‫בין עובדות היסטוריות לעקרונות פילוסופיים ‪ -‬על הבנת אופיו וטיבו‬

‫של ההסבר ההיסטורי‬

‫דוד שחר‬
‫תארנים‪ :‬אירוע היסטורי‪ ,‬עובדה היסטורית‪ ,‬אינטרפרטציה היסטורית‪ ,‬מקור היסטורי‪ ,‬תהליך היסטורי‪ ,‬פילוסופיה של‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬היסטוריזם‪ ,‬קדמה‪ ,‬עקיבויות היסטוריות‪.‬‬

‫תקציר‬
‫לעומת גישתו של ההיסטוריון "המקצועי" השוללת כל פילוסופיה של ההיסטוריה בסברה כי תפקידו של ההיסטוריון‬
‫לתאר את העבר כהווייתו‪ ,‬יסודה של הגישה הפילוסופית באינטרפרטציה בהתאם לעקרונות מסוימים‪ .‬לפי העקרונות‬
‫האלה‪ ,‬כל המאורעות ההיסטוריים מאוחדים ברציפותם ומכוונים לתכלית מסוימת‪ .‬בלי דבקות בהנחות יסוד‬
‫פילוסופיות היה ההיסטוריון מסתפק בהרצאה כרונולוגית של מעשים‪ ,‬מאורעות ואישים בלי להבדיל בין עיקר לטפל‪,‬‬
‫בין סיבה למסובב ובלי לגלות את רוח החיים שבאופני ההיסטוריה‪.‬‬
‫על‪-‬פי האמור‪ ,‬שתי גישות רווחות ביחס להסבר ההיסטורי‪ ,‬ואותן ננסה לבחון‪ :‬גישה עובדתית שעיקרה בירור‬
‫העובדות לביסוס ההסבר על טענות שהוכחו כאמיתיות‪ ,‬והגישה הפילוסופית המבקשת להחיל קריטריונים פילוסופיים‪.‬‬
‫המאמר מבקש להראות שנתוני ההיסטוריה עשויים להתעצב לכלל עובדות בהתאם לתפיסות שונות‪ ,‬וההיסטוריה‬
‫עצמה והרצאת הדברים ההיסטורית מציגות ריבוי של תפיסות וריבוי כיוונים‪ .‬ומכאן‪ ,‬ההסבר ההיסטורי‪ ,‬מהימנותו של‬
‫תיאור העבר וזכותו להיחשב כמשהו שהוא למעלה מכרוניקה יבשה‪ ,‬תלויים לא מעט בעקרונות היסוד הפילוסופיים‬
‫והערכיים המנחים את ההיסטוריון‪.‬‬

‫המונח "היסטוריה" הוא רב‪-‬משמעי‪ ,‬ולפיכך גם לצירוף "פילוסופיה של ההיסטוריה" משמעויות אחדות‪.‬‬
‫בשם "היסטוריה" אנו מכנים‪ ,‬בראש וראשונה‪ ,‬את כלל האירועים שאירעו בעבר לבני‪-‬האדם‪ ,‬או את האירועים שבני‪-‬‬
‫האדם נטלו בהם חלק‪ .‬ההיסטוריה במובן זה כוללת את כל מה שעשו‪ ,‬אמרו‪ ,‬הרגישו או חשבו בני‪-‬האדם מאז החלו‬
‫לחיות על פני כדור‪-‬הארץ‪ .‬היא כוללת גם את הנסיבות שבהן התרחשו האירועים ונעשו המעשים‪ ,‬ובכלל זה את‬
‫התנאים החומריים‪ ,‬הכלכליים‪ ,‬החברתיים והרוחניים של פרטים ושל קיבוצים‪ .‬זוהי היסטוריה של ממשל‪ ,‬תרבות‪ ,‬דת‪,‬‬
‫טכנולוגיה‪ ,‬מדע‪ ,‬אמנות‪ ,‬משפט וכיוצא באלה‪ .‬היסטוריה במובן זה אינה אלא העבר האנושי בכללו‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫במושג "היסטוריה" "אנו משתמשים כדי לציין את מחקריו של ההיסטוריון באירועי העבר"‪ .1‬כלומר‪ ,‬ההיסטוריה‬
‫מתייחסת לרצף האירועים‪ ,‬אך גם ל"סיפור הדברים אשר מקשר ביניהם ועושה אותם למובנים"‪.2‬‬
‫ההיסטוריון "המקצועי" רואה את עיקר תפקידו במתן תמונה של תקופה מסוימת‪ ,‬ארוכה או קצרה‪ ,‬תמונה שתהיה‬
‫עובדתית‪ ,‬מהימנה ואובייקטיבית ככל האפשר‪ ,‬או של אספקטים מסוימים של תקופה זו )מדיניים‪ ,‬חברתיים‪,‬‬
‫תרבותיים וכו'(‪ .‬כן משתדל ההיסטוריון בדרך‪-‬כלל להסביר את מהלך הדברים‪ ,‬את הקשרים בין המאורעות ואת‬
‫סיבותיהם‪ .‬לעומתו מתייחס ההיסטוריוסוף לתולדות האנושות בהיקפם המלא )או לפחות לתקופות היסטוריות שלמות‬
‫של האנושות( ורואה את תפקידו במציאת "המשמעות" של ההיסטוריה‪ .‬לעתים קרובות‪ ,‬אף כי לא תמיד‪ ,‬הוא יוצא‬
‫מהנחות החורגות מתחום ההיסטוריה‪ ,‬כגון הנחות מטאפיסיות או תיאולוגיות‪.‬‬
‫לעומת גישתו של ההיסטוריון "המקצועי"‪ ,‬הנותנת ביטוי לשלילת כל פילוסופיה של ההיסטוריה בסברה כי תפקידו של‬
‫ההיסטוריון לתאר את העבר כהווייתו‪ ,‬יסודה של הגישה הפילוסופית באינטרפרטציה בהתאם לעקרונות מסוימים‪,‬‬
‫שלפיהם כל המאורעות ההיסטוריים מאוחדים ברציפותם ומכוונים לתכלית מסוימת; ובלי דבקות בהנחות יסוד‬
‫פילוסופיות היה ההיסטוריון מסתפק בהרצאה כרונולוגית של מעשים‪ ,‬מאורעות ואישים‪ ,‬בלי להבדיל בין עיקר לטפל‪,‬‬
‫בין סיבה למסובב‪ ,‬ובלי לגלות את רוח החיים שבאופני ההיסטוריה‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ ,‬שתי גישות שונות רווחות ביחס להסבר ההיסטורי‪ ,‬שאותן ננסה לבחון‪ :‬גישה עובדתית מצד אחד‪,‬‬
‫וגישה פילוסופית מן הצד האחר‪ .‬הגישה העובדתית עיקרה בירור העובדות לביסוס ההסבר על טענות שהוכחו‬
‫כאמיתיות; והגישה הפילוסופית‪ ,‬מלכתחילה ממעיטה בערך בירור העובדות לביסוס ההסבר ההיסטורי‪ ,‬ומבקשת‬
‫להחיל קריטריונים פילוסופיים‪.‬‬

‫התפיסה הקלאסית על טיבה של החקירה ההיסטורית‪ ,‬שהתגבשה במהלך המאה ה‪ -19‬באה לידי ביטוי בגישה של‬
‫ההיסטוריזם‪ .‬בין נציגיה הבולטים היה ההיסטוריון ליאופולד ראנקה‪ ,‬שהאמין כי יש בכוחו של ההיסטוריון לתאר את‬
‫עובדות העבר בעיני העבר‪" ,‬כפי שהיה הדבר בעצם"‪ ,‬היינו תיאורה של המציאות בעבר זה באופן אובייקטיבי‪ ,‬בתנאי‬
‫שהוא מוחק את עצמיותו ומתאמץ בכל כוחות שכלו ונפשו להגיב אל העובדות מבלי שישעבד את עולם התופעות‬
‫לחוקיות מטאפיסית כלשהי‪ 3.‬ראנקה סבר שעל ההיסטוריון להימנע מכל חריצת משפט על העבר ומכל ניסיון להפיק‬
‫ממנו לקחים או הכללות לגבי ההווה או העתיד‪ .‬ראנקה קבע שעל ההיסטוריון ללכת אל "המקורות הראשוניים"‪ ,‬כלומר‬
‫אל המקורות שנכתבו בתקופה הנחקרת‪ ,‬לנתחם ולפרש כהלכה את המשתמע מהם‪ .‬המקורות הראשוניים הם חומר‬
‫הגלם העיקרי של ההיסטוריון‪ ,‬אף כי הוא רשאי להיעזר גם בכתבים היסטוריים מתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬כתבים‬
‫המכונים "מקורות משניים"‪ .‬דווקא בחקירת המקורות הראשוניים באה לידי ביטוי למדנותו של ההיסטוריון‪ .‬זיהוי‬
‫המקורות הראשוניים ופירושם הנכון‪ ,‬לדעתו של ראנקה‪ ,‬הם אלה שפותחים להיסטוריון את השער אל העבר עצמו‪,‬‬
 ‫מקנים לו מידע אובייקטיבי על המציאות שחלפה‪ ,‬מבטיחים את אמיתות התיאור ומאפשרים להיסטוריון לתאר את‬
‫העבר כהווייתו‪.‬‬

‫התפיסה הקלאסית על טיבה של החקירה ההיסטורית שהתגבשה במהלך המאה ה‪ -19‬באה לידי ביטוי מנוסח גם‬
‫בגישתם של ההיסטוריונים לנגלואה וסניובו‪ .4‬הם גרסו‪ ,‬כי לאחר שההיסטוריון מבקר את המקורות ביקורת חיצונית‬
‫ופנימית‪ ,‬הוא "עובר" מן המקורות אל העובדות עצמן‪ .‬אישור המקורות כמהימנים הוא שמתיר לו את "הקפיצה" הזאת‬
‫אל העובדות‪ ,‬ולאחר שההיסטוריון ממצה את העובדות מן המקורות עומד לרשותו אוסף של עובדות בודדות ולא‬
‫מקושרות מסוגים רבים ושונים‪ ,‬המתייחסים לנושאים מגוונים‪ ,‬למקומות ולזמנים שונים‪ .‬לנגלואה וסניובו דימו את‬
‫העובדות לגרגרי אבק שיש להפכם לחומר בר‪-‬עיצוב‪ ,‬שממנו תיבנה הסינתזה‪ .‬כפי שהתבטאו היסטוריונים אחרים‪,‬‬
‫ההיסטוריון מושיט כביכול את ידו מבעד למקורות אל אירועי העבר עצמם‪" ,‬נתקל" בהם או "נוגע" בהם‪ ,5‬או כדברי‬
‫אחרים הוא מביט מבעד למקורות ו"רואה את העובדות"‪ ,‬ואז ההיסטוריה בכבודה ובעצמה‪" ,‬ההיסטוריה כמכלול‬
‫אירועי העבר האנושי"‪ ,‬מדברת מגרונו של ההיסטוריון‪.6‬‬
‫ארנסט קסירר בספרו "מסה על האדם" מנסה לאפיין את ייחודה של העובדה ההיסטורית ולהבדילה מן העובדה‬
‫הפיסיקלית‪ .‬הוא טוען כי ברור הוא שההיסטוריון חייב לצאת מן העובדות ושעובדות אלה הן מבחינה מסוימת לא רק‬
‫תחילתן אלא אף סופן של ידיעותינו ההיסטוריות‪ .‬ואולם‪ ,‬הוא מוסיף‪ ,‬כל אמת עובדתית כוללת אמת עיונית‪ ,‬וכאשר אנו‬
‫מדברים על העובדות‪ ,‬אין אנו מתכוונים אך ורק לנתונים הבלתי‪-‬אמצעיים של חושינו‪ ,‬אלא לעובדות ניסיוניות‬
‫אובייקטיביות‪ .‬אובייקטיביות זו אינה נתונה והיא תמיד מניחה מראש פעולה ותהליך מורכב של שיפוט‪.7‬‬
‫להערכתו של קסירר‪ ,‬אם נרצה לדעת את ההבדל בין עובדות מדעיות של פיסיקה‪ ,‬ביולוגיה והיסטוריה חייבים אנו‬
‫לצאת מניתוחן של שפיטות‪ .‬עלינו לחקור את אופני הידיעה המאפשרים את הגישה לעובדות האלה‪ .‬המדען חייב‬
‫למדוד את כל הדברים הניתנים למדידה ולהפוך את אלה שאינם נמדדים לנמדדים‪ .‬וכאשר הוא מטיל ספק בתוצאות‬
‫הניסיון‪ ,‬הוא יכול לחזור ולתקנו‪ .‬לא כן ההיסטוריון‪ .‬העובדות שלו שייכות לתחום העבר וזה חלף לעד‪ .‬הוא יכול רק‬
‫לתת לו קיום אידיאלי חדש‪:‬‬

‫לא הסתכלות ניסיונית‪ ,‬אלא רקונסטרוקציה אידיאלית היא הצעד הראשון בעבודת ההסבר של ההיסטוריון‪ ,‬וגם הצעד‬
‫הראשון של הידיעה ההיסטורית‪ .‬מה שקרוי בפינו עובדה מדעית‪ ,‬היא תמיד תשובה על שאלה מדעית שניסחנוה‬
‫מראש‪ .‬אך כלפי מה יכול ההיסטוריון לכוון שאלה זו? אין הוא יכול להכניס את עצמו לתוך צורות חיים שחלפו‪ .‬גישתו‬
‫לנושא הדיון שלו היא אך ורק גישה עקיפה‪ .‬הוא חייב להימלך במקורותיו‪ .‬אך מקורות אלה אינם עצמים פיסיקליים‬
‫בהוראה הרגילה של מושג זה‪ .‬בכולם מקופל גורם חדש ומיוחד במינו‪ .‬ההיסטוריון בדומה לחוקר הטבע‪ ,‬חי בעולם‬
‫חומרי‪ ,‬אך לא בעולם של עצמים פיסיקליים נתקל הוא בראשית דרכו‪ ,‬אלא בעולם סמלי‪ ,‬עולם של סמלים‪ .‬בראש‬
‫וראשונה עליו ללמוד לקרוא סמלים‪ .‬כל עובדה היסטורית‪ ,‬ותיראה פשוטה ככל שתיראה‪ ,‬עשויה להיקבע ולהיות‬
‫מובנית אך ורק כתוצאה מניתוח קודם של סמלים‪ .‬לא הדברים או המאורעות‪ ,‬אלא המצבות והתעודות הן המושאים‬
‫הראשונים והבלתי‪-‬אמצעיים של ידיעתנו ההיסטורית‪ .‬אך ורק בתיווכם של נתונים סמליים אלה נוכל להבין את‬
‫הנתונים ההיסטוריים ממש‪ ,‬את המאורעות ואת האנשים של העבר‪.8‬‬

‫העובדות אינן נתונות להיסטוריון באופן בלתי‪-‬אמצעי‪ .‬אין הן ניתנות להסתכלות‪ ,‬דוגמת העובדות הפיסיות‪ ,‬אלא יש‬
‫לבנותן מחדש; כדברי א‪.‬ה‪ .‬קאר‪" :‬ההיסטוריון הוא יצור אינדיבידואלי‪ .‬כמו אינדיבידואלים אחרים גם הוא מהווה‬
‫תופעה חברתית‪ .‬הוא תוצר של החברה שאליה הוא משתייך‪ ,‬ובאופן מודע או בלתי‪-‬מודע הוא מבטא אותה"‪ .9‬בתור‬
‫שכזה הוא ניגש אל העובדות ההיסטוריות‪.‬‬
‫ברי שאין ההיסטוריה יכולה לתאר את כל קורות העבר‪ .‬היא דנה אך ורק בעובדות הניתנות ו"הראויות" להיזכר‪ .‬אך‬
‫מה מבדיל את העובדות הראויות להיזכר מכל שאר העובדות הנופלות לתהום הנשייה?‬
‫ההיסטוריון‪ ,‬אומר קאר‪ ,‬הוא שמחליט לאיזו עובדה יש לפנות מקום על דוכן ההיסטוריה‪ ,‬באיזה סדר ובאיזה הקשר‪.10‬‬
‫קאר מציין שבשנת ‪ 1850‬התנפל אספסוף בריטי על סוחר והרגו‪ .‬האם זוהי עובדה היסטורית? עד לפני שנים אחדות‬
‫הוא היה משיב ב"לאו"‪ ,‬אך לא מזמן צוטט מקרה זה בידי ההיסטוריון קיטסון קלארק‪ ,‬במסגרת סדרת הרצאות שנשא‬
‫באוניברסיטת אוקספורד‪ .‬החל מאותו הרגע נעשה מקרה זה "מועמד לחברות" במועדון העובדות ההיסטוריות‪ .‬קאר‬
‫גורס כי ייתכן שמקרה זה יופיע במרוצת השנים בהערות שוליים ומאוחר יותר במקום של כבוד במאמרים שידונו על‬
‫אנגליה במאה ה‪ ,-19‬ובתוך שלושים שנה יהיה לעובדה היסטורית מבוססת‪ .‬קאר סבור שהסיכוי של המקרה הזה‬
‫להיכנס לספרי ההיסטוריה אינו תלוי בחשיבותו האובייקטיבית‪ ,‬אלא בשאלה אם אותה תיזה תאומץ בידי‬
‫ההיסטוריונים כתיזה משמעותית ומהימנה‪ .‬מעמדו של מקרה זה כעובדה היסטורית הוא אפוא עניין של פרשנות‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬כל עובדה בעבר תיחשב חסרת משמעות עד לרגע שההיסטוריון יבין את המשמעות הגלומה בה וייתן לה ביטוי‪.‬‬
‫הבעיה אינה עניין של איסוף עובדות בלבד‪ ,‬אלא גילוי המשמעות שבבסיסן‪ .‬גילוי זה הוא הקובע שעובדה מסוימת‬
‫תיבחר‪ ,‬לעומת אחרות שלא תיבחרנה‪.‬‬
‫ההבחנה בין עובדות היסטוריות ובין עובדות שאינן היסטוריות מקבלת ביטוי בהבחנה שעושה נ‪.‬א‪ .‬ניקאם בין‬
‫היסטוריה "נרשמת" להיסטוריה "בלתי‪-‬נרשמת"‪ .11‬ההיסטוריה שייכת לתחום ה"נרשם" "ומה שנרשם" זו המשמעות‬
‫של עובדה בהיסטוריה‪ .‬ההיסטוריה היא לפי ההגדרה "רישום" של אירועים נצפים ונרשמים בידי מישהו‪ .‬כל אימת‬
‫שמדובר ב"עובדותיה" תלויה מהימנותה של ההיסטוריה במה ש"נרשם"‪ .‬ואולם ייתכן שמה ש"נרשם" אינו כל אשר‬
‫נצפה‪ ,‬אלא רק מה שנברר‪ .‬אם אמנם כך הוא‪ ,‬הרי השאלה היא‪ ,‬כיצד הופכות עובדות להיות נבררות בהיסטוריה‪ ,‬או‬
‫מדוע הן נבררות כאשר הן נבררות? למשל‪ ,‬ישנו זרם תמידי של תנועת כלי רכב על כביש ראשי‪ .‬יחידת סיור העוסקת‬
‫בקביעות בשמירה על הכביש הראשי צופה בו‪ .‬אבל אין היא רושמת את זרם התנועה שבה היא צופה‪ .‬בשביל הרישום‬
‫היא בוררת את תאונות הדרכים‪ .‬ההיסטוריה של כביש ראשי מסוים הופכת להיות ההיסטוריה של תאונות הדרכים‬
‫שלו‪" .‬היסטוריה" זו היא היסטוריה במובן זה שהיא "נרשמת"‪ .‬אבל חוץ מההיסטוריה "הנרשמת" של כביש ראשי‬
‫מסוים‪ ,‬ישנה גם ההיסטוריה "הבלתי‪-‬נרשמת" של אותו כביש ראשי‪ .‬אפשר לתאר את ההיסטוריה "הנרשמת" של‬
‫אותו כביש ראשי כ"הפרעה" ל"מהלך הטבעי" של התנועה בו‪.‬‬

‫הבחנה זו בין היסטוריה "נרשמת" ובין היסטוריה "בלתי‪-‬נרשמת" היא בעלת כושר יישום כללי‪ ,‬וניתנת ליישום‬
‫לקורותיהן של אומות ולהיסטוריה של המין האנושי‪ .‬יש לנו שני מיני "עובדות" בהיסטוריה‪ :‬העובדות של ההיסטוריה‬
‫ה"נרשמת" והעובדות של ההיסטוריה "הבלתי‪-‬נרשמת"‪ ,‬אבל נדמה שבלימוד ההיסטוריה אנו מעוניינים יותר באיזשהו‬
‫אופן בהיסטוריה "נרשמת"‪ .‬נראה שאין זה מספיק לרשום ולהעריך רק את העובדות של ההיסטוריה ה"נרשמת";‬
‫העובדות של ההיסטוריה ה"נרשמת" ו"הבלתי‪-‬נרשמת" גם יחד הן בנמצא‪.‬‬

‫ההסבר הפרשני של ההיסטוריה מתחיל‪ ,‬לפני כל פרשנות מדעית‪ ,‬בהבחנה הבסיסית בין מה שבולט למה שאינו‬
‫בולט‪ ,‬בין מה שראוי לתשומת‪-‬לב למה שאינו ראוי‪ ,‬בין מה שהוא בעל משמעות ובין מה שחסר משמעות‪ .‬ואולם מה‬
‫שראוי לתשומת‪-‬לב‪ ,‬מה שהוא חשוב‪ ,‬הוא ראוי לתשומת‪-‬הלב שלנו‪ ,‬הוא חשוב לנו‪ ,‬הווה אומר‪ ,‬לכל אלה המוצאים‬
‫דבר מה ראוי לתשומת‪-‬לב ומייחסים לו חשיבות‪ .‬הוא יחסי אפוא לפרספקטיבה אנושית ולקטיגוריות פילוסופיות‬
‫וערכיות‪.‬‬
‫כל תפיסה היסטורית מתאפיינת בבירור משמעויות מסוימות ובקביעתן‪ .‬היא קושרת מעשה לטעם המעשה‪ ,‬אירוע‬
‫לסיבתו והיא כורכת יחדיו זמני התרחשויות ועשייה עם משמעויותיהם השונות‪ .‬לפי הגדרתו של חיים פרלמן‪" ,‬על מנת‬
‫שיעלה בידי ההיסטוריון לעשות את סיפורו לסיפור הניתן למסירה‪ ,‬חייב הוא להסתייע במושגים המכניסים את‬
‫המציאות לתוך מחלקות של ישים דומים‪ ,‬של אירועים דומים ושל יחסים דומים"‪ .12‬ולפי הגדרתו של ריצ'ארד מקקיאן‪,‬‬
‫"משקלם של דו"חות היסטוריים לגבי מה שאירע באמת תלויה במשקלם של הניסוחים הפילוסופיים לגבי מצבם‬
‫האמיתי של העניינים‪ ...‬סוגים שונים של היסטוריה נקבעים על‪-‬ידי עקרונות פילוסופיים שונים"‪ .13‬כן עשויות עובדות‬
‫ההיסטוריה להיות תלויות בעקרונות הפילוסופיים אשר בהתאם אליהם הן מעוצבות ‪-‬‬

‫מעשים פרטיים ואירועים חברתיים עשויים לגולל את משמעויותיהם ואת קישוריהם על רקע טרנסצנדנטלי של מובנות‬
‫ושל ממשות המעניקה להם אחדות אורגנית; או על הרקע של מבנה חומרי המונח ביסודם ‪ -‬הטבע הפיסי‪ ,‬הטבע‬
‫האנושי‪ ,‬יחסי ייצור כלכליים ‪ -‬המספקים להם "יסודות" ו"חוקים"; או בהקשר של נסיבות מתנות ‪ -‬ביולוגיות‪ ,‬פוליטיות‪,‬‬
‫חברתיות‪ ,‬תרבותיות ‪ -‬המעניק להם פרטיות נסיבתית; או בפעילות גומלין של דחיפות ודחיות‪ ,‬המעניקות להם סכימה‬
‫אופראציונלית‪.14‬‬

‫מסירתן של עובדות בכל אחד מהמובנים הללו קושרות נתונים על‪-‬ידי תהליכים ופונקציות‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הוגים שונים‪,‬‬
‫בנסותם להבין את מכלול המאורעות‪ ,‬חיפשו אחר דוגמאות לסיטואציה האנושית ככלל‪ ,‬הניחו שלהיסטוריה כוללת יש‬
‫מובן‪ ,‬וראו בהיסטוריה התממשות של אידיאה מרכזית כלשהי‪ .‬היו שייחסו להיסטוריה טעם ומשמעות כתהליך אחיד‬
‫ומכוון מראש‪ ,‬שכוונתו לחנך את הדור ואשר הוא פרי הדרכה אלוהית ברורה )אוגוסטינוס‪ ,‬ויקו‪ ,‬רנ"ק(‪ .‬אחרים ראו בה‬
‫תהליך בעל כיוון אימננטי‪ ,‬המקופל בו מראשיתו והמתגלה ויוצא אל הפועל בדרך התפתחותו )לסינג( או על‪-‬ידי צירוף‬
‫סינכרוני שבין שני רעיונות אלה )הרדר(‪ .‬היו שקבעו את תפקידה המיוחד של כל תקופה ותקופה בתוך אותו תהליך‬
‫)פיכטה‪ ,‬הגל‪ ,‬מרכס(‪ ,‬וכולם כאחד ייחסו את מהלך ההיסטוריה לערכים משותפים ומרכזיים‪ ,‬למשל קיום רצון‬
‫האלוהים‪ ,‬הומניות והשכלה‪ ,‬שלטון התבונה‪ ,‬חופש‪ ,‬שוויון‪ ,‬ומצאו את משמעותה בהגשמתו של אותו ערך מוחלט או‬
‫מרכזי‪ .‬השקפה אחרת היתה לאותם הוגים שוויתרו על ניסוח ערך משותף ומרכזי‪ ,‬שתוקפו יפה לתולדות האנושות‬
‫כולה וחיפשו ערכים שונים‪ ,‬מרכזיים אמנם‪ ,‬אך לא משותפים‪ ,‬המכוננים ומאפיינים את התקופות השונות של‬
‫ההיסטוריה )טרוילטש(‪ .‬הוגים מדור ההשכלה ואילך )הרדר‪ ,‬קאנט‪ ,‬הגל‪ ,‬מרקס( ראו את ההיסטוריה כיסוד המציין‬
‫התהוות בכיוון של קדמה חברתית‪ ,‬פוליטית‪ ,‬טכנולוגית ומוסרית‪ .‬הוגים אלה הגדירו את הקדמה כהתפתחות מתמדת‬
‫לקראת הטוב יותר‪ ,‬או אפילו לקראת העילאי והמושלם‪ .‬הם לא התכוונו דווקא להתפתחות שהיא שינוי לטובה‪ ,‬אלא‬
‫גם לשינוי כולל‪ ,‬המכריע בכוח מגמתו כל שינוי אחר שבתהליך ההיסטורי‪ .‬שינוי זה הוא‪ ,‬לדבריהם‪ ,‬המוביל את‬
‫התהליך באופן חד‪-‬משמעי לקראת מטרה או לקראת תכלית רצויה או אפילו עילאית‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ ,‬כיוון שנתוני ההיסטוריה עשויים להתעצב לכלל עובדות בהתאם לתפיסות שונות‪ ,‬הרי ההיסטוריה‬
‫עצמה והרצאת הדברים ההיסטורית מציגות ריבוי של תפיסות של ההיסטוריה וריבוי כיוונים‪ .‬ההסבר ההיסטורי‬
‫והמהימנות של תיאור העבר וזכותו להיחשב כמשהו שהוא למעלה מכרוניקה יבשה‪ ,‬תלויים לא מעט בעקרונות היסוד‬
‫הפילוסופיים והערכיים המנחים את ההיסטוריון‪ ,‬ביכולתו לערוך את הדברים ולהדגיש את העיקר שבהם; ובעצם‬
‫תהליך ברירת החומר מפעיל ההיסטוריון נטייה אישית להדגיש מאורע זה או אחר ולהציגו כחשוב ביותר או כמשני‬
‫בחשיבותו‪ ,‬כמועיל לקדמה האנושית או כמזיק לה‪ ,‬כטוב או כרע‪.‬‬

‫לאור התפשטות מרחב העיון ההיסטורי לתחומים רבים ומגוונים‪ ,‬אין כמעט עובדה שאי‪-‬אפשר למצוא לה משמעות‬
‫היסטורית‪ .‬כמו כן‪ ,‬יריעת העובדות היא למעשה בלתי‪-‬מוגבלת והבעיה האמיתית היא ארגון העובדות‪ ,‬עשיית סלקציה‬
‫ביניהן והכללה שתיתן להן מסגרת משמעותית‪.‬‬
‫אמנם יש השוללים כל פילוסופיה של ההיסטוריה וסבורים כי תפקידו של ההיסטוריון אינו אלא "לתאר את העובדות"‬
‫כמו שהיו באמת‪ ,‬אולם ההיסטוריה אינה בשום אופן תיאור גרידא‪ ,‬דהיינו סידורם של פרטים בסדר כרונולוגי‪ ,‬אלא‬
‫שיטה של חקירה והסבר‪ .‬העובדות ההיסטוריות תלויות בבחירה בין קישורים והעובדות מחוברות זו לזו בעקיבויות‬
‫היסטוריות רק הודות לשמירה על הקישורים המשמעותיים שאינם אלא עקיבויות פילוסופיות‪.‬‬
 ‫הערות‪:‬‬

‫‪Dray, W.H., Philosophy of History, Prentice Hall, New Jersey, 1964‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪Nash, R.N., Ideas of History, New York, 1969, p. XII-XIV.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪Gooch G.P., History and Historians in the 19th Century, New York, 1952‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ראה גם‪ :‬סימון ע‪.‬א‪" ,.‬משמעותו של ליאופולד פון רנקה בשביל התפתחות ההיסטוריוגרפיה"‪ ,‬היסטוריונים‬
‫ואסכולות היסטוריות‪ ,‬קובץ הרצאות‪ ,‬החברה ההיסטורית הישראלית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ג‪.‬‬
‫‪.Langlois C.O., Seignobos M.J.C., Introduction to the Study of History, London, 1912‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪.It's Purpose and Method, London, 1950, p. 104 Renier, G.J., History‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪Becker, C.L., "What are Historical Facts?", in Meyerhoff H. (ed.), The Philosophy of History .6‬‬
‫‪in our Time, New York, 1959, p. 130‬‬
‫‪ .7‬ארנסט‪ ,‬קסירר‪ ,‬מסה על האדם‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪.180‬‬
‫‪ .8‬ארנסט קסירר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.181‬‬
‫‪ .9‬א‪.‬ה‪ .‬קאר‪ ,‬היסטוריה מהי? מודן הוצאה לאור‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ ,1986 ,‬עמ' ‪.48‬‬
‫‪ .10‬קאר‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .11‬נ‪.‬א‪ .‬ניקאם‪" ,‬הנייטרליות של המדע וההערכה האתית של מציאת עובדות"‪ ,‬עיון‪ ,‬חוברת ג'‪ ,‬כרך ט"ז‪ ,‬תשכ"ה‪,‬‬
‫עמ' ‪.166-163‬‬
‫‪ .12‬חיים פרלמן‪" ,‬הקטיגוריה ההיסטורית כאמצעי להבנה"‪ ,‬עיון‪ ,‬חוברת ג' כרך ט"ז‪ ,‬תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪.167‬‬
‫‪ .13‬ריצ'ארד מקקיאן‪" ,‬האם יש להיסטוריה כיוון? עקרונות פילוסופיים ואינטרפרטציות אובייקטיביות"‪ ,‬עיון‪ ,‬חוברת ג'‪,‬‬
‫כרך ט"ז‪ ,‬תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪.157‬‬
‫‪ .14‬ריצ'ארד מקקיאן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.158‬‬