‫שיעור מתוקשב – דגש חזק – א‬

‫דגש חזק (=מכפל)‬

‫דגש חזק הוא סימן מבחין (דיאקריטי) הבא לציין כפל עיצור (‪ .)double‬צורתו נקודה בתוך אות‪,‬‬
‫כגון‪ :‬זּמר‪ ,‬והוא עשוי לבוא רק באמצע מילה‪ 1.‬הדגש החזק סוגר את הברה‪ ,‬כלומר גבול ההברה‬
‫עובר "בתוך" האות הכפולה‪ .‬דוג'‪:‬‬
‫<‬ ‫<‬
‫ס סַ‬
‫ַ‬ ‫ַ ס סַ‬
‫בתעתיק ‪ ,zammar‬ובחלוקה להברות‪ַ :‬זמ‪-‬מַרַ(=ַז‪-‬םַר)‪.‬‬

‫פרט לעובדה הזאת אין שום שינוי בכללי הניקוד‪ .‬הכול נשאר כשהיה‪.‬‬
‫הדגש החזק עשוי לבוא בכל האותיות להוציא אהח"ע‪+‬ר (סימנן‪ :‬הַאַ"חַרַ"עַ)‪.‬‬

‫טיפ‪ :‬דגש קל ודגש חזק באים בתפוצה משלימה – לא יבוא דגש חזק בראש‬
‫‪2‬‬
‫מילה ולא אחרי שווא‪.‬‬

‫דגש תבניתי‬
‫דגש בתבנית המילה‪ ,‬כלומר דגש של בניין (בפועל) או של משקל (בשם) מכונה 'דגש תבניתי'‪ .‬הדגש‬
‫התבניתי הוא חלק בלתי נפרד מהמילה‪ ,‬בדיוק כשם שהמוספיות והתנועות הן חלק ממנו‪ .‬דוג'‪:‬‬
‫<‬
‫סַ‬ ‫ס‬ ‫ס‬
‫םםַ[בניין ִה ְתפַ עֵ ל])‬
‫עק‪-‬קםַ(תבניתַ–ַהתם ַ‬
‫בפועל‪ :‬התעּקםַַהַתַ‪ַ -‬‬
‫<‬
‫ַ פַ ס‬ ‫ס‬
‫םםתַ[משקל ַקטֶ לֶ ת])‬
‫בשֵ ם‪ :‬שםנתַַשַמ‪-‬מ‪-‬נַתַ(תבניתַ–ַם ַ‬

‫* *** *** ** *‬
‫‪3‬‬
‫הקדם ולמד‪ :‬דגש תבניתי במערכת הפועל‬

‫הקדמה ל"הקדם ולמד" ‪ -‬כמה מילים על מערכת הפועל‪:‬‬

‫הפעלים מייצגים פעולות ( ִק ְש ַק ְש ִתי)‪ ,‬אבל גם אירועים ( ָנ ַפל ְְת)‪ ,‬תהליכים ( ִה ְתעַ ְצבַ ְנ ִתי) ומצבים (י ַָדעְ נּו)‪ .‬דרך‬
‫פשוטה לבדוק אם מילה כלשהי היא פועל‪ ,‬היא להטות אותה בזמנים‪ .‬המילה י ְָדעָ ה אינה מציינת פעולה‪,‬‬
‫אך יש לה זמן (עבר)‪ ,‬ואפשר להטותה בזמנים הווה ועתיד (יֹודַ עַ ת‪ֵ ,‬ת ַדע)‪ ,‬לכן היא פועל‪.‬‬
‫פַד ָת)‪ ,‬הווה או‬ ‫בעברית לכל פועל יש חמש צורות‪ ,‬אך רק שלוש מתוכן הן בעלות נטייה בזמן‪ :‬עבר ( ִה ְק ְ‬
‫בינוני (מַ ְקפִ יד) ועתיד ( ַת ְקפִ יד)‪ .‬שתי הצורות הנוספות אינן זמנים אלא דרכים‪ :‬ציווי ( ַה ְקפֵד) וצורת המקור‬
‫([ ְל]הַ ְקפִ יד)‪.‬‬
‫הבניין נקבע על פי צורת עבר נסתר (הצורה שמרתי שייכת לבניין פָּעַ ל ‪ -‬על פי ָּש ַמר; הצורה ִי ָּש ֵמר שייכת‬
‫לבניין ִנפְ עַ ל על פי נִ ְשמַ ר‪ ,‬וכן הלאה)‪.‬‬
‫‪/‬הפְ עַ ל‪ ,‬פִ עֵ ל‪ ,‬פעַ ל‪ִ ,‬ה ְת ַפעֵ ל‪.‬‬
‫בעברית יש שבעה בניינים בסיסיים‪ :‬פָעַ ל‪ ,‬נִפְ עַ ל‪ִ ,‬הפְ עִ יל‪ ,‬הפְ עַ ל ָ‬

‫‪1‬‬
‫במעט מקרים הוא בא בסופה (ראו בהמשך‪ ,‬חלק ב‪)...‬‬
‫‪2‬‬
‫למעט המילה ְש ַתיִם ונטיותיה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫על דגש תבניתי במערכת השם ראו בהמשך‪ ,‬סעיף‪...‬‬
‫‪1‬‬
 ‫ַ‬

‫פ ע ל ‪ ַ ,‬ה ת פ ע ל ‪ ,‬בא דגש תבניתי באות האמצעית של השורש‬

‫בשלושה בניינים‪ :‬פ ע ל ‪ֻּ ַ ,‬‬
‫(=עי"ן הפועל; עה"פ)‪ .‬דוג'‪:‬‬
‫<‬ ‫<‬ ‫<‬ ‫<‬
‫פַ‬ ‫ס‬ ‫סַ‬ ‫ס‬ ‫פַ ס‬ ‫ס‬ ‫סַ‬ ‫ס‬
‫של‪ַ -‬לםַ(שלם);ַמשַל‪ַ -‬ל‪-‬מַתַ(משלמת);ַנשַל‪ַ -‬לםַ(נשלם);ַשַל‪-‬למּוַ(שלמּו) ַ‬
‫ִּפעל ַַַַ ַ‬
‫<‬ ‫<‬ ‫<‬
‫סַ‬ ‫ס‬ ‫סַ‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫פַ‬ ‫ס‬
‫שלם)ַ ַ‬
‫שלמים);ַַישַֻּל‪-‬לַםַ(י ֻּ‬
‫(שלמּו);ַמשַֻּל‪ַ -‬ל‪-‬מיםַ(מ ֻּ‬
‫פֻּ עַ ל ַַַַשַֻּל‪-‬למּוַ ֻּ‬
‫<‬ ‫<‬ ‫<‬
‫פַ‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫סַ‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫סַ‬ ‫ס‬ ‫ס‬
‫י);ַמתַ‪-‬קַל‪ַ -‬לףַ(מתקלף);ַתַתַ‪-‬קַל‪-‬לפּוַ(תתקלפּו);ַ‬
‫פ‪-‬תַיַ(התקלפת ַ‬
‫ִּה ְתפַ עלַַהַתַ‪-‬קַל‪ַ -‬ל ַ‬
‫<‬
‫פַ‬ ‫ס‬ ‫ס‬
‫פיַ(התקלפי)‬
‫הַתַ‪-‬קַל‪-‬ל ַ‬

‫שימו לב‪ :‬התבניות ְמ ַם ֵםם ו‪ְ -‬מםֻ ָּםם הן תבניות של הבניינים פיעל ופּועל (בהתאמה)‪ ,‬גם אם הן‬
‫אינן משמשות כפעלים בהווה אלא כשמות עצם או כשמות תואר‪.‬‬
‫דוג'‪ְ :‬מ ַם ֵםם‪( :‬ה) ְמפַ ֵקחַ (ה)מחוזי‪ ,‬בגד ְמשַ גֵעַ ‪ ,‬שיר ְמ ַרגֵש; ְמם ָםם‪ :‬אדם ְמ ֻבגָּר‪ְ ,‬מסֻ גָּל‪ְ ,‬משֻ גָּע‪.‬‬

‫גם בשמות הפעולה הנגזרים מבניינים אלה בא דגש תבניתי בעה"פ‪ .‬דוג'‪:‬‬
‫<‬ ‫<‬
‫סַ‬ ‫ס‬ ‫סַ‬ ‫ס‬
‫ִּקּטּול לַט‪-‬טּוףַ(לּטּוף)‪ַַ,‬קַל‪-‬לּוףַ(קלּוף);ַַַ‬ ‫מן פִ עֵ ל‬
‫<‬ ‫<‬
‫פ פַ‬ ‫ס‬ ‫פ פַ‬ ‫ס‬
‫ב‪ַ -‬להַ(קבלה)‬
‫בהַ(כתבה)‪ַַ,‬קַב‪ַ -‬‬
‫ַק ָּּטלָּה כַת‪-‬תַ‪ַ -‬‬
‫<‬
‫סַ‬ ‫ס‬ ‫ס‬
‫עמ‪-‬מלּותַ(התעםלּות)‪ַ 4‬‬
‫מן ִה ְתפַ עֵ ל ִּה ְת ַק ְּטלּותַַהַתַ‪ַ -‬‬

‫**********‬
‫דגש המכונה 'משלים'‬
‫דגש ה בא תמורת עיצור שהוא בשורש המילה או בצורת המוצא שלה מכונה 'דגש משלים'‪ .‬דוג'‪:‬‬
‫<‬ ‫<‬
‫פ‬ ‫סַ‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫סַ‬ ‫פ‬
‫ישןַ‪ַ+‬נּו‪ַַ:‬יַ‪-‬שַנַ‪-‬נּוַ(|| יַ‪-‬שַבַ‪-‬נּו)ַ=ַישמּוַַ ַ‬ ‫‪‬‬
‫<‬ ‫<‬
‫פ‬ ‫פ סַ‬ ‫פ‬ ‫פ סַ‬
‫ַנַחַתַ‪ַ+‬תי‪ַַ:‬נַ‪-‬חַתַ‪-‬תַיַַ(||ַנַ‪-‬פַלַ‪-‬תַי)ַַ=ַנַחַתי‪.‬‬
‫במקרה זה באה אות דגושה כנגד אות שוואית של השורש ‪ +‬האות הראשונה של סיומת הנטייה‪:‬‬
‫(ננַ<ַמ;ַתתַ> ת)‪ .‬הדגש המשלים הזה מופיע באות השלישית של השורש (=למ"ד הפועל; לה"פ)‪,‬‬
‫והוא יבוא רק באחת משתי האותיות שראינו לעיל‪ :‬נו"ן או תי"ו)‪.‬‬

‫**********‬
‫הקדם ולמד‪:‬‬

‫דגש משלים בא דרך קבע בעיצור הראשון של השורש (=פ"א הפועל; פה"פ) של בניין נפעל ‪ -‬בעתיד‪,‬‬
‫בציווי ובמקור‪ 5.‬דוג'‪ַ:‬‬

‫<‬ ‫<‬ ‫‪4‬‬

‫פ סַ‬ ‫ס‬ ‫פ סַ‬ ‫ס‬
‫לבניין פועל אין שם פעולה משום שהוא בניין סביל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ש‪-‬מַר‪.‬‬ ‫הדגש המשלים בפה"פ בנפעל הוא תמורת הנו"ן של בניין נפעל שנבלעה בתוך פה"פ‪ :‬הַַנ‪ַ -‬‬
‫ש‪-‬מַרַ<ַהַש‪ַ -‬‬

‫‪2‬‬
 ‫ַ‬
‫<‬ ‫<‬
‫פַ‬ ‫ס פ‬ ‫פ סַ‬ ‫ס‬
‫ַַַַַַַַהַש‪-‬שַ‪-‬מַרַ(השמר)‪ַ,‬יש‪-‬שַ‪-‬מרּוַ(ישמרּו)ַַַ ַ‬

‫וכן בשם הפעולה‪ .‬דוג'‪ַ ַ:‬‬

‫<‬
‫סַ‬ ‫ַ‬
‫פ‬ ‫ס‬
‫צורת המוצא‪ַ:‬הַצ ַ‬
‫מד (מקור)‬ ‫ַהַצ‪-‬צַ‪-‬מַדּותַ(הצמדּות)‪,‬‬
‫<‬
‫פַ‬ ‫ס פ‬
‫שימו לב‪ :‬השווא בע' הפועל בבניין נפעל בצורות דוגמת יש‪-‬שַ‪-‬מר ּוַ(ישמרּו)ַהוא שווא נע‪ ,‬שהרי‬
‫מקורו בתנועה‪ .‬אני מדגישה זאת משתי סיבות‪ .1 :‬האוזן מטעה אותנו לחשוב שהשווא נח; ‪ .2‬אם‬
‫שהקמץ פַ<שהיה אמור להתקצר‪ ,‬אינו מתקצר‪ .‬על‬‫ס פ‬
‫נפעל לפי כללי התנהגות <‬
‫התנועות שלמדנו‪ ,‬ניווכח‬
‫פ סַ‬ ‫ס‬
‫פי צורת המוצא יַש‪-‬שַ‪-‬מַ ר אנו ממשיכים אל יש‪-‬שַ‪-‬מַ‪-‬ר ּו‪ .‬בשלב הזה במקום שהקמץ יתקצר‬
‫והצירי יישמר‪ ,‬קורה ההפך‪ .‬הקמץ נשמר והצירי מתקצר‪ .‬למזלנו האוזן לא תאפשר לנו משהו‬
‫אחר‪ .‬לכן עיקר ההדגשה שלי היא שהשווא הוא שווא נע‪.‬‬

‫*** *** *** *‬

‫‪3‬‬