‫המוזיאון הווירטואלי של יהודי רומניה‪4-‬‬

‫‪Muzeul Virtual al Evreilor din Romania-4‬‬

‫‪Romania‬‬

‫כתב‪,‬ערך ותרגם‪:‬‬
‫יוסף דימנטשטיין אבני‬
‫זיכרונות – ‪1/12/2023‬‬
 ‫‪2‬‬

‫תוכן‬
‫מבוא ‪3 ...............................................................................................‬‬
‫‪4 .................................................................................... Introducere‬‬
‫*אבות אבותי ובני משפחתי )יוסף דימנטשטיין‪-‬אבני(‪5 ..................................‬‬
‫קורות משפחת דימנטשטיין ‪5 ...............................................................‬‬
‫קןרות משפחת רוזנפלד ‪13 ..................................................................‬‬
‫אבי לזר ‪ -‬ילדות והתבגרות ‪19 ..............................................................‬‬
‫אבי לזר ‪ -‬בעל מקצוע ואב למשפחתו‪28 .................................................‬‬
‫לזר ומשפחת דימנטשטיין במלחמת העולם השניה ‪32 ...............................‬‬
‫קורות הדוד של לזר ‪ -‬דוד שאול שטרן ‪32 ...............................................‬‬
‫לזר ומשפחת דימנטשטיין במלחמת העולם השניה )המשך( ‪33 ...................‬‬
‫אבי לזר ‪ -‬אחרי מלחמת העולם השניה ‪37 ..............................................‬‬
‫לזר ואילונה רוזנפלד ‪38 ......................................................................‬‬
‫אמי אילונה ‪ -‬בת משפחת רוזנפלד ‪41 ....................................................‬‬
‫סוף‪ ,‬סוף נולדתי‪43 ......................................................................... ...‬‬
‫עברנו לעיר המחוז‪ ,‬ביסטריצה‪45 ..........................................................‬‬
‫חיינו כמשפחה יהודית בביסטריצה ‪49 ....................................................‬‬
‫ימי חול‪ ,‬שבתות וחגים ‪54 ....................................................................‬‬
‫עברנו דירה ‪57 ..................................................................................‬‬
‫בילוי חופשות ‪59 ................................................................................‬‬
 ‫‪3‬‬

‫מבוא‬

‫בתקופה הנוכחית )דצמבר ‪ ,(2017‬כשנודע לי על הקמת מוזיאון של יהודי‬

‫רומניה בראש‪-‬פינה‪ ,‬אנסה לשלב בקבוצה שלנו )"שורשים רומניים" בניהולה‬
‫של ציקי ברגר‪-‬כהן(‪ ,‬בעזרתכם‪" ,‬מוזיאון וירטואלי" של חלק מיהודי רומניה‬
‫שעלו לארץ והקימו משפחות לתפארת‪ ,‬ואשר בחלקם משתתפים בקבוצה‬
‫הזאת‪ .‬אז‪ ,‬איך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אפשר לשלב כאן‪' ,‬מוזיאון וירטואלי "כזה? הצעתי היא‪,‬‬
‫לשתף כאן בקבוצה תמונות וסיפורים עלינו ועל אבות‪-‬אבותינו‪ -‬תמונות של‬
‫חפצים שהובאו מרומניה‪ ,‬כגון‪ :‬עבודות יד‪ ,‬תשמישי קדושה ויודאיקה‪ ,‬כלי‬
‫מטבח מיוחדים‪ ,‬כותרות של ספרי תפילה עתיקים‪ ,‬כותרות של ספרי בישול‬
‫ובכלל ספרים ועיתונים עתיקים על יהודים ועוד כמידת הרצון שלכם; כמו כן‪,‬‬
‫סיפורים לא ארוכים מדי מבית אמא או אבא ואפילו עלינו‪ .‬כדוגמא‪ ,‬אני מצרף‬
‫תמונות על מספר חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‪ :‬ציצית‪ ,‬שקראתי‬
‫ביידיש 'לאפצידעקל'‪ ,‬כיסוי של תפילין של אבי ז"ל עם האותיות ‪D_L,‬‬
‫‪ ,DIAMANTSTEIN LAZAR,‬טלית של אבי עם הכתובת 'והביאנו לציון‬
‫ברינה‪ ,‬מזכרת ירושלים'‪,‬וסלסלת מברשות של אמי‪ ,‬אילונה‪ ,‬ז"ל עם הכותרת‬
‫ברומנית "‪ ."PERII‬כשיטה לשילוב התמונות וסיפורים‪ ,‬אני מציע לצלם את‬
‫החפצים השונים באמצעות הטלפון הנייד ולהציג אותן בקבוצה שלנו‬
‫ב"פייסבוק"‪.‬‬

‫אני מקדיש את הכרך הזה לאזרחי ישראל אשר מוצאם מרומניה ולדורות‬
‫הבאים!‬

‫אני גם מקדיש את הכרך הזה לאזרחי רומניה אשר כתבו על ההיסטוריה של‬
‫יהודי רומניה!‬

‫* השימוש נעשה לפי סעיף ‪27‬א' במסגרת תיקון מס' ‪ 5‬לחוק זכות יוצרים‪ .‬גם‬
‫בהמשך‪ ,‬כמו השימוש בפוסטים‪ ,‬תמונות וכתבות הוא מבוסס על אותו סעיף‬
‫‪27‬אי‪ .‬אני גם מוסיף שאעזר בתרגומים ב‪ Google Translate -‬ולכן אני מודה‬
‫להם על הכלי החשוב הזה עבור כל מתרגם‪.‬‬

‫יוסף דימנטשטיין אבני‬

 4

Introducere

In aceste zile (Decembrie 2017), cand am aflat ca se construieste

un muzeu despre evreii din Romania, in Rosh-Pina, am decis sa
integrez in grupa aceasta ("Shorashim Romaniim" care e condusa
de Tziki Berger-Cohen) un "Muzeu Virtual‫ ״‬despre o parte din
evreii din Romania care au imigrat la Israel. Acest "Muzeu Virtual"
poate, cu ajutorul dumneavoastra, sa cuprinda fotografii si mici
povestiri despre noi si despre parintii nostrii. Astfel generatiile
viitoare ale copiilor si nepotilor nostrii vor invata cum au trait
parintii si strabunicii in perioada cand au trait in Romania. Am
adaugat cateva poze de relicve ramase la mine de la parintii mei.

Dedic acest volum cetatenilor Israelului care sunt descendenti

din Romania si generatiilor viitoare!

Dedic acest volum si cetatenilor Romaniei care au scris

despre istoria evreilor din Romania!

*Utilizarea se face conform sectiunii 27 Alef in cadrul

amendamentului No.5 la legea dreptului de autor in Israel.

Jossef Diamantstein Avni

 ‫‪5‬‬

‫חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‬

‫*אבות אבותי ובני משפחתי )יוסף דימנטשטיין‪-‬אבני(‬

‫קורות משפחת דימנטשטיין‬

‫שמי יוסי )דימנטשטיין( אבני ובשנת ‪ 1964‬משפחתי עלתה ארצה מחבל ארץ‬
‫הקרוי טרנסילבניה שברומניה‪ .‬אבי לזר דימנטשטיין נולד בנושני ) ‪Nuseni‬‬
‫ברומנית( )‪ Apanogyfalu‬בהונגרית( ליד העיירה בקליאן )‪ Beclean‬ברומנית(‬
‫)‪ Bethlen‬בהונגרית( ואמי אילונה )לילי( רוזנפלד שנולדה בכפר ארונקוטה‪-‬‬
‫‪ Aruncuta-Suatu‬ברומנית ()‪ Aranykut‬בהונגרית( שליד העיר קלוז‬
‫סואטו ) ‪Suatu‬‬
‫‪ Cluj-Napoca‬ברומנית( )‪ Kolozsvar‬בהונגרית(‪ .‬אתחיל את תיאור משפחתי‬
‫)‪Napoca‬‬
‫בעזרת התמונה המצורפת בה צולמו בני משפחת דימנטשטיין מנושני בערך‬
‫בשנת ‪.1937‬‬
 ‫‪6‬‬

‫משפחת דימנטשטין ‪ -‬צילום בערך משנת ‪1937‬‬

‫במרכז התמונה יושבים סבא שעיה‪ -‬סולומון ולידו אשתו השניה ששמה היה‬
‫שרה‪ .‬אשתו הראשונה‪ ,‬סבתא שלי ברטה‪ ,‬נפטרה בשנת ‪ 1906‬כאשר אבי לזר‬
‫היה בסך הכל בן ארבע‪ .‬בשורה הראשונה יושבים האחיין משה ושתי האחייניות‬
‫של לזר‪ ,‬סידי וברטה‪ .‬ליד שרה יושבת בצידה השמאלי בת ברטה ושעיה‪ ,‬בלה‪.‬‬
‫כמו כן‪ .‬עומדים משמאל לימין‪ :‬ליאופולד‪ ,‬בן שרה ושעיה‪ ,‬האח התאום של‬
‫אברהם‪ ,‬הבת רוזליה של שרה ושעיה‪ ,‬בעלה של בלה אדולף קליין ואחיו אנטון‬
‫קליין ובפינה הימנית האח התאום השני‪ ,‬אברהם‪ .‬חשוב לציין שסידי וברטה היו‬
‫בנות של שיינדל )זי'ני( בת ברטה ושעיה‪ ,‬שהייתה נשואה לאברוהם מפרונזרני‬
‫)‪ ,(Frunzareni‬אבל בלה הבת של ברטה ושעיה גם‪ ,‬גדלה אותן‪ .‬משה )ארנו(‬
‫מהתמונה היה האח הקטן של התאומות סידי וברטה וגם אותו גידלה בלה‪ .‬יתר‬
‫הילדים הגדולים יותר‪ ,‬של שעיה‪-‬סולומון עם אשתו הראשונה ברטה‪ ,‬עזבו את‬
‫הבית והתפזרו למקומות שונים כמו בודפסט‪ ,‬בוקרשט ואפילו בורגופרונד‬
‫)‪ Prundu Bargaului‬ברומנית(‪ Borgoprund) .‬בהונגרית( שבמחוז‬
‫ביסטריצה‪-‬נסאוד )‪ Bistrita-Nasaud‬ברומנית( )‪Besztercze-Nasod‬‬
‫בהונגרית(‪.‬סבא שעיה‪-‬סולומון‪ ,‬בעל מכולת וסנדלר‪ ,‬נולד בשנת ‪ 1866‬ואביו‬
‫היה משה דימנטשטיין ואימו אסתר דסקל מנושני‪ .‬לסבא רבא משה וסבתא‬
‫רבתא אסתר היו עוד ילדים‪ ,‬וידר‪ ,‬טאובה ומשה אחים ואחות של סבא שעיה ‪-‬‬
‫סולומון‪ ,‬כאשר וידר נולד בשנת ‪ ,1865‬טאובה בשנת ‪ 1870‬ומשה נולד בשנת‬
‫‪ .1875‬לסבא שעיה דימנטשטיין מנושני וסבתא ברטה שטרן מסס‪-‬פליאק‬
‫)‪ Sas-Feleac‬ברומנית( )‪ Szasz-Feleak‬בהונגרית( שליד נושני היו עוד‬
‫ילדים שנולדו בסדר הבא‪:‬‬
 ‫‪7‬‬

‫‪ -‬בשנת ‪ 1897‬חני )חיה במשך כל השנים עד למותה בבוקרשט‪ ,‬רומניה(‬

‫‪ -‬בשנת ‪ 1898‬איזאבלה‪-‬טרז )חיה בכל השנים עד למותה בבודפסט‪ ,‬הונגריה(‬

‫‪ -‬בשנת ‪ 1900‬דוד )חי כל השנים עד למותו בבוקרשט‪ ,‬רומניה(‬

‫‪ -‬בשנת ‪ 1902‬לזר )אבי( )חי בבורגופרונד ובסטריצה עד לעליה בשנת ‪1964‬‬

‫ולאחר מכן חי בישראל עד למותו בעיר אשדוד(‬

‫‪ -‬בשנת ‪ 1904‬רוזה‪ ,‬אשר מתה בגיל חודשיים‬

‫‪-‬בשנה לא ידועה‪ ,‬מוריץ ‪ -‬עליו אין לי מידע‬

‫‪-‬בשנה לא ידועה נולדה שיינדל )זי'ני(‬

‫‪-‬בשנה לא ידועה נולדה בלה‬

‫בשנת ‪ 1906‬מתה סבתא ברטה שטרן‪ ,‬בתו של סבא רבא סיז'ה שטרן איש‬
‫מסחר מביאודיאו )‪ Beudiu‬ברומנית( )‪ Buod‬בהונגרית( וסבתא רבתא פרל‬
‫טובה מסס‪-‬פליאק‪ .‬בספר הלידות‪ ,‬בעמודים שמוצגים באיור הבא‪ ,‬בשנת‬
‫‪ ,1866‬נרשם בגרמנית )טרנסילבניה הייתה תחת שלטון אוסטרי באותה‬
‫תקופה( שנולד סולומון דימנטשטיין לאביו מוזס דימנטשטין‪.‬‬

‫רישום של סולומון דימנטשטיין בספר הלידות‪ ,‬בשנת ‪1866‬‬

 ‫‪8‬‬

‫בשנת ‪ ,1902‬נרשם בספר הלידות בהונגרית )טרנסילבניה הייתה תחת שלטון‬

‫אוסטרו‪-‬הונגרי( שנולד לזר דימנטשטיין לסולומון דימנטשטיין וברטה שטרן‪.‬‬

‫לדימנטשטיין סולומון ‪ -‬דת ישראלית‪...‬‬

‫נולד הבן לזר‪....‬וחתומים העד ברנט והאב סולומון‪...‬בשנת ‪1902‬‬

 ‫‪9‬‬

‫בשנת ‪ ,1906‬נרשם בספר המתים שברטה‪ ,‬הסבתא שלי‪ ,‬מתה בעת לידת‬
‫תינוק נוסף אשר גם לא נשאר בחיים‪.‬‬

‫ברטה דימנטשטיין לשעבר שטרן מסס‪-‬פליאק ‪ -‬דת ישראלית מתה בגיל ‪...34‬‬

‫‪...‬בתו של סיז'ה ושל פרל טובה‪ ,‬ב‪ 14-‬לאוגוסט‪ ,‬בשעה שלוש‬

 ‫‪10‬‬

‫במפה שבאיור הבא אפשר לראות בבירור את מיקומו של הכפר נושני‪.‬‬

‫מפת מחוז סומש )‪ Somes‬ברומנית( עם מיקום הכפר נושני ליד העיירה בקליאן‬
 ‫‪11‬‬

‫לסיום החלק הזה‪ ,‬בו הצגתי את אבות אבותיי ובני משפחתי ממשפחת‬
‫דימנטשטיין‪ ,‬אצרף את 'העץ המשפחתי' על כל ענפיו ומרכיביו‪.‬‬

‫'עץ משפחתי' דימנטשטיין‪-‬שטרן )חלק ‪(1‬‬

 ‫‪12‬‬

‫'עץ משפחתי' דימנטשטיין‪-‬שטרן )חלק ‪(2‬‬

‫'עץ משפחתי' נוסף של משפחת אבני )נוסף בצמוד ליום ההולדת של הילה‬
‫אבני(‬
 ‫‪13‬‬

‫קןרות משפחת רוזנפלד‬

‫משפחת רוזנפלד‪ ,‬מצידה של אמי אילונה‪ ,‬הייתה גרה בכפר ארונקוטה‪-‬סואטו‬

‫שליד קלוז‪ .‬סבא אברהם‪-‬יוסף רוזנפלד היה חקלאי שגידל פרות לחלב‪ ,‬אשר‬
‫מדי שבוע ביום השוק היה מוביל בעגלתו חלב ומוצריו לשוק שבעיירת מוציו‬
‫הקרובה לכפר‪ .‬אשתו פרידה‪ ,‬הייתה אמא לילדיה והיא הייתה עקרת בית‬
‫מוערכת בכפרם‪ .‬בשנים שלפני תחילת מלחמת העולם השניה‪ ,‬עקב התגברות‬
‫האנטישמיות בכפרי הסביבה‪ ,‬כל משפחת רוזנפלד‪ ,‬בחשכת הלילה ומבלי‬
‫לספר לשכניהם הכפריים ההונגרים‪ ,‬עזבו והתיישבו בשכונת הידווג )‪Hidveg‬‬
‫בהונגרית( שבעיר טארגו‪-‬מורש‪ .‬סבא עבד כקצב וסבתא המשיכה להיות עקרת‬
‫בית‪ .‬בשנת ‪ ,1944‬ההונגרים ההורטיסטים‪ ,‬אילצו את כל יהודי טארגו‪-‬מורש‬
‫להדחק ללא אמצעים סניטרים מינימלים בגטו שהיה ממוקם בחצר בית‬
‫החרושת ללבנים‪ .‬בתחילת הקייץ של אותה שנה‪ ,‬העלו אותם לקרונות רכבת‬
‫שנועדו לבהמות‪ ,‬בצפיפות שאי אפשר לתאר‪ ,‬והסיעו אותם למחנה המוות‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬עם הגעתם למחנה הנוראי הזה‪ ,‬הורי משפחת רוזנפלד עם‬
‫הילדים הקטנים שלא יכלו לעבוד‪ ,‬נרצחו באופן מיידי אחרי הסלקציה הנוראית‬
‫של מנגלה ואנשי צוותו הרצחנים‪ .‬סבא אברהם‪-‬יוסף נרצח כשהיה בן ‪68‬‬
‫וסבתא פרידה נרצחה שהייתה בת ‪ ,55‬יהי זכרם ברוך ביחד עם כל בני‬
‫משפחתי שנרצחו על ידי הנאצים‪ .‬התמונה האחרונה שאמי אילונה זוכרת‬
‫מאביה הייתה שהובילו אותו הנאצים ביחד עם יתר המבוגרים והילדים בכניסה‬
‫למחנה וחייל נאצי אחד הכניס מכה בכת הרובה לאביה אברהם‪-‬יוסף והוא נפל‪.‬‬
‫בכל השנים שלאחר מכן היא לא ידעה אם אבא שלה מת באותו רגע שקיבל את‬
‫המכה הנוראית או בגאז שבעזרתו נרצחו אלפי היהודים במחנה המוות‪ .‬ילדי‬
‫רוזנפלד שנשארו בחיים היו לפי הסדר הבא‪:‬‬

‫‪ -‬סרן‪-‬שיינדל ‪ ,‬אחרי שעברה מארונקוטה לטארגו‪-‬מורש וחזרה ממחנה‬

‫סטוטהוף )‪ Stutthof‬בגרמנית(‪ ,‬הייתה גרה עם משפחתה‪ ,‬כל השנים לפני‬
‫עלייתה‪ ,‬בעיר טארגו‪-‬מורש )‪ Targu-Mures‬ברומנית( )‪Marosvasarheghy‬‬
‫בהונגרית(‪ .‬אחרי עלייתה הייתה גרה עם משפחתה בקירית אתא‪.‬‬

‫‪ -‬אילונה )אמי(‪ ,‬אחרי שעברה מארונקוטה לטארגו‪-‬מורש וחזרה ממחנה‬

‫סטוטהוף‪ ,‬הייתה גרה עם משפחתינו )אבי‪-‬לזר‪ ,‬אחותי‪-‬הלן ואנוכי( כל השנים‬
‫לפני עלייתנו‪ ,‬בעיר ביסטריצה ‪ .‬אחרי עלייתנו הייתה גרה עם משפחתנו‬
‫באשדוד‪.‬‬
 ‫‪14‬‬

‫מפת מחוז קלוז עם מוציו וסואטו אליהם שייכת ארונקוטה‬

‫ילדים נוספים שחזרו מהשואה בחיים‪ ,‬היו לפי הסדר הבא‪:‬‬

‫‪ -‬פייגה‪ ,‬אחרי שעברה מארונקוטה לטארגו‪-‬מורש וחזרה ממחנה סטוטהוף‪,‬‬

‫התחתנה בעיר דז ועלתה ארצה עם משפחתה והתיישבה במושב צפריה ליד‬
‫כפר חב"ד‪.‬‬

‫‪ -‬יונה‪ ,‬אחרי שעבר מארונקוטה לטארגו‪-‬מורש וחזר מהשואה‪ ,‬עלה עם‬

‫משפחתו ארצה והתישב בפתח תקווה‪.‬‬

‫‪ -‬ישראל‪ ,‬אחרי שעבר מארונקוטה לטארגו‪-‬מורש וחזר מהשואה‪ ,‬עלה עם‬

‫משפחתו ארצה והתיישב בפתח תקווה‪.‬‬

‫‪ -‬פארקש‪ ,‬אחרי שעבר מארונקוטה לטארגו‪-‬מורש וחזר מהשואה‪ ,‬הייה גר עם‬

‫משפחתו כל השנים לפני עלייתו‪ ,‬בכפר רודנה )‪ Rodna‬ברומנית( שליד העיר‬
‫נסאוד )‪ Nasaud‬ברומנית( ‪ .‬אחרי עלייתו הייה גר עם משפחתו בבני ברק‪.‬‬

‫בעץ המשפחתי של משפחת רוזנפלד‪ ,‬המידע שקיים ברשותי מצביע קודם כל‬
‫על אב ואמאות המשפחה שחיו בעיר ביסטריצה שבטרנסילוניה ושמם היה‬
‫משה‪-‬לייזר עם אשתו הראשונה‪ ,‬שיינדל ולאחר מותה עם אשתו השניה לביאה‬
‫שטטר‪ .‬עכשיו‪ ,‬איך שאומרים‪ ,‬היתר הוא בעצם כל ההיסטוריה המשפחתית של‬
‫המשפחה הזאת‪-‬משפחת רוזנפלד‪.‬‬
 ‫‪15‬‬

‫משפחת רוזנפלד‪-‬העץ המשפחתי‪-‬חלק ‪1‬‬

 ‫‪16‬‬

‫משפחת רוזנפלד‪-‬העץ המשפחתי‪-‬חלק ‪2‬‬

 ‫‪17‬‬

‫משפחת רוזנפלד‪-‬העץ המשפחתי‪-‬חלק ‪3‬‬

 ‫‪18‬‬

‫משפחת רוזנפלד‪-‬העץ המשפחתי‪-‬חלק ‪4‬‬

 ‫‪19‬‬

‫משפחת רוזנפלד‪-‬העץ המשפחתי‪-‬חלק ‪5‬‬

‫אבי לזר ‪ -‬ילדות והתבגרות‬

‫בבית בנושני ) ‪ ,( Nusheni‬במחוז ביסטריצה‪-‬נסאוד ) ‪,(Bistrita-Nasaud‬‬

‫לזר הצעיר‪ ,‬היה עסוק בגידול ברווזים בעיקר בשביל הבשר והשומן שלהם‪.‬‬
‫בנושני כמו ביתר כפרי טרנסילבניה הרומנים‪ ,‬ההונגרים והסקסים היו מגדלים‬
‫חזירים ורק היהודים היו מגדלים ברווזים‪ .‬הברווז היה נחשב כחזיר של‬
‫היהודים‪.‬‬
 ‫‪20‬‬

‫ברווזים‪ ,‬ברווזים בואו הבייתה‪...‬‬

‫בזמן שלזר המתבגר היה מתהלך בכפר עם הברווזים שלו‪ ,‬במקרים רבים‪,‬‬
‫הצעירים ההונגרים או הרומנים היו מתנכלים לו ולברווזים שלו‪ .‬לזר הכין לעצמו‬
‫תוכנית פעולה שבה רצה להחזיר להם‪ ,‬אך מה יכול לעשות ילד יהודי אחד כנגד‬
‫הצעירים האנטישמיים מהכפר? חשב וחשב עד שעלה על ראיון מהפכני‪ .‬הרעיון‬
‫היה לתפוס את הצעירים האלה ביום חג כאשר הם לבושים במיטב בגדיהם ואז‬
‫ללכלך להם את הבגדים בשלג מעורבב עם בוץ וצואת ברווזים‪.‬‬
 ‫‪21‬‬

‫לזר זרק שלג מעורבב עם בוץ וצואת ברווזים על אנטישמים בכפרו‬

‫לזר למד בבית הספר היסודי בנושני‪ .‬הוא למד לקרוא ולכתוב ומעניין הדבר‬
‫שהוא שלט היטב בחשבון ובמספר שפות )דיבור‪ ,‬קריאה וכתיבה(‪ :‬רומנית‪,‬‬
‫הונגרית‪ ,‬גרמנית ויידיש‪ .‬את הלימודים הוא סיים לאחר שש שנות לימוד עד‬
‫שנת ‪ .1914‬הוא הצטיין בלימודיו עד כדי כך שזכה בתעודת הצטיינות‪ ,‬שש‬
‫מטבעות "קורונה" מזהב והמשך לימודים ללא תשלום בתיכון‪.‬‬
 ‫‪22‬‬

‫מבנה בית הספר היסודי בנושני‬

‫שש מטבעות "קורונה" כפרס הצטיינות בבית הספר היסודי‬

 ‫‪23‬‬

‫אבל אמו החורגת לא שלחה אותו לתיכון אלא נצלה את מטבעות הזהב כדי‬
‫לשפר את תנאיי החיים של המשפחה בבית ולקניית בגדים לילדים הקטנים‬
‫שהיו הילדים שלה ושל סבא שעיה‪ .‬היא גם נעזרה בלזר‪ ,‬שהיה הילד האחרון‬
‫של סבתא ברטה שעוד גר בבית‪ ,‬שיעשה את עבודות הבית וילמד את מקצוע‬
‫הסנדלרות אצל אביו בנושני‪ .‬אך לזר היה מעוניין ללמוד את המקצוע אצל‬
‫מייסטר )מומחה( אשר יוכל להעניק לו תעודה רשמית של סנדלר‪ .‬האמא‬
‫החורגת התנגדה לכך‪.‬‬

‫נעליים וסנדלים‪...‬מקצוע הסנדלרות בכפר היה מקצוע מבוקש‬

‫אביו שעיה היה סנדלר כפרי ללא תעודה‪ ,‬לכן‪ ,‬למרות התנגדותה של אמו‬
‫החורגת‪ ,‬לזר הלך ללמוד את מקצוע הסנדלרות אצל מייסטר בעיירת בקליאן‬
‫) ‪ ( Beclean‬ביחד עם חבר מהכפר שהלך ללמוד חייטות‪ .‬עליו היה ללכת ברגל‬
‫בין שדות וגבעות מנושני ועד למקום חפצו‪ ,‬העיירה בקליאן‪ .‬לזר נאלץ לגור‬
‫בסנדלריה ולשמש כשוליית סנדלר אצל המייסטר‪ .‬באותם שנים‪ ,‬בתחילת מאה‬
‫ה‪ ,20-‬נער יהודי ממשפחה כפרית לא עשירה‪ ,‬היה חייב לרכוש לעצמו מקצוע‬
‫כגון סנדלרות או חייטות‪ ,‬כי אחרת אי אפשר היה להתקיים בכבוד‪.‬‬
 ‫‪24‬‬

‫סנדלריה יהודית לדוגמא‪ ,‬עם המייסטר‪ ,‬העובד והשוליות ‪ -‬תחילת מאה ה‪20 -‬‬

‫ביום עזיבתו את הבית בנושני‪ ,‬האמא החורגת צעקה ללזר‪" :‬אם אתה הולך‪,‬‬
‫שלא תחזור יותר לכאן!"‪ .‬לזר הכין לעצמו לבד צידה לדרך שכללה ‪ 10‬ביצים‬
‫קשות‪ .‬אפילו מצעים עליהם יוכל לישון לא קיבל מהבית‪ .‬את מעט בגדיו הוא‬
‫דחס לתוך מזוודה קטנה ועם הצידה לדרך התחיל לצעוד מזריחת השמש ועד‬
‫לשקיעתה בערב כדי להגיע לביתו של המייסטר‪ .‬בדרך נהיה רעב‪ ,‬הוציא בצל‬
‫צעיר מהשדה ואכל ביצה אחת‪ ,‬ועוד אחת ואחר כך עוד אחת‪ ,‬וכך בלי לשים לב‬
‫אכל את כל ה‪ .10 -‬הוא‪ ,‬נער צעיר בן ‪ 17‬לא חלה מכך והיגיע בשלום למחוז‬
‫חפצו‪ .‬לאחר שהתקבל על ידי המייסטר‪ ,‬הכין לעצמו מקום לינה צנוע‬
‫בסנדלריה‪ ,‬שכב לישון על הרצפה הקרה כי אפילו מעט מצעים לא היו לו וגם לא‬
‫קיבל מהמייסטר‪ .‬למחרת התחילו לימודי המקצוע שהפכו אותו לאחד‬
‫הסנדלרים המקצועיים ביותר שנהיו בסביבה למרות התנאים הבלתי אנושיים‬
‫בהם נאלץ לחיות‪.‬‬
 ‫‪25‬‬

‫עשרת הביצים שהיו צידה לדרך ללימוד מקצוע הסנדלרות‪...‬‬

‫יום אחד בהיר‪ ,‬לזר שוליית הסנדלר‪ ,‬התבקש על ידי המייסטר ללכת לביתו על‬
‫מנת להביא חלה טרייה שאפתה אשתו עבורו‪ .‬לזר הלך לביתו של המייסטר‪,‬‬
‫קיבל את החלה הטרייה שרק יצאה מהתנור והתחיל לצעוד חזרה לסנדלריה‪.‬‬
‫הרעב תקף אותו וחשב שרק יקח חתיכה קטנה מהחלה כדי לטעום במקצת‬
‫ממנה‪ ,‬כי ריח המאפה היה משגע‪ .‬אבל עם האכילה בא התיאבון ואכל עוד‬
‫חתיכה ועוד חתיכה עד שסיים לאכול את כל החלה‪ .‬הגיע והודיע למייסטר‪,‬‬
‫בפחד גדול‪ ,‬שלמעשה הוא אכל את כל החלה‪ .‬על תשאלו איזה עונש קיבל‬
‫המסכן ?!‬

‫ביום אחר‪ ,‬ביחד עם חברו שוליית החייט‪ ,‬לקחו חתיכת לחם יבש שקיבלו והלכו‬
‫לטייל בשוק של בקליאן‪ .‬בשוק ההומה אדם‪ ,‬האיכריות שהגיעו מכפרי הסביבה‪,‬‬
‫היו מציעות למכירה שמנת ויוגורט בקנקנים גדולים‪ .‬שוליית הסנדלר ושוליית‬
‫החייט התרוצצו רעבים בין הקנקנים עד שהפילו כאילו בטעות את חתיכת‬
‫הלחם היבש באחד הקנקנים המלא בשמנת לבנה‪ .‬האיכרה התחילה לצעוק‬
‫עליהם‪ ,‬אך מחוסר ברירה נאלצה להוציא את החתיכה הספוגה בשמנת‬
‫והחזירה אותה לאחד השובבים‪ .‬הם יצאו מהשוק וחילקו בינהם את חתיכת‬
‫הלחם הספוגה בשמנת טרייה‪ .‬כך עבר עוד יום עם קצת פחות רעב בחיי שוליות‬
‫הסנדלר והחייט‪.‬‬
 ‫‪26‬‬

‫חלה וקנקן מלא בשמנת טרייה‬

 ‫‪27‬‬

‫כך עברו ימים‪ ,‬שבועות וחודשים ועדיין הידהדה בראשו של לזר הצעקה של אמו‬
‫החורגת כאשר עזב את הבית בנושני‪" :‬אם אתה הולך‪ ,‬שלא תחזור יותר‬
‫לכאן!"‪ .‬חברו שוליית החייט‪ ,‬חזר לאחר שהתארח באחת השבתות בביתו‬
‫בנושני ואמר שאחד התאומים )ליאופולד או אברהם אחיו של לזר מאותו אב(‬
‫ביקש שלזר יחזור הביתה באחד החגים‪ .‬לזר נענה לאחיו באהבה וחזר לנושני‬
‫באחד החגים‪ .‬אמו החורגת ישר צעקה עליו‪" :‬למה חזרת? אמרתי לך שלא‬
‫תחזור יותר!"‪ .‬אחד מבניה התאומים התחיל לבכות ואז היא שאלה אותו‪" :‬למה‬
‫אתה בוכה? אולי כי קיבלתי מכה?"‪ .‬האח התאום‪ ,‬המשיך לבכות וגם ענה תוך‬
‫כדי כך‪" :‬לא אימה‪ ,‬איני בוכה כי קיבלת מכה‪ ,‬אלא בגלל שצעקת על לזר‪ ,‬אחי‬
‫הגדול שאני אוהב ומכבד!"‪ .‬עברו החגים‪ ,‬לזר חזר לסנדלריה וסיים בהצלחה‬
‫את תקופת היותו שוליה והתחיל לעבוד כסנדלר עצמאי‪ ,‬בעיר הבירה של מחוז‬
‫סומש )‪ ,(Somes‬דז' ) ‪.(Dej‬‬

‫לזר בגיל מבוגר יותר‬

 ‫‪28‬‬

‫האחים התיאומים‬

‫אבי לזר ‪ -‬בעל מקצוע ואב למשפחתו‬

‫לאחר סיום תקופת החניכות אצל המייסטר )המומחה( בבקליאן ) ‪Beclean jud.‬‬
‫‪ ,(Bistrita-Nasaud‬הסנדלר המקצועי לזר‪ ,‬התחיל לעבוד בבית מלאכה מסודר‬
‫‪Nasaud‬‬
‫כדי לבסס את הידע שלו ולהוסיף לניסיונו המקצועי‪ .‬מהמשכורת הראשונה שלו‬
‫קנה לעצמו חליפה כחולה יפה וכמובן בשעות הפנאי התחיל לבלות כמו כל‬
‫בחור צעיר בסביבה וגם הכיר בנות יהודיות שגרו באיזור‪.‬‬

‫החליפה הראשונה של לזר‬

 ‫‪29‬‬

‫לזר )ראשון משמאל בשורה התחתונה( וחברים בתחילת הדרך המקצועית שלו‬

‫בין כל הבנות היהודיות שהכיר‪ ,‬לזר בחר בנערה יהודיה נחמדה בשם ארז'י‬
‫)‪ (Erzsy‬מכפר קרוב שבמחוז ביסטריצה‪-‬נסאוד‪ .‬בתחילת שנות ה‪ 30-‬במאה‬
‫הקודמת‪ ,‬התחילו לצאת ולבלות ביחד‪ .‬היא מאד מצאה חן בעיניו ולכן התחתן‬
‫איתה‪ .‬בכסף שחסך קנה בית עם יציאה לכביש הראשי בכפר גדול‪ ,‬בורגופרונד‬
‫)ברומנית ‪ .(Prundul Bargaului jud. Somes‬בחדר הקדמי של ביתו הקים‬
‫סנדלריה ובכך חלומו התגשם‪ .‬הוא בעל בית מלאכה עצמאי שיכול לייצר נעליים‬
‫יפיפיות לנשים‪ ,‬גברים וילדים שגרים בכפרי הסביבה ואפילו בעיר הקרובה‪.‬‬
 ‫‪30‬‬

‫ארז'י )אשתו הראשונה( ולזר‬

‫לארז'י ולזר נולד בן שקראו לו משה‪ ,‬על שמו של סבא של לזר‪ ,‬משה‬
‫דימנטשטיין מנושני‪ .‬חשוב לציין שבמשפחת דימנטשטיין‪ ,‬השם משה היה נפוץ‪,‬‬
‫כי בדורות הקודמים‪ ,‬כמעט לכל בן בכור קראו משה‪ .‬הבית גדל והתרחב עד‬
‫שהפך לבית מלאכה מרכזי לנעליים בכפר‪.‬‬
 ‫‪31‬‬

‫תמונה עכשיוית של בורגופרונד‬

‫משה‪ ,‬הבן‪ ,‬במדי בית ספר‬

 ‫‪32‬‬

‫לזר ומשה בגן הפרחים‬

‫לזר ומשפחת דימנטשטיין במלחמת העולם השניה‬

‫בשנים ‪ 1939‬ו‪ 1940 -‬התקרבו זמנים קשים ליהודים באירופה בכלל וליהודי‬
‫טרנסילבניה בפרט‪ .‬בשנים אלה‪ ,‬לזר אולץ‪ ,‬כמו יהודים אחרים בין הגלאים ‪20‬‬
‫עד ‪ ,50‬ללכת לפלוגות העבודה המסונפות לצבא ההונגרי‪ .‬אשתו ובנו הצעיר‬
‫נשארו לבד בבית בבורגופרונד וחיו בחרדה מתמדת מה הולך להיות עתידם של‬
‫היהודים בכפרים ובערים של טרנסילבניה‪ .‬באחד מהמקרים בהם חזר לזר‬
‫לביתו‪ ,‬שמע מבן משפחת שטרן הגר בעיר דז' )ברומנית ‪,(Dej‬שהופיעה בעיתון‬
‫הודעה על מותו של דודו בלונדון‪ ,‬שאול דוד שטרן‪ ,‬אחיה של ברטה אמו של‬
‫לזר‪ .‬הדוד השאיר ירושה מכובדת לכל בני משפחת דימנטשטיין‪ .‬אומנם היו אז‬
‫ימי מלחמה נוראים‪ ,‬אך בני אדם ניסו לחיות את החיים שלהם ואפילו אז הודעה‬
‫על קבלת ירושה‪ ,‬שהשאיר דוד‪ ,‬ניחמה במקצת את בני משפחת דימנטשטיין‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬אפתח סוגריים ואספר בקצרה את קורות חייו של הדוד‪ ,‬דוד שאול שטרן‪,‬‬
‫ורק לאחר מכן אחזור שוב לספר על קורות משפחת דימנטשטיין בתקופת‬
‫המלחמה‪.‬‬

‫קורות הדוד של לזר ‪ -‬דוד שאול שטרן‬

‫בתחילת המאה הקודמת שלזר הקטן היה בסך הכל בן ‪ 4‬או ‪ ,5‬שמע סיפור‬
‫מפיו של אבא שלו‪ ,‬שעיה על אחיה של אמו ברטה‪ ,‬דוד שאול שטרן‪ .‬דוד שאול‪,‬‬
‫אולץ על ידי משפחתו להתחתן בניגוד לרצונו‪ .‬יום אחד‪ ,‬לפני שנולד לזר‪ ,‬עזב‬
‫את אשתו ללא ידיעת אף אחד חוץ מאשר של שעיה הגיס ואחותו ברטה‪ ,‬וברח‬
‫ללונדון הרחוקה‪ .‬משם‪ ,‬מרחוק הוא שלח מכתבים לשעיה )כי ברטה ז"ל נפטרה‬
 ‫‪33‬‬

‫בינתיים( ובמכתבים סיפר על קורותיו בלונדון‪ .‬למרות שהשאיר אישה עגונה‬

‫בטרנסילבניה‪ ,‬הוא התחתן שוב בלונדון עם אישה עשירה מאד ומבוגרת ממנו‪,‬‬
‫בעלת בית חרושת ובתים למכביר‪ .‬במשך השנים שלאחר מכן‪ ,‬לא נולדו להם‬
‫כלל ילדים ולכן בצוואתו‪ ,‬שהשאיר אצל עורך דין בלונדון‪ ,‬הוא הוריש את כל‬
‫הבתים ובית החרושת שהשאירה לו אשתו בלונדון רק למשפחת דימנטשטיין כי‬
‫רק בן משפחה זו )שעיה( עזר לו והיה בקשר איתו‪ .‬העורך דין הלונדוני פרסם‬
‫הודעה בעיתון 'מוניטורול אופיציאל' )ברומנית ‪ (Monitorul Oficial‬בה הודיעו‬
‫שמחפשים את בני משפחת דימנטשטיין על מנת להעביר אליהם את הירושה‪.‬‬
‫התנאי היה שיביאו הוכחה שהוא דודם וההוכחה הייתה צריכה להיות הדף בו‬
‫‪ .(Sas-Feleac‬לזר ביחד עם בן‬
‫‪Sas‬‬ ‫רשומים הלידות בכפר סס‪-‬פליאק )ברומנית‬
‫משפחת שטרן מדז' נסעו לכפר אך לא הצליחו למצאו את הדף הנדון כי הוא‬
‫כבר היה קרוע מתוך ספר הלידות ונעלם ללא עקבות‪ .‬לזר נאלץ שוב לחזור‬
‫לפלוגת העבודה ולמלחמה הנוראית כך שסיפור הירושה נשאר תלוי באויר ללא‬
‫פתרון עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫יהודים בפלוגות העבודה הנוראיות של הצבא ההונגרי‬

‫לזר ומשפחת דימנטשטיין במלחמת העולם השניה )המשך(‬

‫בשנת ‪ ,1944‬מצב יהודי צפון טרנסילבניה החמיר כאשר ז'ינדרמים הונגרים‬

‫הורטיסטים ועוזריהם מבין האזרחים ההונגרים האנטישמיים התחילו לאסוף את‬
‫היהודים בגטאות כמעט ללא שום אמצעיי מחייה מינימליים‪ .‬באחד מהגטאות‬
‫האלה‪ ,‬בעיר דז'‪ ,‬נלקחו גם ארז'י ובנה משה )לזר עדיין היה בפלוגת העבודה(‬
‫לגטו‪ .‬באותם שנים עיר המחוז סומש הייתה דז' וברגופרונד היה כלול במחוז‬
‫הזה‪ .‬יהודי הכפרים ושל העיר דז' נאספו בגטו הנוראי החל מ‪ 3 -‬מאי ‪..1944‬‬
 ‫‪34‬‬

‫מפת מחוז סומש ועיר המחוז דז'‬

‫גטו דז' היה אחד הגרועים ביותר שבצפון טרנסילבניה וכנראה שכל משפחתו‬
‫של לזר )ללא שעיה ז"ל שנפטר לפני המלחמה( נשלחה לגטו‪ .‬הנציגים‬
‫הרשמיים ההונגרים היו בין האנטישמים הגדולים והנוראים בחבל ארץ זה‪.‬‬
‫הגטו הוקם בתוך יער בשם בונגור במרחק של כ‪ 3 -‬ק"מ מהעיר‪ .‬בשיא היו בגטו‬
‫כ‪ 7800 -‬יהודים שהתקבצו והצטופפו ביחד לאחר שעברו אליו מדז'‪ ,‬בקליאן‪,‬‬
‫קיוקיש )‪ ,(Chiochis‬גרלה )‪ ,(Gherla‬איליאנדה )‪ ,(Ileanda‬לאפוש )‪(Lapus‬‬
‫ובורגופרונד‪' .‬בעלי המזל' התאחסנו בצריפים ארעיים וכל היתר באוהלים‬
‫שהוקמו על ידם ואפילו חיו תחת כיפת השמיים‪ .‬לפני העברת היהודים ליער‬
‫"בונגור"‪ ,‬אספו אותם בתוך העיר ועשו עליהם חיפוש והחרימו את כל דברי‬
‫הערך שהיהודים שמרו על גופם כגון‪ :‬מטבעות כסף וזהב‪ ,‬תכשיטים ועוד‬
‫פריטים אישיים בעלי ערך רגשי‪ .‬הגטו היה מגודר מסביב עם גדר תיל דוקרנית‬
‫כדי למנוע את בריחתם של היהודים‪.‬‬

‫גדר דוקרנית‬
 ‫‪35‬‬

‫על גטו דז' שמרו ‪ 40‬ז'ינדרמים הונגרים הורטיסטים מזלאו )‪ .(Zalau‬התנאים‬

‫הסניטריים בגטו היו מחפירים‪ .‬כמו כן‪ ,‬אספקת האוכל הייתה מאד מצומצמת‬
‫ודלה והאמצעים הבסיסיים לחיי אישה‪ ,‬איש‪ ,‬ילד ואפילו תינוק כמעט ולא היו‬
‫קיימים‪ .‬הגטו פונה בין ‪ 28‬למאי ועד ‪ 8‬ליוני ‪ 1944‬על ידי כך ש‪ 7674 -‬יהודים‬
‫הוגלו בשלושה משלוחים למחנה המוות הידוע לשימצה ‪ -‬אושוויץ ‪ -‬בירקנאו‪ .‬רק‬
‫תשעה מבני משפחת הרב מאיליאנדה הצליחו לברוח מהגטו ולעבור את הגבול‬
‫לטרנסילבניה הדרומית שהייתה שייכת לרומניה‪.‬‬

‫בית הכנסת של דז'‬

‫בני דימנטשטיין שחיו עדיין בנושני ) שרה‪ ,‬רוזליה‪ ,‬ז'יני‪ ,‬שיינדל‪ ,‬סידי ושלושת‬
‫אחיה הקטנים ובינהם ארנו‪-‬הקרוי משה בתמונה ושנולד ב‪ , (1927 -‬הועברו‬
‫לגטו דז'‪ .‬מהגטו הם הוגלו ישירות לאושוויץ‪-‬בירקנאו ונרצחו באופן מיידי )פרט‬
‫לסידי( עם הגעתם ןיהיה זכרם ברוך‪ .‬עוד קודם לכן‪ ,‬נאספו גם יהודי העיר‬
‫הגדולה קלוז' )‪ (Cluj-Napoca‬ובינהם ברטה )הבת של שרה( האחות התאומה‬
‫של סידי בת ה‪ 23 -‬אשר ביחד עם דודה אדולף ודודתה בלה נשלחה גם‬
‫לאושוויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬באחד הימים במחנה הנוראי הזה‪ ,‬כאשר נערך מסדר בוקר‬
‫במחנה הנשים ולמרות שלכל הנשים ראשיהן היו מגולחות‪ ,‬ראתה ברטה אישה‬
‫צעירה אחת שדמתה לאחותה התאומה‪ ,‬סידי‪ .‬היא עשתה לה סימנים בידיה‬
‫שהוסתרו מהשומרות‪ .‬עד שהבינה שזאת באמת אחותה התאומה‪ ,‬הן שוב‬
‫הופרדו‪ ,‬היא ימינה לעבודה ואחותה שמאלה למוות‪ .‬אך קרא נס‪ ,‬והקאפו של‬
‫הבלוק‪ ,‬היכן רוכזו הנשים שנועדו לעבודה‪ ,‬ספרה את נשות הבלוק ואמרה‬
‫שחסרה לה אישה אחת לעבודה‪ .‬הקאפו נגשה לבלוק הנשים שנועדו למוות‬
‫וביקשה אישה נוספת לעבודה‪ .‬אז גם צורפה סידי לבלוק הנשים שנועדו‬
‫לעבודה ושבינהן הייתה גם אחותה התאומה‪ ,‬ברטה‪ .‬כך המשיכו ביחד שתי‬
‫התאומות לתמוך אחת בשנייה עד ששרדו את המחנה הנוראי וזכו להשתחרר‬
‫בשנת ‪ .1945‬בלה )ז"ל( נרצחה גם היא במחנה אך בעלה אדולף והאחים‬
‫התאומים אברהם וליאופולד הצליחו גם כן לשרוד‪.‬‬
 ‫‪36‬‬

‫מבט נוסף על משפחת דימנטשטיין שצולמה לפני המלחמה והשואה‬

‫בזמן שבני דימנטשטיין סבלו ונרצחו באושוויץ‪-‬בירקנאו )ז"ל( לזר סבל קשות‬
‫בפלוגת עבודה המסונפת לצבא ההונגרי‪ .‬המקצוע שלו כסנדלר הציל במקרים‬
‫רבים את חייו‪ .‬באותם ימים קשים של מלחמה‪ ,‬בפלוגת העבודה‪ ,‬הוא היה‬
‫לבוש בסחבות שהיה מתקן כל הזמן וכן נעל זוג אחד של נעליים בלויים שגם‬
‫היה מתקן מדי יום‪ .‬הוא גם היה מתקן את נעלי הכפריים במקומות שעבר עם‬
‫סוסי הצבא ההונגרי שהיו בטיפולו‪ .‬יום אחד‪ ,‬בשלג ובקור של חורף ‪ ,1943‬רב‬
‫עם חברו לעבודת הכפייה על דבר פעוט‪ .‬התחילה הפצצה פתאומית וכתוצאה‬
‫מכך הסוסים שהיו בטיפולו‪ ,‬אחד גבוה והשני נמוך‪ ,‬רצו לכל עבר‪ .‬לזר ניסה‬
‫לעצור בעדם‪ ,‬אך בלי לשים לב‪,‬נכנס עם ראשו לתוך עמוד חשמל וראה כוכבים‪.‬‬
‫חברו במקום לדאוג ולעזור אמר בגלל הויכוח שהיה להם 'מגיע לך!'‪ .‬הסיפור‬
‫הקטן הזה מראה עד כמה לזר וחברו נצמדו לחיים הרגילים שאפילו בגהנום‪,‬‬
‫היכן שחיו‪ ,‬היחס בין חברים היה נורמלי לחלוטין שכלל אפילו מריבות קטנות‬
‫כאלה‪ .‬לזר‪ ,‬עם כל הקשיים הנוראים שסבל בפלוגת העבודה‪ ,‬שרד את‬
‫המלחמה הקשה הזאת וחזר בשנת ‪ 1945‬לבורגופרונד‪ ,‬במחוז סומש ובחבל‬
‫טרנסילבניה‪.‬‬
 ‫‪37‬‬

‫אבי לזר ‪ -‬אחרי מלחמת העולם השניה‬

‫בתחילת שנת ‪ ,1945‬הגיע זמן השיחרור‪,‬כך שלזר יצא לדרך מגבול אוסטריה‪-‬‬
‫הונגריה עד לבורגופרונד הרחוקה שבחבל טרנסילבניה‪ .‬בדרך‪ ,‬הוא וחברו‬
‫למסע‪ ,‬פגשו חיילים רוסיים אשר ביקשו מהם כל הזמן 'דבאי צי'אס'‪ .‬ז"א 'תנו‬
‫לנו את שעונכם'‪ .‬כמובן שללזר ולחברו לא היו שום שעונים לחלוקה אך הם לכל‬
‫אורך הדרך היו רעבים ביותר‪ .‬חייל רוסי אדיב אמר להם בעת שהצביע על אוכל‬
‫שהיה ברשותו‪' ,‬קושייטה‪ ,‬קושייטה'! חברו היה שמח ואמר 'הנה לזר‪ ,‬הם אפילו‬
‫נותנים לנו אוכל כשר!?'‪ .‬אבל המילה הרוסית 'קושייטה'‪ ,‬פירושה 'תוכלו' ולכן‬
‫מבלי לבדוק יותר מדי בסוג האוכל‪ ,‬הם אכלו הכל‪.‬‬

‫המרחק שעברו לזר וחברו מגבול אוסטריה‪-‬הונגריה ועד בורגופרונד‪...‬‬

‫אחרי שחזר לבורגופרונד‪ ,‬לזר חלה בטיפוס ואושפז בבית חולים בביסטריצה‬
‫שבמחוז ביסטריצה‪-‬נסאוד‪.‬זאת מחלה קשה שדורשת טיפול רפואי מיוחד‬
‫ותזונה מתאימה המורכבת במיוחד מדברי חלב טריים‪ .‬באותו זמן‪ ,‬יהודי‬
‫טרנסילבניה שניצלו מתופת השואה‪ ,‬חזרו הבייתה ומצאו את בתיהם הרוסים‪,‬‬
‫הקימו ועדות צדק שהתחילו לדון לחומרה את 'שכניהם' ששיתפו פעולה עם‬
‫הנאצים ההונגרים והגרמנים‪ .‬אישה הונגריה אחת ששיתפה פעולה עם הנאצים‬
‫התחילה להביא ללזר דברי חלב טריים מדי יום עד אשר הבריא מהטיפוס שיכול‬
‫היה להמית אותו‪ .‬לאחר הבראתו‪ ,‬היא בקשה מלזר לבוא ולהעיד לטובתה בפני‬
‫ועדת הצדק היהודית המקומית‪ .‬לזר בא והעיד‪ ,‬שאומנם אינו יכול לאמר דבר‬
‫על תקופת המלחמה בה האישה שיתפה פעולה עם הנאצים‪ ,‬אבל הוא מעריך‬
‫מאד מה שהיא עשתה עבורו עם האספקה הטרייה של דברי חלב ובכך היא‬
 ‫‪38‬‬

‫הצילה את חייו‪ .‬בסופו של דבר האשה נשפטה ונענשה‪ ,‬אך עונשה הוקל כי‬
‫'המצילה נפש אחת‪ ,‬כאילו הצילה עולם שלם'‪.‬‬

‫'צדק‪ ,‬צדק ירדוף!'‬

‫לזר ואילונה רוזנפלד‬

‫לזר הבריא‪ ,‬התחיל לחזור לחיים נורמלים‪ ,‬אך גם נודע לו בצער רב וביגון‬
‫שאשתו ארז'י ובנו משה האהובים נרצחו באכזריות במחנה המוות‪-‬אושוויץ‪-‬‬
‫בירקנאו‪ .‬הוא ה תחיל לעבוד קשה כדי להקים את ביתו מחדש ולא נתן להריסות‬
‫שסביבו להרוס את חייו‪ .‬אומנם העבודה משכה אותו למסלול רגיל אבל זה לא‬
‫היה מספיק כי לזר הרגיש שהוא צריך להקים משפחה מחדש‪ .‬אחד מבני‬
‫משפחתו‪ ,‬הכיר לו נערה צעירה ורווקה בשם אילונה בת למשפחת רוזנפלד‪,‬‬
‫שחזרה ביחד עם אחיותיה‪-‬סרן ופייגי ממחנה הריכוז "שטוטהוף" שליד גדנסק‬
‫בפולין‪ .‬לזר ואילונה התאהבו ומצאו עניין רב בלהקים משפחה במיוחד אחרי‬
‫התקופה הנוראית שהם עברו בתקופת המלחמה‪.‬‬
 ‫‪39‬‬

‫אמי אילונה בת משפחת רוזנפלד מטארגו מורש וארונקוטה‪...‬‬

‫אילונה ואחיותיה רשומות במסמך שהתקבל ממוזיאון של שטוטהוף‪...‬‬

 ‫‪40‬‬

‫אילונה ואחיותיה סרן ופייגי הגיעו עם הרכבת לאושוויץ אבל בכניסה למחנה‬
‫המוות לא קיעקעו את זרועותיהן כי נגמר הדיו‪ .‬מאחר ולא היה מקום באושוויץ‬
‫לכל המשלוחים של יהודי הונגריה‪ ,‬אילונה הועברה למחנה הריכוז "שטוטהוף"‬
‫ביחד עם אחיותיה ‪ -‬סרן ופייגי ומשם ניצלו בקושי‪ .‬לזר ניצל גם בקושי רב‬
‫מעבודת הכפייה שבפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי‪ .‬לצערינו הרב‪ ,‬בני‬
‫משפחת רוזנפלד הבאים נרצחו באכזריות במחנה המוות אושוויץ‪-‬ברקנאו ו‪/‬או‬
‫מתו בניכר‪ :‬סבא אברום‪-‬יוסף‪ ,‬סבתא פרידה‪ ,‬אחיותיה‪-‬דינצ'ה‪ ,‬שפרינצה‪ ,‬חנה‬
‫ואחיה‪-‬נפתלי‪ ,‬מנדי‪ ,‬יעקוב‪ ,‬יהודה ודוד ‪ -‬יהיה זכרם ברוך!‬

‫יום אחד עוד שהיו בשטוטהוף‪ ,‬אילונה ואחיותיה עבדו במטבח המחנה‪ ,‬כאשר‬
‫קצין נאצי התקרב אליהן ורצה לפלרטט עם אחותה היפיפיה בעלת העיניים‬
‫הכחולות‪ ,‬סרן‪ .‬כמובן שהעניין לא מצא חן בעיניי אמי אילונה אשר בלי לחשוב‬
‫פעמיים הפכה סיר של מים רותחים על מגפיו של הנאצי‪ .‬הקצין הנאצי עזב מייד‬
‫את המקום ובנות רוזנפלד נכנסו לפאניקה אמיתית‪ .‬שאלו את עצמן מה יקרה‬
‫עכשיו ומה יעשה להן הנאצי ?! עברו כמה דקות ולהפתעתן הקצין הנאצי חזר‬
‫עם פרח ונתן אותו לסרן המבוהלת ועזב אותן לנפשן‪ .‬אני מבין שהיה להן מזל‬
‫גדול שהנאצי לא הרג אותן‪ ,‬מזל שלא עזב אותן עד ‪ 25‬לינואר ‪1945‬‬
‫כשהשתחררו מהמחנה‪ .‬באחד מן הימים במחנה‪ ,‬אילונה‪ ,‬פייגי וסרן חילקו את‬
‫האוכל שבשלו לאסירות הרעבות בחוץ בשלג ובקור העז‪ .‬האסירות הרעבות‬
‫התנפלו על האוכל ואחת מהן נדחפה כל כך חזק שפתאום‪ ,‬עם המסטינג שלה‪,‬‬
‫חתכה את האף של סרן כך שהאף נפל על השלג‪ .‬אילונה‪ ,‬האמיצה‪ ,‬לא איבדה‬
‫עשתונות‪ ,‬הרימה אותו מהשלג הקר ושמה אותו חזרה למקומו על הפנים של‬
‫סרן עוד שהדם הטרי המשיך לזרום‪ .‬חבשה חזק את הפנים של סרן והדבר גרם‬
‫לאף להשאר במקומו וסרן נשארה יפה כפי שהייתה לפני האירוע‪.‬‬

‫מסמך השחרור של אבי לזר המפרט בשתי שפות‪-‬רוסית והונגרית שהוא‬

‫השתחרר בתאריך ‪ 26‬למרץ ‪1945‬‬
 ‫‪41‬‬

‫אמי אילונה ‪ -‬בת משפחת רוזנפלד‬

‫עכשיו‪ ,‬בשלב זה של הסיפור‪ ,‬אפתח סוגריים כדי לספר על משפחת רוזנפלד‬

‫של אמי אילונה‪ .‬אילונה‪ ,‬בת משפחת רוזנפלד‪ ,‬נולדה בכפר ארונקוטה‬
‫)ברומנית ‪) (Aruncuta‬בהונגרית ‪ (Aronykut‬ובתרגום חופשי ‪ -‬באר הזהב כי‬
‫האגדה מספרת שקבוצת הונים ובראשם אטילה )‪ (Attila‬מנהיגם‪ ,‬חנו בכפר‬
‫וחיפשו מים‪ .‬מצאו מי מעיין נקיים ורעננים‪ ,‬שתו ושתו את המים הנהדרים‬
‫האלה ומרוב שהתבשמו מהגילוי קרו לכפר 'באר הזהב'‪ .‬הכפר ממוקם במחוז‬
‫קלוז'‪-‬נפוקה )‪ (Cluj-Napoca‬ליד הכפר המרכזי סואטו )‪ (Suatu‬והעיירה מוצי'ו‬
‫)‪ .(Mociu‬לסבא רוזנפלד אברום‪-‬יוסף וסבתא פרידה‪-‬לאורה נולדו ‪ 14‬ילדים‪,‬‬
‫בינהם גם אמי אילונה‪ .‬סבא אברום‪-‬יוסף היה בעל משק בו החזיק פרה אחת‬
‫או שתיים וסוסים רתומים לעגלה‪ .‬מדי שבוע הוא היה מוביל לשוק שבמוצי'ו‬
‫מצרכי חלב מהפרה ומוכר אותם על מנת לפרנס את משפחתו הענפה‪.‬בערך‬
‫בסוף שנות ה‪ ,30-‬עבר עם כל המשפחה לעיר הגדולה טארגו מורש שבמחוז‬
‫מורש והתיישב בבית שברחוב הידווג )בהונגרית ‪ (Hidveg‬שפירושו 'רחוב‬
‫הגשר' כי הוא ממוקם מעבר לגשר שעל נהר המורש )‪ .(Mures‬בעיר הגדולה‬
‫הוא עבד כקצב ודאג למכור בשר כשר ללקוחותיו היהודים‪ .‬חיי משפחת‬
‫רוזנפלד היו קשים אבל סבא אברום‪-‬יוסף הצליח לפרנס את משפחתו בכבוד‪.‬‬
‫אילונה ואחיותיה‪ ,‬בייחוד סרן ופייגי‪ ,‬הפכו להיות נשים מאומנות ברזי משק‬
‫הבית ובמיוחד בבישול ובאפייה‪ .‬בעזרת המיומנות הזאת במטבח‪ ,‬הן ניצלו‬
‫ונשארו בחיים למרות שעברו את כל הקשיים הנוראים שהמלחמה הפילה‬
‫עליהן‪ .‬השנים עברו ובנות רוזנפלד היו בסך הכל בחורות בריאות ויפות‪ .‬לפני‬
‫המלחמה‪ ,‬אילונה התקרבה רגשית לבן דוד שלה אשר אכזב אותה כאשר בגד‬
‫בה עם בחורה אחרת ואז היא נפרדה ממנו‪ .‬אילונה או כפי שקראו לה בשם‬
‫חיבה‪-‬לילי‪ ,‬הייתה צעירה אמיצה אשר שרדה את המלחמה ואפילו העידה בבית‬
‫משפט בטארגו מורש בשנת ‪ .1945‬עדותה ביחד עם עדות אחותה סרן ניתנה‬
‫בבית המשפט ופורסמה באתר של ניצולי השואה באינטרנט‪ .‬העדות מוצגת כאן‬
‫בשפת המקור‪-‬רומנית ובתרגום לעברית‪.‬‬
 ‫‪42‬‬

‫מסמך העדות כפי שנכתב במקור בשפה הרומנית‬

‫להלן התרגום מרומנית לעברית‪:‬‬

‫"הצהרה‬

‫של העדות רוזנפלד לילי ורוזנפלד סרן‪ ,‬טארגו מורש‪ 18 ,‬אוגוסט ‪,1945‬‬

‫בשנה שעברה‪ ,‬כאשר היהודים נשלחו בכוח לגטו‪ ,‬העבירו אותנו לבית החרושת‬
‫ללבנים במדגיאשפאלבה )מורשני(‪ .‬בזמן בצוע החיפוש‪ ,‬הופיע בגטו בעל‬
‫המכולת אניידי פרנץ מרחוב קושוט לאיוש מס‪ .80 .‬הוא בצע את החיפוש‬
‫בשמחה ובסיפוק ובאופן גס ביותר ומבלי להתחשב בחולים ובזקנים‪ .‬בנוסף לכך‬
‫שלקח הכל מאיתנו‪ ,‬הוא גם בייש אותנו‪ .‬הוא קילל והשתמש בביטוים אירוניים‬
‫ומכוערים שאפילו לא ניתן לתאר אותם‪ ,‬ניבל את פיו‪ ,‬ירק עלינו‪ ,‬פגע בנו והכה‬
‫אותנו ברגלו‪ .‬הוא זרק את השמלות היחידות שנשארו לנו לתוך הלכלוך והבוץ‬
‫ודרך עליהן ברגליו‪ .‬הפחיד אותנו ואיים עלינו שעכשיו הם יתחשבנו איתנו‪ ,‬כך‬
‫שלא נצא יותר מהגטו בחיים‪ ,‬נשלם על כל עוונותינו ונמות‪ .‬בנוסף כל הזמן הזה‬
‫ירק עלינו‪.‬‬

‫סבלנו בשקט את כל הקללות הגסות‪ ,‬את הבעיטות ואת המכות‪.‬‬

‫לאחר קריאה‪ ,‬הסבר ואישור‪ ,‬חתמנו במו ידינו‪,‬‬

‫רוזנפלד לילי‬

‫רוזנפלד סרן"‬
 ‫‪43‬‬

‫לאחר המלחמה‪ ,‬אילונה חזרה הבייתה והתחתנה עם לזר אשר מאד מצאה חן‬
‫בעינייה‪ .‬כך הם התחילו ברגל ימין את החיים המשותפים בכפר בורגופרונד‪.‬‬

‫אילונה ולזר בחתונתם בשנת ‪1946‬‬

‫סוף‪ ,‬סוף נולדתי‪...‬‬

‫נולדתי בתאריך ‪ ,28/4/1947‬כשנתיים אחרי סיום המלחמה‪ .‬הוריי‪ ,‬אילונה ולזר‬

‫הכינו לי ברית מילה למופת שכל יהודי בורגופרונד השתתפו‪ .‬אף אחד אבל‪ ,‬לא‬
‫שם לב איזו השקעה הוריי עשו‪ .‬אם נעשה חשבון כמה עלו המאכלים‪ ,‬הסך הכל‬
‫היה מגיע לכמה מיליוניי ליי )‪ (Lei‬כי ‪ 1‬קילו סוכר היה ‪ 1‬מיליון‪ 1 ,‬קילו קמח לבן‬
‫היה ‪ 1‬מיליון וליטר שמן היה גם ‪ 1‬מיליון ליי‪ ,‬כי באותן שנים האינפלציה אכלה‬
‫כל חלקה טובה מכלכלת משקי הבית ‪ .‬בכפר "בורגופרונד" אבי לזר פתח‬
‫מחדש את בית המלאכה שלו לנעליים והתחלנו לחיות ביחד חיים נורמליים של‬
‫משפחה ביחד עם אמי אילונה ואנוכי‪.‬‬
 ‫‪44‬‬

‫‪ - 2012‬אנוכי ואשתי לילי בטיול שורשים בבורגופרונד‬

‫‪ - 2012‬תמונה מבורגופרונד עם דף בספר הלידות עם רישום הלידה שלי‬

‫הימים עברו וגדלתי להיות ילד שובב‪ .‬יום אחד הגיעה אלינו דודתי חני מבוקרסט‬
‫הרחוקה‪ .‬אבי ואמי השאירו אותה כבייבי סיטר כדי להשגיח עליי כאשר הם יצאו‬
‫קצת לבלות‪ .‬אני‪ ,‬כמו כל שובב אמיתי‪ ,‬הסתתרתי במלונה של הכלב שלנו‪,‬‬
‫פהארקה )לבנבן( )‪ Feherke‬בהונגרית(‪ .‬הדודה חיפשה וחיפשה ולא מצאה‬
‫אותי‪ .‬פתאום‪ ,‬בחרדה גדולה‪ ,‬ראתה שאני משחק במלונה של הכלב‪ .‬היא‬
‫ניסתה בכל כוחתיה להוציא אותי מהמלונה‪ ,‬אבל פהארקה לא נתן לה אפילו‬
‫להתקרב אליי‪ .‬כך נשארתי ושיחקתי במלונה עד שהוריי חזרו והוציאו אותי‬
‫משם‪.‬‬
 ‫‪45‬‬

‫תמונה של כלב לבנבן כמו פהארקה‬

‫עברנו לעיר המחוז‪ ,‬ביסטריצה‬

‫לאחר כשנתיים‪ ,‬כאשר המשטר הקומוניסטי התחזק במדינה‪ ,‬הלאימו את בית‬

‫המלאכה של אבי והוא נאלץ לחפש עבודה במקום חדש‪ .‬המקום שנמצא‬
‫לתעסוקה במקצועו היה הקואופרטיב 'אניריאה )‪ Unirea‬ברומנית(' בעיר המחוז‬
‫ביסטריצה‪ ,‬אליה עברנו שלושתינו‪ ,‬אבא‪ ,‬אמא ואנוכי‪ .‬בעזרת מרכז הקהילה‬
‫היהודית שבעיר )‪ Comunitatea Evreiasca‬ברומנית( שכרנו דירה ברחוב " י‪.‬‬
‫ל‪ .‬קראגי'אלה מס' ‪ ."(I. L. Caragiale no.11) 11‬שם המשכנו בחיים‬
‫השוטפים והשונים בהרבה מחיי הכפר ב"בורגופרונד" למרגלות הרי הבורגו‪.‬‬
 ‫‪46‬‬

‫‪ - 2012‬תמונה של מרכז העיר‪-‬צולמה בטיול שורשים‬

‫‪ -2012‬המקום שהיה פעם הקואופרטיב 'אוניריאה' )מבט מבחוץ עם גיסי‬

‫ואחותי(‬
 ‫‪47‬‬

‫‪ -2012‬המקום שהיה פעם הקואופרטיב 'אוניריאה' )מבט על החצר(‬

‫‪ - 2012‬תמונת הבית שברחוב קרגי'אלה )מבט מבחוץ(‪-‬צולמה בטיול שורשים‬

 ‫‪48‬‬

‫‪-2012‬תמונת הבית שברחוב קרגי'אלה )מבט מבפנים(‪-‬צולמה בטיול שורשים‬

‫בביסטריצה‪ ,‬באמצע הקייץ של שנת ‪ ,1949‬בתאריך ‪ ,18/6/1949‬נולדה אחותי‬

‫הלן )‪ (Leontina‬דימנטשטיין‪ .‬אי אפשר לתאר את השמחה שהביאה הילדה‬
‫הקטנה למשפחתינו‪ .‬אמא אילונה הייתה בשלנית ואופה טובה ובמיוחד בחג‬
‫פורים הייתה ממלאת שולחן שלם עם העוגות הטעימות שלה‪ .‬בקיצור אמא‬
‫הייתה טבחית ואופה יהודיה אמיתית מטרנסילבניה ההונגרית‪ .‬היא אפתה‬
‫בהצלחה רבה עוגת הדובוש ) ‪ Dobos‬בהונגרית(‪ ,‬שטרודלים מסוג מאקוש‬
‫) ‪ Makos‬בהונגרית( ותפוחי עץ וגם עוגות גבינה עסיסיות ועוד‪.‬‬

‫תמונה שלי ושל אחותי מחופשים בפורים של שנת ‪1953‬‬

 ‫‪49‬‬

‫חיינו כמשפחה יהודית בביסטריצה‬

‫אבא המשיך לעבוד כסנדלר מן המניין בקואופרטיב 'אוניריאה' עד שיום אחד‬

‫נחתו עליינו במפתיע שוטרים ובראשם "קפיטאן" מונטיאנו )‪Munteanu‬‬
‫ברומנית( והתחילו לעשות חיפוש יסודי בבית הקטן שלנו‪ .‬במטבח‪ ,‬ליד התנור‬
‫הגדול‪ ,‬אבא היה עובד ומייצר לגברות השייכות לשכבה הרמה של העיר‪ ,‬נעלי‬
‫עקב מסוגננות לפי הסטייל של התקופה‪ .‬הנעליים היו עשויות מעור שהובאו על‬
‫ידי נשות ה"שמנא והסלתא" של ביסטריצה‪ .‬בזמן החיפוש בבית‪" ,‬קפיטאן" –‬
‫סרן מונטיאנו הורה לשוטר לקחת את אבא לזר לבית המעצר שבבניין המשטרה‬
‫עד אשר יבררו מהיכן השיג כל כך הרבה עור הדרוש לייצירת הנעליים‪.‬‬

‫תמונת בית מעצר אופייני בביסטריצה‬

‫בימים קשים כאלה‪ ,‬עם אבי במעצר‪ ,‬אני כילד הגדול במשפחה‪ ,‬הלכתי לבית‬
‫המעצר והעברתי לאבי אוכל ודברי מתיקה שבשלה ואפתה באהבה אמי‬
‫אילונה‪...‬‬

‫‪ ...‬לאחר כשבועיים של חקירות התברר שכל העור לייצור הנעליים‪ ,‬שהיה‬

‫ברשות אבי‪ ,‬היה שייך לגברות המכובדות בעיר ושום חלק ממנו לא נגנב‬
‫מקואופרטיב 'אוניריאה' )‪ .(Unirea‬הסתבר שהשוטרים חיפשו עור לייצור‬
‫נעליים שנגנב מהקואופרטיב‪ .‬אבי שוחרר בסופו של דבר ושמחה גדולה הייתה‬
‫במשפחתינו‪.‬‬
 ‫‪50‬‬

‫המקום שבו היה פעם מחסן הקואופרטיב כפי שצולם בטיול שורשים ב‪2012 -‬‬

‫עוד בהתחלה‪ ,‬שרק עברנו לביסטריצה‪ ,‬גרנו ברחוב "י‪ .‬ל‪ .‬קרגי'אלה מס‪."11 .‬‬
‫לידינו גרו השכנים‪ ,‬משפחת פקר עם שתי הבנות שלהם‪ .‬אנחנו‪ ,‬אנוכי ואחותי‬
‫הלן‪ ,‬שיחקנו איתן בחצר ובשדרה הקרובה הרפובליצי' ) ‪Bulevardul‬‬
‫‪ .( Republicii‬אני למדתי בבית ספר שנקרא אז 'התיכון המעורב' )‪Liceul Mixt‬‬
‫( ואשר כיום נקרא מכללת 'ליביו רבריאנו' ) "‪.( Colegiul "Liviu Rebreanu‬‬
‫בית הספר היה ממוקם גם כן בשדרת רפובליצי' לא רחוק מהבית שלנו ברחוב‬
‫קרגי'אלה‪.‬‬

‫מבנה מכללת 'ליביו רבריאנו' כפי שצולם בטיול שורשים בשנת ‪2012‬‬
 ‫‪51‬‬

‫בכיתה א'‪ ,‬בשנת ‪ ,1954‬לימדה אותנו גברת בשם בורסן‪ ,‬גברת כזאת גדולה‬
‫)אנחנו היינו כאלה קטנים(‪ ,‬שהגיעה לביסטריצה מבסרביה )‪(Besarabia‬‬
‫הרחוקה‪ .‬היא דאגה לנו אבל גם הקפידה מאד בענייני משמעת‪ .‬זכור לי‬
‫שהצטיינתי באותה שנה והגברת הציגה את תמונתי על 'לוח הכבוד' ) ‪Panou‬‬
‫‪ (de Onoare‬שהיה תלוי במסדרון מול חדר המורים‪ .‬השנים עברו ואני‬
‫המשכתי ללמוד ביסודי עד כיתה ז'‪ .‬כדי להתקבל לכיתה ח'‪ ,‬שהייתה הכיתה‬
‫הראשונה של התיכון‪,‬הייתי צריך לעבור מבחני קבלה אשר התנהלו בשיטת‬
‫"הקונקורס" )‪" – (Concurs‬התחרות" משום שהמקומות בתיכון היו מוגבלים‪.‬‬
‫השנה הייתה ‪ 1962‬ואנחנו כיתר יהודי העיר נרשמנו לעליה לישראל‪ .‬כתוצאה‬
‫מכך הכשילו אותנו‪ ,‬היהודים‪ ,‬במועד הראשון של מבחני הקבלה לתיכון ואילצו‬
‫אותנו להבחן פעם נוספת‪ ,‬במועד ב'‪ .‬לשם כך‪ ,‬אנוכי וילדים יהודים נוספים‬
‫נאלצנו לקחת שיעורי הכנה בקיץ וחזרנו על כל המטמטיקה עם המורה הקפדן‬
‫שלנו‪ ,‬אולטיאנו )‪ .( Olteanu‬בסופו של דבר הצלחנו להכנס לתיכון כי רוב‬
‫הילדים היהודים ממש הצטיינו במבחנים האלה‪ .‬באותם שנים‪ ,‬גם אחותי הלן‪,‬‬
‫למדה בבית ספר אחר בעיר והיא גם הייתה תלמידה מצטיינת והצליחה מעל‬
‫המשוער בכל המקצועות‪ .‬בשעות של אחרי הצהריים הלכתי ל'חיידער' בו‬
‫למדתי את תורת ישראל בעברית אצל המלמד המפורסם ברנשטיין‪ .‬עוד לפני‬
‫שהתחלתי ללכת ל'חיידער'‪ ,‬אנוכי ואחותי למדנו את האותיות העבריות בבית‬
‫עם אבא לזר‪' .‬החיידער' היה ממוקם בחצרו של בית הכנסת הגדול‪ .‬חשוב לציין‬
‫גם שבהפסקות ולפעמים גם בזמן השיעורים שיחקתי הרבה כדורגל גם בחצר‬
‫בית הכנסת הגדול וגם בבית הספר החילוני‪.‬‬

‫תמונת בית הכנסת הגדול בביסטריצה )מבט מבחוץ(‬

 ‫‪52‬‬

‫תמונת בית הכנסת הגדול בביסטריצה )מבט מבפנים(‬

‫מבנה 'החיידער' בחצר בית הכנסת הגדול‬

 ‫‪53‬‬

‫ב'חיידער' עם 'מלמד' ברנשטיין בחצר בית הכנסת הגדול‪-‬אני יושב שני מימין‬
‫עם כובע מצחיה‪-‬ראשון מימין יושב לצידי ווידר‪ ,‬יושב שני משמאל גוטליב‪,‬‬
‫בשורה האמצעית מכופף את ראשו‪-‬דראך‪ ,‬שלישי משמאל בין העומדים‬
‫רוסטוקר ורבעי משמאל מנדי סולומון‪ ,‬בשורה עליונה‪ ,‬השני מימין עם פיאות‪-‬בן‬
‫הרב שפיץ‪-‬מאיר‪ -‬השנה כנראה ‪ 1953‬שהייתי בן ‪6‬‬

‫משחקי ילדים‬

‫אחותי ואנוכי אהבנו לשחק בחצר שלנו כאשר יום אחד עליתי על עץ הדובדנים‬
‫שבחצר על מנת לאסוף ולאכול דובדבנים לבנים‪ .‬בטעות עליתי על ענף חלש‬
‫שמיד נשבר למרות משקלי הקטן‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬נפלתי מהעץ על גג מחסן‬
‫העצים שמתחתיו‪ .‬למזלי הגדול‪ ,‬אבא כבר הכין עצי הסקה לחורף והערמה‬
‫הגיעה עד למעלה כך שנחתתי בכבוד רב על ערימת העצים‪ .‬בסופו של האירוע‪,‬‬
‫יצאתי כמו גדול עם כמה פציעות קלות‪.‬‬
 ‫‪54‬‬

‫עץ הדובדבנים בחצר ומחסן העצים‬

‫ביום אחר שחקנו עם השכנים בגן של משפחת פקר‪ .‬שם ליד הגדר בכלוב‬
‫מתאים היה חי עורב מזן מיוחד שידע מספר מילים בהונגרית‪ .‬אם הייתה‬
‫מתקרב אליו‪ ,‬העורב ישר היה אומר בקולו הצרוד בהונגרית " ‪Most nyoltz‬‬
‫‪' - "hora‬עכשיו השעה היא שמונה'‪.‬‬

‫ימי חול‪ ,‬שבתות וחגים‬

‫אמא הייתה עושה קצת כסף מהצד כי אף פעם לא היה מספיק רווח מעבודת‬
‫הסנדלרות בקאופרטיב‪ .‬בין היתר הייתה מוכרת חצאיות מבד טריליין‬
‫)‪ (Terrylane‬שהתקבלו אצל משפחות בעיר בחבילות שהגיעו מארה"ב ועל‬
‫מכירתם הייתה זוכה ב"קומיסיון" )‪"-(Comission‬עמלה"‪ .‬כמו כן‪ ,‬הייתה‬
‫מקבלת את כל הסירים עם החמין‪-‬ציולנט של יהודי העיר ביום שישי ושמה‬
‫אותם בתנור הגדול שבמטבח הבית‪ .‬היא הוציאה אותם בשבת לקראת‬
‫הצהריים‪ ,‬לאחר שהתפילה הסתיימה בבית הכנסת הקטן שברחוב "רודניי"‬
‫)‪ .(Strada Rodnei‬זיהוי הסירים עם הציולנט‪ ,‬כדי לדעת לאיזו משפחה זה‬
‫שייך‪ ,‬נעשה באמצעות מגבות קטנות בצבעים שונים שהיו מכסות את הסירים‪.‬‬
‫המגבות נשארו שלמות גם בסיום הבישול של החמין‪ ,‬כי נוצל רק החום הגבוה‬
‫שהיה בתנור ללא אש חיה ו‪/‬או פחמים באיזור הצבת הסירים‪ .‬כל יום ג'‪ ,‬יום‬
‫השוק בעיר‪ ,‬בקיץ ובחורף‪ ,‬אמה נהגה למלא עגלה עם בגדים יד שנייה והולכת‬
‫יחד איתנו‪ ,‬שנעזור לה בהובלה עד לשוק 'דצי'בל' )‪ ,(Decebal‬על מנת למכור‬
‫אותם לאיכרים שהיו מגיעים לשוק העירוני‪ .‬בחגי ישראל‪ ,‬יהודי העיר ובינהם‬
 ‫‪55‬‬

‫דימנטשטיין‪ ,‬וידר‪ ,‬גוטליב‪ ,‬שנפ‪ ,‬ניימן דר‪ .‬רחמוט‪ ,‬באש‪ ,‬הרניק‪ ,‬רוסטוקר‬
‫ואחרים היו מתכנסים בבית הכנסת הגדול כאשר בראש‪ ,‬בחלק הקדמי של בית‬
‫הכנסת‪ ,‬היה נמצא תמיד הרב הדגול שפיץ‪ .‬בן הרב שהיה בגילי‪ ,‬מאיר שפיץ‪,‬‬
‫למד איתי בבית הספר המעורב בכיתות הראשונות של היסודי‪.‬‬

‫שנת ‪ 1954‬ביום חג‪-‬בשורה ראשונה‪ :‬אנוכי‪ ,‬אולגה בת פקר‪ ,‬הלן אחותי ו‪-‬‬
‫‪ Bobo‬בת פקר‪...‬בשורה שניה מימין לשמאל‪ :‬אמי אילונה‪ ,‬חברת משפחה‪ ,‬גב‪.‬‬
‫פקר ועוד יהודיה מהעיר‬

‫בתחילת שנות השישים‪ ,‬משפחת הרב מרובת הילדים קיבלה בשעה טובה‬
‫סרטיפיקט שהיה אישור נסיעה לארצות הברית‪ .‬באותה תקופה‪ ,‬כששלטו‬
‫ברומניה הקומוניסטים‪ ,‬יהודים יכלו לקחת לחו"ל בעת עזיבת רומניה‪ ,‬בקושי רב‬
‫‪ 70‬ק"ג של פריטים אישיים למבוגר ולילד אפילו פחות מכך‪ .‬כמו כן אסור היה‬
 ‫‪56‬‬

‫להחזיק ולהוציא מהמדינה כסף זר כגון דולרים גם אם זה כסף שהמשפחה‬

‫חסכה במשך שנים‪ .‬הרב חסך כסף זר בדולרים איתו רצה להקים מחדש את‬
‫ביתו וחצרו בארצות הברית הרחוקה‪ .‬הרב ביקש מאבי תחת שמירה קפדנית‬
‫של סוד כמוס‪ ,‬להכניס את הדולרים בסוליות הנעליים של כל בני משפחתו‪ .‬וכך‬
‫אבי עשה והרב הצליח לצאת עם המשפחה ועם כל הכסף ששימש אותו‬
‫להתחיל מחדש את חייו ביחד עם כל משפחתו הענפה בארצות הברית‪.‬‬

‫אבא לזר‪ ,‬אמא אילונה‪ ,‬אנוכי ואחותי הלן ‪-‬צילום משנת ‪1957‬‬
 ‫‪57‬‬

‫עברנו דירה‬

‫בתחילת שנות ה‪ 60-‬של המאה הקודמת ובעזרת הארגון היהודי המקומי‪,‬‬

‫עברנו לגור בשכר דירה לרחוב ניקולאה טיטולסקו )‪ (Nicolae Titulescu‬מס‪.‬‬
‫‪ .8‬בית זה עבר כיום שיפוץ נרחב מטעם עיריית ביסטריצה‪ .‬הבית משמש כיום‬
‫כמרכז לאומנויות ונקרא 'הבית עם האריות' )‪ .(Casa cu Lei‬בתקופת ימי‬
‫הביניים‪ ,‬המקום היה שייך לאיגוד הקצבים ומעל שער הכניסה לחצר התנוסס‬
‫קישוט עם ראש של שור המוחזק על ידי שני אריות‪-‬הלוגו של איגוד הקצבים‬
‫באותם הימים‪.‬‬

‫תמונת הבית ברחוב ניקולאה טיטולסקו מס‪ - 8 .‬צולמה עם אחותי הלן וגיסי‬
‫יעקוב בטיול שורשים בשנת ‪2012‬‬
 ‫‪58‬‬

‫'הבית עם הארייות' כפי שמוצג כיום אחרי השיפוץ )‪(Casa cu Lei‬‬

‫בשנתיים האחרונות שלנו בביסטריצה‪ ,‬לפני העליה לארץ‪ ,‬עברנו שוב דירה‬
‫לבית קטן בחצר בית הכנסת הגדול של קהילת ביסטריצה‪ .‬בחצר גרו אז עוד‬
‫משפחות יהודיות כמונו‪ ,‬אשר רובן עזבו ועלו ארצה בערך בשנת ‪.1964‬‬

‫אשתי לילי וברקע בית הכנסת הגדול ולידו אחותי הלן וגיסי יעקוב בטיול‬
‫שורשים בשנת ‪2012‬‬
 ‫‪59‬‬

‫מבט על ארון הקודש של בית הכנסת הגדול בביסטריצה‬

‫הבית הקטן בו גרנו בחצר בית הכנסת הגדול )שימש בעבר כ'חיידער' ללימוד‬
‫עיקרי היהדות(‬

‫בילוי חופשות‬

‫כאשר היה מגיע הקיץ‪ ,‬אמא הייתה אורזת מזוודה וביחד עמי ואחותי‪ ,‬היינו‬
‫נוסעים באוטובוס או ברכבת לעיר או לכפר נופש בהם היינו מתאכסנים אצל‬
‫אנשים מקומיים כי מלון לא היה בהישג ידיינו‪ .‬אחת הערים המבוקשות ביותר‬
‫הייתה ווטרא דורניי )‪ (Vatra Dornei‬אליה היינו נוסעים בתחילת השבוע‪ .‬אבא‬
‫היה מצטרף גם‪ ,‬לקראת יום שישי‪ ,‬לבילוי השבת ביחד‪ .‬אבא היה מביא איתו‬
 ‫‪60‬‬

‫חלות ותרנגולת אחרי שהשוחט שחט אותה כדת וכדין‪ .‬אמא הייתה מבשלת את‬
‫ארוחת השבת וריח מרק העוף )‪ (supa de pui‬ובשר עוף על האש )‪(friptura‬‬
‫היה ממלא את כל הבית שלנו בנופש‪.‬‬

‫מעיין של מים מינרלים שהיה פעם ב'טירה' זו‪ ,‬בגן של ווטרא דורניי‪-‬התמונה‬
‫הנה מטיול שורשים בשנת ‪2012‬‬

‫תמונה עם אשתי לילי‪ ,‬אחותי הלן וגיסי יעקוב על חופו של נחל במרכז ווטרא‬
‫דורניי ‪ -‬טיול שורשים בשנת ‪2012‬‬

‫מקום נוסף שגם היה מקובל עלינו היה הכפר הציורי קוליביצה )‪ (Colibita‬שליד‬
‫אגם בהרים‪ ,‬צפונית מביסטריצה‪ .‬באחד מימי הנופש בקוליביצה קרה לי מקרה‬
 ‫‪61‬‬

‫לא נעים‪ ,‬כי בתור ילד שובב לא ישבתי רגע במקום אחד‪ .‬אמי הביאה שמן בתוך‬
‫כלי מזכוכית גדול הקרוי דמיג'יאן )‪ .(damigeana‬אני חשבתי בטעות שבכלי‬
‫הזה אמא מחזיקה איזה משקה חריף משזיפים כמו צויקה )‪ (tuica‬או פלינקה‬
‫)‪ (palinka‬שהיה מאד מקובל בסביבת ביסטריצה‪ .‬אני‪ ,‬בלי לחשוב פעמיים‬
‫ומבלי שאמא תרגיש‪ ,‬הרמתי את הדמיג'יאן ושתיתי את כל הנוזל‪ .‬כאשר אמא‬
‫תפסה מה שעשיתי‪ ,‬דאגה מאד‪ ,‬כי מי יודע מה יכול לקרות לילד ששתה מעל‬
‫ליטר שמן‪ .‬אפילו לא הספיקה לכעוס עלי כי הדאגה על מצב בריאותי העסיק‬
‫אותה מאד‪ ,‬מאד יותר מיממה‪ .‬אבל סוף טוב‪ ,‬הכל טוב‪ .‬לי למעשה לא קרה‬
‫שום דבר )אך על תנסו את זה בבית( אבל זה לימד אותי לבדוק היטב‪ ,‬היטב‬
‫מה אני שותה בכלל ואם אני שותה קצת משקה חריף זה רק ביום שישי לפני‬
‫כניסת השבת או בחגיגות שלנו‪.‬‬

‫תמונת האגם בקוליביצה שבמחוז ביסטריצה‪-‬נאסאוד‬

‫כיום‪ ,‬אני עם אשתי לילי בישראל‬