‫תלמוד תורה‬

‫קהל חסידים‬
‫בס"ד‬
‫אלעד‬

‫תהלתו בקהל חסידים‬ ‫דברי תורה‪ ,‬סיפורים ומשלים‬

‫גליון ת"ס‬ ‫מאת המנהל הרה"ח ר' יצחק אהרן קליין שליט"א‬

‫זה לזה ואם האחד חוטא אז יש חלק לכל ישראל‬ ‫אדם כי יקריב מכם קרבן לה'‬
‫יש לדייק‪ ,‬לכאורה תיבת 'מכם' מיותר‪ ,‬דהוי ליה למימר מאכל בהמה ואינו מן הכבוד ליתן להם‪ ,‬וחס השי''ת בעוונו‪ ,‬ולכן כששב בתשובה ונתכפר לו אז נתכפר‬
‫לכל העולם גם כן‪ .‬וזה ניחא בשאר קרבנות ‪ -‬על חטא‬ ‫אדם כי יקריב קרבן לה'‪ .‬ואפשר לומר ע''ד המוסר‪ ,‬כי על כבוד בריותיו יותר מכבוד המזבח‪.‬‬
‫(משך חכמה) בפועל ובמעשה‪ .‬אבל עולה שבא על הרהור עבירה‬ ‫כאשר איש ישראל עושה פעולה של עבודת ה' לא‬
‫על מחשבה בעלמא כמ''ש בילקו''ש (רמז תע''ט)‬ ‫יעשנה בשביל שראה אחרים עושים כן‪ ,‬אלא צריך מאהל מועד לאמר‬
‫שיעשה המצווה ברצון פנימי הבא מתוכיות עצמותו‪ ,‬ברש"י הק' הובא‪ ,‬מה הלשון 'לאמר'‪ ,‬צא ואמור להם והרי על מחשבות נסתרות לא קבלו ישראל ערבות‬
‫כלומר מתוך התעוררות שאיפה ותשוקה פנימית דברי כבושים – מוסר‪ ,‬בשבילכם הוא נדבר עימי‪ .‬כמ''ש בפ' נצבים 'הנסתרות לה' אלוקינו'‪ ,‬א''כ קרבן‬
‫להתקרב אל ה'‪ .‬ונרמז כאן‪' ,‬אדם כי יקריב' כאשר איש וצריך הסבר‪ ,‬הלא זה כבוד גדול לישראל שבשבילם עולה שמכפר על מחשבה מכפר רק עליו ולא על כל‬
‫יהודי רוצה להתקרב אל השי''ת‪ ,‬אזי שיהיה 'מכם' ‪ -‬זכה משה שהקב''ה דיבר אתו‪ .‬והנה הביא רש''י ישראל‪ ,‬כי הם לא נכללו בחטא המחשבה שלו‪ .‬ולכן‬
‫שקולו של הקב''ה‪ ,‬האדיר והחזק‪ ,‬נשמע רק למשה בתחילה שהפסוק מדבר בשאר קרבנות כתיב בלשון‬ ‫מפנימיותו ותוכיות נפשו יתקרב אל ה'‪.‬‬
‫(מחשבת הלוי) ולא לכלל ישראל למרות שהנאמר היה נוגע לכלל רבים כי רבים מתכפרים‪ ,‬אבל אח''כ בקרבן עולה‬
‫ישראל‪ ,‬ולמה עשה ה' נס כזה שמשה שמע וכל כתיב בלשון יחיד כי שם רק היחיד מתכפר כי רק לו‬ ‫וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו‬
‫(בעל ההפלאה זצ''ל)‬ ‫המחשבה‪.‬‬ ‫עוון‬ ‫נחשב‬ ‫ראויים‬ ‫ישראל‬ ‫היו‬ ‫שלא‬ ‫אלא‬ ‫שמעו‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ישראל‬ ‫וניתוק‪.‬‬ ‫עזיבה‬ ‫מלשון‬ ‫בתרגום איתא‪' :‬וישתבק ליה'‬
‫זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו‬ ‫הקב''ה‬ ‫שאמר‬ ‫וזה‬ ‫הקב''ה‬ ‫של‬ ‫קולו‬ ‫את‬ ‫לשמוע‬ ‫עבירה‬ ‫העובר‬ ‫כל‬ ‫ג‪:‬‬ ‫בסוטה‬ ‫ויש לפרש עפ''י הגמרא‬
‫אחת בעוה''ז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין למשה‪' ,‬צא ואמור להם דברי כבושים‪ ,‬בשבילכם' ‪ -‬לרצונו לפני ה'‬
‫וקשורה בו ככלב ואינה עוזבתו‪ ,‬אבל כאשר שב הרי הדבר היה בשבילכם לצרכיכם לצוות על המצוות לכאורה זה הלשון מיותר ב' פעמים 'יקריבנו'‪ .‬אלא‬
‫בכל לבו על חטאו ומביא קרבן לכפרה זוכה שרוח ואעפ''כ עשה הקב''ה נס שאתם לא תשמעו את י''ל עפ''י מה שאיתא בנדרים ט‪ ,‬שהלל הזקן היה‬
‫הטומאה מסתלקת ממנו ואינה קשורה בו יותר‪ .‬וזה הדיבור כי אינו חפץ שתשמעו את קולו וזה באמת מביא הבהמה להקרבה עד העזרה ואח''כ הקדישה‬
‫נרמז כאן‪' ,‬וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו'‪ ,‬כלומר דברי כבושין כדי שיחזרו בתשובה‪( .‬חתם סופר זי''ע) כדי שלא יהיה תקלה שימעול ע''י גיזה ועבודה עד‬
‫שמגיע לעזרה‪ .‬וא''כ מובן הייטב יקריבנו הראשון‬ ‫ע''י הכפרה עוזבת אותו הרוח הטומאה שנקשרה בו‬
‫מדובר שמביא הקרבן‬ ‫ונמשל‬ ‫משל‬ ‫מחמת החטא‪( .‬שם)‬
‫מביתו עד פתח אהל‬ ‫תמים יקריבנו‬
‫לא יתכן הדבר ענה הפקיד‪ ,‬הרוזן אינו מקבל אף מועד ורק שם יקדישנו‬ ‫הגאון רבי אברהם קרבן עני‬
‫ויקריבנו לפני ה' לקרבן‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫ברודא אמר שמצא ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'‬
‫אך העני לא ויתר‪ ,‬הפציר והפציר‪ ,‬וממש בכח ולא קודם לכן‪ ,‬כדי שלא‬ ‫כתוב בחידושים על משל לרוזן גדול שבא לבקר עיר אחת מעירותיו‪.‬‬
‫יצא תקלה של מעילה‪.‬‬ ‫הרמב''ם הטעם למה באו אליו כל אנשי העיר‪ ,‬כל אחד נושא מתנה נדחק אל תוך חדר הרוזן‪.‬‬
‫(כתנות אור)‬ ‫מקריבים דוקא מן מפוארת‪ ,‬כיאה לרוזן‪ .‬האחד הביא כלי נאה‪ ,‬השני מה לך כי נזעקת? תמה הרוזן האינך יודע שמזכירי‬
‫אשה ריח ניחוח לה'‬ ‫מקבל את המתנות?‬ ‫הבהמה‪ ,‬לפי שיש סלסלה מלאה מגדנות‪.‬‬
‫לבהמה רמ''ח אברים באו כל כך הרבה אנשים‪ ,‬עד שהרוזן התעייף מכל כן‪ ,‬אדוני הרוזן! ענה העני בתחנונים‪ ,‬אך מתנתי הובא ברש''י הק'‬
‫כאדם‪ .‬ואדם הראשון הענין‪ ,‬ומנה את מזכירו לקבל את פני האנשים היא כה עלובה‪ ,‬עד שממש בלתי אפשרי להביא אחד המרבה ואחד‬
‫הממעיט ובלבד שיכוון‬ ‫לרוזן מתנה כה עלובה‪.‬‬ ‫שהיה חסר לו אבר ומתנותיהם‪.‬‬
‫אחד שממנו נבראת ושם בעיר היה עני מרוד‪ ,‬שלא השיגה ידו כלום‪ ,‬לכן רציתי שתראה את שפל מצבי‪ ,‬את בגדי לבו לשמים‪ .‬יש לרמז‬
‫חוה הותר לו להקריב חשב הרבה‪ ,‬מה יכול אני להביא מתנה לרוזן? והרי הקרועים‪ ,‬פני הדלים‪ ,‬ואחרי שתראה כל זאת אזי בזה דהנה המלה 'אך'‬
‫באה למעט וזה קודם‬ ‫תמצא מתנתי חן בעיניך‪.‬‬ ‫שור שהיה לו קרן אחת גם הוא רוצה להביא שי‪ ,‬למה יגרע חלקו?‬
‫לאותיות 'לב'‪ ,‬והמלה‬ ‫הנמשל‪:‬‬ ‫במצחה כי הקרנים המה אך לרש אין כל‪ ,‬ומה יעשה‪.‬‬
‫אסף בקושי כמה ביצים טריות שהטילו תרנגולותיו זה שכתוב‪" :‬כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא 'גם' בא לרבות וזה אחרי‬ ‫כאברים‪.‬‬
‫המלה 'לב'‪ ,‬נמצא שהלב‬ ‫הסתיר פניו ממנו"‪.‬‬ ‫(פאר מקדושים) המעטות‪ ,‬שם בסל והביא לבית הרוזן‪.‬‬
‫אם הכהן המשיח יחטא כאן עמד בפני המזכיר והתחנן לו‪ :‬אני בעצמי רוצה שהעני לא יסתיר את פניו‪ ,‬אלא יתקרב‪ ,‬כביכול‪ ,‬הוא בין אותיות של רבוי‬
‫ובין אותיות של מיעוט‪.‬‬ ‫אל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואז ה' ישמח עם מתנתו‪.‬‬ ‫לתת מתנתי באופן אישי לרוזן‪.‬‬ ‫לאשמת העם‬
‫וזה בא ללמד‪' ,‬אחר‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬מדוע בכל‬
‫המרבה ואחד הממעיט' לא יתרחקו מן הלב אלא יהיו‬
‫קרובים וסמוכים ללבם ויתנו לבם לשמים‪.‬‬ ‫הפרשה כתיב 'ונסלח לו'‪ ,‬וכאן בקרבן הכהן המשיח אדם כי יקריב מכם קרבן‬
‫(ההפלאה זי''ע)‬ ‫לא כתיב כלל ונסלח לו‪ .‬ויש ליישב‪ ,‬דהנה הצדיק ברש''י הק' הובא למה נאמר 'אדם'‪ ,‬מה אדם הראשון‬
‫אשר קידש כבר כל החושים‪ ,‬והכוחות שלו בלתי לה' לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו‪ ,‬אף אתם לא‬
‫לבדו‪ ,‬מהראוי לו כי לא יאונה לצדיק כל און‪ .‬אמנם תקריבון מן הגזל‪ .‬וצריך ליתן טעם למה דווקא במצוות אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם‬
‫פעמים שהדור אינו זכאי ואינם מתעוררים בתשובה‪ ,‬הקרבת קרבן רמזה התורה שלא יביא מן הגזל‪ .‬אלא יש להבין‪ ,‬מה הפירוש 'לאשמת העם'‪ .‬ונראה עפ''י‬
‫לכן מסובב הקב''ה שיארע לצדיק איזה חטא כדי דצריך הסבר מדוע נחשב הקרבן לכפר כאילו הקריב מש''כ באבות פ''ד‪ ,‬ש'שגגת תלמיד עולה זדון'‪.‬‬
‫שעל ידי תשובתו תכנס הרהור התשובה בלב כל עצמו ונראה משום שאמרו בחולין צא דצדיקים ממונם שכאשר העם רואים שהת''ח חוטא בשוגג אז הם‬
‫ישראל‪ .‬וזה נרמז כאן‪ ,‬אם הכהן המשיח יחטא אשר חביב עליהם יותר מגופם לפי שאין פושטין ידיהם בגזל מקילים לעצמם ועושים כך במזיד‪ .‬וזה הפירוש כאן‬
‫בודאי הוא צדיק גמור שהיה מן הראוי שלא יבא לידי ולכן אם מקריב ממונו שקונה בו קרבן נחשב כהקרבת שאם הכהן – דהיינו המנהיג חוטא בשוגג אז נהיה‬
‫(דברי שאול)‬ ‫חטא ובכל זאת נכשל‪ ,‬תדע לך‪ ,‬שזה 'לאשמת העם' גופו‪ .‬אבל אם הממון גזל ואינו שלו אז לא חביב עליו מזיד אצל המון העם‪.‬‬
‫כדי שיכניס הרהור תשובה בלבם של ישראל‪ ,‬מעתה‬
‫אין צורך לכתוב 'ונסלח לו'‪ ,‬כי הוא לא חטא כלל כגופו‪ ,‬ולכן כשאמר הפסוק כי יקריב מכם קרבן הוא רק ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו‬
‫אם זה ממונו שחביב עליו יותר מגופו אבל ממון שאינו ידוע מספה"ק ששם ה' כותבים בקיצור בי יודין‬ ‫בדבר הזה‪.‬‬
‫(כ''ק מהרי''ד מבעלזא זי''ע) שלו לא חביב יותר מגופו ולכן לא יהיה כפרה עליו אם (ההסבר לזה שזה אות ראשונה משם הוי"ה ב"ה ואות‬
‫(גבולות בנימין) אחרונה משם אדנ') ואמרו הצדיקים שזה לרמז שאם‬ ‫הגזל‪.‬‬ ‫מן‬ ‫קרבן‬ ‫מביא‬
‫שני יהודים חיים ביחד באחדות אז זה שם ה' – קידוש‬ ‫ואם תקריב מנחת בכורים‬
‫כתב רש''י הק'‪ ,‬שמדובר במנחת העומר שבא מן תקריבו את קרבנכם אם עולה קרבנו‬
‫יש לדייק שמתחיל בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד‪ .‬ה'‪ -‬שם ה' נתקדש עי"ז אבל אם אחד מהם מרגיש‬
‫השעורים וכאן לא כתבה התורה והנותרת מן המנחה הנה איתא ביומא פו‪ ,‬יחיד שעשה תשובה כל העולם עצמו יותר מחבירו ואינו בשווה לו במחשבה או‬
‫לאהרן ובניו‪ ,‬וכן במנחת סוטה הבא מן השעורים לא מתכפרים על ידו‪ .‬והענין בזה שכל ישראל ערבים דיבור או מעשה הרי אין זה שם ה' – ה' אינו רוצה בזה‬
‫ואינו מתקדש בזה‪ ,‬וזה נרמז כאן 'וכחש בעמיתו'‬ ‫נכתב שיתחלק לאהרן ולבניו‪ .‬משום ששעורים הם‬
 ‫ואריה טבעו גבורה כמ"ש גבור כארי שצריך להאמין‬
‫שאף מה שנדמה לאדם שהוא בבחינת גבורה ח"ו‬
‫(ויגד יעקב)‬ ‫אעפ"כ מצד אחר כמוס בו רחמים‪.‬‬
‫אדם כי יקריב מכם‬
‫אמרו חז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל‬
‫העבודה ועל גמ"ח והנה אד"ם ר"ת מ'ימינו א'ש ד'ת‬
‫זה על התורה‪ ,‬ועבודה נחלק לב' דברים סור מרע‬
‫א מעשה‬
‫מנחה‪ ,‬אכל את הסעודה המפסקת והלך מהר אל בית‬
‫היהודי שייחד חדר בביתו לתפילה בימים נוראים‪.‬‬
‫ר' לייב היה הראשון למניין המתכנס‪ ,‬יען כי אפילו בעל‬
‫הבית‪ ,‬עוד לא היה מוכן דיו לגשת לתפילה‪.‬‬
‫הוא התחיל להתפלל ולומר פרקי תהילים בכוונה‬
‫גדולה ושפך לבו לאבינו שבשמים כדרכו‪ ,‬בבכי‬
‫ובתחנונים‪.‬‬
‫בינתיים התחילו להתכנס היהודים הכפריים‪ .‬הם‬
‫הביטו באורח הבלתי מוכר בעיניים תמהות‪ .‬מימיהם‬
‫לא ראו איש שישפוך כ"כ הרבה דמעות ויבכה‬
‫בתפלתו בהשתפכות נפש כזו‪.‬‬
‫כעת כבר התאספו כל שמונת היהודים בני הכפר‪ .‬הזמן‬
‫חולף והמניין טרם נתמלא‪ .‬כולם עמדו והשקיפו בעד‬
‫החלונות החוצה בכיליון עיניים וציפייה לבואם של‬
‫שני היהודים מן היער להשלים את המניין ולהתחיל‬
‫בתפילה‪.‬‬
‫פתאום עצרה כרכרה ליד בית היהודי‪ .‬ממנה ירד ערל‬
‫אחד שנכנס אל הבית והתלחש עם הכפרי‪.‬‬
‫פניו של בעל הבית החווירו כסיד‪ .‬הכל הבינו שהבשורה‬
‫אינה טובה והמתינו עד שהגוי ילך‪.‬‬
‫לאחר שיצא כיתרו את בעל הבית כעיגול‪" .‬מה אמר‬
‫הערל?"‬
‫"הפריץ אסר את שני היהודים המתגוררים ביער עקב‬
‫מלשינות בלתי ידועה" אמר בקול נכאים‪" .‬רבותי‪ ,‬אין‬
‫לנו מנין לכל נדרי" הכריז אחד הנוכחים‪.‬‬
‫רבי לייב הוריד את טליתו מעל ראשו "האם אין יהודי‬
‫אחר בכל הסביבה?!" "אין"‪ ,‬נשמעה התשובה‪.‬‬
‫"אולי" שאל רבי לייב "נמצא בכפר יהודי מומר?"‬
‫המיה של הפתעה נשמעה בקרב היהודים סביבו‪ .‬איזו‬
‫מין שאלה מוזרה? מומר ישלים מנין לכל נדרי?!‬
‫"שערי תשובה לא ננעלו ‪ -‬הכריז ר׳ לייב ‪ -‬גם לא לפני‬
‫יהודי מומר ומשומד‪ .‬שמעתי מרבותיי‪ :‬כשמחפשים‬
‫באפר אפשר למצוא ניצוצות"‪.‬‬
‫"ישנו כאן משומד אחד וזהו פריץ הכפר עצמו" ענהו‬
‫אחד הנוכחים‪" .‬זה שאסר את שני יהודי היער"‪ .‬היה‬
‫זה לפני כארבעים שנה‪ .‬בתו של הפריץ הקודם רצתה‬
‫להתחתן עם היהודי שניהל את עסקי הפריץ‪ .‬אביה‬
‫הפריץ הבטיח ליהודי שאם יתנצר ויישא את בתו‬
‫לאשה ‪-‬שהיא היורשת היחידה שלו ‪ -‬יקבל את כל‬
‫רכושו‪ ,‬דהיינו את כל הכפרים השייכים לו בסביבה‪.‬‬
‫לדאבון הלב‪ ,‬היהודי לא עמד בניסיון‪ ,‬התנצר ונשא‬
‫לאשה את בת הפריץ ר״ל‪.‬‬
‫"האם ילדה לו אשתו בן או בת?" בירר ר׳ לייב‪.‬‬
‫"לא" ‪ -‬ענו המתפללים ‪ -‬אשתו מתה לפני מספר‬
‫שנים מבלי ללדת ילדים והוא נשאר ערירי"‪.‬‬
‫ר׳ לייב הוריד מיד את טליתו ונשאר עם הקיטל‪ .‬הוא‬
‫ביקש שאחד הנוכחים שיתלווה אליו לארמונו של‬
‫ועשה טוב ולכן ר"ת אד"ם א'שמרה ד'רכי מ'חטא‬
‫בבחינת סור מרע וכן ר"ת ד'רך מ'צותיך א'רוץ‪ ,‬עשה‬
‫טוב וגמ"ח היינו מ'שכיל א'ל ד'ל וזה ר"ת אדם כי‬
‫(שם)‬ ‫יקריב מכם‪.‬‬
‫קרבן פסח במצרים‬
‫בספר דברי תורה מהדורה רביעי אות ק"ג הביא מספר‬
‫ייטב לב פרשת בא כי במצרים כאשר היו בני ישראל‬
‫צריכים לקחת שה לקרבן פסח היה השה רץ לכל אחד‬
‫מישראל שיקריבו אותו‪.‬‬
‫(אוצר פלאות התורה)‬
‫אדם כי יקריב מכם‬
‫מי שעדיין לא נשא אשה אינו יכול להקריב קרבן‬
‫כי לא נקרא אדם עד שישא אשה‪ ,‬כי רק זכר ונקבה‬
‫קרויים אדם כמ"ש זכר ונקבה ברא אותם ויקרא‬
‫שמם אדם (בראשית ה‪-‬ב) והשכינה אינה שרויה עליו‬
‫ויקרא אל משה‬ ‫אם האחד מכחש בעמיתו אז 'ומעלה מעל בה' כי לא‬
‫כתב רש"י ז"ל ויקרא לשון חיבה ויש לדקדק א"כ‬ ‫(האדמו"ר מפינסק קרלין)‬ ‫נוצר מזה שם ה'‪.‬‬
‫מדוע המשיך הפסוק וידבר ה' אליו הרי ידוע שהדיבור‬ ‫ויקרא אל משה‬
‫הוא לשון קשה ואח"כ מאהל מועד לאמר – אמירה‬ ‫ברש"י לכל דברות וכו' קדמה קריאה לשון חיבה‪ ,‬יש‬
‫רכה‪ .‬ובמדרש כתב כאן וידבר ה' אליו זה הוא שאמר‬
‫להבין מדוע הוצרך הקב"ה כל פעם מחדש להראות‬
‫הכתוב הבן יקיר לי אפרים וכו' כי מדי דברי בו זכור‬ ‫לו לשון חיבה‪ ,‬ויש לפרש עפ"י מה שאמר הרבי הק'‬
‫אזכרנו רחם ארחמנו נאם ה'‪ ,‬הנה צריך להבין הקשר‬
‫מלובלין זי"ע שאם יאמר לו מלאך או שרף שהוא‬
‫צדיק לא יאמין לו כי יודע בעצמו שאינו כן‪ ,‬אבל אם‬
‫הקב"ה בכבודו ובעצמו יאמר לו שהוא צדיק יאמין לו‬
‫על אותו רגע בלבד אבל לא לאחר הרגע הזה כי שמא‬
‫ויצאה נשמתו ב״אלוקים׳׳‬ ‫אבד צדקתו‪ ,‬והנה משה רבנו גם כן היה במדריגה זו‬
‫רבי לייב שרה'ס היה מבני היכלא של הבעש"ט‬ ‫שחשב תמיד שהוא הגרוע מכל אדם‪ ,‬ולכן בחר ה' בו‬
‫ותלמידו המגיד ממעזריטש ‪.‬שמו שרה'ס נקרא על‬ ‫שילמדו כל העולם קל וחומר שאם ה' שומע בקול‬
‫שם אמו‪ .‬נערה צעירה בבית אביה הייתה שרה‪ ,‬כאשר‬ ‫תפילתו של הגרוע א"כ בודאי ישמע לקול שאר עם‬
‫הפריץ המקומי רצה אותה כאשה לבנו‪ ,‬וכדי למנוע‬ ‫ישראל שטובים ממנו ולכן היה חושב שעד עכשיו‬
‫את הדבר מיהרו הוריה להשיאה לתלמיד חכם אלמן‬ ‫דיבר עמו ויותר לא ידבר עמו כי אבד צדקתו על כן‬
‫וזקן מופלג בשם ר' יוסף‪ ,‬ובלבד שתהיה מוכרזת‬
‫כאשת איש‪ .‬בשכר זאת זכתה לבן צדיק יסוד עולם‪,‬‬ ‫הוצרך השי"ת לקרוא אותו כל פעם בלשון חיבה‪.‬‬
‫וכאות כבוד ויקר לאמו שהקריבה את כל חייה עבור‬ ‫(חקל יצחק)‬
‫קדושתה‪ ,‬קרא עצמו על שמה‪.‬‬ ‫ושילם אותו בראשו וחמישתיו יוסף עליו‬
‫בספר "אור המאיר" (לרבי ראובן מרגליות) מביא סיפור‬ ‫איתא בספה"ק שאדם החוטא גורם לעשות פירוד‬
‫נפלא על הרה"ק רבי יצחק מקאליש‪ ,‬אחיו הבכור של‬ ‫בשם הוי"ה ב"ה ומפריד את אות ה' אחרונה מן‬
‫רבי מאיר מפרימישלאן ששידך אותו אביו הקדוש‬ ‫השם הק' ואחר שעשה תשובה כראוי חוזרת אות ה'‬
‫בעצת מרן הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב עם בת‬ ‫האחרונה להתחבר יחד לשם הוי"ה ב"ה‪ ,‬ולכן נקרא‬
‫הצדיק הנסתר ר' איתמר הכהן הגדול מטשיזיקוב‪:‬‬ ‫תשובה מלשון תשוב ה' שהוא מתקן מה שהפריד‪,‬‬
‫"ושמעתי מפי החסיד המובהק ר דוד מלאך ז"ל‪,‬‬ ‫וזה נרמז בפסוק הזה 'ושילם אותו בראשו' שיתקן‬
‫ששמע אותו מפי קדשו של הרב הקדוש רבי יצחק‬ ‫מה שקלקל וישלם מה שגזל ואז יתקיים 'וחמישיתו'‬
‫זכר צדיק לברכה בעצמו‪ ,‬שתי שעות לפני פטירתו‬ ‫האות ה' שהיא חמישית מאותיות א"ב 'יוסף עליו'‬
‫לחיי עד כי בהיותו אצל חותנו הכהן‪ ,‬בא שמה לכפר‬ ‫יחזיר בחזרה לשם הוי"ה ב"ה ויתקן מה שהפריד‪.‬‬
‫כפעם בפעם מרן הקדוש והטהור עמיקא וטמירא ר'‬ ‫(האר"י הק')‬
‫לייב שרה'ס זכותו יגן עלינו‪ ,‬שבבואו נסגר עם חותנו‬ ‫ואם לא תגיע ידו די שה והביא שתי תורים אחד‬
‫הכהן בחדר שעות שלמות ודברו מה שדברו‪ .‬פעם אחת‬ ‫לחטאת ואחד לעולה‬
‫חפץ הרב הקדוש ר איציקל לשמוע מה שדברו בכדי‬ ‫עשיר שחטא (בשבועת העדות או בטומאת‬
‫להתבשם מתורתם‪ .‬הלך ועמד מאחורי הכותל להקשיב‬ ‫מקדש וקדשיו או בשבועת ביטוי) מביא בהמה‬
‫מה שידברו‪ ,‬והטה אוזן מבחוץ אולי תקלוט אוזנו איזה‬
‫דיבור‪ .‬מיד פתח הרב הקדוש ר לייב שרה'ס זיע"א‬ ‫אחת לחטאת והעני מביא ב' תורים אחד לחטאת‬
‫את הדלת ואמר "יונגער מאנן‪ ,‬ביי אונז איז א וואנד‬ ‫ואחד לעולה‪ ,‬ויש להבין מדוע העני צריך להביא‬
‫א שפיגעל‪ .‬מיר זעהן דורך‪ .‬ווען מיר הייסן אייך נישט‬ ‫ב' קרבנות והעשיר די לו בקרבן אחד‪ ,‬ויש לומר כי‬
‫אריינגיין זאלט נישט אונטער הערען אונטערן וואנד"‪.‬‬ ‫מצבו הדל יכול להיות שהביאו לידי מחשבות של‬
‫("אברך‪ ,‬אצלי הקיר שקוף‪ .‬כאשר אנחנו מצווים לא‬ ‫טענות כלפי הקב"ה למה מצבו הכלכלי כ"כ קשה‬
‫להיכנס אז אל תקשיבו מאחורי‬ ‫(אבן עזרא)‬ ‫והרי עולה מכפר על הרהורי הלב‪,‬‬
‫הקיר")‪.‬‬ ‫והקשה החיד"א א"כ מדוע בדלי דלות מביא רק‬
‫היה זה בערב יום כיפור‪ .‬שלא כמו בארץ ישראל אשר‬ ‫מנחה ולא עולה ותירץ כיון שהוא במצב ירוד כזה אין‬
‫בה יום כיפור הוא כמעט תמיד יום של חום‪ ,‬באירופה‬ ‫הקב"ה מחשיב לו לחטא את המחשבה‪.‬‬
‫היה לפעמים מזג אוויר חורפי ויום כיפור יכול להיות‬
‫גם יום כפור‪ ...‬כך היה גם בעת שרבי לייב שרהיס‪,‬‬ ‫לאשמה בה‬
‫במסע נדודיו על פני כפריים ועיירות התקרב לכפר‬ ‫יש המקפידים שלא לגמור ענין בדבר שלא טוב‬
‫קטן‪.‬‬ ‫וכאן לכאורה המילים 'לאשמה בה' זה לא רמז טוב‪,‬‬
‫גשם זועף ניתך ארצה ומנע ממנו להמשיך בדרכו‬ ‫ולכן אומרים בסיום הפרשה את הראשי תיבות‬
‫הביתה‪.‬‬ ‫של המילים לאשמה בה "ל'א‪-‬ל א'שר ש'בת מ'כל‬
‫רבי לייב נכנס פנימה ל׳קרעטשמע׳ ושאל את החוכר‪:‬‬ ‫ה'מעשים ב'יום ה'שביעי" ‪ ,‬ויש הנותנים טעם לדבר‬
‫"האם יש כאן בכפר מניין לכל נדרי?"‬ ‫שבא זה אחר פרשת הקרבנות כי לצערנו אין עכשיו‬
‫"אנו שמונה יהודים בכפר ‪ -‬ענה החוכר ‪-‬ועוד שני‬ ‫בית המקדש שיכפר עלינו אבל יש לנו את השבת‬
‫יהודים יבואו אלינו מן היער‪ .‬ביחד עם כבודו נהיה ‪11‬‬ ‫קודש שאמרו חז"ל 'כל השומר שבת כהלכתו‬
‫איש"‪.‬‬ ‫מוחלין לו על כל עוונותיו' ע"כ מרמזים לנו בראשי‬
‫"אם יהיה מנין אשאר כאן"‪ ,‬אמר ר' לייב בקול חלוש‪.‬‬ ‫תיבות לשמור הייטב את השבת שיכפר לנו במקום‬
‫אחרי חצות היום הלך ר' לייב לטבול במקווה‪ ,‬התפלל‬ ‫קרבנות שבפרשת ויקרא‪.‬‬
‫(תפארת שלמה)‬
‫בין הפסוקים שהביא המדרש אל הפסוקים כאן‬ ‫ואם זבח שלמים קרבנו‬
‫ונראה ליישב בין מ"ח הדברים שהתורה נקנית בהם‬ ‫וברש"י‪ :‬שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים‪.‬‬
‫היא מדת השמחה והרבה פעמים יארע לאדם צער‬ ‫מסופר‪ ,‬על הגאון רבי חיים מוולאזין זצ"ל‪ ,‬ששלח‬
‫בגוף או בנפש וקשה לו מאוד להיות בשמחה וכן אחד‬ ‫משולח לאסוף מעות לישיבתו המפורסמת ישיבת‬
‫ממ"ח דברים הוא בקבלת יסורים שיאמין שה' שולח‬ ‫וולאזין‪ .‬ונדיב אחד לא רצה ליתן באמרו‪ ,‬אנכי רוצה‬
‫יסורים לטובתו וזה הרמז בפסוק הבן יקיר לי אפרים‬ ‫בעצמי לתת לר' חיים‪ .‬אמנם הגאון רבי חיים לא רצה‬
‫והוא הילד שעשועים שלי ברוב אהבתי אליו ואף אם‬ ‫לקחת ממנו‪ ,‬ואמר לו הנדיב רציתי שיהיו כל מעותי‬
‫מידי דברי בו לשון קשה זכור אזכרנו ורחם ארחמנו‬ ‫במלואם ושלא יקבל המשולח מזה חלקו עבור טרחתו‪.‬‬
‫נאם ה' שכולו רחמים רק להאדם נדמה שהוא לשון‬ ‫נענה ר' חיים ואמר לו‪ :‬שזה מנהג עכו"ם כשנותן מעות‬
‫קשה אבל באמת גנוז בו הרבה טובות‪ ,‬וזה ג"כ נרמז‬ ‫לבית התיפלה שלהם אינם נותנים ע"י אמצעי‪ ,‬אבל‬
‫אנו נותנים ע"י אמצעי שגם ישראל אחר יהנה מזה‪.‬‬
‫כאן בפסוק שהתחיל בויקרא לשון חיבה ואל תחשוב‬
‫שאם ח"ו רואה שהקב"ה מתנהג עמו בבחינת דיבור‬ ‫דהדין הוא שמקבלין קרבנות מעכו"ם רק עולות‬
‫ולא שלמים‪ ,‬והטעם דכשנותן דעתו שקרבנו יהיה‬
‫לשון קשה אינו כך אלא לאמר – אמירה רכה‪ ,‬והנה‬
‫ראינו ג"כ ביריעות שנאמר בו מעשה חושב וכתב‬ ‫כולו לה' ועולה כולה כליל‪ ,‬ושלמים בעלים אוכלים‬
‫רש"י ארי מצד זה ונשר מצד זה וידוע כי נשר הוא‬ ‫וגם הכהנים‪ ,‬והוא אינו מבין זה‪ ,‬שהוא יתן קרבן לה'‬
‫מצד רחמים כמ"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף‬ ‫ואנשים אחרים ייהנו ממנו‪.‬‬
‫פרדס יוסף‬
‫שהבהמות בוכות לפני ה' שאין מקריבים את חלבם‬
‫על גבי המזבח בזמן הזה שאין ביהמ"ק ונתן להם ה'‬
‫פיוס לעשות נרות מחלבם ולהדליקם בתפילה בבית‬
‫הכנסת‪.‬‬
‫(בס' ברכת שלמה)‬
‫שירת הלווים בהקרבת קרבן החוטא‬
‫כאשר הביא החוטא קרבנו שאלו הכהן על איזה חטא‬
‫מביאו וסיפר לו החוטא ואז צעק הכהן אוי וי איך‬
‫עשית זאת לפני ה' שמלוא כל הארץ כבודו ועוד דברי‬
‫מוסר באימה ויראה ואז רמז הכהן ללויים לנגן ניגון‬
‫התעוררות של בכי ואז סמך החוטא ידיו על הקרבן‬
‫והתוודה‪ ,‬חטאתי וכו' וע"י הניגון של התעוררות‬
‫בכה במר נפש וחרטה גמורה וכאשר ראה הכהן‬
‫לב הבעלים שיצא נפשו בדברו באמת רמז ללוים‬
‫והתחילו לנגן ניגון של שמחה כדי שתשוב רוחו עליו‬
‫ואז שחטו הקרבן ונתכפר לו‪ ,‬כי כתיב תחת אשר‬
‫לא עבדת את ה' בשמחה לכן צריך להיות ההקרבה‬
‫בשמחה‪.‬‬
‫(מנחת אלעזר זי"ע בס' שער יששכר)‬
‫על כל קרבןך תקריב מלח‬
‫קרבן מלשון קירוב שמקרבים כל המדרגות דומם‪,‬‬
‫צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ ,‬להעלותם למדרגות הקדושה ע"י‬
‫הקרבת הקרבן‪ ,‬הבהמה הוא החי‪ ,‬והעצים על המזבח‬
‫הוא הצומח‪ ,‬והמלח הוא הדומם‪ ,‬והאדם המקריב‬
‫הוא המדבר‪ ,‬וזה תענוגיו ושעשועיו של הקב"ה‪ ,‬ועי"ז‬
‫כל ארבעת החלקים יבואו לידי תיקונם בשלמות‪.‬‬
‫(בני יששכר)‬
‫אדם כי יקריב מכם וכו' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן‬
‫תקריבו את קרבנכם‬
‫יש לדייק שהפסוק מתחיל כי יקריב מכם‪ -‬מעצמכם‬
‫ואח"כ אומר מן הבהמה תקריבו‪ ,‬ולא מכם‪.‬‬
‫מ״כל נדרי" ובמשך כל הלילה עד למחרת‪ ,‬וביום כיפור‬
‫ויש ליישב על פי מה שכתוב בספה"ק שאדם נברא‬
‫בשביל לשבר את המדות הרעות שבו כמו שכתוב‬
‫בתורה כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכפי שכתב‬
‫הרמב"ם בהלכות דעות פ"ב שמי שהוא בטבעו כעסן‬
‫יתרגל להתנהג שאפילו אם יכו אותו או יקללו אותו‬
‫או ירגיזו אותו בכל מיני אופנים שלא יכעס כלל‪ ,‬כמו‬
‫שעושים לעץ שגודל עקום שמעקמים אותו לצד‬
‫השני כדי שיגדל ישר‪,‬‬
‫וזהו אדם כי יקריב מכם‪ ,‬ממש מכם מהטבע שלכם‬
‫ומהתכונה שלכם ואז נחשב לפני ה' כאילו הקרבתם‬
‫את עצמכם שזה רצון ה' שיהודי יקרב עצמו לה' ע"י‬
‫שיתגבר על יצרו כמ"ש איזהו גיבור הכובש את יצרו‪,‬‬
‫אבל מי שלא מוכן להשתנות לטובה ורק מביא בהמה‬
‫לקרבן והוא נשאר במידותיו הרעות הרי זה 'קרבנכם'‬
‫ולא 'קרבני' ולא קרבן לה'‬
‫ר׳ לייב אמר באושר "יש קונה עולמו בשעה אחת‪.‬‬
‫וזה מה שמתפללים 'נעשה ונקריב לפניך כמצות‬
‫רצונך' רצונך דייקא כמ"ש זבחי אלוקים רוח נשברה‪.‬‬
‫(ע"פ הנתיבות שלום)‬
‫ברש"י 'מכם' ולא מן הגזל 'אדם' כמו שאדם הראשון‬
‫לא הקריב מן הגזל‬
‫איתא בספה"ק שכל איש ישראל המתחיל בעבודת‬
‫ה' צריך לראות שלא יעשה מה שרואה אצל אחרים‬
‫למשל אם רואה איזה תנועות או הנהגות של צדיקים‬
‫ויראי ה' והוא רוצה לעשות גם כך ואינו מבין ואינו‬
‫חושב מחשבה אחרת רק לעשות כמעשיהם זה נקרא‬
‫גזל וזה לומדים מאדם הראשון שכל עבודתו לא ראה‬
‫אצל אחר כי לא היה אדם אחר‪ ,‬רק כל אדם ילמד‬
‫הענינים בעבודת ה' ויעשה לשם שמים ויכון רק לשם‬
‫ה' ולא יחשוב שעושה כי כך ראה אצל אחרים‪.‬‬
‫וזה גם הפירוש 'אשה לה'' אשה מלשון 'אש'‬
‫התלהבות וחמימות יהיה לה' לשם ה' וכמו שפירשו‬
‫צדיקים על הפסוק 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק'‬
‫שאם האדם מתנענע בכדי שיראו אותו אז סימן הוא‬
‫ולכן השאירו ע"ג המזבח ושחט את האיל בצד צפון‬
‫שויעמדו מרחוק המצב שלו עדיין רחוק מן האמת‪.‬‬
‫של המזבח ולכן כל פעם כאשר שוחטים התמיד בצד‬
‫(ספה"ק)‬
‫זכר תמים יקריבנו – יקריב אותו לרצונו‬
‫ה' מזכירים עי"ז את עקידת יצחק ואז נקבע לעולם‬
‫יש לפרש את המלה לרצונו‪ ,‬דמדובר ברצון של‬
‫הבהמה המובלת לקרבן וכמ"ש במדרש ויקרא פ"ג‬
‫מעשה בשור אחד שמשכוהו להקרב ולא נמשך‬
‫לא רצה בשום אופן ללכת‪ ,‬בא עני אחד שהיה בידו‬
‫כתב תלמיד הצדיק משינאווא זי"ע ששמע מרבו‬
‫וזרקו את הדם‬ ‫ונקרא פגום ונקרא בעל מום ובעל מום אסור בעבודה‬
‫בבן בקר כתבו וזרקו את הדם ובצאן כתיב וזרקו את‬ ‫ונדב ואביהוא יוכיחו שמתו לפי שהקטירו קטורת‬
‫דמו‪ ,‬לפי שדם הצאן דומה לדם האדם לכן כתיב "את‬ ‫כשלא היו נשואים‪.‬‬
‫דמו" שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב דמו שלו‪ ,‬וזה‬ ‫(זוה"ק)‬
‫לומדים מהריבוי של "את"‪.‬‬ ‫ונרצה לו לכפר עליו‬
‫(ויגד יעקב)‬ ‫עיקר הקרבת הקרבן הוא שעל ידי זה יתעורר האדם‬
‫ושחט אותו‪...‬צפונה לפני ה'‬ ‫לחשוב עם נפשו שראוי שהוא ישתעבד לה' קל‬
‫איתא בתנא דבי אליהו פ"ו‪ :‬בשעה שישראל מעלין‬ ‫וחומר מהבהמה שהשתעבדה אליו שלקח אותה‬
‫אויף שבת‬
‫יהיה קודש לה׳‪.‬‬ ‫הפריץ‪.‬‬
‫״חזור בתשובה ובוא אתנו לומר כל נדרי"‪ .‬סיים ר׳‬ ‫"אני הולך אל הפריץ" הכריז רבי לייב‪" .‬ומישהו מכם‬
‫לייב‪.‬‬ ‫שיבוא אתי"‪.‬‬
‫שמונה היהודים עמדו כל העת אפופי אימה ופחד‬ ‫בשמעם את דבריו הוכו הנוכחים בהלם‪ .‬הם השתאו‬
‫בבית התפילה בחרדה לגורל היהודי המוזר‪.‬‬ ‫על העזתו של האורח המופלא‪" .‬מה זאת אומרת?"‬
‫פתאום נפתחה הדלת והיהודי האורח הופיע בלווי‬ ‫התלחשו בינם לבין עצמם‪" ,‬יהודי זה הולך אל הפריץ‬
‫הפריץ‪ .‬הלה נכנס אחרי ר׳ לייב‪ .‬ראשו מושפל ארצה‪,‬‬ ‫המשומד? הרי הוא מכניס את עצמו לסכנת נפשות!‬
‫פניו אדומים כדם ומעיניו זולגות דמעות‪.‬‬ ‫ולאיזו תועלת? הרי הפריץ לא ירצה כלל לדבר אתו"‪.‬‬
‫ר׳ לייב רמז שיגישו לפריץ טלית‪ .‬מיד התעטף בה‬ ‫אולם רבי לייב נשאר בשלו ״אני מבקש שמישהו מכם‬
‫וכיסה את גופו ואת פניו‪.‬‬ ‫ילווה אותי אל בית הפריץ"‪.‬‬
‫ר׳ לייב ניגש אל ארון הקודש והוציא שני ספרי תורה‪.‬‬ ‫אחד הנוכחים הרהיב עוז בנפשו קם והוביל את רבי‬
‫את האחד הגיש לזקן שבחבורה ואת השני לפריץ‪,‬‬ ‫לייב אל ארמונו של הפריץ‪.‬‬
‫הוא עצמו נעמד ביניהם והתחיל לומר בקול נרגש‬ ‫רבי לייב דפק על פתח דלת בית הפריץ ומבלי לחכות‬
‫ובניגון מלא דביקות‪:‬‬ ‫למענה פתח בעצמו את הדלת ונכנס פנימה‪.‬‬
‫"על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל‬ ‫רגע קט עמדו הצדיק והרשע‪ ,‬איש מול רעהו‪,‬‬
‫עם העבריינים״‪.‬‬ ‫מסתכלים אחד על משנהו מבלי להוציא הגה מן הפה‪.‬‬
‫אנחה עמוקה פרצה מלבו של הפריץ‪ ,‬עברה בקרב‬ ‫ר׳ לייב לא הוריד את מבטו מן הפריץ ולא הניד עפעף‪.‬‬
‫הקהל‪ ,‬זעזעה את כולם וגרמה להתעוררות עצומה‪ .‬ר׳‬ ‫הפריץ מדד את ר׳ לייב מלמעלה למטה בעיניים‬
‫לייב התחיל לומר "כל נדרי"‪.‬‬ ‫תוהות על היהודי אשר כולו לבן‪ .‬זקן לבן יורד לו על‬
‫במשך כל התפילה עמד הפריץ כשראשו מכוסה‬ ‫פי מידותיו‪ .‬לראשו כיפה לבנה ועל גופו קיטל לבן‪.‬‬
‫ומורכן כלפי מטה‪.‬‬ ‫ברגע הראשון עברה מחשבת זדון במוחו‪ .‬לקרוא לשני‬
‫המשרתים ולצוות עליהם לאסור את היהודי שהעז‬
‫עצמו‪ ,‬מהבוקר עד אחרי נעילה עמד הפריץ בפינתו‬ ‫להיכנס בלי רשות‪ .‬לשסות בו את הכלבים ולזרקו‬
‫ובכה בכי תמרורים‪ ,‬ובפרט כשאמר"על חטא" בסוף‬ ‫לבור כנהוג אצל הפריצים‪.‬‬
‫נעילה‪.‬‬ ‫אולם פניו המאירות ושתי עיניו הבוערות של רבי לייב‬
‫לאחר שתקעו את התקיעה בסיום תפילת נעילה‬ ‫שחדרו לתוך תוכו רככו אותו במקצת‪ .‬רוחו נפלה‬
‫ויהודי הכפר הכריזו בקול רם "שמע ישראל"‪ ,‬הכניס‬ ‫בקרבו והוא נשאר עומד בלי תנועה‪ .‬עיניו התמקדו על‬
‫הפריץ את ראשו לתוך ארון הקודש הפתוח‪ ,‬חיבק את‬ ‫נקודה מסוימת כמי שרוצה לומר משהו אך אינו יכול‪.‬‬
‫ספרי התורה ובכל כוחו צעק "שמע ישראל ד׳ אלוקינו‬ ‫"שמי לייב שרהיס" פתח ר׳ לייב ואמר‪" ,‬זכיתי להכיר‬
‫ד׳ אחד"‬ ‫את הבעש״ט הקדוש זי״ע שהרבה פריצים העריצו‬
‫אחר הוציא את ראשו מארון הקודש‪ ,‬הפנה את פניו‬ ‫אותו‪ .‬שמעתי פעם מפיו הקדוש שכל יהודי צריך‬
‫לקראת המתפללים ובכוחותיו האחרונים צעק מתוך‬ ‫להתפלל תפילה קצרה שדוד המלך אמרה‪ ,‬הצילני‬
‫בכי איום שבע פעמים "ה׳ הוא האלוקים״ כנהוג‪.‬‬ ‫מדמים אלוקים (תהלים נ״א)‪ ,‬דמים תרתי משמע‪.‬‬
‫קולו הלך וגבר אך כוחו הלך ואזל‪.‬‬ ‫שדמים היינו כסף לא ישוו בעיני לאלוקים‪ .‬אמי ע״ה‬
‫כשהגיע לפעם השביעית ה׳ הוא האלוקים ‪ -‬התמוטט‬ ‫הייתה אשה כשרה וקדושה‪ .‬אחד מבני הפריצים‬
‫ונשמתו פרחה ממנו אל‪-‬על במילה "האלוקים״‪.‬‬ ‫הבטיח לה עושר רב אם היא תסכים לשאתו‪ ,‬אך היא‬
‫למעריב כבר לא היה מנין‪...‬‬ ‫קידשה שם שמים ברבים וכדי להינצל מציפורניו של‬
‫הרשע היא התחתנה עם איש זקן ועני שהיה מלמד‬
‫האיש שהחזיר נשמתו לבוראו במלה אלוקים‪ ,‬כעת‬ ‫דרדקים בכפר‪.‬‬
‫הוא מהצדיקים‪ .‬גדולים במיתתם יותר מבחייהם‬ ‫"אתה לא עמדת בניסיון" המשיך ר׳ לייב "ובגלל‬
‫ומותר לצרפו למניין"‪.‬‬ ‫בצע כסף המרת את דתך והתנצרת‪ .‬עכשיו אנו‬
‫רבי לייב ניגש לעמוד והתחיל בקול רם "והוא רחום‬ ‫עומדים בפרוס יום הקדוש והנורא ואין דבר העומד‬
‫יכפר עוון"‪.‬‬ ‫בפני התשובה‪ .‬חז״ל אמרו לנו'יש קונה עולמו בשעה‬
‫עוד באותו לילה הובא הפריץ לקבר ישראל בעיירה‬ ‫אחת׳‪ .‬כעת הגיעה השעה האחת הזאת לפניך‪ .‬ערב‬
‫הסמוכה‪ .‬ר׳ לייב עצמו התעסק בקבורתו ומני אז‬ ‫יום הכפורים יום הקדוש והנורא‪ ,‬עוד מעט תשקע‬
‫מנהג היה בידו שבכל שנה ביום הכיפורים אמר קדיש‬ ‫השמש‪ .‬יהודי הכפר שלך התאספו לתפילה וזקוקים‬
‫לעילוי נשמתו של בעל התשובה המופלא‪.‬‬ ‫לעשירי להשלים את המניין והכתוב אומר העשירי‬
‫את התמיד ע"ג המזבח וקורין המקרא צפונה לפני‬ ‫לשחטה לקרבן ואם אינו עושה החשבון הזה 'אזי‬
‫ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק‪ ,‬והביאור לזה שמקודם‬ ‫הקרבן אינו כלום' ואין לכהנים לאכלו כי אכילת‬
‫עקידת יצחק היה המנהג לשחוט את הקרבן ע"ג‬ ‫הכהנים הוא בזמן שהבעלים מתכפרים וזה תלוי‬
‫המזבח ממש ולא בצד צפון כמ"ש ויעקד את יצחק‬ ‫במחשבת הבעלים המקריבים ואיך יוודע לכהן‬
‫בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים ואח"כ כשבא‬ ‫המקריב אם הבעלים עשו תשובה להכשיר הקרבן‬
‫המלאך למנעו וראה את האיל שהיה מוכן מששת ימי‬ ‫או לא‪ ,‬ונראה שאם נזרק במחשבתו של הכהן לאכלו‬
‫בראשית לא הוריד את יצחק מהמזבח וחשש שמא‬ ‫חוץ לזמנו שזה פוסל הקרבן זה אות שהבעלים לא‬
‫יהיה פסול בהקרבת האיל ויצטרך להקריב את בנו‬ ‫חזרו בתשובה‪.‬‬
‫(ישמח משה פר' צו)‬
‫יקריב אותו לרצונו לפני ה'‬
‫איך ידע האדם שאין טריפה פנימית בגוף הבהמה‬
‫צפון כמו שהיה בעקידה ומזכירים הפסוק צפונה לפני‬
‫שאי אפשר לראות בחוץ‪ ,‬אלא שאם הבהמה אינה‬
‫מתנגדת לבא אל פתח אהל מועד אז סימן שאין‬
‫שחיטת הקרבנות בצפונו של המזבח‪.‬‬
‫(מהרי"ל דיסקין)‬ ‫טריפה בגופה וזה הרמז יקריב אותו לרצונו – של‬
‫כל חלב לה'‬ ‫הבהמה‪.‬‬
‫(בספר דרוש שמואל)‬
 ‫חבילה ירק שגורם לשור שאוכלו שיקיא מה שתקוע בטוח שכולם מסתכלים עלי‪ ,‬כולם נדים לי בראשם‪ ,‬כך לה' במ"ש ספה"ק שענין ברית מילה הוא הקרבת‬
‫לו בקיבה העליונה ונתן לו לאכול ופתאום הקיא השור הגענו לשער הר הבית‪ ,‬והבהמה שנבהלה מהמון העם‪ ,‬הקרבן ע"י אביו של הרך הנימול‪ ,‬ואחר שקיים כי יקריב‬
‫מחט שהיה תקוע לו בתוך הוושט ואז מיד הסכים ללכת נשאה רגלים וברחה‪ ,‬ואני הצדיק ר' זרח רודף אחריה‪ ,‬ואני מכם קרבן ואז אל פתח אוהל מועד יקריב אותו בעצמו‬
‫להישחט לקרבן‪ ,‬ואחר כך שהועלה לקרבן בא אחד שואל את העוברים ושבים‪ :‬אולי ראיתם שעירת עיזים ולא ע"י שליח וממילא וסמך ידו על ראש העולה כי הוא‬
‫בחלום ואמר לבעל הקרבן שהעני שנתן הירק לבהמה רצה? והם שואלים 'שעירה'? לקרבן חטאת נו‪ ...‬ר' זרח בעצמו המביא ויכול לסמוך עליו‪.‬‬
‫(חתם סופר)‬ ‫הוא שותף לקרבן כי אילו לא היה נותן הירק היה המחט לא מתאים‪ .‬עד שמצאתי אותה בקרן זוית‪ ,‬וחזרתי איתה‬
‫חודר לתוך גוף הבהמה והיה עושה חור בוושט והיה את כל הדרך‪ ,‬ובכל קרן רחוב שואלים אותי 'הא מצאת יקריב אותו לרצונו לפני ה'‬
‫טריפה ועכשיו שהירק גרם שיצא המחט לכן יש לעני אותה‪ ,‬שיתכפר לך‪ .‬איזו הרגשה נוראה! ואני עולה להר הקשה הרמב"ן על מה כתב הפסוק "לפני ה'" הרי הוא‬
‫חלק בקרבן עכ"פ רואים שהיה סיבה שהבהמה לא הבית ומוסר את הבהמה לכהן והוא שואל אותי 'זבח מביא הקרבן לפני ה' ‪,‬‬
‫שלמים'? ואני אומר לו‪ ,‬לא‪ ,‬חטאת היא‪ ,‬ואז הוא מסתכל ויש לפרש ע"פ דברי חז"ל המובאים ברש"י הק' יקריב‬ ‫רצתה לגשת להישחט לקרבן במצב כזה‪.‬‬
‫אותו – מלמד שאם אינו רוצה החוטא להביא קרבן‬ ‫ולכן רמזה התורה כאן 'יקריב אותו לרצונו' של הבהמה עלי ואומר‪ :‬ר' זרח חטאת? באותו היום הלבינו שערותי‪,‬‬
‫שאם ילך לרצונו סימן שאין בו מום ויכול להקריבו אבל שאלו התלמידים‪ ,‬אם כך רבי‪ ,‬אם הקרבתם את הקרבן‪ ,‬כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ולכאורה האם זה‬
‫נקרא לרצונו הרי זה בכפיה‪,‬‬ ‫אם בשום אופן אינה מוכנה לילך סימן שיש בה מום מדוע התגלגלתם ובאתם שוב לעולם?‬
‫ומבאר הרמב"ם (סוף פ"ד מהלכות גירושין) דבאמת‬ ‫(פנינים יקרים) אמר להם אין לכם מושג מהו הפגם של חילול שבת‪.‬‬ ‫ואל יקח אותה בכח לקרבן‪.‬‬
‫כל אחד מישראל דבוק בלבבו אל ה' רק היצר הרע‬
‫מסיתו ואינו מניחו לקיים רצון ה' ולכן‬ ‫רמז בפרשה‬ ‫כי יקריב מכם‬
‫מייסרים את יצרו שלא ימנע אותו‬ ‫ר"ת של מ'כ'ם' מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫מלקיים המצוה ואז מביא מרצון את‬ ‫ולהסביר מה שייך כאן מדה כנגד מדה‪ ,‬יש אדם כי יקריב‬
‫לפרש עפ"י ההסבר של הרמב"ן על ענין 'אד"ם' ר"ת א'שמרה ד'רכי מ'חטוא – דהיינו סור מרע‪' ,‬אד"ם' ר"ת ד'רך קרבנו‪ ,‬אבל באמת לפני בני אדם נראה‬
‫הקרבנות שאדם המקריב צריך לחשוב מ'צותיך א'רוץ – דהיינו עשה טוב 'מכ"ם' ר"ת מ'צה כ'וסות מ'רור ע"י כעושה בעל כרחו שהרי הם רואים‬
‫שהרי באמת הוא בעצמו עשה את העבירה עבודת ליל הסדר הק' נשמרים מחטוא‪' ,‬קרבן לה' מתקרבים לה' על ידיהם‪ .‬שצריך לכופו אבל ה' היודע מחשבות‬
‫(דמשק אליעזר) מכיר את ערך האדם ויודע שכל סיבת‬ ‫והיו צריכים לענוש אותו אלא הקב"ה ריחם‬
‫המניעה הוא רק מצד היצר הרע שמונע‬ ‫עליו ואמר שיכול להתכפר במה שמביא יקריב מכם קרבן לה'‬
‫בהמה ושורפים אותו וכל העונש שהיה ארבעה תיבות הללו בגימטריא "תתל" מנין השנים שעמדו ב' הבתי אותו ולכן כתבה התורה 'לרצונו לפני ה'‬
‫מגיע לו עושים לבהמה וזהו מדה כנגד מדה‪ ,‬מקדשות הראשון ת"י‪ ,‬והשני ת"כ‪ ,‬רמז כאן שרק משך זמן זה יקריבו את שה' יודע שזה לרצונו אבל לעיני בני אדם‬
‫לא נראה שזה לרצונו‪.‬‬ ‫המדה שעושים לבהמה היו צריכים לעשות קרבנם‪.‬‬
‫(כתב סופר)‬ ‫(אמרי נועם)‬ ‫לאדם‪ ,‬וכל זה בזמן שבית המקדש קיים‪,‬‬
‫ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'‬ ‫וידוע מאמר חז"ל שאלו לחכמה 'חוטא' וכל קרבן מנחתך במלח תמלח‬
‫מה עונשו ואמר חטאים תרדף רעה‪ ,‬שאלו איתא בספה"ק המל את בנו כאילו הקריבו ע"ג המזבח ונרמז בר"ת במל"ח פסוק זה קאי על יצר הרע‪ ,‬במה תוכל‬
‫(חיד"א) לשחוט אותו ולא יסיתך‪ ,‬א‪' .‬על ירך'‬ ‫לנבואה 'חוטא' מה עונשו אמרה הנפש ב'רית מ'ילה ל'יום ח'‪ ,‬תמל"ח ר"ת ת'כין מ'שתה ל'יום ח'‪.‬‬
‫להשמר במדת היסוד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫החוטאת תמות שאלו‬
‫'המזבח' (השולחן נקרא‬ ‫חינוך בפרשה‬ ‫לתורה אמרה יביא קרבן‬
‫"זעירא" חינוך הקטנים אסור לשנות באופן לימוד מזבח בזמן הזה) דהיינו‬ ‫ויתכפר‪ ,‬שאלו לקב"ה אמר ויקרא א' זעירא‬
‫לאכול בקדושה ובטהרה‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫במדרש תנחומא (ס' צו‪-‬יד) מתחילין ללמוד עם התורה עם הילדים אפילו במשהו‪.‬‬ ‫יעשה תשובה ויתכפר‪,‬‬
‫(כ"ק מהר"א מבעלזא זי"ע) 'צפונה' היינו ממונו כמ"ש‬ ‫ופרשו בזה על פי שניים התינוקות בפ' ויקרא וזה נרמז כאן "אלף" מלשון‬
‫מצפון זהב יאתה‪ ,‬וכן הרוצה‬ ‫עדים או שלשה יומת המת‪ ,‬ואאלפך חכמה (איוב לג) מלשון לימוד‪ ,‬זעירא ויקרא א' זעירא‬
‫הם אלו שענו שהחוטא ללמוד עם הילדים הקטנים‪( ,‬זעירא בלשון ארמי יש לפרש בדרך מוסר אל"ף ר"ת א'וזן ל'ב פ'ה שיעשיר יצפין‪ ,‬שיתנהג‬
‫ימות אבל לא יומת על פי קטן) הנה בפ' והיה אם שמוע הפסיקה התורה לומר שחינוך הילדים תלוי בג' תנאים אלו‪' ,‬אוזן' בממונו על פי תורה ויחלק‬
‫עד אחד‪ ,‬זה הקב"ה שהוא בין מצות תפילין למצות מזוזה עם מצות לימוד לשמוע בקול הורים ומורים כמ"ש הנוטע אוזן ממונו לנצרכים‪.‬‬
‫(צמח צדיק)‬
‫אחד אמר לא יומת אלא תורה עם הבנים כמו שכתוב וקשרתם לאות הלא ישמע‪' ,‬פה' לחנך את בניו ולקיים ושננתם אשה לה'‬
‫יעשה תשובה ויתכפר‪ ,‬וזה וכו' ולמדתם את בניכם וכו' וכתבתם על מזוזות לבניך – והגדת לבנך‪ ,‬להמשיך מסורת האבות סיפר הפני מנחם זצ"ל‬
‫הכל בזמן שבית המקדש ביתך‪ ,‬ומה הטעם‪ ,‬אלא ללמדך כי כמו שבתפילין לבנים‪ ,‬המנהגים והחומרות שראה אצל אבותיו כשלמד פעם ראשונה‬
‫קיים‪ ,‬אבל העצה שאמר ומזוזות אסור לשנות מקוצו של יו"ד כי כך נמסרה ידריך את בניו ג"כ לקיימם‪' ,‬לב' שיהיה להורים חומש ויקרא בפסוק אשה‬
‫ה' שיעשה תשובה זה שייך הלכה למשה מסיני כך גם במצות חינוך הבנים לב טהור ומלא יראת שמים וכל מי שיש בו יראת ריח ניחוח לה' לימד אותו‬
‫גם בזמן שאין בית המקדש אסור לשנות מדרכי אבותינו ורבותינו מדור דור‪ ,‬שמים דבריו נשמעים וישפיעו על לב צאצאיהם‪ ,‬המלמד 'אשה לה' לשם‬
‫דער אייבישטער ואח"כ‬ ‫קיים‪ ,‬ובזה פירשו הפסוק ובזה פירש "ויקר"‪-‬א לפי מש"כ במגילה ויקר זה שהם ה'זעירא'‪.‬‬
‫כשחזר על לימודו לפני אביו‬ ‫חיים)‬ ‫(תפוחי‬ ‫בתהלים צ"ג עדותיך נאמנו תפילין א"כ אסור לשנות אפילו במשהו‪ ,‬כך גם‬
‫ואמר זה הטייטש עצרו אביו‬ ‫מאד אלו החכמה והנבואה‬
‫אדם כי יקריב מכם וכו' אל פתח אוהל מועד יקריב אותו ושאלו מה הטייטש של המלה 'אשה' ולא ידע לענות‪,‬‬ ‫זה‬ ‫שלהם‬ ‫העצות‬ ‫אבל‬ ‫מאוד‬ ‫והתורה וודאי נאמנים‬
‫שלח האמרי אמת לקרוא למלמד ואמר לו הטייטש‬ ‫ה'‬ ‫של‬ ‫העצה‬ ‫ה'‬ ‫אבל‬ ‫קיים‬ ‫המקדש‬ ‫דווקא בזמן שבית‬
‫לאורך ימים זה עצה שטובה לאורך ימים גם בזמן שאין וכו' וסמך ידו על ראש העולה‬
‫הנה אמרו חז"ל בפסחים סב‪ .‬ערל אינו נכנס לעזרה אלא הוא מאוד נחוץ אבל אסור לזוז אפילו כחוט השערה‬
‫משלח קרבנותיו ע"י שליח וממילא אינו עושה סמיכה מפירוש רש"י‪ ,‬והרי רש"י דקדק בלשונו ומפרש 'אשה'‬ ‫בית המקדש קיים‪,‬‬
‫כי שליחו של אדם אינו כשר לסמוך (מנחות צו) וזהו לשון אש‪ ,‬וצריכים להשריש בילד שכל תיבה בעצמה‬ ‫שלפי‬ ‫ה''‬ ‫תושיע‬ ‫ובהמה‬ ‫'אדם‬ ‫הפסוק‬ ‫וזה גם פירוש‬
‫שאמר הכתוב אדם כי יקריב 'מכם' שלכאורה תיבת צריך לדעת לפרש‪ ,‬ולכן צריך לפרש 'אשה לה' שיהא‬ ‫אבל‬ ‫תמות‬ ‫הבהמה‬ ‫או‬ ‫ימות‬ ‫האדם‬ ‫או‬ ‫שנתנו‬ ‫העצות‬
‫מכם מיותרת אלא לומר לנו שצריך שיהיה האדם 'מהול' נשרף בשביל השי"ת‪.‬‬ ‫האדם‬ ‫יעשה‬ ‫אלא‬ ‫ימותו‬ ‫שלא‬ ‫שניהם‬ ‫את‬ ‫הושיע‬ ‫ה'‬
‫(פקודיך דרשתי)‬ ‫תשובה ויתכפר לו גם בזמן הזה‪.‬‬
‫(וילקט יצחק)‬
‫דהיינו שיקריב מבשרו לה' דהיינו ימול את עצמו כקרבן אם עולה קרבנו – זכר‪ ,‬חטאת – נקבה‬
‫הטעם שבקרבן עולה מביא דוקא זכר בעבור שהעולה‬ ‫שהוא‬ ‫הרב הקדוש ה"אוהב ישראל" מאפטא זצ"ל ספר‬
‫קריבה כולה לגבוה לכן יביא מן המובחר והזכר הוא‬ ‫קיים‪,‬‬ ‫היה‬ ‫זוכר את גילגוליו הקודמים ‪ :‬בזמן שבית המקדש‬
‫נבחר יותר מהנקיבה על כן לא יביא נקבה לעולה‪ ,‬אבל‬ ‫אפשר‬ ‫זרח‪,‬‬ ‫הייתי יהודי נכבד ונשוא פנים‪ ,‬אז קראו לי רבי‬
‫באדם החוטא ומביא חטאת יביא דוקא נקבה לפי‬ ‫שלוחה בזה קדם המחנך הותיק והחשוב‪,‬‬ ‫לומר שנחשבתי צדיק! "אם כן" שאלוהו תלמידיו‪ ,‬במה‬
‫שתשש כוחו כנקבה ולא היה יכול להתגבר על יצרו‪,‬‬ ‫מורה דרך השם לילדי תשב"ר‪ ,‬המסור בלו"נ‬ ‫נענשתם לשוב ולהתגלגל בעולם? אה‪ ,‬נכשלתי פעם אחת‬
‫ניצחון‪.‬‬ ‫אצלה‬ ‫שאין‬ ‫נקבה‬ ‫יביא‬ ‫בחינוך ילדי ישראל לתורה ויר"ש‬ ‫ויחידה בעוון חילול שבת‪ ...‬בשוגג‪ ,‬ענה‪.‬‬
‫(ראשונים)‬
‫וקרבו וכרעיו ירחץ במים‬ ‫שליט"א‬ ‫אברהם אבא וימר‬ ‫הרב‬ ‫אמרו‪ ,‬אבל אם היה זה בזמן המקדש – הרי הבאתם קרבן‬
‫חטאת! אמנם כן‪ ,‬ואל תשאלו עד היום אני זוכר זאת‪ ,‬ואיני‬
‫נראה לבאר למה דוקא ב' איברים אלו צריך לרחוץ במים‪,‬‬ ‫לרגל שמחת אירוסי בנו אהרן משה נ"י‬ ‫יכול להרגע! ענה‪.‬‬
‫ויש לפרש הכוונה "קרבו" זה הלב ששם יושב היצר הרע‬ ‫מחשובי בוגרי הת"ת‬
‫היושב בין שני מפתחי הלב וכמ"ש לבו נמס בקרבו‪,‬‬ ‫יה"ר שיזכה לראות ולרוות רוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬
‫דוקא‬ ‫לקרבן‪,‬‬ ‫עיזים‬ ‫שעירת‬ ‫לקנות‬ ‫הבהמות‬ ‫הלכתי לשוק‬
‫"וכרעיו" זה הרגלים וכמ"ש לא בשוקי האיש ירצה וכמו‬ ‫לאורך ימים ושנות חיים בבריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫זכר‪,‬‬ ‫גם‬ ‫לשלמים‬ ‫אפשר‬ ‫הרי‬ ‫המוכר‬ ‫שואל‬ ‫שעירה?‬
‫שאומרים ביו"כ בריצת רגלים להרע א"כ אלו הגורמים‬ ‫בהמשך עבודת הקדש ‪ -‬ישא ברכה מאת ה' וירא ברכה‬ ‫השפלתי את עיני ואמרתי אמנם כן‪ ,‬אבל זהו קרבן חטאת‪,‬‬
‫והמסייעים לעבירה לכן צריך לרחצם הייטב‪ ,‬והנמשל‬ ‫והצלחה בעמלו מתוך נחת והרחבת הדעת‪ ,‬אכי"ר‬ ‫נתן בי המוכר עיניו ומצמץ בשפתיו‪ :‬לא מתאים לך ר'‬
‫על האדם המקריב הקרבן‪.‬‬ ‫המחנכים‬ ‫התלמידים‬ ‫הת"ת‬ ‫הנהלת‬ ‫זרח‪ ,‬שלמתי ולקחתי את הבהמה לבית המקדש והייתי‬
‫(תפארת יונתן)‬