‫~~ד~~(§!

'~~~‪:~/~~~~~~c'"A‬ג~~‬

‫~~‬
‫~~~‬ ‫‪1,‬‬
‫‪t{:,‬‬
‫‪1~.1‬‬
‫~‪1.‬‬
‫~~‬ ‫;‪f‬‬
‫‪~1‬‬
‫~כ‪E‬ו)ך~‪1, i‬וי‪-‬ז~‬ ‫‪giJ:‬‬
‫~‬
‫~‬
‫‪@,‬‬
‫~‪r‬‬
‫נ‪,‬ן‪t‬‬
‫ביקש נ"ק םרן םהר"א ןי"ע לישב בשלרה בארץ הקרזש‪ ,‬קפץ עליר ררגןן של קרברת רםלחםרת באר"י ‪.‬שנים‬ ‫‪~I‬‬
‫!)‬
‫'‪l‬‬
‫ברזזרת הפריזר םעת הגעת האחים הקזרשים ןי"ע שבעי התלארת לאר"י‪ ,‬רערז לא שקטה האש באירופה‪ ,‬עז‬ ‫"!‬
‫·‪U‬‬

‫שהיתה נל הארץ נםאנרלת אש‪ ,‬רלחוו היהרזים בארץ הקרזש נשקפה טננה םרחשית ‪.‬בהנהגה טםירה‬ ‫‪(S:.P‬‬ ‫\‪)»~~~~'-‬‬
‫‪ ;! -‬י‪:‬כ {" (‪.' "'\.,:‬ין‬ ‫‪J‬‬

‫‪:‬זי\ ‪v‬‬
‫רנאזרה בקרזש‪ ,‬םרפלאה רםלאת פלארת‪ ,‬הנהיג נ"ק םרן םהר"א ןי"ע את שארית הפליטה בארץ ישראל‪,‬‬

‫רנררעה נאםן עררר רחםי שםים שלא תאבז שארית יעקב ‪.‬לפנינו עזרירת שנשתםרר םפי םשםשים בקרזש‬
‫‪,",‬‬
‫\\‬
‫‪;-‬‬ ‫‪,‬ו'"‬
‫‪' ,‬‬
‫‪."--‬‬
‫\‬
‫רםפיהם של באי צל‪-‬קררת נ"ק םרן ןי"ע ביםים ההם‪ ,‬על נל הקרררת ועל הנהגה פלאית רניטית‪ .‬בין הזברים‬

‫ניזרנה בין העטקנים גם נטיעה לארה"ב או לאיררפה‪ ,‬אך נםובן שבטרפו של זבר לא יצא הזבר אל הפרעל‪ .‬על‬ ‫כאר‬
‫הנפלארת רעל הםלתםרת ‪ -‬שהחלר בתחילת חרוף שנת תש"ח‬ ‫הצפון‬
‫"‬
‫מאת‪ :‬יינה פרידמן‬

‫באךתם ימים היך עיני רךב שארית הפליטה נתךנךת‬ ‫ארץ ישראל היתה באךתם ימים של שנת תש"ח‪,‬‬
‫כשעדוון להטה אש התלפת‬ ‫‪-‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬אך בהתחלה‬ ‫מקךם של ספק ךאי‪-‬ךדאךת‪ .‬אימתה ךפחד אחזך בכךלם‪,‬‬

‫הערימל האנגלים שליטי הארץ‬ ‫‪-‬‬ ‫הנאצית באירךפה‬ ‫בווחךד באךתם פליטי חרב מלךמדי מלחמה‪ ,‬שזה מכבר‬

‫קשוום רבים על קל‪,‬טתם של הבאים מאירךפה‪ .‬ללא רחם‬ ‫הגיעך מן הגךלה ךצרךרךתיהם על שכמם‪ ,‬אשר לא ידעך‬

‫כלאך אךתם במחנלת הסגר בארץ‬ ‫‪-‬‬ ‫לללא שךם התחשבךת‬ ‫ךלא יבינך בחשכה יתהלכך מרךב פחד ךדאגה‪ .‬מחד נפךצך‬

‫ללאחר מכן גם באי קפריסין למשך פרקי זמן ממךשכים‪,‬‬ ‫השמךעךת על כינךנה הקרךב של "מדינה יהךדית" )‪-‬ראה‬

‫ךאף שלחך חלק מהם חזרה על האךניה לחזךר אל ארץ‬ ‫במסגרת תיארר קצר על‪ ,‬דברי ארתם הימים(‪ ,‬אך שמלעךת אלך‬

‫מךצאם‪ ,‬אי לכ‪,‬ך רב'ס מפליטי המלחמה מצאל את מלתם‬ ‫התחלפך עד מהרה בקךלךת הנפץ של המלחמה‪ ,‬במטךסים‬
‫בטלטלךת הקשךת‪ ,‬ךלא זכך להגיע לארץ ישראל‪ ,‬לא‬ ‫מצרוום שחגך בשמים ךהטילך פצצךת‪ ,‬ךבקלללת קריאלת‬

‫בחווהם ךלא במךתם‪ ,‬מי שבכל זאת הגיע‪ ,‬אפפלהל ניסים‬ ‫השבר של התךשבים המפךחדים‪.‬‬

‫רבים‪ ,‬ךראה עין בעין את השגחת הבךרא ב"ה עדי זכך‬

‫שךמה להקדים בשךרךת אחדךת על המצב הנךרא‬
‫לחךנן עפר ארץ הקךדש‪,‬‬
‫ךהמציאךת הקשה ששררך בארץ ישראל באךתה תקךפה‪,‬‬
‫כמלאך הניצב על ראש דרך‪ ,‬היה באךתם ימים רבן‬ ‫לצנינים ךלסכים היה מךשב היהךדים בארץ ישראל באךתם‬
‫של ישראל כ"ק מרן מהר"א זי"ע‪ ,‬אשר רק ארבע שנים‬ ‫ימים בעיני שכיניהם הערבוום‪ ,‬בפרט כשהמךני יהךדים‬

‫חלפך מאךתך רגע בך דרכך רגל‪,‬ך על אדמת הארץ הקדךשה‪,‬‬ ‫נקבצך ךבאך ךהחלך להתבסס בארץ הקלדש ךלקבךע בה‬
‫לאחר שעבר את כל מךראךת שנךת הזעם בהן נחרבך עדי‬ ‫‪-‬‬ ‫מךשב קבע בחסךת לבהסכמת ה"אךמךת המאךחדךת"‬

‫היסךד רךבן ככךלן של קהילךת ישראל באירךפה‪ ,‬ךכבר פגעך‬ ‫ה ‪ JJ‬אז' ‪ I‬ם'‪• 1‬‬

‫‪(.‬‬ ‫כי תקראנה מלחמה‬

‫‪..‬‬ ‫•‪... •..‬‬
‫(‬
‫ל·· ד ~ד‬
‫;‪-.‬‬ ‫'''‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪"-.\',‬‬
‫}\‪)'~ ~:‬‬
 ‫'‬
‫‪r.~.‬‬
‫‪i;:‬‬
‫‪!!:‬‬
‫הקרבות והמלחמות‪ ,‬על כל הכרוך בהו·‬
‫המלחמה בשנת תש"ח‬
‫‪r‬‬
‫‪I‬‬
‫והקמת המדינה בארץ ישראל‬
‫בס"ד היא בהנהגותיו‬ ‫תחילת עיסוקנו בפרק זה‬

‫הקדושות והמופלאות של כ"ק מרו זי"ע‪ ,‬עמוד צלותהוו‬

‫~‬ ‫‪-‬‬ ‫תאיור המציאות‪ ,‬והשקפה באספקלריה טהורה‬ ‫‪-‬‬
‫דישראל‪ ,‬בעת המלחמה שפרצה בשנת תש"ח‪ ,‬עקב‬
‫ממדיה‬ ‫השניה‪ ,‬התבררו‬ ‫עם ט ‪ 11‬ם מלחמת העולם‬
‫‪flW‬‬
‫הנוראים של חורבו דהדות אירזפה‪ .‬רבזם ביזשוב היהודן‬ ‫הקמתה של המדינה בארץ ישראל‪ ,‬לפי סדר חודשי השנה‪,‬‬
‫~‬
‫‪i:‬‬ ‫בארץ ישראל טברו שההגבלןת על הכניטה בה תבוטלנה‪,‬‬ ‫כשבמסגרת מיוחדת יתואר בקצרה סדר והשתלשלות‬
‫"‪1‬‬ ‫‪ J‬הבטחת השלטוו האנגל ‪ l‬בא ‪ l‬תם זמזם‪ .‬אך הבטחות לחוד‬
‫המצב‪ ,‬והתייחסות היהדות הנאמנה לאור המצב שנוצר‪,‬‬
‫ומעש ‪ 1‬ם לחן‪,‬ד בטופו של דבר החליטו הבר‪ 1‬טים להמשיך‬
‫במדינזןת של הגבלות על כניטתם של יהודזם‪ ,‬ובכללם יהודן‬ ‫ובמיוחד דעתו הקדושה של כ"ק מרו זי"ע‪.‬‬
‫שארות הפלזטה‪ .‬במשך שלוש שנזם‪ ,‬נעשו ניסיונות מצד‬
‫) ‪" 85,000-‬מעפזלךם" ניצולך השןאה‪ ,‬להגיע לארץ ישראל‬

‫‪~:‬‬ ‫מנמלים שונ ‪ 1‬ם באירופה‪ .‬עד טוף שנת תש"ן נהגו הבריטים‬
‫עיביים גופיות‬
‫לכלוא את המעפילים במחנות מעצר בארץ‪ ,‬ולשחררם לאחר‬
‫‪It‬‬ ‫שהושגו עבורם ר!שזונות עליזה‪ .‬מאוחר יות‪,‬ר כשמחנות‬
‫כ"ק מרו זי"ע לא נתו מנוח לנפשו‪ ,‬ונשא על לבו הטהור‬
‫‪t':‬‬
‫ץ‬ ‫המעצר בארץ התמלאו בפליטים‪ ,‬החלו הבריטים לגרש את‬
‫את צרת כלל ישראל ‪,‬כשבד בבד דאג לכל יחיד ויחיד‬
‫הפלוטים למחנות מעצר בקפרןסיו‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫הארץ כ‪25,OOO -‬‬ ‫לחופ‬ ‫הגיעו‬ ‫תש"ז‬ ‫שנת‬ ‫במהלך‬
‫שנאלץ להתגייס לשדה הקרב‪ ,‬הרגיע ונשא תפילות לרוב‬
‫‪ft‬‬
‫‪1‬‬

‫מעפילים‪ ,‬אך גם הם כשאר אחיהם גורשו‪ .‬ארגון ה"אומות‬ ‫לישועת הכלל והפרט‪ ,‬ומברכותיו נושעו רבים‪ ,‬ונתקיים‬
‫~‬ ‫‪ 1‬הוד ‪ 1‬ם‬ ‫ב‪ 1‬ן‬ ‫המתמשך‬ ‫בטכטוך‬ ‫דן‬ ‫)‪-‬הא‪( 1‬ם"‬ ‫המאוחדות"‬
‫בהם "ומלאך פניו הושיעם"‪ ,‬אשר מתוך צרה המציא להם‬
‫לערכ ‪ 1‬ם בארץ ושראל‪ ,‬וביום ט"ז כטלו תש"ח ) ‪ 29‬בנובמבר‬
‫כ"ק מרו זי"ע פדות ורווחה‪ ,‬וראו כי שם ה' נקרא עליו‪,‬‬
‫_(~‬ ‫~~ ‪"\~,‬‬
‫‪F\Gi‬‬
‫ו‪. :,‬‬ ‫י ‪( .. .;!~),t‬‬
‫‪-j‬‬
‫התקבלה ההחלטה ההיטטורית על תוכנית החלוקה‬
‫של השטח בארץ ישראל ביו יהזדום לשא ‪ 1‬נם בני ברית‪ ,‬ועל‬
‫‪( 1947‬‬
‫והחסידים אשר האמינו בה' ובמשה עבדו‪ ,‬סמכו על רבם‬
‫\~ו ‪;\.,.k‬‬
‫‪~ .'1 ,‬‬ ‫'‪1‬‬ ‫הקמת "מד ‪ 1‬נה ‪ 1‬הודות" בארץ ‪ 1‬שראל‪.‬‬ ‫הגדול‪ ,‬אשר בזכותו ובזכות קדושתו יזכו לאור גדול‪.‬‬
‫; \‪) ,.‬‬ ‫הנהגת‬ ‫ק ‪ 1‬וותה‬ ‫שנוצר בארה"ק‬ ‫המצב הקשה‬ ‫לפ ‪1‬‬

‫היישוב דאז‪ ,‬גדולי התורה ומאורי הדור‪ ,‬שההחלטה תקרום‬

‫חסידים ומקורבים ראו בהליכותיו של כ"ק מרו‬

‫נאו‬
‫עור וגיד‪ 1‬ם‪ .‬אי אפשר לתאר את הרגשת השמחה שאפפה‬ ‫זי"ע והנהגותיו באותם ימים רמזים גלויים וטמירים על‬
‫את כל שדרות העם‪ ,‬שומרו תורה ומצוות ושא ‪ 1‬נם‪ ,‬בה ‪ 1‬שמע‬
‫המתרחש באותה עת בארץ הקודש ‪.‬ונביא כאן דוגמאות‬
‫הבשורה הזאת של הקמת מד ‪ 1‬נה בארה"ק‪ .‬נ‪ 1‬צולי השואה‬
‫הצפון‬ ‫לבטא את גודל שמחתם‬ ‫כד ‪1‬‬ ‫שרירי חרב רקדו ברחובות‬
‫אחדות ובולטות שנחרטו בלב הנוכחים‪ ,‬כפי שהיה מתארם‬

‫ב ‪ 11‬טור מדינה תחת שלטוו יהודו‪.‬‬ ‫בהתרגשות הרה"ח ר' משה זילנערמאן ז"ל‪:‬‬
‫'~‬ ‫כמובו שלא הר ‪ 1‬שמחת ה ‪ 1‬הודים החרד ‪ 1‬ם לדבר ה' כהרי‬
‫\ ‪(i .‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪j\\.. :,‬‬
‫צהלתם של אותם פורקי העול להוות עם חפשי מתורה‬
‫~~‪J‬ו ‪t‬‬ ‫בית ישראל‬ ‫ומצוות במדינה "לאומ ‪ 1‬ת עצמא ‪ 1‬ת" וככל הגוים‬
‫(‪-‬ני'‪~ :J /‬ג‪~(-C‬‬ ‫‪-‬‬
‫קוח ‪TT‬‬ ‫‪ TT‬ולאסורים פקח‬
‫~~~ ‪~:{(1~Y‬‬ ‫רח"ל‪ .‬בשעתו קיוו והתפללו ה ‪ 1‬הודים הנאמנים לה' ולתורתו‪,‬‬
‫שהמדרנה שנת ‪ 1‬יטדה זה עתה יהא להם למקום מנוחה‬ ‫בשלהי שנת תש"ז‪ ,‬הגיעה הידיעה שהבריטים תפסו‬
‫ושלוה‪ ,‬בו ‪ 1‬וכלו להנ ‪ 1‬ח את ראשם לאחר כל התלאות הרבות‪,‬‬
‫‪fz‬‬ ‫כארבעים צעירים מהארגונים הלוחמים‪ ,‬ועונש מוות היה‬
‫ושיוכלו לעבוד אותו ‪ 1‬ת"ש בנקל ובהרחבת הדעת‪ ,‬בהעתירם‬
‫~‬ ‫שיערה רוח טהרה ומלאה הארץ דעה את ה‪ :‬להק ‪ 1‬ם דורות‬ ‫צפוי להם‪ .‬ביום ראשוו דסליחות‪ ,‬בעת תפילת ה"יהי רצוו"‬
‫;‪r‬‬
‫‪g‬‬ ‫‪ 1‬שר ‪ 1‬ם אשר רוכלו לקבל פני מש ‪ 1‬ח צדקנו במהרה‪.‬‬ ‫לאחר אמירת תהלים ‪,‬כנהוג‪ ,‬ראו הנוכחים איך שכ"ק מרו‬
‫מאיד‪,‬ך הברןטןם לא כל כך ששו לקבלת ההחלטה‪,‬‬ ‫כך‬ ‫קוח" ‪...‬‬ ‫זי"ע מרעיש עולמות במילים "ולאסורים פקח‬
‫וכמו כן מדינות ערב וכן הוועד הערבי העליון של הערב‪ 1‬ים‬
‫במשך דקות ארוכות‪ .‬בחסדי השם‪ ,‬נשתחררו כל העצורים‬
‫תושבר הארץ החלןט להתנגד לחלוקה בטענה כי מדובר‬
‫בבערה פנ‪ 1‬מ ‪ 1‬ת של אומות אירופה‪ ,‬שיש לפותרח על אדמת‬ ‫באורח פלא‪ ,‬שלא כצפוי‪.‬‬
‫א ‪ 1‬רופה ולא באמצעןת עלריתם לארץ‪ .‬הערב‪ 1‬ם החלו להגןב‬
‫באמצעות לחןמה‪ ,‬בדרכים וגם בערים בהם התגוררו יהודים‬

‫וערבים‪ ,‬כמו ‪ 1‬רןשל ‪ 1‬ם‪ ,‬טבריה צפת וחיפה‪ ,‬וגבול תל אבןב‪-‬‬

‫בבה ‪TT‬‬ ‫‪ TT‬גרש את האמה הזאת ואת‬
‫‪ 1‬פו‪ ,‬וכו ביצעו התקפות על רןשובים ‪ 1‬הודרים מבודדים‪.‬‬
‫הבריט ‪ 1‬ם שהברנו כן ןמיהם בשלטון כאן טפוררם‪ ,‬המשיכו‬
‫ביום א' דראש השנה‪ ,‬שנת תש"ח‪ ,‬בעת קריאת התורה‬
‫לשלוט בארץ ולמנוע מיהודים להגיע‪ ,‬וכו אטרו לנהל קרבות‬
‫הגנה נגד הערביזם‪.‬‬
‫מפי כ"ק מרו זי"ע‪ ,‬כדרכו בקודש‪ ,‬אזי בהגיע לפםוק‪:‬‬

‫ארגונ‪ 1‬ם ציונ‪ 1‬ים שונים פעלו באותם ימרם כמחתרת לוחמה‬
‫"גרש את האמה הזאת ואת ננה"‪ ,‬הרים מרו זי"ע את קולו‬
‫נגד הערבים‪ ,‬אשר בין חבריהם ה ‪ 1‬ו רב‪ 1‬ם שומרן תורה ומצוות‬ ‫בהטעמה מודגשת והגביה את ידיו הקדושות תוך כדי‬

‫‪1.‬י<‪1.‬י<‪1.‬י<‬ ‫נענוע ומורה כמגרש ‪,‬באופו בולט ביותר ‪,‬דבר שהיה נדיר‬

‫אצל מרו זי"ע‪ ,‬כידוע‪.‬‬

‫אחרי ביקורו של מרן זי"ע שם נחםמה הגישה ליהודים‬ ‫את ת‪ n‬זזזס יאת מעכ"ה‬
‫עקב מהומות ופרעות הישמעאלים‪,‬‬

‫‪~.‬‬
‫גם ביום ב' דראש השנה ראו בעליל שינויים שונים‪,‬‬

‫~פ‪~(!".. ...‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ביניהם בעת קריאת התורה‪ ,‬כשהגיע מרן זי"ע אל הפסוק‬
‫"את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה" קראו מרן‬
‫‪ftj,‬‬
‫‪ij.‬‬
‫~‪r‬‬
‫כסלי ‪.‬תש"ח‬ ‫‪. . . .,.‬‬ ‫שוברת לב‪" :‬אוי את תחש ‪,‬אוי את מעכה" ‪- - -‬‬ ‫באנחה‬
‫»‪r‬‬
‫י~'‪:;:fi~~:;-‬י‪::_::,_'; ~ -,:- :‬י~יי‪:,‬י;;‪-;i.t~:f;-~;j‬י‪::‬י~‪:‬י ‪- -;:~~:::;~;::;;;:;:;-::‬י~‪.~::‬י ‪- :-.~--‬‬ ‫~‬
‫בשעתו העיר הגאון הנודע ר' יהושע מענדל אהרנבערג‬

‫ביום ט"ז כסלו תש"ח )מפורטם בעולם בתאריו הלועז‪:‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מגדולי החסידים‪ ,‬למה שמבואר בספה"ק "אוהב‬ ‫‪I1,‬‬
‫התקבלה החלטה בארגון ה"אומות‬ ‫‪ 29‬בנובמבר‬ ‫ישראל" שתיבת "מעכה" נוטריקון‪" :‬מ'לך ע'ל כ'ל ה'עולם"‬
‫‪(, 1947‬‬
‫'‪r11‬‬

‫'‪i‬י‪Ir‬‬
‫)עיי"ש(‪ ,‬וקישר לכך את הענין שיתכן שיש כאן רמז לשנת‬
‫המאוחדות" אודות המצב בארץ ישראל‪ ,‬ההחלטה קבעה‬
‫תש ‪ II‬ח הרמיזה בתיבת ! ‪ I‬תחשן!‪.‬‬
‫שבשטחי ארץ הקודש תוקמנה שתי מדינות‪ :‬מדינה‬

‫יהודית ומדינה ערבית‪ ,‬ושירושלים תהיה עיר בשלטון‬

‫בינלאזמי‪ ,‬ושהשלטון הבריטי בארץ יסתיים‪ ,‬שלושים‬
‫·‪C!...‬‬ ‫~·פ‪~ ..‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪~1‬‬
‫@'‬
‫שנה לאחר "הצהרת בלפור"‪ ,‬בה התחייבה בריטניה‬ ‫מרחשיו תש"ח‬ ‫ל‪t.‬‬
‫ג‪r:‬‬

‫‪~1‬‬
‫לסייע בהקמת "בית לאומי" לעם היהודי בארץ ישראל‪,‬‬ ‫‪------------- v‬י‪-‬ייי‪ ..JL.·-‬ז‪·t‬‬
‫קיבלה עצרת האומות המאוחדות‪ ,‬ברוב יחסי של שני‬
‫הביקור השני והאחרוו בכותל המערבי‬ ‫‪)r‬י‪,‬י!'‪f‬‬
‫שלישים‪ ,‬החלטה רבת משמעות בתולדותיו של העם‬

‫היהודי‪ :‬תקום מדינה יהודית בארץ ישראל‪ ,‬תוך קביעת‬ ‫בראשית השנה‪ ,‬שנת תש"ח‪ ,‬כבר ראו כי כ"ק מרן‬ ‫?)‪;~~~\!''1:‬נ'''‪~ .‬‬
‫‪· O-‬ן‬ ‫~‬ ‫"‪./‬יי~‬
‫לוחות זמנים לביצוע‪,‬‬ ‫זי"ע מתאמץ לפעול ישועות עבור בני ישראל ‪,‬כשלאחר‬
‫‪;.:'\'-\;,,\.‬‬
‫)‬ ‫"""‪.‬‬
‫‪,,‬‬
‫בין החלטות הוועדה נקבע‪ ,‬כי השלטון המנדטורי‬ ‫סיום עבודת הקודש ככהן גדול משרת‪ ,‬בירח האיתנים‬ ‫" ' ‪i.' ,\ :‬‬
‫‪( ...‬‬
‫‪,‬‬
‫הבריטי על ארץ ישראל יסתיים בהקדם האפשר‪,‬י ועל כל‬ ‫בעיה"ק ירושלים‪ ,‬טרם נסיעתו של כ"ק מרן זי"ע לתל‬ ‫\‬

‫פנים לא יאוחר מיום כ"ה בתמוז תש"ח ) ‪ 1‬באוגוטט ‪1948‬‬

‫יהודית וערבית‪ ,‬והמשטר‬ ‫מדינות עצמאיות‬ ‫למניינם(‪,‬‬

‫אביב‪ ,‬ביקש לנסוע אל הכותל המערבי‪,‬‬

‫במכתבו של כ"ק מהריים מבילגורייא זי"ע אל הרה"ח‬

‫נאר‬
‫הבינלאומי המיוחד לקריית ירושלים )‪-‬כינוי ליךושלים‬ ‫ר' וואלף דרעזדנער ז"ל ממנשסתר ‪,‬מיום ראשון וישלח י'‬ ‫הצפון‬
‫כסלו תש"ח‪ ,‬מוצאים אנו פרטים על נסיעה זו‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫וטביבותיה שנועדו להיות שטח בינלאומי(‪ ".‬יקומו בארץ ישראל‬
‫חודשיים לאחר שיושלם פינוי צבא המנדט‪,‬‬ ‫לטונה כשחייתי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪II‬‬ ‫גן הזכרתי את ככוד מעלתו כ‬ ‫‪...‬‬ ‫‪I1‬‬

‫עם כ"ק קודם הנסיעה מירושת!!ו אצל חכותל חכוערני‪,‬‬

‫ערביי ארץ ישראל ‪,‬מדינות ערב והמדינות המוסלמיות‬
‫שיחיו ‪I‬‬ ‫שארית מחמרנן תןבכ"א‪ ,‬והזכרתיו עמ כ ‪/ I‬כ וכניו‬ ‫‪(,‬‬
‫התנגדו לתכנית החלוקה מיד לאחר שפורסם דו"ח‬ ‫לפני ג"ק כןרן אחי אדכןו"ר שליט"א לטוכה ולכרכה‪ ,‬ויהי‬
‫הוועדה‪ ,‬והחליטו להתנגד בכוח לכל ניסיון לבצע את‬ ‫רצון שתפילותיו וכרגותיו יתקייכןו לטוכה‪,‬‬
‫המלצת הוועדה‪ ,‬הוועד העדבי העליון בארץ ישראל הכריז‬ ‫ןח פעם שניח‪ ,‬די פרי ל‪,‬ך שנטע כ"ק לכותל חגוערבי‪,‬‬
‫על שלושה ימי שביתה לאות מחאה‪,‬‬ ‫גואן באנו לארח"ק תובב"א‪ ,‬כ"ק אגור בציבור שם תחלים‬
‫מטפר רביעי‪ ,‬תפלח לגושח‪ ,‬עד בטפר חןח חקפיטל לפני‬
‫למחרת ההחלטה החלה למעשה המלחמה‪ ,‬כששני‬
‫האחרון ק"ח‪ ,‬וטיים ויתן לחם ארצות גויים וגוי בעבור ישגורו‬
‫אוטובוסים של חברת "אגד" היו בדרכם לירושלים‪,‬‬
‫חקיו ותורותיו ינצורו‪ ,‬ואכןר לי על הטעקטי שהיה גוונתו‬
‫האחד מהעיר חדדה נהוג בידי יהודי בשם טובי' הורביץ‬
‫שלא טיים הטפר כ‪ I‬חכ‪ I‬ת שהיו אנשים שלא אכןרו גל‬
‫ז"ל‪ ,‬והשני מנתניה שנהגו היה יהודי בשם אריי הלר ז"ל‪.‬‬
‫הטפר כ‪ I‬חכןת שכאו כאכןצע‪ ,‬או הרכה לא היה להם טפר‬
‫ובצד הכביש הישן שבין פתח תקווה ללוש ‪,‬מדרום לכפר‬ ‫תהלים ודילגו ‪,‬ולא רצה שיאכןרו י"ג כ‪ I‬ידות של היה"ר אכל‬
‫פג'ה לשעבר )כיום צומת נחלים( ארבו מחבלים בשולי‬ ‫גשאין כ‪ I‬שליכ‪ I‬ים טפר א"צ לוכןר יה"ר‪ ,‬וגשטייס דכריו‬
‫נוסעים ומן השני‬ ‫‪5‬‬ ‫הפרדס‪ ,‬מהאוטובוס הראשון נהרג‬ ‫אכ‪I‬רתי‪ :‬חשכתי שהיה עוד גוונה כ‪ I‬עניני דיוכ‪ I‬א" וכצחוק‬

‫שניים‪ ,‬והיו אלו קרבנותיה הראשונות של המלחמה‪,‬‬ ‫על שפתיו נענה כראשו לאות הטגכ‪ I‬ה וד"ל"‪,‬‬

‫התקפות דומות על התחבורה היהודית החלו למעשה‬ ‫יצויין שזו היתה הפעם האחרונה שמרן זי"ע התפלל‬
‫בכל הדרכים בארץ ישראל‪,‬‬ ‫אצל שריד בית מקדשנו הכותל המערבי ‪,‬זמן קצר ממש‬

‫א( אז דובר בארגוו ה"אןמןת המאוחדות" על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ולמרינה ערבית‪.‬‬
‫;‪1‬‬

‫~~‪~~~~iiii‬‬ ‫)‪ ,~\.‬ו‪::=[:::::::::::::::j. .- : ,‬‬ ‫ל‬ ‫י"י‬

‫‪Ii‬‬
‫‪,‬‬
 ‫·ו‬
‫;‪i‬‬ ‫‪. •. .•.••.. . . .•. .•. .....•...........‬‬ ‫' ‪• •.‬‬ ‫;‪~,;,c‬‬ ‫‪• .....‬‬ ‫‪. ;:J‬‬
‫;‪j‬‬
‫"'‪1‬‬
‫~[‬
‫'‪':‬‬ ‫יישיב לביתי‬ ‫ילך ‪-‬‬
‫ואף ]יצול! שואה שלקחו חלק פעיל בפעולותיהם‪ .‬לאט לאט‬
‫החלו הבריטים להראות טדמנך עזיבה‪ ,‬והוהודוס הכדנו כן‬ ‫מספר עד ראיה‪ ,‬הרה"ח ר' הערש ))אלף פרידמן‬
‫המלחמה הזא עובדה מוגמרת‪ ,‬והס יצטרכו להתמודד עמה‪,‬‬ ‫‪i‬‬
‫שליט"א‪ ,‬שזכה לשמש בקודש באותן שנים‪:‬‬ ‫(‬
‫~‪I‬‬ ‫המלחמה החלה במלוא עןזה‪ ,‬כששלב זה בלחזמה התנהל תוך‬
‫‪f.‬‬

‫~‬
‫כדן יציאת הבריטים מארץ ישראל‪ ,‬שטחים שפינו הבר ‪ 1‬ט ‪ 1‬ם‬ ‫הימים האלו של חודשי החורף שנת תש"ח‪ ,‬היו ימים‬
‫הפכן במהזרות לאזור קרבות ב‪ 1‬ו הצדדים‪,‬‬
‫מאוד קשים‪ .‬הערבים הגבירו את התקפותיהם על הישוב‬
‫כחודשים שבט עד נ‪ 1‬טו תש"ח לחמו הפלןגות היהודיים‬
‫היהודי אשר ידיהם היו כבולות בגלל ההתנכלויות של‬

‫‪I‬‬
‫)שבאותם ימיס כנר הפכו להוות צבא טדיר(‪ ,‬וארגנו מבצעים רב ‪ 1‬ם‬

‫בדרך לכיבוש האר\‪) ,‬מבצעים המוכרים יותר בשמם ה"ציןני" וכינוייהם‪:‬‬ ‫השלטון הבריטי ‪.‬לערבים ניתנה יד חופשית וגם עזרו להם‬
‫"מבצע נחשון" לפריצת הדרך ל ‪ 1‬רושל ‪ 1‬ם‪" ,‬מבצע הראל" להעברת שיירה‬
‫של מאות משאיות ל·רושלים בערב פטח תש"ח‪" 1 ,‬מבצע מכבי"‪ ,‬שנכשל‪,‬‬
‫בנשק ובציוד מלחמת‪.‬י וגם המדינות השכנות ספקו להם‬

‫‪,i‬‬ ‫לכיבוש לטרוו ולהרחבת הדרר לירושלים(‪,‬‬ ‫נשק למכביר‪ .‬ולעומת זה כוחות ההגנה של היהודים היו‬
‫‪1.‬‬ ‫בחודשים אלו גם נכבשו העזר ‪ 1‬פו והחלק ‪ 1‬ם הערב ‪ 11‬ם של‬ ‫דלים בנשק ובציוד מלחמתי‪ .‬הלוחמים היהודים' ערכו‬
‫‪I‬‬
‫טבריה‪ ,‬ח ‪ 1‬פה עכו וצפת וכן עשרות כפרים ערב ‪ 1‬ים‪ ,‬והחלה‬
‫';[‬ ‫מגביות לצורך רכישת נשק‪ ,‬הם עברו מבית לבית וכמובן‬
‫!‪[,‬‬ ‫המנוטה של ערביי ארץ ישראל‪ .‬ב ‪ 1‬ום שישי‪ ,‬ה' בא ‪ 1‬יר תש"ח‪,‬‬
‫‪),‬‬
‫שלא פסחו על ביתו של כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬ומרן זי"ע ציוה לתת‬
‫;‪!.‬‬ ‫יוס אחד לפני תום השלטון הבריטי בארץ( הכר ‪ 1‬זו ראשי‬ ‫במאי ‪- 1948‬‬ ‫) ‪14‬‬

‫הצ ‪ 1‬ונ ‪ 1‬ם על הקמת המדונה בשטחי ארץ ‪ 1‬שראל‪ ,‬ועוד באותו‬ ‫להם תרומה הגונה‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪ 1‬ום פלשו חמשה צבאות של מדינות ערב‪ :‬לבנון‪ ,‬טוריה‪,‬‬
‫בכל מה שהיה קשור ונוגע לפיקוח נפש‪ ,‬לפי המצב‬
‫!‪I‬‬ ‫ירד]‪ ,‬ע ‪ 1‬ראק ומצר ‪ 1‬ם ותקפו את "המד ‪ 1‬נה"‪ .‬צ ‪ 1‬רוף מתקפה‬

‫בו זמנ‪ 1‬ת של חמשה צבאות טדירים‪ ,‬מצויד ‪ 1‬ם בח ‪ 1‬ל שריון‬ ‫הקשה ששרר אז‪ ,‬היה מרן זי"ע מעורב ומתעניין חדשים‬
‫ובארט ‪ 1‬לר ‪ 1‬ה‪ ,‬נעזר ‪ 1‬ם בכוחות ‪ 1‬ם ואוויר של מצר ‪ 1‬ם‪ ,‬ה ‪ 1‬ה ‪ 1‬תרון‬
‫לבקרים‪ ,‬כדלהלן‪ ,‬וכן היינו מזכירים לפניו את המקומות‬
‫‪i(i'Z‬‬ ‫\~~'~‪~".).‬‬
‫‪ l.A ("""\_.,( ..-!~).- .‬ןף ~‬
‫לזכותם‪ .‬אך הקב"ה לא ‪ 1‬נום ולא יישן שומר ישראל‪ ,‬עמד‬
‫ובניט ‪1‬‬ ‫ל ‪ 1‬מין עמו וצאן מרע ‪ 1‬תו שלא תאבד שארית יעקב‪,‬‬ ‫שבהם הערבים מתקיפים את היהודים‪.‬‬
‫‪""'\,‬י'‪i....‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪,‬‬
‫ץ''‬
‫‪( _1‬‬
‫נטים נהדפו הישמעאל ‪ 1‬ם בקרב המר הזה‪.‬‬

‫\)‬ ‫לאחר הפוגת הקרבות‪ ,‬התחדשה המלחמה בר"ח תמוז‬

‫תש"ח למשך שבועיים‪ ,‬ולאחר מכן שוב היתה הפטקת אש‪,‬‬
‫זזכי תג‪:‬א למלחמה על אייבך"‬

‫נאר‬
‫במשך כל הזמן הזה ניטה האו"ם לתווך ב ‪ 1‬ן הצדד ‪ 1‬ם אך לשוא‪.‬‬
‫במהלך חודש תשרי תשווט התחדשו הקרבות‪ .‬בחודש זה‬ ‫בימים ההם החל ארגון "ההגנה" לגייס לשורותיו את כל‬
‫נערך קרב )שמכונה "מבצע יואב"( לפתיחת הדרך לנגב הנצו‪,‬ר‬

‫הצפון‬ ‫ונכבשה הע ‪ 1‬ר באר שבע וכפרים באזור ב ‪ 1‬ת ג'ןנר ‪ 1‬ן‪ .‬מבצע‬
‫חייבי הגיוס‪ ,‬ורבים מהם היו באים להזכיר את עצמם לפני‬
‫גיוסם‪ .‬מרן זי"ע בירכם והתפלל בעדם וממש לא מש שמם‬
‫זה אף גרר בעקבותיו את כיבוש א ‪ 1‬טדוד ומג'דל )‪,,‬אשקלון(·‬
‫'‬ ‫‪..‬‬ ‫~‬
‫אחר ‪ 1‬ו נערכו שוב קרבות )"מבצע חירס"( בגליל העליון )"מבצע‬ ‫מלפניו‪.‬‬ ‫וזכרונם‬
‫‪11 . .‬‬
‫(‬ ‫‪I‬‬ ‫‪\..~\.‬‬
‫לוט"( ופתיחת דרך היבשה לטדום מכ ‪ 1‬וון הנגב‪ ,‬וכן )"מבצע‬

‫ג‪~~~ ,‬‬ ‫‪f‬‬ ‫חורב"( לגרש את הכוחות המצריים שנותרו בנגב‪ ,‬שהטת ‪ 11‬ם‬ ‫ומספר הרה"ח ר' הערש וואלף פרידמן שליט"א עוד‪:‬‬
‫'יב( ‪., 1<: .‬‬ ‫ב ‪ 1‬ום ו' בטבת תש"ט‪ .‬במהלך החודשים הבא ‪ 1‬ם עד לחודש‬
‫‪/\!i‬‬ ‫‪~~..........‬‬
‫)‪-/~;{_ J ~ i'5‬י‪4:‬‬
‫<~‪1i‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עקבנו אחרי כל אלו שבאו להזכיר עצמם אצל מרן זצ"ל‬
‫תמוז תש"ט‪ ,‬נערכו חתימות כל הטכמות שביתות הנשק ב ‪ 1‬ן‬

‫•‪i‬‬ ‫הצדדים ןהמלחמה תמה‪.‬‬ ‫אחרי גיוסם‪ ,‬או לפני צאתם לפעולות מלחמתיות‪ ,‬ויכול אני‬
‫‪ic‬‬
‫‪I‬‬ ‫להעיד‪ ,‬כי איש מהם לא נעדר‪ ,‬כולם חזרו בשלום ממערכות‬
‫‪i‬‬
‫~‬ ‫לולא הי שהיה לנן‬ ‫המלחמה‪ ,‬ויהי הדבר לפלא ולנס‪.‬‬
‫(‬
‫'‪lt‬‬ ‫כשעבר כל הקהל להיפרד‬ ‫‪1‬‬ ‫פטח שנת תש"‬
‫מכי'ק מרן זי"ע‪ ,‬עבר גם אחד מאנ"ש שהתגורר ברמלה‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫במוצא‬
‫ר' מנחם לפקוביץ ז"ל‪• :‬‬ ‫סיפר המשב"ק הרה"ח‬
‫ואמר לו כ"ק מרן זי"ע‪" :‬לפנז זמן כשעברו דרך רמלה ה ‪ 1‬ה‬
‫בכל פעם ששאלתי את כ"ק מרן זי"ע על ענין ההתייצבות‬
‫נחשב כאילו הגיעו כבר לירןשלזם והיתה טכנה גדולה' ‪,‬אבל‬
‫‪f‬‬
‫'יו‬
‫עתה כבר אין שם טכנה‪ .‬הם חושב‪ 1‬ם שזהו כוחם אבל האמת‬ ‫לצבא‪ ,‬בירכני מרן זי"ע שאשוב בשלום‪ .‬והנה‪ ,‬בחודש כסלו‬
‫‪g‬‬ ‫ה ‪ 1‬ו להם טנקים של נייר ורק ה' עזר לנצח"‪,‬‬ ‫תש"ח‪ ,‬כאשר ניגשתי לקבל ברכה‪ ,‬לא בירך אותי מרן זי"ע‬
‫‪i1‬‬ ‫כדרכו בקודש‪ ,‬אלא אמר לי‪" :‬זאלסט זיך א עצה געבן"‬
‫~‬
‫"א שטיק ישןעה"‬ ‫)=תשית עצה בנפשך(‪.‬‬

‫בשולי תיאור המאורעות והבאת הדברים כה וזיתם‪,‬‬

‫והנה‪ ,‬כאשר הלכתי להתייצב בלשכת הגיוס‪ ,‬ואך ניגשתי‬
‫של רבן של‬ ‫הטהורה‬ ‫מחובתנו לצירו את השקפתו‬
‫לפקיד הראשון והזדהיתי לפניו‪ ,‬נתן לי הפקיד את התיק‬
‫ו באותם ימים הדרר לירושלים עברה בכביש הישן‪ ,‬בררר לטרון‪ ,‬והיו‬
‫עוברים דרר העיר כן;נלה‪ .‬ושם הציקו הערביים תוש'‬ ‫הנוטעים ירושלימה ‪-‬‬ ‫שלי עם כל המסמכים והניירות ושלחני אל פקיד אחר‪ ,‬ואז‬
‫בי המקום ליהודים‪ ,‬השליכו אבנים ומנעו מעבר האוטןבוסים‪ ,‬בשנת תש"י‬

‫כאשר נפל פחד היהודים עליהם היתה רגיעה‪ ,‬ופחתה ההתנגדות הערבית‪,‬‬
‫כ( שהיו מארגדלם במטפר קבוצות תחת השמות‪" :‬ההגנה"‪ ,‬ה"אצ"ל"‪,‬‬
‫<«‬ ‫ןה"ל‪". n‬י"‬

‫~'‪(./‬זזלל‪.‬‬
‫~~~~~ךג;~ ____ ‪( I .‬‬
 ‫פעמים‪ ,‬ועל אף האומץ שהיה מצוי בי בפעמים אחרות‬ ‫החלטתי לשאת רגלים ולברוח ללא אומר ודברים עם‬
‫באותה פעם אני זוכר כי אחזני רתת וחלחלה‪ ,‬ורעדתי‬ ‫‪-‬‬ ‫התיק בירי‪ .‬ואכן הצלחתי‪ ,‬ומני אז נעלם "שמי" בתהום‬
‫בקרבי מאימתה ופחד שנפלו עלי מן הדברים הללו‪ ,‬שכן‬ ‫הנשיה‪ ,‬ויותר לא היה לי כל קשר עמם‪ ,‬ונתקיימו בי דברי‬
‫לא הסכנתי בכאלה‪.‬‬ ‫כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬שהעליתי עצה בנפשי ‪...‬‬

‫כ"ק מרן זי"ע הסתובב בחדרו והוא כולו להבה‪ ,‬ואני‬ ‫בענין זה מספר עור הרה"ח ר' משה פרסטר שליט"א‪:‬‬

‫בתון החדר רועד מפחר‪ .‬ופתאום שב כ"ק מרן זי"ע‬ ‫הכרתי יהודי אחד שבא להזכיר את עצמו אצל כ"ק‬
‫ואומר לי‪" :‬לן שוב ובדוק את הדלתות והחלונות האם‬
‫מרן זי"ע‪ ,‬ושאל את מרן זי"ע‪" :‬מה יהיה עם הצבא?"‪,‬‬
‫הם סגורים היטב"‪ .‬רעדתי מפח‪,‬ד וממש חששתי לצאת‬
‫ענה לו מרן‪" :‬דער אייבישטער וועט העלפן אז מ' וועט‬
‫ולבדוק את הדלתות והחלונות‪ ,‬כו בחדרו של כ"ק מרן‬ ‫~‬
‫פארגעסן פון דיר" )=השי"ת יעזור שישכחו ממך(‪ ,‬ואכן כן היה‬
‫זו"ע הרגשתי בטוח יותר‪ ,‬ועל כן עניתו לכ"ק מרן זי"ע‪:‬‬
‫שלא הזמינו אותו כלל‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫"הלא כבר בדקתי כמה וכמה פעמים והכל סגור‪ ,‬סגור‬
‫היטב‪ ,:‬אמר לו מרן זי"ע‪" :‬זאלסט האבן א טבע אז מען‬
‫זכורני עו‪,‬ד כי פעם הגיע חייל לבוש במדים אל כ"ק‬ ‫~‪.‬‬
‫מרן זי"ע‪ ,‬ובירכו מרן זי"ע וסיפר לו‪" :‬פעם הביאו אל אבי‬ ‫~‬
‫זאגט דיר זאלסטו פאלגן ‪,‬און פרעג נישט קיין שאלות‪,‬‬ ‫~‬
‫ז"ל )כ"ק מרו מהרי"ד זי"ע( ישירעםי )=מטריה(‪ ,‬ורצו לתת‬
‫גיי זיי בודק און האב נישט קיין מורא" )=למד לעצמך טבע‪,‬‬
‫~‬
‫ציית להוראה ואל תרבה בשאלות‪ ,‬לך עתה‬ ‫מוריס לך ‪-‬‬ ‫כשכאשר‬ ‫אותה מתנה כמגן מפני הגשם ‪,‬נענה אבי ז"ל ואמר‪ :‬יא‬ ‫‪t‬‬
‫‪r:‬‬
‫ובדוק היטב‪ ,‬אל תירא ואל תחת(‪.‬‬ ‫איד דארף צו זיין ווי א זעלנער' )יהורי צריך לנהוג בעבודת ה'‬ ‫~‬
‫‪11‬‬
‫חייל אינו הולן אף פעם עם ישירעם‪ :‬כן גם‬ ‫חייל( ‪...‬‬ ‫כמו‬ ‫~‬ ‫‪j‬‬
‫סגור‬ ‫שהכל‬ ‫ואישרתו‬ ‫וחזרתו‬ ‫ובדקתי‪,‬‬ ‫הלכתי‬
‫צרין יהודי להתנהג"‪.‬‬ ‫{(~‪.%.‬‬
‫)י'~י_‪r.' q'.1!) ~b.t‬‬
‫ו‪.~.(\:‬ר"··~)‪~ ,‬‬ ‫‪c‬‬
‫כמקודם‪ .‬הענין הזה נמשן כמה שעות‪ ,‬וכאשר נוכחתו‬
‫~\‪; i..":‬‬
‫לראות כו השעה קרובה קרוב לעלות השחר‪ ,‬ועוד מעט‬ ‫‪:‬‬ ‫‪"\\.‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬

‫וגוע זמן עלות השחר‪ ,‬וכ"ק מרן זי"ע כבר לא יוכל לאכול‬
‫זעםן ‪I‬‬ ‫עד יעביר‬ ‫‪-‬‬ ‫"יסגיר דלתך בעדך‬
‫~\ ‪l‬‬ ‫"\‬

‫את ארוחתו‪ .‬נוסיתו בעוז‪-‬נפשי לומר כי השעה כבר‬

‫ורק לאחר זמן מה נענה כ"ק מרן זי"ע אלי‬ ‫מאוחרת ‪...‬‬
‫בשנת תש"ח‪ ,‬אירע סיפור נורא‪ ,‬שהשאיר את רישומו‬

‫על המשב"ק הרה"ח רי הערש וואלף פרידמן שליט"א‪,‬‬

‫ואר‬
‫ושאלנו מה השעה‪ .‬אמרתו את השעה המדויקת‪ ,‬ואז‬
‫וכה הוא מספר‪:‬‬ ‫הצפון‬
‫אמר מרן זצ"ל‪" :‬אוי ס'איז טאקע זייער שפעט"‪ ,‬והתכונן‬
‫‪'-‬‬
‫לאכול את ארוחתו‪ .‬הלילה עבר ב"ה למזלו בלי שמישהו‬ ‫תש"ח‪ ,‬באמצע‬ ‫באחד הלילות בחורף‬ ‫היה זה‬
‫המלחמה‪ ,‬לאחר שהקהל עזב את ביתו של כ"ק מרן זי"ע‪.‬‬
‫ידפוק בדלת או בחלון‪ ,‬אבל הרבה זמן עוד הייתי תחת‬
‫נותרתי לבדי‪ ,‬כאשר המשמש השני הרה"ח ר' מנחס‬
‫הרושם של הפחד והמסתורין שעברו עלי באותו לילה‪,‬‬
‫לפקוניץ ז"ל היה צרין ללכת לסדר דברים שונים‪ ,‬מאחר‬
‫וראו ממש התגשמות הפסוק‪" :‬לן עמי בא בחדרין וסגור‬
‫שהוא שומש בקודש אז במשמר יום‪ .‬לפתע פונה כ"ק‬
‫רלתן בעדן חבו כמעט רגע עד יעבור זעם"‪.‬‬
‫מרן זו"ע אלו ומצוה‪" :‬לן וסגור את כל החלונות‪ ,‬הגף את‬

‫התריסום‪ ,‬סגור היטב את כל הדלתות ובדוק בדיקה אחר‬

‫ברוקה שהכל יהיה סגור על מסגר ובריח"‪ .‬אחרי שבצעתו‬
‫חלה בגד מחלה‬
‫כל זאת‪ ,‬אמר לי מרן זי"ע‪" :‬לן ובדוק בשנית האם הכל‬
‫בחודש כסלו תש"ח תקפו את הרה"ח ר' משה פרידמן‬ ‫אכן סגור ומסוגר"‪.‬‬
‫ז"ל מירושלים‪ ,‬בנו של סוחר האתרוגים הידוע הרה"ח ר'‬
‫לאחר שחזרתי ואמרתי שהכל סגור ומסוגר‪ ,‬אמר לו‬
‫מענדל פרידמן ‪',‬ל"ז כאבי בטן ויסורים נוראים‪ ,‬ולא ידע‬
‫כ"ק מרן זי"ע‪" :‬הקשב ושמע היטב‪ ,‬אם יבוא מו שהוא‪,‬‬
‫להשית עצה בנפשו‪ ,‬כי לא היתה אפשרות להזכור עצמו‬
‫יהיה אשר והיה‪ ,‬אפילו הבן בית הכי קרוב )"אפילו דער‬
‫בקודש‪ ,‬וכן לא יכול היה לשלוח מכתבים‪ ,‬ובוודאי שלא‬
‫גרעסטער היימישער"(‪ ,‬וירצה להכנס‪ ,‬השמר והזהר לבל‬
‫לנסוע לתל אביב‪ ,‬כי סגר עליו הדרן מפני המלחמה‪.‬‬
‫תפתח לו את הרלת‪ ,‬זכור זאת היטב‪ ,‬ואל תקח זאת‬
‫באחד הימים פגש את הרה"ח רי הלל וינד ז"ל‪,‬‬ ‫בקלות"‪ .‬כ"ק מרן זי"ע חזר והזהיר אותו כמה וכמה‬

‫ג( "מעבדיל פןו די אתריגים"‪ ,‬כך כינה בנעלזא בחיבה‪ .‬היתה לן חזקה לשלוח מארץ לשראל אתרוגים עבור רנוה"ק לב‪ V‬לזא‪ ,‬ובנו ו' משה ז"ל‬
‫שאיל יהרדה שליט"א מכי‪-‬א מרדל שנה אתרוגים לכ"ק מון אדמן"ך ‪ w‬ליט"א )ראה‬ ‫הרה"‪" n‬‬ ‫המשיך במטורת זן‪ ,‬שאנב נמשכת עד היוס‪ ,‬כשנכדך‬
‫תשרי תש"ע(‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מאמר נרחב בעגי‪ ,‬האתרןגים בקןבץ יד‬
 ‫‪,‬‬
‫!!‪I‬‬ ‫שהתגןרר בירןשליםי‪ ,‬ןשפך לפנין צרתן‪ ,‬נתן לן ר' הלל י"ב‬
‫ישראל כ"ק מרו זי"ע בעביזנן המדינה שנוטדה כאו בארץ‬
‫חלה ממרן זי"ע ןאמר לן‪ ,‬שבכל מאכל שיאכל יניח כמה‬
‫הקודש‪.‬‬
‫‪1:‬‬
‫‪1',‬‬
‫יקרישקעלעך' )=פירורים( לתןכן‪ ,‬ןהשי"ת יעזןר‪ ,‬ןאכן כך‬
‫~‬ ‫רובם של גדולן ישראל צדיקי הדור‪ ,‬ראן את‬

‫המציאןת שנוצרה בארץ לשראל‪ ,‬כאשר טוף טןף נהיתה‬

‫רוב‬

‫עשה‪ ,‬ןבזמן קצר נעלמה המחלה ןעמה נעלמן הכאבים‪,‬‬

‫‪rl‬‬
‫‪Ii‬‬ ‫לבית‪-‬מושב להמונד יהודיס אשר היו נעים ונדיס ללא מק ‪ l‬ם‬
‫;~‬ ‫בהזדמנןת הראשןנה נסע לתל אביב‪ ,‬ןהגיש קןןיטל עם‬
‫למנוחת הראש‪ ,‬ןהמצדאות ה ‪ I‬א שזו היתה להם ‪ I‬שועה מאת‬
‫'‪r‬‬
‫‪1':‬‬ ‫פדיןן של עשרה פןנט‪ ,‬סכןם הגןן מאןד בימים ההם‪,‬‬
‫‪',‬ה עד שבמשך השנים הוקמו והתרבו בה אלפי רבבות בד‬
‫‪f‬‬ ‫מדרשי והדכלי תורה‪ ,‬מוטדות חינוך ומפעלי חסה באופן‬
‫שאין להם אח וריע מאז ומקדם‪.‬‬ ‫כשהכיר שכ"ק מרן זי"ע הבחין בזה‪ ,‬כיןן שבדרך כלל‬

‫'‪f‬‬ ‫דעתו הקדושה והשקפתו הטהורה של כ"ק מרן זי"ע‬ ‫היה רגיל לתת פןנט אחד ןעתה הרחיב‪ ,‬סיפר לכ"ק מרן זי"ע‬
‫הנורא‬ ‫הדתה‪ ,‬כד לאור המצב ששרר אז אחרי החורבן‬
‫‪I,‬‬ ‫אדו לנו אלא‬ ‫‪-‬‬ ‫כאשר כבר הוקמה‬ ‫‪-‬‬ ‫ובוודא ‪ 1‬לאחר מעשה‬
‫את כל הענין שהיה לן‪ ,‬אמר לן מרן‪" :‬אןיב אזןי קערט דאו‬

‫להודות להש ‪, 1‬ת" ולהרבות בה פעלדם לתורה ולחטדדות‬ ‫די פדיןן פאר הלל" )=אם כ‪.‬ךהלא שיייכסף הפריוו להלל(‪ ,‬ענה ר'‬

‫‪I‬‬
‫;(‪1‬‬

‫~‪i‬‬
‫ללא לאות‪ ,‬ורק אורה של תורה ‪ 1‬דחה את החושך‪ .‬וכך כותב‬

‫בפקודת הקודש אחיו כ"ק מהר"ס מבילגורייא זד"ע במכתבו‬

‫משה‪" :‬להלל לא הייתי נןתן סכןם כזה"‪ ,‬קרא כ"ק מרן זי"ע‬

‫';'‪i‬‬ ‫לרי הלל ןאמר לן‪" :‬הרי ה'י"ב חלה' הןא רכןשן של הגבאי‪,‬‬
‫המפורסם אל חתן ג‪ 1‬טו כ"ק האדמ‪"1‬ר מסקווירא זצ"ל )הןבא‬

‫במל‪ J‬א‪ J‬בקובץ ט"ו מדור "קייינא דאגרתא"(‪:‬‬ ‫אם כן מגיע לך חלק מן הפדיןן‪ ,‬ןלכן אעשה פשרה‪ ,‬חמש‬
‫;‪1‬‬
‫"אמר לי כ"ק ץ‪.‬חי אדמו"ר '};‪ i‬ליט"ץ‪ .‬ל;‪ i;}' :‬אלרג' כי‪:t‬ומו י'גה‬ ‫לגבאי ןחמש הנןתרים בעבןרי"‪ ,‬ןהפטיר מרן זי"ע‪" :‬הלל‬
‫‪f‬‬
‫';‪1‬‬
‫‪i':‬‬ ‫דעהו להענין ל‪''', ':::.‬ר‪.‬ץ לכ‪,‬דינר‪ J‬ל‪.‬ץר'‪ '':::‬ולכןכ‪ i;}',‬לת יי‪ i::-‬ראל' ‪,‬‬
‫'‪:‬‬ ‫ביסט מסכים? משה ביסט מסכים?"‪ ,‬כמןבן שהם הסכימן‬
‫להי‪':::‬יכו ס'‪:::‬כי ככוד קדוי‪':::‬הו כ~ה"ל‪ :‬דאט א'ז ‪,.,‬יפ דער ה·‪. . .‬נד א‬
‫שטיק "‪:‬ב‪,‬ועה פאר יודע‪J "' .j‬זאלטיג‪ i.‬ז' ‪ i‬איצט 'ידע‪ J‬אהיגנעטיעז‪,‬‬ ‫על העסק‪ ,‬ןאכן כן עשה"‪,‬‬
‫&<~‪.\%‬‬‫\~~~))‪,G:‬‬
‫‪;,_,( ;';''''1‬ל" ‪,‬רן‬ ‫הננקיר‪: ,‬נט ןאל ז"ן כ?נוחה ושלווה‪ ,‬ויעזור ~ך"'‪,‬ב‪:‬יה חי‪,‬ב‪,':‬כ" זאל‬

‫~‬
‫~‪~\,,‬ר ‪!.... .‬‬
‫\‬
‫‪'',‬י‬
‫(‬ ‫‪J‬‬
‫‪.‬‬ ‫קומען‪ ,‬ינ‪-‬כלה"ק ץ‪.‬וה כץ‪.‬ות בנ'נ;;‪:‬ט=) העכי‪l‬גוזי הרי זו יי‪l‬גז'‪lo‬ה גדול‪,‬ן לכ'ג‬
‫‪J‬‬
‫"~דאל ‪,‬י‪l‬גהדי לא ‪ j‬ימו היהודים לפכוה לי‪.;,‬ה כי‪,‬א ‪i‬ן‪,‬והעיקר‪ t:.:' ,‬יהי· כ‪{"i‬י"ר‪1 ,‬כנוחה‬
‫\)‬ ‫ו'‪ v‬לווה‪ t:.' 1,‬רו‪, ",;.:‬ך"'~יה ‪"::‬גזכ‪,‬ן לב' ‪,"i‬ה ‪(,‬חי"‪,::‬ניה '‪:::‬יו‪ 1‬כ א'ב‪,‬ר לי לכהוכ לו‬ ‫זזדם ישראל בשבכך על הרי יהזדהזז‬
‫ןץ‪.‬ה יכ ‪ 0‬כ‪,‬ו לתן‪ t:.‬ונה על י‪:.t‬יץ‪.‬לתו ‪.‬‬
‫באןתם ימים הגיע הרה"ח ר' משה גראס ז"ל משןןייץ‬

‫ראד‬ ‫'<;;;;‪:‬‬ ‫‪ II‬כקרבנות הגעשזם בפגזם"‬

‫לעמןד לימין כ"ק מרן זי"ע בימי צר ןמצןק ‪,‬כשראה כיצד‬

‫הצפון‬ ‫עוד נעתיק ונצדיו להלן‪ ,‬קטעדם נרגשים ומעוררים‪ ,‬בעלי‬

‫משמעות עצומה ובולטת של השקפה טהורה‪ ,‬על ההבדל‬
‫נראים בגדי כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬שהין קרןעים ןמטןלאים‪ ,‬נחמץ‬

‫לבן בקרבן ‪,‬כאשר זכר בהדר תפארת גדןלתן של כ"ק מרן‬

‫~ ‪...‬‬ ‫הגדול שב‪ 1‬ו מחשבת הצ‪ 1‬ונים למחשבת היהודים הירא ‪ 1‬ם‬
‫‪)i‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זי"ע על כסא מלכןתן בעיר בעלזא‪ ,‬ןמרןב צער החליט‬
‫אשר‬ ‫את‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫באותם‬ ‫שה ‪ 1‬ה‬ ‫כפי‬ ‫מצוות‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫שומרי‬
‫‪,‬‬ ‫'‪\(,‬‬
‫לעשןת מעשה‪ ,‬ןהלך ןקנה בד משי‪ ,‬כדי לעשןת ממנן‬
‫‪t‬‬ ‫ג י!‪::‬יי~‪/‬‬ ‫דרש כ"ק מהר"ם מב ‪ 1‬לגור ‪ 11‬א ז ‪, 1‬ע" בדרשתו המפורטמת‬
‫'ייב ‪;:(,, ~ l‬‬ ‫בשבת קודש פרשת חוקת‪-‬בלק שנת תש"ט‪ ,‬בעת שהותו‬ ‫בעקיטשע לכ"ק מרן זי"ע‪ ,‬ןהזמין את החייט שיתפןר את‬
‫~‪~,~; c‬ן}»!‪<.( ",‬‬ ‫בעיר פאריז‪ ,‬בהיכל בית הכנטת הגדול "רש"י שוהל" בעיר‪,‬‬
‫המלבןש‪ ,‬כשנכנס אל הקןדש פנימה לבקש רשןת לקחת‬
‫במעמד מאות רבות מתושבי העי‪,‬ר וכה ד ‪ 1‬בר בקדשו‪:‬‬

‫את המדןת‪ ,‬נענה כ"ק מרן זי"ע ןאמר‪" :‬איי משה‪ ,‬אי‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫;‪J.‬‬
‫רכ‪,‬ז כדכריס הנויג!‪.‬ויס ליטינו ץ‪.‬לה‪ ,‬דהגה‬ ‫כדר‪J‬‬ ‫יש לומר‬
‫'[‬ ‫הקרכנורג כידוע כ‪/‬רכ‪,‬זיס לכני ל‪.‬ץר'‪ ":::‬הכ‪/‬וסויס נפי};‪ i‬ס להקכ"ה‪,‬‬ ‫פארשטיי די‪ ,‬נישט! אידיש נליט גיסט זי‪ ,‬אייף די הרי‬
‫‪i::‬‬ ‫ונעקדים על קירהז‪ :‬י‪:t‬ומו נויכר ‪) j‬ד ‪ ,""i‬נפידוי‪ t;.-‬ףנ";'" יוסף" על ';‪,‬ן"‪" i‬בק';'"‬
‫חנינה יב‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה זסיכ‪,"i‬ו י‪l‬גר הנדול(‪.‬‬
‫יהידה‪ ,‬איז יעצט א זמן אי‪ ,‬זאל מי‪ ,‬מאכן מלנישים?!"‬

‫והנה‪ ,‬ו‪'t:‬י קרכנורג הגעיז‪,t,‬יס כפניס‪ ,‬רכןז להרוגי ישראל כתו ‪j‬‬
‫)=איני מביו אותך‪ ,‬דם יהודן נשפך על הרל להודה‪ ,‬האי‪t‬כ זה הזמו‬

‫‪.‬רכ(הנ‪.‬ר‪ i ,‬היינו‪ ,‬כץ ‪j‬רץ יי~ראל‪ ,‬ויש קרכנורג הנעי‪:t‬ויס כחו';‪ ,‬וכזן‬ ‫לעשות בשביל‪ ,‬מלבושים?‪(. .. ,‬‬
‫‪tj‬‬ ‫להרוגי כני יי};‪ i‬ראל כ‪,‬חו'; לכ‪,‬חנה‪ ,‬כחויי; לץ‪.‬רי;‪ .‬יש קרכנות כארי;‬

‫‪I‬‬ ‫‪r:‬‬
‫יי‪e‬יוץ‪.‬ל '~נהוגו כ‪,‬ר‪J‬ו ‪ j‬הכלית וכןסרה ק ‪ i‬ויןנ‪,‬ה‪ ,‬וייז‪:t· ,t,‬וכןסרו נפשס‬

‫כרלג‪/‬ופה הץ ‪j‬חרונה הקרכנו הרכה קרכנות י‪:t‬ונעי‪ C-‬ו כפנים‪,‬‬

‫למינ‪-‬ו הץ ‪j‬ר‪,‬ינ·ות‪.‬‬
‫ןסיפר ר' משה ז"ל‪ ,‬כי כאשר אמר לן מרן זי"ע דברים‬

‫אלה‪ ,‬אחזתן רעדה ןלא ידע את נפשן מרןב פחד מעיני כ"ק‬

‫מרן זי"ע המביטןת בן‪,‬‬

‫דהיינו ;'ר‪.‬ץכ‪ ,‬ייז‪,t,‬רץ‪.‬ל ‪.‬ץ‪J‬ני הינדיי ‪,‬םי‪t:.‬י ונוכחר;י להיור‪ J‬עד לכ‪,‬לחמוה‬
‫ולכ‪',‬נ‪-‬רכוה "שוה‪ ,‬שהי‪;...‬ההפו כה הרכה צינ‪-‬יריס ‪":::‬וטרי‪-‬תורה‪,‬‬
‫וני‪:t‬ופ ‪ j‬דכ‪,‬ס ככ‪,‬יס‪ .‬ץ‪J‬י ץ‪.‬פיז‪,t,‬ר לומר יעל "כ‪,‬ירגרגס שהנויה ככחינר;‪:‬‬ ‫ד( במשך חמש שניס שלמש ד' הלל כבאמו ביתן של מדו זי"ע‪ ,‬יעל אף‬
‫;‪,‬‬ ‫ללץ‪ .‬טעס‪' ,‬ןנ‪,‬הרי הכליה וכ‪,‬טרה קדוי‪ /t..‬ה הירגה לנגד‬ ‫"חוק" ‪-‬‬
‫שמשפחתן הלתה בירושלים‪ ,‬לא חס על טרחרתיך‪ ,‬ובמסלררת נאמנה‬
‫‪Il,‬‬ ‫בדך לתל אביב בתנאים קשים‪ .‬גם כאשר פרצה המלחמה בשנת תש"ח‪,‬‬
‫עיניהס‪ ,‬והיץ‪ J‬כינוי‪.::,t‬י אר'‪ i‬ל‪.‬ץרי‪ ·,t:.‬כידי כני ישרץ‪J‬ל ‪,‬ככדי ‪":::‬יכולו‬
‫והיך הדרכרם בחזקת טכנה‪ ,‬ולא ניתו הלה לנטןע מירושלים לתל אביב‬
‫להשליט כץ‪.‬רי; ישרץ‪,‬ל ץ‪J‬ה חיי ההווה והקרוי‪':::‬ה‪ ,‬וי‪.:t‬ייוכלו לקייס‬ ‫הלל במללוי‬ ‫רק במכונרית משורלינות‪ ,‬לא היה בכר משום למנוע את "‬
‫ץ‪ J‬רגכל הכ‪,‬צוורגכלי שוס כןניי!‪.‬וות'ב‪,‬צד הץ‪.‬ויכים הכןי};‪';: i‬כדיס‪ ,‬וגס‬ ‫מלאכת הקודש‪.‬‬

‫«««‬ ‫ה( הרה"ג ד' איטשע לעברין שליט"א ששמע מפי הדהייה די משה פרידמן‬
‫ז"ל‪.‬‬

‫‪~ ..‬‬ ‫‪"'/.‬‬

‫" ‪':; j4‬‬
‫לט‬
‫~~~& ~~~~~~~~~~~~~ ~‬
‫‪d‬‬ ‫‪i‬‬
 ‫הןא חןזר ןכןתב על זה במכתב אל הגה"צ רבי משה‬ ‫סיפןר פלא מספר המשב"ק באןתם הימים‪ ,‬הרה"ח ר'‬
‫ניישלאס זצ"ל‪:‬‬ ‫הערש ‪II‬אלף פרידמן שליט"א'‪:‬‬

‫"בטח לא נעלם בוכת"ה הבוצב הכלל‪, ,‬קןינן לעת בורפא‬ ‫כבר בתחילת שנת תש"ן קרא כ"ק מרו זי"ע להרה"ח‬
‫והנה בעתה ך"ל‪ .‬השי"ת ירחם"‪.‬‬ ‫ר' בעריש א ‪ I‬רטנר ז"ל ןביקש ממנן שיכיו "שטאטןטעו"‬
‫תקנןן להקמת "אגןדה עןתןמנית"‪ ,‬שתכןנו ןתעמןד‬ ‫‪-‬‬
‫ישיבןת ןתלמןדי‬ ‫‪-‬‬ ‫מאחןרי הניהןל הכספי של מןסדןת‬
‫לכר לשלרם!‬
‫תןרה של חסידי בעלזא בארץ ישראל‪,‬‬
‫הרה"ח ר' משה גראס ז"ל כןתב בזכרןנןתין‪ ,‬כי בעת‬
‫באןתם ימים הקמת מןסדןת היתה כעיו חלןם‬
‫המלחמה כאשר היתה סכנה גדןלה להתהלך ברחןבןת‪,‬‬
‫התאכסו ר' משה יחד עם ידידן הרה"ח ר' חיים נטע ב"ץ‬
‫רחןק ןדבר שאינן כלל בר‪-‬קיןם‪ ,‬ןלכו התפלא מאןד ר'‬
‫בעריש על ההןראה המןפלאה‪ ,‬אך כחסיד נאמו לא שאל‬
‫~‪.‬‬
‫~‪I‬‬
‫ז"ל בבית אח‪,‬ד ןלפעמים אף נשארן ללןו בבית כ"ק מרו‬
‫שאלןת‪ ,‬אלא הכיו הכל כדת ןכדיו ןקיבל אישןר מרשם‬ ‫!~‬
‫זי"ע‪ ,‬כי יראן לצאת החןצה‪ ,‬ןכמה פעמים אמר להם מרו‬
‫זי"ע‪" :‬א גןטע נאכט‪ ,‬גייט'ס געזןנטערהייט"‪ ,‬ןאז הלכן‬
‫האגןדןת‪ ,‬הןא הדפיס את כל המסמכים הנדרשים עם‬
‫שם הפירמה‪" :‬תלמןדי תןרה ןישיבןת דחסידי בעלזא‬
‫‪II‬‬
‫בבטחה לדרכם‪ ,‬ןאף כי בעת לכתם שמען את קןלןת‬
‫שריקת הפגזים שנפלן בקרבת מקןם‪ ,‬הין סמןכים‬
‫בא"י"‪ ,‬ןאת כל המסמכים הניחן למשמרת בבית מרו‬ ‫‪I‬‬
‫‪~,;':‬‬
‫‪1‬‬‫"‬
‫‪~,‬‬
‫זי"ע‪ ,‬ןהעניו נשכח מלב כןלם‪,‬‬
‫ןבטןחים מברכתן של כ"ק מרו זי"ע ןלא התיראן כלל‬ ‫‪fJ,‬‬
‫‪B‬‬
‫ללכת ברחןב על אף חשש הסכנה‪,‬‬ ‫ןהנה‪ ,‬בהגיע חןדש כסלן תש"ח‪ ,‬כאשר היה גיןס כללי‬ ‫‪1:·1‬‬
‫‪,‬‬
‫_'‪1h~ - :,:‬‬

‫·‪t!...‬‬ ‫~·פ‪~ ..‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ןהין צריכים לקבל פטןר מהצבא למשמשים‪ ,‬לפתע אמר‬

‫ןאמנם‬ ‫המןכנים‪", .. ,‬‬ ‫מרו זי"ע‪" :‬הלא יש את המסמכים‬

‫י‪(S· ~§.,~q)?%~t‬‬
‫ן'‪\.‬‬ ‫נג‪ .‬ד‪' ..!\./i‬‬
‫‪f..-J‬‬

‫אדר ב ‪ I‬תש"ח‬ ‫השתמשן בהם להכנת הרשימה לרשןיןת הצבא‪,‬‬

‫‪i‬‬‫(~'\‬
‫‪Gr'~--~~~--~~~--~~--~'v‬‬ ‫אגב‪ ,‬כעבןר שנה‪ ,‬כאשר מרו זי"ע גמר אןמר לייסד‬ ‫'\‪.‬‬

‫נאר‬
‫את התלמןד תןרה בתל אביב‪ ,‬ןלפי החןק התעןררה בעיה‪,‬‬
‫צערן של כ"ק מרו זי"ע גבר כאשר הגיען אלין‬
‫שכו השלטןנןת לא אפשרן פתיחת מןסדןת חדשים‬
‫השמןעןת על הקרבןת הניטשים ביו ישראל לעמים‪ ,‬על‬
‫ההרןגים ןהפצןעים הרבים מאחב"י‪ ,‬ןכו על ההפצצןת‬
‫אלא כסניפים למןסדןת קיימים‪ ,‬קרא מרו זי"ע ןאמר‬ ‫הצפון‬
‫לעסקנים‪" :‬הלא אנן כבר מןסד ןתיק‪ ,‬ןהאגןדה שלנן‬ ‫‪,‬‬
‫הפןגעןת במרכזי הערים‪ ,‬קןל מלחמה במחנה נשמע‬
‫ןכך היה גם כעבןר כמה שנים‬ ‫תש"ן"‪.. ,‬‬ ‫נןסדה עןד בשנת‬ ‫\‬
‫גם בבית כ"ק מרו זי"ע‪ ,‬היה זה בליל שבת קןדש פרשת‬ ‫!‬

‫פקןדי‪ ,‬זמו קצר לפני עריכת השןלחו הטהןר‪ ,‬כשכדןר‬ ‫בכינןן ישיבה דחסידי בעלזא בירןשלים‪,‬‬

‫רןבה פרץ לתןך הבית ןניפץ את החלןו ןפגע בשןלחן‪ ,‬ןזרע‬

‫פחד ןבהלה בקרב אנשי הבית‪,‬‬
‫·‪t!...‬‬ ‫~·פ_ ~‬ ‫‪t‬‬
‫טבת תש"ח‬
‫ןכך מספר כ"ק מהר"ם מבילג ‪ I‬רייא זי"ע במכתב‬
‫‪~~--------------------~"v‬‬
‫ששלח אל מי שהיה אז מגדןלי העסקנים בארה"ב‪,‬‬
‫הרה"ח המפן' ר' ישראל יקר ביגלאייזן ז"ל‪ ,‬ב"יןם ה' פ'‬ ‫ז'קרינר לעת מרפא רהנה בעתה"‬
‫זן אד ‪[ I‬ב‪ /‬תש"ח ת'‪ I‬א יצ ו‬
‫‪'.J JI‬‬ ‫ויקרא ‪]-‬‬
‫במכתב שכתב כ"ק מהר"ם מבילג ‪I‬רייא זי"ע אל‬
‫מופלג וכקי‬ ‫"שוכט"ס לכנוך אחובי ירנ"פ חרח"‪n‬‬
‫הרה"צ ר' מנחם מנדל הלברשטאם זצ"ל מגארליץ‪ ,‬ביןם‬
‫החסיר הנעלה היחסן יכיי כש"ת כויה"ר ישראל יקר נייי‬
‫ג' פר' ןיחי‪ ,‬צןם עשרה בטבת תש"ח‪ ,‬הןא מצייו בצער‪:‬‬
‫כיגעלאייזען‪,‬‬
‫"ןנןסף על כל אלה‪''' ,‬ע הבןפנה החדש בארצינן הק‪,‬י‬
‫אחדשה"ט באה"ר‪ ,‬מכתבין השגתי‪ ,‬חש ‪I‬בןת בןאןד‬
‫קןינן לעת בורפא ןהנה בעתה‪ ,‬אם כי הישןב עןבוד ב"ה‬
‫אצלי ברכןתין עד לאחת‪ ,‬ןהבןברך יבןרך‪.. ,‬‬
‫איתן ‪,‬אבל צריכים רחכוי שכוים בןרןבים שנזכה לבןנןחת‬
‫בליל ש"ק פק ‪ I‬די ‪,‬כרבע שעה לפני הכנסן של כ"ק כורן‬
‫שלןי ןשלןה השקט ןבטח"‪,‬‬
‫אחי אדבון"ר שליט"א לערןך השלחן‪ ,‬נפל כדןר על השלחן‪,‬‬
‫פיצץ בהשבושןת ןהתריסין‪ ,‬היי אבונם יכדןר תןעהי‪ ',‬כי‬ ‫כעבןר שבןע‪ ,‬ביןם רביעי פרי שמןת‪ ,‬ח"י בטבת תש"ח‬

‫י( בטפרו "זכיר ימות עןלם"‪.‬‬

‫ז( הכוונה לכדרר שלא ]ורה ישירות בכוובה תחילה לעבר כתובת זו‪ ,‬אלא בעת חילופי היריות בפראית ובשיא המהןמה היו יודים לכל עבר‬
‫והכדורים הגלען למקימות אחררם בסביבה הקרובה‪.‬‬

‫‪:"_~~!,!!!!!~!,!!!!!~!!!:!~~~~~~~~.",'\.!" C'J‬ןכ~·';‪;;:‬‬
 ‫‪I‬‬
‫'‪r‬‬
‫'‪f~:‬‬
‫הדירה רחוקה הרבה מגבולות ועכןדות‪ ,‬ולא הי' בכוחו לפגוע‬
‫!‬ ‫יזכו לק"ס אה הןכי‪:‬נוות הגרלויוגר נארי( ‪.‬‬ ‫כי כ"ק לא היי בחדר השלחן‪,‬‬ ‫ח"ו בנפש ח"ו‪ .‬אבל ת"ל ‪-‬‬
‫‪I‬‬ ‫וץ‪'.‬כ‪,‬נס כניס הדבריס‪ ,‬כי לצד ‪,...‬לו ‪,‬הי~ההפד בכ‪/‬לחכו‪.‬ר גם‬ ‫הרגעתיו וערך השלחן‬ ‫‪-‬‬ ‫וניצל גם כןפחד ‪.‬אח"כ כששכןע‬
‫‪I‬‬ ‫‪ t;;-' -‬ץ‪,‬ינס '~ומךי דנורה )')‪r‬צווה‪,‬‬ ‫~'יינ'‪ it‬ים המכונים; "ו‪i‬ופי‪t,i‬ןייס"‬
‫בחדר אחר ‪.‬בכלל ‪,‬התרגל כ"ק לשכןוע התפוצצות ויריות‬
‫‪f‬‬ ‫וץ‪).‬י‪:‬גיס ץ‪,‬לה‪ ,‬ץ‪.‬ף כי בודגגדם היתה לטונה 'כ‪,‬חיכ‪i‬ה ץ‪.‬הנר;‬
‫ואינו כןתרשם‪ ,‬ולפעכןים אני פחדן יותר גדול‪ ,‬ד' ישכןרנו‬ ‫‪-‬‬
‫י·~ךץ‪.‬ל '‪ it‬נז‪,‬נרה כולרכס‪ ,‬כ‪,‬כל כ{קום הם ')‪,‬סרו נפ'‪ Dit‬למיען‬
‫‪, ,‬‬
‫‪;,‬‬ ‫‪r,.‬‬
‫'~‪i‬‬ ‫הוליכות "כודינה "‪ it‬ךץ‪.‬ל" ‪ I‬שהיא עניין ל~· היצוגיוגר וץ‪.‬ךציור;‪,‬‬ ‫נזעו"ע )=כועתה ועך עולם("‪.‬‬

‫זץ‪ i ',‬בזץ‪.‬ת •‪ it‬וס גרכליד;‪ ,‬כי ה"גןדינה" כי‪"::‬לעצ'‪.‬כ‪,‬ה אין בה שום‬

‫‪, i,‬‬
‫;‪i1‬‬ ‫הכלה‪ ,‬כי העקר והגרבליך‪ J‬של ץ‪.‬וי; "‪ W‬ךץ‪.‬ל בידי כ‪~" 'J‬וץ‪.‬ל‬
‫הרה"ח רי הערשל שטראןס שליט"א מיער וס לב מספר‪:‬‬

‫‪I‬‬ ‫הוץ‪ ,.‬ככדי '~יזכו לוליים כה ;ר‪ ',.‬התורה ויכ‪,‬צוותיה כץ‪.‬ין כ‪/‬פריי]‪.‬ו‪,‬‬
‫‪!.‬‬ ‫החסידים ואנשי שלומנו באירופה היו מודאגים מאוד‬
‫'[‪I‬‬ ‫ולהמשיך כדרך היכ‪/‬סורה לנו יכ‪/‬דור לדור ‪,‬ולץ‪ .‬לההנר;ק יכ‪i‬דרכי‬
‫הי‪J.‬ונפים ומתפשטים‬ ‫הץ‪.‬כות‪~' ,‬הם הגז·‪J.‬ו '~יוצאים ')‪,‬יכ‪/‬נו‬
‫מהשמועות שזרמו אליהם אודות המצב המלחמתי בו‬
‫~‪f‬‬
‫‪!-'-‬‬
‫בכל הדורור;; וץ‪.‬לו '~כהרו רול ב"')‪,‬דינה" ולץ‪ .‬כדרכי ההורה‬ ‫נמצאים תושבי ארץ ישראל בימי צרה וצער ‪,‬ובראשם כ"ק‬
‫~‬ ‫והכ‪/‬צווה‪ ,‬הרי ‪";:‬כ‪,‬וכרו נפשם בכןלהמה ר‪J‬ל ליכ‪J.',‬ון הי"רציוה ולץ‪,‬‬
‫מרן זי"ע ואחיו כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע‪ ,‬אשר נמצאים‬
‫‪'1‬‬ ‫'‪l‬‬ ‫לכ‪,‬ען הר;כלית והכ‪,‬טרה‪.‬‬
‫תחת הפצצות ובסכנת חיים‪ ,‬ולא יכלו לתת מנוח לעצמם‬
‫‪'1:‬‬
‫;[‬ ‫לץ‪ .‬כן החררים לדכר הי‪ ,‬שה~ההפו כטלחכו‪,‬ך זו ‪,‬שהיתה‬
‫לנגד עיניהם דכרי ‪,‬ךריכ‪,‬כ'ם לבי~ונו ‪,‬ךזהכ ‪:-:,‬כלה) ‪:'.‬לניס פי"ב ‪(:‬ז"ך‪,‬‬
‫עד שיפעלו לטובת הענין‪.‬‬
‫‪f,‬‬ ‫"לץ‪ ,‬נהי'‪ 11.‬ההכינ‪/‬ים ‪ 1‬הנביץ‪.‬ים יכ‪,‬וה המי‪:‬נ‪-‬יח‪ ,‬לץ‪ .‬כדי וטל~"~'‬
‫‪I‬‬
‫‪i‬‬ ‫על כל העולם‪ ,‬ולץ‪ ,‬כדי '‪ t:.‬ירדו בי‪J.‬וכו"ם‪ ,‬ולץ‪ .‬כדי י‪t‬בייני‪t‬נ‪.,',‬ו ץ‪,‬והם‬
‫‪f‬‬ ‫‪,‬ךי‪J.‬ו'כ‪,‬יס‪ ,‬ולץ‪ ,‬כדי לץ‪,‬כול ‪,‬לי‪ t::-‬ר;וד‪ J‬ולשכ‪/‬וה‪ ,‬ץ‪,‬לץ‪ .‬כדי ‪:'::‬יהיו פנויין‬
‫(‪i‬‬ ‫שתרליכבר לשלום‬
‫בהורה והכמהה‪ ,‬ולץ‪ .‬יהיה להם נ‪ J‬גי‪ i.:-‬וכ‪/‬בטל‪ ,‬כדי •‪ t,‬יזכו להיי‬
‫העולם הבץ‪, ".‬‬ ‫באותם ימים‪ ,‬מחודש שבט תש"ח‪ ,‬שהה בארץ ישראל‬
‫'ז;~‪:‬י)‪~-f\, ~AV,‬‬
‫\"‪".‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"‪._/‬ן‬ ‫זץ‪.‬ר; היא רל‪.‬כ;יה היכ‪,‬להכןה ‪ J‬כיבוי‪ t,‬ץ‪,‬רי'‪ i‬ישרץ‪.‬ל‪ J ,‬ץ‪.‬ס כן‪,‬‬ ‫הרה"ח רי משה גראס ז"ל ‪,‬והחסידים בחו"ל הרעישו בחפצם‬
‫‪' i ,,!\";,‬‬
‫‪..I-‬ו"‬ ‫‪I‬‬ ‫לולרבנור; ץ‪,‬לו יש טעם וד;כלית‪ ,‬ככןו ה‪j‬לרבנות '‪ t,‬נעי‪ t:-‬ו פננים‪,‬‬
‫\‬ ‫' ‪\ ( J‬‬ ‫שכ"ק מרן זי"ע יסע לאירופה עד יעבור זעם‪ .‬נראה היה‬
‫\)‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫שהיה להם טעם ‪ 1‬כ)טךה‪ .‬וי~ף כי בוודאי היח_ טוב ירהך ‪,‬אילו‬
‫יכולים היו להיג·‪J.‬ו לכל זץ‪.‬ה בדרכי שלוס‪ ,‬וללי" הקרנר; הקר בנוד;‪,‬‬ ‫שמרן זי"ע קיבל את דבריהם‪ ,‬ואף ציוה לר' משה ז"ל שיכין‬
‫כ(כל כקוס‪ ,‬טעם על כל פניס "‪ t:-‬בדבר‪ ,‬כאינ‪,‬ור‪ 1 ,‬ץ‪.‬ין זה בגדר‬ ‫מה שצריכים שיהיו מוכנים לנסיעה‪ .‬לכ"ק מרן זי"ע לא היה‬

‫נאו‬ ‫ובוענוין לענין נטיים בדבר צחות שהמליץ כ" ‪ j7‬מהר"ם‬

‫"חוול" ‪,‬בל· טי‪J.‬ום‪,‬‬
‫דרכון מוכן ולא כל מסמך אחר ‪,‬שכן את הדרך מפולין עד‬

‫הצפון‬
‫לארץ בשנת תש"ד עשו תחת שם מזוייף‪ .‬הלך ר' משה ז"ל‬
‫מב'לג‪ 1‬ר"א ז ‪" I‬ע באותה תקופה‪:‬‬
‫אל הקונסול הפולני והזמין דרכון לכ"ק מרן זי"ע‪ ,‬וכן הזמין‬
‫היה זה בטוף ימיו עלי אדמות‪ ,‬כאשר שכב על ערש דוי‪,‬‬
‫‪~.,‬‬
‫מקום במטוס של החברה השוויצרית ‪ ,swiss air -‬מטוס‬
‫‪1,( ,‬‬ ‫והרה"ח ר' שלמה מרזל ז"ל‪ ,‬השתדל והביא אליו לביתו 'מנזן'‬

‫<‬ ‫‪I .\,,‬‬

‫‪..‬‬
‫‪tV' ~/,‬‬
‫שלש פעמים בזום‪ ,‬בכדי שיוכל להתפלל בצזבור‪,‬‬

‫לילה אחד התקשה ר' שלמה למצוא מניו‪ ,‬ועמד ברחוב‬

‫שיסע לציריך ומשם יסעו ל"גענף"‪ .‬וכבר הזמין במיוחד‬

‫‪./.‬‬ ‫~~‪~,<:.‬‬
‫"' _\{‬ ‫י‪f' }:.‬נ;‪~r,'~.-‬ן? ‪l‬‬
‫"'‬ ‫לתור אחר "צענטער"‪ ,‬בלית ברירה עצר חייל אח‪,‬ד שאינו‬
‫לשם כך פינה נפרדת במטוס‪ ,‬מוקפת בווילון·‬

‫שומר תורה ומצוות‪ ,‬וביקשו שובוא עמו להצטרף לתפילת‬ ‫לאחר מכן פנה מרן זי"ע אל ר' משה ז"ל ושאלו‪" :‬למתי‬

‫~‬
‫ערבית‪,‬‬
‫הזמנת את הנסיעה?"‪ ,‬וכשענה תאריך ציוה לדחותו‪ ,‬וכן‬
‫הלה התרצה ועלה עמו‪ ,‬ובמשך כל התפילה עמד דומם‬
‫היה כמה פעמים‪ .‬באמצע חודש אדר שאל מרן זי"ע שוב‪:‬‬
‫ולא התפלל עם הציבו‪,‬ר כי לא ידע עבודה שבלב מה היא‪.‬‬
‫אחר שגמרו את התפילה‪ ,‬והחייל עזב את הדירה‪ ,‬נענה כ"ק‬
‫ענה‪" :‬ללומ כ ‪I‬וא אדר"‪ ,‬הגיב כ ‪I‬וק מדן‬ ‫הזמנת ‪/,17‬‬ ‫"למתי‬

‫‪I‬‬ ‫ראה נא רבונו של עולם מי הם‬

‫ותראה כי זקוקים אנו‬
‫מהר"ם ז ‪" l‬ע והפטיר הפטוק בתהלים )פ‪,‬ך ‪,(:‬‬

‫‪-‬‬
‫אלקים ‪- ,I‬‬ ‫"מגינגו ראה‬
‫המגינים שלנו‪" ,‬זהבןכ פגי משיחי"‬
‫זי"ע‪" :‬הלא זהו יימא דהילולא של אמי הרבנית גזיה‪ ,‬אין א‬
‫טאג פון א יאר‪-‬צייט בין איך נאך קיין מאל נישט געפארן"‬
‫)=מעודי לא נטעתי ביוס יארצייט(‪.‬‬
‫לביאת משיח צדקנו במהרה‪,‬‬

‫וכך כותב ר' משה ז"ל בהתרגשות לידידו העסקן הרה"ח‬

‫•••‬ ‫רי יעקב פיקסלר ז"ל מלונדון‪ ,‬בשלהי חודש אדר‪:‬‬

‫"באתי בזה להודיע ‪ i‬שתלי"תהייתי בתל אביב להסתופף‬

‫בצל הקודש עט"ר אדכןו"ר שליט"א‪ ,‬ובשבוע העעל"ט ביום‬
‫הי באתי לביתי לשלום‪ ,‬השי"ת יעזור איך זאלל האבען‬
‫אנו כןצפים שאי"ה אחר חג הפסח‬ ‫געפועלט אלעס גוטס ‪...‬‬
‫הבעל"ט יבוא אי"ה כ"ק כןרן אדמו"ר שליט"א לכןדינתנו‬
‫)=לשווייץ( או לבעלגיען )=לאנטוורפן שככלגיה(‪ ,‬חשבנו עוד‬
‫קודם הפסח אבל כןחכןת ככןה טעכןים נדחה הנסיעה על‬

‫~א‪:‬ןכ~)כ~‪('~.li/. . ,, ..!!!,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,""",‬‬
‫זי"ע יסע ויבא אליהם עד שיירגעו הרוחות בארץ ישראל‬ ‫אחר החג‪ ,‬עיקר הנסיעה היא בןחבןת שכל שנה כ"ק בןרן‬
‫ויעבור זעם‪ ,‬הפטיר מרן זי"ע בסירוב באמרו‪" :‬יהודים‬ ‫אדבןו"ר שליט"א נוסע לבןקום אויר צח כי כתל אביב החום‬
‫אסע? ‪", J‬‬ ‫נותרים באן ואני‬ ‫גדול בןאוד‪ ,‬בןבןש אי אפשר לכ"ק בןרן שליט"א להתעככ‬
‫כשם כהחום הגדול‪ ,‬ע"כ הוא בןוכרח ליסוע‪,‬‬

‫וכעת בןחבןת הבןצכ דשם אי אפשר ליסע לירושלים‬

‫הכנה בעת ‪:‬ב‪t‬רה‬ ‫או לאיזה בןקרם אריר צח‪ ,‬ע"כ כדעתר הקדושה ליסע אי"ה‬
‫לבןדינתנו על בןשך איזה חדשים"‪,‬‬ ‫‪rL‬‬
‫גם רבה הראשי של תל אביב‪ ,‬הרב איסר יהידה‬
‫אינטרמן ז"ל‪ ,‬נחרד לשמע השמועה שמרן זי"ע עומד‬
‫לעזוב את ארצנו הקדושה‪ ,‬ובא לבקש את כ"ק מרן זי"ע‬ ‫האדמו"ר מסאדיגורא נרעד‬
‫שלא יעזוב את הארץ‪.‬‬
‫למשמע דבר התוכנית‬
‫מרן זי"ע הניח את דעתו בהשיבו תשובה ששופכת‬

‫אור על פרשה זו‪ ,‬ואמר לו שבעצם אינו בדעה לנסוע‬

‫באחד הימים הלך הדה"ח ד' דיד בקנריט ז"ל ברחרב‪,‬‬ ‫(‬
‫~‬
‫כלל‪ ,‬אלא יש לו בקבלה מאביו ז"ל שבזמן מלחמה יש‬

‫מעניין לציין‪ ,‬כי היו אז שמועות שרנרת‪ ,‬גם על נסיעת‬

‫להתכונן לנסיעה‪.‬‬
‫ובאמצע נשמעה אזעקה‪ ,‬וכנדרש בשעת מצוקה שכזו‬

‫מיהר רנכנס לבנין סמו‪,‬ך שהיה במקרה ביתו של כ"ק‬

‫האדמי"ו רבי אבוהם יעקב מסאדיגיוא זצ"ל ‪,‬ועמד יחד‬
‫עם כולם בחדר המדוגות ‪ -‬לשם היר נכנסים בשעת סכנה‬
‫י‪,‬‬
‫~‪.‬‬
‫~;)‬

‫מרן זי"ע לארה"ב או לאנטווערפן‪ ,‬וכך אנו קוראים‬ ‫‪-‬עד שיחזור השקט‪,‬‬ ‫‪l;':‬‬
‫‪,,:1‬‬
‫‪,(I‬‬
‫במכתב שכתב העסקן הרה"ח ו' עזריאל זילבעופעלד‬ ‫האדמו"ר מסאדיגורא זצ"ל עמד שם בצד אחוז‬ ‫)';‬

‫ז"ל שהתגורר אז בפאריז‪ ,‬לידידו הרה"ח ר‪ ,‬יעקבפיקסלו‬ ‫שרעפים‪ ,‬ואילו שאר האנשים עמדו ושוחחו על דא ועל‬ ‫~~ן‪~ oc,\·:,‬‬
‫‪~-‬י)‪"',\'ijJ.‬ג~)‪t ,‬‬
‫ז"ל‪ ,‬ביום אסרו חג שבועות תש"ח‪:‬‬ ‫הא‪ ,‬אחד האנשים שם סיפר‪ ,‬כי ישנה שמועה‪ ,‬שהרב‬ ‫)‬ ‫‪.,‬‬
‫‪......‬‬
‫‪'\\( ,‬‬
‫"אצל כ"ק בןרן אדבןו"ר שליט"א הוא הכל כסדר‪ ,‬הרדיע‬ ‫מבעלזא‪ ,‬כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬עומד לעזרב את ארץ ישראל‪,‬‬
‫‪,_'--‬‬
‫" \ ‪'1‬‬

‫בןככר שדוצה לכרא לכלגי‪ ',‬ראנחנו בןשתדלים פה כדכר זה‬ ‫ולנסוע לשווייץ עד יעבור זעם‪,‬‬ ‫\‪.‬‬
‫שיסעו שני אנשים לארץ ישראל ויכיאר את כ"ק הנה"‪,‬‬ ‫לאחר שהסתיימה שעת החירום‪ ,‬יצאר משם כרלם‪,‬‬
‫והאדמר"ר מסאדיגררא קרא אליר את ר' דוד וביקש‬
‫ראר‬ ‫‪p‬‬
‫כ"ק מהו"ם‬ ‫ששלח‬ ‫אנר מוצאים‪ ,‬במכתב‬ ‫עוד‬
‫מבילגןוייא זי"ע להדה"ח המפו' ד' ישראל יקר ביגלאייזן‬ ‫ממנו‪ ,‬שיסור אל בית כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬וישאל אימתי הוא‬ ‫הצפון‬
‫ז"ל‪ ,‬שנבדקה אפשרות לנסוע לארה"ב‪ .‬וכפי שכתב‬ ‫יכול לבוא לדבו עם מרן זי"ע‪ ,‬ר' דוד הלך ושאל‪ ,‬רנענה‬

‫יצ ‪ JJ‬ו ‪, II‬‬ ‫בתאריך ‪ JI‬יום א ‪ J‬פ ‪ I‬מצורע בן ניסן תש ‪ II‬ח ת ‪ JJ‬א‬ ‫כי אפשר לבוא מיד‪ ,‬האדמו"ר מסאדיגורא ביקש מר' דוד‬
‫שיתלווה אליו‪ ,‬ופנה מיד לבית מרן זי"ע‪,‬‬
‫"ע"י שלא נגבןר הענין הנ"ל רבןניעה בןהתעודה נדחה‬
‫הנסיעה על אחד הפסח הכע"ל‪ ,‬לע"ע כא כחשכון שוייץ‪,‬‬ ‫כאשר נכנס אל הקודש‪ ,‬פתח האדמו"ר מסאדיגורא‬
‫זצ"ל ואמר‪" :‬שמעתי שמועה‪ ,‬ראף על פי שאיני מאמין לזה‪,‬‬
‫יבןחרל ויידעני כטרכר כפרטרת חררת דעתר אם בןדינתכם‬
‫בכל זאת משרם ספק אמרתי לברא ולברר זאת‪ ,‬שמעתי‪ ,‬כי‬
‫בןתאיבןה לכ"ק יותר בןאשר שוייץ רד"ל"‪,‬‬
‫הרבי מתכונן לעזוב את ארץ הקודש ולנסרע לשרוייץ‪ ,‬איני‬
‫החידרש במכתב זה הוא‪ ,‬שכ"ק מהר"ם זי"ע ביקש‬
‫מאמין לזה‪ ,‬אך בכל זאת באתי לברר את הענין"‪,‬‬
‫לברר אצלו האם עדיף שמרן זי"ע יסע לארה"ב‪ ,‬ורצה‬
‫והמשיך‪" :‬דעתי היא‪ ,‬שבימים טרופים כאלו‪ ,‬כאשר‬
‫לשמוע את חוות דעתו של ר' יקר בזה‪.‬‬
‫בנינו נמצאים אצל הגבולות ונלחמים‪ ,‬על הצדיקים‬
‫וכך אנו מוצאים גם בכתבי כ"ק מהר"ס מבילגורייא‬
‫להישאר על מקומם ולהתפלל עליהם שיצליחו‪", .. ,‬‬
‫זי ‪/ I‬ע‪: n‬‬
‫נענה לר מרן זי"ע‪" :‬חס רחלילה‪ ,‬בודאי שאין בדעתי‬
‫"אור לערש"ק פרשת וילך )=הי תשרי( תש"ט לפ"ק‪,‬‬ ‫לעזרב את הארץ בזמן שבנינו נמצאים בגבולות ועורכים‬
‫שוחח כ‪ II‬ק אחי שליט"א )=כןרן כןהר"א זי"ע( ואכןר לי‪" :‬איך‬ ‫וקרב‪", .. ,‬‬ ‫מלחמה‬
‫וויל זיין אין ארץ ישראל‪ ,‬שהרי כבןטוס קשה לי לנסוע‪,‬‬
‫נהנה האדמו"ו מסאדיגורא זצ"ל לשמרע את הדברים‬
‫וכספינה עוד יותר קשה‪ ,‬עטץ זעהט אז עס איז נישט דאס‬
‫מפי מרן זי"ע‪ ,‬ונפרד ממנו לשלום‪,‬‬
‫וואס כוען האט געזאגט ‪=) II‬רצוני להישאר כאר"י‪ ,‬ככןטוס קשה לי‬

‫שאכןרו ‪(, t:‬‬ ‫לנסוע וכספינה ערך יותר ‪,‬רואים אתם שאין זה כפי‬ ‫ואמנם כשהגיעה ההצעה מאנטורערפן שכ"ק מרן‬

‫הןכא כקןנטרס "רבן של ישראל"‪.‬‬ ‫‪(n‬‬

‫שנרגע מעט כאותה תקופה‪.‬‬ ‫למצכ המלחמתי כאר‪,Y‬‬ ‫ט( ככל הנראה הכוינה‬

‫כי תקראנה מלתמה‬ ‫ן\‪,_~!!!!!!!!!!~~~~!!!!!,!!!!!!,!!!!!!,!!!!!!,!~!!!~~~.• ~'.:‬ב‪:‬ןב~·;;;‬

‫'‪: :,‬‬
 ‫את הלוחמים היהודים וגרמו לעשרות הרוגים ופצועים‪,‬‬ ‫אגב‪ ,‬זו לא היתה הפעם היחידה‪ ,‬בשנת תשי"ז‪ ,‬כששוב‬
‫פרצה מלחמה‪ ,‬והפעם בדרום הארץ בגבול מצרים‪ ,‬ולא ידעו‬
‫מנג‪,‬ד קבוצת לוחמים נגדית‪ ,‬מארגוו "ההגנה"‪ ,‬יצאה‬
‫האם המלחמה תתפשט גם לאזורים אחריס‪ ,‬שוב הגיעה‬
‫נגדם בתעמולה נגד הפעולה הזאת‪ ,‬בטענה‪ ,‬כי מי שלא‬
‫הצעה דומה‪ ,‬והפעם כאשר כבר היתה הרבנית תליט"א‬
‫יכול להגו על תל אביב‪ ,‬שלא יסכו אותה‪,‬‬
‫יחד עם בתה הרבנית מקוממיות ובנה הרה"צ רבי אברהם‬
‫ה"אצ"ל" העמיד נקודת שידור בככר "מגו דוד" בתל‬
‫פולק זצ"ל מבערגםאז פ"ת בבית כ"ק מרו זי"ע‪ ,‬הםכים‬
‫אביב‪ ,‬משם שודרו כל הזמו חדשות משדה הקרב‪ ,‬ונמסרו‬
‫מרו זי"ע שיכינו דרכונים לבני משפחתה של הרבנית ע"ה‪,‬‬
‫במשך כל הזמו הודעות על נצחונות‪ ,‬בכדי להרים את‬
‫אך לבסוף גם הצעה זו נדחתה וירדה מו הפרק‪,‬‬
‫המוראל של התושבים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא רחוק משם‪,‬‬

‫ברחוב שינקיו‪ ,‬העמידה "ההגנה" נקודת שידור משלה‪,‬‬

‫בשידווים האלו נמסרו כל הזמו הודעות על האבדות‬

‫~·פ‪~·~ ..‬‬ ‫‪t‬‬
‫שסובלים כוחות ה"אצ"ל" ועל נצחונותיהם של הערבים‪,‬‬
‫ניסן תש"ח‬
‫~‪~.,~--~~~--~~~~----~~.‬‬
‫למחרתו בבוקר‪ ,‬כשר' גרשוו ז"ל בא למשמרתו לשמש‬
‫בקודש‪ ,‬סיפר לכ"ק מרו זי"ע שה"אצ"ל" מתקיף את יפו‪'.‬‬ ‫זזתסמר ‪ J‬ה שערות ראשיזז‬
‫כמובו שהזכיר את העניו בכדי שמרו זי"ע יתפלל להצלחתם‪,‬‬
‫במשך אותם חודשים ההפצצות אינו פוסקות‪ ,‬כך‬
‫בשעות הצהריים שלח מרו זי"ע את המשמש הרה"ח‬
‫עולה ממכתב נוסף שכתב כ"ק מהר"ם מנילגורייא זי"ע‬
‫ר' העוש וואלף פרידמן שליט"א לצאת לרחוב לשמוע‬
‫אל הרה"ח ר' ישראל יקר ניגלאייזן ז"ל‪ ,‬בתאריך "יום א'‬
‫חדשות משדה הקרב‪ ,‬ואכו‪ ,‬הוא יצא לרחוב "אחד העם"‪,‬‬
‫)י‬ ‫פ ‪ I‬תררת ]‪-‬המצןךע[ ב ‪ I‬ניסן תש"ח ת"א יצ' ן‬
‫‪, II I‬‬
‫שם נודע לו על שתי נקודות השידור‪ ,‬בתחילה הלך לתחנה‬
‫של "ההגנה" שהיתה קרובה יותר‪ ,‬ושם כאמור הודיעו רק‬ ‫"הבריאות ב"ה לכ"ק כורן אחי אדכוו"ר שליט"א בכוצב‬

‫על כשלונות‪ ,‬משם הלך לתחנה של ה"אצ"ל"‪ ,‬והם דווחו רק‬ ‫טוב‪ ,‬אך כושתתף כואוד בצערם של ישראל‪ ,‬וא"ל )~ואנןר‬

‫על נצחונות‪ ,‬הם הודיעו אמנם שהם נמצאים בקרב קשה‬ ‫לי(‪ :‬כשאני נוכר כי דם ישראל נקיים נשפכים ככוים וכוה גם‬

‫נאר‬ ‫בגלל התערבות הצבא הבריט‪ ',‬אבל הצליחו למרות זאת‬

‫לכבוש את החלק הארי של שכונת "מנשיה" בעיר יפו‪,‬‬
‫על הרי ציון תסכורנה שערות ראשי וכו‪:‬‬

‫ביום א' העבר באשכוורת כשהתלקח קרב עז בשערי‬

‫הצפון‬
‫‪,‬‬ ‫עירנו ‪,‬חזר כ"ק ככוה פעכוים על הפסוק צו' א' עוור וגו'‬
‫חזר ר' הערש וואלף למרו זי"ע וסיפר לו על שתי‬

‫‪I,~.‬‬ ‫‪..‬‬
‫~\! ‪1,‬‬
‫התחנות ועל תוכו הידיעות שהם מוסרים‪ ,‬בשעות אחה"צ‬
‫)"צוה אלקיך עוזך עוזה אלקיס זו מעלת לנו" תהלים סח‪ ,‬גט(‪,‬‬

‫ובבוקר לכוד הפסוק בתהלים עם פרש"י ו"ל‪,‬‬

‫ר ‪~/, -‬‬ ‫המאוחרות אמר לו מרו זי"ע‪" :‬אבקשך לצאת עוד פעם‬
‫‪r‬‬
‫'‪:<-‬ז (‬
‫"' \;'‪1.' ,o;..~,, :,\' ".‬‬
‫‪~/..‬‬ ‫‪:\-‬‬ ‫•‬ ‫‪'1‬‬
‫לשמוע חדשות משדה הקרב‪ ,‬אך אל תגש כלל לתחנה‬ ‫אגב נוכרתי‪ :‬ביכוי האכוים ופחדים בפרכוישלאן שנת‬
‫‪(,‬‬ ‫}!וו ‪!r .‬ן ‪"X‬‬ ‫אכור כ"ק הפייט לכווצש"ק 'אדיר איום ונורא'‬ ‫‪-‬‬ ‫תש"א‬
‫של "ההגנה"‪ ,‬לך רק לתחנה שמספרת על נצחונות" ‪- - -‬‬
‫וגה הביטו וראו איך כל חרוו וחרוו כותאים ליכוי הכולחכוה‬
‫‪w‬‬ ‫כל אותו היום היה מרו זצ"ל עסוק בעבודתו הקדושה‬
‫והשואה‪ ,‬ד' ישכורנו כועו"ע )~נןעתה ועך עולם( ותשקוט‬
‫‪w‬‬
‫כעמוד צלותהוו של ישראל‪ ,‬לבקש ולהתחנו לנצחונם‬ ‫הארץ בכוהרה‪ ",‬ד' ירחם ונראה אצל כ"ק נחת וכן יראה‬
‫של '‪'',‬בחא וברוך ה' שתפילתו של מרו זצ"ל עמדה להם‪,‬‬ ‫אצלנו ואצל כ"י )~כל ישראל("‪,‬‬
‫ולמרות התערבותו של הצבא הבריטי הצליחו לשבור את‬
‫כוחו של הכנופיות הערביות‪ ,‬והחלה הנסיגה הגדולה של‬
‫זזתבשר ‪ J‬ו בשורות טובותזז‬
‫הערבים מיפו‪ ,‬ובתוך יומיים שלושה התרוקנה יפו כולה‬
‫מתושביה הערביים‪ ,‬ולעיר תל אביב היתה הרווחה‪,‬‬ ‫ביום ראשוו של חוה"מ פסח תש"ח‪ ,‬תקפה קבוצת‬
‫לוחמים יהודים מארגוו בשם "אצ"ל" שכונה ערבית בעיר‬
‫יפו ‪,‬בתחילה נחלו הצלחות גדולות וכבשו רחובות מרכזיים‬
‫מחבלי משיח יו~לו לרווחה‬
‫ומרכזי שליטה ערביים‪ ,‬אך כאשר ראו החיילים הבריטיים‬
‫גם הרה"ח ר' משה אורטנר ז"ל סיפר'"‪:‬‬
‫שהיו מרוכזים בתחנת הרכבת של יפו ‪,‬שיד הערבים על‬
‫כאשר הייתי נכנס לקודש פנימה בשעות הלילה הייתי‬ ‫התערבו מיד בקרב לטובת הערבים‪ ,‬והפגיזו‬ ‫‪-‬‬ ‫התחתונה‬

‫" מבשה‬ ‫תומם )מפי הרה"‪n‬‬ ‫גרשין לספר לכ"ק מרו ‪ T‬י"ע את החדשות‪ ,‬ומרך זי"ע הקשיב לן כמתענייו בדבריו עד‬ ‫י( היה זה תפקידו הקבןע של "‬
‫אייכלר שליט"א‪ ,‬משב"ק כ"ק מרו זי"ע נשנים הראשונות(‪.‬‬

‫יא( טפר "פאר משה"‪.‬‬

‫' !‬
 ‫ככלל העיוו המשמשים‪ ,‬כי ואו בעת המלחמה‬ ‫מספו פעמים ובות לפי בקשתו של כ"ק מון זי"ע מה‬

‫שהתחלפו הזמנים ונתבלבלו‪ ,‬ונתאחוו לעור בכשעתיים‬ ‫שאיוע היום‪ ,‬בעיקו התעניין מון על כך בתקופות שהיו‬

‫מן השעות הקבועות שהיו קוום המלחמה‪ ,‬וואו בזה‬ ‫מלחמות עם הערבים‪ ,‬כאשר הייתי מספר שאירע מקרה‬

‫עיכוב מעל לגדו הטבע‪,‬‬ ‫בו נהרגו חלילה יהודים היה כ"ק מרן זי"ע דוחק ומאיץ בי‬ ‫‪'\1‬‬

‫קמח שמירה בדרך בס‬

‫לקצו ולעבוו לנושא אחר‪ ,‬וראו כמה קשה למרן לשמוע‬
‫דברים רעים שאירעו ליהודים‪ ,‬מה שאין כן כשהייתי‬
‫מספו לכ"ק מרן זי"ע על מקרה הפוך שאיוע ואשר‬
‫‪I‬‬
‫~‬

‫ביום ג' ניסן תש"ח שלח כ"ק מהר"ם מכילגורייא זי"ע‬

‫הצליח בע"ה‪ ,‬היה מרן שומע בניחותא‪,‬‬ ‫‪I‬‬
‫!~‬
‫מכתב אל הגה"צ ו' משה ניישלאס זצ"ל ‪,‬בו כתב גם כנ"ל‬ ‫פעם אחת בעת שמסרתי דיווחים כאלה אמר כ"ק‬
‫‪@:1‬ן‬
‫‪[1‬‬
‫‪cj‬‬
‫מרן זי"ע‪" :‬אבי ז"ל )כ"ק מרן מהר>"ר‪( T‬ע"> אמר שמשיח יכול‬
‫והוחיב עוד‪:‬‬
‫~‬
‫לבוא מתוך מלחמה ויכול לבוא מתוך שלום‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫‪~I‬‬

‫‪I‬‬
‫"ת"ל כ"ק בןון אחי אובןו"ו שליט"א בויאותו בבןצב‬
‫יעזור שיבוא מתוך שלום"‪,‬‬
‫טו~‪ ,‬אבל בןשתתף בןאוו בצערן של ישראל לא פסיק‬
‫פובןיה בןשיחה ותפילה בןצרתן של ישראל והעובןדים‬

‫~‪.‬‬
‫בבןקום סכנה רח"ל‪,‬‬
‫שמיר שארית ישראל‬
‫ביום אי שעבר התלקח קרב נורא ונשבןעו בלי הרף‬
‫המשב"ק הרה"ח ו' הערש וואלף שליט"א מספר עוד‪:‬‬ ‫‪11‬‬
‫יריות והתפוצצויות ונכנסתי לעודוו ולחוקו‪ ,‬והחל לאבןר‬
‫‪i:'t‬‬
‫ולהחויר כבןה וכבןה פעבןים הפסוק בתהלים )סח‪ ,‬גט(‪" :‬צוה‬ ‫לפעמים ראינו בחוש כיצד כ"ק מרן זי"ע עסוק‬
‫!);‪, i‬י‪.~,-«,~t‬‬
‫אלקיך עווך עווה אלוקים וו פעלת לנו"‪ ,‬ובבוקר ציוה להביא‬ ‫איתנים‬ ‫בכוחות‬ ‫להאבק‬ ‫ונעלים‬ ‫טמירים‬ ‫בעניינים‬ ‫"‬
‫‪/-;J].‬י~‪\~,,‬י‪', .:‬יי'ו‬
‫לפניו תהילים עם פרש"י ו"ל ולבןד עם כל הבןפורשים‪,‬‬ ‫ונעלמים‪ ,‬ראינו בעליל את התאמצותו במערכה זו‪ ,‬מון‬ ‫יייי‪i:\':;\:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ושוב חור על פסוק וה‪ ,‬ירחם השי"ת ותפילותיו וברכותיו‬ ‫זי"ע הסתובב בחדרו שעות על גבי שעות כשפניו להבים‪,‬‬
‫~~‬ ‫‪,‬‬
‫"‬
‫'‪.‬‬
‫יתקבלו לרצון ‪,‬לעשות שורש וענף שנוכה לשלום השקט‬ ‫כולו אחוז שרעפים‪ ,‬לא חלי ולא מרגיש ממה שנעשה‬
‫ובטח ותשקוט הארץ בבןהרה‪,‬‬ ‫סביבו ‪,‬לפעמים היה מרן זי"ע נעצר באמצע החדו ‪,‬פוכר‬ ‫ראד‬ ‫‪p‬‬
‫ידיו זו בזו‪ ,‬וגונח גניחות המשבוות את לבו של אדם‪,‬‬
‫בןלבד שאר הדאגות יש לנו עגבןת נפש שאין עדיין‬
‫קבןח שבןורה‪ ,‬ובבןיוחד כפי החובןרות וקפידות בבעלוא‪,‬‬ ‫למרות שלא הבנו כל מאומה‪ ,‬בכל זאת חשנו והרגשנו‬
‫הצפון‬
‫‪"-‬‬
‫הגה"צ בעל חוון איש בןבני ברק שליט"א שלח בבןתנה‬ ‫את המלחמה האדיוה שמנהל אותו צדיק‪ ,‬אביהם של‬
‫‪j‬‬

‫ק"ג שבןורה‪ ,‬ובןחכים בןטבריא ובןבןקובןות אחרים‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ישואל ‪,‬לעילא ולעילא בעד עמו וצאן מועיתו‪,‬‬ ‫'\'(‬ ‫‪,(,\',‬‬
‫בןירושת"ו נפסקה לע"ע התחבורה‪ ,‬ובדרך נס הביא אחד‬ ‫הנה כמה עובדות‪ ,‬המעידות על הכלל ‪,‬בימי חודה ופחד‬
‫{(‬
‫בןצות שבןורה בןירושת"ו ויבןכור לכ"ק איוה ק"ג‪ ,‬אבל אינם‬ ‫"אנגעצויגן"‬‫שבהם ואינו את כ"ק מרן זי"ע כשרוחו סועוה ‪-‬‬
‫גפי החובןרות בבעלוא‪ ,‬רק בשעת הדחק‪ ,‬יעוור השי"ת‬ ‫‪ -‬עד מאו‪,‬ר סער ופחד שאפשו היה למששם בידים‪,‬‬
‫שנוגה עוד לאגול בןן הובחים ובןן הפסחים ולקיים על‬
‫עוב פסח עד אחוי זמן ביעור חמץ‪ ,‬היה אחד מעתות‬
‫בןצות ובןרורים יאגלוהו"‪,‬‬
‫סועוות הללו ‪,‬בשעות הבוקר המוקדמות‪ ,‬היה מון זי"ע‬
‫במכתב שכתב ג"ק מהר"ם זי"ע ביום י"ב ניסן‬
‫יוצא אל ה"גרויסע שטוב" להיות נוכח בסיום המסכת‪,‬‬
‫תש"ח לכ"ק הרה"צ רכי שלום יחזקאל שרגא רוביו‬ ‫ואף על פי שכמעט אף פעם לא ואו כלל אצל מון זי"ע‬
‫זצ"ל מציעשינוב חזר ושנה על אודות השמחה בהבאת‬ ‫כל שינוי בהתנהגותו החיצונית‪ ,‬אזי בעוב פסח היה ניכר‬
‫הקמח למצות‪:‬‬ ‫בעליל את הדריכות והחרדה בה היה שרוי מרן זי"ע‪ ,‬גם‬

‫על ידי שהיתה התחבורה בין ירושת"ו לת"א‬ ‫‪.. ",‬‬ ‫בשעת אמיות ה'תורה' בזמן שריפת החמץ‪ ,‬ראינו את‬

‫בןשובשת‪ ,‬גבןעט שלא היה לנו שבןורה‪ ,‬והיה נס‬ ‫עיניו הזולגות דמעות‪ ,‬חזיון שהיה בלתי וגיל ולא ואינו‬

‫שהבחורים" גבשו בעוהשי"ת הדר‪.‬ך ושיירא ראשונה‬ ‫אותו בזמנים קשים ביותר‪ ,‬וכן בפורים‪ ,‬עד לאחר קויאת‬
‫שהגיעה הביאה בןירושת"ו קבןח שבןורה שהיה לנו בשם‪,‬‬ ‫המגילה היה מרן זי"ע דרוך וחוד מאו‪,‬ר וראינו בחוש‬
‫שהיה על פי גל החובןרות הנהוגות בבעלו‪ ,‬ושבןח ג"ק בןרן‬ ‫בעינינו את המלחמה העזה שמתנהלת כאן בחדר הקט‬
‫אחי הה"צ שליט"א כואוד"‪.‬‬ ‫נגד כוחות הרשע‪,‬‬

‫יב( הכוונה לחיילים‪,‬‬

‫<‪ ;~):...‬בןך‬
 ‫;~‬
‫‪10‬‬
‫י~‪i‬‬
‫'{‪f‬‬
‫'‪i',‬‬ ‫‪ TT‬כי מפני חרברת נדדר ‪TT‬‬ ‫במכתב מיום רביעי פר' אחרי אל הרה"ח ר' שמעין‬
‫קנאפ ז"ל מםטרעליםק כותב כ"ק מהר"ם זי"ע‪:‬‬
‫עוד מטפר הוא'ל‪:‬‬
‫"ובטח לא נעלם כןככן"ע הכןעב החכןור אשר אנו‬
‫במוצש"ק ‪,‬בשעה ‪ 5‬לפנות בוקר בער‪,‬ן בשעה שכ"ק‬
‫!‬
‫‪I\,‬‬ ‫מרן זי"ע התכונן לעלות על יצועו‪ ,‬הטילו המצרים פצצה‬
‫נתונים בו זה ככןה חדשים‪ ,‬כןכןש לא אתן שינה לעיני‬
‫ולעפעפי תנוכןה‪ ,‬די יםיר כןאתנו הפחד ויאכןר למלאך‬
‫~‬
‫‪1:‬‬ ‫ברחוב פיירברג‪ ,‬רחוב המקביל לרחוב "אחד העם"‪ ,‬המרחק‬ ‫ויעזור השי"ת גי כןעתה אך טוב וחסד ירדפוני‬ ‫הרף‪.. ,‬‬
‫ץ‪II‬‬ ‫האוירי היה כמה עשרות מטרים מביתו של מרן זצ"ל‪.‬‬ ‫ו]יוליגנו[ קוכןכןיות לארענו"‪,‬‬

‫~‬
‫‪ri‬‬
‫[‪':‬‬
‫החלונות הזדעזעו והקירות רעדו ממש ואנחנו נבהלנו‬
‫מאוד ‪,‬לא ידענו הלכן נוכל לשכן את כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬ולהשאר‬

‫בקומה העליונה היה בגדר של טכנת נפשות ממש‪,‬‬

‫‪-r‬י‪·CWu‬פ‪~·~ ..‬‬ ‫‪t‬‬
‫איי‪ ,‬תש"ח‬
‫העסקנים הנאמנים‪ ,‬יחד עם כ"ק מהריים מכילגירייא‬ ‫~‪~.,~--~~~--~~--~----~~.‬‬

‫זי"ע‪ ,‬טכטו עצה כדת מה לעשות שכן כ"ק מרן זי"ע אינו‬
‫שעות טפורות לאחר שהגריזו הציונים על הקמת‬
‫יכול להישאר כך כאשר טכנה נשקפת לחייו‪,‬‬
‫המדינה‪ ,‬ביום שישי ה' באייר תש"ח‪ ,‬עוד באותו לילה‪,‬‬
‫בשכנות לבית כ"ק מרן זי"ע ברחוב "אחד העם" ‪, 59‬‬ ‫ליל שב"ק פרשת אמור‪ ,‬פלשו חיילות מדינות ערב‬
‫התגורר ר' דיד כלרנכיים‪ ,‬שהיה אופה במקצועו‪ ,‬והיתה‬ ‫השכנות לארץ ישראל‪ ,‬המצרים מדרום‪ ,‬הירדנים במרכז‬
‫לו מאפיה בחצר ביתו‪ ,‬שבה היה אופה את החלות לכ"ק‬ ‫והםורים מצפון‪ ,‬גם העיר תל אביב הותקפה מהאויר‬
‫מרן זי"ע‪ .‬דירתו של ר' דוד היתה בקומת הקרקע‪ ,‬והוא‬ ‫באותו לילה‪ ,‬ללוחמים היהודיים לא היו שום אמצעי הגנה‬
‫~‪v;•.‬‬
‫)‪I(~'%\"?;~ ,~J‬‬
‫‪'\.::‬‬ ‫‪-1 Io. t‬‬
‫'‪)'~',‬‬
‫"')‪""'!.,"':;,‬‬
‫~"~‬ ‫הגיע מיד במוצאי שבת לאחר ההפצצה והציע לתת חדר‬ ‫נגד ההפצצות מהאויר על ידי מטוטי המצרים‪ ,‬שהיו די‬
‫~'";‪;'_,‬‬
‫(‪'v‬‬ ‫בביתו‪ ,‬בכדי שכ"ק מרן זי"ע ישהה בביתו‪ ,‬עד שימצאו‬
‫מיושנים וגם הלוחמים לא היו כל כך מיומנים‪ ,‬כך שבחטדי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪j\ .‬‬ ‫איזה פתרון‪,‬‬

‫שמים הנזקים לא היו רבים‪ ,‬אבל הם הטילו מורא ופחד‬

‫מרן זי"ע קיבל את ההצעה‪ ,‬ומיד העברנו את מיטתו‬ ‫בלב התושבים‪,‬‬

‫נאר‬ ‫של כ"ק מרן זי"ע לביתו של ר' דו‪,‬ד ומרן זי"ע פנה‬ ‫באותם ימים היה כל הישוב היהודי בארץ שרוי בסכנה‬

‫הצפון‬ ‫למנוחתו הקדושה‪ .‬צריך להבין‪ ,‬מדגיש ר' הערש וואלף‪,‬‬

‫את גודל האחריות שהיה על כתפינו‪ ,‬בחורים צעירים‪,‬‬
‫גדולה‪ ,‬כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬עמד על משמרתו לחלות ולחנן פני‬
‫נורא ואיום‪ ,‬שיחוט וירחם על פליטת עמו בית ישראל‪,‬‬
‫'"‬
‫~ ‪i i,‬‬
‫"‬
‫כאשר לא היה שם כל גבאי באותו יום ‪,‬שכן הגבאי הרה"ח‬
‫‪\:‬‬
‫(‬ ‫'‪l‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ר' הלל ילנד ז"ל‪ ,‬שב לביתו בירושלים ולא היה באפשרותו‬
‫ג ‪J''':!(.~i'f..‬‬ ‫טמיר רנעלם‪ :‬עברדת התרת הנדרים‬
‫'יב( ‪1. ,")",‬‬ ‫לשוב בגלל המצב הצבאי‪ ,‬לאחר כמה שעות כאשר היתה‬
‫‪~' ' i':)J‬ן~‪{( )~:‬‬
‫רגיעה‪ ,‬הגיע כ"ק מהריים מכללגורייא זי"ע‪ ,‬כאשר שמע‬ ‫מטפר הרה"ח רי הערש ויאלף פרידמן שליט"א‪:‬‬
‫בביתו שהפצצה נפלה קרוב לביתו של כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬היה‬

‫‪,‬‬
‫"[‬ ‫באותם ימים שצבאות ערב ערכו התקפותיהם על‬
‫מאוד מודאג לכן בא מיד לראות מה המצב‪,‬‬
‫‪r:'i;',‬‬ ‫הישובים היהודיים‪ ,‬עטק כ"ק מרן זי"ע כמעט כל היום‬
‫‪i',‬‬
‫כ"ק מרן זי"ע אמר לכ"ק מהר"ם זי"ע כי זה בלתי‬ ‫עבודת התרת נדרים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כולו בעבודה הפלאית והנטתרת‬
‫אפשרי לשוב הביתה לרחוב "אחד העם"‪ ,‬כי השהות‬ ‫עבודה שאין לנו כל מושג וכל הבנה קלושה במשמעות‬
‫בקומה העליונה של הבית מסוכנת בגלל ההפצצות‪ ,‬וגם‬ ‫הדבר‪ ,‬כאשר כ"ק מרן זי"ע היה ממלמל בשפתיו במשך‬
‫‪[:‬‬
‫‪1‬‬ ‫למרתף הבנין ‪,‬ששימש כמקלט‪ ,‬לא היה מעשי כלל שילך‬ ‫שעות רבות‪ ,‬והיה מטמן בידיו הקדושות למשמשים לומר‬
‫;‪!':‬‬
‫‪IL‬‬ ‫כ"ק מרן זי"ע לשהות שם‪ ,‬ואז הציע יהודי מאנ"ש‪ ,‬בשם‬ ‫את הנוטח הנאמר בעת "התרת נדרים‪" :‬הכל מותרים לך"‪,‬‬
‫בגבול העיר‬ ‫‪-‬‬ ‫ר' ליםף כללר ז"ל ‪,‬שהתגורר לא הרחק משם‬ ‫ולפעמים חזר הדבר על עצמו כמה וכמה פעמים ‪,‬פעמים‬
‫‪Ir‬‬
‫קומות‪ ,‬והוא גר בקומה התחתונה‪ ,‬ורצה רי‬ ‫יפו‪ ,‬בבית בן ‪4‬‬ ‫רבות עטק בזה אפילו לפני ברכת התורה‪ ,‬ורק בשעות‬
‫‪I‬‬
‫‪i‬‬ ‫יוטף למטור חדר אחד עבור כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬בלית ברירה‬ ‫אחרי הצהריים המאוחרות התפנה לברך ברכת התורה‪,‬‬
‫‪i‬‬ ‫קיבל מרן את הצעתו‪ ,‬ומיד העברנו את הדברים הנחוצים‬ ‫בזמנים כאלו היו פניו להבים‪ ,‬והיה פוכר ידיו זו בזו‪ ,‬וממש‬
‫~‬
‫לביתו של רי יוסף‪ ,‬ומרן עבר להתגורר בביתו‪ ,‬הדירה היתה‬ ‫ראו עין בעין כי כ"ק מרן זי"ע נלחם מלחמה אדירה למען‬
‫בת שני חדרים‪ ,‬ורק חדר אחד נמטר לרשותו של מרן זי"ע‪,‬‬ ‫כלל ישראל‪,‬‬
‫י~‪i‬‬
‫‪i‬‬ ‫יג( מתיאר בטפדי "זבדן למרת עולם"‪,‬‬
‫‪1:‬‬

‫‪I:t‬‬
‫~‬
 ‫זי"ע הרבה יותר נוח‪ ,‬כי הדירה היתה גדולה‪ ,‬לפי מושגי‬ ‫ואילו החדר השני נותרו למגורי משפחת בעל האכסניה‪,‬‬
‫הימים ההם‪ ,‬ובה שהה כ"ק מרן זי"ע כשלשה חודשים‪,‬‬ ‫אך ברירה אחרת לא היתה בשעת הדחק הלזו‪.‬‬
‫עד ט"ו באלול‪.‬‬

‫כאשר יצא מרן זי"ע את דירתו של ר' יוסף בילר‪ ,‬הודה‬

‫~ייאת ובי יהידה החסיד‬
‫אותו‬ ‫‪-‬‬ ‫לו על מצות 'הכנסת אורחים' שקיים בו ‪,‬ובירכו‬
‫בברכות לרוב‪,‬‬ ‫ואת ב"ב ‪-‬‬ ‫באותו יום ראשון בו נאלץ כ"ק מרן זי"ע לעזוב את‬
‫ביתו נאוה קודש בגלל ההפצצות של המצרים‪ ,‬נדונו הרבה‬
‫הצעות למקום משכן עבור מרן זי"ע‪ .‬ביניהן הועלתה הצעה‬
‫זזיזכויז יוישלים עיו קדשך"‬
‫של יהודי תושב בני‪-‬ברק שהקים לעצמו וילה נהדרת‪ ,‬והיה‬
‫ביום י"ט באייר הוכרע גורל עיר הקודש ירושלים‪,‬‬ ‫מוכן למוסרה למרן זי"ע ללא כל תשלום כל זמן שירצה לגור‬
‫כאשר הערבים השתלטו על העיר העתיקה וכבשוה ביום‬ ‫במקום‪ .‬הצעה זו היתה טובה מאוד‪ ,‬ומאוד חפצנו בה‪.‬‬

‫זה‪ .‬מני אז לא הפסיק מרן זי"ע להוסיף בתפילותיו גם‬

‫אך אליה וקוץ בה‪ ,‬עדיין לא מלאה שנה מאז בנייתה‪,‬‬
‫עבור יהודי ירושלים שהיו במצור ובמצוק‪.‬‬ ‫)‪:‬‬
‫ולכן לא אבה מרן זי"ע לקבל הצעה זו‪ ,‬כי לפי צוואת רבי‬
‫וכפי שסיפר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א )כ"א מנחם‪-‬‬ ‫יהודה החסיד אין לגור בבית רק שנה אחרי הבנותו"‪.‬‬ ‫~‬
‫אב תשמ"ז(‪ :‬כאשר סיים דודי ז"ל "כ)‪ p‬מרן מהר"א זי"ע( את‬ ‫‪(j‬‬
‫עבודתו הק' בלילה‪ ,‬היה ניגש אל המזוזה ואומר‪" :‬א גוטע‬
‫כיון שראיתי שכך הם פני הדברים‪ ,‬נעניתי ואמרתי‬
‫'‪!~7j1‬‬
‫כי שמעתי מזקני ירושלים שצוואת רבי יהודה החסיד‬ ‫‪i‬‬
‫'י‪t':‬‬
‫נאכט פאר אלע אידן פון ירושלים; א גוטע נאכט פאר אלע‬ ‫ן‬ ‫'‪.. :‬‬
‫‪'!j‬‬

‫בנוגע לדירות‪ ,‬אינה נוהגת בארץ ישראל אלא רק בחו"ל'"‪.‬‬

‫אידן פון ארץ ישראל; א גוטע ]אכט פאר אלע אידן פון‬
‫מיד אחרי זה הבחנתי שדברי הם למורת רוחו של מרן‬
‫ז)?‪~ t{~~J‬‬
‫די גאנצע וועלט"‪ ,‬וכן הזכירו המשמשים לפניו תמיד את‬ ‫\!ו‪; i..:.d""j‬‬

‫\ ""‪L‬‬
‫זי"ע‪ ,‬והתחרטתי והרהרתי בלבי מדוע הייתי צריך בכלל‬
‫יהודי ירושלים‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫להתערב בזה‪.‬‬

‫‪t‬‬
‫"‬

‫~·פ‪~·<!... .‬‬
‫סיין תש"ח‬
‫או אז נענה לי כ"ק מרן זי"ע‪" :‬הער זיך איין‪ ,‬רבי ר'‬
‫אם היית מביא את הדברים שאמרת‬ ‫הערש וואלף'"‪,‬‬
‫באר‬
‫‪~~~--~--~--~~~~~-u‬‬ ‫בשם איזה גדול‪ ,‬שהוא לפחות כמו רבי יהודה החסי‪,‬ד‬ ‫הצפון‬
‫מילא‪ ,‬אבל לבוא ולומר על צוואת רבי יהודה החסיד‪:‬‬
‫"‬
‫לואית את עבידת הקידש‬ ‫"אומרים" )יימען זאגט"(‪ ,‬ועל סמך זה להקל בצוואת רבי‬
‫באותם ימים ששהה כ"ק מרן זי"ע בדירתו נטש בעל‬ ‫ומרן זי"ע חזר על הדברים האלו‬ ‫החסיד "!? ‪- - -‬‬ ‫יהודה‬

‫האכסניה ר' ישואל מאכזל ז"ל את מקום עבודתו כסוחר‬ ‫כמה וכמה פעמים‪" :‬להקל בצוואת רבי יהודה החסיד על‬ ‫((‬
‫דירות ונדל"ן ‪,‬וכל כולו היה סמוך ונראה אל כ"ק מרן זי"ע‬ ‫סמך מה שאומרים? "! ‪...‬‬
‫כדי לעמוד הכן בעת הצורך ולחזות בעבודת הקודש"‪.‬‬

‫כך זכה לקבל באופן קבוע שיריים מפרוסת המוציא‬

‫אכסניה נאיתה‬
‫של כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬כהכרת טובה על טוב לבו ‪,‬וכך גם שלח‬
‫מרן זי"ע שיריים לבעלת האכסניה מה"קוגל" המכונה‪" :‬די‬ ‫אחרי שהייה של כשלושה שבועות בביתו של ר' יוסף‬

‫בעל‪-‬הבית‪-‬קוגל"‪ ,‬אשר נהגו בבעלזא שבעל האכסניה‬ ‫בילו ז"ל‪ ,‬עבר כ"ק מרן זי"ע בשלהי חודש אייר לדירה‬
‫מכין לכבוד רבוה"ק זי"ע‪ ,‬כאות תודה והערכה על טרחתה‬ ‫ברחוב קלישר‪ ,‬אצל הרה"ח ר' ישואל מאכזל ז"ל מחשובי‬
‫המרובה בעת שהות כ"ק מרן זי"ע בביתם'ח‪.‬‬ ‫חסידי גור‪ .‬גם זו היתה דירת קרקע‪ ,‬וכאן כבר היה למרן‬

‫יד( ראה בצוךאת רבי יהרדה החסיד )אות יז(‪" :‬לא יבבה אדם בית על קדקע שלא עמד בי בבין מעילם ראם הרא אינר רוצה להניחו פנוי אז לא ישב‬
‫בי שבה תמימה"‪ ,‬ובנוסחת מהדורת מינכן כתוב‪" :‬לא ידרר אדם בבית שבבנה על קרקע שלא עמד שם בנין מעולם אם לא שידךרך בי בנ"א נכרים‬
‫שנה ראשינה" ע"כ‪,‬‬

‫טי( אמנם יעוי' מש"כ הגה"ק החתם טופר )שו'ית יו"ד סי' קל"ת והובאו דבדיו בפת"ש יו"ד סי' קע"ט( דהיינו דיקא בחי"ל אבל באר"י אין חשש‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫דבר אליהן )סימו ‪(,‬ז"ל ועי' בשו"ת אבני צדק )יו"ד סימניס ‪(,‬ת"מ‪-‬ו"מ אולם כידוע‪ ,‬כ"ק מרן זי"ע הקפיד על עניני צוואת רבי יהודה החטיד גם כאן‬
‫באר"י‪ ,‬ובייחוד העיק לו איך שהפטיר המשב"ק "שמעתי מזקני ירישלים"‪,‬‬
‫‪1,‬‬
‫טד( כך נהג" כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬לומר למי שמדבר בדברים שהם למעלה מהשגתן‪ ,‬לרמז לו שאין לו לעמוק בזה‪,‬‬

‫יז( בנן הרה"ג ר' מאיר מאכדל שליט"א מלונדון‪.‬‬

‫יח( הנ"ל‪.‬‬
 ‫‪1,‬‬
‫'!‬
‫‪I‬‬
‫‪1:‬‬
‫'‪l‬‬
‫~·פ‪~·<!... ..‬‬
‫תמזז תש"ח‬
‫‪,.....&.--------------'....‬‬
‫‪t‬‬
‫)‪0‬‬
‫מי היה השדכו?‬

‫סיפר בנז הרה"ח ר' חייס מאכדל ז"ליט ‪ '.‬שבא בקשר‬

‫האירזסין בזמן שכ"ק מרן זי"ע התאכסן בבית אביז‪,‬‬

‫‪1.‬‬ ‫שכשחזר הביתה לאחר שמחת האירזסין‪ ,‬נכנסז הזא זאביז‬

‫‪F:‬‬
‫בענין הסתלקזת האדמז"ר מגזר זצ"ל‪ ,‬מספר הרה"ח‬ ‫לבשר לכ"ק מרן זי"ע את הבשזרה‪ ,‬זכמזבן שמרן זי"ע שמח‬
‫‪L‬‬
‫זבירכז מיד בברכת "מזל טזב"‪ ,‬זשאל מרן זי"ע את אביז‪:‬‬
‫רי הערש ןןאלף פרידמן שליט"א עזד‪:‬‬
‫"מי היה השדכן?"‪ ,‬זענה לשמז של השדכן שהיה מקרזביז‪,‬‬
‫בלילה שבז חל יזם השלזשים לפטירתז של האדמז"ר‬
‫זתמה בדעתז על השאלה‪ ,‬כאילז מרן מכיר את השדכן‪,‬‬
‫מגזר זצ"ל‪ ,‬ישבתי בחדרז של כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬זלפתע פנה‬
‫זתיכף אמר לז מרן זי"ע‪" :‬למה אני שזאל? כי א"א ז"ל )כ"ק‬
‫[‪.‬‬ ‫אלי זשאלני‪" :‬מה נשמע אצל הגערער רבי?"‪ .‬אמרתי כי‬
‫א שידזך האט אסאך צז זאגן זזער‬ ‫אמר‪" :‬‬ ‫מדו מהרי"ד ‪( T‬ע"'‬
‫הכל בסדר‪ ,‬זחלפה בי המחשבה כי אין בכך משזם שקר‪,‬‬
‫דער שדכן איז" )=בשידוך יש ערך רכ מיהיה השדכו(‪.‬‬
‫~‪i‬‬ ‫שכן זה כחזדש שהאדמז"ר בעל ה"בית ישראל" מגזר‬
‫(;‬

‫‪I‬‬ ‫זצ"ל יזשב על כסא אבזתיז‪ ,‬זגם לא חפצתי להיזת מבשר‬

‫~‪i‬‬ ‫בשזרה שכזז למרן זי"ע‪ .‬לפתע קם כ"ק מרן זי"ע מכסאז‪,‬‬ ‫יהעלה רפיאה שלמה‬
‫‪I‬‬ ‫מאחר שראיתי‬ ‫איז" ‪...‬‬ ‫זאמר לי בלשזן קדשז "זאג זזאס‬ ‫נס גדזל היה שם‪ ,‬מספר הרה"ח ר' משה פרסטר‬
‫!‬
‫"‪i‬‬ ‫שאין לי ברירה אמרת‪,‬י שהאדמז"ר מגזר נפטר בחג‬ ‫שליט"א‪ .‬ר' ישראל מאנדל ז"ל היז לז כמה בנים‪ ,‬זאחד‬

‫)י ~~~ ~~‬

‫‪i.,.~i,):"( 2---‬ל' \~‪(i:-". 'i,‬‬
‫;;~'\~ר' ‪i..‬‬
‫השבזעזת זהיזם הזא ליל השלזשים‪.‬‬ ‫מהם היה ר' עקיבא‪ .‬עקיבא זה נפצע קשה מאזד‬

‫במלחמה‪ ,‬זמצבז החל להתדרדר זנשקפה םכנה לחייז‪.‬‬

‫‪.t‬ו'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫מרן זי"ע אמר שלשה פעמים "ברזך דיין האמת"‪,‬‬
‫‪<.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬
‫אביז ר' ישראל לא הפםיק מלהעתיר זלשפזך את לבז לפני‬
‫‪I‬‬

‫\)‬ ‫'‪.‬‬ ‫'‬ ‫זהזסיף‪" :‬ער איז געזזען א זזאזילער יז‪,‬ז ער איז געזזען א‬
‫כ"ק מרן זי"ע יזמם זלילה ממש‪ ,‬עד שזכה זהבטיח לז כ"ק‬
‫לייטישער יזד"‪ ,‬זחזר זאמר זאת שלשה פעמים'‪".‬‬
‫מרן זי"ע שבנז יבריא‪ ,‬זאכן בדרך נס חזר לאיתנז הראשזן‪.‬‬
‫נאר‬ ‫עזך שאלני מרן זי"ע‪ :‬מי הממשיך? עניתי‪ ,‬כי הרבי‬

‫ר' ישראל‪ ,‬זהזא נתמנה על פי הצזזאה של אביז זצ"ל‪ .‬אז‬

‫הצפון‬ ‫הבנתי כי מרן ידע זה מכבר שה"אמרי אמת" נלקח לבית‬ ‫חג השביעית תש"ח‬
‫\\'~‬ ‫עזלמז‪ ,‬זהמתין עד ליל השלזשים שאז רצה לשמזע זאת‬ ‫בחג השבזעזת שהה כ"ק מרן זי"ע בבית האכםניה‬
‫\ ‪(i .‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪f,' \ \ . . .‬‬ ‫מפינז ממש‪.‬‬ ‫אצל ר' ישראל מאנדל ז"ל ‪.‬היז אלה השעזת האחרזנזת‬
‫{'ל; ‪1‬‬ ‫;‬
‫‪'"J‬ךג '‪" \{>:(;;;.,.t,~i‬‬
‫‪-:y‬ן~~"~~~ ‪{,‬‬
‫בענין זה מספר עזר הרה"ג ר' מאיר מאכדל שליט"א‬ ‫לחיי כ"ק האדמן"ר נעל "אמרי אמת" מגןר זצ"ל‬

‫בנז של רי ישראל ז"ל‪:‬‬ ‫שנםתלק בעיצזמז של חג‪ ,‬אחר שכבר שכב על ערש דזי‬

‫‪~.‬‬ ‫לאחר הסתלקזת ה"אמרי אמת" זצ"ל‪ ,‬באתי אל‬

‫מספר שבזעזת‪ ,‬זכשהיה מרן זי"ע עזלה לתזרה היה מצזה‬
‫‪li‬‬ ‫לעשזת "מי שבירך" לשלזמז זלרפזאתז של האדמז"ר‬

‫~‬ ‫כ"ק מרן זי"ע לקבל ברכת פרידה‪ ,‬זאמרתי שאני נזסע‬

‫אל האדמז"ר ה'בית ישראל‪ ',‬אמר לי מרן זי"ע‪" :‬הייתי‬

‫מגזר זצ"ל‪ .‬בשעזת אחה"צ של חג השבזעזת‪ ,‬כפי שהיה‬

‫~‪r‬‬ ‫בצער גרזל‪ ,‬לא ספרז לי )=על פטירת ה'אמרי אמתי(‪ ,‬זהיה לי‬
‫במשך כל הזמן שהיה האדמז"ר מגזר חזלה מאזג ‪,‬שאל‬

‫‪i‬‬
‫כ"ק מרן זי"ע כמה פעמים‪" :‬זזאם איז מיט דער גערער‬
‫‪,‬‬ ‫צער רב‪ ",‬זביקש מרן זי"ע שישלח פריסת שלזם להרבי‬
‫רבי?"‪ ,‬זהיז מזכירים את שמז‪" :‬אברהם מרדכי בן יזכבד‬
‫הבית ישראל‪.‬‬
‫רבקה"‪ .‬זהנה כעבזר זמן‪ ,‬לפני תפלת מזסף‪ ,‬שהיה מאזד‬
‫כששב ר' מאיר שליט"א מגזר‪ ,‬בא לקבל שלזם מאת‬ ‫מאזחר‪ ,‬זכן בעת עריכת השזלחן הטהזר‪ ,‬היה כ"ק מרן‬
‫כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬שאלז מרן זי"ע‪" :‬האסט כאטשיק געגעבן א‬ ‫זי"ע שקזע בענייניז זלא הזסיף יזתר לשאזל עליז זלא‬
‫קזזיטל?" ענה הן‪ ,‬הגיב כ"ק מרו זי"ע‪" :‬זייער גלייך"‪.‬‬ ‫מידי‪ ,‬זיהי הדבר לפלא'‪.‬‬

‫י ‪ (U‬מזקני חטידי גיר באנטוןערפו‪ ,‬נפטר בעת עריכת מאמר זה לדפוט‪.‬‬

‫כ( טפר "פאר משה"‪.‬‬

‫בא( רבןה"ק מבעלזא הין ממעטים בדברי שבח כיריע‪ ,‬ולשןו זה נחשב לשבח גדיל יעצים‪,‬‬
 ‫והכניסה לפיו‪ ,‬ומזה חילקו שיריים‪ ,‬באמצע השבוע כבר‬
‫היה מרן זי"ע מזרז ומזכיר שבשבת זו יש לקיים מנהג‬ ‫~·פ‪~·(!_ ..‬‬ ‫‪t‬‬
‫אכילת מאכלי החלב‪,‬‬ ‫מנחם‪-‬אב תש"ח‬

‫שינה בשבת תענוג!‬

‫·‪"-‬י'‪(i'" ~-"--'-'---------------‬‬ ‫·‪I‬ד‪........‬‬ ‫&‬

‫הרה"ח ר' הערש וואלף פרידמן שליט"א מספר על‬ ‫עם עגלת התינוק!‬
‫אותה שבת‪ ,‬ערב תשעה באב תש"ח‪:‬‬
‫הרה"ג ר' מאיר מאכדל שליט"א‪ ,‬בנו של ר' ישראל‬
‫היה זה לאחר כמה שבועות קשים בהם עבדתי עבודה‬ ‫ז"ל‪ ,‬מעלה זכרונות מאותם ימים‪:‬‬
‫מאומצת לשרת בקודש בגפ‪,‬י וכבר הייתי מותש מאוד‬
‫בחור חתן לפני הנישואין הייתי באותם ימים‪ ,‬וזכיתי‬
‫עד שהגעתי לאפיסת כוחות ממש ‪,‬והנה לאחר שסיימו‬
‫‪w‬‬
‫לראות במו עיני את עבודתו הקדושה של מרן זי"ע בביתנו‪,‬‬
‫את הסעודה בשעה מוקדמת יחסית‪ ,‬הפטרתי לעצמי‪:‬‬
‫"עכשיו נוכל לקיים ישינה בשבת תענוג‪", .. '.‬‬
‫היה לנו בבית שני חדרים‪ ,‬פנימי וחדר גדול‪ ,‬סלון‪ ,‬את‬ ‫‪I.‬‬ ‫~‬

‫‪I‬‬
‫~'‬
‫החדר הפנימי העמיד אבי ז"ל לרשות כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬שם‬
‫מיד קרא כ"ק מרן זי"ע‪" :‬אין זו הכוונה ישינה‪ :‬אלא‬ ‫היתה קבלת קהל‪ ,‬ושם ישב מרן ברוב שעות היום‪ ,‬ושם‬
‫‪".1‬‬

‫הכוונה ללימוד בשבת‪ "", .. ,‬אך הוסיף כ"ק מרן זי"ע במדת‬
‫התפלל גם מעריב‪ ,‬ואילו בסלון היו הקהל והמשמשים‪,‬‬
‫‪~I‬‬
‫·‪,·.·.1.‬‬

‫יכול לקיים כפשוטו‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הרחמים‪" :‬אבל מי שאין לו כוח‬ ‫'‪11‬‬

‫שם התפללו ושם נערכו השולחנות הטהורים‪,‬‬
‫ואכן‬ ‫ובוודאי אתה עייף ויגע‪ ,‬בוודאי תוכל ללכת לישון‪." .. ,‬‬ ‫‪"1f:~j‬‬
‫‪l-:1‬‬
‫באותם ימים ישנתי בסלון‪ ,‬כמובן רק לאחר שכל הקהל‬ ‫‪r'i‬‬
‫מיהרתי לנוח ולהרגיע את עצמותי היגעות‪,‬‬ ‫~‬ ‫י‪_-‬‬ ‫‪,‬‬

‫התפזר והלך משם‪ ,‬והיה זה תמיד בשעה מאוחרת מאו‪,‬ד‬ ‫‪I (J‬‬
‫‪_.K‬‬
‫~_'" ‪r"'.‬‬
‫וי‪'-.:' ,'\:‬‬ ‫'י ‪.‬‬
‫‪2‬ד‪<"1'(i‬ז‪,‬‬
‫~ ;"‪/‬‬ ‫‪j‬‬
‫לצד המשמשים הרה"ח ר' אפרים טרויגע )קראקעווער(‬ ‫‪,‬‬
‫~{;\~ ‪,.‬‬
‫להכיר טובה לבעלי האכסניה‬ ‫ז"ל ויבלדחט"א הרה"ח ר'זלמן הופמן שליט"א‪,‬‬
‫‪",‬‬ ‫\'‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬

‫__‪1,\.‬‬
‫\‬ ‫"‪'\.‬‬

‫כשיצא כ"ק מרן זי"ע מן האכסניה אצל בית משפחת‬ ‫עוד אני זוכר את פניו המאירות של כ"ק מהר"ם‬

‫מאנדל ועבר לאכסניה האחרת‪ ,‬רצה מרן זי"ע להודות גם‬

‫לבעלת האכסניה‪ ,‬אך היא לא היתה בבית בדיוק באותו‬
‫מגילגורייא זי"ע שהיה מגיע לתפילות‪ ,‬ובדרך כלל לאחר‬
‫תפלת מנחה היה מתיישב בסלון ומשוחח עם הקהל‬
‫נאר‬
‫זמן‪ ,‬ונשאר מרן זי"ע להמתין לה עד שתשוב‪,‬‬ ‫בדברי חיזוק ועידוד‪ ,‬גם לפעמים היה מגיע עם עגלת‬ ‫הצפון‬
‫התינוק בה שכב העולל הר‪,‬ך מי שלימים גדל כחוטר‬ ‫‪'-‬‬
‫ויהי לפלא‪ ,‬הכרת הטוב עד היכן‪ ,‬כי המשמשים כבר‬
‫מגזע ישי וישב על כסא אבותיו לתפארה‪ ,‬ה"ה כ"ק מרן‬ ‫"‪,‬‬ ‫(‬ ‫\‬

‫הוציאו את הכסא ואת כל החפצים מן הבית‪ ,‬וכ"ק מרן‬

‫'\‪.‬‬ ‫;‪,‬‬ ‫\'‬ ‫‪,‬‬
‫‪/~'\.~"U‬‬
‫אדמו"ר שליט"א‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫"הול"‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זי"ע עצמו כבר עזב את החדר והלך בפרוזדור‬ ‫\(·ג;‪/ ,t('-',I~.:‬‬
‫' ‪ i' {J‬י' י~*‪\''\ ' ~~,‬‬
‫אך כשנענה שהיא‬ ‫הבית‪", 7‬‬ ‫שם נעמד ושאל "איה בעלת‬
‫אינה נמצאת‪ ,‬אזי לשוב לחדר לא אבה‪ ,‬וגם לצאת לא‬
‫ז‪t,‬‬
‫בשבת ערב תשעה‪-‬באב‬ ‫‪I.j‬‬
‫רצה בלא הכרת הטובה על כל המעשים הטובים‪ ,‬וגם את‬

‫‪I‬‬
‫הכסא לא רצה כ"ק מרן זי"ע שיחזירו הביתה מאחר שכבר‬ ‫בשבת חזון שחל בה ערב תשעה באב‪ ,‬שהה כ"ק מרן‬

‫הוציאוהו משם‪ ,‬וכך נותר כ"ק מרן זי"ע על עמדו במשך‬ ‫זי"ע בבית ר' ישראל מאנדל ז"ל‪ ,‬כבר מתחילת השבוע‬

‫כעשרים דקות עד ששבה בעלת הבית‪ ,‬כשהגיעה‪ ,‬נעמדה‬ ‫החלו ההכנות‪ ,‬כשכ"ק מרן זי"ע חזר והזכיר שוב ושוב‬
‫‪111‬‬
‫ליד המדרגות וכ"ק מרן זי"ע עמד על עמדו כשפניו לצד‬ ‫להזדרז‪.. ,‬‬ ‫כי צריך להתפלל השבת בשעה מוקדמת ויש‬
‫‪J‬‬
‫הקיר ‪,‬ובירך ואיחל כמה דקות‪ ,‬ורק לאחר מכן עזב מרן‬ ‫ואכן ביום השבת התפלל כ"ק מרן זי"ע בשעה מוקדמת‬
‫זל"ע את הכיתבג‪,‬‬ ‫יחסית בבוקר‪,‬‬ ‫‪r,‬‬
‫~?‬
‫ואף מעידים המשמשים‪ ,‬כי שנים לאחר מכן כאשר‬ ‫כנהוג בבעלזא אכל כ"ק מרן זי"ע מאכלי חלב בעת‬
‫~‬
‫הזכירו לפני כ"ק מרן זי"ע את בעל האכסניה רי ישראל‬ ‫סעודה שלישית‪ ,‬מאכל שנהג לאכול בכגון דא שנקרא‬ ‫‪,$‬‬
‫~‬

‫ז"ל אמר‪" :‬ביי ישראליקע מאנדל האב איך הנאה געהאט"‬ ‫"סמעטינע" ‪"(,‬תנמש") או לפעמים סתם מים וחלב‪ ,‬אותם‬
‫)=אצל ישראל מנדל נהניתי(‪,‬‬ ‫הכניסו בקערה‪ ,‬ובה טבל כ"ק מרן זי"ע מעט את החלה‬
‫~‬ ‫‪I‬‬
‫‪1‬‬ ‫'‬

‫~‬
‫ככ( מפסוק יןשגגתם‪ :‬לשוו שינןו·‬ ‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫כג( ננה הרה"ג ד' מאיר מאכדל שליט"א‪.‬‬

‫‪. c‬‬
‫~ ~"'‪".‬‬ ‫הכארק~‪ --;;-‬מלחמה‬ ‫‪,1‬‬ ‫‪..... . .‬‬ ‫•‪_ ..•.‬‬ ‫‪.-‬‬

‫~‪~:.:~;:‬י'_~~‪-‬יי;‪~;~:~~21~~f&;~l~~~;jl:~J~ll~.~~j;;&i‬י~~‪1(~;;:i;ii:::;I~:t~!'~~~11i1‬יד~‪~~i;f~bii$it1‬‬
‫~‬
‫‪-\,‬י'' ‪ .‬כןח'(‪-- .‬‬
‫‪-.:.‬‬ ‫"""'יי‪,‬‬ ‫'\‪)~ ~~:‬‬

‫‪_';;;" .;.;_,‬י'_‪_:~~'-C-'--‬י‪,;"':,,-‬י‪, . _:., ';_:;;'';_;__~.‬‬

‫;‪1‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪!:i‬‬
‫‪!;i‬‬
 ‫ז"ל בביהמ"ד ייבנה' בתל אביב‪ ,‬ומיהר לומר לי‪" :‬בוא נא‬ ‫בייחא בעילם הבא‬
‫למרן"‪ ,‬ןשאלתי‪" :‬מה קרה?"‪ ,‬ענה לי רי שלום במהירות‬
‫ומעניין לציין בענין זה‪ .‬כשבע שנים לאחר מכן‪ ,‬ביום‬
‫כדרכו‪" :‬בוא‪ ,‬וכבר אומר לך"‪.‬‬
‫שבת קודש פרי האזינו‪ ,‬י"ב תשרי תשט"ו‪ ,‬נפטר לבית‬
‫כשנכנסתי אל הבית המתין לי הגבאי ר' גרשון רייווער‬ ‫עולמו הרה"ח ר' ישראל מאנדל ז"ל בעל האכסניה‪ .‬כמובן‬
‫ז"ל‪ ,‬ורי שלום נכנס אל הקודש פנימה לומר לכ"ק מרן‬ ‫כפי שנהגו תמיד בכגון דא‪ ,‬גם הפעם לא הודיעו למרן‬
‫זי"ע שהנני כאן‪ ,‬ותיכף יצא להודיעני שמרן זי"ע קורא לי‬ ‫זי"ע על כך‪.‬‬
‫להיכנס פנימה‪.‬‬
‫ומספר המשב"ק הרה"ח ר' יצחק לנדא שליט"א‪,‬‬
‫בעת היכנס‪,‬י החל כ"ק מרן זי"ע לדבר ממעלותיו של‬ ‫סיפור פלא‪:‬‬

‫אבי ז"ל ןאמר לי כדברים הללן‪:‬‬

‫בחודש אלול תשי"‪,‬ד כחודש לפני פטירת הרה"ח ר'‬

‫"איך האב געהאט גרויס צער פון דיין טאטנ'ס פטירה‪,‬‬ ‫ישראל מאנדל ז"ל‪ ,‬חודשיים לפני נישואי בנו הרה"ג ר'‬

‫'‬ ‫זיי האבן מיר נישט געוואלט זאגן אבער איך האב זיי‬
‫דער טאטע איז‬ ‫געזאגט‪.‬‬ ‫אויסגעפרעגט האבן זיי מיר‬
‫מאיר שליט"א‪ ,‬עם בת כ"ק האדמו"ר בעל "לב שמחה"‬
‫מגור זצ"ל ‪,‬נכנס ר' ישראל ז"ל יחד עם מחותנו אל כ"ק‬
‫מרן זי"ע‪ ,‬בכדי לקבל את ברכת הקודש לרגל הנישואין‪.‬‬

‫‪l‬‬
‫געווען א תלמיד חכם" )=צער רב ‪ J‬צטערתי בשמעי מפטירת‬
‫·‬
‫·‬ ‫אבי‪,‬ך המ‪ ,‬המשמשים‪ ,‬לא רצו לטפר לי‪ ,‬אך אני שאלתי וחקרתי‪ ,‬ואז‬ ‫כ"ק מרן זי"ע הושיט ידו בברכת מזל טוב לאדמו"ר‬
‫·‬ ‫כבר טיפרן לי‪ .‬אביך היה תלמיד חכט{‪ ,‬ושיבח עזד את אבי ז"ל‪,‬‬ ‫מגור זצ"ל )שעדייו לא כיהו באדמז"רזת(‪ ,‬ואחר כך לבנו כ"ק‬
‫האדמו"ר מגור שליט"א‪ .‬לאחר מכן ביקש שיביאו לו‬
‫‪:‬‬ ‫'‪.' i‬‬ ‫לאחר מכן רצה רי גרשון להוסיף ולדבר מרי ישראל‬
‫_‪(~'\..‬‬
‫{;!ר~‪~,,‬ן ‪-4‬‬
‫"'"‪l ,‬‬ ‫"‬ ‫'‪i'/~:--‬‬
‫‪1!--‬‬ ‫~י'‬ ‫ומפטירתו‪ ,‬אך כ"ק מרן זי"ע היסה אותן‪.‬‬
‫מים ונטל ידיו‪ ,‬אחר כך לקח את המגבת וניגב את ידו‬
‫‪._'f ~,‬‬ ‫והושיט כך את ידו כשהיא עטופה ועטויה במגבת לר'‬
‫\‪,‬ד)‬ ‫') ‪1‬‬
‫~פ‪~·~ ...‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כפי שנהג כ"ק מרן זי"ע להושיט ידיו לילדים‬
‫מתחת לגיל הבר מצוה‪ .‬לאחר מכן הניח את המגבת‬
‫אלזל תש"ח‬
‫נאו‬ ‫‪~'~--------------------~~'u‬‬
‫והושיט ידו לחתן‪ .‬ואף על פי שמרן זי"ע ניסה להסתיר‬
‫את הדברים‪ ,‬והיה נראה שמה שנותן לו ידו באמצעות‬

‫הצפון‬ ‫בשיד הקרבית‬

‫המגבת אינו במכוון‪ ,‬בכל זאת כשיצא ר' ישראל‪ ,‬התבטא‬
‫ואמר שהעובדה אינה מוצאת חן בעיניו‪ ,‬והוא חש שאין‬
‫'~‪~.‬‬ ‫התחנה האחרונה בתלאותיו של כ"ק מרן זי"ע בעת‬ ‫זה סימן טוב עבורו‪ .‬ואכן לאחר כחודש‪ ,‬נפטר לבית‬
‫\‬
‫‪i,‬‬ ‫\)‪l‬‬
‫‪\.'- 1‬‬ ‫ההיא היתה הדירה ברחוב "יצחק אלחנן"‪ .‬זו כבר היתה‬ ‫עולמו" ‪.‬ויהי הדבר לפלא‪.‬‬
‫'~‪/‬ב}‬
‫'~~‪ f.k.( .‬ן;‬
‫‪.....‬‬ ‫~' ‪r‬‬
‫?‪4:‬‬
‫‪;,‬‬
‫~ן; ‪{\__ :~ j‬‬
‫‪1‬‬ ‫''''‪.‬‬
‫‪,‬ו'‪i‬‬
‫דירה מרווחת‪ ,‬בית קטן בן ‪ 4‬חדרים‪ ,‬שכל כולן עמד לרשות‬
‫אודותיו מוסיף ומספר הרה"ח ר' משה פרסטר שליט"א‪:‬‬
‫מרן זי"ע והמשמשים ‪.‬מרן זי"ע שהה שם עד שלהי חודש‬
‫אלול‪ ,‬עיצומם של ימי הסליחות‪ ,‬ואז בשוך הקרבות‪ ,‬שב‬ ‫שמעתי מפי המשמש הרה"ח ר' גרשון רייווער ז"ל‪,‬‬

‫כ"ק מרן זי"ע לביתו נאוה קןדש ברחוב "אחד העם"‪.‬‬ ‫כי בליל שבת פר' ל‪,‬ך י' מרחשון תשט"ו‪ ,‬שהה ר' גרשון‬

‫אל‬ ‫‪-‬‬ ‫מן הגלות והנדודים מבית לבית וממקום למקום‬ ‫בקודש פנימה לפני עריכת השולחן‪ ,‬לפתע פנה אליו מרן‬

‫המנוחה ואל הנחלה‪.‬‬ ‫זי"ע ושאלו‪" :‬געדענקסט ר' גרשון ווען מיר זענען געוועהן‬
‫ביי ר' ישראל? ער האט אונז שיין אויפגענומען?" רר' גרשון‬
‫צריך לזכור שעל אף הרגיעה הזמנית‪ ,‬בכל זאת לא‬
‫ענה בהן‪ ,‬ואמר כ"ק מרן זי"ע אחריו‪" :‬ער האט אונז ערליך‬
‫היה ניתן עדיין לנסוע לירושלים באותם ימים‪ ,‬עקב המצב‬
‫באהאנדלט און ער האט נישט גענומען קיין געלט!"‪.‬‬
‫המלחמתי והעוצר שהיה בשכונות ירושלים"‪ ,‬וכך היה גם‬
‫ומוסיף לספר בנו של ר' ישראל‪ ,‬הרה"ג ר' מאיר שליט"א‪:‬‬
‫במשך חודש תשרי תש"ט‪ ,‬בו שהה כ"ק מרן זי"ע בתל‬
‫אביב‪ .‬הפעם היחידה שהיה שם ולא בירושלים‪ .‬רק לקראת‬ ‫באחד הימים‪ ,‬סמוך ליום השלושים לפטירת אבי‬
‫חודש תשרי תש"‪,‬י עלה כ"ק מרן זי"ע לירושלים‪.‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬לקראת ערב‪ ,‬מצאני הגבאי הרה"ח ר' שלום פויגל‬

‫המשר המאמ" על המלחמה בשנת תשי"ז‪ ,‬יבזא אי"ה בקזבץ הבא‬

‫כד( ראה ב‪ T‬וה"ק פרשת ויחי )ייז‪(, ,‬כ הןבא ב"אןר החיים" חקי )שס עה"פ ויקרבן ימי 'שראל למות(‪ ,‬וז"ל‪" :‬עיד ל"' כי הרגיש מהדברים אשר יארע לאדם‬
‫קודם מיתי מעביייו ממני הצלם‪ ,‬ומעשה הובא שם שראה רשב''' '''ר שעבר צלמו ממנך‪ ,‬וחגם כז יייעח זי מושללת מכבי אדם‪ ,‬הצדיקים מרגישים‬
‫ויייעים כל דבר רוחני"‪.‬‬

‫כה( כך טיפר הוה"ח ו' משה אורטבר ז"ל )מוכא בטפר "פאר משה"(‪.‬‬