‫בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב‬

‫היחידה להיסטוריה ותיאוריה‬

‫נושא העבודה‪:‬‬

‫אפליות או‪9‬טיוח ־ היבט תיאורטי והיבט‬

‫יי^ומי־‪9‬וגכןעיוגאכ י‬
‫ו‬

‫)העין והבמין ומת ^ביגלהם(‬

‫בקורס‪ :‬תפיסה חזותית‬

‫שנה‪ :‬תשם׳׳ח‬
‫תאריך ההגשה‪ :‬ספטמבר‪ ,‬תשם׳׳ח‬

‫מגיש‪ :‬שוהם בלאו‬ ‫מוגשת לידי‪ :‬ורד אביב‬

‫‪39133236‬‬ ‫ת‪.‬ז‪.‬‬
‫המחלקה לאומנויות המסך‬
 ‫‪1‬‬

‫מבוא ‪ -‬הגדרת הנושא ודרך העבודה‬

‫האשליה האופטית מוכרת לרבים מאתנו בעיקר משעורי מדעים בבית הספר‪ ,‬או בשעשועי מדע‪.‬‬
‫אתרים רבים באינטרנט)חלקם אתרים בית ספריים( המציעים אשליות אופטיות לכל דורש‪.‬‬
‫בעבודה זו בחרתי לעטוק באשליות אופטיות מן ההיבט הפונקציונאלי שלהם‪ .‬דהיינו אתייחס‬
‫לאשליות אופטיות בתחומי תרבות‪ :‬ציור בתחום האומנות‪ ,‬פנטומימה בתחום אומנות הבמה‪ ,‬שיר‬
‫בתחום הספרות ופרסומת בתחום השיווק ואבחן האם כיצד מנוצלת האשליה האופטית ע׳׳י‬
‫המוען כאמצעי ריטורי'‪.‬‬
‫לצורך הגדרת האשליה האופטית אביא תחילה רקע תיאורטי המתייחס למערכת התפיסה‬
‫החזותית התקינה‪ :‬העין והמוח‪ ,‬ואתייחס לשתי גישות פסיכולוגיות‪-‬קוגניטיביות שבאמצעותן ניתן‬
‫להסביר את תפקוד האשליה האופטית‪ :‬הגישה ההוליסטית)גישת הגשטאלט( והגישה האנליטית‬
‫)הפנדמוניום(‪ ,‬הרקע התיאורטי ישמש אותי הן להגדרת ׳אשליה אופטית׳ והן להסבר האשליות‬
‫האופטיות מתחומי האומנות והפרסומת שאביא‪ .‬כאמור‪ ,‬האשליות תהיינה מתחומי התרבות‬
‫הבאים‪ :‬ציור מתחום האומנות‪ ,‬פנטומימה מתחום אומנות הבמה‪ ,‬שיר מתחום הספרות ופרסומת‬
‫מתחום השיווק‪ .‬כל את מהאשליות האופטיות תיבחן על פי שני קריטריונים‪ :‬מהו העיקרון‬
‫הפטיכולוגי קוגניטיבי שגורם לנו לאשליה אופטית ומהי התרומה הפונקציונאלית של האשליה‬
‫האופטית‪ ,‬דהיינו מה תרומתה הסמויה של האשליה האופטית למסר הגלוי המופיע בשיר‪ ,‬בציור‪,‬‬

‫בפרסומת וכוי‪,‬‬

‫אמצעי הגא לקדם את כוונת המוען שלא באמצעות תו‪3‬ן גלוי‪,‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫המערכת הקולטת והמערכת המפענתת ‪ -‬רקע תיאורי‬

‫ההיבט הפיטיולוגי של מערכת הראייה ‪ -‬המערכת הקולטת)העין( והמערכת‬

‫המפענחים המוח‬

‫כולם מסכימים שלתפיסה הויזואלית תפקיד חשוב בחיים‪ ,‬וייד)‪ (1994‬מדגיס זאת בהביאו‬
‫שיקולים הקשורים במערכת התפיסה לפני מעבר כביש‪ ,‬ואילו לקינגסטון)‪ (2002‬מדבר על‬
‫ההישרדות כסיבה שלשמה התפתחה הראייה‪.‬‬
‫מערכת הראייה מתייחסת למכלול איברי החישה והמרכזים העצביים המאפשרים לבעלי חיים‬
‫לראות‪ ,‬חוש הראיה הוא החוש הדומיננטי ביותר מבין כל החושים)רוק והריס‪ .(1967 ,‬מערכת זו‬
‫נעזרת במידע חזותי‪ ,‬שמקורו באור המגיע לעין לבניית היצג חזותי של העולם החיצוני‪ .‬המשימה‬
‫המוטלת על מערכת הראייה מורכבת למדי ‪ -‬יצירת דימוי של עולם תלת־ממדי על סמך היטלים‬
‫דו־ממדיים רגעיים שלו על רשתיות העיניים‪ .‬המערכת שתפקידה לפענח את הנקלט בעין היא‬
‫מערכת המוח‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בסעיף זה נבחן את מבנה שתי המערכות האחראיות על קליטת מידע ופענוחו‪ :‬העין והמוח‬
‫ונעמוד על פעולת הגומלים שביניהן‪.‬‬

‫מערכת הקולטת‪ ,‬העין* ‪ -‬מבנה המערכת הקולטת ‪ -‬העין‬

‫י‪:‬‬ ‫העין‪ ,‬שהיא כמעט כדורית‪ ,‬נמצאת בחזית הגולגולת בתוך ארובת העניים הבנויה מעצם‪ .‬שישה‬
‫שרירים המצויים גם הם בארובת העין אחראיים על תנועת העין‪ ,‬מערכת הדמעות המצויה אף‬
‫היא בארובת העיניים שומרת על לחות החלק הקדמי של העין‪.‬‬
‫קוטרו של גלגל העין כ־‪ 24‬פרמ‪ ,‬ומצויות בו שלוש שכבות עיקריות‪ :‬החיצונית)המגינה(‪ ,‬האמצעית‬
‫)הווסקולארית( והפנימית)התחושתית(‪.‬‬

‫השכבה החיצונית מורכבת מלובן העין)‪ (SCLERA‬ומהקרנית)‪ (CORNEA‬השקופה‪ .‬בחלק האחורי‬

‫של לובן העין פתח‪ ,‬שדרכו יוצא עצב הדאייה מן העין אל המוח‪ .‬הקרנית ‪ (coronea) -‬היא‬
‫שכבת רקמה שקופה ודקה‪ ,‬הבנויה מחמש שכבות‪ .‬תפקידה לשבור ולאסוף את קרני האור‬
‫הנכנסות לעין כך שימוקדו ע״י העדשה ויפלו על הרשתית בצורה מושלמת‪.‬‬

‫השכבה האמצעית של גלגל העין מורכבת מהדמית )‪ ,(CHOROID‬גוף העטרה)‪ (CILIARY‬והקשתית‬

‫)‪ .(IRIS‬הדמית בנויה מכלי דם רבים‪ ,‬תאי פיגמנט ורקמת חיבור‪ .‬גוף העטרה הוא טבעתי ובו‬

‫כשבעים בליטות רדיאליות‪ ,‬ובהן שרירי נוף העטרה החשובים להסתגלות העין‪.‬‬

‫הסקירה שלהלן תהא סקירה ברמה בסיסית‪ .‬אימי מתיימר לסקירה מדעית מקיפה של תלמיד בתחום‬ ‫‪2‬‬

‫&דעי המוח‪.‬‬
‫ראוי לציין בי עיניו של האדם אינן מפותחות במיוחד בהשוואה לעיניהם של בעלי‪-‬חיי אחרים‪ .‬ישנם בעלי חיים‬ ‫‪3‬‬

‫רבים שרואים טוב מאיתנו בחושך‪ ,‬וישנן ציפורים‪ ,‬כמו הנץ שיש להן ראיה הרגה יותר חדה מאשר לנו‪ .‬הן‬
‫מסוגלות להבחין בעכבר זעיר המתחבא בעשב‪ ,‬כשעה שהן עפות בגובה רב מעליו‪ .‬הראיה שלנו סובה‪ ,‬אגל‬
‫היא אינה יוצאת דופן‪ .‬הצדדים החזקים של עין האדם הם‪ :‬היכולת לראות צבע והיכולת לקבוע מרחקו של‬
‫עצם בראייה בלבד‪ .‬עינו של האדם מבסיחה ראייה מצוינת ברוב התנאים‪ .‬אנחנו מסוגלים לראות היטב באור‬
‫חזק או חלש‪ ,‬לראות עצמים קרובים ורחוקים ולראוח צבעים‪.‬‬
 ‫‪3‬‬

‫הקשתית)‪ (IRIS‬מורכבת מרקמת חיבור‪ ,‬כלי דם ושרירים היקפיים‪ ,‬המווסתים את גודל האישון‪.‬‬
‫לעין המתבונן הקשתית היא החלק הצבעוני הנראה‪ .‬צבע הקשתית הוא בדרך כלל חום או כחול‬
‫או צירוף של שני הצבעים‪ .‬זוהי תכונה העוברת בתורשה‪ .‬בתוך הצבע יש דוגמאות וסימנים‪,‬‬
‫ואלה מיוחדים לכל אדם‪ ,‬כמו טביעות האצבעות‪ .‬האישון)‪ (pupil‬הוא למעשה חור במרכז‬
‫הקשתית המאפשר מעבר אור לכיוון הרשתית דרך העדשה‪ .‬האישון מתכווץ ומתרחב בעזרת‬
‫‪4‬‬

‫שרירים הנמצאים בקשתית כדי להתאים את כמות האור העוברת דרכו אל הרשתית‪ .‬כאשר כמות‬
‫האור קטנה ‪ -‬האישון מתרחב בניסיון לקלוט כמות גדולה יותר של קרני אור‪ ,‬וכאשר כמות האור‬
‫גדולה ־ הוא מתכווץ‪ .‬במצב נורמאלי‪ ,‬האישונים בשתי העיניים מתרחבים ומתכווצים באותה‬
‫מידה ובאותו זמן‪ ,‬וכאשר אינם עושים זאת הדבר מעיד בדרך כלל על בעיה‪ .‬כאשר האישונים‬
‫אינם נעים במקביל בו זמנית‪ ,‬נוצר מצב הנקרא פזילה‪ .‬לעין המתבונן נראה האישון ככתם השחור‬
‫במרכז הקשתית ‪ .‬פתיחתו וסגירתו של האישון היא אוטומטית לגמרי‪ .‬ההוראות של הקשתית ־‬ ‫‪5‬‬

‫לפתיחתו או לסגירתו של האישון נשלחות מן המוח‪ ,‬בהתאם למידע שהוא מקבל על כמות האור‬
‫המגיעה לרשתית‪.‬‬

‫הרשתית)‪ (RETINA‬היא השכבה הפנימית או התחושתית של גלגל העין‪ .‬זוהי רקמה עדינה‬
‫ושקופה‪ ,‬המתחברת לעטרה בשוליים מסוריים‪ .‬ברשתית שלוש שכבות עיקריות של תאים‪ :‬תאי‬
‫חישה‪ ,‬ההופכים את אנרגיית האור לתהליכים ביוכימיים‪ ,‬המעוררים זרמים חשמליים‪ ,‬שכבת‬
‫התאים הדו קוטביים‪ ,‬המקשרת בין שכבה ראשונה לשכבה שלישית ותאי עצב‪ .‬כאמור‪ ,‬בשכבה זו‬
‫‪ /‬ר‪,‬א׳ ‪f‬‬ ‫ץ׳ כ‪/‬‬ ‫מתרחשת המרת גלי אור לזרמים חשמליים שמועברים ׳ימי"•‬
‫ברשתית ממוקמים תאים מיוחדים הנקראים פוטורצפטורים ) ‪ , ( P H O T O R E C E P T O R A‬אלו הם‬
‫תאים רגישים לפוטונים‪ .‬פגיעת פוטון בתא יותרת שינוי כימי‪ ,‬דינאמי המשחרר אנרגיה ומתחיל‬
‫תהליך של המרת אנרגיית הפוטון לפולס כימי‪ ,‬חשמלי)לדחף עצבי(‪.‬‬
‫ברשתית ישנם שני סוגים של פוטודצפטורים‪:‬‬

‫קנים)‪ (rods‬־ ישנם כ־‪ 120‬מיליון קנים ברשתית‪ .‬אלו תאים ארוכים ודקים הפועלים בעיקר‬
‫בלילה‪ .‬הם נמצאים בעיקר בהיקף הרשתית‪ ,‬ופחות במרכזה‪ .‬בתאים אלה אין המרה של צבע ושל‬
‫פרטים קטנים בשדה הראייה‪ .‬והם פעילים יותר לזיהוי אור שחור‪/‬לבן‪ ,‬כמו כן‪ ,‬לוקח להם זמן‬
‫להתרגל לשינויי אור‪ .‬הקנים ״עובדים״ ברמות אור נמוכות ואחראים לראיית לילה)בלילה לא‬
‫רואים צבעים‪ ,‬אלא גוונים חומים שחורים(‪.‬‬

‫מדוכים )‪ (cones‬־ ישנם כ ‪ 6 -‬מיליון מדוכים ברשתית‪ .‬אלו תאים קצרים ושמנים הפעילים ביום‪,‬‬

‫ונמצאים רק במרכז הרשתית)הנקרא גם ‪ (Fovea‬לתאים אלו תפיסה טובה של צבעים‪ .‬הם‬

‫רגישים לאור צבעוני ומבדילים בין צבעים‪.‬‬

‫המדוכים מתחלקים לשלוש קבוצות‪ ,‬על‪-‬פי רגישותם לשלושה אורכי גל‪:‬‬

‫א ד ו ם ) ‪, ( n m5 8 0‬י ר ו ק ) ‪( n m5 4 0‬וכחול)‪. ( n m450‬‬

‫כשאורך גל מסוים מגיע לרשתית‪ ,‬הוא מעורר את שלושת סוגי המדוכים בעוצמות שונות‪ ,‬וע״י כך‬
‫מתקבלת התחושה של צבע מסוים‪ .‬הצבעים השונים והגוונים אותם אנו רואים תלויים בצירוף‬
‫‪1‬ספר תאי העצב השונים שעברו עירור‪.‬‬

‫ג ו ד ל האישון משתנה גם בהשפעת תרופות ומצבים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים שוניפ‬ ‫‪4‬‬

‫א י ש ו ן האדם הוא עגול‪ ,‬אבל אצל בעלי חיים רבים יש לו צורה של סדק או צורה מסובכת יותר‬ ‫‪5‬‬
‫העדשה ‪ (lens) -‬נמצאת מאחורי הקשתית והאישון‪ ,‬והיא ממקדת את קרני האור‪ .‬העדשה בנדה‬
‫משכבות בצורת בצל‪ .‬היא יכולה לשנות את עובייה על ידי השרירים הריסניים‪ ,‬ובכך היא משנה‬
‫את רמת השבירה של הקרניים)ככל שהיא פחוסה יותר ועבה יותר‪ ,‬השבירה גדולה יותר(‪ .‬כשאנו‬
‫מסתכלים על אובייקט רחוק‪ ,‬מיקוד הקרניים בדרכן לרשתית נעשה בקרנית‪ ,‬ולכן העדשה יכולה‬
‫להיות שטוחה‪ ,‬אך כאשר אנו מסתכלים על אובייקט קרוב‪ ,‬יש צורך בשבירה נוספת ומיקוד על ידי‬
‫העדשה‪ .‬מחלת עדשה שכיחה הינה הקטראקט או עכירות העדשה‬
‫הקרנית והעדשה הם החלקים היחידים בגוף האדם שאין בהם כלי דם‪ .‬פירושו של דבר‪ ,‬שאפשר‬
‫להשתיל קרנית של אדם אחד בעינו של אדם אחר‪ ,‬כיוון שאין בה תאי דם היכולים ליצור דחייה‪,‬‬
‫כמו שקורה לעיתים קרובות בניתוחי השתלה אחרים‪.‬‬

‫הנוזל הזגוגי ‪ (vitreous humor) -‬חומר שקוף דמוי גילי‪ ,‬הממלא את חלל גלגל העין‪ .‬האור עובר‬
‫דרכו אל הרשתיח‪.‬‬
‫התרשים הבא ממחיש את רכיבי העין‬

‫המערכת המפענחת ‪ -‬המוח‬

‫המוח הוא אותו חלק של מערכת העצבים שבו נמצאים המרכזים הראשיים של האינטליגנציה‬
‫התפקודית של חלקי האורגניזם‪ ,‬של התיאום של פעילויותיהם ושל הבקרה של פעילות זו‬
‫)ליבוביץ‪ ,‬י‪ .‬תש׳׳ל(‪ .‬״המוח ממוקם אצל בני אנוש בראש‪ ,‬ומעבר לפונקציה הפיסיולוגית המרכזית‬
‫שלו‪ ,‬חשיבותו של המוח היא בזה שהמציאות הפסיכית של האדם‪ ...‬צמודה לפעילות הפיסיולוגית‬
‫של המוח׳׳)שם( המוח מבקר ומתאם את ההתנהגות‪ ,‬את פעילות החושים ואת רוב פעולת איברי‬
‫הגוף וק פונקציות מנטאליות כגון למידה וזיכרון‪ .‬חוט השדרה מהווה את המשכו התחתון של‬
‫המוח מוצר יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית‪ .‬דרך חוט השדרה מקושר המוח לכל איברי‬
‫הגוף‪ ,‬הפנימיים והחיצוניים כאחד‪ .‬המוח מחולק לשלושה חלקים‪ :‬המוח הקדמי‪ ,‬שכולל את‬
 ‫‪5‬‬

‫ההמיספרות הימנית והשמאלית‪ ,‬המוח האמצעי והמוח האחורי‪ .‬שני האחרונים מרנינים יחד את‬
‫גזע המוח‪.‬‬
‫המוח מורכב משני סוגים של תאים ‪ -‬תאי עצב)נוירונים( ותאי גליה‪ .‬מסת המוח של אדם נוגד נע‬
‫לרוב בין ‪,400‬ו ל‪ 1,650-‬גרם ונפחו הממוצע הוא כ־‪ 1,600‬סמ״ק‪ .‬המוח מהווה רק שני אחוזים‬
‫ממסת גוף‪ ,‬אך צורך כחמישית מזרם הדם‪ ,‬ומאספקת החמצן)בזמן מנוחה(‪ .‬המוח של הגברים‬
‫שוקל כ־‪00‬ו גרם יותר מזה של הנשים וכמות התאים בו גדולה בכ־‪ 4‬אחוז מהכמות המקבילה אצל‬
‫הנשים‪.‬‬
‫כל אחד מהנוירונים שבמוח יוצר קשרים הנקראים סינפסות)בעברית מיסנפים( ל־‪ 1,000‬עד‬
‫‪ 10,000‬תאי עצב אחרים)כלומד‪ ,‬כ־‪00,000‬ו מיליארד סינפסות(‪ .‬הקשרים הס ברמות שונות‬
‫ומתהווים באמצעות אותות אלקטרו‪-‬כימיים‪ .‬בזמן הלידה ישנם כבר כ־‪ 50,000‬מיליארד קשרים‪.‬‬
‫בחודשים הראשונים של החיים מספר הקשרים מוכפל‪ .‬תהליך הלמידה של האדם מושפע מיצירת‬
‫קשרים חדשים ואיבוד קשרים ישנים‪ .‬ככל שהאדם לומד יותר כמות הקשרים גדלה‪ .‬תהליך יצירת‬
‫זיכרון ארוך טווח‪ ,‬בניגוד לזיכרון קצר טווח‪ ,‬מלווה ביצירת סינפסות חדשות בין קבוצות תאי‬
‫עצב‪.‬‬
‫אחת החלוקות הנפוצות כיום בעולם המדעי המנסות להגדיר את מבנה המוח היא חלוקה‬
‫‪\J‬׳ י י י ‪0 /‬‬ ‫המחלקת את המות האנושי לשלוש שכבות מרכזיות‪ :‬הליבה המרכזית‪ ,‬המערכת הלימבית והמוח‬

‫‪qC‬‬ ‫הגדול‪ .‬המוח הגדול )בלועזית‪ :‬צרברום‪ (Cerebrum ,‬הוא החלק העיקרי במוח האדם‪ .‬המוח‬
‫‪0‬‬

‫הגדול מפותח יותר בבני־אדם מאשר בכל יצור אחר‪ .‬השכבה החיצונית של הצרברום מכונה‬
‫קליפת המוח)‪ .(Cerebral cortex‬קליפת מוח תקינה נראית אפורה משום שהיא מורכבת ברובה‬
‫מתאי עצב ולבנה בגלל ציפוי המיאלין הלבנבן העוטה את הסיבים העצביים‪.‬‬
‫?‬

‫קליפת המוח נחלקת ל־‪ 4‬אונות)ראה תמונה(‪ :‬האונה המצחית)פרונטלית( ‪ -‬אחראית לבקרת‬
‫תנועה ותכנת פעולות עתידיות; האונה העורפית)אוקסיפיטלית( ‪ -‬מעבדת מידע ראייתי; אונת‬
‫הצדע)טמפורלית( ־ אחראית לשמיעה‪ ,‬למידה זיכרון ורגשות; האונה הקודקודית)פרייסלית( ־‬
‫אחראית לסיכום וניתוח מידע של תחושות העור והגוף‪ .‬מום מקובל לחלק את תהליכי עיבוד‬
‫המידע הראייתי לשני מסלולים‪ :‬מסלול ה״מה״)מהאונה העורפית לאונת הצדע((‪ ,‬העוסק בזיהוי‬
‫עצמים ומסלול ה״היכך)מהאונה העורפית לאונה הקודקודית(‪ ,‬העוסק בפענוח מיקומם של‬
‫עצמים במרחב‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬לא נכנסתי לפרטים מורבבימ בנושא המוח‪ ,‬אלא התמקדתי בחלק המוח הקשור לעין‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫יייאלין הוא מעטה של חומצות שומן זרחתיות העוטף את רוב הסיבים העצביים במערכת העצבים של רוב‬
‫בעלי החוליות‪ .‬מעטה המיאלין משמש להגברת הביחד החשמלי של הסיב‪ ,‬כך שיוכל להוליך דחפים עצביים‬
‫במהירות גבוהה יותר‪.‬‬
 ‫תמונת מוח במבט צדי‬ ‫תמונת מוח במבט תחתון‬

‫סגול־אונה עורפית)הרלוונטית לעניינינו(‬ ‫תכלת־גזע המוח‬ ‫מקרא‪ :‬וורוד־־מוח קטן‬

‫ירוק־אונה רקתית צהוב =אונה מצחית האונה הקדקודית אינה נראית התמונה זו‪.‬‬

‫כיצד אנו רואימ ‪ -‬מן המערכת הקולטת אל המערכת המפענחת‬

‫תהליך הראייה הוא תהליך שבו משתפים פעולה העין והמוח; הקליטה נעשית באמצעות העין‬
‫והעיבוד נעשה באמצעות המוח‪ .‬התהליך מתחי? באור הנכנס אל העין ומותמר לאות עצבי־חשמלי‬
‫המגיע אל המוח)ראה תמונה נלווית(‪ .‬בתוך העין מוטלת תמונה מוקטנת והפוכה על־נבי הרשתית‪,‬‬
‫שבה שוכנים תאי חישת אור)פוטורצפטורים(‪ ,‬המתמידים את האור לאותות עצביים חשמליים‪.‬‬
‫תאים אלו נחלקים לשני סוגים‪ :‬קנים ‪ (rods) -‬הפועלים בעוצמות אור נמוכות ואחראים על‬

‫ראיית לילה‪ ,‬וחרוטים)‪68‬מ‪(€0‬הפועליס בעוצמות אור גבוהות יותר ואחראים על ראיית יום‪ .‬תאי‬
‫הרשתית השולחים את האותות למוח מכונים תאי גננליון‪ .‬האקסונים ־ סיבי־העצב המוארכים של‬
‫כל תאי הגננליון ‪ -‬מתנקזים יחד לאלומת סיבים ביציאתם מן העין אל המוח‪ ,‬ויוצרים בע את‬
‫עצב הראייה המגיע למוח‪ .‬עצב הראייה מכיל כמיליון סיבים‪ .‬מכל עין יוצאת אלומת סיבים‪ ,‬ושתי‬
‫האלומות נפגשות באזור המכונה תצלובת הראייה‪ ,‬שם חלק מסיבי כל עין אמנם מצטלב‪ ,‬אולם‬
‫חלק אחר ממשיך את מסלולו מבלי להצטלב‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬שדה הראייה מיוצג בשתי מחציות‪:‬‬
‫הסיבים מהחלק הימני של כל רשתית מסתיימים בחלק הימני של אזור בתאלמוס המכונה נוף‬
‫כפיפה צדי)‪ ,(LGN‬והסיבים מהחלק השמאלי של הרשתית מגיעים לצדו השמאלי‪ .‬גוף הכפיפה‬
‫הצדי בנוי מ־‪ 6‬שכבות ־ כל שכבה מקבלת קלט מעין אחת בלבד‪ .‬תאי הננגליון שברשתית העין‬
‫ותאי העצב השוכנים בגוף הכפיפה הצדי מגיבים לכתמי אור‪ ,‬המועברים אליהם מתאי החישה‬
‫שברשתית‪ ,‬והתגובה היא להבדלים בעוצמת האור ולא לעוצמות אור מוחלטות‪ .‬תאי העצב‬
‫השוכנים בגוף הכפיפה הצדי שולחים את הסיבים שלהם אל קליפת המוח הראייתית ‪(visual‬‬
‫‪ (cortex‬שם נערך עיבוד התמונה‪ .‬בקליפת המוח הראייתית הראשונית המכונה ‪ , VI‬התאים‬
‫אינם מגיבים לכתמי אור‪ ,‬אלא לגירויים כמו קווים בזוויות מסוימות‪ .‬תאים אלה מקבלים‪ ,‬בדרך־‬
 ‫‪7‬‬

‫כלל‪ ,‬קלט מעין אחת בלבד‪ ,‬ולכן מכונים חד‪-‬עיניים‪ .‬מעניין לציין כי כבר ב ‪- VI‬יש איחוד של‬
‫הקלט המניע מכל עין בנפרד ־ תאים אלה מכונים דו־עיניים‪ .‬בשלבים מתקדמים יותר של העיבוד‬
‫נוצרת התמונה התלת‪-‬ממדית‪ .‬בקליפת המוח הראייתית ניתן להבחין בכשלושים אזורים‬
‫המתמחים בסוגים שונים של עיבוד המידע הראייתי)צבע‪ ,‬תנועה‪ ,‬צורה‪ ,‬עומק וכוי(‬

‫תצלובת •‬
‫הראייה״‪,‬‬

‫הגרעיו‬
‫הברכי העליון‬

‫קליפת המוח הראייתית‬

‫מעבר להיבט הפיסיולוגי שהבאנו כאן אנו חייבים להתייחס גם להיבט הפםיכולוגי־קוגניטיבי‬
‫הקשור בהיבט הפיסיולוגי‪ ,‬מערכת התפיסה )‪ .(PERCEPTION‬בדברנו על מערכת התפיסה אנו‬
‫‪8‬‬

‫מדברים על שילוב בין המערכת הקולסת המפענחת וארגונם במרחב הפיסי והאישי שלנו‪.‬‬
‫אמצעי הקליטה שלנו הם החושים‪ ,‬ודרכם אנו לומדים על הסביבה‪ .‬כל חוש רגיש לסוג גירוי‬
‫מסוים‪ ,‬ולטווח עוצמות של גירויים‪ .‬קיימים הבדלים בין היות ברגישות לגירויים‪ .‬כלבים‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫מסוגלים להבחין היטב בריחות‪ ,‬שהם חיוניים להישרדותם‪ ,‬אך חוש ראייה חלש יותר‪ .‬לעטלפים‬
‫חוש ראייה חלש מאוד‪ ,‬אך חוש שמיעה מאוד מפותח‪ .‬אנו מבחינים בין חישה ) ‪, ( S E N S A T I O N‬‬
‫שעוסקת בפעולת איבר החוש‪ ,‬והמובילה לחוויה פסיכולוגית ראשונית וגולמית)צליל‪ ,‬צבע(‪ ,‬לבין‬
‫תפיסה )‪ ,(PERCEPTION‬שעוסקת באינטגרציה ופרשנות של תחושות‪ ,‬ברמות גבוהות יותר של‬
‫מערכת העצבים)זיהוי עצמים ואירועים(‪ .‬בתהליך החישה‪ ,‬אנו מודעים לקיום גירוי‪ ,‬ובתהליך‬
‫התפיסה‪ ,‬אנו מארגנים את הגירוי ונותנים לו משמעות דרך זיכרון‪ ,‬מושגים‪ ,‬שפה וחשיבה‪.‬‬
‫למערכת התפיסה שלוש מטרות‪ :‬זיהוי העצם‪ ,‬מיקומו במרחב וקביעות תפיסתית‪.‬‬
‫זיהוי העצם= שיוך עצם לקטגוריה או שיוך קלט ויזואלי לאדם המאפשר הסקת מסקנות על‬
‫תכונות נסתרות של העצם‪ ,‬זיהוי העצם מותנה בצורתו ‪ .‬בזיהוי מרכיבה המערכת התפיסתית‬
‫‪9‬‬

‫תיאור של העצם ע״י מרכיביו הפשוטים)קו‪ ,‬קצוות וכוי( לפי שינויים המתקבלים על גבי הרשתית‬
‫)בעיקר שינויים בצפיפות(‪ ,‬ובעזרת השוואת תיאור זה לקטגוריות ועצמים המאותסנים בזיכרון‬

‫י לא נכנטתי כאן לשאלות תיאורטיות‪ ,‬כמו‪ :‬האם יכולות התפיסה חן מולדות או נרכשות‪ ,‬וכן לא עסקתי בשאלת‬
‫­י­‬ ‫חולשת או חחק של תיאוריה כזו או אחרת‪ .‬התייחטתי בעיקר למידע היכול לטפק לנושא העבודה הקשור‬
‫באשליות תפיטה אופטיוח‪.‬‬
‫ו‬ ‫לא נכנטתי כאן לשלבים השונים הקשורים בזיהוי העצם‪ ,‬אך הטברתי בקצרה בהמשך את התיאוריות השונות‬
‫הקשורות בתהליך עיבוד התפיטה‪ :‬הגישה הגלובלית‪ ,‬האנליטית‪ ,‬מלמעלה‪-‬למטה ומלמטה‪-‬למעלה משום‬
‫שנעזרתי בעקרונותיהם להטבר תופעות המתייחטות לנושא העבודה‪.‬‬
‫‪U‬‬ ‫ו‬
‫‪0, 0‬ר י‪/‬ו?(יר‪\ V-‬‬
‫י‬
 ‫‪3‬‬

‫הוויזואלי היא מזהה בשלה מאוחר יותר את העצם‪.‬‬

‫מיקום העצם במרחב ‪ -‬כדי למקם עצם במרחב עלינו להפרידו מן הרקע" לקבוע את עומק‬
‫‪0‬ו‬

‫העצם והריחוק שלו‪ .‬התמונה על הרשתית היא דו ממדית וחסרת עומק אנו נעזרים בסימנים דו‬
‫ממדיים כדי להסיק על המרחקים בעולם תלת הממד‪ .‬הסימנים הם מונוקולריים ובינוקולריים ‪:‬‬
‫‪12‬‬

‫סימנים מונוקולריים הם סימנים שעין אחת מעורבת בהם‪ ,‬והם מקנים תפישת עומק טובה כמו‬
‫גודל יחסי)הקטן נתפש כמרוחק(‪ ,‬אינטרפוזיציה" )עצם ה״מסתיר״ אחר קדמי לו(‪ ,‬נובה יחסי‬
‫)עצמים קרובים לקו האופק נתפסים כמרוחקים יותר(‪ ,‬פרספקטיבה ליניארית)קוים הנראים‬
‫כמקבילים מצטלבים בסופם ־ נתפסים כמתרחקים(‪ ,‬פרלקס התנועה)‪) (motion parallax‬תנועה‬
‫נורמת לעצמים להיראות כאילו הם נעים בכיוון הנגדי לנו ‪ -‬ככל שהם מרוחקים יותר יראו כנעים‬
‫לאט יותר‪ ,‬פער במהירויות בהן הם נעים מצביע על ריחוקם(‪.‬‬

‫סימנים בינוקולרייס בהן הראייה היא בשתי העיניים מקנה יתרון עומק משמעותי)בניווט ותפיטת‬
‫עצמים( מכיוון שלכל אחת מהן זווית דאייה מעט שונה‪ .‬שונות בינוקולרית ‪ -‬הבדל במראות‬
‫הנראים בכל אחת מן העיניים‪ .‬ההבדל גדל ככל שעצם קרוב יותר‪ ,‬ולא מורגש מעל לשלושה מטר‪.‬‬
‫בעזרת שונות זו נקבע מיקום עצמים במרחב כשעצם הנתפס על ידי שתי העיניים באותו המקום‬
‫לשם ממוקדות העיניים ואילו אם התמונות המתקבלות משתי העיניים שונות בהרבה ‪ -‬העצם‬
‫קרוב יותר‪.‬‬
‫עיקרון חשוב הוא עקרון מוכרות גודל האובייקט ־ זהו‪ ,‬אולי‪ ,‬רמז המרחק שהשימוש בו הוא‬
‫‪14‬‬

‫המורכב ביותר‪ .‬ניתן להשתמש בו בשתי צורות‪ :‬להערכת מרחק מוחלט‪ ,‬ולהערכת מרחק יחסי‪ .‬רמז‬
‫זה מתבסס על כך שלגבי אובייקטים המוכרים לנו‪ ,‬אנו יודעים מהו גודלם‪ ,‬למשל כאשר מתקבלת על‬
‫רשתיות עינינו תמונה רטינלית גדולה מאוד של אובייקט המוכר לנו כקטן‪ ,‬כגון זבוב‪ ,‬אנו נסיק מכך‪,‬‬
‫תתפוס אותו‪ ,‬כקרוב אלינו מאוד‪.‬‬
‫שימוש נוסף במוכרות גודל האובייקט הוא להערכת מרחק יחסי של שני אובייקטים‪ ,‬כלומר ההערכה‬
‫מי משני אובייקטים רחוק יותר מאיתנו‪ .‬גם כאן אנו מתבססים על הגודל המוכר לנו‪ ,‬אולם הפעם‬
‫מדובר על יחסי הגודל המוכרים לנו בין שני אובייקטים‪ .‬למשל‪ ,‬אנו מכירים מניסיוננו שיחס הנדלים‬
‫בין כסא לשולחן של ארבעה הוא של אחת לשתיים או שלוש‪ .‬אם בתמונה הרטינלית היחס שונה מכך‬
‫ניתן להסיק ששני האובייקטים הללו אינם מצויים במרחק שווה מאיתנו‪ ,‬וזה שהיחס נוטה לטובתו‬
‫)למשל אם גודל התמונה הרטינלית של הכסא שווה או אף גדול מזו של השולחן( הוא הקרוב יותר אלינו‪.‬‬
‫גם כאן יש אפשרות שאחד מהאובייקטים או שניהם אינם מופיעים לפנינו בגודלם המוכר אלא בגודל‬
‫שונה‪ ,‬ולכן גם כאן הערכת המרחק אינה ודאית‪.‬‬
‫נוסיף כאן גם את עקרון תפיסת התנועה‪.‬‬
‫תפישת תנועה" ‪ -‬הרעיון הפשטני ביותר ‪ -‬אנו תופשים תנועה כאשר עצם נע על הרשתית‪ .‬אבל‬
‫תפיסה זו אינה אמיתית‪ ,‬מכיוון שמתקיימים סונים נוספים של תנועה‪:‬‬

‫יש הטוענים )הדני‪ (1985 ,‬שעל מנת שמוח יוכל לתרגם מיקום או גודל של עצם הנתפס ברשתית דרושה‬
‫ידיעה מוקדמת על גודלו האמיתי של אותו עצם‪ .‬במילים אחרות לתורה זו )תורת הרמזים( יש להוסיף‬
‫עקרונות של למידה והתנסות כדי שהיא תוכל להיות גישה מבוססת‪.‬‬
‫י* ראה פסיכולוגיית הגשטאלט בהמשך‪.‬‬
‫ג ם כאן לא נכנטתי להבחנה בין ששתי הגישות התיאורטיות להטבר תפיטת מרחב‪ :‬גישת הבבואה)המוצגת‬ ‫‪1 2‬‬

‫כאן( וגישת הזרימה‪.‬‬

‫ראה הרחבה בהמשך מודל ניאונטריקה‪.‬‬ ‫‪13‬‬

‫ע ל חשיבות שימוש בידע העולם עמד גומבריך בתוך‪Art and illusion: A Study in the Psychology Pictorial :‬‬ ‫‪1 4‬‬

‫‪Representation 1961‬‬
 ‫‪9‬‬

‫תנועה סטרובוסקופית ‪ -‬התגלתה על ידי וורטהיימר)‪ , (1923‬הבזקת אור ולאחר מס׳ שניות‬
‫הבזקת אור נוסף במקום הקרוב למיקום האור הראשון תיצור אשליית תנועה של האור)ככה‬
‫מיוצרים סרטים ‪ -‬רצף של תמונות מעט שונות זו מזו כשביניהן מרווחים חשוכים(‪.‬‬
‫? יג ׳‬ ‫‪r‬‬ ‫‪6‬י‬ ‫ש נ ע‬ ‫ה ן א‬ ‫ן‬ ‫ט‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫כ^לן‬ ‫י ך א ה‬ ‫ק ט ן‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫ע‬ ‫נ ע ס ב י ב‬ ‫ל‬ ‫ג ד ו‬ ‫ם‬ ‫צ‬ ‫ר ע‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫תנועה מוסק _‬
‫ת‬

‫< ‪'j‬׳ ‪^1‬‬ ‫ולבסוף המטרה השלישית של המערכת התפיםתית היא קביעות תפיסתית ‪ -‬שמירה על קביעות‬
‫בהופעת העצמים)לדוגמה‪ :‬אם נתקרב לעצם הוא יגדל ובחושך ישנה צבעו‪ ,‬אבל תפיסתו בתודעה‬
‫תישאר זהה‪ ,‬או דלת נפתחת משנה את צורתה ממלבן לקו דק‪ ,‬ויחד עם זאת היא עדיין נתפסת‬
‫כדלת(‪ .‬מדברים על קביעות גודל ‪ -‬אנו תופסים אובייקט מוכר כבעל גוגל קבוע חרף הימצאותו‬
‫‪.‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪, 1‬‬ ‫במרחקים משתנים מן העין)מערכת התפיסה מביאה בחשבון את מרחקו של האובייקט ומתקנת‬
‫את הגודל הנתפס בהתאם(‪ ,‬קביעות צורה ‪ -‬קביעות יחסית של הצורה הנתפסת של אובייקט‪,‬‬
‫חרף שינויים בתמונה הרטינלית שלה‪,‬הננרמים בעקבות שינויים באוריינטציה המרחבית של‬
‫האובייקט או זווית הראיה)אפשטיין ופארק‪"(1964 ,‬‬

‫תפיסת חזותית ‪ -‬גישות פסיכולוגיות־קוגניטיביות‬

‫ישנן נישות שונות המדברות על תפיסת צורה‪ :‬הנישה ההוליסטית‪ ,‬האומרת שתפיסת השלם‬
‫קודמת לתפיסת החלקים‪ ,‬תחילה נתפסים עקרונות גלובאליים מבניים המדריכים לאחר מכן את‬
‫המערכת בתפיסת החלק‪ .‬גישת הגשטאלט היא גישה הוליסטית)ורטהיימר‪.(1982 ,‬‬
‫עפ׳׳י אסכולת הגשטאלט)גישת הגשטאלט קרובה לגישת התפיסה הישירה האומרת שהחוויה‬
‫התפיסתית מבוססת על אינפורמציה המצויה בדימוי הרשתי‪ ,‬ואין צורך בתהליך נוסף כמו הוספת‬
‫מידע מן המוח כדי להגיע לחוויה התפיסתית‪ .‬התהליך ישיר ואינו כולל פרשנות }מייקלס וקרלו‪,‬‬
‫‪ ({1981‬ישנן תבניות מולדות של תפיסה‪ .‬התפיסה נערכת‪ ,‬לפיכך‪ ,‬ע׳׳י קליטת הגירויים החיצוניים‬
‫בהתאם לאותן תבניות‪ ,‬ומתבצעים תיקונים ושינויי תפיסה של הקלט החיצוני‪ ,‬כדי שיתאים‬
‫לתבניות התפיסה‪ .‬ככל שצורה חיצונית קרובה יותר לאידיאל של תבנית התפיסה‪ ,‬היא דורשת‬
‫תיקון תפיסתי קטן יותר ונחשבת צורה טובה יותר‪ .‬חוקי התבנית‪ ,‬שהם למעשה חוקי הארגון‬
‫התפיסתי פועלים בהרמוניה כדי ליצור את תבניות התפיסה הם )ורטהיימר‪:(1923),‬‬

‫עקרון הדמות והרקע ‪ -‬הנטייה הבסיסית של בני האדם היא לארגן את החלל המרחבי‬ ‫‪.1‬‬
‫לדמויות על פני רקע‪ .‬במרכז הגירוי קיימת דמות המורכבת מהעצמים המעניינים הנראים‬
‫כאילו הם לפני הרקע‪ .‬צורת ארגון היכולה להראות כדו משמעית)לא ברור תמיד מהי‬
‫הדמות ומהו הרקע‪ ,‬לעולם אי אפשר לראות את שני הגירויים כדמות אחת‪ ,‬ורק התמקדות‬
‫בגירוי מולידה הכרה כי יש כאן דו משמעיות ‪ -‬ציורי הפרצופים‪ :‬זקנה־צעירה(‪.‬‬

‫עקרון הסגירות ‪ -‬הנטייה ״לתקף צורות שאינן סגורות ולסונרן בתפיסה‪ ,‬בכך אנו המתאימים‬ ‫‪.2‬‬
‫את הצורה לתבנית התפיסה האידיאלית שלה‪ .‬על פי נטייה זו כאשר נוצר חלל סגור התוך‬
‫קווי נבול‪ ,‬אנו תופסים את קווי הגבול כיוצרים צורה הסגורה בתוכם‪.‬‬
‫עסרון ההמשכיות הטובה‪/‬הדומה ‪ -‬הנטייה של בני אנוש ליצור צורה מתמשכת מן העצמים‬

‫גם כאן לא נכנסתי לפרסים הנושא תפיסת תנועה‪ ,‬אלא התמקדתי בתנועות שיופיעו בעבודה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫התגלה על ידי חבר הגשסאלס דאנקר ב‪ ,1929 -‬בניסוייו דיווחו אנשים כי מעגל קסן בתוך ריבוע גדול זז ולא‬
‫להפך כפי שהתרחש במציאות‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫הם התייחסו גם לקביעות בהירות וצבע‪ ,‬אך אני לא התייחסתי לזה בעבודה‪ ,‬ולכן אני מזכיר זאת רק בהערה‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫לדוגמה‪ ,‬גל שנתפס משני קווים מעוקלים‪.‬‬

‫עקרון הדמיון ‪ -‬הנטייה של בני אנוש לקבץ צורות דומות כמו צורה וצבע ־ עפ י עיקרון בתמונה‬
‫מ‬
‫‪.4‬‬
‫המכילה משולשים וריבועים‪ ,‬זה אנו מקבצים את הריבועים בטורים נפרדים ואת המשולשים‬
‫בטורים נפרדים גם אם ניתן לקבצן כקבוצות המכילות רבועים ומשולשים‪.‬‬

‫עקרון הסמיכות בזמן ובמקום ‪ -‬עיקרון זה קובע‪ ,‬כי קיימת נטייה לקבץ ביחד גירויים‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫הסמוכים זה לזה בזמן ובמקום‪.‬‬

‫נוכל לסכם ולומר שהמושג ׳קיבוץ עצמים׳ מסביר יפה את הדרך בה מארגנים בני האדם את‬
‫תפישתם החזותית‪ .‬העצמים שאנו רואים לא נתפסים כעצמים בודדים אלא כקיבוץ מסוים בעל‬
‫משמעות‪ .‬הפטיכולוגיה של הגשטאלט מציגה מספר גורמים היוצרים לנו תבניות קבועות‬
‫ופשוטות‪ :‬מרחק שווה בתבניות רב משמעיות בעלות עצמים זהים המרוחקים זה מזה מרחקים‬
‫שווים‪ ,‬יכולים להיתפס כבעלי מספר ארגונים)כשכל פעם נראה רק ארגון אחד ומתחלף עם הזמן(‪.‬‬
‫בנוסף צמצום מרחק אנכי בין נקודות יוצר תחושה שהן מסודרות בטורים‪ .‬גם עקרון הדמיון‪,‬‬
‫)עצמים בעלי צבע זהה או צורניות זהה( נתפסים כקיבוץ בעל משמעות‪ ,‬וכן צורות שיוצרות‬
‫המשכיות טובה נתפסות בעינינו כצורה אחת ולבסוף תיחום שטח הצורות קושר אותן יחד‬
‫לקבוצה‪ .‬במחקרים רבים הוכחו גורמים אלו לקיבוץ ויזואלי כחשובים בדרך בה מאמנים בני‬
‫האדם את תפיסתם החזותית‪ ,‬כמו כן התברר כי מטרות בקבוצה קשות לאיתור ממטרות בודדות‪,‬‬
‫מטרות שונות בצבע או בצורה קשות יותר לאיתור ככל שהן דומות לעצמים שאינם המטרות‪,‬‬
‫ובעיקר כשהעצמים שאינם מטרות שונים זה מזה‪ .‬מרחקים בין עצמים באותה הקבוצה נתפסים‬
‫כקטנים ממרחקים בין עצמים שאינם באותה קבוצה‪.‬‬
‫הגישה האחרת‪ ,‬הגישה האנליטית אומרת שתפיסת הרכיבים‪/‬תווים קודמת לתפיסת הצורה‬
‫השלמה‪ .‬עפ״י גישה זו‪ ,‬תפיסת הצורה נבנית מתפיסת התבוניות בנפרד‪ ,‬וחיבורן לכלל הצורה‬
‫השלמה‪ .‬כדוגמה נביא את מודל הפנדמוניום)סלפרידג׳ ונייסר ‪.(1960‬‬
‫מודל הפנדמוניום מדבר על תפיסה של שלם באמצעות תבניותיו‪/‬תכוניותיו‪.‬‬

‫^ ^ ^ י ^‬
‫ץ‬ ‫י‬
‫פנדמוניום ‪ -‬מאורות שדים שהן קבוצות של תאי עצב המשמשים כגלאי תווים‪ .‬דחפים עצביים‬
‫^׳‬
‫‪7‬‬
‫העוברים בין התאים הנ׳׳ל מכונים ׳צעקות׳‪.‬‬
‫עלפי הגישה יש ‪ 5‬רמות של גלאי תווים המדומים לשדים‪ ,‬כל שד צועק כשהוא נתקל באותו‬
‫מערך תווים שהוא רגיש לו‪:‬‬
‫שד נתונים‪/‬בבואה ‪ -‬מבחין בעצם קיום צורה ויזואלית‪ ,‬קולט אותה ומודיע הלאה‪.‬‬

‫שדים לגילוי קווים ‪ -‬סוקרים את הקלט‪ ,‬מחפשים תווים ספציפיים וצועקים בפרופורציה‬
‫לביטחונם בקיום התו המסוים שעליו הם מופקדים‪.‬‬
‫שדים קונניטיביים ‪ -‬שדים של זוויות‪ ,‬מחפשים קומבינציה פשוטה של תווים‪.‬‬
‫שדים קוגניטיביים ‪ -‬מחפשים של תבנית ‪ -‬יצעקו בחוזקה כשישמע צעקות חזקות של השדים‬

‫המתאימים מהרמה הקודמת‪.‬‬

‫השד המחליט ‪ -‬מקשיב לצעקות השדים ברמה הקודמת ומחליט איזה צעקה חזקה ביותר‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬בנויה מערכת התפיסה מכמה שלבים של ניתוח תבוניות והרכבתן‪ :‬קליטת גירוי והעברת‬
 ‫‪11‬‬

‫המידע‪ ,‬פירוק המידע לתווים אפשריים שונים והעברת המידע הלאה‪ ,‬בחינת המידע עד להתאמה‬
‫‪" -‬צעקה״‬
‫שתי גישות מדברות על תהליך עיבוד התפיסה‪ :‬׳מלמעלה־למטה׳)בראונר‪ (1957 ,‬ו׳מלמטה־למעלה'‬
‫ץץ ‪£‬י‬ ‫מ ז י ה ה על‬
‫)גיבסון‪ .(1979 ,‬תפיסת צורה בתהליכי עיבוד ׳למעלה־למטה׳ היא עיבוד שבו האובייקט‬
‫טמך ידע קודם‪ /‬ציפיות‪ /‬את ההקשר שבו מופיע האובייקט‪ ,‬ולא רק על סמך מידע המגיע ישירות‬
‫מהגירוי עצמו‪ .‬הניסיון האישי והציפיות של כל אדם קובעים איזה פירוש של הדמות ייתפס‬
‫|\‪<0‬י\ן^; ‪\ j ) C‬‬ ‫תחילה‪ .‬הציפיות משפיעות על גירויים דו משמעיים וגם על תפיסת גירויים חד־משמעיים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬אם מציגים תמונה של כיתה‪ ,‬מזהים מהר יותר תמונה של לוח מאשר תמונה של גדר‬
‫*‬ ‫למשל‪ .‬כלומר‪ ,‬ההקשר יוצר ציפיות לתפיסת גירויים מסוימים מתאימים‪.‬‬
‫עיבוד'מטה־מעלה׳ הוא עיבוד שבו התפיסה מתחילה מרמת הגירוי ‪ -‬הנתונים מגיעים מהחושים‬
‫‪^*< £L‬י׳ י‬ ‫ורק אז ניתן להם פירוש‪.‬‬
‫כפי הנראה‪ ,‬ששני תהליכי העיבוד‪ ,‬פועלים במשולב בעיבוד תפיסה‪ .‬האפשרות שלנו להשתמש‬
‫בשילוב של שני התהליכים תלויה במידת הניסיון שלנו‪ ,‬המאפשר לנו ליצור יותר ציפיות ולתפוס‬
‫מהר את ההקשר בסיטואציות או בנושאים מוכרים‪ ,‬וכך מתאפשר יותר עיבוד בתהליך מלמעלה־‬
‫למטה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסיטואציות לא מוכרות נשתמש בעיקר בתהליכי עיבוד מלמטה־למעלה‪ ,‬ולכן‬
‫נתפוס לאט יותר בסיטואציות אלה‪ .‬בידרמן )‪ (1987‬הציע מודל גיאונטיקה המשלב תהליכים‬
‫‪8‬ו‬

‫׳מלמעלה‪-‬למטה׳ ו׳מלמטה למעלה׳‪ .‬על פי המודל התפיסה החזותית היא מעין שפה‪ ,‬וכמוה יש בה‬
‫יחידות בסיסיות וגם חוקים שולטים־ היחידות הויזואליות נקראות ׳ניאונים׳)‪ .(Geons‬בידרמן‬
‫ניסח שני סוגי כללים של הסכמה החזותית‪ :‬כללי סמנטיקה ‪ -‬שכיחות ‪ -‬אובייקטים מסוימים‬
‫שכיחים יותר בסכמות מסוימות)לוח שכיח בכיתה ולא באמבטיה ‪ ,‬גודל ‪ -‬לכל אובייקט קיים‬
‫טווח גדלים)זבוב קטן מפיל(‪ ,‬מיקום ‪ -‬קיימים מקומות צפויים לכל אובייק‪ ,‬וכללי תחביר הארגון‬
‫של האובייקטים בחלל ‪ -‬שקיפות ‪ -‬אובייקט הנמצא בקו ישר של הראיה מאחורי אובייקט אחר‪,‬‬
‫יוסתר לפחות חלקית‪ ,‬תמיכה ‪ -‬כל אובייקט נתמך ירי אובייקט אחר ואינו צף האוויר ‪.‬‬
‫‪19‬‬

‫פרספקטיבה‪ :‬קווית ומפורטת‬

‫היות שעבודה זו מבוססת על ציורים‪ ,‬דהיינו ייצוג עולם תלת ממדי על משסח דו ממדי עלינו‬
‫להתייחס למונח פרספקטיבה‪ .‬אנו מדברים על פרספקטיבה קווית ־ קוים הקיימים בתמונת‬
‫הרשתית‪ ,‬או ניתנים להשלמה )למשל באמצעות עקרון ההמשכיות הטובה של הגשטאלט(‪,‬‬
‫שהמשכיהם מתכנסים לנקודה אחת)נקודת הפרספקטיבה(‪ ,‬נחשבים כמשקפים מרחק‪ .‬כל נקודה‬
‫על קוים אלה שנמצאת קרוב יותר לנקודת ההתכנסות נתפסת כמייצגת מרחק גדול יותר מאיתנו‪.‬‬
‫זהו רמז שמספק אינפורמציה רבה על מרחקם של אובייקטים מאיתנו‪ ,‬ולכן הוא גם בעל שימוש‬
‫חשוב ביותר בציור‪ .‬כידוע ציור הוא בהכרח תמונה דו־ממדית‪ ,‬ואם ברצוננו שהעולם המיוצג‬
‫בציור ייתפס כתלת־מימדי‪ ,‬עלינו ״לעבור׳ על העין‪ ,‬כך שהתמונה הרטינלית שיצור הציור על‬
‫־זרשתית‪ ,‬תחקה את התמונה שהייתה נוצרת אילו היינו מתבוננים בעולם התלת־מימדי שאותו‬

‫א נ י מזכיר את בידרמן משום עקרוניותו להסבר האשליה האופטית בשידה שאביא בחלק היישומי של העבודה‪.‬‬ ‫‪1 8‬‬

‫עיקרון זה יכול להתייחס לתמונה של רנה מגריט הארמון על ההר‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫י ת כ ן שטעיף זה ‪ -‬מקומו היה בסעיף שנושאו מיקום‪ ,‬אך מצאתי לנכון א ת ת לו מקום של כבוד׳ משוס‬ ‫‪2 0‬‬

‫עקרוניותו לשיח הכתוב‪.‬ו‬

 ‫‪12‬‬

‫הציור מנסה לייצג‪ .‬בשל כך ציור המתיימר לייצג ״נכונה״ עולם תלת־מימדי‪ ,‬חייב להיבנות עפ״י‬
‫חוקי הפרספקטיבה‪ ,‬ובאופן ספציפי עפ״י קווי הפרספקטיבה‪ ,‬שפעמים רבות מצייר אותם הצייר‬
‫עוד לפני שהתחיל בציור האובייקטים עצמם‪ ,‬וזאת על מנת לצייר נכון את האובייקטים ביחסי‬
‫הפרספקטיבה הנכונים‪ .‬בנוסף לכך מדברים על פרספקטיבה מפורטת)גיבסון‪ - (1950 ,‬זהו רמז‬
‫שמתבסס על גודל התמונה הרטינלית‪ ,‬כאשר בוחנים אותו לגבי אזורים שלמים ולא לגבי‬
‫אובייקטים בודדים‪ .‬ככל שאזור מסוים רחוק יותר מאיתנו‪ ,‬אזי האובייקטים שבו יוצרים תמונות‬
‫רשתיות קטנות יותר על הרשתית‪ ,‬וע גם המרחקים ביניהם‪ ,‬ולכן צפיפות האובייקטים שמקורם‬
‫מאזורים מרוחקים יותר בשדה הראייה היא נדולה יותר‪ .‬זהו רמז היכול לשמש היטב צייר‬
‫המעוניין ליצור בחלק מהציור תחושה של אזור מרוחק יותר)ע״י כך שהוא מצייר את האובייקטים‬
‫מאזור זה צפופים וקטנים יותר(‪.‬‬
‫אם נסכם נוכל לומר שתהליך הראיה מתבסס על ידע ויזואלי מוקדם‪ .‬התהליך הוא דו כווני ‪-‬‬
‫מהעין למוח ומהמוח לעין‪ .‬האינטרס של המוח הוא לחפש דבר מסוים שהוא צריך)פנים‪ ,‬צבע‪,‬‬
‫אובייקטים(‪ ,‬המוח מעבד את האלמנטים שהוא רואה על־פי נתוני עומק‪ ,‬צורה‪ ,‬צבע ותנועה ‪ -‬אלו‬
‫הם האלמנטים שמעובדים בראיה שלנו‪ .‬עיבוד הנתונים נעשה בו זמנית‪ .‬ולבסוף חוש הראיה‬
‫מתפתח כתלות בחוש אחר־ ריח‪ ,‬מישוש‪.‬‬
‫לאחר שהבהרנו את תהליך הקליטה והפענוח של העין והמוח נפנה ל״כשל״ בקשר עין‪-‬מוח‪,‬‬
‫האשליה האופטית‬

‫‪22‬‬
‫אשליה אופטית ‪ /‬תעתועי ראייה)אופטית( ‪/‬תעלול חזותי‬
‫י‬

‫‪ p r j p J o K ) f t / c f 1‬ירי י‬ ‫\‬ ‫‪h‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‬ ‫‪A‬‬ ‫‪/‬‬ ‫^‬ ‫(‬ ‫^‬
‫מנגנוני התפיסה מתוכננים כדי לספק לתופס מידע מדויק ככל האפשר על סביבתו החיצונית‪,‬‬
‫אולם ישנם מצבים שבהם המנגנונים ״נכשלים״ ומטעים״ את התופס תפיסות מוטעות אלו‬
‫נקראות אילוזיות‪ ,‬או אשליות אופטיות‪ .‬באשליה אופטית מידע נאסף בידי העין והוא מתורגם על‬
‫־׳־־‪*V‬‬
‫ידי המוח‪ .‬אולם‪ ,‬ישנן דרכים להסעות את המוח‪ ,‬ולגרום לו לתפוס דבר מה באופן מסוים או‬
‫בצורה מסוימת‪ ,‬למרות שאיננו כזה‪.‬ישנן אשליות גופניות‪ ,‬המתרחשות באופן טבעי‪ ,‬וישנן‬
‫אשליות הכרתיות‪ ,‬שנוצרות בכוונה כדי לגרום למוח לראות משהו בצורה מוטעית‪ ,‬וזאת על ידי‬
‫הכרת דפוסי הזיהוי של המוח האנושי ושימוש בתכסיסים שיגרמו למוח ׳לראותי דבר בצורה‬
‫מסוימת‪ ,‬למרות שבעצם הוא לא בך‪ .‬מצאתי לנכון למיין את האשליה האופטית לאשליה אופסית‬
‫טבעית שאינה הכרתית ולאשליה אופטית הכרתית ‪ .‬הראשונה היא אשליה שקשורה בדרך עיבוד‬
‫‪23‬‬

‫הנתונים של המוח או העיניים ללא מעורבות האדם‪ ,‬כמו כשל בעיבוד נתונים של המוח או העין‬
‫עקב שימוש בצבעים בהירים או כהים מאוד לסירוגין‪ ,‬או כשלים בעיבוד הנתונים של המוח‬
‫במקרים של תבניות של צורות‪ ,‬צבעים‪ ,‬או קווים המתחלפים לסירוגין בצורה מהירה מאוד‪ .‬כשל‬

‫לא עסקתי בעבודה זו בבעיות ראייה שהן תוצאה של בעיות פיסיולוגיות‪ ,‬אלא התמקדתי בראייה תקינה‬
‫שגורמת לאשליה אופטית כתוצאה ׳׳מהצו*)מניפולטיבי או לא מניפולסיבי( בפענוח מידע‪.‬‬
‫כך מכנה פרופ׳ עמירם גרינוולד במאמרו"שורשי האשליה״ את האשליה האופטית‪ .‬במאמר הוא מדגים את דבריו‬
‫על אשליה אופטית)תעלול חזותי כדבריו( שבה מביטים בריבוע שמתחלף פתאום במלבן מוארך ואומר שהתופעה‬
‫קשורה בתבניות של פעילות תת ‪-‬טפית‪ ,‬המתפתחות עם הזמן בתאי העצב‪ ,‬יוצרות תחושה שגויה של תנועה וכל‬
‫נראה לנו ריבוע כמלבן‪.‬‬
‫העובדה שתפיטת בני אדם או מאורעות מושפעת ממערך תפיטתי ברור לכולם‪ .‬והוכח גם במאמרו של קלי)‪,(1950‬‬
‫ובמאמרו של ליפר)‪935‬ו(‪ ,‬לא מצאתי מאמר שמלמד על מחקר שבדק האם אנו מפעילים מניפולציות אשלייתיות‬
‫‪0 5‬י‪0j)/0‬‬ ‫^‬ ‫‪V‬‬
‫‪ ' S <t1A) G^\)\ftf J‬י‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫‪ .‬על בני אדם‪ ,‬עד כמה הם מודעים לכך ומה ת‬
 ‫‪13‬‬

‫לא הכרתי נוסף הוא כשל בפענוח תמונה)דו ממדית( הנתפסת כתמונה תלת ממדית עקב שימוש‬
‫בצורות או צבעים הגורמים לנו לתפוס צורות כתלת ממד ‪ .‬במקרים אלו נוצרת אשליה אופטית‬
‫‪24‬‬

‫כי למוח ולעיניים קשה לדעת איך לפרש דברים מסוימים‪ :‬צבעים זוהרים מתחלפים‪ ,‬תנועה‬
‫מהירה‪ ,‬צורות מתחלפות לסירוגין‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬המות מתבלבל‪ ,‬ולכן הוא מפרש את המידע‬
‫שהעיניים מקבלות בצורה מוטעית‪ ,‬והתוצאה היא שאנחנו רואים דבר מה לא כפי שהוא באמת‪.‬‬
‫נביא לדוגמה את האשליה האופטית מיראז׳ שנוצרת כתוצאה מתופעה אופטית טבעית‪ .‬דוגמה‬
‫נוספת היא שינוי‪ ,‬כביכול‪ ,‬בגודל על פי מיקומו)גבוה או נמוך( כמו מיקום הירח)מרץ והירשנזון‬
‫)‪. (1989‬‬
‫האשליה האופטית ההכרתית היא אשליה ׳מלאכותית׳‪ .‬סוג האשליות הזה מבוסס על הבנת מנגנון‬
‫התפיסה האנושי ועל ניצול מגבלותיו כדי ״לדמות׳ אותו‪ ,‬ובכך לגרום לו להגיע למסקנות שגויות‬
‫לגבי הצורה או הצבע שאנו רואים‪ .‬יש המחלקים את האשליות האופטיות ההכרתיות למספר סוגי‬
‫אשליות‪ :‬׳אשליות דו משמעותיות׳‪' ,‬אשליות עיוותי‪ ,‬אשליות פרודקסליות׳ או ׳אשליות בדויות׳‪.‬‬
‫ל —‪J$rj |1‬‬ ‫ו מ כ‬ ‫אשליות דו־משמעותיות הן תמונות או אובייקטים שניתן לפרש אותם בצורות שונות‪,‬‬
‫נקודת מבט אחרת תתגלה לנו צורה שונה בהתאם לזווית ההטתכלות‪.‬‬
‫אשליות עיוות הן אשליות שבהן מוצגות אשליות של צבע‪ ,‬צורה‪ ,‬אורך‪ ,‬או רוחב בצורה מסוימת‪,‬‬
‫מה שגורם לנו לחשוב לדוגמה‪ ,‬שריבוע מסוים הוא כהה יותר‪ ,‬או צבע מסוים כהה יותר‪ ,‬למרות‬
‫שהוא לא‪.‬‬

‫אשליות פרודקסליות הן אשליות שבהן רואים דבר מה בלתי מתקבל על הדעת מבחינה הגיונית‬
‫או בלתי אפשרי מבחינה פיזיקאלית‪ .‬למשל‪ ,‬מדרגות שאין להן התחלה ואין להן סוף ‪ ,‬או משולש‬
‫‪25‬‬

‫בעל צורה בלתי אפשרית‪ .‬דוגמאות נוספות לאשליות כאלה‪ ,‬ניתן לראות בעבודותיו של הצייר‬
‫מוריץ קורנליס אשר)שאביא בהמשך(‪.‬‬
‫אשליות בדויות הן אשליות שבהן רואה הצופה דבר לא כמו שהוא במציאות‪ ,‬למשל צבעים ‪.‬‬
‫מעוותים או גוונים שונים‪ .‬אשליות אלה נגרמות בדרך כלל על ידי סמים או סכיזופרניה עוד סוג‬
‫^‪• ^^jj'J‬‬
‫‪,‬‬
‫‪i‬‬ ‫של אשליות‪ ,‬פחות מוכרות‪ ,‬הן אשליות שבהן יש התנגשות בין המידע שרואה העין לבין דפוסי‬
‫ועיא־‪^-‬י׳׳• *‬
‫‪2‬‬
‫החשיבה של המוח‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מבקשים מאדם כלשהו לקרוא את המילה אדום כשהיא כתובה בגופן‬
‫כחול‪ .‬רוב הסיכויים הם שהוא יתבלבל‪ .‬אשליה זאת נקראת אפקט סטרופ‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬שלעתים לא נוכל להגדיר במדויק אם אשליה כלשהי היא אשליה סבעית לא הכרתית או‬
‫שהאשליה היא אשליה הכרתית ‪ .‬במקרים אלו נצטרך להתייחס לכוונת המוען ולישיח׳ שבחר‬
‫‪26‬‬

‫המוען להציג בפנינו את האשליה האופטית ‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫בעבודה זו בחרתי להתמקד באשליות האופטיות ההכרתיות בתחומי תרבות‪ :‬אומנות‪ ,‬ספרות‬
‫ופרסומת‪ ,‬וכאמור אתייחט לאשליה האופטית מן ההיבט של התפיסה החזותית בעיקר תוך‬
‫התייחטות לגישת הגשטאלט ומן ההיבט הפונקציונאלי־ריטורי דהיינו מהי התרומה הסמויה של‬
‫האשליה האופטית להעמקת כוונת המוען‪.‬‬

‫במקרים אלו אני מדבר על מצב שבו למוען אין כוונה ״לעבוד׳ על הנמען‪.‬‬ ‫‪24‬‬

‫־־ בהמשד אביא לדוגמה את ציודו של א­­­‬

‫למשל פטה מורגנה‪ :‬האם היא תופעה גופנית גרדא או שמא הצוח עובד על האדם המצוי במצוקה ומספק לו‬ ‫‪26‬‬

‫אמצעי רוגע‪.‬‬
‫ע ל סוגי אשליות והתפתחותן מצעצועים וקטמים עד לשימושים מקצועי ים כמו מעקב וקולנוע מדבר יומפרט‪.‬‬ ‫‪2 7‬‬
 ‫‪14‬‬

‫יישומם של אשליות אופטיות בתחומי תרבות‪ :‬תחום האומנות ציור ופנטומימה‪,‬‬

‫תחום הטפרות ‪ -‬השיר ותחום הפרטומת‬

‫אשליה אופטית באומנות ‪-‬תחום הציור‬

‫רנה מגריט ־ הציור‪ :‬׳אישה רוכבת על סוס ‪T h e Blank Cheque -‬‬

‫הצייר רנה מגריט היה שייך לזרם הסוריאליסטי ‪ .‬הוא יצר טכניקה אשלייתית טבעית של תיאור‬
‫‪28‬‬

‫מדויק‪ ,‬ויצירותיו צוירו באופן דקדקני וקפדני כפי שאמנים בסוריאליזם היו מציירים‪ ,‬אלא‬
‫שמגריט לא צייר את המציאות כי אם את הבלתי אפשרי‪ .‬בציוריו הוא סותר את כוח הכבידה של‬
‫כדור הארץ‪ ,‬לשמיים שיווה איכות של חומר גשמי וממשי שאפילו ניתן לחיתוך ולהצבה על גבי כן‬
‫הציור‪ ,‬והספינות שצייר עשויות היו מגלי הים ובכל זאת משייטות על פני המים ‪ .‬הוא הפליא‬
‫‪29‬‬

‫לסכל את ציפיותיו המוקדמות של הצופה‪ ,‬בעשותו שימוש יוצא דופן בגדלים הסותרים את‬
‫ידיעותיו המקובלות של המתבונן בתמונה‪ .‬ההיגיון המסוים‪ ,‬המונח ביסוד מערכת היחסים שבין‬
‫עצמים חסרי כל קשר לכאורה‪ ,‬משווה ליצירותיו יכולת לערער את שלוות רוחו של הצופה בהן‪,‬‬
‫ומעורר בו תחושה בלתי נוחה‪ .‬ביצירותיו הוא מתמקד בעיקר בניתוח לשון הציור‪ ,‬בקשר הנוצר‬
‫בין חפצים מעשה ידי אדם לעצמים טבעיים הנמצאים בסמיכות זה לזה‪ ,‬ויצר אפקטים‬
‫המשתמעים לשתי פנים‪ ,‬המגבירים את תחושת המוזרות וטורדים את המחשבה‪ .‬ביצירותיו‪ ,‬לא‬
‫חדל מגריט לתהות על פשרם של פרדוקסים ועל טבעה של התפיסה האנושית‪ .‬ציור נודע‬
‫בקטגוריה זו הוא ״בגידת הדימויים״‪ .‬מגריט שייך)יחד עם דאלי ועוד( לזרם בסוריאליזם הנקרא‬
‫הסוריאליזם הווריסטי ‪ -‬סוריאליזם פיגורטיבי העושה שימוש בדימויים הלקוחים מן המציאות‬
‫כדי ליצור יצורי כלאיים‪ .‬כלומר‪ ,‬צירוף חלקי דימויים חסרי הקשר למכלול משותף אחד‪ .‬כל דימוי‬
‫בנפרד‪ ,‬מוכר מהמציאות היומיומית‪ ,‬אך צירופם יחד יוצר מציאוח חדשה שהיא מעל למציאות‬
‫הקיימת‪.‬‬

‫נראית אישה רוכבת על סוס במעבה‬ ‫בתמונה ׳אישה רוכבת על סוס ‪'The Blank Cheque -‬‬
‫היער‪ .‬העצים מאורגנים בשורות‪ ,‬הרקע צבוע בצבעי תכלת״‪/‬ירקרק‪ ,‬ואילו העצים צבועים בצבע‬
‫תכלכל‪/‬חום‪ .‬בציור יוצרים העצים והרקע תבנית סכמטית של טורים‪ :‬תכלת‪/‬ירקרק ‪ -‬תכלכל‪/‬חום‬

‫הסוריאליזם היא תנועה באמנות המודרנית שקמה בשנת ‪ 1924‬מתוך משבר של תנועת ה״דאדא"‪.‬‬ ‫‪21‬‬

‫תנועת ה״דאדא" ביקשה למרוד‪ ,‬להתקומם כנגד המלחמה‪ .‬התנועה הכריזה על הריסת כל‬
‫הערכים והאידיאלים שעד אז נחשבו מקודשים‪ :‬המולדת‪ ,‬הדת‪ ,‬הכבוד‪ ,‬השאיפה‪ ,‬הגדלות‬
‫האנושית וכוי‪ .‬המילה סוריאליזם משמעותה בצרפתית"סור" ‪ -‬מעל‪ ,‬ריאליזם ‪ -‬מציאות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הסגנון הסוריאליסטי בא להמיר את המציאות המכוערת והעלובה ב״על מציאות״ טובה‬
‫יותר‪ .‬ראשי הסוריאליסטים ביטלו את המסורות התרבותיות‪ ,‬החוקיות וההיגיון הצרוף ונתנו‬
‫לתת מודע להתבטא ביצירה כנושא וכמושא גם יחד‪ .‬תנועת הסוריאליזם ראתה בביטולו של‬
‫ההיגיון את הפתח למציאות אחרת‪ ,‬לאמנות ותרבות חדשות‪ .‬מציאות אחרת זו הנוצרת‬
‫באמצעות שיגעון‪ ,‬חלום‪ ,‬טירוף‪.‬‬
‫כקוריוז אני רוצה לספר שבאולימפיאדה האחרונה‪ ,‬כשהבטתי בטלוויזיה בתחרות השיוט‪ ,‬זה מה שראיתי‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫לא נכנסתי כאן לנושא ׳תפיסה וצבע׳ משום שזהו נושא לעבודה סמינריונית רחבה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫‪3‬‬

‫אתייחס לצבע הכחול לגווניו המשמש בציור להבעת מרחק‪.‬‬

 ‫‪15‬‬

‫וחוזר חלילה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬תמונת טבע פסטוראלית ומרגיעה‪ ,‬ולמרות זאת מוצא עצמו המתבונן חסר‬
‫רוגע‪ ,‬בהתבוננות מעמיקה יותר מבין המתבונן שתמונת הטבע המציאותית‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אינה‬
‫הגיונית‪ ,‬הצייר יצר מציאות תסרת היגיון באמצעות שימוש באשליית ראייה על רקע של העיקרון‬
‫׳דמות־רקע׳)הובא במבוא התיאורטי(‪ :‬דמות האישה והסוס העוברות בין העצים יכולות להיות‬
‫מוסתרות ע׳׳י העצים)דהיינו הצבע התכלכל חום( אך אינם יכולים להיות מוסתרים ע׳׳י הצבע‬
‫החום‪/‬תכלכל המצביע על הרקע המרותק ‪ -‬הסתרת האישה והסוס ע׳׳י הרקע אינה מתיישבת עם‬
‫ההיגיון הצרוף‪ ,‬מעבר לכך העמדה שתופס העץ שמאחורי הסוס וחלק מגבו) עץ אי‪ ,‬העץ שבין‬
‫רגלי הסוס( אינה מתיישבת עם ההיגיון‪ ,‬ונראה שגם העמדה זו ‪ -‬מטרתה ליצור אשליה אופטית‪:‬‬
‫אם נסתכל בחלק העץ הצמוד לקרקע נראה שהוא מצוי מאחורי שני עצים)עצים ב׳‪+‬ג׳(‪ ,‬במרכז‬
‫הוא מקדים להם ובצמרת הוא שוב מאחוריהם)ובעקבות כך נמצאות רגלי הסוס הדוהר מימין‬
‫ומשמאל לעץ(‪ ,‬הציור עצמו מעיד על ראיה נכונה והבנה טובה של תפיסת מרחק‪ ,‬נשאלת השאלה‬
‫מה ראה הצייר"לטעות״?‪ ,‬אין זו טעות‪ ,‬אלא הטעייה שמטרתה למקד את עינינו ומחשבתנו‬
‫במציאות הנראית מאורגנת ומושלמת‪ ,‬אך לא כך היא‪ .‬המציאות מהתלת בנו‪ ,‬ומשחקת בנו ואין‬
‫לסמוך עליה כי היא אינה הגיונית ‪ .‬ולענייניו ‪ -‬הצייר מפעיל על המתבונן מניפולציה רגשית‬
‫‪31‬‬

‫להעברת מסריו ‪.‬‬

‫!‬
‫רנה מגריט = אישה רוכבת על ס ו ס ‪965) The Blank Cheque -‬ו(‬

‫עץ ב‬

‫‪JV>JoJ‬׳‬

‫לא נכנטתי כאן לניתוח המבוטט על כלים אומנותיים מדעיים‪ ,‬התייחסתי רק להיבט שהכתיב נושא העבודה‪.‬‬ ‫‪31‬‬

‫‪^ O v " v->1p‬‬ ‫מעבר לכך מצאתי לנכון להביט על הציור בעיניים של ׳מדמים לא חזקים׳ כדברי אביב במאמרה ״המקום של‬
‫‪.‬‬ ‫י~•‬ ‫הדמיון‪.‬‬
‫ף* ‪ C p Q , ' Q LD‬־ ‪4‬‬ ‫העבודה הראשונה של מגריט שהופיעה כציור טוריאליטטי הייתה ״הרוכב האבוד‪ "The Lost Jocky -‬שעברה‬
‫י ‪n‬‬ ‫שינויים במשך השנים‪ .‬ב‪ 65-‬עבר הרוכב טרנטפורמציה לרוכבת‪.‬‬
 ‫‪16‬‬

‫מוריס קורנלעס אשר הציור‪ :‬״יום ולילה״‬

‫כמובן שאין לכתוב עבודה ללא התייחסות למורים קורנליום אשר‪.‬‬

‫אשר היה גרפיקאי הולנדי שנולד ב‪ 1898-‬ומת ב־ ‪ .1972‬חי רוב ימיו באלמוניות‪ ,‬רק בערוב ימיו‬
‫זכה להכרה שגדלה לאחר מותו‪ .‬עבודותיו מבוססות על עקרונות מדעיים‪ .‬המדענים שבדקו את‬
‫עבודותיו מוקסמים מידיעותיו בתחום הפיסיקה‪ ,‬המכאניקה של הקוונטים וגופים במישור‬
‫ובמרחב‪.‬‬
‫את עבודותיו ניתן להגדיר"מחשבה חזותית"‪ ,‬דהיינו יחסי גומלין בין ראייה ומחשבה ‪ -‬יחסים‬
‫העומדים במרכז חקר התפיסה)מושקוביץ‪ ,‬אי‪. (1973-1974 ,‬‬
‫אשר השתמש באשליות אופטיות כדי ליצור עולם מיוחד‪ :‬מחד גיסא מוחשי ומאידך גיסא רב‬
‫משמעי ומלא הפתעות‪ .‬המציאות אצלו אינה חד משמעית ותפיסה זו של המציאות באה לידי‬
‫ביטוי בעבודותיו‪ .‬אצל אשר)בניגוד לסוריאליסטים למשל דאלי( שורר חוק וסדר‪ ,‬למרות זאת‬
‫הוא מצליח לגלם בעבודותיו את תחושת החרדה מן המציאות והעולם העוינים‪.‬‬
‫בתמונתו של אשר ״יום ולילה״ שדות מרובעים אפורים מתפתחים כלפי מעלה לצלליות ציפורים‬
‫לבנות ושחורות כשהשחורות מתעופפות שמאלה והלבנות ימינה במבנים מנוגדים‪ .‬בצד שמאל של‬
‫התמונה מתמזגות הציפורים ויוצרות את שמי היום‪ ,‬ובצד ימין נמוגות הציפורים השחורות‬
‫בחשכת הליל‪ .‬נופי היום והלילה הם נגטיביים הדדיים )שם(‪ .‬נראה לי שתמונה זו שבה מאורגנות‬
‫‪34‬‬

‫הציפורים הלבנות והשחורות בסדר מופתי מסמל את העולם המאורגן לכאורה‪ ,‬המאפשר לאדם‬
‫‪/‬לרעיון)הציפור( לעוף‪ ,‬אך לעולם אינך יכול להתנתק מן העולם ולהיות משוחרר באמת)הרקע‬
‫ילבן שחורי מסמל את העולם ‪ -‬יום מביא ללילה ולילה מביא ליום( האשליה האופסית שיוצר‬
‫ציורו של אשר ־ מקורו בתפיסת ׳דמות רקע׳ ותפיסת קווי מתאר‪ .‬קווי המתאר ‪ -‬הקווים‬
‫המבדילים בין צורה לרקע שלה ‪ -‬נתפסים תמיד כשייכים לדמות‪ .‬לדמות יש בדרך כלל צורה‪,‬‬
‫בעוד שהרקע נתפס כחסר צורה‪ ,‬הדמות נתפסת כמשמעותית יותר מן הרקע ומתקבעת בזיכרון‬
‫טוב יותר‪ ,‬הדמות נתפסת כקרובה יותר מהרקע‪,‬כלומר לפניה על אף ששניהם באותו מרחק‬
‫מעינינו‪ ,‬בתמונה קווי מתאר של דמות אחת)של הציפורים הלבנות לדוגמה הן גם קווי מתאר של‬
‫הציפורים השחורות‪ ,‬אלו שלובות באלו‪ ,‬סופה של האחת הוא סופה של השנייה‪.‬‬
‫נם כאן ממלאה האשליה האופטית פונקציה מניפולטיבית‪ :‬האשליה האופטית ממקדת את עינו‬
‫של המתבונן בציור‪ ,‬וככל שאתה מתבונן זמן רב יותר בעצם כלשהו הוא נחקק במוחך ואתה‬
‫‪35‬‬

‫מרבה לחשוב עליו* ‪ .‬אני נראה לי המסר שרצה שמעבר לק­‬

‫‪3‬‬

‫אזכיר כאן גישה אחרת לבחינת ציור אחד של אשר)היכול להתאים גס לציור שאני דנתי בו(‪ ,‬גישה פסיכולוגית‬ ‫‪33‬‬

‫הרואה את ציוריו של אשר בציורים העוסקים בנפש ובתהליכיה האינסופיים השואפים לסדר‪ ,‬לפשר ול׳פתרון׳‬
‫)נצר‪ ,‬ר(‪.‬‬
‫מראש החלטתי לא לקרוא הסברים והערות לתמונות כדי לאפשר לי חופש מחשבה סובייקסיבי שיהא משוחרר‬ ‫‪34‬‬

‫מהשפעות של מבקרי אומנות למיניהן‪.‬‬

‫א נ י תופס את המטר כך‪ :‬אשר עצמו תיאר את ההשקעה הרבה שכללה חשיבה מתמטית מאומצת שהשקיע בארגון‬ ‫‪3 5‬‬

‫פרטי התמונה )מושקוביץ‪ (1973-74 ,‬וכמו אמר‪ :‬״אתה יכול לנסות ללמוד את העולם המציאותי ואת מרכיביו‪ ,‬אך‬
‫לעולם לא תשלוט בו‪ .‬כמובן‪ ,‬שכל מתבונן יכול להשלים את המטר על פי ידע העולם שלו‪.‬‬
‫מבחינה זו ממלאה האשליה האופטית פונקציה דומה לפונקציה שהיא ממלאה בפרטומת‪.‬‬ ‫‪36‬‬
 ‫‪17‬‬

‫מורים קורנליוס אשר ״יום ולילה״)חיתוך עץ ‪(1938‬‬

‫רנה מגריט ־"‪ La Condition Humane‬־ המצב האנושי׳‪.‬‬

‫התמונה האחרונה שאביא תהא תמונתו של מגרים "‪ - La Condition Humane‬המצב האנושי״‪.‬‬
‫לו היינו מציגים תמונה זו במסגרת שיעור במדעים לתלמידי חט״ב היינו שואלים‪ :‬״מה אתם‬
‫רואים כאן נוף הנשקף מחלון או תמונת נוף הנשענת על כן־ציור ומשקפת נוף?‬
‫זוהי אחת מן היצירות המפורסמות של האומן הבלגי‪ .‬כשמתבוננים בה ניתן להבחין בבירור כי‬
‫מדובר בתמונה של נוף הנשקף מחלון‪ ,‬אולם במבט בוחן יותר‪ ,‬אנו נעשים מודעים לעובדה שיתכן‬
‫שאיננו רואים דווקא נוף מן החלון‪ ,‬אלא כן‪-‬ציור שעליו תמונת נוף‪.‬‬
‫מה שיוצר את התפיסה הדו‪-‬ממדית)האשליה האופטית( הם קווי המתאר של החלון‪ :‬האם‬
‫הנקודות א‪+‬ב‪+‬ה‪+‬ו יוצרות את קווי המתאר של החלון או שמא הנקודות א‪+‬ב‪+‬ג‪+‬ד יוצרות את‬
‫קווי המתאר של החלון‪ ,‬ואילו הנקודות ג‪+‬ד‪+‬ה‪+‬ו יוצרות את קווי המתאר של התמונה‪.‬‬
‫מגריט יוצר זהות והמשכיות בין הנוף המצויר בציור שבתוך הציור לבין הנוף הנשקף מבעד לחלון‪.‬‬
‫הטכניקה בה בחר הצייר הסוריאליסטי נורמת לנו להתלבט בשאלה‪ :‬מהו הציור ומהו הנוף?‪,‬‬
‫בדרך זו מצליח הצייר לחבל בתחושת הביטחון שלט לגבי המציאות‪ ,‬או לגבי האופן שבו אנו‬
‫רואים את המציאות‪ ,‬ואולי אף ביחס לאופן בו אנו חושבים שאנו רואים את המציאות‪.‬‬
‫מעניינת היא העובדה כי מגריט בחר לקרוא לציור זה ״ ‪ - - La Condition Humaine‬המצב‬
‫האנושי׳׳‪ .‬את השאלה שמעורר מגריט בציור האמור העלו הוגים רבים‪ ,‬בהם אומנים‪ ,‬יוצרים‬
‫ופילוסופים כבר מצעדיה הראשונים של התרבות האנושית‪.‬‬
 ‫‪18‬‬

‫רנה מגריט ־"המצב האנושי" ‪1933‬‬

‫אשליות אופטיות באומנות בתחום הציור ־ סיכום‬

‫נראה שהציירים מודע לנושא התפיסה החזותית והוא משתמש בעקרונות התפיסה החזותית כדי‬
‫ליצור תמונת עולם מציאותית ואמינה )העברת עולם תלת ממדי למשטח דו ממדי(‪ ,‬יחד עם זאת‬
‫מודעים הציירים לפונקציה הרטורית מניפולטיבית שממלאה האשליה האופטית‪ ,‬והם משתמשים‬
‫בה להעברת מסרים שהם מעבר למסר הגלוי‪ ,‬מעבר למה שהעין‪ ,‬אלא למה שהמוח חייב להתאמץ‬
‫לפענח‪.‬‬

‫אשליה אופטית באומנות הבמה ‪ -‬פנטומימה‬

‫פנטומימה היא הצגה ללא מילים‪ .‬עיקר הדגש בפנטומימה הוא על התנועה כדרך בלעדית להעברה‬
‫המסר האמנותי‪ .‬מקור המילה פנטי־מימה הוא ביוונית‪ :‬כלומר־ אדם שמחקה הכול‪.‬‬
‫ככל אמנות במה אחרת‪ ,‬הפנטומימה היא אמצעי להבעה עצמית‪ ,‬להמחשת מחשבות‪ ,‬רעיונות או‬
‫רגשות והעברתם לקהל‪ ,‬כלי להצגת תפיסת החיים)או היבט מסוים מתוך תפיסת החיים( של‬
‫האמן‪.‬‬
 ‫‪19‬‬

‫בפנטומימה האומן מביע עצמו באמצעות תנועה פיזית להבעות מחשבות מציאותיות או‬
‫מופשטות באופן הטהור‪ ,‬הפנטומימה באה לידי ביטוי רק דרך התנועה והבעות הגוף‪ .‬ישנה‬
‫משמעות ברורה המתלווה לכל תנועה ומחווה‪ .‬הקהל מבין את משמעות התנועה והמחווה ללא כל‬
‫תרגומ או הסבר מילולי‪ .‬מהסיבה הזו אמנות הפנטומימה הינה כלל עולמית‪ ,‬ומתקבלת בהבנה‬
‫ברחבי העולם‪ ,‬ללא תלות בשפת דיבורו של הקהל‪ .‬כאשר הפנטומימה מביעה מציאות הצופה יכול‬
‫לראות בעיניו עצמים שהפנטומימה רוצה לשקף‪.‬‬
‫כמו כל אשליה אופטית גם בפנטומימה נוצר ״קצר׳ בין העין למוח‪ ,‬רק שכאן העין ״רואה מה‬
‫‪3‬‬

‫שהמוח מכוון אותה לראות‪.‬‬

‫לפנינו שתי תמונות פנטומימה מוכרות‪ :‬בנות מעבירות שמשה והמושך בחבל‪ ,‬אם נתרכז בתמונוח‬
‫נוכל לראות אח השמשה ואח החבל‪ .‬מה גורם לנו"לראות" את השמשה והחבל?‬
‫ראיית השמשה קשורה בשני עקרונות של גישת הגשטאלט‪ :‬א‪ .‬עקרון הסגירות ‪ -‬הנטייה ״לתקף צורות‬
‫שאינן סגורות ולסוגרן בתפיסה‪ ,‬בכך אנו המתאימים את הצורה לתבנית התפיסה האידיאלית שלה‪ .‬על פי‬
‫נטייה זו כאשר נוצר חלל סגור התוך קווי גבול‪ ,‬אגו תופסים את קווי הגבול כיוצרים צורה הסגורה בתוכם‪.‬‬
‫ב‪ .‬עקרון ההמשכיות הטובה‪/‬הדומה ‪ -‬הנטייה של בני אנוש ליצור צורה מתמשכת מן העצמים‬
‫‪x‬‬ ‫שהם רואים‪.‬‬
‫הכפפות שהבנות לובשות נתפסות כארבע זוויות‪ .‬שפלי)‪ (1998‬מדבר על הבחנת עצם ואומר‬
‫שהבסיס להבחנת עצם הוא ״היכולת לאתר את גבולותיו‪ ,‬קצותיו‪ ,‬ולעקוב אחריהם בעולם‬
‫המציאותי‪ ,‬העצמים הם בעלי גבולות התוחמים אותם בבירור וכל חלקם הפנימי של העצמים‬
‫כלול בתוך גבולות אלד׳)עמי׳ ‪ (6‬על‪-‬פי דברים אלו‪ ,‬על‪-‬פי הנטייה שלט לסגור צורות פתוחות ועל‪-‬‬
‫פי עקרון ההמשכיות הטובה)בין כל שתי נקודות אנו מעבירים קו ישר אחד( העין שלנו תופטת‬
‫את ה״ריק״ בין ידי הבנות כדמות כלואה בין ארבע הזוויות‪ ,‬היות שה״דמות״ אינה נראית היא‬
‫נתפסת כזכוכית‪ .‬שפלי)‪(1998‬‬
‫את החבל אנו ״רואים״ תוך שאנו משתמשים בידע העולם שלנו‪ :‬בתמונה האומן מפעיל כוח‬
‫דמיוני והעמדת ידיים ורגליים המתקשרים במוחנו לפעולת משיכה‪ .‬היות שתמונה זו מתקיימת‬
‫במופע פנטומימה‪ ,‬אנו מפעילים את עקרון ההמשכיות הטובה)במופעים מופיעים יחד שני‬
‫מחזיקי חבל( ו״רואים״ חבל‪ .‬במקרה זה המניפולציה ברורה יצירת ״כיף״ הומור וחוויה בידורית‬
‫‪37‬‬

‫מהנה‪.‬זקוב)‪ (1999‬כותב ״מול עינינו מתרחש מאבק שבו טפל הופך לעיקר וחוזר להיות טפל ‪ -‬זהו‬
‫עולם נזיל ללא קרקע מוצקה‪ ,‬ואנה אנו באים?" )עמי ‪ - (20‬תשובתו ההומור ‪ -‬הפנטומימה יכולה‬
‫לספק את המענה בעולם ההזוי‪.‬‬

‫־ למילה ׳מניפולציה׳ יש בציבור קונוטציה שלילית‪ ,‬אולם אני תופט אותה כמילה ניטראלית‪ ,‬דהיינו אם המטרה‬
‫של הפעלת מניפולציה היא חיובית כמו מטרת למידה‪ ,‬הרי המילה תיתפט כחיובית‪.‬‬
 ‫‪20‬‬

‫‪38‬‬
‫שתי בנות מעבירות שמשה‬

‫אשליות אופטיות בתחום אומנות הבמה ־ פנטומימה ‪ -‬סיכום‬

‫הפנטומימה היא מופע‪ ,‬וככזה מטרתה ״למכור׳ עצמה לכמה שיותר צופים‪ .‬אם כך תפקיד אשליית‬
‫הראיה כאן הוא שיווק למטרת בידור‪ .‬אם למופע יש יעדים נוספים מעבר לבידור כמו העברת‬
‫מסרים חברתיים‪ ,‬פוליטיים וכדומה‪ ,‬הרי אלה עוברים תוך הפעלת מניפולציה רגשית על הצופה בך‬
‫שבאמצעות השלמת ״הלא נראה״ לנראה הופך הצופה לחלק אינטגראלי של ההצגה ולשותף מלא‬
‫של המסרים המועברים בהצגה‪.‬‬

‫אשליית ראיה בתחום השירה העברית‬

‫בתורת הספרות קיימות הגדרות שונות למונח ״שירה״ )קריץ ‪ ,(1984‬העובדה שחוקרי השירה‬
‫‪39‬‬

‫אינם מגיעים לתמימות דעי ם בנושא הגדרת השירה מלמדת שקשה להגדירה‪ ,‬אולם כולם‬

‫כמובן שבהצגה שתי הבנות והמושכים בחבל אינם דוממים‪ ,‬אלא ניידים ‪ -‬דגר המגגיר את הפעילות התפיסתית‪.‬‬ ‫‪58‬‬
 ‫‪21‬‬

‫מסכימים שהשירה היא צורה של אמנות בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף‬
‫למשמעות המילולית או במקומה‪ .‬שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות)בניגוד לפרוזה(; עיסוק‬
‫במצלול‪ ,‬במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית)פיגורטיבית(; וטכניקות ספרותיות נוספות‪ ,‬שאינן נפוצות‬
‫בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות‪ .‬לשירה רובד גלוי ורובד סמוי‪ .‬בניגוד לכתיבת הפרוזה)סיפור‪ ,‬רומן‬
‫וכוי( שבה אורך הטקסט מאפשר אמירה בהירה‪ ,‬הרי בשירה האמירה חייבת להיות קצרה‪ ,‬ועל כן חייב‬
‫הכותב להשתמש באמצעים לא מילוליים‪,‬דהיינו אמצעים רטוריים‪ ,‬על מנת לקדם את כוונותיו‪ .‬שימוש‬
‫באשליה אופטית הוא אחד מאמצעים אלו‪ .‬אדנים את דבריי באמצעות שירו של נתן זך ״מצב האדם״‬

‫מצב האדם ‪ -‬נתן זך‬

‫הנידה לי מה משכורתך‬

‫)בראשית כ״ט‪ ,‬ט״ו(‬

‫שבעים תודה לאל והממשלה ולהתפלל‬

‫ובחמסין מורידים את התריסים והגורגיים‬

‫דווקא בסדר‪ .‬זה‬

‫דופק‪ .‬ומי שאין לו גם בן‬

‫לא גווע‪ .‬והגויים‬

‫רק מדברים‪ .‬ופנינה‬

‫נכנסת בזכוכית‪ .‬מה!‬

‫אין לה ראש לנערה׳ ונפצעה‬

‫והביאו אמבולנס ומנהל הבנק‬

‫אמר שיכול היה להיות יותר גרוע‪.‬‬

‫ברוך השם‪ .‬רק חתך‪ .‬ואפשר לתפור‪,‬‬

‫אבל משכנתאות והלוואות קשה‪ ,‬קשה אדון זך‪.‬‬

‫זה אומר כך וזה אומר כך‪.‬‬

‫אבל מי שצוחק אחרון‬

‫צוחק ואומר לא‪.‬‬

‫לא נכנסתי כאן לניתוח ספרותי של השיר‪ ,‬אך בכל זאת אומר עליו מספר מילים‪ .‬שיר זה מאפיין‬
‫את השירה המודרנית‪ ,‬שירה שאופיינה ״בשבירת כלים״‪ .‬בשיר ‪ -‬מצד אתד מבעים מהלשון‬
‫הדיבורית היומיומית)תודה לאל‪ ,‬דווקא בסדר‪ ,‬זה דופק(‪ ,‬ומצד שני מקדים לשיר מוטו מלשון‬
‫המקרא הנתפסת כלשון שאינה לשון דיבור יומיומית‪ .‬השיר מתייתם למצב באדם במציאות‬

‫לא נכנטתי לשאלה התיאורטית מהו שיר‬

 ‫‪22‬‬

‫העכשווית‪ :‬לא מי יודע מה‪ ,‬אך לא ממש גרוע‪ .‬נותני המשכורות)במקרא ‪ -‬לבן)המוטו לשיר‬
‫מתייחס ללבן( ובימינו מנהלי הבנקים( והם כנראה די נוכלים‪ .‬העולם המציאותי שבו הי המשורר‬
‫נ‪4‬׳‬
‫אינו מושלם‪ ,‬הוא עולם לא מובן‪ ,‬מפורר‪ ,‬חסר לוגיקה ומבולגן! ואיך יראה זאת המשורר בשירי‬
‫באמצעות קצר בין התוכן והמבנה‪ .‬נוכל כמובן להשוות זאת לציוריהם של הציירים‬
‫הסוריאליסטים)הבאתי כאן את רנה מגריט ואשר( שהביעו מסר זה באמצעות ציורים שבהם‬
‫שלטו אשליות אופטיות או שבירת תוקים פיסיקליים בציורים להבעת מסרים של"עולם שבורי‪.‬‬
‫אם הציירים השתמשו בציוריהם בבד וצבע ליצירת אשליות אופטיות להעברת מטרים סמויים‪,‬‬
‫הרי נתן זך עשוה זאת באמצעות אמצעי ספרותי ‪ -‬גלישה‪ .‬הגלישה יוצרת מעין ״קצר׳ בין העין‬
‫למוח‪ :‬העיניים רואות סיום שורה במילים‪ :‬ולהתפלל‪ ,‬והגורגיים‪ ,‬זה‪ ,‬כן‪ ,‬והגויים‪ ,‬ופנינה‪ ,‬הבנק‪,‬‬
‫ואילו המוח אינו מאפשר סיום שורה במילים אלו ‪ ,‬אלא הוא מצמיד נושא לנשוא‪ .‬הצמדת‬
‫‪41‬‬ ‫‪40‬‬

‫נושא לנשוא היא פועל יוצא של ידע העולם של הקורא ותפיסת השלם‪ ,‬שבבסיס גישת הגשטאלט‬
‫מודל הגיאנטיקה שהציג בידרמן)הובאה במבוא( מחזקת הצמדת נושא לנשוא‪ .‬הגישה מדברת על‬
‫כך שהתפיסה החזותית היא מעין שפה ועל כן ניתן לדבר עליה במונחים מתחום השפה‪ :‬כללי‬
‫סמנטיקה וכללי תחביר‪ .‬כללי התתביר קובעים את מבנה הארגון של האובייקטים בחלל‪ ,‬בשפה‬
‫קובעים כללי התחביר מבנה הארגון של המילים במשפט ‪ -‬כללי התחביר קובעים שקשר נושא ‪-‬‬
‫נשוא הוא עקרוני למטר‪ .‬העתקתי שוב את השיר‪ ,‬אולם ארגנתי אותו על פי תפיטת המוח‬
‫כדלקמן‪.:‬‬

‫שבעים תודה לאל והממשלה ולהתפלל‬

‫ובחמסין מורידים את התריסים והגורג׳ים דווקא בסדר‪,‬‬

‫זה דופק‪.‬‬

‫ומי שאין לו גם בן לא גווע‪.‬‬

‫והגויים רק מדברים‪.‬‬

‫ופנינה נכנסת בזכוכית‪ .‬מה!‬

‫אין לה ראש לנערה!‬

‫ונפצעה והביאו אמבולנס ומנהל הבנק אמר שיכול היה להיות יותר גרוע‪,‬‬

‫ברוך השם‪ .‬רק חתך‪ .‬ואפשר לתפור‪.‬‬

‫אבל משכנתאות והלוואות קשה‪ ,‬קשה אדון זך‪.‬‬

‫זה אומר כך וזה אומר כך‪.‬‬

‫אבל מי שצוחק אחרון צוחק ואומר לא‪.‬‬

‫המוח תופט משפט כנושא‪+‬נשוא‪ ,‬כאן מופרד הנושא מן הנשוא בצורה מעשית כך ששורה פותחת בנשוא‪,‬‬
‫כשהנושא של נשוא זה מטיים שורה קודמת‪,‬‬
‫כשהעתקתי את השיר קרה לא פעם שהשלמתי את השורה על‪-‬פי המוח ולא על‪-‬פי העין‪.‬‬ ‫‪41‬‬
 ‫‪23‬‬

‫האשליה האופטית כתוצאה מקצר בין העין והמות יוצר אצל הנמען מבוכה ותעוקה שמסמלים את‬
‫תחושת האדם בעולם המודרני המנוכר‪.‬‬

‫אשליה אופטית בשיר ‪ -‬סיכום‬

‫‪2‬‬

‫כמו בציור משמשת האשליה האופטית אמצעי ויזואלי סמוי להעברת מסרים‪ ,‬במקרה זה מסרים‬
‫תברתיים ‪ -‬היא משמשת בידי הכותב אמצעי רטורי ייצוגי לעולם מפורר‪.‬‬

‫‪43‬‬
‫אשליות ראיה בתחום הפרסומת‬

‫מטרות אנשי הפרסום היא לגרום לנו להביט בפרסומת‪ ,‬לקרוא אותה)אם היא פרסומת כתובה(‬
‫ולזכור את הטקטט ‪ .0‬לצורך כך חייבים אנשי הפרסום למשוך את תשומת לב הנמען ולגרום לו‬
‫להשהות את מבטו בפרסומת זמ^ממושך^^תד הטריקים לכך הוא שימוש בתמונות פרוקטיביות ‪,‬‬
‫‪44‬‬

‫או שימוש בדרכים שמעכבות את מערכת ה׳איפה׳ ) לקינגסטון‪ 2002 ,‬מדבר על מערכת התפיסה‬
‫‪45‬‬

‫במונחים של ׳איפה׳‪ ,‬ימה׳ ו׳איך׳( ‪ -‬טכניקות כאלה גורמות לפרסומת גם למשוך את תשומת לבנו‬
‫וגם גורמות לנו להאט את תהליך פענוח הקריאה‪ ,‬מה שאומר שאנו מוצאים עצמנו מתבוננים‬
‫בפרסומת זמן רב יותר וממילא היא נטמעת בקרבנו בחוזקה‪ .‬אחד האמצעים הסמויים לגרום‬
‫לאדם להתרכז בפרסומת זמן ממושך הוא שימוש באשליה האופטית‪.‬‬
‫נדגים את דברנו באמצעות פרסומת של חברה להנדסה ובנייה ובאמצעות ציור המצוי בעמוד‬
‫כריכה של ספר ‪.‬‬
‫‪46‬‬

‫הפרסומת של התבדה להנדסה וקבלנות בתים ׳אלמוג׳ מציגה לעינינו מערכות של גלים‪ .‬ידע‬
‫העולם שלנו הקושר בין מערכת הגלים לתפקיד החברה ‪ -‬הנדסה וקבלנות ועקרונות ההמשכיות‬
‫הטובה והסגירות מובילים אותנו לתפוס את מערכת הגלים כבניין גבוה‪ .‬נשאלת השאלה לשם מה‬
‫בחרה החברה לפרסם עצמה באיור זה ולא באמצעות תצלום של בניין או ציור של בניין? עקרונות‬
‫הפרסום המבקשים השהיית העין בפרסומת כנראה הכתיבו בחירה זג‬
‫הכריכה של הספר ׳הקוראת המלכותית ׳ של אלן בנט מכילה ציור של כתר‪ ,‬אולם אם נתבונן‬
‫‪47‬‬

‫היטב נבחין שלכתר אף‪ ,‬עיניים ופה בקיצור דמות‪ .‬הציור בנוי על עקרון של דמות ורקע והגדרתם‬
‫באמצעות קווי מתאר‪ .‬אם אנו מתייחסים לקווי המתאר של הכתר לא נבחין בדמות‪ ,‬אך אם‬

‫לא הדגמתי את דבריי באמצעות דוגמות נוטפות‪ ,‬כי הבנתי שעליי להצטמצם‪ ,‬אך אני מוצא לנכון להזכיר‬
‫שמות של יצירות נוטפות בתחום השירה המודרנית שמאופיינות באשליה אופטית הנוצרת באמצעות גלישה‪:‬‬
‫חול ‪ -‬דוד רוקח‪ ,‬לילה דומם ‪ -‬טוביה ריבנר)המכונה גם משורר השואה(‪.‬‬
‫כאן נוכל כמובן להזכיר פרטומות המפעילות נורות שאורן יוצר את שם החנות או המקום שאותו רוצים‬ ‫‪43‬‬

‫לפרטם‪ -‬הדלקת הנורות אחת אחת בקצב מהיר יוצרת את האובייקט שרוצים לפרטם‪ ,‬מיקוד הראייה‬
‫מתרחש תוך שהוא גורם למתבונן להשהיית מבט‪ .‬הדלקת הנורות יוצרת תנועתיות‪.‬‬
‫ל א מזמן פורטם שאנשי פרסום מכניטים תמונות בעלות קונוטציה מינית לפרטומות תמימות"העובדות״ על‬ ‫‪4 4‬‬

‫הנמען ללא הרגשתו‪.‬‬

‫ה מ ו ש ג י ם ׳איפה׳ ו׳מה׳ הס מושגים מתתום מערכת התפיטה המגדירים את אופי התפיטה‪ .‬קריאה לדוגמה‬ ‫‪45‬‬

‫היא מערכת ׳האיפה׳ ומערכת הימה׳‪ :‬מערכת ׳היפה׳ מעבירה את הצורה הכללית של האותיות לקריאה חיהוי‬
‫מהיר‪ ,‬ומערכת הימה׳ מעבירה פרטים של כל אות בנפרד‪ .‬אפשר לקרוא במערכת הימה׳ בלבד‪ ,‬אך זהו‬
‫תהליך איטי‪.‬ב‬
‫כ ר כ ת י את האיור בעמוד הפתיחה של הספר בתחום הפרטום משום שלעמוד כריכה של טפר שתי מטרות‪:‬‬ ‫‪46‬‬

‫האחת מטרה ספרותית ‪ -‬ייצוג המטר של הטפר‪ ,‬והשנייה פרטומית‪.‬‬

‫ש מ ו המקורי של הטפר"‪."the uncommon reader‬‬ ‫‪4 7‬‬
 ‫‪24‬‬

‫נתייחס לקווי המתאר של פרטי הפנים‪ :‬עיניים‪ ,‬אף ופה נבחין בדמות‪ ,‬גם כאן פעלו כנראה‬
‫עקרונות הפרסום של השהיית המבט‪ ,‬אך היות שכריכת ספר היא תחום שבין פרסומת לטפרות‬
‫אני חושב שהבחירה בתמונה שבה דמות דו משמעית היא תולדה של ההיבט הספרותי‪ .‬גומבריק‬
‫)גומבריק‪ ( 1979 ,‬מסביר את האפקט הרגשי שיוצרת דמות דו משמעית ואומר שבאמצעות ציור‬
‫הדמות הדו משמעית מטיל האומן על המסתכל ״יותר עבודה״ ומאפשר לו לתוות משהו‬
‫מההתרגשות של העשייה היצירתית‪ .‬המתבונן משקיע אנרגיה מתשבתית ורגשית‪ ,‬ובכך הוא מגביר‬
‫את מעורבותו הרגשית במסר‪ .‬העובדה ששמו המקורי של הספד אינו מכיל את המילה מלכה‪ ,‬אלא‬
‫מרמז לה מסיל על האיור בכריכה תפקיד מרכזי בפענוח עולם המסר של הסיפור‪ ,‬המלכה מביטה‬
‫)ולך תדע מה תלמד(‪.‬‬

‫אלמוג חברה להנדסה‬

‫עטיפת הספר"הקוראת המלכותית ‪ -‬אלן בנט‬

 ‫‪25‬‬

‫סיכום כללי‬
‫בעבודה זו בתנתי את האשליה האופטית בתתומי תרבות שונים ‪ ,‬כמו ציור בתחום האומנות‪,‬‬
‫‪48‬‬

‫פנטומימה בתתום אומנות הבמה‪ ,‬שיר בתחום הספרות ופרסומת בתהום השיווק‪ .‬נמצא‬
‫שהמודעות לאשליה האופטית חובקת תחומים‪ ,‬מוכרת והיוצרים משתמשים בכוחה להביע תכנים‬
‫מעבר לתוכן הגלוי בתחומים רבים‪ :‬הן מרמזות על תפיסות עולם‪ ,‬על גישות להיבטים חברתיים‪,‬‬
‫הן באות למלא פונקציה בידורית תווייתית והן משמשות כלי לשיווק לעתים אגרסיבי‪ .‬האשליות‬
‫האופטיות הן תולדה של ״קצר׳ בין העין למוח והן פועל יוצא של ראיה תקינה‪ .‬האשליות שהובאו‬
‫כאן ‪ -‬ניתן להסבירן על‪-‬פי גישות פסיכולוגיות קוגניטיביות כמו גישת הגשטאלט‪ ,‬והן פועלות‬
‫בעיקר על ההיבט הרגשי של הנמען תוך שהן יוצרות אצלו מעורבות רגשית רבה‪.‬‬

‫‪ft‬‬ ‫‪.-V , ^ y i <s*Ą‬־‬

‫?!מובן שיכולתי לבדוק תחומים רבים נוטפים כמו שימוש באשליות האופטיות לצורכי גירוי רגשי של תלמידים‬
‫\בשיעורי המדעים או שימוש בהן לצורכי בידור; האינטרנט ואתרי בית הספר מלאים בהם‪ ,‬לא הבאתי אותם‬
‫כי אלו ברורים מאליהם‪.‬‬
 ‫ביבליוגרפיה אנגלית‬

Biederman, L (1987). Recognition-by-components: A theory of human image

understanding. Psychological Review, 94. p. 115-147.
Bruner, J.3. (1957). Going beyond the information given. In J.S. Bruner et al., (Eds)
Contemporary approaches to cognition: The Colorado Symposium. Cambridge,
M A : Harvard University Press,
Epstein, W. & Park, J.N. (1964). Shape constancy: Functional relationships and
theoretical formulations. Psychological Bulletin, 62, p. 180-196.
Frank, h. & Netter, M.D. Atlas of Human Aatomy. Novartis, East Hanover, New
Jersey.
Gibson, J.J. (1950). Perception of the Visual Word. Boston: Houghton Mifflin
Gibson, J.J. (1979). The ecological approach to visual perception. Boston:
Houghton Mifflin.
Gombrich, E.H. (1969).Art and Illusion: A Study in the Psychlogy of Pictorial
Representation.
Gombrich, E.H. & Gregory R.L. (1973). Illusion in Nature and Art. Duckworth.
Gregory R.L. (1990). Eye and the brain : the psychology of seeing. Oxford
university press.
Hilgard, E.R.(1980). "Consciousness in Psychology", Annual Review of
Psychology, 31. p, 1-26.
Hershenson, M. (ed.) (1989). The Moon Illusion, New Jersey: Erlbaum.
Kelley, H A . (1950). The warm/cold variable in first impression of persons. Journal
of Personality, 18. p. 431-439.
Laurent, M . , Werner N . , Marina, W. (2004). Eyes, Lies And Illusions: The Art Of
Deception. Lund Humphries Publishers.
Leeper, R.A. (1935). Study of a neglected portion of the field of learning the
development of sensory organization. Journal of General Psychology, 46. P. 41-75.
Livingstone M. (2002). Vision and Art: the biology of seeing. H.N. Abrams Inc.
NY.
Michaels, C.F. & Carello, C. (1981). Direct Perception. Englewood Cliffs, NJ.
prentice-Hall.
Pirenne,M.H. (1970). Optico, Painting and Photography. Cambridge University Press.
‫‪216, 96-Rock, I.& Harris, C.S. (1967). Vision and touch, in Scientific American,‬‬
‫‪104.‬‬
‫‪Selfridge, O.G. & Neisser, U. (I960), Pattern recognition by machine. In Scientific‬‬
‫‪60-68.American, 203. p.‬‬
‫‪The Art and Science of Visual Illusions. London: Routledge &Wade. N (1982).‬‬
‫‪Keren Paul.‬‬
‫‪Visual Allusions : Pictures of Perception. London Erlbaum,Wade, N.(1990). .‬‬
‫‪. (1923). Principles of perceptual organization. Abridged translation byWertheimer, M‬‬
‫‪Readings in Perception.M. Wertheimer In D.S. Beardslee & M. Wertheimer (Eds.),‬‬
‫‪.p. 115-137. Princeton NJ : Van Nostrand-Reinhold.‬‬
‫‪Gestalt Theory, Holistic Psychologies and Max Wertheimer,Wertheimer, M.(1982).‬‬
‫‪zeitschrift fur psychologic, 190 (2) p. 125-140.‬‬
‫‪Zeki S. (1999). Inner Vision . Oxford university press.‬‬
‫)‪ 0‬ייר׳ ן ‪ p‬ל‬ ‫ביבליוגרפיה עברית‬

‫אביב‪ ,‬ו‪ .(2005).‬המקופ של הדמיון‪ ,‬בתוך גיליון מקוון‪ ,‬היחידה להיסטוריה ותיאוריה‪ ,‬בצלאל ‪ //‬גיליון‬
‫מסי ‪ -1‬קווים מקבילים‬
‫בנימיני‪ ,‬י‪ (2007).‬נחילי דבורים וראייה תל ממדית‪ ,‬בתוך גליליאו)אפריל( ‪.SBC‬‬
‫בן‪-‬םירה‪ ,‬י עין‪ ,‬בתוך האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כרך ‪ .22‬הוצאת מסדה‪ ,‬עמי ‪.815-821‬‬
‫גרומבריק‪" .(1988) ,‬חלקו של המסתכל" בתוך אמנות ואשליה ‪ -‬הפסיכולוגיה של הייצוג המונתי‪.‬‬
‫תרגום דפנה לוי(‪ ,‬הוצאת כתר‪.‬‬
‫גרינוולד‪ ,‬ע‪ .(2004).‬שורשי האשליה‪ ,‬בתוך המכון‪ :‬חדשות מדע בשפה ידידותית‪ .‬הוצאת מכון וייצמן‬
‫למדע‪.‬‬
‫הדני‪ ,‬י‪ .(1985).‬תפיסת המרחב החזותי ‪ -‬שתי גישות‪ ,‬בתוך מדע ‪ -‬עיתון מדעי לכל‪ ,‬כרך כ״ט חוברת‬
‫‪ .4-5‬הוצאת מוסד ויצמן לפירסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה‪.‬‬
‫ווייד‪ ,‬נ‪ .‬סוונםטון‪ ,‬מ‪ .(1994).‬תפיסה חזותית‪ .‬תרגום‪ :‬בת שבע מנס‪ ,‬הוצאת"אח"‪.‬‬
‫זקוב‪ ,‬א‪ .(1999).‬דבריפ שרואיפ מכאן לט רואיפ משפ‪ ,‬בתוך כמעט ‪ - 2000‬כתב עת למדע וטכנולוגיה‪,‬‬
‫בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬עמ'‪.19-23‬‬
‫ליבוביץ‪ ,‬י‪ .‬מה‪ ,‬בתוך האנציקלופדיה העברית‪ ,‬כיד ‪ .22‬הוצאת מסדה‪ ,‬עמי ‪.930-961‬‬
‫מושקוביץ‪ ,‬א‪ .(1973-1974).‬מאתימאטיקה ואחיזת עינייפ ביצירותיו של מוריס קורנליוס אשר‪ ,‬בתוך‬
‫מדע‪ -‬עיתון מדעי לכל כרך י״ח‪ ,‬הוצאת מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע והטכנולוגיה‪..‬‬
‫נצר‪ ,‬ר‪ .‬גיאומטריה של דרך אינסופית ‪ -‬על תמונה אחת של מוריץ קורנליוס אשר‬
‫שפלי‪ ,‬ר‪ .(1994).‬התפיסה החזותית של קווי מתאר‪ ,‬בתוך כמעט ‪ -2000‬כתב עת מדע וטכנולגיה‪.‬‬
‫הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬עמי ‪.6-7‬‬