‫‪48‬‬

‫הורים‬ ‫של‬
‫מגזין להורים של תריג ׀ תשרי תש"פ‬

‫אסירות תודה‬
‫איך יוצרים את התחושה‬
‫המבורכת הזו אצל ילדנו?‬
‫‪ /‬חיים ולדר‬

‫אבא בבקשה‬
‫אני רוצה על‬
‫הידיים שלך‪,‬‬
‫כמו הילדה הזו‬ ‫על ילד אחד‬
‫אחת ויחידה ‪ /‬נעמה לביא‬ ‫שמן מאד‬
‫סובל מאד‬
‫מתדלקים‬ ‫מאחורי הלוח‬
‫‪ /‬מרדכי וקשטוק‬
‫בשמחה את‬
‫השנה‬
‫הורים נעלים ‪ /‬ח‪ .‬קוריץ‬
‫מפתיע‬
‫שוקו יטבתה האהוב‬
‫עכשיו בטעם ׳בלונדי׳‬

‫מהדורה‬
‫מוגבלת!‬
‫׳בלונ‬ ‫‪THE SKY IS‬‬
‫‪THE LIMIT‬‬
‫לבןדי׳מ ‪ -‬שוקולד‬
‫קורמל‬

‫‪₪ 950‬‬
‫‪₪ 1650‬‬
‫למביא מודעה זו‬

‫מבצעים מיוחדים לרגל החגים‬

‫החזר מע״מ לתיירים | תשלומים נוחים | מעבדת תיקונים | ‪03-5799111‬‬
‫ירושלים‪ ,‬שמגר ‪ 27‬כיכר השעון | בני ברק‪ ,‬רבי עקיבא ‪ | 104‬בית שמש‪ ,‬רבי יהודה הנשיא ‪ | 13‬אשדוד‪ ,‬רבי יהודה הנשיא ‪10‬‬
 ‫מסעדת סומסה מאחלת‬
‫חג שמח‬
‫ושנה טובה‬
‫מחכים לכם‬
‫בסוכה הגדולה‬

‫ניתן להזמין ארוחות חג‬

‫חדר ‪ | VIP‬אירועים עד ‪ 120‬איש | רחוב ז'בוטינסקי ‪ 1‬רמת‪-‬גן | טל‪03-7526222.‬‬
‫‪NEW COLLECTION‬‬ ‫‪www.sumesa.co.il‬‬
‫‪:‬‬ ‫בני ברק‪ :‬ר' עקיבא ‪ | 61‬ירושלים‪ :‬מלכי ישראל ‪ ,24‬כנפי נשרים ‪ | 22‬ניתן להשיג גם ב‪-‬‬
‫אשדוד‪ :‬רובע ז'‪ ,‬מרכז מסחרי ישועת חיים | בית שמש‪ :‬נחל ניצנים ‪ | 8‬חיפה‪ :‬ארלוזרוב ‪ | 7‬חדש! טבריה‪ :‬הפרחים ‪ | 35‬חדש! ביתר עילית‪ :‬הר״ן ‪6‬‬
 ‫הכשרות מהודרת‬
‫הבריכה נהדרת!‬
‫כינורות המלון היחיד שאורחיו נהנים מהכשרות המהודרת‬
‫בד"ץ העדה החרדית וגם מבריכה מאובזרת‬

‫מרגישים חג‬
‫בכפוף לתקנון המבצע‪.‬‬
‫באושר עד‬ ‫הטבת סוף קיץ‬
‫לילה שני ‪ %50‬הנחה או לילה שלישי במתנה!‬

‫ה מתוקה ו‪...‬‬ ‫חדרים עם נוף לים‬

‫שנ‬

‫‪04-950-9000‬‬
‫‪ 112‬חדרים סוויטות פרמיום אולמות אירועים מתחם ספא חדר כושר בריכה‬
‫‪ | res@kinorothotel.co.il | kinorothotel.co.il‬רח' זיידל ‪ 9‬טבריה‬
 ‫מרגישים חג‬
‫באושר עד‬
‫ה מתוקה ו‪...‬‬
‫שנ‬
 ‫שנה‬
‫עסיסית‬
‫מתחילה‬
‫עם וול דאן‬ ‫טובה‬ ‫שנה‬ ‫חלונו˙‬ ‫מכבי ‡˘‬ ‫מ˘טר‪‰‬‬

‫הסיפור של מגה קליק‪:‬‬

‫המשטרה רדפה אחרי הגנב‬

‫˙פיס˙ עומ˜‬
‫שהתחבא במגדל התריסים‬
‫והזמין את מכבי האש‪...‬‬

‫ע‬
‫עומ‬ ‫קב ה‬
‫ס הר‬ ‫הק‬
‫בערב‬
‫ב‬
‫מ‬ ‫ז‬‫דימו ה‬
‫החג‬
‫י‬ ‫ג‬‫ח‬ ‫ל‬ ‫נותיכם‬
‫ם!‬

‫מתחבר‬ ‫כולל‬
‫לכל סוגי‬ ‫דמויות‬
‫חדש במגה קליק‪:‬‬ ‫הקליקס‬ ‫וכיסאות‬
‫משטרה‪ ,‬מכבי אש‪ ,‬ותריסים‪.‬‬
‫שעות של הנאה! חוויה שלא נגמרת!‬

‫חדש!‬
‫סניף ראשי ירושלים‪ :‬המרפא ‪ 1‬הר חוצבים‪ 02-5363335 :‬רעננה‪ :‬רח‘ אחוזה ‪09-8865833 94‬‬
‫סניפי יש‪:‬רמת אשכול י‪-‬ם‪ ,‬רח‘ ירושלים ‪ 70‬בני ברק‪ ,‬רח‘ נחל צאלים ‪ 2‬רמת בית שמש‪ ,‬בארות יצחק‪.‬‬

‫מגה קליק הרגיל‬

‫ניתן להשיג בחנויות המובחרות‬ ‫המוכר והאהוב‬
‫ברחבי הארץ‬
 ‫פיל ותוכי‬
‫ום‪...‬‬
‫של‬

‫יצאו‬
‫ה‬ ‫מ‬
‫ברוונצה‬
‫לח וס‬
‫על צהו לי פיל?‬
‫‪ ,‬מש‬
‫בטן‬
‫לטייל‪...‬‬ ‫פטנט מדבר‪:‬‬
‫עשע‪.‬‬ ‫תוכי אצבע ופיל אצבע‬
‫כי‬ ‫שחוזרים על דבריך ברגע שסיימת לדבר!‬
‫הפיל‬ ‫תאוחרי‬ ‫צעצוע ידידותי עם חיקוי מלהיב‪.‬‬
‫פועל עם‬
‫בנאדם‬ ‫איכותי‪ ,‬משעשע וחדשני‪.‬‬
‫סו‬
‫מערלכלה ‪A‬‬
‫‪A‬‬ ‫התוכי שהוא חבר ‪ -‬הפיל שהוא חבר‪.‬‬
‫יצית חזקה‬
‫לא תפסיקו לדבר!‬
‫בה‬
‫ומ‬ ‫כי חג!‬‫תו‬
‫במחיר‬
‫שודרגת‬ ‫‪39‬‬
‫ד!‬
‫‪.90‬‬
‫בלב‬

‫˙פיס˙ עומ˜‬
‫‪ -‬ניתן להשיג בחנויות המובחרות ברחבי הארץ ‪-‬‬
‫משחקים שילדים אוהבים‬ ‫בקשו בחנות את המשחקים האיכותיים של זיפאין‬
‫דוא"ל‪zipintoys@gmail.com :‬‬
‫אתר‪www.zipintoys.com :‬‬

‫חיפשתם משחק לגיל הרך? זה המשחק!‬

‫משחק קוביות מגנט‬
‫מתאים‬ ‫עם פינות מעוגלות‬
‫מגיל‬
‫שענלהה‪+‬‬
‫ומ‬

‫הוספנו‬
‫אפקירות‬
‫שמ שר‬
‫כלחק עם‬‫לש‬ ‫רכביםגים‬
‫ודר שה‬
‫ומאפ רכב‪.‬‬ ‫פנו‬
‫ב שר לשחק‬ ‫הוס ת‬ ‫ש‬
‫מ תן לר פרד‬
‫כי‬
‫שבת‬ ‫רכב ת‬ ‫בנ‬ ‫ני‬
‫לחווישיחק‬ ‫גם‬

‫שרים‬ ‫המ‬
‫הוספנו גתיים‬
‫כואוד‬
‫מ‬
‫אי‬

‫סביבל סנפס‬ ‫קלפים‬ ‫מגמיש‬

‫לוח ציור‬ ‫משחק מלהיב‬
‫משחק הרכבה‬ ‫ארבעה סוגי‬
‫אמריקאי‬ ‫משחקי כיס‬ ‫לוח ציור‬ ‫ממגנט גמיש‬
‫חזק ואיכותי‬ ‫המותג העולמי‬ ‫משודרג‬ ‫יצירתיות‬
‫איכותי ומדוייק‬ ‫ללא גבולות‬
 ‫'אושן גורמה'‬
‫המסורת שלנו‬
‫בשולחן שבת‬
‫כשכל המשפחה מתענגת ממנת‬
‫גפילטע ווייט פיש 'אושן גורמה'‪,‬‬
‫אנחנו מרגישים את המסורת‬
‫עוברת מדור לדור‬

‫מ‬
‫מ תכון‬
‫נ‬
‫צח!!‬

‫ללא‬ ‫בישול קל‬ ‫‪100%‬‬ ‫עשיר‬

‫גלוטן‬ ‫במגוון טעמים‬ ‫טבעי‬ ‫באומגה ‪3‬‬

‫‪Made in USA‬‬ ‫‪-‬ניתן להשיג בחנויות המובחרות‪-‬‬

 ‫מוכנים?‬
‫‪Fall-‬‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫צ‬
‫‪Winter‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬
‫‪2019‬‬

‫‪New c o l l e c t i o n‬‬

‫חדש! ניתן להזמין את הקולקציה דרך האתר ‪rachel-h.co.il‬‬

‫סנטר ‪ 1‬ירמיהו ‪ 43‬ירושלים (קומה א’) טל‪Fashion: 058-537-5521 / 02-537-55-20 .‬‬
‫סנטר ‪ 1‬ירמיהו ‪ 43‬ירושלים (קומה ב’) טל‪Events: 058-537-55-20 .‬‬
‫שעות פתיחה‪ :‬א‘‪-‬ה‘ ‪ 22:00-10:00‬ו‘‪ 13:30-10:00 :‬מוצ"ש‪ :‬משעה וחצי אחרי צאת השבת עד ‪23:00‬‬
‫להשיג ב ‪-‬‬
 ‫‪Fall-‬‬
‫‪Winter‬‬
‫‪2019‬‬

‫‪New c o l l e c t i o n‬‬
‫מבצע!‬ ‫הצטרפו גם אתם למשפחות‬
‫חודש ניסיון‬ ‫המאושרות שמקבלות בכל חודש‬
‫ל חינם!‬ ‫את ‘חבורת תריג’ עד הבית!‬
‫מ‬
‫נויים חדשים‬
‫חדש! ניתן להזמין את הקולקציה דרך האתר ‪rachel-h.co.il‬‬
‫סנטר ‪ 1‬ירמיהו ‪ 43‬ירושלים (קומה א’) טל‪Fashion: 058-537-5521 / 02-537-55-20 .‬‬
‫סנטר ‪ 1‬ירמיהו ‪ 43‬ירושלים (קומה ב’) טל‪Events: 058-537-55-20 .‬‬
‫‪0722-79-6666‬‬
‫שעות פתיחה‪ :‬א‘‪-‬ה‘ ‪ 22:00-10:00‬ו‘‪ 13:30-10:00 :‬מוצ"ש‪ :‬משעה וחצי אחרי צאת השבת עד ‪23:00‬‬
 ‫פתאום אבא יושב לידי ולא מסתתר‪...‬‬ ‫‪32‬‬ ‫הורים‬ ‫‪24‬‬
‫כי עם כאלה‬
‫נעלים‬
‫‪ /‬ח‪ .‬קוריץ‬

‫מבצעים‪,‬‬ ‫‪36‬‬
‫אין מה להסתיר‬ ‫בס"ד‬

‫מהילדים‪.‬‬
‫מו״ל‪ :‬ברמן הלפרט‬
‫קבוצת ברהל בע״מ‬
‫מנכ״ל‪ :‬מנחם הלפרט‬
‫עורך ראשי‪ :‬אריאל ברמן‬
‫מוישי‬ ‫עורכת‪ :‬מלי אברהם‬
‫חודש המכירות הענק בהדרן הגיע‬ ‫(שמנצ'יק)‬ ‫איורים‪ :‬רפאל דרוק‬

‫ואתם נהנים מהנחות ענק וממחירי‬ ‫אסירות תודה‬ ‫עיצוב‪ :‬ברוך בקר‬
‫סמנכ״ל כספים‪ :‬ליאור הנדלר‬
‫סוףף שלא יחזרו!‬
‫מאחורי הלוח‬ ‫שיווק‪ :‬חיה הרשקוביץ‬
‫‪ /‬הרב מרדכי וקשטוק‬ ‫‪ /‬חיים ולדר‬
‫גם לילדים שלכם מגיע לגדול בחממה שמורה‬ ‫מחלקת כספים‪ :‬מירי פרידמן‬

‫ולא להרגיש שמסתירים מהם משהו כל הזמן‪.‬‬

‫‪k@bhi.co.il‬‬
‫מנהלת מוקד מנויים‪ :‬רחלי ויסבלום‬

‫‪66‬‬ ‫‪44‬‬
‫‪moked@bhi.co.il‬‬
‫שעות פעילות המוקד‪:‬‬
‫א‪-‬ה ‪20:00 – 08:00‬‬
‫משרדי המערכת‪:‬‬
‫‪599 - A10‬‬ ‫‪750 - A20‬‬ ‫‪900 - A30‬‬ ‫‪799 - J6‬‬
‫תביעת‬
‫רח׳ כנרת ‪ 8‬א׳ בני ברק‬
‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫טל׳‪0722-79-6666 :‬‬
‫‪699‬‬ ‫‪899‬‬ ‫‪1099‬‬ ‫‪910‬‬ ‫פקס‪0722-79-6667 :‬‬

‫נזיקין‬
‫לתגובות‪ ,‬הערות והארות‪:‬‬

‫‪899 - J8‬‬ ‫‪1550 - A70‬‬ ‫‪1799 - S8‬‬ ‫‪2400 - S10E‬‬ ‫מתי‬ ‫‪horim@bhi.co.il‬‬
‫© כל הזכויות שמורות לברמן הלפרט‬
‫‪ ₪‬בלבד!‬
‫‪990‬‬
‫‪ ₪‬בלבד!‬
‫‪1899‬‬
‫‪ ₪‬בלבד!‬
‫‪1 999‬‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬
‫‪27 9 0‬‬
‫ולמה אני‬ ‫קבוצת ברהל בע״מ‬

‫מתעורר?‬ ‫תמונות‪ :‬ויקיפדיה ‪.shutterstock‬‬

‫אין המערכת אחראית לתוכן המודעות‬

‫‪3190 - S10‬‬ ‫‪3500 - S10+ 3650 - NOTE10 4050- NOTE10+‬‬ ‫תוכן המגזין בפיקוח וועדת רבנים‬
‫שע"י 'משמרת למשמרתי'‬
‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫‪ ₪‬בלבד!‬ ‫סיפור ‪ /‬מלי אברהם‬
‫‪3450‬‬ ‫‪3690‬‬ ‫‪3690‬‬ ‫‪4150‬‬ ‫כתבה ‪ /‬מירי פרידמן‬ ‫לפניות לוועדה הרוחנית‪:‬‬
‫‪mevaker@bhi.co.il‬‬

‫חייגו בשביל הילדים שלכם‪:‬‬

‫‪072-334-0238‬‬ ‫לצרכי פרנסה בלבד‬ ‫וזה פשוט עובד ּ‬
‫‪64‬‬ ‫חיים ולדר‬
‫התיבה שלנו סופגת הכל!‬
‫יש לכם הערות‪ ,‬הארות‪ ,‬רעיונות‪,‬‬
‫דעות וביקורת?‬
‫שלחו אלינו ל‪:‬‬
‫דוא”ל‪horim@bhi.co.il :‬‬
‫משיב להורים‬ ‫פקס‪0722-79-6667 :‬‬
‫ת‪.‬ד‪ 168 - .‬בני ברק‬
 ‫‪ 42‬בר מצווה ‪76‬‬ ‫‪56‬‬ ‫אמא‬
‫ביום כיפור‬ ‫בהפרעה‬
‫אוהבת תמיד‬
‫סיפור ‪ /‬משה ארלנגר‬ ‫‪ /‬א‪ .‬כוכבי‬ ‫אמא מתקדמת ‪ /‬טובי ברון‬

‫‪84‬‬ ‫‪82‬‬ ‫‪52‬‬ ‫‪54‬‬

‫ראי לנפש‬ ‫על לב מיוחד‬
‫‪ /‬מיכל רוזנבלום‬
‫גבולות‬
‫ועל מילים‬
‫נכונים‬ ‫תקשורת מקרבת ‪ /‬רותי הלפרט‬

‫שנה טובה‬ ‫‪86‬‬ ‫במֹותרֹות‬

‫‪62‬‬
‫מתחילה במגש מרענן ומתוק‬ ‫סיפור‬ ‫שגרה‬
‫משפחתי‬ ‫לא‬
‫ראש השנה בפתח וזה הזמן להוקיר את יקירכם בדרך‬ ‫‪ /‬משה ולדר‬ ‫שגרתית‬
‫ע‬ ‫מיוחדת ומפתיעה‪.‬‬
‫ליין מיוחד לחג של סידורי פירות ומתנות בעיצוב‬
‫אקסקלוסיבי‪ ,‬בשילוב יינות‪ ,‬שוקולדים ופרלינים‪.‬‬
‫הקפדה על טעם טריות ואיכות‪ .‬בכשרות הבד"ץ‬
‫העדה החרדית ירושלים‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫התלבטות‬
‫‪ /‬ברכי כ‪.‬‬
‫על הידיים‬
‫אחת ויחידה ‪ /‬נ‪ .‬לביא‬
‫גן וחובה‬
‫‪ /‬ש‪ .‬יוספי‬

‫לפרטים ולהזמנות‪:‬‬ ‫ע‬

‫למהדרין‬ ‫שירות‬ ‫יחס‬ ‫איכות‬ ‫טריות‬ ‫עיצוב‬
‫ללא‬
‫מילים‬
‫‪88‬‬ ‫הרהורים מותרים‬ ‫‪94‬‬
‫מן המהדרין‬ ‫משלוחים‬ ‫אישי ואדיב‬ ‫ללא פשרות‬

‫לקבלת קטלוג שלחו הודעה במייל ‪:‬‬

‫ורעננות‬ ‫יצירתי ויחודי‬
‫‪ /‬רפי דרוק‬ ‫קורה ‪ /‬מלי אברהם‬ ‫קצרים‬
‫‪b0527180170@gmail.com‬‬ ‫<<‬
 ‫אשביעהו‬
‫בס"ד‬
‫ס"ד‬

‫ְו ַא ְר ֵאה ּו ִ ּביש ּו ֲע ִתי‬

‫שולחן עורכת‬
‫מלי אברהם‬

‫שלום לכם!‬
‫"מורה אחת שלי"‪ ,‬סיפרה לי חברה‪" ,‬לימדה‬ ‫תסלחו לי שאני מתפרצת ככה ישר אל‬
‫אותנו בסמינר מחשבה יהודית משך ארבע‬ ‫הנושא‪ ,‬אבל אחד הדברים הבלתי הולמים‬
‫שנים‪ .‬הבעיה הייתה שבערך באמצעיתה‬ ‫ביותר ובתכלית הוא‪ ,‬מבוגר אחראי שלא בנה‬
‫של השנה השניה היא נעלבה ממני! אני לא‬ ‫את עצמו די על מנת שלא להיעלב מילד!‬
‫זוכרת מה עשיתי בדיוק‪ .‬אולי אמרתי מילה‬ ‫בפרט אם הוא מורה או הורה שלו – מן הראוי‬
‫לא במקום או התחצפתי באופן שבהחלט‬ ‫שיחולל עבודה רצינית בעצמו לעצמו ויעבוד‬
‫מצדיק עונש‪ .‬עונש כן‪ ,‬אבל לא 'התעלבות'‬ ‫על עצמו‪.‬‬
‫ארוכת שנים!‬ ‫יש שיחריפו את דבריי ויגידו שסתם להיעלב‬
‫מאז אותו יום אומלל"‪ ,‬המשיכה חברתי‬ ‫ממישהו השרוי במצוקה נפשית‪ ,‬זה סוג של‬
‫וקולה אומלל בעצמו‪" ,‬נאלצתי לספוג‬ ‫נכות‪ ,‬והאמת‪ ,‬אפשר להבין אותם‪.‬‬
‫מרורות ממנה‪ .‬היא העבירה אותי סידרת‬ ‫אינטליגנציה רגשית מבינה שלעיתים האדם‬
‫חינוך שכזו‪ ,‬שהצטערתי על היום בו נולדתי‪.‬‬ ‫מולך כועס‪ /‬מתעצבן‪ /‬מתפרץ בלי קשר‬
‫הכול נעשה בתחכום שכזה‪ ,‬בלי דיבורים‬ ‫אליך‪ ,‬גם אם זה נ ר א ה לך שזה עליך‪ ,‬גם אם‬
‫ברורים‪ .‬כאילו היא נעלבת מזה שנעלבה‪"...‬‬ ‫ל א נ ע י ם לך לשמוע אותו ככה‪ ,‬זה משהו‬
‫***‬ ‫פנימי‪ ,‬לא עליך‪.‬‬
‫לא תיתכן מערכת יחסים בריאה בלי סליחה‬ ‫לא כל שכן כשמדובר בילד ‪.‬‬
‫ומחילה‪.‬‬ ‫אחד המקרים הטראומטיים בחיי‪ ,‬ואני לא‬
‫להשביע אלפי משפחות במצוקה שהגיעו לפת לחם‬ ‫להיאחז בדברים שליליים שהתרחשו‬
‫בעבר זה אומר להיאחז ברגשות הפגיעה‬
‫מגזימה‪ ,‬היה מחזה של אמא ובת מתווכחות‬
‫במהוסה באוטובוס‪.‬‬
‫ע"י סיוע לארגון החסד בית לחם יהודה‬ ‫וההאשמה‪ ,‬שאינם בריאים למערכת יחסים‪.‬‬ ‫במהוסה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אבל אני‪ ,‬שישבתי מאחורה‪,‬‬
‫ולזכות בברכת מרן רשכבה"ג שר התורה‬ ‫כיום‪ ,‬פסיכולוגים שמים דגש על התועלת‬ ‫שמעתי את הלחישות הנוקבות גם ללא רצוני‪.‬‬
‫הגר"ח קניבסקי שליט"א לכל התורמים‪:‬‬ ‫הבריאותית שבשחרור טינה ומרירות גם ללא‬
‫התנצלותו של הצד השני‪ .‬הרווח הבריאותי‬
‫האמא‪ ,‬מסתבר‪ ,‬כעסה מאד על הנערה‬
‫והנערה התחננה לסליחה‪ ...‬האמא ‪ -‬סירבה‬
‫הזה כולל‪ :‬פחות לחץ ושנאה‪ ,‬לחץ דם נמוך‬ ‫לסלוח! זה היה כל כך מוזר בעיניי‪ ...‬אמא‬

‫"יזכו לישועה אותה הם צריכים"‬

‫יותר‪ ,‬פחות תסמיני דיכאון‪ ,‬חרדה וכאבים‬ ‫שנפגעת ככה?!‬
‫כרוניים‪ ,‬וסיכון נמוך יותר לגלוש לשימוש‬ ‫אני זוכרת שאמרתי לעצמי (הייתי בת שש‬
‫באלכוהול ובחומרים ממכרים‪.‬‬ ‫עשרה לכל היותר) איזו מסכנה הנערה הזו‪.‬‬
‫ישנם אפילו כאלה שמעודדים ליזום מחילה‪,‬‬ ‫מה יהיה איתה כ ש ה י א תהיה אמא? גם היא‬
‫ולהציע אותה למשל כמתנה לאדם שפגע‬ ‫'תיעלב' מהילדים שלה?! הם ייצרו דורות של‬
‫תורמים ורואים ישועות‬ ‫בכם‪ ,‬במיוחד במקרה של מערכת יחסים‬ ‫נעלבים אומללים‪.‬‬
‫התרומות מוכרות‬ ‫העברה בנקאית‪ :‬בנק ‪) 17‬מרכנתיל( סניף ‪ 732‬ח‪-‬ן ‪ 38087‬הפקדה בדואר‪ :‬ח‪-‬ן ‪8086369‬‬ ‫קרובה‪ ,‬שלא לדבר על אוהבת‪.‬‬
‫לצרכי מס‬ ‫כי לא‪-‬לסלוח זו אומללות‪.‬‬

‫‪1800-20-22-20‬‬
‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫משלוח צ'ק‪ :‬ת‪.‬ד‪ 1765 .‬בני ברק ניתן לתרום בעמדות נדרים פלוס וקהילות ברחבי הארץ‬

‫נשמח לשמוע הערות‪ ,‬הארות‪ ,‬סיפורים וכל דבר אחר‪horim@bhi.co.il :‬‬

‫‪24‬‬
 ‫חיים ולדר‬

‫מה שלימד אותי ביקור‬

‫בארה"ב על אסירות תודה‬

‫"תודה"‪ .‬נכון ששגרירות נחשבת כחלק‬ ‫'אסירות תודה' היא מושג מפתח בחינוך יהודי‪,‬‬
‫טריטוריאלי של המדינה אותה היא מייצגת‪,‬‬ ‫והוא המצב אליו אנחנו צריכים לשאוף בחינוך‬
‫ברם‪ ,‬אנחנו היינו מחוץ לשגרירות‪ .‬תחת כיפת‬ ‫ילדנו ‪.‬‬
‫השמים של ישראל‪ ,‬מול חופי הים התיכון‪ ,‬אז‬ ‫כדי להגיע למצב הזה‪ ,‬צריכים ככל הנראה שני‬
‫מה האיפוק הזה עכשיו?‬ ‫ההפכים‪ :‬מצד אחד כללים ברורים ובלתי ניתנים‬
‫לבסוף זכינו להיכנס‪ ,‬והמחזה שנראה לפנינו‬ ‫לערעור‪ ,‬כמו גם ביקורת ואכיפה שלהם‪ ,‬ומצד‬
‫היה מרתק עוד יותר‪.‬‬ ‫שני מתן זכויות והרעפת כבוד וזכויות בסיסיות‪.‬‬
‫***‬ ‫זה המתכון ל"אסירות תודה"‪.‬‬
‫עמדו שם מאתיים איש שעמדו בתור לרישום‬ ‫זה היה לפני כשנה והחל בתור מחוץ לשגרירות‬
‫ולראיון‪ .‬תור איטי של שעתיים לכל אדם‪ .‬ובלי‬ ‫ארה"ב‪ ,‬אליה הגעתי לצורך הוצאת ויזה‬
‫כן‪ ,‬ישראלים‪ ,‬בזמן‪ .‬צירוף מילים בלתי הגיוני‬ ‫זהו‪ ,‬שלאנשי השגרירות לא מעניין איפה תניח‬ ‫מספרי תור!!!‬ ‫שתאפשר לי כניסה לארה"ב‪.‬‬
‫בעליל‪ ,‬והם עומדים שעתיים בתור‪ ,‬ולא רבים‬ ‫אותם‪ .‬מעניין אותם רק שפלאפונים לא יהיו‬ ‫נסו לדמיין זאת‪ .‬מאתיים ישראלים בחדר לא‬ ‫ראיתי אנשים מתוחים‪ ,‬ולאט לאט התחלתי‬
‫ולא צועקים ולא מודיעים "אני אתלונן עלייך‪,‬‬ ‫בשטח השגרירות‪ .‬איפה תאכסן? זו הבעיה‬ ‫גדול עם אשנבים ספורים‪ .‬ללא מספר וללא‬ ‫להבין מדוע‪ .‬איש ביטחון צעיר מצויד במחשב‬
‫יש לי קשרים"‪ ,‬ואפילו ממעטים לשוחח ביניהם‪.‬‬ ‫שלהם? זו הבעיה שלך! תחביא אותו בחול‬ ‫סדרנים המסמנים את גבולות התור‪ .‬מה הסיכוי‬ ‫כף יד ניגש לעומדים בתור מחוץ לשגרירות‬
‫של חוף הים הסמוך‪ ,‬ואולי גם תזרוק אותו‬ ‫שדבר כזה יקרה בלי צעקות‪ ,‬מכות‪ ,‬האשמות‬ ‫ושאל לשמם‪ .‬הוא עיין במחשב שלו ולאחר מכן‬
‫בתום השעתיים הללו‪ ,‬נאמר לכל אחד ואחד‬ ‫ודפיקות על הקיר?‬
‫לים (רעיון בכלל לא רע אם תשאלו את כל מי‬ ‫החליק עם מקלון קטן על כף ידם (!)‪ .‬לפתע‬
‫האם הוא זכה באישור לוויזה או לא‪ .‬אין‬
‫שתשאלו)‪ ,‬לכאן הפלאפון שלך לא ייכנס!!!‬ ‫אז זהו‪ ,‬שלא קרה אפילו שמץ מכל אלה‪.‬‬ ‫הגיע לאיש צעיר שעמד בשקט בתור‪ ,‬שאל‬
‫אומרים לכמה זמן‪ .‬זה נע בין חצי שנה לעשר‬ ‫האנשים עמדו בשקט וכמעט שלא דיברו‬ ‫לשמו‪ ,‬עיין במחשב כף היד שלו ומיד אמר‬
‫שנים‪ ,‬אך אני מוצא שעצם ההודעה "אושרה‬ ‫זו הסיבה לפריחה של "חנויות לשמירת‬
‫חפצים" ברדיוס של השגרירות‪ .‬אנשים עושים‬ ‫ביניהם‪ ,‬איש לא התווכח על התור ולא ניסה‬ ‫בשקט ובאדיבות‪" :‬אין טעם שתמתין בתור‬
‫לך ויזה" גורמת לבני האדם לאושר עילאי‪,‬‬ ‫להתקמבן‪.‬‬ ‫לחינם‪ .‬אתה לא מאושר"‪.‬‬
‫משל התקבלו זה עתה למבחן לאחת הישיבות‬ ‫פרנסה יפה מאד מלשמור את הפלאפון הארנק‬
‫והמפתחות של האוטו‪ ,‬רק כי השגרירות לא‬ ‫בטח תגידו‪ :‬הם היו עסוקים בשיחות פלאפון‪,‬‬ ‫ציפיתי שהצעיר יתווכח שישאל "למה פסלתם‬
‫הידועות והמבוקשות‪.‬‬ ‫כמנהג בעלי בתים חשובים וחשובים פחות?‬
‫חשבה שהיא לא יכולה גם לאסור את נוכחותם‬ ‫אותי?"‪ ,‬שיבקש לדבר עם המנהלים‪ ,‬אך הצעיר‬
‫אני מזהה רגש אחד המשותף לכולם‪:‬‬ ‫בתחומה וגם לא לתת שירותי אכסנה‪.‬‬ ‫אז הנה לכם פרט מדהים שאני שוכח לדווח‬ ‫רק אמר "תודה"‪ ,‬יצא מהתור והתרחק בצעדים‬
‫הם אסירי תודה‪ .‬ליונייטד סטייט אוף אמריקה‬ ‫תודו שמדובר בהכנסת אורחים‪ ,‬איך להגדיר‬ ‫לכם‪ :‬אף אחד אינו נכנס עם פלאפון לשגרירות‪.‬‬ ‫עייפים כמו צער העולם על כתפיו‪.‬‬
‫שהסכימה לארח אותם בתחומה‪.‬‬ ‫את זה בלי להיכנס לפה הדק של דולנד‪ ,‬די‬ ‫אנשי השגרירות גם לא טורחים להציע‬ ‫עמדתי שם המום‪ .‬גם כאב לי על הבנאדם‬
‫בני אדם ממש הולכים בצעדי ריקוד‪ ,‬וגם‬ ‫פושרת‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬למרות‬ ‫"לוקרים" (תאי איכסון) לפלאפונים‪.‬‬ ‫שבאמת נראה רגיל לחלוטין‪ ,‬אך בעיקר‬
‫מתקשרים לחבריהם וזרש אשתם (שבטח דאגו‬ ‫הרמזים הללו‪ ,‬אנשים נוהרים ומגיעים בזמן‪.‬‬ ‫אז איפה נניח אותם?‬ ‫מהתגובה שלו‪ .‬מדוע הגיב כך? מדוע אמר‬
‫>‬
‫‪27‬‬ ‫‪26‬‬
 ‫מנויי‬ ‫‪C‬‬
‫ת‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫סו‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫טי‬ ‫סי‬
‫ת לחג שמח!‬ ‫הקניו‬ ‫רסיטי קאר‬

‫ל‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫תו‪231‬פי‬ ‫כב שי‬

‫מנויים חדשים‬
‫*‬ ‫פשוט קח וסע ‪9‬‬

‫בתוקף עד א‘ חשוון תש“פ ‪30.10.2019‬‬

‫בהזנת קוד קופון תריג ‪*2319‬‬

 ‫>‬

‫היא להגיע למצב של "אסירות תודה"‪.‬‬ ‫המושג "אסיר תודה" מוזר מעט‪ ,‬הלא כן?‬ ‫המייצג את האוכלוסייה שייסדה את‬ ‫להם על הזמן הארוך שהיו נטולי קשר)‪,‬‬
‫המתכון הוא פשוט אך מנצח‪ :‬מצד אחד מתן‬ ‫מה עניין של "אסיר" ל"תודה"? ומה הבדל‬ ‫אמריקה‪ ,‬הצליח להיבחר לנשיאות כאשר‬ ‫ומודיעים‪" :‬זרשי‪ ,‬נחשי מה? קיבלתי ויזה‪,‬‬
‫כבוד‪ ,‬הערכה‪ ,‬יציבות ותחושה של נכבדות‬ ‫בין המושג "הכרת טובה" ל"אסירות תודה"?‬ ‫כל מי שאתה רואה זה מקסיקנים והודים‬ ‫לא אין לי מושג לכמה אבל קיבלו אותי‬
‫ושוויון לכל תלמיד ותלמיד‪ ,‬ומצד שני –‬ ‫יש מקור בספר התהילים למושג זה‪:‬‬ ‫וערבים וסינים ואפרו‪ -‬אמריקניים)‪.‬‬ ‫לאמריקה‪."...‬‬
‫משמעת ברורה ויציבה הכוללת דרישות‬ ‫"ואגדלנו בתודה‪ ...‬ואת אסיריו לא בזה"‬ ‫***‬ ‫***‬
‫התנהגות ברורות (עם התחשבות מידתית‬ ‫(מזמור ס"ט)‪ ,‬או "אסירי עני וברזל‪ ...‬ויזבחו‬ ‫ואז הובהרה לי התמיהה שעלתה מהתור‬ ‫מיד כשנחתנו על אדמת ארצות הברית‪,‬‬
‫ביכולות)‪ ,‬ומתן כוח לגורמים הסמכותיים‬ ‫זבחי תודה"‪ ,‬ומושאל מהכתוב בנביא זכריה‪:‬‬ ‫בוויזה‪ .‬אזרחי ארה"ב‪ ,‬כל אחד ואחד מהם‪,‬‬ ‫קלטתי שני דברים שקשה שלא לקלוט‬
‫לאכוף את הכללים‪.‬‬ ‫"שובו לביצרון אסירי התקווה" (ט'‪ ,‬י"ב)‪.‬‬ ‫חש‪ ,‬או לפחות אמור לחוש‪" ,‬אסיר תודה"‪.‬‬ ‫אותם‪.‬‬
‫הכללים יוצרים סביבת לימודים‪ ,‬משפחה‪,‬‬ ‫בניגוד להכרת הטוב‪ ,‬שהאדם צריך להכיר‬ ‫כי על כל מכסיקני ואפריקני וסיני‬ ‫האחד‪ :‬הסדר והמשמעת‪ .‬כבר בשדה‬
‫בה הפרט מחויב אל הכלל והכלל מגן על‬ ‫מרצונו את הטובה שעשו לו‪ ,‬ועם מעט‬ ‫וערבי שהצליחו להיכנס‬ ‫התעופה וגם בהמשך‪ ,‬בכבישים ובמקומות‬
‫הפרט שלא יפגע מזולתו ומעצמו‪.‬‬ ‫פלפולים הוא יכול להשתמט מההכרה הזו‬ ‫לארץ הרחמים והחסד‬ ‫ציבוריים‪.‬‬
‫מוסד חינוכי המשלב כללי קבלה נוקשים‬ ‫ולהיות "כפוי טובה"‪ ,‬הרי ש"אסיר התודה"‬ ‫(מרן הגרי"ש זצוק"ל‬ ‫ארצות הברית‬ ‫זה משהו נדיר ובולט לעין‪ .‬באמריקה יש‬
‫(ויזה‪ ,‬זוכרים?) התלויים בהישגיהם‬ ‫אינו יכול להשתמש בפרשנויות‪ .‬אדם‬ ‫הגדיר את אמריקה‬ ‫כבוד למשרתי הציבור‪ ,‬ובמיוחד לשוטרים‬
‫שתרמו לו כליה יהיה "אסיר תודה" כל חייו‪,‬‬
‫היא אחד‬
‫ובהנהגתם של הבאים בשעריו‪ ,‬עם מתן‬ ‫"מלכות של חסד")‪,‬‬ ‫המקומות הכי‬ ‫ולאנשי הביטחון המופקדים על שלום‬
‫כבוד והערכה ותמיכה לאחר קבלתם תוך‬ ‫כי הוא שבוי באמת המוחלטת של הכרת‬ ‫מיליונים‬ ‫יש‬ ‫הציבור ועל הסדר הציבורי‪.‬‬
‫הטוב שאין מקום להשתמט ממנה (ואולי‪,‬‬ ‫מבוקשים‬
‫הצבת משמעת יציבה ואכיפתה‪ ,‬הוא מוסד‬ ‫הצליחו‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫לבני אדם‪ ,‬וכל‬ ‫הדבר האחר הוא ערך השוויון‪ :‬אתה רואה‬
‫שכל מי שיתקבל אליו יחוש "אסיר תודה"‪,‬‬ ‫וזהו הסבר שלי‪ ,‬הביטוי "כפוי טובה" הוא‬ ‫נמקים‬ ‫והם‬
‫וייתן מעצמו כדי להצדיק את קבלתו‬ ‫תוצאה של מי שאינו מכיר בטובתו של‬ ‫המיעוטים‬ ‫ברחוב כמו גם בחנויות‪ ,‬אנשים מכל הסוגים‬
‫במקומותיהם‬ ‫שאתה רואה‬ ‫ומכל הארצות ובארה"ב יש הקפדה (אפילו‬
‫והימצאותו‪.‬‬ ‫חברו ויש צורך "לכפות אותו" לזה – וכפייה‬ ‫בעוני ובמחסור‪,‬‬
‫היא סוג של אסירות)‪.‬‬ ‫ברחובות‬ ‫מוגזמת) על ערך השוויון‪ .‬שומרים על זכויות‬
‫הדברים אמורים גם בתוך המשפחה פנימה‪.‬‬ ‫אך בעיקר ללא‬ ‫יכולים לחוש‬ ‫בני האדם במקום העבודה ובשירות הציבורי‬
‫למעט תנאי קבלה‪ ...‬הורים שיעניקו‬ ‫וזה מביא אותי לישורת האחרונה של‬ ‫זכויות‪.‬‬ ‫ואף מעניקים אפליה מתקנת למיעוטים‬
‫המאמר‪ :‬כדי להגיע למצב של "אסירות‬ ‫בני מזל‬
‫לילדיהם כללי משמעת ברורים המשולבים‬ ‫ובאמת‪ ,‬רוב אזרחי‬ ‫שהצליחו בכלל‬ ‫ולחלשים‪.‬‬
‫עם יחס אוהב הוגן ומגן‪ ,‬יקבלו ילדים‬ ‫תודה"‪ ,‬צריכים ככל הנראה את שני ההפכים‬ ‫יודעים‬ ‫אמריקה‬
‫הללו‪ .‬מצד אחד כללים ברורים ובלתי‬ ‫להיכנס אליה‬ ‫אתה יכול לראות בחנות כולבו קופאית‪,‬‬
‫שמחים בחלקם לא מתלוננים על הכללים‬ ‫להעריך את המתנה‬ ‫אישה זקנה אפרו אמריקנית שבקושי‬
‫(כפי שממתיני הוויזה לא מתלוננים על‬ ‫ניתנים לערעור‪ ,‬כמו גם ביקורת ואכיפה‬ ‫שנתנה להם‪ ,‬ובעיקר‬
‫שלהם‪ ,‬ומצד שני מתן זכויות והרעפת כבוד‬ ‫מתנהלת‪ ,‬עובדת בצורה איטית ומייגעת –‬
‫הכללים הנוקשים‪ ,‬כי הם מבינים היטב‬ ‫המהגרים שהצליחו להיכנס‬ ‫לא מפני שהיא עצלנית‪ ,‬אלא מפאת גילה‬
‫כה טובה תצמח להם מהעמידה בכללים‪,‬‬ ‫וזכויות בסיסיות‪ .‬זה המתכון ל"אסירות‬ ‫בשעריה (למעט אלה שמעולם‬
‫תודה"‪.‬‬ ‫המופלג ומצבה הבריאותי‪ ,‬ואני כבר מבין‬
‫וגם הצעיר שנדחה אומר "תודה"‪ ,‬כי הוא‬ ‫לא ידעו להכיר טובה והדבר היחיד שעשו‬ ‫שחומלים עליה ושומרים על זכויותיה‪.‬‬
‫יודע שאם ישתולל זה יאפס את סיכוייו‬ ‫במקסיקו‪ ,‬למשל‪ ,‬אולי יש זכויות‪ ,‬אך אין‬ ‫לאמריקה זה להרוס לה את אחד מסמליה‬ ‫אלמלא ראיתי זאת כמה וכמה פעמים בכמה‬
‫לקבל ויזה בעתיד)‪ .‬אנחנו רוצים את ילדינו‬ ‫כללים ברורים ואין כמעט אכיפה‪ .‬התוצאה‬ ‫המפורסמים – מגדלי התאומים)‪ .‬כל השאר‬ ‫מקומות‪ ,‬לא הייתי מבין שזו שיטה‪ .‬מבורכת‪.‬‬
‫ותלמידינו‪ ,‬כמו גם את עצמנו מול בורא‬ ‫של זה היא שאנשים אינם בטוחים בבתיהם‬ ‫שמחים בחלקם ומודים לבורא עולם‬
‫העולם‪" ,‬אסירי תודה"‪ .‬טוב לאדם להיות‬ ‫ברחובותיהם‪ .‬הם אינם "אסירי תודה"‪.‬‬ ‫ברגע אחד פתאום חדרה לי ההבנה שארצות‬
‫ולאמריקה שנתנה להם את ההזדמנות‬ ‫הברית היא אחד המקומות הכי מבוקשים‬
‫אסיר תודה‪ ,‬כי זה מעיד על איכות חייו‪.‬‬ ‫***‬ ‫הכי גדולה של חייהם (שימו לב שאמריקה‬
‫איכות הנרכשת רק בתנאים שהזכרתי‬ ‫לבני אדם‪ ,‬וכל המיעוטים שאתה רואה‬
‫כתמיד‪ ,‬אני לוקח את זה אלינו‪ .‬לחינוך‬ ‫היא המקום היחיד שבו יהודים לא נרדפו‬ ‫ברחובות יכולים לחוש בני מזל שהצליחו‬
‫לעיל‪.‬‬ ‫ולייצוב האישיות‪.‬‬ ‫מעולם)‪ .‬בפירוש ראיתי בכל מקום אנשים‬ ‫בכלל להיכנס אליה (ובארה"ב אתה רואה כל‬
‫הדרך הטובה ביותר לחנך ולהשפיע‪ ,‬הן בין‬ ‫אביביים‪ ,‬מסבירי פנים ובעיקר אסירי תודה‪.‬‬ ‫כך הרבה מיעוטים‪ ,‬שאתה שואל את עצמך‬
‫הורים לילדים והן בין מחנכים ותלמידים‪,‬‬ ‫***‬ ‫איפה המייסדים ואיך בדיוק דולנד טראמפ‪,‬‬

‫‪30‬‬

‫"איפה הר הבית?"‬
‫"יו סטיי היר! אתה נמצא במקום!" ענה לו זה‬
‫בהפתעה‪.‬‬
‫ובהר‪ ,‬איזו תכונה! אי אפשר לתאר! מאפיות‬
‫מיוחדות ללחמי תודה‪ .‬סוכות מוצלות לנוחות‬
‫האורחים‪ .‬כבשים וקערות חרס למכירה והוא‬
‫לא יודע את נפשו‪.‬‬
‫"סליחה"‪ ,‬עצר מישהו שנראה ידען במיוחד‪,‬‬
‫"האם תוכל להגיד לי איפה זה בית המקדש?"‬
‫"מה?! אתה לא יודע?! אתה בחצר בית‬
‫המקדש‪ .‬הנה הלויים שמנגנים‪ .‬פה הכיור‬
‫המרשים העשוי זהב‪"...‬‬
‫באחווה ושירה ואחדות‪ .‬וכשמגיעים‬
‫"אהה‪ ...‬יופי! תודה!" הסמיק‪ .‬הוא התבונן‬
‫סביבו‪ .‬ראה מישהו לבוש בגדים צחורים‪,‬‬
‫ואבנט מיוחד סביב מתניו‪ .‬איזה הוד ויופי היו‬
‫לו‪ .‬ניגש אליו ושאל‪" :‬אדוני ‪ ,‬אתה אולי יודע‬
‫איפה הכהן?" והכהן‪ ...‬מסתכל עליו במבט‬
‫מופתע‪" .‬הנה‪ ,‬אני ואחי הכוהנים לשירותך"‪.‬‬
‫נעמד האיש והסתכל סביבו ופשוט הסמיק‬
‫מרוב בושה‪.‬‬
‫אז זוהי החצר המיוחדת! וזה הבניין המפואר!‬
‫וכאן עולה שירת הלווים! וכמה אחדות‬
‫ואהבה‪ ,‬כאילו כולם עשויים מחומר אחד‪.‬‬
‫והוא הרים עיניו ורואה את ירושלים‬
‫בתפארתה ואת ההרים שסביב לה‪ ,‬ולפתע‬
‫ראה את הדרך שעשה‪" .‬סליחה"‪ ,‬שאל מישהו‬
‫שעבר שם‪" ,‬כאן‪ ,‬זה כיוון יריחו?"‬
‫"כן"‪ ,‬השיב לו הכהן שעבר שם‪" .‬אתם ביריחו‬
‫גם מריחים את הריח של הקטורת מבית‬
‫המקדש‪ ,‬נכון?!"‬
‫"נכון!" הוא מציין‪" .‬לפעמים גם העיזים בחצרי‬
‫מתעטשות מהריח החריף‪"...‬‬
‫והילד מחייך במבוכה‪" :‬אבל אתה בירושלים!"‬
‫אז התחיל לשאול את עצמו‪' :‬ואיפה הייתי עד‬
‫היום?! איך שיחקתי בנדמה לי?! הייתי מכונת‬
‫מילוי משימות‪ ,‬במקום לנשום אויר פסגות'‪.‬‬
‫דמעות הרטיבו את לחייו‪.‬‬
‫רק בכה‪ ,‬מיד ניגש אליו הכהן ואמר לו‪" :‬יש‬
‫מצווה עצומה בחג הסוכות‪' :‬ושמחת בחגך'‪.‬‬
‫אתה יהודי! ואתה צריך להיות שמח!"‬
‫>‬
‫חבורת הורים נעלים‬
‫ח‪ .‬קוריץ‬
‫מפת הדרכים של תשרי‬
‫עם כל העולים שבערי הסביבה‪ .‬בשירה‬ ‫מתדלקים בשמחה!‬
‫ובנגינה היו הולכים בדרך הנפלאה לירושלים‪,‬‬
‫כל מועדי תשרי הם עוצמה מפעימה‪ :‬אנחנו‬
‫זונחים את כל השיגרה והיומיום וכל מה‬
‫לירושלים‪ ...‬כל תושבי העיר הקדושה יוצאים‬ ‫שמעמיסים לוחות הזמנים‪ ,‬לטובת חוויות‬
‫לקראתם ומארחים את כל הבאים מרחוק‪.‬‬ ‫מסעירות של תפילות עוצמתיות‪ ,‬של צום‬
‫שנה אחת‪ ,‬אחרי שכבר יצאו בניו לדרך עם‬ ‫עם חותם‪ ,‬של תפילת נעילה המסיימת בקול‬
‫כל היהודים שעלו ביחד‪ .‬ואחרי שהעיר‬ ‫שופר לגאולה‪ ,‬והנה מגיעים לחג הסוכות‬
‫יריחו שקטה ביותר‪ ,‬נכנסה חרטה בליבו‪.‬‬ ‫שהוא זמן שמחתנו‪.‬‬
‫'אני כבר עברתי את גיל שבעים‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫ה'אוהב ישראל' מאפטא מספר על יהודי‬
‫הייתי בירושלים‪ .‬איזה איש מוזר אני! למה‬ ‫שהיה גר ביריחו בזמן בית המקדש‪ .‬היהודי‬
‫לא יצאתי לדרך?! כל חיי אשאר משועבד‬ ‫הזה מעולם לא עלה לירושלים ולא ראה‬
‫לעבודתי?! מכל העולם מגיעים אנשים‬ ‫את יופיו של בית המקדש‪ .‬בניו היו נוסעים‬
‫לראות את ירושלים‪ ,‬ואני‪ ,‬שגר כל כך קרוב‪,‬‬ ‫בכל פעם וחוזרים מלאי רשמים ועמוסי‬
‫מעולם לא ביקרתי בה?!'‬ ‫התרגשות‪" .‬אבא‪ ,‬אתה מוכרח לבוא איתנו‬
‫בקיצור‪ ,‬ייסר את עצמו עד שקם והלך ועלה‬ ‫בפעם הבאה!"‬
‫לירושלים‪ .‬את הדרך לא הכיר‪ ,‬והמוני עם כבר‬ ‫והוא הבטיח שבפעם הבאה הוא מצטרף‪ ,‬אבל‬
‫לא היו ברחובות‪ .‬הוא התקדם לפי השילוטים‪.‬‬ ‫אחר כך הגיעו טרדות רבות והסחת הדעת‬
‫ובכל מקום שאל‪" :‬איפה הדרך לירושלים?"‬ ‫ועניני פרנסה וכרגיל‪ ,‬הוא לא נסע‪.‬‬
‫"מה?! אתה לא מזהה?! אלו ההרים שסביב‬ ‫יריחו היא העיר העתיקה ביותר אליה נכנסו‬
‫לה!" התפלאו הנשאלים והסבירו לו במיטב‬ ‫עם ישראל‪ .‬היא מסמלת את היכולת שלנו‬
‫ההסבר את הדרך שעליו לעשות‪ .‬הוא המשיך‬ ‫לשבר חומות ענק! לכבוש שטחים‪ .‬אל יריחו‬
‫והגיע לשערי ירושלים‪" .‬ילד!" שאל ילד חמוד‬ ‫נכנסו היהודים לראשונה‪ .‬היא לא הכי רחוקה‬
‫שחלף שם‪" .‬תגיד לי‪ ,‬איפה הדרך לירושלים?"‬ ‫מירושלים‪ .‬ביריחו מריחות אפילו העיזים‪,‬‬
‫אלו הבהמות היותר עזות‪ ,‬את הריח של‬
‫"מה?! ואיפה הדרך להר הבית?" והילד מסביר‬ ‫הקטורת ומתעטשות מרוב החוזק של הריח‪.‬‬
‫לו בנינוחות‪.‬‬ ‫והיא נקראת יריחו על שם הריח הטוב הזה‪...‬‬
‫הוא ממשיך והולך ושואל את כולם איפה‬ ‫אבל היהודי הזה‪ ...‬הוא לא מריח‪ ,‬ולא מתבשם‬
‫הר הבית? "זקן כמוך לא יודע את הדרך?!"‬ ‫ולא מתפעל‪ .‬נשאר אדיש‪.‬‬
‫התפלאו האנשים‪ .‬אבל התנדבו והסבירו לו‪.‬‬ ‫מעמד העלייה לרגל היה תמיד מעורר‬
‫כשעמד בהר הבית‪ ,‬שאל שוב תייר אחד‪:‬‬ ‫השראה‪ .‬אנשים עלו בקבוצות ענק ונפגשו‬
‫‪32‬‬
 ‫רגעים‬
‫>‬
‫קסומים‬
‫ברשת אצולת‬
‫ר‬
‫תיים‬
‫יוק‬
‫תי נופש‬
‫ב‬ ‫אירופה‬
‫אצולת‬
‫רשת‬
‫אירופה‬
‫‪rat‬‬
‫‪Eur‬‬

‫‪pe‬‬ ‫‪oc‬‬
‫‪an Arist‬‬
‫‪o‬‬

‫מעתה‪ .‬מכאן נשאף את ריח הקטורת‪,‬‬ ‫וככה בהתרגשות ובשמחה ובתפילה‬

‫וילות וסוויטות יוקרה‬
‫מבצע לאמצע השבוע‬
‫קו ראשון לנוף‪ ,‬סמוך לבית שמש‬
‫שמפזרת כל עשן סמיך של קשיים‪ .‬ובכאן‬ ‫נוראה עמד שם והצטרף לרבבות היהודים‬
‫נזכה לראות איך אש יוקדת ואבוקות‪,‬‬ ‫הנרגשים‪ .‬מעכשיו גם הוא מתבשם‬
‫נעשות ריקוד של פאר‪.‬‬ ‫מהאווירה‪ ,‬הוא חלק ממנה‪.‬‬
‫בזמן המיוחד הזה של תשרי‪ .‬תפילות‬ ‫בעיצומם של ימי תשרי הנשגבים‪ ,‬אנחנו כל‬
‫וסליחות כבר מעוררות את הלבבות‪ .‬ומה‬ ‫כך עסוקים בפרטים של האבזור והבישול‬
‫עם השמחה? אם לא נדע למקם את עצמנו‬ ‫והמלבושים והתמרונים הנדרשים‪ .‬ו‪...‬רגע‪,‬‬
‫בלוח הזמנים‪ ,‬ניראה כמו אותו אב זקן‬ ‫נעצור! מה מכל זה הוביל אותנו אל בית‬
‫שמגיע להר ציון ולחצר בית המקדש ועדין‬ ‫המקדש?! האם נשארנו עם הריח שהעיזים‬
‫מברר איפה הוא בגלקסיה‪...‬‬ ‫מתרשמות ממנו‪ ,‬או שבעצמנו הצלחנו‬
‫וילת היוקרה‬ ‫להעפיל ולהגיע לשערי רחמים?!‬
‫אצולת אירופה‬
‫עמק האלה‬
‫אצולת אירופה‬
‫ספסופה‬
‫העיסוקים והטרדות וכל הרשימות‬
‫הארוכות של משימות או תסכולים ‪ -‬הכל‬
‫נכון‪ .‬אבל החיים בעצמם והטעם שלהם‪,‬‬
‫בתשרי אנחנו חוזרים לנווט לעצמנו את‬
‫הדרך‪ .‬רואים את הנתיב המרכזי של חיינו‬
‫‪ 9‬חדרים‪ 32 ,‬מיטות‬ ‫‪ 5‬חדרים‪ 21 ,‬מיטות‪ 700 ,‬מ"ר‬ ‫הם מעל הכל! ננצל את השער הכי רחב‬ ‫–"באור פני מלך חיים"‪.‬‬
‫מתחם ספא ומתקני חצר‬

‫‪04-603-7370‬‬ ‫מתחם ספא ומתקני חצר‬ ‫שנפתח לנו עכשיו‪ ,‬ואשר מושפעים בו‬ ‫מכאן נשאב את רוח הקודש‪ ,‬ואת היכולת‬
‫השקעה והקפדה מיוחדת בניקיון והיגיינה לרווחת הנופשים!‬ ‫מתנות לרוב‪.‬‬ ‫לראות דברים באור יותר עליון‪ .‬מכאן‬
‫חשיבה רבה בכל פרט ופרט לחופשה מהנה במיוחד!‬ ‫נשאב את שמחת החיים שתאפיין את ביתנו‬
‫‪atzulat.europe@gmail.com‬‬ ‫דגש מיוחד על התאמה מלאה לצרכי ציבור שומרי התורה!‬

‫‪34‬‬
 ‫מאחורי הלוח‬
‫הרב מרדכי וקשטוק‬

‫מוישי (שמנצ'יק)‬
‫חצי חבילת ופלים ושני בורקסים‪.‬‬ ‫אני הולך במסדרון בית הספר לכיוון‬
‫הבטתי בפניו וראיתי מבוכה עצומה‪.‬‬ ‫המשרדים ופתאום שומע רעשים‪ ,‬נעצר‬
‫אך לא רואה כלום‪ ,‬חושב שדמיינתי את כל‬
‫"מוישי"‪ ,‬אמרתי ברוך‪" ,‬גש בבקשה לחדר‬ ‫העניין‪ ,‬ממשיך ללכת ושוב רעשים קלים‪,‬‬
‫"ניסיתי‪ ,‬ניסיתי הרבה פעמים‪ ,‬לא מצליח‪ ,‬לא‬ ‫אותי‪ ,‬אני אוכל יותר מכולם כי הגוף שלי‬ ‫שלי"‪.‬‬ ‫בודק מחפש ופתאום מוצא‪.‬‬
‫מצליח לאכול פחות‪ ,‬לא הולך"‪.‬‬ ‫דורש את זה‪ .‬אבל כמעט כל פעם שאני אוכל‬ ‫"למה?" הוא שואל‪,‬‬ ‫בפינה שנוצרה בין המסדרונות יושב מוישי‪.‬‬
‫"הלוואי" הוא אומר‪" ,‬הלוואי והיה באיזה‬ ‫משהו יגידו משהו‪ ,‬בצחוק או ברצינות‪ ,‬כל‬ ‫"לא עשיתי שום דבר רע"‪,‬‬
‫פעם"‪.‬‬ ‫"בוקר טוב מושי‪ ,‬למה אתה פה‪ ,‬מתחבא‬
‫מקום בעולם ארץ של שמנים‪ ,‬מדינה שכולם‬ ‫"בכל אופן גש לחדר"‪.‬‬ ‫למישהו?"‬
‫היו שמנים‪.‬‬ ‫"לדוגמא"‪ ,‬הוא ממשיך בלי שאני אומר מילה‪,‬‬
‫"ילד רואה שאני אוכל ופלים‪ ,‬מיד הוא אומר‬ ‫ישבנו בחדרי ולא דיברנו‪ ,‬חלפו מספר דקות‬ ‫"אולי הרב הוציא אותך ובאת לפה?"‬
‫אף אחד לא בודק מה אוכל השני‪ ,‬כולם‬ ‫ושאלתי‪" ,‬מוישי למה אתה מתחבא שם?"‬
‫לי "הי שמנצ'יק יש מצב שאתה מכבד אותי‬ ‫"לא‪ ,‬לא!" הוא עונה בבהלה כמי שתפסו‬
‫אוכלים הרבה‪ ,‬אתה יודע הרב? זה היה יכול‬ ‫במקום לאכול חבילה שלימה?‬ ‫"מה אתה עושה שם?!"‬ ‫אותו במעשה קלוקל‪ ,‬סתם באתי לפה לכמה‬
‫להיות נפלא ממש"‪.‬‬ ‫דקות ואני חוזר! הוא יצא מהמחבוא ורץ‬
‫או למשל הופס‪ ,‬דובי הביא שלוש סופגניות‬ ‫מוישי הביט בי והוריד את עיניו‪ ,‬ושוב הביט‬
‫"הרב‪ ,‬אני ממש מתחנן‪ ,‬תן לי לאכול במחבוא‬ ‫לא פחות חח‪ ...‬טוב מה זה בשבילו שלוש‪,‬‬ ‫בי ושתק‪.‬‬ ‫לכיוון הכיתה‪.‬‬
‫שלי‪ ,‬שם אני אוכל בשמחה‪ ,‬אף אחד לא‬ ‫פחות מחמש הוא לא מרגיש‪...‬‬ ‫כנראה הייתי טרוד בעניינים אחרים‪ ,‬שכחתי‬
‫"מוישי‪ ,‬אני לא מתכוון לוותר לך‪ ,‬מה אתה‬
‫אומר לי כלום ואני לא בוכה כשהילדים‬ ‫מהעניין‪.‬‬
‫וכולם צוחקים ומחייכים וגם אני צוחק"‪.‬‬ ‫עושה שם?"‬
‫לועגים מעירים או כאילו צוחקים איתי‪.‬‬
‫"אבל הרב‪ ,‬זה לא באמת‪ ,‬בלב אני בוכה‪ ,‬בוכה‬ ‫מוישי שתק ושתק ובסוף אמר "הרב אני לא‬ ‫חלפו מספר שבועות ושוב אני עובר באותו‬
‫שתקתי‪ ,‬שתקתי כי הייתי בהלם‪ ,‬איך יכול‬ ‫חזק"‬ ‫מקום‪ ,‬בשעה אחרת‪ ,‬ושוב רעשים‪ .‬בודק‪ ,‬ומי‬
‫עושה שם שום דבר רע‪ ,‬אני רק‪ ....‬אוכל"‪.‬‬
‫להיות שילד סובל בצורה כזאת במשך שנים?‬ ‫שם‪ ...‬מוישי‪.‬‬
‫זה קורה כל יום כמעט‪ ,‬זה קורה לי גם בת"ת‬ ‫"אוכל? וזהו?"‬
‫אף אחד לא שם לב‪ ,‬כולם צוחקים ושמחים‬ ‫וגם בבית‪.‬‬ ‫"שלום מוישי" אני אומר‪ ,‬והוא קופץ בבהלה‪,‬‬
‫ופה יש ילד שמעיד על עצמו שחייו כ"כ‬ ‫"כן הרב‪ ,‬אני אוכל‪ ,‬אוכל בשקט"‪.‬‬
‫אה‪ ,‬נכון‪ ,‬בבית זה אחרת‪ ,‬בבית כולם רוצים‬ ‫בידיו יש שקית‪.‬‬
‫קשים‪ ,‬וכל חטאו הוא שנברא קצת יותר‬ ‫שכחתי לכתוב לכם קוראים יקרים‪ ,‬מוישי‬
‫לעזור לי‪ ,‬האחים והאחיות‪ ,‬אבא ואמא‪ ,‬אחי‬ ‫המקסים הוא ילד נפלא‪ ,‬חביב על כולם‪,‬‬ ‫"מה יש לך פה?" אני שואל‪.‬‬
‫מלא‪ ,‬הייתכן?‬
‫אחד יגיד "מוישי‪ ,‬תשאיר משהו לאחרים"‬ ‫"שום דבר הרב‪ ,‬באמת שום דבר" הוא עונה‪.‬‬
‫"מוישי" אמרתי לו‪ ,‬אני מאד מצטער לשמוע‬ ‫חברותי‪ ,‬אפילו לומד די טוב‪ ,‬וכן הוא בחטאיו‬
‫אחותי תגיד בצחוק "מוישי‪ ,‬אם תמשיך ככה‬
‫מה אתה עובר במשך השנים"‪,‬‬ ‫מי תרצה להתחתן אתך?"‬ ‫המרובים לא רזה‪ ,‬האמת? מוישי שמן‪.‬‬ ‫"תראה לי בבקשה את ה"שום דבר"‪ ,‬מיד!"‬
‫ופתאום‪ ,‬ללא כל הכנה מראש מוישי פתח‬ ‫אני דורש‪.‬‬
‫"כל כך חבל שלא באת לדבר איתי על זה‪ ,‬תן‬ ‫וגם אמא שלי שהיא כזאתי מקסימה מנסה‬
‫לי לחשוב מה לעשות איתך‪ ,‬אבל בינתיים‬ ‫לדבר איתי בעדינות שאולי כדאי קצת‬ ‫במונולוג‪.‬‬ ‫הוא פותח את השקית‪.‬‬
‫>‬ ‫אני אוסר עליך לשבת במחבוא ולאכול"‬ ‫פחות"‪.‬‬ ‫"הרב‪ ,‬תבין אני אוהב לאכול‪ ,‬ככה ה' ברא‬ ‫בתוך השקית חבילה ביסלי‪ ,‬חבילה במבה‪,‬‬

‫‪37‬‬ ‫‪36‬‬
 ‫>‬

‫בזה בצורה חזקה מאד‪ ,‬נושא איש לרעהו‬ ‫שקט השתרר באולם‪ ,‬הרגשתי שכולם בהלם‪,‬‬ ‫בום נפל הרעיון‪.‬‬ ‫"כל פעם שאתה רוצה לאכול אתה תבוא‬
‫השתפר פלאים‪ .‬ילדים דברו על הנאום של‬ ‫ומוישי המשיך‪:‬‬ ‫"מוישי אתה משתתף במסיבה?"‬ ‫לחדר שלי ותאכל שם‪ ,‬אם תרצה נדבר‪ ,‬נצחק‪,‬‬
‫מוישי ועוררו אחד את השני בנושא "כמה‬ ‫"במשך שנים בלי שאתם שמים לב אתם‬ ‫אם תרצה אני אשתוק‪ .‬ואם לא נעים לך אני‬
‫צריך להיזהר בכבוד החבר"‪.‬‬ ‫"בטח הרב"‪ ,‬הוא עונה‪" ,‬אני משנן בע"פ הרבה‬
‫פוצעים אותי‪ ,‬מעליבים אותי‪ ,‬יורדים עלי‬ ‫מסכתות ובע"ה אקבל פרס ענק"‬ ‫אצא‪ ,‬אתה יותר לא מתחבא בשביל לאכול"‪.‬‬
‫ומוישי? מוישי הפך למוישי‪ ,‬שאר השמות‬ ‫ללא הפסקה‪.‬‬ ‫מוישי מאד התרגש "הרב‪ ,‬אתה בטוח? כי זה‬
‫נעלמו‪ .‬אה‪ ,‬ומוישי אוכל בכיתה‪ ,‬לא בחדר‬ ‫"אולי אתה רוצה לדרוש בכנס?" אני שואל‪,‬‬
‫אתם בטוחים שזה מאד מצחיק וכולם‬ ‫כל יום‪"....‬‬
‫שלי‪ ,‬בטח לא במחבוא‪.‬‬ ‫צוחקים‪ ,‬אפילו אני צוחק‪.‬‬ ‫"אני"? הוא נדהם‪,‬‬
‫עניתי לו מיד "מבחינתי שלוש פעמים ביום‪,‬‬
‫הורים יקרים‪:‬‬ ‫אז זהו שלא‪ ,‬אני לא צוחק‪ ,‬אני בוכה שאתם‬ ‫"כן‪ ,‬אתה‪ .‬אולי תספר להם קצת עליך‪ ,‬מה‬ ‫כמה פעמים שאתה רוצה"?‬
‫אין לי מושג מה קרה עם מוישי בהמשך‪,‬‬ ‫לא רואים‪ ,‬בוכה הרבה‪.‬‬ ‫אומר?"‬
‫"תודה"‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬וחזר לכיתה‪.‬‬
‫הוריו הגרו למרכז יהודי אי שם בעולם‪.‬‬ ‫האם גזלתם ממכם משהו? האם עשיתי לכם‬ ‫מוישי שקע במחשבות‪ ,‬ופתאום‬
‫הזדקף "כן הרב‪ ,‬אני אדבר‪,‬‬ ‫ישבתי בחדרי חשבתי וחשבתי מה עושים‬
‫דבר אחד אני יודע‪ ,‬בתוך הציבור שלנו יש‬ ‫משהו רע? במה חטאתי?!‬ ‫כדי לרומם את הילד‪ ,‬מה עושים כדי לרפאות‬
‫בהחלט" שמחתי‪.‬‬
‫הרבה מוישי‪ ,‬צביקי‪ ,‬שרה‪ ,‬לאה‪.‬‬ ‫בורא עולם ברא אותי גדול‪ ,‬אז מה?" מוישי‬ ‫את פצעיו המדממים יום יום שעה שעה‪,‬‬
‫דיבר חצי בצעקה‪.‬‬ ‫הגיע היום הגדול‪,‬‬ ‫מי יודע כמה‬
‫אחד שמן‪ ,‬אחת גבוהה מאוד‪ ,‬אחד נמוך‬ ‫התפללתי שרעיון יבא מלמעלה לליבי‪ ,‬באותו‬
‫מתכנסים‬ ‫כולם‬
‫מאד‪ ,‬אחת ג'ינג'ית‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬ ‫"בורא עולם רצה שאני אהיה ככה‪ ,‬אז מה?!"‬ ‫הגדול‪,‬‬ ‫באולם‬
‫נפגעו‪,‬‬ ‫ילדים‬ ‫רגע זה לא קרה‪.‬‬
‫הביטו סביבכם‪ ,‬חפשו את ה"מוישי"‬ ‫אף אחד לא הגיב‪ ,‬אף אחד לא זז‪.‬‬ ‫הטקס מתחיל‪,‬‬ ‫ילדים‬ ‫כמה‬ ‫דיברתי עם אמו שיחה ארוכה והסברתי לה‬
‫שלידכם‪ ,‬תדאגו שיפסיקו לפצוע ולהכאיב‬ ‫ומוישי ממשיך‪:‬‬ ‫דיבר‪,‬‬ ‫הרב‬ ‫נפגעים‪ ,‬רק‬ ‫מה לעשות או לא לעשות בבית‪ ,‬היא שמעה‬
‫לו‪ ,‬תצילו אותו‪.‬‬ ‫שרים‪ ,‬מסיבה‬ ‫בגלל שהקב"ה‬ ‫אותי והרגשתי דרך הטלפון שדמעות זולגות‬
‫"מי יודע כמה ילדים נפגעו‪ ,‬כמה ילדים‬ ‫מעיניה‪ ,‬כאילו אומרת לעצמה‪" :‬איך‪ ,‬איך לא‬
‫ילד או ילדה שגדלים עם פצע בלב לא‬ ‫נפגעים‪ ,‬רק בגלל שהקב"ה ברא אותם קצת‬ ‫יפה‪ ,‬לקחתי‬ ‫ברא אותם קצת‬
‫תמיד מתאוששים‪ ,‬וההשלכות לעיתים‬ ‫את המיקרופון‬ ‫שמים לב?"‬
‫שונים‪ ,‬לא‪ ,‬אל תביטו על חבריכם שלידכם‪,‬‬ ‫שונים‪ ,‬לא‪,‬‬
‫נוראיות‪ ,‬והכל החל אי שם בכיתה ב' או ד'‪,‬‬ ‫כל אחד שיבדוק את עצמו האם הוא בסדר‪ ,‬או‬ ‫והכרזתי‪:‬‬ ‫חלפו מספר ימים ושבועות‪ ,‬מוישי מגיע‬
‫והדברים מבהילים‪.‬‬ ‫שהוא ממספרי הבדיחות או מעירי ההערות‪.‬‬ ‫נכבד‪,‬‬ ‫"קהל‬ ‫על‬ ‫אל תביטו‬ ‫לחדרי כל יום ואנחנו חברים טובים‪ ,‬לפעמים‬
‫כל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו‪ ,‬מה הוא‬ ‫נכבד‬ ‫עכשיו‬ ‫חבריכם שלידכם‪,‬‬ ‫מדברים‪ ,‬לפעמים כל אחד בעיסוקיו ולפעמים‬
‫יכול לתקן‪.‬‬ ‫את נציג הילדים‬ ‫כל אחד שיבדוק‬ ‫השקית גדולה ומושי לא אומר כלום רק יושב‬
‫ה ח ש ו ב י ם‬ ‫את עצמו האם‬ ‫בשקט ומחכה‪ ,‬ואני יוצא‪.‬‬
‫תודה לכולכם שהקשבתם לי‪ ,‬אני אוהב‬ ‫שהשתתפו במבצע‪,‬‬
‫אתכם מאד‪ ,‬ובע"ה אתאמץ גם לסלוח לכם‪,‬‬ ‫הוא בסדר‬ ‫והנה מבצע שינון משניות הגיע לתלמוד‬
‫בבקשה יעלה ויבא‪....‬‬ ‫תורה‪ ,‬כולם משננים‪ ,‬כולם שמחים‪.‬‬
‫מכל הלב"‪.‬‬ ‫מוישי"‪.‬‬
‫מוישי ירד מהבמה בתחילה היה שקט ואז‬ ‫ואפילו יש מבצע נושא פרסים גדולים‬
‫מכירים את הבעיה? עברתם את זה?‬ ‫נאום מוישי‬ ‫שיינתנו במסיבה גדולה שבה ישתתפו ילדי‬
‫הערות והארות בנושא ובנושאים אחרים‪ ,‬הצעות‪,‬‬ ‫בבת אחת כולם עמדו ומחאו כפיים‪ ,‬דקות‬
‫ארוכות זה נמשך‪ ,‬כולם כאילו אמרו תודה‬ ‫ברשות הרבנים החשובים‪ ,‬ברשות הילדים‬ ‫הכיתות הגבוהות כולם‪.‬‬
‫העלאת בעיות וכדו' הכל הכל יתקבל בשמחה‬ ‫הצדיקים‪.‬‬
‫למוישי שעורר אותם‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫ההתרגשות רבה לקראת האירוע‪ ,‬אני עסוק‬
‫במייל‪ - motivaki@gmail.com :‬נשתדל גם להגיב‪.‬‬ ‫שלום לכולם קוראים לי מוישי‪ ,‬כן‪ ,‬מוישי‪.‬‬
‫מוישי ניגש אלי "תודה לרב שנתן לי לדבר‪,‬‬ ‫בארגון‪ :‬קניית פרסים‪ ,‬הזמנת דרשן‪ ,‬מחפש‬
‫לתאום הרצאות להורים ומורים ולייעוץ חינוכי‬ ‫ברשותו אני רוצה עכשיו ללכת הביתה"‪.‬‬ ‫לא קוראים לי שמנצ'יק‪ ,‬לא קוראים לי גדול‬ ‫רב שיעניק לנו את הזכות לשמוע אותו בכנס‬
‫להורים התקשרו‪054-4866652 :‬‬ ‫מוישי הלך‪.‬‬ ‫(מלרע)‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬
‫מאותו היום דברים השתנו‪ ,‬בת"ת הרגשתי‬ ‫וכן‪ ,‬לא קוראים לי דובי‪ ,‬ואפילו לא גדולצ'יק‪.‬‬ ‫בתוך כל ההכנות נכנס לחדרי מי אם לא‬
‫קוראים לי מוישי"‪.‬‬ ‫מוישי? כמובן‪ .‬בידו שקית‪ ,‬שלום הרב‪ .‬ו‪...‬‬

‫הכותב הוא מרצה‪ ,‬מפקח ויועץ חינוכי‬

‫‪38‬‬
 ‫בהפרעה‬
‫א‪ .‬כוכבי‬

‫העיקר להתעורר‬
‫הקשב שמלווה אותו ומכבידה על אי‪-‬אלו‬ ‫אין חוויה בעולם שתשווה לזה‪ .‬קניית ארבעת‬
‫מתהלוכות חייו‪ .‬כשמצרפים את הנתונים הללו‬ ‫המינים‪.‬‬
‫קשה להישאר אדישים מול מידע שכזה‪.‬‬ ‫הריח המשכר של ההדסים‪ ,‬מראם ההדור של‬
‫"אהמ‪ ...‬אז ככה"‪ ,‬פתח חזקי במבוכה את‬ ‫האתרוגים‪ .‬בעוד ידי האחת אוחזת באתרוג‬
‫ושונים שיוצרים עניין ודריכות‪ ,‬שלמי כמונו‬ ‫משהו אחר‪ ,‬מומלץ לנסות‪ .‬כן‪ .‬זה היה באמת‬ ‫נאומו הנרגש כשהחיוך הנצחי‬ ‫צהבהב בעדינות מתבקשת‪ ,‬ידי השניה בודקת‬
‫מופרעי הקשב מהווים תמריץ חיוני‪ .‬וכן‪ ...‬זה‬ ‫משהו שונה ‪ ...‬ושווה" ‪.‬‬ ‫חומק‪" ,‬כפי שאתה מכיר אותי‪,‬‬ ‫בזהירות את הדרו‪ .‬לפתע הוא מופיע מולי‪.‬‬
‫עבד‪ ...‬פשוט חיכתי כל כמה דקות בתפילה‬ ‫הנחתי בינתיים לאתרוג היפהפה לנוח בעריסת‬ ‫נסיעה שכזו לא בדיוק‬ ‫הוא‪ ,‬זה‪ ,‬כלומר ‪ -‬הם‪ :‬חזקי וחיוכו הנצחי‪.‬‬
‫בקוצר רוח לחויה הבאה"‪.‬‬ ‫הפשתן‪" .‬מה בדיוק שווה בחוויה כל כך שונה‬ ‫מתאימה לאורחות חיי‪,‬‬ ‫"אתה?!‬ ‫"מה שלומך? איך הכולל החדש? מתכוננים‬
‫חזקי סיים בחיוך רחב עוד יותר וברק נדיר‬ ‫מהרגיל ?" בקשתי הבהרה‪.‬‬ ‫אבל החלטתי פעם‬ ‫באומן?!"‬ ‫לסוכות הא‪ "?...‬הוא פונה בקול רם‪.‬‬
‫בעיניים‪ ,‬נפרדתי ממנו בתובנה חשובה כצידה‬ ‫"זהו בדיוק!" הגדיר חזקי‪ ,‬כשהחיוך שב ונמרח‬ ‫אחת לנסות‪ .‬שנים‬ ‫התדהמה‬
‫ראש‪-‬‬ ‫שתפילת‬ ‫"אני‪ ...‬ב"ה! איך אתה? איך עבר האלול‪ ,‬ראש‬
‫לדרך‪.‬‬ ‫ברחבות נדיבה‪" .‬החלטתי שדווקא בגלל‬
‫החוויה השונה של התפילה‪ ,‬אולי ישתנה‬ ‫מהווה‬ ‫השנה‬ ‫שאחזה בי‬ ‫השנה?" אני משיב כיהודי טוב‪.‬‬
‫יהיו אולי שיראו בשיחה הזו המלצה לנסיעה‪.‬‬ ‫ואז קרה‪ ...‬חיוכו הנצחי התרחב לבלי היכר‬
‫אבל‪ ,‬לא! אינני יכול להמליץ‪ ,‬ולא מפני שאין‬
‫משהו בתחושה‪ .‬תבין‪ "...‬הוא עובר לשלב‬ ‫עבורי קושי רציני‪.‬‬ ‫כמעט הפכה‬
‫דוגמאות שממחישות קצוות קוטביים כל כך‪,‬‬ ‫הריכוז‬ ‫האורך‪,‬‬ ‫וזיק לא מוכר נדלק בעיניו‪" ,‬הייתי באומן‪ ,‬אצל‬
‫לי ספק בגודל העניין‪ ,‬אלא מפני שאני מעולם‬ ‫"ממניין ישיבתי קטנטן בבית מדרש נעים רחב‬ ‫שנדרש‪...‬‬ ‫הרב‬
‫את הדוכן‬ ‫רבינו!" הוא אומר תוך כדי שהוא מגלגל את‬
‫לא הייתי שם ולעת עתה גם אינני סוכן נסיעות‪,‬‬ ‫וממוזג‪ ,‬פתאום‪ ,‬השנה‪ ,‬אני מוצא את עצמי‬ ‫זה קשה‪ ...‬השנה‬ ‫שניצב בינינו‪.‬‬ ‫עיניו‪ ,‬משל היה הוא בעל תשובה שזה עתה‬
‫אבל על תוכן הדברים אני ממליץ וממליץ‪.‬‬ ‫ניצב צפוף ומעוך בהאנגר אדיר ממדים‪ ,‬נסחף‬ ‫ניגש אלי חבר טוב‬ ‫תמיהתי‬ ‫גילה את האור‪.‬‬
‫למופרעי הקשב לא תמיד קל‪ ,‬בלשון המעטה‪,‬‬ ‫בגלים אדירים של עניית 'אמן' הבוקעת מעשר‬ ‫שעובד איתי יחד‬ ‫הייתה מובנת‬ ‫האתרוג היקר כמעט נשמט‪" .‬אתה?! באומן?!"‬
‫בלימוד ובתפילה‪ ,‬ולא באשמתם‪ .‬בפרט בימים‬ ‫אלף פיות‪ .‬מתפילה מתונה ושקטה‪ ,‬לתפילה‬ ‫והחל לנאום בפני‬ ‫התדהמה שאחזה בי כמעט הפכה את הדוכן‬
‫הנעלים הללו‪ ,‬מומלץ פשוט ליצור מהם חוויות‪.‬‬ ‫סוערת וגועשת מלווה במחיאות כפיים‬ ‫על גודל המעלה של‬ ‫לחלוטין‬ ‫שניצב בינינו‪ .‬תמיהתי הייתה מובנת לחלוטין‬
‫יש שיסעו לאומן‪ ,‬ויש שדווקא יתעלו בישיבת‬ ‫קצובות ובזעקות‪ .‬מזמזום שקט אליו הורגלתי‬ ‫הנסיעה לאומן‪ .‬כמובן‬ ‫לכל מי שהכיר את חזקי‪ .‬חזקי אברך נמרץ‬
‫נעוריהם‪ .‬יש שיציבו את אתגר היקיצה בעוד‬ ‫ב"אוחילה לקל' ‪ -‬לריקוד סוער שלא ידעתי על‬ ‫שהאינסטינקט הראשוני היה‬ ‫וחייכן עטור ביראת שמיים ומידות נפלאות‬
‫קיומו ב'ובכן צדיקים'‪ .‬ודווקא בגלל זה‪ ,‬הרגשתי‬ ‫דחיה ‪' -‬מה לי ולזה?' אך כשהחבר‬ ‫שהמרחק בין השקפת הקהילה עליה נמנה לבין‬
‫לילה לסליחות ויש שישלבו לעצמם קטעי‬
‫השנה משהו שונה כל כך‪ .‬בעצם ערכתי ניסוי‬ ‫לא הרפה ועבר לתיאורים מפורטים‪,‬‬ ‫השתטחות חגיגית על קבר הצדיק המפורסם‪,‬‬
‫שירה אהובים בתפילת הלחש‪ .‬אלו ואלו ובלבד‬ ‫עצמי ליצור מתפילת ראש‪-‬השנה מלא חויות‬ ‫התחלתי להרפות‪ ,‬משהו החל לחדור‪ .‬אולי‬ ‫רחוקה אף מהמרחק שבין אומן האוקראינית‬
‫שיכוונו את ליבם לאביהם שבשמיים‪.‬‬ ‫ואתגרים קטנים וגדולים‪ ,‬כשכל קטע תפילה‬ ‫הרבה יותר מההבטחות‪ ,‬התיקונים והישועות‪,‬‬ ‫לירושלים בה עומדות רגלינו‪ .‬ונוסף על זאת‪,‬‬
‫שנה טובה ומהנה לכולם!‬ ‫מהווה אתגר בפני עצמו מלווה ברגשות עזים‬ ‫דווקא התיאור של סדר התפילה משך אותי‪ .‬זה‬ ‫חזקי התאונן בפני כמה פעמים על הפרעת‬

‫*לאחרונה אני נתקל שוב ושוב בהורים (ולא רק) המגששים את דרכם באפילה בנושא הפרעות הקשב‪ .‬לאור זאת‬
‫אשמח לתרום מנסיוני וידיעותיי בנושא ככל אשר תשיג ידי‪ .‬ניתן לכתוב אלי לכתובת מייל‪ish21740@gmail.com :‬‬

‫‪41‬‬ ‫‪40‬‬
 ‫מתי‬
‫מתעורר?‬
‫ולמה אני‬
‫מאת‪ :‬מירי פרידמן‬

‫התוודעות הראשונה שלי לרפואה הסינית‬

‫הייתה בעזרת כאב ראש נורא אחד שהיה‬
‫שייך לאמא שלי‪ ,‬ואשר היא לא האמינה‬
‫ה‬
‫שיחלוף בחיים‪.‬‬
‫כאב ראש מהסוג הזבובי המטריד‪ ,‬שליווה‬
‫אותה השכם והערב‪ ,‬לילה ויום ממש‪ .‬היא‬
‫הייתה אומללה‪ .‬נהרות של משככי כאבים‬
‫מכל הסוגים‪ ...‬כדורים מיוחדים למיגרנה‪...‬‬
‫דבר לא הועיל‪.‬‬

‫‪43‬‬ ‫‪42‬‬
 ‫ֲ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ּו‬‫ד‬‫ה‬‫ֲ‬ ‫מ‬‫ַ‬
‫ּו ְמ ח ָד ָׁשה‬
‫ֻנ ֶּק ֶדת‬
‫הכתבה הזו לא באה לדון או לשבח‪ ,‬לגנות‬
‫או להעלות צדדים לכאן ולכאן על רפואה‬
‫אלטרנטיבית בכלל ורפואה סינית בפרט‪.‬‬
‫לא!‬
‫לא נראיין פה רופאים משלימים אף לא‬
‫נדון במעלות או בחסרונות‪.‬‬
‫ותרופות סבתא שלא הועילו גם הן‪ ,‬וייאוש‬
‫אבל כן נביא פן מעניין שידון ביקיצות‬
‫שלנו בלילה‪ .‬אתם יכולים לבדוק בעצמכם‬
‫ולהסכים או לא להסכים‪.‬‬
‫גוף‪-‬נפש‬
‫אחד הדברים שמייחדים את הרפואה‬
‫הסינית שהיא בבחינת חכמה בגויים ממש‪,‬‬
‫הוא התמקדות (תוצאה של אותו ידע‬
‫עצום) בנפש‪ ,‬המשפיעה אוטומטית על‬
‫הגוף‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬שככל שהזמן עובר‪ ,‬מודה גם‬
‫הרפואה הקונבנציונלית הריאליסטית‪,‬‬
‫שיש קשר הדוק וחד משמעי בין הנפש‬
‫לגוף‪ .‬רופאים שואלים חולים מה קורה‬
‫אחרי סיבובים במרפאות שונות של הקופה‬
‫(רופאים מרופאים שונים שנטען עליהם‬
‫שהם מתמחים בנושא)‪ ,‬שר"פים‪ ,‬בדיקות‬
‫פולשניות שהעלו חרס‪ ,‬ואף תזונאית אחת‬
‫שלא הרשתה לאכול שום דבר שיש בו‬
‫קפאין‪ ,‬לקטוז‪ ,‬גלוטן או בי ‪ ,12‬מלחי הרחה‬
‫כללי‪ ,‬רגע לפני מזרקי קורטיזונים ישר אל‬
‫תוך הירך‪ ,‬קבעה לה חברה תור אצל רופא‬
‫משלים שעשה לה דיקור סיני‪.‬‬
‫היא הלכה סקפטית למדיי‪ ,‬כאב הראש מלווה‬
‫אותה כמו תמיד‪ ,‬אבל קבעו לה כבר תור‪,‬‬
‫והיא אישה שמגיעה לאן שקובעים לה‪...‬‬
‫באותו יום‪ ,‬אחרי הטיפול‪ ,‬הראש שלה לא‬
‫כאב!‬
‫היא החלה בסדרת טיפולים לפי ההמלצה של‬
‫הרופא המשלים‪ .‬עדיין לא ממש מאמינה‪,‬‬
‫אבל‪...‬‬
‫המיגרנה חלפה ואיננה! כאב הראש פחת אט‬
‫אט עד שחלף כאותו הזבוב‪.‬‬

‫להשיג‬
‫ב'נקודות תריג'‪:‬‬
‫קרית גת‬ ‫חיפה‬ ‫יד בנימין‬ ‫ביתר עלית‬ ‫בני ברק‬ ‫ירושלים‬
‫פוטומן‬ ‫פנאי פליי‬ ‫כתום‬ ‫קודש‬ ‫קינדרטויס‬ ‫דני ספרים‬
‫בית יוסף ‪62‬‬ ‫מיכאל ‪26‬‬ ‫מרכז מסחרי יד בנימין‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪90‬‬ ‫הרב כהנמן ‪74‬‬ ‫כנפי נשרים ‪13‬‬
‫נתיבות‬ ‫•‬ ‫•‬
‫נצרת עילית‬ ‫חולון‬ ‫קרית ארבע‬ ‫קינדרטויס‬ ‫ספרי גאולה‬
‫מרכז ההפצה‬ ‫משחקי ההר‬ ‫חיים ביד‬ ‫המרכז לספר‬
‫רבי עקיבא ‪1‬‬ ‫הרב יעקב לנדא ‪7‬‬ ‫מלכי ישראל ‪9‬‬
‫פנחס מילר ‪6‬‬ ‫מבצע סיני ‪9‬‬ ‫מעלות חברון ‪56‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫אשקלון‬ ‫הופמן‬ ‫ספרי חיים‬
‫חדרה‬ ‫רעננה‬ ‫גוש עציון‬ ‫רבי עקיבא ‪43‬‬ ‫קניון רב שפע‬
‫בית יוסף ספרי קודש‬ ‫משכן הקודש‬ ‫מינימרקט היובל‬ ‫מינצר ספרים ויודאיקה‬ ‫•‬ ‫•‬
‫היצול ‪14‬‬ ‫הנשיא ‪45‬‬ ‫היובל ‪2‬‬ ‫צומת גוש עציון‬ ‫תחכמוני‬ ‫דני ספרים‬
‫באר שבע‬ ‫רבי עקיבא ‪146‬‬ ‫קניון רמות‬
‫נתניה‬ ‫כפר חב"ד‬ ‫אלעד‬ ‫•‬
‫סופר מורדוך‬ ‫אנאל יודאיקה‬ ‫יודאיקה כפר חב"ד‬ ‫מרכז לגנים ולתלמיד‬ ‫מודיעין עלית‬ ‫כלבו שופ‬
‫דוד אלעזר ‪7‬‬ ‫אלון צבי ‪8‬‬ ‫הרבי מליובאוויטש ‪2‬‬ ‫רשבי ‪19‬‬ ‫דף וצבע‬ ‫עוזיאל ‪86‬‬
‫שדרות‬ ‫•‬ ‫נתיבות המשפט ‪5‬‬ ‫הפיראט האדום‬
‫ילדים משחקים‬ ‫בית שאן‬ ‫ראשון לציון‬ ‫פייר קינג ‪ 26‬תלפיות‬
‫מרכז הקדושה‬ ‫פתח תקווה‬
‫נ קו•ד ת‬ ‫בן יהודה ‪14‬‬ ‫דברי חיים ‪1‬‬ ‫קיוסק חדד‬ ‫ספרי ראשון‬ ‫•‬
‫הנקודה היהודית‬

‫תריג‬
‫רסקו ‪29‬‬ ‫יהודה לייב פינסקר ‪12‬‬ ‫הפיראט האדום‬
‫אשדוד‬
‫נ קו ד ת‬ ‫הופמן‬ ‫עפולה‬ ‫רחובות‬
‫רוטשילד ‪81‬‬ ‫ירמיהו ‪( 43‬קניון‬
‫אוצר הספר‬ ‫מורשה‬ ‫בית שמש‬ ‫סנטר ‪)1‬‬
‫ר"א בן הורקנוס ‪22‬‬
‫שדרות ארלוזורוב ‪21‬‬ ‫עזרא ‪10‬‬ ‫ספרי גאולה‬
‫נחל זוהר ‪10‬‬
‫חבו רת‬
‫לרשימת 'נקודות תריג' העדכנית‪0722-79-6666 :‬‬ ‫ובחנויות הספרים המובחרות‬ ‫‪44‬‬
 ‫אל ישראלי‬
‫ישר‬
‫ַּתכְ לֶ 'ס‬
‫במכבי מקבלים את הטוב ביותר‬
‫במחירים המשתלמים ביותר‬
‫רק חברי מכבי מקבלים‬ ‫רק חברי מכבי חוסכים‬
‫מגוון הטבות והנחות משתלמות במיוחד‬ ‫מאות שקלים בשנה על טיפולי שיניים‬
‫מגן זהב‬ ‫מכבי שלי‬ ‫לאומית‬ ‫מכבי‬ ‫מאוחדת‬ ‫כללית‬
‫בשווי של‬
‫עד ‪₪ 600‬‬ ‫חינם‬ ‫משקפי‬
‫ראיה‬
‫לילדים‬
‫לאימון אישי‬
‫או קבוצתי‬ ‫‪23‬‬
‫‪₪‬‬
‫רק‬
‫ב‪-‬‬
‫אימון‬
‫כושר‬
‫זהב‬
‫‪232‬‬
‫‪305‬‬
‫מכבי שלי‬
‫‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫שיא‬
‫‪44‬‬
‫‪228‬‬
‫פלטינום‬
‫‪59‬‬
‫‪101‬‬
‫סתימה‬
‫לבנה‬
‫עקירה‬
‫מכבי שלי‬ ‫לכל חברי הקופה‬ ‫כירורגית‬

‫‪ ₪‬לטיפול‬ ‫‪20‬‬ ‫החל‬

‫מ‪-‬‬
‫ללא התחייבות לסדרת טיפולים‬
‫הסרת‬
‫שיער‬
‫בלייזר‬
‫במסגרת‬
‫סל הבריאות‬
‫הציבורי‬
‫ללא‬
‫תשלום‬
‫בחירת‬
‫מנתח‬
‫באסותא‬
‫‪626‬‬
‫‪1,163‬‬
‫‪23‬‬
‫‪69‬‬
‫‪198‬‬
‫‪470‬‬
‫‪212‬‬
‫‪372‬‬
‫טיפול שורש‬
‫שלוש תעלות‬
‫סה״כ‬

‫* הטבות מגן זהב ומכבי שלי המוצעות למעלה כפופות לתקנון השב"ן ולתקופות ההמתנה הנדרשות‪.‬‬

‫‪*4535‬‬ ‫יש קופות חולים ויש מכבי‬

‫מוגש כמידע לחברי מכבי‬
 ‫בס"ד‬

‫אימא יקרה‪,‬‬
‫גם את מחפשת משהו שיעזור‬
‫לילד שלך להיות יותר מרוכז?‬
‫להצליח לשבת וללמוד? פחות להפריע?‬ ‫‪.1‬יקיצה סמוכה מאוד לשעת ההירדמות‪ ,‬או‬
‫גם אני חיפשתי‪ ,‬ובס"ד לשמחתי‬ ‫לפני ‪ – 23:00‬חוסר שקט‬
‫ולשמחת הצוות החינוכי‪ ,‬וגם מצאתי!‬ ‫אם אתם מוצאים את עצמכם מתעוררים‬
‫אני שמחה לשתף אותך בניסיון המוצלח‬ ‫זמן קצר לאחר שנרדמתם או לפני השעה‬
‫שלי ושל רבים אחרים‪.‬‬ ‫‪ 11‬בלילה‪ ,‬סימן שאתם סובלים מרמות‬
‫תוסף תזונה טבעי העשוי‬ ‫גבוהות של לחץ ומתח שמשבשים את‬ ‫מתעוררים באמצע הלילה לעתים קרובות‪,‬‬ ‫איתם בתחום הנפשי‪ ,‬מתייחסים בכובד‬
‫היכולת שלכם להגיע אל שנת חלום‬
‫מרכיבים טבעיים בלבד‪.‬‬ ‫עמוקה‪.‬‬
‫וכאשר אתם מתבוננים בשעון אתם מגלים‬ ‫ראש לתשובותיהם‪ .‬אנשים אופטימיים‬
‫חדש בישראל‪ ,‬מיוצר בארה"ב‪.‬‬ ‫ששעת היקיצה שלכם זהה כמעט לחלוטין‬ ‫ורואי ורודות מתגברים יותר על תחלואים‪.‬‬
‫במצב כזה הגוף לא מצליח להירגע‪ ,‬וכיוון‬ ‫לזו של הלילה הקודם?‬ ‫אנשים פסימיים עלולים ליצור לעצמם‬
‫למידע נוסף ולרכישה‪:‬‬ ‫שהדאגות ממשיכות לצוץ במוח שלכם‪,‬‬ ‫מחלות‪ .‬היום כולם מבינים שאלו‬
‫כאשר מדובר בשעות הבוקר‪ ,‬רובנו נתייחס‬
‫‪058 -3240361 | 050-9207406‬‬ ‫אתם מוצאים את עצמכם מתעוררים‬ ‫לכך שזה סימן חיובי של יקיצה טבעית‪,‬‬ ‫אקסיומות פשוטות‪.‬‬
‫במפתיע‪.‬‬ ‫שעון ביולוגי מופלא‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬היהדות ידעה מזמן שמצווה גדולה‬
‫שיטות שעוזרות להירדם יכולות לעזור‬ ‫להיות בשמחה תמיד‪.‬‬
‫אך אלה ששנתם נקטעת מוקדם מהצפוי‪,‬‬
‫גם במצב שלכם‪ ,‬מכיוון שהן מרגיעות את‬ ‫ויש לנו במקורות הוכחות מוצקות לכך‪:‬‬
‫ואתם לא רוצים‪ ,‬לא רוצים בכלל‪ ,‬להתעורר‪,‬‬
‫הגוף‪ ,‬ולכן מכינות אותו לשינה עמוקה‬
‫ושלווה יותר‪.‬‬ ‫רק משהו 'מכריח' אתכם‪ ,‬ואתם לא‬ ‫רּוח נְ כֵ ָאה ִמי‬
‫‪-‬איׁש יְ כַ לְ ּכֵ ל ַמ ֲחלֵ הּו וְ ַ‬ ‫רּוח ִ‬
‫ַ‬
‫מצליחים בשום אופן להירדם שוב‪ ,‬אתם‬ ‫יִ ָּׁש ֶאּנָ ה‪( .‬משלי‪ ,‬פרק יז‪ ,‬פסוק כב)‬
‫עלולים לחוש עייפות ובלבול מתסכלים‪,‬‬
‫כל איבר אחראי‬ ‫‪ .2‬יקיצה בין השעות ‪ 23:00‬ל‪ 01:00-‬בלילה‬ ‫שלא לדבר על זה שסדר היום משתבש‬ ‫רּוח נְ כֵ ָאה‬
‫יטב ּגֵ ָהה (=רפואה) וְ ַ‬ ‫לֵ ב ָׂש ֵמ ַח יֵ ִ‬
‫ְּתיַ ֶּבׁש‪ּ-‬גָ ֶרם‬
‫‪ -‬ביקורת עצמית‬ ‫כולו‪.‬‬
‫גם על תחושות‬ ‫על פי הרפואה הסינית בשעה זו הגוף‬ ‫אבל לרפואה הסינית יש תשובה‪.‬‬ ‫אבל להלן דוגמא אחת מיני רבות ליכולתה‬
‫של הרפואה הסינית לדייק לנו את הסבל‬
‫שונות שצפות‬ ‫מתמקד מאוד בעבודה של כיס המרה‪ .‬כיס‬
‫המרה מקושר לקבלה עצמית‪ ,‬ולכן אם‬
‫על פי הרפואה הסינית קיימת סיבה‬ ‫הנפשי ‪ -‬המשפיע על תפקוד אברים‬
‫פשוטה לדיוק הזה ‪ -‬כל איבר אחראי גם‬ ‫מסוימים בגוף לפי חלוקתו ‪ -‬לעניין יקיצה‬
‫בשעת השינה‪.‬‬ ‫אתם מתעוררים בקביעות בשעות האלה‬
‫ייתכן שאתם נוחלים אכזבה רגשית באופן‬
‫על תחושות שונות שצפות בשעת השינה‪.‬‬ ‫לילית ונדודי שינה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬יקיצה בשעה מסוימת מאפשרת‬
‫לפיכך‪ ,‬יקיצה בשעה‬ ‫עקבי בתקופה האחרונה‪.‬‬ ‫לכם ללמוד לא מעט על עצמכם במספר‬ ‫עורו ישנים‬
‫על מנת להתמודד עם הבעיה‪ ,‬עליכם‬ ‫מישורים‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬שעד גיל שלושים וחמש כזה‪ ,‬ישנים‬
‫מסוימת מאפשרת‬ ‫להתחיל לעבוד על קבלה עצמית‬ ‫המדריך הבא יעזור לכם להבין כיצד‬ ‫רוב בני האדם שינה רצופה וטובה‪.‬‬
‫ובמקביל להתעמק יותר ברגישות לזולת‬
‫לכם ללמוד לא מעט‬ ‫כדי להתמקד במצבם של אחרים ולזכור‬
‫המערכות בגוף שלכם פועלות‪ ,‬ובמקביל‬
‫ללמוד עם אילו אתגרים נפשיים אתם‬
‫הצרות הנדודיות מתחילות כאשר‬
‫מתקרבים לגיל בינה ועמידה‪ .‬צוברים‬
‫להיות אסירי תודה על מה שיש לכם‪ .‬הרפו‬
‫על עצמכם במספר‬ ‫מדברים שאתם לא יכולים לשלוט בהם‪,‬‬ ‫מתמודדים!‬ ‫מטענים נפשיים וחדלים להיות צעירים‬
‫וזכרו שאחרי כל לילה מגיע בוקר חדש‬ ‫להלן שעות היקיצה וההסברים להם‪ .‬אל‬ ‫באופן רשמי למדי‪.‬‬
‫מישורים‬ ‫ואיתו שלל הזדמנויות לשיפור המצב‪.‬‬ ‫תקלו ראש‪ ,‬זה בדוק‪ ,‬הדברים הללו‪:‬‬ ‫אז‪ ,‬האם אתם מוצאים את עצמכם‬

‫‪49‬‬ ‫‪48‬‬
 ‫‪ .4‬יקיצה בין השעות ‪ 03:00‬ל‪ 05:00-‬לפנות‬
‫בוקר ‪ -‬שברון לב זוגי‬
‫אם אתם מסוג האנשים אשר מתעוררים‬
‫בהתמדה בין השעות ‪ 03:00‬ל‪ 05:00-‬לפנות‬
‫בוקר‪ ,‬כדאי שתדעו שמדובר בזמן שבו‬
‫התסמינים שקשורים לפעילות הריאות‬
‫שלכם באים לידי ביטוי‪ ,‬ואלה אחראיות‬
‫לרגש של עצב‪ .‬אתם מנסים להכיל לא‬
‫מעט שברונות לב‪ ,‬בייחוד בתחום הזוגי‪,‬‬
‫ומדובר בתחושות שמכבידות עליכם‪.‬‬
‫ייתכן שמדובר ברגשות שצפים בנוגע‬
‫לאירועים מהעבר‪ ,‬וייתכן שאלה שברונות‬
‫טריים יחסית שעדיין לא סיימתם להתאבל‬
‫עליהם‪ .‬נסו לשוחח על מה שאתם‬
‫‪ .3‬יקיצה בין השעות ‪ 01:00‬ל‪ 03:00-‬בלילה‬
‫‪ -‬תחושות קשות‬
‫יקיצה בין השעות הללו מעידה על כך‬
‫שהכבד שלכם מתאמץ בעבודתו‪ .‬אם אתם‬
‫מתעוררים בין ‪ 01:00‬ל‪ 03:00-‬סימן שאתם‬
‫צוברים לא מעט כעס מודחק‪ ,‬ונראה‬
‫שלמרות שאתם לא חושפים את רגשותיכם‪,‬‬
‫אתם מתמודדים עם תחושות לא קלות‪.‬‬
‫סביר להניח שמצאתם את עצמכם‬
‫מתהפכים בשעות הלילה ומתקשים מאוד‬
‫להירדם לאחר שהתעוררתם‪ ,‬כך שבמקום‬
‫להיכנס למעגל של שליליות כדאי שתקומו‬
‫מהמיטה‪ ,‬תשתו כוס מים ותבצעו מספר‬
‫תרגילי נשימות או הרפייה‪.‬‬

‫מתפקדים כרגיל ושחייכם מתנהלים על מי‬
‫מנוחות‪ ,‬אבל רק אתם יודעים אילו משברים‬
‫מטרידים את שלוותכם‪ .‬כדי לטפל בבעיה‬
‫באופן נקודתי תוכלו להתמתח או ללכת‬
‫לשירותים על מנת לאפשר לגוף להירגע‬
‫ולחזור בקלות רבה יותר לשינה קצרה‪ ,‬עד‬
‫לרגע בו השעון המעורר יצלצל‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫אם אתם מתעוררים עם הציפורים פעם‬
‫אחר פעם וחשים עייפים לאורך שאר היום‪,‬‬
‫כדאי שתשאלו את עצמכם מהן הבעיות‬
‫שאתם נושאים על כתפיכם וכיצד תוכלו‬
‫לפעול כדי לעזור להן להיפתר‪ .‬לעתים‬
‫דברים שנדמה לנו שחלפו‪ ,‬ממשיכים‬
‫להשאיר את חותמם עלינו ולכן מקשים‬
‫‪‬‬ ‫עלינו לישון‪.‬‬
‫מרגישים עם חברים קרובים‪ ,‬לכתוב יומן‬
‫בנושא או אפילו לפנות לאיש מקצוע‬
‫כדי להסיר מעט מהעומס‪ .‬במהרה תוכלו‬
‫להבחין כיצד אתם ישנים טוב יותר‪ ,‬וחשים‬
‫יותר אופטימיות במהלך היום שתוכל גם‬
‫היא לעזור להתגבר על המשבר ולהמשיך‬
‫הלאה‪.‬‬
‫‪ .5‬יקיצה בין ‪ 05:00‬ל‪ 07:00-‬בבוקר ‪-‬‬
‫צלקות מהעבר‬
‫המעי הגס מתעורר ונכנס לפעולה בשעות‬
‫הללו‪ ,‬ואם גם אתם מתעוררים יחד איתו‪,‬‬
‫סימן שאתם מתמודדים עם חסמים‬
‫רגשיים‪ .‬למתבונן מהצד נראה שאתם‬

‫‪51‬‬ ‫‪50‬‬
 ‫תקשורת מקרבת‬
‫רותי הלפרט‬

‫על לב מיוחד ועל מילים‬

‫דודתי טובת הלב סיפרה לגיסתה‪ ,‬נעמי‬ ‫עם צאת השבת ר"ח אלול השיבה הרבנית נעמי‬
‫ברייטקופף‪ ,‬על אימי וייסוריה‪ ,‬וכמה היא‬ ‫ברייטקופף את נשמתה המזוככת לבוראה‪.‬‬
‫מרחמת עליה‪ ,‬והוסיפה כי היא מרחמת גם‬ ‫היינו משפחה‪ ,‬אחיה של נעמי‪ ,‬הרב דוד בר זכאי‬
‫על אחייניתה (אני)‪ ,‬שמופיעה היום אחרי שנה‬ ‫יבדלח"ט הוא דודי (נשוי לאחות היקרה של‬
‫שלימה של התרגשות וציפייה ואימה איננה‬ ‫אבי)‪.‬‬
‫מסקנה כי הוא אדם אחראי ומהימן‪.‬‬ ‫בעיניים מיטיבות שהיה לה‪.‬‬ ‫יכולה לבוא לראות אותה בהופעתה‪.‬‬
‫סביר להניח כי כך הוא יתנהל בחייו‪ ,‬וידרוש‬ ‫מעולם לא שכחתי לה את המחווה המקסימה‬ ‫נעמי הייתה אישה חייכנית‪ ,‬מאירה ומלאת טוב‬
‫נעמי לא הייתה בקשר יום יומי‬ ‫שתמיד נשפך ממנה ואף דבק בכל מי שהיה‬
‫מעצמו לעמוד במשימה‪ ,‬הלא הוא יכול ומסוגל‬ ‫והמיוחדת שהיא עשתה בשבילי‪ ,‬וגם למדתי‬ ‫איתי‪ .‬אני הייתי ילדה קטנה‬
‫ואיש אמון‪.‬‬ ‫בסביבתה‪ .‬חשבתי על הזיכרון הכי חזק שיש‬
‫שיעור לחיים‪ ,‬על נתינה שאיננה באה לידי ביטוי‬ ‫שפגשה אותה באירועים‬ ‫לי ממנה‪ ,‬זיכרון אשר לימד אותי שיעור גדול‬
‫"כחיצים ביד גיבור"‪ :‬כשאדם יורה חץ‪ ,‬לעולם‬ ‫בכסף ולא במתנות חומריות‪ ,‬אלא במחשבה ולב‬ ‫משפחתיים מדי פעם‪,‬‬
‫אדם‬ ‫בילדותי ועוצב בתוכי‪.‬‬
‫אין לדעת איך זה יסתיים‪ ,‬במה החץ לבסוף‬ ‫שמרגיש את השני‪ .‬אפילו ילדה קטנה‪.‬‬ ‫אבל היא הייתה מלאת‬
‫יפגע‪ ,‬ציפור שיכולה לעבור במעופה‪ ,‬אדם שהיה‬ ‫שמאמינים בו‪,‬‬ ‫בהיותי בת ‪ 11‬השתוקקתי להיות בלהקת המחול‬
‫יהי זכרה ברוך‪.‬‬ ‫חמלה וטוב לב‬
‫והשירה של הגב' ציפי איגל מילוא‪ ,‬אני בטוחה‬
‫במקום הלא נכון בזמן הלא נכון‪ ,‬או שמא במטרה‬
‫***‬ ‫ותבונה לנפש של‬ ‫מתחיל להבין‪,‬‬ ‫שחלקכם הגדול זוכר את הקלטות וההופעות‬
‫אליה כיוון‪ ,‬הגיבור יורה חץ וכבר אין לו שליטה‬ ‫ילדה קטנה‪ ,‬והיא‬
‫על הדבר‪.‬‬ ‫ישנם חלקים באישיותו של כל אדם המעוצבים‬ ‫כי אפשר‬ ‫שהוציאה וערכה לבנות ברחבי הארץ‪.‬‬
‫עשתה מעשה!‬
‫כך גם המילים בפינו‪.‬‬ ‫מחוויות שהוא חווה בחיים‪ ,‬עליות ומורדות‪,‬‬ ‫היא לקחה את‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫לסמוך‬ ‫אולם שיעורי המחול היו בירושלים ורק לאחר‬
‫אנחנו משחררים אותן‪ ,‬ולעולם אין לדעת כיצד הן‬
‫קשיים ומתנות חיים‪ ,‬אתגרים והזדמנויות‪,‬‬ ‫אימה הרבנית בר‬ ‫והוא מתהלך‬ ‫דיון ומחשבה מרובים מצידם (ודמעות ותחנונים‬
‫אנשים שונים באירועים שונים‪ ,‬בזמנים שונים‪,‬‬ ‫זכאי ע"ה איתה‬ ‫בעולם עם‬ ‫מצידי) החליטו הורי להתיר לי לנסוע לירושלים‬
‫ישפיעו על השני‪ ,‬לאיזו מסקנה הן יגרמו לאחר‬ ‫פעם בשבוע לחוג הנכסף‪.‬‬
‫שדרך היחס הביטוי וההתנהגות שלהם מותירים‬ ‫ויחד הן הגיעו‬
‫להתהלך איתה או אפילו להתעצב בעקבותיה כל‬
‫אותנו עם מסקנה‪ ,‬ואותה מסקנה (אשר לא‬ ‫להופעה רק כדי‬
‫אותה מסקנה‬ ‫שנה שלימה נסעתי מדי שבוע לירושלים לחוג‬
‫ימי חייו‪.‬‬ ‫כי הוא אדם‬
‫תמיד היא נכונה)‪ ,‬לעיתים היא באה ממבט‬ ‫לעודד‪,‬‬ ‫להריע‪,‬‬ ‫מחול‪ ,‬ובסוף השנה הייתה ההופעה המרכזית‬
‫כמה כוח יש בידינו על אחרים‪ ,‬וכמה כוח יש‬ ‫ילדותי‪ ,‬רגיש‪ ,‬או חסר רציונליות או אפילו מתוך‬ ‫ולפרגן ולתת לי‬ ‫אחראי‬ ‫באולם בנייני האומה בירושלים‪.‬‬
‫לאחרים עלינו!‬ ‫דמיון‪ ,‬אך המסקנה הזו הולכת אתנו והופכת‬ ‫הרגשה כי את כאן עם‬ ‫ומהימן‬ ‫באותם שנים‪ ,‬סבלה אימי יקירתי הצדקת‬
‫לחלק מהאמונות שלנו בעולם‪ ,‬בסביבה או‬ ‫משפחה‪ ,‬ויש מי שצופה‬ ‫מבעיות גב קשות‪ ,‬עד כדי שהיו זמנים שבזמן‬
‫בך ומיד הולך לספר לאמא‬
‫רותינג לדרך‬

‫בעצמנו‪ ,‬היא משמשת כמו שבועה שמחפשת‬ ‫התקף‪ ,‬הכאבים לא אפשרו לה לזוז ממקומה‪.‬‬
‫אפשר לתרום כליה פעם‬ ‫להגשים את עצמה‪ ,‬וכך אדם מזמן על עצמו‬ ‫שלך כמה יפה היה‪.‬‬
‫אחת בחיים‪ ,‬ואפשר לתרום‬ ‫רצה המקום‪ ,‬ובדיוק ביום ההופעה החגיגית‬
‫אירועים ואתגרים להוכיח לעצמו כי המסקנה‬ ‫אני עדיין זוכרת אותה עומדת בקהל‬ ‫חטפה אימי התקף כאבים נוראי שכזה‪ ,‬משככי‬
‫את ליבך כל יום מחדש‪.‬‬ ‫שלו צודקת‪ ,‬כי אותה שבועה מקיימת את עצמה‪.‬‬ ‫מוחאת כפיים ומריעה‪" :‬רותי! רותי!"‬ ‫כאבים מכל סוג שניסתה לא הועילו והיא הבינה‬
‫אדם שמאמינים בו‪ ,‬מתחיל להבין‪ ,‬כי אפשר‬ ‫אני זוכרת את מילותיה החמות‪ ,‬את הפירגון‬ ‫כי להופעה בירושלים היא לא תוכל להגיע‬
‫לסמוך עליו‪ ,‬והוא מתהלך בעולם עם אותה‬ ‫הנעים שלה בתום ההופעה‪ ,‬ובמיוחד את המבט‬ ‫במצבה‪.‬‬

‫הכותבת היא מנטורית לתקשורת מקרבת‪ .‬לתגובות ופניות‪r@bhi.co.il :‬‬

‫‪53‬‬ ‫‪52‬‬
 ‫גן וחובה‬
‫ש‪ .‬יוספי‬

‫שגרה לא שגרתית‬
‫הלוואי שנחוש את ניקיון ליבנו ומירוק‬ ‫חודש אלול‪ .‬בגננו לומדים בימים אלו על כל‬
‫עוונותינו באותה מידה‪ ...‬אני מרגישה תחושת‬ ‫מה שלומדים בגני הילדים באשר הם‪ ,‬ללא‬
‫רצון לעשות למען בורא עולם משהו רק‬ ‫חידוש או שינוי מיוחד‪ .‬בעבורי זו כבר הפעם‬
‫שהגענו אליהם‪ ,‬לקיבוץ‪ ,‬ראיתי על פניה שהיא‬ ‫והרי רציתי לעשות משהו למענו‪ ,‬משהו‬ ‫בשבילו‪.‬‬ ‫המי יודע כמה בלימוד הנושאים‪ :‬תקיעת שופר‪,‬‬
‫רוצה להמשיך לדבר‪ ...‬אז דיברנו‪ .‬יצאנו מבית‬ ‫מעבר‪...‬‬ ‫תשובה‪ ,‬תפילה‪ ,‬צדקה‪...‬‬
‫הכנסת‪ ,‬תפילת העמידה החלה‪ ,‬ולי כרגע יש‬ ‫בעלי מגיע הביתה‪ ,‬רואה את הכול 'פיקס'‪ ,‬ואני‬
‫"טוב‪ ,‬נצא"‪ .‬אני שומעת את עצמי אומרת‪" ,‬בסך‬ ‫הלימוד נעשה בגן באופן חווייתי ומעשי‪ ,‬כמו‬
‫שליחות אחרת‪ ...‬אולי בדיבורי אצליח לעורר‬ ‫רואה שהוא מתלבט‪.‬‬
‫הכול נשאר לי לארוז מזוודה ואוכל‪"...‬‬ ‫בשנה שעברה‪ .‬אין כמו ללמד תינוקות של‬
‫בה את הניצוץ‪ .‬היא התעניינה על טעמי‬ ‫"משהו לא בסדר?!" אני‬ ‫בית רבן את הגירסא דינקותא ולראות את‬
‫התקיעה ועל מהות היום‪ ,‬ואני לפתע מצאתי‬ ‫"את בטוחה?!" הוא שואל בפליאה‪ ,‬לא חשב‬ ‫שואלת‪ .‬ההתלבטות שעל‬ ‫העיניים הנוצצות ברגעים היפים בהם הילדות‬
‫את עצמי חוזרת על הדיבורים המוכרים שאך‬ ‫לרגע שתהיה לו תשובה מהירה כל כך‪.‬‬ ‫מבינות משל ונמשלו‪ ,‬או סיפור על גודל מעלת‬
‫פניו מדברת במקומו‪.‬‬ ‫כל מה‬
‫לפני כמה ימים העברתי לילדות הגן בפעם המי‬ ‫תוך שלוש שעות היינו שם‪.‬‬ ‫התפילה‪...‬‬
‫יודע כמה‪ ...‬הספקנו די הרבה‪ ,‬מה זה הרבה? כל‬ ‫"נו‪ ,‬מה קרה?!" אני‬ ‫שלומדים בגן‬
‫מה שלומדים בגן במשך חודש‪ ,‬כולל המשלים‬ ‫'אפילו צפירה אין פה'‪ ,‬אני מהרהרת‪.‬‬ ‫דוחקת‪.‬‬ ‫במשך חודש‪,‬‬ ‫שיגרה מבורכת‪ .‬אני מתברכת בלבבי בבקרים‬
‫והנמשלים‪ ,‬עקידת יצחק‪ ,‬המלך בשדה‪ ,‬שמות‬ ‫אווירת חולין שוררת בחוץ‪ ,‬בשעה שאנו עושים‬ ‫כולל המשלים‬ ‫הנעימים‪ ,‬ולא יודעת מה מצפה לי בעוד מספר‬
‫"פנו אליי כעת‬ ‫ימים‪ .‬איך אפשר לדעת?‬
‫החג וסימני החג‪ ...‬שלפתי לה הכול מהשרוול‪.‬‬ ‫דרכנו אל בית הכנסת‪ .‬הרגשת "אשר בחר בנו"‬ ‫מארגון קירוב‬
‫והנמשלים‪,‬‬
‫ראיתי שהיא מתפעלת‪ ,‬היא גילתה פתאום כמה‬ ‫פושטת בנו בכל הרמ"ח והשס"ה‪ .‬היה שווה‬ ‫עקידת יצחק‪,‬‬ ‫אשתקד‪ ,‬למשל‪ ,‬זה הלך כך‪:‬‬
‫היא לא יודעת‪ .‬בסיום השיחה היא חיבקה אותי‬ ‫בבקשה שנצא‬
‫ושאלה האם יש מישהו שיוכל לענות לה גם על‬
‫להגיע לכאן ולו לשם הרגשה זו בלבד! אבל‬
‫עכשיו לקיבוץ‬
‫המלך בשדה‪,‬‬ ‫ערב ראש השנה‪ .‬כולנו עסוקים במטבח‪.‬‬
‫שאלות מהותיות יותר‪ ,‬שלא נותנות לה מנוח‪.‬‬
‫העיקר עוד לפנינו‪ .‬מחר בבוקר תקיעת שופר‪,‬‬
‫‪ ."X‬והוא מוסיף‪:‬‬
‫שמות החג‬ ‫בעוד יומיים ראש השנה והשעון לא ממתין לי‪,‬‬
‫הפניתי אותה אל הרב שלי ‪ -‬בעלי‪ .‬במוצאי החג‬
‫בית הכנסת הקיבוצי אמור להתמלא מעט‬
‫"חסר שם אחד‬
‫וסימני החג‪...‬‬ ‫הגיע הזמן להעלות הילוך‪ ,‬אני עובדת בבקרים‪,‬‬
‫נפגשנו שוב‪ ,‬החלפנו מספרי טלפון‪ ...‬היא לא‬
‫יותר‪...‬‬ ‫שלפתי לה‬ ‫בצהריים הילדים דורשים את שלהם ובערב‬
‫להשלמת מנין‪ .‬הם‬ ‫הכול‬
‫יצרה קשר‪ ,‬וכשניסיתי ליצור אני את הקשר‬ ‫תקיעת שופר‪ .‬אני וילדיי מחזיקים יחד במחזור‪,‬‬ ‫הגוף העייף נותן את אותותיו‪ ...‬בין לבין יש‬
‫כבר כמעט התייאשו‬ ‫מהשרוול‬
‫היא אמרה שאם תרצה היא כבר תתקשר אלי‪...‬‬ ‫כשדמעה זולגת על דפיו המקומטים‪...‬‬ ‫הספקים‪ .‬פה מנה אחרונה ושם תוספת הניתנת‬
‫הבנתי אותה ולא דחקתי‪.‬‬ ‫ורצו לבטל שם את‬
‫רק בסיום התקיעות אני שמה לב לזוג עיניים‬ ‫להקפאה‪ ,‬ב"ה‪ ,‬יש התקדמות‪.‬‬
‫התפילות‪ .‬אמרו שמספיק‬
‫בינתיים אין לסיפור סוף‪ ,‬אך זהו הסוף‪ .‬מאכזב?‬ ‫שננעצות בי‪ .‬כשאני מסתובבת‪ ,‬אני מבחינה‬ ‫לתקוע בשופר ומי שיבוא‬ ‫עוד יום עבר‪ .‬הלחץ מתגבר‪ ,‬הרבה מהעול כבר‬
‫מי יודע אולי בראש השנה הזה היא כבר תישאר‬ ‫בזוג עיניים תוהות‪ ,‬כשאני מחייכת אליה היא‬ ‫מאחוריי‪ .‬ליום האחרון השארתי את הבישולים‬
‫יבוא‪ ...‬בסוף הם פנו אליי‪ ,‬ואני לא יודע‬
‫גם לתפילות‪ .‬ואם לא ‪ -‬גם טוב‪ ,‬הזיכרון של‬ ‫אומרת לי שזו הפעם הראשונה שהיא בבית‬ ‫שאין מנוס והם חייבים את הרגע האחרון‪.‬‬
‫הפגישה בינינו ודאי יכה בה וזה מעולה!‬ ‫מה לענות‪"...‬‬
‫כנסת והיא אפילו הצליחה להתרגש‪ .‬נראית‬ ‫מספר שעות לפני ראש השנה‪ ,‬הפינישים‬
‫שנה טובה!‬ ‫כמו בת ‪ ,22‬בחורה שמחפשת את עצמה‪.‬‬ ‫"מה הם נזכרו עכשיו‪ ,‬אחרי שהכול כבר‪"...‬‬
‫בשיא‪ :‬השולחן ערוך‪ ,‬הבגדים מגוהצים‪ ,‬הכול‬
‫היא הוסיפה שהיא מעריכה את המאמץ שלנו‬ ‫השתתקתי‪.‬‬ ‫מבריק‪ ,‬מצפה ליום הקדוש‪.‬‬

‫הכותבת היא גננת ותיקה בגן חובה‬

‫לתגובות‪ ,‬שאלות והערות מחכימות‪ganenet613@gmail.com :‬‬

‫‪55‬‬ ‫‪54‬‬

‫ומתחשבים ואני חשתי שהרבש"ע רצה לתת‬
‫לי מתנה על הארבעים פעם שעשיתי ארבעים‬
‫יום בכותל עד שהתחתנתי סוף כל סוף‪".‬‬
‫"זה בטח מאד מיוחד לגור מול מקום השכינה‬
‫‪ -‬נכון?"‬
‫"זאת היתה כזאת מתנה בשבילי‪ .‬הייתי יורדת‬
‫לכותל ובוכה‪" :‬טאטע‪ ,‬נתת לי בית כבר ולך‬
‫עוד אין בית‪ .‬די! בוא הביתה רחום וחנון‪ ...‬זה‬
‫היה מאד מיוחד‪ .‬בטח!"‬
‫הבטחתי לה שאענה על הכל אבל רק בסוף‬
‫ראיתי שהדוברת בטוחה ב'פצצת המידע'‬
‫שהיא עומדת להטיל‪ .‬היא חייכה בקול‬
‫והמשיכה‪" :‬בעלך מלמד בישיבת 'אש‬
‫התורה'? הוא נולד במדינת מיזורי במרכז‬
‫ארצות הברית? גרתם בקומת גג מעל הברזייה‬
‫ברובע? היו לכם תמיד הרבה אורחים‪ ...‬היית‬
‫יורדת כמעט כל יום לתפילת מנחה‪ ...‬היית‬
‫הולכת עם התינוקת לקבלת שבת בכותל‪"...‬‬
‫זה היה כבר מבהיל‪ .‬נעמדתי וצרחתי >‬
‫‪57‬‬
‫אמא מתקדמת‬
‫טובי ברון‬
‫אמא אוהבת תמיד‬
‫היא רק אמרה‪" :‬הכל בסדר‪ .‬אני ליתרררגש‬ ‫ואם חטאנו ‪ -‬נשוב‪ .‬צריך לשנן באוזני ה'צאן‬ ‫השעה ארבע לפנות בוקר‪ .‬לא מזמן הגעתי‬
‫מאד מאד בגלל פייגהל'ה שלי‪ "...‬המבטא‬ ‫קדושים' שהם אהובים וקדושים ‪ -‬כרחם אב‬ ‫הביתה מהרצאה בצפון הארץ‪ .‬לא תמיד אני‬
‫האמריקאי היה כל כך ברור‪ .‬פניתי אליה‬ ‫על בנים‪"...‬‬ ‫מתעכבת כ"כ הרבה זמן עם נשים‪ .‬אבל היום‬
‫באנגלית‪.‬‬ ‫מצאתי עצמי יושבת בפתח אולם אירועים‬ ‫זה היה מיוחד‪ .‬אנחנו לא רחוקות מהיום בו‬
‫הרגשתי שמדובר במשהו אישי וארוך‪ .‬נתתי‬ ‫כששלוש מאות צופות חולפות על פני‬ ‫יכתבו‪" :‬מי יחיה ומי יחיה באהבה‪"...‬‬
‫לה כיסא‪ ,‬היא ישבה לידי‪ ,‬שמעה אותי‬ ‫ומאחלות לעצמן‪ ,‬לכולן ולי את שנת הגאולה‬ ‫הקב"ה זיכה אותי הערב לסגור מעגל מרגש‬
‫משוחחת‪ ,‬מברכת ומתברכת ואז היא החליטה‬ ‫הזאת שמתחילה‪ ...‬רובן ככולן רכשו את‬ ‫במיוחד‪ .‬בסוף ההופעה הטעמתי נשים‬
‫לקשר ביני לבין פייגהל'ה מהסיפור שלה‪...‬‬ ‫הספר החדש‪.‬‬ ‫מהמילים‪" :‬אמא תמיד אוהבת אותי"‪ ,‬מתוך‬
‫היא רצתה לשאול אותי שאלות אישיות‪.‬‬ ‫"מה יותר מתאים לנו ההורים והילדים‬ ‫ספר חדש שהוצאתי‪ ,‬שם נלמד שההורה‬
‫בתחילת שנה?" שאלה אותי אישה נעימה‪,‬‬ ‫תמיד אוהב‪...‬וגם אם טעינו ‪ -‬אנחנו בעצם‬
‫האירוע‪ .‬ברור שהתכוונתי לאמת‪ .‬האישה‬ ‫טובים ונשמתנו טהורה וראויים לאהבה‪.‬‬
‫"עכשיו כשסופרים עבירות או מצוות‪ ,‬חייבים‬
‫היקרה הזאת עיכבה אותי בצפונה של ארצנו‬ ‫הנשים מחו דמעה וגם מחאו כפיים ואז‬
‫לשנן שאפשר לתקן‪ ,‬כי בעצם אנחנו טהורים‬
‫עד אחת וחצי בלילה‪ .‬היא סיפרה את הסיפור‬ ‫ורוצים טוב‪ .‬ככה נבוא אל המלך שהוא‬ ‫סיפרתי להן שהכתיבה והחרוזים בעברית‬
‫שלה באנגלית והוא נפתח בשאלה ברורה‪:‬‬ ‫אבא‪ "...‬מאחורי הנעימה הזאת עמדה אישה‬ ‫אולי יצאו ממני‪ ...‬אבל הרעיון הגאוני הוא‬
‫"את גרת פעם ברובע היהודי בירושלים?"‬ ‫מבוגרת הדורת‪-‬מראה ושתקה‪ .‬היא הביטה‬ ‫של בעלי שליט"א‪ .‬מכיוון שהקב"ה שתל‬
‫התפלאתי על המידע או הניחוש ועניתי בחיוך‬ ‫בי עמוקות‪ .‬ניכר היה שרוצה לומר משהו‪,‬‬ ‫אותו כר"מ בישיבה לבעלי תשובה ולבחורים‬
‫מסתקרן‪" :‬כן‪ ,‬התחתנתי עם בחור אמריקאי‪.‬‬ ‫אבל לא מצליחה‪ .‬לחצתי את ידה ואמרתי‬ ‫שנשרו וחזרו הוא הגיע למסקנה שחייבים‬
‫לאבא שלו היה ידיד שהיתה לו דירה ברובע‪.‬‬ ‫מילים חמות ומברכות‪ .‬לפתע החלה לבכות‬ ‫להעניק לנשמות היהודיות בכל הגילאים את‬
‫הוא ביקש מאיתנו דמי שכירות נמוכים‬ ‫בכי שניכר היה שבא ממקום עמוק עמוק‪.‬‬ ‫הביטחון באהבת ההורים שבאה מהבורא‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫להערות והארות‪justtovibaron@gmail.com :‬‬

‫>‬

‫פאני אחזה אותה ברכות יחסית ואמרה לי‪:‬‬ ‫הסתכלתי על הפאני שעמדה בפתח דירתי‬ ‫להיכנס הביתה‪ ...‬אני זוכרת את השניות‬ ‫בהפתעה גלויה‪" :‬מאיפה את מכירה אותי?"‬
‫את מטורפת עליה ‪ -‬נכון?!"‬ ‫הקטנה והקדושה ואמרתי לה במילים‬ ‫המלחיצות ההן "טאטע‪ ,‬תכוון אותי!" ‪-‬‬ ‫היא שאלה במקום להשיב‪" :‬כשהיתה לך‬
‫‪" -‬ככה אמא וסבתא ממשיכות לאהוב‬ ‫אלו‪" :‬פאני מתוקה‪ ,‬אני לא מכירה אותך‪.‬‬ ‫בכה ליבי בתחינה אמיתית ולחוצה‪ .‬מה‬ ‫תינוקת אחת‪ ,‬את היית עוסקת בקירוב‬
‫ולצפות לך גם אם את רחוקה‪"...‬‬ ‫אני רוצה להגיד לך שני דברים‪ .‬האחד ‪-‬‬ ‫יכולתי לומר לה?‬ ‫נערות?" לא הבנתי מאיפה היא ממציאה‬
‫שתדעי שאמא שלך באמת לא הפסיקה‬ ‫וכמו להפחיד עוד יותר היא אמרה לי‪:‬‬ ‫את המידע הזה‪ .‬עד עכשיו היא כאילו‬
‫פאני שתקה‪ .‬חשתי שהפנימה משהו‪ .‬היא‬ ‫לאהוב אותך‪ .‬והשני ‪ -‬שכדאי לך לקחת‬ ‫צילמה את חיי בשנות נישואי הראשונות‪.‬‬
‫התקשרה אלי לפנות אותו בוקר וסיפרה‬ ‫"נולדתי בבית מאד חסידי בקנדה‪ .‬קוראים‬
‫איתך את אלוקים לכל מקום‪ .‬גם אם את‬ ‫לי פייגא בלומה‪ .‬אבל היום אני קוראת‬ ‫אבל על הפרט הזה שעסקתי בלקרב‬
‫שהחליטה ללכת לטיפול‪ .‬מסתבר שהיא‬ ‫הולכת לעשות עבירות‪ ,‬חלילה‪ .‬תגידי לו‪:‬‬ ‫נערות‪" ,‬לא סיפרו לי‪ ...‬אין לי מושג על מה‬
‫פיתחה אנורקסיה על בסיס משבר‪.‬‬ ‫לעצמי פאני ואני לא בקשר עם‬
‫אבא‪ ,‬בוא איתי‪ ,‬תהיה איתי גם עכשיו פה‬ ‫היא מדברת‪"...‬‬
‫המשפחה שלי‪ .‬אפילו‬
‫היא נשארה בירושלים לעוד שנה בה‬ ‫איפה שאני‪ .‬קשה לי‪ ,‬אני הולכת לעשות‬
‫שאמא שלי וסבתא‬ ‫ואז באה התזכורת‪" :‬את זוכרת שהיתה לכם‬
‫עלתה בשביל אל ארמון השם‪ .‬הכירה‬ ‫שטויות‪ .‬אבל אם אני כ"כ אהובה אז אל‬
‫תשאיר אותי לבד‪ "...‬פאני הביטה בי‬ ‫שלי לא מוותרות‪ .‬הן‬ ‫אורחת בשם פאני? היא היתה מאד רזה‬
‫אותנו ואת ביתנו‪...‬‬ ‫מנג'זות‪ ...‬אין לי‬ ‫אני רוצה‬ ‫אז‪ "...‬הפעם אני קטעתי אותה והמשכתי‬
‫ושאלה בהתרסה‪" :‬את תמיד לא שפויה או‬
‫"אז מי את?!" שאלתי הערב את המבוגרת‬ ‫רק עכשיו כשאת איתי? איך אפשר לאהוב‬ ‫מושג למה‪"...‬‬ ‫להגיד לך שני‬ ‫לתאר פרטים מהסיפור שלה‪" :‬בטח שאני‬
‫ששמעה אותי בהרצאה ולקחה את הספר‬ ‫אותי? תראי איך אני נראית‪ .‬אני נוראה ולא‬ ‫לרגע חשבתי‬ ‫דברים‪ .‬האחד ‪-‬‬ ‫זוכרת‪ .‬היתה איזו פאני רזה רזה‪ ,‬היא נולדה‬
‫בשביל איזו‪' ...‬אמאל'ה'‪ ...‬התחלתי לקשר‪.‬‬ ‫בקנדה‪ ,‬היא דפקה לי בדלת בשליחות‬
‫"את סבתא של פאני‪-‬פייגא?" במקום‬
‫אכפת לי‪ "...‬צחקתי והשבתי‪" :‬אז מה?!‬ ‫לה‬ ‫שאין‬ ‫שתדעי שאמא‬ ‫ידידה של גיסתי שגרה אז ברובע‪ .‬היא‬
‫תראי את התינוקת שלי‪ .‬כל הלילה היא‬ ‫סיכוי לצמוח‬ ‫שלך באמת‬
‫לענות‪ ,‬היא חיבקה אותי ובכתה‪" .‬כל‬ ‫בכתה‪ .‬לא ישנתי דקה בגללה‪ .‬הפסקתי‬ ‫טוב ושהיא‬ ‫הגיעה לביקור דקות ספורות לפני שבעלי‬
‫האהבה שיש בעולם היתה לנו בלב‪ .‬אמא‬ ‫לאהוב אותה?! היא היתה חולה‪ ...‬אז מה‪...‬‬ ‫בטוח מקרה‬ ‫הפסיקה‬ ‫לא‬ ‫חזר מהישיבה‪ .‬הידידה סיפרה שהיא נינה‬
‫של פייגא בת יחידה וגם פייגהל'ה שלי‪.‬‬ ‫היא בת אהובה שלי‪ ...‬פאני‪ ,‬יש לך נשמה‬ ‫אותך‪.‬‬ ‫לאהוב‬ ‫של אחד מצדיקי הדור המפורסמים (אין‬
‫מה‬ ‫אבוד‪.‬‬
‫היא סיפרה עליכם פעם‪ .‬היא נהייתה‬ ‫יהודיה טובה גם אם כרגע קשה לך‪ .‬אבא‬ ‫והשני ‪ -‬שכדאי‬ ‫קורא‪/‬ת שלא שמע את שימעו של הצדיק‬
‫אומר לה?!‬
‫נסיכה‪ .‬התחתנה עם חסידישע יונגערמאן‬ ‫שבשמיים אוהב אותך וגם אמא היא לעולם‬ ‫המדובר) הסבירו לי שמדובר בנערה‬
‫ולפני חודש נהייתה אמא לתאומים‪ .‬אני‬ ‫אל‬ ‫‪"-‬ביתי‪,‬‬ ‫לך לקחת איתך‬ ‫שעזבה את הבית לטובת הרחוב הרחוק‬
‫אמא‪ .‬היא ביקשה להחזיק את התינוקת‬ ‫תלכי ללקוט‬ ‫את אלוקים‬
‫רוצה לקנות את הספר שלך במתנה לאמא‬ ‫שלי‪' .‬באופן אובייקטיבי'(ממש) אני חייבת‬ ‫ביותר‪ .‬היא נשלחה לארץ מתוך מחשבה‬
‫בשדה זרים‪?...‬‬
‫החדשה ולילדים‪...‬‬ ‫להודות שהילדה שלי המיסה כל לב‪...‬‬ ‫שרה שנירר מחכה‬ ‫לכל מקום‬ ‫שפה יש פחות גויים‪.‬‬
‫לך‪ ?...‬נו‪...‬באמת‪"...‬‬ ‫פאני התגוררה בדירת שרצים וחטאים‪.‬‬
‫‪ -‬צחקתי בליבי בציניות‬ ‫התפלאתי על הידידה ההיא שלא עידכנה‬
‫על המקווים לעתיד טוב‬ ‫אותי שמדובר בבחורה שהייתה נראית כמו‬
‫יותר אצל הפאני הזאת‪ .‬היא היתה צינית‬ ‫בובת שרוך שלבושה במגפיים‪ ...‬מפאת‬
‫ג'אמה אבנגארד ‪A-7JA‬‬

‫מיקליני‪.‬‬
‫מגהץ קיטור מקצועי טורבו‬ ‫וקרירה במילים הספורות שאמרה‪ .‬יכולתי‬ ‫קדושת הגליון לא אוסיף לתאר במדויק‬
‫דוד אלומיניום‬
‫ידית נשיאה וזרוע לקיטור‬ ‫לחוש שלא היה בה טיפה של געגוע או‬ ‫את המראה האומלל של הפאני הזאת‪...‬‬
‫‪₪1,890‬‬

‫פתאום כולם‬ ‫עניין ביידישקייט‪ .‬לפתע נזכרתי בר' אליהו‬

‫לופיאן שכשהגיע אליו תלמיד ואמר לו‪:‬‬
‫היה ברור שלא אתן לבעלי להיכנס לדירה‬
‫הקטנה ולהסב לשולחן הזה‪ .‬היו לי חמש‬

‫‪7‬‬
‫שנים‬
‫אחריות‬
‫רוצים לגהץ!‬ ‫"רבה‪ ,‬יש לי שאלות על הרבש"ע"‪ .‬שאל‬
‫אותו ר' אליהו‪" :‬את הרבש"ע כבר שאלת?!‬
‫דקות או פחות לתת לה הרגשה של כבוד‪,‬‬
‫אהבה‪ֲ ,‬הכָ לָ ה‪ ,‬אבל לשלוח אותה מביתו‬
‫דבר איתו! אתה ילד שלו!"‬ ‫הקדוש של בעלי הצדיק והטרי שעמד‬
‫‪7‬‬ ‫להשיג בחנויות‬
‫‪100%‬‬
‫פאמילי קלאסיק טורבו ‪A-6XC‬‬
‫חדש!‬
‫פרסטיז' קלאסיק ‪A-5XC‬‬ ‫יוניקה פרופשיונל ‪A-2XP‬‬
‫חדש!‬
‫המובחרות‬
‫סטייל דומסטיקה ‪A-1XD‬‬

‫לייעוץ ורכישה‪03-6178255 :‬‬

‫מגהץ קיטור מקצועי‬
‫דוד נחושת‪ ,‬בורר ומד לחץ‬
‫מגהץ קיטור מקצועי‬
‫דוד נחושת‬
‫מגהץ קיטור מקצועי‬
‫דוד אלומיניום‬
‫מגהץ קיטור סמי‪-‬מקצועי‬
‫דוד אלומניום‪ ,‬דפנות ‪ABS‬‬ ‫תצוגה במקום‬
‫‪₪2,490‬‬ ‫‪₪2,190‬‬ ‫‪₪1,590‬‬ ‫‪₪1,390‬‬
‫‪michelini@jid.co.il‬‬ ‫‪www.michelini.co.il‬‬
‫‪58‬‬
 ‫"ועכשיו?!" היא פותחת עיניים עם זיק של משהו‬
‫מתהווה‪" .‬עכשיו יש לנו תוכנית‪ .‬היום הבנת‬
‫שהשלב הבא שלנו הוא לא לדלג על השברים‪.‬‬
‫ויותר מזה"‪ ,‬אני מוסיפה ומקווה לנצל את‬
‫המומנטום‪" ,‬כבר היום נגענו בהם‪ .‬הבנו שעצם‬
‫המחשבה שאת תקועה היא כשלעצמה שבר‪,‬‬
‫היא כשלעצמה תוקעת אותך‪ .‬הייאוש הוא‬
‫השבר הכי תוקע"‪.‬‬
‫"ומה קורה כשאנחנו רוצות לגעת בכאב‪ ,‬והנפש‬
‫"את אומרת שאפשר לחיות את החיים שלי בלי‬
‫להיות מיואשת?"‬
‫"אני אומרת שאפשר לחיות כל מציאות בלי‬
‫להיות מיואשת‪ .‬אני אומרת שאפשר להתחיל‬
‫לחיות כל רגע מחדש‪ .‬הרי ריבונו של עולם‬
‫מחדש בכל יום תמיד‪"...‬‬
‫"‪...‬מעשה בראשית"‪ ,‬היא משלימה‪.‬‬
‫"זו בחירה שלנו אם להתחיל מחדש או להישאר‬
‫מאחור"‪.‬‬
‫"ומה זה להתחיל מחדש אצלי?"‬
‫"זה קודם כל להאמין שאפשר להתחיל מחדש‪,‬‬
‫"נו מה את חושבת‪ .‬בטח שאני רוצה‪ .‬אני רק לא‬
‫שיש תקווה‪ ,‬שיש מוצא‪ .‬שיש דרך ושלבים‬
‫ותוכנית עבודה גם בשבילך‪ ,‬במיוחד בשבילך!"‬
‫היא שותקת כמה דקות ואז מרימה אלי ראש‬
‫ושואלת‪" :‬והתקיעה האחרונה? מה איתה?"‬
‫"אולי התקיעה האחרונה היא לתקוע בלב את‬
‫האפשרות לשינוי‪ .‬שופר מלשון נפש משופרת‪,‬‬
‫מציאות משופרת‪ ,‬זוהי התקיעה שמכריזה על‬
‫בואה של הגאולה הכללית והפרטית"‪.‬‬
‫אני מחייכת אליה‪.‬‬
‫"בשבוע הבא ראש השנה‪ .‬אין פגישה‪ ,‬נכון?"‬
‫"נכון"‪ ,‬אני אומרת לה‪" .‬שתינו ניפגש עם‬
‫התקיעות"‪.‬‬
‫היא קמה מהכיסא וצועדת לעבר הדלת‪.‬‬
‫מסתובבת אלי ומפטירה‪" :‬תכלה שנה‬
‫וקללותיה"‪.‬‬
‫התחלנו‪ .‬אוף‪ ,‬את שוב פעם מחזירה אותי לזה‬
‫"תחל שנה וברכותיה"‪ ,‬אני עונה לה‪.‬‬
‫"אבל הנה ‪ -‬אני דווקא חושבת שכבר עכשיו‬
‫טלי כהן ‪ -‬מלכיאן‪ M.A ,‬מטפלת בנשים‬
‫שמתמודדות עם דכאון אחרי לידה ומרצה‬
‫על בטחון עצמי‪ .‬לקביעת פגישה או הזמנת‬
‫הרצאות‪Talterapya@gmail.com :‬‬
‫‪( 052-7524566‬להשארת הודעות בלבד)‬
‫‪61‬‬
‫זה גם סוג של שבר"‪.‬‬
‫"אני לא מבינה על מה את מדברת"‪.‬‬
‫"בואי נשאל אחרת‪ .‬יש לך כאב ִּב ְפנִ ים?"‬
‫"את רצינית?! ענק‪ .‬יש לי כאב ע נ ק‪ .‬את יודעת‬
‫את זה!"‬
‫שלך אומרת‪' :‬אני לא יודעת'?"‬
‫"אז אי אפשר לגעת בו"‪.‬‬
‫"בדיוק"‪.‬‬
‫"ואז מה קורה לו?"‬
‫"הוא לא זז‪ ,‬הוא נשאר כמו שהוא – תקוע‪ "...‬היא‬
‫מישירה אלי מבט‪.‬‬
‫"תקוע"‪ ,‬היא חוזרת בשקט כמו לעצמה‪.‬‬
‫לפתע היא כמו מתנערת מחלום‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬אח"כ יש תרועה ‪ -‬מה עם התרועה? בגן‬
‫תרועה הייתה שמחה טו תרועההה"‬
‫"את רוצה תרועה?" אני מחזירה לה‬
‫רואה איך אני מגיעה אליה" ‪.‬‬
‫"את יודעת‪ ,‬בעבודת הנפש ובעבודת ה'‪ ,‬שהם‬
‫בעצם דבר אחד‪ ,‬יש דרך‪ ,‬יש סדר‪.‬‬
‫כדי שהדברים יחזיקו מעמד‪ ,‬כדי לבנות מבנים‬
‫יציבים בנפש‪ ,‬חשוב לעבוד בשלבים‪ ,‬בלי‬
‫דילוגים"‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬ומה זה אומר?"‬
‫"תגידי לי את"‪ .‬אני עונה לה‪.‬‬
‫"אני לא יודעת"‪.‬‬
‫"על מה דילגנו? לפי הסדר‪ ,‬מה לפני התרועה?"‬
‫"השברים‪ ,‬כבר אמרנו"‪.‬‬
‫"נכון ומה ששבור בתוכך ‪ -‬כבר סיימנו איתו?"‬
‫"לא‪ ,‬לא סיימנו‪ .‬האמת שאני לא יודעת כמה‬
‫שאני תקועה‪ .‬אני אף פעם לא אצא מזה"‪.‬‬
‫התקדמת"‪.‬‬
‫"אולי 'אני לא יודעת' זה גם שבר"‪ ,‬אני מחזירה‬
‫"מה? אני לא מרגישה כלום"‪.‬‬
‫"תראי‪ ,‬הגעת היום לחוצה ומבוהלת‪ ,‬עם אמונה‬
‫ששום דבר לא השתנה‪ .‬וגם לא ישתנה"‪.‬‬
‫טללים‬
‫טלי כהן‪ -‬מלכיאן‬
‫על תרועה גדולה וגאולה‬
‫מסכנים‪ ,‬אמא שלהם לא נהנית להיות אמא‬ ‫היא מתפרצת לחדר בסערה‪ ,‬מצחה רטוב‪ ,‬טישו‬
‫שלהם‪ .‬בעלי רק סופג ממני תלונות‪ ,‬באמת שאין‬ ‫בידה האחת‪ ,‬בקבוק מים עם פיה פתוחה בידה‬
‫לי מושג למה הוא נשאר איתי‪ .‬הוא כנראה פשוט‬ ‫השניה‪.‬‬
‫פוחד לפרק משפחה‪ ,‬את יודעת איך זה אצלנו‪.‬‬
‫"איך רצתי‪ ...‬את לא מבינה איך רצתי‪ ...‬אני‬
‫אני אמא על הפנים‪ ,‬אשה כפויית טובה ובן אדם‬
‫יודעת שאת לא אוהבת שאני מאחרת‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫שרע לו‪ .‬שום דבר בחיים שלי לא מתנהל טוב‪.‬‬ ‫את אומרת שחבל על הזמן שלי‪ .‬פיספסתי את‬
‫אני לא יודעת מה הטעם של כל זה"‬ ‫האוטובוס והלכתי ברגל"‪.‬‬
‫"את אומרת שאת תקועה ואני דווקא חושבת על‬
‫"שבי רגע"‪ ,‬אני מציעה לה‪" ,‬נשמי כמה נשימות‬
‫התקיעה ששמעת בדרך"‪.‬‬ ‫טובות‪ .‬שתי קצת מים‪ .‬אני כאן"‪.‬‬
‫היא מפנה אלי את הראש‪ ,‬מכסה את פניה‪,‬‬
‫היא ממשיכה כאילו לא אמרתי דבר‪" :‬את לא‬
‫וקולות התייפחות עמומים נשמעים‪.‬‬ ‫מבינה מה קרה לי בדרך‪ ,‬אני לא יודעת מאיפה‪.‬‬
‫"את יודעת מה קרה לי ששמעתי את השופר?‬ ‫אני רצה ופתאום תקיעה‪ .‬טווווווווו‪ ...‬וחזק‪.‬‬
‫הבנתי שעוד שנה נגמרה‪ .‬ששוב הגענו לראש‬ ‫הדופק שלי‪ ,‬שגם ככה היה על אלפיים‪ ,‬הכפיל‬
‫השנה ויום כיפור‪ .‬ואני עדיין באותו מקום –‬ ‫את עצמו‪ .‬אני אפילו לא יודעת למה"‪.‬‬
‫תקועה‪ .‬שום דבר לא השתנה‪ ,‬משום כיוון"‪.‬‬ ‫היא נעצרת‪ .‬מבטה תקוע בפינה השמאלית של‬
‫"בואי נלך על זה"‪ ,‬אני מושיטה לה יד רוחנית‪.‬‬ ‫החדר‪.‬‬
‫"קול השופר הזכיר לך שאת תקועה‪ .‬מה יש‬
‫"מה קרה לך כששמעת את השופר?" אני שואלת‪.‬‬
‫אחרי התקיעה?"‬
‫"מה קרה לי?! מה קרה לי?! מה שקרה לי זה‬
‫"מה?!" היא מסתכלת עלי מבולבלת‪.‬‬ ‫שנכנסתי ללחץ‪ .‬הרגשתי את כל הגוף שלי נכנס‬
‫"בסדר של התקיעות‪ ,‬יש תקיעה ואז?"‬ ‫לסערה‪ .‬אני חושבת שממש נבהלתי"‪.‬‬
‫"אהה"‪ ,‬היא נאנחת‪" ,‬שברים‪ .‬יש שברים"‪.‬‬ ‫"מה הבהיל אותך?" אני מחפשת אחרי מבטה‬
‫"מה זה השברים אצלך?"‬
‫"אמרתי לך כבר‪ ,‬אני לא יודעת"‬
‫"כל מה ששבור בחיים שלי"‪,‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בלי לחץ‪ ,‬התשובה תגיע מתוכך כשתהי‬
‫היא שוב בוהה בפינה השמאלית של החדר‪.‬‬ ‫מוכנה‪ .‬שופר זה בהחלט כלי שמעורר את הנפש‬
‫"אוקי‪ ,‬זו דרך אחת להסתכל על זה‪ .‬אילו עוד‬ ‫במובן הזה הוא מילא את יעודו איתך‪ .‬הוא סוג‬
‫שברים יש?"‬ ‫של שליח עבורך"‬
‫"אני לא יודעת"‪ ,‬היא מפטירה‪.‬‬ ‫"שליח? הצחקת אותי‪ .‬את בן אדם ואת לא‬
‫מצליחה לעזור לי‬
‫לה‪.‬‬ ‫אז שופר יעשה משהו?‬
‫"אולי זה שכשאנחנו מתקרבות לגעת באיזה‬ ‫אני תקועה‪ ,‬כבר דיברנו על זה‪ .‬אני בבלאגן‪,‬‬
‫כאב‪ ,‬את הרבה פעמים עוברת ל'אני לא יודעת'‪,‬‬ ‫המצב רוח משתנה כל חמש דקות‪ .‬הילדים שלי‬
‫‪60‬‬

‫"תרימי אותי על הידיים! אני רוצה אותך!"‬
‫כאן כבר האם לא יכולה יותר‪ .‬היא מרימה את‬
‫הילדה והשקט משתרר שוב‪.‬‬
‫עד שיגידו להם‪ .‬עכשיו היא ישבה בצייתנות‪,‬‬
‫צמרמורות חולפות בגבי‪ .‬אני מסתכלת על‬
‫הילדה הקטנה‪ ,‬מניחה ראש עייף על הכתף‬
‫של אמה‪ ,‬פניה שטופות דמעות‪ ,‬ובידה שקית‬
‫ממתקים שלא הצליחה לנחם אותה‪ .‬היא‬
‫שקטה‪ .‬היא כל כך רגועה‪ .‬כאילו כל הסערה‬
‫לא התרחשה כאן לפני רגע‪.‬‬
‫משהו מתחיל לזוז לי מבפנים‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬תרים אותי"‪ ,‬אני לוחשת‪" .‬אבא‪ ,‬אבא"‪.‬‬
‫כובשת פני במחזור‪ ,‬זועקת מבפנים‪" .‬תרים‬
‫אותי על הידיים‪ .‬אני רוצה אותך‪ .‬אני רק‬
‫צריכה להניח את הראש העיף שלי‪ ,‬את הפנים‬
‫הדומעות‪ ,‬על כתף מנחמת"‪.‬‬
‫פתאום הכל צף לי בבת אחת‪ .‬הבקשות‬
‫העמוקות‪ .‬הרצונות הכמוסים‪ .‬המשאלות‬
‫הקטנות‪ .‬הכל פורץ ממני בתפילה רותחת‪ .‬אני‬
‫מרוכזת הכי בעולם‪ .‬מחוברת למילים‪ .‬לא רוצה‬
‫עכשיו זה כבר הופך ליללות חלושות‪.‬‬
‫שהתפילה הזו תיגמר‪ .‬משהו גדול וחם עוטף‬
‫אותי‪ .‬אני לא רואה אף אחת‪ ,‬כולל את הילדה‬
‫שבזכותה נפתח לי הלב‪.‬‬
‫לא רוצה לעזוב את הרגע הזה‪ .‬לא רוצה לעזוב‬
‫אותך‪ .‬אני אזעק ואבכה עד שפשוט תרים אותי‬
‫על הידיים‪ .‬לא צריכה יותר מזה כלום‪ .‬רק תרים‬
‫אותי בידיך הרחומות‪ .‬רק תראה לי שאתה כאן‪.‬‬
‫רק תעזור לי להאמין שידך בידי כל הזמן‪ .‬שאני‬
‫במסלול הנכון‪ .‬שהחיים האלה נועדו בדיוק לי‪.‬‬
‫פשוט תהיה איתי‪ ,‬ואז אוכל להרגע‪.‬‬
‫רק רוצה על הידיים‪ .‬עכשיו‪.‬‬
‫הכותבת היא אם חד הורית ומורה בבית יעקב‬
‫‪63‬‬
‫אחת ויחידה‬
‫נעמה לביא‬
‫על הידיים‬
‫הלב‪ .‬ממילא המילים לא ממש נוגעות בך'‪.‬‬ ‫כל כך מחכה לתפילות של ראש השנה‪ .‬יש‬
‫אני לא מבינה מה קורה לי‪ .‬הרי יש לי רשימת‬ ‫לי הזדמנות לשבת בבית הכנסת‪ ,‬במשך כל‬
‫בשקית הממתקים שלה‪ .‬זו בהחלט ילדה‬
‫משאלות לשנה החדשה‪ .‬הרי כל כך התכוננתי‬ ‫התפילות‪ ,‬להתפלל ולהתרגש עם החזן והקהל‪.‬‬
‫שאפשר להושיב בבית הכנסת‪ ,‬ואפילו בזמן‬
‫לחג הזה‪ .‬הרי אני פנויה לגמרי‪ ,‬הילדים רגועים‬ ‫הגעתי למחלקה של אלו עם הפריביליגיה‬
‫של תפילת לחש‪ .‬מסוג הילדים שישבו ולא יזוזו‬
‫ושמחים בחוץ עם החברים‪ ,‬ואפילו לא באים‬ ‫לשבת בעזרת הנשים‪ :‬אין לי ילדים קטנים או‬
‫להגיד שחם להם‪ /‬הם צמאים‪ /‬עייפים‪ .‬זה הזמן‬ ‫תינוק מפריע‪ .‬חברותיי‪ ,‬שבגילי‪ ,‬יושבות בגינות‬
‫בולעת בעיניה הגדולות את מראה בית הכנסת‪.‬‬
‫שלי להתחנן לפני מלך מלכי המלכים‪ .‬הוא פה‪,‬‬ ‫או עורכות תורנות בתפילות‪ .‬אני לא במקום‬
‫אחרי שתי דקות זה התחיל‪ .‬מסתבר שגם‬ ‫לידי‪ ,‬בשדה‪ ,‬אז איפה אני?‬ ‫הזה‪ .‬הילדים שלי מספיק גדולים כדי לשבת‬
‫לצייתנים יש גבול‪.‬‬ ‫לידי קצת בתפילות‪ ,‬או לשחק יפה מחוץ לבית‬
‫אני נלחצת‪ .‬קריאת התורה של ראש השנה‪ .‬עוד‬
‫"אמא"‪ ,‬לחשה בת השלוש‪ .‬האם‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא‬ ‫רגע מוסף‪ ,‬ולא הרגשתי שהתפללתי‬ ‫הכנסת‪.‬‬
‫מתייחסת‪ .‬היא בתפילת שמונה עשרה‪.‬‬ ‫באמת‪ .‬כמובן שאמרתי את כל‬ ‫"השנה זה קורה"‪ ,‬אני אומרת לעצמי כמידי‬
‫"אמא"‪ ,‬הלחישה מתגברת‪ .‬האם לא זעה‪.‬‬ ‫המילים מהמחזור‪ ,‬ואפילו‬ ‫שנה‪" ,‬השנה את קורעת את השמים! השנה‬
‫עכשיו כבר נוספת ללחישה גם משיכה‬ ‫קצת התרגשתי‪ ,‬אבל זה‬ ‫התפילות שלך יבקעו רקיעים‪ .‬אין מצב שהן‬
‫לא זה‪ .‬איפה הדמעות‬
‫כובשת פני‬ ‫לא תגענה עד כיסא הכבוד"‪.‬‬
‫בחצאית‪" .‬אממאאא"‪.‬‬ ‫זועקת‬ ‫במחזור‪,‬‬
‫הילדה תולה עיניים באמה‪ ,‬וכשהיא רואה שאין‬ ‫של פעם? מה קורה‬ ‫חדורת מטרה ואפופת קדושה אני צועדת‬
‫ללב שלי? למה הוא‬ ‫"תרים‬ ‫מבפנים‪.‬‬ ‫לבית הכנסת בנחת‪ .‬הילדים מצוידים בשקיות‬
‫תגובה היא קמה מהכיסא‪ .‬קול הגרירה נשמע‬ ‫אותי על הידיים‪.‬‬
‫היטב בחלל השקט‪ .‬האם משדרת תנועות‬ ‫יבש כל כך?‬ ‫ממתקים‪ ,‬הגינה הסמוכה לבית הכנסת מוצלת‬
‫קטנות של לחץ‪ ,‬אבל לא נעה‪.‬‬ ‫החזן כבר מרטיט‬ ‫אני רוצה אותך‪.‬‬ ‫ומזמינה לשחק בה כשירצו‪ ,‬ואני פוסעת‬
‫אני רק צריכה‬
‫"אמא‪ ,‬אני רוצה אותך"‪ ,‬לוחשת הילדה בקול‬ ‫העני‬ ‫ב"הנני‬ ‫מעדנות אל המקום שלי‪ ,‬ליד החלון‪ ,‬רחוק‬
‫הקהל‬ ‫ממעש"‪.‬‬ ‫להניח את‬ ‫מהדלת‪ ,‬בדיוק איפה שאני אוהבת ושבו אצליח‬
‫רם‪ ,‬תוך משיכות נמרצות בחצאית של אמה‪.‬‬ ‫העיף‬ ‫הראש‬
‫לתפילת‬ ‫מתכונן‬ ‫להתרכז‪.‬‬
‫העמידה של מוסף‪.‬‬ ‫הפנים‬ ‫את‬ ‫שלי‪,‬‬
‫"אמממאאא"‪.‬‬ ‫תפילת שחרית עוברת בנעימים וברגש‪ .‬גם‬
‫שלי‬ ‫המחשבות‬ ‫על‬ ‫הדומעות‪,‬‬ ‫קריאת התורה‪ .‬אני מצטרפת לחזן‪ ,‬שרה עם‬
‫אני מפסיקה להתפלל‪ .‬מייחלת שהילדה‬ ‫טסות‪ .‬אני מתרכזת‬ ‫כתף מנחמת"‬ ‫הקהל‪ ,‬ומתחברת מאד‪ .‬אבל לא מספיק‪ .‬משהו‬
‫תפסיק‪ ,‬ולו בשביל האם‪ .‬זה לא קורה‪.‬‬ ‫באיך לפתוח לעצמי את‬ ‫יבש לי בנשמה‪ .‬מרגישה קצת מדקלמת את‬
‫היללות החלושות הופכות לבכי של ממש‪.‬‬ ‫הלב‪ ,‬במקום בדבר האמיתי‪,‬‬ ‫התפילות‪ .‬מחפשת את העצמי העמוק שבי‪,‬‬
‫בתפילה‪.‬‬ ‫את התלות‪ ,‬את הזעקה‪ ,‬ולא מוצאת‪ .‬מנסה‬
‫"אמא‪ ,‬אמא"‪ .‬האם מסתכלת על ביתה‪ .‬חוככת‬
‫בדעתה מה לעשות‪ .‬היא נראית לי אישה‬ ‫דממה בעזרת הנשים‪ .‬תפילת לחש‪.‬‬ ‫להתרכז ולחשוב יותר על המילים הקדושות‪.‬‬
‫אחראית מאד‪ .‬המבט בעיניה משדר לחץ ואי‬ ‫בספסל שלפני עומדת אישה ומתפללת בכוונה‬ ‫הלב שלי די אטום‪.‬‬
‫נעימות‪ .‬לא יתכן להפריע לקהל שלם‪ .‬מצד שני‬ ‫עצומה‪ .‬לידה יושבת ילדה חמודה כבת שלוש‪.‬‬ ‫אני נבהלת‪' .‬בשביל מה את יושבת פה‪ .‬לכי‪ ,‬שבי‬
‫היא באמצע תפילת העמידה‪.‬‬ ‫האמת שעקבתי אחריה לאורך התפילה‪,‬‬ ‫בגינה עם כל האימהות ששומרות על הילדים‬
‫והתפעלתי איך היא ישבה בסבלנות והתעסקה‬
‫"אמא‪ ,‬תרימי אותי!" הילדה ממש צועקת‪.‬‬ ‫שלהן‪ .‬את ממילא לא מצליחה להתכוון מעומק‬
‫‪62‬‬
 ‫שלום וברכה‪,‬‬ ‫לכבוד חיים ולדר‪ ,‬שלום וברכה!‬
‫חיים ולדר משיב להורים‬
‫לפני חודשיים הגיע אלינו לבית ילד אומנה‪.‬‬ ‫אנו הורים לשישה ילדים‪ ,‬רצינו להתייעץ לגבי בננו הבכור‬
‫ילדון חמוד מאוד בן שמונה וחצי‪ ,‬שקיבלנו‬ ‫שחוגג עוד ‪ 3‬חודשים בר מצווה‪.‬‬
‫אל ביתנו בזרועות פתוחות‪.‬‬ ‫כשהתחלנו לתכנן את האירוע שוחחנו איתו והוא היה‬
‫יש בבית עוד שני ילדים (בני ‪ 9‬ו‪)12-‬‬ ‫מודע לכך‪ ,‬בהתחלה הגיב בחוסר חשק לאירוע ואמר‬
‫הגדולים נשואים או בישיבות‪ .‬הבית שלנו‬ ‫שהוא מתבייש ולא מעוניין‪ .‬חשבנו שזה עניין רגעי ויעבור‬
‫נוח‪ ,‬נעים ומזמין‪ .‬הילדים קיבלו אותו בחיבה‬ ‫לו כשהוא יראה את האירועים של כל החברים בכיתה (הוא‬
‫ובטבעיות מלבבת‪.‬‬ ‫בין הקטנים לכן חוגג בר מצווה בין האחרונים בכיתה)‪,‬‬
‫התייעצנו עם הרב שלנו והוא אמר שזה יעבור לו‪ ,‬התחלנו‬ ‫לרב ולדר‪,‬‬ ‫כבוד המחנך הרב חיים ולדר ‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬שהילד המסכן עבר מבית לבית‬ ‫לסגור דברים (אולם ‪ ,‬צלם וכו') והוא לא אמר כלום‪,‬‬
‫בשנים האחרונות‪ .‬לפנינו הוא היה ב‪ - ...‬אני‬ ‫יש לי תאומים בני שנה‬ ‫יש לנו ילד בן ‪ 10‬שממש מתבייש מאנשים שהוא לא‬
‫ועכשיו ממש קרוב יחסית (עוד חודשיים וחצי בערך) שוב‬ ‫ועשרה חודשים‪.‬‬ ‫מכיר‪ ,‬לפעמים הוא אפי' נמנע ללכת לחנות לקנות דבר‬
‫מקוה שאתה יושב – חמישה בתים שונים‬ ‫הוא אמר שהאירוע מלחיץ אותו וממש בכה והקיא‪ .‬אנחנו‬
‫לחלוטין! (החל מחסידים‪ ,‬כלה במתנחלים‪)...‬‬ ‫בדרך הטבע אני מחפשת‬ ‫קטן‪ ,‬או לבקש משכנים דבר מה‪.‬‬
‫אובדי עצות בנושא; מצד אחד לא רוצים להכריח ושלא‬
‫סיבות מסיבות שונות (לא קשור אליו חוץ‬ ‫נפגע בנפש של הילד ומצד שני עכשיו יש פה הפסד כספי‬ ‫פתרונות להקנות להם הרגלי‬ ‫כיצד להגיב בסיטואציות כאלה? ואיך ניתן לחזק אותו?‬
‫מחוסר המזל שנדבק אליו) גרמו לכך‪ ,‬והוא‬ ‫גדול‪ .‬גם הוא מודע לעוגמת הנפש והוא אומר סיפרתי כבר‬ ‫שינה‪.‬‬ ‫אנחנו נבוכים כיון שזה נראה שעצם המצב הזה לא‬
‫סבל וסבל‪.‬‬ ‫לחברים ואני אצטרך לתת להם הסבר למה אין אירוע‪ ,‬אבל‬ ‫שהם‬ ‫מרוטה‬ ‫שמיכה‬ ‫נעים לו ומוריד לו עוד יותר את הביטחון‪ ,‬אז אולי כדאי‬
‫הילד המתוק הזה אוהב מאד לצייר קומיקס‪.‬‬ ‫אם תבטלו את האירוע זה יוריד ממני אבן מהלב‪ .‬חשוב‬ ‫ממוללים‪.‬‬ ‫לומר לו 'לא נורא' וכו'‪ ,‬ולהשתדל לא להגיע בכלל‬
‫הוא לא רוצה ללמוד‪ ,‬לא מוכן לעשות‬ ‫לציין שלצערנו בכיתה ה' הייתה לו שנה לא קלה מבחינה‬ ‫מוצץ‪.‬‬ ‫לסיטואציות האלה‪ .‬מצד שני אנחנו רוצים לחזק אותו‬
‫שיעורי בית‪ ,‬רק רוצה לצייר קומיקס כל‬ ‫חברתית (עשו עליו 'חרם') וגם מבחינת המלמד שלא הבין‬ ‫שיתמודד ויצליח?‬
‫היום והוא מוכשר ממש! אבל‪...‬‬ ‫שירים מסוימים‪.‬‬
‫לליבו בכלל ורק פגע בו מילולית‪ ,‬הדבר יצר אצלו דימוי‬ ‫נשמח לשמוע את דעתכם‪.‬‬
‫בהתחלה הנחנו לו לצייר כל הזמן‪ .‬אבל‬ ‫עצמי נמוך מאוד‪ ,‬כמובן ששלחנו אותו לטיפול רגשי‬ ‫דברים שבאופן אוטומטי‬
‫התרגלו לעצום איתם עיניים‪.‬‬ ‫בברכה‬
‫אנחנו מתחילים להיות מודאגים – הוא אמור‬ ‫ועזרנו לו להתגבר על כך‪ ,‬אך עדיין הדבר ניכר‪.‬‬
‫גם לרכוש יידע‪ ,‬הלא כן?!‬ ‫נשמח לייעוץ מה לעשות‪ ,‬האם לבטל או לתת לו להתמודד?‬ ‫אבל אני חוששת בד בבד‬ ‫תשובה‪:‬‬
‫אנחנו לא יודעים איך להתנהג‪( .‬הוא נפגש‬ ‫מהרגע בו אצטרך לגמול‬ ‫ביישנות קיצונית היא כמעט נכות‪ ,‬מפני שהיא‬
‫תודה‪ ,‬הורים מהמרכז‬ ‫אותם – שני ילדים בבת אחת‬
‫עם היועצת ועם פסיכולוג‪ .‬לא ראינו עדיין‬ ‫מונעת מילדים‪ ,‬נערים ואנשים לבטא את עצמם‬
‫שיפור‪ .‬אולי בהמשך?)‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫‪ -‬מהרגלים כה חזקים‪.‬‬ ‫וגוזרת עליהם חיים קשים של סבל‪.‬‬
‫בינתיים אנחנו מאוד רוצים לעזור לו‪ .‬מה‬ ‫אלמלא היה לי ניסיון בזה‪ ,‬הייתי אומר לכם לבטל (כמו‬ ‫מה המינון הנכון בבקשה?‬ ‫אני אישית מאמין בפתרונות קיצוניים שיהיו רבים‬
‫דעתך? מה עלינו לעשות?‬ ‫שלדעתי אתם כך חושבים)‪.‬‬ ‫ד‪.‬ג‪ .‬מהמרכז‬ ‫שיתנגדו אליהם‪.‬‬
‫משפחת ס‪.‬‬ ‫אבל לשמחתי יש לי ניסיון רב בנושא (כמו מדי‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫פֹוּביָ ה‬
‫אני מאמין בחשיפה של הילד‪/‬הנער לַ ְ‬
‫חודשיים סיפור כזה‪ ,‬כבר למעלה מעשרים שנה) וזה‬ ‫הכל בסדר‪ .‬תמשיכי עם‬ ‫(לַ ַּפ ַחד) שלו‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬ ‫מה שאתם הולכים לעשות‪ :‬אתם מודיעים לו שחגיגת‬
‫האינסטינקט הטבעי אומר לי‪ :‬שישב‬ ‫השמיכה‪ ,‬תמשיכי עם‬ ‫זה משהו שלא אוכל לתאר כאן בלי לחטוף על‬
‫בר מצוה תהיה‪ .‬נקודה‪.‬‬ ‫המוצץ‪ ,‬מיליארדי בני אדם‬ ‫הראש‪ ,‬אבל הניסיון שלי מוכיח שילדים ואנשים‬
‫ויצייר קומיקס כמה חדשים ויירגע מכל‬ ‫אין משא ומתן ואין דיבור בנושא!‬
‫מה שעבר‪.‬‬ ‫נגמלו‪ ,‬ובתוכם אני‪...‬‬ ‫שעברו תכנית כזו של חשיפה לפוביה שלהם‪,‬‬
‫אתם לא דנים‪ ,‬לא נושאים ונותנים‪ ,‬רק מדברים‬ ‫חלקם בבת אחת‪ ,‬חלקם‬ ‫הצליחו לצאת ממנה‪ .‬לא מכיר שום מקרה בו זה‬
‫אבל זה לא נראה לי אחראי לענות על‬ ‫בהתלהבות על המסיבה שתהיה‪.‬‬ ‫הזיק למישהו‪.‬‬
‫שאלה כזו בצורה כזו‪.‬‬ ‫בתהליך‪ ,‬גם הם‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬היו לי מקרים כאלו‪ ,‬ועוד לא קרה שבר המצווה‬ ‫הכלל שלי הוא‪ :‬כל מה שנמצא רק בדמיון של‬
‫אתם תלכו לייעוץ מקצועי ושם יאמרו‬ ‫לא הגיע לשמחתו‪.‬‬ ‫האדם – באה המציאות ומתקנת אותו‪.‬‬
‫לכם מה לעשות ואיך לעשות‪.‬‬
‫וחשוב יותר ‪ -‬לא קרה לי מקרה אחד בו בר המצווה‬ ‫הבעיה שבני האדם 'מתחשבים' כביכול בפוביה של‬
‫אני חושב שאתם תמצאו את הדרך לגרום‬ ‫לא שמח ורקד ועלז ולא הבין אחר כך ממה הוא בכלל‬ ‫הסובל ומונעים ממנו את המגע עם מציאות החיים‪.‬‬
‫לו להשתלב במערך הלימודים ובחברה‪.‬‬ ‫פחד!‬ ‫אני בעד לחשוף אותו‪ ,‬ירצה או לא‪.‬‬
‫אך בשום פנים ואופן אל תוותרו על‬ ‫וניקטו כלל‪ :‬פחד לא פותרים על ידי שבורחים ממנו‪.‬‬
‫הקומיקס‪.‬‬ ‫פחד פותרים על ידי שמתמודדים איתו‪.‬‬

‫יש לכם שאלות לחיים ולדר? שלחו למייל‪horim@bhi.co.il :‬‬

‫‪65‬‬ ‫‪64‬‬

‫יושבת על הדק שבנה בעצמו לפני עשרות‬
‫שנים בהנחיותיה המדוקדקות‪ ,‬ואפופה‬
‫ש ָׂאן‪.‬‬
‫במחשבות שהוא ֻמ ָ ּ‬
‫רגע‪ .‬אני שמה לב שמשהו חסר לי‪.‬‬
‫"איפה יסכה?!" אני שואלת פתאום‪.‬‬
‫הפתאומיות גוררת תגובה פתאומית לא‬
‫כשגדלתי‪ ,‬הבנתי שפשוט ככה רצתה‬
‫פחות‪ .‬דודה טובי כמעט נחנקת מהשתייה‬
‫ההשגחה העליונה‪ .‬להתיך את שמותיהם‬
‫המזדהה שלה‪.‬‬
‫"את השם הזה"‪ ,‬היא מכחכחת בגרונה‪" ,‬אני‬
‫לא יכולה לשמוע"‪.‬‬
‫"מה קרה?!" אני שואלת‪.‬‬
‫רוח הערב הקלה מתגברת‪ ,‬הגפנים נרעדות‪,‬‬
‫‪67‬‬
‫תביעת‬
‫נזיקין‬
‫סיפור מאת‪ :‬מלי אברהם‬
‫המזרחי בעשר אצבעותיהם‪ ,‬כמו הילדים –‬ ‫"זה דוד טוביה שמתכווצים לו השרירים‪ ,‬לא‬ ‫עגולה וכתומה כחלמון‪ ,‬החלה השמש לגלוש‬
‫בני הדודים שאחר כך באו‪.‬‬ ‫את"‪.‬‬ ‫אט אל מאחורי ההרים‪.‬‬
‫טובי וטוביה‪ .‬כשהייתי קטנה‪ ,‬הייתי בטוחה‬ ‫"הזדהות‪ "...‬צוחקת‪ ,‬ולוגמת עוד טיפה‪.‬‬ ‫ישבתי איתה על הכיסאות הגבוהים אצל‬
‫שהשמות הדומים שלהם הם חלק מהמארג‬ ‫טוביה בן חנה‪ ,‬בעלה היקר של דודתי‬ ‫דק העץ היפהפה‪ .‬שבת קיצית יפה באה‬
‫המובנה‪ ,‬המתוכנן מראש‪ .‬דודהטובי‬ ‫היקרה‪ ,‬נלחם מזה שנתיים בסרטן הריאות‪.‬‬ ‫אל סופה ברּכּות גלילית‪ .‬הרוח‪ ,‬עצי הזית‪,‬‬
‫ודודטוביה‪.‬‬ ‫ספרי תהילים אין ספור ותרופות ביולוגיות‪,‬‬ ‫הגפנים המטפסות‪ ,‬הרי הגליל התחתון‪ ,‬הכל‬
‫היה בדיוק במינון נכון‪ ,‬בדיוק כמו שזכרתי‬
‫אלו הדברים שמסייעים לו לשרוד‪ .‬אחת‬
‫מפעם‪ ,‬מאצל דודה טובי ביישוב‪.‬‬
‫מתופעות הלוואי היא התכווצות שרירים‪,‬‬
‫מאותה שעווה עצמה‪.‬‬ ‫עכשיו לוגמת דודה טובי קצת מהמי טוניק‪.‬‬
‫מגמה שהכינין המצוי במי טוניק מצליח‬
‫ורק כשהגעתי לגיל בינה‪ ,‬נהייתי בת ארבעים‪,‬‬ ‫להפסיק‪.‬‬ ‫"התרגלתי למרירות הזו"‪ ,‬היא אומרת‪" .‬יש‬
‫וטוביה חלה‪ ,‬רק אז‪ ,‬למעשה‪ ,‬נכנסה בי‬ ‫איזה קטע שאת לוקחת ולוקחת משהו‪,‬‬
‫היא איתו מאז ומתמיד‪ :‬דודה טובי ודוד‬
‫ההכרה המטלטלת‪ ,‬שהם שני עצמים נפרדים‪.‬‬ ‫טוביה‪ ,‬גוש אחד‪ ,‬בלתי נפרד‪ .‬כמו הבית‬ ‫ואיכשהו מתרגלת"‪.‬‬
‫ועדיין‪ ,‬היא לוגמת מי טוניק כי הוא צריך‪,‬‬ ‫המיתולוגי שהחליטו לבנות בית בהרי הכרמל‬ ‫"למה את צריכה לשתות את זה?" אני תוהה‪.‬‬
‫‪66‬‬
 ‫הימים שבאו אחר כך היו ימים שדודה טובה‬
‫לא רוצה לזכור‪.‬‬
‫הודעה הגיעה בחתימתה של המועצה‬
‫האזורית‪' :‬בקרוב יגיעו אנשים שזו העבודה‬
‫שלהם‪ ,‬לעשות ביקורת בצימרים בכלל‬
‫ובקרוואן החדש בפרט'‪ .‬רמז‪ :‬אסור בכלל‬
‫להחזיק קרוואן בחנייה הזו‪ ,‬באדמה הזו‪.‬‬
‫עיניים התעגלו בתדהמה‪ ,‬קריאות בהלה‬
‫מצויה‪ ,‬גם כשסירבה לפאי הלימון המפורסם‬
‫ושבר הושמעו‪ ,‬בירורים נוסו להיעשות‪,‬‬
‫טלפונים בהולים טולפנו‪.‬‬
‫דבר מיוחד‪ .‬היא הייתה עסוקה בלשמוח‬
‫כן‪ .‬ההודעה לגמרי בתוקף ולגמרי רצינית‪ .‬זה‬
‫עניין סופי וסופני‪.‬‬
‫אנחות נאנחו‪ ,‬עיניים התעגלו בתדהמה‬
‫גדולה ומפוחדת‪ .‬מה יהיה?! מה יהיה?!‬
‫את הקרוואן יחרימו להם‪ .‬זה ברור‪ .‬ולגבי‬
‫הצימרים ‪ -‬רובם בנוי על שטח של הקרן‬
‫‪69‬‬
‫לקרוא לזה הוצאה מוכרת‪ .‬מה את אומרת?"‬ ‫מעולם‪ .‬לפחות ככל שזה נגע לדודהטובי?!‬ ‫זרזיף אקשן מתגנב כמעט פיזית אל השלווה‬
‫"בטח!" אמרה יסכה בפיזור לא אופייני‪ .‬תמיד‬ ‫יחסי השכנּות שבין שתי דרות הוילות‬ ‫הפסטורלית‪ .‬סיפור!‬
‫כשזה נוגע לכסף‪ ,‬הייתה הופכת מיידית‬ ‫הסמוכות היו חזקים מכל מה שאי פעם‬ ‫***‬
‫להיות רואת‪-‬חשבון ניצית‪ ,‬הפעם‪ ,‬מלמלה‬ ‫נאמר על אי אלו שכנֹות‪ .‬היא לא הייתה‬ ‫אף רופא‪ ,‬חוקר‪ ,‬ואחד לא יודע איך בדיוק‬
‫ומלמלה‪" ,‬כן"‪ ,‬ו"אהה"‪.‬‬ ‫שכנה‪ ,‬היא הייתה אחות‪ ,‬היא הייתה בת בית‪,‬‬ ‫מגיעה המחלה הארורה לגוף‪ .‬אם היו יודעים‪,‬‬
‫ויועצת‪ ,‬וחברה‪ ,‬ונפש קרובה‪.‬‬ ‫היא לא הייתה‪.‬‬
‫אבל טובי לא שמה לב‪.‬‬
‫היא נכנסה ויצאה מן ואל הבית בממוצע של‬ ‫המגוון‪ ,‬השילוב והמנעד החיידקי‪ ,‬הנפשי‬
‫גם כשיסכה שתתה את הקפה בהרהרנות לא‬ ‫תריסר פעמים ביום‪ ,‬מתבשמת‪ ,‬כמו כולם‪,‬‬
‫והתורשתי הוא חסר סוף‪ ,‬ממש כמו שאר‬
‫מהביתיות הזו‪ ,‬המוחלטת‪ ,‬שיש רק בבית‬ ‫התרחישים בחיים‪.‬‬
‫של טובי‪ .‬גם אז‪ ,‬לא הרגישה דודתי בשום‬ ‫של דודהטובי‪ ,‬שהיא מלכת העולם בכל‬
‫ואולם בראש רשימת הסיבות האפשריות‬
‫הנוגע לענייני בית מתוקתק וממורק‪ ,‬מעוצב‬ ‫מתנוססת כמו על דגל ששמו אין ספק‪,‬‬
‫שדודטוביה עשה סוף סוף פעם משהו‬ ‫ומדוקדק‪ .‬הבית הכי כיפי עם האנרגיות הכי‬
‫שישמח אותו‪.‬‬ ‫מצוקה נפשית‪.‬‬
‫מושלמות והריח הכי סדיני‪ .‬כל כולו חתיכת‬
‫ניקיון‪ ,‬נוחות מקסימלית‪ ,‬הטופ שבטופ בכל‬ ‫תחושה של אין מוצא‪ ,‬תסכול עז‪ ,‬אלו רק‬
‫היא אפילו לא שמה לב שיסכה פנתה והלכה‬
‫רהיט ודבר‪ ,‬והמון ותמונות רקמה בעבודת‬ ‫שתיים מתוך שלל אופציות מועקה שהופכות‬
‫משם‪ ,‬פניה ירוקות למדיי‪.‬‬ ‫למחלה‪ .‬ושתיהן‪ ,‬כך מספרת דודה טובי‪ ,‬היו‬
‫***‬ ‫יד‪.‬‬
‫לדוד טוביה‪.‬‬
‫דודהטובי נולדה לזה‪ .‬נולדה לארח‪ ,‬לטפח‪,‬‬
‫לעצב‪ ,‬היא נולדה לטפל בצימרים‪ ,‬לרענן‬ ‫זה התחיל דווקא ממשהו משמח‪ .‬עסקי‬
‫הצימרים פרחו באותה שנה‪ ,‬ודוד טוביה‬
‫חללים סגורים‪ ,‬לשפץ אותם‪ ,‬לעשות שיהיה‬
‫החליט להגשים לעצמו חלום ולרכוש קרוואן‬
‫נעים‪.‬‬
‫נייד‪ .‬הקרוואן שהם רכשו היה חדש ונוצץ‪,‬‬
‫דודהטובי היא האישה הכי ביתית שאני‬ ‫ובו תכננו לנסוע לטייל ברחבי ארץ ישראל‪.‬‬
‫מכירה ולא יעזור לאף אחד כלום‪.‬‬ ‫הראשונה שהתוודעה אל הרכישה הייתה‬
‫יסכה‪ ,‬אוהבת עיצוב שכמותה‪ ,‬נמשכה אל‬ ‫כמובן השכנה הנצחית‪ ,‬יסכה‪.‬‬
‫הקסם הזה‪ ,‬שאי אפשר לקנות‪ ,‬אגב‪ ,‬בעיצוב‬ ‫יסכה נכנסה כבכל בוקר אל החצר המקורה‬
‫גרידא‪.‬‬ ‫וביקשה להכין לעצמה ולדודהטובי קפה‬
‫היא נמשכה אל האופי הנוח‪ .‬היציב‪ .‬החד‬ ‫בספלי החרסינה‪ ,‬לקחת אותו אל הדק תחת‬
‫משמעי‪ .‬של דודהטובי‪ .‬היא אהבה את‬ ‫הגפנים המטפסות ולשתות בצוותא‪.‬‬
‫הרגליים הנטועות באדמה האלו‪ ,‬של שני‬ ‫"הי‪ ,‬מה ז ה ?" התפעמה אל מול המפלצת‬
‫בני הזוג‪ .‬התחברה לים היציבות‪ ,‬והפליגה‬ ‫הבוהקת שחנתה בחצר‪ ,‬חרטומה מאיים‬
‫להנאתה בספינתו משך עשרים שנה‪.‬‬ ‫לכיוונה ושואל‪' :‬מה את יודעת?'‬
‫הימים זרמו להם בשופי‪ ,‬כשהיא יודעת הכול‪,‬‬ ‫"קרוואן"‪ ,‬הסבירה טובי‪ ,‬צוהלת‪" .‬מה את‬
‫שומעת הכול ומודעת פחות או יותר‪ ,‬להכול‪.‬‬ ‫אומרת על טוביה‪ ,‬שהחליט לבזבז סוף סוף‬
‫ואז‪ .‬פתאום‪ .‬קרוואן!‬ ‫כסף על שטויות?"‬
‫"כמה הוא עלה?" השתנקה‪ .‬כוס החרסינה‬ ‫יסכה הייתה בהלם‪.‬‬
‫כמעט נשמטת מידה‪.‬‬ ‫האם על הבזבזנות הפושעת – תכונה שממנה‬
‫"מאה וחמישים אלף"‪ ,‬ענתה טובי‪,‬‬ ‫נמלטה ואותה הוקיעה כל חייה‪ ,‬או על זה‬
‫קונקרטית‪" .‬אני צריכה לבדוק אם אפשר‬ ‫שלא יידעו אותה – דבר שאליו לא הסכינה‬
‫‪68‬‬

‫ומהתביעה ההזויה הזו!"‬
‫"אין ספק‪ ,‬אישר ד"ר שמר‪" ,‬שלוות נפש‬
‫חיונית פה‪ .‬דבר ראשון!"‬
‫שגרם מיד לנפתלי טור‪ ,‬ראש המועצה‬
‫חברי המועצה הרכינו ראש‪ ,‬שילבו זרועות‪,‬‬
‫האזורית הכרמל המזרחי להגיד מהר "תגדיר‬
‫נשאו תפילה‪ ,‬ואז חיברו מסמך חדש‬
‫לחלוטין (מסתבר שזה אפשרי‪ .‬הכל אפשרי‪,‬‬
‫כשרוצים)‪ ,‬ובו נכתב ונחתם שהשטחים‬
‫המתים שמאחורי ביתם של טוביה וטובי‬
‫נמסרים להם למשמרת בהסכמת ועל ידי‬
‫מועצת הכרמל המזרחי ומעתה‪ ,‬כך נאמר‪,‬‬
‫לא תוכלנה מועצות וועדות משום סוג לבוא‬
‫בבדיקות ובטענות‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫בבוקר למחרת‪ ,‬כבר בשבע בבוקר‪ ,‬העמיס‬ ‫הקיימת בכלל‪ ,‬בגבול עם הכפר הערבי‬
‫הרופא‪ ,‬ד"ר שמר שמו‪ ,‬את טוביה על‬ ‫הסמוך‪ .‬שטח מת‪ ,‬שלא מיועד ולא יצלח‬
‫מכוניתו‪.‬‬ ‫לשום דבר‪ .‬קטן מכדי מטע או פרדס‪ ,‬גדול‬
‫המכונית העפילה בהרים‪ ,‬חצתה את חיפה‪,‬‬ ‫מכדי לשמש קו גבול צר‪.‬‬
‫הוחנתה בחניית וי‪ .‬איי‪ .‬פי‪ .‬וד"ר שמר‪ ,‬נחוש‪,‬‬ ‫אבל הוסבר להם‪ ,‬שברגע שהדבר יגיע‬
‫ירד ממנה‪ ,‬וגם טוביה‪ :‬משתעל ומובל‪ ,‬מובל‬ ‫תורה על צו‬‫לאזניה (של קק"ל) מייד היא ֶ‬
‫ומשתעל‪.‬‬ ‫הריסה‪.‬‬
‫באותו ערב כבר היו התוצאות אצל ד"ר שמר‪.‬‬ ‫השיעול של דודטוביה החל במקביל‪ .‬שיעול‬
‫הגיעו במשלוח מיוחד אל השולחן העגול‬ ‫שנשזר עם בשורת האיוב‪ ,‬שיעול שנדבק‬
‫בסלונו‪.‬‬ ‫להווייתו‪ ,‬שיעול הולך ומחמיר‪.‬‬
‫אחרי דקות מספר הוא היה אצל דודה טוביה‬ ‫בהתחלה חשבו שזה שיעול רגיל של חורף‪.‬‬
‫בבית‪ .‬רועד מזעם אין אונים‪.‬‬ ‫מעצבן ככל אחיו השיעולים‪ .‬נודניק כזה‪,‬‬
‫"כמה זמן מיותר התבזבז!" קרא‪" .‬אתה נוסע‬ ‫שצריך להתעלם ממנו על מנת שיחלוף‪.‬‬
‫עכשיו לתל השומר! חבר שלי‪ ,‬רופא‪ ,‬מנהל‬ ‫אחר כך‪ ,‬משלא נעלם ואף החריף‪ ,‬טלטל את‬
‫שם את מחלקת אונקולוגיה"‪.‬‬ ‫גופו בימים וזעזע אותו בלילות‪ ,‬הלכו לרופא‬
‫וכך‪ ,‬הם הבינו‪ ,‬שטוביה חולה בסרטן‪ .‬חולה‬ ‫שנתן אנטיביוטיקה למען דלקת ראות‪.‬‬
‫חזק‪.‬‬ ‫מתבקש‪.‬‬
‫***‬ ‫כשדלקת הריאות לא עברה‪ ,‬סברו שמדובר‬
‫המחלה התפשטה כמו אש בעץ ברוש‪ .‬כל‬ ‫בדלקת בסמפונות‪" .‬אההה‪ "...‬אמר הרופא‬
‫הענפים בתמונה היו מסומנים‪ .‬גם ילד קטן‬ ‫בהבנה‪ ,‬וחתם על סוג אחר של אנטיביוטיקה‪,‬‬
‫היה מבין שלא מדובר בצלעות נקיות‪ .‬הרבה‬ ‫כולל הגדלת מינון רצינית‪.‬‬
‫שחור‪ ,‬הרבה מלוכלך‪.‬‬ ‫אבל האנטיביוטיקה נגד הסימפונות לא‬
‫בבית חולים הוציאו לטוביה הרבה מאוד‬ ‫גרמה לסימפוניית השיעול לחדול‪ .‬הרופא‬
‫מים עכורים שהצטברו בריאות‪ .‬השיעול‬ ‫החל להיות מודאג‪.‬‬
‫שלו נרגע קמעא‪ ,‬ובמקומו היה שלט נושא‬ ‫בוילה הסמוכה לזו של דודה טובה מתגורר‬
‫ד"ר שמר אמר‪ ,‬שימיו של דוד טוביה ספורים‪,‬‬ ‫את שמו על מיטה במחלקת אונקולוגיה בתל‬ ‫רופא מפורסם עם קשרים של רופאים‬
‫אלא אם כן‪ ...‬יתרחש נס"‪ .‬הוא השתהה לפני‬ ‫השומר‪.‬‬ ‫מפורסמים ויכולות של רופאים מפורסמים‪.‬‬
‫ה"אלא אם כן" והייתה תקווה בעיניו באופן‬ ‫השמועה על מחלתו של טוביה עשתה‬ ‫יום אחד הוא לא הצליח להירדם‪ .‬השיעול‬
‫כנפיים ביישוב‪.‬‬ ‫של דוד טוביה עבר דרך החלון‪ ,‬שדודה טובה‬
‫אנשים היו בהלם‪ ,‬בשוק מוחלט‪ ,‬בזעזוע‪.‬‬ ‫השאירה פתוח‪ ,‬בשביל האוויר הצלול‪ ,‬וחדר‬
‫נס"‪.‬‬ ‫הם התפללו‪ ,‬בכו וחשבו על משמעות החיים‪.‬‬ ‫אליו הביתה‪.‬‬
‫"יש תרופה ביולוגית חדשה שמתאימה רק‬ ‫אף אחד לא ידע מה באמת היה שם‪ .‬אבל היו‬ ‫הוא קם‪ .‬לבש חלוק על הפיג'מה שלו‪ ,‬נעל‬
‫ל‪ 40-‬אחוזים מהאוכלוסיה בגיל שלו‪ .‬אם‬ ‫רינונים כלשהם‪ ,‬שמועות וחצאיהן‪ ,‬וזה לבד‬ ‫אנפילאות כפרעה בשעתו‪ ,‬והתדפק על דלת‬
‫היא תאושר במהירות‪ ,‬אם היא תתאים לו‪"...‬‬ ‫הספיק כדי לגרום לזעזוע‪.‬‬ ‫שכנו המשתעל‪.‬‬
‫ד"ר שמר הצמיד אצבעות בתחינה חרישית‪.‬‬ ‫ועדה מיוחדת התכנסה לדון בנושא‪.‬‬ ‫"מחר"‪ ,‬הוא אמר לו‪" ,‬אתה עושה סי‪.‬טי‪.‬‬
‫"ואם"‪ ,‬הוסיף ד"ר גודמן‪ ,‬פסיכיאטר‪,‬‬ ‫ביישובים גדולים יותר זה אולי לא היה קורה‪,‬‬ ‫אצלנו ברמב"ם!"‬
‫שכן קרוב של טוביה וטובי‪" ,‬תרדו ממנו‬ ‫אבל ביישוב הספציפי הזה‪ ,‬כן‪.‬‬ ‫טוביה השתעל בתגובה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫הקטן בסלון‪ ...‬ו‪ ...‬הקיר השמאלי"‪ ,‬היא‬
‫מצביעה עליו‪" ,‬מלא תמונות ממוסגרות של‬
‫סגולות ושמירות‪"...‬‬
‫אני תופסת את הראש שלה‪" .‬דודהטובי‬
‫נזהרת יותר בהלכות"‪ ,‬אני מחייכת בהבנה‬
‫פנימית‪" ,‬דודטוביה הולך בכל הזדמנות‬
‫לספה שלו לנוח ושמה לומד ונרדם ואז‬
‫שנים‪ ,‬כשהיינו באים לפה?" אני שואלת את‬
‫מתעורר וממשיך ללמוד ונרדם שוב‪ .‬קשה‬
‫לתפוס אותו בלי ספר קודש ביד"‪.‬‬
‫איילה הייתה שותפה איתי להתפעלות‬
‫"זה בית אחר‪ ...‬כן‪ "...‬מסכימה איילה‪.‬‬
‫השקטה מן הבית האלמותי‪ .‬עכשיו‪ ,‬אני‬
‫"בית שלמדו בו את המשמעות האמיתית של‬
‫החיים"‪.‬‬
‫***‬
‫בדרך חזור‪ .‬האוטו שט בכבישי הצפון‪.‬‬
‫"הראש שלנו‪ ,‬איך אני אגיד את זה? לא‬
‫משהו השתנה בבית של דודה טובי‪ .‬זה היה‬ ‫לא רק לראות‪ .‬גם לא לשמוע עליה"‪.‬‬
‫ברור‪.‬‬ ‫"מנין לך שהיא זו שהלשינה?"‬
‫בהתחשב בעובדה שזה בית שכל מהותו היא‬
‫"אין עוד שום אופציה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬שהיא שלחה‬
‫יציבות עמוקת‪-‬שורש חסרת שינוי‪ ,‬זה היה‬
‫לי מכתבי סליחה‪ .‬קראתי את שתי השורות‬
‫עוד יותר חזק‪.‬‬ ‫הראשונות והבנתי שאני לא מסוגלת אפילו‬
‫"מה השתנה פה בבית לעומת לפני עשר‬ ‫להמשיך לקרוא"‪.‬‬
‫"את חושבת שהיא פשוט הלכה והלשינה?"‬
‫איילה‪" ,‬את יכולה להצביע לי אולי?"‬ ‫"כן‪ .‬הפריע לה הקרוואן ‪ -‬לחניות של‬
‫המכוניות של הילדים הנשואים שלה‬
‫שמגיעים לשבתות"‪.‬‬
‫מצפה ממנה‪ ,‬קוסמת לבבות שכמותה‪,‬‬
‫"היא לא יכלה פשוט להגיד לך?"‬
‫לעזור לי להגדיר‪.‬‬ ‫"זו בדיוק השאלה שלי‪ .‬לא יכולת להגיד לי?!‬
‫"יש‪ ...‬מממ‪ ...‬ספרי תהילים ופרקי שירה בכל‬
‫לא יכולת להגיד לי?!"‬
‫מקום"‪ ,‬היא מתחילה‪ ,‬מהוססת‪" ,‬תראי‪ ,‬תראי‬
‫"שאלת אותה?! ענית לה על המכתבים?!"‬
‫כמה תהילים מחולק יש פה מתחת לשולחן‬
‫"לא‪ .‬ואני אגיד לך את זה פעם אחרונה‪:‬‬
‫אני לא מסוגלת לשמוע‪ ,‬לראות‪ ,‬להריח‪,‬‬
‫להתקרב לאישה הזו"‪.‬‬
‫"את יודעת שזה לא בריא‪ ,‬דודה"‪ ,‬אני אומרת‪.‬‬
‫מודעת לתכונה המשפחתית הזו (שדילגה‬
‫אמנם על כמה אנשים‪ ,‬ביניהם ברוך השם‬
‫אני)‪ ,‬תכונה שנולדה מאגו חזק ושומר סף‪.‬‬
‫וכל כך‪ ,‬שלא שוכח‪ ,‬לא סולח‪ ,‬גם במחיר‬
‫בריאותו של האדם הכועס עצמו‪.‬‬
‫היא מעווה את פניה לאמור אין מה לעשות‪.‬‬
‫אפילו מעט‪ ,‬או‪ ...‬כל דבר אחר‪ ,‬לא היה סיכוי‬
‫"אולי אם תסלחי"‪ ,‬מתערבת איילה‪ ,‬שנקלעה‬
‫לגזוזטרא ואל סופו של הסיפור‪" ,‬השם ירפא‬
‫את דוד טוביה בתמורה לזה?"‬
‫"אני רוצה"‪ ,‬עונה דודה טובי ברצינות מרובה‪.‬‬
‫"אבל אני לא‪ ...‬לא מצליחה!"‬
‫היא חוזרת ומתארת לאיילה בתי בכורתי‬
‫בת העשרים את ההלם והטלטלה שעברה‬
‫כשנודע לה שהשכנה הכי קרובה‪ ,‬קרובה‬
‫כאחות‪ ,‬הלכה ועשתה כזה דבר נורא‪ .‬ככה‪,‬‬
‫להתהפך על אדם שאת כביכול חברת נפש‬
‫שלו?!‬
‫"זה לא נסלח"‪ ,‬אני מסכימה איתה‪" ,‬אבל‬
‫אולי כדאי לך לסלוח‪ .‬בשביל עצמך"‪.‬‬
‫דודה טובי מרימה גבות ומעווה פה לאמור‬
‫אין מצב‪.‬‬
‫***‬
‫המכתב הובהל אל דוד טוביה לבית החולים‪,‬‬
‫ובאותו יום‪ ,‬העידו האחיות והעידה דודה‬
‫טובי שלא משה ִמּלְ יָ דֹו לשניה‪ ,‬הוא היה רגוע‬
‫הרבה יותר‪.‬‬
‫***‬
‫אבל המכתב היה ראשון בשרשרת של‬
‫בשורות טובות מאד‪.‬‬
‫הבאה הייתה – תשובה מאצל מכון המחקר‬
‫בבית החולים‪ :‬דוד טוביה מתאים לתרופה‬
‫והיא מתאימה לו במאת האחוזים!‬
‫מיד באותו שבוע‪ ,‬כאילו מישהו תיאם את זה‪,‬‬
‫פורסמה בחדשות ידיעה‪ ,‬שהתרופה החדשה‬
‫הספציפית הזו נכנסה לסל התרופות‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬במחרוזת ניסית מלבבת‪ ,‬הסתדרו עוד‬
‫ועוד דברים‪.‬‬
‫תכלס‪ ,‬כיום‪ ,‬כשנתיים לאחר מכן‪ ,‬התרופה‬
‫מצילה את חייו‪ ,‬והוא מתפקד ושורד‬
‫ומאושר‪ ,‬ברוך השם‪.‬‬
‫"וואו! ממש נס!" אני מתרגשת‪ ,‬עדיין אצל‬
‫הדק‪ .‬השמש כבר שקעה‪ .‬טובי מדברת‬
‫ומדברת‪ ,‬והרוח מלטפת את קצות מטפחתה‪.‬‬
‫רואים עליה שהיא צריכה לדבר‪ ,‬אני שמחה‬
‫להיות זו ששומעת‪.‬‬
‫"את יודעת‪ ,‬אם הוא היה מעשן‪ ,‬או שותה‪,‬‬
‫שהתרופה תעזור"‪.‬‬
‫"ואוו!"‬
‫"כן‪ .‬ברוך השם ממש‪ .‬קיבלתי אותו במתנה‬
‫– בחזרה"‪.‬‬
‫"נס! נס!"‬
‫"שלא תביני‪ .‬הוא עדיין נחשב לחולה‪ ,‬וככה‬
‫יהיה עד סוף חייו‪ "...‬צל נופל על פניה של‬
‫דודה טובי ורואים אותו גם בחשיכה‪" .‬אבל‬
‫עם התרופה‪ ,‬בעזרת השם‪ ,‬מתפללים שיהיו‬
‫לו עוד שנים ארוכות וטובות"‪.‬‬
‫שקט לילי כרמלי לכמה רגעים‪ ,‬ואז אני‬
‫שואלה‪.‬‬
‫"ויסכה?"‬
‫"אה‪ ,‬היא"‪ ,‬אומרת טובי וקולה נחושת וברזל‪,‬‬
‫"אמרתי לך‪ ...‬אני לא מסוגלת לראות אותה!‬
‫‪72‬‬
 ‫"יסכה השביעה את נפתלי לא להגיד‪ .‬היא‬
‫אמרה שאם נספר היא תכחיש‪ ,‬ובכלל‪ ,‬שלא‬
‫נתערב"‪.‬‬
‫"ואוו!" אני אומרת‪" .‬אבל היא נורא רוצה שהיא‬
‫תסלח לה‪ .‬אז למה?!"‬
‫"עקוב הלב‪ ...‬מי יידענו"‪ ,‬מצטט הפסיכיאטר‪.‬‬
‫"ואת‪ ,‬את כותבת סיפור בשביל זה ממש"‪.‬‬
‫אני מבינה את הראש שלו‪ .‬מה זה אומר עלי‬
‫שאני מבינה ראש של פסיכיאטרים?‬
‫***‬
‫אז ככה היה התסריט של השם הפעם‪.‬‬
‫בינתיים אני כותבת את הסיפור‪ ,‬ומסיימת‬
‫אותו בלב הולם‪.‬‬
‫דודה טובי‪ ,‬שומעת?‬
‫זה מה שהיה‪.‬‬
‫אל תנסי להשיג אותי בטלפון או מה‪ ,‬כי אני‬
‫נמלטת מהארץ לכמה זמן‪.‬‬
‫אבל זה מה שהיה‪.‬‬
‫פרפקטו‬
‫דה לה קאזה‬
‫בטעם יוקרתי ובסגנון ייחודי לה‬
‫קאזה מסדרת לכם אירוע מושלם!‬
‫מגוון מנות שף‪ ,‬תפריט עשיר ומכובד‪,‬‬
‫צוות אדיב ומסור ועיצובים מיוחדים‬
‫שמרכיבים לכם אירוע מושלם!‬
‫לה קאזה‪ .‬שלמות בכל אירוע‬
‫‪072-380-5884‬‬
‫‪www.lacasa.co.il‬‬
‫"יסכה?" אני מבינה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬רגשות עכורים וטינה זה דבר לא טוב‬
‫שיהיה בסביבה של טוביה‪ .‬לא טוב"‪.‬‬
‫"ברור‪ .‬אז מה פירוש‪' :‬לא נחה מאחורי‬
‫הקלעים'?"‬
‫"זה משהו שרק עכשיו נודע לי‪ .‬היא זו שדחפה‬
‫את הוועדה המיוחדת של המועצה‪ .‬נפתלי‬
‫פגש אותי מקודם וסיפר לי‪ .‬זו היא‪ .‬לא נחה‬
‫ולא שקטה‪ .‬היא שגעה את שלומק'ה‪ ,‬בעלה‪,‬‬
‫עד שכינס את כולם"‪.‬‬
‫"באמת?! זה מעשה ידיה?!"‬
‫"כולם היו בעניין‪ .‬אבל המעשיות – הדחיפות‪.‬‬
‫האמת שכן זה שלה"‪.‬‬
‫עדיין לא הבנתי למה אני צריכה לכתוב סיפור‪.‬‬
‫"צריך לספר את הדברים לטובי וטוביה‪ .‬למה‬
‫בעיתון?"‬
‫***‬ ‫במקום‪ ...‬לא במקום‪"...‬‬
‫"לא!"‬
‫כמה ימים טובים חולפים‪ .‬אני כבר שאובה‬ ‫"את חושבת שיש מה לעשות?" שואלת אותי‬
‫"אבל – למה?!"‬ ‫עמוק בענייני ההווה וההוויה‪ .‬היישוב‬ ‫איילה‪" .‬תכלס‪ ,‬אפשר להבין את טובי‪ .‬זה‬
‫ויושביו נדחקים אי שם לירכתי המוח‪ ,‬הטרוד‬ ‫מעשה נוראי‪ ...‬נוראי‪"...‬‬
‫במיליון עניינים‪.‬‬ ‫"נכון‪ .‬אבל לא יודעת"‪ ,‬אני לא יודעת‪ .‬באמת‬
‫יום אחד אני מקבלת טלפון‪.‬‬ ‫לא יודעת‪ .‬אני רק יודעת שזה לא בריא‪.‬‬
‫"שלום‪ .‬מדבר דוקטור גודמן"‪.‬‬ ‫"הדבר היחיד שיש לעשות פה‪ ,‬זה להתפלל"‪,‬‬
‫אני מזהה אותו מיד‪ .‬ברנש אמריקני רהוט‬
‫ונלבב‪ ,‬נעזרתי בו בעבר בכמה כתבות‪.‬‬
‫"שלום לך"‪ ,‬אני אומרת וליבי מתחיל לדהור‬
‫"הייתי רוצה שהיא תצליח לסלוח‪ .‬מסכנה‬
‫יסכה"‪ .‬אומרת איילה‪ ,‬זוכרת לאישה ההיא‬
‫חסד נעורים‪.‬‬
‫פתאום‪ .‬רק שהכל בסדר עם טוביה! "מה‬ ‫"הייתי רוצה שהיא תצליח לסלוח‪ .‬מסכנה‬
‫שלום דוד טוביה שלי?"‬ ‫טובי"‪.‬‬
‫"הוא ברוך השם בסדררר"‪ ,‬הר' שלו‬ ‫כי אני כבר בת ארבעים ו‪ ...‬וכבר מבינה‬
‫מתגלגלת‪" ,‬מתפללים"‪.‬‬ ‫ויודעת‪ ,‬שסליחה היא משהו שמיועד קודם‬
‫"מה אני יכולה לעזור?"‬ ‫כל לבנאדם עצמו ובלבד‪.‬‬
‫רק לו‪...‬‬
‫"אה‪ .‬את כותבת סיפור לעיתון"‪.‬‬
‫קיבלתי כמה הוראות מוזרות בחיי‪ .‬אבל זו‬ ‫***‬
‫אחת המוזרות‪.‬‬ ‫החלטתי להוסיף לדיבורים שלי עם הקב"ה‬
‫"סיפור?" אני מתפלאת‬ ‫סעיף על זה‪" .‬בבקשה ממך השם‪ ,‬משהו‬
‫עכור קרה בין החברות הטובות יסכה וטובי‬
‫"כן‪ .‬סיפור על אישה שעשתה מעשה רע‬ ‫מהיישוב איקס‪ .‬אנא סדר את זה"‪.‬‬
‫לשכנה שלה‪ ,‬והתחרטה מיד‪ ,‬אבל כבר היה‬
‫מאוחר ולמעשה היו תוצאות הרות אסון‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬שלא היה לי שום רעיון איך‪ .‬אבל‬
‫אבל – היא לא נחה ולא שקטה מאחורי‬ ‫אתם יודעים כבר מי כותב התסריטים הגדול‬
‫הקלעים"‪.‬‬ ‫מכולם‪ .‬אפשר לסמוך עליו‪ ,‬הלוא כן?‬
‫כן! כן! תראו‪...‬‬
‫‪74‬‬
 ‫במדור זה אנו מביאים‬
‫לכם מדי חודש סיפורים‬
‫שהתרחשו במציאות או‬
‫מבוססים על מקרים‬
‫ואפיזודות שנתקלתי‬
‫בהם והגיעו לאוזני‪.‬‬
‫יש לכם סיפור‬
‫שהמציאות בו עולה על‬
‫כל דמיון?‬
‫שתפו אותנו במייל‪:‬‬
‫‪horim@bhi.co.il‬‬

‫בר מצווה‬
‫ביום כיפור‬
‫סיפור מאת‪ :‬משה ארלנגר‬
‫אאוריקה!‬ ‫היה באמתחתי שום סיפור שווה‪.‬‬ ‫כדי לשמוע‪ .‬כי‪ ,‬כמו שאתם יודעים‪ ,‬אני אוהב‬ ‫עמדנו יחד בבר מצווה‪ ,‬שלשה חברים‬
‫מוטי רייך‪ .‬הוא הבן אדם שאני מחפש!‬ ‫כמו בכל חודש הגיעו לתיבת המייל שלי כל‬ ‫סיפורים אמיתיים‪.‬‬ ‫משכבר הימים שלא התראו זמן רב‪ .‬כדרכם‬
‫מיני סיפורים‪ ,‬חלקם טובים וחלקם פחות‬ ‫מוטי התחיל לספר‪ ,‬אך למרבה הצער‪,‬‬ ‫של חברויות עתיקות‪ ,‬ממשיכים מהנקודה‬
‫ולמה מוטי רייך‪ ,‬אתם בטח שואלים‪.‬‬
‫(תודה לכל השולחים‪ ,‬הסיפורים שלכם הם‬ ‫שיחתנו נקטעה‪ ,‬שכן אחד מהמוזמנים יידע‬ ‫האחרונה שבה עצרנו‪.‬‬
‫רובכם שמע על ארגון 'איילת השחר'‪ ,‬זהו‬ ‫מקור להשראה!) אך לא מצאתי שום סיפור‬ ‫את הציבור שהוא הולך לומר כמה מילים‬ ‫ההיצע הקולינרי לא מנע מאתנו להמשיך‬
‫ארגון הפועל בקרב אחינו שבקיבוצים ובערי‬ ‫שמתאים למגזין הנוכחי‪ .‬היו בפני מספר‬ ‫שהתארכו לכמה משפטים‪ ,‬עמודים ודפים‪.‬‬ ‫ללהג‪ .‬הטשולנט‪ ,‬הקוגעל‪ ,‬הבורקס והפלפל‬
‫השדה ומקרבם לאבינו שבשמים‪ .‬מדי שנה‬ ‫אפשרויות אך לא הרגשתי את הסיפורים‪.‬‬ ‫אדהכי והכי‪ ,‬הסיפור פרח מזכרוני‪ ,‬ובעודי‬ ‫הממולא היוו תפאורה למשימה שלשמה‬
‫בראש השנה וביום כיפור הארגון הנפלא‬ ‫אחד הדברים שיכולים להוציא כותב סיפורים‬ ‫משקשק אי אלו ידיים‪ ,‬ותוחב את המתנה‬ ‫התכנסנו‪ :‬איחול מזל טוב לבבי ושיחה על הא‬
‫מארגן תפילות במקומות שבחלקם אין אפילו‬ ‫מדעתו‪ ,‬זה סיפור מאולץ‪ ,‬אני מעדיף למרוט‬ ‫לכיסו של בעל השמחה‪ ,‬אני קולט שמוטי‬ ‫ועל דא‪.‬‬
‫בית כנסת ודואג בהידברות שקטה עם בני‬ ‫חצי משערות ראשי מאשר לעשות זאת‪ ,‬אך‬ ‫כבר יצא‪.‬‬
‫המקום למקום ראוי לתפילה‪ ,‬לחזן‪ ,‬לבעל‬ ‫אחד מהנוכחים בשיחה היה מוטי רייך‪ ,‬אותו‬
‫במצב העניינים הנוכחי‪ ,‬עדיף למרוט חצי‬ ‫בדרך הביתה‪ ,‬עוד ניסיתי לתפוס אותו‬
‫תוקע ולמניין‪.‬‬ ‫משערות הראש בשל חוסר ההתאמה מאשר‬ ‫אני מכיר שנים רבות‪ .‬שיחתנו התגלגלה‬
‫בטלפון‪ ,‬אך צליל ממתינה גרם לי לנתק‬ ‫והתארכה‪ .‬תמיד נחמד לפגוש חבר‪ .‬תמיד‬
‫הרוח החיה מאחורי הארגון יחד עם הרב‬ ‫למרוט חצי משערות הראש בשל כך שאין‬ ‫והסיפור ממש נשכח מראשי‪.‬‬
‫סיפור‪.‬‬ ‫נחמד לפגוש חבר שיש באמתחתו סיפורים‪.‬‬
‫שלמה רענן‪ ,‬הוא ר' מוטי רייך‪ .‬בשקט אופייני‬
‫זה היה לפני כשמונה חודשים‪.‬‬ ‫"קראתי סיפור שלך ב'הורים' של תריג"‪ ,‬הוא‬
‫הוא מפעיל את המנוע העוצמתי שנקרא‬ ‫כך או כך‪ ,‬בייאושי כי רב‪ ,‬אני נובר באנשי‬
‫'איילת השחר' ומניע את המפעל הגדול הזה‬ ‫הקשר שלי‪ ,‬מנסה את מזלי אצל ההוא ואצל‬ ‫***‬ ‫פולט באגביות‪" .‬ויש לי סיפור בשבילך"‪.‬‬
‫שמביא קצת אידישקייט למקומות נידחים‪.‬‬ ‫האחר‪ ,‬אך שום סיפור לא נראה לי מתאים‪.‬‬ ‫הגיעה העת לשלוח סיפור למגזין תשרי‪ ,‬ולא‬ ‫טוב‪ ,‬אם למוטי יש סיפור בשבילי‪ ,‬אני שם‬
‫‪77‬‬ ‫‪76‬‬
 ‫ההתארגנות‪ ,‬הקשיים והמכשולים שצצו‬
‫בדרכם‪ ,‬אך כמו בכל מקום שיש רצון‪ ,‬יש‬
‫גם יכולת ובערב יום כיפור נתלתה מודעה‬
‫בפתח חדר האוכל של הקיבוץ‪.‬‬
‫'לכל המעונינים‪ ,‬תפילת יום כיפור מתקיימת‬
‫בחדר התרבות‪ .‬הכניסה חופשית'‪.‬‬
‫ב'כל נדרי' נרשמה השתתפות יפה‪ ,‬אך‬
‫את האיש הזה הוא‬
‫לתפילת שחרית ומוסף הגיע מספר מועט‬ ‫לא ראה בשנה‬
‫בהרבה‪.‬‬
‫אנחנו מורגלים לתפילה ישיבתית בנוסח‬
‫שעברה‪ ,‬הוא בטוח‬
‫המוכר לנו‪ ,‬מתענגים על כל פיוט ועל כל‬ ‫בכך‪ .‬הוא לא זוכר‬
‫קנייטש של החזן‪ ,‬לא שמים לב לשעון‬
‫שעובר ולזמן המתאחר‪ ,‬אך התפילה בקיבוץ‬ ‫אם השתתף בתפילת‬
‫מקבלת צורה אחרת‪ ,‬כאן החזן לא מסלסל‬
‫ב'יעלה רינונו מערב'‪ ,‬כאן לא תשמעו את‬
‫ערבית ואם רגש עם‬
‫הקהל במקהלה אדירה שר 'כן אנחנו בידך'‬ ‫הקהל ב'כל נדרי'‪,‬‬
‫והקירות לא רועדים ב'שמע קולנו'‪ .‬כאן‬
‫המנגינות הן אחרות‪ ,‬מוכרות יותר לאוזן‬ ‫אבל זה ממש לא‬
‫הקיבוצית‪ .‬הקירות לא רועדים‪ ,‬אך קירות‬
‫הלב מפרפרים בהמיה שקטה ונכספת‪.‬‬
‫משנה‬
‫המלמולים והזמזומים חותרים חתירה‬
‫והנה מגיע תורו של האיש המבוגר שעמד‬ ‫כבקי ורגיל מוטי מנתב במומחיות את‬ ‫מתחת לכסא הכבוד ועומדים ראשונים‬
‫בירכתי השורה‪ .‬הוא היה כבן שמונים‪ ,‬לרגליו‬ ‫הבאים בשער בית המקדש המעט שבמעט‬ ‫לבקש "ונסלח לכל עדת בני ישראל"‪.‬‬
‫נעל נעלי עור ועל ראשו המקריח נחה כיפה‬ ‫הזה‪ ,‬הוא מחלק את פסוקי אבינו מלכנו בין‬ ‫בבוקר נראו כמה פרצופים חדשים‪ ,‬חלק‬
‫מגוהצת למשעי שהונחה שם לפני זמן לא רב‪.‬‬ ‫המשתתפים‪ ,‬הוא דואג לתת עליה למי שזקוק‬ ‫מאלו שהשתתפו בתפילה בלילה‪ ,‬לא‬
‫מוטי ידע לזהות אותו כאחד הסקרנים‪ .‬הוא‬ ‫ולעוד כיבודים חברתיים‪ .‬כי אינו דומה מי‬ ‫הופיעו בבוקר‪ ,‬איש לא שואל היכן הם‪ ,‬ככה‬ ‫ומוטי‪ ,‬לא מאכזב‪ .‬הסיפור ההוא שלא‬
‫היטה את ראשו לעברו מחכה לשמוע את‬ ‫שמגיע להתפלל במניין 'חניכי' למי שמתפלל‬ ‫זה בקיבוץ‪ ,‬מי שבא‪ ,‬ברוך הבא‪ .‬אך שום דבר‬ ‫שמעתיו בבר המצווה בקרית ספר מסופר‬
‫שמו ואת שם אביו‪ ,‬אך האיש לא ממש הבין‬ ‫במניין 'רמת הכובש'‪.‬‬ ‫לא מפריע לאוירה המרוממת‪ .‬כולם נוטלים‬ ‫על ידו בקצרה והנה אני מביא לכם אותו‬
‫את פשר ניד הראש ונשאר נטוע על מקומו‪.‬‬ ‫בקריאת התורה יש אפשרות לתת עליה לששה‬ ‫חלק בתפילה‪ ,‬כולם מרגישים חלק ולכולם‬ ‫מכלי ראשון‪.‬‬
‫"מה השם שלך?" שאל מוטי בנעימות‪.‬‬ ‫קרואים ומפטיר‪ ,‬מספרם של המתפללים‬ ‫יש חלק בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫***‬
‫עולה בהרבה על מספר הכיבודים ומי שמגיע‬ ‫ועמך כולם צדיקים‪ .‬צדיקים שרחוקים מכל‬ ‫המקום‪ :‬חדר תרבות בקיבוץ רמת הכובש‬
‫"אה‪ ,‬השם שלי? מה זה חשוב?"‬ ‫פעם בשנה לתפילה‪ ,‬לא מגיע לו לקבל עליה?‬ ‫דבר של יהדות ומבקשים קירבת אלוקים‬ ‫הממוקם בדרום השרון‪ ,‬כשבעה קילומטרים‬
‫"חשוב מאד‪ ,‬אני רוצה להזכיר את שמך‬ ‫אלא שעל פי מנהג רמת הכובש‪ ,‬שמותם של‬ ‫ומוצאים אותה בחדר התרבות של הקיבוץ‪.‬‬ ‫צפונית מזרחית לכפר סבא‪.‬‬
‫בקריאת התורה"‪.‬‬ ‫כל המתפללים מוזכר בזמן קריאת התורה‬ ‫מוטי כבר מורגל בכגון אלו‪ .‬הוא כפעיל‬ ‫מדובר באחד הקיבוצים הוותיקים‬
‫"לא צריך‪ ...‬זה בסדר‪"...‬‬ ‫וכך‪ ,‬מוטי מוצא את עצמו עובר בין הטורים‬ ‫ותיק יודע לזהות מי זקוק להדרכה ולמי‬ ‫והמבוססים בארץ ומתגוררים בו כאלף‬
‫"כולם אומרים את השם שלהם‪"...‬‬ ‫ומלקט את שמות הקיבוצניקים‪ .‬הוא דואג‬ ‫צריך להראות איפה אוחזים‪ ,‬הוא יודע מי בא‬ ‫נפש‪ .‬דבר לא חסר לתושבי הקיבוץ‪ ,‬מלבד‬
‫שכולם יוזכרו לברכה ואינו מדלג על איש‪.‬‬ ‫לקדיש‪ ,‬מי בא ל'יזכור' ומי סתם סקרן‪ .‬ויש‬
‫"שלומק'ה"‪.‬‬ ‫אחד ‪ -‬מניין לתפילות בימים הנוראים‪.‬‬
‫את האיש הזה הוא לא ראה בשנה שעברה‪ ,‬הוא‬ ‫הרבה סקרנים‪ .‬מגיעים לראות מה מתרחש‬
‫"שלומק'ה בן?"‬ ‫בטוח בכך‪ .‬הוא לא זוכר אם השתתף בתפילת‬ ‫השמועה על הארגון הדואג למניין ביישובים‬
‫בחדר התרבות‪ .‬חלקם נשארים וחלקים‬
‫ערבית ואם רגש עם הקהל ב'כל נדרי'‪ ,‬אבל זה‬ ‫נדים בידיהם וממשיכים הלאה לשגרת יום‬ ‫ובקיבוצים הגיעה גם לרמת הכובש‪,‬‬
‫"לא חשוב הגיל‪"...‬‬
‫ממש לא משנה‪ .‬הוא עובר משולחן לשולחן‪,‬‬ ‫כיפורם שרחוקה כרחוק רמת הכובש מרמת‬ ‫וב'איילת השחר' התקבלה פנייה מאנשי‬
‫"לא‪ ,‬לא הגיל‪ ,‬איך קוראים לאבא שלך?"‬ ‫הקיבוץ לקיים תפילת יום כיפור‪.‬‬
‫מבקש לדעת את השם ומזכיר בקול‪ .‬יהודה‬ ‫אלחנן מיום הכיפורים האמור בספר ויקרא‪:‬‬
‫"אבא שלי? הוא נפטר מזמן‪ ,‬כולם מכירים את‬ ‫בן חיים זונדל‪ ,‬קובי בן גדעון‪ ,‬איצו בן עזריאל‬ ‫יעי ַהזֶ ּה יֹום ַהכִ ֻּפ ִּרים‬‫ש ִׁב ִ‬
‫"אְך ֶב ָּעׂשֹור לַ ח ֶֹדׁש ַה ְ ּ‬
‫ַ‬ ‫וכשמגיעה פניה שכזו‪ ,‬ב'איילת השחר'‬
‫שלומק'ה"‪.‬‬ ‫זעליג‪ ,‬כל שם נקרא וכל אחד מהמתפללים‬ ‫ּיתם ֶאת‬ ‫הּוא‪ִ .‬מ ְק ָרא ק ֶֹדׁש יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם וְ ִענִ ֶ‬ ‫מחממים מנועים ומתחילים להכשיר מקום‬
‫"שלומק'ה‪ ,‬זה בשביל העליה לתורה"‪ ,‬נחלץ‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו עלה לתורה בכבודו‬ ‫נַ ְפשֹ ֵׁתיכֶ ם ‪...‬וְ כָ ל ְמלָ אכָ ה ֹלא ַת ֲעׂשּו ְב ֶּע ֶצם‬ ‫לתפילה‪ ,‬לארגן מחזורים‪ ,‬כיפות‪ ,‬ספר‬
‫לעזרת מוטי אחד המתפללים הותיקים‪.‬‬ ‫ובעצמו‪.‬‬ ‫ַהּיֹום ַהזֶ ּה כִ ּי יֹום כִ ֻּפ ִּרים הּוא"‪.‬‬ ‫תורה וחזן‪ .‬לא נלאה אתכם בפרטים על‬

‫‪79‬‬ ‫‪78‬‬
 ‫ספר חדש!‬ ‫ממש כך בעיצומו של יום כיפור‪ ,‬היום הקדוש‬
‫בשנה‪ ,‬יום שבו חתן בר מצווה לא עולה לתורה‪,‬‬
‫הובל שלומק'ה בן השמונים לבימה המאולתרת‬
‫במרכז בית התרבות‪ ,‬עוד ועוד אנשים שמנגינת‬
‫"מה זה העליה לתורה הזו? אני לא בעניין"‪.‬‬
‫"שלומק'ה‪ ,‬עליה לתורה‪ ...‬כמו בבר מצווה" ‪.‬‬
‫שלומק'ה הסתכל על מוטי ועל שכנו לשולחן‬
‫במבט מוזר כזה ואז פלט לאיטו‪" ,‬אני לא יודיע‬
‫הסימן טוב ומזל טוב הגיעה לאזניהם ליוו את‬
‫מה עושים בבר מצווה‪ ...‬אף פעם לא חגגו לי‪"...‬‬
‫שלומקה שבפעם הראשונה בחייו עלה לתורה‪.‬‬
‫"מה? לא עשו לך בר מצווה?!" שאל השכן את‬
‫בקול מרוסק שלומק'ה בירך את ברכות התורה‬
‫השאלה שמוטי לא רצה לשאול‪.‬‬
‫וגם כשבירך את הברכות שלאחריה‪ ,‬שוב בקעה‬
‫השירה מפיות כולם‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬לאף אחד לא עשו ברמצווה בזמני‪"...‬‬
‫שלומק'ה הונף על כיסא‪ ,‬לא שמונים פעם אלא‬ ‫"רגע"‪ ,‬מוטי התאושש‪" ,‬בן כמה אתה?"‬
‫ְמ‬
‫ֻנ ָּקד!‬ ‫שלש עשרה פעמים‪ .‬כי את הבר מצווה חייבים‬
‫לחגוג‪ ,‬גם אם באיחור של ‪ 67‬שנים‪.‬‬
‫"בן שמונים‪ ...‬ולא‪ ,‬לא יודע מה זה בר מצווה ולא‬
‫היה לי דבר כזה‪"...‬‬
‫***‬ ‫"מה?! שלומק'ה?! לא עשו לך בר מצווה?!" נחרד‬
‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬הגיעו עשרות אנשים‬ ‫אחר מבני הקיבוץ הצעירים יותר‪.‬‬
‫לשמוע את תקיעת השופר המסמלת את סיומו‬ ‫"אני חושב שזו הזדמנות לחגוג לך את הבר‬
‫של היום הקדוש‪ .‬ארגזי הרוגלעך והבורקסים‬ ‫מצווה שלא היתה"‪ ,‬הכריז צחי‪ ,‬קיבוצניק צעיר‬
‫ובקבוקי הקולה הפכו לחגיגת בר מצווה‬ ‫בעל מבע החלטי‪" .‬שלומק'ה‪ ,‬עכשיו אנחנו‬
‫מאולתרת שכמותה לא ראו זקני רמת הכובש‪.‬‬ ‫חוגגים לך!"‬
‫"כמעט כמו הכיבוד בבר המצווה ההיא בקרית‬ ‫זה היה מחזה מעולם אחר‪.‬‬
‫ספר"‪ ,‬אני מחייך כשמוטי מסיים את סיפור בר‬ ‫כל מתפללי המניין סובבו את שלומק'ה והחלו‬
‫המצווה של שלומק'ה‪.‬‬ ‫לשיר בעיצומו של יום שירי בר מצווה‪" .‬סימן‬
‫"כמעט‪ ,‬אבל תאמין לי שלבורקסים בבר מצווה‬ ‫טוב ומזל טוב ומזל טוב וסימן טוב‪ ,‬סימן טוב‬
‫של שלומק'ה היה טעם אחר‪"...‬‬ ‫ומזל טוב ומזל טוב וסימן טוב‪ ,‬יהא ל‪---‬נו‪"....‬‬
‫מי שלא נכח ב'בר מצווה' של שלומק'ה לא ראה‬
‫שמחה מימיו‪.‬‬

‫להשיג‬
‫ב'נקודות תריג'‪:‬‬
‫קרית גת‬ ‫חיפה‬ ‫יד בנימין‬ ‫ביתר עלית‬ ‫בני ברק‬ ‫ירושלים‬
‫פוטומן‬ ‫פנאי פליי‬ ‫כתום‬ ‫קודש‬ ‫קינדרטויס‬ ‫דני ספרים‬
‫בית יוסף ‪62‬‬ ‫מיכאל ‪26‬‬ ‫מרכז מסחרי יד בנימין‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪90‬‬ ‫הרב כהנמן ‪74‬‬ ‫כנפי נשרים ‪13‬‬
‫נתיבות‬ ‫•‬ ‫•‬
‫נצרת עילית‬ ‫חולון‬ ‫קרית ארבע‬ ‫קינדרטויס‬ ‫ספרי גאולה‬
‫מרכז ההפצה‬ ‫משחקי ההר‬ ‫חיים ביד‬ ‫המרכז לספר‬
‫רבי עקיבא ‪1‬‬ ‫הרב יעקב לנדא ‪7‬‬ ‫מלכי ישראל ‪9‬‬
‫פנחס מילר ‪6‬‬ ‫מבצע סיני ‪9‬‬ ‫מעלות חברון ‪56‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫אשקלון‬ ‫הופמן‬ ‫ספרי חיים‬
‫חדרה‬ ‫רעננה‬ ‫גוש עציון‬ ‫רבי עקיבא ‪43‬‬ ‫קניון רב שפע‬
‫בית יוסף ספרי קודש‬ ‫משכן הקודש‬ ‫מינימרקט היובל‬ ‫מינצר ספרים ויודאיקה‬ ‫•‬ ‫•‬
‫היצול ‪14‬‬ ‫הנשיא ‪45‬‬ ‫היובל ‪2‬‬ ‫צומת גוש עציון‬ ‫תחכמוני‬ ‫דני ספרים‬
‫באר שבע‬ ‫רבי עקיבא ‪146‬‬ ‫קניון רמות‬
‫נתניה‬ ‫כפר חב"ד‬ ‫אלעד‬ ‫•‬
‫סופר מורדוך‬ ‫אנאל יודאיקה‬ ‫יודאיקה כפר חב"ד‬ ‫מרכז לגנים ולתלמיד‬ ‫מודיעין עלית‬ ‫כלבו שופ‬
‫דוד אלעזר ‪7‬‬ ‫אלון צבי ‪8‬‬ ‫הרבי מליובאוויטש ‪2‬‬ ‫רשבי ‪19‬‬ ‫דף וצבע‬ ‫עוזיאל ‪86‬‬
‫שדרות‬ ‫•‬ ‫נתיבות המשפט ‪5‬‬ ‫הפיראט האדום‬
‫ילדים משחקים‬ ‫בית שאן‬ ‫ראשון לציון‬ ‫פייר קינג ‪ 26‬תלפיות‬
‫מרכז הקדושה‬ ‫קיוסק חדד‬ ‫ספרי ראשון‬ ‫פתח תקווה‬
‫דברי חיים ‪1‬‬ ‫•‬
‫נ קו•ד ת‬
‫בן יהודה ‪14‬‬ ‫רסקו ‪29‬‬ ‫יהודה לייב פינסקר ‪12‬‬ ‫הנקודה היהודית‬ ‫הפיראט האדום‬

‫תריג‬
‫אשדוד‬ ‫רוטשילד ‪81‬‬ ‫ירמיהו ‪( 43‬קניון‬
‫נ קו‬ ‫הופמן‬ ‫עפולה‬ ‫רחובות‬
‫הספר‬ ‫אוצר‬ ‫מורשה‬ ‫בית שמש‬ ‫סנטר ‪)1‬‬
‫ר"א בן הורקנוס ‪22‬‬
‫שדרות ארלוזורוב ‪21‬‬ ‫עזרא ‪10‬‬ ‫ספרי גאולה‬
‫נחל זוהר ‪10‬‬
‫חבו רת‬
‫לרשימת 'נקודות תריג' העדכנית‪0722-79-6666 :‬‬ ‫ובחנויות הספרים המובחרות‬ ‫‪80‬‬
 ‫כרמלה טרבלסי‬ ‫מירי פסח‬
‫יועצת‬ ‫מטפלת ב ‪EMDR -‬‬
‫החצנה והפנמה‬ ‫פעם זה פעם והיום זה היום‬ ‫התלבטות‬
‫ברכי כ‪.‬‬
‫כשאת שואלת אותי את השאלה הזו‪,‬‬ ‫הרבה פעמים אנחנו נכנסים להשוואה הזו שבין‬
‫אני חושבת רק על דבר אחד‪ :‬מה‬ ‫'פעם' לבין היום‪ .‬בתקופה מסוימת בחיַ י הצעי־‬
‫המטרה של כל החצנת השפע הזו?!‬ ‫רים‪ ,‬כל פעם שהייתי מכניסה או לא מכניסה‬
‫האם זה מתוך רצון להוכיח‪ ,‬לנקר‬ ‫משהו לפה‪ ,‬הייתי מייד חושבת על הילדה בגטו‬
‫עיניים או משהו אחר ותמים?‬ ‫ומתייסרת‪.‬‬
‫צריך להיות מאד מאוזנים בעניין‬ ‫המחשבה הזו‪ ,‬גם אם יש לה מקום לפעמים‪,‬‬
‫הזה של החצנה‪ .‬כי יותר מידי‪ ,‬זה‬ ‫היא אינה הוגנת וגם אינה הגיונית‪ .‬כמו שאין לנו‬
‫לא רק מעורר קנאה‪ ,‬זה לעיתים גם‬ ‫מקום להשוות את שק הצרות שלנו לשק הצרות‬
‫מעורר בוז‪.‬‬ ‫של מישהו אחר‪ ,‬אין מקום להשוות את המצב‬
‫'נּובֹוריׁש' (עשיר חדש בצר־‬
‫ִ‬ ‫המושג‬ ‫(הכלכלי) של דור אחד לזה של דור אחר‪ .‬כל דור‬
‫פתית) הומצא בתחילת המאה הקו־‬ ‫ותלאותיו‪ ,‬כל חברה ואתגריה‪.‬‬
‫דמת והתייחס בזלזול לאנשים שפ־‬ ‫אנחנו חיים בדור של שפע חומרי שכמותו לא‬
‫תאום התעשרו והם חייבים להראות‬ ‫היה מאות שנים ככל הנראה‪ .‬מה עושים עם זה?‬
‫לכולם שהם עשירים‪ ,‬אשר על כן הם‬
‫מטפחים כל מומנט חיצוני אפשרי‬
‫ומשימים את עצמם בלי דעת ללעג‬
‫ולקלס‪.‬‬
‫חותרים עם זה קדימה ולא אחורה‪ .‬נהנים מה־‬
‫שפע ורותמים אותו למטרות של צמיחה והת־‬
‫קדמות‪ ,‬כאלה שלא התאפשרו לאור הצמצום‬
‫גבולות נכונים במֹותרֹות‬
‫החומרי בדורות הקודמים‪.‬‬
‫החברה המערבית סבורה כי ערכו‬ ‫תלבושת אחידה היא המצאה נהדרת‪ .‬היא עושה‬
‫בהיותי ילדה ניזונתי מסיפוריה של אימי על ילדותה העשוקה מבחינה כלכלית‪.‬‬
‫של האדם נמדד לפי הכרה חיצו־‬ ‫סדר וארגון במרחב הלימודי‪ ,‬היא מאפשרת‬ ‫(כל הבחינות האחרות‪ ,‬היו מצוינות‪ ,‬והן הקובעות‪ ,‬בעצם)‪.‬‬
‫נית חברתית ולכן עיקר העיסוק של‬ ‫החלת כללי לבוש ביתר קלות ועל הדרך אולי‬ ‫מתנות ליום הולדת היו – מחברת ועיפרון צהוב‪.‬‬
‫האדם הוא להרשים את הסובב אותו‬ ‫מקטינה את התחרות החומרית בין התלמידות‪.‬‬ ‫כיבוד היה – קרמבו‪ ,‬גרעינים שחורים‪ ,‬לחמניות עם ריבה‪.‬‬
‫במקום להתמקד בפיתוח הפנימיות‬
‫באופן אינטימי וכנה‪ .‬אולם‪ ,‬התורה‬ ‫מצד שני‪ ,‬כדאי לזכור שחלק מחינוך זה לגדל‬ ‫בגדים – שתי חצאיות ושתי חולצות שיכולות להתאים כל אחת לשניה‪.‬‬
‫מלמדת אותנו כי כל הכוחות והכי־‬ ‫ילדים שמסוגלים להכיל שֹונּות גם כשהיא לא‬ ‫אני זוכרת איך התמוגגתי מהשתאות כששמעתי שהם היו מקבלים גלידה אולי‬
‫שרונות בהם ניחן האדם צריכים‬ ‫לטובתם‪ .‬ילד עם עמוד שדרה איתן מסוגל לה־‬ ‫פעמיים בשנה‪.‬‬
‫להיות שמורים לבעליהם בסתר‪ ,‬כך‬ ‫כיל את העובדה שיש ילדים ב'קבוצת השווים'‬ ‫אני הרגשתי ברת מזל‪ :‬היה לי גלידה בקיץ מידי יומיים‪ .‬משאת הנפש הייתה ביסלי –‬
‫שיוכל לשכלל את מתנת האלוקים‬ ‫שלו שהם עשירים ממנו‪ ,‬חכמים או יפים ממנו‪.‬‬ ‫פעם בשבוע בערך‪.‬‬
‫שקיבל ומתוך כך תצמח ברכה עבו־‬ ‫אין דרך‪ ,‬אין צורך‪ ,‬אולי אפילו אסור לנסות לת־‬ ‫והיום‪ ...‬איפהההה?!‬
‫רו‪ ,‬לקרובים לו ביותר ולאחר מכן‬ ‫ווך לילד עולם בו כולם שווים או עולם בו הוא‬ ‫אני זוכרת שחברתי הטובה אביגיל ואני דמיינו לנו שניתקל בהר של ביסלי‪ ,‬שנוכל‬
‫לכל הסובבים אותו‪.‬‬ ‫חייב שיהיה לו את הילקוט‪ ,‬התעודה או התפקיד‬ ‫לאכול ללא הגבלה‪ .‬אני חושבת שזה בתכל'ס מה שקורה היום‪.‬‬
‫החיפוש אחרי הפגנת הרושם החי־‬ ‫הכי שווה בכיתה‪ .‬בדיוק כפי שאסור שילד שיש‬ ‫תגידו לי שזה לא ככה‪.‬‬
‫צוני רק מוזיל את ערכו של האדם‬ ‫לו את הילקוט‪ ,‬התעודה או התפקיד הכי שווה‬
‫בכיתה‪ ,‬ירגיש שעליו להתנצל על כך‪.‬‬ ‫ממתקים ממתקים‪ ...‬חטיפים חטיפים‪ ...‬אין הגבלה‪ ,‬אין כמעט תשוקה מרוב שזה זמין‪.‬‬
‫ומונע ממנו לפתח את עצמו באופן‬ ‫ואחרי כל ההקדמה הזו‪ ,‬אני רוצה להגיע לנושא של בית ספר‪.‬‬
‫כנה ופורה‪ .‬הדבר נכון הן בצד הפי־‬ ‫חינוך לצניעות‪ ,‬לענווה‪ ,‬להסתפקות במועט ול־‬
‫זי – כמו עושר‪ ,‬והן בצד הכישרוני‬ ‫התלבושת האחידה מונעת תחרות בתחום הביגוד‪ ,‬אבל עדיין יש כר נרחב למותרות‬
‫רגישות מניקור עיניים הוא ערך עליון‪ ,‬אבל גם‬ ‫– תיקים‪ ,‬מכשירי כתיבה‪ ,‬נעליים‪.‬‬
‫האינטלקטואלי‪.‬‬ ‫ההבנה שיש שֹונּות ושהעולם פה אינו שחור‬
‫ולבן אלא קשת נהדרת של צבעים וגוונים‪ ,‬בה‬ ‫מגיל עשר הן מתחילות לדבר על מותגים‪.‬‬
‫העיקר‪( ,‬וזה פשוט צריך להיות קו‬
‫מנחה בבית – ) זה מה שיש בפנים‪.‬‬ ‫לכל אחד המקום והתפקיד הטוב שלו‪.‬‬ ‫אז היום יש לנו קצת יותר כסף‪ .‬גם שמונים האחוזים בינינו שחיים במינוס חשוך‬
‫כאלו אנחנו‪ ,‬שוכני אוהלי יעקוב‪.‬‬ ‫מרפא‪ ,‬אפשרות לקנות קצת מותרות יש‪.‬‬
‫>‬ ‫נכונים?‬ ‫השאלה היא היכן ואיפה להציב גבולות‬

‫‪82‬‬
 ‫ניתן לראות ע"פ המנעול בדלת וצורת ה'שתי וערב' שהוסיפה‬
‫בחלונות‪.‬‬
‫ראי לנפש‬
‫גם לפי צמרת העץ המסולסלת‪ ,‬היוצרת 'נוף' סגור לעץ ‪ -‬אפשר‬ ‫מיכל רוזנבלום‬
‫לזהות שדבורי שומרת את עולמה הפרטי קרוב אליה ואיננה אוהבת‬
‫לספר את כל מחשבותיה‪.‬‬
‫עוד נראה‪ ,‬כי הסתגלותה לסביבה הינה ערנית ומפותחת והיא‬
‫עוגן‬
‫משתלבת בסביבה באופן ובמינון שהיא בוחרת לעצמה‪.‬‬
‫מריבוי הפירות‪ ,‬ניתן להסיק כי היא אוהבת להשקיע בדברים שמביאים לה‬ ‫שמת לב לזה שהמתבגרת‬
‫תגמול וכי יש לה חוש אסתטי‪.‬‬ ‫שלך מפתחת קשר יותר‬
‫ניכר כי דבורי שבעת רצון‪ ,‬זאת ניתן לראות לפי ציור ה'פה' שהוסיפה‬ ‫חזק עם בעלך ולא איתך?‬
‫לדמות‪ ,‬אך הסגירּות בפה מעידה גם היא על כך שהיא איננה אוהבת‬ ‫היא מחפשת אותו והשיחות‬
‫להוציא החוצה הכול ושומרת על תקשורת בינאישית מרוחקת מעט‪.‬‬ ‫איתו חשובות לה מאוד?‬
‫בציור הדמות‪ ,‬ניתן לראות שהידיים סגורות בצורת אגרופים‪ ,‬דבר‬ ‫את מרגישה שבמקביל‬
‫היכול להעיד על כעס מעט מודחק‪ ,‬וכן‪ ,‬קצות הענפים שלה הם‬ ‫ובאופן עגום‪ ,‬הקשר ביניכן‬
‫דוקרניים‪ ,‬היכולים גם הם להעיד מעט על ביקורת מסוימת כלפי‬ ‫הולך ודועך?‬
‫סיטואציה בחייה‪.‬‬ ‫התופעה הזאת מוכרת אצל‬
‫כיוון שהיא נוחה ונעימה בטבעה‪ ,‬היא איננה פורקת את רגשותיה‬ ‫הרבה מתבגרות‪ :‬הצפת‬
‫השליליים כלפי חוץ ומשאירה את רגשותיה בפנים‪.‬‬ ‫הפעם אציג את ציוריה של דבורי בת השתים עשרה‪.‬‬ ‫הרגשות וחיפוש עצמאות‬
‫בציור המשפחה‪ ,‬ניתן להבחין בדמויות המרוחקות מעט זו מזו‬ ‫דבורי הינה נערה מקורית‪ ,‬מעניינת ורב‪-‬גונית‪.‬‬ ‫ואוטונומיה‪.‬‬
‫היכולות להעיד על הסתכלותה הסובייקטיבית של דבורי בקשר‬ ‫לאורך הציורים שלה אפשר להבחין ביצירתיות שלה‪ ,‬הן‬ ‫הילדה שלך מחפשת עוגן‪.‬‬
‫המשפחתי‪ .‬נראה כי דבורי הייתה שמחה לקשר קרוב מעט יותר‪.‬‬ ‫בתנוחות‬ ‫היציבות והביטחון שהיא‬
‫הסיבה לזה איננה חייבת להיות מחוסר תשומת לב‪ ,‬אלא אף משינוי‬ ‫הדמויות והן בהוספת פרטים המוסיפים עושר ואווירה‪.‬‬ ‫שואבת מדמות אב חזקה‬
‫בנסיבות‪ ,‬הולדת אחות וכו'‪.‬‬ ‫יש לה יכולת לשים לב לפרטים‪ ,‬אף קטנים‪ ,‬והיא בעלת‬ ‫חשובה לה ומקנה‬
‫בנוסף‪ ,‬נראה כי הקשר עם אביה חשוב לה‪ ,‬כיאה לגילה וזה שהפנתה‬ ‫סבלנות רבה‬ ‫לה יתדות חזקות להישען‬
‫מעט את ראשו‪ ,‬מעיד כי כרגע איננה חשה מסופקת בקשר שיש לה‬ ‫ויכולת השקעה‪.‬‬ ‫עליהם במהלך היום‪-‬יום‬
‫איתו‪.‬‬ ‫סבלנותה וגישתה הנעימה מורגשת סביבה‪ ,‬הן ביכולת שלה‬ ‫ובמהלך החיים‪.‬‬
‫לסיכום‪ .‬דבורי הינה נערה בוגרת‪ ,‬יצירתית‬ ‫לקחת‬
‫ובעלת אורך רוח‪.‬‬ ‫את הדברים ברוגע והן באכפתיות הנובעת מכך‪.‬‬
‫המלצותי‪:‬‬ ‫גישתה הינה מבוקרת אך פעלתנית‪ .‬היא איננה עושה דברים‬
‫א‪ .‬לפתח את כישרונותיה השונים‪ ,‬תוך הכרה‬ ‫בפזיזות‪ ,‬אך גם איננה 'חולמת'‪ .‬היא אוהבת לעשות דברים‬ ‫קוראות יקרות!‬
‫בהם‪.‬‬ ‫בצורה‬ ‫לרגל השנה החדשה‪,‬‬
‫ב‪ .‬לעודד את דבורי לדבר כאשר חסר לה‬ ‫מושקעת ומדויקת ולתת את כל כולה להצלחת המטלה‪.‬‬
‫משהו או מרגישה תסכול‪.‬‬ ‫השגנו לכן הנחה משמעותית‬
‫ציוריה מאופיינים בקווים בצבעים 'חמים' ‪ -‬המעידים על‬ ‫בפענוח גרפולוגי‬
‫ג‪ .‬לפתח את הקשר עם האבא בשיחות‪ ,‬מתוך‬ ‫הרגישות‬
‫ידיעה שקשר זה‬ ‫אצל מיכל רוזנבלום‪,‬‬
‫שלה והכלת האחר‪.‬‬ ‫למביאות קופון זה‪.‬‬
‫חשוב לה‪.‬‬
‫בציור הבית שלה‪ ,‬ניתן להבחין ב'הכנסת אורחים'‪ ,‬שביל הבית‬
‫אאחל לכם רוב נחת מדבורי ורק טוב תמיד‪.‬‬ ‫הקופון תקף רק עד תאריך‬
‫מזמין‬
‫מיכל‪.‬‬ ‫י"ד כסליו תשע"ט‪.‬‬
‫בחמימות אל תוך הבית ומעיד על גישתה החביבה וטובת‬
‫הלב‪.‬‬ ‫הזדרזי לממש!‬
‫רוזנבלום‬ ‫מיכל‬
‫גרפולוגיה *הכוון תעסוקתי * לי וי רגשי‬
‫לאבחון ציורי ילדים ניתן לשלוח ציור של בית‪ ,‬עץ‪ ,‬ילד ומשפחה‬ ‫עם זאת‪ ,‬היא איננה אוהבת שנכנסים לה עמוק לתוך‬ ‫לפרטים‪052-7179617 :‬‬
‫כל אחד בדף נפרד‪ .‬לציין גיל והאם הילד‪/‬ה ימני‪/‬ת או שמאלי‪/‬ת‪.‬‬ ‫הפרטיות‪ ,‬זאת‬
‫‪052-7179617‬‬
‫‪ml052717@gmail.com‬‬ ‫לשלוח סרוק בלבד ל‪ml052717@gmail.co.il :‬‬
‫‪85‬‬ ‫‪84‬‬
 ‫סיפור משפחתי‬
‫משה ולדר‬

‫ראש השנה לילדים‬

‫"במירון שם רבי שמעון"‪ ,‬נזכר הילד בזיוף קל‪,‬‬ ‫"ואז‪ "...‬ממשיך הילד בעיניים נוצצות‪" ,‬הגננת‬ ‫"ומה עושים בראש השנה?" אנחנו ממשיכים‪.‬‬ ‫עיתים נכנס בנו חיידק החינוך ותוקף אותנו‬
‫"ואז השם החזיר את כל הים על הראש של‬ ‫סימי מחלקת את כל הסוכריות מהצד של‬ ‫"אוכלים קפוח בגבש"‪.‬‬ ‫לאמור‪" :‬ראה כמה חדל אישים אתה! הנה בנך‬
‫הרומאים‪"...‬‬ ‫המצוות וכל המאזניים מתהפכות וצריך לאסוף‬ ‫הקטן כבר כמעט מסוגל לקרוא בעצמו ועוד‬
‫הכל כדי שסימי לא תכעס‪"...‬‬ ‫"או או"‪ ,‬אנחנו אומרים בשמץ של סיפוק‪" ,‬לאט‬ ‫לא הושבת אותו ללמד אותו מושגי יסוד בדת‬
‫"לא שמוליק‪ ,‬אתה קצת מתבלבל"‪ ,‬אני סונט בו‪,‬‬
‫לך עם הקפוח‪ ,‬אה‪ ...‬מדוע אנחנו אוכלים תפוח‬ ‫היהודית‪ ,‬בוש והיכלם"!‬
‫תכל'ס מה יש לצפות ממנו‪ ,‬בסך הכל עדיין לא‬ ‫תמיד חשדתי בגננת הזו‪ ,‬יש לה משהו אפל‬
‫יודע לקרוא‪.‬‬ ‫כזה בדרך שבה היא אומרת לילד "בוקר טוב!"‬ ‫בדבש? "‬
‫בזאת נפנה החיידק לדרכו כשחוטמו מונף לאות‬
‫"בראש השנה אוכלים ראש של דג‪ ,‬נכון?!"‬ ‫בכלל מי מדגים כזה דבר במאזניים שיכולות‬ ‫"כי דבש זה הדבורים עושים"‪ ,‬משיב ממשיך‬ ‫'ברוגז'‪.‬‬
‫להתהפך? היא תשלם לי את הפסיכולוג לילד‬ ‫דרכי את הקו הלוגי שפיתח‪.‬‬
‫"ואז‪ "...‬מתמלא פתאום הילד באימה דרמטית‪.‬‬ ‫אחר‪-‬כך?‬ ‫מכיוון שאנחנו מכבדים חיידקי תרבות שכאלה‪,‬‬
‫"הנה הוא מתחיל להיזכר"‪ ,‬אנחנו חושבים‪" ,‬הנה‬ ‫אנחנו מחייכים וטופחים על ראשו הקטן בחיבה‪,‬‬ ‫אנחנו קוראים ללא שהות את הצאצא הנ"ל‬
‫הכל חוזר אליו"‪" .‬הדג‪ "...‬חורץ הילד‪" ,‬בלע‪ ...‬את‬ ‫"שמא נחזור לענייני ראש השנה?" אני מציע‬ ‫אמת אמר‪ ,‬הדבורים הן אלה שמייצרות את‬ ‫אצלנו על הספה בסלון ומתחילים לבדוק את‬
‫היהלום! ויוסף מוקיר שבת היה כזה עצוב‪ ,‬כי‬ ‫בהידוק טופים‪.‬‬ ‫הדבש‪.‬‬ ‫רמת השכלתו התורנית של בן השלוש‪.‬‬
‫לא הכניסו אותו לבית הכנסת עד שהיה שלג‬ ‫"ט"ו בשבט זה ראש השנה לאילנות"‪ ,‬אומר‬ ‫"ואנחנו אוכלים דבש‪ ,‬כי זה מתוק"‪ ,‬אנחנו‬
‫גדול גדול ואז הגיע נבוכרצר ושרף את בית‬ ‫פתאום הילד‪ .‬אין ספק שהוא חד הבחנה‪ ,‬גם‬ ‫ראשית כל‪ ,‬כדי למקד את תשומת ליבו אנחנו‬
‫מכינים את הכפית‪" ,‬ושכמו כן תהיה לנו "‪...‬‬ ‫שולפים מ'הארון האסור' שתיים או שלוש‬
‫המקדש "‪...‬‬ ‫הסבתא כל הזמן אומרת את זה‪ ,‬כישרון יוצא‬
‫מהכלל‪ ,‬נראה לי שנשלח אותו לכיתה של‬ ‫"אורה ושמחה וששון ויקר‪ "...‬פוצח הילד‬ ‫סוכריות ומניחים אותן בהישג יד‪ ,‬הילד פוער‬
‫כמה שטויות הוא מדבר הילד הזה‪ ,‬מי לימד‬ ‫ומתחיל לפזז‪" ,‬ומרדכי יצא מלפני המלך‪."..‬‬ ‫את פיו ומנסה להבין מדוע נופל עליו כל הטוב‬
‫אותו לערבב ככה הכל?‬ ‫המחוננים‪.‬‬
‫"שמוליק!" אנחנו מתרים בו פדגוגית‪" ,‬שב! נחזור‬ ‫הזה‪ ...‬כעת אפשר להתחיל‪.‬‬
‫"בראש השנה‪ ,‬תוקעים בשופר"‪ ,‬אנחנו מתחילים‬ ‫"כי אלחנן רץ לגן ובדרך טיפס על העץ ביחד עם‬
‫יונתן‪ ,‬אחר כך התגלגל"‪ ,‬זרק הילד בחיוך קורן‪.‬‬ ‫לראש השנה"‪.‬‬ ‫"שמוליק‪ ,‬יקירי"‪ ,‬אנחנו אומרים‪" ,‬איזה חג מגיע‬
‫לפזם בעצבנות‪" ,‬כל היהודים לחזור בתשובה"!‬ ‫עכשיו?"‬
‫הרבה אסיצואציות יש לו‪ ,‬לא רע בהתחשב‬ ‫הילד מציית וממשיך לספר‪" :‬בראש השנה השם‬
‫"ושמחה שמחה בלבבות"‪ ,‬משלים הילד‪" ,‬פורים‬ ‫בעובדה שהוא לומד בגן הזה של סימי‪.‬‬ ‫מוציא מאזניים‪ .‬בצד אחד שמים את כל המצוות‬ ‫"ראש השנה!" מלעלע הדרדק בהתלהבות‪.‬‬
‫בא! פורים בא! "‬
‫"אבל כולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא כבני‬ ‫ובצד השני את כל העבירות"‪.‬‬ ‫'הרי לך תלמיד מצטיין'‪ ,‬אנחנו חושבים בסיפוק‪,‬‬
‫בשלב זה אנחנו מקווים שהאשה עדיין לא‬ ‫מרון"‪ ,‬אני מנסה להחזיר את השיחה למסלולה‪,‬‬
‫קנתה מתנה לגננת‪ ,‬כי יש לנו כמה הערות‪.‬‬ ‫שפתיים יישק‪ ,‬עוד לא למד לקרוא וכזה אוצר‬ ‫'התחלה נהדרת! הוא מודע לתאריך‪ ,‬כל הכבוד‬
‫"והשם מחליט איזו שנה תהיה"‪...‬‬ ‫מילים‪...‬‬ ‫גן סימי!'‬

‫‪87‬‬ ‫‪86‬‬
 ‫קוֹרה!‬
‫ֶ‬
‫מלי אברהם‬

‫הרהורים מותרים‬
‫לא מתרגשת ולא נענית! לא באה לקראת ולא‬ ‫אנושי‪ ,‬עד שבגיל ‪ 18‬פתאום נסדקה לה‬ ‫עש"ק פרשת כי תבוא תש"פ‬
‫מכילה!‬ ‫החרסינה ונזלה ממנה בת אדם מתבגרת‪ ,‬ולכן‬ ‫שבת עבורי בגדול הוא הזמן בו נופלים‬
‫אני ממש זחוחה מההחלטה הזו‪ .‬אני אפילו‬ ‫יש לאימה ולה כמה‪ ...‬המממ‪ ...‬חילוקי דעות‪.‬‬ ‫האסימונים‪.‬‬
‫מציינת את זה לעצמי‪ ,‬אני גם מציינת לעצמי‬ ‫אהבה זה כואב‪ .‬ילדה בת ‪ 18‬עלולה לטרוף‬ ‫השבוע חולף במהירות דו רפורטית של נהג‬
‫‪18:40‬‬ ‫שאני זחוחה ודשנה‪ .‬ואז אני חושבת‪ ...‬אללי!‬ ‫את קלפייך ולטרטר אותך ואת אביה מולידה‪,‬‬ ‫שיכור‪ ,‬ואז‪ ,‬פתאום מאוד‪ ,‬יורדת השבת עם כל‬
‫אסימון נוסף!‬ ‫הלוא הוא גיסי‪ ,‬אדם לא פראייר בחינוך‪ ,‬אבל‬ ‫השלווה הלבנה הזו‪ ,‬בדיוק כמו שהבטיחו בגן‬
‫ההפיכה מתרחשת עם הדמדומים לקראת מוצש‪.‬‬ ‫כשזה מגיע אליו ככה‪ ,‬ישר ללב‪ ,‬עּפעס‪ ,‬אפס‪.‬‬
‫אני ח י י ב ת דיאטה‪ .‬דחוף ומהר‪ .‬בהול וחד‬ ‫אסתר‪" :‬יאארדה השבת"‪.‬‬
‫השבת יוצאת והנשמה היתרה מסתלקת ומותירה‬ ‫ואז אני חושבת על דברי היועצת המדהימה‬
‫אותי אני בלעדיה‪ ,‬שזה אומר יצור עלוב ונקוף‬ ‫משמעי!‬ ‫שקט בשכונה‪ ,‬שקט בבית‪ .‬פעם עוד היו‬
‫שלנו שעובדת בשיטת שפר‪ ,‬ושהסבירה לנו‬ ‫לי תינוקות‪ ,‬והייתי נהנית להגיד בהטעמה‬
‫רעב‪ .‬רעשי רעב ומרד נשמעים מהאזור ההוא‬ ‫מה זה הדבר הזה‪ ,‬שככל שאת מתבגרת‪ ,‬ככה כח‬ ‫כמה דברים חשובים ומרגיעים‪ .‬אני עוברת‬
‫במוח; לא נתת לנו שום קינוח‪ ...‬די לעצב ולקיפוח!‬ ‫הרצון שלך הולך ומתמעט הולך ומתקמט?!‬ ‫אופיינית ששבת זה היום הכי קשה לי‪ ,‬הכי‬
‫העשרה שלי כמובן‪.‬‬‫ֶ‬ ‫לחשוב על בני‪/‬בנות‬ ‫עבודה‪.‬‬
‫משם ואילך המצב מידרדר‪.‬‬ ‫אם פעם הייתי מחזיקה בדיאטה חודש ונשברת‪,‬‬ ‫צריך לדעת איך לעבוד איתם‪ ...‬צריך‪...‬‬ ‫אבל כיום הקטנה (‪ )12‬הולכת לשמירת לשון‬
‫״אמא״‪ ,‬היא עומדת מולי עם המגפיים האלו‪,‬‬ ‫היום זה יומיים ונשברת‪ ,‬לפעמים גם יום‪ .‬מוצאי‬
‫שבת אני מתחילה דיאטה מיידית לפני שאגיע‬ ‫קחו למשל את נשיא ארצות הברית‪ ,‬טראמפ‪.‬‬ ‫לסדר שם את העניינים‪ ,‬ואף הקטן (‪ )8‬מוצא‬
‫הנעורים והיופי‪ .‬״ישנתי המווון בשבת‪ .‬עכשיו אני‬
‫הולכת ללמוד‪ .‬לא יודעת עד מתי״‪.‬‬ ‫למימדים שאין מהם חזרה‪.‬‬ ‫הידעתם שטראמפ עובד בשיטת שפר‪ ,‬אם‬ ‫תעסוקות פוליטיות לעצמו‪ .‬אני נשארת‬
‫חושבים על זה?‬ ‫לבד עם הנרות‪ ,‬הזווית המדויקת שלי בספה‬
‫אני מתבוננת בה בסער ואומרת הפוך בדיוק מכל‬ ‫למה מוצאי שבת? עכשיו‪ .‬היום! בסעודה ‪ -‬רק‬
‫"אתה קוריאני חצוף ומשוגע בן ‪ ,34‬לא תאיים‬ ‫הסגולה‪ ,‬זו שאסור לאף אחד להתיישב בה‬
‫מה ששיטת שפר ממליצה‪ .‬״מה זאת אומרת‬ ‫קמח מלא! רק סלטים חיים! שום קינוח!!!‬
‫לא יודעת מתי תחזרי?! תרימי אלי טלפון מידי‬ ‫עלי‪ ,‬אמריקה‪ ,‬בבקשה"‪.‬‬ ‫בשבת בלי רשות מפורשת‪( ,‬כי היא שלי! ורק‬
‫האסימון השני מצטלצל לו ומסתובב בקרקעית‬ ‫שם יש מיקום מדויק לקפה ולתהילים ולא‬
‫שעתיים!״‬ ‫בטני‪ ,‬רב נוקשות וברזל‪ .‬אני נרדמת לי לחצי‬ ‫"אתה לא תגיד לי אני עומד ללחוץ על הכפתור‪,‬‬
‫להתווכח איתי‪ ,‬ילדים!)‪ .‬כמה סלטים שצריך‬
‫״נראה״‪ ,‬היא מתחצפת‪ .‬בדיוק כמו שידע טראמפ‬ ‫שעה המתוקה ביותר בשבוע‪ ,‬עד שחוזרים מבית‬ ‫כי לי יש כפתור יותר חזק ויותר עובד!!!"‬
‫לפזר‪ ,‬וסוללת מחשבות שנוחתת על המוח‬
‫שיקרה‪ .‬והולכת לה בגאון‪ .‬האמת ‪ -‬יפים המגפיים‪.‬‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫אף נערה בת עשרה לא תשחק איתנו משחקי‬ ‫כמו מסוק ענקי שמתקשה לחדול מלטוס‬
‫פותחת את הדלת‪ ,‬מיישרת עניבת אבו מאזן‬ ‫***‬ ‫כוחות‪ .‬אנחנו חזקות ויציבות ממנה‪ ,‬והיא‬ ‫גם אחרי שנחת‪ ,‬והגלגלים והכל מסתובבים‬
‫דמיונית ויוצאת אל הלא נודע לי‪.‬‬ ‫צריכה אותנו‪ .‬ואתה‪ ,‬אבו מאזן‪ ,‬תתנהג יפה‬ ‫בעקשנות אובססיבית ומרעידה‪.‬‬
‫השבת חולפת בנעימים‪.‬‬
‫אני נותרת שם יום‪-‬חולית ורגילה מאד‪ .‬בלי נשמה‬ ‫‪ -‬תהיה טוב יהיה לך טוב‪ .‬לא ‪ -‬אנל'א פוחד‬
‫אני נרדמת ומקיצה על הספה הסגולה לסירוגין‪.‬‬ ‫ממך‪.‬‬ ‫אני אומרת שיר השירים והפרופלור נרגע אט‬
‫יתרה שתיתן לי דחיפה‪ ,‬רוממות רוח ויציבות‪ .‬בלי‬ ‫בסעודות אני מסתפקת בקב חרובים‪ ,‬גאה בעצמי‬ ‫אט‪.‬‬
‫שום השראה וחזון ובעיקר רעבה‪ .‬כל כך רעבה!‬ ‫כן כן‪ ,‬אני אומרת לעצמי מאצל הזווית של‬
‫מאוד ואומרת תהילים‪ .‬הכל מרומם ונפלא כמו‬ ‫הספה הסגולה‪ .‬גם לא הנערות שלי‪ ,‬אף אחד‬ ‫ואז‪ ,‬מתחילים האסימונים‪.‬‬
‫הבית שקט לחלוטין כשכמעט חצות ואני הולכת‬ ‫השמש החודרת מבין התריסים‪ :‬זּכה‪ ,‬שבתית‪,‬‬
‫למטבח ומטגנת לי אגסים‪ ,‬עוגיות‪ ,‬שמנת מתוקה‪,‬‬ ‫מהילדים שלנו לא אמורים לשחק איתנו‪.‬‬ ‫הם יורדים בנקישה‪ ,‬אחד אחרי השני‪ .‬טאק‪...‬‬
‫מתעלה‪ ,‬כמעט חסידית‪.‬‬ ‫אנחנו קובעים את הכללים פה‪ ,‬אנחנו אמריקה‬ ‫טאק‪...‬‬
‫תפוחי אדמה‪ ,‬וכל מה שבאזור‪.‬‬
‫אני לא אכנע! חזקה אנוכי והחלטית! איפה הייתי‬ ‫חזקה ויפה‪ ,‬היא ילדה קטנה שאין לה מדינה‪.‬‬ ‫אני חושבת על האחיינית שלי‪ .‬זאת שנולדה‬
‫אם היו אסימונים‪ ,‬מן הסתם הייתי מטגנת גם‬ ‫עד היום?! אני אישיות מרוממת פתע‪ .‬זכות השבת‬
‫אותם‪.‬‬ ‫כבר במוצש אני מתחילה להיות קשוחה עם‬ ‫בוגרת עד ינשופית‪ ,‬ואז המשיכה והמשיכה‬
‫מגנה עלי‪ ,‬מאצילה‪ ,‬משפיעה‪.‬‬ ‫גיל העשרה הזה‪.‬‬ ‫להיות בוגרת וינשופית באופן כמעט לא‬

‫‪89‬‬ ‫‪88‬‬
 ‫אגד‪ .‬עשרה אוטובוסים חשמליים בירושלים‬
‫המשרד להגנת הסביבה‪ ,‬משרד התחבורה‪ ,‬עיריית‬
‫חדש ומעניין‬
‫ירושלים‪ ,‬אגד וצוות תכנית אב לתחבורה השיקו‬
‫השבוע את עשרת האוטובוסים החשמליים‬
‫הראשונים‪ ,‬שיפעלו בירושלים‪ .‬האוטובוסים‬
‫הראשונים ישרתו את הנוסעים בקו ‪ 15‬מתחנה‬
‫מרכזית ירושלים ומסתיים בשכונת תלפיות‪.‬‬
‫הפרויקט מתוקצב על ידי המשרד להגנת הסביבה‬
‫בהיקף של ‪ 4‬מיליון שקל‪ ,‬במסגרת החלטת‬
‫ממשלה ייעודית שיזם המשרד‪.‬‬
‫האוטובוסים החשמליים‪ ,‬שיתחילו לנסוע ברחבי‬
‫העיר‪ ,‬הם חלק ממהלך מקיף של משרדי התחבורה‬
‫והגנת הסביבה‪ ,‬שמטרתו מעבר לאוטובוסים‬
‫ירוקים יותר‪ ,‬המצמצמים את הזיהום והרעש‬
‫ירושלים של "מעלה"‬
‫הסביבתיים ומשפרים את השירות לנוסע‪ .‬עשרת‬
‫מטוס "ירושלים של זהב"‪ ,‬הדרימליינר ה‪ 12-‬של‬
‫האוטובוסים הראשונים שמגיעים לירושלים הם‬
‫אל על‪ ,‬יטוס בגובה נמוך מעל העיר ירושלים לפני‬
‫הסנונית הראשונה בבירה במסגרת מעבר של‬
‫הנחיתה בנתב"ג‪ .‬אל על מזמינה את תושבי ירושלים‬
‫קווים נוספים לאוטובוסים חשמליים‪.‬‬
‫יקב טפרברג‪ .‬לחיים!‬ ‫להיות בין הראשונים לראות מקרוב את המטוס‬
‫אוטובוסים חשמליים נחשבים בשנים האחרונות‬
‫לראש השנה ובכל סעודות החגים הבעל"ט‪ ,‬מציע‬ ‫החדש עם הגעתו לישראל‪ .‬מטוס הדרימליינר ‪787‬‬
‫לאלטרנטיבה מועדפת בתחום התחבורה‬
‫טפרברג יינות מובחרים ואיכותיים ביותר הזוכים‬ ‫צפוי לטוס מעל ירושלים‪ ,‬ביום חמישי‪ ,‬י"ט אלול‬
‫הציבורית בעולם ומספקים מענה למספר אתגרים‬
‫למגע הזהב של היינן הנודע שיקי ראוכברגר‪,‬‬ ‫(‪ ,19.9 )19.9‬בסביבות השעה ‪ 08:30‬ויחלוף מעל‬
‫משמעותיים בתחום‪ :‬הם חוסכים בשימוש בדלק‪ ,‬הם אינם מזהמים והם שקטים‪ .‬הפיתוחים‬
‫ומעטרים את השולחן בכבוד ויקר לשמחת חג‬ ‫האזורים הבאים‪ :‬הר הרצל – בית וגן‪ ,‬בניין הכנסת‪ ,‬גן‬
‫הטכנולוגיים מאפשרים לאוטובוסים החשמליים לבצע נסיעות ארוכות יותר בין טעינה לטעינה‬
‫מושלמת‪.‬‬ ‫סאקר‪ ,‬טחנת הרוח בשכונת משכנות שאננים‪ ,‬מעלה‬
‫וסביר להניח כי בשנים הקרובות נראה אותם גם בקווים הבין עירוניים‪ .‬היתרונות המהותיים של‬
‫סדרת ‪ Essence‬הייחודית סדרת יינות יוצאת דופן‬ ‫אדומים‪ ,‬שכונת עין כרם‪ .‬לוח הזמנים ומסלול הטיסה‬
‫האוטובוסים החשמליים אינם מתמצים רק בשימוש באנרגיה ירוקה ובשמירה על רמת השירות‬
‫מענבים המאופיינים בסביבת גידול ובטרואר ייחודי‪,‬‬ ‫צפויים להשתנות בהתאם למגבלות מבצעיות‪.‬‬
‫לנוסעים‪.‬‬
‫המביאים לידי לביטוי את התאמת הזן לקרקע‬ ‫המטוס‪ ,‬שסימונו ‪ ,4X-EDM‬יגיע בטיסה ישירה‬
‫ולאקלים באזור הגידול‪ .‬בתהליך הקפדני של יצירת‬ ‫ממפעל בואינג בסיאטל‪ ,‬ארה"ב‪ ,‬ונקרא "ירושלים של‬
‫אחלה‪ .‬כריכים מעולים לביצפר‬ ‫היין‪ ,‬הושם דגש רב על הבלטת המאפיינים של כל‬ ‫זהב" על שם העיר ירושלים וכאות הוקרה ליצירה‬
‫ארוחת‪-‬העשר השנה הולכת להיראות אחרת‬ ‫כרם וכרם ממנו הגיעו הענבים‪.‬‬ ‫ולמחברה‪ .‬המטוס מעוצב בצבעי כחול לבן וזהב‬
‫כריכים טעימים‪ ,‬מזינים וביתיים לגן ולבית‬ ‫הסדרה כוללת יין רוזה אסנס ‪ – 2018‬עשיר‬ ‫המשולבים לכל אורכו‪ ,‬ונישאים גם בדגל ישראל‬
‫הספר עם מגוון סלטי אחלה‬ ‫בארומות‪ ,‬המורכב מ‪ 50%-‬ענבי מורבדרה‪30% ,‬‬ ‫המתנוסס על זנב המטוס ולוגו החברה בקדמתו‪.‬‬
‫אין ספק שמשימת הכנת הכריכים‪ ,‬הופכת‬ ‫גראנש נואר ו‪ 20%-‬ברברה‪ ,‬פינו גרי אסנס ‪– 2018‬‬
‫ליותר ויותר מורכבת עם הזמן ‪ -‬הטעם‬ ‫יין לבן יבש מ‪ 100%-‬ענבי פינו גרי‪ ,‬יין קינוח אדום‬
‫מתפתח‪ ,‬המודעות עולה‪ ,‬וקיים צורך להעניק‬ ‫מחוזק בסגנון פורט מסדרת אסנס ‪ – 2017‬בעל‬
‫לילדים כריך מושקע ומזין‪ .‬מגוון הסלטים‬ ‫צבע אדום כהה ועמוק מ‪ 100%-‬ענבי מרלו‪ ,‬שרדונה‬
‫של אחלה יחסכו לכם זמן ומאמץ בבקרים‬ ‫אסנס ‪ – 2018‬יין לבן מ‪ 100%-‬ענבי שרדונה‪ ,‬קברנה‬
‫העמוסים ויוסיפו צבעוניות‪ ,‬טריות וטעם אהוב‬ ‫סוביניון אסנס ‪ – 2016‬יין אדום יבש מ‪ 100%-‬ענבי‬
‫של בית לכל כריך‪ ,‬וכל זאת באיכות הבלתי מתפשרת של סלטי אחלה‪.‬‬ ‫קברנה סוביניון‪ ,‬מרלו אסנס ‪ – 2016‬יין אדום יבש‬
‫סלטי אחלה עשויים מחומרי גלם איכותיים ומובחרים בלבד‪ ,‬תוך הקפדה כשרותית מלאה של‬ ‫מ‪ 100%-‬ענבי מרלו ומלבק אסנס ‪ – 2016‬יין אדום‬
‫בד"ץ שארית ישראל‪ ,‬כך שכריך מלא בכל טוב אחלה‪ ,‬יהפוך את ארוחת עשר‪ ,‬לארוחה מפנקת‬ ‫יבש מ‪ 100%-‬ענבי מלבק‪.‬‬
‫במיוחד‪ ,‬ממש כמו בבית‪.‬‬ ‫כשרות‪ :‬בד"ץ העדה החרדית‪.‬‬

‫‪91‬‬ ‫‪90‬‬
 ‫זעקה נרגשת מצד אלפי זוגות קוראת לכל‬
‫עם ישראל להתאחד ולהתאמץ ביתר שאת‪.‬‬
‫להצטרף למגבית ימים נוראים של בוני עולם‬
‫ולתת דרכם סיכוי לכל אותם זוגות לחבוק ילד‬
‫בשנה החדשה‬
‫רשת ג'נטלמן‪ .‬מתנות לחגים‬ ‫*‬
‫ברשימת ההכנות לחג המתקרב‬ ‫עם ישראל מצטרף בהמוניו להיות מהנושאים‬
‫ובא‪ ,‬שחור על גבי לבן‪ ,‬מודגש‬ ‫בעול ותורם למגבית 'בוני עולם' לקראת‬
‫באדום חזק‪ ,‬אל תשכחי לקנות‬ ‫הימים הנוראים‪ .‬המגבית נפתחה בימים האחרונים על ידי יהודים‬
‫לו מתנה!‬ ‫רחמנים הערים למצוקת אחיהם ואחיותיהם ומתוך מטרה העל‬
‫אם בעבר ישבתי שעות וניסיתי‬ ‫שהציבה לעצמה בוני עולם‪ :‬שלכל בית יהודי יהיה ילד יהודי‪.‬‬
‫לדמיין מתנה שהיא לא נעליים‪,‬‬ ‫לארגון בוני עולם שלו למעלה מעשור שנות פעילות עניפה וחובקת‬
‫גרביים‪ ,‬עניבה ובושם? היום‬ ‫את כל קצות ארצינו‪ .‬מנו בשנה שעברה עלינו לטובה את חציית‬
‫גיליתי את מערת הקסמים‪,‬‬ ‫מספר ה‪ 8000‬ילדים שנולדו בסיוע תמיכה ומעורבות של בוני עולם‬
‫המתמחה‬ ‫ג'נטלמן‬ ‫רשת‬ ‫הניצב בכל נקודות הדרך בתהליך הארוך והמייגע של כל חשוכי‬
‫במתנות שיקיות‪.‬‬ ‫הילדים המבקשים להפוך להורים ולהגשים משאלת לב בדמות ילד‬
‫מתקן ליין ‪ -‬המוצר הגאוני הזה‬ ‫בריא שיקרא להם אבא ואימא‪.‬‬
‫יכול לעזור לך בקלות להוסיף‬ ‫"את שמונת אלפים עשרים ושנים נשמות שבאו לעולם עד כה לא‬
‫קצת יותר פלפל לשולחן השבת‬ ‫היינו מצליחים לזרז לולא תרומותיהם והיענותם של עם ישראל מכל‬
‫והחג‪ ,‬מתקן ליין‪ ,‬שלל סוגי‬ ‫גווניו וחוגיו" כך מסכמים את השנה בארגון בוני עולם‪ .‬וממשיכים‬
‫פותחנים אפשר גם להפוך את‬ ‫בתקוותם זו‪" .‬אם בשנת תשע"ט זכינו בס"ד לעזור ללמעלה מ‪400‬‬
‫זה לגרסה משודרגת אם תחרטי‬ ‫זוגות להגיע לרגע המאושר הזה זה נחייב את כולנו להתאמץ‬
‫על כל הערכה את השם שלו‪.‬‬ ‫ולאפשר למספר הזה להכפיל את עצמו בשנת תש"פ" אומר לנו הרב‬
‫ערכת גריל וכל מה שצריך‬ ‫אליקים לבנון מנכ"ל הארגון בארץ‪.‬‬
‫לפקניק‪ ,‬אפשר למצוא הרבה‬ ‫לקראת הימים נוראים‪ ,‬ימים בהם עומדים אנו בתפילות ומעשים‬
‫דברים וביניהם גם את ערכת‬ ‫להרבות זכויות עבורם נזכה בדין להיכתב לחיים טובים אנו וילדינו‪.‬‬
‫הגריל כולל סינר לגבר ‪,‬‬ ‫יוצאים בוני עולם בקריאה נרגשת לכל עם ישראל באשר הם‪ .‬אנא‪.‬‬
‫שמכילה את כל הכלים שצריך‬ ‫הצטרפו אף אתם ותרמו למגבית הבאת חיים זו‪" .‬מדובר בהצלת‬
‫כדי לעשות על האש בצורה‬ ‫דורות‪ ,‬בקיום העולם‪ .‬העמדת משפחות נצח והבאת נשמות טהורות‬
‫שתרשים אותו ואת האורחים‪.‬‬ ‫לחיק זוגות שסך יסוריהם כבר הגדיש את הסאה ועלינו ערבות‬
‫ועוד‪ ...‬חנויות הרשת פזורות‬ ‫לזכור אותם בימים אלה‪ .‬את סעודות החג שייערכו מבלי כל הסובב‬
‫ברחבי הארץ‪.‬‬ ‫המוכר כל כך לאלו שהתברכו‪ .‬לפתוח את ליבנו היהודי ובכך לקנות‬
‫סנגורים ליום הדין‪ – ".‬דבריו המטלטלים של הרב לבנון‪.‬‬
‫הארגון אשר דלתו פתוחה בכל ימות השנה לכל פונה ודורש‪ .‬מבלי‬
‫הבדלי מוצא עדה או מגזר‪ .‬זכה מכבר להכרה רחבה החל מתמיכת‬
‫כל גורמי הרפואה הבכירים בישראל המעידים על שיתופי פעולה‬ ‫דבש קלאסית‪ ,‬וחולקת מתכון חגיגי לעוגת‬
‫מרחיקי לכת לטובת הזוגות‪ .‬וכלה בברכת עסקנים‪ ,‬אישי ציבור‬
‫ורבנים מכל החוגים הסומכים ידיהם על הארגון ומפעלותיו הברוכים‪.‬‬
‫מגבית ימים נוראים מיועדת למתן אפשרות תמיכה וכיסויים למאות‬
‫הזוגות המתדפקים על דלתות האגון ונענים במאור פנים‪ .‬ואפשרויות‬
‫התרומה הינן באמצעות אתר הבית‪:‬‬
‫‪ www.boneiolam.co.il‬ובטלפון שמספרו‪.1800-300-307 :‬‬
‫‪93‬‬
‫חדש ומעניין‬
‫הדרן‪ .‬אין סיכוי להסתיר מכם!‬
‫כמה אתם משקיעים בילדים שלכם‪ ,‬כמה דמעות‬
‫שפכתם עליהם‪ ,‬כמה חינוך ולימודים ובכל זאת‬
‫לפעמים אתם שמים לב שהם פשוט לא איתכם‪..‬‬
‫לפעמים זה מגיע מכיוון מאד לא צפוי ולא מתוכנן‪,‬‬
‫הוא מגיע מכם וממש בחוסר שימת לב שלא‬
‫באשמתכם!‬
‫הילד שלכם מגיע הביתה‪ ,‬אבל הוא רואה שאתם‬
‫בורחים ממנו ומסתתרים מפניו‪ ,‬כן כן‪ ,‬כשאתם עם‬
‫הטלפון החכם‪ ,‬ואתם ממש לא מעוניינים שהילד‬
‫יראה מה שיש שם‪ ,‬הלב שלו נחמץ‪ ,‬הוא מרגיש נבגד‪ ,‬הוא מרגיש שאתם מבכרים את החיים‬
‫עם הטלפון על פני החיים אתו‪.‬‬
‫לא נעים אבל זאת האמת‪ ,‬וכך צומחת לה חומת ניכור בלא מתכוון וללא שימת לב בין ילדכם‬
‫היקר אליכם‪ ,‬ההורים האוהבים‪ ,‬וכל ההשקעה הגדולה בקשר האישי אתו יורדת לטמיון‪ .‬וכידוע‬
‫שילד ללא קשר עם ההורים יורד בלימודים‪ ,‬ומאבד את המרות והסמכות ההורית‪ ,‬כמה חבל‪.‬‬
‫הדרן ‪ -‬הפיתרון האולטמטיבי היחיד שלכם להחזרת הקשר עם ילדכם‪ .‬כי עם הטכנולוגיה‬
‫השמורה של הדרן‪ ,‬שתכנתה בבלעדיות את כל האפליקציות כדי לא לפגוע בנוחות שלכם אך‬
‫גם ללא פגיעה בכשרות‪ ,‬אין לכם כבר מה להסתיר מהילדים‪.‬‬
‫חברת הדרן יוצאת במבצעי תחילת שנה מטורפים‪ ,‬וחותכת את מחירי מגוון מכשירי העל‪,‬‬
‫מתוצרת סמסונג עם היבואן הרשמי באחריות מלאה‪.‬‬
‫הנחות ענק של מאות שקלים למכשיר!‬
‫לפרטים חייגו‪072-334-0238 :‬‬
‫קפה ביגה‪ .‬עוגות דבש לראש השנה‬
‫לקראת חג ראש השנה רשת בתי הקפה‬
‫ביגה‪ ,‬המונה כ‪ 40 -‬סניפים ברחבי הארץ‪,‬‬
‫משיקה‪ ,‬מגוון טעמים של עוגות דבש כמו‪:‬‬
‫עוגה ללא גלוטן‪ ,‬עקיצת הדבורה ועוגת‬
‫דבש וקרמבל תפוחים‪ ,‬העוגה העשירה‪,‬‬
‫רכה ונימוחה בפה ומשלבת שניים מסמלי‬
‫החג הבולטים – תפוח ודבש‪.‬‬
‫העוגה מתאימה גם כפינוק מתוק למי‬
‫שאוהבים‪ ,‬לכל אירוח ולנשנוש מתוק‬
‫כשמתחשק‪...‬‬
‫מחיר‪ 42 :‬ש"ח‬
‫‪92‬‬
 ‫ללא מילים‬
‫רפי דרוק‬

‫קצרים‬
‫משה ולדר‬

‫כמו אבא‬
‫מרים את השופר‬
‫במבט חמור סבר‬
‫כל הזכויות‬ ‫מנפח לחיים‬
‫ונושף לכל עבר‬
‫מדמיינת לעצמי‬ ‫עשיתי כמו אבא ממש את הכל‬
‫את הדבורה עובדת קשה‬ ‫ולא ברור מדוע‬
‫חודשים שלמים‬ ‫אצלי לא יצא שום קול‪...‬‬
‫על הדבש המתוק והמושך‬
‫איזו מסירות!‬
‫מהדבש אל הכוורת‬
‫לא מתעצלת ולא מוותרת‬
‫אז לפעמים אני חושבת‪-‬‬
‫אם הדבורה לא נעלבת‬
‫שעל הצנצנת מאיזושהי סיבה‬
‫כתוב רק "דבש מפרחי‪-‬בר"‪.‬‬

‫כל דאלים‬
‫אני אוהב להסתובב בין הדוכנים‬
‫בשוק ארבעת המינים‬
‫לראות מי מוכר יותר ומי פחות‬
‫הסוכה שלנו‬ ‫ואם זה קשור לכמות הצעקות‬
‫בנינו לנו סוכה פרטית‬
‫אני וכמה חברים חרוצים‬
‫משם גם אם ירד גשם ‪-‬‬
‫אנחנו לא יוצאים‪.‬‬

‫‪95‬‬ ‫‪94‬‬
 ‫הגיע הרגע‬
‫‪8:45‬‬ ‫לפרגן לעצמך‬
‫‪22:30‬‬ ‫יופלה‬
‫רגע של‬
‫מנוחה‬

‫מגוון מוצרים בכשרות‬ ‫חדש!‬

‫בד״צ ועדת מהדרין‬
‫הגיע הרגע למשהו מתוק‬

‫‪21:15‬‬
‫הזמן שלי לבד‬

‫‪15:15‬‬
‫רגע לעצמי‪ ,‬מיד אשוב‬
‫‪10:30‬‬
‫לבוקר מוששש‬

‫המוצרים החדשים מתווספים למוצרים‬

‫בכשרות בד״ץ העדה החרדית שמסומנים עם פס הזהב‬