‫‪1‬‬

‫בס"ד‬

‫מקוואות ‪ -‬ארכיאולוגיה והלכה‬

‫הקדמה‬
‫תורת הארכיאולוגיה פיתחה כלים ואמות מידה כדי לחקור את העבר‪ .‬היא יודעת לְתַ אֲ ֵרְך חפצים‪ ,‬על‪-‬פי סוג‬
‫האומנות שלהם‪ ,‬ועל‪-‬פי הכימיה של החומרים שלהם‪ .‬היא יודע מי היו הבעלים של אתר ארכאולוגי ע"פ כתבים‬
‫וחרסים וע"פ שכבת הקרקע‪ ,‬והיא יודע גם להשוות ממצאים מאתרים שונים‪ ,‬לסנכרן אותם עם מקורות כתובים‪,‬‬
‫ולהסיק מסקנות‪ .‬לפעמים קורה שהארכיאולוגיה נראית כסותרת את המקורות היהודיים שלנו‪ ,‬ועומדות בפני‬
‫המאמינים שתי אפשרויות ‪ -‬דרך קלה ודרך ארוכה‪ .‬הדרך הקלה היא לבטל את אמיתּותה של הארכיאולוגיה ושל‬
‫כלי המחקר שלה‪ .‬הדרך השניה‪ ,‬הארוכה‪ ,‬היא לנסות ְלגַּׁשֵ ר ‪ -‬לחקור היטב את המקורות‪ ,‬להעמיק במימצאים‬

‫הארכאולוגיים ובמסקנות העולות מהם‪ ,‬ולהגיעה אל תובנה חדשה‪ ,‬שבסופו של דבר מחזקת את המקורות‪,‬‬
‫ומחזקת את כלי המחקר‪.‬‬

‫מקוואות ‪ -‬ההלכה מול ה"שטח"‬

‫דוגמא לדרך ארוכה כזאת היא הממצאים על המקוואות‪ .‬אחד מהסימנים המובהקים‪ ,‬של המחקר הארכיאולוגי‪,‬‬
‫לזהות אתר יהודי‪ ,‬הוא על‪-‬פי ה"מקווה"‪ .‬ממצא שכזה לא מצוי באתרים נוכריים‪ ,‬ואפילו לא בתקופה בה כבר‬
‫הומצאו המרחצאות למיניהם‪ .‬למקווה העתיק צורה שונה ומובהקת ‪ -‬חפירה קטנה‪ ,‬בגודל אדם‪ ,‬עם מדרגות (יש‬
‫כמובן גם מקוואות גדולים יותר)‪.‬‬

‫הבעייה היא שהסימן היהודי הזה נמצא רק באתרים מימי בית שני והלאה‪ ,‬ולא נמצא באתרים מתקופות קודמות‬

‫יותר‪ .‬אין מקוואות מימי האבות‪ ,‬אין מתקופת ההתנחלות‪ ,‬וגם אין מימי בית ראשון‪ .‬רק מימי שיבת ציון החלו‬
‫היהודים‪ ,‬ע"פ הארכיאולוגיה‪ ,‬לבנות לעצמם מקוואות‪ .‬יוצא אם‪-‬כן‪ ,‬שבניגוד לאמונתנו היהודית‪ ,‬בתקופת בית‬
‫ראשון היהודים לא נטהרו בישוביהם‪ .‬אם היה מעיין או ים‪ ,‬בקרבת מקום‪ ,‬הם יכלו להיטהר בו‪ ,‬אך בישובים‬
‫מרוחקים‪ ,‬ובאיזורים נטולי מעיינות‪ ,‬כגון בשפלת יהודה‪ ,‬לא נטהרו היהודים‪ .‬האם יעלה על הדעת שהכוהנים אכלו‬
‫תרומתן בטומאה‪ ,‬ונשים התקרבו לבעליהן בטומאת נידתן‪ .‬האומנם? כיצד מגשרים על הפער בין מסורת ההלכה‬
‫לבין המציאות בשטח?‬

‫לשאלה זו אפשר לגשת בשתי דרכים‪ .‬האחת בעזרת התבוננות מעמיקה בהבנת ה"שטח"‪ ,‬ואחת בעזרת‬
‫התבוננות מעמיקה בהבנת ה"הלכה"‪.‬‬

‫התבוננות מעמיקה בשטח‪.‬‬

‫גבים ומעיינות‬
‫‪2‬‬
‫בבית ראשון תרבות הרחיצה עדיין לא הייתה נפוצה‪ .‬רק בת‪-‬פרעה‪ ,‬ורק אח"מים אחרים היו רוחצים ביאור ושאר‬

‫נהרות‪ .‬רק בתקופת בית שני התחילו לבנות מרחצאות‪ ,‬ובעקבות כך גם החלה אצל היהודים תרבות המקוואות‪.‬‬
‫בתקופת בית ראשון ובתקופות שלפניו‪" ,‬רחצו" היהודים לשם טהרה (התורה משתמשת במונח "רחץ" להביע‬
‫טבילת כל הגוף במים) בתוך מעיינות‪ ,‬ים‪ ,‬נחלים‪ ,‬ו ֶגבִים בנחל‪ .‬הם שמרו על מי הגבים וטיפחו את הגבים‪.‬‬

‫אומנם אין כיום מעיינות באזור שפלת יהודה‪ ,‬אבל כנראה שפעם היו יותר מעיינות‪ .‬כדי להבין זאת‪ ,‬אפשר‬
‫להסתכל בדוגמא‪ ,‬בת ימינו‪ ,‬של המעיינות החמים סמוך לצומת מחולה ‪ -‬חמאם אל מאלח‪ .‬מעיינות אלו שפעו מים‬
‫כל עוד היה האיזור הזה בשליטה יהודית‪ ,‬אך כשהוא עבר לידי הרשות הפלסטינית‪ ,‬במסגרת החלוקה לאזור ‪ A‬או‬
‫‪ ,B‬מהר מאוד ָּכבַׁש המעיין את פניו‪ ,‬ולא נתן מימיו‪ .‬לא רק העצים נותנים פירותיהם בעין יפה ל"עמי ישראל כי‬

‫קרבו לבוא"‪ ,‬אלא גם המעניינות נוהגים כך‪ .‬לפי דוגמא זו‪ ,‬נוכל לשאר‪ ,‬כי בבית ראשון‪ ,‬כשהשכינה גרמה לנבואה‪,‬‬
‫ו"כל יושביה היו עליה"‪ ,‬היו יותר מעיינות‪ ,‬וגם שפלת יהודה זכתה במים‪.‬‬
‫כך או כך ‪ -‬בזכות גבים בנחל שהתמלאו בחורף‪ ,‬או בזכות מעיינות שהאירו פניהם בזכות השכינה ‪ -‬גם בשפלת‬
‫יהודה טבלו כדת וכדין‪.‬‬

‫הדרך השניה בה אפשר לתת תשובה לסתירה בין המסורת לבין הארכיאולוגיה‪ ,‬היא התבוננות מעמיקה בהלכה‪:‬‬

‫התבוננות מעמיקה בהלכה‪.‬‬

‫מקורות‪:‬‬
‫‪ .1‬בת שבע טבלה מטואתה על הגג ‪-‬‬
‫וַי ִ ְ֣הי ׀ ל ֵ ְ֣עת הָ עֶ֗ ֶרב וַָּי֨ ׇקם ָּד ִ֜וד מֵ ַ ֤על מִ ְׁש ָּכב ֹ֙ו וִַּיתְ הַ ֵּל ְ֙ך עַ ל־ַּג ֣ג ֵּבית־הַ ֶּמ֔ לְֶך וַַּי ְ֥רא אִ ָּׁש ֛ ה ר ֶ ֹ֖חצֶת מֵ ַ ֣על הַ ָּג ֑ג ו ָ ְ֣האִ ָּׁש֔ ה‬

‫ָאתּה וַָּת ֖ ׇׁש ב‬

‫טֹובת מַ ְר ֶ ֖אה מְ ֽא ֹד‪...‬וִַּיְׁש לַח֩ ָּד ִ֨וד מַ לְָא ִ֜כים וִַּיָּק חֶ֗ הָ ו ַָּת ֤בֹוא אֵ לָי ֙ו וִַּיְׁש ַּכ ֣ ב עִ ָּמ֔ ּה‪ ,‬ו ִ ְ֥היא מִ תְ ַקֶּד ֖ ֶׁש ת מִ ֻּט מְ ָ ֑‬
‫ַ֥‬
‫ָ‬
‫ל־ֵּביתּֽה׃‬ ‫אֶ‬
‫(הערה‪ :‬גם למפרשים שהגג מוסב על דוד בלבד‪ ,‬הרי בת שבע טבלה בתוך ביתה‪ ,‬ולא במקווה)‬

‫‪ .2‬הרמב"ם סבור שדין מים שאובים הוא מדברי סופרים (מקוואות ד‪ ,‬א‪-‬ב) ‪-‬‬
‫ּתֹורה ׁשֶ ּכָל מַ י ִם מְ ֻכּנָסִ ין טֹו ְבלִין ּבָהֶ ן ׁשֶ ּנֶאֱ מַ ר מִ קְ ו ֵה מַ י ִם‪.....‬מִ ִּדב ְֵרי סֹופְ ִרים ׁשֶ הַ ּמַ י ִם הַ ּׁשְ אּובִין ּפְ סּולִין‬
‫ּדִ ין ָ‬

‫לִטְ בִילָה‪.‬‬

‫‪ .3‬גם תוספות סובר שדין מים שאובים הוא מדרבנן‪( ,‬תוספות ד"ה אלא‪ ,‬יז‪- ):‬‬
‫מִ ּכָאן אֹומֵ ר ר"י ׁשֶ ּיֵׁש לְדַ קְ ּדֵ ק ּדְ מִ קְ ו ֵה ׁשֶ ּכֻּלֹו ׁשָ אּוב אֵ ינֹו ּפָ סּול אֶ ּלָא מִ ּדְ ַר ָּבנַן‪....‬‬

‫‪ .4‬תוספות מסביר שגזרו על מים שאובים כדי שלא יטעו לטבול בתוך כלי רגיל ‪-‬‬
‫‪3‬‬
‫אֹורי ְתָ א‪ ,‬אַ ּמַ אי ָּגזְרּו ַר ָּבנָן ּבִׁשְ אִ יבָה ְּכלָל? וְי ֵׁש לֹומַ ר‪ּ :‬דְ ָגזְרּו ׁשְ אִ יבָה אַ ּטּו‬
‫ו ְאִ ם ּת ֹאמַ ר‪ּ :‬כֵיו ָן ּדְ כֻּלֹו ׁשָ אּוב‪ּ ,‬כָׁשֵ ר מִ ּדְ ָ‬

‫ִּדלְ מָ א אִ ּתִ י לְ ַאטְ ּבֹולֵ י ּבְמָ נָא‪ּ ,‬דִ בְתֹוְך הַ ְּכלִי ו ַּדַ אי ָאסּור לִטְ ּב ֹל מִ ּדְ ָ‬
‫אֹורי ְתָ א‪.‬‬

‫‪ .5‬על פי המשנה קובע הרמב"ם שמותר לטבול בכלי נקוב‪ ,‬ומחובר לקרקע באופן קבוע‪ ,‬כי כבר אינו כלי‪:‬‬
‫ָָארץ ו ְעַ ׂשְ ָאהּו מִ קְ ו ֵה‪ ,‬הֲ ֵרי זֶה‬
‫הַ ּלֹוקֵ חַ ְּכלִי ּגָדֹול ּכְגֹון חָ בִית ּגְדֹולָה אֹו עֲ ֵרבָה ּגְדֹולָה ּונ ְָקבֹו נֶקֶ ב הַ ּמְ טַ הֲ רֹו וְקְ בָעֹו ּב ֶ‬
‫ּכָׁשֵ ר‪ ,‬וְכֵן אִ ם ּפָ קַ ק אֶ ת הַ ּנֶקֶ ב ּבְסִ יד ּו ְב ִבנְי ַן‪ ,‬אֵ ינֹו ּפֹוסֵ ל‪ ,‬ו ְהַ ּמַ י ִם הַ ּנִקְ ו ִין ּבְתֹוכֹו‪ ,‬מְ קַ ּוֶה ּכָׁשֵ ר‬

‫מכל האמור כאן‪ ,‬יוצא שבתקופת בית ראשון עדיין לא גזרו על "מים שאובים"‪ ,‬ואפשר היה לשים על גג הבית גיגית‬
‫גדולה לרחצה ולמלא בה מים שאובים‪ ,‬אלא שהיה צריך לבטל ממנה את הכינוי "כלי"‪ ,‬בעזרת שתי פעולות ‪-‬‬

‫ראשית לעשות בה חור מספיק גדול בתחתית‪ ,‬שיבטל את שימושה ככלי‪ ,‬ושנית‪ ,‬היה צריך לחבר אותה לבית‪,‬‬
‫להיות חלק קבוע ממנו ע"י טיט‪ ,‬ובכך גם היה אפשר לסתום את החור‪( .‬ע"פ יצחק מייליס)‬

‫החיסרון בדרך זו ‪ -‬יש מן הראשונים החולקים על הרמב"ם והתוספות‪ ,‬כגון הרשב"ם‪ ,‬וסוברים שדין "מים שאובים‬

‫הוא לא גזירה‪ ,‬אלא דין דאורייתא‪ .‬סימוכין לשיטת החולקים היא בפשט הכתוב‪:‬‬
‫מצד אחד התורה אומרת שמים הם בבחינת "מכשירים לטומאה" (הם אחד מ"שבעת המשקין")‪ ,‬ומצד שני התורה‬

‫ֵה־מי ִם י ִהְ ֶי֣ה טָ ֑הֹור ו ְנ ֹגֵ ֥עַ ְּב נִ ְבל ָ ֖‬

‫ָתם י ִטְ ָמֽא (ויקרא יא‪ ,‬לו)‪ ,‬כלומר שהמים הם לא מטמאים‬ ‫ּובֹור מִ קְ ו ַ ֖‬
‫אומרת‪֣ ַ :‬אְך מַ עְ ָי֥ן ֛‬
‫אלא נהפוך הוא‪ ,‬הם מטהרים‪ .‬הסתירה מתיישבת על‪-‬ידי אבחנה עד כמה מעורבת יד האדם בכינוס המים אל‬
‫מקום אחד‪ .‬מי מעיין ובור‪ ,‬טבעיים‪ ,‬אינם מטמאים‪ ,‬אלא מטהרים‪ ,‬אבל מים רגילים‪ ,‬שאדם הכניס אל כלי‪ ,‬הם‬
‫מכשירים לטומאה‪.‬‬
‫אם‪-‬כן‪ ,‬עלינו להיות זהירים בדרך זו‪ ,‬כי היא לא מותאמת לכל השיטות ההלכתיות‪ ,‬אם כי‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫לפסול אותה על הסף‪.‬‬
‫עוד יתכן (בזהירות)‪ ,‬שהטעם העמוק לגזירה של חז"ל (בשיטת הרמב"ם) על "מים שאובים"‪ ,‬היא שינוי בהרגלי‬
‫הרחיצה בעולם‪ ,‬בעקבות המצאת המרחצאות‪ .‬חז"ל רצו ליצור אבחנה ברורה בין סתם רחיצה לניקוי או לתענוג‪,‬‬
‫לבין רחיצה לשם טהרה‪ .‬לולא הגזירה‪ ,‬האנשים היו הולכים למרחצאות לשם ניקיון‪ ,‬ואגב כך‪ ,‬באופן שּולִי‪ ,‬היו גם‬
‫נטהרים‪ .‬חכמינו השכילו לחייב את היהודים לטבול לשם טבילה‪ .‬אכן‪ ,‬ישנה הלכה שאין להתרחץ לשם ניקיון‪ ,‬אחרי‬
‫טבילה במקווה‪ ,‬למרות שהוא מטונף במי מערה ירוקים‪ .‬אך כאמור‪ ,‬עלינו להיזהר בדברינו‪ ,‬ולא לקפוץ מהר‬
‫למסקנות‪ ,‬מבלי למצוא לכך ראיות ברורות‪.‬‬

‫הצעת סיור לתלמידים‪:‬‬

‫‪4‬‬
‫מתחילים מעיר דוד‪ ,‬מבקרים בשטח ‪ ,G‬ובחפירות של חניון גבעתי‪ ,‬מפנים את תשומת לב התלמידים לממצאים‬
‫של בית ראשון‪ ,‬ומבקשים מהם לחפש מקוואות שכל כך אופניים לישובים יהודיים‪ .‬אחר כך עולים לעיר העליונה‪,‬‬
‫לרובע ההרודיאני‪ ,‬ולמנהרות הכותל‪ ,‬ורואים ממצאים מבית שני‪ ,‬וגם שם מבקשים מהם לחפש מקוואות‪.‬‬
‫שואלים את התלמידים ‪ -‬מדוע בישובים של בית ראשון אין מקוואות‪ ,‬לעומת ריבוי המקוואות בבית שני‪.‬‬

‫כדי לענות עם התלמידים מציגים בפניהם את סיפור בת‪-‬שבע‪ ,‬ואח"כ את הרמב"ם שסובר שמים שאובים מדרבנן‪,‬‬

‫ומסבירים להם את כוחם של חז"ל בעיצוב החברה היהודית‪.‬‬

‫מפת סיור‪:‬‬

‫למרגלות הרובע היהודי‬ ‫במנהרות הכותל‬

‫תודה משה שהינו‪.‬‬