‫פסוק ‪:1‬‬

‫‪ . 1‬המילה "קום" היא משמעותית משום שזוהי ציווי מה' ליונה לקום וללכת לנינווה‪ ,‬לשם נשלח כנביא‪.‬‬
‫פסוק ‪:2‬‬
‫‪ .2‬יונה הוא נביא אלוהים‪ ,‬ומשימתו בפסוק זה היא ללכת לנינווה ולמסור מסר מאלוהים לעם שם‪.‬‬

‫‪ " .3‬נינוה" הייתה בירת האימפריה האשורית העתיקה‪ ,‬והיא עיר משמעותית בהקשר לסיפור זה‪.‬‬

‫פסוק ‪:3‬‬
‫‪ .4‬יונה החליט לברוח לתרשיש כי לא רצה ללכת לנינווה ולמסור את בשורת ה' לעם שם‪ .‬הוא עשה זאת מתוך‬
‫פחד‪ ,‬והוא קיווה להימלט מהשליחות האלוהית שלו‪.‬‬

‫‪ .5‬הסבר‪ :‬הסערה מסמלת את מורת רוחו (חוֶס ר ַנחת‪ ,‬אכזבה) של אלוהים מאי‪-‬ציותו של יונה ומניסיונו לברוח‬
‫משליחותו האלוהית‪.‬‬
‫פסוק ‪:4‬‬
‫‪ .6‬הסופה המוזכרת בפסוק זה היא סערה עוצמתית‪ ,‬על טבעית‪ ,‬שאיימה להשמיד את הספינה‪ .‬התנהגותו של‬
‫יונה‪ -‬ללכת לישון במהלך הסערה הזו מעידה על כך שהוא היה מיואש או השלים עם גורלו‪.‬‬

‫פסוק ‪:5‬‬
‫‪ .7‬המלחים היו צוות הספינה‪ .‬הם הגיבו לסערה בפחד גדול ובבהלה‪ ,‬והם החלו להתפלל לאלוהיהם‪ ,‬בניסיון‬
‫לפייס (להרגיע) אותם כדי להרגיע את הסערה‪.‬‬

‫פסוק ‪:6‬‬
‫‪ .8‬התנהגותו של יונה ללכת לישון במהלך הסערה מעידה על כך שהוא היה במצב של אדישות‪ ,‬אולי בשל‬
‫המהומה (רעש ובלגן‪ ,‬אי סדר) הפנימית שלו והכרתו את אי‪-‬ציותו לאלוהים‪.‬‬

‫פסוק ‪:7‬‬
‫‪ .9‬המלחים הטילו גורל כדי לקבוע מי אחראי על הסופה‪ .‬תוצאת ההגרלות הצביעה על יונה כאחראי‪.‬‬

‫פסוק ‪:8‬‬
‫‪ .10‬בפסוק זה גילה יונה שהוא בורח מפני ה'‪ ,‬והוא הזדהה כעברי‪ .‬המלחים הגיבו בפחד והחלו לחקור אותו‬
‫על מעשיו‪.‬‬
 ‫פסוק ‪:9‬‬
‫‪ .11‬יונה אמר למלחים לזרוק אותו לים כדי להרגיע אותו‪ ,‬והציע שהוא מאמין שנוכחותו על הספינה היא‬
‫הסיבה לסופה‪ .‬סביר להניח שהוא עשה זאת כדי להציל את המלחים מפגיעה‪.‬‬

‫פסוק ‪:10‬‬
‫‪ .12‬המלחים נרתעו (נזהרו‪ ,‬חששו) בתחילה מלזרוק את יונה לים‪ ,‬אך ככל שהסערה התחזקה‪ ,‬הם הבינו‬
‫שאין להם ברירה אחרת‪ ,‬אז הם התפללו לאלוהים בבקשת סליחה ואז השליכו את יונה לים כפי שהציע‪.‬‬

‫פסוק ‪:11‬‬
‫‪ .13‬המלחים שאלו את יונה על עיסוקו והלאומיות שלו כדי להבין עליו יותר ולמה הוא היה על הספינה שלהם‪.‬‬
‫הם ניסו לחשוף את סיבת הסופה‪.‬‬

‫פסוק ‪:12‬‬
‫‪ .14‬המלחים הגיבו בפחד ובייאוש לאמירתו של יונה על יראת ה'‪ .‬שאלו אותו מה עליהם לעשות לו כדי‬
‫להרגיע את הים‪.‬‬

‫פסוק ‪:13‬‬
‫‪ .15‬בסופו של דבר זרקו המלחים את יונה לים‪ ,‬והים נעשה שקט‪.‬‬

‫פסוק ‪:14‬‬
‫‪ .16‬המלחים‪ ,‬שראו את הים רגוע לאחר השלכת יונה‪ ,‬הקריבו קורבן ונדרו (נשבעו) נדרים (נדר‪ -‬השבעה‪,‬‬
‫הבטחה) לה'‪.‬‬

‫פסוק ‪:15‬‬
‫‪ .17‬המלחים הגיעו להאמין באלוהיו של יונה והקריבו קורבנות ונדרו נדרים לה' כהודאה (הפעולה של מי‬
‫שמודה) בכוחו‪.‬‬

‫פסוק ‪:16‬‬
‫‪ .18‬את יונה בלע דג גדול‪ ,‬שאלוהים מנינווה להצילו מטביעה בים‪.‬‬