‫‪627‬‬ ‫ה‪/‬תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪626‬‬

‫ני""‬

‫חדש(‪ ,‬ונזכה שכל הענינים יהיו באופן חדש‪ ,‬החל מ"שיר חדש"‪ ,‬וגאולה האמיתית‬

‫בס"ד‪ ,‬התייעדית ש"פ יתרי‪ ,‬כ"ף שבט היתשנ"ב‬

‫ג‬
‫‪i‬‬
‫והו‪l.‬זלימה באופן חדש‪,‬‬

‫‪ci‬‬ ‫תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועוד ועיקר‬

‫אשר‪ ,‬בודאי‬ ‫ובפרט מצד הזירוז שנעשה ע"י ההוספה במעשה הצדקה ‪,8‬‬
‫‪-‬‬ ‫שיחה אי‬ ‫‪-‬‬
‫‪9‬‬ ‫יוסיפו בצדקה ‪ -‬החתן והכלה‪ ,‬והוריהם‪ ,‬המחותנים והקרובים‪ ,‬כמנהג ישראל‬
‫עשרת‪-‬הדברות שבפרשת יתרו ועשרת‪-‬הדברות‬ ‫‪-‬‬ ‫בי העניכים‬
‫לתת לצדקה בקשר לחתונה‪ ,‬ובפרט החתן והכלה וכל השייכים אליהם‪,‬‬
‫בבל לימוד‪-‬התורה של באו"א מישראל‬ ‫‪-‬‬ ‫שבפרשת ואתחנו‬ ‫‪4,‬‬
‫שלאמיתתו של דבר ‪ -‬כל יהודי‪ ,‬וכל בני ישראל‪ ,‬שייכים לכל חתן וכלה‪,‬‬
‫נמצאים אנו בשבת מתן‪-‬תורה‪ ,‬פרשת יתרו‪ ,‬בה קוראים בתורה את‬ ‫א‪,‬‬
‫שכן‪ ,‬מצד האהבת‪-‬ישראל הרי כולם הם ייכאיש אחד בלב אחד"‪ O‬ו‪,‬‬
‫עשרת‪-‬הדברות‪,‬‬

‫בארץ‬ ‫‪-‬‬ ‫נלך לקבל ייתורה אחת"וו מ"הויי אחד" ‪ 2‬ו‬ ‫‪-‬‬ ‫ותיכף ומיד ממש‬
‫יידברות ראשונות"ו‬ ‫‪-‬‬ ‫והנה‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות מובאים בתורה בי פעמים‬
‫אחת ובעיר אחת‪ ,‬ועד לקדש‪-‬הקדשים‪,‬‬
‫]לא שניות ממש‪ ,‬אלא‬ ‫ואתחנן ‪,4‬‬ ‫בפרשת יתרו ‪ 2‬ואח"כ יידברות שניות" ‪ 3‬בפרשת‬
‫אותן הדברות כפי שנכתבו בפעם השניי[‪,‬‬ ‫תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועוד ועיקר‬

‫והנה מצינו כמה שינויים בין ה"דברות ראשונות" ליידברות שניות"‪,‬‬ ‫ותיכף ומיד ממש‪,‬‬

‫כמבואר במאמרי חז"ל ‪ ,s‬נוסף על השינוי העיקרי והכללי )גם בפשוטם של‬ ‫‪I1‬‬

‫שבפרשת יתרו מסופרים עשרת‪-‬הדברות כפי שנאמרו ע"י הקב"ה‬ ‫‪-‬‬ ‫כתובים(‬ ‫*‬
‫ואילו בפרשת ואתחנן‬ ‫האלה" ‪(, 6‬‬ ‫בכבודו ובעצמו )ייוידבר אלקיס את כל הדברים‬
‫שבספר משנה‪-‬תורה המתחיל ב"ואלה הדברים אשר דבר משה גו"יד מסופרים‬ ‫]אח"כ נתן כ"ק אדמו"ר שליט"א לכאו"א מהנאספים שיחיו שטר של דולר‬
‫עשרת‪-‬הדברות כפי שנאמרו ע"י משה רבינו‪,‬‬
‫לתת אותו )או חילופו( לצדקה[‪,‬‬
‫הרי מובן‪ ,‬שענין זה‬ ‫ומכיון שענינה של התורה הוא‪ ,‬תורה מלשון הוראה ‪,8‬‬
‫בעבודתם של ישראל בכל הדורות‪,‬‬ ‫מהוה הוראה נצחית )ד"התורה היא נצחית" ‪(9‬‬
‫שכן‪ ,‬מאז מתן‪-‬תורה נקלטים ברשותו של כל יהודי כל עניני התורה‪,‬‬
‫‪--------.--------‬‬
‫והיינו‪ ,‬שבכל פעם שיהודי לומד ענין מסויים בתורה‪ ,‬או אפילו כשהוא קורא‬
‫בתורה בלבד )באם זה בתורה שבכתב‪ ,‬שבה יוצאים ידי חובת לימוד התורה גם‬
‫כפי‬ ‫ענינים ‪:‬‬ ‫עליו לדעת שבלימוד זה ישנם בי‬ ‫‪-‬‬ ‫כשלא ידע מאי קאמר‪ O‬ו(‬
‫שעשרת‪-‬הדברות נאמרו בפרשתנו‪ ,‬וכפי שהם בפרשת ואתחנן‪,‬‬

‫פרשתני כ‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫ב"ק נד‪ ,‬ב‪ ,‬יעיד‪,‬‬ ‫_‬ ‫ל‪ ,‬חן"ל‬ ‫‪(1‬‬
‫ר"פ דבר'ם‪ ,‬יאמרי חו"ל משנה תירה משה‬ ‫‪(7‬‬ ‫כ‪ ,‬א יא'לך‪,‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ראה מג'לה לא‪ ,‬ב יבתיסי‬ ‫‪-‬‬ ‫מפנ' עצמי אמרה‬ ‫ראה כל' 'קר פרשתני‬ ‫_‬ ‫לשיך כי"כ מפרש'ם‬ ‫‪,(1‬‬
‫שם‪ ,‬ןח"ג רסא‪ ,‬א‪ ,‬לקי"ש ח"יט עי ‪ 9‬יא'לך‪,‬‬ ‫כ‪ ,‬ח‪ ,‬יעיד‪,‬‬

‫יש"נ‪,‬‬ ‫ה‪ ,‬י יא'לך‪,‬‬ ‫‪(4‬‬

‫רד"ק לתהל'ס ‪,‬ט' ח‪ ,‬יראה ןח"ג נג‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫ב"ק שם‪ ,‬ראכ"ע פרשתני כ‪ ,‬א‪ ,‬יאתחנך ה‪ ,‬טן‪,‬‬ ‫‪(5‬‬ ‫‪ ( 10‬פרש''' 'תרי ‪,‬ט' ב‪ ,‬יראה מכ'לתא שם‪,‬‬ ‫ראה ב"ב ‪,‬ד"י' א‪ ,‬חנ'א פליין )מח‪ ,‬ב יא'לך(‪,‬‬ ‫‪(8‬‬
‫תנ'א רפ'ייז‪ ,‬יבכ"מ‪,‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫רמכ"ך פרשתני כ‪ ,‬ח‪ ,‬יאתחנך ה‪, ,‬ב' יעיד‪ ,‬יראה‬ ‫בא ‪,‬ב' מט‪ ,‬יעיד‪,‬‬ ‫הכי _;‬ ‫לי‬ ‫‪( 11‬‬
‫יבכ"מ‪,‬‬
‫הלי ת"ת לאדה"ז ספ"ב‪ ,‬יש"נ‪,‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫תירה שלמה חט"ן מ'ליא'ם ס'ייב )עי רלח‬ ‫יאתחנך י‪ ,‬ד‪,‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫מדרש תלפ'ית ענף חי"כ אית ח‪ ,‬שלחך העןר‬ ‫‪(9‬‬
‫יא'לך(‪ ,‬יש"נ‪,‬‬
‫ס"ו סע'ף י סק"ה‪,‬‬
 ‫‪629‬‬ ‫ש'פ יתיו‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשכ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪628‬‬

‫אף כאך באימה וביראה וברתת ובזיע"‪ ,‬שכך‪,‬‬ ‫וממילא מובך‪ ,‬ד"מה להלך ‪, ,‬‬ ‫דעשרת‪-‬הדברות‬ ‫העניך‬ ‫הרי‬ ‫יתרו‪,‬‬ ‫בפרשת‬ ‫עתה‬ ‫שבעמדנו‬ ‫]ומובך‪,‬‬

‫ולימודו‬ ‫כנגדו"ן ‪,2‬‬ ‫בידעו שכאשר הוא לומד תורה גם ייהקב"ה יושב ושונה‬
‫)ודיבורו( הוא אך ורק בבחיי "לאמרי‪ ',‬שהוא עונה אחר דיבורו של הקב"ה‬
‫הרי זה פועל שלימודו יהיי ייבאימה וביראה ברתת ובזיע" כמו‬ ‫‪-‬‬
‫ממש !‬ ‫בשמיעת עשרת‪-‬הדברות בשעת מתך‪-‬תורה‬
‫ג‪ ,‬והנה‪ ,‬יחד עם זאת‪ ,‬הרי מצד העניך ד"נתאוה הקב"ה להיות לו יתי‬
‫נדרש שלימוד התורה יהיי דוקא ע"י יהודי‪ ,‬שהוא נשמה‬ ‫בתחתונים" ‪22‬‬
‫בגוף‪ ,‬ונמצא במקומם של ה"תחתונים"‪ ,‬וזהו תוכך העניך דעשרת‪-‬הדברות‬
‫שבפרשת ואתחנך ‪,‬שנאמרו ע"י משה רבינו דוקא‪,‬‬
‫דהנה‪ ,‬כמו שבגשמיות‪ ,‬הרי בכדי לבנות דירה צריכים לילך למקום הדירה‬
‫ולהתעסק שם בבנייתה‪ ,‬כמו‪-‬כך הוא בעשיית ה"דירה לו יתי בתחתוניםי‪ ',‬שלזה‬
‫נדרש שבונה הדירה ילך למקומם של ה"תחתונים" דוקא‪ ,‬ויתירה מזו ‪,‬ייאזלת‬
‫שהוא משתמש בנימוסיהם והנהגותיהם של‬ ‫‪-‬‬ ‫בנימוסא" ‪23‬‬
‫ה"תחתונים" גופא לעשות מהם יידירה לו יתי בתחתוניםי‪'.‬‬
‫ומובך ‪,‬שמצד עשיית ה"דירה בתחתונים" שע"י לימוד התורה‪ ,‬מודגשת‬
‫מציאותו של היהודי בתור נשמה בגוף בעולם‪-‬הזה התחתוך‪ ,‬שדוקא מצד זה יש‬
‫בכחו לבנות את הדירה‪,‬‬
‫אלא שעניך זה שבלימוד התורה פועל את עשיית הדירה בלבד‪ ,‬אבל חסרה‬
‫עצומ"ה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עדייך המשכת הרייר בהדירה‬
‫וזהו העניך שנפעל דוקא ע"י עשרת‪-‬הדברות כפי שהם בפרשתנו‪ ,‬שכל‬
‫הלימוד הוא רק בבחיי ייופי יגיד תהלתךי‪ ',‬היינו‪ ,‬שע"י הלימוד ממשיכים את חרייר‬
‫שבפרשתנו הוא בהדגשה יתירה לגבי עשרת‪-‬הדברות שבפרשת ואתחנך[‪,‬‬
‫העניך ‪:‬‬ ‫ביאור‬ ‫כ‪,‬‬
‫)כביכול(‬
‫בעשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו ‪,‬הנאמרים ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו ועד‬
‫‪ -‬מודגש עצם עניך התורה‪ ,‬שהיא למעלה מכל סדר ההשתלשלות‪,‬‬ ‫לעצומ"ה‬
‫ועניך זה ישנו בכל לימוד‪-‬התורה של כאו"א מישראל ]ועאכו"כ בקריאת‬
‫דירה‬
‫התורה דעשרת‪-‬הדברות ע"י הש"ץ בשבת זו‪ ,‬שיש לו גם את כח הציבור )ע"י‬
‫הש"ץ שבתפילה([‪ ,‬היינו‪ ,‬שלימוד‪-‬התורה שלו הוא מתוך ההכרה וההרגשה‬
‫שהתורה שלומד היא למעלה מכל סדר ההשתלשלות‪ ,‬וכמאמר חז"לןן יימה‬
‫ובזיע ‪",‬‬ ‫להלך באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאך באימה וביראה וברתת‬
‫וכידוע הביאור במש"כ בפרשתנו ייוידבר אלקים את כל הדברים האלה‬
‫לאמר"‪ ,‬יידלכאורה ‪ 2‬ן מלת לאמר איך לה הבנה ואינה כמו כל לאמר שבמקרא‬
‫לקרתא הלך‬
‫שפיי לאמר לזולתו‪ ,‬משא"כ בעשרת הדברות א"א לפרש כך שהרי כל ישראל‬
‫שמעו ופב"פ דבר ה' ‪ 3‬ן את ‪ 4‬ן אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה '‪'',‬וכ וכידוע ‪ 5‬ן‬
‫שבמתך‪-‬תורה היו נוכחים כל הנשמות דבני ישראל‪ ,‬הך הנשמות שהיו באותו‬
‫הדור נשמות בגופים‪ ,‬והך כל הנשמות שהיו נשמות בגופים בדורות שלפני‪-‬זה‪,‬‬
‫וכמו‪-‬כך בדורות שלאחרי‪-‬זה )כולל ג"כ נשמות הגרים ‪(, 6‬ן והם עצמם שמעו את‬
‫?!‬ ‫עשרת‪-‬הדברות מהקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬ואם כך‪ ,‬מה שייך כאך "לאמר"‬
‫ומבואר בזה‪ ,‬שלימוד התורה ע"י בני ישראל בכל הדורות צריך להיות‬
‫באופך ד"לאמרי‪ ',‬היינו‪ ,‬שלא הוא המדבר והלומד‪ ,‬כי אם יישכינח מרכרת מתוך‬
‫גרונו"ךן ממש‪ ,‬כמ"ש ייופי יגיד תהלתך" ‪ S‬ן‪ ,‬כלומר ‪ 9‬ן‪ ,‬שהקב"ה בעצמו חוזר שוב‬

‫בדירה שלו שנעשתה ב"תחתונים"‪ ,‬ודוקא כפי שה"תחתונים"‬ ‫‪-‬‬ ‫כמי שחוא‬ ‫על עניני התורה כפי שנאמרו מסיני‪ ,‬על אותם עשרת‪-‬הדברות‪ ,‬והיהודי )ייופי"(‬
‫ומתכסה‬ ‫מסתתר‬ ‫שעצומ"ה‬ ‫מכיוך‬ ‫הגשמית‪,‬‬ ‫במציאות‬ ‫במציאותם‪,‬‬ ‫נשארים‬ ‫משמש כ"צינור" בלבד‪ ,‬שדרכו נמשכים )יייגיד"( דברי הקב"ה )ייתהלתך"(‪ ,‬ולכך‬
‫במציאותם של התחתונים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לכאורה‬ ‫‪-‬‬ ‫ומתעלם‬ ‫נאמר "לאמרי‪ ',‬כיוך שהיהודי חוזר על דברי הקב"ה שנאמרים מחדש‪,‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שהשלימות האמיתית היא בחיבור שני הענינים )עשרת‪-‬הדברות‬ ‫]ומצד עניך זה‪ ,‬נעשה היהודי בעל‪-‬הבית על כל עניני העולם‪ ,‬ועד שהרא‬
‫שגם בלימוד התורה של היהודי כפי‬ ‫שבפרשת יתרו ושבפרשת ואתחנך( גם יחד ‪-‬‬ ‫‪ -‬ייאנכי הויי אלקיך"‪[, O‬ב‬ ‫מהוה ומחיי ומקיים אותם‪ ,‬בדוגמת הגילוי דמתך‪-‬תורה‬
‫שהוא נמצא בעולם‪-‬הזה התחתוך ובגדרי ה"תחתונים" )עשרת‪-‬הדברות דואתחנך(‬
‫ישנה תכלית השלימות דהמשכת הדייר כפי שחיא כעצמיתי ימהיתי !‬
‫‪ ( 16‬דאה גם לקו"ש חכ"ח עי ‪ 242‬העדה ‪. 22‬‬ ‫כדכוח ככ‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫דאה זח"ג דלכ‪ ,‬א )כדע"מ(‪ .‬לקו"ש ח"ד עי‬ ‫‪( 17‬‬ ‫חו"א 'חדו סז‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫וש"נ‪.‬‬ ‫‪. 1087‬‬ ‫ואחחנך ה‪ ,‬ד‪,‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫חהל'ם נא‪. ,‬ז'‬ ‫‪( 18‬‬ ‫נצכ'ם כט‪. ,‬ד'‬ ‫‪( 14‬‬
‫דאה חו"א 'חדו שם‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫חנחומא‬ ‫שמו"ד ספכ"ח‪.‬‬ ‫פמ"א‪.‬‬ ‫פדק' דד"א‬ ‫‪( 15‬‬
‫שמו"ד פמ"ז‪ ,‬ה‪.‬ודאה ש'חח ש"פ ו'שכ )לע'ל‬ ‫‪(23‬‬ ‫דאה חדכא"ד דפ"יח‪' .‬לייש א'כה דמז חחדלד‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫פדשחנו כ‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(20‬‬ ‫פקוד' ג‪ .‬נצכ'ם ג‪ .‬זהד ח"א צא‪ ,‬כ‪ .‬ח"כ פג‪ ,‬כ‪.‬‬
‫עי ‪(. 422‬‬ ‫חנ'א פלייו‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫חקו"ז חמ"ט )פו‪(. ,‬א‬
‫‪'\/‬‬
‫‪A‬‬
‫‪r‬‬
‫'\'‬
 ‫‪629‬‬ ‫ש'פ יתיו‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשכ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪628‬‬

‫אף כאך באימה וביראה וברתת ובזיע"‪ ,‬שכך‪,‬‬ ‫וממילא מובך‪ ,‬ד"מה להלך ‪, ,‬‬ ‫דעשרת‪-‬הדברות‬ ‫העניך‬ ‫הרי‬ ‫יתרו‪,‬‬ ‫בפרשת‬ ‫עתה‬ ‫שבעמדנו‬ ‫]ומובך‪,‬‬

‫ולימודו‬ ‫כנגדו"ן ‪,2‬‬ ‫בידעו שכאשר הוא לומד תורה גם ייהקב"ה יושב ושונה‬
‫)ודיבורו( הוא אך ורק בבחיי "לאמרי‪ ',‬שהוא עונה אחר דיבורו של הקב"ה‬
‫הרי זה פועל שלימודו יהיי ייבאימה וביראה ברתת ובזיע" כמו‬ ‫‪-‬‬
‫ממש !‬ ‫בשמיעת עשרת‪-‬הדברות בשעת מתך‪-‬תורה‬
‫ג‪ ,‬והנה‪ ,‬יחד עם זאת‪ ,‬הרי מצד העניך ד"נתאוה הקב"ה להיות לו יתי‬
‫נדרש שלימוד התורה יהיי דוקא ע"י יהודי‪ ,‬שהוא נשמה‬ ‫בתחתונים" ‪22‬‬
‫בגוף‪ ,‬ונמצא במקומם של ה"תחתונים"‪ ,‬וזהו תוכך העניך דעשרת‪-‬הדברות‬
‫שבפרשת ואתחנך ‪,‬שנאמרו ע"י משה רבינו דוקא‪,‬‬
‫דהנה‪ ,‬כמו שבגשמיות‪ ,‬הרי בכדי לבנות דירה צריכים לילך למקום הדירה‬
‫ולהתעסק שם בבנייתה‪ ,‬כמו‪-‬כך הוא בעשיית ה"דירה לו יתי בתחתוניםי‪ ',‬שלזה‬
‫נדרש שבונה הדירה ילך למקומם של ה"תחתונים" דוקא‪ ,‬ויתירה מזו ‪,‬ייאזלת‬
‫שהוא משתמש בנימוסיהם והנהגותיהם של‬ ‫‪-‬‬ ‫בנימוסא" ‪23‬‬
‫ה"תחתונים" גופא לעשות מהם יידירה לו יתי בתחתוניםי‪'.‬‬
‫ומובך ‪,‬שמצד עשיית ה"דירה בתחתונים" שע"י לימוד התורה‪ ,‬מודגשת‬
‫מציאותו של היהודי בתור נשמה בגוף בעולם‪-‬הזה התחתוך‪ ,‬שדוקא מצד זה יש‬
‫בכחו לבנות את הדירה‪,‬‬
‫אלא שעניך זה שבלימוד התורה פועל את עשיית הדירה בלבד‪ ,‬אבל חסרה‬
‫עצומ"ה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עדייך המשכת הרייר בהדירה‬
‫וזהו העניך שנפעל דוקא ע"י עשרת‪-‬הדברות כפי שהם בפרשתנו‪ ,‬שכל‬
‫הלימוד הוא רק בבחיי ייופי יגיד תהלתךי‪ ',‬היינו‪ ,‬שע"י הלימוד ממשיכים את חרייר‬
‫שבפרשתנו הוא בהדגשה יתירה לגבי עשרת‪-‬הדברות שבפרשת ואתחנך[‪,‬‬
‫העניך ‪:‬‬ ‫ביאור‬ ‫כ‪,‬‬
‫)כביכול(‬
‫בעשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו ‪,‬הנאמרים ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו ועד‬
‫‪ -‬מודגש עצם עניך התורה‪ ,‬שהיא למעלה מכל סדר ההשתלשלות‪,‬‬ ‫לעצומ"ה‬
‫ועניך זה ישנו בכל לימוד‪-‬התורה של כאו"א מישראל ]ועאכו"כ בקריאת‬
‫דירה‬
‫התורה דעשרת‪-‬הדברות ע"י הש"ץ בשבת זו‪ ,‬שיש לו גם את כח הציבור )ע"י‬
‫הש"ץ שבתפילה([‪ ,‬היינו‪ ,‬שלימוד‪-‬התורה שלו הוא מתוך ההכרה וההרגשה‬
‫שהתורה שלומד היא למעלה מכל סדר ההשתלשלות‪ ,‬וכמאמר חז"לןן יימה‬
‫ובזיע ‪",‬‬ ‫להלך באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאך באימה וביראה וברתת‬
‫וכידוע הביאור במש"כ בפרשתנו ייוידבר אלקים את כל הדברים האלה‬
‫לאמר"‪ ,‬יידלכאורה ‪ 2‬ן מלת לאמר איך לה הבנה ואינה כמו כל לאמר שבמקרא‬
‫לקרתא הלך‬
‫שפיי לאמר לזולתו‪ ,‬משא"כ בעשרת הדברות א"א לפרש כך שהרי כל ישראל‬
‫שמעו ופב"פ דבר ה' ‪ 3‬ן את ‪ 4‬ן אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה '‪'',‬וכ וכידוע ‪ 5‬ן‬
‫שבמתך‪-‬תורה היו נוכחים כל הנשמות דבני ישראל‪ ,‬הך הנשמות שהיו באותו‬
‫הדור נשמות בגופים‪ ,‬והך כל הנשמות שהיו נשמות בגופים בדורות שלפני‪-‬זה‪,‬‬
‫וכמו‪-‬כך בדורות שלאחרי‪-‬זה )כולל ג"כ נשמות הגרים ‪(, 6‬ן והם עצמם שמעו את‬
‫?!‬ ‫עשרת‪-‬הדברות מהקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬ואם כך‪ ,‬מה שייך כאך "לאמר"‬
‫ומבואר בזה‪ ,‬שלימוד התורה ע"י בני ישראל בכל הדורות צריך להיות‬
‫באופך ד"לאמרי‪ ',‬היינו‪ ,‬שלא הוא המדבר והלומד‪ ,‬כי אם יישכינח מרכרת מתוך‬
‫גרונו"ךן ממש‪ ,‬כמ"ש ייופי יגיד תהלתך" ‪ S‬ן‪ ,‬כלומר ‪ 9‬ן‪ ,‬שהקב"ה בעצמו חוזר שוב‬

‫בדירה שלו שנעשתה ב"תחתונים"‪ ,‬ודוקא כפי שה"תחתונים"‬ ‫‪-‬‬ ‫כמי שחוא‬ ‫על עניני התורה כפי שנאמרו מסיני‪ ,‬על אותם עשרת‪-‬הדברות‪ ,‬והיהודי )ייופי"(‬
‫ומתכסה‬ ‫מסתתר‬ ‫שעצומ"ה‬ ‫מכיוך‬ ‫הגשמית‪,‬‬ ‫במציאות‬ ‫במציאותם‪,‬‬ ‫נשארים‬ ‫משמש כ"צינור" בלבד‪ ,‬שדרכו נמשכים )יייגיד"( דברי הקב"ה )ייתהלתך"(‪ ,‬ולכך‬
‫במציאותם של התחתונים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לכאורה‬ ‫‪-‬‬ ‫ומתעלם‬ ‫נאמר "לאמרי‪ ',‬כיוך שהיהודי חוזר על דברי הקב"ה שנאמרים מחדש‪,‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬שהשלימות האמיתית היא בחיבור שני הענינים )עשרת‪-‬הדברות‬ ‫]ומצד עניך זה‪ ,‬נעשה היהודי בעל‪-‬הבית על כל עניני העולם‪ ,‬ועד שהרא‬
‫שגם בלימוד התורה של היהודי כפי‬ ‫שבפרשת יתרו ושבפרשת ואתחנך( גם יחד ‪-‬‬ ‫‪ -‬ייאנכי הויי אלקיך"‪[, O‬ב‬ ‫מהוה ומחיי ומקיים אותם‪ ,‬בדוגמת הגילוי דמתך‪-‬תורה‬
‫שהוא נמצא בעולם‪-‬הזה התחתוך ובגדרי ה"תחתונים" )עשרת‪-‬הדברות דואתחנך(‬
‫ישנה תכלית השלימות דהמשכת הדייר כפי שחיא כעצמיתי ימהיתי !‬
‫‪ ( 16‬דאה גם לקו"ש חכ"ח עי ‪ 242‬העדה ‪. 22‬‬ ‫כדכוח ככ‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫דאה זח"ג דלכ‪ ,‬א )כדע"מ(‪ .‬לקו"ש ח"ד עי‬ ‫‪( 17‬‬ ‫חו"א 'חדו סז‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫וש"נ‪.‬‬ ‫‪. 1087‬‬ ‫ואחחנך ה‪ ,‬ד‪,‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫חהל'ם נא‪. ,‬ז'‬ ‫‪( 18‬‬ ‫נצכ'ם כט‪. ,‬ד'‬ ‫‪( 14‬‬
‫דאה חו"א 'חדו שם‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫חנחומא‬ ‫שמו"ד ספכ"ח‪.‬‬ ‫פמ"א‪.‬‬ ‫פדק' דד"א‬ ‫‪( 15‬‬
‫שמו"ד פמ"ז‪ ,‬ה‪.‬ודאה ש'חח ש"פ ו'שכ )לע'ל‬ ‫‪(23‬‬ ‫דאה חדכא"ד דפ"יח‪' .‬לייש א'כה דמז חחדלד‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫פדשחנו כ‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(20‬‬ ‫פקוד' ג‪ .‬נצכ'ם ג‪ .‬זהד ח"א צא‪ ,‬כ‪ .‬ח"כ פג‪ ,‬כ‪.‬‬
‫עי ‪(. 422‬‬ ‫חנ'א פלייו‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫חקו"ז חמ"ט )פו‪(. ,‬א‬
‫‪'\/‬‬
‫‪A‬‬
‫‪r‬‬
‫'\'‬
‫‪631‬‬ ‫ש'פ יתוו‪ ,‬ב"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪630‬‬

‫שבכל לימוד התורה של‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‪ ,‬וזוהי ההוראה שיש ללמוד מענין זה‬
‫וכאמור‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪ ,‬וממילא נמצאים כולנו‪ ,‬ייבנערינו ובזקנינו ‪, ,‬‬
‫בבנינו ובבנותינו" ‪ - 29‬בארצנו הקדושה ובירושלים עיה"ק ובהר הקדש‪ ,‬ובבית‬
‫האמורים ‪:‬‬ ‫הענינים‬ ‫‪t‬‬ ‫יהודי ישנם ב‬

‫המקדש השלישי‪ ,‬שהוא ג"כ בית המקדש המשולש ‪ -‬תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫א( שדוקא ע"י לימוד תורתו בהיותו נשמה בגוף בעולם‪-‬הזה התחתון הרי‬
‫הוא עושה דירה לו ית'‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות שבפרשת ואתחנן שנאמרו ע"י משה רבינו‪,‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ב( שביחד עם זה‪ ,‬הוא אינו אלא‬ ‫ועד"ז מצד בחי' משה שבכאו"א מישראל ‪,24‬‬
‫המשכת הדייר‬ ‫‪-‬‬ ‫ייצינור" שדרכו נמשכים דברי הקב"ה כבשעת מתן‪-‬תורה ממש‬
‫שיחה ב'‬
‫בהדירה‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו‪,‬‬
‫תיבת "מיד" מווה על האחדות דבל בני ישואל בבל הדווות‬
‫ושני הענינים צריכים להיות בבת‪-‬אחת בכל ענין‪ ,‬שעי"ז מיתוסף עוד יותר‬
‫ו‪ ,‬הענין האמור הוא ההוראה לפועל מהתוועדות זו בנוגע לכל הענינים‬ ‫שלימות ואמיתיות בב' הענינים‪,‬‬
‫בעבודת האדם ‪(,‬ל"נכ) ובאופן שיש להתחיל לקיים זאת תיכף ומיד‪,‬‬
‫ועד שענין זה מקיף את כל לימוד התורה ועשיית המעשים‪-‬טובים שלו‪,‬‬
‫וכאן המקום לעורר אודות תוכן הראשי‪-‬תיבות ד"מיד" כמדובר גם לעיל‬ ‫‪-‬‬ ‫שבזה נכלל גם ענין התפילה‪ ,‬וממילא הרי יש בזה את כל שלשת העמודים‬
‫ברמז ‪ -‬יימשה ישראל )בעש"ט( דוד )מלכא משיחא("‪ ,‬שהכוונה בזה היא‬ ‫אשר‪ ,‬בגמילות‪-‬חסדים נכללים ג"כ כל הענינים‬ ‫וגמילות‪-‬חסדים ‪,2S‬‬ ‫תורה עבודה‬
‫להדגיש את ההתכללות דכל הדורות דבני ישראל גם יחד‪ ,‬בתור מציאות אחת‪ ,‬החל‬ ‫דלפנים משורת הדין‪ ,‬כל הענינים דהידור‪-‬מצוה‪ ,‬וכל הענינים דמנהגי ישראל ‪,‬ועד‬
‫בדורו של משה רבינו ועד לדורו של דוד מלכא משיחא‪,‬‬
‫שהם כולם חדורים בשני הענינים האמורים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לכל הענינים שמדברי‪-‬סופרים‬
‫ולכן‪ ,‬יש להוסיף בזה‪ ,‬ש"מיד" הוא גם הר"ת ד"משה יהושע דורם"‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫ובשניהם בבת‪-‬אחת בתכלית השלימות !‬
‫משה רבינו ודורו ביחד עם יהושע בן נון ודורו‪ ,‬אשר בזה מודגש עוד יותר‪ ,‬הקשר‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬ ‫ח‪ ,‬ועד לתכלית השלימות והגילוי בזה ‪-‬‬
‫והשייכות וחרציפות שביניהם‪ ,‬כיון שהם משתלשלים זה מזה‪ ,‬וכמו‪-‬כן הוא בכל‬
‫‪ -‬שהם מציאות אחת‬ ‫הדורות דבני ישראל המרומזים ב"מיד" כאמור לעיל‬ ‫עוד בשבת זו‪ ,‬ש"פ יתרו בשנת ה'תשנ"ב‪ ,‬שבני‪-‬ישראל‬ ‫‪-‬‬ ‫ותיכף ומיד‬
‫והמשך אחד‪,‬‬ ‫בתפוצות‬ ‫‪-‬‬ ‫והולך ומתפשט‬ ‫‪-‬‬ ‫מפרשים את הר"ת שבסימן השנה )ונתקבל‬
‫ישראל( ייחי' תהא שנת נפלאות בה"‪ ,‬ו"נפלאות בכל מכל כל"‪,‬‬
‫]ולהעיר מהשייכות בין הדורות האמורים‪ ,‬דור דעה ודור שנכנס לארץ ‪-‬‬
‫לדורנו זה‪ ,‬שלאחרי הארבעים שנה נכנסים תיכף ומיד למעמד ומצב ד"ותשקט‬ ‫גם בהענין האמור ‪(,‬ל"נכ)‬ ‫עד להפלא הכי עיקרי‪ ,‬והכי חיוני‪ ,‬והכי חשוב ‪-‬‬
‫הארץ ארבעים שנה" ‪ ,30‬כסיום ההפטורה דשבת שירה‪ ,‬שממנה מתברכת ונמשכת‬ ‫שע"י העבודה דלימוד התורה ע"י יהודי בהיותו נשמה בגוף דוקא‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות‬
‫הברכה על כל ימי השבוע‪ ,‬עד לההמשכה ד"שיר חדש" לשון זכר דוקאו ‪ ,3‬בגאולה‬ ‫שב"ואתחנן" )ייאלה הדברים אשר דבר משח"(‪ ,‬מגלים את ה"וידבר אלקיס את כל‬
‫האמיתית והשלימה[‪,‬‬ ‫הדברים האלה" בתכלית השלימות "לעיני כל ישראל"‪ ,‬כסיום ספר דברים‪,‬‬

‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דכמו ש"מיד" היא תיבה אחת )ללא שום הפסק‪ ,‬מלבד‬ ‫ומזה באים לההמשך )לאחרי "לעיני כל ישראל"( ד"בראשית ברא אלקים‬
‫ההפסק בין האותיות( ‪ -‬כמו‪-‬כן כל הדורות דבני ישראל המרומזים ב"מיד" הם‬ ‫שנוסף על שלימות הגילוי "לעיני כל ישראל" נעשית‬ ‫‪-‬‬ ‫הארץ" ‪26‬‬ ‫את השמים ואת‬
‫מציאות אחת‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬דכמו שמצינו בחתימת הרמב"ם שהי' חותם בג'‬ ‫‪~.‬‬ ‫ג"כ שלימות ההמשכה והגילוי במציאות העולם‪ ,‬שמים וארץ‪ ,‬ועד לתכלית‬
‫אופנים‪ ,‬באופן שיש הפסק בין האותיות‪ ,‬ובאופן שהאותיות מחוברות ללא שום‬ ‫‪ ,‬י;'~‬ ‫והעיקר‬ ‫‪ -‬ייהשמים חדשים והארץ החדשה" ‪,27‬‬ ‫השלימות בזה בגאולה העתידה‬
‫כמו‪-‬כן ההתאחדות שב"מיד" היא עד לאופן שאין בה אפילו את‬ ‫‪-‬‬ ‫הפסק‬ ‫תצא" ‪, 28‬‬ ‫בגילוי ה"תורה חדשה מאתי‬ ‫ושמכם" ‪27‬‬ ‫ד"כן יעמוד זרעכם‬ ‫‪-‬‬

‫‪ (31‬מכ'לתא כשלח טו‪ ,‬א‪ ,‬הובא כתוד"ה ה"ג‬

‫ההתחלקות וההפסק שבין האותיות !‬

‫בא ‪,‬ד"ו' ט‪,‬‬ ‫‪(29‬‬

‫‪,‬‬
‫'‪l‬‬
‫'שע" סו‪ ,‬ככ‪,‬‬

‫'שע" נא‪ ,‬ד‪ ,‬ו'ק"ר ‪,‬ג"'פ ג‪,‬‬

‫‪(27‬‬
‫‪(28‬‬
‫ראה תנ'א רפמ"כ‪,‬‬

‫אכות פ"א מ"כ‪,‬‬

‫‪(24‬‬
‫‪(25‬‬
‫ספר שופט'ס ה‪ ,‬לא‪,‬‬ ‫(‪)(\,‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫כראש'ת א‪,‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫פסח'ס קטן‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ינאמך‬
‫‪631‬‬ ‫ש'פ יתוו‪ ,‬ב"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪630‬‬

‫שבכל לימוד התורה של‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‪ ,‬וזוהי ההוראה שיש ללמוד מענין זה‬
‫וכאמור‪ ,‬תיכף ומיד ממש‪ ,‬וממילא נמצאים כולנו‪ ,‬ייבנערינו ובזקנינו ‪, ,‬‬
‫בבנינו ובבנותינו" ‪ - 29‬בארצנו הקדושה ובירושלים עיה"ק ובהר הקדש‪ ,‬ובבית‬
‫האמורים ‪:‬‬ ‫הענינים‬ ‫‪t‬‬ ‫יהודי ישנם ב‬

‫המקדש השלישי‪ ,‬שהוא ג"כ בית המקדש המשולש ‪ -‬תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫א( שדוקא ע"י לימוד תורתו בהיותו נשמה בגוף בעולם‪-‬הזה התחתון הרי‬
‫הוא עושה דירה לו ית'‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות שבפרשת ואתחנן שנאמרו ע"י משה רבינו‪,‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ב( שביחד עם זה‪ ,‬הוא אינו אלא‬ ‫ועד"ז מצד בחי' משה שבכאו"א מישראל ‪,24‬‬
‫המשכת הדייר‬ ‫‪-‬‬ ‫ייצינור" שדרכו נמשכים דברי הקב"ה כבשעת מתן‪-‬תורה ממש‬
‫שיחה ב'‬
‫בהדירה‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו‪,‬‬
‫תיבת "מיד" מווה על האחדות דבל בני ישואל בבל הדווות‬
‫ושני הענינים צריכים להיות בבת‪-‬אחת בכל ענין‪ ,‬שעי"ז מיתוסף עוד יותר‬
‫ו‪ ,‬הענין האמור הוא ההוראה לפועל מהתוועדות זו בנוגע לכל הענינים‬ ‫שלימות ואמיתיות בב' הענינים‪,‬‬
‫בעבודת האדם ‪(,‬ל"נכ) ובאופן שיש להתחיל לקיים זאת תיכף ומיד‪,‬‬
‫ועד שענין זה מקיף את כל לימוד התורה ועשיית המעשים‪-‬טובים שלו‪,‬‬
‫וכאן המקום לעורר אודות תוכן הראשי‪-‬תיבות ד"מיד" כמדובר גם לעיל‬ ‫‪-‬‬ ‫שבזה נכלל גם ענין התפילה‪ ,‬וממילא הרי יש בזה את כל שלשת העמודים‬
‫ברמז ‪ -‬יימשה ישראל )בעש"ט( דוד )מלכא משיחא("‪ ,‬שהכוונה בזה היא‬ ‫אשר‪ ,‬בגמילות‪-‬חסדים נכללים ג"כ כל הענינים‬ ‫וגמילות‪-‬חסדים ‪,2S‬‬ ‫תורה עבודה‬
‫להדגיש את ההתכללות דכל הדורות דבני ישראל גם יחד‪ ,‬בתור מציאות אחת‪ ,‬החל‬ ‫דלפנים משורת הדין‪ ,‬כל הענינים דהידור‪-‬מצוה‪ ,‬וכל הענינים דמנהגי ישראל ‪,‬ועד‬
‫בדורו של משה רבינו ועד לדורו של דוד מלכא משיחא‪,‬‬
‫שהם כולם חדורים בשני הענינים האמורים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לכל הענינים שמדברי‪-‬סופרים‬
‫ולכן‪ ,‬יש להוסיף בזה‪ ,‬ש"מיד" הוא גם הר"ת ד"משה יהושע דורם"‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫ובשניהם בבת‪-‬אחת בתכלית השלימות !‬
‫משה רבינו ודורו ביחד עם יהושע בן נון ודורו‪ ,‬אשר בזה מודגש עוד יותר‪ ,‬הקשר‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬ ‫ח‪ ,‬ועד לתכלית השלימות והגילוי בזה ‪-‬‬
‫והשייכות וחרציפות שביניהם‪ ,‬כיון שהם משתלשלים זה מזה‪ ,‬וכמו‪-‬כן הוא בכל‬
‫‪ -‬שהם מציאות אחת‬ ‫הדורות דבני ישראל המרומזים ב"מיד" כאמור לעיל‬ ‫עוד בשבת זו‪ ,‬ש"פ יתרו בשנת ה'תשנ"ב‪ ,‬שבני‪-‬ישראל‬ ‫‪-‬‬ ‫ותיכף ומיד‬
‫והמשך אחד‪,‬‬ ‫בתפוצות‬ ‫‪-‬‬ ‫והולך ומתפשט‬ ‫‪-‬‬ ‫מפרשים את הר"ת שבסימן השנה )ונתקבל‬
‫ישראל( ייחי' תהא שנת נפלאות בה"‪ ,‬ו"נפלאות בכל מכל כל"‪,‬‬
‫]ולהעיר מהשייכות בין הדורות האמורים‪ ,‬דור דעה ודור שנכנס לארץ ‪-‬‬
‫לדורנו זה‪ ,‬שלאחרי הארבעים שנה נכנסים תיכף ומיד למעמד ומצב ד"ותשקט‬ ‫גם בהענין האמור ‪(,‬ל"נכ)‬ ‫עד להפלא הכי עיקרי‪ ,‬והכי חיוני‪ ,‬והכי חשוב ‪-‬‬
‫הארץ ארבעים שנה" ‪ ,30‬כסיום ההפטורה דשבת שירה‪ ,‬שממנה מתברכת ונמשכת‬ ‫שע"י העבודה דלימוד התורה ע"י יהודי בהיותו נשמה בגוף דוקא‪ ,‬עשרת‪-‬הדברות‬
‫הברכה על כל ימי השבוע‪ ,‬עד לההמשכה ד"שיר חדש" לשון זכר דוקאו ‪ ,3‬בגאולה‬ ‫שב"ואתחנן" )ייאלה הדברים אשר דבר משח"(‪ ,‬מגלים את ה"וידבר אלקיס את כל‬
‫האמיתית והשלימה[‪,‬‬ ‫הדברים האלה" בתכלית השלימות "לעיני כל ישראל"‪ ,‬כסיום ספר דברים‪,‬‬

‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דכמו ש"מיד" היא תיבה אחת )ללא שום הפסק‪ ,‬מלבד‬ ‫ומזה באים לההמשך )לאחרי "לעיני כל ישראל"( ד"בראשית ברא אלקים‬
‫ההפסק בין האותיות( ‪ -‬כמו‪-‬כן כל הדורות דבני ישראל המרומזים ב"מיד" הם‬ ‫שנוסף על שלימות הגילוי "לעיני כל ישראל" נעשית‬ ‫‪-‬‬ ‫הארץ" ‪26‬‬ ‫את השמים ואת‬
‫מציאות אחת‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬דכמו שמצינו בחתימת הרמב"ם שהי' חותם בג'‬ ‫‪~.‬‬ ‫ג"כ שלימות ההמשכה והגילוי במציאות העולם‪ ,‬שמים וארץ‪ ,‬ועד לתכלית‬
‫אופנים‪ ,‬באופן שיש הפסק בין האותיות‪ ,‬ובאופן שהאותיות מחוברות ללא שום‬ ‫‪ ,‬י;'~‬ ‫והעיקר‬ ‫‪ -‬ייהשמים חדשים והארץ החדשה" ‪,27‬‬ ‫השלימות בזה בגאולה העתידה‬
‫כמו‪-‬כן ההתאחדות שב"מיד" היא עד לאופן שאין בה אפילו את‬ ‫‪-‬‬ ‫הפסק‬ ‫תצא" ‪, 28‬‬ ‫בגילוי ה"תורה חדשה מאתי‬ ‫ושמכם" ‪27‬‬ ‫ד"כן יעמוד זרעכם‬ ‫‪-‬‬

‫‪ (31‬מכ'לתא כשלח טו‪ ,‬א‪ ,‬הובא כתוד"ה ה"ג‬

‫ההתחלקות וההפסק שבין האותיות !‬

‫בא ‪,‬ד"ו' ט‪,‬‬ ‫‪(29‬‬

‫‪,‬‬
‫'‪l‬‬
‫'שע" סו‪ ,‬ככ‪,‬‬

‫'שע" נא‪ ,‬ד‪ ,‬ו'ק"ר ‪,‬ג"'פ ג‪,‬‬

‫‪(27‬‬
‫‪(28‬‬
‫ראה תנ'א רפמ"כ‪,‬‬

‫אכות פ"א מ"כ‪,‬‬

‫‪(24‬‬
‫‪(25‬‬
‫ספר שופט'ס ה‪ ,‬לא‪,‬‬ ‫(‪)(\,‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫כראש'ת א‪,‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫פסח'ס קטן‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ינאמך‬
‫‪633‬‬ ‫ש"פ יתרן‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחדת קודש‬ ‫‪632‬‬

‫ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" ‪] .40‬אשר ב"לשוננו" מודגשת ההמשכה בגשמיות‬ ‫]והאופן השלישי בחתימתו הי' על‪-‬שם פעולתו ועבודתו‪ .‬בהיותו מורה‬
‫עוד יותר מב"פינו" כיון שהלשון היא איבר גשמי יותר מפה‪ .‬כמובן מזה שברוב‬ ‫הנבוכים‪ .‬והמורה דכל ישראל )החל מעשרה מישראל(‪ .‬כיון שאע"פ שהי' ייבארץ‬
‫הזמן נמצאת היא באופן דהעלם והסתר )שכן ‪.‬פעולותיו של האדם הן בעיקר בענין‬ ‫הרי עבודתו היתה באופן ד"רבות מופתי‬ ‫וגבולים ‪(. 32‬‬ ‫מצרים" )מלשון מיצרים‬
‫המעשה‪ .‬ולא בדיבור שאז מתגלית הלשון(‪ .‬וביחד עם זה‪ .‬הרי בשעת הדיבור כל‬ ‫ר"ת רמב"ם[‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בארץ מצרים" ‪33‬‬

‫ענינה הוא ")ופי( יגיד תהלתך"‪ .‬הביטול לייתהלתך" כנ"ל[‪.‬‬

‫‪ -‬שיש‬ ‫ז‪ ,‬ומזה מובן גם בנוגע להוראה בפועל משבת זו האמורה לעיל‬
‫וכאמור‪ .‬בהקיבוץ‪-‬גליות נכללים כל בני ישראל‪ .‬האנשים הנשים והטף‪.‬‬
‫עוד ביום השבת‪ .‬עד כמה‬ ‫‪-‬‬ ‫להתחיל לקיימה תיכף ומי‪ ,‬ממש‪ .‬וממש מיד‬
‫החל מהאנשים נשים וטף שנמצאים כבר עתה בבית‪-‬הכנסת ובית‪-‬המדרש ובית‬ ‫ששייך ביום השבת‪ ,‬והענינים שבהם קיום ההוראה האמורה כרוך בעשיית א'‬
‫מעשים‪-‬טובים של נשיא דורנו‪ .‬בית המשולש‪.‬‬
‫יש להתחיל בזה מיד במוצאי שבת‪ .‬וביוס ראשון ‪.‬שני‪ .‬וכן‬ ‫‪-‬‬ ‫מהלייט מלאכות‬
‫ובפרט שמתעסקים גם בשיפוצים ושיפורים דבית זה )עד כמה ששייך‬ ‫‪ -‬להמשיך בקיום ההוראה האמורה )הנלמדת משני‬ ‫הלאה בכל ימות השבוע‬
‫בעולם‪-‬הזה התחתון(‪ .‬הנקרא בשם ייבית חיינו" ‪ -‬דכאו"א מהנמצאים כאן‪ .‬ועד‬ ‫הסוגים בעשרת‪-‬הדברות( בכל עניני העבודה‪,‬‬
‫לבית חיינו דכל בני ישראל שבדור‪ .‬כולל גם אלה הנמצאים בכל קצווי תבל‪.‬‬
‫‪ -‬שע"י ההחלטות‪-‬טובות בכל האמור פועלים‬ ‫ח‪ ,‬ועוד והוא העיקר‬
‫שחיותם נמשכת מבית חיינו שבבבל‪,‬‬
‫תיכף ומיד שעשרת‪-‬הדברות שבפרשת יתרו נעשים ייכלי" אל הגילוי ד"תורה‬
‫ביחד עם כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫‪-‬‬ ‫ותיכף ומיד זוכים להעברתו‬
‫חדשה מאתי תצא"‪,‬‬
‫‪ -‬לארצנו הקדושה‪ .‬ולירושלים עיה"ק עד לבית המקדש השלישי‬ ‫שבבבלו ‪4‬‬
‫‪ -‬שבקבלת‬ ‫וגם אופן הגילוי הוא בדוגמת עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו‬
‫)שהוא מוכן כבר ברוחניות‪ .‬וחסרה אך ורק ירידתו והתגלותו בגשמיות העולם(‪.‬‬
‫משה רבינו‪ .‬כבפרשת‬ ‫המחבר" ‪.34‬‬ ‫הגילוי אין צורך בממוצע )אף שהוא ייממוצע‬
‫שהוא ג"כ משולש‪ .‬כיון שגם בו יש ג' ענינים‪ .‬בדוגמת ג' הענינים שבבית זה‪ .‬הבית‬
‫דנשיא דורנו‪,‬‬
‫ואתחנן שבספר משנה תורה(‪ .‬אלא מקבלים זאת מהקב"ה בכבודו ובעצמו‪ .‬ע"ד‬
‫שמיעת עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו‪ .‬שהיא פרשה באחד מה‪-‬ד' ספרים )ולא במשנה‬
‫ובהדגשה יתירה בבואנו מיום ההילולא שלו‪ .‬ביו"ד שבט‪ .‬ונמצאים כבר‬ ‫ספר יישמות בני ישראל‪ ",‬ספר הקשור עם בנים דוקא )הבא‬ ‫תורה(‪ .‬יבהם גופא ‪-‬‬
‫לאחרי י"א בשבט‪ .‬ולאחרי ט"ו בו )שבו ייקיימא סיהרא באשלמותא" ‪ (. 42‬עד ליום‬ ‫לאחרי הספר הראשון ‪.‬ספר הישר‪ .‬ספר האבות שנקראו ישרים ‪ (. 35‬שלזה שייכות‬
‫זה‪ .‬עשרים בשבט‪ .‬ד"עשרים" בגימטריא ייכתר" ‪, 43‬‬
‫‪ -‬הדור האחרון לגלות‪,‬‬ ‫מיוחדת עם דורנו זה‬
‫)כ"ב שבט(‪ .‬ד"ישראל" קאי‬ ‫ישראל" ‪44‬‬ ‫ובפרט‪ .‬שממנו ממשיכים ב"בך יברך‬ ‫ייפרחה‬ ‫תיכף‬ ‫‪-‬‬ ‫שבפרשתנו‬ ‫עשרת‪-‬הדברות‬ ‫שמיעת‬ ‫שבשעת‬ ‫וכמו‬
‫על כאו"א מישראל‪ .‬שע"י כ"ב אותינת התורה )ייבך"( נמשכים בו כל הברכות‬ ‫ותיכף ומיד לאחר‪-‬מכן החזירה להן ע"י ש"הוריד טל שעתיד להחיות בו‬ ‫נשמתן" ‪36‬‬
‫והצלחות בתכלית השלימות‪.‬‬
‫עד"ז נעשה בהגילוי ד"תורה חדשה" תיכף ומיד‪ .‬בקיום‬ ‫‪-‬‬ ‫אותם" ‪37‬‬ ‫מתים והחי'‬
‫‪ -‬ביאת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד‪.‬‬ ‫עד להצלחה הכי עיקרית‬ ‫ונשיא דורנו בראשנו‪,‬‬ ‫עפר" ‪.38‬‬ ‫היעוד ד"הקיצו ורננו שוכני‬

‫‪ -‬בארצנו הקדושה‬ ‫וכולנו נמצאים‪ .‬בנערינו ובזקנינו" בבנינו ובבנותינו"‬ ‫ובפרט ששמו מורה על ענין הגאולה‪ .‬הן השם יייוסף" המרמז על היעוד‬
‫ובירושלים עיה"ק ובהר הקדש‪ .‬ובבית המקדש השלישי‪ .‬ותיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫ד"יוסיף אדנ‪-‬י שנית ידו '''וג ‪ .39‬דקאי על הקיבוץ גליות שהקב"ה מקבץ את כל‬
‫ישראל ;והן השם יייצחק‪ ",‬המורה על הצחוק והשמחה דלעת"ל ‪.‬ועד לאופן ד"אז‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫‪ ( 43‬ראה לקו"ת שה"ש לה‪ ,‬ג‪ .‬ספר הערכים חכ"ד‬ ‫‪ (40‬תהלים קכו‪ ,‬כ‪ .‬ברכות לא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ראה שכת פח‪ ,‬כ‪ .‬שמו"ר פכ"ט‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(36‬‬ ‫‪ (32‬ראה תו"א וארא ב‪ ,T‬כ ואילך‪ .‬וככ"מ‪.‬‬
‫מערכת אותיות אות כ"ף )עי סט ואילך(‪ .‬וש"ב‪.‬‬ ‫‪ (41‬ראה מגילה כט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שכת שם‪.‬‬ ‫‪(37‬‬ ‫בא יא‪ ,‬ט‪,‬‬ ‫‪(33‬‬
‫ויחי מח‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(44‬‬ ‫‪ T‬הר ח"א קב‪ ,‬רע"א‪ .‬ח"כ פה‪ ,‬רע"א‪ .‬ועוד‪ .‬וראה‬ ‫‪( 42‬‬ ‫ישעיי כו‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪(38‬‬ ‫ראה ד"ה פבים כפבים תרב"ט‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫שמו"ר פט"ו‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫ישעיי יא‪ ,‬יא‪ .‬וראה שמו"ר פ"א‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(39‬‬ ‫כה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ע"‪T‬‬ ‫‪.(15‬‬
‫‪633‬‬ ‫ש"פ יתרן‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחדת קודש‬ ‫‪632‬‬

‫ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" ‪] .40‬אשר ב"לשוננו" מודגשת ההמשכה בגשמיות‬ ‫]והאופן השלישי בחתימתו הי' על‪-‬שם פעולתו ועבודתו‪ .‬בהיותו מורה‬
‫עוד יותר מב"פינו" כיון שהלשון היא איבר גשמי יותר מפה‪ .‬כמובן מזה שברוב‬ ‫הנבוכים‪ .‬והמורה דכל ישראל )החל מעשרה מישראל(‪ .‬כיון שאע"פ שהי' ייבארץ‬
‫הזמן נמצאת היא באופן דהעלם והסתר )שכן ‪.‬פעולותיו של האדם הן בעיקר בענין‬ ‫הרי עבודתו היתה באופן ד"רבות מופתי‬ ‫וגבולים ‪(. 32‬‬ ‫מצרים" )מלשון מיצרים‬
‫המעשה‪ .‬ולא בדיבור שאז מתגלית הלשון(‪ .‬וביחד עם זה‪ .‬הרי בשעת הדיבור כל‬ ‫ר"ת רמב"ם[‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בארץ מצרים" ‪33‬‬

‫ענינה הוא ")ופי( יגיד תהלתך"‪ .‬הביטול לייתהלתך" כנ"ל[‪.‬‬

‫‪ -‬שיש‬ ‫ז‪ ,‬ומזה מובן גם בנוגע להוראה בפועל משבת זו האמורה לעיל‬
‫וכאמור‪ .‬בהקיבוץ‪-‬גליות נכללים כל בני ישראל‪ .‬האנשים הנשים והטף‪.‬‬
‫עוד ביום השבת‪ .‬עד כמה‬ ‫‪-‬‬ ‫להתחיל לקיימה תיכף ומי‪ ,‬ממש‪ .‬וממש מיד‬
‫החל מהאנשים נשים וטף שנמצאים כבר עתה בבית‪-‬הכנסת ובית‪-‬המדרש ובית‬ ‫ששייך ביום השבת‪ ,‬והענינים שבהם קיום ההוראה האמורה כרוך בעשיית א'‬
‫מעשים‪-‬טובים של נשיא דורנו‪ .‬בית המשולש‪.‬‬
‫יש להתחיל בזה מיד במוצאי שבת‪ .‬וביוס ראשון ‪.‬שני‪ .‬וכן‬ ‫‪-‬‬ ‫מהלייט מלאכות‬
‫ובפרט שמתעסקים גם בשיפוצים ושיפורים דבית זה )עד כמה ששייך‬ ‫‪ -‬להמשיך בקיום ההוראה האמורה )הנלמדת משני‬ ‫הלאה בכל ימות השבוע‬
‫בעולם‪-‬הזה התחתון(‪ .‬הנקרא בשם ייבית חיינו" ‪ -‬דכאו"א מהנמצאים כאן‪ .‬ועד‬ ‫הסוגים בעשרת‪-‬הדברות( בכל עניני העבודה‪,‬‬
‫לבית חיינו דכל בני ישראל שבדור‪ .‬כולל גם אלה הנמצאים בכל קצווי תבל‪.‬‬
‫‪ -‬שע"י ההחלטות‪-‬טובות בכל האמור פועלים‬ ‫ח‪ ,‬ועוד והוא העיקר‬
‫שחיותם נמשכת מבית חיינו שבבבל‪,‬‬
‫תיכף ומיד שעשרת‪-‬הדברות שבפרשת יתרו נעשים ייכלי" אל הגילוי ד"תורה‬
‫ביחד עם כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫‪-‬‬ ‫ותיכף ומיד זוכים להעברתו‬
‫חדשה מאתי תצא"‪,‬‬
‫‪ -‬לארצנו הקדושה‪ .‬ולירושלים עיה"ק עד לבית המקדש השלישי‬ ‫שבבבלו ‪4‬‬
‫‪ -‬שבקבלת‬ ‫וגם אופן הגילוי הוא בדוגמת עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו‬
‫)שהוא מוכן כבר ברוחניות‪ .‬וחסרה אך ורק ירידתו והתגלותו בגשמיות העולם(‪.‬‬
‫משה רבינו‪ .‬כבפרשת‬ ‫המחבר" ‪.34‬‬ ‫הגילוי אין צורך בממוצע )אף שהוא ייממוצע‬
‫שהוא ג"כ משולש‪ .‬כיון שגם בו יש ג' ענינים‪ .‬בדוגמת ג' הענינים שבבית זה‪ .‬הבית‬
‫דנשיא דורנו‪,‬‬
‫ואתחנן שבספר משנה תורה(‪ .‬אלא מקבלים זאת מהקב"ה בכבודו ובעצמו‪ .‬ע"ד‬
‫שמיעת עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו‪ .‬שהיא פרשה באחד מה‪-‬ד' ספרים )ולא במשנה‬
‫ובהדגשה יתירה בבואנו מיום ההילולא שלו‪ .‬ביו"ד שבט‪ .‬ונמצאים כבר‬ ‫ספר יישמות בני ישראל‪ ",‬ספר הקשור עם בנים דוקא )הבא‬ ‫תורה(‪ .‬יבהם גופא ‪-‬‬
‫לאחרי י"א בשבט‪ .‬ולאחרי ט"ו בו )שבו ייקיימא סיהרא באשלמותא" ‪ (. 42‬עד ליום‬ ‫לאחרי הספר הראשון ‪.‬ספר הישר‪ .‬ספר האבות שנקראו ישרים ‪ (. 35‬שלזה שייכות‬
‫זה‪ .‬עשרים בשבט‪ .‬ד"עשרים" בגימטריא ייכתר" ‪, 43‬‬
‫‪ -‬הדור האחרון לגלות‪,‬‬ ‫מיוחדת עם דורנו זה‬
‫)כ"ב שבט(‪ .‬ד"ישראל" קאי‬ ‫ישראל" ‪44‬‬ ‫ובפרט‪ .‬שממנו ממשיכים ב"בך יברך‬ ‫ייפרחה‬ ‫תיכף‬ ‫‪-‬‬ ‫שבפרשתנו‬ ‫עשרת‪-‬הדברות‬ ‫שמיעת‬ ‫שבשעת‬ ‫וכמו‬
‫על כאו"א מישראל‪ .‬שע"י כ"ב אותינת התורה )ייבך"( נמשכים בו כל הברכות‬ ‫ותיכף ומיד לאחר‪-‬מכן החזירה להן ע"י ש"הוריד טל שעתיד להחיות בו‬ ‫נשמתן" ‪36‬‬
‫והצלחות בתכלית השלימות‪.‬‬
‫עד"ז נעשה בהגילוי ד"תורה חדשה" תיכף ומיד‪ .‬בקיום‬ ‫‪-‬‬ ‫אותם" ‪37‬‬ ‫מתים והחי'‬
‫‪ -‬ביאת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד‪.‬‬ ‫עד להצלחה הכי עיקרית‬ ‫ונשיא דורנו בראשנו‪,‬‬ ‫עפר" ‪.38‬‬ ‫היעוד ד"הקיצו ורננו שוכני‬

‫‪ -‬בארצנו הקדושה‬ ‫וכולנו נמצאים‪ .‬בנערינו ובזקנינו" בבנינו ובבנותינו"‬ ‫ובפרט ששמו מורה על ענין הגאולה‪ .‬הן השם יייוסף" המרמז על היעוד‬
‫ובירושלים עיה"ק ובהר הקדש‪ .‬ובבית המקדש השלישי‪ .‬ותיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫ד"יוסיף אדנ‪-‬י שנית ידו '''וג ‪ .39‬דקאי על הקיבוץ גליות שהקב"ה מקבץ את כל‬
‫ישראל ;והן השם יייצחק‪ ",‬המורה על הצחוק והשמחה דלעת"ל ‪.‬ועד לאופן ד"אז‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫‪ ( 43‬ראה לקו"ת שה"ש לה‪ ,‬ג‪ .‬ספר הערכים חכ"ד‬ ‫‪ (40‬תהלים קכו‪ ,‬כ‪ .‬ברכות לא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ראה שכת פח‪ ,‬כ‪ .‬שמו"ר פכ"ט‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(36‬‬ ‫‪ (32‬ראה תו"א וארא ב‪ ,T‬כ ואילך‪ .‬וככ"מ‪.‬‬
‫מערכת אותיות אות כ"ף )עי סט ואילך(‪ .‬וש"ב‪.‬‬ ‫‪ (41‬ראה מגילה כט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שכת שם‪.‬‬ ‫‪(37‬‬ ‫בא יא‪ ,‬ט‪,‬‬ ‫‪(33‬‬
‫ויחי מח‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(44‬‬ ‫‪ T‬הר ח"א קב‪ ,‬רע"א‪ .‬ח"כ פה‪ ,‬רע"א‪ .‬ועוד‪ .‬וראה‬ ‫‪( 42‬‬ ‫ישעיי כו‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪(38‬‬ ‫ראה ד"ה פבים כפבים תרב"ט‪.‬‬ ‫‪(34‬‬
‫שמו"ר פט"ו‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫ישעיי יא‪ ,‬יא‪ .‬וראה שמו"ר פ"א‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(39‬‬ ‫כה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ע"‪T‬‬ ‫‪.(15‬‬
‫‪635‬‬ ‫ש"פ יתרז‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחזת קידש‬ ‫‪634‬‬

‫ואופן הגילוי הוא )כמרומז בהפרשה שמתכוננים לקרוא בתפילת המנחה(‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחה נ'‬ ‫‪-‬‬
‫‪ -‬ד"ואלה" מורה על ענין הגילוי‪,‬‬ ‫לפניהם" ‪49‬‬ ‫ייואלה המשפטים אשר תשים‬ ‫להשפיע את תזכן ההיראה הנ"ל )עכ"פ( על ציבזר דעשרה מישראל;‬
‫והגילוי )בכל א' מהם( הוא באופן‬ ‫זאת ;‬ ‫זו‪,‬‬ ‫זה ‪,50‬‬ ‫דמראה באצבעו ואומר‬
‫הלימזד משמה של בעלת היארצייט דכ"ב שבט "חי' מישקא"‪,‬‬
‫לפנימיותםו ‪• 5‬‬ ‫ד"לפניהם" )כסיום הפסוק(‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫שההשפעה על הזזלת צ"ל בכל הכחזת‪ ,‬פנימיים זמקיפים‬
‫כולל ובמיוחד ‪ -‬הגילוי ד"אשר תשיס"‪ ,‬וכדאיתא בירושלמי ‪ 52‬ד"תשים"‬ ‫ט‪ .‬בחמשך לחאמור לעיל‪ ,‬שההוראה מהענין דמתן‪-‬תורח חיא‪ ,‬שלמרות‬
‫הוא מלשון סימה )אוצר(‪ ,‬דקאי על סודות התורה‪ ,‬אשר‪ ,‬לעת‪-‬עתה הם בבחי'‬ ‫בשנת צאתם ממצרים‪ ,‬שנת תמ"ח לאלף‬ ‫שמתן‪-‬תורה חי' מאורע חד‪-‬פעמי ‪,45‬‬
‫ייאוצר" שלא נתגלה עדיין במילואו‪ ,‬ורק שזכינו לייטועמי' חיים זכו" ‪ ,53‬לטעימה‬ ‫וכו' ‪, 46‬‬ ‫השלישי )הקשור עם אוריין תליתאי שניתנה לעס תליתאי ביומא תליתאי‬
‫שיש בה ממש‪.‬‬
‫‪ -‬חרי הוא נמשך בכל‬ ‫ומחוח ג"כ הכנה והקדמה לבנין בית המקדש השלישי(‬
‫ועד שטעימה זו נעשית ה"חייס" של היהודי‪ ,‬שזה מורה על כך שהיא חודרת‬ ‫יום ויוס‪ ,‬בכל פעם שיהודי לומד ענין מסויים בתורה‪ ,‬שבזה הוא ממשיך מחדש‬
‫בכחות הפנימיים שבו ‪'''(,‬יחיי) ונוסף לזה‪ ,‬היא משפיעה גם על הכחות המקיפים‬ ‫‪-‬‬ ‫את דיבורו של הקב"ח‪ ,‬בדוגמת מתן‪-‬תורה בפעם הראשונה‬
‫בושם ‪54‬‬ ‫שבו‪ ,‬ועד למקיף דמקיף‪ ,‬הקשורים עם ענין הריח )יימושקא"‪ ,‬שם‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬שהפעולה בכל זה צריכה להיות לא רק עם עצמו‪ ,‬אלא גם עם‬
‫כדלקמן(‪ ,‬ובפנימיים ובמקיפים ‪ -‬גם יחד‪.‬‬ ‫‪ -‬על עשרה מישראל ‪.‬‬ ‫זולתו ‪,‬לפעול על עוד יהודים בזה‪ ,‬ועל‪-‬כל‪-‬פנים‬

‫יא‪ .‬וזה קשור גם עם האמור לעיל שיש להשתדל להסביר את ההוראה‬ ‫כלומר ‪:‬‬
‫האמורה מהענין דמתן‪-‬תורה שבפרשתנו לציבור של יהודים‪ ,‬החל מהציבור‬
‫בזח ‪(, 47‬‬ ‫בנוסף לעבורתו עם הציבור שבו ‪,‬עשר כחות נפשו )כידוע הסיפור‬
‫שבכאו"א בפרטיות‪ ,‬עשרת הכחות שבו‪ ,‬ועד לציבור בפשטות‪ ,‬עשרה מישראל‬
‫יש‬ ‫שהוא מקבץ אותם ביחד בעבודה זו‪ ,‬עד שהם נעשים ייציבור" לשון יחיד ‪-‬‬
‫‪ -‬שהפעולה בזה צריכה להיות בכל הכחות שלו‪ ,‬הן בכחות הפנימיים והן‬
‫לחשתרל להשפיע בענין זה גם על ציבור בפשטות‪ ,‬על עשרה מישראל כפשוטו‪,‬‬
‫בכחות המקיפים‪.‬‬
‫ציבור הנדרש בכדי לומר דבר שבקדושה ]שדוקא אז ניתן לענות ייאמן" על‬
‫כלומר ‪:‬העבודה בהתעסקותו עם הזולת )ועם הציבור שבו( צריכה לכלול‬ ‫הדבר שבקדושה‪ ,‬מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬ומתוך מסירת נפש[‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עשרה‬
‫את כל כחותיו‪ ,‬הן את הכחות המקיפים שבו‪ ,‬ועד למקיף דמקיף )ענין הריח‪,‬‬ ‫מישראל נשמות בגופים בגשמיות‪.‬‬
‫הקשור עם בשמים )"מושקא"(‪ ,‬וריח לפנים מריח(‪ ,‬והן את הכחות הפנימיים‬
‫יו"ר‪ .‬ועוד‪ ,‬והוא העיקר‪ ,‬שנזכה תיכף ומיד לקיום היעוד ד"הקיצו ורננו‬
‫שבכולם נעשה ייבך יברך ישראל"‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שבו '‪'',‬יחיי) חיות )שהיא( פנימית(‬
‫שוכני עפר"‪ ,‬בני ישראל דכל הדורות כולם‪ ,‬עאכו"כ בני ישראל שבדורנו זה‪,‬‬
‫שע"י ה"בך‪ ",‬כ"ב אותיות הדיבור שעל‪-‬ידם הוא משפיע על זולתו‪ ,‬נעשה יייברך‬
‫ושבדור האחרון‪ ,‬וממילא נעשית חשלימות ד"כל יושבי' עלי''' )שאז היובל‬
‫‪ -‬יייברך" )ברכה( מלשון חמשכח ‪ ,55‬שכל עניניו וכח ותיו‪ ,‬הפנימיים‬ ‫ישראל"‬
‫ש"כל יושבי''' יחיו נשמות בגופים‪ ,‬ורק‬ ‫נוהג( ‪ ,48‬שלזה צריכים ‪ -‬לכל לראש ‪-‬‬
‫והמקיפים‪ ,‬נמשכים ונשפעים אל היהודי שאתו הוא פועל ומתעסק וכו‪',‬‬
‫לאחר‪-‬מכן מוסיפים עוד ענין‪ ,‬שה"כל יושבי''' הם ייעלי''‪ ',‬באופן דהתיישבות‬
‫לייישראל‪ ",‬שבזה נכלל כל יהודי‪ ,‬שכן כל יהודי נקרא בשם ייישראל‪".‬‬
‫)יייושבי'''( בארץ ישראל כפי שהיא בשלימותח‪.‬‬
‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שהבושם )ריח‪ ,‬מקיף( הנקרא בשם יימושקא" הי'‬
‫ואזי תהי' ג"כ השלימות דמתן‪-‬תורה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בגילוי ה"תורה חדשה מאתי‬
‫)לכמה דעות ‪ (56‬אחד מסממני הקטורת‪ ,‬שהוקטרה בעבר בבית המקדש‪ ,‬ותיכף‬
‫תצא"‪.‬‬

‫ראה ברכות מג‪ ,‬א כג'דסת הד'ייף ודב'בו 'ובה‪,‬‬ ‫‪(54‬‬ ‫ר"פ משפט'ם‪,‬‬ ‫‪(49‬‬
‫‪,97‬‬ ‫הערה‬ ‫‪297‬‬ ‫ספר הש'חות תש"ב ח"א ע'‬ ‫ע"ד מח!"ל שמו"ר ספכ"ג‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫‪(50‬‬
‫ש'תת מוצא' כ"ב שבט )לקמד ע' ‪(, 652‬‬ ‫תו"א משפט'ם עה‪ .‬ג‪ ,‬תו"ח שם תט‪ .‬רע"א‪,‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫וא'ל‪ :,‬לקו"ש ח"ב ע' ‪ 477‬וא'לי‪,‬‬ ‫‪ (45‬דאה סה"מ תרמ"! ע' פן‪ ,‬עטר"ת ס"ע רצא‪,‬‬
‫ראה תו"א מקץ לן‪ .‬ג‪ ,‬ובכ"מ‪,‬‬
‫‪(55‬‬ ‫ועוד‪,‬‬ ‫‪ (48‬ראה ערכ'ד לב‪ .‬סע"ב‪ ,‬רמב"ם הל' שמ'טה‬ ‫תש"ט ע' ‪'(, 57‬בשה) ובכ"מ‪,‬‬
‫‪ (56‬רמב"ם הל' ברכות רפ"ט‪ ,‬הל' כל' המקדש פ"א‬ ‫ע"ן פ"ב סוף ה"ן‪,‬‬ ‫‪( 52‬‬ ‫ו'ובל '''פ ה"ח‪,‬‬ ‫‪ (46‬שבת פח‪ ,‬א‪,‬‬
‫‪ -‬ראה ספר הש'חות תש"ב שם‪ ,‬וש"ב‪,‬‬ ‫ה"ג‪,‬‬ ‫‪ (5 ,‬ראה לקו"ש חט"ו ע' ‪ ,282‬ח"כ ע' ‪, 173‬‬ ‫חוברת ב ס"ע מה נעה‪ ,‬א[‬ ‫"התמ'ם"‬ ‫ראה‬ ‫‪(47‬‬
‫‪635‬‬ ‫ש"פ יתרז‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחזת קידש‬ ‫‪634‬‬

‫ואופן הגילוי הוא )כמרומז בהפרשה שמתכוננים לקרוא בתפילת המנחה(‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחה נ'‬ ‫‪-‬‬
‫‪ -‬ד"ואלה" מורה על ענין הגילוי‪,‬‬ ‫לפניהם" ‪49‬‬ ‫ייואלה המשפטים אשר תשים‬ ‫להשפיע את תזכן ההיראה הנ"ל )עכ"פ( על ציבזר דעשרה מישראל;‬
‫והגילוי )בכל א' מהם( הוא באופן‬ ‫זאת ;‬ ‫זו‪,‬‬ ‫זה ‪,50‬‬ ‫דמראה באצבעו ואומר‬
‫הלימזד משמה של בעלת היארצייט דכ"ב שבט "חי' מישקא"‪,‬‬
‫לפנימיותםו ‪• 5‬‬ ‫ד"לפניהם" )כסיום הפסוק(‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫שההשפעה על הזזלת צ"ל בכל הכחזת‪ ,‬פנימיים זמקיפים‬
‫כולל ובמיוחד ‪ -‬הגילוי ד"אשר תשיס"‪ ,‬וכדאיתא בירושלמי ‪ 52‬ד"תשים"‬ ‫ט‪ .‬בחמשך לחאמור לעיל‪ ,‬שההוראה מהענין דמתן‪-‬תורח חיא‪ ,‬שלמרות‬
‫הוא מלשון סימה )אוצר(‪ ,‬דקאי על סודות התורה‪ ,‬אשר‪ ,‬לעת‪-‬עתה הם בבחי'‬ ‫בשנת צאתם ממצרים‪ ,‬שנת תמ"ח לאלף‬ ‫שמתן‪-‬תורה חי' מאורע חד‪-‬פעמי ‪,45‬‬
‫ייאוצר" שלא נתגלה עדיין במילואו‪ ,‬ורק שזכינו לייטועמי' חיים זכו" ‪ ,53‬לטעימה‬ ‫וכו' ‪, 46‬‬ ‫השלישי )הקשור עם אוריין תליתאי שניתנה לעס תליתאי ביומא תליתאי‬
‫שיש בה ממש‪.‬‬
‫‪ -‬חרי הוא נמשך בכל‬ ‫ומחוח ג"כ הכנה והקדמה לבנין בית המקדש השלישי(‬
‫ועד שטעימה זו נעשית ה"חייס" של היהודי‪ ,‬שזה מורה על כך שהיא חודרת‬ ‫יום ויוס‪ ,‬בכל פעם שיהודי לומד ענין מסויים בתורה‪ ,‬שבזה הוא ממשיך מחדש‬
‫בכחות הפנימיים שבו ‪'''(,‬יחיי) ונוסף לזה‪ ,‬היא משפיעה גם על הכחות המקיפים‬ ‫‪-‬‬ ‫את דיבורו של הקב"ח‪ ,‬בדוגמת מתן‪-‬תורה בפעם הראשונה‬
‫בושם ‪54‬‬ ‫שבו‪ ,‬ועד למקיף דמקיף‪ ,‬הקשורים עם ענין הריח )יימושקא"‪ ,‬שם‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬שהפעולה בכל זה צריכה להיות לא רק עם עצמו‪ ,‬אלא גם עם‬
‫כדלקמן(‪ ,‬ובפנימיים ובמקיפים ‪ -‬גם יחד‪.‬‬ ‫‪ -‬על עשרה מישראל ‪.‬‬ ‫זולתו ‪,‬לפעול על עוד יהודים בזה‪ ,‬ועל‪-‬כל‪-‬פנים‬

‫יא‪ .‬וזה קשור גם עם האמור לעיל שיש להשתדל להסביר את ההוראה‬ ‫כלומר ‪:‬‬
‫האמורה מהענין דמתן‪-‬תורה שבפרשתנו לציבור של יהודים‪ ,‬החל מהציבור‬
‫בזח ‪(, 47‬‬ ‫בנוסף לעבורתו עם הציבור שבו ‪,‬עשר כחות נפשו )כידוע הסיפור‬
‫שבכאו"א בפרטיות‪ ,‬עשרת הכחות שבו‪ ,‬ועד לציבור בפשטות‪ ,‬עשרה מישראל‬
‫יש‬ ‫שהוא מקבץ אותם ביחד בעבודה זו‪ ,‬עד שהם נעשים ייציבור" לשון יחיד ‪-‬‬
‫‪ -‬שהפעולה בזה צריכה להיות בכל הכחות שלו‪ ,‬הן בכחות הפנימיים והן‬
‫לחשתרל להשפיע בענין זה גם על ציבור בפשטות‪ ,‬על עשרה מישראל כפשוטו‪,‬‬
‫בכחות המקיפים‪.‬‬
‫ציבור הנדרש בכדי לומר דבר שבקדושה ]שדוקא אז ניתן לענות ייאמן" על‬
‫כלומר ‪:‬העבודה בהתעסקותו עם הזולת )ועם הציבור שבו( צריכה לכלול‬ ‫הדבר שבקדושה‪ ,‬מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬ומתוך מסירת נפש[‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עשרה‬
‫את כל כחותיו‪ ,‬הן את הכחות המקיפים שבו‪ ,‬ועד למקיף דמקיף )ענין הריח‪,‬‬ ‫מישראל נשמות בגופים בגשמיות‪.‬‬
‫הקשור עם בשמים )"מושקא"(‪ ,‬וריח לפנים מריח(‪ ,‬והן את הכחות הפנימיים‬
‫יו"ר‪ .‬ועוד‪ ,‬והוא העיקר‪ ,‬שנזכה תיכף ומיד לקיום היעוד ד"הקיצו ורננו‬
‫שבכולם נעשה ייבך יברך ישראל"‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שבו '‪'',‬יחיי) חיות )שהיא( פנימית(‬
‫שוכני עפר"‪ ,‬בני ישראל דכל הדורות כולם‪ ,‬עאכו"כ בני ישראל שבדורנו זה‪,‬‬
‫שע"י ה"בך‪ ",‬כ"ב אותיות הדיבור שעל‪-‬ידם הוא משפיע על זולתו‪ ,‬נעשה יייברך‬
‫ושבדור האחרון‪ ,‬וממילא נעשית חשלימות ד"כל יושבי' עלי''' )שאז היובל‬
‫‪ -‬יייברך" )ברכה( מלשון חמשכח ‪ ,55‬שכל עניניו וכח ותיו‪ ,‬הפנימיים‬ ‫ישראל"‬
‫ש"כל יושבי''' יחיו נשמות בגופים‪ ,‬ורק‬ ‫נוהג( ‪ ,48‬שלזה צריכים ‪ -‬לכל לראש ‪-‬‬
‫והמקיפים‪ ,‬נמשכים ונשפעים אל היהודי שאתו הוא פועל ומתעסק וכו‪',‬‬
‫לאחר‪-‬מכן מוסיפים עוד ענין‪ ,‬שה"כל יושבי''' הם ייעלי''‪ ',‬באופן דהתיישבות‬
‫לייישראל‪ ",‬שבזה נכלל כל יהודי‪ ,‬שכן כל יהודי נקרא בשם ייישראל‪".‬‬
‫)יייושבי'''( בארץ ישראל כפי שהיא בשלימותח‪.‬‬
‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שהבושם )ריח‪ ,‬מקיף( הנקרא בשם יימושקא" הי'‬
‫ואזי תהי' ג"כ השלימות דמתן‪-‬תורה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בגילוי ה"תורה חדשה מאתי‬
‫)לכמה דעות ‪ (56‬אחד מסממני הקטורת‪ ,‬שהוקטרה בעבר בבית המקדש‪ ,‬ותיכף‬
‫תצא"‪.‬‬

‫ראה ברכות מג‪ ,‬א כג'דסת הד'ייף ודב'בו 'ובה‪,‬‬ ‫‪(54‬‬ ‫ר"פ משפט'ם‪,‬‬ ‫‪(49‬‬
‫‪,97‬‬ ‫הערה‬ ‫‪297‬‬ ‫ספר הש'חות תש"ב ח"א ע'‬ ‫ע"ד מח!"ל שמו"ר ספכ"ג‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫‪(50‬‬
‫ש'תת מוצא' כ"ב שבט )לקמד ע' ‪(, 652‬‬ ‫תו"א משפט'ם עה‪ .‬ג‪ ,‬תו"ח שם תט‪ .‬רע"א‪,‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫וא'ל‪ :,‬לקו"ש ח"ב ע' ‪ 477‬וא'לי‪,‬‬ ‫‪ (45‬דאה סה"מ תרמ"! ע' פן‪ ,‬עטר"ת ס"ע רצא‪,‬‬
‫ראה תו"א מקץ לן‪ .‬ג‪ ,‬ובכ"מ‪,‬‬
‫‪(55‬‬ ‫ועוד‪,‬‬ ‫‪ (48‬ראה ערכ'ד לב‪ .‬סע"ב‪ ,‬רמב"ם הל' שמ'טה‬ ‫תש"ט ע' ‪'(, 57‬בשה) ובכ"מ‪,‬‬
‫‪ (56‬רמב"ם הל' ברכות רפ"ט‪ ,‬הל' כל' המקדש פ"א‬ ‫ע"ן פ"ב סוף ה"ן‪,‬‬ ‫‪( 52‬‬ ‫ו'ובל '''פ ה"ח‪,‬‬ ‫‪ (46‬שבת פח‪ ,‬א‪,‬‬
‫‪ -‬ראה ספר הש'חות תש"ב שם‪ ,‬וש"ב‪,‬‬ ‫ה"ג‪,‬‬ ‫‪ (5 ,‬ראה לקו"ש חט"ו ע' ‪ ,282‬ח"כ ע' ‪, 173‬‬ ‫חוברת ב ס"ע מה נעה‪ ,‬א[‬ ‫"התמ'ם"‬ ‫ראה‬ ‫‪(47‬‬
‫‪637‬‬ ‫'ש'פ ית‪,‬ד‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחדת קדדש‬ ‫‪636‬‬

‫רפרטי‪-‬פרטים‪ ,‬ואילו בפרשת יתרו )שקראנו כבר( נמצאים הענינים באופן כללי‬ ‫שבו יקריבו את כל הקרבנות בתכלית‬ ‫‪-‬‬ ‫ומיד ממש בבית המקדש השלישי‬
‫יותר‪ ,‬ועד לכלל אחד ד"וידבר אלקים גו' אנכי '‪'',‬וג בלשון יחיד‪.‬‬ ‫ייבית מוכן‬ ‫הרמב"ם ‪57‬‬ ‫השלימות‪ ,‬שהרי זהו עיקר ענינו של בית המקדש כמ"ש‬
‫ייועשו לי מקדש ושכנתי‬ ‫הפסוק ‪58‬‬ ‫להיות מקריבים בו הקרבנות" ]ומביא גם את‬
‫ולהוסיף‪ ,‬שגם ענין הגילוי לכל אחד ואחת מישראל מודגש במיוחד‬
‫בתוכם" בתור ציווי כללי על כל הבתי‪-‬מקדשות[‪ ,‬ועאכו"כ בנוגע להקטרת‬
‫מישראל ‪: 64‬‬ ‫במתן‪-‬תורה ‪,‬שכן הדברות נאמרו בלשון יחיד ובלשון נוכח לכאו"א‬
‫הקטורת‪.‬‬
‫החל מ"אנכי הוי' אלקיך" בלשון יחיד )ונוכח( ; ייאשר הוצאתיך‪ ",‬הרי זה‬
‫ייווייטער" לשון יחיד ונוכח )אבל לא ייווייטער" )בענין אחר(‪ ,‬אלא עוד פרט‬ ‫]כולל ובעיקר‪ ,‬הקטרת הקטורת לפני ולפנים ע"י הכהן הגדול ביום‬
‫לשון יחיד ולשון נוכח !‬ ‫‪-‬‬ ‫לרעך" ‪65‬‬ ‫בענין זה עצמו( ; עד לסיומם ב"וכל אשר‬ ‫שענין זה ישנו בפנימיותו של כאו"א מישראל‪ ,‬שיש בו את הקטרת‬ ‫‪-‬‬ ‫הכפורים‬
‫הקטורת ע"י הכהן הגדול שבו‪ ,‬בבחי' קדש‪-‬הקדשים שבו‪ ,‬ובבחי' שבדוגמת יום‬
‫יר‪ .‬ועוד ועיקר‪ ,‬כאמור‪ ,‬שמהמתן‪-‬תורה שבפרשתנו באים אל הגילוי‬
‫הכפורים שבו‪ ,‬כמדובר כמה פעמים ‪[. 59‬‬
‫תיכף ומיד‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד"תורה חדשה מאתי תצא"‬

‫יב‪ .‬וזוהי ההוראה מענין זה ‪,‬שיש להחליט בכל ענינים אלו תיכף ומי‪.‬ד‬
‫משה‪ ,‬ישראל בעש"ט‪ ,‬ורוד מלכא‬ ‫‪-‬‬ ‫וביחד עם הראשי‪-‬תיבות ד"מיד"‬
‫שהפעולה וההתעסקות עם הזולת תכלול את כל‬ ‫‪-‬‬ ‫ולהוסיף בזה עוד יותר‬
‫משיחא‪ ,‬כולל נשיא דורנו‪ ,‬משה רבינו שבדורנו‪ ,‬וכולל כל בני ישראל שבכל‬
‫כחותיו‪ ,‬הפנימיים והמקיפים )ייחי' מושקא"(‪.‬‬
‫הדורות כולם‪ ,‬וכאמור‪ ,‬שהר"ת יימיד" מדגיש את ההתאחדות בכל הדורות דבני‬
‫ישראל גם יחד‪.‬‬ ‫ודוקא באופן דנשמות בגופים בתכלית השלימות‪ ,‬נשמה בריאה בגוף‬ ‫‪-‬‬
‫יימשה‬ ‫‪66‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬ע"פ מה שכתבו המפרשים בדיוק לשון המשנה‬ ‫בריא לאורך ימים ושנים טובות‪.‬‬

‫קבל תורה מסיני ימסרה ליהושע"‪ ,‬שהפירוש ב"מסרה" הוא‪ ,‬מסירה בתכלית‬ ‫שנה" ‪, 60‬‬ ‫ייואם בגבורות שמונים‬ ‫שנה" ‪,60‬‬ ‫הן השלימות ד"שבעים‬
‫כולל ‪-‬‬
‫השלימות ‪ ,67‬בהתאם לדיני מסירה )בשו"ע חו"מ(‪ ,‬שהיא צריכה להיות מסירה‬ ‫ויתירה מזו ‪ -‬ייתשעים שנה‪ ",‬ועד להשלימות ד"בן מאה שנה‪ ",‬שאז ייעבר‬
‫‪ -‬שמזה מובן לעניננו‪ ,‬שכל מה ש"משה‬ ‫גמורה‪ ,‬כולל כל הדברים הטפלים שבזה‬ ‫ובטל מן העולם" בלשון המשנהן ‪ ,6‬היינו ‪ ,62‬שהוא נמצא למעלה מכל ההעלם‬
‫קבל" נמסר על ידו לדורות הבאים‪ ,‬שזה מדגיש עוד יותר את ההתאחדות בין כל‬ ‫והסתר דהעולם‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫הדורות דבני‬
‫וח"ו לפרש את דברי המשנה באופן דהיפך הטוב‪ ,‬אלא דוקא באופן‬ ‫‪-‬‬
‫ובפרט ע"פ מש"כ הרמב"ם בהקדמתו לספרו שב"ומסרה ליהושע" הכוונה‬ ‫דטוב אמיתי‪ ,‬ושלימות הטוב‪ ,‬טוב הנראה ונגלה בעיני בשר ‪,‬שזהו דוקא באופן‬
‫ליהושע והזקנים‪ ,‬יהושע ובית‪-‬דינו‪ ,‬שהיו לפני‪-‬כן בית‪-‬דינו של משה רבינו עצמו‬ ‫דנשמה בגוף בתכלית השלימות‪ ,‬כנ "ל ‪.‬‬
‫)כולל יהושע בעצמו שהי' אחד מהם(‪ ,‬אלא שאח"כ נעשו הם עצמם בית‪-‬דינו של‬
‫‪ -‬שבזה מודגשת עוד יותר ההתכללות בין דור לדור בבני ישראל‪.‬‬ ‫יהושע‬ ‫‪ -‬שכיון שמתכוננים כבר לקריאת התורה ד"ואלה‬ ‫יג‪ .‬ועוד והוא העיקר‬
‫המשפטים '''וג זוכים תיכף ומיד לגילוי ה"תורה חדשה מאתי תצא"‪.‬‬
‫‪ -‬שזהו ענינו של כל רב בישראל בדורנו )ועאכו"כ‬ ‫ומזה יש ללמוד הוראה‬
‫‪ -‬למסור וללמד את כל התורה כולה )כולל גם פרקי אבות(‪,‬‬ ‫בדורות הקודמים(‬ ‫ואע"פ שנמצאים עדיין לפני הקריאה בפועל‪ ,‬הרי נמצאים אנו לאחרי‬
‫הקריאה דפרשת יתרו‪ ,‬פרשת מתן‪-‬תורה‪ ,‬שהיא ענין אחד עם ההמשך דפרשת‬
‫בדוגמת ה"ומסרה ליהושע" דמשה רבינו כאמור‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫וכל החילוק הוא רק‬ ‫משפטים ד"מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" ‪,63‬‬
‫טי‪ .‬והנה‪ ,‬נוסף על האמור לעיל ‪(,‬ה"ס) שתכלית השלימות דשני הענינים‬ ‫שבפרשת משפטים מתחיל הפירוט רכל המשפטים שניתנו בסיני‪ ,‬ועד לאופן‬
‫‪-‬‬ ‫הן עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו והן עשרת‪-‬הדברות שבפרשת ואתחנן‬

‫אבות פ"ה מכ"ב‪,‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫ר'ש הל· בח'רה‪,‬‬ ‫‪(57‬‬

‫אבות רפ"א‪,‬‬ ‫‪(66‬‬ ‫ראה רמב"ז פרשתנו כ‪ ,‬א‪ ,‬וראה 'לייש פרשתנו‬ ‫‪(64‬‬ ‫ראה אוה"ת ח" שרה ‪',‬ק ב‪ ,‬חוקת ע' תת'ן‪,‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫חרומה כה‪ .‬ח‪,‬‬ ‫‪(58‬‬
‫ראה מפרש'ם לאבות שם‪,‬‬ ‫‪(67‬‬ ‫רמן קפו‪ ,‬ועור‪,‬‬ ‫ועור‪,‬‬ ‫‪ (59‬ראה גם ש'חת ש"פ תצוה )לקמז ע' ‪(, 740‬‬
‫פרשתנו שם‪, ,‬ר'‬ ‫‪(65‬‬ ‫פרש''' עה"פ‪,‬‬ ‫‪(63‬‬ ‫‪ (60‬תהל'ם צ‪, ,‬ר"ו'‬
‫‪637‬‬ ‫'ש'פ ית‪,‬ד‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחדת קדדש‬ ‫‪636‬‬

‫רפרטי‪-‬פרטים‪ ,‬ואילו בפרשת יתרו )שקראנו כבר( נמצאים הענינים באופן כללי‬ ‫שבו יקריבו את כל הקרבנות בתכלית‬ ‫‪-‬‬ ‫ומיד ממש בבית המקדש השלישי‬
‫יותר‪ ,‬ועד לכלל אחד ד"וידבר אלקים גו' אנכי '‪'',‬וג בלשון יחיד‪.‬‬ ‫ייבית מוכן‬ ‫הרמב"ם ‪57‬‬ ‫השלימות‪ ,‬שהרי זהו עיקר ענינו של בית המקדש כמ"ש‬
‫ייועשו לי מקדש ושכנתי‬ ‫הפסוק ‪58‬‬ ‫להיות מקריבים בו הקרבנות" ]ומביא גם את‬
‫ולהוסיף‪ ,‬שגם ענין הגילוי לכל אחד ואחת מישראל מודגש במיוחד‬
‫בתוכם" בתור ציווי כללי על כל הבתי‪-‬מקדשות[‪ ,‬ועאכו"כ בנוגע להקטרת‬
‫מישראל ‪: 64‬‬ ‫במתן‪-‬תורה ‪,‬שכן הדברות נאמרו בלשון יחיד ובלשון נוכח לכאו"א‬
‫הקטורת‪.‬‬
‫החל מ"אנכי הוי' אלקיך" בלשון יחיד )ונוכח( ; ייאשר הוצאתיך‪ ",‬הרי זה‬
‫ייווייטער" לשון יחיד ונוכח )אבל לא ייווייטער" )בענין אחר(‪ ,‬אלא עוד פרט‬ ‫]כולל ובעיקר‪ ,‬הקטרת הקטורת לפני ולפנים ע"י הכהן הגדול ביום‬
‫לשון יחיד ולשון נוכח !‬ ‫‪-‬‬ ‫לרעך" ‪65‬‬ ‫בענין זה עצמו( ; עד לסיומם ב"וכל אשר‬ ‫שענין זה ישנו בפנימיותו של כאו"א מישראל‪ ,‬שיש בו את הקטרת‬ ‫‪-‬‬ ‫הכפורים‬
‫הקטורת ע"י הכהן הגדול שבו‪ ,‬בבחי' קדש‪-‬הקדשים שבו‪ ,‬ובבחי' שבדוגמת יום‬
‫יר‪ .‬ועוד ועיקר‪ ,‬כאמור‪ ,‬שמהמתן‪-‬תורה שבפרשתנו באים אל הגילוי‬
‫הכפורים שבו‪ ,‬כמדובר כמה פעמים ‪[. 59‬‬
‫תיכף ומיד‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד"תורה חדשה מאתי תצא"‬

‫יב‪ .‬וזוהי ההוראה מענין זה ‪,‬שיש להחליט בכל ענינים אלו תיכף ומי‪.‬ד‬
‫משה‪ ,‬ישראל בעש"ט‪ ,‬ורוד מלכא‬ ‫‪-‬‬ ‫וביחד עם הראשי‪-‬תיבות ד"מיד"‬
‫שהפעולה וההתעסקות עם הזולת תכלול את כל‬ ‫‪-‬‬ ‫ולהוסיף בזה עוד יותר‬
‫משיחא‪ ,‬כולל נשיא דורנו‪ ,‬משה רבינו שבדורנו‪ ,‬וכולל כל בני ישראל שבכל‬
‫כחותיו‪ ,‬הפנימיים והמקיפים )ייחי' מושקא"(‪.‬‬
‫הדורות כולם‪ ,‬וכאמור‪ ,‬שהר"ת יימיד" מדגיש את ההתאחדות בכל הדורות דבני‬
‫ישראל גם יחד‪.‬‬ ‫ודוקא באופן דנשמות בגופים בתכלית השלימות‪ ,‬נשמה בריאה בגוף‬ ‫‪-‬‬
‫יימשה‬ ‫‪66‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬ע"פ מה שכתבו המפרשים בדיוק לשון המשנה‬ ‫בריא לאורך ימים ושנים טובות‪.‬‬

‫קבל תורה מסיני ימסרה ליהושע"‪ ,‬שהפירוש ב"מסרה" הוא‪ ,‬מסירה בתכלית‬ ‫שנה" ‪, 60‬‬ ‫ייואם בגבורות שמונים‬ ‫שנה" ‪,60‬‬ ‫הן השלימות ד"שבעים‬
‫כולל ‪-‬‬
‫השלימות ‪ ,67‬בהתאם לדיני מסירה )בשו"ע חו"מ(‪ ,‬שהיא צריכה להיות מסירה‬ ‫ויתירה מזו ‪ -‬ייתשעים שנה‪ ",‬ועד להשלימות ד"בן מאה שנה‪ ",‬שאז ייעבר‬
‫‪ -‬שמזה מובן לעניננו‪ ,‬שכל מה ש"משה‬ ‫גמורה‪ ,‬כולל כל הדברים הטפלים שבזה‬ ‫ובטל מן העולם" בלשון המשנהן ‪ ,6‬היינו ‪ ,62‬שהוא נמצא למעלה מכל ההעלם‬
‫קבל" נמסר על ידו לדורות הבאים‪ ,‬שזה מדגיש עוד יותר את ההתאחדות בין כל‬ ‫והסתר דהעולם‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫הדורות דבני‬
‫וח"ו לפרש את דברי המשנה באופן דהיפך הטוב‪ ,‬אלא דוקא באופן‬ ‫‪-‬‬
‫ובפרט ע"פ מש"כ הרמב"ם בהקדמתו לספרו שב"ומסרה ליהושע" הכוונה‬ ‫דטוב אמיתי‪ ,‬ושלימות הטוב‪ ,‬טוב הנראה ונגלה בעיני בשר ‪,‬שזהו דוקא באופן‬
‫ליהושע והזקנים‪ ,‬יהושע ובית‪-‬דינו‪ ,‬שהיו לפני‪-‬כן בית‪-‬דינו של משה רבינו עצמו‬ ‫דנשמה בגוף בתכלית השלימות‪ ,‬כנ "ל ‪.‬‬
‫)כולל יהושע בעצמו שהי' אחד מהם(‪ ,‬אלא שאח"כ נעשו הם עצמם בית‪-‬דינו של‬
‫‪ -‬שבזה מודגשת עוד יותר ההתכללות בין דור לדור בבני ישראל‪.‬‬ ‫יהושע‬ ‫‪ -‬שכיון שמתכוננים כבר לקריאת התורה ד"ואלה‬ ‫יג‪ .‬ועוד והוא העיקר‬
‫המשפטים '''וג זוכים תיכף ומיד לגילוי ה"תורה חדשה מאתי תצא"‪.‬‬
‫‪ -‬שזהו ענינו של כל רב בישראל בדורנו )ועאכו"כ‬ ‫ומזה יש ללמוד הוראה‬
‫‪ -‬למסור וללמד את כל התורה כולה )כולל גם פרקי אבות(‪,‬‬ ‫בדורות הקודמים(‬ ‫ואע"פ שנמצאים עדיין לפני הקריאה בפועל‪ ,‬הרי נמצאים אנו לאחרי‬
‫הקריאה דפרשת יתרו‪ ,‬פרשת מתן‪-‬תורה‪ ,‬שהיא ענין אחד עם ההמשך דפרשת‬
‫בדוגמת ה"ומסרה ליהושע" דמשה רבינו כאמור‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫וכל החילוק הוא רק‬ ‫משפטים ד"מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" ‪,63‬‬
‫טי‪ .‬והנה‪ ,‬נוסף על האמור לעיל ‪(,‬ה"ס) שתכלית השלימות דשני הענינים‬ ‫שבפרשת משפטים מתחיל הפירוט רכל המשפטים שניתנו בסיני‪ ,‬ועד לאופן‬
‫‪-‬‬ ‫הן עשרת‪-‬הדברות שבפרשתנו והן עשרת‪-‬הדברות שבפרשת ואתחנן‬

‫אבות פ"ה מכ"ב‪,‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫ר'ש הל· בח'רה‪,‬‬ ‫‪(57‬‬

‫אבות רפ"א‪,‬‬ ‫‪(66‬‬ ‫ראה רמב"ז פרשתנו כ‪ ,‬א‪ ,‬וראה 'לייש פרשתנו‬ ‫‪(64‬‬ ‫ראה אוה"ת ח" שרה ‪',‬ק ב‪ ,‬חוקת ע' תת'ן‪,‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫חרומה כה‪ .‬ח‪,‬‬ ‫‪(58‬‬
‫ראה מפרש'ם לאבות שם‪,‬‬ ‫‪(67‬‬ ‫רמן קפו‪ ,‬ועור‪,‬‬ ‫ועור‪,‬‬ ‫‪ (59‬ראה גם ש'חת ש"פ תצוה )לקמז ע' ‪(, 740‬‬
‫פרשתנו שם‪, ,‬ר'‬ ‫‪(65‬‬ ‫פרש''' עה"פ‪,‬‬ ‫‪(63‬‬ ‫‪ (60‬תהל'ם צ‪, ,‬ר"ו'‬
‫‪639‬‬ ‫'ש'פ יתרו‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪638‬‬

‫‪ -‬ישנה ג"כ שלימות עבודת המוחין עצמם‪ ,‬מוחין‬ ‫שנדרש לעבודת המדות(‬ ‫תהיי דוקא ע"י הגילוי ד"תורה חדשה" תיכף ומי‪.‬ד הנה גם תיבת ייואתחנן"‬
‫בעצם ‪, 7S‬‬ ‫עצמה רומזת על הגאולה העתידה ‪,‬ועל תכלית שלימות הגילוי דלעתיד‪-‬לבוא‪,‬‬

‫והוא העיקר ‪ -‬שנוסף על השלימות דארץ‪-‬ישראל ברוחניות ‪-‬‬ ‫ועוד‬ ‫ייואתחנן" מורה על התחנונים שמשה רבינו התחנן ליכנס לארץ‪-‬ישראל‪,‬‬
‫נמצאים בארץ ישראל בגשמיות דוקא‪ ,‬והוא העיקר !‬ ‫"ואתחנן"( ‪, 68‬‬ ‫ועד שהתפלל על כך תקט"ו תפילות )בגימטריא‬

‫‪ -‬בירושלים עיה"ק‪ ,‬ובהר הקדש‪ ,‬ובבית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫ושם גופא‬ ‫וזהו הקשר והשייכות עם הגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬שאז‪ ,‬בקשתו‬
‫שהוא ג"כ בית המקדש המשולש‪ ,‬ותיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫ותחנוניו של משה רבינו מתקבלים בפשטות‪ ,‬והוא נכנס לארץ ישראל כפי שהיא‬
‫בתכלית השלימות שלה‪,‬‬
‫ו"מיד" כולל כל הפירושים שב"מידי‪ ',‬החל מהפירוש הפשוט והוא העיקר‬
‫תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪ -‬בתיבת "ואתחנן" מרומז גם הגילוי בכל העולמות כולם כפי‬ ‫ונוסף לזה‬
‫שיהיי בגאולה העתידה‪ ,‬ד"ואתחנן" בגימטריא תקט"ו‪ ,‬שבזה מרומזת ההמשכה‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫בכל שבעת הרקיעים וההפסקים שביניהם )ועד"ז ההפסק בין הארץ לרקיע( שכל‬
‫הרי ט"ו פעמים ת"ק‬ ‫והגבלה( ‪,70‬‬ ‫)מדידה‬ ‫שנה ‪69‬‬ ‫אי מהם הוא כמהלך ת"ק‬
‫שיחה ד'‬
‫תקט"ו‪,‬‬
‫ההוראה הנ"ל שייכת לאנשים נשים וטף‪ ,‬ולכל הדרגות ר'צבו'ר'‬
‫טז‪ ,‬והעיקר‪ ,‬כאמור‪ ,‬שתפילתו של משה מתקיימת בפשטות‪ ,‬וכל בני‬
‫לפעול להשפיע את ההוראה‬ ‫‪-‬‬ ‫יז‪ ,‬כאמור‪ ,‬ההוראה מהתוועדות זו היא‬
‫ישראל מכל הדורות ביחד נמצאים בארצנו הקדושה‪,‬‬
‫האמורה ממתן‪-‬תורה )עשרת‪-‬הדברות( עכ"פ על ציבור מישראל‪ ,‬החל מהציבור‬
‫דעשר כחות הנפש שבכאו"א‪ ,‬ועד לעשרה מישראל‪ ,‬ציבור כפשוטו‪,‬‬ ‫ובמיוחד בעמדנו לפני קריאת התורה ד"ואלה המשפטים גוי" ד"מה‬
‫‪ -‬דכמו שבראשונים שבסיני השתתפו כל‬ ‫הראשונים מסיני אף אלו מסיני"‬
‫ובהוראה זו נכללת ג"כ ההתעסקות והפעולה עם כל הסוגים הנרמזים‬
‫נשמות ישראל מכל הדורות שעברו‪ ,‬והעתידים לבוא‪ ,‬כמו‪-‬כן הוא בהגילוי ד"תורה‬
‫ראשי‪-‬תיבות צדיקים כינונים והסוג‬ ‫הוא‬ ‫כידוע ‪ 76‬ש"צבור"‬ ‫צבור‪,‬‬ ‫בתיבת‬
‫‪ -‬שנכללים בו כל נשמות ישראל דכל הדורות גם יחד‪ ,‬כולל‬ ‫חדשה" תיכף ומיד‬
‫‪ -‬הן בסוג זה‬ ‫השלישי‪ ,‬שפועלים בו בירור ו)יתירה מזו( זיכוך‪ ,‬ועאכו"כ העלאה‬
‫גם עשרת השבטים שנמצאים בינתיים מאחורי נהר סמבטיון ו ‪, 7‬‬
‫כפי שהוא בהציבור דעשר כחות שבכאו"א‪ ,‬והן כפי שהוא בציבור כפשוטו‪ ,‬שבו‬
‫במעלת עשרה מישראל‬ ‫מבאר ‪77‬‬ ‫מתווספת מעלה מיוחדת‪ ,‬כפי שאדמו"ר הזקן‬ ‫]ולהעיר מהקשר דנהר סמבטיון ליום השבת בכלל ולפרשת יתרו במיוחד‪,‬‬
‫שיושבין ועוסקין בתורה ‪) 78‬אף שגם באחד שיושב ועוסק בתורה נאמר ‪ 79‬ייאבא‬ ‫יינהר סמבטיון יוכיח" שהוא שומר שבת כהלכתו‪ ,‬כיון שישראל‬ ‫‪72‬‬ ‫כמאמר חז"ל‬
‫אליך וברכתיך"(‪ ,‬ועד"ז הוא בכל ענין שבקדושה‪ ,‬ועד לההנהגה ד"כל מעשיך יהיו‬ ‫נצטוו בעשרת הדברות "לא תעשה כל מלאכה אתה גוי עבדך ואמתך ובהמתך וגרך‬
‫לשם שמים" ‪ 80‬ו"בכל דרכיך דעהו"ו ‪] 8‬וכמבואר בהתוועדות שלפני‪-‬זה ‪ 82‬פרטי‬ ‫ועד לייכל אשר לרעך" שבסיום עשרת‪-‬הדברות ‪![,‬‬ ‫בשעריך" ‪73‬‬ ‫אשר‬
‫‪ -‬שכשהיא נעשית בעשרה מישראל בפשטות מתווספת‬ ‫החילוקים שביניהם[‬ ‫וכולנו נמצאים בארץ ישראל כפי שהיא בתכלית השלימות‪ ,‬באופן ד"כל‬
‫מעלה מיוחדת בדבר‪,‬‬
‫יושביי '‪'',‬ילע ונוסף להיותה ארץ שבעה עממין מתקיים היעוד ד"ירחיב הויי‬
‫‪ -‬האנשים הנשים והטף‪ ,‬הן טף‬ ‫והוראה זו שייכת לכאו"א מישראל‬ ‫והיא נעשית ארץ עשר עממין‪ ,‬כולל גם התוכן הפנימי שבזה‬ ‫אלקיך את גבולך" ‪,74‬‬
‫שבנוסף לעבודה דשבעת המדות בשלימות )הכוללת גם את דרגת המוחין כפי‬ ‫‪-‬‬

‫פרשתנו כ‪ ,‬כא‪ ,‬אבות שס‪,‬‬ ‫‪(79‬‬ ‫ראה מאמר' אדה"ז תקס"ה ח"ב עי תת וא'לך‪,‬‬ ‫‪(75‬‬
‫‪ (80‬אבות פ"ב מ'ייב‪,‬‬ ‫אימט וא'לך‪ ,‬מאמר' אדהאמ"צ דבר'ס ח"א עי‬ ‫סנהדד'ן סה‪ ,‬ב‪ ,‬ב"ר פ'ייא‪ ,‬ה‪ ,‬פס'קתא רבת'‬ ‫‪(72‬‬ ‫דב"ר פ'ייא‪, ,‬ד"ו' נתבאר באוה"ת ואתחנן עי‬ ‫‪(68‬‬
‫‪ (81‬משל‪ ,‬ג‪ ,‬ו‪,‬‬ ‫ד וא'לך‪,‬‬ ‫פכ"ג‪, ,‬ג'‬ ‫ק'ג וא'לך‪ ,‬ח"ו עי ביקצג וא'לך‪,‬‬
‫‪ ,932‬חי" ‪, 104‬‬ ‫‪ (82‬ראה לקו"ש ח"ג עי ‪ ,907‬ושס עי‬ ‫‪ (76‬ככר לאדן )להח'ד"א( לאבות פ"ב מ"ד‪,‬‬ ‫פרשתנו כ‪, ,‬ד"ו'‬ ‫‪(73‬‬ ‫פסח'ס צד‪ ,‬ב‪ ,‬חג'גה ‪,‬ג' א‪,‬‬ ‫‪(69‬‬
‫חכ"ה עי ‪ , 135‬ועוד‪,‬‬ ‫‪ (77‬תנ'א אגה"ק סכ"ג‪,‬‬ ‫ח‬ ‫‪,‬ט'‬ ‫שופט'ס‬ ‫שס‪,‬‬ ‫ובספר'‬ ‫כ‬ ‫‪,‬ב'‬ ‫ראה‬ ‫‪(74‬‬ ‫ראה אוה"ת שמות ס"ע ל‪ ,‬סה"מ תר"ל עי צט‪,‬‬ ‫‪(70‬‬
‫‪ ( 78‬אבות פ"ג מ"ו‪,‬‬ ‫ובפרש'''‪,‬‬ ‫ראה ב"ר פע"ג‪ ,‬ו‪,‬‬ ‫‪(71‬‬
‫‪639‬‬ ‫'ש'פ יתרו‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪638‬‬

‫‪ -‬ישנה ג"כ שלימות עבודת המוחין עצמם‪ ,‬מוחין‬ ‫שנדרש לעבודת המדות(‬ ‫תהיי דוקא ע"י הגילוי ד"תורה חדשה" תיכף ומי‪.‬ד הנה גם תיבת ייואתחנן"‬
‫בעצם ‪, 7S‬‬ ‫עצמה רומזת על הגאולה העתידה ‪,‬ועל תכלית שלימות הגילוי דלעתיד‪-‬לבוא‪,‬‬

‫והוא העיקר ‪ -‬שנוסף על השלימות דארץ‪-‬ישראל ברוחניות ‪-‬‬ ‫ועוד‬ ‫ייואתחנן" מורה על התחנונים שמשה רבינו התחנן ליכנס לארץ‪-‬ישראל‪,‬‬
‫נמצאים בארץ ישראל בגשמיות דוקא‪ ,‬והוא העיקר !‬ ‫"ואתחנן"( ‪, 68‬‬ ‫ועד שהתפלל על כך תקט"ו תפילות )בגימטריא‬

‫‪ -‬בירושלים עיה"ק‪ ,‬ובהר הקדש‪ ,‬ובבית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫ושם גופא‬ ‫וזהו הקשר והשייכות עם הגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬שאז‪ ,‬בקשתו‬
‫שהוא ג"כ בית המקדש המשולש‪ ,‬ותיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫ותחנוניו של משה רבינו מתקבלים בפשטות‪ ,‬והוא נכנס לארץ ישראל כפי שהיא‬
‫בתכלית השלימות שלה‪,‬‬
‫ו"מיד" כולל כל הפירושים שב"מידי‪ ',‬החל מהפירוש הפשוט והוא העיקר‬
‫תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪ -‬בתיבת "ואתחנן" מרומז גם הגילוי בכל העולמות כולם כפי‬ ‫ונוסף לזה‬
‫שיהיי בגאולה העתידה‪ ,‬ד"ואתחנן" בגימטריא תקט"ו‪ ,‬שבזה מרומזת ההמשכה‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫בכל שבעת הרקיעים וההפסקים שביניהם )ועד"ז ההפסק בין הארץ לרקיע( שכל‬
‫הרי ט"ו פעמים ת"ק‬ ‫והגבלה( ‪,70‬‬ ‫)מדידה‬ ‫שנה ‪69‬‬ ‫אי מהם הוא כמהלך ת"ק‬
‫שיחה ד'‬
‫תקט"ו‪,‬‬
‫ההוראה הנ"ל שייכת לאנשים נשים וטף‪ ,‬ולכל הדרגות ר'צבו'ר'‬
‫טז‪ ,‬והעיקר‪ ,‬כאמור‪ ,‬שתפילתו של משה מתקיימת בפשטות‪ ,‬וכל בני‬
‫לפעול להשפיע את ההוראה‬ ‫‪-‬‬ ‫יז‪ ,‬כאמור‪ ,‬ההוראה מהתוועדות זו היא‬
‫ישראל מכל הדורות ביחד נמצאים בארצנו הקדושה‪,‬‬
‫האמורה ממתן‪-‬תורה )עשרת‪-‬הדברות( עכ"פ על ציבור מישראל‪ ,‬החל מהציבור‬
‫דעשר כחות הנפש שבכאו"א‪ ,‬ועד לעשרה מישראל‪ ,‬ציבור כפשוטו‪,‬‬ ‫ובמיוחד בעמדנו לפני קריאת התורה ד"ואלה המשפטים גוי" ד"מה‬
‫‪ -‬דכמו שבראשונים שבסיני השתתפו כל‬ ‫הראשונים מסיני אף אלו מסיני"‬
‫ובהוראה זו נכללת ג"כ ההתעסקות והפעולה עם כל הסוגים הנרמזים‬
‫נשמות ישראל מכל הדורות שעברו‪ ,‬והעתידים לבוא‪ ,‬כמו‪-‬כן הוא בהגילוי ד"תורה‬
‫ראשי‪-‬תיבות צדיקים כינונים והסוג‬ ‫הוא‬ ‫כידוע ‪ 76‬ש"צבור"‬ ‫צבור‪,‬‬ ‫בתיבת‬
‫‪ -‬שנכללים בו כל נשמות ישראל דכל הדורות גם יחד‪ ,‬כולל‬ ‫חדשה" תיכף ומיד‬
‫‪ -‬הן בסוג זה‬ ‫השלישי‪ ,‬שפועלים בו בירור ו)יתירה מזו( זיכוך‪ ,‬ועאכו"כ העלאה‬
‫גם עשרת השבטים שנמצאים בינתיים מאחורי נהר סמבטיון ו ‪, 7‬‬
‫כפי שהוא בהציבור דעשר כחות שבכאו"א‪ ,‬והן כפי שהוא בציבור כפשוטו‪ ,‬שבו‬
‫במעלת עשרה מישראל‬ ‫מבאר ‪77‬‬ ‫מתווספת מעלה מיוחדת‪ ,‬כפי שאדמו"ר הזקן‬ ‫]ולהעיר מהקשר דנהר סמבטיון ליום השבת בכלל ולפרשת יתרו במיוחד‪,‬‬
‫שיושבין ועוסקין בתורה ‪) 78‬אף שגם באחד שיושב ועוסק בתורה נאמר ‪ 79‬ייאבא‬ ‫יינהר סמבטיון יוכיח" שהוא שומר שבת כהלכתו‪ ,‬כיון שישראל‬ ‫‪72‬‬ ‫כמאמר חז"ל‬
‫אליך וברכתיך"(‪ ,‬ועד"ז הוא בכל ענין שבקדושה‪ ,‬ועד לההנהגה ד"כל מעשיך יהיו‬ ‫נצטוו בעשרת הדברות "לא תעשה כל מלאכה אתה גוי עבדך ואמתך ובהמתך וגרך‬
‫לשם שמים" ‪ 80‬ו"בכל דרכיך דעהו"ו ‪] 8‬וכמבואר בהתוועדות שלפני‪-‬זה ‪ 82‬פרטי‬ ‫ועד לייכל אשר לרעך" שבסיום עשרת‪-‬הדברות ‪![,‬‬ ‫בשעריך" ‪73‬‬ ‫אשר‬
‫‪ -‬שכשהיא נעשית בעשרה מישראל בפשטות מתווספת‬ ‫החילוקים שביניהם[‬ ‫וכולנו נמצאים בארץ ישראל כפי שהיא בתכלית השלימות‪ ,‬באופן ד"כל‬
‫מעלה מיוחדת בדבר‪,‬‬
‫יושביי '‪'',‬ילע ונוסף להיותה ארץ שבעה עממין מתקיים היעוד ד"ירחיב הויי‬
‫‪ -‬האנשים הנשים והטף‪ ,‬הן טף‬ ‫והוראה זו שייכת לכאו"א מישראל‬ ‫והיא נעשית ארץ עשר עממין‪ ,‬כולל גם התוכן הפנימי שבזה‬ ‫אלקיך את גבולך" ‪,74‬‬
‫שבנוסף לעבודה דשבעת המדות בשלימות )הכוללת גם את דרגת המוחין כפי‬ ‫‪-‬‬

‫פרשתנו כ‪ ,‬כא‪ ,‬אבות שס‪,‬‬ ‫‪(79‬‬ ‫ראה מאמר' אדה"ז תקס"ה ח"ב עי תת וא'לך‪,‬‬ ‫‪(75‬‬
‫‪ (80‬אבות פ"ב מ'ייב‪,‬‬ ‫אימט וא'לך‪ ,‬מאמר' אדהאמ"צ דבר'ס ח"א עי‬ ‫סנהדד'ן סה‪ ,‬ב‪ ,‬ב"ר פ'ייא‪ ,‬ה‪ ,‬פס'קתא רבת'‬ ‫‪(72‬‬ ‫דב"ר פ'ייא‪, ,‬ד"ו' נתבאר באוה"ת ואתחנן עי‬ ‫‪(68‬‬
‫‪ (81‬משל‪ ,‬ג‪ ,‬ו‪,‬‬ ‫ד וא'לך‪,‬‬ ‫פכ"ג‪, ,‬ג'‬ ‫ק'ג וא'לך‪ ,‬ח"ו עי ביקצג וא'לך‪,‬‬
‫‪ ,932‬חי" ‪, 104‬‬ ‫‪ (82‬ראה לקו"ש ח"ג עי ‪ ,907‬ושס עי‬ ‫‪ (76‬ככר לאדן )להח'ד"א( לאבות פ"ב מ"ד‪,‬‬ ‫פרשתנו כ‪, ,‬ד"ו'‬ ‫‪(73‬‬ ‫פסח'ס צד‪ ,‬ב‪ ,‬חג'גה ‪,‬ג' א‪,‬‬ ‫‪(69‬‬
‫חכ"ה עי ‪ , 135‬ועוד‪,‬‬ ‫‪ (77‬תנ'א אגה"ק סכ"ג‪,‬‬ ‫ח‬ ‫‪,‬ט'‬ ‫שופט'ס‬ ‫שס‪,‬‬ ‫ובספר'‬ ‫כ‬ ‫‪,‬ב'‬ ‫ראה‬ ‫‪(74‬‬ ‫ראה אוה"ת שמות ס"ע ל‪ ,‬סה"מ תר"ל עי צט‪,‬‬ ‫‪(70‬‬
‫‪ ( 78‬אבות פ"ג מ"ו‪,‬‬ ‫ובפרש'''‪,‬‬ ‫ראה ב"ר פע"ג‪ ,‬ו‪,‬‬ ‫‪(71‬‬
 ‫‪641‬‬ ‫ש‪/‬פ יתרו‪ ,‬ב‪/‬ף שבט‬ ‫ה'תשכ‪/‬ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪640‬‬

‫שתיכף וז‪a‬יד‬ ‫לה"(ס ‪9‬‬ ‫שמות נקראו‬ ‫)ד"חמשה ‪89‬‬ ‫שלמעלה מכל ענין השמות‬ ‫ברוחניות‪ ,‬והן טף בגשמיות‪ ,‬כיון שמיד משנולד יש בו את הנפש האלקית עם כל‬

‫ממש נעשה הגילוי דעצם הנפש )ועאכו"כ הגילוי דבחי' המקיפים‪ ,‬חי' ויחידה(‬ ‫עשר הכחות שבה )בכל פרטיהם‪ ,‬כולל גם כפי שכל הפרטים מתכללים יחד ‪'(,‬וכ‬
‫חד"ר ‪,9‬‬ ‫באופן ד"לפניהם"‪ ,‬בפנימיותם‪ ,‬כיון שמתגלה ש"ישראל וקוב"ה כולא‬ ‫וממילא מיד כשהוא מגיע לידי יכולת הבנת איזה ענין שהוא‪ ,‬צריכים להשפיע עליו‬
‫שדוקא כפי שהוא נשמה בגוף בעולם‪-‬הזה התחתון הרי הוא דירה לו ית'‬ ‫)באותיות לפי‪-‬ערכו( באופן האמור ‪,‬כמדובר כמה פעמים‪,‬‬

‫!‬ ‫בתחתונים‪ ,‬ועד שהוא חד ממש עם עצומ"ה‬ ‫‪ -‬הוראה זו ניתן להסבירה לכל אחד באופן ד"משפטים"‪,‬‬ ‫ונוסף לזה‬
‫דוקא באופן ‪''',‬יח''ד מתוך חיות ושמחה וטוב לבב‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וכל זה‬ ‫בשכל האנושי‬ ‫‪-‬‬ ‫בהבנה והשגה בשכל אנושי )בכלל(‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬
‫דדורנו זה‪,‬‬
‫כפי שהוא‬ ‫אחד" ‪92‬‬ ‫]ולהעיר מהקשר ד"בשמים" למוצאי שבת )יייום‬
‫היינו‪ ,‬שלא רק‬ ‫הנפש ‪,93‬‬ ‫במוצש"ק( שאז מברכים על הבשמים בכדי להשיב את‬ ‫יח‪ ,‬ולהוסיף‪ ,‬שבעמדנו בש"פ יתרו‪ ,‬על‪-‬שם יישיתר פרשה אחת‬
‫שעל‪-‬ידם נשלל הענין דעגמת‪-‬נפש‪ ,‬אלא עוד זאת שעל‪-‬ידם נעשה הענין דנחת‪-‬‬ ‫יש להוסיף בכל הענינים‪ ,‬וללכת יימחיל אל‬ ‫בתורה" ‪ ,83‬מלשון יתרון והיספה ‪-‬‬
‫רוח והשבת הנפש[‪,‬‬ ‫בכל עניני תורה ומצוותי‪',‬‬ ‫חיל" ‪84‬‬

‫וכמו‪-‬כן נעשה תיכף ומיד בנין המזבח המדובר בסיום פרשתנו‪ ,‬מזבח אדמה‬ ‫שהוא משתדל להיות ייתלמיד ותיק )ש(עתיד‬ ‫‪-‬‬ ‫בתורה‬ ‫יותר ‪:‬‬ ‫ובפרטיות‬
‫ומזבח אבנים‪ ,‬דאף דכתיב ‪" 94‬ואם מזבח אבנים" הרי הכוונה כאן היא באופן‬ ‫‪ -‬שהוא מוסיף עוד יותר בהידורי מצוה‪,‬‬ ‫לחדש" ‪ ,8S‬עד לחידוש אמיתי ;ובמצוות‬
‫)כדמצינו עד"ז כמה פעמים בתורה(‪ ,‬כמו שהגאולה באה תיכף ומיד ממש‬ ‫וודאי ‪9S‬‬ ‫ומשתדל לקיים כל מצוה בתכלית השלימות שלה עד כמה שזה שייך בזמן הגלות‪,‬‬
‫!‬ ‫באופן וודאי‬ ‫)שברוחניות הענינים היא שייכת גם‬ ‫רצונך" ‪86‬‬ ‫ועד לתכלית השלימות ד"כמצות‬

‫ועד לסיום הפרשה ב"לא תגלה וגו'"‪ ,‬שמכל הענינים הבלתי רצויים לא‬ ‫בזמן‪-‬הזה‪ ,‬אבל עיקר ושלימות הענין היא דוקא בקיום המצוות בגשמיות( בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נשאר שום רושם‪ ,‬כיון ש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ‪ 96‬ומה שנשאר הוא‬

‫ייואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" !‬ ‫‪-‬‬ ‫אך ורק‬

‫יט‪ ,‬ואזי מתקיים ג"כ בשלימות תוכן הפרשה הבאה )ותיכף ומיד(‬

‫תיכף ומיד ממש‪ ,‬כיון ש"אני מאמין" שאליהו‬ ‫‪-‬‬ ‫כ‪ ,‬וכל זה‪ ,‬כאמור‬ ‫ייואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ‪,‬היינו ‪,‬שנעשה הגילוי באופן ד"ואלה"‬
‫לפןימיותם‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ובאופן החודר "לפניהם"‬ ‫זה"ס‪(, s‬‬ ‫)ע"ד יימראה באצבעו ואומר‬
‫אודות ביאת משיח ביום זה‪ ,‬וממילא הרי‬ ‫אתמול ‪ 97‬בטבריא ‪98‬‬ ‫הנביא בישר כבר‬
‫הוא בא תיכף ומיד ביחד עם משיח צדקנו‪ ,‬עוד לפני תפילת המנחה‪ ,‬ואפילו לפני‬ ‫הן הגילוי דנגלה דתורה )ייתשים" לפירוש הבבלי דקאי על ה"משפטים" דנגלה‬

‫ההכנות לתפילת המנחה‪ ,‬כך שמתפללים מנחה ביחד עם אליהו הנביא ש"נענה‬
‫וביחד עם משיח צדקנו ;בארצנו הקדושה‪,‬‬
‫וביחד עם כל בני ישראל שישובו לארצ‪J‬נ הקדושה באופן ד"כל יושבי'‬
‫עלי'" כאמור )שאז היובל נוהג‪ ,‬שנת החמשים(‪ ,‬ובהדגשה יתירה בעמדנו בשנת‬
‫ה'תשנ"ב‪ ,‬שנת יינפלאות בכל מכל כל"‪ ,‬שהגימטריא ד"בכל מכל כל" היא ייקבץ‬
‫דתורה(‪ ,‬והן הגילוי דפנימיות התורה בכל הדרגות שבה )ייתשים" לפירוש‬
‫השירים ‪87‬‬ ‫הירושלמי מלשון סימה ואוצר כנ"ל(‪ ,‬וע"ד מש"כ רש"י בתחילת שיר‬
‫המנחה" ‪99‬‬ ‫בתפילת‬
‫ייומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמי' ומסתר‬ ‫‪-‬‬
‫צפונותי'"‪ ,‬הגילוי דפנימיות התורה בשלימותה‪,‬‬
‫ויש לקשר זה עם סיום שיר השירים ייעל הרי בשמים"‪ ,‬ד"הרי" ייהוא הר‬

‫נדחינו מארבע כנפות הארץ"ססר ‪,‬כולל הנדחים והאובדים וכו'רסר‪,‬‬ ‫ו"בשמים" רומז על הגילוי דבחי' המקיף )ענין הריח(‪,‬‬ ‫המקדש" ‪,88‬‬ ‫המורי' ובית‬
‫ועד למקיף דמקיף‪ ,‬שהם המקיפים דבחי' חי' ויחידה‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬עצם הנפש‬

‫זכריי יג‪ .‬כ‪,‬‬ ‫‪(96‬‬ ‫כ"ר פי"‪,‬ד ט‪ ,‬דכ"ר פ"כ‪ ,‬לז‪,‬‬ ‫‪(89‬‬
‫מג‪ ,‬כ‪ ,‬רמכ"ס הלי מלכיס פי"כ‬ ‫ראה עךרוכ ‪r‬‬ ‫‪(97‬‬ ‫וש"נ‪,‬‬ ‫‪,56‬‬ ‫ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע‬ ‫‪(90‬‬
‫ד ואילך‪ ,‬תו"ח שס צה‪ ,‬א ואילך‪ ,‬המשך וככה‬ ‫פרש"י ריש פרשתנו‪,‬‬ ‫‪(83‬‬
‫ה"כ‪,‬‬ ‫ראה זח"ג עג‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪(91‬‬
‫תרלייז פי"ז ואילך‪,‬‬ ‫תהליס פח‪ ,‬ד‪,‬‬ ‫‪( H4‬‬
‫ראה רמכ"ס הלי סנהדרי! פי"ד הי"כ‪,‬‬ ‫‪(98‬‬ ‫כראשית א‪ ,‬ה‪,‬‬ ‫‪(92‬‬
‫א‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪(87‬‬ ‫ראה מגילה יט‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלמי פאה פ"כ ה"ד‪,‬‬ ‫‪(HS‬‬
‫ברכות ו‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪(99‬‬ ‫ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רצז‪,‬‬ ‫‪(93‬‬
‫פרש"י עה"פ‪,‬‬ ‫‪( 88‬‬ ‫וראה לקו"ש חי"ט עי ‪ , 252‬וש"נ‪,‬‬
‫ראה חידושי חת"ס כ"כ יז‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 100‬‬ ‫פרשתנו כ‪ ,‬ככ‪,‬‬ ‫‪(94‬‬
‫תפלת נזוסף ישבת ויו"ט‪ .‬וראה תו"א ויחי מו‪,‬‬ ‫‪(Hn‬‬
‫ע"פ ישעיי כז‪ ,‬יג‪,‬‬ ‫‪( 101‬‬ ‫ראה פרשי" עה"פ‪,‬‬ ‫‪(95‬‬
 ‫‪641‬‬ ‫ש‪/‬פ יתרו‪ ,‬ב‪/‬ף שבט‬ ‫ה'תשכ‪/‬ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחות קודש‬ ‫‪640‬‬

‫שתיכף וז‪a‬יד‬ ‫לה"(ס ‪9‬‬ ‫שמות נקראו‬ ‫)ד"חמשה ‪89‬‬ ‫שלמעלה מכל ענין השמות‬ ‫ברוחניות‪ ,‬והן טף בגשמיות‪ ,‬כיון שמיד משנולד יש בו את הנפש האלקית עם כל‬

‫ממש נעשה הגילוי דעצם הנפש )ועאכו"כ הגילוי דבחי' המקיפים‪ ,‬חי' ויחידה(‬ ‫עשר הכחות שבה )בכל פרטיהם‪ ,‬כולל גם כפי שכל הפרטים מתכללים יחד ‪'(,‬וכ‬
‫חד"ר ‪,9‬‬ ‫באופן ד"לפניהם"‪ ,‬בפנימיותם‪ ,‬כיון שמתגלה ש"ישראל וקוב"ה כולא‬ ‫וממילא מיד כשהוא מגיע לידי יכולת הבנת איזה ענין שהוא‪ ,‬צריכים להשפיע עליו‬
‫שדוקא כפי שהוא נשמה בגוף בעולם‪-‬הזה התחתון הרי הוא דירה לו ית'‬ ‫)באותיות לפי‪-‬ערכו( באופן האמור ‪,‬כמדובר כמה פעמים‪,‬‬

‫!‬ ‫בתחתונים‪ ,‬ועד שהוא חד ממש עם עצומ"ה‬ ‫‪ -‬הוראה זו ניתן להסבירה לכל אחד באופן ד"משפטים"‪,‬‬ ‫ונוסף לזה‬
‫דוקא באופן ‪''',‬יח''ד מתוך חיות ושמחה וטוב לבב‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וכל זה‬ ‫בשכל האנושי‬ ‫‪-‬‬ ‫בהבנה והשגה בשכל אנושי )בכלל(‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬
‫דדורנו זה‪,‬‬
‫כפי שהוא‬ ‫אחד" ‪92‬‬ ‫]ולהעיר מהקשר ד"בשמים" למוצאי שבת )יייום‬
‫היינו‪ ,‬שלא רק‬ ‫הנפש ‪,93‬‬ ‫במוצש"ק( שאז מברכים על הבשמים בכדי להשיב את‬ ‫יח‪ ,‬ולהוסיף‪ ,‬שבעמדנו בש"פ יתרו‪ ,‬על‪-‬שם יישיתר פרשה אחת‬
‫שעל‪-‬ידם נשלל הענין דעגמת‪-‬נפש‪ ,‬אלא עוד זאת שעל‪-‬ידם נעשה הענין דנחת‪-‬‬ ‫יש להוסיף בכל הענינים‪ ,‬וללכת יימחיל אל‬ ‫בתורה" ‪ ,83‬מלשון יתרון והיספה ‪-‬‬
‫רוח והשבת הנפש[‪,‬‬ ‫בכל עניני תורה ומצוותי‪',‬‬ ‫חיל" ‪84‬‬

‫וכמו‪-‬כן נעשה תיכף ומיד בנין המזבח המדובר בסיום פרשתנו‪ ,‬מזבח אדמה‬ ‫שהוא משתדל להיות ייתלמיד ותיק )ש(עתיד‬ ‫‪-‬‬ ‫בתורה‬ ‫יותר ‪:‬‬ ‫ובפרטיות‬
‫ומזבח אבנים‪ ,‬דאף דכתיב ‪" 94‬ואם מזבח אבנים" הרי הכוונה כאן היא באופן‬ ‫‪ -‬שהוא מוסיף עוד יותר בהידורי מצוה‪,‬‬ ‫לחדש" ‪ ,8S‬עד לחידוש אמיתי ;ובמצוות‬
‫)כדמצינו עד"ז כמה פעמים בתורה(‪ ,‬כמו שהגאולה באה תיכף ומיד ממש‬ ‫וודאי ‪9S‬‬ ‫ומשתדל לקיים כל מצוה בתכלית השלימות שלה עד כמה שזה שייך בזמן הגלות‪,‬‬
‫!‬ ‫באופן וודאי‬ ‫)שברוחניות הענינים היא שייכת גם‬ ‫רצונך" ‪86‬‬ ‫ועד לתכלית השלימות ד"כמצות‬

‫ועד לסיום הפרשה ב"לא תגלה וגו'"‪ ,‬שמכל הענינים הבלתי רצויים לא‬ ‫בזמן‪-‬הזה‪ ,‬אבל עיקר ושלימות הענין היא דוקא בקיום המצוות בגשמיות( בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נשאר שום רושם‪ ,‬כיון ש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ‪ 96‬ומה שנשאר הוא‬

‫ייואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" !‬ ‫‪-‬‬ ‫אך ורק‬

‫יט‪ ,‬ואזי מתקיים ג"כ בשלימות תוכן הפרשה הבאה )ותיכף ומיד(‬

‫תיכף ומיד ממש‪ ,‬כיון ש"אני מאמין" שאליהו‬ ‫‪-‬‬ ‫כ‪ ,‬וכל זה‪ ,‬כאמור‬ ‫ייואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ‪,‬היינו ‪,‬שנעשה הגילוי באופן ד"ואלה"‬
‫לפןימיותם‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ובאופן החודר "לפניהם"‬ ‫זה"ס‪(, s‬‬ ‫)ע"ד יימראה באצבעו ואומר‬
‫אודות ביאת משיח ביום זה‪ ,‬וממילא הרי‬ ‫אתמול ‪ 97‬בטבריא ‪98‬‬ ‫הנביא בישר כבר‬
‫הוא בא תיכף ומיד ביחד עם משיח צדקנו‪ ,‬עוד לפני תפילת המנחה‪ ,‬ואפילו לפני‬ ‫הן הגילוי דנגלה דתורה )ייתשים" לפירוש הבבלי דקאי על ה"משפטים" דנגלה‬

‫ההכנות לתפילת המנחה‪ ,‬כך שמתפללים מנחה ביחד עם אליהו הנביא ש"נענה‬
‫וביחד עם משיח צדקנו ;בארצנו הקדושה‪,‬‬
‫וביחד עם כל בני ישראל שישובו לארצ‪J‬נ הקדושה באופן ד"כל יושבי'‬
‫עלי'" כאמור )שאז היובל נוהג‪ ,‬שנת החמשים(‪ ,‬ובהדגשה יתירה בעמדנו בשנת‬
‫ה'תשנ"ב‪ ,‬שנת יינפלאות בכל מכל כל"‪ ,‬שהגימטריא ד"בכל מכל כל" היא ייקבץ‬
‫דתורה(‪ ,‬והן הגילוי דפנימיות התורה בכל הדרגות שבה )ייתשים" לפירוש‬
‫השירים ‪87‬‬ ‫הירושלמי מלשון סימה ואוצר כנ"ל(‪ ,‬וע"ד מש"כ רש"י בתחילת שיר‬
‫המנחה" ‪99‬‬ ‫בתפילת‬
‫ייומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמי' ומסתר‬ ‫‪-‬‬
‫צפונותי'"‪ ,‬הגילוי דפנימיות התורה בשלימותה‪,‬‬
‫ויש לקשר זה עם סיום שיר השירים ייעל הרי בשמים"‪ ,‬ד"הרי" ייהוא הר‬

‫נדחינו מארבע כנפות הארץ"ססר ‪,‬כולל הנדחים והאובדים וכו'רסר‪,‬‬ ‫ו"בשמים" רומז על הגילוי דבחי' המקיף )ענין הריח(‪,‬‬ ‫המקדש" ‪,88‬‬ ‫המורי' ובית‬
‫ועד למקיף דמקיף‪ ,‬שהם המקיפים דבחי' חי' ויחידה‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬עצם הנפש‬

‫זכריי יג‪ .‬כ‪,‬‬ ‫‪(96‬‬ ‫כ"ר פי"‪,‬ד ט‪ ,‬דכ"ר פ"כ‪ ,‬לז‪,‬‬ ‫‪(89‬‬
‫מג‪ ,‬כ‪ ,‬רמכ"ס הלי מלכיס פי"כ‬ ‫ראה עךרוכ ‪r‬‬ ‫‪(97‬‬ ‫וש"נ‪,‬‬ ‫‪,56‬‬ ‫ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע‬ ‫‪(90‬‬
‫ד ואילך‪ ,‬תו"ח שס צה‪ ,‬א ואילך‪ ,‬המשך וככה‬ ‫פרש"י ריש פרשתנו‪,‬‬ ‫‪(83‬‬
‫ה"כ‪,‬‬ ‫ראה זח"ג עג‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪(91‬‬
‫תרלייז פי"ז ואילך‪,‬‬ ‫תהליס פח‪ ,‬ד‪,‬‬ ‫‪( H4‬‬
‫ראה רמכ"ס הלי סנהדרי! פי"ד הי"כ‪,‬‬ ‫‪(98‬‬ ‫כראשית א‪ ,‬ה‪,‬‬ ‫‪(92‬‬
‫א‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪(87‬‬ ‫ראה מגילה יט‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלמי פאה פ"כ ה"ד‪,‬‬ ‫‪(HS‬‬
‫ברכות ו‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪(99‬‬ ‫ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רצז‪,‬‬ ‫‪(93‬‬
‫פרש"י עה"פ‪,‬‬ ‫‪( 88‬‬ ‫וראה לקו"ש חי"ט עי ‪ , 252‬וש"נ‪,‬‬
‫ראה חידושי חת"ס כ"כ יז‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 100‬‬ ‫פרשתנו כ‪ ,‬ככ‪,‬‬ ‫‪(94‬‬
‫תפלת נזוסף ישבת ויו"ט‪ .‬וראה תו"א ויחי מו‪,‬‬ ‫‪(Hn‬‬
‫ע"פ ישעיי כז‪ ,‬יג‪,‬‬ ‫‪( 101‬‬ ‫ראה פרשי" עה"פ‪,‬‬ ‫‪(95‬‬
 ‫‪643‬‬ ‫ש"פ יתוד‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫ישחדת קדדש‬ ‫‪642‬‬

‫ומזה ממשיכים באמירח "לשם יחוד ‪ , ,‬ליחדא שם י"ה בו"ה"‪ ,‬הגילוי דשם‬
‫חיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫*‬
‫]לאחרי חלוקח המשקה החחיל לנגן ניגון ההקפוח לאביו הרלוי"צ ‪[,‬ל"ז‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫שיחה הי‬
‫תפקידו המידחד של נשי דבנדת ישואל‬
‫בעבדדת השליחדת "לעשדת לד יתי דיוה בתחתדנים"‬
‫בכ‪ ,‬בהמשך למה שהכריזו אודוח כינוס השלוחוח הנערך כעח‪ ,‬יש לבאר‬
‫אח מעלחם של נשי ובנוח ישראל בענין זה ‪:‬‬
‫ידוע שכל יהודי הוא שלוחו של הקב"ה בעולמו "לעשוח לו יח' דירה‬
‫וכמו שבגשמיוח שלימות הדירה היא דוקא כשהיא יידירה נאה" ‪ 05‬ן ע"י‬
‫ייכלים נאים" וכו‪ ',‬שענין זה חלוי בעיקר בעקרח הביח‪ ,‬כנראה במוחש‪ ,‬כמו‪-‬כן‬
‫הוא בה"דירה לו יח' בחחחונים" שנוי ויופי הדירה וכו' נעשה דוקא ע"י עבודח‬
‫וביחד עם הקב"ה בעצמו ד"עמו אנכי בצרה" ‪ 02‬ן‪ ,‬ד"והשיב לא נאמר אלא‬
‫הוי' "לעיני כל ישראל"‬ ‫לארצנו‬ ‫‪-‬‬ ‫שחיכף ומיד נעשה ה"שב" דהקב"ה ביחד עם כלל ישראל‬ ‫‪-‬‬ ‫ושב" ‪ 03‬ן‬
‫הקדושה כפי שהיא בחכליח השלימוח‪ ,‬בגאולה האמיחיח והשלימה‪,‬‬
‫ושם נמצאים כולנו ביחד עם כל מעשינו ועבודחינו‪ ,‬הן העבודה של כל בני‬
‫‪-‬‬ ‫ישראל במשך כל הדורוח‪ ,‬והן העבודה דבני ישראל בדורנו זה‪ ,‬ואדרבה‬
‫שלימוח העבודה דכל הדורוח כולם חלוי' דוקא בעבודח בני ישראל בדורנו זה‪,‬‬
‫הדור האחרון לגלוח והדור הראשון לגאולה‪ ,‬כיון שנבחו דוקא לסיים אח כל‬
‫הגלוח ולהביא חיכף ומיד אח הגאולה האמיחיח והשלימה !‬
‫חלדקת המשקה‬
‫בא‪ ,‬וע"י ההחלטה בכל הענינים האמורים‪ ,‬ובהוספה יחירה על כל‬
‫הן בהפעולה עם עשר הכחוח שבעצמו‪ ,‬והן בהפעולה עם ציבור‬ ‫‪-‬‬ ‫האמור‬
‫מישראל כפשוטו‪ ,‬ובאופן שזה כולל אח כל הכחוח שלו‪ ,‬הן הכחוח הפנימיים‬
‫('יח) והן הכחוח המקיפים )מושקא‪ ,‬ריח‪ ,‬מקיף(‪ ,‬וכל זה מחוך חיות מליאה‬
‫בחחחונים"‪,‬‬ ‫מזרזים עוד יוחר אח כל הענינים האמורים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בשלימוח‬
‫ו"הקיצו ורננו שו?ני עפר"‪ ,‬שאז נהי' כולנו ביחד )יימיר וועלן זידן ~לע‬
‫צוז~מען"( באופן דנשמוח בגופים דוקא‪ ,‬נשמה בריאה בגוף בריא‪ ,‬וחיכף ומיד‬
‫ממש‪,‬‬

‫השליחוח דנשי ובנוח ישראל !‬

‫ובפרט ע"י שיעלו עחה מלמטה למעלה אלה שהכינו דברים המשמחים‪,‬‬
‫‪ -‬שבזה נכללים כל הכחוח‪ ,‬הן‬ ‫ופעולחן בזה היא ג"כ באופן האמור‬ ‫וענינים המשמחים )שעי"ז נעשיח עלי' מלמטה למעלה בכאו"א‪ ,‬באופן שהוא‬
‫הכחוח הפנימיים ('יח) והן הכחוח המקיפים‪ ,‬הקשורים עם ענין הריח‪ ,‬בשמים‪,‬‬ ‫מעלה אחו גם אח חלקו בעולם(‪ ,‬ויכריזו פרטי הדברים‪ ,‬החלטוח טובוח בכל‬
‫ובפרט כשמדובר אודוח הבושם יימושקא‪ ",‬שהי' ג"כ אחד מסממני הקטורח‬
‫האמור במחשבה דבור ומעשה‪ ,‬בכדי שמהם יראו וכן יעשו רבים‪,‬‬
‫שהקטירו בביח המקדש‪,‬‬
‫יודיעו ויפרסמו זאח לאחר‪-‬מכן גם לאלה שלא נמצאים כאן‬ ‫ונוסף לזה ‪-‬‬
‫והנה‪ ,‬כאשר הבושם וענין הריח בא יחד עם ענין השמן מיחוסף עוד‬ ‫בג‪,‬‬ ‫עחה‪ ,‬כיון שגם עליהם ללמוד מהשחדלוחם של אלה‪ ,‬בכל הכחוח הפנימיים‬
‫יוחר בחוכנו וענינו של הריח כו‪'.‬‬ ‫והמקיפים וכו‪ ',‬כולל גם מקיף דמקיף‪ ,‬בחי' חי' ובחי' יחידה שבנפש‪,‬‬

‫וזהו גם הקשר ליום השבח‪ ,‬כידוע שבזמנים שההדלקה בשמן היחה מצוי'‬ ‫כפי שבחינוח אלו נמשכוח בפנימיוח למטה‪ ,‬ע"ד שאמרנו היום‬ ‫כולל גם ‪-‬‬
‫היו מהדרין להדליק נר שבח קדש בנר של שמן‪-‬זיח דוקא ‪ 06‬ן )מצד כמה טעמים‪,‬‬ ‫בחפילה ייהאדרח והאמונה לחי עולמים"‪ ,‬וכל ההמשך עד לייהחהלה והחפארח‬
‫כמדובר כמה פעמים(‪,‬‬ ‫ייהשיר והשבח לחי עולמים" מחוך שמחה וטוב לבב‪,‬‬ ‫לחי עולמים‪ ",‬ולפני זה ‪-‬‬
‫עד לחכליח השלימוח בשירה העשיריח לעח"ל ‪ 04‬ן‪,‬‬
‫וכמדובר כמה פעמים הרמז שבדבר‪ ,‬ש"נר" הוא בגימטריא רמ"ח מצווח‪-‬‬

‫שם סי"ב‪ :‬וראה סידור האידז"ל במקומו‪,‬‬ ‫ראה ברכות גז‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫‪( 105‬‬ ‫מכילתא בשלח טו‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 104‬‬ ‫תהלים צא‪ ,‬טז‪,‬‬ ‫‪( 102‬‬
‫ראה שו"ע או"ח סרס"ד ס"ו‪ ,‬שו"ע אדה"ז‬ ‫‪( 106‬‬ ‫מגילה כט‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 103‬‬
‫(‬
 ‫‪643‬‬ ‫ש"פ יתוד‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫ישחדת קדדש‬ ‫‪642‬‬

‫ומזה ממשיכים באמירח "לשם יחוד ‪ , ,‬ליחדא שם י"ה בו"ה"‪ ,‬הגילוי דשם‬
‫חיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫*‬
‫]לאחרי חלוקח המשקה החחיל לנגן ניגון ההקפוח לאביו הרלוי"צ ‪[,‬ל"ז‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫שיחה הי‬
‫תפקידו המידחד של נשי דבנדת ישואל‬
‫בעבדדת השליחדת "לעשדת לד יתי דיוה בתחתדנים"‬
‫בכ‪ ,‬בהמשך למה שהכריזו אודוח כינוס השלוחוח הנערך כעח‪ ,‬יש לבאר‬
‫אח מעלחם של נשי ובנוח ישראל בענין זה ‪:‬‬
‫ידוע שכל יהודי הוא שלוחו של הקב"ה בעולמו "לעשוח לו יח' דירה‬
‫וכמו שבגשמיוח שלימות הדירה היא דוקא כשהיא יידירה נאה" ‪ 05‬ן ע"י‬
‫ייכלים נאים" וכו‪ ',‬שענין זה חלוי בעיקר בעקרח הביח‪ ,‬כנראה במוחש‪ ,‬כמו‪-‬כן‬
‫הוא בה"דירה לו יח' בחחחונים" שנוי ויופי הדירה וכו' נעשה דוקא ע"י עבודח‬
‫וביחד עם הקב"ה בעצמו ד"עמו אנכי בצרה" ‪ 02‬ן‪ ,‬ד"והשיב לא נאמר אלא‬
‫הוי' "לעיני כל ישראל"‬ ‫לארצנו‬ ‫‪-‬‬ ‫שחיכף ומיד נעשה ה"שב" דהקב"ה ביחד עם כלל ישראל‬ ‫‪-‬‬ ‫ושב" ‪ 03‬ן‬
‫הקדושה כפי שהיא בחכליח השלימוח‪ ,‬בגאולה האמיחיח והשלימה‪,‬‬
‫ושם נמצאים כולנו ביחד עם כל מעשינו ועבודחינו‪ ,‬הן העבודה של כל בני‬
‫‪-‬‬ ‫ישראל במשך כל הדורוח‪ ,‬והן העבודה דבני ישראל בדורנו זה‪ ,‬ואדרבה‬
‫שלימוח העבודה דכל הדורוח כולם חלוי' דוקא בעבודח בני ישראל בדורנו זה‪,‬‬
‫הדור האחרון לגלוח והדור הראשון לגאולה‪ ,‬כיון שנבחו דוקא לסיים אח כל‬
‫הגלוח ולהביא חיכף ומיד אח הגאולה האמיחיח והשלימה !‬
‫חלדקת המשקה‬
‫בא‪ ,‬וע"י ההחלטה בכל הענינים האמורים‪ ,‬ובהוספה יחירה על כל‬
‫הן בהפעולה עם עשר הכחוח שבעצמו‪ ,‬והן בהפעולה עם ציבור‬ ‫‪-‬‬ ‫האמור‬
‫מישראל כפשוטו‪ ,‬ובאופן שזה כולל אח כל הכחוח שלו‪ ,‬הן הכחוח הפנימיים‬
‫('יח) והן הכחוח המקיפים )מושקא‪ ,‬ריח‪ ,‬מקיף(‪ ,‬וכל זה מחוך חיות מליאה‬
‫בחחחונים"‪,‬‬ ‫מזרזים עוד יוחר אח כל הענינים האמורים‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בשלימוח‬
‫ו"הקיצו ורננו שו?ני עפר"‪ ,‬שאז נהי' כולנו ביחד )יימיר וועלן זידן ~לע‬
‫צוז~מען"( באופן דנשמוח בגופים דוקא‪ ,‬נשמה בריאה בגוף בריא‪ ,‬וחיכף ומיד‬
‫ממש‪,‬‬

‫השליחוח דנשי ובנוח ישראל !‬

‫ובפרט ע"י שיעלו עחה מלמטה למעלה אלה שהכינו דברים המשמחים‪,‬‬
‫‪ -‬שבזה נכללים כל הכחוח‪ ,‬הן‬ ‫ופעולחן בזה היא ג"כ באופן האמור‬ ‫וענינים המשמחים )שעי"ז נעשיח עלי' מלמטה למעלה בכאו"א‪ ,‬באופן שהוא‬
‫הכחוח הפנימיים ('יח) והן הכחוח המקיפים‪ ,‬הקשורים עם ענין הריח‪ ,‬בשמים‪,‬‬ ‫מעלה אחו גם אח חלקו בעולם(‪ ,‬ויכריזו פרטי הדברים‪ ,‬החלטוח טובוח בכל‬
‫ובפרט כשמדובר אודוח הבושם יימושקא‪ ",‬שהי' ג"כ אחד מסממני הקטורח‬
‫האמור במחשבה דבור ומעשה‪ ,‬בכדי שמהם יראו וכן יעשו רבים‪,‬‬
‫שהקטירו בביח המקדש‪,‬‬
‫יודיעו ויפרסמו זאח לאחר‪-‬מכן גם לאלה שלא נמצאים כאן‬ ‫ונוסף לזה ‪-‬‬
‫והנה‪ ,‬כאשר הבושם וענין הריח בא יחד עם ענין השמן מיחוסף עוד‬ ‫בג‪,‬‬ ‫עחה‪ ,‬כיון שגם עליהם ללמוד מהשחדלוחם של אלה‪ ,‬בכל הכחוח הפנימיים‬
‫יוחר בחוכנו וענינו של הריח כו‪'.‬‬ ‫והמקיפים וכו‪ ',‬כולל גם מקיף דמקיף‪ ,‬בחי' חי' ובחי' יחידה שבנפש‪,‬‬

‫וזהו גם הקשר ליום השבח‪ ,‬כידוע שבזמנים שההדלקה בשמן היחה מצוי'‬ ‫כפי שבחינוח אלו נמשכוח בפנימיוח למטה‪ ,‬ע"ד שאמרנו היום‬ ‫כולל גם ‪-‬‬
‫היו מהדרין להדליק נר שבח קדש בנר של שמן‪-‬זיח דוקא ‪ 06‬ן )מצד כמה טעמים‪,‬‬ ‫בחפילה ייהאדרח והאמונה לחי עולמים"‪ ,‬וכל ההמשך עד לייהחהלה והחפארח‬
‫כמדובר כמה פעמים(‪,‬‬ ‫ייהשיר והשבח לחי עולמים" מחוך שמחה וטוב לבב‪,‬‬ ‫לחי עולמים‪ ",‬ולפני זה ‪-‬‬
‫עד לחכליח השלימוח בשירה העשיריח לעח"ל ‪ 04‬ן‪,‬‬
‫וכמדובר כמה פעמים הרמז שבדבר‪ ,‬ש"נר" הוא בגימטריא רמ"ח מצווח‪-‬‬

‫שם סי"ב‪ :‬וראה סידור האידז"ל במקומו‪,‬‬ ‫ראה ברכות גז‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫‪( 105‬‬ ‫מכילתא בשלח טו‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 104‬‬ ‫תהלים צא‪ ,‬טז‪,‬‬ ‫‪( 102‬‬
‫ראה שו"ע או"ח סרס"ד ס"ו‪ ,‬שו"ע אדה"ז‬ ‫‪( 106‬‬ ‫מגילה כט‪ ,‬א‪,‬‬ ‫‪( 103‬‬
‫(‬
 ‫‪645‬‬ ‫יתרד‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫'ש'‪O‬‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחדת קדדש‬ ‫‪644‬‬

‫השימוש לקונו‪ ,‬ייאני נבראתי לשמש את קוני" ‪ 20‬ך‪ ,‬בדוגמת עניך הדירה בפשטות‬ ‫עשה )שהם כנגד רמ"ח איברים הגשמייםך‪ o‬ך( בתוספת אהבה ויראה ‪ 08‬ך )שגם הם‬

‫שהיא טפלה ובטלה לגמרי אל האדם הדר בדירה‪.‬‬ ‫צריכים להיות ניכרים בגשמיות הגוף כידוע ‪(, 09‬ך אשר‪ ,‬בנוסף להיותך מצוה מך‬
‫המצוות הרי הך ג"כ שורש ויסוד לקיום התרי"ג מצוות‪ O‬ךך )שלכך יש למנותך‬
‫ובזה מתווספת המעלה המיוחדת ע"י עבודתך של נשי ובנות ישראל כאמור‪,‬‬
‫בנפרד(‪ ,‬וממילא ביחד הרי זה יינר"‪ ,‬היינו‪ ,‬שבמצוה זו )הדלקת נש"ק( בא לידי‬
‫שיופי ונוי הדירה תלוי דוקא בהך ‪ .‬היינו‪ ,‬שביחד עם זה שכל עניך הדירה הוא‬
‫מצוה"ךךך ‪.‬‬ ‫ביטוי כללות עניך קיום המצוות‪ ,‬יינר‬
‫השימוש )והביטול הגמור( לבעל הדירה‪ ,‬הרי ע"י עבודתך ושליחותך של נשי ובנות‬
‫ישראל בעולם הך פועלות שהדירה תהיי יידירה נאה שמרחיבה דעתו של אדם" ‪ 05‬ך‪,‬‬ ‫והרי זהו תפקידך המיוחד של נשי ובנות ישראל‪ ,‬להאיר את הבית ב"נר‬
‫כלומר‪ ,‬שהיא פועלת הוספה והרחבה בבעל הדירה‪ ,‬באדם העליוך )כביכול( !‬ ‫מצוה"‪ ,‬נר שבת קדש‪ ,‬באופך שהך דוקא הראשונות המכניסות את קדושת ואור‬

‫השבת אל הבית‪.‬‬
‫ועבודה זו )יידירה נאה שמרחיבה ('''וכ כוללת את כל בתי ישראל‪ ,‬וכל‬
‫חדרי הילדים‪ .‬וכמדובר כמה פעמיםך ‪ 2‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫החדרים שבכל דירה‪ ,‬כולל ובמיוחד‬ ‫ובפרט למנהגנו ‪ 2‬ךך‪ ,‬שגם בנות קטנות מדליקית נרות שבת קדש‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬
‫אודות גודל ההשתדלות שצריכה להיות כעניך זה‪ ,‬שבכל חדר‪-‬ילדים יהיי לילד‬ ‫הך מדליקות ראשונה‪ ,‬לפני האם והאחות המבוגרת‪) ,‬אף שהטעם הפשוט לכך‬
‫קופת‪-‬צדקה משלו‪ ,‬סידור משלו )עכ"פ יימודה אני" משלו(‪ ,‬ועד"ז חומש ותניא‬ ‫הוא‪ ,‬בכדי שהאם תוכל לעזור לה ולתקך את הדלקתה‪ ,‬שזה אפשרי אך ורק‬
‫משלו‪.‬‬ ‫כשהאם נמצאת עדייך לפני הדלקת הנר שלה(‪.‬‬

‫וכמו‪-‬כך בנוגע לתינוקות בעריסותיהך ‪ -‬ע"י תליית ה"שיר המעלות"‬ ‫כד‪ .‬ועוד ועיקר‪ ,‬שעי"ז מביאים את הגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬
‫וכו' ‪ 22‬ך ‪.‬נוסף על המנהג דנשי ובנות ישראל לשיר לתינוק אודות גודל מעלת‬ ‫כמרומז בפסוקךךך יינר מצוה ותורה אור"‪ ,‬שע"י ה"נר מצוה" )דקאי בפרטיות על‬
‫התורה‪ ,‬שהיא מתוקה מכל עניני המתיקות ודבר הכי יקר מכל וכו‪'.‬‬ ‫את הגילוי ד"תורה חדשה מאתי‬ ‫הדלקת נש"ק ‪ 3‬ך ך( מביאים את ה"תורה אור" ‪-‬‬
‫תצא"‪,‬‬
‫‪ -‬שכמו שראינו זה עתה שכמה יהודים עלו‬ ‫כה‪ .‬ועוד והוא העיקר‬
‫מלמטה למעלה‪ ,‬כמו‪-‬כך נעשית העליי מלמטה למעלה דכל בני ישראל‪ ,‬מך‬ ‫ו"תורה אור" דוקא‪ ,‬שזהו המאמר הראשוך )בגלוי( מהעשרה מאמרות שבהך‬
‫הגלות אל הגאולה‪ ,‬ומחוץ‪-‬לארץ לארץ‪-‬ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות ‪ 23‬ך‪,‬‬ ‫נברא העולם ‪ 4‬ךך )יייהי אור" ‪ 5‬ךך(‪ ,‬ועל‪-‬ידו נעשה הגילוי דכל שאר המאמרות עד‬
‫]וביחד עם זה‪ ,‬הרי מתמצית ארץ‪-‬ישראל שותיך כל הארצות ‪[, 24‬ך‬ ‫למאמר העשירי‪,‬‬

‫כל בני ישראל‪ ,‬ביחד עם כל הכתי כנסיות‬ ‫‪-‬‬ ‫ייוארו עם ענני שמיא" ‪ 25‬ך‬ ‫החל מהגילוי ד"ורוח אלקים מרחפת '''וג ‪ 6‬ךך‪ ,‬יירוחו של משיח"ךךך‪ ,‬וגילוי‬
‫ובתי מדרשות שבבבלך ‪ ,4‬וביחד עם כל הבתים פרטיים של בני ישראל בכל‬ ‫ה"ויהי אור" דקאי על אורו של משיח ‪ 8‬ךך )ובאופך ד"ויהי"‪ ,‬כלשוך ציווי(‪,‬‬
‫העולם כולו‪ ,‬כולל כל החדרים שבכל בית‪ ,‬כיוך שהם נעשו כבר בתי תורה עבודה‬
‫ועד לגילוי השלימות ד"יום אחד" "לפי שהיי הקב"ה יחיד בעולמו" ‪ 9‬ךך ]ככל‬
‫וגמילות‪-‬חסדים‪ ,‬וכולל גם עריסת התינוק )יידער וויגעלע"( ע"י ה"שיר‬
‫שזהו העניך‬ ‫‪-‬‬ ‫פירושי חז"ל בפסוק זה‪ ,‬וכמדובר בפרטיות בהתוועדות שלפני זה[‬
‫שהם כולם נישאים )ייווערך אריבערגעטר ‪ I$‬גך"( ייעם‬ ‫המעלות" שבה וכיו"ב ‪-‬‬ ‫ד"דירה לו יתי בתחתונים"‪ ,‬שבכל העולם כולו ניכר בגלוי שכל ענינו הוא אך ורק‬
‫ענני שמיא" לארצנו הקדושה‪,‬‬

‫‪ -‬בירושלים עיה"ק שהיא גבוהה יותר בגשמיות‪ ,‬ולהר‬ ‫ושם גופא‬

‫פרש''' שבת כג‪ ,‬ב )ר"ה בכ'ס(‪.‬‬ ‫‪( 113‬‬ ‫!ת"א קע‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 107‬‬
‫אבות רפ"ה‪.‬‬ ‫‪( 114‬‬ ‫‪ ( 108‬ראה ‪ T‬ח"ב קסו‪ ,‬ב‪ .‬לקו"ת בהעלותן לג‪ .‬ג‪.‬‬
‫בראש'ת א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 115‬‬ ‫שלח מר‪ ,‬ר‪.‬‬
‫בראש'ת שס‪ .‬ב‪.‬‬ ‫‪( 116‬‬ ‫וש"ג‪.‬‬ ‫‪.215‬‬ ‫סה"מ תרצ"ו עי‬ ‫‪( 109‬‬
‫ראה ש'חת יייט כסלו תשמיי!‪.‬‬ ‫‪( 122‬‬ ‫ק'רוש'!‪.‬‬ ‫משגה ובר"תא סוף‬ ‫‪( 120‬‬ ‫ב"ר פ"ב‪ ,‬ר‪ .‬פ"ח‪ ,‬א‪ .‬ו'ק"ר פ'ייר‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 117‬‬ ‫ראה תג'א פ"ר‪.‬‬ ‫‪( 110‬‬
‫‪ T‬בת'ס גר‪ .‬ב‪.‬‬ ‫‪( 123‬‬ ‫ש"פ‬ ‫משפט'ס‪.‬‬ ‫ש"פ‬ ‫‪-‬‬ ‫ש'חות תשמ"‪T‬‬ ‫‪( 121‬‬ ‫‪ ( 118‬ראה 'רושלמ' ברכות פ"ח ה"ו‪ .‬ב"ר פ"ג‪ .‬ו‪.‬‬ ‫‪ ( 111‬משל‪ ,‬ו‪ .‬כג‪.‬‬
‫ראה תעג'ת 'וייר‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪( 124‬‬ ‫תרומה‪ .‬ש"פ ו'קרא‪ .‬מכתב !'ב לט"ו בשבט‬ ‫הובא בפרש''' שס‪ .‬ר‪.‬‬ ‫‪ ( 112‬ראה ש'חות חורש תשר' תשלייה‪ .‬לקו"ש‬
‫צת‪ .‬א ‪.‬‬ ‫רג'אל ‪. .T‬ג' וראה סגהרר'!‬ ‫‪( 125‬‬ ‫)לקוייש חכייו עי ‪ 414‬וא'לן‪ .‬שס עי ‪(. 420‬‬ ‫פרש''' עה"פ‪.‬‬ ‫‪( 119‬‬ ‫ח"יא עי ‪ 284‬וא'לן‪ .‬חט"ו עי ‪ 168‬וא'לן‪.‬‬

‫(‬ ‫ועור‪.‬‬ ‫ועור‪.‬‬

 ‫‪645‬‬ ‫יתרד‪ ,‬כ"ף שבט‬ ‫'ש'‪O‬‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחדת קדדש‬ ‫‪644‬‬

‫השימוש לקונו‪ ,‬ייאני נבראתי לשמש את קוני" ‪ 20‬ך‪ ,‬בדוגמת עניך הדירה בפשטות‬ ‫עשה )שהם כנגד רמ"ח איברים הגשמייםך‪ o‬ך( בתוספת אהבה ויראה ‪ 08‬ך )שגם הם‬

‫שהיא טפלה ובטלה לגמרי אל האדם הדר בדירה‪.‬‬ ‫צריכים להיות ניכרים בגשמיות הגוף כידוע ‪(, 09‬ך אשר‪ ,‬בנוסף להיותך מצוה מך‬
‫המצוות הרי הך ג"כ שורש ויסוד לקיום התרי"ג מצוות‪ O‬ךך )שלכך יש למנותך‬
‫ובזה מתווספת המעלה המיוחדת ע"י עבודתך של נשי ובנות ישראל כאמור‪,‬‬
‫בנפרד(‪ ,‬וממילא ביחד הרי זה יינר"‪ ,‬היינו‪ ,‬שבמצוה זו )הדלקת נש"ק( בא לידי‬
‫שיופי ונוי הדירה תלוי דוקא בהך ‪ .‬היינו‪ ,‬שביחד עם זה שכל עניך הדירה הוא‬
‫מצוה"ךךך ‪.‬‬ ‫ביטוי כללות עניך קיום המצוות‪ ,‬יינר‬
‫השימוש )והביטול הגמור( לבעל הדירה‪ ,‬הרי ע"י עבודתך ושליחותך של נשי ובנות‬
‫ישראל בעולם הך פועלות שהדירה תהיי יידירה נאה שמרחיבה דעתו של אדם" ‪ 05‬ך‪,‬‬ ‫והרי זהו תפקידך המיוחד של נשי ובנות ישראל‪ ,‬להאיר את הבית ב"נר‬
‫כלומר‪ ,‬שהיא פועלת הוספה והרחבה בבעל הדירה‪ ,‬באדם העליוך )כביכול( !‬ ‫מצוה"‪ ,‬נר שבת קדש‪ ,‬באופך שהך דוקא הראשונות המכניסות את קדושת ואור‬

‫השבת אל הבית‪.‬‬
‫ועבודה זו )יידירה נאה שמרחיבה ('''וכ כוללת את כל בתי ישראל‪ ,‬וכל‬
‫חדרי הילדים‪ .‬וכמדובר כמה פעמיםך ‪ 2‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫החדרים שבכל דירה‪ ,‬כולל ובמיוחד‬ ‫ובפרט למנהגנו ‪ 2‬ךך‪ ,‬שגם בנות קטנות מדליקית נרות שבת קדש‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬
‫אודות גודל ההשתדלות שצריכה להיות כעניך זה‪ ,‬שבכל חדר‪-‬ילדים יהיי לילד‬ ‫הך מדליקות ראשונה‪ ,‬לפני האם והאחות המבוגרת‪) ,‬אף שהטעם הפשוט לכך‬
‫קופת‪-‬צדקה משלו‪ ,‬סידור משלו )עכ"פ יימודה אני" משלו(‪ ,‬ועד"ז חומש ותניא‬ ‫הוא‪ ,‬בכדי שהאם תוכל לעזור לה ולתקך את הדלקתה‪ ,‬שזה אפשרי אך ורק‬
‫משלו‪.‬‬ ‫כשהאם נמצאת עדייך לפני הדלקת הנר שלה(‪.‬‬

‫וכמו‪-‬כך בנוגע לתינוקות בעריסותיהך ‪ -‬ע"י תליית ה"שיר המעלות"‬ ‫כד‪ .‬ועוד ועיקר‪ ,‬שעי"ז מביאים את הגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬
‫וכו' ‪ 22‬ך ‪.‬נוסף על המנהג דנשי ובנות ישראל לשיר לתינוק אודות גודל מעלת‬ ‫כמרומז בפסוקךךך יינר מצוה ותורה אור"‪ ,‬שע"י ה"נר מצוה" )דקאי בפרטיות על‬
‫התורה‪ ,‬שהיא מתוקה מכל עניני המתיקות ודבר הכי יקר מכל וכו‪'.‬‬ ‫את הגילוי ד"תורה חדשה מאתי‬ ‫הדלקת נש"ק ‪ 3‬ך ך( מביאים את ה"תורה אור" ‪-‬‬
‫תצא"‪,‬‬
‫‪ -‬שכמו שראינו זה עתה שכמה יהודים עלו‬ ‫כה‪ .‬ועוד והוא העיקר‬
‫מלמטה למעלה‪ ,‬כמו‪-‬כך נעשית העליי מלמטה למעלה דכל בני ישראל‪ ,‬מך‬ ‫ו"תורה אור" דוקא‪ ,‬שזהו המאמר הראשוך )בגלוי( מהעשרה מאמרות שבהך‬
‫הגלות אל הגאולה‪ ,‬ומחוץ‪-‬לארץ לארץ‪-‬ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות ‪ 23‬ך‪,‬‬ ‫נברא העולם ‪ 4‬ךך )יייהי אור" ‪ 5‬ךך(‪ ,‬ועל‪-‬ידו נעשה הגילוי דכל שאר המאמרות עד‬
‫]וביחד עם זה‪ ,‬הרי מתמצית ארץ‪-‬ישראל שותיך כל הארצות ‪[, 24‬ך‬ ‫למאמר העשירי‪,‬‬

‫כל בני ישראל‪ ,‬ביחד עם כל הכתי כנסיות‬ ‫‪-‬‬ ‫ייוארו עם ענני שמיא" ‪ 25‬ך‬ ‫החל מהגילוי ד"ורוח אלקים מרחפת '''וג ‪ 6‬ךך‪ ,‬יירוחו של משיח"ךךך‪ ,‬וגילוי‬
‫ובתי מדרשות שבבבלך ‪ ,4‬וביחד עם כל הבתים פרטיים של בני ישראל בכל‬ ‫ה"ויהי אור" דקאי על אורו של משיח ‪ 8‬ךך )ובאופך ד"ויהי"‪ ,‬כלשוך ציווי(‪,‬‬
‫העולם כולו‪ ,‬כולל כל החדרים שבכל בית‪ ,‬כיוך שהם נעשו כבר בתי תורה עבודה‬
‫ועד לגילוי השלימות ד"יום אחד" "לפי שהיי הקב"ה יחיד בעולמו" ‪ 9‬ךך ]ככל‬
‫וגמילות‪-‬חסדים‪ ,‬וכולל גם עריסת התינוק )יידער וויגעלע"( ע"י ה"שיר‬
‫שזהו העניך‬ ‫‪-‬‬ ‫פירושי חז"ל בפסוק זה‪ ,‬וכמדובר בפרטיות בהתוועדות שלפני זה[‬
‫שהם כולם נישאים )ייווערך אריבערגעטר ‪ I$‬גך"( ייעם‬ ‫המעלות" שבה וכיו"ב ‪-‬‬ ‫ד"דירה לו יתי בתחתונים"‪ ,‬שבכל העולם כולו ניכר בגלוי שכל ענינו הוא אך ורק‬
‫ענני שמיא" לארצנו הקדושה‪,‬‬

‫‪ -‬בירושלים עיה"ק שהיא גבוהה יותר בגשמיות‪ ,‬ולהר‬ ‫ושם גופא‬

‫פרש''' שבת כג‪ ,‬ב )ר"ה בכ'ס(‪.‬‬ ‫‪( 113‬‬ ‫!ת"א קע‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 107‬‬
‫אבות רפ"ה‪.‬‬ ‫‪( 114‬‬ ‫‪ ( 108‬ראה ‪ T‬ח"ב קסו‪ ,‬ב‪ .‬לקו"ת בהעלותן לג‪ .‬ג‪.‬‬
‫בראש'ת א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 115‬‬ ‫שלח מר‪ ,‬ר‪.‬‬
‫בראש'ת שס‪ .‬ב‪.‬‬ ‫‪( 116‬‬ ‫וש"ג‪.‬‬ ‫‪.215‬‬ ‫סה"מ תרצ"ו עי‬ ‫‪( 109‬‬
‫ראה ש'חת יייט כסלו תשמיי!‪.‬‬ ‫‪( 122‬‬ ‫ק'רוש'!‪.‬‬ ‫משגה ובר"תא סוף‬ ‫‪( 120‬‬ ‫ב"ר פ"ב‪ ,‬ר‪ .‬פ"ח‪ ,‬א‪ .‬ו'ק"ר פ'ייר‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 117‬‬ ‫ראה תג'א פ"ר‪.‬‬ ‫‪( 110‬‬
‫‪ T‬בת'ס גר‪ .‬ב‪.‬‬ ‫‪( 123‬‬ ‫ש"פ‬ ‫משפט'ס‪.‬‬ ‫ש"פ‬ ‫‪-‬‬ ‫ש'חות תשמ"‪T‬‬ ‫‪( 121‬‬ ‫‪ ( 118‬ראה 'רושלמ' ברכות פ"ח ה"ו‪ .‬ב"ר פ"ג‪ .‬ו‪.‬‬ ‫‪ ( 111‬משל‪ ,‬ו‪ .‬כג‪.‬‬
‫ראה תעג'ת 'וייר‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪( 124‬‬ ‫תרומה‪ .‬ש"פ ו'קרא‪ .‬מכתב !'ב לט"ו בשבט‬ ‫הובא בפרש''' שס‪ .‬ר‪.‬‬ ‫‪ ( 112‬ראה ש'חות חורש תשר' תשלייה‪ .‬לקו"ש‬
‫צת‪ .‬א ‪.‬‬ ‫רג'אל ‪. .T‬ג' וראה סגהרר'!‬ ‫‪( 125‬‬ ‫)לקוייש חכייו עי ‪ 414‬וא'לן‪ .‬שס עי ‪(. 420‬‬ ‫פרש''' עה"פ‪.‬‬ ‫‪( 119‬‬ ‫ח"יא עי ‪ 284‬וא'לן‪ .‬חט"ו עי ‪ 168‬וא'לן‪.‬‬

‫(‬ ‫ועור‪.‬‬ ‫ועור‪.‬‬

‫‪647‬‬ ‫ש'פ יתרי‪ ,‬ב"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחית קידש‬ ‫‪646‬‬

‫‪,‬שיבנה בית המקדש‪ ",‬ואח"כ‬ ‫רצון ‪,‬‬ ‫]אח"כ הורה לש"ץ שי' לנגן יייהי‬ ‫המקדש‪ ,‬שגבוה יותר בגשמיות ‪ 26‬ך )במכ"ש מסתם הר(‪ ,‬גוד לקדש הקדשים‪ ,‬ועד‬
‫התחיל לנגן יינייעט נייעט ניאקווא"‪,‬‬ ‫לאבן השתי‪ ',‬שממנה הושתת כל העולם כולוד ‪ 2‬ך‪,‬‬

‫אח"כ הזכיר אודות אמירת ברכה אחרונה[‪,‬‬ ‫ואזי מתגלה ג"כ איך שכל העולם כולו מושתת על עבודתו של היהודי‪,‬‬

‫ובאופן דנשמה בגוף דוקא‪ ,‬באופן שהגשמיות שלו היא בריאה וחזקה‬
‫בתוקף הכי גדול‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שהרוחניות שואבת חיים ממנה‪ ,‬ודוקא ע"י קיום‬
‫‪--------.--------‬‬ ‫המצוות באיברים גשמיים‪ ,‬ונתינת צדקה בממון גשמי‪,‬‬

‫תיכף ומיד ממש‪ ,‬והוא העיקר !‬ ‫‪-‬‬ ‫וכל ענינים אלו‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫‪-‬‬ ‫שיחה י'‬ ‫‪-‬‬

‫החלטית טיבית בהאמיר‪ ,‬יבעיקר ‪ -‬שמיבנים לביאת משיח צדקני!‬
‫כו‪ ,‬להזכיר עוד הפעם אודות ענין השליחות האמור ‪ -‬שכאו"א יקבל‬
‫החלטות בענין זה כיון שזהו תפקידו של כל יהודי ‪,‬ומתוך ידיעה שכל הענינים‬
‫האמורים ישנם בכאו"א מישראל בפועל‪) ,‬עכ"פ( בהעלם הקרוב אל הגילוי‪,‬‬

‫וע"י ההחלטות בכל זה בתוקף המתאים‪ ,‬שאז הקב"ה מחשיב זאת‬

‫כמעשה בפועל ‪ 2S‬ך‪,‬‬

‫ע"י ההחלטה שכל אחד יחליט בעצמו שהנה הוא עומד‬ ‫ועוד ועיקר ‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫מוכן לביאת משיח צדקנו‬

‫נזכה תיכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬וכולנו נמצאים‬

‫בארצנו הקדושה‪ ,‬ובירושלים עיה"ק‪ ,‬ובהר הקדש‪ ,‬ובבית המקדש השלישי‬
‫והמשולש‪ ,‬עד לקדש הקדשים ולאבן השתי' שבו‪ ,‬שממנה הושתת כל העולם‬
‫כולו‪) ,‬ואזי הוא רואה את כל מה שהחלטותיו פעלו(‪,‬‬

‫תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועוד והוא העיקר‬

‫*‬

‫ס"ג‬ ‫או"ח סתקע"א‬ ‫בשו"ע‬ ‫הפס"י‬ ‫ע"י‬ ‫‪( 128‬‬ ‫ראה זבחים שם‪,‬‬ ‫‪( 126‬‬
‫)מתענית ח‪(, .‬ב‬ ‫יומא ני‪ .‬ב‪,‬‬ ‫‪( 127‬‬
‫‪647‬‬ ‫ש'פ יתרי‪ ,‬ב"ף שבט‬ ‫ה'תשנ"ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיחית קידש‬ ‫‪646‬‬

‫‪,‬שיבנה בית המקדש‪ ",‬ואח"כ‬ ‫רצון ‪,‬‬ ‫]אח"כ הורה לש"ץ שי' לנגן יייהי‬ ‫המקדש‪ ,‬שגבוה יותר בגשמיות ‪ 26‬ך )במכ"ש מסתם הר(‪ ,‬גוד לקדש הקדשים‪ ,‬ועד‬
‫התחיל לנגן יינייעט נייעט ניאקווא"‪,‬‬ ‫לאבן השתי‪ ',‬שממנה הושתת כל העולם כולוד ‪ 2‬ך‪,‬‬

‫אח"כ הזכיר אודות אמירת ברכה אחרונה[‪,‬‬ ‫ואזי מתגלה ג"כ איך שכל העולם כולו מושתת על עבודתו של היהודי‪,‬‬

‫ובאופן דנשמה בגוף דוקא‪ ,‬באופן שהגשמיות שלו היא בריאה וחזקה‬
‫בתוקף הכי גדול‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שהרוחניות שואבת חיים ממנה‪ ,‬ודוקא ע"י קיום‬
‫‪--------.--------‬‬ ‫המצוות באיברים גשמיים‪ ,‬ונתינת צדקה בממון גשמי‪,‬‬

‫תיכף ומיד ממש‪ ,‬והוא העיקר !‬ ‫‪-‬‬ ‫וכל ענינים אלו‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫‪-‬‬ ‫שיחה י'‬ ‫‪-‬‬

‫החלטית טיבית בהאמיר‪ ,‬יבעיקר ‪ -‬שמיבנים לביאת משיח צדקני!‬
‫כו‪ ,‬להזכיר עוד הפעם אודות ענין השליחות האמור ‪ -‬שכאו"א יקבל‬
‫החלטות בענין זה כיון שזהו תפקידו של כל יהודי ‪,‬ומתוך ידיעה שכל הענינים‬
‫האמורים ישנם בכאו"א מישראל בפועל‪) ,‬עכ"פ( בהעלם הקרוב אל הגילוי‪,‬‬

‫וע"י ההחלטות בכל זה בתוקף המתאים‪ ,‬שאז הקב"ה מחשיב זאת‬

‫כמעשה בפועל ‪ 2S‬ך‪,‬‬

‫ע"י ההחלטה שכל אחד יחליט בעצמו שהנה הוא עומד‬ ‫ועוד ועיקר ‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫מוכן לביאת משיח צדקנו‬

‫נזכה תיכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬וכולנו נמצאים‬

‫בארצנו הקדושה‪ ,‬ובירושלים עיה"ק‪ ,‬ובהר הקדש‪ ,‬ובבית המקדש השלישי‬
‫והמשולש‪ ,‬עד לקדש הקדשים ולאבן השתי' שבו‪ ,‬שממנה הושתת כל העולם‬
‫כולו‪) ,‬ואזי הוא רואה את כל מה שהחלטותיו פעלו(‪,‬‬

‫תיכף ומיד ממש‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ועוד והוא העיקר‬

‫*‬

‫ס"ג‬ ‫או"ח סתקע"א‬ ‫בשו"ע‬ ‫הפס"י‬ ‫ע"י‬ ‫‪( 128‬‬ ‫ראה זבחים שם‪,‬‬ ‫‪( 126‬‬
‫)מתענית ח‪(, .‬ב‬ ‫יומא ני‪ .‬ב‪,‬‬ ‫‪( 127‬‬