‫מבוא לפילוסופיה של הנפש‬

‫שעור ‪1‬‬

‫מהי פילוסופיה של הנפש?‬

‫נתחיל מכמה דוגמאות למצבים נפשיים‪ :‬מחשבה‪ ,‬האמנה‪ ,‬רציה‪ ,‬פרספציה פירוש‬
‫סובייקטיבי לפרספציה‪ ,‬תקווה‪ ,‬שמחה‪ ,‬אכזבה‪ ,‬היזכרות‪ ,‬דאגה וכו'‪...‬‬

‫נמשיך מכמה דוגמאות לתהליכים נפשיים‪ :‬היסק‪ ,‬התלבטות‪ ,‬קבלת החלטה‪.‬‬

‫שאלות מרכזיות בפילוסופיה של הנפש‬

‫מהם מצבים נפשיים‪ ,‬ותהליכים נפשיים? מה הופך אותם לכאלה? מהם המאפיינים‬
‫המיוחדים של מצבים נפשיים? איך אפשר להסביר את העובדה שלמצבים הנפשיים‬
‫שלנו יש תוכן שמייצג מצב עניינים בעולם? מהי מודעות‪ ,‬ואיך אפשר להסביר את‬
‫העובדה שהיא חלק מהמצבים הנפשיים שלנו? איך אפשר להסביר את העובדה שחלק‬
‫מהמצבים הנפשיים שלנו מודעים? איך אפשר לחקור מודעות? האם תיתכן חקירה‬
‫מדעית של מודעות (סובייקטיביות)? האם ייתכן מדע של הנפשי‪ ,‬ואיך ייראה מדע כזה?‬
‫מה הקשר בין הדיסציפלינות השונות שמרכיבות את המדע הקוגניטיבי? מהם תתי‬
‫התחומים של חקירה קוגניטיבית (ביולוגיה‪ ,‬מתמטיקה‪ ,‬פסיכולוגיה וכו'‪ )...‬ומהם‬
‫הקשרים ביניהם? מה הקשרים בין תחומי הידע השונים לבין מדע בסיסי? מי מבניהם‬
‫חיוני?‬

‫האם אנחנו בוחרים באופן חופשי את המצבים והתהליכים הנפשיים שלנו? מה ההבדל‬
‫בין ידע על מצבים נפשיים אישיים לבין ידע על מצבים נפשיים של הזולת (גם לעומת‬
‫מצבים לא נפשיים של הזולת)? מה הקשר בין המצבים הנפשיים שלנו לבין הפעולות‬
‫שלנו? האם יש הסבר פיזיקאלי מלא לתנועה של הגוף שלי‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה זה אומר‬
‫אודות התפקיד של המצבים הנפשיים שלי בכך שהגוף שלי נע? מה הקשר בין תופעות‬
‫נפשיות לבין תופעות פיזיקאליות? מה הקשר בין מצבים‪ ,‬תכונות‪ ,‬עובדות‪ ,‬ותהליכים‬
‫נפשיים לבין עובדות ותהליכים פיזיקאליים (בעיית גוף‪-‬נפש)?‬

‫האם ייתכן יצור שזהה לחלוטין מבחינה פיזית אלי‪ ,‬אבל בכל זאת נבדל ממני מבחינות‬
‫נפשיות? האם תיתכן מערכת שונה מאוד ממני מבחינה פיזיקאלית וזהה אלי מבחינה‬
‫נפשית או חולקת איתי מאפיינים נפשיים זהים? האם יכול להיות שהנפש שלי תשרוד‬
‫את התפרקות הגוף (בפרט המוח) שלי (שאלת הישארות הנפש)? מה הקשר בין שפה‬
‫לבין מחשבה? האם ניתן לחשוב בלי שפה? האם תיתכן שפה שאין מאחוריה מצבים‬
‫נפשיים? מי קודם למי? אילו פריטים נפשיים נרכשים ואילו מולדים?‬

‫מה אם באופן סיסטמתי מה שנראה לי אדום‪ ,‬נראה ירוק לאדם אחר‪ ,‬אבל שנינו‬
‫קוראים לזה אדום (אבל אם הייתי רואה דרך העיניים של האדם האחר‪ ,‬הייתי אומר‬
‫שזה ירוק)?‬
 ‫אנחנו מחלקים את העולם לקטיגוריות ועורכים הבחנות‪ .‬בעולם יש שולחנות‪ ,‬כוכבי‬
‫לכת‪ ,‬מספרים (?)‪ ,‬דברים קונקרטיים ודברים מופשטים‪ .‬יש דברים דוממים ויש דברים‬
‫חיים (וקטיגוריות בתוך ממלכת החי)‪ .‬יש דברים שיש להם מצבים נפשיים ויש דברים‬
‫שאין להם‪.‬‬

‫לכולנו יש מושג אינטואיטיבי קדם תיאורטי יחסית משותף (למשל זה שכולנו חווים את‬
‫זה שלנו יש מצבים נפשיים)‪ .‬לכולנו יש מושג אינטואיטיבי שגם לזולת ולהרבה בעלי‬
‫חיים יש מצבים נפשיים‪ .‬יחד עם זאת נדמה שלידע שלנו יש תחום אפור לגבי דברים‬
‫שאנחנו לא בטוחים אם יש להם מצבים נפשיים‪.‬‬

‫פילוסופים החזיקו בכל עמדה אפשרית ביחס לשאלה הזאת‪ .‬פאן‪-‬פסיכיזם היא גישת‬
‫קיצון שאומרת שלכל דבר יש מצבים נפשיים מסוימים (אפילו לחלקיקים תת אטומיים)‬
‫ובקצה השני יש אלימינייטיביזם‪ ,‬שהיא גישה שאומרת שלשום דבר אין מצב נפשי‬
‫ושהכל אשליה (למרות שגם להיות תחת אשליה זה מצב נפשי)‪.‬‬

‫מה יכול להיות בתחום האפור? האם לצמחים יש מצבים נפשיים? האם לבינה‬
‫מלאכותית יש? האם לקבוצה יכולים להיות מצבים נפשיים? האם לבני אדם מתים יש‬
‫מצבים נפשיים?‬

‫קריטריונים אפשריים לשאלת קיום מצבים נפשיים‬

‫קריטריון התנהגותי (אינדיקציה לקליטה ולעיבוד של מידע‪ .‬דפוסי גירוי‪/‬תגובה)‪.‬‬

‫וקריטריון פיזיקאלי (המערכת הפיזיקאלית שמממשת את דפוסי הגירוי‪/‬תגובה)‪ .‬ההנחה‬
‫היא שגם אם מחשב יוכל להגיב בדיוק כמוני לגירויים מסוימים‪ ,‬עדיין סביר שאין לו‬
‫מצבים נפשיים‪ ,‬או לפחות לא את אותם המצבים הנפשיים שיש לי‪ ,‬כי אנחנו יודעים‬
‫שהמערכת הפיזיקאלית שלו שונה מאוד משלי‪.‬‬

‫החשיבות המוסרית של הפילוסופיה של נפש‬

‫שאלת קיום המצבים הנפשיים הופכת את הנושא למאוד רלוונטי מבחינה מוסרית‪ ,‬כי‬
‫נראה שההתנהגות המוסרית שלנו צריכה להיות מכוונת למי שיש לו מצבים נפשיים‪,‬‬
‫ויכול לחוש כאב וסבל‪ .‬האם בעולם שאין בו מצבים נפשיים יכול להיות רלוונטי‬
‫מבחינה מוסרית למשהו?‬

‫יש בפילוסופיה של הנפש תחום‪ ,‬שלא נעסוק בו בקורס‪ ,‬שאומר שיש המון שאלות‬
‫ספציפיות בפילוסופיה של הנפש‪ ,‬שכדי להשיב עליהן לא ניתן לעשות רק פילוסופיה‬
‫א‪-‬פריוריסטית מחשבתית טהורה‪ ,‬אלא שיש גם שאלות מופשטות שדורשות פילוסופיה‬
‫מחשבתית‪ ,‬אבל שגם משתמשת בכלים אמפיריים מדעיים (לא מקבלת את ההבחנה‬
‫בין פילוסופיה לבין מדע)‪ .‬דוגמא לשאלה שמייצגת את הז'אנר היא מה מבחינה‬
‫קוגניטיבית צריך לאפיין מערכת כדי שיהיו לה מאפיינים נפשיים (רלוונטי למשל לאדם‬
 ‫בעל נזק מוחי)‪ .‬בקורס נעסוק בעיקר בשאלות פילוסופיות‪ ,‬אבל גם בקשרים שלהם‬
‫לתחומי מדע אחרים‪.‬‬

‫הבעיה הפסיכופיזית‬

‫למה זאת בעיה? במבט ראשון נראה שעל פני הדברים‪ ,‬למצבים נפשיים יש מאפיינים‬
‫מאוד מיוחדים ומאוד מעניינים שנראה כי אינם חלים על מצבים פיזיקאליים (כאב‪,‬‬
‫אושר‪ ,‬האמנה‪ ,‬מחשבה וכו‪ ...‬הם מצבים נורא שונים ממצבים פיזיקאליים של המוח)‪.‬‬

‫אם נשים לרגע את המצבים הנפשיים בצד‪ ,‬אפשר להציג את שאלה הגוף ונפש באופן‬
‫שונה‪ .‬לרובנו נדמה שהעולם שלנו הוא פיזיקאלי טהור (בנוי מרכיבים פיזיקאליים וכפוף‬
‫לחוקי הפיזיקה)‪ .‬העמדה הזאת‪ ,‬שהיום נראית די מתבקשת‪ ,‬לא הייתה כל כך‬
‫מתבקשת עד סוף המאה ה‪ .18-‬רוב הפילוסופים והמדענים האמינו שהעולם הפיזיקאלי‬
‫הטהור הוא עולם שאין בו חיים‪ ,‬ושכדי להסביר חיים אנחנו צריכים להניח כוח יסוד‬
‫מיוחד (‪ )Vitalism‬שבו מתקיימים החיים‪.‬‬

‫עם ההתפתחות המדעית‪ ,‬בדגש על ביו‪-‬כימיה‪ vitalism ,‬יחסית ננטש‪ .‬התפיסה היום‬
‫היא שרמת מורכבות פיזיקאלית מסוימת יוצרת תופעות של חיים‪ .‬מערכות שמתאפיינות‬
‫בחיים אינם אלא מערכות פיזיקאליות מורכבות‪ ,‬ותכונות של מערכות חיות הן תכונות‬
‫של מערכות פיזיקאליות מורכבות‪.‬‬

‫המדע מצליח להסביר יותר ויותר תופעות‪ ,‬ורבים מאמינים שכפי שניתן היה להסביר‬
‫איך מערכות שאין בהן חיים יכולות להיות מספיק מורכבות כדי שיהיו בהן חיים‪ ,‬אפשר‬
‫יהיה בעתיד להסביר גם את המאפיינים של מערכות שמכילות חיים מנטאליים‬
‫באמצעות הסבר של מערכת פיזיקאלית מורכבת‪.‬‬

‫בעיית גוף‪/‬נפש מעלה את השאלה‪ :‬האמנם חיים מנטאליים הם תוצרים של מצבים‬

‫פיזיקאליים בלבד? או שהרכיב הנפשי הוא רכיב נוסף‪ ,‬ששונה בטבעו‪ ,‬וכפוף לחוקיות‬
‫שונה‪ ,‬מכל הדברים האחרים בעולם שלנו‪ .‬שאלת הגוף והנפש היא שאלה אונטולוגית‪,‬‬
‫אבל הניסוח הראשונה שלי יותר נוח במונחים של הסבר (אפיסטמיים)‪.‬‬

‫אפשר לנסח את השאלה במונחים פיזיקאליים)‬

‫תהיינה הישויות (ישויות שיכולות להשתנות‪ ,‬אנחנו מניחים שהפיזיקה לא קבועה ויכולה‬
‫להתפתח ולהשתנות) הבסיסיות באמצעותן תסביר (תסביר לא רק תופעות מנטאליות‪,‬‬
‫אלא גם תופעות פיזיקאליות נוספות‪ ,‬כי אחרת זה מחוץ לפיזיקה) הפיזיקה את‬
‫התופעות החומריות שהיא עוסקת בהן אשר תהיינה‪ ,‬האם קיומן (בגלל שהרבה‬
‫מהמאפיינים שלהם אנחנו יכולים להסביר בכלים פיזיקאליים‪ ,‬אבל לא את הקיום‬
‫עצמו) של התופעות הנפשיות יוכל גם הוא להיות מוסבר באמצעות ישויות אלו ‪+‬‬
‫החוקיות השולטת בהן?‬
 ‫אלה שחושבים שהעולם שלנו הוא פיזיקאלי טהור לא צריכים להכחיש שלנפשי יש‬
‫מאפיינים מיוחדים (שאינם חלים על מקטעים אחרים של העולם הפיזיקאלי)‪ .‬הם בדרך‬
‫כלל יכירו במאפיינים הללו וינסו להסביר אותם בכלים פיזיקאליים‪ .‬על אחת כמה‬
‫וכמה שפיזיקאליסטיים לא צריכים להכחיש את קיומו של הנפשי כדי לשמור על‬
‫תפיסת העולם האונטולוגית שלהם‪ .‬העמדה האלימניטיביסטית היא תת מחנה קטן‬
‫מאוד בעמדה הפיזיקאליסטית שלא מקבלת את קיומן של תופעות נפשיות‪.‬‬

‫אנחנו נאמץ את הקונבנציה הבאה‪ :‬אלו שטוענים שהנפשי שונה במהותו מהחומרי‬
‫(דואליסטית) אומרים שהנפשי הוא רוחני‪ .‬הוויכוח הגדול לא יהיה בין אלה שחושבים‬
‫שיש או אין עולם נפשי‪ ,‬אלא בין אלה שחושבים שהנפשי הוא רוחני ואלה שלא‪.‬‬

‫התיטואיות הכלליות בדבר היסוד הנפשי משיבות על השאלות הבאות‪ :‬מה עושה‬
‫תופעות נפשיות לתופעות נפשיות? ומה עושה מצב נפשי מסוג מסוים למצב הנפשי‬
‫שהינו (מה משותף לכל המצבים הנפשיים ששייכים למשל לכאב‪ ,‬ושהודות לו הם‬
‫שייכים לכאב)‪.‬‬
 ‫שעור ‪2‬‬

‫היום נדבר על ההתפלגות של תורות העל בפילוסופיה של הנפש‪ .‬כל התורות האלה‬
‫באות להשיב על שתי השאלות שסיימנו בהן בשעור הקודם‪.‬‬

‫פיזיקאליזם (מטאריאליזם)‬

‫פיזיקליזם מתחיל מקבוצה של עמדות שאומרות שהעולם הוא עולם פיזיקאלי טהור‪,‬‬
‫ואין דברים רוחניים‪ .‬בפרט‪ ,‬מצבים נפשיים הם מצבים פיזיקאליים‪ .‬האפיון הזה הוא של‬
‫פיזיקליזם כללי‪ ,‬וניתן להבחין בינה לבין פיזיקליזם נפשי שאומרת שהתופעות הנפשיות‬
‫הן חלק מהעולם הפיזיקאלי‪ .‬לכן קיימת האפשרות לדחות פיזיקליזם כללי ולקבל‬
‫פיזיקליזם נפשי (כי הוא מאמין שמצבים נפשיים הם מצבים פיזיים‪ ,‬אבל בלי התחייבות‬
‫למטאפיזיקה פיזיקאליסטית)‪.‬‬

‫דואליזם‬

‫לפי העמדה הזאת העולם אינו פיזיקאלי או רוחני טהור‪ ,‬אלא כולל את השניים‪.‬‬

‫אידיאליזם‬

‫העמדה ההפוכה לפיזיקליזם שאומרת שהעולם שלנו הוא עולם רוחני טהור‪ ,‬ושכל‬
‫המצבים הפיזיקאליים הם מימוש של אובייקטים רוחניים‪.‬‬

‫העמדות הפיזיקאליסטית והאיזיאליסטית הן עמדות מוניסטיות (העולם מורכב רק מסוג‬

‫אחד של ישויות) והעמדה הדואליסטית היא עמדה פלורליסטית‪.‬‬

‫בקורס לא נעסוק באידיאליזם‪ ,‬עמדה שנדחקה הצידה בתקופתנו‪.‬‬

‫עוד על פיזיקליזם‬

‫שלושת הגישות הרווחות של פיזיקליזם הן‪:‬‬

‫תורת הזהות – מצבים ותהליכים נפשיים הם מצבים ותהליכים פיזיקאליים‪ .‬זה‬ ‫‪-‬‬
‫פיזיקאליזם פשוטו‪ ,‬ורוב הפיזיקאליסטים תומכים בגרסה של תורת הזהות‪ .‬יש‬
‫לתורה שתי גרסאות שיש להבחין ביניהן‪ .‬הגרסה החזקה היא תיאוריה כללית‬
‫על הנפשי (מנסה לענות על כל השאלות בהקשר הנפשי) והיא מזהה את היסוד‬
‫הנפשי עם המאפיינים הפיזיקאליים (או עם סוג החומר שממנו התופעה הנפשית‬
‫עשויה)‪.‬‬
‫לשאלה הראשונה שלנו‪ ,‬מה עושה מצבים נפשיים לנפשיים‪ ,‬תורת הזהות‬
‫בגרסה החזקה שלה תהייה שהמאפיינים הפיזיקאליים של המצב קובעים אם‬
‫הוא נפשי או לא (יש מאפיינים פיזיקאליים מסוימים שהודות להם מצב הופך‬
‫לנפשי)‪.‬‬
 ‫גם לשאלה השנייה‪ ,‬מה גורם להבדלים בין מצבים נפשיים שונים‪ ,‬תהייה‬
‫תשובה דומה‪ ,‬סוגי החומר של המצבים (והמאפיינים של החומר) מובילים‬
‫למצבים נפשיים שונים‪.‬‬
‫תורת הזהות החזקה‪ ,‬כשהיא מדברת על הנפש‪ ,‬בעצם אומרת שמצבים נפשיים‬
‫הם סוגים של מצבים מוחיים‪.‬‬
‫ביהביוריזם – תיאוריה כללית אודות הנפשי האומרת שתופעות נפשיות הן‬ ‫‪-‬‬
‫פיזיקאליות‪ ,‬אך היא מזהה תופעות נפשיות עם דגמי התנהגות‪ ,‬עם הקשר שבין‬
‫הקלט לבין הפלט‪ .‬תורות ביהביוריסטיות מבחינות בין סוגים שונים של מצבים‬
‫נפשיים‪ ,‬בין כאב למשל לבין האמנה למשל‪ .‬לכאב הקלט הוא מכה‪ ,‬והפלט‬
‫הוא אייי שמעיד על כך שהיה מצב נפשי של כאב‪ .‬הגישה בעצם מדברת על‬
‫דיספוזיציה‪ ,‬שכשניתן למישהו מכה תהייה לו נטייה להרגיש כאב‪.‬‬
‫לתאוריה הביהביוריסטית אין תומכים ויש לה המון בעיות‪ ,‬אבל היא מראה לנו‬
‫שאפשר להיות פיזיקליסט בלי לקבל את הפשטות של הטענה שאומרת‬
‫שהמהות של הנפשי הוא פיזיקאלי‪ .‬התיאוריה אומרת שעולם שבו יש מאפיינים‬
‫פיזיקאליים הוא עולם שמתאפיין בקיומם של דברים נפשיים‪ ,‬השאלה היא רק‬
‫מה הדיספוזיציה של המצב הפיזיקאלי‪ .‬אבל הזיהוי של הנפשי עם החומרי הוא‬
‫מסוג שונה‪ ,‬מכיוון שפריטים נפשיים מאופיינים באמצעות נטיות התנהגויות‪ ,‬והם‬
‫מאופיינים באופן מופשט‪ .‬כלומר‪ ,‬שמערכות פיזיקאליות מאוד שונות זו מזו‬
‫יכולות להיות בעלות אותן נטיות התנהגויות‪ ,‬ולכן הגישה לא תראה הבדל בין‬
‫שני המצבים הנפשיים‪.‬‬
‫פונקציונליזם – בתיאוריה הזאת המופשטות של האפיון של הנפשי באה באופן‬ ‫‪-‬‬
‫יותר חזק מאשר בביהביוריזם‪ .‬אנלוגיה לפונקציונאליזם היא מודל המחשב של‬
‫הנפש‪ .‬לפי התיאוריה הפונקציונאליסטית תופעות מנטאליות הן תופעות דומות‪,‬‬
‫או ממש ברמה של תוכנה‪ .‬מחשב הוא אובייקט פיזיקאלי שיש לו רמה של‬
‫חומרה ורמה של תוכנה‪ .‬ברמת החומרה אנחנו מתארים את המחשב ברמה‬
‫פיזיקאלית‪ .‬ברמת התוכנה אנחנו מתארים את המחשב במובנים יותר מופשטים‪.‬‬
‫התוכנה היא מאפיין מופשט (מחשבים ששונים בחומרה שלהם יכולים להריץ‬
‫בדיוק את אותה התוכנה)‪ ,‬והחומרה היא מאפיין פיזיקאלי‪ .‬לכן‪ ,‬אנחנו לא יכולים‬
‫לזהות את התוכנה ואת מצביה עם החומרה ועם המצבים של החומרה‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬עולם המחשבים הוא עולם פיזיקאלי טהור (הם לא מפרים את חוקי‬
‫הפיזיקה)‪ ,‬ובעולם הזה מחשבים מריצים תוכנות מסוימות‪ ,‬וחוקי התוכנה חלים‬
‫עליהם‪.‬‬
‫הפונקציונאליסט אומר שזה המודל שלו ליחסים בין הנפש לבין הגוף (או המוח)‬
‫הם אנלוגיים ליחסים בין תוכנה לבין החומרה של מחשב‪ .‬בגרסאות מסוימות‬
‫התיאוריה הפונקציונאליסטית אומרת שהנפש היא התוכנה של המוח‪ .‬תוכנות‬
‫מסוימות‪ ,‬אם מערכת מריצה אותם‪ ,‬היא מערכת מנטאלית שיש לה מצבים‬
‫ומאפיינים נפשיים‪.‬‬
‫התפיסה של פונקציונאליזם מאפשרת שיצורים בעלי חיים מנטאליים יכולים‬
‫לבוא לכדי מימוש במערכות פיזיקאליות שונות‬
‫עוד על דואליזם‬

‫דואליזם מתחלק לשתי גישות עיקריות‪:‬‬

‫דואליזם עצמותי – גרסה חזקה של דואליזם שאומרת שהעולם כולל עצמים‬ ‫‪-‬‬
‫רוחניים ועצמים פיזיקאליים‪ .‬הנפשות שלנו הן עצמים רוחניים‪ ,‬והם יכולים‬
 ‫להתקיים בלי תלות בעצם פיזיקאלי‪ .‬עצם רוחני יכול להיות קשור לעצם‬
‫פיזיקאלי‪ ,‬אבל הקשרים הללו הם קשרים קונטינגנטיים ולכן הם יכולים גם‬
‫להפסיק להתקיים (כמו למשל במוות)‪.‬‬
‫דואליזם תכונתי – נחשבת לתיאוריה חלשה יותר‪ .‬היא לא מקבלת את זה שיש‬ ‫‪-‬‬
‫עצמים לא פיזיקאליים‪ ,‬אבל מקבלת את זה שיש מצבים ותכונות רוחניים‪.‬‬
‫דואליסט תכונתי יאמר שמצבים נפשיים הם כן תכונות ומצבים של עצם‬
‫פיזיקאלי (של המוח)‪ .‬אנחנו רואים שהגרסה הזאת של דואליזם מאוד קרובה‬
‫לפונקציונאליזם (הגרסה הכי חלשה של פיזיקאליזם)‪.‬‬

‫סוגים של מצבים נפשיים‬

‫עמדות טענתיות – אני מאמין שיורד גשם‪ ,‬יובל רוצה שהחמסין יישבר‪ .‬אלה‬ ‫‪-‬‬
‫הן שתי עמדות טענתיות מכיוון שהן עמדות נפשיות אודות טענות מסוימות‪ .‬אלה‬
‫הם מצבים נפשיים שמיוחסים לסובייקטים באמצעות המילה ש (אני רוצה ש‪...‬‬
‫אני מאמין ש‪ )...‬והם מורכבים משני רכיבים‪ :‬יש להם תוכן (הם נסבים על אודות‬
‫אובייקטים ומצבי עניינים‪ ,‬הם מייצגים מצבי עניינים)‪ ,‬ומצבי העניינים‬
‫והאובייקטים שהם נסובים אודותיהם לא בהכרח קיימים (למשל הילה מאמינה‬
‫שיש לה חד קרן מתחת למיטה‪ .‬זה לא מצב עניינים ששורר‪ ,‬אבל העמדה‬
‫המנטאלית אודותיו כן קיימת)‪.‬‬
‫לא רק שיש לעמדות תוכן‪ ,‬הן גם טענה אודו משהו (יכול להיות לה ערך אמת)‪.‬‬
‫החלק השני של עמדה טענתית הוא היחס של הסובייקט כלפי התוכן‪ .‬אני‬
‫מאמין שא' אני רוצה שא' שתי עמדות פסיכולוגיות שונות שניתן לאמץ כלפי‬
‫תכנים‪.‬‬
‫בתוך קבוצת העמדות הטעניות‪ ,‬שתי תתי הקבוצות הכי חשובות הן רציות‬
‫והאמנות (והניסיון להבין מה ההבדל בניהן)‪.‬‬
‫התכונה הבולטת ביותר של עמדות טעניות היא המכוונות (אינטנציונאליות)‪.‬‬
‫להגיד שמשהו מתאפיין באינטנציונאליות זה לומר שהוא נסוג על‪-‬אודות משהו‪.‬‬
‫כאשר המכוונות היא כלפי מצב עניינים התוכן הוא טענתי‪ ,‬וכאשר היא כלפי‬
‫אובייקט התוכן הוא אובייקטואלי (כמו שאני קורא למישהו‪ ,‬אבל לא אומר שום‬
‫דבר אודותיו)‪.‬‬
‫המושאים האינטנציונאליים שייכים לעולם החוץ נפשי‪ ,‬אבל יש מקרים בהם‬
‫המושאים האינטנציונאליים כן יכולים להיות שייכים לעולם הנפשי (אני רוצה‬
‫שאתה תאמין שא')‪.‬‬
‫על פני הדברים האינטנציונאליות היא מעיין גשר בין העולם המנטאלי לעולם‬
‫החוץ מנטאלי‪ ,‬יכולת של העולם הנפשי לחרוג מעבר לעצמו‪ .‬כשאני חושב‬
‫על‪-‬אודות משהו‪ ,‬יש יחס לא פיזיקאלי ביני לבינו‪.‬‬
‫עמדות טענתיות מורכבות מתוכן טענתי‪ ,‬ומעמדה פסיכולוגי (מאמין ש‪ ,‬מרגיש‬
‫ש‪ ,‬חושב ש וכו'‪.)...‬‬

‫המכוונות של עמדות טענתיות היא בעצם גשר‪ ,‬חץ‪ ,‬בין העולם הנפשי לבין‬
‫העולם החוץ נפשי (חוץ מבמקרים שטוענים משהו על העולם הנפשי)‪ .‬כשאני‬
‫חושב על ברק אובמה‪ ,‬שמעולם לא פגשתי ונמצא ביבשת רחוקה‪ ,‬בכל זאת יש‬
‫קשר בין העמדה שלי לבין אובמה‪.‬‬
‫באותה מידה‪ ,‬מצבים טענתיים אינטנציונאליים יכולים גם לגשר בין העולם‬
‫הנפשי לבין דברים שלא קיימים (אני יכול לחשוב על המלך הנוכחי של צרפת)‪.‬‬
‫שני מצבים נפשיים שאחד נסוב סביב משהו אמיתי בקיים‪ ,‬והשני נסוב סביב‬
‫משהו שלא קיים‪ ,‬יכולים להיות מאוד דומים ואפילו זהים‪ .‬זה מחזק את הטענה‬
‫שתנאי לייצוג הוא האפשרות לאי‪-‬ייצוג (אי התאמה בין הייצוג לבין המציאות)‪.‬‬

‫יחס הנביעה הוא יחס לוגי‪ ,‬שאומר שטענה אחת נובעת מטענה אחרת כל עוד‬
‫אין מצב בו הטענה המנביעה אמיתית והטענה הנובעת שקרית‪ .‬משפטים‬
‫שמתארים יחס בין שני דברים הם משפטים שמבטאים את הקיום של יחס‬
‫הנביעה‪ .‬אם אני אומר שאני בועט בשולחן‪ ,‬נובע מכך בהכרח שאני קיים אמיתי‪,‬‬
‫ושהשולחן קיים אמיתי‪ .‬מאפיין האינטנציונאליות שונה בכך מלוגיקה‪ ,‬מכיוון‬
‫שלא חייב להיות קשר בין התוכן לבין המציאות‪ .‬הכללים הלוגיים של משפטי‬
‫יחס לא זהים לכללים הלוגיים של משפטים אינטנציונאליים‪ .‬אני יכול להגיד‬
‫שאני חושב על זאוס‪ ,‬מזה נובע שאני קיים‪ ,‬אבל לא נובע שזאוס קיים‪ ,‬ולכן‬
‫כללי הנביעה הלוגיים לא חלים באותו האופן על לוגיקה אינטנציונאלית‪.‬‬

‫על פני הדברים‪ ,‬מכוונות היא מאפיין מיוחד שנראה שחל רק על העולם הנפשי‪.‬‬
‫ייראה מוזר לטעון שעצמים לא נפשיים יכולים להיות נסובים סביב תוכן מסוים‪,‬‬
‫שהם יכולים לייצג משהו‪ .‬יש כאלה שטוענים שאינטנציונאליות היא מאפיין‬
‫שמייחד את העולם הנפשי (ברנטנו טען שאינטנציונאליות היא סימן ההיכר של‬
‫הנפשי)‪ ,‬שיש אותו לכל המצבים הנפשיים ורק למצבים הנפשיים‪ .‬ברגע שמצב‬
‫מסוים הוא אינטנציונאלי‪ ,‬הוא בהכרח גם מצב נפשי‪.‬‬
‫לכן חשוב לשאול מהם התנאים שצריכים להתקיים כדי שלמצב מסוים יהיה‬
‫תוכן‪ ,‬ומה קובע את התוכן עצמו‪ .‬מכך מגיע הניסיון להגדיר תורה של עמדות‬
‫טענתיות‪.‬‬
 ‫שעור ‪3‬‬

‫נמשיך לדון על סוגים של מצבים נפשיים‪:‬‬

‫מצבים התנסותיים – דוגמאות להתנסויות הם‪ :‬אני רואה עץ‪ ,‬אני חש כאב‪ ,‬אני‬ ‫‪-‬‬
‫שומע מוסיקה וכו'‪ ...‬בתוך קבוצת ההתנסויות יש הבחנה בין תפיסות חושיות‬
‫(פרספציות) לבין תחושות גופניות‪ .‬התנסות ויזואלית היא דוגמא פרדיגמטית של‬
‫פרספציה‪ ,‬וכאב הוא דוגמא פרדיגמטית של תחושה גופנית‪.‬‬
‫התנסויות שונות מבחינה אינטרוספקטיבית (ברמה של גוף ראשון) מעמדות‬
‫טענתיות‪ .‬כשאני מסתכל על כתם לבן‪ ,‬יש לי התנסות חושית של כתם לבן‪,‬‬
‫וכשמישהו מתאר לי את הכתם אני נמצא במצב מנטאלי שעל פניו נראה שונה‬
‫מאוד מהמצב ההתנסותי‪ .‬כשאני רואה את הכתם‪ ,‬לאו דווקא יש לי האמנה‬
‫לגביו‪ ,‬וכשיש לי האמנה לגביו לאו דווקא יש לי תפיסה התנסותית שלו (ואפילו‬
‫לא בטוח שהוא קיים)‪.‬‬
‫מבחינה פנומנולוגית‪ ,‬בפרספקטיבה של גוף ראשון‪ ,‬יש הבדל משמעותי בין‬
‫עמדות אינטנציונאליות לבין מצבים התנסותיים‪.‬‬

‫המאפיין הבולט ביותר של התנסויות הוא שיש להן אופי פנומנאלי‪ .‬נחשוב על‬
‫מערכת חישובית שקולטות אינפורמציה ויזואלית‪ ,‬מעבדות ומקודדות אותה‪,‬‬
‫ויוצרת ייצוג פנימי של המידע הויזואלי‪ ,‬ולעומתה נחשוב על אדם שחווה התנסות‬
‫ויזואלית‪ .‬יש מובן שחל גם על המערכת וגם על האדם‪ ,‬אבל יש מובן של ראיה‬
‫שבו האדם רואה את התוכן הויזואלי‪ ,‬והמערכת לא‪.‬‬
‫במובן הזה‪ ,‬מצבים התנסותיים הם בדיוק המצבים שמגלמים ראייה במובן‬
‫המלא והעשיר (שאין למחשב‪ ,‬לפחות לבנתיים)‪ .‬הם מתאפיינים על ידי אלמנט‬
‫תחושתי‪ ,‬חוויתי התנסותי‪ .‬למרות שקשה להגדיר אופי פנומנאלי‪ ,‬אבל ניתן‬
‫להבין אותו לפי ההבדל בני שני המובנים של ראיה‪.‬‬
‫כשיש לי התנסות ויזואלית‪ ,‬יש אופן שבו מרגיש עבורי להיות במצב של התנסות‬
‫ויזואלית‪ .‬כשכואב לי ברגל‪ ,‬יש אופן שבו מרגיש להיות במצב של כאב ברגל‪.‬‬
‫האופי הפנומנאלי של כאב הוא מכאיבות‪ ,‬והאופי הפנומנאלי של התנסות‬
‫ויזואלית הוא ראיית תמונה בעלת מאפיינים ויזואליים‪ .‬אופי פנומנאלי הוא האופן‬
‫שבו דברים מופיעים ונחווים בפנינו כשיש לנו מצב התנסותי‪.‬‬
‫כשאני אומר שיש לי התנסות של קיר לבן‪ ,‬התכונה הכי בולטת שאני חווה היא‬
‫לובן‪ ,‬אבל זה לא אומר בהכרח שום דבר על הלובן של הקיר (למשל אם אני‬
‫לא רואה טוב והקיר בעצם בצבע תכלת)‪ ,‬אבל בהכרח על הלובן שאני חווה‪.‬‬
‫ברמת ההתנסות‪ ,‬אין הבדל בין הזיה ואשליה לבין מצב התנסותי של מאפיינים‬
‫של מצב עניינים קיים‪.‬‬
‫כשאנחנו מדברים על לובן כמאפיין פיזיקאלי (משהו הוא לבן אם הוא מחזיר גלי‬
‫אור באורכים מסוימים)‪ ,‬אנחנו לא מדברים על לובן במובן הפנומנאלי שלו‪ .‬מכך‬
‫אנו רואים עד כמה מיוחדת התכונה של להיות בעל מצבים התנסותיים בפרט‪,‬‬
‫ומצבים נפשיים בכלל‪.‬‬
‫מצב בעל אופי פנומנאלי ניתן לתיאור בשני מובנים‪ :‬איך הדברים מופיעים‬
‫בפנינו‪ ,‬ואיך זה מרגיש לנו (החוויה שיש לנו מעצם ההתנסות)‬

‫מאפיין חשוב נוסף של מצבים נפשיים הוא מודעות פנומנאלית‪ .‬מצבים שיש‬
‫להם אופי פנומנאלי הם מצבים בהם יש לנו מודות פנומנאלית‪ .‬בדרך כלל‬
‫שמדברים על מודעות‪ ,‬מדברים על מודעות במובן הזה‪.‬‬
 ‫זה אולי המושג שסביבו נסובה עיקר המחלוקת בפילוסופיה של הנפש‪.‬‬
‫פיזיקאליסטיים טוענים שניתן להסביר את המודעות בכלים פיזיקאליים‪ ,‬וזרמים‬
‫אחרים יטענו שמודעות היא המאפיין הנפשי היחיד שלעולם לא נוכל להסביר‬
‫בכלים פיזיקאליים (שאין תנאים פיזיקאליים שלפיהם נוכל להסיק מודעות)‪.‬‬

‫דרך נוספת להסביר מודעות פנומנאלית היא באמצעות הרדאר של העטלף‪.‬‬

‫לעטלף יש התנסויות מסוג אחר שאנחנו לא יכולים להבין‪ .‬אין לנו מושג איך זה‬
‫מרגיש עבור העטלף לחוות התנסות דרך חוש הרדאר שלו‪ ,‬ובמובן הזה‪ ,‬הדרך‬
‫היחידה להבין מודעות פנומנאלית על התנסות מסוימת‪ ,‬היא להתנסות בה‪.‬‬
‫חשוב לציין שדרך האפיון הזאת של מודעות פנומנאלית היא שנויה במחלוקת‪.‬‬

‫מודעות פנומנאלית נחשבת לבעיה הגדולה ביותר של הפילוסופיה של הנפש‪.‬‬

‫אחד הטיעונים הידועים ביותר הוא טיעון הפער ההסברי‪ ,‬שאומר שאם נניח‬
‫שמצאנו את ה‪( NCC-‬הקורלט המוחי למודעות התנסותית‪ .‬התנאים שצריכים‬
‫להתקיים במוח כדי שלסובייקט תהייה התנסות למשל במשהו כחול)‪ ,‬עדיין לא‬
‫מסביר האם ולמה התנאים שמתקיימים במוח גורמים לנו להתנסות‪ ,‬ולהתנסות‬
‫ספציפית‪.‬‬

‫לאור המאפיינים של שני הסוגים של המצבים הנפשיים‪ ,‬ניתן לשאול האם בכל אחד‬
‫מהם ניתן לראות סימן היכר של העולם הנפשי (האם הוא חל על כל המצבים‬
‫הנפשיים‪ ,‬והאם הוא חל רק עליהם)‪.‬‬

‫האם כל אחד מהמאפיינים מאפיין את כל המצבים הנפשיים? האם סביר לומר זאת על‬
‫אינטנציונאליות? האם אינטנציונאליות חלה על כל המצבים הנפשיים? בפרט‪ ,‬האם היא‬
‫חלה על כל המצבים ההתנסותיים? כשאני רואה דלת‪ ,‬יש לראייה שלי תוכן‪ ,‬אך האם‬
‫זה חל גם על כאב? אם נטען שכאב מייצג משהו‪ ,‬התוכן של הייצוג יהיה של מצב‬
‫גופני‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אפשר לחשוב גם על כאפי פאנטום (כאבים של איברים שנקטעו‬
‫למשל)‪ ,‬מבחינה נפשית‪ ,‬הכאב של חווה כאב פאנטום יכול להיות זהה לחלוטין לכאב‬
‫של אדם שהאיבר עדיין קיים אצלו‪ .‬טענה אפשרית היא שהיחס בין הכאב שמרגיש‬
‫כואב הפאנטום דומה ליחס של התנסות ויזואלית הזייתית‪ .‬זה בדיוק יחס‬
‫האינטנציונאליות‪ ,‬שלא חייב להיות אודות מצב עניינים קיים‪ ,‬אלא רק אודות מצב‬
‫עניינים‪ .‬כאב פאנטום הוא סוג של הזיה‪ ,‬סוג של התנסות בעלת תוכן שלא תואם את‬
‫מצב העניינים במציאות‪.‬‬

‫בתוך קבוצת ההתנסויות ראינו הבחנה בין תפיסות חושיות לבין תחושות גופניות‪ .‬יש‬
‫שיטענו שבשני המקרים מדובר בתפיסות חושיות‪ ,‬וההבדל הוא שתחושות גופניות הן‬
‫תפיסות חושיות שנסבות על התנסויות פנימיות לגוף‪.‬‬
 ‫סוג נוסף של מצב נפשי‪:‬‬

‫רגשות – דוגמאות לרגשות הן פחד‪ ,‬כעס‪ ,‬כנאה‪ ,‬אושר וכו'‪ ...‬האם יש להם‬ ‫‪-‬‬
‫אינטנציונאליות? האם לרגשות בהכרח יש תוכן? יש רגשות שאין לגביהן ספק‪,‬‬
‫למשל קנאה‪ ,‬כי כשמקנאים חייבים לקנא במשהו‪ .‬האם כשמפחדים בהכרח‬
‫מפחדים ממשהו? אני פוחד שאריה עומד לטרוף אותי‪ .‬כאן חשוב להבין בין‬
‫סיבת הרגש (יכול להיות שמישהו שיקר לי ואמר לי שיש אריה) לבין האובייקט‬
‫האינטנציונאלי שלו (האריה)‪.‬‬
‫האם אושר בהכרח מתאפיין באינטנציונאליות? מי שיטען שכל הרגשות הן‬
‫בעלות תוכן יאמר שרגש האושר הוא שביעות רצון ממצב העניינים הקיים‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬התוכן שלו הוא מצב העניינים הקיים‪.‬‬
‫חשוב להיזהר ולהבחין בין הסיבה לרגש לבין הרגש עצמו‪ .‬זה שיש סיבה לרגש‪,‬‬
‫לא אומר בהכרח שהרגש הוא אינטנציונאלי‪ .‬חשוב גם להבחין בין מצבי רוח‬
‫לבין רגשות‪ .‬רגש נראה יותר ממוקד‪ ,‬ולכן יותר סביר שיש לו אינטנציונאליות‪.‬‬
‫העמדה המקובלת על רוב העוסקים בדבר היא שגם רגשות וגם מצבי רוח הם‬
‫אינטנציונאליים‪ ,‬אבל יש ויכוח ער על הנושא‪.‬‬

‫מה לגבי מודעות פנומנאלית (‪ ?)quaia‬התשובה האינטואיטיבית היא שכן‪ .‬יש‬

‫תיאוריות של רגשות שאומרות שרגש אינו סוג של הרגשה (‪ )feeling‬שחייבת‬
‫להיות מודעת פנומנולוגית‪.‬‬
‫יש גם עמדה שאומרת ההיפך‪ ,‬שהאלמנט החווייתי אינו חלק מהותי של הרגש‪,‬‬
‫שניתן לעשות לרגש רדוקציה לרכיבים אחרים‪.‬‬
 ‫שעור ‪4‬‬

‫האם כל מצב נפשי הוא בעל מודעות פנומנאלית? התנסויות‪ ,‬מעצם הגדרתם‬
‫מתאפיינות במודעות פנומנאלית‪.‬‬

‫מה לגבי עמדות טענתיות? האם יש למחשבה או רצייה איזשהו אספקט חווייתי שתמיד‬
‫נלווה אליהן? על פני הדברים יש רבים שחושבים שמודעות פנומנאלית‪ ,‬למרות שהיא‬
‫נלוות להרבה מצבים כמו האמנה ורציה‪ ,‬הם אינם רכיבים מהותיים של מצבים כאלה‪.‬‬
‫יש עמדה שאומרת שלהאמין בתוכן מסוים מרגיש אחרת מלרצות‪ ,‬ובכך הם שמים את‬
‫הדגש על המובן הפסיכולוגי‪ .‬כשאני חושב על מזג האוויר היום יש דימויים מנטאליים‬
‫שחייבים לבוא יחד עם ההאמנה‪ ,‬ולהם יש אופי של מודעות פנומנאלית‪ .‬עמדה אחרת‬
‫תאמר שכשאנחנו חושבים על מזג האוויר היום יש קול פנימי שמנסח את ההאמנה‪.‬‬
‫האפשרות הראשונה תאמר שהאופי הפנומנאלי של האמנות ורציות מגיע מהתוכן‬
‫שלהן‪ ,‬והשני יאמר שהוא מהותי להן‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬אדם אחד יכול להאמין שירד גשם מחר ויישמע את הקול הפנימי בעברית‪,‬‬
‫ואחר ישמע באנגלית‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬מדובר באותה ההאמנה (האמנם)‪ .‬גם לגבי דימויים‪,‬‬
‫שני אנשים יכולים להאמין שמחר ירד גשם וידמיין ענן אפור‪ ,‬והשני ידמיין טיפות גשם‪,‬‬
‫וזאת אותה האמנה (האמנם)‪ .‬האם זה אומר שהתוכן אינו מהותי לחוויית ההאמנה? יש‬
‫כאלה שיאמרו שמדובר ברכיבים קונטינגנטיים שלפעמים באים עם האמנות ולפעמים‬
‫לא‪ ,‬אבל הם לא מהותיים להאמנות‪.‬‬

‫אפשר לחשוב גם על מובן בו יש לי האמנות שאינן מתאפיינות במודעות פנומנאלית‪.‬‬

‫כשאני מאמין שביבי הוא ראש ממשלת ישראל‪ ,‬אני לא מודע לזה כל הזמן‪ ,‬אבל אם‬
‫אני אחשוב על זה אני אהיה מודע לזה‪ .‬זאת האמנה שנכון לייחס לי‪ ,‬אבל היא האמנה‬
‫במובן של דיספוזיציה‪ ,‬ולכן לא חשוב שתהייה לה מודעות פנומנאלית‪ .‬חשוב להבחין‬
‫בין מובן נפשי התרחשותי (‪ occurent‬מה שקורה עכשיו) לבין מובן נפשי נטייתי (‬
‫‪ dispositional‬מה יהיה המצב הנפשי שלי כשזה יעמוד לנגד עיני)‪ .‬אנחנו בדרך כלל‬
‫מדברים על המובן ההתרחשותי‪ ,‬אבל חשוב להיות מודעים גם למובן הנטייתי‪.‬‬

‫האם לרגשות יש מודעות פנומנאלית? יש עמדה שאומרת שבדרך כלל זה כך‪ ,‬אבל לא‬
‫תמיד‪ .‬יכול להיות פחד קל שיגיע ללא הרגשה מסוימת ולכן גם ללא מודעות‬
‫פנומנאלית אליו‪.‬‬

‫יש גישות שמנסות לעשות לרגשות רדוקציה למצבים נפשיים אחרים‪ .‬למשל‪ ,‬פחד קל‬
‫הוא בעצם צירוף של כמה דברים (מחשבה שמשהו עומד להתרחש‪ ,‬האמנה שיש סיכוי‬
‫לא רע שהוא יתרחש‪ ,‬האמנה שהוא מסוכן ורע‪ ,‬ורציה שזה לא יתרחש)‪ .‬הפחד הוא‬
‫קומבינציה של העמדות‪ ,‬ולכן השאלה על חלות המודעות הפנומנאלית צריכה להיות‬
‫מכוונת למרכיבים של הפחד ולא לפחד עצמו‪ .‬יש גם עמדה אלטרנטיבית שאומרת‬
‫שרגש הוא מצב פשוט שעומד בפני עצמו ולא ניתן לרדוקציה למצבים אחרים (מצב‬
‫פרימיטיבי)‪.‬‬
 ‫מה לגבי מצבים "בלתי מודעים"? יש מספר מובנים למצבים בלתי מודעים‪ .‬החל‬
‫מפרויד אנחנו נוטים לקבל מראש את הטענה שחלק מהמצבים הנפשיים שלנו הם‬
‫אינם מודעים‪ .‬מה זה אומר להיות בלתי מודע במובן פרוידיאני? מצבים שהם לא‬
‫מודעים הם מצבים שלא נהנים מסוג הגישה הקוגניטיבית שיש לנו למצבים אחרים‪.‬‬
‫מצבים כאלה הם מצבים שאין לנו גישה אפיסטמית או קוגניטיבית אליהם‪ .‬אנחנו לא‬
‫יודעים עליהם באותו אופן שאנחנו יודעים על המצבים המודעים‪.‬‬

‫היום כל המדעים הקוגניטיבים מושתתים על קדם ההנחה שחלק גדול מהמצבים‬

‫הנפשיים שלנו לא נגישים לנו מבחינה אפיסטמית‪ .‬בהתנסות החושית שלנו למשל‪,‬‬
‫אנחנו מקבלים את התמונה המוגמרת‪ ,‬אבל יש עוד שלבים בדרך שאנחנו לא מודעים‬
‫אליהם‪ .‬האם השלבים בדרך הם מצבים נפשיים? ואם כן‪ ,‬האם באמת אין לנו מודעות‬
‫פנומנלית אליהם? מאוד אינטואיטיבי לומר שלמצבים כאלה אין מודעות פנומנאלית‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬יש כאלה שייטענו אחרת‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬

‫לא ברור שאינטנציונאליות מאפיינת את כל המצבים הנפשיים‬ ‫‪-‬‬

‫לא ברור שמודעות פנומנלית מאפיינת את כל המצבים הנפשיים‬ ‫‪-‬‬
‫ברור שאינטנצונאליות מאפיינת עמדות טענתיות‬ ‫‪-‬‬
‫ברור שמודעות פנומנלית מאפיינת התנסויות‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫הצד השני של השאלה היא האם המאפיינים הללו מאפיינים רק מצבים נפשיים?‬
‫בקשר למודעות פנומנאלית‪ ,‬ברור שמדובר במצב נפשי‪ ,‬ולכן היא מאפיינת רק מצבים‬
‫נפשיים‪ .‬ברגע שיש מודעות פנומנאלית‪ ,‬בהכרח מדובר במצב נפשי‪.‬‬

‫האם אינטנציונאליות מאפיינת רק מצבים נפשיים? לכאורה‪ ,‬מילים ומשפטים בשפה הם‬
‫בעלי משמעות‪ ,‬ולכן אפשר לטעון שמשפטים‪ ,‬שהם אינם מצבים נפשיים הם‬
‫אינטנציונאלים‪ .‬אפשר גם להגיד שהטבעות בגזע של עץ מייצגות את הגיל של העץ‪,‬‬
‫שמדדים של טמפרטורה מייצגים חום‪ ,‬תמונות את מה שמצולם ומפות מייצגות את פני‬
‫השטח‪ .‬יש רבים שיאמרו שמדובר בישויות לא מנטאליות שמייצגות דברים מסוימים‪.‬‬

‫אפשר לענות לדוגמאות הנגדיות הללו‪ .‬ג'ון סרל העלה הבחנה בין סוגים שונים של‬
‫אינטנציונאליות‪ .‬אינטנציונאליות מקורית (‪ – )original intentionality‬אינטנציונאליות‬
‫שיש לדבר באופן שאינו תלוי באינטנציונאליות של דבר אחר‪ .‬הדוגמא היחידה לכך‬
‫היא המנטאלי‪ .‬אינטנציונאליות נגזרת ( ‪ – )derived intentionality‬אינטנציונאליות‬
‫שנגזרת מאינטנציונאליות מקורית של דבר אחר (למשל מילים ומשפטים בשפה‬
‫שמקבלים את המשמעות שלהן רק כשהם מייצגים משהו עבור אינטנציונאליות מקורית‬
‫של ישויות לשוניות)‪ .‬ואינטנציונאליות כאילו (‪ – )as if intentionality‬אינטנציונאליות‬
‫שמיוחסת לדבר באופן אינסטרומנטאלי בלבד‪ ,‬לצורכי הסבר או ניבוי התנהגותו‬
‫(למשל החמנייה שרוצה לפנות לכיוון השמש‪ ,‬מחשבים שמשחקים שח ורוצים לנצח‪,‬‬
‫ווייז שרוצה שאסע מאיילון ולא מגהה וכו'‪.)...‬‬
 ‫לפי הטענה הזאת של סרל‪ ,‬רק למצבים מנטאליים יש אינטנציונאליות מקורית‪ ,‬ולכן‬
‫בפועל רק להם יש אינטנציונאליות‪ .‬יש כאלה (למשל ויטגנשטיין) שהופכים את הסדר‬
‫ואומרים שבשביל יהיו תכנים למחשבות שלנו‪ ,‬אנחנו חייבים שתהיה לנו שפה‪ ,‬ולכן‬
‫אינטנציונאליות מקורית היא בעצם נגזרת של אינטנציונאליות נגזרת‪.‬‬

‫מאפיינים אפיסטמולוגיים‬

‫ראינו שני סוגים של מאפיינים של מצבים נפשיים‪ ,‬אינטנציונאליות ומודעות פנומנאלית‪.‬‬

‫עכשיו נדבר על מאפיינים אפיסטמיים‪.‬‬

‫מאפיינים אפיסטמיים הם מאפיינים הקשורים בידע‪ .‬יש טענה מקובלת שאומרת שהידע‬
‫שלנו אודות מצבינו הנפשיים ותכונותיהם הוא מיוחד במינו‪ .‬הוא שונה מהידע שיש לנו‬
‫אודות דברים אחרים‪.‬‬

‫נניח שכואבת לי השן כי יש בה דלקת‪ .‬יש פה מצב נפשי (הכאב) ומצב פיזיולוגי לא‬
‫נפשי (הדלקת)‪ .‬מה מבדיל ביניהם? אפשר לטעון שאני יודע על שני המצבים באופן‬
‫שונה‪ ,‬ולכן אפשר לטעון שמה שמבחין ביניהם הוא אופן המודעות‪ .‬האמנם‪.‬‬

‫המאפיינים שנדבר עליהם‪:‬‬

‫ישירות – הידע שלנו על אודות (לפחות חלק) ממצבינו הנפשייםהוא ידע ישיר‬ ‫‪-‬‬
‫או מידי‪ :‬כלומר‪ ,‬הוא אינו מבוסס על ראיות או היסקים כלשהם‪ ,‬אינו מתווך ע"י‬
‫האמנות כלשהן‪ .‬לכל אחד מאיתנו יש "גישה אפיסטמית ישירה" (לפחות לחלק‬
‫ממצביו הנפשיים‪.‬‬
‫לכאורה אם אני מאמין שיש לי בעיה בשן‪ ,‬מדובר במצב נפשי מתווך‪ ,‬במקרה‬
‫הזה על ידי הכאב‪ .‬אני מסיק את ההאמנה מזה שכואב לי‪ .‬אבל הכאב לא‬
‫מוסק‪ ,‬הוא ישיר ומידי‪ .‬לכן נראה שישירות היא מאפיין של מצבים נפשיים‪ ,‬אבל‬
‫לא של כל המצבים הנפשיים‪.‬‬
‫יש מצבי בלתי מודעים (למשל אני לא יודע שאני רוצה לטוס לטיול אבל רוצה)‪.‬‬
‫יש כאלה שיאמרו שגם לא נכון שהוא מאפיין רק של מצבים נפשיים‪ .‬יש עובדות‬
‫פיזיקאליות לא נפשיות שאנחנו יודעים על אודותיהם‪ ,‬למשל שמולי יש קיר לבן‪,‬‬
‫שיש שיטענו שאין שום תיווך‪ ,‬אלא האמנה מידית שנסבה סביב קיר לבן‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬יש כאלה שיאמרו שמדובר בהאמנה מסדר שני‪ ,‬אני מאמין שיש לי התנסות‬
‫של קיר לבן (אולי מדובר בהיסק לא מודע)‪ ,‬ואז מדובר כבר בידע מתווך‬
‫והישירות עדיין מאפיינת רק מצבים נפשיים‪.‬‬

‫מכך אנחנו מכירים שני סוגים של ידע‪ :‬פרספטואלי (ידע על העולם שנרכש‬
‫הודות לתפיסות חושיות‪ ,‬למשל אני רואה קיר לבן ולכן אני יודע שיש קיר לבן)‪,‬‬
‫ואינטרוספקציה (ידע על המצבים הנפשיים שלי‪ ,‬למשל‪ ,‬יש לי התנסות של קיר‬
‫לבן)‪.‬‬
‫פרטיות – מצבים נפשיים (או לפחות חלק מהם) – ורק מצבים כאלה – הם‬ ‫‪-‬‬
‫מצבים שאליהם יש גישה ישירה רק לסובייקט אחד‪ .‬רק לסובייקט שמצב נפשי‬
‫מסוים הוא שלו יש גישה ישירה אליו‪.‬‬
‫הטענה היא שמצבים נפשיים הם מצבים כאלה שרק לסובייקט אחד יש גישה‬
‫אפיסטמית ישירה אליו‪ ,‬ולאף אחד אחר לא יכולה להיות גישה כזאת‪ .‬לא סביר‬
‫לומר שרק לי יש גישה לפרספציות של העולם (שני אנשים יכולים לראות את‬
‫אותו דבר מאותה זווית)‪ ,‬אבל מאוד סביר להניח שרק לי יש גישה ישירה‬
‫לפרספציות הספציפיות שלי‪ .‬אותו דבר גם לגבי מצבים נפשיים‪ .‬נראה כמעט‬
‫וודאי שרק לי יש גישה ישירה למצבים הנפשיים שלי (לפחות לחלק מהם)‪.‬‬
 ‫שעור ‪5‬‬

‫אקסטרנליזם – תזה שאומרת‪ ,‬בהקשר של פילוסופיה של הנפש‪ ,‬שהתוכן של חלק‬

‫מהמצבים הנפשיים שלנו נקבע בשיתוף גורמים מחוץ לראשו של הסובייקט‪ ,‬ולא‬
‫משתקפים בראשו של הסובייקט‪ .‬רבים חושבים שאם התזה הזאת נכונה‪ ,‬אין מובן בו‬
‫לסובייקט יש גישה ישירה למצביו הנפשיים‪( .‬עוד בהמשך הקורס)‬

‫אסימטריה בין גוף ראשון לגוף שלישי‬

‫בהקשר של תזת הפרטיות‪ ,‬אנו מדברים על אסימטריה בין ידע גוף ראשון לידע גוף‬
‫שלישי‪ .‬ידע גוף ראשון הוא ידע ישיר של הסובייקט אודות מצביו הנפשיים שלו‪ ,‬סוג‬
‫הידע שאמור להיות מושג באמצעות אינטרוספקציה (התבוננות פנימה)‪.‬‬

‫ידע גוף שלישי הוא ידע של סובייקט אחד אודות מצביו הנפשיים של סובייקטים‬
‫אחרים‪ ,‬או של עובדות שאינן נפשיות (למשל פיזיקאליות)‪.‬‬

‫האם יש דברים מיוחדים לידע אינטרוספקטיבי ביחס לסוגי ידע אחרים? נובע מטענת‬
‫הפרטיות שיש אסימטריה כזאת בין ידע גוף ראשון לידע גוף שני‪.‬‬

‫גישה אפיסטמית מועדפת‬

‫מובן מסוים בו פילוסופים טענו שידע גוף ראשון נבדל מידע גוף שלישי‪ .‬האפיון‬
‫שמכונה גישה אפיסטמית מועדפת ( ‪ ,)privileged epistemic access‬האומרת‬
‫שהמצבים הנפשיים שלנו מאופיינים ככה שלכל אחד מאיתנו יש עדיפות אפיסטמית‬
‫בגישה אליהם‪ .‬הסובייקט‪ ,‬בשל הגישה האפיסטמית הישירה שלו למצביו הנפשיים‬
‫הוא הסמכות העליונה לידע על מצביו הנפשיים‪ .‬הוא חסין מפני טעות‪ ,‬לפחות באופן‬
‫יחסי (הסיכוי שהוא ייטעה הוא הקטן ביותר)‪.‬‬

‫וודאות (‪)infallible knowledge‬‬

‫אפיון שאומר שהידע האינטרוספקטיבי של כל אחד מאיתנו הוא ידע ודאי‪ .‬אפילו מעבר‬
‫לבלתי ניתנות לתיקון‪ ,‬האפיון אומר שאנחנו לא יכולים לטעות לגבי מצבינו הנפשיים‪,‬‬
‫שזה ידע ודאי‪ .‬לגבי כאב‪ ,‬יש משהו מאוד משכנע בלומר שכשאני מרגיש שכואב לי‪,‬‬
‫לא יכול להיות שלא כואב לי‪ ,‬שאני לא מרגיש כאב‪ .‬אם אני מאמין שיש לי מצב נפשי‬
‫כלשהו‪ ,‬אז בוודאות יש לי אותו‪.‬‬

‫המאפיין של גישה אפיסטמית מועדפת נותן לנו את האפשרות לטעות‪ ,‬ומאפיין‬

‫הוודאות אומר שאנחנו פשוט לא יכולים לטעות‪.‬‬

‫האמנות יכולות להיות אמיתיות או שקריות‪ .‬התנסויות לעומת זאת יכולות להיות ורידיות‬
‫(‪ )veridical‬או לא וורידיות (‪ .)non-veridical‬התנסויות ורידיות מציגות נכונה את העולם‪,‬‬
‫והתנסויות לא ורידיות אינן (למשל כמו אשליות‪ ,‬הזיות וכו'‪ .)...‬בהקשר הזה‪ ,‬גם אם‬
‫התנסות היא אינה ורידית (למשל כאב פנטום ביד קטועה)‪ ,‬נראה שלא ניתן לטעות‬
 ‫בקשר לשאלת ההתנסות עצמה והאופי הפנומנאלי שלה‪ .‬מכך אנחנו יכולים לראות‬
‫שוב אסימטריה חזקה ומובהקת בין מצבים נפשיים לבין מצבים אחרים‪.‬‬

‫שקיפות‬

‫מאפיין השקיפות אומר שכל אימת שלסובייקט יש מצב נפשי כל שהוא‪ ,‬הוא מאמין‬
‫(ויודע) שיש לו מצב נפשי זה‪ .‬המאפיין של שקיפות הוא בדיוק הפוך מהמאפיין של‬
‫ודאות‪ .‬הטענה שהידע שלנו הוא ודאי אומרת אם שאם אני יודע שיש לי מצב נפשי‬
‫כלשהו אז בהכרח יש לי אותו‪ ,‬והטענה שהידע שלנו הוא שקוף אומרת אם יש לי מצב‬
‫נפשי כלשהו אז אני בהכרח יודע שיש לי אותו‪.‬‬

‫נראה ששקיפות פחות סבירה מוודאות‪ ,‬וזה בגלל מודעות רפלקטיבית‪ .‬אם כל מצב‬
‫נפשי שלי ידוע לי באופן מידי‪ ,‬אז הידע אודותיו גם ידוע לי (גם ידע זה מצב נפשי)‪ ,‬וכן‬
‫הלאה‪ .‬כך מגעים לרגרסיה אינסופית‪ .‬יש מצבים שמראש נאמר שאין לנו מודעות‬
‫רפלקטיבית‪ ,‬כמו למשל מצבים נפשיים לא מודעים‪ .‬יש הרבה שאפילו אומרים שרוב‬
‫המצבים הנפשיים אינם מתאפיינים למודעות רפלקטיבית (הרבה ייטענו שלילדים‬
‫ובעלי חיים אין בכלל מודעות רפלקטיבית‪ ,‬כי אין להם את סט המושגים הדרוש‬
‫להאמנות ולידע‪ ,‬למרות שיש להם מצבים נפשיים‪ .‬זה כמובן נתון לוויכוח)‪.‬‬

‫יש כאלה שחושבים שכל ההתנסויות הן שקופות‪ ,‬אבל קשה לטעון שיש לנו מודעות‬
‫רפלקטיבית להתנסות שאנחנו לא נותנים לה תשומת לב‪.‬‬

‫בעניין הרגרסיה האינסופית חשוב להבחין בין האמנה מסדר ראשון לבין האמנות‬
‫מסדר שני ומעלה‪ .‬אם אני מאמין שיורד גשם‪ ,‬זאת האמנה מסדר ראשון‪ .‬אם אני‬
‫מאמין שאני מאמין שיורד גשם‪ ,‬זאת האמנה מסדר שני‪ .‬אם אני מאמין שאני מאמין‬
‫שאני מאמין שיורד גשם‪ ,‬זאת האמנה מסדר שלישי וכן הלאה‪ .‬אם נקבל שקיפות‬
‫במובן שהעלינו (שלכל המצבים הנפשיים שלנו יש לנו מודעות רפלקטיבית)‪ ,‬נגיע‬
‫למצב של רגרסיה אינסופית‪.‬‬

‫שקיפות מרוככת‬

‫בגלל הבעיות שיש עם מושג השקיפות‪ ,‬יש הגדרה יותר חלשה של שקיפות‪ :‬אם אדם‬
‫נמצא במצב נפשי מסוים‪ ,‬הוא שולט במושגים הדרושים לידע והאמנה על המצב‪ ,‬והוא‬
‫מפנה את הקשב שלו למצב הנפשי הזה‪ ,‬אז הוא מאמין (ויודע) שהוא נמצא במצב‬
‫הנפשי האמור‪.‬‬

‫אפשר לרכך גם את דרישת החסינות מטעות באופן דומה ולומר שאדם אינו טועה‬
‫באשר למצביו הנפשיים רק בתנאי שהוא קשוב למצביו הנפשיים ושולט במושגים‬
‫הדרושים‪.‬‬
 ‫עד כמה סבירה הטענה שמאפיין החסינות מטעות הוא סימן היכר של הנפשי? עבור‬
‫דקארט היה מובן מאליו שאנחנו לא יכולים לטעות בקשר למצבים הנפשיים שלנו‪,‬‬
‫והיום התפיסה היא שונה לגמרי (למשל בגלל פרוייד שדיבר על מצבים נפשיים לא‬
‫מודעים)‪.‬‬

‫יש סוגים של מצבים נפשיים שכמעט מתבקש לטעון שאינם מתאפיינים בוודאות‪ :‬רגש‬
‫מורכב למשל (אני יכול לחשוב שאני כועס בזמן שאני בעצם מקנא)‪ ,‬הונאה עצמית‬
‫(לגבי האמנות למשל)‪ ,‬רצונות וכו'‪ ...‬מה לגבי מצבים בעלי מודעות פנומנאלית‬
‫(התנסויות)‪ .‬די מתבקש לומר שסובייקטים לא יכולים לטעות בקשר להתנסויות שלהם‬
‫(אם הקיר נראה לי לבן‪ ,‬גם אם הוא לא לבן‪ ,‬עדיין קשה לערער על כך שהוא נראה לי‬
‫לבן)‪ .‬תשובה אפשרית למערערים על הטענה שסובייקטים לא יכולים לטעות בקשר‬
‫להתנסויות שלהם היא שאין טעות לגבי ההתנסות‪ ,‬אלא שיש טעות בשימוש במושגים‬
‫(או מוגבלות של המושגים) שמתארים אותם‪ .‬למשל‪ ,‬גם אם הקיר לא נראה לי בדיוק‬
‫לבן‪ ,‬יכול להיות שאין שם לצבע של הקיר‪ .‬המושגים הפנומנאליים הם בדיוק מושגים‬
‫שקשה לנו‪ ,‬או אולי אפילו אי אפשר לתאר בדיוק את המושג (איך אפשר להסביר איזה‬
‫טעם יש לבננה?)‪ ,‬אבל ההתנסות עצמה ידועה לנו בדיוק‪.‬‬
 ‫שעור ‪6‬‬

‫ראינו שניתן להטיל ספק בחלות של מאפיין הוודאות (מאפיין מוחלט) על מצבים‬
‫נפשיים‪ .‬עכשיו נראה בחינה של המאפיינים האפיסטמיים לאור מקרים מעניינים‪:‬‬

‫‪ – Blindsight‬אנשים שיש להם אזור "עיוור" בשדה הראיה טוענים שהם לא‬ ‫‪-‬‬
‫רואים דבר‪ .‬כשמציגים לנבדקים‪ ,‬בתנאים מסוימים‪ ,‬מסופקים לסובייקטים מס'‬
‫אלטרנטיבות (האם יש מולך משולש‪ ,‬ריבוע או עיגול)‪ ,‬הם טוענים שהם‬
‫מנחשים‪ ,‬אבל הם צודקים ברוב עצום של המקרים‪.‬‬
‫‪ – Antun's syndrome‬יש עיוורים‪ ,‬לא מלידה‪ ,‬שטוענים שהם רואים‪ ,‬ואפילו‬ ‫‪-‬‬
‫יכולים לתאר מה הם רואים‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אין קשר בין מה שהם מתארים למה‬
‫שיש בחוץ‪.‬‬
‫‪ – Split brain‬אנשים שאין להם חיבור בין שתי אונות המוח (כתוצאה‬ ‫‪-‬‬
‫מפרוצדורה כירוגית)‪ .‬לאנשים האלה אין מעבר של אינפורמציה בין שתי‬
‫האונות‪ .‬כשמראים להם משהו בעין שמאל‪ ,‬המידע מעובד רק באונה הימנית‬
‫שבה נמצא מרכז הדיבור‪ ,‬וישאלו אותם מה הם ראו‪ ,‬הם יאמרו שהם לא ראו‬
‫כלום‪ .‬אבל אם ייתנו להם למשש ערימת חפצים‪ ,‬הם יוציאו את החפץ שהראו‬
‫להם (כשהם ראו אותו‪ ,‬הם לא ידעו לתת לו שם ובגלל זה הם לא יכלו לדבר‬
‫עליו)‪.‬‬
‫האם המקרים האלה מאפשרים לערער על המודעות שלנו למצבים נפשיים?‬

‫במקרה של ‪ ,anton's syndrom‬האנשים טוענים שהם רואים‪ ,‬הם מאמינים שיש להם‬
‫התנסות ויזואלית‪ .‬אנחנו יודעים בוודאות שהם לא רואים במובן של אינפורמציה‬
‫שמגיעה מהעין ומעובדת במוח‪ .‬אם נאמר שבוודאות אין להם התנסות‪ ,‬זאת דוגמא‬
‫שנוגדת את הטענה לידע וודאי‪ .‬זאת דוגמא נגדית חלשה‪ ,‬כי אפשר להסביר את זה על‬
‫ידי דמיון או הזיה‪.‬‬

‫במקרים של ‪ blindesight‬ושל ‪ split brain‬לסובייקטים יש האמנה שאין להם התנסות‪.‬‬

‫כדי שזאת תהיה דוגמא נגדית‪ ,‬אנחנו צריכים שתהיה להם התנסות למרות שהם‬
‫מאמינים שלא‪ .‬יש טעמים טובים להאמין שיש להם התנסות כי אנחנו רואים‬
‫שאינפורמציה נקלטת ומעובדת בדרכים מורכבות‪ .‬במקרה השני‪ ,‬אנחנו יודעים שהייתה‬
‫התנסות‪ ,‬אבל שלסובייקט לא הייתה גישה אליה‪.‬‬

‫יש המון ויכוחים על הניתוח של שני המקרים‪ ,‬ויש גם תזות מאוד רדיקאליות שאומרות‬
‫שיכולות להיות לנו התנסויות ללא ודאות‪.‬‬

‫שאלת גוף‪-‬נפש‬

‫יש פילוסופים שטענו שמאפיין אחד הוא ייחודי למצבים נפשיים (יש אותו בכל המצבים‬
‫ורק בהם)‪ ,‬ומכך העלו טיעון מהיר לדואליזם‪:‬‬
 ‫פרטיות היא מאפיין מבחין של המצבים הנפשיים (פרטיות היא אפשרות אחת‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אפשר לעשות את זה גם עם מאפיינים אחרים)‬
‫מצבים פיזיקאליים אינם מתאפיינים בפרטיות‬ ‫‪.2‬‬
‫לכן‪ ,‬מצבים נפשיים אינם מצבים פיזיקאליים (עמדה דואליסטית חלשה)‬ ‫‪.3‬‬

‫האם מכך שאנחנו מוצאים מאפיין מבחין למצבים נפשיים בהכרח אומר שמטריאליזם‬
‫הוא שקרי? זה שהטיעון תקף לא אומר שאנחנו חייבים לקבל את המסקנה‪ ,‬כי אולי‬
‫ההנחות שקריות‪.‬‬

‫לכן חשוב לשאול האם הטיעון מבוסס (נאות)? האם העובדה שפרטיות היא מאפיין‬
‫מבחין נותנת לנו טעמים טובים מספיק לקבל את ‪ 1‬ואת ‪ ?2‬אם נקבל שפרטיות היא‬
‫מאפיין מבחין אז ‪ 1‬חייב להיות אמיתי‪ .‬אבל כדי לקבל את ‪ 2‬אנחנו צריכים להניח‬
‫מראש שמצבים פיזיקאליים הם אינם מצבים נפשיים‪ .‬אם לא נניח את זה מראש‪ ,‬יש את‬
‫האפשרות שיש מצבים פיזיקאליים שמתאפיינים שפרטיות‪ ,‬המצבים הפיזיקאליים שהם‬
‫גם מצבים נפשיים‪ .‬הטיעון לוקה בכשל הנחת המבוקש (טיעון שהמסקנה משמשת‬
‫כאחת ההנחות‪ ,‬או שאחת ההנחות דורשת הנחה של המסקנה)‪.‬‬

‫הטיעון הכושל הזה מראה שעמדה פיזיקאליסטית מתיישבת עם הטענה שהנפשי הוא‬
‫מיוחד‪ .‬גם אם מצאנו מאפיין מבחין למצבים נפשיים‪ ,‬המשמעות של זה היא שמדובר‬
‫במצבים מיוחדים‪ ,‬אבל הם עדיין יכולים להיות מצבים פיזיקאליים מיוחדים‪.‬‬

‫למרות שהמיוחדות של מצבים נפשיים לא בהכרח שוללים פיזיקאליזם‪ ,‬הם עדיין‬

‫נותנים הרבה טעמים טובים לאמץ דואליזם‪ .‬כל מאפיין שחל על תופעות נפשיות ולא‬
‫על תופעות פיזיקאליות (לפחות כאלה שאינן נפשיות אם פיזיקאליזם אמיתי) מציבות‬
‫אתגר לגישות פיזיקאליסטיות‪ .‬פיזיקאליזם עדיין צריך להסביר איך גוש החומר שאנחנו‬
‫קוראים לו מוח יכול להוביל למצבים נפשיים ולמודעות‪ .‬איך זה שתחושות יכולות להיות‬
‫נעימות ולא נעימות‪ ,‬אבל מצבים פיזיקאליים לא?‬

‫באותה מידה‪ ,‬יש מאפיינים פיזיקאליים שאנחנו לא רוצים להכיל על השדה הנפשי‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬לא נרצה לומר שלמחשבה יש גודל או מסה‪.‬‬

‫ההכלה של מאפיינים שונים על החומרי ועל הנפשי נותנת מוטיבציה חזקה לדואליזם‪.‬‬

‫דואליזם‬

‫דואליזם טוען שהעולם מורכב משני סוגים של רכיבים‪ ,‬משתי קטיגוריות‬ ‫‪-‬‬
‫אונטולוגיות‪.‬‬
‫התופעות הנפשיות אינן תופעות חומריות‪ ,‬ובצדן של התופעות החומריות‬ ‫‪-‬‬
‫מתקיימות אפוא תופעות מקטיגוריות אונטולוגיות אחרות‪ ,‬הקטגוריה של‬
‫התופעות הרוחניות‬

‫בתוך הדואליזם‪ ,‬יש הבחנה בין מספר רב של גישות‪ .‬ההבחנה הראשונה היא בין‬
‫דואליזם של תכונות ואירועים (כמו האמנות‪ ,‬רציות‪ ,‬התנסויות נטיות וכו'‪ ,)...‬ודואליזם‬
 ‫של עצמים (דואליזם חזק שלא אומר שיש רק מצבים שאינם פיזיקאליים‪ ,‬אלא שיש‬
‫עצמים נפשיים שאינם פיזיקאליים)‪.‬‬

‫ההגדרה של עצם היא ישות קבועה בזמן שיש לה תכונות מסוימות ומאפיינים מסוימים‬
‫ושהקיום שלה לא תלוי בתכונות והמאפיינים שלה‪ .‬מהו העצם שיש לו תופעות ומצבים‬
‫נפשיים?‬

‫אפשרות אחת היא לומר שהוא עצם פיזיקאלי (המוח)‬ ‫‪-‬‬

‫אפשרות נוספת היא לטעון שיש עצם נפשי‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אפשרות נוספת היא שהעצם שנושא את התכונות הנפשיות הוא האדם‬ ‫‪-‬‬
‫(הסובייקט‪ .person ,‬מובן כעצם שהוא לא רק נפשי ולא רק פיזיקאלי)‪.‬‬
‫והאפשרות האחרונה היא שאין עצם כזה‪ ,‬ושתופעות ומצבים נפשיים הם אינם‬ ‫‪-‬‬
‫תופעות‪ ,‬מצבים או תכונות של אף עצם‪ .‬מהגישה הזאת אנחנו רואים שלא‬
‫מספיק לשלול את האפשרות שהעצם הנפשי הוא עצם פיזיקאלי כדי לקבל‬
‫דואליזם עצמותי‪ ,‬ושצריך להראות גם שיש עצם נפשי כלשהו‪.‬‬

‫מהו עצם?‬

‫יש שתי גישות להגדרה של עצם‪ :‬תורת המצע (‪ )substratum theory‬אומרת שעצם‬
‫הוא מצע שבו התכונות שלו נאחזות‪ ,‬אבל שהקיום שלו לא תלוי בתכונות שלו‪ .‬אפשר‬
‫לחשוב עליו במנותק מהתכונות‪ .‬גישת האלומה (‪ )bundle theory‬אומרת שעצם לא‬
‫יכול להיות נפרד מתכונותיו‪ ,‬ושעצם אינו אלא אוסף של תכונות או של אירועים (השלם‬
‫שווה לסך חלקיו)‪ .‬משתי ההגדרות הללו של עצם ניתן לראות את ההבחנה בין‬
‫דואליזם של תכונות לבין דואליזם עצמותי‪ .‬דואליזם עצמותי צריך לדחות את גישת‬
‫האלומה‪.‬‬

‫הדואליזם הקרטזיאני (דואליזם עצמותי קלאסי)‬

‫הגישה של דקארט מחויבת לשלוש תזות מרכזיות‪:‬‬

‫קיימים עצמים חומריים (למשל גופים של בני אדם) ועצמים רוחניים (הנפשות);‬ ‫‪.1‬‬
‫נפשות וגופים חומריים הם עצמים מובחנים‪ ,‬נבדלים ונפרדים‪.‬‬
‫זהותו וקיומו של עצם רוחני אנו תלוי (מבחינה לוגית) בזהותו ובקיומו של עצם‬
‫חומרי כלשהו‪ ,‬ולהפך‪ .‬ספציפית‪ ,‬הנפש יכולה להתקיים בלי הגוף והגוף יכול‬
‫להתקיים בלי הנפש‪.‬‬
‫אין סתירה לוגית ברעיון שנפש בדיוק כמו שלי תתקיים בלי קשר לשום גוף‪.‬‬
‫לעצמים נפשיים ולעצמים חומריים יש טבע או מהות שונים לחלוטין‪ :‬לכל אחד‬ ‫‪.2‬‬
‫יש מאפיין מהותי של העצם שהו (המאפיין של חומרי הוא התפשטות במרחב‪,‬‬
‫ושל נפשי הוא היותו חושב)‪.‬‬
‫המאפיינים של התפשטות מרחבית וחשיבה מוציאים זה את זה‪ :‬עצם חומרי לא‬
‫יכול להתאפיין על ידי חשיבה ועצם נפשי אינו בעל ממדים מרחביים‪ ,‬ואינו נמצא‬
 ‫בשום מקום‪.‬‬
‫מצבים של העצם הרוחני – אף הם אינם מרחביים – הם מתרחשים בזמן אך לא‬
‫במרחב‪.‬‬
‫הדואליזם הקרטיזיאני הוא דואליזם אינטראקציוניסטי‪ :‬בפועל‪ ,‬הנפש של כל‬ ‫‪.3‬‬
‫אחד מאתנו קשורה הדוקות לגוף מסוים‪ ,‬במובן זה שמתקיימים קשרים סיבתיים‬
‫(ישירים) דו‪-‬כיווניים (אינטראקציות) בין מצביה לביו מצביו של גוף זה (אולם‬
‫קשרים אלה עשויים להיפסק)‪.‬‬
‫מצבים גופניים הם סיבותיהם של מצבים נפשיים‪ ,‬ומצבים נפשיים הם סיבותיהם‬
‫של מצבים גופניים‪.‬‬
‫בגלל שהקשר הוא דו‪-‬כיווני‪ ,‬חשוב להגדיר את שני כיווני הסיבתיות‪:‬‬
‫סיבתיות נפשית‪-‬פיזיקאלית‪ :‬רציה ‪ +‬האמנה ‪ >-‬פעולה‬
‫סיבתיות פיזיקאלית‪-‬נפשית‪ :‬השפעה של אובייקט פיזיקאלי על איברי החושים‬
‫‪ >-‬שרשרת פיזיולוגית‪-‬נוירולוגית ‪ >-‬תפיסה חושית‬

‫חשוב להזכיר גם את זה שיש סיבתיות פיזיקאלית‪-‬פיזיקאלית (כדור ביליארד‬

‫למשל)‪ ,‬ושיש את האפשרות לסיבתיות נפשית‪-‬נפשית (אליה דקארט לא‬
‫התייחס‪ .‬למשל אני מאמין שמחר ירד גשם ולכן אני רוצה לקחת איתי מטריה)‪.‬‬

‫לא כל דואליסט יאמץ את הסיבתיות הדו‪-‬כיוונית הזאת‪ .‬החוליה עליה יש ויכוח‬

‫גדול יותר היא השאלה אם הנפשי פעול סיבתית על הפיזיקאלית (ושלא מדובר‬
‫בסיבתיות פיזיקאלית‪-‬פיזיקאלית מורכבת יותר)‪.‬‬

‫נראה לנו מאוד אינטואיטיבי להניח שלמצבים נפשיים יש כוחות סיבתיים בעולם‪ ,‬ושהם‬
‫פועלים על ידי השפעת התיווך של הגוף שלנו לעולם‪ .‬הדחייה של הטענה הזאת‬
‫אומרת שכשעשיתי משהו‪ ,‬לא היה שום קשר סיבתי בין המצבים הנפשיים שלי לבין‬
‫התנועות של הגוף שלי (למרות שבדיוק כשרציתי להרים את היד‪ ,‬היד שלי עלתה)‪.‬‬

‫חלק מהמושג שלנו של מה זה כאב‪ ,‬הוא שזה מצב שנוטה לגרום לכל מיני התנהגויות‪,‬‬
‫ולכן הרבה פילוסופים לא מקבלים את השלילה של סיבתיות נפשי‪-‬פיזיקאלי‪.‬‬

‫למרות התזה של דקארט שאומרת שהגוף והנפש יכולים להתקיים בנפרד‪ ,‬חשוב‬
‫לשאול מה הקשר בניהם‪ .‬דקארט אמר שהגוף שלי הוא הגוף שקשור עם נפשי באופן‬
‫בו מצבי הנפשיים יכולים להשפיע ישירות רק על המצבים החומריים של העצם החומרי‬
‫שהוא הגוף שלי (ויכולים להשפיע ישירות גם על המצבים הנפשיים שלי)‪ ,‬ושהגוף שלי‬
‫יכול להשפיע באופן ישיר רק על המצבים הנפשיים של נפשי (ויכולים להשפיע ישירות‬
‫על מצבים חומריים של גופים חומריים אחרים)‪.‬‬
 ‫שעור ‪7‬‬

‫ראינו כי תיאוריות אינטרקציוניסטיות של דואליזם הן תיאוריות האומרות שמתקיימים‬

‫קשרים סיבתיים דו‪-‬כיווניים (זה מה שמייחד דואליזם אינטראקציוניסטי) בין הגוף לבין‬
‫הנפש‪ .‬ייראה מוזר מאוד לוותר על סיבתיות נפשית‪ ,‬כי אנחנו חווים כל יום את העובדה‬
‫שהרצונות שלנו מתורגמים להתנהגות של הגוף שלנו‪ .‬כשאני רוצה להרים את היד‪ ,‬היד‬
‫שלי עולה (כל עוד היא פועלת באופן תקין)‪ .‬חלק מעצם המושג של רציה‪ ,‬בצירוף עם‬
‫האמנות מסוימות‪ ,‬נוטה לגרום לפעולות גופניות מסוימות‪ .‬התפיסה הקרטיזיאנית של‬
‫האחדות אומרת שקשרים סיבתיים נפשיים‪-‬פיזיקאליים דו‪-‬כיווניים ישירים מתקיימים רק‬
‫בין הנפש של אדם לבין הגוף שלו‪.‬‬

‫בעיות לדואליזם קרטיזיאני‬

‫למרות האינטואיציה החזקה לקבל את הטענה של קשרים סיבתיים‬

‫נפשיים‪-‬פיזיקאליים‪ ,‬במסגרת קרטיזיאנית יכולה להיות בעיה לטעון לקשרים כאלה‪.‬‬
‫רבים חושבים שבדיוק בנקודה של סיבתיות נפשית‪-‬פיזיקאלית עולה הבעיה החמורה‬
‫ביותר של תיאוריות דואליסטיות‪.‬‬

‫קבוצת בעיות אחת (בהמשך יהיו עוד) עולה בשל השוני בין הנפשי לבין הפיזיקאלי‪.‬‬
‫אם הם כל כך שונים‪ ,‬איך הם יכולים להשפיע סיבתית זה על זה? איך ייתכן שעצם‬
‫רוחני שאין לו נפח ומיקום במרחב יכול לגרום לשינויים במצבים פיזיקאליים להם יש‬
‫נפח ומיקום במרחב? למה שגוף מסוים ישפיע דווקא על נפש מסוימת ולהיפך? בין‬
‫אובייקטים שנמצאים במיקום מסוים בזמן מסוים אנחנו יכולים להסביר קשרים סיבתיים‬
‫(לרוב לפחות‪ ,‬ומניחים הנחה סבירה שניתן להסביר את כל הקשרים הסיבתיים הללו)‪.‬‬

‫דקארט על הכשרים‬

‫הוא טען שדווקא נושא הסיבתיות יכול לבסס את התיאוריה שלו‪ ,‬וזאת משום שאנחנו‬
‫לא יכולים להסביר איך מנגנונים פיזיקאליים יכולים להסביר התנהגויות מורכבות (הוא‬
‫התכוון בעיקר לחישובים מתמטיים וליצירתיות של השפה‪ ,‬האפשרות ליצור אינסוף‬
‫משפטים תקינים)‪ .‬איך יכול להיות שמנגנון פיזיקאלי יהיה מסוגל להתנהגויות כל כך‬
‫מורכבות‪ .‬הוא הסיק שלהתנהגויות כאלה לא יכולה להיות סיבה פיזיקאלית‪ ,‬וזה בדיוק‬
‫טעם בזכות ההנחה שהסיבות חייבות להיות של עצם רוחני לא פיזיקאלי‪ .‬היום הטענה‬
‫של דקארט חלשה מאוד כי יש לנו מחשב שמפגין התנהגויות מורכבות שאנחנו יכולים‬
‫להסביר אותן רק בכלים פיזיקאליים (גם אם נניח שלמחשב יש מצבים מנטאליים)‪.‬‬

‫הטיעון מאפשרות ההשגה ( ‪ )conceivability‬בזכות דואליזם עצמותי‬

‫אני יכול להשיג‪/‬לדמיין (‪ )to conceive‬את נפשי קיימת ללא גופי (למעשה ללא‬ ‫‪)1‬‬
‫גוף כלשהו)‪.‬‬
‫אם אני יכול להשיג את א' ללא ב'‪ ,‬אז אפשרי מבחינה לוגית שא' יתקיים ללא‬ ‫‪)2‬‬
‫ב' (א' יכול להתקיים ללא ב')‪.‬‬
‫[נובע מ‪ )1-‬ו‪ ])2-‬אפשרי מבחינה לוגית שנפשי תתקיים ללא גופי (לא הכרחי‬ ‫‪)3‬‬
‫שאם נפשי מתקיימת גם גופי מתקיים)‪.‬‬
 ‫אם אפשרי שא' יתקיים ללא ב'‪ ,‬אז א' אינו זהה לב' (טענות זהות אמיתית היא‬ ‫‪)4‬‬
‫הכרחית‪ .‬אם הגוף והנפש זהים‪ ,‬אז הם זהים בהכרח בכל עולם אפשרי‪ ,‬אין‬
‫אפשרות לוגית אחרת)‬
‫לכן‪[ ,‬נובע מ‪ )3-‬ומ‪ ])4-‬נפשי אינה זהה לגופי‪.‬‬ ‫‪)5‬‬
‫הטיעון הזה פחות מקובל היום‪ )1 .‬אומר שאני יכול לדמיין (לתפוס‪ ,‬להשיג) את הנפש‬
‫שלי‪ ,‬שאני חווה‪ ,‬ללא הגוף שלי‪ .‬אני יכול לדמיין את עצמי ללא הגוף שלי ועדיין‬
‫לחשוב על עצמי באופן קוהרנטי (לכן אין מניעה לוגית לקיום הנפש ללא הגוף‪ ,‬מה‬
‫שכבר מוביל ל‪ .))2-‬אם מקבלים את ‪ )4‬מגיעים למסקנה אונטולוגית חזקה מאוד‪ ,‬כי‬
‫לא יכול להיות שהגוף והנפש זהות אם קיימת אפשרות לוגית אחרת‪.‬‬

‫כיוון טוב לתקוף את הטיעון היא לתקוף את ‪ ,)1‬כי אפשר לערער על הטענה שניתן‬
‫לדמיין את הנפש ללא הגוף‪ .‬יש פה גם אפשרות להנחת המבוקש כי ניתן לטעון שלפני‬
‫שמניחים את ‪ )1‬צריך לטעון שהנפש והגוף אינם זהים (כדי לדמיין את הנפש שלי אני‬
‫צריך להניח שהיא קיימת‪ ,‬להניח שיש עצם נפשי ולא רק תכונות נפשיות)‪.‬‬

‫אפשר לבקר את הטיעון גם דרך ‪ .)2‬ההנחה הזאת טוענת למעבר מאפשרות‬

‫אפיסטמית לאפשרות מטאפיזית‪ .‬אפשרות אפיסטמית קשורה לאופן שבו אנחנו יכולים‬
‫לחשוב על דברים (למשל‪ ,‬מה אני יכול להשיג בדמיון באופן קוהרנטי)‪ .‬אפשרות‬
‫מטאפיזית היא לא על מה אני יכול לחשוב‪ ,‬אלא על מה שיכול להיות (ולא מה שנדמה‬
‫לי שיכול להיות אחרי מחשבה יסודית על הדברים)‪ .‬המעבר הזה הוא שנוי במחלוקת‪,‬‬
‫ולכן גם ‪ )2‬הוא חוליה חלשה בטיעון‪.‬‬

‫לוויתור על המעבר האפיסטמי‪-‬מטאפיזי יהיה מחיר גבוהה‪ ,‬מכיוון שללא המעבר הזה‬
‫קשר לדבר על האפשרות לידע מודאלי (ידע אודות מה שאפשרי)‪ .‬המקור לידע מודאלי‬
‫הוא הדמיון (לפחות קשה לנו מאוד להעלות אפשרות אחרת‪ .‬אף אחד לא הצליח‬
‫לנסח אפשרות אחרת לפחות‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬המקור שלו לא יכול להיות ידע עובדתי)‪,‬‬
‫היכולת שלנו להעלות דברים על דעתנו‪ .‬כפי שפרספציות הן מקור הידע שלנו לגבי‬
‫מה שקיים (פיזיקאלית לפחות)‪ ,‬כך הדמיון שלנו הוא מקור הידע שלנו על מה שיכול‬
‫להתקיים (בתוספת נימוק מספק)‪ .‬אנחנו לא יכולים לתפוס את האפשרויות שלא‬
‫ממומשות בעולם‪ ,‬אבל אפשריות‪ ,‬על ידי פרספציות‪ ,‬ולכן אנחנו נשארים רק עם‬
‫הדמיון‪ .‬כמובן שמחשבה מודאלית יכולה להיות שגויה (למשל אם עשיתי טעות לוגית‬
‫בדרך)‪ ,‬אבל זה לא אומר שכל מחשבה מודאלית תהיה שגויה‪.‬‬

‫בכל מקרה‪ ,‬קשה מאוד להתווכח עם הטיעון הזה (כי התומכים בידע מודאלי תמיד‬
‫יוכלו לומר שגם אם היה נדמה לנו שמשהו אפשרי‪ ,‬יכול להיות שטעינו בדרך)‪.‬‬

‫התנגדות לדקארט מדוגמא נגדית (‪)Lowe‬‬

‫לו נותן דוגמאות נגדיות כדי לתקוף את דקארט‪ .‬הוא טוען שהמעבר ממה שניתן לדמיון‬
‫לאפשרות מטאפיזית הוא מעבר לא טוב‪ .‬אנחנו יכולים לדמיין את שינוי העבר‪ ,‬אבל‬
‫יהיה קשר מאוד לטעון שזה אפשרי‪ .‬לדוגמא הזאת ניתן לענות בכך שהיא מביסה את‬
‫עצמה מכיוון שמחשבה על שינוי העבר היא לא קוהרנטית (כי זה בלתי אפשרי)‪ ,‬ולכן‬
‫אין בעיה‪ .‬הרבה טוענים שאת בעיית הקוהרנטיות ניתן לפתור באמצעות "משיג‬
 ‫אידיאלי"‪ ,‬מישהו שחושב דומה לנו אבל שיש לו זיכרון בלתי מוגבל ושהוא לא עושה‬
‫טעויות לוגיות‪.‬‬

‫דואליזם עצמותי לא‪-‬קרטיזיאני (שוב ‪)Lowe‬‬

‫כפי שראינו‪ ,‬לו דוחה את הטענה מאפשרות ההשגה של דקארט‪.‬‬

‫לו מגדיר דואליזם מאוד חלש‪ ,‬ולכן ניתן לשאול האם הדואליזם שלו הוא לא גרסה של‬
‫פיזיקאליזם‪ .‬למרות זאת‪ ,‬היא תיאוריה מעניינת מאוד‪ ,‬במיוחד בהקשר של היחסים בין‬
‫הגוף לבין הנפש‪:‬‬

‫הוא טוען כי האדם (‪ ,person‬המושג המרכזי של לו) הוא עצם שיש לו הן מאפיינים‬
‫גופניים והן מאפיינים נפשיים‪ .‬מי זה אני? אני זה האדם שאני‪ .‬האדם‪ ,‬לפי לו‪ ,‬נבדל‬
‫מהגוף (או מכל חלק של גופו)‪ ,‬וזהותו וקיומו אינם תלויים בגופו הספציפי (בשונה‬
‫מדקארט שאמר שנפש ספציפית מקיימת קשרים סיבתיים עם גוף ספציפי)‪ .‬למרות‬
‫זאת‪ ,‬במובן חשוב האדם אינו נפרד (בר‪-‬הפרדה) מגופו‪ ,‬וקיומו מחייב קיום של גוף‬
‫מסוים‪.‬‬

‫האנלוגיה לתיאוריה של לו דומה ליחס בין פסל לבין גוש החומר ממנו הוא עשוי‪ .‬גוש‬
‫החומר יכול להתקיים בלי להיות פסל (למשל אם נמעך אותו)‪ ,‬ולכן הוא לא זהה‬
‫לפסל‪ .‬מצד שני‪ ,‬ניתן להחליף את החלקים הספציפיים של גוש החומר בחלקים‬
‫שנראים אותו דבר‪ ,‬ועדיין יהיה מדובר באותו הפסל‪ ,‬ולכן הפסל יכול להתקיים גם בלי‬
‫גוש חומר ספציפי‪ ,‬אבל הוא לא יכול להיות פסל בלי גוש חומר מסוים‪.‬‬

‫המשותף בין דקארט לבין לו הוא ששניהם טוענים כי אין זהות בין הגוף לבין הנפש‪.‬‬
‫השונה הוא האדם אצל לו אינו תלוי בגוף ספציפי (אבל כן תלוי בגוף כלשהו) בעוד‬
‫שדקארט מחבר בין נפש ספציפית לגוף ספציפי וטוען שקיום הנפש אינו תלוי בקיום‬
‫הגוף‪ .‬לו גם טוען שלאדם (כולל לנפש שלו) יש מאפיינים גופניים‪ ,‬ודקטרט טוען שלא‬
‫יכולים להיות מאפיינים גופניים לנפש‪ ,‬ומאפיינים נפשיים לגוף (כי מדובר בסוגים שונים‬
‫של מצע שלא מתקיימים באותם מובנים)‪.‬‬

‫העמדה של לו מראה תמונה סבירה של היחסים בין מי שאני כאדם לבין הגוף שלי‪.‬‬
‫נראה שהעמדה שלו יותר סבירה מהחלופות (לפחות לפי רוב הפילוסופים המודרניים‬
‫שלא מקבלים את הטענה שאדם יכול‪ ,‬מבחינה מטאפיזית‪ ,‬להתקיים ללא הגוף שלו)‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬בניגוד לדקארט‪ ,‬נראה סביר מאוד לייחס מאפיינים פיזיקאליים לאדם‬
‫(למשל אם אני אומר שאני גבוהה‪ .‬דקארט ייטען שמכיוון שלנפש אין נפח‪ ,‬אני לא יכול‬
‫לטעון עליה דברים כאלה‪ ,‬ולכן אם אני אומר שאני גבוהה‪ ,‬ולא שהגוף שלי גבוהה‪,‬‬
‫דקארט יאמר שטעיתי)‪.‬‬

‫יש טעמים טובים להעדיף את העמדה של לו ביחס לעמדה של דואליזם קרטיזיאני‪.‬‬

‫האלטרנטיבה ההפוכה ללו אומרת שהאדם זהה לגוף שלו (פיזיקאליזם)‪ .‬לו טוען שלא‬
‫סביר לייחס את התכונות הנפשיות רק לגוף (בפרט למוח)‪ .‬כמו בשאלת הגובה‪ ,‬ייראה‬
‫מוזר להגיד שהמוח שלי חושב ולא שאני חושב (נראה יותר סביר לטעון שהמוח הוא‬
‫מה שבזכותו אני חושב)‪ .‬נראה כי יש פה טעות קטיגוריאלית לכאורה לגבי המוח‪.‬‬
 ‫טענה נוספת של לו אומרת שתנאי הזהות ( ‪ persistence conditions‬התנאים שבהם‬
‫אובייקט מסוים ממשיך להתקיים כאובייקט שהוא‪ .‬מתי נמר מפסיק להיות נמר? אם‬
‫הוא ייאבד רגל הוא יישאר נמר‪ ,‬גם אם חסר לו חלק מהגוף) של האדם שונים מאלה‬
‫של גופו‪ .‬לו טוען שיש הבדל משמעותי בין תנאי ההתמדה של הגוף לבין תנאי‬
‫ההתמדה של האדם‪.‬‬
 ‫שעור ‪8‬‬

‫האם התיאוריה של לו היא בכלל תיאוריה דואליסטית? בהשוואה לתיאוריה של‬

‫דקארט‪ ,‬המשותף הוא הדחיה של הזיהוי בין האדם (‪ )person‬לבין הגוף‪ .‬ההבדלים הם‬
‫שדקארט טען שלאדם אין מאפיינים פיזיקאליים (כי אלה מאפיינים מסוגים שונים שלא‬
‫מתיישבים יחד) ולפי לו לאדם יש גם מאפיינים גופניים‪ .‬לפי לו האדם אינו תלוי בגוף‬
‫ספציפי אבל חייב להיות בעל גוף‪ ,‬בעוד שלפי דקארט האדם יכול להתקיים גם ללא‬
‫גוף‪.‬‬

‫לו טוען לכך שדואליזם קרטיזיאני היא גישה קיצונית מידי ולכן לא סבירה‪ ,‬ובמקומה‬
‫הוא מציע גישה יותר מתונה‪ .‬תנאי זהות של אובייקט (‪ )persistence conditions‬הם‬
‫התנאים שבעתיים הוא ממשיך להתקיים כאותו אובייקט‪ .‬לו טוען שהעמדה שמזהה את‬
‫האדם עם הגוף ועם המוח היא לא סבירה משום שמדובר באובייקטים שעוברים‬
‫שינויים בעוד שזהות האדם נשמרת‪ ,‬ולכן תנאי הזהות שלו לא יכולים קשורים רק‬
‫בתנאי הזהות של גוף חי (שצריך להמשיך לקיים פעילויות ביולוגיות מסוימות כדי‬
‫להישאר גוף חי)‪ .‬באופן עקרוני ניתן להחליף חלקים של גופו של אדם (אפילו לחלקים‬
‫סינטטיים וחלקים מהמוח)‪ ,‬וכל זמן שהפונקציות הנפשיות שלו יישמרו‪ ,‬הוא יישאר אותו‬
‫אדם‪ .‬לכן לו טוען שתנאי הזהות של האדם שונים מתנאי הזהות של הגוף שלו‪ ,‬ולכן לא‬
‫יכול להיות שמדובר באותו אובייקט‪.‬‬

‫לו מגדיר עצם כמשהו שהוא יותר מסך תכונותיו (תורת האלומה מול תורת המצע) אבל‬
‫גם דוחה את ההבחנה הדיכוטומית בין שתי התיאוריות של הגדרת העצם‪ .‬עצם אינו‬
‫אוסף של תכונות‪ ,‬אבל שיש לו תכונות‪ .‬עצם לפי לו הוא ישות המתמידה בזמן‪ ,‬שיש‬
‫לה תכונות‪ ,‬ושאינה תלויה לשם קיומה בדבר מלבד עצמה‪ .‬מצד שני‪ ,‬הוא טוען שאם‬
‫ניקח עצם ונסיר ממנו את כל התכונות שלו‪ ,‬לא יישאר ממנו דבר‪ .‬עצם הוא קטגוריה‬
‫בסיסית השונה מהקטגוריה הבסיסית שנקראת תכונות (למשל‪ ,‬תכונות אינן מתמידות‬
‫בזמן)‪.‬‬

‫אנחנו חושבים על עצם אנחנו חושבים על התכונה (או תכונות) שמכוננות את מהותו‬
‫כעצם שהוא (למשל‪ ,‬כשאני אומר שזה נמר‪ ,‬אני אומר שזה עצם שמקיים את התכונה‬
‫היותר נמר)‪.‬‬

‫כדי לקבל דואליזם עצמותי אנחנו צריכים לדחות את תורת האלומה של עצם‪ .‬לו דוחה‬
‫אותה‪ ,‬אבל גם נמנע מקבלה של תורת המצע בשל הבעיות שהיא יצרה לדקארט‪ .‬הוא‬
‫טוען שהוא דואליסט עצמותי מכיוון שהוא לא מזהה את האדם עם גופו (למרות שהוא‬
‫אומר שהאדם לא יכול להתקיים ללא גוף)‪ .‬לו מקיים את שני התנאים הדרושים‬
‫לדואליזם עצמותי (דחייה של תורת האלומה ושל זיהוי האדם עם הגוף)‪ ,‬אבל רבים‬
‫טוענים שהגישה שלו מבטלת את ההבחנה בין פיזיקאליזם לבין דואליזם (על כך לאחר‬
‫שנדון בפיזיקליזם)‪ .‬לכן חשובה מאוד גם שאלת אפיון הקשרים בין התכונות הגופניות‬
‫לבין התכונות הנפשיות‪ ,‬עליה לו לא ענה‪.‬‬

‫סיכום דואליזם עצמותי קרטזיאני‬

 ‫שני עצמים – נפש וגוף – בלתי תלויים‪ ,‬וניתנים להפרדה‬ ‫‪-‬‬
‫לכל עצם תכונה מהותית שאין לעצם השני (תכונת הגוף המהותית היא‬ ‫‪-‬‬
‫התפשטות במרחב‪ ,‬ושל הנפש היא חשיבה)‬
‫אינטראקציה פסיכו‪-‬פיזית דו‪-‬כיוונית‬ ‫‪-‬‬
‫לכאורה‪ ,‬אפיונים של העצם הנפשי בעיקר שליליים‪ :‬אינו חומרי‪ .‬זה גורר הרבה‬ ‫‪-‬‬
‫ביקורת על כך שדקארט מגדיר את הנפשי כלא פיזיקאלי‬
‫אולם‪ :‬תזת האוטונומיה‪ .‬התזה אומרת שהנפשיות ממצה את מהותם של‬ ‫‪-‬‬
‫המצבים הנפשיים‪ .‬מה שמאפיין מצבים נפשיים הם תכונות נפשיות‪ ,‬ורק תכונות‬
‫נפשיות‪.‬‬
‫כאן עולה נקודת מחלוקת בין פיזיקאליזם לבין דואליזם‪ :‬הדואליסט מחוייב לכך‬
‫שלא ניתן לעשות רדוקציה של הנפשי לפיזיקאלי‪ .‬ישנן תיאוריות פיזיקאליסטיות‬
‫שמסכימות עם הטענה שלא ניתן לעשות רדוקציה כזאת‪ ,‬אבל במובן אחר‬
‫מאשר המובן הדואליסטי‪.‬‬

‫דואליזם תכונתי‬

‫דואליזם תכונתי הוא גרסה חלשה יותר של דואליזם (רוב הפילוסופים שדוחים‬
‫פיזיקאליזם מאמצים את הגישה הזאת)‪ .‬הגישה טוענת שאין עצמים לא‪-‬פיזיקאליים‪,‬‬
‫אלא שיש תכונות רוחניות שאינן פיזיקאליות‪ .‬הן כן תכונות של עצם פיזיקאלי (המוח)‪.‬‬
‫למוח יש שני סוגים של תכונות‪ ,‬פיזיקאליות ורוחניות‪.‬‬

‫השאלה על הוויכוח בין הדואליסט לבין הפיזיקאליסט היא מה הופך אירוע לפיזיקאלי?‬
‫האם צריך שתהיה לו לפחות תכונה פיזיקאלית אחת? האם צריך שכל התכונות יהיו‬
‫פיזיקאליות? או שאולי מספיקה קדימות של התכונות הפיזיקאליות שלו? מה שחשוב‬
‫לענייניו הוא מה הופך תכונה לאחת שמתיישבת עם פיזיקאליזם?‬

‫דואליזם תכונתי היא עמדה המחוייבת לכך שישנן תכונות נפשיות שאינן זהות לתכונות‬
‫פיזיקאליות ("רגילות")‪ ,‬והתממשותן איננה "נקבעת" מבחינה לוגית‪/‬אונטולוגית על ידי‬
‫התממשותן של תכונות פיזיקאליות ("רגילות")‪ .‬תכונות פיזיקאליות "רגילות" הן‬
‫התכונות המופיעות במדע הפיזיקה (מטען‪ ,‬תנע‪ ,‬מיקום‪ ,‬מסה וכו'‪.)...‬‬

‫הטענה הדואליסטית היא לכך שישנן תכונות נפשיות‪ .‬כלומר‪ ,‬שאם נגלה תכונה‬
‫נפשית אחת שהיא אינה פיזיקאלית‪ ,‬מיד הפכנו לדואליסטים ושללנו את הפיזיקאליזם‪.‬‬
‫דואליזם תכונתי טוען שיש תכונות נפשיות שיכולות להיות מוסברות בכלים פיזיקאליים‪,‬‬
‫אבל שלא כל התכונות הן כאלה (במיוחד ‪.)qualia‬‬

‫מה הכוונה בהיקבעות לוגית‪/‬אונטולוגית? הדואליסט מתייחס למושג הזה בדרך‬

‫השלילה‪ ,‬ולכן כדאי להבין את הטענה אליה מחויב הפיזיקאליסט‪ .‬הוא ייטען שתכונות‬
‫נפשיות נקבעות על ידי תכונות פיזיקאליות במובן חזק של היקבעות‪ ,‬מובן חזק יותר‬
‫מסיבתיות גרידא‪ .‬זה שהנפשי נקבע על ידי הפיזיקאלי לא מספיק לפיזיקאליזם (לזה‬
‫אפילו דקארט יסכים כי הוא טען לסיבתיות גוף‪-‬נפש)‪ .‬לכן פיזיקאליזם דורש מחויבות‬
‫לכך שתכונות נפשיות מכוננות על ידי תכונות פיזיקאליות מסוימות‪ .‬המובן של‬
‫המחויבות הזאת אומר שתכונות נפשיות נקבעות בהכרח (הכרח לוגי) לפי תכונות‬
 ‫פיזיקאליות‪ .‬שלא ייתכן שהתכונות הפיזיקאליות יתממשו והתכונות הנפשיות לא‬
‫יתממשו‪.‬‬

‫לצורך ההסבר חשוב להבחין בין הכרח לוגי להכרח נומולוגי‪ .‬כשאנחנו אומרים‬
‫שמשהו נקבע לוגית על ידי משהו אנחנו אומרים שהלוגיקה מבטיחה את אמיתות‬
‫הכלל‪ ,‬שהכלל הוא לוגי כמו מודוס פוננס‪ ,‬שאין עולם אפשרי שבו הכלל מופר (לא‬
‫ניתן להעלות על הדעת עולם שבו הכלל מופר)‪.‬‬

‫הכרח נומולוגי משמעותו שמה שמבטיח את אמיתות הכלל הם חוקים מהסוג של חוקי‬
‫הפיזיקה‪ .‬זה יהיה כלל חלש יותר כי אנחנו יכולים להעלות על דעתנו חוקי פיזיקה‬
‫שונים‪ .‬לכן מה שהכרחי נומולוגית לא חייב להיות הכרחי לוגית‪ ,‬אבל מה שהכרחי‬
‫לוגית חייב להיות הכרחי נומולוגית‪ .‬כש‪-‬א' נקבע לוגית על ידי ב'‪ ,‬לא נכון להגיד ש‪-‬ב'‬
‫גורם ל‪-‬א'‪ ,‬אלא ש‪-‬ב' מכונן את א' (מספר השערות על ראשו של אדם לא גורמות לו‬
‫להיות קירח‪ ,‬אלא מכוננות את היותו קירח)‪.‬‬

‫הדואליזם התכונתי מחויב לשלילה של הטעה שאומרת שתכונות נפשיות נקבעות‬

‫בהכרח (לוגי) על ידי חוקי הפיזיקה‪ .‬זאת בדיוק הנקודה שמבחינה בין דואליזם לבין‬
‫פיזיקאליזם‪ :‬לפי הפיזיקאליסט התכונות הנפשיות נקבעות על ידי התכונות‬
‫הפיזיקאליות‪ ,‬והדואליסט ייטען שהיחס בין תכונות פיזיקלאיות לנפשיות הוא יחס יותר‬
‫חלש‪ .‬אין לדואליסט בעיה לקבל היקבעות סיבתית של התכונות הנפשיות על ידי‬
‫תכונות פיזיקאליות (ולכן הוא לא סותר את מדעי המוח)‪ ,‬אבל יש לו בעיה לקבל את‬
‫הטענה שהתכונות הפיזיקאליות מכוננות את התכונות הנפשיות‪ .‬התכונות הנפשיות הן‬
‫אוטונומיות במובן שהתממשותן היא משהו שהוא מעל ומעבר להתממשותן של תכונות‬
‫פיזיקאליות‪.‬‬

‫דואליזם מקבל מתאם אמפירי (או נומולוגי) בין הפיזיקאלי לבין הנפשי (מתאם אמפירי‬
‫בין א' לבין ב' אומר שכל פעם ש‪-‬א' מתממש‪ ,‬גם ב' מתממש)‪ .‬ההבדל בין‬
‫הפיזיקאליסט לבין הדואליסט יהיה בשאלת חוזק המתאם הזה‪ ,‬אם הוא רק אמפירי או‬
‫שהוא לוגי‪.‬‬

‫מכיוון שהיקבעות היא לא זהות‪ ,‬הפיזיקאליסט ייטען שהתכונה הנפשית אינה בהכרח‬
‫זהה לתכונה הנפשית‪ .‬המחויבות שלהם היא רק לכך שהתכונות הנפשיות נקבעות‬
‫מבחינה לוגית על ידי התכונות הפיזיקאליות‪ ,‬שהתממשות התכונות הפיזיקאליות‬
‫מבטיחה את התממשות התכונות הנפשיות‪ .‬לכן‪ ,‬גם לגרסאות מסוימות של פיזיקאליזם‬
‫יש מובן (שונה משל הדואליסט) לאוטונומיה של הנפשי‪.‬‬
 ‫שעור ‪9‬‬

‫ראינו שדואליזם תכונתי הוא דואליזם מינימליסטי ביחס לדואליזם קרטיזיאני‪ ,‬ולכן לא‬
‫צריך להיות הבדל מהותי בינו לבין גרסאות מתונות של פיזיקאליזם‪ .‬ראינו שהקריטריון‬
‫הפורמאלי המינימאלי של דואליזם הוא שתכונות נפשיות אינן זהות לתכונות‬
‫פיזיקאליות‪ ,‬ושהן אינן נקבעות לוגית‪/‬אונטולוגית על ידי תכונות פיזיקאליות (מספיק‬
‫שהן ייקבעו נומינאלית‪/‬אמפירית)‪.‬‬

‫הדואליסט אינו חייב להיות אנטי‪-‬מדעי במובן שהוא אינו מקבל נתונים אמפיריים‪.‬‬
‫הדואליסט יסביר את המתאם בין תכונות פיזיקאליות לבין תכונות נפשיות כמתאם‬
‫סיבתי (ברוב הגדול של המקרים הדואליסט יאמר שמה שמסביר את הופעת תכונה‬
‫נפשית כל פעם שמופיעה תכונה פיזיקאלית הוא שהתכונה הפיזיקאלית גורמת לתכונה‬
‫הנפשית‪ ,‬אבל שהן לא זהות‪ ,‬הן תכונות משני סוגים שונים)‪ .‬ההבחנה בין‬
‫הפיזיקאליסט לדואליסט המתון היא בשאלת הזהות בין תכונות נפשיות לבין תכונות‬
‫פיזיקאלית‪.‬‬

‫למה הפיזיקאליסט צריך בכלל את החלק הראשון של האפיון (ההיקבעות)? כי אם יש‬

‫יחס זהות אז הוא כולל גם היקבעות‪ .‬הדגש על הנקודה הזאת יעזור לנו בהמשך‬
‫להבחין בין סוגים שונים של פיזיקאליזם‪ .‬יש גרסאות מתוחכמות של פיזיקאליזם‬
‫שאומרות שתכונות נפשיות הן משהו אחר‪ ,‬לא פיזיקאלי‪ ,‬לא כימי‪ ,‬ולא ביולוגי‪ ,‬אבל‬
‫שעדיין כל הישויות הבסיסיות שמרכיבות את העולם הן פיזיקאליות‪.‬‬

‫הפיזיקאליסט אומר שאין שום תכונה שאינה זהה או נקבעת על ידי תכונה פיזיקאלית‬
‫(מספיק שתהיה תכונה נפשית אחת שלא נקבעת על ידי גורם פיזיקאלי וניתן לשלול‬
‫פיזיקאליזם)‪ .‬בלב הוויכוח נמצאת שאלת מעמדן האונטולוגי של תכונות נפשיות‪ .‬אנו‬
‫נקבל את ההגדרה הבאה לאירוע שאינו פיזיקאלי‪ :‬אם התכונה הנפשית אינה‬
‫פיזיקאלית אלא רוחנית‪ ,‬אז גם המצבים והאירועים בעלי התכונה הזאת אינם מצבים‬
‫פיזיקאליים אלא מצבים רוחניים‪.‬‬

‫גרסאות שונות של דואליזם תכונתי‬

‫ההבחנה הראשונה מגיעה מהשאלה האם תכונות רוחניות ומצבים רוחניים הם בעלי‬
‫כוחות סיבתיים? דואליזם תכונתי אינטראקציוניסטי אומר שישנה סיבתיות‬
‫דו‪-‬כיוונית בין הנפשי לבין הפיזיקאלי (סיבתיות פיזיקאלית‪-‬פיזיקאלית‪,‬‬
‫פיזיקאלית‪-‬נפשית‪ ,‬נפשית‪-‬פיזיקאלית‪ ,‬ונפשית‪-‬נפשית)‪ .‬דואליזם תכונתי‬
‫אפיפנומנליסטי אומר שהנפשי משולל כוחות סיבתיים‪ .‬הנפשי יכול להיות תולדה של‬
‫משהו אחר‪ ,‬אבל הוא לא גורם לדבר (הוא לא סיבה)‪ .‬אין לו כוח להשפיע על שום‬
‫דבר אחר בעולם‪ ,‬אפילו לא על עצמו‪ .‬הנפשי לא יכול להשפיע על הפיזיקאלי וגם לא‬
‫על המנטאלי‪.‬‬

‫יש גם פיזיקאליסטים שמאמצים אפיפנומנליזם‪ .‬למה שלאמץ עמדה כזאת? נחשוב על‬
‫סיבתיות נפשית‪-‬פיזיקאלית‪ :‬אני פועל בהתאם לרצוני ולהאמנותי (לפעמים) ולכן נראה‬
 ‫שיש קשר סיבתי בין הנפשי לפיזיקאלי‪ .‬מצד שני‪ ,‬אפשר לטעון שמי שיהיה לו ידע‬
‫מלא על העולם הפיזיקאלי יוכל לחזות את התנועות של הגוף שלי‪.‬‬

‫ההבחנה השנייה תהיה בין דואליזם תכונתי אמרג'נטיסטי (‪ )Emergent Dualism‬לבין‬

‫דואליזם תכונתי יסודתני‪.‬‬

‫רוב הדואליסטים התכונתיים מקבלים את עמדת הדואליזם האמרג'נטיסטי שאומרת‬

‫שמצבים נפשיים ותכונות נפשיות לא מתקיימים בנפרד ממצבים ותכונות פיזיקאליות‪.‬‬
‫לטענה הזאת יש שני היבטים‪ :‬אחד האומר שלפחות חלק מהתכונות הנפשיות הן‬
‫תכונות אמרג'נטיות‪ .‬השני אומר שהחוקיות שמבטאת את הקשר שבין הנפשי לבין‬
‫הפיזיקאלי היא אינה חוקיות פיזיקאלית‪.‬‬

‫דואליזם אמרג'נטיסטי ניתן להבין בהיבט התפתחותי‪-‬אישי כשהביצית מופרית מתחיל‬

‫להתפתח העובר‪ ,‬ובשלב מסוים‪ ,‬כשהעובר נהיה מורכב מספיק מתחילות להיות לו גם‬
‫מצבים נפשיים מינימאליים שלאט לאט הופכים ליותר מורכבים‪ .‬המצבים הנפשיים‬
‫שמתחילים להתפתח לא מתווספים למערכת הפיזיקאלית מבחוץ‪ ,‬אלא הם צומחים‬
‫מתוך המערכת עצמה‪ .‬עם התפתחות המערכת מתפתחים גם הכוחות הסיבתיים שלה‪,‬‬
‫ובשלב מסוים מתחילים להתקיים כוחות סיבתיים חדשים שגורמים בין השאר למצבים‬
‫נפשיים‪ .‬המצבים הללו אינם מצבים פיזיקאליים (הם בעלי תכונות רוחניות) אבל הם‬
‫נגרמים על ידי מצבים פיזיקאליים של המערכת‪.‬‬

‫ניתן להבין את הגישה גם דרך היבט היסטורי‪ .‬נתחיל מהמפץ הגדול‪ ,‬ששבריר שנייה‬
‫אחריו נקבעו חוקי הפיזיקה‪ .‬משם‪ ,‬שלב אחר שלב היקום המוכר לנו הלך ונוצר‪ .‬החל‬
‫בחלקיקים יסודיים‪ ,‬היתוך יצר עוד כאלה‪ ,‬מולקולות (כימיה)‪ ,‬בשלב מסיום גם מערכות‬
‫כימיות אורגניזמיות מורכבות (ביולוגיה)‪ ,‬ובשלב מסוים התכונות הביולוגיות נהפכו‬
‫ליותר מורכבות עד כדי הופעת תכונות נפשיות‪ .‬ההיבט הזה אומר שהכל מתחיל‬
‫מתכונות פיזיקאליות‪ ,‬אבל ככל שאלה נהפכות ליותר מורכבות כך מתחילות להופיע‬
‫תכונות מסוגים שונים (כימיות‪ ,‬ביולוגיות‪ ,‬נפשיות)‪.‬‬

‫תכונות אמרג'נטיות הן תכונות שיש למערכות מורכבות מסוימות‪ ,‬ואין אותן לרכיבים‬
‫של אותן מערכות‪ .‬במובן הזה הן תכונות חדשות שלא היו לפני היווצרות המערכות‬
‫המורכבות‪ .‬למשל מים‪ ,‬שהמרכיבים שלהם היו קיימים לפני שהיו מולקולות כאלה‬
‫(אטומים של מימן וחמצן)‪ ,‬אבל עד שהמרכיבים שלהם התחברו בצורה המורכבת‬
‫‪ ,H2O‬והתחברו במצבור מספיק מורכב של מולקולות‪ ,‬הופיעה התכונה של להיות מים‬
‫נוזליים‪.‬‬

‫לפי הדואליסט‪ ,‬תכונות נפשיות הן חדשות במובן חזק יותר מאשר הנוזליות של מים‪.‬‬
‫הרטיבות של המים איננה תכונה של הרכיבים של הצבר המים‪ ,‬אבל היא נקבעת‬
‫לוגית‪/‬אונטולוגית על ידי התכונות של הרכיבים‪ .‬להבדיל‪ ,‬המצבים הנפשיים אינם‬
‫נקבעים לוגית או אונטולוגית על ידי תכונות אחרות של מערכות העצבים של היצורים‬
‫החיים שלהם הם שייכים‪ .‬התרחשותם לא ניתנת להסבר על ידי פנייה לתכונות‬
‫הפיזיקליות הרלוונטיות ולחוקי הפיזיקה (כי זה כבר יכול להיות פיזיקאליזם מתון)‪.‬‬
‫הדואליסט האמרגנטיסט טוען כי יש פער הסברי בין התכונות הפיזיקאליות (למשל של‬
‫המוח) לבין תכונות נפשיות (למשל כאב)‪ .‬אי אפשר להסביר למה כשהמוח במצב‬
‫מסוים האורגניזם מרגיש כאב (או משהו בעל תכונות פנומנאליות) מכיוון שהתכונות‬
‫הללו‪ ,‬כתכונות רוחניות‪ ,‬אינן נקבעות לוגית‪/‬אונטולוגית על ידי התכונות הקודמות של‬
‫המערכת הפזיקאלית‪ .‬המצב של המוח בזמן כאב הוא עובדה בסיסית (‪,)brute fact‬‬
‫והדואליסט האמרג'נטיסט יטען שגם העובדה שלמצבים פיזיקאליים מורכבים מסוימים‬
‫יש כוח סיבתי לגרום למצבים נפשיים היא עובדה בסיסית‪ .‬יש קשר בין התכונות‬
‫הפיזיקאליות לבין התכונות הנפשיות‪ ,‬אבל הקשר הזה הוא קשר בסיסי (סיבתי בלבד‪.‬‬
‫סטטוס של חוק טבע) ולכן לא ניתן להסביר אותו על ידי חוקי הפיזיקה‪ .‬החוקיות הזאת‬
‫היא מיוחדת המתארת אך ורק את הקשרים שבין הנפשי לבין הפיזיקאלי‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬גם כשאנחנו מדברים על קשרים פיזיקאליים אנחנו מדברים על קשרים‬
‫סיבתיים בלבד‪ ,‬ולא על קשרים לוגיים‪/‬אונטולוגיים‪ .‬אז מה בכל זאת מבדיל בין‬
‫דואליזם כזה לבין פיזיקאליזם? השאלה האם מצב או תכונה נקבעים לוגית‪/‬אונטולוגית‬
‫או רק נומולוגית על ידי השלב הקודם‪ ,‬עניינה בקשר בין המצבים הקודמים והחוקיות‬
‫ששולטת בהם לבין המצב החדש‪ .‬האם בהינתן המצבים והחוקיות הקודמים ניתן לגזור‬
‫באופן לוגי את המצב החדש? הפיזיקאליסט ייטען שבהינתן המצבים הפיזיקאליים‬
‫והחוקיות הפיזיקאלית אנחנו יכולים לגזור לוגית‪/‬אונטולוגית את המצב הנפשי‪.‬‬
‫הדואליסט האמרג'נטיסט ייטען שלא ניתן לעשות גזירה כזאת‪ ,‬אלא רק לחזות את‬
‫המצב הנפשי שהמצב והחוקים הקודמים יובילו אליו (לפי הסיבתיות שלמדנו ממקרי‬
‫העבר)‪.‬‬

‫הדואליסט האמרג'נטיסט יאמר שאנחנו צריכים חוקיות חדשה בנוסף לחוקי הפיזיקה‪.‬‬
‫הוא ייטען שהופעת התכונות הנפשיות על ידי היווצרות מערכות פיזיקאליות מספיק‬
‫מורכבות היא סוג של מפץ גדול‪ ,‬כי בשלב הזה נוצרים חוקים חדשים שלא היו קיימים‬
‫קודם לכן (כמו שחוקי הפיזיקה נקבעו עם המפץ הגדול)‪.‬‬

‫למה קשה לקבל את הדואליזם האמרג'נטיסטי? העמדה של לו יכולה להתאים גם‬

‫לדואליזם אמרג'נטיסטי וגם לפיזיקאליזם אבל בסוף בגלל שהוא לא קיבל את‬
‫ההיקבעות הלוגית‪/‬אונטולוגית של הנפשי על ידי הפיזיקאלי הוא נשאר דואליסט‪.‬‬
‫המחיר של קבלת הדואליזם האמרג'נטיסטי הוא שהוא לא עונה על השאלה למה‬
‫פתאום הופיעו החוקים המנטאליים? (ואותו דבר אפשר להגיד לפיזיקאליסט על המפץ‬
‫הגדול)‬

‫בגלל הבעייתיות הזאת אפשר לדבר על אלטרנטיבה לדואליזם אמרג'נטיסטי‪.‬‬

‫דואליזם יסודתני אומר שהתכונות הנפשיות מאפיינות גם חלקיקים יסודיים של היקום‬
‫(גם אטומים)‪ ,‬והם המקור לנפשיות של היקום‪.‬‬

‫הגרסא הראשונה של דואליזם יסודתני היא פאן‪-‬פסיכיזם האומרת התכונות הנפשיות‬

‫הן תכונות של החלקיקים הפיזיקאליים היסודיים‪ .‬הגישה השנייה היא גישת החלקיקים‬
‫הנפשיים‪-‬רוחניים אומרת שבצד החלקיקים הפיזיקאליים ישנם חלקיקים יסודיים‬
‫אחרים‪ :‬חלקיקים נפשיים‪-‬רוחניים‪.‬‬
 ‫על הדואליסט היסודתני יש גם להסביר מדוע תכונות נפשיות החלות על חלקיקים‬
‫יסודיים חלות גם על מערכות מורכבות של החלקיקים הללו‪ ,‬ומה הקשרים בין‬
‫התכונות הללו לתכונות הללו? הוא יצטרך להסביר איזה תכונות נפשיות חלות על‬
‫החלקיקים היסודיים‪ ,‬ואיך הצטברות של התכונות הללו מרכיבות את המצבים‬
‫הנפשיים שאנחנו חווים?‬

‫פאן‪-‬פסיכיזם אומר שלרכיבים יש מצבים נפשיים גם כשהם מבודדים ולא חלק‬

‫ממערכת מורכבת (כי אז זה יהיה דואליזם אמרג'נטיסטי)‪ ,‬והמקור של המצבים‬
‫הנפשיים של מערכות מורכבות הוא ברכיביהן‪ .‬הגישה אומרת שכל דבר פיזיקאלי מוכר‬
‫לנו מתאפיין במצבים נפשיים כי הוא כולל את הרכיבים הפיזיקאליים הבסיסיים‪.‬‬

‫גישת החלקיקים הנפשיים‪-‬רוחניים אומרת שלא החלקיקים הפיזיקאליים המוכרים לנו‬

‫(על ידי מדע הפיזיקה) הם החלקיקים שיש להם תכונות נפשיות‪ ,‬אלא שמלבדם קיימים‬
‫גם חלקיקים בסיסיים שהם נפשיים‪ .‬לפי הגישה הזאת אבני הבניין הבסיסיות של‬
‫היקום כוללות גם חלקיקים פיזיקאליים וגם "חלקיקים" נפשיים‪-‬רוחניים‪.‬‬
 ‫שעור ‪10‬‬

‫היום רוב המטיריאליסטים דוגלים בתורת הזהות‪ ,‬אך יש תורות מטריאליסטיות אחרות‬
‫(למשל בהיביוריסטים ואלימיניטיביסטים)‪ .‬רוב הפיזיקאליסטים חושבים שיש מצבים‬
‫נפשיים (בניגוד לאלימיניטיביסטיים) ושהמצבים הללו הם מצבים פיזיקאליים‪ .‬באותו‬
‫האופן‪ ,‬תהליכים נפשיים (כמו למשל הסקת האמנה אחת מהאמנות קודמות) הם‬
‫תהליכים פיזיקאליים‪ .‬באופן יותר ספציפי‪ ,‬המצבים והתהליכים הנפשיים זהים למצבים‬
‫ולתהליכים מוחיים (אפילו לא לכל המוח)‪ .‬לכן הדוגלים בתורת הזהות דוגלים בתורת‬
‫זהות מוחית‪.‬‬

‫תורת הזהות הנפשית מוחית פותחה רק בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ .20-‬כמה‬

‫מהפילוסופים החשובים שהיו מאבותיה הם סמארט‪ ,‬פלייס‪ ,‬דויד ארמסטרונה‪ ,‬והרברט‬
‫פייגל‪.‬‬

‫לפי הגרסה הרווחת של תורת הזהות מצבים נפשיים הם מצבי מוח מאוד מורכבים‪,‬‬
‫ועובדות נפשיות זהות לעובדות מוחיות מאוד מורכבות‪ .‬למשל‪ ,‬ניתן לומר שמצב נפשי‬
‫מסוים זהה לדפוס מסוים של יריות נוירונים במוח‪ .‬לפי תורת הזהות‪ ,‬מצבים נפשיים הם‬
‫פעילות חשמלית וכימית (רלוונטיות למצב) במוח‪ .‬השאלה היא לאיזה מצב מוח בדיוק‬
‫זהה מצב נפשי ספציפי היא שאלה מדעית (אמפירית) ולא שאלה פילוסופית‪.‬‬

‫הרעיון שמצבים נפשיים הם מצבים מוחיים מובע באמצעות טענות כמו כאב הראש‬
‫שלי אינו אלא מצב מוחי מסוים (בפרט‪ ,‬גירוי סיבי ‪ ,C‬מה שכבר התגלה כלא נכון)‪.‬‬
‫סמארט אומר שהכאב שלי הוא לא משהו מעל ומעבר לגירוי סיבי ‪ .C‬מדובר במצב‬
‫אחד‪ ,‬בדיוק באותו המצב (זהות חמורה)‪ .‬הכאב שלי אינו אלא גירוי סיבי ‪ C‬בדיוק כמו‬
‫שהשולחן אינו אלא אוסף של מולקולות‪.‬‬

‫סמארט מבהיר מספר נקודות בקשר לתורת הזהות‪ .‬נקודה אחת נוגעת לכך שנדמה‬
‫שמצבים נפשיים ומצבים פיזיקאליים שונים מאוד‪ .‬אנחנו גם יכולים להעלות על הדעת‬
‫שהמצבים הנפשיים שלנו אינם זהים לאף מצב מוח‪ .‬גם אנשים שלא יודעים דבר על‬
‫המוח יכולים לדבר על כאב ולדעת מהו‪ .‬בשל הטענות הללו טענת הזהות יכולה‬
‫להיראות מוזרה‪.‬‬

‫בכדי להבהיר את הנקודה‪ ,‬יש להבחין בין טענות זהות אנליטיות לבין טענות זהות‬
‫סינטטיות‪ .‬טענות אנליטיות הן טענות שהן אמיתיות רק על בסיס קשרי המשמעות של‬
‫הביטויים שמרכיבים את המשפטים שמביעים אותם (למשל‪ ,‬רווק הוא גבר שמעולם לא‬
‫נישא)‪ .‬טענות אנליטיות אמיתיות יהיו אמיתיות ללא קשר לעובדות בעולם‪ .‬טענות‬
‫סינטטיות הן טענות שאינן אנליטיות‪ .‬הן טענות שאם הן אמיתיות האמיתות שלהן לא‬
‫מובטחת אך ורק על ידי משמעות הביטויים‪ ,‬והן תלויות גם במצב העניינים בעולם‬
‫(למשל עמוס הוא רווק)‪ .‬סמארט טוען שטענות הזהות שהמדע מעלה הן טענות זהות‬
‫מצד אחד‪ ,‬וטענות סינטטיות מצד שני (למשל הברק שאינו אלא פריקה חשמלית)‪.‬‬
‫אלה לא טענות אמיתיות מעצם המשמעויות של הביטויים‪ ,‬ודרוש גם מידע אמפירי‬
‫בכדי לעמוד על אמיתותן‪.‬‬
‫נקודת המוצא של מפתחי תורת הזהות היא שמשמעות הביטויים הנפשיים והפיזיקאליים‬
‫שונה מכיוון שאין סתירה לוגית בכך‪ .‬טענת זהות ספציפית היא אינה טענה אנליטית‪,‬‬
‫אלא טענה סינטטית‪ .‬למרות שלשני הביטויים יש משמעות שונה‪ ,‬הם כן מציינים את‬
‫אותו דבר (כמו כוכב הבוקר וכוכב הערב)‪ .‬לפי אנשי תורת הזהות כאב אינו זהה לגירוי‬
‫סיבי ‪ C‬מבחינה לוגית‪ ,‬אבל בפועל‪ ,‬בהתאם לעובדות בעולם‪ ,‬כאב וגירוי סיבי ‪C‬‬
‫מדברים בדיוק על אותה התופעה‪ .‬אלו הן זהויות שבעובדה‪ .‬טענות הזהות‬
‫הפסיכופיזיות הן בדיוק הטענות המופיעות במדעים‪ ,‬הן טענות מאותו הסוג של מים‬
‫זהים ל‪.H2O-‬‬

‫ברמה המנטלית‪ ,‬כשאנחנו חושבים על מים באופן לא תיאורטי אנחנו חושבים על נוזל‬
‫שקוף‪ ,‬חסר טעם‪ ,‬יכול לבוא בכמה מצבי צבירה וכו'‪ ...‬כשאנחנו חושבים על מים‬
‫באופן תיאורטי אנחנו חושבים עליהם ומזהים אותם באופן שונה לגמרי‪ ,‬אנחנו חושבים‬
‫עליהם לפי התכונות הכימיות שלהם‪.‬‬

‫האם המצבים הנפשיים והפיזיקאליים זהים באותו מובן שבו המדע מבטא זהויות בין‬
‫תופעות שונות? הזהויות המדעיות "הרגילות" חושפות בפנינו את הטבע האמיתי של‬
‫התופעות‪ .‬לא כל הדוגלים בתורת הזהות רואים את הזהות הפסיכופיזית באותו האופן‪.‬‬
‫ישנה גרסה של תורת הזהות שלפיה מדעי המוח אינם חושפים‪ ,‬ולעולם לא יוכלו‬
‫לחשוף את הטבע האמיתי של המצבים הנפשיים מכיוון שהטבע של המצבים הנפשיים‬
‫הוא לא פיזיקאלי (זה לא מה שמהותי להם כמצבים נפשיים וכמצבים נפשיים‬
‫ספציפיים)‪.‬‬

‫תורת הזהות מחויבת גם לטענה אמפירית וגם לטענה פילוסופית‪ .‬לגבי הטענה‬
‫האמפירית‪ ,‬כבר בתקופת הפילוסופים היוונים היו כאלה שדגלו בגישה מדעית‬
‫אמפירית‪ ,‬ובכל זאת עד שנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ 20-‬לא היו כמעט חידושים בתורות‬
‫זהות פסיכופיזיות‪ .‬הסיבה לכך היא שלא היה מידע אמפירי חדש‪ ,‬והיום יש עדויות‬
‫חזקות רבות לקשרים בין מצבים מוחיים לבין מצבים נפשיים (למשל‪ ,‬כשלאובייקט יש‬
‫התנסות ויזואלית יש פעילות באזורים ספציפיים במוח)‪ .‬את הידע הזה המדע רוכש‬
‫במספר דרכים‪ .‬אחת מהן היא לגרות אזור מסוים במוח ולשאול את הסובייקט איזה‬
‫תחושה נפשית יש לו‪ .‬בכיוון ההפוך אנחנו יכולים לחשוף את הסובייקט לגירויים‬
‫מסוימים ולבדוק מה קורה לו במוח באמצעות ‪.FMRI‬‬

‫דרך נוספת בה המדע רוכש ידע אודות המצבים התהליכים והאזורים המוחיים היא‬
‫באמצעות בחינה של פגיעות מוחיות (למשל המקרה של מוח חצוי)‪ .‬הידע הזה על‬
‫קשרים אמפיריים בין מצבים נפשיים לבין מצבים מוחיים הולך ומצטבר‪.‬‬

‫קשרים אמפיריים לבדם אינם מספיקים בכדי לבסס את תורת הזהות מכיוון שקורלציות‬
‫אמפיריות כאלה הן תנאי הכרחי אך לא מספיק בכדי להראות שיש זהות פסיכופיזית‬
‫(גם סיבתיות למשל יכולה להיות הסבר לזה)‪.‬‬
 ‫הניסוח הראשוני של הטענה האמפירית ושל הטענה הפילוסופית‪:‬‬

‫הטענה האמפירית – ישנם קשרים עובדתיים בין מצבים נפשיים לבין מצבים מוחיים‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬קיימים "מתאמים" (קורלציות) נפשיים‪-‬מוחיים‪ .‬היא מתבססת על‬
‫תצפיות וניסויים מדעיים – על התבוננות בעובדות‪.‬‬

‫הטענה הפילוסופית – ההסבר לקיומם של מהמתאמים הללו הוא שהמצבים הנפשיים‬

‫אינם אלא מצבים מוחיים‪ .‬זוהי טענה נוספת‪ ,‬מעבר לטענה האמפירית – כדי לבסס‬
‫אותה נדרשים טיעונים פילוסופיים או תיאורטיים ומופשטים ולא תצפיות אמפיריות‬
‫בלבד‪.‬‬

‫הטענה האמפירית‬

‫הפשר המקובל ביותר של הטענה האמפירית תורת הזהות מחויבת לכל הפחות‬
‫לנסמכות של תכונות נפשיות על תכונות פיזיקאליות‪ .‬נסמכות הוא יחס האומר כי‬
‫תכונות מסוג א' נסמכות על תכונות מסוג ב' אם זהות בתכונות מסוג ב' מחייבת (במובן‬
‫חלש) זהות בתכונות מסוג א'‪ .‬אם שני דברים זהים ב‪-‬ב' הם יהיו זהים גם ב‪-‬א'‪ ,‬ואם הם‬
‫נבדלים ב‪-‬א' אז הם בהכרח נבדלים גם ב‪-‬ב'‪ .‬זהו בעצם יחס המדבר על שקילות לוגית‪.‬‬

‫ביחס בין תכונות נפשיות לבין תכונות פיזיקאליות יש את עיקרון נסמכות הנפשי על‬
‫הפיזיקאלי‪ .‬במקרה הזה העיקרון אומר ששני אובייקטים זהים במצבם המוחי יהיו זהים‬
‫גם במצבם הנפשי‪ ,‬וששני אובייקטים בעלי הבדל במצבם הנפשי יהיו גם בעלי הבדל‬
‫במצב המוחי שלהם‪.‬‬

‫חשוב להזכיר גם את הרעיון של נסמכות גלובלית‪ .‬ישנה את התזה האקסטרנליסטית‬

‫שהיא בעייתית בהקשר של עיקרון הנסמכות הנפשי על המוחי‪ .‬התזה אומרת שלפחות‬
‫חלק מהתכונות של המצבים המוחיים שלנו נקבעות על ידי קשרים עם הסביבה שלו‪.‬‬
‫לכן כפילים פיזיקאליים שנמצאים בסביבות שונות יכולים להיות בעלי הבדלים גם‬
‫בתוכן המחשבות שלהם (כי הם נחשפים לגירויים שונים מהסביבה למשל)‪.‬‬
‫פיזיקליסטים יכולים לקבל אקסטרנליזם‪ ,‬ולכן הם יקבלו את עיקרון הנסמכות‬
‫הגלובלית שלא מדבר רק על המצבים של המוח‪ ,‬אלא גם על המצבים של הסביבה‬
‫הרלוונטית למוח (למשל מיקום במרחב)‪ .‬נסמכות גלובלית תטען ששני אובייקטים‬
‫בעלי תכונות מוחיות זהות יהיו גם בעלי תכונות נפשיות זהות בתנאי שהמוח יהיה נטוע‬
‫בסביבות זהות (או לפחות דומות מספיק)‪.‬‬

‫חשוב להדגיש כי נסמכות הנפשי על הפיזיקאלי היא בכיוון מסוים‪ .‬גם אם נאמר‬
‫שתכונה פיזיקאלית מסוימת תממש תכונה נפשית מסוימת ורק אותה‪ ,‬עדיין יכולה‬
‫להיות תכונה פיזיקאלית אחרת שתממש בדיוק את אותה תכונה נפשית‪.‬‬
 ‫שעור ‪11‬‬

‫ראינו שאנחנו יכולים לקבל את עקרון הנסמכות ולא לקבל את תורת הזהות‪ ,‬או את‬
‫הגישה הפיזיקאליסטית מטריאליסטית‪ .‬השאלה היא איך מסבירים את עיקרון‬
‫הנסמכות‪ .‬הוא אומר לנו שבהינתן תכונות ומצבים פיזיקאליים מסוימים‪ ,‬ניתקל בתכונות‬
‫ומצבים נפשיים מסוימים‪ ,‬אבל לא מסביר למה‪ .‬אפשר לומר שהסיבה לנסמכות היא‬
‫קשר סיבתי (גרימה מהמוחי לנפשי) ואז ניתן לקבל גישה דואליסטית‪.‬‬

‫מאחר ואנחנו מפרשים את עקרון הנסמכות כעיקרון אמפירי עלינו להבין את הטענה‬
‫שהמוחי קובע את המצב הנפשי באופן חלש‪ .‬עלינו להבין קובע ומחייב לא במובן של‬
‫היקבעות או הכרח לוגי אונטולוגי‪ ,‬אלא במובן נומולוגי‪.‬‬

‫האם תורת הזהות מחיבת נסמכות? העמדה הפיזיקליסטית (על כל גרסאותיה) טוענת‬
‫כי תכונות פיזיקאליות קובעות במובן חזק (לוגי‪/‬אונטולוגי) את התכונות הנפשיות‪ .‬אם‬
‫מתממשות תכונות פיזיקאליות מסוימות‪ ,‬אז בהכרח (לוגי‪ .‬גם בעולם עם חוקי סיבתיות‬
‫שונים משלנו) מתממשות תכונות נפשיות מסוימות‪ .‬לכן עיקרון הנסמכות הוא תנאי‬
‫הכרחי לכל תורה פיזיקאליסטית‪ ,‬ובפרט גם לתורת הזהות‪ .‬חשוב להבחין בין נסמכות‬
‫לוקאלית (רק התהליכים המוחיים קובעים את המצבים הנפשיים) לבין נסמכות‬
‫גלובאלית (גם גורמים חוץ מוחיים יכולים לקבוע את המצבים הנפשיים)‪ .‬נסמכות‬
‫גלובאלית אומרת שאם האינדיבידואל נטוע בסביבה אחרת המצבים הנפשיים שלו יהיו‬
‫שונים (תזה אקסטרנאליסטית של תורת הזהות)‪ .‬כשאנחנו נדבר על עיקרון הנסמכות‬
‫נדבר על נסמכות לוקאלית‪.‬‬

‫עיקרון הנסמכות מהווה פשר אפשרי אחד של הטענה האמפירית של תורת הזהות‪.‬‬
‫אפשר להפוך את הכיוון ולטעון לנסמכות של הפיזי על הנפשי‪ ,‬או לדבר על נסמכות‬
‫דו‪-‬כיוונית‪ .‬חשוב מאוד לשים לב לכיוון הקשר‪ .‬עיקרון הנסמכות הוא חד כיווני ומכיוון‬
‫שהטענה האמפירית טוענת למתאם בין הנפשי לבין המוחי‪ ,‬חשוב לעמוד גם על כיוון‬
‫הקשר שמסביר את המתאם‪ .‬אם אנחנו מדברים על נסמכות של הנפשי על הפיזי‬
‫יכולים להיות מספר מצבים מוחיים שילוו באותו מצב נפשי‪ ,‬אבל שני מצבים מוחיים‬
‫זהים ילוו באותו מצב נפשי בדיוק‪ .‬העיקרון ההופכי (נסמכות הפיזי על הנפשי) אומר‬
‫ששני מצבים נפשיים זהים מחייבים שני מצבים מוחיים זהים (במידה מסוימת‪ ,‬לא‬
‫בהכרח כל המוח אלא רק החלקים הרלוונטיים)‪ ,‬וששני מצבים מוחיים שונים בהכרח‬
‫ילוו במצבים נפשיים שונים‪.‬‬

‫משאלת כיוון הנסמכות אפשר לחזור לשאלות שעלו בתחילת הקורס‪ .‬למשל‪ ,‬האם‬
‫איבר חישוב עשוי סילקון ומקיים תהליכים שונים מאשר במוח יכול להיות בעל מצבים‬
‫נפשיים שיהיו זהים למצבים נפשיים לאלה של בני אדם‪ .‬אם נקבל נסמכות של הנפשי‬
‫על המוחי‪ ,‬מה שאומר שאפשר ששני מצבים פיזיקאליים שונים ילוו במצב נפשי זהה‪ ,‬אז‬
‫בהחלט יכול להיות מחשב שיהיה במצבים נפשיים (ואולי אפילו מבנה פסיכולוגי) זהים‬
‫לשל בני אדם‪ .‬כיוון הפוך של הנסמכות מחייב שגם אם נאמר שלמחשב יכולים להיות‬
‫מצבים נפשיים‪ ,‬הם לעולם לא יהיה זהים לשלנו (כי שני מצבים נפשיים זהים מחייבים‬
‫מצב פיזיקאלי זהה)‪.‬‬
 ‫יש גם את האפשרות של מתאם דו‪-‬כיווני‪ ,‬שיאמר ששני מצבים נפשיים זהים בהכרח‬
‫ילוו במצבים מוחיים זהים‪ ,‬וששני מצבים מוחיים זהים ילוו במצבים נפשיים זהים‪.‬‬
‫מבחינה לוגית‪ ,‬ניתן להיות דואליסט ולקבל נסמכות דו‪-‬כיוונית‪ ,‬אבל זאת טענה‬
‫שמחזיקי תורת הזהות יקבלו הרבה יותר בקלות כי זהות פסיכו‪-‬פיזית נראית כמו הסבר‬
‫מאוד סביר למתאם כזה (אבל בגלל שזה לא הכרח לוגי אז גם תורות אחרות יכולות‬
‫לקבל מתאם דו‪-‬כיווני)‪ .‬בפועל כל אנשי תורת הזהות מחויבים לעיקרון הנסמכות של‬
‫הנפשי על המוחי‪ .‬לכן עיקרון הנסמכות הוא הפשר המינימליסטי של תורת הזהות‬
‫לקשר האמפירי הפסיכו‪-‬פיזי‪.‬‬

‫הויכוח הגדול בין אנשי תורת הזהות הוא האם לקבל גם נסמכות בכיוון השני‪ .‬הגרסה‬
‫החלשה של מינימליזם תהיי מחויבת רק לעיקרון נסמכות הנפשי על הפיזי‪ ,‬והגרסה‬
‫החלשה תהיה מחויבת להסבר דו‪-‬כיווני של המתאם האמפירי (ואף גרסה לא מחויבת‬
‫לנסמכות הפיזי על הנפשי)‪.‬‬

‫האם יש טעמים טובים להתקדם מעבר לטענה שאמפירית של תורת הזהות‪ ,‬אל‬
‫הטענה הפילוסופית? (שההסבר למתאם האמפירי בין הנפשי לבין המוחי הוא שהם‬
‫זהים)‪ .‬נציג שלושה טיעונים להסבר הפילוסופי לקשר‪:‬‬

‫הטיעון מפשטות – עיקרון החסכנות (או הפשטות או התער של אוקהם שהיה‬

‫הראשון שניסח את העיקרון מפורשות) אומר שיש להעדיף תיאוריה (בין אם זו תיאוריה‬
‫מדעית ובין אם זו תיאוריה אונטולוגית)‪ ,‬שתמונת העולם שהיא מציגה היא פשוטה או‬
‫חסכונית יותר‪ ,‬במובן זה שביכולתה להסביר את התופעות הרלוונטיות באמצעות הנחת‬
‫קיומן של פחות ישויות‪ ,‬פחות חוקים וכדומה‪ .‬העיקרון אומר שבמידה ושתי תיאוריות‬
‫שקולות מבחינה הסברית צריך להעדיף את התיאוריה הכי פשוטה וחסכונית‪.‬‬

‫בהקשר של הפילוסופיה של הנפש‪ ,‬טענה בעד תורת הזהות תטען שהיא לא צריכה‬
‫להניח מושגים כמו עצם נפשי‪ ,‬ושלכן היא עדיפה על דואליזם‪.‬‬

‫נימוק בעד עיקרון החסכנות יאמר שיש לנו יסוד להניח את קיומן של ישויות שאין לנו‬
‫ראיות ישירות בזכות קיומן אם לקיומן יש כוח הסבר; אם ההנחה שהן קיימות‬
‫מסבירה את קיומן וטיבן של תופעות מסוימות‪ .‬אולם אם תיאוריה מניחה ישויות מעבר‬
‫לנדרש להסבר התופעות‪ ,‬הנחת קיומן של ישויות אלה שרירותית ולכן הסיכויים שהיא‬
‫שקרית עולם על הסיכויים שהיא אמיתית‪.‬‬

‫תורת הזהות טוענת שהיא מצליחה להסביר את התופעות הנפשיות גם בלי להניח‬
‫מראש את קיומו של עצם רוחני‪ ,‬ולכן העצם הרוחני לא באמת נחוץ בכדי להסביר את‬
‫התופעות הנפשיות ואין סיבה טובה מספיק להניח אותו‪ .‬כך למשל מרחב חלל זמן‪,‬‬
‫שאין לנו אפשרות לראות אותו‪ ,‬אבל הוא כוח הסברי כל כך טוב שיש לנו טעמים‬
‫טובים להניח אותו‪ .‬שדים ירוקים לעומת זאת לא ייפגעו בכוח ההסברי של חלל זמן‪,‬‬
‫אבל גם לא ייתרמו לכוח ההסברי ולכן אין סיבה טובה להניח את קיומם‪.‬‬
‫נקודת המוצא של טיעון מפשטות בזכות תורת הזהות מתחילה בטענה האמפירית‪ .‬מה‬
‫ההסבר החסכוני לנסמכות? הסבר דואליסטי הוא הסבר סיבתי (המצבים הנפשיים‬
‫נגרמים על ידי מצבי המוח עליהם הם נסמכים)‪ .‬מצדדי הטיעון מפשטות טוענים‬
‫שההסבר האומר שהמתאם הוא בגלל שהמצבים הנפשיים זהים למצבי המוח עליהם‬
‫הם נסמכים הוא פשוט יותר‪ .‬זה מכיוון שתורת הזהות מניחה את קיומם של המצבים‬
‫המוחיים ושל המצבים הנפשיים‪ ,‬אבל שהיא מניחה שבפועל קיים רק מצב אחד‬
‫שאנחנו מכירים בשני אופנים (חוויתי ונוירולוגי)‪ .‬הדואליסט ייטען שיש כאן שני מצבים‬
‫שונים שיכולים לגרום זה לזה‪ ,‬ולכן הם צריכים להניח את קיומן של יותר ישויות‪.‬‬
 ‫שעור ‪12‬‬

‫מלבד הטיעון בעד פשטות ואלגנטיות‪ ,‬סמארט נתן טיעון נוסף בסוף המאמר‪ .‬הוא‬
‫מתייחס לאבולוציה ולתיאוריות המפץ הגדול ואומר שהתיאוריות האלה קוהרנטיות עם‬
‫העובדות האמפיריות‪ .‬הוא טוען שלמרות שתיאוריית בריאת העולם התכנית מתיישבת‬
‫עם העובדות זה נראה לא סביר‪ .‬הוא מדבר על המוזרות של החוקים‪ ,‬שמתיישבים‬
‫אמפירית עם העובדות‪ ,‬אבל החוקים הללו אמורים להיות חוקים בסיסיים‪ ,‬והם שונים‬
‫לחלוטין מהחוקים הבסיסיים שאנחנו מכירים (החוקים הפיזיקאליים שמקשרים בין‬
‫ישויות בסיסיות)‪ .‬הוא בעצם טוען להקבלה בין דואליזם לבין סיפור בריאת העולם‬
‫התנכי‪ ,‬שלמרות ששניהם מתיישבים עם העובדות האמפיריות‪ ,‬שניהם נראים לא‬
‫סבירים אל מול ההסבר המדעי‪.‬‬

‫האם אפשר לומר שההסבר הדואליסטי מקביל להסבר של בריאת העולם התנכית?‬
‫ההבדל בין ההסבר התנכי להסבר הפיזיקאלי של תחילת העולם הוא בכך שהתיאוריה‬
‫המדעית ניתנת להפרכה והתיאוריה התנכית לא‪ .‬נראה שהמדע מתכנס לתיאוריה יותר‬
‫טובה והתיאולוגיה נשארת במקום‪ .‬למרות שהמדע טוען בעצמו שיכול להיות שהוא‬
‫טועה‪ ,‬אבל בגלל זה נראה שהוא נע בכיוון ושיש לו סיבות טובות יותר להחזיק‬
‫בתיאוריות המקובלות‪ .‬כן נראה סביר שהישויות שהמדע מדבר עליהן קיימות באמת‬
‫(למשל אלקטרונים)‪ .‬הרבה מהישויות הללו יישארו בתיאוריה המדעית‪ ,‬אבל כשנלמד‬
‫יותר על הישויות הללו אולי משהו בחוקים של איך הישויות עובדות ישתנה‪ .‬התיאולוגיה‬
‫מניחה את קיומן של ישויות שעדיין יש וויכוח לגבי הקיום שלהן‪ ,‬ואין ראיות לכאן או‬
‫לכאן‪.‬‬

‫האם מדובר בהקבלה טובה לדואליזם‪-‬פיזיקאליזם? לכאורה נראה שכן‪ ,‬ושהאמינות‬

‫של עיקרון הפשטות במקרה הזה היא די גדולה‪ .‬אפשר לטעון שלמרות שתורת הזהות‬
‫מסבירה יותר בפשטות את המתאמים האמפיריים‪ ,‬יש עוד המון דברים שדורשים‬
‫הסבר‪ ,‬ורק כשהיא תוכל להסביר גם אותם החסכנות שלה תהיה משמעותית מספיק‪.‬‬
‫אפשר לטעון שעיקרון הפשטות נותן לנו טעמים טובים‪ ,‬אבל לא מכריעים לוגית‪ .‬גם‬
‫אם אנחנו מקבלים את העיקרון כעיקרון חשוב להכרעה בין תיאוריות‪ ,‬צריך לשים לב‬
‫לכך שההסבר מסביר עובדה אחת (מתאמים פסיכו‪-‬פיזיים) אבל לא את העובדה‬
‫היחידה (יש הרבה תכונות מיוחדות כמו אינטנציונאליות‪ ,‬חוויה סובייקטיבית וכו'‪.)...‬‬

‫האם התפיסה הפיזיקליסטית יכולה בכלל לתת הסברים לעובדות כאלה? יש וויכוח‬
‫גדול על הנושא‪ ,‬ולא ברור אם זה אפשרי‪ .‬אם התיאוריה הפיזיקאליסטית יכולה לעמוד‬
‫באתגרים הללו היא תיראה הרבה יותר סבירה מדואליזם בזכות הפשטות והאלגנטיות‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם היא תיתקל במבוי סתום או בטיעון מאוד חזק לכך שהיא לא יכולה‬
‫להסביר את העובדות הללו‪ ,‬ייראה שהפשטות לא תורמת מספיק כדי לקבל אותה‪.‬‬

‫תורת הזהות היא אינה החלופה האפשרית היחידה לדואליזם‪ .‬התיאוריה‬

‫הביהביוריסטית‪ ,‬כתיאוריה פיזיקאליסטית פשוטה יותר מהתיאוריה הדואליסטית‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬התיאוריה הביהביוריסטית מכחישה את קיומם של מצבים נפשיים‪.‬‬
 ‫הטיעון של ארמסטרונג (טיעון שני בזכות תורת הזהות)‬

‫ארמסטרונג הוא אחד מאלה שהציעו את הטיעון‪ .‬הוא פונה לניתוח של המושגים‬
‫הנפשיים (לא מצבים‪ ,‬לא ברמה האונטולוגית)‪ .‬הוא מדבר על המושג כאב‪ ,‬על המושג‬
‫האמנה וכו‪ ..‬מה המשמעות של כאב? מה יש לנו בראש כשאנחנו מדברים על כאב?‬
‫איך אנחנו מבינים מה זה? כמו שצריך להבחין בין כיסא לבין המושג של כיסא‪ .‬יש‬
‫כיסא‪ ,‬ויש את משמעות המילה כיסא‪.‬‬

‫הוא מתחיל באנלוגיה בין טענות זהות מהסוג שהמדע נותן לנו‪ ,‬למשל גנים ומולקולות‬
‫של גנים‪ .‬אנחנו חושבים שיש דבר כזה גנים ויש דבר כזה מולקולות של ‪ DNA‬ושהם‬
‫זהים‪ .‬זאת טענת זהות מאוד חזקה‪ ,‬ונראה שהיא נותנת לנו את התשובה הנכונה‬
‫לשאלה מה זה גנים‪ .‬הזהות בין גנים לבין מולקולות ‪ DNA‬היא זהות אמפירית במובן‬
‫שצריך לאסוף ראיות אמפיריות כדי לאשש אותה‪ .‬ארמסטרונג אומר שלמרות שמדובר‬
‫בזהות אמפירית‪ ,‬בשלב הראשון‪ ,‬עוד לפני החקירה הביוכימית שהובילה לגילוי ה‪DNA-‬‬
‫היה לנו את מושג הגן‪ .‬אנשים הבינו על מה הם מדברים כשהם דיברו על גן‪ ,‬למילה‬
‫הייתה משמעות מסוימת‪.‬‬

‫מה הייתה המשמעות של גנים? גורם פנימי בתוך האורגניזם שאחראי סיבתית לכך‬
‫שהאורגניזם מעביר לצאצאים שלו תכונות מסוימות‪ .‬זה שלב מושגי ובשבילו לא צריך‬
‫לפנות הלאה לניסיון‪ ,‬ואנחנו רואים שהגן מוסבר על ידי הפונקציה שלו (התפקיד‬
‫הסיבתי שלו)‪.‬‬

‫לאחר השלב המושגי מגיע השלב האמפירי‪ .‬בהקשר של גנים גילו שמה שממלא את‬
‫התפקיד הסיבתי שיש לגנים הם מולקולות של ‪ DNA‬והקשרים הכימיים בניהן‪ .‬בדקנו‬
‫מה בעולם משחק את התפקיד הסיבתי הזה וגילינו שמדובר ב‪ ,DNA-‬ומשם הגיעה‬
‫המסקנה שגנים אינם אלא מולקולות של ‪.DNA‬‬

‫ארמסטרונג אומר שאותו דבר בדיוק נכון לומר על הזהות הפסיכו‪-‬פיזית‪ .‬גם כאן יש שני‬
‫שלבים‪ .‬ראשית יש לנו את המושג של המצב הנפשי‪ ,‬למשל המושג כאב‪ .‬המושג של‬
‫כאב הוא מצב פנימי שמשחק תפקיד סיבתי מסוים‪ .‬ארמסטרונג מגדיר כאב כמצב‬
‫שנוטה להיגרם על ידי נזק גופני ונוטה לגרום לנו לגנוח ולהתרחק ממקור הכאב‪ .‬הוא‬
‫טוען שמי שיודע מה זה כאב מכיר את ההסבר הזה בדיוק‪.‬‬

‫ארמסטרונג טוען שאחרי השלב המושגי של כאב ניתן לבצע מחקר אמפירי ולגלות את‬
‫ההסבר הפיזיקאלי למושג הכאב‪ .‬בגלל שכל אחד שחווה כאב יודע לזהות אותו‪ ,‬ניתן‬
‫יהיה לבדוק מה קורה בגוף ובמוח בזמן כאב ולתת לו גם הסבר מדעי (נניח גירוי סיבי‬
‫‪ ,)C‬ולטעון שכאב אינו אלא גירוי סיבי ‪.C‬‬

‫ניתן להתנגד לטיעון של ארמסטרונג בטענה שיכול להיות שיש לנו שרשרת סיבתית‬
‫ושגירוי סיבי ‪ C‬הוא שלב סיבתי קודם לכאב‪ ,‬אבל שאין בניהם זהות‪ .‬אם האפשרות‬
‫הזאת סבירה אז הטיעון של ארמסטרונג נחלש‪ .‬יש לו הנחה סמויה שאם מצבים מוחיים‬
‫משחקים תפקיד סיבתי מסוים אז רק המצב המוחי משחק תפקיד סיבתי מסוים ואין‬
‫גורם נוסף בלתי תלוי במוחי שמשחק סיבתי תפקיד מסוים‪.‬‬
‫אפשר גם לתקוף את הטיעון של ארמסטרונג בכך שהוא נותר הגדרה סיבתית (למשל‬
‫שכאב הוא מצב פנימי שממלא תפקיד סיבתי בהתנהגות מסוימת)‪ .‬האם זה ממצא את‬
‫ההגדרה הקדם תיאורטית של כאב? האם אנחנו באמת מבינים כאב באופן הסיבתי‬
‫שלו בלבד? נראה שאנחנו מבינים את מושג הכאב בעיקר על פי הקוואליה שלו ולא‬
‫לפי ההסבר הסיבתי שלו‪ .‬כשארמסטרונג מדבר על כאב הוא מדבר על סיבות‬
‫ותולדות פיזיקאליות (זה הסבר בעל הרבה מאפיינים ביהביוריסטיים‪ ,‬בעייתי שלעצמו)‬
‫ולא על סיבות ותולדות נפשיות (זאת גם ביקורת על תיאוריות בהיביוריסטיות)‪.‬‬

‫הרבה פילוסופים ייטענו שההסבר הסיבתי לא ממצא את מושג הכאב‪ .‬פאטנם העלה‬
‫את האפשרות לקיומם של יצורים סופר ספארטניים שפיתחו אידיאולוגיה שלמה‬
‫שאומרת שלא ראוי להפגין התנהגות של כאב‪ .‬יכול להיות שאחרי כמה זמן‬
‫האינדוקטרינציה עבדה כל כך טוב (אולי אפילו ברמה הגנטית) שאף אחד לא מפגין‬
‫התנהגות של כאב‪ ,‬אפילו לא תינוקות‪ .‬פאטנם שואל אם משהו במושג הכאב שלנו‬
‫שולל את הטענה שיצורים כאלה מסוגלים להרגיש כאב? הם יכולים להרגיש כאב גם‬
‫אם הם מסוגלים לא להפגין את זה‪ ,‬ולכן אין סתירה מושגית‪ .‬אם הניתוח של פאטנם‬
‫נכון‪ ,‬אז מושג הכאב אינו מושג של מצב פנימי שמקיים תפקיד סיבתי מסוים‪ .‬נראה‬
‫שהשימוש של פאטנם בניסוי מחשבתי הוא טוב כי ארמסטרונג מדבר על המושג כאב‬
‫עצמו‪ ,‬והוא מראה שהמושג הקדם תיאורטי של כאב הוא אינו סיבתי ולכן ההקבלה‬
‫לגנים לא טובה‪.‬‬

‫מה שמאפיין רדוקציות מדעיות מוצלות הוא שהתפקיד הסיבתי שהם מסבירים בהגדרה‬
‫של מושגים קדם תיאורטית‪ .‬ברגע שאנחנו מדברים על מושגים פנומנאליים כמו כאב‬
‫נראה שהסבר של כאב כגורם סיבתי לא ממצה ולא מסבירה אותו‪ .‬נראה שאנחנו‬
‫מבינים כאב על ידי הקוואליה שלו‪ ,‬כאב הוא מצב שבו אנחנו מרגישים כאב‪ .‬לכן‬
‫למרות שיש לנו סיבות לקבל טענות זהות מדעיות שעולות באופן שארמסטרונג הציג‪,‬‬
‫נראה שהאנלוגיה שלו לא טוב ולכן נראה שזה לא מספיק בכדי לקבל טענת זהות‬
‫פסיכו‪-‬פיזית‪ .‬אם האנלוגיה של ארמסטרונג טובה‪ ,‬נראה שמה שחסר לנו הוא עוד‬
‫מדע‪.‬‬

‫הטיעון השלישי בעד תורת הזהות נחשב לטיעון היותר חשוב בזכותה‪ .‬באופן כללי‪,‬‬
‫הטיעון אומר שההסבר הטוב ביותר שניתן לתת לגרימת התנהגות על ידי מצבים‬
‫נפשיים הוא הדין וחשבון של תורת הזהות‪ .‬הנושא שעומד על הפרק הוא נושא סיבתיות‬
‫נפשית‪-‬פיזיקאלית (למשל שהעובדה שחם לי מובילה לכך שאני מפעיל מאוורר)‪.‬‬
‫הנפשי משפיע על העולם הפיזיקאלי‪ ,‬ובתור יצורים שפועלים בעולם הזה נדמה‬
‫שהמצבים הנפשיים שלו רלוונטיים לאיך שהגוף שלנו נע‪ .‬איזו עמדה מטא‪-‬פיזית‬
‫מתיישבת עם זה בצורה הטובה ביותר? הטיעון השלישי יאמר שתורת הזהות מתיישבת‬
‫עם זה בצורה הטובה ביותר‪ ,‬ושאין לנו אפשרות אחרת אלא לקבלה‪.‬‬
 ‫שעור ‪13‬‬

‫היום נדבר על הטיעון השלישי בעד תורת הזהות‪ ,‬הטיעון מסיבתיות נפשית‪ .‬זהו טיעון‬
‫מאוד טיפוסי של פילוסופים עכשוויים‪ ,‬והטענה שלו מאוד חזקה‪ .‬האם אפשר לטעון‬
‫טיעון כל כך חזק בפילוסופיה (גם אם הוא לא מכריע)? האם באמת ניתן לחזק מסקנה‬
‫בעלת משקל מבחינה פילוסופית ואונטולוגית? הטיעון השלישי מראה עבודה כזאת‬
‫בשיטתיות נותנת טעמים טובים להאמין בתורת הזהות‪.‬‬

‫הטיעון עוסק בתופעת הסיבותיות הנפשית‪ ,‬ובאופן יותר ספציפי‪ ,‬סיבתיות‬

‫נפשית‪-‬פיזיקאלית‪ .‬נדמה שלמה שאנחנו רוצים‪ ,‬חושבים וכו' יש קשר למה שאנחנו‬
‫עושים בעולם‪ .‬אנחנו נראה גרסה צנועה של הטיעון שחלה רק על מצבים נפשיים‪,‬‬
‫ועולה השאלה האם ניתן להחיל את הטיעון גם על תכונות נפשיות (ובכך לטעון‬
‫לגרסה החזקה של תורת הזהות)‪.‬‬

‫מבנה הטיעון‬

‫הנחה ‪ :1‬מצבים מוחיים הם סיבות של פעולותינו‪.‬‬

‫הנחה ‪ :2‬המצבים הנפשיים הם סיבות של פעולותינו‪.‬‬

‫הנחה ‪ :3‬כל האפשרויות בהן הן מצבים נפשיים והן מצבים מוחיים מהווים סיבות של‬
‫פעולותינו אך אין הם זהים אלה לאלה אינן מתקבלות על הדעת (בלתי סבירות)‪.‬‬
‫האפשרויות הנידונות‪ :‬א‪ .‬סיבתיות‪-‬יתר‪ .‬ב‪ .‬שרשרות סיבתיות פסיכופזיות מעורבות‪ .‬ג‪.‬‬
‫שיתוף פעולה סיבתי‪.‬‬

‫מסקנה‪ :‬המצבים הנפשיים זהים למצבים המוחיים‪.‬‬

‫ההנחות הראשונה והשנייה אינן מייחסות בלעדיות (למצבים המוחיים ולמצבים‬

‫הנפשיים בהתאמה) לסיבתיות לפעולותינו‪ .‬לכן שתי ההנחות יחד מאפשרות ששני‬
‫הגורמים יהיו סיבות לפעולותינו ושהן לא יהיו זהות‪ ,‬והטיעון השלישי בא לשלול את‬
‫האפשרות הזאת‪.‬‬

‫הנחה ‪1‬‬

‫מצבים מוחיים הם סיבות של פעולותינו‪ .‬ההנחה הזאת מבוססת על המחקר המדעי‬

‫שמציג ראיות חד משמעיות בדבר קשר סיבתי בין מצבי מוח מסוימים שלנו לבין‬
‫פעולות מסוימות שלנו‪ .‬יש איזושהי שרשרת סיבתית מאוד ארוכה שמצבי המוח‬
‫משחקים תפקיד משמעותי בתוכה‪ .‬ההנחה הזאת אינה שוללת את האפשרות שגם‬
‫מצבים נפשיים משחקים תפקיד משמעותי בשרשראות הסיבתיות המובילות לפעולות‬
‫שלנו‪.‬‬

‫הנחה ‪2‬‬
 ‫המצבים הנפשיים הם סיבות של פעולותינו‪ .‬שלילת ההנחה מתנגשת בשכל הישר (כי‬
‫כולנו חווים את הסיבתיות הזאת בצורה ישירה)‪ .‬ההנחה הזאת מתנגשת בתזה של‬
‫אפיפנומנליזם (שאומרת שמצבים נפשיים אינם משחקים אף תפקיד סיבתי בפעולותינו‪.‬‬
‫זה מאוד מוזר אם אנחנו מדברים על דבר קונקרטי ולא מופשט)‪ .‬לכן‪ ,‬אם אנחנו‬
‫מקבלים את ההנחה השנייה אנחנו כופרים באפיפנומנליזם‪.‬‬

‫מושג הסיבתיות הוא מושג מאוד טעון מבחינה פילוסופית‪ .‬למרות שיום הראה‬
‫שקורלציות אינן ראיה טובה מספיק לסיבתיות‪ ,‬אבל דווקא במקרה של סיבתיות‬
‫נפשית‪-‬פיזיקאלית נראה כי אנחנו מסיקים את הסיבתיות בצורה הכי פחות מתווכת ולכן‬
‫נראה שיהיה קשה יותר להכחיש את האפקטיביות של ההסבר הסיבתי (וניתן לטעון‬
‫שהוא יותר עמיד לביקורת של יום)‪.‬‬

‫טיעון משיקולים אבולוציוניים בזכות הנחה ‪:2‬‬

‫מתזת הברירה הטבעית‪ :‬המאפיינים הבולטים של מערכות ביולוגיות שהתפתחו‬ ‫(‪)1‬‬

‫לאורך זמן הם בעלי תרומה להישרדות‪.‬‬
‫מצבים נפשיים הם מאפיינים בולטים של מערכות ביולוגיות שהתפתחו לאורך‬ ‫(‪)2‬‬
‫זמן‪.‬‬
‫מ‪ )1(-‬ו‪ )2(-‬מצבים נפשיים הם בעלי תרומה להישרדות‪.‬‬ ‫(‪)3‬‬
‫על מנת שמאפיין כלשהו יוכל להיות בעל תרומה להישרדות‪ ,‬עליו להיות בעל‬ ‫(‪)4‬‬
‫כוחות סיבתיים (וספציפית‪ ,‬בעל יכולת לגרום למצבים פיזיקאליים)‪.‬‬
‫מסקנה (מ‪ )3(-‬ו‪ :))4(-‬מצבים נפשיים הם בעלי כוחות סיבתיים (וספציפית‪ ,‬בעלי‬
‫יכולת לגרום למצבים פיזיקאליים)‪.‬‬

‫על פני הדברים‪ ,‬אם נקבל את תורת האבולוציה אז יש לנו טיעון טוב מאוד בזכות הנחה‬
‫‪.2‬‬

‫יש גם טיעון משיקולים אפיסטמולוגיים בדבר אפשרותו של ידע אודות מצביו הנפשיים‬
‫של הזולת‪:‬‬

‫על מנת לדעת אודות התרחשות אשל אירוע או מצב עניינים מסוים‪ ,‬חייב להיות‬ ‫(‪)1‬‬
‫קשר סיבתי בין התרחשותו לבין ההאמנה שלנו על‪-‬אודותיו‪.‬‬
‫אנו יודעים אודות המצבים הנפשיים של הזולת‪.‬‬ ‫(‪)2‬‬
‫אין השפעה סיבתית ישירה בין מצביהם הנפשיים של סובייקטים שונים (הקשר‬ ‫(‪)3‬‬
‫הסיבתי‪ ,‬אם יש כזה‪ ,‬תמיד מתווך על‪-‬ידי מצבים פיזיקאליים)‪.‬‬
‫(מ‪ )1(-‬ו‪ ))3(-‬הדרך היחידה בה ניתן לדעת על המצבים הנפשיים של הזולת היא‬ ‫(‪)4‬‬
‫לדעת אם למצבים האלו יש השפעה סיבתית על מצבים פיזיקאליים‪.‬‬
‫(מ‪ )2(-‬ו‪ ))4(-‬למצבים נפשיים יש השפעה סיבתית על מצבים פיזיקאליים‪.‬‬ ‫(‪)5‬‬
‫הטיעון לוקח שתי הנחות (‪ )1,2‬שעל פני הדברים נראות חזקות וסבירות‬

‫הנחה ‪3‬‬

‫כל האפשרויות בהן הן מצבים נפשיים והן מצבים מוחיים מהווים סיבות של פעולותינו‬
‫אך אין הם זהים אלה לאלה אינן מתקבלות על הדעת (בלתי סבירות)‪ .‬האפשרויות‬
‫הנידונות‪ :‬א‪ .‬סיבתיות‪-‬יתר‪ .‬ב‪ .‬שרשרות סיבתיות פסיכופזיות מעורבות‪ .‬ג‪ .‬שיתוף פעולה‬
‫סיבתי‪.‬‬

‫זוהי בעצם שלילה של גישות דואליסטיות שכן טוענות להשפעה סיבתית של הנפשי‬
‫על הפיזיקאלי‪.‬‬

‫(‪3‬א) האפשרות הדואליסטית הראשונה בקשר לסיבתיות פסיכופיזית נקראת סיבתיות‬

‫יתר ‪ .‬לפי האפשרות הזאת‪ ,‬המצבים הנפשיים והמצבים המוחיים גורמים לפעולותינו‬
‫באופנים שאינם תלויים זה בזה‪ .‬כל פעולה מפעולותינו נגרמת הן על‪-‬ידי מצב נפשי והן‬
‫על‪-‬ידי מצב מוחי בעוד התרחשותו של כל אחד מהם לבדו‪ ,‬גם ללא התרחשותו של‬
‫האחר‪ ,‬הייתה מספקת להתרחשותה של הפעולה (בתוספת שאר השרשרת הסיבתית)‪.‬‬

‫מדענים ופילוסופים בדרך כלל מאוד לא אוהבים את האפשרות הזאת‪ ,‬מכיוון שנראה‬
‫לחלוטין בלתי סביר ששתי פעולות שונות יגרמו לאותו אירוע בעצמן או יחד‪ .‬במדע‬
‫האמפירי אנחנו אף פעם לא מדברים על סיבתיות יתר‪ ,‬וכשמתגלה "סיבה נוספת"‬
‫נתבקש להחליף את ההסבר‪ ,‬להפוך אותו למורכב יותר או לפסול את שתי התופעות‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬לא יהיה מקובל להשאיר את שני ההסברים יחס בלי לדבר על הקשר‬
‫ביניהם‪.‬‬

‫יש גם נימוק מושגי לשלילת ‪3‬א‪ .‬מה זה להיות סיבה של משהו? כשאירוע מסוים גורם‬
‫לאירוע אחר‪ ,‬התרחשותו של הגורם הכרחית להתרחשות הנגרם‪ .‬היא הכרחית במובן‬
‫של הכרחיות רלוונטית (כמו שיש כמה דרכים לזרוק ספל לרצפה‪ ,‬אבל מה שהכרחי‬
‫לכך שהוא יישבר זה שהוא ייפול על הרצפה)‪ .‬אם אירוע מסוים הוא הסיבה של אירוע‬
‫אחר אז הוא הכרחי להתרחשותו‪ ,‬ולכן נראה מוזר מאוד להגדיר שתי סיבות שונות‬
‫לאירוע מסוים‪ ,‬שכל אחת מהן מספיקה להתרחשותו‪3 .‬א בעצם אומר שאף סיבה לא‬
‫הכרחית להתרחשות התולדה‪ ,‬ולכן אנחנו לא באמת צריכים אף אחת מהסיבות‬
‫(בהנחה שהשנייה התרחשה) כדי שהתולדה תתרחש‪.‬‬

‫בקשר לאפשרות ‪3‬ב‪ ,‬המציגה מודל של שרשרות סיבתיות פסיכו‪-‬פיזיות מעורבות‪.‬‬

‫האפשרות אומרת שהמצב הנפשי והמצב המוחים הם חוליות שונות בשרשרת סיבתית‬
‫אחת המוליכה לפעולה (המקרה הסביר – הסיבה הנפשית "מתערבת" באמצעה של‬
‫השרשרת הסיבתית הפיזיולוגית‪ ,‬תיווך בין שני מצבי מוח)‪ .‬האפשרות הזאת בעצם‬
‫אומרת שגם המוחי וגם הנפשי משחקים תפקיד הכרחי בשרשרת הסיבתית‪.‬‬

‫פסילת האפשרות היא באמצעות הטיעון האומר שההתערבות הנפשית הכרוכה‬

‫באפשרות כזו משמעה שקיים "פער" פיסיקלי בשרשרת הפיזיולוגית המוליכה לפעולה‪.‬‬
‫לא משנה כמה פיזיקה נעשה‪ ,‬לא נוכל לדעת למה המצב הפיזיקאלי העוקב של המצב‬
‫הנפשי מתרחש (כי הוא נגרם על ידי מצב רוחני שהפיזיקה לא יכולה למדוד)‪ .‬המדעים‬
‫הרלוונטיים תומכים בכך שלא קיימים פערים כאלה בשרשרות הסיבתיות הפיזיולוגיות‬
‫המובילות לפעולות‪.‬‬
 ‫אפשרות ‪3‬ג אומרת שיש שיתוף פעולה סיבתי‪ .‬האפשרות הזאת אומרת שמצב המוח‬
‫והמצב הנפשי הם שניהם מצבים נפרדים ושניהם משתפים פעולה יחד בשרשרת‬
‫הסיבתית שהובילה לפעולה‪ .‬לא מדובר בסיבתיות יתר (של שני תנאים מספיקים ולא‬
‫הכרחיים) אלא בשני תנאים הכרחיים ולא מספיקים לגרימת התולדה‪.‬‬

‫המודל הזה לא בעייתי שלעצמו‪ ,‬אבל הוא יוצר את אותה הבעיה של השפעה נפשית‬
‫פיזיקאלית שתעמוד בסתירה לחוקי הפיזיקה הידועים (כי יהיה מצב מוח שלא יהיה‬
‫תלוי במצב פיזיקאלי קודם)‪.‬‬

‫הטיעון אומר ששלושת ההסברים הדואליסטיים לסיבתיות הפסיכו‪-‬פיזית לא סבירים‪,‬‬

‫ושלכן יש לקבל את תורת הזהות כהסבר הסביר ביותר‪.‬‬
 ‫שעור ‪14‬‬

‫טיעון הידע של פרנק ג'קסון‬

‫הרעיון של הטיעון של ג'קסון הוא להפריך פיזיקאליזם‪ ,‬ובכך לטעון בזכות דואליזם‪.‬‬

‫הוא מנסח את התזה הפיזיקאליסטית בצורה הבאה‪ :‬כל האינפורמציה היא אינפורמציה‬
‫פיזיקאלית‪ .‬הוא בעצם מנסח תזה אונטולוגית באמצעות טיעון אפיסטמי‪ .‬אז איך תזה‬
‫אונטולוגית (כל מה שיש הוא פיזיקאלי) נטענת באמצעות תזה אפיסטמולוגית (כל‬
‫הידע שיש לנו הוא פיזיקאלי)‪ .‬לא ברור איך אפשר לעשות את המעבר הזה‪ ,‬כי כל‬
‫הידע האפשרי (לנו) הוא לא בהכרח כל מה שיש‪ .‬בגלל הדגש על אינפורמציה‪ ,‬הטיעון‬
‫נקרא טיעון הידע‪ .‬ג'קסון מאמין כי אנחנו יכולים להשיג את כל הידע הפיזיקאלי‪ ,‬אבל‬
‫שזה לא כל הידע שאנחנו יכולים להשיג‪.‬‬

‫הוא מכנה את העמדה שלו כנגד הפיזיקאליזם כעמדת ה‪( qualia freaks-‬משוגעי‬
‫הקוואליה)‪ .‬הוא בעצם רוצה לטעון שיש לנו גם תכונות והתנסויות שהן לא‪-‬פיזיקאליות‪.‬‬

‫בכדי לטעון לכך הוא מעלה ניסוי מחשבתי על בחורה חכמה מאוד שיש לה את כל‬
‫הידע הפיזיקאלי הקשור לראיית צבעים (אורכי גל‪ ,‬מבנה העין‪ ,‬התהליכים במוח וכו')‪,‬‬
‫יש לה את היכולת לראות צבעים‪ ,‬אבל היא כלואה בחדר שהכל בו שחור‪-‬לבן‪ .‬מה‬
‫קורה כשהיא יוצאת החוצה ורואה בפעם הראשונה אדום? ג'קסון טוען שלמרות שיש‬
‫לה את כל הידע הפיזיקאלי‪ ,‬כשהיא יוצאת מהחדר היא לומדת משהו חדש‪ ,‬יש לה‬
‫אינפורמציה חדשה שלא הייתה קודם‪.‬‬

‫מבנה הטיעון‬

‫[הנחה] לפני "שחרורה"‪ ,‬למרי יש את כל הידע הפיזיקאלי על‪-‬אודות ראיית‬ ‫‪)1‬‬

‫אדום‪ .‬יש לה את כל האינפורמציה הפיזיקאלית על‪-‬אודות ראיית אדום‪.‬‬
‫[הנחה] עם שחרורה‪ ,‬מרי לומדת דבר מה חדש על‪-‬אודות ראיית אדום‪ .‬היא‬ ‫‪)2‬‬
‫רוכשת אינפורמציה חדשה אודות ראיית אדום‪.‬‬
‫[נובע מ‪ ]2-‬לפני שחרורה מרי איננה יודעת כל מה שיש לדעת על‪-‬אודות ראיית‬ ‫‪)3‬‬
‫אדום‪ .‬חסרה לה אינפורמציה על‪-‬אוות ראיית אדום (האינפורמציה שיש לה‬
‫על‪-‬אודות ראיית אדום איננה מלאה)‪.‬‬
‫[נובע מ‪ ]1+3-‬יש ידע על‪-‬אודות ראיית אדום שאיננו ידע פיזיקאלי‪ .‬יש‬ ‫‪)4‬‬
‫אינפורמציה (אינפורמציה על‪-‬אודות ראיית אדום) שאיננה פיזיקאלית‬
‫(אינפורמציה פיזיקאלית איננה אינפורמציה מלאה)‬
‫[נובע מ‪ ]4-‬פיזיקליזם שקרי‪.‬‬ ‫‪)5‬‬

‫ההנחה המרכזית בטיעון של ג'קסון קשורה למאפיין של מצבים נפשיים שנקרא‬

‫סובייקטיביות או פרספקטיבאליות‪ .‬הרעיון הוא שכדי להבין מצבים נפשיים מסוימים‬
‫אנחנו חייבים לחוות את המצבים האלה‪ ,‬שתהיה לנו פרספקטיבה בגוף ראשון למצב‬
‫הנפשי‪ .‬אנחנו לא יכולים לדעת מה זה לחוות אדום בלי לחוות אותו‪.‬‬

‫דוגמא בולטת לכך היא כאב‪ .‬האם מישהו שמעולם לא חווה כאב יכול להבין מה זה‬
‫כאב? (מזכיר את הנבואה על בודהה)‪.‬‬
 ‫ההתנגדות המרכזית לטיעון הידע היא התשובה האינטנסיונליות (כפי שלמדנו‪ ,‬מצב‬
‫אינטנציונאלי הוא מצב אודות דבר מסוים‪ ,‬אבל זה לא אומר אותו דבר כמו‬
‫אינטסיונליות)‪ .‬עיקרון האקסטנציונאליות אומר שאם ניקח טענה ונחליף ביטוי אחד‬
‫בביטוי שמציין אותו דבר (למשל רווק וגבר שמעולם לא נישא)‪ ,‬ערך האמת שלה לא‬
‫ישתנה‪ .‬זה בגלל שערך האמת של הפסוק הוא פונקציה של האם התכונה המדוברת‬
‫בפסוק חלה על האובייקט או לא‪ .‬אם נחליף בפסוק 'כוכב הערב הוא כוכב הערב' את‬
‫הרישא ב'כוכב הבוקר'‪ ,‬מכיוון ששתי האפשרויות מורות על אותו אובייקט‪.‬‬

‫הקשרים אינטנסיונאליים הם הקשרי אמונה (יודע ש‪ ,‬מאמין ש‪ ,‬מקווה ש‪ ,‬רוצה ש‪,‬‬

‫וכו'‪ propositional attitudes ...‬גישות כלפי פסוקים)‪ .‬בהקשרים כאלה עיקרון‬
‫האקסטנציונאליות לא עובד‪ .‬אם אני אומר שמרי יודעת שמארק טוויין כתב את תום‬
‫סוייר אני לא בהכרח יכול להחליף אותו בפסוק מרי יודעת שסמואל קלמנס כתב את‬
‫תום סוייר‪ ,‬ערך האמת לא בהכרח ישתנה‪ .‬זאת לעומת מקרים בהם עיקרון‬
‫האקסטנציונאליות עובד‪ ,‬למשל בהחלפת הפסוק מארק טוויין כתב את תום סוייר‪,‬‬
‫והפסוק סמואל קלמנס כתב את תום סוייר‪.‬‬

‫מרי יודעת את אותה עובדה לגבי הספר שמארק טוויין כתב כמו מישהו שיודע משהו‬
‫לגבי ספר שסמואל קלמאנס כתב‪ ,‬אבל היא לא יודעת את העובדה הדרושה לעובדה‬
‫שלה‪ .‬אם ילמדו את מרי שמארק טוויין הוא סמואל קלמאנס היא תדע גם את הפסוק‬
‫השני‪ ,‬אבל היא לא תרכוש ידע חדש אודות העולם (אני לא מקבל את הטיעון‪ ,‬היא כן‬
‫תרכוש ידע חדש‪ ,‬שערך האמת של הפסוק 'סמואל קלמאנס כתב את תום סוייר' הוא‬
‫אמיתי‪ ,‬מה שהיא לא ידעה קודם‪ .‬השאלה היא האם ידע לוגי הוא ידע על העולם)‪.‬‬

‫הפיזיקאליסטים יאמרו שמרי למדה משהו חדש על ההתנסות של אדום‪ ,‬אבל זה שהיא‬
‫למדה משהו חדש על ההתנסות של אדום לא אומר שהיא הכירה אובייקט חדש‪ ,‬היא‬
‫לא הרחיבה את ההיכרות שלה עם הישים שיש בעולם‪ .‬היא הכירה את אותו היש‪,‬‬
‫ועכשיו יש לה תיאור נוסף של אותו אובייקט‪ ,‬אבל לא ידע על אובייקט חדש או על‬
‫תכונה חדשה‪.‬‬

‫הטיעון בעצם אומר שלג'קסון יש דו‪-‬משמעות לגבי אינפורמציה פיזיקאלית‪ .‬הם טוענים‬
‫שב‪ )1-‬ג'קסון מדבר על אינפורמציה פיזיקאלית במובן המפורש (שגם הם וגם ג'קסון‬
‫תופסים אותה כאינפורמציה אונטולוגית)‪ .‬ב‪ )2-‬הוא מדבר על אינפורמציה מסוג אחר‪,‬‬
‫הפיזיקאליסטים מסכימים שמדובר באינפורמציה חדשה‪ ,‬אבל היא אינפורמציה לא‬
‫פיזיקאלית רק במובן המפורש של אינפורמציה פיזיקאלית‪ ,‬אבל היא לא אינפורמציה‬
‫חדשה במובן האונטולוגי‪ ,‬היא לא אינפורמציה אודות ישים שהם לא פיזיקאליים‪.‬‬

‫בתשובה לביקורת ג'קסון יכול להשיב שלמרות שכוכב הערב וכוכב הבוקר מתארים‬
‫את אותו כוכב (גם כזה שזורח בבוקר וגם זה שהוא זורח בערב)‪ ,‬הם מתארים אותו‬
‫בשני אופנים שונים‪ ,‬ובכך אנחנו רואים שלאובייקט יש שתי תכונות (זורח איפשהו‬
‫בבוקר וזורח איפשהו בערב)‪ .‬לא גילית אובייקט חדש‪ ,‬אבל גיליתי תכונה חדשה שלו‪,‬‬
‫אספקט אונטולוגי שלו‪.‬‬

‫ג'קסון יכול להכיל את התשובה הזאת גם על טיעון הידע שלו‪ .‬הוא יכול להגיד‬
‫שכשמרי יוצאת מהחדר היא מגלה תכונה חדשה של הצבע האדום (שהוא נראה לה‬
‫כמו שהוא נראה לה)‪ .‬הוא בעצם ייטען שהביקורת הפיזיקאליסטית על הטיעון שלו‬
‫בסך הכל דוחים את הבעיה לרמה אחרת‪.‬‬
 ‫שעור ‪15‬‬

‫הצגנו את תורת הזהות באופן כללי‪ ,‬והצגנו טיעונים בעדה ובזכותה‪ .‬היום נבחין בין שתי‬
‫גרסאות (שונות לחלוטין) של תורת הזהות‪.‬‬

‫התיאוריה אומרת שמצבים נפשיים זהים למצבים פיזיקאליים‪ .‬טענה זו ניתנת לפירוש‬
‫בשתי דרכים כאשר מדברים על תכונות נפשיות‪:‬‬

‫פיזיקאליזם‪-‬פרט (‪ )token-physicalism‬זהות פרט (במובן הרחב) – זו‬ ‫‪-‬‬

‫הגרסה החלשה‪.‬‬
‫פיזיקאליזם‪-‬סוג (‪ ,)type-physicalism‬זהות סוג – זו הגרסה החזקה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫בכדי להבחין בין שתי האפשרויות נחשוב על השאלה כמה אותות יש במילה 'ממתק'?‬

‫תשובה אחת תהיה ‪( 3‬אם נחשוב על כמה סוגים של אותיות יש במילה) ואחרת תהיה ‪4‬‬
‫(אם נחשוב על כמה מקרים פרטיים של אות יש במילה)‪.‬‬

‫כשאנחנו מדברים על פרטים של אובייקטים פיזיקאליים אנחנו מדברים על ישויות‬

‫קונקרטיות שנמצאות בזמן ובמרחב‪ .‬פרטים שונים יכולים להשתייך גם לסוגים‬
‫מסוימים‪ .‬אם אנחנו מוצאים מספר אובייקטים שחולקים תכונה מסוימת‪ ,‬אנחנו יכולים‬
‫לטעון שביחס לתכונה הזאת הם מאותו הסוג‪.‬‬

‫אובייקטים משתייכים לסוגים‪ ,‬אותו אובייקט יכול להשתייך גם לכמה סוגים (למשל‬
‫הסוג כיסא‪ ,‬והסוג כיסא אדום‪ .‬השאלה היא רמת הספציפיות של התכונות לפיהם אנו‬
‫מסווגים את האובייקט)‪.‬‬

‫בהקשר של מצבים נפשיים‪ ,‬מה אם שני אנשים חשים כאב בגרון? לשני האנשים‬
‫בעצם יש את אותה תכונה נפשית (של להרגיש כאב בגרון בפרק זמן מסוים)‪.‬‬

‫פיזיקאליזם‪-‬פרט‬

‫כל פרט (כל התרחשות ספציפית) של מצב נפשי הוא פרט של מצב פיזיקאלי‪ .‬כל מצב‬
‫נפשי ספציפי הוא מצב פיזיקאלי ספציפי‪ .‬כל פרט של מצב נפשי הוא פרט של מצב‬
‫פיזיקאלי‪ .‬שני האנשים החווים כאב גרון הם שני פרטים שונים של המצב המשתייך‬
‫לסוג כאב גרון‪.‬‬

‫כאשר אנחנו אומרים שהמצב הוא מצב פיזיקאלי אנחנו מתחייבים לכך שלמצב יש רק‬
‫תכונות פיזיקאליות מובהקות (תכונות המופיעות במדעים הפיזקאליים) ותכונות‬
‫שנקבעות לוגית‪/‬אונטולוגית על ידי תכונות פיזיקאליות מובהקות‪ .‬זה הפשר‬
‫המינימליסטי של הטענה הפיזיקאליסטית‪ ,‬ולכן זה סלע המחלוקת בין פיזיקאליזם לבין‬
‫דואליזם‪.‬‬

‫פיזיקאליזם כזה טוען שהתכונות של אובייקט מסוים הן כל התכונות הלגיטימיות‬

‫מנקודת מבט פיזיקאלית (זהות ל או נקבעות על ידי תכונות פיזיקאליות מובהקות)‪ .‬לפי‬
‫התיאוריה פרטים של מצבים נפשיים הם פרטים של מצבים פיזיקאליים‪ ,‬ולכן נובע שגם‬
 ‫התכונות הנפשיות של מצב הן כאלה הזהות ל או נקבעות על ידי תכונות פיזיקאליות‬
‫מובהקות‪.‬‬

‫פיזיקאליזם‪-‬סוג‬

‫התיאוריה אומר שכל פרט של מצב נפשי הוא פרט של מצב פיזיקאלי (כמו הגרסה‬
‫החלשה)‪ ,‬ושכל סוג של מצב נפשי הוא סוג של מצב פיזיקאלי (זאת כבר טענה חזקה‬
‫הרבה יותר)‪ .‬הטענה השניה אומרת שכל תכונה נפשית היא תכונה פיזיקאלית‪,‬‬
‫שתכונות נפשיות זהות לתכונות פיזיקאליות‪ .‬למשל הסוג כאב הוא סוג פיזיקאלי‬
‫מסוים‪ ,‬הוא סוג של מצב מוח‪ ,‬ככל שנדבר על מצב נפשי יותר ספציפי‪ ,‬נאלץ להיכנס‬
‫לתיאורים יותר ספציפיים של מצב המוח (למשל‪ ,‬שכאב הוא תכונה פיזיקאלית מסוג‬
‫גירוי סיבי ‪ ,C‬ושכאב גרון הוא גירוי סיבי ‪ C‬בתוספת מאפיינים נוספים של מצב המוח‬
‫בזמן שחשים כאב בגרון)‪.‬‬

‫ההבדלים בין התיאוריות‪:‬‬

‫לפי זהות‪-‬פרט כל מצב נפשי כלשהו שייך לסוג פיזיקאלי כלשהו‪ ,‬אבל לאו דווקא‬
‫לאותו סוג פיזיקאלי‪ .‬אין לתיאוריה מחויבות לכך שכל המצבים השייכים לאותו סוג‬
‫נפשי שייכים בהכרח גם לאותו סוג פיזיקאלי‪ .‬זהות‪-‬סוג‪ ,‬בהיותה גרסה חזקה‪ ,‬כן‬
‫מחויבת לכך ששני מצבים נפשיים מאותו סוג הם שני מצבים פיזיקאליים מאותו סוג‪.‬‬
‫התיאוריה החזקה מדברת בעצם על קורלציה דו‪-‬כיוונית בין סוגי מצבים נפשיים לבין‬
‫סוגי מצבים פיזיקאליים‪.‬‬

‫שאלת האינדיווידואציה (סיווג של מצבים נפשיים)‬

‫מה עושה מצב נפשי למצב נפשי בעל תכונה נפשית זו ולא אחרת‪ ,‬כלומר למצב נפשי‬
‫מסוים? מה עושה מצב נפשי למצב הנפשי שהינו?‬

‫מה הופך נוזל מסוים למים? אפשר לטעון שההרכב הכימי שלו‪ ,‬כלומר שהתכונה של‬
‫להיות מים היא בעצם תכונה פיזיקאלי של להיות מולקולת ‪.H2O‬‬

‫התשובה של התורה של זהות‪-‬סוג לשאלת האינדיווידואציה היא‪ :‬מה שעושה מצב‬

‫נפשי למצב הנפשי שהינו הן התכונות הפיזיקאליות שלו‪ .‬האינדיווידואציה של מצבים‬
‫נפשיים היא פיזיקאלית (בדיוק כמו הטיעון לגבי מים‪ .‬זאת תהיה כמובן תשובה הרבה‬
‫יותר מורכבת‪ ,‬כי המוח יותר מורכב‪ ,‬אבל זה אותו סוג של תשובה)‪.‬‬

‫התיאוריה של זהות‪-‬פרט לא משיבה על השאלה‪ .‬זאת מכיוון שהיא לא מחויבת‬

‫לעמדה כזו או אחרת לשאלת האינדיווידואציה‪ .‬מה שהיא כן מחויבת אליו היא שמה‬
‫שקובע את סוג המצב הנפשי יכול להיות רק תכונות לגיטימיות מנקודת מבט‬
‫פיזיקאלית (זהות לתכונות פיזיקאליות או נובעות לוגית‪/‬אונטולוגית מתכונות‬
‫פיזיקאליות)‪.‬‬
‫למרות שהתיאוריה החלשה לא מתחייבת לזהות בין תכונות נפשיות לפיזיקאליות‪ ,‬שתי‬
‫התיאוריות מתחייבות לכך שתכונות נפשיות מעוגנות באופן כלשהו בתכונות‬
‫פיזיקאליות‪.‬‬

‫עולות בפנינו שתי שאלות שונות‪ :‬מהו הטבע האונטולוגיה של מצבים נפשיים? ומה‬
‫הופך אותם למצבים פיזיקאליים? (השאלה השנייה היא ניסוח של שאלת‬
‫האינדיווידואציה)‪ .‬האם יש מתח בין שתי השאלות הללו? בשעורים הקרובים נראה‬
‫שלא בהכרח‪ ,‬ומכך ניתן להעלות תורות פיזיקאליסטיות (שאומרות שהאונטולוגיה‬
‫הבסיסית היא פיזיקאלית)‪ ,‬אבל שלנפשי יש תכונות שהן אינן פיזיקאליות‪.‬‬

‫משל העוגיות בא להראות לנו איך אובייקט יכול להיות פיזיקאלי ובו בעת יכול להיות‬
‫בעל תכונות לא פיזיקאליות‪ .‬נדמיין משחק ילדים הכולל עוגיות בצורות מסוימות‪ ,‬ועל‬
‫הילדים להכניס את העוגייה לשקע המתאים‪.‬‬

‫הטבע האונטולוגי של העוגיות הוא טבע פיזיקאלי לכל דבר ועניין‪ ,‬אבל התכונות‬
‫שקובעות לאיזה שקע כל עוגייה תיכנס הן תכונות גיאומטריות‪ .‬בכל מה שנוגע‬
‫למשחק‪ ,‬אם נייצר שתי עוגיות באותה צורה מחומרים שונים‪ ,‬נייצר שתי עוגיות שונות‬
‫ברמה האונטולוגית‪ ,‬אבל מאותו הסוג ברמת המשחק (בכל מה שרלוונטי למשחק)‪.‬‬
‫לעוגיות שונות מאותו הסוג יכולים להיות מימושים פיזיקאליים שונים‪.‬‬

‫האם מהטענה שתכונות נפשיות אינן זהות לתכונות פיזיקאליות מתחייב דואליזם?‬
‫הדוגמא של משל העוגיות מראה שלא בהכרח‪ .‬ניתן לקבל את הטענה שמצבים‬
‫נפשיים הם מצבים פיזיקאליים‪ ,‬ושהם יכולים להיות מצבים מאותו הסוג גם בלי לחלוק‬
‫תכונות פיזיקאליות (ריבוי מימושים של הנפשי‪ ,‬אותו נפשי יכול להיות ממומש במצבים‬
‫פיזיקאליים שונים לחלוטין)‪ ,‬כל עוד הם מתיישבים עם אונטולוגיה פיזיקאלית‪.‬‬
 ‫שעור ‪16‬‬

‫ראינו שהתיאוריה שכינינו זהות‪-‬פרט במובן הרחב מחויבת לתיאוריה המינימאלית‬

‫שאומרת שמצבים נפשיים זהים למצבים פיזיקאליים‪ .‬באשר לפרטים נוספים של‬
‫התיאוריה‪ ,‬על תכונות נפשיות‪ ,‬התיאוריה לא נותנת תשובה‪ .‬כל גרסה של תורת הזהות‬
‫תהיה גרסה של התיאוריה הזאת‪ ,‬אך באשר לתכונות נפשיות כל גרסה תעלה רעיונות‬
‫אחרים‪.‬‬

‫הגדרנו את התיאוריה של זהות‪-‬סוג (תכונות נפשיות זהות לתכונות פיזיקאליות)‪ ,‬ואת‬

‫תיאוריית זהות‪-‬פרט‪-‬בלעדי (תכונות נפשיות אינן זהות לתכונות פיזיקאליות)‪ .‬שתי‬
‫הגרסאות מחויבות לשני רעיונות‪ :‬פרטים נפשיים זהים לפרטים פיזיקאליים‪ ,‬ותכונות‬
‫נפשיות לכל הפחות נקבעות באופן לוגי על ידי תכונות פיזיקאליות מובהקות‪.‬‬

‫זהות‪-‬סוג‬

‫התיאוריה הפיזיקאליסטית החזקה ביותר (מחויבת להכי הרבה)‪ .‬הטענה השנייה שלה‬
‫(שתכונות נפשיות זהות לתכונות פיזיקאליות) היא מה שהופך אותה לחזקה כל כך‪.‬‬
‫טיעון ריבוי המימושים של הילארי פטנאם מנסה לטעון שהיא חזקה מידי‪.‬‬

‫פטנאם טען שאם תכונות נפשיות זהות לתכונות פיזיקאליות‪ ,‬אנחנו חייבים לומר שכל‬
‫זמן שאורגניזם (מערכת כלשהי) נמצא במצב נפשי מסוג מסוים‪ ,‬אז האורגניזם חייב‬
‫להיות במצב פיזיקאלי מסוג אחד ויחיד‪ .‬גם להיפך‪ ,‬כל זמן שאורגניזם נמצא במצב‬
‫פיזיקאלי מסוים בהכרח נמצא במצב נפשי מסוג אחד ויחיד‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬חייבת‬
‫להיות תכונה פיזיקאלית המשותפת רק (בלעדיות) ולכל (הכללה) חשי הכאב‪ .‬זאת‬
‫המחויבות הבסיסית של תיאוריית זהות סוג‪.‬‬

‫פטנאם טוען שהמחויבות הזאת היא בלתי סבירה‪ .‬לא סביר שיש תכונה פיזיקאלית‬
‫אחת ויחידה המשותפת לכל חשי הכאב ורק להם‪ .‬הוא מתחיל מדוגמא של תמנונים‪,‬‬
‫שהתפצלו מאיתנו בשלב מוקדם של האבולוציה‪ ,‬המוח שלהם מאוד שונה משלנו‪,‬‬
‫וכבר בשנות ה‪ 50-‬גילו שהם יצורים מאוד מורכבים בעלי מגוון התנהגויות‪ .‬כלומר‪ ,‬יש‬
‫להם מבנה נפשי מורכב והם מסוגלים לחוש בכאב (סביר שהוכיחו את זה עם ניסויים‬
‫התנהגותיים)‪ .‬אם התורה של זהות‪-‬סוג נכונה‪ ,‬בגלל שמבנה המוח שלהם כל כך שונה‬
‫משלנו תמנונים לא יכולים לחוש בכאב‪ ,‬וזה נראה מאוד לא סביר‪.‬‬

‫אותו דבר גם לגבי השוואה בין בני אדם‪ .‬אנחנו יודעים יותר ויותר על המוח ואנחנו‬
‫יודעים שכשאנשים סובלים מנזק מוחי‪ ,‬האזור שנפגע לא משתקם והפעילויות שהוא‬
‫מנהל לא פועלות כמו שצריך‪ ,‬ואחרי כמה זמן אזורים אחרים במוח מתחילים למלא את‬
‫הפונקציות החסרות והתפקוד חוזר‪.‬‬

‫אם אזורים בעלי תכונות פיזיקאליות שונות יכולים למלא את אותן הפונקציות הנפשיות‪,‬‬
‫זהות‪-‬סוג נראית לא סבירה‪.‬‬

‫פטנאם מוסיף שאנחנו אפילו לא צריכים למצוא דוגמא אקטואלית לכשל התיאוריה‪.‬‬
‫מספיקה האפשרות העקרונית שייתכנו מערכות שונות במהותן מהמוח שלנו מבחינה‬
 ‫פיזיקאלית ועדיין יוכלו לחוש כאב‪ .‬הוא נותן שתי דוגמאות אפשריות‪ ,‬חייזרים‬
‫שהתפתחו במנותק מהאבולוציה שלנו‪ ,‬ואינטליגנציה מלאכותית‪ .‬אם נראה לא סביר‬
‫שרובט יוכל לחוות מצבים נפשיים יום אחד‪ ,‬או שחייזרים שהתפתחו בגלקסיה רחוקה‬
‫חווים מצבים נפשיים‪ ,‬תורת זהות‪-‬סוג נראית לא סבירה‪ .‬זאת בעצם האשמה בשוביניזם‪,‬‬
‫במקרה הזה שוביניזם‪-‬פחמני‪ ,‬מכיוון שהתיאוריה שוללת מראש מצבים נפשיים‬
‫מהסוגים שיש לנו ממי שסביר שיש (או יהיו) לו מצבים נפשיים מהסוג שאנחנו מכירים‬
‫רק בגלל שהוא לא "עשוי" מהחומרים שאנחנו עשויים מהם‪.‬‬

‫פטנאם בעצם טוען שמצבים נפשיים דומים יכולים להתממש במערכות פיזיקאליות‬
‫שונות באופן מהותי (ייתכן ריבוי מימושים של תכונות נפשיות‪ .‬זה עיקרון ריבוי‬
‫המימושים של המנטאלי)‪ .‬מסקנת הטיעון של פטנאם היא שפיזיקאליזם‪-‬סוג שקרי‪.‬‬

‫הטיעון המלא של פטנאם‬

‫בעמדה של פיזיקליזם‪-‬סוג מחויבת לכך שכל היצורים (הקיימים בעולמנו‬ ‫‪)1‬‬

‫ושעשויים להתקיים בעולמנו) המסוכלים למצבים נפשיים כמו אלה שיש לנו‪,‬‬
‫ורק יצורים אלו‪ ,‬הם בעלי מוחות העשויים להיות במצבים הזהים מבחינה‬
‫כימית‪-‬פיזיקלית למצבי המוח שלנו‪.‬‬
‫סביר שקיים בעולמנו (ובוודאי שאפשרי) ריבוי מימושים של תכונות נפשיות‪ .‬אין‬ ‫‪)2‬‬
‫זה סבים שרל היצורים (הקיימים והאפשריים) המסוגלים למצבים נפשיים כמו‬
‫אלו שיש לנו‪ ,‬ורק יצורים אלו‪ ,‬הם בעלי מוחות העשויים להיות במצבים הזהים‬
‫מבחינה כימית‪-‬פיזיקלית למצבי המוח שלנו‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬פיזיקאליזם‪-‬סוג שקרי‪ :‬סוגים נפשיים אינם סוגים פיזיקאליים; תכונות נפשיות‬
‫אינן זהות לתכונות פיזיקאליות‪.‬‬

‫הנחת ריבוי המימושים מתנגשת בעקרון ההופכי לעיקרון הנסמכות‪ .‬עקרון‬

‫הנסמכות אמר שזהות בתכונות פיזיקאליות מחייבת זהות בתכונות נפשיות‪ .‬עקרון‬
‫ריבוי המימושים סותר את הכיוון ההפוך של עיקרון הנסמכות‪ ,‬כלומר הוא אומר‬
‫שזהות בתכונות נפשיות אינה מחייבת זהות בתכונות פיזיקאליות‪.‬‬

‫רבים חושבים שאין תיאוריה אחת שתתפוס את כל התכונות הנפשיות‪ .‬יש הרבה‬
‫פילוסופים שחושבים שתיאוריית ריבוי המימושים טובה בקשר לתכונות נפשיות‬
‫מסוימות‪ ,‬ולא טובה בקשר לתכונות נפשיות אחרות‪ .‬שיש תכונות נפשיות שהן‬
‫תכונות פיזיקאליות‪ ,‬ושיש תכונות נפשיות שאינן פיזיקאליות‪ .‬החלוקה היא בין‬
‫מצבים נפשיים בעלי מודעות פנומנאלית (והיא תזוהה עם תכונות פיזיקאליות) לבין‬
‫מצבים נפשיים שאין להם קוואליה‪.‬‬
 ‫התיאוריה הפונקציונאליסטית‬

‫האינדיווידואציה של מצבים נפשיים‬

‫זאת שאלה בסיסית שכל תיאוריה צריכה להתמודד איתה‪.‬‬

‫זהות סוג אינה מתיישבת עם ריבוי המימושים‪ ,‬ולכן אין לה בעיה לענות לשאלת‬
‫האינדיווידואציה‪.‬‬

‫זהות‪-‬פרט אינה מתמודדת עם השאלה הזאת‪ ,‬ולכן פונקציונאליזם בא להציע תשובה‬

‫חלופית לשאלתה האינדיווידואציה‪.‬‬

‫התשובה שפונקציונאליזם נותן לשאלת האינדיווידואציה מתיישבת עם אונטולוגיה‬

‫פיזיקאליסטית‪ ,‬אבל טוענת שהנפשי הוא אינו פיזיקאלי‪ .‬הם רוצים להישאר‬
‫פיזיקאליסטים מבחינה אונטולוגית‪ ,‬אבל רוצים לתת במובן כלשהו (לא דואליסטי)‬
‫אוטונומיה לתכונות נפשיות אל מול תכונות פיזיקאליות‪ .‬שהמהות של הנפשי שונה‬
‫מהמהות של הפיזיקאלי‪.‬‬

‫הפונקציונאליסט יזהה תכונות נפשיות עם מאפיינים מופשטים של המערכות‬

‫הפיזיקאליות‪ .‬שמה שמהותי לתכונות נפשיות הוא מובן מופשט יותר של תכונות‬
‫פיזיקאליות‪.‬‬

‫רבים רואים בתיאוריה הפונקציונאליסטית מהפכה מושגית בכל מה שקשור לחשיבה‬

‫על הנפשי‪ .‬זאת תיאוריה שמאפשרת לנו לחשוב על מהו הנפשי באופנים חדשים‪.‬‬

‫נתחיל להציג את שאלת האינדיווידואציה על ידי הצגה של תיאוריות פיזיקאליסטיות‬

‫קודמות ושל הניסיון (והכישלון) שלהן להתמודד איתה‪.‬‬

‫העמדה הביהביוריסטית (ביהביוריזם פילוסופי)‪:‬‬

‫זאת גישה פיזיקאליסטית שאינה נופלת תחת תורת הזהות‪ .‬הטענה המרכזית שלה היא‬
‫שמונחים‪/‬מושגים נפשיים מציינים דגמי התנהגות או נטיות התנהגותיות‪ .‬כשאנחנו‬
‫אומרים שלמערכת מסוימת כואב אנחנו מניחים שהיא מגיבה באופן מסוים לגירוי‬
‫מסוים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בהינתן קלט חושי מסוים (למשל מכה חזקה ביד)‪ ,‬המערכת‬
‫נוטה להפגין פלט כאב מסוים (למשל צעקת כאב)‪.‬‬

‫המשמעות של הטענה שמצב נפשי מסוים יבוא לידי ביטוי בהתנהגות מסוימת היא‬
‫תיאוריה הטוענת טענות זהות אנליטיות (ולא סינטטיות) על תכונות נפשיות‪.‬‬

‫האונטולוגיה הביהביוריסטית בכלל לא כוללת מצבים נפשיים‪ .‬כשאנחנו מייחסים מונח‬

‫נפשי מסוים למערכת‪ ,‬בכך אנחנו לא מחויבים לייחס לה שום מאפיין פנימי (לפי‬
‫ביהביוריזם הפנימיות של המערכת היא קופסא שחורה‪ .‬לא מעניין אותנו מה קורה‬
‫בפנים כי זה לא רלוונטי לשאלה‪ .‬כל מה שרלוונטי זה שהמערכת תיטה להתנהג‬
 ‫באופנים מסוימים בתגובה לגירויים מסוימים‪ .).‬התכונה הנפשית היא הדגם‬
‫ההתנהגותי‪ ,‬ולא שום דבר פיזיקאלי ספציפי שאחראי להתנהגות‪.‬‬

‫מכך ניתן להבין שהתיאוריה הביהביוריסטית מתחייבת לריבוי מימושים‪ ,‬כי אותה נטייה‬
‫התנהגותית יכולה להתקיים במערכות שונות מאוד מבחינה פיזיקאלית‪.‬‬

‫התיאוריה מתיימרת ליישב אונטולוגיה פיזיקאליסטית עם עקרון ריבוי המימושים‪ .‬היא‬

‫פיזיקאליסטית בכך שהוא טוענת שמערכות המתאפיינות בהתנהגויות מסוימות הן‬
‫מערכות פיזיקאליות לכל דבר (לא צריך להגיד שום דבר חדש על העולם כדי לקבל‬
‫את הטענה שיש מערכות כאלה‪ .‬כלומר‪ ,‬קריטריון האינדיווידואציה של התיאוריה אינו‬
‫פיזיקאלי)‪ .‬היא לא בדיוק מאשרת פיזיקאליזם (כי יכול להיות שבמערכת יש גורמים לא‬
‫פיזיקאליים שמובילים לפלט‪ ,‬זה פשוט לא מעניין אותם)‪ ,‬אבל מתיישבת איתו (למרות‬
‫שהיא כן נוטה לכיוון פיזיקאליזם‪ ,‬כי לא צריך יותר ממנו כדי להסביר את הטענה‬
‫שלה)‪.‬‬

‫קריטריון האינדיווידואציה של התיאוריה הוא קריטריון יותר מופשט‪ ,‬הוא לא מדבר על‬
‫משהו קונקרטי‪ ,‬אלא על נטייה התנהגותית‪ ,‬אפיון מופשט של המערכת‪ .‬לכן התיאוריה‬
‫בעצם אומרת שתכונות נפשיות אינן תכונות פיזיקאליות (אלא תכונות מופשטות במובן‬
‫של נטייה התנהגותית)‪.‬‬

‫התשובה הביהביוריסטית לשאלת התכונות הנפשיות (שאלת הסיווג‪/‬אינדיווידואציה של‬

‫הנפשי)‬

‫יש להחיל על המערכת מונח נפשי מסוים (כלומר לייחס לה תכונה נפשית מסוימת)‪,‬‬
‫אם ורק אם היא מאופיינת על יד דגם התנהגותי מסוים‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם ורק אם היא בעלת‬
‫פונקציית גירוי‪-‬תגובה מסוימת‪.‬‬

‫אם שני יצורים חולקים את אותה תכונה נפשית‪ ,‬אז בהינתן אותם קלטים חושיים הם‬
‫יפיקו את אותם פלטים התנהגותיים‪ .‬זה כבר צעד ראשון לעבר פונקציונאליזם‪.‬‬

‫בעיות התיאוריה‬

‫אם מונחים נפשיים אינם מציינים מצבים פנימיים אלא דגמי התנהגות‪ ,‬הנפשי לא‬ ‫‪‬‬
‫יכול לשחק תפקיד בגרימת התנהגות ובהסבר התנהגות‪ .‬אם הנפשי לא מייצג‬
‫מצב פנימי של המערכת נראה שלא ניתן לייחס לו סיבתיות‪ .‬הביהביוריזם בעצם‬
‫נקלע לסוג של אפיפנומנליזם‪.‬‬

‫העמדה המשולבת הנקראת "פיזיקאליזם התנהגותי" מנסה להתגבר על‬

‫הביקורת הזאת על ידי שילוב בין שני רעיונות‪ .‬בניגוד לביהביוריזם היא כן‬
‫מחויבת לאונטולוגיה של מצבים נפשיים (ולא רק של תכונות נפשיות)‪ .‬לפיה‪,‬‬
‫מצבים נפשיים הם מצבים פנימיים פיזיקאליים של המערכת‪ .‬ככאלו הם יכולים‬
‫להיות בעלי כוחות סיבתיים‪ .‬זאת כבר גרסה של תורת הזהות‪ ,‬ספציפית של‬
‫זהות‪-‬פרט במובן הרחב‪.‬‬
 ‫היא כן לוקחת מהתיאוריה הביהביוריסטית את הטענה שהסיווג של הנפשי‬
‫נקבע על ידי פונקציות התגובה (נטיות התנהגויות) של המערכת‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫האונטולוגיה היא של זהות‪-‬פרט במובן הרחב‪ ,‬וקריטריון האינדיווידואציה הוא‬
‫ביהביוריסטי‪.‬‬
‫לפי התיאוריה הזאת כאב הוא מצב פנימי שנוטה להיגרם על ידי נזק גופני ונוטה‬
‫לגרום להתנהגויות מסוימות (צעקה‪ ,‬עיוות הפנים‪ ,‬נגיעה באזור הכואב וכו'‪.)...‬‬

‫יש לנו תיאוריה שהיא גרסה של תורת זהות מצד אחד‪ ,‬ולא אפיפנומנליסטית‪,‬‬
‫אבל יש לה בעיות חמורות משל עצמה‪.‬‬
 ‫שעור ‪17‬‬

‫בהמשך לפונקציונליזם‪ ,‬אנחנו רוצים תשובה לשתי שאלות בקשר למצבים נפשיים‪ .‬מה‬
‫הופך מערכת לכזאת שיש לה מצבים נפשיים‪ ,‬ומה ההבדל בין סוגים שונים של מצבים‬
‫נפשיים (מהו קריטריון האינדיבידואציה?)‪.‬‬

‫ראינו שביהביוריזם היא תיאוריה שיש לה טענות אנליטיות‪ .‬ראינו שהיא לא מחויבת‬
‫לאונטולוגיה של מצבים נפשיים‪ ,‬אלא רק לתכונות נפשיות (עמדה פיזיקאליסטית‬
‫שאיננה תורת זהות)‪ .‬ראינו שהיא מתיישבת עם אונטולוגיה פיזיקאליסטית (כי לא צריך‬
‫להניח דבר לא פיזיקאלי כדי להסביר התנהגויות)‪ .‬לתיאוריה לא רלוונטי מה גורם‬
‫לנטיות התנהגויות‪ ,‬אלא רק מה הנטיות ההתנהגותיות עצמן‪ ,‬ובכך היא מאפשרת ריבוי‬
‫מימושים (בתשובה לקריטריון אינדיבידואציה)‪.‬‬

‫הבעיה הראשונה של התיאוריה היא שהיא נראית כמו תיאוריה שנקלעת‬

‫לאפיפנומנליזם‪ .‬התגברנו על כך על ידי תיאוריה (שארמסטרונג החזיק בה) שמשלבת‬
‫אלמנט חשוב מהתיאוריה הביהביוריסטית עם הטענה שמצבים נפשיים כן משפיעים‬
‫על התנהגות המערכת‪ .‬המצבים הנפשיים הם בעצם פונקציה של קלט ופלט‬
‫(התנהגות) בתגובה לקלט (פונקציית גירוי תגובה)‪ .‬המצב הנפשי הוא מצב פנימי‪ ,‬ומה‬
‫שהופך אותו לכזה הוא התפקיד הסיבתי שלו בין גירוי לתגובה‪ .‬כך‪ ,‬בשונה מתיאוריה‬
‫ביהביוריסטית המצב הפנימי כן משחק תפקיד סיבתי במערכת‪ .‬לכן גם התיאוריה‬
‫הזאת מקיימת את ריבוי המימושים של ביהביוריזם‪ ,‬כי לא משנה מה בדיוק המצב‬
‫הפנימי של המערכת‪ ,‬אלא הפונקציה שהוא ממלא‪.‬‬

‫זאת תיאוריה שמצד אחד היא תורת זהות (ובכך היא חומקת מאפיפנומנליזם)‪ ,‬ומצד שני‬
‫בוחנת את התנהגות המערכת (ובכך היא חומקת מבעית ריבוי המימושים)‪.‬‬

‫ביקורת על התיאוריה הביהביוריסטית ועל הפיזיקאליזם ההתנהגותי‬

‫נניח שאני נמצא במצב של רציה מסוימת‪ .‬באופן ספציפי‪ ,‬אני רוצה לנסוע לחופשה‪.‬‬
‫הודות למה המצב הנפשי שלי הוא רציה לטוס לחופשה? באילו תנאים המצב צריך‬
‫לעמוד כדי שנאמר שהוא באמת רציה? מה הופך אותו לכזה‪.‬‬

‫אם נחיל את קריטריון האינדיבידואציה הביהביוריסטי ניתן לטעון שהנטייה‬

‫ההתנהגותית שלי היא שאם ייתנו לי כרטיס טיסה‪ ,‬אני אטוס‪ .‬האם זה סביר לומר שגם‬
‫אם אני רוצה לטוס לחופשה אני בהכרח אקח את הכרטיס ואטוס? מה אם אני מאמין‬
‫שהכרטיס מזויף? פוחד מטיסות? צריך להיות בארץ בחתונה של חבר? רוצה לטוס‬
‫למקום אחר? אני יכול לרצות לטוס אבל לא לטוס‪ ,‬ולכן התיאוריה נראית לא סבירה‪.‬‬
‫כדי לבחון את הסיבות למצב נפשי מסוים אנחנו צריכים לבחון גם סיבתיות‬
‫נפשית‪-‬נפשית‪ ,‬לבחון גם קורלציות של הנפשי עם עצמו‪ ,‬כי ההתנהגות שלנו לא‬
‫מושפעת רק מקלט חיצוני‪ ,‬אלא גם ממצבים נפשיים‪ .‬הפונקציה שמנסה לאפיין את‬
‫הנפשי אך ורק לפי הקלט והפלט (וללא תהליך נפשי פנימי) היא פשטנית מידי‬
‫ומתעלמת מהמורכבות הפנימית של המערכת‪.‬‬
 ‫העמדה הפונקציונאליסטית‬

‫התאוריה הזאת למדה את הלקח מהביקורת על ביהביוריזם‪ .‬פונקציונאליסטים מקבלים‬

‫את הטענה האוטולוגית שיש מצבים נפשיים‪ ,‬שהם מצבים פיזיקאליים‪ ,‬ושהאונטולוגיה‬
‫שלהם קשורה לפונקציה שלהן‪ .‬הפונקציות הרלוונטיות שלה מאוד שונות משל‬
‫התיאוריה הביהביוריסטית והן מאוד מורכבות‪ .‬הפונקציות לא נקבעות רק על ידי יחסי‬
‫קלט‪/‬פלט‪ ,‬אלא גם על ידי הדרך בה הם מקושרים (רשת סיבתית שכוללת המון‬
‫מצבים נפשיים)‪ .‬התפקיד הסיבתי הרלוונטי על פי התיאוריה הפונקציונאליסטית כולל‬
‫לא רק סיבתיות פיזיקאלית‪-‬נפשית ונפשית‪-‬פיזיקאלית‪ ,‬אלא גם סיבתיות‬
‫נפשית‪-‬נפשית‪.‬‬

‫האפיון החשוב ביותר של התיאוריה הוא אופן היקבעות המצבים הנפשיים (קריטריון‬
‫האינדיוידואציה)‪ .‬לפי התיאוריה זהותם של מצבים נפשיים נקבעת על פי יחסיהם‬
‫הסיבתיים לגירויים חושיים‪ ,‬ולגובות התנהגויתיות‪ ,‬ולמצבים נפשיים אחרים‪ .‬שתי‬
‫מערכות ייתנו פלט זהה בתגובה לקלט זהה אם לשתיהן יש גם מצבים נפשיים‬
‫רלוונטיים זהים‪.‬‬

‫הסיווג של מצבים נפשיים לפי הפונקציונאליזם נקבע על‪-‬ידי תפקידם הסיבתי‬

‫(הפונקציה שלהם)‪ ,‬כשתפקיד זה נבחן באופן רחב וכולל גם סיבתיות נפשית‪-‬נפשית‬
‫שבאה לידי ביטוי בסוף השרשרת‪ .‬אם יש לי תפיסה חושית של שמיים מעוננים‪ ,‬אני‬
‫מאמין ששמיים מעוננים הם אינדיקציה טובה לכך שעומד לרדת גשם‪ ,‬ויחד עם הרציה‬
‫לא להירטב נוצרה פלט התנהגותי של לקחת מטרייה‪ .‬יכולים להיות קלטים זהים‬
‫שייתנו פלט התנהגותי שונה‪ .‬למשל אני יכול לא לקחת מטריה כי אני לא רוצה ללכת‬
‫לשום מקום (ואז הסיבתיות הנפשית‪-‬נפשית משתנה)‪.‬‬

‫מדובר ברשת של קשרים מותנים שהם חלק מאפיון המצב אך אינם צריכים להתקיים‬
‫בפועל‪ .‬מצב נפשי גם קשור לרשתות רבות‪ .‬למשל‪ ,‬ההאמנה שעומד לרדת גשם יכולה‬
‫להוביל למגוון התנהגויות גם אצל מישהו שלא רוצה להירטב‪ ,‬למשל לשמוח‪ ,‬להיות‬
‫עצוב‪ ,‬להיכנס ללחץ וכו'‪...‬‬

‫מערך הרשתות למעשה מהווה את הפסיכולוגיה שלנו‪ .‬סביכולוגיה איננה אלא מערך‬
‫(רשת) הקשרים סיבתיים‪ ,‬החוקיות הסיבתית ששולטת במעברים בין מצבים נפשיים‬
‫מסוימים לאחרים (שבאה לידי ביטוי לפי גירוי תגובה)‪ .‬כך‪ ,‬מצב נפשי מסוים מסוג‬
‫מסוים מאופיין באמצעות התפקיד הסיבתי שהוא משחק בחייו הנפשיים של הסובייקט‪,‬‬
‫בפסיכולוגיה שלו‪.‬‬

‫ההוליזם של המנטלי‬

‫תפיסת הנפשי על פי התיאוריה הפונקציונאליסטית היא תפיסה הוליסטית‪ .‬היא‬

‫הוליסטית מכיוון שהיא טוענת שהזהות של מצב נפשי מסוים תלויה באופן בו הוא‬
‫קשור סיבתית למצבים נפשיים מסוימים‪ ,‬לקלטים ולפלטים‪ .‬אבל גם כל המצבים‬
‫הנפשיים האחרים תלויים בכל הגורמים‪ .‬לכן הזהות של כל מצב נפשי תלויה בכל‬
‫המערכת של הקשרים הסיבתיים‪ ,‬כלומר הזהות של כל מצב נפשי תלויה בכל המצבים‬
‫הנפשיים במערכת‪.‬‬

‫האפיון של כל מצב נפשי כולל התייחסות למצבים נפשיים אחרים (שגם האפיון שלהם‬
‫כולל את זה)‪ ,‬ולכן על מנת לאפיין סוג אחד של מצבים נפשיים אנחנו צריכים לאפיין‬
‫את כל היתר‪ .‬לתאר באופן מלא את כל הפסיכולוגיה‪ ,‬אל כל הרשת הסיבתית‬
‫הפנימית‪.‬‬

‫התיאוריה הוליסטית בשני מובנים‪ :‬האחד אומר שמה שמכונן מצב נפשי הוא עצם‬
‫העובדה שהמצב חלק ממערכת קשרים סבוכה ומסועפת ביותר (כזו ולא אחרת)‪,‬‬
‫והשני הוא שמה שאחראי לכך שמצב נפשי הוא המצב שהוא (לסוג הנפשי שהוא) ולא‬
‫אחר זה מיקומו הספציפי בתוך המערך (התפקיד שלו ברשת הסיבתית)‪ .‬לפי זה‪ ,‬לא‬
‫יכול להתקיים מצב נפשי בודד‪ ,‬מצבים נפשיים לא יכולים להתקיים מחוץ למערכת‬
‫נפשית‪ .‬נראה שלפחות בהקשר של האמנות טענתיות קל מאוד לקבל את ההוליזם של‬
‫מצב נפשי‪ .‬רציה או האמנה דורשות הרבה לפניהן‪ .‬אני מאמין שהולך לרדת גשם בגלל‬
‫שאני זוכר שכל פעם שהיה מעונן ירד גשם‪ ,‬אני מאמין שזה יימשך ככה‪ .‬אני לא רוצה‬
‫להירטב כי אני זוכר שנרטבתי ושהיה לי קר‪ ,‬וכי אני לא רוצה שיהיה לי קר וכו'‪...‬‬

‫איום המעגליות על הפונקציונאליזם‬

‫התיאוריה הפונקציונאליסטית מתיימרת להציע אפיון של מצבים נפשיים‪ ,‬אבל האפיון‬

‫הזה עצמו מתייחס למצבים נפשיים‪ ,‬שגם אפיונם שהם מתייחס למצבים נפשיים וכן'‪...‬‬
‫התיאוריה קדם מניחה נפשיות ואפיונים נפשיים‪.‬‬

‫ניתן לחשוב על כך שהאפיון הפונקיונאליסטי של מצבים נפשיים מניח מצבים נפשיים‬

‫ולכן אינו יכול להבהיר מהם (הודות למה הם נפשיים)‪ .‬כמו כן‪ ,‬אפיונם של מצבים‬
‫נפשיים ספציפיים כרוך בסופו של דבר בהתייחסות למצבים אלו עצמם (וכך אינו‬
‫מבהיר הודות למצב מצב נפשי מסוים שייך לסוגו הנפשי)‪ .‬אם נתחיל להגדיר את‬
‫המערכת ממצב נפשי אחד‪ ,‬ממנו נאפיין עוד מצבים נפשיים‪ ,‬ועוד‪ ,‬עד שבסוף הם‬
‫יאפיינו את המצב הנפשי שהתחלנו איתו‪ ,‬ואז המצב הנפשי מאפיין את עצמו‪.‬‬

‫היום טוענים שזאת לא בעיה‪ ,‬כי אנחנו לא יכולים לאפיין מצב נפשי אחד במבודד‬
‫מהאחרים‪ ,‬אבל אנחנו לא צריכים לאפיין אף אחד מהמצבים הנפשיים הללו כמצבים‬
‫נפשיים‪.‬‬

‫דיוויד לואיס מתאר סיפור בלשי אמיתי‪ .‬הוא מתאר מצב בו היה רצח ואנחנו צריכים‬
‫למצוא את הרוצח‪ .‬הבלשים מתחילים לבנות סיפור מפיסות הידע שעומדות לרשותם‪.‬‬
‫הם מתארים קבוצה של דמויות באמצעות הידע שיש להם על התפקיד של הדמויות‬
‫בעלילה‪ .‬העלילה כוללת תיאור של היחסים בין הדמויות ובינם לבין גורמים אחרים‬
‫(רשת קשרים)‪ .‬כשהבלשים מרכיבים את הסיפור הם לא יודעים מיהם הדמויות‬
‫בסיפור‪ ,‬אלא רק חלק מהקשרים בניהם (מונחים תיאורטיים ‪ ,)T-terms‬ולמשל מקומות‬
‫שהם היו בהם (מונחים רגילים ‪ .)O-terms‬הזהות של הדמויות לא ידועה ונקבעת לבסוף‬
‫על ידי אוסף הטענות שמרכיבות את הסיפור‪ .‬הדמויות הן האנשים שאוסף המשפטים‬
‫נכון לגביהם (בהנחה שיש אר קבוצה אחת כזאת של אנשים)‪.‬‬
 ‫לואיס טוען שאנחנו יכולים לאפיין אובייקטים‪ ,‬לקבוע את זהות‪ ,‬בלי לתת להם שם‬
‫ובלי לבחון תכונות פנימיות שלהם‪ ,‬אלא רק לפי הקשרים שלהם עם אובייקטים‬
‫אחרים‪ .‬באותה מידה‪ ,‬אנחנו יכולים לאפיין מצבים נפשיים לפי ההקשרים בהם הם‬
‫מופיעים (‪ O-term‬במקרה הזה מדובר בקלט החושי) ולפי הקשרים שלהם עם שאר‬
‫הרשת (‪ .)T-term‬כך לא נאפיין כאב לפי כאב אלא נאפיין אותו לפי התפקיד שהוא‬
‫ממלא במערכת‪.‬‬

‫לואיס בעצם רוצה להוביל אותנו לאפיון של רשת קשרים נפשיים מופשטת (בלי לתת‬
‫שמות למצבים הנפשיים‪ .‬אף אחד מהם לא מאופיין ומתואר כמצב נפשי או בהתאם‬
‫לתכונות הפנימיות שלו)‪ .‬לומר שהמערכת נמצאת מצב נפשי מסוים זה לטעון "זו‬
‫המערכת שאנחנו מתארים ובנוסף היא מתאפיינת במצב נפשי ‪ ."x‬כשיש לנו תיאור של‬
‫המערכת ושל המורכבות שלה‪ ,‬אנחנו יכולים לומר שזאת מערכת בעלת מצבים נפשיים‬
‫כאלה ואחרים מכיוון שמערכת כזאת מתאפיינת במצבים נפשיים כאלה‪.‬‬

‫רבים ייטענו שבניגוד לפיזיקאליזם‪-‬סוג שהוגדר כשוביניסטי‪ ,‬התיאוריה‬

‫הפונקציונאליסטית היא ליבראלית מידי‪ ,‬שהיא מאפשרת לטעון לקיומם של מצבים‬
‫נפשיים במערכות מורכבות מאוד שלא נרצה לטעון שיש להם מצבים נפשיים‪.‬‬
‫פונקציונאליסט ישיב שהשאלה היא לא רק אם המערכת מורכבת‪ ,‬אלא איך היא‬
‫מורכבת? הקשרים שמאפיינים מערכת נפשית הם מאוד ספציפיים‪ ,‬והמערכת מאוד‬
‫מורכבת‪ .‬גם למורכבות הזאת יש עוגן של קלטים חושיים מסוימים ושל פלטים‬
‫התנהגותיים מסוימים‪.‬‬

‫התיאוריה מתארת את הנפשי לפי מאפיינים פיזיקאליים‪ ,‬אבל מה שמאפיין מצבים‬

‫נפשיים הוא קריטריון מאוד מופשט‪ .‬מצד אחד זאת תיאוריה פונקציונאליסיטית‬
‫פיזיקאליסטית‪ ,‬מצד שני היא מאפיינת את הנפשי במושגים לא פיזיקאליים (מערכות‬
‫קשרים)‪ .‬זה גם נותן תשובה טובה לבעיית ריבוי המימושים‪ ,‬כי מספר מערכות‬
‫פיזיקאליות שונות יכולות ליצור את אותן רשתות קשרים‪.‬‬
 ‫שעור ‪18‬‬

‫ראינו שלואיס מאפיין את התיאוריה שלו ככזאת שלא מזכירה מושגים נפשיים כלל‪,‬‬
‫אלא רק את רשת הקשרים הפנימית של המערכת‪ .‬בכך הוא מתמודד עם בעיית‬
‫המעגליות (שכל מצב נפשי נקבע על ידי שאר המצבים הנפשיים)‪.‬‬

‫התיאוריה הפונקציונאליסטית בעצם מאפיינת את רשת הקשרים הסיבתית של‬

‫המערכת הנפשית באמצעות תיאוריה פסיכולוגית‪ .‬עולה שאלה‪ ,‬איזה תיאוריה‬
‫פסיכולוגית מאפיינת את המערכת? גרסה אחת אומרת שהתיאוריה הרלוונטית היא‬
‫פסיכולוגיה עממית (‪ .)folk psychology‬זו היא תיאוריה שכל אחד מאיתנו אמור לדעת‬
‫אותה באופן מובלע‪ .‬היא כוללת אמיתות מהסוג‪ :‬אם אני רוצה לעשות א' ומאמין שאני‬
‫יכול לעשות א' אז אני עושה א'‪ .‬היא כוללת אינספור טענות מהסוג הזה‪ ,‬כולנו מבינים‬
‫אותה אינטואיטיבית גם אם אנחנו לא חושבים עליהן כל הזמן‪ .‬התיאוריה הזאת היא‬
‫בדיוק מה שקובע את המשמעות של מושגים מנטאליים‪ .‬כולנו יודעים מה זה לרצות‪,‬‬
‫מה זה כאב וכו'‪ ...‬ומה שמכונן את המשמעות של המושג כאב הן אותן טענות‬
‫שהפסיכולוגיה העממית כוללת ושאותן כולנו יודעים במובלע‪.‬‬

‫לפי הגרסה הזאת‪ ,‬טענות הזהות הרלוונטיות לנפשי הן טענות אנליטיות (כי היא‬
‫קובעת את המשמעות של המאפיינים הנפשיים לפי המושגים המקובלים בתיאוריה‬
‫הפסיכולוגית‪ .‬אנחנו יודעים מה זה כאב אפריורית‪ ,‬לפני שחשבנו על מה זה כאב‬
‫בכלל)‪ .‬לכן הגרסה הזאת נקראת פונקציונאליזם‪-‬אנליטי‪ .‬זאת הגרסה שלואיס‬
‫תומך בה‪.‬‬

‫גרסה אחרת של פונקציונאליזם מאפיינת את רשת הקשרים הסיבתית של המערכת‬

‫הנפשית באמצעות תיאוריה פסיכולוגית מדעית‪ .‬כתיאוריה מדעית יש לרובנו מושג‬
‫קלוש בקשר אליה‪ ,‬ומי שיודע אותה (לפחות חלק ממנה) הם המדענים שעוסקים‬
‫בפסיכולוגיה‪ .‬לפי התיאוריה הזו‪ ,‬עצם העובדה שיש לנו הבנה קדם תיאוריתית של מה‬
‫זה כאב לא אומר שאפילו באופן מובלע יש לנו מושג מהם הקשרים הרלוונטיים שצריך‬
‫כדי לאפיין מערכת נפשית בכלל‪ ,‬ולא מערכת נפשית שחווה כאב בפרט‪ .‬טענות הזהות‬
‫של התיאוריה הזאת הן סינטטיות (כי הן מתבססות על ראיות אמפיריות)‪ .‬הגרסה‬
‫הזאת מכונה גם פונקציונליזם‪-‬אמפירי (‪ .)psychofunctionalism‬זאת הגרסה שפטנם‬
‫תומך בה‪.‬‬

‫תיאוריה בעלת מחייבות לטענות זהות אנליטיות היא התיאוריה הבהיביוריסטית‪ ,‬ובכך‬
‫היא דומה לפונקציונאליזם‪-‬אנליטי‪ .‬לפי ביהביוריזם אנחנו לא צריכים גילוי אמפירי כדי‬
‫לטעון שאם אני בועט במערכת נפשית היא מממשת את ההתנהגות האופיינית לכאב‬
‫(טענה אנליטית)‪.‬‬

‫תיאוריה בעלת מחויבות לטענות זהות סינטטיות היא תורת זהות‪-‬סוג‪ .‬היא טוענת‬
‫שהתכונה של להיות כאב היא תכונה מוחית מסוג ‪ ,x‬וזאת אינה טענה שאנחנו מבינים‬
‫על ידי הבנה של משמעות מושג הכאב בשפה הרגילה‪ .‬בכך היא דומה‬
‫לפיוקיונטאליזם‪-‬אמפירי‪.‬‬
 ‫ריבוי מימושים‬

‫התשובה לנושא המעגליות תעזור לנו לחדד את התשובה הפונקציונאליסטית לשאלת‬

‫האינדיבידואציה‪ .‬אנו רואים שמצבים נפשיים לא מאופיינים באמצעות מאפיינים פנימיים‬
‫שלהם‪ ,‬אלא מאופיינים ביחס למצבים אחרים‪ .‬הוא גם לא מאופיין באמצעות החומר‬
‫ממנו הוא עשוי (הפיזיקה שלו)‪ .‬כך פונקציונאליזם מאפשר ריבוי מימושים‪ ,‬כי מה‬
‫שעושה מצב נפשי למצב שהוא הוא רשת הקשרים הסיבתיים בה הוא נמצא‪ ,‬וכל מצב‬
‫שיימצא ברשת קשרים זהה (גם בין חומרים שונים) יהיה זהה למצב הנפשי הראשון‪.‬‬
‫מצבים נפשיים יכולים להיבדל זה מזה בפיזיקה שלהם (גם בצורה רדיקלית) ועדיין‬
‫להיות זהים‪.‬‬

‫התיאוריה הפונקציונאליסטית משתמשת במושג פונקציה בשני מובנים שונים‪ .‬המובן‬

‫הראשון הוא פונקציה במובן המתמטי‪ :‬מצב נפשי ניתן לאפיון כפונקציה מקלטים‬
‫חושיים מסוימים ובמצבים נפשיים מסוימים למצבים נפשיים אחרים ופלטים מסוימים‪.‬‬
‫השני הוא פונקציה במובן של תפקיד‪ :‬מצב נפשי מאופיין על ידי תפקידו בחיים‬
‫הפסיכולוגיים – מה תפקידו בקישור בין מצבים שונים ברשת‪ .‬כל מצב שממלא את‬
‫התפקיד הזה ברשת הוא מצב נפשי מאותו סוג‪.‬‬

‫המושג של תפקיד הוגדר על ידי מספר פילוסופים באמצעות תורות ביולוגיות ותורת‬
‫האבולוציה‪ .‬תיאוריות כאלה טוענות שמצבים נפשיים נבחרו להיות כאלה בשל‬
‫התפקיד שלהם בברירה הטבעית (למשל שהרצון לאכול מגדיל את סיכוי ההישרדות‬
‫כי הוא יגרום לאורגניזם לאכול)‪.‬‬

‫היתרונות של פונקציונאליזם עד כה הן שהיא נותנת קריטריון ליברלי לזהות של מצבים‬

‫נפשיים – קריטריון שלא לוקה בשוביניזם של פיזיקאליזם‪-‬סוג מצד אחד‪ ,‬ומצב שני כן‬
‫מתיישב עם פיזיקאליזם‪ .‬זה כמובן לא אומר שפונקציונאליזם לא יכול להיתפס‬
‫כשוביניסטי במובנים אחרים (למשל פונקציונאליזם אבולוציוני שתהיה לו בעיה עם‬
‫טענה למצבים נפשיים של אינטילגנציה מלאכותית)‪ .‬תיאוריה כזאת לא תיתקן בבעיה‬
‫של שוביניזם פחממני (שאומר שרק מי שדומה לנו מבחינה פיזיקאלית הוא בעל מצבים‬
‫נפשיים) לבין שוביניזם אבולוציוני (שאומר שרק מערכות שהתפתחו בתהליך אבולוציוני‬
‫בו למצבים נפשיים הייתה פונקציה הן מערכות נפשיות)‪.‬‬

‫רדוקציה?‬

‫לפי התיאוריה הפונקציונאליסטית האפיון של כל מצב נפשי אינו כרוך באזכור‬ ‫‪‬‬
‫מצבים נפשיים אחרים כמצבים נפשיים ואני משתמש בשום מונחים נפשיים‬
‫(אלא רק באמצעות רשת של קשרים מופשטים)‪ .‬במובן הזה מדובר בתיאוריה‬
‫רדוקציוניסטית‪.‬‬
‫אפיון כזה מעמיד את היסוד הנפשי על יסודות שאינם נפשיים‪ .‬גם במובן הזה‬ ‫‪‬‬
‫מדובר ברדוקציה‪.‬‬
 ‫פונקציונאליזם לא עושה רדוקציה פיזיקאליסטית (העמדת מצב נפשי על מצב‬ ‫‪‬‬
‫מוחי במובן של זהות‪-‬פרט‪ .‬מצב נפשי מסוג מסוים הוא מצב מוחי מסוג מסוים)‪.‬‬
‫ישנו מובן של רדוקציה מושגית‪ ,‬בו חלק מהגרסאות של פונקציונאליזם הן‬ ‫‪‬‬
‫רדוקטיביות וכאלה שאינן‪ .‬הגרסאות שלפיהן המשמעות של המוחנים הנפשיים‬
‫מוגדרת על ידי האמיתות של הפסיכולוגיה העממית (ולכן טענות הזהות הן‬
‫טענות אנליטיות) הן תיאוריות רדוקציוניסטיות‪ .‬מובן כזה של רדוקציה מבחין בין‬
‫שתי הגרסאות של פונקציונאליזם שהכרנו‪.‬‬

‫המעמד האונטולוגי של היסוד הנפשי (לפי פונקציונאליזם)‬

‫לפי פונקציונאליזם תכונות נפשיות הוא אינן תכונות פיזיקאליות (במובן שהן אינן‬
‫תכונות פיזיקאליות מובהקות‪ ,‬כלומר הן אינן מסוג התכונות המופיעות במדעים‬
‫הפיזיקאליים‪ ,‬והן ניתנות לריבוי מימושים ביחס לתכונות המופיעות במדעים‬
‫הפיזיקליים)‪ .‬בכך שאנחנו אומרים שהמנטלי ניתן לריבוי מימושים אנחנו אומרים שלא‬
‫ניתן לעשות לו רדוקציה סופית של קוניונקציות ודיסיונקציות בין תכונות פיזיקאליות‪.‬‬
‫בכך פונקציונאליזם מתנגש עם פיזיקאליזם‪-‬סוג‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬קיומן של תכונות נפשיות לפי פונקציונאליזם מתיישב עם אונטולוגיה‬

‫פיזיקאליסטית (עם אונטולוגיה שאומרת שהעולם הוא פיזיקאלי)‪ .‬אין פה התנגשות‬
‫מכיוון שגם לאובייקטים פיזיקאליים לא נפשיים יש תכונות שאינן זהות ל‪ ,‬או‬
‫שהתממשותן אינה מחייבת את התממשותן של תכונות פיזיקאליות מובהקות מסוימות‪.‬‬
‫ניתן להיות כיסא גם בצורות גיאומטריות רבות‪ ,‬מסוגי חומרים רבים וכו'‪ ...‬השאלה היא‬
‫של פונקציה‪ ,‬כל עוד אפשר לשבת על הכיסא הוא כיסא (גם על זה אפשר לערער‪.‬‬
‫אפשר לטעון שאלה הן קונסטרוקציות וקונבנציות חברתיות‪ .‬לזה אפשר לענות‬
‫באמצעות דוגמאות ביולוגיות‪ ,‬למשל עין‪ ,‬שהתפתחה בתהליך אבולוציוני כדי להיות‬
‫איבר שרואה‪ ,‬זאת בעצם תכונה לא פיזיקאלית שמתממשת באובייקט פיזיקאלי)‪.‬‬

‫תכונות פונקציונאליות נקבעות במובן הלוגי‪/‬אונטולוגי על ידי תכונות פיזיקאליות‪ .‬זה‬

‫היה הקריטריון לתכונות "כשרות" מבחינה פיזיקאליסטית‪ .‬התכונות הנפשיות של‬
‫מערכת לא נגרמות על ידי התכונות הפיזיקאליות שלה‪ ,‬הן לא משהו מעל ומעבר‬
‫למערכת‪ ,‬אלא הן תכונות שנקבעות באופן לוגי על ידי התכונות הפיזיקאליות (ובכך‬
‫מממשות פונקציה מסוימת)‪ .‬דוגמא טובה לכך היא תכונות מחשב ברמת התוכנה‬
‫(מקביל לנפשי) לעומת תכונות ברמת החומרה‪ .‬התכונות של התוכנה לא נגרמות על‬
‫ידי התכונות של החומרה‪ ,‬אלא נקבעות לוגית על ידיהן (למשל‪ ,‬המעבד ייקבע כמה‬
‫מהר התוכנה תעבוד)‪.‬‬

‫אובייקט שיש לו תכונות פיזיקאליות מסוימות הוא אובייקט שבהכרח לוגי יש לו תכונות‬
‫פונקציונאליות מסוימות‪ .‬מערכת בעלת מצבים פיזקאליים מסוימים הקשורים אלו לאלו‬
‫באופנים פיזיקאליים מסוימים‪ ,‬היא כזו שמצביה הם בהכרח לוגי בעלי תכונות‬
‫פונקציונאליות מסוימות‪ .‬כשקבענו את הפיזיקה של המערכת קבענו את הפונקציה‬
‫שלה‪ ,‬וזה למרות שהפונקציה שלה לא זהה לפיזיקה שלה‪ .‬מכיוון שתכונות נפשיות הן‬
‫תכונות פונקציונאליות‪ ,‬גם תכונות נפשיות נקבעות מבחינה לוגית על ידי תכונות‬
‫פיזיקאליות (מה שמממש את התכונות הנפשיות הן מערכות פיזיקאליות)‪.‬‬
 ‫למרות שפונקציונאליזם מתיישב עם פיזיקאליזם‪ ,‬הוא מתיישב גם עם דואליזם‪.‬‬
‫פונקציונאליזם אומר שמה שדרוש לקיומו של מצב נפשי מסוג מסוים הוא רשת קשרים‬
‫מופשטים של המערכת‪ .‬מצבים שעשויים מחומרים שונים יכולים לממש את אותן‬
‫הפונקציות הנפשיות (ריבוי מימושים)‪ ,‬ולכן מערכת לא פיזיקאלית שתקיים את אותה‬
‫רשת קשרים מופשטת שמערכת פיזיקאלית מקיימות גם תהיה מערכת נפשיים‪ .‬אם‬
‫יכולים להיות מצבים רוחניים‪ ,‬שיש להם יכולת לקיים קשרים סיבתיים‪ ,‬ולקיים רשת‬
‫קשרים עם מצבים רוחניים נוספים‪ ,‬מצבים נפשיים יכולים להיות גם מצבים רוחניים‪.‬‬

‫פונקציונאליזם לא מכוון לדואליזם או לפיזיקאליזם‪ ,‬אלא מתיישב עם האונטולוגיה של‬

‫שתי התיאוריות‪ ,‬כלומר הוא תיאוריה ניטראלית מבחינה אונטולוגית‪.‬‬
 ‫שעור ‪19‬‬

‫כשהציגו את האונטולוגיה של הפונקציונאליזם לראשונה היה הדבר מהפכה מושגית‬

‫בפילוסופיה של הנפש‪ .‬הפונקציונאליזם מגדיר תכונות נפשיות כתכונות שאינן‬
‫פיזיקאליות‪ ,‬ויחד עם זאת‪ ,‬בהינתן התיאוריה הפונקציונאליסטית‪ ,‬לתכונות הנפשיות‬
‫הלא פיזיקאליות יש מקום בעולם פיזיקאלי טהור‪ .‬כך הנפשי‪ ,‬שקשה להגדרה‬
‫כפיזיקאלי‪ ,‬מפסיק להיות מיסתורי‪.‬‬

‫אם הנפשי הוא פונקציונאלי‪ ,‬והפונקציונאלי נקבע לוגית או אנוטולוגית על ידי‬

‫הפיזיקאלי‪ ,‬אז גם התכונות הנפשיות נקבעות לוגית או אונטולוגית על ידי הפיזיקאלי‪.‬‬
‫אם אנחנו מקבעים את הטבע הפיזיקאלי של העולם‪ ,‬אנחנו מקבעים גם את הטבע‬
‫הפונקציונאלי שלו‪ ,‬ולכן גם את הנפשי‪.‬‬

‫כשם שפונקציונאליזם מתיישב עם פיזיקאליזם‪ ,‬הוא מתיישב גם עם דואליזם‪ .‬זאת‬

‫הרחבה של רעיון ריבוי המימושים‪ .‬אם הטבע של המצב אינו רלוונטי לזהות של המצב‪,‬‬
‫כל עוד מדובר במערכת שמממשת פונקציה הפועלת על קלטים ומפיקה פלטים‪ ,‬גם‬
‫מצב רוחני יכול למלא פונקציה כזאת‪ .‬רוב הפונקציונאליסטים מתנגדים לתפיסה כזאת‪,‬‬
‫אבל התיאוריה שלהם עדיין מתיישבת עם אונטולוגיה דואליסטית‪ .‬לב התיאוריה‬
‫הפונקציונאליסטית (קריטריון האינדיבידואציה שלה) הוא נייטראלי מבחינה‬
‫אונטולוגית‪ .‬לכן היא לא מיישבת את המחלוקת בין פיזיקאליזם לבין דואליזם‪.‬‬

‫רוב מחזיקי התיאוריה הפונקציונאליסטים הם פיזיקאליסטים‪ ,‬ובפרט‪ ,‬תומכים‬

‫בפיזיקטאליזם פרט בלעדי (כי הם לא טוענים שתכונות נפשיות הן תכונות פיזיקאליות)‪.‬‬
‫לפי הפיזיקאליזם הזה‪ ,‬מערכת הקשרים מתקיימת במוח‪ ,‬מצבים נפשיים הם מצבים‬
‫מוחיים (לפחות לגבינו)‪ ,‬והמערכת יכולה להיות ממומשת גם במערכת אחרת שעובדת‬
‫על פיזיקה לא ביולוגית‪ .‬זאת גרסה ספציפית של פיזיקאליזם פרט‪-‬בלעדי הנותן מקום‬
‫לקטיגוריות נפשיות‪ ,‬לתכונות נפשיות‪ ,‬ועדיין מגדיר אותן כלא פיזיקאליים אך מגדיר‬
‫אותן במונחים פיזיקאליים‪ .‬המהות של הנפשי היא אינה פיזיקאלית‪ ,‬אבל הנפשי נקבע‬
‫באופן לוגי על ידי העולם הפיזיקאלי (הפונקציונאליזם יכול ליישב נוטולוגיה‬
‫פיזיקאליסטית של הנפשי עם אינדיבידואציה שאינה פיזיקאלית)‪.‬‬

‫פונקציונאליזם ומודל המחשב‬

‫היחסים בין הנפש לבין הגוף (ספציפית בין הנפש לבין המוח) הם אנלוגיים ליחסים בין‬
‫תוכנה וחומרה של מחשב‪ .‬זאת דרך תמציתית להבהיר את התיאוריה‬
‫הפונקציונאליסטית‪ .‬הנפש היא התוכנה של המוח לפי האנלוגיה‪ .‬לפי גרסאות‬
‫מסוימות‪ ,‬לא מדובר רק באנלוגיה‪ ,‬אלא הנפש היא באמת התוכנה של המוח‪.‬‬

‫האנלוגיה הזו חדרה לתרבות הפופולארית לפני זמן רב‪ .‬כשהגו את הפונקציואנליזם‬
‫זאת הייתה מהפכה מושגית‪ .‬זאת דוגמא מעניינת לאופן בו תיאוריות‪ ,‬התפתחויות‬
‫מדעיות ועמדות פילוסופיות משנה באופן יסודי את הדרך בה אנחנו חושבים על הנפשי‪.‬‬
 ‫אפשר להתווכח עם הרעיון של אינטיליגנציה מלאכותית כישות מנטאלית‪ ,‬אבל כולם‬
‫מבינים את הוויכוח ואת המושגים אשר סביבם הוא מתנהל‪ .‬כך התפתחות תיאורטית‬
‫הופכת להיות חלק מעולם המושגים שלנו‪ ,‬גם הפופולארי‪.‬‬

‫חשוב להבין את האופן בו מכונת חישוב (אפילו מכונת טיורינג) עובדת‪ .‬מכונת טיורינג‬
‫היא דגם מופשט של מכונה חישובית‪ ,‬של מחשב‪ .‬הגרסה הראשונה של פונקציונאליזם‬
‫שפטנם הציע התבססה על המודל של מכונת טיורינג‪ .‬ההתפתחויות בתחום החישובי‬
‫והבעיות שהוא ראה בתורה של זהות‪-‬סוג (לא מאפשרת ריבוי מימושים)‪ ,‬והבעיות שיש‬
‫לביהביוריזם הובילו את פטנם לפתח את הגרסה הראשונית של פונקציונאליזם‪.‬‬

‫הוא טוען שמכונות טיורינג הן מודל ליצורים ולרעיונות נפשיים‪ .‬פעולתן של מכונות‬
‫טיורינג ניתן לתיאור מלא באמצעות מערך הוראות ("טבלת מכונה"‪ ,‬אלגוריתם או‬
‫תוכנה) מהצורה הבאה‪ :‬אם המכונה נמצאת במצב ‪ Si‬ומקבלת פלט ‪ ,Ij‬היא‬
‫תעבור למצב ‪ Sk‬ותפיק "פלט" ‪ .Oi‬הזהות של המכונה והפעולה שלה (מה שהופך‬
‫אותה למכונה הספציפית שהיא) ניתן לתיאור מלא על ידי מערך הפונקציות שהיא‬
‫מקיימת‪ .‬קלט ופלט במקרה הזה אינם קלט ופלט חושי‪ ,‬אלא הקלט הוא מצב המכונה‬
‫בתחילת התהליך והפלט הוא המערך שלה בסוף התהליך‪.‬‬

‫מערך הוראות – התוכנה – קובעים את אופן ביצועו של חישוב מסוים‪ .‬זאת משימה של‬
‫עיבוד מידע‪ .‬האלגוריתם הספציפי הם בדיוק אלו שאומרים לנו איך חישוב מסוים‬
‫מבוצע‪ ,‬איך הגענו מהקלט לפלט‪ .‬חישוב מסוים יכול להתבצע על ידי אלגוריתמים‬
‫שונים (ריבוי מימושים)‪ .‬המנטאלי מוגדר לא רק על ידי הקלט והפלט‪ ,‬אלא גם על ידי‬
‫מערך ההוראות הפנימי שלה‪ ,‬ובכך התיאוריה שונה מביהביוריזם‪.‬‬

‫לפי המודל של פטנם‪ ,‬המכונות מתוארות כמכונות הסתברותיות‪ ,‬אין מעברים‬

‫דטרמיניסטיים בין מצבים אלא הסתברויות למעברים‪.‬‬

‫התזה שמצבים נפשיים הם מצבי מכונה אומרת‪:‬‬

‫כל אורגניזם שמסוגל לחוש כאב (או מצב מנטאלי אחר) הוא מכונה‬ ‫א)‬
‫הסתברותית כלשהי‪.‬‬
‫לכל אורגניזם כזה יש תיאור לפיו הוא מממש תוכנה מהסוג הרלוונטי (התכונה‬ ‫ב)‬
‫המהווה את הפסיכולוגיה של האורגניזם)‪ ,‬או במילים אחרות‪ ,‬לפיו הוא מכונה‬
‫הסתברותית מסוג מסוים‪.‬‬
‫לאורגניזם המסוגל לחוש כאב אין חלקים העונים לדרישה ב'‪( .‬בהמשך נראה‬ ‫ג)‬
‫למה הוא הוסיף אותה)‬
‫האורגניזם חש כאב אםם הוא נמצא במצב מכונה מסוג מסוים ברגע נתון‪.‬‬ ‫ד)‬
‫אלה הם התנאים שמכוננים את המנטאלי לפי פטנם‪.‬‬

‫המודל של פטנם הוא מודל ספציפי לפיו מצבים נפשיים הם מצבים חישוביים‪ ,‬מצבים‬
‫המתאורים לפי תפקידם בתוכנה‪/‬אלגוריתם מסויימים‪.‬‬
 ‫אלגוריתם‪/‬תוכנה הם מערך הוראות‪ ,‬המספק מהליך "מכניסטי" סופי לפתרון בעית‬
‫עיבוד מידע מסוימת (חישוב פונקציה מסוימת)‪ ,‬המתאר סדרה סופית של צעדים‬
‫הקובעים מעברים בין מצבים או סמלים מסוימים לאחרים‪ .‬זהו תיאור לא פיזיקאלי של‬
‫המחשב‪ ,‬האפיונים שלו הם מופשטים (הם "אדישים" לתכונותיהם הפנימיות של‬
‫הפריטים הרלוונטיים)‪.‬‬

‫זה המודל הספציפי של פטנם‪ ,‬ומכאן אפשר לעבור למודל הכללי‪ .‬הפעולות של‬
‫המחשב ניתנות לתיאור באופן פיזיקאלי (תיאור ברמת החומרה) וגם באופן לא‬
‫פיזיקאלי (תיאור ברמת התוכנה)‪ .‬למחשב יש תכונות פיזיקאליות וגם תכונות מופשטות‬
‫יותר‪ .‬החישוב שהמחשב עושה נעשה על ידי תהליכים פיזיקאליים‪ ,‬אבל המושגים של‬
‫'חישוב'‪' ,‬תוכניות'‪' ,‬מצב בתוכנית'‪' ,‬תוכנה'‪ ,‬אינם מושגים פיזיקאליים‪.‬‬

‫תיאור המחשב במונחי התוכנה הוא תיאור מופשט יותר (יותר בגלל שגם את רמת‬
‫החומרה ניתן לתאר במונחים בסיסיים של פיזיקה) מתיאור במונחי חומרה‪ .‬המצבים‬
‫של התוכנה והמעברים ביניהם מאופיינים במונחים מתמטיים‪ ,‬לוגיים‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ויכולים‬
‫לחול על (לתאר נכונה) אובייקטים ומצבים ששונים מאוד אלה מאלה מבחינה‬
‫פיזיקאלית‪.‬‬

‫היחסים בין תיאור ברמת התוכנה לתיאור ברמת החומרה הוא כך‪:‬‬

‫החומרה מממשת את התוכנה‪ ,‬כשמערכת פיזיקאלית מבצעת חישוב מסוים היא‬

‫מממשת תוכנה מסוימת‪ .‬התוכנה יכולה לבוא לכדי מימוש על ידי סוגים שונים של‬
‫חומרה‪.‬‬

‫לחומרה יש תכונות פיזיקאליות הקשורות בתפקיד שהיא ממלאת בריצת התוכנה‬

‫(תכונות יחסותיות‪ ,‬תכונות שעניינן במעברים בין מצבים של המערכת)‪ .‬אנחנו לא‬
‫יכולים לזהות תוכנה של מחשב עם החומרה שלו‪ ,‬ולכן היחס ביניהן הוא לא יחס זהות‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬מחשב כעצם פיזיקאלי בעל מצבים פיזיקאליים‪ ,‬ברגע שהפיזיקה‬
‫מתרחשת במערכת‪ ,‬רצה על המערכת תוכנה מסוימת‪ .‬התהליכים הפיזיקאליים מהווים‬
‫או מכוננים את הריצה של התוכנה‪ ,‬אבל הם לא התוכנה עצמה‪ .‬זה בדיוק היחס של‬
‫קביעה לוגית (ברגע שמחשב עובר תהליך פיזיקאלי מסוים‪ ,‬הכרחי לוגית שהוא מריץ‬
‫תוכנה מסוימת)‪ .‬הריצה של התוכנה היא לא משהו מעל ומעבר לתהליכים‬
‫הפיזיקאליים‪ ,‬הם לא גורמים לריצה של התוכנה‪ ,‬התכונה היא לא משהו שמתרחש‬
‫לאחר או בעקבות התהליכים הפיזיקאליים‪ ,‬אלא התהליכים הפיזיקאליים קובעים‬
‫סיבתית את התוכנה שרצה‪ .‬לייחס למחשב תוכנה מסוימת וחומרה מסוימת זה לתאר‬
‫בדיוק את אותו דבר ברמות הפשטה שונות‪.‬‬

‫לפי המודל של המחשב‪ ,‬היחסים בין הנפש לבין הגוף הם כך‪ :‬המוח ומצביו מממשים‬
‫את הנפש ואת המצבים הנפשיים‪ .‬המוח הוא מה שמממש את התוכנה שמהווה את‬
 ‫החיים המנטאליים שלנו‪ .‬מצבים נפשיים הם מצבים מוחיים‪ ,‬אבל אותם מצבים נפשיים‬
‫ניתנים למימוש גם במערכות שהפיזיקה שלהן שונה מאוד מהפיזיקה של המוח שלנו‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬תכונות וקטגוריות נפשיות הן אינן תכונות וקטגוריות פיזיקאליות‪ .‬מה שאחראי לכך‬
‫שמצב נפשי מסוים שייך לקטגוריה הוא לא הפיזיקה שלו‪ ,‬אלא הקשרים בינו לבין‬
‫מצבים נפשיים אחרים (התפקיד שלו ברשת)‪ .‬המצבים הנפשיים הם תיאור של אותה‬
‫מערכת מוחית ברמות הפשטה שונות‪.‬‬

‫העמדה הפונקציונאליסטית מאפשרת לנו להיות פיזיקאליסטיים‪ ,‬ומצד שני לומר‬

‫שבמובן מסוים המוח אינו מהותי לנפש‪ .‬כדי לחקור את הנפש לא יספיק לנו לחקור את‬
‫המוח כאיבר ביולוגי פיזיקאלי‪ ,‬כי זה יחמיץ את המהות של הנפשי‪ ,‬נחמיץ את המהות‬
‫של מה שהופך את הנפשי לנפשי‪ .‬לכן פונקציונאליסטים יכולים לטעון שמדעי הנפש‬
‫הם אינם מדעי המוח‪ .‬הפסיכולוגיה לא יכולה‪ ,‬ולא צריכה להיות מדע פיזיקאלי‪ ,‬אלא‬
‫צריכה להיות מדע אוטונומי ביחס לפיזיקה (כי פיזיקה ספציפית של מצב מסוים לא‬
‫נותנת לנו את מה שמהותי למצב נפשי מסוים)‪.‬‬
 ‫שעור ‪20‬‬

‫ראינו שגישה פונקציונאליסטית אומרת שהחומרה (המערכת עצמה שבה פועלת‬

‫התוכנה) היא אינה מהותית לתוכנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמוח שלנו לא מהותי לנפש שלנו‪ ,‬כי‬
‫מערכת פיזיקאלית אחרת יכולה לממש בדיוק את אותה הנפש בהינתן שמערכת‬
‫הקשרים הסיבתיים שלה יהיו זהים‪ .‬לכן יש מובן בו חקר הנפשי צריך להיות אוטונומי‬
‫מחקר המוח‪.‬‬

‫לב הרעיון הפונקציונאליסטי אומר שיצור נפשי מאופיין באמצעות רשת של קשרים‪,‬‬
‫ומצבים נפשיים מאופיינים על ידי תפקידם ברשת‪ .‬הפסיכולוגיה מספקת את התיאוריה‬
‫של רשת הקשרים הזו‪ .‬תיאור הקשרים בין מצבים נפשיים‪ ,‬קלט חושי‪ ,‬ופלט התנהגותי‪.‬‬

‫שתי גרסאות של פונקציונאליזם‬

‫הרעיון הכללי של התיאוריה הפונקציונאליסטית הוא שהתיאוריה הפסיכולוגית מתארת‬

‫את רשת הקשרים שהודות להם מערכת היא נפשית‪ ,‬ושהודות להם מצב נפשי ספציפי‬
‫משתייך לסוג מסוים‪ .‬מהי רשת הקשרים הרלוונטית? זאת בדיוק השאלה שתקבע מהי‬
‫המהות של הנפשי‪ ,‬באיזה רמה צריך לחפש את התיאוריה הפסיכולוגית שלנו‪.‬‬

‫מהי התיאוריה הפסיכולוגית הרלוונטית? זאת השאלה שמבחינה בין שתי הגרסאות של‬
‫פונקציונאליזם‪ .‬האם זו פסיכולוגיה עממית? או תיאוריה פסיכולוגית מדעית?‬

‫פסיכולוגיה עממית (פונקציונאליזם של השכל הישר)‬

‫אנו מייחסים לעצמנו ולאחרים מצבים נפשיים על בסיס מצבים נפשיים (‪+‬‬ ‫‪‬‬
‫גירויים חושיים והתנהגויות)‪ .‬למשל‪ ,‬היא רוצה לקנות בית‪ ,‬מאמינה שהדרך‬
‫היחידה עבודה לקנות בית היא ללוות כסף‪ ,‬לכן היא רוצה הלוואה‪.‬‬
‫אנו חוזים את התנהגויות הזולת (ואת מצביו הנפשיים העתידיים) על בסיס‬ ‫‪‬‬
‫המצבים הנפשיים שאנו מייחסים לו‪ .‬למשל‪ ,‬היא רוצה את ההלוואה‪ ,‬לכן היא‬
‫תתחנף למנהל סניף הבנק‪.‬‬
‫אנו מסבירים את התנהגות הזולת על בסיס המצבים הנפשיים שאנו מייחסים לו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫למשל‪ ,‬היא מתחנפת למנהל סניף הבנק משום שהיא רוצה הלוואה‪.‬‬
‫איך אנחנו יודעים לייחס מצבים נפשיים‪ ,‬לחזות התנהגויות ומצבים נפשיים ולהסביר‬
‫אותם בצורה יחסית מדויקת? מדובר באוסף יכולות מופלא שיש לנו‪ ,‬ועולה השאלה מה‬
‫עומד בבסיסן? הידע שהיינו צריכים על המוח ועל מערכת העצבים של אדם אחר כדי‬
‫לנבא באיזה זווית יהיה הפה של אדם שנמצא במצב נפשי מסוים‪ ,‬ובכל זאת אנחנו‬
‫יכולים לנבא דברים כאלה בלי לדעת דבר על המוח‪.‬‬

‫תשובה מקובלת לשאלת היכולות הללו הוא שמדובר במעיין תיאוריה‪ .‬לפי התשובה‬
‫הזאת‪ ,‬פסיכולוגיה עממית היא התיאוריה העומדת בבסיס היכולות הללו שלנו‪ .‬כל‬
‫אחד מאתנו יודע במובן מסוים אוסף של כללים‪ ,‬הכללות (מעיין כללי אצבע) העומדים‬
‫בבסיס היכולת שלנו לייחס‪ ,‬לחזות ולהסביר מצבים והתנהגויות נפשיות‪ .‬למשל‪ ,‬אם‬
‫הגוף של אדם נפגע באופן חמור בדרך כלל הוא ייטה לחוש כאב‪ ,‬ואת זה כולנו יודעים‪.‬‬
 ‫בדרך כלל כשאנחנו רואים סימנים לכך שמישהו חווה כאב רב נוכל להסיק שהוא‬
‫רוצה להפיג את הכאב‪.‬‬

‫הרעיון של פסיכולוגיה עממית הוא שאוסף הכללים שנתנו להם מספר דוגמאות מהווה‬
‫את התיאוריה של הפסיכולוגיה העממית‪ .‬גוף הידע שביסוד הייחוסים‪ ,‬החיזויים‪,‬‬
‫וההסברים של הסובייקט הוא הוא התיאוריה‪ .‬התיאוריה הזאת נחשבת לתפיסה של‬
‫השכל הישר (נקראת לפעמים גם ‪ .)common sense psychology‬לא מדובר בתיאוריה‬
‫מדעית או שיטתית‪ ,‬אלא בידיעה מובלעת של הכללים‪ .‬התפיסה אומרת שכל אדם‬
‫שלא נמצא על הספקטרום האוטיסטי (וגם חלק מהם) יודע את התיאוריה הזאת‪.‬‬
‫להבדלים בהבנת התיאוריה אנחנו בדרך כלל קוראים אינטליגנציה רגשית‪ ,‬שאין בה‬
‫התמחות‪ .‬לכן זאת לא תיאוריה מדעית אלא תיאוריה שהידע בה הוא אינטואיטיבי‪.‬‬

‫פונקציונאליסט של השכל הישר ייטען שיש לנו ידע מובלע עשיר ומורכב (בצדו של‬
‫הידע המפורש שלנו) של הקשרים בין מצבינו הנפשיים לקלטים ולפלטים שלהם‪.‬‬
‫אנלוגיה לכך היא שאנחנו יודעים לשפט אם משפט הוא דקדוקי או לא (למשל‪,‬‬
‫שהילדה אכלה תפוח הוא משפט דקדוקי‪ ,‬ושתפוח אכלה ילדה הוא אינו)‪ ,‬אבל לא‬
‫בהכרח יודעים להסביר את הכללים שהופכים משפט לדקדוקי‪.‬‬

‫כדי להסביר יכולות קוגניטיביות מדענים פונים במקרים מסוימים לרעיון של ידע מובלע‬
‫של "תיאוריה עממית"‪ .‬למשל‪ ,‬היכולת לחזות ולהסביר התנהגות פיסיקלית של גופים‬
‫מסוימים (הידיעה שאם נעזוב את התפוח הוא ייפול‪ ,‬שאם נזקור כדור טניס על הקיר‬
‫הוא יחזור אלינו וכו'‪ .)...‬כשם שיש תיאוריית דקדוק עממית‪ ,‬כך יש תיאוריה פיזיקלית‬
‫עממית‪ ,‬שהיא מערכת כללים ידועים לכולנו‪ ,‬גם אם הם לא ניתנים לניסוח ואינם‬
‫מפורשים‪.‬‬

‫לאחרונה החל דיון באלטרנטיבה לרעיון של ידע מובלע ושל תיאוריה עממית‪ .‬הטענה‬
‫היא שדווקא כשמדובר בחיזויי התנהגות (של יצור נפשי או של אובייקט פיזיקאלי)‪,‬‬
‫אנחנו לא מפעילים מערכת של כללים מובלעים‪ ,‬אלא עורכים סימולציה‪ .‬בהקשר‬
‫הנפשי‪ ,‬אנחנו לא עובדים לפי כללים ברורים‪ ,‬למשל שמכה ברגל מובילה לתחושת‬
‫כאב‪ ,‬אלא מנצלים את זה שגם אנחנו יצורים נפשיים‪ ,‬נכנסים לנעלי האחר‪ ,‬ומנסים‬
‫לנבא את המצב הנפשי של הזולת לפי המצב הנפשי שלנו בסימולציה (אם אני הייתי‬
‫מקבל מכה כזאת ברגל הייתי חש כאב‪ .)...‬בגלל המיוחדות של תחום הדיון‪ ,‬רעיון‬
‫הסימולציה חזק יותר בהקשר של חיזויים של התנהגויות נפשיות‪.‬‬

‫לפי הפונקציונאליזם העממי (אנליטי‪/‬פילוסופי)‪ ,‬מצבים נפשיים מאופיינים על ידי‬

‫מיקומם ברשת הקשרים המתוארת על ידי הפסיכולוגיה העממית‪ ,‬קשרים אשר שוררים‬
‫בין המצבים הנפשיים עצמם‪ ,‬ביניהם לבין גירויים חושיים‪ ,‬וביניהם לבין תגובות‬
‫התנהגותיות‪ .‬הכללים של הפסיכולוגיה העממית מנחים את השכל הישר‪ ,‬כולנו מכירים‬
‫אותם‪ .‬לכן ניתן לראות את הטענות בדבר האפיונים הפונקציונאליים של מצבים נפשיים‬
‫כקובעות את משמעויות המונחים הנפשיים‪ .‬טענות התיאוריה הפסיכולוגית‬
‫העממית (הכללים המובלעים) קובעות את משמעויות המונחים הנפשיים‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫הזהות בין תכונות נפשיות מסוימות לתכונות פונקציונאליות מסוימות היא זהות‬
‫אנליטית ‪ ,‬זהות הנובעת ממשמעות המונחים‪ .‬לכן‪ ,‬אם אנחנו רוצים לתת טיעונים‬
‫קונקרטיים לטענות זהות ספציפיות (א' ב' ו‪-‬ג' הם סוגים של כאב) אנחנו צריכים לחשוף‬
 ‫את גוף הידע הזה (וזה עדיין יהיה ידע אנליטי כי זאת בסך הכל הגדרה של המונחים‬
‫הנפשיים בשפה שלנו)‪.‬‬

‫פסיכולוגיה מדעית (פונקציונאליזם אמפירי)‬

‫התיאוריה הפסיכולוגית שמתארת את תפקידו של המצב הנפשי ברשת הקשרים היא‬

‫הפסיכולוגיה המדעית‪ .‬הפונקציונאליסטיים המדעיים או האמפיריים רואים את‬
‫השקפתם כהשערה אמפירית‪.‬‬

‫פטנם נתן דוגמא פרדיגמטית לתיאוריה של פונקציונאליזם אמפירי ( ‪.)psychofunction‬‬

‫הוא טוען שביהביוריזם שקרי (למשל‪ ,‬כי הסופר ספרטאניים יכולים להרגיש כאב מבלי‬
‫שייטו להפגין התנהגות כאב)‪ .‬לפי טיעון ריבוי המימושים‪ ,‬תמנונים יכולים לחוש כאב‬
‫למרות שאין תכונה פיזיקאלית שהם חולקים איתנו ורק איתנו ועם חשי כאב אחרים‬
‫(לכן זהות‪-‬סוג שקרית)‪ .‬אבל זו אפשרות מאוד סבירה שכל היצורים המרגישים כאב‬
‫חולקים באופן ייחודי תכונה פונקציונאלית מסוימת‪ .‬זוהי השערה אמפירית סבירה‬
‫שזהות נפשית היא זהות פונקציונאלית‪ ,‬שהחקירה המדעית תחשוף כי מצבים נפשיים‬
‫המסווגים כמצבים השייכים לאותו סוג‪ ,‬שייכים לאותם סוגים פונקציונאליים‪.‬‬

‫לפי הפונקציונאליזם האמפירי טענות זהות בין תכונות נפשיות לפונקציונאלית הן עניין‬
‫אמפירי‪ .‬מדובר בזהות סינתטית‪ .‬טענות התיאוריה הפסיכולוגית אינן קובעות את‬
‫משמעות המונחים הנפשיין (הן לא ידועות לכל דובר שפה)‪ .‬פונקציונאליזם אמפירי אינו‬
‫טענה אודות המונחים הנפשיים‪ ,‬רק אודות טבע המצבים הנפשיים (לא מדובר‬
‫ברדוקציה מושגית של למשל כאב‪ ,‬אלא בהגדרת הטבע של כאב)‪.‬‬

‫אמנם אנו מצליחים לייחס כאבים לבני אדם‪ ,‬אבל אנו עשויים לטעות באופן ניכר‬
‫באשר לטבעם האמיתי של כאבים‪ .‬גילוי טבעו האמיתי של כאב הוא עניין אמפירי‪,‬‬
‫מדעי‪ .‬לא מדובר בחקירה אודות האופן בו אנו מבינים כאב‪ ,‬אלא לחפש את תיאוריה‬
‫האמפירית הטובה ביותר שתחשוף את הטבע האמיתי של כאב‪ .‬בדיוק כפי שתיאוריה‬
‫כימית חשפה בפנינו לא את ההגדרה המושגית של מים‪ ,‬אלא את הטבע האמיתי‬
‫שלהם (‪.)H2O‬‬

‫איך תיראה תיאוריה מדעית של פונקציונאליזם אמפירי? הקשרים הסיבתיים המתגלים‬

‫בפסיכולוגיה קוגניטיבית (זאת לא התיאוריה היחידה שמתאימה לפונקציונאליזם‬
‫אמפירי) שונים לחלוטין מאלה שמתארת הפסיכולוגיה העממית‪ .‬טווח המצבים‬
‫הנפשיים שונה גם הוא‪ ,‬הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מסבירה תהליכים פסיכולוגיים‬
‫במונחים של עיבוד מידע – כיצד נקלט ומקודד‪ ,‬כיצד נשמר‪ ,‬כיצד ייצוגים מורכבים‬
‫נבנים מייצוגים פשוטים‪ ,‬כיצד נשלף מהזיכרון וכו'‪ .‬הסבר כזה פונה לא רק למצבים‬
‫שלסובייקטים יש גישה ישירה כלפיהם (כמו האמנות ורציות)‪ ,‬אלא גם למצבים‬
‫"תיאורטיים"‪ .‬זאת בעצם הבחנה בין הרמה הפרסונלית (מצבים שיש לנו גישה ישירה‬
‫אליהם ושנכון לייחס אותם לאדם מסוים כמו האמנות‪ ,‬רציות כאבים וכו‪ .‬מצבים‬
‫פרדיגמטיים של הפסיכולוגיה העממית) לרמה הסאב‪-‬פרסונלית (מצבים מנטאליים‬
‫במובן מסוים‪ ,‬שאין לנו גישה ישירה אליהם ושעומדים בבסיס המצבים הפרסונאליים‪.‬‬
‫מצבים ששייכים לתת‪-‬מערכות‪ .‬למשל כל השלבים בדרך בין הקלט החושי של משהו‬
 ‫אדום עד לייצוג הפרסונאלי של משהו אדום)‪ .‬לכן חלקה הגדול של הפסיכולוגיה‬
‫המדעית יהיה בכלל במונחים של "לא נפשיים"‪.‬‬

‫עומק בפסיכולוגיה המדעית מתבטא בכך שהיא עוסקת במצבים תיאוריטיים – שאינם‬
‫נגישים מנקודת מבט של גוף ראשון‪ .‬פונקציונאליזם אמפירי מזהה מצבים נפשיים עם‬
‫אפיונים פונקציונאליים של פסיכולוגיית העומק‪ .‬מצבים נפשיים שמשתייכים לאותו סוג‬
‫פונקציונאלי במונחי הפסיכולוגיה העממית אך נבדלים במאפיינים הפונקציונאליים‬
‫ברמת פסיכולוגיית העומק אינם שייכים לאותו סוג נפשי‪.‬‬

‫מטריאליזם אלימינטיביסטי (נחזור לפונקציונאליזם בהמשך)‬

‫דיברנו על הפסיכולוגיה העממית‪ ,‬והתחלנו להראות את ההבדלים בינה לבין‬

‫פסיכולוגיה מדעית (שלכאורה תחום הדיון שלה הוא הפסיכולוגיה העממית)‪.‬‬
‫מטריאליזם אלימיניטיביסטי היא תיאוריה פיזיקאליסטית שונה ממה שהכרנו‪ .‬היא‬
‫אומרת שהמצבים הנפשיים המוכרים לנו מהפסיכולוגיה העממית (רציות‪ ,‬האמנות‪,‬‬
‫התנסויות‪ ,‬רגשות וכו'‪ ).‬אינם קיימים‪ .‬זאת אלימינציה (במקום הרדוקציה שפסיכולוגיה‬
‫מדעית והתיאוריות הפיזיקאליסטיות שהכרנו עד עכשיו עושות) של המצבים והתכונות‬
‫המוכרים לנו מהפסיכולוגיה העממית על ידי הטענה שהם אינם חלק מהאונטולוגיה‪.‬‬
‫במקום לטעון טענות זהות על ידי רדוקציה בין מצבים תכונות נפשיות לבין תכונות‬
‫אחרות‪ ,‬מטריאליזם אלימיניטיביסטי טוען שלא קיימים מצבים ותכונות נפשיות‪.‬‬
 ‫שעור ‪21‬‬

‫דיברנו בשעור הקודם על היחס בין פסיכולוגיה עממית למדעית‪ .‬לפסיכולוגיה מדעית‬
‫יש גישות שעוסקות ברמות הפשטה שונות‪ .‬היחס בין הפסיכולוגיה העממית לבין רמות‬
‫ההפשטה השונות בפסיכולוגיה מדעית מראה לנו שניתן להבין ולדון בנפש ברמות‬
‫שונות‪ .‬התשובות לשאלות השונות מאפשרות לנו גם לבחון איזה מדעים הם החשובים‬
‫ביותר בתחום‪.‬‬

‫המטריאליזם האלימינטיביסטי הוא גישה מאוד רדיקאלית אך חשובה ומעניינת‪ .‬ראינו‬

‫שהגישה טוענת שמצבים נפשיים שהפסיכולוגיה העממית דנה בהם לא קיימים‪ ,‬אין‬
‫להם מקום באונטולוגיה האמיתית של העולם‪ .‬במקום הרדוקציה של מצבים נפשיים‬
‫שעושה הפסיכולוגיה העממית‪ ,‬הגישה הזאת טוענת לאלימינציה של המצבים הללו‪.‬‬

‫לפי העמדה הזאת אין האמנות‪ ,‬רציות‪ ,‬התנסויות וכו'‪ .‬למה לחשוב ככה? ההגיון‬
‫שבבסיס העמדה הוא שהפסיכולוגיה העממית היא תיאוריה גרועה‪ .‬היא מעיין‬
‫תיאוריה‪ ,‬אוסף של כללים דמויי חוקים‪ ,‬יש לה את הצורה של תיאוריה אבל היא אינה‬
‫תיאוריה מדעית שיטתית‪ ,‬ולכן כתיאוריה היא רעה מאוד‪ .‬לא רק בגלל שהיא לא‬
‫מדויקת‪ ,‬לא שלמה‪ ,‬לא חושפת את מהות המצבים הנפשיים‪ ,‬אלא שהיא תיאוריה‬
‫שקרית באופן רדיקאלי‪ .‬לכן הישויות שהתיאוריה הזאת מניחה אינן קיימות‪.‬‬

‫לואיס דחה את התיאוריה האלימינטיביסטית‪ .‬העמדה שלו אומרת שיש לתאר את‬
‫מערכת הקשרים הנפשיים באופן מופשט‪ ,‬ושאם התיאור (תיאוריה) יהיה מוצלח‪ ,‬אז יש‬
‫קבוצה מסוימת של דברים בעולם (המצבים הנפשיים) שמספקת את החוקים‬
‫שהתיאוריה בנויה מהם‪ ,‬ורק היא מספקת את התיאורים האלה‪ .‬כלומר‪ ,‬תיאוריה‬
‫מופשטת שתתאר טוב את המונחים של הפסיכולוגיה העממית תהיה תיאוריה טובה‪.‬‬

‫האלימינטיביסטים יסכימו עם הטיעון של לואיס‪ ,‬אבל ייטענו שהתיאור המופשט‬

‫מבוסס על תיאוריה כל כך גרועה (פסיכולוגיה עממית) שהוא תיאורי לא טוב ולא‬
‫מדויק‪ .‬הרעיון הוא שיום אחד‪ ,‬כשהתיאוריה המדעית תהיה מספיק טובה‪ ,‬היא תחליף‬
‫את הפסיכולוגיה העממית‪ .‬היא תיתן לנו את כל מה שצריך כדי לתאר מערכות‬
‫קוגניטיביות מתנהגות‪ .‬הגרסאות הרדיקאליות (למשל של פטרישה ופול צ'רצ'לנד)‬
‫טוענים שביום מן הימים לפסיכולוגיה העממית לא יהיה מקום אפילו בחיי היום יום‪.‬‬
‫שבמקום לדבר על האמנות ורציות נדבר על פעילויות במוח‪ ,‬על תגובות כימיות וכו'‪.‬‬

‫האלימינטיביזם משתמש גם באנלוגיות היסטוריות כדי להראות איך תיאוריות עממיות‬

‫ומדעיות גרועות נפסלו‪ .‬למשל מכשפות‪ ,‬אתר‪( caloric fluid ,‬מה שניסה להסביר‬
‫טמפרטורה‪ ,‬מעברי חום‪ ,‬התרחבות והתכווצות ביחס לטמפרטורה)‪ ,‬פלוגיסטון וכו'‪.‬‬
‫מדובר במהפכות מדעיות מאוד רדיקאליות שהובילו להחלפת פרדיגמה‪ .‬לכן‪ ,‬למרות‬
‫שהעמדה מאוד רדיקאלית‪ ,‬היא סבירה וכן זוכה ליחס‪.‬‬

‫הנימוק המרכזי של האלימינטיביזם נגד הפסיכולוגיה העממית זה שהיא כושלת באופן‬

‫נחרץ מבחינת יכולות החיזוי‪ ,‬ההסבר והיכולת לבצע מניפולציות על המערכת‪ .‬זה נימוק‬
‫שיש עליו הרבה מחלוקת‪ ,‬כי דווקא נראה לנו שיכולת החיזוי של פסיכולוגיה עממית‬
‫היא חזקה מאוד‪ .‬הנימוק נגד הביקורת הזאת הוא שהפסיכולוגיה העממית ממש‬
 ‫מפסיקה לתפקד במקרים של מערכות קוגניטיביות א‪-‬נורמאליות (למשל סכיזופרניה)‪.‬‬
‫הם טוענים שהפסיכולוגיה צריכה להסביר את הנפשי בכל המקרים‪ ,‬ולא רק במקרים‬
‫הנורמאליים‪ .‬לא ניתן יהיה לחקור למשל סכיזופרניה רק באמצעות המונחים והכללים‬
‫של הפסיכולוגיה העממית‪ .‬הם טוענים שתיאוריות עממיות בדרך כלל נדחות עם פיתוח‬
‫התיאוריות המדעיות‪ ,‬ושואלים למה דווקא בתחום כל כך חשוב אנחנו לא זונחים את‬
‫הפסיכולוגיה העממית?‬

‫הם גם ייטענו שהסברים במונחי עמדות טענתיות הם הסברים הפונים למניפולציות על‬
‫ייצוגים לשוניים‪ ,‬כמודל כללי של קוגניציה זהו מודל כושל (בע"ח‪ ,‬פעוטות‬
‫קדם‪-‬לשוניים)‪ ,‬ומודל אמיתי חייב להיות כללי‪ .‬כשאני אומר שאני מאמין ש‪-‬א' אני‬
‫משתמש בישות לשונית מורכבת‪ ,‬והם ייטענו שהסבר כזה פונה לרעיון של מניפולציות‬
‫על ייצוגים לשוניים‪ ,‬וזה לא יוכל לעבוד במודל כללי של יצורים שלא מחזיקים במונחים‬
‫הללו (האמנות‪ ,‬רציות וכו') ולכן לא ניתן להחיל עליהם את המודל של הפסיכולוגיה‬
‫העממית‪ .‬לכן זאת לא יכולה להיות תיאוריה שתופסת אפילו בקירוב תפקודים של‬
‫מערכות קוגניטיביות‪.‬‬

‫נימוקים נגד אלימניטיבזם‬

‫אינטרוספקציה חושפת ישירות את מצביה של הפסיכולוגיה העממית‪ .‬גם אם‬ ‫‪‬‬

‫היא לא כל כך מהימנה וגם אם יש מקום לטעות הגישה שלה למצבים נפשיים‬
‫היא הרבה יותר ישירה מכל גישה מדעית‪ .‬התיאוריה האלימינטיביסטית תטען‬
‫שאני תמיד טועה כשאני אומר שאני חש כאב‪.‬‬
‫התשובה של הצ'רצ'לנדים לביקורת הייתה שאנחנו צריכים לעשות הבחנה בין‬
‫אובזרבציה לבין תיאוריה‪ ,‬ושאינטרוספקציה היא סוג של אובזרבציה (כמו‬
‫פרספציה)‪ ,‬ושההבחנה שאנחנו פונים אליה היא חלקית‪ ,‬מכיוון שכל תצפית‬
‫רוויית תיאוריה‪ ,‬ולכן היא רוויה במושגים מסוימים‪ .‬ברגע שיהיו לנו את המושגים‬
‫הנכונים ולא את המושגים השגויים של הפסיכולוגיה העממית התיאוריה שלנו‬
‫תהיה נכונה‪.‬‬
‫ביקורת נוספת אומרת שהעמדה כלל אינה קוהרנטית‪ :‬ההנחה שמטריאליזם‬ ‫‪‬‬
‫אלימינטיביסטי הוא אמיתי גוררת שאיננו יכול להיות אמיתי‪ .‬כדי שתהיה בכלל‬
‫בעלת משמעות‪ ,‬התיאוריה חייבת לשקף האמנות‪ ,‬כוונות וכו'‪ ,‬אך אם היא‬
‫אמיתית אלו אינם קיימים‪.‬‬

‫האם הפסיכולוגיה העממית זקוקה להצדקה מדעית? רבים עונים על כך בחיוב ויטענו‬
‫שמדובר בפרוייקט של רדוקציות תיאורטיות מדעיות של הנפשי‪ .‬מה שעושה את זה‬
‫עובד על הצדקה של הפסיכולוגיה העממית‪ .‬רבים טוענים שאם נעשה מספיק‬
‫פסיכולוגיה מדעית נגלה שסוגים של אפיוני מוח זהים לסוגים שהפסיכולוגיה העממית‬
‫מדברת עליהם‪ .‬מי שחושב שצריך הצדקה מדעית לוקח סיכון‪ ,‬מכיוון שעדיין אין לנו‬
‫כזאת‪ .‬הצ'רצ'לנדים יטענו שהיא צריכה הצדקה מדעית‪ ,‬ושעם התפתחות המדע היא‬
‫תיסתר על ידי המדע‪.‬‬

‫יש עמדות שאומרות שהפסיכולוגיה העממית בכלל לא צריכה הצדקה מדעית‪ ,‬שהיא‬
‫עומדת בזכות עצמה‪ .‬הם גם ייטענו שאי אפשר להצדיק מכיוון שהדפוסים של הידע‬
‫האמפירי תמיד יהיו שונים מהדפוסים של החוויה הנפשית‪ .‬זאת גישה של אוטונומיה של‬
‫המוח‪ ,‬למשל של דנט ושל דווידסון‪ .‬אנחנו מניחים שיהיה מתאם מעניין (דו‪-‬כיווני או‬
‫חד‪-‬כיווני) בין הפסיכולוגיה העממית לבין המחקר המדעי‪ ,‬אבל כדי לטעון‬
‫שהפסיכולוגיה העממית לא צריכה ולא יכולה לקבל הצדקה מדעית ישלול תורת‪-‬זהות‬
‫סוג‪ ,‬ויש כאלה שאפילו ישללו זהות‪-‬פרט‪ ,‬זאת מכיוון שמדובר בשתי תופעות‬
‫אונטולוגיות כל כך שונות שהן לא יכולות לתאר אחת את השנייה בצורה מדויקת‪.‬‬

‫פונקציונאליזם וקווליה‬

‫לפי טיעונים מסוימים‪ ,‬ישנם טעמים טובים לחשוב שקווליה (שהיא מהתכונות הנפשיות‬
‫הבולטות ביותר) אינן תכונות פונקציונליות‪ .‬לכן‪ ,‬אם קווליה אינה תכונה פונקציונאלית‬
‫אז התיאוריה הפוקציונאליסטית לא יכולה להיות תיאוריה כללית אודות הנפשי ולכן‬
‫היא תיאוריה שקרית‪.‬‬

‫בכדי להבין את השימוש בקווליה בפונקציונאליזם צריך להבחין בין תכונה יחסותית‬
‫לתכונה אינטרינזית‪ .‬תכונה אינטרינזית מאפיינת אובייקט בלי קשר ליחסים שלו עם‬
‫דברים אחרים‪ .‬תכונה יחסותית מאפיינת אובייקט ביחס לדברים אחרים‪ .‬למשל‬
‫התכונה של להיות אבא היא יחסותית (כי צריך להיות אבא של מישהו) ולהיות ריבוע‬
‫זה תכונה אינטרינזית‪.‬‬

‫לפי הפונקציונאליזם תכונות נפשיות הן יחסותיות‪ ,‬וזה בניגוד לרבים שחושבים שקווליה‬
‫באופן ספציפי היא תכונה אינטרינזית‪ .‬הם יטענו שהטבע של כאב‪ ,‬האופן שבו זה‬
‫מרגיש להיות במצב כאב‪ ,‬הוא פנימי לכאב‪ ,‬הוא מאפיין אותו בפני עצמו‪ .‬האינטואיציה‬
‫היא שאפשר שנחוש כאב גם אם אני לא רוצה ואין לי אפילו נטייה לרצות שהכאב‬
‫הנורא שאנו חשים בו יעבור‪ .‬אפילו הקשר בין הכאב לבין הרציה להפיג אותו אינו‬
‫מהותי לכאב‪ ,‬גם בלי הרציה הכאב יהיה כאב‪.‬‬

‫על עמדות טענתיות אי אפשר להגיד את זה‪ .‬אני לא יכול לדעת שטולי הוא חתול בלי‬
‫לדעת שיש בעלי חיים‪ ,‬שיש חתולים וכו'‪ .‬אם אין את הקשר בין ההאמנה שטולי הוא‬
‫חתול לבין מצבים נפשיים אחרים אני לא יכול להאמין בזה‪ ,‬ולכן יש קשרים אחרים‬
‫שהם מהותיים להאמנה הזאת‪ ,‬בשונה מקווליה‪.‬‬

‫טיעון העדר הקווליה כנגד פונקציונאליזם‬

‫זומבים פילוסופיים הם כפילים של יצורים או מערכות שיש להן חיים מנטאליים‬

‫מבחינות מסוימות‪ .‬הזומבי הפילוסופי הבסיסי הוא כפיל פיזיקאלי של אדם מסוים‪ ,‬שאו‬
‫שאין לו בכלל חיים מנטאליים‪ ,‬או שחסרים לו חיים מנטאליים מסוג מסוים‪ .‬האם‬
‫ייתכנו זומבים כאלה? מה לגבי זומבים פיזיקאליים? אם ניתן לייצר זומבי פיזיקאלי שלי‬
‫(זהה לי לחלוטין מבחינה פיזיקאלית) אבל שיהיו חסרים לו חלק מהחיים המנטאליים‬
‫שיש לי אז פיזיקאליזם שקרי (כי זה אומר שיש בנפשי שלי משהו מעבר לפיזיקה שלי)‪.‬‬
‫זומבים פונקציונאליים הם כפילים שלנו בפונקציות‪ ,‬אנחנו לא דורשים זהות פיזיקאלית‬
‫כלל‪ ,‬אלא זהות מוחלטת בפונקציות‪ .‬אם אין לה מודעות התנסותית (קווליה) אז‬
‫פונקציונאליזם שקרי‪.‬‬
 ‫שעור ‪22‬‬

‫ראינו שהרבה טיעונים נגד פונקציונאליזם מתבססים על ההנחה שקווליה היא תכונה‬
‫אינטרינזית‪ ,‬ולא תכונה התייחסותית‪ .‬יש לנו אינטואיציה חזקה שקווליה היא תכונה‬
‫אינטרינזית‪ ,‬ופונקציונאליזם מתייחס לקווליה כתכונה התייחסותית‪ ,‬שיש לנו קווליה‬
‫הודות לקשרים שלה עם תכונות נפשיות אחרות‪ .‬אם לא ניתן להגדיר קווליה כתכונה‬
‫התייחסותית אז פונקציונאליזם לא יכול להיכלל עליה‪ ,‬ולכן לפחות כתיאוריה כללית‬
‫פונקציונאליזם שקרי‪.‬‬

‫ניקח שוב את הדוגמא של כאב‪ ,‬שאליה מתלווה הרציה להיפטר מהכאב‪ ,‬אבל גם כאן‬
‫ניתן לומר שמה שמהותי לכאב הוא האופן בו זה מרגיש לחוות כאב‪ .‬הרציה בהחלט‬
‫נוטה להתלוות לכאב‪ ,‬אבל יכול להיות כאב שהנשוא שלו אפטי ולא רוצה לסיים אותו‪,‬‬
‫אבל עדיין חש כאב‪ ,‬ולכן נראה שזאת תכונה אינטרינזית‪.‬‬

‫ניתן לטעון שהעובדה שהאמנות מסוימות ורציות מסוימות בהכרח מובילות אותנו‪,‬‬
‫בהעדר גורמים מפריעים‪ ,‬לפעולה‪ .‬כאן הקייס של הפונקציונאליסט הוא חזק יותר‪.‬‬

‫בהמשך לדיון בזומבים פיזיקאליים (כפילים פיזיקאליים שלנו שאין להם מצבים נפשיים‬
‫או מצבים בעלי מודעות התנסותית‪ .‬מה שיוביל למסקנה שפיזיקאליזם שקרי)‪ ,‬נניח‬
‫שלא מדובר בכפילים פיזיקאליים‪ ,‬אלא בכפילים פונקציונאליים‪ .‬האם ייתכן כפיל‬
‫פונקציונאלי שלנו שאין לו התנסות פנומנלית? אם ייתכנו מצבים זהים מבחינה‬
‫פונקציונאלית ושונים מבחינה פנומנלית אז תכונות נפשיות לא יכולות להיות זהות‬
‫לתכונות פונקציונאליות‪ .‬מספיק אפילו שתהיה אפשרות לכך שבזהות פונקציונאלית‬
‫תהיה שונות פנומנאלית (יהיו לשתי המערכות מצבים פנומנאליים‪ ,‬אבל שונים) כדי‬
‫לטעון לכך שאין זהות בין פונקציונאלי לנפשי‪.‬‬

‫ניסיון אחד לבסס טיעון לזהות פונקתציונאלית ולשונות פנומנלית הוא הטיעון של נד‬
‫בלוק‪ .‬הוא טוען ש"אפשרי ששני מצבים פסיכולוגיים יהיו זהים מבחינה פונקציונאלית‬
‫(כלומר קשורים באופנים זהים עם קלטים‪ ,‬פלטים ומצבים עוקבים)‪ ,‬אף אם רק לאחד‬
‫מהם יש אופי התנסותי‪ .‬במקרה זה‪ ,‬תיאוריות פונקציונאליסטיות תדרושה מאיתנו לומר‬
‫שאורגניזם עשוי להיות במצב של כאב אפילו אם אינו חש דבר‪ ,‬ותוצאה זו נראית בלתי‬
‫קבילה לחלוטין"‪.‬‬

‫מדובר בניסוי חשיבה‪ .‬הוא מבקש שנדמיין מערכת בעלת גוף שחיצונית הוא כשל אדם‪,‬‬
‫שתאי העצב מאיברי החושים שלו‪ ,‬ואל המערכת המוטורית שלו‪ ,‬שולחים ומקבלים‬
‫אותו במקום אל מוח ומ‪-‬מוח‪ ,‬אל ומ‪ -‬המערכת הבאה‪ :‬סך כל אזרחי סין (שכל אחד‬
‫מהם מתפקד כניורון של מוח זה)‪ .‬הסינים קשורים זה לזה (שולחים ומקבלים אותו על‬
‫ידי מערכת אלחוטית)‪ ,‬לחיישנים שיכולים לקלוט את הגירויים חושיים‪ ,‬ולגוף הרובות‬
‫ש"מתנהג" (כלומר נע) באופנים שונים (חיצונית מתנהג כאדם)‪ .‬כל אזרח אחראי‬
‫לפעולה פשוטה ביותר‪ :‬לממש משבצת אחת בטבלת המכונה של מכונת הטיורינג‬
‫המתארת את הפסיכולוגיה של נד בלוק‪.‬‬
‫תאי העצב מאיברי החושים מעבידים אותו (קלט חושי) אל אנשים מסוימים‪ ,‬שמעבירים‬
‫אותם‪ ,‬לאחרים ‪ +‬תאי הפלט המוטוריים (פלט התנהגותי)‪ .‬במשך כשעה‪ ,‬המערכת‬
‫בכללות מתפקדת באופן איזומורפי (זהה בצורתה) לנד בלוק‪ .‬כלומר‪ ,‬הרובוט שמופעל‬
‫על ידי המערכת הסינית פועל באופן זהה מבחינה פונקציונאלית לנד בלוק‪.‬‬

‫בלוק טוען שלמשך שעה יש לנו זהות פונקציונאלית בין נד בלוק לבין "המוח הגדול‬
‫של סין"‪ ,‬אבל שונות במימוש‪ .‬במקרה של בלוק מה שמממש את המצבים הפנימיים‬
‫שלו הם מצבי מוח‪ ,‬ובמקרה של המערכת הסינית‪ ,‬מה שמממש את המערכת הם אותו‬
‫אלקטרוניים בין אנשי סין‪ .‬מהתיאוריה הפונקציונאליסטית מתחייב ששתי המערכות‬
‫זהות מבחינה נפשית (כי תכונות נפשיות הן תכונות פונקציונאליות)‪ ,‬אבל האם זה‬
‫סביר? נד בלוק טוען שלא‪ ,‬שלא יכול להיות שהמערכת המשונה של אנשי סין היא‬
‫מערכת שיש לה מצבים פנומנאליים מעבר למצבים הפנומנאליים שיש לכל סיני‬
‫בנמצא במערכת‪ .‬כשהמערכת מקבלת את הקלט החושי של דלת אדומה אין לה‬
‫התנסות של אדום‪ .‬המוח הגדול של סין הוא בעצם זומבי פונקציונאלי של נד בלוק‪.‬‬

‫טיעון המוח הגדול של סין‬

‫למוח הגדול של סין ארגון פונקציונאלי זהה לזה של אדם בעל התנסויות‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מההשקפה הפונקציונאליסטית מתחייב שלמערכת בעלת ארגון פונקציונאלי‬ ‫‪.2‬‬
‫הזהה לזה של אדם בעל התנסויות תהיינה התנסויות‪.‬‬
‫[מ‪ ]1+2-‬מההשקפה הפונקציונאליסטית מתחייב שלמוח הגדול של סין צריכות‬ ‫‪.3‬‬
‫להיות התנסויות‪.‬‬
‫למוח הגדול של סין אין התנסויות‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫[מ‪ ]3+4-‬פונקציונאליזם שקרי‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫במיוחד כשמדובר בניסוי חשיבה צריך לראות האם הניסוי מכוון לאפשרות נומולוגית‬
‫כזאת או שיש רק אפשרות לוגית כזאת‪ .‬ניתן לטעון שלא כל תיאוריה פונקציונאליסטית‬
‫נשללת ככה‪ .‬ניתן לטעון שהתיאוריה של פונקציונאליזם אנליטית היא חזקה יותר‪ ,‬ולכן‬
‫הטיעון הזה פוגע בה יותר‪ .‬לפי פונקציונאליזם אנליטי לא רק הטבע של כאב הוא‬
‫פונקציונאלי‪ ,‬אלא גם המושג של כאב הוא פונקציונאלי (ואז אם הניסוי אפשרי רק‬
‫מבחינה לוגית מפיל אותה)‪ .‬פונקציונוליזם עממי חלש יותר‪ ,‬ולכן היא נפגעת מהטיעון‬
‫רק אם הניסוי אפשרי גם מבחינה נומולוגית‪.‬‬

‫בלוק רואה את הניסוי כאפשרות נומולוגית‪ .‬נכון שככל שידוע לנו אין מערכת ביקום‬
‫כמו זו שהוא תיאר‪ ,‬אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי‪ .‬אנחנו כן יכולים ללמוד את‬
‫התפקוד של כל נוירון וליצור מוח כזה שכל אדם בו פועל לפי הכללים של התפקוד‬
‫של הנוירון שהוא מחליף את מקומו‪ ,‬ואז ליצור מערכות זהות מבחינה פונקציונאלית‪.‬‬
‫מבחינה מודלית רוב הפילוסופים חושבים שכדי שתכונות יהיו זהות זו לזו הן חייבות‬
‫להופיע בכל עולם אפשרי‪ ,‬כלומר שזהות היא רק זהות לוגית‪.‬‬

‫רוב המתנגדים לטיעון של בלוק תוקפים את ‪ 4‬ואומרים שיכול להיות שלמוח הסיני‬
‫הגדול יהיו מצבים התנסותיים‪ .‬אני חוש שצריך לתקוף דווקא את ‪ ,1‬בגלל ששתי‬
‫המערכות מקיימות פונקציות שונות (הפונקציות הפנימיות של הנוירונים הסיניים)‪ .‬הילה‬
‫טוענת שמדובר ברמות שונות של מערכות פונקציונאליות ושלפי פונקציונאליזם זה‬
‫מספיק כדי לטעון לזהות פונקציונאלית‪ .‬אולי צריך לעדכן פונקציונאליזם‪...‬‬
 ‫נזכור את המקרה של ‪( blindsight‬אזור מסוים משדה הראיה מת‪ ,‬הם אומרים שהם לא‬
‫רואים גירוי שנותנים להם באותו אזור‪ .‬מצד שני‪ ,‬יש נסיבות מיוחדות בהן הם יודעים‬
‫לנחש בסבירות גבוהה את מה שהראו להם‪ .‬זה קורה כשהנסיין מכריח אותם לנחש‪,‬‬
‫ושהנסיין ייתן להם לבחור ממספר אפשרויות)‪ .‬יש דמיון פונקציונאלי בין בליינסייט‬
‫לבין אדם שראייתו תקינה‪ ,‬אבל אין זהות מלאה‪ .‬לבליינדסייט יהיה צריך לתת גירויים‬
‫נוספים (להכריח אותה לנחש וכו'‪ )...‬ולכן היא שונה מעט מבחינה פונקציונאלית‪.‬‬
‫לבליינדסייט יש מצב של פלט בעקבות קלט שאין בו מודעות פנומנלית (הוא בוחר‬
‫בצורה הנכונה גם בלי שהייתה לו התנסות ויזואלית‪ ,‬אלא רק מידע שהגיע מהחושים‬
‫למוח בלי התנסות)‪.‬‬

‫ננסה לדמיין מישהי סופר בליינדסייטרית שהניחוש אצלה הוא ספונטני‪ ,‬לא צריך‬
‫להכריח אותה לנחש‪ ,‬אלא שמחשבה על הגירוי קופצת לה לראש‪ .‬עדיין יש הבדל‬
‫פונקציונאלי (קופץ לה לראש)‪.‬‬

‫נדמיין מישהי סופר דופר בליינסייטרית שיש לה איזור לכאורה מת בשדרה הראיה‪ ,‬היא‬
‫יודעת מבלי שהיא תצטרך לנחש ובלי שיכריחו אותה‪ ,‬היא יודעת שיש גירוי ויזואלי ומה‬
‫הגירוי הזה בלי התנסות ויזואלית שלו‪ .‬ההאמנה שלה זהות לשל מישהו בעל ראיה‬
‫תקינה (היא מתארת את כל הסביבה הוויזואלית שלו בדיוק כמו שאדם רואה יתאר)‪.‬‬
‫כדי לטעון שהמצב שלה הוא מצב חסר קווליה ושהיא זהה מבחינה פונקציונאלית‬
‫לאדם בעל ראיה תקינה הם האמנות שהיא רואה (כי אחרת יהיה הבדל פונקציונאלי)‪.‬‬

‫שומכר העלה את הטיעון הזה ויצא באמצעותו כנגד בלוק‪ .‬הוא טוען שבלוק מחויב‬
‫לכך שהסופר דופר בליינדסייטרית זהה מבחינה פונקציונאלית לאדם בעל ראיה תקינה‬
‫אך שונה ממנו מבחינת התנסות ויזואלית‪ .‬שומכן יאמר כי אין בסיס לטעון שאין לה‬
‫קוואליה (היא באמת מאמינה שהיא רואה‪ ,‬לא רק אומרת את זה כדי להתאים לטיעון‬
‫של בלוק) ולכן שהטענה של בלוק היא אפילו לא קוהרנטית‪ .‬בלוק יכול להגן על‬
‫הטיעון שלו על ידי ערעור על הטענה לוודאות אפיסטמית‪ ,‬שיכול להיות שאני אאמין‬
‫שאני חש כאב וטועה‪ .‬במקרה של הסופר דופר בליינסייטרית היא צריכה לטעות באופן‬
‫סיסטמתי‪ ,‬ולכן צריך לטעון משהו כמעט הפוך מוודאות אפיסטמית‪ ,‬שבכל מה שקשור‬
‫להתנסות וויזואלית היא תמיד טועה ולא רק יכולה לטעון‪.‬‬

‫טיוען הספקטרום המהופך כנגד פונקציונאליזם‬

‫הטיעון מכוון לאפשרות של זהות פונקציונאלית בין שני מצבים ושונות קוואליטטיבית‬
‫בין שני המצבים‪ .‬כפי שראינו מקודם‪ ,‬זה ייסתור פונקציונליזם כתיאוריה כללית‪.‬‬

‫כשאנחנו מביטים בדברים אדומים להתנסויות שלנו יש את הקוואליה ההפוכה לזו של‬
‫אדם אחר שמביט בדברים אדומים‪ .‬אנחנו מניחים שזה נכון לכל רוחב הספקטרום‪ ,‬גם‬
‫לגבי צבעים אחרים‪ .‬כך זה באופן שיטתי‪.‬‬
 ‫נניח ששני אנשים מסתכלים על עגבנייה אדומה‪ .‬הטענה היא שההתנסויות זהות‬
‫מבחינה פונקציונאלית מכיוון שיש שני מצבים שנגרמים על ידי אותם קלטים חושיים‪,‬‬
‫מעובדים באותה צורה‪ ,‬ומובילים לאותו פלט‪ .‬שני האנשים מקבלים את אותו קלט‬
‫חושי‪ ,‬שניהם מאמינים שיש מולם עגבנייה אדומה‪ ,‬שניהם אומרים את זה‪ ,‬שניהם‬
‫אומרים שזה אותו דבר כמו אחד הצבעים של הרמזור וכו'‪ ...‬המצבים שלהם שקולים‬
‫מבחינה פונקציונאלית‪ ,‬ונניח שהם נבדלים במחינת קווליה‪ .‬מספיקה רק האפשרות‬
‫הלוגית שייתכנו שני אנשים שרואים את הספקטרום הפוך זה מזה (אדום נהיה כחול‪,‬‬
‫שחור נהיה לבן וכו'‪ )...‬ואז יש לנו שני אנשים שקולים מבחינה פונקציונאלית אך‬
‫הפוכים מבחינת קווליה‪.‬‬

‫הילה טוענת שעל פני הדברים נדמה שקשה לראות איך השאלה איך מצב מסוים‬
‫מרגיש יכולה להיות קשורה באופן הדוק לשאלה מה התפקיד שלו באיתור של‬
‫אובייקטים בסביבה ותפקוד של מצב המאתר דברים מסוימים בסביבה במערכת‬
‫הקוגניטיבית שלנו‪ .‬מה התפקידים הקוגניטיביים של מצב פרצפטואלי שמקודד צבע?‬
‫כל פעם שיש קלט של צבע מסוים לאובייקט יש איזושהי תגית של הצבע הזה בראש‬
‫ולפיה הוא יכול להגיב לצבע‪ .‬מה החשיבות של תגית כזאת או אחרת אם לא ההתאמה‬
‫בין המצב שהתגית מסמנת לבין ההרגשה של להיות במצב הזה? במילים אחרות‪ ,‬קשה‬
‫לראות מבחינה קוגניטיבית מהי החשיבות או העדיפות או איזה קשר צריך להיות בין‬
‫התנסות פנומנלית מסוימת לבין תפקוד קוגניטיבי הקשרו בהתנסויות ויזואליות?‬

‫שומאכר מקבל את טיעון העדר הקוואליה ודוחה את טיעון היפוך הספקטרום‪ .‬הוא‬
‫חושב שמנטאליות בעצמה מכוננת על ידי אפיונים פונקציונאלי אבל שמה שקובע את‬
‫האופי הפנומנאלי של קוואליות ספציפיות הוא המבנה הכימי של הקלט ושל המערכת‬
‫המעבדת אותו‪.‬‬

‫דרך נוספת לחסום את הטיעון היא בטענה שהיפוך גלובאלי (להחליף בין כל הצבעים‬
‫בספקטרום) הוא לא אפשרי בגלל שהספקטרום אינו סימטרי (זאת עובדה אמפירית‬
‫שיש לנו יותר יכולת להשוות בין חלקים של צד אחד של הספקטרום לבין צבעים בצד‬
‫אחר שלו)‪ ,‬ושאם זה כך לא ייתכן היפוך פונקציונאלי מבחינה אמפירית‪.‬‬
 ‫שעור ‪23‬‬

‫ראינו שלרעיון של היפוך הספקטרום יש כוח לא מבוטל‪ .‬משם עולה השאלה מה קובע‬
‫את האופי הפנומנלי הספציפי של מצב מסוים במערכת? הרבה מטריאליסטים פונים‬
‫בחזרה אחורה לתורת זהות‪-‬סוג‪ .‬שומאכר טוען שיש קשיים רציניים להעדר קווליה‪,‬‬
‫אבל בנוגע לקביעה של קווליה ספציפית הוא טוען שאנחנו צריכים לאמץ תיאוריות‬
‫ביולוגיות ולא להסתפק רק בתיאוריות של קידוד ועיבוד מידע‪ .‬לכן הרבה‬
‫מטריאליסטים חושבים שתיאוריות פונקציונאליסטיות משאירות משהו חשוב מחוץ‬
‫לתיאוריה‪ .‬אפשרות אחרת היא להסכים עם פונקציונאליזם בכל מה שנוגע לעיבוד‬
‫ולקידוד מידע‪ ,‬אבל לחזור לדואליזם בכל מה שנוגע לקווליה‪.‬‬

‫אנחנו רואים למה יכול להיות שהפרדיגמות הקיימות לעיסוק בנפשי מתקשות במיוחד‬
‫דווקא כשמדובר בקווליה‪ .‬האם אנחנו יכולים להסביר איך מודעות התנסותית עולה‬
‫מהמוח‪ ,‬כשההנחה שאם מדובר בתופעה של עיבוד וקידוד מידע אנחנו יכולים להבין‬
‫כי פיזיקה קובעת פונקציה‪ ,‬ואז יש לנו גשר הסברי מהפיזיקה לפונקציה ומשם לנפש‪.‬‬

‫מבחינת היכולת שלנו להסביר מודעות התנסותית יש טיעונים רבים שמשווים בין‬
‫טענות זהות מדעיות לבין טענות זהות פסיכופיזיות‪ .‬צמד טענות טיפוסי הוא שמים הם‬
‫‪ H2O‬ושכאב הוא גירוי סיבי ‪ .C‬קריפקה פונה לטיעון הזה‪ ,‬וטוען שאם נניח שמצאנו את‬
‫הקורלט הנוירולוגי לכאב יש לנו טענת זהות בין מצב פיזיקאלי למצב מנטאלי‪.‬‬

‫הטענה הראשונה לגבי מים היא טענה אפוסטריורית (כי זה גילוי מדעי‪ ,‬צריך לעשות‬
‫תצפיות)‪ ,‬ואותו דבר לגבי הטענה השניה אודות כאב‪ .‬בגלל שמדובר בטענות‬
‫אפוסטריוריות ניתן לחשוב שהן קונטינגנטיות‪ .‬אבל כשאנחנו מדברים על טענות זהות‬
‫אנחנו רוצים זהות מוחלטת‪ ,‬בכל עולם אפשרי‪.‬‬

‫יש רושם שיש סימטריה בין שתי הטענות‪ ,‬ששתיהן אפוסטריוריות‪ ,‬קונטינגנטיות‪ ,‬נראה‬
‫שניתן להשיג מצב בו אנחנו יודעים על מים בלי לדעת על ‪ H2O‬ולדעת שיש כאב בלי‬
‫לדעת שיש גירוי סיבי ‪( C‬שתיהן אינן טענות אנליטיות‪ .‬אנחנו יכולים להכיר את‬
‫התופעה בתיאור הקדם תיאורטי שלה גם בלי התיאור המדעי שלה)‪.‬‬

‫קריפקה טוען שאין סימטריה בין שתי הטענות‪ .‬במקרה של טענת הזהות המדעית‬
‫הרגילה נדמה לנו שאנחנו יכולים להשיג שיש לנו מצבור של מים בלי שיהיה מולנו‬
‫מצבור של ‪ ,H2O‬אבל זה לא המצב‪ .‬רק נדמה לנו שיש לנו מים בכוס בלי מולקולות‬
‫‪ .H2O‬מה שאנחנו באמת משיגים הוא סיטואציה בה יש נוזל שמבחינת האופן שבו הוא‬
‫מופיע בפנינו הוא דומה למים‪ .‬רק התכונות השטחיות (שקוף‪ ,‬חסר טעם‪ ,‬נוזלי‪ ,‬מתנהג‬
‫כמו מים בתנאים שונים וכו') שלו מקושרות על ידינו למים‪ .‬אנחנו יכולים להשיג שנוזל‬
‫שמופיע בפנינו כמים נמצא בכוס בלי שיש ‪ H2O‬בכוס‪ .‬זאת טענה קונטינגנטית‪ ,‬אבל זה‬
‫לא אומר שהשגנו שיש לפנינו מים‪ .‬רק אם נבדוק ונראה שזה ‪ H2O‬נשיג שיש בכוס מים‬
‫ולא רק נוזל דומה למים‪ .‬אנחנו יכולים ליישב את מראית העין של הקונטינגנטיות עם‬
‫זה שהטענה היא הכרחית‪ ,‬מים הם ‪ H2O‬בכל עולם אפשרי‪.‬‬
 ‫לגבי כאב‪ ,‬אנחנו דווקא יכולים להשיג את זה שאנחנו חווים כאב גם בלי לדעת דבר‬
‫על גירוי סיבי ‪ .C‬קריפקה טוען שאנחנו לא יכולים להראות שלא מדובר בטענה‬
‫קונטינגנטית‪ .‬אנחנו כן יכולים להעלות על הדעת את ההתרחשות של כאב גם בלי‬
‫גירוי סיבי ‪ .C‬לכן כאן אין מראית עין של קונטינגנטיות‪ ,‬הטענה היא באמת‬
‫קונטינגנטית‪ .‬כשאנחנו מרגישים כאב הוא מופיע בפנינו כבעל הקווליה של מכאיבות‪,‬‬
‫ואופן ההופעה של הכאב מהותי לכאב‪ .‬מצב שמרגיש כמו כאב הוא כאב‪ ,‬בעוד שמצב‬
‫שמופיע כמים הוא לא בהכרח מים‪ .‬כשאנחנו חושבים על מים שהם אינם ‪ H2O‬אנחנו‬
‫חושבים על משהו שהוא אינו מים‪ ,‬אבל כשאנחנו חושבים על מצב כאב שהוא אינו‬
‫גירוי סיבי ‪ C‬אנחנו עדיין חושבים על כאב ועל מה שמהותי לכאב (לא מופיעים בפנינו‬
‫רק המאפיינים השטחיים של כאב‪ ,‬אלא גם התופעה עצמה)‪ .‬האופן שבו מצבים‬
‫פנומנאליים מופיעים מבטיח שמדובר במצבים שהם‪ ,‬אין פער בין הופעה לבין ממשות‪.‬‬
‫במים יש פער כזה‪ ,‬כי משהו יכול להופיע כמים ולא להיות מים‪ ,‬אבל דבר לא יכול‬
‫להופיע ככאב בלי להיות כאב‪.‬‬

‫קריפקה בעצם מגן על הטענה שאפשרות השגה היא באמת מבחן טוב למה‬
‫קונטינגנטי ומה הכרחי‪ .‬קריפקה ממשיך את המסורת של דקארט‪ ,‬ובשלב הראשון של‬
‫הטיעון שלו הוא רוצה להראות שהכלי של אפשרות השגה הוא כלי טוב‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫הטיעון שלו מכוון לכיוון דואליסטי וגם בכך הוא ממשיך את דקארט‪.‬‬

‫בהמשך קריפקה טוען כי מהאפשרות האפיסטמית נגזרת הטענה הנוספת שמדובר‬

‫באפשרות מטפיזית‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהטענה היא טענה קונטינגנטית‪ ,‬שכאב יכול באמת‬
‫להתקיים ללא גירוי סיבי ‪ .C‬מאחר שטענת הזהות אמיתית היא באמיתית בהכרח‪ ,‬נובע‬
‫שטענת הזהות האמורה היא שקרית‪ ,‬כאב אינו זהה לגירוי סיבי ‪( C‬או למצב מוח אחר‬
‫כלשהו)‪.‬‬

‫ניתן להשיג כאב ללא גירוי סיבי ‪( C‬אפשרות אפיסטמית)‬ ‫‪.1‬‬

‫[מ‪ ]1-‬אפשרי מצב בו מתממש כאב ללא גירוי סיבי ‪ ,C‬כלומר שהטענה שכאב‬ ‫‪.2‬‬
‫הוא גירוי סיבי ‪ C‬היא טענה קונטינגנטית‪( .‬אפשרות מטאפיזית)‬
‫אם ‪ x‬זהה ל‪ ,y-‬אז בלתי אפשרי ש‪ x-‬מתממש ללא ‪( y‬טענת זהות אמיתית היא‬ ‫‪.3‬‬
‫הכרחית‪ ,‬חלה בכל עולם אפשרי)‬
‫לכן‪ ,‬כאב אינו זהה לגירוי סיבי ‪.C‬‬ ‫‪.4‬‬
‫יש פיזיקאליסטים שאומרים שהמעבר מהרמה האפיסטמית לרמה המטאפיזית הוא‬
‫סביר ולכן טוענים ש‪ 1-‬לא נכון (כדי להישאר פיזיקאליסטיים)‪.‬‬

‫יש פיזיקאליסטים שטוענים שלא ניתן לעשות את זה‪ ,‬ומסכימים שיש הבדל בין להשיג‬
‫כאב לבין להשיג מים‪ ,‬ברקים וכו'‪ .‬הם טוענים שזה עדיין לא אומר שיש הבדל מטאפיזי‬
‫בין כאב לבין מים‪.‬‬
 ‫אינטנציונליות‬

‫אינטנציונליות היא היכולת של הנפש להיות מכוונת אל דברים פנימיים וחיצוניים לה‪.‬‬
‫אנחנו יכולים לחשוב על כוכב מאדים למרות שלעולם לא נהיה בו לדוגמא‪ .‬נדמה‬
‫שאינטנציונליות היא מאפיין מיוחד של הנפשי‪.‬‬

‫מצבים נפשיים בעלי אינטנציונליות הם טענות עובדתיות והתנסויות חושיות‪ .‬יש כאלה‬
‫שחושבים שכל המצבים הנפשיים מתאפיינים באינטנציונליות (למרות שיש דוגמאות‬
‫נגדיות שלא כולם מסכימים שהן אינטנציונליות‪ ,‬למשל כאב)‪.‬‬

‫דבר חשוב נוסף לגבי אינטנציונליות היא שטענות אינטנציונליות יכולות להיות שקריות‪,‬‬
‫כלומר מייצגות את המציאות באופן שגוי‪ ,‬או אפילו מכוונות למושאים שאינם קיימים‬
‫(למשל המלך הנוכחי של צרפת)‪ .‬זה מאוד מיוחד‪ ,‬מכיוון שאינטנציונאליות אומרת‬
‫שחל יחס בין שני דברים שאחד מהם לא קיים‪.‬‬

‫תוכן מיוחד לפריטים מנטאליים‪ ,‬למצבים נפשיים‪ ,‬ומשהו מקביל לתוכן יכול להיות‬
‫מיוחס לפריטים לשוניים‪ ,‬וכך מגיעים למשמעות‪ .‬אני יכול להאמין שיורד עכשיו גשם‪,‬‬
‫ואני יכול לומר את המשפט "יורד עכשיו גשם"‪ .‬המשפט הוא יישות לשונית ללא תוכן‪,‬‬
‫אבל בעלת משמעות‪ .‬כשמדברים על תוכן‪ ,‬משמעות‪ ,‬ייצוג‪ ,‬וכו'‪ ,‬אנחנו מדברים על‬
‫תכונות סמנטיות‪.‬‬

‫תכונות סמנטיות הן תכונות נורמטיביות‪ .‬כשאנחנו מדברים על אמת ושקר נדמה‬

‫שמדובר בהערכה שיש למשפט על המחשבה‪ .‬כשאני שואל האם המלך הנוכחי של‬
‫צרפת מציין משהו בעולם או לא‪ ,‬יש ממד של הצלחה וכישלון‪ .‬כשאנחנו מדברים על‬
‫קשרים בין דברים שיש להם משמעות או תוכן יש ממד נורמטיבי‪ ,‬למשל הצדקה‬
‫(הערכה שאנחנו יכולים להכיל על קשרים בין פריטים שיש להם תוכן)‪ .‬אנחנו יכולים‬
‫לראות קשרי תוכן‪ ,‬קשרי איכות‪ ,‬קשרי שימור אמת וכו'‪.‬‬

‫ישויות בעלות תוכן ומשמעות יכולות לתת טעם (‪ )reason‬עבר ישויות דומות מאותו סוג‪.‬‬
‫הטענה שיורד גשם ושגשם יורד מעננים נותנת לי טעם להאמין שיש עננים‪ .‬לא יהיה‬
‫נכון לטעון שזה שירד גשם נתן טעם לכך שהיו עננים‪ ,‬אלא נתנו לי הצדקה להאמין‬
‫שיש עננים‪ .‬החוקיות של העולם החוץ נפשי היא חוקיות סיבתית‪ ,‬בעוד שהחוקיות של‬
‫העולם הנפשי היא חוקיות נורמטיבית‪ .‬כשאנחנו עוברים לרמה הסמנטית אנחנו עוברים‬
‫לספירה שונה לחלוטין מזו של הרמה של העולם הממשי‪.‬‬

‫מה מקנה למצבים נפשיים את המכוונות שלהם? מה מקנה למצבים נפשיים ספציפיים‬
‫את המוכוונות והתוכן הספציפיים שלהם? מהי הפונקציה שבעטיה מצב נפשי מסוים‬
‫מכוון לאובייקט או למצב עניינים מסוים? מה צריך להתקיים כדי שאחשוב מחשבה‬
‫אודות דבר מסוים?‬

‫על השאלה הזו מנסות להשיב תיאוריות של מכוונות‪ .‬דוגמא אחת (לא ממש מוצלחת)‬
‫לתשובה אומרת שהפונקציה שקושרת בין הסמלים בתודעה לבין הדברים בעולם שהם‬
‫נסבים על אודותיהם היא דמיון (מלשון זה שמשהו דומה למשהו) – הסמל בתודעה‬
‫שמייצג כלבים מייצג אותם בשל העובדה שהוא דומה לכלב‪ ,‬דומה לדבר בעולם על‬
‫אודותיו הוא נסב‪ .‬ביקורת די פשוטה על התשובה הזאת תאמר שלא סביר שכשאני‬
‫חושב על כלב במוח שלי (או ברוח שלי אם אני דואליסט) מתרחש משהו שדומה‬
‫בצורתו לכלב‪.‬‬

‫דוגמא לא טובה נוספת אומרת שהפונקציה הרלוונטית היא קשר סיבתי (אקטואלי)‪.‬‬
‫כאן עולה הבעיה של מושאים מכוונים שאינם קיימים‪ ,‬ואז לא ברור איך משהו שאינו‬
‫קיים יכול להיות הסיבה של מצב מנטאלי‪.‬‬

‫דוגמא גרועה אחרונה אומרת שבמוח חקוק משפט כלשהו שאומר משהו‪ .‬הביקורת‬
‫תהיה שזה בסך הכל לדחות את התשובה לרמה אחרת‪ ,‬אבל לא לענות עליה בצורה‬
‫מספקת‪ .‬הרמה אליה השאלה נדחתה היא הרמה של אלה שמאמינים שיש איזושהי‬
‫שפה מבנית במוח שלנו שיש לה קשרים דומים לקשרים של רכיבים בשפה‪ .‬הביקורת‬
‫תענה שעכשיו השאלה היא למה הייצוגים של שפת המחשבה הם בעלי תוכן מסוים‪,‬‬
‫ואז נשארנו עם השאלה שהתחלנו איתה‪.‬‬
 ‫שעור ‪24‬‬

‫ראינו דוגמאות לא מוצלחות לתיאוריות של אינטנציונאליות‪ .‬היום נדבר על תיאוריות‬

‫שעובדות טוב יותר‪.‬‬

‫מה מקנה למצבים נפשיים את האינטנציונאליות שלהם? האם מדובר בפונקציה‬

‫שקושרת בין מצב נפשי לבין הדבר שהיא מכוונת אליו‪ ,‬נסבה אודותיו?‬

‫לפני שנעלה תיאוריות אחרות‪ ,‬צריך להעלות מספר מחלוקות‪ .‬הילה מאמצת גישה של‬
‫ריאליזם של מכוונות‪ ,‬שמניחה שיש מצבים נפשיים שיש להם תוכן (ויש גישות‪ ,‬למשל‬
‫אינסטרומנטליזם של מכוונות‪ ,‬שאומרות שזה לא נכון‪ .‬שאנחנו רק מייחסים מצבים‬
‫נפשיים בעלי מכוונות למערכות מסוימות כדי שנוכל לחזות ולהסביר את ההתנהגות‬
‫שלהם‪ ,‬אבל זה שמדובר בכלי נהדר לניבוי התנהגות‪ ,‬מבחינת המחזיקים בגישה לומר‬
‫שלמצב נפשי יש מכוונות זה כמו לומר שצמחים רוצים לפנות לכיוון אור השמש‪ .‬באופן‬
‫דומה‪ ,‬לבני אדם אין מחשבות ורצונות שנסובות אודות דברים בעולם‪ ,‬אנחנו מסיקים‬
‫את הדפוסים באמצעות ייחוס של אינטנציונאליות‪ ,‬אבל זה בדיוק כמו להסביר את זה‬
‫שהחמנייה פונה לכיוון השמש על ידי הרצון של הצמח)‪.‬‬

‫יש גם גישה של פרימיטיביזם באשר למכוונות האומרת שמכוונות היא תכונה‬

‫פרימיטיבית של הנפש‪ .‬ג'ון סרל כתב‪" :‬לדעתי אי אפשר לספק אנליזה לוגית של‬
‫המכוונות של הנפש במונחים של מושגים פשוטים יותר‪ ,‬מאחר שמכוונות היא‪ ,‬ניתן‬
‫לומר‪ ,‬תכונת קומת קרקע של הנפש ולא מאפיין מורכב מבחינה לוגית הנבנה מצירוף‬
‫של יסודות פשוטים יותר"‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬היחס בין מצב נפשי בעל מכוונות לבין מושאו‬
‫הוא יחס פשוט שלא ניתן להעמידו על יחס אחר כלשהו‪ .‬לא ניתן לנתחו במושגים‬
‫אחרים (ובגלל זה הגישה הזאת מנוגדת לרדוקציוניזם באשר לאינטנציונאליות)‪ .‬אנחנו‬
‫לא יכולים לדבר על מה מתבסס היחס בין מצב נפשי לבין משהו בעולם מעבר‬
‫ללטעון שהוא קיים‪ ,‬לא ניתן לנתח אותו הלאה מכך‪ .‬לכן גישה כזאת לא תיבנה‬
‫תיאוריה של אינטנציונאליות מעבר לטענה שקיימים יחסים כאלה ושהם תכונות של‬
‫מערכות נפשיות (אפשר להגיד אותו דבר גם על התנסות פנומנלית או מודעות עצמית)‪.‬‬

‫רדוקציה של מכוונות‬

‫נקודת מוצא מקובלת לתיאוריה רדוקציוניבסטית של מכוונות אומרת שמכוונות אינה‬

‫יחס פרימיטיבי‪ ,‬שהיא יחס הניתן לניתוח במונחי עובדות אחרות‪ .‬רדוקציה מתיימרת‬
‫לאתר את התנאים שאם מצב נפשי מסוים מקיים‪ ,‬אזי יש לו תוכן מסוים‪ .‬לתאר את‬
‫הפונקציה שקושרת בין מצב נפשי למושאיו האינטינציונאליים‪.‬‬

‫הדרישות מתיאוריה רדוקציוניסטית של מכוונות הן‪:‬‬

‫התאמה למקרים של מכוונות (אינטואיציות סמנטיות‪ .‬למשל‪ ,‬האם אני חושב או‬ ‫‪-‬‬
‫לא חושב שהחומר שנמצא מולי הוא מים‪ .‬אם מישהו אומר לי שהוא חשב על‬
‫מים יש לי אינטואיציה סמנטית חזקה מאוד לגבי הדבר שהוא חשב עליו)‪.‬‬
‫רגישות לא רק למושאים המכוונים אלא גם להיבט מכוונות (אופני הצגה‪ .‬עשינו‬ ‫‪-‬‬
‫הבחנה בין השאלה מה מיוצג לבין השאלה איך הוא מיוצג‪ .‬למשל כוכב הערב‬
‫וכוכב הבוקר‪ .‬אנחנו רוצים להבחין בין המחשבה שכוכב הערב מרוחק מאיתנו‬
‫איזשהו מרחק‪ ,‬ושכוכב הבוקר מרוחק מאיתנו איזשהו מרחק‪ .‬אנחנו יודעים‬
‫שמדובר באותו אובייקט‪ ,‬כלומר‪ ,‬אותו דבר מיוצג‪ ,‬אבל אנחנו רוצים להבחין בין‬
‫הייצוגים)‪.‬‬
‫אם יש לי מחשבה בעלת מכוונות‪ ,‬יש ייצוג‪ ,‬צריך שיהיה פער בין המייצג לבין‬
‫המיוצג‪ ,‬חייב להיות מרחב לטעות (שתהיה אפשרות שמכוונות של מצב נפשי‬
‫מסוים תקשור אותו לאובייקט שגוי)‪.‬‬
‫הסבר מכוונות כלפי אובייקטים שאינם קיימים‪( .‬כאן אנחנו צריכים תיאוריה‬ ‫‪-‬‬
‫שתסביר איך יש לנו מצבים נפשיים עם מכוונות‪ ,‬אבל עם מכוונות ריקה‪ ,‬שהם‬
‫לא קושרים את המצב הנפשי לאף דבר שקיים בעולם)‪.‬‬
‫סילוק מונחים סמנטיים‪ .‬זאת דרישה שמבחינה בין תיאוריות רדוקציוניסטיות של‬ ‫‪-‬‬
‫הנפש לתיאוריות אחרות‪ .‬אם אנחנו רוצים לעשות רדוקציה למכוונות אנחנו‬
‫צריכים להסביר אותה בלי מונחים סמנטיים (בלי מונחים כמו ערכי אמת‪ ,‬וכו')‪.‬‬
‫הדרישה היא להסביר את המנטלי בלי מונחים שקדם‪-‬מניחים את המנטאלי‪.‬‬
‫רדוקציה נטורליסטית (נטורליזציה של מכוונות)‬

‫המוטיבציה בבסיס הניסיון לספק תיאוריה רדוקציוניסטית של מכוונות – להראות‬

‫שלמכוונות יש מקום בעולם הטבעי‪ ,‬שהיא איננה תופעה מסתורית (שהיא ניתנת‬
‫להסבר) ואיננה פרימיטיבית‪ .‬על ההסבר להיות במונחים לגיטימיים במדעי הטבע‬
‫(למשל‪ ,‬מונחים סיבתיים‪ ,‬אבולוציוניים‪ ,‬סטטיסטיים וכו'‪ .).‬תיאוריות כאלה הן מהלך‬
‫בתוך הפרוגרמה שמטרתה לעשות נטורליזציה של הנפש‪ .‬זאת פרוגרמה בעלת‬
‫חשיבות רבה בפילוסופיה העכשווית‪.‬‬

‫תורות סיבתיות של תוכן‬

‫התיאוריות הללו מניחות שמצבים נפשיים הם מצבים מוחיים‪ .‬דוגמא לתיאוריה כזאת‬
‫היא היפוטזת שפת המחשבה (של פודור) שאומרת שבמוח יש "סמלים מוחיים" (למשל‬
‫דפוסים מסוימים של יריות נוירונים) והשאלה היא מה קובע את תכניהם של הסמלים‬
‫הללו – מה קובע את האינטנציונאליות שלהם‪ .‬לשפת המחשבה שפודור מנסה להגדיר‬
‫יש סינטקס (תחביר)‪ ,‬סמלים פשוטים שמתחברים כדי ליצור סמלים מורכבים‪.‬‬

‫אם לשפת המחשבה יש סמלים‪ ,‬אז אנחנו מחפשים סמל מסוים שהוא המקביל‬
‫המנטאלי למילה סוס‪ .‬הודות למה הסמל המנטאלי הזה מכוון לסוס?‬

‫אנחנו מחפשים רדוקציה נטורליסטית‪ ,‬ולכן מושג הסיבתיות משחק תפקיד חשוב‬
‫בתיאוריה‪ .‬אפשרות אחת היא לטעון שמצב נפשי מייצג אותו דבר בעולם שעומד אתו‬
‫בקשרים סיבתיים מסוגים מסוימים‪ .‬הטענה היא כי "‪( "x‬הייצוג של ‪ )x‬מייצג את ‪ x‬בשל‬
‫העובדה שהוא – או ליתר דיוק‪ ,‬פרטים מסוגו – נגרמים על ידי דברים מסוגו של ‪.x‬‬
‫אנחנו אומרים שהסימן ‪ x‬מייצג את הדבר ‪ x‬בשל העובדה שסימנים מהסוג שלו נגרמים‬
‫על ידי דברים מהסוג של ‪ .x‬למשל‪ ,‬המילה חתול מייצגת את החתולים מכיוון שהמילה‬
‫הזאת והמחשבות עליה נרגמת על ידי דברים מהסוג של חתולים‪.‬‬
‫דוגמא לייצוג כזה היא שגובה עמוד הכספית במדחום מייצג את הטמפרטורה בחדר כי‬
‫הוא נגרם על ידי‪ .‬אנחנו בעצם מדברים על קורלציה‪ ,‬שיש קורלציה בין הטמפרטורה‬
‫לבין מה שיופיע במדחום‪ ,‬בין המיוצג לבין המייצג‪.‬‬

‫בעיה אחת בתיאוריה היא שקורלציה נראית בעייתית‪ ,‬גסה מידי‪ .‬אנחנו יכולים לחשוב‬
‫על סוס שיהיה בסביבה שלי בלי שאחשוב עליו‪ .‬יכול להיות מולי סוס בלי שאחשוב‬
‫על סוס‪ ,‬ואז הוא לא גרם למצב המנטאלי "סוס"‪ .‬אלה דווקא מקרים שפחות פוגעים‬
‫בתיאוריה‪ ,‬כשאני רואה חמור וחושב שהוא סוס‪ ,‬החמור גרם לי לחשוב על סוס (בגלל‬
‫הוא נראה לי כמו משהו מהסוג סוס)‪ ,‬ולכן חשבתי על סוס וטעיתי‪ .‬בכך דווקא‬
‫התיאוריה נותנת הסבר לא רע לאיך יכולים להיות מקרים בהם אנחנו טועים בייצוג‪.‬‬

‫יכולים להיות גם מצבים בהם תהיה לי מחשבה שהתוכן שלה הוא "סוס" מבלי שהוא‬
‫נגרם על ידי אובייקטים מהסוג סוס‪ .‬ניתן לנסות להסביר מקרים כאלה‪ .‬יכולים למשל‬
‫להיות מקרים בהם יהי מולי חמור ואני אטעה ואחשוב על סוס‪ .‬יכול להיות מקרה בו‬
‫אני הוזה וחושב שיש מולי סוס‪ .‬מכך יוצא שהסמל "סוס" עדיין מייצג סוסים‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו רואים שהוא יכול להיגרם גם על ידי דברים שהם אינם סוסים כמו זברות‪,‬‬
‫חמורים וכו'‪ ...‬וגם על ידי אמירת המילה סוס‪ ,‬שגורמת לי לחשוב "סוס" ולפי התיאוריה‬
‫המילה סוס היא דבר מהסוג של סוס‪.‬‬

‫בעיה נוספת של התיאוריה היא שגם אם נניח שיש מולי סוס‪ ,‬יש לי את הסמל המוחי‬
‫"סוס"‪ ,‬עדיין נשארת השאלה של השרשרת הסיבתית‪ .‬אנחנו מדברים על שרשרת‬
‫סיבתית‪ ,‬כלומר‪ ,‬על משהו רב‪-‬שלבי‪ ,‬ואז ניתן לשאול מדוע הסמל המוחי שלי מייצג‬
‫סוס ולא השתקפות של סוס על הרשתית? (כי זה מצב בשרשרת הסיבתית שגורם‬
‫לסמל המוחי "סוס")‪.‬‬

‫הבעיות שהעלינו מראות את האתגר להבחין בין סיבות שקובעות תוכן לבין סיבות‬
‫שאינן קובעות תוכן‪ .‬כשאני שומע את המילה סוס אין סוס שהוא סיבה קובעת תוכן‪.‬‬
‫תיאוריה כזאת צריכה להבחין בין הסיבות ה"חשובות" (כמו למשל הסוס בתיאוריה‬
‫שעליה אנחנו מדברים) לבין הסיבות הלא רלוונטיות (כמו הזיות‪ ,‬השתקפות על‬
‫הרשתית וכו')‪ .‬לכן תיאוריה כזאת צריכה להגדיר מהן הסיבות קובעות התוכן‪.‬‬

‫מכאן אנחנו מתקדמים לשתי תיאוריות שמופיעות בספרות‪ :‬תיאורית ה"קורלציה‬

‫בתנאים נורמאליים" (שאם התנאים הם נורמאליים‪ ,‬משהו שקשה להגדיר‪ ,‬אז‬
‫הקורלציה מעידה על סיבתיות)‪ ,‬ותיאוריית קורלציה שמוסברת על ידי פונקציה‬
‫אבולוציונית‪.‬‬
 ‫שעור ‪25‬‬

‫נחשוב על מספר הטבעות בגזע של עץ‪ .‬זאת בדרך כלל אינדיקציה טובה לגיל העץ‪,‬‬
‫אבל לא תמיד‪ ,‬למשל אם העץ חווה עונה בתנאים קשים מאוד יכולה להיות חסרה לו‬
‫טבעת‪ .‬מכאן אפשר לעבור לתיאורית הקורלציה בתנאים נורמאליים‪ "x" :‬מייצג את ‪x‬‬
‫בשל העובדה שבתנאים נורמאליים (או אידיאליים)‪ ,‬הוא – או ליתר דיוק‪ ,‬פרטים מסוגו‬
‫– נגרמים על ידי פריטים מסוגו של ‪.x‬‬

‫לפי תורת הקורלציה הסיבתית‪ ,‬מצב נפשי ייצוגי הוא ייצוג של סוס‪ ,‬למשל‪ ,‬אם מצבים‬
‫מסוגו נגרמים על‪-‬ידי סוסים בתנאים הנורמאליים‪ .‬מכיוון שמדובר בתיאוריה‬
‫נטורליסטית‪ ,‬תנאים נורמאליים יהיו במצב בו יש תאורה סביר‪ ,‬ראייה תקינה של‬
‫הסובייקט‪ ,‬הסובייקט לא נמצא במצב של היסח דעת‪ ,‬דבר אינו חוצץ בינו לבין‬
‫האובייקט‪ ,‬המרחק וזווית הראיה הם סבירים וכד'‪ .‬בתנאים כאלה מצב נפשי "‪ "x‬מעיד‬
‫על הימצאותו של ‪ x‬בסביבת הסובייקט‪ .‬המצבים הנפשיים האינטנציונאליים הם‬
‫מאבחנים מהימנים של הימצאותם של פריטים בסביבה‪ ,‬הסמלים המוחיים בתנאים‬
‫נורמאליים הם אינדיקציה טובה להימצאות פריטים מסוימים בסביבה‪ .‬בזכות זאת שהם‬
‫מהימנים‪ ,‬המצבים המוחיים האינטנציונאליים מייצגים אובייקטים קיימים‪.‬‬

‫לפי התיאוריה הישויות שמסבירות אינטנציונאליות הן סיבתיות‪ ,‬סמלים מוחיים‪ ,‬תנאים‬

‫נורמאליים המאופיינים על ידי התרחשויות בסביבה‪ ,‬תפקוד אברי החושים‪ ,‬תפקוד תקין‬
‫של המערכת הקוגניטיבית (שעל פני הדברים ניתן לאפיין במונחים נוירולוגיים) וכד'‪.‬‬
‫לכן לתיאוריה יש את היומרה להיות לגיטימית מנקודת מבט נטורליסטית‪.‬‬

‫הנגזרת של התיאוריה היא שאין הבדל קטיגורי בין מצבים אינטנציונאליים שלנו לבין‬
‫מצבים פיזיקאליים שאינם נפשיים‪ .‬ההבדל הוא אולי במורכבות‪ ,‬ולכן מצביהן של‬
‫ישויות פיזיקליות מורכבות (גם ביולוגיות שאינן אדם וגם טכנולוגיות) עשויים להתאפיין‬
‫במאפיינים דומים למדי לאינטנציונאליות‪.‬‬

‫האם העמדה – ובפרט‪ ,‬הפניה לתנאים נורמאליים – מצליחה להבחין בין סיבות‬
‫קובעות תוכן לסיבות שאינן קובעות תוכן? התיאוריה יכולה לתת דין וחשבון טוב‬
‫למצבים בהם אני רואה זברה מרחוק וחושב שזה סוס (תנאי ראיה לא נורמאליים)‪ ,‬או‬
‫שאני הוזה (תנאים קוגניטיביים לא נורמאליים)‪ ,‬אבל היא לא מצליחה לענות על‬
‫השאלה האם הסמל המוחי מייצג את ההשתקפות של הסוס על הרשתית? זה חלק‬
‫מהשרשרת הסיבתית של מצב בתנאים נורמאליים‪ ,‬ולכן לא ברור למה אי אפשר לטעון‬
‫שהסמל המוחי מייצג את ההשתקפות על הרשתית‪.‬‬

‫בעיה נוספת של התיאוריה היא שייתכן שהיא "מגניבה" תכונות סמנטיות ונורמטיביות‪.‬‬
‫האם האפיון של התנאים הנורמאליים הוא אפיון נטורליסטי? האם התיאוריה לא‬
‫מכניסה מושגים נורמטיביים (לא נטורליסטיים)? עצם הביטוי נורמלי יכול להיות‬
‫נטורליסטי (למשל נורמלי סטטיסטי) אבל יש גם דרך להבין נורמלי כנורמטיבי‬
 ‫(במיוחד אם אנחנו קוראים לזה גם תנאים אידיאליים‪ ,‬מילה נורמטיבית מובהקת)‪ .‬מה‬
‫זאת ראיה תקינה? לא מובן מאליו שאפשר להגדיר את זה בצורה לא שרירותית‪.‬‬

‫יש אינטואיציות חזקות נגד התיאוריה‪ .‬ניתן לחשוב שמודעות היא מהותית‬
‫לאינטנציונאליות‪ ,‬ולכן האנלוגיות למד חום ולטבעות של עץ הם לא מוצלחים‪ .‬נראה‬
‫שכפי שלמילים ללא מפרש (מישהו שמבין את הפירוש שלהן) אין משמעות‪ ,‬כך גם‬
‫לקורלציה ללא מודעות אין אינטנציונאליות‪.‬‬

‫אפשר לנסות להמשיך עם הקו הנטורליסטית ושפר את התיאוריה‪ .‬ראינו שלתיאוריה‬

‫הייתה בעיה עם תנאים לא קובעי תוכן שנכנסים לשרשרת הסיבתית‪ ,‬ושהתיאוריה‬
‫השתמשה במונחים נורמטיביים שאינם נטורליסטים‪.‬‬

‫תיאוריות שממשיכות את הניסיון לתת דין וחשבון נטורליסטי לאינטנציונאליות הן‬

‫תיאוריות טלאולוגיות‪-‬אבולוציוניות שמדברות על פונקציה‪ .‬המצב של המדחום מעיד‬
‫על הטמפרטורה בגלל הטמפרטורה בחדר ובגלל הלחץ האטמוספירי‪ .‬בלחץ‬
‫אטמוספירי אחר המד חום יראה טמפרטורות אחרות‪ .‬לכן אנחנו רואים שמד החום‬
‫מייצג טמפרטורה ביחס ללחץ אטמוספירי‪ ,‬ולכן הוא יכול בעצם לייצג את שניהם‪ .‬אבל‬
‫אנחנו בנינו אותו כדי שייצג טמפרטורה‪ ,‬זאת הפונקציה שלו‪.‬‬

‫אנחנו מגדירים את המד חום על ידי הפונקציה שלו‪ ,‬ואז שואלים איזה סיבות למצב שלו‬
‫רלוונטיות לפונקציה שלו‪ ,‬ולטעון שהוא מייצג טמפרטורה בגלל שזאת הפונקציה שלו‪.‬‬

‫תיאוריה כזאת אומרת שמצב נפשי ייצוגי הוא ייצור של סוס‪ ,‬למשל‪ ,‬אם הפונקציה של‬
‫מצבים מסוגו היא לייצג סוסים‪.‬‬

‫כאן נכנסת תורת האבולוציה שנותנת מובן נטורליסטי לפונקציה‪ .‬מצב מוחי שמייצג‬
‫דברים בסביבה בצורה מדויקת (למשל לראות שיש אריה בסביבה) נותן יתרון‬
‫לאורגניזם שזה המצב המוחי שלו‪ ,‬לכן הוא ישרוד והפונקציה תישמר‪ .‬אין כאן מושגים‬
‫נורמטיביים‪ ,‬אלא רק שאלה סיבתית של מי ישרוד ומי לא בהתאם לפונקציות שיש לו‪.‬‬
‫הסמל המנטלי שמייצג סוסים הוא פונקציה של המוח שלנו‪ ,‬וכשהוא נגרם על ידי זברה‬
‫הוא ייצוג שגוי‪ ,‬הוא אינו מקיים את הפונקציה שלו בצורה תקינה (כמו מד חום‬
‫מקולקל)‪.‬‬

‫האם התיאוריה מצליחה להבחין בין סיבות קובעות תוכן לסיבות שאינן קובעות תוכן?‬
‫לגבי שאלה ההשתקפות על הרשתית נראה שהסמל שהוא פונקציה אבולוציונית לא‬
‫מקיים את הפונקציה שלו בכך שהוא נגרם מההשתקפות על הרשתית‪ ,‬אלא בכך‬
‫שהוא נגרם מאריה שנמצא בסביבה‪ .‬הפונקציה היא לייצג דברים בעולם‪ ,‬אל דברים‬
‫שמשתקפים בעין‪.‬‬
 ‫גם לתיאוריות כאלה יש מספר אתגרים‪ :‬הן משתמשות במושגים מופשטים (בעייתי‬
‫עבור תיאוריות סיבתיות‪ ,‬כי לדברים מופשטים אין כוחות סיבתיים)‪ ,‬ומושגים ריקים‪.‬‬

‫אקסטרנליזם ואינטרנליזם סמנטי‬

‫טבעי לחשוב על בעית האינטנציונאליות כבעיית החיבור בין הפנימי לחיצוני‪ ,‬בין‬
‫המנטלי לבין העולם‪ .‬לפי עמדות אקסטרנליסטיות (לפחות באשר לחלקים מהמצבים‬
‫הנפשיים) יש משהו מטעה במטאפורה של חץ הנשלח מהפנימי לחיצוני‪ .‬גורמים‬
‫פנימיים (בתוך הראש) לא מייצגים לבדם פריטים חיצוניים‪ ,‬אלא גורמים בסביבתו של‬
‫הסובייקט משתתפים בקביעת התכנים של המצבים הנפשיים ובקביעה של מה שהם‬
‫מייצגים‪ .‬בעצם גם הגורמים החיצוניים לנפש לוקחים חלק בשליחת החץ‪.‬‬

‫העמדה האינטרנליסטית טוענת שמבחינה לוגית אפשרי שבעולם סוליפסיסטי לנפש‬

‫הבודדה יהיו תכנים נפשיים כמו של נפש בעולם לא סוליפסיסטי‪ .‬זה נראה סביר‪.‬‬

‫אינטרנליזם לא אומר שהעולם החוץ נפשי לא משפיע על המצבים הנפשיים‪ ,‬אבל‬

‫שהוא לא משחק תפקיד בכינונם של התכנים הנפשיים‪ .‬זהות במאפיינים פנימיים – בין‬
‫מצבים נפשיים – גוררת זהות בתכניהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתכנים של מצבים נפשיים נסמכים‬
‫על מאפייניהם הפנימיים של המצבים‪.‬‬

‫יש קושי באפיון מדויק של מאפיינים פנימיים של מצבים נפשיים (מאפיינים נפשיים לא‬
‫סמנטיים כמו מאפיינים פנומנאליים‪ ,‬מילים בשפת המחשבה)‪ .‬מכאן הפנייה לאפיון‬
‫בהינתן ההנחה שמאפיינים נפשיים שאינם סמנטיים נסמכים על המוחי (הנחה מקובלת‬
‫גם על רוב הדואליסטיים)‪ .‬כלומר‪ ,‬קשה מאוד להגדיר איפה עובר הגבול בין הפנימי‬
‫לבין החיצוני‪.‬‬

‫הפתרון לקושי הזה הוא לדגול בנסמכות הנפשי על המוחי‪ .‬בהינתן הנחת נסמכות‬
‫הנפשי על המוחי (שאם יש זהות במוחי יש זהות בנפשי)‪ ,‬זהות במאפיינים מוחיים‬
‫ופיזיולוגיים (אינטרינזיים‪ ,‬כמו למשל כפילים פיזיקאליים) גוררת זהות בתכנים‪ .‬תכנים‬
‫נפשיים נסמכים על מאפיינים מוחיים ופיזיולוגיים (אינטרינזיים)‪.‬‬

‫התזה האקסטרנליסטית היא פשוט שלילה של התזה האינטרנליסטית‪ .‬הטענה היא כי‬
‫גורמים בעולם החוץ נפשי משחקים תפקיד בכינונם של תכניהם של לפחות חלק‬
‫מהמצבים הנפשיים‪ .‬הם בעצם מקבלים את האפשרות שיש תנאים פנימיים‪ ,‬אבל‬
‫שוללים את הטענה שרק מאפיינים פנימיים מכוננים את הנפשי‪.‬‬

‫לפי התזה זהות במאפיינים פנימיים בין מצבים נפשיים לא רוגגת זהות בתכניהם‪ .‬תכנים‬
‫נפשיים לא נסמכים על מאפיינים פנימיים של מצבים נפשיים‪ .‬בהינתן הנחת נסמכות‬
‫הנפשי על המוחי‪ ,‬זהות במאפיינים מוחיים ופיזיולוגיים (אינטרינזיים) לא גוררת זהות‬
‫בתכנים (היעדר נסמכות)‪.‬‬
 ‫הבדלים סביבתיים שאינם משתקפים בהבדלים מוחיים (אינטרינזיים) משחקים תפקיד‬
‫בקביעת התכנים הנפשיים (יכול לגרום להבדל בתשובה לשאלה "מה אני חושב?")‬

‫טיעון תאום‪-‬ארץ של פטנם מבקש מאיתנו לדמיין כוכב לכת שדומה לכדור הארץ‬
‫כמעט בכל דבר (כולל האנשים שחיים בו)‪ .‬ההבדל הוא שהנוזל שממלא את הימים‬
‫והאגמים‪ ,‬רותח ב‪ 100-‬מעלות‪ ,‬אין לו טעם וכו'‪ ,‬הוא אינו ‪ H2O‬אלא ‪( XYZ‬הרכב כימי‬
‫שונה לחלוטין)‪ .‬בפלנטה התאומה לכל אחד מאיתנו יש כפיל פיזיקאלי‪ ,‬בפרט את‬
‫הכפיל של אוסקר‪ .‬אם נקבל את טענת נסמכות הנפשי על המוחי‪ ,‬מדובר גם בכפילים‬
‫מבחינת התכונות הלא סמנטיות שלהם (אפיונים מנטאליים שהם לא אפיוני תוכן)‪.‬‬

‫נניח שלאוסקר ולאוסקר התאום חיו לפני ‪( 1750‬השנה בה גילו את ההרכב הכימי של‬
‫מים)‪ .‬שניהם מכנים את הנוזל מים ובראש יש להם אותו דבר (אותם מצבים מוחיים)‪,‬‬
‫הם מדברים בשפות שנכתבות ונשמעות אותו דבר‪.‬‬

‫ברגע מסוים אוסקר והתאום שלו חושבים מחשבה שבאה לידי ביטוי באמצעות המילים‬
‫"מים הם מרווים"‪ .‬מבחינה פיזיקאלית הם זהים לחלוטין‪ ,‬שניהם שמעו קול פנימי שאמר‬
‫להם שמים הם מרווים וכו'‪ ,‬אבל פטנם טוען שהם לא חושבים את אותן מחשבות‪ .‬לכל‬
‫אחת מהמחשבות‪ ,‬למרות הדמיון המוחלט ביניהן‪ ,‬יש תוכן אחר כי הן נסבות אודות‬
‫מולקולות בעלות הרכב כימי שונה לחלוטין‪ .‬תנאי האמת של כל אחת מהמחשבות הם‬
‫שונים‪ .‬של אוסקר היא אמיתית אםם ‪ H2O‬הם מרווים‪ ,‬ושל התאום אםם ‪ XYZ‬הם‬
‫מרווים‪.‬‬

‫נחשוב על תרחיש בו אוסקר התאום נחטף‪ ,‬מוטס לכדור הארץ ללא ידיעתו‪ ,‬ונזרק ליד‬
‫אגם‪ .‬אם אוסקר יצביע על האגם ויאמר "הנה מים" האינטואיציה שלנו תהיה שהמשפט‬
‫שלו שקרי‪ .‬המילה מים בשפה שלו (וגם במחשבה שלו) מייצגת ‪ ,XYZ‬והוא מצביע על‬
‫אגם של ‪ .H2O‬בראש שלו ייקרה אותו דבר‪ ,‬אבל אם אוסקר ואוסקר התאום יאמרו היה‬
‫מים (כשהם מול מים) יהיה הבדל בתנאי האמת של המשפטים שלהם‪ .‬הדוגמא הזאת‬
‫מראה לנו אפשרות של זהות פנימית ושונות בתוכן‪ ,‬בדיוק מה שהתזה‬
‫האקסטרנליסטית טוענת לו‪.‬‬

‫כשפטנם הציג את התזה היא הייתה בפילוסופיה של הלשון‪ .‬מאוחר יותר הוא ורבים‬
‫אחרים חשבו שמה שהוא אומר על המילה מים נכון גם למחשבות ותכניהם‪.‬‬

‫אנחנו יכולים לתפוס תוכן כתנאי שהמושא שמספר אותו הוא המושא האינטנציונאלי‬
‫(למשל‪ ,‬היות בעל מבנה כימי מסוים)‪ .‬השאלה אם התנאי מסופק במקרה נתון תלויה‬
‫בגורמים חיצוניים‪ ,‬אך לא ברור שהתנאי עצמו תלוי בגורמים חיצוניים‪ .‬אנחנו רואים‬
‫במקרה של תאום‪-‬ארץ שבגלל שוני בסביבה הפיזיקאלית התנאים לתכנים המנטאליים‬
‫(למרות שהמצב הפנימי הוא זהה) תלויים בגורמים חיצוניים‪ ,‬לא רק שאלה של על מה‬
‫אנחנו חושבים‪ ,‬אלא גם הוא הדבר שאנחנו חושבים עליו‪.‬‬

‫זאת עמדה מהפכנית מהרבה סיבות‪ .‬אחת מהן היא ידע עצמי‪ .‬מנקודת מבט של גוף‬
‫ראשון אין הבדל בין אוסקר לבין התאום שלו‪ ,‬החיים הנפשיים שלהם זהים‪ .‬היינו‬
‫יכולים לטעון שזה מחייב שהמנטאליות שלהם תהיה זהה‪ ,‬אבל אם פטנאם צודק הם‬
‫חושבים על דברים אחרים כשהם אומרים את המשפט "מים הם מרווים" ומכך יוצא‬
‫שאנחנו לא יודעים בכל רגע נתון בדיוק על מה אנחנו חושבים‪.‬‬
 ‫למבחן‬

‫כדאי לעבור על כל החומר‪ .‬חשוב להכיר את כל המושגים‪ ,‬התיאוריות‪ ,‬לחשוב על‬

‫קשרים בין תיאוריות (דוגמאות בהמשך) ולהכיר טוב את כל הטיעונים‪.‬‬

‫דוגמאות למושגים (אולי רשימה חלקית)‪ ,‬טיעונים (רשימה חלקית בטוח)‪,‬‬

‫תיאוריות‪/‬עמדות (גם רשימה חלקית) יש במודל‪.‬‬

‫חשוב לא רק להבין כל אחת מהתיאוריות‪ ,‬אלא גם את היחסים והקשרים ביניהן‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬אי אפשר להבין מה זה פיזיקאליזם‪-‬סוג בלי להבין מה זה תורת זהות‪ ,‬מה זה‬
‫פיזיקאליזם פרט וכו'‪...‬‬

‫דוגמאות לשאלות על קשרים בין תיאוריות‪ :‬איזה מבין התיאוריות פונקציונאליזם אנליטי‬
‫ואמפירי היא תיאוריה יותר חזקה? איזה תיאוריה יותר ליבראלית‪ ,‬ביהביוריזם או‬
‫פונקציונאליזם? איזה תיאוריות נותנת תשובה לשאלת האינדיבידואציה?‬