Professional Documents
Culture Documents
לב
)ד לְ ּ ַב ר -دﻟﺒﺮ (
ֶ
שיר ת אהבה פרסית
תרגום ועיבוד:
רחמן חיים
הָאבִ יב ֹלא משַ מחַ לֹלא הַ שכר לֹלא פני האהּובה הַ פֶּ ַרח ֹלא נִכר
Miniature from Divan of Hafez, Courtesy of Harvard Museum
2007.183.2 Attributed to Sultan Muhammad, Lovers' Picnic, painting (recto), text (verso), illustrated folio
from a manuscript of Divan (Collected Works) of Hafiz, © President and Fellows of Harvard College.
על המתרגם
5
Sweet heart
(Delbar)
Persian Love Poetry
Rachman Chaim
Copyright © 2019
Rachman Chaim
6
ׁש ֹו ַבת ַה ּ ֵלב
)דֶ ְל בַּ ר -دﻟﺒﺮ (
שיר ת אהבה פרסית
תרגום ועיבוד:
רחמן חיים
הוצאה עצמית
חיפה ,ישראל
יולי ,2019תשע"ט
7
8
הקדמה
השירה הפרסית מגלמת בתוכה את שיאה של התרבות הפרסית ומתבססת על
המיתולוגיה הפרסית ,מנהגי העם ,הטבע ונופי איראן .העם הפרסי הקדום
והעם האיראני המודרני מתאפיינים באהבת האדם והטבע ,חפוש אחר חרות,
אחווה ושלום .הרגש שבשירה ,והחשיפה הישירה של הכאב שבלב ,אִ ם של
כמיהה לאהבה או אכזבה ממנה ,סבל הדיכוי ,אי-צדק ואכזריות האדם,
בוגדנות העולם החומרי והגורל ,לא משאירים מקום לספק כי האיראנים הם
אנשים רומנטיים בטיבם.
אחד מן הצירים המרכזיים סביבו נעה השירה הפרסית בוירטואוזיות רבה
היא האהבה ,שיכולה להתפרש כגשמית וכרוחנית .למעשה ,באהבה אמיתית
לעולם אין מימוש גשמי בשירה הפרסית ,והעונג וההתעלות הרוחנית קשורים
באופן ברור לסבל ולדיכוי שמגיעים מתוך האהבה .כפי שהמשורר סַ עְ ִדּי חורז
כבר בשירו הראשון שבספר:
בַּ ר-מַ זָּל אוֹת ֹו רֹאשׁ שֶׁ חָ סֵ ר שַׁ לְ וָה ְמאֻשָּׁ ר אוֹת ֹו לֵב שֶׁ יֵּשׁ ל ֹו אֲהוּבָ ה
ומוסיף:
כְּ אֵ ב הָ אַהֲבָ ה ְמשַׂ מֵּ חַ יוֹתֵ ר ִמבַּ ְריוּת גוּפָ א
אַף שֶׁ יּוֹתֵ ר ִמסַ בְ לָנוּת אֵ ין ל ֹו תְ רוּפָ ה
ספר זה כולל שירת אהבה של המשוררים הפרסיים המפורסמים ביותר
מתקופות שונות במילניום האחרון .לרוב קורות חיים תמציתיוֹת של כל
משורר מצורפים לשירו הראשון .פרט לשירים הארוכים ,המקור בפרסית מוצג
ממול לתרגום )בצד ימין עד למחצית הספר ,ואחר כך בצד שמאל( כדי לשמור
על האווירה הפרסית בספר ולאפשר את השוואת התרגום למקור .בסוף הספר
מצורף ,כנספח ,מילון מונחים קצר לתיאור סוגי השירים .לשם הבנה טובה
יותר מומלץ לקוראים לעיין בנספח טרם קריאת השירים .בספר זה כמו
בספרים הקודמים שתרגמתי ,ניסיתי להיות נאמן למילותיו ולכוונותיו של
המשורר ,אף אם הדבר בא על חשבון החריזה והמשקל .במקרים שראיתי
לנכון להבהיר משמעות של מילה או נושא ,הוספתי הערת שוליים בתחתית
העמוד.
9
התעתיק העברי של האותיות בפרסית עוקב אחר התעתיק הפונטי ,שהוא
תעתיק המציג את המילים כפי שהן נ ֱהגות בשפה הפרסית .כך ,למשל ,תעתיק
שם העיר אצפהאן )اﺻﻔﮭﺎن (Esfahan-יהיה 'אֶ סְ פַ הָ אן' ולא 'אִ יסְ פַ הָ אן' כפי
שנהוג לתעתק בדרך כלל בעברית .תעתיק האותיות החסרות בעברית פונטית
הם צ' בעבור )چ( כמו ב ,Ch(oice) -ג' בעבור )ج( כמו ב ,J(oy) -ז' בעבור
)ژ( כמו ב J(acklin) -בצרפתית ,ואחרון -ע' בעבור )غ( כמו בשם העיר
ע'זה )') Gh(azaעזה'( בערבית.
10
התרגום מוקדש
11
עמוד תוכן העניינים
15 עַ ' ַזל :21הָ פְ כָה ְללִבִּ י וּ ְלדָ ִתי :הָ א ֶפז
17 עַ ' ַזל ָ :121כּל ִמי שֶׁ לּוֹ אֲ הוּבָ ה ע ֲִדינָה :הָ אפֶז
19 עַ ' ַזל :118חֲ סַ ר ֶנפֶשׁ ִמי שֶׁ חֲ סַ ר אֲ הוּבָ הִ :דּיוָאן הַ ִשּׁ ִירים :סַ עְ ִדּי
21 עַ ' ַזל :290לָ� ר ֹאשׁ שֶׁ ִא ִתּי ל ֹא ִמ ְס ַתּדֵּ רִ :דּיוָאן הַ ִשּׁ ִירים :סַ עְ ִדּי
23 עַ ' ַזל :374הוֹפַעְ ְת בַּ דֶּ לֶת וְ ָאבַ ד הַ פּ ֶַתחִ :דּיוָאן הַ ִשּׁ ִירים :סַ עְ ִדּי
66 �הים צַ ר לִבִּ י בּוֹא אוֹתוֹ הַ ְרחֵ ב :הוּשַׁ נְג ֶאבְּ ְתּהָ אג'
חֵ י אֱ ִ
12
79 ָאהוּרי
ִ ל ֹא נ ִָתּן לְסַ פֵּרֶ :א ְקבָּ אל ל
80 עַ ' ַזל :63חָ אג'וּ ֶכּ ְרמָ א ִני
82 עַ ' ַזל :64חָ אג'וּ כּ ְֶרמָ אנִי
84 מַ ְסמַ טַ :א ִמיר מוֹעֶ זִּ י
88 ְתּנִי לִי ְמעַ ט ְתּשׂוּמֶ ת-לֵבַ :ר ִהי מוֹעַ יּ ִֶרי
91 ִאם ִאישׁ ל ֹא ִספֵּר ַאגָּדָ ִתי :מָ אנִי ִשׁ ָיראזִ י
92 ִס ְמטַ ת הָ ַאהֲ בָ הַ :ק ִסידוֹתַ :רזִ י-אוֹל ְִדּין ָא ְר ִתּימָ א ִני
98 עֵ י ַניִ�ַ :ק ִסידוֹתַ :רזִ י-אוֹל ְִדּין ָא ְר ִתּימָ אנִי
103 פרק :1כְּ ַתב-פְּ ִרידָ ה :סַ לְמָ אן ָסאווֹגִ 'י
106 עַ ' ַזל ִ :2דּי ָואן הַ ִשּׁ ִירים :סַ ְלמָ אן סָ אווֹגִ 'י
108 עַ ' ַזל ִ :3דּיוָאן הַ ִשּׁ ִירים :סַ לְמָ אן סָ אווֹגִ 'י
110 עַ ' ַזל ִ :383דּיוָאן הַ ִשּׁ ִירים :סַ לְמָ אן סָ אווֹגִ 'י
112 עַ ' ַזלִ :אם סַ הֲ ִרי הָ יָה בְּ ֹרגֶזַ :ר ְשׁהֶ ה
113 עַ ' ַזלֶ :אלֶף ִחצֶּ י� נוֹרוַּ :ר ְשׁהֶ ה
114 עַ ' ַזל :חַ יִּים ְשׁל ִֵמים סָ בַ ל ְִתּי ִמ ִדּכּוּיַ :ר ְשׁהֶ ה
116 עַ ' ַזל :מָ ה ִי ְק ֶרה ִאם ָתּ ִסיר ִמ ִלּבִּ יַ :ר ְשׁהֶ ה
117 רוֹבָּ אעִ י :הוֹי שֶׁ ְשּׂ ָפ ֶתי� וְ דַ ם הַ ָפּ ִניםַ :ר ְשׁהֶ ה
117 פְּ ִתיחָ ה שֶׁ ל עַ 'זַלַ :ר ְשׁהֶ ה
118 ִמכְ ָתּב ִראשׁוֹן ִמפִּ י הַ ְמּאֹהָ ב לַאֲ הוּבָ ה :הֶ גְ יוֹן הַ ְמּאֹהָ בִ ים :אוֹהֲ ִדי
125 ִמכְ ָתּב ַאחֲ רוֹן ִמפִּ י הָ אֲ הוּבָ ה ל ְַמּאֹהָ ב :הֶ גְ יוֹן הַ ְמּאֹהָ בִ ים :אוֹהֲ ִדי
132 מילון מונחים קצר לשירה הפרסית
13
ﻏﺰل ﺷﻤﺎر ٴه :۲۱ﻏﺰﻟﯿﺎت :ﺣﺎﻓﻆ
14
עַ ' ַזל ָ :21הפְ כָה ְללִ ִבּי וּ ְל ָד ִתיָ :הא ֶפז
16
עַ ' ַזל :121כָּל ִמי ֶשׁלּוֹ אֲ הוּבָ ה ע ֲִדינָהָ :הא ֶפז
1במקור מלך.
2שם אופייני למלכי פרס הקדומה במיתולוגיה הפרסית.
3כיחוסרו או חוסרו משמשים כינוי למלכי פרס הקדומה במיתולוגיה הפרסית.
17
ﻏﺰل :۱۱۸دﯾﻮان اﺷﻌﺎر :ﻏﺰﻟﯿﺎت :ﺳﻌﺪی
סַ עְ ִדּי ִשׁ ָיראזִ י ובשמו המלא שֵׁ יח מ ֹוסְ ֶלח-א ֹולְ ִדּין אֶ בְּ ן עַ בְּ ד ֹולְ ָלה ִשׁ ָיראזִ י הוא
מלומד ,בין גדולי משוררי פרס וסופריה בימי הביניים ) ,(1293-1213מוּכּר
בכל רחבי העולם בגלל איכות כתיבתו המעמיקה וחשיבתו ההומניסטית
והמוסרית .את כינויו 'סַ עְ ִדּי' אימץ משמו של אַ תָּ אבַּ כּ אַ בּוּ-בַּ כְּ ר אֶ בְּ ן מ ֹו ַזּפַ ר-
אוֹלְ ִדּין סַ עְ ד אֶ בְּ ן ַזנְגִ י ,ה ֻשׂלטאן שתמך בו כלכלית .סעדי סיים את חוק לימודיו
ָאמיֶּה )ﻧظﺎﻣﯾﮫ( בבגדד ,שׁם השתלם בספרות ,בתרגום ,בדת, בבית הספר ֶנז ִ
בנאום ובפילוסופיה .רוב ימי חייו נע ונד בארצות שונות :ממרוקו ומצרים
לסוריה ,תורכיה והודו ,ובזקנתו התיישב בשיראז שם זכה לתהילה .שני ספרי
השירה שלו ,בּוּסְ תָּ אן )גן עצי הפרי ﺑوﺳﺗﺎن( שפורסם ב 1277-וג ֹולֶסְ תָּ אן )גן
הפרחים ﮔﻠﺳﺗﺎن( שנה לאחר מכן ,מפורסמים ביותר ומהווים יצירות פאר
בשירה הפרסית ובתרבות האיראנית .בנוסף סעדי פרסם אלפי שירים מכל
הסוגים )גם בערבית( שאוגדו בקובץ של 'כּוֹלִ יאָת סַ עְ ִדּי' )ﮐﻠﯾﺎت ﺳﻌدی( והוא
מפורסם ב ֲאמָ רות האלמ ֹותי ֹות שהשאיר לתרבות הפרסית.
18
עַ ' ַזל ִ :118דּיוָ אן ַה ִשּׁ ִיריםַ :סעְ ִדּי
ִמי שֶׁ אֵ ין ל ֹו גַּן ֲהנָאָת ֹו עֲלוּבָ ה חֲסַ ר נֶפֶ שׁ ִמי שֶׁ חֲסַ ר אֲהוּבָ ה
צוּרה אַ � הַ נְּשָׁ מָ ה עָ זְ בָ ה
יֵשׁ ל ֹו ָ ִמי שֶׁ �א ְמ ַדמֶּ ה אֶ ת סוֹד הָ אַהֲבָ ה
אִ ם לְ � לֵב תְּ נ ֹו לְ אֵ יז ֹו שׁוֹבַ ת-לֵבָ ב
פְּ גוּמָ ה אוֹתָ ה מַ ְמ ָלכָה בָּ הּ הַ מֶּ לֶ� עָ זַב
ְמאֻשָּׁ ר אוֹת ֹו לֵב שֶׁ יֵּשׁ ל ֹו אֲהוּבָ ה
בַּ ר-מַ ָזּל אוֹת ֹו רֹאשׁ שֶׁ חָ סֵ ר שַׁ לְ וָ ה
עַ ִין סוֹמֵ את אֶ ת הַ שָּׁ מַ יִם וְ אֶ ת הָ א ֲָדמָ ה
אֵ ינָה רוֹאָה אִ ם הָ אֱנו ִֹשׁיוּת בָּ הּ ֶנעֱלְ מָ ה
קו ְֹראִ ים מֶ לֶ� אִ ם חֲסֵ ָרה ל ֹו פַּ ת הַ פִ ילוֹסוֹפִ ים ל ַַדּ ְרוִ ישׁ כּוֹאֵ ב וָחַ ת
שָׁ אַלְ תִּ י אֶ ת הָ אַהֲבָ ה א ֹודוֹת הַ שֵּׂ כֶל
הֵ ִשׁיבָ ה חֲסַ ר-א ֹונִים וְ אֵ ינ ֹו מוֹשֵׁ ל
כְּ אֵ ב הָ אַהֲבָ ה ְמשַׂ מֵּ חַ יוֹתֵ ר ִמבַּ ְריוּת גוּפָ א
אַף שֶׁ יּוֹתֵ ר ִמסַ בְ לָנוּת אֵ ין ל ֹו תְ רוּפָ ה
יֵשׁ ל ֹו אשֶׁ ר ָכּזֶּה שֶׁ לּ ֹו סוֹף אֵ ין כָּל ִמי שֶׁ עִ ם אֵ יז ֹו יְפֵ הפִ יָה ִמתְ ר ֹונֵן
הַ בַּ יִת הוּא בֵּ ית-סֹ הַ ר וּ ִמבְּ ִדידוּת ֶנ ֱאנ ִָחים
1
�א לְ כָל אֶ חָ ד כְּ מ ֹו לְ סַ עְ ִדּי יֵשׁ גַּן הַ פְּ ָר ִחים
ﮐﮫ آب دﯾﺪه ﺑﮫ روﯾﺶ ﻓﺮو ﻧﻤﯽآﯾﺪ ﮐﺪام دﯾﺪه ﺑﮫ روی ﺗﻮ ﺑﺎز ﺷﺪ ھﻤﮫ ﻋﻤﺮ
ﮐﮫ ﻣﮭﺮﺑﺎﻧﯽ از آن طﺒﻊ و ﺧﻮ ﻧﻤﯽآﯾﺪ ﺟﺰ اﯾﻦ ﻗﺪر ﻧﺘﻮان ﮔﻔﺖ ﺑﺮ ﺟﻤﺎل ﺗﻮ ﻋﯿﺐ
ﺑﺪ از ﻣﻨﺴﺖ ﮐﮫ ﮔﻮﯾﻢ ﻧﮑﻮ ﻧﻤﯽآﯾﺪ اﮔﺮ ھﺰار ﮔﺰﻧﺪ آﯾﺪ از ﺗﻮ ﺑﺮ دل رﯾﺶ
ﮐﮫ ھﯿﭻ ﺣﺎﺻﻞ از اﯾﻦ ﮔﻔﺖ و ﮔﻮ ﻧﻤﯽآﯾﺪ ﮔﺮ از ﺣﺪﯾﺚ ﺗﻮ ﮐﻮﺗﮫ ﮐﻨﻢ زﺑﺎن اﻣﯿﺪ
ﮐﮫ ﭘﯿﺮ ﮔﺸﺖ و ﺗﻐﯿﺮ در او ﻧﻤﯽآﯾﺪ ﺑﮫ ﺷﯿﺮ ﺑﻮد ﻣﮕﺮ ﺷﻮر ﻋﺸﻖ ﺳﻌﺪی را
20
עַ 'זַל :290יֵשׁ לָ� ר ֹאשׁ שֶׁ ִא ִתּי ל ֹא ִמ ְס ַתּ ֵדּרַ :סעְ ִדּי
1במקור )ﮔﻮ( גוּ והינו קיצור של )ﮔﻮی( גוּי והכוונה היא לכדור במשחק
הפּוֹלו.
21
ﻏﺰل :۳۷۴دﯾﻮان اﺷﻌﺎر :ﻏﺰﻟﯿﺎت :ﺳﻌﺪی
ﮔﻔﺘﯽ ﮐﺰ اﯾﻦ ﺟﮭﺎن ﺑﮫ ﺟﮭﺎن دﮔﺮ ﺷﺪم از در درآﻣﺪی و ﻣﻦ از ﺧﻮد ﺑﮫ در ﺷﺪم
ﺻﺎﺣﺐ ﺧﺒﺮ ﺑﯿﺎﻣﺪ و ﻣﻦ ﺑﯽﺧﺒﺮ ﺷﺪم ﮔﻮﺷﻢ ﺑﮫ راه ﺗﺎ ﮐﮫ ﺧﺒﺮ ﻣﯽدھﺪ ز دوﺳﺖ
ﻣﮭﺮم ﺑﮫ ﺟﺎن رﺳﯿﺪ و ﺑﮫ ﻋﯿﻮق ﺑﺮ ﺷﺪم ﭼﻮن ﺷﺒﻨﻢ اوﻓﺘﺎده ﺑﺪم ﭘﯿﺶ آﻓﺘﺎب
ﺳﺎﮐﻦ ﺷﻮد ﺑﺪﯾﺪم و ﻣﺸﺘﺎقﺗﺮ ﺷﺪم ﮔﻔﺘﻢ ﺑﺒﯿﻨﻤﺶ ﻣﮕﺮم درد اﺷﺘﯿﺎق
ﭼﻨﺪی ﺑﮫ ﭘﺎی رﻓﺘﻢ و ﭼﻨﺪی ﺑﮫ ﺳﺮ ﺷﺪم دﺳﺘﻢ ﻧﺪاد ﻗﻮت رﻓﺘﻦ ﺑﮫ ﭘﯿﺶ ﯾﺎر
از ﭘﺎی ﺗﺎ ﺑﮫ ﺳﺮ ھﻤﮫ ﺳﻤﻊ و ﺑﺼﺮ ﺷﺪم ﺗﺎ رﻓﺘﻨﺶ ﺑﺒﯿﻨﻢ و ﮔﻔﺘﻨﺶ ﺑﺸﻨﻮم
ﮐﺎول ﻧﻈﺮ ﺑﮫ دﯾﺪن او دﯾﺪه ور ﺷﺪم ﻣﻦ ﭼﺸﻢ از او ﭼﮕﻮﻧﮫ ﺗﻮاﻧﻢ ﻧﮕﺎه داﺷﺖ
ﻣﺠﻤﻮع اﮔﺮ ﻧﺸﺴﺘﻢ و ﺧﺮﺳﻨﺪ اﮔﺮ ﺷﺪم ﺑﯿﺰارم از وﻓﺎی ﺗﻮ ﯾﮏ روز و ﯾﮏ زﻣﺎن
ﻣﻦ ﺧﻮﯾﺸﺘﻦ اﺳﯿﺮ ﮐﻤﻨﺪ ﻧﻈﺮ ﺷﺪم او را ﺧﻮد اﻟﺘﻔﺎت ﻧﺒﻮدش ﺑﮫ ﺻﯿﺪ ﻣﻦ
اﮐﺴﯿﺮ ﻋﺸﻖ ﺑﺮ ﻣﺴﻢ اﻓﺘﺎد و زر ﺷﺪم ﮔﻮﯾﻨﺪ روی ﺳﺮخ ﺗﻮ ﺳﻌﺪی ﭼﮫ زرد ﮐﺮد
22
עַ ' ַזל :374הוֹ ַפעְ ְת בַּ ֶדּלֶ ת וְ ָאבַ ד ַהפּ ֶַתחַ :סעְ ִדּי
1במקור )ﺳﺮو ﺳﮭﯽ( סַ ְרו ֶו סַ הִ י צמד מילים דו-משמעי :א( ברוש צעיר .ב( שם המיתר
האחד-עשרה מתוך שלושים המיתרים של הנבֶ ל.
2במקור )ﺑﺎغ ارم( בָּ אﬠֶ' אַ ָרם לפי המיתולוגיה מדובר בגן שאַ ָרם בן שֵׁ ם בן אדם בנה
ליד דמשק.
3במקור 'גן שבשמיים' והכוונה היא לגן-עדן.
4במקור )ﺻﻮﻟﺠﺎن( צוּלְ גָ'אן שהינו השם בערבית למקל משחק הפולו שבפרסית נקרא
צ'וֹ ָגאן )ﭼﻮﮔﺎن(.
28
ֲבוּרהּ לְ בָ ֵר�
מֵ ת וּמַ ְמ ִשׁי� בַּ ע ָ נ ְִשׂ ָרף וַ ֲע ַדיִן אוֹהֵ ד וְ תוֹמֵ �
ַדּם לִ בָּ ם שֶׁ ל הָ ְמּאֹהָ בִ ים הַ תָּ אֵ ב
1
עַ ל רֹאשׁ ֹו שֶׁ ל הַ מַּ בָּ ט הַ מְּ חַ פֵּ שׂ כְּ אֵ ב
ֲאנִי עֶ בֶ ד לְ אוֹתָ ם פְּ סָ לִ ים לְ בַ נְבַ נִים
אָדם �א נִגְ לֶה בַּ פָּ נִים
שֶׁ בְּ סִ כּוּם לֵב הָ ָ
כִּ י בְּ עִ ְקבוֹתֶ יהָ אַל תֵּ לֵ� שֶׁ הִ יא ָרעַ ת-רוּחַ הוֹכִ יחוּנִי ַרבּוֹת עַ ל כָּ�
הוֹי ְקשֵׁ י-לֵב שֶׁ ֶנּאֱמָ נוּתְ כֶם ְרעוּעָ ה
הַ זֹּאת תְּ נַאי ַלאֱמוּנִים שֶׁ לְּ �א ֵרעָ ה
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
6
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
הַ אִ ם בְּ גָלוּי 2אַ תְּ עוֹשָׂ ה זֹאת בְּ אַחַ ת הַ יּוֹם אִ ישׁ �א ְמ ַדכֵּא הָ זּוּלַת
בַּ אֲזִ יקַ ִי� כָּל חָ בֵ ר למַ אֲסָ ר ה ְֻשׁלַ� כוּדים בַּ פַּ ח שֶׁ ָלּ�
הַ ְמּאַהֲבִ ים לְ ִ
ִמגְּ חָ לַי אִ ְחזִ י בְּ אֵ יזֶה גַּחַ ל לוֹחֵ שׁ הוֹי שֶׁ אֶ ֱה ֶיה לָ� קָ ְרבָּ ן אִ ְחזִ י בָּ אֵ שׁ
לוּ תִּ ְנשֹׁם תְּ בַ שֵׂ ם בְּ נִיחוֹחַ ַר ֲענָן בֹּקֶ ר בּ ֹו אֶ ת נ ְִח ֵירי נֶפֶ שׁ הָ אַהֲבָ ן
לֵ� לִ ְק ַראתָ הּ אַף אִ ם �א מַ תִּ ָירה לַוֶּ ה אוֹתָ הּ אַף אִ ם פָּ נִים מַ ְק ִד ָירה
בִּ גְ לִ ימַ ת הַ ְקּ ִטיפָ ה אֶ ת מָ ה ְמכַסִ ין? גּוּפֵ � הוּא בְּ עַ צְ מ ֹו מֶ ִשׁי ִמסִּ ין
אַ � בְּ תֵ אוּר סְ גֻּלוֹתַ ִי� ֲאנִי דּוֹמֵ ם בִּ לְ סַ פֵּ ר כָּל ָדּבָ ר ֲאנִי ָרהוּט ַכּנּוֹאֵ ם
י ֵָרא ֲאנִי פֶּ ן �א תִּ ְד ְרכִ י עַ ל הַ חוֹחַ אֶ ְמסֹ ר נַפְ ִשׁי לְ ַרגְ ַליִ� אַ �
30
אָדם
מַ צְ בִּ יעִ ים עָ לֶיהָ כָּל בְּ נֵי הָ ָ הוֹי שֶׁ פָּ ַניִ� הֵ ן שֶׁ מֶ שׁ הָ ע ֹולָם
ְמחַ יָּה אֶ ת נַפְ שׁוֹת הַ מֵּ תִ ים בְּ כָ�
שֶׁ כִּ נ ְִשׁימַ ת יֵשׁוּעַ שֶׁ ל ִמ ְריָם נ ְִשׁימָ תָ �
שֵׁ ם הֲכִ י ְמכֻבָּ ד לְ גוּפָ תֵ � הַ ְטּהו ָֹרה הֵ ָידד וָ שֶּׁ בַ ח לְ נַפְ שֵׁ � הַ יְּ קָ ָרה
הוֹי בְּ ר ֹושָׁ ה הַ צּוֹעֶ ֶדת עִ ם עָ קוֹם בִּ גְ בִ ינָהּ בְּ עַ יִן ֵכּנָה אַ תְּ לִ י הָ ע ֲִדינָה
ַדּי כְּ ֵדי שֶׁ תִּ ְק ִחי הַ לֵּב בַּ פֶּ ֶרק וּבַ ָכּף הַ פִּ תּוּי שֶׁ בָּ � הוֹי שֶׁ פָּ נֶיהָ כְּ שָׂ ָרף
קָ הָ ל ַרב ְמחַ זְּ ִרים אַח ֲַריִ� וַ ֲאנִי כָּלוּל �א ַרק ֲאנִי לַאַהֲבָ תֵ � כָּבוּל
הַ ְר ִשׁי שֶׁ הַ סִּ פּוּר שֶׁ לָּנוּ יְקֻ ַדּם אַ תְּ הַ מָּ תוֹק שֶׁ ָראוּי לְ חֵ קֶ ר בָּ ע ֹולָם
לְ סַ בְ לָנוּתֵ נוּ אֵ ין ִמבְ טָ ח בָּ � טוּבֵ � בָּ רוּר ִמאֵ לָיו אַ �
ִמצִּ ֵדּנוּ חֹ זְ קָ הּ ע ֲַדיִן מֻ בְ טָ ח אַ תְּ שָׁ בַ ְרתְ אֶ ת הַ בְּ ִרית שֶׁ לָּ�
ָרחוֹק ִממֵּ � אֶ ל הַ מָּ זוֹר לְ חַ כּוֹת ִיחי לַיְּ גֵעִ ים לָמוּת
אַל תַּ נ ִ
בִּ לְ עָ ֵדינוּ אַ תְּ תִּ ְחיִּ י הַ הֲוָ יָה עַ ד תֻמָּ הּ
אַל תִ סְ בְּ ִרי שֶׁ ֲאנִי בִּ לְ עָ ַדיִ� ְמאוּמָ ה
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
9
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק ְ
31
כְּ ֵדי שֶׁ בְּ תוֹ� ִמ ְשׁ ָכּנֵ� ַנאֲהִ יל אָנוּ ֲעצְ מֵ נוּ ִמאֵ יזֶה חַ יִל
עֵ ינַי ָראוּ וְ �א יָכְ לוּ לָשֵׂ את �א בָּ חַ ְרתִּ י בְּ ַגעֲגוּעַ י אַ � בָּ הּ בָּ עֵ ת
יָם וְ לָ� אַף לְ קַ ְרסוּל �א מַ גִּ יעַ כַּמָּ ה שֶׁ הָ עַ יִן בְּ צִ פִּ יָּה לָ� ָד ְמעָ ה
וְ אוֹתָ נוּ הָ ַרג חֹ סֶ ר שֵׁ נָה ִמ ַגּעֲגוּעִ ים אַ תְּ ִשׁכּו ַֹרת ַייִן וְ נִים
וְ �א הַ סְּ ֹבלֶת כְּ ֵדי שֶׁ ָרחוֹק ִממֵּ � אֵ ין לִ י הַ יְּ כֹ לֶת לִ הְ יוֹת עִ מֵּ �
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
10
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
אַרבָּ עָ ה עָ שָׂ ר �בְ נָהּ
ִמלְּ בָ נַת הַ לֵּיל ְ פָּ ַניִ� חָ ְטפוּ הוֹי לְ בָ נָה ַר ֲע ָננָה
אִ ם תִּ ְרצֶ ה לְ הוֹפִ יעַ כָּ� אַ תָּ ה נִכְ נַס כְּ שֶׁ אַ תְּ ע ֹובֶ ֶרת אִ ְמ ִרי ַלטַּ וָּס
אִ ם אַ תְּ ְמבַ לֶּפֶ ת שֶׁ סַּ בְ ָלנִי ֲאנִי אַח ֲַריִ� ,אֵ יזֶה סִ פּוּר יִהְ יֶה שֶׁ �א תִּ ְשׁנִי
עַ יִן מֻ ְשׁפֶּ לֶת בְּ עִ ְקבוֹתַ יִ� בַּ גַּב ִמצַּ עַ ֵר� כַּף יָד מוּ ַנחַ ת עַ ל הַ לֵּבָ ב
א ֹו שֶׁ ָכּנְסִ י בִּ כְ נִיסַ ת הָ ְמּאֹהָ בִ ים
א ֹו שֶׁ צְּ אִ י הַ חוּצָ ה ִמלְּ בָ בוֹת הַ ִמּתְ אַ וִּ ים
עִ ְק ִרי אֶ ת יְסוֹד יֵשׁוּתֵ נוּ וּלְ כִ י מַ ה מַ ְט ָרתֵ � ִמ ִדּכּוּי זֶה ְוּד ִחי?
שֶׁ יִּ ְשׁ ְמ ֵר� הָ אֵ ל ִמ ִדּין וְ חֶ ְשׁבּוֹן טֶ פֶ שׁ הוֹי הַ ְמבַ זְ בֶּ זֶת נ ְִשׁמָ תִּ י וָ ֶנּפֶ שׁ
�א הֶ ע ֱִריכָה אוֹתִ י כִּ ְמאַהֵ ב אַף כִּ ְשׂעו ָֹרה
פּוּרי �א הֶ חֱזִ יק מַ עֲמָ ד בְּ שׁוּם ְמאו ָֹרע סִ ִ
אָמַ ְרתִּ י אַל תִּ ְראִ ינִי ְמיֻשָּׁ ן כִּ י בְּ אֵ יז ֹו יְמָ מָ ה
תִּ ְראִ י שֶׁ ַיּהֲפֹ � לְ חָ ָדשׁ עִ ם הַ גְּ לִ ימָ ה
שֶׁ פָּ נָיו ַכּיּ ֵָרחַ וּכְ שֶׁ מֶ שׁ מַ בְ ִר ִיקים בְּ צֵ ל הַ מֶּ לֶ� שֶׁ יְּ כֹלְ ת ֹו בַּ ְשּׁחָ ִקים
32
לוּ לְ אָזְ נֵי הַ מֶּ לֶ� �א יֻמְ תָּ ק וּמפִּ י שֶׁ לִּ י סִ פּוּר זֶה הַ ְמּתַ ְקתַּ ק
ִ
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
11
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
פְּ ָרט לָ� אֵ ין בְּ ִד ְמי ֹונִי מָ ה לִ ְדרשׁ אַחַ ר בַּ ְק ִשׁי אוֹתָ � אֵ ין לִ י בָּ רֹאשׁ
וְ אֵ ין מוּלֵ� ְשׁבִ יל שֶׁ אֶ ֱעבֹר בּ ֹו אֵ י ֵנ� ְמאַפְ שֶׁ ֶרת ֶדּ ֶר� ְשׁאֶ צְ ֵל� אָבוֹא
אַף שֶׁ אַ תְּ הו ְֹרגִ ינִי אֵ ינִי פּו ֵֹרחַ ֲאנִי עוֹף ִמסְ כֵּן שֶׁ הִ תְ ַרגֵּל לַפַּ ח
או ְֹמ ִרים שֶׁ יֵּשׁ אַ � אֵ ינִי ְמפַ לֵּל אָדם נ ְִמצָ א כָּמוֹ� אֶ ְראֵ ל
אִ ם בִּ בְ נֵי ָ
פְּ ָרט ַל ֵזּכֶר שֶׁ לָּ� בְּ ִד ְמי ֹונִי אֵ ין כְּ לָל הִ פְ סַ ְקתִּ י לְ חַ בֵּ ב אֶ ת כָּל הַ קָּ הָ ל
או ְֹמ ִרים הִ ְשׁתַּ ֵדּל כְּ ֵדי שֶׁ תֵ צֵ א לְ פֹ עַ ל
ִמ ְשׁתַּ ֵדּל ֲאנִי אַ � �א ע ֹוזֵר לִ י הַ גּו ָֹרל
אַף אִ ם אֶ ְשׁתַּ דֵּ ל אֵ לַי �א מַ גִּ יעָ ה ֲבוּרי �א נִבְ ְראָה
מָ נָה שֶׁ בַּ ע ִ
כִּ י אֵ ינִי שָׁ וֶ ה אֶ ת הַ מַּ בָּ ט וְ הַ נַּחַ ת הַ לְ וַ אי וְ �א הָ יָה לִ י מַ בָּ ט
מַ ְחשַׁ בְ תִּ י סוֹבְ בָ ה אֶ ת כָּל ע ֹולָמָ הּ וְ אֵ ין טוֹבָ ה יוֹתֵ ר ִמפִּ נַּת הַ בְּ לִ ימָ ה
עַ כְ שָׁ ו שֶׁ אֵ ין לִ י ֶדּ ֶר� אֲחֵ ָרה �א נִתָּ ן ל ִָריב עִ ם הַ גְּ ז ֵָרה
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
12
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
אֵ ין שָׁ קֵ ד כְּ מ ֹו עֵ ינֶי� הוֹי בֵּ ן הוֹי שֶׁ ֻסּכָּר כְּ א ֶֹדם ְשׂפָ תֶ י� אֵ ין
פְּ ָרט אֶ ל פָּ נֶי� מַ בָּ ִטי �א ִמתְ רוֹצֵ ץ פְּ ָרט לְ כִ וּוּנְ� ְרצ ֹונִי �א חָ פֵ ץ
אֵ ין אֶ חָ ד כָּמוֹ� שֶׁ זּ ִָריז פֹּ עֵ ל ָראִ יתִ י אֶ ת כָּל הַ יָּפִ ים שֶׁ בַּ תֵּ בֵ ל
33
עַ ל אַף אֶ חָ ד כָּמוֹ� בְּ שׁוּם עִ ָדּן זִ ְקנֵי ע ֹולָם �א נָתְ נוּ סִ ימָ ן
כְּ קוֹמָ תְ � אֵ ין עֵ ץ אֶ חָ ד עָ ֵרב הוֹי ִמי שֶׁ תּוֹצָ ר גַּן ְשׁבִ יַּת הַ לֵּב
וּמֵ אִ חוּד אִ תְּ � אֵ ין שׁוּם פִּ תְ ר ֹונִים שָׁ תַ לְ תִּ י הַ ְרבֵּ ה עֲצֵ י אֱמוּנִים
מוּדע שֶׁ לִּ בִּ י מְ יֻסָּ ר
וְ אַ תָּ ה �א ָ ִשׁ ְמעִ י אֶ ת הָ ָר ִקיעַ עָ בַ ר
ִמבּ ֹואֲ� שֶׁ לְּ � שׁוּם סִ ימָ ן �א נ ְִשׁאַר שֶׁ �א יִהְ יֶה לְ � ִמלֶּכְ תִּ י צַ עַ ר
הוֹי מַ ְרגּוֹעַ נַפְ ִשׁי ,וְ אִ ם לָאו ֲאנִי אָ שׁוּב אִ ם כָּ� תְּ צַ ו
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
13
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
כְּ שֶׁ גּו ֶֹר ֶרת ַרגְ לָהִּ ,מ ָיּה ֲַרת חֲצָ אִ יתָ הּ עָ בְ ָרה וּבִ י �א הִ בִּ יטָ ה
דוּמים וְ ִשׁכּוֹר
ְשׁנֵי נ ְַר ִקיסֶ יהָ הַ חֲצִ יְ -ר ִ
הֵ ם ִמקָּ ִדימָ ה וַ ֲאנִי בַּ ח ֲָרטָ ה מֵ אָחוֹר
הוֹי כִּ וּוּן הַ תְּ פִ לָּה שֶׁ ל כָּל חֲמְ ָדן
לוּ מָ ה שֶׁ עָ ִשׂיתְ לִ י תַּ ע ֲִשׂי לְ כָל הַ ִמּ ְניָן
הַ ְרבֵּ ה ֲאנ ִָשׁים י ְִמסְ רוּ הַ ְמּתוּקָ ה שֶׁ בַּ נְּשָׁ מָ ה
לְ ַרגְ ַליִ� שֶׁ הַ ְרבֵּ ה יוֹתֵ ר ִממֶּ נִּי לָ� הוֹלְ מָ ה
מוּל מַ לְ כִּ י לְ נ ֹוכַח יָדֵ � הַ ְמיַסְּ ָרה אָמַ ְרתִּ י קוֹבְ ָלנָה שֶׁ הִ יא אֶ ְק ָרא
הַ ִמּצִּ ֵדּ� הִ יא א ֹו ִממֶּ נִּי הָ אַ ְשׁמָ ה? כִּ י ְק ִשׁי לֵב זֶה וְ ִחבָּ ה עֲמוּמָ ה
אִ ם בְּ עֶ ְטי ֹו שֶׁ ל ִדּכּוּי ֲאנִי אֶ זְ עַ ק סָ בַ ְרתִּ י כִּ י ִמתוֹ� ִחבָּ ה �א מֻצְ ָדּק
אֶ ת י ַָדי ִממֵּ � �א אָסִ ָירה לוּ הָ רֹאשׁ יִהְ יֶה לְ ַרגְ ַליִ� כַּפָּ ָרה
לוּ אֲבַ קֵ שׁ ִמן הָ אֵ ל אַחֵ ר ִמכָּ� שֶׁ אֶ ֱה ֶיה מֻ ְח ָרם פְּ ָרט לְ אִ חוּד אִ תָּ �
34
ִמן הַ גְּ ז ֵָרה אֵ ינִי מַ כִּ יר עַ כָּבָ ה או ְֹמ ִרים לִ י הִ מָּ נַע ִמלְ הַ בִּ יט בָּ הּ
לְ �א אֲהוּבָ ה כָּמ ֹונִי כָּ� סַ בְ לָן הַ אִ ם שָׁ מַ עְ תְ פַּ עַ ם שֶׁ אֵ יזֶה אַהֲבָ ן
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
14
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
�א עוֹשָׂ ה ַללֵּב הַ ְרבֵּ ה נַחַ ת עַ יִן שֶׁ �א שׁוֹמֶ ֶרת עַ ל הַ מַּ בָּ ט
אֶ ל הַ מָּ וֶ ת אֶ ת עֲצְ מ ֹו נוֹתֵ ן הַ צְּ בִ י לִ פְ לָצוּר צַ מּוֹת ַרבּ ֹות-חֵ ן
וּמאוֹתָ ה הַ יָּד שֶׁ ְמצַ יּ ֶֶרת הַ תְּ מוּנָה
ִ חָ מָ ס ִמן הַ פָּ נִים הַ יָּפוֹת ,אָנָא
1
טוֹבַ ת-מֶ זֶג כְּ ִשׁ ִירין עָ לָיו תֻפְ קָּ ד הֵ יכָן שֶׁ יֵּשׁ ְשׁבוּי-לֵב כְּ פַ ְרהָ אד
עַ ד שֶׁ �א י ְִשׁתֹּ ל ז ֶַרע כִּ בּוּשׁ הַ יֵּצֶ ר אִ ישׁ תּוֹצַ ר הַ בּ ֹונְנוּת �א קוֹצֵ ר
אִ ישׁ �א בָּ שֵׁ ל מַ ְח ִשׁיב ֹו ַכּ ֶכּזֶב בְּ כִ י הָ ְמּאֹ הָ בִ ים הַ שּׂו ֵֹרף לֵב
לוּ י ְַשׁאִ יר עֹ מֶ ר שָׂ רוּף בְּ אַחַ ת הוֹי נְב ֹונִים אַל תְּ חַ פְּ שׂוּ בּ ֹו ִמגְ ַרעַ ת
קוּצ ֹו ָכּזֶּה שֶׁ �א ְמג ֵָרד ל ֹו אֶ ת הָ רֹאשׁ קוֹץ בָּ ֶרגֶל הַ נּ ְִרגָּשׁ? נָדוֹשׁ
שֶׁ �א מַ זְ נִיחָ ה בַּ קָ שָׁ ה שֶׁ ל אִ ישׁ בַּ קָ שָׁ תֵ נוּ ל ֶַדּלֶת שֶׁ ל ז ֹו נַגִּ ישׁ
או ְֹמ ִרים לֵ� וּבְ שֶׁ ל ִדּכּוּיָהּ נְטָ שָׁ הּ ֲאנִי ה ֹולֵ� ַל ֲעזֹב וְ הִ יא �א מַ ְרשָׁ ה
וּמחוּלְ צָ ה
לוּ תו ִֹריד י ָָדהּ ִממֶּ נִּי ִ ֲאנִי בִּ ְרשׁוּת עַ צְ ִמי �א נ ְִמצָ א
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
15
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
36
כְּ מ ֹו הַ זְּ בוּב שֶׁ מּוּל גוּשׁ ֻסכָּר ַל ֲעזֹב ְמעִ מָּ � אַיִן כְּ לָל וְ עִ קָּ ר
הִ גִּ יעָ ה הָ אַהֲבָ ה וְ הֵ סִ ָירה נֹ הַ ג הַ ַדּעַ ת
שֵׁ ַרשׁ אֶ ת הָ אִ פּוּק כְּ שֶׁ בָּ א הַ לַּהַ ט
אִ מָּ א יָפָ ה כָּמוֹ� אֵ יז ֹו יַלְ ָדּה בְּ אַף עִ ָדּן �א יָלְ ָדה
1
וְ הָ ֲאנָחָ ה מֵ ָרחוֹק הִ יא כְּ הַ ר אַלְ וַ נְד עֲצַ ת הַ חֲבֵ ִרים הִ יא כְּ מַ שָּׁ ב נָד
וּמתְ ַרגֵּשׁ
שֶׁ ִמּ ֵזּכֶר הַ חֲבֵ ָרה ֶנ ֱהנֶה ִ שֶׁ אָמוּת אִ ם אֵ יזֶה חָ בֵ ר אַחֵ ר יֵשׁ
וְ אִ פּוּק זֶה שֶׁ ֲא ִני נוֹקֵ ט עוֹד כַּמָּ ה? ִדּכּוּי ֶזה שֶׁ ֲאנִי סוֹבְ ל ֹו עַ ד אָנָה?
כִּ זְ אֵ ב שֶׁ בְּ אָזֵק ִמן הָ אַלְ יָה וְ הַ ֵריחַ כְּ עוֹף שֶׁ ִמּתְ אַ וֶּ ה לְ ג ְַרגִּ יר בְּ פַ ח
שֶׁ לְּ �א אָזֵק אִ ישׁ עֵ צָ ה �א ִיקַּ ח נָפַ לְ תִּ י וְ הָ ָראוּי הָ יָה כָּ�
צָ ִרי� כְּ אַנ ִָשׁים בַּ ֲעלֵי הַ תְּ בוּנָה ְמחֻ יָּב לְ כָ� וְ אַף יוֹתֵ ר כָּהֵ נָּה
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
17
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
אַהֲבָ תֵ � שֶׁ הָ יִיתִ י מַ סְ תִּ יר ִמן הַ קָּ הָ ל נִגְ מַ ר הָ אִ פּוּק וְ אַף סִ פַּ ְרתִּ י עַ ל
וּמהַ בְ ָלגָה
כָּפוּף מֵ ִרחוּק ִמר ֹוגַּע ִ
ִמאוֹת ֹו יוֹם שֶׁ הַ ְדּאָבָ ה ִממֵּ � הָ פְ כָה לִ י לְ זוּגָה
שַׁ אֲלִ י אוֹתִ י עַ ל מַ נְגִ ינַּת הַ ַלּיִל הָ אֲרוּכָּה
כִּ י מֵ ִרחוּק ִממֵּ � �א נ ְַמתִּ י אַף ַדּקָּ ה
אֵ גֶל כְּ מ ֹו ַיהֲלוֹם תָּ לוּי עַ ל כָּל ִריס שֶׁ לִּ י שֶׁ חו ַֹר ְרתִּ י בִּ ְדמָ עוֹת הַ כָּפִ יס
38
ֹאשׁי מוּנָח
יֵשׁ וְ צַ ע ֲֵד� עַ ל ר ִ ֲאנִי לְ צַ עֲדֵ � כְּ מ ֹו הָ אָבָ ק שֶׁ בַּ רוּחַ
ָרחוֹק ִממֵּ � כַּמָּ ה נִתָּ ן לִ הְ יוֹת בְּ נִיחוּתָ א?
אִ י אֶ פְ שָׁ ר עַ ל הָ אֵ שׁ לִ הְ יוֹת ְשׁקֵ טָ ה
כְּ מ ֹו עוֹף פִּ ְראִ י בְּ מַ לְ כֹּ ֶדת הָ ֲאנָחָ ה
וּמסְ תַּ בְּ כָה
ִמתְ פַּ תֵ ל וְ הַ סְּ בָ כָה ה ֹו ֶלכֶת ִ
מֵ אַחַ ר שֶׁ אֵ ינֵ� מַ ְשׂבִּ יעָ ה ָרצוֹן ַכּ ִנּ ָדּח בִּ לְ עָ ַדיִ� אֵ ינִי ְמרֻ צֶּ ה אַ �
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
19
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
כַּמָּ ה שֶׁ הָ אֵ ל הַ בּו ֵֹרא הֵ ִטיב עִ מָּ � ְשׂפָ תַ יִם ַדּ ִקּיקוֹת וְ ִדבּוּר ְמשֻׁבָּ ח
הִ תְ בַּ יְשָׁ ה וְ הָ פְ כָה לְ סַ הַ ר ַדּק מוּל פָּ ַנ ִי� הַ לְּ בָ נָה שֶׁ בַּ שַּׁ חַ ק
הוֹי שֶׁ הַ ָרגָּתְ נִי בְּ סֵ יף-הַ מַ בָּ ט
חֵ י אֱ�הִ ים שֶׁ בְּ יָפְ ֵי� הַ ְמּהַ מֵּ ם אוֹתִ י קָ טַ לְ תְ
ָכּזֹּאת לַעֶ בֶ ד �א עוֹשָׂ ה לְ מַ עַ ן הָ אֵ ל ,כִּ י גְּ בִ ָירה ,הֲבָ סָ ה
שֶׁ מָּ א יְסַ פְּ רוּ אֵ צֶ ל הַ מֶּ לֶ�
תּוּרכְּ מָ נִי שֶׁ לְּ � ַדּם הַ טָּ אגִ 'יק שׁוֹפֵ �
כִּ י הַ ְ
שֶׁ א ֹויֵב שֶׁ ָלּ� בְּ כְ דוּגְ מָ ת ֹו �א ְייֻסָּ ר הַ תֵּ ְדעִ י אֵ יזֶה ַל ְילָה עָ לַי עָ בַ ר?
ל ְַמרוֹת כָּל זֶה לוּ יִמָ ְשׁכוּ הַ חַ יִּ ים
גַּם הַ לֵּילוֹת הַ ְשּׁחו ִֹרים יֵהָ פְ כוּ לְ י ִָמים
בְּ ִקצּוּר �א נ ְִשׁאַרוּ אִ פּוּק וּבֶ טַ ח
כַּמָּ ה תַּ ֲענִינִי וְ כַמָּ ה לְ כַפָּ ָרה אֶ ֱה ֶיה לָ�
אַ תָּ ה �א ְמאַפְ שֵׁ ר לִ י הוֹי לֵב אֲבוֹי כִּ י הַ חַ יִּ ים עָ בְ רוּ ַכּ ֶכּזֶב
39
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
20
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
אֵ ינ ֹו בְּ יָד חוֹתֶ נֶת 1הַ חַ יִּ ים הַ ְשּׁפֵ לָה כָּל לֵב שֶׁ אֵ ינ ֹו ְמיֻסָּ ר ִמ ְדּגִ ילָה
פְּ ָרט ַלמַּ בָּ ט הַ חַ י שֶׁ ל הָ אַהֲבָ נִים
אֵ ין ִדּ ְמעוֹת ָדּם זו ְֹרמוֹת עַ ל הַ פָּ נִים
בִּ בְ ִדידוּתִ י פּוֹחֵ ז אֶ חָ ד לִ י אָמַ ר
הָ ע ֹולָם הַ בָּ א אֵ ינ ֹו ִשׁגָּעוֹן אַל תַּ עֲשֶׂ ה סַ חַ ר
שֶׁ בְּ תוֹכ ֹו אֵ ין אֵ שׁ הַ צַּ עַ ר? הֵ שַׁ בְ תִּ י אֵ ימָ תַ י עָ שָׁ ן זֶה ִמ ְמּ� יְקֻ טַּ ר
אֵ ינ ֹו ִמבְּ עֵ ַרת הֶ חָ זֶה שֶׁ בַּ חוּץ הַ נָּבוֹן יו ֵֹדעַ כִּ י בְּ כִ י לָחוּץ
אֵ ין מו ֶֹרה ֶדּ ֶר� לְ אִ ישׁ לְ חִ לּוּץ ִי ָכּנַע ַלגּ ֹו ָרל כִּ י ִמזֶּה הָ אִ לּוּץ
אִ ם �א אֶ תְ אַ פֵּק מַ ה אֶ ְמצָ א כְּ פֶ תֶ ר?
ר ֹו ַגע הַ לֵּב ִמי ְִחידוּת �א ִמתְ גַּבֵּ ר
בְּ אֶ גְ רוֹפָ הּ אֵ ין כָּמ ֹונִי שָׁ בוּר אִ ם תַּ ה ְֲר ֵגנִי וְ אִ ם תְּ ַז ֵכּנִי כְּ פָ טוּר
כַּסְ פִּ ית ,שֶׁ לְ ֶר ַגע אֵ ינָה בִּ ְמקוֹמָ הּ הַ תֵּ ְדעִ י לְ מַ ה ִדּ ְמעַ ת עֵ ינִי דּוֹמָ ה?
א ֹו שֶׁ הָ יוּ וְ עַ כְ שָׁ ו לְ מַ ָזּלִ י �א מ ֹונִים בַּ חַ יִּ ים לְ ע ֹולָם �א הָ יוּ אֱמוּנִים
הִ ְק ַרבְ תִּ י הַ נֶּפֶ שׁ אֶ ל פְּ נֵי אֵ שֶׁ ת הַ חֵ ן
ְשׁאַלְ תִּ יהָ הַ ֶנּאֱמָ נָה אַ תְּ וּכְ שֶׁ בָּ הּ אֵ ין
אֵ שֵׁ ב וְ אֶ תְ אַ זֵּר בְּ אִ פּוּק
21
אַמ ִשׁי� אַחַ ר הָ עִ סּוּק
ְ
41
ﺗﺮﺟﯿﻊ ﺑﻨﺪ :دﯾﻮان اﺷﻌﺎر :ﺳﻌﺪی
42
داﻧﯽ ﭼﮫ ﮐﻨﻢ ﭼﻮ ﯾﺎر ﺑﺮﮔﺸﺖ؟ ﺑﯿﭽﺎرﮔﯿﺴﺖ ﭼﺎر ٴه ﻋﺸﻖ
ور ﺟﻮر ﮐﻨﯽ ﺳﺰای آﻧﻢ ﮔﺮ ﻟﻄﻒ ﮐﻨﯽ ﺑﺠﺎی اﯾﻨﻢ
43
ﺑﻨﺸﯿﻦ و ﺻﺒﻮر ﺑﺎش و ﻣﺨﺮوش ﯾﺎران ﺑﮫ ﻧﺼﯿﺤﺘﻢ ﭼﮫ ﮔﻮﯾﻨﺪ
44
ﮐﮫ ﻓﺮق ﮐﻨﺪ ﮐﮫ ﻣﺎه ﯾﺎ اوﺳﺖ؟ ﻣﮫ ﭘﺎره ﺑﮫ ﺑﺎم اﮔﺮ ﺑﺮآﯾﺪ
اﯾﻦ ﺷﺮط وﻓﺎ ﺑﻮد ﮐﮫ ﺑﯽدوﺳﺖ ای ﺳﺨﺖ دﻻن ﺳﺴﺖ ﭘﯿﻤﺎن
ﮐﺎﯾﻦ ﺣﺴﻦ وﻓﺎ ﻧﮑﺮد ﺑﺎ ﮐﺲ ای ﺻﺎﺣﺐ ﺣﺴﻦ در وﻓﺎ ﮐﻮش
ورﻧﮫ ﺑﮫ ﺧﺪا ﮐﮫ ﻣﻦ از اﯾﻦ ﭘﺲ ﻣﻦ ﺑﻌﺪ ﻣﮑﻦ ﭼﻨﺎن ﮐﺰ اﯾﻦ ﭘﯿﺶ
45
ﺑﻨﺸﯿﻨﻢ و ﺻﺒﺮ ﭘﯿﺶ ﮔﯿﺮم
7
دﻧﺒﺎﻟ ٴﮫ ﮐﺎر ﺧﻮﯾﺶ ﮔﯿﺮم
ﺑﺮ ﺟﺴﻢ ﺷﺮﯾﻔﺖ اﺳﻢ اﻋﻈﻢ ﺑﺮ ﺟﺎن ﻋﺰﯾﺰت آﻓﺮﯾﻦ ﺑﺎد
46
ﺻﺒﺮ از ﺗﻮ ﻧﻤﯽﺷﻮد ﻣﺴﻠﻢ ﺧﻮﺑﯿﺖ ﻣﺴﻠﻤﺴﺖ و ﻣﺎ را
47
ﺑﻨﯿﺎد وﺟﻮد ﻣﺎ ﮐﻦ و رو زﯾﻦ ﺟﻮر و ﺗﺤﮑﻤﺖ ﻏﺮض ﭼﯿﺴﺖ؟
48
ﻣﺜﻞ ﺗﻮ ﺑﮫ ﭼﺎﺑﮑﯽ دﮔﺮ ﻧﯽ ﺧﻮﺑﺎن ﺟﮭﺎن ھﻤﮫ ﺑﺪﯾﺪم
ای راﺣﺖ ﺟﺎن ﻣﻦ ،و ﮔﺮ ﻧﯽ ﺑﺎز آﯾﻢ اﮔﺮ دھﯽ اﺟﺎزت
در ﭘﺎی ﮐﺸﺎن ،ز ﮐﺒﺮ داﻣﻦ ﺑﮕﺬﺷﺖ و ﻧﮕﮫ ﻧﮑﺮد ﺑﺎ ﻣﻦ
در ﭘﯿﺶ و ﺑﮫ ﺣﺴﺮت از ﻗﻔﺎ ﻣﻦ دو ﻧﺮﮔﺲ ﻣﺴﺖ ﻧﯿﻢ ﺧﻮاﺑﺶ
49
ﺑﺲ ﻓﺘﻨﮫ ﮐﮫ ﺑﺎ ﺳﺮ دل آرد ﭼﺸﻤﯽ ﮐﮫ ﻧﻈﺮ ﻧﮕﮫ ﻧﺪارد
50
ﺑﺮ ﻣﻦ ﻓﮑﻨﺪ ،و ﮔﺮ ﻧﯿﻨﺪاﺧﺖ ﻧﻮﻣﯿﺪ ﻧﯿﻢ ﮐﮫ ﭼﺸﻢ ﻟﻄﻔﯽ
ﺷﻮق آﻣﺪ و ﺑﯿﺦ ﺻﺒﺮ ﺑﺮﮐﻨﺪ ﻋﺸﻖ آﻣﺪ و رﺳﻢ ﻋﻘﻞ ﺑﺮداﺷﺖ
از دوﺳﺖ ﺑﮫ ﯾﺎد دوﺳﺖ ﺧﺮﺳﻨﺪ ﻣﻦ ﻧﯿﺴﺘﻢ ار ﮐﺴﯽ دﮔﺮ ھﺴﺖ
ﭼﻮن ﮔﺮگ ﺑﮫ ﺑﻮی دﻧﺒﮫ در ﺑﻨﺪ ﭼﻮن ﻣﺮغ ﺑﮫ طﻤﻊ داﻧﮫ در دام
51
ﺧﺎک ﻗﺪﻣﺶ ﺑﮫ دﯾﺪه رﻓﺘﻢ دی ﺑﺮ ﺳﺮ ﮐﻮی دوﺳﺖ ﻟﺨﺘﯽ
52
ﭼﻨﺪﯾﻦ ﻧﮑﻨﻨﺪ ﺑﺮ ﻣﻤﺎﻟﯿﮏ از ﺑﮭﺮ ﺧﺪا ،ﮐﮫ ﻣﺎﻟﮑﺎن ،ﺟﻮ
ﺑﺮ ﭼﮭﺮه دوان ﺳﺮﺷﮏ ﺧﻮن ﻧﯿﺴﺖ ﺟﺰ دﯾﺪ ٴه ﺷﻮخ ﻋﺎﺷﻘﺎن را
ﯾﺎ ﺑﻮد و ﺑﮫ ﺑﺨﺖ ﻣﺎ ﮐﻨﻮن ﻧﯿﺴﺖ در دھﺮ وﻓﺎ ﻧﺒﻮد ھﺮﮔﺰ
ﮔﻔﺘﻢ ﻣﮕﺮش وﻓﺎﺳﺖ ﭼﻮن ﻧﯿﺴﺖ ﺟﺎن ﺑﺮﺧﯽ روی ﯾﺎر ﮐﺮدم
53
ھﺮﺟﺎ ﮐﮫ ﻧﺸﺴﺖ ﺧﺎﺳﺖ ﻏﻮﻏﺎ ﮐﺎن ﻓﺘﻨﮫ ﮐﮫ روی ﺧﻮب دارد
54
ַמבָּ ָטהּ :בַּ הָ אדוֹר ֶיגָאנֶה
55
ﭼﻮن زﻟﻒ را طﺮاز ﺑﻨﺎﮔﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ :ﺑﮭﺎدر ﯾﮕﺎﻧﮫ
ﻣﮭﺘﺎب را ز رﺷﮏ ﺳﯿﮫ ﭘﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ ﭼﻮن زﻟﻒ را طﺮاز ﺑﻨﺎﮔﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ
ﯾﺎد ﻣﺮا ﭼﮕﻮﻧﮫ ﻓﺮاﻣﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ؟ ﮔﯿﺮم ﮐﮫ ﻧﺎم ﻣﻦ ز ﻟﺒﺖ ﻣﺤﻮ ﮔﺸﺖ و ﻣﺮد
ای ﻣﮫ ﺗﻮ ﺑﺎ ﮐﮫ دﺳﺖ در آﻏﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ؟ آﻏﻮش ﻣﻦ ﺑﮫ روی اﺟﻞ ﺑﺎز ﻣﺎﻧﺪه اﺳﺖ
اﯾﻦ اﺳﺖ ﺳﺮﮔﺬﺷﺘﻢ اﮔﺮ ﮔﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ طﻮﻓﺎن ﺧﻮن و دود و دل و ﻣﻮج اﺷﮑﮭﺎ
اﻓﺴﻮن ﭼﺸﻢ ﺗﻮﺳﺖ ﮐﮫ ﻣﺪھﻮش ﻣﯿﮑﻨﯽ ﺳﺎﻗﯽ ،ﺣﺪﯾﺚ ﺑﺎده ﺑﻐﯿﺮ از ﻓﺴﺎﻧﮫ ﻧﯿﺴﺖ
56
כְּ שֶׁ ַא ְתּ ְמ ַק ֶשּׁ ֶטת :בַּ הָ אדוֹר ֶי ָגא ֶנה
57
ﺑر ﺑﺎد رﻓت ﺟواﻧﯾم :ﺑﮭﺎدر ﯾﮕﺎﻧﮫ
ﺑﯽ آرزو ﭼﮫ ﺳﻮد دﮔﺮ زﻧﺪﮔﺎﻧﯿﻢ ﺑﺮ ﺑﺎد رﻓﺖ در ﻏﻢ و ﺣﺴﺮت ﺟﻮاﻧﯿﻢ
ای ﻋﺸﻖ درﺑﺪر ﺑﮫ ﮐﺠﺎ ﻣﯿﮑﺸﺎﻧﯿﻢ ﮔﺎھﯽ ﺑﮫ ﺳﻮی ﻣﺴﺠﺪ و ﮔﺎھﯽ ﺑﮫ ﻣﯿﮑﺪه
اﯾﻦ اﺳﺖ ﺑﺎ ﻓﻠﮏ ﺳﺒﺐ ﺳﺮﮔﺮاﻧﯿﻢ در ﺧﺎﮐﭙﺎی دوﺳﺖ ﻓﮑﻨﺪم ﺳﺮ از ﻏﺮور
ﺗﺎ وا رھﺪ دل از ﻏﻢ ﺑﯽ ھﻤﺰﺑﺎﻧﯿﻢ اﯾﮑﺎش ﭘﺎی ﺑﻨﺪ ﻗﻔﺲ ﺑﻮد ﺟﺎن ﻣﻦ
ای ﻣﺮگ ھﻤﺘﯽ ﮐﮫ ز ﺧﻮد وارھﺎﻧﯿﻢ از زﻧﺪﮔﯽ ﻣﻠﻮﻟﻢ و در ﺧﻮﯾﺸﺘﻦ اﺳﯿﺮ
58
לְאבּוּד :בַּ הָ אדוֹר ֶיגָאנֶה
ירוּתי ָה ְלכָ ה ִ
ִ צְ עִ
59
ز ﺑﺲ ﺗﻨﮭﺎ ﻧﺸﺴﺘﻢ :ﺷﻌﺮ ھﻔﺘﻢ :ﺑﮭﺎدر ﯾﮕﺎﻧﮫ
60
כַּמָּ ה ֶשׁיּ ַָשׁ ְב ִתּי בָּ ָדד :בַּ ָהאדוֹר ֶיגָאנֶה
62
יהה :בַּ ָהאדוֹר ֶי ָגא ֶנה
ִמ ְתּ ִמ ָ
63
אֲ נִי כְּ ִנצָּ ה מוּ ַכּת ְסעָ ָרה :בַּ ָהאדוֹר ֶיגָאנֶה
ﭼﻮ آﺗﺸﯽ داﻣﺎن زده ام ﭼﻮ ﻏﻨﭽﮫ ای ﺗﻮﻓﺎن زده ام
64
הוּשׁנְג ֶא ְבּ ְתּ ָהאג'
כָּחָ לַ :
دﻟﻢ ھﺮ آﻧﭽﮫ ﺟﻔﺎ دﯾﺪ ازو وﻓﺎ داﻧﺴﺖ ﻣﮭﯽ ﮐﮫ ﻣﺰد وﻓﺎی ﻣﺮا ﺟﻔﺎ داﻧﺴﺖ
ﮐﮫ ھﺮ ﭼﮫ دﯾﺪ ﻏﺒﺎر ﻏﻤﺶ ﺻﻔﺎ داﻧﺴﺖ ﺻﻔﺎی ﺧﺎطﺮ آﯾﯿﻨﮫ دار ﻣﺎ را ﺑﺎش
ﮐﮫ دل ﺑﮫ درد ﺗﻮ ﺧﻮ ﮐﺮد و اﯾﻦ دوا داﻧﺴﺖ ﮔﺮم وﺻﺎل ﻧﺒﺨﺸﻨﺪ ﺧﻮﺷﺪﻟﻢ ﺑﮫ ﺧﯿﺎل
ﺑﮫ ﺣﯿﺮﺗﻢ ﮐﮫ ﺻﺒﺎ ﻗﺼﮫ از ﮐﺠﺎ داﻧﺴﺖ ﺗﻮ ﻏﻨﭽﮫ ﺑﻮدی و ﺑﻠﺒﻞ ﺧﻤﻮش ﻏﯿﺮت ﻋﺸﻖ
ﮐﮫ ﺧﺎک راه ﺗﻮ را ﻋﯿﻦ ﺗﻮﺗﯿﺎ داﻧﺴﺖ ز ﭼﺸﻢ ﺳﺎﯾﮫ ﺧﺪا را ﻗﺪم درﯾﻎ ﻣﺪار
65
חֵ י אֱ � ִהים צַ ר ִל ִבּי בּוֹא אוֹתוֹ ַה ְר ֵחב :1הוּ ַשׁ ְנג ֶאבְּ ְתּ ָהאג'
ﻣﻦ آﻣﺪم ﺑﮫ اﻣﯿﺪت ﺗﻮ ھﻢ ﺧﺪاﯾﯽ ﮐﻦ دﻟﻢ ﮔﺮﻓﺘﮫ ﺧﺪا را ﺗﻮ دﻟﮕﺸﺎﯾﯽ ﮐﻦ
دل ﮔﺮﻓﺘﮫ ی ﻣﺎ ﺑﯿﻦ و دﻟﮕﺸﺎﯾﯽ ﮐﻦ ﺑﮫ ﺑﻮی دﻟﮑﺶ زﻟﻔﺖ ﮐﮫ اﯾﻦ ﮔﺮه ﺑﮕﺸﺎی
ﺑﺒﯿﻦ ﺑﮫ ﮔﻮﺷﮫ ی ﭼﺸﻤﯽ و ﺧﻮدﻧﻤﺎﯾﯽ ﮐﻦ دﻟﯽ ﭼﻮ آﯾﻨﮫ دارم ﻧﮭﺎده ﺑﺮ ﺳﺮ دﺳﺖ
ﺗﻮ ﻧﯿﺰ ﺑﺎ دل ﻣﻦ طﺎﻗﺖ آزﻣﺎﯾﯽ ﮐﻦ ﺑﻼی ﮐﯿﻨﮫ ی دﺷﻤﻦ ﮐﺸﯿﺪه ام ای دوﺳﺖ
ﺗﻮ ﻧﯿﺰ ﯾﺎدی از آن ﻋﮭﺪ آﺷﻨﺎﯾﯽ ﮐﻦ ﺑﮕﻮ ﺑﮫ ﺣﻀﺮت اﺳﺘﺎد ﻣﺎ ﺑﮫ ﯾﺎد ﺗﻮاﯾﻢ
ﺑﯿﺎ و ﺑﺎ ﻏﺰل ﺳﺎﯾﮫ ھﻤﻨﻮاﯾﯽ ﮐﻦ ﻧﻮای ﻣﺠﻠﺲ ﻋﺸﺎق ﻧﻐﻤﮫ ی دل ﻣﺎﺳﺖ
אַמיר הוּשַׁ נְג אֶ בְּ תְּ הָ אג' ובכינויו 'סָ איֶה' )צֵ ל( הִ נו אחד המשוררים הפּעילים
ִ
והמפורסמים של המאה ה 20-באיראן .הוא נולד בעיר ַר ְשׁת בצפון איראן,
וסיים שם את לימודיו כילד לפני שעבר לטהרן .פרסם את ספר השירים
הראשון שלו בהיותו תלמיד בבית הספר התיכון .אמנם היקף יצירותיו מוגבל,
אך הדבר נובע מהתעסקותו בעידון השירה והקניית דיוק בחריזה .בעשורים
הרביעי והחמישי של המאה ה ,20-בתקופת הפּתיחוּת באיראן ,היה מעורב
בחוגים שונים של תרבות ושירה ותרם רבות לקידומם .למרות נטייתו ,כמו
שאר האינטלקטואלים האיראנים ,לשמאל ,ובניגוד להם נשאר לא פעיל
מבחינה פוליטית אך בשיריו שמר וביטא את רגשותיו ונטייתו החברתית.
במשך 22שנים עבד בחברה הלאומית למלט כשהוא ממשיך בעיסוקיו
התרבותיים .היה כותב למגזינים שונים של תרבות כגון 'סוֹחַ ן' )מילה(,
'כָּאוִ יָּאן' )דגל החירות(' ,סַ ַדף' )צדף(' ,מַ סְ לַהַ ת' )מצוָה( ,ואחרים .תקופה
מסוימת היה עורכהּ של תכנית הדגל למוסיקה הקלאסית ברדיו טהרן 'גוֹלְ הָ א ֶי
תָּ אזֶה' )פרחים רעננים( והתכנית השבועית 'גוֹלְ צִ 'י ֶנ הַ פְ תֶּ ה' )מבחר פרחי
השבוע( .לאחר המהפכה האיראנית ב 1979-סאיה נאסר בגלל כתיבתו ונכלא
שנה בכלא .לאחר שחרורו החל עבודה בשם 'הָ אפֶ ז ,מאת סָ א ֶיה' ,שהיא לימוד
כל חרוז וחרוז של יצירותיו השונות של המשורר האפז .ב 1987-עבר עם
משפחתו לגור בעיר קלן שבגרמניה .סאיה פרסם יותר מארבעה עשר ספרי
שירה .רבים משיריו תורגמו לשפות שונות.
67
הוּשׁנְג ֶא ְבּ ְתּ ָהאג'
וֹממוֹתַ :
ְשׂפ ַָת ִים דּ ְ
פּוּרי מֵ הַ לֵּב
הַ ַלּ ְילָה אַ תְּ מַ אֲזִ ינָה אֶ ל סִ ִ
מָ חָ ר אַ תְּ תִּ ְשׁכְּ ִחי הַ סִּ פּוּר כְּ מ ֹו אֶ ת הַ דּוֹבֵ ב
פְּ נִי ָנה ז ֹו �א תָ ִמיד נ ְִמצֵ את בְּ צֶ ֶדף הַ חַ יִּ ים
וּמי מַ פְ נִים
ֲאנִי אוֹמֵ ר לָ� זֹאת אַ � הֵ יכָן אַ תְּ ִ
ָי ַדי �א מַ ִשׂיג ֹות כְּ ֵדי שֶׁ אַ ֲחבְּ קֵ � בַּ חֵ יק
הוֹי לְ בָ נָה ִמי אוֹתָ � בַּ יָּד ְמחַ בֵּ ק?
מַ ה יֵשׁ בִּ גְ בִ יעֵ � שֶׁ עִ ם הַ לְּ גִ ימָ ה הָ ִראשׁ ֹונָה
אֶ ת הַ ִשּׁכּוֹר וְ אֶ ת זֶה שֶׁ בַּ הַ כּ ָָרה אַ תְּ מַ ְרנִינָה
בּוֹאִ י ְראִ י כִּ י בְּ לֵב הַ גָּבִ יעַ רוֹתֵ חַ הַ תִּ ירוֹשׁ
1
לוּ אַ תְּ שׁוֹאֶ לֶת עַ ל ָדּמ ֹו שֶׁ ל סִ יָאווֹשׁ
לוּ מוּ ָכנָה לִ ְשׁמֹ עַ אַ גִּ יד לָ� ָדבָ ר שָׂ מֵ חַ
יָפֶ ה יוֹתֵ ר ִמתַּ כְ ִשׁיט שֶׁ עַ ל אָזְ נֵ� מוּנָח
גְ בִ יעַ הָ ע ֹולָם ִמלֵּב הָ ְמּאֹהָ בִ ים מָ ֵלא בְּ ָדם
לוּ אַ תְּ שׁוֹתָ ה ִממֶּ נּוּ ִשׁ ְמ ִרי בְּ י ְִראָה עַ ל כְּ בו ָֹדם
הוֹי צֵ ל הִ טַּ לְ תָּ כְּ מ ֹו נֵר לֶהָ בָ ה בַּ ְקּבוּצָ ה
כְּ שֶׁ אַ תָּ ה עִ ם הַ פֶּ ה מֵ בִ יא אַ גּ ָָדה ז ֹו לְ ִקצָּ הּ
69
בְּ כִ י ֵלילִי :הוּשַׁ נְג ֶא ְבּ ְתּהָ אג'
70
ﮔﺮﯾﮫ ی ﺷﺒﺎﻧﮫ :ھﻮﺷﻨﮓ اﺑﺘﮭﺎج
دوﺑﺎره ﮔﺮﯾﮫ ی ﺑﯽ طﺎﻗﺘﻢ ﺑﮭﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ ﺷﺐ آﻣﺪ و دل ﺗﻨﮕﻢ ھﻮای ﺧﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ
دوﺑﺎره ﺧﺮﻣﻦ ﺧﺎﮐﺴﺘﺮم زﺑﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ ﺷﮑﯿﺐ درد ﺧﻤﻮﺷﺎﻧﮫ ام دوﺑﺎره ﺷﮑﺴﺖ
ﺻﺪای ﺧﻨﺪه ﻓﻐﺎن ﮔﺸﺖ و در ﺗﺮاﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ ﻧﺸﺎط زﻣﺰﻣﮫ زاری ﺷﺪ و ﺑﮫ ﺷﻌﺮ ﻧﺸﺴﺖ
ﻧﮕﺎه ﮐﺮد و دو ﭼﺸﻢ ﻣﺮا ﻧﺸﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ زھﯽ ﭘﺴﻨﺪ ﮐﻤﺎﻧﺪار ﻓﺘﻨﮫ ﮐﺰ ﺑﻦ ﺗﯿﺮ
ﻗﺮار ﻋﯿﺶ و اﻣﺎن داﺷﺘﻢ زﻣﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ اﻣﯿﺪ ﻋﺎﻓﯿﺘﻢ ﺑﻮد روزﮔﺎر ﻧﺨﻮاﺳﺖ
ﺑﮫ ﺗﯿﻎ ﺑﺎز ﺳﺘﺎﻧﺪ و ﺑﮫ ﺗﺎزﯾﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ زھﯽ ﺑﺨﯿﻞ ﺳﺘﻤﮕﺮ ﮐﮫ ھﺮ ﭼﮫ داد ﺑﮫ ﻣﻦ
ﺑﮫ ﺧﺮﻣﻨﻢ زد و آﺗﺶ در آﺷﯿﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ ﭼﻮ دود ﺑﯽ ﺳﺮ و ﺳﺎﻣﺎن ﺷﺪم ﮐﮫ ﺑﺮق ﺑﻼ
ازﯾﻦ ﺳﻤﻮم ﻧﻔﺲ ﮐﺶ ﮐﮫ در ﺟﻮاﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ ﭼﮫ ﺟﺎی ﮔﻞ ﮐﮫ درﺧﺖ ﮐﮭﻦ ز رﯾﺸﮫ ﺑﺴﻮﺧﺖ
ﮔﺸﺎﯾﺸﯽ ﻣﮕﺮ از ﮔﺮﯾﮫ ی ﺷﺒﺎﻧﮫ ﮔﺮﻓﺖ دل ﮔﺮﻓﺘﮫ ی ﻣﻦ ھﻤﭽﻮ اﺑﺮ ﺑﺎراﻧﯽ
71
הוּשׁנְג ֶא ְבּ ְתּ ָהאג'
מָ עוֹף ָה ֵאפֶרַ :
'שׁ ִירין' מתוק אך גם שמה של הנסיכה במשולש האהבה עם 1במקור )ﺷﯿﺮﯾﻦ( ִ
חוֹסרוֹ ,והמאהב פ ְַרהָ אד שכתנאי לחציבת מנהרה בהר היה אמור לזכות המלך ְ
בנסיכה .סיפור אהבה טראגי מן המיתולוגיה הפרסית.
2כינויו של רוֹסְ תַּ ם ,הגיבור האגדי מהמיתולוגיה הפרסית בספר שָׁ אהָּ -נאמֶ ה,
שקיצו היה שנפל לבור מלא חרבות אך משם הרג את רוצחו בחץ וקשת.
74
ازﻟﯽ :ھﻮﺷﻨﮓ اﺑﺘﮭﺎج
ﭼﺮاغ ﺧﻠﻮت اﯾﻦ ﻋﺎﺷﻖ ﮐﮭﻦ ﺑﺎﺷﯽ ﭼﻮ ﺷﺐ ﺑﮫ راه ﺗﻮ ﻣﺎﻧﺪم ﮐﮫ ﻣﺎه ﻣﻦ ﺑﺎﺷﯽ
ﻧﯿﺎﻣﺪی ﺗﻮ ﮐﮫ ﻣﮭﺘﺎب اﯾﻦ ﭼﻤﻦ ﺑﺎﺷﯽ ﺑﮫ ﺳﺎن ﺳﺒﺰه ﭘﺮﯾﺸﺎن ﺳﺮﮔﺬﺷﺖ ﺷﺒﻢ
ﮐﮫ ﺑﺮ ﻣﺮاد دل ﺑﯽ ﻗﺮار ﻣﻦ ﺑﺎﺷﯽ ﺗﻮ ﯾﺎر ﺧﻮاﺟﮫ ﻧﮕﺸﺘﯽ ﺑﮫ ﺻﺪ ھﻨﺮ ،ھﯿﮭﺎت
ﭼﻨﯿﻦ ﮐﮫ ﺷﯿﻔﺘﮫ ی ﺣﺴﻦ ﺧﻮﯾﺸﺘﻦ ﺑﺎﺷﯽ ﺗﻮ را ﺑﮫ آﯾﻨﮫ داران ﭼﮫ اﻟﺘﻔﺎت ﺑﻮد
ﺑﮫ ﺣﺴﻦ ﯾﻮﺳﻒ و ﺗﺪﺑﯿﺮ ﺗﮭﻤﺘﻦ ﺑﺎﺷﯽ ز ﭼﺎه ﻏﺼﮫ رھﺎﯾﯽ ﻧﺒﺎﺷﺪت ،ھﺮ ﭼﻨﺪ
ﭼﻮ ﺷﻤﻊ ﺳﻮﺧﺘﮫ آن ﺑﮫ ﮐﮫ ﺑﯽ ﺳﺨﻦ ﺑﺎﺷﯽ ﺧﻤﻮش ﺳﺎﯾﮫ ﮐﮫ ﻓﺮﯾﺎد ﺑﻠﺒﻞ از ﺧﺎﻣﯽ ﺳﺖ
75
הוּשׁנְ ג ֶא ְבּ ְתּ ָהאג'
ִספּוּר ַא ֵחרַ :
ﺑﺎ ﺣﺴﻦ دﻻوﯾﺰ ﺗﻮ آﻧﯽ دﮔﺮﺳﺖ دل دادن ﻋﺎرﻓﺎن ﭼﻨﯿﻦ ﺳﮭﻞ ﻣﮕﯿﺮ
ﮐﺎﯾﻦ ﻋﺸﻖ ﻣﻦ و ﺗﻮ داﺳﺘﺎﻧﯽ دﮔﺮﺳﺖ ای دوﺳﺖ ﺣﺪﯾﺚ وﺻﻞ و ھﺠﺮان ﺑﮕﺬار
ﺧﺎﻣﻮش ﮐﮫ ﻋﺸﻖ را زﺑﺎﻧﯽ دﮔﺮﺳﺖ از ﻗﻮل و ﻏﺰل ﺳﺎﯾﮫ ﭼﮫ ﺧﻮاھﯽ داﻧﺴﺖ
76
ְמאֻ חָ ר :הוּשַׁ נְ ג ֶא ְבּ ְתּ ָהאג'
77
אהוּרי
ִ הַ חַ יִּיםֶ :א ְקבָּ אל ָל
در دل ﺷﻌﻠﮫ ﻓﺮو رﻓﺘﻦ و ﻧﮕﺪاﺧﺘﻦ اﺳﺖ زﻧﺪﮔﯽ در ﺻﺪف ﺧﻮﯾﺶ ﮔﮭﺮ ﺳﺎﺧﺘﻦ اﺳﺖ
ﺷﯿﺸﮫ ﻣﺎه ز طﺎق ﻓﻠﮏ اﻧﺪاﺧﺘﻦ اﺳﺖ ﻋﺸﻖ ازﯾﻦ ﮔﻨﺒﺪ در ﺑﺴﺘﮫ ﺑﺮون ﺗﺎﺧﺘﻦ اﺳﺖ
ﺑﮫ ﯾﮑﯽ داد ﺟﮭﺎن ﺑﺮدن و ﺟﺎن ﺑﺎﺧﺘﻦ اﺳﺖ ﺳﻠﻄﻨﺖ ﻧﻘﺪ دل و دﯾﻦ ز ﮐﻒ اﻧﺪاﺧﺘﻦ اﺳﺖ
ﺗﯿﻎ اﻧﺪﯾﺸﮫ ﺑﺮوی دو ﺟﮭﺎن آﺧﺘﻦ اﺳﺖ ﺣﮑﻤﺖ و ﻓﻠﺴﻔﮫ را ھﻤﺖ ﻣﺮدی ﺑﺎﯾﺪ
از ھﻤﯿﻦ ﺧﺎک ﺟﮭﺎن دﮔﺮی ﺳﺎﺧﺘﻦ اﺳﺖ ﻣﺬھﺐ زﻧﺪه دﻻن ﺧﻮاب ﭘﺮﯾﺸﺎﻧﯽ ﻧﯿﺴﺖ
78
אהוּרי
ִ ל ֹא נ ִָתּן לְסַ פֵּרֶ :א ְקבָּ אל ָל
בְּ ִמסְ תָ ֵרי הַ לֵּב ִמתְ עו ֵֹרר אֵ יזֶה עַ 'זַל ִמן הַ טּוּב
עַ ל ֹראשׁ עָ נָף אוֹמַ ר הַ כֹּל אַ � �א נִתָּ ן לוֹמַ ר בִּ כְ לוּב
اﻗﺒﺎل ﻻھﻮری
رﻣﺰ ﻋﺸﻖ ﺗﻮ ﺑﮫ ارﺑﺎب ھﻮس ﻧﺘﻮان ﮔﻔﺖ ﺳﺨﻦ از ﺗﺎب و ﺗﺐ ﺷﻌﻠﮫ ﺑﮫ ﺧﺲ ﻧﺘﻮان ﮔﻔﺖ
ھﺴﺖ در ﺳﯿﻨﮫ ﻣﻦ آﻧﭽﮫ ﺑﮫ ﮐﺲ ﻧﺘﻮان ﮔﻔﺖ ﺗﻮ ﻣﺮا ذوق ﺑﯿﺎن دادی و ﮔﻔﺘﯽ ﮐﮫ ﺑﮕﻮی
ﺳﺮ ﺷﺎﺧﯽ ھﻤﮫ ﮔﻮﯾﻢ ﺑﮫ ﻗﻔﺲ ﻧﺘﻮان ﮔﻔﺖ از ﻧﮭﺎﻧﺨﺎﻧﮫ دل ﺧﻮش ﻏﺰﻟﯽ ﻣﯽ ﺧﯿﺰد
ﺷﻮق اﮔﺮ زﻧﺪه ی ﺟﺎوﯾﺪ ﻧﺒﺎﺷﺪ ﻋﺠﺐ اﺳﺖ ﮐﮫ ﺣﺪﯾﺚ ﺗﻮ در اﯾﻦ ﯾﮏ دو ﻧﻔﺲ ﻧﺘﻮان ﮔﻔﺖ
עַ לָאמֶ ה מוֹהַ מַּ ד אֶ ְקבָּ אל לָאהוּ ִרי הִ ינו פילוסוף ,משורר ופוליטיקאי שנולד
ב 1873-בעיר סיאלקוט במחוז ַפּ ְנ ָג'אבּ בהודו הבריטית ונפטר ב .1938-לאחר
תום לימודיו בעיר לאהור ,למד פילוסופיה ומשפטים בקיימבּרידג'
ובאוניברסיטת מינכן .בהמשך הוא עסק בעריכת דין בלאהור .אקבּאל ָדגל
בפילוסופיה של חזרת האסלאם אל הפוליטיקה והתנגדות לתרבות המערב.
הוא נחשב לאב הרוחני שדחף להקמתה של פקיסטאן וזכה בה לתואר הרשמי
של המשורר הלאומי .הוא כתב בשפה הפרסית ובשפת אורדו .ספרי השירה
הראשונים שלו הם אַסְ רָ ארֶ חו ִֹדּי )اﺳرارﺧودی סודות של העצמי( ופַּ יָּאם מַ ְשׁרֶ ק
)ﭘﯾﺎم ﻣﺷرق בשׂוֹרת המזרח( ,ובעקבותיהם פרסם הרבה ספרי שירה ופרוזה,
כדוגמת הרצאות ומכתבים שהעלו הרבה דיונים וּויכוחים בעניינים חברתיים,
תרבותיים ,דתיים ומדיניים.
79
ע'זל ָ : 63חאג'וּ כֶּ ְר ָמאנִ י
ֵ 1לי ָלא )לֵילִ י( וּמַ גְ 'נוּן זוג מאהבים מהספרות הערבית.
2במקור )اﻧﺎﻟﺤﻖ( אַ נַא אַ לְ הַ ק 'אני האל' ,ציתות מאמירותיו של מַ ְנסוּר הַ לָּאג',
איש שנוי במחלוקת ,אחד מגדולי הפילוסופים הסוּפיים שטען לאלוהות.
3הכוונה למנסור הלאג' שסופו היה בבית סוהר ומשם בפקודת השׂר חָ אמֶ ד בֵּ ן-
ַﬠבָּ אס מהשושלת הָ ַﬠבָּ אסִ ית ,הוּצא להורג באופן מזוויע ,גופתו נשרפה ,אפרה
פוזר בחידקל וראשו נתלה על גשר בבגדד ) 930לספירה(.
80
בְּ מֵ יתָ ר אֶ חָ ד ִמצַּ מָּ תֵ � נָפַ ל קֶ פֶ ל ִ 1
וּמתוֹ� מֵ צַ ר
ָדּם הַ לֵּב נ ְִשׂ ַרף בְּ כָבֵ ד הַ טַּ בּוּר שֶׁ ל טָ טָ אר
הַ בּוּלְ בּוּל ְשׂרוּף-הַ לֵּב שֶׁ ְמּסַ פֵּר עַ ל הַ פֶּ ַרח
אֵ שׁ הָ אַהֲבָ ה הִ כְּ תָ ה בּ ֹו וְ נ ְִשׂ ַרף כְּ מ ֹו חוֹחַ
אִ ם ִמ ִקיּוּמ ֹו שֶׁ ל חָ אג'וּ ְדבַ ר מָ ה נ ְִשׁאַר
הָ ֶרגַע מֵ אֵ שׁ אַהֲבָ תֵ � בְּ בַ ת אַחַ ת בָּ עַ ר
ﺟﮕﺮ ﻻﻟﮫ ﺑﺮ آن دﻟﺸﺪ ٴه زار ﺑﺴﻮﺧﺖ ﺑﺴﮑﮫ ﻣﺮغ ﺳﺤﺮی در ﻏﻢ ﮔﻠﺰار ﺑﺴﻮﺧﺖ
در ھﻮای رخ ﻟﯿﻠﯽ ﺑﮫ ﺷﺐ ﺗﺎر ﺑﺴﻮﺧﺖ ﺣﺒﺬا ﺷﻤﻊ ﮐﮫ از آﺗﺶ دل ﭼﻮن ﻣﺠﻨﻮن
ﺑﺰد آھﯽ و در ﺧﺎﻧ ٴﮫ ﺧﻤﺎر ﺑﺴﻮﺧﺖ دﯾﺸﺐ آن رﻧﺪ ﮐﮫ در ﺣﻠﻘ ٴﮫ ﺧﻤﺎران ﺑﻮد
ﭼﮫ ﺷﻮی ﻣﻨﮑﺮ ﻣﻨﺼﻮر ﮐﮫ ﺑﺮ دار ﺑﺴﻮﺧﺖ اﯾﮑﮫ از ﺳﺮ اﻧﺎ اﻟﺤﻖ ﺧﺒﺮی ﯾﺎﻓﺘﮫﺋﯽ
ﮐﮫ دل رﯾﺸﻢ ازﯾﻦ ﺻﺒﺮ ﺟﮕﺮ ﺧﻮار ﺑﺴﻮﺧﺖ ﺻﺒﺮ ﺑﺴﯿﺎر ﻣﻔﺮﻣﺎی ﻣﻦ ﺳﻮﺧﺘﮫ را
دل ﺑﯿﻤﺎر ﻣﺮا در ﻏﻢ ﺗﯿﻤﺎر ﺑﺴﻮﺧﺖ داروی درد دل اﮐﻨﻮن ز ﮐﮫ ﺟﻮﯾﻢ ﮐﮫ طﺒﯿﺐ
ﺧﻮن دل در ﺟﮕﺮ ﻧﺎﻓ ٴﮫ ﺗﺎﺗﺎر ﺑﺴﻮﺧﺖ ﺗﺎری از زﻟﻒ ﺗﻮ اﻓﺘﺎد ﺑﮫ ﭼﯿﻦ وز ﻏﯿﺮت
آﺗﺶ ﻋﺸﻖ ﺑﺰد ﺷﻌﻠﮫ و ﭼﻮن ﺧﺎر ﺑﺴﻮﺧﺖ ﺑﻠﺒﻞ ﺳﻮﺧﺘﮫ دل را ﮐﮫ دم از ﮔﻞ ﻣﯿﺰد
اﯾﻦ دم از آﺗﺶ ﻋﺸﻖ ﺗﻮ ﺑﯿﮑﺒﺎر ﺑﺴﻮﺧﺖ اﮔﺮ از ھﺴﺘﯽ ﺧﻮاﺟﻮ اﺛﺮی ﺑﺎﻗﯽ ﺑﻮد
1במקור )ﭼﯿﻦ( צִ 'ין ובמשמעות נוספת של ארץ סין ,כפתיחה לחרוז השני
בהמשך שם הכוונה לטבור של כבשׂ המוּשׁק שחי בערבות סין.
81
ע'זל ָ : 64חאג'וּ כֶּ ְר ָמאנִ י
ﺑﺲ ﮐﻦ آﺧﺮ ﮐﺎﯾﻦ دل ﺧﻮﻧﯿﻦ ﺑﺴﻮﺧﺖ ﭼﻨﺪ ﺳﻮزی اﯾﮑﮫ ﻣﯿﺴﺎزی ﮐﺒﺎب
ﮔﺮ دﻟﺖ ﭼﻮن آذر ﺑﺮزﯾﻦ ﺑﺴﻮﺧﺖ ﮐﺎم ﺟﺎن از ﻗﺒﻠ ٴﮫ زردﺷﺖ ﺧﻮاه
83
מַ ְס ַמטַ :א ִמיר מוֹעֶ זִּ י
1במקור )اِﺟﺎم( אֶ גָ'אם במשמעות של קני-סוּף ,וייתכן שהכוונה היא לאנחות החליל.
2במקור )ﻏﻼم( אפשר גם 'משרת'.
3במקור )ﺻﻨﻢ( צ ֶלם ,פסֶ ל ,ומשמש משל לאישה יפה.
84
עַ ל רֹאשׁ הַ פֶּ ַרח בּוּלְ בּוּל עַ ל לְ שׁוֹן הַ תֻּכִּ י שֵׁ כָר
בִּ גְ רוֹן הַ צּוֹצֶ לֶת נִבְ נוּ נֵבֶ ל וְ כִ נּוֹר כְּ בָ ר
וּמכָּחָ ל הָ פַ ך לְ מו ִֹריק
ֲלוּדה ִ
פַּ ְרצוּף הַ שָּׂ ֶדה ִמח ָ
מוּשׁק הָ פַ � לְ מֵ פִ יק
וּמ ְז ֶַרע הַ ֶדּשֶׁ א ִמקַ ְמפוֹר ִ
עַ ד שֶׁ צְּ בָ א הַ קּוֹר נ ְִמ ַלט ִמ ִמּלְ חֶ מֶ ת הָ אָבִ יב
הַ ְמּסִ בָּ ה הוּכְ נָה הַ בִּ לּוּי הָ פַ � לְ חָ בִ יב
כוּרים הָ רוּחַ נ ְִקיָּה ִמסָ בִ יב
הַ מַּ יִם הָ פְ כוּ לְ עַ ִ
הָ הָ ר הָ פַ � כְּ מ ֹו אַלְ מֹ ג הָ עֵ מֶ ק כְּ פָ ז הִ זְ הִ יב
הָ עָ ב הָ פַ � כְּ מ ֹו הַ ְמּאֹ הָ ב 1הַ גַּן הָ פַ � כְּ מ ֹו אֲהוּבָ ת ֹו עַ זְ ָרא
זִ יפֵ י הַ ֶדּשֶׁ א כְּ מ ֹו ַכּלָה כְּ שֶׁ רוּחַ הַ צַּ פְ ִריר צוֹפְ ָרה
קּוּקיָּה כְּ נ ֹואֲמָ ה
הַ בְּ רוֹשׁ הָ פַ � כְּ מ ֹו לְ בָ מַ ת הַ ַדּ ְרשָׁ ן הַ ִ
הַ ִמּסְ גָּד שֶׁ לּ ֹו הוּא הֶ אָפִ יק הַ בּוּלְ בּוּל עַ ל הַ בָּ מָ ה
צוּרת הַ צִּ בְ ע ֹונִי מַ ְר ִשׁימָ ההַ פֶּ ַרח נ ִָדיר בְּ יֹפְ י ֹו ַ
הַ צִּ בְ ע ֹונִי ַר ֲענָן ִמפֶּ ַרח כְּ מ ֹו חָ בֵ ר א ֲִמתִּ י ִמ ְרחוּמָ ה
כָּל ִמי שֶׁ חַ י בְּ י ִָמים אֵ ֶלּה לְ �א חֵ לֶק בַּ שֵּׁ כָר
לִ בּ ֹו אֶ ת הַ מֵּ י ָדע עַ ל הַ גִּ יל וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה י ְֶחסַ ר
שָׂ מֵ חַ בָּ אָבִ יב הָ אֲהוּבָ ה ְמחַ פֶּ שֶׂ ת פְּ שָׁ ָרה
הֵ כִ ינָה נֵבֶ ל וְ הִ ְמנוֹן ְמ ַנ ֶגּנֶת בְּ לִ ָירה וְ שָׁ ָרה
אַמנוֹן וְ תָ מָ ר ְט ִריִּ ים בַּ שָּׂ ֶדה ,הַ צִּ בְ ע ֹונִי עַ ל גּ ַָדת הֶ אָפִ יק נָח
ְ
מוּשׁק צַ ח
ָאֹדם הָ אַחֵ ר כְּ ְ
אֶ חָ ד הָ פַ � צִ בְ ע ֹו ל ֶ
הַ אִ ם הַ צִּ בְ ע ֹונִי ִקבֵּ ל צִ בְ ע ֹו מֵ ִשׂפְ תֵ י אוֹתָ ה פְּ נֵי-סַ הַ ר
אַמנוֹן וְ תָ מָ ר בָּ א ִמתָּ וֵי-פָּ נֶיהָ וְ שֵׂ עָ ר
א ֹו שֶׁ ֵריחַ ְ
1במקור )واﻣﻖ( ָואמֶ ק ,שם של מאהֵ ב מפורסם ששם אהובתו ַﬠ ְז ָרא )ﻋﺬ را(.
85
הוֹי גֶּבֶ ר נוֹאֵ ם קוּם בְּ עֵ ת שַׁ חַ ר מַ הֵ ר
הַ ְקשֵׁ ב לְ הִ תְ נַצְ לוּת הָ אֲהוּבָ ה וְ ִחישׁ אַ שֵּׁ ר
ְמצָ א פִּ תְ רוֹן לְ הַ לוּמֵ י הַ ַיּיִן וְ ִחישׁ בַּ אֵ ר
לְ עֵ ת עֶ ֶרב עִ ם קוֹל ַדּק וָ ָרם קַ ח ִמיָּד חֶ מֶ ר
הוֹי נוֹאֵ ם שָׁ נוּן קוּם קַ ח בַּ כַּף שֵׁ כָר מַ הֵ ר
אֱמֹ ר הַ שֶּׁ בַ ח לָאֵ ל אֶ ת שֵׁ ם הָ אֵ ל הַ זְ כֵּר
* * *
ﻣﺴﻤﻂ :اﻣﯿﺮ ﻣﻌﺰی
ﺑﺎده ﺷﺪ اﮐﻨﻮن ﺣﻼل ﺧﻮاب ﺷﺪ اﮐﻨﻮن ﺣﺮام ﻗﺎﻓﻠ ٴﮫ ﺷﺐ ﮔﺬﺷﺖ ﺻﺒﺢ ﺑﺮآﻣﺪ ﺗﻤﺎم
ﺧﻮﺷﺘﺮ از اﯾﻦ روزﮔﺎر ﮐﻮ و ﮐﺠﺎ و ﮐﺪام؟ ﮐﺎﺳﮫ ﺑﺪل ﺷﺪ ﺑﮫ ﺟﺎم اﺟﺎماﺑﺪل ﺷﺪ ﺑﮫ ﮐﺎم
ﭘﺮد ٴه ﻣﺴﺘﺎن ﺑﺪر راه ﻗﻠﻨﺪر ﺑﺰن ای ﺻﻨﻢ ﭼﻨﮓ زن ﭼﻨﮓ ﺳﺒﮏﺗﺮ ﺑﺰن
ﮐﻮس ﺧﺮاﺑﯽ ﺑﯿﺎر در ﺻﻒ ﻟﺸﮑﺮ ﺑﺰن ﻟﺸﮑﺮ ﺻﺒﺢ آﻣﺪﻧﺪ ﻣﯿﮑﺪه را در ﺑﺰن
ﻟﻌﻞ ﺷﺪه ﮐﻮھﺴﺎر ﺳﺒﺰ ﺷﺪه ﺟﻮﯾﺒﺎر ﺧﻮش ﺑﻮد آری ﺻﺒﻮح ﺧﺎﺻﮫ ﺑﮫ وﻗﺖ ﺑﮭﺎر
ﺑﺎده ﺷﺪه ﻣﺸﮑﺒﻮی ﺑﺎد ﺷﺪه ﻣﺸﮑﺒﺎر ای ﺻﻨﻢ ﺗﯿﺮه زﻟﻒ ﺑﺎدهء روﺷﻦ ﺑﯿﺎر
ﮔﻮھﺮ ﺳﻔﺘﮫ اﺳﺖ ﺧﺎک ﺻﻨﺪل ﺳﻮده اﺳﺖ آب ﺗﺎ ﮐﮫ ز ﺣُﻮت آﻣﺪﺳﺖ ﺳﻮی َﺣ َﻤﻞ آﻓﺘﺎب
در ﮔﻠﻮی ﻓﺎﺧﺘﮫ اﺳﺖ ﺳﺎﺧﺘﮫ ﭼﻨﮓ و رﺑﺎب ﺑﺮ ﺳﺮ ﮔﻞ ﺑﻠﺒﻞ اﺳﺖ ﺑﺮ ﻟﺐ طﻮطﯽ ﺷﺮاب
86
ھﺴﺖ ﺑﮫ زﻧﮕﺎر و ﻧﯿﻞ ﭼﮭﺮهء ﺻﺤﺮا ﺧﻀﺎب
ھﺴﺖ ﺑﮫ ﮐﺎﻓﻮر و ﻣﺸﮏ ﭘﺸﺖ ﭼﻤﻦ ﺑﺎرور
ﺑﺰم ﻣﮭﯿﺎ ﺷﺪﺳﺖ ﻋﯿﺶ ﻣﮭﻨﺎ ﺷﺪﺳﺖ ﺗﺎ ﮐﮫ ز ﺟﻨﮓ ﺑﮭﺎر ﻟﺸﮑﺮ ﺳﺮﻣﺎ ﺷﺪﺳﺖ
ﮐﻮه ﭼﻮ ﺑُﺴﱠﺪ ﺷﺪﺳﺖ دﺷﺖ ﭼﻮ ﻣﯿﻨﺎ ﺷﺪﺳﺖ آب ﻣﮑﺪر ﺷﺪﺳﺖ ﺑﺎد ﻣﺼﻔﺎ ﺷﺪﺳﺖ
ﻣﺴﺠﺪ او ﺟﻮﯾﺒﺎر ﻣﻨﺒﺮ او ﻋﻨﺪﻟﯿﺐ ﺳﺮو ﭼﻮ ﻣﻨﺒﺮ ﺷﺪﺳﺖ ﻓﺎﺧﺘﮫ ھﻤﭽﻮن ﺧﻄﯿﺐ
ﻻﻟﮫ ز ﮔﻞ ﺧﺮم اﺳﺖ ھﻤﭽﻮ ﺧﻠﯿﻞ از ﺣﺒﯿﺐ ﮔﻞ ﺑﮫ ﺻﻔﺖ ﻧﺎدرﺳﺖ ﻻﻟﮫ ﺑﮫ ﺻﻮرت ﻏﺮﯾﺐ
ﺳﺎﺧﺘﮫ رود و ﺳﺮود ﭼﻨﮓ زن و ﺷﻌﺮﮔﻮی ﺧﻮش ﺑﻮد اﻧﺪر ﺑﮭﺎر ﯾﺎر ﺷﺪه ﺻﻠﺢ ﺟﻮی
ﮔﺸﺘﮫ ﯾﮑﯽ ﻟﻌﻞ رﻧﮓ ﮔﺸﺘﮫ دﮔﺮ ﻣﺸﮏﺑﻮی ﺗﺎزه ﺑﻨﻔﺸﮫ ﺑﮫ دﺷﺖ ،ﻻﻟﮫ ﺑﺮ اطﺮاف ﺟﻮی
ﻋﺬر ﻧﮕﺎرﯾﻦ ﺧﻮﯾﺶ ﺑﺸﻨﻮ و ﺑﭙﺬ ﯾﺮ زود ای ﺳﺨﻦآرای ﻣﺮد ﺧﯿﺰ ﺑﮫ ﺷﺒﮕﯿﺮ زود
ﺑﺎده ﺳﺘﺎن وﻗﺖ ﺷﺎم ﺑﺎ ﺑﻢ و ﺑﺎ زﯾﺮ زود ﻣﯽ زدﮔﺎن را ﺑﺴﺎز ﭼﺎره و ﺗﺪﺑﯿﺮ زود
אַמיר א ֹולְ שׁוֹעַ רָ אא )מלך המשוררים( אַ בּוּ-עַ בְּ דוֹלְ לָה מוֹהַ מַּ ד בֵּ ן עַ בְּ דוֹל-מַ לֶכּ
ִ
אבּוּרי ) (1125-1048הינו מן המפורסמים בין משוררי החצר של
מוֹעֶ זִּ י נֵישָׁ ִ
ג'וּקיִּ ים ששלטו בח ֹו ָראסָ אן .רוב שיריו הם שירי הלל למלכים
ה ֻשׂלטאנים הסַ לְ ִ
ולשׂרים אותם שירתִ .דּי ָואן השירים שלו מקיף ביותר ומכיל את רוב סוגי
השירים כולל קַ סִ יד ֹות ,עַ ' ַזלִ ים ,ומרובעים.
87
שׂוּמת-לֵבַ :ר ִהי מוֹעַ יּ ִֶרי
ְתּנִי לִ י ְמעַ ט ְתּ ֶ
1
תְּ נִי לִ י ְמעַ ט תְּ שׂוּמֶ ת-לֵב
ַרפְּ אִ י לְ א ֹו ֲהבִ ים אֶ ת הַ כְּ אֵ ב
כְּ שֶׁ נֵּר הַ שַּׁ חַ ר יִגְ וַ ע
זִ כְ ִרי אוֹתִ י בְּ ִטפַּ ת ֶדּמַ ע.
הוֹי שֶׁ ִשּׂפְ תוֹתַ יִ� הַ ְמּתוּקוֹת פֶּ תַ ח מַ עְ יָן הַ ִקּיּוּם
הִ ָכּנְסִ י אֵ לַי כְּ ֵדי שֶׁ תִּ תְ ַר ֲע ְננִי ִמגִּ יל
יחי לִ י הוֹי שַׁ לְ וַּ ת הַ נְּשָׁ מָ ה א ֹו אַל תַּ בְ ִט ִ
א ֹו ֲהיִי ֶנאֱמָ נָה.
אֵ שׁ הַ ח ֲָרטָ ה מַ תִּ יכָה אֶ ת הַ נֶּפֶ שׁ
הַ פִּ תְ רוֹן שֶׁ ָלּנוּ הוּא לִ בְ עֹ ר וּלְ הִ תְ לַחֵ שׁ
הוֹי לֵב הַ ֲע ֶלה ֲאנָחָ ה יו ְֹק ָדה
וּכְ מ ֹו הֶ חָ לִ יל תִּ תְ ל ֹונֵן עַ ל הַ פְּ ִר ָידה.
הוֹי פֶּ ַרח ,לִ בִּ י גוֹעֵ שׁ אֶ ל פִּ י לָצֵ את
הוֹי פְּ ֵרחָ ה ,הַ ַלּ ְילָה בְּ אֵ יזֶה מַ בָּ ט
ל ְַמּאֹ הָ ב הַ ִמּסְ כֵּן הַ ְמצִ יאִ י נַחַ ת.
ָדתִּ י לִ בִּ י נ ְִשׁמָ תִ י וְ ע ֹול ִָמי הֵ ם אַ תְּ אַ תְּ
זֶה שֶׁ הִ תְ פַּ תָ ה אֶ ל פָּ ַנ ִי� הוּא ֲאנִי ֲאנִי
וְ ז ֹו שֶׁ הִ יא יָפָ תִ י נ ְִשׁמָ תִ י ז ֹו אַ תְּ אַ תְּ
עַ ל ָיגֵעַ -נֶפֶ שׁ שֶׁ יִּ תְ מַ כֵּר לְ ַרחֲמַ יִ� ְמעַ ט
בָּ אָבִ יב זִ כְ ִרי אוֹתִ י כְּ שֶׁ אֵ יזֶה צִ בְ ע ֹונִי ִינְבָּ ט.
89
ַרהִ י מ ֹועַ ֶיּ ִרי ובשמו המלא מ ֹוהַ מַּ ד-הַ סַ ן מ ֹועַ ֶיּ ִרי משורר ומוסיקאי ,נולד
בטהרן בחיק משפחה אריסטוקרטית ומוסיקלית .אביו נפטר כמחצית
אמי המשורר המפורסם בתקופת שושלת
השנה טרם לידתו .פוֹרוּעִ 'י בַּ סְ טָ ִ
הקָ אגָ'אר באיראן היה דודו .רַ הִ י החל לכתוב שירה כבר כנער ובגיל 25
בחר לעצמו את שם העט ַ'רהִ י' )בהתאם להגיה :דרך שהיא ,נִצוֹל( .עם
סיום לימודיו התיכוניים בבית הספר היוקרתי ָדאר-א ֹולְ פוֹנוּן ,החל
לעבוד בתפקידים בכירים בעיריית טהרן ,ובהמשך במשרד החינוך
והתרבות ,משרד העבודה ,משרד הכלכלה ולאחר פרישתו בספריה
המלכותית .מתוך אהבה לשירה למד את שיריהם של מיטב משוררי
איראן ,אך לסַ עְ ִדּי היתה ההשפעה הגדולה ביותר על שיריוַ .רהִ י היה
מלחין ומשורר של עַ 'זַלִ ים ומַ סְ נַוִ יָּאת .שיריו מצטיינים בדימויים יפים,
ברהיטות הביטוי לרגש .בעשור הרביעי של המאה ה 20-הוא החל
לכתוב שירים ללחניהם של מיטב המוסיקאים האיראניים כגון
רוּח ֹואלְ לָה חָ אל ִֶקי ,מו ְֹרטֶ זָא מַ הְ ג'וּבִּ י ,עַ לִ י תַּ גְ 'וִ ִידי ,פַּ ְרוִ יז יָאהַ ִקּי ,מוּסָ א
מַ עְ רוּפִ י ואחרים .שיריו פורסמו בספרים סָ איֶה עו ְֹמר )צל החיים( ,1964
ָאדהּ )חופשי( ,1974וגָ'אוֶדָ אן ַרהִ י )דרך נצחית; הנצחיות של רהי(
אָז ֶ
.1984תרומתו של ַרהִ י כמשורר ואחר כך כמנהל תכנית המוסיקה
'ג ֹולְ הָ א' )פרחים( ברדיו ,יחד עם חברו וקודמו בתפקיד ָדאוּוּד פִּ ירִ -ניָא
ואמנים רבים אחרים הביאה לדור הזהב של המוסיקה הקלאסית הפרסית
בשנות ה 50-וה 60-של המאה העשרים .למרות היותו לבוש במיטב
האופנה היה איש צנוע ובשל אהבה נכזבת מעולם לא נשא אישה .הוא
היה המשורר האהוב על השָׁ אהּ של איראן ואימו ולכן היתה לו השפעה
בחצר המלך .רהי נפטר ממחלת הסרטן והוא בן .59
90
יראזִ י
ִאם ִאישׁ ל ֹא ִספֵּר ַאגָּדָ ִתיָ :מאנִי ִשׁ ָ
91
ימאנִ י
ִס ְמטַ ת הָ ַאהֲ בָ הַ :ק ִסידוֹתַ :רזִ י-אוֹ ְל ִדּין ָא ְר ִתּ ָ
1פתח ,כניסה.
92
כָּאן ָלרֹאשׁ ח ֲָדשׁוֹת עַ ל הָ ֶרגֶל אַיִן
1
כָּאן ח ֲָדשָׁ ה ִמן הָ רֹאשׁ יוֹצֵ את כְּ הֶ ֶרף עַ יִן
כָּאן אִ ישׁ �א ִמתְ ל ֹונֵן עַ ל לָמָ ה וּמַ דּוּעַ
כָּאן אִ ישׁ �א ְמסַ פֵּ ר אַ גּ ָָדה עַ ל טוֹב וְ ַרע
כָּאן �א מוֹעִ ילִ ים כְּ לָל ְרכוּשׁ וּמַ צָּ ב
כָּאן אֵ ין אַף יְבוּל לְ כֹ חַ וּלְ זָהָ ב
ִמי שֶׁ הֵ בִ יא לְ כָאן הַ נֶּפֶ שׁ הָ פַ � לְ בַ ר ִמנָּן
�א הִ צִּ יל רֹאשׁ ֹו ִמי שֶׁ הִ כְ נִיס הָ רֹאשׁ לְ כָאן
הָ סֵ ר מֵ עַ צְ ְמּ� הַ מַּ בָּ ט בָּ הּ הַ בִּ יטָ ה
אַל תִּ ְראֶ ה עֲצְ ְמ� בָּ אֶ ְמצַ ע ְראֵ ה אוֹתָ הּ
2
הִ שָּׂ ֵרף בְּ עַ צְ מְּ � וְ הִ סְ תַּ ֵדּר אֵ י� שֶׁ נּוֹחַ
הַ פְ סֵ ד אֶ ת עַ צְ ְמ� וְ כַמָּ ה שֶׁ רוֹצֶ ה תִּ קַ ח
בְּ כוֹבַ ע הָ ע ֹונִי צָ ִרי� לִ נְטשׁ שָׁ לשׁ
נ ְִטישַׁ ת הַ ָדּת נ ְִטישַׁ ת הָ ע ֹו ָלם וּנ ְִטישַׁ ת הָ רֹאשׁ
כָּאן אִ ישׁ �א מַ כִּ יר כְּ תֹ בֶ ת שֶׁ ל אִ ישׁ
כָּאן אִ ישׁ אוֹדוֹת אִ ישׁ ְשׁאֵ לָה �א מַ גִּ ישׁ
הַ פְ לֵּא וָפֶ לֶא הוּא סוּג הַ ְמּאַהֲבִ ים הַ ָלּ ֶזה
בְּ יַחַ ד הֵ ם חֲבֵ ִרים יוֹתֵ ר מֵ אֲשֶׁ ר זֶה ַלזֶּה
בְּ ִרחוּק זֶה ִמ ֶזּה הֵ ם ֶדמַ ע וְ צַ עַ ר
בְּ טַ ֲעמָ ם זֶה עַ ל זֶה הֵ ם כְּ חָ לָב וְ ֻסכָּר
رﺳﻢ ،اﯾﻨﺠﺎ ﺗﺮک ﺟﺎن و ﺗﺮک ﺳﺮ ﻋﺎدت اﯾﻨﺠﺎ ﺗﺮک رﺳﻢ و ﻋﺎدت اﺳﺖ
راه ﻋﺸﻖ اﺳﺖ اﯾﻦ و در وی ﺻﺪ ﺧﻄﺮ ﮐﻮی ﻋﺸﻖ اﺳﺖ اﯾﻦ و در وی ﺻﺪ ﺑﻼ
ﺳﺮ ﻣﺪه اﯾﻨﺠﺎ ﻋﻨﺎن آھﺴﺘﮫﺗﺮ ﺣﻀﺮت ﻋﺸﻖ اﺳﺖ اﯾﻨﺠﺎ ﺑﺎش ﺑﺎش
ﺟﺒﺮﺋﯿﻞ ٰ
اﯾﻨﺠﺎ ﺑﺮﯾﺰد ﺑﺎل و ﭘﺮ آﺳﻤﺎن اﯾﻨﺠﺎ ﺑﺒﻮﺳﺪ آﺳﺘﺎن
ﭘﺎ ﻣﻨﮫ اﯾﻨﺠﺎ ﻧﺪاری ﺗﺎب اﮔﺮ زھﺮ ٴه ﺷﯿﺮان ﺷﻮد اﯾﻨﺠﺎ ﺑﮫ آب
ﮐﻮه از اﯾﻦ ﻏﻮﻏﺎ ﺷﺪه زﯾﺮ و زﺑﺮ ﻋﻘﻞ ازﯾﻦ ﺳﻮدا ﻧﮭﺎده ﺳﺮ ﺑﮫ ﮐﻮه
ﺑﯿﻨﺶ و داﻧﺶ در آﻧﺠﺎ ﮐﻮر و ﮐﺮ ﮐﻮﺷﺶ و ﺧﻮاھﺶ در اﯾﻨﺠﺎ ﻟﻨﮓ و ﮐﻮر
ھﯿﭻ ﺑﺎر ٰ
اﯾﻨﺠﺎ ﻧﺪارد زور و زر ھﯿﭽﮑﺎر اﯾﻨﺠﺎ ٰﻧﯿﺎﻣﺪ ﻣﺎل و ﺟﺎه
ﺳﺮ ﻧﺒﺮده ھﺮ ﮐﺲ اﯾﻨﺠﺎ ﺑﺮده ﺳﺮ ﺟﺎن ﻧﺒﺮده ھﺮ ﮐﺲ اﯾﻨﺠﺎ ﺑﺮده ﺟﺎن
ﺗﺮک دﯾﻦ و ﺗﺮک دﻧﯿﺎ ﺗﺮک ﺳﺮ در ﮐﻼه ﻓﻘﺮ ﻣﯿﺒﺎﯾﺪ ﺳﮫ ﺗﺮک
در ﻣﺬاق ﯾﮑﺪﮔﺮ ﺷﯿﺮ و ﺷﮑﺮ در ﻓﺮاق ﯾﮑﺪﮔﺮ اﺷﮑﻨﺪ و آه
ﺟﺰ ﻣﺤﺒﺖ ﻧﯿﺴﺖ اﯾﻨﺠﺎ ﻣﺎ ﺣﻀﺮ ﺟﺰ ﻓﺘﻮت ﻧﯿﺴﺖ اﯾﻨﺠﺎ ﻣﯿﺰﺑﺎن
در رﺑﻮده ھﻤﭽﻮ ﮔﺮگ از ﯾﮑﺪﮔﺮ ﮔﮫ ﺟﮕﺮ ﺑﺮ ﺧﻮاﻧﺸﺎن از ﺧﻮن دل
96
ﮐﺮده ﺧﻮن ﺧﻮد ﺑﯿﮕﺪﯾﮕﺮ ھﺪر در ھﻼک اﻓﺘﺎده از ﺑﮭﺮ ھﻼک
در ﻧﮕﺎھﺖ ٰﻋﺎﻟﻤﯽ زﯾﺮ و زﺑﺮ ای ﺑﺴﯽ ﻧﺎزکﺗﺮ از ﮔﻠﺒﺮگ ﺗﺮ
ﺳﺮﮐﺶ و زﯾﺒﺎ و رﻋﻨﺎ ،ﺷﺎخ زر ﺳﺮ ﺧﻮش و ﺷﯿﺮﯾﻦ ﺷﻤﺎﯾﻞ ﺷﻮخ و ﺷﻨﮓ
ﮐﺞ ﮐﻠﮫ ،ﮐﺎﮐﻞ ﭘﺮﯾﺸﺎن ،ﻋﺸﻮهﮔﺮ ﺳﺮو ﺑﺎﻻ ،ﭼﺸﻢ ﺷﮭﻼ ،دﻟﺮﺑﺎ
97
עֵ י ַניִ�ַ :ק ִסידוֹתַ :רזִ י-אוֹ ְל ִדּין ָא ְר ִתּימָ אנִ י
1במקור دل ﺑﮫ درﯾﺎ زدن )להכות את הלב בים( משמע להסתכן לבצע דבר
כלשהו.
98
עִ ְנ ָינְ� �א יִפָּ תֵ ר בְּ כַּעְ בָּ ה וּבְ ִמ ְנזָר
אִ ם אֲהוּבָ תְ � �א בְּ פֶ תַ ח בֵּ ית הַ שֵּׁ כָר
1
ֲבוּרתִ י ,פְּ ָרט לָעָ ִריץ
אֵ ין בַּ ח ָ עַ ד שֶׁ ִמּתוֹ� הַ כּ ָָרה שֶׁ לְּ � �א תַּ ְמלִ יץ
כַּמָּ ה ִמצַּ עַ ר תִּ הְ יֶה מַ חֲלִ יף צְ בָ עִ ים
כַּמָּ ה ִמעֵ צֶ ב תַּ הֲפֹ � לִ הְ יוֹת כִּ ְמשׁוּגָעִ ים
אָרץ וְ עוֹד
כָּל מָ ה שֶׁ יֵּשׁ בַּ שָּׁ מַ יִם וּבָ ֶ
הַ כֹּ ל זָרוּק ִמתַּ חַ ת לְ ַרגְ לֶי� מְ רוֹד
בִּ ְשׁ ַניִם אֵ ֶלּה בְּ עָ קֵ ב הָ ֶרגֶל תֵּ ן בְּ עִ יטָ ה
ְשׁטֹף אֶ ת י ֶָדי� ִמזֶה בֵּ ית הַ מָּ וְ תָ ה
2
בְּ ֹראשׁ הַ שּׁוּק אוֹתָ הּ מוֹכְ ָרה לֵ� הוֹי חָ אגֶ'ה כִּ י ִמי חֲצִ י סְ חו ָֹרה
הָ פַ כְ תִּ י לָאוֹהֵ ב הָ רוּס 3לְ מַ עַ ן הַ חֲבֵ ָרה
אַחַ ר שֶׁ הִ שַׁ לְ תִּ י שֶׁ בַ ע פְּ עָ ִמים כְּ מ ֹו שַׂ ע ֲָרה
אִ ישׁ �א הֶ ְראָה עַ ל שׁוּם כְּ תֹ בֶ ת ִממֶּ נָּהּ
הַ ַדּעַ ת �א נ ְִרגְּ עָ ה ִמשּׁוּם פִּ נָּה
שֶׁ ְר ִדיד הַ חֲשָׁ ד לְ אַבַ דּוֹן הָ לַ� עַ ד שֶׁ ַלּהַ ט הַ ִשּׁגָּעוֹן הִ גִּ יעַ לִ ידֵ י כָּ�
צוּרת ֵרעַ
אֶ ת כָּל הָ ֵרעִ ים ָראִ יתִ י בְּ ַ
צוּרת חֲבֵ ָרה
אֶ ת כָּל הַ חֲבֵ רוֹת ָראִ יתִ י בְּ ַ
אֵ ין בַּ בַּ יִת ,בְּ בֵ יתְ � אִ ם בִּ לְ תִּ י ִמכָּל ִמי שֶׁ עַ ל הַ בַּ יִת שֶׁ לּ ֹו שָׁ אַלְ תִּ י
זֶה יוֹשֵׁ ב לְ שַׂ חֵ ק לְ אֵ יז ֹו פִּ נָּה סָ ר
וְ הַ הוּא ה ֹולֵ� ַלעֲבו ָֹדה שֶׁ הִ יא בַּ בָּ זָאר
ֻכּלָּם עִ ם הַ מַּ ְחר ֹוזֶת וְ אָנוּ ֻכּ ָלּנוּ ֶזנָאר ֻכּלָּם בְּ זִ כְּ ר 5וְ אֶ צְ לֵנוּ אֵ ין ָדּבָ ר
כִּ י י ְָד� בְּ אַפְ סָ ר זֶה �א מַ חֲזִ יקָ ה הוֹי ַרזִ י יְגִ יעָ תְ � הִ יא ֵריקָ ה
روز ﻋﯿﺶ اﺳﺖ ﻣﻄﺮﺑﺎ ﺑﺮدار ﺻﺒﺢ ﻋﺸﻖ اﺳﺖ ﺳﺎﻗﯿﺎ ﺑﺮ ﺧﯿﺰ
ﻏﺮق ﻋﺸﻘﯿﻢ ،ﻣﺎ ﮐﺠﺎ و ﮐﻨﺎر ھﻤﮫ ﺷﻮﻗﯿﻢ ،ﻣﺎ ﮐﺠﺎ و ﺳﮑﻮن
در ﺧﺮاﺑﺎت اﮔﺮ ﺑﯿﺎﺑﯽ ﺑﺎر ﺳﺮ ﺑﮫ ﮐﻌﺒﮫ ﮐﺠﺎ ﻓﺮود آری
دﺳﺖ ﺧﻮد را ﺑﺸﻮ ازﯾﻦ ﻣﺮدار ﭘﺸﺖ ﭘﺎﺋﯽ ﺑﺰن ﺑﮫ اﯾﻦ ھﺮ دو
101
ﺧﺎطﺮ از ھﯿﭻ ﺟﺎ ﻧﯿﺎﻓﺖ ﻗﺮار ھﯿﭽﮑﺲ زو ٰﻧﻤﺎﻧﺪاد ﻧﺸﺎن
ﯾﺎر دﯾﺪم ھﻤﮫ ﺑﺼﻮرت ﯾﺎر دوﺳﺖ دﯾﺪم ھﻤﮫ ﺑﺼﻮرت دوﺳﺖ
ﮐﮫ ﻧﮫ در دﺳﺖ ﻣﺎﺳﺖ اﯾﻦ ﭘﺮﮔﺎر دور اﮔﺮ ﻧﯿﺴﺖ ﺑﺮ ﻣﺮاد ،ﻣﺮﻧﺞ
102
ידהַ :סלְ ָמאן ָסאווֹגִ 'י
פּ ֶֶרק :1כְּ ַתב-פְּ ִר ָ
תַּ ְמצִ ית נֶפֶ שׁ ז ֹו הַ ַזּכָּה בָּ ָרא בְּ שֵׁ ם הָ אֵ ל שֶׁ בְּ תוֹ� עַ פְ ָרא ְשׁחו ָֹרה
שׁוּב לְ הַ פְ ִר ָידם ז ֹו ִמזּ ֹו קָ ָרא כְּ שֶׁ עָ שָׂ ה בֵּ ינֵיהֶ ם זֶה עִ ם ז ֹו הַ כּ ָָרה
הַ יּו ֵֹדעַ ִמישֶׁ הוּ לְ מָ ה הָ יְתָ ה הַ כּ ָָרה ָדא?
לְ אַחַ ר הַ הַ כּ ָָרה מַ דּוּעַ הַ פְּ ִר ָידה
סוֹד זֶה �א יָדוּעַ ַרק לָאֵ ל נָגִ ישׁ לְ מָ סָ � זֶה �א נָתְ נוּ גִּ ישָׁ ה לְ אִ ישׁ
בְּ לֵב צְ בָ אִ ים ַרבִּ ים ִקנְאָה ְ 1מעו ֵֹרר בְּ שֶׁ ל ֵריחַ שֶׁ מּוֹסִ יף אֶ ל הַ שּׁ ֶֹרר
עַ ד שֶׁ הַ צֶּ ֶדף מַ צִּ יג גּ ְַרגִּ יר שֶׁ ל פְּ נִינָה
עָ לָיו לִ ְטעוֹם מַ ר וּמָ לוּחַ מָ נָה הֲגוּנָה
בָּ הֶ ם הִ תְ ִקין ְשׁנֵים עָ שָׂ ר 2מַ עֲמָ ד תִּ ְשׁעָ ה ְר ִקיעִ ים כְּ חוּלִ ים יָסַ ד
לִ טֵּ ף אֶ ת הַ שֵּׁ נִי וְ הִ כָּה אֶ ת הָ אֶ חָ ד בְּ כָל צְ לִ יל וּבְ כָל מַ עֲמָ ד שֶׁ יָּסַ ד
ִמסְ בָּ כָיו וְ עַ מוּד הַ תָּ וֶ � בּ ֹו ְמס ָֻדּר ִמקָּ נֶה בָּ נָה בִּ ְניָן שֶׁ ל ֻסכָּר
ִמשֻׁ לְ חָ נ ֹו הַ זְּ בוּב ְמעַ ט חָ לְ וָ ה ָדּ ַרשׁ
3
בְּ מַ עֲמָ ד ֹו לְ פָ סוּק שֶׁ הוּא הָ פַ � הַ ְדּבַ שׁ
אֱ�הֵ י הָ א ֲָדמָ ה וְ ִשׁבְ עַ ת הָ ְר ִקיעִ ים מַ ְר ִחיב הָ א ֲָדמָ ה וּבו ֵֹרא הַ ְשּׁחָ ִקים
בַּ יּוֹם וּבַ ַלּ ְילָה מַ ֲענִיק לָהֶ ם ז ֶַרח מַ פְ ִריד בֵּ ין הַ שֶּׁ מֶ שׁ לְ בֵ ין הַ יָּרֵ חַ
104
ﺑﺨﺶ - ۱ﻓﺮاق ﻧﺎﻣﮫ :ﺳﻠﻤﺎن ﺳﺎوﺟﯽ
ﺑﺮ آﻣﯿﺨﺖ اﯾﻦ ﺟﻮھﺮ ﺟﺎن ﭘﺎک ﺑﮫ ﻧﺎم ﺧﺪاﯾﯽ ﮐﮫ ﺑﺎ ﺗﯿﺮه ﺧﺎک
دﮔﺮ ﺑﺎرﺷﺎن ﮐﺮد از ھﻢ ﺟﺪا ﮐﮫ ﭼﻮ ﺑﺎ ﯾﮑﺪﮔﺮ ﮐﺮدﺷﺎن آﺷﻨﺎ
ﭘﺲ از آﺷﻨﺎﺋﯽ ﺟﺪاﺋﯽ ﭼﮫ ﺑﻮد؟ داﻧﺴﺖ ﮐﺎن آﺷﻨﺎﺋﯽ ﭼﮫ ﺑﻮد؟
ﻧﻤﯽداﻧﺪ اﯾﻦ راز ﺟﺰ ﮐﺮدﮔﺎر درﯾﻦ ﭘﺮده ﮐﺲ را ﻧﺪادﻧﺪ ﺑﺎر
ﺑﺴﯽ آھﻮان را ﺟﮕﺮ ﺧﻮن ﮐﻨﺪ ﺑﮫ ﺑﻮﺋﯽ ﮐﮫ در ﻧﺎﻓﮫ اﻓﺰون ﮐﻨﺪ
ﺑﺴﯽ ﺷﻮر و ﺗﻠﺨﺶ ﺑﺒﺎﯾﺪ ﭼﺸﯿﺪ ﺻﺪف ﺗﺎ ﮐﻨﺪ داﻧﮫ در ﭘﺪﯾﺪ
ده و دو ﻣﻘﺎم اﻧﺪر و راﺳﺖ ﮐﺮد ﺑﺮ اﻓﺮاﺧﺖ ﻧﮫ ﭘﺮده ﻻﺟﻮرد
ﯾﮑﯽ را زد و دﯾﮕﺮی را ﻧﻮاﺧﺖ ﺑﮭﺮ ﭘﺮده و ھﺮ ﻣﻘﺎﻣﯽ ﮐﮫ ﺳﺎﺧﺖ
ﮔﺮه ﮐﺎری و ﺑﻨﺪ ﮔﯿﺮﯾﺶ ﺳﺎﺧﺖ ﺷﮑﺮ را زﻧﯽ ﺧﺎﻧﮫای ﺑﺮ ﻓﺮاﺧﺖ
ﻋﺴﻞ آﯾﺘﯽ ﮔﺸﺖ در ﺷﺎن او ﻣﮕﺲ ﺧﻮاﺳﺖ ﺣﻠﻮاﺋﯽ از ﺧﻮان او
زﻣﯿﻦ ﮔﺴﺘﺮ و آﺳﻤﺎن آﻓﺮﯾﻦ ﺧﺪاوﻧﺪ ھﻔﺖ آﺳﻤﺎن و زﻣﯿﻦ
ﺷﺐ و روزﺷﺎن روﺷﻨﺎﺋﯽ دھﺪ ز ﺧﻮرﺷﯿﺪ ﻣﮫ را ﺟﺪاﺋﯽ دھﺪ
ﺷﺐ و روز ﮔﺮدﻧﺪ ﮔﺮد ﺟﮭﺎن؟ ﻧﭙﺮﺳﯽ ﭼﺮا اﺧﺘﺮ و آﺳﻤﺎن
ﺧﺪاوﻧﺪ ﺧﻮد را طﻠﺐ ﻣﯽﮐﻨﻨﺪ ﻣﭙﻨﺪار ﮐﯿﻦ ﺑﯽ ﺳﺒﺐ ﻣﯽﮐﻨﻨﺪ
ﺗﻮ او را ﺑﺠﻮ ﮐﻮﺳﺖ ﺟﻮﯾﺎی ﺗﻮ ﻧﻤﯽﮔﻨﺠﺪ او در ﺗﻤﻨﺎی ﺗﻮ
دل ﻣﺎ ﺳﺮا ﭘﺮده ﻋﺰﺗﺶ ﮔﻞ ﻣﺎ ﺑﻨﺎ ﮐﺮده ﻗﺪرﺗﺶ
از آن ﻧﻮر ﻣﺮدم ﺷﺪه ظﺎھﺮ اﺳﺖ ﺑﮫ ﻧﻮرش دو ﭼﺸﻢ ﺟﮭﺎن ﻧﺎظﺮ اﺳﺖ
ﺑﻤﺎﻧﺪ ﺷﺶ و ﭼﺎر و ﻧﮫ اﻧﺪﮐﯽ ﺧﺪاوﻧﺪ ﭼﺎر و دو و ﺳﮫ ﯾﮑﯽ اﺳﺖ
ﻓﻠﮏ ﺣﻠﻘﮫای ﺑﺮ درش دوﺧﺘﮫ ﺑﮫ ﻣﺴﻤﺎر ھﻔﺖ اﺧﺘﺮش دوﺧﺘﮫ
روان ز آﺳﻤﺎن و ﺗﻦ از زﻣﯿﻦ ﺑﮫ ﺣﮑﻤﺖ رﺳﺎﻧﯿﺪه اﺳﺖ آن ﺑﺪﯾﻦ
ﺗﻔﺎوت ﻣﺮ اﯾﻦ ھﺮ دو را در ﻣﯿﺎن ﻓﺰون از زﻣﯿﻦ اﺳﺖ ﺗﺎ آﺳﻤﺎن
دو ﺑﯿﮕﺎﻧﮫ ﺑﺎ ھﻢ ﺷﺪﻧﺪ آﺷﻨﺎ دﮔﺮ ﺑﺎرﺷﺎن ﮐﺮد از ھﻢ ﺟﺪا
ز ﺗﻦ ﺗﺎ ﺑﮫ ﺟﺎن ﻧﺴﺒﺘﯽ ھﺴﺖ دور ﮐﮫ آن از ﮔﻞ ﺗﯿﺮه اﺳﺖ اﯾﻦ ز ﻧﻮر
ﭼﻮ ﺑﺎ ﯾﮑﺪﯾﮕﺮ آﺷﻨﺎ ﻣﯽﺷﻮﻧﺪ ﺑﮫ زاری و ﺣﺴﺮت ﺟﺪا ﻣﯽﺷﻮﻧﺪ
ﭼﻮن ﺟﺎن را و ﺗﻦ را ﭼﻨﯿﻦ ﺑﻮد ﺣﺎل ﻧﻤﯽﺑﻮدﺷﺎن ﮐﺎﺷﮑﯽ اﺗﺼﺎل
105
עַ 'זַל ִ :2דּיוָאן הַ ִשּׁ ִיריםַ :ס ְל ָמאן ָסאווֹגִ 'י
106
ﻏﺰل ﺷﻤﺎر ٴه :۲دﯾﻮان اﺷﻌﺎر :ﺳﻠﻤﺎن ﺳﺎوﺟﯽ
חָ אגֶ'ה גַ'מָ אל אוֹלְ ִדּין בֵּ ן חָ אגֶ'ה עַ לָאא-אוֹלְ ִדּין מוֹהַ מַּ ד המפורסם בכינויו
סַ לְ מָ אן סָ אווֹגִ 'י נולד בתחילת המאה ה 14-בעיר סָ אווֶה .בתחילה היה
בשירותם של המלכים האִ ילְ חָ אנִים ואחר כך בשירותם של נסיכי גַ'לָאיֶר )כפר
ליד העיר סאווה ,דרום-מערבית לטהרן של היום( .היה מחנכו של ֻשׂלְ טָ אן
א ֹו ֵוייסִ .דּיוָאן השירים שלו כולל קַ סִ ידוֹת ,עַ 'זַלִ ים ,קטעים ,ושני קבצי שירה
מסוג מַ סְ נַוִּ י בשם "גַ' ְמ ִשׁיד וְ חו ְֹר ִשׁיד" ,ו"כְּ תַ ב-פְּ ִר ָידה".
107
עַ 'זַל ִ :3דּיוָאן ַה ִשּׁ ִיריםַ :ס ְל ָמן ָסאווֹגִ 'י
ִמ ֵיּין הָ אֹ ֶדם 1הַ ְמּ ַר ֲענֵן אוֹתִ י הַ ִמּסְ כֵּן הַ מֻּ פְ קָ ר
סַ ע ֲִדּי כִּ י עֵ י ַניִ� הַ ִשּׁכּוֹרוֹת קָ ְטלוּ אוֹתִ י ִמשֵּׁ כָר
יּוּמי הוֹי מ ֹו ֶז ֶגת הָ בִ יאִ י אֵ יזֶה סֵ פֶ ל
ֲאנִי ָיגֵעַ ִמ ִקּ ִ
הַ צִּ ילִ י ִני מֵ עַ צְ ִמי לִ זְ מַ ן מָ ה לְ מַ עַ ן הָ אֵ ל
נ ְִשׁבַּ ע לָאֵ ל כִּ י לוּ נ ְִמכֹּ ר אֶ ת ַדּם הַ גֶּפֶ ן לִ ְשׁנֵי הָ ע ֹול ִָמים
נוּכַל לִ ְקנוֹת אֶ ת ְשׁתֵּ י הָ ע ֹולָמוֹת אִ ם נִתֵּ ן אוֹת ֹו כְּ ָד ִמים
הוֹי ֶילֶד שָׁ ַד ְדתָּ אֶ ת לִ בִּ י 2עִ ם קוֹל הֶ חָ לִ יל
ֹאשׁ� שֶׁ תְּ ַנגֵּן לִ י שׁוּב אֶ ת אוֹת ֹו הַ צְּ לִ יל
מַ ְשׁבִּ יעֲ� בְּ ר ְ
ֲבוּרי בֶּ חָ לִ יל ֲא ַי ֵלּל
ֲאנִי �א מֵ אוֹתָ ם שֶׁ אִ ם תְּ ַנגֵּן בַּ ע ִ
כִּ י כָּל ֶרגַע שֶׁ אַ תָּ ה ְמ ַנגֵּן ל ִַמּסְ כֵּן הוּא מֵ עֵ ין הַ לֵּל
ִמעִ נּוּי אָזֵק תַּ לְ תַּ ַל ִי� לִ בִּ י הֵ חֵ ל לִ זְ עוֹק 'הוֹי אֵ ל'
אַל תִּ ְשׁבְּ ִרי כִּ י בְּ לֵב הַ ַלּיִל יֵשׁ הַ ְשׁפָּ עָ ה לַפֶּ לֶל
תָּ וֵי פָּ ַניִ� ְדמוּ ַית הַ פֶּ ַרח ִמתוֹ� מַ סֵּ כַת צַ מָּ תֵ � הַ ְשּׁחו ָֹרה
כוּרה
הַ ְראִ י כְּ ֵדי שֶׁ �א י ְַקנִיטוּ נ ְִשׁמָ תִ י שֶׁ לָּהֶ ם ְמ ָ
הַ הִ ְרהוּר עַ ל פָּ ַניִ� ע ֹובֵ ר בְּ עֵ ינֵי סַ לְ מָ אן כָּל הַ לֵּיל
הַ תַּ כִּ יר מַ כּ ָָרה אֶ ת הִ ְרהוּר הַ ְמּאֹ הָ ב בְּ ַל ְילָה אָפֵ ל
ﻣﺪدی ﮐﮫ ﭼﺸﻢ ﻣﺴﺘﺖ ﺑﮫ ﺧﻤﺎر ﮐﺸﺖ ﻣﺎ را ز ﺷﺮاب ﻟﻌﻞ ﻧﻮﺷﯿﻦ ﻣﻦ رﻧﺪ ﺑﯽ ﻧﻮا را
ﺑﺮھﺎن ﻣﺮا زﻣﺎﻧﯽ ز ﺧﻮدی ﺧﻮد ﺧﺪا را ز وﺟﻮد ﺧﻮد ﻣﻠﻮﻟﻢ ﻗﺪﺣﯽ ﺑﯿﺎر ﺳﺎﻗﯽ
ﺑﮫ ﺳﺮت ﮐﮫ ﺑﺎر دﯾﮕﺮ ﺑﺴﺮا ھﻤﯿﻦ ﻧﻮا را ﭘﺴﺮا ز ره ﺑﺒﺮدی ﺑﮫ ﻧﻮای ﻧﯽ دل ﻣﻦ
ﮐﮫ ﻧﻮازﺷﯽ اﺳﺖ ھﺮ دم زدن ﺗﻮ ﺑﯿﻨﻮا را ﻣﻦ از آن ﻧﯿﻢ ﮐﮫ ﭼﻮن ﻧﯽ اﮔﺮم زﻧﯽ ﺑﻨﺎﻟﻢ
ﻣﺸﮑﻦ ﮐﮫ در دل ﺷﺐ اﺛﺮی ﺑﻮد دﻋﺎ را دل ﻣﻦ ﺑﮫ ﯾﺎرب آﻣﺪ ز ﺷﮑﻨﺞ ﺑﻨﺪ زﻟﻔﺖ
ﺑﻨﻤﺎی ﺗﺎ ﻣﻼﻣﺖ ﻧﮑﻨﻨﺪ ﻣﺒﺘﻼ را طﺮف ﻋﺬار ﮔﻠﮕﻮن ز ﻧﻘﺎب زﻟﻒ ﻣﺸﮑﯿﻦ
ﮐﮫ ﺧﯿﺎل دوﺳﺖ داﻧﺪ ﺷﺐ ﺗﯿﺮه آﺷﻨﺎ را ھﻤﮫ ﺷﺐ ﺧﯿﺎل روﯾﺖ ﮔﺬرد ﺑﮫ ﭼﺸﻢ ﺳﻠﻤﺎن
109
עַ 'זַל ִ :383דּיוָ אן ַה ִשּׁ ִיריםַ :סל ְָמאן סָ אווֹגִ 'י
אַל תְּ חַ פֵּ שׂ בִּ י הַ ִמּסְ כֵּן דֹפִ י לוּ אֶ ֱה ֶיה ְמאֹ הָ ב
ָראִ יתִ י אֶ ת ְקצֵ ה הַ תַּ לְ תַּ ל הַ שָּׁ חוֹר נָפַ לְ תִּ י בְּ אֵ יזֶה תַּ אַב
ֲאנִי גּוֹעֵ שׁ כְּ מ ֹו מַ יִם לְ כָל כִּ וּוּן עַ ד שֶׁ בְּ אֵ יזֶה ְימָ מָ ה
הָ אשֶׁ ר יו ִֹשׁיב לְ צִ ִדּי אֵ יז ֹו בְּ רוֹשַׁ ת קוֹמָ ה
הוֹי מוֹכִ יחַ לֵ� וְ הִ תְ בַּ יֵּשׁ ְקצָ ת מַ ה אַ תָּ ה רוֹצֶ ה בַּ סּוֹף
ִמנֶּפֶ שׁ הַ טּוֹבֵ עַ בְּ תוֹכְ כֵי ַגּלֵי הַ יָּם חֲסַ ר הַ חוֹף
הוֹי לֵב הָ רוֹפֵ א �א מַ כִּ יר מָ זוֹר לִ כְ אֵ ב הַ מַּ ְחמָ ד
ְשׁמַ ע ִממֶּ נִּי כִּ י חָ כְ מָ ה זוּ שָׁ מַ עְ תִּ י ִמאֵ יזֶה ְמלֻמָּ ד
ְמסִ ירוּת נֶפֶ שׁ הָ ְמּאֹ הָ בִ ים אֶ ל הָ אֲהוּבוֹת הִ יא או ַֹרח
בּוֹאִ י הוֹי נֶפֶ שׁ אִ ם יֵשׁ לָ� רֹאשׁ לְ ב ֹונְנוּת וְ צֵ ָידה לְ כָ�
לִ י נֶפֶ שׁ אַחַ ת וְ עַ ד מָ תַ י אוּכַל לִ ְחיוֹת ָרחוֹק ִממֵּ �
גוּפִ י הַ ִמּסְ כֵּן בְּ מָ קוֹם אֶ חָ ד וְ הַ נֶּפֶ שׁ הָ ע ֲִדינָה ִמחוּץ לַתָּ וֶ�
מַ דּוּעַ אֶ ת עִ ְנ ָינִי מֵ הַ יּוֹם אַ תְּ מַ בְ ִטיחָ ה לְ מָ ֳח ַרת
בוּרה אַ תְּ
כִּ י מֵ הַ יּוֹם אֵ ין יוֹתֵ ר מָ חָ ר הַ סְּ ָ
אָמ ָרה לֵ� הוֹי סַ לְ מָ אןבִּ קַ ְשׁתִּ י ִמצַּ מָּ תֵ � אֶ ת הַ לֵּב ְ
ֹאשׁי הֵ יכָן
ֲאנִי ְמבֻלְ בֶּ לֶת לְ כָל חֲסַ ר רֹאשׁ וָ ֶרגֶל ר ִ
110
ﻏﺰل ﺷﻤﺎر ٴه :۳۸۳دﯾﻮان اﺷﻌﺎر :ﺳﻠﻤﺎن ﺳﺎوﺟﯽ
111
עַ 'זַלִ :אם ַסהֲ ִרי הָ יָה ְבּ ֹרגֶזַ :ר ְשׁ ֶהה
ﺷﮑﺮ ﺧﺪا ﮐﮫ آه ﺳﺤﺮ ﭼﺎره ﺳﺎز ﮔﺸﺖ ﻣﺎھﻢ اﮔﺮ ﺑﮫ ﻗﮭﺮ ﺷﺪ از ﻟﻄﻒ ﺑﺎز ﮔﺸﺖ
ﻣﺤﻤﻮد ﺑﯿﻦ ﭼﮕﻮﻧﮫ ﻏﻼم اﯾﺎز ﮔﺸﺖ در ﻣﻠﮏ ﻋﺸﻖ ﺧﻮاﺟﮕﯽ و ﺑﻨﺪﮔﯽ ﮐﺪام
دوﺷﯿﻨﮫ ﭼﻮن ز ﺧﻮاب ﻏﻤﻢ دﯾﺪه ﺑﺎزﮔﺸﺖ ﻓﺮﺧﻨﺪه ھﺎﺗﻔﯿﻢ ﺑﮫ ﮔﻮش اﯾﻦ ﻧﻮﯾﺪ ﮔﻔﺖ
ﺑﺮ روی ھﻢ ﻏﻤﺖ در ﺷﺎدی ﻓﺮاز ﮔﺸﺖ ﮐﺎی رﺷﺤﮫ ﺷﺎد زی ﮐﮫ ز ﯾﻤﻦ ﻗﺪوم ﺷﺎه
اﯾﻦ ﺟﺎﻧﮕﺪاز آﻣﺪ و آن دﻟﻨﻮاز ﮔﺸﺖ ﯾﻌﻨﯽ ﺿﯿﺎ ﮐﮫ ﻗﮭﺮ وی و ﻟﻄﻒ ﻋﺎم او
ﯾﮏ ﺗﯿﺮ ﺷﺪ ﺧﻄﺎ و ﺷﺪم ﺑﺎﻋﺚ ھﻼک آﻣﺪ ھﺰار ﺗﯿﺮ ﺗﻮ ﺑﺮ ﺟﺴﻢ ﭼﺎک ﭼﺎک
ﮔﺮ دوﺳﺖ ﻣﮭﺮﺑﺎن ﺑﻮد از دﺷﻤﻨﺎن ﭼﮫ ﺑﺎک ﮔﺮ ﯾﺎر ﯾﺎورم ﺑﻮد از آﺳﻤﺎن ﭼﮫ ﺑﯿﻢ
آھﻢ ز دﺳﺖ ﺧﻮی ﺗﻮ ھﺮ ﺷﺎم ﺗﺎ ﺳﻤﺎک اﺷﮑﻢ ز ﺑﯿﻢ ھﺠﺮ ﺗﻮ ھﺮ روز ﺗﺎ ﺳﻤﮏ
اﮐﻨﻮن ﮐﮫ ﮔﺸﺖ رﺷﺤﮫ ز ﺟﻮر ﻓﻠﮏ ھﻼک ﺑﺎزش ﻣﮕﺮ ﺣﯿﺎت دھﺪ ﻟﻄﻒ ﺷﮭﺮﯾﺎر
از ﻧﻮک ﻧﺎوﮐﺶ ﺷﺪه ﺧﻔﺘﺎن ﭼﺮخ ﭼﺎک ﻣﺤﻤﻮد ﭘﺎدﺷﺎه ﮐﮫ در روزﮔﺎر او
1דבש תמרים.
2במקור )ﺿﯿﺎء اﻟﺴﻠﻄﻨﮫ( ִזיָא אוֹלְ סַ לְ טַ נֶהּ אפשר כינוי לנסיך ובאופן מילולי גם
'אור המלוכה'.
114
ﻏﺰل :ﺟﻔﺎ و ﺟﻮر ﺗﻮ :ﮔﺰﯾﺪ ٴه اﺷﻌﺎر رﺷﺤﮫ
בִּ יגַם בתו של הָ אתֶ ף אֶ סְ פַ הָ אנִי שכינויהּ ַר ְשׁהֶ ה היא משוררת מתקופת שושלת
הקָ אגָ'אר שנולדה ב .1819-אביה ושלושת אחיה היו משוררים .סבורים כי
ִדּי ָואן השירים של בִּ יגַם כלל מעל 3000חרוזי שירה אך רבים מהם לא
נשתמרו .איכות ורמת שירתה של ַר ְשׁהֶ ה משתוות לאלו של המשוררות
הפרסיות המפורסמות כגון מַ הַ סְ ִטי ַג ְנ ַג'ווִ י ולָאלֶה חָ אתוּן.
115
עַ 'זַל :מַ ה י ְִק ֶרה ִאם ָת ִסיר ִמלִּ ִבּיַ :ר ְשׁ ֶהה
מַ ה י ְִק ֶרה אִ ם תָ סִ יר ִמלִּ בִּ י אֶ ת כָּל כְּ אֵ בִ י שֶׁ בַּ קֶּ ֶרב
וּמן הַ לָּשׁוֹן שֶׁ יִּ שָּׁ לֵו
בִּ ְק ִריצוֹת מוּסְ תָ רוֹת ִ
�א עַ ל פִּ נּוּק יִסְ מֹ � הַ פֶּ ַרח וְ �א הַ בּוּלְ בּוּל הָ ְמּאֹהָ ב עַ ל ֲאנָחָ ה
אִ ם ֶרגַע תֵּ שֵׁ ב לְ צַ ד הַ ֶדּשֶׁ א וְ אוֹתִ י תו ִֹשׁיב לְ צִ ְדּ�
ִמצַּ עַ ְר� הַ לֵּב הַ שּׁוֹתֵ ת חֲסַ ר א ֹונִיםִ ,מ ִדּכּוּ ֶי� גוּפִ י תַּ שׁ
הַ נֶּפֶ שׁ הִ גִּ יעָ ה לְ גַעַ שׁ וְ אַ תָּ ה כָּל הָ עֵ תְ ,מעַ ֶנּה אוֹתִ י מֵ חָ ָדשׁ
לוּ אֵ יז ֹו לַחוּת מֵ ֲע ְננֵי חַ סְ ְדּ� ,לְ ֶדקֶ ל תִּ ְקוָ תִ י תָ בִ יא
�א חַ ְמ ָדנִית לְ עַ נַן אֲבִ יבִ י וְ �א ַל ֵנּזֶק ִממַּ שַּׁ ב סְ תָ וִ י
אָרב הָ יִיתִ י לֵב עָ צוּב כְּ ַר ְשׁהֶ ה ,1הַ צַּ עַ ר הָ ִרחוּק ִמ ְמּ� לִ י ַ
�א תִּ הְ יֶה זוּג לִ כְ אֵ ב וְ סֵ בֶ ל ,אִ ם תַּ צִ י ֵלנִי ִמ ֶזּה הַ נִּכְ אָב
ﻏﺰل :ﺟﻔﺎ و ﺟﻮر ﺗﻮ :ﮔﺰﯾﺪ ٴه اﺷﻌﺎر رﺷﺤﮫ
وز ﺧﺠﻠﺖ دﻧﺪاﻧﺖ ﮔﮭﺮ ﻏﺮق در آب ای از ﻟﺐ ﺗﻮ ﺑﮫ ﺧﻮن رخ ﻟﻌﻞ ﺧﻀﺎب
117
ִמכְ ָתּב ִראשׁוֹן ִמפִּ י הַ ְמּא ָֹהב לַ אֲ הוּבָ הֶ :הגְ יוֹן ַה ְמּא ָֹהבִ ים :אוֹהֲ ִדי
1במקור ﺑﮫ اﻣﯿﺪی ﮐﮫ داری בהתאם להיגוי ניתן לפרש גם 'בתקווה שיש בך'.
2במסורת הפרסית נשיכת כף היד אצל אנשים היא סימן לחרטה ולהתאפקות
שלהם ,כמקבילה לנשיכת שפתיים בעברית.
120
לִ בִּ י יַסְ כִּ ים לְ אַהֲבָ ה עִ ם אוֹת ֹו הָ אֶ חָ ד
כְּ שֶׁ אֱפֹּ ל ִמן הָ ֶרגֶל ַיחֲזִ יק לִ י בַּ יָּד
בְּ ִמ ְשׁכָּן זֶה �א תִּ ְמצָ א שׁוּם רֵ עַ
שֶׁ אִ ם צָ ִרי� אוֹת ֹו לְ עִ ְניָן בּ ֹו נִתָּ ן לְ הִ סְ תַּ יֵּעַ
הַ חֲבֵ רוּת עִ ם כָּאֵ לֶה �א מַ תְ אִ ימָ ה
אִ ם הַ חֲבֵ רוּת תּוֹ� שָׁ בוּעַ ִמסְ תַּ יְמָ ה
ִסכּוּם ַהדָּ בָ ר
אִ ם יֵשׁ לְ � הֶ כֵּרוּת עִ ם הַ שֵּׂ כֶל
חַ פֵּ שׂ פְּ ִר ָידה ִמחֲבֵ ִרים אֵ לֶּה ,הִ בָּ דֵ ל
כְּ שֶׁ הָ יָה חוֹשֵׁ ב עַ ל אֹ פְ יָהּ שֶׁ ל אוֹתָ ה לְ בָ נָה
הָ יָה ְמאַ מֵּ ץ סַ בְ לָנוּת וְ ִרחוּק ִממֶּ נָּה
מָ סַ ר אֶ ת ִמסְ ר ֹו לִ ֵידי אֵ יזֶה שָׁ לִ יחַ הִ תְ ַרעֵ ם וְ אֶ ת ִמכְ תָ בָ הּ הִ ִטּיחַ
רוֹכְּ ן אוֹלְ ִדּין א ֹוה ֲִדי מַ ָראעֶ 'אִ י ) (1359-1294היה פילוסוף ומשורר דובר
פרסית בתקופת שלטונו של אִ ילְ חָ אן הַ מּוֹגוֹלִ י ֻשׂלְ טָ אן אַ בּוּ-סַ עִ יד .מקור
משפחתו באֶ סְ פַ הָ אן אך הוא נולד ונקבר בעיר מַ ָראעֶ 'ה דרומית לטַ בְּ ִריז במחוז
אָ ַז ְרבָּ ְיי ָג'אן באיראן ,שׁם צמוד לקברו מוזיאון מקומי .א ֹו ֲה ִדי בעל ִדּיוָ אן שירים
מגוון ביותר המכיל את כל סוגי השירה הפרסית .מבין ספרי השירה החשובים
שלו ניתן לציין את 'הֶ גְ י ֹון הָ ְמּאֹ הָ בִ ים' )ﻣﻧطﻖ اﻟﻌﺷﺎق( שכולל חילופי עשרה
מכתבים בין המאהב לאהובה ,ו ָגבִ יעַ שֶׁ ל ַג'ם )ﺟﺎم ﺟم( שרובו פילוסופיה ,דת,
ומוּסר-השׂכּל.
121
ﻧﺎﻣ ٴﮫ اول از زﺑﺎن ﻋﺎﺷﻖ ﺑﮫ ﻣﻌﺸﻮق :ﻣﻨﻄﻖاﻟﻌﺸﺎق :اوﺣﺪی
ﮐﮫ :ای وﺻﻞ ﺗﻮ ﺑﺨﺖ ﺧﻔﺘ ٴﮫ ﻣﻦ ﺑﮕﻮ او را ﺑﮫ ﻟﻄﻒ از ﮔﻔﺘ ٴﮫ ﻣﻦ
ﺗﻮ آزاد از ﻣﻨﯽ ،ای ﻣﻦ ﻏﻼﻣﺖ ﺑﮫ ﭘﺎی ﺧﻮد در اﻓﺘﺎدم ﺑﮫ داﻣﺖ
وزﯾﻦ ﻣﺤﻨﺖ زﺑﺎن ﭼﻮن ﺑﺴﺘﮫ دارم؟ دﻟﯽ رﻧﺠﻮر و ﺟﺎﻧﯽ ﺧﺴﺘﮫ دارم
وﻟﯽ ﺻﺒﺮم ﻧﺒﺎﺷﺪ وﻗﺖ دوری ﭼﻮ درﻣﺎﻧﻢ ،ﺑﮫ ﮐﺎر آرم ﺻﺒﻮری
ﻧﮕﻮﯾﯽ ﺗﺎ :ﻣﺮا درﻣﺎن ﭼﮫ ﺑﺎﺷﺪ؟ ﮐﻨﻮن ﺗﺎ ﺧﻮد ﺗﺮا ﻓﺮﻣﺎن ﭼﮫ ﺑﺎﺷﺪ؟
دل ﺑﺮﯾﺎن و روی زردم از ﺗﺴﺖ دواﯾﯽ ﮐﻦ ﻣﺮا ،ﮐﯿﻦ دردم از ﺗﺴﺖ
122
ﻏﺰل :ﻣﻨﻄﻖاﻟﻌﺸﺎق :اوﺣﺪی
ﺑﮫ ﭼﺸﻢ ﺧﻠﻖ ﮔﯿﺘﯽ ﺧﻮارم از ﺗﻮ ﻋﺰﯾﺰی ﭘﯿﺶ ﻣﻦ ﭼﻮن ﺟﺎن اﮔﺮ ﭼﮫ
ﮐﮫ درد ﺧﻮﯾﺶ ﭘﻨﮭﺎن دارم از ﺗﻮ طﺒﯿﺐ ﻣﻦ ﺗﻮﯾﯽ ،ﻣﺸﮑﻞ ﺗﻮاﻧﻢ
ﺑﺘﻨﺪﯾﺪ از ﭘﺮﯾﺸﺎن ﮐﺎری او ﭼﻮ ﺑﺸﻨﯿﺪ اﯾﻦ ﺳﺨﻦ ،ﺑﺮ زاری او
123
ﺣﮑﺎﯾﺖ :ﻣﻨﻄﻖاﻟﻌﺸﺎق :اوﺣﺪی
ﺑﻨﮫ ﮔﺮدن ،ﮐﮫ ﭘﯿﺶ دوﺳﺖ ﻣﯿﺮی ﮐﮫ :ﭘﯿﺶ از ﺗﺠﺮﺑﺖ ﭼﻮن دوﺳﺖ ﮔﯿﺮی
ﮐﮫ ﭼﻮن در ﭘﺎی اﻓﺘﻢ دﺳﺖ ﮔﯿﺮد دل ﻣﻦ زان ﮐﺴﯽ ﯾﺎری ﭘﺬﯾﺮد
124
ִמכְ ָתּב ַאחֲ רוֹן ִ 1מפִּ י הָ אֲ הוּבָ ה לַ ְמּא ָֹהבֶ :הגְ יוֹן ַה ְמּאֹהָ ִבים :אוֹהֲ ִדי
2
הֵ ָידד! ִחבָּ תְ � ִמגָּבִ יעַ לְ ִשׁכּו ָֹרה הָ יְתָ ה
ִממַּ כּוֹת חוֹזְ רוֹת וְ נ ְִשׁנוֹת שֶׁ ל ִרחוּק הָ פְ כָה לִ נְחוּתָ ה
כָּל כָּ� חַ ם וְ קַ ר בְּ תוֹ� הָ אַהֲבָ ה ָראִ יתָ
שֵׁ ב עַ תָּ ה ,כִּ י אַ תָּ ה מַ סְ פִּ יק סָ חַ בְ תָּ
תִּ פְ ֹרשׂ הַ מַּ ְחצֶ לֶת וְ רוֹקֵ ן אֶ ת ְמקוֹמָ הּ
כִּ י ְרצ ֹו ִני לְ הַ גִּ יעַ לְ אוֹת ֹו מַ ֲחנֶה לִ תְ נוּמָ ה
תְּ פִ לָּתְ � בְּ עֵ ת שַׁ ח ֲִרית שֶׁ ֶנּ ֱע ְנתָ ה
3
בְּ חַ ָז ָרה אֶ ת מֵ ימֶ י� לִ פְ עוּלָה הֵ ִשׁיתָ ה
מַ ְרגִּ יעַ ת-לֵב שֶׁ יְּ ֵראָה כִּ י הִ נּ ְַחתָּ ִמכְ מָ ר
אַ תָּ ה אָמַ ְרתָּ :תִּ תְ ַרצֶּ ה בַּ סּוֹף ,וְ כָ� הַ ָדּבָ ר
לְ אוֹתָ ה ִמ ְשׁאֶ לֶת הַ לֵּב שֶׁ אַ תָּ ה רוֹצֶ ה פְּ עַ ל
4
פָּ נֶי� מוּפְ נוֹת אֶ ל הַ ִקבְּ לָה שֶׁ ל הַ מַּ זָּל
ִמיִּ חוּד אִ תִּ י גו ָֹרלְ � ְינַצֵּ חַ כְּ גִ בּוֹר
לֵיל אָפֵ ל שֶׁ ל הָ ִרחוּק יֵהָ פֵ � לְ אוֹר
אַל תִּ תְ עַ צֵּ בֱ ,היֵה שָׂ מֵ חַ מֵ עַ תָּ ה
ֱהיֵה ְמשֻׁ ְח ָרר מֵ אָזֵק שֶׁ ל כָּל בְּ עָ תָ ה
1במקור יש דו-שיח של עשרה מכתבים בין המאהב לבין האהובה וזה המכתב
העשירי והאחרון.
2ניתן לתרגם גם 'מגביע חיבתך הפכתי לשיכורה'.
3שימוש בהיגד פרסי 'המים שלך זרמו' במשמעות של 'הניסיון שלך הצליח'.
אפשר לראות בחרוז גם רמז מיני.
4כיוון התפילה של המוסלמים בכל העולם אל העיר הקדושה מֶ ָכּה.
125
מֵ עַ כְ שָׁ ו לְ פִ י אַ תָּ ה תִּ הְ יֶה הָ אֶ מִ יר
מֵ עַ תָּ ה כְּ ֵדי לְ נַשֵׁ ק בְּ ת ֹו ֲאנָה אַל תַּ בְ הִ יר
ָדבָ ר ִראשׁוֹן הוּא ִחבּוּק וּנ ְִשׁיקָ ה
תִּ הְ יֶה גַּם סוּגִ יָּה אַחֶ ֶרת כְּ שֶׁ תַּ גִּ יעַ לְ פִ ְרקָ הּ
לִ בִּ י אָמַ ר עִ ם אֲחֵ ִרים �א לְ הִ תְ יַּחֵ ד
אַ תָּ ה שֻׁ תָּ פִ י לְ גָבִ יעַ ,אַ תָּ ה ֵרעִ י ,אַ תָּ ה הַ צֶּ מֶ ד
מֵ עַ תָּ ה אַ תָּ ה הוּא לִ י הֶ חָ בֵ ר
ַדּי לִ י ִמ ִחבָּ ה וְ ִטינָה שֶׁ ל זֶה וְ הָ אַחֵ ר
לִ בִּ י עָ סוּק בְּ ִחפּוּשׂ אַח ֲֶרי� ה ֹולֵ�
מַ ה הַ מָּ קוֹם ַללֵּב? כִּ י הַ צּוּר שֶׁ לּ ֹו הִ תְ ַרכֵּ�
ִמאוֹתָ ה הַ ַגּסוּת לִ בִּ י חָ זַר אֶ ל הַ ֶדּ ֶר�
נ ְִשׁבַּ עַ ת בְּ חַ יֶּי� כִּ י לִ בִּ י דו ֵֹרשׁ ַרק לְ בָ ֵר�
כְּ שֶׁ פָּ תַ ְחתָּ אֶ ת שַׁ עַ ר גַּן הַ יִּ חוּד לִ ְרוָ חָ ה
ע ֹולָם בְּ תוֹ� ע ֹולָם הֵ ן הַ ֲהנָאָה וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה
ִמפָּ נַי אֱסֹ ף צִ בְ ע ֹונִי וְ זֵר פְּ ָר ִחים ְשׁזַר
ִמאֹ ֶדם ִשׂפְ תוֹתַ י ְטעַ ם פִּ סְ תָּ ק ְמ ֻסכָּר
רוּדה
פְּ עָ ִמים אַ תָּ ה ְמתַ ֶנּה אַהֲבִ ים עִ ם צַ מָּ תִ י הַ יְּ ָ
פְּ עָ ִמים ְמ ַגלֶּה בְּ אֹ זֶן לִ בִּ י חִ ָידה
ֹאשׁ� ִממֶּ נִּי אַל תְּ סוֹבֵ ב
אַל תִּ תְ יָאֵ שׁ וְ ר ְ
וּמלְ חַ בֵּ ב
אַל תְּ סוֹבֵ ב הַ פָּ נִים ִמ ִחבּוּר ִ
בּוֹא ,כִּ י ִמיִּ חוּד אִ תִּ י תִּ סְ תַּ ֵדּר הַ ְמּלָאכָה
בַּ גַּן שֶׁ לִּ י יִפְ ַרח הַ חוֹחַ שֶׁ לְּ �
126
בַּ שֵׂ ר לְ לִ בְּ � בְּ שׂו ָֹרה שֶׁ יִּ הְ יֶה שָׂ מֵ חַ
אַחַ ר שֶׁ תִּ ְמסֹ ר הַ מֶּ סֶ ר סַ פֵּ ר ל ֹו הַ נִּסְ פַּ ח
עַ ' ַזל
בַּ סּוֹף הַ ִדּבּוּר יִהְ יֶה ִמסוּג אַחֵ ר כִּ י יוֹם הַ צַּ עַ ר בַּ סּוֹף ִיגָּמֵ ר
וּמתְ נ ֹובֵ ב
בַּ סּוֹף בְּ ִשׂ ְמחָ ה נֹ תֵ ן פְּ ִרי ִ ְשׁתִ יל הַ תִּ ְקוָ ה בֶּ חָ זֶה וּבַ לֵּב
אַ � עִ ְנ ָינְ� יִסְ תַּ ֵיּם כְּ זָהָ ב עַ ד אָז בַּ תְּ ִחלָּה פָּ נֶי� מִ ִדּכּוּי הָ יוּ כְּ מ ֹו פָּ ז
ַי ֲעבֹר בַּ סּוֹף אֶ ת גַּלְ גַּל 2הַ צַּ עַ ר 1
בִּ תְ ִמיכַת הָ אשֶׁ ר כּ ֹוכָב הַ ִחבָּ ה
בַּ סּוֹף הַ סִּ פּוּר יִהְ יֶה ְמאוֹד קָ צָ ר אֶ ְרצֶ ה לְ הַ שְׂ בִּ יעַ אֶ ת ְרצוֹן הַ חֲבֵ ִרים
וּמ ֻסּכָּר
יִתְ מַ לֵּא בַּ סּוֹף ִממָּ תוֹק ִ פֶּ ה הַ ְמּאֹ הָ ב ִממַּ ְמתָּ ק 3הַ יִּ חוּד
בַּ סּוֹף ע ֹולָם שָׁ לֵם י ֶַדע עַ ל הַ ָדּבָ ר עַ ל ִחבַּ ת א ֹו ֲה ִדי לְ אוֹתָ ה לְ בָ נָה
ַמ ְסנַוִ י
ַל ְמּאֹ הָ ב ,אוֹת ֹו זָרוּק עָ צוּב הִ כְ ִריז כְּ שֶׁ ִמּכְ תָ ב הָ אֲהוּבָ ה הִ גִּ יעַ ז ִָריז
הַ מַּ ָזּל הַ ְמּנ ְַמנֵם שֶׁ ָלּנוּ אָכֵן הִ תְ עו ֵֹרר
הָ אֲהוּבָ ה בְּ נוֹכְ חוּתָ הּ אוֹתָ נוּ תְּ הַ ֵדּר
ﮐﻨﻮن ﺑﻨﺸﯿﻦ ،ﮐﮫ آن ﺧﻮد ﮐﺸﯿﺪی ﺑﺴﯽ در ﻋﺸﻖ ﮔﺮم و ﺳﺮد دﯾﺪی
ﺗﻮ ﮔﻔﺘﯽ :رام ﺧﻮاھﺪ ﺷﺪ ،ھﻤﺎن ﺑﻮد دﻻراﻣﯽ ﮐﮫ از داﻣﺖ رﻣﺎن ﺑﻮد
ﺷﺐ ﺗﺎرﯾﮏ ھﺠﺮان روز ﮔﺮدد ﺑﮫ وﺻﻠﻢ طﻠﻌﺘﺖ ﻓﯿﺮوز ﮔﺮدد
ﺑﮫ ﺑﻮﺳﯿﺪن ﻣﮑﻦ ﺗﻘﺼﯿﺮ ازﯾﻦ ﭘﺲ دھﺎﻧﻢ را ﺗﻮ ﺑﺎﺷﯽ ﻣﯿﺮ ازﯾﻦ ﭘﺲ
ﭼﻮ وﻗﺖ آﯾﺪ دﮔﺮھﺎ ﻧﯿﺰ ﺑﺎﺷﺪ ﮐﻨﺎر و ﺑﻮﺳﮫ اول ﭼﯿﺰ ﺑﺎﺷﺪ
ﺗﻮﯾﯽ ھﻤﺪم ،ﺗﻮﯾﯽ ﻣﻮﻧﺲ ،ﺗﻮﯾﯽ ﺟﻔﺖ دل ﻣﻦ ﺗﺮک وﺻﻞ دﯾﮕﺮان ﮔﻔﺖ
ﻣﺮا از ﻣﮭﺮ و ﮐﯿﻦ آن و اﯾﻦ ﺑﺲ رﻓﯿﻖ ﻣﻦ ﺗﻮ ﺧﻮاھﯽ ﺑﻮد ازﯾﻦ ﭘﺲ
ﭼﮫ ﺟﺎی دل؟ ﮐﮫ ﺳﻨﮕﺶ ﻧﺮم ﮔﺸﺘﮫ دﻟﻢ در ﺟﺴﺘﺠﻮﯾﺖ ﮔﺮم ﮔﺸﺘﮫ
129
ﺑﮫ ﺟﺎﻧﺖ ﻧﯿﮏ ﺧﻮاه آﻣﺪ دل ﻣﻦ از آن ﺷﻮﺧﯽ ﺑﮫ راه آﻣﺪ دل ﻣﻦ
ﮔﮭﯽ ﻣﯿﮕﻮی در ﮔﻮش دﻟﻢ راز ﮔﮭﯽ ﺑﺎ زﻟﻒ ﭘﺴﺘﻢ ﻋﺸﻖ ﻣﯽﺑﺎز
ﺳﺨﻦ ﻧﻮﻋﯽ دﮔﺮ ﺧﻮاھﺪ ﺷﺪ آﺧﺮ ﮐﮫ روز ﻏﻢ ﺑﺴﺮ ﺧﻮاھﺪ ﺷﺪ آﺧﺮ
ﭼﻮ ﺑﺸﻨﯿﺪ اﯾﻦ ﻏﺰل ﺑﺎ اوﺣﺪی ﮔﻔﺖ ﮐﮫ ﯾﺎر ﺑﯿﻮﻓﺎ ﺑﺎ ﻣﮭﺮ ﺷﺪ ﺟﻔﺖ
ﺑﮫ ﻋﺎﺷﻖ ،ﮔﻔﺖ آن ﻣﮭﺠﻮر ﻏﻤﻨﺎک ﭼﻮ آﻣﺪ ﻧﺎﻣ ٴﮫ ﻣﻌﺸﻮق ﭼﺎﻻک
130
روا ﮔﺸﺖ آﻧﭽﮫ ﻣﯿﺠﺴﺖ از ﺧﺪا دل طﺮب ﭘﯿﻮﻧﺪ ﺧﻮاھﺪ ﮐﺮد ﺑﺎ دل
اﮔﺮ ﻓﺮدا ﺑﮫ ﻣﻨﺰل ﺣﻮر ﺑﺎﺷﺪ ﭼﮫ ﺑﺎک؟ اﻣﺮوز اﮔﺮ ره دور ﺑﺎﺷﺪ
ﭼﻮ رخ ﺑﻨﻤﻮد ﻋﺬر ﺟﺮﻣﮭﺎ ﺧﻮاﺳﺖ ﮔﺮ از ﻣﻌﺸﻮق ﺻﺪ ﺟﻮر و ﺟﻔﺎ ﺧﺎﺳﺖ
ﺟﻤﺎل ﮐﻌﺒﮫ ﻧﯿﮑﻮ ﻋﺬر ﺧﻮاھﺴﺖ ﺑﺨﻮد ﮔﻔﺖ :ار ﭼﮫ ﭘﺮ ﺗﺸﻮﯾﺶ راھﺴﺖ
ﮐﺠﺎ ﻣﺮغ ﺣﺮم را ﺻﯿﺪ ﺳﺎزی؟ اﮔﺮ در ﺧﺎﻧﮫ ﺧﻮد را ﻗﯿﺪ ﺳﺎزی
ﭼﻮ دﯾﺮ از ﮐﺎر ﻣﯽآﯾﯽ ،درﺳﺖ آی ﺣﺮﯾﻒ ﭼﺴﺘﯽ ،اﻧﺪر ﻋﺸﻖ ﭼﺴﺖ آی
131
מילון מונחים קצר לשירה הפרסית
השירה הפרסית עוקבת אחר כללים מוגדרים במבנה ,במשקל ובמקצב.
ד ֹו-בֵּ יתִ י )دوﺑﯾﺗﯽ( :דוּ-טוּרי )קוֹפְּ לֶט( שיר הבנוי ִמזוג חרוזים הקשורים זה לזה
במשקל.
מַ נְזוּמֶ ה )ﻣﻨﻈﻮﻣﮫ( :משמעותה 'מַ ע ֲָרכָה' והיא סיפור שמסודר ומוצג בחרוזי
שירה.
מַ סְ ַנוִ י )ﻣﺛﻧوی()רבים -מַ סְ נַוִ יָּאת( :שיר הכתוב בזוגות חרוזים )קופלטים(
כאשר כל זוג עצמאי במשקלו בתוך השיר )… .(aa, bb, cc,בתי השיר
יכולים להכיל עשרות זוגות חרוזים .המסנַוי מתחיל בסיפור הלקוּח מהקוראן
או מן החדית' )האגדה המוסלמית( ,מסיפורי אהבה או גבורה של עמים ,אשר
מתוכו נגזר מוסר ההשכּל בסוף השיר.
עַ 'זַל )ﻏزل()רבים -עַ 'זַלִ יָּאת( :באופן מסורתי ע'זל כולל בין 5ל 15-שורות
של זוגות חרוזים אשר בסופם יש פזמון חוזר ומקצבו נקבּע על ידי החרוז
הקודם .ע'זל הִ נו ביטוי לירי לצער הפרידה מאהובה.
קַ סִ ֶידה )ﻗﺻﯾده()רבים -קַ סָ אאֶ ד( :בפרסית נקרא גם צֶ 'כָּאמֶ ה )ﭼﻛﺎﻣﮫ( .מקורו
בשירה הטרום-אסלאמית ,ויכול להכיל עד מאות חרוזים רגיליםָ .לרוב
בתחילתו יש תיאור של תופעות טבע אך מטרת השירה מוצגת בסופה .מַ סְ מַ ט
)ﻣﺳﻣط( הוא סוג של קסידה בעל תבנית עם מספר קבוע של בתי שיר )שלשות,
חמישיות ,שישיות( כאשר הבית האחרון משקלו שונה מכל בתי השיר
שלפניו.
ר ֹובָּ אעִ י )رﺑﺎﻋﯽ()רבים -רוֹבָּ אעִ יָּאת( :דומה לדו-טורים אך כאן החרוזים
ראשון שני ורביעי בעלי משקל זהה ) .(aabaהבית השלישי קובע את המקצב
לבתים הבאים .גם חריזה מסוג ) (abbaאפשרית .שלושת החרוזים
הראשונים מכינים את הרקע ,בעוד החרוז הרביעי הוא ה 'חוֹתָ ם' של השיר.
תַּ סְ נִיף )ﺗﺻﻧﯾف( :שיר הנקרא באִ טיוּת בליווּי כלי נגינה ,והִ נו המקבילה
הפרסית )איראנית( של הבלדה .רוב התסניפים הם מתחילת המאה העשרים
132
ועוסקים באהבת המולדת ובשירי אהבה .בסגנונו המודרני ,התסניף קליל יותר
ונקרא תַּ רָ אנֶה )ﺗراﻧﮫ( כמקבילה לפזמון העברי.
תַּ זְ ִמין )ﺗﺿﻣﯾن( :שיר שבו המשורר נסמך על שירים של משוררים קודמים.
תַּ ְרגִ 'יע-בַּ נְד )ﺗرﺟﯾﻊ ﺑﻧد( :שירה מסוג מסנוי )סיפור( המורכב ממספר קטעים
עם פזמון חוזר ,כאשר הפזמון החוזר משתלב באופן טבעי בתוכן שמושר
בכל קטע .כל קטע יכול להכיל יותר ממספר בודד עד עשרות שורות של דו-
בתים.
תַּ ְרכִּ יבּ-בַּ נְד )ﺗرﮐﯾب ﺑﻧد( :דומה לתרג'יע-בנד אך הפזמון החוזר שונה מקטע
לקטע.
סוגים אחרים של שירים בפרסית הם קֶ ְטעֶ ה )ﻗطﻌﮫ -קטע( ,מוֹסְ תַּ זָאד )ﻣﺳﺗزاد
-תוספת( ,תַּ ְמ ִשׂיל )ﺗﻣﺛﯾل -משל( ,וסאטירה )טַ נְז -طﻧز(.
133