1

‫תוכן עניינים‬
‫מבוא‪3.............................................................................................................................. .‬‬ ‫‪1‬‬
‫מבוא‪3........................................................................................................................... .‬‬ ‫‪1.1‬‬
‫קדם‪-‬בני נח‪3............................................................................................................... .‬‬ ‫‪2‬‬
‫שנער‪4.............................................................................................................................. .‬‬ ‫‪3‬‬
‫נמרוד והתרבות השומרית‪5.......................................................................... .‬‬ ‫‪4‬‬
‫פלגה‪6.............................................................................................................................. .‬‬ ‫‪5‬‬
‫ארץ העברים ‪7..............................................................................................................‬‬ ‫‪6‬‬
‫מצריים – הממלכה הקדומה ‪7......................................................................‬‬ ‫‪7‬‬
‫שושלות א‪-‬ב ‪8...........................................................................................................‬‬ ‫‪7.1‬‬
‫בוני הפירמידות – שושלות ג‪-‬ד ‪8............................................................‬‬ ‫‪7.2‬‬
‫שושלת ה ‪9..................................................................................................................‬‬ ‫‪7.3‬‬
‫שושלת ו ‪10.................................................................................................................‬‬ ‫‪7.4‬‬
‫תקופת האבות ‪10......................................................................................................‬‬ ‫‪8‬‬
‫אברהם העברי ‪10..................................................................................................‬‬ ‫‪8.1‬‬
‫אור כשדים ‪11...........................................................................................................‬‬ ‫‪8.2‬‬
‫חרן ‪11...............................................................................................................................‬‬ ‫‪8.3‬‬
‫אברהם יורד מצרימה ‪12...................................................................................‬‬ ‫‪8.4‬‬
‫על גמלים וחמורים ‪12..........................................................................................‬‬ ‫‪8.5‬‬
‫חמורבי=אמורפי=אמרפל ‪13.........................................................................‬‬ ‫‪8.6‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מבוא‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫מבוא‪.‬‬ ‫‪1.1‬‬

‫קדם‪-‬בני נח‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫בראשית ח‬
‫ָארץ‪--‬לְמִ ׁשְ ְּפח ֹתֵ יהֶ ם‪,‬‬
‫יח וַּיֵצֵא‪-‬נ ֹחַ ; ּו ָבנָיו ו ְאִ ׁשְ ּתֹו ּונְׁשֵ י‪ָ -‬בנָיו‪ ,‬אִ ּתֹו‪ .‬יט ּכָל‪-‬הַ חַ ּיָה‪ּ ,‬כָל‪-‬הָ ֶרמֶ ׂש וְכָל‪-‬הָ עֹוף‪ּ ,‬כ ֹל‪ ,‬רֹומֵ ׂש עַ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫יָצְאּו מִ ן‪-‬הַ ּתֵ בָה‪.‬‬

‫בראשית יא‬
‫כב וַי ְחִ י ׂשְ רּוג‪ׁ ,‬שְ ֹלׁשִ ים ׁשָ נָה; ו ַּיֹולֶד‪ ,‬אֶ ת‪-‬נָחֹור‪ .‬כג וַי ְחִ י ׂשְ רּוג‪ַ ,‬אחֲ ֵרי הֹולִידֹו אֶ ת‪-‬נָחֹור‪--‬מָ אתַ י ִם ׁשָ נָה; וַּיֹולֶד ָּבנִים‪,‬‬
‫ּובָנֹות‪ .‬כד וַי ְחִ י נָחֹור‪ּ ,‬תֵ ׁשַ ע ו ְעֶ ׂשְ ִרים ׁשָ נָה; וַּיֹולֶד‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬תָ ַרח‬

‫בסיום המבול שהתרחש בשנת ‪ 1656‬לבה"ע (‪ 2104‬לפנה"ס) נח ואשתו‪ ,‬שלושת בניו ונשיהם יוצאים מן התיבה‪,‬‬
‫וקובעים את משכנם במקום שלאחר מכן נקרא 'קדם' (ע"פ רש"י בר' יא ב'‪ ,‬רמב"ן וא"ע חולקים) ‪ ,‬על שם אותם‬
‫קדמונים שישבו בעיר זאת‪ .‬ראשי היישוב החדש היו נח‪ ,‬שם ועבר‪ ,‬שהנהיגו את הציבור על פי 'שבע מצוות בני נח'‬
‫שנצטווו עם צאתם מן התיבה‪ .‬וביחוד מקפידים הם להושיב דיינים ולדון את העם לפי חקי הצדק ועל פי דרך ה'‪.‬‬
‫הד לחוקים אלה נמצא לאחר מכן בחוקי חמרבי ובחוקי אשנונה‪,‬‬
‫שבאים לידי ביטוי כפי שניראה להלן בתקופת האבות‪ .‬כפי‬
‫שניראה בפרק על שנער רב האנושות עזבה את מקום‬
‫ההתיישבות הראשון‪ ,‬ובקדם נשארו בני עבר שהמשכו לדבוק‬
‫באמונת אבותם בדבר אל אחד בורא שמים וארץ‪ ,‬בעוד בשאר‬
‫העולם מתפתחת אמונה שהאל (הראשי) מולך בשמיים בלבד‬
‫והארץ נתונה לכוחות נוספים‪ .‬דרך זאת התגלגלה והביאה‬
‫לאחר שנים את צורות עבודה זרה המוכרות לנו ממצריים‪ ,‬מבבל‬
‫ומיוון‪.‬‬
‫בגלל המבנה הגיאוגרפי עיקר עיסוקם של בני קדם היה ברעיית‬
‫צאן‪.‬‬

‫אבלה‬ ‫‪2.1‬‬
‫אבלה הייתה עיר‪-‬מדינה חשובה בשלהי האלף ה‪ 3-‬לפנה"ס וכן‬
‫בין ‪ 1800‬ל‪ 1650-‬לפנה"ס‪.‬‬
‫ההתיישבות הראשונית באבלה התרחשה עוד לפני שנת ‪ 3000‬לפנה"ס‪ ,‬אך כוחה גדל והגיע לשיאו במחצית‬
‫השנייה של האלף ה‪ 3-‬לפנה"ס‪ ,‬בין ‪ 2400‬לפנה"ס ל‪ 2240-‬לפנה"ס‪ .‬אבלה מוזכרת בכתבים מאכד אשר נכתבו‬
‫בסביבות שנת ‪ 2300‬לפנה"ס‪.‬‬
‫הן סרגון שליט אכד והן נכדו נאראם‪-‬סין‪ ,‬אשר כבשו חלקים נרחבים ממסופוטמיה‪ ,‬טענו כי כבשו את אבלה‪ .‬קיימת‬
‫מחלוקת מקצועית בנוגע לשנת הכיבוש המדויקת‪ ,‬אך האפשרות המועדפת היא ‪ 2240‬לפנה"ס‪ .‬כעבור שלוש‬
‫מאות שנה כוחה של אבלה צמח בשנית‪ ,‬והיא הפכה לגורם כלכלי חשוב (ככל הנראה עקב קרבתה לעיר החשובה‬
‫אורשו)‪ .‬עובדה זו באה לידי ביטוי בכתבים אשר נמצאו בדרהם (פרבר של ניפור) ובממצאים מהעיר קילטפה‪.‬‬
‫כשלוש מאות שנה לאחר חורבנה הראשון‪ ,‬הצליחה אבלה לשקם את מעמדה ולשגשג בין השנים ‪1650–1800‬‬
‫לפנה"ס‪ .‬תושביה היו ידועים בתקופה זאת בשם אמורים‪ .‬מלכּה הראשון היה איביט‪-‬לים‪ .‬אבלה מוזכרת בכתבים‬
‫מאללח' אשר נכתבו בסביבות שנת ‪ 1750‬לפנה"ס‪ .‬העיר נהרסה שנית במהלך התקופה הסוערת שבין ‪ 1650‬ל‪-‬‬
‫‪ 1600‬לפנה"ס בידי מלך חתי (מורשיליש הראשון או חנתיליש הראשון)‪ .‬אבלה לא שוקמה לאחר חורבנה השני‪.‬‬
‫במקום שבו שכנה העיר נותר כפר אשר ננטש במאה ה‪ 7-‬לספירה‪ ,‬והעיר נשכחה עד גילויּה הארכאולוגי‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫‪1‬‬
‫בחפירות נתגלו שני חפצים עם שמות פרעונים ח'פרע מהשושלת הרביעית ופפי הראשון מהשושלת השישית‬
‫יש הרוצים לזהות את 'קדם' עם העיר אבלה‪ .‬תל מרדיח' שבצפון סוריה‪.‬‬
‫החפירות שנערכות בה‪ ,‬מאמצע שנות ה‪ , 70-‬הניבו‪ ,‬מלבד ממצאים חומריים רבים וחשובים‪ ,‬גם ארכיון ובו למעלה‬
‫מ‪ 20,000-‬לוחות‪-‬חמר ועליהן כתובות בכתב היתדות ובשפה השומרית' ובשפה נוספת‪ ,‬ייחודית לאתר‪ .‬הלוחות‬
‫כוללים תעודות מנהליות וכלכליות‪ ,‬כתבים משפטיים‪ ,‬היסטוריים‪ ,‬וספרותיים‪ .‬הלוחות רב התעודות האלה נכתבו‬
‫בשפה השומרית ומעוטם בשפה שמית ‪ ,‬שהחוקרים לא הכירו אותה עד אז וכנו אותה בשם " שפה אבלאית"‪,‬‬
‫ומייחסים אותם לתקופת הברונזה הקדומה (‪ )3000-2500‬ואילו יש כאלה שאומרים שעל פי הסימנים יש ליחס‬
‫לוחות אלה לשנים ‪2500-2250‬‬
‫בין שלל הממצאים העולים מלוחות הארכיון שהתגלו באבלה‪ ,‬נציין את השמות הפרטיים‪:‬‬
‫אב‪-‬ר‪-‬אום (=אברם‪/‬אברהם)‪ ,‬איס‪-‬ר‪-‬איל(‪-‬ום) (=ישראל)‪ ,‬א‪-‬ס‪-‬או (=עשו)‪ ,‬איש‪-‬מ‪-‬איל(‪-‬ום) (=ישמעאל)‪ ,‬ש‪-‬או‪-‬ל(‪-‬‬
‫ום)‪ ,‬ד‪-‬או‪-‬ד(‪-‬ום)‪ ,‬מי‪-‬כ‪-‬איל‪ .‬ייתכן וגם השמות עם הסיומת "י‪-‬ה‪/‬י‪-‬ה‪-‬ו" מופיעים בארכיון‪ ,‬כגון‪ :‬מי‪-‬כ‪-‬יה‪ ,‬עב‪-‬דו‪-‬יה‬
‫(=עובדיה)‪ ,‬פ‪-‬טר‪-‬יה (פטר=שמר=שמריה)‪ ,‬שו‪-‬מ‪-‬יהו (=שמי‪-‬יהו)‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫גם שמות של אתרים גיאוגרפיים‪ ,‬המוכרים מן המקרא מופיעים בכתובות‪ :‬כנען‪ ,‬חרן‪ ,‬גבל‪ ,‬חצור‪ ,‬מגידו‪ ,‬יפו (שאולי‬
‫הגו אותם כ'מגידא' ו'יפא')‪ ,‬אשדוד‪ ,‬עזה‪ ,‬שלם (ואולי גם ירושלם‪ ,‬כלומר 'שלם' לחוד ו'ירושלם' לחוד‪ ,)...‬לכיש ועוד‪.‬‬
‫ואולי אף שמות ארבע‪ ,‬ואולי אף חמש‪ ,‬ערי‪-‬הכיכר‪ :‬סדום ועמורה‪ ,‬אדמה וצבויים ואף בלע (או ברשע מלך בלע)‪,‬‬
‫המופיעים כסדרם בתנ"ך‪...‬‬
‫יש הסוברים כי נעשו טעיות בפענוח כתב היתדות ‪ ,‬ואף ששמות כאלה היו נפוצים גם בסוריה העתיקה אין ודאות‬
‫שאכן נזכרו בתעודות אבלה‬
‫ממצא מעניין נוסף הוא שני לוחות ובהם רשימה גיאוגראפית ורשימת‪-‬ציפורים (שתי רשימות אלו נכנסו מאוחר‬
‫יותר ל"אנציקלופדיה הגדולה" של המזרח‪ ,‬שכל בן‪-‬תרבות היה מודע לה)‪ .‬לדעת החוקרים‪ ,‬בהיות ממצא זה שווה‬
‫לתגליות באתרים שונים ורחוקים‪ ,‬הרי שיש כאן הוכחה לשיטת לימוד‪ ,‬חינוך להשכלה והכשרת סופרים וחכמים‬
‫ברחבי‪-‬המזרח‪ ,‬שאבלה לקחה חלק חשוב בו‪:‬‬

‫ברשימה הגיאוגראפית נזכרת עיר בשם "קקרה" המתאימה לקרקר‬

‫בסיפור גדעון (שופטים ח'‪,‬י)‪ ,‬ואולי ל"וקרקר כל בני שת" בברכת‪-‬בלעם‬
‫(במדבר כ"ד‪,‬יז)‪ .‬עיר אחרת היא "פלג"‪ .‬האם מצטרפת עיר זו לערים‬
‫בשמות אבותיו של אברהם‪ ,‬כמו סורוץ'=שרוג‪ ,‬נחירי=נחור‪ ,‬תרוחי=תרח‪.‬‬
‫ושמות גיאוגרפיים מהמקרא‪ :‬כנען‪ ,‬חרן‪ ,‬גבל‪ ,‬חצור ועוד‬

‫גם שמות מקומות מקראיים כמו חצור‪ ,‬כנען לבנון ומגידו מופיעים‬
‫בלוחות‪.‬‬

‫ברשימת הציפורים נזכרים יונים‪ ,‬עורבים‪ ,‬עיטים‪ ,‬בזים‪ ,‬דרורים‪ ,‬כולם‬

‫עופות‪ ,‬אך גם עטלף‪ ,‬שהינו יונק ולא עוף‪ .‬גם ברשימת העופות הטמאים‬
‫בויקרא י"א‪,‬יג‪-‬יט‪ ,‬נזכר העטלף בין העופות דווקא‪.‬‬
‫כמוכן נמצא במקום המזמור הבא‪:‬‬
‫אדון השמים והארץ‪:‬‬
‫כדור הארץ לא היה‪ ,‬אתה בראת אותו‪,‬‬
‫האור היום לא היה‪ ,‬אתה יצרת אותו‪,‬‬
‫שחר בוקרך בטרם היה‪ ,‬אתה יצרתו‪.‬‬

‫על מספר מילים שנכתבו בתורה‪ ,‬טענו מבקרי המקרא שהן ׳מאוחרות׳ יותר‪ ,‬משנת ‪ 600‬לפנה״ס ואילך‪ ,‬נמצאו‬
‫בכתבי אבלה כמו ״נשיא״‪ ,‬״כתם״ (זהב)‪ ,‬״תהום״‪ .‬גם "וו ההיפוך" (לדוגמא‪ " :‬ב וַּיִּׂשָ א עֵ ינָיו‪ ,‬וַּי ְַרא" [בראשית יח'‬
‫ב']) שייחודית לשפה העברית המואבית והאוגרית וכן בכתובת בלעם שנמצאה בתל דיר עלא (‪ )Deir Alla‬שבירדן‪,‬‬
‫אך לא קיימת בערבית אכדית ואתיופית‪.‬‬

‫השפה האבלאית מזכירה את השפות השמיות‪ ,‬בביטויים ובמבנה השפה‪ ,‬עד שחלק מהחוקרים קראו לשפה‬
‫האבלאית השפה "השמית העתיקה"‪.‬‬

‫אבלה‪ -‬תעלומה ארכיאולוגית –ע' ‪169‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬
 ‫יש קשר ספרותי ברור בין אבלה ומארי בצפון ובין כיש ואבו‪-‬שבלאיה (כניראה ארך) בדרום‪ .‬מספר רשימות‬
‫שנמצאו באבלה הם העתקים נאמנים שהובאו מכיש דרך מארי‪ ,‬ותעודות כלכליות מראות על קשר חזק בין כיש‬
‫לאבלה‬

‫כפי שכבנו לעיל יש הרוצים לזהות את אבלה עם העיר קדם‪ ,‬בכל מקרה מהממצאים עולה שבשלביה הראשונים‬
‫מבתקופת האבות היתה זו עיר עם תרבות עברית המאמינה באל‪ .‬ייתכן שבתקופות מאוחרות יותר לפנתיאון של‬
‫העיר נכנסו אלים שמיים (דגון‪ ,‬עשתר‪ ,‬בעל) ואלים שומריים‪.‬‬

‫פרפ' מתיה ממובילי מהחופרים דחה את הקשר בין ממצאי החפירות לבין התנ"ך‪:‬‬
‫"הלוחות נכתבו במשך תקופה שהסתיימה כאלף שנים לפני ימי אברהם‪ ...‬אך מה שאינם יכולים לספר לנו‪ ,‬הוא‬
‫‪2‬‬
‫האם סיפורי התנ"ך מעוגנים באמת ההיסטורית ואינה מעוגנים בה"‬

‫הגישה הנ"ל נובעת מהתפישה המקובלת שימי האבות היו לכל המוקדם בתקופת הברונזה התיכונה‪ ,‬אך לפי‬
‫דרכינו בספר הרי תקופת האבות והירידה למצריים היתה בתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה‪.‬‬

‫שנער‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫בראשית יא‬
‫ָארץ‪ָׂ ,‬שפָ ה אֶ חָ ת‪ְּ ,‬ודבָ ִרים‪ ,‬אֲ חָ ִדים‪ .‬ב וַ יְ ִהי‪ּ ,‬בְ נ ְָסעָ ם ִמ ֶּק ֶדם; וַ ּיִ ְמ ְצאּו בִ ְקעָ ה ּבְ אֶ ֶרץ ִׁשנְעָ ר‪ ,‬וַ ּי ְֵׁשבּו ָׁשם‪.‬‬
‫א וַ יְ ִהי כָל‪-‬הָ ֶ‬

‫בעקבות ברכת ה' 'פרו ורבו ומלאו את הארץ' (בר' ט א) האוכלוסייה מתרבה במהירות וכמאה שנה לאחר המבול (‬
‫‪ 2000‬לפנה"ס) מתחילה הגירה לכיוון שנער‪ .‬להגירה זו שתי סיבות עיקריות‪ :‬הרצון למצוא מקורות מחיה חדשים‬
‫לאוכלוסייה הגדלה מצד אחד והרצון להתרחק מהנהגה על פי ה' של נח ובניו מהצד השני‪.‬‬
‫אזור שנער נמצא בדרום מסופוטמיה שיכלול את ערי ממלכת נמרד (בר' י י) בבל וארך ואכד וכלנה‪ .‬בהמשך‬
‫ההסטוריה יתייחסו לשנער כמלכות בבל‪ .‬השם המדיני שנער‪/‬סנגר‪/‬שנחר המתייחס למלכות בבל מופיע בתעודות‬
‫המצריות החל באנאלים של תחותומס הג' מהשושלת ה‪-‬‬
‫‪ 8‬ועד ימי תרהקה מהשושלת הכשית‪ .‬בנוסח הקדום של‬ ‫‪1‬‬
‫הצהרת המלך החיתי תלפנו מזכרת שנער במסעו של‬
‫המלך מרשלי א' נגד העיר בבל‪ .‬יש המזהים את "שנער"‬
‫המקראי עם "שומר" הארכיאולוגי‪.‬‬
‫לעומת "בני קדם" שעיקר עיסוקם היה ברעיית צאן‪ ,‬בגלל‬
‫שפע המים והאדמה הפורייה עיקר עיסוקם של מתיישבי‬
‫דרום מסופוטמיה היה בחקלאות‪ .‬ניתן להעריך שגם‬
‫סיבות של 'השקפת עולם' הביאו להבדלים מהותיים אלה‪.‬‬
‫בעוד שלפני המבול לאדם נאסר אכילת בשר בהמה‪,‬‬
‫לאחר המבול הותר לבני נח אכילת בשר‪ ,‬ורעי הצאן גם‬
‫אכלו בשר בקר‪ ,‬ואילו המתרחקים מבני קדם המשיכו‬
‫'במסורת אבותם' שלפני המבול ונטו להימנע מאכילת‬
‫בשר חיה ובהמה‪ .‬בעוד המסורת היהודית פתחה הערכה עמוקה לרעי הצאן‪ ,‬החל מספור קבלת קרבנו של הבל‪,‬‬
‫האבות‪ ,‬משה ודוד שנלקח 'אחר הצאן' הרי שהתרבות החדשה שנוצרה בדרום מסופטמיה‪ ,‬וכפי שניראה בהמשך‪,‬‬
‫התרבות המצרית רואה ברעיית צאן עיסוק בזוי – 'כי תועבת מצריים כל רעה צאן'‪ .‬ייתכן גם שתועבה זאת לרועי‬
‫הצאן משקפת את הסכסוכים התמידיים בין רועי הצאן לבין החקלאים‪ ,‬שלעיתים תכופות לא נמנעו רעי הצאן‬
‫מלרעות את צאנם מהגזל ומגידולי השדה של החקלאים‪.‬‬
‫בין ראשוני היישובים אותם מקימים המהגרים החדשים נמצאת העיר 'אל‪-‬עביד' הסמוכה לאור‪ .‬לאחר מכן נבנות‬
‫ערים נוספות ארך בבל אכד וכלנה‪ ,‬ומתחילים לבנות מקדשים גדולים על רמה המתנשאת מעל סביבתם‪ .‬במרכז‬
‫המקדש ישנו מקדש גדול הידוע בשם זקרת‪.‬‬
‫בני מסופוטמיה ‪ ,‬בוני הזיקורתים‪ ,‬תיארוהו כמגדל הנמתח מהשמים העליונים ועד עמוק מתחת לאדמה‪ ,‬וכעמוד‬
‫המחבר בין השמים ממעל לארץ מתחת‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫שם ע' ‪6‬‬

‫‪5‬‬
 ‫אם באבלה מקום מושבם של נח שם ועבר האל הוא אדון השמים והארץ‪ ,‬הרי מטרתו של מקדש הזיקורת‬
‫והמנחות שהוקרבו בראשו הנחשב "לשער השמיים" (באב‪-‬אל) הוא לגרום שהאל יישאר בשמים ולא יתערב‬
‫בנעשה בארץ כפי שקרה לדור המבול‪ .‬על הארץ ישלטו בני האדם מתוך דמוקרטיה ושוויון כאמור בראשית (יא ד)‬
‫" ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ"‬
‫אחד מהזיקורתים המפוארים ביותר‪ ,‬ששמעו יצא אף אצל היוונים‪ ,‬היה הזיקורת שנבנה בעיר בבל‪ ,‬שנקרא 'בית‬
‫יסוד שמים וארץ'‪ ,‬והוקדש לאל מרדוך‪ ,‬פטרון העיר ואלה של ממלכת בבל כולה‪ .‬אורך צלעותיה של הקומה‬
‫התחתונה היה ‪ 91‬מטר‪ ,‬וככל הנראה הזדקר הזיקורת עד לגובה ‪ 90‬מטר‪ ,‬גובה עצום במונחי הימים ההם‪ .‬לאחר‬
‫שהמלך האשורי סנחריב החריב אותו בשנת ‪ 689‬לפנה"ס‪ ,‬בנו אותו מחדש אסרחדון ואשורבניפל מלכי אשור‪,‬‬
‫והשלימו את עבודתם נבופלאסר ונבוכדנאצר מלכי בבל‪ .‬מהזיקורת המפואר ההוא שרדו רק המדרגות‪ ,‬לאחר‬
‫שהפרסים החריבו אותו‪ ,‬וברבות הזמן אף נלקחו גם רבים מלבניו שעוד נותרו‪.‬‬

‫היוונים סיפרו שכל קומה בזיקורת הבבלי נצבעה בצבע אחר‪ ,‬ובראשו עמד מקדש מצופה לבנים כחולות מזוגגות‪.‬‬
‫הבבלים תיארו את מידותיו של מקדש זה‪ ,‬וסיפרו כי במקדש שעמד בראש הזיקורת היתה חצר מקורה מוקפת‬
‫חדרים קטנים שהוקדשו לאלים שונים‪ .‬במערב החצר ניצב חדרון ובתוכו שכנה מיטת האל‪ .‬תיאור זה מזכיר את‬
‫דברי הרודוטוס ‪ ,‬ההיסטוריון היווני‪ ,‬על הפולחן השנתי שנערך בזיקורת‪..." :‬במרכז המתחם בנוי מגדל מוצק‪,‬‬
‫סטאדיון אחד אורכו ורוחבו‪ ,‬ועליו בנוי מגדל אחר ועל זה עוד אחד‪ ,‬ובסך הכל שמונה מגדלים‪ .‬הדרך העולה אל‬
‫המגדל העליון סובבת מבחוץ את כל המגדלים‪ .‬באמצע המעלה יש מישורת עם כסאות למנוחה‪ ,‬שבהם יכולים‬
‫העולים לשבת ולהינפש‪ .‬במגדל האחרון יש מקדש גדול; בתוכו מונחת מיטה מקושטת היטב ולידה שולחן עשוי‬
‫זהב‪ .‬אין במקדש שום פסל‪ ,‬ואין איש שוכב בו בלילה‪ ,‬אלא אישה אחת מבנות הארץ‪ ,‬שאותה בוחר האל מבין כולן‪,‬‬
‫כפי שאומרים הכשדים‪ ,‬שהם כוהני האל הזה" (היסטוריה‪ ,‬ספר א'‪ ,‬פסקה ‪ ,181‬תרגום‪ :‬ב' שימרון ור'‬
‫צלניק‪-‬אברמוביץ)‬

‫נמרוד והתרבות השומרית‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫בראשית יא‬
‫ָארץ‪ .‬ט הּוא‪-‬הָ יָה גִ ּבֹר‪-‬צַ יִ ד‪ ,‬לִ פְ נֵי יְ הוָ ה; עַ ל‪ֵּ -‬כן‪ ,‬יֵָאמַ ר‪ּ ,‬כְ נִ ְמרֹד‬
‫ח וְ כּוׁש‪ָ ,‬ילַד אֶ ת‪-‬נִ ְמרֹד; הּוא הֵ חֵ ל‪ ,‬לִ ְהיוֹת ּגִ ּבֹר ּבָ ֶ‬
‫אׁשית מַ ְמלַכְ ּת ֹו ּבָ בֶ ל‪,‬‬
‫ּגִ ּבוֹר צַ יִ ד‪ ,‬לִ פְ נֵי יְ הוָ ה‪ .‬י וַ ְּת ִהי ֵר ִ‬
‫וְ אֶ ֶרְך וְ אַ ּכַד וְ כַלְ נֵה‪ּ ,‬בְ אֶ ֶרץ‪ִׁ ,‬שנְעָ ר‪.‬‬

‫כפי שהזכרנו בפרק הקודם בשלב הראשון חיו העמים‬

‫והשבטים השונים ללא מלכות מרכזית‪ ,‬ופעילויות‬
‫ציבוריות היו נעשות מתוך הסכמה ושיתוף פעולה‪.‬‬
‫הראשון שהמליך עצמו בכח הזרוע היה נמרד כאשר‬
‫ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה הנמצאים‬
‫בדרום מספוטמיה‪.‬‬
‫בכתבי היתדות שנמצאו בחורבות אשור ובבל בא השם‬
‫"נמרוד" לא כשם איש פרטי אלא כשם כללי ליושבי‬
‫בקעת פרת‪ ,‬במשמעות איש קרבות או איש מלחמה‪.‬‬
‫בקעת שנער הייתה מלאה חיות שונות‪ ,‬ויושביה היו‬
‫גיבורים‪ ,‬ומשלוח ידם ציד חיות ועופות‪.‬‬
‫גם בפי הנביא נקראת בבל ארץ נמרוד (מיכה ה' ה')‪.‬‬
‫כנראה שנעשה נמרוד שם תואר לכל איש יודע ציד שבא‬
‫מהארץ ההיא‪.‬‬
‫על פי חז"ל נקרא שמו נמרוד משום שהיה ראשון הכופרים בה'‪ ,‬ושם את עצמו כאל‪ ,‬והוא שהציע לבני דור הפלגה‬
‫לבנות את מגדל בבל שנקרא גם "בית נמרוד" ששמש כבית עבודה זרה‪.‬‬
‫נמרוד המליך עצמו‪ ,‬בהתחלה בהסכמה ולאחר מכן בכח‪ ,‬על כל האנושות שבשלב הראשון של מלכותו ("ראשית‬
‫ממלכתו")התרכזה בדרום מסופטמיה‪ ,‬ולאחר דור הפלגה תוך זמן קצר התפשטה לכל מרחבי הקשת הפוריה‪,‬‬
‫מצריים ואסיה הקטנה‪.‬‬
‫טרם תקופת הפלגה התרכז כל העולם של אז‪ ,‬בני שם חם ויפת (חוץ מבני קדם‪/‬עבר) בדרום מסופטמיה‪,‬‬
‫המהגרים הראשונים התיישבו באל‪-‬עובייד וארד (תקופה זאת נקראת בפי ההיסטוריונים תקופת ארד ואל‪-‬עביד)‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫תרבות עובייד התאפיינה בהתיישבות בכפרים גדולים‪ ,‬במבנים מלבניים מרובי חדרים העשויים מלבני בוץ‪.‬‬
‫בתקופה זו הופיעו לראשונה המקדשים הציבוריים במסופוטמיה‪ .‬ההתיישבות נעשתה בשני מדרגי התיישבות‪,‬‬
‫אזור מרכזי שגודלו הגיע עד עשרה דונם מוקף בכפרים שגודלם היה עד דונם אחד‪.‬‬
‫ולאחר מכן התפתחו גם היישובים בבל וארך ואכד וכלנה הנקראת בפי ההיסטוריונים "התרבות השומרית" לא‬
‫היתה שמית בבסיסה‪ ,‬אך ברור על פי השמות השמים שנמצאו באותה תקופה‪ ,‬ומילים אכדיות המשולבות בשפה‬
‫השומרית‪ ,‬שהתרבות השמית מעורבת בתרבות השומרית‪.‬‬

‫בבל‬ ‫‪4.1‬‬
‫האזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בלוח חימר המתוארך לתקופת מלכותו של סרגון מאכד (‪ 2400‬לפנה"ס)‪,‬‬
‫שקבע אותה כבירת האימפריה שלו‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬ירד כוחה של העיר ואוכלוסייתה התמעטה‪ ,‬ובמשך מאות שנים‬
‫היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת‪ .‬באמצע המאה ה‪ 19-‬לפנה"ס השתלטו האמורים על כל החבל הצפוני‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1850‬לפנה"ס לערך ייסד המלך האמורי שּומּו‪-‬אַ ּבּו את השושלת האמורית‪ .‬בנו שּומּו‪-‬לַ‪-‬אִ יל‪ ,‬היה הראשון‬
‫שקבע את בבל כעיר בירה ובכך נוצרה ה"שושלת הבבלית הראשונה"‪ .‬המלחמות באזור נמשכו כ‪ 130-‬שנה‪ ,‬על‬
‫השליטה על הקרקעות הפוריות של האזור‪ .‬מלכי השושלת הראשונה החלו לבסס את שלטון מרכזי‪ .‬הם כבשו את‬
‫ערי המדינה בורסיפה כיש ו‪-‬סיפר והכניסו אותן תחת הגמוניה בבלית‪ .‬חמורבי הרחיב את הממלכה הבבלית‬
‫ובמחצית המאה ה‪ 18-‬לפנה"ס‪ ,‬כבש את ערי המדינה איסין ולרסה‪ ,‬וגרש את העילמים‪ ,‬ואחד את הארץ תחת‬
‫שלטון העיר בבל‪.‬‬
‫התקופה הבבלית הקדומה הסתיימה בתחילת המאה ה‪ 16-‬לפנה"ס בעקבות כיבוש העיר על ידי המלך החתי‬
‫מורשיליש הראשון‪ .‬חורבן העיר אפשר את כיבושה על ידי הכשים‪ ,‬שבטי הרים שחדרו לאזור מהרי הזגרוס‪ ,‬ואלו‬
‫שלטו בבבל ובאזור במשך כ‪ 400-‬שנה‪ ,‬עד מחצית המאה ה‪ 12-‬לפנה"ס‪.‬‬
‫במחצית המאה ה‪ 12-‬לפנה"ס‪ ,‬כבשו העילמים את הממלכה הכשית‪ .‬ואסטלת חוקי חמורבי שנלקחה שלל מבבל‪,‬‬
‫הוצבה בפקודת מלך עילם שֻ ְּת ְרְּך‪-‬נַחֻ נְֶּת בעיר הבירה שושן‪.‬‬

‫ארך‬ ‫‪4.2‬‬
‫אכד‬ ‫‪4.3‬‬
‫כלנה‬ ‫‪4.4‬‬

‫פלגה‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫בראשית פרק יא‬
‫ה וַּי ֵֶרד י ְהו ָה‪ ,‬ל ְִרא ֹת אֶ ת‪-‬הָ עִ יר ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּמִ גְּדָ ל‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ּבָנּו‪ְּ ,‬בנֵי הָ ָאדָ ם‪ .‬ו וַּי ֹאמֶ ר י ְהו ָה‪ ,‬הֵ ן עַ ם אֶ חָ ד ו ְׂשָ פָ ה ַאחַ ת ְל ֻכּלָם‪,‬‬
‫וְזֶה‪ ,‬הַ חִ ּלָם לַעֲ ׂשֹות; ו ְעַ ּתָ ה ֹלא‪-‬י ִ ָּבצֵר מֵ הֶ ם‪ּ ,‬כ ֹל אֲ ׁשֶ ר יָזְמּו לַעֲ ׂשֹות‪ .‬ז הָ בָה‪ ,‬נ ְֵרדָ ה‪ ,‬וְנָ ְבלָה ׁשָ ם‪ׂ ,‬שְ פָ תָ ם‪--‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‬
‫ָארץ; וַּיַחְ ּדְ לּו‪ִ ,‬לבְנ ֹת הָ עִ יר‪ .‬ט עַ ל‪ּ-‬כֵן קָ ָרא ׁשְ מָ ּה‪,‬‬‫י ִׁשְ מְ עּו‪ ,‬אִ יׁש ׂשְ פַ ת ֵרעֵ הּו‪ .‬ח וַּיָפֶ ץ י ְהו ָה א ֹתָ ם מִ ּׁשָ ם‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬פְ נֵי כָל‪-‬הָ ֶ‬
‫ָארץ; ּומִ ּׁשָ ם הֱ ִפיצָם י ְהו ָה‪,‬‬‫ָּבבֶל‪ּ ,‬כִי‪ׁ-‬שָ ם ָּבלַל י ְהו ָה‪ׂ ,‬שְ פַ ת ּכָל‪-‬הָ ֶ‬
‫ָארץ‪{ .‬פ}‬ ‫עַ ל‪ּ-‬פְ נֵי ּכָל‪-‬הָ ֶ‬

‫עוד בראשית ההסטוריה מיד לאחר המבול החלה נדידה‬

‫ספורדית של אנשים לאזורים שונים בעולם‪ ,‬ובעיקר לאזור‬
‫מצריים העליונה והתחתונה‪ ,‬אך מקום מושבם של עיקר בני‬
‫האנוש טרם המבול היה באזור דרום מסופטמיה‪.‬‬
‫מאמצם של בני שנער להישאר מאוחדים לא עולה בידם‪,‬‬
‫וכתוצאה מהתרבות מהירה‪ ,‬מריבות וסכסוכים על שטחי‬
‫מחיה ואירועים נוספים‪ ,‬מתחילה בסביבות שנת ‪1760‬‬
‫לפנה"ס (‪ 1996‬לבר"ה) נדידת עמים הנמשכת מאות שנים‬
‫ורק בתקופה בה ישראל יורשים את הארץ המובטחת‬
‫מתייצבת מפת אומות העולם‪ .‬תיאור שבעים האומות‬
‫ומקומות יישובם מתוארים בבר' (י)‪ .‬ניתן להגיד באופן כללי‬

‫‪7‬‬
 ‫שכבר בשנים הראשונות נוצרו והתייצבו המלכויות העתיקות הידועות לנו היום‪ .‬בני שם ובראשם בבל אשור וארם‬
‫יורשים את אזור אסיה‪ ,‬בני חם ובראשם המצרים נאחזים בעיקר באפריקה ובני יפת ובראשם הכיתים באסיה‬
‫הקטנה ובאירופה‪.‬‬
‫בהמשך הספר נזכור שבבואנו לדון באירועים שהתרחשו לפני כניסת בני ישראל לארצם עדיין מפת העמים היתה‬
‫בתהליך התגבשות‪ ,‬ורק מקצת הפרטים אודות תהליכים אלה ידועים לנו‪.‬‬

‫ארץ העברים‬ ‫‪5.1‬‬

‫וַ ָּיבֹא‪ ,‬הַ ּפָ לִ יט‪ ,‬וַ ַּיּגֵד‪ ,‬לְ ַאבְ ָרם הָ עִ בְ ִרי;‬
‫ּכִי‪-‬גֻּנ ֹב ֻּגּנַבְּתִ י‪ ,‬מֵ אֶ ֶרץ הָ עִ ב ְִרים; וְגַם‪ּ-‬פ ֹה ֹלא‪-‬עָ ׂשִ יתִ י מְ אּומָ ה‪ּ ,‬כִי‪ׂ-‬שָ מּו א ֹתִ י ּבַּבֹור‪.‬‬
‫ּכִי ֹלא יּוכְלּון הַ ּמִ צ ְִרים לֶאֱ כ ֹל אֶ ת‪-‬הָ עִ ב ְִרים לֶחֶ ם‬
‫עוד בטרם דור הפלגה העברים שלא נדדו עם שאר העולם לשנער‪ ,‬הרחיבו את ישובם צפונה לאזור ארם נהריים‬
‫ודרומה לאזור "הארץ המובטחת" ארץ ישראל ובתקופות מוקדמות ואף לאחר שהארץ נכבשה בידי בניו של כנען‬
‫עדיין קראו לאזור זה "ארץ העברים"‪ .‬עתה ברור מדוע תרח היוצא מאור כשדים מכוון פניו ל"כנען" עוד טרם‬
‫הצטווה על כך אברהם‪ ,‬זאת מכיוון שתרח הוא מבניו של עבר והוא מכוון פניו לארץ העברים‪ .‬העברים היו קבוצה‬
‫מוכרת שהאמינו שה' שולט בשמים ובארץ‪ ,‬לעומת הדעה המקובלת ש"אל עליון" שולט רק בשמים ובארץ שולטים‬
‫אלים אחרים‪ .‬כאשר לוט נשבה הפליט מודיע "לאחיו העברי" ‪ .‬העברים ו"ארץ העברים" היו ידועים‪ ,‬ובזמן יוסף‬
‫הוא אומר שגנבו אותו מארץ העברים (ולא מארץ כנען)‪ .‬ואחר שפרעה טוען שהוא לא מכיר את ה'‪ ,‬משה מסביר לו‬
‫שהוא אלהי העברים‪ .‬העברים גרו ב"ארץ העברים"‪ ,‬ורק בתקופה בה אברהם מגיע לארץ החלה "ארץ העברים"‬
‫להיכבש על ידי בני כנען ועם חלוף העתים שמה הופך בהדרגה מ"ארץ העברים" ל"ארץ כנען"‪ .‬גם בזמן אברהם גר‬
‫"בעיר שלם" "מלכי צדק" שהיה כהן לאל עליון והיה מבניו של עבר (לפי המדרש זהו שם בן נח)‪.‬‬
‫העם העברי היה ידוע בזמנים קדומות ואברהם יצחק יעקב ובניו השתייכו לעם זה‪ .‬עם חלוף הדורות השם עברי‬
‫הפך להיות מזוהה עם עם ישראל‪ ,‬מכיוון שעם ישראל המשיך בדרכו של עבר בעוד שאר העברים נטמעים בעמי‬
‫האזור עובדי עבודה זרה‬
‫על פי הארכאולוגיה בתקופה הכלכוליתית‪ ,‬טרם היווצרותה של הממלכה המצרית‪ ,‬תושבי ארץ ישראל היו בעיקר‬
‫שמיים ולערים בהם הם ישבו יש שמות שמיים – בית‪-‬שאן‪ ,‬בית‪-‬ירח‪ ,‬מגידו‪ ,‬גזר וכדו'‪ .‬יישובים רבים‪ ,‬ששגשגו‬
‫בתקופה הכלכוליתית ובשלביה הקדומים של תקופת הברונזה הקדומה‪ ,‬נהרסו כליל‪ ,‬בעטיין של מלחמות‪.‬‬
‫בתקופת הברונזה הקדומה – עת החלו הכנענים להשתלט על הארץ ‪ -‬חל בארץ שינוי ניכר באופי הבנייה‪ ,‬ובאופי‬
‫התעשיה והחפצים‪ ,‬וכן החל מסחר ענף בין ארץ ישראל למצריים‪ .‬מצרים סיפקה לארץ כלים ודברי אמנות‬
‫ותמורתם קיבלה תוצרת חקלאית ובעיקר שמן‪ ,‬בשמים ועצים‪.‬‬

‫אלהי העברים‬ ‫‪5.2‬‬

‫בראשית יד‬
‫כב וַּי ֹאמֶ ר ַאב ְָרם‪ ,‬אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך סְ ד ֹם‪ :‬הֲ ִרמ ֹתִ י י ָדִ י אֶ ל‪-‬י ְהו ָה אֵ ל עֶ לְיֹון‪ ,‬קֹנֵה ׁשָ מַ י ִם ו ֶ‬
‫ָָארץ‪.‬‬
‫בראשית בא‬
‫לג וַּיִּטַ ע אֶ ׁשֶ ל‪ִּ ,‬בבְאֵ ר ׁשָ בַע; וַּיִקְ ָרא‪ׁ-‬שָ ם‪ּ--‬בְׁשֵ ם י ְהו ָה‪ ,‬אֵ ל עֹולָם‪.‬‬

‫וַּי ֹאמֶ ר ּפַ ְרע ֹה‪--‬מִ י י ְהו ָה אֲ ׁשֶ ר אֶ ׁשְ מַ ע ּבְק ֹלֹו‪ ,‬לְׁשַ ּלַח אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ֹ :‬לא י ָדַ עְ ּתִ י אֶ ת‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬וְגַם אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל ֹלא אֲ ׁשַ ּלֵחַ ‪ .‬ג‬
‫וַּי ֹאמְ רּו‪ ,‬אֱ ֹלהֵ י הָ עִ ב ְִרים נִקְ ָרא עָ לֵינּו‬

‫בראשית רבה לח‬

‫ויהי בנסעם מקדם – אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא‬
‫באלוהותו‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב (להלן התרגום)‬

‫אמר לו [רב אשי למלך מנשה] מאחר שאתה חכם כל כך‪ ,‬מדוע עבדת עבודה זרה? אמר לו [המלך מנשה לרב‬
‫אשי] אם אתה היית שם‪ ,‬היית מפשיל שולי גלימתך ורץ אחרי לעבוד עבודה זרה‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫העמים כלם הכירו את אלהי העברים הוא אל עליון בורא השמים והארץ‪ ,‬והוא האל שהביא את המבול לעולם עקב‬
‫חטאם של בני אנוש‪ .‬העולם כולו מתרחק מהאזור בו שלטו שם ועבר שהטיפו לאמונה באל שברא את השמים‬
‫והארץ‪ ,‬ומנסים למצוא דרכים להמעיט מכוחו של האל הראשון‪ ,‬ולהתאים את המציאות לצרכיו ויצריו של האדם‪,‬‬
‫וכך נוצרו המיתולוגיות השונות שהבסיס המשותף לכולם שהאל הראשון יולד אלים נוספים והם אלה השולטים‬
‫בעולם‪ ,‬בעוד האל הראשון "מאבד מכוחו" והשפעתו על הקורה בארץ כמעט ונעלמת‪.‬‬
‫אך העם העברי שנושאי דגלו הם אברהם יצחק ויעקב ממשיך לדבוק באמונתו באל הראשון וממשיך לעבוד את‬
‫האל שהוא עליון ובורא שמים וארץ והוא אל עולם היה הווה ויהיה‪ .‬ואפילו בתוך טומאת העבודה זרה במצרים‬
‫כאשר משה מסביר לפרעה שהוא בא בשליחות "אלהי העברים" פרעה מבין מיד‪ ,‬מכיוון שאל זה‪ ,‬ממנו נסו‬
‫להתחמק כולם היה ידוע במזרח הקדום‪.‬‬
‫בפרקים הבאים נתאר בקצרה את המיתולוגיות העיקריות של המזרח הקדום‪ :‬הכנענית‪ ,‬המצרית והבבלית‪.‬‬
‫המיתולוגיה היוונית נוצרה מאוחר יותר ושאבה את דמויותיה מהמיתולוגיות של המזרח הקדום שהועלו על הכתב‬
‫בעיקר על ידי שני משוררים‪ :‬הסיודוס והומרוס‪.‬‬
‫המשותף למיתולוגיות של המזרח הקדום שבכולם מדובר באל אחד קדום שהכוחות כולם בידו ולאחר מכן נולדים‬
‫בנים אלים שבמסגרת המלחמות ביניהם מאבד האל הראשון את שלטון היחיד והכוח וההשפעה על הנעשה ביקום‬
‫עוברים לאלים רבים אחרים‪.‬‬
‫עבודת האלילים "התפתחה" בכל אזור בצורה שונה המייחדת אותה‪ ,‬כך שלכל אזור‪ ,‬לכל עיר ואף לכל בית היתה‬
‫"תפיסת עולם" אלילית שעובדיה "התחברו אליה"‪ ,‬וכמובן בחלוף העיתים חלו בהם שינויים התאמות ומיזוגים‪,‬‬
‫מסיבות פוליטיות‪ ,‬כיבושים ונדידת עמים‪.‬‬
‫יש לציין שעבודות האלילים ש"התפתחו" במצריים ובייחוד בארץ כנען לוו במעשי תועבה רבים ומימוש יצרים‬
‫אפלים רבים הכוללת רצח‪ ,‬קורבן אדם‪ ,‬שחיתות מינית‪ ,‬והתנהגות פרועה‪.‬‬

‫המיתולוגיה הכנענית‬ ‫‪5.3‬‬

‫ראש האלים הכנעני שמו 'אל' והוא אל השמים אשר התחתן עם אשרה‪ ,‬אלת האדמה‪ ,‬ויחד הם הולידו את בעל‪,‬‬
‫עשתורת‪ ,‬ענת‪ ,‬ים‪ ,‬מות ועוד מספר אלים שכל אחד מהם שולט באחד מאיתני הטבע‪.‬‬
‫אל רצה להמליך את אחד מילדיו שישמש כראש האלים וים היה המועדף עליו‪ .‬אל נתן עצות לים כיצד ינצח את‬
‫בעל הטוען לכתר האחראי על הסערות והגשמים‪ .‬במשתה שערך אל הוא הודיע שהאל ים נבחר להמשיך את‬
‫המלוכה והוא שלח שליחים שיודיעו על כך לאלה ענת ‪ -‬הפטרונית של בני האדם ‪ -‬כיוון שבהכרתה במלכותו של ים‬
‫תהיה הכרתם של כל בני האדם במלכותו‪.‬‬
‫מרבית האלים לא התנגדו לבחירתו של אל‪ ,‬שים יקבל את המלוכה‪ ,‬אך בעל התקומם וסירב להכיר במלכותו של‬
‫ים‪ .‬בעל שלח שליחים אל ים ובפיהם הבשורה שבכוונתו להילחם על המלכות בארץ‪ .‬ים החזיר לו בתשובה שהוא‬
‫מוכן לצאת למלחמה‪ .‬בתחילה ים הציף את הארץ במי מלח והרס את היבולים‪ ,‬ואחותו‪ ,‬שפש ‪ -‬אלת השמש‪,‬‬
‫עזרה לו לייבש את הקרקע‪ .‬כושר וחסיס‪ ,‬אל האומנויות‪ ,‬הביא לבעל כלי נשק שיעזרו לו במלחמתו נגד ים‪ .‬בעזרת‬
‫כלי הנשק הללו ניצח בעל את ים והפילו ארצה‪ .‬בעל הוכרז למלך על כל האלים וכשליטה הבלעדי של הארץ‪.‬‬
‫מות‪ ,‬אל המוות‪ ,‬לא קיבל את מלכותו של בעל הרגו והורידו לשאול‪ .‬עקב כך נותרה הארץ ללא שליט והאלים‬
‫התכנסו לדון בשאלה מי ראוי למלוך על הארץ‪ .‬האלים בחרו בעשתר‪ ,‬אך כשזה ישב על כס המלוכה הרגיש שאינו‬
‫ראוי לה וירד מהכס‪ .‬ענת‪ ,‬אחותו של בעל‪ ,‬רצתה להשיב את המלוכה לאחיה ויצאה להילחם במות‪ .‬היא ירדה‬
‫לשאול עם צבאותיה ‪ ,‬הביסה את מות והחזירה את אחיה לחיים‪ .‬בזמן זה‪ ,‬אל אבי האלים חלם חלום ובו חוזר‬
‫בעל לרשת את הכס‪ .‬אל החליט לתת את המלוכה לבעל סופית‪.‬‬
‫תקציר אלי כנען והסביבה‪:‬‬
‫אל ‪ -‬אבי האלים הכנענים‪ ,‬מלך השמים‪ ,‬בורא המים והנהרות ויוצר האדם‪.‬‬
‫אשרה ‪ -‬אלת הבית של ארץ כנען‪ ,‬אשתו של אל ואם האלים‪ .‬אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה‪.‬‬
‫פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה‪ .‬פולחנה היתה מלווה בפריצות מינית‪.‬‬
‫בעל ‪ -‬אל הגשמים‪ ,‬הסערות‪ ,‬הברקים והרעמים‪ ,‬שמרווה את פני האדמה‪ .‬אל לוחם‪ ,‬רב עוצמה וכוח‪ .‬אח ים‪ ,‬ענת‬
‫ועשתורת‪ .‬פולחנו‪ ,‬כלל שפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים‪.‬‬
‫עשתרת ‪ -‬אלת היופי והפיריון‪ ,‬מגינת הבית‪ ,‬אלילת הצידונים‪ ,‬בתו של אל ורעייתו של בעל‪ .‬מזוהה מכונה גם‬
‫מלכת השמים‪ .‬מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו‪ .‬מזוהה עם כוכב נוגה‪ .‬סמלה היה יונים‪ .‬היא תוארה‬
‫כאשה שנחשים מטפסים על רגליה‪ .‬בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו‪.‬‬
‫ענת ‪ -‬אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק‪ ,‬מתוארת כנערה עזת נפש שרוחצת בהנאה בדם האנשים‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫ים ‪ -‬אל הים‪ ,‬הנהרות ומקוואות המים‪ ,‬בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה‪ .‬המקביל של פוסידון‪.‬‬
‫עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות‪ :‬לווייתן נחש בריח‪ ,‬נחש עקלתון בעל שבעה ראשים ותנין גדול‪.‬‬
‫מות ‪ -‬אל המוות ואדון השאול‪ ,‬שבידו נשמות המתים וממנו בצורת‪ ,‬עקרות ורעב‪ .‬בנו של אל‪.‬‬
‫תמוז‪/‬אדון ‪ -‬אל הצמחייה‪ ,‬אל אדמה אשר נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז‪ ,‬בעת שהצמחייה קמלה‪ .‬נעשו‬
‫מעשים פולחניים לקונן על מותו‪ .‬חודש תמוז נחשב חודש הקינה‪ .‬הבבליים היו מבכים את התמוז‪ ,‬ומאמינים‬
‫שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה‪.‬‬
‫מילכום‪/‬מולך ‪ -‬אל העמונים ‪ -‬בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו‪ .‬בפולחנו נהגו‬
‫להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב‪ .‬היו שבעה קרבנות אפשריים‪ :‬הפשוט ביותר‬
‫היה עוף‪ ,‬לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן‪ .‬ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר‬
‫כמוש ‪ -‬האל המרכזי של המואבים‪ .‬כבר במקרא מואב מכונה "עַ ם ְּכמֹוׁש"‪( .‬במדבר כ"א כ"ט) [‪.]2‬‬
‫דגון ‪ -‬אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי‪ .‬האל המרכזי של הפלשתים‪ ,‬שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני‪ .‬יש‬
‫הטוענים שבמראהו היתה משולבת דמות דג‪ .‬הפלשתים בנו לו מקדשים בעזה באשדוד ובבית שאן‪.‬‬

‫המיתולוגיה המצרית‬ ‫‪5.4‬‬

‫בראשית היה תהו ובהו וחושך ששרר לפני היווצרות הזמן‪ .‬מתוך החושך יצר האל אתום את עצמו בעזרת שימוש‬
‫במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום‪ .‬אתום‬
‫התחבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה‪ :‬שו ותפנוט ‪ .‬אשר אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך‬
‫לעקרונות‪ ,‬חוקים‪ ,‬סדר ויציבות‪ ,‬הפרידו בין האור ובין החושך ויצרו חוק וסדר בעולם וגם בראו אלים נוספים‪ :‬גב‬
‫אל האדמה ונוט אלת השמים אשר ילדה גם את אל השמש "רע"‪ .‬יש לציין שבגרסאות מאוחרות של פרשת‬
‫הבריאה‪ ,‬האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא רע אל השמש‪ .‬במיתולוגיה שהתפתחה בתקופת השושלת‬
‫השישית אתום ורע היו האלים המרכזיים‪ ,‬כאשר אתום נחשב לאל השמש השוקעת‪ ,‬ורע נחשב לאל השמש‬
‫הזורחת‪ .‬מרכז פולחנם של אלי השמש היה בעיר און‪.‬‬
‫בעיר ממפיס שהתחרתה בעיר און בתקופת הממלכה הקדומה‪ ,‬האל הראשי שלה היה ְּפ תַ ח‪ ,‬אשר נחשב בממפיס‬
‫לאבי האלים ובורא האדם‪ .‬בין שאר האלים‪ ,‬ברא פתח גם את האל אתום שנקרא למשול על הבריאה‪ .‬פתח נחשב‬
‫"לבו ודברו" של אתום‪ .‬נחשב פתח גם לאל פטרון של בעלי המלאכה ובראש ובראשונה של בעלי המלאכות‬
‫הקשורות להפקת האבן ועיבודה‪ ,‬אבל גם אלילם של הקדרים‪ ,‬עובדי המתכות‪ ,‬הבנאים וכו'‪ .‬אף האמנים היו‬
‫קוראים לעצמם "כהנים של פתח"‪ .‬האל פתח היה נחשב בעיני המצרים הקדומים לממציא כל המלאכות הטכניות‬
‫וגדול בעלי המלאכה‪.‬‬

‫תקציר האלים המצרים‪:‬‬

‫פתח לפי כהני ממפיס הוא האל שברא את העולם‪ .‬נחשב לאל המלאכות והאמנויות ואל התחייה והפוריות‪.‬‬
‫בתקופת התלמיים הפך פתח לאל של מצרים כולה וטקסי הכתרת הפרעונים התקיימו במקדשו‪.‬‬
‫אתום ‪ -‬האל הראשון (הבורא)‪ ,‬ברא את עצמו ואת יתר האלים (בגרסאות המוקדמות)‪ ,‬נחשב גם כאל מרפא‪.‬‬
‫בהמשך התפתחות האמונה התמזג עם רע‪ .‬הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק וזרע‪ .‬הילד והילדה‬
‫שנולדו היו האלים שו ‪ -‬אל האוויר ותפנות ‪ -‬אלת הערפל והלחות‪.‬‬
‫רע ‪ -‬אל השמש‪ .‬זהו האל הבכיר ביותר ולפי הגרסאות המאוחרות יותר‪ ,‬אחרי התמזגות אמון עם רע‪ ,‬נחשב רע‬
‫כאל שברא את עצמו ואת שאר האלים‪.‬‬
‫אמון ‪ -‬אל העיר תבאי אשר הפך לאחר התמזגותו עם רע לראש האלים‪.‬‬
‫שו ‪ -‬אל האוויר‪ .‬גב ‪ -‬אל האדמה‪ .‬בעל ראש של נחש‪ .‬נוט ‪ -‬אלת השמים‪ .‬לובשת צורה של פרה‪.‬‬
‫תחות ‪ -‬אל החוכמה‪ .‬בעל ראש של ציפור איביס או ראש בבון‪.‬‬
‫הורוס ‪ -‬אל הנקמה ומלך האלים בעל ראש בז‪ ,‬בנם של אוסיריס ואסיס‪ .‬הרג את האל סת כנקמה על כך שסת‬
‫הרג את אביו אוסיריס‪.‬‬

‫המיתולוגיה הבבלית‬ ‫‪5.5‬‬

‫פרשת הבריאה במיתולוגיה הבבלית נקראת אנומה אליש ‪ .‬בטרם נבראו השמים וכל צבאם והארץ אשר עליה‪,‬‬
‫מילאו את היקום רק תיאמת – הים הקדמון (המים המלוחים) ובן זוגה אפסו – המים המתוקים‪ ,‬ומימיהם נמהלו‬
‫זה בזה‪ .‬אפסו ותיאמת העמידו ארבעה דורות של אלים‪ .‬האלים הצעירים במשחקיהם מפריעים את מנוחתם‪.‬‬
‫אפסו מציע להשמיד את האלים הצעירים‪ ,‬אך תיאמת‪ ,‬אמם יולדתם‪ ,‬אינה נענית לו‪ .‬כאשר נודעת תכניתו של‬

‫‪10‬‬
‫אפסו לאלים הצעירים‪ ,‬הורג האל אאה (אל החכמה) את אפסו בלחשי קסמו‪ ,‬יוסד עליו את משכנו‪ ,‬מתיישב בו עם‬
‫דמכינה אשתו ומוליד את מרדוך ‪ ,‬החכם וגיבור באלים‪.‬‬
‫כנקמה על מות בעלה החליטה תיאמת להשמיד את צאצאיה‪ ,‬האלים הצעירים התאחדו כנגדה והמליכו עליהם את‬
‫האל מרדוך ‪ ,‬שיילחם בה‪ .‬תיאמת חברה אל אלי מים נוספים ויחד עמם ילדה מפלצות מים אכזריות (תנינים‪,‬‬
‫דרקונים ונחשים) שסייעו לה במלחמתה‪ .‬האל מרדוך חבר אל אלי הרוח ויצא למלחמה כנגד תיאמת‪ .‬כאשר‬
‫תיאמת פצתה את פיה כדי לבלוע את מרדוך‪ ,‬מרדוך החזיק את פיה והרוחות ניפחו את כרסה‪ .‬היא לא יכלה‬
‫לסגור את פיה ומרדוך ירה בה חץ והרגה‪ .‬מרדוך ברא את העולם מגוויתה של תיאמת‪ ,‬שיסע את גופה לשניים‪:‬‬
‫מחצית מגוויתה היא השמים‪ .‬שם נקבע מקום מושבו של אל השמיים והסערה‪ .‬מרדוך זרע בשמיים את המאורות‬
‫(הירח‪ ,‬השמש והכוכבים)‪ .‬המחצית השנייה של גוויתה שימשה לבריאת הארץ‪ ,‬שם נקוו המים התחתונים‪ .‬מרדוך‬
‫שם עליהם משמר כדי שלא יציפו את הארץ‪.‬‬
‫האדם נברא כדי לשרת את האלים‪ .‬האל אא (אל החוכמה) יצר את האדם מדמו של האל קינגו (מפקד הצבא של‬
‫תיאמת) והטיל על האדם לשרת את האלים ולאפשר להם חיי נוחות‪.‬‬

‫מצריים – הממלכה הקדומה‬ ‫‪6‬‬

‫כפי שכתבנו בפרקים הקודמים עוד טרם דור הפלגה התחילה נדידה של אנשים שחיפשו מקורות מחיה חדשים‬
‫מאזור דרום מסופוטמיה למצריים שהתגברה בדור הפלגה וזרם גדול של עמים נודדים משבטי חם מתיישבים‬
‫לאורך הנילוס‪ .‬במרוצת הזמן התגבשו מרכזי התרבות שלאורך עמק הנילוס והפכו לשתי ממלכות הקרויות בפי‬
‫ההסטוריונים 'קדם שושלתיות' או 'פרוטו שושלתיות'‪ .‬ממלכה אחת כללה את אזור עמק הנילוס שבדרום מצריים‬
‫עד אזור הדלתא (באזור קאהיר בימינו) הקרויה מצריים העליונה‪ ,‬והשניה באזור הדלתא‪ ,‬שרב הנודדים מדרום‬
‫מסופוטמיה התיישבו שם‪ ,‬הקרויה מצריים התחתונה‪.‬‬
‫תושביה הראשונים של מצריים הביאו עמם את תרבות השומרים וייתכן שבשלביה הראשונים אף היתה כפופה‬
‫למלכות שושלת נמרוד‪ ,‬ורק בהמשך פרקה עולם של המסופוטמים‪.‬‬
‫אחת התופעות המרהיבות לקראת סוף התקופה 'קדם שושלתיות' במצריים היא הופעת פרץ של תרבות שומרית‬
‫במצרים‪ ,‬כגון חותמות גליל‪ ,‬תעשית הלבנים‪ ,‬בניינים עם גומחות ובליטות‪,‬‬
‫דמויות מקומיות של גלגמש‪ ,‬ציורי חיות מסופטמיות‪ ,‬וסירות מסופטמיות‬
‫וחדירה פתאומית של הכתב‪ .‬דבר שגרם לדחיפה חשובה לתרבות‬
‫המצרית‪ .3‬ההסטוריונים גילו גם שהתרבות השומרית באותה תקופה חודרת‬
‫לאזורים רבים גם בצפון מסופטמיה וגם לצפון סוריה "מפליא ואף מדהים‬
‫הוא המעבר מן התקופה שבה מצויות כמה תרבויות אזוריות‪ ,‬אל תקופת‬
‫שושלת א' שבה משתלטת תרבות אחת‪...‬מהירה היא ההתקדמות באמנות‬
‫ובהישגים הארכיטקטונים והטכנולוגים‪ ,‬עד כי כמה חוקרים ביקשו להסביר‬
‫זאת בהופעת גזע שליט חדש‪ .‬אין להפריד בין החידושים שבמצרים ובין אלו‬
‫הדומים להם במיסופטמיה בתקופה זו‪...‬אלו סוברים‪ ,‬כי הארץ נכבשה‬
‫בפועל בידי עם מיסופוטמי‪ ,‬שתרבותו מפותחת יותר"‪.4‬‬
‫ההיסטוריונים נוהגים‪ ,‬בעקבות ההיסטוריון המצרי מנתון‪ ,‬לחלק את‬
‫'הממלכה הקדומה של מצריים' לשש שושלות‪ .‬מקום מושבם של כל‬
‫השושלות של הממלכה הקדומה היה במוף‪/‬נוף(ממפיס) הנמצאת במצריים‬
‫התחתונה (מדרום לקהיר של ימינו)‪.‬‬
‫המלך המצרי נחשב לאל עליון העומד בראש המדינה‪ ,‬ואדמת ארץ מצרים‬
‫נחשבה לרכושו של המלך‪ ,‬ואלו עובדו בידי אריסים או עבדים‪ ,‬אשר היוו את‬
‫מרביתו של העם‪ ,‬שהעלו מיסים למלך‪ ,‬והפיקוח על כך היה מסור בידי‬
‫הנציבים המקומיים‪ .‬בראש המנגנון השלטוני של מצרים עמד המשנה למלך (המכונה בפי ההיסטוריונים וזיר)‬
‫שהיתה הדמות הבולטת בעבדי פרעה והוא שימש כראש ממשלה כשופט העליון והמהנדס הראשי שלפרעה‪.‬‬
‫השפעתו על המדינה היתה גדולה מאוד ורק המלך עצמו היה גדול ממנו ובימי השושלת הרביעית משרה זו היתה‬
‫מסורה ליורש העצר‪ .‬בלשכת המשנה המלך היו רושמים את כל האדמות של המדינה‪' .‬משנה למלך' הידוע ביותר‬
‫הוא אמחותפ (‪ )Imhotep‬עוזרו של פרעה זוסר (‪ )Zoser‬מהממלכה השלישית‪ ,‬ועוד נזכירו בהמשך הספר‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪Eblaitica, Gordon&Rendsburg p.17‬‬
‫‪4‬‬
‫א"מ ה' ע' ‪251‬‬

‫‪11‬‬
 ‫שושלות א‪-‬ב‬ ‫‪6.1‬‬
‫"רק מעט ידוע לנו על ההיסטוריה‬
‫המדינית של שושלת א' וב'‪ ..‬כמעט כל‬
‫ידיעתנו על תקופה מעניינת זו נתגלו‬
‫בחפירות הנרחבות של קברי המלכים‬
‫הפרוטו‪-‬שושלתיים בסקארה‪ .‬נתברר כי‬
‫רמתן התרבותית של שושלות אלו עלתה‬
‫על כל המשוער‪( .‬שם)‬
‫ראשיתה של הממלכה המצרית‬
‫המאוחדת שתושביה היו מבני חם הייתה‬
‫בסמוך לגל הראשון והחזק ביותר של דור‬
‫הפלגה ובסביבות ‪ 1750‬לפנה"ס מלך‬
‫בה המלך הראשון של מצריים הקרוי בפי‬
‫המצרים מנס‪/‬נערמר (דומה פונטית ל"נמרד")‪ .‬לפי מנתו עיר ממלכתו של מנס 'טיס' (היום מוכרת בשם טיניס[‬
‫‪ - ] thinis‬לא ברור היכן עיר זו שכנה והיא לא נמצאה עדין‪ .‬לדעת ההיסטוריונים עיר זאת שכנה במצריים‬
‫העליונה)‪ .‬לפי הרודוטוס מיד עם עלותו לשילטון של מנס הוא בנה את מוף שבמצריים התחתונה כעיר ממלכתו‪.‬‬
‫העיר שוכנת במקום מרכזי וננוח‪ ,‬סמוך לגבול שבין ממלכת הדרום והצפון‪ .‬מנס נקבר במצריים עלית בעיר אבידוס‬
‫הסמוכה למקום ראשית ממלכתו‪.‬‬
‫מלך זה‪ ,‬שתקופתו נחשבת כראשית תקופת השושלות‪ ,‬אחד את שתי הממלכות‪ ,‬מצריים העליונה ומצרים‬
‫התחתונה וכונה מלך 'שתי הארצות'‪ .‬המלך היה איש ציד מובהק‪ ,‬ועלילות צידו כגון הריגת סוס היאור נרשמו‬
‫לגאוה לזכר הדורות הבאים‪ .‬כלי נשקו של המלך היו יקרים ומשוכללים‪.‬‬
‫במיתולוגיה המיצרית ישנם אלים רבים ולא כאן המקום למנותם‪ .‬בתקופת מלכי השושלת הראשונה והשניה‬
‫שמוצאם היה מתיניס האל העיקרי היה חור (הורוס) אשר נחשב לשליט שהצדק היה נר לרגליו‪ ,‬ומקדשים רבים‬
‫הוקמו לכבודו‪ .‬הוא מסמל את הממלכות המאוחדות והשבת הסדר האלוהי הנכון‪ .‬הוא האל אשר נתן את המלכות‬
‫לפרעונים‪ .‬מהממלכה השלישית שמוצאם היה ממצריים העליונה הפך 'רע' (או בשמו הנוסף 'אתום') אל השמש‬
‫להיות האל החשוב ביותר‪ .‬העיר און (הליופוליס ביוונית שמשמעו 'עיר השמש') הייתה מרכז עיקרי לפולחן אל‬
‫השמש רע‪-‬אתום ולכן נקראה גם בפי המצרים בית השמש או בית רע‪.‬‬ ‫תמונה ‪ -- 1‬פלטת נערמר‬

‫בוני הפירמידות – שושלות ג‪-‬ד‬ ‫‪6.2‬‬

‫הדמות הבולטת הראשונה בממלכה העתיקה היא דמותו של זוסר (‪ )Zoser‬הפותח את הממלכה השלישית‪ .‬מלך‬
‫זה שלט ביד רמה על כל מצרים‪ ,‬ובתקופתו חלה במצרים התקדמות חומרית ותרבותית אדירה‪ .‬את הצלחתו של‬
‫פרעה זה יש לזקוף ל'משנה למלך' שלו אמחותפ (‪ .)Imhotep‬אמחותפ נחשב לחכם באדם ויצאו לו מוניטין באצרי‬
‫חכמה‪ ,‬באדריכלות וברפואה‪ .‬עד ימיו קברי המלכים היו נבנים בעיקר מלבנים המיובשות בחמה‪ ,‬אך בזמנו החלה‬
‫בניה מאסיבית באבן‪.‬‬
‫הפירמידות הינם מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות‬
‫המבוססות על פולחן השמש והכוכבים‪ .‬הפירמידה הראשונה נבנתה‬
‫בימיו של זוסר והיא ידועה בשמה הפירמידה המדורגת‪ .‬את המבנה יצרו‬
‫בעזרת שש מסטבות המונחות אחת על גבי השנייה‪ ,‬כאשר כל אחת‬
‫קטנה מקודמתה‪ .‬בדרך זו נוצר מבנה המזכיר בצורתו פירמידה‪ ,‬אשר‬
‫הגיע לגובה של ‪ 60‬מטר‪ .‬פירמידה זו נבנתה במצריים ממערב לממפיס‬
‫באזור סקארה‪.‬‬
‫השושלות השלישית והרביעית ידועות כתור הזהב של הממלכה‬
‫הקדומה‪ ,‬ובימי המלך סנפרו המסמל‬
‫לרביעית הגיעה שלטונה ועושרה של‬ ‫את המעבר בין השושלת השלישית‬
‫דרכים‪ ,‬פתח את המסחר עם הצפון‬ ‫מצריים לשיאים חדשים‪ .‬הוא סלל‬
‫הביא עצי ארזים מהלבנון‪ ,‬וניצל את‬ ‫והקים צי אניות ענק‪ ,‬שבין השאר‬
‫ובסיני‪ .‬הוא בנה שתי פירמידות‪,‬‬ ‫אוצרות הטבע והמיכרות שבמצריים‬
‫והמרשימה יותר שהיא גם הפרמידה‬ ‫כאשר הפירמידה הגדולה‬
‫וגובהה יותר ממאה מטר‪.‬‬ ‫החלקה הראשונה נמצאת בדהשור‬

‫‪12‬‬
 ‫הפירמידה הגדולה של גיזה היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל‪ ,‬והפלא היחיד מבין השבעה ששרד עד ימינו‪ .‬היא‬
‫נבנתה על ידי פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת ה‪ ,4-‬ונועדה לשמש לו כקבר‪ .‬הפירמידה נמצאת סמוך לעיר גיזה‬
‫במצרים‪ .‬הפירמידה היא הישג הנדסי מרשים‪ .‬מספר המעברים הפנימיים והחדרים בה גדול יותר מכל פירמידה‬
‫מלכותית אחרת‪ .‬בנייתה נמשכה כ‪ 20-25-‬שנה‪ .‬בתחילה‪ ,‬הכינו את האתר‪ ,‬ולאחר מכן הביאו את אבני החול‬
‫(שמשקל כל אחת מהן הוא ‪ 2.5‬טון בממוצע) והניחו אותן זו על גבי זו‪ .‬המבנה כולו‪ ,‬לפי הערכות‪ ,‬מורכב מ‪2.3-‬‬
‫מיליון אבנים‪ .‬בוני הפירמידה כיסו את האבנים בשכבת ציפוי מיוחדת שהעניקה לפירמידה גימור סופי חיצוני‪ ,‬אולם‬
‫שכבת ציפוי זו נשחקה ונעלמה עם השנים‪.‬‬
‫שטח בסיסה של הפירמידה הוא כ‪ 53,000-‬מטר רבוע‪ ,‬אורך צלעה ‪ 233‬מ'‪ .‬גובהה‬
‫המקורי של הפירמידה היה ‪ 147‬מ'‪.‬‬
‫פירמידה זו נותנת לנו מושג על כוחו ויעילותו של המנגנון הממשלתי בימיו של ח'פו‪.‬‬
‫הרודוטוס מספר כי להקמת הפירמידה נדרש צבא של מאה ןחמישים אלף איש‬
‫שעבדו במשך עשרים שנה רצופות‪ .‬מסתבר שהוקמה מדינה קטנה שתפקידה‬
‫לפרנס כמות ענקית זו של פועלים העסוקים בעבודה לא פריונית‪ .‬את האבנים חצבו‬
‫בהרים שממזרח לנהר דרומית מקהיר‪ ,‬ובעונת גאות היאור כשגדותיו הוצפו מים‪,‬‬
‫הושטו האבנים ברפסודות אל עברו המערבי של העמק‪ ,‬אל רגלי גבעת הפירמידה‪.‬‬

‫שושלת ה‬ ‫‪6.3‬‬
‫בימי שושלת הה' נחלשה עוצמתם של הפרעונים תפקיד הוזיר שבשושלת הרביעית‬
‫היה נתון בידי יורש העצר עברה למשפחות הכהנים‪ .‬ניתן להבין מהממצאים כי כוהני האליל פתח עשו יד אחת עם‬
‫כוהני און ויחדיו חלקו את השילטון‪ :‬הכהן הגדול של רע נהיה לפרעה ואילו כוהני פתח זכו במשרת הוזיר המנגנון‬
‫המרוכז של הפרעונים הקודמים נחלש בצורה ניכרת‪ ,‬וכוחם של הפקידים והנציבים המקומיים עלה‪ .‬הפירמידות‬
‫שהקימו מלכי שושלת היו קטנות ונמוכות מהפירמידות של שושלות ג‪-‬ד‪ ,‬והתכנון האדריכלי שלהם היה לקוי‪ ,‬ולכן‬
‫כיום כולן הרוסות לגמרי ואינם אלא תלים נמוכים‪ .‬נראה שבזמן שושלת זו החלה מתיחות וסיכסוכים עם מלכויות‬
‫הצפון‪ ,‬ובתבליט שנתגלה בפרמידה של סאחורע המלך השני של השושלת החמישית‪ ,‬רואים ארבע ספינות שבהן‬
‫מובילים המלחים המיצריים שבויים פיניקיים‪ .‬זוהי התמונה הקדומה ביותר של אניות מפליגות בים ושל תושבי‬
‫סוריה השמיים‪ .‬כמעט ואין לנו מידע נוסף על מלכי שושלת זו‪.‬‬

‫שושלת ו‬ ‫‪6.4‬‬
‫כאמור למרות שההיסטוריונים לא נוהגים להתייחס ברצינות לשושלות ולרשימות המלכים של מנתו‪ ,‬עדיין הוא‬
‫מהווה עוגן כלשהו‪ ,‬וממשיכים לתאר את הממלכה המצרית על פי השושלות‪ .‬הרשימה השלמה ביותר של‬
‫הפרעונים היא פפירוס טורינו‪ ,‬שלפיו שושלת א‪-‬ה היוו רצף אחד של מלכים וברור שלאחר מכן עברה המלכות‬
‫לשושלת חדשה המכונה שושלת ו'‪.‬‬
‫על המלך הראשון של שושלת זו‪ ,‬תתי‪ ,‬אין לנו שום פרטים‪ ,‬אך על המלך שבא אחריו פפי הראשון היה מלך תקיף‬
‫אשר בנה לעצמו פירמידה במוף‪ ,‬ומצבותיו נמצאות בכל רחבי מצריים‪ .‬במדיניתו החיצונית היה פפי תקיף יותר‬
‫מכל פרעה לפניו‪ .‬על פי כתובות מקברו של וני (אבידוס) שהיה מפקד בצבאו של פפי‪ ,‬אנו יודעים שבדרום ביסס‬
‫את שלטונו על שבטי הכושים‪ ,‬ובצפון ערך חמישה מסעי מלחמה ובאחד הקרבות הגיע בים וביבשה עד אזור עכו‬
‫ועמק יזרעאל‪ ,‬ושם הרסו המצרים מבצרים‪ ,‬שרפו ישובים ולקחו שלל‪ .‬מרנרע ואחריו פפי ב'‪ ,‬המשיכו לחזק את‬
‫מצריים וערכו מלחמות רבות בעיקר בדרום‪ .‬אין לנו מידע על המלכים שמלכו לאחר מכן‪ ,‬וימיה האחרונים לוטים‬
‫בערפל‪ .‬לאחר ממלכה זו באה תקופת שפל ארוכה על מצריים הקרויה תקופת הבניים בה שלטו מלכי החיקסוס‬
‫האסייתים על מצריים במשך יותר מארבע מאות שנה‬

‫‪13‬‬
 ‫תקופת האבות‬ ‫‪7‬‬
‫כשאנו מדברים על תקופת האבות אנו מתייחסים לתקופה שמאברהם עד יציאת מצריים‪ ,‬שהיא התקופה של‬
‫"הממלכה הקדומה" במצריים‪ .‬כאמור בפרקים הקודמים‪ ,‬אבותיו של 'אברהם העברי'‪ ,‬כגון שרוג‪ ,‬נחור‪ ,‬ותרח היו‬
‫עברים ושמותם מוזכרים במקורות עתיקים שמחוץ למקרא‪ ,‬ואף ערים שנקראו לאחר מכן על שמם של אבות אלה‪.‬‬
‫על פי רשימת האבות שבבראשית יא' אברהם נולד ‪ 292‬שנה אחר המבול‪ ,‬ובתקופתו התרחשה נדידת העמים‬
‫המאסיבית הקרויה 'פלגה' ונזרעו הזרעים ל'שבעים אומות העולם' המתוארים בבראשית י' שהתגבשו בתקופת‬
‫משה‪.‬‬
‫במצריים נוסדה השושלת הראשונה של מצריים בראשותו של מנס‪/‬נערמר ועל רקע תקופה זאת נתאר את תקופת‬
‫האבות‪.‬‬

‫אברהם העברי‬ ‫‪7.1‬‬

‫משפחתו של תרח אבי אברהם התגוררה בחרן שהיתה בזמנו עיר עברית‪ .‬אברהם‪ ,‬הבכור במשפחתו‪ ,‬נולד בחרן‬
‫בשנת ‪ 1948‬לבה"ע (‪ 1812‬לפנה"ס) ואף קיבל חינוך עברי שבבסיסו אמונה באל עליון השולט בשמים ובארץ‪.‬‬
‫על פי ס"ע אברהם אבינו נולד קודם אירוע הפלגה ורק בהיותו בן ארבעים ושמונה החלה נדידת העמים המאסיבית‬
‫של דור הפלגה‪ .‬ואילו בזמן לידתו רוב העולם של אז נדד והתרכז בדרום מסופוטמיה‬
‫כחלק מנדידת העמים דרומה לכיוון שנער‪ ,‬גם משפחת תרח מדרימה ומשתכנת ב'אור כשדים' עירו של שושלת‬
‫נמרוד השטופה כבר בעבודה זרה‪ ,‬אשר את האל הקדום העברי מיחסים לשמים‪ ,‬ואילו בארץ‪ ,‬כך אמונתם‪,‬‬
‫שולטים אלים אחרים‪ .‬באור כשדים נולדים שני אחיו של אברהם‪ :‬נחור והרן‪ .‬אברהם נחור והרן נישאים באור‬
‫כשדים אברהם לוקח לאישה את שרה‪ ,‬הרן מתחתן ומוליד את לוט מלכה ויסכה‪ ,‬ונחור מתחתן עם מלכה בת הרן‪.‬‬
‫הרן מת באור כשדים עיר הולדתו‪.‬‬
‫בעוד שאר בני המשפחה מנסים להשתלב בתרבות האלילית הרי אברהם דבק בחינוכו ובאמונתו באל אחד השולט‬
‫בשמים ובארץ‪ .‬המקרא רומז במילים (בראשית טו) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת‬
‫לרשתה" שסכנה רחפה מעל ראשו של אברהם והוא יצא מאור כשדים תוך שאירעו לו ניסים‪ .‬משפחת תרח עוזבת‬
‫את אור כשדים‪ ,‬כאשר אברהם בן שבעים שנה‪ ,‬ומתכננת להגיע לארץ כנען שבאותו זמן היתה ארץ העברים‪ ,‬אך‬
‫הם מתעכבים בחרן עיר הולדתו של אברהם‪.‬‬
‫בגיל שבעים וחמש מצטווה אברהם לעזוב את אביו משפחתו וארץ הולדתו ולהגיע לארץ כנען‪ ,‬זהו ניסיונו הראשון‬
‫של אברהם שבנוסף לכך שהיה צריך להתנתק מאביו ומשפחתו‪ ,‬הרי להגיע לארץ העברים שבעת ההיא היתה‬
‫נכבשת בידי עמי כנען שהיו שטופים בעבודה זרה ובזימה‪ ,‬זהו צעד הנוגד את ההיגיון‪.‬‬
‫אברהם מגיע לארץ כנען לאלוני מורה שבאזור שכם ומקים שם מזבח ולאחר מכן נוטה אוהלו בין בית‪-‬אל והעי‪,‬‬
‫ובפרק על כיבוש הארץ נדון על המיקום וההיסטוריה של מקומות אלה‪.‬‬

‫אור כשדים‬ ‫‪7.2‬‬

‫בר' טו‬
‫ָארץ הַ ּז ֹאת‪ ,‬ל ְִרׁשְ ּתָ ּה‪.‬‬
‫ז ו ַּי ֹאמֶ ר‪ ,‬אֵ לָיו‪ :‬אֲ נִי ה'‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר הֹוצֵאתִ יָך מֵ אּור ּכַׂשְ ּדִ ים‪--‬לָתֶ ת לְָך אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬

‫אין אנו יודעים בוודאות את מקומה של העיר אור כשדים‪ ,‬אך ברור לפי חז"ל שהיתה תחת שליטתו הישירה של‬
‫נמרוד‪ ,‬ואין ליחסה לכשד (בר' כב' כב') שנולד מאוחר יותר למִ ְלּכָה אשת נחור (יתכן שהוא נקרא על שם העם‬
‫הכשדי הקדום‪ ,‬כמו שעמלק בן אליפז נקרא על שם עם קדום)‪ .‬בבואנו לדון על עמי קדם שומה עלינו לזכור‬
‫שבתקופה שבין המבול לדור הפלגה רוב העמים ישבו באזור שנער שבדרום מספוטמיה‪ ,‬וכבר אז החלו להתגבש‬
‫הקבוצות השונות שבהמשך הפכו‬
‫לעמים‪ .‬כפי שכתבנו בפרקים‬
‫הקודמים תרח ומשפחתו נדדו‬
‫מאזור חרן והתיישבו באור כשדים‬
‫עוד קודם מועד הפלגה‪ ,‬על פי זה‬
‫יש לזהות את אור כשדים עם העיר‬
‫השומרית אור שבקרבת המפרץ‬
‫הפרסי‪ .‬אור זאת ישבה באזור בה‬
‫התרכזו הכשדים‪ ,‬שהיו גם הם‬

‫‪14‬‬
 ‫מבני שם (כנראה צאצאי יקטן) בתקופת אברהם טרם דור הפלגה‪ ,‬ויתכן שלאחר המבול נדדו לצפון מסופוטמיה‬
‫והקימו גם שם עיר בשם אור‪ .‬אור השומרית נחפרה והתגלו בה סימני ישוב חקלאי עתיק עוד מהתקופה‬
‫הכלכולתית‪ .‬על פי הסימנים הגיחה לאזור בתקופת הברונזה הקדומה תרבות חדשה ומפותחת יותר‪ ,‬כנראה‬
‫שזאת התרבות השומרית‪ ,‬דהיינו נדידת העמים המסיבית מקדם לשינער‪ ,‬שהוזכרה בפרקים הקודמים‬
‫הרמב"ן (בר' יא' כח) מזהה את אור כשדים עם כותא שישבה בצפון מסופוטמיה בארם נהריים‪ ,‬באזור שבין חרן‬
‫ובין אשור‪ ,‬וייתכן שזאת העיר מוסול (מוצול) שבצפון עיראק‬

‫חרן‬ ‫‪7.3‬‬
‫בר' טו‬
‫לא וַּיִּקַ ח ֶּת ַרח אֶ ת‪ַ-‬אב ְָרם ּבְנֹו‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬לֹוט ּבֶן‪-‬הָ ָרן ּבֶן‪ּ-‬בְנֹו‪ ,‬ו ְאֵ ת ׂשָ ַרי ַּכּלָתֹו‪ ,‬אֵ ׁשֶ ת ַאב ְָרם ּבְנֹו; וַּיֵצְאּו אִ ּתָ ם מֵ אּור ּכַׂשְ ּדִ ים‪,‬‬
‫ַארצָה ְּכנַעַ ן‪ ,‬וַּיָב ֹאּו עַ ד‪-‬חָ ָרן‪ ,‬וַּיֵׁשְ בּו ׁשָ ם‪.‬‬
‫ָל ֶלכֶת ְ‬

‫חרן (‪ ,)Harran‬עיר קדּומה‪ ,‬עוד מהתקופה הׁשּומֵ ִרית והאַ ָּכדִ ית‪ ,‬ששכנה במעלה נהר הַּב לִיח' שבטורקיה של ימינו‪.‬‬
‫ׁשּוריֹות מהמאה ה‪ 19-‬לפנה"ס‪ ,‬ומתעודות ממארי מהמאה ה‪ 18-‬לפנה"ס‪ ,‬כמרכזם של‬ ‫היא נזכרת בתעודות אַ ִ‬
‫שבטים נודדים בשם בני ימין‪ .‬כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בטורקיה ליד הגבול הסורי‪ ,‬סמוך לפרת‪ .‬כפי‬
‫שכתבנו עוד בטרם דור הפלגה העברים שלא נדדו עם שאר העולם לשנער‪ ,‬הרחיבו את ישובם צפונה לאזור ארם‬
‫נהריים ודרומה לאזור לארץ ישראל‪ .‬חרן היא עיר מתוך קבוצת ערים עבריות שהיו באזור ארם נהריים‪ :‬חרן‪ ,‬נחור‪,‬‬
‫שרוג‪ ,‬תרח‪ .‬לאחר מכן השתלטו על האזור הארמים והאשורים‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫מפת ההתיישבות בתקופת אברהם‬ ‫‪7.4‬‬
‫בראשית י'‬
‫טו ּו ְכנַעַ ן‪ ,‬יָלַד אֶ ת‪-‬צִידֹן ּבְכ ֹרֹו‪--‬ו ְאֶ ת‪-‬חֵ ת‪ .‬טז ו ְאֶ ת‪-‬הַ י ְבּוסִ י‪,‬‬
‫ו ְאֶ ת‪-‬הָ אֱ מ ִֹרי‪ ,‬ו ְאֵ ת‪ ,‬הַ ּג ְִרּגָׁשִ י‪ .‬יז ו ְאֶ ת‪-‬הַ חִ ּוִי ו ְאֶ ת‪-‬הַ עַ ְרקִ י‪,‬‬
‫ַארו ָדִ י ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּצְמָ ִרי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ חֲ מָ תִ י; ו ְַאחַ ר‬ ‫ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּסִ ינִי‪ .‬יח ו ְאֶ ת‪-‬הָ ְ‬
‫נָפ ֹצּו‪ ,‬מִ ׁשְ ּפְ חֹות הַ ְּכנַעֲ נִי‪ .‬יט וַי ְהִ י ּגְבּול הַ ְּכנַעֲ נִי‪ ,‬מִ ּצִידֹן‪ּ--‬ב ֹאֲ כָה‬
‫ג ְָר ָרה‪ ,‬עַ ד‪-‬עַ ּזָה‪ּ :‬ב ֹאֲ כָה סְ ד ֹמָ ה ו ַעֲ מ ָֹרה‪ ,‬ו ְַאדְ מָ ה ּוצְבֹי ִם‪--‬‬
‫עַ ד‪-‬לָׁשַ ע‪.‬‬
‫בראשית יב'‬
‫מֹורה;‬‫ָָארץ‪ ,‬עַ ד מְ קֹום ׁשְ כֶם‪ ,‬עַ ד אֵ לֹון ֶ‬ ‫ו וַּיַעֲ ב ֹר ַאב ְָרם‪ּ ,‬ב ֶ‬
‫ו ְהַ ְּכנַעֲ נִי‪ָ ,‬אז ּב ֶ‬
‫ָָארץ‪.‬‬
‫בראשית יד'‬
‫ְַארּבַע עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה ּבָא כְדָ ְרלָע ֹמֶ ר‪ ,‬ו ְהַ ּמְ ָלכִים אֲ ׁשֶ ר אִ ּתֹו‪,‬‬ ‫ה ּוב ְ‬
‫וַּיַּכּו אֶ ת‪ְ -‬רפָ אִ ים ּבְעַ ׁשְ ּתְ ר ֹת קַ ְרנַי ִם‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּזּוזִים ּבְהָ ם; ו ְאֵ ת‪,‬‬
‫הָ אֵ ימִ ים‪ּ ,‬בְׁשָ ו ֵה‪ ,‬קִ ְרי ָתָ י ִם‪ .‬ו ו ְאֶ ת‪-‬הַ ח ִֹרי‪ּ ,‬בְהַ ְר ָרם ׂשֵ עִ יר‪ ,‬עַ ד‬
‫ארן‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪-‬הַ ּמִ דְ ּבָר‪.‬‬ ‫אֵ יל ּפָ ָ‬
‫בראשית טו‬
‫יח ּבַּיֹום הַ הּוא‪ּ ,‬כ ַָרת י ְהו ָה אֶ ת‪ַ-‬אב ְָרם‪ּ--‬ב ְִרית לֵאמ ֹר‪ְ :‬לז ְַרעֲ ָך‪,‬‬
‫ָארץ הַ ּז ֹאת‪ ,‬מִ ּנְהַ ר מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬עַ ד‪-‬הַ ּנָהָ ר הַ ּגָד ֹל‬ ‫נָתַ ּתִ י אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬
‫ר‪ּ-‬פְרת‪ .‬יט אֶ ת‪-‬הַ ּקֵ ינִי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּקְ נִּזִי‪ ,‬ו ְאֵ ת‪ ,‬הַ ּקַ דְ מֹנִי‪ .‬כ‬ ‫ָ‬ ‫נְהַ‬
‫ו ְאֶ ת‪-‬הַ חִ ּתִ י ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּפ ְִרּזִי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הָ ְרפָ אִ ים‪ .‬כא ו ְאֶ ת‪-‬הָ אֱ מ ִֹרי‪,‬‬
‫ו ְאֶ ת‪-‬הַ ְּכנַעֲ נִי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּג ְִרּגָׁשִ י‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ י ְבּוסִ י‪.‬‬

‫מאות שנים טרם כניסתם לארץ של בני ישראל התרחשו‬

‫באזור מהפכים גדולים‪ ,‬עמים קמו ונוצרו‪ ,‬לעמתם עמים‬
‫אחרים נפלו והושמדו‪.‬‬
‫בשלב הראשון אחרי המבול התיישבו בארץ ישראל‬
‫שממערב לירדן העברים ואילו ממזרח לירדן ישבו הרפאים‬
‫אנשי ענק הקרויים גם אימים‪ ,‬זוזים וזמזומים‪ .‬לגרר השוכנת‬
‫בקרבת חוף הים בדרומה של ארץ ישראל‪ ,‬מגיעים ראשוני‬
‫הפלישתים הקרויים גם עוים וחיוים‪.‬‬
‫כבר בזמנו של אברהם החלו השינויים הגדולים באזורי ארץ‬
‫ישראל‪ .‬על ארץ ישראל ממערב לירדן משתלטים הכנענים‪,‬‬
‫האמרים‪ ,‬הגרגשים‪ ,‬היבוסים‪ ,‬החיתים והפרזים‪ .‬ובצפונה‬
‫של הארץ מתיישבים עמי החיתי החמתי והארודי שגם הם מבני כנען‪ .‬ואילו ממערב לירדן משמיד אמרפל‬
‫(אמורפי=חמורבי) בראשות ארבעת המלכים את עמי הרפאים‪ ,‬זוזים האימים והחורים מה שיאפשר לאחר מכן‬
‫לעמון‪ ,‬מואב‪ ,‬מדין אדום וארם לתפוס ולהתיישב באזורים אלה‪.‬‬

‫אברהם יורד מצרימה‬ ‫‪7.5‬‬

‫בר' יב‬
‫ָָארץ; וַּי ֵֶרד ַאב ְָרם מִ צ ְַרי ְמָ ה לָגּור ׁשָ ם‪ּ ,‬כִי‪ָ -‬כבֵד הָ ָרעָ ב ּב ֶ‬
‫ָָארץ‪.‬‬ ‫י וַי ְהִ י ָרעָ ב‪ּ ,‬ב ֶ‬

‫כפי שכתבנו על פי ס"ע הפלגה חלה בימיו של אברהם‪ ,‬וזמן קצר לאחר מכן נוצרה הממלכה המצרית‪ ,‬עם איחודה‬
‫של מצריים העליונה והתחתונה על ידי מנס‪ ,‬המלך הראשון של השושלת הראשונה‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫המקרא מספר על אירועי רעב בימיהם של אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ .‬ניתן לשער כפי שניראה בפרקים להלן על יוסף‪,‬‬

‫שהרעב של אברהם ארע בימי השושלת הראשונה ואולי בימיו של מנס‪ ,‬של יצחק בימי השושלת השנייה ושל יעקב‬
‫בימי השושלת השלישית‪.‬‬
‫מקום מושבה של הממלכה הקדומה היה במוף אשר במצריים התחתונה‪ ,‬ואכן לפי פשטי פסוקי המקרא‪ ,‬שרה‬
‫נלקחת לבית פרעה בסמוך להגעתם מצרימה‪.‬‬

‫חמורבי=אמורפי=אמרפל‬ ‫‪7.6‬‬
‫בראשית יד‬
‫ַאריֹוְך‪ ,‬מֶ לְֶך אֶ ּלָסָ ר; ּכְדָ ְרלָע ֹמֶ ר מֶ לְֶך עֵ ילָם‪ ,‬ו ְתִ דְ עָ ל מֶ לְֶך ּגֹוי ִם‪ .‬ב עָ ׂשּו מִ לְחָ מָ ה‪,‬‬
‫א וַי ְהִ י‪ּ ,‬בִימֵ י ַאמְ ָרפֶ ל מֶ לְֶך‪ׁ-‬שִ נְעָ ר‪ְ ,‬‬
‫אֶ ת‪ּ-‬ב ֶַרע מֶ לְֶך סְ ד ֹם‪ ,‬ו ְאֶ ת‪ּ-‬ב ְִרׁשַ ע‪ ,‬מֶ לְֶך עֲ מ ָֹרה; ׁשִ נְָאב מֶ לְֶך ַאדְ מָ ה‪ ,‬ו ְׁשֶ מְ אֵ בֶר מֶ לְֶך צְבֹי ִים‪ּ ,‬ומֶ לְֶך ֶּבלַע‪ ,‬הִ יא‪-‬צ ֹעַ ר‪.‬‬

‫נמרוד היה המלך הראשון שמלך על כל העמים‪ ,‬ומצב זה נמשך גם אחרי הפלגה‪ .‬בתקופות הקדם לכל עיר היה‬
‫מלך‪ .‬והמלך החזק מתוך הערים האלה היה שולט‬
‫על אזורים נרחבים‪ ,‬ולארץ עליה שלט היו קוראים‬
‫על שם עיר מלכותו‪ .‬ומלך שהיה שולט על מספר‬
‫ארצות היה מלך המלכים‪ .‬היתה עיר ששמה בבל‪,‬‬
‫אך מלך בבל שלט על ארץ נרחבת בדרום‬
‫מסופוטמיה הנקראת בבל‪ .‬עילם היתה עיר‬
‫ששכנה לצפונה של בבל אך גם היתה אזור‬
‫שליטה הנקראת ארץ עילם‪ .‬אלסר (יתכן שזוהי‬
‫העיר שלאחר מכן נקראת אשור) היתה עיר בצפון‬
‫מסופוטמיה אך כל אזור צפון מסופטמיה היתה‬
‫נקראת אלסר‪ ,‬וכל אזור אסיה הקטנה נקראת‬
‫גויים‪ .‬נמרוד היה המלך הראשון שמלך על כל‬
‫העולם‪ ,‬לפני הפלגה ואחריה והוא הנקרא מלך‬
‫המלכים‪ .‬בכל המקרא שנער ובבל הכוונה לאותה‬
‫ארץ (ראה דניאל א' א‪-‬ב‪ ,‬אם כי ייתכן שבימי קדם היתה גם עיר ששמה שנער בכל מקרה ברור שארץ שנער זהה‬
‫לארץ בבל)‪ .‬על פי המסורת נמרוד הוא אמרפל‪ ,‬יתכן גם שהכוונה שהיה משושלת נמרוד‪ ,‬בכתבי היתדות שנמצאו‬

‫‪17‬‬
 ‫בחורבות אשור ובבל השם "נמורוד" מתאר את כלל יושבי בקעת פרת‪ ,‬במשמעות איש קרבות או איש מלחמה‪,‬‬
‫ובכל מקרה אמרפל המשיך את דרכו התרבותית והשלטונית‪ ,‬וכמו נמרוד גם הוא היה "מלך המלכים" אשר שלט‬
‫על כל העולם הקדמון‪ :‬עילם (פרס) ‪ ,‬שנער (בבל) ‪ ,‬אלסר (אשור) גויים (כיתים‪/‬אסיה הקטנה) ומצריים‪.‬‬
‫בתעודה שנמצאת בהעתק מהתקופה הסלבקית והנמצאת במוזיאון הבריטי (‪ )Spartoli III 2‬נמצאו שמות המלכים‬
‫‪(Tudhula‬תדעל) ‪( Eri-Eaku‬אריוך) ו‪(Kudur-lahmal -‬כדרלעמר)‪ .‬בשתי תעודות נוספות (&‪Brit. Mus., Sp. II,158‬‬
‫‪ )962‬נמצאו רמזים למלכים תדעל אריוך וכדרלעמר‪ ,‬בגלל תדירותו של השם כדרלעמר בשתי התעודות האחרות‬
‫מכונות הם "תעודות כדרלעמר" (“‪ .)Kedar-Laomer” Texts‬בתעודות אלה כנראה מתואר איזה מעשה עוול שעשה‬
‫כדרלעמר מלך עילם לחמורבי ושהציף את בבל‪ .‬במוזיאון באיסטנבול נמצא מכתב ששלח חמורבי לכדרלעמר מלך‬
‫עילם ( ‪.)Kuder-Lagomer of Elam‬‬
‫במקורות החיתיים (כיתים) השם תדעל‪ Tudhalia-‬היה נפוץ והוא גם שמם של שלושה או ארבעה ממלכי חת‪.‬‬
‫ובתעודות אגרית הוא מזכר בשם תדח'לי‪ . 5‬המלך תדחלי ב' שלפי ההיסטוריונים מלך במחצית השניה של המאה‬
‫ה‪ 16-‬לפני הספירה לחם במלך אשור ואף כבש את חלב שבצפון סוריה‪ .‬תדחלי ב' היה החשוב שבאחרוני המלכים‬
‫החיתיים (כיתים) לחם בצפון מסופטמיה‪ ,‬היה ההגמון בצפון סוריה וכבש גם את קפריסין‪.‬‬
‫בתעודות מארי מזכר השם אריוך‪ Ariwuk-‬ונכרה שם גם העיר אלסר‪Ilunsura-‬‬

‫חמורבי‬ ‫‪7.6.1‬‬
‫כאמור ב'ארץ העברים' ישבו בני עבר‪ ,‬ובתקופת אברהם החלו הכנענים לכבוש את ארץ העברים‪ ,‬והשתלטו בין‬
‫השאר על האזורים שבסביבות ים המלח – סדום‪ ,‬עמורה‪ ,‬אדמה‪ ,‬צבועים ובלע ‪ -‬שהיו מאוד פוריים‪ .‬מלכים אלה‬
‫מרדו במלכותו של אמרפל‪ ,‬והמרידו גם את כל העמים מסביב‪ .‬אמרפל מארגן‬
‫את כל העמים שבצפון למסע עונשין ובזיזה נגד האזור המורד ומשמיד עמים‬
‫גדולים ועצומים‪ ,‬בני ענקים‪ :‬רפאים‪ ,‬זוזים‪ ,‬אימים וחורים‪.‬‬
‫קרוב לוודאי שמלך שנער‪/‬בבל עליו מסופר הוא חמורבי ובתרגומים אחרים‬
‫אמורפי הדומה לאמרפל‪ ,‬או שחמורבי היה אחד מצאצאיו ממשיכי דרכו של‬
‫אמרפל‪.‬‬

‫חמורבי הינו המלך הגדול והמפורסם של בבל הוא השתייך לשושלת הבבלית‬
‫הראשונה שמלכה במקביל לשושלות הראשונות (‪ )1-4‬של הממלכה ‪.‬‬
‫חמורבי ידוע בעיקר בגלל "חוקי חמורבי" שעליהם נדבר בהמשך הפרקים בנושא‬
‫החוקים של המזרח הקדום‪ .‬ראה פרק‪.‬‬
‫נבונאיד אביו של בלשאצר‪ ,‬המלך האחרון של בבל הלך אל נווה המדבר תימא‬
‫והקדיש את עצמו לעבודת אל הירח סין‪ ,‬ובין השאר עסק בחפירות ארכיאולוגיות‬
‫וחיפושי כתובות עתיקות‪ .‬ביסודותיו של מקדש בלארסה מצא נבונאיד לוח של המלך בורנבוריש‪ .‬מספר מכתבים‬
‫שכתב בורנבוריש לאמנחתפ השלישי והרביעי נמצאו במכתבי אל‪-‬עמארנה‬
‫(א"ע ‪ .)6-14‬על לוח זה כתב בורנבוריש שהוא בנה מחדש את המקדש שהוקם‬
‫שבע מאות שנה לפניו על‪-‬ידי המלך חמורבי‪ .‬על פי שיטתנו תקופת מכתבי אל‬
‫עמארנה מתוארכות לתקופת אחאב‪ ,‬ואמנחתפ השלישי אף מלך לפני תקופת‬
‫אחאב לכן ניתן למקם את בורנבוריש בסביבות ‪ 750‬לפנה"ס‪ ,‬ואת בנית‬
‫המקדש ל‪ 1450-‬לפנה"ס‪ ,‬דהיינו לתקופת השושלת הבבלית הראשונה‬
‫שנשאה כולה את הכותרת חמורבי‪/‬אמורפי‪/‬אמרפל‪.‬‬
‫במארי שעל שפת נהר פרת המרכזי נמצא‪ ,‬יחד עם חומר עשיר נוסף‪ ,‬לוח‬
‫בכתב יתדות הקובע שחמורבי מבבל והמלך שמשי‪-‬אדד הראשון מאשור היו‬
‫בני אותו דור‪ :‬בשנה העשירית למלכותו של חמורבי נחתמה ברית בין שני‬
‫מלכים אלה‪ .‬הממצאים במארי "הוכיחו בצורה מכרעת שחמורבי הוכתר למלך בבבל לאחר עליתו לשלטון של‬
‫שמשי‪-‬אדד הראשון באשור‪ 6".‬בשנת ‪ 1932‬נמצאה בח'ורסאבד‪ ,‬בירתו של סרגון השני‪ ,‬רשימת מלכי אשור‬
‫הכוללת את שמותיהם של מאה ושבעה מלכים אשורים עם מספר שנו מלכותם‪ .‬שמשי אדד הראשון‪ ,‬שהוא‬
‫‪ 5‬אנ"מ ח' ע' ‪434‬‬
‫‪ 6‬ראה וליקובסקי הערה ‪5‬‬

‫‪18‬‬
 ‫השלושים ואחד ברשימה‪ ,‬אבל הראשון מבין המלכים ששנות מלכותם ניתנות במספרים‪ .‬הרשימה מסתיימת‬
‫בשנה העשירית למלכות אשור‪-‬נררי החמישי‪ ,‬המחושבת לפי שיטתנו לסביבות ‪ 680‬לפנה"ס‪ .‬באותה שנה חוברה‬
‫או הועתקה הרשימה‪ .‬סכום שנות המלכות המופיעות ברשימת המלכים משמשי אדד ועד אשור נררי הם כ‪980-‬‬
‫שנה‪ .‬אם כן שמש‪-‬אדד מלך בסביבות ‪ 1700‬לפנה"ס‪ ,‬דהיינו לתחילת השושלת הבבלית הראשונה‪.‬‬
‫כאן המקום להדגיש שבספר זה אין אנו נותנים אמון מלא ומוחלט לרשימות עתיקות ולא מקבלים כ"תורה משמים"‬
‫את שנות המלכות הנזכרות בהם‪ .‬אנו בהחלט יכולים לקבל סדרי גודל והתייחסות כללית לתקופות‪.‬‬
‫מכל העולה לנו עד עכשיו אנו מסיקים שהשושלת הבבלית הראשונה שהתחילה בתקופה בה השושלת המצרית‬
‫הראשונה נוסדה‪ ,‬ובתקופות המאוחרות התייחסו למלכי שושלת זו בשם גדול מלכי שושלת זו‪,‬‬
‫חמורבי‪/‬אמורפי‪/‬אמרפל‪ .‬ושמלך אשור שמשי‪-‬אדד הראשון חי בתקופתו של חמורבי ויתכן שהוא או אביו "ארישום‬
‫השני" הוא "אריוך מלך אלסר"‪.‬‬
‫בהקדמה לחוקי חמורבי‪ ,‬ובעוד שתי כתובות נוספות‪ ,‬מתוארים מעשיו של חמורבי‪ ,‬על יגיעתו לבנות ולתקן‬
‫מקדשים‪ ,‬על בניה מרובה וכיבושיו‪ .‬העיר בבל הפכה בימיו לא רק לחשובה שבערי בבל מבחינה פוליטית‪ ,‬אלא גם‬
‫למרכז הדתי והתרבותי של ארץ בבל‪.‬‬
‫נחשוב לענייננו שמנהגו היה לחלק את השנים לשנות שלום ולשנות מלחמה ולתת לכך שנה שם‪ ,‬על פי האירוע‬
‫החשוב שקרה בה והדבר בהחלט מזכיר את התיאור המקראי המדגיש את השנים בבר' יד " ד ׁשְ ּתֵ ים עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה‪,‬‬
‫ְַארּבַע עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה ּבָא כְדָ ְרלָע ֹמֶ ר‪ ,‬ו ְהַ ּמְ ָלכִים אֲ ׁשֶ ר אִ ּתֹו"‬
‫עָ בְדּו אֶ ת‪ּ-‬כְדָ ְרלָע ֹמֶ ר; ּוׁשְ ֹלׁש‪-‬עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה‪ ,‬מָ ָרדּו‪ .‬ה ּוב ְ‬
‫שנת מלכותו השנייה קרויה שנת "ייסוד הצדק בארץ" מכיוון שבשנת מלכותו הראשונה הוא הכריז על שמיטת‬
‫חובות לקבוצות החלשות בעם‪.‬‬
‫אחר שנות שלום מרובות מתחילה השנה השלושים למלכותו תקופה של מלחמות‪ ,‬הנמשכת בהפסקות קצרות‪ ,‬עד‬
‫סוף ימיו‪ .‬ומפתיע הדבר שמלך מזדקן שביסס והרחיב את כיבושיו יותר באבותיו‪ ,‬מחליט לצאת למסעות קרב‬
‫נרחבות‪ .‬אין זה כי המצב הפוליטי והמדיני‪ ,‬כגון השתלטות קבוצות עוינות ומורדות‪ ,‬הכריחו אותו לצאת למסעות‬
‫אלה‪.‬‬

‫סדום ועמרה‬ ‫‪7.7‬‬

‫בראשית יג‬
‫י וַּיִּׂשָ א‪-‬לֹוט אֶ ת‪-‬עֵ ינָיו‪ ,‬וַּי ְַרא אֶ ת‪ּ-‬כָל‪ִּ -‬כּכַר הַ ּי ְַרּדֵ ן‪ּ ,‬כִי ֻכּלָּה‪ ,‬מַ ׁשְ קֶ ה‪--‬לִפְ נֵי ׁשַ חֵ ת י ְהו ָה‪ ,‬אֶ ת‪-‬סְ ד ֹם ו ְאֶ ת‪-‬עֲ מ ָֹרה‪ְּ ,‬כגַן‪-‬י ְהו ָה‬
‫ּכְאֶ ֶרץ מִ צ ְַרי ִם‪ּ ,‬ב ֹאֲ כָה צ ֹעַ ר‪.‬‬
‫בראשית יג‬
‫ג ּכָל‪-‬אֵ ּלֶה‪ ,‬חָ בְרּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬עֵ מֶ ק‪ ,‬הַ ּׂשִ ּדִ ים‪ :‬הּוא‪ ,‬י ָם הַ ּמֶ לַח‪ ][ .‬י ו ְעֵ מֶ ק הַ ּׂשִ ּדִ ים‪ּ ,‬בֶאֱ ר ֹת ּבֶאֱ ר ֹת חֵ מָ ר‪,‬‬
‫בראשית יט‬
‫ָפְרית ו ָאֵ ׁש‪ :‬מֵ אֵ ת י ְהו ָה‪ ,‬מִ ן‪-‬הַ ּׁשָ מָ י ִם‪ .‬כה וַּיַהֲ פ ְֹך אֶ ת‪-‬הֶ עָ ִרים הָ אֵ ל‪ ,‬ו ְאֵ ת‬ ‫כד ו ַיהו ָה‪ ,‬הִ מְ טִ יר עַ ל‪-‬סְ ד ֹם ו ְעַ ל‪-‬עֲ מ ָֹרה‪ּ--‬ג ִ‬
‫ּכָל‪-‬הַ ִּכּכָר‪ ,‬ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬י ֹׁשְ בֵי הֶ עָ ִרים‪ ,‬וְצֶמַ ח הָ אֲ דָ מָ ה‪.‬‬

‫על פי המקרא בתקופת אברהם ים המלח לא היה קיים‪ ,‬אלא היה בארות חמר‪ .‬כמו כן‪ ,‬אזור הככר‪ ,‬נמצא כנראה‬
‫בדרום ים המלח אותו אפשר לראות מאזור אלוני ממרא ובמרחק הליכה של כחצי יום משם‪ .‬האזור היה פורה‬
‫המושקה על ידי נחלים כשם שמצריים מושקית על ידי הנילוס‪ .‬וסדום ועמורה נחרבו בהיות אברהם בן ‪ 99‬דהיינו‬
‫בשנת ‪ 2047‬לבה"ע (‪ 1553‬לפנה"ס)‪.‬‬
‫התיאור המיקראי תואם את החוף המזרחי של האגן הדרומי של ים המלח המשופע גם היום בנחלים המשקים את‬
‫הנאות שלחוף הים‪ .‬כמו כן החימר מצוי בייחוד בחלקו הדרומי של ים המלח‪ ,‬ובחלקו הדרומי של האגן הצפוני‬
‫בשנות ה‪ , 60-‬יצאה למזרח ים המלח משלחת אשר חיפשה את ערי הכיכר‪ .‬המשלחת ערכה סקר ארכיאולוגי בכדי‬
‫לבדוק אם יכולה להיות ריאליה במקרא‪ .‬נמצאו ‪ 5‬ערים (באב‪-‬אדרע‪ ,‬נומיירה‪ ,‬צָא ִפי‪ ,‬פייפה וחנזיר) והדבר‬
‫שמשותף להן הוא שמדובר בתלים מהברונזה הקדומה ‪ .‬ערים אילו חרבו‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬באותו פרק זמן‪ .‬נחפרו‬
‫שתיים מתוך הערים – נומיירה ובאב‪-‬אדרע ונמצא שהערים חרבו בשריפה‪.‬‬
‫יש הרוצים ליחס את היישוב בבאב‪-‬אדרע לסדום ואת נומיירה לעמורה‪ ,‬ויש הרוצים להגיד על פי חז"ל שחמשת‬
‫ערי הכיכר כוסו במים של הלשון הדרומית ואילו היישוב באב‪-‬אדרע היא צוער אליה המלט לוט‪ .‬יש המזהים את‬
‫תל א‪-‬צאפי עם צוער‪ ,‬שכן זוהי העיר היחידה שהתקיימה גם אחרי השמדת סדום ועמורה‪ ,‬ומוזכרת בהמשך‬
‫התנ"ך לא אחת‪ .‬במפת מידבא מצוינת בשפך נחל זרד עיר מוקפת תמרים‪ ,‬כשעליה מוסף הכיתוב "בלע היא‬
‫צוער‪ ,‬עתה צוערה"‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫בבאב‪-‬אדרע‪ ,‬ממזרח ללשון‪ ,‬נתגלו שרידי יישוב‪ :‬בית קברות‪ ,‬מבצר גדול‪ ,‬מצבות נפולות‪ ,‬יסודות של מבני ארעי‬
‫ותנורים‪ ,‬ונתגלו קטעים של חומה מתקופת הברונזה הקדומה‬
‫את שרידי היישוב כיסתה שכבת שריפה שעוביה נע בין ‪ 10-40‬ס"מ‪ .‬גגות המבנים התמוטטו וקברו מתחתם כלי‬
‫חרס רבים‪.‬‬
‫באחד המיבנים נתגלו סימנים של שרפה עזה ובשלוש מן הגולגלות שבו נתגלו סימני פציעה שנגרמה על ידי כלי‬
‫נשק חד‪ .‬תופעות אלה מעידים אולי על תופעות של תקיפנ אלימה בסוף תקופת הברומזה הקדומה ‪I‬ב (אנצ' לארכ'‬
‫‪ 1‬ע' ‪ ,)116‬ניתן ליחס זאת למתקפה של ארבעת המלכים כנגד ערי הכיכר‪.‬‬
‫על פי הדוח גיאולוגי‪ ,‬תושבי נומירה בתקופת הברונזה הקדומה בנו את יישובם על גדותיו של הנחל והיתה להם‬
‫גישה נוחה למקור המים‪ .‬הרקע הפיזי של היישוב בתקופת הברונזה הקדומה היה‬
‫אטרקטיבי למדי‪ :‬אספקת מים בסמוך ומניפת סחף אלוביאלית גבוהה בעלת עמדת‬
‫תצפית טובה‪.‬‬

‫סדום ועמורה שכנו באזור השבר הסורי אפריקאי‪ ,‬אזור אשר רגיש אז כמו גם היום‬
‫לפעילות ססמית חריגה במיוחד‪ .‬פעילות הקרקע המסוכנת מצטרפת לנתון שבחפירות‬
‫באזור ים המלח נמצא שפע רב של חומר בשם ביטומן שהוא תוצר על בסיס פטרוליום‬
‫של נפט כמו למשל אספלט‪ ,‬חומר זה מכיל כמות גבוהה מאוד של גופרית ולפיכך‬
‫נחשב דליק מאוד‪.‬‬

‫הגאולוג פרידריך קלאפ חיבר את שני המרכיבים האלה לכדי תאוריה הגורסת כי לחץ‬
‫תת קרקעי של לוחות טקטונים בעקבות רעידת אדמה גרם להתפרצות אדירה של‬
‫ביטומן וברגע שהגיע הביטומן לאזור הערים הוא נפל על מקורות אש כמו למשל תנורי‬
‫התושבים והפך למטר של אש וגופרית פשוטו כמשמעו‪ .‬חיזוק לדבריו של קלאפ ניתן‬
‫למצוא בספר בראשית שם נכתב על אברהם הצופה בערים מרחוק ורואה על פי‬
‫המתואר‪" :‬הנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן"‪( .‬בראשית י"ט פסוק כ"ח)‪ .‬עשן‬
‫סמיך ככבשן מעיד על אש על בסיס תרכובת של פטרוליום כפי שנוצר מהתלקחות של‬
‫ביטומן‪.‬‬

‫ארץ פלישתים‬ ‫‪7.8‬‬

‫בר' י'‬
‫יג ּומִ צ ְַרי ִם יָלַד אֶ ת‪-‬לּודִ ים ו ְאֶ ת‪-‬עֲ נָמִ ים‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬לְהָ בִים‪--‬ו ְאֶ ת‪-‬נַפְּתֻ חִ ים‪ .‬יד ו ְאֶ ת‪ּ-‬פַ תְ ֻרסִ ים ו ְאֶ ת‪ּ-‬כַסְ לֻחִ ים‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר יָצְאּו מִ ּׁשָ ם‬
‫ּפְ לִׁשְ ּתִ ים‪--‬ו ְאֶ ת‪ּ-‬כַפְ ּת ִֹרים‪.‬‬

‫בר' כא‬
‫לא עַ ל‪ּ-‬כֵן‪ ,‬קָ ָרא לַּמָ קֹום הּוא‪ּ--‬ב ר ׁשָ בַע‪ּ :‬כִי ׁשָ ם נִׁשְ ּבְעּו‪ׁ ,‬שְ נֵיהֶ ם‪ .‬לב וּיכ ְְרתּו בְרית‪ּ ,‬בב ר ׁשָ בַע; וּיָקָ ם אֲ בִימֶ לְֶך‪,‬‬
‫ַ‬ ‫ְאֵ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְאֵ‬ ‫הַ‬
‫ּופִ יכ ֹל ׂשַ ר‪ְ -‬צבָאֹו‪ ,‬וַּיָׁשֻ בּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ ּפְ לִׁשְ ּתִ ים‪ .‬לג וַּיִּטַ ע אֶ ׁשֶ ל‪ִּ ,‬בבְאֵ ר ׁשָ בַע; וַּיִקְ ָרא‪ׁ-‬שָ ם‪ּ--‬בְׁשֵ ם י ְהו ָה‪ ,‬אֵ ל עֹולָם‪ .‬לד וַּיָגָר‬
‫ַאב ְָרהָ ם ּבְאֶ ֶרץ ּפְ לִׁשְ ּתִ ים‪ ,‬י ָמִ ים ַרּבִים‪.‬‬

‫יז וַּיֵלְֶך מִ ּׁשָ ם‪ ,‬יִצְחָ ק; וַּיִחַ ן ְּבנַחַ ל‪ּ-‬ג ְָרר‪ ,‬וַּיֵׁשֶ ב ׁשָ ם‪ .‬יח וַּיָׁשָ ב יִצְחָ ק וַּיַחְ ּפ ֹר אֶ ת‪ּ-‬בְאֵ ר ֹת הַ ּמַ י ִם‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר חָ פְרּו ּבִימֵ י ַאב ְָרהָ ם‬
‫ָאבִיו‪ ,‬וַי ְסַ ּתְ מּום ּפְ לִׁשְ ּתִ ים‪ַ ,‬אחֲ ֵרי מֹות ַאב ְָרהָ ם; וַּיִקְ ָרא לָהֶ ן‪ׁ ,‬שֵ מֹות‪ּ ,‬כַּׁשֵ מ ֹת‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬קָ ָרא לָהֶ ן ָאבִיו‪.‬‬

‫לאחר שחמשת ערי הכיכר נחרבות‪ ,‬עובר אברהם לאזור הנגב‪ ,‬לאזור נחל גרר וגר שם שנים רבות‪ ,‬רועה את צאנו‬
‫וחופר בארות‪ .‬לבאר בה נשבעו אברהם ואבימלך הוא קורא באר שבע ונוטע שם עץ אשל‪ .‬במדבר באר שבע‬
‫תועה הגר לאחר שאברהם מגרש אותה‪ ,‬ומשליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים ושם מתגלה אליה המלאך‬
‫ומבטיח לה "כי לגוי גדול אשימנו"‪ .‬בבאר שבע מתגלה האל לאברהם ומנסה אותו בניסיון הגדול "קח נא את בנך‬
‫את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה"‪ ,‬ולבאר שבע שבים אברהם ויצחק‬
‫לאחר הניסיון‪ .‬באזור באר שבע נפגש לראשונה יצחק עם רבקה לאחר ששב (מתפילה) מבאר "לחי ראי"‪ ,‬ומביאה‬
‫לאוהל שרה‪ .‬באזור זה גר יצחק שנים רבות‪ ,‬מצליח לזרוע ולקצור "מאה שערים" בשנת הרעב ושב וחופר את‬
‫בארות אברהם שסתמום פלישתים‪ .‬מבאר שבע ברח יעקב בגיל שישים ושלוש מפני עשיו אחיו‪ .‬ובבאר שבע‬
‫מתגלה האל ליעקב כעבור כשבעים שנה בדרכו לגלות הארוכה במצריים ואומר לו " אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי‬

‫‪20‬‬
 ‫אעלך גם עלה"‪ .‬חלק ניכר מחייהם עושים אברהם יצחק ויעקב באזור באר שבע‪ .‬ואלו בני יעקב הרעים את צאנם‬
‫מעדיפים להצפין ולרעות את צאנם באזור שכם ודתן‪.‬‬
‫מסיפורי התורה עולה שאברהם יצחק ויעקב העדיפו להתרחק מהעמים הכנענים ולרעות את צאנם באזור הנגב‪,‬‬
‫אזור שהיה מיושב בדלילות‪ .‬את באר שבע יסד אברהם‪ ,‬הוא ומשפחתו גרו שם‪.‬‬
‫את השם "אבימלך" כנראה שאלו הפלישתים מהשפה השמית שהיתה מדוברת בארץ העברים‪ .‬השם אבימלך הוא‬
‫תואר למלך פלשתים כמו שפרעה הוא תואר למלך מצריים‪ .‬גם אכיש מלך גת שמו אבימלך כמוזכר (תה' לד א')‬
‫"לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך"‪ .‬השם אבימלך נמצא בתעודות אוגרתיות ובמכתבי אל‪-‬עמארנה מוזכר מלך‬
‫צור בשם אבימלך‬
‫את באר שבע נוטים לזהות עם תל באר‪-‬שבע (תל א‪-‬סבע)‪ .‬בבאר שבע כמו בכל אזור הנגב המיקראי‪ ,‬מצאו‬
‫ממצאים מועטים מהתקופה הכלכוליתית ותחילת הברונזה הקדומה‪ ,‬לאחר מכן אין ממצאים עד תקופת הברזל‪ ,‬אז‬
‫מקימים באזור עיר ואחר כך מבצרים אותה‪.‬‬
‫גרר שכנה מדרום לעזה וגבולה היה נחל מצריים‪ ,‬אבימלך מלך פלישתים גר בגרר‪ ,‬ובתקופות מסוימות גם אברהם‬
‫ויצחק גרו בגרר‪ .‬לא ברור היכן במדויק שכנה גרר המיקראית‪ ,‬יש הרוצים לזהות את גרר עם תל ג'מה כ‪ 10-‬ק"מ‬
‫מדרום עזה‪ .‬נמצאו שם בורות בקתות ואסמים‪ ,‬כמו כן נמצאו כלי חרס מהתקופה הכלכוליתית ותחילת הברונזה‬
‫הקדומה‪.‬‬
‫נחל גרר (בערבית‪ :‬ואדי א‪-‬שריעה שפירושו "מקור השתיה") הוא יובלו הגדול ביותר של נחל הבשור‪ ,‬והאזור שופע‬
‫עד היום מעיינות ‪ ,‬בארות ובורות מים‬
‫שני גלים של פלישתים הגיעו לישראל שניהם צאצאיו של מצרים בן כוש‪ .‬שני עמים יצאו ממצריים הפלישתים‬
‫הקדומים הקרויים גם עוים אשר התיישבו סמוך לדור הפלגה באזור גרר עד מצריים בראשותו של אבימלך‪ .‬העם‬
‫השני הוא כפתורים שהתיישבו באזור כרתים והים ההגאי‪ ,‬ובלחץ היוונים שהגיעו מאנטוליה‪ ,‬מגיעים הכפתורים‬
‫לארץ ומתיישבים בחמשת ערי פלישתים‪ ,‬וכן משמידים את העוים (הפלישתים הקדומים) היושבים "בחצרים עד‬
‫עזה"‪ .‬עם כניסת עם ישראל לארץ הפלישתים החדשים נמצאים כבר בארץ וכולם) מתרכזים בחמשת ערי‬
‫פלישתים כאמור (יהו' יג ב) "חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים"‬

‫שנות הרעב‬ ‫‪7.9‬‬

‫בר' יא'‬
‫ָָארץ; וַּי ֵֶרד ַאב ְָרם מִ צ ְַרי ְמָ ה לָגּור ׁשָ ם‪ּ ,‬כִי‪ָ -‬כבֵד הָ ָרעָ ב ּב ֶ‬
‫ָָארץ‬ ‫י וַי ְהִ י ָרעָ ב‪ּ ,‬ב ֶ‬

‫בר' כו‬
‫ָָארץ‪ ,‬מִ ְּלבַד הָ ָרעָ ב הָ ִראׁשֹון‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר הָ י ָה ּבִימֵ י ַאב ְָרהָ ם; וַּיֵלְֶך יִצְחָ ק אֶ ל‪-‬אֲ בִימֶ לְֶך מֶ לְֶך‪ְּ -‬פלִׁשְ ּתִ ים‪ּ ,‬ג ְָר ָרה‪  .‬ב‬ ‫א וַי ְהִ י ָרעָ ב‪ּ ,‬ב ֶ‬
‫וַּי ֵָרא אֵ לָיו י ְהו ָה‪ ,‬ו ַּי ֹאמֶ ר ַאל‪ּ-‬תֵ ֵרד מִ צ ְָרי ְמָ ה‪:‬‬

‫בר' מא‬
‫ָארץ ּבָאּו מִ צ ְַרי ְמָ ה‪ ,‬לִׁשְ ּב ֹר אֶ ל יֹוסֵ ף‪ּ  :‬כִי‪-‬חָ זַק הָ ָרעָ ב‪ְּ ,‬בכָל‪-‬הָ ֶ‬
‫ָארץ‪.‬‬ ‫נז וְכָל‪-‬הָ ֶ‬

‫בתקופה הכלקוליתית ובתחילת תקופת הברונזה הקדומה אזור הנגב המקראי היה מיושב‪ ,‬אך לאחר מכן ננטש‬
‫באופן הדרגתי‪ .‬לדעת החוקרים הדבר התרחש העקבות שינוי המצב האקלימי שהפך להיות יבש במיוחד ולא‬
‫אפשר התיישבות במקום‪.‬‬
‫ביר אבו מטר (נקרא גם חורבת מטר או באר מטר) הינו אתר ארכאולוגי בבקעת באר שבע המתוארך לתקופה‬
‫הכלקוליתית‪ .‬האתר נמצא על גדתו הצפונית של נחל באר שבע בסמוך לחלקה הדרומי של באר שבע‪ .‬התרבות‬
‫שנמצאה בתל זה ובתילים נוספים שנמצאו בבקעה ביר א‪-‬ספאדי (באר צפד)‪ ,‬חורבת בתר ועוד‪ ,‬נקראת תרבות‬
‫באר שבע‪ .‬התרבות התגלתה בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ 20 -‬על ידי הארכאולוג דוד אלון‪ ,‬על שתי גדותיו של נחל‬
‫באר שבע‪.‬‬
‫ניתן לראות סימני נטישה מסודרים‪ ,‬כאשר התושבים הקפידו לאחסן את חפציהם לסגור את הפתחים בצורה‬
‫מסודרת ולעזוב‪ .‬סימנים אלה מצביעים על נטישה מתוכננת‪.‬‬
‫הארכיאולוג יוחנן אהרוני‪:‬‬
‫ברור אפוא‪ ,‬שיושבי הבית לא נטשו את המקום בבהלה‪ ,‬אלא אחרי שאחסנו את כליהם‪ ,‬מסודרים יפה‪ ,‬מכאן ברור‬
‫שהמתיישבים נטשו את ישוביהם מסיבות מסוימות‪ ,‬אם עקב נדידות עונתיות או אולי בשעת בצורת חמורה‪,‬‬
‫כוונתם היתה לחזור למקום בבוא העת ובסופו של דבר הדבר לא עלה בידם‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫הארכיאולוג רם גופנא‪:‬‬
‫נסיבות העילמה של התרבות העאסולית[שלהי התקופה הכלכוליתית] מתחומיה של א"י לא נתבהרו עד כה‪ .‬נראה‬
‫שלא היתה זו היעלמות תוך זמן קצר‪ ,‬אלא תהליך ממושך‪ .‬בסופו של דבר נתרוקנו כל הישובים העסוליים‬
‫מיושביהם‪ ,‬אך לא נמצאו בשרידים סימנים מובהקים של חורבן‪ ,‬המרמזים על התקפות של פולשים מבחוץ‪ .‬ייתכן‬
‫שכליונה המוחלט של התרבות העסולית נגרם בשל שנות בצורת ורעב רצופות שפקדו את הארץ ומגיפות שפשטו‬
‫בעקבותיהם בקרב אדם ובהמה‪.‬‬

‫תל ערד וסרח נערמר‬ ‫‪7.9.1‬‬

‫תל ערד הוא אתר ארכאולוגי בנגב המזרחי‪ ,‬כ‪ 10-‬ק"מ מערבית לעיר ערד‪.‬‬
‫התל שוכן בבקעת ערד ממזרח לבקעת באר שבע‪ .‬הממצא הארכאולוגי בתל‬
‫מתחלק לשתי תקופות עיקריות‪ :‬הממצאים בעיר התחתונה הם מתקופת‬
‫הברונזה הקדומה בלבד‪ ,‬ותל המצודות ובו שרידים מתקופת הברזל ועד‬
‫התקופה הביזנטית‪ .‬אין כלל ממצאים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת‪.‬‬
‫העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם‪ ,‬והוקפה‬
‫בחומה בצורה באורך כ‪ 1,200-‬מטרים‪ .‬היא אחת מהערים הקדומות ביותר‬
‫בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים‪ ,‬מבני ציבור ושלטון וחומה‪.‬‬
‫נמצאו בה ממצאים קדומים כבר מהתקופה הכלכוליתית ותחילת תקופת‬
‫הברונזה הקדומה‪ ,‬המקבילה לתקופה בה אברהם הגיע לארץ ונדד במרחבי‬
‫הנגב‪ .‬אחד הממצאים החשובים שנתגלו מתקופה זו הוא שבר קנקן עם סרח‬
‫(סמל השם) של נערמר‪ ,‬ראשון הפרעונים‪ .‬זוהי הקדומה שבעדויות המקשרת‬
‫בין מלוכה מצרית לבין מערך השכבות בארץ‪ ,‬ומבחינתנו מהווה את הקשר שבין אברהם ולראשון מלכי מצרים‬
‫נערמר‪/‬מנס‪ .‬כמו כן נמצאו שמו או סמלו גם בחפירות נחל בשור‪ ,‬רפיח ובתל עירני‪ .‬לאחרונה ב‪ 2009‬מראים‬
‫ממצאי בית ירח‪ :‬עדות חדשה לקשרים עם השושלת המצרית הראשונה‪.‬‬

‫על גמלים וחמורים‬ ‫‪7.10‬‬

‫בראשית כד‬
‫י וַּיִּקַ ח הָ עֶ בֶד עֲ ׂשָ ָרה גְמַ ּלִים מִ ּגְמַ ּלֵי אֲ דֹנָיו‪ ,‬וַּיֵ ֶלְך‪ ,‬וְכָל‪-‬טּוב אֲ דֹנָיו‪ְּ ,‬בי ָדֹו;‬
‫מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ‪ -‬מס' דעמלק בשלח פרשה א ד"ה ויבא עמלק‬
‫ועוד אמר רבי חנינא שאלתי את רבי אלעזר מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא פטרי סוסים וגמלים אמר לי‬
‫גזרת מלך היא שלא היה בידן באותה שעה אלא חמורים בלבד שאין כל אחד ואחד מישראל שלא העלה עמו‬
‫תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות‪.‬‬

‫ביותו של החמור והשימוש בו למשא‪ ,‬לעבודה וכאמצעי עבודה נעשה עוד בשחר ההיסטוריה‪ .‬המזרח הקדום שופע‬
‫בציורים המראים את השימושים השונים של החמור‪ .‬התמונה העתיקה ביותר מתארת שורה של חמורים במצריים‬
‫מהתקופה הפרה‪-‬שושלתית‪ .‬גם מלוחות שנמצאו במארי ועוד מקומות במסופוטמיה אנו למדים על שיירות סוחרים‬
‫שהיו משתמשים בחמורים למסעותיהם‪ .‬החמור נזכר ברבה במקרא‪ ,‬ואבותינו הרבו להשתמש בחמורים לצרכים‬
‫שונים‪.‬‬
‫לעומת החמור‪ ,‬שמוזכר ומצויר כחייה מבויתת עוד מתקופות קדומות ביותר‪ ,‬היו ארכיאולוגים שטענו שביות הגמל‬
‫נעשה רק בתחילת תקופת הברזל‪ ,‬המאוחר בהרבה לתקופת האבות‪ .‬וזאת מכיוון שרק מתקופה זו יש את הידיעה‬
‫הוודאית העתיקה ביותר‪ ,‬לטענתם‪ ,‬לשימוש בגמל‪ .‬לטענתם הזכרת הגמל מספר פעמים בתקופת האבות היא‬
‫"אנכרוניזם" המשקפת את חוסר המהימנות של סיפורי המקרא‪ .‬כמו בגמל גם בנושאים אחרים עיקר טענתם של‬
‫הארכיאולוגים מבקרי המקרא נשענת בעיקר על "העדר ממצאים ממקורות חיצוניים"‪ ,‬ולאחר שמתגלים ממצאים‪,‬‬
‫קשה להם לחזור מביקורתם‪ ,‬מתעקשים כפרד על עמדתם ונכנסים הם למגוון תירוצים‪.‬‬
‫פרי (‪ ) Free‬ובודנהיימר גילו ממצאים רבים המוכיחים שהגמל היה מצוי במצריים אף בתקופות קדומות ביותר אלא‬
‫ששכיחותו היתה מועטת‪ .‬חבל עשוי שערות גמל מהשושלת הרביעית‪ ,‬ועוד ממצאים מהתקופה הקדם‪-‬שושלתית‬
‫במצריים‪ .‬חוקר אחר בשם שוויינפורט מצא צלמית של גמל נושא משא כנראה מתחילת הממלכה הקדומה‪(.‬ראה‬
‫א"מ חלק ב' ע' ‪ .)524‬באתר באר רסיסים שמתקופת הברונזה ‪ 1‬נמצאו עצמות בעלי חיים‪ ,‬בעיקר של כבשים‬
‫ועיזים שחורות ומעט עצמות בקר‪ ,‬וכן עצמות צבאים עופות חמורים וגם עצמות גמל!‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫ייתכן גם שהגמל היה חיה יקרת ערך ולכן רק העשירים והסוחרים היו משתמשים בו‪ ,‬אך נראה שהסיבה העיקרית‬
‫להיעדרו של הגמל באמנות מצריים הקדומה היא שהגמל היה מתאים בעיקר למדבריות ואזורי ספר ולא התאים‬
‫למרכזה של מצריים וגם בגלל האיבה הגדולה שרחשו החקלאים המצרים והמסופוטמים לרעי הצאן הנוודים רוכבי‬
‫הגמלים השוסים את רכושם‪ .‬הגמל היווה את סמל הרועים אותם תיעבו המצרים‪ .‬נראה הדבר שבשושלת‬
‫הראשונה‪ ,‬טרם התפתחות האמונות המצריות והתגברות כוחם של הכהנים המצריים‪ ,‬עדיין לא התפתחה השנאה‬
‫העצומה לרעי צאן‪ ,‬שהרי אברהם מקבל צאן בקר וגמלים מפרעה מלך מצרים‪ ,‬אך בשושלת השלישית בזמן יוסף‪,‬‬
‫תועבת מצריים כל רועה צאן‪.‬‬

‫ואלה שמות‬ ‫‪7.11‬‬

‫בראשית מו‬
‫כט ו ַּי ֹאמֶ ר‪ֹ ,‬לא י ַעֲ ק ֹב י ֵָאמֵ ר עֹוד ׁשִ מְ ָך‪ּ--‬כִי‪ ,‬אִ ם‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ :‬כִי‪ׂ-‬שָ ִריתָ עִ ם‪-‬אֱ ֹלהִ ים ו ְעִ ם‪-‬אֲ נָׁשִ ים‪ ,‬ו ַּתּוכָל‪.‬‬

‫דה"א א'‬
‫א ָאדָ ם ׁשֵ ת‪ ,‬אֱ נֹוׁש‪ .‬ב קֵ ינָן מַ הֲ ַללְאֵ ל‪ ,‬י ֶָרד‪ .‬ג חֲ נֹוְך מְ תּוׁשֶ לַח‪ ,‬לָמֶ ְך‪ .‬ד נ ֹחַ ׁשֵ ם‪ ,‬חָ ם וָי ָפֶ ת‪.‬‬
‫ַארּפַ כְׁשַ ד‪ׁ ,‬שָ לַח‪ .‬כה עֵ בֶר ּפֶ ֶלג‪ְ ,‬רעּו‪ .‬כו ׂשְ רּוג נָחֹור‪ּ ,‬תָ ַרח‪ .‬כז ַאב ְָרם‪ ,‬הּוא ַאב ְָרהָ ם‪{ .‬ס} כח ְּבנֵי‪ַ ,‬אב ְָרהָ ם‪--‬‬ ‫כד ׁשֵ ם ְ‬
‫יִצְחָ ק‪ ,‬וְי ִׁשְ מָ עֵ אל‪.‬‬

‫בראשית מו‬
‫‪ .‬ט ּו ְבנֵי‪ְ ,‬ראּובֵן‪--‬חֲ נֹוְך ּופַ ּלּוא‪ ,‬ו ְחֶ צְרֹן וְכ ְַרמִ י‪ .‬י ּו ְבנֵי ׁשִ מְ עֹון‪ ,‬י ְמּואֵ ל וְי ָמִ ין ו ְא ֹהַ ד‪--‬וְיָכִין ו ְצ ֹחַ ר; ו ְׁשָ אּול‪ּ ,‬בֶן‪-‬הַ ְּכנַעֲ נִית‪ .‬יא‬
‫ּו ְבנֵי‪ֵ ,‬לו ִי‪ּ--‬ג ְֵרׁשֹון‪ ,‬קְ הָ ת ּומְ ָר ִרי‪ .‬יב ּו ְבנֵי י ְהּודָ ה‪ ,‬עֵ ר ו ְאֹונָן ו ְׁשֵ לָה‪--‬ו ָפֶ ֶרץ וָז ַָרח; וַּיָמָ ת עֵ ר ו ְאֹונָן ּבְאֶ ֶרץ ְּכנַעַ ן‪ ,‬וַּיִהְ יּו ְבנֵי‪-‬פֶ ֶרץ‬
‫חֶ צְרֹן ו ְחָ מּול‪ .‬יג ּו ְבנֵי‪ ,‬י ִּׂשָ שכָר‪ּ--‬תֹולָע ּופֻ ו ָה‪ ,‬ו ְיֹוב ו ְׁשִ מְ רֹן‪ .‬יד ּו ְבנֵי‪ ,‬זְבֻלּון‪--‬סֶ ֶרד ו ְאֵ לֹון‪ ,‬וְי ַחְ לְאֵ ל‪ .‬טז ּו ְבנֵי גָד‪ִ ,‬צפְיֹון ו ְחַ ּגִי‬
‫ְַאראֵ לִי‪ .‬יז ּו ְבנֵי אָ ׁשֵ ר‪ ,‬י ִמְ נָה וְי ִׁשְ ו ָה וְי ִׁשְ ו ִי ּוב ְִריעָ ה‪--‬ו ְׂשֶ ַרח אֲ ח ֹתָ ם; ּו ְבנֵי ב ְִריעָ ה‪ ,‬חֶ בֶר ּומַ ְלּכִיאֵ ל‪.‬‬‫ׁשּונִי ו ְאֶ צְּבֹן‪ ,‬עֵ ִרי ו ַאֲ רֹודִ י‪ ,‬ו ְ‬
‫יט ְּבנֵי ָרחֵ ל אֵ ׁשֶ ת י ַעֲ ק ֹב‪ ,‬יֹוסֵ ף ּו ִבנְי ָמִ ן‪ .‬כ וַּיִּוָלֵד לְיֹוסֵ ף‪ּ ,‬בְאֶ ֶרץ מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר יָלְדָ ה‪ּ-‬לֹו ָאסְ נַת‪ּ ,‬בַת‪ּ-‬פֹוטִ י פֶ ַרע ּכ ֹהֵ ן א ֹן‪--‬‬
‫ָָארּדְ ‪ .‬כג ּו ְבנֵי‪-‬דָ ן‪,‬‬‫פְרי ִם‪ .‬כא ּו ְבנֵי ִבנְי ָמִ ן‪ֶּ ,‬בלַע ו ָ ֶבכֶר ו ְאַ ׁשְ ּבֵל‪ּ ,‬ג ֵָרא וְנַעֲ מָ ן‪ ,‬אֵ חִ י ו ָר ֹאׁש; מֻ ִּפים ו ְחֻ ּפִ ים‪ ,‬ו ְ‬ ‫אֶ ת‪-‬מְ נַּׁשֶ ה‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬אֶ ָ‬
‫חֻ ׁשִ ים‪ .‬כד ּו ְבנֵי‪ ,‬נַפְּתָ לִי‪--‬י ַחְ צְאֵ ל ו ְגּונִי‪ ,‬וְיֵצֶר ו ְׁשִ ּלֵם‪.‬‬

‫במדבר ר'‬
‫צּוריׁשַ ּדָ י‪ .‬ז‬
‫ה ו ְאֵ ּלֶה ׁשְ מֹות הָ אֲ נָׁשִ ים‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר י ַעַ מְ דּו אִ ּתְ כֶם‪ :‬ל ְִראּובֵן‪ ,‬אֱ לִיצּור ּבֶן‪ׁ-‬שְ דֵ יאּור‪ .‬ו לְׁשִ מְ עֹון‪ׁ ,‬שְ לֻמִ יאֵ ל ּבֶן‪ִ -‬‬
‫לִיהּודָ ה‪ ,‬נַחְ ׁשֹון ּבֶן‪-‬עַ ּמִ ינָדָ ב‪ .‬ח ְלי ִּׂשָ שכָר‪ ,‬נְתַ נְאֵ ל ּבֶן‪-‬צּועָ ר‪ .‬ט ִלזְבּולֻן‪ ,‬אֱ לִיָאב ּבֶן‪-‬חֵ ֹלן‪ .‬י ִל ְבנֵי יֹוסֵ ף‪--‬לְאֶ פ ְַרי ִם‪ ,‬אֱ לִיׁשָ מָ ע‬
‫ּבֶן‪-‬עַ ּמִ יהּוד; לִמְ נַּׁשֶ ה‪ּ ,‬גַמְ לִיאֵ ל ּבֶן‪ּ-‬פְ דָ הצּור‪ .‬יא ְל ִבנְי ָמִ ן‪ ,‬אֲ בִידָ ן ּבֶן‪ּ-‬גִדְ עֹנִי‪ .‬יב לְדָ ן‪ ,‬אֲ חִ יעֶ זֶר ּבֶן‪-‬עַ ּמִ יׁשַ ּדָ י‪ .‬יג לְאָ ׁשֵ ר‪,‬‬
‫ירע ּבֶן‪-‬עֵ ינָן‪.‬‬
‫ּפַ גְעִ יאֵ ל ּבֶן‪-‬עָ כ ְָרן‪ .‬יד ְלגָד‪ ,‬אֶ ְלי ָסָ ף ּבֶן‪ּ-‬דְ עּואֵ ל‪ .‬טו ְלנַפְ ּתָ לִי‪ ,‬אֲ חִ ַ‬

‫יש לציין שבעוד שבשמות בני ישראל היוצאים ממצריים נפוץ מאוד שילוב שמות כינויי ה"אל"‪" ,‬שדי" "אבי" "אחי"‪,‬‬
‫"צור" הרי שבזמנים קדומים יותר שילוב שמות האל בשם הפרטי היה נדיר ויוצא דופן‪ .‬גם אצל יעקב כאשר השם‬
‫שלו משתנה לישראל ‪ ,‬רק המלאך או האל בעצמו רשאי לעשות זאת‪ .‬גם בשמות בני יעקב לא מופיעים שמות האל‪,‬‬
‫ואף השם יהודה בא מלשון הודיה ולא מתוך שילוב השם "יהו" שבוודאי לא היה נהוג בזמן האבות‪ .‬ניתן להניח‬
‫ששמות המשלבים "אל" ניתנו רק בנסיבות מיוחדות‪ ,‬כגון לבכורים או כהנים‪.‬‬
‫הדבר משתלב יפה גם בשמות מלכי מצריים‪ ,‬בעוד שמות אלי מצריים היו נדירים או לא הופיעו כלל בשמות‬
‫השושלות א‪-‬ד (ג'וסר‪ ,‬סחמחת‪ ,‬סנפרו‪ ,‬ח'ופו וכו') הרי מלכי שושלות ה‪-‬ו נושאים כמעט כולם את "רע" אל השמש‬
‫בשמם (סחו‪-‬רע‪ ,‬נפריר‪-‬כא‪-‬רע‪ ,‬אוסר‪-‬כא‪-‬רע‪ ,‬מר‪-‬נ‪-‬רע וכו')‪.‬‬
‫ניתן ליחס תופעה זו למלחמת הדת אשר קדשו כהני מצריים‪ ,‬שהשפעתם על שושלות ה‪-‬ו היתה מוחלטת‪ ,‬כנגד‬
‫העברים שהאמינו ב"אל עליון" דהיינו ה"אל" של בני ישראל הוא עליון וראש לכל שאר האלים והכוחות‪.‬‬

‫המשפט בתקופת האבות‬ ‫‪7.12‬‬

‫במסגרת סיפורי האבות שבספר בראשית אנו נתקלים בחוקים ונורמות התנהגות שלא היו מקובלים ואף מנוגדים‬
‫הם להלכה היהודית‪ ,‬ולא תואמות את נורמות ההתנהגות כפי שהיה בתקופת השופטים והמלוכה בישראל‪.‬‬
‫במסגרת הגילויים הרבים והעושר הארכיאולוגי שעלה מן החפירות והסקרים הארכיאולוגים באזור מסופטמיה‬
‫התגלו קבצי חוקים של עמים שונים המאירים לנו באור חדש את סיפורי המקרא‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫מּורִּבי הוא קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום‪ ,‬והראשון שנתגלה בעת החדשה‪ .‬הקובץ‬ ‫חוקי חַ ָ‬
‫חובר ונחקק באבן בתקופת שלטונו של חמורבי מלך בבל‪ .‬אוסף החוקים‪ ,‬אשר כלל במקור כ‪ 300-‬חוקים‪ ,‬פורסם‬
‫לקראת סוף תקופת שלטונו של חמורבי‪ .‬הקודקס נכתב בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה‪ ,‬בהשפעת‬
‫חמורבי‪ ,‬לשפה הרשמית בבבל‪ .‬נוסף לסעיפי החוק‪ ,‬כולל הקובץ פרולוג ואפילוג‪ .‬הפרולוג מתאר את מינויו של‬
‫חמורבי בידי האלים להנהיג את עמו‪" ,‬לפרסם צדק בארץ‪ ,‬לאבד את הרע והמזיק‪ ,‬למנוע את שיעבוד החלש‬
‫לחזק" ולפעול לרווחת נתיניו‪ .‬חמורבי מוצג כשליט חזק והוגן‪ ,‬המגן על החלשים ודואג לצרכים הפולחניים של‬
‫האלים הפטרוניים בערים שתחת שלטונו‪ .‬האפילוג מציג את חמורבי כמנהיג צבאי‪ ,‬שמונה על ידי האלים להבטיח‬
‫את שלום נתיניו‪ .‬הוא מציין שהחוקים נחקקו באבן והוצבו במקום פומבי כעדות לשלטון הצדק שלו וכדי לשמש‬
‫דוגמה לשליטים שיבואו אחריו‪ .‬הוא מסתיים בברכה‬
‫לשומרי החוק וברשימה ארוכה של קללות שעתידים‬
‫האלים להביא על מפיריו‪.‬‬
‫חוקי נּוזִי – נוזי היא עיר השוכנת במעלה נהר החידֶ קֶ ל‪,‬‬
‫בעיראק של ימינו‪ .‬נוזי היתה עיר מִ מְ ׁשָ ל חשובה‬
‫בממלכת מִ יּתַ נִי (שהשתרעה על מרבית השטח של‬
‫החֹורים‪ ,‬שהתפשטו באיזור נוזי‬ ‫ִ‬ ‫טורקיה)‪ ,‬ותושביה היו‬
‫ית המקומית‪.‬‬ ‫מִ‬ ‫הׁשֵ‬ ‫והשפיעו על האוכלוסייה‬
‫ַארכִיֹונִים‪ ,‬ובהם אלפי תעודות‪ ,‬שמהן אפשר‬ ‫בנוזי התגלו ְ‬
‫אֹורח החיים‪ ,‬הַ סְ דָ ִרים החֶ ברתיים‪ ,‬וסִ דְ ֵרי‬‫ללמוד על ַ‬
‫השלטון של החורים‪ .‬חּוקי נוזי הם מרכיב חשוב בחוקי‬
‫המזרח הקדמון‪.‬‬
‫החֹורית עם האוכלוסייה‬ ‫ִ‬ ‫בשל הקשרים שהיו לאוכלוסייה‬
‫שבה חיו האבות‪ ,‬הייתה לחוקיהם ולמִ נהגיהם השפעה‬
‫על מִ נהגים הנזכרים בסיפורי האבות‪.‬‬
‫חוקי אשנונה הם קובץ חוקים התגלה בחפירות בעיראק‬
‫בשני העתקים נפרדים הכתובים על לוחות חרס בכתב‬
‫יתדות‪ .‬הלוחות נמצאו בתל אבו רחמל – אחת מערי‬
‫הממלכה של אשנונה‪ ,‬צפונית לבגדד‪ .‬אשנונה הפכה‬
‫לממלכה חשובה מבחינה פוליטית לאחר נפילת השושלת השלישית של אור וקודם שנכבשה בידי חמורבי‪.‬‬
‫חוקים אלה הם קודמים לחוקי חמורבי ותורמים להבנת ההתפתחות של החוקים בעולם הקדום של מסופוטמיה‪.‬‬
‫דיני אשור – דינים אלה נשתמרו על גבי לוחות טין והם מזמנו של תגלת פלאסר א' אך יתכן שהם העתקים מלוחות‬
‫קדומים יותר‪.‬‬
‫דיני חת אשר היו מקובלים בעיקר באזור המרכזי של ממלכת חת‪ ,‬על גדות הנהר הליס שבאסיה הקטנה‪.‬‬
‫קובצי דינים נוספים נמצאו במסופטמיה כגון דיני "אור‪-‬נמו" הקדומים ביותר בשפה השומרית‪ .‬מידע נוסף על‬
‫המנהג והחוק ניתן ללמוד מחוזים ומסמכים משפטיים רבים שהתגלו במרחבי מסופטמיה ואסיה הקטנה‪.‬‬

‫להלן מובאים מספר דוגמאות למנהגים וחוקים שהיו מובהקים לתקופת האבות ומתאימים לחוקי המזרח הקדמון‪,‬‬
‫ואילו בתקופות מאוחרות יותר‪ ,‬בתקופת השופטים והממלכות המנהג והדין היה שונה‬

‫נישואי אח עם אחותו בת אביו‬ ‫‪7.12.1‬‬

‫בראשית כ'‬
‫יב וְגַם‪ָ-‬אמְ נָה‪ ,‬אֲ ח ֹתִ י בַת‪ָ-‬אבִי הִ וא‪--‬אַ ְך‪ֹ ,‬לא בַת‪-‬אִ ּמִ י; ו ַּתְ הִ י‪-‬לִי‪ ,‬לְאִ ּׁשָ ה‪.‬‬

‫כאשר אברהם עובר להתגורר בגרר‪ ,‬מבקש הוא משרה להגיד שהיא אחותו‪ .‬שרה נלקחת לבית אבימלך‪ ,‬בעקבות‬
‫התגלות האל לאבימלך‪ ,‬אבימלך משיב את שרה‪ ,‬ועל טענתו כנגד אברהם מדוע אמר ששרה אחותו עונה אברהם‬
‫שלו אמר שהיא אשתו היו הורגים אותו‪ ,‬ובנוסף לכך היא אמנם אחותו בת אביו אך לא בת אמו‪ .‬דין זה שאדם יכול‬
‫לשאת את אחותו מצד אביו בלבד היה ידוע בחוקים של ימי קדם אך נאסר לאחר מכן בספר ויקרא (יח ט‪ :‬כ יז)‪ .‬יש‬
‫לציין שרק אח מצד האם יש להם "אחווה" כגון בדב' (יג' ז') "כי יסיתך אביך בן אמך" (יש להעיר שבמעשה אמנון‬
‫ותמר המתואר בש"ב יג יג‪ ,‬בו מציעה תמר לאמנון לבקש מדוד לשאת אותה לאישה עולה לכאורה שלאח מותר‬

‫‪24‬‬
 ‫לשאת את אחותו בת אביו‪ ,‬יש המסבירים ששם זה היה ניסיון של תמר להחלץ מהמצב‪ ,‬ואלו רש"י מסביר שתמר‬
‫היתה בת אשת יפת תואר שמותרת ועיין שם)‬

‫עבד היורש את אדונו‬ ‫‪7.12.2‬‬

‫בראשית כ'‬
‫ירי; ּובֶן‪-‬מֶ ׁשֶ ק ּבֵיתִ י‪ ,‬הּוא ּדַ ּמֶ ׂשֶ ק אֱ לִיעֶ זֶר‪ .‬ג וַּי ֹאמֶ ר ַאב ְָרם‪--‬הֵ ן‬
‫ב ו ַּי ֹאמֶ ר ַאב ְָרם‪ ,‬אֲ דֹנָי י ְהו ִה מַ ה‪ּ-‬תִ ּתֶ ן‪-‬לִי‪ ,‬ו ְָאנֹכִי‪ ,‬הֹולְֵך עֲ ִר ִ‬
‫יֹורׁש א ֹתִ י‪ .‬ד ו ְהִ ּנֵה דְ בַר‪-‬י ְהו ָה אֵ לָיו לֵאמ ֹר‪ֹ ,‬לא י ִָירׁשְ ָך זֶה‪ּ :‬כִי‪-‬אִ ם אֲ ׁשֶ ר יֵצֵא מִ ּמֵ עֶ יָך‪,‬‬
‫לִי‪ֹ ,‬לא נ ַָתּתָ ה ז ַָרע; ו ְהִ ּנֵה בֶן‪ּ-‬בֵיתִ י‪ֵ ,‬‬
‫הּוא י ִָירׁשֶ ָך‪.‬‬

‫בראשית כד'‬
‫ב ו ַּי ֹאמֶ ר ַאב ְָרהָ ם‪ ,‬אֶ ל‪-‬עַ בְּדֹו זְקַ ן ּבֵיתֹו‪ ,‬הַ ּמ ֹׁשֵ ל‪ְּ ,‬בכָל‪-‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬לֹו‪ׂ :‬שִ ים‪-‬נָא י ָדְ ָך‪ּ ,‬תַ חַ ת י ְֵרכִי‪ .‬ה וַּי ֹאמֶ ר אֵ לָיו‪ ,‬הָ עֶ בֶד‪ ,‬אּולַי‬
‫ָארץ הַ ּז ֹאת; ט וַּיָׂשֶ ם הָ עֶ בֶד אֶ ת‪-‬י ָדֹו‪ַּ ,‬תחַ ת י ֶֶרְך ַאב ְָרהָ ם אֲ דֹנָיו; וַּיִּׁשָ בַע לֹו‪,‬‬ ‫ֹלא‪-‬ת ֹאבֶה הָ אִ ּׁשָ ה‪ָ ,‬ל ֶלכֶת ַאחֲ ַרי אֶ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫עַ ל‪-‬הַ ּדָ בָר הַ ּזֶה‪ .‬י וַּיִּקַ ח הָ עֶ בֶד עֲ ׂשָ ָרה גְמַ ּלִים מִ ּגְמַ ּלֵי אֲ דֹנָיו‪ ,‬וַּיֵ ֶלְך‪ ,‬וְכָל‪-‬טּוב אֲ דֹנָיו‪ְּ ,‬בי ָדֹו‪.‬‬
‫סה ו ַּת ֹאמֶ ר אֶ ל‪-‬הָ עֶ בֶד‪ ,‬מִ י‪-‬הָ אִ יׁש הַ ָּלזֶה הַ הֹלְֵך ּבַּׂשָ דֶ ה לִקְ ָראתֵ נּו‪ ,‬ו ַּי ֹאמֶ ר הָ עֶ בֶד‪ ,‬הּוא אֲ דֹנִי;‬

‫במדבר טז‬
‫ח ו ְאֶ ל‪ְּ -‬בנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬תְ דַ ּבֵר לֵאמ ֹר‪ :‬אִ יׁש ּכִי‪-‬י ָמּות‪ּ ,‬ובֵן אֵ ין לֹו‪--‬ו ְהַ עֲ ב ְַרּתֶ ם אֶ ת‪-‬נַחֲ לָתֹו‪ְ ,‬לבִּתֹו‪ .‬ט ו ְאִ ם‪-‬אֵ ין לֹו‪ּ ,‬בַת‪ּ--‬ונ ְַת ֶּתם‬
‫אֶ ת‪-‬נַחֲ לָתֹו‪ ,‬לְאֶ חָ יו‪ .‬י ו ְאִ ם‪-‬אֵ ין לֹו‪ַ ,‬אחִ ים‪ּ--‬ונְתַ ּתֶ ם אֶ ת‪-‬נַחֲ לָתֹו‪ ,‬לַאֲ חֵ י ָאבִיו‪ .‬יא ו ְאִ ם‪-‬אֵ ין ַאחִ ים‪ ,‬לְָאבִיו‪ּ--‬ונְתַ ֶּתם‬
‫אֶ ת‪-‬נַחֲ לָתֹו לִׁשְ אֵ רֹו הַ ּקָ ר ֹב אֵ לָיו מִ ּמִ ׁשְ ּפַ חְ ּתֹו‪ ,‬וְי ַָרׁש א ֹתָ ּה; ו ְהָ י ְתָ ה ִל ְבנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬לְחֻ ּקַ ת מִ ׁשְ ּפָ ט‪ּ ,‬כַאֲ ׁשֶ ר ִצּוָה י ְהו ָה‪,‬‬
‫אֶ ת‪-‬מ ֹׁשֶ ה‪.‬‬

‫מהשיח בין אברהם לה' עולה שמכיוון שלאברהם אין בן‪ ,‬אליעזר עבדו של אברהם עתיד לרשת אותו‪ ,‬ואילו ה'‬
‫מבטיח לאברהם שהיורש יהיה היוצא ממעיו ולא אליעזר עבדו‪ .‬יש לציין שבשלב הראשון בו לאברהם עדיין בן‬
‫מכונה אליעזר "בן משק ביתי" או "בן בית" ואילו בסיפור חיפוש האישה ליצחק שברור שיצחק הוא היורש של‬
‫אברהם שמו של אליעזר לא מוזכר ומודגש פעמים רבות שהיחסים בין אברהם לאליעזר‪ ,‬אלה יחסים של עבד אל‬
‫אדוניו‪ .‬ואכן מתעודות נוזי של בבל העתיקה עולה שהאדון יכול לאמץ את עבדו לבן‪ ,‬ובמקרה זה העבד‪/‬הבן יורש‬
‫את האדון‪ .‬כמובן שדין עבד היורש את אדונו לא חל לאחר מתן תורה‪ ,‬אלא תמיד בן המשפחה הקרוב ביותר‬
‫לנפטר היה יורש אותו‪.‬‬

‫אמה הניתנת לבעל‬ ‫‪7.12.3‬‬

‫בראשית טז'‬
‫ב ו ַּת ֹאמֶ ר ׂשָ ַרי אֶ ל‪ַ-‬אב ְָרם‪ ,‬הִ ּנֵה‪-‬נָא עֲ צ ַָרנִי י ְהו ָה מִ ּלֶדֶ ת‪ּ--‬ב ֹא‪-‬נָא אֶ ל‪ׁ-‬שִ פְ חָ תִ י‪ ,‬אּולַי אִ ָּבנֶה מִ ּמֶ ּנָה; וַּיִׁשְ מַ ע ַאב ְָרם‪ ,‬לְקֹול‬
‫ׂשָ ָרי ד וַּיָב ֹא אֶ ל‪-‬הָ גָר‪ ,‬ו ַַּתהַ ר; ו ַּתֵ ֶרא ּכִי הָ ָרתָ ה‪ ,‬ו ַּתֵ קַ ל ְּגב ְִרּתָ ּה ּבְעֵ ינֶיהָ ‪ .‬ו ו ַּי ֹאמֶ ר ַאב ְָרם אֶ ל‪ׂ-‬שָ ַרי‪ ,‬הִ ּנֵה ׁשִ ְפחָ תֵ ְך ְּבי ָדֵ ְך‪--‬‬
‫עֲ ׂשִ י‪-‬לָּה‪ ,‬הַ ּטֹוב ּבְעֵ ינָי ְִך; ו ַּתְ עַ ּנֶהָ ׂשָ ַרי‪ ,‬ו ַּתִ ב ְַרח מִ ּפָ נֶיהָ ‪ .‬ט וַּי ֹאמֶ ר לָּה מַ לְאַ ְך י ְהו ָה‪ׁ ,‬שּובִי אֶ ל‪ְּ -‬גב ְִרּתֵ ְך‪ ,‬ו ְהִ תְ עַ ּנִי‪ּ ,‬תַ חַ ת י ָדֶ יהָ ‪.‬‬

‫בראשית כא'‬
‫י ו ַּת ֹאמֶ ר‪ ,‬לְַאב ְָרהָ ם‪ּ ,‬ג ֵָרׁש הָ ָאמָ ה הַ ּז ֹאת‪ ,‬ו ְאֶ ת‪ְּ -‬בנָּה‪ּ :‬כִי ֹלא י ִַירׁש ּבֶן‪-‬הָ ָאמָ ה הַ ּז ֹאת‪ ,‬עִ ם‪ְּ -‬בנִי עִ ם‪-‬יִצְחָ ק‪ .‬יא וַּי ֵַרע הַ ּדָ בָר‬
‫מְ א ֹד‪ּ ,‬בְעֵ ינֵי ַאב ְָרהָ ם עַ ל אֹוד ֹת ּבְנֹו‪ .‬יב וַּי ֹאמֶ ר אֱ ֹלהִ ים אֶ ל‪ַ-‬אב ְָרהָ ם‪ַ ,‬אל‪-‬י ֵַרע ּבְעֵ ינֶיָך עַ ל‪-‬הַ ּנַעַ ר ו ְעַ ל‪-‬אֲ מָ ֶתָך‪ּ--‬כ ֹל אֲ ׁשֶ ר‬
‫ּת ֹאמַ ר אֵ לֶיָך ׂשָ ָרה‪ׁ ,‬שְ מַ ע ּבְקֹלָּה‪ּ :‬כִי ְביִצְחָ ק‪ ,‬י ִּקָ ֵרא לְָך ז ַָרע‪ .‬יג וְגַם אֶ ת‪ּ-‬בֶן‪-‬הָ ָאמָ ה‪ ,‬לְגֹוי אֲ ׂשִ ימֶ ּנּו‪ּ :‬כִי ז ְַרעֲ ָך‪ ,‬הּוא‪.‬‬

‫בראשית כה'‬
‫ו ו ְ ִל ְבנֵי הַ ִּפי ַלגְׁשִ ים אֲ ׁשֶ ר לְַאב ְָרהָ ם‪ ,‬נָתַ ן ַאב ְָרהָ ם‬
‫מַ ּתָ נ ֹת; וַי ְׁשַ ּלְחֵ ם מֵ עַ ל יִצְחָ ק ּבְנֹו‪ּ ,‬בְעֹודֶ ּנּו חַ י‪ ,‬קֵ דְ מָ ה‪,‬‬
‫אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ קֶ דֶ ם‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫כל הסיפורים אודות אברהם‪ ,‬שרה‪ ,‬הגר‪ ,‬ישמעאל ושאר בני הפילגשים אינם יכולים להיות מובנים אלא לאור‬
‫משפטי קדם שנהגו אך ורק בתקופת האבות ולא בתקופות מאוחרות יותר של עם ישראל‪.‬‬
‫שרה העקרה נותנת את שפחתה לאברהם על מנת שהיא תוכל "להבנות" ולהקים משפחה‪ .‬בעקבות לידת‬
‫ישמעאל הגר מזלזלת בשרה‪ ,‬שרה מענה את הגר הבורחת מפני גבירתה‪ .‬המלאך מצווה על הגר לשוב אל‬
‫גבירתה ולהתענות תחת ידה‪ .‬לאחר לידת יצחק אברהם‪ ,‬במצוות שרה ובאישור האל‪ ,‬מגרש את הגר וישמעאל‪.‬‬
‫לאורך הדורות הושמעה בקורת קשה כנגד אברהם ושרה על התנהגותם הבלתי מוסרית כלפי הגר וישמעאל‬
‫ובחלק מהציורים המתארים את הסיפור המקראי‪ ,‬מתוארת הגר כאשה צעירה ותמימה המטופלת בילד קטן וחמוד‬
‫מגורשת על ידי אברהם בהוראתה של שרה המתוארת כמרשעת זקנה‪ ,‬ואפילו הרמב"ן‪ ,‬גדול מפרשי המקרא‪,‬‬
‫מותח ביקורת קשה וכותב "חטאה אמנו בענוי הזה‪ ,‬וגם אברהם בהניחו לעשות כן‪ ,‬ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן‬
‫שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי" וגם הרד"ק כותב דברים ברוח זו‪.‬‬
‫יש לציין שבחז"ל‪ ,‬שלא נמנעו מלבקר את הגדולים שבעם ישראל‪ ,‬אין אפילו רמז קל של בקורת כלפי אברהם‬
‫ושרה‪ ,‬ואף מדברי המקרא עצמו עולה שגם העינוי של הגר וגם הגירוש של ישמעאל קיבל את אישורו של האל‪ .‬ולא‬
‫רק זאת‪ ,‬לאחר מותה של שרה כאשר לאברהם נולדים ששה בנים נוספים (לאברהם היו שמונה בנים!) הוא‬
‫ממשיך את הוראת שרה ומגרשם‪/‬משלחם לארץ קדם‪.‬‬

‫סיפורים אלה מוארים באור אחר כאשר משווים אותם לחוקי המזרח הקדום מתקופת האבות‪ ,‬שכמובן לא היו‬
‫נהוגים בתקופת השופטים והמלוכה‪.‬‬
‫הנוהג שאישה עקרה או אישה שאינה יכולה ללדת יותר נותנת את שפחתה לבעל כדי שתלד בן היה נהוג במספר‬
‫תרבויות‪ ,‬ובפירוט אנו מוצאים זאת בחוקי חמורבי (עמורפי‪/‬אמרפל)‪ ,‬וגם רחל ולאה נהגו כך‪" " :‬אם אדם לוקח‬
‫אישה שלא יכולה ללדת‪ ,‬תינתן לה אמה‪ .‬אם האמה תלד‪ ,‬מותר לה להשוות את עצמה לגבירתה והבן יהיה בן‬
‫גבירתה"‪.‬‬
‫חוקי חמורבי מתייחסים למצב הדומה להפליא לסיפורנו בו השפחה שהפכה לגבירה בעצמה מזלזלת בגבירתה‪,‬‬
‫הרי שגבירתה יכולה להחזירה למעמד השפחה" כי יקח איש אשה‪ ,‬וילדה שפחתה בנים לבעלה ‪,‬והשפחה תקנא‬
‫בגברתה עקב אשר ילדה בנים‪ ,‬גברתה לא תמכרנה בכסף‪ ,‬אבל עבד תעבוד כאחת האמהות"; ניתן לפרש אם כן‬
‫שהמושג עינוי המופיע בספור הכוונה היא‪ ,‬שלאחר שהגר עלתה ממעמד השפחה למעמד פלגש או גבירה‪ ,‬כאשר‬
‫היא מזלזלת בגבירתה‪ ,‬הרי גבירתה יכולה להחזיר אותה למעמד שפחה בכל המובנים‪ ,‬גם להפסיק את יחסי‬
‫האישות עם הבעל וגם להטיל עליה עבודות בזויות ששפחה עושה‪ .‬יש לציין שהמושג עינוי מתייחס למצב בו אישה‬
‫מקבלת יחס של שפחה‪( :‬בר' לא נ) "אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי" וכן בדברים (כא יד) "והיה אם‬
‫לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה"‪ .‬יש להעיר כאן‬
‫שחששו של לבן שבנותיו יהפכו לשפחות מובן מכיוון שיעקב קנה אותם במחיר (מופקע?) של ארבע עשרה שנות‬
‫עבודה ולא במחיר סביר של "מוהר הבתולות"‪ ,‬ואף רחל ולאה רואות זאת כך (בראשית לא טו) "הלוא נכריות‬
‫נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו"‬
‫גם גירוש‪/‬שלוח בני הפלגשים מובן לפי חוקי חמורבי‪ ,‬שעל מנת להדגיש שהיורש הוא בן האשה ולא בן השפחה‬
‫שהפכה לפלגש‪ ,‬יש לשלח את בני השפחה‪" :‬איש כי יהיו לו בנים מאשתו ומאמתה ואמר לבני האמה‪ ,‬בני אתם‬
‫וימת‪ ,‬בני הגבירה ובני האמה יחדיו יחלוקו‪ .‬ואם לא הכיר האב בחייו את משפט בני אמתו ומת לא יחלוקו עם בני‬
‫הגבירה‪ ,‬האמה ובניה ישלחו לנפשם ובני הגבירה לא יתעמרו בם להעבידם";‬

‫מעשה יהודה ותמר‪.‬‬ ‫‪7.12.4‬‬

‫בראשית כ'‬
‫כד וַי ְהִ י ּכְמִ ׁשְ ֹלׁש חֳ דָ ׁשִ ים‪ ,‬וַּיֻּגַד לִיהּודָ ה לֵאמ ֹר ָזנְתָ ה ָּתמָ ר ַּכּלָתֶ ָך‪ ,‬וְגַם הִ ּנֵה הָ ָרה‪ִ ,‬לזְנּונִים; ו ַּי ֹאמֶ ר י ְהּודָ ה‪ ,‬הֹוצִיאּוהָ‬
‫ו ְתִ ּׂשָ ֵרף‪ .‬כה הִ וא מּוצֵאת‪ ,‬ו ְהִ יא ׁשָ לְחָ ה אֶ ל‪-‬חָ מִ יהָ לֵאמ ֹר‪ ,‬לְאִ יׁש אֲ ׁשֶ ר‪-‬אֵ ּלֶה ּלֹו‪ָ ,‬אנֹכִי הָ ָרה; ו ַּת ֹאמֶ ר‪ ,‬הַ ּכֶר‪-‬נָא‪--‬לְמִ י‬
‫הַ ח ֶֹתמֶ ת ו ְהַ ּפְ תִ ילִים ו ְהַ ּמַ ּטֶ ה‪ ,‬הָ אֵ ּלֶה‪ .‬כו וַּיַּכֵר י ְהּודָ ה‪ ,‬וַּי ֹאמֶ ר צָדְ קָ ה מִ ּמֶ ּנִי‪ּ ,‬כִי‪-‬עַ ל‪ּ-‬כֵן ֹלא‪-‬נ ְַתּתִ יהָ לְׁשֵ לָה ְבנִי; ו ְֹלא‪-‬י ָסַ ף‬
‫עֹוד‪ ,‬לְדַ עְ ּתָ ּה‪.‬‬

‫בראשית כ'‬
‫ַ‬ ‫ַעַ‬ ‫עֵ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְׁשֵ‬ ‫עֵ‬
‫יב ּו ְבנֵי י ְהּודָ ה‪ ,‬ר ו ְאֹונָן ו לָה‪--‬ו ָפֶ ֶרץ וָזָרח; וּיָמָ ת ר ו ְאֹונָן ּבְאֶ ֶרץ ְּכנ ן‪ ,‬וּיִהְ יּו ְבנֵי‪-‬פֶ ֶרץ חֶ צְרֹן ו ְחָ מּול‪.‬‬

‫דיני הייבום בו אדם נושא את אשת אחיו המת על מנת להמשיך את שם המת מוכרים וידועים בעם ישראל מקדמא‬
‫דנא ומנהג זה היה רווח בעם ישראל לאורך דורות‪ .‬המייחד את הסיפור שלפנינו ממנו עולה שמכיוון שתמר לא‬

‫‪26‬‬
 ‫נתנה לשלה‪ ,‬היה על יהודה‪ ,‬אביהם של ער ואונן‪ ,‬לייבם את תמר ולכן במקרה זה תמר צדקה במעשיה‪ .‬על פי‬
‫המקרא חובת הייבום חלה רק על האחים ולא על האב‪ .‬יש לציין שבמקורות השונים שנמצאו עדיין לא מצאו‬
‫בחוקות העמים דין הדומה לייבום‪ ,‬אך ניתן להניח על פי הסיפור שלפנינו שמנהג הייבום היה ידוע ומקובל באזורנו‪.‬‬
‫חוקרים רבים המסתמכים על דיני החיתים מוצאים כאן זכר לדין קדום שחייב את האב לייבם את אלמנת בנו‪ ,‬אם‬
‫לא היו אחים לנפטר‪ .‬כמו כן בסיפור זה ניכרת קדמותו של משפט האבות מן המעמד הריבוני שהוא מייחד לראש‬
‫המשפחה‪ ,‬שלא היה קיים בתקופה הישראלית לחרוץ את דינם של בני משפחתו לחיים או למוות‪.‬‬
‫בניו של פרץ מנויים בתוך שבעים האנשים שירדו עם יעקב מצרימה‪ .‬על פי פשט הכתובים כל המעשה עם יהודה‬
‫היה אחרי מכירת יוסף‪ ,‬וממכירת יוסף בגיל שבע עשרה עד לזמן ירידתם של האחים למצרים כאשר יוסף בן‬
‫שלושים ותשע עברו עשרים ושתיים שנה‪ ,‬קשה להכניס את כל הסיפור בתקופה קצרה זו‪ ,‬אלא אם נניח שיהודה‬
‫חיתן את ילדיו בגיל שמונה או תשע‪ .‬ניתן להגיד שחצרון וחמול נולדו כבר במצריים‪ ,‬ולמרות שער ואונן מתו עדיין‬
‫יש לדאוג שלא ימחה שמם‪ ,‬הרי שחצרון וחמול הם ממשיכי שמם של ער ואונן‪.‬‬

‫סיכום תקופת האבות‬ ‫‪7.13‬‬

‫שלא כמו אבות אומה אחרות המתוארים כאלים או בני אלים‪ ,‬הרי שאבות האומה ישראלית מתוארים כבני אדם‬
‫רגילים‪ ,‬האוכלים שותים ונוהגים בדרך ארץ‪ .‬הם רועי צאן המתנהלים בשולי החברה הכנענית הפלישתית‬
‫והמצרית‪ ,‬מתרחקים מהתרבויות המקומיות‪ ,‬ודבקים באמונת שם ועבר באל אחד‪ ,‬ומנסים להפיץ זאת באמצעות‬
‫הקמת מצבות וקריאת שמות מקומות בשם ה'‪ .‬התיאור המקראי הוא אותנטי שמתוכן עולה תיאור תמצית‬
‫התקופה‪ ,‬מבחינה גיאוגרפית מדינית‪ ,‬חברתית ודתית‪ .‬אלה תיאורים מיוחדים השונים ונבדלים מכל הבחינות‬
‫מהתקופה הישראלית‪ ,‬מבחינת המנהגים החוק פריסת היישובים‪ ,‬והריבוד החברתי והלאומי‪.‬‬

‫ישראל במצריים‬ ‫‪8‬‬

‫עם ירידתם של בני יעקב למצריים מתחילה תקופה חדשה בהתגבשותו של עם ישראל‪ .‬בעוד ספר בראשית הוא‬
‫סיפורם של יחידים הממשיכים ודבקים באמונה באל אחד‪ ,‬הרי בספר שמות מתגבשים היחידים לעם וכבר‬
‫בתחילת ספר שמות (א ט') מגדיר אותם פרעה כ"עם בני ישראל" ‪.‬‬
‫לגבי תקופת השהות של בני ישראל במצריים יש לנו שני מקורות‪ ,‬האחד בהתגלות ה' לאברהם בברית בין‬
‫הבתרים שם נאמר ( בר' טו יג) ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע‬
‫מאות שנה" ואילו בספר שמות נאמר (יב מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה"‬
‫אך אין הדבר תואם את המסופר על חייהם של קהת (מאה שלושים ושלוש שנה) שמופיע ברשימת שבעים האיש‬
‫שירדו למצריים‪ ,‬בנו עמרם (מאה שלושים ושבע שנה) ומשה בזמן יציאת מצריים היה בן שמונים שנה‪ .‬סיכום שנים‬
‫אלו נותן לנו ‪ 350‬שנה‪ ,‬ומשנים אלו צריך להוריד את השנים טרם ירידתו של קהת למצרים‪ ,‬ואת השנים שחי קהת‬
‫אחרי לידת עמרם ואת השנים שחי עמרם לאחר לידת משה‪.‬‬
‫לפי חז"ל מקובל שבני ישראל שהו במצריים מאתיים ועשר שנים‪ ,‬ארבע מאות שנה מיום לידת יצחק‪ ,‬וארבע מאות‬
‫ושלושים שנה מברית בין הבתרים‪ .‬יש לציין שבנוסח השומרוני של התורה כתוב "ומושב בני ישראל ואבתם אשר‬
‫ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה"‪ .‬כך שדברי חז"ל על שהות של ‪ 210‬שנה‬
‫במצריים קרובים הם לפשטי פסוקי התורה‪.‬‬
‫על פי התורה אברהם נולד בשנת ‪( 1948‬בראשית ה' ‪ +‬בראשית יא) לבריאת העולם‪ ,‬יצחק נולד כשאברהם היה‬
‫בן ‪( 100‬בר' כא ה) דהיינו ב‪ 2048-‬לבה"ע‪ ,‬יעקב נולד כשיצחק היה בגיל ‪( 60‬בר' כה כו) ואילו יעקב בן ‪( 130‬בר'‬
‫מז ט) בירידתו למצריים ‪ -‬מכאן עולה מפשטי פסוקי המקרא מבלי להיזקק לדרשות חז"ל שהירידה למצריים‬
‫היתה בשנת ‪ 2238‬לבה"ע דהיינו ‪ 1522‬לפנה"ס ו‪ 582-‬שנה לאחר המבול‪ .‬אם נוסיף לכך את ‪ 210‬שנות‬
‫השעבוד‪ ,‬הרי שיציאת מצרים התרחשה בשנת ‪ 2448‬לבה"ע דהיינו בשנת ‪ 1312‬לפנה"ס‪.‬‬
‫לפי המקרא שעבוד מצריים החל רק לאחר מות כל האחים וכל הדור ההוא‪ ,‬ניתן להניח אם כן ששעבוד מצרים‬
‫נמשך כמאה שנה‪.‬‬

‫יוסף=אמחותפ‬ ‫‪8.1‬‬
‫בראשית מא‬

‫‪27‬‬
 ‫יד וַּיִׁשְ לַח ּפַ ְרע ֹה וַּיִקְ ָרא אֶ ת‪-‬יֹוסֵ ף‪ ,‬וַי ְִריצֻהּו מִ ן‪-‬הַ ּבֹור; וַי ְ ַגּלַח וַי ְחַ ּלֵף ׂשִ מְ ֹלתָ יו‪ ,‬וַּיָב ֹא אֶ ל‪ּ-‬פַ ְרע ֹה‪.‬‬
‫טז וַּיַעַ ן יֹוסֵ ף אֶ ת‪ּ-‬פַ ְרע ֹה לֵאמ ֹר‪ִּ ,‬בלְעָ דָ י‪ :‬אֱ ֹלהִ ים‪ ,‬י ַעֲ נֶה אֶ ת‪ׁ-‬שְ לֹום ּפַ ְרע ֹה‪.‬‬
‫ל ו ְקָ מּו ׁשֶ בַע ׁשְ נֵי ָרעָ ב‪ַ ,‬אחֲ ֵריהֶ ן‪ ,‬וְנִׁשְ ּכַח ּכָל‪-‬הַ ּׂשָ בָע‪ּ ,‬בְאֶ ֶרץ מִ צ ְָרי ִם; ו ְ ִכּלָה‬
‫ָארץ‪.‬‬
‫הָ ָרעָ ב‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬
‫לט ו ַּי ֹאמֶ ר ּפַ ְרע ֹה אֶ ל‪-‬יֹוסֵ ף‪ַ ,‬אחֲ ֵרי הֹודִ יעַ אֱ ֹלהִ ים אֹותְ ָך אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬ז ֹאת‪ ,‬אֵ ין‪-‬נָבֹון‬
‫ו ְחָ כָם‪ּ ,‬כָמֹוָך‪  .‬מ אַ ּתָ ה ּתִ הְ י ֶה עַ ל‪ּ-‬בֵיתִ י‪ ,‬ו ְעַ ל‪ִּ -‬פיָך י ִּׁשַ ק ּכָל‪-‬עַ ּמִ י;‬
‫ַרק הַ ּכִּסֵ א‪ ,‬אֶ גְּדַ ל מִ ּמֶ ּךָ‪  .‬מא ו ַּי ֹאמֶ ר ּפַ ְרע ֹה‪ ,‬אֶ ל‪-‬יֹוסֵ ף‪ְ  :‬ראֵ ה נָתַ ּתִ י א ֹתְ ָך‪ ,‬עַ ל‬
‫ּכָל‪-‬אֶ ֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪ .‬מב וַּיָסַ ר ּפַ ְרע ֹה אֶ ת‪-‬טַ ּבַעְ ּתֹו מֵ עַ ל י ָדֹו‪ ,‬וַּיִּתֵ ן א ֹתָ ּה עַ ל‪-‬י ַד יֹוסֵ ף;‬
‫וַּיַ ְלּבֵׁש א ֹתֹו ִּבגְדֵ י‪ׁ-‬שֵ ׁש‪ ,‬וַּיָׂשֶ ם ְרבִד הַ ּזָהָ ב עַ ל‪ַ -‬צּוָארֹו‪ .‬מג וַּי ְַרּכֵב א ֹתֹו‪ּ ,‬בְמִ ְר ֶּכבֶת‬
‫הַ ּמִ ׁשְ נֶה אֲ ׁשֶ ר‪-‬לֹו‪ ,‬וַּיִקְ ְראּו לְפָ נָיו‪ַ ,‬אב ְֵרְך; וְנָתֹון א ֹתֹו‪ ,‬עַ ל ּכָל‪-‬אֶ ֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪ .‬מה‬
‫וַּיִקְ ָרא פַ ְרע ֹה ׁשֵ ם‪-‬יֹוסֵ ף‪ ,‬צָפְ נַת ּפַ עְ נֵחַ ‪ ,‬וַּיִּתֶ ן‪-‬לֹו אֶ ת ָאסְ נַת ּבַת‪ּ-‬פֹוטִ י פֶ ַרע ּכ ֹהֵ ן‬
‫א ֹן‪ ,‬לְאִ ּׁשָ ה; וַּיֵצֵא יֹוסֵ ף‪ ,‬עַ ל‪-‬אֶ ֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪ .‬‬

‫בראשית מז‬
‫כ וַּיִקֶ ן יֹוסֵ ף אֶ ת‪ּ-‬כָל‪ַ-‬אדְ ת צְרי ִם‪ ,‬ל ְרע ֹה‪ּ ,‬כִי‪-‬מָ כְרּו צְרי ִם יׁש ׂשָ הּו‪,‬‬
‫דֵ‬ ‫אִ‬ ‫ַ‬ ‫מִ‬ ‫ְפַ‬ ‫ַ‬ ‫מִ‬ ‫מַ‬
‫ָארץ‪ ,‬לְפַ ְרע ֹה‪ .‬כא ו ְאֶ ת‪-‬הָ עָ ם‪--‬הֶ עֱ בִיר א ֹתֹו‪,‬‬ ‫ּכִי‪-‬חָ זַק עֲ לֵהֶ ם הָ ָרעָ ב; ו ַּתְ הִ י הָ ֶ‬
‫לֶעָ ִרים‪ :‬מִ קְ צֵה גְבּול‪-‬מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬ו ְעַ ד‪-‬קָ צֵהּו‪ .‬כב ַרק ַאדְ מַ ת הַ ּכ ֹהֲ נִים‪ֹ ,‬לא קָ נָה‪ּ :‬כִי‬
‫ח ֹק לַּכ ֹהֲ נִים מֵ אֵ ת ּפַ ְרע ֹה‪ ,‬ו ְָאכְלּו אֶ ת‪-‬חֻ ּקָ ם אֲ ׁשֶ ר נָתַ ן לָהֶ ם ּפַ ְרע ֹה‪--‬עַ ל‪ּ-‬כֵן‪ֹ ,‬לא‬
‫מָ כְרּו אֶ ת‪ַ-‬אדְ מָ תָ ם‬

‫בראשית נ'‬
‫כו וַּיָמָ ת יֹוסֵ ף‪ּ ,‬בֶן‪-‬מֵ ָאה ו ָעֶ ׂשֶ ר ׁשָ נִים; וַּיַחַ נְטּו א ֹתֹו‪ ,‬וַּיִיׂשֶ ם ּבָָארֹון ּבְמִ צ ְָרי ִם‪.‬‬

‫אִ מחֹותֶ ּפ היה איש אשכולות במצרים העתיקה בתקופת שלטונו של פרעה ג'וסר‬
‫בן השושלת השלישית‪ .‬אמחותפ נחשב למהנדס‪ ,‬לאדריכל‪ ,‬ולרופא הראשון‬
‫בהיסטוריה ששמו ידוע כיום‪.‬‬
‫בהיסטוריה המצרית הוא מתואר כ"יועץ למלך מצרים התחתונה"‪" ,‬הראשון‬
‫אחרי מלך מצרים העליונה"‪" ,‬מנהל הארמון הגדול"‪" ,‬בן אצילים"‪" ,‬הכהן הגדול‬
‫של הליופוליס" (און)‪" ,‬בנאי"‪" ,‬ראש לחרשי העץ"‪ ,‬ו"ראש לַּפ סלים"‪.‬‬
‫אסטלת הרעב ‪ -‬אסטלת הרעב היא כתובת הירוגליפית בכתב חרטומים‬
‫השוכנת באי סהל על הנילוס מדרום לעיר אסואן במצרים העליונה‪ .‬האסטלה‬
‫נכתבה על מצוק מגרניט טבעי שנמצא בשטח‪ ,‬פני השטח של המצוק נחתכו‬
‫בצורה מלבנית‪ .‬הכתובת נכתבה בכתב חרטומים על פני ‪ 42‬עמודות‪ ,‬מסוימים‬
‫של האסטלה נפגעו ולא ניתן לקרוא את הכתובת בחלקים אלה‪ .‬לפי סגנון‬
‫הכתיבה והמבנה שלה העלו את ההשערה שהיא נכתבה בתקופה התלמיית‪,‬‬
‫והיא מתארת אירועים שאירעו בשנה ה‪ 18-‬למלכותו של ג'וסר מהשושלת‬
‫השלישית‪.‬‬
‫באסטלה מסופר על שבע שנות רעב קשה שנגרמו במצרים בגלל שבע שנים‬
‫בהן היה מפלס הנילוס נמוך והוא לא יכל לשמש להצפת שטחים חקלאיים (מחזוריות ההצפות של הנילוס היוותה‬
‫יסוד עיקרי בחקלאות‪ ,‬בתרבות ובפולחן במצרים העתיקה)‪ .‬ג'וסר פנה לאמחותפ וכהניו לעצה‪ .‬לאחר מחקר‬
‫והיוועצות‪ ,‬נענה המלך על ידי אחד מכהניו של אמחותפ כי הנילוס נשלט על ידי האל חְ נּום בעל ראש האייל‪,‬‬
‫שמושבו באי יב‪ .‬במסגרת מחקרו של אמחותפ הופיע האל בחלומו והבטיח להשיב את השפע לממלכה‪ .‬הרעב‬
‫הסתיים‪ ,‬וכאות תודה פיאר המלך את מקדשו של חנום והעניק לו מתנות ואדמות‪.‬‬
‫אמחתפ היה לאישיות המקודשת ביותר שהיתה אי‪-‬פעם במצרים‪ .‬אמנם כל מלך היה באופן רשמי אל‪ ,‬אך כמעט‬
‫לא קרה שמלך בשר ודם ייכנס לפנתיאון של האלים הגדולים‪ ,‬ואילו אמחתפ שלא היה מלך היה לשני אלים גדולים‬
‫ובנוסף לכך נכלל בפולחנו של אל גדול נוסף‪ ,‬האל‪-‬השור "פתח"‪ ,‬והוא ניקרא "בנו של פתח"‪ .‬בפולחן זה הקרוי‬
‫"סראפיס" היו נוטלים עגל והופכים אותו לאל‪ .‬העגל הושם במקדש‪ ,‬וכשמת חנטוהו וקברוהו במערה מפוארת‬
‫שנחצבה סמוך לפירמידה שבנה אמחתפ‪ .‬והדבר תואם לדברי חז"ל‪" :‬סר אפיס ‪ -‬על שם יוסף" (‪.‬עבודה זרה ‪,‬‬
‫מ"ג‪,‬א)‪ ,‬יש לציין שבמקרא סמלו של יוסף הוא שור (דבר' לג יז) "בכור שורו הדר לו"‪ .‬דמות השור‪/‬העגל לוותה את‬

‫‪28‬‬
 ‫עם ישראל עוד שנים רבות‪ ,‬כאשר ביציאת מצריים העם חוטא בחטא עגל וקורא (שמות לב ד‪" ),‬אלה אלהיך‬
‫ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"‪ ,‬וכעבור מאות שנים מציב ירבעם בן נבט משבט אפריים בן יוסף שני עגלי זהב‪,‬‬
‫אחד בבית אל ואחד בדן וגם אז נשמעת הקריאה (מל"א יב כח) "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"‪.‬‬
‫את הים (כיור) שעשה שלמה בבית המקדש הראשון נושאים שנים עשר בקרים (מל"א ז מד)‪ ,‬ודמות שור נמצאת‬
‫בחיות של מעשה מרכבה אשר ראה יחזקאל (א י')‬
‫יש לציין שקברו של אמחתפ לא נמצא על אף המאמצים רבים לאתרו‪ .‬הפליאה על כך שבונה הפירמידה לא‬
‫השאיר קבר מופיעה כבר בשיר מימי הממלכה התיכונה‪" :‬אציל וחכם גם יחד קבורים בפירמידות‪ ,‬אבל בוני הבתים‬
‫‪ -‬מקומם לא יכירם עוד‪ .‬שמעתי דבריהם של אמחתפ וחרדדף אבל מה היה עתה למקומם? חומותיהם חרבו‪,‬‬
‫מקומם חלף ואיננו‪ ,‬כלא היה מעולם"‪.‬‬
‫ראשון בוני הפירמידות "יתכן ויש לזקף את הצלחותיו של פרעה צסר במידת מה על חשבון עצותיו של החכם‬
‫הגדול אמחתפ‪ ,‬שהיה אחד מראשי יועציו‪ .‬לאישיות דגולה זו יצאו מוניטין בתורת כהנים וקוסמים‪ ,‬באמרי חכמה‪,‬‬
‫ברפואה ובאדריכלות ושמו של אמחתפ נזכר גם בדורות מאוחרים‪ .‬את משליו הזכירו בשירים עוד כעבור מאות‬
‫שנים‪ ,‬ואלפיים וחמש מאות שנים לאחר מותו נהפך לאל הרפואה‪ .‬על ידי הסרפיון שבמוף הוקם מקדש לפולחנו‪.‬‬
‫לאמנחתפ יצאו מוניטין של רב‪-‬בנאים‪ ,‬ובתקופתו נפתחה תקופה גדולה של בניין באבן‪ .‬עד תקופתו היו קברי‬
‫המלכים נבנים מלבנים מיובשות בחמה‪ .‬בימיו נבנתה הפירמידה הראשונה הנקראת הפירמידה המדורגת – כאחד‬
‫עשר וחצי מטרים גובהה‪ ,‬רחבה כששים ושמונה‪".‬‬
‫יוסף גם ביצע שינויים מרחיקי לכת בכלכלת מצריים‪ ,‬וידוע הוא שבממלכה הקדומה עד סוף השושלת הרביעית‪ ,‬כל‬
‫אדמת מצריים היתה שייכת למלך מצריים וכל השליטה על האזורים השונים היתה נתונה בידיו של הואזיר המשנה‬
‫למלך‪ .‬אך לאחר מכן בשושלת החמישית ויותר מכך בשושלת השישית השליטה על הקרקעות עוברת לידי‬
‫הנציבים המקומיים‪.‬‬
‫הירודוטוס מתאר את השינויים הכלכליים בתקופת שנוסרת "המלך הזה חלק את הארץ בין כל המצרים‪ ,‬בתתו לכל‬
‫אחד בשווה חלקת אדמה מרובעת‪ ,‬וממנה מצא את הכנסותיו‪ ,‬בהטילו עליה מס שנתי‪ ,‬ואם היאור סחף חלק‬
‫מהחלקה של מי שהוא‪ ,‬היה בא אל המלך להודיעה ואת אשר קרה והוא שלח אנשים‪ ,‬כי יחקרו וימדדו כמה‬
‫הוקטנה החלקה למען ישלם מעתה והלאה בערכו את המס אשר הושם עליה לכן‪ ,‬נראה בעיני‪ ,‬המציאו את‬
‫‪7‬‬
‫ההנדסה ומשם באה ליון‪".‬‬

‫ברית מילה‬ ‫‪8.2‬‬

‫על פי התורה הראשון שהצטווה בברית המילה היה אברהם אבינו ‪ ,‬שעל פי "ההיסטוריה המקובלת" חי בתקופת‬
‫סוף "הממלכה התיכונה"‪.‬‬
‫על פי הרודוטוס מנהג הברית הוא מנהג מצרי עתיק והיהודים העתיקו מנהג זה מהמצרים (וכן מובא בנגד אפיון)‬
‫הכוהנים המצרים מלים את בשרם ואינם אוכלים בשר חזיר‪ .‬הרודוטוס בספרו (ספר שני) מביא מספר הבדלים בן‬
‫המצרים לשאר העולם העתיק "כהני האלים בארצות אחרות מגדלים שערם‪ ,‬במצרים הם מגלחים‪ ,‬אצל בני אדם‬
‫אחרים המנהג במקרה אבל‪ ,‬כי אלה המתאבלים ביותר גוזזים שער ראשם‪ ,‬והמצרים במקרה מות‪ ,‬מגדלים את‬
‫שער הראש והסנטר אשר היו מגלחים עד אז‪...‬מכל גויי‬
‫הארץ רק הקולחים והמצרים והכושים לבדם מלים את בשר‬
‫ערלתם מימים ראשונים‪ ,‬והצורים והסורים היושבים בארץ‬
‫פלשתים מודים בעצמם‪ ,‬כי קבלו את המילה מהמצרים‪,‬‬
‫וחסזרים היושבים על נהר לתרמודון ועל נהר פדתניזס‬
‫וחמקרונים היושבים בקרבתם מספרים‪ ,‬כי קבלו זאת מקרוב‬
‫מהקולחים‪ .‬מכל זרע האדם רק אלה העמים לבדם נמולים‪,‬‬
‫ובדבר זה‪ ,‬הלכו‪ ,‬כאשר יראה הרואה‪ ,‬בדרכי המצרים‪ .‬אולם‬
‫בדבר שני העמים‪ ,‬המצרים והכושים‪ ,‬אין אני יודע מי קבל‬
‫את המילה ממשנהו"‪.‬‬
‫כמו כן נמצא תמשיח קיר מימי השושלת השישית מאות שנים‬
‫קודם לממלכה התיכונה ותקופת אברהם המתארת את‬
‫תהליך בצוע הברית‪ .‬וכאן שוב יצא "שד הכחשת המקרא" וטען שאת מנהג הברית העתיקו היהודים מהמצרים‪.‬‬
‫על פי שיטתנו שיוסף ואחיו הגיעו למצרים בתקופת השושלת המיצרית‪ ,‬ותקופת השיעבוד החלה בשושלת‬
‫החמישית‪ ,‬סביר להניח שיוסף הוא שהכניס מנהגים אלו‪ ,‬שהרי הוא נישא לבתו של כהן און וללא ספק היתה לו‬

‫‪ 7‬הרודוטוס ספר שני ‪109‬‬

‫‪29‬‬
 ‫השפעה גדולה עליהם‪ .‬מעשה הברית הפך להיות מנהג מיצרי בתקופת ישיבת ישראל במצרים‪ .‬יש לשים לב‬
‫שבתמונה‪ ,‬הגברים שמבוצע עליהם מעשה הברית הם בהירים יותר מהמצרים ויתכן שבשלב הראשון הברית‬
‫באמת היה מבוצע רק בעבדים‪ ,‬ואולי רק בעברים העבדים ורק בשלבים מאוחרים פשט המנהג בכל מצרים‬
‫יוסף מת בגיל מאה ועשר‪ ,‬וידוע שבמצריים האנשים ייחלו וקיוו למאה ועשר שנות חיים‪.‬‬

‫ארץ גושן‬ ‫‪8.3‬‬

‫ארץ גושן‪ ,‬ארץ רעמסס‪ ,‬פתם ורעמסס‪ ,‬און‬

‫זבולון לחוף ימים ישכון‬ ‫‪8.4‬‬

‫בראשית יד‬
‫יד וַּיִׁשְ מַ ע ַאב ְָרם‪ּ ,‬כִי נִׁשְ ּבָה ָאחִ יו; וַּי ֶָרק אֶ ת‪-‬חֲ נִיכָיו יְלִידֵ י בֵיתֹו‪ׁ ,‬שְ מֹנָה עָ ׂשָ ר ּוׁשְ ֹלׁש מֵ אֹות‪ ,‬וַּי ְִרּד ֹף‪ ,‬עַ ד‪ּ-‬דָ ן‪.‬‬

‫בראשית מט‬
‫יג זְבּולֻן‪ ,‬לְחֹוף י ַּמִ ים י ִׁשְ ּכֹן; ו ְהּוא לְחֹוף אֳ נִּי ֹת‪ ,‬וְי ְַרכָתֹו עַ ל‪-‬צִידֹן‪.‬‬

‫דברים לד‬
‫ָארץ אֶ ת‪-‬הַ ִּגלְעָ ד‪,‬‬
‫א וַּיַעַ ל מ ֹׁשֶ ה מֵ עַ ְרב ֹת מֹוָאב‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ר נְבֹו‪ ,‬ר ֹאׁש הַ ּפִ סְ ּגָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪ּ-‬פְ נֵי י ְֵרחֹו; וַּי ְַראֵ הּו י ְהו ָה אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הָ ֶ‬
‫פְרי ִם‪ּ ,‬ומְ נַּׁשֶ ה; ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬אֶ ֶרץ י ְהּודָ ה‪ ,‬עַ ד הַ ּיָם הָ ַאחֲ רֹון‪.‬‬ ‫עַ ד‪ּ-‬דָ ן‪ .‬ב ו ְאֵ ת‪ּ ,‬כָל‪-‬נַפְ ּתָ לִי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬אֶ ֶרץ אֶ ַ‬

‫בשמות רבא (כ‪-‬יא)‪]2[ :‬‬

‫"וֹלא‪-‬נָחָ ם א‪ֹ-‬להים דרך ארץ פלׁשתים כי קרֹוב הוא" – למה? אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים‪ ,‬עד שלא‬
‫שלם הקץ‪ ,‬ונהרגו מהם שלשים ריבוא‪ .‬ולמה נהרגו? שחשבו מיום שנדבר (עם) אברהם בין הבתרים וטעו שלשים‬
‫ְתֹורתֹו מֵ אֲ נּו ָל ֶלכֶת " (תה'‬
‫פְרי ִם נֹוׁשְ קֵ י רֹומֵ י‪-‬קָ ׁשֶ ת הָ פְ כּו ּבְיֹום קְ ָרב‪ֹ .‬לא ׁשָ מְ רּו ּב ְִרית אֱ ‪ֹ-‬להִ ים ּוב ָ‬
‫שנה‪ ,‬שנאמר‪ְּ " :‬בנֵי‪-‬אֶ ַ‬
‫עח‪:‬ט‪-‬י)‪ .‬ולולי שטעו‪ ,‬לא יצאו‪ .‬ומי חפץ להוציא אל הורג בניו? אפרים‪ ,‬שנאמר " ו ְאֶ פ ְַרי ִם לְהֹוצִיא אֶ ל‪-‬ה ֵֹרג ָּבנָיו " (הו'‬
‫פְרי ִם ׁשּותָ לַח‪ ...‬ו ַהֲ ָרגּום ַאנְׁשֵ י‪-‬גַת" (דבהי"א ז‪:‬כ‪-‬כא)‪ .‬והיו עצמותיהם‬ ‫ט‪:‬יג)‪' .‬והרגום פלשתים'‪ ,‬שנאמר‪ּ " :‬ו ְבנֵי אֶ ַ‬
‫שטוחים בדרך ועשויים חמרים חמרים‪ ,‬שכבר היה להם שלשים שנה שיצאו‪ ,‬עד שלא יצאו אחיהם ממצרים‪ .‬אמר‬
‫הקב"ה‪ :‬אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחים בדרך‪ ,‬יחזרו למצרים‪.‬‬

‫חוות יאיר‪...............‬‬
‫בני ישראל בשהותם במצרים לא נתקו את קשריהם מהארץ‪ ,‬ועוד בהיותם במצרים ידע כל שבט היכן תהיה נחלתו‪,‬‬
‫והיו הם מבקרים בארץ באזורי נחלתם העתידית לצרכי מסחר ורעיית הצאן‪.‬‬

‫פרעה השעבוד ‪ -‬שושלת ה' או ו'?‬ ‫‪8.5‬‬

‫שמות א'‬
‫ו וַּיָמָ ת יֹוסֵ ף וְכָל‪-‬אֶ חָ יו‪ ,‬ו ְכ ֹל הַ ּדֹור הַ הּוא‪ .‬ח וַּיָקָ ם מֶ לְֶך‪-‬חָ דָ ׁש‪ ,‬עַ ל‪-‬מִ צ ְָרי ִם‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬י ָדַ ע אֶ ת‪-‬יֹוסֵ ף‪.‬‬

‫"רב ושמואל; חד אמר‪ :‬חדש ממש‪ ,‬וחד אמר‪ :‬שנתחדשו גזירותיו" (בבלי עירובין נג‪).‬‬

‫כפי שכתבנו בפרק על "מצרים – הממלכה הקדומה" יוסף עלה לגדולה בימי המלך ג'וסר שההיסטוריונים מיחסים‬
‫אותו לשושלת השלישית‪.‬‬
‫בתקופתו חלו מהפכים גדולים‬
‫בשיטת השלטון וכלכלת הארץ‪,‬‬
‫כאשר כל קרקעות המדינה‬
‫עוברות לידי המלך ובשליטתו‬
‫הישירה של הואזיר‪ ,‬וכל העם‬
‫המצרי‪ -‬חוץ מהכוהנים ‪-‬‬
‫נחשבים לעבדי המלך‪ .‬עד‬
‫תקופת אמחתפ‪/‬יוסף עיקר‬

‫‪30‬‬
 ‫הבניה היא בלבנים הנעשים מחומר ומטיט המעורבים בתבן לשם חיזוק‪ ,‬ואילו מתקופת המלך ג'וסר עיקר הבניה‬
‫המלכותית נעשית מאבנים חצובות המובאות ממרחקים‪ ,‬בתקופת השושלות השלישית והרביעית נבנות פירמידות‬
‫ענק רבות‪ ,‬והגדיל לעשות פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת הרביעית שבנה את הפרמידה הענקית בגיזה‪ ,‬שלצורך‬
‫חציבת האבנים ובניית הפירמידה נדרשו עשרות אלפי ידיים עובדות והפניית משאבים כלכליים רבים‪ .‬סביר להניח‬
‫שיוסף ששם האל שגור היה על לשונו‪ ,‬עשה מאמצים להמעיט בכוחם ובהשפעתם של כהני מצריים עובדי עבודה‬
‫זרה ולרכז את הכוח בידיו ובידי המלך‪ .‬כל עוד יוסף חי ושלט בממלכה של השושלת השלישית סביר להניח‬
‫שהממלכה נוהלה בחכמה ובצדק‪ ,‬בתקופתו עם ישראל גודל בצורה משמעותית הן מבחינה מספרית והן מבחינת‬
‫הצלחתו הכלכלית והשפעתם על העם המיצרי היתה עצומה‪ ..‬לאחר מותו של יסף ועם עליית השושלת הרביעית‬
‫תפקיד הואזיר‪/‬המשנה‪-‬למלך עובר לידיו של בן המלך‪ ,‬וכך העריצות והשליטה בעם מגיעים לשיאים חדשים‪ .‬העם‬
‫ביחד עם הכהנים מתמרד נגד השושלת הרביעית העריצה‪ ,‬וממנה מלך חדש מבני השושלת הרביעית אך שיטת‬
‫הממשל משתנה לחלוטין וכך מתחילה השושלת החמישית‪.‬‬

‫הכהנים ששנאו במיוחד את עמו של יוסף שהצר את צעדיהם וצמצם את השפעתם ניסו כבר בשושלת הרביעית‬
‫לאחר מותו של יוסף להסית את המלכים נגד עם בני ישראל‪ ,‬ובדומה לדברי חז"ל שאמרו איצטגניניו של המלך‬
‫שמושיען של ישראל עתיד להולד מסופר בפפירוס ווסטקאר (‪ )westcar‬שהמלך ח'ופו הזמין אליו את אחד‬
‫הקוסמים וכששאלו המלך על הבאות אמר לו‪ ,‬כי אשתו של כהן פלוני עתידה להרות מן האל עצמו וללדת שלושה‬
‫ילדים ושלושתם עתידים למלוך בארץ מצרים‪ .‬בראותו כי נפש המלך נתעגמה למשמע ידיעה זו הרגיעו החכם‬
‫ואמר כי אל לו להתעצב מכיוון שאחריך ימלוך בנך ואחריו בן בנך ורק לאחר מכן אחד משלושת הילדים האלה‪.‬‬
‫כבר חז"ל במדרש תנחומה (שמות ה) מדגישים שהייתה כאן מהפכה שנכפתה על המלכות על ידי העם "אמרו‬
‫המצרים לפרעה בא ונלחם באומה זו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬שוטים אתם עד עכשו משלהם אנו אוכלים והיאך נלחם בהם‪,‬‬
‫אילולא יוסף לא היינו חיים‪ ,‬כיוון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חודשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים‬
‫הריני עמכם‪ ,‬והושיבו אותו"‬
‫בשושלת החמישית התרחשו שינויים מרחיקי לכת בשיטת הממשל ההופכת משלטון קיסרי לשלטון פיאודלי‪.‬‬
‫הקרקעות כבר לא בשלטון ישיר של המלך אלא אצילים מנהלים אותם ומעבירים מיסים למלך‪ ,‬תפקיד‬
‫הואזיר‪/‬המשנה‪-‬למלך עובר לידי הכוהנים‪ ,‬המלך מאבד מכוחו והחלטות חשובות חייבות לקבל את ההסכמה‬
‫והאישור של האצילים והכוהנים‪ .‬כפי שכתבנו בפרקים הקודמים ניתן לראות את השפעתם העצומה של הכוהנים‬
‫לפי השינוי בשמות המלכים‪ .‬בעוד שמות אלי מצריים היו נדירים או לא הופיעו כלל בשמות השושלות א‪-‬ד (ג'וסר‪,‬‬
‫סחמחת‪ ,‬סנפרו‪ ,‬ח'ופו וכו') הרי מלכי שושלות ה‪-‬ו נושאים כמעט כולם את "רע" אל השמש בשמם (סחו‪-‬רע‪,‬‬
‫נפריר‪-‬כא‪-‬רע‪ ,‬אוסר‪-‬כא‪-‬רע‪ ,‬מר‪-‬נ‪-‬רע וכו') וכן לשם זה נוסף גם התואר רעמסס (‪" )ra-ms-sw‬בנו של רע" המבטא‬
‫את תפיסתם של כוהני מצריים שהמלך או הבן של האל "רע" החייב ללכת בדרכו על פי עצת הכוהנים‪ .‬השם‬
‫רעמסס היה התואר החמישי המיוחד לכל פרעה בשושלות ה‪-‬ו‪ .‬דבקותם של המלכים בפולחנו של רע שנהפך לדת‬
‫מדינה נתבטאה בכך שכל פרעה היה בונה בית מקדש מפואר לשמש‪ ,‬ומקדשים אלה נקראו בשמות כגון‪" :‬מנוחת‬
‫רע" "חדות רע"‬
‫גם שיטות הבניה חוזרות להיות צנועות‪ ,‬המלכים מפסיקים לבנות לעצמם פירמידות עצומות‪ ,‬ומסתפקים‬
‫בפירמידות צנועות‪ .‬הם ממשיכים לשלוט ממצריים התחתונה וארמונם נמצא במוף‪ ,‬ואת עיקר האנרגיות שלהם‬
‫מפנים המלכים מבנית פירמידות לבניית מקדשים בעיקר לאלי השמש "רע" ו"אתום"‪ .‬והבניה באופן כללי חוזרת‬
‫להיות בשיטת הלבנים הנעשים מחמר‪ ,‬טין ותבן לשם חיזוק‪.‬‬
‫בתקופה זו גם הגיעו גלי הגירה גדולים של פלישתים לכל משור החוף של המזריח הקדום‪ ,‬עד לגבולות מצריים‬
‫דבר שהגביר את המתח הביטחוני ולראשונה נתגלו במקדשו של סאחורע מהשושלת החמישית‪ ,‬תבליט המראה‬
‫ארבע ספינות שבהן מובילים שבויים פניקיים‪ ,‬ובהמשך נראה שהמלך פפי השני מהשושלת השישית יוצא לקרב‬
‫בארץ כנען‬
‫את כעסם הרב הוציאו הכוהנים והעם המצרי על העם היהודי שהתרבה מבחינה מספרית והתעצם מבחינה‬
‫כלכלית‪ ,‬והאשימו את העברים שבארצם בשיתוף פעולה עם השושלות הקודמות‪ ,‬בהשתלטות על המקורות‬
‫הפיננסים‪ ,‬ובסכנה הביטחונית שהעברים ישתפו פעולה עם הפלישתים‪ ,‬הפולשים לכנען‪ .‬כאמור המלכים של‬
‫השושלת החמישית הם כבר לא קיסרים כל יכולים אלא הם חייבים להתייעץ עם הכוהנים‪ ,‬האצילים ובמיוחד עם‬
‫העם המצרי שכנראה חלקים גדולים ממנו עדיין כבד את העברים וידע להעריך את תרומתו של יוסף להתפתחותה‬
‫וקדומה של האומה המצרית‪ .‬על מנת להתמודד עם "הבעיה העברית"‪ ,‬יש צורך לשכנע את העם‪ .‬והדרך הקלה‬
‫ביותר היא לשכנע את המצרים שהעברים הם מקור הבעיות הכלכליות הם מתרבים‪ ,‬מנצלים את המשאבים של‬
‫מצריים‪ ,‬ומצד שני לא תורמים לעם המצרי ואפילו מהווים סכנה ביטחונית חמורה‪.‬‬

‫‪31‬‬
 ‫כפי שראינו מלכי השושלת החמישית הם מאותה משפחה של השושלת הרביעית‪ ,‬ויתכן אף שמדובר באותו מלך‪,‬‬
‫מה שברור כפי שהדגשנו לעיל ששיטת השלטון והתפיסה התרבותית השתנתה‪ ,‬ולכוהנים המצריים יש השפעה‬
‫עצומה על המלך‪.‬‬
‫אחרי השושלת החמישית קמה השושלת השישית‪ .‬קרוב לודאי שהכוהנים כבר לא הסתפקו בהשפעה על המלך‪,‬‬
‫אלא החליטו להעביר את השלטון למשפחות הכהונה‪ ,‬הדיחו את המלך של השושלת החמישית שהיה שייך לאותה‬
‫משפחה של שושלות ג' ו‪-‬ה'‪ ,‬והעבירו את המלוכה לאחת ממשפחות הכוהנים‪ ,‬וחלק מהחוקרים משערים שכוהני‬
‫פתח עשו יד אחת עם כהני און ויחדיו חלקו ביניהם את השלטון‪ :‬הכוהן הגדול של רע היה לפרעה‪ ,‬ואילו כוהני פתח‬
‫זכו במשרת הווזיר‪.‬‬
‫החלוקה של מלכות מצריים לשלושים שושלות המקובלת היום ומיוחסת למנתון‪ ,‬אין לה שום אחיזה במקורות‬
‫קדומים וקרוב לוודאי שהיא נוצרה בתקופה המאוחרת למנתון‪ ,‬על מנת להקל ולסדר בקבוצות את המלכים‬
‫השונים‪.‬‬
‫לעומת החלוקה לשושלות המיוחסת למנתון‪ ,‬פפירוס טורינו שהוא הממצא המקורי החשוב ביותר לרשימות‬
‫המלכים שנמצא בידינו‪ ,‬מחלק את המלכים לשושלות בצורה שונה‪ .‬פפירוס טורינו מתייחס למלכים המיוחסים‬
‫בחלוקה המקובלת לשושלות א‪-‬ה לשושלת אחת‪ ,‬ואילו מלכי שושלת ו' הוא רואה כשושלת חדשה‪.‬‬

‫העולה מן הדברים עד עתה ששולות א‪-‬ה היו שייכות "למשפחה" אחת‪ ,‬אך שיטת השלטון בה לכוהנים יש השפעה‬
‫מוחלטת על המלך החלה כבר בשושלת ה'‪ ,‬ואילו מלכי שושלת ו' כבר היו ממשפחה אחרת השייכת לכוהנים‪.‬‬
‫ניתן להניח שהמחלוקת בין רב ושמואל מתי החלה תקופת העבדות קשורה לתהליכים הנ"ל‪ .‬רב שם דגש על‬
‫המילים "מלך חדש " כלומר שושלת חדשה ממשפחה חדשה דהיינו שושלת ו'‪ ,‬ואילו שמואל שם את הדגש על‬
‫המילים "אשר לא ידע את יוסף " (ידיעה במובן אהבה) והכוונה לשושלת ה' בה השתנתה שיטת הממשל שהיתה‬
‫עוינת את העברים‪.‬‬

‫רעמסס השני‬ ‫‪8.6‬‬

‫כאן המקום לעשות הפסקה קצרה בשטף תיאור קורות העם העברי‪ ,‬ולקפוץ לרגע משושלת ו'‪ ,‬מאות שנים קדימה‬
‫ולדבר בקצרה על רעמסס השני‪ .‬בפרק על השושלת ה‪ 19-‬נדון בהרחבה על מלך זה אך כאן ברצוננו לדון בסיבות‬
‫שהביאו מספר חוקרים להניח בטעות שרעמסס השני הוא "פרעה השעבוד"‬
‫רעמסס השני נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים‪ ,‬וקנה לו שם במעשי‬
‫בנייה והקים מקדשים‪ ,‬ארמונות‪ ,‬פסלים ועמודי זכרון במקומות רבים במצרים; ואין ספק שמפעליו הרבים נכרכו‬
‫בעבודת כפייה ובניצולם של העבדים‪ ,‬בעיקר מבין הנכריים שהתגוררו במצרים הצפונית‪ .‬רעמסס אף חזר ובנה את‬
‫הערים פתם ורעמסס‪ .‬תאור זה של רעמסס דומה לתיאור המקראי‪ .‬כאן המקום להדגיש שרעמסס השני הוא לא‬
‫ראשון בוני הערים פתום ורעמסס‪ ,‬אלא הוא חזר ובנה ערים אלו אחרי שהיו חרבות במשך מאות שנים‪.‬‬
‫כפי שנראה בהמשך לאחר מפלת הממלכה השישית ולאחר שלטון הזרים הקרויים " החיקסוס " על מצריים‬
‫שנמשך יותר מארבע מאות שנה‪ ,‬חזרה השושלת ה‪ 18-‬לשלוט במצריים‪ ,‬מתבאי אשר במצריים העליונה שהאל‬
‫הראשי בה היה אמון‪ .‬לעומת מלכי השושלת ה‪ ,18-‬רעמסס השני ראה עצמו ממשיכם של הפרענים מהממלכה‬
‫החמישית והשישית ובייחוד ממשיכו של המלך פפי השני מהשושלת ה‪-‬ו'‪ ,‬ולכן העביר את עיר הבירה שלו למצריים‬
‫התחתונה וחוזר ובונה את הערים פתם ורעמסס אשר היו חרבות מאז נפילתה של הממלכה השישית‪ ,‬וכמובן חזר‬
‫וקרא לעצמו רעמסס על שם האל "רע" שהיה האל החשוב של מצרים התחתונה‪ .‬ממלכתו נמשכה תקופה ארוכה‬
‫של שישים ושש שנה‪ .‬קורותיו של רעמסס השני מהשושלת ה‪ 19-‬דומה להפליא לקורותיו של המלך הידוע ביותר‬
‫מהשושלת ה‪ ,6-‬פפי השני ששמו (כמו יתר מלכי שושלות ‪ )5-6‬היה רעמסס אשר היה לוחם עז נפש‪ ,‬שניהל‬
‫מלחמות רבות גם בדרום נגד הכושים וגם בצפון‪ ,‬בנה את הערים פיתם ורעמסס תוך שימוש ברבבות עבדים‬
‫ומלכותו לפי ההיסטוריונים נמשכה תקופה ארוכה של כמאה שנה‪.‬‬
‫הדמיון בשמו של פרעה רעמסס‪ ,‬הערים פתם ורעמס שהוא חזר ובנה והשימוש בעבדים רבים הביאו מספר‬
‫חוקרים להניח בטעות שרעמסס השני הוא "פרעה השעבוד"‪ .‬ההנחה שרעמסס השני היה פרעה השעבוד נדחה‬
‫גם מסיבות נוספות א‪ .‬הבניה המסיבית שעשה רעמסס השני התרחשה בחלקה השני של תקופת ממלכתו‪ ,‬תקופה‬
‫שקטה בה עוצמתה של מצרים הגיעה לשיאה‪ ,‬דבר שלא תואם בריחה המונית של עבדים‪ .‬ב‪ .‬בימי בנו מרנתפח‬
‫יש כבר עדות ליישות ישראלית בארץ (במצבת מרנפתח כתוב "ישראל הושם לא נותר לו זרע") כך שלא נותר זמן‬
‫סביר אחרי רעמסס השני שבו ישראל יספיקו להיכנס לארץ ולהיהפך לעם ידוע הניתן לציון‪.‬‬

‫‪32‬‬
 ‫תקופת העבדות‬ ‫‪8.7‬‬
‫"וירא את ענינו ‪ -‬זו פרישות דרך‪-‬ארץ" (מתוך הגדה של פסח‪ ,‬וכן ראו בבלי יומא עד‪ :‬עינוי בידי אדם)‬
‫שמות א י הָ בָה נִתְ חַ ּכְמָ ה‪ ,‬לֹו‪ּ :‬פֶ ן‪-‬י ְִרּבֶה‪ ...,‬יא וַּיָׂשִ ימּו עָ לָיו ׂשָ ֵרי מִ ּסִ ים‪ ,‬לְמַ עַ ן עַ ּנ ֹתֹו ּבְסִ בְֹלתָ ם; וַּיִבֶן עָ ֵרי מִ סְ ּכְנֹות‪,‬‬
‫לְפַ ְרע ֹה‪--‬אֶ ת‪ּ-‬פִ ת ֹם‪ ,‬ו ְאֶ ת‪ַ -‬רעַ מְ סֵ ס‪.‬‬
‫יב‪ :‬וְכַאֲ ׁשֶ ר י ְעַ ּנּו א ֹתֹו‪ּ ,‬כֵן י ְִרּבֶה וְכֵן י ִפְר ֹץ‪.‬‬
‫בראשית טז ד וַּיָב ֹא אֶ ל‪-‬הָ גָר‪ ,‬ו ַַּתהַ ר; ו ַּתֵ ֶרא ּכִי הָ ָרתָ ה‪ ,‬ו ַּתֵ קַ ל ְּגב ְִרּתָ ּה ּבְעֵ ינֶיהָ ‪....‬ו ַּתְ עַ ּנֶהָ ׂשָ ַרי‪ ,‬ו ַּתִ ב ְַרח מִ ּפָ נֶיהָ ‪.‬‬
‫בראשית לא נ אִ ם‪ּ-‬תְ עַ ּנֶה אֶ ת‪ּ-‬בְנ ַֹתי‪ ,‬ו ְאִ ם‪ּ-‬תִ ּקַ ח נָׁשִ ים עַ ל‪ּ-‬בְנ ֹתַ י‪.‬‬
‫שמות כא י אִ ם‪ַ-‬אחֶ ֶרת‪ ,‬י ִּקַ ח‪-‬לֹו‪ׁ--‬שְ אֵ ָרּה ּכְסּותָ ּה ו ְעֹנָתָ ּה‪ֹ ,‬לא יִג ְָרע‪.‬‬
‫"דרש רב עוירא‪ :‬בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור ‪ -‬נגאלו ישראל ממצרים" (ראו בבלי סוטה יא‪):‬‬
‫מל"א ה כז וַּיַעַ ל הַ ּמֶ לְֶך ׁשְ ֹלמ ֹה מַ ס‪ ,‬מִ ּכָל‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל; וַי ְהִ י הַ ּמַ ס‪ׁ ,‬שְ ֹלׁשִ ים אֶ לֶף אִ יׁש‪.‬‬
‫כט וַי ְהִ י לִׁשְ ֹלמ ֹה ׁשִ בְעִ ים אֶ לֶף‪ ,‬נ ֹׂשֵ א סַ ּבָ ל; ּוׁשְ מֹנִים אֶ לֶף‪ ,‬חֹצֵב ּבָהָ ר‪.‬‬

‫"הבעיה העברית" היתה כפי שהגדיר אותה מלך מצרים בראש וראשונה בעיה דמוגרפית‪ ,‬כיצד לעצור את‬
‫התרבותם יוצאת הדופן של העם העברי‪ .‬מצד אחד לעברים יש הרבה זכויות במצריים‪ ,‬וחלקים נרחבים של העם‬
‫מעריך אותם‪ ,‬ולכן לא ניתן‪ ,‬אפילו בעם המצרי להחליט ולהשמיד את העם העברי‪ ,‬מצד שני צריך לתת תשובה‬
‫לבעיה הדמוגרפית המאיימת ומפחידה את המלך וכוהניו‪ ,‬ומהווה בעיה ביטחונית חמורה‪ .‬אך ללא ספק עמד נושא‬
‫חשוב נוסף ברקע‪ ,‬הנושא הדתי‪ .‬אחרי שנים בהם הכהנים אבדו מכוחם והשפעתם בשלטון‪ ,‬בעיקר בתקופת‬
‫שלטונו של יוסף‪ ,‬ראו הכהנים צורך להלחם בתרבות העברית המאמינה באל עליון‪ ,‬ראו הכהנים צורך דחוף‬
‫להחזיר לעם המצרי את תרבותו ואמונתו באלים השונים העיקריים שבהם הם "אתום" ו"רע"‪ ,‬ובעיקר להגביר את‬
‫כוחם של כהני אלים אלה‪.‬‬
‫דרך מתוחכמת לפתור את הבעיה היתה בהטלת מיסים כבדה על העם העברי‪ ,‬על מנת לבנות ערים בהם מרכזים‬
‫אוכל ותבואה לתקופות מלחמה‪ ,‬ובנית מקדשי ענק את פתום (פי‪-‬אתום‪ :‬ביתו של האל אתם) ורעמסס (רע‪-‬מס‪-‬סו‪:‬‬
‫הבן של "רע"‪ ,‬או "רע" הוליד אותו)‪ .‬המס המוטל על העם בעת העתיקה התבטא בעיקר בלקיחת הגברים‬
‫מבתיהם לעבודה במקומות מרוחקים ולתקופות ארוכות‪ .‬בדרך מתוחכמת זו "תופסים מספר ציפורים בפעם אחת"‪,‬‬
‫גם העם העברי שהשתלט על הכלכלה המצרית וניצל את מצריים במשך יותר ממאה שנה‪ ,‬מחזיר את חובו לעם‬
‫המצרי‪ ,‬גם מחזקים את הביטחון בגבול המצרי הצפוני‪ ,‬גם "מחזירים עטרה ליושנה" ובונים בתי מקדש לאלי‬
‫מצריים‪ ,‬והדבר החשוב עוצרים את ההתרבות הפרועה של העברים ופותרים את הבעיה הדמוגרפית‪ .‬כאשר‬
‫הגברים נמצאים רחוק מבתיהם בעבודת סבלות קשה ומפרכת של הסעת אבנים גדולות לצורך בנית ערי המקדש‬
‫פתם ורעמסס‪ ,‬ובנית ערי מחסני המלך אין אפשרות לעסוק בפריה ורביה‪.‬‬
‫על מנת לבצע פרויקט מסובך ומורכב של שיעבוד עם ישראל‪ ,‬מינה פרעה שרי מיסים מצריים‪ ,‬ותחתם האחראים‬
‫הישירים על מילוי מכסות העבודה הם השוטרים העבריים שתפקידם להכות בשוטים את אחיהם‪ ,‬שברצונם להגן‬
‫ככל האפשר על אחיהם העבדים‪ ,‬סופגים בעצמם את שוטי המצרים‪.‬‬
‫יש לזכור שתקופת השעבוד נמשכה תקופה ארוכה של כמאה שנה היא החלה עם עלית השושלת החמישית‬
‫והסתיימה עם נפלתה של השושלת השישית‪ .‬בתקופה ארוכה זאת עבדות עם ישראל קיבלה פנים שונות‪.‬‬
‫בשלבים הראשונים של העבדות מיסי העבדות שהוטלו עליהם היו סבירים ומתקבלים על הדעת‪ ,‬וייתכן שאף‬
‫העברים עצמם קבלו זאת בהבנה מסוימת וקיוו שתקופה קשה זו תעבור במהרה‪.‬‬
‫הטלת המיסים הראשונה לא עזרה ובני ישראל המשיכו להתרבות‪ ,‬עם הזמן עול המיסים הולך וגדל על מנת‬
‫להפסיק את התרבות העם‪ .‬לאחר זמן כאשר הבעיה הדמוגרפית לא נפתרה עקב העבדות‪ ,‬עובר פרעה לפתרון‬
‫הישיר בו הוא פוקד על המיילדות המצריות להמית את הבנים בשעת הלידה‪ .‬וכאשר גם פתרון זה לא מצליח הוא‬
‫פוקד על כל עמו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"‪.‬‬
‫גם אופי העבודה משתנה אם בתקופה בראשונה העבודות הם בעיקר עבודות מלכות "פרודוקטיביות" של בנית‬
‫ערי אחסון ובניית מקדשים‪ ,‬הרי שבשלבים האחרונים כל המצרים משעבדים את ישראל בכל עבודה בשדה ובבית‪,‬‬
‫וגם ב"עבודות יזומות" (רס"ג בפרך=בחינם דהיינו עבודה שאין בה צורך כמו לא תרדה בו בפרך)של עמידה‬
‫בכמויות לבנים שהולכת וגדלה‪.‬‬

‫המלך פפי השני‬ ‫‪8.7.1‬‬

‫שמות ב'‬
‫יא וַי ְהִ י ַּבּיָמִ ים הָ הֵ ם‪ ,‬וַּיִגְּדַ ל מ ֹׁשֶ ה וַּיֵצֵא אֶ ל‪-‬אֶ חָ יו‪ ,‬וַּי ְַרא‪ּ ,‬בְסִ בְֹלתָ ם; וַּי ְַרא אִ יׁש מִ צ ְִרי‪ ,‬מַ ּכֶה אִ יׁש‪-‬עִ ב ְִרי מֵ אֶ חָ יו‪.‬‬

‫‪33‬‬
 ‫טו וַּיִׁשְ מַ ע ּפַ ְרע ֹה אֶ ת‪-‬הַ ּדָ בָר הַ ּזֶה‪ ,‬וַיְבַּקֵ ׁש לַהֲ ר ֹג אֶ ת‪-‬מ ֹׁשֶ ה; וַּיִב ְַרח מ ֹׁשֶ ה מִ ְּפנֵי פַ ְרע ֹה‪ ,‬וַּיֵׁשֶ ב ּבְאֶ ֶרץ‪-‬מִ דְ י ָן וַּיֵׁשֶ ב‬
‫עַ ל‪-‬הַ ּבְאֵ ר‪.‬‬
‫שמות ב'‬
‫כג וַי ְהִ י ַבּיָמִ ים הָ ַרּבִים הָ הֵ ם‪ ,‬וַּיָמָ ת מֶ לְֶך מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬וַּיֵָאנְחּו ְבנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל מִ ן‪-‬הָ עֲ ב ֹדָ ה‪ ,‬וַּיִזְעָ קּו; ו ַּתַ עַ ל ׁשַ ו ְעָ תָ ם אֶ ל‪-‬הָ אֱ ֹלהִ ים‪,‬‬
‫מִ ן‪-‬הָ עֲ ב ֹדָ ה‪.‬‬
‫שמות ד'‬
‫יט וַּי ֹאמֶ ר י ְהו ָה אֶ ל‪-‬מ ֹׁשֶ ה ּבְמִ דְ י ָן‪ ,‬לְֵך ׁשֻ ב מִ צ ְָרי ִם‪ּ :‬כִי‪-‬מֵ תּו‪ּ ,‬כָל‪-‬הָ אֲ נָׁשִ ים‪ ,‬הַ מְ בַקְ ׁשִ ים‪ ,‬אֶ ת‪-‬נַפְׁשֶ ָך‪.‬‬

‫המלך פפי השני היה גדול מלכי מצרים ושלטונו היה ארוך במיוחד‪ ,‬לפי פפירוס טורינו הוא‬
‫שלט תשעים שנה‪ .‬פפי השני החל למלוך בגיל שש‪ ,‬אמו ודודו כלכלו את ענייני הממלכה עד‬
‫שבגר‪ .‬את עיקר מרצו הפנה להגברת שלטונו על ארץ כוש והאזורים שמדרום למצריים‪.‬‬
‫מלחמות רבות נלחם בכושים ואף הכניעם‪ ,‬כבר בשנה השניה שלח את חרח'וף‪ ,‬אחד‬
‫מאנשי הצבא המוכשרים‪ ,‬לארץ כוש‪ ,‬וחזר משם עם שיירה גדולה טעונה אוצרות רבים‪ .‬הוא‬
‫הביא אתו גם גמד‪ .‬האצילים המצריים בתקופה ההיא העריכו גמדים‪ ,‬והאליל העליז ‪ -‬בס (‬
‫‪ - ) Bes‬שלהם היה גמד‪ .‬בביתו של פפי השני היו גמדים רבים אשר הנעימו בריקודיהם את‬
‫שעות המנוחה של המלך‪ .‬גמד אחר בשם סנב (‪ )Seneb‬אף הגיע למשרה חשובה בחצרו‬
‫של המלך פפי השני‪ .‬כאשר שמע המלך שבשיירתו של חרח'וף יש גמד‪ ,‬שלח הוראות‬
‫מיוחדות כיצד לשמור על הגמד ‪ 24‬שעות ביממה לבל יאונה לו כל רע‪.‬‬
‫כנראה מכאן באה דרשת חז"ל (מוע"ק יח‪ ).‬שפרעה שהיה בזמן משה "הוא אמה וזקנו‬
‫אמה" וייתכן אף שהוא עצמו היה גמד ולכן הקיף עצמו בגמדים והעלה אותם אף לדרגת‬
‫אלים‪.‬‬
‫קרוב לודאי שתחת מלך זה השתעבדו ישראל שנים רבות והפסוק "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצריים"‬
‫רומז למותו של המלך פפי השני אחרי שנות מלוכה רבות‪ ,‬ומפני מלך זה ברח משה אחרי שהעברים הלשינו למלך‬
‫שמשה הרג את המצרי‪.‬‬

‫חיי משה‬ ‫‪8.7.2‬‬

‫שמות ב'‬
‫י וַּיִגְּדַ ל הַ ּיֶלֶד‪ ,‬ו ַּתְ בִאֵ הּו ְלבַת‪ּ-‬פַ ְרע ֹה‪ ,‬וַי ְהִ י‪-‬לָּה‪ְ ,‬לבֵן; ו ַּתִ קְ ָרא ׁשְ מֹו‪ ,‬מ ֹׁשֶ ה‪ ,‬ו ַּת ֹאמֶ ר‪ּ ,‬כִי מִ ן‪-‬הַ ּמַ י ִם מְ ׁשִ יתִ הּו‪.‬‬
‫יא וַי ְהִ י ַּבּיָמִ ים הָ הֵ ם‪ ,‬וַּיִגְּדַ ל מ ֹׁשֶ ה וַּיֵצֵא אֶ ל‪-‬אֶ חָ יו‪ ,‬וַּי ְַרא‪ּ ,‬בְסִ בְֹלתָ ם; וַּי ְַרא אִ יׁש מִ צ ְִרי‪ ,‬מַ ּכֶה אִ יׁש‪-‬עִ ב ְִרי מֵ אֶ חָ יו‪.‬‬
‫רש"י‪ :‬ויגדל משה ‪ -‬והלא כבר כתיב ויגדל הילד‪ ,‬אמר רבי יהודה ברבי אלעאי הראשון לקומה והשני לגדולה‪,‬‬
‫שמינהו פרעה על ביתו‪:‬‬
‫במדבר יב'‬
‫א ו ַּתְ דַ ּבֵר מִ ְרי ָם ו ְַאהֲ רֹן ּבְמ ֹׁשֶ ה‪ ,‬עַ ל‪-‬א ֹדֹות הָ אִ ּׁשָ ה הַ ּכֻׁשִ ית אֲ ׁשֶ ר לָקָ ח‪ּ :‬כִי‪-‬אִ ּׁשָ ה כֻׁשִ ית‪ ,‬לָקָ ח‪.‬‬

‫השם משה הוא קרוב לוודאי שם מצרי שהרי בת פרעה לא ידעה עברית‪ .‬לפי יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות‬
‫היהודים" מקור השם הוא מצירוף שתי מילים מצריות "מואי" שפירושו מים ו"אסיס" שפירושו הצלה‪ ,‬ומשמעות‬
‫השם במצרית "המוצל מן המים" קרוב למשמעות העברית "המשוי מן המים"‪ .‬בדומה לכך מפרש גם פילון‬
‫האלכסנדרוני (חי בסוף תקופת בית שני) בספרו 'חיי משה'‪ .‬יש חוקרים הטוענים שמקור השם הוא מהמילה 'מס'‬
‫מלשון ילד במצרית‪ ,‬ובת פרעה טענה שמכיוון שהיא הצילה את משה ממוות הרי היא נחשבת היולדת שלו ולכן‬
‫משה נחשב לבן החוקי שלה‪.‬‬
‫לפי פילון ויוספוס בת פרעה ששמה היה תרמותיס ואילו לפי התלמוד שמה היה בתיה‪ ,‬היתה בתו היחידה של‬
‫פרעה ולא היו לה בנים ולכן משה היה יורש עצר מלכות מצרים‪.‬‬
‫על הפסוק בספר במדבר אודות האישה הכשית שלקח משה מסביר תרגום יונתן‪ ,‬שמשה הפך לאיש חשוב בבית‬
‫פרעה בגלל המלחמות הרבות והמוצלחות שהוא ערך כנגד העמים הכושים שבדרום מצריים‪ ,‬ומשה אף נשא‬
‫לאישה את בתו של אחד ממלכי כוש‪ ,‬וזוהי האישה הכושית עליה דברה מרים‪ .‬סיפור דומה להפליא על משה‬
‫מופיע גם בספר "קדמוניות היהודים" ליוסף בן מתתיהו אשר נולד ולמד בירושלים טרם חורבן בית שני‪ .‬מהצלבת‬
‫שני המקורות עולה שסיפור גדולתו של משה בבית פרעה הודות המלחמות שערך בכושים היה ידוע ומקובל בעם‬
‫ישראל‪ .‬סיפור זה גם מתאים לאווירה של השושלת השישית בכלל והמלך פפי השני בפרט שאת עיקר מרצם הפנו‬
‫למלחמה ולניצול ארץ כוש וכל שאר הארצות שמדרום למצריים‪ .‬על פי זה כאשר משה יוצא לאחיו הוא כבר "לא‬

‫‪34‬‬
‫ילד" אלא איש עם הרבה ניסיון שגדל והתחנך בבית פרעה ולמד שם את כל החכמות האמונות והדעות של העולם‬
‫הקדמון‪ ,‬וכנראה בזמן בריחתו ממצרים היה כבן חמישים או שישים‪ ,‬אחרי שצבר ניסיון רב בבית פרעה‪.‬‬

‫פרעה של יציאת מצרים‬ ‫‪8.8‬‬

‫שמות ד'‬
‫יט ו ַּי ֹאמֶ ר י ְהו ָה אֶ ל‪-‬מ ֹׁשֶ ה ּבְמִ דְ י ָן‪ ,‬לְֵך ׁשֻ ב מִ צ ְָרי ִם‪ּ :‬כִי‪-‬מֵ תּו‪ּ ,‬כָל‪-‬הָ אֲ נָׁשִ ים‪ ,‬הַ מְ בַקְ ׁשִ ים‪ ,‬אֶ ת‪-‬נַפְׁשֶ ָך‪.‬‬
‫שמות ה'‬
‫א ו ְַאחַ ר‪ּ ,‬בָאּו מ ֹׁשֶ ה ו ְַאהֲ רֹן‪ ,‬וַּי ֹאמְ רּו‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬פַ ְרע ֹה‪ּ :‬כ ֹה‪ָ-‬אמַ ר י ְהו ָה אֱ ֹלהֵ י י ִׂשְ ָראֵ ל‪ׁ ,‬שַ ּלַח אֶ ת‪-‬עַ ּמִ י‪ ,‬וְי ָחֹּגּו לִי ּבַּמִ דְ ּבָר‪ .‬ב‬
‫וַּי ֹאמֶ ר ּפַ ְרע ֹה‪--‬מִ י י ְהו ָה אֲ ׁשֶ ר אֶ ׁשְ מַ ע ּבְק ֹלֹו‪ ,‬לְׁשַ ּלַח אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ֹ :‬לא י ָדַ עְ ּתִ י אֶ ת‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬וְגַם אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל ֹלא אֲ ׁשַ ּלֵחַ ‪ .‬ג‬
‫וַּי ֹאמְ רּו‪ ,‬אֱ ֹלהֵ י הָ עִ ב ְִרים נִקְ ָרא עָ לֵינּו;‬

‫מל"א כ‬
‫כג ו ְעַ בְדֵ י מֶ לְֶך‪-‬אֲ ָרם ָאמְ רּו אֵ לָיו‪ ,‬אֱ ֹלהֵ י הָ ִרים אֱ ֹלהֵ יהֶ ם‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬כֵן‪ ,‬חָ זְקּו מִ ּמֶ ּנּו; ו ְאּולָם‪ ,‬נִּלָחֵ ם אִ ּתָ ם ּבַּמִ יׁשֹור‪--‬אִ ם‪ֹ-‬לא נֶחֱ זַק‪,‬‬
‫מֵ הֶ ם‪.‬‬

‫לפי ההיסטוריונים מפלתה של השושלת השישית "לוטים בערפל" וכך כותב ברסטד בספרו 'דברי ימי מצרים'‪" :‬עם‬
‫נפילת הממלכה העתיקה נסתיים המאבק הפנימי בניצחונם הזמני של כוחות ההרס‪ .‬כיום שוב לא נוכל לקבוע‬
‫בוודאות מתי אירע החורבן ומי הביאו‪ ,‬אולם בהשתוללות הכוחות ההרסניים נפגעו מצבות הקבורה הנהדרות מימי‬
‫השליטים הגדולים של הממלכה העתיקה ורבים מהם נחרבו לגמרי‪ .‬מקדשים רבים נשדדו וחוללו ויצירות אמנות‬
‫יפות ונשגבות נפגעו בזדון שיטתי ומכוון‪ .‬פסלי המלכים נופצו לרסיסים או הושלכו בחימה לתוך הבאר‪ .‬זו היתה‬
‫בלי ספק‪ ,‬נקמתם של אויבי המשטר הישן באותם שייצגו את המשטר הזה וקיימוהו‪ .‬האומה פרקה מעליה כל‬
‫ארגון"‪ . 8‬לפי פפירוס טורינו המלך האחרון של השושלת השישית‪ ,‬מרנרע‪ ,‬מלך שנה אחת‪.‬‬
‫יוספוס בנגד אפיון מצטט את מנתו האומר " מלך היה לנו ושמו טימיוס (או תותימאיוס‪ .‬תום? א‪.‬ר‪ ).‬ובימיו חרה‬
‫בנו אף האלהים ‪-‬ואינני יודע את סבת הדבר ‪-‬ופתאום באו מארצות המזרח אנשים בני‪-‬בלי שם וגברו חילים ועלו‬
‫על ארצנו למלחמה וכבשו אותה באפס יד ותפשו את נשיאי הארץ ואחרי זאת שרפו את הערים באכזריות חמה‬
‫ואת מקדשי האלים החריבו עד היסוד‪ ,‬ובכל יושבי הארץ התעמרו בשנאה‪ ,‬את אלה הכו נפש ואת אלה כבשו‬
‫לעבדים עם טפם ונשיהם‪ .‬ולאחרונה הקימו למלך איש אחד מאחיהם ושמו סליטיס והוא ישב בעיר נוף ושם מסים‬
‫על הארץ העליונה ועל התחתונה‪".‬‬
‫לפי דברי מנתון וכפי שנראה להלן "מתיבת השחם" עולה שהמלך שבזמנו התרחשה יציאת מצריים הוא המלך‬
‫טימיוס‪/‬תותימאיוס‪/‬תום וזאת בנוסף לשם רעמסס אשר ניתן לכל מלכי שושלות ה‪-‬ו‪ .‬יהיה זה רק סביר ששמו של‬
‫המלך קשור לראש פנתיאון האלים המצריים הוא תום או אתום שאחד מערי המסכנות "פתום" (הבית של‬
‫תום‪/‬אתום) נקרא על שמו‪.‬‬
‫יש לזכור שהמלך תום אשר מלך קרוב לודאי אחרי המלך המכונה בפי ההיסטוריונים "פפי השני" מלך תקופה‬
‫קצרה בה התרחשו עשרת המכות‪ .‬לפי חז"ל תקופה זו נמשכה י"ב חודש‪.‬‬
‫העימות בן משה לבין המלך תום הוא לא רק ויכוח על זכויות ועל הדרישה הצודקת של "שלח את עמי" אלא הוא‬
‫בעיקר עימות דתי בין המלך תום המייצג את אמונת מצריים באלילים שונים שכל אל שולט בתחומו‪ :‬אל אחד שולט‬
‫בשמש השני במים‪ ,‬השלישי בעפר‪ ,‬הרביעי על האוויר וכך כל אל שולט בתחום אחר ובראש פנתאון האלים עומד‬
‫האל תום ‪ .‬לעומתו משה מציג את אמונת העברים ב"אל עליון" השולט בכוחות כולם‪ ,‬ומטרת עשרת המכות להוכיח‬
‫למצרים שכל הכוחות כולם כפופים לאל אחד‪.‬‬

‫להלן מספר מקורות מצריים המתארים את נפילת מצריים‪.‬‬

‫פפירוס איפוור‬ ‫‪8.8.1‬‬

‫פפירוס איפוור הוא פפירוס מצרי עתיק‪ .‬שמו הרשמי של הפפירוס הוא "ליידן מספר ‪ ,"344‬כמספרו במוזיאון‬
‫הארכאולוגי הלאומי שבליידן‪ ,‬הולנד‪ .‬הפפירוס מתוארך לסוף המאה ה‪ 13-‬לפני הספירה; אך ככל הנראה מדובר‬
‫בהעתקה של פפירוס מוקדם יותר‪ ,‬ולכן לתיארוך זה חשיבות משנית‪ .‬אין הסכמה לגבי זמן יצירתה של היצירה‬
‫עצמה‪ .‬לדברי אנסטסי בעליו הראשונים של הפפירוס‪ ,‬הפפירוס נגלה במוף‪ .‬בשנת ‪ 1828‬הפפירוס נרכש ע"י‬
‫המוזיאון של ליידן בהולנד‪.‬‬

‫‪ 8‬ברסטד די"מ ע' ‪11‬‬

‫‪35‬‬
 ‫הפפירוס כתוב בכתב הירטי ותורגם רשמית בשנת ‪ 1909‬ע"י אלן גרדינר‪ ,‬שלדעתו הפפירוס מתאר חורבן שפקד‬
‫את הממלכה המצרית הקדומה‬
‫הפפירוס איפואר הוא גירסא מצרית של אסון טבע גדול אשר מתאר חורבן ואימה‪ .‬הפפירוס מכיל עדות על אסונות‬
‫טבע שמלווים ברעידות אדמה‪,‬ומכיל דברי עד ראיה לתופעות כפי שנראו בשעת התרחשותם‪ .‬עמנואל וליקובסקי‬
‫היה הראשון שזיהה שתיאורי האסונות הקשים תואמים את המתואר בספר שמות על עשרת המכות שספגו‬
‫המצרים‪.‬‬
‫הטבלה הבאה מביאה מספר דוגמאות‪:‬‬
‫ספר שמות‬ ‫פפירוס איפואר‬
‫ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם (ז‪ ,‬כ`)‪.‬‬ ‫הנהר הוא דם‪.‬‬
‫ויבאש היאור (ז`‪ ,‬כ"א)‪.‬‬ ‫האנשים נרתעים מלטעום‪ ,‬בני אנוש צמאים למים‪.‬‬
‫ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות‪ ,‬כי לא יכלו‬ ‫אלה הם מימינו‪ ,‬זהו אושרנו ! מה נעשה? הכל נחרב‪.‬‬
‫לשתות מימי היאור (ז‪ ,‬כ"ה)‪.‬‬
‫הנה יד ה` הויה במקנך אשר בשדה‪ ,‬בסוסים‪ ,‬בחמורים‬ ‫כל החיות לבם בוכה הבקר גועה‪.‬‬
‫בגמלים‪ ,‬בבקר ובצאן דבר כבד מאוד‪( .‬ט`‪ ,‬ג`)‪.‬‬
‫ויט משה את מטהו על השמים‪ ,‬וה` נתן קולות וברד‪,‬‬ ‫עצים הושמדו‪ .‬אמנם כן‪ ,‬שערים עמודים וקירות נאכלו‬
‫ותהלך אש ארצה‪ ...‬ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך‬ ‫על ידי האש‪.‬‬
‫הברד כבד מאוד אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים‬
‫מאז היתה לגוי‪( .‬ט`‪ ,‬כ"ג‪ ,‬כ"ד)‪.‬‬
‫ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים‬ ‫מצרים בוכה‪ ,‬ארמון המלוכה בלא רווחיו‪ ,‬בלא פירות‬
‫בלא תבואה‪ ,‬אשר לו שייכים החיטה‪ ,‬השעורה‪ ,‬האווזים (י`‪ ,‬ט"ו)‪.‬‬
‫והדגים‪.‬‬
‫ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם‬ ‫אמנם כן‪ ,‬השחת הכל אשר עוד אתמול נראה‪ ,‬האדמה‬
‫עד בהמה‪ ,‬ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ‬ ‫הושארה ללאותה כמו אחרי קציר פשטה‪ .‬אין למצוא‬
‫השדה שיבר (ט`‪ ,‬כ"ה)‪.‬‬ ‫פירות ולא ירק‪ ...‬רעב‪.‬‬
‫ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה‪ ,‬כל‬ ‫ראה הבקר הופקר ואין איש שיאספם יחד‪ ,‬כל אחד‬
‫האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה‬ ‫מחפש רק את אלו החתומים בשמו‪.‬‬
‫וירד עליהם הברד ומתו (ט`‪ ,‬י"ט)‪.‬‬
‫ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים‪ ,‬ותהי צעקה‬ ‫אמנם כן בני הנסיכים הושלכו לעבר הקירות‪ ,‬היתה‬
‫גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת (י"ב‪ ,‬ל`)‪.‬‬ ‫צעקה גדולה במצרים‪.‬‬
‫ויהי בחצי הלילה‪ ,‬וה` הכה כל בכור בארץ מצרים‪,‬‬ ‫הנהמה נשמעת בכל הארץ מעורבת בקינות‪ .‬אמנם כן‪.‬‬
‫מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר‬ ‫הגדול והקטן זעקו‪ ,‬הלוואי ואמות‪ .‬האמנם זהו סוף‬
‫בבית הבור‪ ,‬וכל בכור בהמה (י"ב‪ ,‬כ"ט)‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬לא הריון ולא לידה‪ .‬אולי תפסיק נא האדמה מן‬
‫הרעש‪ ,‬ויפסק השאון‪ .‬בתי הסוהר חרבו‪ ,‬מצרים העילית‬
‫השחתה‪ .‬הכל נהרס‪ ,‬מעונות האדם התהפכו ברגע‪.‬‬
‫וה` הולך לפניהם יומם‪ ,‬בעמוד ענן‪ ,‬לנחותם הדרך‪,‬‬ ‫ראה האש עלתה גבוה גבוה‪ ,‬ולהבתו הולכת נגד אויבי‬
‫ולילה בעמוד אש להאיר להם (י"ג‪ ,‬כ"א)‪.‬‬ ‫הארץ‪.‬‬
‫וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות ("יב‪ ,‬ל"ה)‪.‬‬ ‫הנה השפחות לובשות תכשיטי הגבירות‪.‬‬
‫"ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים‬ ‫אבוי‪ ,‬פשט המידבר בכל הארץ‪ ,‬המחוזות היו לשמה‪.‬‬
‫שבט זר פלש למצרים‪.‬‬

‫תיבת אבן השחם‬ ‫‪8.8.2‬‬

‫בשנות הששים של המאה התשע‪-‬עשרה הבחין עובר‪-‬אורח באל‪-‬עריש‪ ,‬שעל גבול מצרים וארץ‪-‬ישראל‪ ,‬באבן שחם‬
‫שחורה‪ ,‬דמוית תיבה מקודשת (‪ ,)naos‬חקוקה הירוגליפים על כל פיאותיה‪ .‬ערביי המקום השתמשו בה כשוקת‬
‫בקר‪ .‬דיווח על תגלית זו ותרגום חלקי של הטקסט פורסמו בשנת ‪ , 1890‬ואותה עת שימשה עדיין התיבה כשוקת‪.‬‬
‫בתחילת המאה העשרים הובאה אבן זו למוזיאון באיסמעיליה ונעשה נסיון לתרגם את הטקסט מחדש ‪.‬‬
‫מאז גילויה הוזכרה אבן שחם זו‪ ,‬המונולית מאל‪-‬עריש‪ ,‬רק לעתים רחוקות‪ .‬הטקסט המוזר נחשב מיתולוגי‬
‫למחצה‪ ,‬אם כי מוזכרים בו שמות מלכים‪ ,‬מקומות משכנם‪ ,‬ואתרים גיאוגרפיים‪ ,‬ומתוארת בו פלישת זרים‪ .‬שמות‬
‫אלים המופיעים בטקסט הם כינויי לוואי מלכותיים‪ .‬הכתובת היא מן התקופה התלמית או ההלניסטית‪ ,‬אך‬

‫‪36‬‬
 ‫המאורעות המתוארים הם מתקופה קדומה הרבה יותר ‪ -‬תקופתם של המלך תום (‪ )Thom‬ויורשו‪ .‬שמו טל המלך‬
‫תום נכתב בכתובת זו כשהוא מוקף קרטוש מלכותי‪ ,‬עובדה המצביעה על הרקע ההיסטורי של הטקסט‪ ..‬גם את‬
‫הכתוב בתיבה זו זיהה וליקובסקי עם מאורעות יציאת מצריים המתוארים בספר שמות‪ ,‬להלן מספר דוגמאות‪:‬‬
‫ספר שמות‬ ‫תיבת שחם[עדי ראיה] מוסרים לו מידע על‪:‬‬
‫הארץ היתה במצוקה גדולה‪.‬רעה נפלה על פני‬
‫ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים‪ .‬לא ראו‬
‫האדמה‪ ...‬זעזוע גדול פקד את הארמון‪ ...‬איש לא עזב‬
‫איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים‪...‬‬
‫את הארמון במשך תשעה ימים‪ ,‬ובמשך תשעה ימים‬
‫(רש"י) – שלושה ימים חושך של של אופל שלא ראו‬
‫אלה של תהפוכות טבע‪ ,‬השתוללה סופה כזו שגם‬
‫איש את אחיו ועוד שלושה ימים אחרים שלא קמו איש‬
‫בני‪-‬האדם וגם האלים לא יכלו לראות איש את פני‬
‫תחתיו‬
‫היושב לידו‪.‬‬
‫ויהי כאשר נלחם הוד מלכותו רע‪-‬חרמאכיס [חראח'תי?] וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו‪,‬‬
‫בעושי הרשע באגם זה‪ ,‬היא מקום המערבולת לא גברו וינער ה' את מצרים בתוך הים‪ .‬וישבו המים ויכסו את‬
‫הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם‬ ‫עושי הרשע על הוד מלכותו‪ .‬הוד מלכותו זינק לתוך‬
‫בים לא נשאר בהם עד אחד‪.‬‬ ‫המקום הנקרא "מקום המערבולת"‬
‫הוד מעלתו‪[---‬כאן חסרות מילים] מוצא במקום זה‬
‫וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים‪ ,‬כל‬
‫הנקרא פי‪-‬חירותי (דברי המתרגם [‪]Goyon‬‬
‫סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו‪ ,‬על פי החירות‪.‬‬
‫"פי‪-‬חירותי"‪ .. :‬לא ידוע אלא בדוגמא זו בלבד)‬
‫"הוד מעלתו ג'אב [בנו של פרעה] הוא חוקר ודורש [עדי‬
‫"ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם (הבית של תום) ואת‬
‫ראיה] מוסרים לו מידע על כל הקורות את רע‬
‫רעמסס‬
‫ביאת‪-‬נבס‪ ,‬על הקרבות של המלך תום"‬

‫בסיפרו של הסטריון קדום בשם ארטפנוס צוטט מקור יותר קדום שבו נאמר‪" :‬ברד ורעידות אדמה בלילה(של‬
‫המכה האחרונה) כך שהבורחים מפני רעידת האדמה נהרגו בברד‪ ,‬ואלה שתפסו מחסה מפני הברד נהרגו‬
‫ברעידת האדמה‪ .‬ובאותה העת התמוטטו כל הבתים ומרבית המקדשים"‪ .‬וכן לפי ארטפנוס נשברו כל פסלי אלוקי‬
‫מצרים‪.‬‬

‫בשנות הששים של המאה התשע‪-‬עשרה הבחין עובר‪-‬אורח באל‪-‬עריש‪ ,‬שעל גבול מצרים וארץ‪-‬ישראל‪ ,‬באבן שחם‬
‫שחורה‪ ,‬דמוית תיבה מקודשת (‪ ,)naos‬חקוקה הירוגליפים על כל פיאותיה‪ .‬ערביי המקום השתמשו בה כשוקת‬
‫בקר‪ .‬דיווח על תגלית זו ותרגום חלקי של הטקסט פורסמו בשנת ‪ , 1890‬ואותה עת שימשה עדיין התיבה כשוקת‪.‬‬
‫בתחילת המאה העשרים הובאה אבן זו למוזיאון באיסמעיליה ונעשה נסיון לתרגם את הטקסט מחדש ‪.‬‬
‫מאז גילויה הוזכרה אבן שחם זו‪ ,‬המונולית מאל‪-‬עריש‪ ,‬רק לעתים רחוקות‪ .‬הטקסט המוזר נחשב מיתולוגי‬
‫למחצה‪ ,‬אם כי מוזכרים בו שמות מלכים‪ ,‬מקומות משכנם‪ ,‬ואתרים גיאוגרפיים‪ ,‬ומתוארת בו פלישת זרים‪ .‬שמות‬
‫אלים המופיעים בטקסט הם כינויי לוואי מלכותיים‪ .‬הכתובת היא מן התקופה התלמית או ההלניסטית‪ ,‬אך‬
‫המאורעות המתוארים הם מתקופה קדומה הרבה יותר ‪ -‬תקופתם של המלך תום (‪ )Thom‬ויורשו‪ .‬שמו טל המלך‬
‫תום נכתב בכתובת זו כשהוא מוקף קרטוש מלכותי‪ ,‬עובדה המצביעה על הרקע ההיסטורי של הטקסט‪ ..‬גם את‬
‫הכתוב בתיבה זו זיהה וליקובסקי עם מאורעות יציאת מצריים המתוארים בספר שמות‪ ,‬להלן מספר דוגמאות‪:‬‬

‫פפירוס ארמיטאג'‬ ‫‪8.8.3‬‬

‫במוזיאון ארמיטאג' בלנינגרד שמור פפירוס במסומן בקטלוג המוזיאון כ"מס' ‪ b 1116‬רקטו" ‪ .‬פפירוס זה הוא הד‬
‫ספרותי לימים גורליים בהם אבדה האימפריה המצרית‪ ,‬והארץ נפלה בידי פולשים נוודים‪ .‬מסופר בו הסיפור‬
‫המוכר לנו כבר מפפירוס איפובר‪ ,‬אולם בצורה שונה‪ .‬מהפכת הטבע‪ ,‬ובעקבותיה כיבוש מצרים בידי שבטי‬
‫המדבר‪ ,‬מתוארים כאן לא כמאורעות מן העבר או ההווה‪ ,‬אלא כאסונות העתידים להתרחש‪ .‬ברור כי הדבר מורה‬
‫רק על העדפת סגנון נבואי נצורה ספרותית‪.‬‬
‫חכם בשם נפר‪-‬רחו שואל את המלך המאזין לו אם ברצונו לשמוע מסיפורי העבר או על חזיונות העתיד‪" .‬אמר‬
‫הוד‪-‬מלכותו‪ :‬לא כי‪ ,‬אלא על העתיד"‪ .‬חוזה העתידות "הרהר בדברים העתידים לבוא על הארץ והעלה בעיני רוחו‬
‫את המתרחש במזרח‪ ,‬כשבני אסיה נעמו] מתקרבים במלוא עצמתם ובלב מלא חימה‪ ...‬ואמר 'עורה לבי וקונן על‬
‫ארץ מולדתך'"‪.‬‬
‫"הארץ חרבה כליל ולא נותר בה דבר‪ .‬כלתה הארץ‪ ...‬השמש נסתרת ולא תהל אורה עוד לעין אדם‪ .‬לא יוכל איש‬
‫לחיות כאשר נסתרת השמש בעננים‪" "...‬חרב יבש [אפילו] נהר מצרים"‪" .‬רוח הדרום תנשב אל נוכח רוח הצפון"‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫"שקעה הארץ במצוקה‪ ...‬נוודי המדבר פושטים ברחבי הארץ‪ .‬כי אויבים במזרח ובני אסיה עתידים לפשוט על‬
‫מצרים"‪" .‬חיות המדבר ישתו ממימי מצרים‪ ...‬הארץ תרעש ותרגז‪" "...‬מראה אני לך את הארץ הפוכה על פיה‪,‬‬
‫קרה דבר שלא קרה [עוד] מעולם‪" ."...‬האנשים צוחקים צחוק של כאב‪ .‬אין איש בוכה על מוות"‪" .‬אין יודע עת‬
‫צהרים‪ ,‬אין להבחין בצל [השמש]‪ .‬לא מסנוורת עוד השמש‪ ...‬דמותה בשמים כעין הירח‪"...‬‬
‫לפי תיאור השינויים שחלו בטבע נוכל לזהות את שייכותם לתקופה בה נדדו בני ישראל במדבר תחת מעטה עננים‬
‫ב"ארץ ציה ו ַצלְמָ ו ֶת"‪ .‬מאות שנים לאחר מכן קונן ירמיהו‪" :‬ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך‬
‫אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה ו ַצלְמָ ו ֶת‪("...‬ב'‪ .)6 ,‬הביטוי " ַצלְמָ ו ֶת" מוזכר במספר פסוקים נוספים‬
‫בתנ"ך‪ .‬למשל‪ :‬תהלים כ"ג‪ ,4 ,‬ישעיהו ט'‪ 1 ,‬ובמקומות אחרים‪ .‬במשך שנות הנדודים התכסו השמים עננים כבדים‬
‫שרבצו על המדבר ‪ ,‬כל תהליכי החיים נפגמו ומסיבה זו נקראה הקדרות " ַצלְמָ ו ֶת"‪ .‬מכת החושך‪ ,‬שה" ַצלְמָ ו ֶת" היה‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬שריד מתמשך שלה‪ ,‬נידונה ב"עולמות מתנגשים"‬

‫היקסוס‪-‬עאמו‪-‬עמלק‬ ‫‪8.9‬‬
‫יוספוס בנגד אפיון מצטט את מנתו האומר " מלך היה לנו ושמו טימיוס (או תותימאיוס‪ .‬תום? א‪.‬ר‪ ).‬ובימיו חרה בנו‬
‫אף האלהים ‪-‬ואינני יודע את סבת הדבר ‪-‬ופתאום באו מארצות המזרח אנשים בני‪-‬בלי שם וגברו חילים ועלו על‬
‫ארצנו למלחמה וכבשו אותה באפס יד ותפשו את נשיאי הארץ ואחרי זאת שרפו את הערים באכזריות חמה ואת‬
‫מקדשי האלים החריבו עד היסוד‪ ,‬ובכל יושבי הארץ התעמרו בשנאה‪ ,‬את אלה הכו נפש ואת אלה כבשו לעבדים‬
‫עם טפם ונשיהם‪ .‬ולאחרונה הקימו למלך איש אחד מאחיהם ושמו סליטיס והוא ישב בעיר נוף ושם מסים על הארץ‬
‫העליונה ועל התחתונה‪ .‬הוא מצא בנפת סתרואיס עיר נאה למשגב במזרח נהר פיבסת אשר נקראה באחד כתבי‬
‫אלהים התעתיקים בשם אוריס‪ ,‬ובנה אותה והקים עליה החמה בצורה מאד והושיב בקרבה לשמור עליה המון‬
‫חמושים‪ ,‬כעשרים וארבע רבוא אנשי חיל‪",‬‬
‫על פי מנתון המובא ב"נגד אפיון" של מנתון העם שהשתלט על מצריים שמו בפי היוונים "היקסוס" דהיינו מלכי‬
‫הרועים‪.‬‬
‫על פי עמנואל וליקובסקי ניתן לזהות את החיקסוס עם עמלק מהטעמים הבאים‪:‬‬
‫היקסוס הוא השם היווני ו"עאמו" השם המצרי מזכיר את "עמלק"‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫חלק ממלכי החיקסוס וכן המלך האחרון נקראו "אפפ" המזכיר את "אגג"‬ ‫‪.2‬‬
‫החיקסוס מוגדר כעם שמי‪ ,‬ולמלכיו היו שמות שמיים (יעקבהר‪ ,‬ענתהר‪ ,‬נחמן) התואם את המסורת‬ ‫‪.3‬‬
‫שעמלק היו שמיים (צאצאיו של עשיו שישבו באזור כנען)‬
‫מנתון מסביר את השם "היקסוס" כ"מלכי רועים" (יוספוס נגד אפיון) כמקובל במסורת שעמלק היו רועים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מנתון כותב (נגד אפיון) "ואחרי זאת שרפו את הערים באכזריות חמה ואת מקדשי האלים החריבו עד‬ ‫‪.5‬‬
‫היסוד" המזכיר את הפסוק "ובכל אלוהי מצריים אעשה שפטים"‬
‫המצרים והיוונים מתייחסים להיקסוס כעם אכזר במיוחד כמקובל במסורת התנכית‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫התורה מתייחסת לעמלקים כעם החשוב ביותר בתקופת כניסת ישראל לארץ "ראשית גויים עמלק"‪,9‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪10‬‬
‫ולאגג כמלך החשוב ביותר " יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו"‬
‫כל תקופת השופטים התנ"ך לא מזכיר שום התייחסות לפועלם של המצרים בארץ‪ ,‬הדבר מוסבר בכך‬ ‫‪.8‬‬
‫שבתקופה זו המצרים היו תחת שלטון עם זר ולא יכלו לפעול‪( .‬יש לציין שעל פי האג'יפטולוגים תקופת‬
‫השופטים הייתה בזמן הממלכה החדשה ששלטו בארץ וערכו מספר מסעות מלחמה)‬
‫על פי לוח קארנוון* בגירוש החיקסוס ע"י יעחמס השתתף כוח נוסף ושהמלחמה היתה בנחל‪ .‬לדעת‬ ‫‪.9‬‬
‫וליקובסקי הכוח הנוסף הוא שאול שבא להילחם בעמלק בנחל "ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל"‬
‫כלומר לעמלק יש עיר (עואריש) ובסביבתו נחל‪.‬‬
‫מיציאת מצריים עד שאול עברו כ‪ 430-‬שנה‪ ,‬אותו סדר גודל שמנתון נותן לחיקסוס (מנתון אומר שמלכות‬ ‫‪.10‬‬
‫החיקסוס נמשכה ‪ 510‬שנים‪ .‬בגלל מסגרת הזמן הקצרה בין‬
‫הממלכה התיכונה והחדשה האגי'פטולוגים קובעים שמלכותם‬
‫נמשכה כ‪ 150-‬שנה)‬

‫כאמור בפרק ‪ 8.7‬הרס עצום בא על מצריים על מקדשיה ואליה‬

‫וההיסטוריונים לא יודעים את הסיבה להרס השיטתי‪ ,‬אך על פי דרכינו‬

‫‪9‬‬
‫במדבר כד‪ ,‬כ‬
‫‪10‬‬
‫'שם ז‬

‫‪38‬‬
 ‫בספר זה את ההרס גרמו עשרת המכות ופלישת החיקסוס לאחר מכן שהיו אכזריים ושואפי הרס ובכך התקיימו‬
‫דברי הכתוב "ובכל אלוהי מצריים אעשה שפטים‪.‬‬

‫במקביל לשושלות החיקסוס ה‪ 15-‬וה‪ 16-‬אשר קובעים את מקום משכנם בעיר אווריס המזוהה היום עם תל‬
‫א‪-‬דבע (תל הצבועים) שבצפון‪-‬מזרח דלתת הנילוס‪ ,‬ושולטים כ‪ 430-‬שנה‪ ,‬מתפרק השלטון המרכזי במצריים‪,‬‬
‫וקמות מספר ממלכות הנמצאות תחת שליטתם ופיקוחם של החיקסוס‪ .‬החיקסוס מאפשר לשושלות אלה להמשיך‬
‫ולפתח את מצרים‪ ,‬ואף לא מתערב במלחמות בין השושלות המצריות שלא מאיימות על ההגמוניה החיקסוסית‬
‫במצריים התחתונה קמות השושלות המכונות בפי ההיסטוריונים ה ‪ ,7-10‬ואילו במצריים העליונה קמות השושלות‬
‫ה‪ 7-8-‬במוף‪ ,‬והשושלות ה‪ 9-10-‬בהרקפוליס‪ .‬לאחר מכן קמות הממלכות ה‪ 12-13-‬בדהשור (‪ )Dahshur‬אשר‬
‫במצרים העליונה‪.‬‬
‫כאן נעוצה טעותם של ההיסטוריונים שהציבו את כל השושלות כפי שנמנו במקורות המיוחסים למנתו‪ ,‬אחת אחרי‬
‫השניה‪ ,‬כאשר למעשה שושלות אלה מלכו במקביל‪.‬‬
‫על פי המקורות המיוחסים למנתו השושלת ה‪ 7-‬כללה שבעים מלכים שמלכו כולם ביחד ‪ 70‬יום במוף‪ ,‬ואילו בלוח‬
‫אבידוס מוזכרים כ‪ 11-‬מלכים‪ .‬מידע זה בא לבטא את הכאוס וחוסר היציבות בתקופה הראשונה לאחר פלישת‬
‫החיקסוס‪ ,‬מעבר לכך אין ממצאים נוספים ואין ראיות לקיומה של שושלת זו‬
‫לאחר מכן קמה במוף השושלת ה‪ 8-‬המוזכרת בלוח אבידוס וגם על שושלת זאת כמעט ואין כל ממצאים‪.‬‬
‫גם על השושלות ה‪ 9-10-‬שמלכו בהרקליאופוליס (‪ )Herakleopolis‬שבמצרים התחתונה‪.‬‬
‫השושלת ה‪ 11-‬שקמה בתבאי שבמצרים העליונה הלכה והתחזקה והצליחה להביס את מלכי הצפון ולהשתלט גם‬
‫על מצרים התיכונה‪ .‬השושלת ה‪ 11-‬חזרה לעסוק ביתר שאת בפיתוחה של מצרים‪ ,‬ניהלו מלחמות באזור נוביה‬
‫שמדרום מזרח לתבאי והחלו לבנות מקדשים וקברים במצרים העליונה‪ .‬ובסמוך לדיר אל בחרי בקים הקים‬
‫מנת'וחתפ (‪ ) Mentuhotep‬הרביעי מקדש קטן לאל אמון‪ ,‬ואלו שרידי הבניין העתיק ביותר שנתגלו בנוא‪-‬אמון‪.‬‬
‫מלכי השושלת ה‪ 11-‬השאירו אחריהם מצבות ופירמידות צנועות‪.‬‬
‫לאחר מכן השתלטה השושלת ה‪ 12-‬שמקום מושב מלכיה היה באתי‪-‬תאוי (‪ )Itj-tawy‬ובמוף שבמצרים התחתונה‪,‬‬
‫על מצרים כולה‪ .‬מלכי שושלת זו הצליחו להשתלט ולגבות מיסים מהנסיכים והאצילים הרבים שהיו במצרים‪,‬‬
‫ולהקים מערכת משפט מוסדרת ולהשליט סדר וביטחון בכל רחבי מצרים‪ ,‬ואף השליטו את אל השמש 'רע' של‬
‫הממלכה הקדומה על מצרים כולה‪ .‬היציבות והביטחון שהביאו עמם מלכי השושלת ה‪ 12-‬הביאו ברכה וצמיחה‬
‫למצרים כולה‪ ,‬ואף הרחיבו את כיבושיהם באזורים שמדרום למצרים‪ .‬מעלות שושלת ה‪ 12-‬החזקה והיציבה קיים‬
‫שיתוף פעולה מלא עם השושלות ה‪ 17 ,11-‬וה‪ 18-‬אשר במצרים העליונה‪ ,‬הן במלחמות בדרום נגד הנובים‪ ,‬והן‬
‫במלחמה וגירוש החיקסוס במצרים‪ ,‬ועל כך ביתר פירוט בפרק ‪....‬‬

‫ישראל במדבר‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫שמות יט‬
‫א ּבַח ֹדֶ ׁש הַ ּׁשְ לִיׁשִ י‪ְ ,‬לצֵאת ְּבנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬מֵ אֶ ֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪ּ--‬בַּיֹום הַ ּזֶה‪ּ ,‬בָאּו מִ דְ ּבַר סִ ינָי‪.‬‬
‫במדבר י'‬
‫יא וַי ְהִ י ּבַּׁשָ נָה הַ ּׁשֵ נִית‪ּ ,‬בַח ֹדֶ ׁש הַ ּׁשֵ נִי‪ּ--‬בְעֶ ׂשְ ִרים ּבַח ֹדֶ ׁש; נַעֲ לָה‪ ,‬הֶ עָ נָן‪ ,‬מֵ עַ ל‪ ,‬מִ ׁשְ ּכַן הָ עֵ דֻ ת‪  .‬יב וַּיִסְ עּו ְבנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‬
‫לְמַ סְ עֵ יהֶ ם‪ ,‬מִ ּמִ דְ ּבַר סִ ינָי;‬
‫במדבר י'‬
‫מו ו ַּתֵ ׁשְ בּו בְקָ ׁש י ים רּבִים‪ּ ,‬כּי ים‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר י בְּתֶ ם‪.‬‬
‫ְׁשַ‬ ‫ָמִ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ָמִ‬ ‫דֵ‬
‫דברים ב‬
‫א וַּנֵפֶ ן וַּנִּסַ ע הַ ּמִ דְ ּב ָָרה‪ּ ,‬דֶ ֶרְך י ַם‪-‬סּוף‪ּ ,‬כַאֲ ׁשֶ ר ּדִ ּבֶר י ְהו ָה‪ ,‬אֵ לָי; וַּנָסָ ב אֶ ת‪-‬הַ ר‪ׂ-‬שֵ עִ יר י ָמִ ים ַרּבִים‪.‬‬
‫יתם‪.‬‬ ‫ו אֹכֶל ּתִ ׁשְ ּבְרּו מֵ אִ ּתָ ם ַּבּכֶסֶ ף‪ ,‬ו ַאֲ ַכלְּתֶ ם; וְגַם‪-‬מַ י ִם ּתִ כְרּו מֵ אִ ּתָ ם‪ַּ ,‬בּכֶסֶ ף‪ּ--‬וׁשְ תִ ֶ‬
‫כח אֹכֶל ַּבּכֶסֶ ף ּתַ ׁשְ ּב ִֵרנִי ו ְָא ַכלְּתִ י‪ּ ,‬ומַ י ִם ַּבּכֶסֶ ף ּתִ ּתֶ ן‪-‬לִי ו ְׁשָ תִ יתִ י‬

‫רש"י מו) ותשבו בקדש ימים רבים ‪ -‬י"ט שנה ‪ ,‬שנאמר כימים אשר ישבתם בשאר המסעות והם היו ל"ח שנה‪ ,‬י"ט‬
‫מהם עשו בקדש וי"ט שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש‪ ,‬כמו שנאמר (במדבר לב‪ ,‬יג) ויניעם במדבר‪ .‬כך מצאתי‬
‫בסדר עולם‪:‬‬

‫‪39‬‬
 ‫ישראל נדדו במדבר ארבעים שנה‪ ,‬התחושה שכל ילד מקבל בגן ולא משתנה גם בבגרותו‪ ,‬היא שאת רובם של‬
‫שנים אלו עשו ישראל במדבר סיני‪ .‬אך פני הדברים שונים בהחלט‪ .‬לפי המקרא בני ישראל היו במדבר סיני פחות‬
‫משנה! מראש חודש סיוון של השנה הראשונה לצאתם ממצריים עד כ' באייר של השנה השניה‪ ,‬ואם נחשב את‬
‫זמן שהייתם בחצי באי סיני מצאתם ממצריים ב‪-‬יד' בניסן של שנה ראשונה עד הגיעם לקדש ברנע בערך בחודש‬
‫תמוז של שנה שניה‪ ,‬הרי מדובר בשנה וארבעה חודשים!‪ .‬את כל שאר שלושים ושמונה השנה עד עברם את נחל‬
‫זרד הם נמצאים בקדש ברנע (לפי חז"ל ‪ 19‬שנה) וסובבים את הר שעיר (לפי חז"ל ‪ 19‬שנה)‪ .‬כך שברור הוא‬
‫שכשנה הם נמצאים ב"ארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש" ואילו במשך שלושים ושמונה שנה הם חיים בשולי‬
‫היישובים של ארץ הנגב והר שעיר‪ ,‬רועים את צאנם ומקיימים קשרי מסחר‪ ,‬בייחוד קניית מזון‪ ,‬מעמי האזור‪.‬‬
‫מספר בני ישראל היוצאים ממצרים היה כשש מאות אלף גברים מגיל עשרים עד גיל שישים‪ .‬בחיבורנו ננקוט‬
‫בשיטת הרב סעדיה גאון שכלל אוכלוסיית בני ישראל היוצאים ממצרים היו כשני מיליון אנשים נשים וטף‪.‬‬
‫ברור לכולם שאוכלוסייה בגודל שכזה לא יכולה לספק לעצמה מזון במשך שנתיים במדבר סיני‪ ,‬ושלושים ושמונה‬
‫שנים באזור המדברי של הנגב והערבה‪ .‬וזוהי נקודת המשבר וקו פרשת המים בן המאמין בסיפור המקראי על‬
‫הניסים שאירעו לבני ישראל במדבר‪ ,‬ובראשם נס המן שירד במשך ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל עד‬
‫בואם לארץ נושבת‪ ,‬לבין הכופרים בסיפור המקראי‪ .‬וכה כותב הרב סעדיה גאון בהקדמה לספרו אמונות ודעות‬
‫(תרגום הרב קאפח) "הרי לדעתי ענין אות המן המופלאה שבכל האותות‪ ,‬לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא‬
‫מן הדבר שאינו מתמיד‪ ,‬כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם‬
‫במשך ארבעים שנה מלא דבר‪ ,‬כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם אותו באויר "‪ .‬וכן כותב הרמב"ם במורה‬
‫נבוכים (ג‪,‬נ) מדוע פרטה התורה את מסעי בנ"י " ואלו כולם‪ ,‬מופתים גדולים גלויים נראים‪ .‬וכאשר ידע האלו‪-‬ה‬
‫יתברך שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתיד‪ ,‬כמו שמפקפקים בשאר הסיפורים‪ ,‬ויחשב שעמידתם היתה במדבר‬
‫קרוב מן היישוב‪ ,‬שאפשר לאדם לעמוד בו‪ ,‬כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום‪ ,‬או שהם מקומות‬
‫שאפשר לחרוש בהם ולזרוע ולקצור‪ ,‬או להזון באחד הצמחים אשר היו שם‪ ,‬או שמטבע המן לרדת במקומות ההם‬
‫תמיד‪ ,‬או שיש במקומות ההם בארות מים ‪ -‬מפני זה הסיר המחשבות ההם כולם‪ ,‬וחיזק עניני אלו המופתים כולם‬
‫בביאור המסעות ההם‪ ,‬שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת‪ ,‬בעמוד מין האדם במקומות ההם ארבעים שנה"‬
‫כפי שניראה בפרקים להלן מקומו של הר סיני ומסלול הליכתם של בנ"י במדבר לא ברור לנו כל צרכו ומצד שני‬
‫ברור גם ששהייתם במדבר סיני במשך כשנה היתה במגורי עראי‪ ,‬וספק אם נוכל למצוא ממצאים ארכיאולוגים‬
‫מתקופה זו‪ .‬באופן כללי ניתן להגיד שהסבירות למצוא ממצאים של קבוצה‪ ,‬גם אם גדולה במיוחד‪ ,‬שחיו כנוודים‪,‬‬
‫חיו באוהלים‪ ,‬ושתקופת השהייה באתרים השונים במסעם היו לתקופות קצרות‪ ,‬הוא נמוך מאוד‪ .‬לכן האפשרות‬
‫הכמעט יחידה למצוא שרידים כלשהם היא בסביבות האזור קדש ברנע שם שהו בני ישראל שנים רבות ולפי חז"ל‬
‫‪ 19‬שנה‪.‬‬
‫(סקרים ארכיאולוגים נעשו בסיני‪ ,‬בהר הנגב‪ ,‬בעבר הירדן המזרחי וכמובן בארץ ישראל‪ .‬לעומת זאת כמעט ואין‬
‫סקרים ומידע מסביב לאזור הנקרא הר שעיר ששם נדדו ישראל כ‪ 19-‬שנה ויתכן שניתן יהיה למצוא ממצאים‬
‫כלשהם מאתרים בהם חנו ישראל מספר שנים)‬

‫מדוע אין ממצאים במדבר סיני?‬ ‫‪9.1‬‬

‫אחת השאלות שמכחישי התנ"ך מעלים‪ ,‬כיצד יתכן שישראל שהו במדבר סיני ארבעים שנה ואין כל זכר וסימן‬
‫לשהייתם שם‪ .‬התשובה המקובלת לשאלה זו היא שישראל בתקופה זו חיו חיי נוודות‪ ,‬לא בנו בתים ולא חרשו‬
‫שדות‪ ,‬תרבות שלא משאירה סימנים בשטח‪ ,‬והסימנים הביולוגים הנשארים נמחים מעל פני האדמה תוך שנים‬
‫מועטות‪ .‬יש לציין שתשובה זו לא מדויקת‪ .‬אמנם הסימנים שתרבות נוודית משאירה קשה לזיהוי‪ ,‬אך יחד עם זאת‬
‫אתרים נוודים התגלו בארץ ובעולם‪ .‬האנשים שבמקום תמיד משאירים סימנים של שברי כלים‪ ,‬קישוטים וסימוני‬
‫קרקע‪ ,‬ובייחוד אם מדובר בקבוצה של לפחות שני מליון אנשים הנמצאים תקופה ארוכה במדבר סיני‪.‬‬
‫כפי שכתבנו בפרק הקודם‪ ,‬בני ישראל ביציאתם ממצרים הלכו במדבר פחות מחודשיים עד הגיעם למרגלות הר‬
‫סיני – משביעי של פסח החל בכא' אייר ועד א' סיוון ‪ -‬וגם בתקופה זו הם עוברים שמונה מסעות‪ 11‬ונמצאים ימים‬
‫מספר בכל מקום‪ ,‬כך שלא ניתן לצפות לממצאים‪ .‬גם למרגלות הר סיני הם נמצאים פחות משנה – מא' סיוון עד כ'‬
‫אייר‪ - 12‬כך לא יהיה מפתיע אם לא נמצא סימנים מתקופה זאת במדבר סיני‪ .‬כאן המקום להדגיש שאין אנו יודעים‬
‫היכן הוא מדבר סיני והר סיני המקראי וישנם שיטות רבות בעניין‪ ,‬ויש אף הסוברים שהר סיני נמצא בערב‬
‫הסעודית‪ ,‬כך שאנו כלל לא מחפשים במקום הנכון‪ .‬ושוב יש להדגיש שלא רק שאין סיכוי למצוא ממצאים משהייה‬
‫כל כך קצרה בשטח‪ ,‬ושקרוב לודאי לא מחפשים במקומות הנכונים‪ ,‬אנו אף לא מחפשים בתקופה הנכונה מכיוון‬
‫‪11‬‬
‫במדבר לג ח‪-‬טו‬
‫‪12‬‬
‫'במדבר י' יא‬

‫‪40‬‬
 ‫שלפי המקובל יציאת מצריים התרחשה לקראת סוף תקופת הברונזה התיכונה‪ ,‬ואילו לשיטתנו יציאת מצרים‬
‫התרחשה בסוף תקופת הברונזה הקדומה‪ .‬ולכן אם יש סיכוי למצוא ממצאים כלשהם‪ ,‬האפשרות הכמעט יחידה‬
‫היא מקדש ברנע שם ישבו בנ"י "ימים רבים"‪ 13‬ולפי חז"ל‪ 14‬שהו בנ"י בקדש ‪ 19‬שנה‪,‬ועל כך ראה פרק ‪...‬‬

‫מסלול מסעי בני ישראל‬ ‫‪9.2‬‬

‫לפרט את האפשרויות השונות‪.‬‬
‫מפה ‪ +‬תמצות האירועים‪.‬‬
‫תיאור של שנתיים ראשונות ואחרונות‬

‫קדש ברנע‬ ‫‪9.3‬‬

‫את "קדש ברנע" המקראית מזהים היום רוב החוקרים עם 'עין קודיראת'‪ ,‬אך הממצאים המאוחרים ביותר שנמצאו‬
‫באזור הם מהתקופה הניאוליתית‪ ,‬אך לא נמצאו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית ומתקופות הברונזה השונות‪,‬‬
‫ולאחר מכן נמצאו ב'עין קודיראת' ממצאים מתקופת הברזל‪.‬‬
‫לעומת זאת התגלו ממצאים מפתיעים באתר הקרוי 'באר רסיסים'‪ .‬האתר שוכן באזור הגבעות של מערב הנגב‬
‫המרכזי על גבול חצי האי סיני‪ .‬בשנים ‪ 1978-1980‬נערכו במקום על ידי רודולף כהן ודיור‪ .‬באזור נראו על פני‬
‫השטח שרידיהם שך כ‪ 80-‬מבנים מעוגלים או סגלגלים‪ ,‬מתקופת הברונזה התיכונה ‪ ,1‬כמעט כל המבנים הם‬
‫מבני מגורים אך נמצאו גם חצרות מגודרות שכנראה שמשו כמכלאות לבעלי חיים‪ .‬קוטרו של בית מגורים טיפוסי‬
‫הוא ‪ 2.0-4.5‬מ'‪ ,‬והקירות נשתמרו עד לגובה של ‪ 1.5‬מ'‪.‬‬
‫אל כל מבנה הוביל לרוב פתח כניסה יחיד (כ‪ 60-‬ס"מ רוחבו המרבי) והמזוזות והמשקופים נתגלו במקרים רבים‬
‫באתרם‪ .‬המתקנים היחידים שנתגלו בתוך המחסות הפשוטים האלו הם מדרגות או ספסלים שנחצבו אל תוך‬
‫רצפת הסלע‪ ,‬ואסמים מדופנים אבן‪ .‬עמוד אחד או שניים תמכו בגג שכנראה היה עשוי קורות של עצי אשל הגדלים‬
‫בערוצי הואדיות המקומיים‪ .‬קורות אלה כוסו בלוחות דקים של אבן‪-‬גיר שמקומות חציבתם עדיין נראים לעין לאורך‬
‫הוואדי גם היום‪.‬‬
‫מחקרים אתנוגרפיים שנערכו בתרבויות שונות מורים על כך שהעדפת מבני מגורים בעלי מתאר מעוגל על מבנים‬
‫בעלי קווי מתאר ישרים אופיינית לחברות נוודים ולא לאוכלוסיות חקלאיות‪ .‬אפשר שהמקום הווה בסיס קבע עבור‬
‫האימהות עם ילדיהם כאשר שאר השבט נמצא באזור עם צאנו‪ ,‬כמקובל אצל הבדווים בימינו‪.‬‬
‫האתר ננטש בצורה מסודרת ולכן לא נמצאו בו כלי חרס שלמים או כאלה שאפשר לרפאם‪ .‬החרסים הטיפוסיים הם‬
‫מן המכלול הקירמי המאוחר ביותר של‬
‫"הקבוצה הדרומית" בתקופת הברונזה‬
‫התיכונה ‪ ,1‬המוכרת לנו מאיזור החוף‬
‫של ארץ ישראל ומפנים הארץ וטיפוסית‬
‫במיוחד להר חברון‪ ,‬הר הנגב וחלקו‬
‫ההררי של חצי האי סיני‪ .‬נראה שרוב‬
‫כלי החרס יוצרו במקום‪ ,‬אך לפי בדיקות‬
‫החומרים עולים קשרים עם איזור הר‬
‫חברון‪ .‬מסתבר שלפחות שבר אחד של‬
‫"קומקום" אפור יובא מאיזור חמת‬
‫שבסוריה‪ ,‬ומקורם של כמה חרסים‬
‫מיוחדים‪ ,‬מחופים אדום וממורקים הוא‬
‫בתרבויות תקופת הברונזה התיכונה ‪1‬‬
‫בדרום עבר הירדן המזרחי‪.‬‬
‫ממצאים קטנים אחרים הם נדירים מכיוון‬
‫שהתושבים נטשו את המקום ולקחו‬
‫עמם כל דבר אפשרי‪ .‬אך נמצאו מספר‬
‫תליוני צדף מגולפים ומלוטשים העשויים מקונכיות שהובאו מים סוף ( מרחק של כ‪ 150-‬ק"מ)‪ .‬דגם גיאומטרי‪,‬‬
‫ולוח משחק עשוי אבן גיר בסגנון מצרי‪.‬‬
‫למרות מציאותן של אבני שחיקה בבתים‪ ,‬לא נתגלו כמעט עקבות של גרעינים בין עצמות בעלי החיים שכמעט‬
‫כל מוקדי הבישול המשותפים הכילו אותם‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫'במדבר א' מו‬
‫‪14‬‬
‫רש"י שם‬

‫‪41‬‬
‫פריט מעניין מעניין הוא שבר של עצם הלסת של כריש מים סוף‪ .‬במספר סקרים נוספים שנערכו באזור מופו באזור‬
‫כ‪ 200-‬שרידי ישובים דומים‪ ,‬אתרי מחנות טומלי ששימשו לקבורה ומתקנים אחרים השייכים לתקופת הברונזה‬
‫התיכונה ‪.1‬‬
‫כל אתרי תקופת הברונזה התיכונה ‪ 1‬בנגב ננטשו ורובם לא נושבו עוד‪.‬‬
‫הארכיאולוג ויליאם אולברייט‪:‬‬
‫" מדוע בחרו [בני אדם] להתיישב באזורים כל כך צחיחים? ומדוע רק אנשי [אותה תקופה] שינו את אורחות חייהם‬
‫בצורה קיצונית כל כך?‬
‫הארכיאולוג בנימין מזר‪:‬‬
‫מפתיעה ביותר היא הרשת הצפופה של יישובים נוודיים למחצה בהר הנגב‪...‬ניתן לראות בתופעה זו של נדודים‬
‫בלתי פוסקים של קבוצות שבטיות ומאבקן לשליטה במקורות הקיום"‬
‫הארכיאולוג רודולף כהן‪:‬‬
‫"נראה שהתיישבות זו היתה קצרת ימים וכי התקיימה כימי דור אחד בלבד ‪...‬אין בידינו ממצאים ארכיאולוגיים‬
‫המעידים על הרס היישובים על ידי גורם עוין"‬

‫ג'בל מוסא‬ ‫‪9.4‬‬

‫שמות ד‬
‫כה ו ַּתִ ּקַ ח צִּפ ָֹרה צ ֹר‪ ,‬ו ַּתִ כְר ֹת אֶ ת‪-‬עָ ְרלַת ְּבנָּה‪ ,‬ו ַּתַ ּגַע‪ ,‬ל ְַר ְגלָיו;‬
‫יהושע ה‬
‫ב ּבָעֵ ת הַ הִ יא‪ָ ,‬אמַ ר י ְהו ָה אֶ ל‪-‬י ְהֹוׁשֻ עַ ‪ ,‬עֲ ׂשֵ ה לְָך‪ ,‬חַ ְרבֹות צ ִֻרים; ו ְׁשּוב מ ֹל אֶ ת‪ְּ -‬בנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ׁ ,‬שֵ נִית‪.‬‬

‫מבנים הדומים לאלה של באר רסיסים נתגלו גם בריכוז גדול גם בדרום סיני באזור המשתרע החל בדרום‬
‫לג'בל‪-‬מוסא ועד לנאות המדבר של עין חודרה ועין אם‪-‬אחמד‪ .‬באזור זה יש מלבד הטומלי מבני קבורה הקרויים‬
‫נואמיס‪ .‬אלה מבנים עגולים וגבוהים‪ .‬בחלק מהאתרים הקרמיקה שנמצאה מיוחסת לתקופת הברונזה הקדומה ‪.2‬‬
‫גם באתרים אלה לא נותרו כמעט כלים שלמים‪ ,‬דבר המעיד על נטישה מסודרת של היישובים‪ .‬גם שם נמצאו‬
‫תכשיטים עשויים מקונכיות וצדפים‪ ,‬שמקורם בים סוף‪ ,‬וגם נמצאו חרוזי פיאנס שמקורם במצרים‪ .‬כותב אבנר גורן‬
‫חוקר הנואמיס "האוכלוסיה חייתה בקבוצות בעלות זיקה טריטוריאלית – מעין שבטים‪ .‬לכל אחת היה אזור נדודים‬
‫משלה‪ ,‬שבו הוקם שדה הקבורה שלה‪...‬קבוצות אלה קיימו ביניהן מגע הדוק‪ ,‬דבר המשתקף באחדותם‬
‫התרבותית‪ ,‬בארכיטקטורה ובממצאים‪...‬תרבות הנואמיס היתה זמנית וחולפת‪ ,‬היא הופיע ומעלמה בלא שאפשר‬
‫לעקוב אחר התפתחותה‪ ,‬ובלי להותיר כל המשך לאחר מכן"‪.‬‬
‫בחלק מהקברים נמצאו כלי אבן וכלים וראשי חץ עשויים תור ולכן תוארכו לתקופה הכלקוליתית‪.‬‬
‫ניתן לייחס גם מבנים אלה ליוצאי מצריים והדבר מחזק את הסוברים שג'בל מוסא הוא הר סיני‪.‬‬
‫את העובדה שהמבנים הם מתקופות שונות ניתן להסביר שבצאתם ממצריים בני ישראל לקחו איתם כלים ממצרים‬
‫המיוחסים לתקופת הברונזה הקדומה ‪ ,)?( 2‬אך בגלל מחסור במתכת ובברזל עברו בני ישראל במדבר להשתמש‬
‫בכלי אבן ובכלי צור שיוחסו בטעות לתקופה הכלקוליתית‪ .‬כאשר הגיעו לקדש ברנע וכעבור זמן שהחלו לייצר כלי‬
‫חרס אשר הושפעו מארץ כנען ויוחסו לתקופת הברונזה התיכונה ‪.1‬‬
‫בעוד ממצאים של כלי צור מיוחסים על פי ההיסטוריונים לתקופה הניאוליתית והכלקוליתי‪ ,‬אנו רואים מספר שבני‬
‫ישראל בכניסתם לארץ משתמשים בחרבות צורים‪.‬‬

‫דו"חות מן המדבר‬ ‫‪9.5‬‬

‫מפקדים ‪ +‬שמות בנ"י‪ ,‬ארגון‪ ,‬שרי עשרות‪ ,‬משפחה‪ ,‬בית אב שבט‬
‫בניית המשכן ‪ +‬חנוכת המשכן‪.‬‬
‫מלחמת מדין וחלוקת השלל‪.‬‬
‫ספר דברים – ימיו האחרונים של משה‪+‬מה הוא רואה מהר העברים‬

‫מצריים – תקופת הבניים‪/‬חיקסוסית‬ ‫‪10‬‬

‫עם נפילת מצריים אחרי תהפוכות טבע ועשרת מכות השמים שבאו עליהם‪ ,‬הגיעו למצרים שבטי החיקסוס רבים‬
‫אשר השתלטו על מצרים שברו הרסו וחמסו באכזריות אין קץ כל מה שניקרא בדרכם‪ .‬חיקסוס היא מילה יוונית‬
‫שמשמעותה "מלכי הרועים‬

‫‪42‬‬
 ‫כיבוש הארץ‬ ‫‪11‬‬
‫תקופת הברונזה הקדומה היתה תקופה של התפתחות ושגשוג ביישובי הארץ‪ ,‬נבנו ערים רבות הכלכלה והתרבות‬
‫החמרית התפתחו ולקראת סוף תקופת הברונזה הקדומה הגיע האזור לשיא ההתפתחות וההתקדמות‪ ,‬ובייחוד‬
‫ניכר הדבר ביישוב העירוני שגדל ומתפתח בצורה יוצאת דופן ומוקף חומות עצומות ומגדלי ענק‪ .‬תקופת השגשוג‬
‫של הברונזה הקדומה מסתיימת בפתאומיות ואחריה מגיעה תקופת הברונזה התיכונה ‪( 1‬או תקופת הברונזה‬
‫הביניימית)‪.‬‬
‫תקופת הברונזה התיכונה ‪ 1‬היוותה את אחת הבעיות הקשות בארכיאולוגיה של ארץ ישראל‪ .‬החוקרים נתקלו‬
‫בתופעה מוזרה‪ .‬ברחבי הארץ התגלו קברים ושרידי ישוב‪ ,‬שהעידו על קיומו של יסוד אתני חדש בתרבות הארץ‪,‬‬
‫אולם בתלים השונים לא התגלתה שכבת יישוב מאותה עת‪ ,‬ושכבת הברונזה התיכונה ‪ 2‬נמצאת ישירות מעל‬
‫לשכבת הברונזה הקדומה‪ .‬תקופת התיכונה ‪1‬מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים מרכזיות אלא חי חיי נוודות‪.‬‬
‫בעיה נוספת היתה זיהוים של התושבים הנוודים החדשים שהגיעו לארץ והחוקרים התקשו לקשר את התרבות‬
‫החומרית של אנשי הברונזה התיכונה ‪ 1‬אל התרבות שקדמה לה או אל זו שהופיע אחריה‪.‬‬
‫את היעלמותה הפתאומית של הציליביזציה המפוארת של תקופת הברונזה הקדומה ניתן להסביר על רקע‬
‫הסיפור המקראי של כבוש הארץ על ידי שבטי ישראל‪.‬‬
‫כיבוש הארץ התבצע בשני שלבים עיקריים‪ :‬כיבוש עבר הירדן המזרחי על ידי משה המתואר בספר במדבר וכיבוש‬
‫הארץ מעברו המערבי של הירדן על ידי יהושע‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫מפת העמים טרם הכיבוש‬ ‫‪11.1‬‬
‫עמוס ט‬
‫ז‪ ][ .‬הֲ לֹוא אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬הֶ עֱ לֵיתִ י מֵ אֶ ֶרץ מִ צ ְַרי ִם‪ּ ,‬ופְ לִׁשְ ּתִ ּיִים מִ ּכַפְ ּתֹור‪ ,‬ו ַאֲ ָרם מִ ּקִ יר‪.‬‬
‫ירמיהו מז‬
‫ד‪ּ][ .‬כִי‪ׁ-‬ש ֹדֵ ד י ְהו ָה אֶ ת‪ּ-‬פְ לִׁשְ ּתִ ים‪ׁ ,‬שְ אֵ ִרית אִ י כַפְ ּתֹור‪.‬‬
‫בראשית י'‬
‫יד ו ְאֶ ת‪ּ-‬פַ תְ ֻרסִ ים ו ְאֶ ת‪ּ-‬כַסְ לֻחִ ים‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר יָצְאּו מִ ּׁשָ ם ּפְ לִׁשְ ּתִ ים‪--‬ו ְאֶ ת‪ּ-‬כַפְ ּת ִֹרים‪.‬‬
‫במדבר כא'‬
‫ד‪ַ-‬ארנֹן‪.‬‬
‫ְ‬ ‫ָל‪ַ-‬ארצֹו מִ ּיָדֹו‪ ,‬עַ‬
‫ְ‬ ‫כו ּכִי חֶ ׁשְ ּבֹון‪--‬עִ יר סִ יח ֹן מֶ לְֶך הָ אֱ מ ִֹרי‪ ,‬הִ וא; ו ְהּוא נִלְחַ ם‪ּ ,‬בְמֶ לְֶך מֹוָאב הָ ִראׁשֹון‪ ,‬וַּיִּקַ ח אֶ ת‪ּ-‬כ‬
‫דברים ב'‬
‫יח אַ ָּתה עֹבֵר הַ ּיֹום אֶ ת‪ּ-‬גְבּול מֹוָאב‪ ,‬אֶ ת‪-‬עָ ר‪ .‬יט ו ְקָ ַרבְּתָ ‪ ,‬מּול ְּבנֵי עַ ּמֹון‪ַ--‬אל‪ּ-‬תְ צ ֵֻרם‪ ,‬ו ְַאל‪ּ-‬תִ תְ ּגָר ּבָם‪ּ :‬כִי ֹלא‪-‬אֶ ּתֵ ן מֵ אֶ ֶרץ‬
‫ְּבנֵי‪-‬עַ ּמֹון לְָך‪ ,‬י ְֻרּׁשָ ה‪ּ--‬כִי ִל ְבנֵי‪-‬לֹוט‪ ,‬נְתַ ּתִ יהָ י ְֻרּׁשָ ה‪ .‬כ אֶ ֶרץ‪ְ -‬רפָ אִ ים ּתֵ חָ ׁשֵ ב‪ַ ,‬אף‪-‬הִ וא‪ְ :‬רפָ אִ ים י ָׁשְ בּו‪-‬בָּה‪ ,‬לְפָ נִים‪,‬‬
‫ִירׁשֻ ם וַּיֵׁשְ בּו ַתחְ ָּתם‪ .‬כב‬ ‫ו ְהָ עַ ּמֹנִים‪ ,‬י ִקְ ְראּו לָהֶ ם זַמְ זֻּמִ ים‪ .‬כא עַ ם ּגָדֹול ו ְַרב ו ָָרם‪ּ ,‬כָעֲ נָקִ ים; וַּיַׁשְ מִ ידֵ ם י ְהו ָה מִ ְּפנֵיהֶ ם‪ ,‬וַּי ָ‬
‫ִירׁשֻ ם וַּיֵׁשְ בּו תַ חְ ּתָ ם‪ ,‬עַ ד הַ ּיֹום הַ ּזֶה‪ .‬כג‬ ‫ּכַאֲ ׁשֶ ר עָ ׂשָ ה ִל ְבנֵי עֵ ׂשָ ו‪ ,‬הַ ּי ֹׁשְ בִים ּבְׂשֵ עִ יר‪--‬אֲ ׁשֶ ר הִ ׁשְ מִ יד אֶ ת‪-‬הַ ח ִֹרי‪ ,‬מִ ּפְ נֵיהֶ ם‪ ,‬וַּי ָ‬
‫ו ְהָ עַ ּוִים הַ ּי ֹׁשְ בִים ּבַחֲ צ ִֵרים‪ ,‬עַ ד‪-‬עַ ּזָה‪ּ--‬כַפְ ּת ִֹרים הַ ּיֹצְאִ ים מִ ּכַפְ ּת ֹר‪ ,‬הִ ׁשְ מִ ידֻ ם וַּיֵׁשְ בּו תַ חְ ּתָ ם‪.‬‬
‫דברים ג'‬
‫יא ּכִי ַרק‪-‬עֹוג מֶ לְֶך הַ ּבָׁשָ ן‪ ,‬נִׁשְ ַאר מִ ּי ֶֶתר הָ ְרפָ אִ ים‪.‬‬

‫במשך כמאתיים וחמישים שנה מאז ירידת בני ישראל‬

‫למצריים חלו מהפכים גדולים באזור‪ .‬את מקומם של עמי‬
‫הרפאים הענקים שהושמדו על ידי ברית ארבעת‬
‫המלכים בתקופת אברהם נתפסו על ידי בני עבר‬
‫השונים‪ .‬את מקומם של החורי תפשו אדום ובני שעיר‪,‬‬
‫את מקומם של האימים והזוזים והרפאים תפשו בני‬
‫מואב‪ ,‬עמון‪ ,‬מדין‪ ,‬וארם‪ .‬ורק באזור הבשן "יתר‬
‫הרפאים" הצליחו להתאושש מהמכה שהנחיתו עליהם‬
‫ברית ארבעת המלכים‪ ,‬והקימו ממלכה בבשן שבראשה‬
‫עמד עוג מלך הבשן‪.‬‬
‫בסמוך לכניסת ישראל לארץ חלו מספר שינויים נוספים‬
‫בעמי האזור‪ .‬עקב פלישה המונית של בני יפת השונים‬
‫שבראשם היוונים ליוון ולאיים שבסביבה‪ ,‬נדחקו אנשי‬
‫האי כפתור (כרתים) וכבשו אזורים לחופי הים התיכון‬
‫שישבו בהם הפלישתים הקדומים מימי אברהם (שנקראו‬
‫גם עווים) ומעתה שמם של פולשים חדשים אלה הוא‬
‫פלישתים‪ ,‬על שם העם הקדום אותו כבשו‪ .‬נוסף לאזור‬
‫העווים התיישבו הפלישתים בחמש ערים נוספות‪ :‬עזה‪,‬‬
‫אשדוד‪ ,‬אשקלון‪ ,‬גת ועקרון ומושלי ערים אלו נקראו‬
‫סרנים‪ .‬יש לציין שגם הפלישתים הקדומים וגם‬
‫הפלישתים החדשים שהגיעו מכפתור‪ ,‬שניהם בניו של‬
‫מצריים‪.‬‬
‫במזרח לירדן כבש סיחון האמורי חלק משטחה של מואב‬
‫כולל הגלעד שבה ישבו גם ארמים שנדחקו צפונה לאזורי‬
‫דמשק‪ ,‬צובה וארם נהריים‪ .‬מלכות ארם נהריים נקראה‬
‫במכתבי אל עמארנה מִ תַ נִי ואילו המצרים כינו אותה‬
‫ַהרמַ ‪ .‬בהמשך ההיסטוריה נראה שלמרות המרחק‬ ‫נ ִ‬
‫הפיזי בין עמי עבר הירדן והארמים‪ ,‬הקשר החזק בין‬
‫העמים ממשיך להישמר‪ .‬בלק שהוא במקורו ארמי הוא‬
‫"מלך למואב בעת ההיא" (במד' כט ד')‪ ,‬והוא קורא‬
‫לבלעם הארמי "פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו"‬

‫‪44‬‬
 ‫(שם ה') על מנת שיקלל את ישראל‪ .‬יש לציין ששם הנהר פתור מופיע באנאלים של שלמנאסר השלישי‪ 15‬כנחל‬
‫סַ גֻר הצמוד לנהר פרת‪ .‬במלחמתם עם דוד קוראים בני עמון מספר פעמים לארם דמשק‪ ,‬ארם צובה וארם נהריים‬
‫שיבואו לעזור להם במלחמתם נגד דוד (שמואל ב' י'‪ ,‬שם יא')‪ .‬כמו כן הדד האדומי ורזון שברח מהדדעזר מלך‬
‫צובה משתפים פעולה אחרי מות דוד ומקימים את מלכות ארם דמשק (מל"א יא)‪ .‬כמובן אי אפשר להתעלם‬
‫מהשמות הדומים בשם "אדד" או "הדד" הניתנים למושלי אדום וארם‪.‬‬

‫כיבוש עבר הירדן המזרחי‬ ‫‪11.2‬‬

‫במדבר כ'‬
‫כ ו ַּי ֹאמֶ ר‪ֹ ,‬לא תַ עֲ ב ֹר; וַּיֵצֵא אֱ דֹום לִקְ ָראתֹו‪ּ ,‬בְעַ ם ָּכבֵד ּו ְבי ָד חֲ זָקָ ה‪ .‬כא וַי ְמָ אֵ ן אֱ דֹום‪ ,‬נְתֹן אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬עֲ ב ֹר‪ִּ ,‬ב ְגבֻלֹו; וַּיֵט‬
‫י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬מֵ עָ לָיו‪.‬‬
‫דברים ב'‬
‫ח וַּנַעֲ ב ֹר מֵ אֵ ת ַאחֵ ינּו ְבנֵי‪-‬עֵ ׂשָ ו‪ ,‬הַ ּי ֹׁשְ בִים ּבְׂשֵ עִ יר‪ ,‬מִ ּדֶ ֶרְך הָ עֲ ָרבָה‪ ,‬מֵ אֵ ילַת ּומֵ עֶ צְי ֹן ָּגבֶר;‬
‫לב וַּיֵצֵא סִ יח ֹן לִקְ ָראתֵ נּו הּוא וְכָל‪-‬עַ ּמֹו‪ ,‬לַּמִ לְחָ מָ ה‪--‬י ָהְ צָה‪ .‬לג וַּיִּתְ נֵהּו י ְהו ָה אֱ ֹלהֵ ינּו‪ ,‬לְפָ נֵינּו; וַּנְַך א ֹתֹו ו ְאֶ ת‪ָּ -‬בנָו‪,‬‬
‫ִ‬
‫ַארנּו‪ׂ ,‬שָ ריד‪ .‬לה‬ ‫ו ְאֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬עַ ּמֹו‪ .‬לד וַּנִלְּכ ֹד אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬עָ ָריו‪ּ ,‬בָעֵ ת הַ הִ וא‪ ,‬וַּנַחֲ ֵרם אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬עִ יר מְ תִ ם‪ ,‬ו ְהַ ּנָׁשִ ים ו ְהַ ּטָ ף‪ֹ :‬לא הִ ׁשְ ְ‬
‫ַארנֹן ו ְהָ עִ יר אֲ ׁשֶ ר ַּבּנַחַ ל‪,‬‬
‫ַרק הַ ּבְהֵ מָ ה‪ָּ ,‬ב ַזזְנּו לָנּו‪ּ ,‬וׁשְ לַל הֶ עָ ִרים‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ָלכָדְ נּו‪ .‬לו מֵ עֲ ר ֹעֵ ר אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪ׂ-‬שְ פַ ת‪-‬נַחַ ל ְ‬
‫ו ְעַ ד‪-‬הַ ִּגלְעָ ד‪ֹ ,‬לא הָ י ְתָ ה קִ ְרי ָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ׂשָ ְגבָה מִ ּמֶ ּנּו‪:‬‬
‫דברים ג'‬
‫א וַּנֵפֶ ן וַּנַעַ ל‪ּ ,‬דֶ ֶרְך הַ ּבָׁשָ ן; וַּיֵצֵא עֹוג מֶ לְֶך‪-‬הַ ּבָׁשָ ן לִקְ ָראתֵ נּו הּוא וְכָל‪-‬עַ ּמֹו‪ ,‬לַּמִ לְחָ מָ ה‪--‬אֶ דְ ֶרעִ י‪ .‬ג וַּיִּתֵ ן י ְהו ָה אֱ ֹלהֵ ינּו ְּבי ָדֵ נּו‪,‬‬
‫ּגַם אֶ ת‪-‬עֹוג מֶ לְֶך‪-‬הַ ּבָׁשָ ן‪--‬ו ְאֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬עַ ּמֹו; וַּנַּכֵהּו‪ ,‬עַ ד‪ִּ -‬בלְּתִ י הִ ׁשְ אִ יר‪-‬לֹו ׂשָ ִריד‪ .‬ד וַּנִלְּכ ֹד אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬עָ ָריו‪ּ ,‬בָעֵ ת הַ הִ וא‪ֹ--‬לא‬
‫ַארּג ֹב‪ ,‬מַ מְ ֶלכֶת עֹוג‬ ‫הָ י ְתָ ה קִ ְרי ָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬לָקַ חְ נּו מֵ אִ ּתָ ם‪ׁ :‬שִ ּׁשִ ים עִ יר ּכָל‪-‬חֶ בֶל ְ‬
‫ָתי ִם ּוב ְִריחַ ‪ְ :‬לבַד מֵ עָ ֵרי הַ ּפ ְָרזִי‪,‬‬ ‫ַּבּבָׁשָ ן‪ .‬ה ּכָל‪-‬אֵ ּלֶה עָ ִרים ְּבצֻר ֹת‪ ,‬חֹומָ ה גְב ֹהָ ה‪ּ--‬דְ ל ַ‬
‫הַ ְרּבֵה מְ א ֹד‪.‬‬

‫כיבוש עבר הירדן המזרחי והבשן נעשה בהנהגתו של משה‪ .‬מכיוון שעמלק של‬
‫אותה תקופה היה העם החזק ביותר באזור ושלט באותה תקופה על מצריים‬
‫(היקסוס) החליט משה להיכנס לארץ מאזור הירדן‪.‬‬
‫משה נצטווה לא להילחם בבני עשיו שישבו באדום ובשעיר‪ ,‬וכן לא להילחם‬
‫במואב ועמון שהם קרבי משפחה של עם ישראל‪ .‬עקב סירובו של מלך אדום לתת‬
‫לישראל עבור בארצו‪ ,‬נאלץ עם ישראל לסבוב את ארץ אדום ולעבור דרך הר‬
‫שעיר באזור אילת ועציון גבר שגם שם ישבו בני עשיו שאפשרו לישראל לעבור‬
‫בארצם‪.‬‬
‫כאשר מגיעים ישראל לנחל ארנון שהוא גבול ארץ סיחון‪ ,‬מבקש משה לעבור‬
‫בארצו‪ ,‬סיחון מסרב ויוצא למלחמה‪ .‬בני ישראל משמידים את עם סיחון וכובשים‬
‫את עריו מערוער אשר על שפת נחל ארנון עד הגלעד‪.‬‬
‫לאחר מכן מתקדמים בני ישראל לכיוון הבשן‪ ,‬ונלחמים עם עוג מלך הבשן באדרעי‬
‫(המזוהה כדרעא שבסוריה)‪ ,‬גם אותם משמידים ישראל ולוכדים שישים ערים‬
‫בצורות עם חומה גבוהה בחבל ארגוב אשר בבשן‪ ,‬וזאת בנוסף לערים פרוזות‬
‫רבות בממלכת עוג‪.‬‬
‫מפשטי כתובי המקרא עולה שהערים שבאזורים של עבר הירדן‪ ,‬דהיינו אדום‪,‬‬
‫שעיר‪ ,‬מואב‪ ,‬עמון וסיחון‪ ,‬לא היו ערים בצורות עם חומה‪ ,‬וכנראה שהיישוב שם‬
‫היה כפרי או עירוני פרוז‪ .‬ואילו בבשן היו שישים ערים מוקפות חומה דלתיים‬
‫ובריח‪.‬‬
‫הסקרים הארכיאולוגים בבשן אכן מראים שלקראת סוף תקופת הברונזה התיכונה‬
‫היו ערים בצורות רבות שנכבשו ונהרסו "צפיפות הערים ‪ ,‬גודלן‪,‬‬

‫כוגן ע' ‪ 12‬כתובת ‪1‬‬ ‫‪15‬‬

‫‪45‬‬
 ‫‪16‬‬
‫ביצוריהן האדירים מצביעים על תרבות עצומה שפרחה אז בגולן‪ ,‬שקרסה לאחר מצור של אויב"‬
‫פרידת משה רבינו‬ ‫‪11.2.1‬‬
‫דברים א'‬
‫ְַארּבָעִ ים ׁשָ נָה‪ּ ,‬בְעַ ׁשְ ּתֵ י‪-‬עָ ׂשָ ר ח ֹדֶ ׁש ּבְאֶ חָ ד לַח ֹדֶ ׁש; ּדִ ּבֶר מ ֹׁשֶ ה‪ ,‬אֶ ל‪ְּ -‬בנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬כְכ ֹל אֲ ׁשֶ ר ִצּוָה י ְהו ָה א ֹתֹו‪,‬‬
‫ג וַי ְהִ י ּב ְ‬
‫אֲ לֵהֶ ם‪.‬‬
‫דברים לד'‬
‫ָארץ אֶ ת‪-‬הַ ִּגלְעָ ד‪,‬‬ ‫א וַּיַעַ ל מ ֹׁשֶ ה מֵ עַ ְרב ֹת מֹוָאב‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ר נְבֹו‪ ,‬ר ֹאׁש הַ ּפִ סְ ּגָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪ּ-‬פְ נֵי י ְֵרחֹו; וַּי ְַראֵ הּו י ְהו ָה אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הָ ֶ‬
‫ּנֶגֶב‪,‬‬ ‫ת‪-‬הַ‬ ‫פְרי ִם‪ּ ,‬ומְ נַּׁשֶ ה; ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬אֶ ֶרץ י ְהּודָ ה‪ ,‬עַ ד הַ ּיָם הָ ַאחֲ רֹון‪ .‬ג ו ְאֶ‬ ‫עַ ד‪ּ-‬דָ ן‪ .‬ב ו ְאֵ ת‪ּ ,‬כָל‪-‬נַפְ ּתָ לִי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬אֶ ֶרץ אֶ ַ‬
‫ָארץ אֲ ׁשֶ ר נִׁשְ ּבַעְ ּתִ י לְַאב ְָרהָ ם ְליִצְחָ ק‬ ‫ו ְאֶ ת‪-‬הַ ִּכּכָר ּבִקְ עַ ת י ְֵרחֹו עִ יר הַ ּתְ מָ ִרים‪--‬עַ ד‪-‬צ ֹעַ ר‪ .‬ד וַּי ֹאמֶ ר י ְהו ָה אֵ לָיו‪ ,‬ז ֹאת הָ ֶ‬
‫ּו ְלי ַעֲ ק ֹב לֵאמ ֹר‪ְ ,‬לז ְַרעֲ ָך‪ ,‬אֶ ּתְ נֶּנָה; הֶ ְראִ יתִ יָך בְעֵ ינֶיָך‪ ,‬ו ְׁשָ ּמָ ה ֹלא ַתעֲ ב ֹר‪ .‬ה וַּיָמָ ת ׁשָ ם מ ֹׁשֶ ה עֶ בֶד‪-‬י ְהו ָה‪ּ ,‬בְאֶ ֶרץ מֹוָאב‪--‬‬
‫עַ ל‪ּ-‬פִ י י ְהו ָה‪ .‬ו וַּיִקְ ּב ֹר א ֹתֹו ַבּגַי ּבְאֶ ֶרץ מֹוָאב‪ ,‬מּול ּבֵית ּפְעֹור; ו ְֹלא‪-‬י ָדַ ע אִ יׁש אֶ ת‪-‬קְ ב ָֻרתֹו‪ ,‬עַ ד הַ ּיֹום הַ ּזֶה‪ .‬ז ּומ ֹׁשֶ ה‪,‬‬
‫ּבֶן‪-‬מֵ ָאה ו ְעֶ ׂשְ ִרים ׁשָ נָה‪ּ--‬בְמ ֹתֹו; ֹלא‪-‬כָהֲ תָ ה עֵ ינֹו‪ ,‬ו ְֹלא‪-‬נָס לֵח ֹה‪ .‬ח וַּיִבְּכּו ְבנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל אֶ ת‪-‬מ ֹׁשֶ ה ּבְעַ ְרב ֹת מֹוָאב‪ׁ ,‬שְ ֹלׁשִ ים‬
‫יֹום; וַּיִּתְ מּו‪ ,‬י ְמֵ י ְבכִי אֵ בֶל מ ֹׁשֶ ה‪ .‬ט ו ִיהֹוׁשֻ עַ ּבִן‪-‬נּון‪ ,‬מָ לֵא רּוחַ חָ כְמָ ה‪ּ--‬כִי‪-‬סָ מַ ְך מ ֹׁשֶ ה אֶ ת‪-‬י ָדָ יו‪ ,‬עָ לָיו; וַּיִׁשְ מְ עּו אֵ לָיו‬
‫ְּבנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל וַּיַעֲ ׂשּו‪ּ ,‬כַאֲ ׁשֶ ר ִצּוָה י ְהו ָה אֶ ת‪-‬מ ֹׁשֶ ה‪ .‬י ו ְֹלא‪-‬קָ ם נָבִיא עֹוד ְּבי ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬כְמ ֹׁשֶ ה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר י ְדָ עֹו י ְהו ָה‪ּ ,‬פָ נִים אֶ ל‪ּ-‬פָ נִים‪.‬‬
‫ָל‪ַ-‬ארצֹו‪ .‬יב ּולְכ ֹל הַ ּיָד‬ ‫ְ‬ ‫יא ְלכָל‪-‬הָ א ֹת ֹת ו ְהַ ּמֹופְ תִ ים‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ׁשְ לָחֹו י ְהו ָה‪ ,‬לַעֲ ׂשֹות‪ּ ,‬בְאֶ ֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪--‬לְפַ ְרע ֹה ּו ְלכָל‪-‬עֲ בָדָ יו‪ּ ,‬ו ְלכ‬
‫ּמֹורא הַ ּגָדֹול‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר עָ ׂשָ ה מ ֹׁשֶ ה‪ ,‬לְעֵ ינֵי ּכָל‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪.‬‬
‫הַ חֲ זָקָ ה‪ּ ,‬ולְכ ֹל הַ ָ‬

‫בשנת הארבעים למסעם במדבר‪ ,‬נפרד עם ישראל משלושת מנהיגיו הגדולים‪ ,‬ומהנסים שליוו אותו בתקופת‬
‫המדבר‪.‬‬
‫מרים – נפטרה בקדש‪ ,‬בחודש ניסן של שנת הארבעים‪( .‬במדבר כ' א')‪ .‬לפי חז"ל נפטרה מרים בי' בניסן "מתה‬
‫מרים נסתלקה הבאר וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרון"‬
‫אהרון – מת בא' באב בגיל מאה עשרים ושלוש ונקבר בהר ההר (במדבר לג' לח')‪ ,‬מחליף אותו בנו אלעזר הכהן‬
‫(במדבר כ' כח') לפי חז"ל "מת אהרון נסתלק עמוד הענן וחזר להן בזכות משה"‬
‫משה ‪ -‬ספר דברים הוא סיכום הדברים שאמר משה לבני ישראל בשנת הארבעים ליציאת מצריים מא' שבט עד‬
‫יום מותו שלפי חז"ל היה בז' אדר – דהיינו במשך שלושים ושישה ימים‪.‬‬
‫הפרקים הראשונים עד פרשת ראה (יא כה') מהווים רקע היסטורי המתארים את השתלשלות הדברים שהביאה‬
‫לכך שמשה לא נכנס לארץ‪ ,‬ומינוי יהושע בן‪-‬נון כמנהיג עם ישראל‪ ,‬ותיאור החובה של בני ישראל לשמור את כל‬
‫דברי התורה‪.‬‬
‫משה כורת ברית בין עם ישראל להקב"ה (פרשות ראה‪-‬האזינו) ומצווה את בני ישראל להקים מזבח בהר עיבל‪,‬‬
‫לכתוב עליו את דברי הברית‪ ,‬להעלות עולות ולזבוח שלמים ולקיים את טקס הברכה והקללה על הר גריזים והר‬
‫עיבל‪.‬‬
‫משה מברך עם ישראל (פרשת וזאת הברכה) עולה אל הר נבו ומת שם על פי ה'‪.‬‬
‫לפי חז"ל "מת משה נסתלקו שלושתן (הבאר‪ ,‬עמוד הענן‪ ,‬והמן) ולא חזרו‪ .‬מן המן שלקטו בז' באדר היו אוכלין עד‬
‫ט"ז בניסן שנאמר (יהושע ה') וישבת המן ממחרת (הפסח) באכלם מעבור הארץ"‬
‫עד כאן כתבנו דברינו לפי חמשת חומשי תורה‬

‫כיבוש ארץ ישראל‬ ‫‪12‬‬

‫יהושע ד'‬
‫יט ו ְהָ עָ ם‪ ,‬עָ לּו מִ ן‪-‬הַ ּי ְַרּדֵ ן‪ּ ,‬בֶעָ ׂשֹור לַח ֹדֶ ׁש הָ ִראׁשֹון; וַּיַחֲ נּו‪ַּ ,‬ב ִּג ְלּגָל‪ּ ,‬בִקְ צֵה‪ ,‬מִ ז ְַרח י ְִריחֹו‪.‬‬
‫יהושע ה'‬
‫ג וַּיַעַ ׂש‪-‬לֹו י ְהֹוׁשֻ עַ ‪ ,‬חַ ְרבֹות צ ִֻרים; וַּיָמָ ל אֶ ת‪ְּ -‬בנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪ִּ -‬גבְעַ ת הָ עֲ ָרלֹות‪.‬‬
‫ְַארּבָעָ ה עָ ׂשָ ר יֹום לַח ֹדֶ ׁש‪ּ ,‬בָעֶ ֶרב‪ּ--‬בְעַ ְרבֹות י ְִריחֹו‪.‬‬ ‫י וַּיַחֲ נּו ְבנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ַּ ,‬ב ִּג ְלּגָל; וַּיַעֲ ׂשּו אֶ ת‪-‬הַ ּפֶ סַ ח ּב ְ‬

‫לאחר מות משה עוברת מנהיגות העם לידי יהושע בן‪-‬נון‪" :‬משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע"‪.‬‬
‫לאחר תום שלושים ימי בכייתו של משה ולאחר הכנה של שלושה ימים‪ ,‬ב‪-‬י' בניסן עוברים בני ישראל את הירדן‬
‫ביבשה בדומה לנס קריעת ים סוף‪.‬‬

‫כוכבי‪ ,‬ארץ גשור‪ ,‬ארץ ישראל כ"ה‪ ,‬תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪19‬‬ ‫‪16‬‬

‫‪46‬‬
 ‫עוד באותו היום מלים את כל הזכרים על מנת שיוכלו לקיים את מצוות הפסח‪ .‬למקום בו הם מלים קוראים הם‬
‫גלגל‪ .‬את הפסח הם שוחטים ביד' בניסן‪ .‬למחרת הפסח פסק המן מלרדת‪ ,‬ובני ישראל מתחילים לאכול מתבואת‬
‫ארץ ישראל‪.‬‬
‫לפי חז"ל ירושת הארץ התחלקה לשני שלבים עיקריים‪ :‬כיבוש הארץ וחלוקה בין השבטים‪ .‬כל שלב היה שבע‬
‫שנים‪ ,‬ובסך הכול ארבע עשרה שנה‪.‬‬

‫השלטון בארץ כנען‬ ‫‪12.1‬‬

‫שלב הכיבוש‬ ‫‪12.2‬‬

‫דברים ו'‬
‫ָארץ אֲ ׁשֶ ר נִׁשְ ּבַע לַאֲ ב ֶֹתיָך לְַאב ְָרהָ ם ְליִצְחָ ק ּו ְלי ַעֲ ק ֹב‪--‬לָתֶ ת לְָך‪ :‬עָ ִרים ּגְדֹֹלת ו ְט ֹב ֹת‪,‬‬
‫י ו ְהָ י ָה ּכִי יְבִיאֲ ָך י ְהו ָה אֱ ֹלהֶ יָך‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪ָ -‬בנִיתָ ‪ .‬יא ּובָּתִ ים מְ לֵאִ ים ּכָל‪-‬טּוב‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬מִ ּלֵאתָ ‪ּ ,‬וב ֹר ֹת חֲ צּובִים אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬חָ ַצבְּתָ ‪ּ ,‬כ ְָרמִ ים וְזֵיתִ ים אֲ ׁשֶ ר‬
‫ֹלא‪-‬נָטָ עְ ּתָ ; ו ְָא ַכלְּתָ ‪ ,‬ו ְׂשָ בָעְ ּתָ ‪.‬‬

‫יהושע כא‬
‫ַארּבַע אֲ בִי הָ עֲ נֹוק‪ ,‬הִ יא חֶ בְרֹון‪ּ--‬בְהַ ר י ְהּודָ ה; ו ְאֶ ת‪-‬מִ ג ְָרׁשֶ הָ ‪ ,‬סְ בִיב ֹתֶ יהָ ‪ .‬יב ו ְאֶ ת‪ׂ-‬שְ דֵ ה הָ עִ יר‪,‬‬ ‫יא וַּיִּתְ נּו לָהֶ ם אֶ ת‪-‬קִ ְרי ַת ְ‬
‫ו ְאֶ ת‪-‬חֲ צ ֵֶריהָ ‪ ,‬נָתְ נּו ְל ָכלֵב ּבֶן‪-‬י ְפֻ ּנֶה‪ּ ,‬בַאֲ חֻ ּזָתֹו‪.‬‬
‫יהושע י'‬
‫ד‪ּ-‬תּמָ ם; ו ְהַ ּׂשְ ִרידִ ים ׂשָ ְרדּו מֵ הֶ ם‪ ,‬וַּיָב ֹאּו אֶ ל‪-‬עָ ֵרי‬
‫כ וַי ְהִ י ְּככַּלֹות י ְהֹוׁשֻ עַ ּו ְבנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬לְהַ ּכֹותָ ם מַ ּכָה גְדֹולָה‪-‬מְ א ֹד‪--‬עַ ֻ‬
‫הַ ּמִ ְבצָר‪.‬‬
‫יהושע יא‬
‫יג ַרק ּכָל‪-‬הֶ עָ ִרים‪ ,‬הָ ע ֹמְ דֹות עַ ל‪ּ-‬תִ ּלָם‪ֹ--‬לא ׂשְ ָרפָ ם‪ ,‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ :‬זּולָתִ י אֶ ת‪-‬חָ צֹור ְלבַּדָ ּה ׂשָ ַרף י ְהֹוׁשֻ עַ ‪.‬‬

‫יהושע יא‬
‫ָארץ הַ ּז ֹאת‪ ,‬הָ הָ ר ו ְאֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הַ ּנֶגֶב ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬אֶ ֶרץ הַ ּג ֹׁשֶ ן‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּׁשְ ֵפלָה‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הָ עֲ ָרבָה; ו ְאֶ ת‪-‬הַ ר‬
‫טז וַּיִּקַ ח י ְהֹוׁשֻ עַ אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הָ ֶ‬
‫י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬וׁשְ פֵ לָת ֹה‪ .‬יז מִ ן‪-‬הָ הָ ר הֶ חָ לָק‪ ,‬הָ עֹולֶה ׂשֵ עִ יר‪ ,‬ו ְעַ ד‪ּ-‬בַעַ ל ּגָד ְּבבִקְ עַ ת הַ ְּלבָנֹון‪ּ ,‬תַ חַ ת הַ ר‪-‬חֶ ְרמֹון; ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬מַ ְלכֵיהֶ ם‬
‫ָלכַד‪ ,‬וַּיַּכֵם וַי ְמִ יתֵ ם‪ .‬יח י ָמִ ים ַרּבִים‪ ,‬עָ ׂשָ ה י ְהֹוׁשֻ עַ אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הַ ּמְ ָלכִים הָ אֵ ּלֶה‪--‬מִ לְחָ מָ ה‪.‬‬

‫על מנת להבין את שיקולי יהושע בתהליך כיבוש אנו צריכים להבין את צורת השלטון בארץ כנען‪ .‬בעוד בעבר‬
‫הירדן המזרחי היו עמים‪ ,‬שלכל עם היתה היסטוריה והנהגה משלו‪ :‬אדום‪ ,‬עמון‪ ,‬מואב‪ ,‬מדין‪ ,‬מלכויות הבשן‬
‫והאמורי‪ ,‬בארץ כנען אמנם היו עמים‪ :‬כנעני‪ ,‬חיווי פריזי וכו' אל שיטת השלטון היתה שונה‪.‬‬
‫הארץ חולקה למספר רב של מלכויות השולטות במרחבים ידועים ומוגדרים‪ .‬במרכז כל מלכות נמצאת עיר ממלכה‬
‫המוקפת חומה ובה יושב המלך וכל אנשי הפקידות הבכירה‪ .‬מסביב לכל עיר מוקפת חומה יש את מגרש העיר‬
‫ברוחב של כ‪ 500-‬מטר‪ ,‬שנועד לשרת את העיר בשעות מלחמה ושלום‪ ,‬ושמה היו הבהמות‪ ,‬החיות ורכוש אנשי‬
‫העיר‪ .‬מסביב לעיר היו שדות העיר‪ ,‬שנועדו לצרכי חקלאות ואספקת מזון לעיר‪ .‬נוסף לכך מסביב לכל עיר היו‬
‫"חצרות העיר" שהיו כעין "ערי לווין" דהיינו ערים ומרכזי אוכלוסייה שלא היו מוקפות חומה‪ .‬לכל מלך היה צבא‬
‫שתפקידו בימי שלום היה להגן על אזורי ממלכתו‪ ,‬ובעתות מלחמה היו מגייסים את כל אנשי הארץ שבשליטת‬
‫המלך לצאת ולהילחם כנגד האויב‪ ,‬ובעת הצורך מספר ממלכות היו כורתות ברית ומתאגדות להילחם כנגד אויב‬
‫משותף‪.‬‬
‫שלב הכיבוש מטרתו העיקרית היא לשבור את השלטון וההגמוניה של עמי כנען בארץ‪ ,‬ולכן עיקר המאמץ בשלב‬
‫זה היה לשבור ולנצח את ערי הממלכה המוקפות חומה‪ .‬את כיבוש הערים שאינם מוקפות חומה השאירו לשלב‬
‫חלוקת הנחלות כאשר כל שבט אחראי להוריש את יושבי הארץ שבנחלתו‪ .‬יש לזכור שתפקיד העיר בזמנים עליהם‬
‫אנו מדברים‪ ,‬אינם כמו בימינו שרוב האוכלוסייה נמצאת בערים‪ .‬בזמנים עליהם אנו מדברים הערים בעתות שלום‬
‫היו בעיקר מרכזים אדמיניסטרטיביים שהשלטון והפקידות ישבו בו‪ ,‬ורוב התושבים ישבו מסביב בכפרים ובערי‬
‫הלווין‪ .‬ואילו ובעת מלחמה נגד אובים חזקים היתה העיר המבוצרת אמורה לתת יכולת להחזיק מעמד תקופות‬
‫ארוכות מול האויב ולכן רוב הערים בתקופה ההיא גודלם היה עד מאה דונם‪ .‬כמו כן אנו מדברים על גודל אוכלוסיה‬
‫של מאות אלפים בודדות ולא של מיליונים בימינו‪.‬‬

‫‪47‬‬
 ‫על מנת להצליח לנצח את העמים החזקים והחמושים במיטב הנשק של אותה תקופה הרי שצריך לאחד את‬
‫הכוחות ובשלב זה כל עם ישראל‪ ,‬כולל שניים וחצי השבטים (ראובן‪ ,‬גד וחצי שבט המנשה) משתתפים במלחמות‬
‫השונות‪ .‬ה ִּג ְלּגָל מהווה את בסיס מושבם של בני ישראל‪ ,‬ממנו הם יוצאים לקרב ואליו הם שבים בתום כל קרב‪.‬‬
‫הבעיה העיקרית בצורה זו של כיבוש‪ ,‬שעם ישראל לא נשאר במקום אותו הם כבשו‪ ,‬וכעבור זמן חוזרים אליו‬
‫הפליטים שנשארו‪ ,‬ובחלוף השנים חוזרים ומשתלטים על הערים שנכבשו‪ .‬התופעה מתרחשת גם כאשר הערים‬
‫שנכבשו נהרסות ונשרפות‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה כאשר העיר נשארת על תילה‪ .‬יהושע יישם את האסטרטגיה‬
‫שבכיבוש הורגים את האנשים‪ ,‬אך הערים נשארות על תילם ולא משמידים את השדות והיבולים על מנת שבני‬
‫ישראל יוכלו לאחר מכן להתגורר בהם‪ ,‬אך לא מאפשרים לבני ישראל להתיישב בערים‪ ,‬על מנת להשאיר את העם‬
‫מאוחד במלחמותיו נגד עמי כנען‪ ,‬ולמנוע מצב בו המתיישבים נמנעים מלהושיט עזרה לחבריהם‪ .‬לדברי המקרא‬
‫רק שלושה ערים נהרסו ונשרפו על ידי יהושע‪ ,‬יריחו העי וחצור‪ ,‬כל שאר הערים נותרו על תילם‪ .‬השיטה היא חרב‬
‫פיפיות‪ ,‬מצד אחד מגיעים להישגים עצומים בקרבות‪ ,‬ומנצחים גם בריתות של עמים גדולים וחזקים‪ ,‬אך מצד שני‬
‫בני ישראל לא מתיישבים בערים אלה‪ ,‬והתושבים הקודמים חוזרים לערים ובחלוף השנים צוברים שוב עוצמה‬
‫וכוח‪ ,‬ויש צורך בקרבות נוספים על אותם מקומות שנכבשו כבר פעם אחת‪ .‬שיטה זאת של כיבוש הערים אך‬
‫השארתם על תילם‪ ,‬היתה יוצאת דופן בשיטות המלחמה של העת העתיקה‪ ,‬שבדרך כלל הכובש משמיד‪ ,‬הורס‬
‫ושורף את הערים הכבושות‪.‬‬
‫בשלב הראשון כובש יהושע את יריחו ואת העי שהם במרכז הארץ‪ ,‬מחלק את ארץ כנען לשניים ובכך מונע שיתוף‬
‫פעולה בין מלכי הדרום למלכי הצפון‪.‬‬
‫מיד לאחר כיבוש העי ויריחו ובעקבות כניעת הגבעונים‪ ,‬מתארגנים מלכי הדרום בראשות מלך ירושלים למלחמה‬
‫בישראל‪ ,‬ויהושוע מכריעם וכובש את כל ערי הממלכה המרכזיות‪.‬‬
‫לאחר מכן מתארגנים כל מלכי הצפון במי מרום למחמה בישראל‪ ,‬הפעם האתגר גדול במיוחד משום שבפעם זאת‬
‫לא עומדים לפניו רק כוחות רגליים אלא הוא נאלץ להילחם בכוח הכולל מרכבות וסוסים‪ .‬אך גם את מלכי הצפון‬
‫הוא מכריע‪ ,‬את סוסיהם מעקר ומרכבותיהם שורף‪.‬‬
‫בתום שבע שנים של מלחמה מסיים יהושע להכריע את השדרה השלטונית של ארץ כנען‪ ,‬וזהו הזמן לעבור לשלב‬
‫ההתנחלות והחלוקה של הארץ‪.‬‬

‫שלב החלוקה‬ ‫‪12.3‬‬

‫בשלב זה כל שבט מקבל את נחלתו‪ ,‬והוא זה שצריך להתמודד עם הכנענים שנשארו וחזרו להיאחז בעריהם‪.‬‬
‫המעמסה הקשה גורמת למספר שבטים ליצור בריתות על מנת להשלים את כיבוש נחלתם‪[ .‬להביא דוגמאות]‪ .‬לא‬
‫כל השבטים הצליחו לעמוד במשימה הקשה [דוגמאות]‪.‬‬
‫הגורל – כפי שכתבנו‪ ,‬עוד בהיותם במצרים‪ ,‬בזמן ברכת יעקב‪ ,‬יודע כל שבט את האזור בו הוא יקבל את נחלתו‪,‬‬
‫ואף משה בהיותו על הר העברים מראהו ה' את נחלתם של השבטים‪ .‬תפקיד ראשי השבטים היה ללכת ולקבוע‬
‫גבולות מדויקים וצודקים‪ ,‬והגורל בא לתת חותמת אלוקית לחלוקה האנושית‪.‬‬
‫התהליך הפסיכולוגי – מעבר מנוודות לעירוניות‪ ,‬מרעיית צאן שהוערכה מאוד במסורת העברית לחקלאות‬
‫שמרתיעה את העם‪.‬‬
‫הארץ הנשארת ‪ -‬לפרט‬
‫שלבי הכיבוש ‪ -‬לפרט‬

‫להלן נביא מספר דוגמאות לערים שנכבשו ואת היחס בין הממצאים הארכיאולוגים למסופר במקרא‪.‬‬

‫יריחו‬ ‫‪12.4‬‬
‫יהושע ב'‬
‫ַּתֹורדֵ ם ּבַחֶ בֶל‪ּ ,‬ב ד ּלֹון‪ּ :‬כִי בֵיתָ ּה ּב יר חֹומָ ה‪ּ ,‬ובַחֹומָ ה יא יֹוׁשָ בֶת‪.‬‬
‫הִ‬ ‫הַ‬ ‫ְקִ‬ ‫חַ‬ ‫הַ‬ ‫ְעַ‬ ‫טו ו ִ‬
‫יהושע ו'‬
‫כ וַּי ַָרע הָ עָ ם‪ ,‬וַּיִתְ קְ עּו ּבַּׁש ֹפָ רֹות; וַי ְהִ י כִׁשְ מ ֹעַ הָ עָ ם אֶ ת‪-‬קֹול הַ ּׁשֹופָ ר‪ ,‬וַּי ִָריעּו הָ עָ ם ּתְ רּועָ ה גְדֹולָה‪ ,‬ו ַּתִ ּפ ֹל הַ חֹומָ ה ּתַ חְ ֶּתיהָ‬
‫ירה אִ יׁש נֶגְּדֹו‪ ,‬וַּיִ ְלּכְדּו אֶ ת‪-‬הָ עִ יר‪.‬‬ ‫וַּיַעַ ל הָ עָ ם הָ עִ ָ‬
‫כד ו ְהָ עִ יר ׂשָ ְרפּו בָאֵ ׁש‪ ,‬וְכָל‪-‬אֲ ׁשֶ ר‪ּ-‬בָּה‪ַ :‬רק הַ ּכֶסֶ ף ו ְהַ ּזָהָ ב‪ּ ,‬ו ְכלֵי הַ ּנְח ֹׁשֶ ת ו ְהַ ּב ְַרזֶל‪--‬נָתְ נּו‪ ,‬אֹוצַר ּבֵית‪-‬י ְהו ָה‪.‬‬
‫כו וַּיַׁשְ ּבַע י ְהֹוׁשֻ עַ ‪ּ ,‬בָעֵ ת הַ הִ יא לֵאמ ֹר‪ָ :‬ארּור הָ אִ יׁש לִפְ נֵי י ְהו ָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר י ָקּום ּו ָבנָה אֶ ת‪-‬הָ עִ יר הַ ּז ֹאת אֶ ת‪-‬י ְִריחֹו‪ִּ --‬בבְכ ֹרֹו‬
‫יְי ַּסְ דֶ ּנָה‪ּ ,‬ו ִבצְעִ ירֹו יַּצִיב ּדְ לָתֶ יהָ ‪.‬‬

‫‪48‬‬
 ‫העיר יריחו ידועה היא בעולם כלו כעיר הראשונה שכבשו ישראל בכניסתם לארץ‪ .‬ולא רק זאת יריחו‪ ,‬שיש בה‬
‫סימני יישוב עוד מהתקופה הפרהיסטורית‪ ,‬נושאת בגאון את התואר של העיר הקדומה ביותר בעולם‪ .‬גם כיבוש‬
‫העיר היה מופלא‪ ,‬בני ישראל מקיפים את חומת יריחו במשך ששה ימים‪ ,‬וביום השביעי כאשר הם מריעים‬
‫בחצוצרות החומה קורסת תחתיה ובני ישראל כובשים את העיר ושורפים אותה‪ .‬ויהושע‪ ,‬שרוצה שיריחו תישאר‬
‫לעד כסמל ועדות לנס המופלא‪ ,‬מקלל את אשר יבנה את יריחו‪.‬‬
‫ודווקא יריחו הפכה בשנים האחרונות לסמל ולדגל של מכחישי התנ"ך‪ ,‬הטוענים שלא היתה יציאת מצרים‪ ,‬לא‬
‫היה כיבוש וההתנחלות‪ ,‬ולא היתה מלכות דוד ושלמה‪ ,‬וויכוחים רבים מתקיימים עדיין בנושא‪.‬‬
‫אף אנו נאריך כמעה בנושא‪ ,‬אך בטרם נדון בעיר יריחו‪ ,‬נקדים ונאמר שבדור האחרון התקבלה על דעת החוקרים‬
‫התפיסה שאם יש יסוד כלשהו לסיפור כיבוש הארץ‪ ,‬הרי הוא התרחש בסביבות ‪ 1300‬לפנה"ס‪ ,‬בימיו של רעמסס‬
‫השני או בימי בנו מרנפתח בנו מהשושלת ה‪19-‬בתקופת הממלכה החדשה ראה פרק‪ ....‬ויש הרוצים להקדים את‬
‫זמן יציאת מצרים ל‪ 1400-‬לפנה"ס הרוצה להעמיק להבין ולהרחיב בנושא מורכב זה מוזמן לקרוא‪....‬‬
‫יריחו העתיקה זוהתה עם התל המרכזי ביריחו‪ ,‬הוא תל א‪-‬סולטאן‪ ,‬הנמצא כשני ק"מ מצפון מערב ליריחו החדשה‪.‬‬
‫גובה התל ‪ 21‬מטר ושטחו ‪ 40‬דונם‪ ,‬נמצא כשבעה ק"מ ממערב לירדן‪ .‬מעיין אלישע או "עין א‪-‬סולטאן" הוא מקור‬
‫המים החשוב של העיר‪ .‬הוא נובע לרגלי התל העתיק של העיר "תל א‪-‬סולטאן"‪ .‬מימיו ידועים באיכותם‪ .‬המים‬
‫המרובים והאקלים החם שהתברכה בהם יריחו‪ ,‬עשו את יריחו לנווה פורה‪ ,‬וכבר בימים קדומים ביותר נמשכו‬
‫אליה מתיישבים‪.‬‬
‫מספר חפירות נעשו בתל כבר משנת ‪ 1868‬אך בגלל שטכניקת החפירות ושיטת זיהוי השכבות עדיין לא התפתחו‪,‬‬
‫לא תרמו חפירות אלו לידע ההיסטורי‪.‬‬
‫בשנים ‪ 1930-1936‬חפר הארכיאולוג הבריטי ג'ון גרסטאנג (‪ )J. Gastange‬בתל והגיע לחומה כפולה שסבבה עיר‪,‬‬
‫שלפי דעת גרסטאנג היתה מתקופת הברונזה המאוחרת‪ .‬גרסטאנג זיהה את החומה עם החומה שנפלה עם‬
‫כיבוש יריח‪ .‬ההתרגשות ברחבי העולם היתה רבה‪ ,‬אחרי שנים של ביקורת וערעור על סיפורי המקרא‪ ,‬הנה‬
‫הממצאים מהשטח מאשרים את המסופר במקרא‪.‬‬
‫בשנים ‪ 1958 -1952‬ערכה הארכיאולוגית קתלין קניון (‪ )K. Kenyon‬בריטית אף היא‪ ,‬סדרת חפירות בתל‬
‫א‪-‬סולטאן‪ ,‬ואף גילתה שהחומה שגילה גרסטאנג התמוטטה ועיי המפולת שלה נמצאו בצידה החיצון כן נמצאו‬
‫סימני שריפה עצומה ממש בהתאמה למסופר במקרא וכך כותבת קניון "אין בשטח החפירות סימנים המעידים‬
‫שהתמוטטות כלשהי באה מחמת הבקעתה או [כתוצאה מחתירה תחת יסודותיה] של החומה בידי אויב‪ .‬אבל‬
‫בכמה מקומות נהרסה החומה באש‪ ,‬דבר שיש לראותו כמעט בוודאות כמעשה אובים"‬
‫אך למרבה צערם של מאמיני המקרא אחד ממסקנותיה החשובים היא‪ ,‬שחומת העיר שגרסטאנג מיחסה לעיר‬
‫מתקופת הברונזה המאוחרת‪ ,‬נהרסה למעשה בסוף תקופת הברונזה הקדומה‪ ,‬שכן במקומות אחדים‪ ,‬שנחפרו על‬
‫ידי הגב' קניו‪ ,‬נמצאה חומה זו מכוסה עיי עפר מתקופת הברונזה התיכונה א'‪ ,‬כ‪ 700-‬שנה לפני כניסת בני ישראל‬
‫לארץ‪ .‬מכאן הראיה שגרסטאנג טעה בקביעת זמנה של החומה‪.‬‬
‫נמצאו גם שרידים של חומה נוספת מאוחרת יותר‪ ,‬אך גם זו נהרסה בסוף תקופת הברונזה התיכונה‪ ,‬כ‪ 250-‬שנה‬
‫לפני כניסת בני ישראל לארץ‪ .‬כאשר בני ישראל נכנסו לארץ‪ ,‬יריחו היתה עיר מיושבת בדלילות וללא חומות‪.‬‬
‫וכך כותבת קניון "דווקא באותו שלב ההתפתחות שבו אפשר היה לארכאולוגיה להתחבר לכדי שלשלת רצופה‬
‫אחת עם העדות שבכתב‪ ,‬שם היא מכזיבה‪ .‬עובדה מעציבה היא כי מחומות העיר מתקופת הברונזה המאוחרת ‪-‬‬
‫שבתוכה חלה התקפת בני ישראל לפי‬
‫כל חשבון שהוא ‪ -‬לא נותר שריד‪".‬‬
‫ממצאים אלו וממצאים נוספים ברחבי‬
‫הארץ הביאו את החוקרים לפקפק‬
‫בסיפור המקראי‪ ,‬והרוצה להעמיק‬
‫בנושא זה מוזמן לקרא בפרק‪...‬‬
‫ממצאיה של קניון מקובלים היום על כל‬
‫החוקרים‪ ,‬ולהלן נביא תיאור קצר של‬
‫הממצאים‪ ,‬אך כבר בתחילת הדברים‬
‫נאמר שבשיטה שאנו הולכים בספר זה‪,‬‬
‫שיציאת מצריים התרחשה בסוף‬

‫‪49‬‬
 ‫הממלכה הקדומה דהיינו בסוף תקופת הברונזה הקדומה ממצאי החפירות מתאימות בצורה מלאה למסופר‬
‫במקרא‪.‬‬
‫התקופה הפרהיסטורית ‪ :‬יריחו נחשבת לעיר הראשונה בעולם וכבר בתקופה הניאוליתית בסביבות ‪7000‬‬
‫לפנה"ס‪ ,‬הגיעו ראשוני המתיישבים ליריחו והקיפו את מושבם חומת מגן הבנויה אבני גוויל‪ ,‬נמצא מגדל המשתלב‬
‫עם ביצורי העיר‪ ,‬ונמצאו שרידים למבני מגורים‪ .‬מהתקופה הכלקוליתית נתגלו ממצאים מעטים ופי הנראה‬
‫בתקופה זו היה ישוב מצומצם בעיר‪ .‬מכיוון שבתקופת האבות היתה בסוף התקופה הכלקוליתית ובתחילת‬
‫הברונזה הקדומה ירחו היתה חסרת חשיבות ויתכן שלא היתה מיושבת כלל‪ ,‬אין היא מוזכרת כלל בסיפורי‬
‫האבות‪.‬‬
‫תקופת הברונזה הקדומה‪ :‬בתקופה זאת ידעה העיר מאורעות סוערים מלחמות תכופות ורעידות אדמה‪,‬‬
‫ומהחפירות עולה שבתקופה זאת נהרסה ונבנתה חומת העיר שבע עשרה פעמים‪ .‬הבניינים בעיר היו מוצקים‬
‫ומרווחים המעידים על תקופת פיתוח ושגשוג‪ .‬הבניה היתה צפופה והבניינים נבנו גם במצוד לחומה‪ .‬לפי כל‬
‫הסימנים היתה זו תקופת פריחה לעיר‪ .‬העיר נחרבה ונשרפה על ידי פולשים זרים‪ ,‬ונמצאו קטעי חומה שנהרסו‬
‫ברעש אדמה‪ .‬קבורת מתים רבים במערה אחת בליווי של שפע מנחות בכלי חרס‪.‬‬
‫הממצאים מתקופה זו תואמים למסופר במקרא‪ ,‬על רחב שביתה היה בחומה‪ ,‬על נפילת חומת העיר תחתיה‪ ,‬ועל‬
‫שריפת העיר על ידי יהושוע‪.‬‬
‫תקופת הברונזה התיכונה א'‪ :‬תקופה זאת מאופיינת בארץ כולה בשקיעתה של תרבות הברונזה הקדומה‪,‬‬
‫שנגרמה כנראה על ידי נחשול שבטים שמיים נודדים שחדרו לארץ ושינו את פני היישוב ותרבותו‪ .‬ביריחו הרסו‬
‫הכובשים את חומת העיר ולא בנו חומה חדשה במקומה‪ .‬לא נמצאו שום שרידי בנייה מתקופה זו‪ ,‬ורק במורד‬
‫המערבי של החומות הנפולות נמצאו שרידים של מבנים גרועים‪.‬‬
‫ממצאים אלו תואמים את התקופה שלאחר יהושע שקלל את אשר יבנה את יריחו‪ ,‬שאכן נשארה בשיממונה ימים‬
‫רבים‪ .‬קברי יחידים צנועים‪ ,‬וליד המת מונחת בדרך כלל רק חרבו‪.‬‬
‫תקופת הברונזה התיכונה ב'‪ :‬בתקופה זו חל שינוי בתולדות העיר שהוקפה בחלקלקה שבראשה הוקמה חומת‬
‫לבני טין‪ ,‬נבנו מבנים חדשים‪ ,‬והסימנים מראים על פריחה מחודשת של העיר‪ .‬חומות הטין נסחפו ונעלמו‪.‬‬
‫תקופה זו מתאימה לתקופת השופטים בה עוצמת ישראל נחלשת ועמי מזרח הירדן‪ ,‬עמון ומואב מתחזקות וכנראה‬
‫משתלטות על אזור יריחו שהיה שופע ופורה‪ .‬חוזרים לשיטת קבורת מתים רבים במערה אחת בליווי של שפע‬
‫מנחות בכלי חרס‪.‬‬
‫תקופת הברונזה המאוחרת‪ :‬שרידים מועטים‪ .‬קרמיקה העשויה כחיקוי לפכים הקיפריים הקרויים "בילביל"‪ ,‬שברים‬
‫אחדים של כלי יבוא מיקניים‪ .‬חרפושיות של "אמנחתפ ג"‪ .‬תואם את סוף תקופת השופטים משמשון עד שאול‬
‫בתקופה זאת יש שקט יחסי מעמי עבר הירדן‪ ,‬וניסיון נחש מלך עמון להשתלט על ישראל נתקלת בתגובה חריפה‬
‫של שאול המכה שוק על ירך את צבאות עמון‪(.‬שמו"א יא)‬
‫תקופת הברזל‪ :‬שרידים מועטים מתקופת הברזל הראשונה המעידים שהמקום היה חסר חשיבות‪ ,‬ומיושב‬
‫בדלילות בתקופה זו‪ ,‬לעומת זאת ניכרת פריחה מסוימת בתקופת הברזל ‪ ,2‬נמצאו מבנים ישראלים גדולים‬
‫שלדעת חלק מהחוקרים שמשו בתי מגורים של אמידים‪ .‬גם הקברים הם קברים ישראלים טיפוסיים (פיר באמצע‬
‫החדר ואצטבאות מסביב)‪ .‬תקופת הברזל ‪ 1‬תואמת את תקופת מלכות דוד ושלמה בה ירחו היתה יישוב מבודד‬
‫וחסר חשיבות‪ ,‬וכאשר חוזרים שליחי דוד מחנון מלך עמון מגולחים חצי זקנם ונכלמים מאוד‪ ,‬הוא שולח אותם‬
‫לירחו עד יגדל זקנם (שמו"ב י')‪ .‬הפריחה המסוימת בתקופת הברזל ‪ 2‬יש לייחס לעיר שחיאל בית האלי בתקופת‬
‫אחאב חזר ובנאה‪( .‬מל"א טז' לד')‪.‬‬
‫התקופה הבבלית‪-‬הפרסית‪ :‬לאחר שחרבה יריחו בידי הכשדים בתקופת צדקיהו‪/‬נבוכדנאצר (ירמיהו לט ה') בשנת‬
‫‪ 422‬לפסה"נ ותושביה הוגלו לבבל‪ ,‬שבו אליה קצתם של העולים בימי שיבת ציון (נחמיה ז' לו) והקימו יישוב קטן‪.‬‬
‫בין הממצאים המעטים מתקופה זאת התגלו ידיות כדים מוחתמות בחותם "יהד"‪ ,‬שהוא שמה הארמי של פחוות‬
‫יהודה תחת שלטון פרס‪.‬‬
‫בתקופה ההלניסטית נעזב המקום ונהפך לשדה קברות‬

‫העי‬ ‫‪12.5‬‬
‫יהושע ח‬
‫יא וְכָל‪-‬הָ עָ ם הַ ּמִ לְחָ מָ ה אֲ ׁשֶ ר אִ ּתֹו‪ ,‬עָ לּו וַּיִּגְׁשּו‪ ,‬וַּיָב ֹאּו‪ ,‬נֶגֶד הָ עִ יר; וַּיַחֲ נּו מִ ּצְפֹון לָעַ י‪ ,‬ו ְהַ ּגַי ּבֵינָו ּובֵין‪-‬הָ עָ י‪ .‬יב וַּיִּקַ ח‪,‬‬
‫ּכַחֲ מֵ ׁשֶ ת אֲ ָל ִפים אִ יׁש; וַּיָׂשֶ ם אֹותָ ם א ֵֹרב‪ּ ,‬בֵין ּבֵית‪-‬אֵ ל ּובֵין הָ עַ י‪--‬מִ ּיָם לָעִ יר‪.‬‬
‫יז ו ְֹלא‪-‬נִׁשְ ַאר אִ יׁש‪ּ ,‬בָעַ י ּובֵית אֵ ל‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬יָצְאּו‪ַ ,‬אחֲ ֵרי י ִׂשְ ָראֵ ל; וַּיַעַ זְבּו אֶ ת‪-‬הָ עִ יר ְּפתּוחָ ה‪ ,‬וַּי ְִרּדְ פּו ַאחֲ ֵרי י ִׂשְ ָראֵ ל‪.‬‬
‫אֹורב קָ ם מְ הֵ ָרה מִ ּמְ קֹומֹו וַּיָרּוצּו‪ִּ ,‬כנְטֹות י ָדֹו‪ ,‬וַּיָב ֹאּו הָ עִ יר‪ ,‬וַּיִ ְלּכְדּוהָ ; וַי ְמַ הֲ רּו‪ ,‬וַּיַּצִיתּו אֶ ת‪-‬הָ עִ יר ּבָאֵ ׁש‪.‬‬ ‫יט ו ְהָ ֵ‬

‫‪50‬‬
 ‫כח וַּיִׂשְ ר ֹף י ְהֹוׁשֻ עַ ‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ עָ י; וַי ְׂשִ ימֶ הָ ּתֵ ל‪-‬עֹולָם ׁשְ מָ מָ ה‪ ,‬עַ ד הַ ּיֹום הַ ּזֶה‪.‬‬

‫עזרא ב'‬
‫כח ַאנְׁשֵ י בֵית‪-‬אֵ ל ו ְהָ עָ י‪ ,‬מָ אתַ י ִם עֶ ׂשְ ִרים ּוׁשְ ֹלׁשָ ה‪.‬‬

‫העי היא העיר השנייה אותה כובש עם ישראל‪ .‬לאחר הניסיון הראשון והכושל לכבוש את העי בו הכוחות‬
‫הישראלים מובסים על ידי לוחמי העי‪ ,‬מחלק את העם לשתי‬
‫קבוצות‪ ,‬ובתרגיל צבאי מבריק כובש ושורף את העי ומשאיר אותה‬
‫שממה תל עולם‪.‬‬
‫בעבר היתה מחלוקת בין החוקרים לגבי זיהויה של העי (להרחבה‬
‫בנושא ראה‪ ,)...‬אך היום מקובל על החוקרים לזהות את העי עם‬
‫חורבת א‪-‬תל השוכנת צפונית מערבית לכפר דיר‪-‬דיבואן‬
‫והמשתרעת על פני שטח של ‪ 110‬דונם‪.‬‬
‫מהממצאים של החפירות הרבות שנערכו בא‪-‬תל עולה שיישוב‬
‫העיר החל בתחילת תקופת הברונזה הקדומה ‪ ,‬וכבר בשלבים‬
‫הראשונים הוקפה העיר בחומה‪ .‬בתקופת הברונזה הקדומה העיר‬
‫נחרבה ונבנתה מספר פעמים ולשיא פריחתה הגיעה לקראת סוף‬
‫תקופת הברונזה הקדומה ואז גם העיר מוקפת חומה בגובה ‪7‬‬
‫מטר ובעובי ‪ 8‬מטר! ובית המגורים המלכותי מבוצר בצורה‬
‫מסיבית ביותר‪ .‬לדבריו של אחד החופרים "האנשים שגרו כאן היו‬
‫אחוזי חרדה"‪ .‬העיר נהרסה ונחרבה בסוף תקופת הברונזה הקדומה וניכרים בה סימני שריפה עזה‪.‬‬
‫לאחר מכן העיר ננטשה ולא יושבה עוד‪ ,‬ורק בתקופת הברזל התחיל בה יישוב דל על שטח של כ‪ 10-‬דונם‪.‬‬
‫ההתיישבות במקום בתחילת תקופת הברזל היא חלק מתופעה של התיישבות בידי מי שבאו להתיישב במקומות‬
‫אסטרטגיים שבהם לא היה קודם לכן יישוב‪ .‬תושבי המקום לא עשו כל ניסיון לתקן את החומות מתקופת הברונזה‬
‫הקדומה שנהרסו בשנים הארוכות שהעיר היתה נטושה‪.‬‬
‫גם העי מהווה בעיה קשה לגישה שכיבוש הארץ בידי בני ישראל התרחש בתחילת תקופת הברזל‪ ,‬שהרי אחרי‬
‫החורבן של סוף תקופת הברונזה הקדומה האתר היה שמם כך שכשבני ישראל מגיעים מאות שנים אחר כך‪ ,‬העיר‬
‫כבר חרבה ונטושה‪.‬‬
‫על פי שיטתנו שיציאת מצרים וכיבוש הארץ התרחשו בסוף תקופת הברונזה הקדומה הממצאים הארכיאולוגים‬
‫מתאימים להפליא את המסופר במקרא‪.‬‬
‫יהושע שידע שכיבוש העיר עם חומות עצומות שכאלו הוא כמעט בלתי אפשרי‪ ,‬חייב למצוא שיטה בה העיר‬
‫פותחת שעריה לפניו‪ .‬יהושע מנצל את המפלה הראשונה על מנת לגרום לאנשי העי לפתוח את שערי העיר ולרדוף‬
‫אחרי בני ישראל לכיוון צפון‪ ,‬ורק כך יכול האורב הנמצא ממערב לעי‪ ,‬להיכנס לעיר להחריב ולשרוף אותה‪ .‬לאחר‬
‫מכן העיר נשארת נטושה ורק בתקופת המלכות של דוד ושלמה מגיעים למקום משפחות אנשי הצבא על מנת‬
‫לשלוט במקום אסטרטגי זה‪ .‬ובתקופת שיבת ציון יושב המקום בדלילות על ידי תושביו הקדומים (עזרא ב' כח‪,‬‬
‫נחמיה ז לב)‬

‫בית אל‬ ‫‪12.6‬‬

‫יהושע ח‬
‫יז ו ְֹלא‪-‬נִׁשְ ַאר אִ יׁש‪ּ ,‬בָעַ י ּובֵית אֵ ל‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬יָצְאּו‪ַ ,‬אחֲ ֵרי י ִׂשְ ָראֵ ל; וַּיַעַ זְבּו אֶ ת‪-‬הָ עִ יר ְּפתּוחָ ה‪ ,‬וַּי ְִרּדְ פּו ַאחֲ ֵרי י ִׂשְ ָראֵ ל‪.‬‬
‫שופטים א‬
‫כג וַּיָתִ ירּו בֵית‪-‬יֹוסֵ ף‪ְּ ,‬בבֵית‪-‬אֵ ל; ו ְׁשֵ ם‪-‬הָ עִ יר לְפָ נִים‪ ,‬לּוז‪ .‬כד וַּי ְִראּו‪ ,‬הַ ּׁש ֹמְ ִרים‪ ,‬אִ יׁש‪ ,‬יֹוצֵא מִ ן‪-‬הָ עִ יר; וַּי ֹאמְ רּו לֹו‪ ,‬הַ ְראֵ נּו‬
‫נָא אֶ ת‪-‬מְ בֹוא הָ עִ יר‪ ,‬ו ְעָ ׂשִ ינּו עִ ּמְ ָך‪ ,‬חָ סֶ ד‪ .‬כה וַּי ְַראֵ ם אֶ ת‪-‬מְ בֹוא הָ עִ יר‪ ,‬וַּיַּכּו אֶ ת‪-‬הָ עִ יר ְל ִפי‪-‬חָ ֶרב; ו ְאֶ ת‪-‬הָ אִ יׁש‬
‫ו ְאֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬מִ ׁשְ ּפַ חְ ּתֹו‪ׁ ,‬שִ ּלֵחּו‪.‬‬
‫שמו"א יג‬
‫ה ּופְ לִׁשְ ּתִ ים נֶאֶ סְ פּו לְהִ ּלָחֵ ם עִ ם‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ׁ ,‬שְ ֹלׁשִ ים אֶ לֶף ֶרכֶב ו ְׁשֵ ׁשֶ ת אֲ לָפִ ים ּפָ ָרׁשִ ים‪ ,‬ו ְעָ ם‪ּ ,‬כַחֹול אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪ׂ-‬שְ פַ ת‪-‬הַ ּיָם‬
‫לָר ֹב; וַּיַעֲ לּו וַּיַחֲ נּו בְמִ כְמָ ׂש‪ ,‬קִ דְ מַ ת ּבֵית ָאו ֶן‪.‬‬

‫‪51‬‬
 ‫אחת השאלות העולות בכיבושי יהושע מדוע מחליט לתקוף ולהילחם בעי ולא להילחם בבית אל הסמוכה לה?‬
‫התשובה לכך טמונה במבנה השלטון בכנען כמו שנכתב בפרק‪ ...‬עיקר הלוחמה של יהושע הופנית כנגד ערי‬
‫הממלכה שהיו מוקפות חומה ולא נגד ערי הלווין שלא היו מבוצרות‪ ,‬את ההורשה היסודית והסופית של כל עמי‬
‫הארץ השאיר יהושע באחריות כל שבט‪ .‬כפי שראינו בפרק הקודם בזמן שישראל נכנסו לארץ העי היתה מוקפת‬
‫חומה והיתה עיר שלטון‪ ,‬ולא סביר על פי צורות השלטון של אז‪ ,‬שגם בית‪-‬אל הסמוכה לה תהיה בצורה‪ .‬בית אל‬
‫באותה תקופה היתה עיר לווין של העי ולא היתה מוקפת חומה‪.‬‬
‫לדעת רוב החוקרים מזוהה בית אל עם הכפר ביתין‪ ,‬כ‪ 17-‬ק"מ מצפון לירושלים‪ .‬שרידי היישוב העתיק ביותר‬
‫בביתין שייכים לסוף תקופת הברונזה הקדומה ‪ ,‬נראה שהמקום ננטש לתקופה מסוימת ובתקופת הברונזה‬
‫התיכונה ‪2‬א רואים בניה מעטה של מספר בתים‪ ,‬ובתקופת הברונזה התיכונה ‪2‬ב הוקפה העיר בחומה איתנה‬
‫שרוחבה ‪ 3.5‬מטר‪ .‬השכבה של תקופת הברונזה המאוחרת הכילה בתים מרובים והבנייה בתקופה זו מצטיינת‬
‫בטיבה‪ .‬בין החפצים נמצאה חותמת גליל עם דמות עשתורת‪ ,‬נמצאה גם ידית של סיסטרום‪ ,‬עשויה שן עם דמות‬
‫ראש האלילה המצרית חתחור‪ .‬בשלב השני של תקופת הברונזה המאוחרת ניכרים סימני שריפה והרס‪ .‬בתקופת‬
‫הברזל הקדומה ניכרת ירידה בטיב הבנייה אך כנגד זה מתגלים חידושים בתכנית ושיטת הבניה‪ .‬בסוף תקופת‬
‫הברזל העיר נשרפה כנראה על ידי הכשדים‪ ,‬והמקום חוזר להיות מיושב בדלילות בתקופה הפרסית‪.‬‬
‫התיאור של הממצא הארכיאולוגי מתאים לסיפורי המקרא‪ ,‬בסוף תקופת הברונזה הקדומה בית אל לא היתה‬
‫מוקפת חומה ולכן יהושע לא מתקיף אותה‪ ,‬אל מכיוון שתושבי בית אל השתתפו במרדף אחרי בני ישראל‬
‫במלחמת העי‪ ,‬ובמלחמה זו נשמדו כל לוחמי העי ולוחמי בית אל וזו הסיבה שגם בית אל מופיעה ברשימת הערים‬
‫שנכבשו‪ .‬מכיוון שהעי נהרסה ונשרפה כליל פליטי העי ובית‪-‬אל חוזרים במשך הזמן לבית אל ובונים את העיר ואת‬
‫החומה‪ .‬לאחר תקופה ארוכה בני יוסף כובשים את העיר והורגים את כל בני העיר‪.‬‬
‫יתכן וסימני השרפה וההרס בסוף תקופת הברונזה קשורות לאחת מהמלחמות הרבות שערך שאול כנגד‬
‫פלישתים‪.‬‬

‫גבעון‬ ‫‪12.7‬‬
‫יהושע י'‬
‫ִיראּו מְ א ֹד‪ּ--‬כִי עִ יר ּגְדֹולָה ִּגבְעֹון‪ּ ,‬כְַאחַ ת עָ ֵרי הַ ּמַ מְ ָלכָה; וְכִי הִ יא גְדֹולָה מִ ן‪-‬הָ עַ י‪ ,‬וְכָל‪-‬אֲ נָׁשֶ יהָ ּגִּב ִֹרים‪.‬‬
‫ב וַּי ְ‬

‫זיהויה של גבעון נתון במחלוקת‪ .‬רב החוקרים מזהים אותו עם אל‪-‬ג'יב כתשעה ק"מ מצפון לירושלים ויש הרוצים‬
‫לזהותו עם תל א‪-‬נצבה‪.‬‬
‫יישוב ארעי ראשון הוקם בגבעון בתקופה הברונזה התיכונה ‪ 1‬וזאת על פי הממצאים מהקברים שבמדרון המערבי‬
‫של התל‪ .‬אין ממצאי מבנים מתקופה זו‪ .‬בתקופת הברונזה התיכונה ‪ 2‬היה במקום ישוב קבע‪ .‬אין סימנים ליישוב‬
‫קבע בתקופת הברונזה המאוחרת ‪ ,‬אך בקברים נמצאו חרסים המאפיינים תקופה זו‪ .‬בראשית תקופת הברזל‬
‫נבנתה חומת אבן איתנה ונחצבה הברכה הגדולה‪ .‬בתקופה הברזל ‪2‬ג העיר בשיא שגשוגה‪ ,‬ובניינים כיסו את רוב‬
‫השטח המוקף חומה ותושביה עסקו בסחר יין‪ ,‬בעת ההיא נחצבה המנהרה מן העיר אל המעיין‪ .‬אין ממצאים לאחר‬
‫תקופת הברזל עד התקופה הרומית בה התחילה בנייה נרחבת‪.‬‬
‫הממצאים לא תואמים את המקרא המתאר אותה כעיר חשובה‪ ,‬לכן יש לחפש את גבעון של תקופת הכיבוש‬
‫במקום אחר‬
‫להשלים‪:‬‬
‫ערד ראה פרק‪...‬‬
‫הר עיבל‬
‫חצור‬
‫מגידו‬
‫שכם – למה אין מלחמה‬

‫חברון‬ ‫‪12.8‬‬
‫חברון מזוהה עם תל חברון (המכונה בטעות תל‬
‫רומיידה) נמצאת על שלוחה משנית של ג'בל רומיידה‬
‫המתנשא מעל לחברון ומדרום לה‪.‬‬

‫‪52‬‬
 ‫תל חברון יכול להוות דוגמא לכך שבידנו רק מידע מועט על תקופת המקרא ובייחוד על תקופות כיבוש הארץ‪.‬‬
‫וחפירות ההצלה שנערכו במקום סתרו את דעת החוקרים‪.‬‬
‫לאורך כל השנים פורסם בסקירות הארכיאולוגיות שאומנם היה יישוב בתקופת הברונזה הקדומה אך הוא היה‬
‫דליל‪ ,‬ועיקר ישובו של המקום החל בתקופת הברונזה התיכונה ורק אז נבנתה חומת הענק (חומה קיקלופית)‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1999‬ערך עמנואל אייזנברג מרשות העתיקות חפירות הצלה ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע‬
‫באדמות ישי‪ .‬הוא גילה ממצא מפתיע ומרשים ‪ -‬חומת ענק‪ ,‬ברוחב ‪ 7‬מ'‪ ,‬מתקופת הברונזה הקדומה ‪( !!3‬מאה ‪24‬‬
‫לפנה"ס) בין שתי החומות התגלה גרם מדרגות‪ ,‬שמור היטב‪ ,‬שהוביל למרומי מצודת השער בכניסה המערבית‬
‫לעיר‪ .‬מה שמתאים לספור המקראי על פי שיטתנו שכיבוש הארץ היה בתחילת הברונזה התיכונה‪ .‬זוהי חומה‬
‫קיקלופית שנבנתה ממקטעים (כנראה למנוע נפילת החומה בגלל תזוזות תקטוניות) בדומה לחומה של העי ירמות‬
‫ועוד‪ .‬הבתים היו צמודים לחומה (בדומה ליריחו?)‪ .‬העיר נחרבה ונשרפה אך מיד אחר כך שוקמה ונבנתה שוב‪.‬‬
‫לאחר מכן העיר נטשת למשך כ‪ 700-‬שנה‪ .‬חומה נוספת נבנית בתקופת הברונזה התיכונה אמנם עוביה "רק"‬
‫שלושה מטרים אך היא מסיבית יותר ועשויה מאבנים מאוד גדולות‪ .‬החומה החדשה נבנתה במרחק מסוים‬
‫מהחומה הישנה ובין שתי החומות נבנו בתים‪ .‬באזור נמצאו כדים וחרפושיות שאופייניות לשושלת ה‪(15-‬חיקסוסית‬
‫מאה ה‪ 16-‬לפנה"ס)‪ .‬נמצאו גם ממצאים המראים על התיישבות מסיבית מתקופת ההתנחלות‪.‬‬
‫אבי עופר‪,‬חבר מאוניברסיטת תל אביב‪ ,‬חפר במקום בשנים ‪ 1985-86‬וחשף ממצאים רבים מהתקופה הישראלית‬
‫‪ -‬ההתנחלות וימי בית ראשון‪ .‬בחפירות נפתח חתך בשולי התל‪ ,‬הורחבה חשיפת החומות‪ .‬גולת הכותרת של‬
‫חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה שכלל רשימת קורבנות שהוקרבו או הובאו למלך‬
‫העיר וכנראה שריד לארכיון העיר‪ .‬ממצא זה המעיד על היות חברון מרכז שלטוני ואולי גם מרכז פולחני‪ .‬יש לציין‬
‫שחברון היתה אחת מערי המקלט שנתנו לכוהנים בני אהרון‪.‬‬
‫החופר יובל פלג אשר פעל בקיץ ‪ .1989‬הוא נקרא למקום‪ ,‬כאשר חפרו לצורך יציקת גוש ביטון למתקן צבאי‪ .‬שם‬
‫הוא גילה מערת קבורה כנענית קדומה‪ ,‬חלק ממערך הקבורה העתיק של העיר‪ .‬פלג גילה בה ממצא מרשים‬
‫מהעיר מהתקופה הכנענית המאוחרת !!‪ .‬הממצא כולל עשרות נפטרים ומאות כלי חרס‪ ,‬חלקם מיובאים מקפריסין‬
‫ומיון‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬ופך מעוטר בציורי יעלים‪ .‬ממצא זה מעיד כי בניגוד לדעת החוקרים עד לאותה עת‪ ,‬שחברון היתה‬
‫מיושבת בתק' הברונזה המאוחרת!!! והדבר תואם את דברי המקרא שראשית מלכותו של דוד‪ ,‬שלפי שיטתנו‬
‫היתה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת ובתחילת תקופת הברזל‪ ,‬היתה בעיר חברון שבע שנים ורק לאחר מכן‬
‫העביר את עיר ממלכתו לירושלים‪.‬‬

‫מצריים תקופת הביניים והמאוחרת‬ ‫‪13‬‬

‫את פרק‪...‬סיימנו עם נפילת הממלכה המצרית הקדומה ופלישת החיקסוס‪/‬עאמו‪/‬עמלק למצריים אשר שולטים על‬
‫מצריים כ‪ 430-‬שנה‪ ,‬מצאת בני ישראל ממצריים עד גירוש החיקסוס‪.‬‬

‫כאמור בפרק ‪ 8.7‬הרס עצום בא על‬

‫מצריים על מקדשיה ואליה‬
‫וההיסטוריונים לא יודעים את הסיבה‬
‫להרס השיטתי‪ ,‬אך על פי דרכינו בספר‬
‫זה את ההרס גרמו עשרת המכות‬
‫ופלישת החיקסוס לאחר מכן שהיו‬
‫אכזריים ושואפי הרס ובכך התקיימו דברי‬
‫הכתוב "ובכל אלוהי מצריים אעשה‬
‫שפטים‪.‬‬

‫במקביל לשושלות החיקסוס ה‪ 15-‬וה‪ 16-‬אשר קובעים את מקום משכנם בעיר‬

‫אווריס המזוהה היום עם תל א‪-‬דבע (תל הצבועים) שבצפון‪-‬מזרח דלתת הנילוס‪,‬‬
‫ושולטים כ‪ 430-‬שנה‪ ,‬מתפרק השלטון המרכזי במצריים‪ ,‬וקמות מספר ממלכות‬
‫הנמצאות תחת שליטתם ופיקוחם של החיקסוס‪ .‬החיקסוס מאפשר לשושלות‬
‫אלה להמשיך ולפתח את מצרים‪ ,‬ואף לא מתערב במלחמות בין השושלות‬
‫המצריות שלא מאיימות על ההגמוניה החיקסוסית‬

‫‪53‬‬
 ‫במצריים התחתונה קמות השושלות המכונות בפי ההיסטוריונים ה ‪ ,7-10‬ה‪ 7-8-‬במוף‪ ,‬והשושלות ה‪9-10-‬‬
‫בהרקפוליס‪ .‬לאחר מכן קמות השושלות ה‪ 12-13-‬בדהשור (‪ )Dahshur‬אשר במצרים העליונה‪.‬‬
‫ואילו במחצית השנייה של תקופת הביניים קמות השושלות ‪ 17 ,11‬ו‪ 18-‬בתבאי אשר במצריים העליונה‪.‬‬
‫כאן נעוצה טעותם של ההיסטוריונים שהציבו את כל השושלות כפי שנמנו במקורות המיוחסים למנתו‪ ,‬אחת אחרי‬
‫השנייה‪ ,‬כאשר למעשה שושלות אלה מלכו במקביל‪.‬‬
‫על פי המקורות המיוחסים למנתו השושלת ה‪ 7-‬כללה שבעים מלכים שמלכו כולם ביחד ‪ 70‬יום במוף‪ ,‬ואילו בלוח‬
‫אבידוס מוזכרים כ‪ 11-‬מלכים‪ .‬מידע זה בא לבטא את הכאוס וחוסר היציבות בתקופה הראשונה לאחר פלישת‬
‫החיקסוס‪ ,‬מעבר לכך אין ממצאים נוספים ואין ראיות לקיומה של שושלת זו‬
‫לאחר מכן קמה במוף השושלת ה‪ 8-‬המוזכרת בלוח אבידוס וגם על שושלת זאת כמעט ואין כל ממצאים‪.‬‬
‫גם על השושלות ה‪ 9-10-‬שמלכו בהרקליאופוליס (‪ )Herakleopolis‬שבמצרים התחתונה כמעט ואין ממצאים‬
‫ארכיאולוגיים‪.‬‬
‫השושלת ה‪ 11-‬שקמה בתבאי שבמצרים העליונה הלכה והתחזקה והצליחה להביס את מלכי הצפון ולהשתלט גם‬
‫על מצרים התיכונה‪ .‬השושלת ה‪ 11-‬חזרה לעסוק ביתר שאת בפיתוחה של מצרים‪ ,‬ניהלו מלחמות באזור נוביה‬
‫שמדרום מזרח לתבאי והחלו לבנות מקדשים וקברים במצרים העליונה‪ .‬ובסמוך לדיר אל בחרי בקים הקים‬
‫מנת'וחתפ (‪ ) Mentuhotep‬הרביעי מקדש קטן לאל אמון‪ ,‬ואלו שרידי הבניין העתיק ביותר שנתגלו בנוא‪-‬אמון‪.‬‬
‫מלכי השושלת ה‪ 11-‬השאירו אחריהם מצבות ופירמידות צנועות‪.‬‬
‫כ‪ 350-‬שנה אחרי נפילת השושלת השישית‪ ,‬בה מצרים היתה תחת שלטון מוחלט של ההיקסוסים‪-‬עמלקים‪ ,‬יסד‬
‫אמנמחאת (‪ )Amenemhet‬את השושלת ה‪ 12-‬שמקום מושב מלכיה היה באתי‪-‬תאוי (‪ )Itj-tawy‬ובמוף שבמצרים‬
‫התחתונה‪ .‬אמנמחאת הראשון ומלכי שושלת זו הצליחו להשתלט ולגבות מיסים מהנסיכים והאצילים הרבים שהיו‬
‫במצרים‪ ,‬ולהקים מערכת משפט מוסדרת ולהשליט סדר וביטחון בכל רחבי מצרים‪ ,‬ואף השליטו את אל השמש‬
‫'רע' של הממלכה הקדומה על מצרים כולה‪ .‬היציבות והביטחון שהביאו עמם מלכי השושלת ה‪ 12-‬הביאו ברכה‬
‫וצמיחה למצרים כולה‪ ,‬ואף הרחיבו את כיבושיהם באזורים שמדרום למצרים‪ .‬מעלות שושלת ה‪ 12-‬החזקה‬
‫והיציבה קיים שיתוף פעולה מלא עם השושלות ה‪ 17-‬וה‪ 18-‬אשר במצרים העליונה‪ ,‬הן במלחמות בדרום נגד‬
‫הנובים‪,‬‬
‫לאחר שמלכיה הראשונים של השושלת ה‪ 12-‬ייצבו את שלטונם‪ ,‬בתוך ובדרום מצרים איחד סנוסרת (‪)Sesostris‬‬
‫השלישי את כל הכוחות המצריים וביחד עם יעחמס‪ ,‬הנחשב לראשון מלכי השושלת ה‪ ,18-‬פנו להילחם באויב‬
‫הראשי‪ ,‬האכזרי והשנוא של המצרים‪ .‬אמנם מנתו מיחס את גירוש החיקסוס רק ליעחמס‪ ,‬מכיוון שהוא רצה‬
‫להאדיר את שמם של מלכי נא‪-‬אמון‪ ,‬וכך כותב מנתון " ובימי המלך הנקרא בשם מספרגמותוסיס‬
‫(אליפרגמותוסיס‪ ).‬נגפו הרועים וגורשו מכל ארץ מצרים"‪ 17‬כמו כן נמצאו על קירות קברו של אחד מקציני המלך‬
‫יעחמס (שם הקצין כשם מלכו – יעחמס) המתאר את המלחמה נגד החיקסוס באווריס‪ .18‬אך מצד שני נחשב‬
‫סנוסרת השלישי לגדול הכובשים של השושלת ה‪ 12-‬ואולי של מצריים כולה‪ ,‬וכך כותב הרודוטוס " שמו היה‬
‫ססוסטריס‪ ,‬אותו אזכיר‪ .‬לדבריה כהנים היה הוא הראשון אשר יצא באניות‪-‬מלחמה ממפרץ ערב והכניע את‬
‫העמים היושבים לאורך חוף הים האדום עד כי בא במשאו אל ים אשר אי‪-‬אפשר היה להפליג ב וכי לא היה‬
‫עמוק"‪ . 19‬כמו כן נמצאה באבוט מצבת הקבורה של סבכח'ו (‪ ,)Sebek-khu‬אחד מקציניו החשובים של סנוסרת‬
‫השלישי‪ ,‬בו הוא מתאר מסע מלחמה לחבל סכמם (‪ )Sekmem‬אשר ברתנו (‪ )Retenu‬היא סוריה‪ .‬ילידי סכמם הוכו‬
‫בקרב‪ ,‬וסבכח'ו לקח אחד מהם בשבי‪ ,‬וקיבל גמול מהמלך – "הוא נתן לידי מטה ענבר וקשת ופגיון משובץ ענבר‬
‫וכן את נשקו (של השבוי)"‪ ,20‬ויש הרוצים לזהות את סכמם עם שכם‪ ,‬אך מעבר לדמיון הפונטי‪ ,‬לא ניתן לאשש‬
‫הנחה זאת‪ .‬גם בגזר נמצאה מצבת זיכרון של פקיד מצרי מהתקופה המדוברת‪.‬‬
‫כאן המקום להזכיר שבעוד מהשושלת ה‪ 18-‬נשארו לנו הרבה ממצאים ארכיאולוגיים‪ ,‬כתובות ותאורי מלחמה‬
‫רבים שעיקרם באזור תבאי‪ ,‬והידועים ביותר הם "עמק קברי המלכים" בהם יותר משישים קברי שליטי השושלות‬
‫ה‪ 18-‬עד ה‪ , 20-‬והמקדשים הרבים ובראשם המקדש שבנתה המלכה החאתשפסות‪ .‬לעומת זאת הממצאים‬
‫הארכיאולוגיים מהשושלת ה‪ 12-‬הם דלים מאוד וכוללים בעיקר מצבות מלחמה שהוצבו בדרום מצריים‪ ,‬וכתובות‬
‫אצילים מאזור בני חסאן‪ .‬אמנם נמצאו גם מספר פירמידות של מלכי השושלת ה‪ 12-‬במצרים העליונה‪ ,‬אך הם לא‬
‫מוסיפים לנו ידע אודות התקופה‪ .‬אחד הממצאים הידועים ביותר מתקופת השושלת ה‪ 12-‬נמצאה בבני‪-‬חאסן‪,‬‬
‫בקברו של נסיך מצרי ח'נובחתפ‪ ,‬יש תמונה המתארת קבוצת אנשים שמים (על פי הכתובת כללה הקבוצה ‪37‬‬
‫אנשים) אשר באו כפי הנראה כדי לסחור עם הנסיך והם מציעים לו תמרוקים ובשמים שהיו חביבים מאוד על‬
‫‪ 17‬פלביוס "נגד אפיון" א‪11-‬‬
‫‪ 18‬ברסטד די"מ ע' ‪168‬‬
‫‪ 19‬הרודטוס ספר שני ‪101 -‬‬
‫‪20‬‬
‫ברסטד די"מ ע' ‪138‬‬

‫‪54‬‬
 ‫המצרים‪ .‬מנהיגם של הקבוצה מכונה בכתובת "אבשא שליט ארץ הגבעות"‪ .‬האנשים לבושים בגדים העשויים‬

‫מאריגי צמר ומקושטים בדגמים נאים‪ ,‬לרגלי הגברים סנדלי עור והם נושאים חרבות וקשתות ואחד מבני החבורה‬
‫פורט על נבל אשר צורתו הדורה ומשוכללת‪ .‬קרוב לוודאי שהציור מתאר ישראלים מסוף תקופת השופטים‪ ,‬השם‬
‫אבישי ידוע בתקופה זו‪ ,‬והיו אף כאלה שרצו להגיד שזאת תמונת אבישי ושלושים ושבע גיבורי דוד‪.‬‬
‫מכל הממצאים הנ"ל ניתן להסיק בסבירות גבוהה שבתקופת השושלת ה‪ 12-‬השתחררה מצרים מעולם של‬
‫החיקסוס‪/‬עמאלק‪ ,‬קיימו יחסי מסחר ענפים עם תושבי הארץ ואף החלו במסעות מלחמה צפונה לאזור סוריה‪.‬‬
‫בכל תקופת השופטים אין שום אזכור בתנ"ך על פעילות כלשהיא של המצרים בארץ בעוד שלפי ההיסטוריה‬
‫המקובלת‪ ,‬בתקופה זו שלטו באזור הממלכות ה‪ 18‬וה‪ 19-‬ושלטו שלטון מוחלט בכל האיזור‬

‫הקשר בין השושלת ה‪ 12-‬לשושלת ה‪18-‬‬ ‫‪13.1‬‬

‫על פי המקורות המצריים יש קשר חזק בין חאתשפסות ותחותומס השלישי מלכי השושלת ה‪ 18-‬שבתבאי במצרים‬
‫העליונה‪ ,‬לבין סנוסרת השלישי גדול מלכי מצריים של השושלת ה‪ 12-‬שמקום מושבו במצרים התחתונה‪ ,‬ואולי של‬
‫מצריים כולה‪ .‬לתחותומס הראשון היו שני ילדים אשר טענו למלכות‪ ,‬הבת הבוגרת חאתשפסות צאצאית לזרע‬
‫המלוכה ובן תחותומס השלישי בן לפילגש פרעה‪ .‬כניראה שהחאתשפסות ניתנה לאישה לתחותומס השלישי‪ .‬עם‬
‫הזתקנותו של תחותומס הראשון החל מאבק בין הילדים מי ימשיך את שושלת המלוכה‪ ,‬חאתשפסות כצאצאית‬
‫לזרע המלוכה חשבה שלה מגיעה המלוכה‪ ,‬ביוד תחותומס השלישי בעזרת כהני תבאי שהתנגדו למלכה אישה‬
‫חשבו שתחותומס בעלה צריך למלוך‪ .‬כחלק מהמאבק שלהם כל אחד רצה להראות שהוא ממשיך את דרכו של‬
‫סנוסרת השלישי מהשושלת ה‪ .12-‬תחותומס השלישי דואג לבנות ולהרחיב בנין בית מקדש נושן של סנוסרת‬
‫השלישי הנמצא בסמנה (‪ )Semmeh‬אשר במצרים העליונה‪ .‬הבנין המקורי היה בנוי לבנים‪ ,‬אבל תחותומס השלישי‬
‫הקים במקומו בנין מאבן חול נובית עדינה‪ ,‬וכן חידש את תוקף פקודתו של סנוסרת השלישי‪ ,‬שהקדישה הכנסות‬
‫מסוימות לצורך הקרבת מנחות במקדש זה‪ . 21‬לעומת זאת דאגו אנשי חאתשפסות שתחותומס הראשון יכריז‬
‫שהחאתשפסות היא יורשת העצר‪ .‬סיפור המלכתה המלווה את התבליטים הועתק מן הרשימות העתיקות של‬
‫השושלת ה‪ ,12-‬המתארות את מינויו המקביל של אמנמחאת השלישי על ידי סנוסרת השלישי‪ ,22‬וזאת על מנת‬
‫להדגיש שהמלכה החאתשפסות היא ממשיכת דרכו של סנוסרת השלישי במצרים העליונה‪.‬‬

‫הערה לכרונולוגיה‬ ‫‪13.1.1‬‬

‫על פי הממצאים שהבאנו לעיל נראה היה לנו לעשות "מהפכה" בסדר השושלות המקובל ולהעמיד את השושלת‬
‫ה‪ 12-‬במקביל לתקופה הראשונה של השושלת ה‪ .18-‬מי שאינו חפץ במהפכים "דרמטיים" בכרונולוגיה המצרית‪,‬‬
‫בהחלט יכול להחזיק בעמדה שתקופת הביניים הראשונה תקופת הברונזה התיכונה ותקופת הביניים השנייה‬
‫נכנסים לתוך תקופת השופטים שנמשכה כ‪ 430-‬שנה‪ ,‬ולטעון שמלחמותיו בסוריה של סנסורת השלישי מהשושלת‬
‫ה‪ 12-‬לא השפיעו על ישראל שישבו בעיקר באזור ההר ולכן לא באו לידי ביטוי בספר שופטים‪ .‬וכך מצד אחד‬
‫לשמור על הכרונולוגיה היחסית המקובלת ויחד עם זאת להמשיך ולהסכים עם עקרונותיו של ספר זה שיציאת‬
‫מצרים היתה בסוף תקופת הברונזה הקדומה‪ ,‬וראשית המלוכה בישראל היתה בתחילת הברונזה המאוחרת‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫ברסטד די"מ ע' ‪198‬‬
‫‪22‬‬
‫שם ע' ‪201‬‬

‫‪55‬‬
 ‫תקופת השופטים‬ ‫‪14‬‬
‫על פי ההיסטוריה המקובלת יציאת מצרים‪ ,‬כיבוש הארץ המתואר בספר יהושוע ותקופת השופטים כולם אירעו‬
‫בתקופת השושלת ה‪ 18-‬וה‪ 19-‬מה שמעורר קשיים רבים כפי שתיארנו בפרק ‪...‬‬
‫על פי שיטתנו בספר זה יציאת מצריים והכניסה לארץ התחוללו בסוף תקופת הברונזה הקדומה‪ ,‬ובתקופה שבה‬
‫כבשו הישראלים את הארץ הממלכה המצרית היתה מרוסקת ומצרים נשלטה בידי החיקסוס‪/‬עמלק האכזריים‪.‬‬
‫גם בממלכות הצפון – בבל ואשור – קרו תהליכים דומים ובעקבות מכות הטבע שפגעו בעולם כולו ופלישת שבטים‬
‫זרים וגם שם הממלכות איבדו את שלטונם‪ ,‬וממלכה של שילטו זרים הקרויה "כשית" עולה לשלטון‪ ,‬ואחד‬
‫ממנהיגיה‪ ,‬כושן רשעתים‪ , 23‬עתיד להשתעבד בישראל עד שעתניאל בן קנז מושיע את ישראל מידו‪ .‬ויש אף‬
‫המזהים את הממלכה הכשית בצפון עם הממלכה החיקסוסית בדרום‪ .‬בבבל נמצאו חותמות של המלך החיקסוסי‬
‫ח'יאן ובכך נמצא אישור להכללת בבל בתחום שלטונם הנרחב של החיקסוס‪.‬‬
‫לכן אין זה פלא שישראל יכולים להיכנס ולכבוש את ארץ ישראל ושום עזרה ממצריים לא מגיעה לכנענים‬
‫הנכבשים‪ ,‬וכך אומר משה לבני ישראל העומדים על הים " אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם‬
‫היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם" ולכן במשך כל תקופת השופטים לא‬
‫מוזכרת כל פעילות מצרית וגם לא כל פעילות של ממלכות הצפון‪.‬‬

‫בימים ההם אין מלך בישראל‪.‬‬ ‫‪14.1‬‬

‫אחת השאלות העולות בהקשר לתקופת השופטים היא מדוע יהושע לא דאג למנהיג שיירש אותו אחרי מותו‪ ,‬ועקב‬
‫כך נשאר העם ללא מנהיג במשך כל תקופת השופטים‪ .‬לו היה מנהיג או מלך רשמי‪ ,‬היה הוא יכול לאחד את עם‬
‫ישראל ובצורה מסודרת ומכובדת להגן ולהילחם כנגד העמים בסביבה שהציקו לישראל – פלישתים‪ ,‬מואבים‬
‫עמונים וכנענים‪ ,‬ואף היה יכול למנוע מלחמת אחים עקובה מדם כשם שקרה במעשה "פילגש בגבעה"‪ .‬אנו רואים‬
‫שבמלחמות שהיו לעם ישראל בתקופות השונות צבא העם היה בנוי על מתנדבים‪ ,‬בעוד אחרים משתמטים מחובה‬
‫קדושה זאת‪.‬‬
‫בעוד משה עם הודעת ה' אליו שהוא לא יעבור את הירדן הדבר הראשון שהוא עושה‪ ,‬מבקש למנות לו מחליף‬
‫"וידבר משה אל ה' לאמר‪ :‬יפקד ה' אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה‪ :‬אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם‬
‫ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה‪:‬ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון‬
‫איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו‪ 24":‬אם כן מדוע יהושע לא ממשיך בדרך רבו משה ומשאיר את "עדת ה'‬
‫כצאן שאין להם רועה"?‬
‫התשובה נעוצה במצב הפוליטי העולמי שעם ישראל חווה על בשרו‪ .‬בדומה לדון יצחק אברבנאל‪ ,‬אשר חווה על‬
‫בשרו את גירוש ספרד והתנגד נחרצות למוסד המלוכה ושילטו יחיד היכולה להביא לעריצות רשעות וחוסר צדק‪.‬‬
‫כך בני ישראל שחוו על בשרם את עריצות השלטון המצרי במשך שנות השעבוד במצרים‪ ,‬התנגדו נמרצות נגד‬
‫מוסד המלוכה ושילטו עריץ‪ .‬המלוכה בעולם מסורה רק להקב"ה ולא ראוי שאדם ימלוך וישלוט בציבור אחר‪ .‬ולכן‬
‫הקב"ה פגע לא רק במצרים אלא בייחוד במלכיהם‪ .‬ברב תקופת השופטים‪ ,‬כפי שפירטנו לעיל האימפריות בדרום‬
‫ובצפון היו מרוסקות וללא מלך המנהיג אותם‪ ,‬ההבנה שמציאות זאת זה רצונו של ה' המתנגד לשלטון מלכים‬
‫בארץ‪ .‬הציבור צריך לשלוט ולכלכל את דרכיו‪ .‬במקרה ומתעורר צורך בהנהגה‪ ,‬הרי ראוי שהעם יתאחד סביב‬
‫מנהיג או שופט שר"רוח אלקים"‪ 25‬עליו‪ .‬בעוד מפשט הפסוקים‪ 26‬ברור שיש חובה למנות שופטים "שפטים ושטרים‬
‫תתן לך בכל שעריך"‪ 27‬הרי שמינוי מלך זה אופציה שאינה מומלצת לכתחילה‪ ,‬ובמקרה שהעם דורש‪ ,‬הבחירה‬
‫במלך תהיה על פי ה' "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך" ‪ 28‬הכוללת הרבה סייגים והגבלות‪.‬‬
‫בעת הצורך הצורך ה' יקים לעם ישראל מנהיגים "ויקם ה' שפטים ויושיעום מיד שסיהם"‪ 29‬כשם ששלח להם את‬
‫משה ויהושע‪ .‬ולכן כשעם ישראל מבקש מגדעון להיות מלך‪ ,‬דוחה זאת גדעון בנחרצות ואומר "ויאמר אלהם גדעון‬
‫לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם ה' ימשל בכם"‪ .30‬לא רק זאת היחס אל מי שמבקש שלטון הוא יחס מזלזל‪,‬‬
‫רק אנשים ריקים ופוחזים מבקשים שלטון‪ .‬וכך במשל יותם‪ ,‬היחיד משבעים בני גדעון שהצליח להימלט מיד‬

‫‪23‬‬
‫'שופטים ג' ח‬
‫‪ 24‬במדבר כז טו‪-‬יח‬
‫‪ 25‬בראשית לא' מח'‪ .‬שמות לא ג'‪ ,‬שמו"א י' י'‪ ,‬שמו"א י"א ו'‬
‫‪ 26‬אין אני נכנס למחלוקת ההלכתית על מצוות מינוי מלך‪ ,‬דבר שדנו בו רבות‬
‫‪ 27‬דברים טז' יח'‬
‫‪ 28‬דברים יז טו‬
‫‪ 29‬שופטים ב יח'‬
‫‪ 30‬שופטים ח' כג'‬

‫‪56‬‬
 ‫אבימלך תאב המלוכה‪ ,‬כל העצים נותני הפרי מסרבים להפסיק את תנובתם על מנת לשלוט על שאר העצים ורק‬
‫‪31‬‬
‫האטד חסר הפרי מוכן לשלוט על שאר העצים‪ ,‬אך התוצאה של מלכות זאת היא הרסנית עבור האטד וכל העצים‬
‫מנהיגות עם ישראל מתקופת משה עד שמואל הנביא כולה הסתמכה על אנשים כריזמטיים המתנדבים להנהיג את‬
‫העם אנשים אשר רוח ה' מפעמת בהם‪ .‬ברור לכולם שמנהיגים אלה הם שליחי ה' ועושי רצונו‪ ,‬המקבלים אות‬
‫וסימן משמיים התומכים במעשיהם‪ .‬משה ויהושע נסיהם רבים וידועים המקיימים קשר ישיר עם הקב"ה‪ .‬ברק בן‬
‫אבינועם נשלח על ידי דבורה הנביאה להילחם בסיסרא ונס מתרחש "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם"‪.32‬‬
‫גדעון המושיע את ישראל מיד מדין עמלק ובני קדם מקבל אות "גזת הצמר"‪ 33‬והורי שמשון פוגשים את מלאך ה'‬
‫המודיע להם "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים"‪ 34‬גם מנהיגים שלא מסופר עליהם ניסים‪ ,‬ברור לכולם‬
‫שהם שליחי ה' על עתניאל בן קנז שהושיע את ישראל מיד כושן רשעתיים כתוב "ותהי עליו רוח ה'"‪ 35‬ועל אהוד בן‬
‫גרא שהושיע את ישראל מיד עגלון מלך מואב כתוב "ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' להם מושיע את אהוד בן‬
‫‪36‬‬
‫גרא"‬
‫מנהיגים אלה עושים שליחותם על פי ה' ואינם דורשים שכר תמורת ההנהגה‪ .‬משה המנהיג הראשון אומר "לא‬
‫חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם"‪ 37‬ואף המנהיג האחרון שמואל פונה אל העם במילים דומות‬
‫"שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי"‪.38‬‬
‫בסוף תקופת השופטים האימפריות התחילו לקום מחדש‪ ,‬במצרים קמות השושלות ה‪ 17-‬וה‪ 18-‬אשר עתידות‬
‫לגרש את החיקסוס במצרים‪ ,‬וגם בצפון מתגבשות מחדש ממלכות בבל אשור ארם (מיתני) והחיתים‪ .‬עקב‬
‫השינויים הגיאופוליטיים וגם איומים קרובים יותר של פלשת אדום מואב ועמון‪ ,‬מבקשים זקני ישראל משמואל‬
‫שיקים להם מלך "ככל הגויים" ולמרות התנגדותו העזה של שמואל ודבריו החריפים של ה' "כי לא אותך מאסו כי‬
‫אותי מאסו ממלך עליהם"‪ 39‬זקני ישראל מתעקשים למנות מלך "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם‬
‫מלך יהיה עלינו‪ :‬והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו"‪ ,40‬עם ישראל‬
‫ובראשם זקני ישראל קוראים את השינויים החלים בעולם ומבינים שהדרך היחידה בו עם ישראל יוכל להגן על‬
‫עצמו ממחלוקות מבפנים ומאיומים מבחוץ‪ ,‬זו הנהגה מאורגנת וממוסדת שתאחד את העם לבנות ולפתח‪ ,‬ולהכין‬
‫את העם למלחמה בשעת הצורך‪.‬‬

‫ההתיישבות בתקופת השופטים ‪.‬‬ ‫‪14.2‬‬

‫מאז שחר ימיו היה עם ישראל עם של רועי צאן‪ .‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬ואף אחי יוסף אומרים בפוגשם את פרעה‬
‫"רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו"‪ ,‬וכך גם משה ודוד‪ .‬גם יצחק שזרע ומצא "מאה שערים"‪ 41‬הרי שעיקר‬
‫עיסוקו היה ברעיית צאן וכך מעידה התורה "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד‪ :‬ויהי לו מקנה צאן ומקנה‬
‫בקר ועבדה רבה"‪ . 42‬התורה חוששת שעובדי קרקעות‪ ,‬בעלי רכוש נדל"ן הבונים בתים ערים וחומות יגבה ליבם‬
‫ויעזבו את ה'‪ .‬בעוד ה' שועה למנחתו של הבל שהיה רועה צאן ה' דוחה את מנחתו של קין הרוצח הראשון‬
‫בהיסטוריה‪ ,‬שהיה עובד אדמה‪ .‬וגם נח תקלה באה על ידו מכיוון שהדבר הראשון שהוא עושה ביציאתו מהתיבה‬
‫הוא נטיעת כרם‪ . 43‬החטאת רובצת בעיקר לפתחם של בעלי הקרקעות‪ ,‬הבונים ללא לאות וכך מזהיר משה את‬
‫ישראל "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת‬
‫אשר לא בנית‪ :‬ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת‬
‫ואכלת ושבעת ‪:‬השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"‬
‫רעית הצאן הנדודים ממקום למקום "תיקון הגלות" שעושים הרועים מביאים אותם לידי צניעות והכרת הבורא‪.‬‬
‫העונש והתיקון לקין עובד האדמה הרוצח‪ ,‬הוא "נע ונד תהיה בארץ"‪ ,44‬ותחושת חוסר הביטחון באיבוד הבית‬

‫‪31‬‬
‫'משל יותם – שופטים ט' יד‬
‫‪ 32‬שופטים ה' כ'‬
‫‪ 33‬שופטים ו' לז'‬
‫‪ 34‬שופטים יג' ה'‬
‫‪ 35‬שופטים ג' י'‬
‫‪ 36‬שם טו'‬
‫‪ 37‬במדבר טז' טו'‬
‫‪ 38‬שמו"א יב' ג'‬
‫‪ 39‬שמו"א ח' ז'‬
‫‪ 40‬שם יט‬
‫‪ 41‬בראשית כו' יב'‬
‫‪ 42‬שם יג'‬
‫‪ 43‬בראשית ט' כ'‬
‫‪ 44‬בראשית ד' יב‬

‫‪57‬‬
 ‫והאדמה ולהיות נע ונד מתבטאת בתגובתו של קין "והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני"‪ ,45‬וכך גם תחושתם‬
‫‪47‬‬
‫של אברהם ויצחק הנודדים האומרים על נשותיהם שהם אחיותיהם מהחשש של "והרגו אותי"‪" 46‬פן יהרגני"‬
‫הקב"ה שרוצה להוכיח את עם ישראל על אטימות ליבם מביא לדוגמא את משפחת בני רכב שממשיכים לקיים את‬
‫מצוות אביהם "אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם‪ :‬ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא‬
‫תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם"‪.48‬‬
‫המקרא מתאר לנו את ארץ ישראל כארץ חקלאית מפותחת מליאת כרמים וזיתים שיש בה בתים מלאים כל טוב‬
‫בורות חצובים אך לא פחות מזה "ערים גדלת ובצרת בשמים"‪.49‬‬
‫לעומת השפע התרבות המפותחת הבניה המאסיבית והחומות העצומות המבוצרות‪ ,‬הרי שעם ישראל הנכנס‬
‫לארץ הוא עם של נוודים ורועי צאן שלא במהרה נוטשים את תרבותם‪ .‬הם ממשיכים להתפרנס בעיקר מרעיית‬
‫צאן‪ ,‬וגם אם עובדים הם את אדמתם עושים זאת רק לצורך‪ ,‬אך אינם מבצעים מעשי בניה גרנדיוזיים כקודמיהם‬
‫הכנענים‪ ,‬ואינם מקימים ערים בצורות‪ .‬גם אם בונים הם בתים‪ ,‬אלה בתים צנועים המשמשים לצרכים הבסיסיים‪.‬‬
‫גם ארון הקודש בו נמצאים הלוחות שניתנו מסיני נמצא במקומות צנועים ויושב באוהל‪ ,‬או בבית שעל גגו אוהל‪.‬‬
‫גם הממצאים הארכיאולוגים מראים שבחלקה האחרון של תקופת הברונזה הקדומה ארץ כנען היתה בשיא‬
‫פריחתה‪ ,‬תרבותה מפותחת‪ ,‬מיושבת בצפיפות וערים בצורות רבות היו בה‪ .‬ולהפתעת החוקרים ממש לקראת‬
‫סוף תקופת הברונזה הקדומה הכנענים מחזקים ומרחיבים את החומות‪ ,‬בעי ביריחו בחברון בחצור ובמגידו‪,‬‬
‫ובערים נוספות‪ ,‬עד שאחד החוקרים אומר "האנשים היו אחוזי חרדה"‪ .50‬ואכן בדברי רחב למרגלים בא לידי ביטוי‬
‫החרדה הגדולה "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי‬
‫הארץ מפניכם‪ :‬כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי‬
‫האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם‪ :‬ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם‬
‫כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‪ ,51":‬וכנראה ניצלו תושבי הארץ את ארבעים שנות‬
‫שהות ישראל במדבר לחיזוק החומות‪.‬‬

‫הממלכה המאוחדת‬ ‫‪15‬‬

‫הממלכה המפולגת‬ ‫‪16‬‬

‫בית אחאב‬ ‫‪16.1‬‬
‫מל"א כ‬
‫א ּובֶן‪-‬הֲ דַ ד מֶ לְֶך‪-‬אֲ ָרם‪ ,‬קָ בַץ אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬חֵ ילֹו‪ּ ,‬וׁשְ ֹלׁשִ ים ּוׁשְ נַי ִם מֶ לְֶך אִ ּתֹו‪ ,‬ו ְסּוס ו ָָרכֶב; וַּיַעַ ל‪ ,‬וַּיָצַר עַ ל‪ׁ-‬ש ֹמְ רֹון‪ ,‬וַּיִּלָחֶ ם‪ּ ,‬בָּה‪ .‬ב‬
‫ירה‪ .‬ג וַּי ֹאמֶ ר לֹו‪ּ ,‬כ ֹה ָאמַ ר ּבֶן‪-‬הֲ דַ ד‪ּ ,‬כַסְ ּפְָך ּוזְהָ בְָך‪ ,‬לִי‪-‬הּוא; וְנָׁשֶ יָך ּו ָבנֶיָך‬ ‫וַּיִׁשְ לַח מַ לְָאכִים אֶ ל‪ַ-‬אחְ ָאב מֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬הָ עִ ָ‬
‫הַ ּטֹובִים‪ ,‬לִי‪-‬הֵ ם‪ .‬ד וַּיַעַ ן מֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל וַּי ֹאמֶ ר‪ּ ,‬כִדְ ב ְָרָך אֲ דֹנִי הַ ּמֶ לְֶך‪ :‬לְָך אֲ נִי‪ ,‬וְכָל‪-‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬לִי‪.‬‬
‫יג ו ְהִ ּנֵה נָבִיא אֶ חָ ד‪ ,‬נִּגַׁש אֶ ל‪ַ-‬אחְ ָאב מֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬ו ַּי ֹאמֶ ר ּכ ֹה ָאמַ ר י ְהו ָה‪ ,‬הֲ ָראִ יתָ אֵ ת ּכָל‪-‬הֶ הָ מֹון הַ ּגָדֹול הַ ּזֶה; הִ נְנִי נ ֹתְ נֹו‬
‫ְבי ָדְ ָך הַ ּיֹום‪ ,‬וְי ָדַ עְ ּתָ ּכִי‪-‬אֲ נִי י ְהו ָה‪ .‬יד ו ַּי ֹאמֶ ר ַאחְ ָאב‪ּ ,‬בְמִ י‪ ,‬וַּי ֹאמֶ ר ּכ ֹה‪ָ-‬אמַ ר י ְהו ָה‪ְּ ,‬בנַעֲ ֵרי ׂשָ ֵרי הַ ּמְ דִ ינֹות; ו ַּי ֹאמֶ ר מִ י‪-‬י ֶאְ ס ֹר‬
‫הַ ּמִ לְחָ מָ ה‪ ,‬ו ַּי ֹאמֶ ר אָ ּתָ ה‪ .‬טו וַּיִפְק ֹד‪ ,‬אֶ ת‪-‬נַעֲ ֵרי ׂשָ ֵרי הַ ּמְ דִ ינֹות‪ ,‬וַּיִהְ יּו‪ ,‬מָ אתַ י ִם ׁשְ נַי ִם ּוׁשְ ֹלׁשִ ים; ו ְַאחֲ ֵריהֶ ם‪ּ ,‬פָ קַ ד‬
‫אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הָ עָ ם ּכָל‪ְּ -‬בנֵי י ִׂשְ ָראֵ ל‪ׁ--‬שִ בְעַ ת אֲ לָפִ ים‪ .‬יט ו ְאֵ ּלֶה יָצְאּו מִ ן‪-‬הָ עִ יר‪ ,‬נַעֲ ֵרי ׂשָ ֵרי הַ ּמְ דִ ינֹות‪ ,‬ו ְהַ חַ י ִל‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ַאחֲ ֵריהֶ ם‪ .‬כ‬
‫וַּיַּכּו‪ ,‬אִ יׁש אִ יׁשֹו‪ ,‬וַּיָנֻסּו אֲ ָרם‪ ,‬וַּי ְִרּדְ פֵ ם י ִׂשְ ָראֵ ל; וַּיִּמָ לֵט‪ּ ,‬בֶן‪-‬הֲ דַ ד מֶ לְֶך אֲ ָרם‪ ,‬עַ ל‪-‬סּוס‪ּ ,‬ופָ ָרׁשִ ים‪.‬‬
‫מל"ב ח‬
‫‪45‬‬
‫'בראשית ד' יד‬
‫‪ 46‬בראשית יב' יב‬
‫‪ 47‬בראשית כו' ז'‬
‫‪ 48‬ירמיהו לה' ו'‬
‫‪ 49‬דברים א' כח'‪ ,‬דברים ט' א'‬
‫‪ 50‬קאלווי‪ ,‬האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות‪ ,‬ערך (ה)עי‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫'יהושע ב' ט‬

‫‪58‬‬
 ‫טו וַי ְהִ י מִ ּמָ חֳ ָרת‪ ,‬וַּיִּקַ ח הַ ּמַ ְכּבֵר וַּיִטְ ּב ֹל ּבַּמַ י ִם‪ ,‬וַּיִפְר ֹׂש עַ ל‪ּ-‬פָ נָיו‪ ,‬וַּיָמ ֹת; וַּיִמְ ֹלְך חֲ זָהאֵ ל‪ַּ ,‬תחְ ּתָ יו‪.‬‬
‫מל"ב ג‬
‫ד ּומֵ יׁשַ ע מֶ לְֶך‪-‬מֹוָאב‪ ,‬הָ י ָה נ ֹקֵ ד; ו ְהֵ ׁשִ יב לְמֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל מֵ ָאה‪-‬אֶ לֶף ּכ ִָרים‪ּ ,‬ומֵ ָאה אֶ לֶף אֵ ילִים צָמֶ ר‪ .‬ה וַי ְהִ י‪ּ ,‬כְמֹות ַאחְ ָאב;‬
‫ְהֹורם‪ּ ,‬בַּיֹום הַ הּוא‪--‬מִ ּׁש ֹמְ רֹון; וַּיִפְק ֹד‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ .‬ז וַּיֵלְֶך וַּיִׁשְ לַח‬ ‫וַּיִפְׁשַ ע מֶ לְֶך‪-‬מֹוָאב‪ּ ,‬בְמֶ לְֶך י ִׂשְ ָראֵ ל‪ .‬ו וַּיֵצֵא הַ ּמֶ לְֶך י ָ‬
‫אֶ ל‪-‬י ְהֹוׁשָ פָ ט מֶ לְֶך‪-‬י ְהּודָ ה לֵאמ ֹר‪ ,‬מֶ לְֶך מֹוָאב ּפָ ׁשַ ע ּבִי‪--‬הֲ תֵ לְֵך אִ ּתִ י אֶ ל‪-‬מֹוָאב‪ ,‬לַּמִ לְחָ מָ ה; ו ַּי ֹאמֶ ר אֶ עֱ לֶה‪ּ ,‬כָמֹונִי כָמֹוָך‬
‫ּכְעַ ּמִ י כְעַ ּמֶ ָך ּכְסּוסַ י ּכְסּוסֶ יָך‪.‬‬
‫כז וַּיִּקַ ח אֶ ת‪ּ-‬בְנֹו הַ ּבְכֹור אֲ ׁשֶ ר‪-‬י ִמְ ֹלְך ַּתחְ ּתָ יו‪ ,‬וַּיַעֲ לֵהּו עֹלָה עַ ל‪-‬הַ ח ֹמָ ה‪ ,‬וַי ְהִ י קֶ צֶף‪ּ-‬גָדֹול‪ ,‬עַ ל‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל; וַּיִסְ עּו‪ ,‬מֵ עָ לָיו‪ ,‬וַּיָׁשֻ בּו‪,‬‬
‫ָָארץ‪.‬‬ ‫ל ֶ‬

‫המונולית מכרח היא המקור החוץ מקראי הקדום ביותר שבו מתועדת מלכות ישראל בפריחתה‪ .‬המונולית‬
‫מתארת את שש שנותיו הראשונות של שלמנאסר השלישי‪ ,‬ובה מוזכרת השתתפותו של אחאב בברית ‪12‬‬
‫המדינות של סוריה וחוף הים‪ ,‬בראשות מלכי ארם‪-‬דמשק וחמת‪ ,‬שיצאו להילחם באשור‪ ,‬אירוע אשר התנ"ך לא‬
‫מזכירו "קיבלתי את מנחתם של מלכי עבר הפרת [] על נהר סגר אשר אנשי ארץ החיתים קוראים לה פתור (עירו‬
‫של בלעם בן בעור – במ' כב ה') [] את קרקר עיר מלכותו הרסתי‪ ,‬עקרתי ושרפתי באש‪ 1200 .‬מרכבות‪1200 ,‬‬
‫פרשים‪ 20,000 ,‬רגלי של הדדעזר מארם‪-‬דמשק [] ‪ 2000‬מרכבות‪ 10,000 ,‬רגלי של אחאב הישראלי [] ‪1000‬‬
‫חיילים ממצרים [] את ‪ 12‬המלכים האלה הביא לעזרתו [] הנחלתי להם מפלה מקרקר עד גלזא"‪ 52‬כלומר אחאב‬
‫מופיע בראש רשימת המלכים אחר מלכי ארם וחמת‪ .‬הדדעזר הארמי הוא כנראה בן הדד יריבו של אחאב‪ .‬כנראה‬
‫אחרי מפלת ארם בפני אשור‪ ,‬מנסה בן הדד להשתקם על ידי השתלטות על ישראל‪.‬‬
‫על פי המקרא חזהאל שר צבא ארם שאיננו מזרע המלכות רוצח את בן‪-‬הדד החולה ולוקח את מלכות ארם‪ .‬גם‬
‫בכתבים האשוריים מופיע חזאל כ"בן של אף אחד"‪ ,‬היינו אדם ללא ייחוס שאינו ראוי למלוך‪.‬‬

‫מצבת מישע‬ ‫‪16.1.1‬‬

‫בעקבות המפלה הקשה של ישראל מול ארם‪ ,‬מורד מישע מלך מואב בימי יהורם בן אחאב‪ .‬מצבת מישע היא‬
‫מצבה שהוקמה על ידי מישע מלך מואב בעיר דיבון‪ ,‬במאה ה‪ 9-‬לפני הספירה‪ ,‬לציון ניצחונותיו על ממלכת ישראל‪,‬‬
‫בתקופת שלטונם של מלכי שושלת בית עמרי‪ .‬המצבה התגלתה בשנת ‪ ,1868‬והיא מהווה את אחד הגילויים‬
‫החשובים בארכאולוגיה של תקופת המקרא בשל היותה העדות החוץ‪-‬מקראית הראשונה לסיפורי התנ"ך‪ ,‬את‬
‫שיעבוד מואב לעמרי ואחאב‪ ,‬והמלחמה שמישע עושה לשחרור מואב מיד ישראל אחרי מות אחאב‪ ,‬ויתכן שגם‬
‫השם "דוד" מופיע בכתובת‪:‬‬
‫ָאנֹךִ (=אנוכי) מֵ שַ ע ֶּבן ּכמ ֹשִ [ית] מֶ לֶך מ ָֹאב הַ דִ יבֹנִי‪ָ .‬אבִי מָ לַך עַ ל מ ָֹאב שְ ֹלשִ ן שָ ת (=שלושים שנה) ו ְָאנֹךִ מָ ַלכְתִ י ַאחַ ר‬
‫ָאבִי‪ .‬ו ַָאעַ ש אֶ ת הַ ָּבמָ ת(הבמה) ז ֹאת ִלכְמ ֹש ַּבקִ ְרח ֹה (מצודת העיר) ָּבמַ [ת י ֵ שַ ע ִּכי ה ֹשִ עַ נִי מִ ָּכל הַ מְ ָלכִן וְכִי הֶ ְרַאנִי ְּב כָל‬
‫ְּבַארצ ֹה‪ .‬וַי ַחֲ לִיפ ֹה‬
‫ְ‬ ‫ׂשנְַאי (במפלת שונאי)‪ .‬עָ מְ ִרי מֶ לֶך י ִשְ ָראֵ ל‪ ,‬וַי ְעַ נּו אֶ ת מ ָֹאב י ָמִ ן ַרִּבן (=ימים רבים)‪ִּ ,‬כי י ֶאֱ נַף ּכמ ֹש‬
‫ּבנ ֹה (הוא אחאב) ו ַי ֹאמֶ ר גַם הֻ א‪ :‬אֲ עַ נֵו אֶ ת מ ָֹאב‪ְּ .‬ב י ָמַ י ָאמַ ר ֵּכ[ן]‪ .‬ו ַאֵ ֶרא ֹּבה (=במפלתו) ו ְֻּב בֵת ֹה‪ .‬וְי ִשְ ָראֵ ל ָאב ֹד ָאבַד‬
‫ַארָּבעִ ן שָ ת‪ ,‬וַי ְשִ בֶהָ ּכמ ֹש ְּב י ָמַ י []ו ָאֵ שְ ְּב‬
‫עֹלָם (=לְעולמים)‪ .‬וַי ִַרש ע ֹמְ ִרי אֶ ת אֶ ֶרץ מְ הֵ דְ בָא‪ ,‬וַי ֵשֶ ב ָּבה י ָמֵ הֻ ו ַחֲ צִי י ְמֵ י ּבנ ֹה ְ‬
‫(=שביתי) מִ שָ ם אֶ ת אֲ ִראֵ ל (גיבור במואבית‪ ,‬ראה שמואל‪-‬ב כג כ) ָדוִד ֹה (אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא‬
‫לסייע לישראלים)"‬

‫כתובת תל דן‬ ‫‪16.1.2‬‬

‫מל"ב ט‬
‫ְהֹורם הַ ּמֶ לְֶך לְהִ תְ ַרּפֵ א ְביִז ְְרעֶ אל‪ ,‬מִ ן‪-‬הַ ּמַ ּכִים אֲ ׁשֶ ר יַּכֻהּו אֲ ַרּמִ ים‪ּ ,‬בְהִ ּלָחֲ מֹו‪ ,‬אֶ ת‪-‬חֲ זָאֵ ל מֶ לְֶך אֲ ָרם; וַּי ֹאמֶ ר י ֵהּוא‪,‬‬ ‫טו וַּיָׁשָ ב י ָ‬
‫אִ ם‪-‬י ֵׁש נַפְׁשְ כֶם‪ַ--‬אל‪-‬יֵצֵא פָ לִיט מִ ן‪-‬הָ עִ יר‪ָ ,‬ל ֶלכֶת לגיד (לְהַ ּגִיד) ְּביִז ְְרעֶ אל‬
‫ְהֹורם י ָדָ יו‪ ,‬וַּיָנ ֹס; ו ַּי ֹאמֶ ר אֶ ל‪-‬אֲ חַ זְי ָהּו‪ ,‬מִ ְרמָ ה אֲ חַ זְי ָה‪ .‬כד וְי ֵהּוא מִ ּלֵא י ָדֹו בַּקֶ ׁשֶ ת‪ ,‬וַּיְַך אֶ ת‪-‬י ָ‬
‫ְהֹורם ּבֵין זְר ֹעָ יו‪,‬‬ ‫כג וַּיַהֲ פ ְֹך י ָ‬
‫וַּיֵצֵא הַ חֵ צִי‪ ,‬מִ ּלִּבֹו; וַּיִכ ְַרע‪ּ ,‬ב ְִרכְּבֹו‪.‬‬
‫כז ו ַאֲ חַ זְי ָה מֶ ֶלְך‪-‬י ְהּודָ ה‪ָ ,‬רָאה‪ ,‬וַּיָנָס‪ּ ,‬דֶ ֶרְך ּבֵית הַ ּגָן; וַּי ְִרּד ֹף ַאחֲ ָריו י ֵהּוא‪ ,‬ו ַּי ֹאמֶ ר ּגַם‪-‬א ֹתֹו הַ ּכֻהּו אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ ְר ָּכבָה ּבְמַ עֲ לֵה‪-‬גּור‬
‫אֲ ׁשֶ ר אֶ ת‪-‬י ִ ְבלְעָ ם‪ ,‬וַּיָנָס מְ גִּדֹו‪ ,‬וַּיָמָ ת ׁשָ ם‪.‬‬

‫על פי המקרא יהוא הרג את יהורם ואחזיה אחרי שיהורם נפצע בקרב מול חזאל מלך ארם‪.‬‬
‫כתובת תל דן היא מצבה שהוצבה בשער העיר העתיקה דן (תל דן) שבצפון עמק החולה‪ ,‬והיא הראייה‬
‫הארכאולוגית החוץ מקראית החשובה ביותר אשר מזכירה את בית דוד‪.‬‬

‫‪ 52‬כוגן ע' ‪ 11‬כתובת ‪1‬‬

‫‪59‬‬
 ‫הכתובת היא מצבת ניצחון ארמית‪ ,‬שהקים קרוב לוודאי חזאל מלך ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל‪.‬‬
‫בכתובת מתפאר אחז שהוא הרג את יהורם ואחזיה‪.‬‬

‫מלכים אלו מוכרים היטב מספר מלכים והריגתם מיוחסת ליהוא‪ ]2[.‬לפי עדות זאת‪ ,‬יש להניח שהמלך‪ ,‬לכבודו‬
‫סותתה הכתובת‪ ,‬היה חזאל מלך ארם דמשק‪ ,‬שתקופת שלטונו הקבילה לזו של ליהורם בן אחאב ואחזיהו בן‬
‫יהורם‪.‬‬

‫וישכב אבי‪ ,‬הלך אל [אבותי]ו‪ .‬ויבוא מלך‬

‫ישראל קודם בארץ אבי‪[ .‬ו]ימלך הדד א[ותי]‬
‫אני‪ .‬וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [מחוזות?]‬
‫ממלכתי ואהרוג‪ ,‬מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי‬
‫ר]כב ואלפי סוסים‪[ .‬הרגתי את יהו]רם בן [אחאב]‬
‫מלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]‬
‫בית‪-‬דוד‪ .‬ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך]‬
‫את ארצם ל[שממה‪.] ...‬‬

‫יהוא‬ ‫‪16.2‬‬
‫מל"ב י‬
‫ָארים ְלבֵית‪ַ-‬אחְ ָאב ְּביִז ְְרעֶ אל‪ ,‬וְכָל‪ּ-‬גְדֹלָיו‪ּ ,‬ומְ י ֻּדָ עָ יו‬
‫יא וַּיְַך י ֵהּוא‪ ,‬אֵ ת ּכָל‪-‬הַ ּנִׁשְ ִ‬
‫ו ְכ ֹהֲ נָיו‪--‬עַ ד‪ִּ -‬בלְּתִ י הִ ׁשְ אִ יר‪-‬לֹו‪ׂ ,‬שָ ִריד‪.‬‬
‫ְתֹורת‪-‬י ְהו ָה אֱ ֹלהֵ י‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ְּ --‬בכָל‪ְ -‬לבָבֹו‪ֹ :‬לא סָ ר‪ ,‬מֵ עַ ל חַ ּט ֹאות י ָָרבְעָ ם‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר הֶ חֱ טִ יא‪,‬‬ ‫לא וְי ֵהּוא‪ֹ ,‬לא ׁשָ מַ ר ָל ֶלכֶת ּב ַ‬
‫אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ .‬לב ַּבּיָמִ ים הָ הֵ ם‪--‬הֵ חֵ ל י ְהו ָה‪ ,‬לְקַ ּצֹות ְּבי ִׂשְ ָראֵ ל; וַּיַּכֵם חֲ זָאֵ ל‪ְּ ,‬בכָל‪ּ-‬גְבּול י ִׂשְ ָראֵ ל‪ .‬לג מִ ן‪-‬הַ ּי ְַרּדֵ ן‪ ,‬מִ ז ְַרח‬
‫ַארנֹן‪ ,‬ו ְהַ ִּגלְעָ ד ו ְהַ ּבָׁשָ ן‪.‬‬
‫הַ ּׁשֶ מֶ ׁש‪ ,‬אֵ ת ּכָל‪-‬אֶ ֶרץ הַ ִּגלְעָ ד‪ ,‬הַ ּגָדִ י ו ְהָ ראּו ֵבנִי ו ְהַ מְ נַּׁשִ י‪--‬מֵ עֲ ר ֹעֵ ר אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪-‬נַחַ ל ְ‬
‫מל"ב יג‬
‫א ּבִׁשְ נַת עֶ ׂשְ ִרים ו ְׁשָ ֹלׁש ׁשָ נָה‪ ,‬לְיֹואָ ׁש ּבֶן‪-‬אֲ חַ זְי ָהּו מֶ לְֶך י ְהּודָ ה‪--‬מָ לְַך י ְהֹוָאחָ ז ּבֶן‪-‬י ֵהּוא עַ ל‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬בְׁש ֹמְ רֹון‪ׁ ,‬שְ בַע עֶ ׂשְ ֵרה‪,‬‬
‫ׁשָ נָה‪ .‬ב וַּיַעַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְעֵ ינֵי י ְהו ָה; וַּיֵלְֶך ַאחַ ר חַ ּט ֹאת י ָָרבְעָ ם ּבֶן‪-‬נְבָט‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬הֶ חֱ טִ יא אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ֹ--‬לא‪-‬סָ ר מִ ּמֶ ּנָה‪ .‬ג‬
‫וַּיִחַ ר‪ַ-‬אף י ְהו ָה‪ְּ ,‬בי ִׂשְ ָראֵ ל; וַּיִּתְ נֵם ְּבי ַד חֲ זָאֵ ל מֶ לְֶך‪-‬אֲ ָרם‪ּ ,‬ו ְבי ַד ּבֶן‪-‬הֲ דַ ד ּבֶן‪-‬חֲ זָאֵ ל‪ּ--‬כָל‪-‬הַ ּיָמִ ים‪ .‬ד וַי ְחַ ל י ְהֹוָאחָ ז‪ ,‬אֶ ת‪ְּ -‬פנֵי‬
‫י ְהו ָה; וַּיִׁשְ מַ ע אֵ לָיו‪ ,‬י ְהו ָה‪ּ ,‬כִי ָרָאה אֶ ת‪-‬לַחַ ץ י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬כִי‪-‬לָחַ ץ א ֹתָ ם מֶ לְֶך אֲ ָרם‪ .‬ה וַּיִּתֵ ן י ְהו ָה ְלי ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬מֹוׁשִ יעַ ‪ ,‬וַּיֵצְאּו‪,‬‬
‫מִ ַּתחַ ת י ַד‪-‬אֲ ָרם; וַּיֵׁשְ בּו ְבנֵי‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל ּבְָאהֳ לֵיהֶ ם‪ּ ,‬כִתְ מֹול ׁשִ לְׁשֹום‪.‬‬

‫יהוא מורד בבית עומרי‪ ,‬הורג את כל משפחת אחאב ותופס את מלכות ישראל‪ .‬חזאל כובש את עבר הירדן‪ ,‬כנראה‬
‫אחרי המפלה מול אשור ‪" :‬בשנת מלכותי ה‪ 18-‬עברתי בפעם ה‪ 16-‬את הפרת‪ .‬חזאל מארם דמשק בטח בהמון‬
‫חייליו [] נלחמתי בו והנחלתי לו מפלה‪ 16,000 .‬מלוחמיו הכיתי בחרב‪ .‬לקחתי ממנו ‪ 1121‬מרכבות‪ 470 ,‬פרשיו‪,‬‬
‫יחד עם מחנהו‪ ][ .‬ביום ההוא קיבלתי מנחה מן הצורים‪ ,‬הצידונים ויהוא בן עמרי‪ 53"...‬בכתובת הנ"ל כתוב יהוא בן‬
‫עמרי ואין זה טעות ומרד יהוא נודע גם מחוץ לגבולות ישראל‪ ,‬אך המונח "בית עומרי" נשאר עד סוף מלכות‬
‫ישראל‪ ,‬שנים רבות אחרי השמדת משפחת אחאב בן עמרי‪ .‬בכתובת מופיע גם שיהוא שולח מנחה לשלמנאסר‪,‬‬
‫אירוע שלא מוזכר במקרא‪.‬‬
‫בתקופת שמש‪-‬אדד החמישי ממלכת אשור נחלשת והחיתים והארמים פורקים עול ומתחזקים וכך מתאר‬
‫אדד‪-‬נ ִַר ִר‪-‬השלישי את תקופת שילטונו של אביו "מלכי חת הרחבה שבימי שמש‪-‬אדד אבי התחזקו‪ ,‬מנעו את‬
‫‪54‬‬
‫מתנותיהם בדבר האל אשור‪"...‬‬
‫אחרי תקופה ארוכה שישראל ויהודה נלחצים ביד חזאל ובן הדד ה‪ 3-‬בנו‪ ,‬מקים להם ה' מושיע כנראה בדמות‬
‫אדד‪-‬נ ִַר ִר ‪-‬השלישי שכובש ומכניע את ארם ואת הכשדים "עליתי עלדמשק [] זוהר האימה של אשור אדוני הממו‬
‫והוא אחז ברגלי והיה לי לעבד‪ ][ .‬הטלתי מס ומנחה על מלכי ארץ הכשדים כולם לעד"‪ 55‬כתוצאה מהנצחון יהואש‬
‫שולח לו מנחה "הוא קיבל את המנחה של יואש משומרון‪ ,‬הצורים והצידונים"‬

‫עוזיהו=עזריהו‬ ‫‪16.3‬‬
‫מל"ב טו‬

‫‪ 53‬שם ע' ‪ 20‬כתובת ‪3‬‬

‫‪ 54‬שם ע' ‪ 24‬כתובת ‪5‬‬
‫‪ 55‬שם ע' ‪ 24‬כתובת ‪4‬‬

‫‪60‬‬
‫ָארץ‪ ,‬וַּיִּתֵ ן מְ נַחֵ ם לְפּול‪ ,‬אֶ לֶף ִּכּכַר‪ּ-‬כָסֶ ף‪--‬לִהְ יֹות י ָדָ יו אִ ּתֹו‪ ,‬לְהַ חֲ זִיק הַ ּמַ מְ ָלכָה ְּבי ָדֹו‪ .‬כ וַּיֹצֵא‬ ‫יט ּבָא פּול מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫ִּבֹורי הַ חַ י ִל‪ ,‬לָתֵ ת לְמֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬חֲ מִ ּׁשִ ים ׁשְ קָ לִים ּכֶסֶ ף לְאִ יׁש אֶ חָ ד; וַּיָׁשָ ב מֶ לְֶך‬
‫מְ נַחֵ ם אֶ ת‪-‬הַ ּכֶסֶ ף עַ ל‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬עַ ל ּכָל‪ּ-‬ג ֵ‬
‫אַ ּׁשּור‪ ,‬ו ְֹלא‪-‬עָ מַ ד ׁשָ ם ּב ֶ‬
‫ָָארץ‪.‬‬
‫דה"א ה‬
‫כו וַּיָעַ ר אֱ ֹלהֵ י י ִׂשְ ָראֵ ל אֶ ת‪-‬רּוחַ ּפּול מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬רּוחַ ּתִ ְּלגַת ּפִ ְלנֶסֶ ר מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיַ ְגלֵם לָראּו ֵבנִי ו ְ ַלּגָדִ י‪ ,‬וְלַחֲ צִי ׁשֵ בֶט‬
‫מְ נַּׁשֶ ה; וַיְבִיאֵ ם לַחְ לַח ו ְחָ בֹור ו ְהָ ָרא‪ּ ,‬ונְהַ ר ּגֹוזָן‪ ,‬עַ ד‪ ,‬הַ ּיֹום הַ ּזֶה‪.‬‬

‫עוזיהו הנו אחד המלכים הגדולים ביותר שקמו ביהודה וישראל לאחר דוד ושלמה‪ ,‬במשך חמישים ושתיים שנות‬
‫מלכותו הארוכים הפכה יהודה לאחת המעצמות הגדולות באזור‪ .‬הוא הקים צבא אדיר‪ ,‬עם כלי נשק מהמתקדמים‬
‫ביותר‪ ,‬והשיב ליהודה את חבלי עמק החוף והשפלה‪ ,‬בדרום עד מצרים‪ ,‬ועד ים סוף‪ .‬הוא שיתף פעולה עם ירבעם‬
‫ליישב ולחזק את שבטי עבר הירדן‪ ,‬בני עמון חוזרים ומשתעבדים בידי יותם בנו‪ ,‬וסביר להניח שניסה להחזיר את‬
‫מלכותו צפונה עד אזור הפרת‪ .‬אפשר להגיד שבסוף ימיו ובזמן יותם בנו יש מצב של ממלכה (כמעט) מאוחדת‬
‫בראשות עזיהו הנקרא גם עזריהו (מל"ב טו א)‬
‫בשליש האחרון של מלכות עזיהו חלים שינויים מרחיקי לכת בממלכות הצפון‪ .‬תגלת‪-‬פלאסר השלישי נחשב‬
‫כמבשרה של התקופה האימפריאלית הנמרצת ביותר שידעה אשור מעודה‪ .‬הוא עלה לכס המלוכה אחרי עשרות‬
‫שנים של חולשה במעמד הממלכה האשורית בהם תפסו את ההגמוניה מלכי ארם ויהודה‪ .‬ימיו של תגלת‪-‬פלאסר‬
‫השלישי לא זכו למחקר נאות‪ ,‬בגלל שהמקורות הרבים מתקופתו שבורים ופגומים עד מאוד וקשה היה לשחזרם‪,‬‬
‫ורק לאחרונה יצאה מהדורה (תדמור ‪ )1994‬שמנסה לשחזר מחדש מקורות אלו‪ .‬אחד מהאנאלים מדבר על דיכוי‬
‫המרד של "עזריהו" באשור סיפוח אזורים אלו‪ ,‬הגליית התושבים לאשור והושבת גולים זרים באזורים אלו‪19" .‬‬
‫מחוזות חמת והערים סביבותיהם אשר בחוף הים בוא השמש‪ ,‬אשר בחטא ובעוון נתפסו עבור עזריהו‪ ,‬סיפחתי‬
‫לתחום אשור‪ ,‬את שני סריסי מיניתי עליהם כפחות [‪ 1,223 ]...‬אנשים הושבתי בפחוות אלב"‪ 56‬עד היום לא‬
‫יודעים החוקרים לזהות מיהו "עזריהו" של מקור אשורי זה‪.‬‬
‫על פי חז"ל (סנה' צד‪ ):‬פול הוא תגלת‪-‬פלאסר‪ .‬לפיכך יש להגיד שעזריהו של האנאלים הוא עוזיהו ששלט בכל‬
‫הארץ ממצריים בדרום עד חמת בצפון‪ ,‬וממלכת ישראל בראשות מנחם היתה כפופה לעוזיהו‪ .‬וכחלק משבירת‬
‫עוצמתה של יהודה כבש תגלת את עבר הירדן המזרחי והגלה את שניים וחצי השבטים‪ .‬על מנת שלא יגלה את‬
‫שבטי ישראל בעבר הירדן המזרחי משלם כופר לתגלת‪-‬פלאסר על מנת שהוא יוכל להמשיך ולמלוך‪ .‬במספר‬
‫אנאלים של מופיע שמנחם מעלה מיסים לתגלת‪-‬פלאסר לדוגמא "קיבלתימס מכשתשפ מכמח‪ ,‬רצין מארם‪-‬דמשק‪,‬‬
‫‪57‬‬
‫מנחם משומרון‪ ,‬חירם מצור‪ ,‬שפטבעל מגבל"‬

‫המלחמה ברצין מלך ארם‬ ‫‪16.4‬‬

‫מל"ב טז‬
‫ז וַּיִׁשְ לַח ָאחָ ז מַ לְָאכִים‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬תִ ְגלַת ּפְ לֶסֶ ר מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור לֵאמ ֹר‪ ,‬עַ בְּדְ ָך ּו ִבנְָך‪ָ ,‬אנִי; עֲ לֵה ו ְהֹוׁשִ עֵ נִי מִ ּכַף מֶ לְֶך‪-‬אֲ ָרם‪ּ ,‬ומִ ּכַף‬
‫ת‪-‬רצִין‪,‬‬
‫ירה; ו ְאֶ ְ‬ ‫מֶ לְֶך י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬הַ ּקֹומִ ים‪ ,‬עָ לָי‪ .‬ט וַּיִׁשְ מַ ע אֵ לָיו‪ ,‬מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיַעַ ל מֶ לְֶך אַ ּׁשּור אֶ ל‪ּ-‬דַ ּמֶ ׂשֶ ק וַּיִתְ ּפְׂשֶ הָ ‪ ,‬וַּיַ ְגלֶהָ קִ ָ‬
‫הֵ מִ ית‪.‬‬
‫מל"ב טו‬
‫כט ּבִימֵ י ּפֶ קַ ח מֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬בָא ּתִ ְגלַת ּפִ לְאֶ סֶ ר מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיִּקַ ח אֶ ת‪-‬עִ ּיֹון ו ְאֶ ת‪ָ-‬אבֵל ּבֵית‪-‬מַ עֲ כָה ו ְאֶ ת‪-‬י ָנֹוחַ ו ְאֶ ת‪-‬קֶ דֶ ׁש‬
‫ו ְאֶ ת‪-‬חָ צֹור ו ְאֶ ת‪-‬הַ ִּגלְעָ ד ו ְאֶ ת‪-‬הַ ָּגלִילָה‪ּ ,‬כ ֹל אֶ ֶרץ נַפְ ּתָ לִי; וַּיַ ְגלֵם‪ ,‬אַ ָ‬
‫ּׁשּורה‪.‬‬

‫עם עלותו של אחז מלך יהודה לשלטון‪ ,‬באים עליו למלחמה פקח בן רמליהו מלך ישראל ורצין מלך ארם‪ .‬אחז‬
‫שולח בקשה לעזרה לתגלת‪-‬פלאסר מלך אשור וזה נלחם באשור ובישראל‪.‬‬
‫הקרב בין מלך אשור עם ארם וישראל מופיע גם באנאלים של תגלת‪-‬פלאסר השלישי בו מתואר "חירם מצור אשר‬
‫עם רצין קשר [] ארץ בית עמרי כלה כבשתי‪ ,‬חפציהם אל ארץ אשור הבאתי הושע כמלך עליהם המלכתי"‪" 58‬ארץ‬
‫בית עמרי[] חיילי צבאו וכל אנשיו לאשור הובלתי‪ ,‬פקח מלכם [‪ ]...‬והושע כמלך המלכתי עליהם"‪ 59‬מכתובות זאת‬
‫ונוספות הדומות לה עולה שרצין מלך ארם‪-‬דמשק השתתף במרד נגד אשור יחד עם צור‪ ,‬שומרון‪ ,‬אשקלון ועזה‪.‬‬
‫הברית שקשר רצין עם פקח מלך ישראל נגד אחז מלך יהודה היתה חלק ממרד של עמי האזור כנגד מלכות אשור‪.‬‬

‫‪ 56‬כוגן ע' ‪ 35‬כתובת ‪8‬‬

‫‪ 57‬שם ע' ‪ 36‬כתובת ‪9‬‬
‫‪ 58‬שם ע' ‪ 44‬כתובת ‪12‬‬
‫‪ 59‬שם ע' ‪ 47‬כתובת ‪13‬‬

‫‪61‬‬
 ‫‪60‬‬
‫גם הגלית שבטי ישראל מתוארת באנאלים הנ"ל‬

‫כיבוש אשדוד‬ ‫‪16.5‬‬

‫ישעיהו פרק כ‬
‫א ּבִׁשְ נַת ּב ֹא ַת ְרּתָ ן‪ ,‬אַ ׁשְ ּדֹודָ ה‪ּ ,‬בִׁשְ ֹלחַ א ֹתֹו‪ ,‬סַ ְרגֹון מֶ לְֶך אַ ּׁשּור; וַּיִּלָחֶ ם ּבְאַ ׁשְ ּדֹוד‪ ,‬וַּיִ ְלּכְדָ ּה‪ .‬ב ּבָעֵ ת הַ הִ יא‪ּ ,‬דִ ּבֶר י ְהו ָה ְּבי ַד‬
‫י ְׁשַ עְ י ָהּו בֶן‪ָ-‬אמֹוץ לֵאמ ֹר‪ ,‬לְֵך ּופִ ּתַ חְ ּתָ הַ ּׂשַ ק מֵ עַ ל מָ תְ נֶיָך‪ ,‬וְנַעַ לְָך ַתחֲ ֹלץ מֵ עַ ל ַר ְגלֶָך; וַּיַעַ ׂש ּכֵן‪ ,‬הָ ֹלְך עָ רֹום וְי ָחֵ ף‪{ .‬ס} ג‬
‫וַּי ֹאמֶ ר י ְהו ָה‪ּ ,‬כַאֲ ׁשֶ ר הָ לְַך עַ בְּדִ י י ְׁשַ עְ י ָהּו עָ רֹום וְי ָחֵ ף‪ׁ--‬שָ ֹלׁש ׁשָ נִים אֹות ּומֹו ֵפת‪ ,‬עַ ל‪-‬מִ צ ְַרי ִם ו ְעַ ל‪ּ-‬כּוׁש‪ .‬ד ּכֵן יִנְהַ ג‬
‫מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אֶ ת‪ׁ-‬שְ בִי מִ צ ְַרי ִם ו ְאֶ ת‪ּ-‬גָלּות ּכּוׁש‪ ,‬נְעָ ִרים ּוזְקֵ נִים‪--‬עָ רֹום וְי ָחֵ ף; ו ַחֲ ׂשּופַ י ׁשֵ ת‪ ,‬עֶ ְרו ַת מִ צ ְָרי ִם‪.‬‬

‫במספר אנאלים מתפאר סרגון ומתאר את כיבוש אשדוד "עזור מלך אשדוד זמם בלבו לא לשאת מס ואל המלכים‬
‫סביבותיו שלח דברי סרה נגד ארץ אשור‪ .‬בגלל מעשי הפשע נגד אנשי ארצו‪ ,‬ביטלתי מלכותו‪ .‬המלכתי עליהם את‬
‫אחמת אחיו האהוב‪ .‬אבל אנשי ארץ חת‪ ,‬דוברי כזב‪ ,‬שנאו את מלכותו‪,‬והעלו עליהם כמלך את ימנ‪ ,‬שלא היה זכאי‬
‫לכס המלוכה וכמותם לא ידע מורא אדנותי [] והוא ימנ‪ ,‬שמע מרחוק על התקדמות מסעי וברח אל גבול מצרים‬
‫אשר באזור כוש [] מורא הוד מלכותי כיסה אותו (את מלך כוש) ופחד אחזו הוא נתן אותו (את ימנ) באזיקים‬
‫ובכבלי ברזל והובילו אלי אל ארץ אשור"‪ , 61‬אך מאנאלים אחרים עולה שסרגון כלל לא יצא מאשור בשנה ההיא‪.‬‬
‫דברי ישעיה פותרים את הסתירה‪ ,‬סרגון שלח את תרתן שר צבאו לכבוש את אשדוד‪ ,‬ומתפאר שהוא עשה זאת‬
‫בעצמו‪.‬‬
‫אחת השאלות העולות מדברי ישעיה הנ"ל היא מה הקשר בין כיבוש אשדוד לחזון על מצרים וכוש שיתממש שנים‬
‫רבות לאחר מכן?‪ ,‬המקור הנ"ל עונה את התשובה‪ ,‬ארץ כוש היתה מעורבת ועודדה את המרידות באשור‪ ,‬ותושבי‬
‫הארץ‪ ,‬כולל תושבי יהודה סמכו על משענת מצרים וכוש שיעזרו להם בעת צרה‪ ,‬וכאן חוזה ישעיה על כך שאי‬
‫אפשר לסמוך עליהם‪ ,‬כי הם עתידים לפול בידי אשור‪" .‬הם נשאו את שלמוניהם אל פרעה מלך מצרים‪ ,‬מלך לא‬
‫‪62‬‬
‫יושיע‪ ,‬לבקש ממנו עזרה"‬

‫גלות ישראל‬ ‫‪16.6‬‬

‫דה"א ה‬
‫כו וַּיָעַ ר אֱ ֹלהֵ י י ִׂשְ ָראֵ ל אֶ ת‪-‬רּוחַ ּפּול מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬רּוחַ ּתִ ְּלגַת ּפִ ְלנֶסֶ ר מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיַ ְגלֵם לָראּו ֵבנִי ו ְ ַלּגָדִ י‪ ,‬וְלַחֲ צִי ׁשֵ בֶט‬
‫מְ נַּׁשֶ ה; וַיְבִיאֵ ם לַחְ לַח ו ְחָ בֹור ו ְהָ ָרא‪ּ ,‬ונְהַ ר ּגֹוזָן‪ ,‬עַ ד‪ ,‬הַ ּיֹום הַ ּזֶה‪.‬‬
‫מל"ב טו‬
‫כט ּבִימֵ י ּפֶ קַ ח מֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ּ ,‬בָא ּתִ ְגלַת ִּפלְאֶ סֶ ר מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיִּקַ ח אֶ ת‪-‬עִ ּיֹון ו ְאֶ ת‪ָ-‬אבֵל ּבֵית‪-‬מַ עֲ כָה ו ְאֶ ת‪-‬י ָנֹוחַ ו ְאֶ ת‪-‬קֶ דֶ ׁש‬
‫ו ְאֶ ת‪-‬חָ צֹור ו ְאֶ ת‪-‬הַ ִּגלְעָ ד ו ְאֶ ת‪-‬הַ ָּגלִילָה‪ּ ,‬כ ֹל אֶ ֶרץ נַפְ ּתָ לִי; וַּיַ ְגלֵם‪ ,‬אַ ָ‬
‫ּׁשּורה‪.‬‬
‫מל"ב יז‬
‫ד וַּיִמְ צָא מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור ּבְהֹוׁשֵ עַ קֶ ׁשֶ ר‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ׁשָ לַח מַ לְָאכִים אֶ ל‪-‬סֹוא מֶ לְֶך‪-‬מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬ו ְֹלא‪-‬הֶ עֱ לָה מִ נְחָ ה לְמֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ּ ,‬כְׁשָ נָה‬
‫ָארץ; וַּיַעַ ל‪ׁ ,‬ש ֹמְ רֹון‪ ,‬וַּיָצַר עָ לֶיהָ ‪ׁ ,‬שָ ֹלׁש‬‫בְׁשָ נָה; וַּיַעַ צ ְֵרהּו מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיַַאסְ ֵרהּו ּבֵית ֶּכלֶא‪ .‬ה וַּיַעַ ל מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ְּ ,‬בכָל‪-‬הָ ֶ‬
‫ּׁשּורה; וַּי ֹׁשֶ ב אֹותָ ם ּבַחְ לַח ּובְחָ בֹור‪,‬‬ ‫ׁשָ נִים‪ .‬ו ּבִׁשְ נַת הַ ּתְ ׁשִ עִ ית לְהֹוׁשֵ עַ ‪ָ ,‬לכַד מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אֶ ת‪ׁ-‬ש ֹמְ רֹון‪ ,‬וַּיֶגֶל אֶ ת‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל‪ ,‬אַ ָ‬
‫נְהַ ר ּגֹוזָן‪--‬ו ְעָ ֵרי מָ דָ י‪.‬‬

‫הגלית שבטי ישראל על ידי אשור נעשתה בשלושה שלבים‪:‬‬

‫בשלב הראשון הוגלו שבטי ראובן‪ ,‬גד וחצי שבט המנשי בתקופתו של מנחם על ידי תגלת‪-‬פלאסר‪(.‬דה"א ה) כפי‬
‫שתואר בפרק‪....‬‬
‫השלב השני הוא הגלית חלק משבטי הצפון באזור הגליל העליון על ידי תגלת‪-‬פלאסר בימיו של פקח (מל"ב טו)‬
‫מתואר בפרק‪....‬‬
‫השלב השלישי והסופי כאשר הושע מנסה למרד עם סוא מלך מצרים בא סרגון ומגלה את שבטי ישראל הנותרים‪,‬‬
‫והדבר מתואר במנסרה מכלח על מלחמות סרגון "השומרונים אשר באו בדברים עם מלך עוין לי שלא להשתעבד‬
‫ולא לשאת מס‪ ,‬ויצאו לקרב‪ ,‬בכוח האלים הגדולים אדוני‪ ,‬נלחמתי בהם ‪ 27,280‬אנשים יחד עם מרכבותיהם ואלי‬

‫‪ 60‬שם ע' ‪ 54‬גתובת ‪16‬‬

‫‪ 61‬שם ע' ‪ 58‬כתובת ‪17‬‬
‫‪ 62‬שם ע' ‪ 71‬כתובת ‪24‬‬

‫‪62‬‬
 ‫מבטחם מניתי כשלל‪ .‬גייסתי מתוכם ‪ 200‬מרכבות לחיל מלכותי ואת שאריתם הושבתי בארץ אשור‪ .‬חזרתי‬
‫‪63‬‬
‫ויישבתי את שומרון יותר משהייתה קודם‪ ,‬ואנשים מארצות כיבושי הבאתי לתוכה"‬
‫מלך מצרים סוא שאתו מרד הושע בן אלה באשור(מל"ב יז' ד')‪ .‬אחת השאלות הקשות מי הוא סוא מלך מצריים‬
‫אתו מרד הושע נגד אשור‪ ,‬לא ידוע מלך מצרי עם שם דומה מהשושלות שלפי "הכרונולוגיה הקונבנציונלית"‬
‫(שושלות ‪ ) 24/25‬היו בזמנו של הושע‪ .‬מספר פתרונות נסו להעלות‪ .‬יש המציעים לזהות את "סוא" עם שר צבאו‬
‫של פרעה‪ ,‬ויש המציעים להגיד אינו שם של אדם אלא שם עיר הבירה סאיס בה ישב מלך מצרים‪.‬‬
‫באנאלים של סרגון השני שבימיו מרד הושע מוזכר מלך מצרים בתקופתו של הושע "שלכנ‪ ,‬מלך מצרים‪ ,‬אשר‬
‫מקומו רחוק‪ ,‬זוהר האימים של האל אשור אדוני הממו‪.‬סוסים גדולים מארץ מצרים‪ ,‬שבארצי אין כדוגמתם‪ ,‬הביא‬
‫כמתנתו"‪ 64‬מעיר על כך המתרגם "שלכנ‪ ,‬מלך מצרים הוא אוסורכן ד' שמלך בדלתה המזרחית‪ ,‬והיה אחרון‬
‫הפרענים בשושלת כ"ב (הלובית)‪.‬‬

‫חזקיה‬ ‫‪16.7‬‬
‫מל"ב יח‬
‫ְַארּבַע עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה לַּמֶ לְֶך חִ זְקִ ּיָה‪ ,‬עָ לָה סַ נְחֵ ִריב מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור עַ ל ּכָל‪-‬עָ ֵרי י ְהּודָ ה הַ ְּבצֻרֹות‪--‬וַּיִתְ ּפְׂשֵ ם‪ .‬יד וַּיִׁשְ לַח‬ ‫יג ּוב ְ‬
‫חִ זְקִ ּיָה מֶ לְֶך‪-‬י ְהּודָ ה אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור ָלכִיׁשָ ה לֵאמ ֹר חָ טָ אתִ י‪ׁ ,‬שּוב מֵ עָ לַי‪--‬אֵ ת אֲ ׁשֶ ר‪ּ-‬תִ ּתֵ ן עָ לַי‪ ,‬אֶ ּׂשָ א; וַּיָׂשֶ ם מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‬
‫עַ ל‪-‬חִ זְקִ ּיָה מֶ ֶלְך‪-‬י ְהּודָ ה‪ׁ ,‬שְ ֹלׁש מֵ אֹות ִּכּכַר‪ּ-‬כֶסֶ ף‪ּ ,‬וׁשְ ֹלׁשִ ים‪ִּ ,‬כּכַר זָהָ ב‪ .‬טו וַּיִּתֵ ן‪ ,‬חִ זְקִ ּיָה‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הַ ּכֶסֶ ף‪ ,‬הַ ּנִמְ צָא‬
‫בֵית‪-‬י ְהו ָה; ּובְאֹצְרֹות‪ּ ,‬בֵית הַ ּמֶ לְֶך‪ .‬טז ּבָעֵ ת הַ הִ יא‪ ,‬קִ ּצַץ חִ זְקִ ּיָה אֶ ת‪ּ-‬דַ לְתֹות הֵ יכַל י ְהו ָה ו ְאֶ ת‪-‬הָ א ֹמְ נֹות‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר צִּפָ ה‪,‬‬
‫חִ זְקִ ּיָה מֶ לְֶך י ְהּודָ ה; וַּיִּתְ נֵם‪ ,‬לְמֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪{ .‬פ}‬
‫ת‪-‬רבְׁשָ קֵ ה מִ ן‪ָ -‬לכִיׁש אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך חִ זְקִ ּיָהּו‪ּ ,‬בְחֵ יל ָּכבֵד‪--‬י ְרּוׁשָ ָלִם; וַּיַעֲ לּו‪,‬‬ ‫ת‪-‬רב‪-‬סָ ִריס ו ְאֶ ַ‬ ‫יז וַּיִׁשְ לַח מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אֶ ת‪ּ-‬תַ ְרּתָ ן ו ְאֶ ַ‬
‫וַּיָב ֹאּו י ְרּוׁשָ ַלִם‪ ,‬וַּיַעֲ לּו וַּיָב ֹאּו וַּיַעַ מְ דּו ּבִתְ עָ לַת הַ ּב ְֵרכָה הָ עֶ לְיֹונָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ּבִמְ סִ ּלַת ׂשְ דֵ ה כֹבֵס‪.‬‬
‫מל"ב יט‬
‫ח וַּיָׁשָ ב‪ַ ,‬רבְׁשָ קֵ ה‪ ,‬וַּיִמְ צָא אֶ ת‪-‬מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬נִלְחָ ם עַ ל‪ִ -‬ל ְבנָה‪ּ :‬כִי ׁשָ מַ ע‪ּ ,‬כִי נָסַ ע מִ ָּלכִיׁש‪ .‬ט וַּיִׁשְ מַ ע‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬תִ ְרהָ קָ ה‬
‫מֶ לְֶך‪ּ-‬כּוׁש לֵאמ ֹר‪ ,‬הִ ּנֵה יָצָא‪ ,‬לְהִ ּלָחֵ ם אִ ּתָ ְך; וַּיָׁשָ ב וַּיִׁשְ לַח מַ לְָאכִים‪ ,‬אֶ ל‪-‬חִ זְקִ ּיָהּו לֵאמ ֹר‪.‬‬
‫לה וַי ְהִ י‪ַּ ,‬ב ַּליְלָה הַ הּוא‪ ,‬וַּיֵצֵא מַ לְאַ ְך י ְהו ָה וַּיְַך ּבְמַ חֲ נֵה אַ ּׁשּור‪ ,‬מֵ ָאה ׁשְ מֹונִים ו ַחֲ מִ ּׁשָ ה ָאלֶף; וַּיַׁשְ ּכִימּו בַּב ֹקֶ ר‪ ,‬ו ְהִ ּנֵה ֻכּלָם‬
‫ּפְ ג ִָרים מֵ תִ ים‪ .‬לו וַּיִּסַ ע וַּיֵלְֶך‪ ,‬וַּיָׁשָ ב סַ נְחֵ ִריב מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור; וַּיֵׁשֶ ב‪ְּ ,‬בנִינְו ֵה‪ .‬לז וַי ְהִ י הּוא מִ ׁשְ ּתַ חֲ ו ֶה ּבֵית נִסְ ר ְֹך אֱ ֹלהָ יו‪,‬‬
‫( ָּבנָיו) הִ ּכֻהּו בַחֶ ֶרב‪ ,‬ו ְהֵ ּמָ ה נִמְ לְטּו‪ ,‬אֶ ֶרץ אֲ ָר ָרט; וַּיִמְ ֹלְך אֵ סַ ר‪-‬חַ ּדֹן ּבְנֹו‪ּ ,‬תַ חְ ּתָ יו‪.‬‬ ‫ו ְַאדְ ַרּמֶ לְֶך ו ְׂשַ ְראֶ צֶר‬
‫ישעיהו לא‬
‫ה ְּכצִּפֳ ִרים עָ פֹות‪ּ--‬כֵן יָגֵן י ְהו ָה ְצבָאֹות‪ ,‬עַ ל‪-‬י ְרּוׁשָ ָלִם; ּגָנֹון ו ְהִ ּצִיל‪ּ ,‬פָ ס ֹחַ ו ְהִ מְ לִיט‪.‬‬

‫מחנהו של סרגון הותקף בקלקיליה וסרגון המלך הגדול והמהלל של אשור ושל העולם כולו נהרג‪ ,‬ונקבר קבורת‬
‫כלב‪ ,‬וסנחריב בנו עלה למלוכה‪ .‬בעקבות מותו של סרגון עמים רבים מרדו באשור‪ .‬בין המלכים המורדים היו גם‬
‫חזקיהו מלך יהודה‪.‬‬
‫מהאנאלים האשוריים ניתן להסיק בברור שאכן סנחריב עולה על ירושלים אך לא כובש אותה‪" :‬בהמשך מסעי צרתי‬
‫על בית דגון‪ ,‬יפו‪ ,‬בני ברק‪ ,‬אזור‪ ,‬ערי צדקא שלא מיהרו‬
‫לכרוע לרגלי [] הם הזעיקו לעזרה את מלכי מצרים ואת‬
‫קשתי מלך כוש‪ ,‬מרכבותיו וסוסיו חיל לא ימנה מרוב[]‬
‫במישור אלתקה ערכו מערכה נגדי [] בעצם הקרב תפסו‬
‫ידי חיים את רוכבי המרכבות ואת בני מלך מצרים יחד עם‬
‫רוכבי המרכבות של מלך כוש [] אשר לחזקיהו היהודי‪ ,‬על‬
‫‪ 46‬עריו הבצורות‪ ,‬ערי חומה‪ ,‬ועל הערים הקטנות לאין‬
‫מספר שסביבותיהן‪ ,‬שמתי מצור ולכדתי אותן [] אותו‬
‫‪65‬‬
‫כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב"‬
‫"סנחריב מלך התבל‪ ,‬מלך אשור‪ ,‬יושב על כיסא מלכות‬
‫‪66‬‬
‫ושלל העיר לכיש מובל לפניו"‬

‫‪ 63‬שם ע' ‪ 62‬כתובת ‪18‬‬

‫‪ 64‬שם ע' ‪ 72‬כתובת ‪25‬‬
‫‪ 65‬שם ע' ‪79‬כתובת ‪27‬‬
‫‪ 66‬שם ע' ‪ 85‬כתובת ‪28‬‬

‫‪63‬‬
 ‫על פי המסופר בכתובת זו בצירוף הסיפור המקראי עולה שסנחריב עולה וכובש את כל ערי יהודה‪ .‬על מנת להציל‬
‫את ירושלים חזקיהו שולח מס כבד לסנחריב מלך אשור ועקב כך מחליט להניח לירושלים‪ ,‬וממשיך למסעו לעבר‬
‫ערי פלישתים‪ ,‬אשר נעזרים במלכי מצרים וכוש‪ .‬אשור מנחיל מפלה לכוחות המצריים‪ ,‬ומצרף את מרכבותיהם‬
‫לצבאו‪ .‬תרהקה מלך כוש מסית את סנחריב נגד חזקיהו ומספר לו שחזקיהו מתכנן למרוד באשור‪ ,‬וזה שולח את‬
‫צבאו לכבוש את ירושלים‪ .‬מהאנאלים של אשור ברור שירושלים לא נכבשת‪ .‬תמהים החוקרים מדוע לא כבש‬
‫סנחריב את ירושלים‪ ,‬ללא ספק היה בכוחו לעשות כן והסברים שונים נסו לתת לכך‪ .‬הרודוטוס (‪ )II, 141‬כותב‬
‫שעכברים אכלו את מיתרי הקשתות של חיילי סנחריב‪ .‬ואילו לפי הסיפור המקראי "מלאך ה'" הרג את חיילי‬
‫המחנה האשורי‪ .‬כניראה הכיר ישעיהו את דברי הרהב של סנחריב המתאר את חזקיהו "כציפור בכלוב" בעוד‬
‫ישעיהו מתאר את הצלתה של ירושלים "כציפורים עפות"‪ .‬גם הכרוניקות הבבליות מספרות שסנחריב נרצח בידי‬
‫‪67‬‬
‫בניו "חודש טבת‪ ,‬יום כ'‪ ,‬סנחריב מלך אשור ‪ -‬בנו הַ ָרגו במרד"‬
‫בבל כחלק מהאסטרטגיה שלה לנסות ולהפוך לאימפריה‪ ,‬שולחת שליחים אל חזקיהו לשאול לשלומו‪ .‬חזקיהו‬
‫פותח את האוצרות בפני השליחים‪ ,‬דבר הגורם לביקורת קשה של ישעיהו הנביא‪.‬‬

‫מצרים בידי אשור‬ ‫‪16.8‬‬

‫ישעיהו פרק כ‬
‫א ּבִׁשְ נַת ּב ֹא ַת ְרּתָ ן‪ ,‬אַ ׁשְ ּדֹודָ ה‪ּ ,‬בִׁשְ ֹלחַ א ֹתֹו‪ ,‬סַ ְרגֹון מֶ לְֶך אַ ּׁשּור; וַּיִּלָחֶ ם ּבְאַ ׁשְ ּדֹוד‪ ,‬וַּיִ ְלּכְדָ ּה‪ .‬ב ּבָעֵ ת הַ הִ יא‪ּ ,‬דִ ּבֶר י ְהו ָה ְּבי ַד‬
‫י ְׁשַ עְ י ָהּו בֶן‪ָ-‬אמֹוץ לֵאמ ֹר‪ ,‬לְֵך ּופִ ּתַ חְ ּתָ הַ ּׂשַ ק מֵ עַ ל מָ תְ נֶיָך‪ ,‬וְנַעַ לְָך ַתחֲ ֹלץ מֵ עַ ל ַר ְגלֶָך; וַּיַעַ ׂש ּכֵן‪ ,‬הָ ֹלְך עָ רֹום וְי ָחֵ ף‪{ .‬ס} ג‬
‫וַּי ֹאמֶ ר י ְהו ָה‪ּ ,‬כַאֲ ׁשֶ ר הָ לְַך עַ בְּדִ י י ְׁשַ עְ י ָהּו עָ רֹום וְי ָחֵ ף‪ׁ--‬שָ ֹלׁש ׁשָ נִים אֹות ּומֹו ֵפת‪ ,‬עַ ל‪-‬מִ צ ְַרי ִם ו ְעַ ל‪ּ-‬כּוׁש‪ .‬ד ּכֵן יִנְהַ ג‬
‫מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אֶ ת‪ׁ-‬שְ בִי מִ צ ְַרי ִם ו ְאֶ ת‪ּ-‬גָלּות ּכּוׁש‪ ,‬נְעָ ִרים ּוזְקֵ נִים‪--‬עָ רֹום וְי ָחֵ ף; ו ַחֲ ׂשּופַ י ׁשֵ ת‪ ,‬עֶ ְרו ַת מִ צ ְָרי ִם‪.‬‬
‫נחום ג‬
‫ח הֲ תֵ יטְ בִי‪ ,‬מִ ּנ ֹא ָאמֹון‪ ,‬הַ ּי ֹׁשְ בָה ַּבי ְא ִֹרים‪ ,‬מַ י ִם סָ בִיב לָּה‪--‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬חֵ יל י ָם‪ ,‬מִ ּיָם חֹומָ תָ ּה‪ .‬ט ּכּוׁש עָ צְמָ ה ּומִ צ ְַרי ִם‪ ,‬ו ְאֵ ין קֵ צֶה;‬
‫גֹורל‪,‬‬ ‫ּפּוט ו ְלּובִים‪ ,‬הָ יּו ּבְעֶ ז ְָרתֵ ְך‪ .‬י ּגַם‪-‬הִ יא‪ ,‬לַּגֹלָה הָ ְלכָה בַּׁשֶ בִי‪ּ--‬גַם ע ֹ ָללֶיהָ י ְֻרּטְ ׁשּו‪ּ ,‬בְר ֹאׁש ּכָל‪-‬חּוצֹות; ו ְעַ ל‪-‬נִ ְכּבַּדֶ יהָ י ַּדּו ָ‬
‫וְכָל‪ּ-‬גְדֹולֶיהָ ֻרּתְ קּו ַבּזִּקִ ים‬
‫אסרחדון בן סנחריב כובש את מצרים מביס את תרהקה אשר בורח ומתבסס במצרים העליונה‪ ,‬וממנה מחדש‬
‫מלכתו "אשר לתהרקה מלך מצרים וכוש[] הנחלתי לו מפלה כבדה מאשחפר עד מוף עיר מלכותו[] עקרתי את‬
‫‪68‬‬
‫שורש ארץ כוש ממצרים ולא השארתי אחד להלל אותי‪ ,‬בכל ארץ מצרים מניתי מחדש מלכים‪ ,‬פחות שרים‪"...‬‬
‫תרהקה מורד באשור ואשורבנפל בן אסרחדון חוזר וכובש את מוף ואת נוא אליה בורח תרהקה‪ ,‬משם בורח‬
‫‪69‬‬
‫תרהקה דרומה‬
‫כיבוש נוא אמון וגלות מצרים כארבעים שנה לאחר מותו של ישעיה‪ ,‬עושה רושם גדול על יהודה ונחום הנביא‬
‫מזהיר בנבואתו שאם נוא‪-‬אמון נפלה אז גם יהודה יכולה לפול‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫לקראת סןף ימיו של אשורבנפיל צור מורדת מספר פעמים‪.‬‬
‫לאחר מכן אין דיווחים על פעילות אשור במערב‪.‬‬

‫מלכות בבל‬ ‫‪16.9‬‬

‫צפניה ב'‬
‫יג וְי ֵט י ָדֹו עַ ל‪-‬צָפֹון‪ ,‬ו ִיאַ ּבֵד אֶ ת‪-‬אַ ּׁשּור; וְי ָׂשֵ ם אֶ ת‪-‬נִינְו ֵה לִׁשְ מָ מָ ה‪ִ ,‬צּיָה ּכַּמִ דְ ּבָר‪.‬‬
‫ירמיהו מז‬
‫א אֲ ׁשֶ ר הָ י ָה דְ בַר‪-‬י ְהו ָה אֶ ל‪-‬י ְִרמְ י ָהּו הַ ּנָבִיא‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬פְ לִׁשְ ּתִ ים‪ּ ,‬בְטֶ ֶרם יַּכֶה פַ ְרע ֹה‪ ,‬אֶ ת‪-‬עַ ּזָה‪.‬‬
‫מל"ב כג‬
‫ר‪ּ-‬פְרת; וַּיֵלְֶך הַ ּמֶ לְֶך יאׁשִ ּיָהּו‪ ,‬לִקְ ָראתֹו‪ ,‬וַי ְמִ יתֵ הּו ּבִמְ גִּדֹו‪,‬‬
‫ָ‬ ‫כט ְּבי ָמָ יו עָ לָה פַ ְרעה נְכה מֶ לְֶך‪-‬מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬עַ ל‪-‬מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪--‬עַ ל‪-‬נְהַ‬
‫ּכ ְִרא ֹתֹו א ֹתֹו‪ .‬לד וַּיַמְ לְֵך ּפַ ְרע ֹה נְכ ֹה אֶ ת‪-‬אֶ ְלי ָקִ ים ּבֶן‪-‬י ֹאׁשִ ּיָהּו‪ַּ ,‬תחַ ת י ֹאׁשִ ּיָהּו ָאבִיו‪ ,‬וַּיַּסֵ ב אֶ ת‪ׁ-‬שְ מֹו‪ ,‬י ְהֹוי ָקִ ים; ו ְאֶ ת‪-‬י ְהֹוָאחָ ז‬
‫לָקַ ח‪ ,‬וַּיָב ֹא מִ צ ְַרי ִם וַּיָמָ ת ׁשָ ם‪.‬‬
‫ירמיהו מו‬
‫ר‪ּ-‬פְרת‪ְּ ,‬בכ ְַרּכְמִ ׁש‪--‬אֲ ׁשֶ ר הִ ּכָה‪ ,‬נְבּוכַדְ ֶראּצַר מֶ לְֶך ָּבבֶל‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ב לְמִ צ ְַרי ִם‪ ,‬עַ ל‪-‬חֵ יל ּפַ ְרע ֹה נְכֹו מֶ לְֶך מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬הָ י ָה עַ ל‪-‬נְהַ‬
‫ּבִׁשְ נַת הָ ְרבִיעִ ית‪ ,‬לִיהֹוי ָקִ ים ּבֶן‪-‬י ֹאׁשִ ּיָהּו מֶ לְֶך י ְהּודָ ה‪.‬‬

‫‪ 67‬כוגן ע' ‪ 118‬כתובת ‪39‬‬

‫‪ 68‬שם ע' ‪ 93‬כתובת ‪31‬‬
‫‪ 69‬שם ע' ‪ 101‬כתובת ‪34‬‬
‫‪ 70‬כתובות ‪36 & 35‬‬

‫‪64‬‬
 ‫מל"ב כד‬
‫ַארצֹו‪ּ  :‬כִי‪-‬לָקַ ח מֶ לְֶך ָּבבֶל‪ ,‬מִ ּנַחַ ל מִ צ ְַרי ִם עַ ד‪-‬נְהַ ר‪ּ-‬פ ְָרת‪ּ ,‬כ ֹל אֲ ׁשֶ ר הָ י ְָתה‪ ,‬לְמֶ לְֶך‬
‫ז ו ְֹלא‪-‬ה ֹסִ יף עֹוד מֶ לְֶך מִ צ ְַרי ִם‪ָ ,‬לצֵאת מֵ ְ‬
‫מִ צ ְָרי ִם‪ .‬‬
‫מל"ב כ‬
‫יב ּבָעֵ ת הַ הִ יא ׁשָ לַח ּבְר ֹאדַ ְך ַּבלְאֲ דָ ן ּבֶן‪ַּ -‬בלְאֲ דָ ן מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל‪ ,‬סְ פָ ִרים ּומִ נְחָ ה‪--‬אֶ ל‪-‬חִ זְקִ ּיָהּו‪ּ :‬כִי ׁשָ מַ ע‪ּ ,‬כִי חָ לָה חִ זְקִ ּיָהּו‪ .‬יג‬
‫וַּיִׁשְ מַ ע עֲ לֵיהֶ ם‪ ,‬חִ זְקִ ּיָהּו‪ ,‬וַּי ְַראֵ ם אֶ ת‪ּ-‬כָל‪ּ-‬בֵית נְכ ֹת ֹה אֶ ת‪-‬הַ ּכֶסֶ ף ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּזָהָ ב ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּבְׂשָ מִ ים ו ְאֵ ת ׁשֶ מֶ ן הַ ּטֹוב ו ְאֵ ת ּבֵית‬
‫ֵּכלָיו‪ ,‬ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬אֲ ׁשֶ ר נִמְ צָא ּבְאֹוצְר ֹתָ יו‪ֹ :‬לא‪-‬הָ י ָה דָ בָר‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬הֶ ְרָאם חִ זְקִ ּיָהּו ְּבבֵיתֹו‪ּ--‬ו ְבכָל‪-‬מֶ מְ ׁשַ לְּתֹו‪ .‬טז וַּי ֹאמֶ ר‬
‫ֵיתָך ו ַאֲ ׁשֶ ר ָאצְרּו אֲ ב ֹתֶ יָך עַ ד‪-‬הַ ּיֹום‬
‫י ְׁשַ עְ י ָהּו‪ ,‬אֶ ל‪-‬חִ זְקִ ּיָהּו‪ׁ :‬שְ מַ ע‪ּ ,‬דְ בַר‪-‬י ְהו ָה‪ .‬יז הִ ּנֵה‪ ,‬י ָמִ ים ּבָאִ ים‪ ,‬וְנִּׂשָ א ּכָל‪-‬אֲ ׁשֶ ר ְּבב ֶ‬
‫הַ ּזֶה‪ָּ ,‬ב ֶבלָה‪ֹ :‬לא‪-‬יִּוָתֵ ר ּדָ בָר‪ָ ,‬אמַ ר י ְהו ָה‪ .‬יח ּומִ ָּבנֶיָך אֲ ׁשֶ ר יֵצְאּו מִ ּמְ ָך‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר ּתֹולִיד‪--‬יקח (י ִּקָ חּו); ו ְהָ יּו‪ ,‬סָ ִריסִ ים‪ּ ,‬בְהֵ יכַל‪,‬‬
‫מֶ לְֶך ָּבבֶל‪.‬‬
‫חבקוק פרק א‬
‫ְנֹורא‪ ,‬הּוא;‬ ‫ו ּכִי‪-‬הִ נְנִי מֵ קִ ים אֶ ת‪-‬הַ ּכַׂשְ ּדִ ים‪ ,‬הַ ּגֹוי הַ ּמַ ר ו ְהַ ּנִמְ הָ ר; הַ הֹולְֵך‪ ,‬לְמֶ ְרחֲ בֵי‪-‬אֶ ֶרץ‪ ,‬ל ֶָרׁשֶ ת‪ ,‬מִ ׁשְ ּכָנֹות ֹּלא‪-‬לֹו‪ .‬ז ָאי ֹם ו ָ‬
‫מִ ּמֶ ּנּו‪ ,‬מִ ׁשְ ּפָ טֹו ּוׂשְ אֵ תֹו יֵצֵא‪.‬‬

‫הכרוניקה הבבלית מימי נבופלאסר סוקרת תקופה גורלית ביותר לאשור ובה חברו יחדיו כוחות בבל ומדי כדי‬
‫להפיל את אשור סופית‪ .‬ערי אשור הראשיות נלכדו ונהרסו ושרידי השלטון האשורי נמלטו לחרן שבצפון סוריה‬
‫ונאחזו בה בתמיכת מצרים‪ .‬על כיבוש נינוה מסופר בשנה ה‪ 14-‬של נבופלאסר "מלך אכד ואמכשתר (מלך מדי)‬
‫תקפו קשות את העיר (נינוה)‪ .‬בחודש אב הנחיתו מכה כבדה[] שללו שלל רב מן העיר והמקדש ואת העיר הפכו‬
‫‪71‬‬
‫לתל חורבות [] אשור אובלט עלה למלכות אשור בעיר חרן"‬
‫נכו מלך מצרים עולה לכרכמיש על מנת לעזור למלך אשור במלחמתו בבל‪ ,‬כובש את עזה ואשקלון‪ ,‬ובדרך צפונה‬
‫הורג את יאשיהו במגידו‪ ,‬לאחר שיאשיהו לא הסכים לתת לו לעבור בארץ ישראל וממליך את יהויקים‪ .‬מטרתו של‬
‫פרעה נכו לעשות את מצרים למעצמה גדולה באזור וכן כתב יוסף בן מתתיהו "ויצא אל עבר נהר פרת להלחם‬
‫‪72‬‬
‫במדיים ובבלים שהחריבו את מלכות האשורים משום שחשק לבו בשלטון על אסיה"‬
‫גם הרודוטוס מזכיר את כיבוש מגידו וירושלים בידי נכו "ועם הסורים נפגש נכה ביבשה ונחל נצחון עליהם על יד‬
‫‪73‬‬
‫מגדול(מגדו)‪ ,‬ואחר הקרב לכד את בעיר קדיטיס (כרכמיש)"‬
‫בכרוניקה הבבלית מימי נבוכנאצר נותנת סקירה תמציתית של האירועים משנת ‪ 21‬לנבופלאסר עד שנת ‪11‬‬
‫לנבוכדנאצר בנו‪ .‬האירועים המרכזיים‪ :‬לחימה בצפון סוריה של בבל למול מצריים שהביאה להעברת השליטה‬
‫במערב לידי בבל‪ .‬ומלחמות חוזרות ונשנות בממלכות סוריה שהתנגדו לאפשרות של הקמת אימפריה הבבלית‪.‬‬
‫בשנת ‪ 21‬לנבופלאסר יוצא נבוכדנאצר בנו ומביס את הצבא המצרי של נכו‪ ,‬שהתבצרו בכרכמיש "מלך אכד‬
‫בארצו‪ .‬נבוכדנאצר בנו הבכור [] יצא בראש צבאו לעלות על כרכמיש [] הוא הנחיל להם (למצרים) מפלה עד בלתי‬
‫השאיר להם שריד [] בחודש אלול חזר נבוכדנאצר לבבל‪ ,‬ובחודש אלול יום א'‪ ,‬ישב על כיסא המלכות בבבל[]‬
‫בחודש ניסן‪ ,‬אחז בידי האל בל ובן בל וחגג את חג האכת[]אל אשקלון יצא ובחודש כסלו כבשה[] את העיר הפך‬
‫לתל חורבות‪ 74".‬בחודש ניסן קוטע נבוכדנצר את מסעו בארץ חת וחוזר לבבל כדי להשתתף בטקס ראש השנה בו‬
‫הוביל את צמד האלים מרדך (כינויו בל) ונבו (בן בל – ראה יש' מו א)‪ .‬כיבוש אשקלון מבטא את השתלטות בבל‬
‫על כל האזור עד מצריים‪ .‬והחלשותה של מצריים‪.‬‬
‫בבל הופכת לממלכה הגדולה והחזקה ביותר של המזרח הקדום‪.‬‬

‫גלות בבל‬ ‫‪16.10‬‬

‫מל"ב כד‬
‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫ָקִ‬ ‫ְהִ‬ ‫ַ‬
‫א ְּבי ָמָ יו עָ לָה‪ ,‬נְ ֻבכַדְ נֶאּצַר מֶ לְֶך ָּבבֶל; וי י‪-‬לֹו י ְהֹוי ים עֶ בֶד ׁשָ ֹלׁש ׁשָ נִים‪ ,‬וּיָׁשָ ב וּיִמְ ָרד‪ּ-‬בֹו‪.‬‬
‫ו וַּיִׁשְ ּכַב י ְהֹוי ָקִ ים‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ ב ֹתָ יו; וַּיִמְ ֹלְך י ְהֹויָכִין ּבְנֹו‪ּ ,‬תַ חְ ּתָ יו‪.‬‬
‫יב וַּיֵצֵא י ְהֹויָכִין מֶ לְֶך‪-‬י ְהּודָ ה‪ ,‬עַ ל‪-‬מֶ לְֶך ָּבבֶל‪ ,‬הּוא ו ְאִ ּמֹו‪ ,‬ו ַעֲ בָדָ יו ו ְׂשָ ָריו ו ְסָ ִריסָ יו; וַּיִּקַ ח א ֹתֹו מֶ לְֶך ָּבבֶל‪ּ ,‬בִׁשְ נַת ׁשְ מֹנֶה‬
‫לְמָ לְכֹו‪ .‬יג וַּיֹוצֵא מִ ּׁשָ ם‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬אֹוצְרֹות ּבֵית י ְהו ָה‪ ,‬ו ְאֹוצְרֹות‪ּ ,‬בֵית הַ ּמֶ לְֶך; וַי ְקַ ּצֵץ אֶ ת‪ּ-‬כָל‪ְּ -‬כלֵי הַ ּזָהָ ב‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר עָ ׂשָ ה ׁשְ ֹלמ ֹה‬
‫ִּבֹורי הַ חַ י ִל‪ ,‬עשרה‬‫מֶ לְֶך‪-‬י ִׂשְ ָראֵ ל ּבְהֵ יכַל י ְהו ָה‪ּ ,‬כַאֲ ׁשֶ ר‪ּ ,‬דִ ּבֶר י ְהו ָה‪ .‬יד ו ְהִ ְגלָה אֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬י ְרּוׁשָ ַלִם ו ְאֶ ת‪ּ-‬כָל‪-‬הַ ּׂשָ ִרים ו ְאֵ ת ּכָל‪ּ-‬ג ֵ‬
‫ָארץ‪ . .‬יז וַּיַמְ לְֵך מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל אֶ ת‪-‬מַ ַּתנְי ָה ד ֹדֹו‪,‬‬ ‫(עֲ ׂשֶ ֶרת) אֲ ָל ִפים ּגֹולֶה‪ ,‬וְכָל‪-‬הֶ חָ ָרׁש‪ ,‬ו ְהַ ּמַ סְ ּגֵר‪ֹ :‬לא נִׁשְ ַאר‪ ,‬זּולַת ּדַ ּלַת עַ ם‪-‬הָ ֶ‬
‫ַּתחְ ָּתיו; וַּיַּסֵ ב אֶ ת‪ׁ-‬שְ מֹו‪ ,‬צִדְ קִ ּיָהּו‪.‬‬

‫‪ 71‬שם ע' ‪ 127‬כתובת ‪40‬‬

‫‪ 72‬קדמוניות י סעיף ‪74‬‬
‫‪ 73‬הרודוטוס ס' ‪ 7‬ע' ‪147‬‬
‫‪ 74‬כוגן ע' ‪ 131‬כתובת ‪41‬‬

‫‪65‬‬
 ‫כ ּכִי עַ ל‪ַ-‬אף י ְהו ָה‪ ,‬הָ י ְתָ ה בִירּוׁשָ ַלִם ּובִיהּודָ ה‪ ,‬עַ ד‪-‬הִ ׁשְ לִכֹו א ֹתָ ם‪ ,‬מֵ עַ ל ּפָ נָיו; וַּיִמְ ר ֹד צִדְ קִ ּיָהּו‪ּ ,‬בְמֶ לְֶך ָּבבֶל‪.‬‬
‫יחזקאל כט'‬
‫יח ּבֶן‪ָ-‬אדָ ם‪ ,‬נְבּוכַדְ ֶראּצַר מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל הֶ עֱ בִיד אֶ ת‪-‬חֵ ילֹו עֲ ב ֹדָ ה גְדֹולָה אֶ ל‪-‬צ ֹר‪ּ--‬כָל‪-‬ר ֹאׁש מֻ קְ ָרח‪ ,‬וְכָל‪ּ-‬כָתֵ ף מְ רּוטָ ה; ו ְׂשָ כָר‬
‫ֹלא‪-‬הָ י ָה לֹו ּולְחֵ ילֹו‪ ,‬מִ ּצ ֹר‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ עֲ ב ֹדָ ה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬עָ בַד עָ לֶיהָ ‪.‬‬
‫מל"ב כה‬
‫ירי ּבֶעָ ׂשֹור לַח ֹדֶ ׁש‪ּ ,‬בָא נְ ֻבכַדְ נֶאּצַר מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל הּוא וְכָל‪-‬חֵ ילֹו עַ ל‪-‬י ְרּוׁשָ ַלִם‪,‬‬ ‫א וַי ְהִ י בִׁשְ נַת הַ ּתְ ׁשִ יעִ ית לְמָ לְכֹו‪ּ ,‬בַח ֹדֶ ׁש הָ עֲ ׂשִ ִ‬
‫וַּיִחַ ן עָ לֶיהָ ; וַּיִבְנּו עָ לֶיהָ ּדָ י ֵק‪ ,‬סָ בִיב‪ .‬ב ו ַּתָ ב ֹא הָ עִ יר‪ּ ,‬בַּמָ צֹור‪ ,‬עַ ד עַ ׁשְ ּתֵ י עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך צִדְ קִ ּיָהּו‪ .‬ג ּבְתִ ׁשְ עָ ה לַח ֹדֶ ׁש‪,‬‬
‫ָארץ‪ .‬ד ו ַּתִ ּבָקַ ע הָ עִ יר‪ ,‬וְכָל‪ַ-‬אנְׁשֵ י הַ ּמִ לְחָ מָ ה הַ ַּליְלָה ּדֶ ֶרְך ׁשַ עַ ר ּבֵין הַ ח ֹמ ֹתַ י ִם‬ ‫וַּיֶחֱ זַק הָ ָרעָ ב ּבָעִ יר; ו ְֹלא‪-‬הָ י ָה לֶחֶ ם‪ ,‬לְעַ ם הָ ֶ‬
‫אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪ּ-‬גַן הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וְכַׂשְ ּדִ ים עַ ל‪-‬הָ עִ יר‪ ,‬סָ בִיב; וַּיֵלְֶך‪ּ ,‬דֶ ֶרְך הָ עֲ ָרבָה‪ .‬ה וַּי ְִרּדְ פּו חֵ יל‪ּ-‬כַׂשְ ּדִ ים ַאחַ ר הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וַּיַּׂשִ גּו א ֹתֹו‬
‫ּבְעַ ְרבֹות י ְֵרחֹו; וְכָל‪-‬חֵ ילֹו‪--‬נָפ ֹצּו‪ ,‬מֵ עָ לָיו‪ .‬ו וַּיִתְ ּפְׂשּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וַּיַעֲ לּו א ֹתֹו אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך ָּבבֶל‪ִ ,‬ר ְבלָתָ ה; וַי ְדַ ּבְרּו אִ ּתֹו‪ ,‬מִ ׁשְ ּפָ ט‪.‬‬
‫ז ו ְאֶ ת‪ְּ -‬בנֵי‪ ,‬צִדְ קִ ּיָהּו‪ׁ ,‬שָ חֲ טּו‪ ,‬לְעֵ ינָיו; ו ְאֶ ת‪-‬עֵ ינֵי צִדְ קִ ּיָהּו‪ ,‬עִ ּוֵר‪ ,‬וַּיַַאסְ ֵרהּו ַבנְחֻ ׁשְ ַּתי ִם‪ ,‬וַיְבִאֵ הּו ָּבבֶל‪{ .‬ס} ח ּובַח ֹדֶ ׁש‬
‫הַ חֲ מִ יׁשִ י‪ּ ,‬בְׁשִ בְעָ ה לַח ֹדֶ ׁש‪--‬הִ יא ׁשְ נַת ּתְ ׁשַ ע‪-‬עֶ ׂשְ ֵרה ׁשָ נָה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך נְ ֻבכַדְ נֶאּצַר מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל‪ּ :‬בָא נְבּוז ְַראֲ דָ ן ַרב‪-‬טַ ּבָחִ ים‪ ,‬עֶ בֶד‬
‫מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל‪--‬י ְרּוׁשָ ָלִם‪ .‬ט וַּיִׂשְ ר ֹף אֶ ת‪ּ-‬בֵית‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬ו ְאֶ ת‪ּ-‬בֵית הַ ּמֶ לְֶך; ו ְאֵ ת ּכָל‪ּ-‬בָּתֵ י י ְרּוׁשָ ַלִם ו ְאֶ ת‪ּ-‬כָל‪ּ-‬בֵית ּגָדֹול‪ׂ ,‬שָ ַרף ּבָאֵ ׁש‪.‬‬
‫ָארים ּבָעִ יר‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּנ ֹפְ לִים אֲ ׁשֶ ר נָפְ לּו עַ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך ָּבבֶל‪ ,‬ו ְאֵ ת‪ ,‬י ֶתֶ ר הֶ הָ מֹון‪--‬הֶ ְגלָה‪ ,‬נְבּוז ְַראֲ דָ ן‬ ‫יא ו ְאֵ ת י ֶֶתר הָ עָ ם הַ ּנִׁשְ ִ‬
‫ָארץ‪ ,‬הִ ׁשְ אִ יר ַרב‪-‬טַ ּבָחִ ים‪ ,‬לְכ ְֹרמִ ים‪ּ ,‬ולְי ֹ ְגבִים‪.‬‬ ‫ַרב‪-‬טַ ּבָחִ ים‪ .‬יב ּומִ ּדַ ּלַת הָ ֶ‬
‫ירמיהו מד‬
‫פְרע מֶ לְֶך‪-‬מִ צ ְַרי ִם ְּבי ַד אֹיְבָיו‪ּ ,‬ו ְבי ַד‪ ,‬מְ בַקְ ׁשֵ י נַפְׁשֹו‪ּ :‬כַאֲ ׁשֶ ר נ ַָתּתִ י אֶ ת‪-‬צִדְ קִ ּיָהּו‬ ‫ל ּכ ֹה ָאמַ ר י ְהו ָה‪ ,‬הִ נְנִי נ ֹתֵ ן אֶ ת‪ּ-‬פַ ְרע ֹה חָ ַ‬
‫מֶ ֶלְך‪-‬י ְהּודָ ה‪ְּ ,‬בי ַד נְבּוכַדְ ֶראּצַר מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל אֹי ְבֹו‪ּ--‬ומְ בַּקֵ ׁש נַפְׁשֹו‪.‬‬

‫לאחר שבבל משתלטת על כל ארץ כנען וכובשת את אשקלון‪ ,‬יהויקים מלך יהודה שהומלך על ידי נכו משעבד עצמו‬
‫לנבוכדנאצר‪ .‬נבוכדנאצר בשנת מלכותו נלחם במצרים וסופג אבדות קשות "בחודש כסלו יצא (מלך בבל) בראש‬
‫צבאו ויצא אל מצרים‪ .‬מלך מצרים שמע וגייס את צבאו‪ .‬הם לחמו בקרב שדה פנים אל פנים‪ ,‬והנחיתו מכה קשה‬
‫זה על זה‪ .‬מלך אכד וצבאו חזרו לבבל"‪ . 75‬בעקבות מפלת בבל בקרב יהויקים מורד במלך בבל‪ ,‬יהויכין בנו של‬
‫יהויקים ממשיך במרד‪ .‬אחרי שלושה חודשי מלכות של יהויכין‪ ,‬עולה מלך בבל וב‪-‬ב' באדר לוכד את ירושלים מגלה‬
‫את יהויכין ואת האליטה השלטונית לבבל וממנה את צדקיהו למלך "בחודש כסלו גייס מלך אכד את צבאו ויצא אל‬
‫ארץ חת‪ .‬הוא חנה על עיר יהודה‪ .‬בחודש אדר‪ ,‬יום ב' כבש את העיר ולכד את מלכה‪ .‬מינה בה מלך כלבבו‪ .‬את‬
‫‪76‬‬
‫מנחתו העשירה קיבל והעביר לבבל"‬
‫כחלק מהניסיון להגביל את התפשטותה של בבל עלה מלך מצרים‪ ,‬כנראה בסיועו של צדקיהו‪ ,‬להלחם בצידון‬
‫ובצור שנכבשו על ידי הבבלים‪ ,‬וכך כותב הרודוטוס "ואפריאס (חפרע) ירש את המלוכה [] ובהן הוליך את הצבא‬
‫נגד צידון ונלחם על הים במלך צור"‪ .‬כנראה בעקבות מרד זה מחליט נבוכדנאצר לעלות לירושלים ולהחריב אותה‪.‬‬
‫מכיוון שהדיווחים בכרוניקה הבבלית של נבוכדנאצר הם רק עד השנה ה‪ 11-‬למלכותו‪ ,‬לא מופיעים שם העדויות על‬
‫חורבן המקדש וגלות בבל שאירעו בשנת ‪ 19‬למלכות נבוכדנאצר‪.‬‬
‫אחרי חורבן ירושלים ואחרי רצח גדליה בן אחיקם בורחים חלק מהיהודים למצרים שבשלטון חפרע‪ ,‬ומקווים למצוא‬
‫שם מחסה‪ ,‬אך ירמיהו אומר שמצרים לא תהיה להם מחסה‪ ,‬ונותן להם אות לדבריו‪ ,‬שחפרע יינתן ביד אויביו כשם‬
‫שצדקיהו ניתן בידי אויביו‪ .,‬נבואת ירמיהו מתקיימת כעבור זמן קצר וכך כותב הרודוטוס "אולם בהלחמו אז (חפרע)‬
‫נוצח ונתפש חי והובא לעיר סאיס‪ ,‬אל הבית אשר היה בתחילה שלו‪ ,‬ועתה כבר נעשה בית המלכות של אמסיס‪.‬‬
‫ופה בארמון המלך‪ ,‬כלכלו אותו זמן מה ואמסיס התנהג אליו כשורה‪ .‬באחרונה הצאוננו המצרים כי מעשהו אינו‬
‫נכון‪ ,‬בכלכלו את אויבם בנפש ואת אובו‪ ,‬עד אשר מסר את אפריאס (חפרע) ביד המצרים‪ ,‬הם חנקו אותו וקברוהו‬
‫‪77‬‬
‫אחרי כן בקברי אבותיו"‬

‫מכתבי אל עמארנה‬ ‫‪17‬‬

‫בשנת ‪ 1887‬חפרה פלאחית מצרית באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה‪ .‬בתוך האדמה היא מצאה‬
‫לוחות חומר לא שרופים עם כתב עליהם‪ .‬לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות‬
‫גם למוזיאונים‪ .‬בשנים ‪ 1892-1891‬נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי‪ .‬חפירות נוספות‬

‫‪ 75‬שם ע' ‪132‬‬

‫‪ 76‬שם ע' ‪132‬‬
‫‪ 77‬הרודוטוס ספר ‪ 7‬ע' ‪150‬‬

‫‪66‬‬
 ‫נערכו בשנים ‪ 1911-1914‬על ידי משלחת גרמנית‪ ,‬משלחת בריטית חפרה בשנים ‪ 1922-1921‬וב‪1937-1926 -‬‬
‫‪78‬‬
‫וכן בשנות ה‪ 70-‬של המאה ה‪.20-‬‬
‫לאחר התגלותם בשנת ‪ 1887‬ניסו הפלחים שגילו את הלוחות למכרם‪ .‬בתחילה לא הוכרה חשיבותם של הלוחות‬
‫ולכן חלקם ניזוקו ואף אבדו‪ .‬בסופו של דבר נמכרו המכתבים למוזיאונים בברלין‪ ,‬בלונדון וחלקם נאסף על ידי‬
‫רשות העתיקות המצרית והועברו למוזיאון המצרי בקהיר‪ ,‬ובנוסף נתגלגלו מקצת המכתבים לאוספים פרטיים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1915‬פרסם החוקר הנורבגי יורגן אלכסנדר קנודטזון מהדורה מדעית ראשונה של כלל המכתבים שהיו‬
‫ידועים בעת ההיא‪ .‬הוא העתיק ‪ 358‬לוחות ונתן את הספרור ללוחות שבו משתמשים עד היום‪ .‬מהדורתו כללה‬
‫תעתיק‪ ,‬תרגום ופירוש לשוני קצר‪.‬‬
‫במקום חשפו את האתר אח'תאתן שיסד פרעה אמנחתפ הרביעי‪ ,‬ששינה שמו לאח'נאתן וקבע אותה לבירתו‪ .‬על‬
‫פי החוקרים האתר היה מיושב במשך כ‪ 20-‬שנה‪ ,‬ועם מותו של אח'נאתן‪ ,‬ננטש המקום‪.‬‬
‫במקום נתגלו אתרי קברים‪ ,‬מבני ציבור מרשימים‪ ,‬מקדשים של 'אתן' (גלגל חמה המטיב)‪ ,‬מבנים ממלכתיים‬
‫וארמונות‪ ,‬וכן 'ארכיון' עם יותר מ‪ 350-‬לוחות ושברי לוחות‪.‬‬
‫לפי החוקרים רוב התעודות נכתבו אל‪/‬מ אמנחתפ השלישי‪ ,‬אמנחתפ הרביעי ותות ענח' אמון‪ .‬והם שייכים‬
‫ל'תיקים סגורים' – פרשות שהגיעו לסיומן‪.‬‬
‫תרגומי התעודות שנעשו עד היום היו על פי הרקע ההיסטורי של "הכרונולוגיה הקונבנציונלית" בה ה"שושלת ה‪-‬‬
‫‪ " 18‬בה מלכו אמנחתפ השלישי והרביעי היתה בתקופת "הברונזה המאוחרת" או "הכנענית המאוחרת" שנים‬
‫רבות טרם כניסתם של העברים לארץ‪ ,‬לפירוט ראה‪...‬‬
‫"השחקנים הראשיים" במכתבים אלה בראש וראשונה הם המעצמות הגדולות של העת ההיא‪ :‬מצרים‪ ,‬בבל‪ ,‬מתני‪,‬‬
‫אשור‪ ,‬חת‪ .‬אך גם מושלים מקומיים‪ :‬עבדחב מלך ירושלים‪ ,‬לבאי מושל שכם ובניו‪ ,‬עבדיאשרת מנהיג אמר‪,‬‬
‫בעלשפט מושל גזר‪ ,‬שורדת משל גת‪ ,‬שפטבעל מושל לכיש‪ ,‬ומעל כלם מרחפת רוחם של ה'חבירו' או ה'עפירו'‬
‫השנואים המסתובבים באזור ומהווים מטרד קשה למלכי האזור‪.‬‬
‫על פי השיטה בה ספר זה הולך‪ ,‬אמנחתפ השלישי ואח'נתון היו בתקופת הממלכה הישראלית המפולגת‪ ,‬ועל רקע‬
‫תקופה זו נתאר את הדמויות וההתרחשויות המופיעות בתעודות אל עמארנה‪.‬‬
‫בבואינו לנתח את מכתבי אל עמארנה אנו צריכים לזכור בראש ובראשונה שמדובר כפי שכתבנו במכתבים הפחות‬
‫חשובים וחסרי חשיבות שבפקידות המצרית החליטה שלא לקחתם כאשר העיר נעזבה על ידי תותאנחאמון שחזר‬
‫לעיר נא‪-‬אמון‪ ,‬כך שסביר להניח שדווקא המכתבים החשובים שיכולים היו להאיר את התקופה לא נמצאים‬
‫באסופת מכתבים זאת‪.‬‬

‫אח'נאתון‬ ‫‪17.1‬‬
‫אח'נתון‪ ,‬שנודע כאמנחותפ הרביעי בראשית מלכותו‪ ,‬היה פרעה של השושלת השמונה‪-‬עשרה במצרים‪ .‬מקובל כי‬
‫נולד לאמנחותפ השלישי ולמלכתו הראשית‪ ,‬תי‪ ,‬בשנת ‪ 26‬למלכותם (‪ 1379/1362‬לפנה"ס)‪ .‬אמנחותפ הרביעי‬
‫ירש את אביו לאחר ‪ 38‬שנות מלכות‪ .‬אשתו העיקרית של אחנתון הייתה נפרטיטי‪ ,‬שנעשתה מפורסמת בשל‬
‫פסלּה‪.‬‬
‫אמנחותפ הרביעי היה מהפכן דתי‪ ,‬ובשנה הרביעית למלכותו העלה את אתון (גלגל חמה) – שקודם לכן היה אל‬
‫מדרגה שנייה – למעמד של אל עליון‪ ,‬במקומו של האל אמון‪ .‬באותה שנה החל לבנות את בירתו החדשה‪,‬‬
‫אחתאתון ('האופק של אתון')‪ ,‬שזוהתה כאל‪-‬עמרנה‪ .‬בשנה החמישית למלכותו‪ ,‬שינה אמנחותפ הרביעי את שמו‬
‫באופן רשמי לאחנתון ('המועיל לאתון') ובשנה השביעית הועברה הבירה מנא אמון לאחתאתון‪ .‬לכבודו של אתון‪,‬‬
‫הוא גם בנה קומפלקס מקדשים מהמסיביים ביותר במצרים העתיקה‪ ,‬כולל המקדשים בכרנך ונוא אמון‪ ,‬ליד‬
‫המקדש הישן לאמון‪ .‬בשנה התשיעית למלכותו הצהיר אחנתון כי אתון אינו רק האל העליון‪ ,‬אלא האל היחיד‪ ,‬וכי‬
‫אחנתון‪ ,‬הוא היחיד שיכול לגשר בין אתון לעמו‪ .‬הוא אף הציג רצח טקסי של אמון‪ ,‬והורה על הריסה של מקדשיו‬
‫בכל מצרים‪ .‬פעולה זו הייתה התקפה חזיתית על הכמורה של אמון‪ ,‬שהייתה בעלת כוח פוליטי וכלכלי רב‬
‫במצרים‪.‬‬
‫אתון הפך מאל השמש לאל האוניברסאלי היחיד והוא כלל איסור על פסלים של אתון‪ ,‬חוץ מאשר העיגול של‬
‫השמש‪.‬‬
‫חוקרים רבים טוענים לפיכך שאח'נתון הוא המונותאיסט הראשון בהיסטוריה‪ ,‬ומשה העתיק ושיפר את השיטה‪.‬‬
‫אחת השאלות הקשות מה גרם לאמנחתפ הרביעי להתקומם נגד כל עולם האמונות‪ ,‬והאילים המצריים עליהם גדל‬
‫והתחנך בעיר נוא‪-‬אמון‪ ,‬והופך לפתע לאח'נתון המונותאיסט‪.‬‬
‫על פי שיטתנו אין הדבר מפתיע שהרי שמעו של שלמה‪ ,‬שבדור הקודם היה מלך של אחת האימפריות הגדולות‪,‬‬
‫ושמעו יצא בכל העולם‪ ,‬והאחתשפסות אחרי ביקורה בבית המקדש שבירושלים בנתה בכרנך מקדשים מסגנון‬

‫‪" 78‬למלך אדוני" ע' ‪1-2‬‬

‫‪67‬‬
 ‫חדש הדומים למקדש בירושלים‪ .‬החינוך והאמונות עליהם התחנך בביתו הכילו מוטיבים מונותאיסטים מבית‬
‫מדרשם של דוד ושלמה‪ ,‬שהבשילו לידי גיבוש דת חדשה השואבת את רוחה מהדת של אלוהי העברים‪.‬‬
‫אחד הממצאים המפתיעים מאל‪-‬עמארנה הוא מזמור תהילה ארוך לאל אתון שנמצא בביתו של 'איא' אחד מפקידי‬
‫המלך אח'נתון‪ .‬החוקרים נדהמו לגלות שמזמור זה מזכיר בביטויו ובסגננו את מזמורי תהילים ובייחוד את מזמור‬
‫קד' "ברכי נפשי"‪ .‬שוב הואשמו העברים בהעתקה וב"הפרת זכויות יוצרים" של המלך אח'נאתון שלפי‬
‫"הכרונולוגיה הקונבנציונלית" חי מאות שנים לפני דוד ושלמה‪ .‬אולם לשיטתנו אח'נאתון שחי בדור שאחרי שלמה‬
‫הוא זה שהושפע ו"הסב" את מזמורי תהילים למזמור לאל אתון‪ .‬להלן מספר השוואות בין מזמורי תהילים לבים‬
‫ההמנון לאל 'אתון'‪:‬‬

‫מזמורי תהילים‬ ‫המנון לאל אתון‬

‫ב ע ֹטֶ ה‪-‬אֹור‪ּ ,‬כַּׂשַ לְמָ ה; נֹוטֶ ה ׁשָ מַ י ִם‪ַּ ,‬כי ְִריעָ ה‪.‬‬ ‫בהדרך אתה מופיע במרומי אור השמים‬
‫ָארץ‪ ,‬קִ נְיָנֶָך‪.‬‬ ‫כד מָ לְָאה הָ ֶ‬ ‫מיפעתך מלאה הארץ‬
‫כ ָּתׁשֶ ת‪-‬ח ֹׁשֶ ְך‪ ,‬ו ִיהִ י ָליְלָה‪ּ --‬בֹו‪-‬תִ ְרמ ֹׂש‪ּ ,‬כָל‪-‬חַ י ְתֹו‪-‬י ָעַ ר‪.‬‬ ‫עת תשקע במערב – על הארץ חושך וצלמות‬
‫ְפִירים‪ׁ ,‬ש ֹאֲ גִים לַּטָ ֶרף; ּו ְלבַּקֵ ׁש מֵ אֵ ל‪ָ ,‬א ְכלָם‪.‬‬ ‫כא הַ ּכ ִ‬ ‫יוצא כפיר ממעונתו כל רמש על הארץ‬
‫יד מַ צְמִ יחַ חָ צִיר‪ַ ,‬לּבְהֵ מָ ה‪ ,‬ו ְעֵ ׂשֶ ב‪ ,‬לַעֲ ב ֹדַ ת הָ ָאדָ ם;‬ ‫כל הבהמה תשיש לקראת חציר‬
‫ָארץ‪.‬‬ ‫לְהֹוצִיא לֶחֶ ם‪ ,‬מִ ן‪-‬הָ ֶ‬
‫ַארזֵי ְלבָנֹון‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר נָטָ ע‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫טז י ִׂשְ ּבְעּו‪ ,‬עֲ צֵי י ְהו ָה‪--‬‬ ‫עצים ועשב צומחים‪ ,‬וציפרים מקניהן עפות‬
‫ֵיתּה‪.‬‬ ‫יז אֲ ׁשֶ ר‪ׁ-‬שָ ם‪ִ ,‬צ ֳּפ ִרים י ְקַ ּנֵנּו; חֲ סִ ידָ ה‪ּ ,‬בְרֹוׁשִ ים ּב ָ‬
‫כו ׁשָ ם‪ ,‬אֳ נִּיֹות י ְהַ ּלֵכּון; ִלוְי ָתָ ן‪ ,‬זֶה‪-‬יָצ ְַרּתָ לְׂשַ חֶ ק‪ּ-‬בֹו‪.‬‬ ‫האניות יהלכון ירוד ושוב בנהר‬
‫ית;‬ ‫ֻּכּלָם‪ּ ,‬בְחָ כְמָ ה עָ ׂשִ ָ‬ ‫ה‪-‬רּבּו מַ עֲ ׂשֶ יָך‪ ,‬י ְהו ָה‪--‬‬
‫כד מָ ַ‬ ‫מה רבו מעשיך‪ ,‬נסתרו מעין אדם‬
‫ָארץ‪ ,‬קִ נְיָנֶָך‪.‬‬ ‫מָ לְָאה הָ ֶ‬
‫ֵיתּה‪.‬‬ ‫יז אֲ ׁשֶ ר‪ׁ-‬שָ ם‪ִ ,‬צ ֳּפ ִרים י ְקַ ּנֵנּו; חֲ סִ ידָ ה‪ּ ,‬בְרֹוׁשִ ים ּב ָ‬ ‫אדם ובהמה וחיה למיניהם‪ ,‬כל הולך על רגליו וכל‬
‫יח הָ ִרים הַ ּגְב ֹהִ ים‪ַ ,‬לּיְעֵ לִים; סְ לָעִ ים‪ ,‬מַ חְ סֶ ה לַׁשְ פַ ּנִים‪.‬‬ ‫מעופף ברקיע‬
‫כב ּתִ ז ְַרח הַ ּׁשֶ מֶ ׁש‪ ,‬י ֵָאסֵ פּון; ו ְאֶ ל‪-‬מְ עֹונ ֹתָ ם‪ ,‬י ְִרּבָצּון‪.‬‬ ‫תזרח והם חיים תשקע והם מתים‬
‫כג יֵצֵא ָאדָ ם לְפָ עֳ לֹו; וְלַעֲ ב ֹדָ תֹו עֲ דֵ י‪-‬עָ ֶרב‪.‬‬ ‫בזרחך כל ידים תעבודנה למען המלך‬
‫ּורׁשָ עִ ים עֹוד אֵ ינָם‪--‬‬ ‫ְ‬ ‫לה י ִּתַ ּמּו חַ ּטָ אִ ים מִ ן‪-‬הָ ֶ‬
‫ָארץ‪,‬‬ ‫אתה מנשא אותם למען בנך אשר יצא ממך‪,‬‬
‫ּב ְָרכִי נַפְׁשִ י‪ ,‬אֶ ת‪-‬י ְהו ָה;‬ ‫המלך אח'נתון והמלכה נפרתיתי‬
‫הַ לְלּו‪-‬י ָּה‪.‬‬

‫העִַּפרו‬ ‫‪17.2‬‬
‫לאורך כל מכתבי אל עמארנה מוזכרים קבוצת אנשים דחויה ושנואה על ידי המצרים בשם ' עַ ִּפ רו' ובחלק‬
‫מהמכתבים מוזהרים המצרים מהצטרפות כל עמי האזור ל עַ ִּפ רו "כך הוא (עַ ּבדִ ַאשִ רתַ ) עושה לנו‪ ,‬וכל הארצות‬
‫תצטרפנה לעַ ִּפ רו"‪.79‬‬
‫רת‪ ,‬העבד הכלב‪ ,‬הלוקח‬ ‫מלך גבל מאשים את מלכי ַאמֻ ֻר שהעַ ִּפ רו עוזרים לו במלחמותיו נגד גבל ""מי זה עַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫את ארץ המלך לעצמו‪ .‬מהו חיל העזר שלו שהוא כה חזק? הודות לעַ ִּפ רו חזק חיל העזר שלו"‪ ,80‬ומחלק‬
‫מהמכתבים עולה שהארמים עצמם הם חלק מהעַ ִּפ רו (א"ע ‪.)68‬‬
‫מלכי ירושלים ומגידו מאשימים את לביא ואת בניו שהם משתפים פעולה עם העַ ִּפ רו "זה מעשה מלכאל ומעשה בני‬
‫לבאי‪ ,‬אשר נתנו את הארץ לעַ ִּפ רו"‪.81‬‬
‫מי הם אותם עַ ִּפ רו השנואים על עמי האזור וביחוד על המצרים‪ .‬יש שרצו לזהות את העַ ִּפ רו עם "העברים" דהיינו‬
‫בני ישראל בתקופת כיבוש הארץ‪ .‬בנוסף לכך שאין הדבר מתיישב עם השחזור העולה מספר זה שתקופת‬
‫אמנחתפ ג' ואח'נאתון היו בתקופת הממלכה המפולגת הרי שהצעה זאת לא עולה בקנה אחד עם המקרא‪ .‬בספר‬
‫יהושע מוזכרים שמותיהם של מושלי האזור העיקריים מתקופה זו‪ :‬אדני צדק מלך ירושלם ‪ ,‬הוהם מלך חברון ‪,‬‬

‫‪ 79‬כוכבי ע' ‪ 118‬א"ע ‪73‬‬

‫‪ 80‬כוכבי ע' ‪ 117‬א"ע ‪71‬‬
‫‪ 81‬כוכבי ע' ‪214‬א"ע ‪287‬‬

‫‪68‬‬
 ‫פראם מלך ירמות יפיע מלך לכיש דביר מלך עגלון‪ .‬אף אחד משמות אלה לא ניתן לזיהוי במכתבי אל עמארנה‪.‬‬
‫אבל יותר מכך היינו מצפים לשמוע על הפעילויות העיקריות של אותם עברים‪/‬הני‪-‬ישראל במכתבי אל עמארנה‪:‬‬
‫כגון כיבוש יריחו והעי וערים נוספות‪ ,‬אך במכתבי אל עמארנה אין רמז אליהם‪ .‬היום מקובל בקרב החוקרים‬
‫שהעַ ִּפ רו הם לא קבוצה אתנית או עם מסוים‪ ,‬אלא התייחסות לאנשים בשולי החברה פורעי חוק ושודדים‪ .‬גם‬
‫תפישה זו לא מתיישבת עם ההתייחסות לעַ ִּפ רו במכתבי אל עמארנה‪ .‬האם ייתכן שלביא המושל יתן עיר כל כך‬
‫מרכזית וחזקה לעַ ִּפ רו פורעי חוק? האם אנשי העיר יסכימו לכך? האם ייתכן שכל כוחו של עַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫רת מלך ַאמֻ ֻר‬
‫נובע מהצטרפות מספר שודדים לכוחותיו? האם ייתכן על פי אזהרות מלך ירושלים שאם פרעה לא יתערב בנעשה‬
‫יצטרפו כל הערים לעַ ִּפ רו הנמצאים בשולי החברה? מכתבי אל עמארנה עולה שהעַ ִּפ רו הם כוח רב עוצמה עם‬
‫השפעה אסטרטגית על כל האזור ולא קבוצות של פורעי חוק‪.‬‬
‫העַ ִּפ רו הם אכן העברים אך לא בני ישראל‪ .‬יש לזכור שכל יושבי עבר הירדן המזרחי‪ :‬עמון‪ ,‬מואב‪ ,‬אדום‪ ,‬מדין היו‬
‫עברים דהיינו מבני עבר וכך הם כונו על ידי המצרים‪ .‬וגם הארמים שהיו מבני שם נחשבו לעברים‪ ,‬ואחד המנהיגים‬
‫הידועים שלהם במקרא הוא "קמואל אבי ארם"‪ 82‬העברי‪ .‬גם בני ישראל בתהליך התגבשותם נקראו עברים‪ ,‬אך‬
‫עם יציאתם ממצרים וכניסתם לארץ‪ ,‬חדלו לכנותם עברים‪ ,‬אלא הם זוהו כעם נפרד – ישראל‪ .‬יוסף מזוהה‬
‫כעברי‪ , 83‬אך עם הגעת יעקב (ישראל) ובניו למצריים מכנה אותם פרעה "עם בני ישראל"‪ 84‬וגם במצבת מרנפתח‬
‫הידועה הזיהוי של העם היהודי הוא "ישראל הושם אין לן זרע"‪ .‬העַ ִּפ רו‪/‬העברים של מכתבי אל עמארנה הם עמי‬
‫עבר הירדן שכפי שכתבנו בפרק ‪ XX‬היו בקשר הדוק עם הארמים ושיתפו עמם פעולה‪ .‬זהו כוח רב עוצמה ואכן‬
‫רת‪/‬הדד‬‫הדד מלך ארם דמשק עומד בראש ברית של שלשים ושנים מלכים וסוס ורכב‪ . 85‬ניתן להגיד שעַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫עומד בראש אחת המעצמות הגדולות באיזור‪ ,‬ואם מלך מצריים לא יפעל כנגד כוח זה‪ ,‬יש חשש גדול שכל עמי‬
‫האיזור יצטרפו לעַ ּבדִ ַאשִ רתַ ולעַ ִּפ רו‪.‬‬
‫יש לזכור שהעַ ִּפ רו הם שנואי המצרים ולאורך כל מכתבי אל עמארנה יש האשמות הדדיות על שיתוף פעולה עם‬
‫העַ ִּפ רו וקשה להסיק ממכתבים אלה מי ומתי באמת שיתף פעולה עם העַ ִּפ רו‪ .‬וסביר להניח שכל מנהיג עשה את‬
‫שיקוליו מתי להילחם בעַ ִּפ רו ומתי לשתף איתם פעולה והיחסים הפוליטיים היו מורכבים ולא יציבים והשתנו לפי‬
‫הזמן ולפי הצורך‪ .‬אך ניתן להגיד באופן כללי שלמלכות ישראל שנוסדה יל ידי ירבעם שברח למצריים בתקופת‬
‫שישק‪ ,‬היתה אוריינטציה מצרית‪ ,‬ואילו מלכי יהודה נטו להיעזר יותר במלכי הצפון ארם אשור ובבל‪.‬‬

‫ַאמֻר‬
‫ֻ‬ ‫עַּבדִ ַאשִ רתַ ו ַעז ִֻר מלכי‬ ‫‪17.3‬‬
‫עַ ּבדִ ַאשִ רתַ מלך ַאמֻ ֻר הנו אחד המלכים החזקים ביותר בצפון הארץ בתקופת מכתבי אל עמארנה‪ .‬עיקר המידע על‬
‫המתרחש בצפון הארץ מקורו בשבעים מהמכתבים ששלח ִרּבהַ דַ מושל גבל‪ ,‬כמחציתם נוגעים לפרשת עַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫רת‬
‫רת מבקש להשתלט על ַאמֻ ֻר‪ .‬תחילה לכד‬ ‫מנהיג באזור ַאמֻ ֻר שגייס לשורותיו גדודי עמים המכונים 'עַ ִּפ רו'‪ .‬עַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫את הבסיס המצרי צֻמֻ ר והוסיף לחתור תחת השלטון המקומי בערי המדינה בסביבה – מצֻמֻ ר בצפון עד גבל‬
‫בדרום‪ִ .‬רּבהַ דַ מציע למצרים לשלוח אניות על מנת ללכד את עַ ּבדִ ַאשִ רתַ ‪ .‬במספר מכתבים מכנה ִרּבהַ דַ את‬
‫רת במספר מכתבים קורא‬ ‫עַ ּבדִ ַאשִ רתַ "העבד‪ ,‬הכלב‪ ,‬הלוקח את ארץ המלך לעצמו"‪ 86‬אך המעניין ביותר שעַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫לעצמו "עבד המלך וכלב ביתו"‪ 87‬כך שהמשג כלב פרעה אינו בהכרח רק קללה הבאה לבזות את המנהיג‪ ,‬אלא‬
‫שביטוי זה מתאר אדם שגדל בבית פרעה וכל כוחו וסמכויותיו נובעות ישירות מבית המלוכה המצרי והוא כפוף‬
‫באופן מוחלט לרצונותיו של פרעה‪.‬‬
‫ממכתבי על‪-‬עמארנה לא ברור כיצד מת עַ ּבדִ ַאשִ רתַ יתכן ונרצח‪ ,‬ואת מקומו תופס בנו עַ ז ִֻר הממשיך בדרך אביו‪,‬‬
‫חותר תחת השלטון המצרי ומשתלט על הערים מצֻמֻ ר בצפון עד גבל בדרום‪ִ .‬רּבהַ דַ מושל גבל הנאמן למצרים‬
‫מזהיר את אח'נאתון (אמנחתפ ד') מפני השתלטות עַ ז ִֻר ‪ ,‬אך אינו מוצא אוזן קשבת להתראותיו‪ .‬בתקופה זו‬
‫התמוטטה מדינת מִ ַתנִי בעקבות התקפות של החיתים‪ .‬ועַ ז ִֻר מבקש ממלך חת לפרוש עליו חסותו‪ .‬ואכן ברית‬
‫נחתמה בין ַאמֻ ֻר לאגרית‪ ,‬שתי מדינות הכפופות לממלכה החיתית‪ ,‬ובזה בא הקץ על השלטון המצרי בצפון הארץ‬
‫בתקופת מכתבי אל עמארנה‪.‬‬
‫על פי השחזור הנעשה בספר זה מלכי מצריים אמחנתפ ג' ואחאנתון מלכו בתקופת הממלכה המפולגת‪ ,‬בה סבלו‬
‫יהודה וישראל מהתקפות וכיבושים של מלכי ארם ובראשם הדד וחזאל‪ .‬על פי שחזור ַאמֻ ֻר הם הארמים‬

‫‪ 82‬בראשית כב כא‬
‫‪" 83‬איש עברי" (בר' לט יד) "העבד העברי" (שם יז) "נער עברי" (שם מא יב) "לאכול את העברים לחם" (שם מג לב)‬
‫‪ 84‬שמות א ט‬
‫‪ 85‬מל"א כ א‬
‫‪ 86‬כוכבי ע' ‪ 117‬א"ע ‪71‬‬
‫‪ 87‬שם א"ע‪ & 60‬א"ע‪61‬‬

‫‪69‬‬
 ‫ועַ ּבדִ ַאשִ רתַ הוא הדד שאחד מאבותיו ברח למצריים (מל"א יא) כשהיה עוד ילד וגדל תחת חסותו של שישק‬
‫(תחותמס ג')‪ .‬בתקופה זו היה מנהג במצרים להביא את ילדי מושלי האזור למצרים כדי שיגדלו תחת שולחנו של‬
‫מלך מצרים‪ ,‬על מנת שלאחר מכן יהיו מושלים ועבדים נאמנים לפרעה‪ .‬לכן לא פלא שהדד והמושלים של התקופה‬
‫מכנים את הדד 'כלב ' של פרעה‪ ,‬שהרי אחד מאבותיו גדל והתחנך בבית פרעה והיה מאוכלי שולחנו ולאחר מכן‬
‫בעזרתו של רזון נהפך למושל 'ארם דמשק'‪ .‬מעניין שבתגובת חזאל לדברי אלישע שעתיד הוא חזאל להתעלל‬
‫בבני ישראל‪ ,‬מגיב חזאל "ויאמר חזהאל כי מה עבדך הכלב כי יעשה הדבר הגדול הזה"‪.88‬‬
‫ברור מהמקרא שכיבושי הארמים היה בנגוד לדעתם של המצרים והחיתים ששלטו באזור שהרי הארמים נסים‬
‫מפני מלכי החתים ומלכי מצרים שהארמים חושבים שישראל שכרו (מל"ב ז ו')‪ .‬חזאל רוצח את הדד החולה (מל"ב‬
‫ח' טו) והופך להיות מלך ארם דמשק‪ ,‬הוא ממשיך בדרכו ובכיבושיו של הדד ובמכתבי אל עמארנה הוא מכונה עַ ז ִֻר‬
‫‪ .‬יש לציין שהדדעזר (שמ"ב י טז) הוא כינוי כללי של מלכי ארם באנאלים האשוריים‪ ,89‬וכנראה כונו חלק ממלכי‬
‫ארם על ידי המצרים עַ ז ִֻר‪.‬‬

‫עַּבדִ חֶַּב מלך ירושלים‬ ‫‪17.4‬‬

‫בדומה למלכי מצרים באותה תקופה אמנחתפ‪ ,‬אחנאתון‪ ,‬ותותעמחאמון ששמם היה מורכב משמות האלוהות‬
‫שלהם‪ ,‬כך גם שמות של מנהיגים אחרים היו מורכבים משמת האלים שלהם‪ ,‬ובחלק ניכר מהמקרים השם היה‬
‫מורכב מ"עַ ּבדִ " (עובד) ‪ +‬שם האל‪ :‬עַ ּבדִ ַאשִ רתַ ‪ ,‬עַ ּבדִ אֻ ַרש‪ ,‬עַ ּבדִ ַּבעלֻ‪ ,‬עַ ּבדִ מִ לּכ ועוד דוגמאות רבות‪ .‬גם שמו של‬
‫מלך ירושלים היה מורכב מ "עַ ּבדִ " ‪ +‬ה' (‪ )Yahava‬דהיינו עַ ּבדִ חֶ ַּב או עַ ּבדִ יהַ בַה‪ .‬ההשפעה המצרית של שילוב שם‬
‫האל בשם המלך ניכרה היטב בשמות המלכים‪ .‬בעוד בשמות מלכי ישראל הראשונים מיעטו לשלב את שם האל‬
‫בצורה מפורשת בשמות הפרטיים‪ :‬שאול‪ ,‬דוד‪ ,‬רחבעם‪ ,‬ירבעם‪ ,‬אסא‪ ,‬נדב‪ ,‬בעשא‪ ,‬אלה‪ ,‬עמרי ואחאב‪ .‬הרי‬
‫שמתקופת אמנ חתפ משולבים שמות האל כמעט בשמות כל מלכי יהודה וישראל‪ :‬יהושפט‪ ,‬יהורם‪ ,‬אחזיהו‪ ,‬יהוא‬
‫וכו'‪.‬‬
‫במכתבי אל עמארנה מואשם מלך ירושלים מספר פעמים בשיתוף פעולה עם העַ ִּפ רו‪ ,‬ואלו מלך ירושלים מצדו‬
‫מאשים את מלכי גזר‪ ,‬גת וקעילה בשיתוף פעולה עם העַ ִּפ רו "הם ערכו את צבאות גזר‪ ,‬גת וקעילה‪ ,‬ולכדו את‬
‫העיר ֻרֻּבתֶ ‪ .‬ערקה ארץ המלך לעַ ִּפ רו"‬
‫במכתב אחד מצהיר מלך גת שהוא ומלך ירושלים משתפים פעולה נגד העַ ִּפ רו "ואמנם ידע‪-‬נא המלך‪ ,‬אדוני‪ ,‬שהם‬
‫עזבוני כל אחי ואנוכי ועַ ּבדִ חֶ ַּב לוחמים בעַ ִּפ רו"‪ 90‬אך כעבור זמן מתהפך המצב ומלך ירושלים הופך להיות אויבו של‬
‫מלך גת "וידע נא המלך אדוני‪ ,‬כי לקח עַ ּבדִ חֶ ַּב את עירי ממני"‪ 91‬ובהמשך המכתב כותב מושל גת "לַּבַאי ַ מת‪ ,‬זה‬
‫‪92‬‬
‫אשר נהג לכבוש את ערינו‪ ,‬אבל עתה עַ ּבדִ חֶ ַּב הנו לַּבַאי ַ אחר והוא כובש את ערינו"‬
‫אנו יודעים שלמלכות יהודה יש קשרי תלות ושיתוף פעולה עם הארמים ואסא שולח לחזאל‪" :‬ברית ביני ובינך בין‬
‫אבי ובין אביך הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל ויעלה מעלי"‪ . 93‬מלכי‬
‫יהודה שמלכו בירושלים כונו במכתבי אל עמארנה "עַ ּבדִ חֶ ַּב "‪ ,‬ובזמן יהואש מחליט חזאל לעלות ולהילחם בגת‬
‫ובירושלים וזאת בגלל שיתוף הפעולה ביניהם במלחמה בעַ ִּפ רו בעלי בריתו‪ .‬אחרי שחזאל כובש את גת‪ ,‬המלך‬
‫יהואש משחד את חזאל "ויקח יהואש מלך יהודה את כל הקדשים אשר הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבתיו‬
‫מלכי יהודה ואת קדשיו ואת כל הזהב הנמצא באצרות בית ה' ובית המלך וישלח לחזאל מלך ארם ויעל מעל‬
‫ירושלם"‪ 94‬דבר הגורם לסכסוך בין מלך גת למלך ירושלים‪.‬‬
‫בזמן מלכות רחבעם‪ ,‬שישק (תחותומס ג') כובש את ירושלים‪ ,‬ומאז מלכי ירושלים הופכים לואסלים הכפופים למלך‬
‫מצרים ובמלכות הם זוכים רק באישור מלך מצרים‪ ,‬וכך כותב עַ ּבדִ חֶ ַּב למלך מצרים "לא אבי ולא אמי אלא זרוע‬
‫‪95‬‬
‫המלך החזקה הושיבתני בבית אבי"‬

‫לַּבַאיַ‪ ,‬מושל שכם?‬ ‫‪17.5‬‬

‫אחת הדמויות המרכזיות והמסעירות ביותר במכתבי אל עמארנה הוא לַּבַאי ַ שלו שני בנים‪ .‬ממכתבי אל עמארנה‬
‫לא ברור באיזו עיר הוא משל והחוקרים נוטים להגיד שהוא היה מושל שכם‪ ,‬למרות שהעיר שכם מוזכרת רק פעם‬
‫‪ 88‬מל"ב ח יג'‬
‫‪ 89‬כוגן ע' ‪ 10‬כתובת ‪1‬‬
‫‪ 90‬כוכבי ע' ‪ 210‬א"ע ‪366‬‬
‫‪ 91‬כוכבי ע' ‪ 211‬א"ע ‪280‬‬
‫‪ 92‬שם‬
‫‪ 93‬מלכים א פרק טו‬
‫‪ 94‬מלכים ב פרק יב יט‬
‫‪ 95‬כוכבי ע' ‪ 217‬א"ע ‪288‬‬

‫‪70‬‬
 ‫אחת בכל מכתבי אל עמארנה ובמכתב זה טוען עַ ּבדִ חֶ ַּב מלך ירושלים שלַּבַאי ַ נתן את שכם לעַ ִּפ רו "האם ננהג כמו‬
‫לַּבַאי ַ? הם נתנו את שכם לעַ ִּפ רו!"‪ .96‬ממכתבי אל עמארנה עולה שהוא היה האדם החזק ביותר באזורי הרי שומרון‬
‫ועמק יזרעאל והוא היה בקשרים עם העַ ִּפ רו‪ .‬לַּבַאי ַ ושני בניו הטילו אימה ופחד על כל מלכי האזור ומושל גת מתאר‬
‫אותו לאחר מותו כשליט הגדול של האזור "לַּבַאי ַ מת‪ ,‬זה אשר נהג לכבוש את ערינו"‪ . 97‬על פי המכתבים עולה‬
‫שהוא ניסה להשתלט על מרכזים חשובי בשרון‪ ,‬בעמק יזרעאל ובעמק דותן‪ .‬על אחד ממכתביו צוין שהתקבל‬
‫בשנת ‪ 32‬למלך אמנחתפ ג'‪ .‬מגידו היתה המוצב החשוב ביותר של מצרים בארץ ישראל וגדוד חיילים מצרי היה‬
‫שוכן שם דרך קבע‪ .‬בימי אחאנתון ומסיבה בלתי ברורה נקרא גדוד הצבא הסדיר לעזוב את מגידו ולהגיע‬
‫למצריים‪ .‬מרגע עזיבת הגדוד המצרי החל לַּבַאי ַ לבצע ביתר שאת את תוכנית ההתפשטות של שלטונו‪ .‬נסיבות‬
‫‪98‬‬
‫מותו של לַּבַאי ַ בלתי ברורות‪ ,‬אך בני לַּבַאי ַ המשיכו את פעילות אביהם וכמותו "נתנו את ארץ שכם לעַ ִּפ רו"‬
‫ושיתפו פעולה עם מושלי גזר וגת‪-‬כרמל על מנת לבודד את ירושלים‪ .‬על פי המכתבים ששולח לַּבַאי ַ למלך מצרים‬
‫מתואר גורם זר שנלחם אתו וכובש את עריו‪ ,‬והוא נאלץ לצאת ולהגן על עצמו "כאשר נמלים נמחצות‪ ,‬הן אינם‬
‫מצונפות אלא נושכות את יד האיש אשר מחצן‪ .‬היאך אני מותקף בימים אלו כששתי ערי נכבשו"‪ .99‬מהמכתבים‬
‫עולה שפרעה חושד בלַּבַאי ַ שלא כמו קודמיו‪ ,‬אין הוא נאמן למלך מצרים‪ ,‬אך לַּבַאי ַ חוזר ומצהיר על נאמנותו "ראה‬
‫אנוכי עבד המלך כמו אבי ואבי‪-‬אבי‪ ,‬עבד של המלך מלפנים‪ ,‬לא מרדתי ולא חטאתי"‪ .100‬כנראה מלך מצרים חושד‬
‫שאשתו של לַּבַאי ַ מסיתה אותו‪ ,‬אך לַּבַאי ַ משיב שהוא יקיים כל פקודה של המלך‪" .‬ועוד‪ ,‬אם למען אשתי כתב‬
‫המלך‪ ,‬כיצד אני יכול להחזיק בה? משום שלּו כתב המלך אלי 'תקע פגיון בלבך ומות'‪ ,‬כי לא הייתי מציית‬
‫לפקודתך?" הסיבה העיקרית שמלך מצרים חושב שלַּבַאי ַ מורד בו‪ ,‬הם מכתביו של ב ִִרדִ י ַ מושל מגידו הטוען‬
‫שלַּבַאי ַ מנסה לכבוש את מגידו "ידע נא המלך‪ ,‬כי מאז שיבת הצבא הסדיר למצרים עשה לַּבַאי ַ מעשי איבה נגדי‪,‬‬
‫ואיננו יכולים לגזוז את הצמר‪ ,‬ואיננו יכולים לצאת את שער העיר מפני לַּבַאי ַ"‪ .101‬אך ב ִִרדִ י ַ מושל מגידו מודאג גם‬
‫מהעַ ִּפ רו השנואים המשתלטים על האזור "עתה עזה איבת העַ ִּפ רו בארץ‪ ,‬ויתן נא המלך אדוני דעתו על ארצו"‪.102‬‬
‫בני לַּבַאי ַ רואים את העיר ִגנַ (בית הגן המקראי‪-‬ג'נין) כמשתפי פעולה עם אויביהם ומושל גת כותב שבני לַּבַאי ַ‬
‫‪103‬‬
‫מבקשים ממנו "הלחם באנשי ִגנַ משום שהרגו את אבינו‪ ,‬ואם לא תלחם בהם נהיה אנו אויביך"‬
‫על פי השחזור בו אנו הולכים לַּבַאי ַ הוא אחאב ושני בניו שמלכו אחריו אחזיהו ויהורם‪ .‬אחאב היה אחד המלכים‬
‫החזקים והנמרצים ביותר במלכות ישראל והוא שלט ביד רמה מבית‪-‬אל בדרום ועד דן בצפון אך רמות גלעד‬
‫שבעבר הירדן נכבשה והיתה בשליטת הדד הארמי‪.‬‬
‫בירת ממלכתו של אחאב היתה שומרון אך היתה לו עיר ממלכה נוספת בה התגוררה אשתו איזבל בת אתבעל‬
‫מלך צידונים‪ . 104‬כאן המקום להעיר שצידון היתה ממלכה חשובה לעצמה ולימים גברה צור 'בתה' עליה וכללה‬
‫אותה בתחום ממלכתה‪ ,‬אך השם 'צידונים' לא זז ממלכי האזור‪ .105‬מלך צור במכתבי אל עמארנה מכונה‬
‫ָּב עלֻ שִ ּפטִ ‪ .‬עמרי אביו של אחאב החליט שלא להתיישב בשכם אלא בנה לעצמו עיר מלכות חדשה‪ ,‬ואת שכם‬
‫העביר לבעלי שכם‪ , 106‬העַ ִּפ רו ‪ ,‬שישבו בה עוד טרם כניסת ישראל לארץ‪.‬‬
‫לאיזבל היתה השפעה עצומה על אחאב שבעקבות אשתו עבד את הבעל והרג כמעט את כל נביאי ישראל‪ .‬אשתו‬
‫כנראה הסיתה אותו גם למרוד במצרים ולשתף פעולה עם ארם (ַאמֻ ֻר) שרצו להשתחרר מעול המצרים ולהיות‬
‫מעצמה בפני עצמה‪ .‬אך תאבונו של מלך ארם גדל והוא אומר לאחאב "כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן"‪ .107‬הוא‬
‫רוצה להשפיל ולמחוץ את אחאב‪ ,‬ואחרי התייעצות עם זקני העיר מחליט אחאב להילחם בהדד ומביס אותו‪ .‬שתי‬
‫הערים שרצה הדד לכבוש הם שתי ערי המלכות של אחאב – שומרון ויזרעאל‪.‬‬
‫מותו של אחאב הינה פרשיה מוזרה‪ .‬על פי המסופר במקרא‪ 108‬אחאב ויהושפט מחליטים לצאת למלחמה עם‬
‫ארם ולשחרר את רמות הגלעד‪ .‬על מנת לבלבל את ארם ולהפר את נבואתו של מיכיהו שחזה שאחאב יפול וימות‬
‫במלחמה עם ארם‪ ,‬יהושפט מלך יהודה לובש את בגדי אחאב‪ ,‬ואילו אחאב מלך ישראל לובש בגדי חייל רגיל על‬

‫‪ 96‬כוכבי ע' ‪ 215‬א"ע ‪289‬‬

‫‪ 97‬שם‬
‫‪ 98‬כוכבי ע' ‪ 215‬א ע " ‪289‬‬
‫‪ 99‬כוכבי ע' ‪ 192‬א"ע ‪252‬‬
‫‪ 100‬כוכבי ע' ‪ 193‬א"ע ‪253‬‬
‫‪ 101‬כוכבי ע' ‪ 199‬א"ע ‪244‬‬
‫‪ 102‬כוכבי ע' ‪ 199‬א"ע‪243‬‬
‫‪ 103‬כוכבי ע' ‪ 202‬א"ע‪250‬‬
‫‪ 104‬מל"א טז לא‬
‫‪ 105‬ראה 'דעת מקרא' מל"א ה כ‬
‫‪ 106‬שופטים ט ב‬
‫‪ 107‬מל"א כ ה‬
‫‪ 108‬מל"א כב‪ ,‬וכן ראה 'קדמוניות' ליוסף בן מתתיהו ח' סעיף ‪412‬‬

‫‪71‬‬
 ‫מנת שלא יזהו אותו‪ .‬על פי הוראת הדד‪ ,‬כל כוחות ארם יש להם מטרה אחת‪ ,‬לזהות ולהרוג את אחאב‪ .‬עם‬
‫תחילת הקרב‪ ,‬מזהים בטעות שרי ארם את יהושפט מלך יהודה כאחאב מלך ישראל‪ ,‬ורק אחרי שהוא זועק הם‬
‫מבינים שזהו לא אחאב מלך ישראל‪ .‬לעומת זאת אחד מחיילי ארם מושך בקשת "לתומו" ופוצע את אחאב אשר‬
‫מת עם ערב ונקבר בשומרון‪ .‬בני אחאב חושדים באנשי בית הגן ( ִגנַ ‪ -‬ג'נין) הסמוך ליישוב יזרעאל בשיתוף פעולה‬
‫עם הארמים שגרמו לזיהויו ומותו של אחאב‪ ,‬והם מציעים למלך גת‪-‬פדלה לצאת למלחמה על אנשי בית‪-‬הגן‪.‬‬
‫יש לציין שייתכן שאנשי בית‪-‬הגן היו שותפים בהריגתו של אחזיהו מלך יהודה בן בריתו של יהורם מלך ישראל‪.‬‬
‫כאשר אחזיהו מנסה להימלט מהעיר יזרעאל הוא עובר דרך בית הגן‪ ,109‬ובדרך מנוסתו למגידו נפגע כנראה בסיוע‬
‫אנשי העיר‪ ,‬ולאחר מכן מת במגידו‪.‬‬
‫בריחתו לאזור מגידו מראה שהעיר לא היתה בשליטת מלכות ישראל אלא בשליטת מצריים ויכולה היתה להיות‬
‫עיר מקלט‪.‬‬

‫הנציב יַנחַמֻ‬ ‫‪17.6‬‬

‫לאימפריות בתקופה הקדומה היו מספר דרכים לשלוט על אזורים נרחבים‪ .‬ברוב המקרים לאחר הכיבוש‪ ,‬מושלי‬
‫ומלכי האזור הנכבש היו מגישים מנחות ומתנות למלך הכובש ומשלמים מיסים כבדים כל שנה‪ ,‬ובזאת היו‬
‫מבטאים את נאמנותם למלך‪ .‬כאשר למלך האימפריה היה חשש שאחד המושלים לא נאמן לו‪ ,‬היה המלך מחליף‬
‫את המושל באדם נאמן עליו‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬במצרים היה נוהג להביא לחצר המלך את בני המושלים‪ ,‬ואחרי שקיבלו‬
‫חינוך של נאמנות למצרים היו חוזרים ושולטים מתוך נאמנות למצרים‪ .‬אך השיטה העיקרית היתה על ידי מינוי‬
‫נציבים או שרי מדינות‪ .‬המלך היה שולח לנקודות מפתח שר מצרי עם כוח צבאי שבאמצעותו‪ ,‬הוא היה שולט על‬
‫האזור ועל הכוח הצבאי של האזור‪ .‬דוגמא טובה לכך הוא שלטונו של הדד ששלושים ושנים מלכים‪ 110‬היו סרים‬
‫למשמעתו ובאמצעות נאמנותם שלט גם על הכוח הצבאי שלהם ואיים על צבאו של אחאב‪ .‬אחרי מפלת הדד‬
‫מציעים לו עבדיו למנות על הצבאות של שלושים ושניים המלכים הסרים לפקודתו 'פחות' מטעמו וכך תהיה לו‬
‫שליטה ישירה על הכוחות של המלכים הרבים אשר אתו‪ .‬כעבור ארבע שנים כאשר שוב יש מלחמה בין ישראל‬
‫למואב‪ ,‬הדד כבר פונה לשלושים ושנים שרי הרכב אשר לו‪ 111‬ומצווה אותם להתמקד ולעשות כל מאמץ להרוג את‬
‫אחאב‪ .‬כלומר השליטה הישירה על הכוחות הרבים נעשית באמצעות פחות‪/‬שרים‪/‬נציבים‪ .‬בצורה זאת מפענחת‬
‫תעלומה בפרשת המלחמה הראשונה בין אחאב להדד‪ .‬כאשר הדד מאיים על אחאב באמצעות כוחו העצום הכולל‬
‫שלושים ושניים מלכים‪ .‬אחד הנביאים מורה לו לשלוח את מאתיים שלושים ושניים 'נערי שרי המדינות'‪ 112‬ועימם‬
‫צבא של ‪ 7000‬חיילים‪ .‬שרי המדינות אלה שרי מצרים אשר היו מופקדים על כוחות הצבא במדינות‪/‬הערים השונות‬
‫שבישראל‪ .‬וכאשר שרי מצרים הולכים בראש הצבא הדבר מפיל חיתתו על ארם‪ ,‬בדומה לתבוסת ארם בזמן יהורם‬
‫בו חוששים חיילי ארם ' הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי החתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו'‪ .113‬אחד‬
‫מהשרים הידועים הוא 'ָאמ ֹן' שר צבא מלך מצרים הנמצא בעיר שומרון‪ .114‬השר הידוע ביותר הוא 'נַעֲ מָ ן שר צבא‬
‫מלך ארם'‪.115‬‬
‫במכתבי אל עמארנה מוזכרים מספר שרים‪/‬נציבים מצריים הנמצאים בארץ‪ .‬הידוע והחשוב מכולם הוא י ַנחמֻ אשר‬
‫נשלח למשימות החשובות ביותר‪ ,‬אשר זוכה להערכה רבה‪ ,‬וכל מלכי האזור מבקשים ממלך מצרים שיישלח‬
‫אליהם את י ַנחמֻ שיעזור להם‪ִ .‬רּבהַ דַ מושל גבל המותקף קשות על ידי עַ ּבדִ ַאשִ רתַ מלך ארם ושכל העַ ִּפ רו משתפים‬
‫עמו פעולה מבקש ממלך מצרים " תנני ביד י ַנחמֻ ‪ ,‬כדי שיתן לי דגן ואשמור על עיר המלך למענו‪ ][ .‬לפיכך שלח‬
‫אותו‪ ,‬במיוחד אותו"‪ .116‬מושל כנען נוסף בשם ַּב יַו ַ כותב למלך מצרים "אם י ַנחמֻ לא יהיה כאן במשך שנה זו‪ ,‬כל‬
‫הארצות תערוקנה לעַ ִּפ רו"‪ .117‬מושל גזר מתלונן למלך מצרים נגד י ַנחמֻ וכותב "כי הוא דורש מידי ‪( 3000‬שקל)‬
‫כסף‪ ,‬והוא אומר לי 'תן את אשתך ואת בניך‪ ,‬ולא אהרגך'"‪ .118‬גם עַ ּבדִ חֶ ַּב מלך ירושלים כותב למלך מצרים‬

‫‪ 109‬מל"ב ט' כז'‬

‫‪ 110‬מל"א כ א'‬
‫‪ 111‬שם כב לא‬
‫‪ 112‬מל"א כ' יד‬
‫‪ 113‬מל"ב ז' ו'‬
‫‪' 114‬מל"א כב' כו‬
‫‪ 115‬מל"ב ה' א'‬
‫‪ 116‬כוגן א"ע‪ 83‬ע' ‪125‬‬
‫‪ 117‬כוגן א"ע‪ 215‬ע' ‪245‬‬
‫‪ 118‬כוגן א"ע‪ 270‬ע' ‪196‬‬

‫‪72‬‬
 ‫"שלח‪-‬נא את י ַנחמֻ ‪ ,‬כדי שידע (את המצב) בארץ אדוני"‪ ,119‬ומושל גת כותב "יישר‪-‬נא בעיני המלך‪ ,‬אדוני‪ ,‬ושלח נא‬
‫את י ַנחמֻ ‪ ,‬ולּו נֵלָחם‪ ,‬וכך אכן תשיב את ארצות המלך אדוני עד קצה גבולן"‪.120‬‬
‫כאשר ממלכת "החיתים" הצפונית מתחילה להתחזק ולהתפשט‪ ,‬מחליטים המצרים לשתף פעולה עם עַ ּבדִ ַאשִ ַ‬
‫רת‬
‫מלך ארם על ושולחים אליו את הנציב החזק והידוע י ַנחמֻ ‪.‬‬
‫על פי שיטתנו הנציב הידוע י ַנחמֻ הוא השר נעמן המקראי‪ ,‬השר הגדול ביותר בממלכת ארם‪ ,‬האומה החזקה‬
‫ביותר בעת ההיא‪ .‬לא מפתיע אם כן מדוע המקרא מקדיש סיפור נרחב המתאר את הנס שחולל אלישע לנעמן בו‬
‫הוא מרפא אותו מהצרעת‪ ,‬ובסוף הסיפור תגלית מרעישה נעמן חוזר בתשובה ומבטיח לאלישע " ּכִי לֹוא‪-‬י ַעֲ ׂשֶ ה עֹוד‬
‫עַ בְּדְ ָך עֹלָה ו ָ ֶזבַח‪ ,‬לֵאֹלהִ ים אֲ חֵ ִרים‪ּ--‬כִי‪ ,‬אִ ם‪-‬לַה'"‪ 121‬ומבקש את מחילתו של אלישע שהוא‪ ,‬נעמן‪ ,‬יאלץ להשתחוות‬
‫בבית רימון‪ ,‬כמנהג הימים ההם שכולם‪ ,‬כולל השרים המצריים‪ ,‬היו מחויבים לכבד את האלים המקומיים‪.‬‬
‫מלכי מצרים הקדומים היו נוהגים למנות את בניהם‪ ,‬שלעתיד יהפכו למלכים‪ ,‬לתפקידים הצבאיים החשובים ביותר‪.‬‬
‫גם במקרה שלנו י ַנחמֻ ‪/‬נעמן הוא בנו של אמנחתפ ג' שלאחר מכן הופך למלך מצריים בשם אח'נתון‪ ,‬ועושה מהפכה‬
‫דתית עצומה במצרים‪ ,‬בעובדו לאל אחד‪ .‬ראה בפרק אודות אח'נתון‪ .‬אחת השאלות הגדולות כיצד יתכן שמלך‬
‫שגדל והתחנך על ברכי האמונה המצרית‪ ,‬המאמינה באלים רבים הופך את אמונותיו ו"ממציא" דת חדשה שלדעת‬
‫החוקרים היא "ראשית המונותאיזם"? עתה אנו מבינים את מקור ההשפעה על אח'נתון‪ ,‬שהסתובב הרבה בארץ‬
‫ישראל ואף זכה "להתגלות ה'" בצורת נס ריפוי הצרעת על ידי אלישע הנביא‪.‬‬

‫רעמסס השני‬ ‫‪18‬‬

‫רעמסס השני הוא מלך מצרים הידוע והמפורסם ביותר‪ .‬הוא ידוע כבנאי הגדול ביותר‪ ,‬שהותיר בניינים ופסלים‬
‫רבים בכל רחבי מצרים‪ .‬לא ניתן להתעלם מפרעה זה‪ ,‬וכל תייר המגיע למצריים נחשף לעוצמה ולגודל המונומנטים‬
‫שהשאיר אחריו ובין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי‪ ,‬מקדש‬
‫האבן באבו סימבל‪ ,‬וקבר אחת מנשותיו הרבות‪ ,‬המלכה נפרטרי בעמק המלכות‪ .‬כמו כן ניתן לראות במוזיאון קהיר‬
‫את פסלו הענק של רעמסס השני‪ ,‬העשוי מגרניט אדום‪ ,‬שוקל כ‪ 83-‬טון וגובהו כ‪ 11-‬מטר‪ ,‬שהתגלה בשנת ‪1820‬‬
‫בבית המקדש הגדול של פתח ליד ממפיס אשר במצרים התחתונה‪ .‬כמו כן מייחסים לפרעה זה את בניית פיתום‬
‫(ֶּפ ר‪ַ-‬אתּום) ורעמסס (וֶּפ ר‪-‬רעמסס) ועל פי המקורות המצריים רעמסס השני הוא הראשון שמתחיל לחפור את‬
‫תעלת סואץ‪ ,‬ורק בגלל הזהרת החרטומים המצריים שהדבר יגרום להצפת כל מצריים הוא מפסיק‪.‬‬
‫לפי הכרונולוגיה המקובלת של מצריים רעמסס השני הוא המלך השלישי של השושלת ה‪ ,19-‬בן סתי הראשון בן‬
‫רעמסס הראשון‪ .‬על פי הכהן המצרי מנתון השם איג'יפט (‪ )Egypt‬הוא על שמו של רעמסס השני שהיה לו שם‬
‫נוסף בשם אגיפטוס‪ 122‬וכמו כן יודע מנתון לספר עליו "והוא (רעמסס) נסע להילחם בקפרוס ובארץ כנען‪ ,‬ואחרי כן‬
‫עלה למלחמה על האשורים ועל המדיים והכניע את כל אויביו‪ .‬את אלה כבש בחרבו ואת אלה באפס יד‪ ,‬כי נפל‬
‫פחד חילו העצום עליהם‪ ,‬ולבו גבה מאד באשרו והוסיף אומץ לעלות גם על ערי המזרח ולהכניע את הארצות‬
‫הרחוקות‪".‬‬
‫רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים על השליטה בכנען‬
‫ובממלכת אמורו (ארם) מאבק זה הגיע לשיאו בקרב קדש‪ ,‬המזוהה לפי ההיסטוריונים עם חורבות תל נבי על גדות‬
‫נהר האורונטס בשטח מערב סוריה של היום‪ .‬קרב קדש מופיע בהרחבה במקורות המצריים ומצויר בסדרה של‬
‫תחריטים חקוקים על הקירות של רעמסאום ליד תבאי ושל המקדשים בלוקסור‪ ,‬כרנך‪ ,‬אבידוס‪ ,‬ואבו סימבל‪.‬‬
‫רשימה רשמית של הקרב נלווית לציורים ברעמסאום‪ ,‬בלוקסור‪ ,‬ובאבו סימבל‪ .‬ו"פואמת פנטואר" על שם הסופר‬
‫המצרי שכתב אותה‪ ,‬הנמצאת על הקירות של המקדשים בכרנך‪ ,‬לוקסור ואבידוס; ונשמרה גם על פאפירוסים‬
‫כוללת הלל ותשבחות לרעמסס על נצחונו הגדול‪.‬‬
‫ההיסטוריונים לא מאמינים לתיאורים המצריים וטוענים‪ ,‬על פי המקורות החיתיים‪ ,‬שפרעה הובס בקרב קדש‬
‫ובעקבות תבוסה זאת ממלכת אמורו (ארם) עברה לחסות האימפריה החיתית‪ ,‬והתרופף השלטון המצרי בכנען‪,‬‬
‫כמו כן החלה תסיסה בקרב התושבים המקומיים ורעמסס נאלץ להתמודד עם דיכוי מרידות שצצו במרחב הכנעני‬
‫עד תום מלכותו‪.‬‬
‫חוזה השלום בין מצריים לחתים נמצא היום בשתי גרסאות‪ ,‬בגרסה המצרית ובגרסה החיתית‪.‬‬

‫‪ 119‬כוגן א"ע ‪ 289‬ע' ‪215‬‬

‫‪ 120‬כוגן א"ע‪ 366‬ע' ‪210‬‬
‫‪ 121‬מל"ב ה' א'‬
‫‪ 122‬נגד אפיון‪ ,‬מאמר ראשון טו‬

‫‪73‬‬
 ‫אחת התעלומות הגדולות היא התעלמותו של הסופר העתיק "הרודוטוס" מרעמסס השני‪ .‬הרודוטוס מבקר‬
‫במצריים ומתאר אותה בהרחבה בספרו "היסטוריות"‪ ,‬הוא גם משוחח עם כוהנים מצריים ומתאר את מלכי מצריים‬
‫החשובים מהשושלת הראשונה של מצריים המתחילה במלך מנס ועד לכיבושה של מצריים בידי כנבוזי‪ .‬כאמור כל‬
‫מי שביקר במצריים חייב להיפגש במונומנטים הרבים שהשאיר אחריו‪ ,‬ובוודאי שכוהני מצריים מכירים את המלך‬
‫החשוב והמפורסם של מצריים והיו מספרים על כך להרודוטוס‪ ,‬איך יתכן שרעמסס השני לא מוזכר כלל על ידי‬
‫הרודוטוס?‬
‫לעומת התעלמותו המוחלטת של הרודוטוס מרעמסס השני בפרט ומכל השושלת ה‪ 19-‬בכלל‪ ,‬נותן הוא פרוט‬
‫נרחב על מלכים אשר לא מוזכרים במקורות המצריים והגדולים שבהם הוא פרעה נכה השני והמלך אמסיס‪.‬‬
‫על המלך נכה מספר הרודוטוס "הוא היה הראשון אשר החל בחפירת התעלה המוליכה אל הים האדום ואשר‬
‫דריוש הפרסי אחר כן השלים את חפירתה‪ .‬בימי המלך נכה מתו מהמצרים החופרים אותה שתים‪-‬עשרה רבו‪.‬‬
‫נכה הפסיק באמצע החפירה כי עצר בעדו אורקולום"‪ 123‬ועוד מספר הוא על נכה "ועם הסורים נפגש נכה ביבשה‬
‫‪124‬‬
‫ונחל ניצחון עליהם על יד מגידו ואחרי הקרב לכד את העיר קדיטיס עיר גדולה בסוריה‪".‬‬
‫ועל המלך אמסיס מספר הרודוטוס "בכל שאר המקדשים החשובים נדב אמסיס מתנות ראויות להראות בגלל‬
‫גדלן ‪ ,‬ביחוד המצבה הענקית בנוף‪ ,‬השוכבת על גבה לפני מקדש היפיסטוס‪ ,‬אשר ארכה שבעים וחמש רגל‪ .‬על‬
‫הּכֳן ההוא עומדות שתי מצבות ענקיות מאבן כושית‪ ,‬גודל כל אחת עשרים רגל‪ ,‬אחת מעבר הדביר מזה ואחת‬
‫מעבר הדביר מזה‪ .‬ויש אחרת מאבן כזו גם בסאיס‪ ,‬השוכבת כמו זו אשר בנוף‪ .‬אמסיס הוא זה אשר בנה את‬
‫מקדש איסיס בנוף‪ ,‬גדול וראוי עד מאד לראותו‪ ".‬ועוד מספר הרודוטוס " עם הקירינים כרת אמסיס ברית ידידות‬
‫ועזרה ; הוא רצה גם לקחת לו אשה משם‪ ,‬או יען כי השתוקק לאשה יוונית‪ ,‬או בכלל מפני הידידות עם הקירינים‪.‬‬
‫וככה לקח לו לאשה‪ ,‬לדברי אחדים את בתו של בטוס"‪" 125‬הוא גם הראשון בין בני‪-‬אדם אשר לכד את קיפרוס ושם‬
‫אותה למס"‪.126‬‬
‫בטבלה הבאה נשווה בין המקורות המצריים על רעמסס השני ובין תיאור הרודוטוס את המלכים נכה ואמסיס‪.‬‬

‫רעמסס השני – מקורות מצריים‬ ‫נכה‪/‬רעמסס ‪ -‬הרודוטוס‬

‫הראשון שחופר את תעלת סואץ ומחליט להפסיק את‬
‫החפירה‬
‫כובש את קדש‬
‫בניה מסיבית בכל מצריים‬
‫כורת ברית עם החיתים‬
‫מתחתן עם נסיכה חיתית‬
‫הראשון שכובש את קפריסין‬
‫הראשון שחופר את תעלת סואץ ומחליט להפסיק את‬
‫החפירה (נכה)‬
‫כובש את קדש (נכה)‬
‫בניה מסיבית בכל מצריים (אמסיס)‬
‫כורת ברית עם הקירנים‪/‬יוונים (אמסיס)‬
‫מתחתן עם נסיכה קירנית‪/‬יוונית (אמסיס)‬
‫הראשון שכובש את קפריסין (אמסיס)‬

‫מהשוואה הנ"ל עולה שרעמסס השני של המקורות המצריים מורכב מהמלכים נכה ואמסיס של הרודוטוס‪.‬‬

‫כאן המקום להדגיש שבניגוד גמור לטענת ההיסטוריונים שרעמסס מלך לפני התגבשות העם היהודי בארצו‪ ,‬הרי‬
‫לפי דברי מנתון ברור שרעמסס השני מלך שנים רבות אחרי שהיהודים (שלפי דבריו הם ההיקסוס‪/‬עאמו) הגיעו‬
‫לירושלים וכך כותב מנתון "אחרי צאת עם הרועים מארץ מצרים אל ירושלים מלך טתמוסיס"‪ 127‬ולאחר מכן ממשיך‬
‫מנתון ומונה רשימה ארוכה של מלכים עד שהוא מגיע לרעמסס השני וכך כותב יוספוס "והנה אם נמנה יחד את‬
‫שנות מלכות כל האנשים הנזכרים‪ ,‬יתברר לנו‪ ,‬כי הנקראים בשם רועים‪ ,‬הם אבות אבותינו‪ ,‬יצאו מארץ מצרים‬
‫וירשו את הארץ הזאת (ארץ יהודה) שלש מאות ותשעים ושלש שנה טרם בא דנאוס (אחיו של‬
‫‪128‬‬
‫אג'יפטוס‪/‬רעמסס‪-‬השני) אל ארץ ארגוס (יוון)"‬

‫‪ 123‬הסטוריות להרודוטוס ספר שלישי ‪158‬‬

‫‪ 124‬שם ‪159‬‬
‫‪ 125‬שם ‪181‬‬
‫‪ 126‬שם ‪182‬‬
‫‪ 127‬נגד אפיון מאמר ראשון טו‬
‫‪ 128‬נגד אפיון מאמר ראשון טז‬

‫‪74‬‬
 ‫מלכי מצרים בתקופת החורבן‬ ‫‪18.1‬‬

‫מלכים ב כג‬
‫כח וְי ֶֶתר ּדִ ב ְֵרי י ֹאׁשִ ּיָהּו‪ ,‬וְכָל‪-‬אֲ ׁשֶ ר עָ ׂשָ ה‪ :‬הֲ ֹלא‪-‬הֵ ם ּכְתּובִים‪ ,‬עַ ל‪-‬סֵ פֶ ר ּדִ ב ְֵרי הַ ּיָמִ ים‪--‬לְמַ ְלכֵי י ְהּודָ ה‪ .‬כט ְּבי ָמָ יו עָ לָה‬
‫ר‪ּ-‬פְרת; וַּיֵלְֶך הַ ּמֶ לְֶך י ֹאׁשִ ּיָהּו‪ ,‬לִקְ ָראתֹו‪ ,‬וַי ְמִ יתֵ הּו ּבִמְ גִּדֹו‪ּ ,‬כ ְִרא ֹתֹו א ֹתֹו‪.‬‬
‫ָ‬ ‫פַ ְרע ֹה נְכ ֹה מֶ לְֶך‪-‬מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬עַ ל‪-‬מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪--‬עַ ל‪-‬נְהַ‬
‫לא ּבֶן‪-‬עֶ ׂשְ ִרים ו ְׁשָ ֹלׁש ׁשָ נָה‪ ,‬י ְהֹוָאחָ ז ּבְמָ לְכֹו‪ּ ,‬וׁשְ ֹלׁשָ ה חֳ דָ ׁשִ ים‪ ,‬מָ לְַך ּבִירּוׁשָ ָלִם; ו ְׁשֵ ם אִ ּמֹו‪ ,‬חֲ מּוטַ ל ּבַת‪-‬י ְִרמְ י ָהּו מִ ִּל ְבנָה‪.‬‬
‫לב וַּיַעַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְעֵ ינֵי י ְהו ָה‪ּ ,‬כְכ ֹל אֲ ׁשֶ ר‪-‬עָ ׂשּו‪ ,‬אֲ ב ֹתָ יו‪ .‬לג וַּיַַאסְ ֵרהּו פַ ְרע ֹה נְכ ֹה ב ְִר ְבלָה ּבְאֶ ֶרץ חֲ מָ ת‪ ,‬במלך (מִ ּמְ ֹלְך)‬
‫ָארץ‪ ,‬מֵ ָאה ִכּכַר‪ּ-‬כֶסֶ ף‪ ,‬ו ְ ִכּכַר זָהָ ב‪ .‬לד וַּיַמְ לְֵך ּפַ ְרע ֹה נְכ ֹה אֶ ת‪-‬אֶ ְלי ָקִ ים ּבֶן‪-‬י ֹאׁשִ ּיָהּו‪ַּ ,‬תחַ ת‬ ‫ּבִירּוׁשָ ָלִם; וַּיִּתֶ ן‪-‬עֹנֶׁש‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫י ֹאׁשִ ּיָהּו ָאבִיו‪ ,‬וַּיַּסֵ ב אֶ ת‪ׁ-‬שְ מֹו‪ ,‬י ְהֹוי ָקִ ים; ו ְאֶ ת‪-‬י ְהֹוָאחָ ז לָקַ ח‪ ,‬וַּיָב ֹא מִ צ ְַרי ִם וַּיָמָ ת ׁשָ ם‪ .‬לה ו ְהַ ּכֶסֶ ף ו ְהַ ּזָהָ ב‪ ,‬נ ַָתן י ְהֹוי ָקִ ים‬
‫ָארץ‪ ,‬לָתֵ ת אֶ ת‪-‬הַ ּכֶסֶ ף עַ ל‪ּ-‬פִ י פַ ְרע ֹה‪:‬‬ ‫לְפַ ְרע ֹה‪--‬אַ ְך הֶ עֱ ִריְך אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬

‫דברי הימים ב לה‬

‫כ ַאחֲ ֵרי כָל‪-‬ז ֹאת‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר הֵ כִין י ֹאׁשִ ּיָהּו אֶ ת‪-‬הַ ַּבי ִת‪ ,‬עָ לָה נְכֹו מֶ לְֶך‪-‬מִ צ ְַרי ִם לְהִ ּלָחֵ ם ְּבכ ְַרּכְמִ יׁש‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬פ ְָרת; וַּיֵצֵא לִקְ ָראתֹו‪,‬‬
‫י ֹאׁשִ ּיָהּו‪.‬‬

‫ירמיהו כה‬
‫א הַ ּדָ בָר אֲ ׁשֶ ר‪-‬הָ י ָה עַ ל‪-‬י ְִרמְ י ָהּו‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬כָל‪-‬עַ ם י ְהּודָ ה‪ּ ,‬בַּׁשָ נָה הָ ְרבִעִ ית‪ ,‬לִיהֹוי ָקִ ים ּבֶן‪-‬י ֹאׁשִ ּיָהּו מֶ לְֶך י ְהּודָ ה‪ :‬הִ יא‪ ,‬הַ ּׁשָ נָה‬
‫הָ ִראׁשֹנִית‪ִ ,‬לנְבּוכַדְ ֶראּצַר‪ ,‬מֶ לְֶך ָּבבֶל‪.‬‬

‫מלכים ב כד‬
‫א ְּבי ָמָ יו עָ לָה‪ ,‬נְ ֻבכַדְ נֶאּצַר מֶ לְֶך ָּבבֶל; וַי ְהִ י‪-‬לֹו י ְהֹוי ָקִ ים עֶ בֶד ׁשָ ֹלׁש ׁשָ נִים‪ ,‬וַּיָׁשָ ב וַּיִמְ ָרד‪ּ-‬בֹו‪.‬‬
‫ַארצֹו‪ּ :‬כִי‪-‬לָקַ ח מֶ לְֶך‬
‫ו וַּיִׁשְ ּכַב י ְהֹוי ָקִ ים‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ ב ֹתָ יו; וַּיִמְ ֹלְך י ְהֹויָכִין ּבְנֹו‪ּ ,‬תַ חְ ּתָ יו‪ .‬ז ו ְֹלא‪-‬ה ֹסִ יף עֹוד מֶ לְֶך מִ צ ְַרי ִם‪ָ ,‬לצֵאת מֵ ְ‬
‫ר‪ּ-‬פְרת‪ּ ,‬כ ֹל אֲ ׁשֶ ר הָ י ְתָ ה‪ ,‬לְמֶ לְֶך מִ צ ְָרי ִם‪.‬‬
‫ָ‬ ‫ָּבבֶל‪ ,‬מִ ּנַחַ ל מִ צ ְַרי ִם עַ ד‪-‬נְהַ‬

‫ירמיהו מז‬
‫א אֲ ׁשֶ ר הָ י ָה דְ בַר‪-‬י ְהו ָה אֶ ל‪-‬י ְִרמְ י ָהּו הַ ּנָבִיא‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬פְ לִׁשְ ּתִ ים‪ּ ,‬בְטֶ ֶרם יַּכֶה פַ ְרע ֹה‪ ,‬אֶ ת‪-‬עַ ּזָה‪ .‬ב ּכ ֹה ָאמַ ר י ְהו ָה‪ ,‬הִ ּנֵה‪-‬מַ י ִם‬
‫ָארץ‪ .‬ג מִ ּקֹול‪,‬‬ ‫עֹלִים מִ ּצָפֹון ו ְהָ יּו ְלנַחַ ל ׁשֹוטֵ ף‪ ,‬וְי ִׁשְ טְ פּו אֶ ֶרץ ּומְ לֹואָ ּה‪ ,‬עִ יר ו ְי ֹׁשְ בֵי בָּה; וְזָעֲ קּו‪ ,‬הָ ָאדָ ם‪ ,‬ו ְהֵ ילִל‪ּ ,‬כ ֹל יֹוׁשֵ ב הָ ֶ‬
‫ִיריו‪ ,‬מֵ ַרעַ ׁש ל ְִרכְּבֹו‪ ,‬הֲ מֹון ַּג ְל ִּגּלָיו‪ֹ--‬לא‪-‬הִ פְ נּו ָאבֹות אֶ ל‪ָּ -‬בנִים‪ ,‬מֵ ִרפְיֹון י ָדָ י ִם‪ .‬ד עַ ל‪-‬הַ ּיֹום‪ ,‬הַ ּבָא לִׁשְ דֹוד‬ ‫ׁשַ עֲ טַ ת ּפַ ְרסֹות אַ ּב ָ‬
‫אֶ ת‪ּ-‬כָל‪ּ-‬פְ לִׁשְ ּתִ ים‪ ,‬לְהַ כ ְִרית לְצ ֹר ּו ְלצִידֹון‪ּ ,‬כ ֹל ׂשָ ִריד עֹזֵר‪ּ :‬כִי‪ׁ-‬ש ֹדֵ ד י ְהו ָה אֶ ת‪ְּ -‬פלִׁשְ ּתִ ים‪ׁ ,‬שְ אֵ ִרית אִ י ַכ ְפּתֹור‪ .‬ה ּבָָאה‬
‫קָ ְרחָ ה אֶ ל‪-‬עַ ּזָה‪ ,‬נִדְ מְ תָ ה אַ ׁשְ קְ לֹון ׁשְ אֵ ִרית עִ מְ קָ ם; עַ ד‪-‬מָ תַ י‪ּ ,‬תִ תְ ּגֹודָ דִ י‪ .‬ו הֹוי‪ ,‬חֶ ֶרב לַיהו ָה‪ ,‬עַ ד‪ָ-‬אנָה‪ֹ ,‬לא ִתׁשְ ק ֹטִ י;‬
‫הֵ ָאסְ פִ י‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬תַ עְ ֵרְך‪--‬הֵ ָרגְעִ י‪ ,‬ו ָד ֹּמִ י‪ .‬ז אֵ יְך ּתִ ׁשְ ק ֹטִ י‪ ,‬ו ַיהו ָה ִצּוָה‪-‬לָּה‪ :‬אֶ ל‪-‬אַ ׁשְ קְ לֹון ו ְאֶ ל‪-‬חֹוף הַ ּיָם‪ׁ ,‬שָ ם י ְעָ דָ ּה‪.‬‬

‫ירמיהו מו‬
‫בכ ְַרּכְמִ ׁש‪--‬אֲ ׁשֶ ר הִ ּכָה‪ ,‬נְבּוכַדְ ֶראּצַר מֶ לְֶך ָּבבֶל‪,‬‬
‫ר‪ּ-‬פְרת‪ְּ ,‬‬
‫ָ‬ ‫ב לְמִ צ ְַרי ִם‪ ,‬עַ ל‪-‬חֵ יל ּפַ ְרע ֹה נְכֹו מֶ לְֶך מִ צ ְַרי ִם‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬הָ י ָה עַ ל‪-‬נְהַ‬
‫ּבִׁשְ נַת הָ ְרבִיעִ ית‪ ,‬לִיהֹוי ָקִ ים ּבֶן‪-‬י ֹאׁשִ ּיָהּו מֶ לְֶך י ְהּודָ ה‪.‬‬

‫ירמיהו מד‬
‫פְרע מֶ לְֶך‪-‬מִ צ ְַרי ִם ְּבי ַד אֹיְבָיו‪ּ ,‬ו ְבי ַד‪ ,‬מְ בַקְ ׁשֵ י נַפְׁשֹו‪ּ :‬כַאֲ ׁשֶ ר נָתַ ּתִ י אֶ ת‪-‬צִדְ קִ ּיָהּו‬
‫ל ּכ ֹה ָאמַ ר י ְהו ָה‪ ,‬הִ נְנִי נ ֹתֵ ן אֶ ת‪ּ-‬פַ ְרע ֹה חָ ַ‬
‫מֶ ֶלְך‪-‬י ְהּודָ ה‪ְּ ,‬בי ַד נְבּוכַדְ ֶראּצַר מֶ לְֶך‪ָּ -‬בבֶל אֹי ְבֹו‪ּ--‬ומְ בַּקֵ ׁש נַפְׁשֹו‪.‬‬

‫מפסוקי המקרא בשילוב עם המקורות המצריים והבבליים עולה התמונה הבאה‪ :‬נכו עולה פעמיים להילחם‬
‫בכרכמיש היא קדש של המקורות המצריים‪.‬‬
‫בפעם הראשונה עולה פרעה להילחם על מנת לעזור לאשור מפני התקפות המדים ששיתפו פעולה עם הבבלים‪,‬‬
‫בשנת ‪ 444‬לפנה"ס שהיא שנת מלכותו השלושים ואחת של יאשיהו המלך‪ .‬יאשיהו המלך מסרב לתת לפרעה‬
‫נכה לעבור בארץ ויוצא להילחם נגד פרעה נכה במגידו‪ ,‬שם יאשיהו נפגע ומת‪ .‬פרעה ממשיך בדרכו לכרכמיש‬
‫לעזור לאשורים מפני המדים‪ .‬על פי המסורת המצרית המובאת אצל הרודוטוס‪ ,‬פרעה נכו מביס את המדים (ראה‬
‫פרק קודם‪ )...‬גם לפי המקורות הבבלים על שנתו ה‪ 17-‬של נבופלאסר עולה שהבבלים ספגו מהלומה קשה‪ ,‬פרעה‬
‫הצליח לכבוש את כרכמיש (קדש) ואף ניסה לכבוש את חרן "בחודש תמוז‪ ,‬אשר‪-‬אבלט מלך אשור‪ ,‬חיל מצרי גדול‬

‫‪75‬‬
 ‫[] חצה את הנהר ויצא לכבוש את העיר חרן [] (המצרים) ניצחו את חיל המצב אשר הציב מלך אכד בתוכה‪ .‬לאחר‬
‫‪129‬‬
‫שניצחו חנו על חרן‪".‬‬
‫בזמן שפרעה נלחם בכרכמיש ממליכים ישראל את יהואחז‪ .‬לאחר נצחונו של פרעה הוא ממליך את יהויקים ולוקח‬
‫עמו למצרים את יהואחז‪ ,‬שם במצרים‪ ,‬מת יהואחז‪ .‬בדרך חזרה למצרים כובש פרעה נכו‪/‬רעמסס את עזה ואת‬
‫אשקלון‪ ,‬שכנראה היו שותפים במרידה נגד פרעה‪ ,‬ועדויות לכיבוש אשקלון על ידי רעמסס נמצאות במקורות‬
‫המצריים‪ . 130‬הניצחון בנהריים‪ ,‬המלכת יהויקים וכיבוש עזה ואשקלון מצביעים על הצלחתו הרבה של רעמסס‪/‬נכו‬
‫לשלוט בכל הארץ עד מעבר לנהר פרת‪.‬‬
‫בשנה השלישית ליהויקים דהיינו בשנת ‪ 441‬לפנה"ס מביס נבוכדנצר את אשור וכובש את נינווה ושנה לאחר מכן‬
‫בשנת ‪ 440‬לפנה"ס בשנת מלכותו הרביעית של יהויקים‪ ,‬פרעה עולה להילחם בכרכמיש ונבוכדנצר בעזרתם של‬
‫המדים והכיתים מביס את פרעה‪ ,‬וכן מעידים הכרוניקות הבבליות משנת ה‪ 21-‬לנבופלאסר "מלך אכד בארצו‪,‬‬
‫נבוכדראצר בנו [] יצא בראש צבאו לעלות על כרכמיש אשר על גדת הפרת [] צבא מצרים נסוג מפניו‪ .‬הוא הנחיל‬
‫להם מפלה עד בלתי השאיר להם שריד"‪ .131‬נבוכדנצר עולה לירושלים ומשעבד את יהויקים‪.‬‬
‫בעידודו של נכה מלך מצרים מורד יהויקים ובעקבות כך כובש מלך בבל את כל ארץ כנען מנחל מצרים עד הפרת‪.‬‬
‫ובכרונולוגיות הבבליות בשנת ‪ 1‬לנבוכדראצר כובש פרעה את אשקלון "אל אשקלון יצא בחודש כסלו כבשה [] לכד‬
‫את מלכה [] את העיר הפך לתל חורבות"‪ . 132‬מלך מצרים לא מוסיף לנסות ולהילחם בנבוכדראצר‪.‬‬
‫בשנת מלכותו השמינית כובש נבוכדראצר את ירושלים מגלה את יהויכין וממליך את צדקיהו "בחודש כסלו גייס‬
‫מלך אכד את צבאו ויצא אל ארץ חת‪ .‬הוא חנה על עיר יהודה‪ .‬בחודש אדר‪ ,‬יום ב' כבש את העיר ולכד את מלכה‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫מינה בה מלך כלבבו‪ .‬את מנחתה העשירה קיבל והעביר לבבך"‬
‫גם צדקיהו מורד בנבוכדראצר מלך בבל ויחד עם חפרע אשר עולה בימיו להילחם כנגד מלכי צור וצידון‪" :‬אפריאס‬
‫בן פסמיס [] הוליך צבא נגד צידון ונלחם על הים במלך צור"‪ .134‬המרד של צדקיהו גורם לנבוכדנאצר לעלות‬
‫לירושלים‪ ,‬להחריב את בית‪-‬המקדש ולהגלות את תושבי הארץ לבבל‪.‬‬
‫לאחר חורבן בית המקדש הראשון ולאחר שגדליה בן אחיקם נרצח יורדים קבוצת יהודים למצרים בה מולך חפרע‬
‫או כפי שהרודוטוס מכנה "אפריאס"‪ ,‬ומבקשים לקבל בה מקלט בתקוה שתוך זמן קצר תחזור מצריים ותכבוש את‬
‫הארץ מידי נבוכדנצר‪ ,‬אך ירמיהו מנבא שחפרע‪/‬אפריאס ייפול בידי מבקשי נפשו‪ ,‬ואכן לפי הרודוטוס מבקשי נפשו‬
‫של אפריאס ממליכים את אמסיס ולאחר מכן הורגים את אפריאס "אולם בהילחמו אז נוצח ונתפש חי והובא אל‬
‫עיר סאיס‪ ,‬אל הבית אשר היה בתחילה שלו‪ ,‬ועתה כבר נעשה בית המלכות של אמסיס‪ .‬ופה‪ ,‬בארמון המלך‪,‬‬
‫כלכלו אותו זמן‪-‬מה ואמסיס התנהג עמו כשורה‪ .‬באחרונה התאוננו המצרים כי מעשהו אינו נכון‪ ,‬בכלכלו את אויבם‬
‫‪135‬‬
‫בנפש ואת אויבו‪ ,‬עד אשר מסר את אפריאס בידי המצרים הם חנקו אותו וקברוהו אחרי‪-‬כן בקברי אבותיו"‬

‫מלכויות זהב נחושת וברזל וחרס‬ ‫‪18.2‬‬

‫דניאל ב (מתורגם מארמית)‬
‫(לח) ּו ְבכָל ֶׁש ָּד ִרים ְּב נֵי הָ ָאדָ ם‪ ,‬אֶ ת חַ ַּית הַ ָּׂש דֶ ה ו ְעֹוף הַ ָּׁש מַ י ִם נָתַ ן ְּב י ָדְ ָך ו ְהִ ְׁש לִיטְ ָך ְּב כָֻּלם‪ ,‬אַ ָּת ה הּוא ר ֹאׁש הַ ָּזהָ ב‪.‬‬
‫(לט) ו ְַאחֲ ֶריָך ָּת קּום מַ לְכּות ַאחֶ ֶרת ְׁש ֵפלָה מִ ְּמ ָך‪ּ ,‬ומַ לְכּות ְׁש לִיִׁש ית ַאחֶ ֶרת מִ ְּנחֶֹׁש ת‪ ,‬אֲ ֶׁש ר ִּת מְ ֹׁשל ְּב כָל הָ ֶ‬
‫ָארץ‪.‬‬
‫ַַּברזֶל הַ רֹועֵ עַ – אֶ ת ָּכל אֵ ֶּלה ָּת דֵ ק‬
‫ַּברזֶל מֵ דֵ ק ו ְטֹוחֵ ן אֶ ת הַ ֹּכל‪ ,‬וְכ ְ‬ ‫ַּכַּברזֶל‪ָּ ,‬כל‪-‬עֻ ַּמ ת ֶׁש הַ ְ‬‫ְ‬ ‫(מ) ּומַ לְכּות ְרבִיעִ ית ִּת הְ י ֶה חֲ זָקָ ה‬
‫ו ְָתר ֹעַ ‪.‬‬
‫ַּברזֶל‪ ,‬מַ לְכּות חֲ לּוקָ ה ִּת הְ י ֶה‪ּ ,‬ומֵ עֹצֶם הַ ְ‬
‫ַּברזֶל י ִהְ י ֶה ָּבּה‪,‬‬ ‫(מא) ו ַאֲ ֶׁש ר ָראִ יתָ הָ ַר ְג ַלי ִם ו ְהָ אֶ צְָּבעֹות‪ ,‬מֵ הֶ ן חֶ ֶרׂש הַ ּיֹוצֵר ּומֵ הֶ ן ְ‬
‫ַּברזֶל מְ ע ָֹרב ְּבחֶ ֶרׂש הַ ִּט ין‪.‬‬
‫ָּכל‪-‬עֻ ַּמ ת ֶׁש ָראִ יתָ ְ‬

‫בפתרון חלומו של נבוכדנצר מלך בבל‪ ,‬חוזה דניאל ארבע ממלכות שישלטו בעולם עד העת שתגיע מלכות ה'‬
‫בעולם‪ .‬לפי חז"ל ורוב המפרשים המלכות הראשונה של זהב זו מלכות בבל‪ ,‬המלכות השנייה היא מלכות פרס‬
‫שאמנם בחלום מופיעה ככסף אך בפתרון החלום יש התעלמות מהחומר של המלכות‪ ,‬המלכות השלישית של‬

‫‪ 129‬כוגן ע' ‪ 128‬כתובת ‪40‬‬

‫‪Ancient-Records Volume III - 353 130‬‬
‫‪ 131‬כוגן ע' ‪ 131‬כתובת ‪41‬‬
‫‪ 132‬שם‬
‫‪ 133‬שם ע' ‪ .132‬הכרוניקה הבבלית מציינת מאורע זה בשנתו השביעית של נבוכדראצר‪.‬‬
‫‪ 134‬הרודוטוס ספר שני ‪161‬‬
‫‪ 135‬הרודוטוס הסטורות ספר שני ‪169‬‬

‫‪76‬‬
 ‫נחושת היא יוון והמלכות הרביעית של ברזל היא רומי‪/‬כיתים‪/‬אדום ויש המפרשים שעירוב החרס יחד עם הברזל‬
‫הכוונה למלכות ישמעאל שתמלוך במקביל למלכות אדום‪.‬‬
‫וכנראה לא לחינם חלום נבוכדנצר נפתר על פי החומרים מהם עשויה הדמות עליה חלם‪ .‬על פי מכתבי‬
‫אל‪-‬עמארנה כמויות כסף אדירות זרמו לממלכת בבל לאורך שנים רבות והזהב היה מצוי שם בשפע‪ .‬ואילו אזורי‬
‫קפריסין ודרום אסיה הקטנה מקום מגוריהם של בני יוון היו משופעים בנחושת והם אף יצאו כמויות גדולות של‬
‫נחושת למצריים‪ ,‬ואנשי יוון מכונים בפי הרודוטוס "אנשי הנחושת"‪ .‬ואילו הכיתים (שבפי ההיסטוריונים מכונים‬
‫החיתים) שמלכותם שכנה בעיר חתושש (בצפון מרכז אנטוליה בצמוד לכפר בואזקיי שבתורכיה) היו יצרני הברזל‬
‫הגדולים ביותר של העת העתיקה‪.‬‬
‫מקובל בפי חז"ל שאדום היא רומי‪ ,‬ולא היה מי שחלק על כך‪ .‬ולאורך כל השנים התלבטו כל המפרשים מדוע ייחסו‬
‫חז"ל את רומי שהם בני הכתים מצאצאי יפת לאדום שהם מצאצאיו של עשיו‪ ,‬וניסו לפרש זאת באופנים שונים‪.‬‬
‫לדעת ר' אברהם אבן עזרא הסיבה לכך היא שהאדומים היו ראשוני הנוצרים ומהם עברה הנצרות לרומא‪ ,‬לכן כינו‬
‫חז"ל את הרומים אדומים‪ .‬ואילו המלבים הסביר שבזמן התנ"ך ממלכת אדום התבלטה בשנאתה לישראל ואילו‬
‫בתקופת הבית השני ממלכת רומי התבלטה בשנאתה לישראל‪ ,‬לכן רומי הל פי חז"ל היתה נחשבת "ל"יורשתה‬
‫הרוחנית" של אדום‪.‬‬
‫על פי שיטתנו בספר זה התיאור של רומי כאדום הוא גם נכון היסטורית‪ .‬כפי שכתבנו בפרק (‪ )...‬בזמן שישראל היו‬
‫במצרים הארמים ישבו בצמוד למואב עמון ואדום‪ ,‬והיה קשר חזק בין העמים האלה‪ .‬בסמוך להגעתם של ישראל‬
‫לארץ נדדו הארמים צפונה לאזור דמשק צובה וארם נהריים‪ .‬הקשר החזק בין אדום למואב בא לידי ביטוי שאחרי‬
‫מות שלמה הדד האדומי הולך למלוך על ארם צובא ואתו קרוב לוודאי הגיעו אדומים רבים‪ .‬בתקופת אל עמארנה‬
‫כאשר הכיתים משתלטים על ארם שבשליטת צאצאי מלכי אדום‪ ,‬הארמים האדומים והכיתים הופכים להיות לעם‬
‫אחד‪ ,‬ויתכן אף שהשליטה עליהם ממשיכה להיות ביד צאצאי בני אדום‪.‬‬
‫כפי שיתואר בפרק (‪ )..‬אמסיס מלך מצריים ומלך הכיתים כורתים ברית ומשתפים פעולה‪ ,‬על מנת לשבור ברית זו‬
‫המסכנת את ההגמוניה של הבבלים‪ ,‬נשלחים הפרסים בראשותו של כנבוזי לכבוש את מצרים‪ ,‬והמדים בראשותו‬
‫של אחשוורוש המדי‪ ,‬נשלחים לכבוש את כל אסיה הקטנה שבשליטתם של הכיתים‪ ,‬ודוחקים את בני יוון ובתוכם‬
‫הכיתים לאזורי יוון ואיטליה‪.‬‬

‫‪77‬‬
 ‫החיתים‬ ‫‪18.3‬‬
‫בראשית י‬
‫ירס‪ .‬ג ּו ְבנֵי‪ּ ,‬ג ֹמֶ ר‪--‬אַ ׁשְ ְּכנַז ו ְִריפַ ת‪ ,‬ו ְתֹג ְַרמָ ה‪.‬‬ ‫ב ְּבנֵי י ֶפֶ ת‪ּ--‬ג ֹמֶ ר ּומָ גֹוג‪ּ ,‬ומָ דַ י וְיָו ָן ו ְתֻ בָל; ּומֶ ׁשֶ ְך‪ ,‬ו ְתִ ָ‬
‫ְַארצ ֹתָ ם‪ ,‬אִ יׁש‪ִ ,‬ללְׁש ֹנֹו‪--‬לְמִ ׁשְ ְּפח ָֹתם‪ּ ,‬בְגֹוי ֵהֶ ם‬ ‫ִפְרדּו אִ ּיֵי הַ ּגֹוי ִם‪ּ ,‬ב ְ‬
‫ד ּו ְבנֵי יָו ָן‪ ,‬אֱ לִיׁשָ ה ו ְַת ְרׁשִ יׁש‪ּ ,‬כִּתִ ים‪ ,‬ו ְד ֹדָ נִים‪ .‬ה מֵ אֵ ּלֶה נ ְ‬
‫טו ּו ְכנַעַ ן‪ ,‬יָלַד אֶ ת‪-‬צִידֹן ּבְכ ֹרֹו‪--‬ו ְאֶ ת‪-‬חֵ ת‪ .‬טז ו ְאֶ ת‪-‬הַ י ְבּוסִ י‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הָ אֱ מ ִֹרי‪ ,‬ו ְאֵ ת‪ ,‬הַ ּג ְִרּגָׁשִ י‪ .‬יז ו ְאֶ ת‪-‬הַ חִ ּוִי ו ְאֶ ת‪-‬הַ עַ ְרקִ י‪,‬‬
‫ַארו ָדִ י ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּצְמָ ִרי‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬הַ חֲ מָ תִ י; ו ְַאחַ ר נָפ ֹצּו‪ ,‬מִ ׁשְ ְּפחֹות הַ ְּכנַעֲ נִי‪ .‬יט וַי ְהִ י ּגְבּול הַ ְּכנַעֲ נִי‪ ,‬מִ ּצִידֹן‪--‬‬ ‫ו ְאֶ ת‪-‬הַ ּסִ ינִי‪ .‬יח ו ְאֶ ת‪-‬הָ ְ‬
‫ָׁשַ‬
‫ד‪-‬ל ע‪.‬‬ ‫ִם‪--‬עַ‬ ‫ּב ֹאֲ כָה ג ְָר ָרה‪ ,‬עַ ד‪-‬עַ ּזָה‪ּ :‬ב ֹאֲ כָה סְ ד ֹמָ ה ו ַעֲ מ ָֹרה‪ ,‬ו ְַאדְ מָ ה ּוצְבֹי‬
‫ְַארּפַ כְׁשַ ד‪ ,‬ו ְלּוד ו ַאֲ ָרם‪.‬‬
‫כב ְּבנֵי ׁשֵ ם‪ ,‬עֵ ילָם ו ְאַ ּׁשּור‪ ,‬ו ְ‬

‫בראשית כג‬
‫י ו ְעֶ פְרֹון י ֹׁשֵ ב‪ּ ,‬בְתֹוְך ְּבנֵי‪-‬חֵ ת; וַּיַעַ ן עֶ פְרֹון הַ חִ ּתִ י אֶ ת‪ַ-‬אב ְָרהָ ם ּבְָאזְנֵי ְבנֵי‪-‬חֵ ת‪ ,‬לְכ ֹל ּבָאֵ י ׁשַ עַ ר‪-‬עִ ירֹו לֵאמ ֹר‪.‬‬

‫יהושוע פרק א‬
‫ר‪ּ-‬פְרת‪ּ ,‬כ ֹל אֶ ֶרץ הַ חִ ּתִ ים‪ ,‬ו ְעַ ד‪-‬הַ ּיָם הַ ּגָדֹול‪ ,‬מְ בֹוא הַ ּׁשָ מֶ ׁש‪--‬י ִהְ י ֶה‪,‬‬
‫ָ‬ ‫ד מֵ הַ ּמִ דְ ּבָר ו ְהַ ְּלבָנֹון הַ ּזֶה ו ְעַ ד‪-‬הַ ּנָהָ ר הַ ּגָדֹול נְהַ‬
‫ּגְבּו ְלכֶם‪.‬‬

‫מל"א י‬
‫כט ו ַּתַ עֲ לֶה ו ַּתֵ צֵא מֶ ְר ָּכבָה מִ ּמִ צ ְַרי ִם‪ּ ,‬בְׁשֵ ׁש מֵ אֹות ּכֶסֶ ף‪ ,‬ו ְסּוס‪ּ ,‬בַחֲ מִ ּׁשִ ים ּומֵ ָאה; וְכֵן ְלכָל‪-‬מַ ְלכֵי הַ חִ ּתִ ים‪ּ ,‬ולְמַ ְלכֵי אֲ ָרם‪--‬‬
‫ְּבי ָדָ ם יֹצִאּו‪.‬‬

‫במדבר כד‬
‫כד וְצִים מִ ּיַד ּכִּתִ ים‪ ,‬ו ְעִ ּנּו אַ ּׁשּור ו ְעִ ּנּו‪-‬עֵ בֶר; וְגַם‪-‬הּוא‪ ,‬עֲ דֵ י אֹבֵד‪.‬‬

‫ירמיהו כה‬
‫כה ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬מַ ְלכֵי זִמְ ִרי‪ ,‬ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬מַ ְלכֵי עֵ ילָם‪ ,‬ו ְאֵ ת‪ּ ,‬כָל‪-‬מַ ְלכֵי מָ דָ י‪ .‬כו ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬מַ ְלכֵי הַ ּצָפֹון‪ ,‬הַ ּקְ רֹבִים ו ְהָ ְרח ֹקִ ים אִ יׁש‬
‫ָארץ‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר עַ ל‪ּ-‬פְ נֵי הָ אֲ דָ מָ ה; ּומֶ לְֶך ׁשֵ ׁשַ ְך‪ ,‬י ִׁשְ ֶּתה ַאחֲ ֵריהֶ ם‪.‬‬
‫אֶ ל‪ָ-‬אחִ יו‪ ,‬ו ְאֵ ת ּכָל‪-‬הַ ּמַ מְ לְכֹות הָ ֶ‬

‫ירמיהו נא‬
‫ָארץ; אֵ יְך הָ י ְתָ ה לְׁשַ ּמָ ה ָּבבֶל‪ּ ,‬בַּגֹוי ִם‪.‬‬
‫מא אֵ יְך נִ ְלּכְדָ ה ׁשֵ ׁשַ ְך‪ ,‬ו ַּתִ ּתָ ֵפׂש ּתְ הִ ּלַת ּכָל‪-‬הָ ֶ‬

‫החתים והכיתים הם שני עמים שונים המוזכרים בתנ"ך אשר גרמו לבלבול אצל ההיסטוריונים‪.‬‬

‫‪78‬‬
 ‫החיתים הם מבני כנען מצאצאיו של חם אשר מושבם היה בעיקר בצפון הארץ המובטחת‪ ,‬מהים התיכון עד נהר‬
‫פרת‪ ,‬וקבוצות מבני חת אף השתלטו על אזורים במרכז הארץ באזור חברון‪.‬‬
‫הכיתים היו מבני יוון מצאצאיו של יפת ומקום משכנם בזמן משה רבינו‪ ,‬היה בצפון מרכז אסיה הקטנה‪ ,‬ומכיוון‬
‫שהכיתים היו העם העיקרי והבולט מבני יוון‪ ,‬לעיתים מיוצגים בתנ"ך כל בני יוון בשם כתים‪ .136‬בסוף תקופת‬
‫אל‪-‬עמארנה השתלטו הכיתים על החיתים‪ ,‬הארמים (המכונים במכתבי אל עמארנה "אמר") והאשורים‪ ,‬כאשר‬
‫החיתים וחלק מהארמים נהפכו לחלק מהעם והממלכה הכתית‪ .‬בכל הזמן הזה הכיתים נמצאים תחת שלטונם של‬
‫המדים‪.‬‬
‫במכתבי אל עמארנה בא לידי ביטוי השתלטותם של הכיתים (‪ )Khatti‬על צפון ישראל על ארם ואשור (‪.)Nahrin‬‬
‫פרעה נכה נלחם פעמיים כנגד הכיתים (שהיו תחת שלטון המדים שהיו תחת שלטון בבל) בכרכמיש היא קדש של‬
‫מכתבי אל עמארנה‪ .‬בפעם הראשונה לאחר שהרג את יאשיהו בשנתו ה‪ 31-‬של יאשיהו עולה פרעה צפונה ומביס‬
‫את החיתים‪/‬המדים‪/‬הבבלים‪ .‬בשנתו הרביעית של יהויקים בתקופת אחשוורוש המדי (חשיארש) עולה שוב פרעה‬
‫נכו צפונה ומובס על ידי חילות הכתים‪ .‬לאחר התבוסה כורת פרעה נכה ברית אי לוחמה עם הכיתים‪ ,‬ובתקופת‬
‫המלך אמסיס שיתוף הפעולה בין מצרים והכיתים גובר ברית שיתוף פעולה נכרתת בין שני העמים ופרעה אמסיס‬
‫נושא לאישה את בתו של המלך הכיתי‪.‬‬
‫על מנת לשבור ברית זו המסכנת את ההגמוניה של הבבלים‪ ,‬נשלחים הפרסים בראשותו של כנבוזי לכבוש את‬
‫מצרים‪ ,‬והמדים בראשותו של אחשוורוש המדי‪ ,‬נשלחים לכבוש את כל אסיה הקטנה שבשליטתם של הכיתים‪,‬‬
‫ודוחקים את בני יוון ובתוכם הכיתים לאזורי יוון ואיטליה‪ ,‬ובכך התקיימה נבואתו של בלעם "וצים מיד כתים (כלומר‬
‫יחידות צבא אכזריות יצאו מכתים) וענו עבר וענו אשור (כלומר ישתלטו על כל אזור צפון הסהר הפורה) וגם הוא‬
‫עדי אובד (כלומר גם העם הכתי יוכה ויגורש על ידי המדים)"‪.137‬‬

‫‪ 136‬י ד'‪ ,‬אבן עזרא בראשית כז מ'‪ ,‬אבן עזרא דניאל ב לט‪ .‬אבן עזרא בראשית‬
‫‪ 137‬במדבר כד כד‬

‫‪79‬‬
‫"אשר ידו תפסה את פסר מלך ארץ חת ועל כרכמיש תחומו‪ ,‬הפקיד את האיש שלו‪ .‬המגלה את שנחת‪ ,‬אשר הוביל‬
‫את כאכ מלך ארץ תבל אל אשור‪ ,‬מחוזו‪ ,‬ועל ארץ משך הטיל עולו‪ .‬הלוכד את ארץ מני‪ ,‬כרל‪ ,‬ופתרו‪ ,‬הנוקם את‬
‫‪138‬‬
‫נקמת ארצו‪ ,‬המכה את ארץ מדי הרחוקה עד למוצא השמש‪".‬‬
‫"אספתי את מלכי ארץ חת וחוף הים כולם וציוויתים לבנות עיר במקום אחר וקראתי את שמה כר‪-‬אסרחדון[] גייסתי‬
‫‪139‬‬
‫את מלכי ארץ חת ועבר הנהר‪ :‬בעל מלך צור‪ ,‬מנשה מלך יהודה‪ 22...‬מלכי ארץ חת‪ ,‬חוף הים ולב הים"‬

‫ארכיאולוגיה צפונית‬ ‫‪19‬‬

‫מארי‬ ‫‪19.1‬‬
‫מארי נתגלתה ב‪ 1933-‬במזרח סוריה‪ ,‬קרוב לגבול עם עיראק‪ .‬ונכון ל‪ ,2005-‬נחשף פחות ממחצית משטחה של‬
‫מארי‪ ,‬המשתרע על כ‪ 600-‬דונם‪.‬‬
‫הממצאים במארי הם כבר מסוף התקופה הניאוליתית אך עיקר חשיבותה הייתה בתקופה הכלקוליתית‪ ,‬ובתקופת‬
‫הברונזה הקדומה‪.‬‬
‫במקום התגלה ארמונו של זימרילים‪ ,‬מלך מארי‪ ,‬שהכיל למעלה מ‪ 300-‬חדרים‪ .‬ארמון זה היה כפי הנראה הגדול‬
‫בתקופתו והיה מוכר בממלכות ובערים השכנות‪.‬‬
‫אך התגלית החשובה ביותר הם ‪ 25,000‬לוחות בכתב יתדות מגנזכי המדינה שנבנו בתקופה זו‪ .‬נתגלו ‪25,000‬‬
‫לוחות בכתב יתדות מגנזכים אלו‬
‫החל מ‪ 2900-‬לפנה"ס העיר שיגשגה הודות להיותה נקודת מעבר בין הערים השומריות של מסופוטמיה תחתית‬
‫לבין הערים שבצפון סוריה‪ .‬שומר נזקקה לחומרי בניין כגון עץ ואבן מצפון סוריה‪ ,‬שהועברו דרך מארי‪.‬‬
‫לאחר תקופת השיגשוג חרבה מארי בסביבות ‪ 2350‬לפנה"ס על ידי סרגון מלך אכד‪.‬‬

‫מעמד העיר שוקם תחת שלטון השושלת האמורית‪ .‬תור הזהב השני החל בסביבות ‪ 1900‬לפנה"ס‪.‬‬

‫מארי נחרבה בשנית בסביבות ‪ 1759‬לפנה"ס בידי חמורבי‪ .‬עדות לכך נמצאה בלוחות רבים מגנזכי המדינה‪,‬‬
‫שמגוללים את בגידתו של חמורבי בבן בריתו לשעבר זימרי‪-‬לים ובהבסתו בקרב‪.‬‬
‫וגם תכלת‪-‬ננרת הראשון מלך אשור (המאה הי"ג) נלחם בה‪.‬‬
‫ברשימת מלכי שומר נזכרת מארי כמושב שושלת המלכים העשירית שמשלה לאחר המבול‪.‬‬
‫נמצאו מיקדשים הוקדשו לאלים דגון‪-‬אל הסערות‪ ,‬עשתר‪-‬אלת הפריון ושמש‪-‬אל השמש‪.‬‬
‫על פי העדיות מארי היתה נתונה לשלטו שמי עוד לפני ממלכת אכד‪ .‬וחזרה לשגשג תחת שלטונה של השושלת‬
‫השלישית של אור (סוף האלף השלישי) מתקפה זאת נתגלו כמה מקדשים ובכללם מקדש האל דגן‪ ,‬וזקרת רב‬
‫מדות‪.‬‬
‫יגדלם היה מייסד המלכות אך לא נותרו ממנו תעודות‪ ,‬הוא עמד בקשרי מלחמה עם אלכבכב רבי שמש‪-‬אדד‬
‫הראשון מלך אשור‪ .‬בימי בנו יחדנלם שמלך פחות משמונה שנים עלתה קרנה של מארי‪ ,‬הוא הקיף את מארי‬
‫בחומה ועשה מספר מסעי מלחמה והכניע את אויביו‪ .‬אנשי חצרו הרגוהו ומארי עברה לשלטון שמש‪-‬אדד א'‬
‫האשורי‪.‬והפקיד עליה את בנו ישמח‪-‬אדד‪ .‬מלכות אשור נמשכה ‪ 20‬שנה‪ .‬זמן קצר לאחר מות שמש‪-‬אדד חזר‬
‫זמרלם בן יחדנלם למארי‪ ,‬שנמלט לאחר רצח אביו‪ .‬בין התומכים בו היה חמורבי מלך בבל שהיה בעל בריתו שנים‬
‫רבות‪ .‬בימיו הגיע מארי לרום מעלתה התרבותית והכלכלית‪ .‬ובפרק הזמן שבין ירידת אשור והקמת האמפריה‬
‫הבבלית‪ ,‬היתה מארי אחת הממלכות החשובות שבמסופטמיה‪ .‬כחלק משאיפותיו האימפריאליסטיות השמיד‬
‫חמורבי את כל בני בריתו ובניהם את זמרלם מלך מארי‪ .‬חצור נזכרת מספר פעמים בתעודות ושמו של מלך חצור‬
‫בתעודות מארי הוא 'אבני‪-‬אדד'‪ .‬לעומת זאת מצרים לא מוזכרת כלל בתעודות‪.‬‬
‫הערים חרן ונחור שהיו תחת שלטון מארי מוזכרות מספר פעמים‪ .‬ומצוין שהח'ברו נסו מספר פעמים למרוד‪ .‬שמות‬
‫כמו ישמעאל‪ ,‬יעקב‪ ,‬צוריאל הוזכרו מספר פעמים‪ .‬נזכרים שם שבטי בני‪-‬ימין (אנשי הדרום) ובני‪-‬שמאל (צפון) (אם‬
‫השמאל ואימינה וכו')‪ .‬מהכתבים עולה שדיני הנחלות דומים לאלה שנהגו בישראל‪ ,‬הנחלה שייכת לשבט ולא‬
‫ניתנת להימכר‪ ,‬ועל מנת למכור נחלה יש צורך ב"תרגיל משפטי" בו הופך הקונה לבין משפחה ובתמורה מעביר‬
‫הקונה למוכר כסף מטוב לבו (בדומה לקנית האדמה בידי יעקב בשכם?) והופך את הצדדים לאחים‪.‬‬

‫‪ 138‬שם ע' ‪ 69‬כתובת ‪23‬‬

‫‪ 139‬שם ע' ‪ 88‬כתובת ‪30‬‬

‫‪80‬‬