‫פנימיות‬

‫ב"ה‬

‫מחשבת החסידות לעולם התורה‬

‫גיליון ‪  112‬תמוז ה'תשפ"א‬

‫הגחלת היהודית‪ ,‬שהייתה למורת רוחם של‬

‫המשטר הסובייטי‪.‬‬
‫בג' תמוז שוחרר הרבי מבית המאסר לעיר‬
‫גלותו‪ ,‬והיו רבים שחששו מאוד מכך‪ .‬אבל כבר‬
‫בי"ב תמוז הודיעו לרבי במקום גלותו בקוסטרמה‬
‫על השחרור‪ ,‬ולפועל מכיוון שהמשרד היה סגור‬
‫באותו יום המתין הרבי במשך יום‪ ,‬ושוחרר רק‬
‫למחרת בי"ג תמוז‪ .‬מאז מידי שנה בשנה חוגגים‬
‫את י"ב־י"ג בתמוז כימי סגולה וכ"חג הגאולה"‪.‬‬
‫‪ . .‬מה שנעשה במתינות על פי התורה‪ ,‬יהיה טוב!"‬
‫ג' בתמוז‬
‫להירגע מהלא נודע‬
‫הטעות הגורלית שגבתה מחיר כבד הייתה יכולה להימנע‪,‬‬
‫לולא הבהלה – חודש תמוז בראי הדורות‬
‫זה אירע לפני אלפי שנים‪ .‬העם הנבחר יצא‬
‫אל ה"לא נודע"‬
‫מבית עבדים‪ ,‬ועמד לפני הר סיני‪.‬‬
‫מילות ההדרכה של הרבי המהר"ש "היו רגועים‬
‫משה רבינו עלה אל השמים לארבעים יום לקבל‬
‫כמו נאמרו במיוחד לתקופתנו‪ ,‬על המאורעות‬
‫את התורה‪ .‬ארבעים יום עברו‪ ,‬ומשה בושש לבוא‪.‬‬

‫בעולם ובארץ בשנה האחרונה‪" .‬קורונה"‪" ,‬שומר‬
‫כל האירועים האלה של חודש תמוז היו‬
‫החומות"‪ ,‬פרעות‪ ,‬בעיית הממשל ועוד‪ .‬זהו‬
‫אירועים שבהם היה זמן של חוסר וודאות‪ ,‬מה‬
‫זמן של חוסר וודאות‪ ,‬של תהליכים מתמשכים‬
‫קורה למשה? האם להמשיך במלחמה? מה‬
‫יהיה עם הרבי במקום גלותו? היו אלה אירועים‬
‫מתמשכים‪.‬‬
‫בג' תמוז בדור האחרון נוצרה אצל הרבה חוסר‬
‫וודאות לגבי "משה שבדור"‪.‬‬
‫מהמשך המאורעות של חודש תמוז‪ ,‬ודברי הרבי‬
‫המהר"ש‪ ,‬צריך להיות לנו ברור שאל לנו להיבהל‬
‫ולהיחפז בהסקת מסקנות‪ ,‬אלא להמתין ולחכות‬
‫לישועת ה' – לגאולה שתבוא בכל רגע‪ ,‬ובינתיים‬
‫להמשיך באותה הדרך אותה סללו רבותינו‪ ,‬עד‬
‫להוראות הכי אחרונות בנוגע לבשורת הגאולה‪.‬‬
‫בל נשוב על טעויות העבר‪.‬‬
‫תמוז – תם זו‬
‫בש"ך על התורה מובא שיש רמז בשם החודש‬
‫תמוז ל"חטא העגל"‪" .‬תם" היינו‪ ,‬הסתיים‪" ,‬זו"‬
‫בגימטריא שווה "אחד"‪ .‬כלומר‪ ,‬שבחודש תמוז –‬
‫תם זו – "תם האחדות‪ ,‬לפי שעשו העגל"‪.‬‬
‫אמנם בדרך החסידות אפשר לומר ששם‬
‫החודש מלמדנו הוראה בעבודת ה'‪" :‬תם" עלינו‬
‫לסיים ולהשלים ולתקן את ה"זו" בגימטריא‬
‫"אחד"‪ ,‬לגלות את ה"אין עוד מלבדו" – אחדות ה'‬
‫בשלימות‪ ,‬בעולם כולו‪ ,‬וכמובן אצל כל אחד ואחד‬
‫השמים למשך יום שלם‪ ,‬ובוששה לשקוע עד‬
‫מאיתנו‪ .‬כאשר יודעים שיש בעל הבית לבירה‪,‬‬
‫ש"אין עוד מלבדו"‪ ,‬אפשר להיות רגועים‪.‬‬
‫עלינו להיות רגועים ובטוחים בה' שיושיענו‪,‬‬
‫ולא להיבהל ולהיחפז מכל המאורעות (וכנאמר‬
‫בישעיהו "לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון")‪.‬‬
‫להתפלל ולזעוק "עד מתי"‪ ,‬ולהוסיף בתורה‬
‫ומצוות ככל יכולתנו כדי לזרז את הגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬אז נזכה לחזות בהתגלותו‬
‫של מלכנו משיחנו ש"ישוב ויתגלה"‪.‬‬
‫חז"ל מספרים לנו שהשטן ביים מחזה של‬
‫מיטת משה מרחפת בשמים‪ ,‬ובני ישראל נבוכים‪,‬‬
‫"לא ידענו מה היה לו"‪.‬‬
‫שאנו מצפים שסיומם יהיה הגאולה האמיתית‬ ‫"עגל הזהב" הועמד בבהלה ובחיפזון‪ ,‬ואז אירע‬
‫והשלימה‪.‬‬ ‫העוון הנורא‪ ,‬עליו אנו מבקשים לכפר עד לימינו‬
‫אלה‪ ,‬אשר לפי כל הסימנים בחז"ל כבר נמצאים‬
‫על סף "ימות המשיח"‪.‬‬
‫לו היו בני ישראל רגועים ובטוחים בה' שיושיעם‬
‫גם כאשר משה נעלם! לו שמעו בקולם של אהרון‬
‫וחור! לו היו נוהגים במתינות!‬
‫על פי התורה ובמתינות‬
‫מסופר על הרבי המהר"ש‪ ,‬שבתקופה שלפני‬
‫הפרעות הנודעות ברוסיה בשנים תרמ"א־תרמ"ב‪,‬‬
‫כאשר ריח הפרעות כבר היה באוויר‪ ,‬נסע הרבי‬
‫מחוץ לרוסיה בשביל בריאותו‪.‬‬
‫תמוז – מאז ולדורות‬ ‫קודם נסיעתו קיים הרבי ועידה עם עסקני הכלל‬
‫בוויטבסק‪ .‬באי האסיפה שאלו את הרבי‪" :‬לבבות‬
‫חטא העגל ושבירת הלוחות אירעו בי"ז בתמוז‪.‬‬
‫בני ישראל שבורים ומלאים פחד‪ ,‬אתם נוסעים‬
‫במשך יום הצליח אהרון לעכב את החטא‪ ,‬אבל‬
‫לחוץ לארץ‪ ,‬ואיך שלא יקרה מה יהיה עם אחינו‬
‫הסוף ידוע‪.‬‬
‫בני ישראל?"‬
‫בחודש תמוז אירע גם מאורע מפורסם אחר‪.‬‬
‫ענה להם הרבי‪" :‬היו רגועים והרגיעו גם את‬
‫בג' בתמוז יהושע "העמיד את השמש" כדי לסיים‬
‫האחרים‪ .‬אכן חיים אנו בתקופה שלא יודעים מה‬
‫ולהשלים את המלחמה עם חמשת מלכי האמורי‬
‫טוב יותר לעשות‪ ,‬ישנם הדוגלים ללכת בדרך זו‪,‬‬
‫לאור היום‪ .‬כאן הייתה זו השמש שנעצרה בחצי‬
‫וישנם הדוגלים בדרך אחרת‪ ,‬וישנם האומרים‬
‫שנסתיימה המלאכה‪.‬‬ ‫שכל הדרכים בחזקת סכנה‪.‬‬
‫כאשר נתפסו חמשת המלכים‪ ,‬היה מי שחשב‬ ‫ואני אומר לכם‪ ,‬שמה שנעשה במתינות על פי‬
‫לעצור את המערכה‪ ,‬אבל יהושע ציווה שלא‬ ‫התורה‪ ,‬יהיה טוב!"‬
‫לעצור ולהמשיך במערכה עד בריחת אנשי החיל‬ ‫הרבי הוסיף להסביר שכאשר יש עת צרה‪ ,‬צריך‬
‫הנותרים לערי המבצר‪.‬‬ ‫להבין שיש בזה כוונה אלוקית שיחזרו בתשובה‬
‫בדור הקודם בחודש תמוז הסתיימו מאסרו‬ ‫ויתרכך הלב‪ .‬ומכיוון שלא יודעים מה לעשות ומה‬
‫וגלותו של רבי יוסף יצחק שניאורסון‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫לבקש‪ ,‬הבקשה היא ש"ה' יושיעני" שמה שיעשו‬
‫הקודם‪ ,‬שנאסר והוגלה בגלל פעילותו לשמירת‬ ‫לטובת הכלל‪ ,‬ה' יעזור שיהיה לישועה‪.‬‬

‫יוצא לאור על ידי‬

‫מרכז את"ה בארץ הקודש ‪ -‬אור תורת החסידות‬
‫ת"ד ‪ ,18‬כפר חב"ד ‪ ,6084000‬טל' ‪ 03-5785302‬פקס' ‪merkazato@gmail.com 0765100470‬‬ ‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד‬
‫הנהלה‪ :‬הרב מנחם פרלשטיין‪ ,‬הרב שמואל פרלשטיין עריכה‪ :‬הרב יוסף אברהם פיזם‬

‫‪1‬‬
 ‫דבר מלכות‬
‫מתורתו של כ"ק אדמו"ר מה"מ מליובאוויטש‬

‫ותבונות המודיעים לו את קונו"‪.‬‬

‫ודבר זה יהיה בשלימות בעולם הבא‪ ,‬ש"צדיקים‬
‫יושבים ‪ . .‬ונהנין מזיו השכינה"‪ ,‬וכפי שפירש‬
‫הרמב"ם "שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה"‪.‬‬
‫בשביל מה?‬
‫והיינו שאין זה (רק) שכר על עסק התורה והמצוות‬ ‫בשביל מה החכמים והנביאים רוצים שיבוא משיח?  לאיזה‬
‫אלא המשך ועליה והתקרבות תמידית לה'‪.‬‬
‫מדריגה לא כל חכם יכול לזכות להגיע?  ולמי מתאים לעסוק‬
‫מעלת החכמים‬ ‫בתורה כדי לזכות לחיי העולם הבא?  ביאור נפלא בהלכות הרמב"ם‬
‫ולפי זה מובן‪ ,‬שהעובד את ה' כדי לזכות לחיי‬ ‫‪ -‬לרגל סיום מחזור הלימוד הארבעים של הרמב"ם היומי‬
‫העולם הבא כ"שכר"‪ ,‬באמת אינה מעלת החכמים‪.‬‬
‫אלא מה שנתאוו החכמים לימות המשיח הוא‬
‫בסיום ספרו "משנה תורה"‪ ,‬פוסק הרמב"ם‬
‫כדי לזכות לתכליתה ושלימותה של האהבה‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס‬ ‫אודות אופן האמונה בביאת המשיח‪.‬‬
‫והדביקות בה'‪.‬‬
‫אלא יש לומר‪ ,‬שישנו הבדל בין לקיים תורה‬ ‫בהלכה אחת לפני האחרונה מסביר הרמב"ם‬
‫אמנם ישנה מדריגה נעלית יותר בעבודה‬ ‫ומצוות כדי לקבל כ"שכר" את העולם הבא‪ ,‬לבין‬ ‫מדוע ציפו החכמים והנביאים לימות המשיח‪:‬‬
‫מאהבה‪ ,‬ש"אין כל חכם זוכה לה"‪:‬‬ ‫לרצות לזכות לחיי העולם הבא בשביל לעבוד את‬ ‫"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח‪ ,‬לא‬
‫כאשר העבודה היא מאהבה‪ ,‬אזי עבודת ה' היא‬ ‫ה' באופן הנעלה ביותר‪.‬‬ ‫כדי שישלטו על כל העולם‪ ,‬ולא כדי ‪ . .‬אלא כדי‬
‫כדי להגיע לדביקות בה'‪ ,‬ונמצא שעסק התורה‬ ‫וההבדל למעשה בין שני האופנים‪ :‬דאם הוא‬ ‫שיהיו פנויין בתורה וחכמתה‪ ,‬ולא יהיה להם‬
‫ומצוות הם בשביל מבוקש שהוא דבר נוסף; אבל‬ ‫כדי לעבוד את ה' באופן נעלה יותר‪ ,‬הרי זה‬ ‫נוגש ומבטל‪ ,‬כדי שיזכו לחיי העולם הבא‪ ,‬כפי‬
‫כאשר "עושה האמת מפני שהיא האמת"‪ ,‬אין לו‬ ‫מעורר ומזרז לעליה עוד יותר‪ ,‬כי "מי שיש לו‬ ‫שביארנו בהלכות תשובה"‪.‬‬
‫שום מבוקש בעבודתו אלא עבודת ה' בעצמה ‪-‬‬ ‫מנה רוצה מאתיים"‪ ,‬וממילא "אין לו מנוחה"‪ .‬אבל‬ ‫ואכן בהלכות תשובה (פ"ט) מפרט הרמב"ם‬
‫קיום הרצון העליון‪ ,‬וזוהי "מעלה גדולה מאוד"‪.‬‬
‫אם הוא קבלת שכר‪ ,‬עלול להיות שמח בחלקו‬ ‫קצת יותר‪" :‬ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם‬
‫וזאת מנוחתו‪.‬‬
‫בקבלת עול‬ ‫וחכמיהם לימות המשיח‪ ,‬כדי שינוחו ממלכיות‬
‫שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן‪,‬‬
‫באופן מפתיע כותב הרמב"ם בהמשך לתיאור‬ ‫אהבה ‪ -‬התקשרות‬ ‫וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי‬
‫המעלה הזו ‪" -‬והיא המעלה שצונו בה הקדוש‬
‫ברוך הוא"‪ ,‬והיינו שרומז שלכל אחד מאיתנו יש‬
‫הנפש והדעת‬ ‫העולם הבא‪ ,‬לפי שבאותן הימים תרבה הדעה‬
‫והחכמה והאמת ‪ . .‬וסוף כל השכר כולו והטובה‬
‫שייכות לעבודה זו (לא מצד עצמו‪ ,‬ש"הרי אין כל‬ ‫הרמב"ם מגדיר את אהבת ה' בהלכות תשובה‬
‫האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם‬
‫חכם זוכה וכו'"‪ ,‬אלא) מצד ציווי ה'‪.‬‬ ‫בכך שנפשו ודעתו של האדם קשורה בה'‪:‬‬
‫הבא"‪.‬‬
‫והיינו‪ ,‬על ידי שעובד את ה' בקבלת עול‬ ‫"וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את‬
‫אמנם בכללות העניין צריך להבין‪ ,‬והלא מיד‬
‫פשוטה‪ ,‬כי כן צוה ה' (אף שאינו מרגיש בליבו‬ ‫ה' ‪ . .‬עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה'‪ ,‬ונמצא‬
‫בפרק לאחר מכן כותב הרמב"ם‪" :‬אל יאמר‬
‫ה"אהבה")‪ ,‬הרי עבודה זו היא בדוגמת הדרגא‬ ‫שוגה בה תמיד"‪" ,‬ועל פי הדעה תהיה האהבה‪,‬‬ ‫אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה‬
‫הנעלית ‪" -‬עושה האמת מפני שהוא האמת"‪.‬‬ ‫אם מעט מעט ואם הרבה הרבה‪ ,‬לפיכך צריך‬ ‫כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי‬
‫(ע"פ לקו"ש חל"ג ע' ‪)87‬‬ ‫האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות‬ ‫שאזכה לחיי העולם הבא ‪ . .‬אין ראוי לעבוד‬
‫את ה' על הדרך הזה‪ ,‬שהעובד על דרך זה הוא‬
‫העובד מיראה‪ ,‬ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת‬
‫תקנת לימוד הרמב"ם‬ ‫החכמים‪ ,‬ואין עובדים את ה' על דרך זה אלא עמי‬
‫הארץ והנשים והקטנים"‪.‬‬
‫"‪...‬כאן המקום להציע ‪ -‬כשם שבנוגע ללימוד הש"ס (תלמוד בבלי‪ ,‬ולאחרונה גם תלמוד‬
‫ירושלמי) חילקו וקבעו ללמוד חלק מסויים בכל יום ויום‪ ,‬הרי טוב ונכון שיעשו כן גם בנוגע‬ ‫ומכאן שאין החכמים עוסקים בתורה ומצוות‬
‫ללימוד הרמב"ם ‪ . .‬לחלק את ספר הרמב"ם לשיעורים קבועים מידי יום ביומו ‪ . .‬שכל אחד‬ ‫כדי לזכות לחיי העולם הבא‪ ,‬ואיך כתב הרמב"ם‬
‫ילמד בעצמו את כל ספר הרמב"ם‪ ,‬ועל הסדר דוקא‪ ,‬שאז יהיה הלימוד כדבעי [=כראוי]"‪.‬‬ ‫שמפני זה נתאוו החכמים והנביאים לימות‬
‫(אחרון של פסח תשד"מ‪ ,‬התוועדויות תשד"מ ח"ג עמ' ‪)1545‬‬ ‫המשיח?‬

‫אחדות ישראל ושלימות התורה‬ ‫לעבוד באהבה‬

‫"‪...‬לכל לראש – יש בכך ענין של אחדות ישראל‪ ,‬שהרי כאשר רבים מישראל לומדים שיעור‬ ‫דבר נוסף הצריך ביאור היא מעלת ה"עובד‬
‫קבוע בענין אחד בתורה – הנה מכיון שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא‪ ,‬מתאחדים‬ ‫מאהבה"‪ ,‬כי מדברי הרמב"ם לעיל מובן‪,‬‬
‫כולם יחדיו ביחוד אמיתי ונצחי‪ ,‬כשם שהתורה שעל ידה נפעלת אחדותם היא נצחית ‪ . .‬ומובן‬ ‫שהחכמים והנביאים אינם עובדים מיראה אלא‬
‫גודל העילוי הנפעל על־ידי אחדותם של ישראל – שעל־ידי־זה מקרבים את הגאולה‪ ,‬דמכיון‬ ‫מאהבה‪.‬‬
‫שסיבת הגלות היא היפך הענין דאהבת ישראל‪ ,‬נמצא‪ ,‬שע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל‬ ‫אבל בהמשך אותו הפרק כאשר מתאר הרמב"ם‬
‫מבטלים את סיבת הגלות‪ ,‬ובמילא ‪ -‬בטל המסובב‪.‬‬ ‫את דמותו של עובד ה' באהבה הוא כותב‪" :‬העובד‬
‫‪...‬מכיון ששלימות העם היא על ידי שלימות התורה ‪ . .‬מובן‪ ,‬שיש מעלה מיוחדת כאשר‬ ‫מאהבה‪ ,‬עוסק בתורה ומצות ‪ . .‬לא כדי לירש‬
‫האחדות היא על־ידי לימוד הכולל את כל התורה כולה‪ .‬ולכן‪ :‬העצה לזה – לקבוע שיעור יומי‬ ‫הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא האמת ‪. .‬‬
‫בספר משנה תורה ("יד החזקה") להרמב"ם‪ ,‬שכן‪ ,‬ספר זה "מקבץ לתורה שבעל פה כולה"‪.‬‬ ‫ומעלה זו היא גדולה מאוד ואין כל חכם זוכה לה"‪.‬‬
‫ולימוד זה יקרב וימהר עוד יותר את קיום היעוד המובא בסיום וחותם ספר "משנה תורה" ו"יד‬ ‫הרי שאין כל חכם זוכה לזה?‬
‫החזקה" – "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים""‪.‬‬
‫(ש"פ קדושים תשד"מ‪ ,‬התוועדויות תשד"מ ח"ג עמ' ‪)1595‬‬

‫‪2‬‬
 ‫דמות של חסיד‬
‫מאת הרב רפאל בכר‬
‫את עול מנהיגותו של 'חתנא דבי נשיאה' – כ"ק‬
‫אדמו"ר ה'צמח צדק'‪( .‬ואל יהי הדבר קל בעיני‬
‫הקורא‪ :‬זהו צעד הדורש ביטול עצמי ללא שיור‪,‬‬
‫והתמסרות מוחלטת לאמת ה')‪.‬‬
‫"על הכתפיים שלי"‬ ‫פנינים מחייו של הרב החסיד ר' פרץ חן ע"ה‬
‫כבוד ל'למדנים'‬ ‫"בתקופה בה הסתופפנו אצל הרבי האבא‪ ,‬נוהגים‬
‫על מקומו של ר' פרץ בכותל המזרח החסידי‪,‬‬ ‫היינו לתת ביטוי קולני של התפעלות לרגשות‬
‫הרבי הריי"צ מספר‪" :‬מיחידי סגולה בקרב‬ ‫הלב בעת התפילה‪ .‬כאשר הונח נזר הנשיאות על‬
‫החסידים אשר כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' התחשב‬ ‫ראשו של בנו‪ ,‬רבי דובער‪ ,‬הדריכנו לנהוג באיפוק‬
‫בדעתו"‪.‬‬ ‫ולא להניח ללב להביע עצמו בגלוי ובחיצוניות‬
‫כידוע‪ ,‬עסק הרבי הצמח צדק בכתיבת תשובות‬ ‫(אלא רק בין האדם לבין עצמו)‪ ,‬מני אז השקענו‬
‫בהלכה‪ ,‬ואף ניהל התכתבות מסועפת עם גדולי‬ ‫מאמצים מרובים לכלוא את אותה התפעלות‬
‫התורה בדור ההוא‪.‬‬ ‫הלב‪ ,‬עד 'שיצאו לנו בני המעיים'"‪...‬‬
‫ר' פרץ נכח פעם כאשר כתב הרבי לגדולי‬
‫הלמדנים‪ .‬עובר לחתימת המכתב ציין‪' :‬אשר‬ ‫להשקיע בטוב‬
‫קטנם עבה ממותני' (ביטוי המדגיש את מעלתם‬ ‫ר' פרץ מסר 'פנינה' שקיבל מרבו זה‪" :‬מהו‬
‫הגדולה של הנמענים‪ ,‬לעומת 'דלותו' של הכותב)‪.‬‬ ‫ההבדל בין משה לבנימין? (שנים מגדולי החסידים‬
‫ר' פרץ נרעש‪" :‬חסידים לא יוכלו לסבול זאת וגם‬ ‫בעת ההיא) – בנימין הינו טוב לעצמו‪ ,‬אבל לא‬
‫אני ביניהם"‪ ...‬השיבו הרבי‪" :‬אברכים ועוסקים‬ ‫עבור האחרים; משה הינו טוב עבור אחרים‪ ,‬אבל‬
‫בלימוד‪ ,‬יש לחזקם"‪.‬‬ ‫לא עבור עצמו; האמת עוברת בין שניהם‪ :‬צריכים‬
‫להיות טוב עבור עצמו וגם עבור האחרים"‪.‬‬
‫שפע ורווחה‬ ‫הרבי הגדיר הגדרה מרתקת‪" :‬פרץ‪ ,‬היודע אתה‬
‫נחתום רשימה זו בשיחת קודש שהיתה בין‬ ‫מהו 'רבי'? רבי צריך להיות כזה‪ ,‬שבעת שהולך‬
‫הרבי לחסידו‪ ,‬ממנה עולה 'טובתן של ישראל'‪:‬‬ ‫לומר חסידות צריך הוא להיות שפל בעיני עצמו‪,‬‬
‫באחת מהיחידויות של ר' פרץ פנה אליו הרבי‬ ‫משל היה הולך ברחוב וילדים משליכים עליו‬
‫בשאלה (מפתיעה?)‪" :‬מה דעתך‪ ,‬ר' פרץ‪ ,‬מהי‬ ‫אבנים; כל מה שמספרים לו‪ ,‬צריך הוא למצוא‬
‫ההכרחיות בזמן הזה לאיש ישראל?"‬ ‫בעצמו; ובכל מה שמדבר צריך להיות 'צירופי‬
‫כחסיד שאמון על מצות אהבת ישראל‪ ,‬ר' פרץ‬ ‫אותיות' (סודות ורזים)"‪.‬‬
‫השיב מיד‪" :‬בזמן הזה‪ ,‬מן ההכרח שיהיה לכל‬
‫יהודי דגים ובשר‪ ,‬בית משלו‪ ,‬סוס ועגלה לנסוע‬ ‫עומד בפרץ‬
‫(בתקופתינו‪ :‬רכב משופר) ועשרים וחמישה אלף‬ ‫היה זה אדמו"ר האמצעי שכיוון את צעדיו של‬
‫רובל בבנק‪ "...‬הרבי נהנה מהדברים (ושמא ראה‬ ‫ר' פרץ לעולם הרבנות‪ .‬היעד‪ :‬העיר בשנקוביץ'‪.‬‬
‫בהם פסק הלכה)‪" :‬גם אני סבור כן"‪...‬‬ ‫רטט עבר בעצמותיו של ר' פרץ לשמע ההוראה‬
‫וצמרמורת אחזתו‪ :‬והלא ידועה היא בתסיסה‬
‫הפנימית שלה‪ .‬צד אחד של תושביה נמנה על‬
‫נאמניו של ר' פרץ אולם מנגד עמדה קבוצה לא‬
‫מבוטלת שצידדה ברבנותו של ר' ארקע חריף‪,‬‬
‫ומיודענו חשש למצוא עצמו ברוח שאינה רצויה‪.‬‬
‫הרבי לא התרגש וכדי לפעול את הענין גייס‬
‫אמצעי שיכנוע לא שגרתיים‪" :‬סע‪ ,‬סע‪ ,‬מן‬
‫השמים הסכימו"‪ .‬לא נחה דעתו של החסיד‬
‫והרבי אף הבטיחו‪" :‬סע‪ ,‬סע‪ ,‬על הכתפיים שלי"‬
‫(על אחריותי)‪.‬‬
‫בתקופה הראשונה לרבנותו‪ ,‬נשאל אלף שאלות‬
‫בהלכה!‬
‫כרב חסידי שיראתו קדמה לחכמתו‪ ,‬גילה ר'‬
‫פרץ תוקף וכאשר נדרש לפסוק הלכה‪ ,‬נחרץ היה‬
‫בדעתו ולא נשא פני איש‪ .‬כך כאשר אחד מנכבדי‬
‫העיר הזדמן לדין תורה והפסיד בו‪ ,‬לא נשא לו‬
‫הרב פנים‪ .‬בני ביתו של הרב חששו מההשלכות‬
‫שעלולות לקרות ואף פנו בבקשה לאביהם שירכך‬
‫עמדתו‪ .‬הרב נותר בשלו ואמנם כעבור זמן לא רב‪,‬‬
‫חזר העשיר והביע חרטה על התנהגותו‪.‬‬
‫לאחר ביאת שמשו של רבי דובער‪ ,‬קיבל ר' פרץ‬
‫איור‪ :‬ר' זלמן קליימן ע"ה‬
‫‪3‬‬
‫שורשיה החסידיים של משפחת חן נעוצים אי‬
‫שם הרחק מבירת חב"ד‪.‬‬
‫היתה זו אם יהודיה‪ ,‬שחינוכו של בנה עמד‬
‫בראש מעייניה ורצונה העז לראותו פורח בחצרות‬
‫בית ה' דחק את אהבת האם שלה‪.‬‬
‫כאשר הזדמן לביתה חסידו של רבינו הזקן‪ ,‬ר'‬
‫אלכסנדר‪ ,‬על פי הוראת רבו‪ ,‬צפו ועלו זכרונות‬
‫בית אביה ובקשה אחת היתה בפיה‪" :‬בני אלחנן‬
‫הגיע לחינוך‪ .‬בהעדר מסגרת מתאימה במקומנו‪,‬‬
‫מתחננת אנכי‪ ,‬שאוהו עמכם‪ ,‬העניקו לו חינוך‬
‫יהודי‪ .‬ממרחקים אשא תפילה ודמעות אזיל כמים‬
‫למען יזכה לשבת באוהלה של תורה"‪.‬‬
‫תפילות האם לא חזרו ריקם‪ .‬הבן‪ ,‬ר' אלחנן‪ ,‬זכה‬
‫להסתופף בצילא דמהימנותא וצאצאיו תופסים‬
‫מקום של כבוד בכותל המזרח החסידי‪.‬‬
‫חינוך חסידי‬
‫בנו של ר' אלחנן הוא ר' פרץ חן‪ ,‬רבה של‬
‫העיר צ'רניגוב‪ .‬חסידים מציינים בהתפעלות את‬
‫זכותו המיוחדת של ר' פרץ‪ :‬שישה מנשיאינו ראו‬
‫עיניו(!) בילדותו נישא על זרועות אביו אל מייסד‬
‫חסידות חב"ד ולעת זקנותו זכה לראות את הרבי‬
‫הריי"צ כעולל בעריסה‪.‬‬
‫אותה נסיעת ינקות אל אדמו"ר הזקן‪ ,‬נחקקה‬
‫היטב בזכרונו של ר' פרץ והוא התרפק עליה כל‬
‫ימיו‪" :‬הבית היה מלא מפה אל פה ואבי הושיבני‬
‫על אדן החלון‪ ,‬משם יכול הייתי להאזין לדברות‬
‫קדשו‪ .‬לא הרבה הבנתי ומה שכן‪' :‬אילו ידע‬
‫אברהם אבינו כמה בתי תיפלה הקימו על מערת‬
‫המכפלה‪ ,‬היה גן עדן נעשה לו צר‪ .‬מכאן'‪ ,‬הסיק‬
‫רבינו הזקן 'שאין המתים יודעים כלום'"‪.‬‬
‫כבר אז ניכרה גדולתו של הילד פרץ‪ .‬כאשר עמד‬
‫רבינו הזקן בתפילתו‪ ,‬קרא הילד בבהלה‪" :‬אבא‪,‬‬
‫ראה‪ ,‬הנה עומד יהודי ונר דלוק על ראשו!"‪...‬‬
‫הפגישה הבאה שלו עם הרבי התקיימה כאשר‬
‫הגיע לגיל מצוות‪ .‬הרבי בחנו אז על הלכות קידוש‬
‫החודש‪ .‬בפעם האחרונה שהתארח אצל הנשיא‪,‬‬
‫ראהו בשעת הסעודה‪.‬‬
‫שילוב מאורות‬
‫עם הסתלקותו של כ"ק רבו‪ ,‬התקשר לבנו‪ ,‬הלא‬
‫הוא רבי דובער‪ ,‬כ"ק אדמו"ר האמצעי‪ .‬ואכן‪ ,‬ר'‬
‫פרץ שילב באורחותיו את ההוראות שקיבל משני‬
‫המאורות‪:‬‬
‫בהתוועדות פורים‪ ,‬והקהל מבוסם דיו‪ ,‬פנה אחד‬
‫הנוכחים אל ר' פרץ בשאלה‪" :‬הכיצד זה שהינך‬
‫סובל מ'שבר'‪ ,‬והלא אין אתה טורח בנשיאת‬
‫משאות ובעבודה קשה?!"‬
‫נענה החסיד וחשף טפח ממצפוני ליבו‪:‬‬
 ‫פנימיות המנהגים‬
‫מאת הרב יהודה לייב ויסגלס‬

‫ר' הלל‪" :‬מנין אתה יודע חלקך שאתה‬

‫אומר זה חלק אדם וגו'?"‬
‫בסגנון דומה סיפר הרבי‪ ,‬שפעם אחת‬
‫הוא שאל את חמיו – הרבי הקודם האם‬
‫קח ולך‬
‫לומר "זה חלק וגו'" לפני מים אחרונים?‬ ‫מדוע מים אחרונים הם "חובה"?‬
‫וענה לו הרבי הקודם‪" :‬אלו ששייכים‬ ‫ולמה שופכים רק על קצות‬
‫לזה הם אינם אומרים‪ ,‬ואלו שאינם‬ ‫האצבעות?  מה נכנס בטעות‬
‫שייכים הם אומרים"‪.‬‬
‫אל סידור אדמו"ר הזקן ובסוף‬
‫ולמעשה‪ ,‬מנהגנו לומר פסוק זה קודם‬
‫מים אחרונים‪ ,‬כפי שנדפס בלוח היום‬
‫נקבע כמנהג חב"ד? והאם יש‬
‫יום‪.‬‬ ‫בעיה להעביר את הידיים‬
‫הרטובות על השפתיים?‬
‫לא יותר מידי‬ ‫ ומפני מה לא רצה אדמו"ר‬
‫מנהג חב"ד שאת ה"מים אחרונים"‬
‫הריי"ץ להשתמש בכלי כסף‬
‫שופכים רק על קצות האצבעות‪.‬‬
‫ובביאור המנהג מציינים לדברי‬
‫למים אחרונים?‬
‫החיד"א‪" :‬וצריך שיהיו מים מועטים‬
‫על ראשי אצבעותיו‪ ,‬שלא יהיה יניקה‬ ‫אחת מתקנות חכמים היא ליטול את הידיים‬
‫לסטרא אחרא הרבה"‪ ,‬והיינו‪ ,‬מכיוון‬ ‫לאחרי הסעודה – "מים אחרונים"‪.‬‬
‫הקליפות מהסעודה‪ ,‬שלא יהיה פגם ח"ו ויתגשם‬
‫שהטעם העיקרי לנטילה אינו משום לכלוך‬ ‫בטעם התקנה נאמר‪ ,‬שדרשו חכמים מהפסוק‬
‫הגוף בתאווה רעה‪ ,‬אבל הזוהמה הנדבקת בידיים‬
‫הידיים‪ ,‬אלא הוא רק כדי לתת משהו לקליפות‪,‬‬ ‫"והייתם קדושים"‪ ,‬שמצוה להתקדש לברכה על‬
‫בתוך הסעודה אינה פוגמת כל־כך‪ ,‬ולכן העברת‬
‫הרי שאין להרבות בכך‪.‬‬ ‫המזון‪ ,‬ולכן יש להתנקות מזוהמת לכלוך האוכל‬
‫זוהמה זו אינה מצוה כמו "נטילת ידיים"‪ ,‬אלא‬
‫שבידיים על ידי נטילת "מים אחרונים"‪ .‬טעם‬
‫"חובה"‪.‬‬
‫על השפתיים‬ ‫נוסף לתקנה הוא מפני חשש שיש מעט "מלח‬
‫לאחר שנוטלים את קצות האצבעות‪ ,‬מעבירים‬ ‫לפני או אחרי?‬ ‫סדומית" שמסמא את העיניים מעורב בתוך‬
‫המלח‪ ,‬ולכן יש ליטול את הידיים כדי למנוע את‬
‫את האצבעות כשהם לחות עדיין על השפתיים‪,‬‬ ‫בכתבי האריז"ל מבואר‪ ,‬שאין להפסיק בין מים‬
‫האפשרות שיגיע אותו מלח מסוכן אל העיניים‪,‬‬
‫וכפי שמובא בראשונים ש"דרך הנוטלים ידיים‬ ‫אחרונים לברכה בשום אופן‪ ,‬אך מכל מקום את‬
‫ומכיוון שהוא מפני הסכנה אמרו חכמים "מים‬
‫לקנח את שפמם בידיים טופחות"‪.‬‬ ‫מזמור "למנצח בנגינות" ואת הפסוקים "אברכה"‪,‬‬
‫אחרונים – חובה" שהוא חיוב מפני הסכנה‪.‬‬
‫יש הסוברים שעל־פי קבלה אין מקום להעברת‬ ‫"סוף דבר"‪" ,‬תהלת ה'"‪" ,‬ואנחנו נברך" ו"וידבר‬
‫אמנם מכיוון שמלח סדומית אינה מצויה כיום‬
‫המים על השפתיים‪ ,‬מפני ששייך לקליפות‪,‬‬ ‫אלי"‪ ,‬אומרים לאחר נטילת מים אחרונים‪.‬‬
‫ביננו‪ ,‬וגם אין מחשיבים את הידיים אחרי האוכל‬
‫ושורה עליהם רוח רעה‪ .‬אמנם לדעת האדמו"ר‬ ‫אך בסידור אדמו"ר הזקן נדפס שיש לומר‬
‫למזוהמות סתם כך‪ ,‬לכן יש כאלה שאינם נוהגים‬
‫הזקן בשו"ע שאין רוח הרע שורה אלא על המים‬ ‫פסוקים אלה (מלבד "וידבר אלי") קודם מים‬
‫ליטול מים אחרונים‪.‬‬
‫שמגיעים בקרקע‪ ,‬מובן שבמים הנשארים בידיים‬ ‫אחרונים‪ .‬ויש שביארו שמכיוון שהסידור נכתב‬
‫גם לאלו שאינם מכוונים כוונות‪ ,‬הרי שלגביהם‬ ‫אך "נכון לכל אדם להיזהר במים אחרונים"‪,‬‬
‫אין "רוח רעה"‪.‬‬
‫פסוקים אלו נחשבים כ"הפסק"‪ ,‬ולכן יש לאומרם‬ ‫והוא על פי הקבלה‪.‬‬

‫כלי של כסף‬ ‫קודם מים אחרונים‪.‬‬

‫חלקו של הצד האחר‬
‫בחג הפסח בשנת תש"ב‪ ,‬רצו להגיש לאדמו"ר‬ ‫לחלק חלקים‬ ‫בקבלה ובחסידות מבואר‪ ,‬שה' נותן חיות לכל‬
‫הריי"ץ כלי של כסף ליטול בו מים אחרונים‪.‬‬ ‫הנבראים‪ ,‬גם לכוחות הטומאה‪ ,‬ואותה הזוהמה‬
‫בסידור מופיע שיש לומר את הפסוק מאיוב "זה‬
‫הרבי הריי"ץ סירב‪ ,‬וסיפר אשר פעם שאל הרבי‬ ‫חלק אדם רשע וגו'" ממש לפני "מים אחרונים"‪,‬‬ ‫הנשארת בידיים‪ ,‬היא החלק של כוחות הטומאה‬
‫האמצעי את כ"ק רבינו הזקן‪" ,‬מה יהיה לעתיד‬ ‫וזאת למרות שאינו נזכר בכתבי האר"י‪.‬‬ ‫בסעודה‪ ,‬ועל ידי שפיכת ה"מים האחרונים"‬
‫לבוא הענין של מים אחרונים? והלא אז יהיה‬ ‫ובאמת לא אדמו"ר הזקן הכניס לסידור ענין‬ ‫נותנים להם את חלקם המיועד‪ ,‬ואזי הם‬
‫"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"?"‬ ‫זה‪ ,‬אלא זוהי שגגת המדפיס דקאפוסט‪ ,‬ומסופר‬ ‫מסתלקים מלקטרג ולשלוט על האדם‪.‬‬
‫השיב לו רבינו הזקן‪ ,‬שה"מים האחרונים" יהיו‬ ‫שהתרעם עליו האדמו"ר הזקן ואמר לו "השמטת‬ ‫הדבר נרמז בטעם התקנה שהוא מפני "מלח‬
‫אז על אלה שעסקו בעניני עולם בטהרה‪.‬‬ ‫את מאמרי הזוהר מתיקון חצות והכנסת את 'זה‬ ‫סדומית" הרומז לזוהמת הקליפות אותה צריך‬
‫וסיים הרבי הריי"ץ ואמר‪" :‬אז יוכל להיות מים‬ ‫חלק אדם רשע'"‪ .‬אמנם לא השמיט זאת אדמו"ר‬ ‫להעביר‪.‬‬
‫אחרונים בכלי כסף"‪.‬‬ ‫הזקן מהסידור מפני כבודו של בעל ה"משנת‬ ‫מסיבה זו‪ ,‬מים אלו נקראים "חובה"‪ ,‬מפני שהם‬
‫מקורות‪ :‬ברכות נג‪ ,‬ב‪ .‬עירובין יז‪ ,‬ב‪ .‬יומא פג‪ ,‬ב‪ ,‬וברש"י שם‪ .‬זוהר ח"ב‪ ,‬פרשת‬
‫חסידים"‪ ,‬שכתב לומר פסוק זה‪.‬‬ ‫בשביל לסלק את כוחות הטומאה‪ ,‬הנקראים‬
‫תרומה קנד‪ ,‬ב‪ .‬מ"א או"ח סי' קפא סק"י‪ .‬בשו"ע אדמו"ר הזקן ס"א‪ ,‬ס"ב וס"ט‪.‬‬
‫גם זקני החסידים לא נהגו לומר זאת‪ ,‬וכן העיד‬ ‫"חובה"‪ ,‬ולכן לא שייך לברך על נטילה זו‪.‬‬
‫שער המצות פרשת עקב‪ .‬שושן סודות‪ ,‬סוד כף החיים פאלג'י סימן כה‪ ,‬ב‪ .‬עשרה‬
‫דברים הנוהגים בשולחן‪ .‬שער האמונה סכ"א‪ .‬דרך חיים‪ ,‬שער התפלה סנ"ז‪ .‬ספר‬ ‫סבו של הרבי בעל ה"קב נקי"‪.‬‬ ‫הסבר נוסף לדברי חז"ל "מים אחרונים חובה"‪,‬‬
‫השיחות תש"ב ע' פט‪ .‬שער הכולל פרק לד‪ ,‬ס"ב‪ .‬הגדה של פסח של החיד"א‪,‬‬
‫ברך‪ .‬היום יום ד' כסלו וי' אדר א'‪ .‬תורת מנחם חל"ז‪ ,‬ע' ‪ .203‬ספר המנהגים‬ ‫ומסופר על החסיד הרה"צ ר' הלל מפריטש‪,‬‬ ‫מבאר שהכוונה היא ביחס לנטילת ידיים לפני‬
‫עמ' ‪ .22‬כף החיים קפא א‪ ,‬א‪ .‬פסקי תשובות סקפ"א‪ ,‬ס"ז הע' ‪ ,26‬וס"ט הע'‬
‫שכאשר אחד מן האורחים אצלו נטל את ידיו‬ ‫הסעודה שהיא מצוה חשובה‪ ,‬שעל ידה מעלים‬
‫‪ .36‬ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן ע' נט‪ .‬רשימות דברים ח"א ע' רמו‪ .‬חקרי‬
‫מנהגים ח"ב סי' מה‪.‬‬ ‫למים אחרונים‪ ,‬ואמר "זה חלק אדם וגו'"‪ ,‬אמר לו‬ ‫את הכוח הטוב שבמאכל‪ ,‬ומונעים את יניקת‬

‫‪4‬‬
 ‫מושגים וערכים בחסידות‬
‫ליקט וערך‪ :‬הרב מאיר ערד‬
‫ביאור קצר של ערכים‪ ,‬פסוקים וביטויים‬
‫ממאמרי חז"ל‪ ,‬על פי החסידות‬

‫שאתה מוצא גדולתו"‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בהתהוות‬ ‫שמצד העולמות)‪ .‬כיוון שבתורה יש משתיהן –‬
‫הנבראים – הרי לאמיתו של דבר "שם אתה מוצא‬ ‫היא נעשית ממוצע בין הבורא לעולמות‪.‬‬
‫"מבשרי אחזה אלוקה"‬
‫(איוב‪ ,‬יט‪,‬כו)‬
‫ענוותנותו"‪ ,‬משום שכדי לברוא את הכול‪ ,‬הקב"ה‬ ‫החלק הנגלה של התורה מתאפיין בהגבלות‪:‬‬ ‫גופו ונפשו של האדם משמשים לאיוב כעין‬
‫צמצם והוריד את עצמו‪ ,‬כביכול‪.‬‬ ‫לכל דבר יש שיעור ומידה‪ ,‬לדוגמה‪ :‬בדיני כשרות‬ ‫משל לבורא‪ ,‬למציאותו ולמערכת האלוקית שבה‬
‫וזו גדולתו האמיתית‪ .‬הבורא הוא 'גדול' כל‬ ‫בהמות – "אלו טרפות ואלו כשרות"‪ .‬כאמור‪,‬‬ ‫הוא פועל ומתגלה בעולמות‪.‬‬
‫כך‪ ,‬מופלא ולא מוגבל‪ ,‬עד שהוא מסוגל לעשות‬ ‫החלק הנגלה הוא החלק המקושר לעולמות‪.‬‬
‫פסוק זה מלמדנו שכוחם של נפשו וגופו של‬
‫את הבלתי אפשרי‪ :‬לצמצם את אורו האין־סופי‬ ‫כשם שהעולם מתאפיין בגבולות ובשיעורים‪,‬‬
‫האדם להמחיש לו את מציאות הבורא‪ ,‬מקורו‬
‫ולכווץ אותו כדי שיצליח לחדור לעולמנו הגשמי‪,‬‬ ‫גם הדינים שבחלק זה של התורה מתאפיינים‬
‫בדמיון בין המערכת הפנימית האנושית למערכת‬
‫ובה בשעה להישאר 'אין־סוף' ו'בלי גבול'‪ ,‬בלי כל‬ ‫בהגדרות ובגבולות מדויקים‪.‬‬
‫האלוקית‪.‬‬
‫שינוי‪ ,‬כאילו הוא נשאר בעולמות העליונים‪...‬‬ ‫החלק הנסתר (פנימיות התורה)‪ ,‬שונה מן הנגלה‪.‬‬
‫אין מדובר בדמיון בעלמא‪ :‬המערכת הפנימית‬
‫את הפעולה הבלתי נתפסת הזאת של חיבור‬ ‫עיסוקו בעניינים נשגבים וברוממות הבורא‪,‬‬
‫של האדם‪ ,‬אותה נפש המנהלת את גופו ומעניקה‬
‫ההפכים – ההצטמצמות וההישארות של 'אין־‬ ‫ולו – אין מידה וגבולות כלל‪ ,‬וכלשון המדרש‪:‬‬
‫לו חיים‪ ,‬היא בעצם העתק מדויק של המערכת‬
‫סוף' – רק הבורא יכול לעשות‪ .‬לזה רמזו חכמינו‬ ‫לכל הדברים שבעולם יש סיקוס (הגבלה)‪ ,‬חוץ‬
‫האלוקית‪ .‬המערכת האלוקית המופשטת‪ ,‬כאילו‬
‫באומרם שאצל הבורא ייתכן מצב ש"גדולתו"‬ ‫מהתורה שאין לה סיקוס‪ ,‬וזה מוסב על פנימיות‬
‫ִשכְ ּ ְפ ָלה את עצמה והשתלשלה בשרשרת‬
‫האין־סופית תימצא באותו "מקום" עם הצמצום‬ ‫התורה‪ ,‬שבה שורה אור אין־סוף שהוא בבחינת‬
‫צמצומים‪ ,‬עד שהפכה להיות נשמתו וחיותו של‬
‫("ענוותנותו")‪.‬‬ ‫בלי גבול‪.‬‬
‫האדם היהודי בעולמנו זה‪.‬‬
‫החיבור הזה בא לידי ביטוי בתורה ובמצוות‪:‬‬
‫הן עוסקות בעניינים גשמיים ועם זאת‪ ,‬הן הדרך‬ ‫ש ְל ָמה נוֹ ֶטה‬‫"ע ֶֹטה אוֹ ר ַ ּכ ַּ ׂ‬ ‫לעולם ילמד אדם במקום‬
‫להתחבר ולהתאחד עם הקב"ה בעצמו ממש‪.‬‬ ‫יעה" (תהלים קד‪,‬ב)‬ ‫ׁ ָש ַמיִ ם ַ ּכיְ ִר ָ‬ ‫שלבו חפץ (עבודה־זרה יט‪,‬א)‬
‫מקורות‪ :‬תניא פרקים ג'‪ ,‬ד'‪ .‬לקו"ת דרושים לשמ"ע‪ .‬המשך‬
‫תער"ב מאמר ב'‪ ,‬ומאמר ל"ג‪ .‬שיחת ר"ח ניסן תשכ"ה‪.‬‬ ‫פסוק זה מבטא את ההבדל בין שני חלקים‬
‫מאמר חז"ל זה מלמדנו על כוחו ומעלתו של‬
‫אלו שבתורה‪ :‬המדרגה העליונה נקראת "אור"‬
‫כוח הרצון‪:‬‬
‫– האור הוא בחינת הפנימיות‪ ,‬אור אין־סוף‬
‫"שלְ ָמה"‬ ‫שבתורה; והמדרגה התחתונה נקראת ַ ׂ‬ ‫הרצון הוא כוח מובדל ונעלה בערכו מכל‬
‫"אף" למעליותא‬ ‫– בגד‪ ,‬שהוא בחינת חיצוניות התורה‪ .‬כשם‬ ‫הכוחות האחרים של הנפש‪ :‬הוא כוח 'מקיף'‬
‫שלבישת הבגד מסתירה ומכסה את המצוי‬ ‫(שאין לו איבר מסוים שבו הוא מתגלה)‪ ,‬לעומת‬
‫לפני כשלושים שנה דיבר הרבי לפתע אודות‬
‫מתחת לו‪ ,‬גם מדרגה זו מעלימה את האור‬ ‫הכוחות הפנימיים שהם מוגבלים מעצם מהותם‪,‬‬
‫עניינה המיוחד דשנה זו תשפ"א‪ ,‬שעניינה‬
‫שהעולמות יוכלו לקבל‪.‬‬ ‫וכל אחד מהם מתגלה באיבר מוגדר (כגון כוח‬
‫להפוך (את) אותיות "אף" – לגריעותא – ל"אף"‬
‫הראייה – בעין וכוח השמיעה – באוזן וכו')‪.‬‬
‫למעליותא‪ ,‬היינו פ"א ר"ת פלאות אראנו‪,‬‬ ‫התנאי שיאפשר להגיע למצב "נוֹ ֶטה ָׁש ַמיִ ם‬
‫יעה" – התהוות וקיום העולם – הוא "ע ֶֹטה‬ ‫ַּכיְ ִר ָ‬ ‫בשל מעלתו המיוחדת של הרצון‪ ,‬ביכולתו‬
‫שההדגשה על הגילוי לעיני בשר – "אראנו" בטוב‬
‫והשלְ ָמה הם ב' מדרגות‬ ‫ַׂ‬ ‫שלְ ָמה"‪ :‬האור‬
‫אוֹ ר ַּכ ַּ ׂ‬ ‫לפעול להתגלוּת הכוחות האחרים‪ ,‬במקרים‬
‫הנראה והנגלה‪.‬‬
‫שבתורה‪ ,‬שהיא כאמור הממוצע‪ ,‬ולכן בה ועל‬ ‫שבהם מסיבה כלשהי הם לא התגלו מעצמם‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬באו הדברים בהמשך למדובר בשיחה‬
‫ידה נבראים העולמות‪.‬‬ ‫ובמקרים שבהם התגלו ‪ -‬הוא מסוגל להעצים‬
‫על פסוקי הגאולה שבמזמור פ"ט‪ ,‬הפרק של‬
‫את ההתגלות‪ .‬דוגמה כזאת אפשר לראות בעניין‬
‫הרבי באותה שנה (תנש"א)‪ ,‬ובהערה שם מתייחס‬
‫הרבי לסדר החלוקה דק"נ מזמורי התהילים‬
‫"במקום שאתה מוצא גדולתו‬ ‫הלימוד‪ :‬אומנם הלימוד נעשה בכוח השכל‪,‬‬
‫שהוא כוח פנימי‪ ,‬אך החפץ והרצון מסוגלים‬
‫לט"ו פעמים עשר‪ ,‬והרבי מוסיף ומעיר‪"" :‬כידוע‬ ‫של הקב"ה – שם אתה מוצא‬ ‫להביא להתגלות כוח השכל באופן נעלה הרבה‬
‫שבזמנים ומצבים מסוימים היו מוסיפים‬
‫באמירת עשרה מזמורי תהילים" (ראה ספר השיחות‬
‫ענוותנותו"‬ ‫יותר‪ .‬וביתר פירוט – הכוונה כאן לרצון שיש עימו‬
‫תענוג (שזהו פירוש המילה "חפץ")‪.‬‬
‫תנש"א ח"א עמ' ‪ ,214‬שולי הגיליון ב' להערה ‪ ,94‬לקו"ש חכ"ט עמוד ‪.)297‬‬ ‫המשמעות הפשוטה של מאמר חז"ל זה היא‬
‫שהבורא מיוחד ומופלא כל כך‪ ,‬ולמרות מעלתו‬
‫הרבי מתייחס בהערה שם לעשרה מזמורים‪,‬‬
‫וגדולתו האין־סופיות‪ ,‬הוא אוחז במידת הענווה‬
‫התורה – ממוצע‬
‫ואומר שמזמור פ"ט משתייך לעשרה המזמורים‬
‫ומשפיל את עצמו (התייחסותו אל הברואים‬ ‫התורה היא ממוצע בין אור אין־סוף לעולמות‪,‬‬
‫שהתחלתם במזמור פ"א – אותיות "אף"‪ ,‬וסיומם‬
‫השפלים־נחותים היא כביכול השפלה)‪.‬‬ ‫וכמובא בזוהר‪" :‬אסתכל באורייתא וברא עלמא"‬
‫במזמור צ' (ובשולי הגיליון שם‪ ,‬דבמזמור פ"ט‬
‫בתורת החסידות מקבל המאמר הזה משמעות‬ ‫– הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה‪ ,‬ועל ידה ברא‬
‫מופיע ה' פעמים "אף" שרומז על הפיכתם ל"אף"‬
‫עמוקה ומופלאה כפליים‪:‬‬ ‫את העולם‪ .‬על דרך זה מובא במדרש‪" :‬התורה‬
‫דקדושה)‪.‬‬
‫הגמרא במסכת ברכות דורשת על הפסוק‪:‬‬ ‫אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה"‪.‬‬
‫ונראה לכאורה מכך שיש להוסיף בקשר לזמן‬
‫"לך ה' הגדולה" – "הגדולה זו מעשה בראשית"‪.‬‬ ‫קיום כל הדברים הגשמיים והתהוותם מאין‬
‫והמצב וכו' באמירת עשרה מזמורי תהילים‬
‫כלומר‪ :‬בריאת "מעשה בראשית"‪ ,‬על כל ברואיו‪,‬‬ ‫ליֵ ש – נעשה על ידי התורה כפי שהיא נמצאת‬
‫ממזמור פ"א־צ' (כולל)‪.‬‬
‫יש מאין – היא גדולתו של הקב"ה‪ .‬ועל גדולה זו‬ ‫ומתגלה בעולם‪ .‬הממוצע של התורה אינו ממוצע‬
‫וכן יש להעיר‪ :‬כשהרבי עורר (לקו"ש חכ"ט עמוד ‪ 297‬ואילך‪,‬‬
‫אומרת הגמרא‪" :‬במקום שאתה מוצא גדולתו –‬ ‫המפסיק‪ ,‬אלא מאפשר לאדם לקבל את פנימיות‬
‫"שולחן מנחם" ח"א עמוד רעו)‪ ,‬שמהנכון (אף שלא היה נהוג‬
‫שם אתה מוצא ענוותנותו"‪.‬‬ ‫ועצמות הבורא‪.‬‬
‫כן בעבר) לשלב ביום חול נתינה לצדקה בכל‬
‫העובדה שהעולמות נבראו יש מאין היא אכן‬ ‫כל ממוצע בין שני דברים צריך להיות כלול‬
‫אמירת תהילים ובפרט כאשר זקוקים לישועה‪,‬‬
‫"גדוּלה"‪ ,‬אך דבר זה נכון רק ביחס אלינו‪ .‬לגבי‬ ‫משניהם‪ .‬כך גם התורה – יש בה שתי בחינות‬
‫הוסיף הרבי‪" :‬ויה"ר שהצעה לבבית ונפשית זו‬
‫הקב"ה עצמו אין מדובר ב"גדולה" כלל‪ ,‬ואדרבה‬ ‫שונות‪ :‬פנימיות התורה (שמייצגת את החלק‬
‫תתקבל בסבר פנים יפות ותתפשט בכל מקום‬
‫– יש במעשה זה עדות לנחיתות דרגה‪ ,‬כביכול‪.‬‬ ‫העליון‪ ,‬מצד גילוי הבורא)‪ ,‬וחיצוניות התורה‪,‬‬
‫ומקום"‪.‬‬
‫וזוהי משמעותם של דברי הגמרא‪" :‬במקום‬ ‫הגלויה (המייצגת את החלק התחתון‪ ,‬ההגבלה‬
‫בברכה‪ ,‬הרב משה גלבשטיין‬
‫‪5‬‬
 ‫בעקבות התניא‬
‫מאת הרב מנחם ליפשיץ‬

‫כדי להפוך את עולמו הפנימי של האדם‪ ,‬על כל‬

‫מעייניו ומגמותיו (שכר וגמול גשמי או רוחני –‬
‫אין להם כמעט איזכור בפרקי התניא‪ .)...‬משכך‪,‬‬ ‫צדיק‪ ,‬בינוני‪ ,‬רשע‬
‫מה זה משנה?‬
‫מתמלאת הנפש כבדרך ממילא חיות חדשה כדי‬
‫לקיים גם את הצד המעשי (והלא "לא המדרש‬
‫עיקר אלא המעשה") בצורה שלימה‪.‬‬
‫כיוון שזוהי מגמתו של החסיד – הופך גם המבט‬
‫שלו על עצמו ועבודתו‪ ,‬כמו גם על המציאות‬ ‫ביאור נפלא על פרק א' של ספר התניא קדישא‬
‫ועל טבע־האדם – לחד ונוקב‪' ,‬הפוך' לעיתים‬
‫מהמדדים הרגילים‪.‬‬ ‫והתכלית‪ :‬קיום תורה ומצוות בפועל‪ .‬אלא‬ ‫רבים מן הניגשים לראשונה ללימוד ספר התניא‬
‫חסידים לא מיהרו להתלהב מה'פרוש' המסתגף‪,‬‬ ‫שמכל מקום היא מוגדרת חיצונית‪ :‬היא נעשית‬ ‫– 'תורה שבכתב' של חסידות חב"ד – מופתעים‬
‫גאוות העיירה‪ .‬הם בדקוהו בשבע בדיקות‪ ,‬שמא‬ ‫על ידי החלק החיצוני של האדם‪ ,‬איברי גופו‬ ‫למדי מן הפתיחה שלו‪:‬‬
‫אש תועבת הכבוד היא ה'מנוע' השוכן בליבו‪ .‬וגם‬ ‫הגשמי‪ .‬היא 'מתרחשת' בעולם הממשי‪ ,‬הפיזי‪,‬‬ ‫שאלות וקושיות ממאמר חז"ל על חבירו; עיון‬
‫אם הוא מוכיח הצלחה־מזהירה בתפקוד המעשי‬ ‫ושם היא גם נבחנת‪.‬‬ ‫בגדרי 'צדיק' ו'רשע'; החילוק בין 'שם המושאל'‬
‫– ייתכן ולבבו עקוב ואפל‪ ...‬ולאידך‪ :‬לעיתים‬ ‫האדם יראה לעיניים‪ ,‬והמדדים של אדם‪ ,‬את‬ ‫ל'שם התואר';‬
‫דווקא היהודי הפשוט‪ ,‬המצטנף במערב בית־‬ ‫עצמו וגם את סביבתו‪ ,‬הם בעיקר תלויי מעשה‪,‬‬ ‫כל אלו‪ ,‬גם אם נדרשים לצורך הבהרת המושג‬
‫המדרש‪ ,‬הפך עבור החסידים למודל להערכה‬ ‫תפקוד מיטבי בחיי היום יום‪ :‬שמירת השו"ע‬ ‫'בינוני' – לוז 'ספר של בינונים' ושדרו – אינם‬
‫ולחיקוי‪ ,‬כי מצאו החסידים את לבבו טהור ואת‬ ‫בדקדוק‪ ,‬עמל התורה‪ ,‬ניצול הזמן‪.‬‬ ‫מהווים לכאורה חלק ישיר מהווית ספר התניא‪,‬‬
‫מעשיו תמימים ושלמים‪.‬‬ ‫גם ספרי היראים הנפוצים‪ ,‬בחלקם הגדול‪,‬‬ ‫שעיקרו הוא עבודת השם ויסודותיה של‬
‫ואת המבט הביקורתי הזה הפנו החסידים לכל‬ ‫מכוונים בסופו של דבר לתכלית הזו‪ :‬ביצוע‬ ‫החסידות‪.‬‬
‫לראש אל עצמם‪:‬‬ ‫העבודה המעשית בשלימות‪.‬‬ ‫הדעת הייתה נותנת כי הפרק הראשון צריך‬
‫בסיפורי ראשית־החסידות אנו מוצאים תיאורים‬ ‫לעסוק ביסודותיה של עבודת ה'‪ ,‬בביאור הפסוק‬
‫מפיהם של גדולים וטובים שהתקרבו לדרך‬ ‫לא ל"חיצוניות"‬ ‫'כי קרוב אליך הדבר מאד' (עליו מיוסד התניא) או‬
‫הבעש"ט‪ ,‬המתארים כיצד בחנו את עצמם בימי‬ ‫במידה רבה‪ ,‬הנמען הראשון של ספר של‬ ‫כיוצא באלו‪ .‬מפני מה בחר רבינו הזקן לפתוח את‬
‫קדם בשביעות־רצון בלתי מסווית‪ ,‬שהגיעה‬ ‫בינונים הוא דווקא מי שניצב בפסגה של עבודת‬ ‫ספר התניא דווקא בבירורם של מאמרי חז"ל? או‬
‫לפעמים לדמיונות של גדלות רוחנית – וכיצד‬ ‫ה' ה"חיצונית"‪ :‬עובד ה' המקיים שו"ע במילואו‪,‬‬ ‫בלשון אחר‪ :‬איזו הוראה בעבודת ה' ניתן ללמוד‬
‫שינתה החסידות את מבטם‪ ,‬שהפך מפוכח‬ ‫יודע לפני מי הוא עמל ויודע גם את מתן שכרן‬ ‫מהפרק הראשון בתניא?‬
‫וצלול‪ ,‬ונוספה בו נימה ביקורתית ונוקבת‪ ,‬כי‬ ‫של צדיקים לעתיד לבוא‪ .‬לפי מיטב שיפוטו‪,‬‬
‫חשפה החסידות לעיניהם קומה נוספת של‬ ‫לפי המדדים המקובלים בסביבתו‪ ,‬הוא ניצב‬
‫מה נעשה בפנים‪...‬‬
‫עבודת ה'‪ :‬קומה פנימית‪ ,‬קומה שדורשת מהם‬ ‫ברום המעלה‪ .‬אנשים כאלו הם נמעניו של ספר‬ ‫במשך תקופה קצרה שימש החסיד ר' שמואל‬
‫לתת את פנימיותם‪.‬‬ ‫התניא‪ ,‬ובכניסה להיכלו הם נדרשים להשיל את‬ ‫לייב פאריטשער כ'משפיע' בסניף המחתרתי‬
‫"החסיד"‪ ,‬אומר הפתגם‪" ,‬תדיר שמח‪ ,‬אך‬ ‫תפיסותיהם ה'חיצוניות'‪...‬‬ ‫של ישיבת 'תומכי תמימים' ברוסיה‪ ,‬ששכן‬
‫לעולם איננו מרוצה"‪...‬‬ ‫בסדרת פרקיו של 'ספר של בינונים'‪ ,‬יבאר‬ ‫בעיר נעוול‪ .‬מעייניו של ר' שמואל לייב לא‬
‫רבינו כיצד נראית עבודת השם פנימית‪ :‬בראש‬ ‫היו נתונים לתלמידים‪ .‬שקוע היה כולו בצורך‬
‫רובד פנימי‬ ‫הפירמידה שלה ניצב ה'צדיק'‪ ,‬כזה שאין בו רע‬ ‫הנואש להתבטל בעצמו לאמת האלוקית‪...‬‬
‫כלל‪ .‬כלומר‪ :‬אין בו משיכה כל־שהיא לדבר הנפרד‬ ‫בשל כך‪ ,‬סיים במהרה את תפקידו כ'משפיע'‪.‬‬
‫חסיד תמים ורציני היה ר' אברהם פאריז‪,‬‬
‫מהבורא‪ .‬ה'בינוני' – זו דרגת האמצע‪' ,‬מידת כל‬ ‫אך התקופה הקצרה הזו השאירה בתלמידיו‬
‫מתלמידי הישיבה בליובאוויטש‪ .‬וכך הוא‬
‫אדם ואחריה כל אדם ימשוך' – נמצא במצב נפשי‬ ‫הצעירים חותם בל ימחה‪.‬‬
‫נשמע‪ ,‬כמו לעצמו‪ ,‬מפטיר ב'התוועדות' לרגל‬
‫בו 'לא עבר ולא יעבור עבירה מימיו'‪ .‬וכל היתר‪,‬‬ ‫וכך‪ ,‬מספרים הם‪ ,‬היה ר' שמואל לייב מנגן‬
‫שמחת הבר מצווה לנכדו‪" :‬דו לערנסט‪ ,‬דו‬
‫גם ה'צדיק' שחוטא מידי פעם בלשון הרע או‬ ‫ללא הרף בהתוועדויות שערך עמם‪ ,‬כשהמילים‬
‫דאווענסט‪ ,‬אבער ווער ביסטו אליין?!"‪( ...‬אתה‬
‫במנוחה יתירה באמצע לימודו‪ ,‬מסתופפים תחת‬ ‫הולבשו כמו מעצמם על מנגינה חסידית‬
‫לומד‪ ,‬אתה מתפלל‪ ,‬אבל מי אתה בעצמך?‪.)...‬‬
‫הגדרת ה'רשע'‪...‬‬ ‫תוססת אך תובענית‪" :‬מ'גייט דאך אין מקווה‪...‬‬
‫זהו היסוד אותו מניח רבינו בפרק הראשון‪.‬‬ ‫מ'לערנט דאך חסידות‪ ,‬אבער – איי איי איי‬
‫מתוך מאמרי חז"ל הוא 'מכריח' את הלומד‬ ‫'עליונים למטה ‪ -‬ותחתונים‬ ‫איי איי"‪( ...‬הולכים הלא למקווה‪ ,‬לומדים הרי‬
‫והמעיין לנטוש את תפיסתו הקודמת‪ ,‬להשליך‬ ‫חסידות‪ ,‬אבל – מה נעשה בפנים?‪ .)...‬גם אם‬
‫את מושגיו על מיהו 'צדיק' ומיהו 'רשע'‪ .‬מושגים‬ ‫למעלה'‪...‬‬ ‫עבודת ה' המעשית שלנו נעשית כראוי ‪ -‬מה‬
‫אלו הם תולדת התפיסה ה'חיצונית'‪ ,‬השופטת‬ ‫אבל ה'תניא' לא רק מקשיח את הסטנדרטים‬ ‫באמת מתרחש בפנימיות נפשנו? האם גם היא‬
‫את האדם לפי 'רוב מעשיו'‪.‬‬ ‫ויוצר הבחנה 'מחמירה' יותר‪ .‬זהו רק הפרק‬ ‫תואמת לאמת הרוחנית אליה אנו שואפים?‬
‫ומשעה שמושגים אלו אינם עומדים במבחן‬ ‫הראשון במסכת שלימה של עבודה פנימית‪ .‬כדי‬ ‫עובדי ה' רבים מצויים היו לפני התגלות תורת‬
‫התורני האמיתי – מזדקרת כמו מאליה ההנחה‬ ‫להגיע לטהרת הלב‪ ,‬למצב בו מופרכת גם עבירה‬ ‫החסידות‪ .‬יהודים יראים ושלמים‪ ,‬צדיקים‬
‫כי יש רובד־פנימי יותר של עבודה‪ ,‬והוא המכתיב‬ ‫קלה‪ ,‬נדרש האדם לעמל בנפשו‪.‬‬ ‫וטהורים‪ ,‬בחלקם אף בעלי מדריגות נשגבות של‬
‫את חלוקת הדרגות לאמיתתה‪ :‬ה'צדיק' הוא אחר‬ ‫בג"ן פרקי התניא שוטח רבינו שלל דרכים‬ ‫רוממות וקדושה‪ .‬אך במידה רבה‪ ,‬נקודת המרכז‬
‫לגמרי‪ ,‬ה'רשע' אינו כה רשע‪ ,‬והעבודה המוטלת‬ ‫ועצות לעבודת ה'‪ ,‬שמכנה אחד לכולם‪ :‬הם‬ ‫של חיי ציבור עובדי ה' התמקדה בחלק החיצוני‪.‬‬
‫עלינו ‪ -‬עמוקה ומופלאה פי כמה‪...‬‬ ‫דורשים מהאדם לעמול ולהתבונן בגדולת ה'‬ ‫לא חיצוני במשמעות של טפל‪ ,‬חלילה וחס‪.‬‬
‫(על פי ביאורי המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן ע"ה לספר התניא)‬ ‫כדי להאיר את פנימיותה של הנפש‪ ,‬מוח ולב‪.‬‬ ‫החיצוניות שאנו מדברים עליה כאן היא העיקר‬

‫‪6‬‬
 ‫סיפורי המאורות‬
‫על גדולי החסידות‬

‫"תסתכל בתמונתו של כ"ק מו"ח [=כבוד קדושת‬

‫מורי וחמי] אדמו"ר בעת שמרגישה חלישות‬
‫רצונה הטוב ותזכור אשר גם הוא‪ ,‬בהיותו רועה‬
‫אמיתי של ישראל מסתכל בה בשעה זו‪ .‬ויועיל‬
‫רועה אמיתי‬
‫להנ"ל"‪.‬‬ ‫איזו בקשה ציפה הרבי לקבל מהחסיד? מדוע במכתב לנשים‬
‫הקדימו רבותינו נשיאינו את ה"ברכה" ל"שלום"? ולמה ביקש הרבי‬
‫(ע"פ כתב היד של המענה ‪ -‬דבר מלך עמ' ‪)131‬‬

‫פאר הבהמה‬ ‫מהחסיד שימשיך ללבוש קסקט?  צרור סיפורים על כ"ק אדמו"ר‬
‫יהודי "צמחוני" שהבחורים במבצע תפילין ניסו‬ ‫מה"מ מליובאוויטש‪ ,‬נשיא דורנו ‪ -‬בקשר עם ג' תמוז "שעתיד‬
‫לשכנע אותו שוב ושוב להניח תפילין‪ ,‬נתקלו‬ ‫משיחנו להתכסות אחר שנגלה‪ ,‬וישוב ויתגלה"‬
‫בהתנגדות‪" .‬אני מתנגד להריגת בהמות אפילו‬
‫לצורך אכילה‪ ,‬וכיצד זה מציעים לי להניח תפילין‬
‫יהיו מתוקים גם ללא סוכר"‪.‬‬
‫העשויים מעור בהמה שהרגו אותה לשם כך?"‬ ‫כדאי לבדוק‪..‬‬
‫שכנעו הבחורים את הלה להיכנס אל הרבי‬ ‫עוד סיפר החסיד הנ"ל‪:‬‬
‫י‪ .‬מ‪ .‬קנה בית חדש‪ ,‬ונכנס ליחידות לכ"ק‬
‫ליחידות ולשאול את אשר על ליבו‪ ,‬והוא נאות‬ ‫כאשר התפשטה בארץ הקודש מחלת החולי־‬
‫אדמו"ר שליט"א לבקש את ברכתו‪.‬‬
‫לכך‪.‬‬ ‫רע‪ ,‬נתקפו כולם בבהלה‪ ,‬ועשו חיסונים לרוב‬
‫התושבים‪ .‬בעת ההיא ניגש אל הרבי אחד‬ ‫"כדאי לבדוק את המזוזות" אמר לו הרבי לאחר‬
‫כאשר שמע הרבי את שאלתו‪ ,‬התפלא על‬
‫מהחסידים המתגורר בכפר חב"ד וביקש ברכה‬ ‫שברכו בברכת הצלחה ושיהיה זה בית ממנו תצא‬
‫שאלתו ואמר (התוכן)‪ :‬האם באמת חושב אתה‬
‫עבור היהודים שבארץ הקודש‪ ,‬ובפרט בכפר‬ ‫אורה‪ ,‬בית חסידי וכו' וכו'‪.‬‬
‫שהורגים בהמה כדי לעשות מעורה תפילין?‬
‫חב"ד‪ ,‬שלא יסבלו מהמחלה הלא יפה (באידיש‬ ‫י‪ .‬מ‪ .‬היה מופתע שכן רק עתה עם כניסתו לבית‬
‫ההיפך הוא הנכון‪ ,‬דווקא בזכות ציווי התורה‬
‫נקראת מחלת החולי־רע "די ניט שיינע‬ ‫החדש קנה את המזוזות לאחר שעברו בדיקה‬
‫הבהמות שנגזר עליהם למות‪ ,‬זוכות לכך שהעור‬
‫מחלה")!‬ ‫יסודית על ידי סופר מומחה‪ .‬הדבר היה‬
‫שלהם במקום להיזרק לאשפה ולהסריח‪ ,‬מעובד‬
‫ענה לו הרבי‪" :‬הקב"ה יעזור‬ ‫בעיניו לפלא‪ ,‬ובצאתו מהיחידות בדרכו‬
‫לעשיית התפילין ולא נזרק‪ ,‬ויתירה מכך‪ ,‬אותו‬
‫שהיהודים בארץ הקודש לא יסבלו‬ ‫לביתו סר אל הסופר שממנו קנה את‬
‫עור הופך להיות דבר קדוש ו"פאר האומה"‪.‬‬
‫מהמחלה הלא יפה‪ ,‬וגם ממחלות‬ ‫המזוזות‪ ,‬וסיפר לו על דברי הרבי‪.‬‬
‫מיודענו השתכנע‪ ,‬וזמן קצר לאחר מכן‪ ,‬עם‬
‫יפות שלא יסבלו"‪.‬‬ ‫"אתה יכול להיות רגוע"‪ ,‬ניסה‬
‫עלות החמה הניח תפילין לראשונה בחייו‪.‬‬
‫(גאון וחסיד עמ' ‪)227-228‬‬ ‫הסופר להרגיעו בחיוך "הן לא אמרת‬
‫(ע"פ בסוד שיח ח"א עמ' ‪)74-75‬‬
‫לרבי שהמזוזות חדשות‪ ,‬ולכן אמר לך‬
‫היכן הקסקט?‬ ‫ברכה ושלום‬ ‫לבודקן‪ .‬בטוחני שאם היית מעדכן את הרבי‪,‬‬
‫ואומר לו שהמזוזות חדשות‪ ,‬לא היה מבקשך‬
‫החסיד ר' ברק'ה חן ע"ה‪ ,‬יצא מרוסיה‬ ‫אחד התמימים נכנס לחדרו של הרבי בחודש‬
‫לבדוק את המזוזות"‪.‬‬
‫הסובייטית לארץ הקודש בשנת תשכ"א‪ ,‬ולקראת‬ ‫תמוז תש"י (עוד קודם קבלת הנשיאות)‪ ,‬בקשר‬
‫ליישומו של מכתב שכתב הרבי הריי"ץ לאשה‪.‬‬ ‫רגוע לנפשו הגיע לביתו‪ ,‬אך אשתו לא קיבלה‬
‫חודש תשרי תשכ"ב נסע לרבי‪.‬‬
‫את הסבריו של הסופר‪ ,‬והחליטה כי תמסור את‬
‫עם בואו כשלראשו הקסקט הרוסי‪ ,‬העירו לו‬ ‫בין הדברים שאל הבחור את הרבי‪" :‬מה הטעם‬
‫המזוזות לבדיקה כהוראת הרבי‪ .‬מה התפלאו‬
‫כמה ממכריו כי כאן הולכים כמו הרבי‪ ,‬כלומר‬ ‫שכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע היה כותב לנשים‬
‫לראות י‪ .‬מ‪ .‬ואשתו כי עשר מתוך המזוזות שקנו‬
‫במגבעת‪ .‬הרב חן ציית‪ ,‬והחליף את הקסקט‬ ‫"ברכה" ואחר כך "שלום" בשינוי הסדר?"‬
‫היו פסולות‪..‬‬
‫במגבעת שרכש באמריקה‪.‬‬ ‫ענה לו הרבי‪" :‬מפני שאין כותבים שלום לאשה‪,‬‬ ‫(בסוד שיח ח"א עמ' ‪)24-25‬‬

‫בהתוועדות שמחת תורה שאל אותו הרבי‪:‬‬ ‫ולאידך את ה"שלום" אין רוצים להחסיר‪ ,‬ולכן‬
‫"היכן הקסקט?" כמובן שמיד הלכו והביאו לו את‬ ‫שינה הרבי את הסדר והיה כותב לנשים "ברכה‬ ‫מה לבקש?‬
‫הקסקט‪.‬‬ ‫ושלום""‪.‬‬ ‫סיפר החסיד ר' מיכאל ליפסקר‪:‬‬
‫(ע"פ ימי בראשית עמ' ‪)182‬‬

‫אז סיפר הרבי את המשל הנודע על אדם‬
‫שהציל את המלך ביער‪ ,‬וכעבור שנים‬
‫חטא למלך ונגזר דינו למות‪ .‬כאשר‬
‫שאלו אותו מהי בקשתו האחרונה‪,‬‬
‫ביקש להתייצב לפני המלך כשהוא‬
‫לבוש בבגדים בהם היה הולך ביער‪.‬‬
‫ואכן כאשר המלך ראה אותו בבגדים‬
‫אלו נזכר המלך שהאיש הזה הציל‬
‫אותו פעם ביער‪ ,‬ומחל לו על עונשו‪.‬‬
‫"כך" ‪ -‬אמר הרבי ‪" -‬כאשר מגיעים הימים‬
‫הנוראים‪ ,‬ועומד יהודי עם הקסקט‪ ,‬זה מזכיר‬
‫פעם היה אחד שהרבי רצה לשלוח אותו‬
‫בין השורות‬ ‫לשליחות‪ .‬אותו אחד כתב לרבי שהיות והוא‬
‫חולה וחלש ואין לו כוח ללכת לשליחות‪ ,‬לכן הוא‬
‫מישהו היה צריך לכתוב לרבי באיזה‬
‫מבקש שהרבי ישחרר אותו מהשליחות‪.‬‬
‫ענין‪ ,‬אך במקום לכתוב בעצמו ביקש‬
‫מחבירו שיכתוב בעבורו לרבי‪ ,‬וכך‬ ‫ענה לו הרבי‪" :‬חשבתי שתכתוב להיפך‪ :‬היות‬
‫הוה‪.‬‬ ‫שאת השליחות אני צריך למלא‪ ,‬והיות שאני‬
‫חלש וכו'‪ ,‬לכן אני מבקש ברכה שיהיה לי כוח‬
‫ענה לו הרבי לאותו החבר‪" :‬תמסור‬
‫למלא את השליחות"‪.‬‬
‫לחברך שיכתוב אלי בעצמו‪ ,‬כי כשאני‬ ‫(וואס גיידיינקסטו עמ' ‪)62‬‬
‫קורא מכתב אני קורא גם את מה שכתוב‬
‫בין השורות"‪.‬‬ ‫חיים מתוקים‬
‫(ע"פ וואס גיידיינקסטו עמ' ‪)66‬‬

‫לקב"ה את מסירות הנפש של יהודי רוסיה‪,‬‬
‫ומעורר לפניו רחמים על עם ישראל"‪.‬‬
‫מאז הקפיד ר' ברק'ה לחבוש לראשו את‬
‫הקסקט‪.‬‬
‫(ע"פ דיעדושקא ע' ‪)359‬‬
‫המשך בעמוד הבא >>‬
‫סיפר הגאון החסיד ר' זלמן לייב אסטולין ע"ה‪:‬‬
‫רועה אמיתי‬ ‫פעם אחת ביקשה אשה מהרבי ברכה לרפואה‪,‬‬
‫אשה אחת אשר כתבה לרבי שלפעמים היא‬ ‫כי היא סובלת מ"סכרת" ומבקשת שהרבי יברך‬
‫מרגישה "חלישות רצונה הטוב"‪ ,‬קיבלה את‬ ‫אותה‪.‬‬
‫המענה הבא‪:‬‬ ‫הרבי ברך אותה באומרו‪" :‬שהקב"ה יעזור שחייך‬

‫‪7‬‬
 ‫תורת רבותינו נשיאינו‬
‫סקירת ספריהם של אדמו"רי חב"ד־ליובאוויטש‬
‫<< סיפורי המאורות | המשך מעמוד ‪7‬‬
‫מתיר את הסבך‬
‫אדמו"ר המהר"ש אמר לבנו‪ ,‬אדמו"ר הרש"ב‪ ,‬ביחידות‪:‬‬
‫מאימתי מתכוננים‬ ‫"כדי להתיר את הסבך של לבושי הנפש – מחשבה‪,‬‬
‫לתפלה?‬ ‫דיבור ומעשה‪ ,‬לדעת חסרונות ומעלות עצמו‪ ,‬צריכים‬
‫ללמוד את "דרך החיים" של הסבא‪ ,‬וללמוד במתינות‪.‬‬
‫שהודפס על ידו‪ ,‬המבאר ענייני תשובה וחומרת‬
‫החטאים‪ ,‬ונחשב כספר יסוד בעבודת התשובה לפי‬
‫בשמחת תורה תשכ"ד‪ ,‬כאשר‬ ‫לדעת מה הם לבושי הנפש – מחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‬
‫הייתה חלוקה מיוחדת של‬ ‫– יכולים מהרבה מקומות במאמרי חסידות‪ .‬אך לדעת‬
‫"משקה"‪ ,‬לאלה שמקבלים על‬ ‫כיצד על מחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה להיות‪ ,‬את מעלותיהם‬
‫עצמם הוספה בלימוד דא"ח‪,‬‬ ‫וחסרונותיהם וכיצד לתקן את החסרונות – לשם כך‬
‫הדגיש הרבי מאוד שייקחו‬ ‫מוכרחים ללמוד את "דרך החיים"‪.‬‬
‫"משקה" רק אלה שיקיימו את‬
‫ההוספה בפועל‪ ,‬ולא כפי שהיה‬ ‫עבודה לבבית‬
‫בשנים קודמות‪ .‬עקב כך היו רבים‬ ‫אדמו"ר הריי"צ אמר‪" :‬אדמו"ר הזקן‬
‫שחששו לגשת ולקבל "משקה"‪.‬‬ ‫התכוון לעבודת המוח‪ ,‬והאדמו"ר האמצעי‬
‫ר' אבא פליסקין ז"ל‪ ,‬שעמד ליד‬ ‫התכוון לעבודת הלב‪ .‬עבודת המוח פירושה‬
‫הרבי‪ ,‬התלבט האם לגשת‪.‬‬ ‫מוח עם מוח‪ ,‬ועבודת הלב פירושה לב עם‬
‫אמר לו הרבי‪" :‬איר ווילט גאר‬ ‫לב‪ .‬בכדי לדעת מה היא עבודת הלב צריך‬
‫קיין משקה ניט נעמען?!" [=אינך‬ ‫ללמוד "שערי תשובה" ו"דרך חיים"‪ .‬בכדי‬
‫לדעת מה היא עבודת המוח צריך ללמוד‬
‫רוצה בכלל לקחת "משקה"?!]‬
‫את הסידור עם "אמרי בינה"‪.‬‬
‫ומיד הוסיף‪" :‬איך האב ניט קיין‬
‫צייט‪ ,‬איך דארף זיך גרייטען צום‬ ‫כמו כן אמר‪" :‬לעבודה זקוקים לענין‬
‫המרירות‪ ,‬שיכולים להגיע לכך על ידי‬
‫דאווענען!" [=אין לי זמן‪ ,‬אני צריך‬
‫להתכונן לתפילה]‪.‬‬ ‫לימוד "דרך חיים" של הרבי האמצעי‪ .‬כך‬
‫שמעתי ביחידות מאבי‪ ,‬אך אין זה ענין של‬
‫וזה היה בערך בשעה שש‬
‫יחידות פרטית‪ ,‬אלא שייך לכל אחד ואחד"‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬ארבע שעות לפני התחלת‬
‫אחד התאונן בפני הרבי שמרגיש בעצמו עצבות ויאוש‬
‫התפילה בשעה עשר‪.‬‬
‫וכו'‪ ,‬ומשער שבא לו זה מלימודו בספר "דרך חיים"‪ .‬על‬
‫(וואס גיידיינקסטו? עמ' ‪)70‬‬
‫כך השיב לו הרבי מלך המשיח‪:‬‬
‫משיח יכנס‬ ‫"ידוע המבואר בכמה מקומות בחסידות עד כמה‬
‫הרחיקו מדת העצבות וההפסד הגדול בזה במלחמת‬
‫בכל בית‬ ‫היצר‪ ,‬ובמילא צריך להפטר מזה בהקדם היותר אפשרי‪,‬‬
‫כאשר החסיד ר' ראובן דונין ע"ה‬ ‫כי אינו מצד הטוב‪ .‬וכמו בכל ענינים בלתי רצויים הדרך‬
‫שהיה גר בחיפה‪ ,‬נכנס ליחידות‬ ‫לזה הוא על ידי הוספת אומץ בצד הטוב‪ ,‬ואפילו מעט‬
‫לאחר ששהה כל חודש תשרי‬ ‫אור דוחה הרבה חושך ועל אחת כמה וכמה הרבה אור‪.‬‬
‫תשל"ה אצל הרבי‪ ,‬הוא סיפר‬ ‫וכשילמוד בשקידה‪ ,‬בהתמדה‪ ,‬ובקביעות בזמן ובקביעות‬
‫לרבי על הקושי לעזוב את הרבי‪,‬‬ ‫בנפש תורתנו הקדושה המשמחת לב ונפש‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫והביע את משאלתו להשתקע‬ ‫"פקודי ה' ישרים משמחי לב"‪ ,‬במילא יבוטל רגש היאוש‬
‫ב"קראון הייטס" עם כל בני ביתו‪.‬‬ ‫ואפילו הרגש העצבות‪ ,‬ובפרט אשר יתבונן בענין השגחה‬
‫פרטית אשר השי"ת שהוא עצם הטוב משגיח על כל‬
‫הרבי חייך למשמע הדברים‪,‬‬
‫אחד בחיים היום יומיים ובפרט ופרטי פרטיות‪ ,‬ואין‬
‫ואמר‪" :‬כאשר משיח יבוא הרי גם‬
‫לאדם אלא לעמוד בהתקשרות ולראות שיהיה הצינור‬
‫אני יעלה עימו לארץ ישראל" [=אז‬
‫פתוח והוא על ידי ענינים הנ"ל‪ ,‬שכללותם התחזקות‬
‫משיח וועט קומען‪ ,‬וועל איך דאך‬
‫בהג' קוין דתורה עבודה וגמילות חסדים" ‪.‬‬
‫גיין מיט אים צו א"י"]‪.‬‬
‫רבות ובוכה‪ .‬שברון ליבו מהספר היה גדול כל כך‪ ,‬עד‬
‫על מענה זה לא יכל הרב דונין‬ ‫הזדמנויות מתאימות‬
‫לומר מילה‪ ,‬אך בקשה אחת העז‬
‫הרבי המליץ ללמוד בספר בחודש אלול כחלק מעבודת‬
‫לבקש מכ"ק אדמו"ר שליט"א‪:‬‬ ‫התשובה‪.‬‬
‫"אולי אפשר לבקש‪ ,‬שכאשר יבוא‬
‫כמו כן‪ ,‬במקרים מסויימים‪ ,‬הורה הרבי על לימוד הספר‬
‫לארץ ישראל יכנס אלי הביתה?"‬
‫כחלק מתיקוני תשובה וכפרה‪.‬‬
‫הרבי חייך חיוך רחב‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫לבחורי ישיבה שלא שמרו על סדרי הישיבה כראוי‪,‬‬
‫"משיח יתעכב ויעבור בכל‬ ‫כתב הרבי אגרת חריפה על חומרת הענין של פריקת עול‪,‬‬
‫בית יהודי" [="משיח וועט זיך‬ ‫וציין‪" :‬קשה להאריך בדבר המבהיל כל כך‪ ,‬ובפרט שכבר‬
‫אפשטעלען אין יעדער אידישער‬ ‫נתבאר ענין הפריקת עול בספר "דרך חיים" בתחילתו‪,‬‬
‫שטוב"]‪.‬‬ ‫אשר כל השומע (וכידוע דיוק כ"ק מו"ח אדמו"ר ‪-‬‬
‫(ע"פ בסוד שיח ח"א ע' ‪)30‬‬
‫שמרגיש ומפנים) האמור שם‪ ,‬תסמרנה שערות ראשו"‪.‬‬
‫(תודתנו לחב"דפדיה)‬
‫‪ISSN 0793-0356‬‬
‫דרך חיים‬
‫"דרך חיים" הוא ספר חסידות של אדמו"ר האמצעי‬
‫החסידות‪ .‬הספר הינו חלק שלישי מהספר "שערי‬
‫תשובה"‪.‬‬
‫הרבי הריי"צ סיפר שאת הספר "דרך חיים" לא אמר‬
‫אדמו"ר האמצעי ברבים‪ ,‬אלא רק מסרו בכתב (בשונה‬
‫מספריו האחרים‪ ,‬כמו "עטרת ראש" ו"שערי אורה")‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬במקום אחר מספר הרבי הריי"צ על המאמר‬
‫"יפה שעה אחת" שהיה אדמו"ר האמצעי חוזר מפעם‬
‫לפעם‪ ,‬שכלל את עשרת הפרקים‬
‫הראשונים בספר "דרך חיים"‪ .‬כמו כן‪ ,‬היה‬
‫מעמד בו אמר אדמו"ר האמצעי את המאמר‬
‫"חומת בת ציון"‪ ,‬שבו ביאר את העניינים‬
‫הנזכרים בפרק ד' וה' בספר "דרך חיים"‪ .‬כן‬
‫במספר כתבי יד מופיעים מאמרים שנאמרו‬
‫בזמנים שונים ע"י אדמו"ר האמצעי‪,‬‬
‫וכוללים פרקים מהספר‪.‬‬
‫דפוסי הספר‬
‫הספר נדפס לראשונה בשנת תקע"ט‬
‫בקאפוסט‪ ,‬כחלק שלישי מהספר "שערי‬
‫תשובה" שנדפס בשני חלקים בשנים תקע"ז ותקע"ח‪.‬‬
‫מהדורה באותיות מרובעות נדפסה בז'יטומיר בשנת‬
‫תרכ"ג‪ .‬צילום מהוצאת ז'יטומיר הוציא הרבי בשנת‬
‫תשט"ו‪ ,‬בתוספת מפתחות‪ ,‬הערות וציונים‪.‬‬
‫בשנת תשס"ב הודפס הספר בתוספת קיצורים מאדמו"ר‬
‫הריי"צ (בתחילה על ששת הפרקים הראשונים‪ ,‬ובהוצאת‬
‫תשס"ז – עד פרק י"ז)‪ ,‬ביאור מר' הלל מפאריטש על‬
‫ההקדמה‪ ,‬ליקוט שיחות מרבותינו נשיאינו על הספר‪,‬‬
‫ומראי מקומות‪ .‬ההוספות נערכו על ידי הרב גבריאל‬
‫שפירא והרב אליהו מטוסוב‪.‬‬
‫בשנת תשע"ג הוקלד הספר מחדש באותיות בהירות‪.‬‬
‫אודות הספר‬
‫הספר עוסק בענייני התשובה ומסביר באופן נוקב את‬
‫חומרת הירידה אליה יכול להגיע החוטא על ידי פריקת‬
‫עול‪ .‬היו חסידים שהספר פעל אצלם מרירות ושברון לב‬
‫יוצא מן הכלל‪:‬‬
‫המשפיע הגה"ח ר' שמואל גרונם אסתרמן היה מלמד‬
‫בכפר‪ ,‬ועימו היה רק הספר "דרך חיים" בו היה לומד‬
‫שאדמו"ר הרש"ב אסר עליו ללמוד בו‪ ,‬ור' שמואל גרונם‬
‫הניח את הספר מאחורי הספרים בארון‪ .‬כאשר אירע‬
‫ונתקל בכריכת הספר‪ ,‬שוב פרץ בבכי‪.‬‬
‫הגה"ח ר' אלחנן דוב (חוניע) מרוזוב הי"ד אף הוא היה‬
‫לומד בספר בלב נשבר ובבכיות‪ ,‬עד שהמשפיע עובד‬
‫ה' הרה"ח ר' מיכאל בלינר ע"ה ביקש מאדמו"ר הרש"ב‬
‫לאסור עליו את הלימוד‪ ,‬מכיון שאינו יכול לסבול את‬
‫בכיותיו‪ ..‬כמו כן מסופר שבעקבות הלימוד והמרירות‬
‫קרא אדמו"ר הרש"ב להרב חוניע ואמר לו‪" :‬האמן לי‪ ,‬כי‬
‫את אשר אומר לך‪ ,‬הרי זה כאילו הנך שומע מפי הגבורה‪.‬‬
‫דע לך כי הוי' העביר חטאתך"‪ .‬ואז הורה לו להפסיק את‬
‫הלימוד‪.‬‬
‫‪8‬‬