‫‪29.12.

09‬‬

‫תיאוריות‪:‬‬

‫ז'אנר קולנועי‪:‬‬
‫החשיבה על קולנוע במונחים של ז'אנר היא חשיבה נפוצה‪ .‬לא כל קולנוע הוא ז'אנר‪ -‬כמו הקולנוע‬
‫הצרפתי‪ .‬הרעיון של ז'אנר הוא דרך מרכזית להבנה של סרטים‪ .‬המונח עצמו לקוח מתוך המילה‬
‫המיוונית ג'נוס‪ -‬סוג או סיווג‪ .‬בצורה הפופולרית הכוונה היא לדמויות או איקונוגרפיה‪ ,‬עלילה מסויימת‬
‫החוזרת בכמה סרטים‪ .‬אלו אלמנטים המגדירים עבורנו את סוג הז'אנר‪.‬‬

‫סוגיית הז'אנר מעלה כמה שאלות‪ -‬האם באמת קיימים ז'אנרים? האם הצופה הוא זה שמגדיר את‬
‫הז'אנרים? כמה סרטים צריך כדי שיהיה ז'אנר? כמה ז'אנרים קולנועיים יש והאם הם קולנועיים?‬
‫האם ז'אנרים קשורים בתרבויות או חוצים תרבויות? מה הם חוקי הז'אנר?‬
‫הרבה ניסו לענות על שאלות אלו‪ .‬הראשון שניסה היה אריסטו‪ ,‬שחילק את הספרות לקומדיה‬
‫וטרגדיה‪ .‬הוא גם קבע להם חוקים‪ .‬מאז ועד היום האדם עסוק בלהגדיר ז'אנרים‪ .‬בחלוקת סרטים‬
‫לז'אנרים משתתפים ‪ 3‬גורמים‪:‬‬
‫הראשון הוא חוקרים ומבקרי קולנוע‪ ,‬הנעזרים בז'אנר כדי לדבר על סרטים‪ .‬כך הם שופטים‪ ,‬מעריכים‬
‫ומוצאים משמעות בקולנוע‪ .‬גם אולפני ההפקה נעזרים בחלוקה לז'אנרים למטרות כלכליות‪ .‬הצופים‬
‫הם הגורם השלישי‪ .‬לצופים מערכת ציפיות מסרט בז'אנר מסויים‪.‬‬
‫גם היוצרים‪ ,‬הקהל וחוקרי הקולנוע מחלקים קולנוע לז'אנר‪.‬‬

‫הסרט הז'אנרי נתפש כנחות מבחינה אסתטית‪ ,‬בניגוד ליצירות אומנות יחידאיות‪ -‬שיש יצירה נחשבת‬
‫חד פעמית‪ .‬בז'אנר מדובר בקוטב השני‪ -‬יצירה המשוכפלת שוב ושוב‪ .‬סרטי הז'אנר נחשבים‬
‫פופולרים וחסרי מורכבות אומנותית‪.‬‬

‫מייצרים סרטי נוסחה‪ ,‬סרטים החוזרים על אותה תבנית כדי שהשוק יהיה צפוי מבחינת רווחיו‪ .‬עם‬
‫זאת לקהל תפקיד מכריע בהגדרה ובהצלחה של סרטי ז'אנר‪ .‬סרט ז'אנר חייב לשרת את התעשייה‪,‬‬
‫אבל חייב גם לשרת את הצופים‪ .‬סרט ז'אנרי הוא כמו חוזה משותף בין הצופים לסרט‪ .‬יש הסכמה‬
‫של כללים וקונבנציות שינכחו בסרט‪ .‬המוכרות והתחושה של ציפיות שיוגשמו באותו סרט מייצרות‬
‫הנאה‪ .‬הצופה נהנה לחזור לאותו מקום ולאותן מוסכמות‪.‬‬

‫המפיקים יודעים שהצופים מכירים את חוקי הז'אנר‪ ,‬וכך יודעים גם לשבור אותם ולשנות אותם עם‬
‫הזמן‪ .‬ז'אנרים הם לא סטטים וקפואים בזמן‪ ,‬הם יכולים להשתנות‪ .‬ז'אנרים יכולים לכן גם להיעלם‪.‬‬

‫בלב רעיון הז'אנר יש פרדוקס‪ :‬מצד אחד הז'אנר הוא דבר ידוע ומוכר‪ ,‬שגרתי‪ ,‬אבל במקביל כדי‬
‫שהוא יצליח וישרוד לאורך זמן‪ ,‬חייב להיות בו איזשהו שינוי‪ ,‬חידוש קטן‪ .‬מכאן הפרדוקס‪ -‬בין‬
‫שמרנות לחידוש‪.‬‬
‫הקולנוע אינו מדיום טהור‪ -‬הוא אינטרדיציפלינארי‪ -‬רב תחומי‪ .‬יש בו מהציור‪ ,‬מהמוזיקה‪ ,‬מהתיאטרון‪.‬‬
‫האם אלמנטים השייכים לז'אנר מסויים בקולנוע לא באים ממדיום אחר ואומנויות אחרות? קשה גם‬
‫לדעת מתי ז'אנר מתחיל ומתי מסתיים‪ .‬יש ז'אנרים החופפים אחד לשני כמו אימה ומדע בדיוני‪ .‬מתוך‬
‫ז'אנר גם מתפתחים תת‪-‬ז'אנרים‪ -‬מתוך ז'אנר של מלחמה יכול להתפתח ז'אנר הריגול‪.‬‬
‫יש הרבה שאלות העולות מנושא הז'אנר הקולנועי‪.‬‬

‫בהשפעת התנועה האוטריסטית מתחילה גם תנועה החוקרת את הז'אנרים‪ .‬עלינו לחשוב על ז'אנרים‬
‫לא במונחים של תוכן‪ ,‬אלא במונחים של צורה ואיקונוגרפיה‪ .‬התחילו לחלק ז'אנרים לפי האיקונוגרפיה‬
‫שלהם‪.‬‬
‫כשאנו מדברים על ז'אנרים צריכים להיות בו אתרי התרחשות החוזרים בסרטים רבים‪ -‬סטינג מסויים‪.‬‬
‫למשל סטינג המלודרמה הוא הבית‪ .‬סטינג כולל אביזרים‪ ,‬לבוש‪ ,‬דמויות מסויימות‪ .‬בסרט גאנגסטרים‬
‫אתר ההתרחשות הוא העיר‪ ,‬זמן של לילה‪ ,‬דמויות של גברים‪ ,‬יורד גשם‪ ,‬ישנו גשם‪ ,‬מרדפי מכוניות‬
‫ועוד הרבה אלמנטים המרכיבים סרטי גאנגסטרים‪.‬‬
‫אם האוטר הוא זה שקובע משמעויות בסרט‪ ,‬שחתימת ידו ניכרת בגוף עבודתו‪ ,‬כעת אומרים שישנם‬
‫סרטים בהם הבמאי הוא לא הקובע את חוקי הסרט‪ ,‬אלא הז'אנר‪ .‬האוטר מסולק מחוץ להבחנה של‬
‫סרטי ז'אנר‪ .‬זו טענת נגדית למול טענת האוטר‪.‬‬
‫משמעויות בסרטים הם לאו דווקא של הבמאי כאוטר‪ ,‬אלא של מערכת מוסכמות המתקיימים בתוך‬
‫התעשייה הקולנועית‪ ,‬פנימיים למדיום הקולנוע‪.‬‬
‫החשיבה על ז'אנר פה היא חשיבה פרה‪-‬מתודולוגית‪ .‬אין עוד כללים ברורים לז'אנרים‪.‬‬
‫בסוף שנות ה ‪ ,60‬אחרי שנכנסות לקולנוע המתודולוגיות של הסטרוקטורליזם והסמיוטיקה אפשר‬
‫לנתח ז'אנרים קולנועים בצורה סטרוקטורלית‪.‬‬
‫את רעיון האופוזיציות הבינאריות אפשר להשליך על ז'אנרים קולנועיים‪ .‬ז'אנרים קולנועיים הם כמו‬
‫מיתוסים‪ -‬משככים קונפליקטים בלתי פתירים הקיימים בחברה‪ ,‬ולהשקיט אותם באמצעות סיפורים‪.‬‬

‫אחד החוקרים המרכזיים שביצעו ניתוח של ז'אנר קולנועי הוא תומס שץ‪ .‬הוא טוען שכאשר חושבים‬
‫על מושג סרטי אימה‪ ,‬או מלודרמה‪ ,‬או מה שיהיה‪ ,‬פחות חושבים על סרט ספיציפי וישר חושבים על‬
‫קבוצה של סרטים בעלי מכנה משותף‪ .‬כאשר אומרים את המונח מערבון ישר חושבים על שילוב‬
‫דמויות עם אתר התרחשות‪ ,‬סטינג היוצרים מערבון‪ .‬באופן אינטואיטיבי חושבים על מערכת כללים‬
‫ומוסכמות שרואים במספר סרטים‪ .‬למעשה חושבים על מבנה עומק‪ -‬אותם חוקים המגדירים את‬
‫הז'אנר כז'אנר‪ .‬כדי להסביר זאת תומס עושה הבחנה בין שני מונחים‪ -‬סרט ז'אנרי וז'אנר קולנועי‪.‬‬
‫לשם כך הוא משתמש במונחים הסמיולוגים של סויסור‪ -‬לאנג ופארול‪ .‬לאנג זה מערכת הכללים‬
‫והמוסכמות הקיימים בשפה כדי לקיים תקשורת‪ .‬הלאנג מקביל למונח ז'אנר קולנועי‪ .‬פארול הוא‬
‫המימוש הפארטיקולרי של הלאנג‪ ,‬של החוקים‪ .‬לכן הפארול מקביל למונח סרט ז'אנרי‪ -‬שהוא מימוש‬
‫יחידאי של אותו הז'אנר‪.‬‬

‫הבחנת הז'אנר היא קצת בעייתית‪ -‬אם מגדירים ז'אנר לפי אתר ההתרחשות שלו‪ ,‬יכולים להיות‬
‫סרטים שאתר התרחשותם דומה‪ .‬היכן עומדת ההבחנה בין ז'אנר גאנגסטרים לבין מיוזיקל?‬
‫ההבחנה בין סטינג ודמויות הן לא הבחנות מדוייקות‪ .‬קשה לפיהן לקבוע ז'אנר‪ .‬אם כן‪ ,‬איך יכולים‬
‫להגדיר מה הוא ז'אנר? כאן נכנסת התיאוריה הסטרוקטוראלית‪ .‬שץ אומר שאנו לא מגדירים ז'אנר‬
‫לפי הסטינג שלו‪ ,‬אלא ע"פ צמדים של קונפליקטים הבאים באותו גוף סרטים‪ -‬בכל סרטי המערבון יש‬
‫קונפליקט דומה הנפתר באותה דרך למשל‪ .‬שץ לוקח את המתודולוגיה של לוי שטרוס ומיישם אותה‬
‫לגבי ז'אנרים‪ .‬שטרוס אמר שמיתוסים הם כמו טקסים חברתיים העוזרים להתמודד עם סתירות בלתי‬
‫פתירות בחברה‪ ,‬כך גם סרטי ז'אנר מציגים קונפליקט אמיתי בלתי פתיר המתקיים בחברה‪ ,‬אך הם‬
‫פותרים קונפליקט זה בסופו של דבר‪ .‬סרטי ז'אנר הם ריטואלים של אי‪-‬התמודדות עם קונפליקטים‬
‫בחברה‪ .‬זו אי‪-‬התמודדות כיוון שזה פיתרון פיקטיבי בחברה‪ ,‬כיוון שהקונפליקטים אינם פתירים‬
‫באמת‪.‬‬

‫צץ מחלק את הז'אנרים האמריקאים לשני סוגים‪:‬‬

‫ז'אנרים שמטרתם היא לבסס סדר חברתי‪ ,‬וז'אנרים שמטרתם היא לבסס אינטגרציה חברתית‪.‬‬
‫הז'אנרים החברתיים הם כמו מערבונים‪ ,‬סרטי אימה‪ ,‬גנגסטרים‪ -‬טקסים של אי התמודדות עם בעיות‬
‫המוצבות למול הסדר החברתי‪ .‬סרטים כאלו מציגים קונפליקט בין אי סדר לבין סדר‪ ,‬בין חוק לבין‬
‫פשע‪ ,‬אך הם מנסים לפתור בעיה זו והפתרון אינו מציאותי‪ .‬למשל במערבון‪ ,‬הפתרון למאבק בין‬
‫הפשע לבין החוק מושג ע"י אלימות‪ ,‬דו קרב בו הורגים את הפושעים וכך נפתר הקונפליקט‪ .‬הפתרון‬
‫לקונפליקט הוא מוות‪ ,‬וזו התרה שמתאפשרת רק בקולנוע עבור הצופים‪ .‬עצם ההתרה הוא בעצמו‬
‫מוסכמה וחלק מהריטואל‪.‬‬
‫הקבוצה השניה של הז'אנרים‪ -‬האינטגרציה החברתית‪ .‬בניגוד לז'אנרים החברתיים‪ ,‬בז'אנרים של‬
‫האינטגרציה עומד זוג‪ ,‬הקונפליקט לא מוחצן אלא פנימי‪ ,‬ביחסים בין הדמויות‪ .‬בז'אנרים כאלו יש את‬
‫המלודרמה‪ ,‬הקומדיה הרומנטית‪ ,‬המיוזיקל‪ .‬הקונפליקט בסרטים אלו הוא קונפליקט שבין הזוג‪ ,‬והוא‬
‫רגשי‪ ,‬מובלע‪ .‬במלודרמה הקונפליקט המרכזי הוא קונפליקט מעמדי המובע ביחסים בין הדמויות‪.‬‬
‫בסרט "סטלה דאלאס" מסופר על יחסים בין אם לביתה‪ -‬סטלה ולורל‪ .‬סטלה היא אישה פשוטה‪,‬‬
‫עממית שרוצה לגדל את ביתה ולחתן אותה עם איזה עשיר‪ .‬סטלה עושה איזה טריק שלא הבנתי‪,‬‬
‫שהינו קורע לב וכך מצליחה לגרום לחתונת ביתה עם העשיר‪ .‬הקונפליקט שהוצג הוא קונפליקט‬
 ‫מעמדי‪ ,‬ובא לידי ביטוי דרך האם והבת‪ ,‬כשהוא פנימי‪ .‬הפתרון לקונפליקט הוא הקרבה של סטלה‬
‫עבור ביתה‪ ,‬פתרון רגשי‪.‬‬

‫הקונפליקטים גם בסדר החברתי וגם באינטגרציה לא באמת נפתרים‪ ,‬זו רק התרה קולנועית‪ .‬הפתרון‬
‫מוסווה ע"י איזשהו שיא רגשי‪ ,‬קטרזיס‪ ,‬כמו האלימות העודפת בסוף סרט אקשן המסווה את הפתרון‪.‬‬
‫הצופים לא שואלים את השאלה האם הקונפליקט נפתר וגם לא שואלים מה קורה אחר כך‪ ,‬כיוון‬
‫שמקבלים את הפתרון כחלק מהז'אנר‪.‬‬