‫יגון‪ /‬אנטון צ׳כוב‬

‫הסיפור הוא על עגלון ושמו יונה‪ ,‬שהיגון רובץ עליו בגלל מות בנו‪.‬‬
‫הוא משתוקק לפרוק את מצוקתו בפני מישהו‪ ,‬אך יש ניכור מוחלט מצד האנשים כלפי יונה ויגונו‪.‬‬
‫העובדה שהוא נמצא בעיר הגדולה‪ ,‬מנותק מכפרו‪ ,‬מהמקום אליו הוא שייך‪ ,‬מעבודת האדמה‪ ,‬ומביתו‬
‫היחידה (אניסה)‪ -‬מקשה על מצבו יותר‪.‬‬
‫הסיפור הוא על שכול‪ ,‬על בדידות אנושית‪ ,‬ועל כשלון ביצירת קשר‪ .‬הדגש בסיפור הוא על אווירת מועקה‬
‫כבדה‪ ,‬כפי שמשתמע משם הסיפור‪ ,‬המשרתת את המספר בסיפור ואת מצבו של יונה‪ ,‬הדמות הראשית‪.‬‬
‫הפורקן וההתרה למצוקתו באים רק בסוף הסיפור‪ :‬לאחר ‪ 4‬ניסיונות כושלים למצוא אוזן קשבת‪ -‬הוא‬
‫פונה אל סוסתו‪ ,‬שרק היא מאזינה לו בקשב רב‪ ,‬ואף נראה כי היא מזדהה עם מצבו ומבינה אותו‪.‬‬

‫מבנה הסיפור‪:‬‬
‫הסיפור בנוי מאקספוזיציה ‪ 5 +‬תמונות‪.‬‬
‫השיא‪ ,‬ההתרה והפואנטה הם בתמונה החמישית‪.‬‬
‫בכל תמונה יונה מנסה למצוא אוזן קשבת‪ ,‬מנסה ליצור קשר אנושי ולו השטחי ביותר עם מישהו שיזדהה‬
‫עמו ויכיר בסבלו ֿ‪ ,‬אך כל הניסיונות נכשלים והפואנטה מוכיחה שעם בעלי החיים אפשר ליצור קשר טוב‬
‫ומועיל יותר‪.‬‬
‫סוף הסיפור הוא סוף סגור‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הסיום הוא סגירת מעגל לפתיחת הסיפור (סיום מעגלי)‪ :‬הסיפור מתחיל באנלוגיה בינו לבין‬
‫סוסתו‪ ,‬שרומזת על הקשר הנפשי החזק ביניהם‪ ,‬והסתיים בשיחה עמה הממחישה את הקרבה ביניהם‪.‬‬

‫אקספוזיציה‪:‬‬
‫באקספוזיציה מוצגים יונה וסוסתו‪ ,‬על רקע תיאורי הזמן‪ ,‬המקום והסביבה שבה מתרחש הסיפור‪.‬‬
‫העונה‪ -‬עונת החורף‪ .‬ברקע יורד שלג גס‪ ,‬המשרה אווירת קור שהיא מטונימיה לקור הנפשי שחש יונה‬
‫ולניכור הסובבים כלפיו‪.‬‬
‫הזמן‪ -‬דמדומי ערב‪ ,‬המואר באורות חיוורים של הפנסים הנראים בעיני יונה כ״אורות מפלצתיים״‪.‬‬
‫המקום‪ -‬העיר הגדולה וברקע ״רעש בלתי פוסק‪ ,‬אנשים מתרוצצים‪...‬״‪ ,‬המוני בני אדם נמצאים סביבו‪,‬‬
‫אך אין מי שיקשיב לרחשי ליבו‪.‬‬
‫לפנינו תמונה עגומה‪ ,‬הסביבה זרה ומאיימת‪ ,‬יונה בודד בין ההמון‪ ,‬והאווירה ממחישה את מצבו הנפשי‬
‫הקודר‪ ,‬את הכאב ואת הקור בליבו‪.‬‬
‫שפת גופו מבטאת בדידות‪ :‬גופו מכורבל‪ ,‬מכווץ ומכונס בתוך עצמו כעובר‪.‬‬
‫משפת גופו נראה שהוא מרגיש לא מוגן‪ -‬חסר אונים‪ ,‬ואינו מצליח להשתלב בסביבה שנקלע אליה‪.‬‬
‫באקספוזיציה ישנה גם אנלוגיה בינו ובין סוסתו‪:‬‬
‫על שניהם נערם שלג‬ ‫‪-‬‬
‫שניהם אינם זזים ממקומם ונראים כגוף אחד‬ ‫‪-‬‬
‫שניהם שקועים בתוך עצמם‬ ‫‪-‬‬
‫מסופר לכאורה על הביוגרפיה של הסוסה שנתלשה מן המחרשה‪ ,‬מן העבודה הרגילה והאפורה‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫וטולטלה לעיר הגדולה‪ ,‬הרועשת והמנוכרת‪ -‬אך למעשה זהו סיפורו של יונה עצמו‪ .‬דרך הסוסה‬
‫אנו למדים על יונה‪.‬‬

‫תמונה ‪ -1‬יונה ואיש הצבא‪:‬‬

‫לפני המפגש עם איש הצבא‪ ,‬יונה היה שרוי בקיפאון‪ .‬השלג נערם עליו ועף על ריסיו‪ ,‬והוא אינו מוצא‬
‫צורך לנערו מעליו‪.‬‬
‫הוא מכורבל בתוך עצמו‪ ,‬תנוחה הממחישה את דכאונו‪ .‬יונה מייחל לחום אנושי‪ ,‬וכשאיש הצבא פונה‬
‫אליו‪ ,‬הוא כאילו מפשיר מיד‪ .‬התקווה לחום ולמגע אנושי מחדירה בו מעט חיים וגורמת לו לזוז ולצאת‬
‫מהקיפאון‪.‬‬
‫בתחילה נראה כאילו שאיש הצבא מתעניין בו‪ ,‬יונה מסורבל ומבולבל‪ ,‬כמעט דורס מישהו מההמון האפל‪,‬‬
‫נשמעים גידופים כלפיו‪.‬‬
‫איש הצבא מכנה את אלה שמתנכלים אליו ״מנוולים כולם״‪ ,‬ומגלה כביכול הבנה אליו‪.‬‬
‫יונה‪ ,‬שייחל לרגע הזה‪ ,‬מנסה לדבר אך ״חרחור עולה מגרונו״‪ .‬הוא מנצל את ההזדמנות כדי לשפוך את‬
‫יגונו‪ ,‬ובשפתו המגמגמת והדלה‪ ,‬ובעיתוי לא מוצלח לחלוטין‪ ,‬מספר על מות בנו‪.‬‬
‫הצעקות והגידופים של הסובבים קוטעים את הווידוי‪ ,‬איש הצבא מאבד את הסבלנות ואת העניין ביונה‪,‬‬
‫ונרדם‪ .‬לאיש אין עניין בסיפורו הכואב של יונה‪.‬‬

‫תמונה ‪ -2‬יונה ושלושת הבחורים השיכורים‪:‬‬

‫לאחר הניסיון הכושל עם איש הצבא‪ ,‬יונה חוזר שוב לקיפאונו‪.‬‬
‫השלושה פונים אל יונה ומציעים לו מחיר נמוך עבור שירותו‪ .‬הם מנצלים אותו אך יונה מסכים ״ובלבד‬
‫שיהיו נוסעים״‪ ,‬המחיר לא חשוב ליונה אלא החום האנושי‪ ,‬החברה‪ ,‬והעיקר שמישהו ידבר איתו‪.‬‬
‫בחבורה זו אפשר לראות שישנה היררכיה‪ :‬שניים מהבחורים מדכאים את הגיבן‪ ,‬החלש שביניהם‪,‬‬
‫ומאלצים אותו לעמוד‪ .‬הגיבן ״שופך״ את תסכולו על החלש יותר ממנו‪ :‬על יונה‪ .‬הוא מלגלג על רובעו‪,‬‬
‫מכנה אותו בכינויים משפילים ״מגפה זקנה שכמוך״‪ ,‬״חולרה זקן״‪ ,‬וכו‪.‬‬
‫המסר החברתי שמשתמע מהיררכיה זו‪ :‬מי ששולט בחברה הוא החזק והאלים‪ ,‬והחלשים נידונים לזלזול‬
‫והשפלה‪.‬‬
‫יונה מושפל ובכל זאת מכבד אותם‪ ,‬מאלץ את עצמו לצחוק מהבדיחות שלהם‪ ,‬הוא צמא לקשר‪ ,‬ועל אף‬
‫שהקשר כאן שלילי‪ ,‬יונה מרגיש שמתייחסים אליו ולכן למרבה האירוניה‪ ,‬הקללות והחרפות מסירים‬
‫מעליו את הבדידות‪.‬‬
‫הוא חש אליהם קרבה‪ ,‬ושוב בעיתוי מאוד לא מוצלח‪ ,‬באמצע שיחתם העליזה‪ ,‬יונה מרשה לעצמו לספר‬
‫על מה שמעיק עליו‪ ,‬על מות בנו‪ -‬יונה אטום וחסר התחשבות כמוהם‪.‬‬
‫תגובת הגיבן ״כולנו נמות״‪ ,‬וחבריו מדרבנים אותו לתת סטירה בעורפו של יונה כדי ״לעודד״ אותו‬
‫להזדרז‪ .‬הסטירה בעורפו של יונה לאחר הווידוי הכואב בפניהם‪ ,‬היא שיא הזלזול והאטימות כלפיו‪ .‬יונה‬
‫מושפל‪ ,‬נרמס‪ ,‬אך בגלל יגונו הכבד‪ ,‬הוא אינו חש בסטירה אלא רק ״שומע את צלצולה״‬
‫הם מתייחסים אליו בזלזול‪ ,‬לועגים וסוטרים לו‪ ,‬אך זה לא מפריע לו‪ ,‬העיקר שיתייחסו אליו‪ .‬הם מפיגים‬
‫את בדידותו‪.‬‬
‫יונה משדר עליבות‪ ,‬התרפסות‪ ,‬ולכן הדמויות מרשות לעצמן לרמוס אותו‪.‬‬

‫תמונה ‪ -3‬שוער הבית‪:‬‬

‫בניגוד לתמונות הקודמות‪ ,‬הפעם יונה אינו מחכה שיפנו אליו‪ ,‬אלא הוא יוזם את השיחה עם שוער הבית‬
‫שנקרה בדרכו ושואל אותו ״אחי‪ ,‬מה השעה״‪ -‬אך זה מסלק אותו בגסות‪ ,‬וגם כאן יונה נכשל בניסיון‬
‫ההדברות שלו‪.‬‬

‫תמונה ‪ -4‬יונה והעגלון הצעיר‪:‬‬

‫בתמונה זו יונה מתגלה בשיא אטימותו‪ ,‬הוא חסר כל רגישות לזולת‪.‬‬
‫עגלון צעיר קם מנומנם לשתות מים‪ ,‬יונה מציע לו לשתות מים ומיד מתחיל לספר לו על בנו שמת‬
‫השבוע‪ .‬יונה מסתכל לראות איזה רושם עשו עליו דבריו‪ ,‬ומגלה שזה כיסה את ראשו וכבר נרדם (מוטיב‬
‫עצימת העיניים)‬

‫תמונה ‪ -5‬יונה וסוסתו‪ -‬סוף הסיפור‪:‬‬

‫יונה היה מעדיף לספר את סיפורו לאדם שמאזין‪ ,‬ורצוי שזו תהיה אישה שתשפוך את דמעותיה מסיפורו‪,‬‬
‫אך בני אדם מרוכזים בעצמם ואטומים לסבלו‪ ,‬ובלית ברירה הוא פונה לסוסתו ובראותו את עיניה‬
‫הנוצצות‪ -‬רואה בה כשותפתו לחיים ומתחיל לשפוך את כל סיפורו בפניה באריכות‪ ,‬והיא מקשיבה‪.‬‬
‫כאן מתבהרים המשמעות והמסר של הסיפור‪ :‬השיחה והקשר החם הם דווקא עם בעלי החיים ולא עם‬
‫אדם‪.‬‬
 ‫הסיום הוא סגירת מעגל לפתיחת הסיפור (סיום מעגלי)‪ .‬הסיפור התחיל באנלוגיה בינו ובין סוסתו‬
‫שרמזה על הקשר הנפשי החזק ביניהם‪ ,‬והסתיים בשיחה עמה הממחישה את הקרבה ביניהם‪.‬‬

‫תמונה זו עומדת בניגוד לתמונות הקודמות‪:‬‬

‫הסוסה מקשיבה לו בניגוד לשאר הדמויות שעצמו את עיניהן‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בדיבורו אל הדמויות האחרות‪ ,‬דבריו נשמעו מגומגמים וקטועים בגלל חוסר בטחונו‪ .‬בדיבורו עם‬ ‫‪-‬‬
‫הסוסה הוא מפרט ומספר באריכות על מצבו הקשה‪ ,‬שלא הרוויח מספיק כדי לקנות שיבולת‬
‫שועל‪ ,‬שהוא כבר זקן ואילו בנו היה עוד חי‪ ,‬ודאי היה יכול לעזור לו בפרנסתו‪.‬‬
‫בדיבורו הוא אינו מתרגש ואינו מגמגם כי הוא חש בטחון‪ ,‬נוח לו בחברתה‪ -‬בניגוד לדמויות האחרות‬
‫שעמן הוא ניסה לנהל שיחה‪.‬‬

‫התמונות נמסרות בסדר הדרגתי מבחינת מעמדם של האנשים שאיתם נפגש יונה‪:‬‬
‫בתמונה הראשונה נפגש עם איש הצבא שהוא מהשכבה הסוציאלית הגבוהה ביותר‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שלושת הבחורים שייכים למעמד הבינוני‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שוער הבית שייך למעמד הבינוני ומטה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫העגלון הצעיר חסר בית שישן בפונדק‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫סוסתו שאינה שייכת לתחום האנושי‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫הסדר ההדרגתי מבטא את המסר החברתי‪:‬‬

‫האטימות שולטת בכל המעמדות ובכל שכבות האוכלוסייה‪ .‬האדם מעצם טבעו הוא חסר רגישות כלפי‬
‫סבל הזולת ודווקא הסוסה שעומדת בתחתית הסולם‪ ,‬רק היא יודעת להקשיב ולהחזיר חום‪.‬‬
‫ההדרגתיות היא גם מהקשבה מינימלית (של איש הצבא) ועד האדישות המוחלטת ומההתעלמות‬
‫הטוטאלית של העגלון הצעיר בפונדק‪ -‬דבר המעביר את היגון של יונה מתמונה לתמונה‪.‬‬

‫הדרכים לעיצוב אווירת המועקה בסיפור‪:‬‬

‫תיאור דמותו של יונה‪:‬‬
‫תיאורו החיצוני‪:‬‬
‫יונה הוא איש כפרי פשוט שנקלע לעיר הגדולה‪ .‬אדם חסר בטחון שלא רואה עצמו שייך למקום‪ .‬הוא מוכן‬
‫לספוג את העלבונות שמטיחים בו‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬לברך אותם (כפי שראינו עם שלושת הבחורים)‪ ,‬והעיקר‬
‫להימלט לרגעים אחדים מבדידותו‪.‬‬
‫עליבותו של יונה והתרפסותו עליהם מגבירות בהם את הבוז ואת הזלזול כלפיו‪.‬‬
‫שפת גופו מבטאת את עליבותו ואת יגונו‪ ,‬מכורבל בתוך עצמו‪ ,‬לא נע ולא זז‪ .‬וכשפונים אליו הוא מפשיר‬
‫מקיפאונו‪.‬‬
‫השלג מכסה את ריסיו‪ -‬באופן סמלי כאילו מסך מפריד בינו ובין סביבתו‪ .‬הוא מסורבל ואיטי ולכן אנשים‬
‫מסביבו צועקים לו‪.‬‬
‫אופן דיבורו‪:‬‬
‫אוצר המילים שלו דל‪ ,‬הוא חוזר שוב ושוב על אותן מילים ובאותו ניסוח‪.‬‬
‫״ואצלי השבוע‪ ...‬זה‪ ...‬הבן‪ ...‬מת״‪ -‬דבר המבטא את פשטותו‪ ,‬את העצב הכבד שלו‪ .‬דיבורו אינו שוטף‬
‫בגלל חוסר האונים שבו הוא נתון‪.‬‬
‫ראינו שיונה באופן עקבי אינו מוצא את העיתוי הנכון להדברות‪ .‬הוא מספר על יגונו ללא התחשבות‬
‫כלשהי במצבו של בן שיחו‪ -‬דבר המבטא את אטימותו‪ ,‬הוא בדומה לחברה שסביבו‪ ,‬אטום לאדם הניצב‬
‫מולו‪.‬‬

‫אנלוגיה בין יונה ובין סוסתו‪:‬‬

‫הדמיון ביניהם‪:‬‬
‫על יונה נאמר שהוא ״כולו לבן‪ ,‬כאחד הרפאים‪ ...‬לא נע״‪ -‬גם סוסתו ״לבנה ועומדת בלי נוע״‬ ‫‪-‬‬
 ‫על הסוסה נאמר שהיא נעקרה מן המחרשה לתוך מערבולת של אורות בעיר הגדולה‪ -‬כך אנו‬ ‫‪-‬‬
‫לומדים גם על יונה שנעקר מכפרו והושלך אל העיר הסואנת‪.‬‬
‫שניהם זרים בסביבתם‪ ,‬נעקרו מהמקום שאליו הם שייכים ולכן תנועותיהם ממחישות בדידות ויגון‪.‬‬
‫יש דמיון גם בתנועותיהם ״‪ ...‬מושיט את הצוואר‪...‬״ ״גם הסוסה מושיטה את צווארה״‬ ‫‪-‬‬
‫השיא שיש ביניהם הבנה שיונה רוצה לשוב ״הביתה״‪ .‬הסוסה מבינה את כוונתו ולכן דוהרת‬ ‫‪-‬‬
‫לכיוון הפונדק‪.‬‬
‫באמצעות האנלוגיה אנו לומדים על הקרבה הגדולה ביניהם‪ ,‬וזה מחדד את המסר של הסיפור‪ -‬״אדם‬
‫לאדם זאב״‪.‬‬
‫באמצעות האנלוגיה‪ ,‬הדמיון לסוסתו‪ ,‬יש ניסיון להמחיש את עליבותו של יונה‪.‬‬

‫המוטיבים בסיפור‪:‬‬
‫מוטיב היגון והבדידות‪ -‬מוטיב זה בא לידי ביטוי בתיאורי הרקע‪ ,‬בניסיונותיו הכושלים של יונה‬ ‫‪.1‬‬
‫ליצור קשר עם הזולת ובהשפלות שהוא נאלץ לספוג בתמונות השונות‪.‬‬
‫מוטיב העיניים‪ -‬כל הדמויות שיונה מדבר עמן‪ ,‬עוצמות את עיניהן‪ .‬הדמויות השונות מנתקות מגע‬ ‫‪.2‬‬
‫נפש עם יונה‪ ,‬שכה נואש לקשר בסיסי עמן‪:‬‬
‫איש הצבא גילה בתחילה עניין ובהמשך ״עצם את עיניו״‪.‬‬
‫בפונדק הוא מוצא אנשים נוחרים‪ ,‬העגלון הצעיר‪ -‬על אף הווידוי של יונה בפניו שבנו מת‪ ,‬הוא ״כיסה את‬
‫ראשו״‪ .‬גם על יונה נאמר ״אתה עיוור הבט בעיניים״‪ ,‬והשלג שירד על ריסיו יצר חיץ בינו ובין הסובבים‬
‫אותו‪.‬‬
‫בניגוד לכל הדמויות בסיפור‪ ,‬סוסתו ״עיניה נוצצות״‪ ,‬היא מקשיבה לו‪ ,‬מקבלת אותו‪ ,‬ולכו הוא מתלהב‬
‫וממשיך לספר לה הכל‪.‬‬
‫תפקיד מוטיב העיניים בסיפור‪:‬‬
‫מבט‪ ,‬קשר עין בין הזולת‪ ,‬מבטא קשר נפשי‪ ,‬מגע כלשהו‪ ,‬אך עצימת העיניים של הדמויות בסיפור‬
‫מבטאת את הניתוק‪ ,‬הניכור שלהן כלפי יונה‪ .‬כל אחד מרוכז בעצמו ואדיש למצבו הנפשי של האחר‪ .‬גם‬
‫יונה מרוכז בעצמו‪ ,‬מנותק מהאנשים סביבו ולמעשה הם מעניינים אותו רק בגלל צרכיו האגוצנטריים‪:‬‬
‫להתפרק ממועקתו לפניהם‪ ,‬ולמעשה גם הוא מנוכר אליהם‪ ,‬בדיוק כפי שהם אליו‪.‬‬

‫תיאור הרקע‪ /‬הסביבה בסיפור‪:‬‬

‫האקספוזיציה מכניסה את הקורא לאווירה של ניכור ומועקה‪.‬‬
‫אווירה זו מושגת באמצעות תיאורי הרקע אשר מתמקדים בתיאורי זמן‪ ,‬בתיאורי שלג‪ ,‬בתיאור המוני‬
‫האנשים ובתיאור הרעש שברקע‪:‬‬
‫הזמן הוא של דמדומי ערב המואר באורות חיוורים של הפנסים‪ .‬הערב הוא הזמן המעיק ביותר ביממה‬
‫וברקע יורד השלג שהוא גס ולח‪ .‬יגונו של יונה כבד כל כך שהוא אינו מוצא לנכון לנער את השלג מעליו‪.‬‬
‫הוא רק מתכווץ בתוך עצמו‪ ,‬תנוחה שממחישה את המועקה הכבדה שלו‪.‬‬
‫תיאור ההמון האפל מדגיש את בדידותו של יונה ביניהם‪.‬‬
‫הצעקות ברקע מדגישות את חוסר ההדברות ואת אי ההקשבה לרחשי לב האדם‪.‬‬
‫המגע שנוצר בין יונה ובין סביבתו הוא מגע שלילי לרוב‪ .‬הוא ״זוכה״ רק לצעקות ולגידופים מפי נוסעיו‬
‫ומפי הסובבים אותו‪.‬‬

‫לפנינו מספר יודע כל‪ ,‬זהו מספר שמזדהה עם גיבורו יונה ומדי פעם מתערב ומשמיע את הערותיו ״האין‬
‫בין כל אלפי האנשים האלה‪ ,‬אפילו אחד שיקשיב לו״‪ -‬ובאמצעות מבע זה‪ ,‬הוא מעביר את תחושותיו‬
‫האינטימיות של יונה‪ .‬המספר יוצר הזדהות ואהדה כלפי יונה‪ ,‬חש את כאבו וחווה את הטרגדיה של יונה‬
‫העגלון‪.‬‬
‫הסיפור מסופר בלשון הווה‪ ,‬דבר שיוצר הזדהות וממחיש לנו את תחושת המועקה שבה מצוי יונה‪.‬‬