‫בס"ד מאת בנציון בן פזי ‪0506374538‬‬

‫האם החלטת ממשלה על פינוי שטחים מפקיעה מהיחיד את מצוות יישוב הארץ‬

‫הקדמה ראשונה (תשנ"ו)‬

‫זיכני ה' להסתופף בצילו של יישוב מיוחד בגוש קטיף‪ ,‬בכפר דרום‪ ,‬במשך כשלוש שנים עד היום הנורא בו נעקרנו‬
‫מעל אדמתנו וטולטלנו טלטלה עזה יחד עם כל עם ישראל‪ .‬וכעת מצאנו מנוח זמני לכף רגלנו בעיר אשקלון‪ ,‬יזכנו‬
‫ה' לשוב במהרה לנחלתנו‪ .‬לצערנו לא נלמד הלקח ויש הזוממים לעקור עוד מחבלי הארץ כהנה וכהנה ולתיתם‬
‫מתנת חינם ביד רוצחים שפלים הקמים על ה' ועל משיחו‪.‬‬
‫תוך כדי מאבק עיקש נגד הזוממים לעקור ולתת‪ ,‬עלתה הטענה שבעצם אע"פ שאנו מצווים ללמד את העם על‬
‫ערכה של ארץ ישראל ועל מעלתה‪ ,‬אם השלטון החליט באופן נחרץ לעשות מעשה‪ ,‬הרי אין מצוה על היחיד‬
‫להתנגד בתוקף‪ ,‬שהרי מצוות יישוב האר ץ היא כללית‪ .‬ומה שמצווה היחיד לדור בארץ‪ ,‬הרי אין מפקיעים ממנו‬
‫המצוה כי יעבור לגור במקום אחר בגבולות הארץ‪.‬‬
‫לאחר עיון בסוגיה זו מצאתי שלא כן הוא וחובת היחיד להאבק על הארץ קיימת גם באופן שכזה‪ .‬בירור הדברים‬
‫נעשה מתוך בירור גדרי מצוות יישוב הארץ‪ ,‬על מי היא מוטלת ומה חלקיה‪.‬‬

‫הקדמה שניה (תשע"ז)‬

‫מאמר זה הורתו בשנת התשס"ו‪ ,‬בצל הניתוח הכואב בהת נתקות עם ישראל מחבל ארץ יקר ומיוחד בנופיו‬
‫הארציים והאנושיים ‪ ,‬וב"בעיטה" במצוות עשה של "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה"‪.‬‬
‫לצערנו גם השנה חווינו עקירה קשה וכואבת‪ ,‬של היישוב עמונה‪ .‬שידור חוזר בזעיר אנפין של הגירוש מגוש‬
‫קטיף‪ ,‬ושוב צפות התחושות הקשות ולצידם השאלות מה תפקידנו בעת הזאת‪.‬‬
‫במאמר זה אין בכוונתי לדון בדרכי הפעולה המעשיות שהן נגזרות ישירות של המצב בשטח‪ ,‬וגם לא בשאלת‬
‫היחס למדינה ותוקף חוקיה והחלטותיה‪ ,‬אלא בשאלה העקרונית‪ ,‬מהו חלקו של הפרט במצוות יישוב הארץ‪.‬‬
‫במילים אחרות האם מצוות יישוב הארץ היא מצוה המוטלת אך ורק על הכלל כמו מצוות מינוי מלך וכדומה‪ ,‬או‬
‫שהיא מוטלת גם על כל יחיד ויחיד‪.‬‬

‫פרק א' ‪ -‬מצות יישוב הארץ – מצד ה"חפצא" או מצד ה"גברא"‬

‫מהו תוכנה של מצוות יישוב הארץ‬

‫ידועים דברי הרמב"ן‪ ,1‬ששני חלקים יש למצות ירושת הארץ‪ ,‬כיבוש (הכולל גירוש הגויים והשממה) וישיבה‬
‫(מגורים)‪ ,‬ושניהם בכלל מצוה אחת נימנו‪ ,‬ונלמדו מהפסוק "וירשתם אותה וישבתם בה"‪.‬‬
‫יש להתבונן האם מצות ישיבה היא מצוה ב"גברא" או ב"חפצא"‪ ,‬כלומר‪ :‬האם ענינה הוא מצד הארץ‬
‫(ה"חפצא")‪ ,‬שתהיה מיושבת בכמה שיותר יהודים‪ ,‬או מצד האדם ( ה"גברא")‪ ,‬שיגור בארץ אשר עיני ה' בה‪.‬‬
‫ונפקא מינה בין שתי האפשרויות הנ"ל‪ ,‬באופן שאר"י כבר מיושבת ברבבות ומיליוני יהודים עד אפס מקום‪ ,‬אלא‬
‫שיכולה לקלוט עוד יהודים (שהרי "ארץ צבי" היא‪ .)2‬לפי אפשרות א'‪ ,‬המצוה כבר מקוימת ואר"י מיושבת לגמרי‬
‫לכל מרחביה‪ .‬אמנם לפי האפשרות השניה‪ ,‬המצווה על האדם לדור בארץ ללא קשר למידת "הצורך שלה" בדבר‪,‬‬
‫ולכן באופן שכזה תוטל על האדם חובת עליה לארץ‪ ,‬למרות היותה מיושבת בשלמות‪.‬‬

‫מצוות יישוב הארץ מצד ה"חפצא" שתהא מיושבת‬

‫‪ 1‬בהוספות לספר המוות מצות עשה רביעית‬
‫‪ 2‬ראש השנה יג ע"א‬
‫במבט ראשון נראה שהמצווה מצד ה"חפצא" – הארץ‪ ,‬שהרי חלקה הראשון "שלא נניחנה וכו' " בוודאי מתייחס‬
‫לארץ‪ ,‬וא"כ גם החלק השני של מגורים בארץ הוא מצד ה"חפצא"‪ ,‬שהרי מצוה אחת היא‪ .‬וכך לשונו של‬
‫הרמב"ן‪" :‬ואומר אני כי המצווה שהחכמים מפליגים בה (הדירה בארץ)‪ ...‬הכל הוא ממצוות עשה הזה שנצטווינו‬
‫לשבת בה"‪ .‬ואילו היה ענינה מצד ה"גברא" היו אלו שתי מצוות נפרדות‪.‬‬

‫שיטת הריב"ש – עיקר המצווה מצד ה"חפצא"‬

‫הריב"ש בתשובה דן בעליה לארץ הכרוכה באיסור דרבנן וז"ל‪:‬‬
‫"ומה שכתב המשיב ההוא‪ ,‬ועשה ק"ו מהקונה שדה בא"י‪ ,‬שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת‪ ,‬והתירו‬
‫שבות דאמירה לכותי במלאכה דאורייתא משום ישוב א"י‪ ,‬ואמר‪ ,‬שהקונה קרקע שהוא שם‪ ,‬דבר מצוה‬
‫קלה לגבי העליה‪ ,‬לא דבר נכונה בזה‪ .‬דאדרבה‪ ,‬הקונה שדה מן הכותי היא מצוה גדולה מן העליה‪ .‬כי‬
‫העליה היא מצוה לשעתה‪ ,‬ולעצמו לבד ‪ ,‬ולא נתיר בה שבות‪ ,‬בין דמעשה בידים בין דאמירה לכותי‬
‫במלאכה דאורייתא‪ .‬אבל ישוב א"י‪ ,‬אינה מצוה לשעתה‪ ,‬אלא מצוה המתקיימת לעולם היא‪ ,‬ומצוה‬
‫ותועלת היא לכל ישראל‪ ,‬שלא תשתקע ארץ קדוש' ביד טמאים‪ ,‬ואין למדין ממנה לשאר מצוות"‪.‬‬

‫מבואר בדבריו ששני ענינים יש במצוות יישוב הארץ‪ :‬א‪ .‬עצם העליה ב‪ .‬יישוב הארץ‪.‬‬
‫אין ללמוד מחלק אחד על חבירו ולכל חלק גדרי מצוה שונים‪ ,‬ולכן גם אם התירו לכתוב ע"י גוי בשבת ליישוב‬
‫הארץ לא התירו שבות לצורך עלי'ה לארץ‪.‬‬
‫שני טעמים יש להבדל ביניהם‪ . 1 :‬משך התקיימות המצוה – מצוה המתקיימת לשעתה או מצוה המתקיימת‬
‫לעולם‪ .2 .‬אופי המצווה ‪ -‬פרטית או כללית (לעצמו או לכלל ישראל)‪.‬‬
‫ברור מדבריו שאיננו סובר שהעליה לארץ היא רק הכשר מצוה וכדברי ה"ישועות מלכו"‪ ,‬שאם היה סובר כן‪ ,‬הרי‬
‫החילוק בין קניית קרקע לעליה ברור‪ .‬שהרי פשוט שאין ללמוד כלל מגוף המצוה על הכשר מצוה‪ 4 3 .‬וא"כ לדעתו‬
‫שני חלקים למצוה‪.‬‬
‫וצריך להבין מדוע לא נלמד מחלק אחד על חבירו והלא שניהם מפסוק אחד נלמדו‪" :‬וירשתם את הארץ וישבתם‬
‫בה"? ומה בכך שחלק אחד יותר כללי מחבירו?‬
‫נראה יותר לומר שהריב"ש סובר כצד השני שבחקירתנו‪ ,‬שמצוות יישוב הארץ עיקרה מצד ה"חפצא" והעליה על‬
‫ה"גברא" היא מוטלת‪ ,‬ולכן אין להקיש את העליה המוטלת על הגברא לגאולת הארץ ויישובה‪ ,‬שעניינם מצד‬
‫ה"חפצא"‪ ,‬שתהא הארץ מיושבת ופורחת‪ ,‬ושני ההבדלים שהביא הריב"ש הם ביטוי של זה‪.‬‬

‫הוכחות נוספות מדברי האחרונים שהעיקר הוא שהארץ תהיה מיושבת‬

‫גם בדברי כמה אחרונים ישנה משמעות דומה‪ .‬בספר "בית יצחק"‪ 5‬כתב‪ ,‬שנשים פטורות ממצוות יישוב הארץ‪,‬‬
‫מהטעם שכל שישנו בכיבוש ישנו בישיבה‪ ,‬ונשים כיוון שאין דרכן לכבש פטורות גם מהישיבה‪.‬‬
‫ודבריו תמוהים‪ ,‬מניין למד היקש זה?! וצריך לומר שכוונתו מצד תוכן המצוה שכיון שמצות הישיבה נגזרת‬
‫מההורשה ‪ -‬תכליתן אחת שהארץ תהיה מיושבת וא"כ מי שאינו בזה אינו בזה‪.‬‬

‫‪ 3‬וכמבואר בענין מכשירי מילה שלהלכה אינם דוחים את השבת למרות שהמילה עצמה דוחה אותה ותינוק שנשפכו המים החמים שהכינו לו אין‬
‫היתר לחמם לו מים ע"י גוי אע"פ שהמילה תידחה עקב כך וכך גם כאן אע"פ שבלעדי העליה א"א לקיים הירושה אין העליה דוחה שבות‪.‬‬
‫‪ 4‬ובשו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן כ' ביאר דברי בריב"ש שהיתר השבות אינו משום המצוה אלא משום ה"ענין" ‪" -‬שלא תשתקע אר"י בידי‬
‫הטמאים"‪ .‬והוכחתו‪ " :‬הרי דבריו ברור מללו דבשביל מצות ישוב א"י גרידא לא היינו מתירים‪ ,‬רק כדי לסלק משם העכו"ם המטמא את הארץ‪ ,‬והן‬
‫המה דברי מרן ב"ויואל משה" שם‪ ,‬וגם כתב להסביר דברי הריב"ש‪ ,‬דהרי לכאורה גם בעלי' לא"י הוי מצוה לעולם שישב בה הוא ובניו‬
‫עיי"ש‪ " ,‬ולאור מה שכתבנו דבריו ברורים‪ ,‬שכוונת הריב"ש מצד היות המצוה פרטית כיוון שמוטלת על ה"גברא" והוא ימיו כצל עובר‪ ,‬ואינה‬
‫דומה לקניית קרקע שהיא מצד ה"חפצא" – הארץ‪ ,‬שקיימת לעולם‪.‬‬
‫‪ 5‬לר' יצחק יהודה שמעלקיש אב"ד פרמישלן‪ ,‬ח"א סימן ה' אות ד'‪ ,‬הובא באוה"פ קונטרס ישוב אר"י סק"ז א‪.‬‬
 ‫כן נראה גם מתשובתו הידועה של הגאון ר' יהושע מקוטנא‪ ,6‬שבה נשאל לגבי עליה לארץ בזה"ז‪ ,‬וכתב שכיוון‬
‫שנשתנה המצב לטובה‪ ,‬ופחתו הסכנה ובעיית הפרנסה‪ ,‬ודאי היא מצוה גדולה‪ .‬ובהמשך הגדיר שאין זו מצוה‬
‫ממש וז"ל‪:‬‬
‫" אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למ"ע‪ ,‬מ"מ בעיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם‬
‫העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתינו‪ ,‬לא על ביאה ריקנית של עתה (שאין שלטון‬
‫ישראל‪ ,‬ב‪.‬ב‪ .).‬וכבר המשילו האחרונים למצוות עשה של אכילת מצה‪ ,‬כי עיקר המצוה היא האכילה‪,‬‬
‫ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפי' אינם גמר מצוה‪ ,‬ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא‪ ,‬ועל זה‬
‫נאמר "גומל לאיש חסד כמפעלו"‪ ,‬גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר‪ ,‬ונאמר "אשרי תמימי דרך"‪ .‬גם‬
‫על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות"‬
‫אם כן לדעתו עיקר מצוות המגורים בארץ הוא תחת שלטון ישראל‪ .‬התיישבות ללא רבונות דומה ללישת ואפיית‬
‫המצות אך איננה גמר המצוה‪.‬‬

‫וכן משמע מדברים שהביא הרב מיימון בשם מרן הרב קוק זצ"ל‪ .7‬שאלו את הרב‪ ,‬מדוע אין מברכים אקב"ו על‬
‫מצוות יישוב הארץ (בעליה ארצה) והשיב‪:‬‬
‫"כי זוהי התכלית היסודית של מצוות ישיבת אר"י – לגאול את אדמתה מידי זרים ונכרים ולכבוש‬
‫אותה‪ ...‬ומשום זה לא תקנו ברכה על מצוות יישוב הארץ כיון שהישיבה בעצמה נחשבת רק בתור‬
‫‪8‬‬
‫התחלה לתכלית הנרצה"‪.‬‬
‫כלומר עליה ארצה היא רק הכשר מצוה (התחלה) לקיום המצוה האמיתית (התכלית)‪ ,‬שתהא הארץ מיושבת‬
‫‪9‬‬
‫ברבונותינו המלאה‪.‬‬

‫שיטת הגרש"ז אויערבך – מצות העליה לארץ היא מצוה בפני עצמה‬
‫מדברי הגרש"ז אויערבך עולה שהוא חולק על הדעות הללו וסובר שהעליה היא מצוה בפני עצמה ללא קשר‬
‫לתועלת ה"התישבותית"‪ .‬הוא מביא ‪ 10‬את הטענה (הובאה לעיל בשם ה"בית יצחק") לפיה נשים פטורות ממצות‬
‫העליה לארץ‪ ,‬בנימוק ששורש המצוה הוא "וירשתם"‪ ,‬דהיינו הורשת הארץ מאויביה ע"י מלחמה‪ ,‬ואשה אין‬
‫דרכה לכבוש ולהלחם‪.‬‬
‫ומקשה על כך הגרש"ז‪:‬‬
‫"‪...‬וצ"ע דלפי"ז יחיד העולה לא"י אפי' קונה בה קרקע‪ ,‬צריך להחשב ככבוש יחיד‪ ,‬דקיי"ל לאו שמיה‬
‫כבוש‪ ,‬וגם לפי"ז ליכא מצוה לדור במקום שבלא"ה כבר יש שם ישוב צפוף של ישראל‪( .‬וזה לא יכול‬
‫‪11‬‬
‫להיות – ב‪.‬ב‪").‬‬
‫מפורש בדבריו שמצוות המגורים בארץ היא על ה"גברא"‪ ,‬בלי קשר לכך שהמקום כבר מיושב וגרים בו אנשים‬
‫רבים‪ .‬וא"כ‪ ,‬גם מי שעלה לארץ וקנה דירה בבניין רב קומות בתל אביב‪ ,‬קיים את המצוה‪.‬‬

‫שיטת התשב"ץ והרשב"ש – יישוב הארץ הוא רק הכשר לעליה אליה ולמגורים בה‬

‫‪ 6‬שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו‪.‬‬

‫‪ 7‬הובא ע"י הרב מימון בקצושו"ע הוצאת מוסד הרב קוק עמ' תכז ובקיצור במאמרו של הרב צוריאל תחומין יא עמ' ‪460‬‬
‫‪ 8‬אמנם בסיני כרך ה' עמ' מ"ג מופיעים הדברים בסגנון שונה שדומה מצות יישוב הארץ לצדקה ששם אין ברכה כי המצוה תלויה בדעת אחרת –‬
‫דעת העני וגם כאן תלוי בדעת אוה"ע שייתנו רשיון (סר פחד השבועות)‪ .‬ולפ"ז השאלה לא התייחסה לעניין הדירה בארץ אלא לענין הורשתה‬
‫מיושביה‪ .‬ובנוגע לישיבת הארץ אפשר לומר שאין קיום המצוה בהגעה לארץ אלא בהשתקעות בה וזה לא מתקיים מיד‪.‬‬
‫‪ 9‬ועין עוד בדברי מרן הרצי"ה זצ"ל בספרו לנתיבות ישראל במאמר "לתוקף קדושתו של יום עצמאותינו"‬
‫‪ 10‬שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן ק‪.‬‬
‫‪ 11‬ואת ראשית דבריו לא זכיתי להבין שהרי קניית שדה בארץ וודאי מתייחסת לדין כיבוש שהרי ענינה מצד הארץ ולא מצד האדם‪ ,‬ובכל זאת כיון‬
‫שממילא גם בהיות הקרקע ביד גוי היתה חייבת במצוות התלויות בארץ שהרי אין קנין לגוי להפקיע וכו' וממילא אין קנייתו בגדר כיבוש יחיד‬
‫וכמבואר ברמב"ם (הלכות תרומות פרק א הלכה י)‪ .‬ואולי כוונתו כדברי הרשב"ש שגם קניית שדה היא לצורך הישיבה כדי שיוכל הפרט‬
‫להתקיים בארץ ואינה דומה לכיבוש שהיא מצוה כללית מצד ה"חפצא" שתהא הארץ תחת שלטוננו‪.‬‬
 ‫מדברי המשיב שבתשובת הריב"ש שהבאנו לעיל‪ ,‬שכתב דק"ו הוא‪ ,‬נראה שלמד להיפך מדברי האחרונים‬
‫שהבאנו לעיל‪ ,‬ולדעתו עיקר המצוה היא העליה‪ ,‬ואילו גאולת הארץ היא פחות חשובה וכלשונו‪" :‬שהקונה קרקע‬
‫שהוא שם‪ ,‬דבר מצוה קלה לגבי העליה"‪.‬‬
‫בדומה לשיטה זו כתב הרשב"ש‪:12‬‬
‫" וכן הדבר בעלייה ובישוב‪ ,‬כי המצוה עצמה היא הישיבה שהיא הדירה‪ ,‬וסבה הקודמת היא העליה‪,‬‬
‫שמי שהוא חוץ לא"י אם לא תקדם לו העליה לא יכנס לארץ‪ ,‬והישוב הוא כמו נטיעת גנות ופרדסים‬
‫וקניית בתים‪ ,‬שכל זמן שימצא מזון ומדור תמצא הישיבה‪ ,‬ואפשר שיהיה לאדם שם גנות ופרדסים‬
‫ובתים‪ ,‬והם סיבת הישוב‪ ,‬והוא אינו דר שם‪ ,‬על כן הישוב אינו הישיבה‪ ,‬וכן יראה מדרך הענין שאין‬
‫ישיבה וישוב בענין אחד‪ .‬על כן אני אומר שהישוב והעליה שתיהן סבות המצוה אלא שהאחת מקדמת‬
‫והאחרת מגעת ואין המצוה אלא הישיבה‪ .‬וידוע הוא שכל ב' ענינים שהם בערך אחד‪ ,‬ונמצא שנאמר דבר‬
‫באחד מהם ההיקש יחייב שיאמר כן בשני‪ ,‬כיון שאין הבדל בין אחד לחבירו‪ ,‬וכן כתב קרובינו החכם‬
‫הגדול הרלב"ג ז"ל בפתיחת ספר פירוש התורה‪ .‬ע"כ אם נמצא שנאמר דין אחד בישוב הארץ ממנו נלמוד‬
‫בעלייה לארץ‪ .‬מצינו שבישוב נאמרה קולא דין הוא שנאמר שה"ה בעליה‪".‬‬
‫וכך כתב גם התשב"ץ בתשובותיו‪.13‬‬
‫מדבריהם עולה שהם חולקים על הריב"ש וסוברים שגם העליה מותרת במקום "שבות"‪ ,‬כי עיקר המצוה הוא‬
‫המגורים בארץ‪ ,‬ויישוב הארץ בבתים ובנטיעת עצים נועד רק כדי לקיים את הישיבה‪ ,‬כדי שתהיה לו פרנסה‬
‫ויכולת קיום בארץ‪ .‬ולכן כשם שבקניית הקרקע התרנו "שבות" ("כותבין עליו אונו ואפילו בשבת")‪ ,‬כך נתיר‬
‫בעליה אל הארץ‪ ,‬שגם היא הכשר הישיבה‪.‬‬
‫אולם לכשנתבונן בנקודת עיונינו‪ ,‬שווים הריב"ש והחלוקים עליו ביחס למצות הישיבה שהיא מוטלת על גם על‬
‫ה"גברא"‪ .‬וכל המחלוקת ביניהם היא האם קניית קרקע היא מצוה נוספת‪ ,‬או שהיא כמין הכשר מצוה למצוות‬
‫ה"גברא"‪ .‬לדעת השואל בריב"ש‪ ,‬וכן לדעת הרשב"ש והתשב"ץ‪ ,‬גם קניית קרקע היא חלק מחובת העליה לארץ‬
‫וההתיישבות בה‪ .‬ולדעת הריב"ש‪ ,‬קניית הקרקע היא גדר בפני עצמו‪ ,‬וענינה גאולת הארץ מידי נכרים ומשממה‪.‬‬

‫לסיכום עד כה ראינו שלוש שיטות‪:‬‬

‫‪ .1‬הירושה והישיבה הם מצד ה"חפצא" ‪ -‬גאולת הארץ והפיכתה למיושבת בנחלת ישראל‪( .‬ה"ישועות‬
‫מלכו" וה"בית יצחק")‬
‫‪ .2‬הירושה והישיבה הם מצד ה"גברא" ‪ -‬על כל אדם מישראל לדור בארץ ישראל והירושה ענינה לבסס את‬
‫יכולת האדם לדור בקביעות בארץ‪( .‬הרשב"ש והתשב"ץ)‬
‫‪ .3‬שני עניינים הם ‪ -‬הירושה היא מצד ה"חפצא"‪ ,‬והישיבה מצד ה"גברא"‪( .‬הריב"ש והגרש"ז אוירבך))‬

‫פרק ב' ‪ -‬קיום המצוה – האם יש צורך גם בירושה וגם בישיבה‬

‫יש לדון עוד ע"פ הרמב"ן שכלולים במצווה גם הכבוש וגם הישיבה‪ ,‬האם נדרשים שני חלקי המצוה על מנת‬
‫לקיימה‪ .‬או שגם מי שיקיים רק אחד מהם קיים את המצוה‪ .‬והנפקא מינה באדם שגר בחו"ל ושולח שליחים‬
‫שיגאלו ויישבו את הארץ‪ ,‬לכאורה מקיים את ה"וירשתם אותה" ואינו מקיים את ה"וישבתם בה"‪.‬‬
‫וכן לאידך גיסא‪ ,‬אדם שעלה לארץ וגר בה‪ ,‬אך לא עשה שום פעולה של הורשה דהיינו לא כבש או קנה אף שטח‬
‫מידי גויים‪" .‬וישבתם בה" הוא מקיים אך לא "וירשתם אותה"‪.‬‬

‫שיטת הגר"ש ישראלי – המצוה רק בירושה וישיבה יחד‬

‫‪ 12‬בתשובותיו סימן א'‬
‫‪ 13‬בתשובותיו חלק א' סימן כא‬
‫כתב מרן הגר"ש ישראלי בספרו "ארץ חמדה"‪ 14,‬שכיון שנימנו שני החלקים כמצוה אחת‪ ,‬אין קיום המצוה נחשב‬
‫בלא התקיימות שני חלקיה‪ .‬וביאר שם עוד שהכיבוש אינו דווקא במלחמה‪ ,‬אלא עניינו קניית המקום לאפשרות‬
‫ההתיישבות‪ ,‬וזה יכול להתבצע הן ע"י מלחמה והן ע"י קניית המקום מבעליו הגויים‪ .‬והסיק באופן מחודש ע"פ‬
‫זה‪ ,‬שהגר באר"י בשכירות ולא קנה בית‪ ,‬לא קיים המצוה כי חסר חלק הכיבוש‪.‬‬
‫ויש להקשות על דבריו‪ :‬א‪ .‬הרי הוא עצמו ביאר‪ ,‬שהכיבוש יכול להתקיים או במלחמה (ואז זו מצוה ציבורית)‪,‬‬
‫או ע"י קניית קרקע (שאז זו מצוה פרטית)‪ ,‬וא"כ כשם שהמלחמה אינה הכרחית לכל אדם בכל דור‪ ,‬ובוודאי‬
‫יקיים מצוות ישיבה גם אם לא הוא אישית נלחם לכבוש את השטח‪ ,‬כך גם ההורשה הפרטית (= הקניה) לא‬
‫צריכה להיות הכרחית‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬שלדבריו הגר בארץ וקנה קרקע מיהודי לא קיים המצווה‪ ,‬שהרי לא כבש שום דבר שקודם לכן לא‬
‫היה ברשות ישראל וחסר חלק ההורשה‪ .‬והוא חידוש גדול‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬מה שהכריחו לומר שלא ייתכן שיש מצוה בירושה לבד או בישיבה לבדה היא העובדה שגם הרמב"ן מנאן‬
‫כמצוה אחת ולא כשתי מצוות‪.‬‬
‫ואם נתבונן בשורש הדברים‪ ,‬בין לשיטה הראשונה ובין לשיטה השניה שהזכרנו לעיל‪ ,‬חלק אחד במצוה הוא‬
‫עיקרי והשני טפל אליו‪ .‬וא"כ מסתבר שלחלק העיקרי יהיה קיום גם ללא החלק ה"טפל"‪ .‬הוי אומר שלשיטת‬
‫הראשונה הסוברת שההורשה והישיבה עניינם אחד – גאולת הארץ (מצד ה"חפצא")‪ ,‬אפשר לומר שמעשה‬
‫הביאה לבד אינו מספיק והוא רק הכשר מצוה לישיבה‪ 15.‬אמנם עדיין ייתכן בהחלט קיום מצוה בעשיית חלק‬
‫הירושה בלבד מאחר והוא עיקר המצוה ותכליתה‪ .‬ולשיטה השניה שהכל מצד ה"גברא" ג"כ ברור שהירושה לבד‬
‫אין בה מצוה‪ .‬אמנם הישיבה שהיא העיקר מסתבר שאינה זקוקה לירושה בהכרח‪ .‬ועפ"ז דברי הרב ישראלי‬
‫‪16‬‬
‫יכולים להסתדר דווקא על פי דרכה של השיטה הראשונה ולא לשניה‪.‬‬

‫לפי השיטה השלישית ‪ -‬מדוע נמנו שתי המצוות כמצוה אחת?‬

‫אמנם לשיטה השלישית שיש כאן שני חלקים ולכל אחד חיוב אחר (הירושה מצד ה"חפצא" והישיבה מצד‬
‫ה"גברא") צריך ביאור מדוע נימנו כמצוה אחת‪.‬‬

‫ויש להשיב על פי דברי הרמב"ן עצמו לגבי מצות תפילין של יד ושל ראש‪ 17‬שכתב להצדיק את הבה"ג שמנאן‬
‫כמצוה אחת‪,‬לעומת הרמב"ם שמנאן כשתי מצוות‪ .‬וז"ל הרמב"ם שם‪:‬‬
‫"הנה כבר התבאר לך שאפילו החלקים שאינם מעכבין זה את זה פעמים יהיו מצוה אחת כשיהיה הענין אחד‪ .‬כי‬
‫הכוונה בציצית למען תזכרו‪ .‬אם כן כלל הדבר המחייב לזכרון מצוה אחת יימנה‪ .‬הנה לא נשאר לנו אם כן שנביט‬
‫במנין המצות לאמרם מעכבין או אינם מעכבין כי אם לענין לבד האם הוא ענין אחד או ענינים רבים"‬

‫וכתב עליו הרמב"ן‪:‬‬

‫"וזו סברא תסבול אותה הדעת לבעל ההלכות שמנה גם כן מצות תפילין אחת‪ .‬אבל הרב מנה התפלין‬
‫שתי מצות (יב ‪ -‬יג)‪ .‬ושתים אלו נשנו משנה אחת התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את‬
‫התכלת תפלה שליד אינה מעכבת שלראש ושלראש אינה מעכבת שליד‪ .‬ואם נביט לעניינם הרי התפלין‬
‫ייחשבו יותר ענין אחד‪ ,‬שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה והעניין בהם אחד למען תהיה תורת י"י בפינו‬
‫שומה כנגד הלב והמוח משכנות המחשבה‪".‬‬

‫‪ 14‬ספר א' שער א‪ ,‬א‬

‫‪ 15‬אמנם מדברי ה"ישועות מלכו" שהוא בעל שיטה זו משמע שכשהביאה איננה ריקנית אלא תחת רבונות יהודית תיחשב הביאה עצמה למצוה גם‬
‫ללא קנית הקרקע‪.‬‬
‫‪16‬אמנם עדיין צ"ע בדבריו התמיהות שהזכרנו לעיל‪.‬‬
‫‪ 17‬השגות הרמב"ן על הרמב"ם שורש יא ד"ה העיקר האחד‪ .‬אמנם הרמב"ם מנאן כשתי מצוות והרמב"ן למסקנה מסכים עימו‪.‬‬
‫לפי זה גם בענייננו בהחלט מסתבר למנות את מצוות ישיבת הארץ כמצוה אחת‪ ,‬למרות שכלולים בה שני חלקים‬
‫שלכל אחד קיום עצמי‪ ,‬שהרי תוכן המצוה הוא אחד ‪ -‬שתהיה ארץ ישראל מיושבת ע"י בניה‪.‬‬
‫אם נכונים דברינו אין צורך להידחק ולומר כדברי הגר"ש ישראלי שהיושב בארץ בלא שהורישה לא קיים כלל‬
‫את המצוה‪ ,‬כי באמת היושב בארץ קיים את חלק המצוה שמצד ה"גברא" כמי שהתעטף בציצית בלא תכלת או‬
‫שהניח רק תפילין של יד (לדעת בה"ג)‪ ,‬והגואלה מידי נכרים אע"פ שלא גר בה קיים את חלק המצוה שמצד‬
‫ה"חפצא"‪.‬‬

‫חובת העליה לארץ כשהיא כבר מיושבת‬

‫לאור דברינו עד כה יצא שלפי השיטה הראשונה הסוברת שהמצוה היא על ה"חפצא" – יישוב הארץ‪ ,‬והעליה היא‬
‫רק הכשר מצוה לירושה‪ ,‬אם התקיימה הירושה וארץ ישראל נמצאת ברבונות ישראל לכל מרחביה‪ ,‬אין יותר‬
‫מצוה בביאה אליה‪ ,‬ושוב הופכת הביאה לביאה "ריקנית"‪ ,‬שהרי אינה מוסיפה כלום בהורשת הארץ‪ .‬בעל ה"ציץ‬
‫אליעזר"‪ 18‬התנגד לעמדה זו וכתב וז"ל‪:‬‬
‫"חובת העליה וההתישבות אינה מותנית בהשגת רבונות בארץ‪ .‬ישנם החושבים שמכיון שהחלק שבידינו‬
‫כבר נכבש‪ ,‬הוצא מיד העכו"ם והוא ברשותנו הבלעדית‪ ,‬אין יותר חיוב לעלות ולהתיישב בו‪ ,‬כיון שבין‬
‫כך הוא כבר תחת רגלינו‪ .‬אבל טעות גדולה בידם‪ ,‬כי מצות העלייה כדי להיאחז בארץ אין לה מגע כלל‬
‫למצות הכיבוש והן שתי מצוות נפרדות‪ ,‬וכשם שנצטוינו בתורה על הכיבוש‪ ,‬כך נצטווינו במיוחד גם על‬
‫ההתיישבות‪ ,‬ככתוב בפ' מסעי והורשתם את הארץ וישבתם בה וגו'‪ ,‬כלומר‪ :‬בתחילה באה מצוות‬
‫והורשתם לגרש את הגוי אשר לפנינו ולא לעזוב הארץ בידו ואחר כך באה מצוות וישבתם‪ ,‬לא להשאירה‬
‫שוממה‪ ,‬אלא לבוא ולהתיישב בה בכל פנה וזווית‪ ,‬שלא תשאר שום חלקה אבלה ושוממה מאין יושב"‬
‫ראשית הוא שולל את הטענה הזו‪ ,‬בהדגישו שחוץ ממצוות הריבונות יש מצוה ליישב בפועל כל מקום בארצנו‬
‫‪19‬‬
‫בנטיעה ובבנין‪.‬‬
‫ומה יהיה לדעתו אם קוימו שתי התכליות‪ ,‬וארץ ישראל ברבונותינו מיושבת לכל מרחביה? על כך כתב בהמשך‪:‬‬
‫"מצוות העלייה וההתאחזות בארץ מתחלקת לשתיים‪( :‬א) מצווה כללית‪ ,‬חובה כללית על עם ישראל‬
‫במרוכז לבוא ולהתנחל בארץ‪ ,‬להוות בה עם קדוש‪ ,‬שקהל הנמצא בארץ הוא הנקרא קהל הראוי לשמו‪.‬‬
‫(ב) מצווה פרטית‪ ,‬חובה פרטית על כל אדם מישראל באשר הוא שם לקום לעלות ציונה ולהיאחז בה‪....‬‬
‫מבחינה זאת של המצוה הכללית חל חיוב יתר למצוות עלייה והתיישבות מאחר קום המדינה גם על כל‬
‫יחיד ויחיד מישראל הנמצא בגולה והוא מתחלק לשנים‪ ,‬היינו‪( :‬א) חיוב עצמו פרטי‪( ,‬ב) חיוב עצמי‬
‫כללי‪ ,‬וזה בהיותו מצווה להיאחז בארץ כדי לחזק בכך המעמד הכללי של חובת האחיזה וההתיישבות‬
‫שלא תחזור ותשקע חלילה בזמן מן הזמנים ובאיזו דרך שהיא בידי זרים‪" .‬‬
‫מדבריו נראה שיש שתי סיבות לחיוב עליה לארץ גם במצב זה‪ :‬א‪ .‬מצות ישוב הארץ כוללת שני חלקים ואחד‬
‫מהם הוא המצוה הפרטית (שעל ה"גברא") בלי קשר למצבה של הארץ ב‪ .‬גם המצוה הכללית דורשת מהפרטים‬
‫התיישבות בארץ ע"מ לבסס את יציבות העם בארץ‪.‬‬
‫ניתן להסיק מדבריו שתי מסקנות‪ .1 :‬יש חיוב עליה לארץ על הפרט כחובת גברא‪ .2 .‬גם אם נסבור שאין חובת‬
‫‪20‬‬
‫גברא תמיד תהיה חובת התיישבות לפרט כדי לחזק את היאחזות הכלל‪.‬‬

‫‪ 18‬חלק ז סימן מח פרק יב‬

‫‪ 19‬יש להעיר שמראייתו של ה"ציץ אליעזר" לחובת ההתיישבות הכללית אפשר להבחין בטעם נוסף הנכון גם לגבי חובת ההתיישבות הפרטית‪.‬‬
‫שהביא מדברי הרמב"ן בפירושו לתורה (דברים לג‪ ,‬נג) "על דעתי דזו מצות עשה‪ ,‬יצוה אותם שישבו בארץ וירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא‬
‫ימאסו בנחלת ה'‪ ,‬ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה'‪ " .‬והסיק מדבריו‪" :‬וכוונת‬
‫הרמב"ן בזה‪ ,‬שלא ימאסו בנחלת ד' וללכת להתיישב בארץ אחרת גם אפילו אחר שהארץ כבר תכבש לפניהם‪ ,‬כי עצם קביעת הישיבה במקום‬
‫אחר נקרא מאיסה בנחלת ד'‪ " .‬וע"פ זה גם מצד הפרט אדם שקובע מגוריו בארץ אחרת ייקרא מואס בנחלת ה'!‬
‫‪ 20‬לדבריו אלו נפלה הנפ"מ שהצבנו בתחילת המאמר כי תמיד יש ערך התיישבותי בתוספת יהודים בארץ‪.‬‬
 ‫פרק ג' ‪ -‬האם יש מצוה או חיוב בהשארת הארץ ביד הפרט כאשר הכלל מתנתק ממנה‬
‫יש לדון‪ ,‬האם במצב בו ממשלת ישראל נסוגה משטח ומפקירה אותו לאויב חלה על הפרט מצוות יישוב הארץ?‬
‫האם הוא מצווה להתנגד בכל הכוח כאילו כופים אותו לחלל שבת? והאם יש מצוה ליישב חבל ארץ זה באופן‬
‫פרטי‪ ,‬גם ללא רבונות? (בהנחה והדבר אפשרי)‪.‬‬
‫בספר נחלת יעקב‪ 21‬הביא סברת מו"ר הרב מרדכי שטרנברג שליט"א (להלן הרמ"ש) מדברים שבע"פ המתייחס‬
‫לשאלה זו‪ .‬לדעתו‪ ,‬מאחר ועל הפרט מצווה לגור בארץ‪ ,‬גם אם יבואו על מנת לעקרו ממקום מגוריו‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬
‫מכפר דרום לאשקלון‪ ,‬אין עליו חובת התנגדות ומסירות נפש‪ ,‬שהרי את המצוה הפרטית יקיים בכל מקום בו‬
‫יגור בארץ ישראל‪ .‬באשר למצווה הכללית‪ ,‬מאחר והיא חובת הכלל‪ ,‬אין הפרט מצווה להתנגד לה ולמסור עליה‬
‫את הנפש‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫ויש להקשות על דבריו‪ .‬ראשית‪ ,‬מה הגדר של מסירות נפש לעם ישראל ולא ליחיד‪ ,‬והרי הכלל מורכב מפרטיו‬
‫ואם יהיה מספר משמעותי של פרטים שימסרו את הנפש‪ ,‬הרי עם ישראל יחזיק בחבלי הארץ ולא יתנם מתנת‬
‫חינם לאויבים‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬לעצם ההגדרה שצוטטה בשמו של הרמ"ש‪" :‬שכשכופים אותו לעזוב את המקום בו הוא גר אין הוא מוסר‬
‫אותו כי אין עליו מצוה לגור דווקא פה‪...‬החיוב של היחיד הוא מכוחו של העם‪ ,‬שכל אחד מאתנו הוא שליחו"‪.‬‬
‫נראה שכוונתו שחובת היחיד בגאולת הארץ היא כחובת החייל בכיבוש שע"י מלחמה‪ ,‬וכשם שאין חיוב על היחיד‬
‫להילחם ולכבוש כיחיד‪ ,‬כך אין חיוב עליו לגאול את הארץ כיחיד‪ .‬ולענ"ד נראה שאין להשוות בין המצבים‪ ,‬כי‬
‫כיבוש הארץ במלחמה הוא פעולה של ציבור שעניינה החלת ריבונות ‪ -‬מושג ששייך דווקא בעם‪/‬ציבור‪ ,‬ומשום כך‬
‫אינה שייכת ביחידים‪ ,‬משא"כ גאולת הארץ ע"י קניית שדות ונטיעת עצים אינה פעולה ציבורית בדווקא‪ ,‬וענינה‬
‫אינו רק הריבונות אלא גאולת הארץ ויישובה ע"י יהודים‪ ,‬וזה שייך גם לפרט בישראל כפרט ולאו דווקא כבא כח‬
‫של הכלל‪.‬‬
‫הוכחה לדברינו אפשר להביא מדין‪" :‬כותבין עליו אונו ואפילו בשבת"‪ .22‬שם מבואר שאף בזמן הגלות יש מצוה‬
‫על היחיד לקנות שדה מגוי ולצורך כך לחלל שבת ע"י אמירה לנכרי‪ .‬ולכאורה מה ההיתר‪ ,‬והרי הפרט כבר יושב‬
‫בארץ וקיים את מצוותו הפרטית? עולה במפורש שהפרט מצווה גם בחלק השני של גאולת הארץ (מצד‬
‫ה"חפצא")‪.‬‬
‫ואם יטען הטוען ויאמר‪ ,‬שגאולת הקרקע הזו גם היא בעצם פעולה כללית שהפרט מבצעה בשם הכלל‪ ,‬אף אנו‬
‫נענה אחריו‪ ,‬אם כך הוא‪ ,‬מה פוטר אותו מלמסור את הנפש על אותה מצוה? לו יצוייר שהיו באים נכרים לאותו‬
‫אדם שקנה שדה בסוריא (וחילל לשם כך שבת) ומחייבים אותו להגר לארץ אחרת ע"מ ל"טהר" את האיזור‬
‫מיהודים‪ ,‬הרי יהיה מחוייב להתנגד לכך בכל תוקף‪ 23.‬ומה יהיה אם יאמרו לו הגויים מכור לנו השדה מאחר ואנו‬
‫רוצים שתהיה בבעלות גויים? או שרוצים הם לדחוק רגלי יהודים מאיזור זה‪ ,‬לכאורה היה מחויב להתנגד לכך‬
‫ולהשתדל בכל מאודו להשאיר השדה ברשותו‪ .‬ואם כך הוא בזמן הגלות‪ ,‬כיצד ייתכן שבזמן הזה תפקע המצווה‬
‫מאותו פרט המחזיק בשדה ותסתכם במגוריו במקום כלשהו בארץ ישראל‪ ,‬לא תהא כוהנת כפונדקית?! וכי בגלל‬
‫שעלינו בדרגה וכעת ישנה ריבונות (המצוה הכללית) על חלק מחבלי נחלתנו‪ ,‬תיגרע מצוותו של הפרט בהחזקת‬
‫שאר חבלי הארץ ובגאולתם?!‬
‫ובאמת‪ ,‬אם נגדיר את מצוות יישוב הארץ כמצווה שעיקרה הוא ה"גברא" (דעת התשב"ץ והרשב"ש)‪ ,‬היה מקום‬
‫לומר שבאמת כל ענין גאולת הקרקע של הפרט הוא כדי לאפשר לו להתקיים בארץ‪ ,‬וממילא אם כופים אותו‬

‫‪ 21‬לרב יעקב זיסברג‪ ,‬קדומים התשס"ה‬

‫‪ 22‬גיטין ח' ע"ב‬
‫‪ 23‬בכך אף מודה הגרמ"ש שטרנברג כפי שמובא בשמו שם‪ .‬לא נכנסתי לדיון האם בכה"ג הכפיה תוגדר כ"שעת השמד" או כ"הנאת עצמן"‬
‫וממילא ההשלכה למסירות נפש‪ .‬גם למי שאומר (מרן הרצי"ה זצ"ל) שבכה"ג הוי שעת השמד ייתכן וחובת מסירות נפש היא רק אם בכה"ג‬
‫תימנע העבירה דבר שבדר"כ לא יהיה נכון בדוגמא שלנו‪.‬‬
 ‫לעבור למקום אחר בארץ ותינתן לו נחלה אחרת בתמורה‪ ,‬אין כאן פגיעה במצוות יישוב הארץ‪.‬‬
‫‪24‬‬

‫אך כפי שראינו גם הריב"ש וגם האחרונים לא הלכו בדרך זו ‪ ,‬והם סוברים שיש מצוה עצמית בהורשת הארץ‪,‬‬
‫וממילא קניית השדה היא ערך בפני עצמו של גאולת הארץ הפרטית‪.‬‬
‫עוד יש להקשות על תפיסה זו‪ ,‬אם אכן המגורים בארץ היא מצוה פרטית‪ ,‬וכיבושה הוא מצוה כללית המוטלת‬
‫אך ורק על הציבור‪ ,‬מדוע מנאן הרמב"ן כמצוה אחת?‬
‫ועוד יש להוכיח שכל מצוות הכלל מוטלות גם על היחיד (כשיש באפשרותו לקיימן)‪,‬שהרי מצוות מחיית שבעת‬
‫עממין (וגם מחיית עמלק לפי ספר החינוך) היא מצוה המוטלת על הציבור וכפי שהגדיר החינוך עצמו לגבי כל‬
‫מלחמה‪ ,25‬ובכל זאת כתב הרמב"ם‪" :‬וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו – עובר בלא תעשה"‪ .26‬מכאן שגם כאשר‬
‫ישנה מצוה ציבורית עדיין חובה על היחיד לקיימה‪ .‬וא"כ לעניינו גם אם הציבור לא מעוניין לקיים את מצוות‬
‫יישוב הארץ בחבל ארץ מסויים‪ ,‬זה לא אומר שפקעה חובתו של היחיד‪ ,‬אלא שכמובן הדבר תלוי ביכולת שלו‬
‫ואם הוא אנוס רחמנא פטריה‪ ,‬אבל אין לפוטרו בגלל היותו שליח הציבור שכרגע נמנע מלקיים המצוה!‬

‫לסיכום נראה שמצוות יישוב הארץ אינה דומה להמלכת מלך ומצוה גם על הפרט‪ ,‬ודרגות שונות יש בה‪ .‬אשר‬
‫על כן על כל יחיד ויחיד שבידו הדבר ליישב את חלקי הארץ‪ ,‬גם אם לעת כזאת המדינה מכריזה שאינה‬
‫מעונינת בהם‪.‬‬

‫‪ 24‬מהמג"א בסימן ש"ו ‪ #‬נראה שהבין שדין "כותבין עליו אונו" אינו מכח מצוות יישוב הארץ אלא מדין "לא תחנם"‪ .‬ולדבריו ייתכן שאין כלל‬
‫חובה על הפרט בגאולת הארץ‪.‬אך דבריו קשים וכפי שהקשה הוא על עצמו מדין מכירת בתים שהותרה בסוריא‪,‬ע"ש‪.‬‬
‫‪ 25‬מצוה תקכז מצוה לקרוא לשלום‪" :‬והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הציבור כולן"‬
‫‪ 26‬רמב"ם הלכות מלכים פרק ה ד‬