‫וכוח הרמב״ן‬

‫עם המומר פ?ובלו כריפטי^נו בברצלונא‪ ,‬לפני המלך יעקב‬

‫הראשון והכומרים‪ ,‬בשנת ה׳ אלפים עשרים ושליש‪.‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ובראשו‬
‫ע״י היים תשס״ה‬

‫תולדות הרמב״ן‬
‫רבותיו ותלמידיו‪ ,‬קורות חייו ומאורעותיו‪ ,‬ספריו ופעולותיו‪.‬‬

‫ראובן מרגליות‪,‬‬

‫בד‪,‬וצאת בית מסחר ספרים עתיקים וחדשים‬

‫‪Ksi^g. Margulies Lw6w (Poland) Kaimierzowska 35‬‬

‫נסדר בדפוס נ‪ ,‬קרוננברג בילגורי )פולניה(‬

 •< a • • • •<5 “ ® • • * • • • ® ‫*י • ® • • • * • • ® • • • • • • ® * • • • • י‬

‫בס ד‬

‫ס פ ר ז ה נסר ק ונעבד ע״י‬

."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬ 4

I I
"‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
.‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬
‫ס‬
‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬
‫ס‬
o ‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬ 0

‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬

I ‫ה מ שולב ת‬ 1) 1 1‫ ם‬10 :‫ו‬

( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
‫וכן ה תוכנ ה‬ &

I I
:‫אצל‬
‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬
‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬

(>
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬ m
a
‫ם‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ‫ס‬
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
a
#
This sefer has been provided by ‫ס‬
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH. 4

I
‫ס‬
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o

•0
* •© •® ‫* יי‬ ®
 ‫תולדות הרמב״‬

‫אם אמנם מ בכל דור ותקופה חיו ופעלו ה ר ב ה הכמי לב שכל אחד ‪sna‬‬
‫התמחה במקצוע נ?יוהד‪ ,‬מי בהלכה ונ?י באגדה‪ ,‬מי בחקר אלהי ומי בסתרי תורה‪,‬‬
‫הגד‪ .‬בכל הזמנים מ ע ט ו א נ ש י א ש כ ו ל ו ת ענקי רוח שהקיפו את כל מקצועות‬
‫התורה ומדעי היהדות‪ ,‬וגם מיני עליה המועטים אלד‪ .‬אס נתבונן על יצירות אחדים‬
‫מנהם‪ ,‬לא נוכל להאמין כי המד‪ .‬יצירת אישיות אחת‪ ,‬כי באחד מספריו נראהו ר ק‬
‫כחוקר ומתפלסף מפרש ומבאר גם את התורה ודברי החכמימ הקדמונים רק להתאימם‬
‫אל תוצאות חקירותיי‪ ,‬ובספרו השני יתגלה לפנינו ר ק התלמודי או חכם הרזים‬
‫שאינו שם לב להקשי החקירה והפלפופיא‪ ,‬עד שאין אגו יכולים לעמוד על■ סוף‬
‫דעתו‪ ,‬ונראה בעינינו כאלו במחו של חכם זה שכבו הידיעות זו א צ ל זו מבלי‬
‫‪-‬‬ ‫התמזגות לבבית‪,‬‬
‫ורק מ ו ע ט י ם מ א ד המה גאוני הרוח שכל ידיעותיהם בכל המקצועות‬
‫נתמזגו בנשמתם‪ ,‬וכל הידיעות העמוקות בכל פינות המדע השונות השלימו זו ‪r.A‬‬
‫זו ושכללו את כל יצירותיו של אותו גאון המחשבה לשלימות בלתי מצויה גם בין‬
‫'‬ ‫החכמים בעלי המקצועות‪.‬‬
‫אהד מיחידי סגולה אלה ששלט בכל מכמני הורת ישראל ומדעים כלליים‪ ,‬מייל‬
‫בכל נתיבות פרד״ס התורה וד־חכמה‪ ,‬ואחדות מוצקה מוטבעה על כל פרי רוחו הכביר‪,‬‬
‫הוא רבנו הגדול ר׳ מ ש ה ב ן נ ח מ ן ‪ ,‬הנודע בשם ״ר מ ב ״ ך‪.‬‬
‫רבינו זה נצר משפחת רבינו יצחק ב״ר ראובן א ב ר צ ל ו נ י א(‪ ,‬נולד בשנת‬
‫ד׳ אלפים תתקנ״ד ב(‪ ,‬בעיר גירתדי שבמחוז קטלוניא אשר בארץ ספרד‪ ,‬ועל שם עיר‬
‫מולדתו נקרא ■גם ר׳ משה גירונדי ג(‪ ■,‬ובשם לועזי ״מגיסטר בונמתרוק די פורטה״ ד(‪,‬‬

‫א' בתשב״ץ ח״א סי׳ ע״ב כוהב ‪ :‬בדורו שי רבגו ‪ 'd&Sx‬היו בס‪:‬ורד המשה רבגים גדוי״'‪::‬‬
‫כולם שטס י׳יהק דו׳ הרביעי רבנו יצחק בן ראובן אלברגיוני שבא טברציונא לארץ דניא שהיתיז‬
‫שם קהלה גדולה‪ ,‬והיה רב גדור ופייטן והבר האזהרות המתחילות איזה מקום בינה‪ ,‬והרב רמכיין‬
‫מ מ ש פ ח ת ו כר‪ ,‬בעל הסה״ד והרמ״ה רפפורט בספרו תולדות הרמכ״ן‬ ‫וקנו של מורי חמי היה‬
‫)קראקא תרנ״ח( כתבו שרבנו היה ״נכד״ הר׳יי אברציוני‪ ,‬וזהו י א בדקדוק כי רבנו יזכיר הרבה‬
‫העמים בחדושיו את הר״י אברצלוני בלי חואר ״וקני“ עיין בחדושיו לב״ב קי״ד‪ ,‬שס קל״ג ע״ב ועוד‪,‬‬
‫אבי נאמנה עיותו של התשב״ץ שהיה טטשהחתו‪ ,‬והנה בזמן הריב אודות ספרי טורה נבוכים והמדע‬
‫יהרמב״ם אשר י׳‪,‬רבנו יונה החסיד שזזרו של רבנו לקח בו חלק בראש הוציאו מתנגדיו של רבנו‬
‫יונה שם פםול עי משפחתו אחת המשפחות המיוחסות אשר בברצלונא‪ ,‬אן יצא רבנו לריב כבוד‬
‫בית אביו והריץ מכתבים לגדולי הדור לבלום פי מוציאי שם רע‪ ,‬אחדות מאגרותיו א״ו מייאי‬
‫ענין נדפסו ע״י שזח״ה בם׳ קבוצות טכחבים בעניני המחלוקת ע״ד המורה והמדע )חוצאה מיוחדת‬
‫'ממ׳׳ע■ ישוון של קובק( ראה שם מסי׳ ט׳ דהלאד‪ ,‬ובהערות רמש״ש שם סי׳ ט״ז‪.‬‬
‫ב( ראה העב‪ ,‬ביבלוגרפיא ברך א׳ צד ‪, 34‬‬
‫ג( או ירינדי לפי מבטאם עיין רשימת אוצר הספרים בקכברידו מהח׳ שילד סינש‪ .‬צד ‪?58‬‬
‫‪-‬‬ ‫הערה א׳‪.‬‬
‫ד( די״י שב״ר ח״דז ציון כ;‬
 ‫תולדות הרמבץ‬
‫כבר בימי עלומיו התנכר כי לגדולות נוצר‪ ,‬עוד בהיותו בן שש עשרה שנה‬
‫התחיל לחבר ספרים‪ ,‬ולא פרי בוסר של ימי הילדות‪ ,‬כי אם ספריו העיקריים‬
‫אשר ממנם ישאבו חכמי ישראל מני אז עד היום חיבר בימי חרפו ה(‪.‬‬
‫מורו המובהק היה רבנו יהודא בר יקר ‪ ,0‬וגם למד תורה מפי הרבה מגדולי‬
‫דורו ‪ .0‬ומהם רבנו נתן ב״ר מאיר ח(< ורבנו יאשיה הבבלי ם(׳ ותלמיד חבר היה‬
‫לרבנו מאיר ב״ר טודרוס הלוי אבולפיא נשיא בורגש י(‪.‬‬
‫‪ .‬ברוחב לבו ועומק תבונתו השכיל רבנו ללמוד גם ש פ ו ת שונות י«(־ ולקרא‬
‫בספרי חכמה יב(׳ ויחד עם גדלו בתורה היה ר ו פ א מצויץ ע(׳ וחוקר אלהי יס•‬

‫ה( ראה סהד״ר בערך רבנו‪ ,‬שהביא כ• בשנת תתק״ע התחיל לחבר ספריו‪ ,‬ובהקדמתו‬
‫להשגותיו שעל ם׳ המצות להרמב״ם הוא מרמז על ספרו המלחמות וספרו הזבות שחיבר בימי‬
‫חורפו להציל את הראשונים מד‪,‬שנות הבאים אחריהם‪ ,‬ובהם מוזברים בבר חדושיו למסבתות‬
‫שחיבר קודם לחם‪ ,‬וראה בדרשת הרמב״ן לר״ה )פפא״מ תרע״ב( צד ‪ 15‬שכותב ודבר זה חרשתי‬
‫ב י ל ד ו ת י והרציתי הדבר לפני רבני צרפת אל הרב ר׳ משה בר׳ שניאור ואל אחיו ר׳ שמואל‬
‫ואל הרב ר׳ יחיאל בפדיש ע״י קרובי הרב ר׳ יונה שלמדו שם כו׳‪.‬‬
‫ו( ראה טונטשריפט כרך ט׳ מצד ‪ . 421‬ובהכרמל שנה יג׳ מצד ‪ 294‬והלאה‪ ,‬ולקטן הערה ט״ו‪.‬‬
‫ז( כן מזכיר בספריו בפעם בפעם ‪ :‬וטפי אחד מרבותי שמעתי‪ ,‬ראה חדושיו לב׳׳ב ט״ד ע״א‬
‫י‬ ‫בתורת האדם נ׳ ע״ב‪.‬‬
‫ל״ז ע״א )בס׳‬ ‫ח( ד‪,‬ביאו בחדושיו לברכות פ׳ אלו דברים‪ .‬לב״ב ל״ג ע״ב׳ ולשבועות‬
‫הלקוטות( וראה בהדדשת לר״ה צד ® ‪ ,s‬ובשו׳׳ת הריב״ש סי׳ שצ׳׳ב‪ ,‬ורבנו נתן ב״ר מאיר זה‬
‫היה גם מורו של רבנו שמואל הספרדי י בעל ם׳ התרומות שהיה אחרי כן גם תלמידו של רבנו‪,‬‬
‫ועיין עליו בישרון )קובק( ברך ח׳ צד ‪. 104‬‬
‫ט( סדה״ר בערך רבנו‪.‬‬
‫י( ראה שטה מקובצת כתובות ט״ז ושם י״ח שרבנו שאל להרמ׳׳ה‪ ,‬וכן בתשובת הרשב׳׳ש‬
‫סי׳ תל״ח ועיין בשו״ת הריב׳׳ש סי׳ שצ׳׳ב‪ ,‬ובם׳ טגן אבות מרבנו הטאירי )לונדון תרס״ט( בהענין‬
‫הראשון כתב ‪ :‬מנהג קדום בארצות הללו מימי קדם בו׳ ובימי ר׳ זרחי׳ ה מי שיצא בבחרותו‬
‫מעיר גירונדא וזכה ללמוד במגדול לוניל ועמד שם זמן רב וחזר לו לשם והנהיג בו׳ ובהגיע‬
‫תור הרב הגדול ר׳ משה ב״ר נחמן ז״ל ראה שמקודם לא היו נור‪,‬גים כך 'ושבכל ארץ ספרדי‬
‫אותו מצורף למד‪ ,‬שהיה הרב בר‬ ‫לא היו אומרים אותו ונתקשה בעיניו על שהיו אומרים‬
‫ספר המלחמות‪ ,‬והעיד‬ ‫טחלקותו של ר׳ זרתי׳ ומגיה על ספדו עד שחיבר מזה ספר נכבד קראו‬
‫השיבו שהוא‬ ‫הרב ז״ל ש ש א ל ב ז ה את הרב המופלג רבינו מאיר מטוליטולא ושהרב ז״ל‬
‫טעות ובר‪ ,‬אולם הרט״ה באגרתו אל רבנו )באגרת קנאות שבסוף תשובות הרמכ״ם דפוס‬
‫‪,‬‬ ‫לייפציג( טתארהו ״יקירי וידידי" וראה אודותיו בם׳ אור החיים מרח״ם בערבו‪.‬‬
‫ל״ד‪ ,‬תזריע‬ ‫יא( ראה ברטב״ן עה״ת מקץ מ״ג כ׳‪ ,‬ויחי מ״ט י״ב‪ ,‬כי תשא ל׳ ב״ג‪ .‬שם‬
‫י״ג ביט‪ ,‬קדושים י״ט כ׳‪ ,‬אמנם יעוין בחדושי רבנו לגיטין י״ט ע״א ד״ה קנקנתום ולב״ב׳‬
‫•‬ ‫‪1‬׳ ע״א וכרוסו ב ו‪/‬‬
‫יב( הרבה פעמים מזכיר ספרי חכמי הרפואות עיין בפיה״ת ויצא ל׳ י״ד‪ ,‬ויגש מ״ת כ״ו‪,‬‬
‫תודיע י׳יג ג׳‪ ,‬חוקת כ״א ט׳‪ ,‬ובחדושיו לגיטין י״ט ע״א ועוד‪ ,‬ובן מביא מ ס מ ר י ה נ ו צ ר י ם‬
‫המעתיקים בפ׳ מקץ מ״א ם״ה‪ ,‬בד‪,‬עלותך י״א י״ז‪ ,‬ו ר א ה בשאילת יעב״ץ ח״א סי׳ יו״ד‪.‬‬
‫הרשב״א בתשובותיו סי׳ ק״ב כותב ו א נ י ר א י ת י את הרב ר׳ משה‬ ‫יג( תלמידו רבנו‬
‫במלאכה זו אצל הנכרית לרפאותה בדי שתתעבר כר )וראה בשה״ג ערך‬ ‫בר׳ נחמן ז״ל שנתעסק‬
‫רבנו יונה החסיד טה שכתב לרבנו על מעשה זו תבא עליך ברבה שאתה מרבה בנים לעבודה‬
‫ורה בו׳(‪ ,‬ועוד בתשובות הרשב״א סי׳ קס״ן וסי׳ תתכ׳״ה‪ ,‬וראה בחדושי רבנו לשבת צ״ב ע״א‪ ,‬ובפירוש‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫התורה ויגש מ״ו ט״ו‪ ,‬תזריע י״ב ד׳ ועוד‪ ,‬ויעוין בשו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ קל״א‪.‬‬
‫יד( עיין בם׳ מצרף לחכמה מיש״ר דילטדיגה‪ ,‬וראה בנדבוני לטו״ב ח״ג ל״ב ובעקידת יצחק‬
‫מ ו ״ י ע ר ם א ה שער נ״ז‪.‬‬
‫בם׳‬ ‫‪.‬‬
 ‫ג‪5‬‬ ‫תולדות הרמבץ‬
‫‪ am‬כבר בימי שחרותו טייל בכל נתיבות פרד״ס התורה סי( הנה מדי היותו‬
‫לאיש תקע עצמו ביותר ללמוד חכמת רזי תורה‪ ,‬ויט אוזן לשמוע קבלת רבנו עזרא‬
‫זרבינו עזריאל תלמידי רבינו יצחק סגי נהור‪ ,‬אם כי היו צעירים ממנו לימים טז(‪,‬‬
‫לא הניח רבינו מקרא משנה וגמרא דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים הוויות דאביי‬
‫ז־רבא ומעשה מרכבה יס׳ עד כי היה אב לחכמה אב לדורות עמוד התוך של היהדות‪,‬‬
‫שבכל גלילות קטלוניא סמכו עליו כעל משה מפי הגבורה יח(‪.‬‬
‫ונהרו אליו תלמידים הגונים מכל קצוי ארץ לשתות מי תורתו‪ ,‬ומהם הרבה‬
‫מגדולי ישראל עמודי התורה בדור שאחריו‪ ,‬כרבנו שלמה של אדרת ‪,‬הרשב״א״ י»(‪ .‬רבנו‬

‫טי( בס׳ המלחמות שחיבר בימי הרפו מזכיר רבנו חדושיו לטס׳ יבמות‪ .‬וגחדועיו ליבמות‬
‫בבר יוכיר חדושיו לפס׳ שבועות! ועוד במם׳ שבועות מצאנוהו רוטן לתורת הסוד וכותב;‪ ,‬פי׳ מה בין‬
‫גדרים לשבועות יש לך סוד‪ ,‬שהנדר לבנין יסוד! והשבועה בו ה״א האחרונה ידועה וברורה‪ ,‬מהיות מששה‬
‫נרועה׳ ותמצא שהנדרים ע״ג תורה עולים‪ ,‬וכן לבטל המצות חלים׳ ואין כן בשבועות‪ ,‬יען כי פרייהן מאותן ‪,‬‬
‫נטיעות כו׳ }כדאי להעיר ע" ד הזהר פ׳ משפטים קט״ו סע״ב נרדים מתםן ע׳׳ ג שבועה עולים‪ ,‬וחלים ע״ ד שאין‬
‫בו ממש בגין השבועד‪ ,‬איהו עלמא דין דלית לד‪ ,‬קיומא אלא על יסוד בו׳ שהדברים פיואים יראת‬
‫מש״ב הגאון יעב״ץ במטפחת ובנציצי אורות שעל כליון הוהר שם ובהגהותי ‪,‬נצוצי זוהו‘״ ציינתי‬
‫שם למש״ב המגיד מקווניץ בם׳ גור ישראל והנרי״ש נטנוון בהסכמתו■ ים׳ בית ישראל םהר״צ ‪,‬‬
‫מזידיטשוב ובעטרת צבי שם ומש״ב בס״ס מי השלה מהגאון בעל שער‪ .‬חדש שעל העטור והארכתי‬
‫בוה‪ .‬ונודעה המסורה שרטב״ן הוא ששלח הזוהר לקטלוניא ראה הלאה פרק ה׳ הערה ב״ט‪ ,‬ובם‬
‫נד״פ מד‪,‬דורה חדשה 'צד ‪ 417‬בר׳ערה וברעווי הצרפתי כרך ב״ ב צד ‪ 45‬הערה ‪ ,[3‬ויתכן כי גם תורת‬
‫הסוד למד ‪ .‬רבנו מרבו המובהק ר׳ יהודא ב׳׳ר יקר שהיה מגדולי המקובלים והרכה דברים בסתרי‬
‫תורה מובאים בשמו בם׳ הנפש ההבטה )סי׳‪,‬ס״ט( מר׳ משה די ליאון ובם׳ כתר שם טוב פיי יתרו‬
‫מר׳ שם טוב גאון בעל מגדול עוו׳ יאך ע״י ר׳ עזרא התעורר להעמיק בחכמה זו‪ ,‬ויעוין בטה״ד‬
‫ערך רבנו שהביא טהשלשלת אגדות נפלאות איך נתעורר רבנו ללמוד מר״ע וכי השתמש רבנו גם‬
‫■‬ ‫בקבלה מעשית‪.‬‬
‫טו( ראה שה״ג טע׳׳ג ערך ר׳ עזרא שכתב ‪ :‬ר׳ עזרא ור׳ עוריאל תלמידי רבנו יצחק בן‬ ‫■‬
‫הראב״ד רבותיו של הרמב״ן בקבלה כר‪ ,‬אמנם רח״ם בספרו אוה״ח ערך ר׳ עזריאל ב״ר מנחם‬
‫העלה כי ר׳ עזרא הוא הוא ר׳ עזריאל שתי שמות מתחלפים או האחד מקוצר‪ ,‬ועוד כתב כי‬
‫ד״ע היה תלמידו של הרטב״ן לא רבו‪ ,‬כי צעיר ממנו היה‪ ,‬אמנם בתולדות הרמב״ן‪ .‬הערה נ״ב‬
‫■העיר בצדק שר׳ שם טוב גאון בעל מגדול עוו ) ת ל מ י ד י ש ל ה ר ש ב ״ א דאה אודותיו‬
‫■ בשה״ג בערכו ובח״ב טע״ם ערך מאירת עינים ועיין ברעווי הצרפתי כרך עשרים צד ‪ 82‬ובאוה״ח‬ ‫י‬
‫!‪:‬מרח״ט בערכו‪ ,‬חיבר גם ם׳ בדי ארון נדפם בפאריז תרכ״ו ע״ם התגין וראה אודותיו כט״ע העבר‪,‬‬
‫'׳ביבדאגייפיא מר״ה בראדי כרך י״ב צד ‪ ( 48‬מביא בזה״ל ; ור׳ עזרא ור׳ עזריאל מגירונא חברו‬
‫עדות בן ומנו בערך כי שבים היו‪,‬‬ ‫כרוהוסיף ר׳ עזרא לחבר פי׳ התפלות כר הרי‬ ‫ההגדות‬
‫טה שטען רח״מ נגד המקובל שר״ע היה ר ב ו של הרמב״ן לאשר היה צעיר מטנו לימים״ הנה‬
‫בשר‪,‬״נ עדך רבנו הביא כי חכמת הקבלה למד רבנו ב ז ק נ ו ת ו ‪ ,‬ובבן יתכן שילמד הזקן גם‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫מהצעיר טמנו ■בשנים דבר שהתמחה בו הצעיר ביותר‪.‬‬
‫יו( ראה בשו״ת הריב״ש סי׳ קנ״ו שכתב כי רבנו תקע עצמו יותר מדי י' להאטן בלימוד‬ ‫^‬
‫הקכלה ומש״ב עליו בם׳ עבודת הקודש חלק עבודה פי״ג ור״ש זקם בהערותיו לשירי ר״ש בן גנירול‬
‫עמוד ד׳ ובכמה דובתי וכבר העיד טהרח״ו ז״ל בהקדמת עץ חיים כי קבלת רבנו עטוקד‪ ,‬מאד‬
‫זהיא כולה קבלה אמתית מפי אליהו‪.‬‬
‫•‬ ‫יה( שו״ת הריב״ש סי׳ תט״ו‪,‬‬
‫יט( ראה תשובותיו )המיוחסות לרבנו( ס״ם קכ״ד׳ יעיין כשו״ת הריב״ש סי׳ י״ד שכתב ;‬
‫אשר בתב הרשב״א בתשובה ואפשר שהרב רטז״ל הלך בזה לשטתו שאמר בעיקר השני של פ׳ המצות‬
‫וכו׳ מלבד שיש עליו קושיות גדולות חבילות שהקשו עליו גדולי׳ ישראל ואחד מהם ט ר ב ו ת י‬
‫רב גדול ומובהק חבר ]השגות על[ םחם״צ והביא עליו תלי תלים מראיות ודברים מבטלים וסותרים‬
‫‪,‬העיקר ההוא כ״ז כתג הרשכ״א זיל בתשובה ההוא ורמז באחד מרבותי על הרטכ״ן ז״ל כו'‬
‫עכ״ל‬ ‫‪- .‬‬
 ‫תולדות הרמבץ‬
‫יונת גירונדי כ(‪ .‬רבנו נסים גירונדי כ«(■ רבנו אהרן הלרי ״הרא״ה״ בב(‪ .‬רבנו שמואל‪.‬‬
‫הסרדי בעל התרומות כג(‪ .‬רבנו שלמה ב״ר יצחק הפייטן =י(• רבנו דוד בונפיד‬
‫בה(‪ .‬וכמוהם‪.‬‬
‫ואור תורתו האירה לא לבד לאלה התלמידים ברוכי ה׳‪,‬שזכו לעמוד לפניו כיי‬
‫אם חדרה לכל מושבות ישראל ע״י ספריו המלאים אורה‪ ,‬ואריות שבחבורה הוו‬
‫נפקון זקוקי דגור מפומייהו בעסקם בחדושיו לי(׳ ודקדקו מאד בהם כי כל דבריו‬
‫במספר במשקל ובמדד• ואין בהם יתור אפילו אות אחת כז(‪.‬‬
‫בימי עלומיו התחיל לילך בעקבות רבנו הגדול הרי״ף להשלם בסגנונו הלכת‬
‫ברורה למסכתות נדרים בכורות וחלה‪ ,‬ושקד להעמיד דבריו בכל מקום וליישבם‬
‫מהשגות המאוחרים טמנו‪ ,‬כץ חיבר רבינו ספר הזכות 'ליישב השגות הראב״ד‪ ,‬וספר‬
‫מלחמות ה׳ נגד השגות רבנו זר חי׳ בעל המאור על הרי״ף‪ ,‬ויחד עם חבוריו הענקיים‬
‫האלה העלה עלי ספר הרושיו על התלמוד‪ ,‬וערך תשובות להדורשים ממנו דבר‬
‫ה׳ כה(‪ .‬וסמכו על הכרעותיו כעל משה מפי הגבורה בהיותו סיגי ועוקר הרים וכל‬
‫דבריו כגחלי אש כט(‪ ,‬ולא היה גדול ממנו בחכמה במנין וביראת חטא ל(• כי זת‬
‫משה איש האלחים הוא חבירו של המיימוני ושניהם תלמידי העמרמי שהם נשיאי‬
‫‪.‬‬ ‫עולם שלשתם ל«(‪.‬‬
‫ותגדל‪ .‬כבודו של 'רבנו גם בעיני מלך ארגיניא ושרי המדינה עד כ־י עלה לו‬
‫להשפיל גאון משפחות גדולות אשר נטלו לעצמם שררה על הצבור‪ ,‬ובתוקף דבר המלך‬
‫הוקם רבנו‪ ,‬על לשפוט אותם ולהציל נעשקים מיד עושק_יהם לב(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫והתקופה שבת חי רבנו היא ההכי חשובה בתולדת עמינו בימי הבניים‪ ,‬וד‪.‬י«‬

‫גם׳ מערכת האלהית‬ ‫עב״ל הריכ״‪.‬ש׳ וטצינו בי הרשכ׳׳א היה תלמידו של רבנו גם ברזי תורה ע״ן‬
‫'‬ ‫פ׳יד שהביא בשם הרשכ״א שקיבל מן הרמב׳׳ן‪.‬‬
‫כ( ראה אוה״ה מרח״ם מפ&ר אלף ל״ט‪ ,‬ובאריענט ש״ה צד ‪■ ,188‬וראה כס׳ השנה של בריל■‬
‫ח״א צד ‪ ,230‬ובשה״ג עחגחיד״א ערך רבנו יונה העיר שבעליותיו לבתרא כ״י אינו מוביר להרמבץ‪,‬‬
‫אמנם ראה טש״ב הגהיד״א עצמו שם בערך הרשב״א ד״ה וראיתי להר׳ ברוך אנגיל בו׳ ויונח‪.‬‬
‫בא( שה׳־ג ערך הר״ן וראה מש״ב הרמ״ה רפ״ם בספרו פ״ג הערה כ״ח‪.‬‬
‫בב( שה״ג בערכו ובאוה״ח מר״ח מספר רצ״נ‪.‬‬
‫בג( ראה שד‪,‬׳׳ג בערכו ולמעלה הערה ח׳‪ ,‬ונקרא ‪,,‬הפרדי״ על ש היה מארץ פדדיניז^‬
‫באיטדיא ראה מש״ב דיט״צ בצייטשריפט ‪) 157‬ואין להגיה הספרדי בדעת הרמ״ה רפ״פ בהערה כ״ר‬
‫בד( שיסד שכורת ולא מיין ראה שו״ת רשב״ש סי׳ תנ״ו‪.‬‬
‫כה( מובא הרבה בחדושי הר׳׳ן לסנהדרין וראה אודותיו בהקדם שנה א׳ צד ‪) 131‬ועיין‬
‫בם׳ תולדות הרמב״ן שב־רט עוד אחדים מתלמידי רבנו ואלו האתרונים לא הזכיר( וראה אשר שד‬
‫׳‬ ‫עליו ר׳ משולם דיפיארה מובא‪ .‬בהחוקר ש״ב צד ‪, 25‬‬
‫בו( שו״ת מהר״י בן‪ .‬לב ח״ג סי׳‪ , .‬ם׳‪.‬‬
‫בז( ר׳״י קופנטין בדרכי התלמוד׳ וראה ריטב״א שבועות כ״נ ע״כ‪,‬‬
‫כח( ספריו מםררטים הלאה בפרק הי‪.‬‬
‫כט( שו״ת הריב״ש סי׳ חט״ו‪.‬‬
‫ל( שו״ת הרשב״א סי׳ תי״ג‪.‬‬
‫לא( הר״א אבולפיא נם׳־' שבע נתיבות החכמה צד נ׳‪.‬‬
‫לב( קבוצת מכתבים שחו׳׳ ל שזח׳׳ה )במברג ‪ ( 1875‬סי׳ י״ג׳ דביר ספד שני צד ‪. 316‬‬
‫בפתיחתו־‬
‫ד ז‬ ‫תולדות דדמב״ן‬
‫טביעה חותמה על הלך הרוח כמחנה ישראל מאות בשנים‪ .‬בימים האלה התלקחד־‬
‫בכל תקפה מלחמת הדעות‪ ,‬מלחמה מסביב לספריו של המורה הגדול רבנו משה בן‬
‫מיי מון ע״ה•‬
‫רבנו המיימוני ברוחו הכביר סלל לו נתיב בהתאם הפלסופיא לתורת ישראל‪,‬‬
‫ודעותיו המזוקקות בשרשי הדת יהאמונה העלה על ספדו ״מורה נבוכים׳״ ותוצאות‬
‫מחקריו אלו רמז עוד לפני הפרסמו של המו״נ‪ ,‬בקצרה בספר ״המדע״ הראשון בספרו‬
‫הענקי היד החזקה‪.‬‬
‫ככל עושה חדשות ידע רבנו כי ימצא מנגדים‪ ,‬וביחוד כי בכתבו דבריו בספר‬
‫שזהו כלומד לפני עשרות אלפים אנשים‪ .‬בטח יהיו ביניהם הרבה שלא הוכשרו‬
‫ללמודים כאלה‪ ,‬ובהכנסם לפרדס יוכלו לחכשל ולפרוץ גדריו‪ ,‬לזאת השביע בשם ה׳‬
‫את כל מי שיקרא ספרר שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד ולא יבאר ממנו' לזולתו‪,‬‬
‫‪5‬י המה ערוכים רק לחכם ומבין מדעתו‪ ,‬ואם עכ״ז יכנסו לפרדסו שלא ברשות אץ‬
‫אחריותם עליו‪ ,‬והצהיר ‪ :‬אני האיש כשיצקהו הענין ויצר לו הדרך ולא ימצא תחבולה‬
‫ללמד האמת שבא עליו מופת אלא כשיאות ל א ח ד מעולה ולא יאות ל ע ש ר ו ת‬
‫א ל פ י ם סכלים‪ ,‬אני בוחר לאמרי לעצמו ולא ארגיש בגנות העם ההוא א(‪.‬‬
‫ואמנם כאשר נתפשטו ספריו אלה‪ ,‬וגיחוד כאשר תרגמו מערבית לעברית את‬
‫הספר ״מורה נבובים׳״ והיה לנחלת העם והמונו בכל קצות הארץ אשר שמה הגיע‪,‬‬
‫החלה עוד בחיי רבנו הגדול התנגדות לאחדות מדעותיו בספריו אלה‪ ,‬אבל אישיותו‬
‫דכאה קול המערערים‪ ,‬וכאשר קם רבנו מאיר ב״ר טודרוס מבזלפיא וערך אגרת‬
‫קנאות נגד דעותיו בספריו אלו על מהות העולם הבא ותחיית המתים צ(‪ ,‬קם נגדו אחד‬
‫מגדולי חכמי לוניל הוא רבנו אהרן ב״ר משולם גא ודיבר עמו משפטים על אשר ירהיב‬
‫להרהר אחרי איש ש ל א קם כ מ ו ה ו מ י מ ו ת ר ב י נ א ו ר ב א ש י ‪.‬‬
‫ולאשר התמחותו של הרמב״ם בתור עמוד ההלכה היא אשר פלסה נתיב גם‬
‫לדעותיו הפלסופיות‪ ,‬החלו מנגדיו לנסות החלש האוטוריטט שלו בדבר דת ודין‬
‫‪,‬‬ ‫בערכם השגות על פפקיו והכרעותיו‪.‬‬
‫אחד מראשוני המשיגים היה הר׳ דניאל ב״ר סעדיה הבבלי מגדולי תלמידי‬
‫ר שמואל בן עלי ראש הישיבה בבנדד‪ ,‬אמנם השגותיו אלה ערך בטוב טעם ודרך‬
‫כבוד ושלה אותם לרבנו אברהם החסיד בנו של הרמב״ם‪ ,‬וגם הוא ענהו באמרי‬
‫חן‪ ,‬אבל בבאות של ר׳ דניאל זה לקהלת הטיח דברים נגד דעותיו של הרמב״ם‬
‫בעיקרי אמונה ופגע בכבודו‪ ,‬מעריצי הרמב״ם וביחוד תלמידו ההשוב ר׳ יוסף אבן‬
‫עקגיץ דרשו מרבנו אברהם לנדות אותו על כבוד הרב‪ ,‬אבל בחסידותו וזכות רוחו‬
‫לא הסכים רבנו אברהם לדרושתם‪ ,‬באמרו ‪ :‬אני בעל דינר ללא אדון אותו לא לכבודו‬
‫ולא לכבוד בית אבא‪ ,‬וגם מנע את מקנאי כבוד אביו מלנדות את הר׳ דניאל יען‬
‫כי שמע עליו שחרא דורש ברבים דברי תורה ומוסר ומושך לבם ליראת ה' ועבודתו‪.‬‬
‫אבל דעת מעריצי הרמב״ם לא נתקררה ויחזקו דבריהם על ר׳ דוד נ שי!‬
‫הגולה בנ?אםול לגדות את הר׳ דניאל‪ ,‬ה ח ל ו בזה מ ק נ א י כ ב ו ד ר ב נ ו‬
‫ה ג ד ו ל ל ה ש מ ש מ ש ב מ ל ח מ ת ה ד ע ו ת ב ח ר מ ו ת ‪ .‬אולם גם המנגדים‬
‫לוו רפאו ידיהם וביהוד יצאו במלחמה חנופה רבנו שלמה מן ההר ותלמידיו חרבנו‬

‫א( בפתיחתו לכ!ורה גבונים‪.‬‬

‫■‬ ‫ג( ואה בתאב א״רסאייל )פאדיו תרל״א(‪.‬‬
‫‪ 8‬והלאה‪.‬‬ ‫דאה אודותיו במכא לם׳ ה־צל&ח לסדר נויקין )פאדיז תרט״ד‪{.‬‬
‫גר&סה‬
 ‫תולדות הרמב״ן‬ ‫‪8‬‬
‫ירבה החסיד מגירונדי והרבנו דוד ב״ר שאול‪ .‬בית דין של שלשה עמודי התורה אלן‬
‫פרסמו בשנת תתקצ״ב הרם על ספרי המורה והמדע‪ ,‬ואגרות קנאות הפיצו בקהל‬
‫שבהן פגעו גם בכבודו של המורה הגדול בהרהורים אחרי אמונת לבו בעקרי הדת‪.‬‬
‫החרם הגדול ההוא העלה אף מכבדי הרמב״ם‪ ,‬ושלשה קהלות מההכי חשיבות‬
‫הן לוניל בדרש ונרבונא החרימו את הרבנו שלמה ושני תלמידיו‪ ,‬ושלחו אגרות אל‬
‫כל קהלות פרובנציא לעמוד לעזר להציל כבוד מאיר עיני ישראל רבנו משה מיימוני^‬
‫ואז התלקחה להבת המחלוקת בכל ערי ישראל‪.‬‬
‫שני הצדדים פנו בדבריהם לרבנו ה נ ח מ נ י עמוד התוך של היהדות בזמנו‪,‬‬
‫והוא השתדל לכבות אש המחלוקת והוכיח ג ם ש נ י ה ם על השתמשם בנשק■ החרם‪.‬‬
‫באגרתו לנשיאי ארגון אצילי נבארא !שרי קשטיליא שהיו בקשר עם המחרימים את‬
‫הרבנו שלמה ותלמידיו הוא כותב ‪:‬‬
‫״אם ר ב נ י צ ר פ ת אשר מימי ‪ ,‬ת ל מ ו דם אנו שותים‪ ,‬ד ב ר ו ע ל‬
‫״ ה ש מ ש ב ח צ י ה ש ט י ם ‪ ,‬לכסותו תחת כנפים‪ ,‬וירח המזהיר צוו לסתום‪ ,‬ובעד‬
‫‪ -‬״כוכבים לחתום‪ ,‬א י ן ע ל ה ר ב ה מ ג י ש ד י נ ר ל פ נ י כ ם ח ט א ת ‪ ,‬כי הוא‬
‫״על ח ב י ר ו חלק‪ ,‬ושבנגדו המפליג דעו‪ ,‬יגיד עליו רעו‪ ,‬לא נתן הנביא לאלהי‬
‫‪,‬חפלה‪ ,‬ובמלאכיו לא ישים תהלה‪ ,‬ואתם רבותי אל תשמעו לדברי בעל המחלוקת‪,‬‬
‫‪,‬אל תאמינו ברע‪ ,‬אל תבטחו ב א ל ו ף ‪ ,‬עד אשר מפי בעל דינו תשמעו החילוף‪ ,‬כי׳‬
‫‪,‬צדיק הראשון בדינו ובא רעהו וחקרו‪.....‬״‬
‫ולחכמי צרפת שנתנו ידם לחרם נגד ספרי המורה והמדע ערך אגרתי‬
‫הנפלאה המתחלת טרם אענה אני שוגג י(׳ ואחרי חלקו להם כבוד מלא הפני®‬
‫הוא כותב ‪:‬‬
‫‪,‬רבותינו הצרפתים‪ ,‬תלמידכם אנו וטימיכם אנו שוחים הגיעוני דבריכם‪,‬״‬
‫‪,‬נדון בהם‪ , ,‬ואין אנו כחולקים עליכם‪ ,‬אבל כמו שאמרו בירושלמי ה(‪ ,‬לית‪.‬‬
‫‪,‬ריש לקיש מתרס לקבל ר׳ יוחנן בגין לטיפלג עליה אלא בגין לאפוקי עובדא‬
‫‪,‬טנייהו‪ ,‬ועל הדרך הזה ועל הענין אשאל מלפני כבודכם‪ ,‬אזין עד תבונתכס‪ ,‬אחרי■‬
‫‪,‬הדבו־ים והאטת‪ ,‬בראותי עצתכם הטהורה נסכטת‪ ,‬עדתכם הקדושה חותמת‪ ,‬כל ארץ‬
‫‪,‬צדפה רבנים ושרים פנת שבטה כולם הסכימו לנדות ולהחרים על כל איש אשר ידו‬
‫‪,‬ד‪,‬דים‪ ,‬להגות בספר מורה נבוכים‪ ,‬ום־פר מדע‪ ,‬וקרנו יגדע‪ ,‬עד אשד יגנזו גניזה‪.‬‬
‫' ‪,‬עולמית‪ ,‬וזה תופס דבריכם מעט מהרבה‪ ,‬וניצוץ מהמדורה גדולה אשר לא תכבה‪,‬‬
‫‪ ,‬ו ל מ ה ק ד ו ש י ע ל י ו ן פ ר ש ת ם ל ר ב ה ק ה ל ו ת ר ש ת ה ח ר ם‪ ,‬לקטף‬
‫‪, .‬עוללות ואשכול‪ ,‬להשחית את הכל‪ ,‬כי תתנו ארץ הלזו לבוז ולמשיסת רכושט‪,‬‬
‫‪, ,‬ולשאול באלה נפשם‪ ,‬ו ל א נ ת ת ם כ ב ו ד ל ה ר ב ה ג ד ו ל ‪ ,‬אשר בנה בתלמוד־‬
‫‪,‬מגדול‪ ,‬עוז לשם ה׳ ומקדש להמוני עם הארצות‪ ,‬העולים בפרצות‪ ,‬ובית תלמודנו‬
‫‪,‬השמם שמטות עולם יקומם‪ ,‬בכל גלות החל הזה בספרד ובארץ המערב‪ ,‬ואל המזרח•‬
‫‪,‬ואל הצבי היה מושיע ורב‪ ,‬כמה נדתי חבטה קבץ‪ ,‬כמה בה״ט רבץ‪ ,‬לכמה רעבי‬
‫‪,‬תושיה נתן מימנו נאמנים‪ ,‬והשיב בדברים הנבונים‪ ,‬ו א ם א ת ם ב ח י ק ה א מ ו נ ה‬
‫‪ ,‬א מ ו נ י ם ‪ ,‬שתולים בחצרות הקבלה דשנים ורעננים‪ ,‬ה ל א ת ש ו מ י ל ב ליושבי‬
‫‪,‬קצוות‪ ,‬כי השיב לבצרון אסירי התקוה‪ ,‬וטוכרחי התאוד‪ .‬השביעם באמונתינו‪ ,‬ובקכלתנר‬
‫‪,‬נפשם הרוה‪ ,‬תחת אשר מלאו כריסם מהבלי היונים‪ ,‬והאכילו בטנם הזיות‪ ,‬ילעיג^״‬

‫ד( נדפסה בשו״ת הרמב״ם לייפציג‪ ,‬ובשינויים בירחון לרז״פ ח״ט מצד ‪ 184‬והלאה‪.‬‬
‫ה( נטין פ״ג סה״א‪.‬‬
‫נרפו‬
 ‫ה«‬ ‫תולדות הרמב״ן‬
‫״בשפה‪ ,‬לנפשות הבוטחות‪ ,‬ולנשפות המקלות‪ ,‬יניעו ראש לתורה‪ ,‬וכי אין ־ טע®‬
‫״לעבירה‪ ,‬אין ריח למצות‪ ,‬בדרבי תורתינו לא יעמיקו ובילדי נכרים הספיקו‪,‬‬
‫״ ו ל ו ל א מ ד ב ר י ה ר ב ו ט פ י ס פ ר י ו ח י ו ‪ ,‬ונפשם מדשן חכמתו יתר‪,‬‬
‫*ובאהלי תעודה ישליו‪ ,‬כמעט רגליהם נטיו‪.‬‬
‫״ ה ל כ ם ג א ו נ י ה ת ל מ ו ד ה ט ר י ח ע צ מ ו ? והוא כטוכרח ואנו®‪,‬‬
‫״לבנות סטר מפני פלסופי יון שטה לנום‪ ,‬לרחוק מעל אריסטו וגאלינום‪ ,‬ה ש מ ע ת ם‬
‫״ ד ב ר י ה ם ? א ם ט ע י ת ם א ת ר י ר א י ו ת יה פ? ל א א ל י כ ם ר ב ו ת י נ ו !‬
‫״הביטו וראו היש מכאיב כמכאובני‪ ,‬כי גלו מתורת אביהם‪ ,‬אשר בעונותינו שריד בגלו®‬
‫‪ .‬״ירושלים אשר בספרד‪ ,‬והותר לקרובי מלכות ללמוד חכמת יונית‪ ,‬להבין בחבמת‪:‬‬
‫״רפואות‪ ,‬לשער כל מרה ולדעת כל תכנית‪ ,‬ויתר החכמות ותחבולותם‪ ',‬להיות בפשס■‬
‫״בחצרות המלכים ובטירותם‪ ,‬אף כי אלה חבטות מותרות רבותינו ז״ל הוהירו בהם‪,‬‬
‫״וצוונו עליהם‪ ,‬וכאשר אבדו ספרי חכמותינו‪ ,‬באבדן מולדתנו‪ .‬והוצרכנו ללמוד בהם■‬
‫״מספרי היונים והעמים השונים נמשכו הלבבות אחרי היונים‪ ,‬התחילו בשבח וסיימו‬
‫״בגנות‪ ,‬ו ה נ ה ש ם ה ר ב ס פ ר י ו כ ת ר י ם ‪ ,‬ב פ נ י ה פ ו ר ע נ י ו ת ‪ .‬מגן הוא■‬
‫״לחצי קשתי בני יון‪ ,‬החוקקים חקקי און‪ ,‬להעלות הטובעים בבור שאון מטיט' היון‪.‬‬
‫״והנראה לכם מן הספר ההוא בפרקיו‪ ,‬וחלקים כי לקרב רחוקים נ ט ה מ ה ק ר ‪,‬‬
‫״בעקבי הפלסופיא יצא‪ ,‬על דלתי חכמה נקש‪ ,‬קשה בעיניכם שדחה אויביו בקש‪ ,‬למה‬
‫״פלילי צדק לא תתנו מחסום לפי ספרכם‪ ,‬על פני אמרכט‪ ,‬ללמוד אתבם דבריכם‪,‬‬
‫״זונות מפרבסות זו את זו ת״ח לא כ־*ש‪ ,‬האמר באזננו בגאוה ובון מ י ל י ן ד ל א*‬
‫״ נ ש מ ע ל כ ם ‪ ,‬עין קהלתנו דמוע תדמע‪ ,‬הוצאתם עתק מפיכם‪ ,‬דברים הנראים‬
‫אסור לשומעם אף כי לכותבם יטב״ש לאמרם‪,‬‬ ‫‪,‬לקנאה ושנאה נאטרין‪,‬‬
‫״שכתבתם ואמרתם ע ל ה ק ד ו ש ה ה ו א ‪ ,‬ב כ ל ג ל ו ת צ ר פ ת ו ס פ ר ד ל א‬
‫״ק ם ב ם ו ה ו‪ ,‬המורה יורה‪ ,‬מי כמוהו מורה‪ ,‬ובכל מיני חבטות בקי‪ - ,‬משנתו קב‬
‫״ונקי‪ ,‬פערתם פה לבלי חוק והעתרתם בדברים הנשמעים למי־חוק‪ ,‬באמדכם על הגאון‬
‫‪,‬יש לנו גדול מטנו שנעשה צדוקי י(‪ ,‬הנה זאת לא צדקתם אענכם‪ ,‬לא דברתם נכונה■‬
‫״בעבד ה׳ ואוכיחבם‪ ,‬ואקרבה לענות כי לא אשא פני איש‪ ,‬להשיב על זה אמהר‬
‫״דאחיש‪ ,‬ואל אדם לא אכנה‪ ,‬אל הגאון ומוראו אקנה‪ ,‬מדוע את הרב ממעשהו תפריעו‪.,‬‬
‫״וצדיק‪ .‬כביר תרשיעו‪ ,‬הלא שאלתם עוברי דרך המאריכים לשון המפליגים מליצה‪-‬‬
‫״הנושאים משל בערך‪ ,‬בתהלת הרב הגדול במעלת חסידותו‪ ,‬בתוקף אמונתו‪ .‬בעוצם‬
‫‪,‬ענותנותו‪ ,‬בגדולת יחוסו‪ ,‬בנדבת ‪ ,‬כיסו‪ ,‬במעשיו הנפלאים‪ ,‬בטליו הנוראים‪ ,‬בהיותו‬
‫״ביראת אלהיו דבוק וחושק‪ ,‬ובתלטודנו נושק‪ ,‬אוהב דברי חכמים ומחבקן‪ ,‬הם מחמד‬
‫‪,‬עיניו ומחמר לנפשו‪ ,‬עטרת לראשו‪ ,‬האם ראיתם ספריו‪ ,‬אם דקדקתם בדבוריו‪,‬‬
‫״השמעתם אותו מכעט באיטורין‪ ,‬בקלין וחטורין‪ ,‬אם השמיט כל תקנה וגזרה‪ ,‬ללא •עשה‬
‫״סיג לתורה‪ ,‬אם העלים עיניו מעירובין ויריט‪ ,‬אם שכח עוטר בגורן בעוף ‪ .‬וגבינה‬
‫״הנאכלין באפקורן‪ ,‬והלא החמיר בהן‪ ,‬ויותר מן הדין‪,‬‬
‫״לא לכם רבותינו להקל ראש כנגד המזרח‪ ,‬מי הכד‪ .‬הצדוקים אשר היו כגכורים•‬ ‫‪,‬‬
‫״חוסים‪ ,‬מי נתן הביתוסים לשומיט ? הלא הרב ז״ל כי ה׳ עטו‪ ,‬והוביש רוכבי סרסיס‪,‬‬

‫‪ ( 1‬נרמז לאטרם בברכות ב׳׳ט ;י’ א יוחנן לה; גדול שמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולכפול‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נעשד‪ .‬צדוקי‪.‬‬
 ‫ת‪5‬דות‪,‬הרמבץ‬
‫״והוציא אדיריהם מחצר מלך מצרים‪ ,‬מפחדו יגורו ומשאתו חרדים‪ ,‬ורבים טע®' האריק‬
‫״‬ ‫״מתיהדים‪ ,‬בי נפל פחד הרב עליהם‪ ,‬ונתחזק מוראו על כולהם‪.‬‬
‫״והנני מעיד עלי לפני רבותי שטים וארץ‪ ,‬כי שמענו ממגידי אמת‪ ,‬שבכל‬
‫״ארצות מלכות מימן‪ ,‬קדילות רבות עוסקים בתורה ובמצות לשטן‪ ,‬והיו מזכירים שם‬
‫״הרב בכל קדיש וקדיש‪ ,‬בחייכון וביומיכון ו כ ח י י ד ר ב נ א מ ש ה ב ן ט י י פ ו ן ‪,‬‬
‫״אשד האיר עיניהם כתורה‪ ,‬והעמידן בקרן אורה‪ ,‬לבטל מהן גזירות קשות וכובד המם‪,‬‬
‫״כי חיו כטיט חוצות מרמם‪ ,‬ומעליהם עול מלכות הדים‪ ,‬ויחלו מעט ממשא מלך‬
‫״ושרים‪ ,‬וקהלות האלה בשמעם אח דברי האלה היוצאת הלא יפרקו עול המורא‪ ,‬ויגלו‬
‫״פנים בתורה‪ ,‬להתרים כנגד רבני צרפת ידברו‪ ,‬ואיש את רעהו יעזורו‪ ,‬לחזק מתנים‬
‫״ולאמץ כח על דברי הרב הגדול‪ .‬וללומדי בספריו יאמרו חזק‪ ,‬והברק כמראה‬
‫״הבזק‪ ,‬להחזיק ידים ולד‪.‬וםיף ישיבה עוד‪ .‬ולאמץ מאד‪ ,‬תעשה תורה כשתי תורות‪,‬‬
‫״וכל ישראל שתי חבורות‪ ,‬אלה ישפטו בעמק יהושפט‪ ,‬ואלה יבאו ונחו בנחלי הבחות‪,‬‬
‫״ושתה ישתו אשר אין משפטם לשתות‪ ,‬אלה יעמדו על גזרתכם‪ ,‬ואלה לא יחושו על‬
‫״מעלת תורתכם‪ ,‬והלא אפילו לאנשי ביתו של אדם עבדיו ושפחותיו הכנענים רבותינו‬
‫״צוו שלא להטיל אימה יתירה עליהם שמא יאכילוהו דבר איסור‪ ,‬ואפי־ כשלשה דברים‬
‫״המוטלים חובה על הבית הצריבו למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה‪,‬‬
‫״וזה ק״ו שאין עליו תשובה‪ ,‬על אחת במה וכמה להזהיר את הרבים וליטר קהלות‬
‫״גדולות‪ ,‬עם עצום ורב אשר בהם כמה חסידים וכמה חכמים שהכל חייבים בכבודם‪,‬‬
‫״הרבה משתים עשרה רבוא אדם‪ ,‬כל שכן וכ״ש שהיד‪ ,‬צריך לבא בטטי וליטר בנחת‬
‫״ולואי שיהא בדור ראוי לקבל תוכחה כי העזות פורחת‪ ,‬שובבה העם משובה נצחת‪,‬‬
‫״ואם תגזרו דבר שלא יהיו מקבלים מחיבה‪ ,‬לא יחושו לחרם מניינכם‪ ,‬ויאמרו לעיניכם‬
‫״אדרבה‪ ,‬ויד‪.‬יה לרגלם רשת ולמכשול סיבר״■ ואין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם‬
‫״כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה‪ ,‬ולמה רבותי וגאוני תבלעו את נחלת הי‪.‬‬
‫״וד‪,‬נה אנו קבלנו גזרתכם‪ ,‬ונזהר מחרב פיכם‪ ,‬עד תחקרון מלין ותשמעו אמרים‬
‫״נכוחים‪ ,‬כי אין בסביבותינו פחים‪ ,‬אין בארצותינו נודד כנף ופוצה פה ומצפצף כנגד‬
‫״קבלתנו‪ ,‬אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו‪ ,‬ואמנם כי מבין ‪ .‬הדרים מרכבד‪,‬‬
‫״יוצאת אשר בה הסוסים שחורים וחרב המתלקחת בתוכם חזיתי‪ ,‬מעלה עשן כנגדם‬
‫״דאיתי‪ ,‬והנד‪ ,‬הרב ד׳ שלטה שם ישר ניכר עמו‪ ,‬כי ריב לחכם עם חבריו עם חכמי‬
‫״ארץ יתווכח‪ ,‬ואנחנו לא ידענו קשט אמרם דבר מי יקום מטנו ומהם‪ ,‬ואמת שטענו‬
‫ש כ ל ה ד ב ר י ם י‪,‬ה י ו‬ ‫״את הרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדתן‬
‫״ ב ה ו ו י ת ן‪ ,‬בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן‪ ,‬בגי־ נם וגנת ביתן‪ ,‬המחכה יראה‬
‫״והמכחיש לא יזכה לראותן‪ ,‬ויגל כמים משפט וצרקה כנחל איתן‪ ,‬ואתם רבותינו‬
‫‪,‬״הקדושים‪ ,‬קובלים עליכם פרושים‪ ,‬אם באתם לגדור גדר להרים מדרכם מכשול ופוקח‪,‬‬
‫״יצא מפיכם צדקה‪ ,‬כי אולי ראיתם צורך שעתם ולהניח מקום לשלוח דברכם מהר‪,‬‬
‫״כאשד ד‪.‬ראה אתכם בהר‪ ,‬הוא מגדל טונשטיפור המר והנמהר‪ ,‬ל מ ה כ ל ל ת ם‬
‫״ א ו ת נ ו ע מ ה ם להכניס ארצנו בגזרת החרם והאלות ההם‪ ,‬רמה לנו ולהם וגבול‬
‫״נתן ה׳ ביננו וביניהם‪ ,‬ואחרי שאין בטקומינו מחלקות ולא שוד ושבר בגבולנו‪ ,‬א י ן‬
‫‪,‬‬ ‫״אחריות חרמ כם עלינו‪.‬‬
‫״והנה קהלתנו חסים על כבוד הרב הגדול ומקנאים לו קנאה גדולה לכבוד‬
‫‪.‬״םורר*ו וחסידותו‪ ,‬ואת יקר תפארת גדולתו‪ ,‬לא מחיותינו פוסחים על■ שתי סעיפים‪ ,‬לסור‬
‫ף ‪11‬‬ ‫תולדות הרמבץ‬
‫‪,‬מני דרך מני ארח רבותינו היפים‪ ,‬אל הבלי הלסופים‪ ,‬ואם יעלה על לבם מקצתן‬
‫‪,‬מגזרתכם וע״ב ספר הטורה ירחיקו‪ ,‬וטרבר בעניניר שפתותם ירביקו‪ ,‬כי לבם כמחט‬
‫״סדקית‪ ,‬לא ידעו דרכיו ובנתיבותיו לא העמיקו‪ ,‬מה יאמרו לספר המרע‪ ,‬והמכתב‬
‫״מכתב אלהים אשר העתיקו‪ ,‬מפתח לספרי הרב ז״ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו‪ ,‬סופר‬
‫‪,‬מצות ה׳ עשה ולא תעשה‪ ,‬מלמד לתלמידים כבוד ימררא בהלכות ת״ת‪ ,‬יורה חטאים‬
‫‪,‬י־רך בהלכות תשובה‪ ,‬ובנחת ושובה‪ ,‬ובלי קושיא והויות‪ ,‬מפיק מרגליות‪ ,‬כי לא מצינו‬
‫״דברי תשובה בתלמוד רק מפוזרים ומפורדים בין ההלכות וההגדות כלי ברורים‪ ,‬ובכל‬
‫‪,‬חבורי גאונים הראשונים ואחרונים לא מצינו אותם ענינים דרושים לכל חפציהם‬
‫‪,‬ומזומנים‪ ,‬כאשר הטה מפורשים ומבוארים בספר ההוא הממולא פנינים‪ ,‬המיוחס‬
‫בספרים מבחוץ ומבפנים‪ ,‬ומחסדכם רבותינו הודיעוני מ ה ל כ ם ו ל ס פ ר ה ה ו א ?‬
‫‪,‬כי תודה היא וללמוד אנד צריכים‪ ,‬כי שטענו שאתם אומרים כ י ה ו א כ כ ו פ ר‬
‫‪ ,‬מ ד י נ ה ש ל ג ה י נ ם מפני שאמר הנקמה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש‬
‫‪,‬ותאבד‪ ,‬ואנכי הצעיר לא האמנתי לשמועה‪ ,‬כי קראתם אחריו מלא‪ ,‬על פי הדברים‬
‫‪,‬האלה‪ ,‬שהרי רבותינו ז׳ל באותו לשון אמרו בספרא‪ ,‬לפי שהוא אומר כרת בכל‬
‫‪,‬מקום ואינו יודע מה הוא כשהוא אומר והאבדתי הנפש למד על הכרת שאינו אלא‬
‫‪,‬אבדון‪ ,‬וח״ו לכפור כי יש גיהנם ותפתה וכפור‪ ,‬וכל אדם בידו ידליק אורו‪ ,‬ובורו‬
‫‪,‬יחפור‪ ,‬כי המכחיש בזה קרע מעיל האטנה‪ ,‬וכסות הקבלה בל יתפור‪ .‬ויעשה אדם‬
‫‪,‬כדגי הים ורמש וצפור‪ ,‬אכל אמת ואמונה נכון וקיים‪ ,‬כי לאלהים יקירת נור‬
‫‪,‬בציון אור לו בירושלים‪ ,‬תנוד מעלה עשן כקטור הכבשן‪ ,‬וכך' היא בעיני אני הצעיד‬
‫‪,‬תלמידכם‪ ,‬וכל חייבי כריתות יורדין לגיהנם ונדונין בה י״ב חודש ונפשם כלה מתוך‬
‫‪,‬דין שלה‪ ,‬ומתבטלת והולכת לה‪ ,‬וזד‪ .‬שאחז״ל לאחר י״ב חודש גופן כלה ונשמתן‬
‫‪,‬נשרפה ורוח מפזרן תחת כפות רגלי הצדיקים‪ ,‬כלומר שמאותר‪ .‬שעד‪ .‬ואילך אינה במקום‬
‫‪,‬דין ולא במקום תענוג אלא בטלה ואובדת‪ ,‬וזהר שארז״ל אין כרת אלא אבדן‪ ,‬ונמצא דבריי‬
‫‪,‬הרב הגדול קיימים‪ ,‬שאמר הנקמה שאין אחריה נקמה היא האבדון‪ ,‬שהוא ודאי סוף‬
‫‪,‬ד‪,‬נקטה ותכליתד‪ ,.‬לחלילה שלא כפר בדין הראשון שבתחלתד״ שהרי הרב הגדול‬
‫‪,‬אומר כן באותן ההלכות‪ ,‬ונדונין על חטאותיהם בו׳ וזה הדין בודאי במקום ההוא‪,‬‬
‫‪,‬ואתה קרא אותו גיהנם או תפתה או עלוקה שהיא עכ״ם מקום המשפט שטה הרשע‪,‬‬
‫‪,‬אשד שם אלהים לכלות הפשע‪ ,‬זלהתם חטאת העובדים‪ ,‬מקום אשר אסירי הפלך‬
‫‪,‬שמה אסורים‪ ,‬ע״כ אמר הרב הגדול ז״ל נידונין כפי רשעם‪ ,‬ואח״ב יש לה חלק‬
‫‪,‬וזכות לעוה״ב‪ ,‬אלמא אית דין ואיתדיין‪ ,‬נושא חשבון ונותן במנין‪ ,‬מוריד ומעלה‬
‫‪,‬הורם ומקים הבניין‪ ,‬וכן פירש הרב ז״ל באחרים ונידונין כפי גודל ר»עם וחטאתם‬
‫‪,‬לעולם ולעולמי עולמים כגון המינץ והאפיקורסין‪ ,‬הרי שהפריש הרב ז״ל בין חייבי‬
‫‪,‬כריתות ובין הנידונין לעולמים‪ ,‬לטי שאלו אובדים ואלו נידונין לעולמים‪ .‬כי תולעתם‬
‫‪,‬לא תמות ואשם לא תכבה‪ ,‬ואמת שלא ראיתי בכל דברי הרב זכר לי״ב חדש‬
‫‪,‬שהזכירו במם׳ ראש השנה ובמקומות אחרים‪ ,‬ונ״ל שהוא ז״ל סבור דלאו דוקא■‬
‫‪,‬קצבה נקט‪ ,‬שאין דין החייב כרת אחד‪ ,‬שוד‪ .‬לחייב שלשים ושש בריתות‪ ,‬אלא סימנא‬
‫‪,‬בעלמא הוא‪ ,‬ומאן סליק לעילא ואמר דדוקא היא‪ ,‬זהו דעת הרב ז״ל‪ ,‬ובוודאי‬
‫‪,‬דטתניתין דעדיות הויא תיובתיה‪ ,‬ם״מ המפרש כן אם אמת אם שקר‪ ,‬לא כסר‬
‫‪,‬ברבותינו ז״ל ולא פקר‪ ,‬אבל בין טוב לרע בפי דעתו ביקר‪ ,‬אזן וחקר‪ ,‬וזה שלא‬
‫‪,‬הזכיר הרב דרכי ניהנם‪ ,‬מפני שהוא אצלו מן הדברים המופתים בהעלם ענינם‪ ,‬והוא‬
 ‫תולדות הרמבץ‬ ‫‪12‬‬
‫‪,‬תופס ■דרכי התורה‪ ,‬בבאור הרברים' הטתבארים בהכרח וראיה גמורה‪ ,‬זו היא‪-‬דעתנו בדבריי‬
‫*הספר הזה ברורה‪ ,‬לכן נשאנוהו על כפים‪ ,‬ושמנוהו בין העינים‪ ,‬ולא דחינהוככם בשתי ידים‪.‬‬
‫‪.‬״וכבר ראו כל בני לוניל‪ ,‬והרב הגדול רבי אברהם בר דוד ז״ל הספר ההוא‬
‫*ולא צוו לגנזו‪ ,‬ולא קראו אחריו תגר‪ ,‬ואין אחד מהם ‪ -‬על לוטדיו חרבו חוגר‪ ,‬אבל‬
‫*כולם אוו לו וחזו בו ופתחו ואין סוגר‪ ,‬והרב ר׳ אברהם ב״ר דור ז״ל השיב על‬
‫‪* .‬מקצת דבריו‪ ,‬ולא אמר שיש בו צד מינות וצר ‪.‬כפירה חם וחלילה‪ ,‬וראיתי לרבנו‬
‫*הצרפתי ז״ל בתשובותיו במצות הנוהגות עתה בארץ ישראל שהגיעו ספרי הרב הגדול‬
‫*לידו והיה מתברך בהם ומביא ראיות מדברי הספרים ההם בשפה ברורה ובלשון‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*מהודרת‪ ,‬ומזכיר שם הרב לתר‪,‬לה לשם ולתפארת‪.‬‬
‫*ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופשים על ספר המדע ב א מ ר ו ש א י ן‬
‫* ל מ ע ל ת צ ו ר ה ו ת ב נ י ת ז(‪ ,‬ולמה רבותינו תפשתם עליו בדבר הזה שהרי‬
‫‪ ,‬כ ל הגאונים בחבוריהם וכל חכמינו הקרטונים בפיוטיהם בספרד הכל יחשבו הנוטה‬
‫*מזה כהולך אחרי ההבל‪ ,‬ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש ככתובים‪,‬‬
‫*ומפורש בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים ולא ישיגוהו גבולות‪ ,‬ואיזה גבול‬
‫*ומקום יתארוהו‪ ,‬והנה השמים ושמי השמיט ‪ .‬לא יכלכלוהו‪ ,‬ואמנם כי קצת הגדות‬
‫*הטהורות יבקעו יאורים בצורות‪ ,‬ולהם סנסנים ופארות‪ ,‬עושים פירות ופרי פירות‪,‬‬
‫*וסודט כאשר יבחן‪ ,‬ינעם ליודעי חן‪ ,‬סוף דבר הכל נשמע בי על זאת האמנה‪ ,‬אומתנו‬
‫*אומנה‪ ,‬גם לחכמי צרפת אשר אמרתם צרופה‪ ,‬דעתם יפה‪ ,‬מצאנו שכתבו כן‬
‫*בחבורהם‪ ,‬ובן ראיתי בחבור הרב החסיד ר׳ אלעזר‪ .‬בן ד׳ יהודא מגרטיזא ז״ל בספר‬
‫*הגדול ' שחבר והגיע מטנו לידי שער יסוד היחוד והאמונה ח(‪ .‬וכתוב בו בזד‪,‬״ל ומה‬
‫*ה׳ אחד אחד כל אשר בו‪ ,‬אין קצה לקצתו אין חקר לתבונתו וליכלתו אין קצה‬
‫‪*.‬ולימודו אין לו התחלה וסוף‪ ,‬יוצר הכל ויודע הכל אמת אין לו פנים אחור וגובה‪,‬‬
‫*כי אין קץ ותכלית לכל אשר יש בו‪ ,‬ואין לו גבול ולא אברים לבורא העולמים‪,‬‬
‫*ומה שכתוב כקרא ענינים גשמיים לא נכתבו כי אם להבין לבני אדם‪ ,‬וכבר הזהרנו ‪.‬‬
‫*בתורתו שלא נחשוב עליו דימות וצורה דכתיב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא‬
‫*ראיתם כל תמונה‪ ,‬ומה שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לא שיש לבורא דמות‬
‫*וצלם בריותיו‪ ,‬אלא בצלמנו שאנו מכינים להתראות לנביאים פרצוף )החמר( ‪1‬ד‪.‬חטוד‪6‬‬
‫*הוא פני אדם דמיון הנבואה לנו מכבוד ויקר במכובד בעינו בצלם שמלאכי השרת‬
‫*נראין בו זדי בדמותנו ע״ד היקר והכבוד שחפץ בארם‪ ,‬וכן פי׳ ר׳ סעדי׳ הגאון ז״ל‬
‫*וכל הסובר על הבורא יוצר הכל שיש לו צלם דמות ואברים אין לו אלוהי בלל‪,‬‬
‫*תראה דמתרגם פי ה׳ מימרא דה׳‪ ,‬בעיני ה־ קדם ה׳ זהו לשונו ואלו דבריו‪ .‬ועוד‬
‫וזההיו אבותינו‬ ‫י *ארז״׳ל באמת ובשבועה שאין ליוצר הכל ית״ש לא דמות ולא צורה‬
‫שכתוב בשיר השירים ראשו כחם פז קוצותיו תלתלים‬ ‫*הקדושים מאמינים‪ ,‬וכל מה‬
‫*אינו אלא משל‪ .‬תראה במדרש חזית וכו׳‪ ,‬וכל הרבנים ורבנו חננאל ורבנו נסים ורבי‬

‫‪ ( 1‬ראה ברמכ״ם הלכות השוגה פ״ג הייז שכר‪,‬ב חמשה הן הנקראים מינים כו׳ והאוטר עיש‬
‫שם רכון אחד אבי שהוא גוף ובעל תמונה‪ ,‬יע״ז בתוכ כהשגת הראכ״ד ; א״א ולמה קרא יז ה מין‬
‫ה מ ח ש ב ה לפי מה שראו במקראות‬ ‫ו כ מ ה ג ד ו ל י ם ו ט ו ב י ם ט מ נ ו ה ל כ ו •כזו‬
‫ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות‪ ,‬וראה בכ״ם שם נוסחת הדדצגה שמובאה‬
‫‪.‬כעיקרים‪ .‬ועיין גם בם׳ ראש אטנה מהאברבנאל פי״ב‪ ,‬ובתשובות הרדב׳׳ו סי־ קפ׳׳ו‪,‬‬
‫ה■( עיין אודותיו בחמזביר לרטש״ש ש״ג צך ‪ ,75‬וכוכבי יצחק מחברת כ׳׳ו‪.‬‬
‫•יאה‬
‫ן ‪13‬‬ ‫תולדות הדמב״ן‬
‫‪ p v‬ירעד וכתבו שאין דמות וגשם לבורא וקללו המאמין בזו‪ ,‬ואברהם אבינו ע״ה‬
‫^‪,‬הבין וירע זה‪ ,‬ע״ב אני אומר באמת שהמאמין באלהותו יבין כי כמו שאין אברים‬
‫‪^,‬לנשמה שיצאה מכסא קדשו כך אין לבורא נוף ודמותוצורה בלל‪ ,‬המאמין אשי־;‬
‫‪,.‬וטי שלא יאמין ידון באש לא נופח‪ ,‬כי הבורא הווה בכל לקרוב לגוף יותר מן ד■' *‬
‫‪,,,‬לנשמה ואין דמיון לו ב״ה‪.‬‬
‫‪, .‬ועוד כתב ז״ל באותו השער ; וכשהנביא יודע שרואה בכבוד ט(‪ ,‬כפי רצון‬
‫‪,,‬הבורא באור האוד יאמר ואראה את ה׳ כי את הפלך ה׳ צבאות ראו עיני‪ ,‬לפי שידע‬
‫‪,.‬חפץ הבורא במראה הנביאית‪ ,‬וזהו וביד הנביאים אדמה‪ .‬כי שכלו המועט ומדעי‬
‫מלאכים או לעין נביאים‬ ‫‪,,‬מלמד לאדם דעת‪ ,‬לא יהיה כוונתם בדבר הנראה לעין‬
‫‪,‬לקרותו אל כי אם ביוצר הכל אשר אין לו דמות ואין לו קץ הוא בהויתו וביהודי‬
‫‪,‬בתוך העולם וחוץ לעולם‪ ,‬ואין מחיצת הרקיעים והארצות וד‪,‬יטים מקיפים אותו ולא‬
‫‪,‬גורעד‪ .‬טמנו וזהו ואתם עדי נאום ה׳ אלהים‪ ,‬תדע בשכל מדע לבבך‪,‬ותדע ותשכיל‬
‫‪,‬בי בורא העולם‪,‬אין לו קץ וגבול וסוף וקנין לא קימה ולא ישיבה לא הליכה ולא‬
‫‪,‬עמידה לא עליה ולא ירידה אך כפי חפץ רצונו מראה כבודו וסודו לנביאים‪ ,‬וזהו‬
‫‪,‬שאמד כי אם גלד‪ ,‬סודו אל עבדיו הנביאים‪ ,‬ועוד אמר ז״ל ומה שאמר בספר הקומה‬
‫^א׳״ר ישמעאל אני ועקיב״־ ערבים כדבר זה‪ ,‬זה שיעור הכבוד הנראה והבורא המנהיג‬
‫‪,‬והממלא כל העולמים ושכיגר‪ ,‬״זו בגבד‪,‬י מרוטים‪ ,‬הוא אלהינו הבורא וזו היא האמונה‬
‫‪,‬הנאמנה ה׳ אלהינו ה׳ ‪ -‬אהד‪ ,‬הצדיקים רואים פני השכינה כנגדם כי יראו איך ממלא‬
‫‪,‬הכל וימשוך רוחם אליו‪ ,‬וכשהם עולים נשרפים באש שלפני הכסא ואח״ב הם מונחים‬
‫‪,‬בצרור החיים ושם נהנין מזיר השכינה‪ ,‬כל זד‪ ,‬כתב החסיר ז״ל‪ ,‬וידעתי כי הספר‬
‫‪,‬ההוא מצוי אצליכם‪ ,‬ועוד בו האריך אבל לקצר אני צריך כי האלהים יודע בהעלותי‬
‫‪,‬דברים אלו על ספר ארכובותי דא לדא נקשן‪ ,‬ולבבי ורעיוני נעים כנוע עצי יער ‪.‬‬
‫‪,‬מפני רוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים‪ ,‬אמנם טחשבותי צופיות לפתח שכל‬
‫‪,‬ד‪,‬עינ־מ תלויות‪ ,‬מטנו אדרוש סליחתו וכפרתו‪ ,‬כי עת לעשות לשמו הפרו תורתו‪.‬‬
‫‪,‬ואנחנו תמהים עליכם בי ראינו שלא הסכטתס עם הרב הגדול בעקרי האמונות‬
‫‪,‬וצויתס לגנוז טפריו באגרות הראשונות‪ ,‬ובשמענו דבריכם בצפיתנו צפינו‪ ,‬להגיח‬
‫‪,‬ירדן קבלתכם אל פינו‪ ,‬ולא נטה מהדרך ימין ושמאל‪ ,‬רעתה התורה השנית ההולכת‬
‫‪,‬לשמאל י(‪ ,‬ומקצת שריכם ורבניכם אחריה והם כתוהים על הגזרה הראשונה וחוזרים‬
‫‪,‬בדברים‪ ,‬מה ראו ועשו‪ .‬מי פייסם ונתפייסו‪ ,‬וכי משוא פנים יש בדבר‪ ,‬שוטעין דבריו‬
‫‪ ,‬של זה היום ולכשיבא חבירר' למחר שומעין דבריו‪ ,‬והלא אין דיננו אלא בעקרי‬
‫‪,‬הקבלה‪ ,‬לכן רבותי שיטו דעתכם להיותכם בהסכמה ותהי לכם לחבטה‪ ,,‬כי עיני■ כל‬
‫‪,‬ישראל עליכם‪ ,‬לקחת ק״ו מכם‪ .‬להודיע דעתכם לצבור‪ ,‬הראוי כרמז ברמז‪ ,‬הראוי‬
‫‪,‬בדבור בדבור‪ ,‬והראוי לחכם לחכם והראוי לכור לבור‪ ,‬פן תצא דברתכם במחלוקת‬
‫‪,‬ותדעו ותע‪1‬חיתו בכל הר קדשינו‪ ,‬פן תקע נפשנו‪ ,‬משלשלת הקבלה והשרשרת תנתק‬
‫‪,‬וחבל הכסף ירתק‪ ,‬כי יבררו רבים דרך לעצמן כי תביא בלבבם מורך‪ ,‬נשקו בר‬
‫■‬ ‫פן יאנף ותאבדו דרך‪.‬‬
‫‪,‬ועתה רבותינו הגדולים המגדלים רהפנות‪ ,‬ושרי המדינות‪ ,‬יחזור לבם על‬
‫‪,‬הראשונות‪ ,‬וכ״ש על האחרונות‪ ,‬וידוע תדעו באמת ובבירור כ י ל א י ש מ ע ו‬

‫»( ראה באמדו שלי ר״א עפשטיין בטאסף ההוקד ש״ב צד ‪. SS‬‬
‫י( ראה המזכיר שם שצ״ל ועתה ה ת ו ד ה השנית כר' והיא טלה״נ נחמי׳ י״כ ל״ח‪.‬‬
‫ראה‬
 ‫תולדות דדמב״ן‬ ‫‪14‬‬
‫‪,‬ה ק ה ל ו ת ל ח ר ם ו א ד ו ר ‪ ,‬ופני כולם קבצו פארוד‪ ,‬בגזרתכם לעוז ^ספדי הרב‬
‫‪,‬ד‪,‬גדול לעזוב כל איש מאויו‪ ,‬והפורש מהם כפורש מחייו‪ ,‬כי מהם ילמדו‪ ,‬ובהם יעלו‬
‫‪,‬וירדו‪ ,‬ומי על יסודי תודתו‪ ,‬וספרי חמדתו‪ ,‬יקח מכם עטרתו‪ ,‬לכן רבותינו חושי‬
‫ח ו פ ר בתרועת‬ ‫‪,‬למנינבם‪ ,‬והיו מתונים בדינכם‪ ,‬החרם י ו ת ר והאלה היוצאת‬
‫‪,‬שופר‪ ,‬השמתא במנין אחר תבטל והנדוי לכל רוח יזרה‪ ,‬טוט אסר טוט שרי‪,‬‬
‫‪,‬ויצא רבד מלפניכם‪ ,‬ותד‪.‬יו לאגודה ולקשר של קיטא והיא מן הטרה‪ ,‬ואל עוסקי‬
‫‪ ,‬ספד מורד‪ ,‬הנבוכים כ ת ו ת כ ת ו ת ‪ ,‬תשימו יד מוראכם אל פיכם‪ ,‬כי מצות הרב‬
‫‪,‬ד‪,‬גדול הטחברו היא לאמר א ל ת פ ר ש ו ה ר ו ל א ת פ ר ם מ ו ה ר‪ ,‬רכך אטד‬
‫‪,‬בתחילת ספרו אני משביע באל ה׳ לכל הקורא בזה הספד לבל יבאר מטנו אפי׳׳‬
‫‪,‬אות אחת ולא יבאר לזולתו אלא מה שהוא מבואר ומפורש בדברי מי שהקדימני‬
‫‪,‬מחכמי תררתינו אשר נקבו בשמות‪ ,‬אך ללמד מה שלא אמר אחר זולתי מכאוננו ז״ל‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬אל ילמדד‪.‬ו לזולתו זהו תופס דברי הרב ז״ל‪.‬‬
‫‪,‬ואם אתם רבותינו תסכימו עם חכמי פדוכינצה וגם אנחנו נצא בעקבותיכם‬
‫‪,‬תחזקו הדבר הזה בחרם ואלה ברעם וברעש ובקול המולה גדולה‪ ,‬ולהב אש אוכלה‬
‫‪,‬הלא די בזה תקנה וגדר‪ ,‬במרעד‪ .‬השלום תנהלו הצאן ובנאות האהבה‪ ,‬תרביצו העדר‬
‫‪,‬ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל‪ ,‬ירא שטים ישוב י‬
‫‪,‬וישקוד על ספר תורה שבכתב ותושבע״פ‪ ,‬כי הוא בית חיינו‪ ,‬ובזה מעלתינו תגדל‪,‬‬
‫‪,‬השומע ישמע והחדל יחדל‪ ,‬שאי אפשר לכם להוכיח לכוף כל ישראל להיות חסידים‪,‬‬
‫‪,‬ובזה נהגו אבות העולם לימד מזה חכמים גדולים אף כי למנוע מן ההגיון התלמידים‬
‫‪,‬המתחילים ללמוד‪ ,‬כמו שמצאתי בתשובת רבנו האי גאון ז״ל לנגיד מ״ב‪ ,‬שכתב לו‬
‫‪,‬בלשון הזה‪ ,‬תקק הגוף ומישור הנד‪,‬גת ‪.‬האדם הוא עסק המשנה‪ .‬והתלמוד ואשד טוב‬
‫‪,‬לישראל‪ ,‬בי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמותו‪ ,‬ויועיל לעמי הארץ כי‬
‫‪,‬ימשכם לדברי המצות וד״תודה‪ ,‬ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם ב ל ב ד ‪,‬‬
‫‪,‬יסיר מעליו תורה ויראת שטים ליפסד עצמו באותן הענינים הכתובים בספרים החצונים‬
‫‪,‬ויסיר מעליו כל דברי תורה לגמרי‪ ,‬ומזאת ההסרה יארע לאדם שישבש דעתו עד‬
‫‪,‬שלא יחוש לעזיבת התפלה‪ ,‬אבל אשד ימסרו עצמם לתורה וליראת שמים יצא להם‬
‫‪,‬מזה כי ינהיגו כל ההמון לאחרית טובד‪ ,‬בלי פקפוק‪ ,‬ולא ישיטו שום ספק בהקב׳״ה‪,‬‬
‫‪,‬ואם תראה שאותן בני ארם המתעסקים באותן הדברים ודרכי הפלסופיא יאמרו לך‬
‫‪,‬שהיא דדך סלולה ושבזה ישיגו לידיעת הבורא‪ ,‬לא תאבד‪ .‬להם‪ ,‬ודע כי יכזבו לך‬
‫‪,‬כאמת‪ ,‬ולא תמצא יראת הטא וענוה וקדושה א ל א ב א ו ת ם ה מ ת ע ס ק י ם‬
‫‪ ,‬ב מ ש נ ה ו ב ת ל מ ו ד ו ב ח כ מ ה י ח ד ל א ב ד ב ר י ח כ מ ה ב ל ב ד יא(‪,‬‬
‫‪,‬ע״ב כ תב הגאון אביהן של ישראל‪ ,‬ואתם גודדי פרץ העומדים על אחן כל הארץ‬
‫‪,‬ראוי לכ ם להזהיר בזה‪ ,‬וליטר ככיוצא כזה‪ ,‬ואם תראו בעצתכם הטהורה‪ ,‬להביא שי‬
‫‪,‬למורא‪ ,‬הבו עוז לאלהינו ותנו כבוד לתורה‪ ,‬יעמדו נא שרינו‪ ,‬וכל הקהל אשר בעירנו‪,‬‬
‫‪ ,‬ו נ מ ל ך ת ח י ל ה ‪ ,‬ביסוד המעלה‪ ,‬בגן של קדושים‪ ,‬הארז האדיר אשר בין עבותים‬
‫‪,‬צמרתו זרע קודש מצבתו ה ר ב ד ב י א ב ר ה ם ב נ ו של ר ב נ ו ז ״ ל ‪,‬‬
‫‪,‬ותהיה הסכמת כולכם ע ט ו הסכמה אחת‪ ,‬וד״עובר מקול פחדכם יחת‪ ,‬הנם לכם מן‬
‫‪,‬הפח ילכוד כפחת‪ ,‬בזה תאירו ‪,‬בנתיב השלום כצהרים‪ ,‬ולזה יטו הקהלות אזנים®‬

‫יא( ראה אודות דברי רה״ג אלו כתולדת מרש״ל ר‪8‬״פ הערה ‪15‬׳ ולא העיר שכנוסח ד‪,‬ריבי»‬
‫זוונא גם כם׳ הירח מר׳ אנ א מרי דון אסתרוק )פרעסבורג תקצ״ח( פי״ב‪.‬‬
‫וסרה‬
‫ח ‪15‬‬ ‫תולדות הרמבץ‬
‫‪,‬וטרה קנאת אפרים‪ ,‬ואל ח ב ד י ה ד ב ד‪ ,‬ח ם י ד ד ב י ש ל מ ד ‪ ,‬מ ב ד צ ל ו ג י‬
‫‪,‬״שלומכם כנהר הטו‪ ,‬ותצווי עליהם בבקשהובמטו‪ ,‬לירא את מוראו להזהר בכבו ת‬
‫ולשמוע בתוכחתו‪ ,‬להזהר מנחלתו‪ ,‬להחזיק בדעתו‪ ,‬וללמד תורתו היקרה‬ ‫‪,‬״ולהזדרז‬
‫‪,‬מפנינים‪ ,‬ולסבול פצעיו הנאמנים‪ ,‬כי שמענו מבעלי המחלוקת‪ ,‬טבעטים בכבו ת‬
‫‪,‬ופורקים במורא‪ ,‬חללו קודש חמסו תורה‪ ,‬ועליכם רבותינו המצוד‪ ,‬הזאת כי תלבשו‬
‫‪,‬קנאות‪ ,‬ותצבאו צבאות‪ ,‬שרי האלפים ושרי המאות‪ ,‬לבא באדירים‪ .‬לעזרת ה׳ בגבורים‪,‬‬
‫‪,‬עד אשר אימת הרב עליהם כבפיר ינהם‪ ,‬ולא יעמדו אליו בגבד‪.‬ם‪ ,‬והוא גם הוא‬
‫‪,‬ישמע למוסרכם ויזהר ‪.‬בכבודם‪ ,‬ויהא מקבל בשמחה את כל האדם למען תהיה‬
‫‪,‬מחלקתו עם חכמי עירו במחלקת בית שמאי ובית הלל הנוהגים אהבה וריעות זה בזה‬
‫‪,‬לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו‪.‬‬
‫‪,‬וצור ישראל יכתת חניתותיהם למזמרות‪ ,‬ולאתים חרבותם‪ ,‬והשיב לב אבות על‬
‫‪,‬בנים ולב בנים על אבותם‪ ,‬ויקל מעליכם רבותינו ומעל גבולכם‪ ,‬עול מלכותכם‬
‫‪,‬וכובד גלותכם‪ ,‬וישכין אתכם במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות כבודכם יהנד‪,,‬‬
‫‪,‬ויוסיף כל אשר לכם למנה‪ ,‬ינחילכם ביש הצפון ובתוחלת הערוכה‪ ,‬והייתם ברכה‪,‬‬
‫וכחפץ תלמידכם‪ ,‬החפץ בכבודכם‪ ,‬ומתפלל בעד שלותכם‪ ,‬גזירותיכם יקרע‬ ‫‪,‬כחפצכם‬
‫‪,‬לבו לכמה קרעים‪ ,‬ויחרד לרגעים‪.‬ונושא נפשו לאל גואל ישראל וקדושו‪ ,‬כי יקום‬
‫‪,‬בכם מה שכתוב כי זרע השלום הגפן התן פריה וגו׳‪ ,‬הכותב לפי כבודכם כורע‬
‫‪,‬לכבוד ומשתחוה למורא תלמידכם הצעיר אשר לכל טצותכם מזומן‪ ,‬ועמכם נאמן«‬
‫מ ש ה ב ״ ר נ ח מ ן ז ״ ל״‪.‬‬
‫דברי רבנו היו לקו להבאים אחריי וביחוד לתלמידו הגדול רבנו שלמה בן‬
‫אדרת ‪ -‬הרשב״א ‪ -‬בריבו נגד המתפלספים בשעתו שהוציאו המקראות מפשטם לבאר‬
‫אותם רק בדרך אליגורי‪ ,‬אבל בימיו של רבנו בעצם תבערת המחלוקה לא נתקררו‬
‫הרוחות עד אשר נתפכחו על ידי מעשה קנאית אשר תוצאותיה היו איומות לכנסת‬
‫'‬ ‫י■^‬ ‫ישראל ולתורתו כולה‪.‬‬
‫כי באלו הימים הוקם מטעם האפיפיור גריגור התשיעי ועד בקורת נגד הנוצריט‬
‫שנחשדו בכפירה לעקרי דתם‪ ,‬ויפנו ‪ .‬אליהם אחדים ממנגדי ספרי רבנו המיימוג*‬
‫וילשינו על ספרי המורה והמדע כי המה ספרי מינות‪ ,‬מערערים יסודות כל אמונת‬
‫ודת‪ ,‬ואחרי כי כבר נעתק בימים ההם הספר מורה נבוכים גם לרומית פהדו‬
‫הדומניקנים בצדק כי ספר זה שהשריש אמונת היחוד המזוקקה יחתור תחת יסודות‬
‫‪.‬אמונתם‪ ,‬ויוציאו צו לתפוש בכל בתי ישראל ולהוציא משם אלו הספרים ולשרוף אותט‬
‫ברחובות קריה‪ ,‬ובסוף חודש אייר שנת ה׳ אלפים ושתים אספו הכומרים בפאריז כל‬
‫ספרי הרמב״ם לפני בית כניסתם הגדולה‪ ,‬ומן אש נר הבוער לפגי הבמה בבית‬
‫■תפלתם הציתו ספרי המורה הגדול לעיני כל העם‪.‬‬
‫ואחרי שניתן רשות למשחית לבקר ספרי ישראל‪ ,‬לא ארכו הימים מם על‬
‫התלמוד עצמו יצא גזר דין הכומרים לשריפה‪ ,‬וארבעים יום אחרי שריפת ספר*‬
‫הרמב״ם נשרפו באותו מקום עצמו כל מסכתות והפירושים לתלמוד שנמצאו בפארי!‪,.‬‬
‫ונתערב אפר ספרי התלמוד באפר ספרי הרמב״ם‪ ,‬כי עדיין היה אפר באותו‬
‫מקום‪ ,‬אז ראו מנגדי ספרי הרמב״ם עד אנה הוליכה אותם קנאתם‪ ,‬ונחשב להם‬
‫■שריפת ספרי התלמוד כדין שמים לקנא •כבוד רבנו הגדול ר׳ משה בן מיימון ע״ה‪#‬‬
‫‪IM‬‬ ‫י‬
 ‫תולדות הרמב״ן‬ ‫‪16‬‬
‫‪ 1K‬התחרטו על ^‪:‬וותתט התוו^^ו ?נל עונמ וקר^ו משהי ‪ n m‬ותורתו אמת׳‪ .‬י«{‪.‬‬

‫ג ‪,‬‬
‫התערבות זרים ב?ננייננו הפנינזיים הייאה תמיד רק אסון‪ ,‬קריאת חיילי רומ‪9‬‬
‫להכריע בעוצם ידם ריב־אחים של בית חשמונאי הסיבה חורבן הארץ והאומה‪,‬‬
‫וקריאת עזרת הכומרים בריב נגד המורה והמדע השתיקה קול תורה בצרפת 'מר ם‬
‫^‬ ‫היהדות‪ .‬אם אויבנו פלילים אל לגו לחכות למשפט צדק ותוצאות טובות‪.‬‬
‫וכוהים דתיים שהובאו לפני כס משפט הכומרים הפיבו כי התחילו הכימרים■‬
‫לקחת חלק בוכוחי אמונה ולהחרים ספרים שלא היו לפי רוחם הם‪ ,‬וביחוד הצטיינו‬
‫‪-,‬‬ ‫בזה המהרפים והמחריבים שיצאו מאתנו ‪ -‬ה מ ו מ ר י ם א(‪.‬‬
‫אחד הצוררים האלה היה פאבלו כריסטיאיו ממונטפלייר‪ ,‬מומר שחפץ לרכוש‬
‫לו הכרת ראש האהוד! הדומיניקנית רימון די פינאפורט ב(‪ .‬הוא החל לסובב בערי‬
‫צרפת הדרומית לדרוש לפני היהודים ולעשות נפשות לאמונתו החדשה‪ ,‬בהוכיחו על‬
‫פי דרכו מכתבי הקודש וגם מהתלמוד כי המשיח כבר בא וכי הוא אותו בן אדם‬
‫שעליו יסופר באון־גליון‪.‬‬
‫אמנם בראותו כי מלאכתו לא תצלח‪ ■,‬לאשר גס אם אחד מהמוני עם ‪ .‬בית‬
‫ישראל לא ידע לענות לו ולהוכיח כחשו על פניו הן ישיב לו ״קטן שבנו נצחת״ לך‬
‫והתוכח עם חכם שבנו‪ ,‬איש רגיל בוכוהים והוא יורוך‪ ,‬ובידעו כי על היהודי המתוכח‬
‫להזהר בדבריו שלא לערוך מלחמת תנופה נגד הדת השלטת‪ ,‬ובמצב כזה הרי וכותי‬
‫יא( ראה מכתב ר הלל מוירוגא בן הזמן החוא העתקתי בספרי וכוח יבינו יחיאל מפארי?‬
‫’‬ ‫)לביב וזרפ״ח( ה׳ ע״א‪.‬‬
‫א( האגדה טספרת ני גם לרבנו היה תלמיד אחד שהקדיח תבשילו ושמו ״אבנר״ שהמיר‬
‫דתו ותעזעה ‪ ,‬שחקה לו להפיל חתיתו על אחיו טלפנים‪ ,‬ויהי ביום צום הכפורים שלה לקרא‬
‫לפניו את רבו רבנו הרטב״) ובפניו הרג כעצמו חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכל מטנו‪ ,‬ואחרי‬
‫אכלו שאל לרבנו על כמה בריתות עבר‪ ,‬השיב רבנו ארבעה‪ ,‬והוא אמי חמשה‪ ,‬ורצה להתוכח‬
‫עם רננו בדבר הלכה זו‪ ,‬נתן רבנו עיניו בו ויאלם כי עוד נשאר לו מעט יראה מפני רבו‪,‬‬
‫אהרי בן שאל רבנו אותו מה הביאו אל ההמרה ?‪ ,‬והשיב כי פעם אחת שמע שרבנו דרש כי‬
‫כפרשת האזינו כלולים כל המאורעות שבעולם עד סוף כל הימים‪ ,‬ופרטי קורות כל איש ואיש‪,‬‬
‫ובהיות דבר זה מן הנמנע דרש בעצמו היקש על שאר למוריו של רבו והתפקר‪ ,‬ענה רבנו ואטד‬
‫כך ואם תרצה שאל‪ ,‬חטההאיש ואמר אם כן היא הראיני שטי כתוב שם‪ ,‬אמר‬ ‫עדיין אני אומר‬
‫לקרן זויות ויתפלל ונפל לתוך פיו פסוק אמרתי‬ ‫מידי תבקשנו‪ ,‬ומיד הלך‬ ‫דבנו כן דברת‬
‫אפאיתם אשביתה מאנוש וברם‪ ,‬ושכל אות שלישית של כל תיבה היא שם האיש ״אבנר״ כשמוע‬
‫הטוטר דבר זה נפלו פניו וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו‪ ,‬ויאמר רבנו אתה שמעת דברי‬
‫תפסוק‪ ,‬וילך לדרכו‪ ,‬והינף לקה האיש ספינה ' בלי טלח וטשוט ויכנוס בה וילך כאשר הוליכו‬
‫הרוח ולא נודע טמנו מאומה ]כעין זה הביא רבנו יצהק די לאטיש בספרו שערי ציון מהטוטד‬
‫״פול״ ששאל לאחד טחכטי זמנו היש לכם דטז בתורת משה רבכם טטני והשיב לו כן יש ויש‬
‫בס׳ נצבים בראשי פסוקים א׳ פן יש בכם איש או אשה גר‪ ,‬ב׳ והיה בשטעו את דברי האלה גר‪,‬‬
‫ג׳ לא יאבה ה׳ סלוח לו‪ ,‬וראה בהערה תקט״א שם[‪ ,‬אודם אין להחליפו עם אבנר איש בורגוש‬
‫שנולד בערך אותו זטן שטת רבנו‪ ,‬ויתכן כי היה זה אחר ששטו אבנר ראה די״י ה״ה ציון י״ג‪.‬‬
‫ותלמיד אחד היה לרבנו ששמו הד׳ אבנר‪ ,‬אשר הבאים אחריו תארוהו נשם ״איש אלהים מקובל גדול טפי‬
‫אנשי אטה החסיד״ ראה בס״ם תודת ה׳ תמימה מרבנו הוצאת ילינק )לפסיא תרי״א( צד ‪ 36‬ובציוניו שם־■‬
‫ב( ראה ישוון הוצאת קזבק ה״ו צד ‪ 208‬וח״ז צד ‪,87‬‬
‫פומבי‬
‫‪17‬‬ ‫הולדות הדמבץ‬
‫פומבי רחוק מהפסד לבעלי הזרוע והכח‪ ,‬ואולי גם קרוב לשכר אחרי שמטעם האמור‬
‫לא יוכל המתוכח לענות כאשר עם לבבו ואז הן אפשר להעביר קול כי גם החכם‬
‫בישראל לא מצא מענה ועי״ז יוקל להביא המוני העם תחת כנפי האמונה המנצחת‪,‬‬
‫לכן ההין הצר ההוא פאבלו כריסטיאנו לדרוש שהגדול אשר בחכמי ישראל בדור‬
‫ההוא יעמוד עמו לוכוח פומבי לפני המלך הוא יעקב )‪ (jayamc‬הראשון‪ ,‬בנוכהיותם של‬
‫השרים וההגמונים‪.‬‬
‫ובהשפעת ראש האחוה הדומיניקנית הנזכר שהיה כומרו של המלך אשר לפניו‬
‫התודה על חטאותיו ופשעיו והוא בן אדם תולעה סלח לו‪ ,‬עלה להמומר פאבלו‬
‫■ שיפקוד המלך על רבנו לבא לברצלונא לעמוד לוכוח פומבי ש התחלתו נועד ליום‬
‫העשרים ביולי שנת ‪ 1263‬היא ה׳ אלפים עשרים ושלש למניננו‪.‬‬
‫אנוס היה רבנו לעמוד למרות רצונו לוכוח‪ ,‬להגן על יסודי אמונתו ותורתו‬
‫בנוכחיותם של המלך הכומרים וגם המוני עם מיהודים וקתולים‪ ,‬ביקש רבנו רשיון‬
‫לדבר כרצונו לבל יוכלו להביאו במשפט על אשר בהגינו על דעותיו יוכיח כי המשיח‬
‫עוד לא בא ובזה הרי הוא מערער קבל עם יסוד האמונה השלטת‪ ,‬וכשניתן לו רשית‬
‫לדבר כאשר עם לבבו התחיל הובוח שארך ארבעה ימים בסירוגין‪.‬‬
‫בכל מענותיו השכיל רבנו לכלכל דבריו בזהירות‪ ,‬לבלתי הוציא מפיו בטוי‬
‫של אי כבוד נגד הדת השלטת‪ ,‬אולם בכל זאת אחרי ־שהוכרח להשיב להכומרים‬
‫ולשים לאל כל הוכחותיהם במעמד העם מה שלא היה לרוח עורכי הוכוח‪ ,‬הפצירו‬
‫בו יהודי ברצלונא כי יחדל מהתוכח‪ ,‬ביראתם לבל יפגעו בהם הדומיניקנים בנקמת‬
‫כלימתם‪ ,‬גם אחדים מהכומרים ומאזרהי העיר דרשו שיפסק הוכוח‪ ,‬הרצה רבנו בקשתם‬
‫לפני המלך‪ ,‬ואחרי השיבו על הוכחותיו האחרונות של המומר הסכים המלך ביום‬
‫‪ 31‬יולי להפסיק חוכוה‪.‬‬
‫כבר חפץ רבנו לנסוע לביתו‪ ,‬והנה נודע לו כי המלך מתעתד לבא לשבת הבא‬
‫אל בית הכנסת אשר להיהודים בברצלונא‪ ,‬התמהמה רבנו עוד שמונה ימים וקיבל פני‬
‫המלך ושריו בבית הכנסת‪ .‬לכבודו דרש אז רבנו לפניו על מהות היהדות ותורתו‬
‫הנצחית‪ ,‬וטרם צאתו מן העיר נתקבל רבנו עוד פעם מאת המלך אשר האיר לו‬
‫׳ פגים ויכבדהו בתשורה של שלש ׳מאות זהובים שעלו לו הוצאות בואו ליבצלונא‬
‫‪,‬‬ ‫ויפטרהו לשלום‪.‬‬
‫אבל הדומיניקנים בחפצם ללכוד נפשות לאמונתם הפיצו שמועד‪ .‬כי רבנו לא‬
‫מצא מענה על הוכחותיהם‪ ,‬ולמען שיש קץ לשקרותם כתב רבנו עלי ספר כל דירי‬
‫הוכוח‪ ,‬ושלח העתקות ממנו לכל 'קהלות ישראל‪ .‬אולם בזה העלה רבנו עליו חמת‬
‫ראש הדומיניקנים והצר המשטין פאבולו‪ ,‬והגישו משפט הספר ומחברו אל המלך‬
‫בהאשימם אותו כי במחברתו זו חירף וגידף את הדת השלטת‪ ,‬הושיב המלך ועד‬
‫של שופטים ההגמון מברצלונא וכומרים אחדים‪ ,‬ורבנו נקרא לעמוד לפניהם ולהצדיק‬
‫נפשו מהאשמה שטפלו עליו‪.‬‬
‫ענה רבנו בעוז רוחו כי לא יוכלו לחשוב לו לחטאת אם כתב עלי ספר‬
‫דברים שהרשה לו לאמרם בפה קבל עם‪ ,‬הכירו המלך והשופטים בלבבם צדקתו‪ ,‬אבל‬
‫יד הכומרים קשתה עליהם‪ ,‬ובכן נגזר על‪ ,‬רבנו כי ספרו ישרף והוא יגלה מן הארץ‬
‫שנתים‬
 ‫תולדות הרמב״ן‬ ‫‪18‬‬
‫נתקררה ערד■ בזה וחשבו למתוח עליו דין קשה‬ ‫שנווימ ימים‪ ,‬דעת הדומיניקנים‪.‬‬
‫‪H‬בל המלך נתן‪,‬לרבנו מכתב הגנה כי ?דן להרעיד ^רתר למשפט רק לפני המל)‪ ,‬חרה‬
‫אף הכומרים על המלך ו?שר יגן על ה??יש שנצח ??ותם' והגישו משפטם לפני‬
‫האפיפיור קלימנטי הרביעי‪ ,‬הוכיח האפיפיור את המלך על אשר ימשוך חסדו למחרף‬
‫אמונת הנוצרים‪ ,‬ולכן אם כי משך המלך הסד לרבנו בכל זאת נשאר דין הגלות‬
‫בתקפו‪ ,‬ורבנו לעת זקנתו בהיותו בן שבעים ושלש שגה ‪ ,‬הוכרח לעזוב ארצו‬
‫‪.‬ומשפחתו ולנדוד אל ארץ אחרת שנתים ימים ג(‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫אמנם יכול היה רבנו למצוא מקום מנום ארעי באחת הארצות ’הקרובות‬
‫לפרובנציא ' בקרבת בניו ומשפהתו במקום שיוכל לבלות שתי שנים אלה במנוחה בין‬
‫תלמידים מקשיבים‪ ,‬אבל נפשו של רבנו התגעגעה לארץ אבות שהיא נחלת ה׳«(<‬
‫שהזוכה לשבת בארץ ישראל הוא כרואה פני המלך ‪ p‬׳ ומי שיש לו חלק בה הוא‬
‫כחלק עולם הבא ו■(‪ ,‬שגם יעקב^ ע״ה לא נתיהדה לו ‪.‬המדה להנחות דרך אמת עד‬
‫שובו לארץ אבותיו ס׳ ואמרו בתוספתא דע״ז הרי הוא אומר ושבתי בשלום ■אל בית‬
‫אבי והיה ה׳ לי לאלהים כו׳ כל זמן שאתם בארץ‪ ,‬הייתי לכם לאלהים אין אתם‬
‫בארץ כביבול אין אני לכם לאלהים ה(‪ ,‬לפיכך נקרא הקב״ה אלהי ארץ ישראל ‪0‬׳ ז־כך‬
‫גדול זכות הישיבה יא״י עד כי הדר עם אשתו בחו״ל ולא ילדו בנים ובאו לא״י‬
‫נותנים' להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ כי ‪ .‬אולי בזכות הארץ יבנו ז(‪ ,‬כי‬
‫‪,‬מצות‪ .‬ישיבת א״י היא מצות עשה מן התורה ח(׳ ושקולה כנגד כל המצות' שבתורה ט(׳‬
‫‪.‬ומחויב האדם להשתדל לקיים מצוה זו‪ ,‬שזהו שאמר הכתוב לשכנו תדרשו ובאת‬
‫שמה‪ ,‬שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית ד״‪ /‬ובספרי תדרשו על פי‬
‫נביא י כ ו ל ת מ ת י ן ע ד ש י א מ ר ל ך נ ב י א ת״ל תדרשו ובאת שמה‬
‫ד ר ו ש ל מ צ ו א ו א ח ״ כ י א מ ר ל ך נ ב י א י ( ‪ .‬ולכן כאשר הסיב ה׳ שהוכרח‬
‫רבנו לצאת מארצו לא חפץ ללכת מגולה אל גולה רק הלך להשתקע בארץ הקדושה‪.‬‬
‫טרם נסעו דרש בחג הסוכות נאום הפרידה‪ ,‬פתח בדברי שלמה ־הבל ׳הבלים‬

‫■ ג( די״י ח״ה פ״ד וראה במבא לדרשת היטב״ן על קהלת )פ&«״ט‬

‫א( דרשת הרטב׳׳ן לקהלת )&פא״מ תרע״ג( צד ‪. 24‬‬
‫ב( דרשת הרטב״ן לראש השנה )&&א״מ ‪ ,‬תרע״ט צד ‪33‬־‬
‫ג( רמב״ן ב&ירוש התורה וישלח ל״ג י״ה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ד( שט ויהי ט״ ח ט״ו‪.‬‬
‫זז( שם אחרי י״ח; כ״ ה עיין נ ו שהאריך־‬
‫■־‬ ‫■ ‪ (i‬שם חיי שרה כ״ד ג׳‪,‬‬
‫‪ (t‬שם לך ט״ו ו‪.‬׳ וראה בהדושיו לינטות פ״ד ע״א‪. .‬‬
‫טר״י‬ ‫ישיבת א״י‬ ‫מצות‬ ‫ח( כסוף הלק העשין טפ&ר הטצות טצוה ד׳ וראה בס׳‬
‫בלוטברג שהרחיב והעסיק בהלנה וו‪.‬‬
‫ט( רמב״ן בפה״ת אחרי י״ ה כ״ה ועוד‪.‬‬
‫י( שם ראה י״ב הע‬
‫בחל׳‬
‫י ‪19‬‬ ‫תולדות הדםבץ‬
‫אמר קהלת וחרז לענין התעוררות אברהם אבינו לעלות לא״י‪ ,‬א ח ר י ש מ ל ך ע י ר‬
‫מ ו ל ד ת ו פ ח ד פן י ש ח י ת ע ל י ו מ ל כ ו ת ו ו י ס י רם מ א מ ו נ ת ם ה א ל י ל י ת ‪,‬‬
‫ו לכ ן ה ש ל י כ ו מן ארץ מ ו ל ד ת ו לארץ אחרת ‪ ,‬וכאשר ה וכ רח א ב ר ם‬
‫ל י ל ך מ ע י ר מ ו ל ד ת ו לא ח פ ץ ל ה ש ת ק ע ב ע י ר ס מ ו כ ה לה רק ע ל ה‬
‫ל ל כ ת מ ש ם א ר צ ה כ נ ע ן ‪ .‬ואחרי שכבר עמד רבנו בענין עליה ארצה ישראלה‬
‫התחיל לבאר כי אם אמנם אמרו חכמים הוי זהיר במצוה קלה ‪ ,‬כבחמורה מ״מ יש‬
‫ומהן מצות ד י ר ת א ר ץ‬ ‫הרבה מצות‪,‬‬ ‫כנגד‬ ‫מצות ‪ .‬שהן שקולות‬
‫י ש ר א ל ומצות צ ד ק ה ‪ ,‬הזכיר אמרות רבותינו בדבר מעלת הישוב בא״י ועל‬
‫דבר גודל ערך צדקה‪ .‬פרט הכתובים אודות מצות צדקה ודברי רבותינו עליה‪ ,‬וסיים‬
‫בדברי רבנו משה מיימוני יא(• כי שמונה מעלות בנתינת צדקה זו למעלה מזו‪,‬‬
‫והמעולה שבהן הנותן ל ק ו פ ה ש ל צ ד ק ה שלא ידע הנותן ‪ ,‬ל מי נתן והעני לא‬
‫ידע ממי לקח יב(‪,‬‬
‫בטח 'לא בהזדמנות בחר רבנו לנושא דרושו האחרון בעירו טרם הפרדו מאתם‬
‫להעיר על חשיבת מצות אלו שכל אחת שקולה כנגד כל המצות‪ ,‬כי אם בידעו כי‬
‫הולך הוא אל ארץ חרבה ושוממה‪ ,‬ובחפצו לחדש את הישוב העברי בארץ הקודש‬
‫ולקבוע שם ישיבה להרביץ תורה‪ ,‬וידע רבנו כי הקמת מוסד כזה בארץ אי אפשר‬
‫בלי תמיכה הגונה מגולה‪ ,‬לזאת העיר בני מדינתו על גודל ערך מצות אלו‬
‫השתים‪ ,‬ודבריו נכנסו ללב שומעיו מעריציו ונתיסדה קופה של צדקה בחוץ לארץ‬
‫בעד יושבי ארץ ישראל ונקראה על שם מיסדה ״ק ו פ ת ה ר מ ב ״ ך יג(‪.‬‬
‫נסיעה דרך ים בימים ההם ולזקן בן שבעים ושלש אינה נוחה וקלה‪ ,‬נסיעה‬

‫■‬ ‫יא( ב ח ד טתגות עגיים ®״י‪,‬‬

‫יב( כדרשתו לקהלת הנזכרת‪. .‬‬ ‫‪,‬‬
‫יג( ככל תפוצות ישראל קבועות קופסות של צדקה בשביל עניי א״י שנקראות כש&‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ,‬ק ו פ ו ת ד ׳ ט א י ר ב ע ל נ ם ״‪ .‬והנה נעלם מאתנו אם הכוונה על ד׳ מאיר התנא תלמידו‬
‫של ר׳ עקיבא או הוא שם אדם אחר )ובהיות כן הוא מאוחר הרבה בי ל א ם צ י נ ו עוד‬
‫שום תנא או אמורא שיקרא בשם ‪,‬מאיר״(‪ ,‬מצייני הקברים שבא״י הציבו ציון מיוחד לד׳ מאיר‬
‫)וראה בירושלמיכלאיםפ״ט‬ ‫בעל נם ב ג ו ש ח ל ב וציון מיוחד לר׳ מאיר התנא ב ט ב ר י א‬
‫מה״ר שר׳ מאיר אידםך ב א ם י א בו׳ אמר דון יהבי ערסא על גוף יטא בו׳‪,‬‬
‫והנה במסעות ר׳ פתחיי‬
‫מרגנשבורג הביא בי בעיר ט י ל י קברו של ר׳ מאיר ח נ ק ו ה וא ר ׳ מ א י ר ד מ ת נ י ת י ן‬
‫ועיין ברש״י עבודה זרד‪ .‬י״ח ע״ב ד״ה ואיכא דאטרו אודות כינוי חנקי‪ ,‬וראה עוד בספר השנה‬
‫של ר״נ כריל שגה ז׳ צד ‪ ( 120‬ובכן הרי המכונה ״בעל נס״ אינו »החגא״ הידוע‪,‬‬
‫הרב שי״ר בכרם חמד ח״ב ובישרון ח״ו צד ם״ב העיר שלפני ארבע סאות שנה בערך לא‬
‫נזכר תואר זה ״ר״ט בעל נס* בשום מפר מספרי הקרטונים‪ ,‬וגם הגאון בעל פדר הדורות בה״א‬
‫ערך אבטליון כתב כי לא ידע טי הוא הנקרא בתואר בעל נם‪ ,‬וגם אם נניח שיכוון על‪ .‬ר׳ מאיר‬
‫התנא‪ ,‬וענין תואר זה הוא על אמרו אלהא דמאיר עגינות שמוזכר בעבורה ורה י״ח ע״ב )וראה‬
‫בקרנים מאמר‪ .‬ו׳ ובבאור דן ידין שם אות ד‪,‬׳‪ ,‬ועיין בעשרה מאמרות חקור דין סח״א‪ ,‬פתה‪.‬‬
‫עיגים מהגחיד׳א ע״ז שם‪ .‬ישו״ת בית יצחק או״ח סי׳ י״ט( עוד יפלא למה נקבע איפה שמו אף‬
‫על קיפות המיוחדות בשביל עניי א״י ולא על כל קופות צדקה‪.‬‬
‫אולם אם נשחרר עצטינו טמוסרזת הרגילות נעמוד על התהוות זה השם וגלגלו‪ ,‬נשים‬
‫נא אל לבנו שטמון האיץ שצייר רבנו בפבד‪_.‬ז לבנו כי בבואו לירושלם לא היו שם עשרה‬
‫א׳;׳‪:‬־ס ■‬
 ‫תולדות הרמבץ‬ ‫‪20‬‬
‫כזו היא מסירת נפש מרוב געגועיו‪ ,‬לחבק עפר ארץ אבות יי‪ /‬רבות נשא רבנו וסבל‬
‫עד כי זכה לבא לגבול א״י לעיר עכו עי(‪ ,‬וגם שם לא נתן לנפשו מנוח להנפש‬
‫מעמל הדרך אך מהר לעלות ירושלימה‪ ,‬וביום התשיעי לירד אלול שנת ה׳ אלפים‬
‫•‬ ‫עשרים ושבע עמדו רגליו בשערי ירושלים‪.‬‬
‫במכתביו לבנו הוא מתאר מצב רוחו והתרגשותו מדי עמדו בשערי ירושלים‪,‬‬
‫בהעלותו על מחשבתו קצות שבחי עיר האלהים‪ ,‬ששם עלו שבטים שבטי יה‪ ,‬ששם‬
‫אבן שתיה שממנו הושתת העולם‪ ,‬ששם הר המוריה שממנו יצאה תורה ואורה‪ ,‬ההך‬
‫חמד אל הים לשבתו ובנה בו בית מנוחתו‪ ,‬ושם הכין כסא מלכותו‪ ,‬שם ישבו כסאות‬
‫למשפט ולהוראות‪ ,‬ללכת בדרך ה׳ צבאות‪ ,‬ועתה נשארה שמה ושאיה‪ ,‬בית מקדשנו‬
‫לשריפת אש וכל מחמדנו לחרבה‪ ,‬לפני ולפנים מקום תנים‪ ,‬ההיכל והר הבית לשמיר‬
‫ושית‪ ,‬עלו כולו קמשונים‪ ,‬ואויבנו פלילים‪ ,‬מציב ומקים אלילים‪ ,‬ובאו בו פריצים‬
‫ומחללים‪ ,‬ואל אל לא יושיע בתוכו מתפללים‪ ,‬כל ערל וטמא בבית תפילה נתן הפלה‪,‬‬
‫ובהיכל אלהים ללא אלהים‪ ,‬ומנהמת לבו יקרא ‪ :‬אללי לי ! ירושלים השדודה‪ ,‬אשרי‬
‫מי שלא ראה אותה היום הזה‪ ,‬חזות קשה מצאתי בתוכה‪ ,‬איש יהודי נגש ונענה‪,‬‬
‫צובע ובוז ישבע‪ ,‬אליו יתאספו בביתו בין גדולים וקטנים‪ ,‬אם ישלמו מנין עדה שאין‬
‫לה ענין‪ .‬לא מקנה וקנין‪ ,‬עם עני ודל ורש ומסכן והלך ואביון‪ ,‬ופרי הארץ לגאון‬
‫ותפארת‪ ,‬ופריה ותבואתה מרובה‪ ,‬ועדיין היא זבת חלב ודבש ליושבים בה‪ ,‬דמיתיך‬
‫הורתי ליולדת שמת בנה בחיקה‪ ,‬והחלב בשדיה למכאובים ותניק את גורי ‪ ,‬הכלבים‪.‬‬
‫^אני הגבר ראה עני‪ ,‬גליתי מעל שלחני‪ ,‬הרחקתי אוהב ורע‪ ,‬הייתי נזיר אחים‪,‬‬
‫״כמדבר מלון אורחים‪ ,‬עזבתי את ביתי‪ ,‬נטשתי את נחלתי‪ ,‬ושם הנחתי רוחי ונשמתי‪,‬‬
‫״עם הבנים והבנות אשר כנפשי‪ ,‬ועם הילדים אשר טפחתי ורביתי על ברכי‪ ,‬הם‬
‫־ ״ראשית דרכי‪ ,‬הם לי הנאהבים והנעימים‪ ,‬והיו עיני ולבי שם כל הימים‪ ,‬ויקל זאת‬
‫״וכל יקר ראתה עיני להבזות‪ ,‬טוב לי יום בחצריך ‪ ,‬לבקר‪ ,‬בהיכלך התרב ומקדשך‬
‫‪; :‬‬ ‫‪-‬‬
‫אנשים מישראל להתפלל כצבור‪ ,‬והוא יכני התעודד לקבוע שם ישיבה אשד נהרו אלי׳ תלמידיו‬
‫מקרוב ומרחוק מבבל יסכל ארצות נהר פרת‪ ,‬והנה גם כהיום בל מוסד שיוסד כארץ נזקק‬
‫יתטיבה תכופה מתו״ל ומה גם במצב שמצא אותה רבנו‪ ,‬דרושו האחרון טרם עלו תו הן יעיד על‬
‫הלך מחשבותיו ‪.‬של רבנו שזירז את בני הגולה על אלו המצות השקולות כנגד כל המצות הן‬
‫ישוב א״י‪ .‬וצדקה ע״י נתינה יקופה‪ .‬ובטח כמו שהיה רבנו נאה דורש בן היה נאה מקיים‪ ,‬והוא‬
‫על נדיבות קם ויסר קופה כגולה כעד ישיבתו שתוסר )כלפנים בישראל ראה תום׳ גטין ס׳ ע״ב‬
‫ד״ה שפורא ונגם׳ חולין קל׳׳ד ע״ב ההיא שקא דדינרי דאתי לבי מדרשא ובתשג׳׳ץ ח״א סי׳‬
‫״ ק ו פ ו ת ד׳ מ ש ה בן נחמ ן״‬ ‫קט״ה(‪ ,‬טובן שהקופות האלו נקראו על ‪.‬שם מיסדם‬
‫ובקצרה ־ ק ו פ ו ת ה ר ט ב ״ ן‪.‬‬
‫אבל אחרי' שנפטר יבנו לחיי עד ובטלה הישיבה הדלה התמיכה מהקופות שיסד רבנו‪,‬‬
‫לתמיכת מוסדות‬ ‫מאות בשנים באשר הוזקקו יייטד מחדש בחו״ל קופות צדקה‬ ‫ואחרי‬
‫כי יפנים 'היו קופות כאלה נקראות ״קופות הרטב״ן״והם לא‬ ‫שבא״י מצאו כתוב‬
‫רבותינו חכמי התוספות‬ ‫משאר‬ ‫יאחד‬ ‫מאשר‬ ‫׳וחי‬ ‫להרמכ״ן‬ ‫ענין התיחסותס‬ ‫ידעו‪,‬‬
‫שעלו‪ ,‬ובטצאם סמך בהאנדה שכע׳׳ז הנזכרת העלו בר״ת דמב׳׳ן שם המתאים בר׳׳ת־ אלו בעוד‬
‫אשר באמת רמוז בו שם מיסד הקופות בראשונה הוא רבנו משה בן נחמן אשר לדור אחרון ינון‬
‫שמו בישראל‪.‬‬
‫יד( יאה התפלה שתקן רבנו ביררו •מה נדפסה בהכרמל שגה ב׳ צד ‪ ,33‬ישם שנה ד׳ צד ‪. 82‬‬
‫»ו( ראה הבונים הראשונים פ״ו‪.‬‬
‫י א ‪21‬‬ ‫תולדות הרמב״ן‬
‫^השטם לחזרת‪ ,‬לרצות אבניך ואת עפריך לחונן‪ ,‬ועל חררבותיך לקונן‪ ,‬ובכיתי עליך‬
‫‪*,‬במר נפש‪ ,‬מספד רב‪ ,‬ובבכי אתענג‪ ,‬ויהי בהרימי קולי‪ ,‬ובקרעי כגדי ומעילי׳ אז‬
‫״ינוח לי‪ ,‬כי ביום תשיעי לירח אלול שנת חמשת אלפים ועשרים ושבע באתי בעיר‬
‫‪,‬״החרבה והשוממה מבלי בניה‪ ,‬ואצל העיר כנגד הפתח קרעתי עליה‪ ,‬ובבואי כנגד‬
‫״הבית הגדול והקדוש קראתי בבכיה רבד‪ .,‬בית קדשנו ותפארתנו‪ ,‬אשר הללוך אבותינו‪.‬‬
‫״ד‪.‬יה לשרפת אש‪ ,‬וכל מחמדנו היה לחרבד״ וקרעתי קריעה שניה בתאניה ואניח‪.‬‬
‫״וקראנו במקום מזמור קינד‪ ,.‬לאמר אלהים באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשך‪.‬‬
‫‪,‬עד פתי ה׳ תאנף לנצח‪ ,‬תבער כמו אש קנאתך‪ ,‬שפוך חמתך אל הגוים אמר לא‬
‫‪,‬ידעוך ואל ממלכות אשר בשמך לא קראו‪ ,‬כי אכל את יעקב יאת נוחו השמו‪ .‬אל‬
‫‪,‬תזכור נא עונות ראשונים‪ ,‬מד‪,‬ר יקדמוני רחמיך‪ ,‬וחותם בחזיון התקוה העתידה בשוב‬
‫״ישראל לנויד‪.‬ם‪.‬״‬
‫אמנם טרם קבע רבנו ישיבתי בעיר הקודש חפץ רבנו לבקר גם יתר מקומות‬
‫נ*‪,‬קודש ולהשתטח על קברי אבות‪ ,‬יבמחרת יום הכפורים הוא כותב לבנו ;‬
‫‪,‬יברכך ה בני נחמן וראה בטוב ירושלים וראה בנים לבניך וכשלחנו של‬
‫‪.‬‬ ‫״אברהם אבינו יהיה שלחניך‪.‬‬
‫״בירושלים עיר הקודש אני כותב אליך ספד זה‪ ,‬כי שבח והודאה לצור ישעי‬
‫״זכיתי ובאתי לשלום ביום התשיעי לירח אלול ועמדתי בה בשלום עד מחרת יו״כ‪,‬‬
‫״אשר פני מועדות ללבת חברון העיר קבורת אבותינו להשתטח כנגדם ולחצוב לי‬
‫‪.‬״שם קבר בעיה״ק‪ ,‬ומה אגיד לכם בענין הארץ כי רבה העזובה וגדול השממון‪ ,‬וכללו‬
‫״של דבר כ ל ה ט ק ו ד ש■ ט ח ב י ר ו ח ר ב י ו ת ר מ ח ב י ר ו‪ ,‬ירושלים יותר‬
‫״חרבה מן הכל וארץ יהודה יותר מן הגליל‪ ,‬ועם כל חורבנה היא טובה מאד‬
‫״ויושביה קרוב לאלפים ונוצרים בתוכה כשלש מאות פליטים מחרב השולטן‪ ,‬ואין‬
‫״ישראל בתוכה‪ ,‬כי מעת באו התתרים ברחו משם ומהם שנד‪.‬רגו בחרבכז‪ ,‬רק שני‬
‫״אחים צובעים קונים צביעה מן המושל ואליהם יאספו עד מנין מתפללים בביתם‬
‫״בשבתות‪ ,‬והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חרב בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו‬
‫״לבית הכנסת‪ ,‬כ י ה ע י ד ה פ ק ר ו כ ל ה ר ו צ ה ל ז ב ו ח ב ח ר ב ו ת ז ו כ ה ‪,‬‬
‫״והתנדבו לתיקון הבית‪ ,‬וכבר התחילו לבנות ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי‬
‫״תורד‪ .‬אשר היו בירושלם והכריחום משם בבוא התתרים‪,‬‬
‫^״והנה הציבו בית הכנסת ושם יתפללו כי רבים באים לירושלם תדיר אנשים‬
‫״ונשים מדמשק וצובר‪ ,‬וכל גלילות הארץ לראות בהמ״ק ולבכות עליו‪ ,‬וטי שזבני‬
‫״לראות ירושלים בחורבנה הוא יזכני לראות ‪ /‬בבנינד‪ .‬ותקונד‪ ,.‬בשוב אליה כבוד‬
‫״השכינה‪ ,‬ואתה בני ואחיך ובית אביך כולכם תזכו בטוב ירושלים ובנחמות ציון‪.‬‬
‫״אביכם הדואג ושוכח‪ ,‬רואה ושטח‪.‬‬
‫משד‪ ,‬בן נ ח מ ן ‪ .‬״‬

‫בחמשה ועשרים יום הצליח י־בנו ליסד מחדש עדה מישראל בירו שלם ולהניח‬
‫יזיסוד לחישוב החדש‪ ,‬בתשיעי באלול בא בשעריה ולא מצא בה כי אם שני יהודים‬
‫וכיום‬ ‫‪.‬‬
 ‫תולדות הרמב״ן‬ ‫‪22‬‬
‫וביום הזכרון ראש שנת ה׳ אלפים עשרים ושמונה כבר התפללו בירושלים בצבור‬
‫‪.‬‬ ‫ועמהם ספר תורה שהובא משכם‪,‬‬
‫אולם גבר רב פעלים כרבנו לא הסתפק ברכוז יושבי הארץ לבד‪ ,‬חפץ רבנו‬
‫לעשות את העיר הקדושה עוד הפעם למרכז האומה כי מציון תצא תורה ודבר ה׳‬
‫מירושלים‪ ,‬לאשר אין תורה כתורת ארץ ישראל‪ ,‬שאך א״י ראויה לתורה ואין התורה‬
‫שלימה רק בא״י «(‪ ,‬לכן יסד רבנו בירושלם ישיבה גדולה שמשכה אלי׳ הרבה כהות‬
‫רעננים מן הגולה שבאו להתישב בירושלם ולהנות בתוכה תורה ותושיה‪ ,‬על יד ‪-‬בית‬
‫הכנסת שלו פתח רבנו בית מדרש לתורה ותלמידים רבים מקרוב ומרחוק מבבל ומכל‬
‫ארצות נהר פרת נהרו לירושלם ללמוד תורה בישיבתו הגדולה של רבנו‪,‬‬
‫כשלש שנים חי רבנו בא״י ובהשנים המועטות האלה הצליח לחדש את הישוב‬
‫העברי לא רק בירושלים כי אם גם ביתר ערי הארץ ובנותיה‪ ,‬ספריו אשר חיבר‬
‫ואשר דיבר בהם כפעם בפעם על אודות מעלת הארץ וישובה שלח לבניו ולתלמידיו‬
‫שבחוץ לארץ‪ ,‬וגם מכתבים מיוחדים שלח להם לעורר בקרב לבס את האהבה לארץ‬
‫אבות‪ ,‬המכתבים האלה נפוצו לערים ומדינות והצליחו להגדיל את מכסת התמיכה‬
‫מבני חוץ לארץ לאחיהם היושבים לפני ה׳ יערי הקודש ויחד עם זה להכניס מזמן‬
‫לזמן כהות חדשים לתוך הארץ‪ ,‬החורבה שזכה בה רבנו מההפקר ושבתוכה יסד את‬
‫בהכנ״ם ואת ישיבתו היתה לאבן חן שמשכה אחריה העולים להתישב שמה ובחצרותיו‬
‫הסמוכות‪ ,‬ומשם ההל הישוב העברי בירושלם להתפשט ולהתפתח ולאי נפסק עד‬
‫היום זה ב(‪.‬‬
‫שם בעיר הקודש השלים רבנו את ספרו הגדול על התורה ג(‪ ,‬הספר הזה הוא‬
‫גולת הכותרת לפעולתו הספרותית של רבנו‪ .‬בו כלולות השקפותיו בפלסופיא וקבלה‪,‬‬
‫הארות בעומק הפשט והתאם תורת הכתב להמסורה י(‪ ,‬ממנו שאבו הרבה הדורות‬
‫שבאו אחריו‪ ,‬והרבה מגדולי ישראל חברי ספרים לבאר דברי רבנו בספרז זה ה(‪.‬‬
‫חיבר רבנו עוד ס׳ ״הזכות״ לישב‬ ‫מלבד ספרו זד‪ .‬והחדושים למסכתות הש״ס‬

‫‪ (m‬בסמרו האמונה והנטחון פ״ח‪.‬‬

‫כ< הבונים הדא־טונים פ״ו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ג( תבואות הארץ הוצאת לונץ צד קד״ד בהערה‪.‬‬
‫ד( נדפס לראשונה בליזבון יפני שנת ר״ט בראשית הדפסה ספרי ישראל ואח״ב עוד &עם י‬
‫גאלשבונה שנת ר״ן< ובשנה שאהריה היא שנת רנ״א טחדש בנעאפל‪ ,‬ובשנת רע״ד כפיזרו )אחרי‬
‫כן עוד הדבה פעמים(‪ .‬אסנס בבתבי יד ישנו כשלימות יותר טאשר לפנינו בדפוס ראה בטאטרו‬
‫החשוב של הה׳ פרלם כירר׳ון לרז״פ שנה ז׳׳ ומחדש התחילו לר‪.‬דפם פי׳ הרטכ״ן עה״ת‪ .‬ע״פ כת״י‬
‫כשם תפארת לטשה באמסטרדם שנת תרע״ט‪.‬‬
‫ה( במו רבנו שם טוב ב׳׳ר אברהם גאון תלמידו של הרשב״א בעל מגדול עוו )ראה‬
‫אודותיו לעיל פרק א׳ הערה ט״ו( שבספרו כתר ש״ט שנקרא גם ״סתרי סתרים״ מבאר סודות‬
‫הרטב׳׳ן )כת״י די ראסי ‪ ,508‬וראה שם מספר ‪ ,417‬כת״י טיכאעל ‪ ,(357‬הר׳ יצתק דמן עבו בם״‬
‫מאירת עינים )כת״י מיכאעל ‪ ,388‬וראה ברשימת כה״י נודליאנא ‪ ,(144‬הר׳טודרום הלוי )די דאסי ‪,(68‬‬
‫הר׳ יצחק אבוהב )ויניציאה שי״ח(‪ ,‬כן יסדו הרבה טפרשים דבריהם על יסוד רבנו בפירושו לתורה‬
‫כמו הרבנו בחיי והציוני‪ ,‬וראה בם׳ נמוקי שמואל מר״ש צרפתי ועוד‪.‬‬
‫ו( מהן נדפסו עט״ם שכת באוצר נחטד פרעסבורג תקצ״ג ווראה אודותיו בהטוכיר שגה‬
‫נ׳ צד ‪ ,( 63‬עטים יבמות בתולדות אדם הומבורג ת׳׳ק‪ ,‬עט״ם כתובות )נדפסו בטעות על שט‬
‫הרשב״א‬
‫יב ‪23‬‬ ‫זולדות הרמב״ן‬
‫השגות ד־ראב״ד על הדי״ף ל‪ /‬״מלחמות השם״ נגד השגות רבנו זרחיה בעל המאור על‬
‫הרי״ף ח(‪ ,‬השגותיו על ספר המצות להרמב״ם למען לישב שיטת בעל הלכות‬
‫גדולות ט‪ /‬והשגותיו על ס׳ הצבא מרבנו זרחיה בעל המאורייג‬
‫השלמת הרי״ף להלכות בכורות וחלה והלכות נדרים יא(‪ ,‬וידה יב;‪ /‬ומשפטי‬
‫החרם יג(‪ ,‬ו״תורת חאדם״ עה״ל ביקור חולים ואבילות‪ ,‬ובסופו שער הגמול על מהות‬
‫העוה״ב ושכר ועונש יי(‪ ,‬דרוש שדרש בברצלונא לפני הנ?לך והשרים טי(‪ ,‬דרוש‬
‫לראש השנה טל(׳ דרוש על קהלת טרם הפרדו מעירו לעלות לא״י יל(‪ ,‬ספר ״הגאולה־^‬
‫על עניני הגאולה העתידה יח(‪ ,‬הויכוח עם פראי פול יט(‪ ,‬תפלה ליורדי הים ועוד‬
‫י'‬ ‫תפלות ופיוטים כ(‪ ,‬ואגרותיו החמודות‬

‫הרשב״א ׳עבאמת המה לרבנו עיי] לדוגמא שס ט׳ ד״ה לא צליכא כו׳ ולפי דעתי שאין‬
‫זו לאשת כהן דאפי׳ אין תהתיו בו׳ וכל זה הענין מובא באותו מגנון עצמו בשיטה מקובצת‬
‫בשם הדמב״ן( ובסופט הגהות התוי״ט לאהע״ן במיץ תקב״ה )עיין אוה״ם(‪ ,‬עמ״ם קדושין עס‬
‫הגמרא במביוניטה שי״ג ואה״ב בסאלוניקי תקי״ט‪ .‬עמ״ם גטין בחמש שיטות זולצבאך תקכ״בי עס״ס‬
‫בבא בתרא עם קונטרס דינא דגרמי בויגיציאה רפ״ג‪ ,‬עמ״ם עבודה ורה במעשי צדיקים ליווארנא‬
‫תק״מד עמ״ם שבועות בחמש שיטות וולצבאך תקכ״ב‪ .‬עמ״ם מכות בשבעה עיבים ליוורנא תק״ה׳‬
‫עט״ם חולין במזבח כפרה לויורנא תק״ע‪ ,‬עט״ס נדה בחמש שטות זולצבאך תקכ״ב‪ ,‬ולקוטים‬
‫למסכתות ברכות וקצת מועד ומס׳ שבועות בשאלוניקי תקנ״א‪ ,‬ומלבד אלו הנדפסים חיבר רבנו‬
‫עוד על הרבה מטבחות שלא וכינו לאורם והזכירם רבנו בשאר מפריו וכן הזכירו טמנם חרכה‬
‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫מהראשונים ‪-‬ראה אוה״ה טרה״ט בערכו‪.‬‬
‫ו( קצת טמנו נדפס בם׳ שבעה עינים ליוורגא תק״ה ואח״ב בגליון הרי״ף‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫חן בגליון הרי״ף דפוס ויניציאה‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ט( נדפס לראשונה בקונסטנטינא ד״ע‪ .‬ואח״ב עם מגילת אסתר‪ ,‬ועוד ספרים שונים להמליץ‬
‫על הרמב״ם ולישב השגותיו‪ ,‬ונודע כי ל‪.‬פני רבנו היתה העתקה אהדת מהספר המצות להרמב״ם‬
‫מאשר לפנינו )ראה המגיד שנה ב׳ צד ‪ (79‬וגם מהמורה נבובים היה לפני רבנו העתקת אלחריזי‬
‫)דאה בם׳ הזברון להריטב״א(‪.‬‬
‫' י ( בתמים דעים סי׳ רכ׳׳ו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יא( נדפסו■ ברי״ף פ״ב תקצ״ו עט באור הרי״ט אלגוי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יב‪ (.‬בם׳ תודת שלמים הנקדא זבחי תודה ויניציאה תק״א‪.‬‬
‫יג( נדפסו בסוף הכל בו‪ ,‬וגם חיבר רבנו חרושי הל׳ חרטי צבור■ יגרפסו בסוף השו״ת‬
‫המיוחסות לרבנו‪.‬‬
‫יד( קונסטנטינא רע״ט‪ ,‬ושער הגמול לבדו נדפס מקורס בנאפולי ר״ן‪.‬‬
‫טו( כס׳׳ם נופת צופים מר״י אלפואל בקושטנטינא שמ״ב‪ ,‬ועם הגהות וציונים ואגרת קינת‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫ונהמה ‪ .‬בווילנא תקצ״ז‪ ,‬ועם מבא טר״א יללינק בלייפציג תרי״א‪' .‬‬
‫טז( בהצופה מארץ הבר שנה א׳ ובהוצאה מיוחדת פפא׳׳ם תרע״ב עם מבא והערות הד״ו‬
‫‪.‬‬ ‫שוארץ‪.‬‬
‫■‬ ‫יז( פפא״ט תרע״ג עם מבא והעדות מהנ׳׳ל‪.‬‬
‫יה( לונדון תרס״ט‪ ,‬וראה אודותיו בט״ע העב‪ .‬ביבליוגרפיא שנה ט״ו צד ‪. 35‬‬
‫יט( נדפם עם העתקה רומית ע״י וואגענוייל באלטורף ‪ ,1681‬ואח״ב בס׳ מלחמת הוברו‬
‫‪:‬קונשטנטיגא ‪ ,‬ת״ע‪ ,‬ושלישית עם פי׳ הרטב״ן על פ׳ הנה ישכיל עבדי וגו׳ בשטעטין כת״ר •ע י‬
‫דטש׳׳ש עם הגהותיו‪ ,‬וראה אודות כת״י הובוח במונטשריפט כרך ל״ח צר ‪.362‬‬
‫כ( ראה הכרמל שנה כ׳'צד ‪ ,93‬ושנה ד׳ צד ‪ ,82‬ועוד שיר מרבנו בהכרטל הה דשי שנה ב׳‬
‫•צד ‪ ,375‬וטסתגאב לר״ה נדפם בתולדת רבנו טרא״ה רפ׳׳פ צד ‪ ,21‬ועיין בליט‪ ,‬געש‪ .‬של ריט׳׳צ‬
‫צד ‪ ,478‬ובם׳ עמודי העבודה ח״ב בערך רבנו באריכות‪.‬‬
‫כא( אגרותיו במחלוקת המורה והמדע‪ ,‬המתהלת טרם אענה בקונץ מצרף לחכמה רסיליאה‬
‫ש&״ט‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
 ‫תולדות דרמבץ‬ ‫‪24‬‬
‫מלבד אלו נתיחסו לו הרבה ספרים אשר מקצתם הוברר שזיגינם מרבנו‪ ,‬וינל‬
‫מקצתם לא הוחלט עוד כמו הם׳ האמונה והבטחון כב(‪ ,‬הבאור לאיוב כג(‪ ,‬״פירוש‬
‫לשיר השירי‪ q‬כד(‪ ,‬ופירוש ספר יצירה כה(‪ ,‬ועוד נשארו הרבה מספריו בכתבי יד פו(״‬
‫אלה הם קצות פעולת רבנו הגדול שעליו היו סומכים בכל גלילות קטלוניא כעל‬
‫משה מפי הגבורה כי היה סיני ועוקר הרים וכל דבריו כגחלי אש כי(‪ ,‬ובכל ארץ‬
‫קשטיליא כמעט נשתכחו התוספות והיו לומדים חדושיו כח(‪.‬‬
‫ואלה תולדות צדיק‪ ,‬בנו הר״ר שלמה אשר נשא בת חרבנו יונה ב״ר אברהם• כט(^‪.‬‬

‫שפ״ט‪ ,‬דומתחלת בפשע ארץ באגרות הרטב״ם אט״ד תע״ב׳ ועוד טטבתכיו גדפסו ע״י שזח״ה מ שרון‬
‫תרל״ה‪ ,‬ובשם אגרת החמדה בווילנא‪ ,‬אגרת מוסר שכתב לבנו טנטובה שפ״ג‪ ,‬אגרותיו טא׳׳י בס״ם‬
‫שער הגמול‪ ,‬אגרת לבנו יהודא המבשר ש״ב צד ‪ ,81‬אגרת הקודש על קדושת הוווג רומא ש״‪1‬‬
‫)וראה בסדר החכמים וקורות הימים הוצאת נייבויער אוקספורד תרט״ח בח״א בדברי יוסף מר״י‬
‫פמברי צד ‪ 125‬שבתב ‪ :‬וחבר קונטרס אחד להר׳ אברהם בנו של הרמב״ם וקראו סוד פרקי החבוד‬
‫בו׳(‪ ,‬ועיין כסוןן הקדמת היוחסין השלם שהביא ‪ :‬ובן הרמב״ן ז״ל כתב לבנו הדרך הראשון‪.‬‬
‫מדברי התלמוד בו׳ ולא נמצא לפנינו ברור שהיה לפניו עוד טאגרותיו של רבנו‪.‬‬
‫כב( נדפס לראשונה בקובץ ארזי הלבנון בויניציאה שס׳׳א‪ ,‬ויש מיחסים אותו לרבנו בחיי‬
‫עיין אוד‪,‬׳׳ם כערכו ובאוה״ח מרח׳׳ט‪.‬‬
‫בג( במקראות גדולות ויניציאה הנקרא קהלת משה‪ ,‬וראה בטונטשריפט בדך י׳׳ן צד ‪449‬‬
‫והלאה ובהתחיה טר״ש זקס צד י ובהיונה מהנזכר מצד ‪ 72‬בהערה ‪ 32‬והלאה באדיבות‪.‬‬
‫כד( אלטונא תקכ״ד׳ ויש מיהסים אותו לר׳ עזרא רבו בקבלה׳ וראה ברבנו בחיי ם׳׳®‪.‬‬
‫ב ש ם ר ״ ע ומבואר לפנינו בפי׳ שה״ש ד׳ פס׳ י״א‪ .‬ועיין כמ׳׳ע העב‬ ‫שלח שהביא מאמר‬
‫גיבליוגרפיא הוצאת ר״ח בראדי ש״ב וש״ג צד ‪. 168‬‬
‫כה( טנטובה שכ״ב‪ ,‬ובבר נסתפק הרמ׳׳ק בפרדם שער א׳ ספ״ד אם מיוחם בצדק לרבנו‬
‫ועיץ בדדו״ד ה״ה צד ‪ 13‬בהערה‪.‬‬
‫בו( כמו פירוש עשר ספירות לד׳רטב״ן ב״י טנכען ראה אוה״ם צד ‪ ,472‬מלבד הספרים שנוברר‬
‫ב ר ו ב ם טהרשב״א וראה‬ ‫בהקדטונים ואינם לפנינו כמו ת שובותיו)כנודע אלו שנדפסו על שמו הם‬
‫מפתח לתשובות הגאונים עמוד ‪ ,(53‬ם׳ הזכות לשאר מסכתות)ראה שה״ג ח״ב אות ש׳ סי׳ צ״א(‪ ,‬הלכות בדיקור‬
‫הריאה מובא בס׳ יבין שטועה מהרשב״ץ ה׳ טריפות פ״ח דף כ׳ ע״ג‪ ,‬קונטרס השגות על הראב״ד הלכות‬
‫שהובא יממנו הרבה בם׳ מגן אבות מרבנו המאירי )לונדון תרס״ט( בענין האחד ועשרים‬ ‫לולב‬
‫איזה סוגיות שהיו ליסוד דברי ר׳ אברהם אבן עקרא בם׳ מהררי נמרים ויניציאה ושמה״ה‬ ‫ביאור‬
‫)ראה רשימת בורליאנא טרמש״ש(‪ ,‬כן מיוחס לרבנו ם׳ הרימון סודות ובבשי דרחמנא ביפי׳ ם׳ יצירה‬
‫מר״ם בוטריל פ״ד מ״ב‪ ,‬גם תפלות ופיוטים שונים‪ ,‬והרשב״ץ בחדושי ר״ה ספ״א מביא ריהטא‬
‫שיםד‪ ,‬ובנו הרשב״ש בם׳ קט״ו מביא אזהרות שחיבר‪ ,‬וראה ברשימת בודליאנא מרשמ״ש ‪ 950— 65‬ג‬
‫■‬ ‫וגישרון מקובק חלק האשכנזי ג׳‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫בז( שו״ת הריב״ש םי׳ תט״ו‪.‬‬
‫כה( ראה ביוהסין בזמנו‪ ,‬ובם׳ כבוד הבמים מר׳ מיסד דוד ב׳׳ר יהודא םיר ליאון )נדפ©‬
‫מכ״י ע״י םק״נ ©שנת תרנ״ט( עמוד ‪ 130‬כותב נכנסתי בגבול ההכטים הספרדים לפלפל בחרושת‬
‫הרטב״ן כו׳ דרכי להמשך אחרי חרושי הרטב״ן הרבה בין בתורה בין בתלמוד ב י ה ט ח‬
‫והדקות‪.‬‬ ‫הפלפול‬ ‫בתכלית‬
‫כט( בשו׳׳ת רשב״ש ‪ .‬סי׳ רצ״א הביא ; וששאלת איך הוא זקננו הרמב״ן ז״ל ‪ 1‬ע כו׳ ובתו‬
‫של רבנו ■‘ זנה בטולידה היתח מעוברת וכשילדה בן זכר והיה לו לקרותו *משה״ כשם אביו‬
‫הרמב״ן‪ ,‬א מ ר ה ר מ ב ״ ן ז ״ ל אע׳״פ שצריך לקרותו על ש ט י אני רוצה שיקרא יונה על שם‬
‫וזרח השמש בו׳‪ ,‬וראה אשר הארכתי בנוספות א׳ שבסוף ספרי תולדות רבנו חיים בן עטר ברבך‬
‫אביו בעודו בחיית‪.‬‬ ‫קריאת שם הב!‬
‫אמו‬
‫‪25‬‬ ‫‪T‬‬ ‫תולדות הדמבץ‬
‫ובנו ד׳ר״ר נחמן ל(‪ ,‬ובנו הר׳ יהודא שעמד לפני ד״מלך בקשטיליא לא(‪ ,‬ואחד מגדולה־‬
‫ישראל המאוחרים לב(‪ ,‬כותב ‪ :‬״זה האיש משה גדול מאוד‪ ,‬זכה שזרעו עדיין קיים‬
‫בעולם מהם נמצאים גם היום כמה תלמידי חכמים בברבריאה‪ ,‬הרלב״ג לג(‪ ,‬והרשב״ץ‬
‫היו מיוצאי חלציו‪ ,‬והגמהר״י ששפורטאש ז״ל קרוב לדורנו הוא היה דור י״א‬
‫לרמב״ן ז״ל בודאי זרעו לעולם יהיה כ ז ה לא נ ו ד ע ל ש ו ם א ד ם ב ג ו ל ה ד‬
‫ויחי רבנו שבעים ושבע שנה‪ ,‬ויעל לחסות בצל שדי‪ ,‬בשנת חמשת אלפים‬
‫ושלשים נ‪0‬תלק רבנו לחיי עד‪ ,‬וגויתו הובל לקבורה בעיר חיפא על יד קברת רבנו‬
‫יחיאל מפאריז לי(‪ ,‬ויסופר כי בצאת רבנו מארץ מולדתו ללכת ארצה ישראלה בהיותו‬
‫כבר בן שבעים ושלש בקשוהו תלמידיו כי יתן להם אות ומופת בהעלותו אל מרום‪,‬‬
‫ויאמר להם כי ביום מותו תבקע מצבת קבורת אמו ובתוך המצבה תראה דמות‬
‫מנורה מצויירת‪ ,‬ושלש שנים אחרי נסיעתו נמצאה מצבת אמו נבקעת ומנורה מצויירת•‬
‫נראתה בתוך המצבה וידעו כל ישראל אשר בגולה כי מת רבנו ויבכו לו כל בית‬
‫ישראל לה(‪ ,‬אות היא לרבנו כי גם בהעלותו למרום לא כבה אורו וכעמוד מאיד‬
‫הוא לישראל‪.‬‬

‫ל( אליו הריץ רבגו אגרתו הטתחלת יברכך ה׳ במ גחמן‪ ,‬ויאה בכגסת הגדולה יו״ד סי'‬
‫ש״ב בהגהות הב״י‪ ,‬ויעוין בשה״ג מע״ג ערך‪ .‬ר ׳ נ ח מ ן שסיים הגחיד״א וראיתי חדושי םסל‬
‫ביצה כ״י ל ב ן הרמב״ן וטייתי תדיר דברי מר אביו הרטב״ן וכ״ב בערך רבנו‪ ,‬ולא פורש אם‬
‫‪.‬‬ ‫הטה מר״נ או מאחד משאר בני דבבו‪.‬‬
‫לא( אליו שלח רבנו מכתב טא׳׳י נדפס בה נשר שנה ב׳ גליון ח׳ ובהרבעון הצרפתי כלך‬
‫ה׳ צד ‪ 115‬וכבר העיר הרט״ה רפ״פ שסגנון הטבתב מתאים לסגנון רבנו בתפלתו ליורדי ים‪ .‬ועיין■‬
‫ברבעון קרית ספר שנה ד׳ צר ‪ 303‬מאמרו של דר‪ .‬שלום אודות ר׳ דור ב״ר יהודא התמיד שחיבר‬
‫הרבה ספרים‪-‬בקבלה ובהממז ביר' את אבי אביו הנחמני‪ ,‬ושזהו מעניין מאד בי ספריו הם הראשונים‬
‫שהוזכר בהם ספר הזוהר וזה יתאים לקבלת היוחסין שרבנו הוא ששלח מא״י את הזוהר‪ ,‬אמנם‬
‫העיר שם הח׳ שלום שהדבר מפליא אחרי שלא מצא זכר לבן הרמב״ן ששטו יהודא‪ ,‬והנה לא‬
‫ראה מכתבו של רבנו וה שמבואר בראשו בי נכתב לבנו ״יהודא" ותואר החסיד שנתבנה יעיד‬
‫‪-‬‬ ‫על הלך נפשו ודרכו בקודש‪.‬‬
‫לב< הוא הגאזן ד׳ יעקב טעמדין בם׳ טטפהת ספרים כ״ ה ע״א‪.‬‬
‫לג( אודות אגדה זו שהרלב״ג היה נכד רבנו‪ ,‬מבתו עיין המוכיר דרמש״ש שנה גי צד‬
‫לד( רבנו חפץ אמנם לחצוב לו קבר בחברון‪ ,‬אבל לפי המקובל נקבר בחיפא‪ ,‬ראה ירושלים‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מרא״ט יונץ שנה א׳ מאמר קברי א״י‪.‬‬
‫לה( סהד״ר בערך רבנו וראה ברעווי הצרפתי ברך ד׳ צד רב״ר‪.‬‬
 ‫דברי הםגיה‪.‬‬
‫וכוח רמב״ן נדפס ראשונה מתוך כ״י חסר בראשו עם העתקה לטינית ע״י‬
‫וואגעמייל בקוביץ גדול ויקר במציאתו ובמקחו בעיר אלטדארף שנת תמ״א‪ .‬אבל מעתיק‬
‫הכ״י שהיה אשכנזי בשנותו את טעם הספר השחית את פניו והמעתיק בלשון לטין‬
‫השחית לפעמים הכוונה‪ ,‬והטעה מקצת חכמי הנוצרים לחשוד הספר עצמו ולחשוב‬
‫שהוא מזויף‪ ,‬אבל כבר באו אחרים והביאו עדות על אמתתו ובראשם הכומר הגדול‬
‫די ראססי‪ ,‬אח״כ נדפס הויכוח בשלימות בם' מלחמת חובה )והוא ד׳ ויכוחים( קושט׳‬
‫שנת ע״ת‪ ,‬וגם הוא יקר במציאות מאד‪ ,‬ונדפס בלי דקדוק והגהה גם בלי הדור עד‬
‫שכמעט לא נכרת צורת התיבות והאותיות במקומות רבים‪ ,‬ויהי ■בראותי כי נמצא‬
‫הספר הזה בכ״י באוצר ספרי אוניווערזיטעט בליידן )עיין רשימתי הנדפסת שם בשנתי‬
‫תרי״ח ע׳ ‪ (275‬וגם בכ״י סרוואל ‪ ,26‬אשר נמצא כעת בבית מדרש מורים בברעסלויא‬
‫נעיין המזכיר תרי״ח עמוד ‪ 25‬בהערה וע׳ ‪ 81‬סי׳ ‪ ,(226‬אמרתי שלשה המה מטיבי‬
‫סע״ד וארבעה מטיבי לכת בתיקון הספר כראוי‪ ,‬ואת דרכי אגידה‪ ,‬ראשונה העתקתי‬
‫דפוס קושט' אות באות והוספתי מראה מקום הפסוקים וכר'‪ ,‬והוספתי את החסר בחצאי‬
‫עגולה ) ( והסגרתי כל הנותר במסגרת כזאת ‪ [ 1‬ויתר השינויים רשמתי בשולי‬
‫היריעה ע״פ סימן המספר אשר החילותי מכל עמוד מדפוס קושטא הנרשם ג״כ שם‬
‫ואם תמצא בהערה שציינתי דף הספר הזה הנה הוא הדף מדפוס קושט׳ *( וכבר‬
‫הבינות מעצמך שראשי תיבות דא״ד ד״ק יורו על ב׳ הדפוסים אלטדארף וקושט‪/‬‬
‫וכי״ל וכי״ם הם ב׳ כ״י ליידן ופרוואל‪ ,‬ודע שהודעתי ג״כ בקצת מקומות השיבושים‬
‫אשר נפלו בכל'אחד מהם כדי שתדע ותכיר את ערכם וערך מלאכת הצירוף‪ ,‬כל זה‬
‫עשיתי זה שנתים‪ ,‬ועתה בבא מהרר״ן גאלדבערג ואמר להוציא הספר בדפוס חדש‬
‫בעיר שטעטין נרציתי לו וכתבתי הדברים האלה היותר נצרכים לקורא‪ ,‬ולא היתה‬
‫מטרת‪/‬להרחיב בבקורת הספר עצמו )עיין רשימתי הגדולה של ספרי הבאדלעיאנא‬
‫עמוד ‪ (1955‬רק אעיר שהויכוח היה בש'נת אלף קצ״ה לחרבן שהוא כ״ג לאלף הששי‬
‫ונראה שנעתק הס' כמו ת׳ שבה אחרי הרמב״ם ואפשר שבהעתק הזה אשר ממנו יצאו‬
‫ד״ק ובל כ״י חסר ענין אחד או נוסף הענין בהעתק אחר כי לא נמצא אצלנו הענין‬
‫אשר הביא בעל שבט יהודא פרק מ׳ מויכוח ר׳ משה די גירונה )כצ״ל( עם פראי‬
‫פול )עיין הערה י״ח‪ /‬ודע שכל מחסורי הספר עצמו עלי המה‪ ,‬אבל כל חסרון‬
‫וטעות הדפום אינני ערב בדבר כי זה שנתים לא יצא דיר מעטי אשר לא הוגה ג״ב‬
‫ע״י אחרים מפני חולשות עיני‪,‬‬
‫כתבתי פה בערלין בחדש ניסן שנת תר״ך‪.‬‬
‫מ שה ש ט י י נ ש נ י י ד ר‬

‫דפוס קוש»‪/‬‬ ‫*( להקל על המעיין שניתי בהוצאה זו לציין באותיות א״ב עד הסוף ולא ל&י‬
‫‪,‬‬ ‫והוספתי הערות בשולי העמודים והן ביסומיות בכוכב כזה *(‪ ,‬ר ״ ט‪.‬‬
‫י ד ‪27‬‬ ‫ויכוח דזרמבץ‬
‫צוה אותי אדוננו המלך להתופח‬
‫עם פראי פול בהיכלו י( בפניו )ובפני‬
‫יועציו( בברצלונה‪ ,‬ואען ואומר אעשה‬
‫כמצות אדוני המלך אם תתנו לי רשות‬
‫לדבר כרצוני ואני מבקש )בזד‪ (.‬רשות‬
‫המלך ורשות פראי רמון דפינה פורט‬
‫)דפינייא פואירטי( *( וחבריו אשר בכאן‪.‬‬
‫ענה פראי רמון )די פינייאיפואירטי(‬
‫ובלבד שלא תדבר בזיונות‪ ,‬אמרתי להם‬
‫איני רוצה להיות בדינכם על זה אבל‬
‫שאומר כל רצוני בענין הויכוח כאשר‬
‫אתם אומרים כל רצונכם‪ ,‬ואני יש ל­­‬
‫דעת לדבר בדרך מוסר )בענין הויכוח‬
‫כאשר אתם אומרים( אבל ברצון נפשי‬
‫יהיה‪ ,‬ונתנו לי רשות כלם לדבר כרצוני‪.‬‬
‫ובכן עניתי ואמרתי ג( ויכוח הגוים י(‬
‫והיהודים ‪,‬בדברים רבים ממנהגי התורות‬
‫)אשר( אין עיקר האמונה תלויה בהם‪.‬‬
‫אבל אני רוצה להתוכח בחצר הנכבד‬
‫הזה‪ ,‬אלא בדברים שכל הדין תלוי בהם‪,‬‬
‫וענו כלם ואמרו יפה אמרת‪ ,‬ובכן‬
‫הסכמנו לדבר תחלה בענין המשיח אם‬
‫כבר בא כפי אמונת הנוצרים אד אם הוא‬
‫עתיד לבא כאמונת היהודים‪ ,‬ואחרי כן‬
‫נדבר אם המשיח הוא האלהי ממש או‬
‫אם הוא איש גמור נולד מאיש ואשה‪,‬‬
‫ואח״ב נדבר אם היהודים פתורה ד(‬
‫גרסינן בסנהדרין *( ת״ר ה׳ תלמידים‬
‫היו לו לישו מתאי נקאי בצר ובוני‬
‫ותודה‪ ,‬אתיוהו למתי א״ל מתי יהרג‬
‫דכתיב )תהלים מ״ב ג׳( מתי אבא ואראה‬
‫פני אלקים‪ ,‬א״ל אין מתי יהרג דכתיב‬
‫)שם מ״א ‪ n‬מתי ימות ואבד שמו‪.‬‬
‫אתיוהו לנקאי א״ל נקאי יהרג דכתיב‬
‫)שמות כ״ג ז׳{ ונקי וצדיק אל תהרוג‪,‬‬
‫א״ל אין נקאי יהרג דכתיב )תהלים י׳‬
‫ה׳( במסתרים יהרג נקי‪ ,‬אתיוהו לנצר‬
‫א״ל נצר יהרג דכתיב )ישעי׳ י״א א׳(‬
‫ונצר משרשיו יפרה א״ל אין נצר יהרג‬
‫דכתיב )שם י״ד י״ט( ואתה השלכת‬
‫מקברך כנצר נתעב‪ ,‬א תיו הו לבוני א״ל‬
‫בוני יהרג דכתיב )שמות ד׳ כ״ס בני‬
‫בכורי ישראל א״ל אין בוני יהרג דכתיב‬
‫)שם ד׳ כ״ג( הנה אנכי הרג את בנך‬
‫בכורך‪ ,‬אתיוהו לתודה א״ל תודה יהרג‬
‫דכתיב מזמור לתודה א״ל אין תודה‬
‫יהרג דכתיב )תהלים נ׳ כ״ג( זובח תודה‬
‫יכבדנני‪ ,‬וכתב ‪ ,‬ר״ש קרובים למלכות היד‬
‫והיו צריכין א( להשיב לכל ראיות של‬
‫הבל שלהן‪ ,‬ועל הדרך הוה אני כותב‬
‫דברים שהשבתי על ‪ ,‬תעתוע פראי פול‬
‫שהקדיח תבשילו ברבים בפני אדוננו‬
‫המלך וחכמיו ויועציו ירום הודו ותנשא‬
‫‪.‬‬ ‫מלכותו‪^ .‬‬

‫י( שם מ״ג סע״א מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יצא ליסקל וכרוז יוצא לפציו‬
‫פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית וכו׳ )והקשו בגט׳( לפניו אין טעיקרא לאק‬
‫אריב״ל כל הזובח את יצרו ומתודה עליו טעה״ב באלו כיבדו להקנ״ה כשני עולמים דכתיב זובח‬
‫תודה יכבדנני ע״ב והנה אין שום קישור למאמר ריב״ל זה עם הקדום לו וגם על קושיתם לפניו‬
‫אין מעיקרא לא אין לפנינו שום תשובה‪ r‬אמנם זו היא אחת ההשםטות שבש״ם לפנינו ובך‬
‫הנוסחא ‪ :‬לפניו אין מעיקרא לא והתניא בערב פסה תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום‬
‫יוצא ליסקל על שכישף והימית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבא ויעיד עליו ולא‬
‫מצאו לו זבות ותלאוהו בערב הפסח‪ ,‬אמר עולא ותסברא בר הפוכי זבות הוא‪ ,‬ממית הוא‪ ,‬ורחמנא‬
‫אמר לא תחמול ולא תכסה עליו אלא שאני ישו דקרוב למלבות הוה׳ ת״ר ה׳ תלטידיס היו לו‬
‫לישו וכו׳ כל הענין עד דכתיב זובח תודה יכבדנני מלבן סטיו יי׳ דרושו של ריב״ל על■ מקרא‬
‫זה< וברש״י שם תשובה בעלמא הוא מפגי האומות שקרובים למלכות היו והיו צריכים להשיב על‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫נל ראיות של הבל שלהם עכ׳׳ל‪.‬‬
‫דפום אלטדארף(‪ ,‬ב( בהבלין )דאיי(‬ ‫רבותינו שהיו צריכין )כך מתחיל‬ ‫א( ואפי׳‬
‫•( ‪ u&ynmud d® Peaaiotu‬ג( כאן מתחיל כ״י ליידין‪ n .‬הגלחים )רא׳ר(‪ .‬ד( באמונת בבי׳׳ס וראיד‬
‫‪'-‬‬ ‫ולפי‬ ‫'‬
 ‫ויכוח הרמב״ן‬
‫והם ותלמידיהם הלוקחים ‪ .‬תורה מפיהם‬
‫היו ומתו יהודים כמונו היום‪ ,‬והם אשר‬
‫למדו אותנו דת משה ויהודית כי כל‬
‫מעשינו היום ע״פ התלמוד ועל פי מה‬
‫שראינו לחכמי התלמוד שהיו נוהגים‬
‫ועושים מן היום אשר חובר ועד הנה‪,‬‬
‫כי כל התלמוד אינו אלא ללמדנו מנהגי‬
‫התורה והמצוה‪ ,‬והאיך נהגו בה האבות‬
‫במקדש מפי הנביאים ומפי משה רבנו‬
‫ע״ה ט( ואם האמינו בישו ודתו האיך לא‬
‫עשו הם כאשר עשה פראי פול המבין‬
‫דבריהם יותר מהם עצמם‪.‬‬
‫ענה פראי פול )ואמר( אלו דברי‬
‫אריכות לבטל הויכוח‪ ,‬אבל על כל פנים‬
‫תשמע מה שאומר‪.‬‬
‫ואומר אליהם אבל זה ‪1‬לין ראיה‬
‫)גמורה( ברורה שלא יאמר דברים שיהיה‬
‫בהם ממש‪ ,‬ואשמע אותם מפני שרצון‬
‫‪.‬‬ ‫אדוננו המלך בכך‪.‬‬
‫התחיל ואמר הנה הכתוב אומר‬
‫)בראשית מ״ט י׳( לא יסור שבט מיהודא‬
‫וגו׳ עד כי יבא שילה‪ ,‬שהוא המשיח‪,‬‬
‫הרי שהנביא אומר כי לעולם יהיה‬
‫ליהודא כח י( עד המשיח היוצא ממנו‪,‬‬
‫ואם כן היום שאין לכם■ לא שבט אחד‬
‫ולא מחוקק אחד כבר בא המשיח שהוא‬
‫מזרעו ולו הממשלה‪, ■ .‬‬
‫עניתי ואמרתי אין בונת הנביא‬
‫לומר שלא תהיה ממלכת יהודא בטלה‪,‬‬
‫כלל בשום זמן אלא אמר שלא תסור ותפסק‬
‫לגמרי ממנו‪ ,‬והבונה שכל זמן שתהיה‬
‫המלוכה לישראל ליהודא היא ראויה‪ ,‬ואם‬
‫‪28‬‬
‫!זאמתית או הנוצרים עושים אותה‪.‬‬
‫ואז פתח פראי פול ואמר שהוא יוכיח‬
‫מן התלמוד שלנו שכבר בא המשיח אשר‬
‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫הנביאים מעידים עליו‪.‬‬
‫עניתי ה( ואמיתי אבל קודם שנתוכח‬
‫בזה אני מבקש שיודעי ויאמר לי האיך‬
‫שהמלך בפרבינצה‬ ‫‪ m‬ב«‪ 3‬שד‪^ ,‬‬
‫!במקומות רבים שמעתי שאמר כדבר‬
‫הזה ליהודים רבים ואני תמה בו מאוד‪,‬‬
‫!יענני בזה הירצה לומר כי חכמי התלמוד‬
‫מאמינים בישו שהוא המשיח והאמינו‬
‫שהוא איש גמור ואלוה באמת כפי‬
‫מחשבת הנוצרים והלא דבר ידוע הוא‬
‫באמת כי ענין ישו היה בבית שני וקודם‬
‫חרבן הבית נולד ונהרג וחכמי התלמוד‬
‫היו אחר החרבן כגון ר׳ עקיבא וחביריו‪,‬‬
‫ואותם ששנו ה‪-‬משנה רבי ור׳ נתן היו‬
‫ימים רבים ^חר החרבן וכל שכן רב‬
‫אשי שחבר התלמוד וכתבו שהיה אחר‬
‫החרבן כד׳ מאות שנה י( ואם היו‬
‫החכמים האלה מאמינים במשיחות ■ישר‬
‫ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת ז( ואם‬
‫היו הם כותבים הדברים האלה אשר‬
‫פראי פול אומר שיוכיח מהם כך אם כן‬
‫האיך עמדו בדת היהודים‪.‬ח( ומנהגם‬
‫הראשים כי הם היו יהודים ועמרו בדת‬
‫היהודים כל ימיהם ומתו יהודים הם‬
‫ובניהם ותלמידיהם השומעים כל דבריהם‬
‫מפיהם ולמה לא ‪.‬נשתמדו וחזרו לדת‬
‫ישו כאשר עשה פראי פולו והבין‬
‫מדבריהם כי אמונת הנוצרים היא האמתית‬
‫חלילה והלך ונשתמד על פי דבריהם‪,‬‬

‫ולגוי זד! הפרו מלות ‪ :‬עו׳‪8‬ים אותה‪ .‬ה( מכאן עד הידצה לומר חסר בכי״ל‪ ,‬ובדא״ד את ‪ m‬אבק*»‬
‫שתוריני האיך יבול להיות זה כי אתם לעולם תאמרו דגר אכל אינכם יכולים לכור‪ .‬ענה ברודד‬
‫©ול ואמר שחכמי התלמוד האמינו‪ ...‬והאמינו כי הוא איש ואלוה ולא איש גמור לכד‪ ,‬כמו שנם‬
‫אומרים הנוצרים ‪ .‬ו( כי״ל ודא״ד מוסיפים ‪ :‬והנה הוא אתר ישו כת״ק שנה‪ .‬ז( בני״ל נ אמת כדכרי‬
‫פרי ©ולו אשר אומר שיוכיח‪ m .‬מכאן עד כדת היהודים נשמט בכתי״ס‪ :‬ט( כ׳ח ברא״ר‪,‬‬
‫בכי״ל רק כפני הנכיאים בד״ק )נ׳ ע״א( ובבי׳׳ם כפני הנביאים עד )מרע״ה(‪ .‬י{ ככיי״ל ממשלה‪,‬‬
‫כני״ם‬
‫פ ו ‪29‬‬ ‫דכוח הרמב״ן‬
‫שאינך מבין דין והלכה אלא מעט‬
‫בהגדות אשר הרגלת עצמך בהן‪ ,‬והענין‬
‫הזה שהזכירו החכמים היא כי משורת‬
‫הדין אין אדם דן יחידי ויפטר מלשלם‬
‫אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא• והוא‬
‫המלך טס ואמרו כי בזמן הגלות כיון שיש‬
‫מזרע המלוכד‪ .‬מי שיהיה לו קצת ממשלה‬
‫ממלכי הגוים כגון ראשי גליות שבבבל‬
‫ונשיאי ארץ ישראל יש להם נתינת רשות‬
‫וסמיכה‪ ,‬וזה נהג בחכמי התלמוד לאחר‬
‫ישו יותר מד׳ מאות שנה‪ ,‬כי אין דעת‬
‫חכמי התלמוד שיהיה נהוא[ מזרע )יהודא(‬
‫שבט ומחוקק אשר ליהודה אבל הנביא‬
‫הבטיחו ליהודה שיהיה מלכות ישראל‬
‫שלו ועל מלכות גמורה הבטיחו ואעפ״ב‬
‫‪-‬נתבטלה ימים רבים כמו שהזכרתי כי‬
‫בזמן גלות בבל לא היה בהם שבט‬
‫ומחוקק כלל ובבית שני כשהיה המלכות‬
‫לנהנים ולעבדיהם לא היה לשבט יהודא שום‬
‫ממשלה לא ראש גלות ולא נשיא כי הנשיאות‬
‫וד‪.‬ראשות למלכי הכהנים ולשופטיד‪,‬ם טז(‬
‫ולשוטריד‪,‬ס ולאשר ישרו בעיניהם‪.‬‬
‫אז ענה פראי פירי די גינובא זה אמת‬
‫הוא שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק‬
‫לגמרי אבל יכול להיות בו שביתה‬
‫‪.‬‬ ‫באגר יז( בלע״ז‪.‬‬
‫אמרתי למלך הנה פראי פירי פסק‬
‫הדין כדברי‪.‬‬
‫אמר פראי פירי אני לא פסקתי‬
‫דין כי שבעים שנה של בבל זמן מועט‬
‫הוא ורבים אשר זכרו הבית הראשון‪ ,‬כמו‬
‫‪.‬תתבטל מלכותם מפני חט י»( ליהודא‬
‫תשוב‪ ,‬והראיה לדבר שכבר היו ימים‬
‫■רבים קודם ישו שבטלה המלכות מיהודא‬
‫ולא מישראל וימים רבים בטלה המלכות‬
‫גם מישראל וגם מיהודא‪ ,‬שהרי בשבעים‬
‫שגה שגלו לבבל לא היה ליהודא ולא‬
‫לישראל מלכות כלל ובבית שני לא מלך‬
‫‪.‬מיהודא רק זרובבל ובניו ימים במספר‬
‫ועמדו אח״כ ש״פ שנה עד יב( החרבן‬
‫שמלכו הכהנים מבני חשמונאי ועבדיהם‬
‫וכ״ש כשהעם בגלות שאם אין עם אין‬
‫‪,‬‬ ‫■מלך *(‪,‬‬
‫ענה פראי פול באותן הזמנים כלם‬
‫אע״פ שלא היו להם מלכים היה להם‬
‫ממשלה‪ ,‬שכך פירשו התלמוד יג( לא יסור‬
‫שבט מיהודא אלו ראשי גליות שבבבל‬
‫שרודין את העם בשבט ומחוקק מבין‬
‫דגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין‬
‫תורה ברבים‪ ,‬והיום אין לכם הסמיכה‬
‫הידועה בתלמוד ונתבטלה גם הממשלה‬
‫ההיא‪ ,‬ואין בכם היום ראוי להקרא רבי‪,‬‬
‫ומה שקורין ‪ -‬אותך נהיום[ מאישטרי יד(‬
‫הוא טעות ובשקר אתה נוהג באותו השם‪.‬‬
‫■ עניתי כמהתל בו ‪ :‬אין זה מן‬
‫הויכוח‪ ,‬אבל אינך אומר אמת‪ ,‬שאין רבי‬
‫מאישטרי ‪ .‬כי ‪ ,‬רב הוא מאישטרי ובלא‬
‫&מיכה נקראים רב בתלמוד *( אבל אני‬
‫‪.‬מודה כי איני מאישטרי ולא תלמיד טוב‪,‬‬
‫‪:‬אמרתי זה בדרך מוסר‪ ,‬חזרתי ואמרתי לו‬
‫אני אודיעך שאין הכוונה לרבותינו ז״ל‬
‫לפרש הפסוק אלא במלכות ממש אלא‬

‫ועמדו‬ ‫בכי״ם ובדא״ד כח וממשלה‪ .‬יא( דא״ד טוםי]« ‪ :‬לכשתשוב‪ ,‬יב( גדא״ד ש״ע שנח‪ ,‬ובבי׳׳ם‬
‫'‬ ‫כדרכי ד‪,‬שם אחר כך שנים׳ אחר החרבן‪.‬‬
‫*( עיין בפירוש התורה ‪ ,‬מרבנו‪ .‬שהרחיכ שם כאורו זה‪ ,‬זיעוין מה שהובא מ מ ד ר ש‬
‫‪ n‬ב ח ו מ א כ״י אוקספורד )כטבא לטד״ת הוצאת ר״ש כובד ע׳ ע״א( שאמרו עד כי יבא שילח‬
‫ה ש י ל ו נ י אשר לקח המלכות מבית דוד ונתן לירכעם‪ ,‬ויעוין בם׳ שילה טהה׳‬ ‫אחיה‬ ‫זה‬
‫פוזננסקי )לייפציג ‪ ( 1904‬שאסף וסידר כאורי המפרשים הראשונים והאחרונים על מקרא וה‪.‬‬
‫יג( סנתדרין ה׳ ע״א שרודין את ישראל‪ .‬יד( ‪ ,Maestro‬ובדא״ד מיישטר בלשון אשכנז‪ (* .‬עיין רש״י‬
‫כ תובו ת מ‪.‬״ג רע׳׳ב‪ .‬טו^ בדא״ד או מן המלך‪ ,‬בבי״ל והוא מהמלך‪ .‬טז( בכי״ם מוסיף‪ :‬ולשריהם‪ .‬ין( בבי׳׳ם‬
‫ואגאר‬
 ‫ויכוח הרמבץ‬
‫שרא קנקניה‪ ,‬געת זמן תנינית אמר ליה‬
‫אסור תורתך אסור פדנך ‪ .‬אסור קנקנך‬
‫דאיתיליד משיחכון‪.‬‬
‫ואען ואומר אני איני מאמין יט(‬
‫בהגדה זו נכלל[ אבל ראיה היא לדברי״‬
‫אז זעק אותו האיש ואמר ראו‬
‫שהוא מכחיש בספרים שלהם‪.‬‬
‫אמרתי באמת שאיני מאמין שנולד‬
‫המשיח ביום החרבן וההגדה הזאת אי‬
‫שאינה אמת א‪ .‬ו שיש לה פירוש אהד‬
‫מסתרי החכמים‪ ,‬אבל אקבל אותה ־כפשטה‬
‫כאשר אמרת כי ראיה היא לי‪ ,‬הנה היא‬
‫אומרת כי ביום החרבן אחרי שנחרב‬
‫)הבית(‪-‬בו ביום נולד המשיח‪ ,‬אם כן אין‬
‫ישו משיח כאשר אמרתם ‪ ,‬שהיא קודם‬
‫החרבן נולד ונהרג‪ ,‬ולידתו קרוב למאתים‬
‫שנה קודם החרבן לפי האמת ולפי‬
‫חשבוניכם ע״ג כ( שנה‪ ,‬אז נשתתק האיש״‬
‫ענה מאישטרי גילים כא( השופט‬
‫אשר למלך )ואמר( אין עתה הויכוזו‬
‫בישו אבל השאלה ־היא אם בא המשיח‬
‫אם לא‪ ,‬ואתה אמרת שלא בא והספד הזה‬
‫■ ‪:‬‬ ‫שלכם אומר שבא‪,‬‬
‫אמרתי לו אתה בוחר כנזבהגכם‬
‫־לענות במרמה בדינין‪ ,‬ועל כל פנים‪.‬‬
‫אענה אתכם בכאן‪ ,‬לא אמרו הכמים שבא‬
‫אבל ]אמרון שנולד‪ ,‬כי היום שנולד משח‬
‫רבנו ע״ה לא בא רלא היה גואל אבלי‬
‫כשבא לפרעה במצותו של הקב״ר‪ .‬ואמר‬
‫לו )שמות ח׳ א׳( כה אמר ה׳ שלח ‪ ,‬ע ^‬
‫‪so‬‬
‫שכתוב בספר עזרא *( וזה יקרא בטול‬
‫הוא באגר בלע״ז אבל געתה( שעמדתם‬
‫אלף שבים ויותר חסרה גמורה היא‪.‬‬
‫אמרתי עתה אתה מתנחם כי אין‬
‫הסרה בדבר החוזר ואין הפרש בדברי‬
‫הנביא בין רב למעט‪ ,‬ועוד כי ־ הזמנים‬
‫שהזכרתי זמנים רבים הם‪ ,‬וערד כי יעקב‬
‫)אבינו( ע״ה לא הבטיח‪,-‬ליהודא שיהיה‬
‫לו שבט ומחוקק על שבטו'״בלבד אבל‬
‫מלכות כל ישראל נתן לו כדכתיב‬
‫)בראשית כ״ז וכ״ח( יהודה אתה יודוך‬
‫אחיך וכתיב )דהי״א ה׳ ב׳( כי יהודה‬
‫יגבר באחיו ולנגיד ממנו‪ ,‬והנה נתבטל‬
‫מלכות כל נשבטי[ ישראל )ממנו( משמת‬
‫שלמה כדכתיב )מלכים א' י״ב כ׳( לא‬
‫היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודא‬
‫לבדו‪ ,‬אם כן דבר ברור הוא שלא אמר‬
‫הנביא אלא שלא תסור לגמרי‪ ,‬והאמת‬
‫הוא כי בזמן הגלות אינו נקרא לא הסרה ולא‬
‫ביטול כלל‪ ,‬לפי שאינו מצד יהודא אלא מצד‬
‫העם‪ ,‬כי לא הבטיח את יהודה שלא ילכו‬
‫ישראל בגלות לעולם בעבור שיהיה הוא‬
‫מלך עליהם בכל זמן‪.‬‬
‫חזר פראי פול וטען כי בתלמוד‬
‫אמרו שכבר בא המשיח והביא אותה‬
‫הגדה שבמדרש איכה יח( בההרא גברא‬
‫דהוי )רדי( וגעת תורתי' עבר הד ערבי‬
‫ואמר לי׳ בר יהודאי בר יהודאי שרי‬
‫תורתך שרי פדנך שדי קנקנך דאיתחרב‬
‫בית המקדש שרא תורתיה ‪ .‬שרא פדניה‬

‫זאגאד‪ ,‬כ מ״ל אנאגר והוא ‪are‬״‪a‬׳!‪ 7acare-‬בל׳ לטין‪ {* .‬שם ג׳ י״ג‪ .‬יח( על מסוק על אלה אני‬
‫גוביה )ומובא בילקוט ישעי! י״א טי׳ רפ״ד וגס שם גדפם מרנך במקום פדנך( ועיין שם ביפה■‬
‫עגן! שמביא ם׳ שגט יהודא פי׳ ט׳ )והוא עמוד ‪ 74‬ד׳ האנווד ושם אחר מלת משה חסי מלות דר‬
‫נידונה(‪ ,‬ושם אמר שהתחלת הויכוח היה כי פראי פול רצה להוכיח בי היהודים ראוי ■שיקראו‬
‫כנעניים כעבור שתפשו מעשה כנען וישגו בארצם והנוצרים ראוי שיקראו ישראל לפי שנכנסו‬
‫במקומן‪ ,‬ואטד שהשיבו הטאישטרו בי הנכנס כמקום אחד ראוי שיורש חפציו ובו׳ ו כ ל ‪ I‬ח•‬
‫ל א נ מ צ א א ת ב ו ‪ ,‬גם טעה שם ‪,‬באסרו שהויכוח היה לפני המלך החסיד דון פידרו הוקן‪,‬‬
‫)וברשימת שטות אנשים עטור ‪ 144‬הרכיב המו״ל אנשים שונים(‪ ,‬יט( בבי״ם‪ *.‬מרדה‪ ,‬וחסרו מלות‬
‫גלל ער לדברי‪ ,‬וגם ככתי״ל חסרה מלת כלל‪ ,‬כ( כביים‪ ,‬ש״ע ! כדא׳׳ד צ״ג‪ .‬בא( בבי״ד כשם®‬
‫השם‬
 ‫ט? ‪Si‬‬ ‫דכוח הדמב״ן‬
‫שיהרג כאשר היה במשיחכם‪ ,‬ולא רצו‬ ‫וכר אז בא‪ ,‬וכן המשיח כשיבא להאפיפיור‬
‫לשמוע כה(‪.‬‬ ‫ויאמר לו במצות חאלהים שלח עמי אז‬
‫חזר אותו האיש ואמר כי בתלמוד‬ ‫יהיה בא‪ ,‬ועד היום לא בא וגם איננו‬
‫מפורש שר׳ יהושע בן לוי בו( שאל לאליהו‬ ‫משיח כלל‪ ,‬פי דוד המלך ביום שנולד‬
‫מתי יבא המשיח והוא ענה אותו‪ ,‬שאל‬ ‫לא היה ‪1‬מלך ולא משיח[ אבל כשמשחו‬
‫למשיח עצמו )אמר( והיכן הוא ? )אמר(‬ ‫שמואל י היה משיח‪ ,‬וביום שימשח אליהו‬
‫בפתה דרומה בין החולים‪ ,‬הלך שם‬ ‫למשיח במצות האל יקרא משיח‪ ,‬וביום‬
‫ומצאו ושאל לו כו׳ אם כן כבר בא‬ ‫אותנו‬ ‫שיבא אחרי כן לאפיפיור לגאול‬
‫והוא ברומה )והוא ישו המושל ברומה( בז(‪.‬‬ ‫אז יקרא ‪1‬גואל‪ 1‬בא^ כב(‪.‬‬
‫עניתי לו והלא מפורש מכאן שלא‬ ‫טען אותו• האיש כג( הנד‪ ,‬פרשת‬ ‫י‬
‫בא שהרי שאל לאליהו מתי יבא‪ ,‬וכן‬ ‫הנה ישכיל עבדי )ישעי׳ נ״ב י״ג( מספרת‬
‫‪,‬שאל אליו בעצמו מתי אתי מר‪ ,‬א״כ‬ ‫ענין מיתת המשיח ובואו ביד אויביו כד(‬
‫לא בא עדיין‪ ,‬אבל נולד כפי פשוטי אלו‬ ‫ונתנו אותו עם הרשעים כאשר היה בישו‪,‬‬
‫ההגדות ואיני כח( מאמין■ בכך‪,‬‬ ‫אתה מאמין שתדבר אותה פרשה במשיח ?‬
‫אז ענה אדוננו המלך שאם נולד‬ ‫אמרתי לו כפי המשמעות האמתי‬
‫אינה מדברת אלא בעם ישראל בכללם‪ , ,‬ביום חרבן בית המקדש שיש יותר מאלף‬
‫שנים ולא בא עדיין איך יבא )כי( אין‬ ‫שכך קורין אותם הנביאים תדיר ישראל‬
‫בטבע האדם שיחיה אלף שנים‪.‬‬ ‫עבדי )ישעי׳ מ״א ה׳( יעקב עבדי )שם‬
‫אמרתי לו כבר היו התנאים שלא‬ ‫מ״ד א׳(‪.‬‬
‫אתוכח עמך ולא תענה בויכוח‪ ,‬אבל כבר‬ ‫מדברי‬ ‫אראה‬ ‫ואני‬ ‫פול‪:‬‬ ‫פראי‬ ‫אמר‬
‫היו בראשונים כט( אדם ומתושלח קרוב‬ ‫החכמים שלכם שהיא מדברת במשיח‪,‬‬
‫לאלף שנים‪ ,‬ואליהו וחנוך יותר מכאן כי‬ ‫אמרתי לו ואמת היא כי רבותינו‬
‫‪. .‬‬ ‫החיים לאל‪.‬‬ ‫ז״ל בספרי ה ה ג ד ו ת דורשים אותו‬
‫אמר ‪ :‬ואנה הוא היום ?‬ ‫על משיח אבל לא אמרו מעולם שיהרג‬
‫אמרתי ‪ :‬אין זה מצרכי הויכוח‬ ‫'ביד שונאיו‪ ,‬כי לא תמצא לעולם בשום‬
‫ולא אענה לך‪ ,‬ואולי תמצאנו בשערי‬ ‫ספר מספרי ישראל לא בתלמוד ולא‬
‫טוליטולה אם תשלח שם איש אחד מן‬ ‫בהגדות שיהרג משיח ׳ בן דוד לעולם‪,‬‬
‫הרצים שלך‪ ,‬אמרתי כמהתל בו‪ .‬אז עמדו‬ ‫ולא שימסר ביד שונאיו ולא שיקבר בין‬
‫משם ונתן המלך זמן לחזור לויכוח ביום‬ ‫הרשעים‪ ,‬כי אפילו המשיח שעשיתם לכם‬
‫‪,‬‬ ‫השני הבא •ל(‪.‬‬ ‫לא נקבר‪ ,‬ואני אפרש )לכם( הפרשה אם‬
‫ביום ההוא הלך המלך לקלישטרוש‬ ‫תרצו בפירוש טוב ומבואר‪ ,‬ואין שם כלל‬

‫העם לגמרי‪ ,‬גכי״ם ‪ :‬גאו‪ ,‬בדא״ד ‪ :‬גילגין‪ ,‬והעם גילים חוא ‪ Giiiaume-Giiies‬בג( בכי״ם ; אז‬
‫יאמר שבא‪ .‬בג( בכי״ם ‪ :‬פראי פול‪ .‬כד( בבי׳׳ס ; לפני שונאיו הרשעים‪ ,‬בה( פי׳ הנה ישכיל‬
‫ל ר מ כ ״ן‪,‬‬
‫המצא בסוף הו׳ שטעטין בו( בבי״ל ‪ :‬שרשב״י )עיין סנהדרין נ״ח ע״א(‪ .‬כו( הנסגר חסר בב׳ כה׳׳י‬
‫זבדא״ד ר ק‪ :‬והוא ישו כרומה‪ ,‬ונראה שהוא נ״א מטה שקדם‪ .‬בה( בד׳׳ק‪ :‬ואני‪ ,‬כדא״ד )עמוד ‪,33‬‬
‫למטה( שאני‪ .‬כט( כבי״ס ‪ :‬כימים הראשונים‪ ,‬בכי״ל וכדא״ד ‪ :‬היו הראשונים‪ .‬ל( בד׳׳ק מוסיף ‪ :‬ראשון‬
‫■זבכי״ס ‪ :‬ביום א׳ הבא‪ ,‬בכי״ל רק ביום השני‪ ,‬כדא״ד )עטזך ‪ (34‬כיום ‪1‬׳ הבא והמעתיק העתיק‬
‫■‬ ‫•‪46‬חר ‪1‬׳ ימים‪ ,‬וגראה מוה שעד כאן ויכוח היום הא׳‪.‬‬
‫יעוין‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬
 ‫ויכוח הרמבץ‬
‫להוציאנו מן הגלות‪ ,‬על כן איני מאמין‬
‫בזה הספר במה שאמר שנולד מיום‬
‫החרבן‪ ,‬ועוד אנו קררין אותר הספר‬
‫ה ג ד ה רוצה לומר ראסיונאמינטו לד‪./‬‬
‫רוצה לומר שאינן ‪-‬אלא דברים שאדם‬
‫מגיד לחבירו‪ ,‬אבל אני מקבל אותה•‬
‫הגדה כפשוטה כמו שאתם חפצים _בה‬
‫מפני שהיא ראיה מפורשת שאין ישו‬
‫שלכם משיח כאשר אמרתי לכם שהוא‬
‫לא נולד באותו היום אבל כבר עבר כל‬
‫עניינו מזמן מרובה‪ ,‬ואתה אדוננו המלך‬
‫שאלת והקשית לי יפה מהם שאין במנד‪.‬ג‪.‬‬
‫האדם לחיות אלף שנה ועכשיו אברר לך‬
‫תשובה לשאלתך‪ ,‬הנה אדם הראשון חיה‬
‫אלף שנה פחות ע׳ שנה‪ ,‬והנה מפורש‪:‬‬
‫בכתוב כי בעונר מת לאלו לא חטא חיה‬
‫יותר ויותר או לעולם‪ .‬והגרים והיהודים‬
‫כולנו מודים שחטאו וענשו של אדם‪.‬‬
‫הראשון יתבטל לימות המשיחי*( אם כן‬
‫אחר שיבא המשיח יהיה בטל מכלנו אבל‬
‫במשיח עצמו בטל הוא לגמרי א״ב ראוי‬
‫הוא המשיח לחיות אלף ואלפים )שגה(‬
‫או לעולם‪ ,‬וכן המזמור )תהלים כ״א ה׳(‬
‫אומר חיים שאל ממך וגד וזה מבואר‪.‬‬
‫עוד שאלת אדוננו המלך אנד‪ .‬חוא‪.‬‬
‫עומד‪ ,‬מפורש בכרוב כי אדם הראשון‬
‫מעמדו היה בגן עדן שבארץ ובחטאו נאמר‬
‫)בראשית ג׳ כ״ג( וישלחהו ה׳ אלהים‬
‫מגן עדן‪ ,‬אם כן זה שד‪.‬לא פטור מענשר‬
‫אשר בעיר ונתקבצו שם כל אנשי העיר‬
‫גויס ויהודים והיה שם ההגמון וכל‬
‫הגלחים וחכמי הצעירים *( והדורשים לא(‪,‬‬
‫וקם אותו האיש על רגליו לדבר‪ ,‬אמרתי‬
‫לאדוננו המלך אדוני שמעוני‪ ,‬ויאמר לי‬
‫ידבר ^הוא תחלה כי הוא התובע‪.‬‬
‫אמרתי הניחוני לבאר דעתי בענין‬
‫המשיח ואז יוכל להשיב על ברור‪ .‬קמתי‬
‫ואומר שמעו עמים כלם‪ .‬פראי פול‬
‫שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו‬
‫הנביאים ואמרתי שלא בא‪ ,‬והביא ספר‬
‫הגדה שאמר בו כי ביום שהרב בהמ״ק‬
‫בו ביום נולד‪ ,‬ואמרתי אני שאיני מאמין‬
‫בזה אלא הוא ראיה לדברי‪ ,‬ועתה אני‬
‫אפרש לכם למה‪ .‬אמרתי שאיני מאמין‬
‫בזה‪) ,‬דעו כי( אנחנו יש לנו שלשה‬
‫מינין של ספרים האחד הוא הבבלי״ה לב(‪,‬‬
‫וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה‪ ,‬והשני‬
‫הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצות‬
‫התורה‪ ,‬כי בתורה יש תרי״ג מצות ואין‬
‫בד‪ .‬אחת שלא נתפרשה בתלמוד‪ ,‬ואנחנו‬
‫מאמינים בו בפירוש המצות‪ .‬עוד ■יש לנו‬
‫ספר שלישי הנקרא מדרש רוצה לומר‬
‫שרמוני״ש לג(‪ ,‬כמו שאם יעמוד ההגמון‬
‫ויעשה שרמון )אחד(‪ ,‬ואחד מן השומעין‬
‫היה טוב בעיניו וכתבו‪ ,‬וזה הספר מי‬
‫שיאמין בו טוב‪ ,‬ומי שלא יאמין בו לא‬
‫יזיק‪ ,‬ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח‬
‫לא יולד עד קרוב לזמן הקץ שיבא‬

‫־יי( יעוין בש״ע אורח חיים סי׳ חרמ״ט סע׳ ד׳ גנות הצעירים וכיוצא בהם מבתי שטשיהם‬
‫פותר ליטול משם לולב וכתב הטורי זהב שם סק״ד‪ ,‬גנות הצעירים איני יודע פירושו בו׳ וברורה־‬
‫מכוונה בבה ה ערה הסמוכה וראה בריטב׳׳א סובה כ״ט שנקט בדרך לעג גנות ה ש ע י ר י ה‬
‫ו ה ד ו ר ס י ם ! לא( הוא ‪ Minoriten, praedikanten‬ובדא״ד מוסיף ח ו ב ל י ם והוא ‪ Cordeliers‬אשר‬
‫נוסדו מן כת הצעירים ומן מעט קודם ׳הויכוח )‪ 1223‬למספרם( ועיין צונץ צור נעשיבטע צד ‪,181‬‬
‫לב( בכי׳׳ם ‪ :‬תורת משה בלעז הבריבייה‪ ,‬ובדא׳׳ד העשרים וארבע וכר‪ .‬לג( ‪ sermones‬ובדא׳׳ד‬
‫פרידיקוטא הוא ‪ .Predigt‬לד( הטלה הזאת משובשת מאד ונ״ל שהיא ‪ razionamiento‬במו בלשון‬
‫יעיין בפירוש‬ ‫אטלקי גל׳׳א ‪ ragionamento‬אונטערדעדונג‪ ,‬ובדא״ד קונדיגוגג בל״א ואינו מדוקדק‪.‬‬
‫המשניות להרמב״ם סנהדרין פ׳ חלק שכתב והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו וכן בנו וכבר ביאר‬
‫הנביא את מיתתו ובו׳ עיין בו‪ ,‬אמנם נודע כי הרמב״ם הבדיל בין ימות המשיח לבין עולם חבא‬
‫‪- .‬עיין‬
‫יז ‪33‬‬
‫בעצי תלדי ינים והכל קיים גם היום‬
‫וכל הנראה ונרגש לא נתכפר בזמן‬
‫משיחכם‪ ,‬אבל גיהנם שאינו‪ -‬כתוב בו‬
‫אתם אומרים שנתכפר בעבור שאין אדם‬
‫יכול להכחיש אתכם‪ ,‬שלחו מכם אחד‬
‫ויבא ויגיד‪ ,‬ועוד■ חלילה לאל ‪1‬מעול[‬
‫שאין עונש גיהנם לצדיקים בשביל חטא‬
‫אדם הראשון אביהם‪.,‬כי נפשי קרובה לנפש‬
‫אבי כמו לנפש פרעה בשוה‪ ,‬ומפני חטאו‬
‫של פרעה לא תכנס נפשי בגיהנם‪ ,‬אבל‬
‫העונשים היו בגוף לפי' שגופי מאיר‬
‫ומאמי‪ ,‬וכאשר נגזר על שניהם והיו בגי‬
‫מות היו תולדותיהם לעולם בני מות‬
‫בטבע‪.‬‬
‫עמד אותו האיש ואמר עוד אביא‬
‫ראיה שכבר עבר זמן המשיח‪.‬‬
‫אמרתי אני אדוני המלך שמעני‬
‫נמעט[ אין הדין והאמת והמשפט שלו‬
‫עיקרו במשיח כי אתה שוה לי יותר‬
‫ממשיה‪ ,‬אתה מלך והוא מלך‪ ,‬אתה מלך‬
‫גוי והוא מלך ישראל‪ ,‬כי משיח 'אינו‬
‫אלא מלך בשר ודם כמוך‪ ,‬וכשאני עובד את‬
‫בוראי ברשותך בגלות ובעינוי ושעבוד‬
‫והרפת העמים אשר יחרפוני תמיד שכרי‬
‫מרובה‪) ,‬כי( אני עושה עולה לאלהים‬
‫מגופי‪ ,‬ובזה אזכה לחיי העולם הבא‬
‫יותר ויותר‪ ,‬אבל כשיהיה מלך ישראל‬
‫מתורתי מושל‪ .‬בכל העמים‪ ,‬ועל כרה י‬
‫יש לי לעמוד בתורת היהודים אין שכדי‬
‫מרובה כל כך‪ ,‬אבל עיקר הדין והמחלוקת‬
‫שבין היהודים ובין הנוצרים היא במה‬
‫שאתם אונזריס בעיקר האלהות דבר מר‬
‫מאד‪ ,‬ואתה אדוננו המלך נוצרי בן‬
‫נוצרי נובן נוצרית[ ושמעת כל ימיך‬
‫גלחים נוצעירים ודורשים מדברים מלידת‬
‫עיין מאמר תחיית המתים ש?‪ f‬ו ויבואר כטק״א וראה הלאה הערה ס״ג ♦(ראה כזוהר פ׳ שמות ח׳‬
‫ןףב‪ .‬לה( היכלות רבתי פיק ה׳ ה״א‪ .‬לי( בכי״ל ‪ :‬ואומד הס־על‪ ,‬והוא הנמצא אצי ה א ח ר ו נ ם ‪:‬‬
‫הרוצה לעקר ירחיק עדיו מובא מם׳ תורת הייט למהרח״ש בס׳ פחד יצחק אות ה׳ דף מ״ד ע״ב‪,‬‬
‫ולא‬
‫רכוה הרמב‬
‫של אדם עומד שם בגן עדן‪ ,‬וכן אמרו‬
‫חכמים בספר ההגדות שהזכרתי ־נ־(‪,‬‬
‫אמר המלך והלא אמרתם יאותה‬
‫הגדה כי הוא ברומה‪,‬‬
‫אמרתי לו לא )אמרתי( ]אמרו[‬
‫שמעמדו ברומה אלא שנראה ברומה באי‬
‫זה יום‪ ,‬כי הגיד אליהו לאותו הכם‬
‫שימצאנו שם באותו היום ■ונראה שם‪,‬‬
‫והיה ראותו שם ‪.‬מפני טעם מווכר בהגדות‬
‫ואיני רוצה להגידו בפני עמים רבים‬
‫כאלה‪ ,‬והיה הענין שלא רציתי לומר‬
‫להם מה שאומר בהגדה שהמשיח יעמוד‬
‫ברומא עד שיחריב אותה כמו שמצינו‬
‫במשה רבנו ע״ה שנתגדל בביתו של‬
‫פרעת עד שנפרע ממנו והטביע כל עמו‬
‫בים וכמו שנאמר )יחזקאל כ״ח כ״ח(‬
‫בחירם מלך צור ואוציא אש מתוכך היא‬
‫אכלתן‪ ,‬וזה שאמר ישעי׳ )כ״ז י׳( שם‬
‫ירעה עגל ושם ירבץ ובלה ספיחיה וכו׳‬
‫ובפרקי היכלות ל״ אמר עד שיאמר אדם‬
‫לחברו הילך רומי וכל מה שבתוכה‬
‫בפרוטה ויאמר אינה מתבקשת לי‪ ,‬וכל‬
‫זה אמרתי למלך בינו לביני‪.‬‬
‫שאלתי )ואמרתי עוד( האתם מודים‬
‫לדברי שחטאו של ‪ .‬אדם בטל בזמן‬
‫המשיח ? ענה אדוננו המלך וגם כראי‬
‫פול‪ :‬כן‪ ,‬אבל לא כאשר אתה סבור‪ ,‬כי‬
‫הענין הוא שהיו כלם נכנסים בגיהנם‬
‫בעבור אותו העונש ובימי המשיח ישו‬
‫נתבטל שהוציאם משם‪.‬‬
‫ואען ואומר אומרים בארצנו לו(‬
‫הרוצה לכזב ירחיק עדיו‪ ,‬והרבה עונשים‬
‫כתובים באדם וחוה )בראשית ג׳( ארורה‬
‫האדמה בעבורך‪ ,‬וקוץ ודרדר תצמיח לך‪,‬‬
‫בזיעת אפיך‪ ,‬כי עפר אתה‪ ,‬וכן באשה‬
 ‫דכוח הרמב‬ ‫‪34‬‬

‫שבזמן המשיח )ירמיהו ל״א ל״ד( ולא‬
‫ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו‬
‫לאמר דעו את ה׳ כי כולם ידעו אותי‬
‫וכי׳׳ד ואומר )ישעי' י״א ט׳( כי מלאה‬
‫הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים‪ ,‬ואומר‬
‫)שם ב' ד'( וכתתו הרבותם וכו׳ ולא ישא‬
‫גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה‪,‬‬
‫ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס‬
‫ושוד והנוצרים שופכים דמים יותר משאר‬
‫האומות והם גם כן מגלי עריות וכמה‬
‫יהיה קשה לך אדוני המלך ולפרשיך‬
‫]אלה[ אם לא ילמדו עוד מלחמה‪ ,‬ועוד‬
‫אמר הנביא במשיח )ישעי׳ י״א ד'( והכה‬
‫ארץ בשבט פיו‪ ,‬ופרשו בספר ההגדה אשר‬
‫ביד פראי פול אומרים למלך המשיח‬
‫מדינה פלונית מרדה בך אומר יבא‬
‫הגובאי ■ויחריב אותה‪ ,‬אמרו לו אפרכיה‬
‫)פלונית( מרדה בך אומר יבא ערוב ויכלה‬
‫אותה ולא היה זה בישו‪ ,‬ואתם עבדיי‬
‫טוב לח( לכם סוסים מזוינין ולפעמים כל‬
‫זה איננו שוה לכם‪ ,‬ועוד אביא ראיות‬
‫הרבה מדברי‪.‬הנביאים‪,‬‬
‫■ צעק אותו האיש ואמר כן דרכי‬
‫לעולם לעשות אריכות דברים ואני יש לי‬
‫לשאול‪ ,‬אמר לי המלך שתוק כי הוא‬
‫השואל‪ ,‬ושתקתי‪.‬‬
‫אמר הנה החכמים שלהם אמרו‬
‫במשיח שהוא נכבד מהמלאכים ואי אפשר‬
‫להיות אלא בישו נשלהם[ שהוא )המשיח ו(‬
‫האלוה בעצמו והביא מה שאמרו בהגדה לט(‬
‫ירום ונשא וגבה‪,‬מאד )ישעי׳ כ״ב י״ג(‬
‫ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי‬
‫השרת‪.‬‬
‫ישי[ ומלצי מוחך ומוח עצמותיך מדבר‬
‫הזה ושב אצלך מתוך אותו הרגילות‪,‬‬
‫אבל הדבר אשר אתם מאמינים והוא עיקר‬
‫אמונתכם לא יקבל אותו השכל‪ ,‬והטבע‬
‫אינו נותן והנביאים מעולם לא אמרו‬
‫כן‪ ,‬גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר‬
‫ההוא כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו‬
‫ובשעתו‪ ,‬שיהיה בורא השמים והארץ וכל‬
‫אשר בם חוזר עובר בבטן יהודית אחת‬
‫ויגדל בו ז׳ לס חדשים ויולד קטן ואחר‬
‫כך יגדל ואח״ב ימסר ביד שונאיו וישפטוהו‬
‫משפט מות וימיתוהו ואח״כ תאמרו שהיה‬
‫וחזר למקומו הראשון‪ ,‬לא יסבול דעת‬
‫יהודי ושום אדם‪ ,‬ולחנם והבל תדברו‬
‫דבריכם‪ ,‬כי זה הוא עיקר מחלוקתנו‪ ,‬אבל‬
‫נדבר גם מן המשיח כאשר היא רצונכם‪.‬‬
‫אמר פראי פול ז ותאמין' שבא ‪I‬‬
‫אמרתי ‪ :‬לא‪ ,‬אבל אני מאמין ויודע שלא‬
‫בא ולא היה אדם מעולם שאמר ולא‬
‫שיאמרו עליו שהוא משיח זולתי ישו‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לי להאמין במשיחותו שהנביא‬
‫אומר במשיח )תהלים ע״ב חס ומשלו‬
‫מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ‪ ,‬והוא‬
‫לא היה לו ממשלה אבל בחייו היה‬
‫נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם‪ ,‬ולבסוף‬
‫נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו‪,‬‬
‫איך יושיע כל ישראל‪ ,‬ואף )כי( אחרי‬
‫מותו לא היתד‪ .‬לו ממשלה‪ ,‬כי ממשלת‬
‫רומה אינה בעבורו‪ ,‬אבל קודם שהאמינו‬
‫בו היתד‪ ,‬עיר רומא מושלת ברוב העולם‪,‬‬
‫ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות‬
‫רבות‪ ,‬ועתה עובדי מחמד יש להם‬
‫ממשלה יותר מהם‪ ,‬וכן הנביא אומר‬

‫ולא הזכירו רי״ל דוקעס כס&רו צרר דאבה‪ .‬שפריכקוגדע עטו ד ‪ (*] 90‬ה&תגם הוה נםצ« בהר‬
‫כ ה ר א ש ו נ י ם ומהם הרא״ש עט״ם שבועות פ״ו אות י״ג כי יאטרו העולם הרוצה לשקר ירחיק‬
‫עדיו[ לן( בדא״ד ‪ :‬ט׳‪ ,‬ובכי״ל ליתא‪ ,‬ועיין קשת וטגן י״ז ע״א‪ .‬לח( בד״ק טובים‪ ,‬בכי״ם ‪ :‬הטובים‬
‫לכם טאזינים ו לס עטים רכים כל זה וכר‪ ,‬בדא״ד ואתם עוברים חלוצים ולכם סוסים‪ .‬לם( תנחוטא‬
‫טובא בילקוט סי׳ שלח‪ ,‬ועיין רש״י על ישעי׳ ועקידת יצחק שער כ״ח‪ ,‬וטובא בשם כראשית רבא‬
‫של‬
 ‫ידן ‪35‬‬
‫שהשליכו בים ונטבעו או שאכלו אותם‬
‫הזאבים והחיות מי!( והנה יפורין שקבל‬
‫עליו משיח הוא הריגתו של ישו שקבל‬
‫עליו מדעת עצמו‪.‬‬
‫אמרתי אוי למי שאינו מתבייש‪,‬‬
‫שכל זה לא עשה ישו‪ ,‬ולא החיה מתים‬
‫שמאדם ועד הנה ולא עשה דבר מכל‬
‫זה‪ ,‬ועוד שתפלה זו מורה שהוא אדם‬
‫ולא אל‪ ,‬ואין בידו להחיות‪ ,‬אבל יסורין‬
‫הללו אינם אלא צערו שהוא מצטער על‬
‫שהוא מתאחר מאוד ורואה עמו מי( בגלות‬
‫ואין לאל ידו‪ ,‬ורואה עובדים ללא אלהים‬
‫והכופרים בו ועושים משיח אחר נכבדים‬
‫מעמו‪.‬‬
‫חזר ואמר הנה דניאל אמר )ט׳‬
‫כ״ד( שבועים שבעים נחתך על עמך ועל‬
‫עיר קדשך לכלה פשע ולהתם חטאת‬
‫ולכפר עון ולהביא צדק עולמים ולחתום‬
‫חזון ונביא ולמשוח קודש קדשים‪ ,‬ושבועים‬
‫שבעים הם של שנים והוא ת״ב מז( שנה‬
‫שעמד בית שני עם ע׳ שנה של גלות‬
‫בבל וקדש קדשים הוא ישו‪.‬‬
‫אמרתי לו והלא ישו קודם הזמן‬
‫הזה היה יותר משלשים שבועים מח(‬
‫לחשבוננו שהוא האמת שהעידו עליו‬
‫יודעיו ומכיריר בני דורו‪ ,‬ואפילו לחשבון‬
‫שלכם היד• קודם יותר מעשרה שבועים‪.‬‬
‫אמר כן היה אבל בכתוב האחד‬
‫שאמר )שם כ״ה( ותדע ותשכיל מן מוצא‬
‫דבר להשיב ולבנות ירושלים עם משיח‬
‫נגיד‪ ,‬הוא משיח הוא נגיד והוא ישו‪.‬‬
‫אמרתי גם זאת טעות מפורסמת‪ ,‬כי‬
‫הכתוב מחלק השבועים שבעים אשר הזכיר‬
‫אמרתי לו וחכמנו ‪a! an sm‬‬
‫תדיר בכל הצדיקים‪ ,‬נדולים ‪W Q 7ns‬‬
‫ממלאכי השרת »(‪ ,‬ואמר משה רבנו למלאך‬
‫במקום שאני יושב»«( אין לך רשות‬
‫לעמד‪ ,‬ובכלל ישראל אמרו מס חביבין‬
‫ישראל יותר ממלאכי השרת וכר‪ ,‬אבל‬
‫הכוונה לבעל ההגדה הזאת במשיח לומר‬
‫כי אברהם אבינו ע״ה גייר גוים והיה‬
‫דורש לאומות אמונתו של הב״ה וחלק‬
‫על נמרוד ולא פחד ממנו‪ ,‬ומשה עשה‬
‫יותר ממנו שעמד בשפלותו כנגד פרעה‬
‫המלך הגדול והרשע ולא נשא לו פנים‬
‫במכות גדולות שהכהו והוציא ישראל‬
‫מידו‪ ,‬ומלאכי השרת מזדרזים מאד בענין‬
‫הגאולה כמו שאמר דניאל )י׳ כ״א( ואין‬
‫עמי מתחזק בכל אלה כי אם מיכאל‬
‫שרכם‪ ,‬ואומר )שם כ׳( ועתה אשוב להלחם‬
‫עם שר פרם מג( והמשיח יעשה יותר‬
‫מכלם ויגבה לבו בדרכי ה׳ ויבא ויצוה‬
‫לאפיפיור ולכל מלכי העמים בשם האל‬
‫שלח עמי ויעבדוני ויעשה בהם אותות‬
‫ומופתים גדולים ורבים מי( ולא יירא מהם‬
‫כלל‪ ,‬והוא יעמוד בעירם רומא עד שיחריב‬
‫אותה‪ ,‬ואפרש הפרשה כלה אם תרצה‪,‬‬
‫ולא רצה‪.‬‬
‫עוד הביא ה ג ד ה שאומרת על‬
‫המשיח שהוא מתפלל על ישראל שימחול‬
‫להם הקב״ה )עונותיהם( וקבל עליו יסורין‪,‬‬
‫אבל אמר לפניו על מנת כן אני מקבל‬
‫יסורין שתחית המתים יהיו בימי‪ ,‬ולא‬
‫)על( המתים בדורי בלבד אלא )על( כל‬
‫המתים שמתו מאדם הראשון ועד הנה‪,‬‬
‫ולא המתים בלבד אלא אפילו אותן‬

‫שי ר״ם הדרשן )צו נץ גאט׳ פארטר׳ ‪ .( 290‬ם( סנהדרין ריש דף ןו״ג‪ .‬פא( כבי״ד ליתא יהאי מיםרא׳‬
‫ובכי״ם ‪ :‬עופד‪ .‬מכ( חולין צ״א‪ .‬מגו בדא״יד ‪ :‬שישי׳ ‪ somphinia‬ולא חש החכם‪ ,‬וואגעויד דדברי‪.‬‬
‫הפסוק !‪ .‬מד( בד׳ק וכבי״ל ‪ :‬ורעים‪ ,‬כד<»״ד ‪ :‬למורדים ‪ :‬מה( עי־ן מדרש פשלי על פסוק יפני •עמש‬
‫ינון‪ ,‬וא״ב דבן מירא ד׳ בערלין דף ל׳׳ו ע׳׳ב וכנגדם הרטב״ם הר׳ מלבים‪ .‬מון נכי״ם ‪ :‬עצמו‪ ,‬בכי ד ; אותנו‪.‬‬
‫הו( נכיים ‪ :‬תיק״ עם !‪ ( 1‬שגה של גליות׳ וגדא״ד ‪ :‬שבי שג׳ זהו ת״צ שנה והרי הוא ת׳ כ ‪ (n-‬בפי״ם ;‬
 ‫הרמבץ‬
‫ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם‬
‫ימים אלף ומאתים ותשעים‪ ,‬ועתה אפרש‬
‫לעיני העמים פירוש זה הפסוק אע״פ‬
‫שיקשה ליהודים אשר בכאן‪ ,‬הוא אומר‬
‫כי מעת שהוסר עולת התמיד עד שינתן‬
‫משומם השקוץ שהסיר אותה והוא עם‬
‫רומה המחריב הבית יהיו שנים אלף‬
‫ומאתים ותשעים‪ ,‬בי ימים הנזכרים בכאן‬
‫הם שנים כמו )ויקרא כ״ה כ״ט( ימים‬
‫תהיה גאולתו‪ ,‬וכן )שמות י״ג י׳ ועוד(‬
‫מימים ימימה‪ ,‬וכן )בראשית כ״ד נ״ה(‬
‫ימים ‪ .‬או עשור‪ ,‬ואח״ב אמר דניאל אשרי‬
‫המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות‬
‫ושלושימ וחמשה‪ ,‬הוסיף חמשה וארבעה‬
‫שבה והענין כי לזמן הראשון יבא המשיח‬
‫ויתן השקוץ העובד ללא אלהים משומם‬
‫יכלה מן העולם‪ ,‬ראה״ב יקבץ גדחי‬
‫ישראל אל מדבר העמים כמו שנאמר‬
‫)הושע ב׳ ט״ז( והולכתיה המדברה ודברתי‬
‫על לבה‪ ,‬ויביא ישראל לאדמתם כענין'‬
‫שעשה משה לבנו ע״ה הגואל הראשון נד(‬
‫ויהיו מ״ה שנים ואח״ב ינוחו ישראל על‬
‫אדמתם וישמחו בה׳ אלהיהם ובדוד מלכם‬
‫)ירמי׳ ל׳ ט׳‪ ,‬הושע גו ה׳( ואשרי המחכה‬
‫)ויגיעי לימים הטובים ההם‪ ,‬והנה יש‬
‫עתה מזמן החרבן אלף ומאה ותשעים‬
‫וחמשה שנים‪ ,‬אם כן יחסרו מן המספר‬
‫שאמר דניאל צ״ה שנים*(’ ואט מקוים‬
‫שייא הגואל לזמן ההוא כי הפירוש הזה‬
‫נכון והגון הוא‪ ,‬וקרוב להאמין בו‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫ומונה מהם עד משיח נגיד שבועי־ם שבעה‪,‬‬
‫ואח״ב מונה שבועים ששים ושנים מט(‬
‫לבנין רחוב וחרוץ ואח״ב מונה שבוע‬
‫אחד וחצי השבוע שיגביר ברית לרבים נ(‬
‫ונשלמו השבועים שבעים‪ ,‬וישו שאתה‬
‫קורא משיח נגיד לא בא לשבועים שבעה‬
‫אבל לאחר ששים שבועים ויותר לחשבונך‪,‬‬
‫ופרש לי הפרשה כלה לפי שיטתך נא{‬
‫ואשוב מענה‪ ,‬כי לא תוכל לפרשה בשום‬
‫ענין בעולם‪ ,‬אבל אינך בוש לדבר במה‬
‫שלא ידעת‪ ,‬אבל אני אודיעך כי משיח‬
‫נגיד זרובבל ובא לזמן שבועים שבעה‬
‫כי כן מבואר בכתוב‪.‬‬
‫אמר ‪ :‬ואיך יקראנו משיח ?‬
‫אמרתי גם כורש נקרא משיח )ישעי׳ מ״ה‬
‫א׳( ואברהם ויצחק ויעקב אמר בהם‬
‫)תחלים ק״ה ט״ו‪ ,‬דהי״ב ט״ז כ״מ אל‬
‫תגעו במשיחי ולכך נב( אמר בו נגיד שלא‬
‫תנשא מלכותו אבל הוא נכבד ונשא‬
‫)בעמו( כמו )תהלים מ״ז י׳( נדיבי עמים‬
‫נאספו עם אלהי אברהם‪ ,‬והנה אודיע‬
‫לך בל הפרשה בפרוש מבואר אם תרצה‬
‫אתה וחבריך אלה ללמוד או יש לך לב‬
‫להבין‪ ,‬ואני אומר לפני אדוננו המלך‬
‫והעמים נג( כלם שאין בפרשה הזאת ולא‬
‫בכל דברי דניאל קץ לביאת המשיח אלא‬
‫בסוף הספר‪ ,‬כי כן מבואר בכתוב שאמר‬
‫כל הנאמר לו בפרשה זי ובפרשיות אחרות‬
‫היה מתפלל תמיד לדעת הקץ‪ ,‬ובסוף‬
‫אמרו לו הקץ בפסוק )י״ב י״א( שאמר‬

‫שנה‪ ,‬וגדא׳ד פאתים שנה‪ ,‬טט( ככי״ם ‪ :‬תשוג ונפנתה‪ ,‬כסגנון חססוק שם׳ ובכי״י ; רמובת אותם‬
‫לפגין רחוב ואח״כ וישו ) !( שאתה קורא‪ .‬ג( כן הוא נכון בדא״ד כפי סגנון הפסוק‪ ,‬ובבי״ס ; בריח‬
‫?מים רביס‪ ,‬ובד״ק ב ה תי רבים‪ ,‬יביי ספק הה״א בטקוס יי‪ ,‬והיו״ר אפשר שהיתה מובלעת כרי״ש‪,‬‬
‫נא( בבי״ס ; שנותיך ואשטענה‪ ,‬ובבי״ל ‪ :‬והשבועה שלא תוכל‪ ,‬ובדא״ד ; ושמעתי שאינך יודע בה‬
‫כלל‪ .‬נב( בבי״י ‪ :‬ואומר נגידי עמים ובן נדא״ד כמקומו עמוד ‪ ■•*6‬נג( בבי״ל ‪ :‬והשרים‪ .‬נד( בדא״ד‪:‬‬
‫משה רבנו הגואל הראשון הוליך את ישראל במדבר ט׳ שנים ובכה יעשה גם הגואל האהרון‬
‫גדבתיב )חושע ב׳ י״ג( וענתה שמד‪ ,‬ונד ואח״ב ינוחו וכד‪ (* .‬עיין בפירוש התורה של רבנו‬
‫פ׳ בראשית פס׳ אשר ברא אלהיס לעשות ובספר הגאולה שלו )לונדון תרס״ט( ואשד כתבת•‬
‫בד‪,‬במותו‬
‫י ט ‪87‬‬ ‫‘יכוה הרמבץ‬
‫אין הימים בכאן כפשוטן בשאר המקומות‪,‬‬
‫ולכן הוצרך לעשות בהם פירוש‪ ,‬ואני‬
‫סבור כי ימי העס שאמר הם שנים‪ ,‬כי‬
‫העם אומר ימים רבים יש מן המעשה‬
‫והוא על השנים הרבים‪.‬‬
‫הזר אותו האיש ואמר הנה חכמיהם‬
‫אמרו שהמשיח נכנס בגן עדן‪ ,‬ואומר‬
‫שם בהגדה משיח למה‪ ,‬מפני שראה‬
‫אבותיו עובדי ע״ז •ופרש מדרכם ועבד‬
‫להקב״ה וגנזו לגן עדן ם(‪.‬‬
‫־ ולעגתי עליו ואמרתי זו ראיה שלי‬
‫שהוא בן עובדי ע״ז איש גמור והחזיק‬
‫לו הקב״ה טובה ‪ .‬כשפרש מדרכי אבותיו‬
‫ולא עבד ע״ז כמותם‪ ,‬הזה יאמר על‬
‫אלוה עצמו‪ ,‬ולקחתי הספר שלו וקראתי‬
‫לפניהם ההגדה מתהלה‪ ,‬והיא אומרת כי‬
‫י״ד הם שנכנסו בגן עדן בחיים ומונה‬
‫בהם סרח בת אשר ובתיה בת פרעה‪ .‬ואלו‬
‫היה ישו והוא האלוה כדעתכם אינו עם‬
‫הנשים בגן עדן אבל בשמים כסאו והארץ‬
‫הדום רגליו חלילה וחס‪ ,‬אבל שהוא‬
‫כדברי שהוא עוכר בגן עדן בביתו של‬
‫אדם הראשון קודם שחטא‪ ,‬כי זה דעח‬
‫החכמים בספרי הגדה וזה מבואר‪ ,‬ואז‬
‫עמד אדונינו המלך והלכו להם‪.‬‬
‫ביום החמישי ס«ו אחר כך ערך‬
‫אדונינו המלך ^מקום הויכוח בהיכלו יאמר‬
‫שיעשה‪.‬בצנעה‪ ,‬וישבנו על פתח ההיכל‪,‬‬
‫ופתח פראי פול בדברי הבל לא היה‬
‫להם ענין ואחרי כן ואמר[‪ ,‬אני אביא‬
‫ראיה מחכם גדול שלהם לא היה להט‬
‫כמותו היום ד׳ מאות שנה ושמו מאישטרי‬
‫ענה פראי פול הנה אמרו החכמים‬
‫;בהגדה ־י( אילץ יומיא יתיריא מה אינון‪,‬‬
‫אלו ארבעים וחמשה יום שהגואל נכסה‬
‫מהם‪ ,‬מה משה הגואל הראשון נגלה‬
‫ונכסה מהם‪ ,‬אף הגואל האחרון יתגלה‬
‫ונכסה מהם‪ ,‬וכיון שהזכיר יום הם ימים‬
‫■ממש ולא שנים‪.‬‬
‫אמרתי‪ :‬המדרש תפס לשון הכתוב‬
‫והזכיר ארבעים וחמשה ימים שהם שנים‪.‬‬
‫כדאמרי רבנן לישנא דקרא נקט‪.‬‬
‫אנ?ר פראי פול שאין יהודי בעולם‬
‫שלא יודה כי פירוש יום יום ממש‪ ,‬אלא‬
‫שהוא‪ .‬משנה דברים כרצונו‪ ,‬וצעק למלך‪,‬‬
‫והביאו יהודי אחד שמצאו ראשון ושאלוהו‬
‫מהו יום בלשונכם ? אמר דיאה נה(‪.‬‬
‫אמרתי אני אדוני המלך היהודי‬
‫הזה ראוי להיות שופט מן פראי פול‬
‫אבל לא ממני‪ ,‬כי יום נאמר בלשון הכתוב‬
‫על הזמן נס כגון )במדבר ג׳ י״ג‪ ,‬ח' י״ז(‬
‫ביום הכותי כל בכור‪ ,‬ובקבוץ ימים אמר‬
‫על השנים‪ ,‬ובכאן אמר הכתוב על השנים‪,‬‬
‫־והיה זה לצורך כי בקש לסתום הענין נז(‬
‫באשר אמר לו המלאך פעמים )י״ב ד׳(‬
‫סתום הדברים וחתום הספר עד עת הקץ‬
‫■ישוטטו רבים ותרבה הדעת‪ ,‬אבל אני‬
‫■מדבר בדברי חכמה עם מי שאינו יודע‬
‫שישפטו לו נח(‬ ‫■ואינו מבין‪ ,‬וראוי‬
‫הכסילים‪.‬‬
‫ענה פראי ארנאל די שגורא *(‬
‫ראו כי גירונימוש פי׳ ימים בכאן‬
‫הם ימי העם‪ ,‬שמחתי בדבריך נט(‬
‫‪.‬אמרתי יכולים אתם להכיר מדברי כי‬

‫גהגהותי אור לשמים ‪ hyv‬השו״ת מן השמים מרבנו יעקב מיורויש סי׳ ־■!'א באריכות‪; (* .‬־יין‬
‫!גוסיקתא רבתי פש׳ ט״ו‪ .‬נת( ‪ .die‬גו( בכי״ם■ ובדא״ד ‪ :‬כמו והיה כיום ההוא‪ ,‬ונש נאמר עי ייליה‬
‫כמו ביום הכותי‪ ,‬נו( בכי־״ם את הקץ‪ .‬נח( בכי״ם ‪ :‬וטי שיפתו אותו הבהייים‪ ,‬בדא׳׳ד וראוי ש־־היה‬
‫טבוייש‪ Aruoid de sigarra (* .‬גט( בכי״ם ‪ :‬והעם שמחו בדבריו‪ (D .‬בכי״ס ‪ :‬והכניסו‪ ,‬אמנם המאמר הוא‬
‫•במו ביאור דרך ארץ‪1‬וטא עיין בא״ב דבן מירא לפי נוסח ב״י בדפוס בערלין תרי׳׳ח דף ל״ו ע״ב‪ ,‬סא( בדא׳׳ד‬
‫עמוד‬
 ‫ויכוח הרמב״ן‬ ‫‪S8‬‬

‫ולא היה בזמן הגלות‪ ,‬והמשיח יש לו‬
‫לבנות בית המקדש בירושלים וישו לא עשה‬
‫בו לא בנין ולא הריסה‪ ,‬והמשיח ימשול בכל‬
‫העמים והוא לא ‪.‬משל אפילו על עצמו‪,‬‬
‫וקראתי להם פרשת )דברים ל'( והיה כי‬
‫יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה‬
‫והקללה אשר נתתי לפניך וגמר הפרשה‬
‫עד ונתן ה׳ אלהיך את האלות האלה על‬
‫אויביך ועל שונאיך אשד רדפוך‪ ,‬ופרשתי‬
‫להם כי אויביך ה נ ו צ ר י ם ושונאיך‬
‫ה י ש מ ע א ל י ם שתי האומות אשר‬
‫רדפוני‪ ,‬ולא ענו דבר ועמדו להם‪.‬‬
‫למחר ביום הששי סי( ערכו מערכות‬
‫בהיכל וישב המלך במושבו כפעם בפעם‬
‫אל מושב הקיר בכסאו‪ ,‬ושם היה ההגמון‬
‫ושרים רבים גילם די סרגון סי( ופירי‬
‫ברגה ־י( ופרשים וכל מגרשי העיר‬
‫‪V‬‬ ‫ומדלות העם‪.‬‬
‫ואומר למלך ‪ :‬אין רצוני להתוכזן‬
‫עוד‪ .‬אמר המלך ‪ :‬למה ? אמרתי ‪ :‬הנה‬
‫רב הקהל בכאן וכלם מנעוני וחלו פני‬
‫על זה‪ ,‬כי הם יראים מאוד מהאנשים‬
‫האלה ה ד ו ר ש י ם שמטילין אימה על‬
‫העולם‪ ,‬וגם כי גדולי הגלחים זהבכבדימ‬
‫בהם שלחו לי לאמר שלא אעשה כן עוד‪,,‬‬
‫וגם פרשים רבים מבני ביתך אדוני המלך‬
‫אמרו לי כי אני עושה רעה לדבר‬
‫בפניהם כנגד אמונתם‪ ,‬גם פראי פירא די‬
‫גינובא חכם ה צ ע י ר י ם אמר לי שאין‬
‫הדבר טוב‪ ,‬גם מגרשי העיר אמרו לקצת‬
‫מ ש ה ד י ג י פ ט י סב( והוא אומר סג( כי‬
‫המשיח ימות וימלוך בנו )ובן בנס אחריו‪,‬‬
‫ואינו כאשר אמרת שלא ימות כדרך בני‬
‫אדם‪ ,‬ושאל שיביאו לו ספר שופטים סד(‪,‬‬
‫אמרתי לפניהם אין בספר ה ה ו א‬
‫כן אבל אני מודה שיש מחכמינו אומרים‬
‫כן‪ ,‬כאשר הזכרתי תחילה שדעת ספרי‬
‫הגדה כי נולד ביום החרבן ויחיה לעולם‪,‬‬
‫ודעת בעלי הפשט שיולד קרוב לקץ‬
‫הגאולה ויחיה שנים רבות במספר וימות‬
‫בכבוד'וינחיל כסאו לבנו‪ ,‬וכבר אמרתי‬
‫כי בזה אני מאמין‪ ,‬ואין בין העוה״ז‬
‫לימות המשיח בענין זה אלא שעבוד‬
‫מלכות בלבד‪.‬‬
‫והביאו הספר אשר שאל ובקש ולא‬
‫מצא‪ ,‬ולקחתי הספר מידו ואמרתי שמעו‬
‫דברי הספר שהוא מביא‪ ,‬וקראתי להם‬
‫מתחילת הפרק סה( המלך המשיח עתיד‬
‫לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש‬
‫ומקבץ נדחי ישראל‪.‬‬
‫אמר פראי ארנל די שיגורא *( ‪:‬‬
‫הוא מכזב מפיו‪ ,‬אמרתי ‪ :‬עד הנה היה‬
‫חכם גדול שאין כמוהו‪ ,‬ועתה הוא מכזב?‬
‫וגער בו המלך ואמר אין ראוי לבזות‬
‫החכמים‪.‬‬
‫‪ .‬ואומר למלך איננו מכזב כי אני‬
‫אוכיח מן התורה ומן הנביאים שכל מה‬
‫שאמר הוא אמת‪ ,‬כי המשיח עליו לקבץ‬
‫בדחי ישראל ונפוצות יהודא שנים עשר‬
‫שבטים‪ ,‬ומשיחכם ישו לא קבץ מהם איש‬

‫רדא״ד‬ ‫איגיפטו‪ ,‬גכי״ל‬ ‫ה ש ל י ש י ועיין להלן העדה ס״ו‪ .‬סב( בכי״ם ‪:‬‬ ‫עמוד ‪: 49‬‬
‫ה ר ם ב ״ ם )עיין שבט יהודא עמוד ‪ 80‬ד׳ האני‪ .‬די אגיטו ‪ . ai Eguto‬סג( עיין מאמר תחה״ם )דן‪4‬‬
‫ל״ג ד׳ פ׳ פד״א( ‪ :‬אם בימי מלך חטשיח או ל&ניו או י א ח ר מ ו ת ו ‪ . . .‬ובחבור בארנו‬
‫ראיתנו גלויה אמרם שימות המשיח‪ ,‬ף! כבר הבאתי אחרי הערח ל״ר שבן מבואר במירוש המשניות‬
‫להרטב״ם פרק חלקן‪ .‬סד( ר״ל מם׳ משנה תורה רטב״ם‪ .‬סה( ר״ם י״א מהל׳ מלכים והסגנון משוגה‬
‫ק צ ת‪ (* .‬ראה אחרי הערה נ״ח‪ .‬סו( חסר בכי״ל ובדא״ד )עטור ‪ : ( 51‬ה ר ב י ע י ‪ ,‬ועיין לנ?טה‬
‫הערה ם״ח‪ (10 ,‬בכי׳׳ם ; גואן די שירגיטאן ופירה אי בינגה‪ ,‬בד״ק משובש ‪ :‬ולאם די פדויליון ופירי‬
‫די ברגא ד‪.‬וא ‪ ,Braga‬וכדא״ד נשמטו השמות לגמרי‪] (* .‬ראה למערה הערה כ״א[‪de Berga «»? 1 (* .‬‬
‫יבן‬ ‫^‬
‫‪39‬‬ ‫רכוח הדמב״(‬
‫אמרתי באמת כי המשיח יבא ויהיה‬ ‫■‬
‫איש גמור בן איש ואשר‪ .‬מזיוג שניהם‪,‬‬
‫ויהיר‪ .‬מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב )ישעי׳‬
‫י״א א׳( ויצא חוטר מגזע ישי וגו׳ *(‪,‬‬
‫ואומר )בראשית מ״ט י( עד כי יבא שילה‬
‫והוא בנו מלשון שליד‪ .‬כי נולד כשאר‬
‫בני אדם בשליה‪ ,‬ואלו היד‪ .‬רוח אלהים‬
‫כדבריכם לא יהיה מגזע ישי‪ ,‬ואפי׳ נתלונן‬
‫בבטן אשה שהיא מזרעו‪ ,‬ולא היד‪ .‬יורש‬
‫מלכותו שאין הבנות וזרען יורשות בתורה‬
‫‪.‬במקום זכר‪ ,‬ודוד בנים זכרים היו לו‬
‫לעולם‪.‬‬
‫אמר הנר‪ .‬המזמור )תד‪.‬לים ק״י(‬
‫אומר מזמור לדוד נאום ה׳ לאדוני שב‬
‫לימיני וגו׳‪ ,‬ומי הוא זה שיאמר לו דוד‬
‫המלך אדוני מלבד האלוה‪ ,‬והאיך ישב‬
‫אדם על ימין האל ?‬
‫אמר המלך יפה הוא שואל שאילו‬ ‫‪.‬‬
‫היה המשיח איש גמור מזרע דוד ממש‬
‫לא יאמר לו דוד אדוני‪ ,‬ואלו היד‪ .‬לי‬
‫בן סט( או נכד מזרעי אפי׳ ימשול בכל‬
‫העולם לא אומר לו אדוני‪ ,‬אבל ארצה‬
‫שיאמר לי הוא אדוני וגם שינשק‬
‫■‬ ‫את ידי‪.‬‬
‫הפכתי פני לפראי פול ואמרתי‪.‬‬
‫האתה ה י ה ו ד י החים שמצאת ד‪.‬הידוש‬
‫היהודים שלא אעשה כן‪ ,‬ואמנם כי כן‬
‫היה‪ ,‬אבל בראותם רצון המלך גמגמו‬
‫כלם ואמרו שאעשה כן‪ ,‬וארכו הדברים‬
‫בינינו על זה‪ .‬וסוף דבר אמרתי שאתוכח‬
‫אבל הדין נותן שאשאל אני יום אחד‬
‫ופראי פול יענה אותי‪ ,‬הואיל ושאל לי‬
‫ואני עניתי ג׳ ימים סח( אמר המלך על‬
‫כל פנים ענה אתה אותו‪ ,‬והודיתי‪.‬‬
‫עמד ושאל ‪ :‬המשיח שדברו בו‬
‫הנביאים אתה מאמין שיהיה איש גמור‬
‫ואלוה ממש ?‬
‫אמרתי הנה מתחילה התנינו שנדבר‬
‫תחלה על המשיח אם בא כמו שאתם‬
‫אומרים‪ ,‬ואח״ב נדבר אם הוא האלוה‬
‫עצמו‪ ,‬והנה לא הוכחת שבא לפי שסתרתי‬
‫בל הראיות של הבל שהבאת‪ ,‬ויזה זכיתי‬
‫בדיני‪ ,‬כי עליך להביא ראיה‪ ,‬ובן‬
‫קבלתם עליכם‪ ,‬ואם לא תודו שזכיתי‬
‫בדין זה אני מקבל עלי להביא ראיות‬
‫גמורות בדבר אם תשמעוני‪ ,‬ואחרי‬
‫שיתברר שאין ישו שלכם משיה‪ ,‬אין‬
‫לבם להתוכח במשיח שעתיד לבא לנו‬
‫אם הוא אדם גמור או מה יהיה‪.‬‬
‫ואמרו חכמי השופטים אשר שם כי‬
‫הדין עמי בזה‪ .‬אמר לי המלך ‪ :‬ענה על‬
‫כל פנים‪.‬‬

‫פרס וכן בכי״ל ובדא״ד‪ .‬ובכי״ם עניתי לו שלש רגלים ועפ״ו נוסח דא״ר במספר הימים‪.‬‬
‫*( הרמב״ם בפירוש המשניות םנהדרין &׳ הלק כתב בהיסוד הי״ב שאין מיך לישראל אלא‬
‫ל ב ד ‪ ,‬אמנם בזהר פ׳ שיח קע׳״ג ע״ב אמרו ‪ :‬מבשרת ציון דא‬ ‫מבית דוד ו מ ז ר ע ש ל מ ה‬
‫איהי חפצי ב ה א ת ת א ד נ ת ן ב ר ד ו ד א י מ א א י ה י ר ט ש י ה א מנהם בר עמיאל כו׳‬
‫]ומצאתי בם׳ זרובכל שנדפס בבית המדרש ח״ב מעמיד ‪ 54‬שיזכיר כמו כן משיה בן חפצי כה|‪,‬‬
‫ויעוין במאור עינים מר״ע מן האדומים ימי עולם פל״ב ובמהד״ר ח״א ג׳ אלפים נ״ו ערך עתלית‬
‫שהביאו שהנצר היחידי שהותירה המרשעת ההיא משורש דוד הוא יואש ממשפחת נ ת ן בן דוד‬
‫א״ב מזרעו משתלשלים הדורות שאחריו‪ ,‬אמנם אין לוה הכרה בכתובים וטגט׳ הוריות י״א ע״ב‬
‫מוכה שיואש היה בן המלך אחזיה ובכן מורע שלמה‪ ,‬ובוברוני שראיתי מובא כי נתן בן דוד מת‬
‫בלא בנים )ומשפהת בית נתן המוזכרת בזכריה י״ב י״ב היא משפחה אחרת(‪ ,‬ושלמה זכור לטוב‬
‫שיבם אשתו )יאה סנהדרין י׳׳ה ע״א( ולבן נקטו בזהר בדיוק איתתא ד‪:‬ר‪.‬ן בר דוד אימא דטשיהא‬
‫‪.‬ולא‪,‬נקטו‪ .‬נתן אבוי דטשיחא‪ ,‬ויתכן שבדרכם לכנות בשם לפי המאורע נקראה ״חפצי כה" כי החורץ יאמר‬
‫לא חפצתי לקחתה וההיפוך לטיבם שאומר ״חפצי בה״‪ ,‬והארכתי עוד בזה בהגהותי לזהר שם‪ .‬מט( בכי״ס‬
‫ובדה‬
 ‫י מ ח הרה^׳׳ז‬
‫כי המזמורים נעשו‪ ,‬ברוח הקודש‪ ,‬והס‬
‫נאמרים על דוד ועל בנו היושב על‬
‫כסאו‪ ,‬והוא המשיח )כי( כאשר העגין‬
‫היה בדוד במקצת יהיה במשיח בנו‬
‫בכללו‪ ,‬כי ימינו של הקב״ה יסעדנו לדוד‬
‫עד שיגבר על אויביו סביייו ויסיענו‬
‫למשיח עד שישית כל האומות הדום‬
‫לרגליו‪ ,‬שכלם אויביו‪ ,‬כי שעידו בעמו‬
‫וכפרו בביאתו ובמלכותו‪ ,‬ומקצתם עשו‬
‫משיח אחר‪ ,‬והנה ראוי לשורר המזמור‬
‫הזה במקדש בימי דוד ובימי המשיח בנו‬
‫כי הוא נאמר על כסא דוד ועל ממלכתו‪.‬‬
‫ענה פראי פול האלך ‪.‬הוא יכול‬
‫לומר דבר זה‪ ,‬שהחכמים שלהם אומרים‬
‫שמן המשיח מדבר‪ ,‬שהדברים כפשוטן‬
‫שיושב לימין האל‪ ,‬והביא ה ג ד ה‬
‫שאומרת *( ׳לעתיד לבא הקב״ה מושיב‬
‫משיח לימינו ואברהם לשמאלו‪.‬‬
‫אמרתי גם זר כדברי שכבר אמרתי‬
‫הכוונה קצתה על דוד ועיקרה בשלימות‬
‫על המשיח‪ ,‬ובקשתי הספר ונתנו לי‪,‬‬
‫ואמרתי ‪ :‬ראו שהיה גונב הדבר‪ ,‬שההגדה‬
‫הזאת אומרת לעתיד לבא הקב״ה מושיב‬
‫משיח לימינו ואברהם לשמאלו ופניו של‬
‫;אברהם מתכרכמות‪ ,‬ואומר בן בני יושב‬
‫לימינו של הקב״ה ואני לשמאלו והקב״ה‬
‫מפ״יסו וגו׳ הנה בכאן מפורש שאין המשיה‬
‫אלוה ושאין ישו משיח כלל‪ ,‬שאלו היה‬
‫אלוה לא היה אברהם מתביש אם האלוה‬
‫נכבד מכנו ולא היה פניו מתכרכמות )ולא‬
‫מוריקות( כלל‪ ,‬וכן אומר בן ב נ י ולא‬
‫ב ת י ‪ ,‬וישו כפי דבריכם לא היה בן‬
‫בנו של אברהם כלל‪ ,‬והישיבה לימינו‬
‫במשיח כמו הישיבה לשמאלו באברהם‬
‫שניהם אנשים גמורים‪ ,‬וכן מוכרח שאין‬
‫ישו משיח‪ ,‬לפי שאומר לעתיד לבא‬
‫ובדקואי>י היו? לו כן או נכד מזרעו‪ ,‬סט( נכיי׳ל‪ whw :‬מאות׳ עיין שמואל ג׳ כ״ג ח׳ ושם סס׳ י״ח‪(* .‬טדר?«‬
‫שוחר‬
‫‪40‬‬
‫הזה ונשתמדת בעבורו‪ ,‬ואתה הוא האומר‬
‫למלך לאסוף לך חכמי היהודים להתוכח‬
‫עמהם על החידושים שמצאת‪ ,‬וכי לא‬
‫שמענו דבר זה עד הנה? והלא אין גלח‬
‫לתנוק שלא יקשה ליהודי זאת הקושיא‪,‬‬
‫והשאלה הזאת מיושנת מאד‪.‬‬
‫אמר המלך ‪ :‬אבל ענה עליה‪,‬‬
‫א מ ר ת י ועתה שמעוני‪ ,‬הנה דוד המלך‬
‫הוא היה המשורר שעשה המזמורים ברוח‬
‫הקודש ועשה אותם כדי שיזמרו בהם‬
‫לפני מזבח ה׳‪ ,‬והוא עצמו לא היה‬
‫משורר אותם‪ ,‬ולא היה רשאי לעשות כן‬
‫שאסור לו בדין התורה‪ ,‬אבל היה נותן‬
‫המזמורים ללויים שישוררו בהם‪ ,‬וכן כתוב‬
‫מפורש בדברי הימים )א׳ ט״ז ב׳(‪ ,‬אם‬
‫כן על כרחו היה עושה המזמור בלשון‬
‫שהיה ‪ .‬ראוי ללוי שיאמר‪ ,‬ואלו אמר‬
‫‪,‬״נאום ה' לי״ היה אומר הלוי שקר‪ ,‬אבל‬
‫ראוי ללוי שיאמר בהיכל נאם ה' לאדוני‬
‫לדוד שב לימיני‪ ,‬וטעם הישיבה לומר‬
‫שהקב״ה יגן עליו בימיו ויצילהו ויגביר‬
‫אותו על אויביו‪ ,‬וכן היה כי הוא עורר‬
‫חניתו על שמנה מאות חלל סט( בפעם‬
‫אחת‪ ,‬היש בפרשים האלה אשר לפניך‬
‫שיעשה כן בגבורתו‪ ,‬וזה הוא ימין האל‪,‬‬
‫וכן כתוב בדוד )תהלים י״ח ל״ו( וימינך‬
‫תסעדני‪ ,‬וכן גשם קי״ח ט״ס ימין ה׳ עושה‬
‫חיל ימין ה׳ רוממה וכתיב במשה רבנו‬
‫ע״ה )ישעי׳ ס״ג י״ב( מוליך לימין משה‬
‫זרוע תפארתו‪ ,‬והוא אמר במפלת פרעה‬
‫)שמות ט״ז ו׳( ימינך ה׳ תרעץ אויב‪,‬‬
‫ועוד כי הכתובים ידברו כן במקומות‬
‫)שמואל א׳ י״ב י״א( ואת יפתח ואת‬
‫שמואל‪) ,‬בראשית ד׳ כ״ג( נשי למך‪ ,‬וכן‬
‫הם כל דברי משה רבנו בתורה‪ ,‬אבל בכאן‬
‫עכ״פ בהכרח אמר כמו שזכרתי‪ ,‬ודעו‬
‫כ א ‪41‬‬ ‫רכוח הרמם‬
‫י״א( ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים‬
‫כאשר ידבר איש אל‪ .‬רעהו וגו׳‪ ,‬ואמרו‬
‫הריני כיוצא בכם על דרך משל שלא‬
‫יהיו מזדעזעין ויראים‪ ,‬כמו שאינם יראים‬
‫זה מזה‪ ,‬והוא לשון שאמר הכתוב וכאשר‬
‫ידבר איש אל רעהו כי לא חזר האלד״ים‬
‫איש בהיותו מדבר עם משה‪ ,‬ולשון‬
‫חכמים היא כמו שאמרו בילמדנו עב( אם‬
‫תעשה מצותי הרי אתה כיוצא בי עג( וכן‬
‫לשון הכתוב והייתם כאלהים יודעי‪ ,‬וכן‬
‫)בראשית ג׳ כ״ב( הן האדם היה כאחד‬
‫ממנו‪ ,‬וכן )זכרי׳ י״ב ח'( והיה הנכשל‬
‫בד‪.‬ם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים‬
‫ולא שיהיו שוין בדומה‪.‬‬
‫חזר אותו האיש וטען כי אמרו‬
‫בבראשית רבה ורוח אלהים מרחפת על‬
‫פני המים )בראשית א׳ ב׳( זה רוחו‬
‫של עי( משיח‪ ,‬א״כ אינו איש אלא רומי‬
‫אלהים‪. .‬‬
‫אמרתי אוי למי שאינו יודע כלום‬
‫וסבור שהוא חכם ובקי‪ ,‬הנה שם אמרו‬
‫עוד עה( ורוח אלד״ים מרחפת זה רוחו‬
‫של אדם הראשון‪ ,‬עי( אמרו שיהיה אלדוי‪,‬‬
‫ומי שאינו יודע מה למעלה ומה למטה‬
‫בספרים הופך דברי אלהים חיים‪ ,‬אבל‬
‫הדורש שדרש זהו רוחו של משיח פתר‬
‫קריא במלכות‪ ,‬ואמר לשון הכתוב בכאן‬
‫ירמוז בעתידות‪ ,‬ואמר והארץ היתה תהו‬
‫זו בבל שנאמר )ירמי׳ ד׳ כ״ג( ראיתי‬
‫את הארץ והנד‪ .‬תהו‪ ,‬ובוהו זה מדי‬
‫שנאמר )אסתר ז׳ י״ח( ויבהילו להביא‬
‫את המן‪ ,‬וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם‬
‫של יעדאל בגזירות‪ ,‬על פני תהום זו‬
‫מלכות הרשעה‪ ,‬ורוח אלהים זה רוחו של‬
‫והחכמים האומרים כן חיו אחריו כחמש‬
‫מאות שנה‪ ,‬אבל פראי פול אוכל ראשו‬
‫וסופו‪ ,‬ואיננו בוש‪.‬‬
‫‪ ,‬חזר והביא ראיה ממדרש ע( שאמרו‬
‫נכתיב[)ויקרא כ״ו י״ב( והתהלכתי בתוככם‪,‬‬
‫משלו 'משל למה הדבר דומה למלך שיצא‬
‫לטייל עם אריסו בפרדסו והיה אותו אריס‬
‫מיטמר מלפניו‪ ,‬אמר לו המלך מה לך‬
‫ליטמר הריני כיוצא בך‪ ,‬כך עתיד‬
‫הקב״ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבא‬
‫בגן עדן וצדיקים רואים אותו ומזדעזעין‬
‫מלפניו והקב״ה אומר להם ]לצדיקים[ מה‬
‫לכם מזדעזעין מלפני הריני כיוצא בכם‪,‬‬
‫יכול לא יהא מוראי עליכם ת״ל והייתי‬
‫לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם כיון‬
‫שאמר והריני כיוצא בכם א״כ חזר איש‬
‫כמותם‪.‬‬
‫אמרתי כל מה שמביא כנגדו הוא‬ ‫‪.‬‬
‫מביא נאם היה מבין[ כי זה )המעשה(‬
‫העתיד להיות ויהיה בגן עדן‪ ,‬וישו לא‬
‫טייל עם הצדיקים בג״ע בהיותו איש‪,‬‬
‫אבל בורח כל ימיו מפני אויביו ורודפיו‪,‬‬
‫אבל המדרש הזה הוא משל כמו שמתחיל‬
‫משלו ‪.‬משל למה הדבר דומה וענינו מ‬
‫הצדיקים בעוה״ז אינם יכולים להשיג‬
‫אמתת הנבואה ואינם יכולים לראות בזיו‬
‫הנקרא גלוריא׳!׳ה עא( כמו שאמר )במדבר‬
‫י״ב ו׳( במראה אליו אתודע‪ ,‬ואפי׳ משה‬
‫רבנו בתחלת נבואתו מזדעזע שנאמר‬
‫)שמות ג׳ ו׳( ויסתר משה פניו כי ירא‬
‫וגו‪ /‬אבל לעתיד )לבא( תהיה נפשם‬
‫נקיה מכל חטא ומכל כיעור‪ ,‬ויהיה להם‬
‫רשות להסתכל באיספקלריא המאירה‪ ,‬כמו‬
‫משד‪ .‬רבנו ע״ה שאמר בו )שמות ל״ג‬

‫שוחר טוב פי״ח אות ב״ט׳ ע( סובא בילקוט ם״ם תרע״ג‪ ,‬עא( ‪ . Gloria‬עג( לא חפשחי ♦מזרי‬
‫פקוטו בתנחומא שלנו‪ .‬עג( בכי״ל ‪ :‬הריני ביוצא בך‪ .‬עד( במ״ר שלנו )מרשה ב׳( של סלך הטשיז^‬
‫עה( בביר ובילקוט סי׳ ב׳ ‪ :‬והארץ היתה תהו זה אה״ר‪ .‬עו( בכי״ל ‪ :‬האם יאטר‪ ,‬ובביים ; ומנא‬
‫שם אמרו ורוח וגו׳ וזהו ונו׳ והו רוחו של משיה ובאדם הא׳ אטד שהוא אלוה וטי שיודה שאינו‬
‫למעלה‬
 ‫רכוח הרמבץ‬
‫שהם אמת‪ ,‬כי יש לי ראיות ברורות‬
‫ודברים מאירים כשמש שאין האמת‬
‫כדבריו‪ ,‬אבל אינו ראוי לחלוק עמו‪ ,‬אבל‬
‫דבר אהד אומר שאני תמה מאד עליו‪ ,‬כי‬
‫הדברים שהוא אומר באזנינו להאמין‬
‫בישו שהוא משיח‪ ,‬ישו ע צ מ ו הוא‬
‫המביא הדבר לאבותינו‪ ,‬והוא אשר פב(‬
‫נשתדל לומר אותו להם‪ ,‬ו ב פ נ י ו‬
‫ה כ ה ש ו ה ו הכחשה גמורה ‪:‬וחזקה‪ ,‬ור״וא‬
‫היודע והיכול לאמת דבריו יותר מן המלך‬
‫כפי סברתם שהוא אלוה‪ ,‬ואם אליו לא‬
‫שמעו לו אבותינו הרואים אותו ויודעים‬
‫בו‪ ,‬איך נאמין אנחנו ונשמע בקול המלך‬
‫שאין לו ידיעה בדבר אלא ומפי( שמועה‬
‫רחוקה ששמע מבני אדם שלא ידעו בו‬
‫ולא היו מארצו כאבותינו היודעים ועדים‬
‫^‬ ‫]שראו במותם[‪.‬‬
‫אחרי כן קם פראי רמון דיפנייא‬
‫פורטי ודרש בענין השילוש ואמר שהוא‬
‫חכמה וחפץ ויכולת‪ ,‬ואמר בבית הכנסת‬
‫וגם המאישטרי הודה בזה בגירונא לדברי‬
‫פראי פול‪,,‬‬
‫עמדתי על רגלי ואמרתי האזינו‬ ‫‪,‬‬
‫קולי יהודים וגוים‪ ,‬שאלני פראי פול‬
‫בגירונא אם אני מאמין בשילוש‪ ,‬אמרתי‬
‫לו מד‪ .‬השילוש שיהא שלשה גופים גסים‬
‫כבני אדם האלוהות‪ ,‬אמר ‪ :‬לא‪ ,‬ושיהיו‬
‫שלשה )דברים( דקים כגון נשמות או‬
‫שלשה מלאכים‪ ,‬אמר‪ :‬לא‪ ,‬או שיד‪.‬יה דבר‬
‫אחד נמזג משלשה כגון הגופים הנמזגים‬
‫מד' יסודות‪ ,‬אמר ‪ :‬לא‪ ,‬אם כן מד‪,‬ו‬
‫השילוש‪ ,‬אמר החכמה והחפץ והיכולת‪,‬‬
‫ואמרתי שאני מודה שד‪.‬אלור‪ .‬חכם ולא‬
‫‪42‬‬
‫משיה^ ‪10‬יזה זכות מרחפת על פני המים‬
‫בזכות התשובה עי( שנמשלת למים‪ ,‬הנה‬
‫המדרש מעביר עח( ד׳ מלהיות ומלכות‬
‫הרביעית שהיא רומא‪ ,‬ואחרי כן מביא‬
‫רוח אלהים שהוא המשיח‪ ,‬אדם גמור מלא‬
‫חכמה מלא רוח אלהים כמו בצלאל‬
‫שנאמר בו ושמות ל״א ג׳( ואמלא אותו‬
‫רוח אלהים וגו׳‪ ,‬ויהושע נאמר בו ויהושע‬
‫בן נון מלא רוח חכמה‪ ,‬וזה מבואר‬
‫ודברים ל״ד ט׳( שעל המשיח העתיד לבא‬
‫אחר מלכות רביעית אמרו כן‪ ,‬ולא יכולתי‬
‫להגיד לו ענין המדרש כי הוא רמיזות‬
‫ידרשו אותם מסמך הלשון‪ ,‬לא שיהיה‬
‫עיקר הכתוב בזה )וכיוצא בזד‪ (.‬ברוב‬
‫מקומות של בראשית רבה‪ ,‬כמו שאמרו עט(‬
‫ויצא יעקב‪ ,‬אמרתי זה להראות לכלם‬
‫שאינו יודע בספר שהביא‪ ,‬כי טעה‬
‫בקריאת פ( הלשון‪ .‬ועמד המלך ועמדו כולם‪.‬‬
‫זה ענין הויכוחים כולם ]שהיו לי‬
‫עם פראי פול[ לא שניתי בהם דבר לדעתי‪.‬‬
‫אחרי כן בו ביום עמדתי לפני‬
‫אדוננו המלך ואמר ישאר הויכוח‪ ,‬כי לא‬
‫ראיתי אדם שאין הדין עמו שטען אותו‬
‫יפה כאשר עשיתי‪ ,‬ושמעתי בחצר כי‬
‫רצון המלך והדורשים לבא בבית הכנסת פ«(‬
‫ביום השבת‪ ,‬ונתעכבתי ‪ -‬בעיר ח׳ ימים‪,‬‬
‫ובבואם שמד‪ .‬לשבת הבאה עניתי לאדוננו‬
‫המלך כהוגן כראוי כי דרש מאד לאמר‬
‫ני הוא ישו המשיח‪.‬‬
‫ועמדתי על רגלי ואמרתי ‪ :‬דברי‬
‫אדוננו המלך‪ ,‬בעיני נגידים ומעולים‬
‫ונכבדים שיוצאים מפי נגיד ונעלה ומכובד‬
‫^ין כמוהו בעולם‪ ,‬אבל לא אשבח אותם‬

‫למעלתו מה למטה הופך‪ ...‬ובדא״ד ‪ :‬ועליך נאמר זה ה&ס׳ טי שאיוו יודע &ה וכר• עס בד^״ד ;‬
‫התורה שגא׳ )י־ט?ןי׳' נ״ ה א׳( הוי כל צמא וגר‪ .‬עה( בדא״ד ‪ :‬המין הזח הנוח‪ .‬עט( ככי״ם ‪ :‬שאמרנו‬
‫בסדר‪ .‬כבי״ל‪ :‬שאמר ויצא‪ ,‬ובדא״ר חסר מן ולא יכולתי על אמרתי‪ ,‬ועיין בר״ר ם״פ ס׳׳ח שמדבר מד׳ טלכיות‪,‬‬
‫ועיין ג״ב פי׳ הרטב״ן ריש פרשת ויצא‪ ,‬פ( בכי״ל ‪ :‬במשמעות‪ .‬פא( בדא״ד טוםין‪ ; 6‬להתובה‪ .‬פב( בבי׳׳ ל ‪:‬‬
‫'‬ ‫לא ‪-‬‬
 ‫‪mr‬‬
‫פב ‪43‬‬
‫וחכמתו וחפצו ויכולתו ימנו והנה הם‬
‫ארבעה‪ ,‬ועוד יש לכם לומר חמוש‪ ,‬כ^‬
‫הוא הי‪ ,‬והחיות בו כמו חחכמה‪ ,‬ויהיה‬
‫גדרו חי חכם חפץ יכול ועצם האלהות‬
‫חמשה וכל זה טעות מבואר‪.‬‬
‫אז עמד פראי פול ואמר כי הוא‬
‫מאמין בייחוד גמורה ועם כל זה יש בו‬
‫שלוש‪ ,‬והוא דבר עמוק מאד שאין‬
‫המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו‪.‬‬
‫עמדתי ואמרתי דבר ברור הוא‬
‫שאין אדם מאמין מה שאינו יודע‪ ,‬אם‬
‫כן המלאכים אינםמאמינים בשילוש‪,‬‬
‫ושתקוהו חביריו‪.‬‬
‫ועמד אדוננו המלך וירדו מן התיבה‬
‫והלכו להט‪ ,‬ולמחר עמדתי 'לפני אדוננו‬
‫המלך ואמר לי שוב לעירך לחיים ולשלום‪,‬‬
‫ונתן לי שלש מאות דינרים פז( ונפטרתי‬
‫ממנו באהבה רבה‪ ,‬האל יזכני לחיי‬
‫העולם הבא אמן‪.‬‬
‫טפש רהפץ בלא הרגשה פג( ויכול ולא‬
‫הלש‪ /‬אבל לשרן שילוש טעות גמורה שאין‬
‫החכמה בבורא מקרה אבל הוא וחכמתו‬
‫אחד והוא ‪.‬וחפצו אחד והוא ריכלתו אחד‪.‬‬
‫א״כ החכמה החפץ והיכולת הכל אחד‪,‬‬
‫וגם אם היו מקרים בו אין הדבר שהיא‬
‫אלהות שלשה אבל הוא אהד נושא מקרים‬
‫שלשה‪ ,‬ואדוננו המלך אמר בכאן פד( משל‬
‫שלמדוהו הטועים‪ ,‬אמר כי ביין ג׳ דברים‬
‫גוץ פה( וטעם וריח והוא דבר אחד‪ ,‬וזה‬
‫טעות גמורה כי האודם והטעם והריח‬
‫ביין דברים חלוקים ימצא זה בלא זה‬
‫כי יש אודם ולבן וגוונים אחרים‪ ,‬כן‬
‫בטעם ובריח‪ ,‬ועוד כי האודם אינו היין‬
‫ולא הטעם ולא הריח‪ ,‬אבל עצם היין‬
‫הוא הדבר הממלא את הכל פי( והנה הוא‬
‫גוף נושא שלשה מקרים חלוקים שאין בו‬
‫שום אחדות‪ ,‬ואם נמנה כן בטעות על‬
‫כרחגו נאמר רבוע‪ ,‬כי הדבר שהוא אלוה‬

‫לא )‪ (:‬נשתדל לאמת אותו‪ ,‬בכי״ם ‪ :‬לאמת עצטו‪ .‬פג( בכי״ם ‪ :‬ולא בלי הבץ‪ 6 .‬ד( בכי״ם ‪ :‬בענץ‬
‫השלוש שימדונו הטכעים אומרים ביין‪ .‬פה( בדא״ד ‪ :‬טראה‪ ,‬בכי״ל ‪ :‬האודם‪ ,‬פו( בכי״ל ‪ :‬ואין‬
‫האודם ממלא את הכלי ויא ה־געם והריח‪ .‬פז( בדא״ד ‪ :‬והוצאתי‪ ,‬בכי״ל ‪ :‬להוצאות הדרך‪.‬‬
 ‫אנרות הרמבץ מארץ ושראל‪,‬‬
‫עם אותה שבעלייה‪ .‬ששם עלו שבטים‬
‫שבטי יה‪ .‬ששם אבן שתיה שממנה הושתת‬
‫העולם וממנה השתרגו מוסדות תבל‬
‫וגבולם‪ ,‬ששם הר המוריד! שממנו תצא‬
‫תורה ותושיה‪ .‬ההר חמד אלהיט לשבתו‪.‬‬
‫ובנה בו בית מנוחתו‪ .‬ושם הכין כסא‬
‫מלכותו‪ .‬ויהי בשלום סכו ומעונתו מבית‬
‫לדביר קודש הקדשים ששם ארון הברית‬
‫אדון כל הארץ ובו לוחות כתובים באצבע‬
‫אלהים שמשם נבואה יוצאה ומתפשטת‬
‫על נפש תאמי צביה היא החיה אשר תחת‬
‫אלהי ישראל בנהר כבר‪ .‬ואדע כי כרובים‬
‫המה להבא ולשעבר שנים לכרוב מלפנים‬
‫ולחיצון פני צדק ופני רצון ורוח אלהים‬
‫בכנפיהם וכבוד אלהי ישראל עליהם‪ .‬וזה‬
‫מעשה המכונה‪ .‬מעון לשכינה‪ .‬ששם היכל‬
‫הקודש מכון לשמוע אל הרנה יאל התפלה‪.‬‬
‫וליורדים בדמעה‪ .‬פותח כיון ובו השולחן‬
‫ועליו לחם הפנים פנים המאירים בכל‬
‫מערכה‪ .‬כי שם צרה ה׳ את הברכה‪.‬‬
‫שמשם לישראל משאות וארוחות פניו‬
‫חיים שובע שמהות רשם המנורה הטהורה‪.‬‬
‫אשר אל עבר חכמי ישראל מאירה‪.‬‬
‫בשבעה נרותיה תופיע‪ .‬והמשכילים יזהירו‬
‫כזוהר הרקיע‪ .‬ושם המזבח הפנימי להעלות‬
‫עליו מקטר קטורת‪ .‬ועליו גולת הכותרת‪.‬‬
‫בו נפשות הצדיקים צרופות‪ .‬בעליל עולה‬
‫כליל ‪ -‬ולבית גובה למעלה מן השמים‬
‫ומשם יתגדל ויתקדש מקום לבית ומקדש‬
‫למקדש וחצר החיצונה והאריאל‪ .‬מזבח כפרה ;‬
‫לישראל‪ .‬ששם נעקד אבינו כשה תמים‪ .‬לטוב‬
‫לנו כל הימים‪ .‬ושם הוכן לשיר הלוים’ דוכן‬
‫להדר לרומם ולהלל לאלהי השמים‪ .‬בכנורות‬
‫ובנבלים ובמצלתים ובמצלצלים‪ .‬ושם יד‬
‫הזית‪ .‬לשכת הגזית‪ .‬בשבעים זקניה‬
‫וסנהדריה מעוטרת‪ .‬בשירי קודש ושירי‬
‫אלהים‬
‫‪44‬‬
‫ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי‬
‫?יעבו ומצאתי שם ביד זקני הארץ‬
‫כזטבע כסף מפותח פתוחי חותם‪ .‬מצדו‬
‫ד״אחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין‬
‫צלוחית‪ .‬ובשני הצדדים סביב כתב מפותח‬
‫באר היטב‪ .‬והראו הכתב לכותייס וקראוהו‬
‫מיד כי הוא כתב עברי אשר נשאר‬
‫לכותיים כמו שנזכר בסנהדרין‪ .‬וקראו‬
‫מן הצד האחד שקל השקלים‪ .‬ומן הצד‬
‫השני ירושלים הקדושה‪ .‬ואומרים כי‬
‫הצורה הראשונה מקלו של אהרן שקדיה‬
‫ופרחיה‪ .‬והצורה השני׳ צנצנת המן‪.‬‬
‫ושקלנו אותה בשולחנות ומשקלה עשרה‬
‫כסף והם חצי אוקי״א שהזכיר רש״י‪ .‬וכן‬
‫דאיתי מן המטבע ההיא בצורות ובכתיבה‬
‫ההיא חצי משקלה ובו היו שוקלים חצי‬
‫השקל שהיו ‪-‬שוקלים לקרבנות‪ ,‬והנה‬
‫נסתייעו לדברי רש״י סיוע גדול כי כפי‬
‫דז״ל והגאונים הפרוטה חצי חכ״ה והדינר‬
‫מ״ו חכ״ה והם אמרו שהם ס״י סעודות‬
‫והרי הוא הדינר שקורץ בעכו כואנ״ד‬
‫שכך הוא שיעורו וביון דהוא הוא‬
‫ההשדיג״א שהזכירו הגאונים שהלעוזות‬
‫בלעגי שפתם אומרים כך וכך קורין‬
‫לכואנ״ד דינר צורי וכך כותבין בכתובות‬
‫כונדי צורי כי בצור הקרובה לעכו היו‬
‫מטביעין אותו ומשקל ■הדינר הזה ג׳‬
‫אשטרלינ״ש‪ .‬נמצא הסלע י״ב אשטרלינ״ש‬
‫לפי דבריהם ואינם אלא‪ .‬עשרה כדברי‬
‫רש״י‪ .‬ולמדו שהגוים הללו הוסיפו עליהם‬
‫שתית אולי החתיכות הקטנות הנשקלות‬
‫בכונא״ד הם תופפת וגופו בעצמו כ׳‬
‫־‬ ‫‪.‬גרעיני חרוב ושלום‪, :‬‬
‫‪ .‬עומדות היו רגלינו בשעריך‬
‫■ירושלים‪ .‬בית אלהים ושער השמים‪.‬‬
‫ירושלים הבנויה עיר שחוברה לה יחדיו‪.‬‬
‫כג ‪45‬‬ ‫מארק ישראל‬
‫מור ולבונה‪ .‬עיניה יונים על אפיקי מיצו‪.‬‬
‫ואורה כשמש בחצי השמים‪ ,‬ומתוק האור‬
‫וטוב ' לעינים‪ .‬בעברת ה׳ צבאות רעתם‪.‬‬
‫לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם‪,‬‬
‫ואל‪.‬ארץ יביט משמים נזנח‪ ,‬והנה צדה‬
‫וחשיבה מעוף צוקה ואפילה מנודה‪ .‬והיה‬
‫אור ישראל לאש בקרבה‪ .‬וקדרשו ללהבה‪.‬‬
‫ואכלה ובערה כל הדרה ויקרה‪ .‬והיתה‬
‫מעי מפלה ‪:‬‬
‫אללי לי ירושלים עיר ואם בישראל‪.‬‬
‫דדיך ירוו בכל עת חלב ודבש רשמן‬
‫וצרי‪ .‬ועתה חמת תנינים יינך וראש‬
‫פתנים אכזרי‪ .‬אהה! אמי הכרע הכרעתני‪.‬‬
‫ואת היית בעוכרי ושופכי דמי דמעתי‬
‫מעלותיך ורוממותיך‪ .‬וראיתי הרימותיך‬
‫■ ושוממותיך‪ .‬היית עטרת תפארת ביד ה׳‬
‫וצניף מלוכה גאון כל צבי אוצר כל‬
‫חמדה אבן פנת יקרת‪ .‬ועתה הכל נכרת‪.‬‬
‫ביום ההוא קראו ‪ ,‬לך ירושלם כסא ה׳‬
‫ובך כל מעיני ושם העיר מיום ה׳ שמה‪,‬‬
‫ועתה חרפה וגדופה‪ .‬מוסר ושממה‪.‬‬
‫ובתוכחות הימה כערים אשר הפך ה׳ למלה‬
‫וגפרית‪ .‬ושב וזעם על ארץ הברית‪ .‬והיא‬
‫מהוללה מפשעינו וחטאתינו‪ .‬מדוכאה‬
‫מעונותינו‪ ,‬וה׳ הכריע בה את עון כולנו‪.‬‬
‫ובהבורתה נרפא לנו‪ .‬אבל היא אשר‬
‫כילתנו‪ .‬ומעל שולחן האב הגלתגו‪ .‬אל‬
‫ארבעת שפתיו הרעים כעל כל אשר‬
‫גמלנו ‪:‬‬
‫ירושלם השדודה‪ .‬ובנותיה אשר היו‬
‫ערי המעודה לתורה ולתעודה‪ .‬תחת אשר‬
‫היו בך אלפים ורבבות רבב אלהיס אלפי‬
‫שנאן ה׳ בם ואשרי מי שלא ראן היום הזה‬
‫ראיתי בך קדושה חזות קשה מ צ א ת י‬
‫ב ת ו כ ך א יש י ה ו ד י נ גש ו נע נה‬
‫וה וא צבע ובו ז יש ב ע ואל י ו‬
‫גדולים‬ ‫בין‬ ‫בביתו‬ ‫יאספו‬
‫ו ק ט נ י ם אם י ש ל מ ו מ נ י ן ע ד ה‬
‫שאין‬
‫אגדות‬
‫‪8‬להים מפוארת ומהודרת‪ .‬לתבנית מעלה‬
‫מסודרת‪ .‬והנעיא נשיא הוא מיוהד‪ .‬כנגד‬
‫גוי אחד‪ .‬ששם ישבו כסאות למשפט‬
‫■ולהוראות‪ ,‬ללכת בתורת ה׳ צבאות‪ .‬והי׳‬
‫לעד ולאות‪ ,‬כי אלהים יושב בעדתו בקרב‬
‫אלהים ישפוט ושם הר ציון קדוש משכני‬
‫עליון ומה ציון הלז‪ .‬בי רמי קרני בה׳‬
‫ולבי ע לז‪:‬‬
‫)הן אלה קצות שבחי העיר הנזכרת‪.‬‬
‫לתהלה ולשם ולתפארת‪ .‬ותהלותיה‬
‫ומעלותיה רבו למעלה נכבדות מדובר‬
‫בך עיר אלהים מלה( ‪:‬‬
‫ועתה עלי תשתפך נפשי ועל אלו‬
‫אני בוכיה‪ .‬כי נשאר העיר שמה ושאיה‪.‬‬
‫בית קדשנו ותפארתנו אשר הללו בו‬
‫אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו‬
‫חיה לחרבה‪ .‬וגם חמת אל תנבל בה‬
‫ימים אין מספר דור הולך ודור בא‪.‬‬
‫הדביר ולפני לפנים היה מעון תנים‪.‬‬
‫■וההיכל והר הבית לשמיר ולשית עלו‬
‫כולו קמשונים‪ .‬כסו פניו חרולים‪ .‬ומרעה‬
‫הוא לכפירים‪ .‬ואויבינו פלילים‪ .‬זה מחריב‬
‫ועוקר את הגבולים‪ .‬וזה מציב ומקים‬
‫אלילים‪ .‬ובאו בו פריצים ומחללים‪ .‬ואל‬
‫אל לא יושיע בתוכו מתפללים‪ .‬כל ערל‬
‫וטמא בבית תפלה נתן תפלה ובהיכל האלהים‬
‫ללא אלהים יענוהו זר כחו לאלהו‪ .‬נשכבה‬
‫בבשתינו‪ .‬ותכסנו כלמתינו‪ .‬כי כל אלו‬
‫גרמו פשעינו והטאותינו‪ .‬והעיר הקודש‬
‫השחיתו ‪.‬עונותינו‪ .‬וחללו את המקדש‬
‫■המעון נוה צדק ומקרה אבותינו‪ .‬על זה‬
‫היה דוה לבנו‪ .‬על אלו דאבה נפשינו‪.‬‬
‫זכל ‪ .‬ימינו על אדמתינו על נחלת הצבי‬
‫הזל דמעתינו‪ .‬ונתכס שק פתיגיל‪ .‬כי‬
‫נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל‪ ,‬איכה‬
‫היתה לשנינה קריה באמנה‪ .‬רבתי בגרים‬
‫ועליונה שרתי על המדינה‪ .‬העיר היונה‬
‫יונה תמה‪ ,‬ברה כחמה ישה כלבנה‪ .‬מקוטרת‬
 ‫אגרות הרמב״ן מארץ ישראל‬
‫בפי צוף ופנג‪ .‬ובכיתי עליך במר נפש‬
‫מספד מר ובבכי אתענג‪ .‬ויהי בהרימי‬
‫קולי ובקרעי בגדי ומעילי אז ינוח לי‬
‫כי ‪ .‬ב י ו ם ת ש י ע י ל י ר ח א ל ו ל‬
‫שנת חמשת א ל פ ים ועשר ים‬
‫בעיר החרבה‬ ‫ושבע באתי‬
‫ו ש ו מ מ ה מ ב ל י ב נ י ה ‪ .‬והיא יושבת■‬
‫וראשה חפוי‪ .‬וקראתי עליה כראוי‪ .‬״ציון‬
‫מדבר היתה‪ .‬ירושלם שממה״ ואצל העיר‬
‫כנגד הפתח קרעתי עליה‪ .‬ובבואי כנגד‬
‫הבית הגדול והקדוש קראנו בבכיה רבה‪.‬‬
‫״בית קדשינו ותפארתינו אשר הללוך‬
‫אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו‬
‫היה ‪/‬חרבה״ וקרענו קריעה שניה‪ .‬בתאניה‬
‫ואניה‪ '.‬וקראנו במקום מזמור קינה‪ .‬לאמר‬
‫אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל‬
‫קדשך שמו את ירושלים לעיים נתנו את‬
‫נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר‬
‫חסידיך לחיתו ארץ שפכו דמם כמים‬
‫סביבות ירושלים ואין קובר‪ .‬היינו חרפה‬
‫לשכינינו‪ .‬לעג וקלם לסביבותינו‪ .‬עד מה‬
‫ה' תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך‪,‬‬
‫שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך‪.‬‬
‫ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי‬
‫אכל את יעקב ואת נוהו השמו אל תזכר‬
‫לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך‬
‫כי דלונו מאד עזרנו אלהי ישענו על דבר‬
‫כבוד שמך‪ .‬והצילנו וכפר על חטאתינר‬
‫למען שמך‪ .‬למה יאמרו הגוים איה אלהיהם‬
‫יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך‬
‫השפוך תבוא לפניך אנקת אסיר כגודל‬
‫זרועך הותר בני תמותה והשב לשכנינו‬
‫שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך‬
‫אדני‪ .‬ואנחנו עמך וצאן מרעיתך‪ .‬נודה‬
‫לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך‪ .‬עורי‬
‫עורי לבשי עצבך ובגדי אלמנותך‪ .‬ירושלים‬
‫עיר הקודש צאי וידיך על ראשך‪ .‬ובא אל‬
‫אלהיך ואישך כי הוא אדוניך‪ .‬והשתחוי לו‬
‫ואח‬
‫‪46‬‬
‫ש א י ן לה ע נ י ן ‪ .‬לא מ ק נ ה וק נ י ן ‪.‬‬
‫ע ם ע נ י ו ד ל ו רש ו מ ס כ ן ה ל ך‬
‫ו א ב י ו ן ‪ .‬ופרי הארץ לגאון ולתפארת‬
‫ופריה ותבואתה מרובה‪ .‬ו ע ד י י ן ה י א‬
‫ז ב ת ח ל ב ו ד ב ש ל י ו ש ב י ם בה ‪.‬‬
‫דמיתיך הורתי ליולדת ש מ ת ב נ ה‬
‫בחיקהוהחלבבשדיהלמכאובים‪.‬‬
‫־ ות נ יק א ת ג ו ר י ה כ ל ב י ם ‪ .‬ואם‬
‫כל זה מאסו בך עוגבים‪ .‬ושממו עליך‬
‫אויבים‪ .‬ובמרחקים יזכרוך ויתפארו בעיר‬
‫הקדושה‪ .‬לאמר לנו נתנה למורשה‪ .‬וכאשר‬
‫יבואו אליך ומצאו כל מחמדי עין‪ .‬יברחו‬
‫כג? פני ־חרב ורודף אין‪ .‬ורבה העזובה‬
‫בקרב הארץ השמנה והרחבה כי הם אינם‬
‫הגונים לך וגם את אינך ראויה להם‬
‫מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם! עיר‬
‫תהלה תחת היותך גילה‪ ,‬ועמך משוש‬
‫בתחלה‪ .‬ראיתי היום יושביך נאנחים‬
‫ונאנקים והמה נמקים‪ .‬כי לא ינוח שבט‬
‫הרשע על גורל הצדיקים‪ .‬למלאות דבר‬
‫ה׳ אשר דבר‪ .‬״והשמותי אני‪ ,‬את הארץ‬
‫ושממו עליה אויביכם היושבים בה״‪.‬‬
‫אני הגבר ראה עני‪ .‬ג ל י ת י‬
‫מ ע ל ש ו ל ח נ י הרחקתי אוהב ורע‪.‬‬
‫כי ארך המצע מהשתרע‪ ,‬הייתי נזיר‬
‫אחים‪ .‬כמדבר מלון אורחים‪ .‬ע ז ב ת י‬
‫א ת ב י ת י נטשתי את נחלתי‪ .‬ו ש ם‬
‫ר ו ח י ו נ ש מ ת י ‪ ,‬עם‬ ‫הנחתי‬
‫ה ב נ י ם ו ה ב נ ו ת אשר כנפשי‪.‬‬
‫אשר ט פ ח ת י‬ ‫הילדים‬ ‫ועם‬
‫ו ר ב י ת י ע ל ב ר כ י ‪ .‬הם ראשית‬
‫דרכי הם לי הנאהבים והנעימים‪ .‬והיו‬
‫עיני ולבי שם כל הימים‪ .‬וכבוד החברים‬
‫כצפעוני ישך מיודעי מחשך‪ .‬ונקל זאת‬
‫וכל יקר ראתה עיני להבזות‪ .‬טוב לי יום‬
‫בחצריך‪ .‬לבקר בהיכלך החרוב ומקדשך‬
‫השמם לחזות‪ .‬לרצות אבניך ואת עפריך‬
‫לחונן‪ .‬ועל חרבותיך לקונן‪ .‬כי עפריך‬
 ‫כד‬
‫מהגואל‪ .‬ולבנות הבית והאריאל‪ ,‬כי זאת‬
‫לפנים בישראל‪ .‬שישפלינו זכר לנג לז‪5‬‬
‫מאסנו ולא געלנו‪ ,‬וכי אשי בחשך גי ל וידי‬
‫זרובבל יסדו הבית לבנות ליום קטנות כך‬
‫מעולם ועד עולם כאשר יבשו ?לצמותינר‬
‫פותח את קברות מתינו מבטן שאול אליו‬
‫יקראו ישלח רוחו ונבראו כ?ן המכוסים‬
‫תולעה ותחתס יוצע רמה וחדש פני אדמה‬
‫לא אבדה תקותנו באבוד הגרים ולא נגזרנר‬
‫לנו בשוב העפר על הארץ כשהיה כי לא‬
‫קצרה יד ה׳ מהושיע‪ .‬ברכת אובד אליו‬
‫תבוא ונפש נענה ישביע‪ .‬וכל תפלה וכל‬
‫תחנה לפניו יגיע‪ .‬ומשפטינו לאור עמים‬
‫ירגיע‪ .‬כזאת וכזאת דברו ובשמך יתחזקו‪,‬‬
‫כי אחריך דבקו‪ .‬כאשר נאקות חלל ינאקו‬
‫אליך יצעקו‪ .‬המון מעיך ורחמיך אליהם‬
‫יתאפקו‪ .‬העל אלה לא תפקוד נאום ה׳ ואם‬
‫בגוי אשר כזה לא תרחם‪ 1‬שרב מחרון אפך‬
‫והנחם‪ .‬למען ציון לא תחשה‪ .‬ולמען ירושלים‬
‫לא תנשה‪ .‬כי לרחמיך עיניהם תלויות‪ ,‬ולהם‬
‫עליך ראיות וזכיות מגדל דוד בנוי לתלפיות‪.‬‬
‫שטרות חתומות עדים נאמנים ושבועות‬
‫קיימות‪ .‬בשמך המיוחד‪ .‬דברי נביאים פד‪,‬‬
‫אחד‪ .‬כולם נתנו לנו קן וזמן‪ .‬ועד בשחק‬
‫נאמן‪ .‬כי לא לנצח ישכח ציון‪ .‬והבית היוצא‬
‫מבית המלך העליון‪ ,‬נכון יהיה בראש ההריס‬
‫ונשא מגבעות‪ .‬והאל לנו ה׳ למושעות‪ .‬כי‬
‫לקץ הימין אל תניחנר‪ .‬אל לארך אפך‬
‫תקחנו‪ .‬וחיש לנו עתידות‪ ,‬כי פנינו אליך‬
‫מועדות‪ .‬ואנחנו היודעים ועדים‪ .‬כי אין‬
‫קץ לפני רחמיך ולא מועד מועדים‪ .‬בי ארכו‬
‫לנד הימים והזמנים ועידן עידנים‪ .‬רבת‬
‫שבענו בהם מרורות פתנים‪ .‬רבת שבעה■לה‬
‫נפשנו הלעג השאננים‪ .‬הברז לגאיונים‪ ,‬מן‬
‫אזי עבר על נפשינו המים הזדונים‪ .‬מחרון‬
‫אפך תשוב וראה כי אזלת •יד ואפס עצור‬
‫ועזוב ככתוב למה לנצח תשכחנו תעזבינו‬
‫לאורך ימים‪ ,‬השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש‬
‫ימינו כקדם ברוך אתה ה׳ גואל ישראל ‪t‬‬
‫אבינו‬
‫^נדוה הרמב״׳‬
‫מנח חלקו ונחלת חבלו אשת נעורים‬
‫ואהבת כלולות‪ .‬ודרשי לפניו תהלות‪ ,‬לכת‬
‫עדתך אחריו במדבר לא דרך ולא מסלות‪.‬‬
‫מקוטרת מור ואהלות‪ .‬מעלת זבחים ועולות‪.‬‬
‫ועונה לו במחולות‪ .‬את הנוראות ואת‬
‫הגדולות‪ .‬להודות להלל לשבח לפאר לרומם‬
‫ולהדר ולעלות למררמם על כל ברכות‬
‫ותהלות‪ .‬המרוצה בתהכרבים ותפלות‪ .‬ומרבה‬
‫כפרות סליחות ומחילות‪ .‬ואשר עשה עמך‬
‫כל הימים את החסד ואת הרחמים‪ .‬שאי אליו‬
‫כפים‪ .‬ושפכי לבך כמים‪ .‬עד מתי אתה לא‬
‫תרחם את ירושלים‪ ,‬השכחת חנות‪ .‬ולא‬
‫תזכור ראשונות? אשר שמת במדבר דרך‬
‫בישימון מעיבות‪ .‬להשקות גאוליך אשר תוכר‬
‫לרגלך‪ .‬ועליהם פרשת עבבך למסך בקול רבה‬
‫ותודה המון חוגג יעבר בסך‪ .‬אם קצפת רחמים‪.‬‬
‫דברים טובים דברים נחומים‪ .‬שכבר עשית‬
‫לעולמים‪ .‬ולא תדרוש דמים‪ .‬דם נפשות‬
‫אביונים עגומים‪ .‬צדיקים ותמימים‪ .‬אשר‬
‫לשמך הערר למות נפשם‪ .‬ותחת החרב נתנו‬
‫ראשם‪ .‬אחריך ישאגו ועליך הורגו כל היום‪.‬‬
‫יקריבו לפניך עולה מבחים וזבחי אדם‪,‬‬
‫ויעשו לריח ביחרחים‪ .‬את הראש ואת‬
‫הנתחים‪ ,‬והם ששים ושמחים‪ .‬זה יאמר לה׳‬
‫אני‪ .‬ולצור ישראל בראני‪ .‬אקריב את עצמי‬
‫וחלבי ודמי ונתחי וראשי‪ .‬ואתן בכורי פשעי‬
‫פרי בטני חטאת נפשי‪ .‬ונפשם מתעלסת‬
‫בדמיה מתבוססת מאבות לבנים‪ .‬מורשה‬
‫מסיני לעשות נפשם שלמי נדבה לרצון להם‬
‫לפני ה׳ והדבקים בה׳ חיים‪ .‬נתתם נבזיט‬
‫ושפלים בגוים‪ .‬ואותם לוחמים כל עמים‬
‫רבים‪ .‬עורם מעליהם הפשיטו זה עובד וזה‬
‫מכרכר ומפזז מכת אריב הכיתם בכל מכה‬
‫מאד קשה וארוכה ובכל מוסר אכזרי‪ .‬מזי‬
‫רעב ולחומי רשף וקטב מרירי‪ ,‬ועוד בחיים‬
‫חייתם לך נצמדו‪ .‬ובמותם לא נפרדו‪ .‬אשורי‬
‫ה׳ במעגלותיך תמכו‪ .‬כי מעיר הקדש נקראו‪.‬‬
‫רעל אלהי ישראל נסמכו‪ .‬אומרים אמרר‬
‫למנאצי ואל לוחצי ומוחצי‪ .‬לא נואש לבבנו‬
 ‫אגרות ררמב״ן מארץ •ישראל‬
‫בתקונן‪ .‬בשוב ישראל לנויהם וכהנים לעבודתן‬
‫ולוים לדוכנן‪ .‬שנאסר וברא ה‪/‬על כל מכון‬
‫הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן‪ .‬ועל כל‬
‫כבוד חופה לשכינתך ועוזך בכית מקדשך ולא‬
‫יכרת מעונן‪ .‬ווה עבדך יושב בסתרן‪ ,‬ובצל‬
‫שדי יתלונן‪ .‬ברוך אתה ה׳ שומע תפלה אמן‬
‫•‬ ‫ואמן סלה ועד זמן ‪:‬‬
‫‪48‬‬
‫אבינו הרחמן‪ ,‬לא יתום ישראל ולא אלמן‪,‬‬
‫בי רחמיך עליהם במקומן‪ .‬בכל עת וזמן‪ .‬ובית‬
‫עבדך זד׳ מע‪1‬ד‪ ,‬ב ר נחמן‪ .‬הבא לראות עירך‬
‫ומקדשך בחרבנן‪ ,‬ובקרעו בגדיו ומעילו בוכה‬
‫ומתאבל‪ .‬אליך ישתחווה ואליך יתחנן‪ ,‬שיוכה‬
‫ויראה דבירך והיכלך איליך ואולטך בבנינן‪.‬‬
‫עינינו תראינה ירושלים נוה שאנן‪ ,‬וערי יהודה‬

‫זאת האגרת ששלח הרמבץ בהיותו בארץ ישראל לבבו ״יה וד א‬

‫;‬ ‫לקשתיליא‪ ,‬בהיות בנו עומד לפני המלך *(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫דע כי אלהינו שונא זימה הוא ג( ולא‪-‬‬ ‫כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך‬
‫מצא בלעם הרשע להכניע את ישראל רק בכנות‬ ‫מיסרך‪ ,‬יברכך וישמרך‪ ,‬ישמרך מן החט ישמרך‬
‫מואב‪ ,‬שכל‪.‬הזונה עם בנות העמים מחלל בריתר‬ ‫סן העונש‪ ,‬הנה אדונינו דוד המלך ע״ה הוליד‬
‫של אברהם אבינו ע״ה שזו היא כוונת הטילה ד(‪,‬‬ ‫בן חכם ונבון אשר כמוהו לא היה לפניו‬
‫ומוציא עצמו מכלל ישראל שהם עם אלהי אברהם‪,‬‬ ‫ולאחריו לא קם כמוהו ועוד אמר לו ואתה‬
‫ונקרא מועל באלהים שנאמר אנחנו מעלנו‬ ‫שלטה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב‬
‫באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ‪ .‬ונקרא‬ ‫שלם ובנפש הפיצה כי כל לבבות דורש ה׳ וכל‬
‫אשם שנאמר ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם אתם‬ ‫יצר מחשבות הוא מבין אם תדרשנו ימצא לך‬
‫מעלתם ותושיבו נשים נכריות פעמי הארץ‬ ‫ואם תעז בהו יזניחך לעד‪ ,‬ואתה בני תמדוד‬
‫להוסיף על אשמת ישראל‪ ,‬ונקרא פושע שנאמר‬ ‫עצמך‪ .‬כנגד שלמה ותמצא שאתה רמה ותולעה‬
‫כי הרבינו לפשוע כדבר הזה‪ ,‬ונקרא בונד‬ ‫רמש טדטש אתה יאעם־״כ אם תדרשנו יגדלך‬
‫ותועבה ומחלל קודש ה׳ אשר אהב‪ ,‬ובעל בת‬ ‫ומעלה מעלה יעלך ואם תעזבנו יזנח ויעזוב אותך‪.‬‬
‫אל נכר יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה‬ ‫בני הוה זהיר בק״ש שחרית וערבית‬
‫מאהלי יעקב שהם המגישים מנחה ועובדים את‬ ‫ותפלה נ׳ פעמים ביום‪ ,‬על אכילתך תברך לפניה‬
‫השם הנכבד והנורא מדה כנגד מדה מוליד‬ ‫ולאחריה כמשפט‪ ,‬כני על בל פנים תקרא הסדר‬
‫בנים לאלהים אחרים והשם צבאות'יכרית אותו‬ ‫בכל שבת ושבת‪ ,‬ויהיה לך חומש מדוקדק‬
‫מהיות לו זרע עובדי ה׳ הם פושעי ישראל‬ ‫ויהיה עמך בכל אשר תלך ולא ימיש מפיך‬
‫בגופן והב״ה ישיב עליהם אופן‪.‬‬ ‫וחנית בו יומם ולילה‪ ,‬בני השלך על ה׳ יהבך‬
‫בני בכל עת תזכור אותי ותהיה דמות‬ ‫והדבר המוכן והמזומן לפניך תחשוב אותו‬
‫דיוקני לננד עיניך ה(‪ ,‬ואל תסור מלפניך‪ ,‬ובל‬ ‫מרחוק מאוד ממך‪ .‬ודע שאין פיך שלך ואין‬
‫דבר אשר ידעת בי אני מואם בו לא תאהב‬ ‫ידך בגבולך‪ ,‬אלא הכל ביד אלהים לעשות‪ ,‬תן‬
‫אותה לעשות עטי‪ ,‬תמיד תהיה שמור מצותי‬ ‫לבבך תמיד אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו‬
‫וחיה‪ ,‬בון תמיד על שפתיך מקרא שכתוב כי‬ ‫בוניו בו ואם ה׳ יבננו שוא עמלו הורסיו‪ ,‬ואם‬
‫נר אנכי כארץ אל תטתר ממני מצותיך‪ ,‬והאל‬ ‫ה׳ לא ישמור עיר שוא שקד שומר ואם ד^‬
‫הטוב והמטיב ירבה שלומך ויאריך בנעימים‬ ‫■‬ ‫ישטור ־עיר חנם טרח שומר א(‪.‬‬
‫שנותיך ויגדל כבודך וחודך כחפצך וכחפץ‬ ‫ודע כי החכמים הראשונים השוו המלך‬
‫אביך זח ילדך‪.‬‬ ‫והאש ב(‪ ,‬השטר לעמוד בחצר באימה וביראה‬
‫וכמוסר‪ ,‬ומן הבנים תזהר מאד לבלתי בא‬
‫משה בר נחמן ז״ל‪.‬‬ ‫בעקכותם כלל‪.‬‬
‫מארי?‬ ‫םבת״י‬ ‫•( נדפס בט״ע המבשר — הנשר שנה כ׳ נליון י״א צד ‪ 61‬ע״י הח׳ ג״ג‬
‫=‬ ‫®ספר ‪ , 2 2 4‬וראה רעווי כרך ה׳ צד ‪. 115‬‬
‫א( כפננון רבנו בתפלתו ליורדי י ם‪ :‬אם ח״ו ה׳ לא יעשה נס‪ ,‬שוא עמלן בחורן ובנם‪,‬‬
‫ואם ברוב רחמיו וחסדיו לא יגין‪ ,‬ח״ו שוא שקדו חאומנין והטנחינין‪.‬‬
‫ב! רטו למבחר הפניגים שער המלך ‪ 5‬נטשי המלך באש‪ ,‬אט תרחק טמנו חצטיר אליו‪,‬‬
‫ואם תקרב אליי ישרפוך‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫נ( סנהדרין ק״ו ע״א‪.‬‬
‫ד( ראה בטו״ג ח״ג פל״ה והארכתי כהגד‪,‬ותי שם‪.‬‬
‫ה( ראה אשר הארכתי בואש סירי תולדות פרן הטהרש״א )לכזב תרע״ג(‪.‬‬