‫‪1‬‬

‫זיכרונות של עולה חדש‬

‫מרומניה‬

‫כתב וערך‪ :‬יוסף דימנטשטיין אבני‬

 ‫‪2‬‬

‫סיפורים מילדותי בביסטריצה‬

 ‫‪3‬‬

‫לוח הכבוד‬
‫‪Tabloul de Onoare‬‬

‫בשנת ‪ 1949‬הגעתי לביסטריצה בגיל שנתיים עם אימא אילונה ואבא לזר וגרנו‬
‫ברחוב קרג׳אלה מס‪ .11 .‬בביסטריצה נולדה אחותי הלן והלכתי ל'חיידער' של‬
‫המלמד ברנשטיין מגיל ‪ 5‬בערך‪.‬‬

‫השנים עברו להן ובגיל ‪ 7‬נכנסתי לכיתה א' בבית ספר שהיה נקרא ״תיכון‬
‫מעורב״ בשדרת רפובליצ׳י‪ .‬אני זוכר את המורה הראשונה שלי ששמה היה‬
‫גברת בארסן‪ ,‬דוברת רומנית רהוטה אבל עם מבטא רוסי כבד‪ ,‬כי היא הייתה‬
‫מבסרביה‪ .‬היא למדה אותנו את האל״ף‪-‬בית הרומני תוך קריאת סיפורים‪ .‬גם‬
‫דרשה שנכתוב בצורה יפה ומסודרת את האותיות‪ ,‬את המילים ברומנית ואפילו‬
‫עשינו איתה את הצעדים הראשונים בחשבון של ‪ .1+1‬גברת בארסן הייתה‬
‫מורה קפדנית ואני יוסף הקטן הקשבתי לה תוך תשומת לב מירבית שלא אאבד‬
‫אף מילה ממה שהיא אמרה‪ .‬כך הגענו אל השליש הראשון עם מבחנים שהיו‬
‫אפילו בכיתה א' ועברתי אותם בהצלחה מירבית‪ .‬לשמחתי היא הודיעה לי שאני‬
‫מצטיין בלימודים ויצלמו אותי ללוח הכבוד‪.‬‬

‫למחרת הופיע בכיתה שלנו הצלם כדי לצלם את המצטיינים ואותי בינהם‪ .‬הוא‬
‫ביקש שאשב על כיסא‪ ,‬לבוש עם מדי בית הספר היסודי‪ ,‬הגיש לי ספר די גדול‬
‫שאחזיק אותו על הברכיים וכך הוא צילם אותי‪ .‬עברו מספר ימים‪ ,‬ובבוקר של‬
‫אחד הימים שהגעתי לקומת הכיתה שלנו‪ ,‬ראיתי את לוח הכבוד שהכיל גם את‬
‫התמונה שלי עם הספר על הברכיים‪ .‬איזה נעים להזכר באותם הימים של כיתה‬
‫א' שלי עם התמונה המוצגת בלוח הכבוד!‬
 ‫‪4‬‬

‫הבית שלנו ברחוב קרג׳אלה מס‪ 11 .‬בביסטריצה‬

‫המעורב" כפי שהיה נקרא בעבר ואשר נקרא היום בית הספר הגבוה‬
‫"התיכון המעורב‬
‫התיכון‬
‫"ליביו רבריאנו"‬
 ‫‪5‬‬

‫‪ - Tabloul de Onoare‬כך אני זוכר את 'לוח הכבוד'‬

 ‫‪6‬‬

‫״תוירע״ וכדורגל‬

‫ב״חיידער״‪ ,‬עוד מגיל צעיר מאד למדתי יהדות עם המלמד ברנשטיין ב'חיידער'‬
‫שהיה ממוקם בחצר בית הכנסת הגדול‪ .‬המלמד ברנשטיין‪ ,‬איש מלומד מאד‬
‫ברזי היהדות‪ ,‬היה מלמד אותנו ילדי ה'חיידער' בעיקר את ה'תוירע'‪ .‬היינו‬
‫מגיעים לחדר שבקצה חצרו של בית הכנסת הגדול‪ ,‬ליד הדירות של הווקסמנים‬
‫בינהם משפחתו של חימעלישע‪ .‬בתוך החדר של ה'חיידער' היה שולחן ארוך‬
‫סביבו היינו יושבים אנחנו תלמידי התורה‪ ,‬על ספסלים פרושים בשני הצדדים‬
‫כאשר בראש ישב לו המלמד ברנשטיין‪ .‬הוא דרש שנקרא בעברית את מילות‬
‫התורה והוא היה מסביר ומתרגם אותם ליידיש המדוברת שלנו‪.‬‬

‫לבסוף היינו יוצאים להפסקה ובחוץ היינו משחקים כדורגל‪ .‬היה רק שער יחיד‬
‫שהכיל שתי חבילות של בגדים שלנו שהגדירו את גודל השער ואני בינהם‬
‫השוער‪ .‬בסיום ההפסקה תמיד היינו חוזרים ל'חיידער' ואפילו גם היינו מאחרים‬
‫קצת‪ -‬המלמד היה עומד בדלת וקורא לנו ומי שהיה מגיע אחרון היה גם נענש‪.‬‬
‫כך היינו לומדים את חומשי התורה שלנו ומתרגלים אותם ביידיש העסיסית‬
‫שלנו כילדים‪ .‬עם השנים הגיע מלמד שני לחצר בית הכנסת שפתח עוד 'חיידער'‬
‫נוסף לילדי ביסטריצה‪ .‬באחד הימים המלמד החדש‪ ,‬נמאס לו מהכדורגל שלנו‬
‫בהפסקות ובא אלינו באמצע המשחק‪ ,‬על מנת לתפוס את הכדור ולהחרים‬
‫אותו‪ .‬אנחנו העברנו את הכדור במהירות שהוא לא יוכל לתפוס אותו‪ ,‬אבל‬
‫בטעות אני הפלתי לו את הכובע עם הכדור שהוצאתי אל קבוצת התלמידים‪.‬‬
‫הוא התעצבן והתלונן עלי למלמד ברנשטיין אשר בלית ברירה נאלץ להעניש‬
‫אותי ואסר עלי לצאת להפסקה מספר פעמים‪ .‬כך אני זוכר בהמון אהבה את ימי‬
‫ה'חיידער' שלי ואפילו העונש של המלמד שלנו‪-‬ברנשטיין אני זוכר תוך נוסטלגיה‬
‫וגעגוע‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫תלמידי 'החיידער" עם המלמד ברנשטיין‪ .‬אני בשורה התחתונה‪ ,‬שני מימין עם‬
‫כובע שצילו מכסה לי חלקית את הפנים‬
 ‫‪8‬‬

‫הברווזים ומשקה ״הווישניאק״‬

‫לאבי לזר‪ ,‬שניהל את הסנדלריה בקואופרטיב ״אוניריה״‪ ,‬היה סגן שקראו לו‬
‫שינטרגן‪ .‬הוא סיפר לאבי על מעשה שהיה כך היה‪ :‬״יום אחד אישתי זרקה‬
‫לפסולת הביתית את הפירות אשר נשארו בדמיג׳ון של משקה ״ווישניאק״‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬מוקדם בבוקר‪ ,‬בזמן שהתכוננתי ללכת לעבודה‪ ,‬נדהמתי כאשר ראיתי‬
‫את הברווזים שלנו מתים מעל הפסולת הביתית‪ .‬גם אני וגם אשתי החלטנו‬
‫שלפחות נאסוף את הנוצות שלהם‪ .‬במקום השארנו את הברווזים המסכנים ורק‬
‫לקחנו את הנוצות מהם‪ .‬בבוקר שלאחר מכן‪ ,‬מי אתם חושבים שהופיעו ליד‬
‫דלת הבית שפתחתי? הברווזים שלנו חיים ורועדים מקור תוך קריאות בלתי‬
‫פוסקות‪ -‬גה! גה! גה!‬

‫אפילוג‪ :‬הברווזים אכלו את הדובדבנים המלאים באלכוהול של ״הוושניאק״‬

‫שנזרקו לפסולת הביתית ונפלו שיכורים כמו מתים‪ .‬אחרי מספר שעות התעוררו‬
‫מהשכרות והופיעו ללא נוצות ליד הדלת שלנו‪ .‬עוד באותו יום מכרנו אותם כדי‬
‫לאפשר למשפחות להתענג עם בשר ברווזים מעולה לאחר טיגונו על הגריל״‪.‬‬

‫הברבזים לפני שנגעו בדובדבנים של 'הווישניאק'‬

 ‫‪9‬‬

‫משקה 'הווישניאק'‬
 ‫‪10‬‬

‫עבודה פרטית במשטר הקומוניסטי‬

‫הייתי אז בן ‪ .12‬זה היה יום בו לא הייתי צריך להיות בבית הספר בגלל שהיינו‬
‫בחופשת הקיץ שלנו כתלמידים‪ .‬בערך בשעה ‪ ,11‬בבוקרו של יום בהיר‪,‬‬
‫הסתערו כמה שוטרים‪ ,‬עם פקד מונטיאנו בראשם‪ ,‬לתוך ביתנו‪ .‬הפכו את הבית‬
‫בחיפוש אחרי עורות לנעליים‪ .‬מצאו כמה ומייד החרימו אותם יחד עם כלי‬
‫עבודת הסנדלרות של אבי לזר‪ .‬רצתי מהר אל קואופרטיב ״אוניריה״‪ ,‬אל אבא‬
‫שלי‪ .‬הוא כבר היה עצור‪.‬‬

‫אימה אילונה ציידה אותי באוכל שהעברתי לאבא אשר היה עצור במשטרה‪.‬‬
‫כאשר חזרתי לבית‪ ,‬אימא הסבירה‪ ,‬לי ולאחותי‪ ,‬את מה שקרה ולמה‪ ,‬מאחר‬
‫והיא הכירה עד כמה אבא היה ישר והגון‪ .‬השוטרים חיפשו את העורות אשר‬
‫נגנבו לכאורה מהקואפרטיב‪ .‬פקד מונטיאנו השתכנע מה מקורם של העורות‬
‫אותם החרימו מהבית שלנו בזמן החיפוש‪ :‬עור הנעליים הראשון היה של אשת‬
‫מנהל בית הספר‪ ,‬השני היה שייך לאשת מנהל תחנת הרכבת‪ ,‬והשלישי היה‬
‫שייך לאשת מנהל בית החולים בעיר‪ .‬כך זוהו גם כל יתר העורות שנתפשו‬
‫בחיפוש‪ .‬באותן השנים עם שילטון קומוניסטי‪ ,‬גברות האליטה של העיר‪ ,‬היו‬
‫מרשות לעצמן להזמין נעליים איכותיות באופן פרטי אצל סנדלר מקצוען כמו אבי‬
‫לזר‪ .‬לבסוף‪ ,‬פקד מונטיאנו‪ ,‬שיחרר ממעצר את אבא יחד עם הכלים שלו‬
‫כסנדלר ויחד עם העורות נעליים של הגברות המכובדות של העיר‪ .‬היה לנו מזל‬
‫גדול שלא הענישו את אבא אשר עבד גם כעובד פרטי בסנדלרות וזה קרה גם‬
‫כי הגברות החשובות האלה למשטר אמרו מילה טובה על מי היה אבא שלי‪,‬‬
‫איש האשכולות והאהוב שלנו‪.‬‬
 ‫‪11‬‬

‫שוטר ברומניה הקומוניסטית )המקור‪-‬פייסבוק(‬

‫נעלי נשים‬
 ‫‪12‬‬

‫הרופאים היהודים אשר הצילו את אבי‬

‫בבית החולים העירוני בביסטריצה היו כמה וכמה רופאים מעולים וחשוב היה‬
‫לנו אז שהם היו יהודים‪ .‬הרופאים האלה טיפלו במקצוענות ובנאמנות אין סופית‬
‫לשבועתם ביהודים ולא יהודים ללא יוצא מן הכלל‪ .‬באחת השנים של שנות ה‪-‬‬
‫‪ 50‬של המאה הקודמת‪ ,‬קרה מה יכול היה לקרות לכל אחד‪ .‬אבי לזר עבר‬
‫ניתוח קשה להוצאת שן הבינה שלו‪ .‬אחרי הוצאת השן‪ ,‬הדם המשיך לזרום ללא‬
‫הפסקה‪ .‬אימא אילונה ואנחנו הילדים‪ ,‬הלן ואנוכי‪ ,‬היינו מודאגים ביותר וגם‬
‫מיואשים‪ .‬אימה‪ ,‬הגיבורה שלנו‪ ,‬כמו תמיד עשתה כל מה שאפשר כדי להשיג‬
‫רופא מומחה אשר יצליח להציל את אבא‪ .‬לבסוף‪ ,‬אחרי שהדם מילא קערה‪,‬‬
‫מיהר אליו דר‪ .‬רחמוט אשר עשה מה שעשה מבלי שהסביר לנו‪ ,‬עצר את‬
‫זרימת הדם והציל את אבא‪.‬‬

‫בפעם אחרת‪ ,‬בשנה אפילו מוקדמת יותר בשנות ה‪ 50-‬אבא חלה מצהבת אשר‬
‫נחשבה כמחלה די קשה‪ .‬גם במקרה הזה רופא אחר‪ ,‬מומחה למחלה הקשה‬
‫הזאת‪ ,‬עשה מאמצים רפואים אדירים אבל המחלה לא עברה והמשיכה להציק‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אבא יצא מבית החולים ועדיין החלים בקושי רב‪ .‬גם הפעם‬
‫הציל אותו השילוב בין רופא יהודי מקצועי מעולה והמאמצים שאימה עשתה‬
‫באותה תקופה‪ .‬הרופא אמר לה שהדבר היחידי שיעזור זה דיאטת מאכלים‬
‫חלביים רבים ככל האפשר אשר ישמשו לאבא כמאכל‪ :‬גבינות מסוגים שונים‬
‫ושמנת ככל האפשר‪ .‬גם הפעם רופא יהודי ובעזרתה של בעלת יכולות המטבח‬
‫שנחשבו כמעולות‪-‬האימה שלנו‪ ,‬הצילו את אבא‪.‬‬
 ‫‪13‬‬

‫עזרה ראשונה כיום במחוז ביסטריצה‪-‬נסאוד )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪14‬‬

‫השפית של 'צי׳ולנט' חם וטעים‬

‫למשפחה שלי היו קשרים טובים עם בני הקהילה היהודית בעיר‪ .‬את בני‬
‫הקהילה היינו פוגשים בימי חול ובשבתות בבית הכנסת הקטן ברחוב 'דורני'‪,‬‬
‫כפי שהוא נקרא היום‪ ,‬ובחגים בבית הכנסת הגדול ברחוב 'גנרל ג‪ .‬באלן'‪ ,‬כפי‬
‫שהוא נקרא היום‪ .‬בימי שישי אמא הייתה מתעוררת מאד מוקדם והייתה‬
‫מדליקה את האש בתנור האפיה הגדול שהיה ממוקם במטבח שלנו‪ .‬בינתיים‪,‬‬
‫על שולחן המטבח הייתה מכינה את הבצק בשביל שתי חלות אשר ישמשו‬
‫אותנו לקראת הדלקת נרות השבת וגם לקידוש בערב שבת אחרי שקיעת‬
‫השמש‪ .‬הבצק‪ ,‬באמצעות השמרים‪ ,‬כבר היה מוכן בשביל שאמא תלפף את‬
‫חלות השבת בצורתם המסורתית‪ .‬לאחר מכן היא הייתה מכניסה אותן לתוך‬
‫תנור האפייה על מנת שיהיו מוכנות בזמן לפני הדלקת הנרות‪ .‬בימי שישי אלה‪,‬‬
‫השכנים היהודים יחד עם גברת בידרמן מהחצר שלנו וגם אחרים מהעיר היו‬
‫מביאים את סירי 'הצי׳ולנט' כאשר כל סיר‪ ,‬קשור עם מגבון זעיר בצבע שונה‪,‬‬
‫היה מונח על המשטח המאד חם של תנור האפיה‪ .‬בשבת בבוקר‪ ,‬היהודים‬
‫מביסטריצה היו מתכנסים כדי להתפלל בבית הכנסת הקטן שהיה ממוקם די‬
‫קרוב לרחוב קרגי׳אלה היכן אנחנו גרנו‪ .‬אחרי שכל אמא ואבא היו מסיימים את‬
‫תפילתם‪ ,‬כאשר חזרו לביתם והתחילו להרגיש שהם רעבים‪ ,‬היו שולחים את‬
‫בנותיהם או בניהם אל אילונה דימנטשטיין‪ ,‬אמא שלי‪ ,‬לאסוף את סירי הצי׳ולנט‬
‫החמים‪ ,‬על פי הצבע של המגבון הקטן הקשור לכל סיר‪ .‬כל אחד מאיתנו‪,‬‬
‫כילדים קטנים‪ ,‬היינו גאים בשפית של משפחתנו שהייתה אחראית על אספקת‬
‫'הצי׳ולנט' החם והטעים ליהודי בסטריצה אשר גרו קרוב אלינו‪.‬‬
 ‫‪15‬‬

‫אבא לזר‪ ,‬אימה אילונה‪ ,‬אני ואחותי הלן בשנת ‪1957‬‬

 ‫‪16‬‬

‫כמו החלות של אימה )המקור‪ -‬פייסבוק(‬

‫כמו 'הצ'יולנט' של אימה )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪17‬‬

‫״קיביצער״ במקום "שחקן"‬

‫עברו כמה שנים מימי ״החיידער״ בהן למדתי על ״יידישקייט״ אבל גם הייתי‬
‫״שחקן״ כדורגל בהפסקות בין הלימודים‪ .‬בשנים האלה כבר הייתי ״קיביצער״ כי‬
‫אני רק התבוננתי מהצד על המשחקים של קבוצת הכדורגל של העיר שלנו‪-‬‬
‫״גלוריה״ ביסטריצה‪ .‬בימי גדולתה‪ ,‬הקבוצה הזאת הצליחה לעלות לליגה‬
‫בכירה יותר ולהתחרות עם קבוצות כמו ״סטיאוה״בוקרשט‪ ,‬״אוניברסיטת“‬
‫קראיובה ובמיוחד עם ”צ‪ .‬פ‪ .‬ר‪.‬״ קלוז‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬אני גם זוכר שחקן של ״גלוריה״‪ ,‬פיריקא‪,‬שאהדתי במיוחד כי פגשתי‬

‫אותו פעם בקואופרטיב ״אוניריה״ היכן שאבי לזר היה אחראי על הסנדלריה‪.‬‬
‫פיריקא היה מביא לתיקון את נעלי הכדורגל של שחקני קבוצתו ״גלוריה״ והיה‬
‫יושב עם אבא ומספר לו על קבוצתו על הנצחונות ועל ההפסדים שלה‪ .‬את‬
‫פיריקא אני זוכר היטב כבחור לא גבוה במיוחד אך זריז כמו ״שד״ שהיה מכניס‬
‫לא מעט ״גולים״ של קבוצתו לשער היריב‪ .‬משחקי הכדורגל נערכו באיצטדיון‬
‫העירוני הממוקם בגן הגדול של ביסטריצה ויתכן שהשם פיריקא היה בסופו של‬
‫דבר רק כינוי‪.‬‬

‫האצטדיון של קבוצת 'גלוריה' ביסטריצה בגן הגדול של העיר‬

 ‫‪18‬‬

‫מירוץ האופנועים‬

‫אחד הדברים שריגשו אותי בימי ילדותי היה מירוץ האופנועים שנערך בשדרת‬
‫״רפובליצ׳י״‪ .‬אני יחד עם חבריי מבית הספר "תיכון מעורב" וגם חבריי‬
‫מ״החיידער״ היינו סורקים את האופנועים שהיו משתתפים במירוץ‪ .‬תמיד‬
‫אהבתי לבדוק מקרוב את האופנועים שנראו לי ענקיים ובלתי ניתנים להשגה על‬
‫ידי ילדים סקרנים כמוני‪ .‬במיוחד אני נזכר באופנוע הצי׳כי מסוג ״גי׳אווה״ בעל‬
‫מנוע עם נפח של ‪ 350‬סמ״ק שהיה שייך לאדם שעבד בדואר‪ ,‬אשר היה‬
‫המתחרה "גוטיא" שייצג את ביסטריצה‪.‬‬

‫המתחרה השני היה מטארגו מורש‪ ,‬בעל הכינוי ״השמן״ כי היה בעל הופעה‬
‫מרשימה והיה לו אופנוע מסוג ״טריומף״ עם מנוע של ‪ 250‬סמ״ק‪ .‬האופנוען‬
‫הזה היה יושב על האופנוע כך שהיווה ביחד עם הכלי‪ ,‬גוף אחד ש׳טס׳‬
‫במהירות עצומה בשדרה‪ .‬הנסיעה הייתה מתחילה בתחילת השדרה‪ ,‬היכן היום‬
‫כיכר ״פטרו רארש״ וגם בחלק האחרון שלה‪ ,‬האופנועים היו מסתובבים במן‬
‫מסלול מעגלי עד לסיום המירוץ‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬המירוץ היה מסתיים לאחר שלושים‬
‫סיבובים סביב השדרה והמנצח במספר רב של מירוצים היה ״השמן״ למרות‬
‫שנפח המנוע של האופנוע שלו היה רק ‪ 250‬סמ״ק‪.‬‬
‫תודה לאלחנן רוסטוקר ווילי שרף‪ ,‬חבריי מימי ילדותי בביסטריצה‪ ,‬אשר עזרו לי‬
‫לעדכן את הסיפור הזה‪.‬‬
 ‫‪19‬‬

‫אופנוע ״גי׳אווה״ עם מנוע של ‪ 350‬סמ"ק )המקור‪-‬פייסבוק(‬

‫אופנוע ״טריומף״ עם מנוע של ‪ 250‬סמ"ק )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪20‬‬

‫עץ הדובדבנים וערימת העצים‬

‫הייתי ילד מאד שובב מאז שאני זוכר את עצמי‪ .‬איך שהקיץ הסתיים עם ריח‬
‫השדות ועם העצבות שמגיעה עם סיום החופשה‪ ,‬היינו משחקים בחצר עד‬
‫מאוחר בלילה‪ ,‬כי בקרוב היינו צריכים לחזור ללימודים‪ .‬לא פעם‪ ,‬היינו משחקים‬
‫בחצרם של משפחת פקר עם שתי הבנות שלהם‪ ,‬בובו ואולגה‪ .‬יום אחד‪ ,‬היה‬
‫כבר סוף אוגוסט‪ ,‬ראיתי שעל עץ הדובדבנים‪ ,‬הממוקם בין החצר שלנו ושל‬
‫משפחת פקר‪ ,‬נשארו עוד כמה מהדובדבנים הלבנים העסיסיים האלה‪.‬‬

‫הדובדבנים כאילו עשו לי עיניים ואני לא יכולתי להתאפק מלעלות על העץ‬

‫ולקטוף את הדובדבנים האחרונים שהיו שם‪ .‬בלי פחד נתלתי על ענף‬
‫והתקדמתי עוד ועוד כדי להגיע לכל הדובדבנים האלה‪ .‬אבל פתאום‪ ,‬מאמצע‬
‫שום מקום‪ ,‬הענף נשבר ואני ילד די גדול‪ ,‬הנכנס לכיתה השבעית‪ ,‬נפלתי כמו‬
‫אבן‪ ,‬שברתי כמה אריחים והמשכתי בנפילה החופשית עד אשר נתקעתי‬
‫בערימת העצים המסודרת שאבי הכין בעוד מועד לכבוד החורף הקר והמושלג‬
‫של ביסטריצה‪ .‬איזה מזל היה לי שאבא תמיד דאג מראש כדי שנעבור בשלום‬
‫את החורף למרות שהוא לא תכנן כמובן‪ ,‬שערימת העצים הזאת תציל גם את‬
‫בנו השובב‪.‬‬

‫הבית מרחוב "קרג'יאלה"‪ ,‬צד אחר שלו‬

 ‫‪21‬‬

‫עץ הדובדבנים ומחסן העצים לחורף‬

 ‫‪22‬‬

‫תלבושת אחידה והעניבה האדומה‬

‫בבית הספר היסודי לפני תחילת שנת הלימודים היינו מתכוננים למבצע‪ ,‬היטב‬
‫היטב‪ ,‬מבצע של תחילת הלימודים‪ .‬אם היית בן‪ ,‬כמוני‪ ,‬האמא הייתה תופרת‬
‫על שרוול שמאל של הגי׳אקט‪ ,‬במקום המתאים‪ ,‬חתיכת בד בצבע של בית‬
‫הספר אליו השתייכת יחד עם פרטי בית הספר וכיתת הלימוד שלך‪,‬נניח כיתה‬
‫ג‪ .1‬לאחר מכן היינו הולכים לחנות הספרים הקרובה‪ ,‬שם היינו קונים את ספרי‬
‫הלימוד והמחברות המומלצים‪ .‬עוטפים את ספרי הלימוד והמחברות בנייר‬
‫בצבעים שונים על פי המקצועות‪ ,‬כגון‪ :‬מתמטיקה‪ ,‬דיקדוק רומני‪ ,‬ספר שפה זרה‬
‫‪ -‬רוסית וגרמנית‪ ,‬ספרות רומנית‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬גיאוגרפיה ואפילו כלכלה‬
‫קומוניסטית‪ .‬אחרי שעטפנו הכל‪ ,‬הייתי מדביק פתקית עם שם הספר או‬
‫המחברת‪ .‬כל שנה‪ ,‬אמא או אבא היו קונים גם עת ציפורן לכתיבה עם דיו‪,‬‬
‫מוחק‪ ,‬עפרונות‪ ,‬מחוגה‪ ,‬מסדרים אותם בקלמר ומוסיפים גם בקבוקון עם דיו‬
‫סגור היטב שהיה נשאר בבית‪ .‬בשנים הראשונות של היסודי הייתי לובש גם‬
‫עניבה אדומה כי מההתחלה היו משייכים את כל התלמידים לצופים‬
‫הקומוניסטים במסגרת חובה‪.‬‬

‫ביום התחלת הלימודים‪ ,‬הייתי חובש את כובע המצחיה עם סמל בית הספר‪,‬‬
‫להשלים את התלבושת האחידה והייתי הולך ברגל מרחוב 'קרגי׳לה' עד‬
‫לשדרת 'רפובליצי׳' היכן היה ממוקם בית הספר שלי‪ .‬לבנות‪ ,‬כמו אחותי‬
‫הצעירה הלן‪ ,‬כאשר התחילה ללמוד בכיתה א'‪ ,‬הלבישו אותה בתלבושת‬
‫אחידה המתאימה לבת‪ ,‬שמלה אפורה בעלת משבצות קטנות עם סינר כהה‬
‫יותר ועם צווארון לבן בעל קצוות עגולות‪ .‬הנעליים שנעלה היו שחורות‬
‫והגרביים היו לבנות‪ .‬כמו כן‪ ,‬על שרוול שמאל של שמלתה‪ ,‬אמא הייתה תופרת‬
‫את חתיכת הבד בצבע מתאים עם פרטי בית הספר שלה‪ .‬בבית הספר שלי וגם‬
‫של אחותי המשמעת הייתה רצינית ומוקפדת וכאשר המורים היו נכנסים לכיתה‬
‫היינו צריכים לעמוד ולאחר מכן‪ ,‬כאשר היו מרשים לנו‪ ,‬היינו מתיישבים‪ .‬ב״בית‬
‫הצופים״ של אז‪ ,‬היינו יכולים להשתתף בפעילות עם יתר הצופים במשחקי טניס‬
‫שולחן‪ ,‬שח‪-‬מט ואפילו ריקודי עם‪ .‬כך למדנו והתחנכנו בשנים הראשונות של‬
‫היסודי‪ .‬אבל‪ ,‬אחרי השנים הראשונות האלה‪ ,‬אחרי שנת ‪ ,1957‬כאשר ההורים‬
‫נרשמו לעליה לישראל קראו לנו‪ ,‬לי ולחבריי היהודים‪ ,‬בבית הספר שלנו‪ ,‬כדי‬
‫שנתכנס יחד עם יתר תלמידי בית הספר באולם הכנסים‪ .‬שם‪ ,‬בלי שום‬
‫הסתייגות חינוכית ואפילו בלי שום בושה‪ ,‬השפילו אותנו והורידו לנו את‬
‫העניבות האדומות‪ ,‬כל אחד בתורו‪ ,‬תוך פגיעה בכבוד האישי שלנו‪ .‬למרות‬
‫זאת‪ ,‬אפילו באותה שנה בה הורידו לנו את העניבות האדמות‪ ,‬אני וגם ילדים‬
‫יהודים אחרים‪ ,‬אשר הצטיינו בלימודים‪ ,‬קיבלנו את פרס הסיום אשר כלל‬
‫ספרים בתחום הספרות היפה כמו הספר ״רובינסון קרוזו״‪.‬‬
 ‫‪23‬‬

‫הכיתה של אחותי הלן אשר יושבת שנייה מצד ימין‬

 ‫‪24‬‬

‫המוכרת בשוק ״דצי׳אבל״‬

‫גם בתקופת ילדותי‪ ,‬למרות שהכלכלה הייתה קומוניסטית‪ ,‬יכולת להשלים‬

‫הכנסה למשפחתך‪ ,‬אם היית חרוצה ואמיצה כמו אמא שלי‪ ,‬אילונה‪ .‬היא הייתה‬
‫יוצאת לשוק ”דצי׳אבל״ העירוני כדי למכור בגדים יד שניה שהייתה אוספת‬
‫בקהילה שלנו‪ .‬בימי החורף הקרים‪ ,‬ביום השוק השבועי‪ ,‬הייתה מגייסת אותנו‪,‬‬
‫אותי ואת אחותי‪ ,‬כדי שנעביר את כל הבגדים למכירה באמצעות עגלה גדולה‬
‫בעלת צורה מיוחדת במינה שהייתה מזכירה עגלה של תינוקות‪ .‬כך‪ ,‬היא ואנחנו‬
‫הילדים‪ ,‬היינו מושכים ודוחפים את העגלה עם הבגדים‪ ,‬מרחוב 'קרגי׳אלה' עד‬
‫לשוק אשר היה ממוקם בשטח שמעבר לבית הספר "תיכון מעורב" שלי בשדרה‬
‫"רפובליצ'י"‪.‬‬

‫אז כך‪ ,‬היינו מושכים ודוחפים את העגלה‪ ,‬לעט‪ ,‬לעט כי דאגנו שלא נחליק על‬
‫הקרח המעורבב עם שלג בחורף כמובן‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אנחנו הילדים היינו‬
‫ממשיכים לבית הספר ואימה הייתה נשארת בשוק והייתה מתחילה במכירה‪.‬‬
‫בשוק היו כפריים רבים מהכפרים שבסביבה כגון בורגופרונד‪ ,‬דומיטרה‪ ,‬סארצל‬
‫ועוד׳‪ .‬באיזור מסוים של השוק היו מוכרים פרות‪ ,‬כבסים ואפילו סוסים‪ .‬באיזור‬
‫שאימה הייתה מוכרת את הבגדים שלה היו עוד מוכרות של בגדים מהעיר כך‬
‫שהכפריות אשר היו מסתובבות שם יכלו לבחור מגוון רחב של בגדים יד שניה‪:‬‬
‫חולצות‪ ,‬סוודרים‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬גי׳אקטים ואפילו כובעים מכל הסוגים‪ .‬מחיר של‬
‫חולצה יכול היה לנוע בין ‪ 2‬ליי עד ‪ 5‬ליי‪ ,‬מחיר של סוודר היה בין ‪ 4‬ליי לבין ‪8‬‬
‫ליי‪ ,‬מחיר של מכנסיים היה בין ‪ 5‬ליי ועד ‪ 10‬ליי‪ ,‬מחיר של גי׳אקט היה נע בין‬
‫‪ 15‬ליי ל‪ 20-‬ליי ומחיר של כובע היה יכול להיות בין ‪ 10‬ליי ל‪ 15-‬ליי‪ .‬האושר‬
‫בעיניים של אימה היה מגיע כאשר יכלה לספור בידיה החרוצות את הכסף‬
‫שהיה מתקרב‪ ,‬ביום מכירות מוצלח‪ ,‬עד כ‪ 100-‬ליי‪ .‬בסיום יום המכירות‪ ,‬היינו‬
‫חוזרים אליה‪ ,‬אני ואחותי‪ ,‬עוזרים לה לאסוף את הבגדים שלא נמכרו בתוך‬
‫העגלה‪ ,‬ובדחילו וברחימו‪ ,‬את אימה העיפה מחזירים יחד עם העגלה הביתה‬
‫ברחוב 'קרגי׳אלה'‪ .‬כך אני זוכר את הימים ההם‪ ,‬ימים של מכירות בשוק העירוני‬
‫של ביסטריצה‪ ,‬על מנת להשלים את ההכנסה למשפחה שלנו‪.‬‬
 ‫‪25‬‬

‫שוק 'דצ'יאבל' כיום‬

‫בגדים 'יד שנייה'‬

 ‫‪26‬‬

‫בית הכנסת הגדול ובית הכנסת הקטן‬

‫בית הכנסת הגדול‪ ,‬או כפי שקראו לו יהודי ביסטריצה‪ ,‬״די גרויסע שיל״ ממוקם‬
‫ברחוב שנקרא היום‪' ,‬גנרל ג‪ .‬בלאן'‪ .‬יהודי העיר היו הולכים לבית הכנסת הזה‬
‫בחגי תשרי‪ ,‬כאשר הסתיו כיסה את העצים בצהוב‪ ,‬באביב בחג פסח שהעצים‬
‫היו מתמלאים בפרחים וגם בשבועת שהיו חוגגים בקיץ שכבר כל העצים היו‬
‫צבועים בירוק‪ .‬החלק החיצוני של המבנה כלל צד קדמי מרשים עם חלון גדול‬
‫עם זכוכיות וויטרז׳ צבעוניות מעל דלת הכניסה הראשית כאשר מלמעלה בלטו‬
‫שני לוחות הברית‪ .‬בפנים‪ ,‬באולם הגדול היו כל הספסלים המיועדים לציבור‬
‫המתפללים‪ ,‬בחלק הקדמי עם כל סמלי היהדות הרשים ארון הקודש המפואר‬
‫שבו היו ספרי התורה עם כל הכתרים ואצבעות עשויות מכסף שבאמצעותם‬
‫החזן והרב היו קוראים בתורה‪ .‬בקומה השניה המפוארת הייתה עזרת הנשים‬
‫שקירותיה היו מכוסים גם בסמלים יהודים‪ .‬בחלק הקדמי של עזרת הנשים היו‬
‫פרושים לוחות עץ המאפשרים לנשים המתפללות להביט על האולם הראשי‬
‫ולעקוב אחרי כל שלבי התפילה‪ .‬על ספסלי הגברים היו רשומים שמות‬
‫המשפחה של בני המשפחה של המתפללים וליד ארון הקודש היו שולחן‬
‫התפילה המיוחד של החזן ולידו עם מבט אל הציבור‪ ,‬הספסל המיוחד של רב‬
‫הקהילה שלנו‪ ,‬כבוד הרב שפיץ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בית הכנסת הקטן היה ממוקם ברחוב שנקרא היום – 'דורניי'‪ .‬שם יהודי‬
‫ביסטריצה היו מתפללים כל יום שלוש פעמים‪ ,‬שחרית‪ ,‬מנחה ומעריב וגם‬
‫בערבי שבת ובשבתות‪ .‬בית הכנסת הזה כבר אינו קיים כיום‪ ,‬כאשר בילדותי‬
‫הוא שירת היטב את הקהילה שלנו‪ .‬כדי לדייק‪ ,‬אציין שהוא היה ממוקם מול‬
‫הבית של משפחת שנאפ ושם אני עליתי לתורה בבר‪-‬מצווה שלי והשתתפתי‬
‫בלא מעט עליות לתורה לכבוד החברים היקרים שלי מה'חיידער' של המלמד‬
‫ברנשטיין‪ .‬ליד אולם בית הכנסת הקטן‪-‬״די קליינע שיל״ היה אולם נוסף היכן היו‬
‫שלחנות וספסלים שהיו מתמלאים במתפללים אשר חגגו ושתו לחיים לכבוד‬
‫ברי‪ -‬מצווה‪ ,‬מתן שמות ובריתות של תינוקות וגם בסעודה השלישית שהייתה‬
‫נערכת בכל מוצאי שבת‪ .‬אני זוכר ומזכיר בהמון אהבה את שני בתי הכנסת‬
‫האלה היכן התפללנו ורכשנו ידע ותרבות יהודית אולי אפילו יותר מרכישת הידע‬
‫והתרבות הרומנית שהתקיימה בבתי הספר של העיר‪.‬‬
 ‫‪27‬‬

‫בית הכנסת הגדול אשר משמש כיום כבית קונצרטים של העיר ביסטריצה‬
 ‫‪28‬‬

‫רחוב 'דורניי' כיום‪ ,‬היכן היה פעם בית הכנסת הקטן‬

 ‫‪29‬‬

‫איך נכנסתי לתיכון‬

‫הגעתי לשנה אחרונה שלי ביסודי של "התיכון המעורב" שבשדרת ״רפובליצ׳״‪.‬‬

‫ימי בית הספר התחלקו באופן שווה בין הלימודים הכלליים בבוקר ולימודי‬
‫היהדות אחרי הצהריים‪ .‬כאשר הגיעה השנה האחרונה של היסודי‪ ,‬התחלתי‬
‫להתכונן למבחני הקבלה לתיכון במתכונת תחרותית בה התלמידים מתמודדים‬
‫על כל מקום בכיתת התיכון הראשונה )כיתה ח׳(‪ .‬במבחני הקבלה ההתרגשות‬
‫הייתה מאד גדולה ואני כמו רוב הילדים היהודים עשינו אותם על הצד הטוב‬
‫ביותר‪ .‬אבל‪ ,‬״האבל״ היה גדול כמו בניין בית הספר‪ ,‬ראינו בעיניים קלות‬
‫ועצובות‪ ,‬יחד עם כל אלה שנרשמו לעלות לישראל‪ ,‬כאשר השמות שלנו לא‬
‫הופיעו על לוח המודעות היכן שהוצגו רשימות התלמידים אשר נכנסו לתיכון‪.‬‬
‫האכזבה הייתה גדולה‪ ,‬אך גם היה אור קטן ומהבהב בקצה המנהרה‪ ,‬שנתן לי‬
‫קצת תקווה‪ .‬המחנכת שלי כיוונה אותי לקורס הכנה שנערך בקיץ לילדים שלא‬
‫התקבלו לתיכון‪ .‬בקורס ההכנה הקיצי‪ ,‬אני זוכר את המורה ׳אולטיאנו הזקן׳‬
‫אשר עשה מאמצים עילאיים לחזור על כל המתמטיקה של היסודי‪ .‬המורה הזה‬
‫היה מסוג האנשים שנתן מעצמו‪ ,‬עם כל הלב והנשמה‪ ,‬ודאג שאני כתלמידו‬
‫אצליח להכנס לתיכון‪ .‬בזכותו לא עשיתי אפילו שגיאה קטנה אחת במבחן‬
‫החוזר של סוף חודש אוגוסט‪ .‬אז לא הייתה לוועדה הבוחנת במה להתלות‬
‫ונאלצה לאשר לי את העלייה המיוחלת ל'תיכון המעורב' של ביסטריצה אשר‬
‫נקרא היום "ליביו רבריאנו"‪.‬‬

‫גם עכשיו אני מלא הערכה ל״אולטיאנו הזקן״ אשר פתח עבורי את דלת התיכון‬
‫לרווחה‪.‬‬
 ‫‪30‬‬

‫'התיכון המעורב' בילדותי אשר כיום נושא את השם 'ליביו רבריאנו'‬

 ‫‪31‬‬

‫חיות בית שהיו איתנו‬

‫אבא שלי לזר סיפר לי שבכפר הולדתי‪ ,‬בורגופרונד‪ ,‬לפני שעברנו לביסטריצה‪,‬‬
‫היה לנו כלב בצבע לבן שקראו לו ״לבנבן״‪.‬‬

‫כאשר הייתי בסך הכל כבן שנתיים‪ ,‬השאירו אותי עם דודה חני מבוקרשט‪ ,‬אשר‬
‫הייתה בביקור אצלנו בכפר שבמחוז ביסטריצה‪-‬נסאוד‪ .‬הדודה שמרה עלי‬
‫היטב‪ ,‬היטב ולמרות זאת אני נעלמתי לה‪ .‬היא התחילה לחפש אותי בקדחתנות‬
‫בבית וגם בחצר‪ .‬בסופו של דבר מצאה אותי‪ ,‬השובב ״הגדול״‪ ,‬ממש מסתתר‪.‬‬

‫איפה יכולתי להיות? לא תאמינו‪ ,‬הסתתרתי במלונה של הכלב "לבנבן"‪ .‬הכלב‬

‫שמר עלי ולא נתן בשום פנים ואופן לדודה חני להוציא אותי מהמלונה שלו‪ .‬רק‬
‫כאשר חזרו ההורים‪ ,‬אבא הצליח כמובן להוציא אותי מהמלונה ולהכניס אותי‬
‫‪.‬הביתה‪.‬‬
‫עברו השנים‪ ,‬אני מצאתי עוד חיית בית‪ ,‬כלב זאב בשם רקסי‪ ,‬כלבם הנאמן של‬
‫משפחת פקר‪ ,‬השכנים שלנו בקרגי׳אלה‪-‬ביסטריצה‪ .‬ערב חורף קריר אחד‪,‬‬
‫הוצאתי את רקסי לטיול ברחוב המושלג‪ .‬הרחוב היה די חשוך‪ ,‬כמו שהיה אז‬
‫באותם השנים‪ ,‬ופתאום הופיע מאי שם איש אחד שעצר אותי על ידי כך שנגע‬
‫בי קלות בידו‪ ,‬כדי לשאול איפה גר דר‪ .‬סטבר‪ ,‬שהיה אחד השכנים שלנו‪ .‬הכלב‬
‫הנאמן רקסי‪ ,‬בלי שום היסוס קפץ להגן עלי והפיל את האיש‪ .‬הוא נרגע רק‬
‫‪:‬שצעקתי לו בכל כוחותיי‬
‫!‪-Reksi, Reksi, nu-l musca pe domn‬‬
‫האדון!‬
‫‪-‬רקסי‪ ,‬רקסי אל תנשך את‬
‫רקסי מייד נרגע ונשכב על הרצפה לידי‪ .‬אז‪ ,‬בשקט ובשלווה הראתי לאיש היכן‬
‫בדיוק גר דר‪ .‬סטבר‪ .‬כאשר האיש הלך‪ ,‬ליטפתי בעדינות את רקסי ובכך הודיתי‬
‫לו‪ ,‬כי הוא וגם אני לא ידענו מה יעשה האיש ברחוב החשוך שלנו‪ ,‬כאשר נגע בי‬
‫‪.‬קלות בידו‪.‬‬
‫בחצרם של משפחת פקר הייתה גדר שהפרידה בינם לבין החצר של דר‪.‬‬
‫סטבר‪ .‬ליד הגדר היה כלוב של עורב מאד מפותח ומאד חכם ומייד תבינו מדוע‪.‬‬
‫כאשר אחד מאיתנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬היה מתקרב אליו והוא שכן בכלוב‪ ,‬העורב המיוחד‬
‫‪:‬הזה היה אומר בהונגרית‪:‬‬
‫!‪-Nyolzora‬‬
‫‪!8‬‬
‫‪-‬השעה‬
‫זה סיפור מאד נוסטלגי על חיות בית שהפליאו אותי וגם שמרו עלי ברגעים‬
‫מסוימים של ילדותי‪.‬‬
 ‫‪32‬‬

‫‪ Feherke‬הכלב שלנו 'לבנבן'‬

‫העורב של השכנים‬
 ‫‪33‬‬

‫תיאטרון‪ ,‬שירים ביידיש וסרטים‬

‫המשפחה שלי אהבה תיאטרון בכלל ובמיוחד את התיאטרון ביידיש‪ .‬כאשר‬

‫הייתה מגיעה להקת התיאטרון ביידיש מבוקרשט לעיר שלנו‪ ,‬בשעות הערב‪,‬‬
‫אמא‪ ,‬אבא הלן ואני היינו מתלבשים יפה והולכים ל׳בית התרבות׳ הקרוב לגן‬
‫העירוני הגדול‪ .‬לפני תחילת ההצגה או המופע היינו מתיישבים לשעה קלה‬
‫לאכול קבב מסורתי עם חרדל ב״גן הקיץ״‪ ,‬היכן קרוב משפחה שלנו‪ ,‬שטטר‪,‬‬
‫היה מגיש לנו את המאכלים הטעימים יחד עם קנקן של מיץ ענבים‪.‬‬

‫לאחר מכן היינו נכנסים ל״בית התרבות״ דרך הכניסה המרשימה שלו ובאולם‬
‫עם הכסאות המרופדים היינו יושבים בנחת ומחכים לתחילת המופע‪ .‬כך הייני‬
‫נהנים ממחזות של ׳שלום עליכם״ המחזאי המפורסם ועוקבים בהנאה אחרי‬
‫המשחק המעולה של שחקנים כשרוניים כמו לאה קיניג ‪ -‬סטולפר יחד עם בעלה‬
‫צבי סטולפר‪ .‬המחזות האלה ביידיש כללו גם יצירות של מחזאים אחרים‪.‬‬
‫‪:‬השמות שלהם רשומים ביידיש העסיסית שהכרנו והוקרנו במשפחתנו‬
‫‪-‬טביע דר מלכיקר ‪ -‬טוביה החולב‬
‫‪-‬מנחם מענדעל‬
‫‪-‬כתריליווקער פראגרס על השטעטעל‪-‬העיירה של ״שלום עליכם״‬
‫‪-‬הרשעלע אוסטרופולר‬
‫‪-‬הדיבוק‬
‫‪-‬שמענדריק‬
‫בימים שמחים אחרים‪ ,‬היינו הולכים ל״בית התרבות״ כדי להקשיב למוזיקה‬
‫הנפלאה של ״כליזמרים״ עם זמרים וזמרות‪:‬‬
‫‪-‬א יידישע מאמע‬
‫‪-‬בעלז‪ ,‬בעלז‬
‫‪-‬צי׳ריבים צי׳ריבום‬
‫‪-‬בלאלייקה‬
‫בביסטריצה‪ ,‬הקולנוע היה די קרוב לבית שלנו "בקרג׳אלה" והיה ממוקם‬
‫בשדרת "רפובליצי׳" מול בית הספר שלי הנקרא כיום ״ליביו רבריאנו״‪ .‬בית‬
‫הקולנוע הזה היה נקרא ״‪ 23‬לאוגוסט״ והיה מציג סרטים רבים במיוחד סרטים‬
‫צרפתים וסרטים הודיים שהיו אהובים עלי‪.‬‬
‫הסרטים הצרפתים כללו שחקנים גדולים ומוכשרים כמו זיאן מראה‪ ,‬לואי דה‬
‫פונס ובורביל אשר הופיעו בסרטים האלה‪ :‬פנטומס‪ ,‬אורפיאוס‪ ,‬הרוזן ממונטה‬
‫קריסטו‪ ,‬האומללים‪ ,‬שלושת המוסקטרים‪ ,‬פורטונת‪.‬‬
‫גם מאד אהבתי לחזות בסרטי השחקן המהולל ההודי "ראי קאפור"‪:‬‬
‫קורי‪ ,‬קורי‪ ,‬סנגם ועוד‪.‬‬
 ‫‪34‬‬

‫אלה היו אותם ימים שמחים בהם‪ ,‬יחד עם אמא‪ ,‬אבא ואחותי הלן‪ ,‬היינו הולכים‬
‫ומתענגים עם מחזות ביידיש‪ ,‬מוזיקה ושירים גם ביידיש וכן לחזות בסרטים‬
‫בלתי נשכחים צרפתים והודיים‪.‬‬

‫בית התרבות שליד הגן הגדול אשר מאז ומתמיד משמש להצגות תיאטרון‬

‫בית הקולנוע שהיה פעם בביסטריצה )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪35‬‬

‫השחקן הצרפתי המפורסם באותם הימים 'ז'יאן מראה' )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪36‬‬

‫״חניכע“‪-‬חנוכה ופורים‪-‬״פירעם שפיל"‬

‫חנוכה היה חג החורף שלנו והיינו מדליקים נר כל יום מהיום הראשון עד היום‬
‫השמיני בחנוכיה מסורתית‪ .‬ערב‪ ,‬ערב במשך החג היינו מסובבים את הסביבון‬
‫שהיה מביא לנו במזל חצי מקופת הגרושים שהיו במשחק שהיה מתקבל ה׳‬
‫זאת אומרת ״ האלב״ ביידיש‪ ,‬או ״חצי״ בעברית‪.‬‬

‫אבל השמחה הייתה מגיעה לשיא כאשר הסביבון ) 'הדריידלע' ביידיש( היה‬
‫נעצר על ג׳ שמשמעותו בעברית ״גדול״ והיינו זוכים בכל הקופה של הגרושים‪.‬‬
‫כך היינו חוגגים את ״החניכע״ בחורף המושלג בביסטריצה‪ .‬אני‪ ,‬אחותי וההורים‬
‫היינו נפגשים עם בני משפחה כמו מוריץ‪-‬באצי׳ החייט ואשתו דינציו‪-‬נני אשר היו‬
‫נותנים לנו ״חניכע געלט״ )כסף חנוכה ביידיש( כדי שיהיה לנו כמה גרושים על‬
‫מנת שנוכל לסובב את ״ הדריידלע״‪.‬‬

‫היינו חוגגים את פורים כאשר היה מתקרב האביב‪ ,‬ופרחי השלג היו מופיעים‪,‬‬
‫עם ״משחקי פורים״ או ביידיש ״פירעם שפיל״‪ .‬בפורים היינו מתחפשים כמו‬
‫למשל בשנת ‪ 1953‬הייתי לבוש כמו טבח ואחותי הלן הייתה מחופשת לדבורה‪.‬‬
‫אמא הייתה אופה את עוגות הבית אותן הייתה מכניסה בתוך סלי קש שאנחנו‬
‫הילדים היינו מעבירים אל בתי הקהילה היהודית בתור משלוח מנות‪ .‬השיא של‬
‫חג פורים אצלנו היה כאשר אמא הייתה מכינה ואופה חלה ענקית ומאכל‬
‫‪.‬מסורתי אשר קראנו לו 'סרמלא'‪.‬‬

‫המוזמנים לארוחת הפורים החגיגית היו מנהל הקואופרטיב ״אוניריה״ מר הרא‬

‫הנכבד יחד עם מנהל החשבונות הבכיר של הקואופרטיב מר גראייר‪ .‬הם יחד‬
‫איתנו‪ ,‬אבא בראש השולחן‪ ,‬אמא השפית הראשית וגם אנחנו הילדים‪ ,‬אני והלן‪,‬‬
‫היינו נהנים מארוחת החג‪.‬‬
‫כך אני זוכר בצורה נוסטלגית את החגים האלה ‪ -‬חג חנוכה וחג פורים‪ ,‬חגי‬
‫היהודים אשר נחגגו כך בקהילה שלנו בביסטריצה‪.‬‬
 ‫‪37‬‬

‫חנוכה היה שמח בבית היהודי שלנו‬

‫אני ואחותי הלן מחופשים לכבוד פורים בשנת ‪1953‬‬

 ‫‪38‬‬

‫בילוי בחופשות שלנו‬

‫כאשר היה מגיע הקיץ‪ ,‬אמא הייתה אורזת מזוודה ויחד איתי ועם אחותי‪ ,‬היינו‬
‫נוסעים באוטובוס או ברכבת לעיר או לכפר נופש בהם היינו מתאכסנים אצל‬
‫אנשים מקומיים כי מלון לא היה בהישג ידינו‪ .‬אחת הערים המבוקשות ביותר‬
‫הייתה ווטרה דורניי אליה היינו נוסעים בתחילת השבוע‪ .‬אבא היה מצטרף‬
‫לקראת יום שישי‪ ,‬לבילוי השבת ביחד‪ .‬אבא היה מביא איתו חלה ותרנגולת‪,‬‬
‫אחרי שהשוחט שחט אותה כדת וכדין‪ .‬אמא הייתה מבשלת את ארוחת השבת‬
‫וריח מרק עוף ובשר מטוגן היה ממלא את כול המקום של הנופש שלנו‪.‬‬

‫מקום נוסף בו היינו נופשים היה הכפר הציורי 'קוליביצה' הקרוב למקום הולדתי‬
‫'בורגופרונד'‪.‬‬
‫באחד מימי הנופש 'בקוליביצה' קרה לי מקרה לא נעים‪ ,‬כי בתור ילד שובב לא‬
‫ישבתי לרגע במקום אחד‪ .‬אמא הביאה שמן בכלי מזכוכית גדול הקרוי דמיגי׳אן‪.‬‬
‫אני חשבתי בטעות שבכלי הזה אמא מחזיקה איזה משקה חריף כגון "פלינקה"‬
‫או "צויקה" שהיה מאד מקובל בסביבת העיר ביסטריצה‪.‬‬

‫אני‪ ,‬בלי לחשוב פעמיים ומבלי שאמא תרגיש‪ ,‬הרמתי את הדמיגי׳אן ושתיתי‬
‫את כל הנוזל‪ .‬כאשר אמא תפסה מה שעשיתי‪ ,‬היא דאגה מאד‪ ,‬כי מי יודע מה‬
‫יכול לקרות לילד ששתה מעל ליטר שמן‪ .‬לא הספיקה לכעוס עלי כי הדאגה על‬
‫המצב הבריאותי שלי העסיק אותה מאד‪ ,‬מאד‪ ,‬יותר מיממה‪ .‬לי למעשה לא‬
‫ממש קרה משהו נורא‪ ,‬חוץ מכאבי בטן )אל תנסו את זה בבית‪ ,(...‬אבל זה‬
‫לימד אותי לבדוק היטב‪ ,‬היטב‪ ,‬מה אני שותה בכלל ואם אני שותה קצת משקה‬
‫חריף זה רק ביום שישי לפני כניסת השבת או בחגיגות ובחגים שלנו‪.‬‬
 ‫‪39‬‬

‫האגם 'קוליביצה' כיום‬

 ‫‪40‬‬

‫איך נסענו בימים ההם‬

‫מדי פעם היינו נוסעים דרך העיר "נסאוד" לקרובים שלנו לעיירה 'רודנה'‪.‬‬

‫ב'רודנה' היה גר אחיה של אמא ומשפחתו‪ ,‬פורקוש באצי׳‪ ,‬אופה מפורסם‬

‫באיזור שלו‪ .‬אחרי אריזת המזוודה‪ ,‬היינו הולכים ברגל אל תחנת האוטובוסים‬
‫הממוקמת בשטח פתוח קרוב לבית הכנסת הגדול‪ .‬מאחר ולא היה שום חדר‬
‫המתנה היינו מחכים בבית מרזח קטן‪ ,‬במיוחד במזג אוויר גשום‪ .‬האוטובוס היה‬
‫מגיע‪ ,‬היינו עולים עם המזוודה כי היה מספיק מקום ומתיישבים על כסאות העץ‬
‫הלא נוחות והיינו מתחילים את הנסיעה‪ .‬הנהג היה משתדל להיות אדיב עם‬
‫הנוסעים וכאשר היה עוצר בעיר 'נסאוד'‪ ,‬כמחצית הנוסעים היו יורדים שם‪.‬‬
‫ב'רודנה'‪ ,‬האוטובוס היה מתרוקן מהנוסעים וכבר היה מתכונן לחזור‬
‫ל'ביסטריצה'‪ .‬אנחנו הילדים‪ ,‬היינו משחקים כמה ימים עם שלוימעלע ונהנים‬
‫מהמאפים של פורקוש באצי׳‪ .‬בסופו של הטיול שלנו היינו חוזרים באותו‬
‫אוטובוס הבייתה‪.‬‬

‫פעמים אחרות היינו נוסעים לעיר המחוז הגדולה‪ ,‬קלוז‪ ,‬אבל הפעם זה היה‬
‫ברכבת‪ .‬כדי להגיע לתחנת הרכבת‪ ,‬היו פעמים שהיינו עולים על כרכרה רתומה‬
‫לסוסים "פיאקער" אשר הייתה לוקחת אותנו אל תחנת הרכבת‪ .‬פעמים אחרות‬
‫היינו נעזרים במוניות מסוגים שונים אשר היו חונים בתחנה שלהם במרכז‪.‬‬
‫המוניות היו ממוצא רוסי‪ ,‬כגון‪' :‬וולגה'‪' ,‬לדה' או 'מוסקוביץ'‪.‬‬

‫בקלוז היינו נפגשים עם הבן דוד שלנו‪ ,‬שוני‪-‬שמואל והיינו מבקרים בבית‬
‫המלאכה של הדודים התאומים‪ :‬ליפי באצי׳ הסנדלר ואברום החייט‪ .‬כך‪ ,‬אחרי‬
‫מספר ימים שם‪ ,‬שוב היינו חוזרים באותה רכבת הבייתה‪.‬‬

‫לי הרכבת גם הזכירה מעשה שובב שבגללו גרמתי לדאגה להורים שלי‪ .‬יום‬
‫אחד‪ ,‬השובבות עלתה לי יותר מדי לראש‪ ,‬החלטתי יחד עם בן דודי שטטר‬
‫שנסתתר בתוך קטר וכך נסע ברכבת‪ .‬אכן הסתתרנו ליד הפחמים שבחלק‬
‫האחורי של הקטר ונסענו עד לכפר "סאראצל" הקרוב לביסטריצה‪ .‬במזל‪ ,‬שם‬
‫תפסו אותנו ומייד החזירו אותנו לתחנה ב'ביסטריצה' באמצעות קטר אחר‪.‬‬
‫ההורים שלנו המודאגים רצו בדחיפות לתחנת הרכבת‪ ,‬קודם חיבקו אותנו‬
‫בהמון אהבה כי חזרנו בשלום ולאחר מכן ריתקו אותנו לבית כי גם הגיע לנו‬
‫להענש ולא לחזור על מעשים כאלה‪.‬‬
 ‫‪41‬‬

‫כמו כרכרות של פעם )המקור‪-‬ציפי ואבי קינן(‬

‫כמו המונית של פעם )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪42‬‬

‫כמו האוטובוס של פעם )המקור‪-‬פייסבוק(‬

‫כמו הרכבת של פעם )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪43‬‬

‫הרבנים שלנו‬

‫בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת‪ ,‬משפחת הרב שלנו מרובת הילדים‬
‫קיבלה "סרטיפיקט" שזה אישור לנסוע לארצות הברית‪ .‬באותה תקופה כאשר‬
‫שלטו ברומניה הקומוניסטים‪ ,‬יהודים יכלו לקחת לחו“ל‪ ,‬בעת שעזבו סופית את‬
‫המדינה‪ ,‬בקושי רב‪ 70 ,‬ק״ג של פריטים אישיים עם אדם מבוגר ו‪ 40-‬ק״ג עם‬
‫ילד‪ .‬כמו כן‪ ,‬אסור היה להחזיק ולהוציא כסף זר כגון דולרים‪ ,‬גם אם זה כסף‬
‫שהמשפחה חסכה במשך שנים רבות‪ .‬הרב חסך כסף זר בשטרות של דולרים‬
‫איתו רצה להקים מחדש את ביתו וחצרו בארצות הברית הרחוקה‪ .‬הרב ביקש‬
‫מאבי‪ ,‬תוך שמירה קפדנית כמו על סוד כמוס‪ ,‬להכניס את השטרות בעקבים‬
‫ומתחת לסוליות הנעליים שלו עצמו‪ ,‬של אישתו הרבנית ושל כל ילדיו‪ .‬אבי ביצע‬
‫את המשימה על הצד הטוב ביותר ואיפשר שהרב יחד עם כל משפחתו יצאו‬
‫בשלום מהמדינה על מנת להגיע ללא פגע בארצות הברית‪ ,‬לשכונת היהודים‬
‫של ניו יורק‪ .‬שם היה לו את כל הכסף שנדרש כדי להקים שוב את ביתו ואת‬
‫חצרו‪ .‬רק כאשר אבא קיבל הודעה מוסמכת מהרב שהגיע ליעד בשלום‪ ,‬גילה‬
‫לנו‪ ,‬לאמא ולילדים‪ ,‬את הסוד הכמוס הזה בו הוא הסתכן ביותר וכמובן סיכן גם‬
‫אותנו‪ .‬אני היום לא שופט את אבא אלא מעריך אותו על הרצון האין סופי שלו‬
‫ועל האומץ שלו בבצוע המשימה הזאת הכמעט בלתי אפשרות‪.‬‬

‫בערך באותה תקופה נודע לנו שאחד מגדולי הרבנים של החסידים בבסרביה‬
‫״הסקולענער רעבע״ הגיע לביסטריצה עם כל פמייליתו כדי לחתן יתום מבין‬
‫ניצולי השואה מטרנסריסטיה‪ .‬בעת הגעתו לעיר שלנו‪ ,‬אני ואבא עברנו חוויה‬
‫מאד מיוחדת כאשר פגשנו אותו כדי להתיעץ איתו ולקבל ברכה‪ .‬קבלת הפנים‬
‫שלו הייתה מיוחדת‪ ,‬כי הוא ישב בחדר פנימי של הקהילה‪ ,‬לפנים היה חדר‬
‫המתנה בו שני עוזרים דאגו לתור מאד מסודר‪ .‬כאשר הגיע התור שלנו‪ ,‬נכנסנו‬
‫אל חדרו‪ ,‬שם פגשנו איש מאד זקן בהופעה חסידית מלאה‪ .‬הוא הקשיב לנו‬
‫בהמון תשומת לב‪ ,‬ייעץ לנו עם המון סבלנות‪ ,‬בירך והזמין אותנו לחתונה‬
‫המיוחדת שלהם‪ .‬גם כיום אני זוכר תוך כבוד והערכה רבה אליו את המפגש‬
‫הזה‪ .‬החתונה הייתה אמורה להתקיים בחצר ואולם "בומברדיר" בפארק‬
‫הגדול‪ ,‬שם סידרו שולחנות עם ספסלים מתאימים עליהם היו אמורים לשבת בני‬
‫משפחתו הניצולים של הזוג הצעיר‪ ,‬חסידיו הרבים ובני הקהילה של ביסטריצה‪.‬‬
‫במשך שבוע ההכנות‪ ,‬חלק מנשות הקהילה‪ ,‬ביניהן גם אמא שלי‪ ,‬הכינו מאכלים‬
‫מגוונים ברמת ״גלאט כשר״ או כמו שאומרים ״כשרים למהדרין״ עם מרקים‪,‬‬
‫בשר עוף‪ ,‬תפוחי אדמה לפי המסורת היהודית ועוד׳‪ .‬החתונה הצליחה מעל‬
‫ומעבר לכל הציפיות ולכן גם קראנו לה ״חתונת המאה״ )שעברה(‪.‬‬
 ‫‪44‬‬

‫גופית ציצית של אבא לזר‬

 ‫‪45‬‬

‫טלית של אבא לזר‬

 ‫‪46‬‬

‫"הבית עם האריות"‬

‫"‪"Casa cu Lei‬‬

‫בסוף עשור החמישי של המאה הקודמת עברנו לדירה בבית אחר שנקרא היום‬
‫״הבית עם האריות״‪ .‬הבית הזה ממוקם ברחוב ניקולאי טיטולסקו מספר ‪ 8‬והוא‬
‫נקרא כך בגלל הסמל שנמצא מעל שער הכניסה לחצר‪ .‬הסמל היה שייך‬
‫לגילדת הקצבים שהייתה קיימת בביסטריצה בימי הביניים‪ .‬הסמל כולל ראש‬
‫של שור ולידו הכלים של הקצבים ומשני צידיו יש שתי דמויות של אריות‪ .‬אנחנו‬
‫גרנו בקומת הקרקע ועם שכנה אחת שהייתה גרה בקומה הראשונה‪ .‬בבית‬
‫הזה אני זוכר שאמא הכינה משקה חריף – 'ווישניאק' שניתן היה להיות מיוצר‬
‫בבית מדובדבנים חמוצים‪ ,‬הרבה סוכר ואלכוהול בתוך דמיגיאן מזכוכית‪ .‬יום‬
‫אחד הגיע לביתינו אדם מסכן שחיפש נדבות ואמא ריחמה עליו והגישה לו‬
‫כוסית קטנה של 'ווישניאק' עם הנוזל האדום‪ ,‬המתוק והחזק של המשקה כדי‬
‫שהמסכן קצת ירגיש טוב בחייו‪ .‬אבל המעשה הטוב הזה לא נגמר כל כך מהר‪.‬‬
‫האיש חזר‪ ,‬ועוד חזר כדי לשתות מהמשקה החריף עד שאמא ביקשה ממני‬
‫שאסתיר את הדמיגיאן של 'הווישינאק'‪ .‬האיש חזר שוב ואמא אמרה לו‬
‫שהמשקה היה בסוף ונגמר ואין לו למה לחזור יותר‪ .‬כך הסתיימה‪ ,‬סוף כל סוף‬
‫השתייה הבלתי נגמרת הזאת של 'הוושניאק'‪.‬‬
‫אנחנו הסתדרנו לא רע בבית הזה אבל שוב הגיעו אליו פעם כמה צעירים שרצו‬
‫לצייר את המבנה הארכיטקטוני של הבניין העתיק יחד עם סמל של גילדת‬
‫הקצבים שהיה מעל השער‪ .‬כאשר שאלתי אותם איפה הם לומדים‪ ,‬הם ענו לי‬
‫שלומדים בפקולטה לארכיטקטורה בעיר המחוז שלנו אז‪-‬קלוז‪.‬‬
‫הבניין הזה היה מלא בהיסטוריה אבל חלק ממנה לא הייתה לרוחי‪ .‬מה החלק‬
‫שלא היה לרוחי? כילד סקרן שתמיד אהבתי היסטוריה‪ ,‬פעם אחת בלבד עליתי‬
‫בלי ידיעת אף אחד אל ״הבוידעם״ של הבניין‪ .‬באור החלש שהיה שם ראיתי‬
‫וממש נגעלתי מערימת חפצים ישנים מלאי אבק נוראי וגם עם המון עובש‬
‫וחלודה‪ .‬בין החפצים זיהיתי להפתעתי כובע מצחייה מלא עובש וקסדה צבאית‬
‫מלאה בחלודה של הצבא הגרמני הנאצי‪ ,‬מתקופת מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫נוסף לכך זיהיתי גם עיתון קרוע ומלא עובש אשר בו בלטו האותיות הגוטיות של‬
‫השפה הגרמנית‪ .‬מהר מאד עזבתי את ׳הבוידעם׳ המעופש הזה‪ ,‬לא סיפרתי‬
‫לאף אחד על כך וגם אמרתי לעצמי לאחר מכן שלא אהיה עצוב ממה שראיתי‬
‫וזהיתי‪ ,‬אלא ההפך‪ .‬צריך להיות מאושר שילד קטן כמוני‪ ,‬בנם של ניצולי שואה‪,‬‬
‫יכול להסתובב חופשי ׳בבוידעם׳ המעופש הזה ולראות את השאריות העלובות‬
 ‫‪47‬‬

‫שהשאירו חיילים גרמנים נאצים בבנין בו גרנו וכל הרעל והרוע שזרעו כנגד‬
‫היהודים בעירי‪-‬ביסטריצה‪ ,‬הפך לערימת זבל מעופשת ומגעילה‪.‬‬
‫גרנו בערך כשנתיים בבניין הזה והנה הגיע יום שבו יכול היה להתרחש אסון‬
‫‪.‬נוראי‪ ,‬לאחותי‪ ,‬לי ולאבא‪.‬‬
‫באותו יום נורא‪ ,‬ההורים לא היו בבית‪ ,‬אני ואחותי חזרנו בצהריים מבית הספר‬
‫ורצינו לחמם את האוכל שלנו לצהריים‪ .‬הוספנו עצים בתוך התנור שבמטבח‪,‬‬
‫שפכנו המון נפט על העצים ורצינו להדליק גפרור תוך שעמדנו קרוב מאד לפתח‬
‫התנור‪.‬‬
‫פתאום‪ ,‬למזלנו הגדול‪ ,‬אבא התפרץ פנימה‪ ,‬כי אז הוא הגיע מוקדם הביתה‪.‬‬
‫הוא הריח עוד מהדלת את הריח החזק של הנפט וצעק שנתרחק מהתנור ולא‬
‫נדליק את הגפרור כשאנחנו לידו‪ .‬הוא לקח את קופסת הגפרורים‪ ,‬הצית אחד‬
‫מהם וזרק אותו מרחוק לתוך פתח התנור‪ .‬אז שמענו בום נוראי שהתפרצות‬
‫האש גרמה לכך שכל התנור נפגע יחד עם המעבר של העשן החוצה‪ .‬התוצאה‬
‫הייתה די קשה מבחינת התנור אבל לשמחתנו כולנו נשארנו בריאים ושלמים‪.‬‬
‫עוד תוצאה הייתה לתאונה המצערת הזאת‪ ,‬כי לאחר מכן עברנו לבית אחר‬
‫שהיה נמצא בחצר בית הכנסת הגדול‪ ,‬היכן בעבר היה ״החיידער״ בו למדתי‬
‫יהדות עם המלמד ברנשטיין‪ .‬גם הפעם נזכרתי עם המון נוסטלגיה באירועים‬
‫ברחוב ניקולאי טיטולסקו מספר ‪ (Casa cu Lei) 8‬שקראו לו יהבית עם האריות׳‪.‬‬

‫'הבית עם האריות'‬
 ‫‪48‬‬

‫רחוב 'טיטולסקו' כיום‬

 ‫‪49‬‬

‫בילוים ילדותיים בקיץ ובחורף‬

‫בחודש יולי כאשר החום היה חודר לתוך הבית שלנו‪ ,‬הייתי מארגן לעצמי שקית‬
‫עם קצת פירות‪ ,‬לובש את בגד הים ומתחיל לצעוד אל נחל הביסטריצה לא‬
‫רחוק מרחוב טיטולסקו‪ .‬על החוף הייתי פוגש ילדים שבחלקם היו עמיתים שלי‬
‫מכיתה שלנו בתיכון‪ .‬חוף הנחל הזה היה גם בקרבת גשר שעל הביסטריצה‬
‫אשר הופל עוד בימי מלחמת העולם השנייה‪ .‬המים היו די קרים אבל אהבתי‬
‫לקפוץ לתוכם וגם הייתי שוחה עם הזרם לרוב כי היה לי ממש קשה לשחות נגד‬
‫הזרם‪ .‬בימים אחרים‪ ,‬כאשר חום הקיץ היה מתחזק עוד הייתי צועד‪ ,‬יחד עם‬
‫הבני דודים שלי שוני מקלוז ולייבי מטארגו מורש‪ ,‬אל ״השטרנד״‪.‬‬

‫״השטרנד״ הזה היה מרוחק מאד מהבית שלנו‪ .‬שם היינו נפגשים עם חברים‬
‫בגיל שלנו וקופצים לברכה הטבעית אשר נוצרה עם המיים של המפל המקומי‪.‬‬
‫״השטרנד״ היה ממוקם בהמשך הרחוב שנקרא כיום ״גנרל ג‪ .‬באלן״ והיינו‬
‫ממשיכים הלאה מעבר לבית הכנסת הגדול כדי להגיע לשם‪.‬‬
‫בחודש האחרון של הקיץ‪ ,‬אם אדייק יותר ב‪ 23-‬לאוגוסט‪ ,‬שהיו חוגגים את‬
‫שיחרור המדינה מהקשר שלה עם הגרמנים הנאצים‪ ,‬לא הייתי מתלהב מהמפגן‬
‫שהיה מתקיים במרכז העיר‪ ,‬אבל תמיד התלהבתי מהפיקניק המשפחתי שלנו‬
‫שהיינו עורכים ביער שבקרבת העיר‪ .‬היינו הולכים עם סלי האוכל ועם בקבוקי‬
‫שתייה מעבר לגשר ״בודאקולוי״ וממשיכים ללכת עד שהיינו מגיעים לשטח ירוק‬
‫בין עצי היער אשר היינו קוראים לו ביידיש ״גרויסע וואלד״‪ .‬כך המשפחה שלנו‬
‫בלתה ביום החם הזה שהיער‪ ,‬העצים והדשא הירוק היו משרים עלינו אווירה‬
‫מאד נעימה‪.‬‬

‫כאשר היה מגיע החורף‪ ,‬השלג הלבן היה מכסה את העיר בשיכבה די עבה‬
‫שהייתה מתקשה עקב הכפור‪ .‬בסוף חודש דצמבר כאשר הייתה מגיעה חופשת‬
‫החורף‪ ,‬הייתי לוקח את המזחלת ומושך אותה בהחלקה קלה לעבר הגבעה‬
‫שהייתה קרובה לשוק ״דציאבל״‪ .‬הייתי עולה על המזחלת והייתי ״טס״ למטה‬
‫איתה ושוב חוזר למעלה על הגבעה‪ .‬פעם אחת‪ ,‬לא שמתי לב שהתרחקתי‬
‫משטח ההחלקה הרגיל וירדתי במהירות עד ש״חיבקתי״ את העץ היחידי שהיה‬
‫בירידה מהגבעה‪.‬‬
‫גם מקרה זה נגמר בשלום רק עם מזחלת מפורקת )שתוקנה לאחר מכן( כך‬
‫שלא אשכך את הבילויים הילדותיים שלי בקיץ וגם בחורף‪.‬‬
 ‫‪50‬‬

‫הגשר ליד 'קודרישור'‪ ,‬מעל הנחל 'ביסטריצה' כיום‪ .‬כאשר הייתי שוחה בסביבת‬
‫הגשר הזה בילדותי הוא היה במצב נפול כי הופצץ במלחמת העולם השנייה‬
‫)המקור‪-‬פייסבוק(‬

‫הגשר 'בודאקולוי' כפי שהיה ניראה בתקופת ילדותי )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪51‬‬

‫משחקי החורף עם המזחלת )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪52‬‬

‫ההכנות לפני העליה לישראל‬

‫בתחילת השנה ‪ 1964‬קיבלנו את אישור הנסיעה לישראל והתחלנו את ההכנות‬

‫לכך‪ .‬בעבודה של אבא‪ ,‬הוא יחד איתי עשינו ספירת מלאי עבור הסנדלריה‬
‫בקואופרטיב‪ .‬חישבנו במדויק את כל ההכנסות וההוצאות והציוד שעוד נשאר‬
‫והכנו מסמך סיכום נכון ומושלם עבור מקבל התפקיד של ראש מחלקת‬
‫הסנדלריה‪ ,‬מר שינטרגן‪.‬‬
‫ארזנו כל מה שיכולנו בתוך שני ארגזי עץ ממוסגרים עם מסגרות פח‪ .‬שלחנו‬
‫אותם למקום היכן עברו בדיקה מדוקדקת וזאת הייתה תחנת הגבול בעיר ארד‬
‫הקרובה לגבול עם הונגריה‪ .‬גם אבא נסע לארד על מנת לעקוב מקרוב אחרי‬
‫הטיפול של המכס בארגזים שלנו‪ .‬אנחנו עלינו על הטקסי מסוג 'מוסקוביץ' ועם‬
‫שתי מזוודות נסענו לתחנת הרכבת של ביסטריצה‪ .‬עלינו על הרכבת המהירה‬
‫לבוקרשט ואחרי מספר שעות הרכבת הגיעה לתחנה הצפונית של בירת‬
‫‪.‬רומניה‪.‬‬

‫שם עלינו על אוטובוס מקומי שלקח אותנו אל שכונה שקראו לה אז "טודור‬

‫וולדימירסקו" לרחוב 'קוסטקה קראקש' מספר ‪ 41‬היכן הייתה גרה אחותו של‬
‫אבא‪ ,‬חני‪ .‬היא קיבלה אותנו מאד יפה ואני כבר נער גדול בן ‪ 16‬ניסיתי לטייל‬
‫קצת עם אמא ואחותי הלן‪ .‬באותם הימים חיכינו שאבא יחזור מהעיר ארד לאחר‬
‫שהצליח להעביר בשלום את שני ארגזי העץ שאמורים היו להשלח לישראל‪.‬‬

‫אני גם טיילתי בעיר הגדולה גם קצת לבד‪ ,‬כמו למשל הייתי בשדרת "מגרו"‬
‫ואכלתי גלידה מאד קפואה שכבר לא יכולתי להזיז את הפה בגלידריה‬
‫'קאסטה'‪.‬‬

‫ביום אחר‪ ,‬בשעה ‪ 4‬בבוקר‪ ,‬הלכתי לקנות כרטיס לסרט מאד מבוקש בקולנוע‬
‫'פטריה' בשדרת 'מגרו'‪ .‬בסוף‪ ,‬ראיתי לבד את הסרט‪ ,‬חזרתי מאוחר לביתה של‬
‫דודה חני והדאגתי מאד את אימה ואת אחותי הלן‪.‬‬

‫הייתה עוד חוויה בלתי נשכחת בה ניצלתי כמו בנס מפגיעה של רכב שיצא‬
‫במהירות מאחד הרחובות הצדדיים של דרך 'וויקטוריה'‪.‬‬

‫סוף‪ ,‬סוף אבא הגיע רק לאחר שבועיים כי אילצו אותו להחליף את הארגזים‬
‫מהבית עם ארגזים שייצר השילטון הקומוניסטי‪ .‬כל זה בגלל שהשילטון גילה‬
‫שהיהודים מסתירים דברי ערך בארגזים המקוריים שלהם‪ .‬לאחר הגעתו של‬
‫אבא‪ ,‬ביום למחרת‪ ,‬כל המשפחה עלתה למטוס ״איליושין״ אשר לקח אותנו‬
‫וטסנו משדה התעופה הבינלאומי של אז "באניאסה" בבוקרשט אל נפולי‬
‫באיטליה‪ .‬מנפולי שטנו באוניית 'פלמיניה' עד לחיפה בארץ שלנו‪ ,‬ישראל‪.‬‬
 ‫‪53‬‬

‫שדרת 'מגרו' בבוקרשט‪ ,‬כפי שניראתה בעבר )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪54‬‬

‫הייתי עולה חדש מרומניה‬

 ‫‪55‬‬

‫התחלה חדשה‬

‫סוף‪ ,‬סוף‪ ,‬ב‪ 13 -‬לאפריל ‪ 1964‬קיבלנו את "הסרטיפיקט" ) תעודת נסיעה(‬

‫לנסוע ולעלות מרומניה לישראל‪ .‬כך בפסח של שנת ‪ 1964‬טסנו עם מטוס‬
‫״אליושין״ מבוקרשט לנפולי שבאיטליה‪ .‬שם ב״פיאצה״ )בכיכר( ״גריבלדי״‬
‫בילנו את חג החרות הראשון שלנו מחוץ לרומניה‪ .‬בהמשך‪ ,‬עלינו על אוניה‬
‫בשם ״פלמיניה״ והפלגנו לארץ ישראל‪ .‬באוניה חלו רובם במחלת ים חוץ‬
‫ממספר יחידי סגולה ואני בינהם‪ ,‬שהיינו באים בשמחה לחדר האוכל ונענים‬
‫לקריאת המלחים‪,‬‬

‫האומרת‪ -‬אוכל‪ ,‬אוכל !‪. Mangiare, Mangiare‬‬

‫לאחר מספר ימי הפלגה‪ ,‬הגענו לנמל חיפה וקיבלנו מהסוכנות את ביתנו החדש‬
‫בעיר אשדוד אשר נקראה אז‪-‬אשדוד‪-‬ים‪.‬‬
‫נסענו מחיפה לאשדוד באוטובוס יהודי בשם ״אגד״ ונהנינו בדרך מכל דבר יהודי‬
‫וישראלי כגון‪ :‬שוטר יהודי‪ ,‬שלטי חוצות עם אותיות עבריות ואפילו דגל כחול לבן‬
‫עם מגן דוד באמצע‪ .‬כל זאת נטעה בליבנו תקווה לחיים טובים יותר במקום‬
‫החדש שלנו וממש הרגשנו שחזרנו הבייתה‪.‬‬
‫אשדוד‪-‬ים‪ ,‬באותה שנה‪ ,‬הייתה עיר קטנה עם נמל גדול אשר היה משמש‬
‫כשער כניסה לאוניות מים התיכון‪ .‬אז‪ ,‬בעיר הזאת היו כבר שתי שכונות‪ :‬מרכז‬
‫א׳ ומרכז ב׳‪ .‬כך בצעדים קטנים ומדודים התחלנו את חיינו מחדש במדינה‬
‫שלנו‪-‬ישראל‪.‬‬

‫האוניה "פלמיניה"‬
 ‫‪56‬‬

‫מילים עבריות ודגל ישראל‬

 ‫‪57‬‬

‫הבית והעיר שלנו‬

‫אחרי שהגענו לאשדוד‪-‬ים‪ ,‬נכנסו לבית שקיבלנו מהסוכנות‪ ,‬ברחוב ״אבן‬

‫גבירול״ מס‪ .734/13 .‬בסביבה שלנו‪ ,‬במרכז ב׳ גרנו יחד עולים חדשים‬
‫מרומניה‪ ,‬מרוקו‪ ,‬הונגריה ובכלל גם מיתר ארצות המגרב כמו אלג‘יריה‬
‫וטוניסיה‪ .‬מול הבית שלנו היה בית ספר ובשני צידיו היו מכולות‪ :‬המכולת‬
‫במעלה הרחוב והמכולת במורד הרחוב‪ .‬במכולת הקרובה לבניין שלנו שבמורד‬
‫הרחוב מכר מצרכים איש שעלה מחבל טרנסילבניה אשר ברומניה‪ .‬במכולת‬
‫הזאת היו קונים כל ״הרומנים״ שגרו ברחוב ״אבן גבירול״‪ .‬אמא שלנו הייתה‬
‫מזמינה חלות לשבת כבר ביום חמישי‪ ,‬כי אם לא היו מזמינים בזמן לא היו‬
‫במכולת חלות לשבת עבור אלה שלא הזמינו‪ .‬לפני הפסח‪ ,‬היו מזמינים מצות‬
‫בעוד מועד כדי שיהיו לקראת הסדר‪ .‬באחת השנים‪ ,‬למרות שהזמינו מצות לחג‪,‬‬
‫ביום לפני הסדר באו למכולת כל ”הרומנים“ מהרחוב שלנו וראו זה פלא‪-‬לא‬
‫הגיעו המצות‪ .‬התעוררה מהומה עם צעקות מהסוג ״איפה המצות שלנו???“‬

‫בעל המכולת המסכן צעק לכולם להרגע‪:‬‬

‫?‪Ce vreți sa ma spânzur ca nu au sosit Matzot‬‬
‫״מה אתם רוצים שאתלה את עצמי כי לא הגיעו מצות?״‬
‫חלק מהאנשים גם ענו לו‪:‬‬
‫?‪De ce nu ai avut grija la timp‬‬
‫״למה לא דאגת בזמן?״‬
‫לבסוף הכל הסתדר ו״הרומנים״ גם עשו סדר כהלכתו עם מצות‪ ,‬אפיקומן‬
‫‪.‬והרבה‪ ,‬הרבה חזרת‪.‬‬
 ‫‪58‬‬

‫נמל אשדוד )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪59‬‬

‫הבית עם הדירה שלנו‪-‬קומת קרקע‪ ,‬מרפסת שנייה משמאל‬

 ‫‪60‬‬

‫איך הסתדרנו כעולים חדשים‬

‫אמא שלי התחילה לעבוד וגם אני הצטרפתי אליה כדי להשתלב בחקלאות‬
‫זעירה‪ ,‬זאת אומרת בהשקיית עצי פרי במושב ניר גלים ליד אשדוד‪ .‬לאחר מכן‬
‫היא המשיכה לעבוד כטבחית בתחנת הדלק של המושב ואני המשכתי ללימודי‬
‫המקצוע‪ .‬אבא‪ ,‬הסנדלר המקצוען‪ ,‬פתח סנדלריה בפינה קטנה בבית והתחיל‬
‫לתקן את הנעליים של העולים החדשים שגרו בסביבה וגם של המושבניקים‬
‫דוברי ההונגרית מניר גלים‪.‬‬
‫רצה המקרה שמזכיר המושב‪ ,‬שתושביו דברו רק הונגרית‪ ,‬חשב שהיו צריכים‬
‫ללמוד עברית‪ .‬מאחר והעברית הייתה שפה מאד קשה עבורם‪ ,‬העלה המזכיר‬
‫רעיון מבריק‪ ,‬ליישב במושב שלו עולים וותיקים מתימן‪ ,‬שהעברית הייתה שגורה‬
‫בפיהם‪ .‬עברה שנה וגם העולים מתימן‪ ,‬אשר התיישבו במושב‪ ,‬הגיעו לסנדלריה‬
‫של אבא ובקשו ממנו שיתקן להם את הנעליים‪ .‬באיזו שפה אתם חושבים‬
‫שאבא שלי דבר איתם? לא יאומן כי יסופר ‪ -‬בהונגרית‪ .‬יהודי תימן אלה ממושב‬
‫ניר גלים‪ ,‬דברו הונגרית רהוטה כי הסתבר ש׳ההונגרים׳ במושב המשיכו לדבר‬
‫הונגרית גם עם ׳התימנים׳ וכך עולי תימן למדו את השפה של אטילה‪-‬השפה‬
‫ההונגרית‪.‬‬
 ‫‪61‬‬

‫קרון מימי השואה במוזיאון ״בית העדות״ במושב ניר גלים )המקור – פייסבוק(‬
 ‫‪62‬‬

‫עוד תמונה ממוזיאון ״בית העדות״ )המקור – פייסבוק(‬

 ‫‪63‬‬

‫אנחנו צעירי אשדוד )של פעם(‬

‫אני ואחותי הלן הלכנו ללמוד באולפן בכפר הנוער ״עיינות״ ליד נס ציונה‪ .‬שם‬
‫למדנו עברית עם הרב שפרן‪ ,‬בן משפחה של הרב דר‪ .‬אלכסנדר שפרן אשר‬
‫היה הרב הראשי של יהדות רומניה בימי מלחמת העולם השנייה‪ .‬שם גם‬
‫התחברנו עם חבורת ״הרומנים״ )מטרנסילבניה‪ ,‬ממולדובה‪ ,‬מאולטניה‪,‬‬
‫מבוקובינה וממונטניה( וגם עם צעירים שעלו מארצות המגרב‪ .‬עבדנו ביחד‬
‫בפריסת טפטפות מים בשדות הכפר ושחינו בברכה המקומית‪ .‬בימי ג׳ היה כיף‬
‫גדול כאשר בשעות הערב היינו הולכים ברגל‪ ,‬דרך הפרדסים‪ ,‬מ׳עיינות׳ ועד נס‬
‫ציונה הקרובה‪ .‬שם הבילוי היה לראות את אחד מסרטי הפעולה ההיסטוריים‬
‫כגון ׳בן חור׳ ו׳ספרטקוס׳‪ .‬לשישי שבת היינו חוזרים הבייתה לאשדוד וכמעט כל‬
‫שישי בערב היינו מתאספים בבית קפה‪ ,‬אשר היה הופך להיות מועדון ריקודים‬
‫סלוניים עד אמצע הלילה‪ ,‬בקצב השירים של אדמו‪ ,‬ביטלס ופרנק סינטרה‪.‬‬

‫בבוקר שבת‪ ,‬אני ואבא‪ ,‬היינו הולכים לבית הכנסת של העולים מטרנסילבניה‪,‬‬
‫המנוהל על ידי האחים זיכרמן ונהנינו ביחד מתפילות תוך ניגון חסידי של החזן‪.‬‬
‫חיינו כצעירים חופשיים ונהנים משני העולמות‪ ,‬בשישי בערב מעולם החילוני‬
‫ובשבת בבוקר מעולם הדתי עם כבוד והערכה לשני העולמות היהודים‬
‫והישראלים האלה‪.‬‬
‫כאשר היינו חוזרים הביתה מבית הכנסת‪ ,‬אימה אילונה ואחותי הלן‪ ,‬היו‬
‫מקבלות אותנו עם שולחן מלא כל טוב‪ .‬בדרך כלל הכיל מרק דובדבנים‬
‫וציולענט מהביל בסיגנון יהודי ‪ Ardeal‬בטעם המיוחד הקיים באיזור הזה‬
‫מהפלטה המחוממת‪.‬‬
‫עברה כשנה ובחודש אפריל ‪ 1965‬התקבלתי ללימודים בבית הספר הטכני של‬
‫ח״א בחיפה על מנת ללמוד מקצוע תעופתי‪.‬‬
 ‫‪64‬‬

‫הברכה בכפר הנוער ״עיינות״ ‪) 1964‬המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪65‬‬

‫שער הכניסה לכפר הנוער ״עיינות״ ‪) 1964‬המקור–פייסבוק(‬

 ‫‪66‬‬

‫קבוצת החברים שלנו באשדוד ‪1966 -‬‬

‫בשורה התחתונה בצד ימין‪-‬גוסטי; בשורה השנייה מלמטה‪ ,‬שלישית מימין‪-‬‬
‫אחותי הלן ולידה בצד שמאל אחותו של גוסטי; בשורה העליונה מימין לשמאל‬
‫בלו‪ ,‬אחותו של קרול‪ ,‬וורה החברה של קרול )אחרי זה אשתו(‪ ,‬קרול ומתחתיו‬
‫אלכס השכן שלנו; בשורה השלישית מלמטה‪ ,‬השלישי מימין אני יוסי וחמישי‬
‫החבר של אחותו של גוסטי ‪Dede‬‬
 ‫‪67‬‬

‫התקבלתי ל״טכני״ ח״א‪-‬הטירונות‬

‫באפריל ‪ 1965‬התקבלתי ללימודי מקצוע תעופתי בבית הספר הטכני של ח״א‬

‫בחיפה‪.‬‬
‫התחלתי עם שלב הטירונות במחנה של בה״ד ‪ 2‬שמעבר לכביש‪ ,‬ליד ״הטכני״‪.‬‬
‫במחנה הזה הוצבתי בפלוגת הטירונים של סרן רוט‪ ,‬ניצול שואה ואיש מרשים‬
‫מאד‪ .‬אני זוכר מקרה שקרה בזמן שיצאנו כל הפלוגה לאימוני שדה‪ .‬סרן רוט‬
‫הזהיר אותנו שלא נעזוב אף לרגע את הרובה הצ׳יכי שהיה נשק האימון האישי‬
‫של כל טירון בפלוגה שלנו‪.‬‬
‫בדרך חזרה מהאימון‪ ,‬סרן רוט וסמליו עצרו את השיירה ודרשו שנסתדר‬
‫בשלושות‪ ,‬כך שיוכלו לבדוק את הציוד שברשותינו שכלל גם את הרובה הצ׳יכי‪.‬‬
‫ברגע מסוים‪ ,‬המפקד עצר ליד טירון אחד והתחיל לצעוק בהתרגשות רבה‬
‫״איפה הנשק שלך?״ הטירון קפא במקום ואמר בלחש שזרק אותו בדרך כי היה‬
‫כבד והפריע לו בהליכה‪ .‬סרן רוט צעק שכולנו נשמע ״אני שהייתי במלחמה בידי‬
‫הנאצים כנער ולא היה לי במה להתגונן‪ ,‬בקושי רב ניצלתי מידיהם בעזרת‬
‫התושיה שלי ובעזרת הרצון העז לחיות‪ .‬עכשיו שיש לנו נשק‪ ,‬אתה כטירון לא‬
‫שמרת עליו ובכך אתה פגעת בעצמך ובכולנו!״ מיד הוא שלח אנשי סגל אשר‬
‫חזרו‪ ,‬חיפשו והחזירו את הנשק לפלוגה‪ .‬כאשר חזרנו למחנה‪ ,‬סרן רוט ביקש‬
‫אישור להדחת הטירון ממפקדת בית הספר הטכני והטירון אכן הודח מבית‬
‫הספר‪ .‬באותן שנים עשינו טירונות כחניכים ב״טכני״ ועדיין לא היינו במעמד של‬
‫חיילים סדירים‪.‬‬

‫הרובה הצ׳יכי‬
 ‫‪68‬‬

‫תמונה מבית הספר כיום )המקור‪ -‬פייסבוק(‬

 ‫‪69‬‬

‫עוד תמונה מבית הספר כיום )המקור‪ -‬פייסבוק(‬

 ‫‪70‬‬

‫המקצוע התעופתי שלי‬

‫לאחר הטירונות התחלתי ללמוד את יסודות המקצוע שכללו‪ :‬מתמטיקה‪,‬‬

‫פיזיקה‪ ,‬אווירודינמיקה ועוד‪ .‬מפקד בית ספר יסודות באותה תקופה היה יואל‬
‫מירון והרב סמל הפלוגתי )רס״פ( היה מזרחי )הוא‪ ,‬אחרי שנים רבות נהיה‬
‫מנכ״ל בית הנשיא(‪ .‬עברתי את חודשי הלימוד בבית ספר יסודות בהצלחה‬
‫וסיימתי בציון ממוצע גבוה כך שיכולתי לבחור את מקצוע ההמשך‪ .‬בחרתי‬
‫במקצוע האלקטרוניקה אך לצערי לא פתחו קורס כזה באותה תקופה‪ ,‬לכן‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬בחרתי במקצוע חשמלאי מכשירן מטוסים שנלמד בבית ספר‬
‫חמ״מ של אז‪ .‬למעשה‪ ,‬עד לתחילת הלימודים חיכינו עוד כשבועיים‪ ,‬כך‬
‫שבשבוע הראשון עבדתי בגינון במסגרת שהייתה נקראת באותן שנים‪ ,‬ר״מ‬
‫רס״ר‪ .‬רס״ר הבסיס באותה תקופה היה מושיקו‪ ,‬איש קשוח אך עם לב רחב‪,‬‬
‫אשר דאג לחניכים כמוני בהגינות וברגישות של אבא‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬עברתי לעבוד‬
‫עוד שבוע בר״מ מטבח אצל אזרח עובד צהל )אע״צ( פולצ׳יק‪ ,‬השף של מטבח‬
‫הקצינים‪ .‬אצלו למדתי איך לנקות היטב‪ ,‬היטב את הסירים הגדולים הדרושים‬
‫להכנת האוכל במטבח‪.‬‬
‫עברו השבועיים ומיד התייצבתי בקורס ‪ 7/65‬בו התחלתי ללמוד בשלב חשמל‬
‫עם המדריך זוהר אשר נטע בנו את האהבה למקצוע החשמל‪ .‬לאחר מכן‬
‫למדתי מנועים חשמליים עם ז׳יאן אשר הקפיד שנלפף נכון את רוטור המנוע‬
‫החשמלי שבלעדיו אי אפשר יהיה להניע חלקים שונים במטוס‪.‬‬
‫במשפטים אלה‪ ,‬נזכרתי באותם הימים שהכרתי את אלה שכיוונו והדריכו אותנו‬
‫כדי שנהיה בעלי מקצוע תעופתי מקצועיים ואמינים ביותר לקראת השרות שלנו‬
‫בצהל‪ .‬גם לא אוכל לשכוח את חברי ״הרומנים״ בקורסים שעברתי ואשר‬
‫קראתי להם‪ :‬סורין‪ ,‬דורין וריקא‪.‬‬
 ‫‪71‬‬

‫בית ספר חמ"מ בזמנים ההם‬

‫אני בצד שמאל יחד עם חברים מהקורס בעת ביקור במוזיאון לאומנות‬
 ‫‪72‬‬

‫המקצוע התעופתי שלי )המשך(‬

‫בהמשך‪ ,‬בקורס חמ״מ ‪ , 7/65‬הדריך אותנו סמל פלינט אשר היה מפקד הקורס‬
‫הנערץ שלנו ואז הגענו לשלב ״מכשירי המטוס"‪.‬‬
‫התאהבתי במקצוע הזה‪ ,‬עם המעגלים החשמליים‪ ,‬עם המנועים החשמליים‬
‫ועם מכשירי המטוס המיוחדים במינם‪ .‬זכורה לי עבודה מעשית שהשאירה בי‬
‫חותם‪-‬כיפוף מדויק של הקפיץ המחזיר העדין במכשיר סליל נע‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬לאחר אימונים רבים עם רב סמל פלוגתי‪ ,‬רס״פ‪-‬פרדר‪ ,‬עמדנו כמשמר‬
‫כבוד למפקד החיל של אז‪ ,‬האלוף עזר ויצמן‪ ,‬הטייס המהולל‪ .‬בזמן שעמדנו‬
‫ב״דגל ׳שק״ עם רובי הצ׳יכי ועם רס״פ פרדר מתוח כולו‪ ,‬עבר לידינו האלוף‬
‫ועצר מולי‪ .‬אני קפאתי מייד ובקושי שמעתי אותו אומר ״בחורי הצעיר איך המצב‬
‫בקורס שלך ב׳טכני?״ מתוך התרגשות‪ ,‬כל מה שהצלחתי למלמל היה ״הכול‬
‫"פיקס" המפקד!“ למזלי לא שאל עוד שאלות והמשיך לסרוק את המסדר עם‬
‫חיוכו המפורסם על פניו‪ .‬ביולי ‪ ,1966‬לאחר שסיימתי בהצלחה את הלימודים‬
‫בשלבים הספציפיים כגון מרכזים גיירוסקופיים וטייס אוטומטי‪ ,‬קיבלתי את‬
‫התעודה המיוחלת ואישור הלימודים ב׳טכני׳‪ .‬לסיום‪ ,‬קיבלתי גם הודעה‬
‫משמחת שהומלצתי על ידי המפקדים שלי להיות מדריך ב׳טכני‘‪ .‬לקחתי את‬
‫תעודת הסיום ביראת כבוד ונסעתי הביתה לאשדוד‪ .‬שם סיפרתי בהתרגשות‬
‫להורי ולאחותי‪ ,‬שכאשר אתגייס בעוד מספר חודשים אוכל להיות מדריך בבית‬
‫הספר הטכני של ח״א‪ .‬אני העולה החדש מרומניה הצלחתי לרכוש מקצוע‬
‫תעופתי מה שהיה עבורי הישג אדיר‪.‬‬
 ‫‪73‬‬

‫הקפיץ במכשיר סליל נע‬

‫משמר כבוד למפקד ח"א עם רס"פ פרדר‪ ,‬אני בשורה הימנית‪ ,‬הרבעי מהסוף‬
 ‫‪74‬‬

‫אישור לימודים‬
 ‫‪75‬‬

‫תעודת גמר של קורס חמ"מ‬

 ‫‪76‬‬

‫להיות מדריך ״בטכני״‬

‫בתל השומר של אז )‪ (1967‬עלינו על משאיות שונות‪ ,‬כל אחד לפי ההצבה שלו‪.‬‬
‫אני הוצבתי כמדריך בבית הספר הטכני של חיל אוויר בחיפה‪ .‬הנסיעה הייתה‬
‫פחות ארוכה ממה שחשבתי שתהיה וקבוצת מדריכים חדשה הגיעה ״לטכני"‪.‬‬
‫התחלתי להדריך חשמל זרם חילופין וזרם ישר בבית ספר יסודות אשר הכרתי‬
‫עוד מקודם כי הייתי שם חניך‪ .‬הפעם התקבלתי על ידי מפקד ורס״פ בית הספר‬
‫כמדריך מן המניין‪ .‬בפעם הראשונה כאשר נכנסתי לכיתה‪ ,‬הלב דפק חזק‬
‫מהתרגשות וחשבתי לעצמי‪ ,‬איך אני‪ ,‬הטוראי הראשון‪ ,‬עדיין בלי שרוך הדרכה‪,‬‬
‫אתקבל על ידי החניכים‪ .‬עברתי בשלום את ״טבילת האש״ הראשונה‪ ,‬אבל‬
‫הבנתי שאם אני רוצה להעביר בשלום את השיעורים בכיתה‪ ,‬עלי להתכונן‬
‫היטב‪ ,‬היטב לכל שיעור ערב קודם ליום ההדרכה‪ ,‬תוך הכנת מערך שיעור‬
‫מעודכן ביותר‪ .‬לאחר מספר חודשים נשלחתי לבית ספר להשתלמויות על מנת‬
‫ללמוד פורמלית את רזי מקצוע ההדרכה‪ .‬לשם כך נדרשתי לבצע קורס ״שיטות‬
‫הדרכה״ ולזכות בתעודה מקצועית של מדריך למקצועות החשמל וגם לזכות‬
‫בסמל המובהק שמגדיר אותך כמדריך מקצועי‪ ,‬שרוך הדרכה שחור‪ .‬החלק‬
‫המרשים ביותר בקורס ”שיטות הדרכה״ היה השיעור לדוגמא‪ .‬לשיעור הזה‪,‬‬
‫אשר קבע אם אתה זכאי לקבל את תעודת המדריך‪ ,‬התכוננתי מספר ימים‪.‬‬
‫השיעור הועבר בנושא שבחרתי – 'מעגל זרם חילופין בסיסי'‪ ,‬והוא התנהל‬
‫כאשר בחלק האחורי של הכיתה ישבו שני מדריכי הקורס שהיו גם המפקחים‬
‫על ההדרכה ״בטכני״‪ .‬ההתרגשות שלי הייתה בשיאה אבל הצלחתי להעלים‬
‫אותה ברגע שכתבתי בגיר לבן על הלוח את התאריך ואת שמי המלא בצד ימין‬
‫למעלה כאשר במרכזו כתבתי את הנושא‪-‬״מעגל ז״ח בסיסי״‪ .‬הקפדתי להתחיל‬
‫‪ .‬״במבוא לז״ח״ בתחילת השיעור וגם לא לדבר כאשר הפנים מופנות אל הלוח‪.‬‬
 ‫‪77‬‬

‫טר"ש יוסף דימנטשטיין – מדריך בבית הספר הטכני של ח"א‬

 ‫‪78‬‬

‫דוגמא של כיתת לימוד עם לוח )המקור‪-‬פייסבוק(‬

 ‫‪79‬‬

‫להיות מדריך ״בטכני״ )המשך(‬

‫בקורס ״שיטות הדרכה״‪ ,‬בגוף השיעור לדוגמא‪ ,‬השתמשתי בשקפים עשוים‬

‫מפלסטיק שקוף עליהם ציירתי וצבעתי בצבעים מתאימים מספר דוגמאות של‬
‫מעגלי זרם חילופין על מנת לאפשר לחניכים ללמוד ולהבין את עקרונות‬
‫המעגלים האלה‪ .‬תוך כדי השיעור שערך ‪ 50‬דקות‪ ,‬שיתפתי את החניכים‬
‫באמצעות שאלות מכוונות וסיימתי את השיעור עם סיכום מסודר שכלל גם שתי‬
‫שאלות סיכום‪ .‬שני מדריכי הקורס ממחלקת פיקוח הדרכה שיבחו אותי על‬
‫השיעור וציינו במיוחד את השיטה בה השתמשתי כדי להפוך את השיעור‬
‫למעניין יותר‪ .‬כך בסופו של הקורס זכיתי בתעודה ובשרוך של מדריך מקצועי‪.‬‬
‫לאחר קורס ״שיטות הדרכה״ חזרתי לפעילות שוטפת בשלב חשמל בבית ספר‬
‫יסודות‪.‬‬

‫באחד מימי השישי שזכורים לי ביותר‪ ,‬עוד מאט תבינו למה‪ ,‬ערכתי לחניכים‬
‫שלי מבחן אמריקאי שרוב התלמידים עברו בהצלחה עם ציון מעל ‪ 60‬מתוך‬
‫‪ .100‬לצערי הרב‪ ,‬שני חניכים קיבלו פחות מ‪ 60-‬ועקב כך נאלצו להשאר‬
‫״בטכני״ בשבת ולא לעלות לרכבת אשר נסעה דרומה‪ .‬הרכבת הייתה עוצרת‬
‫ליד שער ״הטכני״ ביום שישי בשעה ‪ 12‬בצהריים‪ .‬ביום א׳‪ ,‬הם נאלצו לעבור‬
‫מבחן אמריקאי באותו נושא אבל עם שאלות שונות ואשר נקרא ״מבחן מועד‬
‫ב״‪ .‬אני נאלצתי לבצע את הסידורים האחרונים בבית הספר ולכן גם אני לא‬
‫עליתי על הרכבת הזאת‪ .‬כך בשעה יותר מאוחרת נסעתי אל העיר התחתית של‬
‫חיפה כדי שאתפוס את הרכבת האחרונה דרומה ולהספיק להגיע הבייתה‬
‫לאשדוד‪-‬ים‪ .‬אבל באותו סוף שבוע כל התוכניות שלי השתבשו‪ .‬בתחנת הרכבת‬
‫בעיר התחתית עמדתי בתור כדי לקנות כרטיס והורדתי לרגע את הכובע‬
‫הצבאי‪ .‬בדיוק באותו רגע הגיעו לשם שוטרים צבאיים שביצעו מבצע מלביש‪,‬‬
‫ראו אותי שאני בלי הכובע על הראש‪ ,‬הכניסו אותי לרכבם והובילו אותי ישר‬
‫לכלא ‪ .6‬׳ביליתי׳ לצערי את אותו סוף שבוע בכלא עם כל המסדרים עם הלבוש‬
‫של הכלא‪ ,‬אני הרב טוראי ו׳המדריך הגדול׳‪ .‬נשפטתי ומאחר וזאת הייתה‬
‫העבירה הראשונה שלי ׳זכיתי׳ בעונש קל יחסית של ״אזהרה״‪ .‬ביום א׳ חזרתי‬
‫ל׳טכני׳ עם ההחלטה שלעולם לא אגיע עוד פעם לכלא צבאי‪ ,‬למרות שחברים‬
‫סיפרו לי שפעם בעבר הרחוק הייתה קיימת אמרה ״שחייל שלא היה אף פעם‬
‫בכלא צבאי הוא אינו חייל״ ואינו יודע עד תום מה זה צבא!? אבל הלקח שלי‬
‫היה אחר לחלוטין‪ .‬היום אחרי הרבה מאד שנות שרות בצבא אני יכול לציין בפה‬
‫מלא שקיימתי את ההבטחה הזאת לעצמי‪.‬‬
 ‫‪80‬‬

‫אפילוג‪ :‬לסיום הסיפורים שלי‪ ,‬בהם שיתפתי אותכם‪ ,‬אפשר לאמר ולכתוב‬
‫שהיו לי המון חוויות באותם השנים אשר אני נושא אותם עד עצם היום הזה‬
‫קרוב מאד לליבי‪.‬‬

‫תעודת סיום קורס שיטות הדרכה‬

 ‫‪81‬‬

‫‪Contents‬‬
‫לוח הכבוד ‪3 ........................................................................................‬‬
‫״תוירע״ וכדורגל ‪6 ................................................................................‬‬
‫הברווזים ומשקה ״הווישניאק״‪8 ...............................................................‬‬
‫עבודה פרטית במשטר הקומוניסטי ‪10 ......................................................‬‬
‫הרופאים היהודים אשר הצילו את אבי ‪12 ..................................................‬‬
‫השפית של 'צי׳ולנט' חם וטעים ‪14 ............................................................‬‬
‫״קיביצער״ במקום "שחקן" ‪17 .................................................................‬‬
‫מירוץ האופנועים ‪18 ..............................................................................‬‬
‫עץ הדובדבנים וערימת העצים‪20 .............................................................‬‬
‫תלבושת אחידה והעניבה האדומה ‪22 .......................................................‬‬
‫המוכרת בשוק ״דצי׳אבל״ ‪24 ..................................................................‬‬
‫שוק 'דצ'יאבל' כיום ‪25 ...........................................................................‬‬
‫בית הכנסת הגדול ובית הכנסת הקטן ‪26 ...................................................‬‬
‫איך נכנסתי לתיכון ‪29 ............................................................................‬‬
‫חיות בית שהיו איתנו ‪31 ........................................................................‬‬
‫תיאטרון‪ ,‬שירים ביידיש וסרטים ‪33 ...........................................................‬‬
‫״חניכע“‪-‬חנוכה ופורים‪-‬״פירעם שפיל" ‪36 ...................................................‬‬
‫בילוי בחופשות שלנו ‪38 .........................................................................‬‬
‫איך נסענו בימים ההם ‪40 .......................................................................‬‬
‫הרבנים שלנו ‪43 ...................................................................................‬‬
‫"הבית עם האריות"‪46 ...........................................................................‬‬
‫בילוים ילדותיים בקיץ ובחורף ‪49 ..............................................................‬‬
‫ההכנות לפני העליה לישראל ‪52 ..............................................................‬‬
‫התחלה חדשה ‪55 ................................................................................‬‬
‫הבית והעיר שלנו ‪57 .............................................................................‬‬
‫איך הסתדרנו כעולים חדשים ‪60 ..............................................................‬‬
 ‫‪82‬‬

‫אנחנו צעירי אשדוד )של פעם( ‪63 ............................................................‬‬

‫התקבלתי ל״טכני״ ח״א‪-‬הטירונות ‪67 ........................................................‬‬
‫המקצוע התעופתי שלי ‪70 ......................................................................‬‬
‫המקצוע התעופתי שלי )המשך( ‪72 ..........................................................‬‬
‫להיות מדריך ״בטכני״ ‪76 .......................................................................‬‬
‫להיות מדריך ״בטכני״ )המשך( ‪79 ...........................................................‬‬