‫בס''ד‬

‫עיונים ופנינים בפרשה משיעוריו של‬

‫ג_ליון‬
‫‪178‬‬ ‫פרשת שמיני‪-‬החודש‬
‫יותר‪ ,‬ובזה נעשו כחסרי לב ולא נתנו ליבם על דבר הפשוט של הכרת‬ ‫ביום שכלו הקמותיו‬
‫הטוב הראוי למי שמסר נפשו בעבורם כל כך‪.‬‬ ‫ּולזִ ְקנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל (ט‪ ,‬א)‪ .‬מובא‬
‫ּול ָבנָ יו ְ‬
‫וַ יְ ִהי ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִמינִ י ָק ָרא מ ֶֹׁשה ְל ַא ֲהרֹן ְ‬
‫בירושלמי יומא (פ"א ה"א) ובתורת כהנים (צו‪ ,‬מכילתא דמילואים לו) שבכל‬
‫וכן הוא בכל דור‪ ,‬שבלא הדבקות הנצחיית בדעתו של משה אין מה שיגן‬
‫שבעת ימי המילואים שהחלו בכ"ג באדר היה משה מושח את המשכן‬
‫על ישראל מליצנות הזו שהיא אם כל חטאת‪ ,‬וכפי שבאמת הוכיח סוף דבר‬
‫ומעמידו ומפרקו ועוסק בעבודתו‪ ,‬וביום השמיני העמידו ולא פירקו‪ .‬ועל‬
‫שגניזת משה נעלמה היא מעין כל חי כמו שכתבה תורה בסוף ספר דברים‪,‬‬
‫כך נאמר (במדבר ז‪ ,‬א) "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן"‪ ,‬ביום שכלו‬
‫ועיקר הדבר הוא מפני שמנהיגותו נצחיית היא ועדיין עומד הוא ומשמש‬
‫הקמותיו‪.‬‬
‫במרום כמו שאמרו במסכת סוטה (בדף יג ע"ב)‪ ,‬ובכל דור ודור עומד הוא‬
‫ומעורר רחמים עליהם‪ ,‬עד לגאולה השלימה שתהיה בזכותו כמו שאמר‬ ‫והקימות ‪ -‬תקים‬
‫הרעיא מהימנא בזוהר משפטים (בדף קכ ע"א) וכן אמר רשב"י בתיקונ"ז‬ ‫וביאר הרמב"ן (שמות מ‪ ,‬ב) שלא נצטוה משה בפירוש להעמיד המשכן‬
‫(בתיקון סט‪ ,‬דף קיא ע"ב)‪.‬‬ ‫ולפרקו בכל יום מימי המילואים‪ ,‬אלא שלמד כן ממה שציוה לו הקב"ה מחד‬
‫וכאשר אין דבקים ישראל בדעתו הנצחיית של משה‪ ,‬על כך אמר רבי פנחס‬ ‫(בשמות כו‪ ,‬ל) "והקימות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר"‪ ,‬ומאידך‬
‫הכהן בר חמא בשמות רבה (ט‪ ,‬א) שמה שאמר ה' למשה (בדברים לא‪ ,‬טז) "הנך‬ ‫ציווהו "ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אוהל מועד"‪,‬‬
‫שוכב עם אבותיך‪ ,‬וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ"‪ ,‬היה הדבר‬ ‫ש'תקים' הוא לשון קבוע יותר מ'והקימות'‪ ,‬והוא מורה שתעמוד הקמתו‪,‬‬
‫אחר מיתתו של יהושע‪ .‬כי כאשר לימדם יהושע את דרכו ודעתו של משה‬ ‫ולא תהיה כבעת נסוע המחנות שיורידו אותו הלויים ויפרקו אותו‪ ,‬ומכך‬
‫והלכו ישראל אחריו‪ ,‬בזה נחשב היה משה ּכְ ַחי אצלם‪ ,‬והיתה גלויה להם‬ ‫הבין שתחילה יש לו לקיים 'והקימות' שהוא להקים ולהוריד כבעת נסוע‬
‫הדרך לילך אחר ה' ב"ה בנאמנות‪.‬‬ ‫המחנות‪ ,‬ולאחר מכן ביום ראש חודש ניסן יקיים 'תקים'‪ ,‬שישאר קיים‪.‬‬
‫ותשחק ליום אחרון‬ ‫ומעשה ידינו כוננה‬
‫וזו היתה מעלת ראש חודש ניסן שהקים אז משה את המשכן‪ ,‬ובזה נתקיים‬ ‫והיה הכל בכדי להראות לישראל שנתכפר להם עוון העגל‪ ,‬כמו שאמר‬
‫"תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז" (תהלים לא‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫הכתוב (ויקרא ט‪ ,‬כג) לאחר עבודת קרבנות המילואים "ויבוא משה ואהרן אל‬
‫כמו שאמרו בתנחומא (פקודי‪ ,‬יא) ובשמות רבה (נב‪ ,‬ב‪-‬ג) שבשעה שאמר‬ ‫אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם"‪ ,‬ופירש רש"י‬
‫הקב"ה למשה לעשות לו משכן‪ ,‬עסק משה בנדבת המשכן ומלאכתו ג'‬ ‫(שם) שברכו ואמרו להם "ויהי נועם ה' א־להינו עלינו ומעשה ידינו כוננה‬
‫חדשים‪ ,‬תשרי מרחשון כסליו‪ ,‬והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר‪ ,‬והיו‬ ‫עלינו ומעשה ידינו כוננהו" (תהלים צ‪ ,‬יז)‪ ,‬יהי רצון שתשרה שכינה במעשה‬
‫ליצני ישראל אומרים וכי אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם‪.‬‬ ‫ידיכם‪ .‬לפי שכל שבעת ימי המלואים‪ ,‬שהעמידו משה למשכן ושימש בו‬
‫ופרקו בכל יום‪ ,‬לא שרתה בו שכינה‪ ,‬והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה‪,‬‬
‫ובאמת שהיתה מחשבתו ועצתו של הקב"ה להעמיד המשכן באחד בניסן‬
‫משה רבינו‪ ,‬כל הטורח שטרחנו‪ ,‬שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו‬
‫שנולד בו יצחק אבינו‪ ,‬כי אמר הקב"ה הריני מערב שמחתכם שמחה‬
‫עוון העגל‪ .‬לכך אמר להם (ויקרא ט‪ ,‬ו) "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא‬
‫בשמחה‪ .‬ולבסוף כשהעמיד משה המשכן באחד בניסן נתקיים בו "ותשחק‬
‫אליכם כבוד ה'"‪.‬‬
‫ליום אחרון" (משלי לא‪ ,‬כה)‪ ,‬שאמר להם בואו להקים את המשכן‪ ,‬וכשראו‬
‫שאין עולה הדבר בידם‪ ,‬התחילו טוענים ובאים אצלו שנאמר (שמות לט‪ ,‬לג)‬ ‫דמות מטתו‬
‫"ויביאו את המשכן אל משה"‪ ,‬וראו כולם שרק הוא שיכול להקים המשכן‪.‬‬ ‫ועיקר הדבר שבזה נעקר מישראל דרך הליצנות שגרמה לחטא העגל‪,‬‬
‫מתוך שנוכחו כולם בצדקת משה שה' עימו‪ .‬כי הנה כיצד יעלה על הדעת‬
‫לא יגרע מצדיק עיניו‬
‫שאחר שראו את הא־להים על הר סיני יבואו בסמוך לחטא חמור כל כך‪,‬‬
‫ובתנחומא (שם) סמכו זאת על הכתוב (באיוב לו‪ ,‬ז) "לא יגרע מצדיק עיניו"‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאחר שראו כל אשר עשה משה בעבורם ביציאת מצרים ועל ים סוף‬
‫שכל אותם ג' חודשים אחר שנגמרה מלאכת המשכן היו מבקשים חכמי הלב‬
‫ובמלחמת עמלק וכיוצא‪ ,‬כיצד באו לכדי כך שתיכף לאחר שבלבלם השטן‬
‫שבישראל להעמידו ולא היו יכולים‪ ,‬והיו יושבים ומצפים ישראל אימתי‬
‫והראה להם דמות מיטתו של משה בשמים‪ ,‬כמו שאמר רבי יהושע בן לוי‬
‫תבוא שכינה ותשרה בו ונצטערו כולם בדבר‪ ,‬עד שאמר לו הקב"ה למשה‪,‬‬
‫במסכת שבת (בדף פט ע"א)‪ ,‬לא רק שלא התאבלו על הסתלקותו‪ ,‬אלא אף‬
‫לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן‪ ,‬לפיכך לא‬
‫הלכו ועשו מחולות לעגל‪ ,‬הלא טבע אנושי הוא להכיר טובה ולו במעט‬
‫יכלו אותן חכמים להעמידו‪ ,‬והכל בשבילך‪ ,‬בכדי שידעו כל ישראל שאם על‬
‫למי שגמל עימהם טובות רבות ועצומות כל כך‪ ,‬וישראל קדושים כיצד באו‬
‫ידך אינו עומד‪ ,‬שוב אינו עומד לעולם‪ .‬וכך העמידו ופרקו משה כל שבעת‬
‫למידה כזו‪.‬‬
‫ימי המילואים‪ ,‬עד ליום השמיני בראש חודש ניסן שהעמידו ושוב לא פרקו‪,‬‬
‫וברכם שתשרה שכינה במעשי ידיהם‪.‬‬ ‫עומד ומשמש במרום‬
‫אמנם באמת כבר אמר שם רבי יהושע בן לוי שאף כאשר ערבבם השטן‬
‫אברהם הוליד את יצחק‬
‫וטען להם שבא שש‪ ,‬לא השגיחו עליו‪ ,‬ולא הצליח בזה אלא מתוך שהראה‬
‫ועוד דרשו בתנחומא (שם) מה שכתוב 'לא יגרע מצדיק עיניו' על אשר צר‬
‫להם דמות מיטתו של משה‪ .‬ומשמעות הדבר‪ ,‬שהכניס בהם ארס הליצנות‬
‫הקב"ה קלסתר פני יצחק בדומה לאביו‪ .‬והוא כמו שאמר רבי לוי במסכת‬
‫שמנהיגות משה הוא ככל אדם‪ ,‬וכאשר מת‪ ,‬הנה כבר אינו מנהיגם‬

‫לעילוי נשמת‬
‫העלון מוקדש לרפואת ישועת והצלחת‪:‬‬ ‫רה״י רבינו חיים פנחס שיינברג‬
‫פבל נסים בן מרינה‪ ,‬יוסף בן אלישבע הדסה לזיווג הגון‪ :‬נתנאל בן סיגל‪ ,‬אוריאן בן לאה‪.‬‬ ‫בן הרב יעקב יצחק זצ״ל‪,‬‬
‫להקדשות ניתן לפנות בטל' ‪076.599.599.1‬‬ ‫ראו דור דרור בן רונית‪.‬‬
‫למשכן בכל שבעת ימי המילואים‪ ,‬מתוך שדרש ולמד מה שציווהו הקב"ה‬ ‫בבא מציעא (בדף פז ע"א) וכן הוא בתנחומא (תולדות‪ ,‬א) שבשעה שנולד יצחק‬
‫'והקמות את המשכן' כאמור‪ ,‬כי רצה לעורר בישראל את ההשתוקקות‬ ‫לאברהם כשהיה בן מאה שנה‪ ,‬היו מרננים ליצני הדור ואומרים שמאבימלך‬
‫והציפיה ליום אחד בניסן בו נולד יצחק‪ ,‬בכדי לבטל בכוחו מישראל שורש‬ ‫או פרעה נתעברה שרה‪ ,‬או שמא הביאו אסופי מן השוק‪ ,‬אבל ציווה הקב"ה‬
‫ליצנות זו שהביאה אותם לחטא זה‪ ,‬ובכך יכופר עוונם‪ ,‬וכמו שביאר המגלה‬ ‫למלאך הממונה על יצירת הוולד שיעשה קלסתר פני יצחק כדמות אביו‪,‬‬
‫עמוקות (בפ' שמיני‪ ,‬ובפ' ואתחנן אופן רז) שידע משה שרק בכוחו של יצחק שנולד‬ ‫וכאשר נהפך תואר דמות פניו להיות כאברהם‪ ,‬פתחו כולם ואמרו "אברהם‬
‫בניסן יתעורר השחוק דקדושה שיתגלה על ידו לעתיד לבוא‪ ,‬ויבטל את‬ ‫הוליד את יצחק" (בראשית כה‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫הליצנות והצחוק המדומה של ליצני הדור הללו‪.‬‬ ‫אקים את יצחק‬
‫מי הקים כל אפסי ארץ‬ ‫וזהו עוצם השמחה שהיתה בלידת יצחק באחד בניסן‪ ,‬כמו שאמרו שם‬
‫ועל כך אמרו בבמדבר רבה (יב‪ ,‬יא) שעל משה נאמר "מי הקים כל אפסי ארץ"‪,‬‬ ‫בתנחומא (תולדות‪ ,‬ב) שעל שעה זו אמר שלמה (במשלי כג‪ ,‬כד) "גיל יגיל אבי‬
‫שכאשר הקים את אוהל מועד הוקם העולם עמו‪ ,‬שעד שלא הוקם המשכן היה‬ ‫צדיק ויולד חכם ישמח בו"‪ ,‬שהיו הכל שמחים אז‪ ,‬שמים וארץ חמה ולבנה‬
‫העולם רותת‪ ,‬משהוקם המשכן נתבסס העולם‪ .‬ועוד אמרו בבמדבר רבה (יב‪,‬‬ ‫כוכבים ומזלות‪ ,‬מפני שאלמלא לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים‪,‬‬
‫ג ושם‪ ,‬ט) שעד שלא הוקם המשכן היו המזיקים מתגרים בעולם לבריות‪ ,‬אבל‬ ‫שנאמר (ירמיה לג‪ ,‬כה) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא‬
‫כאשר הקים משה את המשכן נאמר "ויהי ביום כלות משה"‪ ,‬שכלו המזיקין מן‬ ‫שמתי"‪ ,‬ואין בריתי אלא יצחק‪ ,‬שנאמר (בראשית יז‪ ,‬כא) "ואת בריתי אקים‬
‫העולם‪ .‬ובילקוט שמעוני (נשא רמז תשיא) אמר רבי יוחנן עוד‪ ,‬שעד שלא הוקם‬ ‫את יצחק"‪.‬‬
‫ּומּצּות ומחלוקת בעולם‪ ,‬אבל משהוקם‬ ‫המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ַ‬ ‫ומשמעות הדבר‪ ,‬שליצני הדור רצו להכחיש מהות יצחק שכל ביאתו לעולם‬
‫המשכן ניתנה אהבה וחיבה ורעות וצדק ושלום בעולם‪ .‬כי ביום זה הכניע‬ ‫בכדי להעמיד זרע ישראל הקדוש המובדל מכל העולם בכדי לפרסם הוד‬
‫משה לס"מ וקשרו שלא יוכל לקטרג ומתוך כך הקים למשכן‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫מלכות הבורא ב"ה בעולם‪ ,‬וטענו בליצנותם שיצחק הרי הוא כמותם חלילה‪,‬‬
‫בזוהר פקודי (בדף רמ ע"ב)‪.‬‬ ‫כפרעה ואבימלך וכיוצא‪ ,‬אמנם הוכיח הקב"ה לעין כל שאברהם הוליד את‬
‫שכינה ביניהם‬ ‫יצחק‪ ,‬וכפי שכבר ראו כולם שאברהם מובדל מכולם בכל מעשיו‪ ,‬כן הוא‬
‫מהות בנו יצחק‪ ,‬ובכך נתפשט השמחה הגדולה בעולם כולו‪ ,‬שהנה בא והיה יום זה גדול בעיניהם יותר מכל הניסים שנעשו להם ביציאת מצרים‬
‫ובמדבר‪ ,‬כמו שכתב הפנים יפות (במדבר ז‪ ,‬ב) שאף שנתגלה להם השי"ת‬ ‫ונתגלה מי שיבוא על ידו התכלית האמיתי של בריאת העולם‪.‬‬
‫ביציאת מצרים ועל הים והודו ואמרו שירה‪ ,‬ויותר מזה בהר סיני‪ ,‬עם כל זה‬ ‫אז ימלא שחוק פינו‬
‫ודרך ליצנות זו היא שהיתה בעוכרי ישראל והביאה אותם לחטוא בעגל‪ ,‬לא היתה שכינה שרויה ביניהם‪ ,‬עד שהוקם המשכן ונתבטלה ליצנותם של‬
‫שהיה הדבר מפני שדימו שמנהיגות משה הרי היא כמנהיגות כל אדם אלו שריננו אחר משה שאינו יכול להקים המשכן‪ ,‬ונתכפר להם עוון העגל‬
‫מתוך שנתגלה להם השי"ת במשכן והיתה דירתו ביניהם‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬וכפרתם תלויה היתה בכך שיבינו שרק בו בחר ה' להעמיד למשכן‬
‫ולהשכין השכינה בעולם‪ .‬ואת זה הוסיף משה מדעתו כשהעמיד ופירק‬

‫ב‬ ‫א‬
‫והנה כאשר בא משה אל ישראל הרי שבזה התחברו ישראל אל הדעת‪,‬‬ ‫הנה בגאולת מצרים נגאלנו מתוך אתערותא דלעילא שהתעורר עלינו‬
‫ועצם החיבור של משה רבנו עם ישראל המשיך להם תיקון הדעת‪ ,‬שיכלו‬ ‫הקב"ה במידת רחמים ושם אהי"ה כאשר אמר למשה רבנו במעמד‬
‫להבדיל ביניהם לבין המצרים בין קדושת ישראל לטומאת העמים‪ ,‬ויכלו‬ ‫הסנה (שמות ג‪ ,‬יג) "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם‪ ,‬ויאמר ה' אל‬
‫להשיג שמקומם במצרים אינו טוב והוא מקום של גלות והגלות אינה‬ ‫משה אהי"ה אשר אהי"ה‪ ,‬כה תאמר אל בני ישראל אהי"ה שלחני‬
‫דבר מוכרח כלל‪ ,‬ולכן צריכים הם תיכף לצאת משעבוד לגאולה‪.‬‬ ‫אליכם"‪ ,‬כי מחמת תוקף השיעבוד והגלות‪ ,‬היו שרויים ישראל בטומאת‬
‫אמנם בזה לבד לא יכלו לצאת מזוהמת מצרים‪ ,‬והיו צריכים לאור עליון‬ ‫מצרים‪ ,‬ולא היה בכוחם לצאת ולהתעורר עד שימשיכו עליהם את כל‬
‫שהוא למעלה מהדעת‪ ,‬כי 'דעת' היא ענין המושג בשכל ודעת האדם‪ ,‬אך‬ ‫הקדושות הראויות לזה שיבואו לכדי גאולה‪ ,‬ולכך היו צריכים לאור‬
‫קליפת מצרים הייתה קשה הרבה עד שהיו צריכים לאור עליון וגבוה מן‬ ‫עליון שיושפע עליהם במתנת חינם לשבר מעליהם את הקליפה הקשה‬
‫הדעת בכדי להנצל ולשבר הקליפה‪ ,‬ואור זה הוא 'מקור הדעת' ושורשו‬ ‫של מצרים‪ ,‬ורק מתוך כך היו יכולים להתעורר מצד עצמם לצאת‬
‫שבשם אהי"ה‪ .‬וכך הוא הדבר‪ ,‬שאפשר שיהיה לאדם דעת אמת ונקי‪ ,‬אך‬ ‫ממצרים‪.‬‬
‫מחמת הזוהמה המלפפת אותו אינו יכול להוציא מן הכח אל הפועל את‬ ‫ולאחר גילוי ידו החזקה של השי"ת במצרים צריכים היו ישראל‬
‫ּמֹורה דעת זו‪ ,‬ובכדי שיוכל אדם להוציא את‬
‫הדעת הקדוש והתכלית ֶׁש ָ‬‫להתעורר גם מעצמם מתוך שישמעו אל משה בכל דבריו‪ ,‬ועוד בנוסף‬
‫דעתו מן הכח אל הפועל צריך הוא למידת התום והיושר שהיא למעלה‬ ‫לכך צריכים היו על ידי עשרת המכות לתקן את דעתם ולפרוש מכל‬
‫מן הדעת‪ .‬וזה שאמר הקב"ה למשה 'כמה תאמר אל בני ישראל אהי"ה‬
‫דעת ודרך המצרים‪ ,‬ועל כל זאת‪ ,‬בכדי לצאת בפועל ממצרים צריכים‬
‫שלחני אליכם' כי שם אהי"ה הוא למעלה מן הדעת‪ ,‬ומכח אור עליון זה‬
‫היו לאתערותא דלתתא בדם המילה ובדם הפסח‪ ,‬ולהכין את קרבן‬
‫יכלו לבוא אל מידת התום והיושר ולצאת מזוהמת מצרים‪.‬‬
‫פסח ולהפרישו ד' ימים קודם הפסח כמו שכתוב (בשמות יב‪ ,‬ג) "בעשור‬
‫ג‬ ‫לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית"‪ ,‬וכן ענין המצות‬
‫שנצטוו לאפותם בזריזות וללא שיהוי כלל‪ ,‬שהיה גם זה כן בכלל כל כי האמונה שחקק בנו הקב"ה במצרים היא שהקב"ה הוא עשה עושה‬
‫ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ומשגיח הוא יתברך בכל פרטי הבריאה כמו‬ ‫התעוררות ישראל מצידם לצאת ממצרים‪.‬‬
‫וסוף דבר שהיו מצווים לעשות ולהתעורר מצידם בכדי לצאת ממצרים שהראה הקב"ה בכל עשר המכות‪ ,‬שהיה זה בכדי לחקוק את כל מידות‬
‫הוא מה שנאמר (שמות יא‪ ,‬ב) "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ודרכי האמונה בנשמות ישראל לדורות עולם‪ .‬ויתרה מכך‪ ,‬הראה הקב"ה‬
‫ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב"‪ ,‬וכפי שהבטיח הקב"ה לאברהם לישראל שהקליפה המשעבדת להם היא בידו יתברך‪ ,‬וליבו של פרעה‬
‫אבינו (בראשית טו‪ ,‬יד) "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו אינו בידו אלא הקב"ה הוא שמקשה את ליבו‪ ,‬ובכל זה רצה להראותם‬
‫ברכוש גדול"‪ ,‬וכמו שאכן עשו ישראל את מצרים כמצולה שאין בה שאין דבר שנמצא חוץ להשגחתו יתברך‪ ,‬וגם הקליפה הקשה והרחוקה‬
‫דגים כמובא במסכת ברכות (בדף ט ע"ב) ופסחים (בדף קיט ע"א)‪ ,‬וכנאמר ביותר היא תחת ידו יתברך‪ ,‬ואין הדבר תלוי בתחתונים כלל‪ ,‬אלא הכל‬
‫הוא בידו יתברך להנהיג התחתונים כרצונו‪.‬‬ ‫(שמות יב‪ ,‬לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את‬
‫אמנם מאידך ציוה הקב"ה למשה ללמד לישראל שצריכים הם לצאת‬ ‫מצרים"‪.‬‬
‫שהוא יתברך לבדו הוציאנו‪ ,‬ולא יכולנו בכוחנו כלל ליצא מטומאת‬ ‫הפסח (שמות יב‪ ,‬יא)‬
‫ממצרים בכוחות עצמם‪ ,‬וכענין שנצטוו אז באכילת‬
‫מצרים‪ ,‬ומאידך כתוב (שמות יג‪ ,‬ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום‬ ‫"וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם‬
‫ּמֹורה לשון זו שיצאו כביכול‬
‫הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים"‪ֶׁ ,‬ש ָ‬ ‫ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'"‪ .‬ולזה היו צריכים הכנה גדולה‬
‫מכוחם‪ ,‬וזהו מכח מה שהיו זוכים להארת הכתר ולמידת התום והיושר‬ ‫בדם הפסח ודם המילה‪ ,‬ובכל מעשה הפסח וְ ַה ַּמּצֹות‪ ,‬ומלבד זאת שהיו‬
‫שהיא למעלה מן הדעת‪ ,‬כי דרך מידה זו שעושה האדם את המצווה עליו‬ ‫צריכים לילך וליקח עימם הזהב והכסף וכל טוב מצרים‪ ,‬ובכל זה היתה‬
‫בכל כוחו‪ ,‬ואינו מתחכם לידע כיצד הדבר משתווה לענין אמונתו‪.‬‬ ‫יציאתם תלויה במעשיהם‪ ,‬מתוך התעוררות מחשבה דיבור ומעשה‬
‫בכל המצוות ובדברי משה רבנו אליהם‪.‬‬
‫ז‬ ‫וכך הוא בפרטות אצל עבודת כל אדם‪ ,‬שמחד ענין האמונה הוא שכל‬
‫וזהו שנאמר (בשה"ש ח‪ ,‬ו) "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך"‪,‬‬ ‫עניניו מושגחים בפרטי פרטות‪ ,‬וכל עלייתו ודרך קרבתו וכל עניניו‬
‫ש'כחותם' נוטריקון 'כח‪-‬תם'‪ ,‬כי הנה כאשר האדם במדרגת 'יום' בהירה לו‬ ‫הרוחניים והגשמיים בידו יתברך הם‪ ,‬ומאידך צריך הוא להתייגע‬
‫האמונה וממעיט הוא בדרכי ההשתדלות‪ ,‬אמנם כאשר הוא במדרגת 'לילה'‬ ‫ולהשתדל על כל דבר שירצה להשיג הן ברוחני הן בגשמי‪ .‬ובלא זה‬
‫ודרכי הטבע וההשתדלות‪ ,‬ממעיט הוא בדבקות באמונה‪ .‬ועל זה נאמר‬ ‫שיהיה נשמר כדבעי בכל מצוות לא תעשה וישתדל ויתייגע בכל מצוות‬
‫'שימני כחותם על ליבך'‪ ,‬שכאשר נצרך האדם לדרכי ההשתדלות‪ ,‬צריך‬ ‫עשה‪ ,‬לא יוכל לבוא אל מקום של ִקרבה‪ ,‬ולא יוכל לצאת מצד הקליפה‬
‫הוא למידת התום והיושר‪ ,‬שיהיה חקוק אז על לבו ענין האמונה‪ ,‬ולעולם‬ ‫כלל‪.‬‬
‫ישאר רשימו חזק של האמונה בליבו (כי 'חותם' מרמז על ענין הרושם‪ ,‬וכשם‬
‫שחותם לעולם משאיר רושם במקום חותמו)‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬שכאשר הוא דבוק‬ ‫ד‬
‫בדרכי האמונה והתפילה‪ ,‬הנה על אז נאמר 'כחותם על זרועך'‪ ,‬שיזכור‬ ‫אמנם בדבר זה שהוא מידת התום והיושר שהיא למעלה מהדעת‬
‫שלעולם תלוי הדבר ביגיעתו וטרחתו על דרך ה' וקיום התורה‪.‬‬ ‫הנמשך ומאיר באדם משם אהי"ה‪ ,‬יוכל להיות חדור באמונה מוחשית‬
‫ולזה אין יכול לבוא האדם אלא כאשר יאיר בו אור הכתר משם אהי"ה‬ ‫בו יתברך בכל מעשה השי"ת שעושה עימו‪ ,‬ויוכל להיות נשען וסמוך‬
‫הנקרא 'יום אחד'‪ ,‬שאין בו הבחנה של יום או לילה‪ ,‬כי הוא כולל שניהם‪,‬‬ ‫אצלו יתברך בכל דרכי האמונה‪ ,‬ומאידך ליתן את כל כוחו בדרכי‬
‫וזהו מכח מידת התום והיושר שיקנה האדם בדרך ה'‪ .‬וזהו 'שימני כחותם'‬ ‫ּומ ַה ֵּמ ָצ ִרים‪.‬‬
‫ההשתדלות והיגיעה לצאת בעצמו מהקליפה ֵ‬
‫שהוא 'כח התם' כאמור‪ ,‬כי ה'תם' יכול לעבוד השי"ת בלא קושיות‬ ‫ונרמז הדבר בכתוב (בראשית א‪ ,‬ה) "ויקרא א־להים לאור יום ולחושך‬
‫ועקמימות דעת המונעת ממנו את עבודת השי"ת והשגות האמונה‪ ,‬כי‬ ‫קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"‪ ,‬ש'יום' הוא התגלות האמונה‪,‬‬
‫מאחר שמתנהג הוא בתום ויושר אינו חפץ אלא בעשיית רצונו יתברך‪ ,‬גם‬ ‫ו'לילה' הוא זמן החשיכה שאין האמונה מגולית‪ ,‬וכאשר יש לאדם‬
‫כאשר אין הדבר מושג בשכלו ודעתו‪.‬‬ ‫התחזקות והוא דבק באמונה ובתפילה להשי"ת‪ ,‬הנה בזה נחשב הוא‬
‫שנמצא במדרגת 'יום'‪ ,‬כי ענין היום הוא שמשפיע הוא לכל השפעים‪,‬‬
‫ח‬ ‫אמנם כאשר צריך הוא לפעול מעצמו ולהתייגע בדרכי ההשתדלות‪,‬‬
‫בזה נחשב הוא במדרגת 'לילה'‪ .‬ומתוך מידת התום והיושר יכול האדם והנה חמדת הממון היא עשר כתרין דמסאבותא‪ ,‬שכאשר יש לאדם חמדה‬
‫להיות קשור באחדות השלם הנקרא 'יום אחד'‪ ,‬וכענין 'ויהי ערב ויהי לאגור ממון‪ ,‬ומחשב בממון כתכלית‪ ,‬הוא הריחוק הגדול ביותר מהשי"ת‪,‬‬
‫בוקר יום אחד'‪ ,‬כי אז אינו כענין 'יום' ולא כענין 'לילה'‪ ,‬אלא הוא כנגד כי בזה תולה את כל תקותו על הממון ונעשה לו כאלהים‪ ,‬וכענין הכתוב‬
‫(דברים כט‪ ,‬טז) "ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר‬ ‫מדרגת הכתר‪ ,‬שאין במדרגה זו הבחנה של יום ולילה כנודע‪.‬‬
‫עמהם"‪ ,‬ש'כסף' הוא צד הזכר שבקליפה ו'זהב' הוא צד הנוקבא שבקליפה‪,‬‬
‫והוא קצה ההשתדלות שמחפשים בני האדם ומתרחקים מהשי"ת‪ .‬וכל‬ ‫ה‬
‫ודוד המלך זכה לזה בשלימות‪ ,‬כי מחד היה דוד המלך כולו אמונה עשירות לאדם צריכה לבוא מצד הקדושה לבד‪ ,‬כי יש עשירות דקדושה‬
‫ותפילה‪ ,‬כמו שאמר (תהלים קט‪ ,‬ד) "ואני תפילה"‪ ,‬וכל הדרך שהנחיל ויש עשירות מצד הסטרא אחרא וכמובא בתיקונ"ז (בתיקון כא‪ ,‬דף ס ע"א) 'אית‬
‫לישראל היא עבודת אמונה ותפילה‪ ,‬והיא עיקר מדרגתו של דוד המלך‪ .‬אילנא לתתא‪ ...‬ודא סמא"ל‪ ,‬מאן דאעבר על אוריתא אתשקייא מההוא‬
‫אמנם מאידך היה דוד המלך יגע וטורח בדרכי ההשתדלות עד הקצה‪ ,‬אילנא ואתפרנס מיניה' (‪-‬יש אילן למטה בסטרא אחרא‪ ...‬וזהו הס"מ‪ ,‬ומי‬
‫כמו שכתוב (תהלים קלב‪ ,‬ד‪-‬ה) "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה‪ ,‬עד שעובר על מצות התורה הוא מקבל שפע מזה האילן ומתפרנס ממנו)‪ ,‬אמנם‬
‫אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב"‪ ,‬והלך בדרכי הטבע וההשתדלות עשירות מצד הקדושה אינה שייכת אלא בשתי צדיקים‪ ,‬שהם יוסף הצדיק‬
‫ושלמה המלך‪.‬‬ ‫לקנות את מקום המקדש ֵמ ֲא ַרוְ נָ ה היבוסי כמובא בספר שמואל ב' (פרק‬
‫כד) ובדברי הימים א' (פרקים כא‪-‬כב)‪ ,‬והגם שהיה יכול להכניע אויביו כי כשם שעשירות מצד הסטרא אחרא נמשכת ממלאך טמא‪ ,‬כך להבדיל‬
‫בניסים ומופתים‪ ,‬היה מנצחם בדרכי הטבע וההשתדלות‪ ,‬כמו שאמר עשירות דקדושה נמשכת היא מהשי"ת בעצמו‪ ,‬וכמו שאמר ה' למשה‬
‫(תהלים יח‪ ,‬לח) "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"‪ ,‬מה שאין רבנו בלוחות השניות "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" (שמות לד‪,‬‬
‫כן חזקיהו שלא היה במדרגתו של דוד‪ ,‬מנצח היה בדרך נס‪ ,‬כמובא א)‪ ,‬ואמרו במסכת נדרים (בדף לח ע"א) שמשם נתעשר משה‪ ,‬שקיבל משה‬
‫באיכה רבה (פתיחתא ל) שבאו חיילי סנחריב וצרו על ירושלים ואמר רבנו עשירות מהשי"ת בעצמו‪ ,‬ויוסף הצדיק ושלמה המלך שהיה להם‬
‫חזקיהו לקב"ה אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה‪ ,‬את שלימות הדעת הנמשך מנשמת משה רבנו‪ ,‬יכולים היו להמשיך את‬
‫העשירות בפועל‪.‬‬ ‫אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה‪ ,‬אמר לו הקב"ה אני עושה‪ ,‬שנא'‬
‫(במלכים ב' יט‪ ,‬לה) "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור"‪ .‬כי הנה על משה רבנו מאיר לעולם אור הכתר‪ ,‬ומצד זה יש בו לכל דרכי‬
‫וזהו מחמת שהיה מאיר על דוד אור הכתר משם אהי"ה בתמידות‪ ,‬וזכה מידת התום והיושר בשלימות‪ ,‬כי מתוך הארת הכתר‪ ,‬גם כל עשירות‬
‫וקנה למידת התום והיושר בשלימות‪ ,‬ולכך זכה בב' הבחנות הללו עד דעלמא‪ ,‬שהוא קצה דרך ההשתדלות‪ ,‬אינה מרחקת מהשי"ת‪ ,‬כי כל‬
‫הקצה‪ ,‬שמחד היה כולו אמונה ותפילה‪ ,‬ומאידך היה טורח ויגע על שפע הכסף והזהב שמצד הארת הכתר הם בכדי לפאר את משכן ה' ואת‬
‫בית השי"ת ולגלות בו את מלכות ה'‪ .‬ויוסף הצדיק היה מגלה לכל דרכי‬ ‫התכלית בכל דרך השתדלות שהיה בידו‪.‬‬
‫האמונה בשלימות והיה הקב"ה מדקדק עימו בזה כחוט השערה‪ ,‬כמו‬ ‫ו‬
‫שדרשו בשמות רבה (ז‪ ,‬א) שעל כך שאמר יוסף לשר המשקים (בבראשית מ‪,‬‬
‫ולמידה זו זכו ישראל ביציאתם ממצרים‪ ,‬שהאיר בהם אור הכתר בכדי‬
‫יד) "כי אם זכרתני איתך‪ ...‬והזכרתני אל פרעה"‪ ,‬ניתוסף לו בבית האסורים‬
‫שיקנו למידת התום והיושר ויהיו יכולים שיאיר בהם מחד סוד האמונה‬
‫עוד שתי שנים‪ .‬ומאידך שלמה המלך שלם היה בכל השתדלות ויגיעה‬
‫שה' ב"ה הוא שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים ואין עוד מלבדו‪,‬‬
‫וטרחה בכל דרכי הטבע על בנין בית המקדש‪ ,‬ולקח לכל הכסף והזהב‬
‫ומאידך יטרחו בכוחות עצמם בכל ציווי השי"ת למשה‪ ,‬שבזה יצאו הם‬
‫שבעולם בכדי לפאר בו לבית ה'‪ ,‬ומכל מקום היו יוסף ושלמה שלֵ מים‬
‫מכוחם ממצרים‪ .‬ונרמז הדבר במה שנאמר על יציאת מצרים (בשמות יב‪,‬‬
‫במידת התום והיושר האמורה‪ ,‬מתוך שהיו דבקים בדעתו של משה ובאור‬
‫יז) "בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את‬
‫הכתר שהוא למעלה מן הדעת‪ ,‬ולכך הם לבד שזכו בכל הדורות לעשירות‬
‫היום הזה לדורותיכם חוקת עולם"‪ ,‬ש'בעצם היום' מורה על האמונה‬
‫דקדושה‪.‬‬
‫הימים ולהביא לגאולתם‪ ,‬כי 'מה שהיה הוא' עולה בראשי תיבות משה‪,‬‬ ‫וכך כל הצדיקים שזכו והמשיכו לסוד העשירות דקדושה‪ ,‬היה זה מתוך‬
‫ועליו נתנבא יעקב (בראשית מט‪ ,‬י) "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין‬ ‫שדבקו בדרכם של יוסף הצדיק ושלמה המלך שהיו בטלים לנשמת משה‬
‫רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים"‪ ,‬ש'שילה' עולה כמנין 'משה' כמו‬ ‫שזכה הוא לבדו בעשירות מאת השי"ת בעצמו‪ ,‬שהוא עשירות דקדושה‪.‬‬
‫שאמרו בזוהר בראשית (בדף כה ע"ב)‪ ,‬כי במלך המשיח תשרה נשמת משה‬ ‫וזה שאמרו במסכת סנהדרין (בדף ק ע"א) שבמערבא אמרו בשם רבא בר‬
‫רבנו‪ ,‬ובכדי שיוכלו ישראל לקיים את הדעת של משה יצטרכו למידת‬ ‫מרי שעתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות‪ ,‬ש'שי' עולה‬
‫התום והיושר הנשפעת מה'דעת' של משה‪.‬‬ ‫בראשי תיבות שלמה יוסף‪ ,‬כי כל הדבק בנשמת משה ונקרא צדיק זוכה‬
‫בסופו לעשירות דקדושה ממידתם של יוסף ושלמה‪.‬‬
‫יא‬
‫ודרך מידת התום והיושר שתתגלה לעתיד מצד ה'דעת' של משה היא‪,‬‬ ‫ט‬
‫שמלבד מה שיאיר הקב"ה את אור הגאולה מלמעלה שהוא ענין אתערותא‬ ‫ובטלו דעתם‬ ‫וביציאת מצרים שהיו כל ישראל דבקים בדברי משה רבנו‪ִ ,‬‬
‫דלעילא‪ ,‬ותתגלה האמונה לעין כל ויראו איך אדון השמים והארץ הוא‬ ‫ורצונם לדברי משה וכמו שכתוב (שמות יד‪ ,‬לא) "ויאמינו בה' ובמשה‬
‫שעשה עושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ויראו כל אפסי ארץ איך מלכותו‬ ‫עבדו"‪ ,‬בזה נכללו במשה ונקראו צדיקים על שמו‪ ,‬ונכללו בש"י עולמות‬
‫יתברך בכל משלה‪ ,‬כנג זה ובנוסף לכך יהיה נצרך שיאיר אור הגאולה‬ ‫שהם יוסף ושלמה‪ ,‬ומתוך כך יכלו לבוא לכדי עשירות דקדושה‪ .‬וזהו‬
‫גם מלמטה‪ ,‬שהוא ענין אתערותא דלתתא‪ .‬שתחילה נצטרך לצאת מגלות‬ ‫שהבטיח הקב"ה לאברהם 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן‬
‫לגלות‪ ,‬היינו שנצא מב' הסתרות להסתרה אחת‪ ,‬כי כעת אין אנו מבינים‬ ‫יצאו ברכוש גדול'‪ ,‬שהבטיח ֹו‍ בזה שיבואו ישראל למדרגה גדולה כל‬
‫שאנו בגלות‪ ,‬ואין אנו מבינים מהי משמעותה של גלות וריחוק מהשי"ת‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬עד שיזכו לעשירות דקדושה‪ ,‬שאין הכסף והזהב כאמצעי להשגת‬
‫אך כאשר יפציע אור הגאולה‪ ,‬נצא תחילה מהסתרה אחת‪ ,‬ויהיה בנו דעת‬ ‫המזון וצרכי האדם‪ .‬שהרי יצאו ישראל למדבר שאין שם תועלת בממון‪,‬‬
‫ושכל להבין שאנו בגלות וריחוק מאור פניו יתברך‪ ,‬ומתוך כך נבקש את‬ ‫ועוד שהרי כל מזונם היה מאיתו יתברך‪ ,‬וכן שאר צרכיהם היה מאיתו‬
‫מלכותו יתברך את בית המקדש ומלכות בית דוד‪ ,‬שכל זה הוא כנגד כל‬ ‫יתברך‪ ,‬כמו שכתוב (דברים ח‪ ,‬ד) "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא‬
‫דרכי ההשתדלות בקרבן פסח ודם המילה‪ ,‬כי נחפוץ תיכף ומיד לצאת‬ ‫בצקה זה ארבעים שנה"‪ ,‬אלא שהיה זה עשירות דקדושה מתוך שלא היה‬
‫מן הגלות‪ ,‬וכשם שרצינו במצרים להזדרז לילך אחרי השי"ת‪ ,‬כך נחפוץ‬ ‫כל כספם וזהבם אלא בכדי שיוכלו לקיים את דעתו של משה בפועל‪,‬‬
‫בגאולה הקרובה לצאת מעצמנו מהגלות‪ ,‬ולראות בבנין בית המקדש‬ ‫לקבל את התורה ולפאר למשכן ה'‪ ,‬כמו שכתוב (תהלים קה‪ ,‬לז) "ויוציאם‬
‫השלישי‪ ,‬שהוא הבית הנצחי שלשמו ברא הקב"ה את כל העולמות‪.‬‬ ‫בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל"‪.‬‬
‫וכשם שנתן הקב"ה מכת דם במצרים‪ ,‬ובזה שבר לכל תאות וחמדת הממון‬ ‫וזהו שאמר הקב"ה למשה (בשמות ג‪ ,‬ז) "ראה ראיתי את עני עמי אשר‬
‫של המצרים שהיה כל משענתם על היאור‪ ,‬כך ישבר הקב"ה לעתיד את‬ ‫במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו" ודרשו‬
‫כל משענת ותקות העולם על הממון‪ ,‬וישליכו הכל אלילי כספם וזהבם‪,‬‬ ‫זאת בשמות רבה (ג‪ ,‬ב) שאמר לו הקב"ה למשה‪ ,‬אתה רואה ראייה אחת‬
‫כי יתגלה בעולם גדולת ה' יתברך שהוא מקור כך השפעים‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫ואני רואה שתי ראיות‪ ,‬אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי‪ ,‬ואני‬
‫(תהלים קטו‪ ,‬ג‪-‬ד) "וא־להינו בשמים כל אשר חפץ עשה‪ ,‬עצביהם כסף וזהב‬ ‫רואה אותן מקבלים תורתי זהו 'ראה'‪ ,‬ו'ראיתי' זו ראיית מעשה העגל‪,‬‬
‫מעשה ידי אדם"‪ ,‬שיעלה האדם את כל בטחונו על השי"ת‪ ,‬שכל אשר‬ ‫וכנאמר בו (שמות לב‪ ,‬ט) "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא"‪.‬‬
‫יבקש האדם בידו יתברך למלא מבוקשו ואין דבר התלוי בממון‪ .‬כי תחילת‬ ‫היינו שראה הקב"ה שעל ידי העשירות יוכלו לבוא לקיום דעתו של משה‬
‫האמונה בהשי"ת היא לאחר שיבטל האדם את משענתו על הממון‪ ,‬ובזה‬ ‫ולקבל התורה‪ ,‬וכפי שנאמר במשה 'פסל לך' שבזה זכה למדרגה גדולה‬
‫"מ ְצ ֵרף לכסף וכור לזהב‬
‫תבחן אמונתו‪ ,‬כמו שאמר שלמה (במשלי יז‪ ,‬ג) ַ‬ ‫יותר בקבלת התורה‪ ,‬וכנרמז בכתוב (תהלים קיט‪ ,‬עב) "טוב לי תורת פיך‬
‫ובוחן ליבות ה'"‪ ,‬והדרך ֶׁש ִּת ְׁש ֶרה סוד האמונה באדם ויוכל לילך לפני‬ ‫מאלפי זהב וכסף"‪ ,‬שהוא מדרגת גדולה שזכו ישראל בקבלת התורה‬
‫השי"ת באמונה הוא במידת התום והיושר‪ ,‬וכענין הכתוב (תהלים קא‪ ,‬ו)‬ ‫מתוך מדרגת העשירות שהשיגו ביציאת מצרים‪ .‬אך ראה הקב"ה גם‬
‫"הולך בדרך תמים הוא ישרתני"‪.‬‬ ‫שכאשר נתרחקו ומאסו במשה רבנו כמו שאמרו בחטאם בעגל (שמות לב‪,‬‬
‫א) "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו"‪ ,‬הנה בזה הפסידו לעשירות‬
‫דקדושה‪ ,‬ולכך נותר זהבם שלא מצד הקדושה ונתנוהו לעגל‪ ,‬שהוא‬
‫״הנה ימים באים‪ ..‬והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם‬ ‫"עצבי הגוים כסף וזהב" (תהלים קלה‪ ,‬טו)‪ ,‬וכענין הנאמר בעגל (שמות לב‪ ,‬ב)‬
‫ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה׳״‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם"‪ ,‬כי בזה שנתרחקו‬
‫ממשה לא היתה עשירותם כשל יוסף ושלמה‪.‬‬
‫לציבור הקודש וכלל ישראל הזוכים ומתבשמים מזיו שכינה לאורם‬
‫י‬
‫של גליונות וכתבי הקודש היוצאים מידי שבת בשבתו‪ ,‬וכן הקונטרסים‬
‫ועל כך אמר הקב"ה למשה 'אהי"ה אשר אהי"ה'‪ ,‬ורמז לו בזה שיהיו‬
‫והחוברות היוצאים מידי זמן הנושאים את דברי תורתו ושיעוריו של‬ ‫ישראל בגלות זה‪ ,‬ויהיו שוב בגלות אחר כמו שאמרו במסכת ברכות‬
‫מו״ר מרן הגאון הינוקא שליט״א‬ ‫(בדף ט ע"ב)‪ .‬כי מחמת הארת הכתר זכו לכל דרך התום והיושר ועשירות‬
‫וכפי שידוע‪ ,‬אשר אלפים רבים ברחבי הארץ והעולם זוכים ומתבשמים‬ ‫דקדושה‪ ,‬אמנם מפני שנתרחקו ממשה מתוך כספם וזהבם עד שבאו‬
‫למעשה העגל‪ ,‬וכמו שרמז משה רבנו בתוכחתו (דברים א‪ ,‬א) "ודי זהב"‬
‫מתורה זכה זו‪ ,‬ות״ח רבים מקיימים בהם שיעורים תמידין כסדרן‪ ,‬בארץ‬
‫כמו שאמרו דבי רב ינאי במסכת ברכות (בדף לב ע"א) שאמר בזה משה‬
‫ובחוצה לה‪ ,‬וכולם מעידים ואומרים כאחד אשר התחולל בהם מהפך עצום‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל‬
‫מעצם ההתוודעות לדברי הקודש החודרים לכל לב ומפלסים דרך במים‬ ‫עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל‪ ,‬הנה מזה נמשכים כל הגלויות‬
‫רבים ושיטפון העולם לשכון בטח‪ ,‬ולפעול נחת ושמחה לפני ה׳‪.‬‬ ‫ובפרט גלות האחרון‪ ,‬שעל זה אמר הקב"ה למשה 'אשר אהיה'‪ ,‬שלעתיד‬
‫על כן הננו בקריאת חיזוק לכל חכם לב ואשר נשאו ליבו‬ ‫יגלה הקב"ה את השם אהי"ה בכדי להמשיך לכל ישראל את נשמת משה‬
‫להצטרף למערך הרכזים לשמש כרכז ונציג דברי התורה‬ ‫רבנו‪.‬‬
‫באזור המגורים‪ ,‬ניתן להירשם אצל הרב יהודה ישראלי במוקד‬ ‫וכמו שאמר שלמה (בקהלת א‪ ,‬ט) "מה שהיה הוא שיהיה" ואמר הרעיא‬
‫הקו יפוצו טל' ‪ 076-599-5991‬שלוחה ‪ | 1‬במייל‪a4506506@gmail.com:‬‬ ‫מהימנא בזוהר משפטים (בדף קכ ע"א) וכן אמר רשב"י בתיקונ"ז (בתיקון סט‪,‬‬
‫דף קיא ע"ב) שרימז בזה לשלמה למשה שעתיד להתגלות לישראל בסוף‬