Professional Documents
Culture Documents
איו
ר מס -1 .תא עצב
חלקי תא עצב
דנטריטים שלוחות ציטופסלמטיות רבות היוצאות מגוף התא ,קולטות את הגירוי החשמלי .1
ומוליכות אותו לכוון גוף התא.
.2גוף התא -בו נמצאים אברוני התא כולל גרעין התא.
.3אקסון שלוחה ארוכה שיוצאת מגוף התא לצד ההפוך לדנטריטים .זה סיב שאורכו ממיקרונים
בודדים ועד לאורך מטר .תפקידו להעביר את הדחף העצבי מגוף התא לדנטריט של תא שכן.
חלק מהאקסונים מצופה בחומר בשם מיאלין myelinשהוא חומר שומני אשר מבודד את
האקסון מסביבתו ,מגביר את קצב המעבר של האות העצבי באקסון ומונע קצרים בין תאי
עצב שכנים .לאורך המיאלין קיימות הפסקות (קשרי ראנבייה) במרחקים קבועים ,להן תפקיד
בהעברה מהירה של הדחפים .קצה האקסון מתרחב בצורת כפתור הנקרא "כפתור סינפטי".
סינפסה -אזור המפגש בין קצות תא עצב אחד לתא שבא אחריו.
מרווח סינפטי -המרווח בין התאים באזור הסינפסה .תא העצב שלפני הסינפסה נקרא "תא
קדם סינפטי" Presynaptic Neuron ,התא לאחר המרווח הסינפטי נקרא Postsynaptic
והוא יכול להיות נוירון ,בלוטה או שריר.
3
הכיוון הקבוע של מעבר האות החשמלי הוא מהדנטריטים דרך גוף התא אל קצוות האקסון.
העברת הדחף העצבי ,האות חשמלי ,נעשה בעזרת פתיחת תעלות נתרן בממברנת האקסון של
הנוירון .בעקבות כניסת יוני נתרן לתוך התא משתנה המתח החשמלי משני צדי קרום התאים.
כשהאות החשמלי עובר בתא עצב ומגיע לקצהו ,הוא משפיע על שלפוחיות הנמצאות באזור זה,
לשחרר למרווח הסינפטי חומר כימי שנקרא נוירוטרנסמיטר.
כוון מעבר של האות העצבי הוא :דנדריטים – > גוף תא > -אקסון .האבחנה בין דנדריט לאקסון
היא על פי כיוון הדחף :דנדריט >-גוף התא >-אקסון >-אתר המטרה.
המרווח הסינפטי ומעבר הנוירוטרנסמיטר (חומר כימי) מאט את מעבר האות העצבי (החשמלי).
אולם ,יחד עם זאת ,מרווח זה מאפשר קישור בין מספר רב של נוירונים ,העברת מידע ויצירת
תקשורת בין נוירונים רבים .תקשורת זו מגדילה את המורכבות והיכולת של מערכת העצבים,
ומגבירה את יכולת המערכת לעבד מידע ולהפעיל מרכיבים שונים בגוף.
סוגי הנוירונים
תאי העצב נחלקים על פי כיוון מעבר הדחף:
עיקר הפעילות המוחית והפעילויות המורכבות ביותר במוח :קריאה ,זיכרון ,לימוד ושימוש
בשפה ,הבנת מוסיקה ,לימוד קרוא וכתוב ,רגשות ,זיהוי אובייקטים ,תכנון תנועות ועוד.
צבע החומר הלבן של המוח נובע מהמיאלין העוטף את סיבי תאי העצב .הוא מכיל את סיבי העצב
המקשרים בין אזורי הקליפה השונים לבין עצמם ,והיוצאים מהם לחלקי המוח האחרים ולשאר
הגוף .בין שני ההמיספירות מגשר כפיס המוח ( ,)Corpus callosumובו עוברים סיבי העצב
המקשרים בין אונות מקבילות בשני החלקים .כל המיספירה מאופיינת בסוגי פעילויות יחודיים,
ומחולקת לארבע אונות .כל אונה אחראית על תפקודים אחרים * ראה העשרה מס.1 .
.3המוחון Cerebellum
נמצא בחלקה האחורי של הגולגולת .בנוי משני חצאים סימטריים .קשור במסילות עצביות
לחלקים רבים במוחות האחרים .בהיקפו קליפה ( cortexקליפת הצרבלום) מפותלת ,שם
מרוכזים רוב גופי התאים .בחלקו המרכזי ,מתחת לקליפה נמצאים אקסונים שיוצאים ונכנסים
לצרבלום ,וכן גם כמה גרעינים עמוקים של הצרבלום .ממלא תפקיד מרכזי בתכנון ובקרה על
תנועות מורכבות .לדוגמא ,ברכיבה על אופניים יש להפעיל מספר רב של שרירים ,ולתאם ביניהם.
כאשר לומדים לרכב על אופניים ,מחשבים תחילה כל תנועה באופן מודע וזה תפקידה של קליפת
המוח .אך כאשר התנועות הופכות מתואמות מאליהן ,השליטה בתכנון התנועה עוברת מקליפת
המוח לצרבלום ואז התנועות מתבצעות ללא מודעות לתהליך .בצרבלום ,קיימת היכולת לשמור
מיומנויות שנרכשו לאורך זמן ,לכן ניתן לרכב על אופניים גם אחרי תקופה ארוכה של חוסר
רכיבה .השליטה על שיווי המשקל נמצא גם הוא במוחון.
הצרבלום מקבל אינפורמציה מהגוף ,בעיקר מהשרירים וגם מהקורטקס של המוח הגדול .בו
נעשית אינטגרציה של האינפורמציה המאפשרת תנועות חלקות ,מדויקות ומיומנות .פגיעה
בצרבלום מביאה לתנועות קופצניות ,מסורבלות ,ולחוסר יכולת ללמוד תנועות מוטוריות
מורכבות .שתיית אלכוהול פוגעת בצרבלום ,ובעקבות כך ביכולת לבצע תנועות מסוימות ,ובין
היתר ,בשיווי משקל .הצרבלום מקושר עם האזורים המוטוריים ,ויכול לווסת את התנועה עם
פידבק ממערכות הגוף השונות.
בין תפקידיו כאמור שמירה על שווי משקל ,יציבות ,קואורדינציה ועידון התנועות .ממונה על
רפלקסים הקשורים בתנועות לא רצוניות של הגוף .המוח הקטן אינו מעורר תנועה אולם הוא
מבקר פעולת שרירים מודעות ואוטומטיות .אליו מגיעים דחפים מהשרירים מהמפרקים והגידים
וגם מהעיניים ומהאוזן הפנימית (שווי משקל) והם תורמים לתחושת מיקום אברים בגוף.
.4גזע המוח Brain stem
גזע המוח נמצא מתחת לקליפת-המוח ,וקדימה לצרבלום .גזע המוח הוא הציר המרכזי והפנימי
של מוחות הגולגולת ומהוה המשך ישיר של מוח השדרה .הוא ממלא תפקידים חיוניים לשמירת
סימני החיים בגוף :אחראי על בקרת מערכת השרירים העצמאית ,משמש כתחנת מעבר מהמוח
הגדול למוח השדרה ומשם לגוף כולו .מבקר את מערכת העיכול ,הנשימה ,כלי הדם והלב.
הוא כולל את :המוח התיכון ,הגשר ,המוח המוארך.
א .המוח התיכון: Midbrain
נמצא מתחת לתלמוס .משמש כתחנת מעבר חשובה בתהליכי עיבוד הראייה והשמיעה ,ומפקח על
מצבי העירנות והשינה.
ב .הגשר -אזור הפונס - - Ponsהוא אזור מעבר של אקסונים שמגיעים מהקורטקס ומהגוף אל
הצרבלום .הבליטה בחלקו הקידמי של הפונס בנוי מאקסונים שנשלחים אחורנית לצרבלום .
מלבד תפקידו כקישור בין המוח הגדול לבין המוח הקטן והמוח המוארך ,הפונס שולט בין
השאר על מנגנונים של שלב השינה REMויצירה של חלומות.
בגזע המוח נמצאת גם המערכת הרשתית האחראית על הערנות .היא מכילה תאי עצב הקשורים
זה לזה על ידי סינפסות מרובות .אל המערכת הרשתית מגיעים דחפים תחושתיים עולים ,יוצרים
בה סינפסות ,ולאחר מכן עולים באופן לא ספציפי לאזורים שונים בקליפת המוח הגדול .למוח
מגיעים בכל שניה כ 100 -מיליון דחפים ,רובם חסרי משמעות .המערכת הרשתית מסננת את אלו
8
החוזרים בתכיפות גבוהה ,רעש מכוניות ,לחץ של שעון יד ,או טמפרטורת החדר .דחפים לא
תדירים או שינוי פתאומי ,מועברים דרך המערכת הרשתית אל קליפת המוח ומגיעים לתודעה.
העדר דחפים במערכת זאת גורם לתרדמה ,למצב של צמח .דחפים שמגיעים אליה מהקליפה
גורמים לערנות .במצבי שינה ,במצב של חלום ,המתח הבסיסי של השרירים לא קיים ,וכך לא
מבצעים את מה שרואים וחווים בחלום .המערכת הרשתית קשורה גם לחלקי מוח נוספים כמו
המוח הקטן ואזורים שונים במוח הגדול.
ג .המוח המאורך -Medulla Oblongata -חלקו התחתון של גזע המוח ,נמצא מתחת לגשר .בנוי
מגרעינים רבים שאחראים על ויסות של תפקודים חיוניים בסיסיים :שמירה על קצב הלב,
לחץ הדם ,תנועות וקצב הנשימה .מרכז הנשימה אחראי על ויסות קצב ועומק הנשימה,
ומרכז הבקרה על דופק הלב ולחץ הדם האחראי על ויסות קצב הלב ולחץ הדם.
מאזורים שונים של גזע המוח יוצאים אל מחוץ למוח 12זוגות של עצבים (הבנויים מצרורות של
אקסונים) ,הקרויים העצבים הקרניאלים ( .)carnial nervesישנם סוגים שונים של עצבים
קארניאלים .סוג אחד מגיע לאזור הראש ואחראי על תחושות המגע ,טמפ' וכאב באזור הראש
והפנים ,כמו שרירי העיניים ,הלשון וכו' .סוג אחר מעביר אינפורמציה סנסורית ספציפית :ריח,
ראייה ,שמיעה .סוג נוסף הוא עצבים שמעצבבים אזורים פנימיים של הגוף :גרון ,בית בליעה,
קרביים .העצב העיקרי שמגיע אל האזורים הפנימיים הוא עצב הואגוס שהוא העצב הקרניאלי
העשירי ,מתוך 12זוגות עצבים ,ולו חשיבות בוויסות הפעולות האיברים הפנימיים.
כך מערכת העצבים המרכזית מקבלת דחפים חשמליים ממערכת העצבים ההיקפית.
מוח השדרה
מוח השדרה ,הוא המשכה הישיר של מערכת העצבים המרכזית .הוא בנוי מצרור עבה של סיבי
עצב היוצא מגזע המוח שבגולגולת ועובר דרך שורה של חללים בחוליות עמוד השדרה ,עד לקרוב
לקצהו .בהמשך למוחות הגולגולת ,תעלת מוח השדרה מוקפת בשלושה קרומי מגן ,בתוכם נוזל
המוח ,שתפקידו כאמור כפול :בלימת זעזועים ואספקת חומרי תזונה לעצבים .הנוזל מכיל גם
תאים חיסוניים להגנה מפני זיהומים .סיבי העצב של מוח השדרה עטופים במיאלין .
מוח השדרה הוא איבר העיבוד הראשוני בתהליך העברת האותות והמידע בגוף .הוא מורכב
מארבעה חלקים ,שכל אחד מהם אחראי לאזור אחר של הגוף – צוואר ,חזה ,מותניים ועצה .כל
חלק אוסף את המידע הנקלט מעצבי השדרה השונים שמסתעפים על כל חלקי הגוף .מוח השדרה
מעבד את המידע ברמה הראשונית ,ולעתים מעביר הוראה לגוף כיצד להגיב על גירויים שונים עוד
לפני שעברו עיבוד במוח הגדול .אלה הם מנגנוני הרפלקס המופעלים על ידי מוח השדרה .בנוסף
אחראי מוח השדרה להפעלה ולוויסות של האיברים הפנימיים בגוף.
מוח השדרה מתקשר עם גזע המוח ודרכו אל חלקים אחרים של מוח הגולגולת.
במרכזו של מוח השדרה נמצא החומר האפור המורכב כידוע מגופי תאי העצב וסביבו החומר הלבן
המכיל את הסיבים עטופי המיאלין .ארגון הפוך למוח הגדול שם החומר האפור הוא בהיקף והלבן
במרכז .מחוט השדרה יוצאים 31זוגות של עצבים העוברים דרך חורים קטנים מבין חוליות עמוד
השדרה ומעצבבים את הגוף כולו.
סרטון על מבנה מוח השדרה
http://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/
%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-
9
%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%97-%D7%97%D7%95%D7%98-
%D7%94%D7%A9%D7%93%D7%A8%D7%94
קשת זאת מייצגת קליטת מידע ותגובה תנועתית אוטומטית מהירה ואוטומטית .לרוב ,אם כי לא
תמיד ,האזור ממנו מגיעה התחושה והאזור שבו מופעל שריר משורטט חופפים.
נוירון סנסורי או תחושתי הוא הנוירון אליו צמוד החיישן ,תא החוש .המידע המתקבל הוא גירוי
המגיע מחוץ לגוף .החיישן המקבל את התחושה צמוד לתא עצב באיזור הדנטריטים של תא העצב,
כלומר תא עצב זה מופעל מהדנטריטים לכיוון האקסון .קצה האקסון של תא העצב הסנסורי
10
משתתף בסינפסה ואחריה מופעלים הדנטריטים של תא העצב המוטורי .הנוירון המוטורי ,
התנועתי ,הוא הנוירון המפעיל שריר משורטט .בין קצה תא העצב המוטורי ,איזור האקסון
והשריר המופעל נמצאת סינפסה נוספת .הנוירוטרנסמיטר המיוצר בקצה האקסון המוטורי
מתקשר לקולטנים המצויים על תאי השריר .קשירת הנוירוטרנסממיטר לקולטנים אלו מביאה
לפתיחת תעלות נתרן בתא השריר ולמעבר הדחף העצבי לתנועת התכווצות של השריר.
דוגמא לצורה של רפלקס זה הוא רפלקס הבליעה בו הגירוי התחושתי מתקבל מבסיס הלשון
ושרירי הלוע אחראיים לבליעה המתבצעת בעקבות גירוי זה.
במבנה אנטומי בסיסי זה הסינפסה מאפשרת לתאי עצב נוספים להשתתף בתהליך הרפלקס
ולהגדיל את המורכבות של מערכת העצבים .לדוגמא לאזור הסינפסה בין תא העצב הסנסורי
והמוטורי יכול להצטרף עצב סנסורי שני המוביל את האות התחושתי מחוט השדרה לעבר המוח.
לאותה סינפסה יכול להגיע עצב מוטורי אשר יורד מהמוח ומעביר אות עצבי להפעלת העצב
המוטורי המוביל בקשת הרפלקס להפעלת שריר רצוני.
.2המערכת הפאראסימפתטית -מופעלת בזמן מנוחה ,וחשובה בויסות הפעילות השוטפת של איברי
הגף הפנימיים .במקרים רבים פעילותה מנוגדת לפעילות המערכת הסימפטטית .המערכת
הפארסימפטטית מחזירה את הגוף למצב רגיעה המתבטא ב :הפחתת קצב הלב ,הורדת לחץ דם,
הגברת פעילות העיכול וכד' .גופי התאים הסימפטתים מצויים בגזע המוח או בחלק התחתון של
עמוד השדרה ,ולא לאורך חוט השדרה .חלק מהעצבים הקארניאלים (בעיקר הואגוס) הם חלק
מהמערכת הפאראסימפתטית .תאים אלו שולחים אקסון אל גנגליון שנמצא סמוך לאיבר המטרה,
ששולחים את האקסונים שלהם אל איבר המטרה ומשחררים טרנסמיטור אצטיל כולין.
היבטים תפקודיים של מערכת העצבים
למערכת העצבים ,כאמור ,יש שני חלקים תפקודיים עיקריים .מערכת העצבים הרצונית (סומטית)
ומערכת העצבים האוטונומית .בכל אחד משני החלקים קיימים שלושה המרכיבים העוסקים
בקליטת מידע (החלק הסנסורי) ,עיבוד המידע במערכת העצבים המרכזית ,והפעלת מרכיבים
ואיברים שונים בגוף (החלק המוטורי).
.2מערכת העצבים האוטונומית .במ ערכת עצבים זו ההחלטות שמתקבלות הן החלטות עצמאיות
שלא תלויות ברצון ובמודעות היא מקבלת מידע מהסביבה הפנימית של הגוף ,מאברי הגוף.
לדוגמא מידע על לחץ הדם בעורקים ,זהו מידע פנימי שמגיע כל הזמן לחלק במערכת העצבים.
בהתאם לעיבוד המידע מתקבלת גם התגובה .אם לחץ הדם נמוך אותו חלק של מערכת העצבים
(במוח המאורך) ,יגרום להעלאת לחץ הדם בעזרת מערכות שונות בגוף .לא ניתן באופן מודע ורצוני
12
להגביר את קצב הלב או להוריד אותו ,להרחיב את צינורות האוויר או להגביר את התנועתיות של
המעיים .פעולות אלו מתרחשות באופן עצמאי אוטונומי.
מערכת העצבים האוטונומית בעיקרה מקבלת מידע מן האיברים הפנימיים בגוף ומפעילה אותם.
בנוסף לאמור לעיל ,כפי שהודגש ,מערכת העצבים מחולקת למערכת העצבים המרכזית שמכילה
את מוחות הגולגולת ואת חוט השדרה ומערכת העצבים ההיקפית שהיא מחוץ למערכת העצבים
המרכזית.
מערכת העצבים ההיקפית כוללת את תאי עצב שיוצאים מחוץ למוח ולחוט השדרה ומגיעים אל
אזורים שונים בגוף .כך תאי העצב והעצבים ההיקפיים שמגיעים לאיברי הגוף הפנימיים הם חלק
מהמערכת האוטונומית( ,מערכת העצבים אוטונומית מפקחת ,כאמור ,על האיברים הפנימיים.
ומאידך ,תאי העצב ההיקפיים אשר יוצאים מאזורים אחרים במוח מגיעים אל שרירי השלד ואל
איברי החושים המגוונים והם חלק ממערכת העצבים הסומטית ,הרצונית (עצבי הפנים והצוואר
לדוגמא).
התמונה הבאה מציגה את המוח וחלקי חוט השדרה כחלק ממערכת העצבים המרכזית ואת
מערכת העצבים ההיקפית היוצאת מחוט השידרה.
המערכת האוטונומית מעבירה את המידע מאיברי הגוף הפנימיים ,בעזרת נוירונים סנסוריים ,אל
שני המרכזים ,גזע המוח וההיפותלמוס ,במוח .שם מידע זה (המידע המצוי בזמן נתון) ,עובר
השוואה לערכים הרצויים של המדד הנבדק ומתקבלת החלטה האם יש להגביר את פעולת האיבר
או המערכת או להפחיתה .החלק המוטורי ,החלק המפעיל ,מתחלק לשני חלקים :החלק
הסימפתטי והחלק הפראסימפתטי :החלק הסימפתטי הוא החלק המופעל על סמך מידע פנימי
וכן בזמן מתח או לחץ והוא גורם להגברת ההפעלה של מרבית מערכות הגוף.
החלק השני החלק הפראסימפתטי מופעל בזמן רוגע ,הנאה ,והוא גורם להורדת ההפעלה של
מרבית מערכות הגוף ,למעט מערכת העיכול ומערכת המין שאותם הוא מפעיל.
לשני החלקים שהוזכרו ישנם מרכזים באותם אזורים במוח ,אולם כל אחת משתי המערכות
האלה כולל עצבים שונים גם במוח וגם במערכת העצבים ההיקפית ,למרות שהם נמצאים
בסמיכות.
כל איבר מאיברי הגוף הפנימיים מעוצבב ונמצא תחת שליטה גם של מערכת העצבים
הסימפתטית וגם של מערכת הפאראסימפתטית .לכן ניתן גם להגביר וגם להפחית.את פעילותו של
כל איבר בגוף.
14
המערכת האנדוקרינית יחד עם מערכת העצבים אחראיות על רוב ההומיאוסטזיס בגוף ,כאשר
ההיפותלמוס מפקח ומקשר את שתי המערכות האלה .
לסיכום ,החלק המבצע של מערכת העצבים האוטונומית מתחלק גם מבחינה אנטומית וגם
מבחינה תיפקודית ,לשני חלקים :לחלק הסימפתטי ולחלק הפאראסימפתטי .אלו החלקים
המבצעים של מערכת העצבים האוטונומית .בנוסף ,במערכת האוטונומית קיים מרכיב של תאי
עצב שמקבלים את המידע מאיברי הגוף הפנימיים ,אולם בקבלת המידע אין חלוקה למערכת
הסימפתטית והפאראסימפתטית כיוון שהמידע הוא מידע מסוים ,אין מידע "עצבני" או מידע
"רגוע" .יש מידע שיש לו ערכים מסוימים .בהיפותלמוס שהוא כאמור המרכז העיקרי של מערכת
העצבים האוטונומית נמצאים הנוירונים המקשרים בין קבלת המידע לבין ההפעלה בהתאם
למידע המתקבל ולערכים של המידע המתקבל מאיברי הגוף הפנימיים מתקבלת החלטה איזו
מערכת להפעיל .האם את המערכת הסימפתטית או את המערכת הפרסימפתטית.
יחד עם החלוקה המאוד חדה הזאת בין שני המרכיבים של מערכת העצבים ,הרצוני והאוטונומי,
יש ביניהם קשר:
בחלק מהמקרים מראות וקולות ועובדות שמקבלים מהסביבה החיצונית מגיעים גם אל המערכת
האוטונומית ומשפיעים עליה .למרות שבאופן רגיל המערכת האוטונומית קשורה לאיזון של המצב
ושמירה על יציבות של מערכות הגוף הפנימיות.
לדוגמא -אם לחץ הדם עולה ,המערכת האוטונומית תגיב בהורדתו .המערכות הפנימיות מושפעות
גם מגירויים חיצוניים .החלק האנטומי המוטורי ,המבצע ,של מערכת העצבים הסימפתטית
נמצא באזורים מסוימים בהיפותלמוס .משם יוצאים עצבים שעוברים לחוט השדרה ,ומחוט
השדרה הם מתפזרים לאיברי הגוף השונים .רשת העצבים של מערכת העצבים הסימפתטית
ענפה מאוד ומסועפת .ולמעשה ,עצבים מגיעים לא רק לאיברים פנימיים ספיציפיים -ללב ,לכבד,
למערכת הנשימה ,למערכת העיכול ,לשלפוחית השתן ,לאיברי המין ולאישון של העין.
אלא גם לכל עורקי הגוף ולכל בלוטות הזיעה בעור .מעורבים כאן עצבים מרובים היוצרים מספר
סינפסות בדרך ,כאשר הסינפסה האחרונה במסלול של המערכת הסימפתטית מתבצעת על ידי
האקסונים של העצבים אלו כמעט בצמידות לאיברי הגוף השונים .הנוירוטרנסמיטרים
שמיוצרים על ידי עצבים של המערכת הסימפתטית בסינפסה עם איברי המטרה ,הם אדרנלין
ונוראדרנלין הנקראים גם אפינפרין ונוראפינפרין.
15
הציור מראה התהליך שמתרחש בתאי עצב שבו ,החומצה אמינית טירוזין שנקלטת על ידי תאי
העצב ,בעזרת מספר אנזימים הופכת בסופו של דבר לנוירוטרנסמיטרים :נוראדרנלין ואדרנלין.
פעולתם של נוירוטרנסמיטרים אלו ,אדרנלין ונוראדרנלין ,באיברי הגוף הפנימיים היא להפעיל
את איברי הגוף בצורה המתאימה שמאפשרת לגוף להתמודד עם מצבים של סטרס ומאמץ גופני.
פעולתם של אדרנלין ונוראדרנלין כוללת את:
קצב הלב -הגברה.
התכווצות של שריר הלב -הגברה.
מערכת הנשימה -הרחבת דרכי האוויר של הסמפונות) הרחבת דרכי האוויר מושגת על ידי הרפיית
השרירים החלקים הנמצאים בדופן הסמפונות .התכווצות שרירים אילו יגרמו להיצרות
הסמפונות.
התכווצות השרירים החלקים בדפנות כלי הדם .-ולכן מעלה את לחץ הדם.
תאי הכבד -הפעלת תהליך הגלוקונאוגנזה .האדרנלין והנוראדרנלין מעלים את רמת הגלוקוז
בדם.
הרחבת האישון
בכליה -הגדלת ה , .GFRהקטנת קוטר העורקיק היוצא (התכווצות השרירים החלקים בדופן
העורקיק) וכתוצאה מכך הדם שנכנס לפקעית הכליה נשאר יותר זמן.
מערכת העיכול -פועלת במצב של רוגע .האדרנלין מדכא את הפעילות של מערכת העיכול וגם שם
כמו במערכת הנשימה השפעתו היא על השריר החלק .בנוסף האדרנלין מדכא גם את הפרשת מיצי
העיכול.
הרפיית שלפוחית השתן
הפעלת איברי הגוף הפנימיים מושפעת ממערכת העצבים הסימפתטית וכן מהליבה ,מדולה ,של
יותרת הכליה .יותרת הכליה שייכת למערכת האנדוקרינית ,וגם היא מייצרת אדרנלין
ונוראדרנלין .אבל במערכת זו אין הם משפיעים על סינפסה ואיבר מטרה צמוד אלא מופרשים
לזרם הדם ומגיעים לכל איברי הגוף .הליבה של יותרת הכליה מקבלת עצבוב סימפטתי שגם הוא
16
עובר דרך חוט השדרה כשקצוות העצבים הם אלו שמהווים את הליבה של יותרת הכליה
שמייצרת כאמור נוירוטרנסמיטרים אלו.
מערכת העצבים הפארא-סימפתטית -גם היא מתחילה בהיפותלמוס אבל כאמור מרוכזת
באזורים ספציפיים של תאי עצב בהיפותלמוס .כאשר מופעלת המערכת הפרא-סימפתטית היא
מעבירה את האות העצבי גם כן לאיברים פנימיים ,שאליהם מגיעים גם עצבים אחרים נוספים.
האיברים העיקריים שהמערכת הפאראסימפתית מעצבבת הם :הלב ,מערכת הנשימה ,מערכת
העיכול ,מערכת השתן ,ומערכת המין .אין עצבוב פרא-סימפתטי לעורקים ולבלוטות הזיעה.
הפעולה של המערכת הפראסימפתטית הפוכה לפעולה של המערכת הסימפתטית .כלומר ,שריר
שהמערכת הסימפתטית מכווצת ,המערכת הפרא-סימפתטית משפיעה על התרפותו .היא גם
מעודדת הפרשה של אינסולין ולכן פעולתה היא הכנסת גלוקוז מהדם והפיכתו בתאי הגוף
המתאימים לחומרי תשמורת .הנוירוטרנסמיטר של המערכת הפרא-סימפתטית הוא
אצטיל-כולין.
רבים מהנוירוטרנסמיטרים ,כולל אצטיל כולין ,מיוצרים במוח גם באזורים אחרים .הם לא
ייחודיים רק למערכת העצבים הפרא-סימפתטית .הדבר המיוחד הוא שבמערכת העצבים
הפאראסימפתטית זהו הנוירוטרנסמיטר שפועל על איברי המטרה של המערכת
הפאראסימפתטית .כאמור ,מערכת העצבים הפרא-סימפתטית מתחילה בהיפותלמוס ,עוברת
בחלקה בחוט השדרה ,ויוצאת מחוט השדרה במספר עצבים באזור האגן .משם העצבים מעצבבים
את החלקים התחתונים של מערכת העיכול ,את שלפוחית השתן ואת מערכת המין .חלק אחר של
מערכת העצבים הפרא-סימפתטית יוצא ישירות מגזע המוח דרך הגולגולת ומעצבב עצבוב
17
פאראסימפתטי באזור הפנים ,לדוגמא את בלוטות הרוק ואת האישון .יחד עם זאת העצב
הפאראסימפתטי העיקרי שיוצא מהגולגולת לא מעצבב איברים בפנים אלא עושה מסלול ארוך
בצוואר ,בבית החזה ועד לאיברי הבטן.זהו עצב הואגוס ,העצב התועה) .מדובר בשני עצבים -כי
כל עצב שיוצא מהמוח ,לפנים או לחוט השדרה ,תמיד מדובר בזוג עצבים .אחד שיוצא מצד ימין
ואחד שיוצא מצד שמאל) .עצב הואגוס במהלכו הארוך מעצבב את כל האיברים שהוא מגיע
אליהם בדרך :הוא מעצבב את מערכת הנשימה ,את הלב כולל את הקוצב הראשי ,את הקיבה ואת
שאר האיברים של מערכת העיכול העליונה .כאמור פעולתו על איברים אלו הפוכה מפעילות
המערכת הסימפתטית.
לסיכום -שלוש מערכות מעורבות בוויסות לחץ הדם בגוף .המערכת ההורמונלית "רנין –
אנגיוטנסין – אלדוסטרון" ,מערכת העצבים הסימפתטית (אדרנלין ונוראדרנלין) ומערכת של
חומרים פאראקריניים שמיוצרים בדופן כלי הדם – כמו הגז .NOשפעול יתר של המערכות
הגורם להתפתחות יתר לחץ דם כרוני ,הגורם נזק למערכות רבות בגוף.