‫!!!

‫ליוגאוויטש‬ ‫—‬ ‫אוצר החסידים‬ ‫—‬ ‫פפו״י׳‬

‫קובץ‬
‫שלשלת האור‬
‫שער‬ ‫היכל‬
‫רביעי‬ ‫תשיעי‬

‫הגדה של ננסח‬
‫עם‬
‫לקוטי טעמים מנהגים וביאורים‬
‫חלק א‬

‫מכבוד קדושת‬

‫א ו מ ר ו םנחם מענדל‬
‫זצוקללה״ה נגג״מ זי״ע‬
‫לאינטרנט‬ ‫ש נ י א ו ו ס א ה ן תועתק וחומס‬
‫מליובאוויטש ‪|||www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״יחייםתשס 'ו‬

‫ה ו צ א ה הדשה ומתוקנת‬

‫יוצא לאור על ירי מערכת‬

‫״אוצר החסידים״‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬ ‫‪ 770‬איסטערן פארקוויי‬
‫ש נ ת זיזמשת א ל פ י ם ש ב ע מ א ו ת ש ש י ם ו ש ת י ס ל ב ר י א ה‬
‫שנת הניאה להולדת ב ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫שנת הקהל‬
 HAGGADAH SHEL PESACH
Im Likkutei Ta'amim U'Minhagim
Volume One
Copyright © 1995
Twenty-Second Printing 2002
by
Kehot Publication Society
770 Eastern Parkway / Brooklyn, New York 11213
(718) 7 7 4 4 0 0 0 / F A X (718) 774-2718

Orders:
291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York 11213
(718) 778-0226 / Fax: (718) 778-4148
www.kehotonline.com

A l l rights reserved, including the right to reproduce this book

or portions thereof, in any form,
without prior permission, in writing, from the publisher.

ISBN 0-8266-5767-2

P r i n t e d i n the United States of A m e r i c a

 ‫בם״ד‪.‬‬

‫פ ת ח דבר‬
‫בקשר יום הבהיר יום עשתי עשר לחודש נ י ס ן ) ח ו ד ש הגאולה( ‪ -‬נשיא‬
‫לבני אשר‪ ,‬״אשר הוא יתן מעדני מ ל ך ‪ -‬הבלע״ט‪ ,‬בו ימלאו מאה שנה להולדת‬
‫כ׳׳ק אדמו״ר זצוקללה׳׳ה נבג״מ זי״ע‪,‬‬

‫הננו מדפיסים בהוצאה חדשה את ה״הגדה של פסח עם לקוטי טעמים‬

‫ומנהגים וביאורים״‪.‬‬

‫ויה״ר שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד ה ק י צ ו ורננו גו׳״‪ ,‬ומלכנו‬
‫״‬

‫נשיאנו בראשם‪ ,‬וישמיענו נ פ ל א ו ת מתורתו‪ ,‬״תורה חדשה מאתי תצא״‪.‬‬

‫מערכת ״אוצר החסידים״‬

‫יום הבהיר י״א ניסן‪ ,‬ה׳תשס״ב‬
‫מאה שנה להולדת כ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫שנת הקהל‪,‬‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫רובם המכריע של ביאורים אלו נלקט מכ״ד כרכי לקוטי שיחות‪ ,‬ומכירן ששיחות‬
‫אלה נרשמו בזמנים שונים וע״י מניחים ורושמים שונים‪ ,‬יש בהם הכפלות באי אלו‬
‫ענינים וביאורים — והיות ש״משנה לא זזה ממקומה״‪ ,‬הדפסנו השיחות כפי שהופיעו‬
‫בפעם הראשונה‪ .‬מטעם הנ״ל — גם השינויים שבין שיחה לשיחה‪ ,‬הן בצורתן‬
‫הלשונית )כמה מהן הופיעו בלהי׳ק‪ ,‬וכמה מהן באידית(‪ ,‬והן באופן סגנונן ודרך‬
‫הסברתו )בקיצור‪ ,‬או באורך כי(‪.‬‬
‫יוצאים מכלל זה הם ה״חידושים וביאורים בהלכות פסח״ — שניתנו כאן כולם‬
‫!‬
‫בלה״ק‪ ,‬ורובם הם תרגום חפשי מהמקור )באידית( ‪.‬‬

‫ה ג ד ה זו‪ ,‬במתכונת דומה‪ ,‬יצאה לאור מספר פעמים לפני כן )בשנים תשל״ג‪,‬‬
‫תשל״ו‪ ,‬תשל״ט( — ובהוצאה זו‪) :‬א( באו הוספות רבות‪) .‬ב( שינינו )לתועלת‬
‫הלומדים והמעיינים( את צורתה וסידרה לגמריי•‪.‬‬

‫ויהי רצון שיחזק השי״ת את בריאות כ׳יק אדמו״ר שליט״א ויתן לו אריכות ימים‬
‫‪4‬‬
‫ושנים טובות‪ ,‬ותקוים בניסן זה הבטחת חז״ל )בניסן נגאלו הכניסן עתידין להגאל‪,‬‬
‫וכ״ק אדמו״ר שליט״א יוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬

‫ערש־׳ק הגדול‪ ,‬היתשוז׳־ו‬

‫כרוקלין‪ .‬ו י‬

‫‪ (2‬ונדפסו)רובם( ע״פ ספרי‪,,‬חידושים וביאורים בש״ס״)ח־א — קה״ת תשל־ט‪ :‬ח״ב — קה״ת תשמ״ה(‬
‫— בתוספת חלק המוסר והחסידות כוי )שלא נדפס ב״חידושים וביאורים בש״ס״(‪.‬‬
‫ו( ולכן הוספנו בסוף הספר לוח של ‪.‬עמודים מקבילים־ ביו הוצאה זו והוצאת תשל־ט‪.‬‬
‫‪ (4‬ר״ה יא‪ ,‬רע״א‪ .‬וכן סתם בשמו׳׳ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬

‫‪VI‬‬
 ‫בס״ד‪.‬‬

‫ל ה ו צ א ה דתנש׳יא‬

‫באשר הוצאה ה ק ו ד מ ת של ״ ה ג ד ה של פ ס ח עם לקוטי ט ע מ י ם ומנהגים‬

‫וביאורים״ אזלה מן השוק‪,‬‬

‫ולקראת יום הבהיר‪ ,‬יום עשתי עשר לחודש ניסן)חודש הגאולה( ‪ -‬נשיא לבני‬
‫‪2‬‬
‫אשר‪ ,‬אשר ״הוא יתן מעדני מלך״׳ ‪ -‬הבעל״ט‪ ,‬בו נכנסים לשנת הצדי״ק של כ״ק‬
‫אדמו״ר שליט״א‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫הננו מוציאים לאור בזה הוצאה ח ד ש ה עם הוספות ‪ ,‬וכן תוקנו בה טעויות‬
‫הדפוס שנפלו בהוצאה הקודמת‪.‬‬

‫כדי להקל על הלומדים והמעיינים‪ ,‬הדפסנו את ה״הגדה״ בשני כרכים‪ .‬בכרר‬

‫הראשון נבללו רק הענינים השייכים באופן ישיר לנוסח וסדר ה ה ג ד ה ) כ מ פ ו ר ט לעיל‬
‫בפתח דבר ״חלק ראשון״(‪ ,‬ושאר כל הענינים)שנפרטו ב״חלק שני״ של ה״פתח דבר״(‬
‫באים בכרך השני‪.‬‬

‫כדי שלא לשנות מספרי העמודים‪ ,‬באו רוב ההוספות שבהוצאה זו בסוף הכרך‬
‫השנ״‪.‬‬

‫ע ש ־ ק ו ע ר ־ ח ניסן‪ ,‬ה־תנש׳‪-‬א י ה י ׳ ת ה א ש נ ח א ר א נ ו נ פ ל א ו ת ( ‪,‬‬

‫ב ר ו ק ל ץ ‪ .‬נ‪,‬י‬

‫‪ (1‬ראה לקוטי לוי יצחק ‪ -‬אגרות עי שבד־ה; ד׳ תיט‪.‬‬

‫‪ (2‬ראה זח״א )בהקדמה( ב‪ ,‬ב‪ .‬פרדס שכ״ז פב״א‪ .‬קוז״י מערכת צ‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד מערכת‬
‫אותיות צדי״ק ס״ב וס״ח‪ ,‬וש־ינ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (3‬והן‪) :‬א( עוד ״מילואים׳ ללקוטי טעמים ומנהגים ‪ -‬נלקטו ממכתבי כ״ק אדמו״ר שליט״א שנתפרסמו‬
‫לאחרונה )נדפסו במקומן(‪) .‬ב( ב״חידושים וביאורים בהלכות פסח״ ‪ -‬עוד הערות השייכות לסימן יח )נדפסו‬
‫במקומן(‪ :‬וגי סימנים חדשים‪) .‬ג( ב״עניני חג הפסח״ ‪ -‬הוספות ב״שבת הגדול״ וימים אחרונים דחג הפסח‪) .‬ד(‬
‫מכתבים כלליים )וכן המברקים( לחג הפסח דשנות תשמ״ז־תש״נ)נדפסו במקומם(‪.‬‬
‫הוספות אלו י״ל גם בקונטרס בפני עצמו‪.‬‬
‫‪ (4‬ראה הערה הקודמת‪.‬‬

‫‪VII‬‬
 ‫תובן ו מ פ ת ח‬

‫א‬ ‫ה ג ד ה של פ ס ח ע ם ל ק ו ט י ט ע מ י ם ו מ נ ה ג י ם‬

‫•‬

‫נא‬ ‫מ נ ה ג י ש ג ת ה ג ד ו ל ו ע ר ג ווה״פ ורז ה״ פ‬

‫מילואים ללקוטי טעמים ומנהגים‬
‫סג‬ ‫ש ב ת הגדול‬
‫ע‬ ‫דלא חמיתי׳‬
‫סג‪ .‬סד‬ ‫קודאין א ת ה ה ל ל‬
‫ע‬ ‫סדר הגדה‬
‫סה‬ ‫יסדר כ ר ה י ש ר א ל ועליו כ ד‬
‫סה‪ .‬סו‪ .‬ע‬ ‫הזרוע כוי ה ב י ע ה‬
‫ע‬ ‫סימני סדר‬
‫סז‬ ‫קדש‬
‫ע‪ .‬עא‬ ‫ב ש ב ת ב א ה ב ה מ ק ר א קודש‬
‫סח‪ .‬עב‪.‬‬ ‫לזמן ה ז ה‬
‫סח‬ ‫ל ש נ ה ה ב א ה כוי‬
‫עב‬ ‫מ ה נשתנה‬
‫עב‬ ‫אין שואלין ע ל ד׳ כ ו ס ו ת‬
‫עב‬ ‫ד׳ בנים‬
‫םח‬ ‫מוציא מצה‬
‫סח‬ ‫ברוך א ת ה כוי מרור‬
‫סט‬ ‫צפון‬
‫סט‬ ‫ויזהר ש ל א י ש ת ה א ח ר א פ י ק ו מ ן‬
‫סט‬ ‫כוסו של א ל י ה ו‬

‫‪VIII‬‬
 ‫פ י ר ו ש י ם ג ה ג ד ה של פ ס ח‬
‫)כרך בי( תתקלג‬ ‫א מ י ר ת סדר קרבן פ ס ח‬
‫ע ג‬
‫סדר הגדה‬
‫‪ -‬ד׳ כ ו ס ו ת‬ ‫ג׳ מ ע ו ת‬

‫‪-‬‬ ‫ק ד ש ו ר ח ץ בו׳‬
‫צ ו‬ ‫פ א‬
‫‪-‬‬ ‫מגיד‬
‫בכללות נוסח ההגדה‬ ‫פירוש‬
‫פג‪ .‬צח‪ .‬קב‪ .‬קו‪ .‬קז‪ .‬קיא‬ ‫ה א ל ח מ א ע נ י א וכו‬
‫ג‬
‫ד‬ ‫מה נשתנה‬
‫פ ה‬
‫ע ב ד י ם היינו‬
‫ט ו‬
‫ק‬ ‫מצוה עלינו ל ס פ ר ביצי״מ‬
‫ט ז‬
‫ק‬ ‫מ ע ש ה ב ר ״ א ור״י ו ר א ב ״ ע‬
‫ט ז‬
‫ק‬ ‫מ ע ש ה ב ר ״ א בו• ע ד ש ב א ו ת ל מ י ד י ה ם וכוי‬
‫י ט‬ ‫יז‬
‫ק • ק‬ ‫ה ר י אני כבן ש ב ע י ם ש ג ה‬
‫כ א‬
‫ק‬ ‫ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם ימי חייך ה ע ו ה ״ ז כוי‬
‫כ ח‬ ‫כ ב‬
‫ק • ק‬ ‫כ נ ג ד א ר ב ע ה בנים וכוי‬
‫כ ח‬
‫ק‬ ‫א ח ד חכם ואחד רשע‬
‫כ ט‬
‫ק‬ ‫ח כ ם מ ה ה ו א א ו מ ר וכוי‬
‫ג‬
‫קל‬ ‫א י ל ו היי ש ם ל א היי נ ג א ל‬
‫קלט‬ ‫ת ם כוי ו ש א י נ ו י ו ד ע ל ש א ו ל כוי‬
‫מ ב‬
‫ק‬ ‫י כ ו ל מ ר ״ ח כוי ב ש ע ה ש י ש מ צ ה ו מ ר ו ר וכוי‬
‫פ ו‬
‫מ ת ח ל ה ע ו ב ד י כוי ו ע כ ש י ו ק ר ב נ ו ו כ י‬
‫מ ז‬
‫ק‬ ‫ועכשיו קרבנו ה מ ק ו ם לעבודתו‬
‫פ ז‬
‫ו ה י א ש ע מ ד ה כוי‬
‫נ א‬ ‫מ ט‬ ‫ל‬
‫ו • ק‬ ‫וירד מ צ ר י מ ה א נ ו ס ע ״ פ ה ד ב ו ר‬
‫נ ב‬
‫ק‬ ‫ואת עמלנו אלו הבנים‬
‫נ‬ ‫נד‬
‫ק • קי‬ ‫ועברתי ב א ר מ ״ צ אני ולא מ ל א ך‬
‫נ ו‬
‫ק‬ ‫ר׳ יוסי ה ג ל י ל י ‪ . .‬רבי א ל י ע ז ר ‪ . .‬רבי ע ק י ב א‬
‫ס ד‬
‫ק‬ ‫כ מ ה מ ע ל ו ת טובות ל מ ק ו ם עלינו‬
‫ס ה‬ ‫ל‬
‫ו‬ ‫אילו ק ר ע לנו א ת הים‬
‫פ ח‬
‫ו ב נ ה לנו ב י ת ה ב ח י ר ה וכוי‬
‫ס ז‬
‫ק‬ ‫פסח מצה ומרור‬
‫קסח• קער‬ ‫ה‬ ‫צ‬ ‫מ‬

‫‪IX‬‬
 ‫וכרך‪0‬תתקכז‬ ‫בין בום ש ל י ש י ל ר ב י ע י ל א ישתדז‬
‫קפא‬ ‫פותדוין ה ד ל ת‬
‫קפא‬ ‫לשנה ה ב א ה בירושלים‬
‫קפב‬ ‫טעם שלא הכניס אדה״ז ״חסל סידור פסח״ בהגרה‬
‫גלות וגאולת מצרים‬
‫ו י א מ ר ל א ב ר ם ירע ת ד ע כי גר יהי• זרעך וגד‬
‫קפט‬ ‫א‪ .‬ב י א ו ר ת מ ר ר ש ; ב ״ ר מ ר ‪ ,‬כד( ע ה ״ פ ש א ב ר ה ם ב ר ר ג ל ו ת ע ב ו ר ב נ י ו‬
‫קצ‬ ‫ב‪ ,‬ג ל ו ת מ ע ר י ם ה ת ח י ל ה ת י ב ף ב י ש י ב ת י ע ק ב ו ב נ י ו ב א ר ץ ג ו ש ן‬

‫ו א ח ר י כן י צ א ו ב ר כ ו ש ג ד ו ל‬
‫קצו‬ ‫א‪ •0 .‬ב י א ו ר י ם ב נ ח י צ ו ת ה ״ ר ב ו ש ג ד ו ל ״ ב ש ב י ל י צ י ״ מ‬
‫ב‪ .‬ש ל א י א מ ר ‪ . ,‬ו ע ב ר י ם ו ע נ ו א ו ת ם ק י י ם ב ה ם ו א ח י י ב י צ א ו ב ר כ ו ש ג ד ו ל ל א‬
‫ק י י ם ב ת ם ״ ‪ -‬ב מ ד ר ש ) ש מ ו ״ ר פ ״ ג ‪ ,‬יא( ו ב ג מ ר א ) ב ר ב ו ת ט‪ ,‬א(‪ :‬בי א ו פ נ י ם ב ש י י כ ו ת‬
‫ר‬ ‫ה ״ ר כ ו ש ג ד ו ל ״ ל ״ ו ע ב ד ו ם גוי״‬
‫ג‪ .‬ב נ י י ה ר ג י ש ו ה ש ע ב ו ד מ פ נ י ש ל א י ר ע ו מ ה ת ו ע ל ת ב ג ל ו ת מ צ ר י ם מ ש א ״ ב ש ב ט‬
‫די‬ ‫לוי‬

‫במתי מעט ‪ . .‬בשבעים נפש‬

‫ריב‬ ‫א‪ .‬ת י ו ו ך ה ר י ע ו ת מי ה ש ל י ם מ ס פ ר ש ב ע י ם נ פ ש‬
‫רכג‬ ‫ב‪ .‬ה ש ו ו א ת י ע ק ב ו י ו כ ב ד ב נ ו ג ע ל מ ס פ ר ש ב ע י ם נ פ ש‬

‫ו א ו מ ר ל ך ‪ . .‬ב ד מ י ך חיי )דם פ ס ח ו ד ם מ י ל ה (‬

‫רכד‬ ‫א‪ .‬ה ט ע ם ש ה ק ב י ־ ה נ ת ן ל ב נ ״ י ב׳ מ צ ו ת א ל ו ל ה ת ע ס ק ב ה ן כ ד י ש י ג א ל ו‬
‫רכז‬ ‫ב‪ ,‬מ י ל ת בנ״י ב ל י ל פ ס ח ‪ -‬ה ט ע ם ש מ ל ו ב ל י ל ה ר ו ק א‬

‫וימררו א ת חייהם‬
‫רלד‬ ‫ב י א ו ר ב פ נ י מ י ו ת ה ע נ י נ י ם ה ט ע ם ש ע י ק ר ה ש ע ב ו ד הי־ ב ח ו מ ר ו ב ל ב נ י ם‬ ‫א‬
‫רמה‬ ‫ב‪ .‬ע נ י נ י ה ש ע ב ו ד ב ע ב ו ד ה ר ו ח נ י ת‬
‫ג‪ ,‬ב א ו ר ענין ע ב ו ד ת פ ר ך ‪ -‬ע ב ו ד ה ש א י ן ל ה ק צ ב ה ואין ל ה ת ו ע ל ת ‪ -‬ב ג ש מ י ו ת‬
‫רנא‬ ‫וברוחניות‬
‫רנה‬ ‫ר‪ .‬ה ש ע ב ו ד ב ג ש מ י ו ת ב א מ פ נ י ש ב נ ״ י ו ו י ת ר ו ע ל ע נ י נ י ם ר ו ח נ י י ם‬

‫ש ב ט לוי ל א נ ש ת ע ב ד‬
‫ט ע נ ת פ ר ע ה ל מ ש ה ו א ה ר ן ״לבו ל ס ב ל ו ת ב ם ״ ב ע ס ק ה ת ו ר ה ו א ל יהיו ע ס ו ק י ם‬ ‫א‪.‬‬
‫רנח‬ ‫ב ש א ר בניי‬
‫רסב‬ ‫ב‪ .‬ת פ ק י ד ש ב ט ל ו י ב ש ע ב ו ד מ צ ר י ם‬

‫ו נ ע ע ק גו׳ ו י ש מ ע א ל ק י ם וגו׳‬
‫רסד‬ ‫ה ט ע ם ש ה ק כ ״ ה א י ח ר יצי״מ ע ד ל א ח ר י ק ו ש י ה ש ע ב ו ד‬ ‫א‬
‫רםז‬ ‫ביאור ש א ל ת מ ש ה ״ואמרו לי מ ה שמו מ ה א ו מ ר אליהם״ ו ת ש ו ב ת הקב״ה ‪.‬‬ ‫ב‬
‫שיח‬ ‫ג‪ .‬צ ע ק ת י ל ד ב י ש ר א ל‬

‫כ ל ה ב ן ה י ל ו ד ה י א ו ר ה ת ש ל י כ ו ה ו וגוי‬
‫רסט‬ ‫‪,.‬וכל ה ב ת ת ח י ו ן ״ ‪ -‬ש י ק ב ל ו ה ״ ת י ו ת ״ מ מ צ ר י ם‬ ‫א‬

‫‪X‬‬
 ‫ב‪ .‬כ ו ו נ ת פ ר ע ה ש ב נ ״ י ״יטבעו״ ב ה ע ״ ז ש ל מ צ ר י • ‪ :‬ב י ט ו ל ה ג ז י ר ה ד ״ כ ל ה ב ן גוי‬
‫רעא‬ ‫ו ב י ט ו ל ה ע ״ ז ש ל נ י ל ו ס ע״י ש ה ו ש ל ך מ ש ה ל י א ו ר‬
‫רעח‬ ‫ג‪ .‬ה ו ר א ה מ ה נ ה ג ת ה מ י ל ר ו ת ה ע ב ר י ו ת‬

‫<כרך ב( תתקכט‬ ‫ויוציאנו ה׳ מ מ צ ר י ם ‪ . .‬ה ק ב ״ ה ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו‬

‫ה ה ב ד ל ב י ן ‪ . ,‬א נ י י ו צ א ב ת ו ך מ צ ר י ם י ) ב א יא‪ .‬ד( ל ‪ ,‬ו ע ב ר ת י ב א ר ץ מצרים״ )שם יב‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫ש נ י ע נ י נ י ם ב״יציאת׳ ה ק ב יה ל מ צ ר י ם — ב ש ב י ל ה צ ל ת י ש ר א ל ו ל ה ב א ת ב כ ו ר י מ צ ר י ם ‪:‬‬
‫ה ה ו ר א ה ל מ ע ש ה ב ע ב ו ד ת באו״ א ב ק י ר ו ב ל ב ם ש ל י ש ר א ל ל א ב י ה ם ש ב ש מ י ם‬

‫דם צ פ ר ד ע‬
‫פ‬
‫י‬ ‫ביאור מכות אלו וסדרן בעבודת האדם‬

‫צפרדע‬
‫ד‬ ‫פ‬ ‫ר‬
‫א ל ו ל י ה צ פ ר ד ע ה א י ך הי״ נ פ ר ע מ ן ה מ צ ר י ם ) ש מ ו ״ ר רפ״י(‬

‫מ כ ת בבורות‬
‫א‪ .‬ה ט ע ם ש מ כ ת ב כ ו ר ו ת ה י ת ד ‪ ,‬״ ב ח צ י ה ל י ל ה ״ ‪ ,‬ז מ ן ש ל מ ע ל ה מ ה ש ת ל ש ל ו ת ‪ :‬ה כ ל י‬
‫ל ז ה ב ע ב ו ד ת י ש ר א ל ‪ -‬א מ ו נ ה ‪ :‬ב י א ו ר ב״ ה ד ע ו ת ב מ כ י ל ת א ״ י ו צ ר ו ח ל ק ו ״ א ו ״ י ו ד ע‬
‫א‬ ‫צ‬ ‫ר‬
‫עתותיו ושעותיו ה ו א חלקו״‬

‫א י ל ו נתן לנו א ת מ מ ו נ ם‬
‫‪ -‬הסיען בעל כרחן‪ :‬כוונת‬ ‫א‪ .‬ב י א ו ר ה מ ד ר ש ע ה ״ פ ) ב ש ל ח ט ו ‪ ,‬בב( ו י ס ע מ ש ה‬
‫ש‬
‫בנ״י ב ב י ז ת ה י ם ה י ת ה ל ק י י ם ה צ י ו ו י ר ״ ו נ צ ל ת ם א ת מ צ ר י ם ״‬
‫ב‪ .‬ב א ר ץ מ צ ר י ם ה ע נ ק ת י ל ך ו ש נ י ת י ל ך א ף א ת ה ה ע נ ק ל ו ו ש נ ה ל ז ) ס פ ר י ר א ה‬
‫שז‬ ‫ט ו ‪ .‬טו(‬

‫א י ל ו ק ר ע לנו א ת ה י ם‬
‫שיא‬ ‫ב י א ו ר לשון חז״ל ״קשה ‪ . .‬כקרי״ס״‬

‫ב כ ל דור ו ד ו ר ‪ . ,‬ל ר א ו ת א ״ ע‬
‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬
‫א‪ .‬ה י צ י ״ מ ד ב ל י ו ם צ ״ ל ב ד ר ג ה נ ע ל י ת י ו ת ר מ ה י ו ם ש ל פ נ י ו‬
‫ב ל מ ״ ב ה מ ס ע ו ת ב מ ד ב ר מ ת י י ח ס ו ת ל י צ י ״ מ ‪ :‬א פ ש ר י ו ת ו ה כ ר ח עלי• ת מ י ד י ת‬ ‫ב‬
‫ג‬ ‫י‬ ‫ש‬
‫לבאי״א‬

‫‪XI‬‬
 ‫כ ר ן שני*‬
‫ח י ד ו ש י ם וביאורים ב ה ל כ ו ת פ ס ח‬
‫שכג‬ ‫א‪ .‬ביעור ח מ ץ‬
‫שלג‬ ‫ב‪ .‬מ ב י ר ת בלים ח מ ו צ י ם לגברי‬
‫שלו‬ ‫ג‪ .‬ת ע נ י ת בבורות בע״פ ש ח ל ב ש ב ת‬
‫שמא‬ ‫ד‪ .‬א מ י ר ת מזמור ל ת ו ד ה בערב פ ס ח‬
‫שמג‬ ‫ה‪ .‬ש ח י ט ת ה פ ס ח ‪ ,‬א כ י ל ת ו ו א מ י ר ת ה ל ל עליו‬
‫שנד‬ ‫ו‪ .‬קרבן פ ס ח בי״ד ש ח ל ב ש ב ת‬
‫שסח‬ ‫ז‪ .‬קטן בקרבן פ ס ח‬
‫שעח‬ ‫ח‪ .‬בענין הנ״ל‬
‫שפו‬ ‫ט‪ .‬פ ס ח מ צ ר י ם באו״א ש ו ח ט בביתו‬
‫שצד‬ ‫יו״ד‪ .‬חג ה מ צ ו ת וחג ה ס ו כ ו ת‬
‫שצז‬ ‫יא‪ .‬מ צ ה ש י כ ו ל ה ל ב ו א לידי ח י מ ו ץ‬
‫ת‬ ‫יב‪ .‬יסדר כוי ג׳ מ צ ו ת‬
‫תה‬ ‫יג‪ .‬ש ו ת ה ה ב ו ס כוי ב ה ס י ב ה דרך ח י ר ו ת‬
‫תטו‬ ‫יד‪ .‬סיפור י צ י א ת מ צ ר י ם‬
‫תכד‬ ‫טו‪ .‬בבל דור ודור ‪ . .‬ל ר א ו ת א״ע בו׳‬
‫תלג‬ ‫טז‪ .‬כוס ח מ י ש י‬
‫תמא‬ ‫יז‪ .‬ה ל ל — ע ד ה י כ ן ה ו א א ו מ ר‬
‫תנב‬ ‫יח‪ .‬ה ע ר ו ת‬
‫תתקלג‬ ‫יט‪ .‬א מ י ר ת סדר קרבן פ ס ח‬
‫תתקמא‬ ‫כ‪ .‬דין צ ל י בחגיגה ה ב א ה ע ם ה פ ס ח‬
‫תתקמט‬ ‫בא‪ .‬ח ר ו ס ת‬

‫תתקנט‬ ‫כב‪ .‬אין אומרים שהחיינו בליל שש״פ‬

‫*> מפתח ותוכן מפורט לכרך שני נדפס שם בחחילת הכרך‪.‬‬

‫‪XII‬‬
‫חנט‬ ‫ה ד ר נ י ם על מ ס כ ת פ ס ח י ם‬
‫עניני חג ה פ ס ח‬
‫תפג‬ ‫מעות חטים‬
‫תפה‬ ‫חלוקת מצה שמורה‬
‫)הוספות( תתקסו‬ ‫תצ‪.‬‬ ‫ש ב ת הגדול‬
‫תקז‬ ‫קרבן פ ס ח‬
‫תקז‬ ‫ח ג ה מ צ ו ת ‪ . .‬זמן חרותנו ‪ . .‬ח ג ה פ ס ח‬
‫תקכו‬ ‫סדר הגדה‬
‫חקלד‬ ‫בנגד א ר ב ע ה בנים‬
‫תקלח‬ ‫יום ב׳ ד ח ג ה ״ פ‬
‫תקלט‬ ‫חול המועד פסח‬
‫)הוספות( תתקצז‬ ‫ערב שביעי של פ ס ח‬
‫תקמג‬ ‫שביעי ש ל פ ס ח‬
‫)הוספות( תתקצח‬ ‫תקמה‪.‬‬ ‫א ח ר ו ן של פ ס ח‬

‫תקםו‬ ‫מכתבים כלליים לחגה״פ‬

‫תתמז‬ ‫ברכות לפני ה ס ד ר‬
‫תתעז‬ ‫שיחות מ ת ק ו פ ת ח ג ה ״ פ‬
‫•‬
‫א׳יג‬ ‫מ פ ת ח ענינים‬
‫א׳עה‬ ‫לוח ל ע מ ו ד י ם מ ק ב י ל י ם ל ה ג ש ״ פ ה ו צ א ת ת ש ל ״ ט‬

‫‪XIII‬‬
 ‫ליובאוויטש‬ ‫—‬ ‫אוצר החסידים‬ ‫—‬ ‫ספרי׳‬

‫קובץ‬
‫שלשלת האור‬
‫שער‬ ‫היכל‬
‫רביעי‬ ‫תשיעי‬

‫הגדה של ננסח‬
‫עם‬

‫להוטי טעמים ומנהגים‬

‫ידי‬ ‫על‬ ‫ונערך‬ ‫נלקט‬
‫כבוד קדושת‬

‫אדמו״ר מנחם מענרל‬

‫זצוקללה׳׳ה נכג״מ זי״ע‬
‫שניאווסאהן‬
‫נוליובאווי&זש‬

‫ה ו צ א ה ע ש ר י ם ושנים‬

‫יוצא לאור על ידי מערכת‬

‫״אוצר החסידים״‬
‫ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬ ‫‪ 770‬איםטערן פארקוויי‬
‫שנת ח מ ש ת אלפים שבע מאות ששים ושתים לבריאה‬
‫שנת ה מ א ה להולדת כ״ק אדמו״ר זי״ע‬
‫שנת הקהל‬
 ‫ה ג ד ה של פםה‬
‫וטעגזיגן‬ ‫נז ‪2‬ן ו ר ו ת‬ ‫בזנהגיגז‪,‬‬ ‫דינינו‪,‬‬
‫סדר בדיקת וכיעור חמץ‬

‫ן מס יץלם המיקס נ ד»?‪ o W n x c p‬הנולק «״‪ 0‬הקנלה ‪c4 ws1‬‬ ‫«ג» להדח »«וי מון‬
‫עשמ »ייין ‪ .‬יי\ל‪ 0‬שיתידל לבלוק •ניד‪:‬‬
‫בתך אתה ?ז‪1‬ה אאדגו פלך למןולם >‪$‬ר כןך‪#‬נו ן מ ו ת י ו‬
‫וכיןןוד חמץ‬ ‫בדיקת‬ ‫חל׳ פפח‬
‫הוווהג והויה גיוזיוזי הוזץ בוי סודם‬ ‫זזו• ‪9‬גז\ז‪ .‬הי׳ הבא טי\‪ » nu‬ו ‪ 9‬ז \ משו״ע‬
‫הבריקה‪ .‬מעיקר הדין אין צריך כלל להניח‪,‬‬ ‫רבנו הזק! )ע״י בניו‪ ,‬שקל^וו‪ ,‬תקע״נ(‪ ,‬והן‬
‫כי המצוה לחפש אחר החמץ‪ ,‬ונס אם לא‬ ‫נם הראשונות )ביחד עם הל׳ ציצית( שנכתבו‬
‫מצא כבר קיים המצוה כתיקונה )שבלי הלקט‬ ‫וננמרו ע״י רבה״ז עוד ״בהיותו יושב בשבת‬
‫סי׳ רו בשם שו״ת הגאונים‪ ,‬כלבו בשם‬ ‫תחכמוני" במעזריטש )הקדמת אדהאמ״צ‬
‫רה״נ(‪ .‬אבל כבר נתפשט המנהג להניחן‬ ‫להשו״ע‪ ,‬הקרמת הרבנים בני הגאון המחבר‬
‫ומנהג ישראל תורה היא )שו״ע אדה״ז םו״ס‬ ‫ז״ל(‪ — .‬הל׳ ת ״ ת )וסדר ברה״נ( — נדפסו‬
‫תל״ב(‪ .‬ראה בחק יעקב טעמי מנהנ זה‪ .‬ויש‬ ‫ע״י אדה״ז‪ ,‬אבל כעני! בם״ע ולא כחלק‬
‫להוסיף טעם‪ :‬כדי שבביטול היום יוכל‬ ‫מהשו״ע‪.‬‬
‫לומר כל חמירא וחמיעא רזזוזיוזי׳‪ ,‬ונם שלא‬
‫ישכח חובת ביעור ולא יצטרך לשרוף הכלי‬ ‫הגדול‬ ‫שבת‬
‫שלקח לבדיקה כמ״ש םו״ס תמ״ה‪.‬‬
‫וזוזץ סטה‪ .‬כדי שלא יתפרד )שו״ע‬ ‫נקרא כך מפני שנעשה בו נם נדול‬
‫םתל״ב(‪.‬‬ ‫)תוד״ר ואותו שבת פז‪ ,‬ב‪ .‬טושו״ע ר״ם‬
‫\מ״‪ 9‬הסברה יעי להניזז מעודה ‪3‬יתיהי\‪.‬‬ ‫תל(‪ — .‬במחזור ישן כח״י נמצא רגם שבת‬
‫)משנת חסידים‪ ,‬סי׳ האריז״ל( בם׳ ברית‬ ‫שלפני שבועות נקרא שה׳׳נ‪ ,‬וכן שבת שלפני‬
‫הלוי למהר״ש אלקב־ז כתי• שמרומז בנמרא‬ ‫ר״ה )כתר שם טוב ח״נ(‪ .‬וי״ל שקראו שם‬
‫)פםחים י‪ ,‬א( הניח עשר כוי )שער הכויל(‪.‬‬ ‫זה לשבתות אלו‪) ,‬אף דלא שייך בהם הטעם‬
‫הנ״ל(‪ ,‬מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח‪,‬‬
‫הוהג ביה הרב‪ .‬מניחים במהומות‬ ‫שנם הם באים לפני יו״ט‪.‬‬
‫שונים בב־ת עשרה שהיתי חם•} קשה‪ ,‬כל‬
‫אחד מהם ברוך בפיסת נייר — בכתר ש״ט‬ ‫שבת הנרול שחל להיות בערב פםח‬
‫ח״נ כותב אער כ; הוא נם מנה‪ :‬הספרדים‬ ‫— ורק אז — מפטירין וערבה )באה״ט סת״ל‬
‫באה״ק םודיא תונדמא ומצרים‪ .‬והטעם כדי‬ ‫םק״א(‪ ,‬לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו‬
‫שיא יתפדר‪ .‬ועדמ״ש בשו״ע םתל׳׳ב‪— .‬‬ ‫המעשר אל בית האוצר‪ ,‬וערב פסח )של שנה‬
‫בודקים לאור נר של שעור! )שו״ע‬ ‫רביעית ושביעית לשמיטה( הוא זמן ביעור‬
‫סתל״נ‪ (.‬וע״י נוצח עוף‪ .‬הבורק מניח החמץ‬ ‫מעשרות )שו״ע אדה״ז ס״ס ת״ל עיי״ש(‪.‬‬
‫שמוצא בשק קט; של נייר‪ .‬בנמר הבדיקה‬
‫מניח שק זר‪ ,‬הגוצה וש־רי הנר •‪ - -‬אם ישנם‬ ‫בשבת הנדול אחר מנחה אומרים‬
‫— בקערורית כף־עץ‪ ,‬מעטף הכל בנייר )אבל‬ ‫עבדים היינו עד לספר על כל עונותינו‪ ,‬לפי‬
‫הא יד הכף‪ ,‬שנשאר בהתי מעוטף(‪ ,‬ומהדק‬ ‫שאז היתה התחלת הנאולה והנסים )שו״ע‬
‫ע״י חוט שבורכו םבינ הנייר כמה פעמים‬ ‫‪0‬״ס ת״ל( וכן נוהנים )ודלא כמ״ש בשער‬
‫וקושרו‪.‬‬ ‫הכולל(‪.‬‬
‫‪, aoooooooooc‬‬ ‫כ ‪ aaaooeooa‬הגדה של פסה — ע& לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫וצי^ו מ ל ג י ע ו ר ד ן מ ץ ;‬ ‫|‬
‫י»ריך לחמש ל * ל הנר מל המחמאות נס נגזדקיס שנקרקמ‪ .‬יל* •מר נץ הנרכה צתיזליזהבדק*‬
‫אש־לו מעניג• הברקה ומון שלא ישיח שלא נאמימ מדקה כל זמן נדקהו ‪ T W‬מנ״נ אצלו לשמוע‬
‫הברכה שיבדקו איש גמגומו ולא •שיחו ניגתים דמרו לניזק יזחלה בחיר הסמוך למיץס ‪wntc‬‬ ‫•י‬
‫הברכה וצא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר‪ .‬ואחר הבדיקה יזהר נחמן שמשייר להצניעו‬ ‫י ‪,‬‬
‫למחר לשרשה אי לאכילה לשמרו שלא יוליכוהו אנה יאגס שלא ייופרר וימרר ממט »״• הינויץח או‬
‫פכנרים‪ .‬ונם צדך לבשל אחר הבדיקה ייאמר‪:‬‬
‫כל־המידא וחמיזגא ךא‪$‬א ב ד ^ י ךלא ‪90‬יתיה וךלא בזגךתיד‪.‬‬
‫‪ trgpjyfijn‬ךארעא‪':‬‬ ‫וךלא‪.‬יךענאליה' לנטל!להוי‬
‫‪mooo/‬‬ ‫‪«9001‬‬
‫ברוך כוי נול ביווור הוזץ )פסחים ז‪,‬‬
‫משניהם‪ ,‬חמץ או ׳שאור‪ ,‬מבטל צ ״ ל ‪ :‬כל‬
‫חמירא וכל חמיעא‪ .‬וי״ל דתיבת כל עצמה‬ ‫ב( ואע״פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין‪,‬‬
‫מורה דבאיוה אופן שיהי' — מבטל‪ .‬וראה‬ ‫מ ״ מ כיו! שאין הבדיקה תכלית המצוד!‬
‫בסי׳ קול יעקב רמזי תיבת והיזיעא בוא״ו‪.‬‬ ‫ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל‬
‫החמץ שנשאר ולא מצאו‪ ,‬הרי ביטול זה‬
‫והוויעא‪ .‬אף שחמירא כולל נם חמץ‪,‬‬ ‫נקרא ביעור‪ .‬ונם ביעור שביום ידי נפטר‬
‫ראוי לכל מדקדק במעשיו להזכירו בפירוש‬ ‫בברכה זו )טור וב״י‪ .‬שו״ע אדה״ז םתל״ב(‪.‬‬
‫)ב״ח‪ ,‬שו״ע אדה״ז םתל״ד ם״ט(‪.‬‬
‫גול בי<\וד‪ .‬ולא לב»ב ראה רמב״ם הלי‬
‫ולא הוויה״‪ .‬כ" ה בסי׳ שלייה‪ ,‬סי׳‬ ‫ברכות פי״א הטי׳ ו ובנ״כ הש״ס שם‪.‬‬
‫קול יעקב ועוד‪ .‬ודלא כהב״ח‪ ,‬ח״י םי׳ הר״ש‬ ‫וצדיך להגיש רא\ב גי\־ מפני שאור הנר‬
‫ראשקוב שכתבו רלא הויהי־ )והבאה״ט לא‬ ‫יפה לבדיקה )פסחים ח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫דק בהעתיקו לשון הב״ח( וראה בסי׳ קול‬ ‫וייהדו רבר\? ההרה בהדב הגזוז\!‬
‫יעקב הטעם ע״פ םור‪.‬‬ ‫לוזקום עועווו<\\ הברכה‪ .‬לפי שהליכה מבית‬
‫ו־דלא ׳י־עוא ליי‪ ,‬כי החמץ שמצניע‬ ‫לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית‬
‫לטח־ אינו מבטל )ב״ח םתל״ר(‪.‬‬ ‫המצוה )שו״ע אדה״ז םתל״ב ם״ח(‪.‬‬
‫כעפירא ראךנוא‪ ,‬ממעט זהב שנקרא‬ ‫צריך לבגול אהד הבדי?ה‪ .‬בטול בזמן‬
‫; " כ עפר‪ ,‬כמו שנאמר )איוב כח‪ ,‬ו( ועפרות‬ ‫זה הוא תקנת חכמי הנמרא‪ ,‬כדי שיהי׳ לו‬
‫זהב לו )ח״י‪ ,‬שו״ע אדה״ז םתל״ד ס״ז(‪.‬‬ ‫זמ; ק ב ו ע ‪ . . .‬ובדורות האחרונים הוסיפו‬
‫בויסת הוזץ‪ .‬אדמו״ר הזק! הלך למעז־‬ ‫לבטלו נם ביום )שם סתל״ד םי״נ(‪.‬‬
‫ריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ״ר ושהה‬ ‫כר הוזירא‪ .‬בירושלמי )פסחים פ״ב‬
‫שם יב‪3‬עגז הוזיא‪ (.‬עד לפני חה״פ תקכ״ה‪.‬‬ ‫ח״ב(‪ ,‬נוסח הביטול הוא בלשון הקודש‪ ,‬אבל‬
‫כשחזר לביתו — ביום י״ג נים! בשנה ההיא‬ ‫הגאונים תיקנוהו בלשו! ארמי מפני עמי‬
‫לא אכל )לא התענה שהרי אסור בתענית‪,‬‬ ‫הארץ )ד״מ‪ .‬שו״ע אדה״ז תל״ד ם״ח(‪ .‬ונמצא‬
‫אלא שלא אכל( כי הי׳ טרוד בהכנה לבדיקת‬ ‫— בשיניים — ברש״י )פסחים ו‪ ,‬ב(‪ ,‬רי״ו*‬
‫חמץ‪ ,‬אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש‬ ‫)שם ג‪ ,‬א(‪ ,‬רא״ש )שם פ״א‪ ,‬ם״ט(‪ ,‬בה״נ‪,‬‬
‫בעני! בדיקת חמץ יבוא כ! בהבדיקה בפועל‪.‬‬ ‫מחזור ויטרי‪ ,‬יוצר לשבת הנרול ועוד‪.‬‬
‫הבדיקה נמשכה כל הלילה‪ ,‬ולא היי לו אז‬ ‫נוסח רבעו מדוייק עפמ״ש הב״ח םתל״ד‬
‫רק חדר אחר )שיחות כ״ק מו״ח אדמו״ר‬ ‫—‪ -‬הובא בח״י — וכ״ה בסי' שער‬
‫חה״פ תרח״ץ(‪.‬‬ ‫השמים להשל״ה‪ .‬והנה בב״ח ושעה״ש‬
‫או פירש רבנו המשנה )ריש פסחים(‪:‬‬ ‫כתבו‪ :‬כל חמירא גבל ההיעא‪ ,‬אבל רביגו‬
‫אור לארבעה עשר בודקי! את החמץ לאור‬ ‫העתיק כל חמירא והוזיטא וכ״ה כח״י‬
‫הנר — ינ׳ בנימט' אחד‪ ,‬הוא עני! הדעת‪,‬‬ ‫ובאה״ט )שם( בסי׳ האריז״ל בסי' יעב״ץ‬
‫בזה אין שייך )צריך?( בדיקה‪ .‬יד׳ הוא‬ ‫ועור‪ ,‬ולכאורה ע״פ מרז" ל )מו״ק כו‪ ,‬א(‬
‫עני! המרות )ז׳ מדות דנפה״א ורנה״ב( שם‬ ‫ואימא ‪.‬עד דהוו כולהו א״ל על על הפסיק‬
‫צ״ל בורקי; את החמץ‪ ,‬והבדיקה היא לאור‬ ‫העני;‪ ,‬נם כאן‪ ,‬ביון שגם אם ישנו רק אחד‬
 ‫הגדה של פסח — עט לקוטי מעמיס ומנהגים‬
‫כיום •״ל ‪ wo‬ה׳ •נמהלו מזורה נמימצמו רשרשט רמלט וננישול היוס יאנ‪1‬ר‪:‬‬

‫^ל־חמיךא וחמ;עא ךאבא בר‪#‬ותי ךחזיתיה וךלא חזיתיה‬

‫י‬ ‫מ כ ך ?‪.‬עפרא ךארעא‬

‫רש לשרוף משרה פתיתין ונשמת שרישיז הימן •אמר זה‪:‬‬
‫יןןי רצון מלפניך ה׳ אלהיגו ואלהי אבותינו בשס שאני מבער חמץ מביתי‬
‫וסרשותי כך תכער את כל החיצונים ואת רוח המיסאה תעביר ק הארץ ואת‬
‫•צרנו תרע תעבירהו מאתנו ותתן לנו לב בשד לעבדך באמת וכל ס״א וכל הקליפות‬
‫וכל הרשעה בעשן תכלה ותעייר ממשלת זדון סן הארץ וכל המעיקים לשנינה‬
‫תבערם ברוח בער וברוח משפם כשם שבעדת א ת מצדים ואת אלהיהם בימים‬
‫ההם ובזמן הזה א ק סלה‪:‬‬

‫ומ״ש בשער הכואא על יה״ר כו׳ מעזי‬
‫פנים שהטעם מפני שאינו בצבור — צ״ע‬
‫שהרי נם יה״ר דביעור חמץ אינו בצבור‪.‬‬
‫‪<1‬וטו\ וזברה וכ״ה בתפאות ר״ה ויוהכ״פ‬
‫— בבי״ת‪ ,‬וכלי הכתוב )תהלים לז‪ ,‬כ( כאו‬
‫ב‪\1‬טו\ כלו‪.‬‬
‫ברווז בגור וברוגז גזטי‪09‬י‪ .‬לשון הכתוב‬
‫)ישעי׳ ד‪ ,‬ר( הוא ברוח משפט וברוח בער‪.‬‬
‫ביזנז י״ ר בטווה \ז•‪ .‬ראה שו״ע סתמיינ‬
‫ומה ששינו והקדימו בער למשפט מובן‪,‬‬
‫דלענין הדחה‪ .‬וזיכוך עונות בנות ציון‬
‫וזרורה בוזזי <ו‪1‬ווו )טור סי׳ תמ״ה‪.‬‬
‫שבכתוב‪ ,‬ידיח ברוח משפט דאיהו רחמי‪ ,‬כמו‬
‫שפירש״י ביסורין‪ ,‬שזהו כמו אב המייסר את‬
‫בנו )ראה כזה אנה״ק לרבינו הזקן ם׳ ככ(‪.‬‬
‫ומה שישאר בלי בירור יבער מן העולם ברוח‬
‫בער‪ .‬אבל כאן‪ ,‬לענין החיצונים והקליפות‬
‫המעיקים לשכינה‪ ,‬יבער ברוח בער‪ ,‬וכל‬
‫ניצוצי הקדושה שהחיצונים יונקים מהם )עיין‬
‫פע״ח שער חהמ״צ פ״א( יריח ברוח משפט‬
‫לזככם )שער הכולל(‪.‬‬
‫ביוזיה ההגז זבזה\ הזוז‪ .‬וכ״ה בסי׳‬
‫הרש״ר‪ .‬וצ״ע דבכל התפלות הנוסח הוא‬
‫״בזוז\״ ולא נמצא במ״א ״ובזמן״ בתוספת‬
‫וא״ו‪ .‬ובםי׳ קול יעקב באן הוא לנכון ‪»1‬ז\‬
‫בלא וא״ו‪.‬‬
‫ביטיזר וזוזץ‪ .‬מאן דאכי‪ 5‬חמץ בפסח כטאן‬
‫דפלח לכו״ם )זחיב ק&ב‪ ,‬א(‪ .‬תאריז״ל‬
‫כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו‬
‫שלא יחטא כל השנה )באה״ט רסתט״ז(‪— .‬‬
‫ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל א ח בשוננ‪,‬‬
‫שהרי בודאי בעל בחירה הוא נם אז‪.‬‬
‫הנר‪ ,‬נר ה׳ נשמת אדם‪ .‬והבדיקה היא‬
‫בחורין ובסרקין שלכן צ״ל לאור הנר‪ ,‬כי‬
‫מדורה היא בחי׳ אצילות ושם הרי לא‬
‫ינורך רע‪ ,‬אבוקה היא בבריאה ואור הנר —‬
‫יצירה‪ ,‬כי עשי׳ היא בחיי חושך )שם‪.‬‬
‫וע״נ״כ שלייה מס׳ ש נ ת — קלו‪ ,‬ב‪ .‬קה״י‬
‫סע׳ אבוקה‪ .‬ד״ה אור ליד׳ ה׳ש״ת(‪.‬‬
‫איך משערין שעות אלו‪.‬‬
‫מהרש״ל‪ ,‬מהרי״ל‪ ,‬מ״א(‪ ,‬דנזרינן אטו שורפו‬
‫לאחר זמן איסור הנאתו )ב״י(‪.‬‬
‫רהזיהי׳ בוי דהוויה״‪ .‬אם״ל‪ :‬הזויתי׳‬
‫בשעת הבדיקה‪ .‬הזיזזי־ — מעולם )ב״ח‬
‫סתל״ד(‪.‬‬
‫זיט רטר\\• )ועורה פזזיהי\‪ .‬כפל עור‬
‫הפעם ע״ד י׳ פתיתי!‪ ,‬כי הן בבדיקה והן‬
‫בשריפה צ״ל י׳ פתיתי! )עיין בפע״ח שחהמ״ץ‬
‫םפ״ד ובמ״ח שם(‪.‬‬
‫יהי רצז\‪ .‬בסידור האריז״ל‪ ,‬ושם‬
‫הוא ״ד' אלקי ואלקי אבותיי׳ בלשו! יחיד‪.‬‬
‫ואולי הטעם דשינה ללשו! רבים ״אלוקינו‬
‫ואלקי אבותינו" שמתוך כך התפלה נשמעת‬
‫)ברכות א‪ ,‬א‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח םק״י ם״ד(‪.‬‬
‫ובפרט ששאר כל תפלה זו היא נ״כ בלשון‬
‫רבים‪ .‬וראה מ״א ואחרונים או״ח ריש ם׳ מו‪.‬‬
‫וצע״ק דבתפלת •ה״ר כוי מעזי פנים כוי‬
‫ובסוף סדר קרוש לבנה נם נוסח רבינו הוא‬
‫בלשו! יחיד וכ״ה בסי׳ של״ה )ובסי׳ רש״ר ‪:‬‬
‫יה״ר כוי מעזי פנים הוא כל״ר(‪.‬‬
‫‪jpooooaooooci‬‬ ‫הגדה של פ ס ח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫סדר קרבן פסח‬

‫ונשלמה פריס שפיזיט ותפלת מנחה היא נמקים תמיד של נין הפרגים ובזמן שנהמ׳יק היה קייס היה‬
‫ה‪0‬סח כשחס אחר תמיד של נץ הערבים כן ראו• לעמק נסדר קרנן פסח אחר תפלח המנחה ויאמר זה‪:‬‬
‫ס ף י ן פסח מביא מן הכבשים או מן העזים זכר בן שגה ושוחטו' בעזרה נכ״ט‬
‫‪-‬‬
‫״ י אחר חצות ארבעה עשר דוקא ואחר שהיטת תמיד של בין הערבים ואחד‬
‫הטבת נרות ׳מל בין הערבים ואין שוהטין א ת הפסת על החמץ ואם שהט קודם‬
‫לתמיד נשר ובלבד שיהא אהד ממרס בדם הפסח כדי שלא יכךש עד שיזרל^ דם‬
‫התמיד ואח״כ יזרקו דם הפסח זריקה אחת כנגד היסוד וכיצל עושין שחט השוהם‬
‫וקבל הנהן הראשון שבראש השורה ונתן לחבית והכירו לחיית והכהן הקרוב‬
‫אצל הצזבח זורקו זריקה אחת כעד היסוד וחוזר הכלי ריקן לחבית וחבית לחבית‬
‫ומקבל כלי המלא תחלה ואח״ב מחזיר הריקן והיו שורות ׳‪ to‬בזיכי בסף ושותת‬
‫של בזיני זהי ולא היו לבזיכץ שוליס שמא יניהס מקרש הדם אח״כ חולין א ת הפסח‬
‫זמפשיטין אותו בולו וקומלץ או־ו וממחין א ת קרניו עד שיצא הפרש וםוציאץ‬
‫א ת האיסורים והס החלב שעל ה נ ן ב ויותרת הכבד ונ׳ כליות והחלב שעליהן יהאליה‬
‫לעומת העצהונותנס בכלי שרת ומולחם ופקטירם הכהן על גבי המזבח בל אחד‬
‫ל ב ת והשחיטה והזריקה וטחוי קרביו והקטר חלביז־ דוחין א ת השבת ושאר עניניו‬
‫אינם תהין א ת השבת וכן אין םוליבין א ת הפסח לבית כשחל בשבת אלא כת‬
‫האחת הם מתעכבים עם פסהיהס נהר הבית והכת השניה יושבת לה בחיל מזג׳‬
‫במקומה עובדת חשכה יצאו וצדו פסחיהמ ‪ .‬בשלשה כתות הפסח נשחס ואין‬
‫כת פהותה משלשים אנשים נכנסה כ ת הראשונה נתמלאה העזרה נועלין אותה‬
‫ובעוד שהם שוחטין ומקריבין א ת האימורים ק־ראין א ת ההלל אם גמרו אותו קודם‬
‫שיקריבו כולם שונים אותו ואם שנו ישלשו על כל קףיאה תוקעין ג׳ תקיעות תקיעה‬
‫בשבת‪ -• .‬י״א ראפייו את״ל דאין הפשטו‬ ‫פ ד ר קרכן פסח‬
‫בשבת כהפשטו בחוא )ראה נ״ב הרמב״ס הא׳‬
‫ק״פ פ״א הי״ד(‪ ,‬הרי אין השינוי אאא באו‪\3‬‬ ‫גו»‪1‬לוזה ‪3‬רינז בוי )בשינוי לשון קצת‪:‬‬
‫ההפשטה ואא נחית אפרט־ם כאאו‪ .‬ד[ כתב‬ ‫שאייה מם׳ פסחים בתחאתו‪ ,‬סידור האריז״א(‪.‬‬
‫בפשיטות שהאאי׳ קרינה ואא התנה שזהו‬ ‫קרב\ פ ס ה כוי והו ה<ווי\ כוי )לשון‬
‫בכבש‪ ,‬כי עז אין אאיתה קריבה‪ — .‬וי״א‬ ‫סדר היום הועתק שם(‪ .‬בסי׳ יעבץ הקשה על‬
‫דאי; זה מצוי‪ ,‬כי רוב פסחיהם היו מן‬ ‫םדר זה כמה קושיות וכתב לאומרו בנוסח‬
‫הכבשים‪ ,‬וכתירוץ הראשון וול קושיא וונ‪1‬י\ וו‬ ‫אחר‪ .‬וכדי שאא יוקשה מה שרבינו הביא‬
‫בתוד״ה מאלי• )פסחים ג‪ .‬ב(‪ .‬ועדיין צ״ע‪.‬‬ ‫בכל זה לשון םדה״י‪ ,‬י״ל בתירוץ קושיות‬
‫ה[ נשמטו פרטי צליית הפסח נקורו ואכילתו‪,‬‬ ‫היעבץ‪:‬‬
‫וי״ל מפני שאין כל זה נוגע להקרבת ק״פ‪,‬‬ ‫א| שלא הזכיר זמן ההקרבה ביהוד וקרימתו‬
‫ונם אינו בזמן אמירת סדר ק״פ‪ ,‬לבז לא‬ ‫בחל ער״פ להיות בע״ש ‪ - -‬י״ל דכיון‬
‫הזכ־רם אאא בכאאות‪ .‬וא״ו[ לא נזכר ע״ד‬ ‫דאמירת סדר ק״פ הוא משום ונשלמה פרים‬
‫חנינת ירי‪ - - .‬וי״א‪ ,‬וכמו שרמז ביעבץ נופא‪,‬‬ ‫שפתינו‪ ,‬ולא חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק‬
‫שנשמט מפני שהחנינה אינה אאא רשות‪,‬‬ ‫בשעה שהיו מקריבי! את הק״פ בפועל ודיו‬
‫ואינה באה בשבת במרובה ובטומאה )פסחים‬ ‫שיהי׳ בזמן שהקרבת ק״פ כשרה‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫סט‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫יעני; תפית מנחה‪ ,‬לא רצו להזכיר בנוסח‬
‫והקבר כלי ההלא החילה ואוז״כ ווהויר‬ ‫זה שהי׳ הפסח סרב בשמונה ומחצה בוי‪,‬‬
‫הריקו מפני שאין מעבירין עא המצות )פסחים‬ ‫ביון רע״פ רוב לא יובל אכוון אמירתו לזמן‬
‫סר‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ויהי' כסותר א״ע‪ .‬ב[ אא פרט עא מי מוטל‬
‫קוראי; את ההלל ‪ - -‬האוים )תוספתא‬ ‫חיובו ‪ • -‬וי״א רלא רצו לפרוט בזה רהוא‬
‫פסחים‪ ,‬ספ״ד(‪.‬‬ ‫דוקא בסהד־‪-‬ם ויכול־• להגיע לירושאים‬
‫הוסטי; ‪ --‬הבחנים בחצוצרות )במדבר‬ ‫ניטעת שחיטת הפסח‪ ,‬דא״כ הוא סותר לעני!‬
‫י ‪ ,‬ח‪ -‬י‪ .‬תמיד ס״ז‪ ,‬מ״נ(‪.‬‬ ‫ונשימה כוי וכנ״ל‪ .‬ג[ לא פרט יטנו׳ הפשטו‬
 ‫הגדה של ‪9‬פח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫תרועה תקיעה גמדו להכךיב פותחין העזרה •צאה כת ראשונה נכנסה כת שגיד‪.‬‬
‫נועלין דלתות העזרה גמרו פותחין יצאה כת שניה נכנסה כ ת שלישית ומעשה‬
‫כולן שוין ואחר שיצאו טלן מחצין העזרה ואפילו בשבת מפגי לכלוך הדם שהיח‬
‫בה וכיצד היתד‪ .‬הרחיצה אמת המים היתה עוכרת בעזרה והיה לה מקום לצאת‬
‫סמנה וכשרוצין להדיח את הרצפה סותמין מקום יציאתה והיא מתמלאת על כל‬
‫גדותיה מפה ומפה עד שהמים עולים וצפים מכאן ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל‬
‫לכלוך שהיה בעזרה ואח״כ פותחין מקום יציאתה והבל יוצא עד שנשאר הרצפה‬
‫מנוקה ומשופה זהו כבוד הבית ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחד‪.‬‬
‫‪ ITff‬העדן נקיציר גדוצ • יצריך האלס הירא וחרד עצ ל נ ר ה׳ לקחח אוחי נזמנו שתעלה קריאחו‬
‫נמקוס הקרנתו וילאנ עצ חורנ; הניח ייחחנ; צפני ה׳ נורא עולש שיננה אותי נמהרה נימינו אמן‪:‬‬

‫סדר הגדה‬
‫י‪0‬לד על שולחנו קערה נ נ ׳ מצות מונחיה זה מל ז ה ‪ .‬הישראל ומליו הלי• ועליו הנהן יעלץ לימין ה י ז ע‬
‫ינמלי לשמאל הניצה י״חחיהס באמצע המרור ותחת הזרוע החרוסת ינעלו תחת הניצה הכרפס ותיזח‬
‫המרור החזרת שעישין ט ק • ‪:‬‬

‫ר‪,‬־׳ בנסתר כי שורש הקרושה אחד הוא‪,‬‬
‫וכשהיו אבותינו במצרים הייתה כללות‬
‫הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם ח״ו‬
‫הייתה כללות הקדושה נטבע אי! תרופה‬
‫לענפים והצלת העיקר נונעת נם לענפים‬
‫)אור ההיים במרבד שם(‪.‬‬
‫העוגז ״הנרוז״ — בפסחים )סטו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הנדה ע׳׳ש והנרת לבנך‪ ,‬וי״מ הנדר‪ .‬שהוא ל׳‬
‫הודאה ושבח להסב״‪:‬־! על שהוציאנו מארמ״צ‬
‫כמו שמתרגם בירושלמי הנדתי היום לד׳‬
‫אלקיך שבחית יומא דין‪ .‬וכ! תרנטו ר׳‬
‫סעדי׳ בערב־ )אבודרהם(‪ .‬ויש גורסין אגדה‬
‫באל״ף )ראה דיים לפסחים קמו—קטז‪ .‬תוד״ה‬
‫אמר ע״ז מה‪ ,‬א‪ .‬ובכמה ראשונים(‪.‬‬
‫בסידור ר׳ עמרם גאון‪ ,‬סי׳ רס״נ‪ ,‬ברמב״ם‪,‬‬
‫יסדר על עוולזזזז כוי‪ ,‬בפע״ח וסי'‬
‫האריז״ל בשינוי לשון קצת‪ .‬וראה ג״כ שו״ע‬
‫רבינו סי׳ תע״נ םכ״ו‪.‬‬
‫עזרו־ על עוורוזגז ‪5‬ערוז‪ .‬בטור ושו״ע‬
‫)סי׳ תע״נ ס״ר( מבואר שנם עתה מביאי!‬
‫הקערה רק אחר שתית כוס ראשון‪ ,‬ורק‬
‫שולחנו יהי׳ ערוך מבעוד יום )ר״ס תע״ב(‪.‬‬
‫כסי׳ קול יעקב משמע דהקערה יסדר על‬
‫השולחן קודם הליכתו לביהכנ״ם וקודם‬
‫אמירת סדר קרבן פסח‪ .‬וכ״מ קצת בשל״ה‬
‫ריש מם׳ פסחים‪ .‬אבל בסי׳ הרש״ר כתב ‪:‬‬
‫״כשיבוא לביתו )אחר תפלת ערבית( ישמח‬
‫ויאמר כו׳ ותכי‪ 1‬הקערה עם המצות כנ״ל‬
‫סידורו"‪.‬‬
‫וכ! אנו נוהני! לםדר הקערה בלילה וקודם‬
‫קידוש‪ ,‬וכדמוכח גם מסידור רבינו שכתב ע״ד‬
‫זוווזויוז כנראה הוא טה״ד וצ״ל ונותנם‬
‫וכ״ה בכמה דפוסים‪] .‬בופוס זה נתקן[‪.‬‬
‫פדר הגדה‬
‫נורר וזגרה‪ .‬פעם אמר לי אאמו״ר‪ :‬יוסף‬
‫יצחק מ׳דארף טראכטען — )במשך הסדר(‬
‫— אף זיי! א מענטש וועט רער אויבער־‬
‫שטער העלםן‪ .‬בפרט בעת פתיחת הדלת‪.‬‬
‫ניט בעט ק״! נשמיות בעט רוחניות )שיחות‬
‫חה״פ תש״כ(‪.‬‬
‫לזרר וזהגרזז‪ .‬ראה במשנה פסחים פ״י‪,‬‬
‫מכילתא פ׳ בא‪ ,‬תלמוד בבלי וירושלמי שם‬
‫וכוי‪ .‬סרר הנדה בצורה קבועה נמצא כבר‬
‫מחזור ויטרי ועוד‪ ,‬הביאור ע״ד הסוד בפע״ח‬
‫וסי׳ האריז״ל‪.‬‬
‫יהא כל אדם חרד באימה לקיים מאמר‬
‫חכמים שתקנו מצות הסדר והגרה‪ ,‬ולא יהא‬
‫הדבר קל בעיניו‪ ,‬אף אם כסה דברים יש‬
‫בסדר שנראה בעיני האדם שאי! הקפדה‬
‫בהם‪ ,‬ישכיל בדעתו לקיים שאי! שום דבר‬
‫ריק בהן )מהרי״ל(‪.‬‬
‫יש מקום יומר שאי! הנר ח״ב בפסח‬
‫ייפי שלא ה•׳ לא הוא ולא אבותיו במצרים‪,‬‬
‫דומה למאמרם נר אינו קורא שאינו יכול‬
‫לומר נשבע ה׳ לאבותינו )בכורים פ״א מייד‪.‬‬
‫אבר עיין רטב״ם שם( יזה אמר )כמרבד ‪, 0‬‬
‫יד( וכי יגור אתכם נר ועשה פסח‪ ,‬אתכם הוא‬
‫כאחר ממנו ויציאתנו ממצרים הייתה נאולת‬
‫עול• גם לנפש הגר‪ ,‬הגם שלא הי׳ כננלה‬
 ‫‪000‬‬
‫‪800B0B0B‬לקוטי מעמים ומנהגים‬
‫י‪0‬ירר ב\־ היטוראר \<\לי\ מי‪ .‬״אצלנו‬
‫הסדר ישראל לוי כהז‪ ,‬יל׳׳ך — ורומז נ״כ‬
‫ולא‬ ‫—‬ ‫בעבודתו‬ ‫מהלך‬ ‫נבר‬
‫כל״י‪ .‬בכלל‪ :‬המצות — רומזים לכלים‪ ,‬מה‬
‫שמניחים על המצות — לאורות‪ .‬ולכן נוהגים‬
‫לקחת מצות כפופות — בית קבול‪ ,‬שזהו‬
‫עני! בלי האמיתי״ )שיחות פסח תרח״ץ(‪.‬‬
‫ה^רה וזהוזל‪05‬י‪.‬׳ בסידור האריז״ל הסדר‬
‫— יל״ך‪ .‬בפע״ח שחהמ״צ פ״ו — כל״י‪.‬‬
‫עפ״י הנ״ל שהמצות — כלים וששת המינים‬
‫— אורות‪ ,‬יש לבאר נ״כ מה שרבים נתחבטו‬
‫להבין הסדר שהמינים צ״ל מונחים על המצות‬
‫דוקא וכוי‪.‬‬
‫הורר<\ כ\י הביגוה‪ .‬כי צ״ל שני תבשילי!‬
‫אחד זכר לפסח ואחד זכר לחנינה )פסחים‬
‫קיר‪ ,‬ב( ואמרינ! בירושלמי שמנהג לקחת זרוע‬
‫וביצה )ביעא בלשו! ארמי( כלומר ‪tun‬‬
‫רחמנא למיפרק יתנא בררעא מרממא )כל‬
‫בו הובא בכ״י‪ ,‬אנודרהם(‪ .‬יש שכתבו‬
‫הלוקחים ביצה משום שעושים זכר לאבילות‬
‫החורבן ביהמ״ק‪ .‬וצע״ק רמוכח במשנה‬
‫ובירושלמי דנם בזמן בהמ״ק היו לוקחים שני‬
‫תבשילי! ואז לא עשו זכר לאבלות‪ .‬וא״כ‬
‫נצטרך לומר אשר מאות שנים לקחו מין‬
‫אחר לזכר החנינה ואחר החורבן שינו מנהנ‬
‫זה‪.‬‬
‫הורוגו‪ .‬כוהניו לקחת חלק מצואר גוו\י‪.‬‬
‫כ! מדקדקין שלא לאכול הררו<\ אח״כ — כל‬
‫זה הרחקה שלא יהא כל דמיו! לקרב! פסח‪.‬‬
‫ומטעם זה הנה כבוד קדושת מו״ח אדמו״ר‬
‫מסיר כמעט כל הבשר מעל עצמות ה״זרוע״‪.‬‬
‫הביצה‪ .‬מבושלת עד שתתקשה‪.‬‬
‫נם כשחל ע״פ כשבת לוקחים הביצה‬
‫זכר לחנינה )ורלא כמ״ש באנוררהם( אף‬
‫שלא קרבה חנינה אז )תוד״ה אחר פסחים‬
‫קיד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הההיהם באוזצע ההררר‪ .‬לכאורה הי׳‬
‫צ״ל המרור בקו שמאל כי הוא בחיי נבורות‪.‬‬
‫אך הוא מפני שהמרירות מעורר המשכת‬
‫רחמים רבים‪ ,‬כאשר תשתפך במר נפשו ויבוא‬
‫לידי מרירות נדולה איך שהוא רחוק מאלקות‬
‫עי״ז מעורר בחיי רחמים רבים )לקו״ת שה״ש‬
‫ד״ה קול דודי‪ ,‬ם״ב(‪.‬‬
‫ההרהזוז‪ .‬זכר לטיט שנשתעבדו בו‬
‫אבותינו‪ .‬ונותנין בה דבר של קיוהא )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬א( וכר שהיו שיני ישראל קיהות מקושי‬
‫השעבוד )ב״ח םתע״נ(‪ .‬ועושי! אותה מפירות‬
‫שנמשלה בהם כנסת ישראל )תשובות הנאונים‬
‫הובאו בתוד״ה צריך שם( ואח״כ מרככין‬
‫אותה במשקה אדום זכר לדם מכה הראשונה‬
‫)ירושלמי פסחים ם״י םה״נ(‪ — .‬וכל דבר‬
‫שטובל•! בו קרוי חרוסת )מחזור ויטרי(‪.‬‬
‫ן ‪ !mooooaao‬הגדה של פ פ ח — עם‬
‫הקערה בי! סדר ק״פ לקידוש‪ .‬וכ״כ נם‬
‫בפרמ״נ מש״ז םתפ׳יו‪ .‬ומ״ש במשנה )פסחים‬
‫שהוא‬ ‫קיר‪ ,‬א( מזנו לו כוס א׳ כו׳ הביאו לפניו מטבל‬
‫כוי‪ ,‬י״ל כפירוש ר״ח )הובא שם בתום׳(‬
‫דהיינו הביאו את השלח!‪ ,‬וזהו רוקא בימי‬
‫חכמי הש״ם שהיו להם שלחנות קטנים לפני‬
‫באו״א ולא היו מביאין השלח! עד אחר‬
‫קרוש משא״כ בדורות האחרונים‪ .‬ועיי! תוד״ה‬
‫שאין )פסחים ק‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫נורר הגרה‪ .‬יוזרר צל עוולוזוו‪ .‬הי׳ אצלנו‬
‫בירושה הכום לקידוש של רבנו הזק! ובו‬
‫שיורי היין )שנקרשו( שקידש בו לאחרונה‪.‬‬
‫והיו מעמידים אותו על השלח! בעת הסדר‪,‬‬
‫עד שעל פי סיבה נאבד‪ .‬כ! קערת הכםף‬
‫שהיא עתה על השלח! היא של רבנו הזק!‪.‬‬
‫כדרך כלל לא הי׳ בבית רבה״ז עשירות‬
‫בכלי כסף‪ .‬אין די טיעפע יארע! פון רבי׳םטווע‬
‫)לאחרי שכבר נהנ בנשיאות כו״כ שנים(‪,‬‬
‫אספו החסידים ביניהם סכום מסוים‪ ,‬מכל‬
‫משפחה לקחו לא יותר ממטבע פולנית ששווי'‬
‫הי׳ בערר נ׳ ערשי )שעורות ?( כסף ובזה קנו‬
‫מתנה לרבנו הזקן קערה זו וכ! מנורה‪— .‬‬
‫כ; הי׳ לרבנו הזקן ״הדם״ שנתן לו הרב‬
‫המניד ‪..‬א מתנה פון רבי׳! — הבעש״ט —‬
‫מיט וריח לו כלבנון"‪.‬‬
‫נם קופםת־טאבאק של כסף הייתה אצל‬
‫רבה״ז מתנת בעל תשובה אחר )אף שבכלל‬
‫לא קבל רבה״ז מתנות(‪ .‬ויאמר‪ :‬אבר אחר‬
‫ישנו באדם ואינו בעל תאוה ונם אותו רוצים‬
‫להלעיטו )אן שטאפז( תאוה! ויפריד את‬
‫מכסה הקופסא‪ ,‬שהייתה כסף מלוטש‪.‬‬
‫והשתמש בה בתור מראה לבוו! התפלין‬
‫שתהיינה מונחות במקומן )שיחות חה״פ‬
‫תש״ב(‪.‬‬
‫כוס קידוש הנ״ל ושיורי היי! שבו — הם‬
‫שקידש רבה״ז בשבת האחרונה בכפר פיענא‬
‫)שיחת י׳ אייר תרצ״א(‪.‬‬
‫קערה‪ .‬בבית הרב מסדרי! המצות על‬
‫מפה ולא על קערה‪ .‬מלבד האדמו״ר המסדר‬
‫המצות על טס של כסף‪.‬‬
‫בגי וזצוהי‪ .‬שאלו אנשי קירואן למר‬
‫רב שרירא גאון למה לוקחי! נ׳ מצות בלילי‬
‫פסחים לא פחות ולא יותר‪ ,‬והשיב להם רמז‬
‫מ! התורה הוא לגי םאי! שאמר אברהם לשרה‬
‫לעשות מהם עגות כוי‪ ,‬ונמירי אותו זמן פסח‬
‫היי‪ ,‬וי״א זכר לג׳ הררי עולם אברהם יצחק‬
‫ויעקב )מעשה רוקח טז‪ ,‬נח(‪.‬‬
‫היעוראל ועליג הלו• בוי‪ .‬ראה הביאור‬
‫בפע״ח וסי׳ האריז״ל‪ .‬ונוהגי! להפסיק‬
‫במפה בי! מצה למצה‪ ,‬והטעם מבואר בסי'‬
‫קול יעקב‪ .‬וב״ה נ״כ בתפא״י סוף מסכת‬
‫פסחים )תוספות חיים(‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומגהגים‬

‫סימן סדר של פסח‬

‫קדש ״ ורחץ ״ ‪3‬ךפס י יחץ * מגיד י ךחךז י מו*דא י‬
‫‪,‬‬
‫מצה׳ ?ורודי 'כורך׳ קלחן עורך ?פיזיגוז־‬
‫הללי״נרצה‪:‬‬
‫נוהני! ייקח חזרת )םאלאט( ותמכא )חריין(‬ ‫סי׳ אל החרוסת‪. :‬חרושת אב\ חרושת‬
‫שויהמ־ה! למרור והן לכורך‪.‬‬ ‫‪1‬וץ בלשו! אשכנז‪ :‬איפ״ל בארי"! ניס״!‬
‫אין אנו נוהגי! ללבוש קימל להסדר‪ .‬וכן‬ ‫איננב״ר ציטרנ״ד‪ ,‬ובלה״ק‪ :‬תפוחים אנסים‬
‫אי! מקפידי! לאיזה רוח יהי׳ מקום מושבו‪.‬‬ ‫קירה אנוזים וקנמו! )פע״ח שההמ״צ פ״ו(‪.‬‬
‫אבל זה מכמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת‬
‫פימן פדר של פסח‬ ‫קידה וקנמו! מחשש תערובת חמץ‪.‬‬
‫מ־וז\ נורד ג«ל בינווג קרש כוי‪ .‬במחזור‬ ‫נקרא שמו חרוסת — זכר ללבינה שהיא‬
‫ויטר׳ סי׳ םה הובאו סימנים אלו ב״םרר ערוך‬ ‫מעשה חרסית )מרדכי לפסחים סדר הנדה‬
‫״‪,‬‬‫ר ש‬ ‫שסידר ר׳ שלמה בר יצחק זצ״ל״ _״‬ ‫הקצר — בשם הירושלמי(‪.‬‬
‫)וי״א כי אחד מבעל־ התוספות ר׳ שמואל‬ ‫הברפס‪ .‬נוטריקון ם׳ פרך כלומר ם׳‬
‫מפלייזא — מפלייש — הובא באור זרוע סי׳‬ ‫רבוא עבדו עבודת פרך )אבודרהם‪ .‬מהרי״ל(‪.‬‬
‫־נ"ו — חכר הםימ! קדש ורחץ כוי‪ .‬שדייל‬ ‫ואנו נוהגי! ליקח בצל )או תפוח אדמה(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בשם נח" (‪ .‬ובפרדס לרש״י‪ ,‬בהנמ״יי)על סדר‬ ‫ועיין מ״א םתע׳׳נ ס״ר ובאחרונים‪.‬‬
‫הגדה שברמב״ם( ובאבודרהם הובאו עוד‬ ‫ווזוזוז הוזרור הוזזרון שוווג«י\ כורך‪,‬‬
‫סימני םש״פ בנוסחאות שונות‪ .‬אבל בפע״ח‬ ‫מחמת שינוי הלשון‪ ,‬דכתחילה קורא אותו‬
‫)שער חהמ״צ פי״ז(‪ ,‬במ״ח ובסי׳ האריז״ל‬ ‫מרור ואח״כ חורת )וכ׳׳ה נ״כ בפע״ח‪ ,‬מ״ח‪,‬‬
‫מבאר סדרו ש״פ ע״פ הסימ! קרש ורחץ כוי‪.‬‬ ‫סי׳ קול יעקב‪ ,‬סי׳ הרש״ר(‪ ,‬יש נוהני! שלא‬
‫והאלשיך‪ .‬חיד״א ועוד פי' ע״ד המוסר‪.‬‬ ‫ליקח סין אחד למרור ולכורך‪ ,‬ואפילו במקומות‬
‫ורוזץ תיבה זו בתוספות ואייו — למען‬ ‫שנמצא סאלאט אינם עושים הכל מן םאלאט‪,‬‬
‫שיהיו כיי התיבות שבםימ! זה בני שתי‬ ‫וטעמם אולי אי; בקיאי! בחמשה מ־נים‬
‫תנועות‪ .‬ובסי׳ הרש״ר וקול יעקב איתא רחץ‬ ‫שבמשנה )פסחים לט‪ ,‬א( לכן יוצאים אכילת‬
‫בלא וא״ו‪ ,‬ואולי מנקדים רחץ בשני פתחי!‪.‬‬ ‫מרור בירק מר‪ .‬ולא דקו רא״כ יש לאבלו‬
‫עוי״ל תוספת הוא״ו להדניש שצ״ל קדש‬ ‫בלא ברכה‪ ,‬וכמ״ש בשו׳׳ע אדה״ז ם׳ תע״נ‬
‫ואוז״כ רחץ אף למי שאי; נוהנ כן בשאר ימות‬ ‫סל׳׳א‪ .‬אבל באמת מצוה להדר אחר חזרת‬
‫השנה )וכדעת הט״ז וח״י ר״ס תע״ג(‪ ,‬או‬ ‫)פסחים שם(‪ ,‬דהיינו םאלאט‪ ,‬שעיקר המצוה‬
‫שאף שרוחץ קודם קדש )כרעת הב״ח שם(‬ ‫בה )שו״ע םתע״נ ם״ה( ואין חילוק בין מרור‬
‫חוזר ורוחץ )שמה״ר(‪.‬‬ ‫לכורך‪ .‬והא דש־נה בלשונו הוא כי אם הי׳‬
‫מאבא מארי ז״ל שמעתי ע״ר הסוד‬ ‫כותב ותחת המרור המרור שעושין כורך‬
‫לבאר דיוק הוא״ו ועוד שינוי שישנו בשתי‬ ‫)ועדמ״ש בשו״ע ארה״ז םכ״ו( היו טועים‬
‫תיבות אלו‪ ,‬אשר רק הם נאמרו בלשון ציווי‬ ‫לומר שלכורך יותר טוב ליקח המין‬
‫ולא סיפור‪ ,‬ב׳ קרש ורחץ רומזי! על נייר‬ ‫ובאמת מצוה‬ ‫סדור‪,‬‬ ‫במשנה‬ ‫הנקרא‬
‫דחכמה )קדושה(‪ .‬ודייר רכינה )טהרה‪ ,‬רחיצה(‬ ‫בחזרת )שער הכוללת והתירוץ תמוה‪,‬‬
‫שלא הי׳ בהם פירור ושבירה‪ ,‬כי לקחם עתיק‬ ‫לטעות‪,‬‬ ‫מקום‬
‫יש מקום‬ ‫גם עתה‬ ‫דא״כ‬
‫לחלקו‪ .‬משא״ כ י״ג בחי׳ הנשארות מהם‪.‬‬ ‫רלוזרץר יותר טוב ליקח מרוד שבמשנה‪.‬‬
‫וזהו אשר קדש ורחץ בא בוא״ ו החיבור‪.‬‬ ‫ולהוי! יא מכל טעות הול״ל ‪ :‬״תחתיה• באמצע‬
‫וגם רק הם באים בלשו; ציווי — רמז רמזו‬ ‫וזוזורוז ותחת בוי ותחת החזרת וזוזגרוז‬
‫לקדש ולרחוץ מהבחי׳ העליונות אח שאר ־״נ‬ ‫שעושי! כורך" ואול־ ־ש לתריז שינוי הלשון‪,‬‬
‫בחי'‪ ,‬הנרמזות ב־״ג הסמנים‪ :‬כרפס כו׳‬ ‫כי הנה התבות ״מרור"‪ ,‬״חזרת" כמה רמזים‬
‫נרצה‪.‬‬ ‫עייר הסוד בהם — וכמ״ש בפע״ח וקהלת‬
‫רווצה יש שרצו להגי׳ רחץ )בשני‬ ‫יעקב — ורמזי תיבת וזרור שייכים יותר‬
‫פתחי;(‪ ,‬אבל במחזור ויטרי‪ ,‬אבוררה•‪ ,‬פע״ח‬ ‫לבחינת מרור שעל הקערה ורמזי תיבת וזורוז‬
‫מ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל‪ ,‬סי׳ שלה‪ ,‬סי׳ יעבץ וכוי‬ ‫— לכורך‪ .‬ולכן בשו״ע אדה׳׳ז שהוא יותר‬
‫איתא רחצה‪ ,‬וראה בפע״ח טעם הדבר‪.‬‬ ‫ע״ר הננלה לא קפיר לשנות‪ ,‬וצ״ע‪ — .‬ואנו‬
 ‫הגדה של ‪9‬שח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫קידוש‬
‫א י ז ו נ ו סעוךתא ךסלכאןןלאה ד־אהיא ?מגיךסאתץד^א‬
‫ןריןדתאיושכץתיה‪:‬‬
‫קדש‬
‫נ‪6‬חצ •ו״ס נשנת אומרים תחצה יום חששי‪:‬‬

‫י‪1‬ס ד‪##,‬י; א!לכלו השמלם והאךץ ובל־צכאם‪ :‬ב!׳על אלוהים‬

‫יייום ה^ביןגי מלאבת‪ 1‬א‪#‬ר ^ ז ה יוונית בי‪1‬ס הטביעי‬

‫קרעי‪ .‬בכל יו״ט חייב בקדוש מדברי‬ ‫קידוש‬

‫סופרים‪ ,‬וכשחל בשבת הרי יש לו ג״כ עיקר‬
‫מן התורה — מוסיף עליהם בלילה זה‪ ,‬שהוא‬
‫אחר מארבעה כוסות שה; מצוה מד״ם בליל‬
‫פסח‪ .‬ולכן ‪ :‬א( אינו מקדש על הפת‪ .‬ב(‬
‫אי! אחר מוציא אותו ירי חובתו )שו״ע‬
‫דבינו םתע״ב סכ״ב(‪ .‬נ( דוחק עצמו לשתות‬
‫ד׳ כוסות אף שמזיקו או שצריך למכור כסותו‬
‫)נדרים מט‪ ,‬ב‪ .‬פסחים צט‪ ,‬ב(‪ .‬ד( אינו מקדש‬
‫אלא בלילה ממש ולא בתוספות יו״ט )תה״ר‬
‫סקל״ז(‪ ,‬כי תקנו חכמים ד׳ כוסות בזמן‬
‫הראוי לאכילת מצה )שו׳יע רבינו שם ם״ב(‪.‬‬
‫ה( יש לחוש לדעת אלו האומרים שמצוה‬
‫לשתות כל הכוס ועכ״פ רובו )שם ס־״ט(‪.‬‬
‫ד׳ כוסות — מצוד• מדברי סופרים‪ .‬ואף‬
‫נשים חייבות בה‪ ,‬שאף הן היו באותו הנס‬
‫של יציאת מצרים )תוד״ה היו פסחים קח‪,‬‬
‫ב(‪ .‬ואי! מברכים עליהם ברוך כו׳ וצונו‬
‫לשתות ר׳ כוסות‪ ,‬לפי שהם מופסקים )כלבו‪,‬‬
‫רוקח(‪.‬‬
‫ותקנום כננד ד׳ לשונות של נאולה ‪:‬‬
‫והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי )שמות ו‪.‬‬
‫ו—ז( ‪ •--‬שהן כנגד ד׳ גזירות שנזר עליהם‬
‫פרעה )שמייד ספ״ו(‪ .‬כנגד שבירת ר׳ קליפות‬
‫)תולעת יעקב( ״ ‪ -‬כנגד ד׳ כוסות של פרעה‬
‫)בראשית מ‪ ,‬יא—יג( שנרמזה באותו חלום‬
‫גאולת; של ישראל כררז״ל בב״ר פ׳ פ״ח‪,‬‬
‫בנגד ד' מלכיות‪ ,‬כנ״נר ד' כוסות של פורעניות‬
‫שהקב״ה משקה את או״ה וכנגד! משקה את‬
‫ישראל ר׳ כוסות של נחמה )ירושלמי פסחים‬
‫פ״י ה״א(‪ ,‬כנגד ד׳ אותיות שם הוי' )םי'‬
‫שלייה‪ .‬ועיי״ש סזהר ח״נ צה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫כשוזל יו״ גז בטבת אגווריגז תוזלה יומ‬
‫תששי )פסחים קו א ותור״ה זוכרהו(‪.‬‬
‫מתחילי; יום הששי )ולא מ״ויכולו"( כי יום‬
‫הששי ויבולו השמים ר״ת הוי׳‪ .‬וכשמתחיל‬
‫ית! עיניו בנרות ובשעת ברכת הקידוש בכוס‬
‫אתקיוו סטץדתא‪) .‬סי׳ הרש״ר וראה‬
‫זח״ב פ״ח א ושם(‪.‬‬
‫קדש‪) .‬משנה פסחים קיר‪ ,‬א( ואנו‬
‫נוהגין לקרש מעומד הן בשויו״ט הן בפסח‬
‫)כ״ה בפע״ח שי״ח פי״ר ושכ״א פ״ו‪ ,‬סי׳‬
‫האריז״ל מ״ח‪ .‬ועיי! שו״ע א ו" ח םרע״א‬
‫ם״י ונ״כ(‪.‬‬
‫קרעו‪ .‬בכל התיבות של הסימן קדש ורחץ‬
‫הביא אדה״ז בכאו״א במקומה נם פירוש‬
‫התיבה וכמו ורחץ ונט״י ואינו מברך וכה״נ‪,‬‬
‫מלבד בתיבת קרגו תלי ורצה‪ .‬וי״ל הטעם‬
‫מפני שאי; כיי חדוש בפירוש תיבות אלו‪.‬‬
‫ואף שבשו״ע שלו )ריש סי׳ תע״נ( העתיק‬
‫מ׳׳ש ברמ״א )שם( וכתב ״ואם אפשר טוב‬
‫שלא ימזוג הבעה״ב בעצמו אלא אחר ימזונ‬
‫לו שיהא לו כמשרתו‪ ,‬כלומר דרך חירות‬
‫ושררות זכר ליצ״מ"‪ ,‬י״ל דכיו! שאין זה אלא‬
‫אמ אפטור לא העתיקו בסידורו )ומה שתירץ‬
‫בשעה״כ דדין אחר מוזנ לו הוא דוקא ביינות‬
‫חזקים שטרחא רבה בדבר כ׳ צריך להביא‬
‫מים למזיגה משא"כ ביינות שלנו כאו״א‬
‫מוזג לעצמו ‪ -‬צ״ע‪ ,‬כי פשיטא רגם ביינות‬
‫שלנו אם אחד ימזוג לו ה״ז עני! של עשירות‬
‫וא״ב ה״ז דרך חירות ושררות זכר ליצי״מ‬
‫ומנין לנו לחלק בזה ? ועוד דא״כ למה לא‬
‫אשתמיט בנ״כ השו״ע ובשו״ע אדה״ז לכתוב‬
‫דביינות שלנו כאו״א מוזג לעצמו וכמו‬
‫שחילקו די; יינות שלנו בסי׳ רד‪ ,‬רעב תעב(‪.‬‬
‫מנהג בית הרב ‪ :‬מוזגי; הכום‪ ,‬ואי;‬
‫מדקדקין שיסזונ אחר‪ .‬לוקחו בימינו‪ ,‬מוסרו‬
‫לשמאלו‪ ,‬מעמידו‪ ,‬דרך הורדה מלמעלה לממד‪,,‬‬
‫על כף ירו הימנית‪ ,‬כשהיא כפופה קצת כעי;‬
‫בית קבול‪ ,‬ר' אצבעותיו מוגבהות והגורל‬
‫מושכב מ; הצד‪ .‬ומקדש מעומר‪ ,‬והכום מוגבה‬
‫למעלה משלשה טפחים מעל גבי השולח; ‪- -‬‬
‫וכ״ז הוא גם בשאר ימות השנה‪.‬‬
 ‫‪ aoaoooooom‬הגדה של פפח — עם לקוטי טעמים ומגהגיפ‬

‫?^ל־מלאכתו אשר‪,‬עשה‪ :‬ג ויברך אלדזים את־יום ה^?לעי‪.‬מ‪3‬ןדע‬

‫&ת‪3'1‬י ב‪# 1‬בת מ?ל־^»?ת‪^1‬שר־^א אא־ךם לע&‪1‬ת‪:‬‬
‫נ מ צ מתחיצץ כאן‬

‫פניי יתן בתןי אתהןהוה אלהןנו טלןי העו־לם ב‪1‬רא פרי הג^ן‪:‬‬
‫? ח ו ל א ת ה יהוד\אל‪1‬ךני מ ל ך ה ע ו ל ם א ש ר ב ח ר ־ ־‬
‫ב נ ו מ כ ל ־ ־ ע ם ו ד ^ נ ו מ ‪ $‬ל ‪ -‬ל ‪ #‬ו ן וקךקןנו‬
‫<*־״ * ? ח ו ת‬ ‫ו י ו ר ד ו ״ ו ת ת ך ? | נ ו ו ה ו בלהיטי!•אן^ן‪-‬‬
‫ה‬

‫<‪TO‬־׳ « מ ו ע ד ם ' ‪ ' * r r j ^ h‬ז ‪ #‬י ם וזמנים ל^זשון‬ ‫‪t‬‬

‫את־יום )לי״״ ס‪?#‬ת הזה וז^ת־יום(‬

‫הג ד&צות‬
‫ה ז ה ״ ואת־יום ט ו ב מ ק ר א ק ד ש ה ז ה‬
‫חייהנו‬ ‫!‪p‬‬

‫נ‪3‬א^ה> מ ק ר א ק ד ש ז כ ר ל ת י י א ת מ?ירים* ‪5‬י ‪ 5‬נ י‬

‫ומועד‬ ‫^ ח ר ^ ואותנו ק ד ש י ) מ כ ל ^ ע פ ו ם י‬
‫מ ס ב ה י?ל יז ‪3‬שמחה ו כ ש ש ו ן ו נ ח ל ת נ ו ג‬
‫(‬ ‫צ‬
‫^ ך‬
‫} ר ו ך א ת ה ןקןח מקך־ש' <ס*?ת ‪ q‬יק*ךאל ו ה ז מ י ם ‪:‬‬

‫שהנהיגו השם חה״פ — זכר למקדש )עטרת‬
‫זקנים(‪.‬‬
‫ואה ׳ויינו וז‪5‬רא קרל« הוה כן הוא במם׳‬
‫סופרים פ־״ט‪ ,‬בסי׳ רב עמרם נאון‪ ,‬בם־ התפלה‬
‫יהרמב״ם ובסוף היי שבת‪ ,‬אבודרהם‪ ,‬סי׳‬
‫הרש״ר ועוד‪ .‬וראה שו״ע ריש סימן תפ״ז‬
‫ונ״ב‪.‬‬
‫בשבת באהבו! וזקרא קרעו‪ .‬כי מקרא‬
‫קדש דשבת קבלו ישראל באהבה‪ ,‬במרה‪ ,‬אבל‬
‫של יו״ט היי ע״י שכפה עליהם הר כנינית‬
‫בסיני )יבוש ם׳ תפ״ז מטה משה אייר(‪.‬‬
‫ווזוערי גם בחול אומרים ומועדי‬
‫בוא״ו‪ ,‬וכמו שאומרים ו»וב\ז בוא״ו‪.‬‬
‫ווזווודי ?רעיך מעין החתימה סמוך‬
‫לחתימה )פסחים ק״ר‪ ,‬א(‪.‬‬
‫וזקרטו •עיראל והווזויגז )פסחים קד‪,‬‬
‫ב( ואין אומרים והמועדים כלשון הכתוב‬
‫לפי שכל המועדים תלוים בזמגים ‪ :‬פסח בזמן‬
‫האביב כו׳ )בחיי ס״פ בא(‪.‬‬
‫)רמ״א סי׳ רע״א ם״י(‪ .‬אין להתחיל מתחילת‬
‫המקרא וירא אלקים כו׳ משום דררו״ל טוב‬
‫מאד זה המות )שו״ת חת״ם חאו״ח ס״י(‪.‬‬
‫בברי הרו\‪ .‬כצ״ל ולא יותר )סי׳ יעב־ז(‬
‫כי הם משלימין מספר תיבות שבקרוש‪ .‬הטעם‬
‫לאמירת ם״מ — שו״ע אדה״ז ם״ם קע״ד‪.‬‬
‫ובאבודרהם הביא עוד טעמים‪.‬‬
‫נזברי וורנ\ בתקוני זוהר תי׳ כ״ד וצריך‬
‫יימימר םברי הרוו וער״ז הוא בתנחומא ר״פ‬
‫פקודי‪ ,‬בלקוט׳ שו״ת הנאונים שבםו״ם כלבו‬
‫ובטור םקע״ד בשם אביו )בתוד״ה הואיל —‬
‫ברכות מג‪ ,‬א — ועוד ‪ :‬םברי הורי ברא״ש‬
‫ברכות שם — םברי רבוהי‪ .(,‬וראה בפע״ח‬
‫שי״ח פט״ז ביאור לשון זה דוקא ע״ד הםור‪.‬‬
‫יום וזג הוזצזה‪ .‬כן נקרא בכל התורה‪ ,‬ואנו‬
‫קורין אותו פסח — כי השי״ת מספר שבחן‬
‫של ישראל שלא התמהמהו ולא אמרו ׳היאך‬
‫נצא למדבר ואנו מספרים שובחו של השי״ת‬
‫אשר פםח גו׳ )קדושת לוי‪ ,‬פ׳ •בא(‪ .‬וי״א‬
‫‪fxaooooooooo‬‬ ‫הגדה של פ ס ח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫}רוך אתה להד‪ ,‬אלדןינו מלך הע^ם שהחעי יקימני)מיןןגו‬

‫יי‬ ‫י‬ ‫לןמן הזה‪":‬‬
‫במוצאי שנח מקלשין •קנה״ז • יץ‪ .‬קידוש ‪ .‬נר ‪ .‬ה ג ד ל ה ‪ .‬ופן‪:‬‬
‫י ת ך אר;ה יהן־ה אלתינו מלך העו־לם ב‪1‬ךא מאודי האש‪:‬‬
‫ברוך אר*היהוה ^להינו מלך העולם המננדיל בין‬
‫קרש י לחול י גיין אור לח‪£‬ך • בין י לשךאל‬
‫לעמים׳ ‪5‬ץ יום השביעי לששתיןמיהמ^ה• בץ‬
‫ק ך ‪ #‬ת ‪ #‬ב ת לקרשת יום טובהבדלת* ואת־יופ‬
‫**שביעי מששת'ימי המעשה קרישת׳ הבדלת‬
‫ןקדישו; *ת־עמך ןקזךאל בקףטתןז‪' :‬ברוך אתה יהות‬
‫המ?ךיל בין קדש ‪™ V ^ i p f‬‬
‫שזהה הכוס נישיבה נהסינת שמאל לרך חירוח ‪:‬‬
‫ונוטל ידיו ואינו מברך;‬ ‫ורחץ‬
‫הבדלת ו?ו‪0‬ווז‪ .‬ב׳ הבדלות‪ :‬כין כהניס‬ ‫נניהתייוו נוי בוווצט״ק ׳קוה״ו )פסחים‬
‫ללויב‪ ,‬ולוים לישראלים )תום' ישם(‪.‬‬ ‫ק״נ‪ ,‬א( נוסח ברכת שהחינו כמשנה )כרכות‬
‫בססה טוותה הכוס‪ .‬כולו )ב״ח םתע״ב(‬ ‫)רפ״ט(‪ .‬ג״פ שהחיינו וקיימנו והניענו — כננד‬
‫ובבת אחת )מ״א שם( — מנהנ בית הרב‪.‬‬ ‫הללי נפשי את ד׳ אהללה ר׳ בחיי אזמרה‬
‫וכן בשאר ג׳ כוסות‪.‬‬ ‫לאלקי בעורי )רוקח שע״א‪ .‬וראה ג״כ סי׳‬
‫בהסיבה שהאל‪ .‬כי הסיבת ימין‪ ,‬על‬ ‫האריז״ל ברה״נ(‪.‬‬
‫פניו‪ ,‬או על גביו אין זו הסיבה )פסחים קח‪,‬‬ ‫אי; מברכים ברכת שעשה נסים‪ ,‬לפי‬
‫א וכפי' הרמב״ם הל׳ הומ״צ פ״ז ה״ח(‪.‬‬ ‫שעתיד לאומרו בהגדה )מח״ו‪ .‬ר״י טוב‬
‫עלם ביוצר אלקי הרוחות‪ .‬רוקח( למי‬
‫הסיבה‪ .‬ויסב אלקים את העם מכאן אמרו‬ ‫שעשה לנו כל הנסים האלו )סי׳ רע״נ‪ .‬שב״ה(‪.‬‬
‫רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל‬ ‫וי״א מפני שאי; מברכי; ברכה זו אלא על‬
‫ער שיסב שכך עשה להם הקב״ה )שמ״ר‬ ‫מצוה דרבנ; )מהרי״ל(‪.‬‬
‫פ״כ‪ ,‬יח(‪ .‬מהו ויסב שהרביצם כדרכי‬ ‫לווז\ הוה הלמד בחירק וכ״ה בסי׳‬
‫המלכים רבוצין על מטותיהם )בטדב״ר‬ ‫שלייה‪ .‬רש״ל מט״ס מנ״א ר״ס תרע״ו‪.‬‬
‫פ״א‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫הבדלה‪ .‬מנהג בית הרב‪ :‬בהבדלת‬
‫מוצש״״ק שחל ביו״ט אין מקרבין הנרות ואין‬
‫ורחץ‬ ‫מאחרי; השלהבת שלהם‪ ,‬וכ! אין מביטים‬
‫וההץ ווגיי׳ י ואיוו וזבו־ג־ כי הבא לאכול‬ ‫בצפרנים‪ .‬ורק‪ ,‬בעת ברכת בורא מאורי‬
‫דבר שטיבולו במשקה צריך נט״י תחלה‬ ‫האש‪ ,‬מסתכל בנרות כמו שהם כ״א בפ״ע‪.‬‬
‫)פסחים קטו‪ ,‬א( בלא ברכה כי ספק ברכות‬ ‫וזאודי האש‪ .‬כי הרכה מאורות )אדומה‬
‫להקל )שו״ע רבינו סי׳ קנח ם״נ(‪ .‬ואף מי‬ ‫וירקרקת( יש באור )ברכות נא‪ ,‬ב‪ .‬נב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫שאינו נזהר בזה כל השנה — נט״י והוא‬ ‫וראה ג״כ ת״ז תי' כא(‪.‬‬
‫כאחד משאר שנויים שעושי! בליל זה כרי‬ ‫הוזבריר בוי )פסחים קד‪ ,‬א ובתור״ה‬
‫שישאלו )ח׳׳׳ םתע״נ םקכ״ח(‪.‬‬ ‫בעי שם(‪.‬‬
 ‫הגדה של פסה — ע= לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫כרייס‬
‫טפצ פחות מנויח כרפס ויפנול נמי מצח או חומן ף נ ר ן ‪:‬‬

‫ברון אתהןה‪1‬ה אל‪1‬דנן מלך הע‪1‬לם ב־וךא ‪3‬ןיי האך?ה י•‬

‫יכוין צהו‪5‬יא נ‪ 0‬המריר נ נ ר נ ה זו ‪:‬‬
‫ופירסה לשניס חצק אחל גדיל מחנירו וחלק הניול יניח לאפיקומן‬ ‫האמ‪5‬עיח‬ ‫ה‬ ‫ויקח מ׳‪.‬‬ ‫יך‪/‬ין‬
‫ו‬ ‫והיקפן מניח גין הנ׳ מצוח ‪:‬‬ ‫י‬
‫וצ־יכה שתה" בי; ב׳ מצות השאימות )ברכות‬
‫י( יי ״ ב ת המוציא שהיא ?ורמת‬ ‫‪s‬‬ ‫‪u‬‬
‫כרפס‬
‫‪ -‬על השקמה‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫לידכת עי־ א נ י י ת מצה‬ ‫נרפיס ווגץל ב כרי יהתמי׳ התינוקות‪,‬‬
‫)תוד״ה הכי שם י עיקר — שו׳׳ע רבינו‬
‫כ ז‬
‫״‪:.‬אי• ערט•• בזה בכלל ימות השנה )פסחים‬
‫״ ומשום אין מעבירי; עא‬ ‫״‬ ‫' ״‬
‫ז (‬ ‫ו ס‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ס ת ע‬ ‫ק־״ד‪ ,‬א‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בהוח וזבויה כ׳ נם זה דיו להתמי׳ המצות צריבה השימה להיות למעיה‪.‬‬
‫ופו־ם־ז המצה כשהיא בתוך המפה‪,‬‬ ‫התינוקות‪ ,‬ואז י י י הריעות יא יתחייב לירך‬
‫מכוסה‪.‬‬ ‫סט״ו‬ ‫אחריו בנ״ר )•טו״ע אדה״ז סתע״ג‬
‫חלק גדול יויוז לאג״קוה\ כי הוא מצוה‬ ‫וס־׳׳ד׳(‪.‬‬
‫ח־״ויה שהוא יגו במקום הפסח )מהרי״ל‬ ‫ויברך‪ .‬כר־ יתבוף‬ ‫וינובול ‪ •--‬ואח״כ‬
‫הברכה יהאכילה בכל מה דאפ־טר )ח״י י״"‪ (-‬ונוהג•; לכרכו במפה )ראה זח׳׳ב קנ״ח‪,‬‬
‫םתע״ה סק״ה(‪ .‬והא דבסעודת כי השנה י• טושו׳׳ע סתע״ג( זכר אמשאדותם צרורות‬
‫ישמלות• )‪-‬אה רוקח‪ ,‬״ י ( ואהניחו בי!‬
‫ב‬
‫מברך המוציא ואוו״ כ טובי במיח‪ ,‬הוא משום‬
‫ל יבא לאביו בתיד‬ ‫א‬ ‫ה ב ״ • )המנהיג(‬
‫< ט‬
‫דמב־ך מידם שפורס )ברי שיברך על הנרויה(‪.‬‬
‫בוזי וזלוו או הווזץ‪ ,‬תור״ה מ ט י י )פסחים הסעודה )סי' יעב״(‪.‬‬
‫כ״ק אדמו״ר )מהורש״ב( ניע —‬ ‫קיד‪ ,‬א( כתב בחומץ או במ‪-‬ם ומיה אבי בסי׳‬
‫של׳׳ה ויעב״ין בוזי וולוז או בוזווזץ‪ .‬אבי יא )ומובן אשר כן עשה נם בנו כ״ק מו״ח‬
‫בחרוסת‪ ,‬דייו; רבטיבול שני חרוסת מצוד! אדמו״ר( הי׳ שובר את האפיקומן אחמש‬
‫~ לאחר שמייא כריסו ממנו •ביאנה למצוה חתיכות‪ — .‬פעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות‬
‫— והניח אחת הצדה‪ — .‬ביאר אשר מצה‬ ‫אתמהה )רא״ש שם(‪.‬‬
‫ינה\‪ .‬לכאורה כ צ ״ י בשני •ואוי״;‪ ,‬ויא האמצעית היא כננד יצחק‪ .‬וצ״ל שבירה‬
‫ובה׳ חתיכות — המתקת ה׳ ננורות דיצחק‬ ‫יוא״ו יו״ד‪ .‬וכ; בב״ס‪.‬‬
‫יכוי\ להוציא גנז הוורוד‪ .‬בי אי; אמירה באפ־קו מן‪ ,‬השפעת סזון‪ ,‬חסד דאברהם‬
‫ההגדה וכוי חשובים הפסק והיסה הדעת )שיחות תרח״ץ(‪.‬‬
‫א‪9‬יקווז; )פסחים קיט‪ ,‬ב( מצה הנאכלת‬ ‫)•טו״ע רבינו םתע״ד(‪ .‬ומכוון להוציא נם‬
‫י א ־ י ו נ ה זב־ לפסח נקראת אפיקומן )שוי ע‬ ‫המרו‪ -‬שי כורך‪.‬‬
‫יכרפם לא ציין אם יאכלנו בהסיבה או יבינו םתע״ז ״ ( ‪ .‬פי׳ אפיקומן כלומר‬
‫;‬ ‫ס‬

‫ילא הסיבה )כמש״כ במרור(‪ .‬וי״ל דדינו כמו הוציאו והביאו מזונות ומאכלים על השלח!‬
‫•צאר הסעודה דלילה זה דהישות בידו שלא )ש• ם״א וכ״ה בס׳ הפרדס לרש״׳ הל׳ פסח(‪.‬‬
‫ל ‪ -‬י • והמיםב ה״ז משוב־ )שו״ע ־בינו סי׳ יתשבי ובמוסר• הערוך‪ :‬אפיקומן כלשון יוני‬ ‫ה ה‬

‫תע׳׳ב םי״ד( ולא ציין איא במקום שהחיוב ״ ‪ -‬דברים הנאכלים אהר הסעודה‪.‬‬
‫יש נוהגי! שהתינוקות ״חוטפי!״ את‬ ‫או הפטור הוא מוחלט‪ .‬ונוהנין יאכיו שיא‬
‫רוב הפוסקים כרפס א״צ הסיבה האפיקומן )ופורין אותו מהם תמורת איזו‬ ‫"‪?°‬רעח‬ ‫‪2‬‬

‫)שבלי הלקט‪ ,‬מט״מ‪ ,‬ברנ״י‪ ,‬ועוד‪ .‬ודלא מתנה(‪ .‬ואומרים עווזרוווו בל׳ רז״ל‪ :‬חוטפי!‬
‫מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות שאא‬
‫יישנו )פסחים קט‪ ,‬א‪ .‬חק יעקב םתע״ב‬ ‫כדעת הבית דוד(‪.‬‬
‫לאחר כרפס לא ראיתי מחזירין הנשאר םק׳׳ב(‪ .‬כ״ק מו״ח ארמו״ר סיפר איך שפעם‬
‫סהכרפס על הקערה ובמייא מכא; ולהלן א־! ״הטפה״ בתו הבכירה של אדמו״ר מהר׳׳ש‬
‫האפילומ; שאו‪ ,‬והי׳ זה בק‪3‬ו‪1‬והה‪ .‬וכנראה‬ ‫על הקערה אלא ה׳ יביים•‬
‫שהי׳ זה מקרה יוצא מן הכלל‪ ,‬ואין מהנין‬ ‫יחץ‬
‫יהץ ויקה כוי מקרים לפרום המצה קורם בחטיפת האפיקומן בבית הרב‪ .‬ולהעיר‬
‫הגרה )־״ן גשם ר׳ האי גאון(‪ ,‬כי ההגדה צ״ל ממרז״ל בתר ננבא גנוב וטעטא טעים‬
‫‪, ,‬‬ ‫ער מצה הראוי׳ יצאת בה יד• חובתו דה־יגו ברכות ה‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫והקטו מגיח בץ חב• וזצוה כי עיי‬ ‫יחם עני — פ־וםה )פסחים קטו‪ ,‬ב ושם(‪.‬‬
‫אומ־־־פ ההגדה כנ״ל‪.‬‬
 ‫הגדה של ‪3‬סח — עש לקוטי טעמיפ ומנהגים‬ ‫יב‬
‫מ ג י ד ומגניה הקערה שיש נה המצות ויאמר‪:‬‬

‫ה א ללז‪0‬א‪.‬עניאךיאכלואבהתנא }ארעא ךמצךיס‬

‫בל רלפין ייתי'דיכול י י ניל ד?ריך רתי ך‪$‬סח *‬
‫השתא ל׳כא י לש‪3‬ה הנאה ?נארעא'דישראל ייה^א‬
‫י עםיין'לשנה הבאה}גי הורין‪:‬‬
‫מסצקין הקערה עס המצות לצד אתר ומוזגין לו טש נ׳ וכאן הנן שואל מה נשתנה ‪:‬‬

‫נשתנה בדי שיבינו הנשים והקטנים ויש‬ ‫מגיד‬

‫ווזגבי׳ הקטרה )רא״ש סוף פסחים‪ ,‬יועזים אף עברים ומנהג יפה הוא כוי כי‬
‫טוש״ע‪ .‬אבל מ״ ש בפסחים קטו‪ ,‬ב ‪ --‬קא׳ טה תועיל הבנת השאיר! אם לא ידעו‬
‫בסילוק הקערה שאנו עושי! אהר אמירת הא התשובה‪.‬‬
‫וליישב מנהגנו אשר אין לועזים כי אם‬ ‫לחמא‪ ,‬ודלא כמ״ש בשעה״כ(‪ .‬בבית חרב אין‬
‫מגביה‪-‬ן הקערה ורק מגלי! מקצת המצות‪ .‬מה נשתנה — ראה לקטן —‬
‫׳"ל בפשיטות שמרקרקין אשר עכ״פ‬ ‫הא — בציר־ )מ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל ע״״ש‬
‫הטעם( ונמצא בכתוב בנקוד זה )בראשית מיז‪ ,‬האומ־ הפסקא יבין את הנאמד על ידו‪ .‬ומה‬
‫כג‪ .‬יחזקאל טו‪ ,‬מג‪ .‬דגיאל ב‪ ,‬מג(‪ ,‬אבי שם נשתנה הר־ שואהי; התינוקות‪.‬‬
‫כל וצריך ״וזי ויגיסוז‪ ,‬כלומד יבוא‬ ‫פירושו הוה‪ ,‬ולא וה‪.‬‬
‫הא להוזא כן הוא בסידור ר׳ עמרם גאו; ויעשה סדר הפסח היינו מצה שי מצוד‪ ,‬ד׳‬
‫יוצר ישבת הגדול יי"׳ טוב על• )הובא כוסות וכו׳ ועדמ״ש רז״ל )תענית כ‪ ,‬ב( ר׳‬
‫בתוד״ה ימה פסחים קטי‪ ,‬ב( מחזור ויטר׳‪ ,‬הונא כ׳ הוה כרך ריפתא הוה פתח יבבי׳‬
‫שה״ל ם׳ רי״ח‪ ,‬רמב״ם סוף הל׳ חו״מ'‪ ,‬ואמי כי מאן דצריך ל־תי וליכול )אבוררהם(‪.‬‬
‫אבודרהם ועוד‪ .‬ואף שאי; זה אותו הלחם‬
‫לטיוה הבאה כר הבאה‪ .‬אאמו׳^ר אמר‬
‫לישנא דקרא‬ ‫ממים אלא דוגמת הלחם‬
‫הראשון — מלעיל‪ ,‬השני — מלרע )שיחות‬
‫הוא )שמות טז‪ ,‬לב( למען יראו את הלח•‬
‫תרצ״א(‪ — .‬ראה רש״י בראשית כט‪ ,‬ואייו‪.‬‬
‫איטר האכלתי )מ״א םתע״ג םקכ״ד עיי״ש(‪.‬‬
‫זח״א רסה• א‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ תשובה ספ״ח‪.‬‬
‫והתקינו זה המאמר בל׳ ארמי כדי שיבינו‬
‫וזסלקי\ הקטרה )פסחי• קטו‪ ,‬ב( כרי‬ ‫גם עמי הארי! כ־ נתק; בעת שדברו בוים‬
‫ארמית אבל לטיוה הבאה בוי הוריו בלשון שיתמה התינוק וישאי‪ :‬עדיין יא קא‬
‫הקודש• כרי שלא יביגו הבבלים ויחשבום אכיינ; אתו קא סיעקר׳ וזכא מיקמן ומתוך‬
‫למורדים במלכות )כלבו‪ ,‬יראה בשל״ה ביאור כך יבוא לשאול שאד הדברים )שם תוד׳׳ה‬
‫ב״ז ע״ד הסוד(‪ .‬ואין להקשות משאר ההגדה כרי(‪.‬‬
‫ווזווגט לו כוס ב׳ \כא\ הב\ טוואר )משנה‬ ‫שהיא בלה״ק‪ ,‬ובפרט מזה דמה נשתנה שהוא‬
‫שאלת התינוקות הוא נ״כ בלה״ק ‪ -‬כי חלק פסחים קטז‪ ,‬א( כאן‪ ,‬במזיגת כוס שני‪ ,‬הכן‬
‫הגרה זה הי׳ כבר בזמ; הבית כמובא במשנה שואל מה נשתגה עכשיו שמוזג•; כום שנ־‬
‫)פסחי• קטז‪ ,‬א(‪ ,‬ולהעיר אשר בסי׳ רס״נ קודם אכילה )רש״י ורשב׳׳ם שם( ומתוך כך‬
‫כל הפ‪-‬םקא היא בלשו; ארמי )אלא שהתחלת ישאל נ״כ שאר השאלות ולכן מוזנין הכוס‬
‫רמצדים" אינה שם( קודם אמירת ההגרה אף שאין צריך לאחזו‬ ‫הפיםקא ״הא לחמא‬
‫וברמב״ם רק רטווה הבאה )הראשו!( הוא בידו עד שיניע ללפיכך )שו״ע רב־נו‬
‫םתע״נ ם״מ(‪.‬‬ ‫ארמית‪.‬‬ ‫בלה״ק והשאר‬
‫והווגי\ לו‪ .‬תיבת לו — טעות הדפום‪,‬‬ ‫ובמחזור וויטרי מוסיף גםוף הפיםקא‬
‫דה א לחמא ובן בסוף מה נשתנה — ובסידור קאפוםט הראשו; שהגיהו אדה״ז‬
‫ולועז‪ .‬ובס׳ המנהינ מזכיר זה כמגהנ אינה וכן השמיטה בשו״ע שלו )שער הכולל‪,‬‬
‫שנתקבל כבר‪ .‬וז״ל‪ :‬ומה שנהנו ללעז וראה לעיל פיםקא קרעו‪,(.‬‬
‫הב\ שואל‪ .‬זה שהתינוק דוקא שואל‬ ‫שנ־ המקראות הראשונים משום הכר ולפרסם‬
‫הנם‪ .‬ובכל בו‪ :‬יש גועזים הא לחמא ומה מעורר למעלה הענין דכי נער ישראל‬
 ‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫‪ 0‬ה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות י שןבל הלילות‬

‫אין אנו מ^יילץ" א‪5‬ילו פעם אחת'׳ הלילה הזה‬
‫^;‪$‬עמים‪?^.:‬כלה‪4‬לותאנואו‪5‬לין חמץ'או מצה‬
‫הילללה הזה‪5‬לומצה‪ :‬שבכל הלילות אנויאוכליןשאר‬
‫ירקות הלללה הזה מרור'‪# *:‬נ• כנל הליליות אינו אוקלין‬
‫י^?הץ יגץ ?זס?ץ הלילה הזה ה?}ני ‪ r^pp‬״‪:‬‬ ‫״‬
‫האריז״י‪ ,‬ט״ח ועוד‪ .‬וכ״ה בהגדה הראשונה‬ ‫ואוהבהו‪ ,‬כתוב המדבר בזמן דיצי׳׳מ )שיחות‬
‫שבדפוס )שונצינו ‪ .(1485‬וזהו מתאים יסדרם‬ ‫חה״פ תש״ד(‪.‬‬
‫בייי זה ‪ :‬טיבוי )עכ״פ הראשון שהוא אינו‬ ‫הכ\ ג«ואל וזה וטוזוה‪ ,‬בסי׳ הישנים הי׳‬
‫איא להתמי' את התינוקות(‪ ,‬מצה‪ ,‬מ־ור‪,‬‬ ‫ג״כ גירםא ‪ :‬הב\ עוואל הה )שיחות חה״פ‬
‫וקושית וזסוביז אינה בכיי הנ״י‪ ,‬כי נתוםפה‬ ‫תש״ג אות ה(‪.‬‬
‫זמן רב אחרי קושיות הראשונות‪ ,‬היינו‬ ‫ובז״ח תיקונים שבסופו )קיב‪ ,‬ד(‪ :‬בליל‬
‫כשחדרו מיאבוי! בהסיבה כי השינה‪ .‬ויכן יא‬ ‫שימורים‪ ..‬כד ייתי ליל פורקנא רילה‬
‫נזכרה במשנה וגמרא )הנר״א‪ .‬ופירושו צע׳׳נ‪,‬‬ ‫]דשכינתא[ אנהיר לה מ״ה דאיהו שמא‬
‫כ־ כרמב״ם הי׳ חו״מ פ״ח ח״ב הביא‬ ‫מפרש בההוא זימנא ב! שואל לאביו מ״ה‬
‫קושית מסובין וגם קושית כולו צרי‪ ,‬הר•‬ ‫נשתנה הליל־ הזה כוי‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫דהיו שואלים מסיבי! נ• בזמן ביהמ״ק( ולב;‬ ‫מנהגנו אשר השואל מקרים לאמירתו‬
‫באה נ״כ בסוף כי הקושיות לכל הדעות‪ .‬ועיין‬ ‫מה נשתנה ‪ :‬טאטע איך וועל בא דיר פרענע!‬
‫בפע׳׳ח אשר סדר הנ״י מתאים לסדר העולמות‬ ‫פיר קשיות‪.‬‬
‫מימטה ימעלה‪ :‬עשי׳ •צירה בריאה אצילות‬ ‫— ונם אם אין לו אב אומר כ! —‬
‫אין להקשות א״כ לנוסח הרמב״ם למה‬ ‫וממשיך‪:‬‬
‫לא נזכרה קושית מסובין בש״ם — ואינה‬ ‫מה נשתנה כו׳ הלילות‪, .‬׳ואם איז‬
‫קושיא‪ ,‬שהרי ווכצ״׳ל שלהרמב״ם נשנית‬ ‫אנדערש די נאכט פו; פסח פון אלע נעכט‬
‫קושית מסובין )אם במשנה או כגמרא(‬ ‫פו; א גאנץ יאר‪ .‬רי ערשטע קשיא איז‬
‫— שהרי לא יחדש מעצמו בנוסח שהיו‬ ‫שבכל הלילות אי; אנו כו׳ שתי פעמים‪ ,‬אלע‬
‫אומרים — מה שלא הובא בטוזוז ‪ Ty\\m‬ו‬ ‫נעכט פו; א נאנץ יאר כו׳ צוויי מאל איי;‬
‫ועוד י״י בכהנ״ל‪ ,‬ובהקדם — שבמה‬ ‫מץ‪.‬ק כרפס אי; זאקץ וואםעד רעם צווייטען‬
‫שינוים ישנם בכת״י הש״ס — לא רק בהסדר‪,‬‬ ‫מאל מרור אי; חרוסת‪ .‬די צווייטע קשיא‬
‫כ״א נם במנין הקושיות ]יש שהושמטה‬ ‫איז שיכל הלילות וכוי‪.‬‬
‫קושית וויוי‪ ,‬או גולי )אפי׳ בזמן שביהמ״ק‬ ‫לאחר אמירת מה נשתנה כנ״ל ע״י‬
‫קיים( |‪.‬‬ ‫הקט! שבמםובים — נהנ כ״ק מו׳׳ח ארמו׳יר‬
‫והטעם י״ל‪ ,‬ני ע״‪ 9‬רי\ אי! מעכב לומר‬ ‫לחזור ולאמור — בלחש — מה נשתנה כו׳‬
‫ברוקא כל הקושיות‪ ,‬ואפילו לא לכתחילה‬ ‫)עם הקרמה הנ״ל( והעתקתה‪.‬‬
‫לומר(‪,‬‬ ‫)פסחים קטו‪ ,‬כ ‪:‬‬ ‫וזה ונ‪11‬ה‪1‬ה כוי )משנה פסחים קטז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ולכן הי׳ כוח מלכתחילה שינויי מנהגים‪,‬‬ ‫אוו‪ .‬האל״ף קמוצה‪.‬‬
‫או שלא הי׳ מנהנ קבוע בכלל‬ ‫י‬
‫וז‪0‬יבילי\‪ ,‬וז‪4‬וה‪ ,‬וזרוד‪ ,‬וזנזוב \‪ ,‬בסדר זה הוא‬
‫עד שלאחרי זמן )בזמן שביהמ״ק הי׳‬ ‫במשנה שבירושלמי רי״ף ורא״ש )אבל‬
‫קיים — כדמוכח מהרמב״ם( איחרו המנהגים‬ ‫שתי קושיות האחרונות חסרות שם‪ .‬והגהת‬
‫ותיקנו לומר כל חמש הקושיות בכל מקום‬ ‫הב׳׳ח בר־״ףי צ״ע( בסי׳ דע״ג )בבת״י‬
‫״שיהיו כל ישראל עושים מעשה א ״ ‪/‬‬ ‫ב״מיו בסי׳ רם״ג‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬טור‪ ,‬אבודרהם‬
‫וע״ד הפי' באתקין ר׳ אבוהו בנונע‬ ‫)מדמקדימי; פי' קושית הג\‪.‬בילי\ יפי׳ גגיאד‬
‫לתק״ש )רה״נ בב״י או״ח סתק״צ(‪.‬‬ ‫ירקוה‪ (.‬זבח פסח ימהר״׳ אברבני‪ ,‬פעייה‪ ,‬סי׳‬
 ‫‪oooooooc‬‬ ‫יד ‪ 30000000‬הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫ומחזירי; הקערה ומגלי; מקצת הפת ואומרים עבדים וצו'‪:‬‬

‫עבדים היינו לפרעה ‪3‬מצךים יוציאנו יהוה אלהינו‬

‫נושם ביד ח ק ה ^ ^ ע נ ט ו י ה י ואלו לא‬
‫הוןךא ד^דו^ ןרוך הוא את־אבוהינ^ממצתס הרי‬
‫גו‬
‫‪ $‬ימינו ומי ?נעו ?ושע?ךם תינו לפרעה במןיךלם״‬
‫ואפילי כלינו וחומים ‪5‬לנו לבונים כלנו יודעיםארד‬
‫מרז״י אשר אלגןינז מורה עי מדת הדין )ב״ר‬ ‫‪wa‬׳ ניטהיה אף ׳טמטבילין ג״פ ‪¬----‬‬
‫םפי״ב( וורוט היינו יד שמאי )כרכות וי‪ ,‬א‬ ‫טבילת המ־ור והחזרת דבורך כאחד השיבי‬
‫נזיר נ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫)ט׳׳ז סתע״ה(‪.‬‬
‫בוזצריוז‬ ‫מלך קשה‬ ‫לגירטה‬ ‫הלירה תות וזרור‪ .‬אינו אומר כיו מרו־‬
‫שלא הי׳ עבד יכול יירוה משם )יל״ש רמז‬ ‫מפני שאוכיי• שאר ירקות‪ ,‬בטבוי ראשיון‬
‫רםט(‪.‬‬ ‫)חוד״ה הלילה פסחים שם(‪.‬‬
‫בכתוב נאמר תהצריגז‪ .‬וצ״ע‬ ‫הטוה‬ ‫•טבכי הל־יות אגו אובלי! ביטר ציי •טיוק‬
‫טעם השינוי‪.‬‬ ‫ומבושי הלילה הזה כויו ציי )מיטנה שם(‬
‫וזר־ אוו בוי הטוזטבריבו \ז״וו לפירטה‪.‬‬ ‫כ; הי׳ שואל בזמן שכיהמ״ק הי׳ קיים‪.‬‬
‫כמובן אין הבונה לפרעה שבימי משה‪ ,‬אלא‬ ‫אינו •ט ואי על החיוב לשתות ד' כוסות ‪-‬‬
‫שכל מ י נ י מצרים נקראו בשם כללי‪ :‬פרעה‬ ‫בי הוא מדרבנן לגמרי ואין בו דבר מן התורה‪,‬‬
‫)־ש״׳ תהיים ל״ר‪ ,‬א(‪ .‬ואף שבימי המשנה‬ ‫נישא"נ הסיבה ׳טחיובה במצה‪ ,‬ומטביל׳;‬
‫וסרו־ ההנדה כבר בטי מנהנ זה )וכקושית‬ ‫שטיבול השני הוא במרור )מהר״ל(‪.‬‬
‫האבוררהם‪ .‬ויכן השמיט תיבת למרווה בנוסח‬
‫ווזזזוירי\ הקטרה ווזגלי\ וזקצת הגיה‪ ,‬ב־‬
‫ההנדה( ׳"ל ‪ -‬לתרץ נוסח שלנו —‪ -‬שבטל‬
‫הנדה צ״י על המצות‪ ,‬יחס עוני שעוני; עליו‬
‫מפני שביצי״מ ירדה מצרים מגדולתה‪ ,‬ואח״כ‬
‫דברי• הרבה )פסחים קט‪.‬י‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ה־תה בעי־ות וירידות ונם נכבשה ע"׳ אחרים‪.‬‬
‫אבי אלו לא תוציא הקב״ה את אבותינו‬ ‫טבריה וזייוו כ׳ מתחיל בגנות מאי בגנות‬
‫וזוזצרים היתד׳ נשארת בתוקפה )להעיר‬ ‫רב אמר מתחילה עע״ז ושמואל אמר עבדים‬
‫מיל״יט רמז רל‪ :‬כשיצאו ישראי ממצרים‬ ‫היינו )פסחי• קטז‪ ,‬א( והאידנא עברינ;‬
‫בטלה מלכות; של מצרים כו׳ פרעה שויט‬ ‫בתרווי־הו )רי״ף ורא״ש‪ .‬ועיי״ש פי' ר" ח‬
‫מסוף העולם וער סופו כי׳ בשביל כבודן של‬ ‫אבודרהם(‪ .‬וי״ג רב )סי׳ רע״נ( או רבא‬
‫ישדאי( ובי הנימוסים ומנהני המלוכה היו‬ ‫)הה״מ הי׳ חומ״צ פ״ז ה״ד‪ .‬ועיין בד״ס‬
‫נשמיים‪ .‬וע״כ צ״ל כן יתרץ מה שהיו‬ ‫לפסחים( אומר עבדים היינו וא״כ אתי שפיר‬
‫נם לפי נוסח האבוררה• —‬ ‫אומר־•‬ ‫מנהגנו כ׳ הלכתא כרב בא־םורי והלכתא‬
‫מש־ועבדים היינו בוזצריגז‪ ,‬אף בזמן שבטלה‬ ‫כרבא )ומש״פ בם׳ אמרי שפר להנצי״ב ‪- -‬‬
‫מלכות מצרי•‪.‬‬ ‫פיםקא מתחלה עע״ז — תמוה‪ ,‬שהוא סותר‬
‫למ״ש ברי״ף‪ ,‬ר״ח‪ ,‬אבודרהם ורא״ש הנ״ל‪.‬‬
‫ואפילו כולוו תכוזינז כו׳ וראי׳ לזה ‪ :‬הטטוה‬ ‫ועכ״פ הי' "ו להזכירם(‪ ,‬ולכן הקדים מסדר‬
‫ברב־ אליטור בוי‪.‬‬ ‫ההגדה טבר‪-‬גז היינו אף כי עני! המסופר‬
‫בולוו ובווינו בזלוו יזרטינז ואין אומרים‬ ‫בפיסקא מתחלה עוע״ז היו אבותינו קדם‬
‫בולוו ו‪5‬ויגז‪ ,‬וכ״כ בשבלי הלקט הובא בתניא‬ ‫למאורע של עבדים היינו )אבוררהם(‪.‬‬
‫רבתי‪ .‬ובברית הלוי למהר״ש אלקבץ‪ ,‬אף‬ ‫טבריה הייוו גוי אל?יו\ גוי ובזרזט ומ־ו״‪,‬‬
‫שמיישב ב׳ הנוסחאות‪ ,‬אעפ״כ בהנרה שלו‬ ‫מיוסד על הכתוב )דברים ו‪ ,‬כא( ובהוספות‬
‫השמיט נולוו זקויה )שעה״כ(‪ .‬וכן אין תיבות‬ ‫התיבות אלקיוו‪ .‬ובורוט וגז\״ שאינם בקרא‪.‬‬
‫אלו גם בסהמ״צ להרמב״ם מ״ע ק נ ״ ו ) מ ש א ״ כ‬ ‫וראה בפע״ח מ״ח וסי׳ האריז׳׳ל הביאור —‬
‫בהגדה שבחיבורו(‪ ,‬בזבח פסח למהר״׳‬ ‫ע״ד הסוד ובסי' רבינו ז״ל נתבאר ע׳׳פ דא״ח‪.‬‬
‫אברבגל‪ ,‬פע״ח‪ ,‬מ״ח‪ .‬סי׳ קול יעקב‪ ,‬הגר״א‪.‬‬ ‫ושייכות ובורוט ונוו״ רארקיוו מובן גם ע״פ‬
 ‫טון‬ ‫הגדה של פסח — עש לקוטי טעמיס ומנהגים‬

‫ךחוךה ס א ה & י נ ו לס‪$‬ר <יהיי‪8‬ת מןיהם• רכגל‬

‫ה&ךנה לספר‪3‬יןיי‪8‬ת מאיריס הך‪.‬זה?ן‪?#‬דו ן‬
‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬
‫וזצוה )וליוו לנופר ‪.‬ביצי״וז )מכילתא סוף להרמב״ם מ״ע קנ? כ ׳ ‪ :‬והגדת לבנך אע״פ‬
‫בא‪ .‬זח״ב מא‪ ,‬א — אבל אין מוכרח שם שאינו שואלך כו׳ אין לי אלא בזמן‬
‫דקאי על ליל פסח דוקא — רמב״ם הל׳ חו״מ שיש לו בן * בינו לבין אחרים מנין‬
‫רפ״ז םמ״נ מ״ע מ״א‪ .‬ם׳ החינוך מ׳ כ״א‪ .‬ת״ל כוי‪ .‬אבל במכילתא דרשב״י כ ׳ ‪ :‬ביוו‬
‫ל‪1‬י\ ווצוזו בינו לבין אחרים ** מנין ת״ל‬ ‫רבינו בריש הל׳ פסח ועור(‪.‬‬
‫ואף נשים חייבות במצור‪ ,‬זו )מדאורייתא כוי(‪ —.‬ד( ספור יצי״מ דפםח נימנה במנין‬
‫— לךעת החינוך ולר״י בתוד״ה שאף מגילה המצות וכנ״ל )ולהעיר אשר הרם״נ בה״נ‬
‫ד‪ .‬א‪ .‬ועיי! תוד״ה מי סוכה ל״ח‪ ,‬א — או ור״ש בן נבירול לא מנוהו במנין העשין‬
‫מדרבנן‪ .‬ראה ברכי יוסף םתע״נ ם״ק ט״ו שלהם‪ .‬ועיין בזה בביאור על םהמ״צ‬
‫ובשבח פסח בארוכה‪ ,‬וכ! משמע דעת רבינו להרם״נ לרי״פ פערלא מ״ע ל״נ( משא״כ‬
‫בשו״ע שלו סי׳ תעב םכ״ה‪ .‬ונם בם׳ בית הזכירה רכ״י‪ ,‬ונפ״מ לרינא )ראה מנ׳יח שם‪,‬‬
‫דור דקם״ד הפטורים — וכן ם״ל להמנ׳׳ח — צל״ח ברכות שם‪ .‬ערוך השולחן או״ח םו״ם‬
‫חזר בו בספרו לחם הפנים‪ .‬ראה ם׳ מניד ם״ז ועוד(‪ — .‬ה( זכירה רכ״י אינה‬
‫לימוה״מ לדעת בן זומא )ברכות י״ב‪ ,‬ב(‬ ‫דבריו ס׳ מ״ב(‪.‬‬
‫ואי! מברכי! על מצוה זו‪ ,‬וכמה טעמים ולכ׳׳פ )ראה נ״כ המשנה שם( הלכה כמותו‪.‬‬
‫בזה‪ :‬כי כבר יצא באמירת ‪ —-‬ו( בליל םםח המצוה היא במשך כל‬ ‫נאמרו‬
‫מפני הלילה )או עד חצות — לראב״ע( אף שכבה‬ ‫שבקרוש‪,‬‬ ‫ליציאוז וזצרים‬ ‫וכר‬
‫שנפטרת בקריאת שמע שמברכי! לפני׳ ספר בתחיית הלילה‪ ,‬משא״כ בכ״י — ראם‬
‫ולאחרי'‪ ,‬מפני שאי! לה שעור ואפילו בדבור הזכיר פ״א לא מצינו מצוה )ונם מדרבנן(‬
‫בעלמא יוצא‪ ,‬מפני שכולה ברכה ושבח ובפרט להזכיר עוד‪ .‬ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫וזצוה )וליוו למפר ביצי״\ז‪ .‬םיםר כ״ק‬ ‫שתקנו בה ברכת אשר נאלנו ואין מתקני!‬
‫מו״ח ארסו״ר‪ :‬בהיותי קטן שאלני אבי למה‬ ‫ברכה לברכה‪ ,‬מפני שעושה המצוה בהפסק —‬
‫אין מברכים על םיפור יצי״מ? ולא ידעתי‪.‬‬ ‫אכו״ש וכו׳ — ואין מברכיו בכנון זה וכמ״ש‬
‫ואמר לי כי גם הוא נשאל ע״ז מאביו‬ ‫לעני! ר׳ כוסות )רי״ף‪ ,‬שבלי הלקט‪ ,‬רשב״א‪,‬‬
‫)אדמו״ר מהר״ש( ולא ידע‪ ,‬וא״ל אביו כי‬ ‫מע״נ‪ ,‬ש״פ( ועור טעמים‪.‬‬
‫ואף שמצור‪ ,‬מ! התורה להזכיר יצי״מ נם הוא נשאל ע״ז מאביו )ארמו״ר הצ״צ(‬
‫בכל יום ביום ובלילה )ברכות יב‪ ,‬ב‪ .‬ולא ידע‪ ,‬וא״ל אביו כי נם הוא נשאל‬
‫רמב״ם הל׳ ק״ש פ״א ה׳ינ‪ .‬שו״ע רבינו ע״ז מאביו זקנו )אדמו״ר הזקן( ולא‬
‫ידע‪ ,‬ודודו )אדמו״ר האמצעי( שהי׳ באותו‬ ‫או׳׳ח ר״ם ם״ו ועור( יש לחלק ביניהם‪,‬‬
‫ונם מדאורייתא‪ :‬א( דבכ״י יוצא נם מעמד השיב דעת הרי״ף כי כבר יצא‬
‫בזכירה בלב ובעיון בעלמא )ראה מנילה בברכת הקידוש שנזכר בו יצי״מ‪ ,‬ויש תירוץ‬
‫הרשב״א להיות כי מספיקה זכירה כל דהו‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬א‪ .‬ובשאנ״א סו״ם י״נ די״ל דכן‬
‫הוא דעת הספרא‪ ,‬ואפילו לש״ם דילן שקו״ט וארה״ז הקשה ע״ז כי בליל פסח הרי צ״ל‬
‫הנדה וסיפור‪ .‬ותירץ כי הוא ע״ד שאין‬ ‫שם‪ ,‬ושערי תירוצים לא ננעלו‪ ,‬וי״ל דרק‬
‫מדרבנן חייבוהו בכ״י בדבור‪ .‬ואכמ״ל(‪ ,‬מברכין על ברהמ״ז ״לברך ברהמ״ז״ )שיחות‬
‫משא״כ בליל פסח שנאמר והגרוז לבנך‪ .‬ה״ה חה״פ תרצ״ז(‪.‬‬
‫בדבור דוקא )ראה מנ״ח שם(‪ — .‬ב( ככ״י די‬
‫גבל הגזרבה‪ .‬ואפילו בהנים ולוים שלא‬
‫בזכירה בעלמא וכל׳ המשנה‪ .‬וברמב״ם‪:‬‬
‫מצוה רוזוכיר יצי״מ‪ ,‬משא״כ בפסח שצ״ל נשתעבדו וגרים‪ ,‬וראי׳ לזה‪ :‬מעשה בר״א־‬
‫ספור )מעשה נסים‪ ,‬שבח פסח‪ ,‬םי' מהרי״ר‪ ,‬ור׳ יהושע )לוי( וראב״ע )כהן( ורע״ק )ב!‬
‫מלבי״ם בא ינ‪ ,‬ח ועור‪ .‬אבל ל״מ כן ברי״ף נרים( ור״ט )כהן( )שמחת הרגל(‪.‬‬
‫ורשב״א וכמ׳׳ש במע״נ ומנ״ח שם(‪ — .‬ג(‬
‫הוספה לאחר זמז‪:‬‬ ‫׳ ״ מ שבפסח נוסף שצ׳׳ל בדרך תשובה לבן‬
‫•( כו היא נס׳ ה ר מ ב ־ ס ו ה מ נ י ל ח א דרשב־׳ )נשר‪ ,‬נ‪.'.‬‬ ‫או לאחר )מנ״ח‪ ,‬ש״פ‪ ,‬וכ״מ קצת בם׳‬
‫היחש״ג( )‪1‬׳ סא ) ו ל א כ נ נ ז ח ־ ל עוז וסי ה מ נ ו ח ה ) ש נ ה ם הוא‬ ‫החינוך‪ .‬ועיי! נ״כ שו״ת הרא״ש כלל כ״ר‬
‫נ ד ל ק מ ו במדרשנ־‪ — (-‬ש מ ז נ י ר ס שם‪ — .‬ו ק ד ו נ לומר שווה׳‬
‫ה ש מ ט ת ה ד פ ו ס נ ס ה ר מ נ ־ ס והמנדר־ש(‪.‬‬
‫ס״ב‪ .‬אבל ברי״ף‪ ,‬רשב״א‪ ,‬רמב״ם‪ ,‬שו״ע‬
‫״ ( ז ל ג י ר ס א ‪ 11‬צע־ג‪ :‬לאחרי ש א ו מ ד ״נינו לני! עצמו־‪.‬‬ ‫רבינו ועוד ל״מ כן‪ — .‬ואולי אפ׳׳ל שתלוי‬
‫‪.‬נינ‪ 1‬ל נ י ן אחרים־ מיוחד‪.‬‬ ‫בשתי הנדסאות‪ :‬במכילתא שהביא בםהמ״צ‬
 ‫‪IOPOOOOOO‬‬ ‫הגדה של ‪3‬פח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬ ‫‪innoouuu‬‬

‫‪ r w m‬ברבי אליעזר ורבי‪,‬יהושע ורבי אלעזר ‪5‬ן‬

‫עזתהורביעקיבאורני מךפון^היו מסבים‬
‫במי ברק יי והיו מ&פריס ביציאת כד<רןם כל אוחז‬
‫הלילה ]עד ‪#‬באו'תלמידים לאמת'להם רבורץני‬
‫הנןע זמן ך ך א ת ‪#‬סע ‪#‬ל בלורית‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫א מ ר רבי אלעך נן עזךיה חדי א‪3‬י כנן שנעים ^נה‬

‫ז‬
‫״ ולא זכיתי ‪#‬תאמר יציאת מיןירלס נלילות עד‬
‫שרךעןהבן זוי^א׳ ^עאמר לבזען תזכיר את־יום צאתך‬
‫מארץ מצרלם כליימי ח ל ד למי חי‪.‬ןןל ממים י ניל‬
‫שהי׳ ניוד‪ ,‬וא״כ י־א הי׳ קרב; פסח אז‪ ,‬בכ״ז‬ ‫וזעשוז ברבי א ל י ט ו ו פיסקא זו •שינה כבד‬
‫עסקו כהלכות הפסח כי הלילה‪.‬‬ ‫בסד־ הגדר‪ ,‬שי ־ע״ג ונזכרת בתור״ה‬
‫כל אווזו הלילוז גם ר׳׳א וראב״ע אף דם״ל‬ ‫דחשיב וכתובות ק׳׳ח‪ ,‬א( וד״ה אמר )ע״ז‪,‬‬
‫)מכילתא ס״פ כא ופסחים ק״כ‪ ,‬ב( ראכילת‬ ‫מ״ה‪ ,‬א(‪ .‬ובתום׳ מציין מקומה ראגרוז‬
‫הפסח הוא רק עד חצות‪ .‬וראה אמרי שפד‬ ‫הביםוז ולע״ע לא מצאתי׳ בשום מר־ש‪ .‬וראה‬
‫שהאריך‪ .‬במכילתא ס״פ ב א ‪ :‬ר׳ אליעזר‬ ‫תוספתא פ פ ״ י הפסחים מעשה כע־ן זו ב־״נ‬
‫אומר ‪ . .‬צריבין לעסוק בהל׳ פסח עד חצות‪.‬‬ ‫ביוד שעסקו בהרבות הפס־ בל הלילה כוי‪.‬‬
‫אוזר ראב״ט )ברכות יב‪ ,‬כ ועור(‪ .‬יש‬ ‫בר״א ו ר ־ י י ו ר א ב ״ ט ורטייק ור״נו‪ .‬מקדים‬
‫גורסיז )ירושלמי ברכות פ״א ה״ו‪ .‬שבלי‬ ‫ראב״ע ל־ע״ק מפני שהי׳ ממשפחה מיוחסת‬
‫היקט השים ס׳ רי״ח‪ .‬הגרה שבדמב״ם‪,‬‬ ‫ונשיא )תוס׳ כתיבות שם(‪ .‬וי״י דהא שמקדים‬
‫מחזור יומא( אסר לוזס ראב״ע וא״כ‬ ‫רע״ק ל־״ט )וכקושית התום׳ בע׳׳ז שם( הוא‬
‫הוא המשך פיסקא הקודמת — ואפילו‬ ‫מפני שאי‪-‬ע זה בבג׳ ב־ק ש־ע׳׳ק הוא מ־א‬
‫לגי־סתנו ג״ב‪ ,‬יש לפרש שהי׳ זה במסיבת‬ ‫דאת־א שם )סנהדי׳; לב‪ ,‬ב(‪ .‬ובכ״ז אינו‬
‫בני ברק‪ — ,‬ומוב; בפשיטות מה שסידרו‬ ‫מקדימי ל־׳ יהושע‪ ,‬ומכל שב; ל־׳יא‪ ,‬כי‬
‫משנה זו בהגרה‪ ,‬אף שמדברת בפ׳ ציצית‬ ‫‪ -‬״ ׳ היי ־בו שי רע״ק‪ ,‬משא״כ ד״ט שאף‬
‫שאומרים אותה בכל יום‪.‬‬ ‫שהי׳ ־בו אבל א־׳׳כ )כן י״ל‪ .‬ובזה יובן‬
‫בטוב הש״ם כתובות פ״ד‪ ,‬ב( נעשה חברו‬
‫כב\ טיבטיוז טוווז ולא זק; ממש‪ ,‬כי באת‬
‫)ראה סה״ר מע׳ ר״ט וש״נ(‪.‬‬
‫עליו שיבה ביום שמינוהו נשיא והוא בן‬
‫שמונה עשרה שנה )ברכות כח‪ ,‬א(‪ ,‬ולפי‬ ‫לאחר זמן מצאתי י״מ הסדר ע״פ‬
‫הירושלמי )ברכות פ׳׳ד סוף ה״א( בן שש‬ ‫מרז״ל )ברכות מו‪ ,‬ב ותוספתא שם(‬
‫עשרה שגה‪ .‬ולגירםת האבודרהם — בן י״נ‬ ‫סדר הסיבה גדול באמצע שני לו למעלה‬
‫שנה‪) .‬אבל נמצא בטו׳ זה ג• במכילתא‬ ‫הימנו שלישי לו למטה הימנו‪ .‬ועפ״ז‬
‫לשמות ינ‪ ,‬ב‪ .‬וביל״ש שם כבן פ׳ שנה‪.‬‬ ‫הםיבו כאן הנשיא באמצע ד״א ור״י —‬
‫ושניהם בר׳ יהושע(‪.‬‬ ‫רבותיו של דע״ק — הטעיה מהנשיא‪ ,‬ורע״ק‬
‫ור׳׳ט למטה הימנו‪ .‬ומזכיר• בהגדה בסדר‬
‫כב\ ט׳ טוורז‪ ,‬שהשתרלת• עם אנשי‬ ‫שהיו מסובים )מאיד עי; על הגש״פ(‪.‬‬
‫החכמה לא וכיוזי לרעת הרמז לחיוב אמירת‬
‫בו׳ )פיה״מ שים(‪ .‬או וכיוז׳ — נצחתי‬ ‫בב‪,‬״ ברק שם עיר )יהושע יט‪ ,‬מה(‪.‬‬
‫י‪-‬״ל דמזכ׳־ שם העי־ שעי״ז מובן הסדר‬
‫)ה־ע״ב(‪.‬‬
‫שמינה אות• ובנ״ל‪ - - .‬ובתוספתא‪ ,‬הליל‬
‫וזוכור )דירים טז‪ ,‬נ(‪.‬‬ ‫מזכיר שהי׳ בלוד‪ .‬ו־״ל — להשמיענו שאף‬
 ‫הגדה של פסח — עפ לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬
‫ימי חץך להניא הללות י וךקמים אי־םרים‪:‬מי מ‪;.‬ןז‬
‫י ל‪,‬עולס דך־‪ ,‬״ כל ‪:‬מי לדך להביא לימות ‪: n%fa1‬‬
‫ב ר ו ך המק‪1‬ם • } ת ך הוא }רוך ‪ 0 #‬ן תורה לעמל‬
‫לאראלי}רוך הוא כנגד אחיןנהבנים ךןךה‬
‫‪W‬‬ ‫תורד׳' אזתדחןם• ןאחד ר^ע׳ ואחד תם‬
‫שאינו יולן) ל^ןאול‪:‬‬
‫ח כ ם מה הוא אומר ?הי הערת והחקים ו ה מ ש כ ם‬
‫א^רצוהיד^האאזינו את‪5‬ם ןאף אן^ה ‪$‬םור‬
‫ג‬ ‫‪ j‬לו ?הלכות ה‪$‬סח אץ מפמירץ אחר הפסח א‪9‬‬
‫ובירושלמי ״גיפטו״ במקום ״תמ״ ועור כמה‬
‫שינוים‪.‬‬
‫^ א י ג ו יורנו לטואגל‪ .‬סדר‬
‫‪D n‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ר ט י מ‬
‫המקראות' אינו כתיב כך‪ ,‬ומזכירם כדרך‬
‫חכמתם ‪ :‬חכם ואחריו רשע שנם הוא חכם‬
‫ומתוך זדון לבו מרשיע ואחריו תם שיש בו‬
‫קצת חכמה לשאול )אבודךהם(‪.‬‬
‫הכנו גוץ; ו א — אגגזר כו־ רעוע גזה הוא‬
‫״‬
‫— אוגזר כ\י רמז‪ :‬האדם מה הו» ומהותו‬
‫הוא מגלה באמירתו )שיחות כ״ק מו״ח‬
‫אדמו״ר‪ ,‬בחה״פ(‪.‬‬
‫הה הוודוה — צוה ה׳ אלקינו אתכגז‬
‫)רבדים ו‪ ,‬כ( אתכם כלומר אתם שיצאתם‬
‫ממצרים שהי׳ הדבר אליכם אבל‪ ,‬על כרחך‪,‬‬
‫שאינו מוציא עצמו מן הכלל‪ ,‬כיון שאומר‬
‫אל^יוו )מחזור ויטרי(‪.‬‬
‫ולהעיר אשר בירושלמי‪ ,‬מכילתא‬
‫ורמב״ם הגירםא כאן אווזנו במקום אתכם‪.‬‬
‫וכן הוא בהגדה הראשונה שבדפוס‪.‬‬
‫אוזה אוזר בה — מלבד מה שכתוב‬ ‫‪w‬‬
‫בפרשה‪) .‬עבדים היינו — שכבר הובא בהנדה‬
‫לעיל(‪ ,‬אסר לו אתה עוד שאר הלכות הפסח‪,‬‬
‫עד הדבר האחרון שבו‪ ,‬שהוא אין מפטירין‬
‫כו׳ )זבח פסח(‪.‬‬
‫אי\ וזפנזירי\)פסחים קיט‪ ,‬ב( אין נפטרין‬
‫מן הסעודה‪ ,‬לאחר שאכל הפסח‪ ,‬באכילת‬
‫קנוח סעודה )הרע״ב(‪.‬‬
‫להעיר אשר בירושלמי תשובה זו היא‬
‫לבן תם‪ .‬בשמחה״ר מביא נוסח שזהו‬
‫תשובת בן רשע‪.‬‬
‫‪1 1‬‬
‫להביא הלילוח בנייח כתב יד מינכען של‬
‫הש״ס הנירםא ״כל להביא הלילות״‪ .‬ובשום‬
‫ן ז נ ס‬
‫מ״א ׳־׳א מצאתי י־ע״ע ״כי ימי חייך להביא‬
‫הלילות"‪.‬‬
‫והכ״א וחולקין על בן זוסא ום״ל דאין‬
‫מזכירין יצי״מ בלילות )ראה נ״כ המשנה‪.‬‬
‫־־ע״ח שעד חהמ״צ פ״ו( ויש מפרשים‬
‫דחכםים וזוסיפים על ב״ז ויכ״ע מזכירי(‬
‫יצי״מ בלילות )זבח פסח‪ ,‬שא״ה‪ ,‬צל״ח ועוד(‬
‫ולכאורה נם לפירוש זה מחולקים הם‪ ,‬דלבן‬
‫זומא הם ב׳ חיובים ‪:‬אחר כיום ואחד בלילה‪,‬‬
‫וכמו ק״ש‪ .‬אבל לחכמים הוא חיוב א׳ שזמנו‬
‫ביו• ובלילה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ברוך הנזקום כוי )כ; היא הנירםא בסי׳‬
‫של״ה‪ ,‬יעב״ץ‪ ,‬הרש״ר( עתה הוא מתחיל‬
‫פסוקים‪ ,‬ואומר ברוך המקום בו׳‪,‬‬
‫לדרוש‬
‫הדורש ואומר ״בשם ה ׳ ״ ואח״כ‬
‫כאדם‬
‫לדרוש )אבודרהם(‪ .‬הרי כאן ר׳‬
‫סתח״‬
‫ברכות כננר ר׳ פסוקים הכתובים במצות‬
‫ההנדה‪ ,‬שהיא מצות עשה וטעונה ברכה‪ ,‬אלא‬
‫שנפטרת בק״ש שמברכין לפני׳ ולאחרי‪/‬‬
‫ומתוך חיבתה רמזו עלי׳ אלו ר׳ ברכות‬
‫)שבל־ הלקט(‪.‬‬
‫הוזקונו‪ .‬מפני מה מכני! שמו של הקב״ה‬
‫וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם‬
‫ואין עולמו מקומו )ב״ר פס״ח‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫בונד ר• כוי‪) .‬ע״פ הירושלמי פסחים פ״י‬
‫ה ״ד מכילתא ס״פ בא( כ״ה בהנדת הרמב״ם‪,‬‬
‫זבחי ייםח סי׳ של״ה‪ ,‬יעבץ‪,‬הרש״ר ועוד‪.‬‬
 ‫הגדה של ‪3‬סח — עש לקוטי מעמים ומנהגים‬

‫ך ק ע מה היא אומר כ׳ה העבוךה ה?את לכס * לקט‬

‫ולאלו * <ל‪$‬י ‪#‬הו‪$‬יא את־־ע^םי ‪bfrjb p‬‬
‫קמר ןעהך י ןאף' א^ה חכןהה את־‪$#‬יוואמ־ל‪1‬‬
‫ממצךלם י לי)לא ל‪1‬‬ ‫כעבור *ה ע^ה ‪:‬חוהלי‬ ‫י‬
‫‪T‬‬
‫לא ודה <‪9‬ך‬ ‫אלי קןד!‬
‫רעש מה היא אומר מה זאתץאמףת אליו ?‪t pjfi‬‬
‫‪t‬‬

‫הוציאנו לדןה ממ?רלם מכית ע?דים‪:‬‬

‫ףטאינו יודע ל^אול את ‪$‬תח לו ‪|#‬אמר ןךןןךרו‬
‫לכנןזכיוסדמאלאמר כעבור זהעקזה^ה‬
‫ליציאתי מ^יתם‪:‬‬
‫;כול מרא^זחד^ תלמוד לומר כיום ההיא אי מ ם‬
‫ההוא‪:‬כול מכעוד יום תלמוד לומר כעבור ך! י‬
‫בעבור ך• לא אקךתי אלא כ^עה ?‪ &3f‬מ^ה וןדור‬
‫מר״ח(‪ — .‬אין זה מן האמירה להבן‪ ,‬אלא‬ ‫וזוז הטבודה )שמות יב‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫מכיח שהזכיר הפסוק הביא דרז״ל עליו‬ ‫ואף אהה — מלבד התשובה שבפרשה‬
‫בעניני הגרה ש״פ )אבודרהם(‪ .‬וי׳׳א שגם‬ ‫שם ‪ - -‬הקהה כו׳ )זבח פסח(‪.‬‬
‫זה מן האמירה להאינו יודע לשאול )ז״פ‪,‬‬ ‫בטבור זה )שמות יג‪ ,‬ח(‪ .‬כתוב בפרשת‬
‫מע״ג(‪.‬‬ ‫שאינו יודע לשאול‪ ,‬אבל בו ודרטוזוז רק‬
‫זוראטי וזרעו‪ .‬וכמו שנם מרע״ה םםר‬ ‫התיבות בטבור וה‪ ,‬אבל ״לי ולא לו״ ררטו‬
‫לכנ״י מר״ח )שם(‪.‬‬ ‫כרשע וכאלו אומר אם אינו ענין לשאינו‬
‫הבטור יום‪ .‬שאז הוא זמן עבודת הפסח‬ ‫י״ל תנהו עני; לרשע )זבח פסח‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬
‫שהזכיר בכתוב לפני זה )שם(‪.‬‬ ‫לי ולא לו‪ .‬במכילתא הוא בלשו; נוכח‪:‬‬
‫ווז בוי וזצה זהרור‪ .‬ואין לומר רמרבר‬ ‫ולא לך אלו היית כוי‪ .‬וכנראה מפני כבוד‬
‫בפסח לבד וא״כ הוא מבעוד יום‪ ,‬רא״כ‬ ‫המסובין עשה מסדר ההנדה שינוי זה‪.‬‬
‫התיבות בטבור וזז או התיבות ביוגז ההזא —‬ ‫הה ואה — טבריה )שמות ינ‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫מיותרות )ומתורצת הקושיא שבסי׳ שעה״ש(‪.‬‬ ‫את פוזוו לו‪ ,‬נדל צער האב‪ ,‬ובראותו‬
‫וז‪5‬יה ווזרור וזוווזימ‪ .‬בזמן הפסח היו‬ ‫שאין מענה בפי בנו‪ ,‬תשש כחו כנקבה‪ ,‬על‬
‫אומרים ‪ :‬שפםח מצה ומרור מונחים לפניך‬ ‫דרך דרז״ל )ע״פ ואם ככה את עושה‪ .‬שמחת‬
‫)שבה״ל‪ .‬ועיין פרש״י עה״ת(‪ .‬אבל עכצ״ל‬ ‫הרגל(‪.‬‬
‫שנם אהד מה• די לחייבו בספור יצי״מ‪,‬‬ ‫פוזה לו‪ .‬מל׳ הכתוב )משלי לא‪ ,‬ח(‬
‫שהרי הנדה בזמה״ז דאורייתא אף שאינו‬ ‫פתה פיך לאלם‪.‬‬
‫לפסח‪ ,‬ומרור הוא רק דרבנן )פסחים קכ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫והגרה לבנך )שמות ינ‪ ,‬ח‪.(.‬‬
‫ועיי״ש קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫יכול• וזר״ ה )כ״ה בכל הנוסחאות‪ .‬אבל‬
‫במכילתא — שמוח שם — גרים טווווט אני‬
 ‫הגדה של פסח — עש לקושי םןןסים ומגהגימ‬

‫‪ n j r ^ o‬עו?ד עבודה‪ .‬זרה דדו ^בוקעי‬

‫כך^נול^קום לןגבן־תו• קעאסרראמר‬
‫ןהו^ע אל־כל־דזעס כוד־אמר יהוה אלהי‪.‬יק*ךאל‬
‫ז‬

‫??כר ז‪#‬הר;‪#‬בו אבותיכם מעולם ‪ rngi‬אני א » ד ט‬

‫נאכי גחור דעכדו אא־זים ^חרים ן‬
‫ו א ק ח את־אכיכם את־אכךןך‪,‬ם מזןכר לעלי נאולןז‬
‫אותו" ??ל־אלץ ‪ pip‬ואךכ את־זךעו ואהן לו‬
‫א ת ל מ ק ‪ :‬נאר‪1‬ן ל ^ ו ק אתץעקנל ןאוךעקזו ואףןן‬
‫לעעוו את־־לר ‪£‬עיר לר‪#‬ת אותו ןועקב ו » ז‬
‫יךדומצרלס‪:‬‬ ‫ז‬
‫‪.‬‬
‫^ךאל ?רוךהוא‪#‬ה^ז‬ ‫ברוך‬
‫אבווזיוז‪ .‬בימי תרח ומלפניו )רמב״ם‬ ‫וזוווזיגז לפזיך‪ .‬ד״ל בשעה שאכילת‬
‫הל׳ חו״מ פ״ז ה״ד׳(‪.‬‬ ‫מצה ומרור היא מצוה‪ ,‬שע״ז אומר הכתוב‬
‫וטבטוו •— יש כותבין )זבטויז ביו״ד‬ ‫בטבזר זוז‪ ,‬שאקיים מצותיו אייו‪ ,‬עשה ה׳‬
‫ואינו צריך )תשבי( — הקירוב הי׳ בימי‬ ‫י י ‪ .‬ולא כשהניחם מבעוד יום )ע״פ תרוה״ד‬
‫אאע״ה‪ ,‬אבל מ נ י ח שהפעולה נמשכת נס‬ ‫סי' קלז‪ .‬וראה שו״ע רבינו םתע״נ ם״נ(‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬ולכן מחריבים גם אנחנו להורות ע״ז‪,‬‬ ‫לפויך‪ .‬במכילתא ובמדרש שכל טוב‬
‫אומר זטבטוז‪ ,‬ולא זאגז״ב‪) — .‬ולהעיר מזח״נ‬ ‫יש־ גידםא לפניך טל טוזלזזזג‪ ,‬וכ״מ במאמר‬
‫רח״צ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫החמץ להרשב״ץ‪ .‬ו־״ל דלפי גירסא זו יודעים‬
‫זיאוזר יזזזטוט ב\• בוז אוזר ו־־‪) .‬יהושע‬ ‫אנו מיתור הלשו! דשני תנאים לחייב בספור‬
‫כד‪ ,‬ב—ד(‪ .‬וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא‬ ‫•צי״מ‪ :‬בשעה שמחוייב במרור או מצה‪,‬‬
‫וכ״ש יהושע‪ ,‬אלא כו׳ )זח״נ צח‪ ,‬ב‪ .‬עני!‬ ‫כשיש אצלו מרור או מצה‪ .‬משא״כ לפי‬
‫הטובה לפי פי׳ הזוהר — מבואר במק״מ‬ ‫נירםתנו‪.‬‬
‫שם ובסי׳ האריז״ל בהנדה(‪.‬‬ ‫והנה בביאור םהמ״צ להרם״נ )שם(‬
‫וארב — וזסר זז״ א — אזז זרעו‪ .‬כמה‬ ‫האריך בזה ומסיק דלדעת כמה ראשונים אם‬
‫ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את‬ ‫אי! לו מצה פטור מספור יצי״מ‪ .‬וצ״ע דהרי‪,‬‬
‫יצחק )ירושלמי פסחים פ״י ה״ה(‪.‬‬ ‫לכמה רעות‪ ,‬מה שאי! מברכי! על ההנדה‬
‫ברוך טוווור‪ .‬הובאה פיםקא זו בסי'‬ ‫הוא מפני שיצא כבד באמירת ובר ליצי״וז‬
‫רע״נ‪ ,‬רם״נ וכו׳; אבל‪ ,‬לע״ע‪ ,‬לא מצאתי׳‬ ‫שבנוסח הקידוש‪ ,‬כמובא לעיל‪ .‬והקידוש הוא‬
‫בשום מדרש‪.‬‬ ‫בשעה שאי! מצה ומרור מונחים לפניו‪ ,‬כי‬
‫לא היו מביאי! השולחן עד לאוזר ש^רש‬
‫זזבוזגזוזג‪ .‬בזמנים שונים ‪ :‬לאאע״ה ע״ד‬
‫וכנ״ל‪ .‬וגם אלו הנותנים טעם אחר למה שאין‬
‫נלות מצרים‪ ,‬ולנביאים ע״ד הקמים בכל דור‬
‫ההנרה טעונה ברכה‪ ,‬אין קושיא זו סיבת‬
‫ודור‪ ,‬והיא שעמדה לאבותינו וכוי‪.‬‬
‫מחלוקותם‪ .‬ודוחק לומר בזה כל הראוי לבילה‬
‫ליטוראל‪ .‬יל״ם‪ :‬א( שומר לישראל מה‬ ‫אין בילה מעכבת בו‪ .‬ואכמ״ל‪.‬‬
‫שהבטיח לאברהם ולנביאים‪ .‬ב( ליטוראל כמו‬ ‫וזוזוזלה טוט״ו נזכר בפסחים קטז‪ ,‬א‬
‫טייר ׳טוראל‪.‬‬ ‫ובירושלמי שם‪.‬‬
‫*ואינה קף‬
 ‫הגדה של פפה — עפ לקוטי טעמיפ ומנהגיפ‬

‫?רוך הוא דז‪#‬ב *‪ flam‬לעעזות מ ה‬

‫‪?*/‬ליל* *?ינו כץרית נץ ס מ ו ק י ‪#‬נאמר‪#1‬מר‬
‫כי גר והיה זי־עף מ ד ן לאילדט‬ ‫לאלךם ‪H‬‬
‫ח‪?5‬דום וענו ארום ארכע מ א ו ח ‪ #‬ח ‪ :‬ונם א ת ז ט י‬
‫ן‪#‬ד‪ rtpjp.‬דן ‪ $‬כ י ואוחרי כן!?או ‪ k r p‬גדול‪:‬‬
‫צריך ל מ נ י ה הכוס ולכסוה הפח כן כהנ האר״י»״) ‪:‬‬
‫הטוב‪ .‬ולא נרסינ! וזזזטיב‪ ,‬כי חשבו! זה‬
‫מנה‪ -‬בית הרב‪ :‬םכםיז את הפת ורק‬
‫כבר עבר )אבודרהם‪ ,‬וכ״ה בשל״ה‪ ,‬יעבץ‬
‫אח כ מנביהין את הבוס‪ ,‬מתאים למה‬
‫םי׳ האריז״ל(‪ .‬אבל בשבה׳׳ל‪ ,‬סי׳ רם״נ'‬
‫שאומר בסיום פיםקא וו‪ :‬יעמיד הכוס ויני־ה‬
‫רמב״ם‪ ,‬ז״פ הנוםחא וזהטיב‪.‬‬
‫הפת וכ! בפיםקא לפיכך ‪ -‬מקרי• כסוי‬
‫לטטיזוז‪ .‬נמשך למטה )שבה״ל ז״פ( הפת להנבהת הכום‪ — .‬והטעם ׳״ל דכייו!‬
‫ויש מפרשים — למעלה )מהר׳׳ל סי׳ קולי דכיםוי הפת הוא כרי שלא יראה'בושתו‬
‫כדלקמן‪ ,‬נכון שלא יראה נם הנבהת הבום‬ ‫יעקב(‪.‬‬
‫״בבריזז״ בי\ הבהריגז‪ .‬כ״ה במח״ו‪ ,‬ובפרט שלא נמצא טעם לדחות כסוי התת‬
‫ז״פ‪ ,‬סי׳ האריז״ל‪ ,‬של״ה‪ ,‬יעבץ )משא״כ לאח״כ‪ .‬וזכר לדבר — סדר קדוש שויו״ט‬
‫בשבה״ל‪ ,‬סי׳ רס׳׳ג‪ ,‬רמב״ם הנירםא לא״א שהפת מכוסה בעת ההגבהה‪ .‬ומה שכתב‬
‫בי\ הבהריוז‪ .(.‬והוא בלשו! הס״ע )הובא כאן‪ :‬רהגב״ ני' ורמוזה‪ ,‬הוא כי כאז בא‬
‫ביל׳׳ש רמז עז(‪ .‬וניחא יותר‪ ,‬כי הבטחת ידוע להשמיענו ההירזטו שכתב האריז״ל וכדלקמן‬
‫והחידוש ה״ה הגבהה הרזה )אלא‬ ‫תרע נאמרה קודם שעבר בין הבתרים‪.‬‬
‫צייר לכסות הפת( ואב! הקדימו‪.‬‬ ‫ויאוזר לאברוז )בראשית טו‪ ,‬ינ—יד(‪.‬‬
‫גאיזיי י \ ימזג‪ .‬שאל ר׳ ייםא זעירא דם! והתיבות ולכוזזוז הגיה הם מאמר המוםנר‪.‬‬
‫להגב״ *וזז הכוס־‪ .‬ע״ש כוס ישועות‬ ‫חבריא מרשב׳׳י האי רקב׳״ה מדבר לחון‬
‫לישראל בכל אתר ואתר הוצאתיך מארץ אשא )עפמ״ש בשל״ה ויעבץ שם( בשעה״כ‬
‫מצרים מאי רבותא אוליף הבא‪ ,‬תגאה שלים מבאר שייכות פיסקא וו להכום מפני שאיו‬
‫הוא ואחיב יצאו‪ .‬א״ל תא חזי ברי קב׳‪/‬ה אומרים שירה אלא על היין )ברכות ל א(‬
‫ה‬

‫לא אתני עם אברהם אלא דיפיק ית ישראל והוא תמוה כי אי; פיםקא זו שירה ושבח‬
‫מן נלותא דמצרימ ולא מיד שעב ודא הדחלא אלא ספור דברים‪ ,‬ולכן רק יטו נוהגי; לאחוז‬
‫אוודא‪ .‬ישראל במצרים הוו שראן תחות מ״ט הכום‪ ,‬משא״כ כשמגיע ללפיכך כו׳ לוזץך״ז‬
‫חילי דמםאכנתא‪ ,‬וקב׳׳ה אפיק יתהון׳ ועוד כו׳ כ״ע נוהגי; )כדיוק הל׳ בשו״ע רבנו(‬
‫דאעיל יתהו! במ״ט תדעי דםוכלתנו לקבליוהון‪ .‬אלא הטעם הוא טייר הקבלה‪ .‬וכלשון הרוקח‬
‫ובני! כך תשכח באורייתא חמשיו זמני! הובא בשל״ה ריש מם׳ פסחים שלו‪.‬‬
‫ולמזזוז הפיוז‪ .‬שלא יראה בושתו )אנור‬ ‫יצי״מ‪ .‬ודא איהו ראנ! מנן להו טיו״ט דםסחא‬
‫יומי ושבועי כי בכל יומא אפיק לו מחילא שו״ע רבינו שם(‪ .‬אף שהטור בסי׳ רע״א ‪6‬י׳‬
‫רמסאבו ואעיל ל! בחילא דרכיו )זהר חרש עני; בושת הפת‪ ,‬כשמקדש על היי! מפני‬
‫ר״פ יתרו בקיצור לשון‪ .‬ועיין בת׳׳ז תל״ב( שהפת מוקרם לברכה לגבי יי!‪ ,‬ובא! הרי אין‬
‫מ ״ מ נ׳ פעמים שהוזכרה יצי״מ בתורה מקום ברכה ‪ - -‬מ״מ נם כא! הוי בושת לפת‬
‫— ראה פררם להרמ״ק שער השערים כשאומר חלק זה מההגדה על היי! בה בשעה‬
‫בשכללות ההגרה צ״ל נאמרת על המצה‬ ‫בתחלתו‪.‬‬
‫צריר להגר״ — האריו״ר‪ .‬כ״כ בםי׳ רוקא‪ ,‬שלב; נקראת לחם עוני‪ ,‬ולא על היין‪.‬‬
‫ב\ בהב האריז״ר‪ .‬מה שהעתיק רבינו‬ ‫השל״ה ויעבץ — וכ! נוהנים — אף כי‬
‫במ״ח‪ ,‬סי׳ האריז״ל ושו״ע רבינו םתע״נ ג״ז‪ ,‬אף שאין דרכו בסי׳ לציי; המקורים י״‪,‬־‬
‫שהוא ע״פ הנ׳׳ל להורות שאינו י ק ׳ ע ״ ר‬ ‫םמ״ד כתבו‪ :‬י?וז ו־יאוזזז( הכום בידו‪.‬‬
‫הקבלה‪ ,‬כי אין זה שירה כמו הפיסקא לפינג‬
 ‫הגדה של ספח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ןהיא שעמךה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד‬

‫עלךבו לכלותנו אלא שב?ל־דור ודור עומדים‬
‫עלינו לכלותנו ״ והגדוש ברוך ת א מאילני מיךם ן‬
‫הסת‪:‬‬ ‫י»!יר הכוס ועלה‬

‫צ א ולמד מה־בק לבן הארמי לעשות ללעקב‬

‫אלא על הזכרים ולק‬ ‫אןינו • ‪$#‬ךעה לא‬
‫לעקוד את־הכל' ‪$#‬אמר ארמי'יאבד'אני‬
‫ע ל ד מ צ ^ ה ^ ז ם בנ*ד' קןןט וחזי ‪#‬ם לגוי ‪$‬דול‬
‫עצום ורב‪:‬‬ ‫ז‬

‫‪ T p‬מצר^ה אנוסעל ^סרביד״גןר ‪ #‬ס ?ןלמד‬

‫^לאןדדנעקב אץינו לה?ז^ןע?מ?רלם אלא‬
‫לנוד ‪#‬ם * ‪#‬נאמר ראמרו אל &ךעה לגור }‪#‬ךץ‬
‫‪1‬י אנו ?י אץ מרעה לצאן אשרלעלדיך ‪5‬י ככדדךעב‬
‫ארווי א ב י אבי )דברים כו‪ ,‬ה(‬
‫ובתרגומו‪ :‬לבן ארמאה בעא לאובדא ית‬
‫אבא‪ .‬ובספרי )שם(‪ :‬מלמד שלא ירד יעקב‬
‫לארם אלא להאבד‪.‬‬
‫זירר וזצריוזה בוי וגם או הצילנו‬
‫הקב״ה‪.‬‬
‫אווה‪ ,‬כמרז״ל )שבת פט‪ ,‬ב( ראוי הי׳‬
‫יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של‬
‫ברזל — ט״‪ 9‬הדבור — דנזרת נר יהי׳‬
‫זרעך‪.‬‬
‫ובמאמר זה בא לספר איך היתה‬
‫הירידה‪ ,‬אבל לא שלומר זה מן הכתוב )ולכן‬
‫אינו אומר‪ :‬הלוזר שירד אנוס( כי אדרבה‪:‬‬
‫וירד — ולא הורד — ברצון הטוב משמע‪.‬‬
‫ובספרי ובהנדת הרמב״ם דרשה זו — אינה‪.‬‬
‫וי״ל הטעם‪ ,‬כיון דבפועל הרי ירד יעקב‬
‫ברצונו הטוב‪.‬‬
‫ויגר שגז ‪ - -‬רצ״ך גור״ טי באה״ב )ספרי‬
‫שם בשנוים קלים(‪.‬‬
‫ויאהרו גוי )בראשית מז‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫כי בבר הרטב — אבל כעבור הרעב‬
‫יחזרו לכנען‪ ,‬הרי שלא ירדו להשתקע‬
‫)שבה״ל‪ ,‬מח״ו(‪.‬‬
‫והיא ‪ -‬ההבטחה — היא שטהרה‪ .‬ראה‬
‫לעיי־ פיסקא הבטחתו‪.‬‬
‫אהד כוי לכלוהיוו‪ .‬בסי׳ רם״נ‪ ,‬רמב״ם‪,‬‬
‫שבה״ל ח״פ השמיטו תיבת לכלוהיוו‬
‫)הראשונה(‪ .‬והטעם לפי טוהאהר כיון בו אל‬
‫פרעה ולא היתה כונתו לעקור את הכי )ז״פ(‪.‬‬
‫וי״ל טעם הנוםחא שלנו)וכ״ה בסי׳ האריז״ל‪,‬‬
‫של״ה‪ ,‬יעבץ(‪ ,‬כ׳ אך שבתהלה לא גזר אלא‬
‫עי הזכרים‪ ,‬הרי אח״כ אמר אריק חרבי‬
‫תורישמו ידי שבקש לעקוד את הבל ובמ״ש‬
‫מהר״ל וב״מ בת״א ות״י עה״ת שם‪.‬‬
‫צא ולהר כוי‪ .‬ע״פ מ״ש במשנה )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬א( ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור‬
‫בי הפרשה‪ ,‬הוא דורשה עתה כדאיתא בספרי‬
‫)אבודרהם(‪.‬‬
‫צא ולוזר‪ .‬בטוי זה אף שאין יציאה‬
‫במקום — נמצא נם בקדושיו לז‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין‬
‫פו‪ ,‬א‪ .‬חולין םנ‪ ,‬א‪1 .‬בכ״מ במדרשים‪.‬‬
‫ובז״פ מפרש‪ :‬צא מעני! מצרים שעתה עוסק‬
‫בו ולמד מספורי לבן ויעקב‪.‬‬
‫ולהר ‪ - -‬שהקב״ה מצילנו מיד הקמים‬
‫עלינו — שלבו ב?ט‪ 1‬לטקור אה הכל —‬
‫לולא שהצילם הקב״ה )מח״ו‪ ,‬שבה״ל‬
‫אבודרהם(‪.‬‬
 ‫‪laonoBooa‬‬ ‫‪ innoaonu‬הגדה של פ פ ח — עפ לקוטי טעשיפ ומגהגיפ‬

‫ןע^ח ״י‪#‬בו נא ?ןבךך ?ארץ ‪ $4‬״‬ ‫ניארץ‬

‫‪ 3rq‬מעט כמה עןאמר כשנעים נןש יךת‪5‬‬
‫ז‬

‫אבודך מצךן^ה ועתה שמך ןהוה ^ללןך ככולכי‬

‫השמים ללב‪ :‬ויהי ? ם לגוי ?למד עןדו־ יקזראל‬
‫מצינים ‪£‬ם‪ :‬גדול עצום כמה שןאמר יכני לקזךאל‬
‫פרו ויפרצו וירבו ויעצמו כמאד מאד וי^לא ל‪$‬ךץ‬
‫אתם‪ :‬י ורב כ^ה ‪3#‬אמר ואעבד ע ל ך !אראך‬
‫מתבוססת בךמלך ואמר לך כדמיך סלי ‪ $‬מ ר לך‬
‫בדמיך חל! ל מ ה כצ‪,‬מח ה^דה נתרזיך ותרבי‬
‫נתגךלי נ^ואי כ ע ד עךים ‪#‬דים ;?נו ועזערך צמח‬
‫ואת ערם וערך׳ *‬

‫ובו״ י )שמות א‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫בוזהי וזטגז כהה טואגור — ונתבאר‬

‫ורב נוז״טו ואעבור גו־ בגבה גד )יחזקאל‬
‫טז‪ ,‬ו—‪-‬ז(‪.‬‬
‫\א<ובור עריך‪ .‬פסוק זה קבעוהו מפרדי‬
‫ההגדה באמצע הגדת ליל פסח )שעה״כ ענין‬
‫פסח סוף ד״א‪".‬פע״ח שעחהס״צ פ״א‪ .‬מ״ח‪.‬‬
‫סי׳ האריז״ל — ותימה על היעבץ שכותב‬
‫שהוא ואביו‪ ,‬החכם צבי‪ ,‬היו אומרים פסוק‬
‫זה אבל לא נמצא בשום םפר(‪ .‬והנה כמה‬
‫נוסחאות ישנם בזה ‪ :‬א( ואעבור עליך בא‬
‫אחרי וההלא הארץ אגגזגז‪ ,‬קורם דרשת ורב‬
‫כהטו״ו )מ״ח‪ .‬סי׳ הרש״ר(‪ .‬ב( אחרי עיברה‬
‫וערי׳ )קול יעקב‪ ,‬יעב׳ז(‪ .‬ג( נוסחת רבינו‬
‫)וכ״ר‪ ,‬ג• בהגדות הספרדים בח״פ ומגי״ד(‬
‫ובשמחה״ר כתב שכן היא נוסחת האריז״ל‪.‬‬
‫והטעם לסדור רבינו י״ל‪ ,‬ע״פ דרך‬
‫הפשט ‪ :‬א( ואעבור נו׳ אין לו שייכות לדרשת‬
‫גדול עצום‪ .‬ונם לא מצינו שיביא בעל ההגדה‬
‫פסוקים ממקומות עוגגינז בדרשה אחת‪ .‬ב(‬
‫סידר הפסוקים כמו שהם כתובים בקרא‪.‬‬
‫והספור ואעבור עריך מבאר עניז גרב‪ ,‬כמו‬
‫שמסיים בדמיך חיי‪ ,‬וכמש׳׳נ )שמות א‪ ,‬יב(‬
‫וכאשר יענו אותו כן ירבה‪.‬‬
‫בקרא בפרטיות‪ .‬וכן להלן יש אשר רק זוהי‬
‫כוונת מסדר ההגרה באמרו בגזה טוגאגזג‪.‬‬
‫ובזה מתורצות כמה מקושיות המפרשים‪.‬‬
‫בטיבטיגז )דברים י‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫וטתה טוהך גזי‪ .‬קשה למה הביא הסיום‬
‫דפסוק זה )ובספרי אינו(‪ ,‬ועוד רהי׳ לו להביא‬
‫מבראשית )מו‪ ,‬כז( כל הנפש לבית יעקב‬
‫הבאה מצרימה שבעים )מע״נ‪ .‬ותירוצו צ״ע(‪.‬‬
‫וי״ל רהכתוב בשבעים נפש גו׳ עיקרו בא‬
‫להרגיעו איך שמועטים היו בירידתם למצרים‬
‫ועל כוונה זו מורה סיום הכתוב ‪ :‬ועתה שמך‬
‫גוי‪ .‬ולכן הביא בעל ההגדה פסוק זד‪ ,‬דוקא‬
‫וגם סיומו ועתה שמך גוי‪.‬‬
‫ויהי »וה לגוי הלהר‪ .‬במח״ו‪ ,‬אבוררהם‪,‬‬
‫של״ה‪ ,‬יעבץ קו״י גרים כאן לגוי גדול‪ ,‬אבל‬
‫בסי׳ רם״ג‪ ,‬רמב״ם‪ .‬מהר״ל‪ ,‬סי׳ הרש״ר‬
‫נשמטה תיבת גדול‪ .‬והטעם י ״ ל ‪ :‬הציון הלז‬
‫נדרש על מלת גוי בלבד‪ .‬ועוד דרש המניד‬
‫על מלת גדול מה שאמר הכתוב ובני ישראל‬
‫נו׳ )זייפן‪ .‬וכיון שאין מלת נרול נדרשת כאן‬
‫‪ - -‬לרעת אלו — השמיטוה‪.‬‬
‫הצויויה — מםומנין‪ ,‬שלא שינו את‬
‫שמם לשונם דתם ומלבושיהם )ז״פ(‪.‬‬
 ‫הגדה של ‪3‬סח — עם לקוטי מעמים ומנהגים‬

‫ףח« אתנו המןיךים דענונו ויתנו ?גלינו ןמךה כןעה ז מדעו‬

‫«*תנו המצרים כמה ענאטד הבה נח«ן‪$‬ה מ פן‪.‬ירבה‬
‫ןו^ה ‪$‬י תכ־^אנה' מלחמה ונוסף גם הוא‪.‬על־^נאןנו מלחם בנו‬
‫הגליה מן'הארץ‪ :‬ויענונו ?מה‪#‬נאמר ד&ימו'‪,‬עליועזרי‪99‬ים‬
‫למען ענתוי^סבליתםיויבןי^ד מסבנות ל‪9‬רע‪1‬זאת־פתם ואת־‬
‫רעמ^‪:‬רתנו ןגלינו עבךה‪/‬קיםהיכמה עןנאמר רעבדו מ^רים‬
‫אורבני י‪£‬ךאל בפךןי‪ :‬וימודו את־־חייהס מ‪$‬בךה' ק‪#‬ה בחמר‬
‫ז‬

‫ו?למים'וב^־עבדה‪1‬י‪£‬ךה י את ^־־ןנבדתם אער זגבדו‬

‫בהםב‪$‬רןל‪:‬‬
‫מ צ ע ק אלץהוה אלהי אבותינו ד‪#‬מע יהוה את־‬
‫ז‬

‫לןלנו ףראאת־ןגמנוואת^נו^ת־למ^נו‪:‬‬
‫מןעק אל^יהוה אלדד אבותינו כמה ‪#‬נאמריהי‬
‫כ‪:‬סים הרבים ההם וימת מלה מןירלם מאןחי מ י‬
‫ףןזךאל ‪ p‬העבדה ומע^וקעלשועתם^אלהיס‬
‫מן העבדה‪:‬‬
‫וכשבא להספור איך שנתנו על ישראל עבודה‬ ‫גירטג אגתגו )דברים כו‪ ,‬ו( — המשך‬
‫קשה‪ ,‬הרי ביאורו׳ מפורש‪ ,‬בכתוב דוימררו‪,‬‬ ‫הדרשה בפרשת ארמי אובד אבי‪ .‬וכ! לקמן‬
‫מה היתה עבודה זו ואופנה‪ ,‬ומובא בו נם‬ ‫בפסוקים ‪ :‬ונצעק‪ ,‬ויוציאנו‪.‬‬
‫הבטוי )ובורו! קטוה‪ .‬ובודאי הביאו בעל ההנדה‬ ‫וירטג — דלכאורה מה בא להוסיף על‬
‫ולא הי׳ מסתפק בקרא דויעבירו‪ ,‬שאין בו אלא‬ ‫ויענונו‪ .‬וע״כ פירוש וירטו שכל כוונת המצרים‬
‫הודעה כללית בלבד‪ ,‬שהעבודה היתה בפרך‬ ‫)‪1‬לא רק מה ששמו עליו שרי מסים( היתר‪.‬‬
‫— ובפרט אשר ״בפרך״ גה‪ ,‬ר׳ אלעזר מפרש‬ ‫למצוא עצה איך להרע לישראל‪ .‬וע״ז מביא‬
‫ראי׳ כגזטו״ו הבה‪.‬‬
‫אותו בפה רך )סוטה יא‪ ,‬ב(‪ ,‬ולפי״ז אין‬
‫מרבד כתוב זה בעבודה קשה כלל )ודבךי‬ ‫תבוז ותהכוזה )שמות א‪ ,‬י(‪.‬‬
‫האמרי שפר בפיםקא זו — צע״ג ולכאורה‬ ‫ויטויגזו טליו )שם א‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫גם סותר דברי עצמו(‪ .‬ומר‪ ,‬שנשמט פסוק זה‬ ‫גיטבידג גוי ויווררו גוי )שמות א‪ ,‬י נ ­‬
‫יד(‪ .‬פסוק גיוזררו לא מצאתי לע״ע‪ ,‬בשום‬
‫בשאר הנוסחאות‪ ,‬י״ל‪ :‬סופרי כת״י‬
‫נוסח הנדה אחר‪ .‬מלבד בסי׳ תפלה למשה‬
‫הראשונים של ההנדה )והספרי( רשמו‬ ‫להרמ״ק משמע דנם הוא נרים לי׳ בהנדה‬
‫בקיצור ויטבירו וזגיריגז גוי ב‪3‬רך‪ .‬וכוונתם‬ ‫ואי! לברר בשינויי נירםאות הספרי‪ ,‬כי‬
‫היתה על תיבת ״בפרך״ הטוג'״ שבםוף פסוק‬ ‫המדפיסים‪ ,‬התחל מדפוס הראשון ויניציא‬
‫ויוזררו‪ .‬ובא מעתיק שלא שמש כל צרכו‬ ‫ש״ו‪ ,‬השמיטו מן הספרי )וכן מן היל״ש(‬
‫וכשהעתיק עד תיבת ״בפרך״ הראטוווה —‬ ‫כל ההנדה‪ — .‬בספרי הנדפס עם פי׳‬
‫עמד‪ .‬ולא שם לבו שנם פסוק שלאחריו‬ ‫המלבי״ם נדפסה נם ההנדה ובה הפהגס‬
‫מסתיים בתיבה זו‪.‬‬ ‫ויהדרו‪ ,‬אבל איני יודע מי הוא המצווה לעשות‬
‫ווצט? ודברים כו‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זה‪ — .‬י אבל נוסחת רבינו מוכרחה היא‪,‬‬
‫דהנה כוונת בעל ההנדה בדרשותיו היא‪ ,‬לבאר‬
‫ויהי ביגזינז )שמות ב‪ ,‬כנ(‪.‬‬ ‫ולפרט יותר את הענינים ע״פ מש״נ במק״א‪.‬‬
 ‫הגדה של ‪9‬פח — עש לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬ ‫כד‬

‫^ןזבןע יוךז את^לנו?מה‪#‬נאמרד‪#‬מעאלהים אתעאקתם‬

‫דזבר אלהים את־בךיתו את־אבךהס אתץצחק ואת־י;?קב ‪:‬‬
‫ו!ךא את־‪$‬ינו'זו ןןישות ידך ארץ ןמה שנאמר בירא אלהים‬
‫‪T‬‬
‫את־ב״ני לעןךאלויךע אלדזים * '‬
‫ואת־?‪2‬מלנו אלויהבנים' במה שנאמר בל הין היל‪1‬דהל&רה‬
‫תשליכוהו ןכל־הבת' וזחיון' ואת־״לחצנו זה הדחק ?מח‬
‫‪#‬נאמר ןגם" ראיתי אודהלחץ א^ר מ'צך‪:‬ם'לוחצים «&תם ‪j‬‬
‫זיוציאגוייהוה' ?'?צרים ביד דזזכןה ובזרוע ?ט^יה ובמו־א ןדול‬
‫ובאתת ובמפתיים‪' :‬ו"ו*‪:‬יאגו יהוה ממהרים' לא‪.‬על ית‬
‫מלאך ולא על ירי ‪£‬ךף ולא על ידי שליח אלא הקדו^ ברוך הוא‬
‫ב?בודו ונעצמו * 'שנאמרו^ךתי י בארץ מצרן־ם ב^ילה הזה‬
‫ןהכיתי בל־בכור בארץ מ‪$‬רים מאדם לעד בהמה ובבל־אלהי‬
‫‪t‬‬ ‫‪$9‬דלם אע^וז אפטיים אני יה‪1‬ה‪ :‬ובבלתי בארץ מצרים אנייולא‬
‫מעשה ידיו של האדם הוי אומר בניו ובנותיו‬ ‫ויטווזט אלקימ )שם ב‪ ,‬כר(‪.‬‬
‫)שבה׳־ל(‪.‬‬ ‫טויוו וז ‪9‬רי<טזוז ררר ארץ‪ .‬ענינו מל׳‬
‫בוזגט״ג בר וזב\ )שמות א‪ ,‬כב( — ראי'‬ ‫עינוי‪ ,‬ופרישות ד״א קרוי׳ ענוי )בראשית‬
‫על העניז )ולא על הפי'(‪ ,‬שנזרו על הבנים‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬נ‪ .‬יומא עד‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫לווצוז וזז הרוו?‪ .‬מלת לחץ תאמר על‬ ‫וזריגטווז ז״א‪ .‬כ׳ נם לזה נתכוון פרעה‬
‫מעיכה גופנית‪ ,‬ועל אונם וננישה בעשית איזה‬ ‫בגזרתו ובספור רז״ל )שמ״ר פ״א‪ ,‬יב‪ .‬וראה‬
‫דבר וזהו הנקרא בדבריהם ז״ל רגוז?‪ .‬ואומר‬ ‫נ״כ ס׳ הלקוטים ע״פ וכאשר יענו אותו(‪.‬‬
‫שכאן הוא כפירוש השני‪ ,‬שלא די שהעבידו‬ ‫בוזטי״ו וירא )שמות ב‪ ,‬כה( כמה‬
‫אותם אלא שנם לא היו נותנים להם מנוחה‬ ‫מפרשים הקשו שאין מפסוק זה שום ראי'‪,‬‬
‫בעבודתם וכמש׳׳נ )שמות ה‪ ,‬ינ( והנעשים‬ ‫ותרצו באופנים ורמזים שונים‪ — .‬ולכאורה‬
‫אצים )ז״פ(‪.‬‬ ‫כוונת הדורש מובנת בפשיטות‪ ,‬כי הראי׳‬
‫בוזטי״ו מתייחסת לתיבת וירא‪ ,‬ולא לדרשת‬
‫וגמ ראיוזי )שמות ‪ ,:‬ט( — ראה לעיל‬ ‫וו גיריטיווז ררר ארץ‪ ,‬שהיא אינה באה אלא‬
‫פיםקא בוזטי״ג וידא‪.‬‬ ‫במאמר המוסנד‪ .‬וכאלו אמר ־‪ .‬וירא אוז נוויוו‬
‫ויוציאוז וזי )דברים כו‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫כוזטי״ו וירא אל!\ימ גוי‪ ,‬אלא שדרך אגב‬
‫וזלאך‪ ,‬טיר^‪ ,‬לטליוז‪ .‬חילוק מדריגות אלו‬ ‫מפרש מהו טניגג‪ .‬ועד״ז הוא נ״כ לקמן במ״ש‬
‫ראה‪ :‬רמב״ן ובחיי )שמות יב‪ ,‬יב(‪ ,‬ז״פ‪,‬‬ ‫ואזז לוזצוו ווז וזרוז? בוזגמ״ג בוי זבוזזרא גדול‬
‫מהר״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬םי׳ קול יעקב‪ ,‬יעבץ‪ ,‬הגר״א‪.‬‬ ‫ויז גילוי טוביוה כוזנט״ו כוי — שאין הראי'‬
‫בלקו״ת ד״ה להבין מ״ש בהנדה ם׳׳נ‪ :‬מלאך‪,‬‬ ‫על פירוש התיבות לוזץ‪ ,‬ובוזיורא גדול‪ ,‬אלא‬
‫שרף‪ ,‬שליח — עשי'‪ ,‬יצירה‪ ,‬בריאה‪.‬‬ ‫על העני; )ועי״ז סרו תמיהות המפרשים שם(‬
‫ורא !ו״ י טיריוז‪ .‬בםי׳ רס״ג יש כאן‬ ‫— ופי' התיבות בא במאמר המוסגר‪ .‬ואין‬
‫הוספה ‪ :‬לא ט״ י הזבד‪ ,‬אליא בוי‪ .‬וצע״ק מזהר‬ ‫להקשות דא״כ הי׳ לו להביא בפםקא זו רק‬
‫)ח״א קיז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫התיבה וירא‪ ,‬ולעשות פםקא בפ״ע טויוו זז‬
‫בדבורו ובטצוזו )כן הוא בסי׳ האריז״ל‪,‬‬ ‫ביריטיוגז ד״א ־ ‪ -‬די״ל דתיבת וירא בפ״ע‬
‫אבודרהם‪ ,‬ז״פ‪ ,‬םי׳ שלייה‪ ,‬יעבץ( — וזלבזוז‬ ‫הוא דבור מקוטע‪.‬‬
‫ראי; סוף זטצוזוגז דא״ס שלפני הצמצום‬ ‫טוזלוז אלו וזבויגז‪ .‬שהם כחו ואונו שלי‬
‫)כתבי כ״ק אדמו״ר נ״ע(‪.‬‬ ‫האדם וכמש״נ )בראשית מט‪ ,‬נ( כחי וראשית‬
‫וגוברוזי )שמות יב‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫אוני )מח״ו(‪ .‬וררז״ל )שבת לב‪ ,‬ב( איזה ה;‬
 ‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫מלאך * ןהביתי כל בבור בארץ מצרלם אני ולא שרף״ ובכל־‬

‫אלהי מצךלם אעשהישפטים״״אני ולא השליח ״ אניייהוה• *אני‬
‫הוא ולא אחר‪:‬‬
‫‪ $‬ד חזנך‪ .‬זה הדבר ?מה ‪#‬נאמר הנה‪.‬יד יהוה הויה במקנך‬
‫יאשר בשדהבסוסים ביחמרים בנמלים' בברך ובצאןידבר‬
‫}בד מאד‪ :‬ובזה! ?טויה זו החרב במה שנאמר {חןב‪ 1‬עלופה‬
‫בידו ?טולה‪.‬על לתעזללם* ובמךאינדל זה גלויישבינה במה שנאמר‬
‫או הנ‪$‬ה אלהים לבא לקחת *לו נוי ?ןפןךב"נוי במסת באתת‬
‫ובמופתים ובמלחמה ובלד חזקה ובזרע נט;יה ובמוראים נידולים‬
‫‪1‬‬
‫?כל אשר ע^ה לכם יהוה אל?י‪$‬ם' י^‪-‬ללם לעיניך‪ :‬ובאתות‬ ‫ז‬

‫זה המטה ?מה ‪#‬נאמר וארדהמטה הזה תקח בלדך אי׳טר‬

‫תןגשיה־בואת־ה^‪ :‬ובמופתים זה הדם במה שנאמר לנתרצי‬
‫מפתים ביישמים ובארץ‬
‫‪I vat‬‬ ‫* ‪v T‬י‬ ‫‪»:‬‬
‫ג א מ י ר ה ד ם וזוש ו ה פ ר ו ת עשן •שפוך נ׳ שפיטת ואץ ציגמצ באצנע צשפין נ״א נכים עגמו רשפו!‬
‫‪1‬מיו נצי שטי )ייטון שהכוס הוא ©ד המלטה ושופך ‪0‬ה״ן שנתוני שיד האף ו מ פ ס פ נ ה פי• נ ח ?נינם‬
‫ל מ ן כצי שניר ‪ 0‬ל הקציפה !ונקראה ארור( ‪:‬‬
‫כזוטו״ו או הומו! )דברים ר‪ ,‬לד( —‬ ‫זטברהי בארה״צ אוי ורא בוי זרא אזזר‪.‬‬
‫ב־מב״ם אינו וכ; בשבה״ל כתב שרבו לא הרי שהי׳ מורא נרול‪ .‬ותיבות זה גילזי טיביזה‬
‫הם מאמר המוסגר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וסרה תמיהת‬ ‫אמרו אבל נמצא הוא‪ ,‬לנירםתנו‪ ,‬בספרי וכן‬
‫בסי׳ האריז״ל‪ ,‬ז״פ‪ ,‬מה־״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬שלייה‪ ,‬המפרשים‪.‬‬
‫\אה ההגיה )שמות ד‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫יעבץ‪.‬‬
‫ובווו^היגז זה הרה‪ .‬מכה הראשוגה‬ ‫אוי ולא הלאך — הובא ונתבאר בזהר‬
‫מעשר המכות‪ ,‬שמונה אותם בסמוך — כ״ס‬ ‫)ח״א ק־ז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫אוי הוא ולא אהר — )כ״ה בכי הנ״ל‪ ,‬רוב המפרשים‪ .‬אבל הכלבו מפרש‪ :‬לא‬
‫יבד מספרי שאינו שם( — מה בא למעט עור‪ ,‬מכת היאור קאמר‪ ,‬אלא מאשר היו המים‬
‫לדם ביבשת כאשר עשה האותות לעיני העש‪,‬‬ ‫ראה ‪ :‬מהר״ל‪ ,‬אלשיך‪ ,‬יעבץ‪ ,‬לקו״ת שם‪.‬‬
‫זה הרבר בוי זו ההרב רו׳ וה הרה‪ .‬הקשו שע״י אותו האות האמינו כו כל ישראל‪— .‬‬
‫המפרשים למה ייחד ופרט ג׳ מכות אלו ובסדר ובתפלה למשה פ י ' ‪ :‬הוא הדם שהי׳ ייצא‬
‫זה דוקא — ולפענ״ד י״ל דמבא־ הגדולות מנופם )של המצריים( במותם‪ — .‬ולשני פי׳‬
‫אלו צ״ע‪ ,‬דא״כ הי׳ לו‪ ,‬לבעל ההגדה‪ ,‬לפרש‬ ‫אשר עשה ‪ :‬הרנ את ממונם )מקניהם(‪ .‬גדולה‬
‫מזו — הרנ את בכוריהם )חרב(‪ .‬ועוד נדולה כוונתו‪.‬‬
‫וזהה׳ הזביתיה — טטי\ )יואל נ‪ .‬נ(‪.‬‬ ‫מזו — נם באלקיהם עשה שפטים‪ ,‬שלקה‬
‫באהירה רם — ארור(‪ .‬באהירת טטיר‬ ‫היאור שהיו עובדים לו כמרז״ל )שמייד‬
‫— ‪ . r v o v‬לשון המ״ח ״ בשנויים קל־ם‪.‬‬ ‫פ״ט‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫אלא שמה שאינו שייך לעש•׳ — הקיף‬ ‫הוה יר )שמות ט‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫בחצע״נ‪.‬‬ ‫כוזטי״ו והרבו )דה״א כא‪ ,‬טז( — הרי‬
‫והוטס ״שבה״ )בה״א ולא באלף(‪.‬‬ ‫מצ‪:‬נו לשון נטוי׳ במכת חרב )שכה״ל‪ .‬ז״פ(‪,‬‬
‫ואיו לינוול באצבט לטיביוך נ״א בבוס‬ ‫והיא החרב שהרג בה את הבכורות )ז״פ‪.‬‬
‫טצהו )פע״~ שחהט״צ פ״ו‪ .‬מ״ח‪ .‬םי׳‬ ‫שמחה״ר(‪.‬‬
‫האדיז״ל‪ .‬של״ה‪ .‬ש״פ(‪.‬‬ ‫ובהורא גרול — )לשו! מראה‪ .‬וכ! תייא‬
‫זיבוו\‪ .‬ארמו״ר בםירירו אי; דרכו לבאר‬ ‫ות״י ובחזונא רבא( — זה גרזי טובעה —‬
‫בלילה בעת מכת בכורות וגאולת ישראל מה שיכוון‪ ,‬ומה שביאר כא;‪ ,‬נ״ל שהוכרח‬
‫בזה‪ ,‬מפני שאדז״ל )ברכות נא‪ .‬ב( אין‬ ‫)שבה״ל אבודרהם(‪.‬‬
 ‫‪aooooooacoo‬‬ ‫הגדה של פ ס ח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫ךם ואש )תסרות עשן‪:‬‬

‫ד‪$‬ר אחר ביד חזכןח ‪#‬ר‪1‬לם * ובזרוע נשיה ‪$‬תלס * ובמיךא‬
‫;דול קהלם "ובאחות ‪#‬תלם *'ולמפתים עיןלם‪:‬‬
‫‪ £‬ל ו ‪$‬שר מבות עזהביא ה‪3‬ןדוע ברוך הוא'‪.‬על המכריס‬
‫במצרים • ואלו הן‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- : • :‬ו•‬
‫גאד‪.‬ירת עשר מנות ׳שפי־ ‪: *.zx‬ניכית מהכיס עצמי ננ״ל)‪1‬יכ‪11‬ן נ‪:‬שינה גס נ; נ;״צ(ומה שנשאר בכוכ‬
‫)געשה ניד ״ן המשמח( לכך צא ישפוך אלא יוסיף ״ ן ‪:‬‬

‫ךם • ןי‪5‬ךרע י ינים י‪,‬ערוב״ ר?ר י ‪#‬חין ״ ?רד‬

‫י ארןה י חשך ״ מבתי בכורות‪:‬‬
‫רבי יהודה היה נותן בהם פמנים ‪:‬‬
‫ךדך״עדשי^אחיב‪:‬‬
‫ר^י יופי הגלילי אוידר מנין אתה אומר שלקוהמץףם ?מצדים‬
‫עשר מבות ועל ה;ם' לקויחמ^ים מבות * במ?ירלם מה הוא‬
‫אומר ויאמרו החךטמיש אל־פל־עהאצבעאלהיפ היא * ?על הים‬
‫ובאותות ‪ - -‬לשו; רביב‪ .‬ה״ז ‪ --‬עיהיגז‪.‬‬ ‫מברכי; עי כוס שיל פורעניות יבב׳ פסה‬
‫ר ״ י ה ״ יוה\ בהה גגוזויגו‪ .‬לדעת סדר‬ ‫מעובי; )הובא בח״י ם׳ תע״ג םקל״ז( כתב‬
‫ה‪0‬כית‪ .‬כי בתהלים )עח‪ ,‬קר( יא נכונו בסדר‬ ‫ריש שופכי; היין הנשאר ושוטפין הכום‬
‫זה‪ .‬ותאמר אי; מוקדם ומאוחר בתו־ה‪ ,‬על‬ ‫משום שנזכר שם המכות‪ .‬וראה בר׳יימ הובא‬
‫כן בא להודיענו סררם )שבה״ל ואבוררהם‪.‬‬ ‫בשו״ע רבינו )תע״נ ם״נ( אשר םז׳ קשפיכות‬
‫ועיי״ש עור טעמים‪ .‬וראה מנחות — צו‪ ,‬א—‬ ‫הם בנגד חרבו של הקב״ה מלאך הממונה‬
‫ר״י אומר שלא תטעה כוי(‪.‬‬ ‫על הנקמה )יעו״; בזה מעבר יבק מ״נ פייט(‪.‬‬
‫ו־גו״ך טר״ט גאוז״ב‪ .‬באמי־ת תיבות‬ ‫ולהוציא מכל הנ״ל צריך לכוון שהפורעניות‬
‫אלו ישפוך נ' שפיכות‪ ,‬ורק אח״כ מוסיף יין‬ ‫האף והזעם הוא על היי; ששופך לתוך כלי‬
‫בכוס‪.‬‬ ‫השבור‪ ,‬ומה שנשאר בתוך הכום הוא יין‬
‫בסי׳ קור יעקב העתיק מכתהאריז״ל‬ ‫המשמח )יעויין שעה״כ(‪.‬‬
‫סוד תיבות אלו‪ .‬ראה בתוי״ט אבות )פייה‬ ‫וווי וכיד כוי גו״ י כה הגיגה‪ .‬הפירוש‪•.‬‬
‫מ״ר( וסי׳ יעבץ פי׳ התיבות עייר הדרוש‪.‬‬ ‫ושופך‪ ,‬ע״י כח הבינה‪ ,‬מהיי; שבתוכו‬
‫ניקוד תיבות אלו שוה בבל הנוסחאות‬ ‫)שיחות כי׳ק מו״ח אדמו״ר(‪.‬‬
‫שראיתי‪ .‬ועדיין לא מצאת• טעם לניקור זה‬ ‫ההטיווה לבך^ )גם תיבת לכך מוקפת(‬
‫דוקא‪.‬‬ ‫— כ״ה בכמה דפוסים‪ .‬ולפענ״ד כצ״ל‪.‬‬
‫ו ״ י הגלילי‪ ,‬ר־ אליעור‪ ,‬ו׳ ע«יבא‬ ‫וצע׳יג מפני מה לא כתב שצריך להטיף‬
‫)מכילתא בשלח יד‪ ,‬לא(‪ .‬בהנדת הרמב״ס‬ ‫באמידת דצ״ך ער״ גט באה״ב‪ ,‬וכמ״ש בשו״ע‬
‫ליתא‪ .‬אבל ישנם בסי׳ דע״כ‪ ,‬רס״ג‪ ,‬מחייו‪,‬‬
‫ז״פ‪ ,‬סי׳ האריז״ל וכוי‪.‬‬ ‫)תעג ם״נ( וסי' של״ה וכן הוא המנהג‪ .‬ואי;‬
‫ר׳ אברהם בנו של הרמב״ם כותב‬ ‫לומר דנכלי במ״ש באווירה עטור הכוה —‬
‫)הועתק בם׳ מעשה רוקח( אשר הרמב״ם‬ ‫יטהר׳ מסיים טעיר ועציכוה‪ ,‬וא״ת כנ״ל‪ ,‬היי‬
‫לא הביא הנ״ל בנוסח ההגדה לפי שהוא‬ ‫לו לוס־ יג טיפינות )ובמ״ח אי; התיבות‬
‫בלתי מפורסם בכל המרינות ולא הכרחי‪,‬‬ ‫עטור טוביכות וי״ל כנ״ל(‪.‬‬
‫אבל ״אמירת זה מנהגנו ומנהג קדמונינו‬ ‫ר״א ביר ‪ - -‬סתם מורה י כ ה ״ פ ‪ :‬מכה‬
‫אבא מארי ז״ל והקורמין לו וחכמי המערב"‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬כשהוסיף — הוקה ‪ -‬ה״ז — טיוזיגז‪.‬‬
 ‫‪r.ooooooooo‬‬ ‫‪ -‬עם לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬ ‫ח ח ר ־ הגדה של פ פ ח‬ ‫‪ju‬‬

‫מה הוא אומר ויךא ישראל את־היד מ ח ל ה איכר;ןשיה ןד״וה‬

‫במצרים וייראו הזגש אודלהוה ונאמינויביהוה'ובמשה עבדו‪:‬‬
‫במה לקו באציע עשר מבות ״ אמור מעתה ןמ^דלסלל^נשר‬
‫מנות* ועל ודם לקי המשים מבות‪:‬‬
‫ךגיי אליעזר אומר מנין שיל־מבה ומכה ^הביא‬
‫הקדו‪ £‬ברוך הואעל' היצרים ‪$‬מי<רןם חלרט־ג‬
‫‪ #‬ל ארבע מכות שנאמר ישלח בם ךדוןיאפו‪.‬עברה‬
‫וזעם וצרה משלחת מלאי‪/‬רעים‪ :‬עברה אחת• מעם‬
‫;‪1‬‬
‫‪$‬תים וצרה שלש• משלחת מלאכי רעיםארבע״‬
‫אמור ‪£‬ער!ה גימצךלם לקוי אךבעיס מכות י ועל הים‬
‫לקו ‪$‬אתלם מכות‪:‬‬
‫ך^י עקיבא אומר סנלן שבל־מיה ומיה שהביא‬
‫הקדוש ברוך הוא על המצרים ?מצחם הלתה‬
‫שלחמעז מכות* ‪ $ #‬מ ר ישלח בם סירק אפועג־נךה‬
‫)זעם וצרה מ‪#‬לחת מלאכי רעים י זחרון אפו ארזת י‬
‫ז‬
‫ןג'גרה שתלם•' וזן‪3‬ם קזל^י וצרה ארבע ״ מ‪#‬לחת‬
‫מ^א‪5‬י רעים חמ ״ אמור מעתה גימצרלם לקו‬
‫קמ‪#‬יס מכות •ועל ת ם ל ק ו ס מ י ם ו^אתלם מכות‪:‬‬
‫וידא יטידאל )שטות יד‪ ,‬לא(‪.‬‬ ‫ו־ הכות‪ ,‬ר• הכוה‪ ,‬ר״ ו וזכווז‪ .‬אבל‬
‫״ט\כל הבה״ בוי היווה עול ד׳ נוכווז בוי‬ ‫בוים היו מעשרה המינים הדם אש־ ׳־די‬
‫ה׳ וזכות‪ .‬וי״ל דאין ריה״נ חולה עליהם‪ ,‬נטו‬ ‫במצרים‪ ,‬ונחלקו למינים רבים על הים )פיה״מ‬
‫שאין ר׳׳א ור״ע חולקים עליו‪ .‬ומצינו לשון ר׳‬ ‫אבות פ״ה מייד(‪ .‬וא״כ אינו חולק על מ״׳צ‬
‫פלוני אומר אף שאין מחלוקת בדבר וכט״׳‪8‬ו‬ ‫באדר״נ פל״ג )ולנוםחא אחת ב״ה נם במשנה‬
‫בתיו״ט )בכורים פ״נ מ״ו( ועוד‪.‬‬ ‫אבות פייה( דטטור מכות הביא על המצרים‬
‫פ‬ ‫ז‬ ‫ב י ם‬
‫טל הוזצבימ ״בוזצדיוז״‪ .‬לכאורה תיבת‬ ‫) " (•‬
‫מ כ ו ת‬ ‫ה ח מ ש י ם‬
‫בהצרימ אינה בדוקא‪ ,‬שהרי נם מכה שעל הים‬ ‫׳‬ ‫בם׳ תפלה למשה מפרט‬
‫ת‬
‫היתה של ד )או ה׳( מכות‪ ,‬וכמו שמסיים‪.‬‬ ‫ר׳ ור״ן מ כ י •‬
‫ואולי נכתבה מפני שהכתוב שעליו נשען מדבר‬ ‫ויאוודו התדנווהינז )שמות ח‪ ,‬טי(• אוי‬
‫במכות שבמצרים‪ .‬ודוחק‪.‬‬ ‫שנאמר במכת כנים‪ ,‬אבי‪ ,‬פשוטו של מהיא‬
‫יוטלה בוז )תחלים עח‪ ,‬מט(‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬שמזה נוכחו החרטומים‪ ,‬אשר כל ההבות‬
‫אצבע אלקים היא )ז״ם(‪.‬‬
‫‪iMoooooooooo‬‬ ‫הגדה של פסח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫מ י ז סמלות טובות למר^ס עלינו‪:‬‬

‫אלו הוןניאנו ממ^רלם ולא עשה בהםישפטים י‬
‫ז‬

‫אלו‪,‬עשה ?הם ש^טים ולא ‪ ^ £‬ב א ל ‪ 1‬ד ד &‬

‫אלו עש'ה ב א ל ה ‪ » 7‬ם ולא הרג את־־בט־ריהם‬ ‫ז‬

‫אלו הרג את־‪3‬ב‪1‬ריהםןלאנתןלנואת־^נם‬

‫אלו ןתן לנו את־־ממונם ולא כךע לנו ארדהים‬
‫אלי‪,‬קרע לנו את־ודם ולא הסירנו בת‪1‬כ‪ 1‬בחרבה‬
‫והכיתי כל בכור וזה מסבב אשר ובכל אלקי‬
‫מצרים אעשה שפטים‪ .‬וער״ז בכתוב השני‪.‬‬
‫אבל זמן עשית השפטים והריגת בכור בהמה‬
‫הי׳ סודם להריגת בכוריהם‪ — .‬וכן מובן‬
‫גם מהמכילתא )שמות יב‪ ,‬כ ט ( ‪ :‬וכל בכור‬
‫בהמה שלא יאמרו יראתנו הביאה עלינו‬
‫א ת הפורענות‪ .‬וכ״מ נם ממרז״ל )סוכה‬
‫כט‪ .‬א ( ‪ :‬המה לוקה םימן רע לעכו״ם כוי‬
‫ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין‬
‫אלקי׳ לוקה עמה שנאמר ובכל אלקי מצרים‬
‫אעשה שפטים )עיי״ש בחדא״נ(‪ .‬וכ״ה‬
‫בפירוש בזהר )ח״ב יח‪ ,‬א ושם‪ — .‬בשטות‬
‫רבה פכ״א‪ ,‬ה מדובר ע״ד עיר האומה(‪.‬‬
‫וכן בנתינת הממון — הכוונה למה‬
‫ששאלו טטצרים כלי כ ס ף וכלי זהב וכו׳‬
‫והוחלט זה לרשות בנ״י כשנודע שאין הם‬
‫חוזרים למצרים‪.‬‬
‫ובמן ושבת — י״ל שהוא לרעת האומר‬
‫באלוש ניתנה ש ב ת )ירושלמי ביצה ם״ב‪,‬‬
‫ה״א‪ ,‬רבדים רבה רם״נ‪ .‬וראה מכילתא‬
‫לשמות טו‪ ,‬כה(‪ .‬או ע״ם המפרשים )ריב״א‬
‫לשמות טז‪ ,‬א( דאף שניתנה במרה שכה‬
‫משה להזהירם ער שבאו לאלוש‪.‬‬
‫ולא ‪3‬רט לוו את וייס‪ .‬ואז יא הי׳‬
‫הקב״ה מצוום לשוב ולחנות על הים ולחכות‬
‫לפרעה‪ ,‬ולא הי׳ מחזק לב פרעה לרדוף‬
‫אחריהם‪ ,‬כי ב׳׳ז נעשה בשביל נם דקרי״ם‪,‬‬
‫וכמש״נ בתחית פרשת בש־לח )וסרו קושיות‬
‫המפרשים( ‪ - -‬ריגג‪.‬‬
‫ולא הטבירוו בתוכו ״בהרבה״ — אלא‬
‫במעט מים או טיט דינו )ז״פ‪ ,‬אבודרהם‬
‫מהר״ל(‪ .‬וצ״ע דהי׳ צ״ל ביבמות — במקום‬
‫בהרבה ‪ :‬א( כלשון הכתוב‪ .‬ב( יבשה מורה‬
‫וכמש״נ‬ ‫חרבה‪,‬‬ ‫משא ״כ‬ ‫לנמרי‪,‬‬
‫)בראשית ח‪ ,‬ינ—יד( בראשון נו׳ חרבו פני‬
‫האדמה ובחדש השני בכז׳ יום לחדש יבשה‬
‫הארץ‪.‬‬
‫כווה ווטלות כו־ טל אתת כגוה‪ .‬ברמב״ם‬
‫ליתא אבל ישנם בכהנ״ל בפיםקא דית״ג‪ ,‬ולא‬
‫מצאתים‪ ,‬לע״ע‪ ,‬בשום מדרש אבל כז״פ‬
‫משמע דזהו סיום מאמר רע״ק אומר!‬
‫אלו בוי׳ ייוג‪ .‬אין מפםיקין באמירת‬
‫הארבעה עשר דינו‪.‬‬
‫במ״ח כתב ‪ :‬ר״גג מספרו יסוד וחמשה‬
‫עשר דיינו כו׳ )וער״ז הוא בסי׳ הרש״ר(‪.‬‬
‫— כנראה‪ ,‬מפני שהיו״ד דנושה‪ ,‬לכן חשובה‬
‫לשנים‪ .‬והנה לפי נוםחא שלנו אינם אלא יד‬
‫וי״ל—בדוחק—שהכתה על המעלות—שבהם‬
‫דינו‪ .‬שוב מצאתי אשר בשבלי הלקט הנירםא‬
‫היא ‪ :‬אלו הכניסנו לא״י ולא בנה לנו את‬
‫בית המקדש )היינו שילה ונוב ונבעו!( דינו‪.‬‬
‫אלו בנה לנו את ביהמ״ק ולא בנה לנו את‬
‫בית הבחירה )ביהמ״ק שבירושלים( דינו‪.‬‬
‫וכ׳׳ה נם בדפוס ראשו! של ההנדה לפסח‬
‫מתוך מחזור שונצינו — ה׳ רמ״ו‪ — .‬וא״כ‬
‫— לפי נוסח זה — הם טי דיני‪ .‬ובשים לב‬
‫אשר בעהמ״ם משנת חסידים חי באיטליא‬
‫— מקום בעהמ״ס שכלי הלקט ודפוס‬
‫שונצינו — קרוב לודאי‪ ,‬אשר נם הוא אחז‬
‫בנוםחא שלהם ולכן כותב אשר טו דינו הם‪.‬‬
‫אבל בסי׳ הרש״ר צ״ע‪.‬‬
‫אילו עטוה באלקיהנז ולא הרג את בכגריהם‪.‬‬
‫סדר‬ ‫לכאורה צ״ע שאין זח ע״פ‬
‫המאורעות‪ ,‬וכמש״נ והכיתי כל ככור נו׳‬
‫ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים )שמות‬
‫יב‪ ,‬יב( וה׳ הכה כל בכור נו׳ וכל בכור‬
‫בהמה )שם יב‪ ,‬כט‪ .‬ובמכילתא ותנחוטא‬
‫דבוזטה לקתה — שהיתה ע״ז שלהם(‪.‬‬
‫וכ! לאח״ז‪ :‬הרנ א ת בכוריהם‪ ,‬נתן‬
‫לנו א ת ממונם‪ ,‬קרע לנו א ת הים — ג״כ אינו‬
‫שיבשה‬ ‫על הסדר‪.‬‬
‫וכו האכילנו א ת המן — באלוש —‬
‫נתן לנו א ת השבת — במרה שלפניי‪.‬‬
‫וי״ל אשר כתובים הנ״ל פירושם‪:‬‬
 ‫הגדה של פפה — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫דינו‪:‬‬ ‫אלו העבירנו}תוכו־ בחרבה ולא ‪#‬קע צרינו בוזובו‬

‫אלו ‪#‬קע צרינו בתוכוולאספלןצר^נובמד^ראךבעים^ה דינו;‬
‫‪v‬‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו האכילנו את־ה^ןולא ןתן לנו את־ה&בת‬
‫דינו‪:‬‬ ‫אלו ןתן לגו את־השבתיולא כך?נו לפני הר־סיגי‬
‫דין ו ‪:‬‬ ‫אלו כן־בנו לפני הר־סיני‪.‬ולא נתן לנו את־התוךה‬
‫ייני‪:‬‬ ‫אלו נתן לנו את־התורה זלא ‪ . W W‬י מ ח י ל‬ ‫‪:‬‬

‫^ ע ‪ \ :‬ת ^ ד ו ד ה ד‪£‬ו‪:‬‬
‫על‪-‬אחת כמה וכמה טובהכפו?ה ומבפלת למקום עלינ^‬
‫ז‬

‫להוציאנו ממצרלם ״ חג^ה מזס ‪$#‬טיבד ו ע^ה באלהיהס״‬

‫ז‬

‫ןהרג את־בכוליהם * וןתן״לנו את־ממוגם״ וכךע לנו את־הי‪• 0‬‬

‫י כ י ר נ ו י}תוכו ןדדבה• ןעזפןלצרינו בתוכו ״ונפקצר^נו‬
‫במךבר ארבעים ‪#‬נה ״ והאכילנו את־המן • ונתן לנו את־ה^בת ״‬
‫מךי^נו לפןי הר־סיני״יזנתן לנו את־סתוךה• *וח?‪4‬יסנו לארץ‬
‫יקזראל•'ובנה לנו אתעית־סבחירה ל ל פ ר מ ל ^ ו נ ו ת ע ו ‪:‬‬

‫ח י ן ‪1?3‬ליאל החה אומר כל־ישלא אמר שלשה ך^רים‬

‫א'לו‪3‬פסחלא;צא {ךייחו^תו׳ ןאלו ך‪.‬ן‪':‬פסח ״‬
‫מ^ה״יו^רור ״‬
‫‪ r©£‬שהיו אבותינו אוכלים בזמן ‪#‬בית־המקך‪ #‬נ־^םמל־עזום‬
‫מה * 'על־‪5‬ום ‪#‬פסח המקום על־בתי אבותינו במצרים •‬
‫‪• (T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫״(‬ ‫•״‬ ‫* ״‬ ‫‪I T -‬‬ ‫‪- T V‬‬ ‫‪T‬‬

‫\־ב\ גמליאל — וואהר נפויו הללגי׳‬ ‫ולא ספק צרכוז רהדבר — והיען‬
‫)משנה פסחים קטז‪ ,‬א—ב‪ .‬ולהרמבי׳ם ג־רסא‬ ‫ר‬‫״‬ ‫קונים צרכנו מתגרי אומות ה ע ו ל‬
‫ן ע‬ ‫ם׳‬

‫אחרת שם ואכן נ״א לו גם בהגרה(‪.‬‬ ‫( — י‬ ‫)‬ ‫‪ -‬״ל י‬

‫ו ג‬ ‫ך‬ ‫ב‬ ‫ע ה ׳‬ ‫ו מ א‬ ‫ז‬ ‫מ‬

‫רל טילא אוזר — שאא פירש• טעמן‬

‫)רשב״ם(‪.‬‬ ‫אלו ?רבוז לפגי הר סיגי — שעל זה‬
‫לא יצא ירי הובהו — כראוי‪ ,‬אבל יצא‬ ‫נאמר‪ :‬ה! הראנו ד׳ אלקינו את כבודו ואת‬
‫מן התורה )ר׳׳ן פסחים שם‪ .‬וכ״מ רעת הרי״ף‬ ‫גרלו )דברים ה‪ ,‬כא(‪ .‬ובנוסח מוסף ר״ה ‪:‬‬
‫רשב״א אבודרהם ועוד — שכתבו שבדיבור‬ ‫אתה ננלית בענן כבודך על הר סיני — ולא‬
‫בעלמא יוצא מ״ע שא סיפור יצי״מ‪ .‬ראה‬ ‫וה\ כז׳ ריגז‪.‬‬
‫לעיל פיםקא וזצוה טליגז לסניר‪.(.‬‬
‫ה‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫י ‪ 3‬ג י‬ ‫״‬ ‫‪r‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ל ‪:‬‬ ‫ע י ד‬
‫טוהיג ר ו ה י ו ז אזרריוז רה טואגו *גדליה‬ ‫א‬ ‫" ~ י 'י‬ ‫'"‬
‫" ה ^ ממסדר‬ ‫‪,m^^SJ‬‬ ‫דיי בא ?ה‬
‫ה‬
‫~ ™ "« י ״‬
‫ו ה ת‬ ‫י ח ו ת‬ ‫ה‬
‫ה י ב י י ת‬

‫ה י י נ י‬ ‫כ‬
‫™‬
‫א ח‬
‫נ‬
‫״‬ ‫ג‬

‫ה י ז י י ה‬
‫ש י מ ע י ם‬

‫ת‬ ‫א‬
‫ההנרה )וכבי הקשה בשמחה״ר על הרשב״ץ‬ ‫יי‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫~‬
‫ו י ‪ 1‬י‬ ‫ו ה מ צ י ה‬
‫שכתב אחרת(‪.‬‬ ‫•‬ ‫־‬
 ‫‪wnoooooc‬‬ ‫ל ‪ inooanuui‬הגדה של פ ס ח — עם לקוטי טעמים ומגהגים‬

‫‪$‬נאמר ואמרתם זבח פסח הוא ליהוד‪ .‬אשר פסח_על־}תי בני‬ ‫‪]:‬‬
‫ישראל במצרים בנגפו' את״מצרים ואת־בתינו הציל ויקד‬
‫ד־^ם דקתחוו‪:‬‬
‫טפצ ההריסה נידו !יאמר‪:‬‬

‫ס^ה זו שאנו אוכלים על־עום מה * על־שום שלא הספיק ןצבץז‬

‫‪ #‬ל אבותינו להחמיץ ‪ 2‬י ‪ $ 0‬עליהם מלך מלכי־‬
‫המלאים הקדוש }רוך' הוא וגאלם * עזנאמר ויאפו״את־היצק‬
‫אשר הוציאו ממצרים ^גות מצות בי לא חמץ בי גרשו ס?וצרי‪.‬ם‬
‫ולא יכלו'להתמהמה וגם צדה לא עשו להם‪:‬‬
‫ז ו‬ ‫*‬ ‫••ז‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪ :‬״ו־‬ ‫;‬ ‫‪ :‬י‬ ‫‪:T‬‬ ‫;‬ ‫ן‬
‫טפצ ה מ ח ר נידו ויאמר ‪:‬‬
‫‪vnp‬״ זה ‪#‬אנו אובלים על־שום ב‪1‬־ר‪.‬על־‪#‬ום ^מךרו המצרים‬
‫את־חייאבותיגו }מצרמש* ‪ $ $‬מ ר וילכדו את־ח‪:‬יחם‬
‫? ? ג ב ך ה ^ ה ןחמר וב?מיס ימל?גבוחז ב&ךהאת‪$‬ל־‬
‫‪1‬‬
‫עבךתם אשר‪,‬עבדו" בהם י^ךך‪:‬‬ ‫ן ־ י ״‬

‫יא היו נגאלים לעולם —• ועפי״ז מוב! ג״כ‬ ‫גאהרהס ובה )שמות יב‪ ,‬כ‪.‬׳(‪.‬‬
‫כיה שמרגיש במכילתא )שמות יב‪ ,‬מ א ( ‪:‬‬ ‫ווניל הפרוסה בירו כוי וובול ההדור‬
‫שמכיון שהזמן הניע לא עכב! הכתוב כ\!\־\«‬ ‫בידו‪ ,‬בפסחים קטז‪ ,‬ב הל׳ להגבי'‪ ,‬אבל בסי'‬
‫יוי\‪.‬‬ ‫רש״י ובמח״ו כתב ‪ :‬כשמניע למצה זו מרור‬
‫זה וזויה ידו עליהם )ואולי נ״א הי׳ להם‬
‫טל שונו טילא המפיס‪ .‬אף שגצטוו על‬
‫בש״ם(‪ .‬ומנהג בית הרב לאחוז המצות‪,‬‬
‫המצות קודם לזה )שמות יב( — הקב״ה‬
‫השני׳ והשלישית )ע״־ המפה שעליהם(‬
‫ציום לעשות המצה לזכרון הפלא שהוא עתיד‬
‫ולהויה ידיו עי המרור והבורר ‪ - -‬עד טל‬
‫לעשות להם‪ .‬וכן נצטוו בפסח — ע״ש ופסח‬
‫טווה השני‪.‬‬
‫ד׳ כנ״ל — קורם מעשה הנם )ו״פ‪ ,‬שכה״ל‬
‫אבודרהם‪ .‬לקו״ת םד״ה להכין מ״ש כהנדה(‪.‬‬ ‫הצה ו\ בו‪ -‬טל טיומ גטלא הספיק בר‪.‬‬
‫וולד הלכי הוזלכיס‪ .‬מלכים — שלמטה‬ ‫במשנה )שם( הוא בקיצור‪ :‬טל טווס טיוגאלר‬
‫בעוה״ז‪ .‬מלכי המלכים — שרים העליונים‬ ‫אבוהיוו וזהצריס‪ .‬ובעל ההגדה מפרש‬
‫שבצבא המרום כמ׳׳ש )דניאל י‪ ,‬יג( ושר‬ ‫ומבאר ‪ :‬עיי שום ש ל ו ועיי אופ\ הגאולה‪,‬‬
‫נ נ א‬

‫מלכות פרם‪ .‬והקב״ה נקרא מלך על מה״מ‬
‫)לקוי׳ ת שם(‪.‬‬
‫טגוה כוצווז כי לא וזווץ כי גורגטו וזוזצרינו‬
‫ולא יכלו להההההה‪ .‬שאלו יכלו להתמהמה‬
‫היו אופים חמ׳ז כי פסח מצרים לא נהנ אלא‬
‫לילה ויופ )ר״ן‪ ,‬שבה״ל‪ ,‬לקו״ת שם(‪.‬‬
‫ויאפו אה הבצק )שמות יב‪ ,‬לט(‪.‬‬
‫ויהדרו )שמות א‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫שהיתה במהירות כל כך ער שלא הספיק כו׳‬
‫איטר רק בזה יובן מה שגאולת אבותינו‬
‫מחייבת יאכול מצות‪.‬‬
‫וי״ל אשר ב׳ הדברים ‪ - -‬עצם הנאולה‬
‫ואופנה ‪ -‬אחר הם ע״פ מ״ש בספרים )סי׳‬
‫הרש״־ וקו״י באן‪ .‬צרור המור ‪ -•-‬הובא‬
‫בשי״׳ה פ־םקא עברים היינו ‪ -‬שמחה״ר‬
‫שם( שאם היו שוהים ישראל עוד ־נע במצרים‬
 ‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫יי^ל־דור ודור דיכ אדם לראות את־ע?מו באלו מ א יצא‬

‫ז‬

‫ממצרלם * ‪#‬נאמר והגדת ל?נןז ביום ההוא לאבד בעבור‬

‫ןה ^ ה ן ה ו ה לי ?צאתי מטצרלם‪ :‬לא את־אבותינו בלבד גאל‬
‫הפךו‪ #‬ברוןי היא ממצרים א ‪ $‬אף אותנו ןאל עמהם •י ‪#‬נאטד‬
‫למען דןןגיא אותנו ?תת לנו את^ןאךץ‬ ‫ןא‪£1‬גו ו*ןךא‬
‫א‪#‬ר;‪#‬בעלאבותיגו‪:‬‬
‫‪ r&> t* cw‬מניס ‪6‬י‪ 1‬ססש ואיימי גילו על סיים ביגח אשר נ‪6‬למ ‪:‬‬

‫^ ‪ $‬י ק ז ^חנו תגים להודות להלל לש?ח לפאר‬

‫‪1‬‬
‫לרומם ןמ־ד ל^רך לעלה ולקרס * למי‬
‫‪#‬עשה לאבותינו ולנו את־כל־הנסיםהאלי ״ הוציאה‬
‫מעבדות'לחרות י פויגון' לשמחה י ימאגל ליום טוב •‬
‫ומאפלה לאור גדול• ומשעבוד לגאלה •ונאמר‬
‫לפניו הללויה‪:‬‬
‫מנהג בית הרב )להרוה מ״ש בהגהות‬ ‫בכל דור ודור‪ — .‬ובכל ידור ודור —‬
‫אדמו״ר נ״ע שבסי׳ תורה אור ע׳ רלנ(‬ ‫בכל יום ויום ובאילו הוא יצא היגגז ממצרים‬
‫להגבי׳ הכום ואוחזו ער שמסיים גגאסר לפויג‬ ‫)תניא ר״פ מו‪ .‬עיי״ש(‪.‬‬
‫הללו״ — הובא מנהג זה בהנמ״יי —‬ ‫והגרה לבגך ביגגז ההוא וגרי גגטוה ר׳‬
‫ומעמידו על השולח! וחוזר ומגבי׳ לכרכת‬ ‫״לי״ )שמות ינ‪ ,‬ח( — הרי שצ״ל לי אף ביגמ‬
‫אשר נ א מ ו )וכ׳׳כ בערוך השולחן(‪.‬‬ ‫ההוא‪ ,‬היינו נם כמה דורות אחרי יצי״מ‬
‫)מהרש״א פסחים שם(‪.‬‬
‫ינסה אה הפה — שלא יראה בשתו —‬
‫\־גב־׳ אה ה כ ו ס ‪ -‬כ י אין אומרים שירה אלא‬ ‫לא אגו אבותיוו‪ .‬הוספת מסדר ההנרה‪,‬‬
‫על היין )ראה לעיל פיםקא צריך להגבי־(‪.‬‬ ‫וכפל הדבר כדי לחזקו‪ .‬ובמשנה אינו‪.‬‬
‫גאוהגג הוציא )דברים ז‪ ,‬כנ(‪ .‬בפסחים‬
‫לפיכך — טוהוציא אגהגג ונאלנו —‬ ‫)קטז‪ ,‬ב(‪ :‬צריך שיאמר ואותנו הוציא גוי‪.‬‬
‫אווזוו וזייבימ להורוה כוי — ט׳ שבחים‬ ‫יכסה כוי ויגבי׳ בוי גאלוג‪) .‬טור‬
‫)כ״ה לנירסתנו במשנה שבבבלי‪ .‬מח״ו‪.‬‬ ‫ושו״ע(‪ .‬וצ״ע דהי׳ לו לומר — כלשון הנמ״יי‬
‫מהר״ל‪ .‬מט״מ בשם הרוקח‪ .‬תויו״ט פסחים‬ ‫— עד שיברך בפה״ג ושותה‪ .‬ואולי הטעם‬
‫שם‪ ,‬סי׳ הרש״ר( — לפניו הללו״ — שבח‬ ‫מפני שלברכת בפה״נ אין צריך אלא אהיוה‬
‫עשירי‪ ,‬כננד עשר לשונות של שבח שאמר‬ ‫הכום‪ ,‬ולא הגבהה‪.‬‬
‫דוד בתהלים ונרול בכולם הללוי׳ שכולל שם‬ ‫יכסה אה הפה כוי‪ .‬בסי׳ תורה אור )רף‬
‫ושכח כבת אחת )פסחים קיז‪ ,‬א‪ .‬מח״ו(‪.‬‬ ‫קפ״ח ע״ב( העתיק הנהת הצ״צ על זה‪:‬‬
‫ויאחזנו בידו עד שיחתום גאל ישראל‪.‬‬
‫גגאהר רפגיג הלרגי׳ )כ״ה במשנה‪.‬‬ ‫והטעם מבואר בטור בשם המדרש‪ — .‬מזה‬
‫רי״ף‪ .‬רמב״ם‪ .‬שבה׳׳ל‪ .‬אבוררהם — דעת‬ ‫מוכח אשר התיבות ואוהוג בג• גאלגו לא היו‬
‫עצמו‪ .‬מהר״ל‪ .‬םי׳ יעבץ(‪.‬‬ ‫בסידורו‪ .‬וכ! אינם בסי׳ קול יעקב‪ ,‬של״ה‪,‬‬
‫יעב־ז‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫א ךז^לרה ו הללו‪.‬ע?ךי חץד• הללו את־‪#‬ם יתה‪:‬‬

‫ב יהי שם יתזז מברך מעתה ועד־עולם‪:‬‬
‫נ ממזרח־שסע‪/1‬ע^מב^ו יןיזזלל שם יתה‪ :‬ד ךם על־‬
‫^ל־גולם ו ן ת ת ע ל ־ ה ^ ם ?בודו‪ :‬ה מי כיתה אלהינו‬
‫המגבית'‪6‬צבת‪ :‬י המ^פילי לראות ‪3‬שמ‪:‬ם ובארץ‪:‬‬
‫ז מקימי מעפר ךל מאישפת‪,‬ירים א^יון‪ :‬ח להושיבי‬
‫עם־נךיבים עם נתבי עמו‪ :‬מ מושיבי ו עכןךת הבלת‬
‫אם־־הכנים שמחה הללויה‪:‬‬
‫* ‪1‬יצאת‪.‬ישךאל" ממצרלםיבית‪.‬יעלןב מעם לעז ז‬
‫ב ת ת ה ןהוךהילקךשו^ךאל ממשלותיו‪:‬‬
‫ג ת ם ראה וינ‪ 6‬תרדן‪.‬יסיב לאתרי‪ :‬ד ההדים רקת‬
‫ןאילים גבעות כבנךצאן‪ :‬י׳ מה־לך ת ם כי תנוס תךדן‬
‫תסב לאחור‪ :‬י דזדדים תרקדו?אילים ג^עות כ^ני־‬
‫צאן‪ :‬ז מלפני אדון חולי ארץ מל‪$‬ני אלוה ‪.‬לעקב‪:‬‬
‫ח ההפכי הצור אגם־מלם חלמיע! למעלנו־מלם‪:‬‬
‫‪!.‬יחןל אתה‪:‬תה אלהינו מלך העוןם אשר ;אלנו•‬
‫הגאולה ואכילת המצה שכל זה זכר ליצי״מ‪.‬‬ ‫הללו״ הללו ‪ - -‬לוזעיגו גויגו )תהלים‬
‫והפרקים שלאחריהם המדברים בלעתיר לבוא‬ ‫קיג—קיר(‪ — .‬יאמר הלל כשם שאמרו ישראל‬
‫)פסחים שם( באים אחרי הסעודה‪ ,‬כי הם‬ ‫כשיצאו ממצרים כמרז״ל — פסחים קיז‪ ,‬א‬
‫עגיז בפ״ע )ז״פ(‪.‬‬ ‫)מח״ו(‪ .‬עד היכן הוא אומר — בית הלל‬
‫ברון בוי אגטר גאלנו )משגה פסחים‬ ‫אומרים ער חלמיש למעינו מים )פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב בדעת רע״ק וכנירםת הרי״ף הרא״ש‬ ‫קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫וכוי‪ .‬ראה בד״ס שם( — ברכה זו היא‬ ‫אי; מברכי; על הלל זה‪ .‬ר׳ צמח נאון‬
‫במקום ברכת שעשר‪ .‬נסים )רשי׳י בס׳ האורה‪.‬‬ ‫זצ׳׳ל פי׳ לפי שמפםיקין בו בסעודה ורה״ג‬
‫אבודרהם וראה לעיל פיםקא עוהח־יוו‪.(,‬‬ ‫זצ״ל פי׳ שאינו אלא כקורא בתורה )או״ז‬
‫גאלוו — בנ״ל אשר אלו לא הוציא‬ ‫ח״א ר״ס מנ(‪.‬‬
‫הקב״ה את אבותינו ממצרים הרי אנו‬ ‫ובלילה זה קורי; אותו אפילו מיושב‪,‬‬
‫משועבדים היינו‪ .‬וא״כ אנו וזרגי»וי‪0‬י הגאולה‪.‬‬ ‫אע״פ שמצות קריאת הלל מעומד‪ ,‬לפי שכל‬
‫ולכן מקדים גאלגו לגאל אגו אבוהיגו שזה‬ ‫מעשה לילה זה הוא דרך חירות )שו״ע‬
‫אינו אלא מה שאבותינו ספרו לנו‪ .‬משא״כ‬ ‫אדה״ז םתע״נ ם׳ מז—מח(‪.‬‬
‫בפיםקא לפיכך אומר‪ :‬שעשה לאבגגזיגג —‬ ‫הפרקים הללוי׳ ובצאת המדברים‬
‫ואח״כ — ולוג אגו הגהיגו — כי האבות ראו‬ ‫ביצי״מ קרי״ם ומ״ת )פסחים קיח‪ ,‬א(‪,‬‬
‫וקרובים אל הנסים )חתם סופר(‪.‬‬ ‫לשעבר‪ ,‬מפםיקין בהם ותקנו אחריהם ברכת‬
 ‫‪ 100800000‬לג‬ ‫ה ג ו ה של פסח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫וגאל את־אבותעו ממהרים והגיענו הלןלה‬

‫מ ה לאכל־בו מ^ה ומרור• ‪ p‬ץזוה אלדזינו ואלהי‬
‫אבותינו ‪£‬יענו למאדים ולרגלים אחרים ה?אים‬
‫לקךא<‪.‬נו לקןלום קןמחים '?לןלן עירך ןקשיס‬
‫בעבודתך ונאכל ‪ o p‬מ; הןןחיס ומן הנןקחיס‬
‫»™* *׳׳?ןןכ^תםוסןסז^חים( א‪#‬ר'יגי_ע ד^ם _על קיר‬ ‫‪5‬‬

‫מזבחך לרצון ונודה לך ‪#‬יר חך‪ #‬על גאלקנו ועל‬

‫‪$‬דות ננןקנו‪? :‬רוך אתה ןהוה ?אל רןזךאל‬
‫ויניד ושותה מסינה‪:‬‬

‫בחך ‪$‬י<ד‪ ,‬ןתה >&ל‪1‬ןינו מלןי סעולם בירא §רי‬

‫זאחי ק• נופל •לץ ומניו על מילת יליס ‪:‬‬ ‫רחצה‬
‫רקח המצות נסדר שהניחם הפריסה נץ שת• השלימות ויאחזם טלו וינין‪:‬‬ ‫םלציא‬
‫‪$‬חך אהד‪ .‬ןועה «ל‪3‬ןינו ^ןד העולם המוציא לחם ‪$‬ן ל‪,‬אדץ‪:‬‬
‫נפטר בברכת השני‪ .‬אבל לענין ברכה אחרונה‬ ‫לווווודימ — ר״ה ויוהכ״פ — ולדגליס‬
‫— אפילו היסח הרעת אי! מוקיק לברכה זו‬ ‫— פסח שבועות וסוכות )שבה״ל‪ .‬אבודרהם(‪.‬‬
‫שתהיי וזיר אחר האכילה ושתי‪ /‬ויכול‬ ‫נו\ הובגזינז — חנינה )הבאה קודם‬
‫להמתין ער שיהא נמלך לאכול או לשתות‬ ‫הפסח כדי שיהא נאכל על השובע‪ .‬פסחים‬
‫ויברך אחריהם ויפטור נם את זו )שו״ע‬ ‫ע‪ ,‬א( ואח״כ — ווז\ ויפסוזיגז‪.‬‬
‫אדה״ו סו״ם תע״ר וש״נ(‪.‬‬
‫בוזוצא׳ טיבוז — )שאין החנינה באה‬
‫רחצה‬ ‫בערב פסח שחל להיות בשבת‪ .‬פסחים סט‪,‬‬
‫ב( נאכל שם — וז\ הפסוזיס ווז\ וזובוזיס —‬
‫רוזגיה‪ .‬ואוזד כך‪ .‬צ״ע מפני מה לפעמים‬ ‫הוזגיגגי טיוזבוא לוזוזרוזו )שו״ע אדה״ז תע״נ‬
‫מוסיף התיבות ואוו״כ‪ ,‬ולפעמים לא‪.‬‬ ‫םמ״ט(‪.‬‬
‫מוציא מצה‬ ‫קיר וזגבוזך‪ .‬לשון הכתוב )ויקרא א‪,‬‬
‫מוציא ואח״כ מצה‪ ,‬כי תדיר ושאינו‬ ‫טו(‪ .‬יצ״ע מה ששינה באן דוקא להביא ל׳‬
‫תדיר תדיר סודם )ראה ברכות נ״א‪ ,‬ב(‬ ‫זה‪ .‬ובסי׳ יעבץ פי׳ ע״ר הסוד‪ .‬וראה זח׳׳א‬
‫ואורחא רמילתא לברוכי לסב׳יה דאםיק‬ ‫)רכח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫לחמא מן ארעא והדר לכרובי על מצה‬
‫דטתעביד מינה מצות )סי׳ רע״נ(‪.‬‬ ‫טייר וזדטי — לשון זכר )מכילתא‪.‬‬
‫הובאה בתור״ה ונאמר פסחים קטו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ואין מברכיו שהחיינו על מצות מצה‪,‬‬
‫כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכול‬ ‫וווגול וינוס בידו‪ .‬תיבות אלו הם טה״ד‬
‫בו םצה ומרור‪ .‬אי נמי כבר אמרו בקידוש‬ ‫)שעה״ כ(‪.‬‬
‫)אבודרהם‪ .‬ברב״י סתע״נ(‪ .‬וטעם השני‬ ‫ווזברך מברכין על כל כוס וכוס מארבע‬
‫צע׳׳נ‪ ,‬רא״ב צריך הי׳ לכוון כשהחיינו דקדוש‬ ‫הכוסות כרכה ראשונה‪ — ,‬אבל אין מברכין‬
‫נם על מצה‪ ,‬וע״ר שהחיינו דקריאת מגלה‬ ‫ברכה אחרונה כ״א אחרי האחרון )רב שרירא‬
‫שצריך לכוון על משלוח מנות והסעודה‪,‬‬ ‫ורב האי נאון(‪ .‬והטעם ‪ :‬כל אחר מארבע‬
‫וכמש״כ השל״ה ומנ״א ר״ס חרצ״ב‪.‬‬ ‫הכוסות חשוכ מצוה ודרך חרות בפ״ע ואין‬
 ‫הגדה של פסח — עם לקוטי טעמים ומגחגיפ‬
‫לא ינצע מ מ אצא ירח המצה השלישית ל מ מ ס מ י ח וינרך על הפרוסה עם העליונה מרם‬
‫ז‬ ‫‪•vm‬‬
‫‪ arse‬דללה » ‪ .‬ייכדין צשעור ג״נ אכיצת הכריכה שממצה השלישית וגס אניצת האפיקומן‬
‫יסמר נברכה זו‪:‬‬

‫ב ת ך אתה והוד‪ ,‬ן^לדזינו &|ד ד‪,‬עולם >‪$‬ר ?!שני ?‪#) TO‬ני גל‬
‫»בילת סצה‪:‬‬
‫מהפכים לרוחניות )שיחות חה׳׳פ תש״ב(‪.‬‬ ‫הצה‪ ,‬גם בזמה״ז דאורייתא )פסחים‬
‫)וראה זח״ב קפנ‪ ,‬ב‪ .‬זח״ב מא‪ ,‬א‪ .‬לקו״ת צו‬ ‫קך‪ ,‬א(‪ .‬ה; אנשים הן נשים )שם מג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫יג‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫וחידש הכתוב בליל• פסח‪ ,‬אף שנם בשאר‬
‫הפרומה בי\ טיוזי הוטליהוה‪ .‬כי‪ ,‬כסו‬ ‫יו״ט חייב לאכול פת‪ ,‬שאינו יוצא במצה‬
‫עשירה )ריין פ׳ הישן(‪ .‬ו־״א שחיוב פת בבל יו״מ‪ ,‬חייב לבצוע על לחם משנה )שו״ע‬
‫או״ח םתקכ״ט( וררז״ל שבפסח‪ ,‬גזומים‬ ‫ביו״ט אינו אלא מדברי סופרים — )שו״ע‬
‫רבינו םתקב׳׳ט ם״ה‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ עליהן עוד מצה פרוסה משום לחם עוני‬
‫יו״ט פ״ו הט״ו‪ — .‬וצע״ס ממ״ש רבינו )רא״ש‪ .‬מרדכי‪ .‬שו״ע אדה״ז תע״ה ם״נ(‪.‬‬
‫בסי׳ רט״ב ם״א במוסגר‪ .‬ודעת ר״י‪ ,‬ברא״ש‬
‫ויאהומ בידו ויברך‪ ,‬כי כל דבר שמברך‬
‫ברכות שם סכ״נ‪ ,‬משמע שהוא מה״ת —‬
‫משום שמחה‪ .‬אבל עליו לאביו‪ .‬צריך יאחזו בימינו כשהוא‬ ‫ראה שם במיו״ט‬
‫אין שמחה בליל יו״מ הראשון הה״ ה — מברך )שו״ע סי׳ רו ס״ר(‪ ,‬וכאן י׳׳א דבדכת‬
‫שאג״א סי׳ סח באריכות — וא״כ גם לדבריו המוציא היא על השלמה וברכת על אכילת‬
‫לא הוי אז אלא מר״ם‪ .‬מלבר ליל א׳ מצה על הפרוסה )רש״׳‪ ,‬דשב״ם‪ ,‬ר״י ורא״ש‬
‫דחה״ם( —• לבר ליל א' רחה״ם רילפינ! בפסחים קטז‪ ,‬א‪ .‬וכ; עיקר(‪ ,‬וי״א להיפך‬
‫ממצה רחה״פ‪) .‬ומ״ש בשו״ת רעק״א ם״א )סמ״נ‪ .‬דאב;‪ .‬תום׳ ושאר נאוני• כמ״ש‬
‫רק היל פסח‪ ,‬ושם בהשמטות כ׳ בפשיטות בהנמ״יי סוף הל׳ חו״מ(‪ ,‬ולצאת ידי שניהם‬
‫אוחז שתיהם בידו )שו׳׳ע רבנו םתע״ה ם״ה‪.‬‬ ‫דאין פת שייך לשמחה — צע״ק( ואכמ״ל‪.‬‬
‫וראה בפמ׳׳ג מש״ז סק״ב(‪.‬‬
‫ולא יבצע נזה\‪ .‬כדי שתהא ברכה על‬ ‫גוצה‪ .‬א מקובל׳ריקער ווארט‪:‬‬
‫השלימה‪.‬‬ ‫מצה שמורה ווערט נערופען כשני שמות‬
‫יגיה ההצה הגי להנ«גוגו הירו ויברך‬ ‫עצמיים ופנימיים‪ :‬מיכלא דמהימנותא או‬
‫מיכלא דאםוותא‪ ,‬עם ניט ‪ 8‬חיזוק אי! רעת‪.‬‬
‫)מהרי״ל(‪ .‬אף שמכוון יפטור בברכה זו נם‬
‫אכילת מצה הגי‪ ,‬וכמו שמסיים‪ .‬וי״ל — כרי‬ ‫ראם איז דער פנימי נקודי עצמי ווארם‬
‫יה־אות שבכ״ז עיקר שייכות ברכה זו היא‬ ‫וואם מורנו הרב המניד ממעזריטש האט‬
‫מקבל נעווען ממורו הקדוש מורנו הבעש״ט‬
‫ימצה א׳ ובי‪ ,‬ואפייו לדעת הלל וכנ״ל פיםקא‬
‫בשם מורו הבעל ח״י ומסרו להוד כ״ק‬
‫תלמידו המקבל פנימי רבנו הזק! ובא ביחוד בורך‪ .‬ויותר נ״ל שהוא כדי שלא יטעה ויבצע‬
‫נם ממצה הגי‪ ,‬וכמו שטצינו שמצניע‬ ‫ובירור מרבי לרבי‪.‬‬
‫האפיקומן מפני מעם זה )ראה לעיל פיםקא‬
‫חלק הגדול(‪.‬‬ ‫רבותינו‬ ‫אבותינו‬ ‫כ״ק‬ ‫מהוד‬ ‫כל אחד ואחד‬
‫ויבוט לביגוור ג״ ב אכילה הברירה‪ .‬ולכן‬ ‫הק׳ זי״ע בדורו חור מסר וביאר את ה״נקודה‬
‫ווארט" האמור )שיחת י״א נים! תש״ט‪ ,‬בם׳‬
‫נזהרין בינתיים משיחה שלא מעין הסעודה )ר׳‬
‫המאמרים ה׳תש״ט(‪.‬‬
‫יחיאי אחי בעה״ט‪ .‬אבן הירחי(‪.‬‬
‫לפגוור כוי אכילה האפיקווזו — )של״ה(‬ ‫מ צ ה ‪ .‬א ד מ ו ״ ר הזק! א מ ר ‪ :‬מ י כ ל א‬
‫‪ -‬וחומדא יתירה הוא )שו״ע רבינו םתע״ה‬ ‫רמהימנותא— לילה הראשון‪ .‬מיכלא דאםותא‬
‫סי׳ יח(‪ .‬ולב; בזה אי! מהרין בהפסק שיחה‬ ‫— לילה השני‪ .‬והסביר אדמו״ר האמצעי‬
‫החילוק‪ :‬כשהרפואה מביאה לאמונה‪ ,‬הרי ‪ - -‬מנהנ• בית הרב‪.‬‬
‫״נול״ אכילה נוצה כוי הדור — ולא‬ ‫הי׳ חולה אלא שאח״כ נתרפא ומודה לה׳‬
‫לאכול מצה כוי מרור )פרדס לרש״י‪ .‬רי״צ‬ ‫על רפואתו; הרפואה הבאה ע״י האמונה‬
‫גיאות בשם רע״נ‪ .‬רמב״ם וכוי( מפני שמוציא‬ ‫—• היינו שמלכתחילה אינו בא לידי חולי‪.‬‬
‫גם אחרים השומעים )הה״מ הל׳ חו״מ פ״ח‬ ‫והוסיף‪ :‬כן הוא בגשמיות וברוחניות‪ ,‬כי‬
‫הי״ב‪ .‬וראה מגדול עוז פי״א מהלי ברכות‬ ‫בבנ״י הנשמיות אינה נפרדת מ! הרוחניות‪,‬‬
‫חט" ו(‪.‬‬ ‫מהרוחניות נמשך בהנשמיות והנשמיות‬
 ‫הגדה של »סח — עש לקוטי מעטים ומנהגים‬

‫יאחר ע •בצע כדת מכל אלול משתיק ויאכלם גייזר ונהכרבס ‪:‬‬
‫‪ *TPB‬יאחד כך •קח נדת מחר רסנל נחחסת וי»ר החריםת ‪ v i m‬נדי שלא •יומל ‪DTP‬‬
‫המר רות יינרך ניכה וי‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫ימלט *‪0‬י ?!לאני ‪. m O W‬על‬ ‫‪$‬תןז ארגה לועה ולסיני‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ r p‬ד א נ צ ־ ו גל• מ י מ‬ ‫ן^ילת‬
‫בורך יאח״ניקחמצההגייחורתממה גשיסירנייו ייסטצ גחריסת דנרכס ניחר ייאמר זה ‪:‬‬
‫חייב עלי׳ ברה״ז‪ .‬והא דאין מברכיו על‬ ‫ואה״ כ יבגוט כ ד ה ס כ ״ א — כיון‬
‫מצותה הוא מפני שהיא טפלה לטרור ונפטרת‬ ‫שאכילת מצה צ״ל בכזית‪ ,‬וי״א שזהו ממצה‬
‫בברכתה )אבוררהם( — ועל כרחך כ ו נ ת ו‬ ‫האי וי״א שזהו ממצה הבי‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫טוסגוזהה טפלה למצות מרור‪ .‬ויש לבאר‬ ‫זיאכלגז‪ .‬ואינו טובל במלח מפני חיבוב‬
‫עפמ״ש מהר״ל‪ ,‬וז״ל‪ :‬חרוטת מצוה‪ ,‬מפני‬ ‫מצוה שלא יהא תערובות טעם אחר כלל‬
‫שלא נזכר במרור ר? שםררו א ת חייהם‬ ‫)מהרי״ל‪ .‬שו״ע רבינו םתע״ה ם״י( — וכן‬
‫בעבורה ?שה‪ ,‬ויש מרירות לאדם בעבודה‬ ‫הוא מנהנ בית הרב )וצ״ע שהרי כתב השל״ה‬
‫?שה‪ ,‬אבל אינו מרירות גמור‪ .‬לכן עושי! זכר‬ ‫שע״פ כתהאריז׳׳ל יטבול במלח‪ .‬ולהעיר‬
‫לטיט ואין דבר יותר קשה מן מלאכת הטימ‬ ‫מלקו״ת ביאור לד״ה ולא תשבית ם״ח(‪.‬‬
‫שכן אמרז״ל שמ״ר )פ״א‪ ,‬כז(‪.‬‬
‫דהיינו שיכניםם לפיו בב״א‪.‬‬ ‫ביהד‪.‬‬
‫ברוך אוזו! ב\׳ סר\ד‪ .‬ל׳ הכתוב גורוו־יגז‬
‫והטעם שלא יהא הםםק בין הברכה דאכילת‬
‫)ודאה פסחים לט‪ ,‬א(‪ .‬ובן‪.‬הוא בנוסח הברכה‬
‫מצה לאכילת כזית השייך לה שהוא ממצה‬
‫אשר ברמב״ם )הל׳ חומ״צ ם״ח ה״ו‪• ,‬ה״ב‪.‬‬
‫האי או ממצה הב׳ כנ״ל )טושו״ע שם(‪.‬‬
‫וראה ג״ב ירושלמי פסחים ט‪ ,‬נ‪ .‬יויד‪ .‬יה‪.‬‬
‫— אבל בל׳ יחיד ב ר מ נ י ם שם ה״ד‪ ,‬ה*ח‪,‬‬ ‫מרור‬
‫הי״ב‪ .‬ועיינ״כ השיניים בנוסח ההנדה שלו ‪:‬‬ ‫וזכור‪ .‬בזמה״ז שאין פ ס ח אינו אלא‬
‫הלילה הזה מרור כו׳ טרודים אלו שאגו‬ ‫מדרבנן )פסחים קך‪ ,‬א(‪ .‬וגם נשים חייבות‬
‫אוכלים‪ .‬וצ״ע(‪.‬‬ ‫בזה כשאר מצות שבלילה זה )שו״ע רבינו‬
‫כורך‬ ‫ס ת ע ״ ב סכ״ה(‪.‬‬
‫ויסבול — ואחר כך — ויברך‪ .‬כרי‬
‫כורך )פסחים קטו‪,‬א(‪ .‬לדעת הלל הזקן‪:‬‬
‫לתכוף הברכה לעשיית המצוה כנ״ל פיסקא‬
‫בזמ! שיש פםח אינו יוצא אלא א״כ כורך פ ס ח‬
‫מצה ומרור ואוכל! ביחד‪ .‬בזמן שאי! פסח‬ ‫זיסבזל‪.‬‬
‫אינו יוצא ידי ח ו ב ח מצה — שהוא מ! התורה‬ ‫ויסבול בוזרוסוז‪ .‬וקודם הטבילה מרכך‬
‫— אלא אם אוכלה ב‪3‬״»‪ .‬ואינו יוצא ידי‬ ‫ה ח ר ו ס ת ביין שבתוך כלי )שו״ע רבינו סתע״ג‬
‫ח ו ב ת מרור — שתקנוהו חכמים ובו־ לוזןרפו‬ ‫סל״ב—ד(‪ .‬ואין משקע כל הכזית בחרוסת‪,‬‬
‫— א א ״ כ כורכו עם מצה ואוכלו ביחד )כסו‬ ‫לפי שעתה אי! מצוי קפא )מין תולעת(‬
‫שעשה בזמן ביהמ״ק(‪ .‬נמצא יש עליו‪ ,‬בזמה״ז‪,‬‬ ‫במרור כמו בימי הש״ם‪ ,‬ואין מטבילי!‬
‫חיוב מצה טוני מדרבנן‪ ,‬לרעת הלל‪ .‬ולא נפסקה‬ ‫בחרוסת אלא משום מצוה זכר לטיט )םר״ח‪.‬‬
‫הלכה לא כהלל ולא כחבריו וצריך לצאת ידי‬ ‫שו״ע רבינו םתע״ה םי׳ יא( — ו<זרי\> שלא‬
‫שניהם‪) .‬שו״ע רבנו סתע״ה ם׳ טז—יח‬ ‫לשקוע כולו‪ ,‬כרי שלא לבטל טעם המרירות‪,‬‬
‫ובאחרונים ובם' שבח פ ס ח האריכו(‪.‬‬ ‫כ! אפ״ל‪.‬‬
‫ויסבול כו׳ ובהסיבה‪ ,‬כיון שאנו עושין‬ ‫ויוטר ההרזסוז)עפמ״ש פסחים קטז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫זכר למקדש כהלל‪ ,‬והוא הי׳ טובל ומיסב‬ ‫ויברך‪ .‬צ״ע מפני מה לא העתיק מ״ש‬
‫)שו״ע רבינו םתע״ה ס' יט—כ(‪.‬‬ ‫בשו״ע שלו )תע״ה סי׳ יח( — וכן מנהננו‬
‫ויסבול בהרזסוז — רק החזרת ולא‬ ‫— שצריך לכיוון לפטור בברכה זו גם מרור‬
‫המצה‪ .‬והמרקדקי! בזהירות ממצה שרוי'‪ ,‬אין‬ ‫שבכוךך‪.‬‬
‫טובלי! ורק נותני! מעט חרוסת יבשה על‬ ‫ברכה זו‪ .‬לכאורה יתור לשון הוא‪.‬‬
‫החזרת ומנערי! אותה א ח ״ כ ממנה‪ .‬וכ״ה‬ ‫ואולי מרמז דרך אנב‪ ,‬שהי׳ מקום גם לברכה‬
‫מנהג בית הרב‪.‬‬ ‫^ ח ר ת והיא ברכת הוזצוזז על החרוסת‬
‫ויאהב זה‪ .‬לכאורה זה יתור לשו! הוא‪.‬‬ ‫)ראה פיה״מ להרמב״ם פסחים פ״י מ״נ‪,‬‬
‫ואולי מרניש שיאמר דוקא בנוסחא זו‪ .‬היינו‬ ‫ולח״מ להל׳ חו״מ פ״ז הי״א(‪ ,‬אף שאיו‬
 ‫‪JOOOOOOOOOO‬‬ ‫הגדה של ‪9‬סח — עם לקוטי טעמים ומנהגים‬
‫‪3‬‬
‫הלל ‪§# pap‬ית ל׳^ול* מה&^הד׳ ירו *יזגמייי^חד‬
‫ןאיגלמשי ?‪$# to‬מר‪£‬ל&צותוסיורםי^להי‪:‬‬
‫‪r‬׳‪: [V‬‬ ‫מסל׳ר אלמו׳׳י נעל צ״צ‬
‫‪,‬‬
‫ואחר כך אוכל •ושותה נדי צרט ו־טל צבתות •ין נ ; ט ס נ ׳ צג׳‪:‬‬
‫ג( בורך כיסה הצה וווו־וו־ — דלדעת‬
‫המפרשים )מלבד הרמב״ם בהל׳ חו״מ פ״ח‬
‫ה״ו‪ .‬אבל עיי״ש בלח״מ( כן עשה הלל‪.‬‬
‫ואם ישמיט פסה‪ ,‬ידבר שקרים בספורו‪— .‬‬
‫ומה שהקשה בח״י‪ ,‬דא״כ איך יאמר ‪ :‬כ\ עשה‬
‫הלל‪ ,‬ואין פסח בידנו‪ .‬י״ל‪ ,‬רתיבת כ\ נמשכת‬
‫להטיה‪ ,‬והיא הוזהלה ענין ‪ :‬כ! עשה הלל‬
‫כאשר יספר‪ .‬ולא הוצרך ?סיים וכריכתי זכר‬
‫לזה )אף שאינו דומה ממש(‪ ,‬כי מבואר הוא‪,‬‬
‫וכנ׳׳ל שממעטין בדיבור בין הברכה להכריכה‪.‬‬
‫או י״ל כ\ — כמו שאני כורך המרור ואיני‬
‫אוכלו עתה בפ״ע‪ ,‬כן — עשה הלל‪ ,‬לכרוך‬
‫המרור‪ — .‬ובפרט‪ ,‬שלשיטת ארה״ז‪ ,‬הכורך‬
‫עיקרו בא בשביל חובת אכילת מרור‪.‬‬
‫עשה הלל בוה\ טיביהה״ק היי ?יינו‪ .‬כל‬
‫ימי הלל היו בפני הבית ‪ —-‬וא״ב‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫התיבות בוה\ כו׳ מיותרות‪ .‬ובש״ם אינם‪.‬‬
‫ואולי אפ״ל שהוא להרגיש‪ ,‬שרוקא מפני‬
‫שכיהמ״ק הי׳ קיים עשה כן‪ ,‬משא״כ בזמה״ז‬
‫לא יצא י״ח מצה בכריכה‪.‬‬
‫<ור הצוה )במדבר ט‪ ,‬יא( והוא כתוב‬
‫בפסח שני‪ .‬ולא הביא ממ״ש בפסח ראשון‬
‫)שמות יב‪ ,‬ח( ואכלו את הבשר נו׳ ומצות‬
‫על מרורים יאכלוהו‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬מיתור תיבת‬
‫יאכלוהו שבפסוק זה ילפינן דאוכל פסח אף‬
‫שאין לו מצה ומרור )מכילתא שם(‪ ,‬וגם‬
‫פשוטו של מקרא זה משמע כמ״ש הרמב׳׳ן‬
‫שם‪ ,‬כי מצות נמשך למעלה‪ .‬ואכלו את הבשר‬
‫ומצות‪ ,‬וחזר וצווה עם מרורים יאכלוהו‬
‫לבשר‪ .‬וא״כ אי! ראי׳ שצריך לכרוך נם עם‬
‫מצה‪ ,‬לולא שבא הכתוב בפי־ש וממנו נלמוד‬
‫נם לפ״ר )ראה רש״ש שם(‪ — .‬אבל הרשב״ם‬
‫משמע רגרים בש״ם הפסוק רפ״ר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בהגהות הד״ב מרנשבורנ‪.‬‬
‫שלחן עודך‬
‫שלה\ עורך מנהננו‪ :‬אוכלי! שלא‬
‫בהסיבה‪ .‬מתחילי! — בשני הלילות —‬
‫באכילת הביצה )שעל הקערה( וטובלה במי‬
‫המלח — והוא זכר לאבלות חורבן ביהמ״ק‪,‬‬
‫שכשהי׳ קיים היו מקריבין ואוכלין פסח‬
‫)שו״ע רבינו םו״ם תע״ו(‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ט‬
‫‪,‬‬
‫יאונצס ניהל ] ו נ ה ס י נ ה ‪ .‬סיש׳׳ע סימן תע״ה‪ .‬הגהה‬
‫שלחן ןןןףך‬
‫בהשמטת התיבות וכר להקרטי כהלל‪ ,‬ובהוספת‬
‫התיבה פסה‪.‬‬
‫כ\ עטה כוי היי קייס כוי פוזה כוי‪ .‬כ״ה‬
‫בסי׳ קול יעקב‪ .‬וכ׳׳כ נם בח״י‪ ,‬באה״ט‬
‫ומשנה ברורה )וע״פ הוםפת הט״ז( אלא שהם‬
‫השמיטו תיבת היי )הראשונה( וכ! אינה‬
‫בשו״ע רבינו םתע״ה סי׳ יח‪ .‬וראה לקמ!‬
‫בזה‪.‬‬
‫וי״ל בדיוק נוסחא זו‪ :‬א( אין אומרים‬
‫וכר להקרטו כהלל‪ ,‬כמו שא״א באכילת מרור‬
‫וכר להקדש‪ — .‬ובפרמ״נ )סתע״ר‪ ,‬מש״ז‬
‫םק״ז( מפרש האמירה — להודיע שהוא דק‬
‫זכר לוזקדוט אבל בוהה״ ו אי! יוצאין בכריכה‪.‬‬
‫וביו! שאומרים זה אחרי שכבר אכל מצה‬
‫ומרור ויצא י״ח‪ ,‬ע״כ שכונת הפרמ״ג —‬
‫שההודעה היא להזהיר שלא יטעה לשנה‬
‫הבאה לומר שהלכה כהלל‪ ,‬ויטעה שהלל ס״ל‬
‫שנם עתה יוצא בכריכה‪ ,‬וישכח שאשתקד אכל‬
‫מקודם מצה‪ ,‬ויזכור שאמר זכר למקדש‪ .‬והוא‬
‫דוחק גדול‪ -•-.‬ובפרט שככורך הוא כפל לשון‬
‫קצת‪ ,‬רמיר אומר‪ :‬כן עשה הלל בזמן‬
‫טיבהה״ק כוי‪ .‬ובין הברכה והכריכה אין‬
‫להפסיק במה שא״צ‪ ,‬כנ״ל )ובמשנה ברורה‬
‫םתע״ה ם״א בבה״ל רוצה לדחות בל האמירה‬
‫לאחר שיאכל — מטעם זה(‪ .‬וביחור לדעת‬
‫אדה״ז‪ ,‬שלהלל לא יצא ידי חובת מרור אלא‬
‫בכורך‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫עוד זאת שע״י אמירה זו יבוא לטעות‬
‫שאי! הכריכה אלא לזכר‪ .‬ובאמת — רק עתה‬
‫יוצא י״ח מרור להלל‪ ,‬וצריך לצאת נם לדעתו‪,‬‬
‫כנ״ל )משא״כ להפרמ״נ‪ ,‬דהוא לשיטתו‬
‫שבזה׳יז נם להלל יוצא י״ח מרור כשאוכלו‬
‫בפ״ע‪ .‬וא״כ לא הוי אלא לזכר(‪.‬‬
‫ב( טביהה״ק היי קייס‪ .‬וכ׳׳ה כסי' קול‬
‫יעקב‪ ,‬הרש״ר‪ ,‬שמחה״ר‪ .‬אבל לרבינו צ״ע כיו!‬
‫שבאמירת פ׳ הקטורת הנוםחא שלו היא‪:‬‬
‫אתה הוא כו׳ בזמ! שביהמ״ק קיים‪ .‬וכ״כ‬
‫לעיל‪ :‬פסח שהיו כו׳ שכיהמ״ק קיים‪.‬‬
‫אבל בסי׳ קו״י והרש״ר — בכל הנ״ל‬
‫איתא ‪ :‬היי קיים‪ — .‬בסי' יעבץ ושל״ה אי!‬
‫לתיבת ה ״ בכל ג׳ מקומות אלו‪.‬‬
 ‫‪:‬לז‬ ‫הגדה של פסח — עש לקוטי שעמים ומנהגים‬

‫‪L‬‬
‫‪ flfiX‬יאח״נ יקיו האפיקומן ויחלקי לכל מ ׳ ביתו לכל אחז נזיח ר מ י שלא •שתה א י י אפיקומן‬
‫ויאכל נהסינה יצריך לאנלז קולס הצוח‪:‬‬

‫רק מכשיר הפסח )פסחים צ‪ ,‬א( ואינו מצוה‬
‫בפ״ע )רמב״ם הל׳ חומ״צ רפ״ז( _ י י‬
‫ש נ ו‬ ‫כ‬
‫אדה״ז ס׳׳ו‪ .‬וראה שע׳׳ת סוסת״ס(‪ .‬ולכן‬
‫חיוב למרור נס אם אין מחוייבים בקרבן‬
‫פסח )עיין פםחים צא‪ ,‬ב‪ .‬קידושי! לו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תוספתא פסחים םפ״ב‪ .‬צפנת פענח על‬
‫הרמב״ם שם(‪.‬‬
‫ויגהר טילא ׳טיהה אהד אהיקוהץ‬
‫)רי״ה ‪ --‬כ״ב בח״י ובמ״מ בשו״ע רבינו‬
‫םתע״ח‪ .‬אבי צ״ע וכמ״ש בפרמ״נ בא״א‬ ‫‪,‬‬
‫לשרות(‪ .‬התחל מבקר ע״פ עד אחרי כורך של‬
‫‪,‬‬
‫רםתע״ה(‪ .‬שלא יבמי מעם האפיקומן )כן‬
‫משמע מהב״• ורמ׳׳א ר״ס תפ״א(‪.‬‬
‫לאחר זמן מצאתי ‪ :‬יש נותנים שלא לאכול‬
‫לכאורה צ ״ ע ‪ :‬א( הו״ל להזהיר שלא‬
‫יאבל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה‬
‫חמורה מ! השתי'‪ ,‬כמ״ש בטושו״ע ונ״כ‬
‫להעיד אשר י״א שבזמ! שביהמ״ק קיים‬
‫סי׳ תע״ח ותפ״א‪ .‬ב( הול״ל ואסור לטיהווז‪,‬‬
‫או ואי\ לטוהוה אח־ אפיקומ!‪ ,‬ובמ״ש כל‬
‫הפוסקים‪ .‬ומהו פי' ויוהר טולא יטוהה‪ .‬נ(‬
‫אזהרה זו הו״ל לכתוב אחר נמר דיני אכילת‬
‫האפיקומ!‪ ,‬כיו! שזמנה אח״ז‪.‬‬
‫פירוש גיוהר שלא ישתה‪,‬‬ ‫וי״ל‪:‬‬
‫היינו ע״י שישתדל שלא יהי׳ צמא‪.‬‬
‫א( לא הוצרך‬ ‫ובזה מובן כהנ״ל‪:‬‬
‫להזהיר על אכילה‪ ,‬כיו! רבלאה״כ האפיקומן‬
‫צ׳׳ל נאכל גור הטוגבט‪ .‬ב( לא בא להשמיענו‬
‫די! איסור אכו״ש אחר האפיקומן‪ ,‬כי מקום‬
‫הדינים הוא בשו״ע ולא בסידור‪ .‬ורק הנהנות‪.‬‬
‫הםדר קמ״ל‪ ,‬שישתה‪ ,‬באופ! שלא יצמא‬
‫אח״כ‪ .‬נ( מובן שזהירות זו זמנה היותר‬
‫אחרו! הוא סהוך לאכילת האפיקומן גקורמ‬
‫לה‪ ,‬ולכן כתבה סגוגך וקורס לתיבות ויאכל‪.‬‬
‫— באו״א קצת י״ל‪ :‬אם לא ישתךל שלא‬
‫יצמא‪ ,‬ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו‬
‫לעבור על רעת קצת פוסקים ולשתות שאר‬
‫משקי! )םתפ״א ם״א‪ ,‬כשו״ע רבינו( ולכן‬
‫מזהירין ע״ז‪ ,‬משא״כ כאכילה‪.‬‬
‫טילא יטוהה — מרסתם רבדיו משמע‪:‬‬
‫א(שמכל שתי׳ יזהר‪ ,‬ואפילו מים )ר״ש‬
‫מאוירא במרדכי ם״פ ע״פ(‪ .‬ב( שגם בלילה‬
‫השני צריך ליזהר )שבה״ל(‪ .‬וכ\ גגהגיך‬
‫ג־והד טילא ׳טיגדה אהד א‪5‬י?וגז\‪.‬‬
‫מעיקר הדי! אין איסור כוי והאוכל ושותה‬
‫)בליל ב׳( אי! עליו כלום אלא שנמצא סגציא‬
‫טצסו גזכלל הגזהדריר וטובר טל רברי הכהיס‬
‫גנואסרו לטורה אל יוציא ארס טצסו וז\ הכלל‬
‫)אדה״ז בשו״ע םתפ״א סום״א — משבה״ל‬
‫נזהרי! ביותר ממצה שרוי׳ )ראה שו׳׳ת‬
‫המצות שעי השולח! מכוסות‪ .‬שמא יפלו‬
‫עליהם מים‪ .‬קודם ששופכי! מים‪ ,‬או משקי!‬
‫שמים מעורבים בהם‪ ,‬לכוס או קערה בודקי!‬
‫שלא יהיו בכלי פירורי מצה‪ .‬למים אמצעים‬
‫ואחרונים אי! להעביר ידיו על שפתיו‪) .‬וכ!‬
‫כל ז׳ ימי הפסח‪ ,‬משא״כ אחש״פ טיסהרריץ‬
‫סדר השני אי! אוכלי! מכל המינים הנכנסים‬
‫בח־וםת ומרור‪.‬‬
‫חזרת קודם הפסח וכן •הי׳ נוהג הרשב׳״א‬
‫)ר׳ ירוחם נתיב ה׳ ח״יד(‪.‬‬
‫הי׳ אוכיין כל הסעודה )בברכת המוציא על‬
‫מיני בצקת וכוי( קודם הסדר ואה׳׳ז הי׳ בא‬
‫הסרר ואכילת מצת מצוה מרור ופסה )מרדכי‬
‫סוף פסחים‪ .‬ופייג בזה על הרמב״ם הל׳‬
‫חו׳׳מ פ׳׳ח(‪.‬‬
‫אוכל וטוגוזה כרי צרכו‪ .‬בפע״ח ‪ :‬גאגכר‬
‫ו׳ צרכו‪ .‬ועד״ז הוא בטור ומ״ח‪ .‬בסי׳ יעבץ‪:‬‬
‫אוכלי; ווטוהיו כל צרכ\‪ .‬וי״ל דמשמיענו‬
‫שתים‪ :‬א( שיאכל ד־ צרבו‪ .‬כד־ שיאכל‬
‫האפיקומן על השובע‪ ,‬כיון שהוא זכר לפסח‬
‫שהי׳ נאכל על השובע‪ .‬ב( שיא יאכל יותר‬
‫מכרי צרכו‪ ,‬כדי שלא תהא אכילת האפיקומן‬
‫אכילה נסה‪.‬‬
‫צפון‬
‫צהו\ כו־ כויה בשו״ע )הע״ז ס״נ(‬
‫כתב‪ :‬ולכתחילה טוב לאכול שני זיתים‪,‬‬
‫אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם‬
‫הפסח‪ .‬וכ״ה מנהג בית הרב‪.‬‬
‫פי׳ ישנן שתי ריעות‪:‬‬
‫שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח או שהוא‬
‫זכר למצה שנאכלת )עם הפסח( על השובע‪,‬‬
‫ולצאת ידי שחיה! טוב לאכול ב׳ זיתים‪.‬‬
‫]וי״ל שאם קשה עליו שאי אוכל רק כזית‬
‫א'‪ ,‬עליו להתנות שהוא זכר ע״פ הרעה‬
‫שהלבה במותה[ — ולא תקנו לדיעה השני׳‬
‫זכר נם למריר הנאכל על השובע‪ ,‬כיו! שבזמן‬
‫שאי! פסח חיובו רק מררבנ! )ראה ב״ח‬
‫םתע״ז‪ .‬דו״פ שם(‪.‬‬
‫— אין לומר הטעם על אי־תקנה זו‪,‬‬
‫כי כל עיקר המרור — מן התורה — הוא‬
 ‫לח ‪ -irnnnunu‬ה ג ו ה של ‪8‬סח — עט לקוטי מעמים ומנהגים‬

‫ב ף ך ואיו״ג •מין ‪ 00‬פצסי ואומר ‪ rts‬ג»״ו‬

‫״ ישיר הבעלות נשוב להוד‪ .‬את־־שיבת ציון דדינו ‪$‬חלמים‪:‬‬

‫ב אז למ‪& *6‬חוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגולם‬
‫הגדיל יהוה ילידות עם־־אלה‪ ':‬ג הגדיל ןדזה לעמית ע‪$‬ני‬
‫דזלינו שימחים ‪ ' :‬י ‪#‬ובה ןהוה את־שביתנו'כאפיקים בנגב‪:‬‬
‫ח הזרעים בדמעה בדנה‪.‬יקצרו‪ :‬י הלוך‪,‬ילך ו ובבה נשא מ ש ך‬
‫י הזרע בא‪/‬יבא י במה נשא אלמיתיו‪:‬‬
‫* לבני־קרח מזמור שיר יסודתו בהרךי״קדש‪ :‬ב אהב להוד•‬
‫שערי ציוץ מכיל משבנות לעקב;'ג נבבדות מדברי ‪2‬ך‬
‫עירהאלהים סלה ‪ :‬י אזכירן ךהב ובבל לידעי הנה ?!לשת‬
‫ןצור עם־־כושיזה ללד־שם'‪ :‬ה ולציון יאמר אישיואי^'ילד־־בד‪,‬‬
‫והוא לכוננה ‪/‬נליון י‪ 1 :‬יהוה יםפיר בבתוב עמים זה ילד־^ם סלה‪:‬‬
‫" ״ י ' ושרים כח^ים כל מעלני בך‪ :‬י"‬ ‫ז‬

‫א^ך^ה את־להוה בכל;עתתמיד תהלתו ב‪$‬י‪ :‬סוף רבד‬

‫הכליג^ע" את־האלהיםןרא' ואת־ביצותיו ‪#‬מור כי־מז‬
‫ןל־האךס‪ :‬תהלתןהוה יךבר״פי' דברך כל־ןשיריעם קךשו‬
‫לעו^ס וןןד‪ :‬ואנחנו ו ?בולך יה מעתה ועד־עולם הידידה‪:‬‬
‫ז‬

‫קודם מיס אחרונים יאמר ‪: w poo‬‬

‫זה י חלקיאדם ך‪#‬ע עואלהים ן;חלח א?ןת &‪£‬ל ז‬

‫‪L‬‬
‫ואחר מים אחרונים יאמר פהוק ‪: w‬‬

‫וידבר ‪8‬לי ‪5‬־? ה^לחן‪#8‬ר ל‪$‬ני‪.‬יהוה ן‬

‫וםפ״ב המגילה(‪ .‬אבא אין מרקדקי! בזה בבית‬ ‫וכוי(‪3 .‬גז־ר בגור עד כמה מחוייב כאו״א‬
‫הרב‪.‬‬ ‫בהידור מצוה אפילו כשאינו מעיסר הדין‬
‫ואי! עליו כלים!‬
‫כרך‬
‫גזינו איזרודנז‪ .‬נשאל אדמו״ר הזקן‬ ‫ויאכל בהנויבוז )רא״ש פ׳ ע׳׳פ סי׳ כ״ו‬
‫ס ב נ ו )אדסו״ר האמצעי(‪ :‬מה יהי׳ עני! מים‬ ‫ודלא כמשמעות‬ ‫םתע׳יז ם״א‪.‬‬ ‫וטושו״ע‬
‫אחרונים לעת״ל כשיקוים מש״נ א ת רוח‬ ‫הרמב״ם הלי חומ״צ פ״ז ה״ח ופ״ח ה״ט‪.‬‬
‫הטומאה אעביר מן הארץ‪ .‬ויענהו‪ :‬ענינם‬ ‫עיי! הנמ״יי שם ומ״מ לשו״ע רבינו תע״ז‬
‫אז יהי׳ בנונע לאלה שעסקו בעניני עולם‬ ‫ס״ב(‪.‬‬
‫בטהרה )שיחות חה״פ תש״ב(‪.‬‬ ‫ןורגז וזצוון )תוד״ה לאתויי מנילה כא‪,‬‬
‫ח צ ו ת‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫נ א כ‬ ‫ה י‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫א‬
‫ברג‪ .‬כל מעיני—בברהמ״ז כל בחול״ם‪.‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫>‬
‫אוחזין הכוס בירו‪ ,‬מוגבה‪ ,‬ער סוף בונה‬ ‫בשו״ע שלו כ ת ב ‪ ,‬שלכתחילה טוב לנמור‬
‫ברחמיו ירושלים אמן‪ .‬מעמידו אח״כ‪ ,‬וחוזר‬ ‫א ת ההלל נ״כ קורם חצות )ר״! ם״פ ע״פ‬

‫*> ההלים קני‪ .‬כ( שס פז‪ .‬ג( שס לד נ‪ .‬ד( קהלה ־נ ינ‪ .‬ה( חהליס קמה נא‪ .‬י( שס קמי יוו‪ .‬ז( יויונ ג כט‪ .‬ח( יימןיול מי( ננ‪.‬‬
 ‫הגדה של פסח — עט לקומי טעמים ומנהגים‬

‫‪ 06‬מנמץ מימון אזמר המניך‬

‫סב לן מידך‪:‬‬
‫)* בצ״א ר מ ת י סיר מעלין בעגטשין(‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫י״ח ״*ס‪,‬יהי ‪#‬ס יהוד• קעךך ‪55‬ןד‪.‬ה ועד עו^ש‪:‬‬
‫ייביתי‪:‬‬
‫‪a111 ,prnp‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫??^״ד ‪$‬מ‪3‬לנו מ‪$‬לו ‪1‬‬ ‫״ '‬ ‫""י " *י"‬
‫״ויו »־«‪} P‬ו־וןד ‪»#‬כ^נו 'ס^לו *וכפזבו דדנו‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫»• שלא» ״״« ״־ ^ריף יסב^ץל שסו תמיד לעולם )עד‪:‬‬
‫י‪»06‬״יס * י י י נבךך אלהינו *?אכלני ‪#9‬ל‪:1‬‬ ‫‪589‬‬ ‫‪8‬‬

‫״ין»«»‪ r‬ברוך אלהי‪2‬ו ‪#‬א‪3‬לנו מ‪#‬לו ובטובו דיינו‪:‬‬‫‪:‬‬

‫*י ש‪1‬א‪6‬פלי»^‪-‬וך הלחינו ו?ובךןל שמו י ^ ד לעולם ועד‪:‬‬

‫בחף אתה יהוה אלהינו מלך העולם הזן את־־‬

‫העולם ‪5‬לו ןצטיבו מץ }־חסד ובנרחמים הוא־‬
‫נותן לחם לכל־־בשר כי לעולם חסדו‪ :‬ובטובו‬
‫ד^דול עמנו תמיד לא־חסרילנו‪/‬ואל‪/‬ייחםר־ל^ מזון‬
‫לעולם ועד‪ :‬כןגבוד ישמו הגדול בי הואי אל זן‬
‫^פךנס לכל וכןטיב לכל ומכין מזון ללל־סךותיו‬
‫אשר ‪$‬־א כאמור פותח אתץךןד'ומשביע לכל־חי‬
‫רצון‪ :‬ברוך אתה יהוה' הזן את־הכל‪ :‬י‬

‫נודה לף יהןד‪,‬אלהינו‪.‬עלשהגחלר; לאבותינו ארץח?‪1‬דהטובה‬ ‫‪:‬‬

‫ורחבה זעל' שהוצאתנו' ייהוד‪ ,‬א ^ ע ו י ^ ר ץ מצךלס‬

‫ופדיתנו מביתי עבדים !‪.‬עלי־^ריהך שחתמת בבשרנו ועל‬
‫תוךחף שלמךתנו ועל דגךף י שהודעתנו ועל דיים חין וחקר־‬
‫‪£‬ן*מתנו מגל אכילת מזון שאתה זן ימ‪5‬תס אותנו תמיד בכל־‬
‫י‬
‫יום ובכל־עת ובכל־שעה‪:‬‬
‫‪<oooooooo‬‬ ‫‪ innonouui‬הגדה של פסח — ע& לקומי טעמיפ ומגו ‪DM,‬‬

‫ועל ה ב ל ןהוה אלהינו אנחנו מודים ל ך ו ב ר כ י ם‬

‫א ו ת ך ו ת ב ר ך ש?ןך נ פ י כל־חי ת מ י ד לעולם‬
‫ו ע ד ‪ :‬כ כ ת ו ב )אצלתי ושבעת" ו ב ר כ ת א ת ״ י ה ו ה‬
‫‪1‬‬
‫אלהיך‪.‬על־הארץ הט‪$‬ה אישר נתךלןל ‪ ? :‬ר ו ך א ^ ה‬
‫‪:‬הוה‪-‬על־האחמל־המזון‪:‬‬
‫רחם ןר‪/‬וה אלהינו על־־לשראל ע מ ך ו ע ל ל ת ^ ל ס‬
‫עירך נעל *דון מישבן ‪5‬בוךך געל מ ל כ ו ת ב י ת‬
‫‪ TPJ‬משיחך ועל־הבלת ה ך ו ל והפןד^ז'שנקרא שיןך‬
‫ן‪$‬ליו‪ :‬אלהינו אבינו ךענ!י^«יד‪#‬נו> זוננו ‪ $‬ת ם נ ו‬
‫ו‪3‬ל‪5‬לנו''והךויחנ^והךוח לנו יהוה אלהינו ©הרה‬
‫מכל־צרותינו‪' :‬ונא' א״ל־סןודהנ^ןהוה אלדןינויי לא‬
‫ל ד י מ ת נ ת ‪1‬ישר ודם ולא לידי הלואתם ויי אם‬
‫ל;דך ה מ ל א ה ה פ ת ו ח ה הקדושה ןהךחבה ‪#‬לא נבו‬
‫ולא נ כ ל ם לעולם ועד *‬
‫»« ‪.‬רצה והחליצנול^האלד;ינון^‪1‬תיך ובמאות יום הטביעי‬
‫השבתי הגדול והקדוש הזה כי יום יזה גדול״ןקדוש‬
‫הוא לפנןף * *לשבת־בו' ו?נוח־בו'באהבה במילות ךצונןז *‬
‫וברצוגןד הניח לגו {הוה אלהינו שלא תהא צרה ויגון!אנחה‬
‫ביום 'מגוחתגו** והראנו ‪:‬הוה אלודגויבגחמת ציוןעירף*‬
‫ו‪5‬בג_ין'ירושלם ‪.‬עיר קךשןזיבי"אתה הוא בעל הןשועות‬
‫ובעל הנחמות‪:‬‬
‫אלהינו נאאזי אבותינו _ין*לה ולבא י ‪£1‬יע רךאה רך^ה ״ וד‪$‬ז‪5‬זע ו ^ ‪ 3‬ך‬
‫ויזנך• זכריוןנו ו^דוגנויוןברון אבותיני'תהרון ןן^יחבךדזד‬
‫ת‬
‫‪W‬‬ ‫עבדןז ־ וזברון יח‪#‬לם עיי‪ WV.‬י ח ק ה ! '‪5‬ל־‪.‬ע?ןל'‪3‬י לימלאל‬
‫לפליאהלט‪1‬בה־ לחן ולחקר ולרךו?וים ^ח;ים מיביםולבלום׳ביום‬
‫* וביום סוג‬
 ‫הגדה של ‪3‬סח — עש לקוטי טעמים ומנהגים‬

‫חג מ מ ו ח הזה י ביום טוב מיןרא כןךש הזה• ז?רגי‪,‬ידןה אאזעו‬

‫בולטו^ה * ‪ ujjap‬בו לבו^ה והובנו'בו למיס טובים‪ :‬ובדבר ישועה‬
‫וךםסום ת ס ודן^מ ורחם &ינו ו ה ו מ נ י ?י אליןל עינינו ״ ‪5‬י ‪W‬‬
‫כןלןד מטן ורתם מי^ה‪:‬‬
‫ובגד‪ ,‬ץ־ו‪£‬ללם ‪.‬עיר הקדש במהרה ‪ * «pp‬בדוןז‬
‫אתה ןהוה בנה' ברוחמיו ‪,‬יתשלם * א‪0‬ן‪:‬‬
‫^רוןז אתהןהוה אלהינו מלך העולם האל״ אבינו‬
‫מלכנו• אךיךנויבוךאנו גאלנו יוזנרנר קדורני‬
‫קדוש_יעק'ב רוענו רועה‪.‬ישראל המלך הטוב והיטיב‬
‫לכל ?כל יום ויום י הוא היטיב לנוי י' הוא מטיב לנו ״‬
‫הוא‪.‬ליטיב לנו י הוא;מלנו הואי גוקןלנו הוא ^סלנו‬
‫לעד ״ לחן ולחסד ולרךומיס • ולרוח הצלה והןילחה •‬
‫^ךכה וישועה*' נחמה פתגןה וכלכלה ן ר ^ ם וחיים‬
‫ויגלום וכל־־טוב ומכל־־טוב לעולם אל לח?דנו‪:‬‬
‫דד^ןן הוא ‪.‬יסלוך‪,‬עלינו לעולם ועד‪ :‬הרחמן הוין‬
‫יתברך בשמים ובאךץ‪ :‬הרלויןן הוא‪.‬י^זתבח לדור‬
‫רודים ןלתיפאר בנו לעד ולנצח ^הים ןלתהדר בנו‬
‫לעד ולעולמי עולמים‪ :‬הרחמן הוא לפמסנו!כבוד‪:‬‬
‫ז‬
‫הרךומן הוא‪.‬ישבור עול גלות מעל צואךגו ןהוא‬
‫ייליכנו קוממיות לאךצנו‪':‬הרחמן הוא ישלח ברבה‬
‫^ ל נ ו ע ל י ו ‪ :‬הרםימן‬ ‫?ךבה‬
‫הוא לשלח לנו את־אל;הו הנביא זכור לטוב ויכ^ר־‬
‫לנו ^ורותיטובות לישועות מדומות‪ :‬הרחמן הוא‬
‫לברכת בפה״נ‪ .‬ביעלה ויבוא ‪ :‬המברך‬ ‫ונוטלו‬
‫עוניי; אמ! אחרי‪ :‬לטובה‪ ,‬לברכה‪ ,‬טובים‪.‬‬ ‫מעט קולו באמירת זכרנו כו׳ בו‬ ‫מנבי׳‬
‫הנוסח ‪ :‬וולך חנון ורחום אתה‪ .‬אין עונין‬ ‫דנו׳טה( לטובה כו׳ בו )בי״ת רפוי׳(‬ ‫)בי״ת‬
‫אמן אחר יוזגורוו‪ .‬באו״א אומר אבי מורי‬ ‫כו׳ לחיים טובים — וכל המסובין‬ ‫לברכה‬
‫‪JBOC‬‬ ‫הגרה של ספה — עש לקוטי טעמיפ ומגהגיפ‬

‫יבךן־ את־אבי מ ו ך ב ע ל הבית הזה ואת־־אמי מורתי‬

‫ב ע ל ת הבדת הזה א ו ת ם ואת־‪3‬יתםואתחרעםןאת־‬
‫‪1‬‬
‫כל־אשר ? הם אותנו ואת־כל־אשר לנו‪ :‬בנמו ‪#‬ברןז‬
‫את־אבותינו א ב ר ה ם לןיחק' ףמכןב ב כ ל מ כ ל כיל כן‬
‫ל!ךף אותנ!! )בני ברית( כלנוייחד בברכיי ש ל מ ה‬ ‫‪1‬‬

‫ונאמר'אמן‪:‬‬
‫מ‪$‬רום ילמדו ?גליו ועלינו זכותשוי‪.‬הא למימרת עזלו־ם ונשא‬
‫ברכה מאתלהוה'ו^דקהמאל^יןישזגניו ןנמ^נא חן ושכל‬
‫טוב בעיני אלהים ואדם‪':‬‬
‫״נתהךחמן הואילנחילניו ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים‪:‬‬
‫הרחמן הוא !?חיילנו' לום'שכלו טוב"‪:‬‬
‫הךחמן הוא יזכנו לימות המישיה ולחיי העולם הבא • מגדיל‬
‫‪.‬ישועות מלכו ןןגשה חסר למשיחו ילמד ולזרעו עד עולם‪':‬עישה‬
‫^לוםבמרומיו הוא‪.‬י^שה שלום עלינו ןעל ^לץשראל‬
‫ז‬

‫ןאמרו אמן‪:‬‬
‫יראן את־יהוה קד^יו כי־אין מחס־ור ליראיו‪ :‬בפידים דשו‬
‫וך^מודרשי* להוד‪ ,‬לא־ןחסרו כל־טוב‪ :‬הודו ליהוה כי־‬
‫טוב ביילעולם חסדו‪ :‬פותח אתי־ידך ומשביע לכל־חי רצון‪:‬‬
‫י!ירוךהגבריאשרלבטחביהוד‪ ,‬והיהלהוה'מבטחו‪:‬‬
‫ושיחה נהסינה‬ ‫ומכרך ע< הכיס‬

‫ברוך אתה להוד‪ ,‬אלהיגו מלך דזעולס בורא ‪$‬רי הגפן‪:‬‬
‫ערל לא יאבל בו )הר״מ חאניז בס׳ ברכת‬
‫אליהו(‪ .‬ויש להמתיק זה עפמש׳יכ )שמ״ר‬
‫פי״ט‪ ,‬ה( שבלילה זה מלו ישראל עצמם‬
‫]ואף שאין מלין אלא ביום — וכמו שהקשו‬
‫ע״ז בכמה ספרים — י״ל בפשיטות‪ ,‬דהדין‬
‫דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום —‬
‫נתחדש לאחר מ ״ ת )תוד״ה מר‪ ,‬יבמות עב‪,‬‬
‫ב([ •‬
‫אבל קשה דלטעם זה הי׳ צריך למזונ‬
‫כוס זה בתחלת הסדר‪ ,‬ועכ״פ לפני אכילת‬
‫האפיקומן שהוא זכר לפסח‪.‬‬
‫‪j‬״‬
‫בעה״ב הזה ואת א ״ מ בעה״ב הזה‪ ,‬אף‬
‫אורח או מי שאין לו או״א — כ״ז נוהנין‬
‫כך נם בכל השנה‪.‬‬
‫כוסו עול א ל י י ) ח ״ י ‪ .‬שו״ע רבינו‬
‫סייס תפ(‪ .‬מזינת כוס זה אחר ברהמ״ז )חוץ‬
‫מזמנים ידועים — שיחת חה״פ תש״נ(‪ .‬כ״ק‬
‫מו״ח אדמו״ר היי מרקרק למזונ בעצמו כוס‬
‫זה‪ ,‬ומדור לדור דקדקו האדמורי״ם ב ז ה ‪.‬‬
‫טעם כוס זה — כי אלי׳ הוא המעיד‬
‫שישראל מקיימים מצות מילה )עפמש״כ‬
‫בפדר״א פכ״ט( המעכבת בפסח כמש״נ וכל‬
 ‫הגדה של פסח — עט לקיטי טעשיש ומגהגיט‬
‫ואימי ‪:‬‬ ‫מוזנין ט ס ל׳ ופותחין הלציז‬

‫שפוך ן^ןתך אל־־הגוים אשי לא ‪?J?T,‬״ לעל‬

‫ההולכות אשר בשמך לא קראו‪ :‬כי אכל את־‬
‫יעקצ ואת־נוהו ר^ןמו‪^ :‬פך־עליךזם זעמןז נוזרון א?ך‬
‫&יגם‪ ':‬תרדוף ?אף ות^יןיךם ‪ rnr!o‬קןמי יהןה‪:‬‬
‫הלל נרצה‬
‫» לא לנו‪.‬יזז‪1‬ה לא לנו ?י ל ‪#‬מף תן ^בוד מל־חסל־ך‪.‬על־אמתף‪:‬‬
‫ב למה יאמרו״הנרם' אידדנא אלהיהם‪ :‬ג ואלהינו בשמןס‬
‫בל אשר־חפץ ןג^ה‪ :‬י עצמהם כסף וזהב מעשיהיןדי אךס‪:‬‬
‫אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב״ה א ת‬ ‫וזווגי\ כוס כוי עוסוך גוי‪ .‬צע״ק שחלק‬
‫חמתו על הנוים )שו״ע הבינו שם(‪.‬‬ ‫הנדה זה אינו נכלל בסימן קדש כוי‪ ,‬כי פיםקא‬
‫סווחזי\ וזרלוז שיכנס אליהו כו׳ כי‬ ‫‪\1‬־ך כבר ננמרה‪ ,‬והלל נ כ ת ב ה אח״ז‪ .‬ובסי׳‬
‫אכל א ת יגוןב נו׳ ויעסב נטל מאליהו משכון‬ ‫קו״י נכתב הסימן הלל קודם שפוך‪.‬‬
‫אות הוא׳׳ו שיבוא ויבשר נאולת בניו )היי‬ ‫סווגי\ כוס די‪ .‬קודם אמירת שפוך ח מ ת ך‬
‫מהרי״ר(‪.‬‬ ‫)סי׳ רע״נ‪ .‬ר״ן ר״פ ע״פ‪ .‬בחיי פ' וארא‪.‬‬
‫שפוך גו־ כי אכל גו־ )תהלים עט‪ ,‬ו—ז(‪.‬‬ ‫אבודרהם(‪ .‬כי ד׳ כוסות הם כנגד ד' כ ו ס ו ת‬
‫— ש ‪ 3‬ך גוי )שם סט‪ ,‬כה( — וזרר\\> גוי‬ ‫של פורעניות שעתיר הקב״ה להשקות א ת‬
‫)איכה נ׳‪ ,‬םו( — כ! הוא בסי׳ האריז״ל‪,‬‬ ‫או״ה — ירושלמי פסחים רפ״י — ואנו‬
‫של״ה‪ ,‬יעבץ )בסי׳ רע״נ וז״פ איז כ״א שני‬ ‫אומרים ‪ :‬כזה הכום הננו משלימין המצוה‬
‫הפסוקים שפוך נו׳ כי אכל נוי‪ .‬במח״ו מוסיו•‬ ‫לכן עשה מה ש ה ב ט ח ת נ ו ושפוך ח מ ת ך נו׳‬
‫כמה פסוקים על נוםחא שלנו(‪.‬‬ ‫)שם(‪.‬‬
‫אנחנו‬ ‫טוסוך נו• — ואע״פ שאין‬ ‫וצ״ע מפני מה לא ביארו‪ ,‬שהוא ע״פ‬
‫ראויים — לא לוו ר• לא לוו כי א ס לטווזך‬ ‫דברי ר׳ לוי כירושלמי שם‪ ,‬שד׳ כוסות הם‬
‫גו• )ז״פ(‪.‬‬ ‫כנגד ד׳ מלכיות‪ .‬וא״כ כוס ד׳ הוא רמז‬
‫לנרות ונאורה האחרונה‪ ,‬ולכן אז דוקא אומרים‬
‫הלל גדצה‬ ‫שפוך )וסרה קושית הרשב״ץ עיי טעם האי‬
‫הלל ורצה‪3 .‬י' ורצה — א ם עשה כסדר‬ ‫מפני מה אומרים דוקא בכוס ד' ולא‬
‫הזה הוא מרוצה לשמים )של״ה(‪ .‬וצ ׳ע רםימז‬ ‫באחרים(‪.‬‬
‫נרצה מקומו צ״ל בסו\־ הסדר‪ ,‬ולא כאן‪.‬‬ ‫וס\תוזי\ הדלה‪ .‬מנהג בית הרב ‪) :‬כשחל‬
‫הרש״ר ושל״ה כ ת ב ו ה ו לבסוף‪.‬‬ ‫בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו(הולכים‬
‫הלל‪ .‬פי׳ רבנו הזקן‪ :‬הלל — הוא לשון‬ ‫לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים‬
‫שבח ונם לשון בהילו נ ר ו ) ת ו ״ א ל‪ ,‬א(‪ .‬ובכל‬ ‫הסדר ן־רה״ר )או החצר(‪ ,‬ואומרים שפוך‬
‫זמן שתקנו לומר הלל‪ ,‬הוא זמן התגלות‬ ‫— השלוחים אומרים אותו אצ־ הדיית‪ .‬קרה‬
‫א מ ת ה׳ שמלמעלה למטה‪ ,‬שהוא — להיות‬ ‫ואדמו״ר בעצמו‪ ,‬בייוית א׳ מבני ביתו‪ ,‬הלך‬
‫מה שלמטה נקרא אין‪ ,‬ושלמעלה — נקרא‬ ‫•יפתוה הדלת ואז נם הוא אמר ׳טפוך ח מ ת ך‬
‫בחי׳ יש )לקו״ת רד״ה כיוס השמע׳׳צ —‬ ‫נו׳ אצל הדלת — כחזירת השיוחים מתחילי!‬
‫השלישי(‪.‬‬ ‫־יא לנו‪.‬‬
‫לא לוו גו־ אהבוזי גוי הללו גי־ הודו ג ר‬ ‫אמירת טו‪3‬וך וזסהך בישיבה‪ ,‬וא״צ‬
‫)תהלים קטו—קיח( — משנה פסחים )קיז‪,‬‬ ‫לעמוד‪.‬‬
‫ב ( ‪ :‬רביעי גומר עליו א ת ההלל‪.‬‬ ‫וסווזוז־\ הרלוז‪ .‬כרי לזכור שהוא ליל‬
‫שמורים ואין מתיראין משום דבר ובזכות‬