‫מיקרו ‪ - 2‬פתרון לתרגיל ‪10‬‬

‫שאלה ‪1‬‬

‫סעיף א'‬

‫ראשית נפתור את בעיית הפירמה – נשים לב שפונקציית הייצור היא תק"ל ולכן רווחי הפירמה הם אפס‪.‬‬

‫‪max: c∙pc – W1L1 – W2 ∙ 5L2‬‬

‫‪s.t: c = L1 + 5L2‬‬

‫מהצבת האילוץ‪ ,‬הנומרר ‪ ,pc = 1‬וגזירה לפי משתני ההחלטה ‪ ,L1, L2‬נקבל כי‪:‬‬

‫‪W1 = 1‬‬

‫‪W2 = 5‬‬

‫כעת‪ ,‬נפתור את בעיית הפרטים‪:‬‬

‫‪max: Ci – 0.5Li2‬‬

‫‪1. Ci = WiLi‬‬ ‫‪s.t:‬‬

‫‪2. Li ≤ 10‬‬

‫מהצבת האילוצים‪ ,‬וגזירה נקבל את המשוואה‪:‬‬

‫‪Li = Wi‬‬

‫נציב את השכר עבור כל פרט ונקבל‪L1 = 1, L2 = 5 :‬‬

‫סעיף ב'‬

‫משום שלפירמה פונקציית ייצור של תק"ל‪ ,‬היא ממשיכה להכתיב (בשווי משקל פנימי) אותו שכר ברוטו ‪ Wi‬לשני‬
‫סוגי הפרטים‪ .‬נפתור את בעיית הפרט‪ ,‬ונשים לב למס ההכנסה שהפרט רואה על משכורתו‪ ,‬וכמו כן להחזרי‬
‫המסים שהפרט מקבל הממשלה‪ .‬לא לשכוח – סך תקבולי המס ‪ T‬אינם מושפעים מהחלטות הפרט (מנקודת‬
‫המבט של הפרט)‪:‬‬

‫‪max: (1-t)WiLi – 0.5Li2 + 0.5T‬‬

‫‪F.O.C: Li = (1-t)Wi‬‬

‫נציב את השכר ונקבל‪:‬‬

‫‪L1 = 1-t‬‬

‫)‪L2 = 5(1-t‬‬
 ‫סעיף ג'‬

‫נמקסם את תקבולי הממשלה מהמס בשמ"ת‪:‬‬

‫‪max: W1L1(t) ∙t + W2L2(t) ∙ t‬‬

‫‪1. L1(t) = 1-t‬‬ ‫‪s.t:‬‬

‫)‪2. L2(t) = 5(1-t‬‬

‫‪3. W1 = 1‬‬

‫‪4. W2 = 5‬‬

‫)‪max: (1-t)t + 25t(1-t‬‬

‫גזירת המשוואה לפי ‪ , t‬תראה ששיעור המס המביא את תקבולי הממשלה למקסימום הינו ‪.50%‬‬

‫סעיף ד'‬

‫לפי תוצאות הסעיפים הקודמים‪ ,‬שכרו של פרט ‪ 2‬גבוה יותר‪ ,‬וכמו כן הוא בוחר לעבוד יותר שעות מפרט ‪.1‬‬

‫בשל ‪ 2‬הסיבות הללו‪ ,‬פרט ‪ 2‬משלם יותר מס ותורם יותר לתקבולי המס הממשלה‪ .‬מכיוון שתקבולי המס מוחזרים‬
‫בצורה שוויונית לפרטים‪ ,‬למעשה המס מהווה העברה מפרט ‪ 2‬לפרט ‪.1‬‬

‫לכן‪ ,‬פרט ‪ 2‬יעדיף שיעור מס נמוך (ליתר דיוק שלא יהיה מס בכלל)‪ ,‬ופרט ‪ 1‬יעדיף שיעור מס מעט נמוך יותר מ ‪-‬‬
‫‪ :50%‬בשיעור מס זה ההעברה היא אמנם מקסימלית‪ ,‬אולם ירידה קטנה בשיעור המס כמעט לא תשנה את‬
‫ההעברה (הנגזרת של תקבולי הממשלה היא ‪ ) 0‬ותקטין את העיוות של המס שפוגע גם בפרט ‪( 1‬אפקט העיוות‬
‫חיובי)‪.‬‬

‫סעיף ה'‬

‫נסתכל על בעיית הפירמה‪ .‬קל לראות שגם אם יעבדו כל הפרטים מסוג ‪ 10( 2‬פרטים‪ 10 ,‬שעות עבודה כ"א‪ ,‬סה"כ‬
‫‪ 100‬שעות עבודה מסוג ‪ ,)2‬אזי יהיה ביקוש רק ל ‪ 500-‬שעות עבודה מסוג ‪ ,1‬ולכן בהכרח יישאר עודף היצע של‬
‫גורם ייצור זה (שכן יש ‪ 90‬עובדים מסוג ‪ 10 ,2‬שעות עבודה כ"א‪ ,‬סה"כ היצע של ‪ 900‬שעות עבודה מסוג ‪ .)2‬לכן‬
‫שכר העבודה שלהם (בש"מ תחרותי) חייב להיות ‪ ,W1 = 0‬והפירמה מעסיקה ‪ 500‬שעות שלהם בסה"כ (למשל –‬
‫עובדים רק ‪ 50‬פרטים מסוג ‪ ,1‬וכל פרט שכזה עובד ‪ 10‬שעות‪ .‬או – כל הפרטים מסוג ‪ 1‬עובדים ‪ 500/90‬שעות)‪.‬‬
‫לעבודת הפרטים מסוג ‪ 2‬יש עודף ביקוש‪ ,‬כל פרט מסוג ‪ 2‬עובד את הכמות המקסימלית‪ 10 ,‬שעות ביום‪ ,‬והשכר‬
‫שלהם לשעת עבודה שווה לתפוקה השולית‪ ,‬כלומר ‪.W2 = 5‬‬
 ‫סעיף ו'‬

‫השכר בש"מ תחרותי זהה לסעיף הקודם‪ .‬כמו כן החלטות הפרטים לא משתנות‪ ,‬שכן לפרטים אין נזק מעבודה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬שעות העבודה של הפרטים לא השתנו‪.‬‬

‫סעיף ז'‬

‫נסכום את תקבולי המס של הפרטים‪ ,‬לפי שעות העבודה כפי שצוין בסעיפים הקודמים‪:‬‬

‫‪W1L1t + W2L2t = 0 ∙ 500 ∙ t + 5 ∙ 100 ∙ t = 500t‬‬

‫סעיף ח'‬

‫"בעלי הכח"‪ ,‬פרטים מסוג ‪ ,1‬יעדיפו שיעור מס של ‪ ,100%‬שכן שיעור המס לא משפיע על היצע העבודה של‬
‫הפרטים מסוג ‪( 2‬בניגוד לחלק הראשון בשאלה)‪ .‬כך למעשה פרטים מסוג ‪ 1‬ישיגו מקסימום הכנסה (מהחזרי‬
‫תקבולי המס לפרטים) ומקסימום תצרוכת (תועלת)‪ .‬הערה‪ :‬אם במס של ‪ 100%‬פרטים מסוג ‪( 2‬שאדישים אם‬
‫לעבוד) היו מפסיקים לעבוד‪ ,‬אז היינו בוחרים במס של ‪.99.9999%‬‬

‫סעיף רשות‬

‫תחת הצעת שר האוצר‪ ,‬בעלי מח עובדים ‪ 10‬שעות בשכר של ‪ 5‬ולא משלמים מס‪ :‬תועלת ‪ .50‬בעלי כח מקבלים‬
‫את הסכום שקיבלו קודם תחת מס של (כמעט) ‪ ,100%‬כלומר כל אחד מקבל ‪.500/90‬‬

‫תחת הצעת ראש הממשלה‪ ,‬היצע העבודה הוא ‪ 300‬שעות עבודה של בעלי מח ‪ ,‬ו ‪ 700-‬עבודה של בעלי כח‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬קיים עודף היצע של העבודה של בעלי מח ולכן שכרם בש"מ יהיה אפס ותועלתם ‪ .0‬לעומת זאת‪ ,‬שכרם של‬
‫בעלי כח יהיה ‪ 1‬לשעה ותועלתם (הם עובדים ‪ 10‬שעות) היא ‪.10‬‬

‫עובדים מיומנים (בעלי מח)‪ :‬יעדיפו את הצעתו של שר האוצר (‪.)0>50‬‬

‫עובדים לא מיומנים (בעלי כח) שלא עברו הכשרה‪ :‬יעדיפו את הצעתו של ראש הממשלה (‪.)500/90>10‬‬

‫עובדים לא מיומנים (בעלי כח) שעברו הכשרה (וכעת הם בעלי מח)‪ :‬יעדיפו את הצעתו של שר האוצר‬
‫(‪.)0>500/90‬‬
 ‫שאלה ‪2‬‬

‫בנוסף‪ ,‬ניתן לרשום את פונק' התועלת באופן הבא‪:‬‬

‫) ‪l ( y + AT ) = l ((1 − t ) L + AtL) = lL(1 − t + At‬‬

‫נגזור כעת ביחס לשיעור המס‪:‬‬

‫‪242‬‬
‫‪Max‬‬ ‫) ‪*(1 − t + tA) 2 *(1 − t‬‬
‫‪t‬‬ ‫)‪(2(1 − t ) + tA‬‬ ‫‪2‬‬

‫)‪ ( ‬‬ ‫) ‪242 *(−2( A − 2)) *(1 − t + tA) 2 *(1 − t‬‬

‫=‬
‫‪t‬‬ ‫‪(2(1 − t ) + tA)3‬‬
‫‪ 242 (1 − t )   242 (1 − t + tA) 2 ‬‬
‫‪+2( A − 1)(1 − t + tA) ‬‬ ‫‪2 ‬‬
‫‪− 1‬‬ ‫‪2 ‬‬
‫‪ (2(1 − t ) + tA)   (2(1 − t ) + tA) ‬‬

‫נציב ‪ t=0‬בביטוי הנ"ל ונבדוק עבור איזה ‪ A‬הוא חיובי‪:‬‬

‫)‪−242 * 2( A − 2‬‬ ‫‪ 242   242 ‬‬

‫‪+ 2( A − 1)  2  − 1 2   0‬‬
‫‪(2)3‬‬ ‫‪ (2)   (2) ‬‬
‫‪ (4 − 2 A) + 4( A − 1) − 2  0  A  1‬‬

‫מצאנו שכאשר ‪ , A>1‬כלומר שהשווי של השירות הממשלתי גבוה משווי המס שנגבה ממנו‪ ,‬אז‬
‫עדיף לפרט שייגבה ממנו סכום חיובי של מס‪.‬‬
 ‫שאלה ‪)3-‬‬
‫במשק יש שני פרטים ‪ 1‬ו – ‪ 2‬ושני מוצרים ‪ y‬תצרוכת ו – ‪ l‬עבודה‪ .‬פונקציות התועלת של‬

‫‪l 22‬‬ ‫‪l12‬‬

‫‪ U 2 ( y2 , l2 ) = y2 −‬בהתאמה‪ .‬למשק יש כמות תחילית‬ ‫‪ U1 ( y1 , l1 ) = y1 −‬ו‪-‬‬ ‫הצרכנים הן‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫של ‪ k = 100‬יחידות הון וניתן לייצר את ‪ y‬לפי פונקצית הייצור ‪ . y = k + l1 + 2  l2‬לכל פרט‬

‫יש ‪ 24‬שעות מהן הוא יכול לבחור בכמה לעבוד‪ .‬פרט ‪ 2‬הוא הבעלים של כל ההון במשק‪.‬‬
‫(לכל אורך השאלה הניחו כי לפרטים בעלות משותפת על הפירמה המייצרת תצרוכת)‬
‫הממשלה שוקלת להטיל מס על מנת להקטין את אי‪-‬השוויון בכלכלה‪ .‬בפני הממשלה עומדים ‪ 2‬מכשירי‬
‫מיסוי‪:‬‬
‫(‪ )i‬מס בשיעור ‪ t2‬על קניית בהון‪.‬‬

‫(‪ )ii‬מס הכנסה בשיעור ‪. t1‬‬

‫לממשלה אין יכולת להבחין בין הפרטים‪ ,‬ולכן היא נאלצת להחזיר את תקבולי המס בצורת תשלום‬
‫העברה שווה לשניהם‪ .‬נרמלו את השכר של פרט ‪ 1‬להיות שווה לשעת עבודה להיות שווה ל‪.1-‬‬
‫א‪ .‬אם הממשלה רוצה למקסם את הכנסותיה ממיסים איזה שיעורי מס תקבע?‬

‫פתרון‪:‬‬
‫תחילה עלינו למצוא את היצע העבודה של הפרטים‪ ,‬ואת ההיצע של הון כפונקציה של שיעורי המס‪ .‬שימו‬
‫לב כי היצע ההון של הפרטים יהיה תמיד ‪ ,100‬מכיוון שלפרטים אין כל שימוש בהון הם יסכימו למכור‬
‫אותו לא משנה מה המס שמוטל על ההון‪ .‬כלומר אפילו אם ישנו מס של ‪ 100%‬שאומר שהפרט לא יקבל‬
‫דבר מהמכירה של ההון‪ ,‬הפרטים עדיין יסכימו למכור מכיוון שיהיה אדישים בין מכירה לאי‪-‬מכירה ולכן‬
‫המצב בו הם מוכרים יהיה ש"מ‪ .‬ניזכר בכך שכאשר שחקן (פרט או פירמה) הם אדישים הם יהיו מוכנים‬
‫לעשות כל פעולה בש"מ‪ ,‬מכיוון שהם אדישים בין הפעולות השונות‪.‬‬
‫כעת נחשב את היצע העבודה של הפרטים ונמצא את ש"מ כפונקציה של שיעורי המס‪.‬‬
‫נתחיל עם בעיית הפירמה (כמו בכל ש"מ תחרותי)‪:‬‬
‫נשים לב כי מדובר בפירמה עם טכנולוגיית ייצור מסוג תק"ל‪ ,‬ולכן אם לא מתקיימים התנאים המפורטים‬
‫למטה לא יהיה ש"מ תחרותי בו הפירמה תפעל‪ .‬בש"מ תחרותי רווח הפירמה הוא אפס‪ ,‬ולכן גם הבעלות‬
‫עליה איננה בעלת משמעות ולא משפיעה בשום אופן על הפתרון של השאלה‪.‬‬
‫‪max  p y  ( k + l1 + 2  l2 ) − pk  k − w1  l1 − w2  l2 ‬‬

‫‪‬‬
‫) ‪= max k  ( p y − pk ) + l1  ( p y − w1 ) + l1  ( 2 p y − w2‬‬ ‫‪‬‬
‫‪→ p y = pk , p y = w1 , 2 p y = w2‬‬
‫‪→ p y = pk = w1 = 1, w2 = 2‬‬

‫בעיית הפרט‪:‬‬
 ‫‪‬‬ ‫‪l i2 ‬‬
‫‪max  yi − ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2 ‬‬
‫‪s.t‬‬
‫‪yi = li wi (1 − t1 ) + T‬‬
‫נסמן את תשלום ההעברה שכל אחד מהפרטים מקבל מהממשלה בתור ‪ ,T‬כלומר סך כל תקבולי הממשלה‬
‫צריך להיות שווה ל‪.2T-‬‬
‫פתרון בעיית הפרט‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪l i2 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪max li wi (1 − t1 ) + T − ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪yi‬‬ ‫‪‬‬
‫) ‪→ wi (1 − t1 ) − li = 0 → li = wi (1 − t1‬‬
‫‪→ ci = wi 2 (1 − t1 ) 2 + T‬‬
‫לכן אנו יכולים לרשום את תקבולי הממשלה כפונקציה של שיעורי המס‪ .‬נשים לב שלממשלה ישנן‬
‫הכנסות ממיסוי של עבודה וממיסוי של הון‪:‬‬
‫‪R(t1 , t2 ) = l1w1t1 + l2 w2t1 + 100t2 pk‬‬
‫‪= w2 (1 − t1 ) w1t1 + w2 (1 − t1 ) w2t1 + 100t2‬‬
‫‪= (1 − t1 )t1  w2 2 + w12  + 100t2‬‬
‫‪→ 1 − 2t1 = 0 → t1 = 0.5‬‬
‫‪→ t2 = 1‬‬
‫נשים לב כי שיעורי המס‪ ,‬אומרים איזה אחוז ילך לממשלה ולכן הם מוגבלים להיות בין ‪ 0‬ל‪ 100%-‬שזה‬
‫אומר שיעור מס של ‪ . 1‬ניתן לראות בברור כי שיעור המס על ההון צריך להיות ‪ 100%‬ועל ידי גזירה‬
‫והשוואה לאפס אנו רואים כי שיעור המס על עבודה הוא ‪.50%‬‬
‫(אורך התשובה לכל אחד מהסיפים הבאים לא יעלה על ‪ 2-3‬שורות)‬ ‫ב‪.‬‬
‫האם שיעורי המס שמצאתם בסעיף הקודם מביאים למקסימום את התועלת‬ ‫‪.I‬‬
‫של פרט ‪?1‬‬

‫פתרון‪:‬‬
‫לא מכיוון שישנו עיוות במס ההכנסה שמביא לכך ששיעור המס שאופטימאלי לפרט הלא‪-‬מיומן בהכרח‬
‫יהיה נמוך משיעור המס שממקסם את תקבולי הממשלה כל עוד המס מעוות‪ ,‬כלומר שהיצע העבודה איננו‬
‫קשיח לחלוטין‪.‬‬
‫האם ש"מ התחרותי בסעיף א הוא י"פ?‬ ‫‪.II‬‬

‫פתרון‪:‬‬
‫לא מכיוון שמס ההכנסה מעוות את החלטות היצע העבודה של הפרטים‪ ,‬ולכן בהכרח פוגע בתועלת שלהם‬
‫יחסית למצב של מתכנן מרכזי שהיה יכול לבצע את תשלומי ההעברה ללא גרימת עיוותים בהחלטות‬
‫העבודה והצריכה של הפרטים‪.‬‬
‫האם הממשלה יכולה להביא לשיפור פארטו על ידי שינויי שיעורי המס? אם‬ ‫‪.III‬‬
‫כן נמקו באיזה אופן‪.‬‬

‫פתרון‪:‬‬
‫כן על ידי הורדת מס ההכנסה לשיעור מס נמוך יותר‪ ,‬מספיקה הורדה של אפסילון על מנת ליצור שיפור‪.‬‬
‫זכרו כי שיעור המס שאופטימאלי לפרט הלא מיומן‪ ,‬הוא נמוך משיעור המס שממקסם את תקבולי‬
‫הממשלה‪.‬‬

‫ג‪ .‬האם הממשלה יכולה להביא את הפרטים למצב בו יש להם את אותה התועלת על‬
‫ידי שימוש במיסוי על הון בלבד?‬

‫פתרון‪:‬‬
‫לא! מכיוון שהממשלה לא יכול לזהות את הפרטים היא תיאלץ לתת לשניהם את אותו תשלום ההעברה‪.‬‬
‫ומכיוון שהשכר של הפרט המיומן יותר גבוה‪ ,‬הרי שבהכרח תועלתו תהיה יותר גבוה עבור כל תשלום‬
‫העברה נתון ששני הפרטים יקבלו‪.‬‬

‫ד‪ .‬כעת נולדו לפרטים ילדים והעדפותיו של כל פרט מיוצגות על ידי פונקצית התועלת‬
‫‪ U1 ( y1 , l1 ) = y1 − l11/2 + 0.75e1‬ו ‪ . U 2 ( y2 , l2 ) = y2 − l21/2 + h2 -‬כאשר ‪ e‬ו‪ h-‬הם‬

‫מסגרות חינוך שונות לילדים‪ .‬כל אחד מהפרטים מעדיף סוג אחר של חינוך‪ .‬ניתן‬
‫לייצר ‪ e‬ו‪ h-‬לפי פונקצית הייצור ‪ . e, h = k + l1 + 2  l2‬כעת הממשלה יכולה להחליט‬

‫אם היא מחזירה את תקבולי המס בתור תשלום העברה או האם היא רוכשת חינוך‬
‫עבור הפרטים‪ .‬נשים לב כי לפרט ‪ 1‬אין כל תועלת מקבלת חינוך חינם מסוג ‪,h‬‬
‫ובהתאמה לפרט ‪ 2‬אין כל תועלת מחינוך מסוג ‪.e‬‬
‫כעת האם הממשלה יכולה להביא להקצאה שוויונית במשק (הקצאה בה לשני‬
‫הפרטים אותה התועלת)? והאם ההקצאה הזו היא י"פ?‬

‫פתרון‪:‬‬
‫נשים לב כי כעת לממשלה ישנה יכולת להבדיל בין הפרטים ולכן היא יכולה לתת תשלומי העברה ישירות‬
‫לפרט הלא‪-‬מיומן על ידי רכישה של חינוך חינם עבורו מסוג ‪ .e‬לכן כעת ניתן על ידי מיסוי על הון בלבד‬
‫(שזהו מיסוי שאיננו מעוות) להביא למצב בו ישנו שוויון בתועלות של הפרטים‪.‬‬
‫שאלה ‪4‬‬
 ‫)‪24(t − 1‬‬ ‫)‪24(t − 1‬‬
‫= ‪Ls = LD‬‬ ‫‪ l = 24 −‬‬
‫‪t −3‬‬ ‫‪t −3‬‬
‫אזי הקצאת ש"מ הינה‬
‫)‪96(t − 1‬‬
‫‪y = y = 0.5‬‬
‫‪s‬‬ ‫‪D‬‬

‫‪t −3‬‬

‫נראה זאת בתרשים‪:‬‬

‫‪w‬‬
‫= ‪slope‬‬
‫‪Y‬‬ ‫‪py‬‬

‫‪w−t‬‬
‫= ‪slope‬‬
‫‪A‬‬ ‫‪py‬‬

‫‪T‬‬
‫‪py‬‬
‫‪‬‬
‫‪py‬‬
‫‪l‬‬
‫‪24‬‬

‫אם נציב ‪ t = 0.1‬כדי לבחון את ההקצאה המתקבלת ביחס להקצאה ללא מס‪ ,‬נקבל‪:‬‬
‫‪without tax:‬‬
‫‪y = 2.83‬‬
‫‪L =8‬‬
‫‪p y = 5.66‬‬
‫‪with income tax:‬‬
‫‪y = 2.73‬‬
‫‪L = 7.45‬‬
‫‪p y = 5.46‬‬
‫בעקבות המס היצע העבודה במשק קטן והמשק מייצר מעט מדי ‪ .y‬הביקוש למוצר קטן ולכן גם מחירו‪.‬‬
‫התוצאה אינה פארטו יעילה‪.‬‬

‫שאלה ‪5‬‬
‫א‪ .‬מגבלת התקציב של הפרטים‪:‬‬
‫פרט ‪:1‬‬
‫‪(1 − t ) wl + y = 24(1 − t ) w + s‬‬
‫‪(1 − t )wl + y = 24(1 − t )w + s‬‬ ‫פרט ‪:2‬‬

‫ב‪ .‬שני הפרטים מוציאים מחצית מהכנסתם על כל אחד מן המוצרים כי הם בעלי פונקצית תועלת‬
‫שהיא טרנספורמציה מונוטונית עולה של פונ' קוב‪-‬דגלס‪.‬‬
‫ביקושי פרט ‪:1‬‬
‫‪(1 − t ) w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬
‫= ‪l 1D‬‬ ‫‪= 12 +‬‬
‫‪2(1 − t ) w‬‬ ‫‪2(1 − t ) w‬‬

‫‪(1 − t ) w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬

‫= ‪y 1D‬‬ ‫‪= 12(1 − t ) w +‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫ביקושי פרט ‪:2‬‬

‫‪(1 − t )w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬

‫= ‪l 2D‬‬ ‫‪= 12 +‬‬
‫‪2(1 − t )w‬‬ ‫‪2(1 − t )w‬‬

‫‪(1 − t )w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬

‫= ‪y 2D‬‬ ‫‪= 12(1 − t )w +‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫ג‪ .‬משוואת האיזון התקציבי‪t ( w(24 − l1D ) + w(24 − l 2D )) = 2s :‬‬

‫נציב את הביקושים של שני הפרטים לפנאי ונקבל‪:‬‬

 ‫‪s‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪s‬‬
‫‪2 s = t[12 w −‬‬ ‫‪+ 12w −‬‬ ‫‪] = t[12 w(1 +  ) −‬‬ ‫]‬
‫) ‪2(1 − t‬‬ ‫) ‪2(1 − t‬‬ ‫) ‪(1 − t‬‬

‫‪t‬‬ ‫‪2−t‬‬
‫‪12 w(1 +  )t = s[2 +‬‬ ‫‪]= s‬‬
‫‪1+ t‬‬ ‫‪1− t‬‬

‫) ‪12 w(1 +  )t (1 − t‬‬

‫=‪s‬‬
‫‪2−t‬‬
‫ד‪ .‬נציב את הביטוי שקיבלנו לתוך הביקושים של הפרטים ונקבל‪:‬‬

‫‪(1 − t ) w  24 + s‬‬ ‫) ‪12 w(1 +  )t (1 − t‬‬ ‫‪6(1 +  )t‬‬

‫= ‪l 1D‬‬ ‫‪= 12 +‬‬ ‫‪= 12 +‬‬
‫‪2(1 − t ) w‬‬ ‫) ‪2(1 − t ) w(2 − t‬‬ ‫) ‪(2 − t‬‬

‫‪(1 − t ) w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬ ‫) ‪6 w(1 +  )t (1 − t‬‬

‫= ‪y 1D‬‬ ‫‪= 12(1 − t ) w + = 12(1 − t ) w +‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫) ‪(2 − t‬‬

‫‪(1 − t )w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬ ‫) ‪12 w(1 +  )t (1 − t‬‬ ‫‪6(1 +  )t‬‬

‫= ‪l 2D‬‬ ‫‪= 12 +‬‬ ‫‪= 12 +‬‬ ‫‪= 12 +‬‬
‫‪2(1 − t )w‬‬ ‫‪2(1 − t )w‬‬ ‫) ‪2(1 − t )w(2 − t‬‬ ‫) ‪ (2 − t‬‬

‫‪(1 − t )w  24 + s‬‬ ‫‪s‬‬ ‫) ‪6 w(1 +  )t (1 − t‬‬

‫= ‪y 2D‬‬ ‫‪= 12(1 − t )w + = 12(1 − t )w +‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫) ‪(2 − t‬‬

‫ה‪ .‬יש לגזור את ‪ S‬לפי ‪ t‬ולהשוות ל‪ 0-‬כדי למצוא את שיעור המס שמביא את ‪ S‬למקסימום (זוהי‬
‫נגזרת של מנה)‪:‬‬
‫‪S‬‬
‫‪=0‬‬
‫‪‬‬‫) ‪12 w(1 +  ) − 24 w(1 +  )t (2 − t ) + 12 w(1 +  )(t − t 2‬‬
‫‪=0‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪(2 − t ) 2‬‬

‫שיעור המס הוא בין ‪ 0‬ל‪ 1-‬לכן ניתן להכפיל את שני אגפי המשוואה במכנה (כי הוא שונה מ‪)0-‬‬
‫ונקבל‪:‬‬
‫‪24 w(1 +  ) − 48w(1 +  )t − 12 wt (1 +  ) + 24 w(1 +  )t − 12 w(1 +  )t 2 = 0‬‬
‫‪ 12 w(1 +  )t 2 − 48w(1 +  )t + 24 w(1 +  ) = 0‬‬
‫‪4  16 − 8‬‬
‫= ‪ t 2 − 4t + 2 = 0  t1, 2‬‬ ‫‪= 3.41, 0.5857  t = 0.5857‬‬
‫‪2‬‬

‫ו‪ .‬נציב ‪  = 3‬לתוך פונקציית התועלת של הפרט‪ .‬נקבל‪:‬‬

‫) ‪U 1 (t ) = ln l + ln y = 2 ln 6 + ln w + ln(1 − t ) + 2 ln[4 + 2t ] − 2 ln(2 − t‬‬
‫‪1‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪1‬‬
 ‫נגזור ונשווה ל‪:0-‬‬
‫‪U 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪−2‬‬
‫‪=0−‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪=0‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪1 − t 4 + 2t 2 − t‬‬
‫‪ −(2 − t )(4 + 2t ) + 4(1 − t )(2 − t ) + 2(1 − t )(4 + 2t ) = 0‬‬
‫‪ −(8 − 2t 2 ) + 4(2 − 3t + t 2 ) + 2(4 − 2t − 2t 2 ) = 0‬‬
‫‪ t 2 − 8t + 4 = 0  t1, 2 = 7.46 , 0.5358  t = 0.5358‬‬
‫זהו שיעור המס האופטיאלי מבחינת פרט ‪ .1‬אנו רואים כי שיעור מס זה הוא קטן מהמס‬
‫שיעור הסובסידיה הכללי‪ ,‬למרות שהיינו מצפים אולי שהוא יעדיף סובסידיה‬ ‫שממקסם את‬
‫הפרט הלא מיומן אשר מרוויח פחות עבור כל שעת עבודה‪.‬‬ ‫גדולה יותר כיוון שהוא‬

‫ז‪ .‬האינטואיציה לתוצאה שהתקבלה היא הבאה‪ :‬כאשר נלקח מס וניתנת סובסידיה ישנם שני‬
‫אפקטים אשר משפיעים על התועלת השולית של הפרט‪-‬אפקט העיוות שהוא תמיד שלילי ואפקט‬
‫ההעברה שהוא חיובי אך קטן ככל ש‪ t-‬גדל‪ .‬ניתן לראות את שני האפקטים הללו בצורה ברורה‬
‫מתוך הגזירה של פונקציית התועלת של פרט ‪ 1‬לפי ‪ t‬כאשר ‪ ‬כללי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪U 1 (t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪2( − 1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪−t‬‬ ‫)‪2( − 1‬‬
‫‪=−‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬
‫‪t‬‬ ‫)‪1 − t 4 + t ( − 1) 2 − t (1 − t )(2 − t ) 4 + t ( − 1‬‬
‫אפקט ההעברה אפקט העיוות‬

‫הגודל של ‪ t‬שמביא למקסימום את הסובסידיה הוא גדול עד כדי כך שהקטנת המס בגודל קטן‬
‫תוביל אמנם לירידה קטנה בתועלת השולית מכיוון אפקט ההעברה אך יגדיל את התועלת כיוון‬
‫שאפקט העיוות יקטן בצורה משמעותית יותר‪.‬‬
‫זו הסיבה שהמס שקיבלנו בסעיף ה' גדול יותר מזה שממקסם את תועלת הפרט הלא מיומן‪.‬‬

‫ח‪ .‬נציב לתוך פונקציית התועלת של פרט ‪ 1‬את המס מסעיף ה'‪ ,‬כלומר ‪:t=0.5857‬‬
‫‪U 1 (t ) = 2 ln 6 + ln w + ln(1 − 0.5857) + 2 ln[4 + 2 * 0.5857] − 2 ln(2 − 0.5857) = ln w + 5.29537‬‬

‫כעת נציב לתוך פונקציית התועלת מס זה מינוס ‪ ,0.03‬כלומר ‪:t=0.5827‬‬

‫‪U 1 (t ) = 2 ln 6 + ln w + ln(1 − 0.5827) + 2 ln[4 + 2 * 0.5827] − 2 ln(2 − 0.5827) = ln w + 5.296‬‬

‫אנו רואים שהתועלת של הפרט גדלה כאשר אנו מקטינים במעט את המס מהשיעור אשר ממקסם‬
‫את גודל הסובסידיה‪ .‬ההסבר לכך הוא כמו בסעיף ז‪ :‬עבור ‪ t‬בשיעור כזה האפקטים הם כאלה‬
‫שהעיוות משפיע יותר בערך מוחלט על התועלת השולית מאשר ההעברה עבור שינויים קטנים‬
‫במס‪.‬‬

‫ט‪ .‬מאחר והפרט המיומן גם סובל מהעיוות שנוצר ביחס המחירים וגם סובל מכך שהוא מממן את‬
‫הפרט הלא מיומן עם תשלום מיסים גבוה מתשלומי ההעברה שהוא מקבל‪.‬‬
‫המסקנה היא שהוא יעדיף שיעור מיסוי של ‪.0‬‬