‫פרק ‪ 8‬חישה ותפיסה‬

‫תפיסה‪ :‬התהליך הכולל של הכרת העצמים וההתרחשויות בסביבה‪ :‬לחוש אותם‪ ,‬להבין‪ ,‬לזהות‪,‬‬
‫לקרוא להם בשמות ולהתכונן להגיב עליהם‪ .‬ההתנסות שהיא התוצאה של תהליך התפיסה‪ ,‬נקרא‬
‫מתפס‪ .‬פירוש אינטגרטיבי של מאפיינים חושיים ומתן משמעות באופן מודע לחיוויה החושית‪.‬‬
‫ההתנסויות החושיות שלנו מלמות את המוח על העולם החיצוני ומספרות לו איזה גירויים נמצאים‬
‫כרגע בסביבה‪ .‬המוח מפרש ומעב את המיע הזה באמצעות תהליכים עצביים‪ ,‬מייצר יצוגים פנימיים‬
‫של הגירויים השונים ומעניק להם משמעות באמצעות זיהוי והיכר שלהם‪ .‬התהליך קורה במערכת‬
‫העצבים המרכזית‬
‫את תהליך התפיסה מחלקים לארבעה שלבים‪ :‬חישה‪ ,‬מיקום ארגון התפיסה‪ ,‬וזיהוי והיכר של‬
‫העצמים‪.‬‬
‫מיקום‪ :‬השאלה איך מערכת התפיסה שלנו מחלצת את המידע על המיקום במרחב של אובייקטים‬
‫בסביבה שלנו‪ .‬רק מה שבאמת מגיע לחושים יכול לשמש אותנו לתפיסה של העולם‪ .‬אותו גירוי קרוב‬
‫שמגיע אל החוש שלנו יכול למעשה להגיע ממגירויים רבים שנמצאים בעולם האמיתי‪ .‬מערכת‬
‫התפיסה שלנו צריכה לעשות משהו כדי להבין לאיזה אובייקט בעולם שייך הגירוי הקרוב שבו היא‬
‫חשה; ‪ many-to-one‬או ‪ .inverse projection problem‬אחרי שהמידע העצבי עבר אל המוח צריך‬
‫לעשות משהו כדי לייצג ולתרגם את המידע כך שיהיה מועיל להבנת המציאות שמסביבנו‪ .‬לייצר חוויה‬
‫סובייקטיבית של התפיסה‪.‬‬
‫תלוי ב‪:‬‬
‫הפרדת דמות‪ -‬רקע וקיבוץ לאובייקט\ קבוצות‪ :‬צריך להיות מסוגלים להבין איפה נגמר‬ ‫א‪.‬‬
‫אובייקט אחד ואיפה מתחיל השני‪ .‬בנוסף להבדיל בין האובייקט לבין הרקע שכנגדו הם‬
‫מונחים‪.‬‬
‫תפיסת מרחק (עומק)‪ :‬רק אחרי הפרדת האובייקט מאובייקט אחר או מהרקע שכנגדו הוא‬ ‫ב‪.‬‬
‫מצוי‪ ,‬מערכת התפיסה שלנו יכולה לקבוע את המיקום של האובייקט בתוך העולם התלת‬
‫מידי שבו אנחנו חיים והבנת המרחק שלו מאיתנו‪.‬‬
‫תפיסת תנועה‪ :‬מערכת התפיסה שלנו צריכה להבין האם האובייקטים נעים או נייחים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫במקרה שהם נעים המערכת צריכה להבין מהו הכיוון ומהי המהירות של התנועה שלהם‪.‬‬

‫איך קורה התהליך של מיקום ?‬

‫הפרדת דמות מרקע‪ :‬הפרדת דמות רקע (‪ :)figure and ground‬היכולת שלנו להפריד דמות‬
‫ואובייקט מהרקע שלו ובעקבות כך להבין שהוא האובייקט‪ ,‬אלמנטרי ביותר לארגון תפיסתי‪.‬‬
‫בדרך כלל אנחנו רואים חלקים מהגירוי כדמות ואת השאר כרקע; החלקים שנתפסים כדמות‬
‫נתפסים לנו כיותר משמעותיים‪ ,‬כאילו נמצאים לפני הרקע‪ .‬ההתארגנות לדמות ולרקע‬
‫מתרחשת במוחנו‪ ,‬לא בגירוי עצמו‪ .‬אי אפשר לראות בו זמנית גם גביע וגם פנים‪ ,‬אלא בכל‬
‫רגע נתון‪ ,‬רואים את כאובייקט בתמונה או את האחד או את האחרים‪.‬‬

‫רמזים דו‪ -‬עיניים (בינוקולרי)‪( :‬פער בין רשתי‪ ,‬פער דו עיני) נובעים מכך שיש לנו שתי‬ ‫‪.1‬‬
‫עיניים בחזית הראש‪ .‬התוצאה של זה היא ששדה הראייה הכללי שלנו מצומצם יחסית‬
‫אך היתרון הוא שבגלל חפיפה גדולה יחסית בין שתי העיניים יש לנו ראיית עומק טובה‪.‬‬
‫הפער הבין רשתי הוא ההבדל בתמונה שרואה כל אחת מהעיניים בגלל המיקום השונה‬
‫שלה בגולגולת‪ ,‬לכן לכל עין יש מבט קצת שונה על העולם‪ .‬המוח שלנו יודע לתרגם את‬
‫הפער הבין רשתי באופן כזה שאנחנו נתפוס תמונה אחת אחידה ולא שתי תמונות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אנחנו נבין את המרחקים השונים שלנו מהאובייקטים בסביבה וגם של‬
‫האובייקטים אחד מהשני‪ .‬ליכולת הזאת קוראים ראייה סטריאוסקופית‪.‬‬
‫רמזים חד‪-‬עיניים (מונוקולריים‪ ,‬נקראים גם רמזים פיקטוריאליים)‪ :‬ניתנים לתפיסה גם‬ ‫‪.2‬‬
‫בעין אחת‪ :‬יחס בין גודל למרחק עבור עצמים באותו גודל‪ .‬קטן יותר נתפס כרחוק יותר‪.‬‬
‫רמזי תנועה‪ :‬מידע על מרחק שאפשר לקבל גם מעין אחת‪ .‬מקורות מידע אלה נקראים‬
‫בשם רמזי תמונה‪ ,‬כי סוג המידע שלהם על מרחק זהה לזה שבתמונות‪.‬‬
‫הסתרה או חסימה‪ :‬מתרחשת כאשר עצם אטום מסתיר חלק מעצם אחר‪ .‬ההסתרה‬
‫מספקת מידע על המרחק‪ ,‬שכן היא מעידה שהעצם המוסתר חלקית רחוק יותר מן‬
‫העצם החוסם‪ .‬המשטחים המסתירים חוסמים גם אור ויוצרים צל שאפשר להשתמש בו‬
‫כמקור מידע נוסף על המרחק‪ .‬שלושה מקורות נוספים למידע תמונתי קשורים לרך שבה‬
‫האור חוזר מן העולם התלת מימי ומוטל על משטח ו מימי כמו הרשתית‪:‬‬
‫גודל יחסי‪ ,‬פרספקטיבה קווית ודחיסות המרקם‪:‬‬
‫גודל יחסי‪ :‬קשור בעיקרון בסיס של החזר אור‪ :‬עצמים באותו הגודל אבל במרחקים‬
‫שונים מטילים בבואות בגלים שונים על הרשתית‪ .‬זהו עיקרון היחס בין גודל למרחק‪ .‬גם‬
‫בתצוגה שבה עצמים זהים‪ ,‬העצמים הקטנים ביותר מתפרשים גם כרחוקים ביותר‪.‬‬
‫פרספקטיבה קווית‪ :‬רמז מרחק‪ ,‬התלוי גם הוא ביחס שבין גודדל למרחק‪ .‬כאשר שני‬
‫קווים מקבילים ( אנוכיים לוגמה) מתרחקים מאיתנו‪ ,‬הם מתכנסים לקראת נקוה באופר‬
‫על בבואת הרשתית שלנו‪ .‬הקו העליון נראה ארוף יותר מן התחתון‪ .‬אנו מפרשים את‬
‫הקו העליון כמרוחק יותר ולכן הוא נראה לנו ארוך יותר‪ -‬שהרי עצם רחוק חייב להיות‬
‫ארוף יותר מעצם קרוב‪ ,‬כי ששניהם ייצרו בבואות רשתית באותו הגול‪.‬‬
‫דחיסות המרקם‪ :‬מספקת רמזים של מרחק‪ ,‬שכן היא עולה ככל שפני השטח מתרחקים‬
‫למרחק במרחב‪ .‬לוגמה שה החיטה‪ :‬היחידות המרכיבות את המרקם הולכות וקטנות‬
‫ככל שהן נסוגות למרחק‪ ,‬ומערכת הראייה מפרשת את הדחיסות המתרחקת כמרחק גול‬
‫יותר במרחב תחת מימי‬

‫פסיכולוגית הגנשלט‪ :‬חברי קבוצה זו טענו כי אפשר להבין תופעות פסיכולוגיות רק אם‬
‫בוחנים אותם כשלמויות מאורגנות ומובנות‪ ,‬ולא כשהן מפורקות ליחיות תפיסה ראשוניות‪.‬‬
‫משמעות המושג "גשטאלאט" היא צורה‪ ,‬שלן‪ ,‬תצורה או מהות‪.‬‬

‫עקרונות ההקבצה התפיסתית‪:‬‬

‫עיקרון הסמיכות‪ :‬נטייה לקבץ יחד עצמים סמוכים זה לזה‬
‫עיקרון הדמיון‪ :‬נטייה לקבץ יחד את העצמים הדומים ביותר‬
‫עיקרון ההמשכיות הטובה‪ :‬נטייה לתפוס קווים כפרצופים‪ ,‬אפילו אם הם קטועים‬
‫עיקרון הסגירות‪ :‬נטייה למלא פערים קטנים כי לתפוס עצמים בשלמותם‬
‫עיקרון הגורל המשותף ‪ :‬נטייה לקבץ אובייקטים שנתפסים כנעים לאותו כיוון‬

‫תהליך חישה‪:‬‬
‫חישה‪ :‬קליטה באחד החּושים‪ .‬זוהי חוויה של הרגשה או של מודעות למצבים בגוף או מחוצה לו‬
‫שנקלטות במוח‪ .‬קלטת גירויים המבוססים על אנרגיה פיזקאלית מהסביבה באמצעות איברי החישה‪.‬‬
‫החישה נוצרת במערכת העצבים ההיקפית באמצעות החושים (נוירונים סנסוריים)‪ .‬תהליך החישה‬
‫הוא לא הליך אובייקטיבי ‪ .‬התהליך הראשוני של קליטה ואיסוף המידע מהסביבה מערב במיה‬
‫מסוימת פרשנות ובחירה אישיות‪.‬‬
‫סף מוחלט‪ :‬זו העוצמה הכי קטנה של הגירוי שמאפשרת להבחין בין מצב של קיום גירוי למצב של‬
‫חוסר גירוי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬זו הכמות המינימלית של גירוי הנדרשת כדי שנבחין בקיומו‪ .‬הגילוי של‬
‫הסף המוחלט מתבצע בשיטות פסיכו‪-‬פיזיות‪ .‬בשיטות אלו‪ ,‬מציגים עוצמות שונות של הגירוי באופן‬
‫אקראי‪ ,‬והנבדק צריך לומר מתי הוא מבחין בגירוי‪ .‬מציגים כל עוצמת גירוי מספר פעמים‪ ,‬ומחשבים‬
‫אחוז תשובות "כן‪ ,‬הגירוי נמצא" לכל עוצמה של גירוי‪.‬‬
‫חוק ובר ‪ :‬ע"ש ארנסט ובר‪ ,‬פיזיולוג גרמני שגילה את תופעת "סף ההבחנה"‪ .‬בחקר ההבחנה‬
‫מבקשים לקבוע בכמה צריכה עצמת הגירוי החושי להשתנות כדי שנבחין בשינוי‪ .‬ובר מצא כי כמות‬
 ‫השינוי המזערית הדרושה לצורך הבחנה עומדת ביחס קבוע לעוצמת הגירוי‪ .‬הוא טען למשל שנצליח‬
‫להבחין בשינוי קל בעצמתו של צליל חלש‪ ,‬אך לא נבחין באותו שינוי אם יעשה בצליל חזק‪.‬‬
‫סף הבדל ‪ :‬ההבדל הפיזקלי הקטן ביותר בין שני גירויים שעדיין אפשר להבחין בו‪ .‬על מנת שהמוח‬
‫יבחין בשינוי מסוים שהתרחש בסביבה הפיזיקלית שלו‪ ,‬כמות האנרגיה שמגיעה צריכה לעבור סף‬
‫מסוים‪ -‬הסף הוא סף הבדל‪ .‬חשוב להבחין לא רק בקיום של גירוי אלא גם בהבדלים ובשינויים של‬
‫גירויים‪ ,‬מאחר והעולם משתנה כל העת‪ .‬בניסוי הפסיכופיזי לגילוי סף הבדל מציגים גירוי קבוע‬
‫(=הגירוי הסטנדרטי)‪ ,‬וגירוי שעוצמתו משתנה (=גירוי ההשוואה)‪ .‬כל פעם מוצגים שני הגירויים‪,‬‬
‫והנבדק צריך לומר האם הגירויים זהים או לא‪ ,‬או האם גירוי ההשוואה בעל עוצמה יותר גדולה או‬
‫קטנה מגירוי הסטנדרט‬

‫סוג נוירון סנסורי(חישה)‬

‫מערכת הראיה‪ :‬מערכת הראייה האנושית מורכבת מהעיניים‪ ,‬חלקים במוח והמסלולים העצביים‬
‫שמחברים ביניהם‪ .‬העיניים מכילות שתי מערכות‪ :‬הראשונה יוצרת את התמונה והשנייה מתמירה‬
‫אותה לסיגנלים חשמליים‪ .‬היא קולטת אור וממקדת אותו‪ :‬תחילה חור האור לקרנית (בליטה שקופה‬
‫בחלק הקמי של העין)‪ .‬אחר כך האור ממשיך ועובר דרך האישון ( פתח בקשתית האטום לאור‪.‬‬
‫תפקידה של הקשתית זה לקבוע את צבע העין )‪ .‬ואז ישנה את העדשה‪ ,‬העדשה משלימה את תהליך‬
‫מיקוד האור על הרשתית‪ .‬העדשה משנה את צורתה על מנת להתמקד על עצמים במרחקים שונים‪.‬‬
‫היא נהיית כדורית יותר עבור אובייקטים קרובים ושטוחה יותר עבור אובייקטים רחוקים‪ .‬האור שעובר‬
‫דרך העדשה עובר דרך הנוזל הזגוגי ונופל לבסוף על הרשתית‪ -‬משטח דק המצפה את הקיר האחורי‬
‫של גלגל העין‪ .‬כל הרכיבים האלה ממקדים את התמונה על הרשתית ואז נכנסת לפעולה מערכת‬
‫ההתמרה( התמרה חושית או טרנסדוקציה היא תהליך של הסבת גירוי חושי מצורה אחת לאחרת‪.‬‬
‫תהליך התמרה זה מתרחש במערכת העצבים והוא אופייני לתאי חוש‪ .‬טרנסדוקציה במערכת‬
‫העצבים מתייחסת לאירועים בהם גירוי מכני‪ ,‬פיסי וכו' נהפך לפוטנציאל פעולה‪ ,‬אשר בהמשך מועבר‬
‫לכיוון מערכת העצבים המרכזית שבה הגירוי מעובד)‬
‫מרכז מערכת ההתמרה הם הרצפטורים ‪ .‬ישנם שני סוגי רצפטורים הנקראים על שם צורתם‬

‫קנים (‪ :)rods‬הקנים נועדו לראיית לילה‪ :‬הם פועלים בעוצמות נמוכות ומובילים לתחושה חסרת‬
‫צבעים‪ .‬קנים יש יותר פיגמנט הרגיש לאור‪ ,‬ולכן רגישותם לאור גבוהה מזו של המדוכים‪ ,‬והם‬
‫מסוגלים להגיב גם לפגיעת פוטון יחיד של אור‪.‬‬
‫מדוכים (‪ :)cones‬המדוכים הם תאים קולטני אור האחראיים על הראייה החדה וכן על ראיית הצבעים‪.‬‬
‫באיזור הפוביאה – מצוי הריכוז הגבוה ביותר של מדוכים‪ ,‬ואין שם קנים‪ .‬ככל שמתרחקים ממרכז‬
‫המקולה‪ ,‬יורד ריכוז המדוכים‪ ,‬וריכוז הקנים עולה‪ .‬ברשתית ההיקפית אין כמעט מדוכים‪ ,‬ויש בעיקר‬
‫קנים‪ .‬כמות הפיגמנט במדוכים קטנה ביחס לזו שבקנים‪ ,‬ולכן רגישות המדוכים לאור נמוכה יותר‪ ,‬ועל‬
‫כן הם מופעלים באור חזק יחסית‪ :‬אור יום או בתאורה מלאכותית חזקה‪.‬‬

‫גומה‪ :‬אזור קטן הקרוב למרכז הרשתית‪ ,‬המכיל רק מוכים צרורים בצפיפות ואין בו קנים בכלל‪ .‬זה‬
‫האזור שבו חודת הראייה היא הגבוהה ביותר‪ .‬אזור זה מאתר צבעים ופרטים מרחביים בדייקנות‬
‫רבה‪.‬‬

‫הכתם העיוור ‪ :‬באזור זה אין תאי קולטנים‪ .‬אין התמרה של תמונת האור ל"שפה העצבית" ולכן נקודה‬
‫זו לא נקלטת במוח‪ .‬המוח מתבגר על "עיוורון" זה‪ :‬הכתמים העיוורים בשתי העיניים ממוקמים באופן‬
‫שבו הקולטנים בכל עין קולטים את מה שהעין השנייה מחמיצה‪.‬‬

‫לכולם יש כתם עיוור בגודל ומה וגם פוביאה בגול דומה‬

 ‫אקומודציה‪ :‬לעדשה בעין יש את היכולת להגדיל את כח השבירה שלה ע"י תהליך הנקרא‬
‫אקומודציה‪  .‬הגדלת כח השבירה של העדשה מאפשרת לנו לראות עצמים קרובים וקטנים‪ ,‬שהמוקד‬
‫שלהם היה נופל מאחורי הרשתית בגלל קרבתם לעין אילו לא היה תהליך של אקומודציה‪ .‬כאשר אנו‬
‫לא מסתכלים על עצמים קרובים‪ ,‬שריר העטרה עובר הרפייה באופן לא רצוני‪ .‬כתוצאה מכך הקוטר‬
‫הטבעתי שלו עולה‪ ,‬הסיביות נמתחות‪ ,‬מותחות את קופסית העדשה‪ ,‬העדשה נמתחת בקטבים שלה‪,‬‬
‫קוטר העדשה גדל‪ ,‬והרוחב שלה (קדמי‪-‬אחורי) קטן‪ .‬כתוצאה כח השבירה קטן‪.‬‬

‫אור‬
‫חודר ל‪..‬‬
‫קרנית ( בליטה שקופה בחלק הקדמי‬
‫של העין)‪.‬‬
‫עובר דרך‪..‬‬
‫לשכה קדמית (נוזל שקוף בשם מי‬
‫לשכה)‬
‫עובר דרך‪..‬‬
‫האישון (פתח בקשתית האטומה‬
‫לאור)‬
‫מגיע ל‪..‬‬

‫עדשה שקופה (צורת שעועית)‬

‫התמקדות בעצם רחוק – צורה‬
‫פחוסה‬
‫התמקדות בעצם קרוב – מתעבה –‬
‫האור עובר דרך‪..‬‬
‫נוזל זגוגי‬

‫לבסוף מגיע‪..‬‬
‫לרשתית‪.‬‬

‫תפיסה‪ :‬הפרשנות של המוח לגירויים התחושתיים‪ .‬התפיסה מאפשרת לנו לאסוף אותות מהסביבה‬
‫שלנו‪ ,‬להרכיבם ולתת להם משמעות‪ .‬מדובר בתהליך‪ ,‬שבו מארגן המוח ומפרש מידע שמגיע‬
‫לחושים‪ .‬התהליך כולל את הכרת העצמים וההתרחשויות בסביבה‪.‬‬
‫זיהוי‪ :‬ההבנה מהו אותו אובייקט‬
‫הכר‪ :‬שיוך אובייקט לקטגוריה מסוימת‪ .‬מה תפקידו של האובייקט‪ ,‬כי לזהות עצם כלשהו‪ ,‬להכירו‬
‫ולדעת לקרוא בשמו‪ ,‬צריך תהליכים קוגניטיביים גבוהים יותר המערבים תיאוריות‪ ,‬זיכרונות ואת‬
‫העמדות של האדם בקשר לאותו האובייקט‪.‬‬

‫הקשר ( ‪ :)global to local processing, context‬מה זה ?‬

‫הקשר מסייע למערכת התפיסה להסיק מסקנות לגבי האובייקט עצמו ולכן הטענה שהמערכת‬
‫מתחילה בהבנה של הסצנה מבחינה גלובאלית‪ ,‬מה הסביבה שבה אנחנו נמצאים ורק לאחר מכן‬
‫נמצא עיבוד יותר לוקאלי של הפרטים בסצנה‪ .‬העיבוד הלוקאלי כבר לוקח בחשבון את ההבנה לגבי‬
‫הסביבה שבה אנחנו נמצאים‪ ,‬הידע הזה עוזר בזיהוי האובייקטים בגלל שמוציא החוצה אובייקטים‬
 ‫שלא סביר שהימצאו בסביבה הזאת ומאפשר למערכת שלנו לבחון רק אובייקטים שבאמת מתאימים‬
‫לסביבה‪.‬‬
‫עיבוד מטה‪-‬מעלה ‪ :‬תהליך שמתחיל בגירוי עצמו‪ ,‬כלומר מה שיש באמת בחוץ‪ ,‬ונתפס ע"י החושים‪.‬‬
‫הוא מתחיל מבחוץ‪ ,‬עובר לשלבים הנמוכים של מערכת העצבים ועולה מעלה אל המוח‪.‬‬
‫תהליכי מעלה‪-‬מטה‪ :‬תהליכים שמונעים מגורמים שנמצאים גבוהה במערכת התפיסה‪ ,‬מה שמאוכסן‬
‫כבר במוחו של האדם‪ .‬הם כוללים את הידע הקודם שלו‪ ,‬את הניסיון עם העולם ולכן ההקשר הוא‬
‫חלק מתהליכים אלו שכן הקשר לסצנה רלוונטית רק מתוך הניסיון שלנו בעולם‪ .‬כולל גם את הרצונות‬
‫והציפיות שלנו‪.‬‬
‫היתרון של תהליכי מעלה‪-‬מטה הוא שהשימוש בתהליכים אלה מאפשר לנו להגביל את סט‬
‫האובייקטים שיכולים להתרחש בתוך סיטואציה נתונה‪ ,‬ולכן‪ ,‬הם מקטינים משמעותית את האפשרויות‬
‫שמערכת התפיסה בוחנת ובכך מייעלים אותה‪ .‬ההבנה של ההקשר ושל הציפייה מפחיתים את‬
‫מספר האפשרויות ומקלים על התפיסה המהירה‪.‬‬
‫במוח‪" -‬מה?" לעומת "איפה"?‬
‫מיקום וזיהוי והיכר הן מטלות שונות באופן איכותי‪ .‬רעיון זה נתמך ממצאים של מחקרים שמראים‬
‫ששתי המטלות האלה מבוצעות באזורים שונים של הקורטקס החזותי‪.‬‬
‫ערוץ המיקום עולה מהקורטקס החזותי הראשוני לכיוון האונה הקודקודית‪ .‬ערוץ שנקרא הערוץ‬
‫הדורסלי (ערוץ האיפה)‪ .‬פגיעה באונה הקודקודית‪ ,‬הצליחו בלי בעיה להרים את האובייקט הנכון‬
‫במטלת הזיכוי וההיכר אבל במטלת המיקום הם לא הצליחו‪.‬‬
‫הערוץ של זיהוי האובייקטים מבוצע באמצעות תאי עצב שעוברים מהקורטקס החזותי הראשוני‬
‫לכיוון אזור באונה הרקתית בערוץ שנקרא הערוץ הונטרלי (ערוץ המה)‪ .‬פגיעה ברקה‪ ,‬באונה‬
‫הרקתית‪ ,‬לא הצליחו במטלה של זיהוי האובייקטים (אגנוזיה תפיסתית)‪.‬‬
‫קביעות תפיסה‪ :‬העולם נראה לנו בלתי משתנה‪ ,‬קבוע ויציב‪ ,‬למרות שינויים בגריה של קולטני‬
‫החישה שלנו‪ .‬קיימת נטייה לתפוס את מאפייני הגירויים הרחוקים שהם ברך כלל קבועים‪ ,‬ולא את‬
‫הגירויים הקרובים המשתנים בכל פעם שאנו מזיזים את העיניים או את הראש‪.‬‬
‫קביעות הגול והצורה‪:‬‬
‫קביעות צורה ‪ :‬הצורה הנתפסת היא קבועה על אף שהדמות על הרשתית משתנה‪ .‬ההתחשבות‬
‫במרחקים או בעומקים שונים של חלקי כל אובייקט שעליו אנחנו מסתכלים מייצרת למערכת התפיסה‬
‫את ההבנה לגבי הצורה האמיתית של העצם שעליו אנחנו מסתכלים (קביעות תפיסתית של צורה)‪.‬‬
‫קביעות בהירות‪ :‬הבהירות הנתפסת של עצם לא משתנה‪ ,‬גם כשעוצמת מקור האור ולכן גם האור‬
‫שמוחזר מהאובייקט משתנה בצורה קיצונית‪ .‬כשאנחנו מבינים שהצבעים לקוחים מאותו עצם מערכת‬
‫התפיסה שלנו מתעלמת מההבדלים שיש בבהירות של הצבעים שמגיעים אל החוש עצמו ומייצרת‬
‫את הקביעות התפיסתית כדי לתפוס את הכול באותה רמה של בהירות‪.‬‬
‫קביעות צבע‪ :‬יכולת מערכת התפיסה לתפוס את המאפיינים של גלי האור המוחזרים מאובייקט ללא‬
‫קשר למאפיינים הפיסיים של מקור האור שמאיר אותו‪.‬‬
‫קביעות גודל ‪ :‬תפיסת הגודל הממשי של עצם‪ ,‬על אף שינויים בגודל הדמות שלו על הרשתית‪.‬‬
‫קביעות גודל היא העובדה שגודל של אובייקט נתפס לנו פחות או יותר כקבוע אפילו שאנחנו רואים‬
‫את האובייקט במרחק משתנה כך שהגודל שלו על הרשתית משתנה גם הוא‪ .‬הבסיס ליכולת הזו‬
‫שלנו הוא שמערכת התפיסה עושה שימוש במידע שיש לה על העומק‪ ,‬על המרחק של אובייקטים‬
‫מאיתנו‪ .‬קיימים רמזים רבים שבאמצעותם מערכת התפיסה מסיקה לגבי המרחק של עצמים‬
‫מהעיניים‪ .‬ההבנה לגבי מרחק משמשת את המוח שלנו כדי לקחת את המרחק של הצופה‬
‫מהאובייקט ולייצר ממנו חישוב שקובע מהו הגודל האמיתי של העצם‪.‬‬