‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬

‫‪ 30‬דצמבר ‪2021‬‬ ‫עב"י ‪ 38844-09-21‬שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬

‫בפני כב' השופט י‪ .‬גריל‪ ,‬שופט עמית‬

‫אימאן שופאניה‬ ‫המערערת‪:‬‬

‫ע"י ב"כ עוה"ד חאלד יאסין ואח'‬

‫נגד‬

‫נציבות שרות המדינה‬ ‫המשיבה‪:‬‬

‫באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד שרון איל‬

‫חקיקה שאוזכרה‪:‬‬
‫חוק שירות המדינה (משמעת)‪ ,‬תשכ"ג‪ :1963-‬סע' ‪61 ,(6) ,17.3 ,17.2. ,17.1.‬ג‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪ :1977-‬סע' ‪368‬ב(א)‬
‫חוק זכויות התלמיד‪ ,‬תשס"א‪ :2000-‬סע' ‪10‬‬
‫חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב]‪ ,‬תש"ל‪ :1970-‬סע' ‪)5(10‬‬
‫פקודת הראיות [נוסח חדש]‪ ,‬תשל"א‪ :1971-‬סע' ‪42‬א‪42 ,‬א (א)‪42 ,‬ג‬

‫פסק דין‬

‫הערעור שבפניי הוא על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה‬ ‫א‪.‬‬
‫בחיפה (בראשות עוה"ד אורי כהן) מיום ‪ 19.8.2021‬בתיק בד"מ ‪ .38.21‬בהתאם להכרעת‬
‫הדין‪ ,‬הורשעה המערערת‪ ,‬ילידת שנת ‪ ,1964‬מורה במקצועה‪ ,‬בעבירות לפי סעיפים ‪,)1(17‬‬
‫(‪ )3(,)2‬ו‪ )6(-‬של חוק שירות המדינה (משמעת)‪ ,‬התשכ"ג‪( 1963-‬להלן‪" :‬החוק")‪ .‬בגזר הדין‬
‫הוטלו עליה אמצעי המשמעת הבאים‪ :‬נזיפה חמורה‪ ,‬פיטורים לאלתר‪ ,‬פסילה לשירות‬
‫המדינה (לרבות משרד החינוך) למשך שנתיים‪ ,‬והורדה בדרגה אחת למשך שנה‪.‬‬

‫הנסיבות הצריכות לעניין כעולה מכתב‪-‬האישום המתוקן שהגישה המדינה כנגד המערערת‬ ‫ב‪.‬‬
‫לבית משפט השלום בקריות (ת"פ ‪ )36871-05-19‬הן אלה‪:‬‬

‫המערערת שימשה כמורה בבית ספר יסודי‪ .‬המתלונן‪ ,‬קטין‪ ,‬יליד ‪ ,4.11.06‬היה אחד‬
‫מתלמידיה‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫ביום ‪ 2.3.2017‬לימדה המערערת את תלמידי כיתתה‪ .‬במהלך השיעור הראה המתלונן‬

‫לחבריו לכיתה מסמרים שמצא בכניסה לבית הספר‪ .‬אחד מתלמידי הכיתה (להלן‪:‬‬
‫"התלמיד") אמר למערערת‪ ,‬כי למתלונן יש מסמרים‪ ,‬ואזי שאל המתלונן את התלמיד מדוע‬
‫אמ ר את הדברים למערערת‪ ,‬קם ממקומו והחל ללכת לכיוון קדמת הכיתה‪ ,‬והגיע סמוך‬
‫לשולחנו של התלמיד‪ ,‬שישב בספסל הקדמי‪ .‬משראתה המערערת את המתרחש ניגשה היא‬
‫במהירות למתלונן ותקפה אותו שלא כדין בכך שהדפה אותו לאחור באופן שראשו הוטח‬
‫בקיר‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר מכן ליוותה המערערת את המתלונן על‪-‬מנת שישטוף את פניו‪ .‬בהמשך ליווה‬
‫אחד מתלמידי הכיתה את המתלונן ויחד ניגשו למורה אחר שהעניק למתלונן טיפול ראשוני‬
‫ודיווח למד"א‪ ,‬ולאחר מכן פונה המתלונן באמבולנס לקבל טיפול רפואי בבית חולים‪.‬‬

‫כתוצאה ממעשיה של המערערת נגרמה למתלונן המטומה קרקפתית בקוטר ‪ 3‬ס"מ בראשו‬
‫עם אודם מקומי‪ ,‬והוא חש ברע‪.‬‬

‫בכתב‪-‬האישום שהגישה המדינה כנגד המערערת לבית משפט השלום ביום ‪ 16.5.19‬נטען‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫שבמעשיה אלה תקפה המערערת שלא כדין את המתלונן‪-‬הקטין בהיותה אחראית עליו‬
‫ויוחסה למערערת עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף ‪368‬ב(א) סיפא של חוק‬
‫העונשין‪ ,‬התשל"ז‪.1977-‬‬

‫בבית משפט השלום נשמעו עדי התביעה ובהם עדות נפגע העבירה ואמו‪ ,‬ולאחר מכן המליץ‬
‫בית משפט השלום לצדדים לשוחח ביניהם‪ .‬ביום ‪ 5.11.20‬הודיעו הצדדים על הסדר טיעון‬
‫שכלל תיקון בעובדות כתב‪-‬האישום‪ .‬בית משפט השלום הרשיע את המערערת לפי הודאתה‬
‫בעובדות אשר בכתב‪-‬האישום המתוקן‪.‬‬

‫בית משפט השלום ציין בגזר‪-‬דינו ביום ‪ ,17.1.21‬שהמערערת פגעה בערכים של הגנה על‬ ‫ד‪.‬‬
‫שלום הקטין ובטחונו‪ ,‬בידי מי שאחראי עליו‪ ,‬אך הוסיף‪ ,‬שמידת הפגיעה בערכים היא‬
‫נמוכה‪" :‬בהינתן נסיבות ביצוע העבירה הכוללות הגעה של הנאשמת בסמוך למקום‬
‫הימצאותם של שני הקטינים‪ ,‬כאשר עולה מהנסיבות עצמן שהגעתה לכתחילה כוונה‬
‫למניעת מפגש אלים ביניהם‪ .‬התנהלותה חרגה מההתנהגות המצופה ממנה בהינתן‬
‫הדיפתה את נפגע העבירה באופן שבסופו של דבר גרם להטחת ראשו בקיר"‪.‬‬

‫בית משפט השלום ציין‪ ,‬בין היתר‪ ,‬שקודם לאירוע שימשה המערערת כמורה שנים רבות‪,‬‬
‫אין לחובתה עבר פלילי‪ ,‬וגם בחלוף השנים שמאז האירוע לא נרשם לחובתה רישום פלילי‪.‬‬
‫בנסיבות חייה של המערערת עצם הרשעתה בדין יש לה משקל והשפעה על מהלך חייה ועקב‬
‫ניהול ההליך הופסקה עבודתה‪.‬‬
‫בית משפט השלום גזר על המערערת ארבעה חודשי מאסר על‪-‬תנאי לתקופה של שנתיים‬
‫בגין עבירת אלימות מילולית או פיסית וחתימה על התחייבות עצמית בסך ‪.₪ 2,500‬‬

‫‪2‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫לאחר שהסתיים ההליך הפלילי הגישה המשיבה ביום ‪ 28.4.21‬תובענה משמעתית כנגד‬ ‫ה‪.‬‬
‫המערערת על‪-‬יסוד הרשעתה בהתאם לעובדות כתב‪-‬האישום המתוקן‪.‬‬

‫בישיבת בית הדין מיום ‪ 28.7.21‬הודיע סנגורה של המערערת‪ ,‬שהיא מודה אמנם בעובדות‪,‬‬
‫אך איננה מודה בהוראת סעיף ‪ )3(17‬של החוק‪ ,‬וציין‪ ,‬בין יתר הדברים‪ ,‬שמה שהוביל להליך‬
‫המשמעתי הוא חבטת המתלונן בקיר‪ ,‬ויכול להיות שהתנהגותה של המערערת באותו שלב‬
‫לא הייתה עדינה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהיא השתמשה "קצת בכוח" להדוף‪ ,‬אך כוונתה הייתה למנוע‬
‫תקרית פחות נעימה‪ .‬אלמלא הייתה המתלוננת מתערבת היא הייתה מואשמת במחדל‬
‫מחמת שלא מנעה את הנזק‪.‬‬

‫באשר לסעיף ‪ )6(17‬של החוק טען סנגורה של המערערת‪ ,‬כי מבוקש להימנע מלקבוע שיש‬
‫קלון בביצוע העבירה‪.‬‬

‫בהמשך‪ ,‬האזין בית הדין לעדותו של עד אופי מטעם המערערת (קצין הביטחון של עיריית‬ ‫ו‪.‬‬
‫שפרעם ומוסדות החינוך שלה) שמסר‪ ,‬כי המערערת ביצעה את עבודתה בצורה נאמנה‬
‫לשביעות רצון כל המערכות שעבדה מולן‪ ,‬ושימשה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לפי מינוי מנהל בית הספר‪,‬‬
‫כעוזרת ביטחון‪.‬‬

‫התובע בפני בית הדין עמד על‪-‬כך שיש להרשיע את המערערת גם לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫הפנה לאמור בעש"מ ‪ 4123/95‬אור נ' נציב שירות המדינה‪ ,‬פ"ד מט(‪( 184 ,)5‬להלן‪" :‬עניין‬
‫אור" )‪ ,‬וכן ציין‪ ,‬כי עסקינן בעבירה שיש בה שימוש בכוח‪ ,‬ולפי טבעה יש עמה קלון (עש"מ‬
‫‪ 3362/02‬מדינת ישראל נ' אבו עסבה‪ ,‬פ"ד נו(‪( 6 )5‬להלן‪" :‬עניין אבו עסבה")‪.‬‬

‫באשר לסעיף ‪ )3(17‬של החוק טען התובע‪ ,‬שנסיבות המקרה מצביעות על התנהגות בלתי‬
‫הולמת של המערערת‪ ,‬וזאת תוך כדי מילוי תפקידה‪ ,‬ונוכח כל האמור ביקש לדחות את‬
‫טענותיו של הסנגור‪.‬‬

‫בית הדין קבע בהחלטתו באותו מעמד‪ ,‬שהתנהגותה של המערערת לא הייתה הולמת עובד‬ ‫ח‪.‬‬
‫מדינה ומקומה לא יכירנה בשום גוף או ארגון (ער"מ ‪ 1351/95‬פינקלשטיין נ' בית הדין‬
‫המקומי של עיריית ירושלים‪ ,‬פ"ד מ"ט(‪( 573 )5‬להלן‪" :‬עניין פינקלשטיין")‪ ,‬ובוודאי הוא‬
‫כך משעסקינן בעובדת הוראה‪ ,‬ולכן יש להרשיע את המערערת בעבירה לפי סעיף ‪ )3(17‬של‬
‫החוק‪.‬‬
‫כמו כן קבע בית הדין‪ ,‬שהעבירה בה הורשעה המערערת יש עִ מה קלון בשים לב לתבחינים‬
‫שציין כב' השופט (בדימוס) י‪ .‬זמיר בעניין אור‪ ,‬בפרט נוכח תפקידה של המערערת כמורה‬
‫בבית הספר‪ ,‬ולכן הורשעה היא גם בעבירה לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪.‬‬
‫התוצאה היא שהמערערת הורשעה בסעיפים ‪ ,)3( ,)2( ,)1(17‬ו‪ )6(-‬של החוק כמפורט‬
‫בתובענה שהוגשה כנגדה‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫לעניין אמצעי המשמעת‪ ,‬עתר התובע שבית הדין יטיל על המערערת את אמצעי המשמעת‬ ‫ט‪.‬‬
‫הבאים‪ :‬נזיפה חמורה‪ ,‬פיטורים לאלתר‪ ,‬פסילה לצמיתות ממשרד החינוך‪ ,‬פסילה לשירות‬
‫המדינה לחמש שנים‪ ,‬והורדה בשתי דרגות למשך שנה ומחצה‪.‬‬
‫התובע ציין‪ ,‬שהמערערת נמצאת בשירות המדינה מאז שנת ‪ 1993‬ועד להשעייתה ביום‬
‫‪ .15.3.18‬התובע טען בפני בית הדין‪ ,‬שיש לגנות תופעות של שימוש בכוח ולמגר אותן‪,‬‬
‫ולטעמו‪ ,‬אף בהתחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת‪ ,‬הודאתה בעובדות כתב‪-‬האישום‬
‫המתוקן‪ ,‬והיותה ללא הרשעות פליליות או משמעתיות קודמות ‪ -‬אמצעי המשמעת‬
‫המבוקשים עונים על תכלית הדין המשמעתי‪.‬‬

‫נציג המשרד ציין בפני בית הדין‪ ,‬שהמערערת עובדת הוראה בעלת ותק של ‪ 25‬שנה‪ ,‬מועסקת‬ ‫י‪.‬‬
‫כמורה למתמטיקה ובשבע השנים האחרונות שימשה גם כמדריכת מורים דבר המצביע על‬
‫היותה עובדת איכותית‪ ,‬אך נוכח חומרת המעשים בהם הורשעה הצטרף נציג המשרד‬
‫לעמדת התביעה‪.‬‬

‫הסנגור טען לעומת זאת‪ ,‬שבית משפט השלום ציין בגזר‪-‬דינו‪ ,‬שמידת הפגיעה של המערערת‬ ‫י"א‪.‬‬
‫בערכים היא נמוכה‪ ,‬ולכן‪ ,‬גזר בית משפט השלום את דינה של המערערת לפי הרף הנמוך‬
‫ביותר‪ .‬כמו‪-‬כן ציין הסנגור‪ ,‬שהמערערת מביעה חרטה וצער רב על אשר קרה‪.‬‬

‫שארעה מבלי‬‫עוד טען הסנגור‪ ,‬שאין המדובר בתיק "קלאסי" של תקיפה‪ ,‬אלא תקיפה ִ‬
‫שהייתה למערערת כל כוונה פלילית לפגוע במתלונן‪ ,‬וכי המערערת הפעילה שיקול דעת בזמן‬
‫האירוע מה שהביא להעמדתה לדין‪ ,‬דהיינו‪ ,‬המערערת ניסתה לעשות מעשה טוב ומצאה את‬
‫עצמה נאשמת בהליך פלילי‪.‬‬
‫הסנגור הוסיף‪ ,‬שעברה של המערערת נקי הן בתחום הפלילי והן בתחום המשמעתי והיא‬
‫מילאה את תפקידה במסירות במהלך ‪ 28‬שנות עבודתה ולא קיבלה התראה כלשהי‪.‬‬
‫המערערת בעלת תואר ראשון ושני‪ ,‬נטלה חלק בקורסים והשתלמויות‪ ,‬עבדה כמורה‬
‫למתמטיקה‪ ,‬והייתה עוזרת ביטחון בבית הספר‪ .‬מדובר במשפחה מכובדת שומרת חוק‪,‬‬
‫בעלה היה בעברו איש חינוך ומנהל בית ספר‪.‬‬

‫ב אשר למתלונן טען הסנגור‪ ,‬כי מדובר‪ ,‬לדבריו‪ ,‬בילד בעייתי שהורחק פעמים רבות מבית‬
‫הספר והאחריות מוטלת על העיריה ועל הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך שאינם עושים‬
‫דבר נוכח מצוקתו של המתלונן‪ .‬תפקיד בית הדין‪ ,‬כך נטען‪ ,‬להבחין בין מעשה שנעשה‬
‫בכוונה תחילה לבין מקרה שהתרחש בעל כורחו של נאשם‪.‬‬

‫בעלה של המערערת שהוא בעל תואר שלישי‪ ,‬ומילא תפקידים רבים במערכת החינוך‪ ,‬וכן‬ ‫י"ב‪.‬‬
‫שימש כמנהל בית ספר‪ ,‬פנה לבית הדין וציין‪ ,‬שאת תאריה השיגה המערערת בנסיבות‬
‫אישיות לא פשוטות‪ .‬לבני הזוג שבעה ילדים‪ ,‬שניים מהם עדיין קטינים וכולם סמוכים על‬
‫שולחנם של ההורים מחמת מצוקת דיור‪ .‬בנוסף ציין‪ ,‬כי לאחר האירוע מושא הדיון סבלה‬
‫המשפחה מ"שיימינג" ברשתות החברתיות‪ .‬לאחר מכן נאלצה המערערת לעבור את ההליך‬
‫‪4‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫הפלילי‪ ,‬וכן הושעתה מן העבודה‪ ,‬מה שהשפיע על המצב הכלכלי של המשפחה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫במהלך ההליך הפלילי עברה המערערת אירוע של התלקחות אש במטבח ביתה‪ ,‬מה שגרם‬
‫לה לכוויות‪.‬‬

‫באשר לאירוע עצמו טען בעלה של המערערת‪ ,‬שמדובר בהדיפה ולא בתקיפה וכן הוסיף‪,‬‬
‫שמורה עומד בפני דילמה כשהוא רואה תלמיד קם עם מסמר ביד לתקוף ילד אחר‪ ,‬שהרי‬
‫תפקיד המורה להגן על הילדים‪ .‬אם יישב בחיבוק ידיים ייגרם נזק לאחד הילדים ואם‬
‫יהדוף את הילד התוקף ימצא את עצמו בהליך פלילי ומשמעתי‪.‬‬

‫המערערת ציינה‪ ,‬שהמתלונן הוא ילד במצוקה שיומיים לפני האירוע תקף ילד אחר‪ ,‬והתעלל‬ ‫י"ג‪.‬‬
‫בו‪ ,‬ולטענתה‪ ,‬מדובר בילד אלים שלא השתלב בכיתה‪ .‬בכל הנוגע לאירוע מסרה המערערת‪,‬‬
‫שתלמיד אחר אמר שיש למתלונן מסמרים והיא ביקשה מן המתלונן שיביא לה את‬
‫המסמרים‪ .‬המתלונן זרק חלק מהם וחלק השאיר‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬התלמיד האחר צחק ואזי המתלונן בא בריצה לעבר אותו תלמיד‪ ,‬המערערת קמה‬
‫ממקומה כדי למנוע מפגש אלים ביניהם‪ ,‬והרחיקה ביניהם מכיוון שהמתלונן מאוד התקרב‬
‫לאותו תלמיד‪ .‬המערערת עצמה קיבלה שריטות באצבעות מן המסמרים‪ ,‬שאותם היא‬
‫העבירה למנהל‪ .‬המערערת ציינה‪ ,‬שלא הייתה לה כל כוונה לפגוע אלא היא רצתה למנוע‬
‫מפגש אלים‪ ,‬והוסיפה‪ ,‬שהיא הגנה על שניהם‪ .‬המערערת תוהה‪ ,‬מה היה קורה לתלמיד אילו‬
‫היא הייתה מעמידה פנים שהיא איננה רואה?‬
‫המערע רת הוסיפה‪ ,‬שהיא מאוד מחויבת לעבודתה‪ ,‬עברה קורסים והשתלמויות‪ ,‬לא היה לה‬
‫קל להשיג את הדרגות‪ ,‬ואלמלא השעייתה הייתה היא מקבלת דרגה ‪ 9‬שעבורה עבדה רבות‪,‬‬
‫וכן מסרה‪ ,‬שבגיל ‪ 57‬אין היא מסוגלת לעבוד עבודה אחרת ועליה לפרנס את ילדיה‪.‬‬

‫בית הדין ִאפשר לסנגור להגיש טיעונים בכתב בנוסף לטיעונים שבעל‪-‬פה‪ .‬הסנגור‪ ,‬בטיעוניו‬ ‫י"ד‪.‬‬
‫שבכתב מיום ‪ ,5.8.21‬עתר בפני בית הדין לשקול מחדש את החלטתו מיום ‪ ,28.7.21‬ולבטל‬
‫את הרשעת המערערת בקלון‪ ,‬הואיל ולטענתו‪ ,‬לא הוצגה בפני בית הדין מלוא התשתית‬
‫העובדתית‪ .‬לטעמו‪ ,‬ההרשעה בקלון סותרת את נסיבות ביצוע העבירה כפי שאלה פורטו‬
‫בהרחבה בכתב‪-‬האישום המתוקן ובגזר הדין של בית משפט השלום‪.‬‬
‫הסנגור הוסיף‪ ,‬שהמערערת הגנה בגופה על התלמיד ואף נפצעה באצבעותיה מן המסמרים‬
‫שהחזיק המתלונן‪ ,‬ולמעשה היא הגנה במידה שווה הן על המתלונן והן על התלמיד שעלול‬
‫היה להיות מותקף ועלול היה לספוג חבלה‪.‬‬
‫לדברי הסנגור‪ ,‬התנהגות המערערת לאחר האירוע מחזקת את האמור לעיל‪ ,‬שהרי צוין בגזר‬
‫הדין של בית משפט השלום‪ ,‬שלאחר האירוע ליוותה המערערת את נפגע העבירה כדי‬
‫שישטוף את פניו‪.‬‬
‫הסנגור חוזר על הטענה‪ ,‬שלא הייתה למערערת כל כוונה לפגוע במתלונן‪ ,‬אך לרוע מזלה‬
‫הדיפת המתלונן התרחשה בסמוך לקיר שראשו של המתלונן הוטח בו‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫כמו‪-‬כן ציין הסנגור‪ ,‬שהמדינה בהליך הפלילי ביקשה להטיל על המערערת עונש קל‪ ,‬ובית‬
‫משפט השלום נמנע מלהטיל על המערערת קלון‪ ,‬שהרי לא דבק כל כתם מוסרי בהתנהגותה‬
‫של המערערת‪ .‬בית משפט השלום אף ציין‪ ,‬שפגיעתה של המערערת בערכים היא נמוכה‬
‫כשעולה מן הנסיבות שהיא התכוונה למנוע מפגש אלים בין המתלונן לבין התלמיד‪.‬‬
‫לטענת הסנגור‪ ,‬מצאה את עצמה המערערת בין הפטיש לסדן‪ ,‬כשהיה עליה להחליט בין שתי‬
‫ברירות‪ :‬או לעצום עין ולאפשר למתלונן לפגוע בחברו לכיתה בכלי חד (מסמר)‪ ,‬או לפעול‬
‫כמתחייב מתפקידה כעובדת הוראה‪ ,‬וכפי שאכן נהגה לאחר שהפעילה שיקול דעת ולעמוד‬
‫כחיץ בפני המתלונן שרץ ממקומו כדי לפגוע בתלמיד אחר‪.‬‬

‫הסנגור הוסיף‪ ,‬שעל בית הדין לבחון כל מקרה לגופו‪ .‬לטענתו‪ ,‬טיעוני המשיבה בפני בית‬
‫הדין אינם עולים בקנה אחד עם תוצאות ההליך הפלילי על כל מרכיביו ואמצעי המשמעת‬
‫שב"כ המשיבה עתר להם אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה ופוגע קשות במערערת בכל‬
‫ההיבטים‪ :‬נפשית‪ ,‬פיסית וכלכלית‪ ,‬ובכך למעשה נסתם הגולל על קריירה מקצועית‬
‫ואיכותית של המערערת באופן הפוגע קשות בפרנסת המשפחה ששניים מילדיה עדיין‬
‫קטינים‪.‬‬

‫עוד הוסיף הסנגור‪ ,‬שגם אם לא יורה בית הדין על ביטול ההרשעה בקלון‪ ,‬הרי שההחלטה‬
‫להרשיע את המערערת בעבירה זו אינה גוררת בהכרח תוצאה קשה‪ ,‬למרות החומרה‬
‫הכרוכה בעבירה זו‪ .‬הסנגור הדגיש‪ ,‬שלבית הדין מסור שיקול דעת לגזור את עונשו של עובד‬
‫מדינה לפי נסיבות המקרה‪ .‬אם הנסיבות אינן חמורות‪ ,‬ואם קיימים שיקולים להקל עם‬
‫הנאשם‪ ,‬חזקה על בית הדין שייתן לכך ביטוי בגזר הדין‪ ,‬וכך לטענת הסנגור‪ ,‬אמור בית הדין‬
‫לנהוג‪.‬‬

‫נוכח נסיבות ביצוע העבירה‪ ,‬נסיבותיה האישיות של המערערת‪ ,‬הוותק שלה‪ ,‬התנהגותה‬
‫באירוע ולאחריו‪ ,‬הפגיעה הנמוכה בערכים שנפגעו והפגיעה הלא מכוונת במתלונן‪ ,‬כל אלה‬
‫יש בהם כדי להביא את בית הדין ליישם את מדיניות הענישה הקלה ביותר‪.‬‬

‫הסנגור פירט את נסיבותיה האישיות‪ ,‬הבריאותיות והמשפחתיות של המערערת‪ ,‬כפי שאלה‬

‫כבר צוינו מפי המערערת ובעלה בפני בית הדין‪ ,‬והדגיש‪ ,‬שהמערערת מביעה חרטה וצער על‬
‫אשר ארע ומבטיחה שמדובר במעידה חד‪-‬פעמית שלא תחזור בעתיד‪ .‬הסנגור חזר והדגיש‪,‬‬
‫שהמערערת "הדפה את המתלונן" כדי למנוע תקרית אלימה‪ ,‬אך לא תקפה אותו כמו‬
‫במקרים "קלאסיים" אחרים‪.‬‬

‫הסנגור הוסיף‪ ,‬כי לאחר שהמערערת הודתה בהליך הפלילי היא סברה שבכך כבר קיבלה‬
‫את עונשה ולא תיארה לעצמה שהיא תועמד לדין משמעתי ושהתביעה תעתור לענישה כֹה‬
‫חמורה‪ .‬אילו סברה המערערת שהסאגה תימשך גם לאחר ההליך הפלילי‪ ,‬לא הייתה היא‬
‫מודה בכתב‪-‬האישום המתוקן והייתה נלחמת על חפותה‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫בנוסף ציין הסנגור‪ ,‬שהחלטת הנציב בדבר השעיית המערערת הובאה לידיעתה רק במרץ‬
‫‪ 2018‬כשנה לאחר שהתרחש האירוע‪ ,‬ובמהלך אותה שנה המשיכה היא ללמד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם‬
‫בכיתה בה למד המתלונן‪ ,‬וכל זאת ביושרה כלפיו‪ ,‬כמו גם כלפי שאר התלמידים‪ ,‬למרות‬
‫הלחצים שהייתה שרויה בהם‪ ,‬הן מצד משפחת המתלונן‪ ,‬והן מצד מערכות החוק‪.‬‬

‫הסנגור הפנה למכתבים שנשלחו הן על ידי המפקח על הוראת המתמטיקה במחוז הצפון‪,‬‬
‫שהתרשם רבות מיכולותיה‪ ,‬אחריותה ומקצועיותה של המערערת‪ ,‬והן על ידי יו"ר ועד‬
‫ההורים‪ ,‬והוסיף‪ ,‬כי דברים בשבחה של המערערת עוברים כחוט השני בכל המכתבים‬
‫שהומצאו‪ ,‬ובכלל זה גם אימאם העדה הדרוזית בשפרעם‪ ,‬מחנכת הכיתה‪ ,‬מנהלת בית‬
‫הספר‪ ,‬ומשפחת הקטין שהיה אמור להיות מותקף על ידי המתלונן‪ ,‬וכן הפנה לדבריו של‬
‫קצין הביטחון בפני בית הדין‪.‬‬

‫הסנגור הפנה לפסיקה בדבר הצורך להביא בחשבון את הנסיבות האישיות של כל נאשם‬
‫(עש"מ ‪ 7635/05‬שרתוק נ' נציבות שירות המדינה (‪( )29.1.07‬להלן‪" :‬עניין שרתוק")‪ ,‬וכמו‬
‫כן ע"ש ‪ 10566/02‬מדינת ישראל נ' גרינבוים (‪.))23.3.03‬‬

‫הסנגור הוסיף‪ ,‬שהמערערת הבינה את חומרת מעשיה‪ ,‬נוטלת אחריות‪ ,‬מתחרטת על מעשיה‪,‬‬
‫ובנסיבות אלה ניתן לדעתו להסתפק בנזיפה‪ ,‬ואם יוחלט על הפקעת שכרה של המערערת‪,‬‬
‫מבוקש שההפקעה תבוצע ב‪ 10-‬תשלומים‪.‬‬

‫בהכרעת הדין המנומקת מיום ‪ 19.8.21‬ציין בית הדין‪ ,‬כי לאחר ששמע את טיעוני ב"כ‬ ‫ט"ו‪.‬‬
‫המשיבה‪ ,‬ואת טיעוני הסנגור‪ ,‬המסקנה היא שיש להרשיע את המערערת (בנוסף להרשעתה‪,‬‬
‫לפי הודאתה‪ ,‬בסעיפים ‪ )1(17‬ו‪ )2(17-‬של החוק)‪ ,‬הן בעבירה לפי סעיף ‪ )3(17‬והן בעבירה לפי‬
‫סעיף ‪ )6(17‬של החוק (אציין‪ ,‬כי ביום ‪ 28.7.21‬ניתנה הכרעת דין תמציתית (עמ' ‪ 5-4‬לפרוט'‬
‫בפני בית הדין))‪.‬‬

‫סעיף ‪ )3(17‬של החוק עניינו "התנהגות בלתי הולמת"‪ ,‬ומשהודתה המערערת בהליך הפלילי‬
‫בכתב‪-‬האישום המתוקן‪ ,‬כי ניגשה במהירות למתלונן ותקפה אותו שלא כדין בכך שהדפה‬
‫אותו לאחור באופן שהוטח ראשו בקיר ונגרמה לו המטומה קרקפתית עם אודם מקומי‪,‬‬
‫והמתלונן חש ברע‪ ,‬ברי שהתנהגות כזו אינה הולמת עובד מדינה ומקומה לא יכירנה בשום‬
‫גוף או ארגון‪ ,‬קל וחומר כשמדובר בעובדת הוראה הנמנית על מערכת החינוך‪.‬‬
‫עוד ציין בית הדין‪ ,‬שהתנהגות בלתי הולמת של עובד מדינה כוללת מגוון התנהגויות שיש‬
‫בהן כדי לפגוע בזולת‪ ,‬להעכיר את אווירת העבודה‪ ,‬לשבש את יחסי העבודה‪ ,‬ולערער את‬
‫יחסי האמון של הציבור ברשות או לפגוע בדרך אחרת בתפקוד התקין של הרשות (עניין‬
‫פינקלשטיין)‪.‬‬

‫באשר להרשעת המערערת בעבירה לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק מציין בית הדין‪ ,‬כי עומדת לו‬
‫הסמכות לקבוע כי נפל קלון במעשיו של נאשם שהורשע בפלילים ועומד לדין משמעתי‪.‬‬
‫‪7‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫בשים לב לאופי המעשים בהם כשלה המערערת ונוכח תפקידה כמורה בבית הספר‪ ,‬ונוכח‬
‫התבחינים שנקבעו בעניין אור יש להרשיע את המערערת‪ ,‬כך קובע בית הדין‪ ,‬גם בעבירה לפי‬
‫סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪.‬‬

‫כותב בית הדין‪ ,‬כי המערערת הורשעה לפי הודאתה בעבירות משמעת לפי סעיפים ‪)1(17‬‬
‫ו‪ )2(-‬של החוק‪ ,‬ועל בסיס קביעותיו הנ"ל של בית הדין מורשעת היא גם בעבירות לפי‬
‫סעיפים ‪ )3(17‬ו‪ )6(17-‬של החוק‪.‬‬

‫בית הדין מוסיף‪ ,‬כי למרות שבית הדין הכריע את הדין ביום ‪ 28.7.21‬וקבע‪ ,‬שהמערערת‬
‫ביצעה את העבירות שפורטו לעיל‪ ,‬פנה הסנגור‪ ,‬במסגרת הרשות שניתנה לו‪ ,‬והגיש טיעון‬
‫בכתב לעניין אמצעי המשמעת וביקש שבית הדין יבטל את הרשעתה של המערערת בקלון‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬בית הדין ציין‪ ,‬שלא מצא לשנות את החלטתו‪ ,‬לפיה יש להרשיע את המערערת גם‬
‫בעבירה לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק ומוסיף‪ ,‬כי סמכות זו של בית הדין לקבוע האם העבירה‬
‫בה הורשע העובד היא עבירה שיש עמה קלון קיימת גם אם הדבר לא נקבע בהליך הפלילי‪.‬‬

‫מוסיף בית הדין‪ ,‬כי השאלה האם מדובר בעבירה שיש עמה קלון תלויה גם בנסיבותיו של‬
‫המקרה‪ ,‬ומפנה לשיקולים שפירט כב' השופט (בדימוס) י‪ .‬זמיר בעניין אור‪ ,‬שיש בהם כדי‬
‫לסייע בהכרעה האם העבירה העומדת לדיון בוצעה בנסיבות הכרוכות בקלון‪ .‬השיקולים‬
‫הם‪ :‬סוג העבירה‪ ,‬ההקשר של העבירה‪ ,‬מהות המשרה‪ ,‬האם בוצעה העבירה במילוי תפקיד‬
‫או שלא במילוי תפקיד‪ ,‬והנסיבות של ביצוע העבירה‪.‬‬

‫בית הדין קבע‪ ,‬כי במעשיה של המערערת‪ ,‬כפי שפורטו בכתב‪-‬האישום בו הודתה‪ ,‬נפל כתם‬
‫מוסרי ברור ויש בהם כדי לערער את אמון הציבור בעובדי החינוך‪ .‬מציין בית הדין‪ ,‬שבית‬
‫משפט השלום כתב בגזר‪-‬דינו‪ ,‬כי התנהלות המערערת חרגה מן ההתנהגות המצופה ממנה‬
‫שהרי הדיפת נפגע העבירה גרמה להטחת ראשו בקיר‪.‬‬

‫בית הדין מפנה גם לדבריה של כב' השופטת (בדימוס) ד‪ .‬ביניש בעש"מ ‪ 6526/03‬עבד‬
‫אלקאדר עואודה סאלח נ' נציבות שירות המדינה (‪ )20.8.03‬שם נכתב בין היתר‪ ..." :‬כבר‬
‫נקבע לא אחת כי לצורך ההכרעה בשאלת הקלון יש להביא בגדר השיקולים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את‬
‫סוג העבירה‪ ,‬את אופייה‪ ,‬את נסיבות ביצועה ואת השאלה אם נעברה במילוי התפקיד או‬
‫בקשר אליו"‪.‬‬

‫מסכם בית הדין את דבריו וקובע‪ ,‬שיישום ההלכות הנ"ל על העבירה הפלילית בה הורשעה‬
‫המערערת‪ ,‬על רקע המעשים בהם הודתה כמפורט בכתב‪-‬האישום המתוקן‪ ,‬ונוכח תפקידה‬
‫כמורה ומחנכת‪ ,‬מביא למסקנה שהמערערת הורשעה בעבירה שיש עמה קלון‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫בגזר הדין המנומק מיום ‪ 19.8.21‬מפנה בית הדין לפסיקתו של בית‪-‬המשפט העליון בכל‬ ‫ט"ז‪.‬‬
‫הנוגע לעבירות אלימות מצד מורים כלפי תלמידים ומציין‪ ,‬ששימוש בכוח הזרוע נגד תלמיד‬
‫על ידי עובד הוראה הוא מעשה חמור כפי שנקבע‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בעניין אבו עסבה‪ ,‬בעמ' ‪, 11‬‬
‫בדבריה של כב' השופטת (בדימוס) ד' ביניש‪ ,‬לפיהם‪" :‬מורה שהיכה את תלמידיו מאבד את‬
‫מעמדו ואת יוקרתו בעיני התלמידים‪ ,‬ולכן יש לדרוש ממנו הקפדה יתרה במילוי תפקידו‬
‫והתנהגות הולמת בכל אורחות חייו בכלל ועת עוסק הוא בחינוך תלמידיו‪ ,‬בפרט"‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן בעש"מ ‪ 1730/00‬פלונית נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נד(‪ ,433 )5‬בעמ' ‪ ,436‬ציין כב' השופט‬
‫(בדימוס) י‪ .‬זמיר‪ ,‬שעצם השימוש בכוח הזרוע הוא מעשה חמור לעובד הוראה‪ ,‬ועשוי להגיע‬
‫לכדי עבירה פלילית‪.‬‬

‫עוד מפנה בית הדין לדברי כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ברק בע"פ ‪4405/94‬‬
‫מדינת ישראל נ' עבד אלגני‪ ,‬פ"ד מח(‪( 191 )5‬להלן‪" :‬עניין אלגני")‪ ,‬בעמ' ‪" :192‬אלימות‬
‫פיסית כלפי תלמיד אסורה היא‪ .‬מלקות מכות ומשיכות אוזניים – אין מקומן בבית הספר‪.‬‬
‫חדר הכיתה הוא מקום הוראה ולא זירת אלימות‪ .‬גופו של תלמיד ונפשו אינם הפקר‪ ,‬כבודו‬
‫כאדם נפגע אם מפעילים נגדו אלימות פיסית"‪.‬‬

‫בנוסף הפנה בית הדין להוראת סעיף ‪ 10‬בחוק זכויות התלמיד‪ ,‬התשס"א‪" :2000-‬כל תלמיד‬
‫זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם ובכלל זה הוא‬
‫זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים"‪.‬‬

‫בית הדין הוסיף‪ ,‬שהסנגור אישר בטיעונו כי‪" :‬יכול להיות שהתנהגותה לא הייתה עדינה‬
‫‪ ...‬השתמשה קצת בכוח כדי להדוף"‪ .‬בית הדין הוסיף‪ ,‬שחומרת מעשיה של המערערת‬
‫מתחדדת נוכח מעמדה כעובדת הוראה‪.‬‬

‫בית הדין מפנה גם לפסיקת בית‪-‬המשפט העליון לעניין נורמות ההתנהגות הגבוהות‬
‫המצופות ממורה במערכת החינוך – עש"מ ‪ 10970/05‬מדינת ישראל נ' חורשיד (‪)9.10.07‬‬
‫(להלן‪" :‬עניין חורשיד")‪.‬‬

‫לצד זאת‪ ,‬שקל בית הדין לקולא את הוותק של המערערת‪ ,‬את חוות הדעת הטובות עליה‪,‬‬
‫את ההערכה לה זכתה בגין ִתפקודה‪ ,‬את מצבה הבריאותי‪ ,‬ואת פרק הזמן שחלף מאז ביצוע‬
‫העבירה‪ .‬כמו כן‪ ,‬נתן בית הדין את דעתו לכך שבית משפט השלום קיבל את טיעוני ההגנה‬
‫(להם הצטרפו טיעוני המאשימה בפני בית משפט השלום)‪ ,‬שבנסיבות ביצוע העבירה על ידי‬
‫המערערת לא היה מדובר בתקיפה מכוונת‪ ,‬ומה גם שלמערערת אין עבר פלילי או משמעתי‬
‫קודם‪ .‬בית משפט השלום אף התרשם מן הבושה שחשה המערערת עקב מעמדה כנאשמת‬
‫שנדרשה להשתתף בהליך הפלילי ולהתעמת עם הנטען נגדה עד להודאתה בעובדות כתב‪-‬‬
‫האישום המתוקן‪ .‬בית הדין מציין‪ ,‬כי אכן הלך רוח זה של המערערת קיבל את ביטויו גם‬
‫בדיון בפני בית הדין‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫לנוכח כל אלה החליט בית הדין‪ ,‬לגזור על המערערת את אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה‪,‬‬
‫פיטורים לאלתר‪ ,‬פסילה לשירות המדינה (לרבות למשרד החינוך) למשך שנתיים והורדה‬
‫בדרגה אחת למשך שנה‪.‬‬

‫המערערת ממאנת להשלים עם הכרעת הדין ועם גזר הדין של בית הדין וערעורה מונח בפניי‪.‬‬ ‫י"ז‪.‬‬

‫תמצית טענות המערערת‪:‬‬

‫גזר הדין והכרעת הדין אינם מידתיים‪ ,‬לא ניתן משקל לנסיבות המיוחדות של‬ ‫‪.1‬‬
‫המקרה‪ ,‬תוך התעלמות מטיעוניה של המערערת שרובם‪ ,‬כך נטען‪ ,‬לא קיבלו ביטוי‬
‫בהכרעת הדין וגזר הדין וקיימת סתירה "לוגית" בגזר‪-‬דינו של בית משפט השלום‪,‬‬
‫שקבע כי העבירה שביצעה המערערת היא ברף הנמוך‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כך נטען‪ ,‬שהתיק‬
‫נשען על קושי ראייתי‪.‬‬

‫באשר להרשעה בקלון נטען‪ ,‬שבית הדין לא הביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות‬ ‫‪.2‬‬
‫של המקרה‪ ,‬ולטעמה של המערערת‪ ,‬ההרשעה בקלון סותרת את נסיבות ביצוע‬
‫העבירה‪ .‬נטען‪ ,‬שעניינה של המערערת שונה בתכלית‪ ,‬במהות וברקע ממקרי‬
‫האלימות הרבים בהם נתקל בית הדין מדי יום‪ ,‬ולכן היה על בית הדין להקל עם‬
‫המערערת שעברה‪ ,‬כך נטען‪ ,‬מסכת התעללות‪ ,‬וכל שביקשה לא היה אלא למנוע‬
‫מפגש אלים בין שני תלמידים בכיתה שהיא אחראית בה לשלום תלמידיה‪.‬‬

‫עוד נטען‪ ,‬שפסקי הדין שפורטו בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית הדין רחוקים‬ ‫‪.3‬‬
‫מלהיות תואמים לענייננו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בעניין אבו עסבה מדובר בעבירות חמורות של‬
‫מעילה בכספים שהיו מיועדים למעביד‪.‬‬

‫מציין הסנגור‪ ,‬שבעניין בד"מ ‪ 21.21‬נציבות שירות המדינה נ' חוטה (‪)26.7.21‬‬ ‫‪.4‬‬
‫(להלן‪" :‬עניין חוטה") הטיל בית הדין (יומיים טרם גזר דינה של המערערת) אמצעי‬
‫משמעת של נזיפה‪ ,‬פיטורים ופסילה משירות המדינה עד ‪ 31.12.21‬על גננת שסטרה‬
‫בגן על לחיו של קטין שהיה אז כבן ארבע וחצי לאחר שהושיבה אותו בכֹח על כיסא‬
‫במטבח הגן‪.‬‬
‫הסנגור טען‪ ,‬שבעניין חוטה מדובר היה בעובדת מדינה צעירה בהרבה מן המערערת‪,‬‬
‫ולמרות זאת די היה בתקופת עבודתה כדי להוביל את בית הדין למסקנה שמדובר‬
‫באירוע חד‪-‬פעמי‪ ,‬זר לאורחות התנהגותה של אותה גננת‪ ,‬בעוד שלמערערת וותק‬
‫של ‪ 28‬שנה‪ ,‬ונציג משרד החינוך מסר לבית הדין שהיא מורה איכותית‪ ,‬אך הדבר‬
‫לא הביא את בית הדין למסקנה שהאירוע בעניינה של המערערת היה חד‪-‬פעמי וזר‬
‫לאורחות התנהגותה‪ ,‬כפי שנפסק בעניין חוטה‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫טוען הסנגור‪ ,‬שקביעת בית הדין בדבר חומרת מעשיה של המערערת אינה‬ ‫‪.5‬‬
‫מתיישבת עם האמור בכתב‪-‬האישום המתוקן ובגזר דינו של בית משפט השלום‪.‬‬

‫בית הדין לא יישם בענייננו את המבחנים שנקבעו בעניין אור ולא קבע מה מהות‬ ‫‪.6‬‬
‫עבירה שהמערערת ביצעה‪.‬‬

‫בית הדין לא הביא בחשבון כי להבדיל מעניין חוטה‪ ,‬המערערת‪ ,‬כבת ‪ ,57‬ופסילתה‬ ‫‪.7‬‬
‫לשנתיים משירות המדינה תביא לכך שבגיל ‪ 59‬ייוותרו לה שלוש שנים עד להגעתה‬
‫לגמלאות‪ ,‬כשהיא מושעית מזה כארבע שנים‪ ,‬ותקופה זו לא תימנה בתקופת הוותק‬
‫שלה‪.‬‬

‫בית הדין לא נתן דעתו לכך‪ ,‬שעסקינן בפגיעה לא מכוונת של המערערת במתלונן‬ ‫‪.8‬‬
‫והקביעה שנפל כתם מוסרי בהתנהגותה אינה מתיישבת עם נסיבות המקרה‪ ,‬שהרי‬
‫מדובר בהדיפה לא מכוונת‪ ,‬ולכן נטען‪ ,‬שהרשעתה בקלון בנסיבות העניין מחייבת‬
‫את התערבות ערכאת הערעור‪.‬‬

‫המערערת סבורה‪ ,‬כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה יש בהן כדי לשלול את פגם‬
‫הקלון בעניינה‪ ,‬והיא נהגה כפי שכל בר דעת בוגר‪ ,‬אחראי ומסור היה נוהג‪ ,‬מה גם‬
‫שכמורה מצופה ממנה לנהוג בתלמידיה בשיווין ובהגינות ולחוס עליהם מפני סכנה‬
‫האורבת לרכושם‪ ,‬לגופם ולנפשותיהם‪.‬‬
‫בית הדין לא התחשב בכך שהמערערת הגנה על התלמיד בגופה‪ ,‬ואף נפצעה‬
‫באצבעותיה מן המסמרים בהם החזיק המתלונן‪ .‬למעשה‪ ,‬הגנה המערערת הן על‬
‫המתלונן שקם לתקוף והן על התלמיד שהיה אמור להיות מותקף‪ ,‬ומצאה עצמה‬
‫נאשמת‪ .‬בית הדין לא נתן משקל להתנהגות המערערת לאחר האירוע כשליוותה את‬
‫המתלונן כדי שישטוף את פניו‪.‬‬

‫בית הדין לא נתן דעתו לכך‪ ,‬שכתב האישום המקורי תוקן באופן משמעותי‪ .‬הסנגור‬ ‫‪.9‬‬
‫מצביע על‪-‬כך‪ ,‬שבגזר דינו כותב בית הדין‪ ,‬שבית משפט השלום קיבל את טיעוני‬
‫ההגנה (להם הצטרפו גם טיעוני המאשימה) שבנסיבות ביצוע העבירה על ידי‬
‫המערערת לא היה מדובר בתקיפה מכוונת‪.‬‬
‫טוען הסנגור‪ ,‬שניתן להבין לנוכח האמור לעיל‪ ,‬מדוע נמנע בית משפט השלום‬
‫מלהטיל קלון על המערערת‪.‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬מפנה הסנגור לדברי בית משפט השלום בגזר‪-‬דינו (עמ' ‪ 31‬לפרוט') על‪-‬כך‬
‫שהבסיס לגיבוש הסדר הטיעון הוא‪ ,‬כפי שיכול היה בית משפט השלום להתרשם‪,‬‬
‫קיומו של קושי ראייתי‪.‬‬

‫עוד נטען‪ ,‬שעבירת הקלון אינה תלויה בסוג העבירה‪ ,‬אלא בנסיבות ביצועה‪ ,‬ולטענת‬ ‫‪.10‬‬
‫הסנגור‪ ,‬נסיבות אלה "זועקות לשמיים"‪.‬‬
‫‪11‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫לטעמו של הסנגור‪ ,‬לא הקדיש בית הדין התייחסות מספקת לגזר‪-‬דינו של בית‬
‫משפט השלום ולכך שגם המאשימה בבית משפט השלום עתרה לענישה קלה‪ ,‬מקום‬
‫בו בית משפט השלום ציין‪ ,‬שמידת הפגיעה בערכים היא נמוכה‪ ,‬וכאשר‪" :‬הגעתה‬
‫של הנאשמת בסמוך למקום הימצאותם של שני הקטינים‪ ,‬כאשר עולה מהנסיבות‬
‫עצמן שהגעתה לכתחילה כוונה למניעת מפגש אלים ביניהם"‪ .‬לטענת הסנגור‪,‬‬
‫בזכות התנהלותה של המערערת‪ ,‬נמנע אסון מיותר מן התלמיד ומן המתלונן‪.‬‬
‫נטען עוד‪ ,‬שבהכרעת הדין ובגזר הדין של בית הדין אין התייחסות להתנהגות‬
‫המערערת שהדפה את המתלונן ומנעה גרימת נזק באמצעות כלי חד לחברו לספסל‬
‫הלימודים משהפעילה שיקול דעת כדי למנוע תרחיש חמור יותר‪.‬‬

‫לטענת הסנגור‪ ,‬הרשעה בקלון אינה גוררת בהכרח תוצאה קשה ועדיין נותר שיקול‬ ‫‪.11‬‬
‫דעת לבית הדין לשקול את אמצעי המשמעת לפי נסיבות המקרה‪ .‬הסנגור מפנה‬
‫לבד"מ ‪ ,83/10‬שם הורשע מורה בפלילים לאחר שנתן סטירה לתלמיד על אזנו‬
‫השמאלית וגרם לו קרע בעור התוף‪ .‬למרות זאת בית הדין נמנע מלפטר את המורה‬
‫ובערעור שהגישה המדינה לא השתנתה התוצאה‪.‬‬

‫אמצעי המשמעת אינם עולים בקנה אחד עם תוצאת ההליך הפלילי על כל מרכיביו‪,‬‬ ‫‪.12‬‬
‫וחורצים את גורלה של המערערת שלה קריירה מקצועית ואיכותית‪ ,‬תוך פגיעה‬
‫בפרנסת המשפחה ברוכת הילדים‪ ,‬ששניים מילדיה עוד קטינים‪.‬‬

‫הסנגור חוזר בנימוקי הערעור על חלק ניכר מן הטענות שהעלה בפני בית הדין‬
‫במסגרת טיעוניו שבכתב (מיום ‪ ) 5.8.21‬לעניין העונש ולביטול ההרשעה בקלון‪,‬‬
‫ובכלל זה‪ ,‬בין יתר הדברים‪ ,‬גם נסיבותיה האישיות של המערערת‪.‬‬

‫המשיבה הגישה את תגובתה בכתב לערעור‪:‬‬ ‫י"ח‪.‬‬

‫לטענת המשיבה‪ ,‬בדין הורשעה המערערת בעבירת משמעת לפי סעיף ‪ )3(17‬של‬ ‫‪.1‬‬
‫החוק בגין התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה‪.‬‬

‫המשיבה מציינת‪ ,‬שהמערערת אמנם חוזרת לאורך טיעוניה על‪-‬כך שבמקרה שלה‬
‫קיימות נסיבות ייחודיות‪ ,‬וכי ביקשה להגן על התלמיד לבל ייפגע מן המתלונן‪,‬‬
‫שברשותו היו מסמרים‪ ,‬ואולם בסופו של יום הודתה המערערת בעבירת התקיפה‬
‫שיוחסה לה ונוכח סעיף ‪61‬ג של חוק המשמעת כל הממצאים והמסקנות שבהליך‬
‫הפלילי יראו אותם כמוכחים בפני בית הדין‪ .‬לכן‪ ,‬כתב‪-‬האישום המקורי תוקן‪ ,‬אך‬
‫לא באופן שרוככה עבירת התקיפה המיוחסת למערערת‪ .‬בית משפט השלום הרשיע‬
‫את המערערת ובית הדין למשמעת אינו אמור לשנות תוצאה זו‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫באשר לקלון לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪ ,‬מפנה המשיבה לכך שבית הדין קבע‪ ,‬כי‬ ‫‪.2‬‬
‫במעשיה של המערערת נפל כתם מוסרי ברור‪ .‬מוסיפה המשיבה‪ ,‬שאלימות כלפי‬
‫תלמידים שמפעיל מורה במסגרת תפקידו היא חמורה ויש להוקיעה‪ ,‬ובהתנהגות‬
‫כזו יש כתם מוסרי ברור‪ .‬המורה אחראי לשלומו ובטחונו של התלמיד‪ ,‬ומעובד‬
‫הוראה נדרש סטנדרט התנהגות גבוה מזה של עובד מדינה אחר‪.‬‬
‫המשיבה מציינת‪ ,‬שהקלון המשמעתי שונה מזה הפלילי ובית הדין רשאי לקבוע‬
‫קלון גם אם הדבר לא נקבע בהליך הפלילי‪ .‬הדגש הוא על האופן שבו היה על העובד‬
‫לפעול מבחינה מוסרית ובית הדין הוא הקובע את דרכי ההתנהגות הראויה וערכי‬
‫המוסר המחייבים‪.‬‬
‫המשיבה מפנה לעב"י (מחוזי חיפה) ‪ 14586-04-19‬פלוני נ' נציבות שירות המדינה‪,‬‬
‫פִ סקאות כ'‪-‬כ"ו (‪.)23.6.19‬‬

‫המשיבה מדגישה‪ ,‬שהמערערת תקפה תלמיד בכיתתה בכך שהדפה אותו לאחור‬ ‫‪.3‬‬
‫באופן בו ראשו הוטח בקיר‪ .‬הסנגור טען‪ ,‬שפסקי הדין שהביא בית הדין בגזר‪-‬דינו‬
‫אינם דומים למקרה שבפנינו‪ .‬המשיבה מציינת‪ ,‬שפסקי הדין אשר בגזר הדין לא‬
‫הובאו כמקרים דומים‪ ,‬אלא לצורך הבהרת קביעות עקרוניות שנקבעו בעבירות‬
‫מעין אלה‪.‬‬
‫מוסיפה המשיבה‪ ,‬שעצם בחירת המערערת בשימוש בכֹח היא זו שהביאה‬
‫להרשעתה בעבירה פלילית‪ ,‬ובעניין אלגני‪ ,‬בעמ' ‪ ,192‬נקבע‪ :‬ש"כבודו (של תלמיד –‬
‫י‪.‬ג‪ ).‬כאדם נפגע אם מפעילים נגדו אלימות פיזית"‪.‬‬

‫באשר לטענת הסנגור על‪-‬כך שבעניין חוטה הטיל בית הדין אמצעי משמעת מקלים‬ ‫‪.4‬‬
‫יותר‪ ,‬מציינת המשיבה‪ ,‬שגם בעניין חוטה (כזכור‪ :‬מדובר היה בגננת שסטרה על‬
‫לחיו של קטין בהיותו בגן לאחר שהושיבה אותו בכֹח על כיסא במטבח הגן) הורה‬
‫בית הדין על פיטוריה של הגננת ופסל אותה משירות המדינה ממועד גזר הדין‬
‫(‪ )26.7.21‬עד ‪.31.12.21‬‬
‫המשיבה מוסיפה‪ ,‬שבטיעוניה בעניין חוטה עתרה היא שבית הדין יפטר את העובדת‬
‫ויפסול אותה משירות המדינה לחמש שנים‪ ,‬כך שמדיניות התביעה היא עקבית‪,‬‬
‫דהיינו‪ :‬מורה אלים אין מקומו בשירות המדינה‪ .‬המשיבה הוסיפה‪ ,‬שבעניין חוטה‬
‫לא הייתה פציעה של התלמיד ולא היה צורך בטיפול רפואי עקב התקיפה (במובחן‬
‫מענייננו)‪ .‬מדובר היה שם‪ ,‬בגננת צעירה כבת ‪ 31‬ולפניה היו שנות עבודה רבות והיא‬
‫הייתה מבוטחת בפנסיה צוברת‪ ,‬לעומת המערערת המבוטחת בפנסיה תקציבית‪.‬‬

‫אשר לטענת הסנגור‪ ,‬לפיה לא ניתן משקל ל‪ 28-‬שנות הוותק של המערערת וחוות‬ ‫‪.5‬‬
‫הדעת החיובית עליה דיבר נציג המשרד‪ ,‬ושאר נסיבותיה האישיות‪ ,‬טוענת ב"כ‬
‫המשיבה‪ ,‬שנסיבותיה האישיות של המערערת‪ ,‬כמו גם מצבה הבריאותי‪ ,‬לא נעלמו‬
‫מעיני בית הדין‪ .‬מוסיפה המשיבה‪ ,‬שמשקלן של נסיבות אישיות בדין המשמעתי‬
‫הוא נמוך (עש"מ ‪ 5282/98‬מדינת ישראל נ' כתב‪ ,‬פ"ד נב(‪ ,87 )5‬בעמ' ‪ .)93‬יש‬
‫‪13‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫להתחשב בנסיבות אלה‪ ,‬אך אין לתת להן בכורה‪ ,‬הואיל והבכורה בדין המשמעתי‬
‫ניתנת לאינטרס הציבורי בשמירה על תדמיתו של שירות המדינה בעיני הציבור‪,‬‬
‫וזאת כדי להגן על ִתפקודֹו‪.‬‬
‫לטענת המשיבה‪ ,‬ערך בית הדין את האיזון הראוי בין חומרת העבירות שעליהן‬
‫נותנת המערערת את הדין‪ ,‬לבין נסיבותיה האישיות‪ ,‬והרצון שלא לפגוע בה כלכלית‬
‫יתר על המידה‪.‬‬

‫באשר לטענת המערערת‪ ,‬שהיא לא התכוונה לפגוע במתלונן‪ ,‬אלא נהגה באופן בוגר‬ ‫‪.6‬‬
‫ואחראי משהגנה על התלמידים המתקוטטים‪ ,‬וכמו כן טענתה שבדין הפלילי‪ ,‬לא‬
‫הוטל עליה קלון‪ ,‬חוזרת המשיבה על‪-‬כך‪ ,‬שבסופו של יום הודתה המערערת בעבירת‬
‫התקיפה המיוחסת לה‪ ,‬וכי לפי סעיף ‪61‬ג של החוק‪ ,‬הממצאים והמסקנות שבהליך‬
‫הפלילי ייראו אותם כמוכחים בפני בית הדין‪ ,‬ולכן אין המערערת רשאית לטעון‬
‫שהתקיפה בה הורשעה בהליך הפלילי אינה כפי שמייחסת לה המשיבה בהליך‬
‫המשמעתי‪.‬‬
‫מציינת המשיבה‪ ,‬שגם לפי כתב‪-‬האישום המתוקן מורשעת המערערת בעבירת‬
‫תקיפה‪ ,‬ואין בית הדין מוסמך לשנות ממצאים אלה‪.‬‬

‫באשר לטענת המערערת‪ ,‬שבהליך הפלילי לא הוטל עליה קלון מפנה המשיבה‪,‬‬
‫לעמ' ‪ 5‬בהכרעת הדין‪ ,‬שם קבע בית הדין‪ ,‬שהחוק מסמיך את בית הדין לקבוע‬
‫בעצמו האם העבירה בה הורשע העובד היא עבירה שיש עמה קלון‪ ,‬גם אם בהליך‬
‫הפלילי הדבר לא נקבע‪.‬‬
‫המשיבה מציינת‪ ,‬שתקיפת קטין‪ ,‬במיוחד כזה הנתון למרותו והשגחתו של מורה‪,‬‬
‫מצביעה על ליקוי מוסרי מובהק העולה כדי קלון לפי אמות המידה שנקבעו‬
‫בפסיקת בית‪-‬המשפט העליון‪.‬‬

‫המשיבה מפנה ל‪-‬עמש"מ (מחוזי י‪-‬ם) ‪ 51710-06-17‬אנסארי נ' משרד החינוך‬

‫(‪ )19.12.17‬שם נקבע‪ ,‬שגם אם המורה פעלה על רקע מצוקה שחוותה בתקופה‬
‫הרלוונטית‪ ,‬אין בכך כדי לשנות את הקביעה שבמעשיה היה קלון‪.‬‬

‫באשר להפניית הסנגור לבד"מ ‪ 83/10‬העוסק בתקיפת קטין על‪-‬ידי מורה‪ ,‬ולמרות‬ ‫‪.7‬‬
‫זאת בית הדין לא פיטר את המורה‪ ,‬גם לא לאחר ערעור המדינה‪ ,‬מציינת ב"כ‬
‫המשיבה‪ ,‬שהסנגור לא הגיש את פסק הדין ולא עלה בידה לאתר את גזר הדין‪ ,‬ומכל‬
‫מקום‪ ,‬מדובר בפסיקה ישנה שאינה משקפת את מדיניות הענישה המשמעתית‬
‫הנוכחית בעבירות מעין אלה‪.‬‬

‫באשר לטענת המערערת שלאחר האירוע‪ ,‬שהתרחש ביום ‪ ,2.3.17‬היא המשיכה‬ ‫‪.8‬‬
‫בעבודתה עד ‪ 15.3.18‬ומשרד החינוך לא השעה אותה בהשעיה דחופה‪ ,‬והנציבות לא‬
‫ראתה את המקרה בחומרה‪ ,‬הואיל והנציב השעה אותה לתקופה קצובה בלבד‪,‬‬
‫‪14‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫טוענת ב"כ המשיבה‪ ,‬שהליך השעיה דחופה הוא בסמכות המשרד לפי שיקול דעתו‬
‫הבלעדי‪ ,‬וכי ביום ‪ 15.3.18‬הושעתה המערערת על ידי נציב שירות המדינה לאחר‬
‫קבלת המלצת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ומתן זכות שימוע למערערת‪.‬‬

‫באשר לטענה‪ ,‬לפיה הנציבות לא התייחסה למקרה בחומרה‪ ,‬הואיל וההשעיה‬

‫הייתה לתקופה קצובה בלבד טוענת ב"כ המשיבה‪ ,‬שהשעיית הנציב הייתה על רקע‬
‫פתיחת חקירה פלילית נגד המערערת ובמקרה כזה נהוג לקצוב את ההשעיה‬
‫בתקופות מסוימות כדי לבחון את ההחלטה אחת למספר חודשים בהתחשב‬
‫בהתקדמות סטטוס התיק‪ ,‬פירוט החשדות המיוחסים לעובד ועוד‪ .‬תיחום התקופה‬
‫אינו מבטא את חומרת המעשה המיוחס לעובד‪.‬‬

‫בענייננו‪ ,‬האריך הנציב את השעיית המערערת מעת לעת עד שביום ‪ 15.7.19‬הוארכה‬

‫ההשעיה עד תום ההליכים הפליליים והמשמעתיים נגדה נוכח הגשת כתב‪-‬האישום‪.‬‬

‫באשר לעתירת המערערת להסתפק בנזיפה בלבד מציינת המשיבה‪ ,‬שלאמצעי‬ ‫‪.9‬‬
‫המשמעת יש תפקיד מניעתי כפול‪ :‬למנוע פגיעה בתפקוד השירות הציבור‪ ,‬תדמיתו‬
‫ואמון הציבור בו‪ ,‬ובנוסף להרתיע עובדים אחרים מלבצע מעשים דומים‪ .‬מתכליות‬
‫אלה נגזרים אמצעי המשמעת המוטלים על עובד מדינה שהורשע בביצוע עבירות‬
‫משמעת (רע"פ ‪ 9517/10‬נסריאצ'י נ' מדינת ישראל‪ ,‬פִ סקה ט"ו (‪.))30.1.11‬‬

‫עוד מפנה ב"כ המשיבה לעש"מ ‪ 4134/08‬מדינת ישראל נ' יצחקי (‪ ,)24.7.08‬שם‬ ‫‪.10‬‬
‫נקבע‪ ,‬כי הפיטורים‪ ,‬כמו גם הפסילה משירות המדינה‪ ,‬נובעים מתכלית ההגנה על‬
‫השירות הציבורי מפני עובדים שסטו מדרך הישר‪ .‬עוד נקבע שם‪ ,‬שמקום בו מפר‬
‫העובד במעשיו את הנורמות המחייבות בשירות המדינה‪ ,‬יש לקבוע‪ ,‬בנסיבות‬
‫מתאימות‪ ,‬לפי חומרת העניין‪ ,‬שעובד זה יפוטר ויהא פסול מלשרת בשירות‬
‫המדינה‪.‬‬

‫מוסיפה המשיבה‪ ,‬שערכאת הערעור אינה נוטה בנקל להתערב בפסיקת הערכאה‬ ‫‪.11‬‬
‫הראשונה‪ ,‬אלא במקרים חריגים המאופיינים בחוסר סבירות וחוסר מידתיות ביחס‬
‫שבין אמצעי המשמעת לבין העבירה שבוצעה‪.‬‬

‫מציינת המשיבה‪ ,‬כי הואיל והמערערת מצויה בפנסיה תקציבית נמנעה המשיבה‬ ‫‪.12‬‬
‫מתוך התחשבות בגילה של המערערת ובנסיבותיה מלעתור לפסילתה בנסיבות‬
‫מחמירות שמשמעותה שלילה מוחלטת של כספי הגמלה‪ ,‬אלא טענה לפסילה רגילה‬
‫והורדה בשתי דרגות למשך שנה ומחצה‪.‬‬
‫מוסיפה המשיבה‪ ,‬שהמשמעות הכספית של כל הורדה בדרגה היא ‪ ₪ 800‬לחודש‬
‫ולא שלילת כספי הפנסיה לחלוטין כפי שנעשה כאשר הפסילה היא בנסיבות‬
‫מחמירות‪.‬‬
‫‪15‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫לטעמה של המשיבה‪ ,‬אמצעי המשמעת של פיטורים ופסילה קצובה משירות‬ ‫‪.13‬‬

‫המדינה מתחייבים בנסיבות המקרה‪ ,‬ואת האיזון ערך בית הדין בכל הנוגע למשך‬
‫תקופת הפסילה‪ .‬עוד טוענת המשיבה‪ ,‬שהטלת אמצעי משמעת של נזיפה בלבד אינה‬
‫מתיישבת עם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה‪ ,‬ואינה הולמת את תכלית‬
‫הדין המשמעתי ואת הפסיקה בעניין המעמד המיוחד שיש לעובד הוראה בכל הנוגע‬
‫לשמירה על המשמעת וטוהר המידות‪.‬‬

‫בישיבת בית‪-‬המשפט מיום ‪ 15.11.21‬חזר והעלה ב"כ המערערת את טיעוניו שרובם ככולם‬ ‫י"ט‪.‬‬
‫הועלו בפני בית הדין (תחילה בעל‪-‬פה ובהמשך בכתב) וכמו כן בהודעת הערעור המפורטת‪.‬‬
‫ב"כ המשיבה חזרה והעלתה אף היא את הטענות שרובן ככולן הועלו בשעתו על‪-‬ידי התובע‬
‫בפני בית הדין‪ ,‬ובהמשך על ידי ב"כ המשיבה בתגובתה המפורטת בכתב לערעור‪.‬‬

‫במהלך הטיעון העלה ב"כ המערערת את הטענה‪ ,‬לפיה במקרה שבו מוטל על עובד שהורשע‬
‫אמצעי משמעת של פסילה לשירות המדינה ולו לתקופה קצרה ביותר‪ ,‬כי אז כל התקופה‬
‫שבמהלכה היה העובד מושעה‪ ,‬וכמו כן תקופת הפסילה משירות המדינה‪ ,‬נגרעת מחישוב‬
‫תקופת הוותק של העובד‪.‬‬
‫לביסוס טענה זו ניתנה אפשרות לב"כ המערערת להגיש את עמדתו עד ‪ .18.11.21‬התבקשה‬
‫הארכת מועד ועמדת ב"כ המערערת הוגשה ב‪ ,21.11.21-‬ובה פורטו ההפסדים הכספיים‬
‫הגבוהים להם צפויה המערערת‪ ,‬לפי הנטען‪ ,‬אם תפוטר ותיפסל (ולּו גם לתקופה קצרה‬
‫ביותר)‪ ,‬הן משום שתקופת ההשעיה תיגרע מחישוב הוותק‪ ,‬והן משום שייפגעו‪ ,‬כך נטען‪,‬‬
‫זכויותיה בקרן ההשתלמות ובקופות הגמלה‪.‬‬

‫המשיבה הגישה את תגובתה ביום ‪( 30.11.21‬לאחר הארכת מועד) ותמצית טענתה היא‪,‬‬ ‫כ‪.‬‬
‫שהסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף ‪ )5(10‬בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב]‪,‬‬
‫התש"ל‪ ,1970-‬שעניינו‪" :‬חישוב תקופת השירות"‪ ,‬ולפיו תקופה שבה היה עובד מושעה‪ ,‬בין‬
‫אם בשכר ובין אם ללא שכר‪ ,‬לא תובא בחשבון‪ ,‬אלא אם הוחזר העובד לשירות בתום‬
‫תקופת ההשעיה‪ .‬מכאן‪ ,‬כך מציינת המשיבה‪ ,‬ההחלטה לפטר את העובד ברצף לתקופת‬
‫ההשעיה מעבודתו היא הקובעת לעניין חישוב תקופת השירות‪ ,‬ולא משך תקופת הפסילה‪.‬‬

‫לאחר שנתתי דעתי לכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערערת לבית משפט השלום‪,‬‬ ‫כ"א‪.‬‬
‫לגזר הדין של בית משפט השלום‪ ,‬לתובענה המשמעתית שהוגשה כנגד המערערת‪ ,‬לטיעוני‬
‫ב"כ הצדדים ולפרוטוקול הדיון בפני בית הדין למשמעת בישיבה מיום ‪ ,28.7.21‬לרבות עדות‬
‫האופי‪ ,‬וכן דברי בעלה של המערערת ודברי המערערת עצמה‪ ,‬ולאחר שנתתי את דעתי גם‬
‫למכתבים ולמסמכים שהוגשו לבית הדין‪ ,‬ולטיעונים בכתב שהגיש ב"כ המערערת ביום‬
‫‪ 5.8.21‬לבית הדין‪ ,‬להכרעת הדין המנומקת מיום ‪ ,19.8.21‬לגזר הדין מיום ‪,19.8.21‬‬
‫לערעורה של המערערת‪ ,‬לתגובת המשיבה לערעור‪ ,‬לטיעוניהם של ב"כ הצדדים בדיון‬
‫שהתקיים בפניי ביום ‪ ,15.11.21‬ולטיעונים שהגישו ב"כ הצדדים לאחר הישיבה בכל הנוגע‬
‫‪16‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫לטענת ב"כ המערערת בנוגע להשפעת הפסלות משירות המדינה על חישוב תקופת הוותק‬
‫והזכויות הנלוות‪ ,‬הגעתי לכלל מסקנה‪ ,‬לפיה יש לדחות את ערעורה של המערערת על‬
‫הכרעת הדין‪.‬‬

‫כמו‪-‬כן הגעתי לכלל מסקנה‪ ,‬לפיה יש לקבל את הערעור על גזר הדין ולבטל את אמצעי‬
‫המשמעת של פיטורים ופסלות משירות המדינה‪ ,‬כפי שאורה להלן‪.‬‬

‫כאמור כבר לעיל‪ ,‬הודתה המערערת בעבירות לפי סעיפים ‪ )1(17‬ו‪ )2(17-‬של החוק‪ ,‬וכפרה‬ ‫כ"ב‪.‬‬
‫בביצוע עבירות לפי סעיפים ‪ )3(17‬ו‪ )6(17-‬של החוק‪ .‬בהכרעת הדין המנומקת הרשיע בית‬
‫הדין גם בגין עבירות אלה‪.‬‬

‫באשר לעבירה לפי סעיף ‪ )3(17‬של החוק (התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה) ציין בית‬
‫הדין‪ ,‬שהמערערת הודתה בעובדות שתוארו בכתב‪-‬האישום המתוקן‪ ,‬דהיינו‪" :‬כי ניגשה‬
‫במהירות למתלונן‪ ,‬תקפה אותו שלא כדין בכך שהדפה אותו לאחור באופן שבו הוטח ראשו‬
‫בקיר‪ .‬כתוצאה מהמעשים‪ ,‬נגרמו למתלונן המטומה קרקפתית עם אודם מקומי והוא חש‬
‫ברע"‪.‬‬

‫בית הדין הוסיף וקבע‪" :‬אין צריך לומר שהתנהגות זו אינה הולמת עובד מדינה ומקומה לא‬
‫יכירנה בשום גוף או ארגון‪ ,‬קל וחומר כאשר מדובר בעובדת הוראה‪ ,‬הנמנית עם מערכת‬
‫החינוך"‪.‬‬

‫אין בידי אלא להצטרף לקביעותיו ולמסקנותיו אלה של בית הדין‪ ,‬ואוסיף‪ ,‬שבהודעת‬
‫הערעור טען הסנגור‪ ,‬בעקרו של דבר‪ ,‬כנגד הקלון על‪-‬פי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪ ,‬ולמעשה לא‬
‫טען כנגד ההרשעה בגין סעיף ‪ )3(17‬של החוק‪.‬‬

‫באשר לקלון‪ :‬תמצית טענת הסנגור‪ ,‬כפי שעמד עליה גם במסגרת הטיעונים בכתב לעונש‪,‬‬ ‫כ"ג‪.‬‬
‫לרבות הבקשה לביטול הרשעת המערערת בקלון‪ ,‬שהוגשו לבית הדין ביום ‪ ,5.8.21‬היא‪,‬‬
‫שלא היה מקום לקביעת הקלון לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪ ,‬הואיל ולטעמו‪ ,‬לא הוצגה בפני‬
‫בית הדין מלוא התשתית העובדתית למתן החלטה כזו‪ ,‬והרשעתה של המערערת בקלון יש‬
‫בה‪ ,‬לפי הנטען‪ ,‬סתירה מוחלטת לנסיבות ביצוע העבירה‪.‬‬
‫עוד נטען‪ ,‬שהכרעת הדין של בית הדין התבססה על מסקנות שגויות בנוגע לחומרת מעשיה‬
‫של המערערת‪ .‬הסנגור מפנה לגזר‪-‬דינו של בית משפט השלום בעניינה של המערערת בציינו‪,‬‬
‫שבית משפט השלום התחשב בנסיבות המקרה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהמערערת לא התכוונה לפגוע‪,‬‬
‫אלא כל שעשתה לא נועד אלא למנוע מפגש אלים בין המתלונן לבין התלמיד‪ ,‬ובית המשפט‬
‫השלום אף ציין שהפגיעה בערכים הייתה ברף נמוך‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫עיינתי בטענותיו המפורטות של הסנגור בסוגיה זו‪ ,‬הן בטיעונים בכתב שהניח בפני בית‬ ‫כ"ד‪.‬‬
‫הדין‪ ,‬הן בהודעת הערעור המפורטת‪ ,‬כמו גם בטיעון בעל‪-‬פה שהתקיים בפניי‪ ,‬אך אין בידי‬
‫לקבל את טענותיו אלה של הסנגור‪.‬‬

‫אציין‪ ,‬שהתיאור העובדתי בכל הנוגע להתרחשות האירוע בהתאם לסעיף ‪ 3‬לכתב האישום‬
‫המתוקן שהוגש לבית משפט השלום במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬כפי שגם מופיע בסעיף ‪ 5‬של‬
‫התובענה שהגישה המשיבה לבית הדין‪ ,‬הוא כדלקמן‪" :‬כאשר הגיע המתלונן סמוך‬
‫לשולחנו של מ‪.‬ח‪ .‬שישב בספסל הקדמי‪ ,‬ומשראתה הנאשמת את המתרחש‪ ,‬ניגשה‬
‫במהירות אל המתלונן ותקפה אותו שלא כדין בכך שהדפה אותו לאחור באופן בו ראשו‬
‫הוטח בקיר"‪ .‬בהמשך כתב‪-‬האישום המתוקן‪ ,‬כמו גם בתובענה המשמעתית‪ ,‬צוין‪ ,‬שעקב‬
‫מעשיה של המערערת פונה המתלונן באמבולנס לקבלת טיפול בבית חולים‪ ,‬וכי נגרמה לו‬
‫המטומה קרקפתית בקוטר ‪ 3‬ס"מ בראשו עם אודם מקומי והוא חש ברע‪.‬‬

‫יודגש‪ ,‬שבישיבת בית משפט השלום מיום ‪ ,5.11.20‬לאחר שהוגש כתב‪-‬האישום המתוקן‬ ‫כ"ה‪.‬‬
‫בהתאם להסדר הטיעון (שם‪ ,‬בעמ' ‪ 25-26‬לפרוט')‪ ,‬הודתה המערערת בעובדות המפורטות‬
‫בכתב‪-‬האישום המתוקן ללא כל הסתייגות‪.‬‬
‫הסנגור ציין באותה ישיבה‪ ,‬שהוא קרא בפני המערערת את כתב‪-‬האישום המתוקן‪ ,‬היא‬
‫הבינה אותו ומודה בעובדות המפורטות‪ .‬המערערת עצמה אמרה לבית המשפט‪" :‬אני‬
‫מאשרת את דברי עורך הדין‪ ,‬הקריא והסביר לי את עובדות כתב‪-‬האישום שתוקן‪ ,‬וגם‬
‫בעלי הקריא לי‪ ,‬אני מודה בעובדות של כתב‪-‬האישום המתוקן"‪ .‬בהתאם לכך ניתנה בבית‬
‫משפט השלום הכרעת הדין המרשיעה את המערערת בעבירה של תקיפת קטין‪.‬‬

‫העובדות שבהן הודתה המערערת בהתאם לכתב האישום המתוקן בפני בית משפט השלום‬ ‫כ"ו‪.‬‬
‫הן אלה שחייבות לעמוד לנגד עיניו של בית הדין בהתאם להוראות סעיף ‪61‬ג של החוק‪ ,‬שזו‬
‫לשונו‪" :‬הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל כנגד אדם יראו‬
‫אותם כמוכחים בדיון נגד אותו אדם בפני בית הדין למשמעת"‪.‬‬

‫אין בחוק זה הוראה כלשהי המאפשרת הבאת ראיה לסתור (ומכל מקום אף לא הוגשה‬
‫בקשה כזו)‪ ,‬במובחן‪ ,‬למשל‪ ,‬מן האמור בפקודת הראיות (להלן‪" :‬הפקודה")‪.‬‬
‫סעיף ‪42‬א (א) של הפקודה קובע‪ ,‬שממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי‬
‫המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה באמור בהם‪.‬‬

‫סעיף ‪42‬ג של הפקודה קובע‪ ,‬אמנם שמקום בו הוגשה ראיה לפי סעיף ‪42‬א הנ"ל‪ ,‬לא יהיו‬
‫המורשע או חליפו רשאים להביא ראיה לסתור‪ ,‬אך מוסיף‪" :‬אלא ברשות בית‪-‬המשפט‬
‫מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין"‪.‬‬

‫הוראה כזו אינה מצויה בחוק‪ ,‬ולכן אין בפני בית הדין (בשים לב להוראת סעיף ‪61‬ג של‬
‫החוק)‪ ,‬אלא הממצאים והמסקנות כפי שנקבעו בהכרעת הדין של בית משפט השלום אשר‬
‫‪18‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫הרשיע את המערערת‪ ,‬וזאת בהתאם לעובדות אשר בכתב האישום המתוקן בהן הודתה‪.‬‬
‫אלה הם הממצאים שעל בית הדין להציב לנגד עיניו בבואו לבחון את השאלה האם מדובר‬
‫בעבירה שיש עמה קלון‪.‬‬

‫מפסיקת בית‪-‬המשפט העליון עולה‪ ,‬כי השאלה האם הרשעה בעבירה מסוימת תיחשב‬ ‫כ"ז‪.‬‬
‫כעבירה שיש עמה קלון בדין משמעתי תלויה במספר נסיבות ובהן‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מהות המשרה‬
‫שממלא עובד המדינה כמו גם דרגתו‪ ,‬עיינו‪ ,‬למשל‪ ,‬בעניין אור‪ ,‬שם בעמ' ‪:191‬‬

‫"‪ ...‬ייתכן כי עבירה שנעברה בנסיבות מסוימות על‪-‬ידי עובד המדינה תיחשב‬
‫כעבירה שיש עמה קלון‪ ,‬אף אם עבירה בנסיבות דומות לא תיחשב כעבירה שיש‬
‫עמה קלון לצורך פסילה מכהונה של נבחר ציבור‪.‬‬
‫(ג) מהות המשרה‪ .‬עובדי המדינה אף הם נבדלים זה מזה‪ .‬גם אם כולם כפופים‬
‫לאותו דין‪ ,‬יהיו אלה חוקי המדינה או כללי המשמעת‪ ,‬אין מקפידים עם כולם‬
‫באותה מידה‪ .‬ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר‪ ,‬שיש עמה אמון רב‬
‫יותר וסמכויות חזקות יותר‪ ,‬כך יש מקום לדרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי‬
‫תפקידו על טוהר המידות ועל התנהגות הולמת‪ .‬לעניין זה יש הבדל בין עובד בכיר‪,‬‬
‫הממונה על עובדים רבים ואמור לשמש דוגמה להם ולציבור‪ ,‬לבין עובד זוטר‪ .‬יש‬
‫מקום לצפות ולדרוש ממנהל כללי של משרד ממשלתי יותר מאשר מצפים‬
‫ודורשים מן המזכירה שלו‪ ,‬כשם שיש מקום להקפיד עם המפקח הכללי של‬
‫המשטרה יותר מכפי שמקפידים עם שוטר מן השורה‪( "...‬ההדגשה שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬

‫וכן שם‪ ,‬בעמ' ‪:192‬‬

‫"‪ ...‬בית המשפט משמש פה לאדם הסביר‪ .‬בשמו של האדם הסביר הוא קובע את‬
‫דרכי ההתנהגות הראויה ואת ערכי המוסר המחייבים‪" .‬אינני רואה כל פגם בכך"‬
‫אמר השופט לנדוי‪" ,‬שבקבעו רמות התנהגות תוך כדי מלאכת הפרשנות‬
‫המשפטית‪ ,‬ממלא בית המשפט גם תפקיד מחנך" (בג"צ ‪ ,]3[436/66‬בעמ' ‪.)566‬‬
‫במילוי תפקיד זה בית המשפט נותן ביטוי‪ ,‬כדברי המשנה לנשיא ברק‪" -‬לתפיסות‬
‫היסוד האוביקטיביות של החברה‪ .‬הוא משקף את ערכי היסוד ואושיות היסוד של‬
‫השירות הציבורי ויחסיו עם הציבור‪( "...‬ההדגשה שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬

‫בכל הנוגע לעובדי הוראה נקבע בפסיקה‪ ,‬שיש להתייחס בחומרה לעבירות אלימות כלפי‬ ‫כ"ח‪.‬‬
‫תלמידים המבוצעות על ידי מורים‪.‬‬

‫בעניין אבו עסבה דנה כב' השופטת (בדימוס) ד' ביניש בשאלה האם עבירה של תקיפת קטין‬
‫או חסר ישע היא עבירה שמטבע ברייתה יש עמה קלון והשיבה על‪-‬כך בחיוב‪ ,‬עיינו שם‪,‬‬
‫בעמ' ‪:10‬‬

‫‪19‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫"‪ ...‬נראה כי יש לענות בחיוב לשאלה זו‪ .‬בית‪-‬משפט זה חזר והדגיש את חומרתן‬
‫של עבירות האלימות כלפי קטינים ואת הפגם המוסרי הדבק בהן גם כאשר‬
‫מדובר בהכאה שלדעת המבצע נעשתה מטעמים חינוכיים (ראו‪ :‬ע"פ ‪5224/97‬‬
‫מדינת ישראל נ' שדה אור [‪ ;]2‬ע"פ ‪ 4405/94‬מדינת ישראל נ' אלגני [‪ ;]3‬עש"מ‬
‫‪ 4503/00‬אמין נ' מדינת ישראל [‪ ;]4‬ע"פ ‪ 4596/98‬פלונית נ' מדינת ישראל [‪.)]5‬‬
‫עבירה שיש בה שימוש בכוח פוגעני ואף משפיל היא מבחינה מוסרית ועל‪-‬פי‬
‫טבעה עבירה שיש עמה קלון"‪( .‬ההדגשה שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬

‫ובהמשך בעמ' ‪:11‬‬

‫"‪ ...‬המורים הם מודל חיקוי לתלמידיהם‪ ,‬הם אלה האמונים על סלילת דרכי‬
‫ההתנהגות של תלמידיהם ומשפיעים על דפוסי ההתנהגות העתידיים של החברה‬
‫כולה‪ .‬מורה שהכה את תלמידיו מאבד את מעמדו ואת יוקרתו בעיני התלמידים‪,‬‬
‫ולכן יש מקום לדרוש ממנו הקפדה יתרה במילוי תפקידו והתנהגות הולמת בכל‬
‫אורחות חייו‪ ,‬בכלל‪ ,‬ועת עוסק הוא בחינוך תלמידיו‪ ,‬בפרט‪( "...‬ההדגשה שלי –‬
‫י‪.‬ג‪.).‬‬

‫ברוח זו גם פסק כב' השופט (בדימוס) מ‪ .‬מזוז בבר"ש ‪ 9278/17‬שפירא נ' נציבות שירות‬ ‫כ"ט‪.‬‬
‫המדינה‪ ,‬פִ סקה ‪:)20.12.17( 9‬‬

‫"‪ ...‬פסיקתו של בית משפט זה בנוגע לעקרונות המנחים בקביעת קלון‬

‫בכלל ‪ ,‬ועל קביעותיו הנשנות בנוגע להקפדה היתרה שיש לדרוש ממורה‬
‫במילוי תפקיד ו והתנהגותו "בכל אורחות חייו "‪ ,‬שכן " המורים הם מודל‬
‫חיקוי לתלמידיהם‪ ,‬הם אלה האמונים על סלילת דרכי ההתנהגות של‬
‫תלמידיהם ומשפיעים על דפוסי ההתנהגות העתידיים של החברה כולה "‬
‫(ענין אבו עסבה לעיל)‪( " ...‬ההדגשה שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬

‫עוד עיינו בפסק‪-‬דינה של כב' השופטת (בדימוס) ד' ביניש בעש"מ ‪ 1682/02‬סרחאן עבד‬ ‫ל‪.‬‬
‫אלווהב נ' מדינת ישראל (‪ ,)19.5.02‬בהתייחסות לכך שעל מורה להימנע מתגובה אלימה גם‬
‫מקום בו התלמידים פורקים את עול המשמעת‪:‬‬

‫"‪...‬המורים הם המגלמים את דמות המחנך‪ ,‬בידיהם הופקדו שלומם וחינוכם של‬

‫התלמידים‪ ,‬הם מורי הדרך בכל הנוגע לדרכי ההתנהגות של תלמידיהם‪ ,‬ועליהם‬
‫לתרום לבניית דפוסים חברתיים ראויים ביחסים שבין אדם לחברו‪ .‬לא אחת מוטל‬
‫על מורה להתמודד עם מצבים קשים‪ ,‬ואף עם פריקת עול משמעת מצד תלמידים‪,‬‬
‫שעה שכללי סדר ומשמעת חלים עליהם‪ .‬כוחו של המחנך אינו בכוח הזרוע אלא‬
‫בתבונתו‪ ,‬באישיותו ובמיומנותו המקצועית‪ ,‬בעזרתם של אלה עליו להתמודד עם‬
‫‪20‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫הקשיים‪ .‬אסור לו לנצל את מעמדו וסמכותו לפגיעה בתלמידיו ואין הוא רשאי‬
‫למלא תפקידו בשיטות אלימות פוגעניות‪ .‬אל לו להגיע לתגובה אלימה לא כשיטה‬
‫ואף לא בעת איבוד עשתונות‪ .‬חינוך באלימות מצמיח אלימות נוספת ומסכל את‬
‫שאיפתנו לקיים חברה המכבדת את זכויות האדם את כבודו ואת שלמות גופו‪".‬‬
‫(ההדגשה שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬
‫לעניין נורמת ההתנהגות הגבוהה המצופה ממורה במערכת החינוך עיינו גם בעניין חורשיד‪,‬‬
‫שכבר צוין לעיל‪.‬‬

‫לפי כך‪ ,‬איני רואה מקום להתערב בהכרעת הדין המנומקת של בית הדין‪ ,‬ולפיה הורשעה‬ ‫ל"א‪.‬‬
‫המערערת גם בעבירה לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪.‬‬

‫באשר לאמצעי המשמעת שהטיל בית הדין על המערערת ולאחר שחזרתי ושקלתי בדבר‪,‬‬ ‫ל"ב‪.‬‬
‫הגעתי לכלל מסקנה‪ ,‬לפיה יש מקום לקבל את הערעור‪.‬‬

‫אקדים ואציין‪ ,‬כי אמצעי המשמעת שיש להטיל על המערערת אינם כרוכים בהכרח בשאלת‬
‫ההרשעה בעבירה שיש עמה קלון‪ ,‬ובהרשעה לפי סעיף ‪ )6(17‬של החוק‪ .‬לעניין זה אני מפנה‬
‫לדבריה של כב' השופטת (בדימוס) ד' ביניש‪ ,‬בעניין אבו עסבה עמ' ‪:10‬‬

‫"‪ ...‬אמצעי המשמעת שמן הראוי להטיל על המשיב‪ ,‬אינם כרוכים בהכרח בשאלת‬
‫ההרשעה בעבירה שיש עמה קלון ובהרשעה לפי סעיף ‪ )6(17‬לחוק המשמעת;‬
‫יודגש‪ ,‬שגם ללא הקלון ניתן לנקוט את אמצעי המשמעת על‪-‬פי דירוגם השונה‬
‫ובהתאם לנסיבות ההרשעה‪ ,‬אף כי אין ספק שקיומו של קלון הוא נסיבה‬
‫רלוונטית לקביעת אמצעי המשמעת‪ ,‬ובעניין שלפנינו תלה בית‪-‬הדין בכך את‬
‫הימנעותו מפיטורי המשיב‪."...‬‬

‫כמו‪-‬כן עיינו בדברי כב' השופט בדימוס (י‪ .‬זמיר) בעניין אור‪ ,‬בעמ' ‪:191‬‬

‫"‪ ...‬החלטה שעובד המדינה הורשע בעבירה שיש עמה קלון אינה גוררת בהכרח‬
‫תוצאות קשות כמו החלטה שנבחר הציבור הורשע בעבירה כזאת‪ .‬לגבי עובד‬
‫המדינה‪ ,‬על‪-‬אף החומרה הכרוכה בהחלטה כזאת‪ ,‬עדיין נותר לבית הדין למשמעת‬
‫שיקול‪-‬דעת לגזור את עונשו של עובד המדינה לפי נסיבות המקרה‪ .‬אם הנסיבות‬
‫אינן חמורות‪ ,‬או אם קיימים שיקולים להקל עם הנאשם‪ ,‬חזקה על בית הדין‬
‫למשמעת שייתן לכך ביטוי בגזר הדין‪( "...‬ההדגשה שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬

‫בענייננו‪ ,‬עולה מעיון בכתב‪-‬האישום המתוקן‪ ,‬כמו גם בעובדות שפורטו בתובענה‬ ‫ל"ג‪.‬‬
‫המשמעתית שהוגשה כנגד המערערת‪ ,‬שהאירוע התרחש לאחר שהתלמיד אמר למערערת‬
‫במהלך השיעור בכיתה‪ ,‬שלמתלונן יש מסמרים‪ ,‬ואזי שאל המתלונן את התלמיד‪ ,‬מדוע אמר‬

‫‪21‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫את הדברים למערערת‪ ,‬קם ממקום מושבו‪ ,‬החל ללכת לקדמת הכיתה‪ ,‬והגיע סמוך לשולחנו‬
‫של התלמיד שישב בספסל הקדמי‪.‬‬
‫זה היה השלב שבו מיהרה המערערת והדפה את המתלונן לאחור באופן בו ראשו הוטח‬
‫בקיר‪.‬‬

‫בדין הורשעה המערערת (לפי הודאתה בעובדות כתב‪-‬האישום המתוקן בבית משפט השלום‬ ‫ל"ד‪.‬‬
‫שהיו גם העובדות שבתובענה המשמעתית) בעבירה של תקיפת קטין‪ ,‬ואולם‪ ,‬אין להתעלם‬
‫מהרקע להתרחשות האירוע‪.‬‬

‫דעת לנבון נקל‪ ,‬שהמתלונן קם באמצע השיעור ממקום מושבו והגיע לקדמת הכיתה‬
‫לשולחנו של התלמיד שישב בספסל הקדמי במטרה לפגוע בו‪.‬‬
‫התערבותה של המערערת‪ ,‬בתפקידה כעובדת הוראה‪ ,‬נועדה למנוע מפגש אלים בין המתלונן‬
‫לבין אותו תלמיד שישב בספסל הקדמי‪ .‬אלמלא הייתה המערערת מתערבת באירוע‪ ,‬והייתה‬
‫מתרחשת פגיעה בתלמיד‪ ,‬ניתן להניח שהיה נטען כנגדה שהיא לא מילאה כראוי את‬
‫תפקידה‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬כפי שצוין בכתב‪-‬האישום המתוקן ובתובענה המשמעתית‪ ,‬הדפה המערערת את‬
‫המתלונן לאחור באופן שראשו הוטח בקיר וכתוצאה מכך הוא נחבל ונלקח לטיפול רפואי‪.‬‬

‫לא למותר לציין‪ ,‬שאף הסנגור במהלך טיעונו בפני בית הדין בישיבת ‪( 28.7.21‬עמ' ‪2-3‬‬
‫לפרוט') אמר‪:‬‬
‫"מה שהוביל להליך הוא חבטת הילד בקיר ויכול להיות שבהתנהגותה חובתה (צ"ל‬
‫כנראה‪" :‬שהתנהגותה"‪ ,‬או‪" :‬שבמילוי חובתה") לא הייתה עדינה והתנהגות שבה‬
‫השתמשה קצת בכוח להדוף‪ ,‬אך הכוונה הייתה למנוע תקרית פחות נעימה" (ההדגשה‬
‫שלי – י‪.‬ג‪.).‬‬

‫לנסיבות הספציפיות שבהן בוצעה עבירת התקיפה יש ליתן את המשקל הראוי בבוא בית‬
‫הדין לקבוע את אמצעי המשמעת הראויים‪ ,‬ולכן יש לבחון היטב את הנסיבות שבהן ִארעה‬
‫התקיפה‪.‬‬

‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הצביעה ב"כ המשיבה בנימוקי תגובתה לערעור‪ ,‬בין היתר גם על בד"מ ‪104.18‬‬ ‫ל"ה‪.‬‬
‫נציבות שירות המדינה נ' זליקוביץ (‪( ,)23.1.19‬להלן‪" :‬עניין זליקוביץ")‪.‬‬
‫באותו מקרה כינה תלמיד את המורה בשמות גנאי‪ ,‬חמתו של המורה בערה בו והוא תקף‬
‫את התלמיד בכך שדחף אותו וסטר לו שלוש פעמים בפניו‪ .‬מדובר היה שם‪ ,‬במורה ותיק‬
‫ומוערך‪ ,‬אירוע האלימות כלפי התלמיד היה בודד וחריג באורחותיו‪ ,‬וההליך הפלילי שנפתח‬
‫נגדו נסגר על דרך הסדר מותנה‪ .‬אמצעי המשמעת שהוטלו עליו היו‪ :‬נזיפה חמורה‪ ,‬פיטורים‬
‫לאלתר ופסילה למשרד החינוך לשלושה חודשים‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫בעניין זליקוביץ הורה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בית הדין על פיטוריו של המורה‪ ,‬אם כי תקופת הפסילה‬
‫משירות המדינה הייתה קצרה מאוד‪ ,‬ואולם‪ ,‬אינני סבור שניתן להקיש מעניין זליקוביץ‬
‫לענייננו‪ ,‬הואיל ושם הייתה למורה אופציה‪ ,‬למרות שהתלמיד קרא לו בשמות גנאי מעליבים‬
‫באופן שהכעיס אותו מאוד‪ ,‬להימנע מלדחוף את התלמיד ולסטור לו‪ ,‬אלא לנקוט באמצעים‬
‫חינוכיים אחרים‪ ,‬ואילו במקרה שבפנינו הייתה התערבותה של המערערת נדרשת כדי למנוע‬
‫התרחשות אלימה בין המתלונן לבין התלמיד‪ ,‬אם כי לא במידת הכוח שבה היא השתמשה‪,‬‬
‫הואיל והמתלונן נהדף לאחור באופן שראשו הוטח בקיר ונחבל‪.‬‬

‫עוד באשר להשלכה שיש לנסיבות התרחשות האירוע על מידת אמצעי הענישה הננקטים‬ ‫ל"ו‪.‬‬
‫כנגד המורה אני מפנה לשני פסקי דין שדנתי בהם בסוגיה זו‪.‬‬

‫בעב"י (מחוזי חיפה) ‪ 39739-05-19‬ג'בארין נ' מדינת ישראל (‪ )22.7.19‬נדון מקרה שבו‬
‫תלמיד הגיע באיחור לבית הספר ונכנס לכיתתו בה לימד המערער (שם)‪ ,‬אשר כעס על‬
‫התלמיד‪ ,‬הוציאו מחוץ לכיתה‪ ,‬דחף אותו בחוזקה מספר פעמים‪ ,‬והיכה אותו בידו‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬כשהתלמיד חזר ופתח את דלת הכיתה כדי להיכנס אליה‪ ,‬היכה אותו המערער‬
‫בפניו ודחף אותו מספר פעמים‪ ,‬ובגין כך הורשע המערער בעבירה של תקיפה בנסיבות‬
‫מחמירות‪.‬‬
‫בית הדין הטיל על אותו מערער‪ ,‬אמצעי משמעת של‪ :‬פיטורים לאלתר‪ ,‬פסילה לשירות‬
‫המדינה לחמש שנים ופסילה למשרד החינוך למשך שש שנים‪.‬‬

‫בפסק הדין שבערעור ציינתי (שם‪ ,‬בפסקה כ')‪ ,‬שבית משפט השלום עמד בצדק‪ ,‬בגזר‪-‬דינו‬
‫על‪-‬כך‪ ,‬שיש לראות בחומרה תקיפת קטין הנעשית בכיתתו ובדרך של ענישה פיזית‪ ,‬גם אם‬
‫אין מדובר באלימות קשה‪ .‬כמו כן ציינתי באותו פסק דין שמקובלים עלי דבריו של בית‬
‫משפט השלום‪ ,‬שהיה על המערער (שם) כאיש חינוך‪ ,‬לדעת לשלוט בעצמו ולנקוט בדרכי‬
‫פעולה חינוכיות ולא בדרך אלימה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬הואיל ומדובר היה במורה ותיק ששימש גם כמחנך ורכז מקצוע המדעים‪ ,‬ועברו היה‬
‫נקי מרבב גם בתחום הפלילי וגם בתחום המשמעתי‪ ,‬שהגיע להישגים ולהערכה במסגרת‬
‫ִתפקודו בעבודתו‪ ,‬והעדים הרעיפו עליו שבחים‪ ,‬והמעידה הייתה חד‪-‬פעמית‪ ,‬התקבל ערעורו‬
‫חלקית‪ ,‬במובן זה שתקופת פסילתו הן לשירות המדינה והן למשרד החינוך הועמדה על שנה‬
‫אחת‪.‬‬

‫במובחן מכך‪ ,‬בעב"י (מחוזי חיפה) ‪ 46824-06-19‬שיך עבד נ' נציבות שירות המדינה‬ ‫ל"ז‪.‬‬
‫(‪( )27.10.19‬להלן‪" :‬עניין שיך עבד")‪ ,‬בוטל אמצעי המשמעת של פיטורים לאלתר ופסילת‬
‫המורה ממשרד החינוך למשך חודשיים‪ ,‬ובמקום זאת נקבע שבנוסף לנזיפה חמורה יורד‬
‫המורה בדרג ה אחת לתקופה של שנתיים ותיפסל למשך חמש שנים אפשרות קידומו‬
‫לתפקיד מנהל בית ספר או סגן מנהל בית ספר‪.‬‬
‫המקרה אשר נדון בעניין שיך עבד קרוב יותר לעניינה של המערערת‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫באותו מקרה‪ ,‬כאשר לימד המורה‪-‬המערער בכיתה ז' שבבית הספר‪ ,‬הגיעו לכיתה חמישה‬
‫תלמידים מכיתה ט' וביקשו מן המערער שיאפשר לתלמיד מסוים לצאת אליהם החוצה‪ ,‬אך‬
‫המערער סירב‪ .‬מיד לאחר מכן הגיע אחד מתלמידי כיתה ט' ("המתלונן") והתכוון להיכנס‬
‫לכיתה למרות סירובו של המערער‪ ,‬ולכן התקדם המערער לפתח דלת הכניסה וניסה למנוע‬
‫מן המתלונן להיכנס פנימה‪ .‬התפתחו דחיפות קלות בין השניים ובשלב מסוים סטר המערער‬
‫לתלמיד‪ ,‬וכאשר ניסה הלה להתגונן סטר לו המערער שוב ושוב‪ ,‬והתפתחה מהומה במסדרון‬
‫בית הספר‪.‬‬
‫בית הדין קבע באותו עניין‪ ,‬שהמערער היה נתון להטרדה‪ ,‬קנטור התגרות ואיומים‪ ,‬ואולם‬
‫הפעלת הכוח כלפי המתלונן שעמד בפתח דלת הכיתה והסלמת ההתנהגות עד לכדי‬
‫שארעה בפתח דלת הכיתה‪.‬‬ ‫התגוששות‪ ,‬הכניסה את המערער לסיטואציה חריפה מזו ִ‬

‫אוסיף‪ ,‬כי בדומה לטענת המערערת במקרה מושא הדיון כאן‪ ,‬גם בעניין שיך עבד טען‬
‫המערער‪ ,‬שהמתלונן הוא תלמיד אלים‪ ,‬בעייתי‪.‬‬
‫נפסק‪ ,‬שם‪ ,‬בפסקה ע"ג‪" :‬המערער אכן ביצע עבירה‪ ,‬ולא עומדת לו טענת הגנה עצמית‬
‫תגובתו לקתה בחוסר מידתיות‪ ."...‬עוד צוין‪ ,‬שם‪ ,‬כי למתלונן שהיה תלמיד כיתה ט' ואשר‬
‫פתח את דלת הכיתה לא היה מה לחפש בכיתה ז' בה לימד המערער‪ .‬המתלונן והתלמידים‬
‫שהיו עמו הפריעו בהתנהגותם ללימודים בכיתה‪.‬‬

‫קבעתי בעניין שיך עבד‪ ,‬שנוכח הנסיבות הספציפיות של אותו מקרה ניתן להימנע מפיטוריו‬
‫של המערער (שם) מבלי לפגוע בתכלית אמצעי המשמעת (פסקה ע"ד)‪ ,‬והבהרתי‪ ,‬שההחלטה‬
‫להימנע מפיטורים אינה גורעת מן החומרה בה יש להתייחס למקרי אלימות מצד עובדי‬
‫הוראה כלפי תלמידים‪ ,‬הואיל וחובתו הברורה של מורה היא להימנע מאלימות גם מקום בו‬
‫התלמיד פורק מעליו את עול המשמעת‪ ,‬הואיל ועל המורה לנהוג באיפוק (פסקה ע"ה)‪.‬‬

‫נסיבות העניין מושא הדיון כאן אמנם אינן זהות לאלה שבעניין שיך עבד‪ ,‬אך המאפיין‬ ‫ל"ח‪.‬‬
‫המשותף לשני המקרים הוא שהן המערערת והן המורה בעניין שיך עבד נקלעו לסיטואציה‬
‫בעייתית שלא בטובתם‪.‬‬
‫בעניין שיך עבד נכנס התלמיד מכיתה ט' לכיתה ז' בה לימד המערער ורצה שתלמיד מסוים‬
‫שבכיתה ז' ייצא למסדרון‪ ,‬כשהמתלונן והתלמידים שהתלוו אליו והיו במסדרון גרמו‬
‫הפרעה למהלך השיעור‪ ,‬ובנסיבות אלה ניסה אפוא המערער להרחיק את המתלונן מן‬
‫הכיתה‪.‬‬

‫בנסיבות העניין שבפנינו‪ ,‬מיהרה המערערת למנוע מפגש אלים בין המתלונן לבין התלמיד‬
‫שישב בספסל הקדמי‪ ,‬זאת לאחר שאותו תלמיד אמר לה שבידי המתלונן מסמרים‪ .‬אמנם‬
‫מידת הכוח שהפעילה המערערת הביאה להדיפת המתלונן והטחת ראשו בקיר‪ ,‬ולגרימת‬
‫חבלה‪ ,‬אך כוונתה הייתה למלא את חובתה ולמנוע התרחשות אלימה בין תלמידים‬
‫בכיתתה‪ ,‬אם כי הפעלת הכוח לא הייתה מידתית‪.‬‬

‫‪24‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫סבורני‪ ,‬אפוא שקיים מאפיין משותף לנסיבות פסק הדין שבעניין שיך עבד לבין נסיבות‬
‫המקרה מושא הדיון כאן‪ ,‬וראוי שהשיקולים שהביאו אותי לביטול הפיטורים והפסילה‬
‫משירות המדינה בעניין שיך עבד יפעלו גם בעניינה של המערערת‪.‬‬

‫על כל אלה יש להוסיף שהמערערת‪ ,‬כבת ‪ ,57‬היא עובדת הוראה מאז שנת ‪ ,1993‬מורה‬ ‫ל"ט‪.‬‬
‫למתמטיקה‪ ,‬שאף מילאה במהלך מספר שנים תפקיד של מדריכת מורים‪ ,‬ונציג משרד‬
‫החינוך ציין‪ ,‬כי תפקיד זה משמעותו שהמערערת היא עובדת איכותית‪.‬‬

‫מעדות האופי של קצין הביטחון עלה‪ ,‬שהמערערת אף שימשה עוזרת ביטחון לפי מינוי מנהל‬
‫בית הספר‪ ,‬וביצעה את תפקידה על הצד הטוב ביותר‪.‬‬

‫מן המסמכים שהוגשו בפני בית הדין עולה‪ ,‬כי מדובר במורה מוערכת שתרמה רבות במהלך‬
‫שנות עבודתה לשירות הציבורי‪ ,‬ולמעט האירוע נשוא הליך זה עברה הפלילי והמשמעתי של‬
‫המערערת נקי מרבב‪.‬‬

‫עוד יש ליתן את הדעת לנסיבותיה האישיות המשפחתיות והבריאותיות של המערערת‬ ‫מ‪.‬‬

‫(שגובו במסמכים הרפואיים)‪ .‬הגם שמשקלן של נסיבות אישיות בדין המשמעתי מועט‬
‫(הואיל והדגש מושם על תכלית הדין המשמעתי‪ :‬למנוע פגיעה בשירות הציבורי ובתדמיתו‪,‬‬
‫ולהרתיע עובדים אחרים מלבצע עבירות משמעת)‪ ,‬אין להתעלם מנסיבות אישיות ויש ליתן‬
‫את הדעת גם עליהן במסגרת מכלול השיקולים (עיינו‪ :‬עניין שרתוק‪ ,‬פסקה ‪.)13‬‬

‫בשים לב לכל המפורט לעיל‪ ,‬הגעתי לכלל מסקנה‪ ,‬לפיה יש לקבל את ערעור המערערת על‬ ‫מ"א‪.‬‬
‫גזר הדין‪ ,‬לבטל את אמצעי המשמעת של פיטורים ופסילת המערערת משירות המדינה‬
‫(לרבות משרד החינוך) למשך שנתיים‪ ,‬ולתקן את גזר הדין של בית הדין כפי שאורה להלן‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬

‫אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין כך שהרשעת המערערת בעבירות לפי סעיפים‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ )3(17 ,)2(17 ,)1(17‬ו‪ )6(17-‬של החוק – בעינה עומדת‪.‬‬

‫אני מקבל את הערעור על גזר הדין‪ ,‬ובמקום אמצעי המשמעת שקבע בית הדין‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫יבואו אמצעי המשמעת הבאים‪:‬‬

‫נזיפה חמורה‪.‬‬ ‫(‪)1‬‬

‫הורדה בדרגה אחת לתקופה של שנתיים‪.‬‬ ‫(‪)2‬‬

‫‪25‬‬
 ‫אימאן שופאניה נ' נציבות שרות המדינה‬ ‫עבי (חי') ‪38844-09-21‬‬

‫בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים (עמ' ‪ 5‬לפרוט')‪ ,‬תמציא מזכירות בית‪-‬המשפט את העתק פסק‬
‫הדין אל‪:‬‬
‫ב"כ המערער‪ :‬עוה"ד ח'אלד יאסין‪ ,‬עראבה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ב"כ המשיבה‪ :‬עו"ד שרון איל‪ ,‬פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪5129371‬‬

‫ניתן היום‪ ,‬כ"ו כ"ו טבת תשפ"ב‪ 30 ,‬דצמבר ‪ ,2021‬בהעדר הצדדים‪.‬‬ ‫‪54678313‬‬

‫‪5129371‬‬
‫‪54678313‬‬

‫י‪ .‬גריל ‪54678313‬‬

‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬
‫בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה‪ ,‬חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן‬

‫‪26‬‬