‫המוזיאון הווירטואלי של יהודי רומניה‪5-‬‬

‫‪Muzeul Virtual al Evreilor din Romania-5‬‬

‫‪Romania‬‬

‫כתב‪,‬ערך ותרגם‪:‬‬
‫יוסף דימנטשטיין אבני‬
‫זיכרונות – ‪1/12/2023‬‬
 ‫‪2‬‬

‫תוכן‬
‫מבוא ‪3 ...............................................................................................‬‬
‫‪4 .................................................................................... Introducere‬‬
‫*סוחרי עתיקות בבוקרשט )‪5 ................................. (Blog de ieri si de azi‬‬
‫*השכונה היהודית ביאשי )‪11 ............................................... (Iasi Online‬‬
‫*ראש וראשון לציוני רומניה )אברהם דסקל( ‪14 ...........................................‬‬
‫*דורות של יהדות וציונות ‪) Dorohoi‬דורון קולר( ‪15 .....................................‬‬
‫*פיאטרה ניאמץ שלנו )‪16 ......................................... (Neomi Reichman‬‬
‫*קריסטלים מזכרת מההורים )‪24 ............................... (Lily Veisman-Avni‬‬
‫*התיאטרון היהודי בבוקרשט )‪25 .................................................... (TES‬‬
‫*משפחתי היקרה מ‪29 .................. (Miriam Shtrik-Dorfman) Chishinau-‬‬
‫*עבודת יד ותוצרת עצמית )‪31 ........................ (Valy Valy, Rita Dorfman‬‬
‫*מוזיאון השואה הווירטואלי בצפון טרנסילבניה‬
‫)‪33 .......................................................... (Holocausttransilvania.ro‬‬
‫*תפקיד משפחת נוימן בחיים הציבוריים של ארד )‪39 ............. (Puskel Peter‬‬
‫‪39 .................... ROLUL FAMILIEI NEUMAN ÎN VIAȚA PUBLICĂ A ARADULUI‬‬
‫תרגום‪ -‬תפקידה של משפחת נוימן בחיים הציבוריים של ארד ‪62 .................‬‬
‫אפילוג ‪79 .........................................................................................‬‬
 ‫‪3‬‬

‫מבוא‬

‫בתקופה הנוכחית )דצמבר ‪ ,(2017‬כשנודע לי על הקמת מוזיאון של יהודי‬

‫רומניה בראש‪-‬פינה‪ ,‬אנסה לשלב בקבוצה שלנו )"שורשים רומניים" בניהולה‬
‫של ציקי ברגר‪-‬כהן(‪ ,‬בעזרתכם‪" ,‬מוזיאון וירטואלי" של חלק מיהודי רומניה‬
‫שעלו לארץ והקימו משפחות לתפארת‪ ,‬ואשר בחלקם משתתפים בקבוצה‬
‫הזאת‪ .‬אז‪ ,‬איך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אפשר לשלב כאן‪' ,‬מוזיאון וירטואלי "כזה? הצעתי היא‪,‬‬
‫לשתף כאן בקבוצה תמונות וסיפורים עלינו ועל אבות‪-‬אבותינו‪ -‬תמונות של‬
‫חפצים שהובאו מרומניה‪ ,‬כגון‪ :‬עבודות יד‪ ,‬תשמישי קדושה ויודאיקה‪ ,‬כלי‬
‫מטבח מיוחדים‪ ,‬כותרות של ספרי תפילה עתיקים‪ ,‬כותרות של ספרי בישול‬
‫ובכלל ספרים ועיתונים עתיקים על יהודים ועוד כמידת הרצון שלכם; כמו כן‪,‬‬
‫סיפורים לא ארוכים מדי מבית אמא או אבא ואפילו עלינו‪ .‬כדוגמא‪ ,‬אני מצרף‬
‫תמונות על מספר חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‪ :‬ציצית‪ ,‬שקראתי‬
‫ביידיש 'לאפצידעקל'‪ ,‬כיסוי של תפילין של אבי ז"ל עם האותיות ‪D_L,‬‬
‫‪ ,DIAMANTSTEIN LAZAR,‬טלית של אבי עם הכתובת 'והביאנו לציון‬
‫ברינה‪ ,‬מזכרת ירושלים'‪,‬וסלסלת מברשות של אמי‪ ,‬אילונה‪ ,‬ז"ל עם הכותרת‬
‫ברומנית "‪ ."PERII‬כשיטה לשילוב התמונות וסיפורים‪ ,‬אני מציע לצלם את‬
‫החפצים השונים באמצעות הטלפון הנייד ולהציג אותן בקבוצה שלנו‬
‫ב"פייסבוק"‪.‬‬

‫אני מקדיש את הכרך הזה לאזרחי ישראל אשר מוצאם מרומניה ולדורות‬
‫הבאים!‬

‫אני גם מקדיש את הכרך הזה לאזרחי רומניה אשר כתבו על ההיסטוריה של‬
‫יהודי רומניה!‬

‫* השימוש נעשה לפי סעיף ‪27‬א' במסגרת תיקון מס' ‪ 5‬לחוק זכות יוצרים‪ .‬גם‬
‫בהמשך‪ ,‬כמו השימוש בפוסטים‪ ,‬תמונות וכתבות הוא מבוסס על אותו סעיף‬
‫‪27‬אי‪ .‬אני גם מוסיף שאעזר בתרגומים ב‪ Google Translate -‬ולכן אני מודה‬
‫להם על הכלי החשוב הזה עבור כל מתרגם‪.‬‬

‫יוסף דימנטשטיין אבני‬

 4

Introducere

In aceste zile (Decembrie 2017), cand am aflat ca se construieste

un muzeu despre evreii din Romania, in Rosh-Pina, am decis sa
integrez in grupa aceasta ("Shorashim Romaniim" care e condusa
de Tziki Berger-Cohen) un "Muzeu Virtual‫ ״‬despre o parte din
evreii din Romania care au imigrat la Israel. Acest "Muzeu Virtual"
poate, cu ajutorul dumneavoastra, sa cuprinda fotografii si mici
povestiri despre noi si despre parintii nostrii. Astfel generatiile
viitoare ale copiilor si nepotilor nostrii vor invata cum au trait
parintii si strabunicii in perioada cand au trait in Romania. Am
adaugat cateva poze de relicve ramase la mine de la parintii mei.

Dedic acest volum cetatenilor Israelului care sunt descendenti

din Romania si generatiilor viitoare!

Dedic acest volum si cetatenilor Romaniei care au scris

despre istoria evreilor din Romania!

*Utilizarea se face conform sectiunii 27 Alef in cadrul

amendamentului No.5 la legea dreptului de autor in Israel.

Jossef Diamantstein Avni

 5

‫חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא של משפחת דימנטשטיין‬

(Blog de ieri si de azi) ‫*סוחרי עתיקות בבוקרשט‬

!"‫ – "מאתמול ומהיום‬De ieri si de azi ‫תודות וקרדיט לבלוג‬

Surse-‫מקורות‬:
(1) Articolul “Anticarii
Anticarii no
noștri” – semnat “Dt.” – publicat în revista
“Ilustrațiunea Română”” - numărul din 19 iulie 1933
(2) George Potra – “Din
Din Bucure
Bucureștii de altădată”

Primii anticari – numițiți și “hârțogari”

“ - au apărut pe la noi abia pe la
mijlocul secolului al XIX-lea.
XIX Cel dintâi anticar a fost Aron Zwiebel
Zwiebel,
un bătrân negustor de mob mobilă care a devenit “vânzător
vânzător de căr
cărți
vechi”” datorită unei întâmplări: “A“ găsit, într-oo zi, vreo câteva căr
cărți
vechi, printre care și una dintre cele dintâi tipărite sub domnia lui
Matei Basarab, și a cărei valoare el nici nu putea s'o bănuiască.
Peste câtva a timp, un boier mare (povestea nu'i spune numele, dar
se crede că ar fi fost chiar bătrânul Ion Brătianu) s'a dus pe la el, și
 6

văzând cartea aceea aruncată pe-o poliță, l'a întrebat cât cere pe
ea.

- Douăzeci de galbeni! - i-a răspuns Zwiebel râzând, fiind convins

că “hârțoaga" aceasta nu face nici un ban de cinci.

Dar mare nu i-a fost mirarea când boierul, foarte serios, după ce
s'a mai uitat odată la carte, a scos și i-a dat cei 20 de galbeni
ceruți, o sumă enormă pe atunci, ba chiar și pentru timpurile de
azi! Înțelegând ce folos s'ar putea trage din comerțul cu
“hârțoagele", comerț pe care nu'l exploatase încă nimeni în țara
noastră, Zwiebel s'a lăsat de mobile și s'a apucat de anticărie.
Treburile au mers bine, foarte bine chiar, așa că a fost nevoit s ă'și
ia ca ajutoare pe fiul său Mendel și pe nepotul său Amen.” (1)

Un alt anticar celebru a fost Leon Alcalay, cel care în anul 1864
“și-a făcut două dulapuri pe care le-a umplut cu cărți și le-a așezat
în locul viran de la întretăierea Podului Mogoșoaiei cu bulevardul
nou ce se deschisese de curând, numit mai târziu B-dul Elisabeta”.
(2)

Interesant e faptul că celebrul librar și anticar de mai târziu a

învățat să scrie și să citească abia după ce s-a apucat de afacerile
cu cărți. Negustoria lui cu cărți a prosperat, astfel încât, prin anul
1883, Leon Alcalay avea un întreg șir de librării și de anticariate în
clădirea “Hotel de Boulevard”. Demn de interes este faptul că Leon
Alcalay a editat și a publicat celebra serie de cărți ieftine
din “Biblioteca pentru toți”, cărți pe care le-a răspândit în toată
țara. În timp, concurența a devenit acerbă și în acest domeniu: pe
la sfârșitul secolului al XIX-lea, pe bulevard, între Universitate și
Calea Victoriei, se înșirau una lângă alta, nenumăratele prăvălii și
tarabe de scândură ale anticarilor. Iar în dialogul dintre anticari și
cumpărătorii de cărți regula de bază era tocmeala:

“- Cât vrei, Pinath, pe cărticica aceasta?

- Asta e o carte bună. Costă un franc.
- Cu cinci parale o dai?
- Scoate 20 de bani și ia-o!”
 ‫‪7‬‬

‫בית סוחרי עתיקות – ‪Casa Anticarilor‬‬

‫‪ - Anticari pe Cheiul Dambovitei‬סוחרי עתיקות בחוף הנחל‬

‫"דימבוביצה"‬
 ‫‪8‬‬

‫‪ - Pohl, un celebru anticar de altadata‬פול‪ ,‬סוחר עתיקות של פעם‬

‫תרגום‬

‫סוחריי עתיקות רישוניים אשר נקראו גם סוחרי ניירת הופיעו אצלנו באמצע מאה‬
‫ה‪ .19-‬סוחר העתיקות הראשון היה אהרון צביבל‪ ,‬סוחר ריהוט זקן‪ ,‬אשר הפך‬
‫להיות "מוכר ספרים עתיקים" כתוצאה מאירוע שקרה לו אז‪" :‬הוא מצא יום‬
‫אחד כמה ספרים עתיקים וביניהם אחד שהודפס עוד בתקופתו של הנסיך‬
‫"מאטיי באסארב" את מחירו הוא אפילו לא ידע להעריך‪ .‬לאחר כמה זמן‪ ,‬בעל‬
‫אדמות מאד עשיר "‪ ,"Boier‬אשר את שמו לא הצלחנו לאתר‪ ,‬אבל אומרים‬
‫שהוא היה הזקן "יון ברטיאנו"‪ ,‬הגיע אל הסוחר וכאשר ראה את הספר הזרוק‬
‫על ספסל‪ ,‬שאל "כמה זה עולה?"‪.‬‬

‫‪ 20 -‬מטבעות זהב‪ ,‬ענה צביבל תוך כדי ציחקוק‪ ,‬בהיותו משוכנע ש"ניירת"‬
‫כזאת לא שווה אפילו מטבע של ‪ 5‬אגורות‪.‬‬
‫אבל ההפתעה הייתה גדולה כאשר בעל האדמות‪ ,‬ברצינות גמורה ואחרי‬
‫שהביט פעם נוספת בתוך הספר‪ ,‬הוציא ונתן לסוחר את ‪ 20‬מטבעות הזהב‬
‫שביקש‪ ,‬סכום ענקי לאותה תקופה וגם להיום! כך הסוחר הבין איזה רווחים ניתן‬
‫להשיג ממסחר עם "הניירת"‪ ,‬מסחר שלא נעשה עד אז בארצנו‪ .‬כך צביבל עזב‬
‫את המסחר בריהוט והתחיל לסחור בעתיקות‪ .‬העסקים האלה הצליחו טוב‬
‫ואפילו יותר מטוב‪ ,‬אז נאלץ לגייס גם את בנו מנדל כעוזר במקצוע הזה ואפילו‬
‫את הנכד הנושא את השם‪-‬אמן‪(1) .‬‬
 ‫‪9‬‬

‫עוד סוחר עתיקות מפורסם היה ליאון אלקלעי‪ ,‬אשר בשנת ‪ 1864‬יצר לעצמו‬
‫שני ארונות אותם הוא מילא בספרים והציב אותם בשטח פנוי שבצומת בין גשר‬
‫"מוגושואיה" והשדרה החדשה‪ ,‬שדרת "אליסבטה"‪(2) .‬‬

‫עובדה מעניינת זאת התגלתה לגבי סוחר העתיקות והספרים הזה שהוא למד‬
‫לקרוא ולכתוב רק לאחר שהתחיל לעסוק במסחר של ספרים‪ .‬המסחר הזה‬
‫התפתח כל כך שבשנת ‪ 1883‬היו לליאון אלקלעי חנויות רבות של עתיקות‬
‫וספרים בבניין "המלון שבשדרה"‪ .‬יש לציין שהוא גם ערך והוציא לאור סדרה‬
‫שלמה של ספרים זולים אשר קראו לה "הספריה לכולם" איתה הפיץ את‬
‫הספרים בכל המדינה‪ .‬כאשר התחרות התחזקה מאד בתחום הזה‪ ,‬בסוף מאה‬
‫ה‪ ,19-‬בשדרה‪ ,‬בין האוניברסיטה לבין דרך "ויקטוריה"‪ ,‬הייתה שורה של חנויות‬
‫ודוכנים מעץ של סוחרי עתיקות‪ .‬בבסיס המסחר שם בין הסוחר לבין הלקוח‬
‫היה הדו‪-‬שיח הבא‪:‬‬

‫"כמה אתה רוצה‪ ,‬פינט‪ ,‬על הספרון הזה?‬ ‫‪-‬‬

‫זה ספר טוב‪ .‬עולה פרנק אחד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫האם עם ‪ 5‬גרושים תתן אותו?‬ ‫‪-‬‬
‫תוציא ‪ 20‬גרושים ותוכל לקבל אותו!"‬ ‫‪-‬‬

‫דוכן של סוחר ספרים – ‪Taraba de anticar‬‬

 ‫‪10‬‬

‫בית סוחרי עתיקות – ‪Casa Anticarilor‬‬

‫עוד חנות של סוחר ספרים – ‪Anticariat in oras‬‬

 11

(Iasi Online) ‫*השכונה היהודית ביאשי‬

Multumiri si credit grupului din Facebook "Iasi Online"!

!Iasi Online ‫תודות וקרדיט לקבוצת הפייסבוק‬

V-ati intrebat vreodata de ce un renumit cartier din Iasi se numeste

"Targu Cucu"? Despre ce cuc o fi vorba, dat fiind faptul ca mai
inainte zona se numea "Targul de Faina"? Ce are a face cucul cu
faina? Pai sa vedem: se stie ca acest cartier era locuit in proportie
covarsitoare de evrei. Apropos, la un recensamant din 1901
populatia evreiasca din Iasi era de circa 31.000 in conditiile in care
romanii erau 24.000. Era o diferenta, nu? Istoria venirii acestora pe
plaiurile noastre e lunga; avand in vedere calitatile lor
mestesugaresti, ei fiind si negustori desavarsiti, boierii ii aduceau
in valuri, pentru a le popula teritoriile cu scopul de-a face profit de
pe urma activitatii acestora. Cum spuneam, zona Tg. Cucu era
locuita de evrei. Mai toti aveau dughene, ateliere,etc...Aici gaseai
tamplari, cizmari, papucari, tocilari, croitori. Covrigarii, aparii,
zarafii, strangatorii de carpe si de pene completau tabloul. Mai era
si un han in apropiere de ulita Alba (numita asa ori dupa biserica
fara nume varuita in alb ori poate chiar din cauza apropierii de
Targul de Faina - ulterior, ulita Alba se va numi Elena Doamna).
Hanul Stefanesti se afla chiar langa biserica Barboi, unde trageau
carele pline cu cereale si care lua deseori foc, de la pitariile din
Podul Vechi ( Costache Negri ) ce aruncau scanteia jucausa direct
in stogurile de fan ale hanului, hrana pentru cai . Iarasi ma iau cu
povestitul si sar de la una la alta...Si cum evreii erau mereu la
curent cu noutatile in domeniul comertului, au inceput - la un
moment dat - sa vanda ... pendule cu cuc. Toti negustorii din zona
aveau la vanzare pendule cu cuc. Practic, nu te considerai
negustor adevarat daca nu aveai si pendula cu cuc. Si cum aceste
simpatice pendule, aflate in vitrine, case sau ateliere strigau din
ora-n ora "Cucu, Cucu, Cucu!" iata ca in scurt timp se schimba si
denumirea cartierului in Targu Cucu. Cand aveti drum prin Tg.
Cucu, imaginati-va pentru o clipa ca treceti pe langa vreo mica
dugheana din care se aude: " cucu, cucu, cucu". Daca vi se pare
 12

ca auziti ceva, sa stiti ca sunteti conectati cu o particica din

romantica istorie a Iasului...

Strada Elena Doamna in Iasi-‫רחוב "אלנה דואמנה" ביאשי‬

Evrei in cartier Targu Cucului ‫יהודים בשכונה‬

 ‫‪13‬‬

‫תרגום‬

‫האם שאלתם את עצמכם פעם‪ ,‬מדוע לשכונה היהודית ביאשי קראו פעם‬
‫"עיירת הקוקיה" – ‪ ?Targu Cucului‬על איזו קוקיה מדובר? הרי שמו של אותו‬
‫איזור לפני כן היה "עיירת הקמח" – ‪ .Targu de Faina‬מה הקשר בין "קוקיה"‬
‫ל"קמח"? אז בואו ונראה‪ ...‬האיזור היה מיושב בעבר ברובו ביהודים‪ .‬בסקר‬
‫שעשו במקום בשנת ‪ 1901‬נספרו כ‪ 31000-‬תושבים יהודים כאשר הרומנים‬
‫נספרו כ‪ .24000-‬היה אז הפרש‪ ,‬לא? ההיסטוריה של הגעתם אל האזורים‬
‫שלנו היא ארוכה בזמן‪ :‬כאשר לוקחים בחשבון את כישוריהם כבעלי מקצוע וגם‬
‫היותם סוחרים בעלי ניסיון‪ ,‬בעלי האדמות המקומיים הביאו אותם כדי לפתח‬
‫את המקום וכדי לעשות רווחים כספיים בעזרתם‪ .‬כפי שכבר אמרתי‪ ,‬השכונה‬
‫"עיירת הקוקיה" הייתה למעשה "עיירה יהודית"‪ .‬כמעט כולם שם היו בעלי‬
‫דוכנים‪ ,‬חנויות ועוד‪...‬שם יכולת למצוא נגרים‪ ,‬סנדלרים‪ ,‬מחדדים וחייטים‪.‬‬
‫אופים של בייגלים‪ ,‬תכשיטנים‪ ,‬אוספי בגדים ישנים ונוצות היו משלימים את‬
‫תמונת המסחר המקומי‪ .‬היה גם פונדק בסביבה בקרבת רחוב "אלבה"‪Alba-‬‬
‫"הלבן" שנקרא כך על פי שם השכונה "עיירת הקמח"‪ .‬לאחר מכן לרחוב‬
‫"אלבה" קראו רחוב "אלנה דואמנה"‪"– Elena Doamna -‬גברת אלנה"‪.‬‬
‫בפונדק "שטפנשטי"‪ Stefanesti -‬אשר היה ליד הכנסיה "בארבוי"‪ Barboi-‬היו‬
‫עוצרות עגלות מלאות בדגנים והיו נדלקות ונשרפות לעתים עקב מאפיות‬
‫הפיטות מ"הגשר הישן"‪ ,Podul Vechi-‬אשר היו זורקות ניצוצות על ערמות‬
‫החציר שליד הפונדק‪ .‬שוב אני מתעמק בסיפור וקופץ מנושא לנושא‪ .‬מאחר‬
‫והיהודים‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬היו מעודכנים ביותר בתחום המסחר‪ ,‬בשלב מסוים‬
‫התחילו למכור שעוני קוקיה‪ .‬כל סוחרי הסביבה התחילו למכור שעוני קוקיה‪.‬‬
‫מעשית לא היו מעריכים אותך כסוחר אם לא מכרת שעוני קוקיה‪ .‬מאחר ושעוני‬
‫הקוקיה האלה‪ ,‬בכל חלון ראווה‪ ,‬בכל חנות וכמעט בכל בית‪ ,‬היו כבר שעוני‬
‫קוקיה‪ ,‬היו שומעים בכל מקום "קוקו‪ ,‬קוקו‪ ,‬קוקו!" ולכן גם שם השכונה השתנה‬
‫ל"עיירת הקוקיה"‪ .Targu Cucului-‬כאשר תעברו באותה שכונה תדמיינו‬
‫לעצמכם לרגע שאתם עוברים ליד דוכן ממנו שומעים "קוקו‪ ,‬קוקו‪ ,‬קוקו!"‪ .‬אם‬
‫אכן תשמעו את הקריאה הזאת תדעו שאתם מחוברים אל חלק מההיסטוריה‬
‫של העיר יאשי!‬
 ‫‪14‬‬

‫*ראש וראשון לציוני רומניה )אברהם דסקל(‬

‫תודות וקרדיט לפוסט של אברם דסקל בפייסבוק!‬

‫״ראש וראשון לציוני רומניה ואירופה קרפל ליפא‪ ,‬היום ה‪ 2-‬באוגוסט ‪2021‬‬
‫‪ .‬ימלאו ‪ 106‬שנים לפטירתו של דר קרפל ליפא‪ ,‬זקן חברי התנועה הציונית‪.‬‬

‫ליפא או בשמו העברי נתן פתחיה נולד ומת בפולין אבל מעל ‪ 50‬שנה פעל בעיר‬
‫יאשי ברומניה שם מלבד היותו רופא נשים הפיץ‪ ,‬שכנע ופעל למען הרעיון‬
‫הציוני‪ .‬מראשי חיבת ציון ממארגני הקונגרסים הציוניים בפוקשאן ובקטוביץ‬
‫ונשיא וזקן התנועה הציונית של ימינו של דר‪ .‬הרצל‪ .‬עליו ועל דומיו בסיורנו‬
‫מטעם א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר ‪ -‬ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל ובחסות שורשים‬
‫רומניים ב‪ 18-‬לאוגוסט סיור על טהרת הציונות הרומנית‪ ,‬ציונות העפלה ועליה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫תודה לאייל פביאן על ארגון מופתי לציקי כהן ברגר על חסות תקשורתית‬
‫‪.‬ולכם הנרשמים דרך א‪.‬מ‪.‬י‪.‬ר‪ ,‬בואו בברכה‪,‬‬
‫‪Eyal Fabian‬‬
‫‪@Tsiky Berger Cohen‬‬
‫אברהם דסקל‬

‫הרופא דר‪ .‬ליפא‬

 ‫‪15‬‬

‫*דורות של יהדות וציונות ‪) Dorohoi‬דורון קולר(‬

‫תודות וקרדיט לפוסט של דורון קולר בפייסבוק!‬

 ‫‪16‬‬

‫תרגום על פי התמונה המצורפת‬

‫בהופעת כרך ראשון של הספר “דורות של יהדות וציונות ‪ ,"Dorohoi‬איש‬

‫ההוצאה לאור‪ ,‬ניקו פלטי‪ ,‬הקדיש שיר מיוחד לסופר שלמה דוד והנה השיר עם‬
‫אותיות השם של הסופר בתחילת כל שורה )ראו בתמונה את הכתוב ברומנית‬
‫‪:(SLOMODAVID‬‬

‫כאשר יורד הלילה על הכרמל‪,‬‬

‫אליו הביתה נכנס ישראל‪,‬‬

‫כוכב מבריק כמו השמש במרום‪,‬‬

‫כי הזכרון ינצח לעד‪.‬‬

‫כוכב עם מיליון סיפורים‪,‬‬

‫מאדמות מולדובה העתיקות‪,‬‬

‫שלמה העלה הכל על הנייר‪,‬‬

‫ראה את פניו מלאי הגאווה‪,‬‬

‫עם תמונות בשורות מסודרות‪,‬‬

‫כותב ומאציל אותן‪.‬‬

‫בתמונה‪ ,‬הסופר שלמה דוד מציג את שלושת הכרכים של הספר‪.‬‬

‫בחלק התחתון של התמונה‪ ,‬מוצג מכתב של הסופר אלי ויזל אשר מאשר את‬
‫קבלת הספר "דורוחוי והסביבה"‪.‬‬

‫*פיאטרה ניאמץ שלנו )‪(Neomi Reichman‬‬

‫תודות וקרדיט לפוסט של ‪ Neomi Reichman‬בפייסבוק!‬

‫ברמה המשפחתית הגרעינית שלנו אין לי בכלל ספק שהיום הזה ייזכר כאחד‬
‫הימים המשמעותיים שלנו‪ .‬גם היום ירדנו מרצון מהשבילים המרכזיים ובחרנו‬
‫נתיבים בלתי צפויים‪ ,‬מסלולי שוליים שלא מעניינים אף אחד מלבדנו‪ .‬שוליים‪,‬‬
‫נכון‪ ,‬אבל אנחנו היינו במרכז שלהם‪.‬‬
 ‫‪17‬‬

‫בבית הכנסת על שם הבעש"ט בפיאטרה ניאמץ‪ ,‬בספר הנפטרים שחלקו‬

‫מהמאה ה‪ ,19-‬גילנו ‪ 12‬בני משפחה שלנו‪ .‬את שמו של סבא רבא של אבא שלי‬
‫יד ענו עוד קודם מעבודת איסוף החומרים הארכיוניים שאחותי ואבא שלי עסוקים‬
‫בה בשנה האחרונה‪ .‬את שאר בני השבט הזה לא הכרנו‪ .‬ליד כל שם היה כתוב‬
‫היכן ממוקמת המצבה שלו בבית הקברות היהודי שבו ‪ 5000‬מצבות‪ ,‬חלקן כבר‬
‫בנות ‪ .200‬הלנה‪ ,‬האישה שאחראית על בית הקברות‪ ,‬הסתכלה בפרטים‬
‫ונבהלה‪" .‬זה מאוד בפנים"‪ ,‬היא אמרה ולקחה מכשיר עצום לגיזום‪ ,‬ראש‬
‫מטאטא לניקוי הלכלוך מהקברים ועוד כמה כלי חיתוך ויצאנו לדרך ‪.‬היינו בתוך‬
‫סבך עצים‪ ,‬שיחים‪ ,‬ענפים‪ ,‬רקב‪ .‬צעדנו בשבילים שרגל אדם לא דרכה בהם‬
‫אולי ‪ 100‬שנים‪ ,‬נחתכנו ונשרטנו‪ ,‬צחקנו והיינו נרגשים‪ ,‬הלנה נפלה כמה‬
‫פעמים בניסיון לפלס לנו דרך בג'ונגל הזה‪ .‬כל הזמן חותכת‪ ,‬מבקעת את הסבך‬
‫וסופרת מצבות‪ .‬היה חם וקשה אבל לא ויתרנו‪ .‬בחלק מהמצבות בלתי ניתן‬
‫לפענח מה כתוב עליהן‪ .‬הכל נמחק‪ .‬חלק אחר קבור או מוסתר‪ .‬רצינו כל כך‪,‬‬
‫בשביל אבא שלי זה ממש היה בגדר משאלת לב‪ ,‬אבל לא‪ .‬אולי אברהם הפנר‬
‫ז"ל ראה אותנו ממקום מושבו למעלה והיה גאה במאמצים שלנו להגיע אליו‪.‬‬
‫תודה למדריך ‪ Doron Leibovici‬שמלווה אותנו בימים האלה ברומניה שלא‬
‫נבהל מהבקשה החריגה שלנו וצעד איתנו יחד אל תוך העבר שלנו‪ ,‬עמוק אל‬
‫מעבה היער‪.‬‬
 ‫‪18‬‬

‫בסבך הצמחים של בית הקברות היהודי‬

 ‫‪19‬‬

‫הנה הגענו אל אחד הקברים‬

 ‫‪20‬‬

‫בחיפוש שלנו במחברת אחרי הקברים של אבות אבותינו‬

 ‫‪21‬‬

‫ארון הקודש בבית הכנסת‬

 ‫‪22‬‬

‫מבט על תיקרת בית הכנסת‬

 ‫‪23‬‬

‫מבט על חלונות בית הכנסת‬

‫תמונת בית המקדש בירושלים‬

 ‫‪24‬‬

‫*קריסטלים מזכרת מההורים )‪(Lily Veisman-Avni‬‬

‫תודות וקרדיט לאשתי ‪ Lily Veisman-Avni‬על שיתוף תמונת‬

‫הקריסטלים!‬

‫אשתי לילי נולדה בבקאו ושמרה בתור מזכרת מהוריה בלה ודוד ויסמן סט של‬
‫קריסטלים שיוצר על ידי חברה צ׳כית בשם ׳בוהמיה׳‪.‬‬

‫מזכרת משפחתית מ‪Bacau-‬‬

 25

(TES) ‫*התיאטרון היהודי בבוקרשט‬

Multumim si credit Teatrului Evreiesc de Stat (TES) din

Bucuresti pentru acest articol istoric!

!‫ על הצגת ההיסטוריה שלו‬TES ‫תודות וקרדיט לתיאטרון היהודי בבוקרשט‬

Teatrul Evreiesc de Stat din România (TES) are o tradiţie de 146

de ani, inaugurată la 19 august 1876, la Iaşi, în vestita grădină de
vară “Pomul verde”, când artistul şi scriitorul Avram Goldfaden
(1840-1908) a pus bazele celui dintâi teatru evreiesc profesionist
din lume, prezentând un spectacol cu propria sa trupă. Una dintre
primele cronici la reprezentaţiile lui Goldfaden purta semnătura
celui mai de seamă poet român, Mihai Eminescu, care aprecia
jocul actorilor ca “foarte bun”. După o serie de reprezentaţii,
Goldfaden şi trupa lui s-au mutat la Bucureşti, jucând şi în oraşele
prin care treceau: Botoşani, Galaţi, Brăila. Succesul obţinut l-a
stimulat pe Goldfaden să creeze noi lucrări dramatice (printre
altele, piesele istorice Sulamit, Iosif în Egipt, Iudith şi Holofern),
legate de cele mai adânc înrădăcinate tradiţii culturale evreieşti,
din care a preluat mai toate elementele ce conţineau măcar un
sâmbure de teatralitate.
De atunci, Teatrul Evreiesc s-a manifestat neîntrerupt în sfera
culturii româneşti. În anul 1917 şi-a început activitatea şi regizorul
Iacob Sternberg, care a practicat mai cu seamă genul revuistic. Un
impuls hotărâtor în creativitatea lor a însemnat pentru artiştii evrei
din România contactul cu celebra trupă a teatrului din Vilna, care a
efectuat un amplu turneu la Bucureşti, în 1923, jocul de echipă şi
omogenitatea prestaţiilor actoriceşti fiind calităţi însuşite cu
entuziasm.
O perioadă foarte grea în istoria teatrului evreiesc a fost marcată
de anii dictaturii de tip nazist din timpul celui de-al doilea război
mondial, când artiştii evrei nu au avut voie nici să joace în propria
limbă, nici să apară pe scenele teatrelor româneşti. Atunci a luat
fiinţă la Bucureşti Teatrul Baraşeum, ale cărui reprezentaţii (în
majoritate, spectacole de revistă, foarte gustate de public, inclusiv
de cel românesc) se desfăşurau în limba română.
În anul 1948, Teatrul Evreiesc din Bucureşti a devenit instituţie de
stat. De atunci şi până astăzi, scena din strada Dr. Iuliu Barasch a
prezentat peste 200 de premiere. Un repertoriu bogat, ce cuprinde
 26

adaptări scenice după operele marilor reprezentanţi ai literaturii

idiş (Şalom Alehem, I.L. Peretz, Mendele Mocher Sfarim, Isaac
Bashevis Singer, Ephraim Kishon), piese ale unor clasici ai
dramaturgiei evreieşti (S. Ansky, Iacob Gordin, H. Leivik), ale unor
dramaturgi evrei din România (Mihail Sebastian, Aurel Baranga,
Alexandru Sever, Dumitru Solomon) şi din lume (Arthur Miller,
Israel Horovitz, Mario Diament), precum şi ale unor iluştri autori din
dramaturgia universală (Moliere, Lessing, Ibsen, Bertolt Brecht,
Lion Feuchtwanger, Max Frisch, Friedrich Dürrenmatt, Arnold
Wesker), a oferit largi posibilităţi de afirmare unor actori de seamă.
Sevilla Pastor, Beniamin Sadigursky, Dina König, Lia König,
Mauriciu Sekler, Isac Havis, Samuel Fischler, Mano Rippel, Benno
Popliker, Seidy Glück, Sonia Gurman, Eugenia Balaure, Leonie
Waldman Eliad, Theodor Danetti au fost nume importante ale
Teatrului Evreiesc de Stat, care şi-au ilustrat bogatele resurse
interpretative nu numai în dramă şi comedie, ci şi în spectacole
muzicale, căci, prin tradiţie, actorul evreu joacă, dansează şi
cântă. Această tradiţie o continuă azi Rudi Rosenfeld, Maia
Morgenstern, lor adăugându-li-se Roxana Guttman, Nicolae
Călugăriţa, Andrei Finţi, Cornel Ciupercescu, Natalie Ester, Geni
Brenda, Mihai Ciucă, Luana Stoica, Mircea Drîmbăreanu, Marius
Călugăriţa.
Numeroase date interesante legate de instituţie şi nu numai pot fi
găsite în lucrarea de referinţă intitulată ”O sută de ani de teatru
evreiesc în România” şi datorată regretatului om de cultură Israil
Bercovici, care a fost vreme de peste trei decenii secretar literar al
TES.
În ultimul sfert de veac, Teatrul Evreiesc de Stat a efectuat câteva
apreciate turnee în S.U.A., Canada, Israel, Germania, Austria,
Rusia, Elveţia, Franţa, Grecia, luând parte şi la o serie de
manifestări internaţionale. De pildă, în anul 2000 teatrul a realizat
în coproducţie internaţională spectacolul An die Musik de Pip
Simmons, după o idee originală de Rudy Engelander şi pe muzica
lui Chris Jordan, dând reprezentaţii, printre altele, la Nancy,
Avignon, Salzburg, Zürich, Londra, Berlin, Copenhaga, Rotterdam.
De asemenea, Teatrul Evreiesc de Stat a organizat şi găzduit, în
1991 şi 1996, Festivalul Internaţional al Teatrului de Limbă Idiş. În
anul 2002, a fost coorganizatorul Festivalului Naţional al Teatrelor
Minoritare din România, iar în anul 2003 a fost coorganizator şi
gazdă a primului Festival de Cultură Idiş din Europa. În anul 2017,
Teatrul Evreiesc de Stat a organizat și găzduit prima ediție a
 27

Festivalului Internațional de Teatru Idiș TES FEST, ajuns deja la a

patra ediție.
La 146 de ani de istorie și aproape șapte decenii de activitate ca
instituţie de stat, ca singurul ansamblu de acest gen cu existenţă
neîntreruptă, Teatrul Evreiesc de Stat din Bucureşti are un profil
distinct, reprezentativ atât pentru mişcarea teatrală din România,
cât şi pentru peisajul contemporan al artei scenice de limbă idiş.

Sala de teatru TES ‫אולם התיאטרון‬

Intrarea la TES ‫הכניסה לתיאטרון‬

 ‫‪28‬‬

‫תרגום‬

‫התיאטרון היהודי ברומניה הוא בעל מסורת של ‪ 146‬שנה מאז תחילתו ב‪18-‬‬
‫לאוגוסט ‪ 1876‬ביאשי‪ ,‬בגן הקיץ "העץ הירוק"‪ ,‬כאשר השחקן והמחזאי אברם‬
‫גולדפדן )‪ (1840-1908‬הקים את התיאטרון המקצועי היהודי הראשון בעולם‪.‬‬
‫אחת הכתבות הראשונות על הצגות של גולדפדן הייתה של המשורר הרומני‬
‫המפורם מיהאי אמינסקו שציין שמשחק השחקנים היה "טוב מאד"‪ .‬לאחר‬
‫מספר הצגות ביאשי‪ ,‬גולדפדן והלהקה שלו עברו לבוקרשט תוך קיום הצגות‬
‫בערים כגון בוטושני‪ ,‬גלאצי ובראילה‪ .‬ההצלחה עודדה את גולדפדן להכין עוד‬
‫מחוזות כגון‪" ,‬שולמית"‪" ,‬יוסף במצרים"‪" ,‬יהודית והולופרן"‪ ,‬כולן קשורות באופן‬
‫מעמיק בתרבות היהודית תוך הצגת הגרעין התיאטרלי שהיה טבוע במעשיו‪.‬‬

‫מאותה תקופה של ראשוניות התיאטרון היהודי נשאר וקיים בסביבה הרומנית‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1917‬התחיל את פעילותו הבמאי יעקוב שטרנברג אשר מימש בעיקר‬
‫את הסיגנון של הצגות סקירה בתיאטרון‪ .‬התקדמותם של השחקנים היהודיים‬
‫בתיאטרון שלהם הושפעה מאוד מהתיאטרון בווילנה אשר הציגו רבות בסיור‬
‫שעשו בבוקרשט בשנת ‪ ,1923‬כאשר המשחק המגובש בתוך הלהקה קיבל‬
‫תנופה חזקה ביותר‪.‬‬

‫תקופה מאד קשה עברה על התיאטרון היהודי עם הנאצים ששלטו בכיפה‪ ,‬בעת‬
‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬כאשר השחקנים היהודיים לא הורשו לשחק בשפתם‪,‬‬
‫היידיש וגם לא להופיע על בימות של תיאטראות רומניים‪ .‬אז הוקם בבוקרשט‬
‫התיאטרון "ברשאום" אשר היה מציג בעיקר תןכניות בידור מאד אהובות על‬
‫הציבור היהודי ואפילו הרומני כי התוכניות היו בשפה הרומנית‪.‬‬

‫בשנת ‪ TES 1948‬הפך להיות מוסד של המדינה‪ .‬מאז ועד היום הבמה‪,‬‬
‫שברחוב דר‪ .‬יוליו בראש הציגה ‪ 200‬הצגות בכורות‪ .‬רפרטואר עשיר‪ ,‬הכולל‬
‫הצגות על פי סופרי היידיש המפורסמים ביותר כגון‪:‬‬
‫שלום עליכם‪ ,‬י‪ .‬ל‪ .‬פרץ‪ ,‬מנדלה מוכר ספרים‪ ,‬יצחר בשוויס זינגר ואפרים קישון‪.‬‬
‫בנוסף הציגו את המחזות של המחזאים האלה‪ :‬ש‪ .‬אנסקי‪ ,‬יעקוב גורדין‪ ,‬ח‪.‬‬
‫לייביק‪ ,‬מכאל סבסטיאן‪ ,‬אורל ברנגה‪ ,‬אלכסנדר סוור‪ ,‬דומיטרו סולומון‪ ,‬ארתור‬
‫מילר‪ ,‬ישראל הורוביץ‪ ,‬מריו דיאמנט‪ ,‬מולייר‪ ,‬לסינג‪ ,‬איבסן‪ ,‬ברטלוט ברכט‪,‬‬
‫ליאון פויכטוונגר‪ ,‬מאקס פריש‪ ,‬פרידריך דורנמאט וארנולד וסקר‪ .‬השחקנים‬
‫המפורסמים ביותר של ‪ TES‬היו‪ :‬סווילה פסטור‪ ,‬בנימין סדיגורסקי‪ ,‬דינה קיניג‪,‬‬
‫ליאה קיניג‪ ,‬מאוריציו סקלר‪ ,‬יצחק חוויס‪ ,‬שמואל פישלר‪ ,‬מנו ריפל‪ ,‬מנו‬
‫פופליקר‪ ,‬סיידי גליק‪ ,‬סוניה גורמן‪ ,‬אוג'יניה בלאורה‪ ,‬ליאוניה וולדמן אליעד‬
‫ותיודור דנטי אשר השיגו את הפרסום שלהם לא רק מהמחזות אלא גם‬
‫מהופעות מוזיקליים כי השחקן היהודי באופן מסורתי לא רק מדקלם אלא גם‬
‫שר ורוקד‪ .‬כיום השחקנים המפורסמים של ‪ ,TES‬הם‪ :‬רודי רוזנפלד‪ ,‬מאיה‬
‫מורגנשטרן‪ ,‬רוקסנה גוטמן‪ ,‬ניקולאי קאלוגריצה‪ ,‬אנדרי פינצי‪ ,‬קורנל‬
‫צ'יופרצ'יסקו‪ ,‬נטלי אסתר‪ ,‬ג'יני ברנדה‪ ,‬מיהאי צ'יוקה‪ ,‬לואנה סטויקה‪ ,‬מירצ'א‬
‫דראמבריאנו ומריוס קאלוגריצה‪.‬‬
 ‫‪29‬‬

‫מידע נוסף על ‪ TES‬ניתן למצוא במסמך "‪ 100‬שנה לתיאטרון יהודי ברומניה"‬
‫אשר נכתב על ידי המזכיר הספרותי ישראל ברקוביץ' אשר עבד בתפקיד הזה‬
‫במשך שלושה עשורים ב‪.TES-‬‬

‫במשך כרבע של המאה האחרונה ה‪ TES -‬השתתף במספר סיורים חשובים‬

‫בארצות הברית‪ ,‬קנדה‪ ,‬ישראל‪ ,‬גרמניה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬רוסיה‪ ,‬שווייץ‪ ,‬צרפת ויוון‪,‬‬
‫אשר כללו גם התכנסויות בינלאומיות‪ .‬לדוגמא בשנת ‪ 2000‬התיאטרון השתתף‬
‫בהפקה בינלאומית "בשירה מוזיקלית" עם פיף סימונס על פי רעיון של רודי‬
‫אנגלנדר והמוזיקה של קריס ג'יורדן ועם הופעות בננסי‪ ,‬אביניון‪ ,‬זלצבורג‪ ,‬ציריך‪,‬‬
‫לונדון‪ ,‬ברלין‪ ,‬קופנהגה ורוטרדם‪.‬‬

‫בנוסף‪ TES ,‬ארגן ואירח בשנים ‪ 1991‬ו‪ 1996 -‬פסטיבל בינלאומי של תיאטרון‬
‫ביידיש‪ .‬בשנת ‪ 2002‬היה שותף בארגון הפסטיבל התיאטראות של המיעוטים‬
‫ברומניה‪ ,‬בשנת ‪ 2003‬היה שותף בארגון ובאירוח של הפסטיבל הראשון של‬
‫התרבות היידיש באירופה‪ .‬בשנת ‪ TES 2017‬ארגן ואירח את ‪TES FEST‬‬
‫במחזורו הרבעי עבור התיאטרון ביידיש‪.‬‬

‫אחרי ‪ 146‬שנה עם היסטוריה של תפקוד ברצף של ‪ 70‬שנה כתיאטרון יהודי‬

‫של המדינה ‪ TES‬הוכיח את עצמו מעל ומעבר‪ .‬בכך ‪ TES‬הוכיח את הייחדיות‬
‫שלו כתיאטרון בנושא האומנות שבהצגות גם באופן כללי וגם באופן מיוחד‬
‫כתיאטרון ביידיש של רומניה‪.‬‬

‫*משפחתי היקרה מ‪(Miriam Shtrik-Dorfman) Chishinau-‬‬

‫תודות וקרדיט ל‪ Miriam Shtrik-Dorfman -‬על הצגת התמונה‬

‫המשפחתית!‬

‫משפחת מייקלר‪ .1935 .‬קישינב‪.‬‬

‫ההורים של אמי ‪),‬לאה ליזה דורפמן( מאיר ופרימה מייקלר‪ .‬מימין‪ ,‬יושבת אמי‪,‬‬
‫מאחוריה במשקפיים‪ ,‬אבי )לזר דורפמן(‪ ,‬והילדים ‪ -‬אחי ואחותי )רנה ואפרים(‬
‫ושתי אחיותיה ושני אחיה‪) .‬השמלה היפה של אמי אצלי למזכרת(‪.‬‬
 ‫‪30‬‬

‫משפחת מייקלר‪ -1935 ,‬קישינב‬

 ‫‪31‬‬

‫*עבודת יד ותוצרת עצמית )‪(Valy Valy, Rita Dorfman‬‬

‫תודות וקרדיט ל‪ Valy Valy, Rita Dorfman -‬על תמונת הבד ועל תמונת‬
‫התוצרת העצמית!‬

‫תרגום השיר שעל הבד‬

‫הציפורים שרות לי‪,‬‬

‫הפרחים לוחשות לי ‪,‬‬
‫כולם דוחקים בי‪,‬‬
‫שאוהב אותך!‬

‫התמונה של ‪Valy Valy‬‬

 32

Rita Dorfman ‫התמונה של‬

 33

‫*מוזיאון השואה הווירטואלי בצפון טרנסילבניה‬

(Holocausttransilvania.ro)
Multumim si credit Holocausttransilvania.ro, Muzeul Virtual al
Holocaustului din Transilvania de Nord din Cluj-Napoca!

‫ על המידע ההיסטורי‬Holocausttransilvania.ro -‫תודות וקרדיט ל‬

!‫נפוקה‬-'‫החשוב הזה הקיים והשמור בעיר קלוז‬

Prezenţa evreiască în spaţiul Transilvaniei este atestată încă din

perioada în care Dacia era sub stăpânire romană, prin
descoperirea mai multor monede din perioada lui Bar
Kochba (datate aproximativ 133-134 CE) în mai multe localităţi: la
Ulpia Traiana Sarmisegetuza, la Pojejena (judeţul Caraş-Severin)
şi la Ilişua (judeţul Bistriţa).

În perioada medievală este certificată prezenţa evreiască pe

teritoriul transilvănean prin variate surse istorice, cum ar fi câteva
documente din secolul al XIII-lea care menţionează o serie de
întreprinzători evrei implicaţi în comerţul cu sare pe Mureş.

Stabilirea în număr mai mare a evreilor în Transilvania începe

după 1492, când au fost expulzaţi din Spania. Drept urmare,
comunităţile care se formează în spaţiul transilvănean vor fi
majoritar de rit sefard, membrii acestora sosind din teritoriile
Imperiului Otoman, unde îşi găsiseră refugiu după expulzarea din
Spania.

În perioada Principatului Autonom al Transilvaniei, între 1571–

1691, prezenţa evreiască sporeşte semnificativ, fiind menţionată
existenţa unui tribunal rabinic (Bet-Din) la Alba Iulia în 1591. În
secolul al XVII-lea, evreii apar în documente în principal ca medici
invitaţi , pentru a avea grijă de principii Transilvaniei, sau ca
mijlocitori ai relaţiilor comerciale cu Poarta Otomană.
Principii Transilvaniei încurajează stabilirea populaţiei evreieşti în
Transilvania, în scopul dinamizării activităţii economice şi al
înscrierii principatului în marele circuit comercial al epocii, prin
mijlocirea negustorilor evrei. Astfel, principele Gabriel Bethlen
acordă în anul 1623 un privilegiu în 11 puncte evreilor invitaţi să se
aşeze în Transilvania, prin care este fixat statutul juridic al evreilor
din această regiune timp de aproape două secole. Privilegiul
acordat de Gabriel Bethlen garanta dreptul la locuire, dreptul de
liberă circulaţie în principat şi de părăsire al acestuia cu toate
 34

bunurile deţinute, dreptul de practicare liberă a comerţului sub

protecţia principelui, dreptul la exercitarea religiei proprii, dreptul
de a fi taxaţi cu aceeaşi sumă ca în ţara de provenienţă. Prin
publicarea în 1653, în timpul principelui Gheorghe Rákóczi al II-
lea, a codurilor de legi ale principatului Transilvaniei Approbatae
Constitutiones , dreptul de aşezare al evreilor este limitat doar la
oraşul Alba-Iulia şi doar în calitate de jeleri, fără a beneficia de
drepturi cetăţeneşti şi fără a putea dobândi proprietăţi imobiliare.

Rákóczi G., Approbatae Constitutiones, Claudiopoli[s], 1653 –

‫מסמך החוקה‬
 35

Între anii 1691–1867, Transilvania a făcut parte din Imperiul

Habsburgic, iar apoi, între 1867–1918, din Imperiul Austro-Ungar.
Sub stăpânirea habsburgică, interdicţiile privind locuirea evreilor
sunt menţinute, astfel încât noii sosiţi nu aveau voie să se
stabilească în oraşe, cu excepţia oraşului Alba-Iulia. Între anii
1754–1879, comunitatea evreiască din Transilvania a fost plasată
sub jurisdicţia unui rabin-şef, având sediul în Alba-Iulia. Rabinii-şefi
din această perioadă au fost: Avraham Yitzhak Russo (1736–
1738), Yosef Auerbach (1742–1750), Yonatan Trebitsch (1752),
Binyamin Ze’ev Wolf (1764–1777), Moshe ben Shemu’el Levi
Margolioth (1778–1817), Menahem Mendel (1818–
1823), Yehezkel Paneth (1823–1845) şi Avraham Friedman
(1845–1879). În perioada în care Yehezkel Paneth a fost rabin-şef,
comunitatea din Alba-Iulia adoptă ritul ashkenaz.

Populaţia evreiască creşte semnificativ în prima jumătate a

secolului al XIX-lea. Conform mai multor recensăminte desfăşurate
în etape succesive, populaţia evreiască din Transilvania număra:
aproximativ 2.000 de evrei (recensământul din 1766), aproximativ
5.175 de evrei (recensământul din 1825), aproximativ 15.600 de
evrei (recensământul din 1850). După 1867, când Transilvania
este trecută direct sub administraţie maghiară, ca urmare a creării
monarhiei Austro-Ungariei, numărul evreilor ajunge la 23.536,
reprezentând 1,2% din totalul populaţiei. Recensământul din 1910
înregistrează un număr de 64.074 evrei (2,4% din totalul
populaţiei). Sporul demografic în rândul populaţiei evreieşti s-a
datorat numărului mare de imigranţi evrei veniţi din Galiţia,
Bucovina şi din alte regiuni ale Poloniei şi ale Ucrainei.

Garantarea drepturilor civile şi a dreptului de reşedinţă în orice

oraş din Imperiul austro-ungar li se acordă evreilor transilvăneni (şi
celor din întregul stat) în anul 1867. Printr-o lege adiţională din
anul 1895, iudaismul este recunoscut oficial printre religiile
acceptate ale ţării. Emanciparea evreilor a contribuit semnificativ la
accesul liber al acestora în poziţii importante din viaţa socială şi
comunitară a ţării.
 36

Tercatin, B., Herșcovici L. Z., Prezențe rabinice în perimetrul

românesc, București, Hasefer, 2008, p. 424
Yehezkel Paneth (1823–1845) - ‫הרב יחזקאל פאנת‬
 ‫‪37‬‬

‫תרגום‬

‫הנוכחות היהודית בחבל טרנסילבניה התקיימה עוד מהתקופה שדקיה הייתה‬

‫כבושה על ידי הרומאים בכך שהתגלו מספר מטבעות מתקופת מרד בר כוכבא‬
‫מהשנים ‪ 133-134‬לספירה‪ .‬המטבעות נמצאו בחפירות של יישובים דקיים‬
‫לשעבר כגון סרמיסג'יטוזה‪ ,‬פוז'ז'נה במחוז קאשרש‪-‬סוורין ואילישואה במחוז‬
‫ביסטריצה‪.‬‬

‫בימי הביניים‪ ,‬הנוכחות היהודית באדמת טרנסילבניה נרשמה בכמה מקורות‬

‫היסטוריים כמו למשל מספר מסמכים מהמאה ה‪ 13-‬אשר מציינים את אותם‬
‫יזמים יהודים אשר היו מעורבים במסחר המלח באיזור מורש‪ .‬ההתיישבות‬
‫הגדולה של יהודים התחילה בשנת ‪ 1492‬בעקבות גירוש ספרד‪ .‬כתוצאה מכך‬
‫הקהילות שהתארגנו באותה תקופה היו עם רוב של יהודי ספרד אשר הגיעו‬
‫לאיזור הזה מהקיסרות האוטומנית היכן ברחו אחרי גירוש ספרד‪.‬‬

‫בתקופת הנסיכות האוטונומית של טרנסילבניה בין השנים ‪ 1571‬ועד ‪1691‬‬

‫הנוכחות היהודית התחזקה באופן משמעותי כי כבר היה בית דין רבני באלבה‪-‬‬
‫יוליה בשנת ‪ .1591‬במאה ה‪ 17-‬מזכירים את היהודים כרופאים אשר הוזמנו‬
‫כדי לדאוג לבריאותם של הנסכים המקומיים או כמתווכים בינם לבין הקיסרות‬
‫העותומנית‪ .‬נסיכי טרנסילבניה עודדו את ההתיישבות היהודית בנסיכות על‬
‫מנת לעורר את הפעילות המסחרית בעזרתם של הסוחרים היהודיים שהיו‬
‫מתווכי המסחר הטובים ביותר‪ .‬כך‪ ,‬הנסיך גבריאל בתלן הגיש‪ ,‬בשנת ‪,1623‬‬
‫מסמך לזכויות עם ‪ 11‬סעיפים‪ ,‬עבור היהודים המתיישבים בטרנסילבניה‪ ,‬אשר‬
‫קבע את מעמדם החוקי למשך שתי מאות בשנים‪ .‬מסמך הזכויות של גבריאל‬
‫בתלן‪ ,‬הבטיח את הזכות למגורים‪ ,‬הזכות לתנועה חופשית בתוך הנסיכות‪ ,‬גם‬
‫האפשרות של עזיבתה יחד עם הרכוש הפרטי אם רוצים בכך‪ ,‬הזכות לבצוע‬
‫מסחר חופשי תחת הגנתו של הנסיך‪ ,‬זכות קיום הדת היהודית‪ ,‬הזכות לשלם‬
‫מיסים בערך שהיה בארץ המקור של המתיישב היהודי‪ .‬בשנת ‪ ,1653‬על ידי‬
‫ההוצאה לאור של מסמך החוקה בנסיכות טרנסילבניה‪ ,‬של הנסיך גיורגה‬
‫רקוצי‪ ,‬ההתיישבות היהודית יכלה להתקיים רק בתוך העיר אלבה יוליה ורק‬
‫במעמד של איכרים פשוטים‪ ,‬ללא זכויות אזרחיות ומבלי שיוכלו לרכוש בתים‬
‫ואדמות‪.‬‬

‫בין השנים ‪ ,1691-1867‬טרנסילבניה השתייכה לקייסרות הבסבורגית ולאחר‬

‫מכו‪ ,‬בין השנים ‪ 1867-1918‬השתייכה לקייסרות האוסטרו‪-‬הונגרית‪ .‬בתקופת‬
‫הקיסרות ההבסבורגית הקהילה היהודית של טרנסילבניה הייתה חלק מרכזי‬
‫באחראיותו של הרב הראשי עם הבסיס באלבה יוליה‪ .‬הרבנים הראשיים‬
‫באותה תקופה היו‪ :‬אברהם יצחק רוסו )‪ ,(1736-1738‬יוסף אויירבך )‪1742-‬‬
‫‪ ,(1750‬יונתן תרביטש )‪ ,(1752‬בניימין זאב וולף )‪ ,(1764-1777‬משה בן‬
‫שמואל לוי מרגליות )‪ ,(1778-1817‬מנחם מנדל )‪ ,(1818-1823‬יחזקאל פאנת‬
‫)‪ (1823-1845‬ואברהם פרידמן )‪ .(1845-1879‬בתקופתו של ילזקאל פאנת‬
‫הקהילה היהודית של אלבה יוליה הפכה להיות אשכנזית‪.‬‬
 ‫‪38‬‬

‫מספר התושבים היהודיים גדל באופן משמעותי במחצית הראשונה של המאה‬

‫ה‪ .19-‬בהתאם לכמה מפקדים שנערכו בתקופות שונות‪ ,‬הקהילה היהודית‬
‫בטרנסילבניה הכילה כ‪ 2000-‬תושבים במפקד של ‪ ,1766‬בערך ‪ 5175‬תושבים‬
‫היו במפקד של ‪ ,1825‬בערך ‪ 15600‬תושבים במפקד של שנת ‪ .1850‬אחרי‬
‫‪ ,1867‬כאשר טרנסילבניה עברה לשליטה מלאה של הונגריה כחלק מהקיסרות‬
‫האוסטרו‪-‬הונגרית כמות התושבים היהודיים עלתה ל‪ ,23536-‬המהווים ‪1.2‬‬
‫אחוז מסך הכל האוכלוסין‪ .‬במפקד של ‪ 1910‬צויין שהיו ‪ 64074‬תושבים‬
‫יהודיים‪ .‬הגידול הזה של מספר התושבים היהדיים בנסיכות טרנסילבניה נבע‬
‫מכך שהגיעו המונים מגליציה‪ ,‬בוקובינה ואיזורים אחרים של פולין ואוקריינה‬
‫)המשך התיאור ברומנית וקרדיט לאתר ‪.(Holocausttransilvnia.ro‬‬
 39

(Puskel Peter) ‫*תפקיד משפחת נוימן בחיים הציבוריים של ארד‬

Credit si multumiri domnului Puskel Peter pentru micro
biografia aceasta despre familia Neuman din Arad, din care
am citat si am tradus din Romaneste in Ebraica!

Puskel Peter ‫תודות וקרדיט למיקרוביוגרפיה של‬

‫ וממנו אני‬Arad ‫על המידע ההיסטורי החשוב הזה הקיים והשמור בעיר‬
!‫מצטט ומתרגם מרומנית לעברית‬

ROLUL FAMILIEI NEUMAN ÎN VIAȚA PUBLICĂ A ARADULUI

Familia Neuman a avut un rol important în viața publică a

Aradului. Microbiografia familiei Neuman a fost scrisă de
Puskel Péter și publicată în volumul “Povești arădene de
succes” (“Aradi sikertörténetek”, IJK-2010). Eu trimit multe
multumiri si credit autorului si publicatiei.

Nici în vremurile trecute și după toate probabilitățile nici în cele din

viitorul apropiat nu a existat și nu va exista vreo familie cu un rol
atât de pozitiv în evoluția și dezvoltarea vreunui oraș din Crișana
sau Banat, de-a lungul mai multor generații, precum a fost familia
Neuman în viața Aradului. Nu există aspecte ale vieții economice,
sociale, culturale sau chiar sportive din perioada cuprinsă între
mijlocul secolului XIX și până în zilele noastre care să nu poarte
pecetea impregnată prin contribuția, fie ea conceptuală sau
materializată a dinastiei Neuman.
A fost o familie mare; numeroasă; a cărei membrii au învățat încă
de la vârste fragede să lucreze pentru comunitate. Au pornit de jos
și au ajuns pe culmile cele mai înalte ale existenței burgheze. Au
știut să-și sporească averea astfel încât de fiecare dată și în
fiecare situație au lăsat în urma lor ceva durabil. Nu este de mirare
că numele Neuman este până în zilele noastre o veritabilă
legendă, nu doar în Arad, ci în toată partea de vest a țării. În
activitatea familiei Neuman criteriile legate de naționalitate sau
religie nu aveau nici o relevanță, adică nu se făcea nici un fel de
discriminare; ca să utilizăm o sintagma modernă. Vegheau foarte
grijuliu la păstrarea foarte bunei reputații dobândite cu o naturalețe
și cu o eficiență care au făcut ca nici în cei mai înnegurați ani ai
 40

dictaturii, cu excepția anilor naționalizării, să nu fie etichetați cu

apelativele cu care au fost marcați foștii industriași. Dimpotrivă,
numele lor era (și înca mai este!) pomenit cu respect și
recunoștință.
Primii mebrii ai familiei provin de la Buzinka din comitatul Abaúj-
Torna (localitate aflată în vecinătatea orașului Košice din Slovacia
de astăzi) și au ajuns pe meleagurile Aradului în cea de-a doua
jumătate a anilor 1840. Strămoșii lor se ocupau cu comerțul de
pene, ducând viața obișnuită a comercianților evrei itineranți.
Dintre cei cinci băieți ai familiei, Mór și Jakob au murit de tineri.
Cei trei frați rămași în viață; Ede (1828-1900), Alfred (1835-1915),
iar mai apoi Daniel (1837-1928) și-au dat repede seama că în
perioada autocrației care a urmat reprimării mișcărilor
revoluționare din 1848-49, viața de comerciant itinerant devenise
foarte riscantă. Este de notorietate rolul tragic care revenise
Aradului în episodul care a încheiat mișcarea revoluționară.
Capitularea de la Șiria și execuția celor 13 generali ai armatei
revoluționare, precum și amintirea sutelor de prizonieri au ținut
departe oamenii de manifestările publice. Cu atât mai mult; străinii
erau primiți rareori în casele lor. Climatul de nesiguranță și teamă
era predominant în oraș. Delatorii mișunau în crâșme, în hanuri,
ba chiar și în târgurile săptămânale. În Casa cu lacăt, arestul
jandarmeriei imperiale era plin cu “suspecți”. Evreii arădeni care
simpatizaseră cu mișcările revoluționare din 1848, învățătorul
Jeiteles Leó redactând chiar și un ziar care se numea “Der Patriot”
(ca represiune, generalul imperial Schlick a impus un tribut militar
imens asupra comunității locale) erau foarte îndeaproape
supravegheați de copoii imperiali.
Noua întreprindere a fraților Neuman a pornit foarte modest ca
urmare a recunoașterii necesităților economice. Cei trei tineri
fondaseră în 1851 o mică distilerie la marginea orașului, pe drumul
care ducea la Pecica. Întreprinderea a confirmat foarte repede
chiar și cele mai îndrăznețe năzuințe ale celor trei frați. Numele
Neuman îcepuse să devină cunoscut cu adevărat în Arad după ce
în doar câțiva ani mica distilerie se transformase într-o veritabilă
fabrică. La începuturi producția zilnică era de 10-15 hectolitri, dar
cererea uriașă de băuturi spirtoase făcea ca depozitele să ramână
mereu goale. Pentru a nu rata buna oportunitate de afaceri ivită,
fabrica a fost extinsă în 1862 adăugândui-se și o moară cu aburi.
În 1867 s-a declanșat un incendiu, iar fabrica a ars până în temelii.
Dar cei trei frați erau făcuți din altă stofă, nu s-au dat bătuți și nu
au renunțat. Veniturile pe care le aveau permiteau o repornire în
 41

forță pentru realizarea planurilor pe care le aveau. Deci au

construit o fabrică mai mare și mai modernă decât cea inițială.

Arad-1-Fabrica fratilor Noiman

 42

Arad-2- Fabrica fratilor Noiman

Evoluțiile favorabile din economia anilor care au urmat
compromisului din 1867 au fost exploatate cu istețime de către
frații Neuman. Produsele și serviciile lor erau mai bune și mai
ieftine decât cele similare oferite de concurență. Piața lor de
desfacere era în continuă expansiune. În câțiva ani antrepriza
arădeană din industria alimentară avea să devină cea mai mare
din domeniu în Ungaria și mai apoi în întregul imperiu. Al doilea
impas a venit în 1882, când un nou incendiu a făcut ravagii, dar
avariile au fost remediate și producția a fost repornită în doi ani.
Produsele spirtoase erau exportate, invitațiile din partea diverselor
târguri și expoziții internaționale curgeau fără contenire, iar
premiile obținute erau din ce în ce mai numeroase. La finele
veacului XIX fabrica de spirtoase producea la mare capacitate, în
timp ce moara cu aburi măcina 90 de mii de maje de grâu. Peste
câțiva ani fabrica de drojdie situată în apropiere a fuzionat cu
fabricile Neuman, mărind și mai mult grupul industrial.
În concepția familiei Neuman munca și învățătura ocupau un loc la
fel de important. Alfred urma studiile superioare comerciale la
Zürich, finalizate mai apoi în Germania. Imediat după ce a
promovat bacalaureatul în Arad, fratele său Daniel a dobândit și
experiență practică; a învățat meseria de lăcătuș și chiar mai mult
 43

decât atât; în conformitate cu obiceiul vremii a devenit ucenic

itinerant sub mâna mai multor meșteri. Stăpân fiind pe cunoștințele
sale profesionale s-a înscris la Universitatea Tehnică din Karlsruhe
unde a obținut diploma de inginer după care și-a desăvârșit
pregătirea la Viena și la Budapesta. Concomitent interesul său
profesional a fost stârnit de dezvoltarea foarte dinamică a “Lumii
noi”. A petrecut mai multe luni pe continentul american unde a
studiat viața economica a Statelor Unite, aplecându-se îndeosebi
asupra factorului uman din spatele dezvoltării. În timpul studenției
lui Daniel, frații săi au întregit platforma industrială cu o fabrică de
drojdie și au deschis o filială la Viena. Conducerea acesteia i-a fost
încredințată lui Adolf care aparținea celei de-a doua generații
arădene a familiei Neuman. Adolf și-a petrecut prima parte a vieții
în orașul imperial, dar ori de câte ori era nevoie de sfaturile sale se
întorcea acasă. În familia Neuman deciziile importante erau rodul
înțelepciunii colective. Faima complexului industrial al fraților
Neuman s-a răspândit în tot imperiul și a stârnit curiozitatea
împăratului.
Însoțit de o delegație numeroasă, împăratul și regele Franz Joseph
a vizitat complexul industrial arădean în 1884. Suveranul a fost
foarte mulțumit de cele văzute. La vremea respectivă, din
produsele secundare ale morii și fabricii de spirtoase erau
întreținute crescătorii uriașe de porci și vite, ceea ce a avut ca
rezultat o producție complet integrată; un lucru foarte modern
pentru epoca în discuție. După toate probabilitățile, vizita
suveranului a avut un rol determinant în acordarea rangului
nobiliar („Végvári") familiei de industriași arădeni, rang acordat
tuturor membrilor familiei. Gratificarea imperială a fost o onoare
deosebită pentru că Franz Joseph nu era foarte generos în
acordarea rangurilor nobiliare. Utilizarea prefixului împerial a mai
avut de așteptat până în 1903, iar ridicarea la rangul de baron a
mai durat încă zece ani. Între timp Daniel obținuse titlul de
“consilier imperial”. Memorabila vizită imperială din 1884 a fost
imortalizată pe o tabliță de marmură așezată pe clădirea principală
a fabricii (ca și toate celelalte obiecte care aminteau de moștenirea
imperială, după 1920 tăblița a fost îndepărtată, iar împreună cu ea
a dispărut și bustul lui Neuman Ede din curtea fabricii, realizat de
sculptorul Róna József). Frații Neuman nu vânau cu orice preț
titlurile și recunoașterile oficiale. Își făceau treaba, produceau
plusvaloare cu pricepere și bucurie.
Progresiv produsele fabricii au devenit cunoscute în toată Europa
și chiar pe alte continente după ce au cucerit piețele răsăritene și
 44

cele ale Africii de nord din Turcia și până în Egipt; în urma

prezențelor la târgurile internaționale de la Viena, Trieste,
Hamburg sau Londra. La începutul secolului XX fabrica dotată cu
cale ferată uzinală și iluminat electric, incluzând aici moara și
crescătoriile de animale asigurau aproape o mie de locuri de
muncă. Fabrica era condusă de Daniel, căruia i s-a alăturat Samu
(1855-1912) și Adolf, repatriat de la Viena și de asemenea mai
tânărul Alfred, venit și el tot de la Viena unde își terminase studiile
(1871-1930). Frații Neuman au înființat în 1885 o fundație cu un
capital social inițial de 20 de mii de coroane în folosul școlarilor
săraci. În 1890 cu ocazia comemorării morții soției sale Adolf a
depus la una din bănci fondurile care urmau să constituie capitalul
social al unei noi fundații pentru ajutorarea copiilor orfani. Orașul
beneficia și indirect de pe urma ascensiunii și consolidării
imperiului Neuman. Decenii la rând industriașii Neuman s-au
numărat printre cei mai mari plătitori de impozite.

Arad-3
 45

Arad-4
O schimbare spectaculoasă s-a produs în viața familiei și fabricii
atunci când unul din membrii cei mai activi și caracterizat de o
mare vitalitate; l-am numit aici pe Károly, și-a încheiat studiile și s-
a alăturat fraților săi la conducerea afacerii din Arad. Károly a
studiat dreptul la Cluj, după care în acord cu obiceriurile vremii și
ale familiei a făcut un periplu de studii mai amplu prin Europa; în
Germania, Franța și Spania. După revenirea la Arad a preluat
conducerea morii (inclusiv moara Széchenyi care era situată pe
amplasamentul actual al magazinului Ziridava și care făcea parte
din activele complexului industrial Neuman. Acest obiectiv
industrial a fost distrus de un incendiu în perioada interbelică). În
vecinătatea fabricii de spirtoase aflate în cartierul periferic Gai frații
Neuman au construit în 1892 pentru copiii angajaților și pentru
copiii locuitorilor cartierului o școală și o grădiniță (actualmente
Școala Generală nr.10 Frații Neuman).
Nici unul dintre membrii familiei nu a uitat că au pornit de jos. Din
acest motiv în toate etapele vieții au dat dovadă de sensibilitate
socială și solidaritate cu tinerii talentați și harnici de condiție
materială modestă. Pe lângă sprijinul acordat prin intermediul
fundațiilor mulți dintre copiii muncitorilor și funcționarilor au fost
 46

ajutați și în mod direct nu doar în formarea de bază, ci și în cea

universitară.
La vremea respectivă familia avea deja o reputație solidă în oraș,
iar rolul pe care îl juca în viața publică a orașului era unul
important. Au considerat ca fiind onorantă implicarea socială
multilaterală, nu doar ca pe un simplu gest de politețe cuvenit
poziției și renumelui pe care îl aveau. Soția lui Daniel, Neumanné
Fürst Mária (1852-1914) a fost fondatoarea unei societăți de
caritate a femeilor și a pus bazele unei cantine sociale care a
funcționat vreme de mai multe decenii. Pentru a asigura resursele
financiare necesare acțiunilor caritabile a organizat o sărbătoare
populară la nivel național și a editat albumul „Cantina populară
spirituală – Szellemi népkonyha” publicat în 1900 cu o prefață
scrisă de Jókai Mór și cu articole scrise de somități ale timpului,
precum scriitori și artiști ca Mikszáth Kálmán și Blaha Lujza sau
Mark Twain și Gustav Mahler. Fondurile astfel obținute erau
folosite pentru finanțarea operelor de caritate.
Reflectarea implicării sociale și inventarierea activităților publice
ale baronului Daniel nu sunt sarcini ușoare. În acest paragraf
dorim scoaterea în evidență a rolului său în viața muzicală a
orașului. În acest context se remarcă prin importanță sprijinul
permanent acordat Societății Filarmonice din Arad. Anterior în oraș
fusese fondat încă din 1833 primul conservator din țară care
asigura o educație muzicală de bază. Din rândul dascălilor acestui
așezământ s-a format la începutul anilor 1890 prima orchestră
simfonică a orașului; Societatea Filarmonică din Arad amintită în
rândurile de mai sus. În aceași notă îl amintim și pe mai tânărul
Adolf Neuman, născut în 1859, implicat la rândul său în
numeroase activități în beneficiul comunității. S-a remarcat prin
sprijinul pe care îl acorda societăților de caritate, dar și-a încercat
norocul și în politică fiind vicepreședinte al Partidului Muncitoresc
timp de mai mulți ani. Ca un pasionat al fotografiei a susținut în
mod constant Foto-Clubul din Arad fondat în 1906.
Familia Neuman a contribuit financiar la ridicarea impozantului
Palat Cultural inaugurat în 1913. Pe lângă locuința familială din
centrul orașului, cunoscută drept Casa Neuman (înregistrată în
cărțile funciare din 1909) familia Neuman a ridicat mai multe palate
impunătoare; veritabile bijuterii ale centrului Aradului până în zilele
noastre (în Palatul Neuman ridicat în mai multe etape în ultimul
deceniu al secolului XIX pe baza planurilor arhitectului Milan
Tabaković locuia doar baronul Daniel).
 47

Arad-5
Frații Neuman meritau pe deplin titlul de baron cu care au fost
onorați toți membri familiei. În conformitate cu uzanțele și spiritul
vremii prin acest gest se recunoșteau contribuția avută la înflorirea
vieții economice și operele de caritate înfăptuite sub patronajul lor.
Certificatul de acordare a titlului de baron emis la data de 29
septembrie 1913, semnat de împăratul și regele Franz Joseph și
primul ministru Tisza István consemna “… se acordă gratuit
demnitatea de baron cu prefixul “Végvári” lui Neuman Adolf senior,
lui Neuman Daniel și lui Neuman Adolf junior și moștenitorilor
legali ai acestora în semn de recunoaștere a meritelor dobândite în
plan economic și caritativ” (putem presupune că s-a renunțat la
ultima literă “n” conformă ortografiei numelui Neuman odată cu
începerea utilizării prefixului nobiliar).
Toate acestea constituiau însă doar preludiul acțiunilor filantropice
de mai târziu ale fraților Neuman. Fără pretenția exhaustivității
putem aminti câteva: la aniversarea a 40 de ani de la înființarea
firmei (1891) au donat zece mii de coroane pentru întreținerea
grădiniței de pe lângă școala populară din Gai. În 1903 au donat o
sumă considerabilă pentru înființarea Institutului de pensii al
ziariștilor din Ungaria. După moartea lui Neuman Ede senior au
înființat mai multe fundații cu un capital social de 20 de mii de
 48

coroane, iar dobânzile anuale erau împărțite săracilor. Tot cu

sprijinul lor a fost construită în 1904 Școala evreiască de băieți din
Piața Bocskai. În 1912 Neuman Adolf tatăl și fiul au donat 250 de
mii de coroane pentru înființarea secției de boli infecțioase a
spitalului de copii. Tot în 1912 au pus bazele fondului de pensii al
angajaților și funcționarilor din fabricile Neuman. Au alocat nu mai
puțin de 300 de mii (!) de coroane pentru realizarea acestui
obiectiv. A fost unul din primele fonduri de pensii din Ungaria.

Arad-6
 49

În primul deceniu al secolului XX, Károly, fiul lui Neuman Dániel a

devenit principalul continuator al tradiției de familie. Absolvent de
drept, dar având și cunoștințe solide de economie a considerat că
venise timpul pentru demararea unui alt tip de intreprindere
industrială pe care o planificase cu mai mult timp în urmă
împreună cu fratele său Samu. Fabrica de textile și bumbac
“Hungaria” a intrat în funcțiune în 1909 cu ateliere de filatură,
țesătorie și finisaj. Utilajele au fost comandate de la firma Norton
din Anglia. Noua unitate industrială a fost dotată cu echipamente și
instalații corespunzătoare celor mai înalte standarde tehnice ale
momentului și era extinsă și modernizată aproape anual. Károly
era înzestrat cu o capacitate organizatorică genială; cu muncitori
formați în industria meștesugărească arădeană și cu cei mai buni
specialiști contractați temporar din Europa centrală fabrica și-a
făcut un nume în mai puțin de un deceniu și a prosperat chiar și în
timpul marii recesiuni economice din timpul primului război
mondial. Schimbările politice și Unirea nu au clătinat din temelii
cele două mari uzine arădene. Frații Neuman s-au adaptat repede
la noile condiții. Cu ajutorul specialiștilor uzinelor au căutat cu
fervoare noi piețe de desfacere peste Carpați. Nu și-au renegat
cultura de proveniență și nici limba maternă, dar au fost loiali noii
puteri instalate care deținea poziții din ce în ce mai puternice în
viața economică. Filiala vieneză a fost relocată la București. Și
noua putere avea nevoie de frații Neuman!
Familia a acordat un sprijin important comunității maghiare ajunse
la statutul de minoritate în eforturile sale de regăsire. Au sprijinit cu
sume importante ridicarea clădirii Gimnaziului catolic construit din
donații publice pe terenul pus la dispoziție de ordinul minoriților. În
1919 comunitatea maghiară din Arad rămăsese fără o clădire
proprie de gimnaziu pentru că la Gimnaziul Regal (astăzi Colegiul
Național “Moise Nicoară”) clasele cu predare în limba maghiară au
fost lichidate progresiv. Cele două mari fabrici arădene asigurau la
vremea respectivă câteva mii de locuri de muncă, iar prin
organizarea eficientă a muncii, disciplină și produsele de calitate
excelentă constituiau exemple de urmat pentru dezvoltarea
industriei din vechiul Regat. Fabrica de spirt și drojdie, precum și
moara cu aburi au păstrat pentru o vreme numele fraților Neuman,
după care adaptându-se timpurilor s-au reorganizat ca societate
pe acțiuni. Mai târziu au funcționat sub denumirea Indagrara S.A.
și au continuat să-și diversifice paleta de produse păstrându-și
poziția de lider pe piață. Uzina textilă “Hungaria” a fost redenumită
ITA – acronim pentru Industria Textilă Arădeană.
 50

În perioada ascensiunii fascismului Károly, pe atunci cel mai în

vârstă dintre frații Neuman, a emigrat în Statele Unite ale Americii.
Fratele său mai mic Alfred (1871-1930) nu mai trăia la vremea
respectivă. Din fericire în familia acestuia din urmă existau
numeroși urmași și astfel succesiunea la conducerea fabricilor era
posibilă. Imensa moștenire a fost lăsată lui Ede, Ferenc și Mariei,
dar odată cu aceasta s-au transmis și sarcinile de a continua
dezvoltările industriale, acțiunile caritative și implicarea socială pe
multiple planuri tradițională în familia Neuman. Lui Ede i-a revenit
fabrica de produse spirtoase iar Ferenc a moștenit fabrica textilă.
Maria a trăit mai mult în străinătate și a învățat în institute elvețiene
fiind foarte puțin prezentă în Arad. Nu era atrasă de chestiunile
economice, în schimb era pasionată de fotografie și a patronat cu
generozitate activitățile artistice până la sfârșitul vieții. După
legiferarea numerus clausus și introducerea legilor rasiste care
vizau populația evreiască Ede a emigrat și el în Anglia de unde a
plecat mai departe în Statele Unite. Conducerea celor două fabrici
i-a revenit astfel lui Ferenc, născut în 1911, foarte tânăr și lipsit de
experiență la vremea respectivă.

Arad-7
 51

Cât timp a fost elev, nepotul lui Károly; l-am numit aici pe Ferenc,
tocea cu coatele băncile Gimanziului Romano-Catolic din Arad.
Károly și-a dat seama timpuriu de capacitățile cu care era înzestrat
fiul fratelui său, capacități moștenite de toți bărbații familiei și pe
care le-am numi astăzi abilități manageriale. Mai târziu l-a trimis în
Anglia să învețe “cu ce se mănâncă industria textilă” unde a și
urmat studiile Universității Tehnice din Manchester, după care s-a
întors acasă unde și-a început cariera “de jos” ca simplu muncitor
sub îndrumarea celor mai buni specialiști, acumulând astfel
experiența profesională de care avea nevoie. Când a plecat,
Károly era sigur că cele două imense platforme industriale
arădene au rămas pe mâini bune sub conducerea mezinului
familiei. Cu toate acestea urmărea de la distanță succesiunea
evenimentelor și își consilia nepotul rămas acasă ori de câte ori
era nevoie.
Baronul Ferenc a adaptat cele mai bune tradiții englezești la
condițiile existente în Arad. A reorganizat producția și a selectat cu
mare grijă personalul tehnic. Cu ajutorul meșterilor aduși din
Germania, Austria și Cehia a revoluționat industria textilă din
Romania care se afla în primii săi ani la vremea respectivă.
Conducătorii tinerelor uzine din Regat și din Moldova au învățat
meserie la Arad timp de mai multe decenii. Uzina textilă arădeană
era fără pereche la vremea aceea, neavând concurență pe piața
românească, iar produsele ei erau la mare căutare și în
străinatate. Făcea exporturi în numeroase țări europene. Muncitorii
și tehnicienii câștigau bine, meseria se transmitea din tată în fiu
pentru că în uzina arădeană de textile chiar și poziția de muncitor
necalificat era echivalentă cu un trai zilnic decent garantat.
Singurul din familia Neuman care a rămas acasă, burlacul
Neuman Ferenc (Francisc) se bucura de o popularitate deosebită,
perfect ilustrată fiind de apelativul „baronul Feri“ cu care se făcea
referire la persoana sa. În perioada interbelică nu a existat
eveniment al vieții sociale din Arad la care baronul Feri să nu fi fost
prezent sau la succesul căruia să nu-și fi adus contribuția în mod
direct sau indirect. Este aproape redundant să amintim de
succesul său în rândul reprezentantelor sexului frumos care se
întreceau să-i facă pe plac. Din relatările cercului de persoane
apropiate știm că și baronului Feri îi plăcea tot ce era frumos,
având o atitudine cavalererească veritabilă cu iubitele sale, dar a
evitat obligațiile pe termen lung. Și cercul său de prieteni era unul
destul de larg, dar nu toți îi căutau prietenia dezinteresat. Ca să
folosim un jargon foarte la modă astăzi; erau mulți cei care căutau
 52

să-i intre în grații din spirit de caterincă sau pentru diverse

beneficii.

Arad-8- Francisc Neuman

 53

Demarat la sfârșitul anilor 1920 la inițiativa baronului Károly,

proiectul de construcție a Coloniei UTA pentru personalul tehnic și
meșterii uzinei a fost continuat de Ferenc (Francisc). Colonia era
compusă din zece clădiri cu etaj, tip vilă cu confort sporit și se afla
în vecinătatea imediată a uzinei. Plata utilităților (consumul de
curent electric și apă potabilă) era de asemenea subvenționată de
uzină. Era o stare de fapt fără precedent în România! Clădirile și
curțile coloniei UTA construite în urmă cu nouăzeci de ani sunt
până în ziua de astăzi mai spațioase și mai confortabile decât
locuințele de la blocuri.
Tot baronul Feri a fost primul în România care a construit în
vecinătatea ambelor uzine grădinițe pentru copiii angajaților.
Pasiunea pentru munca sa era de asemenea legendară. Se
povestește că venea la serviciu înaintea tuturor la ora șase
dimineața; când într-o fabrică, când în cealaltă, fiind ultimul care
pleca. Asta doar în cazul în care părăsea incinta uzinei pentru că
avea un apartament cu mai multe camere chiar într-una din
clădirile fabricii de spirt și drojdie. În timpul cât au fost în vigoare
prevederile legale care discriminau evreii și mai târziu sub regimul
Antonescu a fost nevoit să cedeze formal direcțiunea uzinelor altor
persoane (Răutu și Pop), dar a ramas cel care conducea uzinele
din umbră. A salvat astfel ambele fabrici de la falimentul total.
Dimensiunea umană a industriașului Neuman Francisc a fost
revelată în anii celui de-al doilea război mondial. A jucat un rol
deosebit de important în împiedicarea prin mijloace financiare a
deportării evreilor din sudul Transilvaniei și Banat. Nu s-a vorbit
timp de decenii despre aceste fapte fiind negată chiar și existența
măsurilor îndreptate contra evreilor. În scrierile politice interne și
externe din ultimii ani numele baronului a fost menționat în
numeroase rânduri. Au ieșit la iveală documente care dovedesc în
mod convingător că Neuman Francisc nu doar și-a salvat
numeroși „oameni buni“ de la muncă silnică sau trimitere pe front
prin intermediul banilor și relațiilor pe care le avea ci; conform
memoriilor aristocratului Mocioni-Stârcea, persoană din anturajul
Regelui Mihai I, împreună cu industriașul Max Auschnitt au
abordat consilierii lui Antonescu cu o sumă echivalentă cu 50 de
milioane de franci elvețieni cerând amânarea deportării evreilor din
sudul Transilvaniei, aflată pe ordinea de zi la momentul respectiv.
Imensa sumă a fost pusă la dispoziția armatei. În raportul întocmit
de colonelul SS Richter se amintește de donația baronului arădean
și de scopurile acesteia. A ieșit la lumină și faptul că în ultimele
luni ale războiului baronul Feri lua prânzul la restaurantul Capșa
 54

din București în compania generalului american Schuyler, șeful

comisiei de supraveghere a armistițiului cu România pe care l-a și
invitat la Arad. Schuyler a sosit cu avionul la Arad într-o vizită de o
zi. Generalul american a vizitat uzina textilă și clubul de canotaj de
pe malul Mureșului și a discutat cu baronul Francisc despre
posibilele evoluții politice ulterioare. Cu această ocazie s-a aflat că
uzina textilă avea deja interese americane. Grație relațiilor
americane și britanice ale baronului Feri uzina textilă și colonia
UTA au rămas neatinse în urma bombardamentului din 3 iulie
1944, deși gara și uzinele de vagoane situate în apropiere și care
erau interesate în industria de război au fost lovite în plin în
repetate rânduri.
În marasmul care a urmat după razboi și în mijlocul haosului politic
cu grave implicații economice nu s-a mai reușit ridicarea producției
la nivelurile dorite în niciuna dintre fabrici. Baronul Feri își căuta
consolarea în sport, domeniu care i-a oferit și anterior numeroase
satisfacții, fiind suporter înfocat al echipei AMEFA în care a investit
sume considerabile. A fost nevoit să înghită prima tabletă amară
atunci când cu ocazia alegerilor de la clubul muncitoresc favorit, la
sugestia comuniștilor a fost exclus din comitetul director. „Ce ar
avea de căutat un exploatator într-un club sportiv muncitoresc cu
mulți campioni și tradiții îndelungate?“ – astfel incita prin discursul
său unul dintre vorbitori; angajat anterior pentru această misiune.
 55

Arad-9- Neuman Francisc și Neuman Ede îl întâmpină pe Regele

Carol

La momentul respectiv baronul Feri a luat o decizie măreață și în

luna iulie 1945 a pus bazele Clubului sportiv ITA (Industria Textilă
Arădeană) cu 18 secții, în frunte cu echipa de fotbal. A adus la
Arad cei mai buni jucători din țară, iar din Ungaria pe reputatul
antrenor Opata Zoltán. În 1946 a construit cel mai modern stadion
al provinciei de la vremea respectivă, al cărui gazon a fost adus
direct de la Londra cu avionul său personal. Meciul inaugural s-a
disputat la 1 septembrie 1946 între echipele ITA și Ciocanul
București, încheiat cu scorul de 1-0 în favoarea gazdelor. Ca un
element inedit consemnăm componența formației pe care ITA a
desfășurat-o pe teren: Márki — Páll, Vass — Reinhart, Mészáros,
Tudose, Loránt, Bakucz, Bonyhádi, Pecsovszky, Mercea (Tóth III).
Echipa excelent manageriată a câștigat primele două ediții ale
campionatului național, și chiar mai mult decât atât; “tot pe timpul
baronului” a câștigat și Cupa României. (din relatările lui Zoltán
Farmati din lotul de aur al formației textiliste știm că jucătorii au
primit drept recompensă câte o bicicletă).
 56

După succesele din sport a urmat dușul rece politic; în iunie 1948
fabrica textilă ITA, fabrica de spirt și drojdie Indagrara S.A. și
moara au fost naționalizate. Proprietarilor li s-a interzis să mai
pună piciorul în incinta fabricilor înființate și dezvoltate până la talie
internațională de către ascendenții lor. Schimbările pluteau de mult
în aer; iar Francisc Neuman ajutat de clarviziunea sa politică și
informațiile pe care le avea din surse interne și externe ar fi putut
anticipa situația în care va ajunge. Dar a sperat până la capăt că
muncitorii săi îi vor ține partea. Am putea încerca chiar o
reformulare de genul; s-a bazat în mod naiv pe propria popularitate
neegalată și n-a dat crezare celor care-l avertizaseră că ocupația
sovietică va fi una de lungă durată, iar în cazul în care puterea
avea să fie acaparată de către comuniști; fabricile și imobilele
urmau să fie naționalizate și puterea proletară nou instalată nu va
da dovadă de generozitate față de foștii proprietari, oricât de
generoși și omenoși ar fi fost aceștia anterior cu muncitorii lor.

Arad-10

În vara anului 1948 fabricile, stadionul și toate imobilele sale au

devenit “avuția întregului popor”. A fost tăiată și ultima rădăcina a
familiei Neuman care rezistase până la capăt. Potrivit oamenilor
săi de încredere se întrevedea chiar și posibilitatea arestării sale.
 57

În câteva zile și-a pregătit fuga din țară, iar în noaptea de 31 iulie
1948 a dispărut definitiv din Arad.
Timp de decenii nu a existat nici o certitudine legată de
împrejurările fugii sale. Legende și zvonuri; care mai de care mai
spectaculoase circulau pe seama dispariției. Am reușit să aflu
adevărul în urmă cu câțiva ani, când în urma unor îndelungate
cercetări am intrat în posesia copiei procesului verbal al ședinței
din 2 iunie 1949 de pe rolul Tribunalului Militar Timișoara. Era
vorba de rechizitoriul întocmit împotriva unui grup de 11 călăuze
din Pecica. Acuzații îl ajutaseră pe Francisc Neuman să treacă
peste fâșia de frontieră, sosit acolo cu bicicleta și fără bagaje.
Peste câteva zile au ajutat și câteva persoane apropiate baronului
să părăsească țara. Baronul fugise la Budapesta, de unde a plecat
mai departe la Salzburg. S-a căsătorit în 1952 în orașul lui Mozart
cu Kandó Katalin (Kitty), nepoata celebrului inginer-inventator cu
același nume. Împreună cu soția au emigrat în Statele Unite ale
Americii. Despre soarta sa ulterioară acestui moment avem
informații care sunt de multe ori contradictorii.
Este însă o certitudine că la momentul sosirii sale în “lumea nouă”
unchiul său Károly mai trăia. (din câte am aflat, baronul Károly
care era o persoană foarte bine familiarizată cu evoluțiile politice a
încetat din viață în anii `50. Este de menționat că fiul lui Károly,
Charles de Végvár care trăia tot la Boston nu a arătat nici cea mai
mică urmă de interes față de posibilitatea recuperării moștenirii
familei.) Fratele baronului Feri; Ede s-a stabilit tot în Statele Unite.
Nu am reușit să aflu anul morții sale. Fiica și fiul său trăiau în
același oraș Boston.
În lungii săi ani de viață care îi rămăseseră baronul Feri nu a reușit
să treacă peste dezamăgirile sale. În Statele Unite a rupt orice
relație cu Aradul natal. A declarat unui ziarist arădean stabilit în
Israel că și-a smuls rădăcinile. (În Statele Unite a renunțat la titlul
de baron și la numele Neuman păstrându-și doar derivatul nobilar
„Francis de Végvár”). Ipoteza detașării totale de trecut este
susținută de constatarea căreia suporterii și admiratorii din Arad nu
i-au gasit nicio explicație timp de decenii; și anume faptul că
baronul Feri încetase să mai încerce orice contact cu UTA, echipa
sa favorită de fotbal, chiar în perioada sa de glorie când înregistra
succese internaționale răsunătoare în turneele din străinătate.
 58

Arad-11
S-a crezut multă vreme că s-a rupt și povestea de dragoste dintre
baron și fotbal. Însă s-a aflat ulterior că în Statele Unite avusese
un rol important în popularizarea fotbalului european și era
suporterul formației Bayern München. A zburat de mai multe ori
din America în capitala bavareză pentru a asista la meciurile mai
imporante disputate de noua favorită. A păstrat legătura cu mai
mulți arădeni emigrați. L-a sprijinit o vreme pe faimosul mijlocaș
Bonyhádi care devenise rob al alcoolului în lumea nouă și era doar
umbra a ceea ce fusese odinioară. Din corespondența purtată cu
fostul inginer-șef al fabricii de spirt și drojdie, stabilit între timp la
Budapesta am aflat că în ultima etapă a vieții; poate sub imperiul
nostalgiei, baronul s-a interesat de posibilitatea redobândirii casei
familiale arădene. Însă nu a manifestat nici un fel de interes față
de celelalte foste proprietăți imobiliare sau fabrici din Arad.
Francisc Neuman a încetat din viață în 1997 la vârsta de 86 de ani
în orașul Naples din Florida. (autorul acestor rânduri a fost primul
care i-a publicat necrologul în ziarul Jelen. Cotidianul arădean a
fost cel care a readus în atenția publicului anii petrecuți la Arad de
familia Neuman. De atunci au fost mulți cei care au făcut referiri la
viața membrilor familiei Neuman și în special la cea a baronului
Feri).
 59

Fiul baronului Feri; l-am numit aici pe Andrew, născut în Statele

Unite, a solicitat prin intermediul reprezentanților săi legali
restituirea a două imobile situate în Arad. A stipulat expres în
solicitarea sa că va dona stadionul UTA orașului Arad fără să
ceară despăgubiri, în cazul în care cererea îi va fi soluționată în
termen de șase luni. Era și un moment foarte prielnic pentru oferta
deosebit de generoasă, întucât dreptul de proprietate asupra
stadionului era în litigiu, disputat fiind între fabrica aflată la
marginea prăpastiei, echipa amenințată cu falimentul și
municipalitate. Acesta a fost ultimul gest nobil al familiei Neuman.
Andrew, însoțit de soția sa a făcut mai multe vizite în Arad care au
stârnit un interes deosebit din partea presei.
--------------------------------------------------------------------------------------
La 22 februarie 2005 a predat în mod oficial stadionul orașului.
Protocolul semnat cu Primăria Municipiului Arad prevedea ca
arena să poarte numele lui Francisc Neuman, ceea ce s-a și
întâmplat între timp. Celelalte imobile revendicate și restituite,
printre care se număra casa familială de pe strada Horia nr.6; casa
de oaspeți și reședința de mai târziu a lui Nicolae Ceaușescu, au
fost revândute rapid.

Arad-12
 60

În cimitirul evreiesc din cartierul Grădiște lângă monumentul

închinat memoriei victimelor holocaustului se află locul de veci
familial ornamentat al lui Neuman Alfred. Monumentele funerare
ale celorlalți membri ai familiei și predecesorilor sunt situate în
capătul dinspre centrul orașului al aceluiași cimitir pe parcela K și
este ușor de recunoscut după lucrarea de artă.
Numele celor mai mari binefăcători ai Aradului de până acum este
purtat și de o stradă, de Liceul Textil și de Școala Generală din
cartierul Gai.

Epilog
După plecarea familiei Neuman mulți prevesteau prăbușirea
colosului industrial creat de către ei. Reprezentanții noii puteri
proletare râdeau copios la auzul acestor afirmații.
Fără putință de tăgadă; în anii socialismului s-au găsit oameni
capabili să conducă atât moara cât și fabrica de spirt și drojdie cu
rezultute deseori notabile. Cu toate acestea “sistemul” economiei
planificate, industrializarea forțată și lipsa retehnologizărilor au
condus în timp la inevitabilul declin. Fabrica ajunsese să vegeteze
în deceniul premergător revoluției din decembrie 1989. În perioada
privatizărilor din anii `90 fabrica a fost devalizată și distrusă, iar
secțiile și activele ei au fost cumpărate pe bani mărunți de către
diverși antreprenori dornici de îmbogățire rapidă. Au modificat și
recompartimentat discreționar spațiile interioare amenajate inițial
în vederea unei producții optime, iar atelierele și construcțiile
interioare pe care ei le considerau de prisos au fost demolate (la
ora la care scriu aceste rânduri încă mai funcționează o mică
secție destinată producției de lichior).
Uriașul utilaj cu abur purtând inscripția anului 1851 și care a fost
“inima” fabricii timp de 140 de ani a fost vândut ca fier vechi.
Nimănui nu i-a trecut prin cap că piesa matusalemică trebuia
salvată pentru că avea o certă valoare muzeală. Distrugerea
monumentelor industriale s-a făcut și la Arad în modul cel mai
barbar cu putință. După știința mea nu a fost surprinsă pe pelicula
fotografică starea inițială a spațiilor interioare, deși clădirile figurau
în lista monumentelor.
Uzina textilă a avut o soartă și mai crudă.
 61

Uzina textilă a ocupat un loc de frunte în industria de profil timp de

multe decenii, deși situația muncitoarelor care lucrau în trei
schimburi nu era deloc de invidiat. Atâta timp cât echipa de fotbal
a fost performantă și se afla printre cele care conduceau primul
eșalon al fotbalului românesc s-a reușit camuflarea problemelor
mari cu care se confrunta fabrica, acestea fiind “măturate sub
covor”.
După privatizare fabrica a intrat într-un declin accelerat. Noii
proprietari nu au fost capabili sau nu au vrut să investească în
modernizare și inovație. Piața de desfacere s-a restrîns treptat, iar
în a doua jumătate a anilor `90 disponibilizările salariaților erau la
ordinea zilei. A mai vegetat timp de câțiva ani după care noii
patroni puși pe căpătuială ai colosului textil arădean; modelul și
mândria întregii industrii ușoare românești, au aruncat prosopul în
ring. Au ajuns la concluzia că terenul de sub uzine valora mai mult
decât întreaga platformă industrială.
În scurt timp buldozerele au făcut una cu pământul fostul mamut
industrial.
--------------------------------------------------------------------------------------
În locul glorioasei Uzine Textile Arădene s-au construit blocurile
unui nou cartier.
--------------------------------------------------------------------------------------
Local, în cimitirul evreiesc neolog din cartierul Grădiște sau în
mormintele orașului Naples și pe alte meridiane îndepărtate de
Arad.
 ‫‪62‬‬

‫‪Arad-13‬‬

‫תרגום‪ -‬תפקידה של משפחת נוימן בחיים הציבוריים של ארד‬

‫המיקרוביוגרפיה הזאת נכתבה על ידי פוסקל פטר ופורסמה בכרך ״סיפורי‬

‫הצלחה מארד״‪ .‬המון תודות וקרדיט למחבר פוסקל פטר‪.‬‬

‫בתקופות העבר וגם בעתיד הקרוב ההנחה היא שהייתה או תהיה משפחה‬
‫בעלת כזה תפקיד חיובי בפיתוח והתקדמות עיר כלשהי במחוזי "קרישנה"‬
‫ו"בנט"‪ ,‬במשך מספר דורות‪ ,‬כמו משפחת נוימן בחיי העיר ארד‪ .‬אין מצבים‬
‫בחיים הכלכליים‪ ,‬החברתיים‪ ,‬התרבותיים ואפילו הספורטיביים‪ ,‬בתקופה שבין‬
‫אמצע מאה ה‪ 19-‬עד לימים האלה‪ ,‬אשר לא מכילים את החותמת הספוגה על‬
‫ידי תרומתה‪ ,‬אפילו רק עקרונית או אשר התממשה בפועל‪ ,‬של השושלת נוימן‪.‬‬

‫זאת הייתה משפחה גדולה עם בני משפחה שלמדו עוד מגיל צעיר לעבוד‬
‫בשביל הקהילה‪ .‬הם התחילו מלמטה ועלו עד למעלה לשיאי החיים הבורגניים‪.‬‬
‫הם ידעו להרחיב את עושרם כך שבכל מקרה ובכל מצב השאירו וייצרו מערכת‬
‫כלכלית יציבה ובטוחה‪ .‬לא פלא שעד עצם היום הזה השם נוימן מהווה אגדה‬
‫לא רק בארד אלא בכל האיזור המערבי של רומניה‪ .‬בפעילות משפחת נוימן‪,‬‬
‫הקריטריונים הקשורים ללאום או לדת לא היו רלוונטיים‪ ,‬כי לא בוצעה שום‬
‫הפליה עקב הנושאים האלה‪ .‬היו שומרים על שמם הטוב ברגישות רבה ובאופן‬
‫טבעי ויעיל לגמרי שאפילו בתקופות שחורות של דיקטטורה‪ ,‬חוץ מאשר‬
 ‫‪63‬‬

‫בתקופת שינויים עקב לאומיות‪ ,‬שמם הטוב לא נפגע כמו של תעשיינים אחרים‪.‬‬
‫ההפך היה הנכון כי שמם הטוב נשמר תוך כבוד והכרה‪.‬‬

‫בני המשפחה הראשונים הגיעו מ״בוזינקה״ מאיזור ״אבאוי‪-‬טורנה״ שליד העיר‬

‫״קושי צה״ בסלובקיה והגיעו אל ארד בשנים האחרונות של העשור אחרי ‪.1840‬‬
‫אבות אבותיהם התעסקו במסחר הנוצות וניהלו חיים רגילים של סוחרים‬
‫יהודיים נודדים‪.‬‬

‫מבין חמשת בני המשפחה מור ויעקוב נפטרו צעירים‪ .‬שלושת האחרים‪ ,‬אדי‬
‫)‪ ,(1828-1900‬אלפרד )‪ (1835-1915‬וגם דניאל )‪ (1837-1928‬הבינו היטב‬
‫שבתקופת השלטון אוטוקרטי לאחר מהפכת ‪ 1848-1849‬החיים של סוחר נודד‬
‫הפכו להיות מסוכנים ביותר‪ .‬חשוב לציין מה היה תפקידה של ארד באירוע של‬
‫סיום המהפכה‪ .‬הכניעה ב״שירייה״ וההוצאה להורג של ‪ 13‬גנרלים של הצבא‬
‫המהפכני וגם הזכרון של מאות שבויים הרחיקו את האזרחים מהפגנות‬
‫ציבוריות‪ .‬יותר מכך‪ ,‬נמנעו מלארח בבתיהם זרים‪ .‬באותה תקופה‪ ,‬אווירת חוסר‬
‫היציבות שלטה בעיר‪ .‬המעצר הקיסרי של הז׳אנדרמים היה מלא ב״חשודים״‪.‬‬
‫יהודי ארד‪ ,‬אשר תמכו בתנועות המהפכניות מ‪ ,1848-‬המורה ״ג׳יטלס‬
‫ליאו״ אפילו ערך עיתון ״הפטריוט״‪ ,‬הגנרל של הקיסרות ״שליק״ הציב מס‬
‫צבאי גבוה במיוחד על הקהילה היהודית והיא הייתה בהשגחה צמודה מאד של‬
‫שוטרי הקיסרות האוסטרית‪.‬‬

‫החברה החדשה של האחים נוימן התחילה את דרכה באופן צנוע בהתאם‬

‫לצרכים הכלכליים המקומיים‪ .‬שלושת האחים הצעירים ב‪ , 1851-‬הקימו מזקקה‬
‫קטנה בקצה העיר על הדרך אל ״פצ׳יקה״‪ .‬המזקקה הוכיחה את עצמה מהר‬
‫מאד אפילו מעבר לציפיות האחים עצמם‪ .‬השם נוימן התחיל להתפרסם בארד‬
‫כאשר המזקקה הקטנה הפכה להיות מפעל רציני ביותר‪ .‬בתחילת הדרך‪,‬‬
‫הייצור היה ‪ 10-15‬הקטה‪-‬ליטרים אבל הצריכה הגדולה של משקאות חריפים‬
‫גרמה לכך שהמחסנים היו מתרוקנים מהר מאד‪ .‬על מנת לנצל את ההזדמנות‬
‫העסקית‪ ,‬המפעל הורחב ב‪ 1862-‬כאשר הוסיפו לו גם טחנת אדים‪ .‬ב‪1867-‬‬
‫המפעל נשרף עד היסוד‪ .‬אבל שלושת האחים האמיצים לא התייאשו‪ .‬הרווחים‬
‫שהיו אפשרו להם להתחיל מחדש בהתאם לתוכניות שהיו להם אז‪ .‬הם הקימו‬
‫מפעל גדול ומודרני יותר מזה שהיה במקור‪.‬‬
 ‫‪64‬‬

‫ארד‪-1-‬המפעל של האחים נוימן‬

‫ארד‪-2-‬המפעל של האחים נוימן‬

 ‫‪65‬‬

‫ההתפתחויות המעודדות בכלכלה אחרי הפשרה של שנת ‪1867‬נוצלו היטב עם‬

‫המון חוכמה על ידי האחים נוימן‪ .‬המוצרים והשרותים שהם נתנו היו טובים‬
‫וזולים יותר מאשר אלה שנתנו על ידי המתחרים‪ .‬שוק המוצרים שלהם המשיך‬
‫לגדול ולהתפתח‪ .‬תוך מספר שנים‪ ,‬המיזם שלהם בארד ובתעשיית המזון גדל‬
‫לידי כך שהפך להיות הגדול ביותר בתחום הזה בהונגריה ולאחר מכן בכל‬
‫הקיסרות האוסטרו‪-‬הונגרית‪ .‬מכה נוספת התרחשה בשנת ‪ 1882‬כאשר שוב‬
‫פרצה שרפה גדולה‪ .‬הנזקים תוקנו תוך שנתיים‪ .‬המוצרים האלכוהוליים נמכרו‬
‫לייצוא‪ ,‬הזמנות משווקים בחו״ל הגיעו כל הזמן וגם זכו בפרסים רבים‪ .‬בסיום‬
‫מאה ה‪ 19-‬מפעל המוצרים האלכוהוליים היה מייצר בשיא ובאותה עת טחנת‬
‫האדים הייתה טוחנת ‪ 90‬אלף גרגירי חיטה גם בשיא‪ .‬לאחר מספר שנים‪,‬‬
‫מפעל שמרים בקרבת מקום התחבר עם מפעלי נוימן ובכך הקבוצה‬
‫התעשייתית שלהם גדלה‪.‬‬

‫במשפחת נוימן‪ ,‬לימוד ועבודה היו בעדיפות גבוהה‪ .‬אלפרד המשיך ללמוד‬
‫לימודי מסחר גבוהים בציריך אותם הוא סיים בגרמניה‪ .‬מייד אחרי מבחני‬
‫הבגרות בארד‪ ,‬אחיו דניאל רכש גם ניסיון מעשי במקצוע מכונאות והמשיך‬
‫כמתלמד נודד תחת הדרכתם של מספר מומחים‪ .‬התבסס על כשרונו ועל ניסיונו‬
‫ונרשם לאוניברסיטה טכנית של קרלסרוהה היכן זכה לתעודת מהנדס‪ .‬את סיום‬
‫הלימודים הוא השיג בוינה ובודפשט‪ .‬הוא גם היה ער להתפתחויות של ״העולם‬
‫החדש״‪ .‬שהה מספר חודשים בארה״ב היכן למד על החיים הכלכליים שם תוך‬
‫התעניינות בגורם המרכזי בכל התפתחות שהוא האדם‪ .‬בתקופת בה דניאל‬
‫היה סטודנט‪ ,‬אחיו השלימו את הפלטפורמה התעשייתית עם מפעל השמרים‬
‫ופתחו סניף בוינה‪ .‬את הניהול של המקום נמסר לאלפרד שהיה שייך לדור‬
‫השני בארד של משפחת נוימן‪ .‬אדולף ניהל את חייו באותה תקופה בוינה אבל‬
‫כשהיה צורך בעצות שלו הוא היה חוזר הביתה לארד‪ .‬במשפחת נוימן‪ ,‬החלטות‬
‫חשובות היו נלקחות בחיק המשפחה‪ .‬שמם הטוב של בני נוימן התפרסם בכל‬
‫הקיסרות ואפילו עוררו את התעניינות הקיסר‪.‬‬

‫מלווה על ידי משלחת גדולה‪ ,‬הקיסר והמלך פרנץ‪-‬יוסף ביקר במתחם‬

‫התעשייתי של ארד בשנת ‪ .1884‬השליט היה מאד מרוצה ממה שהוא ראה‬
‫במקום‪ .‬באותה תקופה‪ ,‬באמצעות המצרכים המשניים של הטחנה ושל המפעל‬
‫למוצרים אלכוהוליים‪ ,‬החזיקו חוות גידול ענקיים של בקר וחזירים אשר אפשרו‬
‫ייצור משולב לחלוטין; זה היה מאד מודרני באותם הזמנים‪ .‬על פי כל‬
‫ההשערות‪ ,‬ביקורו של השליט היווה גורם מרכזי בקביעת מעמד אצילי‬
‫)בהונגרית ‪ (Vegvari‬למשפחת התעשיינים מארד‪ ,‬מעמד אשר הוענק לכל בני‬
‫המשפחה‪ .‬ההערכה הזאת מצידו של פרנץ‪-‬יוסף הקיסר לא חולקה בקלות‬
‫בדרך כלל ולכן ערכה היה רב ביותר‪ .‬השימוש במעמד האצילי חיכה עד לשנת‬
‫‪ 1903‬והעלאה לדרגה האצילית העליונה הקרויה ״ברון״ התעכבה עוד ‪10‬‬
‫שנים‪ .‬בינתיים דניאל זכה במעמד ״יועץ קיסרי״‪ .‬ביקורו של הקיסר בשנת ‪1884‬‬
‫נרשם על לוחית עשויה משיש והנמצאת על הקיר הראשי של המפעל‪ .‬כמו גם‬
‫פריטים היסטוריים אחרים אשר הזכירו את ביקור הקיסר‪ ,‬אחרי ‪ ,1920‬השלט‬
‫הורחק יחד עם פסלו של אדי נוימן מחצר המפעל אותו פסל יוסף רונה‪ .‬האחים‬
 ‫‪66‬‬

‫נוימן לא רדפו אחרי מעמדות והערכות מיוחדות‪ .‬הם היו ממלאים רק את‬
‫תפקידם בשמחה ובמקצוענות‪.‬‬

‫עם הזמן‪ ,‬מוצרי המפעל הוכרו בכל אירופה וגם ביבשות אחרות אחרי שכבשו‬
‫את השווקים במזרח‪ ,‬אפריקה צפונית מטורקיה ועד מצריים והמשיכו לשווקים‬
‫הבינלאומיים של וינה‪ ,‬טרייסט ‪ ,‬המבורג ולונדון‪ .‬במאה ה‪ 20-‬המפעל‪,‬‬
‫באמצעות פסי הרכבת המפעליים‪ ,‬יחד עם חשמל לתאורה‪ ,‬עם הטחנה וחוות‬
‫הגידולים של בקר וחזירים הבטיחו כ‪ 1000-‬מקומות עבודה‪ .‬המפעל היה מנוהל‬
‫על ידי דניאל‪ ,‬אליו הצטרפו ״שמו״ )‪ (1855-1912‬ואדולף שחזר מוינה וגם‬
‫הצעיר אלפרד אשר סיים את לימודיו בוינה )‪.(1871-1930‬‬

‫בשנת ‪ 1885‬האחים נוימן הקימו קרן בעלת הון מקורי של ‪ 20000‬קורונות עבור‬
‫עזרה לילדים תאומים‪ .‬העיר הייתה זוכה גם באופן עקיף מההתבססות‬
‫התעשייתית של משפחת נוימן‪ .‬הם‪ ,‬במשך עשרות בשנים היו מבין גדולי‬
‫משלמי המיסים בארד‪.‬‬

‫ארד – ‪3‬‬
 ‫‪67‬‬

‫ארד – ‪4‬‬

‫שינוי משמעותי קרה בחיי המשפחה והמפעל כאשר אחד מבניה‪ ,‬פעיל ביותר‬
‫ובעל יכולות בלתי רגילות וששמו היה קרול‪ ,‬סיים את לימודיו והצטרף אל אחיו‬
‫בניהול עסקי המשפחה בארד‪ .‬קרול למד משפטים בקלוס וכמו שהיה מקובל‬
‫באותה תקופה השלים לימודים גם באירופה בכלל ובגרמניה‪ ,‬צרפת‪ ,‬ספרד‪,‬‬
‫בפרט‪ .‬כאשר חזר לארד הוטל עליו ניהול הטחנה המשפחתית אשר כללה גם‬
‫את הטחנה ״סצ׳יני״ שהייתה ממוקמת במבנה של החנות ״זירידווה״‪ .‬המתחם‬
‫התעשייתי הזה נהרס בעת שרפה שקרתה בתקופה שבין שתי מלחמות‬
‫העולם‪ .‬בקרבת המפעל שנמצא בשכונה שבשולי העיר בעלת השם ״גאי״‪,‬‬
‫האחים נוימן הקימו בשנת ‪ 1892‬בית ספר וגן ילדים עבור ילדי העובדים‬
‫והשכונה‪ .‬כיום המקום נושא את השם ״בית הספר הכללי מס‪ 10 .‬האחים‬
‫נוימן״‪.‬‬

‫אף אחד מבני המשפחה הזאת לא שכח שהם התחילו מלמטה‪ .‬בשל כך‪ ,‬בכל‬
‫שלבי החיים הם התייחסו ברגישות מותאמת נכון מבחינה חברתית ותמיד היו‬
‫שותפים מלאים עם צעירים חרוצים וכישרוניים אבל בעלי הכנסה נמוכה‪ .‬בני‬
‫נוימן תמכו באמצעות הקרנות הכספיים שהקימו כדי לעזור לילדי הפקידים‬
‫והעובדים במפעל על מנת שילמדו באוניברסיטה‪ .‬באותן השנים‪ ,‬המשפחה‬
‫כבר הייתה מאד מפורסמת בעיר ואיזה תפקיד ציבורי היה לה לטובת תושבי‬
‫ארד‪ .‬אשתו של דניאל‪ ,‬נוימנה פירסט מריה )‪ (1852-1914‬הקימה חברה‬
‫לעזרה עבור נשים וגם ביססה מזנון חברתי אשר תפקד במשך מספר עשרות‬
‫בשנים‪ .‬על מנת לבסס את המקורות הכספיים הדרושים לעזרה היא הייתה‬
 ‫‪68‬‬

‫מארגנת חגיגה עממית ברמה ארצית וגם ערכה את האלבום ״המזנון העממי‬
‫החברתי )בהונגרית ‪ “(Szelemi Nepkonyha -‬אשר פורסם בשנת ‪ 1900‬עם‬
‫הקדמה שנכתבה על ידי יוקאי מור כולל עוד מאמרים שנכתבו בפרסומים על ידי‬
‫כתבים ואומני כגון‪ :‬מיקסט קלמן‪ ,‬בלכה לויזה ואפילו מרק טוויין וגוסטב מאלר‪.‬‬
‫הכספים שהתקבלו מפעילויות אלה שמשו את אספקת התרומות‪.‬‬

‫ההתערבות החברתית המיוחדת הזאת של הברון דניאל לא הייתה פשוטה‬

‫וקלה‪ .‬בהמשך‪ ,‬נדגיש את תפקידו החשוב הזה בחיי התרבות המוזיקלית של‬
‫העיר‪ .‬חשוב גם להוסיף את תרומתו הקבועה בחברה הפילהרמונית בארד‪.‬‬
‫בעבר‪ ,‬בשנת ‪ 1833‬הוקם הקונסרבטוריון הראשון במדינה אשר הבטיח חינוך‬
‫מוזיקלי בסיסי אצל תלמידיו‪ .‬מקרב המורים הראשונים שלו הקימו את‬
‫התזמורת הפילהרמונית שנזכרה קודם ‪ -‬״החברה הפילהרמונית" של ארד‪.‬‬
‫בשורות אלה נזכיר את הצעיר אדולף נוימן‪ ,‬אשר נולד ב‪ ,1859-‬אשר גם היה‬
‫מעורב בפעילויות רבות לטובת הקהילה המקומית‪ .‬הוא בלט במיוחד בנושא‬
‫התרומות אבל גם ניסה את מזלו בתחום הפוליטי כאשר זכה בתפקיד סגן‬
‫הנשיא של ״מפלגת העובדים״ במשך מספר שנים‪ .‬היה גם מעריץ גדול של‬
‫תחום הצילום ולכן הקים את ״מועדון הצילום״ בארד בשנת ‪.1906‬‬

‫משפחת נוימן תמכה כספית להקמת המבנה המרשים של ״ארמון התרבות״‬

‫כאשר החנוכה שלו התבצעה ב‪ .1913-‬ליד בית המשפחה במרכז העיר‪ ,‬המוכר‬
‫כ״בית נוימן ) רשום במסמכים מ‪ ,(1909-‬משפחת נוימן הקמה כמה ארמונות‬
‫מרשימים‪ ,‬״תכשיטים״ אמיתיים במרכז העיר והקיימים עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫בארמון נוימן‪ ,‬אשר הוקם במספר מחזורים שונים של מאה ‪ 20‬על פי התוכניות‬
‫של הארכיטקט מילן טבקוביץ׳‪ ,‬היה גר רק הברון דניאל‪.‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ארד ‪5 -‬‬

‫האחים נוימן היו ראויים לגמרי למעמד של ברון אותו זכו לקבל כל בני‬
‫המשפחה‪ .‬מעמד זה‪ ,‬באותן השנים‪ ,‬היווה אישור והכרה בתרומתם לפיתוח‬
‫החיים הכלכליים ועל פעולות הצדקה אשר נבעו מיוזמתם הברוכה‪ .‬תעודת‬
‫ההענקה של מעמד הברון אשר הייתה חתומה על ידי הקיסר פרנץ יוסף וראש‬
‫הממשלה טיסה אישטוון‪ ,‬היה כתוב‪ :‬״… מענקים בזאת את מעמד הברון עם‬
‫הקידומת ״‪ “Vegvari‬לנוימן אדולף‪-‬סניור‪ ,‬לנוימן דניאל ונוימן אדולף ‪-‬ג׳יוניור‬
‫וליורשיהם החוקיים כהכרה בתרומתם לכלכלה ולצדקה״‪.‬‬

‫כל אלה ביטאו את המבצעים המקדימים של פעולות הצדקה הרבות שהיו‬

‫שותפים להם האחים נוימן בשנים שלאחר מכן‪ .‬נזכיר כאן רק כמה מהם‪:‬‬
‫בחגיגות ה‪ 40-‬להקמת החברה )‪ (1891‬הם תרמו ‪ 10‬אלפים קרונות לאחזקת‬
‫גן הילדים שליד בית הספר העממי ב״גאי״; בשנת ‪ 1903‬תרמו עוד סכום כספי‬
‫משמעותי עבור הקמת מכון הגמלאות של עיתונאי הונגריה; לאחר מותו של‬
‫נוימן אדי‪-‬סניור הקימו חברות התרמה עם הון מקורי של ‪ 20‬אלף קרונות‪,‬‬
‫עליהם קיבלו רביות אשר נתרמו לעניים; באמצעות תרומותיהם‪ ,‬ב‪ ,1904-‬הוקם‬
‫בית הספר היהודי לבנים בכיכר בוצ׳קאי; ב‪ ,1912-‬נוימן אדולף‪ ,‬האבא והבן‪,‬‬
‫תרמו ‪ 250‬אלף קרונות לטובת המחלקה למחלות מדבקות בבית החולים‬
‫לילדים; עוד ב‪ 1912-‬הקימו חברת הגמלאות למועסקים ופקידים של מפעלי‬
‫נוימן; הם גם העבירו לא פחות מ‪ 300-‬מאת אלף )!( קרונות כדי להשיג מטרות‬
‫אלה; אלה היו ההשקעות הראשונות לגמלאות של מועסקים בהונגריה‪.‬‬
 ‫‪70‬‬

‫ארד – ‪6‬‬

‫בעשור הראשון של מאה ה‪ ,20-‬קרול בנו של נוימן דניאל הפך להיות הממשיך‬
‫המרכזי של מסורת המשפחה‪ .‬בוגר משפטים עם ידע רב גם בתחום הכלכלה‬
‫הגיע למסקנה שצריך להקים חברה תעשייתית מסוג חדש אותה תכנן יחד עם‬
‫אחיו "שאמו"‪ .‬מפעל בדים ושל כותנה ״הונגריה״ התחיל לעבוד ב‪1909-‬‬
‫באמצעות מחלקות של טוויה‪ ,‬אריגה וגימור‪ .‬המכונות הוזמנו בחברת "נורטון"‬
‫באנגליה‪ .‬החברה החדשה הצטיינה בציוד מתאים המקיים סטנדרטים גבוהים‬
‫המתאימים לאותה תקופה ואשר היו עוברים שיפורים מודרניים כמעט כל שנה‪.‬‬
‫לקרול היה כושר אירגוני של גאון; עם עובדים אשר למדו במסגרת המקצועית‬
‫של ארד וגם עם המומחים הטובים ביותר בענף שהועסקו באופן זמני ואשר‬
‫הגיעו מאירופה המרכזית‪ .‬המפעל התקדם לרמה גבוהה ושמו יצא לפניו בפחות‬
 ‫‪71‬‬

‫מעשור עד כדי כך שהצליח גם בעת הקשה של מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬

‫השינויים הפוליטיים וה״איחוד״ עם רומניה לא זיעזעו כלל את שני המפעלים‬
‫האלה מארד‪ .‬האחים נוימן התרגלו מהר מאד לתנאים החדשים‪ .‬בעזרת‬
‫המומחים הם חיפשו שווקים לסחורה שלהם מעבר להרי הקרפטים‪ .‬הם לא‬
‫ויתרו על תרבותם המקורית כולל שפת האם שלהם אבל היו נאמנים לשליטים‬
‫החדשים בעלי התפקידים המרכזיים בחיי הכלכלה המקומיים‪ .‬המרכז שלהם‬
‫הועבר מוינה לבוקרשט‪ .‬גם השליטים החדשים היו זקוקים לאחים נוימן!‬

‫המשפחה תרמה רבות לקהילה ההונגרית אשר הפכה להיות מיעוט ונאלצה‬
‫להמציא את עצמה מחדש‪ .‬תרמו רבות להקמת התיכון הקטולי אשר נבנה‬
‫מכספים ציבוריים על שטח שהתקבל עבור הקהלות המקומיות‪ .‬ב‪1919-‬‬
‫הקהילה ההונגרית בארד נשארה בלי מבנה משלה כי בתיכון המלכותי )כיום‬
‫המכללה ״מויסה ניקוטרה״( הכיתות בהן למדו בשפה ההונגרית בוטלו באופן‬
‫הדרגתי‪ .‬שני המפעלים הגדולים בארד היו מבטיחים עבודה לכמה אלפי אנשים‬
‫ובאמצעות ארגון מותאם היטב‪ ,‬משמעת ומוצרים איכותיים היוו דוגמה ומופת‬
‫ארגוניים עבור פיתוח התעשייה לממלכה הרומנית‪ .‬מפעל האלכוהול והשמרים‬
‫וגם טחנת האדים שמרו במשך תקופה מסוימת על שמם המקורי‪-‬האחים נוימן‪,‬‬
‫אבל בהמשך התארגנו כחברת מניות משותפת‪ .‬מאוחר יותר קיבלה את השם‬
‫‪ Indagrara S.A‬תוך שינוי של המוצרים המיוצרים והמשיכה להיות מובילה‬
‫בתחומה‪ .‬מפעל הבדים ״הונגריה״ שינה את שמו ל‪ ITA -‬כקיצור של ״תעשיית‬
‫הטקסטיל ארד״‪.‬‬

‫בעת עליית הפאשיסטים‪ ,‬קרול‪ ,‬האח המבוגר מבין אחיי נוימן‪ ,‬היגר לארצות‬
‫הברית‪ .‬אחיו הצעיר‪ ,‬אלפרד )‪ (1871-1930‬כבר לא היה חי באותה תקופה‪.‬‬
‫במזל‪ ,‬לאלפרד היה דור המשך אשר קיבל על עצמו את ניהול המפעלים‪.‬‬
‫הירושה הענקית נשארה לאדי‪ ,‬פרנץ ומריה‪ ,‬והם גם נאלצו לטפל בתפקידי‬
‫המשפחה הנוספים על מנת לפתח את התעשייה‪ ,‬פעולות הצדקה והמעורבות‬
‫החברתית המאד חשובה לבני נוימן‪ .‬אדי קיבל לניהולו את המפעל למוצרים‬
‫אלכוהוליים‪ ,‬פרנץ זכה במפעל הטקסטיל ומאיה נשארה יותר זמן בחו״ל ולמדה‬
‫במוסדות שווייצריים וכמעט ולא הייתה בארד‪ .‬היא לא התלהבה מפעילות‬
‫כלכלית אך אהבה מאד את נושא הצילום וניהלה בעיקר פעילויות אומנותיות עד‬
‫סוף חייה‪ .‬אחרי תחילתו של ״הנומרוס קלאוסוס" והחוקים הגזעניים נגד‬
‫היהודים‪ ,‬אדי היגר לאנגליה ולאחר מכן לארצות הברית‪ .‬כתוצאה מכך פרנץ‬
‫ניהל את שני המפעלים‪ .‬הוא נולד ב‪ ,1911-‬היה מאד צעיר וללא נסיון באותה‬
‫תקופה‪.‬‬
 ‫‪72‬‬

‫ארד – ‪7‬‬

‫כל עוד הוא היה תלמיד‪ ,‬הנכד של קרול‪ ,‬קראנו לו כאן פרנץ‪ ,‬היה קורע את‬
‫עצמו מרוב לימודים בתיכון רומנו‪-‬קטולי של ארד‪ .‬קרול שם לב מוקדם מאד מה‬
‫היו יכולותיו בנו של אחיו‪ ,‬יכולות שהיה מנת חלקם של בני המשפחה ואשר‬
‫נקרא להם כיום ״יכולות ניהוליות״‪ .‬מאוחר יותר שלח אותו לאנגליה כדי שילמד‬
‫״איך אוכלים את תעשיית הטקסטיל ״ ושם עבר ללמוד באוניברסיטה הטכנית‬
‫של מנצ׳יסטר‪ .‬לאחר מכן חזר הביתה והתחיל את הקריירה ״מלמטה״ כמו‬
‫פועל פשוט תחת מומחים מקצועיים ובכך רכש את הנסיון שהיה דרוש לו‪.‬‬
‫כאשר קרול עזב‪ ,‬המפעלים נשארו בידיים מאד מאומנות של צעיר המשפחה‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬הסבא המשיך לעקוב אחרי נכדו ויעץ לו תמיד כאשר היה לו צורך‬
‫בכך‪.‬‬

‫הברון פרנץ התאים את המסורת המקצועית האנגלית לתנאים שהיו קיימים‬

‫בעיר ארד‪ .‬ארגן מחדש את כל הפעילות ובחר מאד בזהירות את המומחים‬
‫הטכניים‪ .‬הוא דאג להביא בעלי מקצוע מגרמניה‪ ,‬מאוסטריה ומצ׳יכיה וממש‬
‫עשה מהפכה בתעשיית הטקסטיל של רומניה שהייתה אז בתחילת דרכה‪.‬‬
‫מנהלי המפעלים החדשים במונטניה ומולדובה למדו בארד במשך כמה עשורים‪.‬‬
‫תעשיית הטקסטיל של ארד הייתה ברמה מאד גבוהה‪ ,‬ללא תחרות‪ ,‬בשוק‬
‫הרומני ועם מוצרים שמאד העריכו בחוץ לארץ‪ .‬מארד המוצרים היו מועברים‬
‫לארצות אירופיות רבות‪ .‬המהנדסים והפועלים הרוויחו טוב‪ ,‬המקצוע היה עובר‬
‫מאבא לבן כי במפעל של ארד גם פועל לא מקצועי היה חי טוב יחד עם‬
‫משפחתו‪.‬‬
 ‫‪73‬‬

‫היחידי שנשאר בארד מבניי משפחת נוימן היה פרנץ )פרנצ׳סק( אשר זכה‬
‫בפופולריות בלתי רגילה אשר קראו לו ״ברון פרי״ כאשר פנו אליו בהערכה‬
‫רבה‪ .‬בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא היה אירוע חברתי בארד ללא‬
‫״ברון פרי״ שתמיד דאג שהאירוע יעבור בהצלחה רבה‪ .‬אין צורך להוסיף כמה‬
‫הוא היה אהוב ומוערך על ידי הנשים‪ .‬גם נודע לנו ש״ברון פרי״ תמיד אהב כל‬
‫מה שהיה יפה והיה ״ג׳ינטלמן״ מושלם עם כל האהבות שלו למרות שהקשרים‬
‫שלו איתן לא האריכו ימים‪ .‬אומנם מעגל החברים שלו היה מאד רחב אבל ברור‬
‫היה שלא כולם היו חברים שלו ללא אינטרסים‪.‬‬

‫ארד – ‪ - 8‬פרנצ'יסק נוימן‬

 ‫‪74‬‬

‫בסוף שנות ‪ 1920‬ואילך‪ ,‬תחילתה של יוזמת הברון קרול על מנת להקים את‬
‫״מושבת ‪ UTA‬״ עבור הצוות הטכני והמומחים‪ ,‬המשיכה בעזרתו של‬
‫פרנצ׳יסק ‪ .‬המושבה הייתה מורכבת מ‪ 10-‬בניינים בעלי קומה אחת מסוג של‬
‫וילות עם נוחות מירבית וכולם היו בסביבת המפעל‪ .‬תשלומי הטיפול והאחזקה‬
‫של הבניינים כללו גם את צריכת החשמל והמים לשתייה‪ .‬זה היה מצב בלתי‬
‫רגיל לאותה תקופה וחשוב לציין שהבניינים שנבנו לפני ‪ 90‬שנה עדיין קיימים‬
‫עד עצם היום הזה והם נוחים בהרבה מהדירות הקיימות בבניינים רב קומתיים‪.‬‬
‫הברון פרי היה גם הראשון ברומניה אשר הקים ליד מפעליו גני ילדים עבור ילדי‬
‫המועסקים שם‪ .‬אהבתו לניהול העבודה שלו ושל מושבת המועסקים הייתה שם‬
‫דבר בכל הסביבה‪ .‬הוא היה תמיד מגיע ראשון לעבודה בשעה שש בבוקר‪ ,‬כל‬
‫פעם באחד אחר מבין שני המפעלים והיה עוזב אחרון‪ .‬זה רק היה קורה כאשר‬
‫היה עוזב את המתחם כי הוא היה גר בדירה בעלת חדרים רבים באחד מבנייני‬
‫המפעל למשקאות אלכוהוליים ושמרים‪ .‬בתקופה שהתקיימו חוקי הגזענות כנגד‬
‫היהודים ומאוחר יותר תחת שלטונו של אנטונסקו הוא נאלץ להעביר פורמלית‬
‫את ניהול המפעלים אל ראוטו ופופ אבל גם אז הוא ניהל אותם מאחורי‬
‫הקלעים‪ .‬כך הוא הציל את המפעלים מכישלון מוחלט שלהם‪.‬‬
‫האנושיות של התעשיין נוימן פרנצ׳יסק הצטיינה במיוחד בתקופת מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ .‬היה לו תפקיד חשוב ביותר בעיקוב של גירוש יהודי‬
‫טרנסילבניה הדרומית ובנט‪ .‬במשך שנים רבות לא סיפרו על מעשיו האנושיים‬
‫כנגד הפגיעה ביהודים כי השילטון לא הודה אפילו בפגיעה הזאת ביהודי‬
‫האיזור‪ .‬אבל לאחרונה‪,,‬במאמרים פנימיים וחיצוניים נרשמו עובדות הקשורות‬
‫לפעילות הברון‪ .‬התגלו מסמכים אשר מוכיחים שנוימן פרנצ׳יסק לא רק הציל‬
‫״אנשים טובים״ מעבודות כפייה ושילוחם אל קווי האויב באמצעות קשרים וכסף;‬
‫לפי זכרונותיו של האציל מוצ׳יוני‪-‬סטארצ׳יה מהמעגל הראשון סביב מלך מיהאי‬
‫‪ , 1‬יחד עם התעשיין מאקס אושניט‪ ,‬העבירו ליועצי אנטונסקו סכומי כסף‬
‫המוערכים ב‪ 50-‬מיליון פרנקים שווייצרים‪ ,‬בוצע עיקוב גירוש יהודי טרנסילבניה‬
‫הדרומית‪ ,‬שהיה אמור להתבצע כי היה על סדר היום של הממשל באותה‬
‫תקופה‪ .‬הסכום הגבוה הזה נוצל על ידי הצבא‪ .‬בדו״ח של אלוף משנה אס‪ .‬אס‪.‬‬
‫ריכטר צויין שזה הכסף שנתרם על ידי הברון מארד ומה הייתה מטרת‬
‫התרומה‪ .‬גם התגלה‪ ,‬שבחודשים האחרונים של המלחמה‪ ,‬הברון פרי‪ ,‬היה‬
‫אוכל במסעדת ״קאפשה״ בבוקרשט יחד עם הגנרל האמריקאי שויילר‪ ,‬המפקד‬
‫שהיה מפקח על שביתת הנשק עם רומניה וגם הזמין אותו שיבקר בארד‪ .‬אכן‬
‫שויילר הגיע לארד לביקור של יום אחד‪ .‬הגנרל האמריקאי סייר במפעל‬
‫הטקסטיל ובמועדון סירות המרוץ בחוף נהר המורש ושוחח עם הברון פרנצ׳יסק‬
‫על אפשרויות פוליטיות ״ב‪ 6-‬אחרי המלחמה״‪ .‬כך גם הגיעו למסקנה שמפעל‬
‫הטקסטיל היה קשור לאינטרסים אמריקאים‪ .‬הקשרים עם הבריטים‬
‫והאמריקאים של הברון פרי‪ ,‬מפעל הטקסטיל והמושבה ‪ UTA‬לא נפגעו עקב‬
‫ההפצצות מ‪ 3-‬ליולי ‪ 1944‬למרות שתחנת הרכבת ומפעלי הקרונות נפגעו‬
‫קשות באותן הפצצות‪.‬‬
‫בתקופת הבלבול הפוליטי של אחרי המלחמה ותוך כדי קיום קשיים כלכליים לא‬
‫הצליחו להעלות את רמת הייצור לגבהים הדרושים באף אחד מהמפעלים‪.‬‬
‫הברון פרי חיפש אז את ההצלחות בספורט היכן הצליח גם בעבר כי היה‬
‫מהתומכים הגדולים בקבוצה ‪ AMEFA‬בה השקיע סכומי כסף נכבדים‪ .‬הוא גם‬
 ‫‪75‬‬

‫נאלץ ״לבלוע״ את הטיפה המרה הראשונה כאשר בבחירות שהתקיימו במועדון‬

‫העובדים האהוב שלו‪ ,‬גירשו אותו מההנהלה על פי דרישתם של הקומוניסטים‪:‬‬
‫״מה עושה כאן תעשיין נצלן במועדון ספורט של הפועלים עם מסורת של‬
‫נצחונות?״‪-‬כך אמר אחד הדוברים אשר תפקידו היה להסית את האנשים כנגד‬
‫הברון פרי‪.‬‬

‫ארד – ‪ – 9‬נוימן פרנצ'יסק ואדי מקבלים את פניו של מלך קרול‬

‫באותו זמן‪ ,‬הברון פרי החליט להקים את מועדון הספורט ‪(Industria Textilă‬‬
‫‪ ITA – (Arădeană‬עם ‪ 18‬מחלקות ובראשן מחלקת הכדורגל‪ .‬הברון הביא‬
‫לארד את השחקנים הטובים ביותר במדינה ומהונגריה את המאמן המפורסם‬
‫אופוטו זולטן‪ .‬ב ‪ 1946 -‬הוא בנה את האיצטדיון המודרני ביותר באיזור עם‬
‫הדשא המלאכותי שהובא מלונדון במטוס הפרטי שלו‪ .‬משחק הפתיחה נערך ב‪-‬‬
‫‪ 1‬לספטמבר ‪ 1946‬בין הקבוצות ‪ ITA‬ו״הפטיש בוקרשט״ אשר הסתיים ‪1-0‬‬
‫לטובת הקבוצה המארחת‪ .‬במיוחד יש לציין את הרכב ‪ :ITA‬מארקי‪-‬פאל‪ ,‬ואס‪-‬‬
‫ריינהרט‪ ,‬מסרוש‪ ,‬טודוסה‪ ,‬לורנט‪ ,‬בקוץ‪ ,‬בוניהדי‪ ,‬פצ׳ובסקי‪ ,‬מרצ׳יה )טות ‪.(3‬‬
‫זאת קבוצה שנוהלה היטב ואשר נצחה בשני המחזורים הראשונים של הליגה‬
‫הלאומית וגם ״בתקופת הברון״ זכתה בגביע של רומניה ) על פי הדיווחים של‬
 ‫‪76‬‬

‫זולטן פורמטי מ״קבוצת הזהב״ של מפעל הטקסטיל ולבסוף כל השחקנים קיבלו‬

‫במתנה אופניים לכל אחד(‪ .‬לאחר ההצלחות בספורט הגיע ״הגשם הקר״‬
‫הפוליטי; ביוני ‪ 1948‬מפעל הטקסטיל ‪ ,ITA‬מפעל המשקאות האלכוהוליים‬
‫והשמרים ‪ Indagrara S.A‬יחד עם טחנת הקמח עברו הלאמה‪ .‬אסרו על‬
‫הבעלים לדרוך על אדמת המפעלים שהם הקימו ופתחו מהיסוד‪ .‬השינויים‬
‫האלה היו קיימים כבר עוד מימי סיומה של המלחמה‪ .‬פרנצ׳יסק נוימן יכול היה‬
‫להעריך שזה יקרה ממידע שהיה ברשותו ממקורות פנימיים וחיצוניים אבל הוא‬
‫קיווה שהמועסקים שלו יגנו עליו‪ .‬הוא סמך על מעמדו ופרסומו החיובי בין כל‬
‫עובדיו והוא גם לא האמין שהכובש הסובייטי יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן‬
‫באיזור ובכך לגרום שהשלטון יעבור לידי הקומוניסטים‪ .‬אבל בסופו של דבר‬
‫קרה המצב של הלאמת המפעלים והבתים והכוח שבידי הפועלים יהיה נדיב‬
‫עם הבעלים החוקיים של המקומות האלה‪ ,‬כי הבעלים הקודמים תמיד היו‬
‫הוגנים והתייחסו בכבוד אל עובדיהם‪ .‬אבל זה לא קרה וההלאמה בוצעה באופן‬
‫מלא‪.‬‬

‫ארד ‪10 -‬‬

‫בקיץ של ‪ 1948‬המפעלים‪ ,‬האיצטדיון וכל הבתים של ברון פרי נוימן הפכו‬

‫״לרכוש של כל העם״‪.‬כך חתכו את השורש האחרון של משפחת נוימן אשר‬
‫החזיק מעמד עד הסוף‪ .‬על פי דבריהם של האנשים הנאמנים לו‪ ,‬חיכתה לו גם‬
‫הודעה על מעצרו‪ .‬אז בלי לחכות עוד הוא הכין את הבריחה שלו מהארץ ולכן‬
‫בלילה של ‪ 31‬יולי ‪ 1948‬הוא נעלם מארד‪ .‬במשך עשרות בשנים לא ידעו‬
‫בבטחון מלא את האופן שנערכה הבריחה שלו‪ .‬היו רק שמועות והשערות; אחד‬
‫יותר דמיוני מהשני‪ .‬הצלחתי לגלות את האמת על כך מלפני מספר שנים‪ .‬אחרי‬
‫חיפושים רבים מצאתי את המסמך המתאים אשר כלל את סיכומה של ישיבה‬
 ‫‪77‬‬

‫שנערכה ב‪ 2-‬ליוני ‪ 1949‬בבית המשפט של טימישוארה‪ .‬זה היה סיכום על‬

‫מעשיה של קבוצת ‪ 11‬מלווים מ״פצ׳יקה״‪ .‬הם הואשמו בכך שעזרו לפרנצ‘יסק‬
‫נוימן לעבור את הגבול לאחר שהגיע אליו על אופניים וללא שום מזוודות‪ .‬לאחר‬
‫מספר ימים כמה מקורבים עזרו לו לעזוב את הארץ‪ .‬הברון ברח לבודפשט‬
‫מהיכן ברח הלאה אל זלצבורג‪ .‬בשנת ‪ 1953‬הוא התחתן בעירו של מוצרט עם‬
‫קונדו קוטולין )קיטי(‪ ,‬הנכדה של המהנדס‪-‬הממציא המפורסם בעל אותו שם‬
‫משפחה‪ .‬לאחר מכן הם היגרו יחד לארצות הברית‪ .‬המידע עליהם באותה‬
‫תקופה לא היה מדויק וברור‪ .‬רק ידוע שבעת הגעתו ל״עולם החדש״ הדוד שלו‬
‫קרול היה עוד בחיים‪ .‬לפי מה שידוע הדוד קרול נפטר בשנות ה‪ .50-‬חשוב לציין‬
‫שבנו של קרול‪" ,‬שארל דה ואגוור" אשר היה חי גם בבוסטון לא הראה שום רצון‬
‫להחזיר את רכוש המשפחה‪ .‬אחיו של הברון פרי‪ ,‬אדי‪ ,‬התיישב גם בארצות‬
‫הברית אבל לא הצלחתי לגלות מתי הוא נפטר‪ .‬בתו ובנו היו גרים גם בבוסטון‪.‬‬

‫בשנים הארכות והרבות שנשארו לו לחיות לברון פרי הוא לא הצליח להתגבר‬
‫על אכזבותיו‪ .‬בארה״ב הוא ניתק את כל קשריו עם עיר הולדתו ארד‪ .‬הוא‬
‫הכריז לפני עיתונאי מארד שחי בישראל שניתק את כל ״שורשיו״‪ .‬בארצות‬
‫הברית הוא ויתר על המעמד שלו כברון וגם על שמו נוימן וקרא לעצמו ״פרנצ׳יס‬
‫דה ואגוור״‪ .‬האנשים אשר תמכו בו ובמעשיו לא מצאו שום הסבר לניתוקו אפילו‬
‫מקבוצת הכדורגל אותה העריץ‪.UTA-‬‬

‫ארד – ‪ – 11‬האצטדיון של ברון פרי‬

 ‫‪78‬‬

‫במשך זמן רב חשבו שנותקו קשרי האהבה בין הברון והכדורגל‪ .‬אבל לאחרונה‬
‫התברר שבארצות הברית היה לו תפקיד חשוב בהפצת הכדורגל האירופי‬
‫ושהוא היה בין האוהדים של קבוצת באיירן מינכן‪ .‬הוא טס מספר פעמים‬
‫מארה״ב לעיר הבירה של בווריה כדי לצפות במשחקי הקבוצה המקומית‪.‬‬
‫הסתבר גם ששמר על קשר עם מהגרים מארד‪ .‬הוא גם תמך בשחקן הכדורגל‬
‫הקשר ״בוניהדי״ אשר התמכר לאלכוהול ב״עולם החדש״ ונשאר בקושי הצל‬
‫של מי שהיה פעם‪ .‬מתוך ההתכתבות של מי שהיה המהנדס הראשי במפעל‬
‫המשקאות האלכוהוליים והשמרים‪ ,‬אשר התיישב בינתיים בבודפשט‪ ,‬גילינו‬
‫שבתקופה האחרונה של החיים‪ ,‬במיוחד עקב הנוסטלגיה‪ ,‬הברון התעניין כדי‬
‫לקבל חזרה את בית המשפחה בארד‪ .‬הוא אבל לא גילה שום התעניינות ביתר‬
‫הרכוש הכולל גם את המפעלים שלו‪ .‬פרנצ׳יסק נוימן נפטר ב‪ 1997-‬כאשר היה‬
‫בן ‪ 86‬בעיר ״נאיפלס״ בפלורידה )כותב השורות האלה היה הראשון אשר‬
‫פרסם את מותו של הברון בעיתון ״יילן״(‪ .‬העיתון היום יומי של ארד הביא‬
‫מחדש לידיעת הציבור המקומי את המידע על השנים בהן משפחת נוימן הייתה‬
‫חיה בארד‪ .‬מאז רבים ביותר התייחסו והתעניינו בחיי משפחת נוימן בכלל‬
‫ובפרט בחייו של הברון פרי‪.‬‬
‫בנו של הברון‪ ,‬״אנדריו״‪ ,‬נולד בארה״ב דרש בעזרת נציגיו שיחזירו לרשותו שני‬
‫בתים שהיו בבעלות המשפחה וקיימים כיום בארד‪ .‬הוא גם ציין שיתרום את‬
‫איצטדיון ‪ UTA‬לעיר ארד מבלי לבקש פיצויים על כך במידה ויפתרו לו את נושא‬
‫החזרת הבתים תוך חצי שנה‪ .‬בקשתו הייתה הזדמנות נדירה לפתור את‬
‫הבעיה הקיימת עם הבעלות על האיצטדיון ואשר הייתה בדיון משפטי בין‬
‫העירייה והמפעל שהיה על סף ההתמוטטות הכלכלית שלו‪ .‬זה היה הצעד‬
‫האצילי האחרון של משפחת נוימן‪.‬‬
‫אנדריו יחד עם אשתו ביקרו מאוחר יותר מספר פעמים בארד ולביקורים אלה‬
‫הייתה התעניינות רבה בעיתונות המקומית‪.‬‬
‫‪---------------------------------------------------------------------------------------‬‬
‫ב‪ 22 -‬לפברואר ‪ ,2005‬אנדריו העביר באופן רשמי את האיצטדיון לעיריית ארד‬
‫ובעירייה הוחלט לקרוא לאיצטדיון על שמו של ״פרנצ׳יסק נוימן״‪ .‬הבתים שהיו‬
‫שייכים למשפחת נוימן נמכרו וערכם הכספי הוחזר ליורשים החוקיים של‬
‫משפחת נוימן‪ :‬הבית מרחוב ״הוריה״ מס׳ ‪ 6‬ובית האירוח שהיה בתקופה‬
‫הקומוניסטית של ניקולאי צ׳אושסקו‪.‬‬
 ‫‪79‬‬

‫ארד ‪ – 12 -‬אחד מבתי הברון‬

‫בבית הקברות היהודי אשר בשכונת ״גראדישטה״‪ ,‬ליד אנדרטת קורבנות‬

‫השואה‪ ,‬קיימת אנדרטת הזיכרון לכבוד אלפרד נוימן‪.‬‬

‫יתר אנדרטאות של בני המשפחה ממוקמות באיזור בית הקברות הקרוב למרכז‬
‫העיר בשטח ‪ K‬וקל יחסית לזהות אותן באמצעות עבודות האומנות על אבני‬
‫הקבורה‪ .‬שמם של נדיבי העיר ארד מוזכרים כיום בתור שם של רחוב‪ ,‬שמו של‬
‫"תיכון טקסטיל" ושמו של "בית הספר הכללי" בשכונת ״גאי״‪.‬‬

‫אפילוג‬

‫לאחר שמשפחת נוימן עזבה רבים התנבאו שהתעשייה שלהם תתמוטט‪.‬‬

‫נציגי השילטון הקומוניסטי החדש צחקו על כך כי זה לא יתכן שזה אכן יקרה‪.‬‬
‫עדיין‪ ,‬ללא עוררין‪ ,‬בתקופה ההתחלתית של הסוצ׳אליזם נמצאו אנשים בעלי‬
‫יכולות לנהל את טחנת הקמח ואת מפעל המשקאות האלכוהוליים והשמרים עם‬
‫תוצאות יחסית די טובות‪ .‬למרות זאת‪ ,‬מערכת הכלכלה ״המתוכננת״‪ ,‬תפעול‬
‫הת עשייה בכוח ומחסור בשיפור הטכנולוגיה גרמו במשך הזמן לירידה בלתי‬
‫נמנעת במעמדם הכלכלי‪ .‬המפעל נשאר מאחור בעשור שלפני מהפכת דצמבר‬
‫‪ .1989‬בתקופת המעבר לכלכלה בבעלות פרטית‪ ,‬הערך הכלכלי ירד עוד‪,‬‬
‫המפעל נהרס ומחלקותיו נקנו בכסף קטן על ידי יזמים שרצו להתעשר באופן‬
‫מהיר‪ .‬כתוצאה מכך שינו את המבנה הפנימי שהיה מתוכנן לייצור אופטימלי כי‬
 ‫‪80‬‬

‫חלקים ממנו נחשבו כמיותרים ובשעה נכתבות שורות אלה‪ ,‬במפעל‪ ,‬פועלת רק‬
‫מחלקה קטנה אחת אשר מייצרת רק את המשקה ״ליקר״‪.‬‬
‫התשתית הענקית של אדים עם הרישום של שנת ‪ 1851‬ואשר היה ״לב״‬
‫המפעל במשך ‪ 140‬שנה נמכרה כ״גרוטאות״‪ .‬אף אחד לא הביע את דעתו‬
‫שפריט היסטורי כזה צריך לשמר אותו כפריט למוזיאון על התעשייה המקומית‬
‫בעיר‪.‬‬
‫‪---------------------------------------------------------------------------------------‬‬
‫לצערי גם לא צילמו את החלקים הפנימיים למרות שבניין המפעל היה ברשימת‬
‫הבניינים ההיסטוריים‪.‬‬
‫מפעל הטקסטיל‪ ,‬אחד המובילים במשך עשרות שנים‪ ,‬היה מופעל על ידי‬
‫עובדות שעבדו קשה מאד בשלוש משמרות‪ .‬כל עוד קבוצת הכדורגל הייתה בין‬
‫המובילות בספורט זה ברומניה הוסתרו הבעיות הגדולות שהיו למפעל וכמו‬
‫שאומרים ״טוטאו מתחת לשטיח״‪.‬‬
‫אחרי המעבר לבעלות פרטית מפעל הטקסטיל התדרדר לגמרי‪ .‬הבעלים‬
‫החדשים לא רצו להשקיע בהתפתחות ובהתחדשות‪ .‬השוק למוצרים שלו הלך‬
‫והצטמצם‪ ,‬ובחצי השני של שנות ה‪ 90-‬הפיטורים במפעל הלכו וגדלו‪ .‬כך‬
‫המשיך לשרוד בקושי רב‪ ,‬כאשר בעלי המפעל שהיה הגאווה של התעשייה‬
‫הקלה הרומנית‪” ,‬זרקו את המגבת לזירת האגרוף“‪ .‬הם הגיעו למסקנה‬
‫שהשטח עליו קיים המפעל בעל ערך רב וגדול יותר מהפלטפורמה התעשייתית‬
‫שמעליו‪ .‬תוך זמן קצר הבולדוזרים חפרו לגמרי את המקום ללא המפעל כי זאת‬
‫הייתה הדרך באותן השנים‪ .‬במקום מפעל הטקסטיל שהיה כל כך מדהים בזמני‬
‫העבר בנו את הבניינים של שכונה חדשה‪.‬‬
‫‪---------------------------------------------------------------------------------------‬‬
‫בארד‪ ,‬בבית הקברות היהודי הניאולוגי בשכונת ״גראדישטה״ וגם בבית‬
‫הקברות בעיר ״נייפלס״ בפלורידה ובמקומות רחוקים אחרים קבורים בני הדור‬
‫הקודם של המשפחה המפוארת של ברוני נוימן‪ ,‬יהי זכרם ברוך!‬

‫ארד ‪13 -‬‬