‫בדיקת קושיות של חומרים‬

‫‪ .1‬מטרת הניסוי‬
‫לימוד שיטות שונות למדידת הקושיות של חומרים‪.‬‬

‫‪ .2‬רקע תיאורטי‬
‫בדיקות הקושיות )‪ (hardness‬הן בדיקות מדויקות‪ ,‬מהירות וחסכניות לקביעת תכונות מכניות‬
‫של חומרים‪ .‬קיימות שלוש שיטות עיקריות למדידות קושיות‪:‬‬
‫א‪ .‬מדידת קושיות ע"י שריטה )‪.(Scratch‬‬
‫ב‪ .‬מדידת קושיות ע"י הדיפה )‪.(Rebound‬‬
‫ג‪ .‬מדידת קושיות ע"י יצירת גומה )‪.(Indention‬‬
‫בשיטה הראשונה משתמשים בעיקר המינרלוגים‪ ,‬לבדיקת חומרים שניתן לשרוט אותם באמצעות‬
‫חומר קשה יותר‪ .‬במדידת קושיות ע"י הדיפה‪ ,‬מופל גוף סטנדרטי על פני השטח של החומר‬
‫והקושיות נקבע ע"י הגובה שהחומר המופל נהדף אליו‪ .‬השיטה הכללית ביותר לקביעת קושיות‬
‫החומר היא בדיקת התנגדות החומר לחדירה‪ .‬החודרן הוא בד"כ כדור‪ ,‬חרוט או פירמידה‬
‫העשויים מחומרים קשים הרבה יותר מהחומר הנדבק‪ .‬החומרים מהם עשויים החודרניים הם‬
‫בד"כ פלדות מוקשות‪ ,‬טונגסטן קרביד מסונטר או חודרן יהלום‪.‬‬
‫בבדיקת חדירה‪ ,‬החודרן מועמס ונלחץ לפני השטח הנבדקים‪ ,‬וגורם לכניעה או עיוות פלסטי‬
‫בתחום מצומצם‪ .‬קושיות החומר נקבעת עפ"י ההתנגדות לחדירה פלסטית‪ .‬ההתנגדות תלויה‬
‫בעוצמה ובהתפלגות של העיוות הפלסטי הנוצר ע"י החודרן בזמן החדירה והיא תלויה במידה‬
‫קטנה יותר בחיכוך‪ ,‬באלסטיות ובצמיגות‪ .‬בחומרים בעלי מנגנוני הקשיה דומים יש גם התאמה‬
‫טובה בין הקושיות לחוזק המתיחה‪ .‬בדיקות הקושיות מותירות בד"כ עיקבה קטנה בפני השטח‬
‫ולכן הן ניתנות לביצוע גם בחלקים המיועדים לשירות הנדסי‪ .‬במקרים כאלה כדאי לבצע את‬
‫הבדיקה בעומס הקטן ביותר האפשרי‪ .‬להלן יתוארו שלוש שיטות נפוצות למדידת קושיות של‬
‫מתכות ושיטה לבדיקת קושיות בציפויים דקים‪.‬‬

‫א‪ .‬שיטת ברינל )‪(Brinell‬‬

‫בבדיקת קושיות בשיטה זו‪ ,‬נבדקים פני השטח של דגם בעזרת כדור פלדה‪ .‬העומס מופעל על הדגם‬
‫לזמן תקני לאחר מכן החודרן מוסר וקוטר העיקבה נמדד בעזרת מיקרוסקופ‪ .‬איור ‪ 1‬מציג את‬
‫הפרמטרים הנבדקים בבדיקה זו ואת האזור העובר עיוות פלסטי בעקבות הבדיקה‪ .‬מספר קושיות‬
‫ברינל )‪ (BHN‬מתקבל ע"י מנת העומס בהיטל העיקבה‪ ,‬ולכן יש לו ֵמימדים של מאמץ‪:‬‬
‫‪F‬‬
‫)‪(1‬‬ ‫≡ ‪Brinell Hardness Number‬‬
‫‪πD‬‬
‫‪2‬‬
‫‪(D −‬‬ ‫‪D2 − d 2‬‬ ‫)‬
‫כאשר ‪ F‬הוא העומס המופעל ב‪ D , kg-‬הוא קוטר הכדור ב‪ d , mm-‬קוטר העיקבה ב‪ .mm-‬היחס‬
‫בין עומס הבדיקה לקוטר הכדור הוא יחס תיקני )טבלה ‪ .(1‬טעויות במדידת קוטר העיקבה‪,‬‬

‫‪1‬‬
 ‫אי אחידות בחומר וגורמים אחרים יכולים לגרום לשגיאות בערכי הקושיות‪ .‬לכן יש לבצע מספר‬
‫בדיקות קושיות ולקבוע את ערכו של מספר קושיות ברינל עפ"י ממוצע של כמה בדיקות‪ .‬בבדיקת‬
‫קושיות ברינל העיקבה שנוצרת גדולה למדי ולכן גימור פני השטח עלול להינזק‪.‬‬

‫איור ‪ :1‬העיוות הפלסטי בבדיקת ברינל )‪ (a‬והפרמטרים הבסיסיים בבדיקה )‪.(b‬‬

‫טבלה ‪ :1‬יחסי עומס ‪ -‬קוטר תקניים בבדיקת ברינל‬

‫‪D=10mm‬‬ ‫‪D=5mm‬‬ ‫‪D=1mm‬‬ ‫‪F/D2‬‬
‫‪3000‬‬ ‫‪750‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪30‬‬ ‫מתכות קשות‬
‫‪1000‬‬ ‫‪250‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מתכות בינוניות‪-‬‬
‫קושי‬
‫‪500‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מתכות קשות‬
‫‪100‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מתכות רכות‬
‫מאוד‬

‫ב‪ .‬בדיקת וויקרס )‪(Vickers‬‬

‫בבדיקה זו ממשתמשים בחודרן יהלום בצורת פירמידה עם בסיס מרובע‪ .‬הזווית ‪ ψ‬בין הפאות‬
‫הנגדיות היא ‪ .136o‬זווית זו נבחרה כדי שהתוצאות יהיו קרובות לאלו שמתקבלות בסקלת הכדור‬
‫בבדיקת ברינל‪ .‬גם מספר קושיות פירמידת ‪ (VPN=) Vickers‬הוא מנת העומס בהיטל שטח‬
‫העיקבה הנוצרת ע"י החודרן )איור ‪:(3b‬‬
‫‪F‬‬
‫)‪(2‬‬ ‫≡ ‪Vickers Pyramid Number‬‬
‫‪ψ ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪d‬‬
‫‪sin  ‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫כאשר‪ = F :‬העומס ב‪ d ,kg-‬האורך הממוצע של האלכסונים ב‪.mm-‬‬
‫בבדיקת ‪ Vickers‬משתמשים בעיקר בעבודות מחקר‪ ,‬כיון שניתן לקבל סקלה מתמשכת של קושי‪,‬‬
‫עבור עומס קבוע‪ ,‬ממתכות רכות מאוד עד מתכות קשות מאוד‪ ,‬לעומת בדיקות רוקוול וברינל‪,‬‬
‫בהן דרוש לשנות את העומס או את החודרן כשעוברים ממתכת רכה לקשה‪ .‬בדיקות וויקרס‬

‫‪2‬‬
‫וברינל איטיות יותר מבדיקת רוקוול מכיוון שיש צורך בהכנה מוקדמת של פני השטח ומדידה של‬
‫ֵממדי העקבות‪.‬‬

‫ג‪ .‬שיטת רוקוול )‪(Rockwell‬‬

‫בבדיקה זו נקבע קושי הדגם עפ"י עומק החדירה של החודרן תחת עומס סטנדרטי‪ .‬בבדיקה זו‬
‫משתמשים בחודרני יהלום שצורתם חרוט וכן בחודרני פלדה שצורתם כדור בקוטר ‪1\16 inch‬‬
‫או בקוטר ‪ .1\8 inch‬זו שיטת המדידה המהירה ביותר‪ .‬עיקרון בדיקת רוקוול מוצג באיור ‪.2‬‬

‫איור ‪ :2‬עיקרון בדיקת רוקוול‬

‫עם חודרן יהלום )השיטה זהה‬
‫לכדור פלדה(‪.‬‬

‫בבדיקה שלושה שלבים‪:‬‬

‫‪ .1‬תחילה מופעל על הדגם עומס קטן של ‪ 10kg‬כדי להחזיק אותו במקומו וכן כדי לחדור‬
‫שכבות של ציפוי או תחמוצת המכסות את פני השטח‪ .‬מדיד החדירה מכוּון לאפס‪,‬‬
‫‪ .2‬עומס נוסף מופעל על הדגם לזמן מוגדר‪.‬‬
‫‪ .3‬העומס מוסר מן הדגם‪ ,‬ועומק החדירה נמדד ברציפות ע"י מדיד‪ ,‬שמראה את ההחלמה‬
‫האלסטית של העיקבה‪ .‬כאשר המדיד נעצר‪ ,‬הוא מורה על עומק השקיעה הפלסטית‪.‬‬

‫כיוון שקושיות ‪ Rockwell‬תלוייה בעומס המופעל על החודרן‪ ,‬יש צורך ליצור צירופים מתאימים‬
‫בין העומסים לחודרנים שבשימוש )טבלה ‪.(2‬‬
‫טבלה ‪ :2‬התאמה בין חודרנים לעומסים בבדיקת ‪Rockwell‬‬
‫תחום ב‪-‬‬ ‫החומרים הניתנים‬ ‫עומס‬ ‫סוג חודרן‬ ‫סקלה‬
‫‪RA‬‬ ‫לבדיקה‬ ‫‪Kg‬‬
‫‪0 - 86‬‬ ‫כל החומרים‬ ‫‪60 kg‬‬ ‫חרוט יהלום )סקלה שחורה(‬ ‫‪A‬‬
‫‪0 - 60‬‬ ‫חומרים רכים‬ ‫‪100 kg‬‬ ‫כדור בקוטר ‪) 1\16in.‬סקלה אדומה(‬ ‫‪B‬‬
‫‪60 -85‬‬ ‫חומרים קשים‬ ‫‪150 kg‬‬ ‫חרוט יהלום )סקלה שחורה(‬ ‫‪C‬‬
‫‪ 15, 30,45‬פני שטח‬ ‫פירמידת יהלום‬ ‫‪N‬‬

‫‪3‬‬
 ‫ד‪ .‬שיטת קנופ )‪ (Knop‬ומיקרוקושי‬
‫לבדיקת קושיות של ציפויים דקים מכינים חתכי רוחב ובודקים את הקושיות בעומסים קטנים‬
‫באמצעות ‪p‬ירמידת יהלום מוארכת‪ ,‬כך שהאלכסון הארוך מקביל לפני הציפוי )איור ‪.(3a‬‬
‫באמצעים מיוחדים אפשר לבדוק קושיות באזורים קטנים מאוד של החומר‪ ,‬כמו חלקיקים‬
‫בודדים של פאזה מסויימת‪ .‬בד"כ משתמשים לבדיקות אלה בחודרן וויקרס ובעומס מסדר גודל‬
‫של מאות גרמים עד גרמים בודדים )איור ‪.(3b‬‬

‫איור ‪ :3‬תאור סכמתי של חודרני יהלום והעיקבות שנוצרות בחומר הנבדק‪:‬‬

‫)‪ (a‬חודרן קנופ בצורת פירמידה מוארכת‪ (b) ,‬חודרן וויקרס בצורת פירמידה ריבועית‪.‬‬

‫ה‪ .‬שיקולים בביצוע מדידת קושי‪:‬‬

‫א‪ .‬טיב השטח ‪ -‬השטח הנבדק צריך להיות נקי‪ ,‬שטוח ורצוי שיהיה מלוטש ככל האפשר‪,‬‬
‫ומייצג את החומר הנבדק‪ .‬ככל שעומס הבדיקה קטן יותר טיב השטח צריך להיות טוב‬
‫יותר‪.‬‬
‫ב‪ .‬צורת החומר‪ -‬כשיש לבדוק פני שטח קמורים יש לתקן את ערך הקושיות הנמדד באופן‬
‫יחסי לרדיוס העקמומיות‪ .‬רצוי שעובי הדגם יהיה גדול מעשר פעמים עומק החדירה‪.‬‬
‫עקבת הקושיות צריכה להיות מרוחקת לפחות ‪ 2.5‬קטרים מכל שטח חופשי‪ .‬מרחק זה‬
‫צריך להיות גם המרחק בין עקבות סמוכות‪.‬‬
‫ג‪ .‬משך הפעלת העומס‪ -‬מוגדר בתקן הבדיקה‪ ,‬כיוון שיש חומרים שבהם נמשכת דפורמציה‬
‫פלסטית בעת הבדיקה‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫ו‪ .‬הקשר בין הקושיות לעקומת המתיחה‬
‫בניסוי קושיות מועמס החומר ממצב של אפס עיבוד עד לעיבורים פלסטיים גדולים מאוד‪ .‬מצב‬
‫העיבורים הוא תלת‪-‬צירי והם משתנים מאוד בנפח קטן‪ .‬בכל זאת אם העומס גדל בהדרגה‪,‬‬
‫העומס ועומק החדירה יעקבו אחר עקומת המאמץ‪-‬עיבור של החומר‪ Meyer .‬מצא באופן ניסיוני‬
‫שיש קשר בין העומס ‪) F‬בק"ג( לקוטר החדירה ‪) d‬במ"מ( ע"י כדור ברינל‪:‬‬
‫)‪( 3‬‬ ‫'‪F = kdn‬‬
‫'‪ n‬הוא קבוע של החומר שמבטא את התנגדותו לחדירה‪ k ,‬הוא קבוע אחר הקשור למקדם‬
‫הקשיית העיבורים של החומר‪ ,‬ערכו כ‪ 2.5-‬במתכות מורפות ו‪ 2-‬למתכות מוקשות‪.‬‬
‫בעקבות ממצא זה נמצא קשר ניסיוני דומה בין הקושי למאמץ הכניעה של חומרים אחדים‪:‬‬
‫‪VPN‬‬
‫)‪(4‬‬ ‫= ) ‪σ yp ( Kg / mm2‬‬ ‫‪0.1n ' − 2‬‬
‫‪3‬‬
‫בפלדות פחמן ופלדות דלות נתך מטופלות תרמית ‪ σ yp ≈ UTS‬ועבורן נמצא הקשר השימושי‪:‬‬

‫)‪(5‬‬ ‫) ‪σ UTS ( psi ) = 500( BHN‬‬

‫עלינו לשים לב שקשרים ניסיוניים אלה מבטאים ממוצע של תגובות החומר למצב מאמצים‬
‫תלת‪-‬צירי ולא אחיד בו הוא נתון בעת בדיקת קושיות‪ .‬מצב זה שונה מאוד ממצב המאמץ בניסוי‬
‫מתיחה חד‪-‬צירית‪ .‬באמצעות שיטות חישוב מיוחדות )למשל שיטת האלמנטים הסופיים( אפשר‬
‫לדמות ולהעריך את התגובה האלסטית והפלסטית של החומר למצב מאמץ מורכב זה‪ ,‬אם‬
‫מכירים את התנהגות החומר בניסוי מתיחה חד‪-‬צירי‪ .‬תוצאה של חישוב כזה מובאת באיור ‪.1b‬‬

‫‪ .3‬שאלות לדו"ח מכין‬

‫‪ 4.1‬מתי כדאי לבצע בדיקת קושיות בעומס קטן ומתי בעומס גדול ?‬
‫‪ 4.2‬כיצד ניתן לקבוע תכונות מכניות של פאזה אחת הנמצאת בתוך חומר דו‪-‬פאזי ?‬
‫‪ 4.3‬האם יש לדעתך משמעות לכך שלמספרי הקושי ברינל וויקרס יש מימדים של מאמץ ?‬
‫מדוע למספר הקושיות רוקוול אין יחידות כאלה ?‬
‫‪ 4.4‬חשוב על הקשר בין ניסוי מתיחה וניסוי קושי‪.‬‬

‫‪ .4‬הציוד הדרוש לניסוי‬

‫מכשיר קושי ‪ ,Brinell‬מכשיר קושי ‪ ,Rockwell‬מכשיר קושי ‪ ,Vickers‬חומרים מתכתיים‬
‫ולא מתכתיים‪ ,‬טבלאות השוואה‬
‫‪ .5‬מהלך הניסוי‬
‫‪ 5.1‬בדוק את כל החומרים שקיבלת בשיטת ‪ .RA‬לפי התוצאות מיין את החומרים‬
‫לחומרים רכים שמתאימים לבדיקת ‪ RB‬ולחומרים קשים שמתאימים לבדיקת ‪.RC‬‬
‫‪ 5.2‬בדוק את הדגמים בשיטת ‪ RB‬ובשיטת ‪ RC‬בהתאם לחלוקה שעשית בסעיף הקודם‪.‬‬
‫חזור על כל מדידה ‪ 3-5‬פעמים‪.‬‬
‫‪ 5.3‬בדוק בשיטת רוקוול את הקושי של דגמים בעלי עובי שונה עשויים מאותה פלדה‪.‬‬
‫‪ 5.4‬בדוק בשיטת רוקוול את הקושי של דגמים בעלי קוטר שונה עשויים מאותה פלדה‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫‪ 5.5‬בדוק בשיטת ויקרס את כל הדגמים שברשותך בעומס ‪ 10‬ק"ג ובעומס ‪ 20‬ק"ג‪.‬‬
‫חזור על כל מדידה ‪ 3-5‬פעמים‪.‬‬
‫‪ 5.6‬בדוק בשיטת ברינל את כל הדגמים שברשותך בעומסים ‪ 30 ,20 ,15.625 ,10 ,5‬ק"ג‬
‫עם חודרן כדורי שקוטרו ‪ 1‬מ"מ‪ .‬חזור על הבדיקות עם חודרן שקוטרו ‪ 2.5‬מ"מ‪.‬‬
‫חזור על כל מדידה ‪ 3-5‬פעמים‪.‬‬
‫‪ 5.7‬בצע ניסוי מיקרוקושיות של דגם פלדה גבוהת פחמן‪ .‬נסה לקבוע את הקושי של‬
‫הפריט והצמנטיט‪.‬‬

‫‪ .6‬הנחיות לדו"ח מסכם‬

‫‪ 6.1‬עבור כל החומרים שבדקת בשלבי הניסוי ‪5 ,2‬א‪) 6 ,‬רק הבדיקות שנעשו עם החודרן המתאים‬
‫לקושיות החומר(‪ ,‬קבע את‪:‬‬
‫ממוצע הבדיקות‪,‬‬
‫הערכה לשונות ‪ s2‬ולסטיית התקן ‪,s‬‬
‫תחום השגיאה ∆ במובהקות ‪ 95%‬עפ"י פילוג ‪.student‬‬
‫מיין את החומרים לפי סדר קושי עולה וסכם את התוצאות בטבלה‪:‬‬
‫ויקרס‬ ‫ברינל‬ ‫רוקוול‬ ‫החומר‬
‫∆‬ ‫‪s‬‬ ‫∆‬ ‫‪s‬‬ ‫∆‬ ‫ממוצע ‪s‬‬

‫‪ 6.2‬כיצד מושפעת מדידת קושיות מצורתו הגאומטרית שחל הדגם‪ .‬הסבר מדוע‪.‬‬
‫‪ 6.3‬השווה את תוצאות בדיקת ויקרס בעומסים שונים‪.‬‬
‫‪ 6.4‬השווה את תוצאות בדיקת ברינל בעומסים שונים‪ .‬בדוק האם מתקיימים הקשר ]‪:[2‬‬
‫‪F1‬‬ ‫‪F‬‬
‫)‪(6‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪= 22 = const‬‬
‫‪D1 D2‬‬
‫הסבר מהיכן עשוי לנבוע קשר זה‪.‬‬
‫‪ 6.5‬עפ"י תוצאות מדידותיך בסעיף ‪ 5.6‬שרטט את ‪ log P‬כפונקציה של ‪ log d‬בצירים ‪log-log‬‬
‫)משוואה ‪ (3‬וקבע את '‪ n‬ומקדם ‪.Meyer‬‬
‫‪ 6.6‬הבא את תוצאות בדיקת המיקרו‪-‬קושיות‪ .‬מה היתרונות והחסרונות בבדיקה זו ?‬

‫מקורות‬ ‫‪7‬‬
‫‪1. Metals Handbook, 9th ed, Vol. 8, Hardness Testing, p. 71-113, ASM, Metals Park,‬‬
‫‪Ohio (1988).‬‬
‫‪2. G.E Dieter, Mechanical Metallurgy, ch. 9, McGraw-Hill, London (1988).‬‬

‫‪6‬‬
 ‫נספח לחישוב שגיאה‬

‫‪ .1‬מטרות‬
‫א‪ .‬הכרת גורמים לשגיאות ניסיוניות‪.‬‬
‫ב‪ .‬לימוד שיטות סטטיסטיות להערכת שגיאות‪.‬‬

‫‪ .2‬מבוא‬
‫‪ 2.1‬מושג השגיאה‬
‫בכל מדידה קיימת שגיאת מדידה‪ .‬השגיאה הפשוטה ביותר היא זו של קריאת הסרגל )סקלה( של‬
‫מכשיר מדידה‪ ,‬עליו מסומנת חלוקה מסויימת‪ .‬שגיאת המדידה היא מסדר הגודל של הרווח בין‬
‫השנתות הקרובות ביותר‪ ,‬וגם זו נתונה לתנודות הקשורות בסביבה כמו בטמפרטורה‪ ,‬במתח‬
‫הרשת וכו'‪ .‬מקור חשוב אחר לשגיאה קשור למידת האחידות של מערכת הניסוי‪ .‬שגיאות כאלה‬
‫הן שגיאות אקראיות‪ .‬אם נחזור על המדידה כמה פעמים באותם תנאים נקבל סדרה של תוצאות‪.‬‬
‫אפשר להניח שהממוצע של התוצאות הוא מדד טוב לערך האמיתי של הגודל הנמדד והפיזור של‬
‫התוצאות סביב הממוצע הוא מדד לאי הוודאות בגלל השגיאות האקראיות )אי הוודאות במדידות‬
‫חוזרות בגלל שגיאות אקראיות נקרא ‪ .precision‬חזרה על אותה תוצאה נקראת הדירות‬
‫‪ .(repeatability ,reproducibility‬אנו מניחים לפיכך שלגודל פיזיקלי קיים ערך אמיתי ‪xo‬‬
‫אך כאשר אנו באים למדוד את אותו הגודל אנו מקבלים ערך מדוד ‪ x‬שהוא שונה מהערך האמיתי‬
‫בגלל שגיאה במדידה‪ .‬נרשום‪:‬‬
‫)‪(1‬‬ ‫‪x = xo +e‬‬
‫‪ e‬היא השגיאה )‪ (error‬של המדידה‪ .‬השגיאה ‪ e‬היא חיובית או שלילית וערכה אינו ידוע‪,‬‬
‫לכן למושג שגיאה במובן הנוכחי אין חשיבות מעשית !‬
‫אם נחזור על המדידה כמה פעמים ובכמה אופנים שונים )מכשירי מדידה שונים‪ ,‬סיביבות שונות(‬
‫נוכל למצוא תחום מ‪ (xo - E)-‬עד )‪ (xo + E‬כזה שיש הסתברות ניכרת לקבל בתוכו את הערך‬
‫המדוד )למשל כ‪ 2/3 -‬מהערכים המדודים של ‪ x‬יהיו בתחום זה( )איור ‪ 1‬א(‪ .‬אפשר לרשום‪:‬‬
‫)‪(2‬‬ ‫‪xo = x m E‬‬ ‫‪ x = xo ± E‬או‬
‫עתה לשגיאה יש ‪ E‬ערך מעשי‪.‬‬

‫איור ‪ :1‬ערכים‬
‫מדודים וערך אמיתי‬
‫בשגיאה אקראית‬
‫ובשגיאה שיטתית‪.‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫‪ 2.2‬הממוצע החשבוני והסטיות ממנו‬
‫אם נחזור על מדידה של גודל פיזיקלי ‪ m‬פעמים נקבל את הערכים ‪x1, x2, x3,……xm‬‬
‫)‪(3‬‬ ‫‪xj = xo + ej‬‬ ‫‪j=1….m‬‬ ‫עפ"י משוואה )‪ (1‬נרשום‪:‬‬
‫)‪(4‬‬ ‫הממוצע החשבוני מוגדר באופן הבא‪:‬‬
‫‪m‬‬

‫‪∑x‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪j‬‬
‫) ‪x1 + x2 + ...xm ( xo + e1 ) + ( xo + e2 ) + ...( xo + em‬‬ ‫‪e + e + ...em‬‬
‫≡‪x‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪= xo + 1 2‬‬ ‫‪= xo + ex‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫קו מעל אות מסמל ממוצע‪ ex .‬הוא ממוצא השגיאות והוא גם ההפרש בין הממוצע של המדגם ‪x‬‬
‫לערך האמיתי ‪ ,xo‬אך ‪ x‬אינו ידוע‪ .‬בדיון להן נוכל רק להעריך את ההסתברות שאנו קרובים‬
‫אליו‪ .‬אם השגיאות הן אקראיות )‪ (random, accidental‬אז חלקן חיוביות וחלקן שליליות ולכן‬
‫וגדל ואנו מאמינים שערכו של ‪ x‬שואף לערך‬
‫‪ ex‬הולך וקטן ככל שמספר המדידות ‪ m‬הולך ֵ‬

‫האמיתי ‪ xo‬כש‪ m-‬שואף לאינסוף‪ .‬לעומת זאת אם בסדרת המדידות קיימת גם שגיאה שיטתית‬
‫)‪ (systematic error‬אז יש עדיפות לשגיאה בכוון מסויים והממוצע אינו שואף לערך האמיתי גם‬
‫כש‪ m-‬שואף לאינסוף )ציור ‪ 1‬ב(‪ .‬דוגמאות לשגיאה שיטתית הן טעות בכיול המכשיר‪ ,‬באיפוס‬
‫שלו‪ ,‬דליפה של חומר‪ ,‬חום או חשמל‪ ,‬תהליך שלא הסתיים )בקלורימטר למשל(‪ .‬שגיאות‬
‫שיטתיות יכולות להיות קשורות לאדם המודד עצמו‪ -‬כמו בעיות בראייה‪ ,‬בזמן התגובה שלו‬
‫ובבחירתו להתעלם מתוצאות חריגות‪ .‬שגיאות כאלה קשה לגלות‪ .‬כדי לגלות אותם יש בד"כ צורך‬
‫בניתוח מסובך של הניסוי‪ .‬לעיתים רק תוצאות שמתקבלות בשיטות אחרות יכולות לגלות את‬
‫השגיאה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬מילקן היה ניסונאי זהיר מאוד‪ .‬בניסוי טיפות השמן המפורסם שלו קבע מילקן‬
‫את מספר אבוגדרו כ‪ .(6.064+0.006)x1023-‬היום מקבל הערך ‪(6.022137+7.10-6)x1023-‬‬
‫שנקבע ע"י דיפרקציה בקרני ‪) X‬הטעות של מילקן נבעה בעיקר מגדלים פיזקליים בהם השתמש‬
‫שנמדדו ע"י חוקרים אחרים(‪ .‬דיוק המדידה )‪ (accuracy‬הוא מדד לאי הוודאות הכללית‬
‫)האקראית ‪ +‬השיטתית(‪.‬‬
‫נוכל לקבוע שגיאה של הממוצע ‪ E x‬כך שיש הסתברות ניכרת שממוצע השגיאה ‪ ex‬יהיה קטן‬

‫ממנו‪ E x .‬מתאר את התחום בו הערך האמיתי והממוצע החשבוני יכולים להיות רחוקים זה מזה‪:‬‬

‫)‪(5‬‬ ‫‪xo = x m E x‬‬ ‫‪ x = xo ± Ex‬או‬

‫מגדירים סטייה מן הממוצע )‪ (deviation‬של מדידה מסויימת באמצעות המשוואה‪:‬‬
‫)‪(6‬‬ ‫‪xj = x + d j‬‬
‫שים לב שהסטייה מן הממוצע היא גודל מדוד וידוע אך היא אינה השגיאה )איור ‪.(2‬‬

‫איור ‪ :2‬סטייה מן הממוצע‬

‫והשגיאה‪ ,‬שהיא הסטייה‬
‫מהערך האמיתי‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫‪m‬‬
‫)‪(7‬‬ ‫‪∑d‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪j‬‬ ‫‪= d1 + d 2 + ....d m = 0‬‬ ‫ע"י סיכום ‪ m‬המדידות נמצא‪:‬‬

‫וע"י החסרת משוואות )‪ (3‬ו‪ (6)-‬נמצא ש‪ x − x0 = e j − d j :‬אבל לפי משוואה )‪:(4‬‬

‫)‪(8‬‬ ‫‪ex = e j − d j‬‬

‫ממשוואה )‪ (8‬רואים שאם השגיאות ‪ ej‬קטנות גם הסטיות ‪ dj‬קטנות אך אם הסטיות ‪ dj‬קטנות אין‬
‫זה מלמד בהכרח שגם השגיאות ‪ ej‬קטנות כי יכולה להיות שגיאה שיטתית גדולה למרות שהפיזור‬
‫סביב הממוצע קטן )איור ‪ 1‬ב(‪.‬‬

‫‪ 1.1‬סטיית התקן‬
‫מגדירים את השונות )‪ σ2 (variance‬של הערכים המדודים ‪ xj‬באופן הבא‪:‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫)‪(9‬‬ ‫‪∑ ( x j − xo )2‬‬

‫‪j =1‬‬
‫‪∑e‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪j‬‬

‫≡ ‪σ2‬‬ ‫=‬ ‫‪= e2‬‬

‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫השונות היא הממוצע החשבוני של ריבוע השגיאות‪ .‬בממוצע זה לא מקוזזות שגיאות חיוביות‬
‫ושליליות כי אם מצטברות‪ .‬סטיית התקן )‪ (standard deviation‬מוגדרת ַכשורש הריבועי של‬

‫)‪(10‬‬ ‫‪σ ≡ σ2‬‬ ‫השונות‪:‬‬

‫בתורת ההסתברות מוכיחים שההסתברות שערך מדוד ‪ xj‬יהיה בתחום מ‪ (xo - σ)-‬עד )‪(xo + σ‬‬
‫היא ‪ .68%‬לכן טבעי לבחור בתור שגיאה ‪) E‬משוואה ‪ (2‬את סטיית התקן‬
‫בתורת ההסתברות מראים עוד שניתן להשתמש בסטייה מהממוצע להעריך את סטיית התקן‪.‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫‪∑ ( x j − x )2‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪∑d‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪j‬‬

‫)‪(11‬‬ ‫≡‪s‬‬ ‫=‬ ‫האומדן של סטיית התקן מסומן ב‪ s-‬והוא‪:‬‬

‫‪m −1‬‬ ‫‪m −1‬‬

‫בגלל החלוקה ב‪ , m − 1 -‬אם מגדילים את מספר המדידות מ‪ 2-‬ל‪ 10-‬אמינות הממוצע גדלה פי‬
‫‪ 2.2‬ואם מגדילים את מספר המדידות מ‪ 10-‬ל‪ 20-‬אמינות הממוצע גדלה רק פי ‪.1.4‬‬
‫נתאר עתה לעצמנו מספר גדול של סדרות מדידות‪ ,‬כל סידרה מכילה ‪ m‬ערכים ‪ ,xj‬הממוצעים של‬
‫הסדרות יהיו מפוזרים בטווח קטן יותר מהמדידות הבודדות‪ .‬האומדן של סטיית התקן של‬
‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫‪∑ ( x j − x )2‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪∑d‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪j‬‬

‫)‪(12‬‬ ‫≡ ‪sx‬‬ ‫=‬ ‫הממוצעים שקשור ל‪) E x -‬משוואה ‪ (5‬הוא‪:‬‬

‫)‪m(m − 1‬‬ ‫)‪m(m − 1‬‬

‫‪9‬‬
 ‫‪ 2.4‬שילוב שגיאה אקראית ושגיאה שיטתית‬
‫אם קיימת שגיאה אקראית וגם שגיאה שיטתית מגדירים את השגיאה הכללית ‪ E‬באופן‪:‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫‪∑ ( x j − xo )2‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪∑e‬‬
‫‪j =1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪j‬‬

‫)‪(13‬‬ ‫=‪E‬‬ ‫=‬

‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫)‪(14‬‬ ‫‪E 2 = d 2 + ex2‬‬ ‫ואפשר להוכיח ש‪-‬‬

‫עבור ערכי ‪ m‬גדולים ‪ d 2 = σ 2 → 0‬היא ריבוע השגיאה האקראית ו‪ ex2 = s 2 -‬היא ריבוע השגיאה‬
‫השיטתית‪.‬‬

‫‪ 2.5‬שגיאה יחסית‬
‫‪ej‬‬ ‫‪ej‬‬
‫)‪(15‬‬ ‫≡ ‪fj‬‬ ‫≅‬ ‫‪:xj‬‬ ‫מגדירים שגיאה יחסית )‪ (fractional error‬של ערך מדוד‬
‫‪xo‬‬ ‫‪xj‬‬
‫המדגם)משוואות ‪ 2‬ו‪ (9-‬כתחום עבורו יש הסתברות ניכרת שערכים של סדרת‬
‫ושגיאה יחסית שלך ִ‬
‫‪E2‬‬
‫)‪(16‬‬ ‫≅ ‪F2 = f 2‬‬ ‫מדידות יהיו בתוכו‪:‬‬
‫‪x 2j‬‬

‫‪ 2.6‬התקדמות של שגיאות )‪(propagation of error‬‬

‫הרבה תוצאות ניסיוניות משמשות לחישוב גדלים אחרים‪ .‬כך מתפשטת השגיאה במדידה לגודל‬
‫החדש שחושב‪ .‬מהי השגיאה בגודל המחושב ? נענה על שאלה זו באופן כללי‪ .‬נניח שמחשבים גודל‬
‫‪ Φ‬שהוא הפונקציה של גדלים נמדדים‪ .Φ= Φ(x,y,z) :‬עבור שינויים קטנים ‪∆x, ∆y, ∆z‬‬
‫במשתנים ‪ x, y, z‬משתנה הפונקציה ‪ Φ‬בשיעור‪:‬‬
‫‪∂Φ‬‬ ‫‪∂Φ‬‬ ‫‪∂Φ‬‬
‫)‪(17‬‬ ‫= ‪dΦ‬‬ ‫‪∆x +‬‬ ‫‪∆y +‬‬ ‫‪∆z‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫‪∂x‬‬
‫אם ‪ - zo = ez‬נמדד ‪ ∆z = z‬וכן ‪ ∆y = ey ∆x = ex‬מייצגים שגיאות ניסיוניות של הגדלים הנמדדים‬
‫‪ , x, y, z‬אז ‪ d Φ‬מייצג את השגיאה בפונקציה‪:‬‬
‫‪∂Φ‬‬ ‫‪∂Φ‬‬ ‫‪∂Φ‬‬
‫)‪17‬א(‬ ‫= ‪eΦ‬‬ ‫‪ex +‬‬ ‫‪ey +‬‬ ‫‪ez‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫‪∂x‬‬

‫‪10‬‬
 ‫‪ 2.6.1‬שגיאה שיטתית‬
‫שגיאה שיטתית אינה נשלטת ע"י סטטיסטיקה ואינה קשורה למושגים כמו שונות וסטיית תקן‪.‬‬
‫את השגיאה בפונקציה מחושבת אפשר לקבוע עפ"י השגיאות המוערכות בגדלים הנמדדים ע"י‬
‫משוואה )‪.(17‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫)‪(18‬‬ ‫‪Φ = x± y‬‬ ‫שגיאה בחישוב סכום או הפרש‪ :‬אם‬
‫)‪(19‬‬ ‫‪eΦ = ex + ey‬‬ ‫אז ממשוואה )‪ 17‬א( השגיאה של מדידה בודדת‪:‬‬

‫וגדלה גם אם פעולת החשבון ב‪ Φ-‬הייתה חיסור‪.‬‬

‫השגיאה תמיד מסוכמת ֵ‬
‫אם ‪ x‬ו‪ y-‬תלויים זה בזה‪ ,‬למשל אם ‪ ex‬חיובי גם ‪ ey‬חיובי‪ ,‬השגיאה של המדגם‪:‬‬
‫)‪(20‬‬ ‫‪EΦ = Εx +Εy‬‬
‫‪x‬‬
‫)‪(21‬‬ ‫=‪Φ‬‬ ‫‪ Φ = x ⋅ y‬או‬ ‫שגיאה בחישוב מכפלה וחילוק‪ :‬אם‬
‫‪y‬‬
‫)‪(22‬‬ ‫‪eΦ = yex + xey‬‬ ‫אז ממשוואה )‪ (17‬השגיאה של מדידה בודדת‪:‬‬

‫‪eΦ ex ey‬‬
‫)‪(23‬‬ ‫= ‪f‬‬ ‫‪= + = fx + fy‬‬ ‫והשגיאה היחסית‪:‬‬
‫‪xy x y‬‬

‫‪ 2.6.2‬שגיאה אקראית‬
‫כאן איננו יודעים את השגיאות אך אנו מעריכים את תחום השגיאה ‪ EΦ‬עפ"י השונות‪ ,‬שהיא‬
‫הממוצע של הריבוע של משוואה )‪ 17‬א(‪:‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ∂Φ ‬‬ ‫‪ ∂Φ ‬‬ ‫‪ ∂Φ ‬‬ ‫‪∂Φ ∂Φ‬‬
‫)‪(24‬‬ ‫‪[eΦ ] = ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ [ex ] + ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ [e y ] + ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ [ez ] + 2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ex ey + ...‬‬
‫‪ ∂x ‬‬ ‫‪ ∂y ‬‬ ‫‪ ∂z ‬‬ ‫‪∂x ∂y‬‬
‫כשנחשב את הממוצע של משוואה )‪ (23‬כי אם השגיאות הן‬
‫ַ‬ ‫המכפלות המעורבות יתאפסו‬
‫אקראיות חלקן חיוביות וחלקן שליליים‪ ,‬לכן יוותרו רק שלושת האיברים הראשונים‪:‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ∂Φ  2  ∂Φ  2  ∂Φ  2‬‬
‫)‪(25‬‬ ‫‪E =‬‬‫‪2‬‬
‫‪Φ‬‬ ‫‪ Ex + ‬‬ ‫‪ Ey + ‬‬ ‫‪ Ez‬‬
‫‪ ∂x ‬‬ ‫‪ ∂y ‬‬ ‫‪ ∂z ‬‬
‫משוואה )‪ (24‬מבטאת את תחום השגיאה )‪.(confidence limit‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫)‪(26‬‬ ‫שגיאה בחישוב סכום או הפרש‪ :‬אם ‪Φ = ax ± by‬‬
‫)‪(27‬‬ ‫‪eΦ = aex + bey‬‬ ‫אז ממשוואה )‪ 17‬א( השגיאה של מדידה בודדת‪:‬‬
‫תחום השגיאה )השונות( ניתן ממשוואה )‪:(24‬‬
‫)‪(28‬‬ ‫‪EΦ2 = a 2 Ex2 + b 2 E y2‬‬
‫)קשר זה נכון רק אם שני המשתנים אינם תלויים זה בזה אולם משתמשים בו הרוב המקרים של‬
‫חישובי סכומים(‪.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫‪x‬‬
‫)‪(21‬‬ ‫=‪Φ‬‬ ‫‪ Φ = x ⋅ y‬או‬ ‫אם‬ ‫שגיאה בחישוב מכפלה‪:‬‬
‫‪y‬‬
‫)‪(22‬‬ ‫‪eΦ = yex + xey‬‬ ‫אז השגיאה של מדידה בודדת‪:‬‬

‫‪eΦ ex ey‬‬
‫)‪(23‬‬ ‫= ‪f‬‬ ‫‪= + = fx + fy‬‬ ‫והשגיאה היחסית‪:‬‬
‫‪xy x y‬‬
‫)‪(29‬‬ ‫‪EΦ2 = Ex2 + E y2‬‬ ‫לכן השגיאה של המדגם )כשהמשתנים אינם תלויים זה בזה(‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪EΦ2 Ex2 E y‬‬
‫)‪(30‬‬ ‫‪F = 2 = 2 + 2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Φ‬‬ ‫לכן השגיאה היחסית‪:‬‬
‫‪Φ‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪y‬‬
‫)‪(31‬‬ ‫שגיאה בחישוב חזקה‪ :‬אם‪Φ = X p :‬‬
‫)‪(32‬‬ ‫‪eΦ = pX p +1ex‬‬ ‫אז ממשוואה )‪ 17‬א( השגיאה של מדידה בודדת‪:‬‬

‫)‪(33‬‬ ‫‪EΦ2 = ( pX p −1 ) 2 Ex2‬‬ ‫המדגם‪:‬‬

‫השגיאה של ִ‬
‫‪2‬‬
‫‪EΦ2‬‬ ‫‪2 Ex‬‬
‫)‪(34‬‬ ‫= ‪FΦ2‬‬ ‫=‬ ‫‪p‬‬ ‫המדגם‪:‬‬
‫והשגיאה היחסית של ִ‬
‫‪Φ2‬‬ ‫‪x2‬‬

‫‪ 2.7‬ספרות משמעותיות‬
‫כאשר רושמים שאורכו של גוף הוא ‪ 12.53 ± 0.02‬ס"מ משמעות הדבר שיש הסתברות ניכרת‬
‫שאורכו האמיתי הוא בתחום שבין ‪ 12.51‬ל‪12.55-‬ס"מ‪ .‬הספרה האחרונה )‪ 3‬בדוגמא( אינה‬
‫מדויקת‪ ,‬היא מתארת גודל שהוא מסדר הגודל של השגיאה עצמה‪ ,‬אך יש לרשום אותה‪.‬‬
‫אם גודל רשום כ‪ 12.53-‬ס"מ בלי ציון מפורש של השגיאה‪ ,‬ניתן להבין שהשגיאה היא מסדר גודל‬
‫של ‪ 0.01‬ס"מ‪.‬‬
‫בחיבור של ערכים מספריים הדיוק של התוצאה לא יכול להיות גדול יותר מהערך הפחות מדויק‬
‫בו השתמשנו‪ .‬לכן מספר הספרות העשרוניות בתוצאה צריך להיות שווה למספר הספרות‬
‫העשרוניות הקטן ביותר בין מרכיבי הסכום‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫‪32.7‬‬
‫‪+ 3.62‬‬
‫‪+ 10.008‬‬
‫‪= 46.328 → 46.3‬‬
‫כאשר חיסור מניב תוצאה שהיא קטנה יחסית‪ ,‬לא זו בלבד שדרגת הדיוק היא זו של הערך הפחות‬
‫מדויק אלא גם הדיוק היחסי קטן בהרבה מהדיוק היחסי של מרכיבי החישוב‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫‪673.425‬‬
‫‪−672.91‬‬
‫=‬ ‫‪0.515 → 0.52‬‬

‫הדיוק של הערך הפחות מדויק במחוסרים הוא ‪ 1‬ל‪ 67,000-‬ואילו הדיוק של ההפרש הוא ‪ 1‬ל‪.50-‬‬

‫‪12‬‬
 ‫בכפל וחילוק הדיוק היחסי של התוצאה לא יכול לעלות על הדיוק של הערכים המעורבים‬
‫בחישוב‪ .‬מעקרון זה נובע שמספר הספרות המשמעותיות בתוצאה הוא רק בקירוב מספר הספרות‬
‫המשמעותיות בערך המדויק פחות‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫‪346 × 121× 900.0 = 37, 679, 400 → 3.77 × 107‬‬
‫הדיוק בערך ‪ 121‬הוא ‪ ,1/121 ~ 0.8%‬הדיוק בערך ‪ 377‬הוא ‪ ,1/377 ~ 0.27%‬ממנו נובע שדיוק‬
‫התוצאה טוב מדיוק המוכפלים את אם נעגל את התוצאה ל‪ 3.8.107-‬הדיוק היחסי המשתמע יהיה‬
‫תקפים לחילוק‪.‬‬
‫‪ .1/38 ~ 2.6%‬שיקולים דומים ֵ‬
‫דוגמא‬
‫אחת השיטות למדוד טמפרטורה היא למדוד את הלחץ במיכל בעל נפח קבוע‪ .‬עם הגז מציית לחוק‬
‫‪P‬‬ ‫‪P Po‬‬
‫)‪(35‬‬ ‫‪T = To‬‬ ‫ולכן‬ ‫=‬ ‫הגזים האידיאלים אז‪:‬‬
‫‪Po‬‬ ‫‪T To‬‬
‫‪Po = 418.2 ± 1.0torr‬‬
‫‪P = 510.1 ± 1.0torr‬‬ ‫נניח ש‪-‬‬
‫‪To = 273.15 K‬‬
‫ונמצא ממשוואה )‪ (35‬ש‪ .T=333.2K -‬תחום השגיאה היחסי הוא )משוואה ‪:(30‬‬

‫‪ET2‬‬ ‫‪1.02‬‬ ‫‪1.0 2y‬‬

‫=‬ ‫‪+‬‬
‫‪333.2 2 510.12 418.22‬‬
‫ומכאן ‪ET = ∆T =1.06K‬‬
‫אך בניסוי ממשי הנפח אינו קבוע כי גם הכלי בו נמצא הגז מתפשט והגז הממשי אינו אידיאלי‪.‬‬
‫אחד התיקונים האפשריים של המשוואה בניסיון להתחשב בגורמים אלה הוא‪:‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P 2 − PPo v ‬‬
‫)‪(36‬‬ ‫‪T = To  (1 + 3α t ) −‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ Po‬‬ ‫‪Po Pr V ‬‬

‫‪ α‬הוא מקדם ההתפשטות התרמית של חומר הכלי‪ t ,‬הטמפ' במעלות צלזיוס‪ v ,‬נפח סגולי של‬
‫המולקולות‪ V ,‬נפח הגז‪ ,‬ו‪ Pr -‬הלחץ בטמפ' החדר‪ .‬נניח ש‪ v/V=0.01-‬ו‪Pr = 456.5 ± 1.0torr -‬‬

‫לפי ביטוי )‪ (36‬נמצא ש‪. T=333.94K-‬‬

‫נחשב את תחום השגיאה לפי משוואה )‪ .(25‬הנגזרות החלקיות הנחוצות לחישוב הן‪:‬‬
‫‪∂T To  (2 P − Po ) v ‬‬ ‫‪K‬‬
‫‪= 1 +‬‬ ‫‪ = 0.662‬‬
‫‪∂P Po ‬‬ ‫‪Pr‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪torr‬‬
‫‪∂T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P2 v ‬‬ ‫‪K‬‬
‫‪= −To  2 + 2‬‬ ‫‪ = −0.807‬‬
‫‪∂Po‬‬ ‫‪ Po Po Pr V ‬‬ ‫‪torr‬‬

‫‪∂T‬‬ ‫‪P( P − Po ) v‬‬ ‫‪K‬‬

‫‪= −To‬‬ ‫‪= −0.0016‬‬
‫‪∂Pr‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪Pr Po V‬‬ ‫‪torr‬‬
‫‪∂T‬‬ ‫) ‪P( P − Po‬‬
‫‪= To‬‬ ‫‪= 67.1K‬‬
‫) ‪∂ (v / V‬‬ ‫‪Pr Po‬‬

‫‪13‬‬
 ‫ותחום השגיאה לפי משוואה )‪:(24‬‬
‫‪ET = ∆T = [1.02 ⋅ (0.6622 + 0.807 2 + 0.00162 ) + 0.0032 ⋅ (67.1)2 ]1/ 2 = [1.0895 + 0.0405]1/ 2‬‬
‫‪=1.063K‬‬
‫גם הוא שונה אך במעט מהתוצאה המקורבת שהתקבלה ממשוואה )‪.(35‬‬

‫‪ 2.8‬פסילת מדידה‬
‫לעיתים מקבלים תוצאה שונה במידה ניכרת מהתוצאות האחרות‪ .‬יש לבדוק אם יש סיבה ניתנת‬
‫לזיהוי לסטייה זו‪ .‬אם סיבה כזו לא נמצאה יתכן שאפשר להראות שסטייה כה גדולה אינה סבירה‬
‫באוכלוסייה של בדיקות דומות ואז אפשר לא להתחשב בתוצאה זו‪ .‬מבחן ‪ Q‬הוא מבחן סטטיסטי‬
‫לתקיפותה של תוצאה‪ .‬ליישום המבחן יש לחשב את המנה‪:‬‬
‫ערך חשוד ‪ -‬ערך קרוב ביותר‬
‫=‪Q‬‬
‫ערך מירבי ‪ -‬ערך מיזערי‬

‫ולהשוותה לטבלה ‪ .1‬אם ‪ Q >Qc‬אז אפשר להתעלם מהערך החשוד‪ ,‬אחד בלבד‪.‬‬
‫)אם המדגם גדול מ‪ 10-‬מדידות אפשר להשתמש בהתפלגות נורמלית כדי לקבוע אם אפשר‬
‫להתעלם ממדידה חריגה(‪.‬‬

‫טבלה ‪ :1‬ערכים קריטיים של ‪ Q‬לפסילת מדידה במובהקות של ‪90%‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪N‬‬
‫‪0.41‬‬ ‫‪0.44‬‬ ‫‪0.47‬‬ ‫‪0.51‬‬ ‫‪0.56‬‬ ‫‪0.64‬‬ ‫‪0.76‬‬ ‫‪0.94‬‬ ‫‪Qc‬‬

‫‪ 2.9‬טיפול סטטיסטי בשגיאה אקראית‬

‫משפט הגבול המרכזי בתורת הסטטיסטיקה טוען שאם שגיאות מדידה מורכבות מתרומות רבות‪,‬‬
‫בלתי תלויות וכל אחת קטנה יחסית לשגיאה הכוללת ‪ -‬אז תוצאות של מדידות רבות יתפלגו סביב‬
‫הערך האמיתי בפילוג נורמלי‪:‬‬
‫‪nj‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ ( x − xo ) 2 ‬‬
‫)‪(37‬‬ ‫= )‪P( x‬‬ ‫=‬ ‫‪exp  −‬‬ ‫‪‬‬
‫‪m‬‬ ‫‪2πσ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪2σ 2 ‬‬
‫כלומר בתוך מדגם בין ‪ m‬מדידות אנו צפויים למצוא את התוצאה ‪ x‬ב‪ nj-‬מדידות )איור ‪ .(3‬פילוג‬
‫זה הוא סימטרי סביב הערך האמיתי לכן הממוצע של מדידות רבות יתכנס לערך האמיתי )ואפשר‬
‫להראות גם שהאומדן של סטיית התקן ‪ s‬יתכנס לסטיית התקן האמיתית ‪.(σ‬‬

‫‪14‬‬
 ‫איור ‪ :3‬פילוג אופייני של שגיאות‪ .‬העמודות מייצגות את שכיחות השגיאה ‪ ε‬עבור ‪ 376‬מדידות )מספר‬
‫המדידות עם השגיאה ‪ .(ε‬הקו המקווקו הוא הערכה לפונקצית הפילוג הנורמלי )‪ε‬‬
‫)‪.P(ε‬‬
‫הערכות לסטיית התקן ‪ σ‬ול‪ ∆=2 σ-‬מסומנות ביחס לעקומות הפילוג הנורמלי‪.‬‬

‫הידיעה של הביטוי המתמטי של הפילוג מאפשרת לקבוע את דרגת אמינות של כל מדידה‪ .‬אפשר‬
‫לקבוע שההסתברות ש‪ xj-‬ימצא בתחום ) ‪ ( xo ± σ‬היא ‪ 68%‬ושהוא ימצא בתחום ) ‪( xo ± 2σ‬‬

‫ְבהסתברות של ‪ .95%‬במשוואה )‪ (12‬ראינו שהפילוג של ממוצעי בדיקות צר יותר מהפילוד של‬

‫מדידות סביב ‪.xo‬‬
‫נדיר שחוזרים על מדידה אחת יותר מ‪ 20-‬פעמים‪ ,‬אך רק אז הפילוג הנורמלי מתאים לתאר את‬
‫התוצאות‪ .‬הפילוג של מספר קטן יותר של מדידות סביב הממוצע בגלל שגיאה אקראית ניתן ע"י‬
‫פילוג ‪ .student‬איר ‪ 4‬וטבלה ‪ 2‬מתארים את ההסתברות ‪ ,P‬שהערך האמיתי אינו שונה ממוצע‬
‫המדגם‪) ν = m -1 :‬כשיש ‪ n‬פרמטרים שיש לקבוע‬
‫המדגם ביותר מ‪ ν .t-‬היא דרגת החופש של ִ‬
‫אותם מתוצאות הניסויים מספר דרגות החופש‪.( ν = m-n :‬‬

‫איור ‪ :4‬פילוג ‪P(ττ) student‬‬

‫∞‪ν=1,3,5,‬‬
‫לדרגות חופש ‪ν=1,3,5,‬‬
‫את הגדלים המשורטטים יש לכפול בקבוע ‪knorm‬‬
‫שהוא ‪ 0.3183‬עבור ‪ 0.3676 ,ν = 1‬עבור ‪,ν = 3‬‬
‫‪ 0.3796‬עבור ‪ ,ν = 5‬ו‪ 0.3989-‬עבור ∞ = ‪.ν‬‬
‫∞ = ‪ ν‬הוא עקום ההתפלגות הנורמלית‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫טבלה ‪ :2‬ערכים קריטיים של ‪t‬‬

‫לדוגמא‪ :‬הממוצע של ‪ 10‬מדידות נמצא ‪ 20.049‬והשונות ‪ .s = 0.020‬כדי למצוא תחום בו נמצא‬

‫הערך האמיתי בהסתברות ‪ 95%‬אנו מוצאים בטבלה בעמודה ‪ P = 0.95‬ובשורה ‪ ν = 9‬את‬
‫‪0.02‬‬
‫× ‪ ∆ = 22.6‬ובמובהקות ‪ 95%‬הערך שנמדד הוא‪:‬‬ ‫‪ ,t = 2.26‬אז ‪= 0.014‬‬
‫‪10‬‬
‫‪. 20.049 ± 0.014‬‬ ‫)‪(95% υ =9‬‬

‫‪ .3‬שאלות לדו"ח הכנה‬

‫מכשירים מו ֵני‪-‬קרינה מיועדים ִלמנות את מספר החלקיקים שפוגע בהם ביחידת זמן‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫המשתנה הנמדד הוא אפוא‪ ,‬מספר החלקיקים ‪ .n‬הראה שהשונות במדידה זו היא‬
‫‪n‬‬
‫ולכן‪ ,‬ככל שמספר החלקיקים הנמנים גדול יותר‪ -‬השגיאה קטנה יותר‪.‬‬

‫מקורות‬
‫‪1. D.P Shoemaker, C.W. Garland, J.W. Nibler, Experiments in Physical Chemistry,‬‬
‫‪ch. 2, McGraw-Hill, (1989) (QD 457 S56 1989).‬‬
‫‪2. J. Topping, Errors of Observation and their Treatment‬‬

‫‪16‬‬