‫שיעור הקדמה‬

‫השיעורים יהיו מוקלטים מראש‬ ‫•‬

‫יפתח פורום שאלות‬ ‫•‬
‫הציון בקורס‪ -‬מבחן ‪ 80%‬ומטלה ‪.20%‬‬ ‫•‬
‫המטלה היא בזוגות‪ ,‬תעלה בערך עוד חודש וחצי‪ -‬מאמר ‪ ,‬תיאור מקרה‪ ,‬שאלות‪.‬‬ ‫•‬
‫השיעור הראשון מחולק ‪ 4-‬הקלטות‪.‬‬ ‫•‬

‫שיעור ‪ -1‬מבוא ולוקליזציה‬

‫מה זה נוירופסיכולוגיה?‬
‫נוירופסיכולוגיה חוקרת תפקוד מוחי‪ ,‬בעיקר באופן ספציפי את הקשר בין מבנה ותפקוד מוחי לבין התנהגות‪.‬‬
‫התחום גם מנסה להבין תהליכי עיבוד מידע‪ ,‬גם אצל בריאים וגם אצל חולים‪.‬‬
‫יש שני תתי ענפים בתוך הנוירופסיכולוגיה‪:‬‬
‫‪ .1‬נוירופסיכולוגיה קלינית‪-‬‬
‫• אפיון תסמונות נוירו‪-‬התנהגותיות‪ -‬התחילו לחקור תפקוד ע"י נתיחה לאחר המוות‪ ,‬וכך להבין מה‬
‫מקור המוחי של הפגיעה או של התסמונת‪ .‬נתיחה לאחר המוות הייתה הגישה היחידה לתוך המוח‪.‬‬
‫• אבחון דיאגנוסטי ותפקודי‪ ,‬לצורף טיפולי או משפטי‪ -‬כלומר להבין מה ניתן לעשות כאשר מבינים את‬
‫הפגיעה שיש לאדם‪ ,‬אילו יכולות נפגעו לו‪.‬‬
‫• פיתוח וניטור תכניות שיקום‪ -‬בשביל זה צריך להכיר את המוח ולהכיר את הפגיעות‬
‫‪ .2‬נוירופסיכולוגיה קוגניטיבית‪/‬מחקרית‬
‫רוצים ללמוד על מנגנונים קוגניטיביים טבעיים‪ ,‬ורוצים לדעת איך המוח מאורגן‪ ,‬ואיך הארגון מוביל‬
‫לתהליכים קוגניטיביים‪ .‬בדרך כלל עושים זאת דרך חולים שחסרה להם יכולת‪ ,‬וכך ניתן להבין מה‬
‫השינוי במוח‪ .‬באופן כללי‪ ,‬רוצים להבין את הקוגניציה האנושית ואיך המוח מפעיל אותה‪.‬‬

‫בשני הענפים מתעסקים בדברים מקבילים ודומים‪ ,‬ושני הענפים חייבים להתקיים ביחד ומשלימים אחד את‬
‫השני‪ .‬הנוירופסיכולוגיה המחקרית תוביל אותנו לגישות קליניות חדשות‪ .‬הנוירופסיכולוגיה הקלינית מובילה‬
‫אותנו לממצאים מחקרים חדשים‪ .‬רוב המחקר הנוירופסיכולוגי עוסק בפציינטים עם פגיעות מוחיות‪.‬‬

‫אילו נזקים מוחיים אנו מכירים?‬

‫‪ .1‬טראומה פיזית למוח (‪ -)TBI‬מתאונת דרכים‪ ,‬נפילות‪ ,‬ירי‪ ,‬ועוד‪ .‬כל פגיעה בה מופעל כוח חיצוני על‬
‫הראש ועל המוח‪ .‬הפגיעה יכולה להיות בראש סגור‪ ,‬בה אין שום חפץ שחודר אז הפגיעה היא עקיפה‪.‬‬
‫אחת הפגיעות הכי נפוצות כך היא תאונת דרכים‪ .‬במצב כזה חווים תנועה מאוד חדה של הראש‬
‫אחורה (‪ (hyperextension‬והצוואר והראש נמתחים אחורה‪ .‬זה גורם להתארכות של עמוד השדרה‬
‫הצווארי וברגע שהגולגולת מפסיקה לזוז‪ ,‬הגולגולת נותנת מכה חזקה לחלק הקדמי של המוח‪ .‬אחר‬
‫כך הראש חוזר קדימה (‪ (hyperflexion‬ואז החלק האחורי של המוח מקבל מכה מהגולגולת‪ .‬בעצם‬
‫בגלל המכה בין המוח לגולגולת יכולים להיווצר קריעות של אקסונים ורקמות והנזק יכול להיות מאוד‬
‫חמור‪ .‬הפגיעה יכולה להיות גם בראש פתוח‪ -‬כאשר חפץ נכנס בעוצמה חזקה וחודר את הגולגולת‬
‫ובכך פוגע בכל רקמה שעובר בדרך‪ .‬ההשפעה של חפץ תלויה במקום שבו הוא חודר‪ ,‬אך זו תהיה‬
‫פגיעה יותר נקודתית מאשר בזעזוע מוח‪ ,‬מפגיעות סגורות‪ .‬קשה מאוד לחקור ‪ TBI‬כי לרוב הם‬
‫נרחבות‪.‬‬
‫‪ .2‬אירועים מוחיים‪ -‬ישנם שני סוגי אירועים‪ :‬אירוע מוחי שנוצר מחסימה של כלי דם (‪ -)Ischemic‬כאשר‬
‫משקעים שומניים יושבים על כלי הדם וחוסמים את מעבר הדם‪ .‬כל האיברים המוחיים המגיעים‬
‫לאחר אותו עורק‪ ,‬הם לא מקבלים חמצן ולאט לאט מתים‪ .‬אירוע מוחי של דימום יתר‬
‫(‪ -)Hemorrhagic‬זו בעצם מפרצת‪ ,‬העורק נהיה חלש ונפרץ‪ ,‬הדם זורם לתוך החלל ומגיע פחות דם‬
‫לאזורים שהיו אמורים לקבל דם‪ ,‬וגם הרבה פעמים נהיה לנו לחץ בגלל הדימום‪ .‬החומרה תלויה בגודל‬
‫הדימום‪ .‬לפעמים כשזה בעורק קטן‪ ,‬קרישי הדם יוכלו לעצור את הדימום‪ .‬בשני סוגים מוחיים אלו‪,‬‬
‫פעם לא ידעו להתמודד עם המצב באופן רפואי‪ ,‬היום יש המון כלים להתמודד עם שבץ‪ ,‬אך צריך‬
‫להגיע כמה שיותר מהר‪ .‬יש כלים מזעריים הנכנסים לכלי הדם כדי לפתוח חסימות‪ ,‬או כדי לשים‬
‫חסמים לכלי הדם המדממים‪.‬‬
 ‫גידולים מוחיים‪ -‬ישנם גידולים שפירים‪ -‬הם לא אגרסיביים וגדלים מאוד לאט‪ .‬הסוג הנפוץ ביותר‬ ‫‪.3‬‬
‫נקרא מנינגיומה‪ .‬הסימפטומים שלהם מאוד לא דרמטיים כי אם יש פגיעה המוח מצליח לפצות על‬
‫הפגיעה ולמצוא נתיבים חליפים‪ .‬ניתן להגיע לביה"ח עם תסמינים לא דרמטיים ולראות גידול מאוד‬
‫גדול‪ .‬כאן הטיפול יהיה לרוב הסרה‪ ,‬ולרוב הגידולים לא חוזרים‪ .‬לפעמים ניתן לחיות כל החיים עם‬
‫גידול שפיר שלא ישפיע‪ .‬גידולים ממאירים‪ -‬גדלים מהר מאוד מאוד והם מאוד אגרסיביים‪ .‬הסוג‬
‫המוכר ביותר הוא גליובלסטומה‪ ,‬בגללו יש שיעורי תמותה רבים כי לא מצליחים להסירו‪ ,‬רק להאט‬
‫את הגידול עם חומרים כימיים‪ .‬בגלל שהגידול מתפשט מהר‪ ,‬בגידולים ממאירים קשה לעשות מחקר‬
‫כי יש פגיעה נרחבת‪ .‬יש גידולים ראשוניים‪ -‬המתחילים במוח‪ ,‬אם מגלים מספיק מוקדם אולי ניתן‬
‫להסיר את כולו‪ .‬יש גידולים שניוניים‪ -‬גרורות‪ ,‬בהן בעייתי לטפל במוח‪ ,‬וקשה להסיר אותן‪.‬‬
‫תסמונות התפתחותיות‪ -‬אוטיזם‪ ADHD ,FAS ,‬ועוד‬ ‫‪.4‬‬
‫מחלות ניווניות‪ -‬פרקינסון‪ ,‬הנטינגטון‪ ,‬אלצהיימר‬ ‫‪.5‬‬
‫פגיעות בעקבות מחסור תזונתי חמור‪ -‬לדוגמא ‪ ,B1‬החשוב למערכת הנוירולוגית (בפרשת רמדיה היה‬ ‫‪.6‬‬
‫תחליף חלב שהוחסר ממנו ‪ ,B1‬הגרם לנזקים בלתי הפיכים)‬
‫חשיפה בעקבות חומרים רעילים‪ -‬גזים‪ ,‬סמים‬ ‫‪.7‬‬
‫מחלות נרכשות ממקור ויראלי‪ ,‬חיידקי‪ ,‬פטרייתי וטפילי‬ ‫‪.8‬‬

‫כיצד בא לידי ביטוי נזק מוחי?‬

‫‪ .1‬פגיעה בזיכרון‪ -‬או קושי ליצור זיכרונות חדשים‪ ,‬או קושי להיזכר בישנים‬
‫‪ .2‬פגיעה בשפה‪ -‬בהבנה‪ ,‬או ביצירה‪ ,‬או בהפקה‪ ,‬או בכתיבה‬
‫‪ .3‬פגיעה בקשב‬
‫‪ .4‬פגיעות סנסוריות‪ -‬פגיעה בקליטת או בעיבוד חוש‬
‫‪ .5‬פגיעה ביכולות רגשיות‪ -‬גם יצירת תגובות רגשיות וגם הבנת רגשות אחרים‬
‫‪ .6‬פגיעה ביכולות שיפוט וקבלת החלטות‬

‫ההיסטוריה של נוירופסיכולוגיה‬
‫המונח עצמו קיים ב‪ 100-‬בשנים האחרונות‪ ,‬והוא ענף פסיכולוגיה רשמי מ‪ 1980-‬ב‪ .APA-‬אך‪ ,‬ניתן למצוא‬
‫התייחסות קדומה להליכים נוירופסיכולוגיים‪ .‬בכתב פפירוס קדום מצרי‪ ,‬מ‪ 2260-‬לפנה"ס‪ ,‬יש מדריך‬
‫לניתוחים בחיילים‪ ,‬ומפורטות הפגיעות‪ ,‬התוצאות ומה האופציות לטפל בהן‪ .‬מפורטים שם ניתוחים ממש‬
‫נוירוכירורגיים‪ .‬מקרה ‪ -22‬לאדם יש מעיכה בצד הטמפורלי של הראש והוא לא עונה כשמדברים אליו‪ ,‬ולכן‬
‫הוא חסר סיכוי‪ .‬המידע מתקופה זו לא עברה הלאה‪ ,‬במאה ה‪ 19-‬למדו הכול מהתחלה‪ 2000 .‬שנה לאחר‬
‫מכן‪ ,‬היפוקרטס ואריסטו מתווכחים מהו האיבר המרגיש‪ -‬האם זה הלב או המוח‪ .‬היפוקרטס טען שהמוח‬
‫הוא האיבר החושב‪ ,‬וממנו מגיעים המחשבות‪ ,‬הרצונות‪ ,‬התשוקות ועוד‪ .‬כמה שנים אחר כך‪ ,‬אריסטו כתב‬
‫שהלב הוא המקור לרגשות‪ ,‬כאב‪ ,‬תחושות‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬נוצר הוויכוח האם המוח הוא איבר הוליסטי‪ ,‬פועל בצורה שלמה‪ ,‬או האם המוח פועל בחלוקה‬
‫לאזורים שונים‪.‬‬
‫תחילת הלוקליזציה‪ -‬הפרדה בין אזורים מוחיים שונים ומה תפקידם‪ .‬הוויכוח בין הוליסטיות ולוקליזציה קיים‬
‫עד היום‪ .‬כיום יש חשיבות לקישורים בין אזורים שונים ולפעולה שלהם יחד‪ ,‬לצד ההבנה שאזורים שונים‬
‫"אחראים" על תפקודים שונים‪.‬‬
‫מודלים מוקדמים של לוקליזציה‪:‬‬
‫‪ .1‬התאוריה של גלן‪ -‬הבין את העובדה שאזורים מוחיים יוצרים פגיעות שונות‪ .‬אך לא פיתח מודל‬
‫לוקליזציה לתפקודים ספציפיים‪.‬‬
‫‪ .2‬התאוריה הונטריקולרית‪ -‬אבן סינא דיבר על החשיבות של חללי המוח‪ .‬הוא ראה את החדרים‬
‫כאיברים החשובים במוח‪ ,‬והרקמות מסביב תומכות בהם‪ .‬בחדרים יש את הרוח שמניעה את האדם‪.‬‬
‫הוא ממש מחלק את החדרים לתפקודים‪ :‬חדר ‪ -1‬חמשת החושים‪ .‬תהליכים מנטליים וקוגניטיביים‪-‬‬
‫בשאר החדרים‪.‬‬
‫‪ .3‬דואליזם‪ -‬במאה ה‪ 16-‬וה‪ 17-‬רנה דקארט דיבר על דואליזם‪ .‬יש נפרדות בין הגוף והנפש‪ .‬הנפש‬
‫מפעילה את הגוף‪ ,‬היא הישות החושבת‪ .‬זיהה את בלוטת האצטרובל כאיבר המקשר בין הנפש‬
‫והגוף‪ .‬כל שאר הקורטקס‪ ,‬מבחינתו‪ ,‬היה כדי להגן על בלוטת האצטרובל‪.‬‬
‫‪ .4‬פרנולוגיה‪ -‬זו תאוריה יותר קיצונית ללוקליזציה של פרנץ ג'וזף גאל ועוד‪ .‬פיתחו מודל מאוד משוכלל‪,‬‬
‫הם מיפו את המוח לאזורים שונים‪ .‬הנחות יסוד‪ :‬א‪ .‬המוח הוא האיבר החושב‪ ,‬האיבר הרציונלי וכל‬
‫התפקודים הפסיכולוגיים נובעים ממנו‪ .‬ב‪ .‬המוח מחולק לחלקים שונים‪ ,‬וכל חלק אחראי לתפקודים‬
 ‫ספציפיים‪ .‬ג‪ .‬האזורים מחולקים באופן טופוגרפי‪ .‬ד‪ .‬תכונה בה אנו חזקים‪ ,‬יהיה גדול יותר‪ ,‬לעומת‬
‫תפקודים בהם אנו חלשים‪ ,‬ולכן החלוקה של אזורים אצל בני אדם שונים תהיה קצת אחרת‪ ,‬אך אצל‬
‫כולם באותו מקום‪ .‬ה‪ .‬מכיוון שהגולגולת עוטפת את המוח ונבנית מעליה‪ ,‬אם יש לנו איבר מוחי גדול‬
‫יותר‪ ,‬כך הגולגולת תהיה בולטת יותר‪ .‬אם יש חולשה נראה את זה בשקע בגולגולת‪ .‬וכך‪ ,‬לפי מדידת‬
‫גולגולת של אנשים הסיקו על יכולות של אנשים‪ .‬אמנם תיאוריה זו לא מקובלת כיום‪ ,‬אך הם כן‬
‫הצליחו לאתר תפקודים שלא הכירו לפני כן‪ ,‬כמו הקורפוס קלוסום‪ ,‬המחבר בין ‪ 2‬ההמיספרות‪.‬‬
‫הפרנולוגים זיהו בין ‪ 27‬ל‪ 40-‬אזורים‪ ,‬והם הצליחו להעביר את המסר שלהם לעולם‪ .‬כיום אנו יודעים‬
‫שאין קשר בין צורת הגולגולת לבין תפקוד‪ ,‬כי אנו יודעים שיש מסביב את ה‪ .CSF-‬בנוסף‪ ,‬את‬
‫התכונות שהם גילו‪ ,‬לא ניתן לאתר כיום במוח כמו למשל מצפוניות‪.‬‬

‫לוקליזציה והתפתחותה‬
‫תחילת מודלים אמפיריים של לוקליזציה נוקשה‬
‫הממצאים האמפיריים הראשונים הן במאה ה‪ .19-‬שני חוקרים בשם ‪ Boulliard & Auburtin‬מדווחים על‬
‫קשר אפשרי בין השפה לקורטקס הפרונטלי השמאלי‪ .‬הם ראו שבחולים רבים‪ ,‬יש קשיים בשפה כאשר יש‬
‫פגיעה בקורטקס השמאלי הקדמי‪ .‬הם הראו גם כשלוחצים על אזור בקורטקס הקדמי השמאלי‪ ,‬לא ניתן‬
‫לדבר‪ .‬ממצא זה לא הותיר רושם על הקהילה המדעית אך הם היו בטוחים בממצאים האלה‪ .‬פריצת דרך‬
‫משמעותית הייתה כאשר ברוקה הראה חולה שמבין שפה לגמרי‪ ,‬אך כשהוא מנסה לדבר הוא לא מצליח‪.‬‬
‫לאחר המוות של החולה גילו שיש פגיעה בקורטקס הפרונטלי השמאלי‪ ,‬באזור שכיום נקרא ברוקה‪ .‬באותה‬
‫תקופה‪ ,‬אזור זה נחשב כאזור השפה‪.‬‬

‫תחילת מודלים אמפיריים של קישוריות ודיסקונקציה‬

‫כמה שנים לאחר מכן‪ ,‬מגיע ורניקה‪ ,‬והוא מראה חולה שמתפקד ההפך‪ -‬הוא מצליח לדבר לגמרי‪ ,‬הך לא‬
‫מבין שום דבר שאומרים לו‪ ,‬והמילים שלו היו חסרות משמעות‪ .‬ורניקה מראה שתפקודי השפה מתווכים‬
‫בעזרת יותר מאזור אחד‪ ,‬והקשרים ביניהם הם אלו שיוצרים את היכולות השפתיות‪ .‬הוא הציג את השערת‬
‫הדיסקונקציה‪ -‬פגיעה שפתית ותפקודי יכולה להיגרם מנתק בין שני מרכזי שפה‪ ,‬ללא פגיעה באזורים‬
‫עצמם‪ .‬לוקליזציה זו פחות נוקשה‪.‬‬

‫המטוטלת חוזרת‬
‫בתחילת המאה ה‪ ,20-‬לשלי ניסה לחפש את אזור הזיכרון‪ .‬לכן‪ ,‬הוא כל פעם פגע באזור אחר של חולדה‪.‬‬
‫הוא ראה שאין קשר בין פגיעה באזור מסוים‪ ,‬אלא ככל שהוא פגע ביותר אזורים‪ ,‬הזיכרון יותר נפגע‪ .‬ואז הוא‬
‫הבין את ה‪ :Mass Action Principle-‬היכולות התפקודיות שלנו קשורות בכמות הרקמה שנפגעה‪ .‬ככל‬
‫שאנו לומדים דברים יותר מורכבים‪ ,‬צריך לפגוע ביותר רקמה כדי להרוס את התפקוד‪-Equipotentiality .‬‬
‫אם אזור מסוים נפגע‪ ,‬אזור אחר יקח על עצמו את התפקוד‪ .‬אך אם נפגע בהמון אזורים‪ ,‬לא ישארו אזורים‬
‫שיתפקדו ולכן נראה פגיעה בתפקוד‪ .‬העיקרון הוא שהאזורים המוחיים עובדים יחד‪.‬‬
‫הוויכוח בין לוקליזציה להוליסטיות עדיין קיים! למרות כל הטכנולוגיות שיש‪ .‬יש המון עדויות על אזורים‬
‫ספציפיים שאקטיבציה שלהם יוצרת תפקוד ספציפי‪ .‬אך‪ ,‬הסכנה בלהסתכל על הדברים הללו ככה יכולה‬
‫להוביל לפרנולוגיה‪ ,‬כלומר הגישה שיש אחראיים בלעדיים על פעולות‪ .‬אך יודעים שהמוח הוא מורכב מזה‪,‬‬
‫והמוח הוא תמיד פעיל בשלמותו‪ ,‬ובכל מצב או התנהגות הוא פועל אחרת‪ .‬יש גם מאמרים שלמים‬
‫שמדברים על רשתות מוחיות נרחבות‪ .‬הרשתות האלו מראות שאזורים ספציפיים לא מבצעים פעולה‪ ,‬אלא‬
‫זוהי רשת נתיבים‪.‬‬

‫האם ניתן להסיק מהמוח הפגוע על תפקודי המוח הבריא?‬

‫לפי ‪ ,Coltheart‬יש כמה הנחות חשובות שחייבים להתייחס אליהם כאשר רוצים להסיק קשר בין תפקוד‬
‫לבין אזור‪:‬‬
‫‪ .1‬מודולריות תפקודית‪ -‬אנחנו צריכים לוודא שיש יכולת ספציפית שמבחינה בפונקציונליות שלה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש גירוי מסוים שיפעיל את האזור‪ .‬מערכות שהן ‪ domain specific‬הן מערכות שמגיבות‬
‫לקלט מסוים אך לא לקלט מסוג אחר‪.‬‬
‫‪ .2‬מודולריות אנטומית‪ -‬יש אזור ספציפי שמגיב לאותה מודולה תפקודית‪ .‬יש אזור שמגיב לגירוי מסוים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬היכולת התפקודית הזו לא מפוזרת במוח‪.‬‬
‫‪ .3‬ארכיטקטורה אנטומית‪ -‬יש משהו אחיד בין כל המוחות של האנשים הבריאים‪ .‬ארכיטקטורה זו תראה‬
‫קשר דומה בין מודולה תפקודית ואנטומית (אצל כל האנשים‪ ,‬האזור האוקסיפיטלי יופעל במטלות‬
‫ראייה‪ ,‬למשל)‪.‬‬
‫‪ .4‬עקרון ההפחתה‪ -‬מערכת שעברה פגיעה‪ ,‬זהה לגמרי למערכת שלא עברה פגיעה‪ ,‬חוץ מהאזור‬
‫הספציפי שנפגע‪ .‬לכן צריך לבצע תהליך הפחתה ביניהם כדי להבין את התפקודים השונים‪.‬‬
‫‪ .5‬הנחת הפגיעה הסלקטיבית‪ -‬כשיש פגיעה‪ ,‬והפגיעה יכולה לפגוע באופן נקודתי‪ ,‬היא תפגע בתפקוד‬
‫ספציפי‪ .‬כלומר יש יכולת לפגוע באופן ספציפי‪ ,‬בלי לפגוע בכל שאר התפקודים‪.‬‬

‫באמצעות כל ההנחות‪ ,‬נוכל להשוות בין מוח בריא למוח פגוע מבלי להסיק מסקנות שאינן נכונות‪.‬‬

‫אסוציאציה ודיסוציאציה‬
‫בעיות עם ההנחות המוחיות‪:‬‬
‫קרמזה מציג כמה בעיות‪ ,‬הגורמות לקושי בהסקת מסקנות בעולם הנוירופסיכולוגי‪ .‬הוא מסכים שיש תרומה‬
‫בנזק המוחי המשוער‪ -‬נזק המוחי גורם לקשיים תפקודיים‪/‬קוגניטיביים‪ .‬אך‪ ,‬הוא מציג כמה הסתייגויות‪:‬‬
‫‪ .1‬יש שונות אנטומית‪ /‬תפקודית בין בני האדם‪ -‬כל מוח הוא שונה מבחינת אזורים ותפקוד‪ .‬בניתוחים‬
‫לאנשים אפילפטיים זה בא לידי ביטוי מאוד‪ ,‬כי צריך לבדוק אצל כל אחד איפה האזור שממנו פורצים‬
‫ההתקפים‪ ,‬כי זה שונה אצל כל אחד‪.‬‬
‫‪ .2‬השפעת מנגנוני פיצוי‪ -‬אם יש גידול שגדל לאט‪ ,‬אנחנו רואים הסתה של תפקוד מאזור אחד לאחר‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬תוך כדי שיקום‪ ,‬אנשים מראים שיפור יכולת‪ ,‬למרות שהאזור האחראי נפגע‪ .‬עקרון מנגנוני‬
‫הפיצוי מתנגש עם עקרון ההפחתה‪.‬‬
‫‪ -Diaschisis .3‬מצב שבו אנו רואים פגיעה באזור אחד‪ ,‬שמובילה לפגיעה באזור אחר‪ .‬זה יכול להיות‬
‫הגברה או הפחתה של פעילות באזור אנטומי מרוחק‪ .‬מכיוון שבמוח יש מסלולים‪ ,‬אם יש פגיעה‪ ,‬היא‬
‫גוררת אובדן פעילות באזור סמוך‪ ,‬וכך הלאה האובדן מתקדם‪ .‬ניתן לראות מצב בו גם האזור שנפגע‬
‫עושה אינהיביציה‪ ,‬ואז תהיה היפר פעילות באזור המרוחק‪ .‬זה סותר גם את רעיון הפגיעה‬
‫הסלקטיבית וגם את עקרון ההפחתה‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬לא ניתן לדעת בוודאות‪ ,‬שפגיעה באזור אחד היא הסיבה לאובדן התפקוד‪.‬‬

‫אסוציאציה בין תפקודים מנטאליים‬

‫• ישנם מקרים בהם יש שני תפקודים מנטליים‪ ,‬וכאשר יש מניפולציה‪ ,‬היא תשפיע‪ ,‬לטוב או לרע‪ ,‬על‬
‫הביצוע בשתי מטלות שונות‪ .‬אם יש שני ביצועים שמושפעים מאותה מניפולציה‪ ,‬נוכל להסיק שיש‬
‫כאן מנגנון קוגניטיבי משותף‪ .‬למשל‪ ,‬מניפולציה של אימון קריאה תגרום לשיפור גם בקריאה‪ ,‬וגם‬
‫באיות מילים‪.‬‬
‫• פגיעה אחת מלווה בפגיעה אחרת‪ .‬פגיעה בתפקוד א תוביל גם לפגיעה בתפקוד ב‪ .‬למשל‪ ,‬כאשר‬
‫מטופל נפגע והוא לא מסוגל לזהות פרצופים‪ ,‬וגם לא מסוגל לזהות חפצים‪ .‬לא ניתן להסיק שיש‬
‫מנגנון אחד שאחראי על שני סוגי זיהוי אלו‪ .‬יכול להיות ששני האזורים הללו קרובים מאוד‪ ,‬ולכן פגיעה‬
‫באחד רוב הזמן תהיה מלווה בפגיעה בשני‪ .‬יכול להיות מצב גם‪ ,‬ששני התפקודים ניזונים מקלט‬
‫משותף‪ ,‬אם הקלט נפגע‪ ,‬שני התפקודים יפגעו‪.‬‬

‫דיסוציאציות‪ -‬הבחנה בין תפקודים מנטאליים‬

‫זהו מצב בו פגיעה באזור אחד לא גוררת פגיעה באזור שני‪ .‬כאן יותר קל להגיד שהם בהכרח לא קשורים‬
‫לאותו מנגנון קוגניטיבי‪ .‬למשל‪ ,‬פציינט המתקשה בלזהות פרצופים ולא מתקשה בלזהות חפצים‪.‬‬

‫מגבלות הדיסוציאציה‪ -‬יכול להיות שמטלה אחת היא יותר קשה מהשנייה‪ ,‬ולא בהכרח אלו שני מנגנונים‬
‫נפרדים‪ .‬יש לנו משאבים לבצע מטלה אחת‪ ,‬ולא את המטלה השנייה‪ ,‬ולכן לא נצליח לתפקד בה‪ .‬זה מסביר‬
‫מצב בו יש דיסוציאציה בין שני תפקודים שונים‪ ,‬אך הם לא באמת ממנגנונים שונים‪.‬‬

‫דיסוציאציה כפולה‪ -‬איך בכל זאת נוכל להסיק מסקנות מתוך מחקר נוירופסיכולוגי? נוכל להשתמש במצבים‬
‫של דיסוציאציה כפולה‪ -‬מצבים בהם יש שני תפקודים ומניפולציה מחקרית אחת‪ ,‬הפוגעת רק בתפקוד אחד‪.‬‬
‫אך‪ ,‬יש עוד מניפולציה שפוגעת רק בתפקוד השני‪ .‬כלומר‪ ,‬שתי מטלות כאשר לכל אחת ביצוע הפוך‪ .‬אם יש‬
‫חולה שלא מסוגל לזהות פרצופים‪ ,‬וכן מסוגל לזהות חפצים‪ .‬חולה שני‪ ,‬בדיוק הפוך‪ .‬במצב כזה‪ ,‬לא נוכל‬
 ‫לתת את ההסבר שתפקוד אחד‪ ,‬דורש יותר משאבים מהתפקוד השני‪ .‬בדיסוציאציה כפולה נעשה שתי‬
‫מניפולציות‪.‬‬

‫האם באמת דיסוציאציה כפולה פותרת את בעיית הבנת המנגנונים הקוגניטיביים? ניתן למצוא לזה הסברים‬
‫חלופיים‪ .‬יכול להיות מצב בו לשני התפקודים יש מנגנון קוגניטיבי משותף‪ ,‬אך לכל תפקוד יש פרט קטן‬
‫בשרשרת שפועל רק אצלם‪ .‬ולכן‪ ,‬אם תהיה פגיעה בפרט הזה‪ ,‬נראה פגיעה רק בתפקוד אחד ולא בשני‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חשוב להגיע למסקנות ע"י בחינה של יותר ממודל אחד‪ ,‬ושימוש במגוון גישות מחקריות ( ‪converging‬‬
‫‪.)evidence‬‬

‫המקרה של ‪ :CK‬נתנו לו מטלות זיהוי פרצופים‪ .‬במטלה הקלה האוכלוסיה התקינה הצליחה גם לזהות את‬
‫הפרצוף וגם את הירקות‪ .‬במטלה ההפוכה‪ CK ,‬זיהה רק פרצוף‪ ,‬האוכלוסייה התקינה לא הצליחה לזהות את‬
‫הפרצוף‪ .‬כנראה יש כאן שני מנגנונים נפרדים‪ .‬אנחנו לא יודעים איך ‪ CK‬היה לפני הפגיעה‪ ,‬אבל כנראה‬
‫בגלל שהוא לא מצליח לראות את האובייקטים‪ ,‬הוא מצליח לראות את הפרצוף‪.‬‬

‫שיעור ‪ -2‬נוירו אנטומיה‪ ,‬שיטות מחקר והדמיה תפקודית‬

‫גודל המוח‪ -‬אצל בני אדם זה פחות או יותר קילו וחצי‪ ,‬אצל שימפנזות‪ -‬חצי קילו‪ .‬אצל לוויתן זה ‪ 7800‬גרם‬
‫ואנו יודעים שהם פחות חכמים מבני אדם‪ ,‬אז כנראה שהגודל הוא לא מעיד לגמרי על היכולת‪ .‬אולי המדד‬
‫החשוב הוא היחס בין גודל הגוף לגודל המוח‪ ,‬אך כנראה שזה לא רק זה‪ .‬דוגמא‪ -‬אצל איינשטיין גודל המוח‬
‫ביחס לגוף קטן יותר מאש אצל מכרסם‪ ,‬ואנו יודעים שאיינשטיין יותר חכם מהמכרסם‪.‬‬

‫מדד ‪ -EQ‬מודד גם את היחס בין המוח לגוף וגם משווה זאת למינים דומים אחרים‪ .‬מנסים למצוא אם יש קשר‬
‫בין ה‪ EQ-‬של מינים קרובים (דוגמא במצגת)‪ .‬אך יחס זה לא מספיק‪ ,‬כי אנחנו יודעים שתפקוד מוחי מוגדר‬
‫ע"י פעילות נוירונלית‪ .‬אך‪ ,‬ככל שיש לנו מוח גדול יותר זה לא אומר שיש לנו מספר נוירונים גדול יותר‪ .‬ייתכן‬
‫שצריך להסתכל על מספר הנוירונים כדי להבין את היכולת‪ .‬ניתן לקחת מוח של מת‪ ,‬ואז בתוך תמיסה ניתן‬
‫לבודד גרעינים של נוירונים‪ .‬ניתן לעשות את זה לכל חיה ואז להבין אם יש קשר בין גודל החיה למספר‬
‫הנוירונים‪ .‬ובאמת באופן כללי ככל שהחיה גדולה יותר יש יותר נוירונים‪ ,‬אך זה לא קשר ליניארי‪ .‬אנחנו יודעים‬
‫שלמוח האנושי יש ‪ 86‬מיליארד נוירונים‪ .‬לפיל יש ‪ 257‬מיליארד נוירונים‪ ,‬אך ‪ 97%‬מהם נמצאים בצרבלום‪.‬‬
‫אצל בני האדם‪ ,‬רוב הנוירונים נמצאים בקורטקס‪ .‬כנראה הקשר בין מספר הנוירונים והמיקום שלהם‪ ,‬נותן‬
‫את השימוש הכי יעיל בנוירונים‪ .‬כנראה שהפיל צריך את הנוירונים בצרבלום בשביל יציבות‪ ,‬תנועה וכו'‪ .‬לנו‪,‬‬
‫המיקום של הנוירונים בקורטקס נתנו לנו את האפשרות לחיות בצורה אינטלקטואלית יותר מאשר כל החיות‪.‬‬

‫כיצד ממפים את המוח?‬

‫ניתן לראות את היציבות וגם את הרגישות של הרקמה המוחית‪.‬‬
‫חיתוך סגיטלי‪ -‬כאילו פורסים את המוח לשתי פרוסות מלמעלה למטה‪.‬‬
‫חיתוך מיד סגיטלי‪ -‬חיתוך באמצע בין שתי ההמיספרות‬
‫חיתוך קורונלי‪ -‬מצד לצד‪ ,‬מלמעלה עד למטה בצורה של ‪ 90‬מעלות מהחתך הסגיטלי‬
‫חתך הוריזונטלי‪ -‬מהקדימה אחורה ולהפך‪ ,‬כמו קו האופק‪.‬‬
‫ההדמיות המוחיות מצלמות בצורות כאלו‪ ,‬כל פעם יוצרות חתך אחר‪.‬‬

‫חלוקה נוירו‪-‬אנטומית בסיסית של המוח‬

‫המחקר הנוירו‪-‬פסיכולוגיה מתמקד ב‪ ,forebrain-‬כלומר בקורטקס‪ .‬למרות זאת‪ ,‬ישנן פונקציות רבות‬
‫היכולות להתקיים באופן אנטומי ללא הקורטקס‪ .‬החלקים שהכי מעניינים את המקצוע‪ ,‬ולכן גם אותנו בקורס‬
‫הם‪ :‬הניאו‪-‬קורטקס‪ ,‬בזל גנגליה‪ ,‬המערכת הלימבית‪ ,‬ה‪ olfactory bulb-‬והחדרים הלטרליים‪ .‬יש שתי‬
‫תופעות חשובות שאנו מכירים שלא קשורות באופן ישיר לקורטקס‪:‬‬
‫‪ .1‬הידראינצפלי‪ -‬מצב בו יש פגיעה בהתפתחות העוברית בעקבות נזק לכלי הדם ואז רקמת הקורטקס לא‬
‫מתפתחת כמו שצריך ואז יש הצטברות ‪ .CSF‬יש גולגולת יש חלקים נמוכים יותר ובמקום הקורטקס יש את‬
‫הנוזל‪ .‬ילדים מצליחים לחיות ככה כמה שנים ואפילו לבצע פעולות כמו לחייך ולצחוק‪.‬‬
‫‪ .2‬הידרצפלוס‪ -‬יש חוסר ספיחה של ה‪ CSF-‬ואז יש לחץ על האזורים הקורטיקלים‪ .‬אם תופסים את זה מספיק‬
‫מוקדם אפשר להוסיף נקז שמנקז את הנוזל החוצה‪ .‬אם לא תופסים את זה מספיק מוקדם נוצרת דלילות של‬
‫הקורטקס ואז יש פגיעה בתפקודים שונים‪ .‬גם במצב זה ניתן לחיות מספר שנים‪.‬‬
 ‫נוהגים לעשות חלוקה בקורטקס‪ ,‬בין האונות השונות‪ :‬האונה הטמפורלית‪ -‬אזור השמיעה הראשוני‪,‬‬
‫הפרונטלית‪ -‬אונת ההחלטות והאזור המוטורי הראשוני‪ ,‬הפרייטלית‪ -‬תפיסת מרחב והאוקסיפיטלית‪ -‬אזור‬
‫הראייה הראשוני‪.‬‬

‫קשיים במיפוי נוירו אנטומי או תפקודי‪:‬‬

‫יש שונות גדולה בין מוחות של בני אדם‪ .‬זה יוצר המון בעיות במחקר כי לאנשים שונים יש אזורים שהם טיפה‬
‫בגודל אחר או במיקום אחד‪ ,‬ודבר זה מקשה על הטרמינולוגיה‪ .‬לכן ב‪ MRI-‬המוח עובר נרמול כדי שיכנס לתוך‬
‫טמפלט מסוים‪ .‬הטמפלט הוא ממוצע של מספר גדול של מוחות‪.‬‬
‫‪ -Cytoarchitectonic cortical description‬חלוקת האזורים המוחיים לפי צורת התאים‪ .‬בחלוקה זו צובעים‬
‫אזורים שונים בצבעים שונים וגם זה צובע את העובי של הרקמות וניתן לראות את עובי האזורים‪ .‬למשל‬
‫אזורים אסוציאטיבםי הם עבים‪ .‬כשמסתכלים על השכבות האלות ניתן לקחת "קובייה" לעומק‪ ,‬ולהסתכל על‬
‫ההבדל למשל בין האזור המוטורי לסנסורי‪ .‬האזור הסנסורי עבה יותר‪ ,‬והשכבה הרביעית היא הרבה יותר‬
‫עבה ביחס לשאר‪ .‬ייתכן ששכבה זו מורכבת ממידע שהועבד‪ .‬לעומת זאת באזור המוטורי אין מידע שנאסף‬
‫וזה אולי משפיע על עובי הקורטקס‪.‬‬
‫שיטות מבוססות מבנה התאים‪ -‬כיום יודעים על יותר מ‪ 200-‬אזורים קורטיקלים‪ .‬בראודמן הוא הראשון‬
‫שחילק את המוח לפי חלוקה זו‪ ,‬הוא מצא בערך ‪ 50‬אזורים ויצר מיפוי שלהם על פי צבעים ומספרים‪ .‬את אזור‬
‫ברוקה‪ ,‬הוא חילק ל‪ 2-‬אזורים‪ ,‬הנקראים אזורי בראודמן‪.‬‬
‫חלוקה לפי תהליך המיילניזציה‪ -‬ואז מקבלים חלוקה בין אזורים קורטיקלים ראשוניים‪ ,‬אזורים שניוניים ואזורים‬
‫אסוציאטיבים‪ .‬חלוקה זו הגיונית על פי ההתפתחות של האדם‪ .‬אנחנו קודם כל מקבלים קלט‪ ,‬ואז אנחנו‬
‫צריכים שיעשה תהליך כדי שנוציא פלט מתאים‪.‬‬
‫חלוקה תפקודית של קליפת המוח‪ -‬זו חלוקה דומה לקודמת‪ ,‬יש תאים שקולטים אינפורמציה‪ ,‬תאים שיוצרים‬
‫פלט‪ ,‬ותאים של הפעולות המתווכות‪ -‬מרגישות‪ ,‬מבינות‪ ,‬חושבות‪ .‬הפעולות המתווכחות נמצאות בקליפת‬
‫המוח‪ ,‬באזורים אסוציאטיביים ואזורים לימביים‪ .‬ישנם גם ‪ 4‬מרכיבים שונים לכל אזור‪ :‬אזור סנסורי ומוטורי‬
‫ראשוני‪ ,‬אזור אסוציאטיבי‪ ,‬ואזור קורטקס לימבי ופארה‪-‬לימבי‪.‬‬
‫חלוקה על פי תפקוד ארגוני‪ -‬חלוקה של מרסל מסולם‪ .‬הוא מחלק לאזורים ראשוניים‪ -‬כחולים‪ ,‬אזורים‬
‫שניוניים יוני‪-‬מודליים‪ -‬צהובים‪ ,‬מקיפים את האזורים השניוניים ומעבדים את האינפורמציה‪ .‬יש גם אזורים‬
‫אסוציאטיביים‪ -‬מחברים כמה חושים יחד ומבצעים אינטגרציה‪ ,‬אלה הוורודים‪ .‬אזורים פרה‪ -‬לימביים‪ -‬קשורים‬
‫במוטיבציה וזיכרון‪ ,‬ועושים אינטגרציה לאזורים האסוציאטיביים‪.‬‬

‫שיטות מחקר בנוירופסיכולוגיה‬

‫גישת הנזק‪-‬תפקוד‬
‫מסתכלים על נזק מסוים באזור מוחי מסוים‪ ,‬בודקים איזה תפקוד נפגע וכך נוכל להבין מה התפקוד עליו‬
‫אחראי האזור‪ .‬זה עובד הכי טוב כאשר יש נזק נקודתי‪ ,‬ותפקוד שהשתנה בצורה ברורה‪ .‬לפעמים קשה‬
‫למצוא חולים בעלי נזק לכל אזור‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן ליצור פגיעות חלשות‪ ,‬הפוגעות לזמן קצר‪ .‬עושים זאת בעזרת‬
‫‪ -TMS‬יוצר גירוי אלקטרו מגנטי באזור בקורטקס ואז נראה השפעות כמו הפרעה בדיבור‪ ,‬תנועה לא רצונית‬
‫ועוד‪ .‬כך ניתן לראות השפעות של לזיות רגיעות על התפקוד‬
‫חסרונות ה‪:TMS-‬‬
‫זה קצת מגושם‬ ‫‪.1‬‬
‫לא נוח לעשות זאת בזמן מטלות ממוחשבות‬ ‫‪.2‬‬
‫זה לא נעים‪ ,‬בעיקר כשעושים באזור הפרונטלי‬ ‫‪.3‬‬
‫הוא לא מאוד ממוקד‪ ,‬משפיע על אזורים יחסית גדולים וקשה להעריך בדיוק את האזור בו פגענו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫זה מאוד קצר ולכן קשה לעשות פעולות קוגניטיביות באותו זמן‬ ‫‪.5‬‬
‫הוא לא עובד על אזורים קורטיקליים‬ ‫‪.6‬‬
‫*היום יש טכנולוגיות עדינות יותר של ‪ .TMS‬בנוסף‪ ,‬יש ‪ Deep TMS‬שמגיע לאזורים קורטיקליים‪.‬‬

‫סוגי מחקר בגישת נזק תפקוד‪:‬‬

‫‪ .1‬תצפיות קליניות של ‪ :single case study‬בודקים בדיוק איזו יכולת נפגעה בעקבות הפגיעה של האדם‬
‫הספציפי‪ .‬כך התחילה הנוירופסיכולוגיה‪ .‬המקרים הכי מפורסמים זה‪ HM -‬ופיניאס גייג'‪ ,‬המטופל של‬
‫ברוקה‪ .‬הבעיה במחקר כזה הוא שאין למה להשוות‪ ,‬ולכן משווים בעיקר לקבוצה גדולה עם נורמות‬
‫סטנדרטיות שמבצעים מבחנים פסיכולוגיים היוצרים ממוצע‪ .‬את היכולות של המטופל היחיד משווים‬
‫לממוצע‪ .‬זה נקרא –‪ .Fully standardized approach‬אך‪ ,‬קשה לעשות את זה על המון מבדקים‬
 ‫פסיכולוגיים‪ ,‬ולא תמיד יש את המאגר המתאים‪ .‬זה דורש המון זמן והמון משאבים‪ .‬יש עוד אופציה הנקראת‬
‫‪ ,intra-individual approach‬בה משווים בין יכולות שונות של החולה‪ .‬ואז ניתן למצוא הבדל בין יכולות‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬מצליח להבין אך לא מצליח לדבר‪ .‬וכך נוכל להסיק מסקנות מסוימות‪ .‬אך‪ ,‬כל עוד משווים רק לעצמו‪,‬‬
‫לא נדע האם ההבדל בין היכולות קיים אצל אחרים‪ .‬שיטה שלישית הנקראת ‪match control sample‬‬
‫‪ approach‬בה משווים את החולה לקבוצה קטנה ומתואמת‪ .‬ננסה לקחת אנשים שהם כמה שיותר דומים‬
‫למטופל בכל מיני מאפיינים‪ ,‬חוץ מביכולת הנוכחית (גיל‪ ,‬מוצא‪ ,‬מצב סוציו אקונומי ועוד)‪ .‬ואז תהיה לנו‬
‫קבוצת ביקורת להשוות אליה‪ .‬מבחינה סטטיסטית זה קצת בעייתי מכיוון שברוב המחקרים משווים קבוצה‬
‫מול קבוצה‪ ,‬אך יש הצדקה סטטיסטית ומחקרית לכך‪.‬‬
‫‪ .2‬מחקרי ‪ :group studies‬מחקר של קבוצה של נבדקים עם פגיעה מוחית מסוימת‪ ,‬מול קבוצת נבדקי ביקורת‪.‬‬
‫לא נוכל למצוא קבוצה של נבדקים עם אותה פגיעה ספציפית‪ .‬בסופו של דבר ניקח את הממוצע של הקבוצה‬
‫ולא נראה הבדל מכיוון שיש שוני שמתאזן בין הנבדקים‪ .‬למשל‪ ,‬אם לוקחים קבוצת נבדקים שיש להם פגיעה‬
‫באונה הפרונטלית השמאלית‪ ,‬אחד לא יוכל לדבר בכלל‪ ,‬אחד יוכל להגיד חצי מהמילים‪ ,‬ואחד יוכל להגיד את‬
‫רוב המילים‪ ,‬וכך זה יטשטש בין אחד לשני כאשר ניצור ממוצע‪ .‬בסוף יצא ממוצע ושונות שתראה את‬
‫ההבדלים‪ .‬גם במחקר של קבוצות יש המון בעיות‪:‬‬
‫א‪ -Template overlay technique .‬לוקחים הדמיות של כל הקבוצה ולמצוא את החלק שחופף לכולם‬
‫בפגיעה ואז ניתן להסיק שזהו חלק משמעותי היוצר הפרעה‪ .‬אבל‪ ,‬יכול להיות שמה שגרם לזה שיש חלק‬
‫משותף בפגיעה של כולם‪ ,‬זה כלי הדם‪ .‬רוב החולים שיש להם פגיעות מוחיות הם חולים שעברו שבץ‪ ,‬כלומר‬
‫יש מחסור בהגעת דם לתאים השונים‪ .‬ואז‪ ,‬נראה פגיעה באזורים שאחרי החסימה או הדימום‪ .‬השבץ עצמו‬
‫הוא לא "רנדומלי"‪ ,‬הוא קורה בכלי דם‪ .‬תופעת הלוואי של פגיעה באזור מסוים זה כנראה בגלל נוכחות של‬
‫כלי דם פגיע‪ .‬למשל בהדמיה של פגיעות עם ‪ neglect‬ניתן לראות הבדלים בפגיעה במוח‪ ,‬וכולם יוצרים את‬
‫אותה תופעה‪ .‬ניתן לומר שאזורים שנפגעים אצל אנשים שונים הם משותפים רק בגלל הנוכחות של כלי דם‬
‫באזורים אלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬במוח יש ‪ 3‬כלי דם עיקריים‪ :‬בכחול כהה‪ -‬העורק שנותן אספקת דם לחלקים הקדמיים וחיצוניים של המוח‪,‬‬
‫באדום‪ -‬כל הדם שנותן דם למרכז המוח‪ ,‬בתכלת‪ -‬כלי הדם שמספק דם לחלק האחורי ותחתון של המוח‪.‬‬
‫החלוקה של כלי הדם לא תלויה באזורים פונקציונליים שונים‪ ,‬ויש כלי דם שחוצים כמה אונות‪ .‬כלי הדם לא‬
‫מכירים גבולות פונקציונליים או אנטומיים‪.‬‬
‫ג‪ .‬חשיבות קבוצת הביקורת‪ -‬כאשר משווים בין ממוצע ההדמיות של הנבדקים בעלי הפגיעה ונבדקי‬
‫הביקורת‪ .‬ואז‪ ,‬מקבלים הדמיה בה בצבע אחד יש אזורים בהם יש יותר פגיעה בנבדקים שיש להם נזק‪ ,‬ובצע‬
‫אחד את נבדקי הביקורת‪ -‬יש להם פגיעה מוחית אך זה לא מתבטא בהתנהגות‪ .‬וכך ניתן להבין איזה אזור‬
‫פגוע יוצר את הפגיעה בתפקוד‪.‬‬

‫שיטות דימות חדשות לעומת חקר פגיעות מוחיות‬

‫שיטות דימות חדשניות יכולות להצביע על אזורים פעילים בזמן מטלה‪ ,‬אך‪ ,‬הם לא בהכרח אזורים הכרחיים‪.‬‬
‫אולי אלו אזורים שצריכים לעבוד יותר‪ ,‬או צורכים יותר דם‪ ,‬ולכן לא בטוח שנוכל להסיק מסקנות‪.‬‬

‫כלים למציאת מיקום הפגיעה המוחית‪ :‬מבנה ותפקוד‬

‫הדמיה מבנית‬
‫‪ -MRI .1‬משתמש בשילוב של קרינת רדיו ושדה מגנטי חזק מאוד שמשפיע על הסיבוב של מולקולות המימן‬
‫הנמצא בתוך המים שבגוף‪ .‬ההשפעה מזיזה את הפרוטונים של המולקולות‪ ,‬נותנת להם דחיפה‪ ,‬וניתן לראות‬
‫את הזזת הפרוטונים‪ .‬נוכל לזהות את כמות המים ברקמות השונות על פי התזוזה של הפרוטונים וכך נפריד‬
‫בין גולגולת‪ ,‬כלי הדם‪ ,‬החדרים‪ ,‬וכו'‪ .‬ה‪ MRI-‬הומצאה ב‪ 1972-‬ובשת ‪ 1977‬קיבלנו סקירה מלאה של אדם‪.‬‬
‫ניתן לקבל סוגי חתכים שונים ב‪ ,MRI‬על פי ההגדרות שניתנות לו‪ .‬נוכל לקבל חיתוכים סגיטליים‪ ,‬קרניאלים‬
‫או הוריזונטלים‪ .‬כיום ממש ניתן ליצור הדמיות תלת ממד של המוח ואפילו ליצור הולוגרמה בשילוב של‬
‫משקפיים מיוחדים‪ .‬העוצמה האלקטרו מגנטית היא מאוד גבוהה ומתפקדת ממש כמו מנגט חזק‪.‬‬
‫כשמסתכלים על ה‪ MRI-‬יוצא צבע שונה מכל צפיפות של רקמה‪ -‬הנוזלים הם הכי פחות צפופים‪ ,‬יהיו הכי‬
‫כהים‪ ,‬החומר הלבן יהיה לבן והחומר האפור‪ -‬אפור‪ .‬גידולים או פגיעה רקמתית יראו בצבע אפור כהה ודימום‬
‫יהיה בצבע מאוד בהיר‪ .‬וכך נוכל לזהות שבץ‪.‬‬
‫הגבלות ה‪:MRI-‬‬
‫א‪ .‬רגיש מאוד לתזוזת הנבדקים‬
‫ב‪ .‬הוא הרבה פחות טוב מ‪ CT-‬בלזהות פגיעות בעצמות‬
‫ג‪ .‬הוא יקר מאוד!‬
 ‫ד‪ .‬לוקח המון זמן ליצור את ההדמיה‬
‫ה‪ .‬הפעולה עצמה לוקחת המון זמן‬
‫‪ -CT .2‬דומה ל‪ ,MRI-‬זול יותר אך עם הרבה יותר קרינה‬

‫הדמיות תפקודיות‬
‫‪ -FRMI .1‬מתבסס על הימצאות של חמצן בזמן בעת פעילות‪ ,‬כי בזמן פעילות יש יותר חמצן בדם‪ .‬אזור פעיל‬
‫צורך חמצן‪ ,‬ואז יש ירידה קצרה רמת החמצן בדם‪ ,‬ואז יש התרחבות עורקים וזרימת עודף דם מחומצן לאזור‪,‬‬
‫וכך נוצר עליית חמצן בדם‪ .‬את העלייה רואים ב‪ FMRI‬וע"י שילוב עם תמונה אנטומית נוכל להבין באילו‬
‫אזורים הייתה זרימת דם מוגברת‪ .‬ב‪ FMRI‬אנחנו צריכים קבוצת ביקורת כדי להשוות את הפעילות בין הנבדק‬
‫לבין פעילות ממוצעת‪ .‬יתרונות‪:‬‬
‫א‪ .‬רזולוציה מרחבית מצוינת‪ ,‬ניתן לראות רזולוציה של ‪ 1-4‬מ"מ‬
‫ב‪ .‬אין קרינה או הזרקה‬
‫ג‪ .‬לא ידוע על סיכונים‬
‫חסרונות‪:‬‬
‫א‪ .‬זה מדד עקיף של זרימת דם‪ ,‬זה לא פעילות עצבית‬
‫ב‪ .‬רזולוציה טמפורלית לא טובה‪ ,‬התמונה שאנו מקבלים היא של ‪ 1-2‬שניות‪ ,‬שזה המון זמן ביחס לפעילות‬
‫מוחית‪.‬‬
‫ג‪ .‬זה מאוד רגיש לתזוזה‬
‫ד‪ .‬תנאים קשים‪ ,‬קלסטרופובי‪ ,‬רועש‬
‫ה‪ .‬יקר מאוד!‬
‫בגישות בהדמיה תפקודית (‪ -)FMRI‬ניתן להסתכל באופן הוליסטי‪ ,‬להסתכל על התפקוד בכל המוח ובכך אנו‬
‫לא מפספסים שום דבר‪ .‬אך‪ ,‬יש המון השוואות ולכן יש טעות סטטיסטית‪ ,‬ויהיה קשה למצוא מסקנה‪ .‬ניתן גם‬
‫להסתכל באופן ספציפי על אזור‪ ,‬כדי למנוע את ריבוי ההשוואות האלו‪ ,‬אך ככה אנו יכולים לפספס משהו‪ .‬יש‬
‫המון ביקורת על איך קוראים פעילות של ‪ fmri‬ו‪ mri-‬ולכן צריך לעשות זאת באופן מפוקח ובאופן יעיל‪.‬‬
‫‪ -PET .2‬באילו אזורים במוח מנוצלים חומרים רדיואקטיביים‬
‫‪ -EEG .3‬בודק היכן יש פעילות חשמלית במוח‪ .‬מצמידים אלקטרודות לקרקפת ואז מודדים פוטנציאלים‬
‫חשמליים‪ .‬אנחנו רוצים להצמיד את האלקטרודות כמה שיותר למוח כי אם יהיה אוויר ביניהם‪ ,‬האות‬
‫החשמלי לא יזוהה‪ .‬המדידה היא יחסית‪ ,‬מודדים את ההבדל בין אלקטרודות במיקומים שונים‪ ,‬וכל אלקטרודה‬
‫נמדדת ביחס לאלקטרודת הייחוס‪ .‬כל אלקטרודה קולטת מיליוני נוירונים‪ ,‬ולכן יש רזולוציה מרחבית נמוכה‪.‬‬
‫אך‪ ,‬זה מספיק לנו להבין תופעות מסוימות כמו זיהוי המקור של התקף אפילפסיה‪ ,‬או זיהוי שלבי השינה‪.‬‬
‫במחקרים משתמשים ב‪ EEG-‬כדי לראות תגובה מוחית כתגובה לגירוי מסוים‪ .‬נשים מרקר על הפלט של ה‪-‬‬
‫‪ EEG‬בכל נקודת זמן שהיה גירוי ואז נראה מה קורה בכל נקודת זמן ביחס לגירוי‪ ,‬וסוכמים את זה לממוצע‪ .‬ואז‬
‫מקבלים גרף שמתארת את הפעילות החשמלית אחרי חשיפה לגירוי‪ .‬זה נקרא ‪ ,ERP‬המודד שינוי בפוטנציאל‬
‫פעולה לאחר הצגת גירוי‪.‬‬
‫יתרונות‪:‬‬
‫א‪ .‬רזולוציה טמפורלית מאוד גבוהה‪ ,‬ניתן להגיע לדיוקים של אלפיות השנייה‬
‫ב‪ .‬זה לא חודרני (לא הכי נעים‪ ,‬אבל עדיין)‬
‫ג‪ .‬זה כלי אבחוני טוב לפעילות חשמלית‬
‫ד‪ .‬זה נותן לנו להבין תהליכים מוחיים פנימיים שלא מתבטאים בהתנהגות‪ .‬למשל כשאנו רואים פרצוף שמח‬
‫המוח שלנו מגיב אחרת לתמונה של בניין‪ .‬בגוף לא נראה הבדל גדול‪.‬‬
‫ה‪ .‬מודד ישירות את הפעילות העצבית‬
‫ו‪ .‬מאפשר ביצוע של המטלות הקוגניטיביות בצורתן הרגילה‪ ,‬במיוחד היום כאשר יש ‪ EEG‬ניידים‪.‬‬
‫חסרונות‪:‬‬
‫א‪ .‬רזולוציה מרחבית נמוכה‪ ,‬לא ניתן להבין פעילות של נוירונים יחידים‪ ,‬וגם האות החשמלי זז בתוך המוח‬
‫ב‪ .‬לא רגיש לאזורים עמוקים‬

‫ג‪ .‬זו מדידה לא ישירה בגלל שלא מודדים ישירות מהקורטקס‬

‫‪ .4‬קריאה באלקטרודה יחידה‪ -‬אלקטרודה החודרת לתוך הקורטקס ומתחברת לנוירון ספציפי‪ ,‬מבוצע רק על‬
‫חולים‪ ,‬ולכן בהגדרה המוח אינו בריא‪ ,‬ולכן יש הטיה בהבנה על המוח המבריא‪ .‬גם ניתן להניח על מוח פתוח‬
‫רשת אלקטרודות‪ ,‬המודדת כמה נוירונים יחד‪.‬‬
 ‫שיעור ‪ -3‬אסימטריה מוחית במבט קליני‬
‫סימטריה ואסימטריה במוח‪ :‬מבט אנטומי‬
‫המוח נראה די סימטרי‪ ,‬עם שני חצאים שנראים סימטרי‪ .‬בכללי רוב הגוף הוא סימטרי‪ .‬אך שמסתכלים‬
‫ברזולוציה גבוהה‪ ,‬מקרוב‪ ,‬מגלים אסימטריות רבות‪.:‬‬
‫‪ .1‬האסימטריה העיקרית מתבטאת בכך שההמיספרה הימנית גדולה יותר וכבדה יותר מהשמאלית‪ ,‬אך‬
‫הקורטקס עבה יותר בהמיספרה השמאלית‪.‬‬
‫‪ .2‬יש ריכוז גדול יותר של דופמין בהמיספרה השמאלית וריכוז גדול יותר של נוראפינפרין בהמיספרה‬
‫הימנית‪.‬‬
‫‪ .3‬אסימטריה בהתפתחות עוברית‪ :‬ה‪ ,choroid plexus -‬שהוא צבר של רשתות של כלי דם שנמצא‬
‫בחדרי המוח‪ ,‬יש אותו יותר בחלל הלטרלי השמאלי מאשר הימני‪ .‬צבר זה מייצר את ה‪ .CSF-‬יש קשר‬
‫בין הלטרליות הזאת לבין העדפה ידנית של עוברים בשבוע ה‪ ,11-‬ניתן לראות שרוב העוברים‬
‫משתמשים יותר ביד ימין (כמות גדולה יותר של ‪ choroid plexus‬נראה אצל עוברים עם העדפת יד‬
‫ימין)‪ .‬ישנה קורלציה בין היד שמשתמשים בה יותר בעוברות לבין היד שמשתמשים בה בחיים‪.‬‬
‫‪ .4‬ניתן לראות שבאונה הפרונטלית ההמיספרה הימנית גודלה מהשמאלית‪ ,‬ובאונה האוקסיפיטלית זה‬
‫הפוך‪.‬‬
‫‪ .5‬ה‪ lateral sulcus-‬הוא ארוך ומאוזן יותר בצד שמאל‪ ,‬וקצר ומשוך יותר כלפי מעלה בימין‪.‬‬
‫‪ .6‬ה‪( Supratemporal plane-‬הטמפורל פלטינום) זה אזור בצורת משולש בחלק העליון של האונה‬
‫הטמפורלית‪ ,‬שבצד שמאל הוא גדול יותר מאשר בצד ימין‪ .‬זהו אזור שמקושר לשפה‪ ,‬ומידע פונולוגי‪.‬‬
‫ממצא זה הגיוני בהתחשב בעובדה שהמיספרה שמאל יותר מתמקצעת בשפה‪ .‬אצל אנשים שיש‬
‫להם ליקויי קריאה‪ ,‬מצאו שיש יותר סימטריה באזור זה בין הצדדים‪.‬‬
‫‪( Corpus callosum .7‬כפיס המוח או ‪ -)CC‬התקשורת העיקרית בין שני ההמיספרות נעשית שם‪ .‬יש‬
‫שם מיליוני אקסונים שמקשרים בין ההמיספרות‪ ,‬והוא ממשיך להתפתח בגיל מאוחר (תהליך‬
‫המיילניצזיה נמשך עד גיל ‪ 12‬בערך)‪ .‬ניתן לחלק אותו לכמה חלקים‪ Splenium, body, genu :‬ו‪-‬‬
‫‪ .rostrum‬מעל ה‪ CC-‬נמצא ה‪( singulate gyrus-‬מסומן בירוק במצגת)‪ .‬באזורים אלו‪ ,‬יש קשרים‬
‫בעיקר אסוציאטיביים‪ ,‬וגם אזורים מוטוריים וסנסוריים ראשוניים‪ .‬חוץ מה‪ ,CC-‬יש את ה‪-‬‬
‫‪ commissure‬הקדמי‪ -‬מחבר בין מסלולי הריח והאונות הטמפורליות בין ההמיספרות‪ ,‬והאחורי‪-‬‬
‫מחבר בין אזורים גרעיניים ותת קורטיקליים בין ההמיספרות‪ .‬ה‪ commisures-‬הרבה יותר קטנים מה‪-‬‬
‫‪ .CC‬התפקודים שעוברים באזורים אלו הם לא קוגניטיביים אלא יותר רפלקסיביים וחושיים (למשל‬
‫רפלקס מהאישון)‪ ,‬וב‪ CC-‬מדובר על מעבר של תפקודים קוגניטיביים גבוהים יותר‪ .‬רוב הקשרים‬
‫באזורים אלו הם קשרים של אזורים מקבילים (למשל‪ ,‬אזור ברוקה השמאלי מחובר לימני)‪ .‬זה נקרא‬
‫קשרים הומוטופיים‪ .‬אך יש גם קשרים הטרוטופיים‪ -‬קשרים בין אזורים לא מקבילים‪ .‬הקשרים ב‪CC-‬‬
‫מסודרים בצורה טופוגרפיים‪ .‬הם שומרים על הייצוג הטופוגרפי בהמיספרות‪ .‬כלומר‪ ,‬מידע מאזור‬
‫קדמי במוח לאזור קדמי בצד השני‪ ,‬יעבור דרך אזור קדמי ב‪ .CC-‬כלומר שומרים על אותה טופוגרפיה‬
‫גם לאורך ה‪.CC-‬‬
‫האם מערכת יחסים זו תורמת לתפקוד? יוצרת אקטיבציה או אינהיביציה בין ההמיספרות? יש את שתי‬
‫האופציות הללו‪ ,‬ויש יתרונות וחסרונות לכל אחת מהן‪ .‬אם מסתכלים על ההיגיון מאחורי זה‪ ,‬ניתן להסתכל‬
‫על מטא‪-‬שליטה‪ .‬מעבר בין המיספרות הוא דורש זמן ואנרגיה‪ .‬לכן‪ ,‬יש תפקודים שאולי יהיה יעיל שיעשו רק‬
‫במקום אחד‪ .‬לכן‪ ,‬יש הגיון בכך שהמיספרה אחת תעשה אינהיביציה לשנייה‪ ,‬אם למשל היא טובה בפעולות‬
‫מסוימות‪ .‬עדויות לעידוד אינהיביציה ב‪:CC-‬‬
‫‪ .1‬פוטמן בדק את השערה זו באמצעות שתי סברות‪:‬‬
‫א‪ .‬אם ה‪ CC-‬יוצר סימטריה בין ההמיספרות‪ ,‬כלומר ששתיהן יפעלו באותה הרמה‪ ,‬אז ככל שתהיה יותר‬
‫קישוריות ב‪ ,CC-‬תהיה יותר סימטריה בפעילות המוחית‬
‫ב‪ .‬אם תפקידו של ה‪ CC-‬הוא ליצור אינהיביציה‪ ,‬כלומר שתהיה המיספרה אחת עיקרית בתפקודים מסוימים‪,‬‬
‫אז ככל שהקישוריות בו תהיה גדולה יותר‪ ,‬נראה פחות סימטריה בין ההמיספרות‪ ,‬ורמת האקטיבציה‬
‫בהמיספרה הלא מומחית‪ ,‬תרד‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬פוטמן וחבריו העבירו מטלה שפתית ואחר כך מטלת זכירה‪ ,‬שמערבות בעיקר את המיספרה שמאל‪.‬‬
‫אצל כל הנבדקים‪ ,‬הייתה יותר פעילות בצד שמאל‪ ,‬במיוחד באזור ברודמן ‪ 44‬באזור ברוקה‪ .‬בימין‪ ,‬לא הייתה‬
‫פעילות באזור זה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬בדקו את הפעילו ב‪ .CC-‬חילקו את הנבדקים לקבוצת הרבה קישוריות וקבוצת‬
‫מעט קישוריות ב‪ .CC-‬נבדקים עם קישוריות גבוהה‪ ,‬יש להם אסימטריות גבוהה‪ .‬נבדקים עם קישוריות‬
‫נמוכה‪ ,‬יש סימטריות הרבה יותר גדולה (עדיין שמאל עובדת יותר‪ ,‬אבל ההבדל בין ההמיספרות קטן יותר)‪.‬‬
‫המסקנה היא שה‪ CC-‬מעודד אינהיביציה‪.‬‬
 ‫‪ .2‬מחקרים מראים שבזקנה התפקודיות המוחית היא יותר סימטרית‪ .‬מחקרים אחרים מראים שיש ניוון‬
‫של הסיבים ב‪ CC-‬ככל שמזדקנים‪ .‬אם מחברים את שני הממצאים‪ ,‬מקבלים תמיכה בכך ש‪ CC-‬בריא‬
‫מעודד אסימטריות‪.‬‬
‫עדויות לעידוד אקטיבציה ואינטגרציה ב‪:CC-‬‬
‫‪ .1‬ההיגיון כאן הוא שאם יש לנו שני אזורים המיספריאלים שיכולים לעשות את אותה פעולה‪ ,‬ייתכן‬
‫שנבצע את הפעולה בצורה טובה יותר‪ ,‬או שיהיה לנו קל יותר לבצע אותה‪ .‬יזגן וחבריו מדדו את ה‪CC-‬‬
‫ונתנו להם מטלות הבודקות לטרליזציה תפקודית‪ ,‬למשל לתת מוזיקה אחרת לכל אוזן ולראות מה הם‬
‫שמעו יותר‪ .‬עוד דוגמא‪ ,‬אומרים לנו להסתובב למשהו מאחורינו ובודקים דרך איזה צד נסתובב‪ .‬מצאו‬
‫שההתנהגות הלטרלית גברה ככל שה‪ CC-‬היה קטן יותר‪ .‬כלומר המסקנה היא שהתפקיד של ה‪CC-‬‬
‫הוא לעודד סימטריות ולמזער לטרליזציה‪ .‬האינטגרציה בין ‪ 2‬ההמיספרות מאפשרת לנו לראות את‬
‫העולם ולעבד אותו בצורה יותר הוליסטית ושלמה‪.‬‬
‫‪ .2‬אצל נבדקים עם אוטיזם יש ‪ CC‬צר יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש אצלם הפחתה ניכרת בפעילות המסונכרנת בין‬
‫ההמיספרות‪ .‬אנחנו לא יודעים אם יש קשר בין התופעות‪ ,‬אך אנחנו יודעים שיש מתאם ביניהם‪.‬‬
‫במחקר של דסטין‪ ,‬אם משווים פעילות מוחית של נבדקים אוטיזם וקב' ביקורת‪ ,‬ניתן לראות הבדלים‬
‫בסימטריה התפקודית‪ .‬בנוסף‪ ,‬לקחו עוד קבוצה של כישורי שפה נמוכים כדי לבודד את המשתנה‬
‫הזה‪ .‬אנחנו יודעים שלאוטיסטים יש קשיים בשפה אך כיום ברור שזה יותר קשור לקשיים בתקשורת‪.‬‬
‫אצל נבדקי הביקורת יש תפקוד גבוה יותר בהמיספרה השמאלית‪ ,‬אך יש תפקוד הומולוגית (באותם‬
‫אזורים בשני הצדדים)‪ .‬בנבדקי העיכוב השפתי‪ ,‬רואים תמונה דומה‪ .‬אך‪ ,‬אצל נבדקי האוטיזם יש‬
‫פחות סנכרון בין האזורים הפעילים‪ ,‬פחות הומולוגיה‪ .‬גם כאן ניתן לקשר בין התדלדלות ה‪ CC-‬לבין‬
‫הפעילות המוחית של נבדקים על הספקטרום האוטיסטי‪.‬‬

‫איך מיישבים את הוויכוח?‬

‫יכול להיות שה‪ CC-‬לעיתים גורם לאינהיביציה ולעיתים לאינטגרציה‪ .‬כשמדובר במטלות קלות‪ ,‬כנראה שיש‬
‫יותר אינהיביציה‪ .‬כשיש פעולות מורכבות יותר‪ ,‬ייתכן שנצטרך את שתי ההמיספרות‪ .‬כנראה‪ ,‬שהחלק‬
‫הקדמי של ה‪ CC-‬יותר עושה אינהיביציה‪ ,‬והחלק האחרוי‪ ,‬יותר אינטגראציה‪.‬‬

‫מה קורה כשה‪ corpus collosum-‬לא תקין‬

‫‪-Agenesis of the corpus collosum‬מצב בו לא נוצר לנו ‪ CC‬בהתפתחות‪ .‬זו תופעה שהשכיחות שלה לא‬
‫ברורה‪ ,‬מכיוון שהסימפטומים הם לפעמים מאוד קטנים‪ .‬ייתכן שלא שמים לב לזה בכלל בתפקוד‪ .‬מה‬
‫שקורה זה שהאקסונים‪ ,‬במקום לחבר בין ההמיספרות הם יוצרים חומה‪ ,‬מעין צבר‪ .‬ואז‪ ,‬האקסונים מחברים‬
‫בין החלק האחורי של המוח לקדמי‪ ,‬במקום לחבר בין ההמיספרות‪ .‬ייתכן שעדיין יהיו מעט אקסונים‬
‫שמעבירים בין ההמיספרות‪ .‬לפעמים נראים כשלים קשים מאוד‪ ,‬ולפעמים יש הפרעות נוירו‪-‬התפתחותיות‬
‫כמו למשל אוטיזם‪ .‬בערך ‪ 1/3‬מהאנשים שנולדים ללא ‪ CC‬מתנהגים בצורה שמתאימה לאבחונים של‬
‫הספקטרום האוטיסטי‪ .‬בנוסף‪ ,‬אינטליגנציה גבוהה‪ .‬ייתכן ויהיה הפרעות התפתחותיות קלות או ליקויים‬
‫בקוגניציה חברתית‪ .‬גם זה יכול להיות דומה לספקטרום האוטיסטי‪.‬‬

‫עדויות מהמוח החצוי‬

‫מדובר על אנשים שחתכו להם את ה‪ CC-‬בגיל בוגר‪ ,‬בעיקר כדי להחליש התקפים אפילפטיים‪ .‬מאפיינים‪:‬‬
‫‪ .1‬תפקוד יום‪-‬יומי יחסית נורמלי‬
‫‪ .2‬חוסר העברת מידע בין ההמיספרות‪ ,‬שיוצר אפקטים של התמחות המיספריאלית‪ .‬לפעמים ביד אחת‬
‫נוכל לעשות בצורה טובה תפקודים שמתאימים להמיספרה אחת‪ ,‬וביד השנייה תפקודים אחרים‬
‫(בצורה קונטרה לטרלית)‪ .‬אך‪ ,‬לא נראה זאת בצורה דרמטית ביום יום‪ .‬זאת מכיוון שאם אנחנו‬
‫שומעים משהו בחוץ‪ ,‬ברוב הפעמים הקלט יכנס לשתי האוזניים‪ ,‬ואז שתי ההמיספרות יקבלו את‬
‫המידע‪ ,‬כנ"ל כשמסתכלים‪ ,‬הראש זז והאינפורמציה בסוף תגיע לשתי ההמיספרות ונוכל להתנהג‬
‫כרגיל‪ .‬בניסויי מעבדה‪ ,‬כשדואגים שמידע יגיע רק לאחת ההמיספרות‪ ,‬שם נראה את ההבדל‪.‬‬
‫‪ .3‬המצב התפקודי החברתי הוא לא חמור כמו אלו שנולדו בלי ‪CC‬‬
‫‪ -Callosal Alexithymia .4‬לא מסוגלים לתעד בצורה טובה את הרגשות‬
‫‪ -Alien hand .5‬הפציינטים לא מרגישים שהיד שייכת אליהם‪ ,‬והיא עושה דברים מעצמה‪ .‬בדרך כלל זו‬
‫תהיה יד שמאל בגלל שהחלק הרגשי שלנו הוא בצד ימין‪ ,‬והחלק המילולי בצד שמאל‪ .‬ולכן נהיה‬
‫מודעים למה יד ימין תעשה‪ ,‬אך יהיה לנו קשה להסביר מה יד שמאל עושה‪ .‬יש מצבים קיצוניים מאוד‬
 ‫של נבדקים שממש ניסו לנסר להם את היד‪ .‬יש מצבים דרמטיים וקשים של קושי להסתדר עם היד‬
‫הזו (דוגמת ההתלבשות והסופר)‪.‬‬
‫‪ .6‬באופן כללי יש מחשבה פחות הוליסטית על העולם‪ ,‬אלא כאילו הוא פועל ב‪ 2-‬ערוצים‪ ,‬זה ממש חוסר‬
‫סנכרון מוחי‪.‬‬
‫חיתוך ה‪ CC-‬נעשה כמובן לאחר מחשבה ספציפית כדי למנוע מעבר של התקפים אפילפטיים אל כל המוח‪.‬‬
‫התקפים לאחר החיתוך‪ ,‬הם הרבה יותר גדולים‪ .‬היום כבר כמעט לא מבצעים זאת‪ ,‬או חותכים חלק ממנו‪.‬‬
‫כשאין פתרון אחר‪ ,‬זה פתרון יחסית טוב‪.‬‬

‫שיטות מחקר‪:‬‬
‫‪ .1‬מראים להמיספרה ימין מילה‪ -‬כף‪ ,‬ולהמיספרה שמאל מילה אחרת‪-‬תפוח‪ ,‬ונבקש ממנו להרים חפץ‪.‬‬
‫הוא ירים את הכף‪ ,‬כי זה מה המיספרה ימין רואה‪ .‬אך‪ ,‬אם נבקש ממנו להגיד מה הוא ראה‪ ,‬הוא לא‬
‫ידווח על המילה כף כי המיספרה ימין לא מסוגלת לדבר‪ .‬אך‪ ,‬המיספרה שמאל תוכל לדווח באופן‬
‫מילולי על התפוח‪ .‬יש קונפליקט‪ ,‬כי ניתן לומר דבר אחד‪ ,‬אך מרימים דבר אחר‪ ,‬או מציירים דבר אחר‪.‬‬
‫‪ .2‬הראו להמיספרה הימנית את המילה אופניים‪ ,‬ולהמיספרה שמאל לא הראו כלום וכששאלו אותו מה‬
‫הוא ראה‪ ,‬הוא אמר שהוא לא ראה כלום‪ .‬אך כשביקשו ממנו לצייר מה הוא ראה אז הוא מצייר‬
‫אופניים‪ ,‬כי הוא מצייר ביד שמאל‪.‬‬
‫‪ .3‬מראים לנבדקים את המילה "קום" ואז הם קמים‪ .‬שואלים אותם‪ -‬למה קמתם? והם אומרים‪ ,‬להביא‬
‫מים‪ ,‬למשל‪ .‬כלומר הם מסוגלים לעשות את מה שהמיספרה ימין רואה אך לא מסוגלים להסביר זאת‬
‫מילולית‪.‬‬
‫שתי ההמיספרות יכולות לקלוט מידע‪ ,‬אך המיספרה ימין לא יכולה לדבר ולתקשר וזה מה שיוצר את‬
‫הבעייתיות הזאת‪ .‬אז מה היכולות השפתיות של המיספרה ימין? ניתן להציג לנבדקים גירויים בעין אחת‪.‬‬
‫ממחקרים אלו נבין יכולות של המיספרות נפרדות‪.‬‬
‫א‪ .‬יש להמיספרה ימין יכולות לשוניות‪ ,‬היא מבינה מילים ויש בה לקסיקון מילים‪ .‬אך‪ ,‬היא לא תוכל לבטא‬
‫זאת בדיבור‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש בה ייצוג משמעויות מילים ברשת סמנטית בעלת מבנה שונה מההמיספרה השמאלית‬
‫ג‪ .‬אינטונציה של הדיבור‪ ,‬היכולת להבין אינפורמציה מצורת הדיבור‪ ,‬המיספרה ימין טובה בכך מאוד (זה‬
‫נקרא פרוזודיה)‬
‫ד‪ .‬הבנת חוש הומור ומטפורות‬
‫ה‪ .‬לא מצליחה לבצע מטלות חריזה‬

‫תפיסה חזותית מרחבית‬

‫ניתן לב קשה מנבדקים לצייר אובייקט תלת ממדי (קובייה)‪ .‬לפני הניתוח‪ ,‬הנבדק מצליח בשתי הידיים לצייר‬
‫קובייה‪ .‬אחרי הניתוח‪ ,‬ביד שמאל הוא עדיין מצליח לצייר קובייה תלת ממדית אך ביד ימין הוא לא מצליח‬
‫לצייר את תפיסת העומק‪ .‬גם במקרים אחרים‪ ,‬יש קושי לצייר ייצוג תלת ממדי ביד ימין‪ ,‬ומצליחים לעשות‬
‫זאת ביד שמאל‪ .‬ניתן להסיק שהמיספרה שמאל מתקשה ביצירת תמונות תלת ממדיות‪.‬‬
‫השלמה חזותית‪ -‬כשאנו רואים אובייקט מוסתר בחלקו‪ ,‬נוכל להשלים אותו כמעט בלי בעיה‪ .‬במעבדה‪,‬‬
‫יוצרים תמונה משני חלקי תמונה של אנשים‪ .‬החיבור הוא גס‪ ,‬ורוצים לראות איך הנבדקים תופס את זה‪ .‬כל‬
‫חצי פרצוף נתפס ע"י ההמיספרה הקונטרה לטרלית‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬הם רואים בהמיספרה שמאל פרצוף שלם‪,‬‬
‫מהחצי הימני של הפרצוף‪ ,‬ובהמיספרה ימין‪ ,‬יתפס הפרצוף השלם של חצי הפרצוף השלם‪ .‬כלומר המוח‬
‫משלים את האינפורמציה והנבדק מדווח שהוא לא רואה משהו מוזר‪ .‬כששואלים אותם איזה פרצוף הם ראו‪,‬‬
‫הם אומרים את הפרצוף הימני כמובן‪ ,‬שמגיעה להמיספרה שמאל‪( .‬בדרך כלל גם יצביעו ביד שמאל‪ ,‬כנראה‬
‫יש עדיפות לתגובה של המיספרה ימין)‪ .‬אך‪ ,‬פרצופים יחסית קל לנו להשלים‪ ,‬ואובייקטים אחרים יותר קשה‪,‬‬
‫למשל צורות אבסטרקטיות‪ .‬כאשר שואלים מה הם ראו‪ ,‬הם רוב הזמן יענו לפי מה שהמיספרה ימין רואה‪.‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬שואלים האם התמונה שראית מתחרזת עם (‪ 3‬אפשרויות)‪ ,‬וכאן‪ ,‬דווקא הם עונים את צד ימין‪,‬‬
‫כלומר מה שהמיספרה שמאל מקבלת‪ .‬כי כאן‪ ,‬הנבדקים אומרים‪ ,‬זו שאלה שפתית‪ .‬במצב חזותי להמיספרה‬
‫ימין יהיה יתרון ובמצב שפתי‪ ,‬לשמאל‪.‬‬
‫סגנון עיבוד מידע בהמיספרות‬
‫מטלת הצורה הפרוסה‪ -‬יש פירוט במצגת‬
‫האם יש יתרון לחציית מוח?‬
‫ייתכן שיש דברים שנוכל להגיע לביצועים טובים יותר‪ ,‬כי ההמיספרות לא מפריעות אחת לשנייה‪ .‬למשל‪,‬‬
‫בצורות הירוקות והכחולות‪ -‬כשאותה צורה בשני הצדדים‪ ,‬יש יותר דיוק‪ .‬אך‪ ,‬כשבכל צד יש ציור אחר‪,‬‬
‫לנבדקי הביקורת היה יותר קשה להתעלם מכך‪ ,‬ולהתרכז בציור אחד‪ .‬כנראה שחצויי מוח רואים איזה ערבוב‬
‫של הצורות‪.‬‬

‫סגנונות מוסר המיספרליים‪ -‬רואים שבמטלות שיפוט‪ ,‬השיפוט המוסרי הוא מאוד תלוי בכוונה‪ ,‬כלומר האם‬
‫הכוונה של מי שעשה את הפעולה הייתה טובה או לא‪ ,‬האם זה פעולה מכוונת או לא‪ .‬רואים שבמטלות‬
‫כאלו‪ ,‬מעורב ה‪ RTPJ-‬הימני‪ ,‬המעורב בקידוד כוונה‪ .‬ואז‪ ,‬המידע מועבר להמיספרה השמאלית שם הכוונה‬
‫מתחברת עם התוצאה של המעשה‪ .‬בנבדקים חצויי מוח‪ ,‬כמובן המידע לא יכול לעבור בין ההמיספרות‬
‫והשאלה היא האם יחשבו על פי הכוונה או התוצאה‪ .‬עשו את הניסוי אם נבדקי חצוי מוח לחלוטין‪ ,‬או‬
‫נבדקים שחלק מה‪ CC -‬שלהם חצוי‪ ,‬כפי שיותר נהוג לעשות היום‪ .‬היה מעניין לראות‪ ,‬מה יקרה בסיטואציות‬
‫בהן הכוונה והפעול סותרות‪ ,‬למשל תאונות‪ ,‬מעשים לא מכוונים‪ .‬או פעולות בהן אנחנו רוצים לפגוע ולא‬
‫הצלחנו‪ .‬אצל נבדקים נורמטיבים‪ ,‬בדרך כלל מסתמכים על הכוונה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בנבדקים חצויים התשובה‬
‫התבססה רק על התוצאה הסופית‪ .‬ביום יום‪ ,‬זה לא ממש קורה‪ ,‬אבל במעבדה ניתן להבחין בכך‪ .‬למה? כי‬
‫בנסיבות רגילות יש לאנשים יותר זמן לחשוב‪ ,‬הם פועלים בערוצים איטיים יותר‪ .‬גם במעבדה ראו שלאחר‬
‫השיפוט המיידי‪ ,‬הם הרגישו צורך להסביר את עצמם‪.‬‬

‫שיעור ‪ 4‬אסימטריה מוחית במבט קליני חלק ב‬

‫‪ -The Interpreter Theory‬המיספרה שמאל כ"פרשנית"‬
‫מחקרים מראים שהמיספרה שמאל נוטה לתת פרשנות‪ .‬במשחק הריבועים הצבעוניים‪ ,‬ניתן להשתמש‬
‫בשתי אסטרטגיות‪:‬‬
‫‪ :Maximize .1‬לתת את התשובה של הפריט שנראה לנו שמופיע הכי הרבה‬
‫‪ :Match .2‬ניחוש שמבוסס על סדר או הגיון שאנחנו מנסים למצוא בתבנית שראינו עד כה‪.‬‬
‫כשעשו את מחקר זה‪ ,‬בשנת ‪ ,2000‬הראו להם את הריבועים התכלת והאדומים בסדר רנדומלי לחלוטין‪,‬‬
‫כאשר היו ‪ 75%‬תכלת‪ ,‬ו‪ 25%-‬אדומים‪ .‬אז‪ ,‬אסטרטגיית ה‪ maximize-‬תהיה טובה יותר‪ .‬כשמראים זאת‬
‫לחולדות או לדגי זהב‪ ,‬הם אכן משתמשים באסטרטגיה זו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בני אדם בדרך כלל משתמשים ב‪-‬‬
‫‪ .Match‬אנחנו מעדיפים לתת הסבר מורכב מאשר הסבר פשוט‪ .‬גם שמראים לנבדקים כל פעם בדיוק את‬
‫מה שמנחשים‪ ,‬הם פשוט יגידו שהם ניחשו נכון (הנסיינים שמו להם את מה שהם ניחשו נכון‪ ,‬כאילו תמיד‬
‫צדקו)‪.‬‬

‫אנו רואים שבני האדם נותנים הסברים‪ ,‬פרשנות האם נראה את פרשנות זו בשתי ההמיספרות?‬
‫עשו את ניסוי זה לחצויי מוח‪ ,‬כל אחד מההמיספרות אימצה אסטרטגיה שונה‪ :‬המיספרה ימין השתמשה‬
‫באסטרטגיית ‪( maximize‬ניתן לראות זאת בגרף‪ ,‬בקו המקווקו)‪ .‬המיספרה שמאל השתמשה ב‪,match-‬‬
‫ואחז הדיוק היה הרבה יותר נמוך‪ .‬כלומר‪ ,‬המיספרה שמאל מנסה לתת פרשנות‪ ,‬לתת הגיון לבחירה שלה‪.‬‬
‫(מדובר על מטופל אחד)‬
‫ניסוי נוסף‪ -‬הראו לנבדקי חצויי מוח תמונות‪ ,‬לכל שדה ראייה בנפרד‪ .‬הראו להמיספרה ימין תמונה של אישה‬
‫בשלג‪ ,‬ולהמיספרה שמאל רגל של תרנגולת‪ .‬ביקשו מהנבדק להצביע על תמונה מתוך כמה תמונות‪ ,‬שהיא‬
‫קשורה למה שהוא ראה קודם לכן (אישה ורגל)‪ .‬המיספרה שמאל קישרה את תמונת התרנגול‪ .‬המיספרה‬
‫ימין קישרה את תמונת את החפירה ולכן יד שמאל הצביעה על תמונה זו‪ .‬שאלו אותו‪ -‬למה הצבעת על את‬
‫החפירה? המיספרה שמאל תענה‪ ,‬כי היא מילולית‪ .‬מה היא תענה? ברוב המקרים הנבדק ענה‪ -‬זה פשוט‪,‬‬
‫צריך את חפירה כדי לנקות את הלול‪ .‬כלומר‪ ,‬המיספרה שמאל ניסתה לתת פירוש הגיוני לכך שהיא הצביעה‬
‫על את החפירה‪.‬‬
‫ניסוי נוסף‪ -‬הראו להמיספרה ימין תמונה קשה למראה (פרצוף מדמם)‪ .‬שאלו את הנבדק‪ -‬האם ראית‬
‫משהו? הנבדק ענה שהוא לא ראה שום דבר‪ .‬אבל‪ ,‬מטופלת אחת אמרה שהיא מרגישה לא טובה‪ ,‬מרגישה‬
‫עצובה‪ .‬והיא אמרה שזה בגלל שהנסיין הציק לה‪ .‬כלומר‪ ,‬העירור הפיזיולוגי בעקבות התמונה הורגש‪ ,‬כנראה‬
‫בכל הגוף‪ .‬היא ניסתה לתת הסבר כלשהו לתחושה שלה‪ ,‬וכנראה בגלל שרק היא והנסיין בחדר‪ ,‬זו‬
‫הפרשנות הכי טובה שהמיספרה שמאל הצליחה לתת‪.‬‬
‫למה המיספרה שמאל כל הזמן מנסה לתת הסברים?‬
‫גזניגה‪ -‬תמיד אנו מנסים למצוא הגיון בעולם‪ .‬קשה לנו לחיות בעולם בו דברים קורים ללא סיבה‪ ,‬אנו רוצים‬
‫לחיות בעולם הגיוני‪ ,‬להבין למה דברים קורים‪ ,‬וכך נחוש יותר שליטה‪ .‬המיספרה שמאל שולטת בשפה‪,‬‬
‫והשפה מאפשרת לנו לתת הסבר לדברים‪ .‬אנחנו עושים זאת גם כשההיגיון לא קיים‪ .‬כנראה‪ ,‬בהמיספרה‬
‫השמאלית יש קשר סיבתי ותודעה סיבתית‪ .‬להמיספרה ימין‪ ,‬אין יכולת לתת הסברים כאלו ולכן היא לא‬
‫מפרשת את מה שקורה בסביבה‪.‬‬
 ‫תאוריה זו קצת עושה עוול להמיספרה ימין‪ ,‬ובאמת היו מחקרים אחרים שכן ניסו להראות את יכולת זו‬
‫בהמיספרה ימין‪:‬‬
‫ניסוי של רוזר‪ -‬טען שהמיספרה ימין יכולה לתת הסברים ופרשנויות‪ ,‬אבל בתחומים מסוימים‪ ,‬בתחומי‬
‫ההתמחות שלה‪ .‬הוא הראה לחצאי מוח שני סוגי גירויים לשתי המיספרות‪ ,‬ושאל אותם מה הסיבה שמשהו‬
‫מסוים קרה (עיגול מזיז עיגול אחר‪ ,‬ולחיצה על מתג מדליקה אור)‪ .‬הוא מצא שהמיספרה ימין ממש טובה‬
‫בלתת הסברים של אובייקטים זזים במרחב‪ .‬המיספרה שמאל הייתה טובה יותר בהסברים מילוליים של‬
‫סיבה ותוצאה‪ ,‬בלי קשר מכני ביניהם‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אחת מההמיספרה יודעת לתת פירושים‪ ,‬כל אחד בתחומים‬
‫שלה‪.‬‬

‫לאטרליזציה במוח החולה והבריא‬

‫מכיוון שנדיר מאוד למצוא חצויי מוח כי כבר לא עושים הליך זה‪ ,‬צריך למצוא מקרים אחרים לבצע עליהם‬
‫מחקר‪ .‬המקרה הקלאסי הוא חולים שיש להם פגיעה באחת מההמיספרות‪ ,‬ואז הגירוי ייקלט רק בהמיספרה‬
‫הבריאה‪ ,‬ונוכל לראות הבדלים המיספריאלים בין חולים‪ .‬יש גם שיטות שמשתמשים באוכלוסייה בריאה‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫ניסוי ‪ -‬נתנו לנבדקים להעתיק שתי צורות שמורכבות מצורות קטנות‪ .‬צורה אחת היא שפתית‪ ,‬כי היא אות‪,‬‬
‫והצורה השנייה היא רק צורה‪ .‬אם מראים זאת לחולים עם פגיעה בימין‪ ,‬כלומר התפקוד הבריא הוא של‬
‫המיספרה שמאל‪ -‬הם מצליחים לצייר את הצורות הקטנות ומאבדים את הצורה הגלובלית‪ .‬בנפגעים פגועי‬
‫המיספרה ימין‪ -‬בדיוק להפך‪ ,‬מוותרים על הפרטים הקטנים‪ ,‬ומציירים טוב את הצורה הגלובלית‪ .‬זה לא שהם‬
‫לא רואים את הפרטים הקטנים‪ ,‬היא כנראה לא חושבת שזה מתאים למשימה‪ .‬האזור שמעורב בפגיעה זו‬
‫היא ‪ ,TPL‬שאחראי על אינטגרציה בין פרטים לבין מכלול‪.‬‬
‫ניסוי על אנשים בריאים‪ -‬יש מבדק שנקרא ‪ .wada test‬מרדימים אחת מההמיספרות ע"י החדרת חומר‬
‫לעורק הקרודיט (אחרי הפיצול)‪ .‬הרבה פעמים עושים זאת כדי לבדוק איפה אזור השפה‪ ,‬לפני הסרת אזורים‬
‫בגלל התקפים אפילפטיים‪ .‬מתוך כל האוכלוסייה‪ ,‬יש בערך ‪ 5%‬חולים שאזור השפה שלהם הוא בהמיספרה‬
‫ימין ולא שמאל‪ ,‬ורובם יהיו שמאליים‪ ,‬לכן צריך לעשות את בדיקה זו לפני הסרת אזורים‪ .‬פגיעה בהמיספרה‬
‫שמאל יוצרת אפאזיה חמורה כשאזורי השפה הם בהמיספרה שמאל‪ .‬כשמרדימים את המיספרה ימין‪,‬‬
‫הנבדק כן יכול לדבר‪ ,‬אבל הדיבור נהיה מאוד מונוטוני‪ ,‬מוזר‪.‬‬
‫סרטון‪ -‬הרדמה של כל המיספרה גורמת לכך שהיד הנגדית מפסיקה לנוע‪ ,‬וגם כשהרדימו את המיספרה‬
‫שמאל הדיבור הפסיק‪ .‬ההמחשה הזאת היא די דרמטית‪ ,‬אך לא עושים זאת כשלא ממש חייבים‪ .‬לכן‪ ,‬מנסים‬
‫גם ב‪ Fmri-‬לבדוק היכן אזורי השפה‪ .‬יש מחקר שאסף ‪ 100‬חולים שעשו להם גם ‪ wada‬וגם ‪ ,Fmri‬וראו‬
‫שיש התאמה של ‪ 91%‬בין הממצאים של ה‪ wada-‬ושל ‪ ,Fmri-‬במיוחד בסוג מסוים של אפילפסיה‪ .‬למה‬
‫עושים ‪ wada‬אם יש דרכים אחרות? מאוד רוצים לא להסיר את אזורי השפה‪ ,‬בגלל שזה פוגע באיכות‬
‫החיים‪ .‬יש עוד פרוצדורות מוחיות‪ ,‬למשל גרייה חשמלית באזורים ספציפיים‪ ,‬כיום משתמשים בזה הרבה‪.‬‬
‫עוד דבר שנלמד מפרוצדורות ‪ wada‬זה זיהוי והבעת רגש‪ .‬הראו לנבדקים הבעות פנים והיו צריכים לדרג את‬
‫האינטנסיביות של הרגש בכל אחד מהפרצופים‪ ,‬גם לפני הפרוצדורה וגם אחרי (בכל אחת מההמיספרות)‪.‬‬
‫הדיווח על העוצמה של הרגש היא מופחת‪ ,‬כאשר הרדימו את המיספרה ימין‪ ,‬לעומת שמאל‪ .‬זוהי עוד עדות‬
‫לכך שהמיספרה ימין אחראית על הבנה רגשית של הבעות פנים‪.‬‬

‫עדויות מניתוחי המיספרקטומיה‬

‫מסירים בניתוח זה את אחת מההמיספרות‪ ,‬בגלל סימפטומים מאוד חריפים‪ ,‬כגון סינדרום ‪ .rusmussen‬זו‬
‫מחלה אוטואימונית שגורמת לדלקת קבועה וחמורה במוח‪ .‬היא מתחילה בהמיספרה אחת‪ ,‬ויש חשש‬
‫שתעבור גם לשנייה‪ .‬ההתפרצות היא בגיל צעיר‪ ,‬בסביבות גיל ‪ 6‬כבר זה פוגע בהתמודדות שלהם‪ .‬זה יכול‬
‫לגרום לחולשה מוטורית‪ ,‬לקשיים קוגניטיביים‪ ,‬לקשיים בתפקודי שפה וגם התקפים אפילפטיים שבזכותם‬
‫מגלים את המחלה‪ ,‬ואין תרופה לכך (יש תרופה שמעט מאיטה)‪ .‬זה סינדרום המאוד נדיר‪ .‬כשמורידים‬
‫המיספרה מצפים שיהיה נזק חמור בתפקוד‪ .‬אך אנחנו רואים‪ ,‬שבגלל שזה עדיין במוח צעיר‪ ,‬יש גמישות‬
‫רבה‪ .‬המיספרה שמאל‪ ,‬שנותרה‪ ,‬מצליחה לקחת על עצמה הרבה יותר תפקידים‪ -‬מוטוריים‪ ,‬רגשיים‪ .‬גם‬
‫נבדקים שהורידו להם את המיספרה שמאל‪ ,‬כישורי השפה שלהם חזרו‪ .‬לא בטוח שאם נעשה זאת בגיל‬
‫מבוגר יותר‪ ,‬נראה את אותו שיקום‪ .‬הניתוחים אכן מורידים את ההתקפים האפילפטיים החמורים‪ .‬ב‪,2003-‬‬
‫עקבו אחר ‪ 33‬ילדים‪ .‬שיפור בהתקפי אפילפסיה‪ :‬בהתאם לסיבה שבגללה נעשה את ההליך (סוגי אפילפסיה‬
‫שונים או ‪ ,)rusmussen‬נוכל לראות שיפור בהתקפים‪ .‬יש גרף המתאר זאת במצגת‪.‬‬
 ‫בתפקודי השפה‪ :‬למרות שהורידו המיספרה שלמה מהמוח‪ ,‬לא היה איבוד שפה משמעותי‪ ,‬גם כשהורידו‬
‫את המיספרה שמאל‪ .‬היא ילד אחד ששבועיים לפני שהורידו לו את ההמיספרה הוא איבד את יכולות‬
‫השפה‪ ,‬ושבועיים אחרי שהורידו לו את המיספרה שמאל‪ ,‬תפקודי השפה שלו חזרו‪.‬‬
‫מחקר נוסף על ‪ 71‬חולים בדק אינטליגנציה‪ ,‬תפקודים ויזו‪-‬מוטוריים‪ ,‬התפתחותיים ועד‪ .‬בגרף‪ -‬בהיר זה לפני‬
‫הניתוח וכהה זה אחרי‪ .‬לא היה הבדל משמעותי או שינוי דרמטי‪ ,‬לא לטוב ולא לרע‪ ,‬אחרי הסרת המיספרה‪.‬‬
‫‪ 5‬שנים לאחר הניתוח‪ ,‬הלקות לא השתנתה גם כן‪ ,‬לא לטוב ולא לרע‪ .‬המסקנה היא שכן ניתן לחיות עם‬
‫המיספרה אחת‪.‬‬

‫אסימטריה במוח הבריא‬

‫מה ניתן להסיק מהמוח הבריא? לא ניתן להשליך מסקנות ממוח חולה באופן מלא על המוח הבריא‪ ,‬ולכן‬
‫צריך לחקור גם אותו‪.‬‬

‫יש כמה שיטות מחקר לכך‪:‬‬

‫‪ .1‬תצוגה מהירה של שדות הראיה ומדידת זמן תגובה‪ :‬ההנחה היא שאם נראה רק לשדה ראייה ימני‪,‬‬
‫בהתחלה רק המיספרה שמאל תראה ואם היא תצליח לעבד את האינפורמציה הזו לבד‪ ,‬זמן התגובה‬
‫יה יה מהיר מאוד‪ .‬אם גם המיספרה ימין מעורבת בעיבוד‪ ,‬זמן התגובה יהיה ארוך יותר‪ .‬ואז ניתן להסיק‬
‫איזו המיספרה מעורבת‪ .‬אלו הבדלים מאוד קטנים‪ ,‬של עשרות אלפיות השנייה‪ .‬אך אלו היו שינויים‬
‫קונסיסטנטיים‪.‬‬
‫‪ .2‬האזנה דיכוטומית‪ :‬משמיעים אינפורמציה לאוזן ימין‪ ,‬זה מגיע להמיספרה שמאל‪ ,‬ולהפך‪ .‬גם שם ניתן‬
‫לבדוק הבדלים בזמני תגובה ודיוק בין ההמיספרות‪3.‬גם כאן יש הבדלים אך פחות משמעותיות‬
‫ממבדקי הראייה‪.‬‬
‫‪ .3‬רישום חשמלי של ‪ :EEG‬זאת כדי לראות איפה יש יותר פעילות‪.‬‬
‫‪ .4‬הדמיה המו‪-‬דינמית‪ :‬לראות איפה יש זרימת דם חזקה יותר‪.‬‬
‫‪ :TMS .5‬מכשיר עם שדה אלקטרו מגנטי שמפריע לפעילות באזור מסוים‪ .‬הוא נותן לנו לעשות פגיעה‬
‫זמנית וכך נוכל לבדוק איך התפקוד לאחר הפגיעה‪.‬‬

‫למה מחקרים ממוח פגוע אינם מספקים?‬

‫‪ .1‬התפתחות מוח פגום הוא שונה‪ ,‬ומשפיע על חלקים שונים‬
‫‪ .2‬האינטראקציה בין ההמיספרות היא שונה‬
‫*צריך לקחת בחשבון‪ ,‬שהתוצאות ממחקר במוח בריא הוא פחות דרמטי‪ ,‬כי אין פגיעה אמתית‪ .‬אך‪ ,‬נוכל‬
‫להראות תוצאות קונסיסטנטיות להבדלים בין ההמיספרות‪.‬‬

‫דוגמא למחקר בעזרת ‪ :TMS‬לקחו ‪ 20‬נבדקים ועשו גם בדיקות נוספות‪ fmri -‬ודופלר‪ ,‬כדי לראות אם יש‬
‫לטרליזציה שמאלית יותר או ימנית יותר ואז חילקו אותם לקבוצות על פי זה‪ .‬נתנו לנבדקים משימה שפתית‬
‫תחת ה‪ .TMS-‬כל פעם‪ ,‬נתנו את הפולסים או בהמיספרה הדומיננטית או בלא דומיננטית והם יכלו לראות‬
‫את ההשפעה על הביצוע של המטלות השפתיות‪.‬‬
‫ממצאים‪:‬‬
‫‪ .1‬נבדקים שעשו להם גרייה מעל המיספרה שמאל‪ ,‬ירדו בביצועי השפה‪ ,‬ככל שהלטרליזציה שלהם‬
‫יותר שמאלית‪ ,‬כלומר ככל שהשמאלית יותר דומיננטית‪ ,‬הביצועים פחות טובים‪ .‬כאשר הלטרליזציה‬
‫יותר ימנית‪ ,‬הייתה פחות השפעה על הביצוע‪ ,‬ואפילו נראה שיפור בחלק מהמקרים‪.‬‬
‫‪ .2‬בגרייה מעל המיספרה ימין‪ ,‬ככל שהלטרליזציה היא שמאלית יותר‪ ,‬היה ביצוע טוב יותר אחרי הגרייה‬
‫ולהפך‪.‬‬
‫‪ .3‬אנשים בלי דומיננטיות‪ ,‬שהיה שוויון פחות או יותר בדומיננטיות‪ ,‬שם לא ראו הבדל משמעותי‬

‫מסקנה‪ :‬ניתן לראות את ההשפעה של הגרייה בהתאם לדומיננטיות המיספריאלית‪.‬‬

‫דוגמא למחקרים ויזואליים‪:‬‬

‫‪ .1‬לוקחים פרצוף‪ ,‬חוצים לחצי‪ .‬לוקחים את הצד הימני של הפרצוף (השמאלי של התמונה) ומשכפלים‬
‫אותו והופכים אותו כדי ליצור פרצוף חדש‪ ,‬ועושים אותו דבר עם צד שני‪ .‬ואז מקבלים שני פרצופים‬
‫ששונים מהפרצוף המקורי‪( .‬פרצוף שהוא שני צדדי שמאל‪ ,‬ופרצוף שהוא שני צדדי ימין) ואז שואלים‬
‫איזה פרצוף נראה להם יותר דומה למקורי‪ .‬רוב הנבדקים יגידו שהתמונה שמורכבת משני החלקים‬
 ‫שהם בשדה הראייה השמאלי‪ .‬זאת בגלל שהמיספרה ימין יותר דומיננטית בזיהוי פרצופים‪ ,‬ובדרך‬
‫כלל כשאנו מסתכלים על פרצוף‪ ,‬נשים יותר לב למה ששדה הראייה השמאלי רואה‪ .‬פגועי מוח‪ -‬אם‬
‫ההמיספרה השמאלית פגועה‪ ,‬יש פחות נטייה לקבל אותה תוצאה בתפיסת הפנים‪ .‬נבדקים פגועים‬
‫בימין‪ ,‬יש פחות לטרליזציה והם משתמשים באופן שווה יותר בשתי ההמיספרות‪ .‬ואז כבר לא נראה‬
‫יתרון בהמיספרה ימין בזיהו של הפרצוף‪.‬‬
‫‪ .2‬ניתן לעשות אותו דבר גם לגבי תמונות רגשיות‪ :‬להראות לנבדקים תמונות ולשאול‪ -‬איזו תמונה‬
‫מביעה יותר רגש? שתי התמונות הן כימרות‪ .‬התמונה העליונה מביעה רגש בשמאל‪ ,‬והתמונה‬
‫התחתונה מביעה רגש בצד ימין של הפרצוף‪ .‬רוב הנבדקים יאמרו שהתמונה העליונה היא בעלת‬
‫יותר רגש)‪ .‬כלומר להמיספרה ימין יש יתרון‪ .‬גם כששואלים על פי גיל‪ ,‬נבדקים יגידו את הגיל על פי‬
‫מה שקורה בשדה הראייה השמאלי‪ ,‬ואותו דבר גם במידת אטרקטיביות ומגדר‪.‬‬
‫‪ .3‬ניתן גם לבדוק תפיסה חזותית במרחב‪ :‬מראים לנבדקים נקודה במרחב והם צריכים להעתיק אותה‬
‫על הדף‪ ,‬במיקום של במרחב‪ .‬למיקום על הדף יש לטרליזציה‪ ,‬על פי הלטרליזציה המוחית‪ .‬גם כאן‪,‬‬
‫נהיה יותר מדויקים כאשר יראו את הנקודה בצד שמאל של המרחב‪ ,‬כלומר המיספרה ימין‪.‬‬
‫‪ .4‬רוטציה מנטאלית‪ -‬מראים לנבדקים צורה ו‪ 4-‬אופציות‪ .‬שואלים איזו אופציה היא תואמת (צריך‬
‫לעשות רוטציה מנטלית)‪ .‬גם פה רואים יתרון כמציגים את הצורה להמיספרה ימין‪.‬‬

‫דוגמא למחקרים שמיעתיים‪ :‬באופן כללי‪ ,‬אנשים זוכרים טוב יותר מידע המוצג לאוזן ימין‪ ,‬כלומר שמעובד‬
‫ע"י המיספרה שמאל‪ .‬חושבים שזה כך בעיקר כי זה גירויים מילוליים‪.‬‬
‫‪ .1‬המודל של קימורה‪ :‬יש ‪ 3‬תנאים‪ -‬להשמיע אותו גירוי בשתי אוזניים‪ ,‬או להשמיע גירוי רק לאוזן אחת‪,‬‬
‫או שני גירויים בבת אחת‪ .‬צליל אחד מגיע ל‪ 2-‬ההמיספרות‪ ,‬ולכן כשיש אינפורמציה סותרת‪ ,‬כל אחד‬
‫מהמסרים יגיע גם לאוזן אחרת‪ ,‬וההמיספרה שיש לה יתרון היא השמאלית‪ .‬שתי ההמיספרות ידווחו‬
‫על הצלילים‪ ,‬אך הנבדק ידווח על מה שהגיע להמיספרה שמאל‪.‬‬
‫‪ .2‬גירויים לא מילוליים‪ -‬יש יתרון להמיספרה ימין‪ .‬היא יודעת לזהות צלילים בצורה מדויקת יותר‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫לכל אחת מההמיספרות יש התמחות אחרת‪ ,‬בהתאם למטלה המוצגת‪.‬‬
‫‪ .3‬בדקו מפענחים של קוד מורס‪ ,‬וראו שהמיספרה שמאל טובה יותר‪ ,‬וזה הגיוני כי קוד מורס הוא מעין‬
‫שפה‪ ,‬למי שמבין זאת‪.‬‬

‫דוגמא לזיהוי פרצופים‪:‬‬

‫‪ .1‬ניסוי ‪ -EEG‬אזור ה‪ FFA-‬פועל בשתי ההמיספרות כאשר מראים לנבדקים פרצופים‪ 170 ,‬מ"ש לאחר‬
‫הגירוי‪ .‬אך‪ ,‬בהמיספרה ימין יש הפעלה חזקה יותר‪ ,‬כאשר מדובר בפרצופים‪.‬‬
‫‪ .2‬ניסוי מהדמיה המודינמית‪ :‬גם בזרימה של הדם נראה פעילו בשני ה‪ ,FFA-‬והפעילות תהיה שונה‬
‫בהתאם למטלה‪ .‬המיספרה ימין תהיה טובה יותר כאשר מדובר בשאלות הוליסטיות‪ :‬האם שני‬
‫הפרצופים דומים? למשל‪ .‬כאשר מדובר במטלות שפה‪ ,‬נראה פעילות חזקה בהמיספרה שמאל‪ .‬עדיין‬
‫יש ויכוח האם ההמיספרה שפועלת יותר היא טובה יותר‪ ,‬או אולי כי קשה לה יותר‪ .‬אנחנו לא באמת‬
‫יודעים מי טובה יותר‪ ,‬אלא אצל מי יש יותר פעילות אך אנחנו כן יכולים להסיק שפעילות גבוהה‬
‫מתאימה להתמחות על פי מטלות אחרות‪.‬‬
‫האם רק המיספרה אחת טובה בזיהוי פנים? סוג העיבוד קובע זאת‪ .‬המיספרה ימין דומיננטית במטלות‬
‫הוליסטיות‪ ,‬והמיספרה שמאל טובה במטלות ממוקדות יותר‪ ,‬אנליטיות יותר‪.‬‬

‫סוג גירוי או סוג עיבוד?‬

‫האם גירויים שונים הם הסיבה להתמחות או סוג העיבוד?‬
‫ניתן להשתמש במטלת נבון‪ ,‬של עיבוד לוקלי מול גלובלי‪ .‬מציגים גירויים שיש להם גם גירוי לוקלי וגם גלובלי‬
‫(אותיות) ושואלים שאלות שונות‪ ,‬חלקן לוקליות יותר וחלקן גלובליות יותר‪ .‬וכך נבין איזו המיספרה פועלת‬
‫יותר‪ .‬מציגים את הגירויים כל פעם להמיספרה אחרת‪ .‬במטלה לוקלית וגם גלובלית‪ ,‬זמן התגובה מהיר‪,‬‬
‫והמיספרה ימין קצת יותר טובה‪ .‬כמראים רק גלובלי‪ ,‬המיספרה ימין טובה יותר‪ .‬כשיש רק לוקלית‪ ,‬המיספרה‬
‫שמאל טובה יותר‪ .‬וכשיש אלה מטעה‪ ,‬לוקח הרבה יותר זמן לענות‪( .‬פירוט במצגת‪ ,‬תכלת זה המיספרה‬
‫ימין‪ ,‬כתום שמאל)‪ .‬כנראה שהחלוקה העיקרית היא סוג העיבוד‪ ,‬אבל לא בהכרח‪ .‬יש ויכוח על כך‪ .‬ייתכן‬
‫שההבדלים בין ההמיספרות הן בגלל ההבדלים בהתמחות בשפה‪ ,‬או המיספרה שמאל אנליטית ולוגית‬
‫והמיספרה ימין הוליסטית יותר‪ .‬זה יכול להיות גם שהמיספרה שמאל היא ברזולוציה גבוהה יותר‪ ,‬מסתכלת‬
‫יותר לפרטי פרטים‪ ,‬לעומת ימין שעובד ברזולוציה נמוכה יותר‪.‬‬
 ‫מה שבטוח‪ ,‬זה שיש א‪-‬סימטריות גדולה‪ ,‬אך בכל זאת כל אחת מההמיספרות מצליחה לעשות כמעט הכל‬
‫אם היא חייבת לעשות זאת‪ ,‬בעיקר כשהמוח צעיר וגמיש‪ ,‬ויש למוח הזדמנות להעביר יכולות בין המיספרות‪.‬‬

‫שיעור ‪ -5‬תפיסה חזותית ואגנוזיה‬

‫זיהוי אובייקט‬
‫אנחנו צריכים להיות מסוגלים להפעיל את הזיכרון שלנו על סמך מידע‪ .‬אנחנו מסגלים לזהות אובייקטים מכל‬
‫מיני זוויות ותנאי תאורה‪ .‬אנחנו עושים את זה בחוסר מאמץ‪ ,‬אך זה תהליך מאוד מורכב‪.‬‬
‫איך אנחנו מסוגלים לקחת גירוי פיזיקלי ולהפוך אותו לאובייקט מורכב תלת ממדי?‬

‫מסלולי ראיה והירארכיות במערכת הראייה‬

‫המודל של מאר‪ -‬העיבוד הוא ליניארי ופשוט‪ .‬הוא אומר שאנו רואים גירוי תלת ממדי אך אנו רואים‬
‫טרנספורמציה דו ממדית‪ ,‬התמונה שנמצאת לנו על הרשתית‪ .‬ואז אנחנו צריכים להחזיר אותה לייצוג תלת‬
‫ממדי כדי שנוכל להבין מה זה האובייקט‪ .‬הוא בנה מודל קוגניטיבי שעושה זאת‪-‬‬
‫קרניים של אור יוצאות מהאובייקט ומגיעות לאובייקט ‪ -‬אנחנו מקבלים אינפורמציה פרימיטיבית‪ -‬נחבר את‬
‫חלקי הגירוי למשהו שלם‪ .‬מהו האובייקט? איפה הוא נמצא? על מה הוא יושב? נקבל ייצוג של ‪ 2.5‬ממדים‬
‫על פי מאר‪ ,‬שנוכל לתפוס את מה שנמצא מולנו ‪ -‬צריך לקחת את זה עוד צעד אחד קדימה‪ ,‬להפוך את‬
‫הייצוג לתלת ממדי‪ .‬זאת נעשה ע"י המערכת הסמנטית שלנו‪ ,‬כלומר כל הידע שיש לנו על העולם‪( .‬תרשים‬
‫במצגת)‪.‬‬

‫תמיד נצטרך לעבור את כל השלבים‪ ,‬וזה מסתדר עם המבנה ההיררכי של מערכת הראייה‪:‬‬
‫גם לה יש מודל ליניארי חד כיוונית‪ -‬מידע לרשתית‪ ,‬לאזורי ראייה ראשונים‪ ,‬לאזורי ראייה שניוניים וגבוהים‬
‫יותר‪ .‬תמיד זה יעבור באותו מסלול‪ .‬כלומר גם כאן יש היררכיה כמו המודל של מאר‪ .‬מתחילים מהשלבים‬
‫הפשוטים ועוברים למורכבים‪ .‬בכל אזור מורכב יעובד חלק אחר של האובייקט‪ .‬ואחר ניקח את כל העיבודים‬
‫יחד וייווצר ייצוג תלת ממדי‪ .‬אם יש נזק מוחי באזור מסוים‪ ,‬נראה שיש אינפורמציה חסרה בייצוג התלת‬
‫ממדי בסופו של דבר‪.‬‬
‫מתחילת ההיררכיה‪ ,‬כל אזור אחר מקבל מידע אחר‪ .‬יש מסלול מגנוצלולרי שמקבל תנועה‪ .‬המסלול‬
‫הפרווצלולרי עובר במסלול קצת אחר (פירוט במצגת) ונותנים אינפורמציה על צבע וצורה‪ .‬חלוקה זו קורית‬
‫מההתחלה‪ ,‬מהגנגליונים‪ .‬אנחנו עדיין לא יודעים איך הכל מתחבר בסוף יחד לתמונה גדולה‪ ,‬זו צורה‬
‫מופשטת להתסכל על מערכת הראייה אך יודעים שיש מורכבות מסוימת שאנחנו לא יודעים‪.‬‬

‫אם המערכת באמת היררכית?‬

‫כשמסתכלים על מערכת ראייה של קופים‪ ,‬רואים שהיא פועלת בצורה של מפלים‪ ,‬של חפיפה‪ ,‬ויש ‪ 32‬אזורי‬
‫ראיה ו‪ 187-‬חיבורים‪ .‬מסלולים שפועלים יחד‪ .‬גם כשמפשיטים את מערכת זו‪ ,‬רואים שאינפורמציה עוברת‬
‫בצורה דו כיוונית‪ .‬כשמראים לנבדקים פרצוף מפחד‪ ,‬נראה אקטיבציה גם באזור הראיה הראשוני‪ ,‬כלומר הוא‬
‫עובד גם אחרי שזיהינו שזה פחד‪.‬‬

‫עוד עדות לכך באה מהתופעה ‪ :blindsight‬מטופלים שמבחינה נוירולוגית יש להם פגיעה אחרי המסלולים‬
‫הראשוניים (אחרי התלמוס)‪ ,‬הם לא רואים כלום כי ה‪ v1-‬שלהם פגוע‪ ,‬אך‪ ,‬הם מסוגלים לעשות מטלות‬
‫שקשורות לאובייקטים והם יוכלו לתפעל כמעט כאילו הם רואים אותם‪ .‬כלומר‪ ,‬יש למערכת הראייה מודעות‬
‫שהאובייקטים שם‪ ,‬למרות שהם לא רואים אותם בפועל‪ .‬במחקרים רואים שגם כששמים אובייקטים באזור‬
‫ה"עיוור"‪ ,‬באזור הראייה שלא רואים‪ ,‬יש פעילות מוחית בעקבות האובייקטים באזור זה (בחצי עיגול האפור)‪,‬‬
‫ויצליחו לבצע את המשימה‪.‬‬
‫‪ :TN‬פגוע ב‪ v1‬בשני הצדדים בעקבות שבץ‪ .‬בגלל ששני הצדדים נפגעו‪ ,‬הוא עיוור לחלוטין‪ .‬כשהוא הולך‬
‫במסדרון‪ ,‬רואים שהוא מצליח לא להיתקל במכשולים‪ .‬ככל הנראה ‪ v1‬הוא הכרחי למודעות שלנו לראייה‪ .‬אך‬
‫אם הוא פגוע‪ ,‬לא בהכרח אין ראייה בכלל‪.‬‬
‫‪ :GY‬פגוע ב‪ v1‬בהמיספרה שמאלית‪ ,‬כלומר שדה הראייה הימני שלו לא עובד‪ .‬אך‪ ,‬הוא מצליח לבצע את‬
‫המשימה‪.‬‬

‫ישנן שתי צורות של ‪:blindsight‬‬

‫‪ .1‬חולים שיכולים לנחש כל מיני דברים‪ ,‬ואין להם מושג למה הם מנחשים‬
 ‫‪ .2‬נבדקים שאומרים שהם מרגישים משהו ובגללם הם מנחשים‪ ,‬אך קשה להם להגיד מה זה הדבר‬
‫שהם מרגישים‬
‫בשני המקרים‪ ,‬החולים באמת מצליחים לבצע‪ ,‬לא סתם מנחשים‪ .‬הסברים לתופעה‪:‬‬
‫‪ .1‬יש כמה מסלולים שנשארו תקינים‪ ,‬למרות שהמסלול הרגיל פגוע כי ‪ v1‬פגוע‪ .‬התלמוס אולי מסוגל‬
‫להעביר מידע ישירות ל‪ v2‬או ל‪ v4‬וכך המוח מתפעל את ייצוג האובייקט למרות שאנו לא מודעים לזה‪.‬‬
‫‪ .2‬יכול להיות שיש אזורים בתוך ‪ v1‬שלא נפגעו‪ .‬כלומר משהו בשדה ראייה בצורה ממש קטנה כן עובר‪,‬‬
‫גם אם זה לא מספיק כדי שנרגיש שאנו "רואים"‪ ,‬ואז אזורים אלו כן עושים עיבוד ומעבירים את‬
‫המידע קדימה‪.‬‬

‫‪ -Affective blindsight‬מצב בו מראים לנבדקים הבעות פנים (הם לא מסוגלים לראות אותם)‪ ,‬והם מגיבים‬
‫בעוררות מוחית שמתאימה להבעת פנים שיש בפרצוף‪ .‬למשל‪ ,‬בפרצוף של פחד יש עוררות באמיגדלה‪.‬‬
‫כשמבקשים מהם לנחש איזה הבעת פנים יש מולם‪ ,‬הם בדרך כלל מצליחים‪ .‬כמובן לא מצליחים להסביר‬
‫למה‪ .‬זה יותר דומה לטיפוס השני שדיברנו עליו‪.‬‬

‫סינדרום אנטון‬
‫נבדקים שהם לגמרי עיוורים מאמינים שהם רואים דברים מדי פעם‪ ,‬הם מדווחים שלפעמים הם רואים‪.‬‬
‫כשמבקשים מהם לעשות משימות‪ ,‬הם עיוורים לגמרי‪ .‬זה נבדקים שפגועים במערכת הראייה הראשונית‪,‬‬
‫ולמרות שלא מגיעה אינפורמציה לקורטקס‪ ,‬הקורטקס מדי פעם מרגיש כאילו הוא רואה משהו‪.‬‬
‫‪ :HF‬איש שעברה פגיעה בי‪-‬לטרלית בעקבות שבץ שגרמה לה לעיוורון קורטיקלי מוחלט‪ ,‬וגם היא מדווחת‬
‫שמדי פעם היא רואה משהו‪ .‬היא גם יודעת שהיא לא כל כך יכולה לסמוך על זה‪ .‬למשל‪ ,‬היא רואה ספל על‬
‫השולחן‪ ,‬אך היא לא יכולה לתפוס את הספל‪ .‬לא מדובר על הזיות או סימפטומים ראייתיים‪ .‬היא אומרת שיש‬
‫דברים מוזרים‪ -‬משהו מופיע ופתאום נעלם‪ ,‬אך דברים אמתיים‪ .‬זו תופעה שהפוכה ל‪ HF .blindsight‬אומרת‬
‫לנסיין‬
‫שלפעמים היא רואה שינויים‪ ,‬ושגם היא רואה אותו‪ .‬המידע הזה של הסינדרום מראה לנו שיש חוויה של‬
‫ראייה חלקית שנמצאת שם‪ ,‬מתוך איזשהם אזורים מוחיים שמתעוררים למרות שאין באמת גירוי חושי‬
‫שמגיע אליה‪ .‬זה מראה לנו שכנראה מסלולי הראייה לא כאלה ליניאריים ופשוטים‪.‬‬

‫למרות שהם לא כאלה פשוטים‪ ,‬נדבר על שני אזורי ראייה עיקריים‪:‬‬

‫‪ .1‬המסלול הוונטרלי‪ :‬מתחיל ב‪ ,v1‬עובר ל‪ v2‬ומשם ל‪ v4‬ולקורטקס הטמפורלי הנמוך‪ .‬זה המסלול של‬
‫"מה"‪ -‬יודע להגיד מהו האובייקט‬
‫‪ .2‬המסלול הדורסלי‪ :‬מ‪ ,v1‬ל‪ v3‬ול‪ ,v5‬שהוא אזור התנועה‪ .‬זהו מסלול ה"איפה" ונגמר בקורטקס‬
‫הקודקודי‪.‬‬
‫איך גילו את המסלולים?‬
‫עשו לקופים לזיות מכוונות באזורים שונים ורצו לראות איך זה משפיע על היכולת לזהות אובייקטים‪ .‬לזיות‬
‫באזור הונטרלי‪ ,‬לקופים היה קשה להבדיל בין משולש לריבוע‪ .‬בחלק הדורסלי‪ ,‬הם לא הצליחו לבצע משימות‬
‫שקשורות למיקום האובייקט במרחב‪ .‬יש דיסוציאציה בין אזורים אלו‪ ,‬כל אחד מבצע משהו אחד ופגיעה בהם‬
‫יוצרת ליקוי אחר‪.‬‬
‫‪ :DF‬היה לה הרעלת פחמן חד חמצני‪ ,‬וראו שיש לה נזק באזורים שונים במוח‪ .‬האזור הונטרלי נפגע‪ ,‬ובאמת‬
‫היה לה אגנוזיה לצורות‪ .‬היה לה קשה לעבד ולזהות צורות‪ ,‬אך לא הייתה לה בעיה בזיכרון‪ .‬גם ה‪ v1-‬שלה‬
‫נשמר‪ .‬הפעילות המוחית שלה בזמן הצגת אובייקטים הראתה פחות פעילות באזורים ונטרלים‪ .‬אפשר גם‬
‫לבקש ממנה להעתיק אובייקטים‪ .‬היא לא מצליחה לעשות זאת טוב‪ .‬היא רואה את האובייקט‪ ,‬אך מתקשה‬
‫להסביר מהו ולהעתיק אותו‪ .‬כשמבקשים ממנה אחר כך לצייר אותם גירויים‪ ,‬היא מצליחה יחסית כי כן יש‬
‫לה זיכרון של תפוח‪ ,‬ספר‪ .‬הנסיינים גם ראו שלא הייתה לה בעיה לתפוס את העיפרון שהגישו לה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫יש דיסוציאציה בשימוש בראייה לקבל פרספקטיבה‪ ,‬לבין השימוש בראייה לעשות פעולה מסוימת‪.‬‬
‫החלוקה המודרנית יותר לחלוקת המסלולים זה לא "מה" ו"איפה" אלא‪" ,‬מה" ו"איך"‪ .‬עוד מטלה שנתנו‬
‫לה‪ -‬פעולות פשוטות שאנו מצפים שהן של המסלול הדורסלי (היא נפגעה בונטרלי)‪ ,‬התאמת חפץ לחריץ‪.‬‬
‫בהתחלה להצמיד אותו בצורה הנכונה לחריץ‪ ,‬ואז להכניס לחריץ‪ .‬יש שונות גדולה בין המשימות‪ -‬במשימה‬
‫הראשונה היא לא הצליחה‪ ,‬אך כשהייתה צריכה להכניס לחריץ‪ ,‬היא עשתה זאת‪ .‬כלומר כנראה שהמסלול‬
‫הדורסלי נותן מידע איך לפעול‪ ,‬ולא איפה אובייקטים נמצאים במרחב‪.‬‬
‫‪ :Optic ataxia‬זו עוד תופעה הופכית ל‪ .DF-‬יש קושי בשליטה מוטורית של כיוון התנועה‪ .‬למשל להושיט את‬
‫היד לאובייקט‪ .‬כששואלים מה רואים‪ ,‬כן מזהים את האובייקטים כמו שצריך‪ ,‬אך לא מצליחים לתפוס אותם‪.‬‬
‫זו בעיה יותר של ה"איך"‪ ,‬של המסלול הדורסלי‪ .‬זה אחד התסמינים הבולטים של תסמונת בלינט‪ -‬מפריעה‬
‫לחולים בה להזיז את העיניים לכיוון הרצוי‪ ,‬חוסר יכולת להצביע או לתפוס דברים‪ ,‬והרבה פעמים יש קושי‬
‫לזהות ‪ 2‬דברים במקביל (‪.)Simultaneals agnosia‬‬

‫יש דיסוציאציה כפולה בין אגנוזיה כמו של ‪ DF‬ל‪ .optic ataxia-‬יש פירוט בטבלה במצגת‪.‬‬

‫‪Visual agnosia‬‬
‫הפרעה בזיהוי אובייקטים‪ .‬אין ירידה בתפקוד קוגניטיבי או תפקודים אחרים‪ .‬לא מדובר גם על עיוורון‪ ,‬אלא‬
‫איבוד יכולת לזהות אובייקטים‪ .‬לראשונה חילקו את האגנוזיה ל‪ 2-‬סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬אגנוזיה אפרצפטיבית‪ :‬בעיה בתפיסה‪ ,‬תפיסה לא נכונה של הגירוי‪ .‬הנבדקים רואים את האובייקט‬
‫אך לא יכולים להעתיק את האובייקט (כמו ‪ .)DF‬זה נגרם בעקבות נזק באזורים האוקסיפיטלים‬
‫מסביב ל‪( v1‬לא ב‪ ,)v1‬בעיקר בגלל הרעלות‪ .‬כנראה מדובר בקישוריות של מערכת העצבים בין אזורי‬
‫הראייה הראשוניים למשניים‪ ,‬אך לא ברור בדיוק את הנקודה של הפגיעה‪ .‬אך לא מגיע מידע מאזורים‬
‫ראשוניים לשלבים הבאים‪.‬‬
‫מר ‪ -S‬לא זיהה צורות בסיסיות‪ .‬אך‪ ,‬כשהחפץ היה בתנועה הוא כן הצליח לזהות אותו‪.‬‬
‫הסברים אפשריים לתופעה‪ .1 :‬על פי המודל של מאר‪ ,‬הגירויים "תקועים" במעבר מהסקיצה‬
‫הראשונה ל‪ 2.5-‬ממדים‪ ,‬לא מצליחים לעבור לשם‪ .2 .‬פגיעות מזעריות רבות שמפוזרות על שדה‬
‫הראייה‪ ,‬ויוצרת שדה ראייה לא חלק‪ ,‬כאילו פיזר פלפל על התמונה‪.‬‬
‫‪ .2‬אגנוזיה אסוציאטיבית‪ :‬בעיה בזיהוי האובייקט‪ .‬יכולים להעתיק אך לא מצליחים לתת משמעות‪ ,‬לא‬
‫יוכלו לומר מה זה‪ .‬כלומר זה שלב יותר גבוה של עיבוד‪ .‬יש כאן קושי של אולי לזכור איך קוראים‬
‫לאובייקט‪ ,‬מה הוא‪ .‬אך הם מתקשים גם בהגעה למשמעות‪ ,‬לא רק קושי בשליפת השם‪.‬‬
‫הדרך העיקרית להבדיל בין שתי האגנוזיות הוא לתת לנבדקים להעתיק‪ .‬זה לא שחור ולבן‪ ,‬יש גם באמצע‪.‬‬

‫אנומיה‪ -‬לא מסוגלים לשיים אובייקט‪ ,‬אך יודעים מה המשמעות שלו‪ .‬התגובה תהיה "נו אני יודע מה זה‪ ,‬איך‬
‫קוראים לזה"‪ .‬באגנוזיה גם לא יהיו מסוגלים לתת את האינפורמציה שמסביב‪ .‬גם כאן אין הפרדה מושלמת‬
‫בין אנומיה לאגנוזיה אסוציאטיבית‪.‬‬

‫סימולטגנוזיה‪ -‬קושי בלזהות שני אובייקטים יחד‪ .‬יש סוג דורסלי וסוג ונטרלי‪.‬‬
‫סימולטגנוזיה דורסלית‪ -‬נוצרת מנזק דו צדדי בחלק הפרייטלי‪ -‬אוקסיפיטלי‪ .‬חולים מתנהגים כמעט כעיוורים‪,‬‬
‫למרות ששדה הראיה שלהם תקין‪ .‬זאת בגלל שנורא קשה להם לתפוס את האובייקטים שיש מסביב‪ .‬הם כל‬
‫הזמן מצליחים להתמקד באובייקט אחד‪ .‬נראה את זה הרבה פעמים כחלק מסינדרום בלינט‪ .‬זה גם יהיה‬
‫הרבה פעמים יחד עם הקושי להזיז את העיניים לכיוון האובייקט‪ .‬זהו קושי יותר קשבי‪ ,‬להפנות קשב לשני‬
‫אובייקטים‪ .‬האם הקושי קשור למורכבות הגירוי? בדקו את זה באמצעות מגן דוד‪ .‬לא הייתה להם בעיה‬
‫לזהות זאת‪ .‬אך כשכל משולש בצבע אחר‪ ,‬ושאלו אותם מה הם רואים‪ ,‬הם אמרו שיש משולש‪ .‬כלומר‬
‫הבעיה היא לא בזיהוי של גירוי מורכב אלא בעיבוד של שני גירויים ביחד‪.‬‬
‫סימולטגנוזיה ונטרלית‪ -‬פגיעה באזור האוקסיפיטלי‪ -‬טמפורלי‪ ,‬בהמיספרה השמאלית‪ .‬החולים מסוגלים‬
‫לראות יותר מאשר אובייקט אחד‪ ,‬אך מזהים רק אחד בכל רגע נתון‪ .‬בקריאה זה בולט מאוד‪ ,‬כי הם רואים‬
‫אות אות‪ ,‬קשה להם לקרוא מילים‪ .‬כשנותנים ציור מלא פרטים‪ ,‬החולה עברה פריט פריט‪ -‬תיארה את‬
‫הכובע‪ ,‬ואז את הידיות של האופניים‪ .‬לא יכלה להסתכל באופן שלם‪ .‬לקח לה שעה לתאר את כל החלקים‪.‬‬
‫ההתמקדות היא אחד אחד‪.‬‬

‫אקינטופסיה‪ -‬נבדקים שקשה להם לראות תנועה‪ .‬פגיעה באזור ‪ v5‬או בצד אחד או בשניהם‪ ,‬זה אזור‬
‫טמפורלי‪ ,‬והוא ידוע כאזור התנועה‪ .‬הקושי של החולים זה להיות מסוגל לזהות משהו שנע‪ .‬הם רואים את‬
‫האובייקט קופץ בצורה סטטית‪ ,‬הם לא רואים תמונה נעה‪ ,‬זורמת‪.‬‬

‫שיעור ‪ -6‬אגנוזיה אסוציאטיבית ופרוסופגנוזיה‬

‫אגנוזיה אסוציאטיבית‬
‫אגנוזיה זו יותר מפתיעה מבחינה קוגניטיבית‪ ,‬יותר קשה להבין את הקושי התפיסתי‪ .‬היא מתבססת על ‪3‬‬
‫קריטריונים‪:‬‬
 ‫‪ .1‬יש קושי בזיהוי אובייקטים‪ -‬נבדקים לא מצליחים לשיים אובייקטים‪ ,‬להגיד במה משתמשים בהם‬
‫‪ .2‬יש יכולת לזהות את האובייקט אם משתמשים בחושים אחרים‪( .‬כאשר מדובר באגנוזיה חזותית‬
‫כמובן)‪ .‬הם לא מזהים את האובייקט בראייה אבל כן דרך חושים אחרים‪.‬‬
‫‪ .3‬יש יכולת חזותית טובה‪ ,‬אפשר לעשות התאמה בין אובייקטים או להעתיק אותם‪.‬‬
‫ההגדרה הבסיסית‪ -‬הם רואים באופן נורמלי‪ ,‬אך קשה להם לעשות הסקה סמנטית‪ ,‬להבין את משמעות‬
‫העולם‪.‬‬
‫*אגנוזיה אסוציאטיבית היא נדירה‪ ,‬מכיוון שצריכה להיות פגיעה מדויקת על פי המיקום והעוצמה‪ ,‬בעיקר‬
‫בעקבות שבץ או פגיעות מוחיות‪.‬‬

‫בניגוד לאנשים עם אגנוזיה סימולטנית‪ ,‬כאן לא מצליחים לזהות את הפריטים ומשתמשים בתהליך של‬
‫הסקת מסקנות כדי להבין את האובייקט‪ .‬זה לא כמו זיהוי ראשוני של אדם רגיל‪ ,‬אלא זיהוי מתוך הסקת‬
‫מסקנות‪ .‬אחת הטענות היא שהם רואים את העולם כמו אנשים בריאים אבל השימוש‪ ,‬התפקיד של הדברים‬
‫בעולם‪ ,‬ואיך דברים מסתדרים ביחד‪ ,‬היא קשה‪ .‬הבעיה היא במעבר מהזיהוי הוויזואלי למערכת הסמנטית‪.‬‬

‫יש שונות בין נבדקים‪ ,‬ולכן יש שימוש שונה בהסקה‪ .‬איך יודעים שהם רואים את העולם באופן תקין? הם‬
‫מעתיקים באופן טוב ומתאימים טוב בין צורות‪ .‬אך‪ ,‬צורת ההעתקה שלהם היא שונה‪ -‬מעתיקים קו אחרי קו‪,‬‬
‫מתעמקים באלמנטים שונים‪ ,‬מאבדים קשר עם התמונה הכללית כי מתעמקים בצורה לוקאלית‪ .‬ההעתקה‬
‫היא גם מאוד איטית‪ ,‬והם לא יודעים מה הם מעתיקים‪ .‬דוגמאות של העתקה‪ ,‬יש במצגת‪.‬‬

‫אז היכן הפגיעה שלהם?‬

‫כנראה שזה שלב מתקדם יותר מאגנוזיה אפרצפטיבית‪ .‬או במעבר בין ה‪ 2.5-‬ממדים ל‪ 3-‬ממדים‪ ,‬או‪ ,‬אולי כן‬
‫יש להם תפיסה מלאה של האובייקט התלת ממדי‪ ,‬פשוט משם אין גישה למערכת הסמנטית‪ .‬כלומר‬
‫הפגיעה היא בין השלב הראייתי המורכב לשלב התפיסתי‪.‬‬
‫עדויות להפרעה בשלב התפיסתי‪:‬‬
‫‪ .1‬יש לנבדקים קושי להתאים בין צורות בסיסיות למשל כאשר יש לכלוך על הנייר‪ .‬כלומר דברים ממש‬
‫קטנים וספציפיים הם משמעותיים יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬הביצוע שלהם יותר טוב עם חפצים אמתיים ולא עם ציור‪ .‬כלומר הביצוע קשור לאיכות הגירוי‬
‫‪ .3‬אם מציגים להם גירויים לזמן קצר הם לא מצליחים לעשות את ההתאמה‪.‬‬
‫‪ .4‬הטעויות שלהם הם הרבה יותר חזותיות ופחות סמנטיות‪ .‬למשל‪ ,‬קשה להבדיל בין ‪ 2‬סוגי בקבוקים‬
‫רק בגלל אופי הציור‪.‬‬
‫‪ .5‬חלק מהחולים מתקשים לזהות חפצים בזוויות חריגות (בדומה לאגנוזיה אפרצפטיבית)‬
‫כל העדויות הללו‪ ,‬בקושי בתפיסה‪ ,‬קצת מבלבלים אותנו עם ההבדלים בין אגנוזיה אסוציאטיבית‬
‫לאפרצפטיבית‪ .‬כנראה שההבדל הוא לא חד משמעי‪.‬‬

‫אגנוזיה אינטגרטיבית‬
‫זהו מקרה פרטי‪ ,‬תת סוג של אגנוזיה אסוציאטיבית‪ .‬נלמד אותו דרך ‪ 2‬דוגמאות‪:‬‬
‫‪ :HJA .1‬חלה בשבץ בעורק הצרבלי האחורי‪ ,‬הגרם לנזק בי‪-‬לטרלי באונה האוקסיפיטלית‪ ,‬שנמשך‬
‫קדימה לכיוון האונות הטמפורליות‪ .‬הוא סבל מפרוסופאגנוזיה‪ ,‬איבד יכולת להתמצא במרחב‪,‬‬
‫מאלקסיה‪ ,‬התקשה לזהות חפצים והיה לו עיוורון צבעים‪.‬‬
‫בדיקות ראיה הראו שדות ראייה תקינים‪ ,‬היו לו ‪ 42%‬אחוזי הצלחה בשיום חפצים מצוירים‪ ,‬ו‪67%-‬‬
‫אחוזי הצלחה בחפץ אמתי‪ .‬בעיקר היה לו קשה לזהות עצמים חופפים במרחב‪.‬‬
‫ממצאים קליניים‪ :‬כושר העתקה טוב מאוד‪ ,‬לא איבד את המקום בדף‪ .‬אך‪ ,‬דרך ההתקה שלו מעידה‬
‫על כך שהוא לא ידע מה הוא מצייר‪ .‬הוא מצייר איטי‪ ,‬מדוקדק‪ .‬וגם יש לו ישע סמנטי תקין‪ .‬אך‪ ,‬הוא‬
‫לא יודע לבצע את הקשר בין הידע הוויזואלי לסמנטי‪ .‬למשל בציור הינשוף רואים שהוא נתקע בקווים‬
‫קטנים‪ ,‬הוא לא באמת צייר פרצוף אלא קווים‪ ,‬נקודות‪ ,‬חלקים שונים‪ .‬אם ביקשו ממנו לצייר‬
‫אובייקטים מהזיכרון‪-‬הוא עושה זאת מעולה ומסביר גם‪ .‬זה אומר שיש לו דימויים פנימיים תקינים‪,‬‬
‫הוא יכול להעתיק מהזיכרון‪ .‬נתנו לו גם מטלה של זיהוי אובייקטים‪ .‬הוא לא ממש הצליח לזהות את‬
‫האובייקטים בכלל‪ ,‬ואומר גם שבציור אין שום הגיון (למשל ציור של גזר) בנוסף‪ ,‬ככל שלתמונה יש‬
‫יותר פרטים‪ ,‬יותר קשה לו לזהות אותם‪ .‬במטלה שלישית‪ ,‬הוא צריך לזהות האם האובייקט אמיתי או‬
‫לא‪ .‬כשנותנים לו תמונה שהיא שני חפצים שחיברו יחד למשהו מדומיין‪ ,‬קשה לו יותר להבין‬
‫מהצללית שזו לא תמונה אמיתית‪ ,‬לעומת תמונה מלאה פרטים קטנים (לעומת בריאים‪ ,‬שזה הפוך‬
 ‫אצלם)‪ .‬האם יש לו ייצוג תלת ממדי לאובייקטים? יש על זה ויכוח‪ .‬יש לו יכולת תפיסת גבולות וקווים‪,‬‬
‫הוא מסגול לתפוס חפצים או ללחוץ יד‪ ,‬אבל ההתנהגות מעידה על קושי בלקיחת פרטים חזותיים‬
‫לתוך מכלול‪ .‬לקבץ פרטים קטנים לצורה שלמה‪.‬‬
‫זיהוי פרצופים‪ -‬הוא לא מזהה פרצופים שקרובים אליו‪ ,‬וגם לפעמים את הפרצוף שלו‪ .‬הוא מסתכל על‬
‫פרטים ומסיק‪ .‬שיער ארוך‪ -‬אישה‪.‬‬
‫‪ :SE .2‬סבל משבץ‪ ,‬שפגע במסלול הדורסלי הימני והוונטרלי השמאלי של מערכת הראייה שלו‪ .‬הוא‬
‫מתקשה לזהות את השלם‪ .‬הוא מסתכל על הפרטים הקטנים‪ ,‬ולא מצליח גם לזהות פרצופים‬
‫בעקבות כך‪ .‬בסרטון‪ -‬הוא מצליח לזהות כל ציור בנפרד אך לא את כל הציור כמכלול שלם‪ ,‬כפרצוף‪.‬‬
‫כשאומרים לו שזה פרצוף‪ ,‬הוא מנסה לעשות את החיבור הזה אבל זה קשה לו‪ .‬כשמבקשים ממנו‬
‫להעתיק ציור‪ ,‬הוא מזהה את האלמנטים השונים אך הוא מעתיק הכל כציורים שונים‪ ,‬לחלקים שונים‪,‬‬
‫ולא כציור אחד‪ .‬גם כשמראים לו את אותיות נבון‪ ,‬מאוד קשה לו להתייחס לצורה הגלובלית‪ ,‬הוא‬
‫מתייחס רק לאותיות הקטנות‪ .‬כשהאות הגדולה היא שונה‪ ,‬לוקח לו יותר זמן לזהות אות האותיות‬
‫הקטנות‪ ,‬מאשר אם זה אותה אות בגלובלי ובלוקלי עוד מטלה שנתנו לו לעשות‪ -‬שואלים אותו‪ -‬האם‬
‫המילה שמופיעה לך היא חי או דומם? אם התמונה מתאימה בקטגוריה למילה‪ ,‬זמן התגובה מהיר‬
‫יותר‪ .‬אם אין התאמה (‪ rat‬ותמונה של שולחן) לוקח יותר זמן‪ .‬אנחנו רוצים לראות האם התמונה‬
‫עוזרת לו למילה‪ .‬ואכן אצל ‪ SE‬זה כך‪ ,‬כלומר יש זיהוי של התמונות‪ .‬אחר כך הראו לו חלקים של‬
‫התמונה (נגיד ראש של כלב)‪ ,‬והתוצאות היו דומות‪ .‬כלומר כן יש תפיסה של האובייקט הכללי‪ ,‬פשוט‬
‫כנראה זה לא מגיע בצורה טובה למודעות‪ .‬לבסוף‪ ,‬כשזיהו לו אובייקטים משרדיים בתוך משרד‪ ,‬היה‬
‫לו הרבה יותר קל לזהות אותם‪ ,‬לעומת אובייקטים שלא קשורים לסביבה שלהם (תיון)‪ .‬לסיכום‪ ,‬נראה‬
‫שהבעיה שלו לא באינטגרציה בין החלקים‪ ,‬אלא להביא את האינטגרציה הזו למודעות‪ ,‬שם הבעיה‪.‬‬
‫היה לו שיפור משמעותי במצב לאחר זמן מה‪.‬‬

‫פרוסופאגנוזיה‪ -‬ספציפיות קטגורית‬

‫זהו אחד התחומים הכי נחקרים בתחום הספציפיות הקטגורית‪ .‬הם לא מצליחים לזהות פרצופים ואפילו את‬
‫הפרצוף של עצמם‪ .‬זה קושי ספציפי לפרצופים‪ .‬פרוסופגנוזיה היא אגנוזיה ספציפית לפרצופים‪ .‬הם מזהים‬
‫אנשים על פי ההליכה‪ ,‬הקול‪ ,‬השיער‪ ,‬ועוד‪ .‬כשהם רואים רק את הפרצוף‪ ,‬אז הם לא מצליחים‪ .‬רוב הלוקים‬
‫מזהים אובייקטים בצורה טובה‪ ,‬אך כאלה שלא‪ .‬יש שני סוגים של פרוסופגנוזיה‪:‬‬
‫‪ .1‬פרוסופגנוזיה נרכשת‪ :‬קורית בעקבות פגיעה דו צדדית במסלול הוונטרלי (לפעמים תהיה חד צדדית)‬
‫‪ .2‬פרוסופוגנוזיה התפתחותית‪ :‬לפעמים הם לא יודעים שיש להם את זה‪ ,‬פשוט חושבים שהם לא‬
‫טובים בזיהוי פרצופים‪.‬‬
‫האם מדובר בקושי ספציפי של זיהוי פרצופים‪ ,domain specific -‬או אזור שאחרי על עיבוד שנפגע‪-‬‬
‫‪ .process specific‬אם מדובר בעיבוד שנפגע‪ ,‬נצפה לראות זאת בדברים נוספים‪ ,‬ולא רק בפרצופים‪ .‬יש‬
‫עדויות לשני הדברים‪.‬‬
‫אזורי נזק‪ -‬פרוסופגנוזיה נרכשת‪:‬‬
‫באזור הוונטרלי‪ ,‬מהאונה האוקסיפיטלית לטמפורלית‪ .‬זהי הפגיעה העיקרית‪ .‬אצל רוב הלוקים יש פגיעה‬
‫ספציפית ב‪ ,FFA-‬שהוא "אזור הפרצופים"‪ .‬נקבע שאזור זה הוא ספציפי לעיבוד פרצופים‪ ,‬וזה באמת נחקר‬
‫המון‪ .‬כשאנחנו רואים פרצוף‪ ,‬אנחנו רואים פעילות ב‪ .FFA-‬פרצוף זה משהו מורכב מבחינה ויזואלית‪ ,‬ויש‬
‫כאלו שאומרים שזה אזור להבחנה בתוך קטגוריות‪ ,‬ולא ספציפי רק לפרצופים‪ .‬פשוט אנחנו חשופים כל כך‬
‫הרבה לפרצופים שזה נהיה אזור מומחיות לכך‪ .‬אם נהיה מומחים למכוניות‪ ,‬אולי גם האזור יפעל? ואכן‬
‫איזבל גוטייה טענה שזהו אזור למומחיות בין קטגוריות‪.‬‬

‫האם הבעיה היא בזיהוי או בהעלאה למודעות?‬

‫בודקים עם מוליכות עורית האם האינפורמציה רלוונטית לתגובה שהם לא מדווחים עליה‪ .‬כלומר אם יהיה‬
‫זיהוי‪ ,‬נראה תגובה פיזיולוגית‪ .‬אפשר לעשות זאת גם ב‪ ,EEG-‬בו תהיה תגובה כאשר יש פרצופים שהנבדק‬
‫מכיר‪ .‬למרות שהנבדק אומר שהוא לא מזהה את מי שיש בתמונה‪ ,‬כן רואים הבדלים‪ .‬יש תגובה לזיהוי‬
‫מסוים לעומת אחר‪ .‬יש גם עדויות התנהגותיות‪ -‬בודקים זמני תגובה‪ .‬מבקשים מהם לקרוא מילים‪ .‬אם השם‬
‫מתאים לתמונה יש זמן תגובה מהיר יותר למילים‪ ,‬כלומר יש עדויות לזיהוי שקיים אך הוא לא מגיע למודעות‪.‬‬

‫‪ -FFA‬אזור פרצופים או מומחיות?‬

‫נחזור לאיזבל גוטייה‪ .‬היא לימדה אנשים להתמחות בגירויים חדשים‪ ,‬גירויים שהם די דומים אחד לשני אך יש‬
‫ביניהם שינוים קטנים‪ .‬היא השוותה את הפעילות המוחית למומחים‪ ,‬ולאנשים שפעם ראשונה רואים את‬
 ‫גירויים אלו‪ .‬היא מצאה שאצל נבדקים חדשים‪ ,‬אין פעילות ב‪ ,FFA-‬לעומת אצל נבדקים "מומחים"‪ ,‬יש‬
‫פעילות ב‪ .FFA-‬היא הסיקה כך שזה אזור מומחיות ולא אזור פרצופים‪ .‬גם על זה יש ביקורת‪ .1 :‬הגירויים‬
‫מאוד דומים לפרצופים‪ .2 .‬הפעילות ב‪ FFA-‬היא עדיין לא ברמה גבוהה כפי שיש כשרואים פרצופים‪ .‬זה‬
‫הגיוני מכיוון שאנו הרבה יותר מאומנים בפרצופים בכל מקרה‪ .‬יש עוד מחקרים בנושא‪ .‬למשל‪ ,‬הראו‬
‫לאנשים אובייקטים שהם מומחים בהם‪ .‬למשל‪ ,‬אנשים שמומחים במכונית‪ .‬כשהראו להם מכוניות‪ ,‬הייתה‬
‫התאמה גבוהה באזורים אחרים במוח‪ ,‬ולא ב‪ .FFA-‬כן הייתה קצת פעילות ב‪ ,FFA-‬אבל לא גדולה‪ .‬זאת‬
‫התשובה שלה לניסוי של גוטייה‪ .‬יש הטוענים גם שה‪ FFA-‬מחולק לאזורים‪ ,‬וכל תת‪-‬אזור מתמחה במשהו‬
‫אחר‪ .‬כי כן יש אנשים שנפגע להם ה‪ FFA-‬והם כבר לא יכולים לזהות פרצופים וגם עוד אובייקטים אחרים‪.‬‬

‫האם יש דיסוציאציה כפולה בין זיהוי פרצופים לזיהוי אובייקטים?‬

‫כשמדברים על הדילמה של מה התפקיד של ה‪ ,FFA-‬נאמר שהכי קשה לנו לזהות פרצופים‪ ,‬זה יותר קשה‬
‫מלזהות אובייקטים‪ .‬ולכן‪ ,‬אולי זו פשוט היכולת הראשונה שאנו מאבדים‪.‬‬
‫‪ -CK‬היה לו אגנוזיה חזותית לאובייקטים‪ ,‬אך לא לפרצופים‪ .‬ולכן זה תומך בהשערה שזה יכולות שונות‪ .‬הראו‬
‫לו תמונות של צלליות‪ ,‬שחלקן פרצופים וחלקן דברים אחרים (חיות‪ ,‬ספר‪ ,‬וכו')‪ .‬נבדקי ביקורת הצליחו לזהות‬
‫פרצופים בממוצע ‪ 6.6‬ו‪ CK-‬הצליח לזהות את כל ה‪ .7-‬כששאלו לגבי אובייקטים‪ ,‬הביקורת זיהו בממוצע ‪,7.7‬‬
‫ו‪ CK-‬הצליח לזהות רק ‪( 1‬מתוך ‪ .)9‬כלומר יש הבדל ענק ביכולת שלו לזהות פרצופים ליכולת שלו לזהות‬
‫אובייקטים‪ .‬אחר כך הראו לו תמונת נוף עם המון פרטים‪ ,‬ויש שם המון פרצופים מסתתרים‪ .‬אחרי שמזהים‬
‫אותם‪ ,‬בד"כ מסתכלים וישר רואים אותם‪ CK .‬הצליח לזהות הרבה יותר פרצופים מנבדקי הביקורת‪ .‬וגם הוא‬
‫זיהה אותם הרבה יותר מהר מנבדקי הביקורת‪ .‬כלומר‪ ,‬גם מטלה זו‪ ,‬שהיא קשה לאנשים בריאים‪ ,‬יותר קלה‬
‫לו‪ .‬יש עוד הרבה וריאציות של תמונות כאלו‪ .‬במגש והאוכל‪ CK-‬הצליח לזהות את הפרצוף גם הפוך‪ .‬בתמונת‬
‫הפירות‪ CK -‬זיהה את הרצוף אך לא זיהה את הירקות‪ .‬כשהפכו זאת‪ .‬הוא עדיין ראה פרצוף‪ .‬כלומר‪ ,‬ל‪ CK-‬יש‬
‫ממש תפקוד הפוך מנבדקי ביקורת‪ .‬הביקורת על המחקר של ‪ CK‬זה שזה מקרה יחיד‪ ,‬לא מצאו עוד עדויות‪.‬‬
‫האם נוכל למצוא אנשים בעלי פרוסופגנוזיה אסוציאטיבית טהורה‪ ,‬כלומר שהתפיסה היא בדיוק כמו אנשים‬
‫בריאים‪ ,‬אך הקושי הוא לעשות אסוציאציה בין אובייקט למשמעות‪ ,‬או בין האובייקט לזהות‪ ,‬במקרה של‬
‫פרוסופגנוזיה‪.‬‬
‫‪ -NS‬נפגע ממכונית‪ ,‬בן ‪ ,40‬היה חסר הכרה כמה שבועות ויש לו פגיעה בי לטרלית אחורית טמפורלית‪,‬‬
‫בחיבור בין האונות‪ ,‬ונראה שאזורי הראיה הראשוניים לא נפגעו‪ .‬זה נראה שהתפיסה שלו נורמטיבית‬
‫לחלוטין‪ .‬הוא ביצע משימת העתקה טוב‪ ,‬גם משימת התאמה‪ ,‬רווחים‪ ,‬וכל מיני משימות של תפיסה‬
‫ויזואלית‪ .‬גם היו לו יכולות עיבוד פנים‪ ,‬הצליח להבחין במגדר‪ ,‬גיל‪ ,‬עיניים שונות ועוד‪ .‬אבל‪ ,‬הייתה לו‬
‫פרוסופגנוזיה עמוקה‪ .‬הוא לא הצליח לזהות אף אחד‪ ,‬גם לא את עצמו‪ .‬זה היה נראה מקרה קלאסי‪ .‬אך‪,‬‬
‫כשנתנו לו מטלות רגישות יותר לליקוי תפיסתי‪ ,‬למשל‪ ,‬להתאים פנים לשתי אופציות אחרות‪ ,‬או להתאים‬
‫עיניים‪ .‬קבוצת הביקורת עשתה זאת הרבה יותר טוב ממנו‪ ,‬במיוחד כשנתנו את הפנים בשלמותם‪ .‬זה אומר‬
‫שמשהו בתפיסה שלו בפנים שונה מאיך שאנחנו תופסים פנים או אובייקטים‪ .‬הוא לא מסתכל באותו האופן‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬כנראה שהתפיסה שלו לא לגמרי אותו דבר ולכן זה לא פרוסופאגנוזיה טהורה‪.‬‬
‫‪ -BDO‬פגיעה אוקסיפיטלית‪ .‬היה לו פרוסופגנוזיה וגם אגנוזיה‪.‬‬
‫‪ -AP‬יש לו בדיוק אותה תפיסה כפי של נבדקים בריאים‪ .‬ככל שהקושי של מטלת הפרצופים עולה‪ ,‬יותר‬
‫קשה‪ ,‬גם ל‪ AP-‬וגם לנבדקי הביקורת באופן זהה‪ .‬כלומר יש תפיסה דומה‪.‬‬

‫שיעור ‪ - 7‬פרוסופגנוזיה התפתחותית ועוד קצת הפרעות‬

‫פרוסופגנוזיה התפתחותית‬
‫הגדרה‪ -‬הפרעה נוירו התפתחותית שגורמת לקושי בזיהוי פרצופים‪ ,‬למרות קוגניציה תקינה‪ ,‬ראיה די תקינה‬
‫ויכולת חברתית תקינה‪.‬‬
‫במצבים כאלה אנחנו לא רואים פגיעה מוחית‪ ,‬בניגוד לפרוסופגנוזיה נרכשת‪ .‬כשעושים ‪ MRI‬לא רואים‬
‫משהו מוחי שיכול להסביר את הנזק‪.‬‬
‫פרוסופגנוזיה התפתחותית בהתחלה נחשבה כנדירה‪ ,‬ועם הזמן גילו שיש יותר ויותר אנשים שיש להם‪,‬‬
‫ואפילו לא ידעו זאת (משהו כמו ‪ 2%‬מהאוכלוסייה סה"כ)‪ .‬המון זמן לא יכלו לאתר נבדקים כאלו‪ ,‬כי הם‬
‫הרבה פעמים לא ידעו בעצמם זאת‪ .‬אחד מהחוקרים שקידם הרבה את התחום היה דושן‪ .‬הוא הקים אתר בו‬
‫הוא נתן את האפשרות לאנשים לעבור אבחון ולהשתתף בניסויים‪ .‬וכך התקדם הידע בתחום‪ .‬בזכות עבודתו‬
‫של דושן יכלו לעשות המון מחקרים בנושא‪.‬‬
 ‫הדרכים העיקריות לאבחון נבדקים עם פרוסופגנוזיה התפתחותית‪:‬‬
‫המבחן העיקרי הוא יחסית קשה‪ ,‬במיוחד בהקשר לפרוסופגנוזיה הנרכשת‪ ,‬בו מראים פרצופים של אנשים‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬מדובר על אנשים שחיים כל החיים עם הקושי ולכן הם פיצחו שיטות פיצוי להתמודד איתן‪ ,‬אז המבחנים‬
‫צריכים להיות הרבה יותר מדויקים כדי לזהות את הקושי‪.‬‬
‫‪ .1‬המבחן של בנטון‪ -‬הראה לאנשים פרצוף מסוים‪ ,‬ואז ‪ 6‬אופציות אחרות‪ .‬ביקש להגיד איזה מהפנים‬
‫הם אותם פנים כמו הפרצוף הראשוני‪ .‬הנבדקים לרוב התבקשו לזהות את הפרצוף אך בצד אחר‪/‬‬
‫זווית אחרת של הראש‪ .‬כלומר התצלום לא היה זהה‪ .‬נבדקים בעלי פרוסופגנוזיה לא מסתכלים בצורה‬
‫הוליסטית‪ ,‬ולכן הם למדו לזהות אנשים על פי פרטים קטנים‪ -‬קו שיער‪ ,‬צורת גבה ועוד‪ .‬ואכן‪ ,‬הם יכלו‬
‫להשתמש בו בניסוי‪ .‬נבדקים שאין להם פרוסופגנוזיה התפתחותית היו מסתכלים בצורה הוליסטית‬
‫על הפנים‪ .‬בגלל הבעיה הזו‪ ,‬של הסתכלות על פרטים קטנים‪ ,‬זה חיסרון של המטלה‪.‬‬
‫‪ .2‬מבחן זיכרון הפרצופים של קיימברידג' (‪ -)CFMT‬כאן אין קו שיער‪ ,‬והרבה פחות מאפיינים חיצוניים‬
‫שהנבדק רואה‪ .‬הנבדק רואה פרצוף לזמן קצר‪ ,‬ואז מחליט מבין סדרת פרצופים איזה פרצוף זהה‬
‫לפרצוף הראשוני‪ .‬לפעמים היה רעש על התמונה שהפריע לראות את התמונה (טשטוש‪/‬נקודות)‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬הנבדקים לא יכולים להסתמך על פרטים קטנים‪ ,‬אלא על הייצוג השלם בזיכרון‪ .‬מטלה זו הפכה‬
‫להיות הרבה יותר פופולארית‪ ,‬וגם משתמשים בה כשרוצים לבדוק זיהוי פרצופים אצל נבדקים‬
‫בריאים בהקשרים אחרים‪ ,‬וגם אצל נבדקים שאנו רוצים לראות אם יש להם פרוסופגנוזיה‬
‫התפתחותית‪.‬‬

‫מהי בעצם התופעה הקלינית?‬

‫אחד הדברים העיקריים שרואים‪ ,‬זה שיש להם קושי לזהות פרצופים שהם אמורים לזהות‪ -‬גם אנשים‬
‫מפורסמים וגם מוכרים מהיום יום‪ .‬גם כשמלמדים אותם פרצופים במעבדה‪ ,‬הם מתקשים בלמידת פרצופים‬
‫חדשים‪.‬‬
‫הרבה זמן חשבו שלמרות הקושי‪ ,‬יש דרכים להתמודד עם התופעה‪ ,‬ואכן הם עשו זאת‪ ,‬פשוט הם לא ידעו‬
‫להגדיר זאת‪ .‬הם חשבו שיש להם פשוט זיכרון גרוע לפרצופים‪ .‬יש מחקר איכותני שהצליחו לבנות מתוך‬
‫המאגר של האנשים באתר של דושן‪ ,‬וכל הנבדקים חזרו על סיפורים מאוד מביכים וטראומטיים‪ -‬שלא זיהו‬
‫את ההורים שלהם‪ ,‬עד שהם מדברים‪ .‬ועוד דוגמאות בסגנון הזה‪.‬‬

‫אז האם זהו קושי ספציפי לפרצופים? או קושי של זיהוי פריטים ספציפיים בתוך קטגוריות?‬
‫ישנם כאלו שיש להם פרוסופגנוזיה התפתחותית ויש להם עוד קשיים באבחנות שונות‪ .‬אבל‪ ,‬לחלק אחר של‬
‫הלוקים באמת יש קושי אך ורק בפרצופים‪.‬‬
‫יש כמה ניסויים שנעשו כדי לנסות להבין דיסוציאציה בין היכולת לזהות פרצופים ואובייקטים אחרים‪:‬‬
‫‪ .1‬המקרה של אדוארד‪ -‬זיהוי פרצופים גרוע ביותר‪ ,‬אך כשלימדו אותו את ה‪ greebles-‬לא היה לו שום‬
‫בעיה ללמוד אותם‪ .‬גילו גם שלנבדקים בריאים יותר קשה לזהות פנים הפוכים יותר מאשר פנים‬
‫בזווית רגילה‪ .‬אצל אדוארד לא היה הבדל‪ ,‬היה לו קשה בשני המצבים‪ .‬אך‪ ,‬כאשר מדובר ב‪-‬‬
‫‪ ,greebles‬עקומת הלמידה שלו הייתה זהה לשאר הנבדקים הבריאים‪ .‬גם זמן התגובה שלו בין‬
‫המבדקים היה במקום טוב באמצע‪ .‬כלומר יש הבחנה בין היכולת לזהות תתי קטגוריות בתוך קבוצת‬
‫אובייקטים‪ ,‬לבין הצורה בה זיהה פרצופים‪.‬‬
‫‪ .2‬יש מקרה של חולה עם אגנוזיה התפתחותית‪ ,‬שקשה לו לזהות פרטים בתוך קטגוריות של‬
‫אובייקטים‪ ,‬אך אין לו בעיה לזהות פרצופים‪ .‬כלומר‪ ,‬בדיוק התופעה ההפוכה‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬הצליחו להראות בפרוסופגנוזיה התפתחותית דיסוציאציה בין זיהוי פרצופים לזיהוי אובייקטים‪.‬‬
‫המחשבה היא שהקושי העיקרי לזהות פרצופים זה איזשהו קושי בתפיסה הוליסטית‪ .‬כשאנו תופסים‬
‫פרצופים‪ ,‬אנו עושים את זה בצורה הוליסטית‪ .‬יש כמה מדדים שמראים זאת‪:‬‬
‫‪ .1‬אפקט היפוך הפרצוף‪ :‬הרבה יותר קל לנו לראות פרצופים ישרים‬
‫‪ .2‬אפקט הפרצוף החצוי‪ :‬כששני החצאים הוזזו קצת אחד מהשני‪ ,‬יותר קשה לזהות את הפרצופים‬
‫ולהשוות בין פרצופים‪ ,‬רק לפי החצי העליון‪ ,‬זה קשה יותר כאשר מוסט הצידה‪.‬‬
‫‪ .3‬אפקט החלק והשלם‪ :‬כשמראים לאנשים פרצוף ואז שואלים‪ -‬איזה מהעיניים הללו הם אותם עיניים‪.‬‬
‫ואז מראים פרצופים ושואלים‪ -‬לאיזה פרצוף יש עיניים זהות? יותר קל לעשות את ההתאמה כאשר‬
‫הפרצוף שלם‪( .‬כלומר משווים את הפרצוף עם העיניים‪ ,‬לא לעיניים בלבד‪ ,‬או לפרצוף שלם) כלומר‬
‫יש כאן אפקט של הוליסטיות‪ .‬יותר קל לנו לזהות פנים באופן שלם‪.‬‬
‫אם לוקחים את מדדים אלו ורואים איך נבדקים עם פרוסופגנוזיה התפתחותית מגיבים אליהם‪-‬‬
 ‫‪ .1‬אפקט היפוך‪ :‬הם מראים פחות אפקט‪ ,‬שני המקרים קשים כמעט באותה המידה‪.‬‬
‫‪ .2‬פרצוף חצוי‪ :‬אין עקביות בממצאים‪ .‬יש מחקרים שהראו הבדלים בין בריאים לבעלי פרוסופגנוזיה‬
‫התפתחותית‪ ,‬ויש כאלה שלא‪.‬‬
‫‪ .3‬חלק ושלם‪ :‬יש מעט מחקרים‪ ,‬אך הקצת שיש כן הראו שיש קושי ביכולת ההוליסטית‪ .‬ההסתכלות‬
‫שלהם על הפרטים הקטנים היא הרבה יותר ספציפית‪ .‬לא נראה את אפקט ההוליסטיות‪ ,‬כמו אצל‬
‫נבדקים בריאים‪.‬‬

‫מה הגורם להבדל באפקט ההוליסטיות?‬

‫כדי לבדוק זאת‪ ,‬עשו מחקר‪ -‬הראו לנבדקים את מטלת החלק‪-‬שלם‪ .‬הראו להם פרצוף מטרה‪ ,‬ואז הראו רק‬
‫את הפה או תמונה שלמה ושאלו‪ -‬באיזו מן התמונות יש אותו פה כמו של פרצוף המטרה? לקחו ‪ 38‬נבדקים‬
‫קליניים‪ ,‬וביקשו מהם להתאים כל פעם מאפיין ספציפי‪ -‬פה‪ ,‬עיניים‪ ,‬אף‪ .‬מהאופציות למטרה‪ .‬ממצאים‪:‬‬
‫א‪ .‬יש אפקט הוליסטיות גם לנבדקי ביקורת וגם בעלי פרוסופגנוזיה התפתחותית‪ ,‬גם להם וגם להם יותר קל‬
‫לזהות מהפרצוף השלם‪.‬‬
‫ב‪ .‬בפה‪ -‬יש אותו אפקט הוליסטי‪.‬‬
‫ג‪ .‬באף‪ -‬יש אפקט‪ ,‬לשתי הקבוצות יותר כל בתמונה השלמה‪ .‬ההבדל הזה דומה בין קבוצות הנבדקים‪.‬‬
‫ד‪ .‬עיניים‪ -‬כאן יש הבדל עיקרי בין הקבוצות‪ .‬אצל נבדקי הביקורת יש הבדל גדול בין החלק לשלם‪ ,‬אבל אצל‬
‫נבדקי המחקר אנחנו לא רואים אפקט‪ ,‬בדיוק אותו אחוז הצלחה בין מראים פרצוף שלם או חלקי‪ .‬כלומר‬
‫היכולת של ראיית העיניים בתוך הפנים זה מה שמפריד בין היכולת של בריאים ליכולת של בעלי‬
‫פרוסופגנוזיה התפתחותית‪.‬‬

‫בסיס נוירולוגי‬
‫בגלל שאנו אומרים שזו הפרעה נוירו‪ -‬התפתחותית‪ ,‬אנו עדיין רוצים לראות את הבסיס הנוירולוגי שלה‪.‬‬
‫כשעושים ‪ MRI‬לא רואים אזור שנראה פגוע‪ ,‬אך כשמשתמשים בטכניקות אחרות‪ ,‬מוצאים הבדלים בין מוח‬
‫בריא למוח לוקה בפרוסופגנוזיה‪:‬‬
‫‪ .1‬כשבודקים את העובי של החומר האפור‪ ,‬נוכל להשוות בין האוכלוסיות ואז נוכל לראות שיש כמה‬
‫אזורים שיש פחות חומר אפור אצל האוכלוסייה של הלוקים‪ ,‬לעומת הבריאים‪ .‬חשוב לזכור שמדברים‬
‫פה על קורלציה‪ ,‬יש קשר בין עובי חלק אפור לבין היכולת לזהות פרצופים אך זה לא סיבתיות‪ .‬יכול‬
‫להיות שבגלל שאותם אנשים לא משתמשים ביכולת לזהות פרצופים‪ ,‬האזור פחות מפותח ולכן נראה‬
‫הבדלים‪ .‬כלומר‪ ,‬העובי הקורטיקלי לא השתנה עם ההתפתחות כי הם פחות התנסו‪ .‬כלומר לא נוכל‬
‫לדעת שזו הסיבה ולא התוצאה‪.‬‬
‫‪ .2‬מחקר נוסף‪ -‬בדק את הקישוריות בין אזורים‪ .‬עקבו אחר מולקולות של מים שנעות על האקסונים ועשו‬
‫הדמיה של המסלול העצבי שמגיע מאזור אחד לאחר‪ ,‬בזמן שהנבדקים עושים מטלה‪ .‬באדום‪ -‬נבדקים‬
‫עם פרוסופגנוזיה התפתחותית‪ .‬בכחול‪ -‬ביקורת‪ .‬יש הבדל דרמטי בעובי ובקישוריות של המסלולים‬
‫הללו בין האוכלוסיות‪ .‬המסלול הזה הוא מה‪ FFA-‬לאונה הטמפורלית או הפרונטלית הקדמית‪ .‬זה שני‬
‫מסלולים שאנו יודעים שהם מעורבים בזיהוי פנים‪ .‬הקישוריות שם הרבה יותר נמוכה לעומת‬
‫האוכלוסייה הבריאה‪ .‬גם כאן‪ ,‬לא ניתן להצביע על סיבתיות‪ .‬אולי כדאי לעשות מחקר אורך‪ ,‬שמזהה‬
‫ילדים צעירים עם פרוסופגנוזיה ועוקב אחריהם לאורך השנים‪ ,‬ורואה האם החוסר בקישוריות הייתה‬
‫שם תמיד‪ .‬קשה לזהות ילדים קטנים כאלו‪ ,‬ולכן זה לא נעשה אף פעם‪.‬‬
‫‪ .3‬מחקר של אבידן מ‪ 2014-‬הראה שרוב האזורים שאנו יודעים שהם קשורים בהבעות פנים הראו‬
‫פעילות דומה בין בריאים ללוקים‪ .‬האזור הקריטי‪ ,‬היחידי בו יש ממש הבדל בפעילות‪ ,‬זה באזור הקדמי‬
‫של האונה הטמפורלית‪ .‬באוכלוסייה עם הלקות אין בכלל פעילות‪ ,‬באוכלוסייה הבריאה יש‪ .‬כלומר יש‬
‫דיסוציאציה בין אזורים קריטיים שונים שמעורבים בעיבוד פנים‪.‬‬
‫‪ .4‬לעומת זאת‪ ,‬דושן הראה דווקא שיש פגיעה מאוד נרחבת‪ ,‬באזורים שקשורים בזיהוי פרצופים‪ ,‬ואפילו‬
‫באזורים נוספים‪ ,‬שקשורים בזיהוי פרטים קטנים אחרים וזיהוי בין קטגוריאלי‪ .‬כלומר הראה שיש‬
‫פגיעה הרבה יותר נרחבת בין קטגוריות שונות בקורטקס הויזואלי‪ ,‬ולא רק באזורים של הבעות פנים‪.‬‬

‫הפרעות נוספות הקשורות לזיהוי פרצופים‬

‫תסמונת קפגרס‬
‫מתייחסת לחולה שמשוכנע שהאנשים שאותם הוא מזהה (קרובים אליו)‪ ,‬הם מתחזים‪ .‬כלומר הוא לא‬
‫מרגיש קרוב אליהם‪ ,‬ולכן חושב שהם מתחזים‪ .‬ישנם שני מצבים להתפתחות הפרעה זו‪ .1 :‬רקע‬
‫פסיכיאטרי‪ ,‬דמנטי‪ .2 .‬פגיעה מוחית‪.‬‬
 ‫דוגמא למקרה‪ -‬אדם שהיה מול אשתו ושאל אותה‪" -‬איפה אשתי"? והיא אומרת לו‪" -‬הנה אני"‪ ,‬והוא עונה‬
‫לה‪" -‬מה פתאום"‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא לא נלחץ ממישהי שמתחזה להיות אשתו‪ .‬אלו מצבים שחולים נמצאים מול‬
‫קרוב להם‪ ,‬מזהים שזה הם‪ ,‬ולא מוכנים להודות בעובדה שזה באמת הם‪.‬‬
‫המקרה של ‪ -DS‬מצב בו יש פגיעה בי לטרלית באזור החיבור בין האונה הפרייטלית לפרונטליות בעקבות‬
‫תאונת דרכים‪ .‬הוא לא היה מאמין שאנשים שסביבו הם באמת הם‪ ,‬והיה מתייחס אליהם כמתחזים‪.‬‬
‫כשהנסיין שואל אותו‪" -‬למה אתה חושב שאבא שלך מתחזה"‪ ,‬הוא עונה "הוא נראה כמו אבי‪ ,‬אך זה לא‬
‫הוא"‪ .‬אז החוקר שואל‪" -‬למה שהוא יתחזה להיות אבא שלך?" והוא עונה‪" -‬אולי אבא שלי העסיק אותו כדי‬
‫לשמור עליי"‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא מוצא לעצמו הסברים כדי לסדר את ההיגיון הזה‪.‬‬
‫הסינדרום הזה קורה רק מבחינת הראייה‪ .‬אם הם ידברו עם הקרוב בטלפון‪ ,‬התופעה לא תקרה‪ .‬זה גם לא‬
‫קשור לאמנזיה‪.‬‬

‫אז למה זה בעצם קורה?‬

‫מזהים את הפרצוף‪ ,‬אך לא מזהים אותו כבן אדם שאנו מכירים‪ .‬כשמסתכלים על תוצאות במעבדה‪ -‬הנבדק‬
‫מראה זיהוי הבעת פרצוף בצורה תקינה‪ ,‬הוא זוכר פרצופים‪ ,‬הוא מזהה פרצופים שהוא מכיר‪ .‬אך‪ ,‬כשמודדים‬
‫מוליכות עורית‪ ,‬מבינים שאין שום תגובה לפרצופים‪ .‬אפילו כשמדובר בפרצוף של אמא או אבא‪ .‬כלומר‪ ,‬זה‬
‫הפוך מפרוסופאגנוזיה נרכשת‪ .‬הוא מזהה את הפרצוף‪ ,‬אך לא נראה תגובה בעור‪ ,‬אין תפיסת מוכרות‪.‬‬
‫הנתיבים של המערכת‪ -‬אם משווים לאנשים עם פרוסופגנוזיה‪ ,‬רואים שכאשר חשופים לגירוי של פרצוף‪ ,‬זה‬
‫עובר את כל אזורי העיבוד‪ ,‬ואז יש מסלולים שעוברים לתוך המערכת הלימבית‪ :‬יש את מסלול ה‪,covert-‬‬
‫הסמוי‪ ,‬ואת המסלול ה‪ ,overt-‬ההכרתי‪ .‬אנשים עם פרוסופסגנזיה‪ ,‬המסלול הסמוי כן מגיע למערכת‬
‫הלימבית ולכן נראה עוררות פיזיולוגיות‪ .‬המסלול ההכרתי פגוע‪ ,‬ולכן הם לא יצליחו לזהות את הפרצופים‪.‬‬
‫אצל אנשים עם התסמונת‪ ,‬המסלול הסמוי הוא חסום‪ .‬מסלול זה כנראה נותן את תחושת ההיכרות‪ .‬כאשר‬
‫הוא חסום‪ ,‬והוא לא עובד‪ ,‬לא נהיה מסוגלים לקבל את תחושת המוכרות‪ .‬נראה את הפרצוף אך לא תהיה‬
‫את התחושה שאנו מכירים אותו‪ .‬אז אפשר להסתכל התופעה הזו כהפוכה לפרוסופגנוזיה‪.‬‬

‫תסמונת פרגולי‬
‫אנשים שהם משוכנעים שאחרים הם אותו בן אדם ספציפי‪ ,‬רק בתחפושת‪ .‬בד"כ נובע מפגיעות בצד ימין‪,‬‬
‫הרבה פעמים מגיע יחד עם קשיים במערכת ה‪ .executive-‬התופעה הזאת קורית הרבה פעמים בגלל יותר‬
‫מדי אקטיבציה‪ ,‬וגורמת לנו להרגיש שהאנשים הללו מוכרים לנו‪ .‬מקשרים את ההיכרות הזו לבן אדם‬
‫ספציפי‪ .‬נבדקת‪ -‬האמינה שהיא חברה של כוכב טלוויזיוני‪ ,‬והוא בא לבקר אותה וכל פעם כשהוא בא הוא‬
‫מתחפש לאחרים‪ ,‬ורק היא מסוגלת לזהות אותו‪ .‬תסמונת זו מקושרת לעוד תופעה‪Hyperfamiliarity of -‬‬
‫‪ -)HFF( faces‬אנשים שרואים זרים‪ ,‬והם מרגישים שהם מוכרים להם‪ .‬הם מרגישים זאת כל הזמן עם‬
‫פרצופים חדשים‪ ,‬כשהם ברחוב או באירועים מסוימים‪ .‬הם מתארים ממש שהם אומרים שלום לכל אדם‬
‫ברחוב‪ ,‬כי חושבים שהם מוכרים להם‪ .‬גם התסמונת הזו ויזואלית לחלוטין‪ ,‬ספציפית לפרצופים (הפרצופים‬
‫נראים מוכרים)‪ .‬זה קורה עם פגיעות שמאליות‪ ,‬באונה הטמפורלית‪ ,‬והרבה פעמים אחרי התקפים‬
‫אפילפטיים‪ .‬כלומר מיד אחרי ההתקף יש את התחושה הזו של המוכרות‪.‬‬

‫שיעור ‪ -8‬שפה ואפאזיה‬

‫לשפה יש חשיבות רבה ולכן הפגיעה היא משמעותית‪ .‬הרבה פעמים נפרש פגיעה כזו כמוגבלות שכלית‪.‬‬
‫היום אנו יודעים גם שקושי של בעלי אוטיזם זה לא בשפה אלא בשימוש בתקשורת‪ .‬מאוד קשה לנו לקשר‬
‫אנשים חושבים לחוסר יכולת להשתמש בשפה‪.‬‬

‫אילו הפרעות נוירופסיכולוגיות יש?‬

‫נתחיל מדוגמא‪ -‬שרה סקוטש‪ ,‬קיבלה שבץ בגיל ‪ .18‬הרגישה ניוון בצד ימין בביה"ח ראו שהיה לה חסימה‬
‫בעורק מוחי שנבע מבעיה בלב‪ .‬השבץ גרם לפגיעה ביכולת השפה‪ .‬הקושי העיקר הוא בהפקת השפה‪ .‬היא‬
‫לא משתמשת באותיות קישור ואוצר המילים דל‪ .‬קשה להל לשלוף את המילים‪ ,‬אך היא יודעת מה היא רוצה‬
‫לומר‪ ,‬רק היא לא יודעת איך לומר זאת‪.‬‬

‫אפאזיה‪ -‬הפרעת שפה‪ ,‬נרכשת‪ ,‬בעקבות פגיעה מוחית‪ ,‬בד"כ שמאלית‪ .‬יכולה לפגוע גם בהבעה וגם‬
‫בקליטה ולרוב היא קורית בגלל אירוע מוחי איסכמי‪ ,‬פגיעה בעורק המוחי האמצעי בהמיספרה השמאלית‬
 ‫(‪ .)left middle cerebral artery‬אך יכול לקרות גם בגלל דימום מוחי או פגיעה מוחית טראומטית‬
‫בהמיספרה השפתית‪.‬‬
‫‪ :Slowly progressive aphasia‬ישנם גם מצבים בהם האפאזיה קורית לאט‪ .‬אין סימנים בהתחלה והיא‬
‫מתפתחת לאט לאט‪ ,‬בד"כ בגלל מחלות ניווניות או גידול מוחי‪ ,‬וזה יכול להיות סימן מקדים לכך‪.‬‬
‫‪ :Transient aphasia‬אפאזיה רגעית‪ ,‬בעקבות חסימה של כלי דם‪ ,‬מיגרנה (כסימן מקדים למיגרנה)או‬
‫אפיזודה אפילפטית‪ .‬זו אפאזיה שמגיעה בפתאומיות ונעלמת בפתאומיות‪ .‬המגישה לא הצליחה להוציא את‬
‫המילים ושמה לב לכך‪ .‬חשבו שיש לה שבץ אך גילו שזה היה התקף מיגרנה‪.‬‬

‫אפאזיות בדרך כלל יוצרות פגיעה בכל אופני השפה‪ ,‬וצריך להבדיל בינה לבין‪ .1 :‬בעיה מוטורית‬
‫(דיאטרטריה) ‪ -‬האדם יודע מה הוא רוצה לומר אך לא מצליח להזיז את שרירי הדיבור‪ .2.‬בעיה תפיסתית‪-‬‬
‫חירשות‪ ,‬עיוורון ואף אגנוזיה‪ .3 .‬בעיות חשיבה‪ -‬בעקבות בעיות מוחיות שפוגעות בחשיבה ואז השפה לא‬
‫תצא בצורה טובה‪ .‬למשל‪ ,‬בסכיזופרניה או דמנציה‪ ,‬בה שוכחים מילים‪ ,‬אך לא שוכחים רק לומר‪ ,‬אלא לא‬
‫זוכרים בכלל מה זו המילה הזו‪.‬‬

‫מאפייני האפאזיה‪:‬‬
‫‪ .1‬אנומיה (‪ -)Circumlocution‬תסמין בכל סוגי האפאזיה‪ .‬זהו הקושי בלשיים חפצים מסוימים‪ .‬גם‬
‫בשיום ספונטני וגם בקונפרונטציה‪ -‬כשמבקשים מהם להגיד‪ .‬הנבדקים יתארו את החפץ בכל דרך‪,‬‬
‫מסביב‪ ,‬כדי שיבינו למה מתכוונים‪ .‬זה לעיתים יכול לבוא כתסמונת מבודדת בפני עצמה ואז זה יקרא‬
‫‪ .Anomic aphasia‬אנומיה בשפת הסימנים‪ -‬כשיש לחרשים שפה‪ ,‬הם לא מצליחים לעשות שפת‬
‫סימנים שמבטאות מילים מסוימות‪( .‬הבעיה היא לא מוטורית בידיים)‪ .‬לפעמים אנומיה מתחילה לאט‬
‫לאט ואז מתפתחת לדמנציה‪.‬‬
‫‪ .2‬אגרמטיזם‪ -‬דיבור טלגרפי‪ .‬אנשים עם אפאזיה לא משתמשים במילות יחס או בדקדוק נכון‪.‬‬
‫המשפטים שלהם מכילים מילים מאוד ספציפיות‪ .‬אין משפטים קוהרנטים שמתחברים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש‬
‫להם קושי בהבנת משפטים מורכבים‪ ,‬בעיקר משפטים סבילים‪ .‬הם גם כנראה לא ישתמשו בכאלה‪.‬‬
‫‪ .3‬פרפזיה‪ -‬החלפת מילה אחת באחרת‪ .‬פרפזיה פונולוגית‪ -‬החלפת מילה במילה אחרת שהיא מכילה‬
‫חלק מהפונמות המקוריות‪ ,‬כך שיש דמיון צלילי‪ .‬פרפזיה נאו‪-‬לוגיסטית‪ -‬החלפת מילה במילת ג'יבריש‬
‫לא אמתית‪ .‬והם ישתמשו במילה זו כל פעם לאותה המילה‪ -‬ברווז זה תמיד קמלוד‪ .‬אצל סכיזופרנים‬
‫גם יש תופעה דומה‪ .‬פרפזיה סמנטית‪/‬ורבלית‪ -‬ניתן מילה אחרת שהיא קשורה סמנטית‪ .‬למשל‪,‬‬
‫מרפק זה ברך‪ .‬שלוש זה חמש‪ .‬מילים שהן באותן קטגוריה‪ ,‬אך הן אחרות‪.‬‬

‫אפאזיה‪ -‬חלוקה קלינית‬

‫שתי קטגוריות‪ fluent vs non fluent :‬המחלקות כמה השטף של החולה המילולי הוא טוב‪ .‬האם הדיבור‬
‫הטלגרפי הוא מתקשה‪ ,‬השליפה היא קשה‪ .‬לאחר חלוקה זו‪ ,‬שואלים האם יש הבנה של השפה דבורה‪,‬‬
‫והאם יש יכולת לחזור על מה שאומרים לו‪ 3 .‬השאלות הללו נותנות מידע על סוג האפאזיה‪ ,‬ויוצרות חלוקה‪.‬‬
‫(כל שאלה מתחלקת לכן ולא‪ ,‬וכך ממשיכים ויוצרים ‪ 8‬סוגי אפאזיה לבסוף‪ .‬אפזיה ‪ non fluent‬מתבטאת‬
‫בפגיעות קדמיות יחסית‪ ,‬או באזורים מקשרים בין אזורים קדמיים לאחוריים‪ .‬ה‪ ,fluent-‬בד"כ זו פגיעה‬
‫באזורים אחוריים יותר‪.‬‬

‫אפאזית ברוקה‪ :‬אפזיית ‪ non fluent‬עם הבנה טובה וחזרתיות לא טובה‪ .‬הפגיעה‪ ,‬באזור ברוקה כמובן‪.‬‬
‫מאפייני אפאזיה זו‪:‬‬
‫‪ .1‬שטף ירוד במילים‬
‫‪ .2‬מאמץ הפקתי ניכר‪ .‬בכל מילה החולה מתאמץ איך לומר‪.‬‬
‫‪ .3‬חזרה לקויה אחר מילים‬
‫‪ .4‬אגרמטיזם‬
‫‪ .5‬בעיה בכתיבה‪ ,‬שהיא דומה לבעיה בדיבור‬
‫‪ .6‬הבנה‪ -‬תמיד חשבו שההבנה תקינה אך היום יודעים שזה לא לגמרי נכון‪ .‬עד שנות ה‪ 70-‬חשבו שזו‬
‫בעיית הפקה‪ .‬אך כיום מבינים שיש גם קושי בהבנת תחבירים‪ ,‬במיוחד אלו המנוסחים באופן סביל‪.‬‬
‫קשה להם להבין פעלים סבילים וגם יש סיכוי נמוך שהם ישתמשו בהם‪.‬‬
‫‪ .7‬בעיות בכתיבה‪ -‬כאשר נותנים לנבדקים קומיקס‪ ,‬ומבקשים מהם לכתוב את המהלך האירועים‪ .‬הם‬
‫כותבים משהו כמו‪ -‬גנב ארנק על אישה‪ ,‬זקן תודה אישה‪ ,‬השוטר גנב‪ .‬כלומר רואים את הדיבור‬
 ‫הטלגרפי בכתיבה‪ .‬החולים מביעים רק מילים שקרו‪ ,‬ללא משפטים קוהרנטיים‪ .‬כלומר יש קושי‬
‫בהבעה גם בכתיבה‪.‬‬

‫הקושי העיקרי הוא בהפקת דיבור‪ .‬אך השאלה אם הקושי קיים גם בדיבור הפנימי‪ .‬או‪ ,‬שהדיבור הפנימי תקין‬
‫והקושי הוא בשליפה‪ .‬גבע לקח ‪ 27‬נבדקים‪ ,‬שעברו שבץ‪ ,‬ו‪ 27-‬נבדקי ביקורת‪ .‬נתנו להם מטלות שפתיות‪,‬‬
‫וביניהם מבחן חריזה‪ .‬רצו לבדוק דרך החריזה אם הדיבור הפנימי תקין‪ .‬כלומר‪ ,‬הם לא צריכים להביע את‬
‫החריזה‪ ,‬רק להגיד אם זה חרוז או לא‪ .‬כדי להבין אם המילה חורזת‪ ,‬אנו צריכים להגיד את המילה בלב‪ .‬מצאו‪,‬‬
‫שאחרי פגיעות פרונטליות יש קושי גם בדיבור חיצוני וגם פנימי‪ .‬זה קורה בעיקר ב‪ 2-‬אזורים עיקריים‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬רואים בדוגמא של חוקרת המוח‪ ,‬שהיה לה דיבור פנימי במהלך השבץ‪ .‬היא הצליחה יחסית לסדר את‬
‫החשיבה שלה למרות שינויים בהכרה‪ .‬אך‪ ,‬היא לא הצליחה לדבר‪ .‬יש פגיעה גם בדיבור‪ ,‬גם בהבנה של‬
‫השפה‪.‬‬

‫מה המיקום הנזק באפאזיית ברוקה?‬

‫באזור ברוקה‪ ,‬באזורי ברודמן ‪ .45 ,44‬לפי ההגדרה של ברוקה‪ ,‬זה אזור שאחראי על הפקת השפה‪ .‬אך‪,‬‬
‫ההגדרה האנטומית היא שונה‪ .‬ברוקה הסתכל רק על החלק החיצוני של המוח‪ .‬כשחקרו זאת יותר לעומק‪,‬‬
‫ראו שהאזורים לא בהכרח היו מתאימים‪ .‬הנזק של החולה הראשון היה הרבה יותר רחב של החולה השני‬
‫שאותם חקר ברוקה‪ .‬הפגיעה של האזור הספציפי לא יכולה להסביר את הפגיעה התפקודית כולה‪ .‬נמצא‪ ,‬כי‬
‫במוח הראשון נפגע באזור כללי‪ ,‬הכולל את אזור ברוקה‪ .‬אך‪ ,‬היה גם פגיעה באזור טמפורלי עליון‪ ,‬ופרייטלי‬
‫תחתון (חיבור בין אונות אלו)‪ ,‬וגם היו פגיעות סאב‪-‬קורטיקליות‪ -‬פוטמן‪ ,‬אינסולה ועוד‪ .‬גם החומר הלבן‬
‫באזורים מסוימים נפגעו בחולה הראשון‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬כיום יודעים שפגיעות רק באזור ברוקה יכולים ליצור‬
‫קושי שפתי זמני‪ .‬פגיעות מאסיביות מוחיות יותר‪ ,‬שפוגעות בשפה‪ ,‬קשורות גם לפגיעות באזורים אחרים‪.‬‬
‫החולה השני שנפגע‪ ,‬לא נפגע באזור ברוקה וכך האזורים האחרים יכולים להסביר את הקושי בדיבור‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬מה כן יודעים אחרי שנים של מחקר?‬

‫יש המון אזורים שונים בהמיספרה שמאל שכל אחד מטפל בתפקוד אחר של השפה‪ .‬יש משמעות לפגיעה‬
‫באזור ברוקה‪ ,‬אך יש גם משמעות לפגיעות באזורים אחרים‪ .‬החלוקה לתפקודים היא הרבה יותר נרחבת‬
‫לאורך מרחבי ההמיספרה השמאלית ונקודתית בברוקה וורניקה‪ .‬איך נדע איזה אזור אחראי על איזה תפקוד?‬
‫אפשר לעשות גרייה מוחית מדויקת‪ ,‬גרייה ישירה לקורטקס‪ .‬כאשר הפציינט ער‪ ,‬מגרים על נקודות ורואים‬
‫מה משתנה אצל הנבדק‪ .‬עשו גרייה ל‪ 165-‬נבדקים שאין להם קושי שפתי (ניתוח בגלל סיבה אחרת)‪ ,‬וראו‬
‫שהאזור שגורם להפסקת דיבור‪ ,‬לאנומיה‪ ,‬הוא אזור פרה‪-‬מוטורי ונטרלי(נקודות אדומות במצגת)‪ .‬הוא קרוב‬
‫לחלק התחתון של האזור המוטורי ולאזור ברוקה‪ .‬כשהניחו אלקטרודות על אזור ברוקה‪ ,‬לא הייתה בעיה‬
‫בשפה‪ .‬כלומר‪ ,‬כבר יודעים שאזור ברוקה מעורב ביצירת משפטים‪ ,‬וחיבור‪ ,‬אך לא בהכרח קשור ליכולת שלנו‬
‫להפיק שפה‪.‬‬

‫אפאזיית ורניקה‪:‬‬
‫הבעיה העיקרית היא בעיה של הבנה אודיטורית‪ .‬יש ‪ ,fluent‬אין הבנה טובה‪ ,‬ויש קושי בחזרתיות‪ .‬הפגיעה‬
‫היא באמת באזור ורניקה (בעקרון)‪.‬‬
‫מאפיינים‪:‬‬
‫‪ .1‬קושי סנסורי‪ ,‬קושי של הבנה אודיטוריות‬
‫‪ .2‬אין בעיה של דיבור שוטף‬
‫‪ .3‬דיבור שוטף לא יעיל‪ ,‬יש פרפזיות מרובות‪ ,‬כלומר החלפת מילה במילה‪ .‬גם פונמיות וגם סמנטיות‪.‬‬
‫‪ .4‬ניואלוגיזם‪ -‬המצאת מילים אחרות‬
‫‪ .5‬הפרעה בחזרתיות‪ ,‬קשה לחור על מילים שאחרים אומרים‪.‬‬

‫לפי הסרטון‪ ,‬דיבור שוטף ולא תקוע‪ ,‬אך לא מקדם את השיח‪ .‬יש דברים שנראה כאילו הוא יודע מה אומרים‬
‫בתחילת וסוף שיח‪ ,‬כי זה קבוע‪ .‬אך השאלות באמצע‪ ,‬זה היה נראה כאילו אין שום קשר בין אחד לשני‪ ,‬והוא‬
‫לא מודע שהוא לא מבין אותה‪ .‬אין תסכול‪ ,‬דיכאון‪ ,‬קושי‪ ,‬אלא נראה כשמח‪ ,‬מנהל שיחה שלמה ואין לו מושג‬
‫שאין הגיון במשפטים שלו‪ .‬מדי פעם‪ ,‬כן יש הבנה של המשפטים‪ ,‬שומעים מילה שמוכרת ואז מצליחים‬
‫יחסית לענות באופן הגיוני‪ .‬רואים שיש אינטיליגנציה‪ ,‬יכולים לספור‪ ,‬זוכרים‪.‬‬
 ‫מיקום הנזק באפזיית וורניקה‬
‫באפזיית ורניקה רואים קושי בהבנת השפה כאשר הפגיעה באזור ורניקה עצמו‪ .‬ורניקה נמצא בחלק העליון‬
‫האחורי של האונה הטמפורלית‪ ,‬החלק שגובל באונה הפרייטלית‪ .‬נמצא שאזור זה מעורב בהבנה והתעסקות‬
‫עם פונמות‪ .‬על פי מטא‪-‬אנליזה‪ ,‬אזור וורניקה אחראי על שמיעת פונמות‪ ,‬אך שמיעת מילים שלמות הוא‬
‫אזור אמצעי יותר באונה הטמפורלית‪ ,‬והבנת משפטים וביטויים‪ ,‬זה אזורים הרבה יותר קדמיים‪ .‬כלומר ככל‬
‫שהיחידה השמיעתית ארוכה יותר‪ ,‬ועם יותר משמעות לשונית‪ ,‬כך היא קדמית יותר‪ .‬כלומר פגיעה בורניקה‬
‫קשורה בפגיעה ביחידת קטנות של השפה‪ ,‬וככל שמתרחקים ממנו‪ ,‬זו פגיעה רחבה יותר‪ .‬זה‬

‫אנו כבר רואים שרעיון הלוקליזציה לא ממש עובד כך‪ .‬גם על פי הפגיעה בהבנה וגם על פי הפגיעה ביצירת‬
‫שפה‪.‬‬

‫תסכול ומודעות באפזיה‬

‫אנשים עם אפזיית ברוקה מגיבים בתסכול ודיכאון‪ ,‬ולעיתים מתפרצים בזעם כאשר הם לא מצליחים‪.‬‬
‫באפזיית ורניקה‪ ,‬יש יותר רוגע ואדישות‪ .‬זה נראה כאילו הם לא מודעים לחומרת הנזק‪ .‬אך בגלל שקשה להם‬
‫להבין את האחר‪ ,‬הם לא יודעים מתי הם מצליחים ומתי הם לא‪ .‬מצאו שיטה לנסות לבדוק מה מרגישים‬
‫אנשים בעלי אפזיית ורניקה‪ .‬השתמשו בהזרקת חומר להמיספרות‪ ,‬לכל מיני אזורים שונים‪ .‬אפשר ליצור‬
‫מעין אפאזיה רגעית וזמנית ולהבין לאחר מכן‪ ,‬מה הנבדק הרגיש‪ .‬כשנתנו לנבדק הזרקה כזו‪ ,‬ושאלנו אותם‬
‫בסוף מה הם הרגישו‪ .‬היה נראה שהחולה זוכר בצורה טובה את השיחה שהייתה לו תוך כדי ההרדמה‪ .‬אך‬
‫הניתוח שלו של המצב שהיה לא לגמרי נכון‪ .‬כאשר ביקשו ממנו לספק שמות של חיות‪ ,‬הוא דיבר בצורה‬
‫שוטפת לגמרי אבל כששאלו אותו מה הוא הרגיש‪ ,‬הוא לא זכר שהייתה מטלה כזו‪ .‬נתנו לו גם מטלת שיום‬
‫של תמונות‪ .‬הוא אמר על כך‪ -‬אני זוכר שהראו לי את המחבט אבל היה קשה לי לשיים את זה‪ .‬ידעתי מה אני‬
‫רוצה לומר ולא הייתה לי את המילה הנכונה‪ .‬בהמשך‪ ,‬הוא חזר על משפט למרות שרצה להגיד משהו אחר‪,‬‬
‫אבל הוא לא הצליח להגיש את המשפט שרצה‪ .‬אך‪ ,‬החוקרים אמרו שהשיחה הזו לא הייתה‪ .‬אך‪ ,‬כן ניתן‬
‫לראות שהוא היה מסוגל לחשוב במהלך התהליך‪ ,‬מה מבקשים ממנו‪ .‬השטף של הדיבור היה נשמע לו‬
‫מוטעה אך הוא לא מצליח לשלוט עליו‪ ,‬ולפעמים הוא חושב שהוא אומר דברים לא נכונים אך הוא בכלל לא‬
‫אומר אותם‪ .‬המסקנה היא שיש מודעות כלשהי לכך שהם אומרים דברים שהם לא הגיוניים אבל יש להם‬
‫קושי להסביר עצמם ויש להם קושי להפריד בין מה שהם חושבים שהם אומרים למה שהם באמת אומרים‪.‬‬
‫צריך לקחת בחשבון את זה שזה ניסוי ולאחר מכן שאלו מה היה‪ ,‬כלומר זה לא באותו הרגע‪ .‬אך באופן עקרוני‬
‫זה מראה על מודעות מסוימת לחוסר שליטה בדיבור אך קשה לעשות את ההפרדה בין דיבור פנימי לחיצוני‪.‬‬

‫אפאזיה הולכתית‪ -‬מתאפיינת בשטף טוב‪ ,‬קלט אודיטורי טוב אך חוסר יכולת בחזרתיות‪ .‬הפגיעה היא‬
‫וונטרלית‪ .‬מאפיינים‪:‬‬
‫‪ .1‬קושי בחזרתיות‪ -‬מתאפיין בעיקר כשמבקשים מהנבדק לחזור אחרינו הוא לא מצליח‪.‬‬
‫‪ .2‬דיבור שוטף וקוהרנטי בעל משמעות‬
‫‪ .3‬ההבנה היא תקינה‬
‫‪ .4‬המון פרפרזיות‪ ,‬בעיקר פונמיות‪ .‬הרבה פעמים שולפים מילה שהיא נשמעת כמו מה שהוא רוצה‬
‫לומר‪ ,‬ואומר אותה‪ .‬אך זה לא פוגע בקוהרנטיות‪.‬‬

‫מיקום הפגיעה‪:‬‬
‫הפגיעה בסיבים שמקשרים בין אזור וורניקה לברוקה‪ -‬וסיקולוס מדויק‪ .‬כנראה הוא מה שנפגע‪ .‬כנראה‬
‫נפגעת היכולת להוציא את הקלט‪ ,‬בלי שזה עובר באזור סמנטי‪ .‬בפועל הוסיקולוס הזה לא מגיע עד ברוקה‪,‬‬
‫אך אנחנו מניחים בעצם שהפגיעה היא פגיעה אחרת‪ ,‬אולי חלק מהסיבים כן מסתיימים בברוקה‪ ,‬או באזורים‬
‫סמוכים של שפה‪ .‬אך‪ ,‬עד שאין עדות לפגיעה בסיבים כי הם אמורים להגיע לאזור אחר‪ ,‬אין לנו תאוריה יותר‬
‫טובה‪ .‬לכן‪ ,‬התאוריה הקיימת‪ -‬שהסיבים הללו נפגעים‪.‬‬

‫אפאזיה גלובלית‪ :‬האפאזיה הקשה ביותר שקיימת‪ .‬גם קושי בשטף‪ ,‬גם קושי בהבנה וגם בחזרתיות‪.‬‬
‫מאפיינים‪:‬‬
‫‪ .1‬שילוב של סימפטומי ברוקה וורניקה‪.‬‬
‫‪ .2‬אין הבנה‪ ,‬אין הפקה‪ ,‬אין חזרה‬
‫‪ .3‬ש יכולת "דיבור אוטומטי"‪ -‬שירים‪ ,‬קללות‪ ,‬ספירה ועוד‪.‬‬
 ‫מיקום הפגיעה‪ :‬פגיעה רחבה בשדה שמקבל את הדם והחמצן מהעורק האמצעי‪ .‬כל השדה שמקבל ממנו‬
‫דם וחמצן נפגע‪ .‬זה משתק את היכולת לקיים שיחה עם בן אדם‪ .‬קשה מאוד להתמודד עם אפאזיה זו‪.‬‬

‫אפאזיות טרנס‪-‬קורטיקליות‪:‬‬
‫נשמרת יכולת החזרתיות‪ .‬יש ‪ 3‬סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬אפאזיה מוטורית‪ -‬דומה במאפייניה לברוקה אך כן יכולת חזרתיות‬
‫‪ .2‬אפאזיה סנסורית‪ -‬דומה לוורניקה אך יש חזרתיות‬
‫‪ Mixed .3‬אפאזיה‪ -‬משלבת גם את אפיוני ברוקה וורניקה‪ ,‬נשמרת יכולת חזרתיות‪.‬‬
‫אקולליה‪ -‬הדהוד של מה שאומרים להם‪ ,‬נשמר בכל ‪ 3‬הסוגים‪.‬‬
‫מיקום הפגיעה‪ :‬כנראה ברקמה שמסביב לאזורי השפה‪ ,‬או בחלק המוטורי יותר‪ ,‬של הפקת השפה‪ ,‬או‬
‫מסביב לוורניקה‪ ,‬או גם וגם ואז יש את ה‪ .mixed-‬הסיבים שמקשרים בין וורניקה לברוקה נשארים תקינים‬
‫ולכן יש חזרתיות‪.‬‬

‫‪ :CK‬יש לו אינטונציה תקינה אך אומר מילה אחת ברצף‪ .‬נראה שההבנה שלו תקינה‪ .‬אך לא מסוגל לשלוף‬
‫מילים נכונות‪ .‬השטף הקולי והורבלי הוא כל הזמן עם אותה מילה‪ .‬ניתן להסיק שיש לו אפזיית ברוקה‪ .‬בגלל‬
‫חוסר השטף של הדיבור‪ ,‬כי אין מילים‪ .‬הוא מבין את מה שאומרים לו ולכן זה מתאים לאפאזייה ברוקה‪,‬‬
‫למרות שזו צורה שונה ממה שראינו‪ .‬זה דומה גם לוורניקה מבחינת החוסר תסכול‪ .‬אך התסכול הוא לא‬
‫קריטריון דיאגנוסטי כמובן‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬יש טבלה מסכמת במצגת‪ .‬כשיש וי זה תקין‪ .‬באף אחת מהאפזיות אין שיום תקין‪ .‬חץ למעלה‪-‬‬
‫קשה‪ ,‬אך יותר תקין מפגום‪.‬‬

‫שיעור ‪ -9‬סיום אפאזיה ונוירופסיכולוגיה של הרגש‬

‫שיקום מאפאזיה‬
‫כמה ניתן להחזיק מהיכולות השפתיות אחרי טיפול או תקופה מסוימת‪ .‬כנראה שיש חלון זמנים מוקדם לכך‪.‬‬
‫ככל שנעבוד קרוב יותר לפגיעה עצמה כך יכולת השיקום תהיה טובה יותר‪.‬‬
‫כשנתנו לבעלי אפזיית ברוקה מטלה להשלים מילה‪ ,‬נפגעים עם פגיעות שמאליות מפעילים יותר את האזור‬
‫המקביל לזה שנפגע בימין‪ .‬כלומר ההמיספרה הימנית נכנסת כפיצוי לתפקוד של שמאל‪ .‬כדי לדעת אם זה‬
‫פיצוי יעיל‪ ,‬צריך לראות אם יש קורלציה בין הפעלת האזור לתפקוד‪ ,‬ביצוע מטלה‪ .‬לא מצאו קורלציה כזו‪ .‬אך‬
‫מצאו קורלציה בין האזורים שמסביב לפגיעה עצמה (בשמאל) לבין הביצוע במטלה‪ .‬זה מרמז לנו שהפעילות‬
‫בהמיספרה ימין לא בהכרח עוזרת כפיצוי‪ .‬יכול להיות שיש פעילות יתר בימין כי אין אינהיביציה משמאל‪.‬‬
‫פעילות יתר זו לא מסייעת למשימה‪.‬‬

‫איך אנו יכולים לבדוק באמת אם המיספרה ימין עוזרת או לא במשימה?‬

‫לנסות להפעיל אינהיביציה להמיספרה ימין‪ ,‬ולראות איך זה משפיע על ביצוע המשימות‪.‬‬
‫מחקר ב‪ :2005-‬לקחו נבדקים עם אפאזיות ופגיעות בצד שמאל והפעילו ‪ TMS‬על האזור ההומולוגי בצד ימין‪.‬‬
‫התוצאות הן שיש שיפור במטלות אחרי ה‪ ,TMS-‬גם בביצוע עצמו וגם בזמני התגובה‪ .‬זאת אומרת שהפגיעה‬
‫בשמאל היא לא רק פגיעה באזורים‪ ,‬אלא פגיעה באינהיביציה על ימין‪.‬‬

‫מחקרים ניסו להפעיל תפקודים מוכרים בהמיספרה ימין‪ .‬למשל‪ ,‬שירה ואפאזיה‪ .‬נבדקים עם פגיעות‬
‫שמאליות שמאבדים את יכולת הדיבור‪ ,‬הם עדיין יכולים לשיר‪ ,‬ולזכור שירים טוב‪ ,‬למרות שהם לא מצליחים‬
‫לומר משפט אחד שלם‪ .‬לקחו ‪ 21‬נבדקים ובדקו יכולת הגייה‪ .‬ראו שרוב הנבדקים (‪ )12‬יכלו לשיר‪ .‬חלקם‬
‫עשו טעויות בהברות‪ ,‬וחלקם הצליחו לשיר את המנגינה אבל לא ממש את המילים‪ .‬האם יכולים לרתום את‬
‫יכולת השירה כדי לשפר את יכולת הדיבור? אלברט בנה טכניקה כדי ללמד אנשים את יכולת הדיבור‬
‫באמצעות השירה‪ .‬השיטה נקראת ‪ melodic intonation therapy‬והיא משתמשת בתבנית של‬
‫האינטונציה והכנסת משפטים יעילים לתבנית זו‪ .‬הוא לקח כל מיני מילים שיוצרים ביטויים‪ ,‬והכניס אותם‬
‫למנגינות‪ .‬הוא לימד אותם זאת כביטויים‪ ,‬כמנגינות‪ ,‬לא כמילים בודדות‪ .‬ואז הנבדקים יכלו לשלוף את‬
‫השירה הזו בסיטואציות היום יום‪ .‬הוא לא השתמש בשירים שהם מכירים‪ ,‬אלא המציא‪.‬‬
‫יש מצבים שהתרפיה הזו עובדת‪ ,‬אך הטיפול הזה קם מתוך ההבנה שהפעלת המיספרה ימין תעזור לשקם‬
‫את המיספרה שמאל‪ ,‬וזה באמת עזר לאנשים‪ .‬אך אנו לא בטוחים שהשיפור באמת מפעיל יותר את ימין‪.‬‬
‫אז איך בכל זאת השיטה עובדת?‬
 ‫‪ .1‬צריך לזכור שיש שיקום ספונטני‪ ,‬גם בלי עזרה‬
‫‪ .2‬אנחנו מכריחים אנשים עם אפאזיה ליצור מילים‪ ,‬להפעיל צורה של דיברו‪ ,‬וזה יכול להיות מה שעוזר‬
‫להם‪ ,‬ולאו דווקא השירה‪ .‬זאת אומרת האימון עצמו בלי קשר שזה שירה‪.‬‬
‫‪ .3‬אנחנו מתייחסים אליהם‪ ,‬נותנים להם חיזוק‪ ,‬וזה מוציא אותם מהדיכאון ותומך בהם‪ ,‬ואולי זה פקטור‬
‫רציני בשיפור‪.‬‬
‫לא נעשה מחקר אמפירי חזק להבין בדיוק מה השיפור המוחי כאן‪ .‬מחקרים שנעשו על ה‪ MIT-‬הם רק‬
‫מעדויות של חוקרים‪.‬‬

‫טיפולים נוספים‪:‬‬
‫‪ :Constraint induced therapy for aphasia .1‬שיטה מבוססת אמפירית‪ .‬מדובר על שימוש‬
‫אינטנסיבי בתפקוד הפגוע‪ .‬כלומר ממש להכריח לבצע פעולות שנפגעו‪ -‬לדבר‪ ,‬להזיז יד‪ ,‬ועוד‪ .‬זה‬
‫אימון קשה‪ ,‬ממש כמו ספורט שצריך להפעיל שריר המון פעמים ולאט לאט הוא יתחזק‪ .‬זה נכון גם‬
‫לקשרים נוירולוגיים ופעולות קוגניטיביות‪ .‬מכל המחקרים שנעשו ראו שמה שעבד הכי טוב והגיע‬
‫לאחוזי הצלחה הכי גבוהים זה אימון אינטנסיבי מאוד לתקופת זמן קצרה‪.‬‬

‫נוירופסיכולוגיה של הרגש‪ -‬מבוא‬

‫רגשות זה צורך אנושי עז לאינטראקציות עם אנשים‪ .‬זה חלק אינטגראלי באינטראקציה‪ .‬אנו מסתכלים על‬
‫פנים ורוצים לשאוב מידע על הרגשות מסביבנו‪.‬‬
‫דושן‪ -‬חקר הבעות פנים‪ .‬מצא נבדק שיש לו בעיות בשרירים והוא לא הרגיש כאב‪ ,‬ולכן יכל לעשות עליו‬
‫ניסויים‪ .‬בעזרת מכשיר חשמלי יצר כיווצים בכל מיני נקודות בפנים‪ .‬הוא הראה שע"י הפעלה מלאכותית של‬
‫השרירים בכל מיני נקודות ניתן ליצור הבעות שונות‪ .‬דושן חקר איך יכול להיות שתזוזות קטנות גורמות לכך‬
‫שיבינו מה הוא מרגיש‪ .‬הוא חשב שזה תמוה שבני אדם יכולים להבין הבעות באמצעות רק הזזות של‬
‫שרירים‪ .‬וזה אוניברסאלי‪ .‬הוא טען גם שיכולת זו שייכת רק לבני אדם‪ ,‬ולא לחיות אחרות‪.‬‬
‫דרווין‪ -‬הכיר את מחקריו של דושן‪ ,‬והאמין ברצף בין עולם החי והאדם‪ ,‬ויצא נגד הטענה של דושן שרק בני‬
‫האדם מצליחים לעשות זאת‪ ,‬אך כן אהב את רעיון האוניברסאליות שלו‪ .‬דרווין עשה מחקר אוניברסאליות‪,‬‬
‫שלח שאלון הבעות פנים וזיהוי רגשות בכל העולם (שלח לקולגות שלו במקומות שונים)‪" .‬האם הרמת‬
‫הגבות מביעה הפתעה"? למשל‪ .‬לפי התשובות הזהות בכל רחבי העולם‪ ,‬הוא הצליח להבין שיש משהו‬
‫אוניברסאלי בהבעת רגשות‪ .‬הקהילה הפסיכולוגית לא התרשמה ממצאים אלו ואף אמרו שאנו לא יכולים‬
‫לזהות רגש של אדם רק על פי צפייה בהבעת פנים‪ ,‬נגיד בתמונת סטילס‪ .‬הוא בדק זאת במעבדה‪ .‬הוא צילם‬
‫אנשים בכל מיני רגעים שונים‪ .‬הוא ראה שהבעה של חיוך הייתה הכי נפוצה‪ .‬כשהוא שאל נבדקים אחרים‪-‬‬
‫מה החוויה שהאדם הזה עבר? הרבה לא זיהו שזה היה פחד‪ ,‬גועל‪ ,‬כי היה חיוך‪.‬‬
‫טומקינס‪ -‬האמין בתאוריה של דרווין וניסה להוכיח את אוניברסאליות הבעות הפנים‪ .‬הוא שלח את פול‬
‫אקמן וחוקר נוסף לכל מיני מדינות בעולם‪ ,‬עם תמונות של הבעות פנים ותיאורים של מצב רגשי‪ .‬למשל‪,‬‬
‫אמרו לנבדקים בכפר נידח‪ -‬החבר הזה מאוד שמח‪ .‬אמא שלה מתה והיא עצובה‪ .‬וכו'‪ .‬ואז הראו תמונות‬
‫וצריך להתאים את התמונות לתיאורים המילוליים‪ .‬גם אנשים במקומות נידחים בעולם‪ ,‬מצליחים לעשות‬
‫התאמה נכונה במידה מסוימת‪ .‬כלומר לא כמו בעולם המערבי אך גם יותר מותאם מאשר באופן מקרי‪.‬‬
‫טומקינס הראה שזיהוי הבעות פנים הוא אפשרי מתוך תמונה‪ ,‬וגם יש פה עניין אוניברסאלי‪.‬‬
‫מטא אנליזה (‪ -)2002‬הראה שיש עדות גבוהה לאוניברסאליות בהבעת רגשות‪ ,‬אך יש גם עדות לתרבותיות‪,‬‬
‫לספציפיות של הבעת רגשות‪ .‬כלומר‪ ,‬יש שינויים בין תרבויות‪ .‬השינויים הקטנים הללו נותנים לנו לדייק‬
‫בהבעת הפנים בתוך התרבות שלנו‪.‬‬

‫מה התפקיד של הרגשות שאנו מביעים? אם הבעת רגשות זה עניין אוניברסאלי‪ ,‬אולי זה מולד‪ ,‬אולי יש לה‬
‫פונקציונליות‪ .‬פחד וגועל‪ -‬שני מקרים בהם אנו רוצים להתרחק ממשהו שיש בחוץ‪ .‬כשמשווים את שתי‬
‫הבעות הפנים הללו רואים ששדה הראייה מתרחב בפחד‪ ,‬ומתכווץ בגועל‪ .‬בנוסף‪ ,‬מעברי האוויר גדלים‬
‫ונפתחים בפחד‪ ,‬ונסגרים ונאטמים בגועל‪ .‬כלומר כנראה בגועל יש סגירה מפני העולם החיצוני‪ .‬בפחד‪,‬‬
‫אנחנו מרחיבים את הקלט‪ ,‬את הידע שיש לנו‪ ,‬כדי לקבל רמזים על הדבר המפחיד‪ ,‬על הסכנה‪ .‬כלומר יש‬
‫אדפטיביות של הבעת הרגש‪ .‬דבר זה יכול להתאים את עצמו לתרבות או לאזור שאני נמצאים‪.‬‬

‫עדויות לכך שהבעת רגש היא מולדת‬

‫‪ .1‬אנחנו יודעים להביע רגש בצורה דומה בכל העולם‬
‫‪ .2‬אנחנו יודעים לזהות רגשות‬
 ‫‪ .3‬טוענים שישנם רגשות בסיסיים‪ ,‬שהם והבעתם מולדים‪ .‬רגשות בסיסיים‪ -‬כעס‪ ,‬פחד‪ ,‬עצבות‪ ,‬גועל‪,‬‬
‫הפתעה‪ ,‬שמחה‪.‬‬
‫טרייסי צילמה הבעות פנים של ספורטאיות‪ ,‬גם עיוורות וגם רואות‪ .‬ההבעות פנים של העיוורת ושל רואה הן‬
‫דומות‪ .‬אנו רואים גם שלתינוקות יש יכולת חיקוי מאוד גבוהה‪ ,‬הם מסוגלים לראות הבעת פנים ולחקות‬
‫אותה‪ .‬אלו עדויות לכך שזה מולד‪.‬‬

‫אנטומיה של הבעת רגשות‬

‫יש הבדל בצורה בה המוח שולט בהבעת רגשות ספונטנית‪ ,‬לעומת יזומה‪.‬‬
‫יזומה‪ -‬נשלטת מאזורים קורטיקלים‪ ,‬בעיקר מהאזור המוטורי הראשי‪ ,‬במסלול הפירמידאלי‪.‬‬
‫ספונטניות‪ -‬אזורים תת קורטיקלים‪ .‬למשל החוץ‪-‬קורטקלי המוטורי ואזורים כמו תלמוס ואמיגדלה‪.‬‬
‫יש לנו הוכחות לזה גם מאנשים עם פגיעות בקורטקס המוטורי‪ .‬למשל‪ ,‬חולה שהיה לו גידול בקורטקס‬
‫המוטורי הימני‪ ,‬וביקשו ממנו לחייך‪ /‬או גרמו לו לחייך בצורה ספונטנית‪ .‬כשביקשו ממנו לחייך‪ ,‬ראו שהחיוך‬
‫לא סימטרי בכלל‪ ,‬ויש לו ממש חצי חיוך‪ ,‬לא מצליח ליצור חיוך בצד שמאל (הנשלט מהמיספרה ימין‬
‫הפגועה)‪ .‬כשגורמים לו לחייך בצורה ספונטנית‪ ,‬החיוך הוא סימטרי לגמרי! כלומר יש הבדל מבחינת‬
‫השליטה המוחית בשרירים‪.‬‬
‫יש גם הבדל בין כמה המיספרה ימין שולטת בהבעת רגשות וכמה שמאל שולטת‪Hemispheric .‬‬
‫‪ -specialization of emotion‬המיספרה ימין שולטת ומתווכת את הרגשות‪ .‬ולכן‪ ,‬אם אכן המיספרה ימין‬
‫פעילה יותר‪ ,‬נראה יותר הבעות רגשות בצד השמאלי של הפנים‪ .‬בדקו זאת בשנת ‪ ,2000‬הראו לנבדקים‬
‫גירויים ובתוכם גירויים שהופיעו למעט מאוד זמן‪ -‬שמחים או כועסים‪ .‬בדק את פעילות השרירים כתגובה‬
‫לגירויים הללו‪ .‬המטרה היא שהנבדקים לא יבינו בצורה מודעת שהם רואים את הגירויים המעוררים רגשות‪.‬‬
‫החוקר בדק שני שרירים‪ -‬השריר הזיגומטי‪ ,‬המעורב בתנועות של הפה והחניכיים‪ ,‬ושולט על החיוך‪ ,‬ובדק‬
‫את השריר השולט על העיניים‪ -‬קורוגטורי‪ ,‬ומעורב מאוד בהבעת כעס‪ .‬בדק אותם בשני הצדדים בנפרד‪.‬‬
‫במצבי שמחה‪ ,‬יש פעולה גדולה יותר בצד השמאלי של הפרצוף‪ ,‬מאשר ימין‪ ,‬וגם בכעס יש יותר פעילות בצד‬
‫השמאלי של הפרצוף‪ .‬זה הבדלי משמעותי לתגובה של השרירים בפרצוף ותומך בגישה של המיספרה ימין‪.‬‬

‫מידע מנפגעים עם פגיעות‬

‫לנבדקים שעברו שבץ יש קושי בזיהוי הבעות פנים‪ .‬הקושי משתנה בהתאם לאזור הפגוע‪ .‬גילו מ‪108-‬‬
‫נבדקים‪ ,‬שככל שהנזק קרוב יותר לקורטקס הסנסורי המיספרה ימין‪ ,‬כך יש פחות יכולת להביע רגשות‪ .‬הוא‬
‫גם ראה שזה לא קשור לגודל הפגיעה‪ ,‬אלא למיקומה‪ .‬כלומר נבדק עם פגיעה רחבה אך פרונטלית יותר‪,‬‬
‫הייתה לו פחות בעיה להביא רגשות מאשר נבדקים עם פגיעה קטנה בקורטקס הסנסורי‪.‬‬

‫נוירוני המראה‬
‫אנו מבינים מהם שיש קשר בין הבנת רגש מסוים לבין הבעתו‪ .‬יש סינדרום שנקרא‪,mobius syndrome -‬‬
‫שמונע מאנשים להביע רגשות‪ .‬תסמונת גורמת לחוסר התפתחות של שני עצבים קרניאליים‪ -‬השישי‪,‬‬
‫שאחראי על הבעות העיניים‪ ,‬והשמיני שאחראי על שאר הבעות הפנים‪ .‬הילדים הללו כל החיים לא יוכלו‬
‫לעשות הבעת פנים אחרת‪ .‬עושים לפעמים ניתוחים מחברים עצב ללסת ואז הלוקים יוכלו לחייך בכוח‪ .‬אך‬
‫האם הם מבינים רגשות טוב? בדקו ‪ 3‬נבדקים כאלו‪ ,‬והוא ראה שמבחינה אודיטורית‪ ,‬לא הייתה להם בעיה‬
‫לזהות רגשות‪ ,‬אך מבחינת הבעות פנים הם עשו הרבה טעויות‪ .‬כלומר יש קשר בין הבעת פנים והבנתם‪.‬‬
‫ניסוי נוסף שנעשה‪ ,‬גדול יותר‪ ,‬בו הייתה מטלה של קטגוריזציה בהבעת רגשות‪ .‬כאן לא נמצא הבדל בין‬
‫קבוצת הלוקים לקבוצת הביקורת‪ ,‬אך עדיין יש בעיה עם זה כי צריך לשים לב שזה מבוגרים‪ ,‬והייתה להם‬
‫הזדמנות ללמוד‪ ,‬להשתפר‪ ,‬ולארגן מחדש את המערכת‪ .‬אז קשה לדעת את בסיס הסינדרום‪.‬‬
‫סינדרום נוסף (‪ :)PBA‬אנשים שמבטאים רגשות בצורה לא פרופורציונלית למה שהם חווים בפנים‪ .‬תוקפים‬
‫אותם התקפי צחוק חזק‪ ,‬או בכי בלתי נשלט‪ .‬זה לא עצב בלתי נשלט‪ ,‬אלא רק ההבעה היא מוגזמת‪ ,‬לא‬
‫מותאמת לתחושה‪ .‬יש ויכוח בין החוקרים מה גורם לכך‪ .‬חלק מהחוקרים אומרים שהקשר בין הצרבלום בין‬
‫אזורים קורטיקלים עליונים‪ ,‬קשר שאמור לעשות אינהיביציה להבעת הרגש נפגע‪ .‬אינהיביציה זו נפגעה ולכן‬
‫יש פיצוץ של הבעה‪ .‬זה בעיקר צחוק או בכי בלתי נשלט‪ .‬אנחנו יודעים גם שניתן לעורר צחוק ע"י גרייה‬
‫חשמלית‪ .‬יש אזור מסוים ב‪ gyrus-‬העליון של האונה הפרונטלית שגורם לצחוק‪ .‬הצחוק מלווה בתחושה של‬
‫שמחה ושל גיחוך והרמת רוח‪ .‬למרות שזה לא נבע משום גירוי אמתי‪ .‬כששואלים את המטופל למה הוא‬
‫צחק‪ -‬הוא ימצא רמז מסביב שמצדיק את הצחוק‪.‬‬
 ‫מה התפקיד של רגשות‬
‫לא סתם רגשות קיימים ולא סתם אנו מביעים אותם‪ .‬אנו לא נולדים עם פחד‪ ,‬אלא לומדים זאת‪ .‬הרגשות‬
‫עוזרים לנו להסתגל לסביבה‪ .‬אם נראה נחש בהתחלה לא נדע שזה מסוכן‪ ,‬אחרי כמה פעמים‪ ,‬או אחרי‬
‫שנשמע עליו דברים‪ ,‬נדע שהוא מסוכן‪ .‬ואז‪ ,‬כאשר נראה אותו‪ ,‬הראייה מגיעה לתלמוס‪ ,‬משם לקורטקס‬
‫הוויזואלי הראשוני‪ ,‬ומשם גם זה יגיע לאמיגדלה שתעורר את רגש הפחד וזה יגרור תגובה‪ .‬הבעיה שזה לוקח‬
‫המון זמן‪ -‬להסתכל על גירוי‪ ,‬להבין אם הוא מסוכן‪ ,‬ואז לפעול‪ .‬לכן‪ ,‬יש מנגנון שאנו רואים משהו שאנו יודעים‬
‫שהוא מסוכן‪ ,‬המידע יעבור מהתלמוס ישירות לאמיגדלה ואז תגיע תגובה‪ ,‬המידע לא עובר דרך הקורטקס‪.‬‬
‫יש קשר אוטומטי בין התלמוס לאמיגדלה‪ .‬יש עדויות לכך שהאמיגדלה משחקת תפקיד בהבנת פחד‪ .‬אנחנו‬
‫יודעים גם שזה נלמד ולא מולד‪ .‬כאשר עושים ניסויים ומלמדים חיות לפחד‪ ,‬אנו מעוררים תגובה בין שני‬
‫גירויים שביחד מעוררים את הפחד‪ .‬אצל חולדות‪ ,‬כאשר משמיעים צליל ונותנים שוק חשמלי‪ ,‬המידע של‬
‫הצליל מגיע לחלק האודיטורי של התלמוס ומשם לקורטקס האודיטורי ומשם לגרעין לטרלי באמיגדלה‪.‬‬
‫המידע של השוק החשמלי מגיע לחלק הסנסורי של התלמוס‪ ,‬לקורטקס הסנסורי ומשם לגרעין לטרלי של‬
‫האמיגדלה‪ ,‬שעושה את האינטגרציה בין הצליל לתחושת הכאב‪ ,‬ואז המידע עובר יחד לגרעין המרכזי של‬
‫האמיגדלה שמעורר את תגובת הפחד‪ .‬עם הזמן‪ ,‬אם נעורר אחד מהם‪ ,‬תיווצר תגובת פחד‪.‬‬
‫זה תהליך שצריך לבנות‪ ,‬כלומר יש לנו תגובות רגשיות כחלק אדפטיבי‪ ,‬והסביבה שלנו משתנה‪ .‬כאשר יש‬
‫פגיעה באמיגדלה‪ ,‬לא נוצרת תגובת פחד (אצל עכברים)‪.‬‬
‫‪ :Kluver-bucy syndrome‬כשיש לקופים פגיעה באונה הטמפורלית המדיאלית (חלק אמצעי שלה)‪ ,‬שבה‬
‫האמיגדלה‪ ,‬נוצרת תופעה בה הקופים לא מפחדים‪ ,‬זה עושה להם גם אגנוזיות‪ .‬אחרי ‪ 2-3‬חודשים התופעה‬
‫בד"כ נעלמת‪.‬‬
‫אצל בני אדם‪ ,‬הפגיעה לא מעוררת אותה תופעה‪ ,‬ולכן המנגנון עדיין לא ברור‪ .‬כדי שהפגיעה תעבוד אצל‬
‫בני אדם‪ ,‬הפגיעה צריכה להיות רחבה יותר ולהיות בי‪-‬לטרלית‪ ,‬כדי שיוצר מצב של חוסר פחד‪ .‬כלומר אולי‬
‫לא רק האמיגדלה אחראית על תחושת הפחד‪ .‬יש המון מחקרים בנושא‪.‬‬
‫‪ :Urbach-wiethe disease‬תופעה גנטית נדירה‪ ,‬הגורמת לעיבוי עור מסביב ל‪ ,mucosa-‬כלומר נהיה‬
‫מינרל מסביב לאמיגדלה וחונק והורג את הנוירונים שם‪ :SM .‬יש לה שני חורים במקום האמיגדלה‪ ,‬אצלה זה‬
‫בי‪-‬לטרלי ולכן חקרו עליה רבות‪ .‬נתנו ולה בהתחלה ניסוי בזיהוי הבעות‪ .‬ביחס לביקורת‪ ,‬יש ירידה בתפקוד‪,‬‬
‫בעיקר בקטגוריית פחד‪ .‬זה היה סט פרצופים קל לזיהוי‪ .‬כלומר‪ ,‬יש קטגוריה אחת שהיא הרבה פחות‬
‫מוצלחת משאר הקטגוריות (גם באחרות היא לא הייתה טובה)‪.‬‬
‫אנו מקבלים המון מידע מהבעות פנים‪ ,‬וניתן להשתמש בטכניקה בה מראים חלק מהפרצוף כדי להבין איזה‬
‫מידע בפנים הכי עוזר לנו (עיניים‪ ,‬או פה וכו')‪ .‬עשו את הניסוי עם ‪ ,SM‬וראו שקבוצת הביקורת התייחסה‬
‫בעיקר לעיניים‪ ,‬וקצת על הפה‪ SM .‬לא הסתכלה על שום חלק בצורה עקבית‪ ,‬והיא טעתה המון פעמים‪.‬‬
‫כאשר היא צדקה‪ ,‬זה לא בגלל חלק אחד בפנים‪ ,‬כל פעם משהו אחר עזר לה‪ .‬אם מפרידים את הפחד‬
‫משמחה‪ -‬בפחד‪ ,‬קבוצת הביקורת נעזרה המון פעמים בעיניים‪ ,‬ובשמחה‪ ,‬בפה וגם העיניים‪ -SM .‬בפחד‪ ,‬לא‬
‫נעזרה בשום חלק‪ ,‬שמחה היא זיהתה ע"י הפה‪.‬‬
‫עוד דרך לדעת זה ע"י עוקב עיניים‪ .‬בביקורת‪ ,‬רואים שהם הסתכלו על העיניים והפה‪ ,‬עברה על המשולש‬
‫הזה‪ SM .‬הסתכלה בעיקר על האף‪ .‬זה התמקדות לא טיפוסית‪ .‬כשאמרו לה‪ -‬תסתכלי על העיניים‪ ,‬היא‬
‫זיהתה יותר טוב‪ .‬אך‪ ,‬זה לא נשאר‪ ,‬היא לא זכרה את ההבעות לאחר מכן‪ ,‬בניסיון הבא כשלא אמרו לה‬
‫להסתכל על העיניים‪.‬‬

‫אז האם זה קושי ברגש או קושי במטלה?‬

‫בשנת ‪ ,2000‬פורסם מחקר שניסה להראות הבדל בין תגובות של פחד ואחרות באמיגדלה‪ .‬לקחו ‪ 63‬נבדקים‬
‫עם פגיעות מוחיות לא באמיגדלה‪ 8 ,‬נבדקי ביקורת‪ .‬הם הראו שאין הבדל בין שמחה והפתעה‪ ,‬נהיה קצת‬
‫יותר הבדל בעצב וגועל‪ .‬פחד היה קשה לכל הנבדקים‪ ,‬גם לביקורת‪ .‬הפער יותר גדל עם הנבדקים עם‬
‫פגיעות מוחיות‪ .‬מכאן ניתן להסיק שהפחד היא מטלה קשה יותר‪ .‬יכול להיות שהקושי הוא לא ספציפי‬
‫לאמיגדלה‪ ,‬אלא זו פשוט מטלה קשה‪.‬‬

‫בשנת ‪ ,2003‬לקחו ‪ 10‬פציינטים על מחלת ‪ ,Urbach-wiethe‬ונתן להם לעשות דירוג של פחד בכל מיני‬
‫פרצופים‪ .‬הם היו צריכים לזהות גם את העוצמה וגם מהו הרגש‪ .‬כאן‪ ,‬לא היה קושי בזיהוי פחד‪ ,‬אלא בזיהוי‬
‫כעס‪ .‬זה עוד עדות לכך שהאמיגדלה לא בהכרח מפריעה לפחד‪.‬‬

‫יש עוד המון עדויות לכך שהאמיגדלה אינה ספציפית לפחד‪.‬‬

 ‫ניסוי על מוחצנים‪ -‬בדקו מתי הם מפעילים את האמיגדלה כשהראו פרצופים של פחד ושמחה‪ .‬ראו‬
‫שהאמיגדלה מאוד מופעלת כשהם רואים חיוכים‪ .‬כלומר‪ ,‬אצל מוחצנים‪ ,‬החיוך הוא גירוי מאוד רלוונטי‬
‫בשבילם מאשר הבעת פנים של פחד‪ .‬יכול להיות שהיא לא מיועדת לפחד‪ ,‬אלא להתייחסות שלנו לרגש‬
‫משמעותי‪ .‬גם במרחק טבעי שאנשים תופסים אחד מהשני רואים זאת‪ .‬אנשים עם פגיעות באמיגדלה‬
‫עומדים הרבה יותר קרוב מהמרחק הנורמלי‪ .‬כלומר התפיסה החברתית של אי נוחות היא שונה אצלם‪ ,‬הם‬
‫פחות מרגישים זאת‪ .‬אולי משהו בתפקיד האמיגדלה נועד לכוון אותנו מבחינה חברתית לתחושה נעימה‪.‬‬

‫לקחו את ‪ SM‬וניסו לעורר בה פחד בכל מיני דרכים‪ .‬הם לא הצליחו לעורר בה פחד בשום דרך‪ .‬המסקנה היא‬
‫שהאמיגדלה משחקת תפקיד מאוד חשוב בלעורר את הטריגר של הפחד‪ .‬אותו חוקר עשה עוד ניסוי‪ -‬הכניס‬
‫נבדקים לחדר ונתן להם לנשום אוויר לא טוב‪ .‬אנשים במצב כזה מרגישים חנק וזה מעורר פאניקה‪ .‬כאן‪,‬‬
‫התעורר גם אצל ‪ SM‬התקף פאניקה‪ .‬יכול להיות שיש הבחנה בין גירוי פחד פנימי‪ ,‬לבין חווית פחד חיצוני‪,‬‬
‫אך היכולת להרגיש את הפחד כן קיימת אצלה‪ ,‬פשוט זה לא מתעורר הרבה‬

‫המון מחקרים חקרו את האמיגדלה‪ ,‬ויש ממצאים סותרים בכל מיני תחומים‪ .‬המסקנה הכללית היא שאין לנו‬
‫עדיין מספיק מידע‪.‬‬

‫שיעור ‪ -10‬סיום נושא הרגש והתחלת קשב והזנחת צד‬

‫גועל‪ -‬רגש שהוא ממש חוויה שמיוצג באיברים הפנימיים‪ .‬מעורר בנו משהו אפילו חייתי‪ .‬רוזין טען שיש‬
‫קטגוריות שונות של גועל‪ ,‬והוא בנה סולם לבניית הקטגוריות‪ .‬הנבדקים עונים כמה הם מסכימים עם כל מיני‬
‫קטגוריות‪ .‬למשל‪ ,‬אף פעם לא נגעתי בשירותים ציבוריים‪ .‬בדק רמות שונות‪ ,‬למשל לגעת‪ ,‬או להכניס דברים‬
‫לגוף‪ ,‬או רק לראות את הגועל‪ .‬האם זה סכנה מידית‪ ,‬כלומר כמה היבטים‪.‬‬

‫אנשים עם פגיעה ביכולת זיהוי רגשות‬

‫נבדק (‪ )NK‬עם פגיעה באינסולה ועוד אזורים‪ -‬היה לו קושי לזהות רגשות‪ ,‬בצורה ויזואלית (תמונות)‪ :‬הראה‬
‫את הפרצופים של אקמן‪ .‬גברים ונשים לבנים וסטנדרטים‪ ,‬דומים אחד לשני‪ .‬וסט פרצופים נוסף‪ ,‬מגוון יותר‪.‬‬
‫הרגש היחידי שהיה הבדל היחידי בין הנבדק לקבוצת הביקורת זה גועל‪.‬‬
‫ובצורה אודיטורית (משמיע צלילים מסוימים)‪ :‬צלילים לא ורבליים המביעים רגש‪ .‬גם כאן רואים הבדל רק‬
‫בגועל‪.‬‬
‫כלומר הפגיעה היא גם בפורמט ויזואלי וגם אודיטורי‪.‬‬
‫הוא גם בדק ‪ 3‬רגשות נוספים שליליים ע"י שאלון ששואל כמה אתה מרגיש אותם בסיטואציות שונות‪.‬‬
‫בקטגוריות של גועל הוא הפריד בין גועל מחיות‪ ,‬מין‪ ,‬אוכל‪ ,‬איברי גוף‪ ,‬היגיינה ועוד‪ .‬ככל שהציון נמוך יותר‪-‬‬
‫פחות מרגיש את תחושת הגועל‪ .‬יש כמה קטגוריות שזה לגמרי על ‪ 0‬אצל הנבדק! באופן כללי יש הבדל בין‬
‫תגובתו של הנבדק מאשר הביקורת‪ .‬כלומר‪ ,‬הקושי הוא גם בזיהוי וגם בחוייה‪ .‬כנראה שיש כאן מערכת‬
‫מוחית משותפת לחוויה ולזיהוי של תחושת הגועל‪ .‬צריך לקחת בחשבון שההסקה לגבי האזור (אינסולה‬
‫וגנגליונים קרובים) היא בעייתית כי זה רק תיאור מקרה‪.‬‬

‫הנטינגטון‪ -‬מחלה קשה המובילה לבעיות קוגניטיביות ורגשיות‪ ,‬תנועה מוטורית בלתי נשלטת‪ .‬זו מחלה‬
‫קשה עם התדרדרות מסיבית‪ ,‬יש כמה תרופות שעוזרות להתמודד עם הסימפטומים אבל אין פתרון‪.‬‬
‫מתפרצת בד"כ בגילאי ‪ 30-50-‬והתוחלת שלה היא בין ‪ 15-20‬שנה‪.‬‬
‫רואים בסרטון את התנועות הבלתי פוסקות של האמא (חולה ‪ 4‬שנים במחלה)‪.‬‬
‫המחלה היא גנטית דומיננטית‪ -‬מספיק הורה אחד שמעביר את הגן‪ .‬זה רצף גנטי שאחראי על ייצור של‬
‫חלבון‪ .‬באופן רגיל הרצף בכפולות של ‪ . 10‬במקרים שהגן משתכפל מ‪ 36-‬ומעלה‪ ,‬נראה את ההתפרצות‪.‬‬
‫אנשים שיש להם שכפול של ‪ ,36-39‬לוא דווקא תפרוץ המחלה‪ ,‬אך ב‪ 40-‬ומעלה כמעט תמיד פורצת‬
‫המחלה‪ .‬החלבון שנוצר מהרצף הארוך‪ ,‬הוא גם כן ארוך מדי‪ .‬הגוף מפרק את החלבון‪ ,‬אך החלקים שלו‬
‫שנשארים הם מצטברים ורעילים לנוירונים‪ ,‬והורסים אותם‪ .‬המחלה נפוצה למוצא אירופאי‪.‬‬

‫סימפטומים‪:‬‬
‫‪ .1‬פורצת בגילאי ‪30-50‬‬
‫‪ .2‬תנועות בלתי נשלטות‬
‫‪ .3‬ירידה קוגניטיבית‬
‫‪ .4‬שינויים באישיות‪ ,‬במצב הרוח‪ ,‬דיכאון‪ ,‬התפרצויות כעס‪.‬‬
 ‫‪ .5‬אצל נשאים בלבד‪ ,‬עוד לפני התסמינים‪ ,‬רואים אצלם קושי בזיהוי הבעות פנים‪.‬‬
‫מחקר על זיהוי הבעות פנים‪ -‬יש להם זיהוי טוב של שמחה‪ ,‬בהפתעה גם‪ ,‬בפחד יש קצת ירידה ביכולת‬
‫הזיהוי‪ ,‬וירידה מאוד דרמטית בגועל! בגלל שהמחלה מחמירה עם הזמן‪ ,‬בדקו את חולים אלו שוב לאחר‬
‫חודשים‪ .‬נקודות החולשה בזיהוי הלכו והתחזקו‪.‬‬
‫קר נוסף‪ -‬עם ‪ 20‬חולים‪ 20 ,‬נשאים שלא פיתחו את המחלה וביקורת‪ .‬גם אצלם יש הבדל משמעותי בזיהוי‬
‫בין הקבוצות‪ .‬בעיקר ברגשות השליליים‪ -‬פחד‪ ,‬גועל‪ ,‬כעס ועוד‪.‬‬
‫האם אפשר לומר שהקושי הוא ספציפי לאינסולה? נראה שלא‪ ,‬מכיוון שיש כמה רגשות שונים שצריך‬
‫לזהות‪.‬‬
‫*הבעיה היא שמחקרים אלו הם עם קבוצות קטנות‪ .‬לכן עשו מחקר גדול של ‪ 475‬חולים בדרגות שונות של‬
‫המחלה שלהם‪ .‬הוא נתן להם מטלות זיהוי פנים‪ ,‬עם פרצופי אקמן הסטריאוטיפיים‪ ,‬והם היו צריכים להגיד‬
‫איזה רגש מופיע‪ .‬ההבדל לא היה ספציפית על גועל‪ ,‬אלא גם בכעס‪ ,‬פח‪ ,‬עצב‪ .‬היום פחות מתייחסים‬
‫להנטינגטון כמקושר לאזור ספציפי במוח‪ ,‬וגם פחות מתייחסים לאינסולה כאזור ריח‪.‬‬

‫האם באמת אפשר לקשר רגשות לאזורים?‬

‫עשו מטא‪-‬אנליזה של המון מחקרים בהם ניסו לקשר אזורים לרגשות‪ .‬אם נמצא תמיכה ללוקליזציה‪ ,‬נצפה‬
‫למצוא ממצא עקבי‪ -‬כלומר בכל הפעלה רגשית נראה הפעלה באותו אזור‪ .‬ורק רגש אחד יפעיל את אותו‬
‫האזור‪ .‬אם נמצא תמיכה בתפיסה קוגניטיבית רחבה‪ -‬נראה אזורים שפועלים בקטגוריות רגשיות‪ -‬תפיסה‪,‬‬
‫זיהוי‪ ,‬או חוויה לדוגמא‪ .‬למשל אזור במוח שאחראי על תחושת חווית הרגשות‪ .‬במטא אנליזה מצאו שיש‬
‫אזורים ספציפיים לתפעול של רגשות מסוימים‪ .‬אך‪ ,‬אותם אזורים פעלו כל הזמן עם הרגשות‪ .‬לגבי תפיסה‬
‫של רגש‪ -‬יש אזורים שפעלו במטלות של תפיסת רגשות‪ .‬בעיקר אזורים טמפורליים ופרה‪ -‬פרונטליים‪ .‬יש‬
‫אזורים שקשורים לקשב לרגשות‪ .‬כלומר פעולה מסוימת מפעילה אזורים מסוימים‪ .‬הממצאים מעידים על‬
‫תפקודים קוגניטיבים שונים‪ ,‬ולא על לוקליזציה‪.‬‬

‫תפיסה רגשית עם אגנוזיה ויזואלית‬

‫‪ -LG‬אדם בן ‪ 26‬כשהתחיל את המחקר‪ ,‬יש לו אגנוזיה ויזואלית התפתחותית‪ .‬יש הרבה דברים שלא נפגעו‪,‬‬
‫כמו תפיסה של צבעים‪ ,‬היה לו קושי עמוק בזיהוי אובייקטים‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא לא הצליח לזהות פרצופים‪ .‬כשעשו‬
‫‪ MRI‬לא ראו פגיעה‪ ,‬שזה מאפיין הפרעות התפתחותיות‪.‬‬
‫מחקר‪ -‬שיום‪ ,‬הוא הצליח בזה טוב‪ .‬זיהוי חלקי אובייקטים‪ -‬לא הצליח‪ .‬תמונה על תמונה‪ -‬לא הצליח‪ .‬השלמת‬
‫תמונה מוסתרת‪ -‬לא היה טוב בזה גם‪.‬‬
‫מחקר נוסף‪ -‬תפיסת פנים‪ .‬היה לא טוב בזה‪ .‬גם לא הצליח לזהות בני משפחה כאשר העלימו את קו השיער‪.‬‬
‫חקר נוסף‪ -‬איך הוא בזיהוי רגשות‪ .‬הם הוא לא מצליח לזהות פרצופים‪ ,‬האם יוכל לזהות הבעת רגש‪.‬‬
‫כשהראו לו פרצוף של גועל הוא אמר עצב‪/‬כעס‪/‬גועל‪ .‬פרצוף של כעס‪ -‬גם אמר כל מיני דברים‪ ,‬וגם שמחה‪.‬‬
‫עצב‪ -‬אמר שזה עצב וגם שמחה‪ ,‬וגם הפתעה‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא ממש מתבלבל בין רגשות‪ .‬כשרואים פרצופים של‬
‫רגש‪ ,‬אנו מסתכלים על אזורים שונים בפנים‪ .‬או על העיניים (כשמדובר בכעס)‪ ,‬או על הפה (כשמדובר‬
‫בגועל)‪ .‬מבקשים מנבדקים להסתכל על חלק מסוים בפנים‪ ,‬וגם עשו זאת עם ‪ .LG‬הראו איבר בפנים הוא‬
‫היה צריך לזהות את הפנים השונות‪ .‬יש מצב תואם ולא תואם‪ -‬מצב תואם זה כעס עם עיניים וגועל עם פה‪.‬‬
‫מצב לא תואם זה הפוך‪ .‬ואז הוא רואה פרצוף שלם‪ ,‬לתנאי מהיר או איטי ואז שואלים שתי שאלות‪ :‬האם‬
‫האיבר שיש כאן הוא כמו בתמונה הזוו? ואיזה רגש זה?‬
‫שהרו את הפנים במהירות‪ ,‬קב' הביקורת הצליחה הרבה יותר‪ ,‬במצב התואם‪ .‬לעומת זאת אצל ‪ ,LG‬במצב‬
‫התואם הוא הצליח יחסית יפה להתאים בין הפרצוף לאיבר‪ .‬בתנאי הלא תואם‪ ,‬ההצלחה שלו צנחה‬
‫משמעותית‪ .‬כשהראו את הפנים באיטיות‪ -‬קבוצת הביקורת השתפרה‪ LG .‬הצליח הרבה פחות במצב‬
‫התואם‪ .‬ברגע שנתנו לו יותר זמן הסריקה היא יותר כללית‪.‬‬

‫מגנוני קשב והפרעותיהם‬

‫תסמונת הזנחת צד‬
‫קשב‪ -‬היכולת שלנו לקשב מאפשרת לנו להיות מרוכזים במשהו אחד ולהתעלם מאחרים‪ ,‬מאפשרת לנו‬
‫להתנהל בעולם‪ ,‬מאפשרת לנו לעבור בין גירויים‪ ,‬וגם מאפשרת לנו להיות קשובים באופן ממושך לגירוי‬
‫מונוטוני ארוך‪.‬‬
‫הזנחת קשב‪ -‬חוסר יכולת להפנות קשב או להגיב על גירויים בצד הקונטרה לטרלי של הפגיעה‪ .‬רוב הזמן זה‬
‫פגיעות בהמיספרה ימין‪ ,‬ואז נתקשה לדווח על גירויים בשדה הראייה השמאלי‪ .‬נגלקט נובע מקושי של‬
‫מערכת הראייה הראשונית‪ ,‬הנמוכה‪ .‬זו לא בעיה מוטורית של תזוזת העיניים או הראש‪ ,‬זה לא בעיה בעיניים‬
 ‫אלא חוסר מודעות לכך שיש גירויים בצד השמאלי של שדה הראייה‪ .‬כשיש בעיות בראיה‪ ,‬נוכל להזיז את‬
‫הראש ואז לראות טוב יותר‪ .‬כשיש נגלקט‪ ,‬אין את המודעות הזאת שחסר משהו בשדה הראייה‪ .‬זה לא חסך‬
‫חושי שניתן להתגבר עליו באמצעות הזזת ראש‪ .‬לרוב זה לא נגלקט מוחלט‪ ,‬אלא חלקי‪ ,‬אבל ברוב הפעמים‬
‫מדובר על חוסר יכולת לשים לב‪ ,‬להיות מודע בצד שמאל‪ .‬למשך‪ ,‬אנשים שמגלחים רק חצי מהפנים‪ ,‬אוכלים‬
‫רק חצי שמאלי של הצלחת‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫הרבה פעמים הנגלקט מגיע עם עוד הפרעה‪ -‬אנוזגנוזיה‪ .‬מצב בו הם לא מודעים ללקות שלהם‪ ,‬הם לא‬
‫יודעים שיש להם בעיה‪ ,‬ובגלל זה סיכויי השיקום הם נמוכים‪.‬‬
‫המכשיר‪ -‬עדיין לא נפוץ בשימוש‪ ,‬משתמשים בו טיפה‪.‬‬

‫מה גורם לחוסר הקשב הזה?‬

‫ניסוי‪ -‬הראה לנבדקים דף שעליו תמונות של כפתור ושל מטבעות‪ .‬הוא ביקש מהם לסמן את הכפתורים‬
‫ואח"כ את המטבעות ואז הוא אמר להם ככל שתסמנו יותר תקבלו פרס גדול‪ .‬לפני שהיה מוטיבציה‪ ,‬הם‬
‫סימנו רק את המטבעות רק בצד הימני של הדף‪ ,‬והתעלמו מהצד השמאלי‪ .‬אך ברגע שנתנו להם את‬
‫המוטיבציה‪ -‬כסף‪ ,‬המוטיבציה גדלה‪ ,‬הם מצאו יותר מטבעות‪ .‬כלומר זה לא משהו חזותי‪ ,‬הם יכולים לראות‬
‫את הצד השמאלי ולהיות מודעים אליו‪.‬‬
‫ניסוי דומה‪ -‬נתנו לנבדקים לשמוע שירים בשני הצדדים‪ ,‬לפעמים הם בחרו אותם ולפעמים לא‪ .‬ביקשו מהם‬
‫לזהות איזה שיר מושמע להם‪ .‬הם מצליחים לזהות יותר שירים שהם בחרו‪.‬‬
‫ותו עקרון יש גם במודולציה רגשית‪ .‬היה יותר קשב לגירויים רגשיים בצד השמאלי מאשר גירויים לא רגשיים‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬המודעות משתנה ביחס לחשיבות הגירוי‪ .‬זה לא קושי חושי אלא קושי של מודעות‪ .‬עם מודעות‪,‬‬
‫ניתן לשחק‪.‬‬

‫מאפיינים קליניים ואפידמיולוגיים‪:‬‬

‫‪ .1‬קורה לאחר פגיעה טראומטית בהמיספרה ימין‪ .‬צריך פגיעה יחסית מסיבית‪ .‬קורה ב‪ 50%-‬לאחר נזק‬
‫בימין ו‪ 15%-‬לאחר נזק בשמאל‪.‬‬
‫‪ .2‬החלמה מהירה יותר לאחר נזק שמאלי‬
‫‪ .3‬פחות קורה מנזקים מתמשכים כמו גידולים‪ ,‬או פגיעות ממוקדות כמו ירי‪ ,‬אלא משבץ‪.‬‬
‫‪ .4‬זו פרוגנוזיה לא טובה מבחינת שיקום הפגיעה‬
‫‪ .5‬הזנחה מוכרת בעיקר בהקשר לעיבוד חזותי‪ ,‬אך קיימת בכל החושים‪ .‬למשל‪ ,‬שמיעה‪ .‬אם אנשים‬
‫יגשו אליהם משמאל הם לא ירגישו זאת‪.‬‬

‫שמים חולה נגלקט בחדר ולהגיד לו לנסות לזכור את החדר‪ .‬עקבו אחר תנועות העיניים שלהם וראו שהם‬
‫הסתכלו על צד ימין של החדר והתעלמו לגמרי מהחלק השמאלי‪.‬‬
‫הכחדה‪ -‬אינהיביציה של דברים שקורים בשמאל‪ ,‬התעלמות מוחלטת ממה שקורה בצד שמאל‪ .‬כשיש שני‬
‫גירויים יחד‪ ,‬מתייחסים תמיד לגירוי הימני‪ ,‬גם כאשר מדובר בשדה הראייה הימני‪ .‬כלומר זה איזשהו דיכוי של‬
‫גירויים שנמצאים בשמאל‪ .‬גם בשמיעה ניתן לראות זאת‪ .‬כשמשמיעים בשתי האוזניים‪ ,‬יתייחסו רק למה‬
‫שהושמע בימין‪ .‬אם משמיעים רק בשמאל‪ ,‬הם כן יכולים לשמוע‪.‬‬
‫ציור‪ -‬רואים שיש התקדמות בציור‪ ,‬כל פעם מתקדמים שמאלה אך תמיד יש יותר התייחסות לחצי הימני של‬
‫הציור‪.‬‬
‫פליני‪ -‬היה לו שבץ מסיבי בהמיספרה ימין‪ .‬בציורים שלו רואים שהוא צייר רק בימין‪ .‬גם כשביקשו ממנו לצייר‬
‫נשים רואים שהוא הזניה הרבה דברים בצד שמאל‪ -‬קו של רגל‪ ,‬יד‪ ,‬ועוד‪ .‬היו דברים שהוא הוסיף אחר כך‪.‬‬
‫לפליני לא היה אנוזגנוזיה‪ ,‬הוא היה מודע לכך שהוא לא מודע לצד השמאלי‪ .‬ואפילו הוא כתב זאת בציורים‬
‫שלו‪ .‬כנראה שהמודעות עזרה לו להתאמן ולהשתפר‪.‬‬
‫עוד חולה‪ -‬נבדק בן ‪ ,27‬גולש מקצועי‪ ,‬שהייתה לו פגיעה טראומטית בראש‪ ,‬היה לו חולשה בצד שמאל והיה‬
‫בכסא גלגלים‪ .‬לא היה לו נגלקט‪ ,‬רק אנוזגנוזיה‪ -‬לא היה מודע לחולשה שלו ולשיתוק בצד שמאל של הגוף‪.‬‬

‫סוגי הזנחה צד‪:‬‬

‫‪ :Personal neglect .1‬מצב בו יש לנו הזנחת צד של הייצוג השמאלי של הגוף‪ .‬לא נוכל להתעסק עם‬
‫הצד השמאלי של הגוף‪.‬‬
‫‪ :Periersonal neglect .2‬דברים שהם ליד הגוף‪ ,‬מסביב‪ ,‬דברים בטווח היד‪.‬‬
‫‪ :Extrapersonal neglect .3‬הזנחה של כל מה שנמצא בשדה הראייה היחסית קרוב אליי‪ ,‬אך יותר‬
‫רחוק מטווח היד‪.‬‬
 ‫שני תתי סוגים‪:‬‬
‫א‪ :Object centered neglect .‬כאשר לא יכולים להתייחס לצד שמאל של אובייקטים‬
‫ב‪ :Representational neglect .‬הזנחה ברמה המנטלית‪ ,‬כל מה שנמצא בצד שמאל של הראייה‪.‬‬
‫התעלמות משדה השמאלית‪.‬‬

‫‪Personal neglect‬‬
‫מצב בו יש לנו הזנחת צד של הייצוג השמאלי של הגוף‪ .‬לא נוכל להתעסק עם הצד השמאלי של הגוף‪ .‬זה‬
‫דוגמא לאנשים שמגלחים רק צד אחד של הפנים‪ .‬החולה ילבש בגדים בלי השרוול השמאלי‪ ,‬הוא לא יזהה‬
‫שהיד‪/‬רגל שייכת לו (‪ .)asomatognozia‬במקרים קיצוניים בטוחים שזה שייך למישהו אחר‪ ,‬זה מרגיש זר‬
‫(‪ .)somatoparaphrenia‬זה בד"כ קורה אחרי פגיעה מאוד נרחבת בהמיספרה הימנית‪.‬‬

‫שיעור ‪ -11‬סיום הזנחת צד‬

‫‪Peripersonal Neglect‬‬
‫הזנחה בדברים שמסביב לגופנו‪ ,‬בטווח של הושטת יד‪ .‬חוסר קשב של נבדקים של גירויים שנמצאים בטווח‬
‫הקרוב‪ ,‬בצד הנגדי לצד הפגיעה‪ .‬רוב ההזנחות כמובן בשמאל בגלל פגיעה ימנית‪ .‬זו ההזנחה הכי נפוצה‪,‬‬
‫והכי מוכרת מהספרות‪ .‬אחת מהבדיקות שעושים כדי לאבחן זה מבחן בו נותנים לנבדקים דף עם קווים‪,‬‬
‫ומבקשים ממנו לחצות את הקו לחצי‪ ,‬לסמן קו חוצה‪ .‬רואים שהתשובה משתנה בהתאם למיקום הקו‪ .‬ככל‬
‫שהקו יותר שמאלה‪ ,‬המחיצה שהם שמים היא יותר ימנית‪ ,‬כלומר יש יותר סטייה (דוגמא במצגת)‪ .‬ההזנחה‬
‫שלהם משתנה לפי המיקום של הגירויים על שדה הראייה‪ .‬ככל שהקו יותר שמאלי‪ ,‬יש יותר סטייה‪.‬‬
‫רצו לראות עד איזה מרחק קורית ההזנחה‪ .‬למשל‪ ,‬עשו את אותה מטלה על לוח מרוחק ולא על דף מולם‪.‬‬
‫ביקשו מחולה גם לעשות את המטלה על הקיר‪ ,‬פעם אחת על לייזר ופעם אחת עם מקל‪ ,‬ופעם אחת על דף‪.‬‬
‫על הדף‪ -‬הייתה הזנחה‪ .‬בלייזר‪ -‬לא הייתה הזנחה‪ .‬במקל‪ -‬פתאום חזרה ההזנחה! הוא שוב הלך ימינה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬השימוש במקל כאילו מאריך את הגוף‪ ,‬ואז הלוח הוא "קרוב" ויש הזנחה‪ .‬זה מראה לנו שהמרחב‬
‫מסביב לגוף הוא גמיש ותלוי במניפולציה שאנו עושים לגוף‪.‬‬
‫חולה נוסף‪ -‬לא הראה הזנחה בדף‪ ,‬כן הייתה לו הזנחה בשימוש בלייזר‪ ,‬ובשימוש במקל שוב לא הייתה‬
‫הזנחה‪ .‬כלומר מקרה בדיוק הפוך‪ .‬זה כבר ‪.extrapersonal neglect‬‬

‫‪extrapersonal neglect‬‬
‫הזנחה של כל מה שרחוק יותר מהשטת יד‪ .‬מתבטא בכך שהנבדקים לא עונים אם קוראים להם מצד שמאל‪,‬‬
‫הם לא יפנו לאנשים בצד שמאל‪ .‬מה נקודת המרכז של החולים? איפה המעבר בין שמאל וימין? ישנם שני‬
‫צירים‪ egocentric neglect -‬שעל פיו מרכז הגוף הוא המרכז‪ .‬כל מה שימינה ממנו יהיה במודעות וכל מה‬
‫ששמאלה ממנו לא‪ .‬אם נשנה את מנח הגוף‪ ,‬הציר יזוז בהתאם‪ .‬אם החולה ישכב‪ ,‬שמאל וימין ישתנו לגמרי‪.‬‬
‫‪ -Allocentric neglect‬העולם קבוע‪ ,‬לא על פי גופנו‪ ,‬לכל גירוי יהיה שמאל וימין‪ .‬זה ציר תלוי אובייקט ולא‬
‫תלוי גוף‪.‬‬
‫ניסוי‪ 100 -‬נבדקים‪ ,‬בדקו את הציר שלהם‪ .‬מתוכם ‪ 96‬צירם היה גופני‪ 2 .‬מהם ציר תלוי אובייקט‪ ,‬ול‪ 2-‬שהיה‬
‫להם שילוב של שניהם‪ .‬שני הצירים השפיעו עליהם‪.‬‬
‫ניתן לראות את ההבדלים הללו גם בפגיעות המוחיות‪ -‬פגיעות ב‪ AG-‬קשורים לפגיעות של הזנחה תלוית‬
‫אובייקט‪ .‬פגיעות ב‪ STG-‬גרמו להזנחה תלוית גוף‪.‬‬
‫אצל חולים שצירם תלוי אובייקט‪ ,‬הם יעתיקו העתקה חלקית של ציורים‪ ,‬רק את צדם הימני‪ .‬מעניין‪ ,‬שגם אם‬
‫מבקשים מהם לצייר משהו מהזיכרון‪ ,‬הם גם מעתיקים רק את החצי הימני‪ .‬כלומר קשה לדעת האם הקושי‬
‫הוא בייצוג הפנימי או בביצוע הציור‪ .‬אין מספיק מידע על כך‪.‬‬

‫‪Object centered neglect‬‬

‫כאשר לא יכולים להתייחס לצד של אובייקטים‪ .‬ניסוי של טיפר וברהמן‪ -‬ביקשו מנבדקים להגיד איפה הנקודה‬
‫שמופיעה בתוך אחד העיגולים‪ ,‬או אם הם רואים אותה בכלל‪ .‬אם כן‪ ,‬האם היא בימין או בשמאל‪ .‬כל פעם‬
‫הם שמו את הנקודה בצד אחר ועשו ‪ 2‬מניפולציות‪ .1 :‬העיגולים מחוברים‪ ,‬ובכך זה אובייקט אחד‪ ,‬או שני‬
‫העיגולים מופרדים וכך זה שני גירויים‪ .2 .‬סיבוב‪ -‬בחלק מהפעמים העיגולים מחליפים צדדים בסיבוב‪ ,‬או‬
‫כאובייקט אחד (קו) או כשני אובייקטים (בלי חיבור בקו)‪ .‬המבדקים ראו את התנאים השונים והיא צריכים‬
 ‫להגיד איפה המטרה‪ .‬העניין הוא פה הוא האם העיגולים שומרים על ייצוגים כצד מסוים של אובייקט‪,‬‬
‫במיוחד כשהם מחוברים‪ ,‬ולכן הם ייתפסו טוב יותר גם לאחר הסיבוב‪ .‬או האם החלפת הצדדים לא תעזור‬
‫לגילוי הנקודה?‬
‫תוצאות אופציונליות‪:‬‬
‫‪ .1‬ההזנחה תלוית מיקום במרחב‪ .‬ולכן תמיד נעשה הזנחה לעיגול השמאלי‪ .‬אם העיגול בצד שמאל‪ ,‬לא‬
‫נזהה אותה‪ ,‬ואם בימין‪ ,‬נזהה‪.‬‬
‫‪ .2‬אם הייצוג הוא תלוי אובייקט‪ ,‬נתייחס לאובייקט ונזניח את העיגול השמאלי‪ ,‬וכשהוא יסתובב נזניח‬
‫את העיגול הימני‪ ,‬כי הוא אותו העיגול השמאלי לפני הסיבוב‪.‬‬
‫‪ .3‬שילוב של שניהם‪ -‬נזניח את האובייקט בשמאל וכשזה יסתובב‪ ,‬אם תופיע מטרה עכשיו בצד שמאל‬
‫נזהה אותו‪ ,‬אבל יהיה לנו קשה יותר‪ .‬אם תופיע מטרה בצד השמאלי‪ ,‬שהוא עכשיו בימין‪ ,‬יהיה לנו גם‬
‫שם קשה‪ .‬כלומר גם הזנחה מסוימת של שדה הראייה וגם של האובייקט עצמו‪ .‬נראה זאת לפי זמני‬
‫התגובה‪.‬‬

‫תוצאות‪:‬‬
‫‪ .1‬אובייקטים מחוברים‪-‬‬
‫א‪ .‬כשהנקודה בצד שמאל והעיגולים הם סטטיים‪ ,‬זמן התגובה הוא מאוד מאוד ארוך‪.‬‬
‫ב‪ .‬כשהמטרה הופיעה בצד שמאל‪ ,‬אך העיגול הגיע מימין‪ ,‬זמן התגובה התקצר‪.‬‬
‫ג‪ .‬כשהמטרה הופיעה בצד ימין והיה מלכתחילה מימין‪ -‬זמן התגובה מהיר מאוד‬
‫ג‪ .‬אם המטרה הופיעה בצד ימין אך העיגול הגיע משמאל‪ ,‬זמן התגובה איטי יותר‪.‬‬
‫זה מחזק את ייצוג האובייקט‪ .‬אנחנו מתייחסים בצורה משמעותית לצד הימני של האובייקט‪ .‬הצד השמאלי‬
‫של האובייקט לא בקשב שלנו‪ ,‬גם כשהאובייקט זז הקשב זז על פי האובייקט‪ .‬התוצאות האלו מחזקות את כל‬
‫שהייצוג הוא על פי האובייקט‪.‬‬
‫‪ .2‬אובייקטים לא מחוברים‪-‬‬
‫א‪ .‬כשהנקודה בעיגול השמאלי‪ -‬זמן תגובה איטי‪.‬‬
‫ב‪ .‬כשהמטרה בצד ימני‪ -‬זמן תגובה מהיר‪.‬‬
‫ג‪ .‬כשהעיגול עבר מימין לשמאל‪ -‬זמן תגובה עוד יותר איטי מאופציה א'‪.‬‬
‫ד‪ .‬כשהעיגול עבר משמאל לימין‪-‬‬
‫זה מחזק לנו את התפיסה של הייצוג על פי המרחב ולא על פי האובייקט‪ .‬בגלל שהיו הבדלים משמעותיים‬
‫בין אובייקט מחובר ללא מחובר‪ ,‬זה בעצם מראה לנו שיש חיבור של שתי אופציות‪ ,‬אנחנו גם מרוכזים‬
‫באובייקט‪ ,‬וגם מסתכלים על המרחב‪ .‬כלומר שילוב של שני הייצוגים‪.‬‬

‫במטלות שמבקשים מנבדקים לצייר שעון שמצייר את השעה ‪ 8‬רואים שיש תפיסה מעוותת‪ .‬מכיוון שהם לא‬
‫יכולים לצייר בצד השמאלי הם מציירים את כל המספרים בצד הימני של השעון וגם ציירו שם את השעה ‪.8‬‬
‫כלומר יש תפיסה לשעה ‪ 8‬בשעון אך לא יכולים לייצג את זה בצד שמאל של האובייקט ולכן מציירים אותו‬
‫בימין‪ .‬עדיין נשאלת השאלה הפתוחה‪ -‬איך מיוצג השעון במוח? האם כפי שהם ציירו או כפי שנראה השעון‬
‫במציאות‪ ,‬ופשוט קשה להם לצייר זאת‪ .‬אין לנו תשובה טובה לכך‪ ,‬אך יש כמה מחקרים שניסו להבין זאת‪.‬‬
‫המחקר של כיכר מילאנו‪ -‬ביקשו מנבדקים שמכירים טוב את הכיכר לצייר אותה או להגיד בדמיון מה שהם‬
‫רואים בכיכר‪ ,‬כל פעם מנקודת מבט אחרת של הכיכר‪ .‬בכל נקודה שהם "עמדו"‪ ,‬הם תיארו כל פעם רק את‬
‫הצד הימני‪ .‬למרות שברור שיש להם ייצוג של כל הכיכר כי מכל נקודה הם יכולים לדמיין את הכיכר‪ .‬ברור‬
‫שיש פה קושי בייצוג‪ ,‬אך השאלה אם יש גם קושי בתפיסה‪ ,‬זאת אומרת שגם במוח יש ייצוג של חצי כיכר‪.‬‬
‫העובדה שמצליחים להראות שיש קושי בייצוג כשמדובר בדמיון‪ ,‬זה אומר שהתפיסה והדמיון יושבים באותה‬
‫נקודה היא לאו דווקא נכונה‪ .‬זאת מסקנה מעניינת מהמחקר‪ -‬שאנחנו יכולים לתפוס הכל‪ ,‬אך הייצוג בדמיון‬
‫יהיה שונה‪.‬‬
‫ניסוי נוסף‪ -‬ניסה לבדוק אוריינטציה של נבדקים‪ .‬הכניסו נבדקים לחדר וביקשו מהם לאתר מטרה מסוימת‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬עוצמים להם את העיניים והם צריכים למצוא אותה מחדש‪ .‬כלומר כבר אין להם מידע ויזואלי‪ ,‬רק‬
‫תפיסתי‪.‬‬
‫ישנן ‪ 3‬קבוצות נבדקים‪ :‬בריאים‪ ,‬בעלי הזנחה בלי בעיה בייצוג‪ ,‬וקבוצה של בעלי הזנחה עם בעיה בייצוג‪ .‬כל‬
‫הקירות בחדר נראים אותו דבר ובכל פינה הייתה קופסא באחת מהקופסאות היה משהו שהם צריכים‬
‫למצוא‪ .‬היה צליל שבא מאחת הקופסאות ואז הם היו צריכים לזכור איפה זה היה‪ .‬כלומר תנאי ‪ -1‬התחילו‬
‫בנקודה מסוימת‪ -‬מול קיר ‪ ,A‬נשמע צליל מאחת הקופסאות‪ ,‬עצמו להם את העניים‪ .‬לאחר פתיחת העיניים‪,‬‬
‫הם היו צריכים ללכת למטרה ממנה נשמע הצליל‪ .‬הבריאים הלכו שוב למטרה‪ ,‬בנתיב הכי קצר‪ .‬תנאי ‪-2‬‬
 ‫כאשר שמו אותם מול קיר אחר (קיר ‪ )B‬לאחר עצימת העיניים‪ .‬הבריאים התבלבלו ואז מצאו את זה יחסית‬
‫מהר‪ .‬תנאי ‪ -3‬יש מטלה באמצע‪ ,‬ואז חזרו למצוא את המטרה‪ .‬נבדקים בריאים עשו זאת מהר‪ .‬לחולים עם‬
‫הזנחה ובלי בעיית ייצוג הצליחו טוב כמעט כמו הבריאים‪ .‬בתנאי השלישי הם התברברו טיפה אך מצאו‪.‬‬
‫נבדקים עם הזנחה ובעיה בייצוג‪ -‬בתנאי הראשון התבלבלו טיפה ואז מצאו‪ .‬תנאי שני‪ -‬כאשר שמו אותם על‬
‫הקיר השני הם התברברו לגמרי‪ .‬בתנאי השלישי‪ -‬התברברו לגמרי‪ .‬לקח להם המון זמן למצוא את המטרה‪.‬‬
‫כלומר היכולת של הייצוג קשורה ביכולת להתמצא במרחב‪ .‬כלומר היכולת הזו גם נפגעת כאשר ההזנחה‬
‫פוגעת בייצוג שמסביב‪.‬‬

‫מבחנים שונים להזנחת צד‬

‫המבחנים הקלאסיים עוזרים לנו להבין בצורה די טובה את המחלה‪.‬‬
‫סימון קווים‪ -‬הנבדק צריך לשים קו איפה אני לקווים הקיימים‪ .‬הנבדקים לא שמים קווים על הקווים‬
‫השמאליים‬
‫סימון אותיות‪ -‬למשל לסמן את כל ה‪ R‬על הדף‪ .‬גם כאן הם לא מסמנים בצד שמאל של הדף‬
‫סימון כוכבים‪ -‬לסמן את כל הכוכבים הקטנים‪ .‬גם כאן יש הזנחה מצד שמאל של הדף‪.‬‬
‫אנחנו צריכים להיות מודעים לשינויים שהנבדקים עושים‬
‫מבחן ‪ -starry night‬נותנים לנבדקים מסך שחור עם נקודות ירוקות ומדי פעם צצה נקודה אדומה וצריך‬
‫לזהות אותה כמה שיותר מהר‪ .‬לנבדקים עם הזנחה לקח הרבה יותר זמן להגיב לגירויים בצד שמאל‪ .‬ככל‬
‫שהגירוי יותר שמאלי‪ ,‬לקח לו יותר זמן‪ .‬מבחינת הדיוק‪ ,‬התמונה זהה‪ -‬ככל שהגירוי בימין הדיוק נמוך יותר‪.‬‬
‫אצל נבדקי ביקורת‪ ,‬ככל שהכוכב באמצע הזיהוי מהיר יותר‪ ,‬ויש דיוק מושלם‪.‬‬
‫אלו המטלות הקלאסיות‪.‬‬

‫נוירו אנטומיה של הזנחת צד‬

‫הגישה הקלאסית טענה שיש פגיעה באזור פרייטלי והוא זה שגורם להזנחה‪ .‬הדמיות של נבדקים רבים‬
‫הראו שהמשותף לנבדקים רבים זה באזור התחתון של האונה הפרייטלית והצומת בין האונה הטמפורלית‬
‫לפרייטלית‪.‬‬
‫מחקרים חדשים יותר עשו הפרדה בין הקושי בשדה הראייה לבין הנגלקט עצמו‪ .‬לרוב הנבדקים עם נגלקט‬
‫יש גם בעיה בשדה הראייה‪ .‬יש גם נבדקים עם בעיה רק בשדה הראייה והפרידו את זה‪ .‬מצאו שהג'יירוס‬
‫העליון של האונה הטמפורלית הוא אזור נפוץ בפגיעה לבעלי הנגלקט‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬החלק התחתון של‬
‫האונה הפרייטלית הוא נפוץ בפגיעה לשתי הקבוצות‪ .‬אז כנראה שאזור זה יותר קשור לראייה והג'יירוס‬
‫העליון של האונה הטמפורלית הוא הגורם לנגלקט‪.‬‬
‫המחקרים החדשים מחזירים אותנו לדיון של לוקליזציה מול הוליסטיות‪ .‬אמנם הרבה פגיעות הן אחוריות‪ ,‬אך‬
‫יש גם פגיעות באזורים שמקושרים לאזורים שנפגעו‪ .‬הקישוריות נפגעת בגלל הפגיעה באזור אחר‪ ,‬ואז האזור‬
‫שמקושר אליו גם נפגע‪ .‬גם באזורים קדמיים יש הרבה פחות אקטיבציה‪ .‬כלומר הנגלקט לא בהכרח רק בגלל‬
‫פגיעה אחרית אלא גם פעילות פגועה באזורים קדמיים‪.‬‬

‫הקשר בין קשב ומודעות‬

‫האם יש עיבוד של שדה הראייה המוזנח? או שזה מידע שאנו מתעלמים עליו לגמרי‪ .‬מחקר שניסה לבדוק‬
‫את השאלה הראה לנבדקים שני גירויים‪ -‬בצד ימין הם מאוד דומים‪ ,‬ובצד שמאל שלהם יש משהו שלילי‬
‫(שריפה בבית) ושאלו אותם באיזה בית אתה מעדיף לגור‪ /‬באיזה כוס אתה מעדיף לשתות וכו'‪ .‬מצאו שאצל‬
‫חלק מהחלים הייתה העדפה ברורה לגירוי בלי הדבר השלילי‪ ,‬והם לא ידעו להסביר למה‪.‬‬
‫בדקו גם תגובה מוחית לגירויים מסוימים‪ -‬למשל בניין‪ ,‬או פרצופים שונים‪ .‬בצדדים שונים של שדה הראייה‪.‬‬
‫נצפה שכשנראה פרצוף תהיה הפעלה ב‪ .FFA-‬כשנראה פרוץ רגשי נצפה לפעילות באמיגדלה‪ .‬כשהציגו את‬
‫הפרצופים בצד המוזנח‪ ,‬הייתה פחות פעילות ב‪ .FFA-‬אך‪ ,‬הפעילות באמיגדלה הייתה דומה לפעילות‬
‫בעקבות פרצופים בצד הלא מוזנח‪ .‬כלומר‪ ,‬הרגש עדיין עובר למרות שהמוח "לא רואה" פרצופים בצורה‬
‫מודעת‪ ,‬אך הרגש כנראה כן עובר בצורה בלתי מודעת‪.‬‬
‫מחקר‪ -‬מראים נקות פיקוס‪ ,‬ואז מסיח מסוים‪ ,‬ואז להראות אובייקט בצד המוזנח ואז מילה‪ .‬אם הצד המוזנח‬
‫מקבל עיבוד‪ ,‬זה אמור לעשות לנו הטרמה‪ .‬אם נראה מחבט לצד המוזנח‪ ,‬נצפה שיקראו את המילה כדור‬
‫מהר יותר‪ .‬להטרמה כן היה אפקט‪ ,‬גם כשהוא הופיע בשדה הראייה המוזנח‪ .‬זה מראה שכן יש עיבוד של‬
‫הצד המוזנח‪ ,‬אך אין לנו מודעות לזה‪.‬‬
 ‫דרך נוספת להסביר פגיעה ימנית‪ -‬למה היא יוצרת הזנחת צד אך פגיעה שמאלית כמעט לא יוצרת‬
‫הזנחה?‬
‫במחקר ניסו להסביר למה הפעולה של המיספרה שמאלית על הקשב שלנו כל כך חזק‪ .‬אנחנו יודעים על‬
‫הקשר הקונטרה‪-‬לטרלי בין הראייה למוח‪ .‬גם הקשר לקשב הוא כזה‪ .‬ההמיספרה השמאלית היא יותר‬
‫דומיננטית אצל ימניים‪ .‬אם אין את המיספרה ימין שתעשה אינהיביציה‪ ,‬ההמיספרה השמאלית תשתלט על‬
‫כל הקשב‪ ,‬ונפנה את כל הקשב לשדה הימני‪ .‬לעומת זאת בהמיספרה שמאל‪ ,‬ימין לא מספיק דומיננטית כדי‬
‫להשתלט על כל שדה הראייה‪.‬‬

‫אלומת הקשב המרחבי של פוזנר‪ -‬דיבר על קשב אקסוגני‪ -‬רפלקסיבי‪ ,‬כשאנחנו רואים משהו זז נסובב את‬
‫הראש‪ .‬וקשב אנדוגני‪ -‬קשב מבוקר‪ ,‬אנו מחליטים להיות קשובים במשהו ולכן לוקחים את אלומת הקשב‬
‫וממקדים אותה על משהו‪.‬‬
‫פוזנר טען שהבעיה העיקרית בהזנחת צד היא בקשב המבוקר‪ .‬קשה לנו למצוא משהו שנמצא רחוק‪.‬‬
‫מטלת פוזנר‪ -‬שני ריבועים‪ ,‬רמז‪ ,‬ומטרה‪ .‬אם הרמז הוא באותו ריבוע של המטרה‪ ,‬זה צעד תקף‪ .‬יש גם מצב‬
‫בו יש רמז‪ ,‬ואז המטרה בצד השני‪ -‬צעד לא תקף‪ .‬אנחנו מרוכזים בצד אחד ואז צריכים לעבור גם לצד השני‪.‬‬
‫כשעושים מטלה זו לנבדקים עם הזנחת צד‪ :‬צעד לא תקף‪ -‬פער מאוד גדול בין גירויים שהופיעו בצד קונטרה‪-‬‬
‫לטרלי לפגיעה‪ ,‬ובין גירויים באותו הצד של הפגיעה‪ ,‬זיהו יחסית מהר (נגיד רמז בשמאל וגירוי בימין אם‬
‫הפגיעה היא שמאלית)‪ .‬צעד תקף‪ -‬כשהרמז והמטרה בצד שמאל זיהו כמעט באותה מהירות מאשר הם היו‬
‫בצד ימין‪ .‬כלומר זה לא קושי של שדות הראייה‪ ,‬אלא לנתק את הקשב מהאזור שאנו קשובים אליו‪ .‬קשה‬
‫לקחת קשב מימין ולהפנות אותו לשמאל‪.‬‬
‫פוזנר מדבר על ‪ 3‬שלבים של אלומת הקשב‪:‬‬
‫‪ .1‬להתנתק ממה שאנו קשובים אליו‬
‫‪ .2‬להפנות קשב לדבר החדש‬
‫‪ .3‬להפנות קשובים לדבר החדש‬
‫הפגיעה אצל נבדקים עם נגלקט‪ ,‬על פי פוזנר‪ ,‬היא ב‪ TPJ-‬כי בו אנו צריכים לנתק את הקשב ולהפנות אותו‬
‫לצד שני‪.‬‬

‫שיטות טיפול ושיקום‪:‬‬

‫באופן כללי רואים שיפור עם הזמן‪ .‬רוב השיטות מתמקדות בלהעביר את הקשב לצד המוזנח‪ .‬כלומר הדגש‬
‫הוא על הקשב ולא על התפיסה‪.‬‬
‫• אם נכריח את החולה להסתכל על הצד השמאלי‪ ,‬בסוף זה יקרה בצורה יותר ספונטנית ואכן רואים‬
‫שיפור‪ ,‬אך לא דרמטי‪.‬‬
‫• שיטות של גירוי הצד השמאלי‪ -‬למשל כפפה עם זרם חשמלי קל בצד השמאלי כדי לעורר את הקשב‬
‫לשמאל‪.‬‬
‫• סטימולציה וסטיבולרית‪ -‬מזריקים מים קרים לתעלת האוזן השמאלית‪ ,‬וזה מפנה את תשומת הלב‬
‫שלהם ממש טוב‪ .‬אך יש לזה גם תופעות לוואי‪ -‬גורם לבחילה וסחרחורות‪.‬‬
‫• פריזמות‪ -‬משקפיים שמכוונות את אלומת הקשב שמאלה‪ .‬זה עוזר גם אחרי שמורידים את‬
‫המשקפיים‪.‬‬
‫• ‪-TMS‬גרייה להמיספרה השמאלית‪ ,‬זה מצליח לאזן את חלוקת הקשב בין שמאל וימין‪ .‬זה השפיע גם‬
‫שבועיים אחר כך‪.‬‬