‫פסיכולוגיה קוגניטיבית‬

‫חוקרת את תהליכי עיבוד המידע המתרחשים בתפיסה‪ ,‬בלמידה‪ ,‬בזכירה ובחשיבה‪.‬‬

‫לדוגמא‪ :‬איך אנחנו לומדים דברים מסוימים?‬

‫אנשים ייקחו סיכונים במצב של הפסד יותר מאשר במצב של רווח‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הקידוד הוא מבוקר באחזור קשה לשלוט‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫קידוד (זיכרון)‬
‫ִק יּדּוד הוא כלל תהליכי עיבוד המשפיעים על הכנסת מידע לתוך הזיכרון‪ ,‬כך שיוכל להישלף‬
‫בעתיד‬

‫מסלול קידוד המידע‬

‫מסלול קידוד המידע הוא חלק מתהליך התפיסה‪ .‬בתחילה גירויים הנקלטים מהסביבה מציפים‬
‫את החושים באופן בלתי מאורגן ואקראי‪ .‬המידע שנאסף בקולטני החישה הללו מועבר למוח דרך‬
‫מערכת העצבים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אותו המידע שנקלט בחושים צריך לעבור תהליך רב‪-‬שלבי על מנת‬
‫שישתמר בזיכרון‪ .‬על כל שלב במסלול קידוד המידע אחראי מנגנון מתאים הפועל באופן ייחודי‬
‫ומקודד את המידע באופן מסוים המשתנה משלב לשלב‪ .‬בין הגורמים המשתנים כוללים רמת‬
‫המודעות והשליטה על התהליך‪ ,‬אופן ייצוג המידע‪ ,‬קיבולת הפרטים ומשך הזמן שבו ניתן‬
‫לשמרם‪.‬‬
‫קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם ומספקים כמויות‬
‫עצומות של מידע אודות הסביבה‪ .‬מסלול קידוד המידע מתחיל מהזיכרון החושי‪ ,‬בו מידע שנקלט‬
‫מהחושים נשמר באופן פסיבי ולא מודע לזמן קצר ביותר המאפשר לתהליכים קוגניטיביים לסנן‬
‫את הפרטים החשובים מתוך שלל הגירויים מהסביבה‪ .‬המידע הנבחר עובר באופן זמני לזיכרון‬
‫לטווח קצר‪ ,‬המסוגל להכיל כשבע יחידות מידע בלבד‪ .‬בהמשך המידע שהצליח לעבור התגבשות‬
‫מאוחסן באופן קבוע ויציב בזיכרון לטווח ארוך המבוסס על משמעות‪.‬‬

‫אחד הגורמים המשפיעים על קידוד ושליפה של זיכרונות הוא הסכמה‪ .‬הסכמה מתפקדת‬
‫כמסגרת התייחסות‪ ,‬המאפשרת לאדם לארגן ולעבד את המידע הרב המתקבל מהסביבה באופן‬
‫יעיל על סמך ניסיון העבר‪ .‬באופן זה היא מסייעת לחשיבה האנושית להתגבר על צוואר הבקבוק‬
‫של זיכרון העבודה ולהתמודד טוב יותר במצבים של היצף מידע‪ .‬עם זאת‪ ,‬הסכמה מראה‬
‫עמידות מפני נתונים הסותרים אותה ונוטה לעודד התנהגות שתוביל לאימות של נכונותה‪.‬‬
‫כתוצאה מכך היא עלולה לגרום למצבים של נטאי מחשבתי או נבואות שמגשימות את עצמן‪.‬‬

‫‪ False memory‬מבוגרים משתמשים באינדוקציה מבוססת קטגוריזציה (למשל‪ :‬אם שניים או‬ ‫‪.3‬‬
‫יותר ממנהלי סניפי בנק מעלו בתפקידם השלכה הדדוקטיבית קטגורית תביא למסקנה שכל סגני‬
‫הסניפים מועלים)‪.‬‬
‫למה קטגוריות?‬
‫יצירת קטגוריות היא סוג של תפקוד קוגניטיבי‪ .‬יש לנו שמות לקבוצות של דברים כמו כלבים‪ ,‬חתולים‪,‬‬
‫מכוניות וכו‪ .‬בדומה‪ ,‬יש לנו שמו לתכונות (גבוה‪ ,‬מתוח)‪,‬ופעולות‪ .‬יתר על כן אפשר לשלב מילים בודדות‬
‫כדי ליצור אינסוף קטגוריות חדשות‪ .‬אבל למה צריך קטגוריות?‬
‫בלי קטגוריות לא נוכל לסדר ולהבין את החוויות שלנו או להרוויח מהם‪ .‬אם כל דבר שהיינו נתקלים בו‬
‫היה חדש ולא כמו משהו שאנחנו מכירים‪ ,‬לא היינו יודעים איך להגיב אליו או לדעת איזה שימוש לעשות‬
‫בתכונותיו‪ .‬נהיה אבודים בים של מידע‪ .‬דוגמא‪ :‬טיפול פסיכולוגי – אם פסיכולוג יניח שכל אחד הוא‬
‫אינדיבידואל ולכל אחד יש טיפול אחר לפי ‪ Kendall‬איך יהיה ניתן לבחור בין טיפולים? מי מהם יותר‬
 ‫יעיל? אין שום בסיס לתחזית‪ .‬אם היינו יודעים שחולה מסוים דומה לאנשים אחרים שכבר טופלו נוכל‬
‫לדעת איזה טיפול יהיה הכי יעיל‪.‬‬
‫ולכן קטגוריזציה היא הכרחית‪.‬‬

‫מבנה של קטגוריות אובייקטים טבעיים‬

‫כמעט כל התיאוריות על מבנה קטגוריות מניחות כי דברים דומים נוטים להיות שייכים לאותה קטגוריה‬
‫ולהיות שונים מדברים בקטגוריות אחרות‪ .‬לדוגמא אדום החזה ודרור שייכים לאותה קטגוריה של 'ציפור'‬
‫ודומים יותר אחד לשני מאשר לסנאים או דלועים‪ .‬דמיון הוא מושג די עמום אך לרוב מוגדר במונחים של‬
‫תכונות או מאפיינים משותפים‪ .‬אם מתבקשים להצדיק למה אדום החזה ודרור דומים יותר אחד לשני‬
‫מאשר כל אחד מהם לסנאי סביר להניח שההסברים יהיו סביב תכונות ומאפיינים‪ .‬לדוגמא מאפיינים של‬
‫דרור ואדום החזה הם חיים‪ ,‬בעלי נוצות כנפיים ויכולים לשיר וכו‪ .‬סנאים לעומת זאת בעלי רק חלק‬
‫מתכונות אלו ולדלועים יש אף פחות תכונות דומות‪ .‬למרות שתיאוריות אלטרנטיביות מניחות כי‬
‫תפיסות‪/‬מושגים נבנים במונחים של תכונות משותפות‪ ,‬התיאוריות שונות בעקרונות הארגון‪.‬‬
‫השיטה הקלסית‬
‫אנחנו יכולים להגדיר קטגוריה על ידי כך שנגדיר באופן חד משמעי את הגבולות שלה‪ .‬ברגע שעשינו את‬
‫זה נוכל להחליט אם משהו נמצא בתוך הגבולות האלה‪ .‬למשל‪ ,‬משולש‪ ,‬סכום הזויות הפנימיות שלו הוא‬
‫‪ 180‬מעלות‪ ,‬אם משהו עונה על הקטגוריה הזאת הוא בפנים‪ ,‬אם לא – הוא בחוץ‪ .‬מי שנמצא בתוך‬
‫קטגוריה הוא דומה לכולם‪ ,‬שווה ערך‪.‬‬
‫הבעיה המרכזית עם השיטה הקלאסית היא שהקטגוריות שנמצאת בחיים הפסיכולוגיים שלנו לא ניתנות‬
‫להגדרה בצורה הזאת‪ ,‬באופן כל כך סגור‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן להניח שזאת לא השיטה‪.‬‬
‫פילוסופים ומדענים תהו האם לדברים טבעיים כמו צמחים וחיות יש מאפיינים מגדירים‪ .‬הקונצנזוס הקיים‬
‫הוא שרוב המושגים הטבעיים לא מתאימים לגישה הקלאסית‪ .‬אפילו הקונספט של זנים הוא לא מוגדר‬
‫היטב‪ .‬לדוגמא זן יכול להיות מוגדר כמתרבה עם אוכלוסייתו‪ .‬אך בזנים מסוימים הזכרים של קבוצה אחת‬
‫מתרבים עם הנקבות של אוכלוסיה אחרת‪ ,‬אך הנקבות של הקבוצה הראשונה לא מזדווגות עם זכרים‬
‫בקבוצה אחרת‪ .‬למרות שיש קונספטים כמו משולש מוגדרים היטב הרבה קונספטים לא‪ ,‬ובגלל סיבה זו‬
‫פסיכולוגים קוגניטיביים נטשו את הגישה הקלאסית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בעולם האמתי‪ ,‬הרבה פעמים אנחנו יודעים מה משתייך לאותה קטגוריה‪ ,‬אך לא תמיד אפשרי‬
‫להגדיר באופן חד‪-‬משמעי את גבולות הקטגוריה‪ .‬למשל‪ ,‬איפה הגבול בין לרוץ וללכת? ויטגנשטיין ניסה‬
‫להגדיר את הקטגוריה "משחק"‪ ,‬אך יש הרבה משחקים שלא נכללים‪ .‬האם פסל של נעל היא נעל?‬
‫ויטגנשטיין מציע להגדיר גבולות באופן שונה‪ :‬כשאנו מביטים במשפחה‪ ,‬יש סוגים שונים של דמיון בין כל‬
‫בני משפחה‪ ,‬אך אין נקודת דמיון אחידה בין כל בני המשפחה‪.‬‬

‫שיטת הפרוטוטיפ (‪ prototype‬אב טיפוס)‪.‬‬

‫שיטה בה מתחילים מהאמצע ומתרחבים לצדדים‪ .‬בניגוד לשיטה הקלאסית שמגדירה את הסוף‪ ,‬את‬
‫הגבולות כאן יש הגדרה של האמצע‪ .‬נשתמש בממוצע אופייני‪ ,‬איזושהי דוגמא מהקטגוריה שמתרכזות‬
‫בו הרבה מהתכונות השייכות לקטגוריה‪.‬‬
‫כדי לקבוע אם אובייקט נמצא בקטגוריה‪ -‬נשווה אותו לפרוטוטיפ‪ .‬הפרוטוטיפ צריך להיות ממוצע של‬
‫חברי הקבוצה‪ ,‬לפעמים הפרוטוטיפ הוא אידאל של קיים‪.‬‬
‫המנגנון הוא אוניברסלי‪ ,‬אך תוכן הפרוטוטיפ יכול להיות שונה מאדם לאדם ומחברה לחברה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫מישהו ממדינה אחרת אמנם לא יקטלג תוכן באותם מאפיינים אך הדרך בה הוא יעשה זאת היא באותו‬
‫מנגנון אוניברסלי‪.‬‬
 ‫כפועל יוצא של השיטה הזאת יהיו דברים מדורגים‪ ,‬כאלה שמתאימים יותר וכאלה שמתאימים פחות‬
‫למאפייני הקטגוריה‪ .‬אנחנו מדברים על שני מושגים‪:‬‬

‫‪ – Graded membership‬יש דרגות של חברות בקטגוריה רמת החברות תלויה ברמת הקרבה לפרוטוטיפ‪,‬‬
‫יש שווים יותר ויש שווים פחות‪.‬‬

‫‪ – Fuzzy boundaries‬גבולות הקטגוריה מטושטשים‪ ,‬לא קבועים כמו בחשיבה הקלאסית‪.‬‬

‫קטגוריות ואינדוקציה (אינדוקציה מהפרט אל הכלל‪ .‬דדוקציה מהכלל אל הפרט)‪.‬‬

‫לבסוף נציין כי קטגוריות משחקות תפקיד חשוב בהגיון אינדוקטיבי‪ .‬אינדוקציה שימוש בידע מסוים כדי‬
‫להניח הנחות או חריגים לגבי מצבים כללים יותר המטרה פה להראות את ההשפעה המשולבת של דמיון‬
‫לדוגמאות וחברות בקטגוריה להגיון‪ .‬כמה חוקרים פיתחו מודל רשמי של אינדוקציה המבוססת על‬
‫קטגוריה‪ .‬הרעיון המרכזי הוא שהחלטות ושיפוטים מבוססים על דמיון לדוגמאות וידע על חברות‬
‫בקטגוריה‪ .‬המודל נוצר במונחים של " חוזק טיעון" מתקדמים מהנחה להנחה עד למסקנה‪ .‬דוגמא‪ ,‬הנחה‬
‫יכולה להיות " שלאדום החזה יש תכונה ‪ " X‬המסקנה "לדרור גם יש תכונה ‪ "X‬או "לכל הציפורים יש‬
‫תכונה ‪ ." X‬המשימה של המשתתפים הייתה לשפוט איזה טיעון היה חזק יותר‪ .‬הם קבעו שמההנחה על‬
‫אדום אז הטיעון עם המסקנה לגבי הדרור חזק מהטיעון עם המסקנה לגבי כל הציפורים‪.‬‬
‫חוזק טיעון תלוי שני גורמים‪ :‬הדמיון של קטגורית ההנחות לקטגוריית המסקנות והדמיון של קטגוריית‬
‫ההנחות לדוגמאות של הקטגוריה בעלת הרמה הכי נמוכה בה ההנחה ומסקנה חולקות‪ .‬דוגמא‪ ,‬החוזק‬
‫של "לאדום החזה יש ‪ "X‬מבוסס על הדמיון של אדום החזה לציפורים והדמיון של אדום החזה לציפורים‬
‫אחרות‪ .‬ולכן הטיעון ש"לאדום בחזה יש ‪ "X‬צריך להיות חזק מהטיעון "ליען יש ‪ "X‬בשביל המסקנה "לכל‬
‫הציפורים יש ‪ ", X‬בגלל שיענים הרבה פחות דומים לציפורים אחרות‪ .‬בקצרה המודל חוזה השפעות‬
‫טיפוסיות בהגיון‪.‬‬

‫גישות לחקר הזיכרון‪:‬‬

‫הגישה הפסיכואנליטית – מבחינה בין סוגי זיכרון המשקפים את ההבדל בין מידע הפעיל ברגע מסוים‬
‫(הזיכרון המודע) בין מידע נגיש‪ ,‬אשר ברגע נתון אינו פעיל אך ניתן לשליפה (קדם מודע) ובין מידע קיים‬
‫אך לא נגיש (הלא מודע) שזהו מידע שנחשפנו אליו אך אינו ניתן לשליפה וכולל בד"כ תכנים מעוררי‬
‫חרדה‪ .‬פרויד טען כי מידע אינו אובד בזיכרון אך ישנם מנגנוני הדחקה הגורמים לשכחה סלקטיבית‪.‬‬
‫מנסה לאתר את תפקידם של אזורים שלמים במוח‪.‬‬
‫היזכרות חופשית – מטלה פשוטה הדומה לחי היום יום‪ .‬נותנים לנבחן רשימת מילים לקרוא ואח"כ‬
‫בודקים מה זכר מהרשימה‪ .‬נהוג להבחין בין היזכרות מידית – מיד לאחר החשיפה לגירוי‪ ,‬היזכרות‬
‫דחויה – הכרוכה בשליפת מידע מתוך מאגר הזיכרון לטווח ארוך אשר עשוי להתבצע דקות‪ ,‬ימים ואף‬
‫שבועות לאחר הלמידה המקורית‪ .‬מבחן טווח הזיכרון המיידי – בודק את הקיבות ‪ .2-+7‬במטלת היזכרות‬
‫קשה לשלוף מילים נדירות ולא מוכרות‪ .‬ההיזכרות החופשית מדגימה את שיטת המחקר הבסיסית ביותר‬
‫של חקר הזיכרון לפי הגישה הקוגניטיבית‪ ,‬פרדיגמת למידה‪-‬מבחן (בוחנת זיכרון אפיזודי) ‪ .‬פרדיגמה זו‬
‫מאופיינת בשלב ראשון שבו הגירויים נלמדים (שלב הלמידה) ובשלב שני מאוחר יותר שבו אנו בוחנים‬
‫את הזיכרון (שלב המבחן)‪ .‬פרדיגמה זו מדגישה את חשיבות השליטה שיש לחוקר על החומר שהולכים‬
‫לבחון‪.‬‬
‫היזכרות בעזרת רמז – ישנם עדויות לכך שכל תהליך זכירה מונע ע"י רמזים פנימיים‪ .‬במטלה זו‬
‫מבקשים מנבדק להיזכר במילים כאשר נותנים לו רמזים שנקראים רמזי שליפה‪.‬‬
‫חקר תנועות עיניים תוך כדי ביצוע מטלה קוגניטיבית – בשיטה של מדידת תנועות העיניים אפשר ללמוד‬
‫מה מושך את תשומת ליבו של האדם ובאלו ממדים של האינפורמציה הוא מתעניין יותר‪ .‬בבסיס הנטייה‬
 ‫להפנות את מבטנו לכיוון מקור האינפורמציה שמעניינת אותנו יש סיבה פונקציונאלית‪ ,‬מבחינה‬
‫פיזיולוגית היחס בין הקולטנים המצויים ברשתית העין לקולטנים בקורטקס הוויזואלי שמקבלים מהם את‬
‫המידע החזותי משתנה בהתאם למיקום הקולטנים על פני הרשתית‪ .‬הקולטנים במרכז הרשתית הם‬
‫ביחס של אחד לאחד‪ .‬אך בנוסף לסיבה הפונקציונלית נמצא במחקרים שונים שאדם מסתכל לעבר מקור‬
‫אינפורמציה בה הוא מתמקד גם כשאין קשר פונקציונאלי בין מיקום המבט לעיבוד האינפורמציה באותו‬
‫רגע‪ ,‬כי האינפורמציה הרלוונטית אינה חזותית (לא פונקציונאלי)‪ .‬העין נמשכת למיקום מקור‬
‫האינפורמציה בה האדם מתרכז ברגע מסוים‪ ,‬גם אם אין להפניית העיניים שום תפקיד בעיבוד‬
‫האינפורמציה‪ .‬השיטה של מדידת תנועות העיניים ומשך המבט היא שיטה עקיפה‪ ,‬בה ניתן ללמוד על‬
‫התהליך ע"י העקבות שהוא משאיר ללא התערבות בתהליך עצמו‪ .‬תנועת העיניים היא תוצר לוואי של‬
‫תהליכי העיבוד ולא חלק בתהליך עצמו‪ .‬היתרון בשיטה זו הוא שהיא אינה מתערבת בתהליך עצמו ולכן‬
‫אינה מפריעה לתהלי מסלול קידוד המידע‬
‫מסלול קידוד המידע הוא חלק מתהליך התפיסה‪ .‬בתחילה גירויים הנקלטים מהסביבה מציפים את‬
‫החושים באופן בלתי מאורגן ואקראי‪ .‬המידע שנאסף בקולטני החישה הללו מועבר למוח דרך מערכת‬
‫העצבים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אותו המידע שנקלט בחושים צריך לעבור תהליך רב‪-‬שלבי על מנת שישתמר‬
‫בזיכרון‪ .‬על כל שלב במסלול קידוד המידע אחראי מנגנון מתאים הפועל באופן ייחודי ומקודד את המידע‬
‫באופן מסוים המשתנה משלב לשלב‪ .‬בין הגורמים המשתנים כוללים רמת המודעות והשליטה על‬
‫התהליך‪ ,‬אופן ייצוג המידע‪ ,‬קיבולת הפרטים ומשך הזמן שבו ניתן לשמרם‪.‬ך‪ .‬לנבדק קשה להשפיע‬
‫באופן רצוני על תבנית תנועות העיניים שלו‪.‬‬