץ ביותר במוח‪.‬‬
‫• הנוירונים הרגישים לגאבא מרוכזים באזורי מוח כמו‪:‬‬
‫‪ o‬תלמוס;‬
‫‪ o‬היפותלמוס;‬
‫‪ o‬אונות העורף‪.‬‬
‫• גאבא ממלא תפקיד חשוב בכמה צורות של פסיכופתולוגיה‪ ,‬כיוון שהוא מעכב פעילות עצבית‪.‬‬
‫• כאשר יורדות כמות הנוירוטרנסמיטר הזה במוח‪ ,‬בני אדם עלולים לחוות פעילת יתר עצבית המתבטאת בתחושת‬
‫חרדה‪.‬‬
‫• תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים‪ ,‬כמו וליום או קסנקס‪ ,‬מגבירות את פעילות הגאבא‪.‬‬
‫• תרופות אלה אינן נצמדות ישירות לקולטני גאבא‪ ,‬אלא הן מאפשרות לגאבא עצמו להתקשר ביעילות רבה יותר‬
‫לקולטנים הפוסט‪-‬סינפטיים‪.‬‬
‫‪ 3.2.3.3‬דופמין‪ ,‬נוראפינפרין וסרוטונין‬

‫• קטכולאמינים – קבוצה של חומרים כימיים הכוללת שני נוירוטרנסמיטרים חשובים‪ :‬דופמין ונוראפינפרין‪.‬‬
‫• לשניהם תפקיד חשוב בהפרעות פסיכולוגיות כמו הפרעות במצב הרוח וסכיזופרניה‪.‬‬
‫• הנוראפינפרין קשור לסוגים מסוימים של דיכאון‪ :‬תרופות המגבירות את רמת הנוירוטרנסמיטרים האלה במוח‬
‫משפרות את מצב הרוח ומקלות את הדיכאון‪.‬‬
‫• לעומת זאת‪ ,‬בקרב בני אדם הלוקים בסכיזופרניה‪ ,‬נמצא דופמין ברמות גבוהות מדי‪.‬‬
‫• כל הנוירונים המייצרים סרוטונין במוח נמצאים בגזע המוח‪.‬‬
‫• גזע המוח קשור לעוררות ותהליכים אוטומטיים רבים נוספים‪.‬‬
‫• הפשעת של סם ההזיה ל‪.‬ס‪.‬ד נובעת מדיכוי ההשפעת של נוירוני הסרוטונין‪.‬‬
‫• תרופות נוגדות דיכאון‪ ,‬כמו פרוזאק‪ ,‬מגבירות את רמת הפעילות של הסרוטונין‪ ,‬שכן הן מונעות את פינויו מן‬
‫המרווח הסינפטי‪.‬‬
‫‪ 3.2.3.4‬אנדורפינים‬
‫• אנדרופינים – קבוצה של חומרים כימיים‪ ,‬שנהוג לסווגם כנוירומודלטורים‪.‬‬
‫• נוירומודולטור – כל חומר המשנה את פעילות הנוירון הפוסט‪-‬סינפטי או המווסת אותו‪.‬‬
‫• לאנדורפינים תפקיד חשוב בשליטה על התנהגויות רגשיות ועל כאב‪.‬‬
‫• סמים כמו אופיום ומורפיום מתקשרים לאותם אתרי קולטנים במוח‪.‬‬
‫• נלוקסן הוא סם שהשפעתו היא חסימת דרכם של מורפינים או אנדרופינים מלהתקשר לקולטנים‪.‬‬
‫• זריקת נלוקסן מבטלת את יעילות של דיקור ושל פלסבו‪ ,‬ומצביעה שמצב רגיל האנדורפינים מתווכים את השפעתם‬
‫של טיפולים אלה‪.‬‬
‫• קיימות עדויות שלפיהן גזים כמו חד‪-‬תחמוצת הפחמן ותחמוצת החנקן יכולים לתפקד כנוירוטרנסמטרים‪.‬‬
‫• נוירוטרנסמיטרים גזיים אלה אינם מתקשרים לקולטנים הפוסט‪-‬סינפטיים‪ ,‬אלא עוברים כנראה דרך הקולטנים‬
‫את גוף הנוירון הפוסט‪-‬סינפטי ובכך ומשפיעים עליו ישירות‪.‬‬

‫‪ 3.3‬ביולוגיה והתנהגות‬
‫‪ 3.3.1‬שיטות לחקר המוח‬
‫‪ 3.3.1.1‬התערבויות במוח‬
‫• פיניאס גייג' היה מעורב בספטמבר ‪ 1848‬בתאונה שבה בעקבות פיצוץ בלתי צפוי‪ ,‬עף לאוויר מוט‪ ,‬חדר לתוך ראשו‬
‫ויצא מהצד השני‪.‬‬
‫• מבחינה גופנית הפגעה של גייג' הייתה קלה באופן מפתיע‪ :‬הוא איבד את הראייה בעינו השמאלית והצד השמאלי‬
‫של פניו שותק חלקית‪.‬‬
‫• היציבות שלו‪ ,‬התנועה והדיבור לא נפגעו כלל‪ .‬עם זאת‪ ,‬מבחינה פסיכולוגית הוא הפך לאדם אחר‪.‬‬
‫• האיזון בין יכולותיו האינטלקטואליות לבין דחפיו נהרס‪ .‬הוא קפריזי‪ ,‬נוהג בזולת בזלזול ומרשה לעצמו לנבל את‬
‫הפה בגסות‪.‬‬
‫• קודם לפציעה‪ ,‬למרות שלא היה אדם משכיל‪ ,‬הייתה לו חשיבה מאוזנת היטב ומי שהכי אותו ראה אותו בתור איש‬
‫עסקים פיקח‪ ,‬אנרגטי ונחוש להוציא לפועל את כל תוכניות הביצוע שלו‪.‬‬
‫• בעקבות המקרה של פיניאס גייג'‪ ,‬רופאו שיער שיש במוח אזורים האחרים על הביטים מסוימים של אישיות ושל‬
‫התנהגות רציונלית‪.‬‬
‫• פול ברוקה (‪ )Paul Broca‬חקר את התפקיד שממלא המוח בשפה‪.‬‬
‫• במחקרו הראשון בתחום ערך ניתוח שלאחר המוות באדם בשם טאן‪ ,‬שכונה כך בשל המילה היחידה שידע לומר‪:‬‬
‫"טאן"‪.‬‬
‫• ברוקה מצא שהחלק הקדמי השמאלי במוחו של טאן נפגע קשות‪ .‬אזור זה ידוע כיום בשם אזור ברוקה‪.‬‬
‫• כדי להגיע להבנה מבוססת היטב של המוח והקשר שלו לתפקוד התנהגותי וקוגניטיבי נזקקים החוקרים לשיטות‬
‫שיאפשרו להם להגדיר בדייקנות את רקמת המוח שכושר התפקוד שלה נהרס‪.‬‬
‫• חוקרים אלה פיתחו טכניקות ליצירת פגע ממוקד‪ ,‬המוגבל לאזור מסוים מאוד במוח‪.‬‬
‫• אפשר להסיר בניתוח אזורים מסוימים במוח‪ ,‬לחתוך את הקשרים הנוירונליים לאזורים אלה או להרוס אותם‬
‫באמצעות חשיפתם לחום עז‪ ,‬לקור עז או לחשמל‪.‬‬
‫• ניסויים הכרוכים ביצירת פגע בלתי הפיך נערכים אך ורק בבעלי חיים‪.‬‬
‫• גרייה מגנטית חוזרת חוצה גולגולת – משתמשים בפעימות חוזרות של גרייה מגנטית כדי להשבית מפעילות אזורים‬
‫במוח לפרק זמן קצר‪.‬‬
‫• כך יוצרים "פגעים" זמניים והפיכים בנבדקים אנושיים – מבלי לגרום נזק כלשהו לרקמות‪.‬‬
‫• חוקרי מוח לומדים על תפקוד אזורים במוח באמצעות גרייה ישירה שלהם‪.‬‬
‫• וולטר הס (‪ )Walter Hess‬היה חלוץ המשתמשים בגרייה חשמלית לצורך עירור מבנים במעמקי המוח‪.‬‬
‫• הס רשום בקפדנות את תוצאות ההתנהגות של גריית כל אחד מ‪ 4,500-‬אזורים במוח בקרב כ‪ 500-‬חתולים‪.‬‬
‫• הוא גילה שבאמצעות זרם חשמלי אפשר לגרום לשינה או לעוררות מינית או לחרדה או לאימה‪ ,‬בהתאם למיקום‬
‫האלקטרודה‪.‬‬
‫‪ 3.3.1.2‬רישום פעילות המוח והדמייתה‬

‫• חלק ממדעני המוח ממפים את תפקודי המוח‪ ,‬תוך שימוש באלקטרודות לרישום הפעילות החשמלית במוח בתגובה‬
‫על גרייה סביבתית‪.‬‬
‫• מיקרו אלטרודות – החדרה של אלקטרודות זעירות שרגישות ביותר כדי לרשום את הפעילות החשמלית של תא‬
‫מוח יחיד‪.‬‬
‫• חלק מהחוקרים מניחים אלקטרודות על הקרקפת כדי לרשום דפוסים של פעילות חשמלית המהווים סך של‬
‫הפעילות החשמלית באזורים נרחבים של קליפת המוח‪.‬‬
‫• אלקטרו‪-‬אנצפלוגרם – רישום הפעילות החשמלית המוחית‪.‬‬
‫• טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים – הזרקה של חומרים רדיואקטיבים הנקלטים בסופו של דבר על‪-‬ידי תאי מוח‬
‫פעילים‪ .‬מכשירי רישום יכולים להתחקות אחר הרדיואקטיביות הנפלטת מתאים אלה בזמן פעילויות קוגניטיבות‬
‫או התנהגותיות שונות‪ .‬מידע זה מועבר למחשב המרכיב תמונה דינמית של המוח המראה היכן מתרחשות‬
‫הפעילויות הפסיכולוגיות השונות‪.‬‬
‫• הדמיית תהודה מגנטית – טכניקה להדמיית מוח‪ ,‬הסורקת את המוח באמצעות שדות מגנטיים וגלי רדיו‪.‬‬
‫• הדמיית תהודה מגנטית תפקודית – טכניקת הדמיית מוח המשלבת יתרונות של ‪ MRI‬ושל סריקות ‪ PET‬באמצעות‬
‫גילוי שינויים מגנטיים בזרם הדם לתאים במוח‪.‬‬
‫‪ 3.3.2‬מערכת העצבים‬
‫מערכת העצבים מחולקת לשתי תת‪-‬מערכות עיקריות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬מערכת העצבים המרכזית;‬
‫‪ o‬מערכת העצבים ההיקפית‪ ,‬והיא מחולקת ל‪:‬‬
‫▪ מערכת עצבים סומטית (רצונית)‬
‫▪ מערכת עצבים אוטונומית‪ ,‬וזאת מחולקת ל‪:‬‬
‫• המערכת הסימפטתית;‬
‫• המערכת הפרסימפטתית‪.‬‬
‫מערכת העצבים המרכזית מורכבת מכל הנוירונים במוח ובמוח השדרה‪.‬‬ ‫•‬
‫מערכת העצבים ההיקפית מורכבת מכל הנוירונים היוצרים את סיבי העצב‪ ,‬המחברים את מערכת העצבים‬ ‫•‬
‫המרכזית לגוף‪.‬‬
‫תפקידה של מערכת העצבים המרכזית‪ :‬לשלב בין כל תפקודי הגוף ולתאם ביניהם‪ ,‬לעבד את כל המסרים העצביים‬ ‫•‬
‫הנכנסים ולשגר החוצה הוראות לחלקי הגוף השונים‪.‬‬
‫מוח השדרה – צבר של נוירונים המחבר את המוח למערכת העצבים ההיקפית‪.‬‬ ‫•‬
‫צבר נוירונים זה מצוי בתוך חלקו החלול של עמוד השדרה המורכב מחוליות‪ ,‬מכונה עמוד השדרה‪.‬‬ ‫•‬
‫מתוך מקום המפגש של כל זוג חוליות בעמוד השדרה יוצאים עצבי שדרה‪ ,‬ומתחברים בסופו של דבר אל קולטני‬ ‫•‬
‫חישה בכל הגוף ואל השרירים והבלוטות בגוף‪.‬‬
‫עמוד השדרה מתאם בין פעילות שני צדי הגוף (הימני והשמאלי) ואחראי לרפלקסים של פעולות פשוטות ומהירות‪,‬‬ ‫•‬
‫שהמוח אינו מעורב בהן‪.‬‬
‫פגיעה בעצבי מוח השדרה עלולה לגרום לשיתוק הרגליים או מרכז הגוף‪.‬‬ ‫•‬
‫היקף השיתוק תלוי במיקום הפגיעה במוח השדרה‪ :‬ככל שהפגיעה נמצאת במקום גבוה יותר כך יהיה השיתוק‬ ‫•‬
‫נרחב יותר‪.‬‬
‫מערכת העצבים המרכזית מבודדת מכל מגע ישיר עם העולם החיצון‪.‬‬ ‫•‬
‫מערכת העצבים ההיקפית היא המספקת למערכת המרכזית מידע מקולטני החישה‪.‬‬ ‫•‬
‫מערכת העצבים ההיקפית מוסרת את ההוראות מן המוח לאיברי הגוף ולשרירים‪.‬‬ ‫•‬
‫מערכת העצבים ההיקפית מורכבת משתי קבוצות של סיבי עצב‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬מערכת העצבים הסומטית – מסדירה את פעולות שרירי השלד של הגוף;‬
‫‪ o‬מערכת העצבים האוטונומית – תפקידה לתמוך בפעילותם התקינה של תהליכים חיוניים בסיסיים‪ ,‬כמו‪:‬‬
‫נשימה‪ ,‬עיכול ועוררות‪.‬‬
‫הענף הסימפתטי – שולט על תגובות במצבי חירום‬ ‫•‬
‫הענף הפרסימפטתי – מנטר את ההפעלה השגרתית של תפקודי הגוף הפנימיים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.3.3‬מבני המוח ותפקידיהם‬

‫במוח בני האדם ישנם שלוש שכבות המקושרת ביניהן‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬הליבה המרכזית – גזע המוח‪ ,‬שבו נמצאים מבנים המעורבים בעיקר בתהליכים אוטומטיים כמו קצב‬
‫הלב‪ ,‬נשימה‪ ,‬בליעה ועיכול‪.‬‬
‫‪ o‬מערכת לימבית – מעורבת בתהליכי מוטיבציה‪ ,‬רגש וזיכרון;‬
‫‪ o‬המוח הגדול – מיקומה של התודעה אנושית נמצא באזור זה‪ .‬המוח הגדול והשכבה החיצונית לו‪,‬‬
‫הקורטקס המוחי‪ ,‬מארגנים מידע סנסורי‪ ,‬מתאמים את התנועות ומאפשרים חשיבה מופשטת והסקת‬
‫מסקנות‪.‬‬
‫‪ 3.3.3.1‬גזע המוח‪ ,‬תלמוס ומוחון‬

‫• גזע המוח – מכיל מבנים המווסתים יחד את מצבו הפנימי של הגוף‪.‬‬
‫• המוח המוארך – ממוקם בקצה העליון של מוח השדרה‪ ,‬מתפקד כמרכז הנשימה‪ ,‬לחץ הדם ופעילות הלב‪ .‬נזק למוח‬
‫המוארך עלול לגרום למוות‪.‬‬
‫• סיבי עצב המטפסים מן הגוף ויורדים מן המוח מצטלבים (כלומר‪ ,‬עוברים מצד לצד) באזור המוח המוארך‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫הצד השמאלי של הגוף קשור לצד הימני של המוח‪ ,‬וכך גם ההפך‪.‬‬
‫• גשר – מספר מידע למבנים אחרים בגזע המוח ולמוחון‪.‬‬
‫• תצורת הרשת – רשת צפופה של תאי עצב‪ .‬הוא מעוררות את הקורטקס המוחי להיות קשוב לגרייה חדשה‪ ,‬ושומרת‬
‫על ערנות המוח אפיל בזמן שינה‪ .‬נזק חמור לאזור זה מסתיים פעמים רבות בתרדמת‪.‬‬
‫• תלמוס – מתעל את המידע החושי שנקלט למקום המתאים בקורטקס המוחי לצורך עיבוד המידע‪.‬‬
‫• מוחון – שולט על היציבה ושומר על שיווי המשקל‪ .‬נזק למוחון מפריע לתנועה חלקה וגורם לה להיראות בלתי‬
‫מתואמת וקופצנית‪ .‬למוחון גם תפקיד חשוב ביכולות ללמוד ולבצע רצף של תנועות גוף‪.‬‬
‫‪ 3.3.3.2‬מערכת לימבית‬
‫• המערכת הלימבית – מעורבת בהתנהגויות מוטביציוניות‪ ,‬במצבים רגשיים ובתהליכי זיכרון‪.‬‬
‫• בנוסף לכך‪ ,‬המערכת הלימבית‪:‬‬
‫‪ o‬מווסתת את חום הגוף;‬
‫‪ o‬מווסתת את לחץ הדם;‬
‫‪ o‬מוסתת את רמת הסוכר בדם;‬
‫‪ o‬מבצעת פעולות אחזקה נוספות‪.‬‬
‫• במערכת הלימבית שלושה חלקים‪ :‬היפוקמפוס‪ ,‬אמיגדלה והיפותלמוס‪.‬‬
‫• היפוקמפוס – ממלא תפקיד חשוב ברכישת זיכרונות‪.‬‬

‫המטופל ה"מ עבר ניתוח בניסיון להפחית את תדירות התקפי מחלת האפילפסיה‪ .‬במהלך הניתוח הוסרו חלקים מן‬ ‫•‬
‫ההיפוקמפוס שלו‪.‬‬
‫בעקבות זאת היה ה"מ מסוגל לזכור רק אירועים מן העבר הרחוק שלו‪ .‬אבדה לו היכולת לאחסן מידע חדש בזיכרון‬ ‫•‬
‫לטווח ארוך‪.‬‬
‫אפשר בכל זאת ליצור כמה סוגים של זיכרונות חדשים גם לאחר שנגרם נזק להיפוקמפוס‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ה"מ היה מסוגל‬ ‫•‬
‫ללמוד מיומנויות חדשות‪.‬‬
‫אמיגדלה – ממלאת תפקיד בבקרה רגשית וביצירת זיכרונות רגשיים‪.‬‬ ‫•‬
‫היפותלמוס – מורכב מכמה גרעינים המווסתים תהליכים פיזיולוגיים המעורבים בהתנהגות מוטיבציונית‪ :‬אכילה‪,‬‬ ‫•‬
‫שתייה‪ ,‬ויסות חום ועוררות מינית‪ .‬כלומר הוא שומר על ההומאוסטזיס בגוף‪ .‬מווסת גם את המערכת ההורמונלית‪.‬‬
‫הומאוסטזיס – האיזון הפנימי בגוף‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 3.3.3.3‬המוח הגדול‬
‫• המוח הגדול – אזור במוח המווסת את הפונקציות הקוגניטיביות והרגשיות הגבוהות‪.‬‬
‫• קליפת המוח – השכבה החיצונית של המוח הגדול‪.‬‬
‫• המוח הגדול מחולק לשני חצאים‪ ,‬כמעט סימטריים‪ ,‬הנקראים המיספרות מוחיות‪.‬‬
‫• מענית מרכזית – מחלק כל המיספרה בצורה אנכית‪.‬‬
‫• חריץ צידי – מחלק כל המיספרה בצורה אופקית‪.‬‬
‫• חלוקה זו של המוח (באמצעות המענית המרכזית והחריץ הצידי) מסייעת להגדיר ארבעה אזורים‪ ,‬הנקראים אונות‬
‫המוח‪ ,‬בכל המיספרה‪:‬‬
‫‪ o‬אונת המצח – מעורבת בבקרת תנועה בפעילויות קוגניטיביות‪ ,‬כמו תכנון‪ ,‬קבלת החלטות והצבת יעדים‪.‬‬
‫‪ o‬אונת הקודקוד – אחראית על תחושות של מגע‪ ,‬כאב וחום‪.‬‬
‫‪ o‬אונת העורף – היעד הסופי של מידע חזותי‪ ,‬ממוקמת בצד האחורי של הראש‪.‬‬
‫‪ o‬אונת הרקה – האחראית על תהליכי השמיעה‪.‬‬
‫• אזור ורניקה – מטופלים שנפגעו באזור זה סבלו משיבושים בהבנת השפה‪ ,‬נמצא באונת הרקה‪.‬‬
‫• מבני המוח מבצעים את תפקידיהם במשולב‪.‬‬
‫• המוח פועל כיחידה אחת‪ ,‬שבה כל אונה מקיימת יחסי גומלין ומשתפת פעולה עם כל האונות האחרות‪.‬‬
‫• עם זאת‪ ,‬מדעני המוח יכולים לזהות אזורים בארבע האונות המוחיות‪ ,‬ההכרחיים לתפקודים ספציפיים כמו ראייה‪,‬‬
‫שמיעה‪ ,‬שפה וזיכרון‪.‬‬
‫• פעולתם של למעלה מ‪ 600-‬השרירים הרצוניים של הגוף מבוקרת על‪-‬ידי הקורטקס המוטורי‪.‬‬
‫• קורטקס מוטורי – אזור בקורטקס המפקח על הפעולות של השרירים הרצוניים בגוף‪.‬‬
‫• קורטקס סנסורי – אזור באונת העורף המעבד קלט חושי מאזורי גוף שונים‪.‬‬
‫• קורטקס השמע – אזור באונת הרקה הקולט מידע של שמע ומעבד אותו‪.‬‬
‫• קורטקס הראייה – אזור באונת העורף שבו מעובד מידע חזותי‪.‬‬
‫• הקורטקס המוחי ברובו עסוק בניתוח של המידע ובאינטגרציה (חיבור) שלו‪.‬‬
‫• קורטקס אסוציאטיבי – חלקים בקורטקס המוחי שבהם מתרחשים רבים מן התהליכים המנטליים הגבוהים של‬
‫המוח‪.‬‬
‫‪ 3.3.4‬צדיות המיספרית‬
‫שתי ההמיספרות המוחיות אינן ממלאות בדיוק את אותן הפונקציות‪.‬‬ ‫•‬
‫אפזיית ברוקה – פגיעה בצד השמאלי של המוח הפוגע ביכולות השפה‪.‬‬ ‫•‬
‫חצויי מוח – אנשים שניתקו להם את כפיס המוח‪ ,‬החלק המחבר בין ההמיספרות‪.‬‬ ‫•‬
‫מטרתו של ניתוח זה לחסום את הפעילות החשמלית האלימה המלווה התקפי אפילפסיה מלעבור בין ההמיספרות‪.‬‬ ‫•‬
‫מידע משדה הראייה הימני נקלט בהמיספרה השמאלית‪ ,‬ומידע משדה הראייה השמאלי נקלט בהמיספרה הימנית‪.‬‬ ‫•‬
‫מידע המגיע לכל אחד משתי ההמיספרות מגיע מידית גם לשנייה דרך כפיס המוח‪.‬‬ ‫•‬
‫מכיוון שמעבר זה נותק בחולים חצויי מוח‪ ,‬מידע המוצג לשדה הראייה הימני או השמאלי עלול להישאר רק‬ ‫•‬
‫בהמיספרה השמאלית או הימנית בהתאם‪.‬‬
‫בקרב רוב בני האדם יש להמיספרה השמאלית עדיפות בתפקודים הקשורים לשפה‪.‬‬ ‫•‬
‫פונקציה נחשבת לצידית כאשר אחת ההמיספרות ממלאת את התפקיד המרכזי בביצועה של אותה הפונקציה‪.‬‬ ‫•‬
‫מכל הפונקציות – הדיבור היא הפונקציה הצידית ביותר‪.‬‬ ‫•‬
‫פגיעה בצד השמאלי של המוח‪ ,‬אצל רוב האנשים‪ ,‬עלולה לגרום להפרעות בדיבור‪.‬‬ ‫•‬
‫גם אצל אנשים המשתמשים בשפת הסימנים פגיעה בצד השמאלי היא הרסנית באותה מידה‪.‬‬ ‫•‬
‫ההעדפה הצידית איננה העדפה של הדיבור‪ ,‬אלא של היכולת ליצור את רצף המחוות (קוליות או ידניות) המקודדות‬ ‫•‬
‫משמעות תקשורתית‪.‬‬
‫ההמיספרה השמאלית נוטה להיות יותר אנליטית – מעבדת מידע פריט אחר פריט‪.‬‬ ‫•‬
‫ההמיספרה הימנית היא יותר הוליסטית – מעבדת מידע בדפוסים כוללניים‪.‬‬ ‫•‬

‫פעילותן של שתי ההמיספרות מעניק מלאות לחוויות ולהתנסויות שלנו‪.‬‬ ‫•‬

‫ההמיספרה השמאלית ממלאת תפקיד מרכזי ברוב המצבים שנדרש בהם פתרון בעיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬תפקודה של‬ ‫•‬
‫ההמיספרה הימנית בא לידי ביטוי כאשר נדרשים פתרונות יצירתיים או פרץ של תובנות‪.‬‬
‫‪ 3.3.5‬המערכת האנדוקרינית‬
‫המערכת האנדוקרינית היא רשת בלוטות‪ ,‬המייצרות ומפרישות לתוך מחזור הדם חומרים כימיים‪" ,‬שליחים"‬ ‫•‬
‫הנקראים הורמונים‪.‬‬
‫ההורמונים חשובים לתפקוד היומיומי‪ ,‬אך חיוניותם גדולה יותר בשלבי חיים מסוימים ובמצבים מיוחדים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬ההורמונים משפיעים על הגדילה – הם יוזמים‪ ,‬מתחזקים ועוצרים את התפתחותם של מאפייני מן‬
‫ראשוניים ושניוניים;‬
‫‪ o‬הם משפיעים על רמות העוררות והמודעות;‬
‫‪ o‬הם הבסיס לשינויים שבמצב הרוח;‬
‫‪ o‬הם מסדירים את חילוף החומרים‪ ,‬שהוא הקצב שבו הגוף מנצל את מאגרי האנרגיה שלו;‬
‫‪ o‬המערכת האנדוקרינית עוזרת לפרט במלחמתו בדלקות ובמחלות ובכך מסייעת בהישרדותו;‬
‫‪ o‬היא תומכת בהישרדות המינים באמצעות ויסות העוררות המינית‪ ,‬יצירת תאי רבייה ויצירת חלב‬
‫באימהות מניקות‪.‬‬
‫בלוטות ההפרשה הפנימית מגיבות ל‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬רמות הכימיקלים במחזור הדם;‬
‫‪ o‬או שהן מגורות על‪-‬ידי הורמונים אחרים‪ ,‬או על ידי דחפים עצביים המגיעים מן המוח‪.‬‬
‫בעקבות זאת‪ ,‬הורמונים מופרשים לתוך הדם ונישאים למרחק עד לתאי היעד‪ ,‬שהם בעלי קולטנים מיוחדים‪.‬‬ ‫•‬
‫ההורמונים מפעילים את השפעתם על תכנית הפעולה לוויסות כימי של הגוף רק באותם המקומות שתוכנתו מראש‬ ‫•‬
‫באופן גנטי להגיב אליהם‪.‬‬
‫מכיוון שההורמונים משפיעים על רקמות או על איברי יעד שונים‪ ,‬אבל ספציפיים‪ ,‬הם מסדירים טווח עצום של‬ ‫•‬
‫תהליכים ביוכימיים‪.‬‬
‫מערכת תקשורת רבת תפקידים זו שולטת בתהליכים המשכיים ואטיים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬שמירה על רמות הסוכר בדם ועל רמות הסידן;‬
‫‪ o‬על חילו‪ ,‬החומרים של הפחמימות;‬
‫‪ o‬על הצמיחה הכללית של הגוף‪.‬‬
‫מה קורה כשאנו נתונים תחת לחץ?‬ ‫•‬
‫‪ o‬המערכת ההורמונלית משחררת את ההורמון אדרנלין לתוך מחזור הדם;‬
‫‪ o‬האדרנלין מעניק לגופנו אנרגיות כדי שנוכל להגיב במהירות לכל אתגר או סכנה‪.‬‬
‫ההיפותלמוס משמש כמתווך בין המערכת האנדרוקרינית לבין מערכת העצבים המרכזית‪.‬‬ ‫•‬
‫תאים מיוחדים בהיפותלמוס קולטים מסרים מתאים אחרים במוח‪ ,‬המורים להם לשחרר כמה הורמונים שונים‬ ‫•‬
‫לבלוטת יותרת המוח‪ ,‬שבה הם עושים אחד משני הדברים‪:‬‬
‫‪ o‬הם מגרים את שחרורם של הורמונים אחרים;‬
‫‪ o‬הם מעכבים את שחרורם של ההורמונים האחרים‪.‬‬
‫הורמונים מיוצרים באזורים אחדים בגוף‪ ,‬כשכל אחד מהם אחראי על ויסות תהליך גופני אחר‪.‬‬ ‫•‬
‫בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) – נקראת "בלוטת על"‪ ,‬כיוון שהיא מייצרת הורמונים המשפיעים על ההפרשות‬ ‫•‬
‫של כל הבלוטות ההורמונליות האחרות וגם על הורמון הגדילה‪.‬‬
‫בלוטת ההיפופיזה מפעילה את האשכים להפריש טסטוסטרון‪ ,‬ומשפיעה אצל נשים בכך שהיא מגרה את ייצור‬ ‫•‬
‫האסטרוגן‪.‬‬
‫גלולות מסוימות למניעת הריון חוסמות את המנגנון בבלוטת ההיפופיזה‪ ,‬השולט על זרימת ההורמונים‪ ,‬ובכך‬ ‫•‬
‫מונעות את שחרור הביצית מן השחלה (וכך מונעות הריון)‪.‬‬
‫‪ 3.3.6‬גמישות ונוירוגנזה‪ :‬המוח – איבר גמיש ומשתנה‬

‫המוח עצמו משתנה במרוצת הזמן‪.‬‬ ‫•‬
‫את השינויים במוח מייחסים החוקרים לתכונת הגמישות שלו‬ ‫•‬
‫גמישות (פלסטיות המוח) – שינויים בתפקוד המוח‪ ,‬הנובעים מיצירת סינפסות חדשות או משינויים בתפקוד‬ ‫•‬
‫סינפסות קיימות‪.‬‬
‫למידה נובעת מהיווצרות סינפסות חדשות או משינויים בתקשורת בין הסינפסות הקיימות‪.‬‬ ‫•‬
‫העשרה סביבתית משפיעה מאוד על התפתחות בעלי חיים בינקותם וגם ממשיכה להשפיע על מוחותיהם כאשר הם‬ ‫•‬
‫בוגרים‪.‬‬
‫בעזרת טכניקות של הדמיה מוחית אפשר למדוד הבדלים ספציפיים במוח‪ ,‬הקשורים להתנסויות החיים של היחיד‪.‬‬ ‫•‬
‫למשל‪ ,‬סריקות מוח מגלות‪ ,‬כי שטח ייצוג אצבעות יד שמאל גדול יותר בקרב כנרים לעומת מי שאינם מנגנים‬
‫בכינור‪.‬‬
‫אחד ההיבטים החשובים בחקר הגמישות קשור לתנאים שבהם בני אדם‪ ,‬או בעלי חיים‪ ,‬שרדים פגיעות במוח‬ ‫•‬
‫הגולגולת או במוח השדרה שנגרמו על ידי שבץ‪ ,‬מחלות ניווניות או תאונות‪.‬‬
‫חולים שסבלו מאירוע מוחי ששיבש את השימוש בשפה מחלימים‪ ,‬לעתים‪ ,‬עם הזמן‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬במקרים אחדים נשארה באזורי המוח הפגועים עצמם יכולת תפקוד די הצורך לאפשר החלמה;‬
‫‪ o‬במקרים אחרים‪ ,‬אזורים אחרים במוח לוקחים עליהם את תפקודי האזורים שנפגעו;‬
‫‪ o‬חוקרים החלו לפתח טכניקות‪ ,‬המשתמשות בתאי גזע – תאים שאינם מתמחים‪ ,‬אשר בתנאים מתאימים‬
‫אפשר לעורר אותם לתפקד כנוירונים חדשים‪.‬‬
‫נוירוגנזה – היווצרות תאי מוח חדשים מתאי גזע‪.‬‬ ‫•‬
‫נוירוגנזה מתרחשת במוחם של יונקים בוגרים‪ ,‬כולל בני אדם‪.‬‬ ‫•‬
‫במשך תקופה ארוכה חוקרים האמינו שמוחם של יונקים בוגרים קיבל את מכסת הנוירונים המלאה שלו‪,‬‬ ‫•‬
‫והנוירונים אינם יכולים להיווצר עוד אלא להיכחד במהלך שנות חייו של בעל החיים‪.‬‬
‫חוקרים לאחרונה תיעדו היווצרות של תאי מוח חדשים בהיפוקמפוס‪.‬‬ ‫•‬

‫‪ 4‬חישה ותפיסה‬
‫‪ 4.1‬חישה‪ ,‬ארגון‪ ,‬זיהוי והיכר‬
‫תפיסה – התהליכים המארגנים את המידע בדימוי החושי ומפרשים אותו ככזה שנוצר ע‪-‬ידי תכונות של עצמים‪ ,‬או‬ ‫•‬
‫של אירועים‪ ,‬בעולם החיצוני התלת‪-‬ממדי‪.‬‬
‫תפיסה מתקשר לתהליך הכולל של הכרת העצמים וההתרחשויות בסביבה‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ .1‬לחוש אותם;‬
‫‪ .2‬להבינם;‬
‫‪ .3‬לזהותם;‬
‫‪ .4‬לקרוא להם בשמות;‬
‫‪ .5‬להתכונן להגיב עליהם‪.‬‬
‫מתפס – מה שנתפס‪ ,‬כלומר התופעה או ההתנסות שהיא התוצאה של תהליך התפיסה‪.‬‬ ‫•‬
‫את תהליך התפיסה מחלקים לשלושה שלבים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ .1‬חישה;‬
‫‪ .2‬ארגון התפיסה;‬
‫‪ .3‬זיהוי והיכר של עצמים‪.‬‬
‫חישה – תהליך שבו בעקבות גרייה של קולטני חישה נוצרים דחפים עצביים‪ ,‬המייצגים אירועים בתוך הגוף או‬ ‫•‬
‫מחוצה לו‪.‬‬
‫קולטני חישה – עיניים‪ ,‬אוזניים‪ ,‬אף וכו'‪.‬‬ ‫•‬
‫ארגון התפיסה – השלב שבו נוצר ייצוג פנימי של עצם ומתפתח מתפס של הגירוי החיצוני‪.‬‬ ‫•‬
‫תפיסה קשורה בסינתזה (אינטגרציה וחיבור) של מאפיינים חישתיים פשוטים כמו צבעים‪ ,‬גבולות וקווים‪ ,‬היוצרים‬ ‫•‬
‫מתפס של עצם‪ ,‬אשר בהמשך התהליך יהיה אפשר להכירו ולזהותו‪.‬‬
‫פעילויות מנטליות אלה מתרחשות בדרך‪-‬כלל‪ ,‬במהירות וביעילות מבלי להיות מודעים להן‪.‬‬ ‫•‬
‫זיהוי והיכר – שתי דרכים להקניית משמעות למתפסים‪.‬‬ ‫•‬
‫כדי לזהות עצם כלשהו‪ ,‬להכירו‪ ,‬לדעת את שמו ואת הדרך הטובה ביותר להגיב אליו נדרשים לאדם תהליכים‬ ‫•‬
‫קוגניטיביים גבוהים יותר המערבים את התיאוריות‪ ,‬הזיכרונות‪ ,‬הערכים‪ ,‬האמונות והעמדות שלו באשר לאותו‬
‫העצם‪.‬‬
‫‪ 4.1.1‬גירוי קרוב וגירוי רחוק‬

‫מה ההבדל בין הבבואה על הרשתית לבין העצם במציאות?‬ ‫•‬
‫‪ o‬הבבואה על הרשתית היא דו‪-‬ממדית והסביבה היא תלת ממדית;‬
‫‪ o‬חלקים רבים מאלה שאנו תופסים בחלל מסוים אינם מופיעים על בבואת הרשתית (יכול להיות שעצמים‬
‫נקטעים ע"י עצמים אחרים אך בכל זאת הם נתפסים בתור שלמים)‪.‬‬
‫ההבדלים בין עצם פיזי ולבין העצם על הבבואה האופטית הן עמוקים וחשובים‪ ,‬ולכן פסיכולוגים רואים בהם בתור‬ ‫•‬
‫שני גירויים שונים‪.‬‬
‫גירוי רחוק – בתהליך התפיסה‪ ,‬הכוונה לעצם הממשי בעולם‪.‬‬ ‫•‬
‫גירוי קרוב – הבבואה האופטית של עצם על הרשתית‪.‬‬ ‫•‬
‫המשימה החישובית העיקרית של תהליך התפיסה הוא לקבוע מהו הגירוי הרחוק (העצם הממשי)‪ ,‬מתוך המידע‬ ‫•‬
‫המצוי בגירוי הקרוב (הבבואה על הרשתית)‪.‬‬
‫הדבר נכון לכל תחומי התפיסה‪ :‬שמיעה‪ ,‬מגע‪ ,‬טעם וכו'‪ .‬בכולם התפיסה מערכת תהליכים המשתמשים במידע‬ ‫•‬
‫הנמצא בגירוי הקרוב כדי לספר לנו על מאפייני הגירוי הרחוק‪.‬‬
‫‪ 4.1.2‬מציאות‪ ,‬דו‪-‬משמעות ואילוזיות‬

‫‪ 4.1.2.1‬דו‪-‬משמעות‬
‫• התפיסה שלנו חותרת להגיע ל"קיבוע" מדויק של העולם ורואה בכך יעד מרכזי‪.‬‬
‫• דו‪-‬משמעות – תכונה של עצמים נתפסים שעשויה להיות להם יותר מפרשנות אחת‪.‬‬
‫• לדימוי יחיד ברמת החישה עשויות להיות פרשנויות רבות – ברמת התפיסה וברמת הזיהוי‪.‬‬
‫• אחת התכונות היסודיות של תפיסה אנושית נורמלית היא הנטייה להמיר דו‪-‬משמעות ואי‪-‬ודאות הקשורים‬
‫לסביבה בפירוש ברור‪ ,‬כדי שיהיה אפשר לפעול על פיו בבטחה‪.‬‬
‫‪ 4.1.2.2‬אילוזיות‬
‫• אילוזיה – התנסות בדפוס של גירוי באופן מוטעה בעליל‪ ,‬ושותפים לו בני אדם אחרים הנמצאים באותו מצב‬
‫תפיסתי‪.‬‬

‫כיוון שהפיזיולוגיה של המערכות החישתיות שלנו דומה‪ ,‬כך גם האופן שבו אנו חווים את העולם‪ .‬לכן‪ ,‬באותו מצב‬ ‫•‬
‫תפיסתי‪ ,‬רוב בני האדם יחוו את אותן האילוזיות‪.‬‬
‫‪ 4.1.2.3‬אילוזיות בחיי היום‪-‬יום‬

‫• אילוזיות הן חלק בלתי נפרד מחיי היום‪-‬יום שלנו‪.‬‬
‫• אפשר לשלוט באשליות תפיסה כדי להשיג תוצאות רצויות‪ .‬למשל‪ ,‬אדריכלים ומעצבי פנים מנצלים עקרונות של‬
‫תפיסה‪ ,‬על מנת ליצור במרחב עצמים‪ ,‬הנראים גדולים יותר או קטנים מכפי שהם במציאות‪.‬‬
‫• האילוזיות עצמן מרמזות שמערכות התפיסה שלנו אינן יכולות לבצע בשלמות את משימת שחזור הגירוי הרחוק‬
‫מתוך המידע המתקבל מן הגירוי הקרוב‪.‬‬
‫‪ 4.2‬הכרת העולם דרך מערכת החושים‬

‫המחקר הפסיכולוגי המוקדם ביותר על חישה בחן את הקשר בין התרחשויות בסביבה לבין התנסותם של בני אדם‬ ‫•‬
‫בהתרחשויות אלה‪.‬‬
‫‪ 4.2.1‬פסיכופיזיקה‬
‫פסיכופיזיקה – חקר הקשרים בין גירויים פיזיקליים לבין ההתנהגות או החוויה המנטלית שהם מעוררים‪.‬‬ ‫•‬
‫גוסטב פכנר (‪ )Gustav Fechner‬טבע את המושג פסיכופיזיקה‪ ,‬והציע סדרה של הליכים כדי לקשר בין‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬עוצמתו של גירוי פיזיקלי‪ ,‬הנמדד ביחידות פיזיקליות;‬
‫‪ o‬לבין עצמת ההתנסות החושית‪ ,‬הנמדדת ביחידות פסיכולוגיות‪.‬‬
‫סולמות פסיכו‪-‬פיזיקליים – מקשרים בין עצמת התחושה לבין עוצמת הגירוי‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 4.2.1.1‬סף מוחלט והסתגלות חושית‬

‫• סף מוחלט – הכמות המינימלית של אנרגיה פיזיקלית הנדרש ליצירת חוויה חושית‪.‬‬
‫• במהלך סדרת צעדים‪ ,‬הגירוי מוצג בעצמות שונות‪ ,‬ובכל צעד המשתתפים בניסוי מציינים אם הם מודעים לו או לא‪.‬‬
‫• את תוצאותיה של חקירת הסף המוחלט אפשר לסכם בפונקציה פסיכומטרית‪.‬‬
‫• פונקציה פסיכומטרית – גרף המראה את אחוז האיתורים (הבחנה בגירוי‪ ,‬ציר אנכי) ברמות השונות של עוצמת‬
‫הגירוי (הציר האופקי)‪.‬‬
‫• אילו היה קיים סף אחד מוחלט ואמיתי‪ ,‬היה אפשר לצפות שהמעבר מ‪ 0%-‬אנשים שמאתרים ל‪ 100%-‬אנשים‬
‫שמאתרים יהיה חד‪.‬‬
‫• אולם‪ ,‬זה לא קורה משתי סיבות‪:‬‬
‫‪ o‬שוני בין המשתתפים – שינויים בעוצמת הקשב‪ ,‬רמת העייפות ועוד;‬
‫‪ o‬אזעקת שווא – המשתתפים לעתים מגיבים בהיעדר גירוי‪.‬‬
‫• מכאן יוצא שהעקומה הפסיכומטרית מקבלת בדרך כלל צורה של האות ‪ ,S‬שבה אזור מעבר ממצב של היעדר איתור‬
‫לאיתור מדי פעם‪ ,‬ועד לאיתור כל הזמן‪.‬‬
‫• הגדרה אופרציונלית לסף מוחלט‪ :‬רמת הגירוי שבה אות חושי מובחן ב‪ 50%-‬מהמקרים‪.‬‬
‫• מערכות החישה שלנו רגישות יותר לשינויים בסביבה החושית מאשר למצבים קבועים‪.‬‬
‫• הסתגלות חישתית – התגובתיות ההולכת ופוחתת של המערכות החושיות לגרייה מתמשכת‪.‬‬
‫• הסביבה מוצפת תמיד בגירויים חישתיים שונים‪ .‬מנגנון ההסתגלות מאפשר לנו להבחין מהר יותר באתגרים‬
‫שמציבים מקורות חדשים של מידע ולהגיב אליהם‪.‬‬
‫‪ 4.2.1.2‬הטיית תגובה ותיאוריית גילוי האותות‬

‫• מדידת הסף יכולה להיות מושפעת גם מהטיית תגובה‪.‬‬
‫• הטיית תגובה – הנטייה השיטתית של צופה מסוים להעדיף תגובה מסוימת בשל גורמים שאין בינם לבין‬
‫המאפיינים החישתיים של הגירוי דבר‪.‬‬
‫• תיאוריית גילוי האותות – גישה שיטתית לבעיית ההטעיות בתגובה‪ .‬במקום להתמקד בתהליכים חישתיים בלבד‪,‬‬
‫תיאוריה זו מדגישה את תהליך השיפוט על אודות קיומן או היעדרן של התרחשויות גרייה‪.‬‬
‫• הפסיכופיזיקה הקלאסית ממשיגה רק סף מוחלט אחד‪ ,‬ואילו תיאוריית גילוי האותות מזהה שני תהליכים נפרדים‬
‫של איתור חישתי‪:‬‬
‫‪ o‬תהליך חישה – תהליך ראשוני המשקף את רגישותו של הצופה לחוזקו של הגירוי;‬
‫‪ o‬תהליך החלטה – תהליך נפרד הבא בעקבות תהליך החישה ומשקף את הטיות התגובה של הצופה‪.‬‬
‫• תיאוריית גילוי האותות מציעה נוהל למדידת תהליכי החישבה וההחלטה כאחד‪:‬‬
‫‪ o‬פגיעה – תגובה שבה האות נוכח והצופה אומר "כן";‬
‫‪ o‬החטאה – האות נוכח והצופה אומר "לא";‬
‫‪ o‬אזעקת שווא – האות איננו נוכח והצופה אומר "כן";‬
‫‪ o‬דחייה נכונה – האות איננו נוכח והצופה אומר "לא"‪.‬‬

‫במחקרים העוסקים באחוזי פגיעה ובאזעקות שווא‪ ,‬החוקרים משתמשים בשיטות מתמטיות לחישוב מדדים‬ ‫•‬
‫נפרדים של רגישות הצופים ושל הטיות התגובה שלהם‪.‬‬
‫בשורה התחתונה‪ ,‬תיאוריית גילוי האותות מספקת אפוא דרך להפריד את התהליך החישתי מהטיית התגובה ובכך‬ ‫•‬
‫היא מאפשרת לנסיין לזהות ולהפריד בין תפקיד הגירוי החושי לבין קריטריון ההחלטה של הפרט ביצירת התשובה‬
‫הסופית‪.‬‬
‫‪ 4.2.1.3‬סף ההבדל‬
‫• סף ההבדל – ההבדל הפיזיקלי הקטן ביותר בין שני גירויים‪ ,‬שעדיין אפשר להבחין בו‪.‬‬
‫• כדי למדוד סף הבדל משתמשים בצמדי גירויים ושואלים את המשתתפים בניסוי האם הם חושבים שהגירויים‬
‫שווים או שונים זה מזה‪.‬‬
‫• ההגדרה האופרציונלית של סף ההבדל‪ :‬הנקודה שבה מזהים את הגירויים כשונים במחצית מן המקרים‪.‬‬
‫• הפער המינימלי המובחן – יחידה כמותית למדידת עמתם של הבדלים פסיכולוגיים בין כל שתי תחושות‪.‬‬
‫• חוק ובר – הפער המינימלי המובחן בין שני גירויים עומד ביחס קבוע לעוצמת הגירוי הסטנדרטי‪.‬‬
‫• ככל שהגירוי הסטנדרטי (הגירוי שמשווים אליו את הגירויים האחרים) גדול או עוצמתי יותר‪ ,‬כך נדרשת תוספת‬
‫גדולה יותר כדי להשיג את הפער המינימלי המובחן‪.‬‬
‫• לדוגמה‪ :‬אם ארצה להבחין בני שני אורכים של חבל מסוים‪ ,‬ככל שהחבל יותר ארוך‪ ,‬אצטרך להוסיף יותר‬
‫סנטימטרים של חבל כדי שאבחין בהבדלים של האורך שלהם‪ .‬ככל שהחבל יותר קטן‪ ,‬אצטרך להוסיף מעט יותר‬
‫סנטימטרים של חבל כדי להבחין בהבדלים של אורכם‪.‬‬
‫• ‪ k‬הוא היחס או הקבוע של ובר לממד הגירוי המסוים‪.‬‬
‫• לקבוע של ובר (‪ )k‬יש ערכים שונים עבור חושים שונים‪.‬‬
‫• חוק ובר מאפשר להגיע לאומדן טוב אבל לא מושלם של נתוני ניסויים שבהם הפער המינימלי המובחן גדל ככל‬
‫שהעצמה גדלה‪.‬‬
‫• הקשיים בחוק ובר מתעוררים כשעצמות הגירוי הן קיצוניות‪.‬‬
‫‪ 4.2.2‬מאירועים פיזיקליים לאירועים מנטליים‬

‫התמרה – המרת צורה אחת של אנרגיה לצורה אחרת‪.‬‬ ‫•‬
‫כיוון שכל המידע החושי מותמר לאותו סוג של דחפים עצביים‪ ,‬המוח מבחין בין החוויות החושיות השונות‬ ‫•‬
‫באמצעות הקצאת אזורים ספציפיים בקליפת המוח לכל אחד מן החושים‪.‬‬
‫תהליך ההתמרה‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ .1‬קליטת גירוי באמצעות קולטני חישה;‬
‫‪ .2‬המרת הצורה הפיזיקלית של האות החושי (הגירוי) לדחפים עצביים‪ ,‬שמערכת העצבים יכולה לעבד;‬
‫‪ .3‬דחפים עצביים אלה מעבירים מידע לנוירונים ממעלה גבוהה יותר‪ ,‬הממזגים מידע המגיע מכמה מקורות‬
‫קליטה חושיים‪ .‬בשלב זה מחלצים מידע אודות התכונות הבסיסיות של הגירוי‪ ,‬כמו‪ :‬גודלו‪ ,‬עוצמתו וכו'‪.‬‬
‫‪ .4‬עמוק יותר בתוך מערכות החושים‪ ,‬כל המידע מתחבר לצפנים מורכבים עוד יותר‪ ,‬המועברים הלאה‬
‫לאזורים ספציפיים בקורטקס הסנסורי ובקורטקס האסוציאטיבי במוח‪.‬‬
‫‪ 4.3‬תהליכי ארגון ותפיסה‬

‫‪ 4.3.1‬תהליכי קשב‬
‫‪ 4.3.1.1‬קביעת מוקד הקשב‬
‫• אילו כוחות קובעים את העצמים שיעמדו במוקד הקשב שלנו?‬
‫‪ o‬בחירה מכוונת מטרה – משקפת את הבחירות כפונקציה של מטרות האדם הבוחר‪.‬‬
‫‪ o‬לכידה שמקורה בגירוי – כאשר מאפיינים של הגירויים עצמם הם אלה הלוכדים אוטומטית את הקשב‪,‬‬
‫בלי תלות במטרות המיידיות של התופסים‪.‬‬
‫• מערכת התפיסה מאורגנת באופן שבו הקשב נמשך אוטומטית לעצמים חדשים בסביבה‪.‬‬
‫‪ 4.3.1.2‬גורלו של מידע לא‪-‬קשוב‬

‫• דונלד ברודבנט (‪ )Donald Broadbent‬טען שלתודעה שלנו יש קיבולת מוגבלת לבצע עיבוד מושלם‪ .‬הגבלה זו‬
‫מחייבת את הקשב שלנו לווסת בקפדנות את שטף המידע המגיע מן הקלט החושי למודעות‪.‬‬
‫• מודל הפילטר – לפי ברודבנט‪ ,‬הסינון מתרחש בשלב מוקדם בתהליך‪ ,‬עוד קודם שמשמעות הקלט מטופלת‪.‬‬
‫• האזנה דיכוטית – משדרים למשתתף בניסוי‪ ,‬דרך אוזניות ובאותו הזמן‪ ,‬מסר שונה לכל אוזן‪.‬‬
‫• מבקשים מן הנסיין לחזור רק על אחד מן המסרים ולהתעלם ממה שהוא שומע באוזן השנייה‪ .‬ברודבנט השתמש‬
‫במחקר זה להראות שהנסיין מסוגל לחזור רק למסר הקשוב‪.‬‬
‫• ממצאים מאוחרים יותר קראו תיגר על מודל הפילטר‪.‬‬

‫התברר שמקצת המאזינים חזרו על דברים שלא היו יכולים לזכור אילו הקשב שלהם היה מסנן את כל החומר‬ ‫•‬
‫הלא‪-‬קשוב‪.‬‬
‫תופעת מסיבת הקוקטייל – כאשר שוהים בחדר רועש ומנהלים שיחה‪ ,‬אנשים קולטים את שמם למרות שהם לא‬ ‫•‬
‫קשובים לשיחות אחרות המתנהלים לצידם‪.‬‬
‫חוקרים כיום מאמינים שמידע בערוץ הלא‪-‬קשוב עובר מידה מסוימת של עיבוד‪ ,‬אבל העיבוד אינו מספיק כדי‬ ‫•‬
‫שנהיה מודעים לו‪.‬‬
‫אנו לא נהיה מודעים של קיומו של מידע שאיננו קשובים אליו‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 4.3.2‬עקרונות ההקבצה התפיסתית‬

‫רקע – החלק האחורי של אזורי הרקע בשדה הראייה שעל פניו בולטת הדמות‪.‬‬ ‫•‬
‫דמות – אזורים דמויי עצמים בשדה הראייה המובחנים מן הרקע‪.‬‬ ‫•‬
‫דמות נראית כצורת עצם על גבי רקע‪ ,‬ורקע נראה כחלק האחורי שעל פניו בולטת הדמות‪.‬‬ ‫•‬
‫אחת המטלות הראשונות של תהליך התפיסה שלנו הוא להחליט מה ייחשב דמות ומה רקע‪.‬‬ ‫•‬
‫עקרונות ההקבצה התפיסתית נחקרו באינטנסיביות על‪-‬ידי חסידי פסיכולוגיית הגשטאלט – קורט קופקה ( ‪Kurt‬‬ ‫•‬
‫‪ ,)Koffka‬וולפגנג קוהלר (‪ )Wolfgang Kohler‬ומקס ורטהיימר (‪)Max Wertheimer‬‬
‫גשטאלט – גישה הטוענת שאפשר להבין תופעות פסיכולוגיות רק אם בוחנים אותן כשלמויות מאורגנות ומובנות‬ ‫•‬
‫ולא כשהן מפורקות ליחידות תפיסה ראשוניות‪ .‬משמעות המילה היא‪" :‬שלם"‪.‬‬
‫הם הראו שהשלם‪ ,‬לעתים קרובות‪ ,‬עולה על סך כל החלקים המרכיבים אותו‪.‬‬ ‫•‬
‫בעקבות ניסויים שונים החוקרים הצליחו לנסח סדרת עקרונות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬עקרון הסמיכות – קיימת נטייה לקבץ יחד עצמים סמוכים זה לזה;‬
‫‪ o‬עקרון הדמיון – קיימת נטייה לקבץ יחד את העצמים הדומים יותר;‬
‫‪ o‬עקרון ההמשכיות הטובה – קיימת נטייה לתפוס קווים כרצופים‪ ,‬אפילו אם הם קטועים;‬
‫‪ o‬עקרון הסגירות – קיימת נטייה למלא פערים קטנים כדי לתפוס עצמים בשלמותם;‬
‫‪ o‬עקרון הגורל המשותף – קיימת נטייה לקבץ אובייקטים שנתפסים כנעים לאותו כיוון‪.‬‬
‫‪ 4.3.3‬אינטגרציה של מרחב ואינטגרציה של זמן‬

‫אינטגרציה מרחבית – חיבור מידע המתקבל ממיקוד המבט באתרים מרחביים שונים‪.‬‬ ‫•‬
‫אינטגרציה של זמן – חיבור מידע המתקבל מנקודות זמן שונות‪.‬‬ ‫•‬
‫מערכת הראייה שלנו איננה מתאמצת במיוחד כדי ליצור תמונה שלמה של הסביבה בכל רגע נתון‪.‬‬ ‫•‬
‫הזיכרון החזותי אינו שומר בדייקנות את הפרטים בכל פעם שאנו ממקדים את מבטנו בעולם‪.‬‬ ‫•‬
‫למעשה‪ ,‬צופים בקבוצת עצמים אינם מסוגלים לגלות לפעמים‪ ,‬כי עצם שלם השתנה בין נעיצת מבט אחת לשנייה‪.‬‬ ‫•‬
‫הסיבה לכך היא שיש לנו כה מעט משאבי עיבוד המיוחדים לשימור פרטיה של סצנה לאורך זמן‪ ,‬ולכן איננו‬ ‫•‬
‫מבחינים בשינויים אלה (וזאת בגלל שאין לנו צורך לעשות זאת)‪.‬‬
‫‪ 4.3.4‬תפיסת תנועה‬
‫תפיסת תנועה תובעת מן התופס להשוות בין סוגים שונים של מבטים קצרים על העולם‪.‬‬ ‫•‬
‫תופעת פי – הצורה הפשוטה ביותר של תנועה נראית‪ .‬אילוזיית התנועה המתרחשת כאשר נקודת אור נייחת אחת‬ ‫•‬
‫או יותר הנדלקות ונכבות לסירוגין נתפסות כאור יחיד בתנועה‪.‬‬
‫‪ 4.3.5‬תפיסת המרחב‬
‫בחיי היום‪-‬יום עלינו לתפוס עצמים תלת‪-‬ממדיים במרחב‪.‬‬ ‫•‬
‫הפירוש שאנו נותנים למרחק (האם אובייקט קרוב או רחוק) נשען על רמזי מרחק‪.‬‬ ‫•‬
‫רמזי מרחק – מקורות מידע רבים ושונים אודות המרחק‪ ,‬ביניהם‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬רמזים דו‪-‬עיניים‪:‬‬
‫▪ פער בין‪-‬רשתי;‬
‫▪ התכנסות;‬
‫‪ o‬רמזי תנועה‪:‬‬
‫▪ היסט תנועה יחסי;‬
‫‪ o‬רמזי תמונה‪:‬‬
‫▪ הסתרה‪/‬חסימה;‬
‫▪ גודל יחסי;‬
‫▪ פרספקטיבה קווית;‬
‫▪ דחיסות המרקם‪.‬‬

‫‪ 4.3.5.1‬רמזים דו‪-‬עיניים (בינוקולריים) ורמזי תנועה‬

‫• באמצעות שתי עיניים אנו מקבלים חלק מן המידע המהימן ביותר לגבי מרחק‪ .‬שני מקורות למידע על המרחק הדו‪-‬‬
‫עיני הן‪:‬‬
‫‪ o‬פער בין‪-‬רישתי‬
‫‪ o‬התכנסות‪.‬‬
‫• מכיוון שהעיניים רחוקות זו מזו בכמה סנטימטרים בקו אופקי‪ ,‬כל עין רואה את העולם באופן שונה במקצת‪.‬‬
‫• פער בין‪-‬רשתי – התזוזה בין מיקומים אופקיים של בבואות מקבילות בשתי העיניים‪.‬‬
‫• באמצעות הפער הבין‪-‬רשתי אנו מקבלים מידע על המרחק‪ ,‬שכן מידת הפער תלויה במרחק היחסי של העצם‬
‫מאיתנו‪.‬‬
‫• כאשר מסתכלים על העולם בשתי עיניים פקוחות‪ ,‬רוב העצמים שרואים מגרים מקומות שונים על הרשתית‪.‬‬
‫• מערכת הראייה לוקחת שתי בבואות שונות משתי הרשתיות‪ ,‬משווה ביניהן כדי לאתר העתקות מקום של חלקים‬
‫דומים (כלומר‪ ,‬פער בין‪-‬רשתי) ויוצרת תפיסה מלוכדת אחת של עצם יחיד במרחק‪.‬‬
‫• למעשה‪ ,‬מערכת הראייה מפרשת העתקת מקום אופקית בין שני עצמים כמרחק‪ ,‬או עומק‪ ,‬בעולם התלת‪-‬ממדי‪.‬‬
‫• התכנסות – המידה שבה העיניים פונות פנימה כדי להתמקד בעצם‪.‬‬
‫• גם התכנסות מספקת מידע דו‪-‬עיני על אודות המרחק‪.‬‬
‫• המוח משתמש במידע המגיע משרירי העין כדי להחליט על מרחק‪ .‬עם זאת‪ ,‬המידע הזה יעיל לתפיסת מרחק עד‬
‫לשלושה מטרים‪.‬‬
‫• תנועה היא עוד מקור מידע על מרחק‪.‬‬
‫• היסט תנועה יחסי – המרחקים היחסיים של העצמים בעולם (מנקודת המבט שלנו) קובעים את התנועה היחסית‬
‫(עוצמתה וכיוונה) בבבואה על הרשתית‪.‬‬
‫• עצמים הנמצאים רחוק ייראו הרבה יותר מקובעים במקומם מאלה הקרובים אלינו‪.‬‬
‫‪ 4.3.5.2‬רמזי תמונה‬
‫• רמזי תמונה – מידע המרמז על מרחק המגיע מעין אחת בלבד‪.‬‬
‫• הסתרה – כאשר עצם אטום מסתיר חלק מעצם אחר‪ .‬ההסתרה מספקת מידע על המרחק‪ ,‬שכן היא מעידה שהעצם‬
‫המוסתר חלקית רחוק יותר מהעצם החוסם‪.‬‬
‫• המשטחים המסתירים חוסמים גם אור ויוצרים צל שאפשר להשתמש בו מקור מידע נוסף על המרחק‪.‬‬
‫• גודל יחסי – עצמים באותו הגודל אבל במרחקים שונים מטילים בבואות בגדלים שונים על הרשתית‪.‬‬
‫• פרספקטיבה קווית – כאשר שני קווים מקבילים מתרחקים מאיתנו‪ ,‬הם מתכנסים לקראת נקודה באופק על‬
‫בבואת הרשתית שלנו‪.‬‬
‫• הפירוש שנותנת מערכת הראייה שלנו לקווים מתלכדים (כלומר‪ ,‬לפרספקטיבה הקווית) גורם לאילוזיית פונזו‪.‬‬
‫באילוזיה זו הקו האופקי העליון נראה ארוך יותר מן התחתון‪ ,‬כי לפי הפרספקטיבה הקווית הוא נראה מרוחק יותר‬
‫מן הקו האופקי התחתון‪.‬‬
‫• דחיסות המרקם – היחידות המרכיבות את המרקם הולכות וקטנות ככל שהן נסוגות למרחק‪ ,‬ומערכת הראייה‬
‫מפרשת את הדחיסות המתרחקת כמרחק גדול יותר במרחב תלת‪-‬ממדי‪.‬‬
‫• בתנאי ראייה רגילים‪ ,‬המידע מכל המקורות האלה מסתכם בפירוש יחיד‪ ,‬קוהרנטי ותלת‪-‬ממדי של הסביבה‪.‬‬
‫• מערכת הראייה משתמשת אוטומטית ובאופן בלתי מודע לנו ברמזים כמו תנועה משתנה‪ ,‬הסתרה וגודל יחסי לצורך‬
‫החישוב המסובך‪ ,‬המאפשר תפיסת מרחק בסביבה תלת‪-‬ממדית‪.‬‬
‫‪ 4.3.6‬קביעויות תפיסה‬
‫קביעות תפיסה – נטייה לתפוס את מאפייני הגירויים הרחוקים כקבועים‪ ,‬ולא את מאפייני הגירויים הקרובים‬ ‫•‬
‫שהם משתנים בכל פעם שאנו מזיזים את העיניים או את הראש‪.‬‬
‫קביעויות התפיסה הן‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬קביעות הגודל;‬
‫‪ o‬קביעות הצורה;‬
‫‪ o‬קביעות הבהירות‪.‬‬
‫‪ 4.3.6.1‬קביעויות הגודל והצורה‬

‫• חלק מתהליך תפיסת גודלו הממשי של עצם מתבסס על גודל הבבואה שלו על הרשתית‪.‬‬
‫• גודל הבבואה של עצם מסוים על הרשתית תלוי לא רק בגודלו הממשי אלא גם במרחק שלו מן העין (בהתאם לרמזי‬
‫המרחק שציינו מקודם)‪.‬‬
‫• קביעות הגודל – היכולת לתפוס את הגודל הממשי של עצם‪ ,‬על אף שינויים בגודל הבבואה שלו על הרשתית‪.‬‬
‫• דרך אחרת שבה מערכת הראייה יכולה להקיש על גודלו של עצם (חוץ מהרמזים שדנו בהם מקודם) היא על‪-‬ידי‬
‫שימוש בידע קודם על גדלם האופייני של עצמים בעלי צורה דומה‪.‬‬
‫• כאשר ניסיון קודם אינו מספק מידע על צורתו של עצם מוכר‪ ,‬הנמצא במרחק רב מאוד‪ ,‬קביעות הגודל עלולה לא‬
‫לפעול‪.‬‬
‫• קביעות הצורה – היכולת לתפוס את צורתו הממשית של עצם למרות שינויים בגודל הבבואה שלו על הרשתית‪.‬‬

‫כשקיים מידע זמין ונכון על העומק‪ ,‬מערכת הראייה יכולה לקבוע את צורתו האמיתית של עצם בהביאה בחשבון‬ ‫•‬
‫את המרחק של הצופה מחלקיו השונים של העצם‪.‬‬
‫‪ 4.3.6.2‬קביעות הבהירות‬
‫• קביעות הבהירות – הנטייה לתפוס את הגוון הלבן‪ ,‬האפור או השחור של עצמים כקבוע על אף רמות משתנות של‬
‫תאורה‪.‬‬
‫‪ 4.4‬תהליכי זיהוי והיכר‬

‫‪ 4.4.1‬עיבוד מלמטה‪-‬למעלה ומלמעלה‪-‬למטה‬
‫עיבוד מלמטה‪-‬למעלה – ניתוח תפיסתי המבוסס על נתונים חושיים זמינים בסביבה; תוצאות הניתוח מועברות‬ ‫•‬
‫כלפי מעלה לכיוון ייצוגים מופשטים יותר‪.‬‬
‫עיבוד מלמעלה‪-‬למטה – תהליכי תפיסה שבהם מידע מניסיון העבר של היחיד‪ ,‬מהידע שלו‪ ,‬מציפיותיו‪ ,‬ממניעיו‬ ‫•‬
‫ומהרקע שלו משפיעים על האופן שהוא מפרש ומסווג עצם נתפס‪.‬‬
‫עיבוד שמקורו במושגים – שם נוסף לעיבוד מלמעלה‪-‬למטה‪ ,‬משום שהמושגים המאוחסנים בזיכרון משפיעים על‬ ‫•‬
‫פירוש הנתונים החושיים‪.‬‬
‫רוב בני האדם אינם שמים לב לקיומם של פערים באותות הפיזיקליים שהם קולטים‪.‬‬ ‫•‬
‫שחזור פונמי – מתרחש כאשר משתמשים בתהליכי מלמעלה‪-‬למטה כדי למלא פונמות חסרות‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 4.4.2‬השפעתם של הקשרים ושל ציפיות‬

‫הקשר הזמן והמרחב שבו מזהים עצמים מספק מידע חשוב‪.‬‬ ‫•‬
‫ההקשר יוצר ציפיות אודות העצמים שאנו עשויים לראות‪ ,‬או לא לראות‪ ,‬בסביבתנו הקרובה‪.‬‬ ‫•‬
‫זיהוי תפיסתי תלוי בציפיותינו וכן בתכונות הפיזיקליות של העצמים שאנו רואים‪.‬‬ ‫•‬
‫זיהוי עצמים הוא תהליך של הבניה ושל פירוש‪.‬‬ ‫•‬
‫מערך – המוכנות הזמנית לתפוס גירוי או להגיב עליו בדרך מסוימת‪.‬‬ ‫•‬
‫קיימים שלושה סוגי מערכים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬מערך מוטורי – הנכונות להגיב במהירות בתגובה מוכנה מראש;‬
‫‪ o‬מערך מנטלי – המוכנות להתמודד עם סיטואציה דוגמת פתרון בעיות או משחק כלשהו;‬
‫‪ o‬מערך תפיסתי – המוכנות לאתר גירוי מסוים בהקשר נתון‪.‬‬
‫השפעות ההקשר על התפיסה תובעות מן הזיכרון שלנו להיות מאורגן באופן שבו מידע רלוונטי לסיטואציות‬ ‫•‬
‫מסוימות יהיה זמין בזמן המתאים‪ .‬כלומר‪ ,‬כדי לייצר ציפיות מתאימות עלינו להיות מסוגלים להשתמש בידע‬
‫הקודם שלנו‪ ,‬המאוחסן בזיכרון‪.‬‬

‫‪ 5‬למידה‬
‫‪ 5.1‬חקר הלמידה‬
‫‪ 5.1.1‬מהי למידה‬
‫למידה – תהליך שתוצאתו שינוי קבוע‪ ,‬יחסית‪ ,‬בהתנהגות או בפוטנציאל להתנהגות‪ ,‬והוא מבוסס על התנסות‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.1.1.1‬שינוי בהתנהגות או בפוטנציאל ההתנהגות‬

‫• אנו יודעים בבירור שהתקיימה למידה כאשר אנו מסוגלים להציג את תוצאותיה‪.‬‬
‫• אין אנו יכולים לצפות ישירות בלמידה עצמה‪ ,‬אך הלמידה נגלית לעין מתוך השיפור בביצוע‪.‬‬
‫• לפעמים אנו מאמצים עמדות כלליות‪ ,‬שאי אפשר לראות בפעולות הניתנות למדידה‪ .‬במקרים כאלה השגנו‬
‫פוטנציאל לשינוי בהתנהגות‪.‬‬
‫• הבחנה בין למידה לביצוע‪ :‬ההבדל בין מה שנלמד לבין מה שבא לידי ביטוי‪ ,‬או מבוצע‪ ,‬בהתנהגות הגלויה‪.‬‬
‫‪ 5.1.1.2‬שינוי עקבי יחסית‬

‫• שינוי בהתנהגות‪ ,‬או בפוטנציאל להתנהגות‪ ,‬נחשב ללמידה אם הוא עקבי יחסית‪.‬‬
‫• שינויים עקביים אינם בהכרח שינויים תמידיים‪.‬‬
‫• אם מפסיקים עיסוק מסוים‪ ,‬המיומנות שלנו עלולה להידרדר לרמתה ההתחלתית‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הלמידה מחדש תהיה‬
‫פחות קשה‪.‬‬
‫• משהו מן ההתנסות הקודמת שלנו "נשמר"‪ .‬כלומר‪ ,‬במובן מסוים השינוי יכול להיות קבוע‪.‬‬
‫‪ 5.1.1.3‬תהליך המבוסס על התנסות‬

‫• למידה מתרחשת רק באמצעות התנסות‪.‬‬
‫• התנסות כוללת קליטת מידע (הערכתו ושינויו) וביצוע תגובות המשפיעות על הסביבה‪.‬‬
‫• שינויים המתרחשים בגין בשילה פיזית או התפתחותו של המוח עם התבגרות האורגניזם אינם נחשבים להתנהגות‬
‫נלמדת‪.‬‬
‫• גם שינויים הנובעים ממחלה או מנזק מוחי אינם נחשבים להתנהגות נלמדת‪.‬‬
‫• שינויים קבועים מסוימים בהתנהגות מצריכים התנסות‪ ,‬שתוכל להתבצע רק לאחר מוכנות‪ ,‬הבאה עם הבשילה‪.‬‬
‫‪ 5.1.1.4‬התרגלות‬
‫• התרגלות – ירידה בתגובה ההתנהגותית כאשר גירוי חוזר ומופיע שוב ושוב‪.‬‬
‫• התרגלות עוזרת לנו להתמקד באירועים חדשים בסביבה‪ .‬כלומר‪ ,‬איננו מבזבזים מאמץ התנהגותי בהגבה חוזרת‬
‫לגירויים ישנים‪.‬‬
‫‪ 5.1.2‬ביהביוריזם וניתוח התנהגות‬

‫ווטסון הוא אבי האסכולה הפסיכולוגית הידועה בשם ביהביוריזם‪.‬‬ ‫•‬
‫אינטרוספקציה – הדיווח המילולי של אנשים על אודות תחושות פנימיות‪ ,‬דימויים ורגשות‪.‬‬ ‫•‬
‫ווטסון טען שלאינטרוספקציה אין מקום בחקר ההתנהגות (כלומר‪ ,‬פסיכולוגיה)‪ ,‬משום שהיא סובייקטיבית מדי‪.‬‬ ‫•‬
‫הוא טען שתוכן הפסיכולוגיה צריך להיות התנהגות ניתנת לצפייה‪.‬‬ ‫•‬
‫ב"פ סקינר אימץ את העקרונות של ווטסון והרחיב אותם‪.‬‬ ‫•‬
‫במרוצת הזמן סקינר פיתח השקפה הידועה בשם ביהביוריזם רדיקלי‪.‬‬ ‫•‬
‫הוא צידד בטיעוניו של ווטסון נגד שימוש במצבים פנימיים ובאירועים מנטליים‪ ,‬אך התמקד פחות בחוסר‬ ‫•‬
‫הלגיטימיות שלהם כנתונים ויותר בחוסר הלגיטימיות שלהם כגורמים של התנהגות‪.‬‬
‫לדעת סקינר‪ ,‬אירועים מנטליים כמו חשיבה ודמיון אינם גורמים להתנהגות אלא הם דוגמאות להתנהגויות‬ ‫•‬
‫הנגרמות על‪-‬ידי גירויים בסביבה‪.‬‬
‫ניתוח ההתנהגות – תחום בפסיכולוגיה המתמקד בגילוי גורמי סביבה הקובעים למידה והתנהגות‪.‬‬ ‫•‬
‫בניתוח ההתנהגות מנסים לגלות סדירויות אוניברסליות (= דפוסים) בלמידה‪ ,‬המתחוללת בכל המינים השונים של‬ ‫•‬
‫בעלי החיים‪ ,‬ובכלל זה במין האנושי‪ ,‬במצבים בני‪-‬השוואה‪.‬‬
‫צורות מורכבות של למידה מייצגות צירופים ופיתוחים של תהליכים פשוטים יותר ולא תופעות שונות באיכותן‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.2‬התניה קלאסית‪ :‬למידה של אותות מנבאים‬

‫התניה קלאסית – צורת למידה בסיסית‪ ,‬שבה גירוי או אירוע אחד מנבא את התרחשותו של גירוי או אירוע אחר‪.‬‬ ‫•‬
‫הפרט לומד קישור חדש‪ ,‬או אסוציאציה חדשה‪ ,‬בין שני הגירויים‪.‬‬

‫‪ 5.2.1‬התצפית המפתיעה של פבלוב‬

‫איבן פבלוב (‪ )Ivan Pavlov‬לא התכוון לחקור התניה קלאסית או כל תופעה פסיכולוגית אחרת‪.‬‬ ‫•‬
‫פבלוב שם לב להתנהגות בלתי צפויה של הכלבים בניסוי שלו – הם הפרישו רוק לפני ששמו בפיהם את אבקת הבשר‬ ‫•‬
‫(למעשה‪ ,‬רכשו הכלבים התניה קלאסית)‪.‬‬
‫פבלוב נטש את עבודתו על מערכת העיכול‪ ,‬ומאז ועד מותו המשיך פבלוב לחקור את המשתנים המשפיעים על‬ ‫•‬
‫התנהגות בעקבות התניה קלאסית‪.‬‬
‫התניה קלאסית נקראת גם בשם התניה פבלובית‪.‬‬ ‫•‬
‫במרכז ההתניה הקלאסית עומדות תגובות רפלקס‪.‬‬ ‫•‬
‫רפלקס – תגובה המופעלת באופן טבעי על‪-‬ידי גירויים ספציפיים חשובים לאורגניזם מבחינה ביולוגית‪.‬‬ ‫•‬
‫גירוי בלתי‪-‬מותנה – בהתניה קלאסית‪ ,‬גירוי המעורר תגובה בלתי מותנית‪.‬‬ ‫•‬
‫תגובה בלתי‪-‬מותנית – בהתניה קלאסית‪ ,‬התנהגות המתעוררת בעקבות גירוי בלתי‪-‬מותנה בלא למידה או תרגול‬ ‫•‬
‫קודם‪.‬‬
‫גירוי מותנה – בהתניה קלאסית‪ ,‬גירוי שהיה ניטראלי מעורר תגובה מותנית‪.‬‬ ‫•‬
‫תגובה מותנית – בהתניה קלאסית‪ ,‬תגובה המתעוררת על‪-‬ידי גירוי שהיה ניטראלי‪ ,‬בעקבות זיווג הגירוי הניטראלי‬ ‫•‬
‫עם גירוי בלתי‪-‬מותנה‪.‬‬
‫הטבע מספק את ההקשרים בין גירויים בלתי‪-‬מותנים לתגובות בלתי‪-‬מותנות (קשרי ‪.)UCS-UCR‬‬ ‫•‬
‫אולם‪ ,‬למידה שמחוללת התניה קלאסית יוצרת את הקשר בין גירוי מותנה לבין תגובה מותנית (קשר ‪.)CS-CR‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.2.2‬תהליכי התניה‬
‫‪ 5.2.2.1‬רכישה והכחדה‬
‫• רכישה – התהליך שבו תגובה מותנית מתעוררת בפעם הראשונה‪ ,‬ותדירותה עולה בהדרגה עם צעדי ניסוי נוספים‪.‬‬
‫• זיווג שיטתי של גירוי מותנה עם גירוי בלתי‪-‬מותנה (‪ )CS-UCS‬מעורר תגובה מותנית בתדירות הולכת וגוברת‪,‬‬
‫ואפשר לומר שהאורגניזם רכש תגובה מותנית‪.‬‬
‫• יש להציג את הגירוי המותנה ואת הגירוי הבלתי‪-‬מותנה בסמיכות זמנים כזו‪ ,‬שהאורגניזם יתפוס אותם כקשורים‬
‫זה לזה‪.‬‬
‫• ארבע תבניות של קשר זמן בין שני גירויים‪:‬‬
‫‪ o‬התניה מושהית – סוג ההתניה הנפוץ ביותר‪ ,‬שבו הגירוי המותנה מופיע לפני הגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪ ,‬ונשאר‬
‫לפחות עד להצגת הגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪.‬‬
‫‪ o‬התניית עקבה – הגירוי המותנה מופסק או מכובה לפני הצגת הגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪.‬‬
‫‪ o‬התניה בו‪-‬בזמן – הגירוי המותנה והגירוי הבלתי‪-‬מותנה מוצגים בו בזמן‪.‬‬
‫‪ o‬התניה לאחור – הגירוי המותנה מוצג לאחר הגירוי הבלתי מותנה‪.‬‬
‫• ההתניה בדרך‪-‬כלל יעילה ביותר בפרדיגמת ההתניה המושהית‪.‬‬
‫• משכו המדויק של פסק הזמן בין הגירוי המותנה לבין הגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪ ,‬אשר יביא להתניה אופטימלית‪ ,‬תלוי‬
‫בגורמים אחדים‪ :‬עוצמת הגירוי המותנה והתגובה שמתנים‪.‬‬
‫• בהפעלת התניה בו‪-‬בזמן‪ ,‬התוצאות בדרך כלל חלשות‪.‬‬
‫• ההתניות במקרי התניה לאחור הן החלשות ביותר‪ .‬ההתניה חלשה משום שכיוון הגירוי המותנה איננו מנבא את‬
‫הופעתו של הגירוי הבלתי מותנה‪.‬‬
‫• כאשר התגובה המותנית מפסיקה להופיע בנוכחות הגירוי המותנה (ובהיעדר הגירוי הבלתי‪-‬מותנה)‪ ,‬אנו אומרים‬
‫שהתרחש תהליך הכחדה‪.‬‬
‫• הכחדה – בהתניה‪ ,‬היחלשות הקשר המותנה בהיעדר מחזק או בהיעדר גירוי בלתי‪-‬מותנה‪.‬‬
‫• החלמה ספונטנית – הופעה חוזרת של תגובה מותנית מוכחדת לאחר תקופת מנוחה‪.‬‬
‫• לאחר ההכחדה‪ ,‬אם מפעילים מחדש את הזיווג המקורי‪ ,‬התגובה המותנית מתחזקת במהירות‪.‬‬
‫• חלק מההתניה המקורית נשמרת באורגניזם אפילו לאחר שנדמה כי ההכחדה הניסויית מחקה את התגובה‬
‫המותנית‪.‬‬
‫‪ 5.2.2.2‬הכללת גירויים‬
‫• באופן כללי‪ ,‬ברגע שהתגובה המותנית הותנתה לגירוי מותנה כלשהו‪ ,‬גירויים דומים יכולים לעורר אותה תגובה‪.‬‬
‫• הכללת הגירוי – ההרחבה האוטומטית של התגובתיות לגירוי שמעולם לא זווג עם הגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪.‬‬
‫• ככל שגירוי חדש דומה יותר לגירוי המותנה המקורי‪ ,‬התגובה אליו תהיה חזקה יותר‪.‬‬
‫• מדרג ההכללה – חוזק התגובה לכל אחת מסדרות גירויים‪ ,‬ההולכים ונעשים שונים זה מזה בהדרגה בממד מסוים‬
‫שלהם‪.‬‬
‫• הכללת הגירוי מאפשרת לזהות אירועים חדשים אך בני‪-‬השוואה‪ ,‬כבעלי אותה משמעות או חשיבות התנהגותית‪,‬‬
‫למרות הבדלים ברורים‪.‬‬

‫‪ 5.2.2.3‬הבחנה בין גירויים‬

‫• הבחנה בין גירויים – תהליך שבאמצעותו האורגניזם לומד להגיב באופן שונה לגירויים המובחנים מן הגירוי‬
‫המותנה בממד כלשהו‪.‬‬
‫• בשלב מוקדם בתהליך ההתניה‪ ,‬גירויים דומים לגירוי המותנה יעוררו תגובה דומה‪ ,‬גם אם לא באותה העוצמה‪.‬‬
‫• עם התקדמות התרגול בהבחנה‪ ,‬התגובות לגירויים האחרים שאינם זהים לגירוי המותנה נחלשת‪.‬‬
‫• על מנת שהאורגניזם יתפקד במיטבו בסביבה‪ ,‬על תהליכי ההכללה וההבחנה להיות מאוזנים‪.‬‬
‫• התניה קלאסית מספקת מנגנון‪ ,‬המאפשר ליצורים להגיב ביעילות לסביבתם‪.‬‬
‫‪ 5.2.3‬התמקדות ברכישה‬
‫פבלוב האמין שכדי להתנות תגובה בהתניה קלאסית‪ ,‬על הגירוי המותנה והגירוי הבלתי‪-‬מותנה להתרחש בתוך פרק‬ ‫•‬
‫זמן קצר (כלומר‪ ,‬בסמיכות זמנים)‪.‬‬
‫לאחר מחקרים התברר‪ ,‬שכדי שתתרחש התניה קלאסית‪ ,‬על הגירוי המותנה להופיע בסמיכות זמנים לגירוי הבלתי‪-‬‬ ‫•‬
‫מותנה וגם לנבא באופן מהימן את הופעתו‪.‬‬
‫על מנת שהגירוי ישמש כבסיס להתניה קלאסית‪ ,‬נדרש ממנו דבר נוסף‪ :‬עליו לשמש כמקור מידע‪.‬‬ ‫•‬
‫ככל שגירוי חזק יותר וככל שהוא מנוגד יותר לגירויים האחרים‪ ,‬הוא מובחן מהר יותר‪ .‬כדי להבטיח התניה טובה‪,‬‬ ‫•‬
‫יש להציג גירוי חזק וחדש בסביבה לא מוכרת או גירוי חזק ומוכר בהקשר חדש‪.‬‬
‫גירוי ניטראלי יהפוך לגירוי מותנה רק אם יהיה סמוך בזמן וקודם לגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪ ,‬ויהיה אינפורמטיבי‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.2.4‬יישומים של התניה קלאסית‬

‫‪ 5.2.4.1‬רגשות והעדפות‬
‫• התניה לפחד היא אחד מתוצרי ההתניה הקלאסית בחיי היום‪-‬יום‪.‬‬
‫• הניסוי על אלברט הקטן‪:‬‬
‫‪ o‬ווטסון וריינר אימנו את אלברט לפחד מחולדה לבנה;‬
‫‪ o‬הם זיווגו את הופעת החולדה עם גירוי בלתי‪-‬מותנה מבהיל (רעש חזק);‬
‫‪ o‬תגובת הבהלה הבלתי‪-‬מותנית והמצוקה הרגשית שהתעוררה בעקבות הרעש החזק יצרו אצל אלברט את‬
‫הבסיס ללמידה של תגובת פחד למראה החולדה הלבנה;‬
‫‪ o‬בשלב השני התרחבה ההתניה הרגשית להתניה התנהגותית‪ ,‬כאשר אלברט למד לברוח מן הגירוי המפחיד;‬
‫‪ o‬בהמשך התרחבה עוד יותר הפחד שלו והוחל גם על עצמים נוספים מכוסי פרווה;‬
‫‪ o‬אימו של אלברט הוציאה אותו מהניסוי לפני שהחוקרים ניסוי לטפל בפחד שהותנה בניסוי‪.‬‬
‫• אף לא חוקר בעל אתיקה מקצועית יחזור על ניסוי כזה כיום‪.‬‬
‫• אירוע טראומטי יחיד יכול להתנות אותנו להגיב באופן פיזי‪ ,‬רגשי וקוגניטיבי לפעמים כל החיים‪.‬‬
‫• מטפלים פיתחו שיטות לטיפול בסוגי פחדים אלה‪ .‬מטרת השיטות לנטרל את השפעות ההתניה הקלאסית‪.‬‬
‫• גם תגובות שמחה או התרגשות אפשר לפרש כמקרים של התניה קלאסית‪ .‬בתעשיית הפרסום‪ ,‬למשל‪ ,‬עובדים קשה‬
‫כדי שההתניה הקלאסית תפעל ככוח חיובי (קישור בין מוצר לבין תשוקה)‪.‬‬
‫‪ 5.2.4.2‬לומדים להתמכר לסמים‬

‫• סבילות לאופיאטים מתפתחת כאשר הפרט מצפה להשפעתו הפרמקולוגית של הסם‪.‬‬
‫• הנסיבות שבהן הסם נלקח פועלות כגירוי מותנה למצב שבו הגוף לומד להגן על עצמו‪ ,‬בניסיון למנוע את ההשפעות‬
‫הרגילות של הסם‪.‬‬
‫• כאשר לוקחים סמים‪ ,‬הסם (הגירוי הבלתי‪-‬מותנה) גורם לתגובות פיזיולוגיות מסוימות‪ ,‬והגוף מגיב אליהן בפעולת‬
‫נגד‪ ,‬במטרה להחזיר לעצמו את ההומאוסטזיס (האיזון הפנימי)‪.‬‬
‫• פעולות הנגד של הגוף הן התגובה הבלתי‪-‬מותנית‪ .‬עם הזמן‪ ,‬תגובת פיצוי זו הופכת להיות גם התגובה המותנית‪.‬‬
‫• הסבילות לסם תעלה‪ .‬ככל שתגובת הפיצוי המותנית עצמה מתגברת‪ ,‬נדרשות כמויות הולכות וגדלות של הסם‪.‬‬
‫• אנשים יכולים למות ממנת יתר משום שמכור אשר פיתח סבילות לסם בסביבה אחת‪ ,‬שימוש בסם בסביבה אחרת‬
‫שאינה מוכרת יכולה להיהפך למנת יתר ולהיות קטלנית‪.‬‬
‫‪ 5.3‬התניה אופרנטית‪ :‬למידה של תוצאות‬

‫‪ 5.3.1‬חוק התוצאה‬
‫קשר גירוי‪-‬תגובה – בעל חיים לומד לבצע תגובה מתאימה‪ ,‬שבנסיבות גירוי מסוים היא מובילה לתוצאה רצויה‪.‬‬ ‫•‬
‫קשר זה מתרחש בהדרגה‪ ,‬באופן אוטומטי ומכאני‪ ,‬כאשר בעל החיים התנסה בתוצאות פעולותיו תוך כדי ניסוי‬ ‫•‬
‫וטעייה בלתי מכוונים‪.‬‬
‫חוק התוצאה – הסבירות להתרחשות תגובה שתוצאותיה משביעות רצון הולכת וגדלה‪ ,‬והסבירות להתרחשות‬ ‫•‬
‫תגובה שתוצאותיה אינן משביעות רצון הולכת וקטנה‪.‬‬

‫‪ 5.3.2‬ניתוח ניסויי של התנהגות‬

‫ב"פ סקינר האמין שלתוצאות בסביבה יש השפעה רבה על ההתנהגות‪.‬‬ ‫•‬
‫תיאורטיקנים מונחים על ידי גישה המכונה "מלמעלה‪-‬למטה"‪ .‬כלומר‪ ,‬מהתיאוריה אל הנתונים‪.‬‬ ‫•‬
‫חוקרים אמפיריציסטים‪ ,‬כמו סקינר‪ ,‬הם חסידי הגישה "מלמטה‪-‬למעלה"‪ .‬כלומר‪ ,‬הם מתחילים באיסוף הנתונים‬ ‫•‬
‫ואינם מונחים ע"י תיאוריה‪.‬‬
‫אופרנט – כל התנהגות שאורגניזם מפיק ואשר אפשר לאפיין אותה במונחי השפעתה‪ ,‬הניתנת לצפייה גלויה על‬ ‫•‬
‫הסביבה‪.‬‬
‫אפשר להגדיל או להקטין את הסבירות שהתנהגויות יתרחשו בעתיד באמצעות הפעלת מניפולציה על השפעתן של‬ ‫•‬
‫התנהגויות אלה על הסביבה‪.‬‬
‫התניה אופרנטית משנה את סבירות התרחשותן של התנהגויות אופרנטיות שונות כפונקציה של התוצאות שהן‬ ‫•‬
‫יוצרות בסביבה‪.‬‬
‫תא האופרנטי – מאפשר לעשות מניפולציה על תוצאות ההתנהגות‪.‬‬ ‫•‬
‫התא האופרנטי עובד כך‪ :‬לאחר שהחולדה ביצעה התנהגות מתאימה שהגדיר הנסיין‪ ,‬היא לוחצת על דוושה‪,‬‬ ‫•‬
‫והמנגנון משחרר מנת מזון‪.‬‬
‫מתקן זה מאפשר לנסיינים לחקור את המשתנים המאפשרים לחולדות ללמוד – או לא ללמוד – התנהגויות שהם‬ ‫•‬
‫הגדיר‪.‬‬
‫בניסויים אופרנטים רבים‪ ,‬הממד המעניין הוא שיעור ההתנהגות המסוימת שבעל חיים מבצע במשך זמן מסוים‪.‬‬ ‫•‬
‫חוקרים מתעדים את דפוס ההתנהגות שהופק במהלך הניסוי ואת שיעורו הכולל‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.3.3‬התנהגות תלוית חיזוקים‬

‫התנהגות תלוית חיזוקים – קשר עקבי בין תגובה (הפעולה) לבין השינויים בסביבה שהתגובה יוצרת (תוצאה)‪.‬‬ ‫•‬
‫מנתחי התנהגות כיום מנסים להבין התנהגות במונחי התנהגות תלוית חיזוקים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.3.3.1‬מחזקים חיוביים ושליליים‬

‫• מחזק – כל גירוי התלוי באותה ההתנהגות ומגדיל את ההסתברות שהתנהגות תימשך לאורך זמן‪.‬‬
‫• חיזוק – מתן מחזק לאחר תגובה‪.‬‬
‫• מחזקים מוגדרים תמיד באופן אמפירי‪ ,‬במונחי השפעתם על מידת הסבירות שלפיה תתרחש תגובה‪.‬‬
‫• ישנם שלושה סוגי גירויים‪:‬‬
‫‪ o‬גירויים ניטרליים – גירויים שאינם משפיעים על ההתנהגות‬
‫‪ o‬גירויים אפטיטיביים – גירויים נעימים;‬
‫‪ o‬גירויים אברסיביים – גירויים שאנו מנסים להימנע מהם‪.‬‬
‫• חיזוק חיובי – מתן חיזוק נעים בעקבות התנהגות‪.‬‬
‫• חיזוק שלילי – הסרת גירוי לא נעים בעקבות התנהגות‪.‬‬
‫• קיימים שני סוגים כלליים של מצבי למידה‪:‬‬
‫‪ o‬התניית בריחה – בעלי חיים לומדים‪ ,‬כי תגובה כלשהי מצדם תאפשר להם לברוח מגירוי לא נעים‬
‫(אברסיבי)‪.‬‬
‫‪ o‬התניית הימנעות – בעלי חיים לומדים תגובות מסוימות המאפשרות להם להימנע מגירויים לא נעימים‬
‫עוד לפני שהם מתגלים‪.‬‬
‫• שני סוגי החיזוקים (החיובי והשלילי) מעלים את הסבירות להתרחשות התגובה המופיעה לפניהם‬
‫• בהתניה קלאסית‪ ,‬אם חדלים למספק את הגירוי הבלתי‪-‬מותנה‪ ,‬התגובה המותנית נכחדת‪.‬‬
‫• גם בהתניה אופרנטית אם מונעים את החיזוק‪ ,‬מתרחשת הכחדה אופרנטית‪.‬‬
‫• הכחדה אופרנטית – כאשר התנהגות כבר איננה יוצרת תוצאות צפויות‪ ,‬היא חוזרת לרמה שבה הייתה לפני‬
‫ההתניה האופרנטית‪.‬‬
‫• כמו בהתניה קלאסית‪ ,‬החלמה ספונטנית מאפיינת גם את ההתניה האופרנטית‪.‬‬
‫‪ 5.3.3.2‬עונש חיובי ושלילי‬

‫• עונש – כל גירוי שתלוי בתגובה ומקטין את ההסתברות שהתגובה תופיע לאורך זמן‪.‬‬
‫• העונש בא תמיד לאחר התרחשות תגובה‪.‬‬
‫• עונש חיובי – כאשר הגירוי הניתן לאחר התגובה הוא גירוי לא נעים (אברסיבי)‪.‬‬
‫• עונש שלילי – אירוע שבו בעקבות תגובה מוסר גירוי נעים (אפטיטיבי)‪.‬‬
‫• אמנם קיים דמיון רב בין פעולות הענישה והחיזוק‪ ,‬אך הן נבדלות מבחינה מהותית‪:‬‬
‫‪ o‬עונש – מקטין תמיד את סבירות הישנות התגובה;‬
‫‪ o‬חיזוק – מגדיל תמיד את סבירות הישנות התגובה‪.‬‬
‫‪ 5.3.3.3‬גירויים מבחינים והכללה‬

‫• אולי נרצה לשנות את הסתברות הופעתה של התנהגות דווקא בהקשר מסוים‪.‬‬

‫גירויים מסוימים‪ ,‬המופיעים לפני תגובה מסוימת‪ ,‬קובעים את ההקשר לאותה התנהגות‪ ,‬דרך האסוציאציה שלהם‬ ‫•‬
‫לחיזוק או לעונש‪.‬‬
‫גירויים מבחינים – גירויים הפועלים כמנבאים של חיזוק‪ ,‬מאותתים מתי תוצאתן של התנהגויות מסוימות תהיה‬ ‫•‬
‫חיזוק חיובי‪.‬‬
‫תלות משולשת – בעלי חיים ובני אדם לומדים‪ ,‬שבנוכחות גירויים מסוימים‪ ,‬אך לא בנוכחות גירויים אחרים‪,‬‬ ‫•‬
‫התנהגותם תשפיע על הסביבה באורח מסוים‪.‬‬
‫אורגניזמים גם לומדים להכליל את תגובותיהם לגירויים נוספים הדומים לגירוי המבחין‪.‬‬ ‫•‬
‫כאשר תגובה קיבלה חיזוק בנוכחות גירוי מבחין אחד‪ ,‬גירוי דומה יכול להפיך לגירוי מבחין לאותה התגובה עצמה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.3.3.4‬השימוש בהתנהגות תלוית חיזוקים‬

‫• כיצד אפשר להגדיר את ההתנהגות שברצוננו לחזק או להכחיד?‬
‫‪ o‬עלינו לסמן בדייקנות את ההתנהגות שאת סבירות הופעתה אנו מעוניינים לשנות;‬
‫‪ o‬על החיזוק להיות סמוך להתנהגות ספציפית זו ותלוי בה;‬
‫‪ o‬כאשר חיזוקים מוצגים ללא סמיכות ותלות בהתנהגות מסוימת‪ ,‬נוכחותם לא תשפיע על ההתנהגות‪.‬‬
‫• כיצד אפשר להגדיר את ההקשרים שבהם תיחשב התנהגות ראויה או לא ראויה?‬
‫‪ o‬רק לעתים רחוקות אנו מעוניינים לאפשר‪ ,‬או לא לאפשר‪ ,‬כל מופע של התנהגות מסוימת;‬
‫‪ o‬עלינו להגדיר את הגירויים המבחינים ולבדוק באיזו מידה הכללת התגובה הרצויה לגירויים דומים תהיה‬
‫מקיפה‪.‬‬
‫• האם חיזקנו התנהגויות מסוימות שלא ביודעין?‬
‫‪ o‬אפשר להשתמש בעונש כדרך שבאמצעותה נפחית את הסתברות הופעת התנהגות;‬
‫‪ o‬מצד שני‪ ,‬עדיף לנסות לקבוע האם אנו יכולים לזהות חיזוקים לאותה ההתנהגות;‬
‫‪ o‬אם ישנם חיזוקים כאלה‪ ,‬אפשר לנסות להכחיד את ההתנהגות באמצעות הסרת אותם החיזוקים‪.‬‬
‫• הסיבה להתמדתה של התנהגות מסוימת הנה העובדה שתוצאתה של ההתנהגות הזו היא חיזוק‪.‬‬
‫• אפשר להבחין כל התנהגות‪ ,‬אי‪-‬רציונלית או מוזרה‪ ,‬ככל שתהיה‪ ,‬אם מגלים מהם החיזוקים או התגמול שהיא‬
‫מקבלת‪.‬‬
‫• רווחים משניים – תשומת לב ואהדה‪ ,‬הפוטרים אדם מלבצע משמות שגרתיות‪ .‬רווחים אלה מחזקים התנהגות לא‬
‫רציונלית‪.‬‬
‫• בסיטואציות רבות בחיים מעורבים צירופים מורכבים של חיזוק ועונש‪.‬‬
‫‪ 5.3.4‬תכונות של מחזקים‬
‫מחזקים משנים או משמרים התנהגות‪.‬‬ ‫•‬
‫מחזקים נלמדים לרוב ניסיון מאשר שהם "יקבעו" באופן ביולוגי‪ ,‬והם עשויים להיות פעילויות ולאו דווקא עצמים‪.‬‬ ‫•‬
‫במצבים מסוימים‪ ,‬גם מחזקים שעוצמתם רבה‪ ,‬אין בכוחם כדי לשנות דפוס התנהגות דומיננטי‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.3.4.1‬מחזקים מותנים‬
‫• מחזקים ראשוניים – מחזקים שתכונות החיזוק שלהם נקבעו באורח ביולוגי (מזון ומים)‪.‬‬
‫• מחזקים מותנים – בהתניה קלאסית או אופרנטית‪ ,‬גירויים ניטרליים שהפכו למחזקים‪.‬‬
‫• חלק ניכר מן ההתנהגות האנושית מושפע פחות ממחזקים ביולוגיים ויותר ממגוון רחב של מחזקים נותנים‪.‬‬
‫• כל גירוי יכול להיהפך למחזק מותנה אם הוא מזווג עם מחזק ראשוני‪.‬‬
‫• קל ויעיל להשתמש במחזקים מותנים יותר מאשר במחזקים ראשוניים‪ ,‬מהסיבות הבאות‪:‬‬
‫‪ o‬כמעט ואין מחזקים ראשוניים זמינים;‬
‫‪ o‬אפשר לתת את המחזקים המותנים במהירות;‬
‫‪ o‬המחזקים המותנים הם בדר"כ ניידים;‬
‫‪ o‬השפעתם השל המחזקים המותנים מהירה יותר‪ ,‬משום שהיא תלויה בהבנת המקבל ולא בתהליכים‬
‫ביולוגיים‪.‬‬
‫• כלכלת אסימונים – מבוססת על חיזוקים מותנים‪ .‬התנהגויות רצוניות מוגדרות בבירור‪ ,‬וכשהן מבוצעות הן‬
‫מתוגמלות באמצעות אסימונים‪ .‬בשלב מאוחר יותר המטופלים יכולים להמיר את האסימונים במגוון רחב של‬
‫תגמולים והטבות‪.‬‬
‫‪ 5.3.4.2‬מניעת תגובה ומחזקים חיוביים‬

‫• תיאוריית מניעת תגובה – התנהגויות נעשות מועדפות‪ ,‬ולכן מחזקות‪ ,‬כאשר מונעים מבעל חיים לעסוק בהן‪.‬‬
‫‪ 5.3.5‬תוכניות חיזוקים‬
‫תכנית חיזוקים – בהתניה אופרנטית‪ ,‬דפוסי מתן חיזוק או מניעתו‪.‬‬ ‫•‬
‫סקינר גילה שגם כאשר תוכני החיזוקים היא חלקית (כלומר‪ ,‬המתרחשת לאחר מרווח זמן מסוים)‪ ,‬בעלי החיים‬ ‫•‬
‫הגיבו אליה כפי שהגיבו לתוכנית חיזוקים מלאה‪.‬‬
‫השפעת החיזוק החלקי היא כזו‪ :‬תגובות שנרכשו בתוכנית חיזוקים חלקיים עמידות יותר בפני הכחדה מאלה‬ ‫•‬
‫שנרכשו בתוכניות חיזוקים רציפים‪.‬‬
‫‪ 5.3.5.1‬תוכנית חיזוקים ביחס קבוע‬

‫• תוכנית חיזוקים ביחס קבוע – החיזוק ניתן לאחר שהאורגניזם ביצע מספר קבוע של תגובות‪.‬‬
‫• תוכנית ביחס קבוע מחוללת שיעור תגובות גבוה‪ ,‬שכן יש מתאם מישיר בין ההגבה לחיזוק‪.‬‬
‫• אם מותחים את היחס יותר מדי‪ ,‬עלולה להתרחש הכחדה‪.‬‬
‫‪ 5.3.5.2‬תוכניות חיזוקים ביחס משתנה‬

‫• תוכנית חיזוקים ביחס משתנה – מה שנקבע מראש איננו מספר קבוע של תגובות נדרשות בין שני חיזוקים עוקבים‪,‬‬
‫אלא המספר הממוצע של התגובות ביניהן‪.‬‬
‫‪ 5.3.5.3‬תוכנית חיזוקים ברווח קבוע‬

‫• תוכנית חיזוקים ברווח קבוע – ניתן חיזוק לתגובה לאחר פרק זמן קבוע‪.‬‬
‫‪ 5.3.5.4‬תוכניות חיזוקים ברווח משתנה‬

‫• תוכנית חיזוקים ברווח משתנה – מה שנקבע מראש איננו פרק זמן קבוע בין שני חיזוקים‪ ,‬אלא פרק זמן ממוצע‪.‬‬
‫‪ 5.3.6‬עיצוב‬
‫עיצוב על ידי קירוב הדרגתי – על פי גישה זו‪ ,‬מחזקים כל תגובה המתקרבת בהדרגה אל התגובה הרצויה ובסופו‬ ‫•‬
‫של דבר זהה לה‪.‬‬
‫עיצוב יצליח אם נגדיר את מרכיבי ההתקדמות לעבר התנהגות היעד ונשתמש במערכת חיזוקים מובחנת לכל שלב‬ ‫•‬
‫כזה‪ ,‬כדי ללטש כל שלב בתהליך‪.‬‬
‫התניה קלאסית והתניה אופרנטית נחקרו פעמים רבות מתוך הנחה שלפיה תהליכי הלמידה זהים בקרב כל בעלי‬ ‫•‬
‫החיים‪.‬‬
‫חוקרים הגיעו למסקנה שלמידה משתנה במצבים שונים לפי היכולות הביולוגיות והקוגניטיביות של המין המסוים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.4‬ביולוגיה ולמידה‬
‫ההשקפה המודרנית שלפיה יש הסבר אחד כללי לעקרונות הקישור שעליהם מושתת הלמידה‪ ,‬ושהיא משותפת לבני‬ ‫•‬
‫אדם ולכל בעלי החיים‪ ,‬הוצעה לראשונה ב‪ 1748-‬ע"י הפילוסוף האנגלי דייויד יום (‪.)David Hume‬‬
‫מגבלות ביולוגיות על למידה – כל המגבלות על למידה‪ ,‬הנובעות מן המטען הגנטי של המין‪ .‬מגבלות אלה יכולות‬ ‫•‬
‫להיות רלוונטיות ליכולות החישתיות‪ ,‬ההתנהגותיות והקוגניטיביות של בעל החיים‪.‬‬
‫‪ 5.4.1‬סחף אינסטינקטיבי‬
‫גם אם בעלי החיים למדו לבצע תגובה אופרנטית באופן מושלם‪ ,‬עם הזמן "ההתנהגות הנלמדת נסחפת לעבר‬ ‫•‬
‫התנהגות אינסטינקטיבית"‪.‬‬
‫סחף אינסטינקטיבי – נטייתה של התנהגות נלמדת‪ ,‬עם הזמן‪ ,‬להיסחף לעבר התנהגות אינסטינקטיבית‪.‬‬ ‫•‬
‫ההתנהגות מובנת אם מביאים בחשבון את הנטיות הייחודיות לאותו המין‪ ,‬נטיות שנכפו עליו על‪-‬ידי הגנוטיפ‬ ‫•‬
‫התורשתית‪.‬‬
‫לא כל היבטי הלמידה נמצאים בשליטת הנסיין‪ .‬הקלות (או הקושי) שבה אפשר לשנות התנהגויות של בעל חיים‬ ‫•‬
‫היא פונקציה של תגובות הנורמליות שלו בסביבתו‪ ,‬תגובות המוכתבות לו גנטית‪.‬‬
‫ההתניה תהיה יעילה במיוחד אם החוקר יגדיר תגובת יעד רלוונטית מבחינה ביולוגית‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.4.2‬סלידה נלמדת מטעם‬

‫סלידה נלמדת מטעם – הגבלה ביולוגית על הלמידה שבה אורגניזם לומד מהתנסות אחת להימנע ממזון שעיכולו‬ ‫•‬
‫גורם לו לחולי‪.‬‬
‫סלידה מטעם נלמדת מזיווג חד‪-‬פעמי בין גירוי מותנה (הטעם החדש) לתוצאותיו (הקאה‪ ,‬למשל)‪.‬‬ ‫•‬
‫בניגוד לקישורים רבים בהתניה קלאסית‪ ,‬קישור זה נשאר קבוע לאחר ניסיון אחד בלבד‪.‬‬ ‫•‬
‫ג'ון גארסיה (‪ )John Garcia‬היה הפסיכולוג הראשון שתיעד סלידה נלמדת מטעם במעבדה‪.‬‬ ‫•‬
‫גארסיה ושתפו קולינג השתמשו בתופעה הזו כדי להראות שבאופן כללי בעלי חיים ערוכים מבחינה ביולוגית ללמוד‬ ‫•‬
‫קשרים מסוימים‪.‬‬
‫לחולדות יש הטיה מולדת לקשר בין גירויים מסוימים לבין תוצאות מסוימות‪ .‬יש מסרים שבהם התניה אינה תלויה‬ ‫•‬
‫רק בקשר בין גירויים להתנהגות אלא גם בנטייה הגנטית של אורגניזם כלפי הגירויים בסביבתו‪.‬‬
‫מוכנות ביולוגית – מין מסוים התפתח באופן שבו הוא זקוק לפחות התנסות למידה מן הרגיל כדי לרכוש תגובה‬ ‫•‬
‫מותנית‪.‬‬
‫‪ 5.5‬השפעות קוגניטיביות על למידה‬

‫קוגניציה – כל פעולה מנטלית‪ ,‬הקשורה בייצוג של ידע ובעיבודו‪ ,‬כגון‪ :‬חשיבה‪ ,‬זכירה‪ ,‬תפיסה ושימוש בשפה‪.‬‬ ‫•‬
‫התנהגויות הן בחלקן תוצרים של תהליכים קוגניטיביים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 5.5.1‬קוגניציה של בעלי חיים‬

‫‪ 5.5.1.1‬מפות קוגניטיביות‬
‫• אדוארד טולמן היה חלוץ חקר התהליכים הקוגניטיביים המעורבים בלמידה‪.‬‬
‫• הוא המציא תנאי ניסוי‪ ,‬שבהם קשרים מכניים של אחד‪-‬לאחד בין גירויים מסוימים לבין תגובות לא הצליחו‬
‫להסביר התנהגות גלויה של בעלי החיים‬
‫• מפה קוגניטיבית – ייצוג מנטלי של המרחב הפיזי‪.‬‬
‫• התניה היא יותר מאשר יצירת קשרים בין מערכות של גירויים‪ ,‬או בין תגובות לבין חיזוקים‪.‬‬
‫• התניה כוללת למידה וייצוג של היבטים נוספים של ההקשר ההתנהגותי‪.‬‬
‫• הפונקציות של מפות קוגניטיביות מרחביות‪:‬‬
‫‪ o‬בעלי חיים משתמשים בזיכרון מרחבי כדי להכיר ולזהות את מאפייני הסביבה שלהם;‬
‫‪ o‬בעלי חיים משתמשים בזיכרון מרחבי כדי למצוא אובייקטים חשובים בסביבתם;‬
‫‪ o‬בעלי חיים משתמשים בזיכרון מרחבי כדי לתכנן את דרכם בסביבה‪.‬‬
‫‪ 5.5.1.2‬התנהגות מושגית‬
‫• מפות קוגניטיביות מסייעות‪ ,‬חלקית‪ ,‬לבעלי חיים לשמר פרטים של האתרים המרחביים של העצמים בסביבתם‪.‬‬
‫• בני אדם אינם המין היחיד שיש לו יכולות קוגניטיביות יעילות ומרשימות‪.‬‬
‫‪ 5.5.2‬למידה באמצעות צפייה‬

‫חיזוק מתווך ועונש מתווך – אנו משתמשים ביכולות הקוגניטיביות שלנו לזכירה ולהסקת מסקנות‪ ,‬כדי שנוכל‬ ‫•‬
‫לשנות את התנהגותנו בעקבות ניסיונם של אחרים‪.‬‬
‫למידה חברתית רבה מתרחשת במצבים שאי‪-‬אפשר להבינם במסגרת התיאוריות הקלאסיות של ההתניה‪ ,‬משום‬ ‫•‬
‫שלא ראינו שהלומד ביצע תגבה פעילה כלשהי או קיבל חיזוק מוחשי כלשהו‪.‬‬
‫למידה באמצעות צפייה – אדם אחד צופה בהתנהגותו של אדם אחר‪ ,‬שקיבלה חיזוק או עונש‪ ,‬ואחר כך מתנהג‬ ‫•‬
‫באופן דומה או נמנע מלבצע את אותה ההתנהגות (שזה מן הסתם תלוי אם תוצאת ההתנהגות הייתה חיזוק או‬
‫עונש)‪.‬‬
‫לעתים קרובות הקוגניציה באה לידי ביטוי בלמידה באמצעות צפייה בצורת ציפיות‪.‬‬ ‫•‬
‫יכולת זו ללמוד באמצעות צפייה מאפשרת לנו לרכוש דפוסי התנהגות מורכבים ורחבי‪-‬היקף מבלי לעבור את‬ ‫•‬
‫התהליך המייגע של ניסוי וטעייה‪.‬‬
‫למידה באמצעות צפייה איננה בלעדית לבני האדם‪.‬‬ ‫•‬
‫אלברט בנדורה (‪ )Albert Bandura‬ביצע ניסוי הכלל ילדים שצפו במודלים של מבוגרים המשתמשים באלימות‬ ‫•‬
‫פיזית כלפי בובת פלסטיק‪ .‬היא גילה שילדים אלה יחזרו על ההתנהגות האלימה בשכיחות רבה יותר מילדים שלא‬
‫צפו במודלים תוקפניים אלה‪.‬‬
‫אנו מרבים ללמוד התנהגויות פרו‪-‬חברתיות (סיוע) והתנהגויות אנטי‪-‬חברתיות (פגיעה) באמצעות צפייה במודלים‪.‬‬ ‫•‬
‫התנהגות נצפית של מודל תשפיע ביותר אם‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬היא מקבלת חיזוק;‬
‫‪ o‬המודל נתפס באופן חיובי;‬
‫‪ o‬אפשר למצוא קווי דמיון בין תכונותיו של המודל לבין אלה של הצופה;‬
‫‪ o‬הצופה מתוגמל על זה שהוא שם לב להתנהגות המודל;‬
‫‪ o‬התנהגות המודל גלויה ונראית לעין;‬
‫‪ o‬חיקוי ההתנהגות נמצא בטווח יכולתו של הצופה‪.‬‬
‫האם חשיפה לאלימות מעודדת חיקוי? ממחקרים על חשיפה לאלימות בטלוויזיה התשובה היא כן‪.‬‬ ‫•‬
‫צפייה באלימות בגיל צעיר גורמת לתוקפנות בגיל מאוחר יותר‪.‬‬ ‫•‬
‫קיימת סכנה שלפיה ילדים הצופים בטלוויזיה בתכנים אלימים עלולים להיות מבוגרים תוקפניים‪.‬‬ ‫•‬
‫ישנם שלוש דרכים שבהן תכנים אלימים בטלוויזיה משפיעים באורח שלילי על חיי הצופים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬צפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה‪ ,‬הנעזרת במנגנון הלמידה באמצעות צפייה‪ ,‬מגבירה התנהגות תוקפנית;‬
‫‪ o‬צפייה באלימות בטלוויזיה גורמת לצופים להעריך הערכת‪-‬יתר את ההתרחשויות האלימות בחיי היום‪-‬‬
‫יום;‬
‫‪ o‬צפייה בתכנים אלימים בטלוויזיה עלולה לגרום להקהיה חושית‪.‬‬
‫הקהיה חושית – הפחתה בעוררות הרגשית ובתחושת המצוקה נוכח צפייה בהתנהגות אלימה‪.‬‬ ‫•‬
‫ילדים יכולים ללמוד התנהגויות מסייעות‪ ,‬פרו‪-‬חברתית‪ ,‬מתוך צפייה בתוכניות טלוויזיה‪ ,‬המספקות מודלים של‬ ‫•‬
‫התנהגות פרו‪-‬חברתית‪.‬‬
‫ניתוח של למידה באמצעות צפייה מכיר בעובדה שלפיה עקרונות החיזוק משפיעים על ההתנהגות‪ ,‬ולבני האדם יש‬ ‫•‬
‫את היכולת לעשות שימוש בכישורם הקוגניטיביים כדי לשנות התנהגות באמצעות חיזוקים ועונשים מתווכים‪.‬‬

‫‪ 6‬זיכרון‬
‫‪ 6.1‬מהו זיכרון‬
‫זיכרון – היכולת לאחסן מידע ולשלוף אותו‪.‬‬ ‫•‬
‫זיכרון הוא סוג של עיבוד מידע‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.1.1‬סוגי זיכרון‬
‫אחד התפקידים החשובים של הזיכרון הוא לאפשר לנו גישה מודעת לעבר האישי והקולטיבי‪.‬‬ ‫•‬
‫הזיכרון מאפשר לנו לחוות את החיים כרצף בלא השקעת מאמץ‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.1.1.1‬זיכרון חבוי וזיכרון גלוי‬

‫• זיכרון חבוי – זמינות מידע באמצעות תהליכי זיכרון‪ ,‬בלא מאמץ מודע לקודד או לשחזר מידע‪.‬‬
‫• זיכרון גלוי – מאמץ מודע לקודד או לשחזר מידע באמצעות תהליכי זיכרון‪.‬‬
‫• כאשר מתעורר הצורך להשתמש בידע המאוחסן בזיכרון‪ ,‬לפעמים המידע זמין בלא מאמץ מודע (זיכרון חבוי)‪,‬‬
‫ולפעמים שיש לעשות מאמץ מודע כדי לשלוף אותו (זיכרון גלוי)‪.‬‬
‫• רוב המחקר המוקדם על זיכרון עסק ברכישה מודעת (גלויה) של מידע‪.‬‬
‫• בימינו פיתחו חוקרים שיטות המאפשרות להם לחקור גם את הזיכרון החבוי‪.‬‬
‫• ברוב המקרים שבהם אנו מקודדים מידע או שולפים אותו‪ ,‬מעורבים שני סוגי הזיכרונות‪ :‬זיכרון גלוי וגם זיכרון‬
‫חבוי‪.‬‬
‫‪ 6.1.1.2‬זיכרון מוצהר וזיכרון תהליכי‬

‫• זיכרון מוצהר – זיכרון למידע דוגמת עובדות ואירועים‪.‬‬
‫• זיכרון תהליכי – זיכרון לגבי הדרך שבה בני אדם זוכרים כיצד עושים דברים; הדרך שבה בני אדם רוכשים‬
‫מיומנויות תפיסתיות‪ ,‬קוגניטיביות ומוטוריות‪ ,‬משמרים אותן ומפעילים אותן‪.‬‬
‫• הידור ידע – לאחר אימון‪ ,‬נהיה מסוגלים לבצע רצפים ארוכים יותר של פעילות מסוימת בלי התערבות מודעת‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬אין לנו גישה לתוכנתן של יחידות הפעילות האלה‪.‬‬
‫• הידור הידע מקשה על שיתוף אחרים בידע התהליכי שלנו‪.‬‬
‫‪ 6.1.2‬סקירה כללית של תהליכי זיכרון‬

‫כדי להשתמש בידע שלנו בעתיד‪ ,‬עלינו להפעיל שלושה תהליכים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬קידוד – העיבוד הראשוני של מידע המביא להיווצרות ייצוג בזיכרון;‬
‫‪ o‬אחסון – שמירת החומר המקודד לאורך זמן;‬
‫‪ o‬שליפה – הוצאת המידע המאוחסן במועד מאוחר יותר‪.‬‬
‫קידוד דורש שמידע מן העולם החיצוני ייהפך לייצוג מנטלי‪.‬‬ ‫•‬
‫ייצוג מנטלי – שימור מאפיינים חשובים של התנסויות העבר בדרך המאפשרת לנו להציגן שוב לעצמנו‪.‬‬ ‫•‬
‫האחסון מצריך שינויים לטווח קצר ולטווח ארוך במבנה המוח‪.‬‬ ‫•‬
‫כשהשליפה פועלת‪ ,‬היא נותנת גישה למידע שכבר אוחסן‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.2‬זיכרון הנשמר לזמן קצר‬

‫‪ 6.2.1‬זיכרון איקוני‬
‫זיכרון איקוני – מערכת זיכרון בתחום החזותי‪ ,‬המאפשרת אחסון כמויות גדולות של מידע לפרקי זמן קצרים‬ ‫•‬
‫ביותר (כחצי שנייה)‪.‬‬
‫כל המידע בתצוגה נכנס לזיכרון האיקוני‪ .‬עם זאת‪ ,‬המידע מתפוגג במהירות‪.‬‬ ‫•‬
‫זיכרון צילומי – אנשים בעלי זיכרון זה מסוגלים להיזכר בפרטים המופיעים בתמונה במשך זמן רב הרבה יותר‬ ‫•‬
‫מכפי שהזיכרון האיקוני מאפשר‪.‬‬
‫הזיכרון הצילומי איננו זיכרון איקוני‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.2.2‬זיכרון לטווח קצר‬

‫זיכרון לטווח קצר – תהליכי זיכרון המתקשרים לשימור התנסויות שהתרחשו לאחרונה ולשליפת מידע מן הזיכרון‬ ‫•‬
‫לטווח ארוך; לזיכרון לטווח קצר קיבולת מוגבלת והוא מאחסן מידע רק לזמן קצר בלא שינון‪.‬‬
‫הזיכרון לטווח קצר הוא מנגנון מובנה הממקד משאבים קוגניטיביים בקבוצה קטנה של ייצוגים מנטליים‪.‬‬ ‫•‬
‫כדי להבטיח שזיכרונות יקודדו לצורות קבועות יותר‪ ,‬יש לייחד להם תשומת לב מיוחדת‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.2.2.1‬מגבלות הקיבולת של הזיכרון לטווח קצר‬

‫• כפי שיש מגבלות ליכולתנו להיות קשובים ליותר מכמות קטנה מהמידע הזמין‪ ,‬כך יש מגבלות ליכולתנו לשמור‬
‫יותר מכמות קטנה של מידע במצב פעיל בזיכרון לטווח קצר‪.‬‬
‫• הקיבולת המוגבלת של הזיכרון לטווח קצר כופה עלינו מיקוד חד של הקשב המנטלי‪.‬‬
‫• טווח זיכרון – הקיבולת של הזיכרון לטווח הקצר של פרט מסוים‪.‬‬
‫• מבחני טווח הזיכרון מעריכים הערכת יתר את קיבולת הזיכרון לטווח קצר‪.‬‬
‫• הזיכרון לטווח קצר עומד על שלושה עד חמישה פריטים בלבד‪.‬‬
‫• על אף מגבלות הקיבולת של הזיכרון לטווח קצר יש לפחות שתי סיבות לעובדות שאנו מתפקדים ביעילות‪.‬‬
‫‪ 6.2.2.2‬שינון‬
‫• שינון לשם תחזוקה – לחזור על התנהגות שוב ושוב כדי להטמיע אותה בזיכרון‪.‬‬
‫• מטלת הסחה – בניסוי‪ ,‬מטלה המסיחה את דעתו של הנבדק המתרחשת בין הצגת הגירוי לבין חזרתו על תוכן‬
‫הגירוי‪ ,‬שמטרתה למנוע שינון‪.‬‬
‫• רמת הביצוע נפגעה משום שלא הייתה אפשרות לשנן את המידע‪ .‬היא נפגעה גם בגלל ההפרעה של המידע המתחרה‬
‫ממטלת ההסחה‪.‬‬
‫• אחת הסיבות השכיחות ביותר היא העובדה שדעתנו הוסחה ואיננו יכולים לבצע את סוג השינון הנדרש לרכישת‬
‫זיכרון חדש‪.‬‬
‫‪ 6.2.2.3‬ארגון במקבצים‬
‫• מקבץ – יחידת מידע בעלת משמעות‪.‬‬
‫• מקבץ יכול להיות אות בודדת או מספר בודד‪ ,‬קבוצה של אותיות או של פריטים אחרים‪ ,‬ואפילו קבוצת מילים או‬
‫משפט שלם‪.‬‬
‫• הקבצה – תהליך עיצובם מחדש של הפריטים באמצעות קיבוצם על יסוד מכנה משותף‪ ,‬או על פי עיקרון מארגן‬
‫אחר‪ ,‬או באמצעות צירופם תבניות גדולות יותר‪ ,‬על בסיס מידע המאוחסן בזיכרון לטווח ארוך‪.‬‬
‫• תמיד אפשר להגדיל את טווח הזיכרון אם נוכל למצוא דרכים לארגן גוף מידע זמין במקבצים קטנים יותר (כלומר‪,‬‬
‫כמה שפחות מקבצים)‪.‬‬
‫‪ 6.2.3‬זיכרון עבודה‬
‫זיכרון עבודה – משאב הזיכרון שבו אנו משתמשים לביצוע מטלות‪ ,‬דוגמת הסקת מסקנות והבנת שפה‪.‬‬ ‫•‬
‫הזיכרון ה"קלאסי" לטווח קצר הוא אחד הרכיבים בתיאוריות על זיכרון עבודה‪.‬‬ ‫•‬
‫קיימים שלושה רכיבים לזיכרון עבודה‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬לולאה פונולוגית – משאב המשמש להחזקת מידע המבוסס על דיבור ולעיבודו;‬
‫‪ o‬לוח חזותי‪-‬מרחבי – משאב זה מבצע את אותו סוג של משימות שמבצעת הלולאה הפונולוגית‪ ,‬אבל במידע‬
‫חזותי ומרחבי;‬
‫‪ o‬מנגנון הבקרה המרכזי – המשאב האחראי על בקרת הקשב ועל תיאום המידע מהלולאה הפונולוגית‬
‫ומהלוח החזותי‪-‬מרחבי‪.‬‬
‫בכל פעם שאנו מבצעים מטלה המצריכה שילוב של תהליכים מנטליים‪ ,‬אנו נעזרים במנגנון הבקרה המרכזי‪,‬‬ ‫•‬
‫המקצה לנו את המשאבים המנטליים הנחוצים להיבטים שונים של המשימה‪.‬‬
‫הזיכרון לטווח קצר איננו מקום אלא תהליך‪.‬‬ ‫•‬
‫כדי לבצע את פעולת הקוגניציה – להוציא לפועל פעולות קוגניטיביות דוגמת עיבוד שפה או פתרון בעיות‪ ,‬אלינו‬ ‫•‬
‫לקשר מרכיבים רבים זה לזה בשרשור מהיר‪.‬‬
‫זיכרון העבודה מתאם את הפעולות הנדרשות כדי לפעול על העצמים המנטליים שלנו (ייצוגי זיכרון‪ ,‬המיקוד‬ ‫•‬
‫המנטלי על עצם ממשי בסביבה)‪.‬‬
‫טווח זיכרון העבודה – ההבדלים בקיבולת זיכרון העבודה המשתנים מאדם לאדם‪.‬‬ ‫•‬
‫טווח זיכרון העבודה הוא מדד של המשאבים‪ ,‬העומדים לרשותו של אדם לשם ביצוע תהליכים קוגניטיביים קצרי‬ ‫•‬
‫טווח‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חוקרים יכולים להשתמש בו כדי לנבא ביצוע במגוון מטלות‪.‬‬ ‫•‬
‫קיבולת גדולה יותר של זיכרון עבודה מגבירה את היכולת לשלב פיסות מידע נפרדות‪.‬‬ ‫•‬
‫ניסויים המודדים את קיבולת זיכרון העבודה עוזרים לחוקרים להגדיר את הדרכים שבהן אנשים שונים מנצלים‬ ‫•‬
‫את משאבי הזיכרון שלהם‪.‬‬
‫זיכרון עבודה מסייע בידנו לשמור על ההווה הפסיכולוגי שלנו‪ .‬הוא הקובע באיזה הקשר למקם אירועים חדשים‬ ‫•‬
‫וקושר התרחשויות נפרדות לכדי סיפור מתמשך‪.‬‬

‫‪ 6.3‬זיכרון לטווח ארוך‬

‫זיכרון לטווח ארוך – המחסן של כל החוויות‪ ,‬האירועים‪ ,‬המידע‪ ,‬הרגשות‪ ,‬המיומנויות‪ ,‬המילים‪ ,‬הקטגוריות‪,‬‬ ‫•‬
‫הכללים והדעות שנרכשו מזיכרונות חושיים מזיכרונות לטווח קצר‪ .‬זיכרון לטווח ארוך כולל את כל הידע של אדם‬
‫על העולם ועל עצמו‪.‬‬
‫קל יותר לרכוש מידע חדש לטווח ארוך כאשר מציבים מראש מסקנה בעלת משמעות‪.‬‬ ‫•‬
‫היכולת שלנו לזכור היא מרבית כשיש התאמה טובה בין הנסיבות שבהן קודדנו מידע לבין הנסיבות שבהן אנו‬ ‫•‬
‫מנסים לשלוף אותו‪.‬‬
‫‪ 6.3.1‬שליפה בעזרת רמזים‬

‫רמזי שליפה – הגירויים העומדים לרשותנו כאשר אנו מחפשים זיכרון מסוים‪.‬‬ ‫•‬
‫רמזים אלה יכולים להיות חיצוניים (כמו שאלות במבחן‪ ,‬שנדרש להשיב על שאלה) או להיווצר בתוכנו (שאלות מול‬ ‫•‬
‫עצמי‪ :‬איפה פגשתי אותה בעבר?)‪.‬‬
‫כל פעם שאנו מנסים לשלוף זיכרון גלוי‪ ,‬אנו עושים זאת לשם מטרה מסוימת‪ ,‬ולעתים קרובות המטרה מספקת את‬ ‫•‬
‫רמז השליפה‪.‬‬
‫זמן החזקה – פרק זמן שבמהלכו עלינו להחזיק את המידע בזיכרון‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.3.1.1‬היזכרות והיכר‬
‫• היזכרות – שחזור של מידע שנחשפנו אליו בעבר‪.‬‬
‫• היכר – ההבנה שכבר ראינו או שמענו בעבר מאורע או גירוי מסוים‪.‬‬
‫• מבחן ההיכר הוא קל יותר ממבחן ההיזכרות‪.‬‬
‫• גם היזכרות וגם היכר מצריכים חיפוש באמצעות שימוש ברמזים‪ ,‬אבל הרמזים להיכר מועילים בהרבה יותר‪.‬‬
‫• בהיזכרות עלינו לקוות שהרמז לבדו יסייע לנו לאתר את המידע‪ ,‬בעוד שבהיכר חלק מהעבודה כבר נעשה בשבילנו‪.‬‬
‫• מצבי ההיכר עשויים להיות מורכבים (למשל במבחנים אמריקנים קשים)‪.‬‬
‫• הביצוע בהיכר טוב יותר מן הביצוע בהיזכרות מכיוון שבהיכר רמזי השליפה פשוטים יותר‪.‬‬
‫‪ 6.3.1.2‬זיכרון אפיזודי וזיכרון סמנטי‬

‫• ממד נוסף‪ ,‬המבחין בין סוגים שונים של זיכרונות מוצהרים‪ .‬ממד זה מתייחס לרמזים הנדרשים כדי לשלוף את‬
‫הזיכרונות האלה‪.‬‬
‫• זיכרונות אפיזודיים – משמרים את האירועים שחווינו כאירועים ספציפיים (זיכרונות מיום הולדת‪ ,‬וכו')‪.‬‬
‫• כדי להיזכר בהם אנו זקוקים לרמזי שליפה המספקים פרטים כלשהם על הזמן שב התרחש האירוע ועל האירוע‬
‫עצמו‪.‬‬
‫• הדרך שבה המידע קודד תקבע אם נוכל‪ ,‬או לא נוכל‪ ,‬ליצור ייצוג של אירוע בזיכרון‪.‬‬
‫• את כל הידע שלנו רכשנו מלכתחילה בהקשר מסוים‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש תחומי מידע גדולים שבמרוצת החיים אנו‬
‫נתקלים בהם בהקשרים רבים ושונים‪.‬‬
‫• זיכרונות סמנטיים – זיכרונות גנריים‪ ,‬מוחלטים‪ ,‬דוגמת משמעות של מילים ושל מושגים‪.‬‬
‫• אחת האסטרטגיות הטובות שאפשר לנקוט כאשר איננו מצליחים להיזכר בזיכרון סמנטי‪ ,‬היא לחזור ולהתייחס‬
‫אליו כזיכרון אפיזודי‪.‬‬
‫‪ 6.3.2‬קידוד הכולל הקשר‬

‫עיקרון ייחודיות הקידוד – זיכרונות מתעוררים ביעילות מרבית כאשר הקשר השליפה תואם את הקשר הקידוד‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.3.2.1‬ייחודיות הקידוד‬
‫• להקשרים עשירים בפרטים במצבי חיים אמיתיים תהיה השפעה רבה יותר על הזיכרון שלנו‪.‬‬
‫‪ 6.3.2.2‬אפקט המיקום הסדרתי‬

‫• אפקט המיקום הסדרתי – מאפיין של שליפה מן הזיכרון שעל‪-‬פיו אדם זוכר‪ ,‬לעתים קרובות‪ ,‬את הפריטים‬
‫הראשונים והאחרונים ברשימה טוב יותר מאשר את הפריטים המופיעים באמצע הרשימה‪.‬‬
‫• אפקט הראשונות – זכירה טובה יותר של הפריטים הראשונים ברשימה‪.‬‬
‫• אפקט האחרונות – זכירה טובה יותר של פריטים המופיעים בסוף רשימה‪.‬‬
‫• היזכרות לפי סדר – זכירה של רשימת של רשימת פרטים לפי סדר מסוים‪.‬‬
‫• היזכרות חופשית – זכירה של פרטים מבלי להתחשב בסדר שלהם‪.‬‬
‫• בשני המצבים (היזכרות חופשית ובהיזכרות לפי סדר) יש זכירה טובה יותר של המילים בתחילת הרשימה ובסופה‬
‫לעומת המילים שבאמצע (בהתאם לאפקט הראשונות והאחרונות)‪.‬‬
‫• עקומת המיקום הסדרתי – עקומה המראה את אופן ההיזכרות של אנשים שונים באוכלוסייה ברשימה של פרטים‪.‬‬
‫• מובחנות ההקשר – ההנחה שלפיה אפשר לשנות את עקומת המיקום הסדרתי באמצעות ההקשר והמובחנות של‬
‫החוויה שמעלים בזיכרון‪.‬‬

‫אפשר לזכור מידע "אמצעי" ביתר קלות אם הוא ייעשה מובחן יותר‪.‬‬ ‫•‬
‫אפקט האחרונות הסטנדרטי קיים‪ ,‬כיוון שהפריטים האחרונים מובחנים כמעט באופן אוטומטי‪.‬‬ ‫•‬
‫בכל פעם שאנו מתחילים בפעילות חדשה‪ ,‬הפעילות שלנו יוצרת הקשר חדש‪ .‬החוויות הראשונות‪ ,‬לפיכך‪ ,‬מובחנות‬ ‫•‬
‫במיוחד‪.‬‬
‫‪ 6.3.3‬תהליכי קידוד ושליפה‬

‫סוג העיבוד שאנו מבצעים במידע‪ ,‬כלומר סוג הקשב שאנו מפנים למידע בזמן הקידוד‪ ,‬ישפיע על זכירת המידע‪.‬‬ ‫•‬
‫מודל רמות העיבוד – ככל שרמת עיבוד המידע עמוקה יותר‪ ,‬יש למידע סיכוי גדול יותר להישמר בזיכרון‪.‬‬ ‫•‬
‫לא תמיד החוקרים מבינים מדוע תהליכים מסוימים הם "שטחיים" ואחרים הם "עמוקים"‪.‬‬ ‫•‬
‫הדרך שבה אנו מכניסים מידע לזיכרון – התהליכים המנטליים שבהם אנו משתמשים לקודד מידע – משפיעה על‬ ‫•‬
‫יכולתנו לשלוף את המידע לאחר מכן‪.‬‬
‫‪ 6.3.3.1‬תהליכים וזיכרון חבוי‬

‫• מקודם צוין שההבחנה בין זיכרון גלוי לזיכרון חבוי חלה על קידוד ועל שליפה של מידע‪.‬‬
‫• זיכרונות חבויים לעתים קרובות חזקים מאוד כאשר יש התאמה בין תהליכי הקידוד החבוי לבין תהליכי השליפה‬
‫החבויה‪.‬‬
‫• מודל התאמת העיבוד – הזיכרון הוא במיטבו כאשר סוג העיבוד שבו משתמשים בקידוד מועבר לתהליכים‬
‫הנדרשים לשליפה‪.‬‬
‫• קיימות ארבע מטלות של זיכרון חבוי דרכם מעריכים את זיכרונם של אנשים‪:‬‬
‫‪ o‬השלמה למילים – נותנם למשתתף חלקי מילה והוא מתבקש להשלים את החסר בעזרת המילה‬
‫המתאימה הראשונה העולה על דעתו‪.‬‬
‫‪ o‬השלמת גזע המילה – המשתתף מתבקש להשלים את גזע המילה (למשל‪ :‬אוני____ ‪ .‬התשובה‪:‬‬
‫אוניברסיטה)‪.‬‬
‫‪ o‬זיהוי מילה – מבזיקים מילים על צג מחשב באופן שהמשתתפים אינם יכולים לראות אותם בבירור‪.‬‬
‫עליהם לנסות לנחש את המילה אחרי כל הבזק‪.‬‬
‫‪ o‬אנגרמות – נותנים לנבחנים מילים שאותיותיהן עורבבו ועליהם לומר את המילה הראשונה המורכבות‬
‫מאותיות אלה העולה על דעתם‪.‬‬
‫• הטרמה – בהערכת זיכרון חבוי‪ ,‬היתרון שבחשיפה קודמת למילה או למצב‪.‬‬
‫• ההתנסות הראשונה במילה מטרימה את הזיכרון לקראת התנסות מאוחרת יותר‪.‬‬
‫• חוקרים מצאו שבמטלות זיכרון מסוימות‪ ,‬כמו השלמה למילים‪ ,‬אפקט ההטרמה נמשך שבוע ימים ואפילו יותר‪.‬‬
‫• בעזרת שני סוגים של מבחני זיכרון חבוי‪ ,‬המבוססים על הטרמה‪ :‬הטרמה המבוססת על צורה או הטרמה‬
‫המבוססת על משמעות – נוכל לבחון את הקשר בין קידוד לשפה‪.‬‬
‫• כאשר אנו משתמשים בסוג מסוים של עיבוד כדי לקודד מידע שליפת המידע תהיה יעילה ביותר אם נשתמש בעיבוד‬
‫המתבסס על אותו סוג של ניתוח (ניתוח על צורה‪/‬משמעות)‪.‬‬
‫• יכולתנו לזכור היא בשיאה כאשר יש התאמה מלאה בין התנאים שבהם אנו מקודדים מידע לבין התנאים שבהם‬
‫אנו מנסים לשלוף אותו‪.‬‬
‫‪ 6.3.4‬מדוע אנו שוכחים‬

‫ייתכן שאנו שוכחים משום שאנו מנסים להיזכר במידע בהקשר שונה מאוד מזה שבו למדנו אותו‪.‬‬ ‫•‬
‫ישנם גם הסברים נוספים לשכחה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.3.4.1‬אבינגהאוס מכמת שכחה‬

‫• אם אתם דוחסים את לימוד החומר לקראת מבחן‪ ,‬כנראה שלא תזכרו הרבה כעבור ימים אחדים‪.‬‬
‫• הברות תפל – יחידות חסרות משמעות של שלוש אותיות‪ ,‬המורכבות משני עיצורים וביניהם תנועה‪.‬‬
‫• הרמן אבינגהאוס (‪ )German Ebbinghaus‬השתמש בהברות תפל ולא במילים בעלות משמעות‪ ,‬משום שקיווה‬
‫להגיע למדידה "טהורה" של הזיכרון‪ ,‬שאינה נגועה בלמידה קודמת או באסוציאציות שאדם עשוי להביא עמו‬
‫למטלת הזיכרון בניסוי‪.‬‬
‫• למידה בעזרת שינון – חזרה מכנית על מידע מסוים שוב ושוב‪.‬‬
‫• הניסויים של אבינגהאוס‪:‬‬
‫‪ o‬בשלב הראשון קרא את כל הפריטים בזה אחר זה עד לסוף הרשימה;‬
‫‪ o‬לאחר מכן קרא את המילים פעם נוספת באותו הדר‪ ,‬עד שעלה בידו לחזור על כל הפריטים בסדר הנכון‬
‫(וזהו ביצוע הקריטריון);‬
‫‪ o‬אחר כך הוא הסיט את מבטו משינון הרשימה המקורית ע"י לימוד של רשימות רבות נוספות;‬
‫‪ o‬לאחר הפסקה זו מדד אבינגהאוס את זכרונו‪ :‬הוא בדק כמה צעדים ידרש לו ללמוד מחדש את הרשימה‬
‫המקורית;‬
‫‪ o‬אם הלמידה השנייה דרשה פחות צעדים מהלמידה הראשונה‪ ,‬פירוש הדבר שחסך מידע מהלמידה‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫‪ 6.3.4.2‬הפרעות‬
‫• הפרעה למאוחר – כאשר מידע שרכשנו בעבר מקשה עלינו לרכוש מידע חדש‪.‬‬
‫• הפרעה למוקדם – כאשר רכישת מידע חדש מקשה עלינו לזכור מידע קודם‪.‬‬
‫‪ 6.3.5‬שיפור הזיכרון למידע לא מובנה‬

‫למדנו שנצליח להיזכר במידע אם ההיזכרות בו תהיה בהקשר דומה לזה שבו רכשנו את המידע לראשונה‪ ,‬או אם‬ ‫•‬
‫נבצע אותה מטלה מנטלית כמו בזמן הרכישה‪.‬‬
‫‪ 6.3.5.1‬שינון מעמיק‬
‫• שינון מעמיק – אסטרטגיה כללית לשיפור הקידוד‪ .‬בזמן שינון מידע אנו מעמיקים בחומר כדי להכשיר את הקידוד‪.‬‬
‫• אחת הדרכים לעשות זאת היא להמציא קשרים‪ ,‬שיקטינו את שרירותיות החיבור בין פריטים‪.‬‬
‫• ההיזכרות טובה יותר כאשר אנו מקודדים יחידות מידע נפרדות בצורת סיפור קטן‪.‬‬
‫• לעתים יש תועלת גם בהוספה של תמונה מנטלית לסיפור‪.‬‬
‫• דימוי חזותי עשוי לשפר את ההיזכרות כיוון שהוא מספק לנו קודים לזיכרונות מילוליים וגם לזיכרונות חזותיים‪.‬‬
‫• "אפקט הבא בתור" – אנשים שמגיע תורם לדבר לא זוכרים מה אמר האדם שדיבר לפניהם‪.‬‬
‫• מקור אפקט זה כנראה בהסטת תשומת‪-‬הלב אל ההתכוננות לתור שלנו לדבר‪.‬‬
‫‪ 6.3.5.2‬נמוניות‬
‫• נמוניות – טכניקות לקידוד סדרה ארוכה של עובדות‪ ,‬באמצעות קישורן למידע שכבר קודד‪.‬‬
‫• נמוניות רבות פועלות על‪-‬ידי מתן רמזי שליפה מכונים מראש‪ ,‬המסייעים לארגון מידע שבלעדי סיוע זה היה נשאר‬
‫שרירותי‪.‬‬
‫• טכניקת המקומות – אמצעי לזכירת שמות או עצמים לפי סדר ברשימה‪ .‬לפי שיטה זו מקשרים את הפריטים לרצף‬
‫של מקומות מוכרים‪.‬‬
‫• טכניקת מילות המפתח – דרכה אנו מקשרים את הפריטים שברשימה לסדרה של רמזים‪.‬‬
‫• המפתח לזכירת מידע שרירותי הוא קידוד המידע באופן שיספק לנו רמזי שליפה יעילים‪.‬‬
‫‪ 6.3.6‬מטה‪-‬זיכרון‬
‫מטה‪-‬זיכרון – מידע סמוי או גלוי על יכולות הזיכרון ועל אסטרטגיות זיכרון יעילות; קוגניציה על זיכרון‪.‬‬ ‫•‬
‫תחושות הידיעה – התחושות הפנימיות שמידע מסוים מאוחסן בזיכרון שלנו‪.‬‬ ‫•‬
‫שתי גישות אלה טוענות שבדרך כלל אנו יכולים לבטוח בתחושות הבטן שלנו כאשר אנו חושבים שאנו יודעים דבר‬ ‫•‬
‫מה‪:‬‬
‫‪ o‬השערת הרמז המוכר – אנשים מבססים את דירוג תחושת הידיעה שלהם על הכרת רמז השליפה;‬
‫‪ o‬השערת הנגישות – אנשים מבססים את השיפוטים שלהם על נגישותו או על זמינותו של מידע חלקי‬
‫בזיכרון‪.‬‬
‫‪ 6.4‬מבנים בזיכרון לטווח ארוך‬

‫‪ 6.4.1‬מבני זיכרון‬
‫אחת הפונקציות העיקריות של הזיכרון היא לצרף התנסויות דומות כדי לאפשר לנו לגלות דפוסים ביחסי הגומלין‬ ‫•‬
‫שלנו עם הסביבה‪.‬‬
‫‪ 6.4.1.1‬קטגוריות ומושגים‬
‫• מושגים – הייצוגים המנטליים של הקטגוריות שאנו יוצרים‪.‬‬
‫• דמיון משפחתי – לפרטים טיפוסיים בקטגוריה יש תכונות המשותפות לפרטים רבים אחרים בקטגוריה‪.‬‬
‫• הפרטים הטיפוסיים ביותר בקטגוריה נחשבים גם לפרטים האידיאליים ביותר בקטגוריה‪.‬‬
‫‪ 6.4.1.2‬רמות בסיסיות ומדרגים‬

‫• פעמים רבות ניתן לארגן מושגים בצורה בעלת משמעות‪.‬‬
‫• רמה בסיסית – רמה מסוימת שבה בני אדם מיטיבים למיין עצמים לקטגוריות ולחשוב עליהם‪.‬‬
‫• הרמה הבסיסית נגזרת מתות התנסויותינו בעולם‪.‬‬
‫‪ 6.4.1.3‬סכמות‬
‫• מושגים הם אבני הבניין של מדרגי הזיכרון‪ .‬הם משמשים גם אבני בניין למבנים מנטליים מורכבים יותר‪.‬‬
‫• סכמות – מסגרות מושגיות‪ ,‬או אשכולות ידע‪ ,‬על עצמים‪ ,‬אנשים ומצבים‪ .‬סכמות הן "חבילות ידע"‪ ,‬המקודדות‬
‫הכללות מורכבות על בסיס ההתנסויות שלנו במבנה הסביבה‪.‬‬

‫סכמה של העצמי – מבנה זיכרון המאפשר לנו לארגן מידע על עצמנו‪.‬‬ ‫•‬
‫הסכמות אינן כוללות את כל פרטי הפרטים של כל התנסויותינו הרב‪-‬גוניות‪.‬‬ ‫•‬
‫סכמה מייצגת התנסות ממוצעת במצבים בסביבת חיינו‪.‬‬ ‫•‬
‫הסכמות אינן קבועות אלא משתנות עם השינויים במצבי החיים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.4.1.4‬השימוש במבני זיכרון‬

‫• החוקרים מציעים שתי תיאוריות על האופן שבו אנו משתמשים במושגים שבזיכרון כדי למיין לקטגוריות עצמים‬
‫שאנו נתקלים בהם בעולם‪.‬‬
‫• לפי תיאוריה אחת‪ ,‬לכל מושג בזיכרון אנו מקודדים אב‪-‬טיפוס‪:‬‬
‫‪ o‬אב‪-‬טיפוס – ייצוג של הפריט הממוצע או המרכזי ביותר בקטגוריה;‬
‫‪ o‬לפי השקפה זו‪ ,‬אנו מזהים עצמים באמצעות השוואתם לאב‪-‬טיפוס השמור בזיכרוננו‪.‬‬
‫• תיאוריה חלופית טוענת שאנו שומרים בזיכרוננו דוגמאות רבות ושונות לכל קטגוריה‪:‬‬
‫‪ o‬לפי התיאוריה הזו (גישת הדוגמאות)‪ ,‬אנו מזהים עצם באמצעות השוואתו לדוגמאות המאוחסנות בזיכרון‬
‫שלנו‪.‬‬
‫• ערכו מחקרים רבים שבהם השוו בין שתי התיאוריות‪.‬‬
‫• רוב הנתונים תומכים בגישת הדוגמאות‪ :‬נראה שאנשים ממיינים לקטגוריות עצמים שהם תקלים בהם באמצעות‬
‫השוואתם לייצוגים רבים של אותה הקטגוריה שכבר קיימים בזיכרון‪.‬‬
‫• אנו משתמשים במידע הקיים בזיכרון כדי לעורר ציפיות וכדי להגשימן‪.‬‬
‫• ייצוגי זיכרון מאפשרים לנו גם להבין מתי דבר מה הוא חריג בעולם‪.‬‬
‫• מידע שאינו עולה בקנה אחד עם סכמה‪ ,‬נחרת טוב יותר בזיכרון‪.‬‬
‫• מבני זיכרון מכוונים את הקשב שלנו אל ההיבטים יוצאי הדופן שבסביבה‪.‬‬
‫• זמינות מבני הזיכרון עשויה להשפיע על האופן שבו אנו חושבים על העולם‪.‬‬
‫• התנסויות העבר שלנו צובעות את התנסויותינו בהווה ונוטעות ציפיות לעתיד‪.‬‬
‫‪ 6.4.2‬זכירה כתהליך בנייה מחדש‬

‫בנייה מחדש של הזיכרון – בניה מחדש של מידע על סמך סוגי ידע כלליים יותר המאוחסנים בזיכרוננו‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.4.2.1‬מידת הדיוק של זיכרון שנבנה מחדש‬

‫• זיכרונות מאירועים שקרו לנו נבנים מחדש באמצעות מקורות שונים‪.‬‬
‫• המחקר מראה שלעתים אנשים אינם מדייקים כשהם נזכרים במקורות לזיכרונות שונים שלהם‪.‬‬
‫• לעתים אנשים נוטים להאמין שביצעו פעולות שבפועל "ביצעו" רק בדמיונם‪.‬‬
‫‪ 6.4.2.2‬זיכרונו של עד ראייה‬
‫• מידת דיוקו של הזיכרון תלויה במידת תשומת הלב שניתנה לקידודו ובהתאמה בין נסיבות הקידוד לנסיבות‬
‫השליפה‪.‬‬
‫• אליזבת לופטוס ועמיתיה ערכו מחקרים רבי‪-‬השפעה בנושא זיכרונם של עדי ראייה‪.‬‬
‫• זיכרונות של עדי ראייה היו נתונים לעיוותים לא מעטים בשל מידע שנרכש לאחר האירוע‪.‬‬
‫• לאחר האירועים יש לעדים הזדמנויות רבות לרכוש מידע חדש‪ ,‬העשוי לפעול על הזיכרונות המקוריים‪.‬‬
‫• אפקט המידע המטעה – אנשים מתקשים להבחין בין מקורות המידע של ייצוגי הזיכרון – האם זה האירוע עצמו‬
‫או המידע שהופיע אחריו‪.‬‬
‫‪ 6.5‬היבטים ביולוגיים של הזיכרון‬

‫כדי לקודד זיכרון עלינו לשנות לאלתר משהו במוח‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.5.1‬החיפוש אחר האנגרם‬

‫קרל לאשלי (‪ )Karl Lashley‬היה מחלוצי חוקרי האנטומיה של הזיכרון‪ ,‬והתייחס לשאלה איפה נמצא הזיכרון‬ ‫•‬
‫כחיפוש אחר האנגרם‪.‬‬
‫אנגרם – הייצוג הפיזי של הזיכרון‪.‬‬ ‫•‬
‫זיכרון של מערכות מידע מורכבות מפוזר במערכות עצביות רבות אף‪-‬על‪-‬פי שסוגי ידע נבדלים מעובדים בנפרד‬ ‫•‬
‫ממוקמים באזורים תחומים של המוח‪.‬‬
‫בזיכרון מעורבים ארבעה מבני מוח עיקריים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬המוחון – חיוני לזיכרון תהליכי‪ ,‬לזיכרון הנרכש על‪-‬ידי שינון ולתגובות של התניה קלאסית;‬
‫‪ o‬הסטריאטום – מערך מבנים במוח הקדמי‪ ,‬המהווה כנראה את הבסיס ליצירת הרגלים ולקשר גירוי‪-‬‬
‫תגובה;‬
‫‪ o‬קליפת המוח – אחראית לזיכרונות חושיים ולקשר בין תחושות;‬

‫‪ o‬האמיגדלה וההיפוקמפוס – אחראים במידה רבה על הזיכרון המוצהר של עובדות‪ ,‬תאריכים ושמות וגם‬
‫על זיכרונות בעלי משמעות רגשית‪.‬‬
‫חלקים אחרים של המוח‪ ,‬כמו התלמוס‪ ,‬מסד המוח הקדמי והקורטקס הקדם‪-‬מצחי מעורבים גם הם כתחנות‬ ‫•‬
‫ביניים בדרך ליצירת סוגי זיכרון מסוימים‪.‬‬
‫‪ 6.5.2‬שיכחון (אמנזיה)‬
‫שיכחון – חוסר תפקוד של הזיכרון עקב פציעה‪ ,‬מחלה‪ ,‬צריכת סמים או טראומה פסיכולוגית‪.‬‬ ‫•‬
‫שיכחון למאוחר – חוסר יכולת ליצור זיכרונות גלויים לאחר שנפגע האדם‪.‬‬ ‫•‬
‫שיכחון למוקדם – חוסר נגישות לזיכרונות שקדמו לרגע הפציעה‪.‬‬ ‫•‬
‫קישור מקומן של פגיעות מוח לדפוסים ש ביצוע לקוי סייע לחוקרים להתחיל להבין את הקשרים בין סוגי הזיכרון‬ ‫•‬
‫לאזורים במוח‪.‬‬
‫אזורים שונים במוח מעורבים בסוגים שונים של קידוד ושליפה‪.‬‬ ‫•‬
‫הידיעה שנזקים מוחיים מסוגים מסוימים פוגעים רק בזיכרון הגלוי אך לא בזיכרון החבוי מאפשרת לחוקרים‬ ‫•‬
‫לבודד את תרומתם הספציפית של שני סוגי הזיכרון לקידוד ולשליפה‪.‬‬
‫בלי תפקודו של זיכרון גלוי אי‪-‬אפשר לקודד סוגי קשרים מסוימים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 6.5.3‬הדמיה מוחית‬
‫פסיכולוגים רכשו ידע רב אודות הקשר בין אנטומיה לבין זיכרון בזכות מטופלים שלקו בשיכחון והסכימו להשתתף‬ ‫•‬
‫בניסויים‪.‬‬
‫פיתוח שיטות ההדמיה המוחית אפשר לחוקרים לחקור תהליכי זיכרון באנשים שלא לקו בפגיעה מוחית‪.‬‬ ‫•‬
‫באמצעות שימוש בטומוגרפיה ש פליטת פוזיטרונים (‪ )PET‬אפשר לזהות הבדל בפעילות של שתי ההמיספרות במוח‬ ‫•‬
‫בעת הקידוד והשליפה של מידע אפיזודי‪.‬‬
‫מחקרי ‪ fMRI‬החלו לזהות את האזורים הספציפיים במוח המופעלים כאשר נוצרים זיכרונות חדשים‪.‬‬ ‫•‬
‫פסיכולוגים מספקים נתונים על ההתנהגות האנושית‪ ,‬ואלה נעשה כלים בידי מדעני המוח לגילוי התמחותם של‬ ‫•‬
‫מבני המוח‪.‬‬
‫באותו הזמן‪ ,‬העובדות הפיזיולוגיות מגבילות את התיאוריות הפסיכולוגיות על מנגנוני הקידוד‪ ,‬האחסון והשליפה‪.‬‬ ‫•‬
‫במאמץ משותף‪ ,‬המדענים החוקרים תחום זה מספקים תובנות רבות על פעולת תהליכי הזיכרון‪.‬‬ ‫•‬

‫‪ 7‬תהליכים קוגניטיביים‬
‫תהליכים קוגניטיביים – תהליכים מנטליים גבוהים דוגמת תפיסה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬שפה‪ ,‬פתרון בעיות וחשיבה מופשטת‪.‬‬ ‫•‬
‫קוגניציה – תהליכי ידיעה‪ ,‬לרבות קשב‪ ,‬זכירה והסקה; קוגניציה כוללת גם את תוכן התהליכים‪ ,‬כגון מושגים‬ ‫•‬
‫וזיכרונות‪.‬‬
‫פסיכולוגיה קוגניטיבית – חקר תהליכים מנטליים גבוהים דוגמת קשב‪ ,‬שימוש בשפה‪ ,‬זכירה‪ ,‬תפיסה‪ ,‬פצרון בעיות‬ ‫•‬
‫וחשיבה‪.‬‬
‫מדעי הקוגניציה – שדה המחקר הבין‪-‬תחומי (פילוסופיה‪ ,‬מדעי המוח‪ ,‬מדעי המחשב‪ ,‬בלשנות ופסיכולוגיה‬ ‫•‬
‫קוגניטיבית) המתמקד בתוכני הקוגניציה ובתהליכיה‪.‬‬
‫‪ 7.1‬חקר הקוגניציה‬
‫‪ 7.1.1‬גילוי תהליכי התודעה‬
‫כדי לחקור את "מהירות התהליכים המנטליים" המציא פ"ק דונדרס (‪ )F. C. Donders‬סדרת מטלות ניסוייות‪,‬‬ ‫•‬
‫שלדעתו הובחנו זו מזו לפי הצעדים המנטליים שנדרשו לשם ביצוען המוצלח‪.‬‬
‫קטגוריזציה של גירויים – ההבחנה בין סוגים של גירויים‪.‬‬ ‫•‬
‫בחירת תגובה – ההחלטה איזו תגובה לבצע בהינתן גירוי מסוים‪.‬‬ ‫•‬
‫התובנה הבסיסית של דונדרס‪ :‬מטלה הכוללת יותר צעדים מנטליים‪ ,‬מצריכה לעתים קרובות יותר זמן לצורך‬ ‫•‬
‫ביצועה‪.‬‬
‫זמן תגובה – משך הזמן הנדרש למשתתפים בניסוי לבצע מטלות מסוימות‪.‬‬ ‫•‬
‫יש צורך להבחין בין תהליכים סדרתיים לתהליכים מקבילים‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬תהליכים סדרתיים – כאשר הם מתרחשים בזה אחר זה;‬
‫‪ o‬תהליכים מקבילים – כאשר הם חופפים בזמן‪.‬‬
‫פסיכולוגים קוגניטיביים משתמשים לעתים קרובות בזמן תגובה כדי לקבוע האם תהליכים מבוצעים בסדרה או‬ ‫•‬
‫במקביל‪.‬‬
‫במקרים רבים מנסים תיאורטיקנים לקבוע אם תהליכים הם סדרתיים או מקבילים באמצעות הערכת כמות‬ ‫•‬
‫המשאבים המנטליים שהתהליך קובע‪.‬‬
‫משאבים מנטליים – משאבי העיבוד שלנו מוגבלים ועלינו לחלקם למטלות מנטליות שונות‪.‬‬ ‫•‬
‫תהליכי הקשב – אחראים על חלוקת המשאבים המנטליים‪.‬‬ ‫•‬
‫לא כל התהליכים תובעים מן המשאבים אותן הדרישות‪.‬‬ ‫•‬
‫אנו יכולים להגדיר ממד‪ ,‬הנע מתהליכים המתרחשים תחת בקרה בצד אחד‪ ,‬ועד לתהליכים אוטומטיים בצד שני‪.‬‬ ‫•‬
‫תהליכים מבוקרים – תהליכים המצריכים קשב‪.‬‬ ‫•‬
‫תהליכים אוטומטיים – תהליכים שאינם מצריכים קשב‪.‬‬ ‫•‬
‫לעתים קרובות קשה לבצע יותר מתהליך מבוקר אחד בזמן נתון מכיוון שתהליכים אלה מצריכים יותר משאבים‪.‬‬ ‫•‬
‫תהליכים אוטומטיים אפשר לעתים קרובות לבצע לצד מטלות אחרות מבלי שאלה יפריעו לביצוען‪.‬‬ ‫•‬
‫תהליכים אוטומטיים נשענים במידה רבה על שימוש יעיל בזיכרון‪.‬‬ ‫•‬
‫כדי להסביר כיצד מתבצעות מטלות מנטליות מורכבות‪ ,‬תיאורטיקנים מציעים מודלים המשלבים תהליכים‬ ‫•‬
‫סדרתיים‪ ,‬מקבילים‪ ,‬מבוקרים ואוטומטיים‪.‬‬
‫‪ 7.2‬שימוש בשפה‬
‫משמעות המשפט – המשמעות הפשוטה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬של המילים המתחברות למשפט‪.‬‬ ‫•‬
‫משמעות הדובר – המספר הבלתי מוגבל של משמעויות‪ ,‬שדובר עשוי להעביר באמצעות שימוש במשפט כדי להעביר‬ ‫•‬
‫את כוונתו‪.‬‬
‫‪ 7.2.1‬הפקת שפה‬
‫חקר הפקת השפה עוסק במה שאנשים אומרים (במה שהם בוחרים לומר בזמן נתון) ובתהליכים שהם עוברים כדי‬ ‫•‬
‫ליצור את המסר‪.‬‬
‫דוברים הם האנשים שמפיקים את השפה‪ ,‬ומאזינים הם אלה המבינים אותה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 7.2.1.1‬עיצוב על‪-‬פי קהל המאזינים‬

‫• עיצוב על‪-‬פי קהל – תהליך עיצוב מסר על‪-‬פי הקהל שאליו הוא מכוון‪.‬‬
‫• בכל פעם שאנו מפיקים מבע כלשהו‪ ,‬אנו מביאים בחשבון את קהל המאזינים שאליו הוא מכוון ואת הידע המשותף‬
‫לנו ולחברים בקהל הזה‪.‬‬

‫חוק מרכזי בעיצוב על‪-‬פי קהל המאזנים הוא עקרון שיתוף הפעולה‪.‬‬ ‫•‬
‫עקרון שיתוף הפעולה – הנחיה לדוברים ליצור מבעים המתאימים לנסיבות השיחה המתנהלת באותה העת‬ ‫•‬
‫ולמשמעויותיה‪.‬‬
‫על פי הרברט קלארק‪ ,‬למשתמשים בשפה יש מקורות שונים לשיפוטיהם על תוכן הבסיס המשותף‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬חברות בקהילה – מפיקי שפה מניחים לעתים קרובות הנחות מוצדקות לגבי הידע ההדדי‪ ,‬על סמך חברות‬
‫משותפת בקהילות בגדלים שונים;‬
‫‪ o‬נוכחות משותפת בפעולות – מפיקי שפה מניחים שהפעולות והאירועים שחלקו עם שותפיהם לשיחה‬
‫הופכים לחלק מן הבסיס המשותף;‬
‫‪ o‬נוכחות משותפת בתפיסה – קיימת כאשר דובר ומאזין חולקים אותם אירועי תפיסה (מראות‪ ,‬קולות‬
‫וכו')‪.‬‬
‫‪ 7.2.1.2‬הפקת דיבור וטעויות בדיבור‬

‫• ספונריזם – החלפת הצליל הראשון של שתי מילים או יותר במשפט‪.‬‬
‫• ספונריזם הוא אחד מכמה סוגים של שיבושי לשון שעושים דוברים‪ .‬שיבושים אלה מאפשרים לחוקרים להבין את‬
‫התכנון המתרחש בעת שדוברים מפיקים מבעים‪.‬‬
‫• השיבושים בשפה אינם מקרים – יש בהם היגיון‪ ,‬המותאם למבנה שפת הדיבור‪.‬‬
‫• מכיוון שלשיבושי לשון יש חשיבות לפיתוח מודלים תיאורטיים של הפקת שפה‪ ,‬החוקרים בודקים דרכים בהן הם‬
‫יכולים ליצור שיבושים מלאכותיים במצבי ניסוי מבוקרים‪.‬‬
‫• טכניקות אלה הניבו תובנות גם לגבי התהליכים וגם לגבי הייצוגים המונחים בבסיס הפקת דיבור שוטפת‪:‬‬
‫‪ o‬תהליכים‪:‬‬
‫▪ טכניקת ‪ SLIP‬מעודדת משתתפים בניסוי להפיק שיבושי לשון‪.‬‬
‫▪ בתהליך זה על המשתתפים לקרוא בלי קול רשימות של צמדי מילים המשמשות מודלים למבנה‬
‫הפונטי של שיבוש הלשון הייעודי (בוס דופן‪ ,‬בטח דבר‪ ,‬וכו')‪.‬‬
‫▪ לאחר מכן הם מתבקשים לבטא בקול צמד מילים‪ ,‬אך בהיותם תחת השפעת הצמדים הקודמים‪,‬‬
‫הם לפעמים טועים‪.‬‬
‫▪ טכניקה זו משמשת את החוקרים לחקר הגורמים המשפיעים על הסבירות שלפיה יטעו הדוברים‬
‫בדיבור‪.‬‬
‫▪ בזמן שאנו מפיקים מבעים‪ ,‬מקצת התהליכים הקוגניטיביים שלנו מוקדשים לאיתור שגיאות‬
‫אפשריות ולתיקונן‪.‬‬
‫‪ o‬ייצוגים‪:‬‬
‫▪ בתהליך אחר נתבקשו המשתתפים בניסוי לקרוא צמדי ביטויים;‬
‫▪ לאחר הפסקה של שתי דקות‪ ,‬נתבקשו המשתתפים להפיק אחד מן הביטויים מתוך הזיכרון‪,‬‬
‫מהר ככל האפשר‪.‬‬
‫▪ תחת לחץ זמן זה מיזגו המשתתפים לעתים את שני הביטויים;‬
‫▪ לדוגמה‪ :‬קור כלבים‪ ,‬גשם זלעפות הפך ל – קור זלעופות‪.‬‬
‫▪ לפי ממצא זה‪ ,‬ייצוגים של ביטויים בעלי משמעות דומה קשורים ביניהם בזיכרון‪ :‬כאשר אנו‬
‫מתחילים להפיק ביטוי אחד‪ ,‬קישור ייצוגי לביטוי אחר בעל משמעות דומה עלול להביא לטעות‬
‫של מיזוג‪.‬‬
‫‪ 7.2.2‬הבנת שפה‬
‫‪ 7.2.2.1‬פתרון הדו‪-‬משמעות‬
‫• דו‪-‬משמעות מילונית – מילה היכולה להתפרש בעיני המאזינים בכמה מובנים שונים‪.‬‬
‫• קיימים תהליכים קוגניטיביים מסוימים המאפשרים לנו להשתמש בהקשר הסביבתי כדי לפזר את הערפל – כדי‬
‫לבטל את הדו‪-‬משמעות של המילה‪.‬‬
‫• דו‪-‬משמעות מבנית – משפט היכול להתפרש בעיני המאזינים בכמה מובנים שונים‪.‬‬
‫• לעתים קרובות בלשנים מייצגים מבנה של משפטים באמצעות אילנות‪-‬גזירה‪ ,‬כדי להראות כיצד המילים השונות‬
‫מכונסות יחד לכדי יחידות דקדוקיות‪.‬‬
‫• כדי לפתור את הדו‪-‬משמעות המבנית‪ ,‬בדומה לדו‪-‬משמעות המילונית‪ ,‬אנו משתמשים בהקשר הקודם בשביל‬
‫להעדיף משמעות אחת על השנייה‪.‬‬
‫• בכל פעם שאנו נתקלים במילה דו‪-‬משמעית אנו משתמשים במהירות וביעילות בסוגים שונים של הוכחות‪:‬‬
‫‪ o‬הקשר משפיע מיד על שיקולי המאזינים כיצד עליהם להבין את משמעותן של מילים דו‪-‬משמעיות;‬
‫‪ o‬הקשר משפיע באופן דומה על דו‪-‬משמעות מבנית;‬
‫‪ o‬מידע של הקשר מאיץ קבלת החלטות כאשר עלינו לבחור בין מבנים דקדוקיים אפשריים שונים‪.‬‬
‫• ישנם אזורים ספציפיים במוח הפעילים בשעה שאנו מעבדים משפטים דו‪-‬משמעיים‪.‬‬
‫• קיימת התאמה טובה בין הפקת שפה לבין הבנתה‪.‬‬
‫• יש היגיון בעובדה שמאזינים מאפשרים להקשר להנחות את ציפיותיהם לגבי כוונתם של הדוברים‪.‬‬

‫‪ 7.2.2.2‬תוצרי ההבנה‬
‫• אילו ייצוגים יישארו בזיכרונם של המאזינים בעקבות הבנת מבעים או טקסטים?‬
‫‪ o‬על פי המחקר‪ ,‬ייצוג משמעות מתחיל ביחידות קטנות הנקראות בשם היגדים‪.‬‬
‫‪ o‬היגדים – הרעיונות המרכזיים של מבעים‪.‬‬
‫‪ o‬מבעים רבים מכילים יותר מהיגד אחד‪.‬‬
‫‪ o‬המחקר הראה שאם שתי מילים במבע שייכות לאותו ההיגד‪ ,‬הן ייוצגו יחד בזיכרון גם אם הן אינן‬
‫סמוכות זו לזו במשפט הממשי‪.‬‬
‫‪ o‬לדוגמה‪" :‬הרוקח שהסתובב אתמול בבית החולים הביא לי תרופה" – המילים המיוצגות יחד בזיכרון הם‬
‫"הביא (רוקח‪ ,‬תרופה)"‪.‬‬
‫• לא כל ההיגדים שמאזינים מאחסנים בזיכרון מורכבים ממידע הנאמר ישירות על‪-‬ידי הדובר‪.‬‬
‫• לעתים קרובות מאזינים משלימים את החסר באמצעות היסקים‪.‬‬
‫• היסקים – הנחות לוגיות המתאפשרות הודות למידע השמור בזיכרון‪.‬‬
‫• דוברים סומכים על יכולתם של המאזינים להסיק מסקנות משתי משפטים סמוכים‪ .‬לדוגמה‪" :‬שמעון הלך לאכול‪.‬‬
‫הוא קנה המבורגר"‪ .‬הדוברים מסתמכים שהמאזינים יבינו מי זה "הוא"‪.‬‬
‫• מספר ההיקשים האפשריים לאחר כל מבע הוא בלתי מוגבל‪.‬‬
‫• מחקרים מראים שהמודלים שהקוראים מפתחים לכדי תמונת מצב מלאה של הטקסט משפיעים על ההיקשים‬
‫שהם מקודדים‪.‬‬
‫• לסיכום‪ ,‬ישנה כמות עבודה רבה שעל הדובר לבצע כדי ליצור את המשפט הנכון בזמן הנכון וכן כמות עבודה רבה‬
‫שעל המאזין לבצע כדי להבין במדויק את כוונתו של הדובר‪.‬‬
‫‪ 7.2.3‬שפה ואבולוציה‬
‫כפי שציינו‪ ,‬יש בידינו מגוון תהליכים הפועלים בחריצות מאחורי הקלעים על מנת לסייע לנו להפיק שפה ולהבינה‪.‬‬ ‫•‬
‫לא ידוע על מין אחר המשתמש בשפה מורכבת כשפת האדם‪.‬‬ ‫•‬
‫כדי לענות על השאלה אילו תהליכים מבדילים את האדם משאר בעלי החיים‪ ,‬יש לבחון את‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬מבנה השפה;‬
‫‪ o‬עיצוב על‪-‬פי קהל המאזינים‪.‬‬
‫אחת התכונות ההופכות את השפה האנושית למיוחדת היא העובדה‪ ,‬שלפיה בני האדם יכולים להפיק מספר אין‪-‬‬ ‫•‬
‫סופי של מסרים במספר מוגבל של מילים‪.‬‬
‫המין האנושי הוא המין היחיד המסוגל ליישם כללים מורכבים כמו אלה הקיימים בשפות השונות‪.‬‬ ‫•‬
‫חוקרים ניסו ללמד שימפנזים שפה‪.‬‬ ‫•‬
‫לשימפנזים אין מערכת קול מתאימה להפקת שפה‪.‬‬ ‫•‬
‫במחקר אחד לימדו אותם להפעיל סמלים על גבי לוח מגנטי‪.‬‬ ‫•‬
‫ממצאי הניסוי עוררו מחלוקת‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬המסתייגים תהו האם הצירופים של המחוות והסמלים שהפיקו השימפנזים מדי פעם מהווים סוג של שפה‬
‫שיש לה משמעות‪.‬‬
‫‪ o‬כמו כן הם טענו שרוב המשמעות שיוחסה למבעים של השימפנזים הייתם בראשם של בני האדם ולא‬
‫בראשם של השימפנזים‪.‬‬
‫חוקרים אחרים ערכו מחקר שהעלה תובנות מוצקות יותר על יכולות השפה של שימפנזים‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬שני קופים שהשתתפו במחקר רכשו את משמעותם של סמלים מפלסטיק באופן ספונטני;‬
‫‪ o‬הם לא אומנו באופן מפורש אלא רכשו את הסימנים מתוך צפייה באחרים (בני אדם וקופים אחרים)‬
‫שהשתמשו בהם כדי לתקשר‪.‬‬
‫‪ o‬ביצועיו של הקוף מראים שמינים אחרים יכולים להפיק היבטים מסוימים של השפה האנושית‪.‬‬
‫‪ o‬עם זאת‪ ,‬הקופים נמצאים במרחק רב מיכולות אנושיות – הם לא הצליחו לרכוש את סוג מערכת הכללים‬
‫שתאפשר לו לייצר מספר בלתי מוגבל של מבעים‪.‬‬
‫‪ o‬מחקרים אחרים מחזקים את המסקנה שלפיה האדם לבדו פיתח תהליכים להפקת מבנים דקדוקיים‬
‫מורכבים ולהבנתם‪.‬‬
‫חוקרים ממשיכים בניסיונם כדי להבין בדיוק מה מבדיל את האדם משאר המינים בכל הקשר ליכולתו לעצב את‬ ‫•‬
‫קהל המאזינים שלו‪.‬‬
‫קופים מסוימים היו מסוגלים להשתמש בכיוון שאליו הופנה מבט בתצלומים כדי למצוא צעצוע שהוסתר מהם‪.‬‬ ‫•‬
‫יכולת זו להשתמש בדמות אחרת כמקור מידע על העולם היא צעד בכיוון עיצוב על‪-‬פי קהל המאזינים‪.‬‬ ‫•‬
‫נקודת המבט אבולוציונית על השפה בוחנת את התהליכים החיוניים שפיתח האדם אפשר אפשרו את היווצרות‬ ‫•‬
‫השפה‪.‬‬
‫מערך התהליכים הכלל הזה אפשר הופעה של מגוון שפות‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 7.2.4‬שפה‪ ,‬חשיבה ותרבות‬

‫אדוארד ספיר (‪ )Edward Sapir‬ותלמידו בנג'מין לי וורף (‪ )Benjamin Lee Whorf‬היו חלוצי המחקר המדעי בנושא‬ ‫•‬
‫השפעת השפה על החשיבה ודעתם ההבדלים בשפה יוצרים הבדלים בחשיבה‪.‬‬

‫יחסות לשונית – מבנה השפה שאדם מדבר בה משפיע על הדרך שבה הוא חושב על העולם‪.‬‬ ‫•‬
‫הממצאים תומכים בטענה העיקרית של עקרון היחסות הלשונית‪ ,‬שלפיה שפה עשויה במקרים מסוימים להשפיע על‬ ‫•‬
‫החשיבה‪.‬‬
‫‪ 7.3‬שיפוט וקבלת החלטות‬

‫אנו חיים בעולם של אי‪-‬ודאות‪.‬‬ ‫•‬
‫לכן תהליכי שיפוט וקבלת החלטות חייבים להתנהל באופן שיקל עלינו להתמודד ביעילות עם אי‪-‬ודאות‪.‬‬ ‫•‬
‫הרברט סימון (‪ )Herbert Simon‬הוא מן האבות המייסדים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית‪.‬‬ ‫•‬
‫תהליכי חשיבה מונחים על ידי רציונליות מוגבלת‪.‬‬ ‫•‬
‫רציונליות מוגבלת – השיפוטים או ההחלטות שלנו אינם תמיד טובים או רציונליים כפי שהיו יכולים להיות‪ .‬הם‬ ‫•‬
‫נובעים מיישום המשאבים המוגבלים שלנו במצבים המצריכים פעולה מהירה‪.‬‬
‫שיפוט – תהליך שבאמצעותו אנו מגבשים דעות‪ ,‬מגיעים למסקנות ומעריכים אירועים ובני אדם באופן ביקורתי‪.‬‬ ‫•‬
‫שיפוטים נעשים לרוב באופן ספונטני ללא כל הכוונה‪.‬‬ ‫•‬
‫קבלת החלטות – היא תהליך של בחירה בין חלופות‪ ,‬בחירה ודחייה של אפשרויות זמינות‪.‬‬ ‫•‬
‫שיפוט וקבלת החלטות הן פעולות המצויות בזיקה הדדית‪.‬‬ ‫•‬
‫קבלת החלטות קשורה יותר בפעולות התנהגותיות‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ 7.3.1‬היריסטיקות ושיפוט‬
‫במציאות עלינו לבצע שיפוטים לעתים קרובות ולעשות זאת בתוך פרק זמן קצר‪.‬‬ ‫•‬
‫לא עומד לרשותנו הזמן‪ ,‬ולעתים קרובות גם אין לנו מספיק מידע‪.‬‬ ‫•‬
‫עמוס טברסקי (‪ )Amos Tversky‬ודניאל כהנמן (‪ )Daniel Kahneman‬היו החלוצים שטענו שהשיפוטים שלנו‬ ‫•‬
‫נשענים על היריסטיקות ולאו דווקא על שיטות ניתוח פורמליות‪.‬‬
‫חוקרים העדיפו להראות מצבים שבהם גרמו קיצורי הדרך לאנשים לשגות וכך יהיה אפשר להמחיש את השימוש‬ ‫•‬
‫בהיריסטיקות‪.‬‬
‫כמו בתחומי דעת אחרים‪ ,‬גם כאן עלינו להיזהר שלא לראות בשיטה את המסקנה‪.‬‬ ‫•‬
‫אף‪-‬על‪-‬פי שקיים טווח רחב של מצבים שבהם פסיכולוגים יכולים להוכיח שאפשר לתעתע בתפיסה‪ ,‬איננו נתקלים‬ ‫•‬
‫בקירות אלא לעתים רחוקות‪.‬‬
‫באותו האופן‪ ,‬על אף השגיאות המתעוררות כיוון שהשיפוט שלנו ממומש על‪-‬ידי היריסטיקות‪ ,‬רק לעתים נדירות‬ ‫•‬
‫אנו "נתקלים בקירות" שיוצרות המגבלות הקוגניטיביות‪.‬‬
‫‪ 7.3.1.1‬היריסטיקת הזמינות‬
‫• השיפוט שלנו נובע מן השימוש בהיריסטיקת הזמינות‪.‬‬
‫• היריסטיקת הזמינות – אנו מבססים את השיפוט שלנו על מידע זמין בזיכרון‬
‫• יש בהיריסטיקה זו היגיון‪ ,‬מאחר שבדרך‪-‬כלל מה שזמין בזיכרון יכוון אותנו לשיפוטים מדויקים‪.‬‬
‫• בעיות מתעוררות רק באחד מן המקרים הבאים‪:‬‬
‫‪ o‬תהליכי הזיכרון גורמים שמדגם המידע שנפיק יהיה מוטה;‬
‫‪ o‬המידע שאחסנו בזיכרון איננו מדויק מלכתחילה‪.‬‬
‫‪ 7.3.1.2‬היריסטיקת היציגות‬
‫• היריסטיקת היציגות – אסטרטגיה קוגניטיבית המשייכת עצם לקטגוריה‪ ,‬על בסיס מאפיינים מעטים הנחשבים‬
‫מייצגים את הקטגוריה‪.‬‬
‫• היריסטיקה זו נשענת על הרעיון שלפיו אנו משתמשים במידע מן העבר כדי לשפוט מצבים דומים בהווה‪.‬‬
‫• אם היציגות גורמת לנו להתעלם מסוגים אחרים של מידע רלוונטי‪ ,‬היא עשויה להטעות אותנו‪.‬‬
‫• עלינו להיזהר מלבחור בחלופה ייצוגית‪ ,‬ולעשות זאת רק לאחר שבחנו את כל החלופות האפשריות האחרות‪.‬‬
‫‪ 7.3.1.3‬היריסטיקת העיגון‬
‫• היריסטיקת העיגון – אומדן הסתברותי של אירוע או הסתברותה של תוצאה על‪-‬ידי שימוש בערך התחלתי (העוגן)‬
‫ותיקון לא מספיק שלו כלפי מעלה או מטה‪.‬‬
‫• השיפוט שלנו "מעוגן" חזק מדי בניחוש המקורי‪.‬‬
‫• אנו מראים נטייה חזקה להיות מושפעים מן העוגן‪ ,‬אפילו אם אין במידע הזה כל תועלת או תועלת מועטה בלבד‪.‬‬
‫אנו משתמשים בהיריסטיקות שיפוט מאחר שבמרבית המצבים הם מאפשרים לנו לשפוט שיפוטים יעילים‬ ‫•‬
‫ומתקבלים על הדעת‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ההיריסטיקות עלולות להוביל לשגיאות‪.‬‬ ‫•‬

‫‪ 7.3.2‬הפסיכולוגיה של קבלת החלטות‬

‫‪ 7.3.2.1‬מסגור ההחלטה‬
‫• אחת הדרכים הטבעיות ביותר לקבל החלטה היא לשפוט איזו אפשרות תניב את הרווח הגדול ביותר או איזו‬
‫אפשרות תניב את ההפסד הקטן ביותר‪.‬‬
‫• המצב מסתבך משום שתפיסת הרווח וההפסד תלויה בדרך כלל בדרך שבה החלטה ממוסגרת‪.‬‬
‫• מסגרת – תיאור מסוים של בעיית בחירה‪.‬‬
‫• נקודת ייחוס – מה שנראה כרווח או כהפסד ייקבע במידה מסוימת על ידי הציפיות שמקבל ההחלטות מביא‬
‫בחשבון‪.‬‬
‫• למסגור נודעת השפעה ניכרת על ההחלטות שאנשים מקבלים‪.‬‬
‫• שינוי קל במסגור יכול להשפיע במידה נכרת על האופן שבו אנו חושבים על עתידנו‪.‬‬
‫• הדוגמה של איש מכירות היא דוגמה טובה למצב שבו מישהו מנסה למסגר מידע באופן שישפיע את ההשפעה‬
‫המיוחלת בעיניו על החלטתכם‪.‬‬
‫• הידע שלנו על השפעות המסגור יכול לסייע לנו להבין כיצד אנשים יכולים להגיע להחלטות שונות זו מזו באורח‬
‫קיצוני‪ ,‬כאשר ניצבות מולם בדיוק אותן העובדות‪.‬‬
‫• אם תרצו להבין כיצד פועלים בני אדם אחרים‪ ,‬נסו לחשוב כיצד הם ממסגרים החלטה‪.‬‬
‫‪ 7.3.2.2‬תוצאות של קבלת החלטות‬

‫• מה קורה כשאנו מקבלים החלטה?‬
‫‪ o‬כאשר מתברר כי ההחלטות לא היו טובות‪ ,‬אנו חשים לרוב חרטה‪.‬‬
‫‪ o‬ממחקרים עולה כי הקטגוריות שבהן אנשים מבטאים את החרטה הרבה ביותר הן אלה הנוגעות‬
‫ללימודים ולקריירה;‬
‫‪ o‬שני תחומים אלה מספיק קשת רחבה של הזדמנויות;‬
‫‪ o‬בתוך טווח רחב זה של הזדמנויות‪ ,‬אנשים נוטים לתהות האם קיבלו את ההחלטה הנכונה‪.‬‬
‫• האפשרות להתחרט היא אחד ההסברים לעובדה שאנו עשויים להתנסות ברתיעה מהחלטה‪.‬‬
‫• רתיעה מהחלטה – הנטייה להימנע מלקבל החלטה; ככל שההחלטה קשה יותר‪ ,‬כך גדלה הסבירות של רתיעה‬
‫מההחלטה‪.‬‬
‫• מקבלי החלטות אינם עשויים מקשה אחת‪ ,‬יש שני "זנים" של אנשים‪:‬‬
‫‪ o‬זן "המסתפקים";‬
‫‪ o‬זן "המחפשים שלמות"‪.‬‬
‫• חוקרים הראו שבעולם קיימים שני סוגי הטיפוסים‪ ,‬ולסגנון קבלת ההחלטות של כל טיפוס יש תוצאות בעלות‬
‫חשיבות‪.‬‬

סיכום מבוא לפסיכולוגיה- זיו בנטולילה

Uploaded by

Document Information

Original Title

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

סיכום מבוא לפסיכולוגיה- זיו בנטולילה

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫סיכום‬

‫‪ 1.2‬התפתחותה של הפסיכולוגיה המודרנית‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 1.2.1.1‬סטרוקטורליזם‪ :‬תוכנה של התודעה‬

‫‪ 1.2.1.2‬פונקציונליזם‪ :‬תודעה עם מטרה‬

‫‪ 1.2.1.3‬מורשתן של שתי הגישות‬

‫‪ 1.2.2‬גישות פסיכולוגיות בנות זמננו‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 2‬שיטות מחקר בפסיכולוגיה‬

‫‪ 2.1.1‬הטיות הצופה והגדרות אופרציונליות‬

‫‪ 2.1.2‬שיטות ניסוי‪ :‬הסברים חלופיים והצורך בבקרה‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫שני סוגים של משתנים מתערבים‪:‬‬ ‫•‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 2.2.3‬מדדי התנהגות ותצפיות בהתנהגות‬

‫‪ 2.3‬סוגיות אתיות במחקר בני אדם ובעלי חיים‬

‫‪ 2.3.2‬הערכת רווח מול הפסד‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫ישנם הגבלות להטעיה מכוונת של החוקרים‪ ,‬ההגבלות הן‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ 2.3.5‬סוגיות בחקר בעלי חיים‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 3‬היסודות הביולוגיים האבולוציוניים של ההתנהגות‬

‫‪ 3.1.1‬אבולוציה וברירה טבעית‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 3.1.4‬שונות בגנוטיפ האנושי‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 3.2‬פעילות מערכת העצבים‬

‫‪ 3.2.3‬נוירוטרנסמיטרים ותפקידיהם במערכת העצבים‬

‫‪ 3.2.3.3‬דופמין‪ ,‬נוראפינפרין וסרוטונין‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 3.3.1.2‬רישום פעילות המוח והדמייתה‬

‫‪ 3.3.3‬מבני המוח ותפקידיהם‬

‫‪ 3.3.3.1‬גזע המוח‪ ,‬תלמוס ומוחון‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫פעילותן של שתי ההמיספרות מעניק מלאות לחוויות ולהתנסויות שלנו‪.‬‬ ‫•‬

‫‪ 3.3.6‬גמישות ונוירוגנזה‪ :‬המוח – איבר גמיש ומשתנה‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 4.1.1‬גירוי קרוב וגירוי רחוק‬

‫‪ 4.1.2‬מציאות‪ ,‬דו‪-‬משמעות ואילוזיות‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 4.1.2.3‬אילוזיות בחיי היום‪-‬יום‬

‫‪ 4.2‬הכרת העולם דרך מערכת החושים‬

‫‪ 4.2.1.1‬סף מוחלט והסתגלות חושית‬

‫‪ 4.2.1.2‬הטיית תגובה ותיאוריית גילוי האותות‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 4.2.2‬מאירועים פיזיקליים לאירועים מנטליים‬

‫‪ 4.3‬תהליכי ארגון ותפיסה‬

‫‪ 4.3.1.2‬גורלו של מידע לא‪-‬קשוב‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 4.3.2‬עקרונות ההקבצה התפיסתית‬

‫‪ 4.3.3‬אינטגרציה של מרחב ואינטגרציה של זמן‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 4.3.5.1‬רמזים דו‪-‬עיניים (בינוקולריים) ורמזי תנועה‬

‫‪ 4.3.6.1‬קביעויות הגודל והצורה‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 4.4‬תהליכי זיהוי והיכר‬

‫‪ 4.4.2‬השפעתם של הקשרים ושל ציפיות‬

‫מייל‪zivbental@gmail.com:‬‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬זיו בנטולילה‬

‫‪ 5.1.1.1‬שינוי בהתנהגות או בפוטנציאל ההתנהגות‬

‫‪ 5.1.1.2‬שינוי עקבי יחסית‬