‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשע״א‬

‫מ א י ץ‬
‫!‪:‬ה^כח)ב^גדה‬
‫>^ ‪3‬יעי‪,^ 1‬ח^ה‪,‬גנאיים‪,‬ער^ח‬
‫מ<ל>שד>‪>4‬עעמל>ד>‪,.‬ימ>ג‪.‬אל ‪ f‬י>^רא^‬

‫טג ח ם אב הי ח * שס” ז‬
 ‫החוברות שיצאו לאור בסיעתא ד שמיא!‬
‫* השבת בהלכה ובאגרה ־ ב׳ חלקים! ה ל בו ת ש ב ת ה מ ע שיו ת‪ ,‬בצרוף דברי ‪ hiak‬ל ה בנ ת‬
‫מ הו ת ה ו ח שי בו ת ה של ש ב ת קודשנו‪ * .‬הטהרה בהלכה ובאגרה! ה ל בו ת ט ה ר ת ה מ ש פ ח ה‬
‫מ ב א רי ם בל שון ברורה וקלה‪ .‬מו ת‪ K‬ם ‪K‬ף ל מ ת חי לי ם ב ש מי ר ת ה ט הר ה‪ .‬בצרוף דברי ‪ K‬ג ד ה‬
‫מ שולבים בש‪ K‬לו ת ‪ K‬קטו‪ K‬ליו ת‪ ,‬סיפורים ודברי חז״ל‪ .‬בל ה חו ב ר ת בפורמט צבעוני מר הי ב עין‪.‬‬
‫* הלכות סעורה‪ * .‬הלכות כשרות המטבח‪ * .‬הימים הנוראים בהלכה ובאגרה! עם‬
‫הסבר וחיזוק נפל‪ K‬לימי ם ‪ K‬לו‪ ,‬בצירוף ע ש רו ת מ שלים וסיפורים ה מו ש בי ם ‪ K‬ת הלב‪ .‬בולל סדר‬
‫ה ס לי חו ת ו ה ת ר ת נדרים‪ * .‬חג הסוכות בהלכה ובאגרה! ת‪ K‬ור ניסי עם ישר‪ K‬ל במדבר‪ ,‬חג‬
‫ה סו בו ת בירו שלים בזמן בי ת ה מ קד ש‪ ,‬ש מ ח ת בי ת ה ש ^ ב ה‪ ,‬סיפורים מר ת קי ם על ה ^ ש פיזין‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫* ימי החנוכה בהלכה ובאגרה! סיפור נס תנוב ה מדברי חז״ל ו מ מ קו רו ת היסטוריים‪ ,‬מרתק‬
‫במיוחד‪ .‬מ ע ש ה י הו די ת ועוד‪ * .‬ימי הפורים בהלכה ובאגרה; סיפור ה מגי ל ה ב ה ר ח ב ה על פי‬
‫מדר שי חז״ל‪ ,‬בל שון מ ר ת ק ת ע ם ה ר ב ה מ‪ K‬וד חידו שים מעניינים‪ .‬ובן הרקע ל מ ל בו ת ‪ ^ K‬שורו ש‪.‬‬
‫בולל מגי ל ת ‪ K‬סתר‪ * .‬חג הפסח בהלכה ובאגרה; סיפור יצי‪ K‬ת מצרים וקריע ת ים סוף‬
‫ב ה ר ח ב ה מ מדר שי חז״ל בל שון סיפורית‪ ,‬מעניין ומרתק מ‪ K‬וד ג ם לליל הסדר‪ .‬בולל הג ד ה של פ ס ח‬
‫עם פירוש קצר ומתוק‪ * .‬חג השבועות בהלכה ובאגרה; סיפור נפל‪ K‬ומרתק של מ תן תורה‪,‬‬
‫ובן מגי ל ת רות מ שו ל ב ת בסיפורי ה מגי ל ה עפ״י מדר שי חז״ל‪ ,‬שובה לב‪ * .‬ארבע התעניות ובין‬
‫המצרים בהלכה ובאגרה! סיפור חורבן בי ת ר‪ K‬שון ו בי ת שני ב הר ח ב ה‪ .‬ה מ‪ K‬ו ר עו ת ש‪ K‬ירעו‬
‫בבל ‪ ^ K‬ת מ‪ K‬רבע ה ת עניו ת‪ .‬ע שר ה הרוגי מלבות‪ .‬הבותל‪ .‬ה ^ ו ל ה ה ע תי ד ה ב מ ה ר ה בימינו‪ ,‬בי‪ K‬ת‬
‫ה מ שי ח ו ת חיי ת ה מ תי ם‪ .‬מרתק ונוגע ללב מ‪ K‬וד‪ * .‬מצוות הארץ בהלכה ובאגרה; ה ל בו ת‬
‫ש מיט ה‪ ,‬ח ל ה‪ ,‬בל‪ K‬ים‪ ,‬ערל ה‪ ,‬ת רו מו ת ו מע שרות‪ ,‬יישוב ‪ K‬רץ ישר‪K‬ל‪ .‬עם דברי ‪ K‬ג ד ה נפל‪ K‬י ם על‬
‫טעמי ה מ צוו ת‪ ,‬הסברים וסיפורים‪ * .‬ברכת החמה בהלכה ובאגרה! עם חידו שים נפל‪ K‬י ם על‬
‫ה ש מ ש ופל‪ K‬י הברי‪ K‬ה‪ * ,‬כבור אב ואם בהלכה ובאגרה! ה ה ל בו ת ה מ ע שיו ת דבר יום ביומו‪,‬‬
‫עם מדר שי חז״ל וסיפורים מר ת קי ם‪ ^ ,‬ל פ י ם ומחזקים ל ש מי ר ת ה מ צו ה בד ת וב חלב ה‪.‬‬

‫מחיר לחוברת! ב ‪ ₪‬בלבר‪ .‬הטהרה ‪ .₪ 5 -‬מחיר כל הסררה ]‪ 15‬חוברות[ ‪.₪ 45 -‬‬

‫ניתן לרכוש בנקורות המכירה!‬

‫ירושלים! ״' ‪ 2290082‬־‪ 050‬״' ‪ 5812712‬־‪) 02‬שמו<‪ 1‬ל הנבי<‪ (1‬״' ‪ 6541776‬־‪> 02‬הרנוף( ״' ‪0545-810328‬‬
‫>גילה(‪ .‬מעלה ארומים! ‪ 775847‬־‪ ,0506‬ביתר! ‪ 5800495‬־‪ ,02‬בית שמש! ‪ 985558‬־‪, 0528‬‬
‫‪ 9995076‬־‪ ,02‬קרית ספר! ‪ 9741682‬־‪ ,08‬מ‪ 1‬ריעין! ‪ 7794793‬־‪ 9725742 , 054‬־‪ ,08‬אזור‬
‫השומרון! ‪ 5240‬־‪ 670‬־‪ 3643527 , 052‬־‪ . 052‬חיפה! ‪ 7657756‬־‪ .052‬רכסים! ‪ 2456253‬־‪,054‬‬
‫אז‪1‬ר הקריות! ‪ 8492473 , 0506216177‬־‪ ,04‬כרמיאל! ‪ 9988996‬־‪ 813833 , 04‬־‪,0522‬‬
‫מעלות! ‪ 031034‬־‪ . 0504‬טבריה! ‪ 361166‬־‪ . 0508‬מגרל העמק‪ ,‬עפולה‪ ,‬נצרת והאזור!‬
‫‪ 9788564‬־‪ .054‬עכ‪ 4317340 !1‬־‪) 052‬גמ״ח אין עוד מ ל ב י ס ‪ .‬חררה ופררס חנה! ‪ 3317399‬־‪. 052‬‬
‫אלער ותל אביב! ‪ 7155484‬־‪ 9323172 , 052‬־‪ ,03‬בני ברק‪ 7628506 :‬־‪ ,052‬אור יהורה!‬
‫‪ 8137213‬־‪ ,052‬נתניה! ‪ 5992545‬־‪ ,052‬חולון‪ 7605996 :‬־‪ ,052‬רחובות! ‪ 3922284‬־‪,052‬‬
‫ראשל״צ! ‪ 9509488‬־‪ 133313 , 03‬־‪ ,0502‬אשר‪1‬ר‪ 7667048 :‬־‪ . 052‬אשקלץ! ‪ 6724674‬־‪08‬‬
‫‪ 7707430‬־‪,054‬‬ ‫שבע!‬ ‫באר‬ ‫‪ 9468665‬־‪,050‬‬ ‫רמון!‬ ‫מצפה‬ ‫‪ 2309530‬־‪,057‬‬
‫נתיבות! ‪ 5504905‬־‪ 7153938,077‬־‪ ,052‬ראש העין! ‪ 250370‬־‪ .0545‬קרית גת! ‪ 7657534‬־‪.052‬‬
‫רימונה! ‪ 6551202‬־‪ 9100866 , 08‬־‪ ,050‬ערר! ‪ 8462467‬־‪ ,054‬שרר‪ 1‬ת! ‪ 346671‬־‪,0507‬‬

‫אפשרות למשלוח בר‪ 1‬אר! ‪ 5802398‬־‪ 4146821,02‬־‪ 5800495,050‬־‪,02‬‬

‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫אין להעתיק ולצלם ללא רשות מפורשת מהמו״ל‪ .‬אין לרכוש חוברות למטרות מסחר כלל‪.‬‬
‫הספר נמסר ע״י המו״ל למאגר לשם עיון או העתקה חלקית לשימוש פרטי‬
‫בלבר‪ .‬להעתקה נרחבת של הספר או שימוש בו לכל מטרה מסחרית או‬
‫הפצה אחרת יש לקבל רשות מפורשת מהמו״ל‪.‬‬
 ‫תוכן העניינים‬
‫‪6.‬‬ ‫מצות השמיטה ־ אגדה‪.‬‬
‫‪28‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הלבות שביעית‪.‬‬
‫‪29.‬‬ ‫ערב שביעית‪.‬‬
‫‪31.‬‬ ‫דיני עבודות הקרקע‪.‬‬
‫‪38.‬‬ ‫קדושת פירות שביעית‪.‬‬
‫‪40.‬‬ ‫הפקרת הפירות‪.‬‬
‫‪41.‬‬ ‫אבילת פירות שביעית‪.‬‬
‫‪46.‬‬ ‫איסור סחורה כפירות שביעית‪.‬‬
‫‪4 8 ..‬‬ ‫אוצר בית דין‪.‬‬
‫‪49.‬‬ ‫ארבעת המינים בשנה השביעית‪.‬‬
‫‪50.‬‬ ‫איסור ספיחים‪.‬‬
‫‪52.‬‬ ‫ביעור פירות שביעית‪.‬‬
‫‪54.‬‬ ‫מבירת הקרקעות לגוי‪.‬‬
‫‪60.‬‬ ‫שמיטת בספים‪.‬‬
‫‪65.‬‬ ‫מצות הקהל‬
‫‪70.‬‬ ‫הלבות הפרשת חלה‪.‬‬
‫‪76.‬‬ ‫סוגי עיסות החייבות והפטורות‪.‬‬
‫‪78.‬‬ ‫הלבות כלאיים‬
‫‪79.‬‬ ‫א‪ .‬בלאי אילן‪.‬‬
‫‪80.‬‬ ‫ב‪ .‬בלאי זרעים‪.‬‬
‫‪83.‬‬ ‫ג‪ .‬בלאי הכרם‪.‬‬
‫‪88.‬‬ ‫הלבות ערלה‪.‬‬
‫‪91‬‬‫‪.‬‬ ‫מנין שנות הערלה‪.‬‬
‫‪92‬‬‫‪.‬‬ ‫נטיעות שונות בערלה‪.‬‬
‫‪96.‬‬ ‫הלבות נטע רבעי‪.‬‬
‫‪109‬‬‫‪.‬‬ ‫הלבות תרומות ומעשרות‪.‬‬
‫‪124‬‬‫‪.‬‬ ‫מצות ׳ביעור מעשרות׳‬
‫‪125.‬‬ ‫מצות יישוב ארץ ישראל‬

‫לתועלת המעיינים!‬
‫יש לציין ש ה ה ל כו ת ש ב חו ברת הן לכל הד עו ת‪ ,‬גם לבני ‪ K‬שכנז וגם לבני ספרד‪ .‬לבד מ ה ה ל כו ת‬
‫ש ^ ר נ ו ב ה ם במפור ש‪ ,‬שיש חילוק בין בני ‪ K‬שכנז לבני ספרד‪.‬‬
‫ה ע מו די ם ה מ סו מני ם ב ה ל כו ת ב‪ , ( ) -‬ה ם לפי הספר ילקוט יוסף ש בי עי ת וערלה‪ ) .‬ב״ש( ביכורי‬
‫שדה‪ ) .‬ה״ה( ה בי ת הי הודי חלק ח‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫גס״ד‬
‫מצוות הארץ בהלכה ובאגדה‬
‫מבוא‬
‫‪ x‬רבעים שנה סבבו בני ישר ‪ x‬ל במדבר‪ ,‬ב הנ הג תו של מ ש ה רבנו‪ ,‬ו מג מ ת פניה ם ־ ‪ x‬ל‬
‫‪ x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ x .‬ולם טרם בניסתם ־ ה תב שר מ ש ה רבנו מפי ה׳‪ ,‬בי הו ‪ x‬ל ‪ x‬יזבה‬
‫להבנס ל ‪x‬רץ‪ .‬ק שה הי ה הדבר בעיני משה! בפי שהו ‪ x x‬ומר לישר ‪ x‬ל בדבריו‬
‫ה ‪ x‬חרונים )דברים ג כג‪ ,‬כה(‪:‬‬

‫״ואתחנן ^ ל ה׳ ב ע ת ה הי ‪ x‬ל ^ ר‪;^ ...‬נברה ! ‪ x‬ו ^ ר ^ ה ^ ת ה<‪ 1‬רץ ה טובה ^ שר‬

‫בעבר הירדן‪ ,‬ה הר הטוב הז ה והלבנן! ‪ . . .‬ף ^ ר ה׳ ^לי‪ :‬רב לך‪^ ,‬ל תוסף דבר ^לי‬
‫עוד בדבר הזה״‪.‬‬

‫‪ x‬ומרים רבותינו )מדרש רבה דברים יא(‪ :‬ח מ ש מ ‪ x‬ו ת וחמ ש עשרה תפילות ה ת פל ל מ ש ה‬
‫רבנו ]כמנין ״ואתחנן״[! תחנונים רבים הו ‪ x‬שפך לפני ה׳‪ ,‬שיתן לו להבנס ‪ x‬ל ‪ x‬רץ ישר ‪x‬ל‪.‬‬
‫‪ x‬מר מ ש ה לפני הקב״ה‪ :‬רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי‪ ,‬במ ה יגעתי‬
‫והצטער תי על ישר ‪ x‬ל עד שיהיו מ ‪ x‬מיני ם בך‪ ,‬במה צער הצטערתי עליה ם עד‬
‫שלימדתי ‪ x‬ו ת ם תורה ומצוות‪ .‬ועבשיו‪ ,‬שהגיעה טובתם של ישר ‪ x‬ל‪ x ,‬ת ה ‪ x‬ומר לי‪:‬‬
‫״ל ‪ x‬תעבור ‪ x‬ת הירדן הזה״?! זהו ת שלום ה ע בוד ה של ‪ x‬רבעים שנה שעמל תי עד‬
‫שיהיו עם קדוש ונ ‪x‬מן?!‬

‫עוד ה ת חנן מ ש ה רבנו ו ‪ x‬מר‪ :‬רבון העולמי ם‪ x ,‬ת ה קר ‪ x‬תני ״מ שה עבדי״‪ ,‬ו ‪ x‬ת ה‬
‫ב תב ת בתורתך )שמות בא ה(‪ :‬״ו<‪ 1‬ם <‪1‬מ'ר י■ ‪ x‬מר העבד‪ 1< ,‬ה ב תי ^ ת ^דני ^ ת <‪ 1‬ש תי ו ^ ת‬
‫בני‪ ,‬ל ‪ x^^x x‬חפשי״‪ ,‬ו ‪ x‬ני ‪ x‬ה ב תי ‪ x‬ו תך ותורתך ובניך‪ ,‬לבן ל ‪ x x‬צ ‪ x‬חפ שי ־ ‪ x‬יני‬
‫רוצה ל מו ת טרם ש ‪ x‬בנס ל ‪ x‬רץ ישר ‪x‬ל! ועבשיו בבקשה ממך‪ ,‬ש מ ע ה ‪ x‬ל הי ם רנתי‪,‬‬
‫ו ‪ x‬ל ת תעל ם מתחנתי! )תנחומא ואתחנן יד(‬

‫בה הרבה מ שה רבנו ל ה ת חנן לפני הקב״ה‪ x ,‬ולם ה׳ ‪ x‬מר לו‪ :‬״רב לך‪^ ,‬ל תוסף דבר‬
‫!א‪.‬לי עוד בדבר הזה!" ]והאריבו רבותינו בסיבו ת לבך‪ .‬עיין בדברי ה מפר שים דברים ג‪ ,‬ועוד[‪.‬‬

‫וב ‪ x‬מ ת‪ ,‬מדוע בל בך רצה מ ש ה רבנו להיבנס ל ‪ x‬רץ ישר ‪x‬ל?‬

‫דרש רבי שמל ‪x‬י‪ :‬מפני מ ה נת ‪ x‬ו ה מ ש ה רבנו להיבנס ל ‪ x‬רץ ישר ‪x‬ל? ובי ל ‪ x‬בול‬
‫מפריה הו א צריך‪ ,‬או ל שבוע מטובה הו א צריך? א ל א כך אמר משה‪ :‬הרבה מעוות‬
‫נצטוו ישראל‪ ,‬ואינן מ תקיימו ת א ל א בארץ ישראל‪ .‬אכנס אני לארץ‪ ,‬כדי שיתקיימו‬
‫כולן על ידי! א מר לו הקב״ה‪ :‬מ על ה אני עליך באילו עשיתם! )סוטה ידע״א(‬

‫מ שה רבנו ־ גדול הנביאים‪ ,‬מנחיל ה תורה‪ ,‬הגיע לה שגו ת רוחניות שאין לתאר‪:‬‬
‫״ו תמנ ת ה׳ יביט״‪ ,‬על ה למרום ו שה ה שם ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬הקב״ה‬
‫בבבודו ובעצמו לימדו א ת התורה! ועם בל דרגותיו הרוחניות ־ הו א שואף ומייחל‪,‬‬
‫מבקש ו מ ת חנן ־ להבנס לארץ ישראל‪ ,‬לקיים א ת מצוותיה!‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫‪ x‬ך יש ל ש ‪ x‬ול‪ ,‬מ דו ע ש ‪ x‬ל ה הג מ ר ‪ x‬ע ל מ ש ה רבנו‪ :‬״וכי ל ‪ x‬כו ל מ פ רי ה ‪ Kin‬צריך״?‬

‫וכי יש לנו ‪ x‬יזו מ ח ש ב ה ש ‪ x‬ולי מ ש ה רבנו ר צ ה ל ה כנ ס ל ‪ x‬רץ י שר ‪ x‬ל‪ ,‬כדי ל ‪ x‬כו ל‬
‫מ כי רו תי ה ה מ שו ב חי ם ? ‪ Dxn‬מי ש הו י ע ל ה ע ל ה ד ע ת ש ‪ x‬ל ה כזו בכלל? ועוד ־ מ דו ע‬
‫ש ‪ x‬ל ה הג מ ר ‪ :x‬״וכי ל ‪ x‬כו ל מ פ רי ה הו ‪ x‬עריך״ ־ לכ ‪ x‬ור ה מ ת ‪ x‬י ם יו תר ל ש ‪x‬ול‪ :‬״וכי‬
‫ל ‪ x‬כו ל מ פ רי ה הו ‪ x‬רועה״?‬

‫ה ת שו ב ה ל כ ך ־ יש ב ה ב שור ה מיו ח ד ת עבורנו! ‪ p x‬יש מ קו ם ל ח שוב‪ ,‬ש מ ש ה רבנו‬

‫צריך ל פי רו תי ה של ארץ י שר אל‪ ,‬כי ״פירות א ר ץ י שר אל מ סוגלי ם לי ר א ת שמים״! ־‬
‫כך או מ ר רבנו ה א ר״י ז״ל‪ .‬ל כ ך שו א ל ת הג מ ר א ״וכי ל א כו ל מ פ רי ה הו א צריך״ ־‬
‫ה א ם מ ש ה רבנו צריך ל א כו ל מ פי רו ת ארץ י שר אל כדי ל קבל י ר א ת ש מי ם‪ ,‬ו ה לו א‬
‫״ירא ת ש מי ם לגבי מ ש ה רבנו ־ מ ל ת א זוטרא הי א ]דבר קטן הלא[״)ברכות לג ע״א(‪.‬‬

‫״ו ב א מ ת ש אינו פ ל א כי פי רו תי ה של ארץ י שר אל מ סוגלי ם לי ר א ת שמים‪ .‬כי א ד מ ת‬

‫ארץ י ש ר אל מ קו ד ש ת מ כ ל ה א ר צו ת‪ ,‬ו ב א ד מ ת ה מ קיי מי ם ה ר ב ה מ צוו ת‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫ש מי ט ה‪ ,‬ע ר ל ה‪ ,‬נ ט ע רבעי‪ ,‬ת רו מו ת ו מ ע ש רו ת ועוד‪ .‬א ם כן‪ ,‬אינו פ ל א ש ל פי רו תי ה יש‬
‫סגול ה של י ר א ת שמים‪ .‬וזה ש א מ ר מ ש ה רבנו ל מרגלי ם )במדבר יג ‪ :p‬״ו ה ת חז ק ת ם ־‬
‫ולקדזתם מפרי ה א ר ץ״ ־ א ם צ ריכי ם א ת ם חיזוק בי ר א ת ש מי ם ־ ו ל ק ח ת ם מפרי‬
‫הארץ! )שדי יער עח(‬

‫נוקיר א ת ז כו תנו הג דו ל ה ל ש ב ת בארץ י שר אל‪ ,‬ל א כו ל מ כי רו תי ה‪ ,‬ו העי קר לקיי ם א ת‬

‫ה מ צוו ת ה ת לויו ת בה!‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫מצות השמיטה‬
‫דברי אגדה‬
‫נאמר בתורה דיקרא כה א‪-‬דן; ״כי תב או אל האלץ א שר אני נתן לכם‪ ,‬ו שבתה הארץ שב ת‬
‫לה׳‪ :‬עזש עזנים תזרע שדך‪ ,‬ושש שנים תזמר כרמך‪ ,‬ו א ספ ת א ת תבואתה‪ :‬וב שנה‬
‫העזביעת עזבת עזבתון ידזןה לארץ‪ ,‬עזבת לה׳‪ ,‬שדך לא תזרע וכרכזך לא תזמר‪...‬״‬

‫היודעים אנו איזו ה שלכ ה מע שי ת מ ש מעו תי ת יש לפסוקים הללו?‬

‫יושבים עם ישראל על א ד מ ת ם‪ ,‬לומדים תורה ועובדים א ת ה׳‪ ,‬אבל כמובן ■צריכים גם‬
‫פרנסה‪ ,‬שהרי ״אם אין קמת ‪ -‬אין תורה״‪ ...‬ובכן‪ ,‬מ מ ה מתפרנסים? אין ספק‪ ,‬כי ענף‬
‫הכלכלה המרכזי הו א ה תקלאו ת‪ .‬״איש ת ת ת גפנו ו ת ת ת תאנתו״ ‪ -‬עובדים א ת ה א ד מ ה‪,‬‬
‫מפיקים תוצרת‪ ,‬משווקים‪ ,‬מסתתרים‪ ,‬וברוך ה׳ מתפרנסים‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬כעבור שש שנים של עבודה ופרנסה‪ ,‬צריך ה א ד ם לה שבית א ת עבוד ת ה אד מ ה‪.‬‬

‫א ת כל שדותיו ‪ -‬ת מ צי ת עמלו‪ ,‬מקור פרנסתו ‪ -‬צריך הו א להפקיר‪ ,‬׳כל דכפין יתי ויכול׳‬
‫]כל מי שצריך‪ ,‬יבוא ויאכל[‪ .‬גם לו עצמו מותר לקתת מכירותיו‪ ,‬אולם אך ורק בכמו ת‬
‫הנצרכ ת לו ולבני ביתו ל אכילה ‪ -‬ואין לו רשות לע שות בכירות שום סתורה! וכל זה‬
‫נמשך ‪ -‬לא יום א הד‪ ,‬ולא יומיים‪ ,‬לא שבוע ולא שבועיים‪ ,‬גם ל א תורש ולא תודשיים‪,‬‬
‫כי א ם שנה שלימה! מ ה יהיה‪ ,‬מ מ ה יתפרנס?! אין ביטות לאומי‪ ,‬ואין קופות גמל‪ ,‬לא‬
‫הב ט ת ת הכנ סה‪ ,‬וגם ל א דמי אבטלה‪...‬‬

‫תז״ל מעידים‪ ,‬כי אכן מצו ת ה ש מי ט ה איננה מצו ה פ שוטה כלל‪ ,‬לקיומה נדרש כת עצום‬
‫ורב! כפי שמוב א במדרש ‪:‬ילקוט תהלים קגן‪ :‬״גיבורי כח עושי דברו״ ‪ -‬רב יצתק נפתא אומר‪:‬‬
‫אלו שומרי שביעית‪ .‬בנוהג שבעולם אד ם עו שה מצוה ליום אתר‪ ,‬לשבוע אתר‪ ,‬לתודש‬
‫אתד‪ .‬ש מ א לכל ימות השנה?! וזה רואה שדהו שו מ מה‪ ,‬כרמו שומם ושותק‪ .‬יש לך גיבור‬
‫תיל גדול מזה?!״ ועוד אמרו ‪:‬תנחומא תהלים קג כן‪ :‬ל מ ה נקרא שמם גיבורי כת? שרואה‬
‫ש שדהו מופקרת‪ ,‬ואילנותיו מופקרים‪ ,‬והגדרות פתותים‪ ,‬ופירותיו נאכלים‪ ,‬וכובש א ת‬
‫יצרו ואינו מדבר! הי ש לך גיבור גדול מזה?!‬

‫אכן גבורת נפש א מי תי ת‪ .‬אולם‪ ,‬הגויים כנראה לא סבורים כך‪ ,‬ה ם תושבים קצ ת‬
‫אתרת‪...‬‬

‫ה ם עושים מזה צתוק‪ ,‬בדיתה‪ ,‬ואפילו קרקס‪ .‬כן‪ ,‬ממ ש קרקס‪ .‬המדר ש מספר על כך )איכה‬
‫רבתי ג‪ ,‬ה(‪ :‬ברומי לפני כאלפיים שנה היו יודעים לע שות יופי של הצגות‪ .‬ה ם היו מכניסים‬
‫להצגה‪ ...‬גמל‪ ,‬לבוש שהורים‪ ,‬וה שתקנים היו אומרים זה לזה‪ :‬על מ ה הג מל מתאבל?״‬
‫והיו עונים‪ :‬״היהודי ם הללו‪ ,‬שומרי שביעית הם‪ ,‬ולא זרעו בשנה ה שביעי ת ולא צמ ת‬
‫להם מאו מה‪ .‬ובלית ברירה כרסמו א ת קוצי הבר‪ ,‬ולא נותר לגמל כל מאכל‪...‬״ תה ת ה‬
‫תה‪ ...‬ה ק ה ל הי ה סופת על ברכיו‪ ,‬גועה בצתוק‪ .‬זה הומור‪ ,‬זו בדיתה!‪...‬‬

‫נו‪ ,‬מ ה לעשות? אפ שר להבין אותם‪ .‬גויים ה ם‪ ,‬ואינם מסוגלים להבין א ת מ ה שמבין‬
‫היהודי‪ .‬מס תכלי ם ה ם על היהודי ה מ ש בי ת א ת שדהו למ שך שנה ת מי מה‪ ,‬כביכול מקפה‬
‫א ת פרנסתו‪ ,‬ומנקודת מבטם ה תומרני ת נתפס היהודי כפרזיט ובטלן‪ ,‬ו מ הוו ה נושא‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫לבדיחות ו הצגו ת ]טוב‪ ,‬אז ה ל עג והבוז לבל דבר שב קדו ש ה ה ם ל א ה מ צ א ה חד שני ת של‬
‫ה ת ק שו ר ת ו״ או מנות הבידור״ ב ת ימינו‪ ,‬יש ל ה ם ת קדי מי ם ע תיקי יומין‪ ...‬ג ם ברומי שימ ש ה ל עג‬
‫ב ה סוו א ה ל פ חד ול ח ש ש ה מו ס ת ר‪ ,‬ש מ א ה א מ ת אינ ה נ מ צ א ת ב חיי ם ה חו מ רניי ם והריקניים‪ ,‬א ל א‬
‫דווקא ב צד שבנגד‪.[...‬‬

‫אבל יהודי מבין‪ ,‬כי לא על הל ח ם לבדו יחיה ה אד ם‪ .‬יהודי מבין‪ ,‬מ ה שמבין כל מלח‬
‫פשוט באוניה‪ :‬שבכל הפלגה‪ ,‬לפני שלומדים איך לתפעל א ת ה אוניה‪ ,‬יש לדע ת ת חיל ה‬
‫מהו היעד‪ .‬הן א מ ת‪ ,‬ש אוניה שבורה לא תצליח להגיע אל היעד‪ ,‬ולכן יש צורך לתפעל‬
‫או תה‪ .‬אבל מ ה תועיל אוניה שלימה וטובה ו מ תופעל ת היטב‪ ,‬א ם הי א אינ ה מגיעה אל‬
‫היעד המבוקש?! ודאי שאפ שר לוותר מרא ש על הפלגה כזאת‪ ,‬כ שאין יעד וכיוון!‬

‫ולכן היהודי ‪ -‬לפני ש הו א דואג ׳ מ ה י היה עם הפרנסה׳ ר מ ה עם הברי או ת׳ וכר‪ ,‬הו א‬

‫קודם כל שואל א ת עצמו ׳לאן מובילים או תי ה חיי ם שלי׳‪ .‬כי מ ה טעם להסתובב במעגל‬
‫חוזר של‪ :‬׳לעבוד כדי להתפרנס׳‪ ,‬ו׳להתפרנס כדי שיהיה מ ה לאכול׳‪ ,‬ו׳לאכול כדי‬
‫שיהיה כה לעבוד׳ וכמובן גם לבלות כדי‪ ...‬אולי כדי שיהיה כה להמ שיך לחיות‪ ,‬ולחיות‬
‫בשביל שנוכל לפרנס א ת הילדים‪ ,‬בשביל שה ם יגדלו ויחיו‪ ,‬בשביל מהי‪ ...‬נו‪ ,‬טוב‪ ...‬לא‬
‫משנה‪ .‬ומרוב בילויים‪ ,‬החיי ם כבר מתבלים‪ ,‬וחולפים בלי טיפ ת מ שמעות‪.‬‬

‫היהודי אינו מוכן לחיות בתוך מחול מטורף ומבולבל שכזה‪ .‬הו א דו אג לכך שחייו יהיו‬
‫מנחים על פי מסלול נכון‪ ,‬אל תכלי ת ברורה‪ ,‬א מי תי ת ונצחית‪ .‬אין הו א רוצה להעביר‬
‫א ת ה חיי ם לריק! ]הרי בעולם היו הרבה אנשים שחיו בטוב ובנעימים‪ ,‬היו בריאים ושמנים‪,‬‬
‫והיתה להם פרנסה בשפע‪ ,‬ומשפחה מצוינת‪ ,‬אבל ההיסטוריה הוביחה‪ ,‬שבסוף בולם מתו‪ ...‬אז מה‬
‫יצא להם מכל זהי![ אז כדי ללכת על ה מ סלול הנכון‪ ,‬מ ס תכל היהודי בהוראות היצרן של‬
‫העולם‪ ,‬בתורה הקדו שה שניתנה לנו ב א ה ב ה מ א ת בורא העולם‪ ,‬ושם הו א מוצ א תרי״ג‬
‫ציוני דרך נפלאים ה מנ חי ם או תו בדרכו בחיים‪.‬‬

‫א ח ד מציוני דרך אלו‪ ,‬הי א מצו ת ה שמיטה‪.‬‬

‫״ובעזנה העזביעית עזבת עזבתון יך;ןה לארץ‪ ,‬עזבת לה׳‪...‬״ ‪ -‬קידש הקב״ה א ת ה שביעי‬
‫בימים ובשנים ובשמיטות‪ .‬קידשו בימים ‪ -‬זו ה שב ת‪ ,‬שנאמר >שמות כן‪ :‬״ויום ה שביעי שב ת‬
‫לה׳ אלהיך״‪ .‬קידשו בשנים ‪ -‬זו ה ש מי טה‪ ,‬שנאמר ״ו שבתה הארץ שבת לה״׳‪ .‬קידשו‬
‫ב שמיטות ‪ -‬זה היובל ]שמגיע אחרי שבע שמיטות‪ ,‬בשנת החמישים[‪ ,‬שנאמר‪ :‬״כי יובל הי א‬
‫קדש ת הי ה לכם״‪) .‬רבנו בחיי‪ ,‬ויקרא כהב(‬
‫המספר שבע מציין א ת החלק הרוחני שבעולם‪ ,‬א ת הקדו שה‪ .‬ניתן ל ה מחי ש ז א ת בכך‪,‬‬
‫שלכל דבר ג שמי הקיים בעולם יש ש שה צדדים‪ :‬ימין‪ ,‬שמאל‪ ,‬קדימה‪ ,‬אחור‪ ,‬מעל ה‬
‫ומטה‪ .‬אלו ה ם ה צדדי ם החומרניי ם של העולם‪ ,‬ואילו ה מ ספר שבע מציין א ת החלק‬
‫הרוחני הקיים בעולם‪.‬‬

‫ניתן לראות ז א ת כבר ברא שית הבריאה‪ :‬ברא הקב״ה א ת עולמו ב ש שה ימים‪ ,‬ובסיום‬
‫היום ה שי שי כבר הי ה העולם לכאורה מושלם‪ :‬שמים וארץ‪ ,‬שמש‪ ,‬ירח וכוכבים‪ ,‬עצים‬
‫וצמחים‪ ,‬בעלי חיים למיניהם‪ ,‬וכן בני אדם‪ ,‬הי ה בו לכאורה הכל‪ ,‬אך לא! למע שה הי ה‬
‫חסר בו א ת העיקר!‬

‫למה הי ה העול ם דומה? לגוף של אדם‪ ,‬לכאורה גוף ממ ש מושלם‪ :‬יש בו מערכות‬
‫מ שוכללות ‪ -‬מערכ ת הד ם‪ ,‬מערכ ת השרירים‪ ,‬מערכת העצבים‪ ,‬מערכ ת הנ שי מה‪,‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪8‬‬
‫מערכת העיכול ועוד‪ .‬כל אבריו שלמים‪ :‬הלב‪ ,‬ת מוה‪ ,‬הכליו ת‪ ,‬הכבד‪ ,‬הריאות‪ ,‬הידיי ם‬
‫והרגליים ‪ -‬בכל מכל כל‪ ,‬לכאורה גוף מו שלם בתכלית‪ .‬אך לא‪ ,‬הגוף הזה אינו מ תפקד‬
‫כלל! מדוע? מ ה הסר לו? הסר בו העיקר‪ :‬הנ שמה‪ .‬ללא נ שמה‪ ,‬ללא רוה היים‪ ,‬הגוף אינו‬
‫א ל א כעפר‪ ,‬ואין ערך לכל האברים והמערכות‪.‬‬

‫כך הי ה העול ם בסיום היום השישי‪ :‬לכאורה מושלם‪ ,‬א ך הי ה הסר בו א ת העיקר‪ :‬״כי‬
‫העולם הי ה רופף ורועד עד שבאה שבת והתקיים העולם והתייסד‪ ...‬כי ביום שבת ברא‬
‫ה׳ א ת נפש העולם‪ ...‬ובאמיצעות יום ה ש ב ת מ שפיע בכללות העול מו ת רוה ה מ קיי מ ת‬
‫עוד ש שת ימים״‪) .‬אור החיים בראשית ב ס וכן הו א בזוהר הקדו ש )שמות פח ע״בן‪ ,‬כי ביום ה ש ב ת‬
‫יורד ה שפע של כל ש ש ת ימי ה מע שה‪.‬‬

‫ה שב ת הי א נפש העול ם ‪ -‬ב ש שת ימי הבריאה‪ .‬וגם בהייו של היהודי‪ :‬״עזעזת ןמים‬
‫הע ש ה מל אכה‪ ,‬וביום העזביעי‪ ...‬עזבת לה׳״‪) .‬ויקרא בג ‪ p‬כל ש ש ת הימי ם של הי הודי יונקים‬
‫א ת היו ת ם מיום ה שבת‪.‬‬

‫״מזמור שיר ליום ה שב ת‪ ,‬טוב ל הודו ת לה׳ ולזמר ל שמך עליון‪...‬״ ‪ -‬ביום ה ש ב ת מ תנ תק‬
‫היהודי מהיי ההולין שלו‪ ,‬מטרדות הפרנסה‪ ,‬מע מל ה מ ל א כ ה‪ ,‬ונ שמתו מבק שת לה‬
‫נתיבות עליונות‪ ,‬הפצים רוהניים‪ .‬נועם אלוקי ‪ -‬״נ שמה יתרה״ ‪ -‬שרוי בתוכו‪ .‬״אז ת תענג‬
‫על ה׳‪...‬״ ‪ -‬היום הז ה או ת הו א לאד ם היהודי כי יש בנ שמתו צורך ויכולת לה תענג על‬
‫ה׳‪ .‬אין הו א הליל ה כ ב ה מ ה א שר כל הנ או תי ה סובבים סביב סיפוקיה הגופניים‪.‬‬
‫ה ת רו מ מו ת הנפ ש הזו שמ שיג היהודי ביום ה שב ת ‪ -‬מ שפיעה עליו קדו שה לכל ש שת ימי‬
‫השבוע‪.‬‬
‫וכ שבת ‪ -‬בימים‪ ,‬כן ה ש מי ט ה ‪ -‬בשנים‪.‬‬
‫״עזעזת ימים תע ש ה מ ל א כ ה‪ ,‬וביום העזביעי עזבת עזבתון מקרא קדעז‪.‬״ עזבת לה״׳‪.‬‬
‫ועל או תו משקל‪:‬‬
‫״עזש עזנים תזרע עזרך״‪ .‬ובעזנה העזביעת עזבת עזבתון ידזןה לארץ עזבת לה׳״‪.‬‬
‫שש שנים עסוקים עם ישראל בעבודת אד מה‪ .‬העבוד ה ו ה מ ס הר מהייבי ם לעיתים‬
‫תקיפות וקפדנות על קנין ורכוש פרטי‪ .‬ה ם מלווים לא פעם אך בזעף ותהרות‪ ,‬עמל‪ ,‬להץ‬
‫ודאגה‪ ,‬ואפילו מביאים מבלי מ שים ל ה מ ד ת עושר‪ ,‬ל ת אוו ת בצע‪ ,‬להרג שה של כותי‬
‫ועוצם ידי‪ ,‬ול שקיעה ברדיפה א ה ר הבלי העול ם הזה‪.‬‬
‫ואז ב א ה ה שנ ה ה שביעית‪ ,‬שבה מצווים עם ישראל לה שבי ת א ת עבוד ת ה א ד מ ה‬
‫ולהפקיר א ת ה שדות‪ .‬שנה זו מ הנ כ ת א ת ה א ד ם לערכי א מ ת נעלים‪ :‬הו א לומד לעדן א ת‬
‫ה תנ הגו תו‪ ,‬ל ת ת לאהרים ליהנו ת מרכושו‪ ,‬ולוותר ולמהול להייבים לו ‪ -‬״לא יגש א ת‬
‫רעהו ו א ת אחיו‪ ,‬כי קרא עזמנזה לה׳״ )דברים טו ב(‪ .‬הו א נוכה לדע ת שלא כוהו ועוצם ידו‬
‫מביאים לו א ת הפרנסה‪ ,‬כי א ם ברכת ה׳ ]כפי שיתבאר בהמשך אודות הבטחת הברכה‬
‫המיוחדת לשומרי השביעית[‪ ,‬הו א עוזב א ת טרדות העול ם הזה‪ ,‬ו מ תפנה לה שקיע א ת‬
‫ראשו ורובו בין כותלי בית המדר ש‪ ,‬ללמוד א ת ה תו ר ה הקדו שה ביתר ש א ת ‪ -‬לא שיעור‬
‫קצר בין מנ ח ה לערבית‪ ,‬א ל א ״כולל יום שלם״‪ ,‬לשקוע בעמל ה תורה‪ ,‬לחוש א ת‬
‫מ תיקו תה‪ ,‬ולשאוב מ מנ ה מלוא חופניים א ה ב ת תורה ויראת שמים‪.‬‬

‫־ שבת לה׳‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫כאן מתגלים חיים יהודיים זכים וטהורים במלוא תפארתם‪ .‬חיי חברה נעלים מ אנוכיות‪,‬‬
‫חיי תורה‪ ,‬חיי אמונה‪ .‬כאן ב שנת ה שבע מ תגל ה החלק האלוקי הרוחני‪ ,‬ש הו א ה מ הו ת‬
‫הפני מי ת ה א מי תי ת של עם ישראל‪.‬‬

‫ה שנה הז א ת מטביעה חו ת ם עמוק על שנים יבואו‪ .‬כא שר ישוב הע ם לעבודת ה א ד מ ה‬

‫ולחיי חברה רגילים‪ ,‬הו א לא ישכח א ת או ת ם מסרים וערכים ש ה קנ ת ה לו שנ ת‬
‫ה שמיטה‪ .‬גם בע ת שיהיה ה ע ם עסוק ב׳תפעול ה אוני ה׳ ובאחזקתה‪ ,‬הו א לא ישכח ‪-‬‬
‫לסמן לעיצמו א ת היעד‪.‬‬

‫מצטרפת לה מצו ה זו ‪ -‬מצו ת ה ש מי ט ה ‪ -‬לאוצר תמרורי הדרך הנפלאים‪ ,‬המדריכי ם א ת‬

‫עם ישראל‪ ,‬מרוממים ומגביהים או תו ספח וטפחיים מעל הקרקע‪ ,‬מעל החומרנו ת‪ ,‬מעל‬
‫חוקי הטבע הרגילים והמרוץ השוטף‪ ,‬אל חיים קדושים ומרוממים‪ ,‬עד שה ם בבחינת מי‬
‫כעמך ישראל‪ ,‬גוי א ח ד בארץ‪ .‬אשרינו‪ ,‬מ ה סוב חלקנו ו מ ה נעים גורלנו‪ ,‬ומה יפה מ אוד‬
‫ירושתנו‪.‬‬

‫וציותי את ברכתי‬
‫הצילו‪ ,‬שביתה!‬
‫רבותי‪ ,‬הטו נא אוזן לחד שו ת ה ב או ת‪ ,‬ו ת חיל ה עיקרן‪ :‬״החל מ שבוע הב א‪ ,‬ת ה א שבי תה‬
‫כללית בכל ענף החקל או ת‪ .‬מעריכים‪ ,‬כי ה ש בי ת ה תימ שך במ שך שנה שלימה״‪.‬‬

‫איך זה נ שמע לכם? א ת ם בטח נלחצים‪ ,‬לא מאמינים‪ .‬בכל ענף החקלאות?! כן‪ ,‬כן‪.‬‬
‫פאניקה של ממש‪ .‬חייבים לאגור מזון‪ :‬היסה‪ ,‬אורז‪ ,‬קטניות‪ .‬רק שלא יתליע‪ .‬ומה עם‬
‫פירות וירקות? אולי נקנה בקופסאות שימורים? ו‪ ...‬רגע א חד‪ ,‬זה בעצם לא הכל‪ .‬צריך‬
‫גם קמח‪ ,‬שמן‪ ,‬יין‪ ,‬סוכר‪ ,‬חומץ ‪ -‬כל אלו מיוצרים מ תו צר ת חקלאית‪ .‬מ ה יהיה? איך‬
‫אפ שר לאגור כל כך הרבה מוצרים למ שך שנה שלימה‪ ,‬ויותר ‪ -‬עד שיתאו ש ש המ שק מן‬
‫השביתה?!‬

‫מה ממ שיכים לומר שם‪ ,‬בחדשות? אולי שם נ מ צ א איזה פתרון? ובכן‪:‬‬

‫‪ -‬״כלכלנים צופים קריסה בענפי משק נוספים‪ .‬בשלב ראשון‪ ,‬בעקבות ה מ ח סו ר ה ח מו ר‬

‫ב תבוא ה ובמזון מן ה צו מ ח‪ ,‬ייפגע ענף המ שק ה חי ‪ -‬הרפ תו ת‪ ,‬הלולים ו ה חוו ת למיניהן ‪-‬‬
‫ילכו ויתדלדלו מיום ליום‪ .‬קריסת ענף המ שק ה חי תביא למחסור בבשר‪ ,‬עופות‪ ,‬ביצים‬
‫ומוצרי חלב‪ .‬בשלב הבא‪ ,‬בעקבות מחסור בכותנה‪ ,‬בפ שתן ובצמר‪ ,‬ייפגע אף ענף‬
‫הטקסטיל‪ .‬קריסת ענפי הכלכל ה המרכזיים תביא ככל הנר א ה לידי משבר כלכלי חמור״‪.‬‬

‫פר שנות כלכלית ׳מפוכחת׳‬

‫איך זה נשמע? דמיוני? ברומי לפני כאלפיים שנה‪ ,‬הבינו שהתסריט הזה בהחלט לא‬
‫דמיוני‪ .‬ה ם הבינו‪ ,‬שזה מ ה שאכן הולך לקרות ליהודים‪ ,‬ה מ שבי תי ם א ת שדו תיה ם‬
‫במ שך כל שנת ה שמיטה‪ .‬זוכרים א ת הקרקס שלהם? א ת הג מל ש ה ת א ב ל על כך‬
‫שהיהודי ם הללו אוכלים לו א ת כל קוצי הבר‪ ,‬כי אין להם מ ה לאכול?‬

‫מבחינה טבעית ‪ -‬ה ם צודקים‪ .‬בפרט ב ה תח שב בעובדה שבימים ה ה ם היו אפ שרויות‬

‫היבוא מ צו מ צ מו ת מאוד‪ ,‬שכן לא הי ת ה תחבורה מפו תח ת‪ .‬ה ש ב ת ת ענף ה ח קל או ת של‬
‫עם שלם למ שך שנה שלימה‪ ,‬הי ת ה יכולה בהחלט להבי א לידי תו צ או ת כלכליות‬
‫חמורות ומרחיקות לכת‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪10‬‬

‫וציותי את ברכתי!‬
‫והנה ‪ -‬מבטיה ה׳ יתברך לעמו ‪ -‬שלא כן הוא! אין לה ם מ ה לדאוג כלל! למרות ה ש בי ת ה‬
‫הכללי ת של ה ה ק ל או ת‪ ,‬לא י היה הליל ה מהסור בפרנסה‪ ,‬ולא עוד ‪ -‬א ל א ש שביתה זו‬
‫תביא תועל ת וצ מי ה ה במשק! זה מובטה במפורש בתורה )ויקרא כה יח־כב(‪:‬‬

‫״ועשיתם א ת חקרני ו א ת מעזפסי העזמרו וע שיתם א ת ם‪ ,‬ויעזבהם על דזארץ לבטה‪ :‬ונ תנה‬
‫דזארץ פרןה‪ ,‬ו אכל ת ם לשבע‪ ,‬ויעזברנם לכסח עליה‪ :‬וכי תאמרו מה נאכל בעזנה‬
‫העזביעית‪ ,‬הן לא נזרע ולא נאסף א ת תבואתנו? ‪ -‬וצויתי א ת ברכתי לכם בעזנה העזעזית‪,‬‬
‫וע שת א ת ה ת בו א ה לעזלש העזנים‪ .‬וזרערנם א ת העזנה העזמינית‪ ,‬ואכלרנם מן ה ת בו א ה‬
‫ןעזן עד העזנה התעזיעית‪ ,‬עד בוא תבוארנה ת אכלו ישן״‪.‬‬

‫מבטיח הקב״ה בתורה במפורש‪ ,‬שלא יהיה מחסור כלל! היבול של ה שנ ה ה שי שי ת יהיה‬
‫כה מבורך‪ ,‬עד שיספיק לשנים הבאות‪ :‬ל שנת ה ש מי ט ה ע צ מה‪ ,‬וגם לתקופה של אחריה ‪-‬‬
‫עד א שר יצמח יבול חדש‪.‬‬

‫יש כאן ל מע שה פל א בתוך פלא‪ .‬הרי ידוע‪ ,‬שמבחינה מקצועית‪ ,‬יש להוביר א ת ה א ד מ ה‬
‫]לתת ל ה מנו ח ה והפ סקה[ כל שנתיים־שלוש‪ .‬ו הנ ה מבטיח הקב״ה‪ ,‬שבזכות שישמרו א ת‬
‫שנת ה ש מי טה‪ ,‬לא יצטרכו להוביר א ת ה שד ה כלל‪ ,‬כמו שנאמר‪ :‬״עזש עזנים תזרע שדך‪,‬‬
‫ועזש עזנים תזמר כרמך‪...‬״ ‪ -‬ללא צורך בהפסקה כלל‪ .‬ולא עוד‪ ,‬א ל א שדווקא ב שנה‬
‫ה שי שית כא שר כבר כה ה א ד מ ה לכאורה נחלש ‪ -‬דווקא אז תוצי א ה א ד מ ה יבול גדוש‬
‫ומבורך בכפליים‪) .‬כלי יקר‪ .‬אור החיים(‬

‫ואגב‪ ,‬ברכה זו הי א א ח ת ה הו כ חו ת לכך ש ה תורה הי א מן ה שמים‪ ,‬ולא הו מ צ א ה חלילה‬

‫על ידי מ שה רבנו או כל אד ם אחר‪ .‬כי איזה אד ם הי ה מוכן להס תכן ולהבטיח ה ב ט ח ה‬
‫כה גורפת? רק בורא עולם‪ ,‬שבידיו כל מערכות הסבע‪ ,‬יכול להבטיח ז א ת )כתב סופר ויקרא‬
‫כה(‪ .‬ואכן במ שך כאלף וארבע מ או ת שנה ישב עם ישראל על א ד מ תו ]‪ 440‬שנ ה עד לבניי ת‬
‫בית ה מ קד ש הרא שון‪ 410 .‬שנ ה ימי ה בי ת הר א שון‪ 420 ,‬שנ ה ימי ה בי ת ה שני‪ .‬וכן כל ת קו פ ת‬
‫ה תנ אי ם שאחריו[‪ ,‬ובמחזוריות קבועה של שבע שנים‪ ,‬בהגיע ה שנ ה ה שי שי ת ה פ ל א הזה‬
‫חזר על עצמו! הוי אומר כ מ א תיי ם פעמים ‪ -‬בעקביות‪ ,‬חזו ישראל בנס המופלא!‬

‫היו ביסים ־ בדורנו!‬

‫אומנ ם ה ב ט ח ת ״וצוירני א ת ברכרני לכם בעזנה העזעזית וע ש ת א ת הרנבואה לעזלש‬
‫העזנים״ דיקרא כה כא( ‪ -‬מ תיי ח ס ת לזמן שה ש מי ט ה נוהגת מן ה תורה‪ ,‬כא שר רוב ישראל‬
‫יושבים על אד מ ת ם‪ .‬אולם ודאי‪ ,‬שגם כיום כ שה ש מי ט ה נוהגת מדרבנן‪ ,‬ובפרט כ שעו שים‬
‫מסירות נפש‪ ,‬אין מפסידים חלילה מ שמירתה‪ ,‬שהרי ״אמר הקב״ה‪ :‬שמעו לי‪ ,‬שאין אד ם‬
‫שומע לי ‪ -‬ומפסיד!" )מדרש רכה דכרים פרשה ד(‬

‫בזמנינו‪ ,‬ברוך ה׳‪ ,‬שומרים המוני חקלאים א ת דיני ה ש מי טה‪ ,‬ורבבות מקפידים לקנות א ך‬
‫ורק בחנויות המור שות‪ ,‬מ תו ך בטחון בה׳ יתברך‪ ,‬וידיעה וד אית‪ ,‬שאין מפסידים מ שמירת‬
‫ה מ צוו ת בהידור‪ ,‬א ל א רק מרוויחים מכך!‬

‫פעם ‪ -‬לפני כחמי שים שנה ‪ -‬זה לא הי ה פשוט בכלל! הח קל אי ם החרדי ם נזקקו לגבורה‬
‫נפ שית רבה לעמוד אי תני ם ומחו שלים ‪ -‬וה ם ניצחו בתוקף אמונ ת ם‪ ,‬וראו ניטים‬
‫מופלאים!‬
‫‪11‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫סיפר רבה של קוממיות‪ ,‬הגאון רבי בנימין מנדלסון זצ״ל‪:‬‬

‫לאתר שנ ת ה ש מי ס ה תשי״ב ל א היו לה ם היסים לזריעה‪ ,‬א ל א היסים ש צ מ הו בישובים‬
‫הילוניים ב שנת ה ש מי ס ה ‪ -‬ו מ ה ם ל א ריצו לזרוע‪ .‬לאתר מאמיצים מרובים‪ ,‬מיצאו בקיבוץ‬
‫א ה ד של ״ה שומר הצעיר״ גרעיני הי סה מלפני שנתיים‪ ,‬גרעינים שבורים ומתולעי ם שלא‬
‫היו ראויים לזריעה‪ .‬המוברים עצמ ם צהקו עליהם‪ ,‬והזהירום שלא יזרעו היטים אלו ‪-‬‬
‫הבל על ה מ א מ ץ‪ ,‬ועל הנזק‪ :‬עשרים אלף לירות של אז! ראש ענף הפל ת ה של המו שב‪,‬‬
‫רבי יהיאל וייס‪ ,‬לא ידע ל שית ע צ ה בנפשו‪ .‬בצר לו פנה אל רב המו שב‪ ,‬רבי בנימין‬
‫מנדלסון‪ ,‬שה שיב לו בדברים נמרצים‪ :‬א ם אין על פי ה ה ל ב ה היטים אהרו ת‪ ,‬הוי מא מין‬
‫בהי העולמי ם וזורע‪ .‬ר׳ יהי אל מיל א א תר דבריו בתום לב‪ ,‬וקנה א ת הזרעים‪.‬‬

‫בעת רצו תושבי המו שב למהר לזרוע א ת ההיטים‪ ,‬לפני בוא עונת הג שמים‪ .‬ה ם פנו אל‬
‫מרן ההזון אי ש זצ״ל בשאלה‪ :‬שנה שלימה לא הרשנו ולא זרענו‪ ,‬והג שמים ממ שמ שי ם‬
‫ובאים‪ .‬ה א ם מותר לנו להרוש בהול ה מו ע ד טובות‪ ,‬לקראת זריעת ההורף‪ ,‬לפני בוא‬
‫הגשמים?״‬

‫ענה לה ם ההזון איש‪ :‬ובי מי א מר ש ת אהרו א ת עונת הגשמים? אולי הקדימו או ת ה יותר‬
‫מדאי‪ ,‬ואז יגרם לבם הפ סד דווקא בגלל הע בוד ה בהול המועד!״‬

‫קיבלו אנ שי המו שב א ת דעתו‪ ,‬ולא הרשו במועד‪ .‬בל הי שובים בסביבה בבר הרשו א ת‬
‫ה שדו ת בסוף ה שנ ה ה קוד מ ת ‪ -‬שנת ה ש מי טה‪ ,‬וזרעו מיד ב ת היל ת שנ ת תשי״ג‪ ,‬אך‬
‫הג שמי ם בוששו מלהגיע‪ ,‬ובל הזרעים נרקבו בקרקע היב שה‪ .‬ואילו הקלאי קוממיות זרעו‬
‫רק בהוד ש תשוון בעיצומו של ההורף‪ ,‬ובסביבות הנובה ה הלו לרדת ג שמי ברבה‪,‬‬
‫וההיטי ם השבורים וה מ תולעי ם גדלו‪ ,‬הצלי הו ועשו פרי לתפארת‪ ,‬וזאת בזמן שבבל‬
‫הסביבה לא הי ה יבול בלל ‪ -‬ויהי לנס!‬

‫באשר נודע הפ ל א ברבים‪ ,‬באו נציגי קיבוץ ״ה שומר הצעיר״ וטענה בפיהם‪ :‬היתבן?!‬
‫היבול הצליה‪ ,‬מ שמע שהזריעה הי ת ה טובה‪ ,‬ובבן עליבם להוסיף לנו על ה מ הי ר‬
‫ש שילמתם לנו עבור הזרעים‪ .‬ה שיבו אנ שי קוממות‪ :‬הקב״ה שלה א ת ברבתו למקד שי‬
‫שביעית‪ ,‬מ ה לבם ולברבה זו? ולבסוף הו ב א הדבר להברע ת רבי בנימין מנדלסון‪ ,‬אנ שי‬
‫הקיבוץ הסבימו הפע ם לקבל א ת פסק דינו‪ ,‬ו הו א קבע שעל פי ה ה ל ב ה יוסיפו אנ שי‬
‫קוממיות לקיבוץ שליש על הסבום ש שולם בעד הזרעים‪) .‬פאר הדור‪ ,‬הובא ב״מעיין השבוע״{‬

‫הפרדס שהצליח‬
‫המ ש שנים ל א הד מבן ‪ -‬ב שנת תשי״ז‪ ,‬ה הלי ט ה הסובנות לנטוע פרדסים בבמה ישובים‪,‬‬
‫ביניהם גם קוממיות‪ .‬אבל הי שוב ההררי ה ע מי ד תנאי‪ :‬שיתהייבו לשמור א ת בל הלבו ת‬
‫ה ש מיטה לפי הו ר א ת הרב‪ .‬הסובנות סירבה‪ ,‬והי שוב ע מד על דעתו‪ ,‬למרות שבעבודת‬
‫הפרדס היו אמורו ת להתפרנס ב מ ה מ שפתות‪ ,‬ובבך ת הי ה רוותה למושב‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬דיבר הרב עם מנ הל הפרדסים‪ ,‬מר ויגודסקי‪ ,‬והסביר לו בדברים נרגשים‬

‫היוצאים מן הלב‪ ,‬ב מ ה ה שובה מצות זו וב מה נבונים ה ם למסור א ת נפשם עליה‪ ,‬ו הל ה‬
‫ה ת פ ע ל והסבים בי דיני ה ש מי ט ה יישמרו בהלב תם בפרדס בקוממיות‪ ,‬וה שקיעו בו בהצי‬
‫מליון לירות‪.‬‬

‫שנת ה ש מי ט ה הגיעה‪ ,‬והרב נתן א ת ה הו ר או ת המדויקות‪ .‬מנהלי הפרדס‪ ,‬אגרונומים‬

 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪12‬‬

‫מנוסים‪ ,‬הזהירו א ת הרכ‪ ,‬שלדע ת ם הו א מסכן א ת קיום הפרדס‪ ,‬והסכום העצו ם‬

‫שהו שקע כו עלול לרדת לטמיון‪ .‬הרכ עצמו נ שא עיניו למרום ואמר‪ :‬״רכונו של עולם‪,‬‬
‫כזכות שמירת ה מצו ת‪ ,‬תעזור לנו שלא י ת הלל שם שמים על ידינו‪ .‬שלא יאמרו‪,‬‬
‫שהתרדים ה מיטו על רא שם שו אה כלכלי ת כגלל דכקות ם כמצוות״!‬

‫לקראת סוף שנ ת ה ש מי טה‪ ,‬כ א ויגודסקי מנ הל הפרדסים אל הרכ‪ ,‬ואמר לו‪ :‬״אני אתראי‬
‫מטעם ה סוכנו ת על שנים עשר פרדסים‪ ,‬שככולם עכרו כרגיל‪ ,‬מלכד הפרדס כקוממיות‪,‬‬
‫שכו שמרו על הור או ת הרכ כקפדנות‪ ,‬ולא עשו כו א ת הדרו ש לפי דעתנו‪ .‬והנה‪ ,‬הפרדס‬
‫כקוממיות הצליה הרכה יותר מכל שאר הפרדסים! אמור נא לי‪ ,‬מ הו סוד הדכר?!‬

‫סיפר הרכ‪ :‬״ואמרתי לו‪ ,‬ש ה׳ אני מ אמין׳ הרא שון הוא‪ ,‬שהכורא יתכרך הו א לכדו ע שה‬
‫עו שה ויע שה לכל המע שים‪ .‬וכיון שאנו עשינו א ת רצונו כפרדס ‪ -‬הצליה ה׳ יתכרך א ת‬
‫הפרדס!״ וכך נרשם כ מ הל ק ת הפרדסי ם ה מ מ של תי ת‪ :‬״הפרדס כקוממיות לא עכר ככל‬
‫ה שנ ה ה שכיעי ת והצליה״‪.‬‬

‫הארבה של א הזיק‬
‫על פל א נוסף כמו שכ קוממיות‪ ,‬מספר הרכ כנימין מנדלסון‪ ,‬כאיגרת שכתכ‪:‬‬

‫כהוד שים הרא שונים של שנ ת ה ש מי ט ה הת שי״ט‪ ,‬הי ה זרוע כ שדו ת מ אכל כ ת מ ה שנזרע‬
‫לפני ה שביעי ת ]שמותר לקצור בשביעית ולאבול בקדושת שביעית כשיטת הרמב״ן[‪ .‬ו הנ ה כיום‬
‫שישי א ה ד בא ארבה לרוב לכפרים הסמוכים‪ ,‬ואנ שי מקומנו באו אלי בהרדה שיש סכנה‬
‫גדולה של אכיל ת כל הנזרע‪ ,‬לידי הארבה‪ .‬ואמרתי‪ :‬נראה א ת י שועת ה׳ ב שמיטה‪ .‬ו הנ ה‬
‫בא מ הנ ה גדול של ארבה עד לגבול קוממיות‪ ,‬וכ שאף הגיע לגבולנו תכף פנו לנו עורף‪,‬‬
‫וכלעומ ת שבאו כן הלכו‪ ,‬ולא נשאר ארבה א ה ד בכל גבולנו ולא הזיקו מאו מה‪.‬‬
‫וכשסיפרתי ז א ת להרב מבריסק זצ״ל‪ ,‬א מר כי זה מופ ת שצריכים לספר ולפרסם ברבים‪.‬‬

‫הברד של א הזיק‬
‫סיפר הרב שניאור זלמן רווה שליט״א‪ :‬ב שנת ה ש מי ט ה ןתשנ״ד[ ירד באזור ה מו ע צ ה‬
‫האזורית ״גזר״ ‪ -‬ברד הזק וכבד מאד‪ .‬וכידוע‪ ,‬כא שר הברד יורד‪ ,‬הו א מ שמיד כל פריהה‬
‫ולבלוב שעל העצים‪ ,‬וכך הי ה שבכל האזור ניזוקו הכרמים בסכום של כ שמונה מיליון‬
‫שקלים‪ .‬אולם במושב ״בית עוזיאל״ שבו שומרים שמיטה כד ת וכדין על פי הור א תו‬
‫ועידודו של מרן הרא שון לציון הרב עובדיה יוסף שליט״א‪ ,‬לא נפל אפילו לבלוב א ה ד ‪-‬‬
‫למרות הברד ההזק שירד שם‪ ,‬כבכל האזור‪ ,‬ו הי ה זה לפלא‪ .‬כא שר ספרתי הדברים לפני‬
‫מרן שליט״א‪ ,‬שמה מ אוד על זה‪ ,‬ואמר שזה ממ ש מ ה שנאמר בתורה ״וציויתי א ת‬
‫ברכתי״‪ .‬ו שאלתיו‪ ,‬הרי בזמן הזה ש ה ש מי ט ה הי א מדרבנן‪ ,‬אינה תקפה ה ב ט ה ה זוי א מר‬
‫מרן שליט״א‪ :‬בכל זאת‪ ,‬בזכות מסירות הנפ ש של ה ה קל אי ם ה שומרים שביעית ולא‬
‫נצרכים למכירה‪ ,‬זכו לנס הזה‪ .‬א שרי הע ם שככה לו‪ ,‬אשרי הע ם שה׳ אלוקיו! )ילקו״י שביעית‬
‫נא(‬

‫הולך בתום ־ הולך בטח!‬

‫סיפר חקלאי ממו שב כפר שמואל‪ ,‬שחזר בת שובה בשנים ה אחרונו ת‪ ,‬וביקש מחכ ם א ח ד‬
‫ביום הכיפורים תש״ס ל ה תפלל שה שנ ה יהיה גשם‪ ,‬אחר ש א ש תקד היבול לא הי ה‬
‫מוצלח‪ .‬א מר לו או תו חכם‪ ,‬שאכן צריכים ל ה תפלל על הג שם‪ ,‬בפרט לאור העובד ה‬
‫שה שנה ה ב א ה ‪ -‬שנ ת ת שס״א ‪ -‬ת ה א שנת שמיטה‪ .‬ה ל ה לא ידע כלל מ הי שנ ת שמיטה‪,‬‬
‫וכא שר נודע לו איסור ה תור ה לעבוד ב שמיטה‪ ,‬החליט מיד בו במקום כי הו א ‪ -‬ישמור‬
‫‪13‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫כל דיני שביעית כד ת וכדין! והנה‪ ,‬בחוד שי הקיץ האחרוני ם כא שר אסף א ת תבואתו‪,‬‬
‫הופ תע מ אוד לקבל יבול של פי עשר מהיבול הגרוע של שנה שעברה! ב שנת תשנ״ס‬
‫קיבל חמי שים חבילות‪ ,‬וה שנה קיבל ‪ 500‬חבילות‪ .‬והיה הדבר לפלא‪ ,‬ו שחו בו כל אנ שי‬
‫המושב‪ .‬וכל זה שרק קיבל על עיצמו ב ת מי מו ת ובהחלסיו ת לשמור א ת כל דיני ה שמיסה‪.‬‬
‫)ילקו״י שביעית נב(‬

‫מטעמי מצות השמיטה‬

‫נעשה ־ ונשמע‬
‫״ו שבתה הארץ שבת לה׳״ ‪ -‬מצו ת ה ש מי ס ה הי א מן ה מ צוו ת הנקראו ת ״חוק״ ‪ -‬״גזירת‬
‫מלך״‪ .‬אין אנו מבינים א ת סע מה‪ ,‬רק ״אלהי ם הבין דרכה‪ ,‬ו הו א ןדע א ת מקומה״)איוב כח‬
‫בגן‪ .‬רבים מרבותינו עומדים על כך שיש במצוה זו סודות עליונים ונשגבים‪ ,‬נסתרים‬
‫מבינת אנוש‪ .‬ה א ם יש טעם לנסות בכל ז א ת להבין מעט מטעמיה?‬

‫כותב רבנו אברה ם אבן עזרא )יסוד המורא שער השמיני(‪ :‬״מה נכבדו דברי הקדמוני ם שאמרו‪,‬‬
‫שחייבים לשמור א ת כל ה מ צוו ת וכל התיקונים שתיקנו רבותינו‪ ,‬ולא יבקש טעם למה‬
‫ציוו אל ה המצוות ‪ -‬ו א מ ת דיברו! כי יש מצוו ת רבות‪ ,‬נפלאו ת ונעלמות‪ ,‬ו הנ ה א ם לא‬
‫ישמרם ה א ד ם עד שידע טעמם‪ ,‬הנ ה ישאר בלא תורה‪ ,‬ויהיה נמ של לנער ‪ -‬שלא ירצה‬
‫לאכול לחם‪ ,‬עד שידע איך ה ה ת ח ל ה‪ ,‬איך נחרש ונזרע ונקצר והוברר ונטחן ונופה ונילוש‬
‫ונאפה‪ ,‬ו הנ ה א ם עו שה כן ‪ -‬ימות ברעב! רק הנכון הו א‪ ,‬שיאכל תמיד‪ ,‬וכא שר יגדל‬
‫י שאל מעט מעט‪ ,‬עד שידע כל ה ש אלו ת‪ ,‬וככה ה מ שכיל יוכל לדע ת טעמים רבים‬
‫בתורה‪...‬״‬

‫ה תורה ‪ -‬מזון הנפ ש היא‪ .‬עליה א מר הקב״ה )משלי ט ה(‪ :‬״לכו לחמו בלחמי‪!...‬״‪ .‬לחם ‪-‬‬
‫חייבים לאכול‪ ,‬גם א ם לא יודעים כיצד הו א נאפה‪ .‬מצוו ת ‪ -‬יש"לקיים‪ ,‬גם כ שאין יודעים‬
‫א ת טעמן! מקבלים אנו א ת כל ה מ צוו ת בלב שלם ובנפש חפצה‪ ,‬גם מבלי להבין א ת‬
‫טעמן‪ ,‬ביודענו כי הן ניתנו לנו מ א ת הבורא יתברך‪ ,‬מ א ה ב תו הגדולה אלינו‪ ,‬ובודאי יש‬
‫לנו בהן תועל ת גדולה ועצומה‪ .‬אולם יחד עם זאת‪ ,‬רוצים אנו אט אט‪ ,‬כל א ח ד לפי‬
‫הבנ תו וה שגותיו‪ ,‬ללמוד ולדע ת על טעמי ה מצוו ת‪ ,‬כדי לקרב או תן יותר אל ליבנו‪.‬‬
‫״וכאשר יעמול בשכלו‪ ,‬ויעמוד על נפלאו ת טעמי ה תו רה‪ ,‬ת ת פ ת ח באד ם א ה ב ת ה תורה‪,‬‬
‫וישים בה כל התעניינותו‪ ,‬וירחיק ממנו כל ה תעניינו ת אחר ת‪ ,‬ויתמסר אליה לגמרי‬
‫וידבק בה‪ ,‬ומן הדבקו ת בתורה יגיע ל א ה ב ת נותן ה תורה‪ ,‬ל ה תח ב ר בה׳ יתברך!״ )מכתב‬
‫מאליהו ‪n‬״‪ K‬עמוד ריט(‪ .‬על כן נביא מעט מ מ ה שהסבירו רבותינו בטעמי מצו ת ה ש מי טה‪ ,‬כפי‬
‫הבנ תנו וה שגתנו ]וחלקם נוגעים זה בזה[‪.‬‬

‫למען תדעו כי לה׳ הארץ!‬

‫אמרו בגמרא )סנהדרין לט ע״א(‪ :‬״אמר הקדו ש ברוך הוא‪ :‬זרעו שש‪ ,‬וה שמיטו שבע‪ ,‬כדי‬
‫שתדעו שהארץ שלי היא!״‬

‫״וכלל הענין הוא‪ ,‬שאינו רשאי שינהוג ב שדהו ובכרמו מנ הג אדון כלל‪ ,‬א ל א שיהיו כל‬
‫פירותיו הפקר לכל העולם‪ ,‬ושיזכה בה ם אפילו הדיוט שבישראל‪ .‬ולכך ציו תה ה תו ר ה‬
‫מצוה זו‪ ,‬שיהיו כל מיני ה מ מ ש ל ה ו ה אדנו ת שב תח תונים‪ ,‬בטלים בעבודת הארץ‪ ,‬כדי‬
‫שיתבונן ה א ד ם בלבו‪ ,‬בי אין עיקר ה אדנו ת והממ שלה א ל א לאדון הבל ברך היא״ )רבנו‬
‫בחיי ויקרא כה ב(‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪14‬‬

‫וכן כותב ספר ההינוך >מצוה פח‪ :‬״לכן ציוה הקב״ה להפקיר כל מ ה ש תוציא הארץ ב שנה‬
‫זו‪ ,‬כדי שיזכור ה א ד ם כי הארץ ש מו צי א ה אליו תפירות בכל שנה ו שנה ‪ -‬לא בכוהה‬
‫ובסגולתה‪ ,‬כי יש לה אדון על אדוניה‪ ,‬וכ שהוא הפץ ‪ -‬מצו ה עליו להפקירם״‪.‬‬

‫בעלות על ארץ י שראל‬

‫מי אמר שהפל שתינאים אינם צודקים? דורות דורות ה ם ישבו כאן בארץ ׳פלשתין׳‪ ,‬ה ם‬
‫ואבו תיה ם ואבו ת אבו תי ה ם‪ ,‬היו בנ ה ת וב שלוה‪ ,‬עד שהגיע הכוב ש הציוני‪ ,‬וניתק או ת ם‬
‫בלי רתמים מארצם‪ ,‬סילק או ת ם מבתיהם! אז מי א מר שהצדק נ מ צ א דווקא בצד‬
‫הישראלי?‬

‫רבותי‪ ,‬ההיסטוריה הוזרת! אין זו הפע ם הרא שונה בהיסטוריה שזה קורה! לפני כ‪3,300 -‬‬
‫שנה קרה או תו דבר‪ .‬בארץ ישראל שנקראה אז ׳כנען׳‪ ,‬ישבו לה ם שבעה עמים‪ :‬הכנעני‪,‬‬
‫ה ה תי‪ ,‬האמורי‪ ,‬הפריזי‪ ,‬היבוסי‪ ,‬הגרגשי‪ .‬היו בנ ה ת ובשלוה‪ ,‬עד שלפתע בא עם ישראל‬
‫‪ -‬ו ה ת הי ל ל הלה ם בהם‪ ,‬לכבוש או ת ם‪ ,‬עד שסילק או ת ם מארצם‪ ,‬וירש א ת כל ב תיה ם‬
‫ורכושם! אז איפ ה הצדק?!‬

‫אכן טענה כבד ת משקל‪ ,‬א ך ה ת שו ב ה כבר נכ תבה בתורה‪.‬‬

‫תורתנו פו ת ה ת בתיאור בריאת העולם‪ :‬״בראעזית ברא אלהי ם א ת העזמים ו א ת‬

‫דזארץ‪...‬״‪ .‬מדוע פ ת ה ה ה תו ר ה בתיאור בריאת העולם‪ ,‬הלו א ה תו ר ה הי א ספר ההוקי ם‬
‫ו ה מצוו ת של עם ישראל‪ ,‬ואינה ספר היסטוריה או ספר סיפורים‪ ,‬הס ושלום?‬

‫אמר רבי יצהק‪ :‬לא הי ה צריך ל ה ת הי ל א ת ה תו רה‪ ,‬א ל א מ״ההוד ש הזה לכם‪...‬״‪ ,‬ש הי א‬
‫מצוה רא שונה שנצטוו בה ישראל‪ .‬ומה טעם פ תה בבראשית? א ל א מ שום ״כה מע שיו‬
‫הגיד לעמו‪ ,‬ל ת ת לה ם נחל ת גוים״ >תהלים קיא ‪ ,0‬שאם יאמרו או מו ת העול ם לישראל‪:‬‬
‫״ליסטים א ת ם‪ ,‬שכב שת ם ארצו ת שבעה גוים!״ עונים לה ם עם ישראל‪ :‬כל הארץ של‬
‫הקב״ה הי א‪ ,‬הו א ברא או ת ה‪ ,‬ונתן או ת ה לא שר ישר בעיניו‪ .‬ברצונו נ תנה להם‪ ,‬וברצונו‬
‫נטל או ת ה מ ה ם ונתנה לנו! )רש״י בראשית א א(‪.‬‬

‫יש לנו מענה‪ .‬יש כאן בעל הבית‪ ,‬ו הו א מחליט למי ל ת ת א ת הארץ‪ .‬הו א הבטיח לנו‬
‫בתורה א ת ארץ ישראל )בראשית טו יח‪ ,‬ועוד(‪ /‬ולכן יש לנו זכות עליה‪.‬‬

‫אולם כ מ ה הדבר מחייב אותנו! כ מ ה מגוחכים נהיה‪ ,‬א ם חלילה לא נכיר בבעל הבי ת‪,‬‬
‫ולא נשמור א ת מצוותיו ו א ת תורתו‪ ,‬חס ושלום‪ .‬או אז‪ ,‬איזו ה צד ק ה ת הי ה לישיבתנו‬
‫בארץ?!‬

‫כה מ שך לדברי רש״י‪ ,‬אומר האל שי״ך הקדו ש דיקרא כח‪ :‬כיון ש ה ה צד ק ה לי שיבת עם‬
‫ישראל בארץ ‪ -‬הי א ה א מונ ה ו ה הכר ה בבריאת העולם‪ ,‬לכן רצה הקב״ה לע שות חיזוק‬
‫ל אמונה זו‪ .‬ה א ד ם היהודי ‪ -‬מעיד על א מונ תו בבריאת העולם‪ ,‬על ידי ש הו א שומר א ת‬
‫השבת‪ .‬כמו שנאמר >שמות לא טז‪-‬יז(‪ :‬״ועזמרו בני ישראל א ת העזבת‪ ,‬לע שות א ת העזבת‬
‫לדרתם ברית עולם‪ :‬ביני ובין בני ישראל‪ ,‬או ת הי א לעלם‪ ,‬כי עזעזת ןמים ע שה ה׳ א ת‬
‫העזמים ו א ת דזארץ‪ ,‬וביום העזביעי עזבת וינפש״‪.‬‬

‫אך כדי לסתום באופן ברור א ת טענו ת הגויים על י שיבת ישראל בארץ‪ ,‬חפץ הקב״ה‬
‫לע שות חיזוק נוסף להכרה בבריאת העולם‪ ,‬גם בגוף ה אדץ עצמה‪ .‬כיצד? על ידי ״שבת‬
‫‪15‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫הארץ״ ] שמיטה[‪ ,‬שאף הי א ביום ה שב ת עדו ת למע שה ברא שית ]א מנם ש ב ת ה אר ץ נ מני ת‬
‫ב שנים ול א בימים‪ ,‬בי גידולי ה א ד מ ה גדלי ם ב מ חזו ריו ת של שנ ה‪ ,‬ועל ידי שנ ה של ש בי ת ה אז‬
‫ה ש בי ת ה ניברת‪ ,‬מ ה ש אין בן א ם ת ש בו ת ה א ר ץ רק ל ת קופ ה קצרה‪ ,‬שאז ל א ת הי ה ה ש בי ת ה‬
‫ניברתן‪ .‬על ידי מצו ת ה ש מי טה‪ ,‬הארץ ע צ מ ה מעיד ה ומודיעה בי לה׳ הארץ‪] .‬ועל בן אין‬
‫צריך ל ע שו ת זבר לזה בחוץ לארץ‪ ,‬בי אין ה ענין על הר מז מ צד ה ענין ה ע צ מי של ב רי א ת ה עו ל ם‬
‫ביום ה ש ב ת‪ ,‬א ל א רק על דבר נ תינ ת הארץ[‪.‬‬

‫לבך ציו תה ה תו ר ה שבא שר יגיעו עם ישראל לארץ‪ ,‬יעשו מיד א ת ה שנ ה הרא שונה‬
‫שמיטה‪ ,‬ולא יהבו שש שנים‪ ,‬במו שנאמר דיקרא כה ‪ ;p‬״כי תבאו אל הארץ א שר אני נתן‬
‫לכם ‪ -‬ו שב תה הארץ שב ת לה׳!״‪ .‬מיד בבואם‪ ,‬העידו והודיעו‪ ,‬בי לה׳ הארץ‪ ,‬ו מ מיל א‬
‫כיבושם וי שיבתם בארץ ‪ -‬מוצדקים הם‪.‬‬

‫עונש גלות‬
‫כא שר עם ישראל לא שמרו על מצו ת ה ש מי טה‪ ,‬כבר לא הי ת ה להם זכות קיום בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ולכן גלו מארצם‪ ,‬כ מוב א במדרש )תנחומא בהר ב(‪ :‬אמר מ שה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬למה‬
‫נמכרו ישראל למלכויות הללו? א מר לו‪ ,‬מפני שה ם מהללי ם א ת ה שביעית‪ ,‬שנאמר‪ :‬״כי‬
‫תבאו אל האלץ א שר אני נתן לכם ‪ -‬ו שבתה הארץ שבת לה״׳‪ ,‬על מנ ת כן נ ת תי‬
‫לישראל א ת הארץ ‪ -‬ש ת שבות הארץ שב ת לה׳! )אכרכנאל ויקרא כהב(‬
‫ועוד אמרו‪ :‬א מר הקב״ה‪ ,‬הו איל ואין א ת ם מ שמיטים או ת ה ]את הארץ[‪ ,‬הי א ת שמט‬
‫אתכם! ומספר ירהים שאין א ת ם מ שמיטים או ת ה ‪ -‬הי א תי שמט מאליה‪) .‬אכות דרכי נתן לח(‬
‫ואכן שבעים שמיסו ת ויובלות ביטלו ישראל בארץ‪ ,‬וכנגדם גלו שבעים שנה ]ורש״י מ בי א‬
‫לבך ח שבון מדוייק![‪ ,‬כמו שנאמר‪) :‬דכרי הימים כ לו יז‪-‬כאן‪ :‬״העל עליה ם א ת מלך כשדים‪ ...‬הגל‬
‫ה ש ארי ת מן החרב א ל בבל‪ ,‬ויהיו לו ולבניו לעבדים‪ ,‬עד מלך מלכו ת פרס‪ :‬ל מל או ת דבר‬
‫ה׳ בפי ירמןהו עד רצתה הארץ א ת שבתותיה‪ ,‬כל ימי ה שמה שבתה‪ ,‬ל מל או ת שבעים‬
‫שנה״‪.‬‬

‫י‪ 4‬וזכלת א ת ה׳‪ ,‬כי הוא הנהן לך כדו לעשות חיל!‬

‫ס אדון עצמוני אחז ב שקית ה שטרות המר שר שת‪ ,‬וליבו טוב עליו‪ .‬זה ע ת ה ספר א ת כספי‬
‫הפדיון היומי שה תקבל היום בסופרמרקט שבבעלותו ‪ -‬ברוך ה׳ הו א מצליח לע שות כסף‬
‫טוב! אין זה פלא! כל כך הרבה מ א מ צי ם הו א משקיע בעסק הזה‪ .‬הו א יודע לעמוד על‬
‫המקח עם הספקים ולקבל מ ה ם סחורה מעולה ב הנ חו ת מ ש מעו תיו ת ובמחירים זולים‪,‬‬
‫כך ש הו א יכול להר שות לעצמו למכור א ת המוצרים בחנות במחירים זולים‪ ,‬וזה כמובן‬
‫מגדיל א ת מעגל הל קו חו ת באופן מ שמעותי‪ .‬הו א גם דואג לע שות פרסומת טובה לעסק‬
‫שלו‪ ,‬אין ספק שגם זה גורם מכריע! וכמובן מ תלוו ה לכל זה גם יחס טוב ללקוחות‪,‬‬
‫שירות אמין ומהיר‪ ,‬סדר ונקיון למופת‪ .‬כל אלו הופכים א ת הסופרמרקט שלו‬
‫לאטרקטיבי ומבוקש‪ .‬הכל כמובן אודו ת לחריצותו‪ ,‬לחוש ה מ ס ח ר ה מפו ת ח שלו‪ ,‬לכושר‬
‫הניהול ה מעולה‪ ,‬ולכל ה מ א מ צי ם ש הו א משקיע!‬

‫ס גברת כהן ליוותה א ת אחרוני ה אורחי ם ו החניקה פיהוק גדול‪ .‬זה ע ת ה ארגנה בביתה‬
‫מסיבת ׳ ח תונ ת הזהב׳ להוריה היקרים שיחיו‪ .‬כל ה מ ש פ ח ה ידעה שאי אפ שר לוותר‬
‫ולדלג על מאורע שכזה! זו הזדמנו ת בלתי חוזרת להכיר טובה להורים היקרים‪ ,‬ולהרוות‬
‫או ת ם במנה גדו שה של נחת‪ .‬אבל מי תוכל ׳להרים׳ ערב כזה‪ ,‬לארח א ת כל ה מ שפ ח ה‪,‬‬
‫שברוך ה׳ כבר ה ת ר ח ב ה מאוד‪ ,‬בלי עין הרע? טוב‪ ,‬כולם ידעו שרק היא‪ ,‬ה׳בלבוסטע׳‬
‫של ה מ שפ ח ה‪ ,‬תוכל לע שות א ת זה‪ .‬ו הי א ע ש ת ה א ת זה‪ ,‬על ה צד הטוב ביותר! כ מ ה יפה‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪16‬‬

‫היה‪ ,‬ממ ש מושלם! העריכ ה הנ א ה‪ ,‬הארגון ה מועלה‪ ,‬האוירה הנ עי מה‪ ,‬ועל הכ ל כמובן‬
‫ה ת הו ם הגסטרונומי‪ :‬תב שילים מ שובהים‪ ,‬תוספו ת מגוונות‪ ,‬סלטים מיוהדים‪ ,‬פ שטידות‬
‫מעולות‪ ,‬עוגות ריהניות‪ ,‬וקינוהים מקוריים‪ .‬ערב נפלא‪ ,‬ברמה שרק הי א מסוגלת! הברו‬
‫לכך נסיון עשיר‪ ,‬הריצו ת רבה‪ ,‬מתכוני ם מצוינים‪ ,‬כושר ארגון מעולה‪ ,‬ועל הכ ל ‪ -‬כמובן‪,‬‬
‫ידי הזהב ה מפו ר סמו ת שלה‪...‬‬

‫כן‪ ,‬כזה הו א ה א ד ם ‪ -‬כא שר הו א נוהל כשלון‪ ,‬אין הו א מייהס ז א ת לעצמו‪ .‬העסק גרם‬
‫להפסדים‪ ,‬העוג ה יצ א ה לא מוצלה ת‪ ,‬הפרנסה רתוקה וכדו מ ה ‪ -‬אהה‪ ...‬״ביש מזל!״‬
‫ובמקרה הטוב יותר‪ :‬״הכל משמים!״‪ .‬אבל כ ש הו א רואה ה צ ל הו ת ‪ -‬או אז נעים לו לזקוף‬
‫הכל לזכותו ‪ -‬לכשרונותיו‪ ,‬להריצותו‪ ,‬למומהיותו‪ ,‬זה טבע ה אד ם‪.‬‬

‫אולם עבודתנו הי א‪ ,‬לדע ת ולהכיר שכל הצל הו תינו הן מ א ת ה׳ יתברך‪ ,‬כי הו א הנו תן‬
‫לנו כה ורצון‪ ,‬כשרונות ו הכ מ ה‪ ,‬ידע ו מו מהיו ת ‪ -‬הכל! ככתוב בתורה )דברים ‪ n‬יב‪-‬יח(‪ :‬פן‬
‫ת אכל ושבןנת‪ ,‬ובתים טובים ה בנ ה וןעזבה‪ ,‬ובקרך וצאנך ירכין‪ ,‬וכסף וזהב ירבה לך‪ ,‬וכל‬
‫אעזר לך ירבה‪ :‬ורם לבבך‪ ,‬ועזכחת א ת ה׳ אלהיך‪ ...‬ו א מר ת בלבבך‪ :‬״כחי ועצם ןדי ע שה‬
‫לי א ת החי^ הזה!״ ‪ -‬וזכרת א ת ה׳ אלהיך‪ ,‬כי הו א הנ תן לך כה לע שות חיל!‬

‫והנה הבי א הקב״ה א ת עם ישראל אל ארץ ישראל ‪ -‬ארץ טובה‪ ,‬״ארץ זית שמן‬
‫ודבש‪...‬״‪ .‬יושבים עם ישראל בארץ‪ ,‬״איש ת ח ת גפנו ו ת ח ת תאנתו״‪ ,‬עוסקים בעבודות‬
‫ה א ד מ ה‪ ,‬וברוך ה׳ רואים יבול מ שובח‪ ,‬פירות מעולים‪ .‬ש מ ח ת ה ה צ ל ח ה של החקל אי‪,‬‬
‫בראותו יבולים יפים‪ ,‬עלולה לגרור או תו בקלות לייחס א ת כל ה ה צ ל ח ה לעצמו‪ :‬הרי‬
‫בחריצות ובמסירות עיבד א ת שדותיו‪ ,‬ב מו מחיו ת ובמקצועיות ידע כיצד ל הלח ם‬
‫בתופעו ת של חום וקור ומזיקים למיניהם‪ ,‬על פי נסיונו הע שיר ‪ -‬ידע איזו פעולה לבצע‬
‫בכל עונה‪ ,‬ואלו זרעים לזרוע‪ .‬והנה סוף סוף לאחר עבודה מפרכ ת ו מ תוכננ ת היטב‪ ,‬זוכה‬
‫הו א לראות יבולים יפים!‬

‫באה מצו ת ה ש מי טה‪ ,‬ונותנת לאדם פסק זמן של מח שבה‪ ,‬להבין ולראות‪ ,‬כי מי שעומד‬
‫מאחורי כל ה ה צ ל חו ת ‪ -‬הו א רק ה׳ יתברך‪ .‬הנ ה‪ ,‬דווקא ב שנה ה שי שית‪ ,‬שבה כביכול‬
‫צריך היבול להיות דל יותר‪ ,‬לאחר שש שנים רצופות שהארץ ה צ מי ח ה ללא הפסקה‪,‬‬
‫דווקא אז יש לו יבול מבורך פי שלוש! וב שנה ה שביעית‪ ,‬למרות שאיננו עובד ב אד מ ה ‪-‬‬
‫יש לו ברוך ה׳ פרנסה‪ .‬הוי אומר‪ :‬כל ה ה צ ל חו ת מ א ת ה׳ הן‪ ,‬ורק אליו עינינו נשואות‪:‬‬
‫אנ א ה׳‪ ,‬ה צ לי ח ה נא! ושלח ברכה רווחה ו ה צ ל ח ה בכל מע שי ידינו!‬

‫השלך על ה׳ יהבך‪ ,‬והוא יכלכלך!‬

‫אל הרב הגיע אד ם ביש מזל‪ ,‬ותינה לפניו א ת צערו‪ :‬פרנסתו דחוק ה עליו מאוד‪ ,‬מן‬
‫הבוקר עד הערב עובד הו א בחנותו‪ ,‬ולבסוף ‪ -‬מאזן ה שנה‪ ,‬מגלה שאך הפסדי ם היו‬
‫נחלתו! ‪ -‬״ואיך הי ה ה מצב בשנה שעברה?״ שאל הרב‪ - .‬״קשה מאוד‪ ,‬הפסדי ם‬
‫עצומים!״ ‪ -‬״ולפני שלוש שנים?״‪ ,‬חזר ושאל‪ - .‬״כבוד הרב‪ ,‬מאז שירשתי א ת ה חנו ת‬
‫מאבי‪ ,‬לא הי ת ה לי שנה א ח ת שאוכל להצביע עליה כ שנה רווחית!״‪- .‬״אם כן‪ ,‬תסגור‬
‫א ת החנות!״‪ ,‬פסק הרב‪ .‬כ ש שמע זאת‪ ,‬קם או תו אד ם על רגליו ואמר בפנים חמורות‪:‬‬
‫״כבוד הרב‪ ,‬א ם אסגור א ת ה חנו ת ‪ -‬מאין אתפרנס?״‪...‬‬

‫הל צ ה נאה‪ ,‬אך לא רק הלצה‪ .‬למע שה‪ ,‬טמונה כאן תפיסה‪ ,‬שקיימת אצל מרבית‬
‫האנשים‪ :‬ה חנו ת‪ ,‬העסק‪ ,‬הע בוד ה ‪ -‬ה ם אלו שמפרנסים! ה א ם אין זה נכון?‬
‫‪17‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫אמרו חז״ל )קדושין פב ע״בן‪ :‬רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ :‬מימי ל א ראיתי צבי קייץ‪ ,‬וארי סבל‪,‬‬
‫ושועל תנווני‪ ,‬והם מתפרנסים שלא בצער‪ .‬וה ם לא נבראו א ל א לשמשני‪ ,‬ואני נבראתי‬
‫לשמש א ת קוני‪ .‬מ ה אלו שלא נבראו א ל א ל שמ שני ‪ -‬מתפרנסים שלא בצער‪ ,‬אני‬
‫שנבראתי לשמש א ת קוני‪ ,‬לא בל שבן שאתפרנס שלא בצערי! א ל א שהריעותי א ת‬
‫מעשי וקפתתי א ת פרנסתי!‬

‫ה אריה ‪ -‬מב תינה פיזית‪ ,‬ראוי הו א מ אוד להיו ת סבל‪ ,‬בבותו הרב יבול הו א להיו ת סבל‬
‫מצטיין! ה שועל ‪ -‬בערמומיותו ופקתותו‪ ,‬יבול להיו ת סותר ממולה‪ ,‬אולי אפילו לפתות‬
‫רשת סופרמרקטים מצליתה‪ ...‬והצבי ‪ -‬ממ ש נולד להיו ת שומר מעולה‪ ,‬בי גם ב שהו א‬
‫ישן‪ ,‬עינו ה א ת ת פ תו תה‪ ,‬ובן ‪ -‬בריצתו ה מ הי ר ה יבול הו א לרדוף בקלות א תר פולשים‬
‫זרים‪ .‬אבל ה ם לא עושים זאת! מבלים ה ם א ת הייתם ב שלוה בג׳ונגלים וביערות‪ ,‬ואינם‬
‫עובדים לפרנסתם‪ .‬והיבן מוצאי ם ה ם א ת פרנסתם? ‪ -‬מן הטבע‪ ,‬הוי אומר‪ :‬מידו ה מ ל א ה‬
‫והרתבה של הקב״ה‪ ,‬הזן א ת העול ם בולו בהן‪ ,‬בתסד‪ ,‬ברווה וברתמים רבים ‪ -‬מביצי‬
‫בינים ועד קרני ראמים!‬

‫רק ה אד ם‪ ,‬נזר הברי אה‪ ,‬א שר למענו נבראו הבריות בולם ‪ -‬רק הוא‪ ,‬טרוד בל היום‬
‫לפרנסתו‪ .‬מדוע? ה א ם ל א ראוי שאף הו א יקבל א ת פרנסתו בקלות? אבן בן‪ .‬בך הי ה‬
‫ראוי להיות‪ ,‬״ אלא שהריעותי א ת מע שי וקפהתי א ת פרנסתי״! בעקבות ה ט א עץ הדע ת‪,‬‬
‫קולל האדם‪ :‬״בזעת אפיך ת אכל לחם״)בראשית ג יטן‪ .‬ובעקבות בך‪ ,‬עליו לעמול לפרנסתו‪.‬‬

‫אולם‪ ,‬ה א ם ככל שירבה ה א ד ם ע מל רב יותר ‪ -‬יזכה לפרנסה טובה יותר? לא ולא! שכבר‬
‫אמרו חז״ל )ביצה טז ע״א(‪ :‬״כל מזונותיו של אד ם קצובים לו‪!...‬״ ‪ -‬כל שקל ושקל קצוב ביד‬
‫בורא עולם‪ ,‬אין אד ם יכול להרויח יותר מ מ ה שנקצב לו! ולמה הדבר דומה?‬

‫כפרי פשוט‪ ,‬הגיע לרא שונה בחייו אל העיר הגדולה‪ .‬בסקרנות רבה הס תובב ברחובות‪,‬‬
‫כשכולו מוקסם ומרותק למראה חיי העיר הסואנים והמעניינים‪ .‬והנה‪ ,‬הגיע הכפרי ליד‬
‫בית הדואר‪ .‬הו א רואה אד ם נכנס ונותן לפקיד כ מ ה מטבעות‪ ,‬ובתמורה נותן לו הפקיד‬
‫מזוודה גדולה‪ .‬לאחריו נכנס אד ם נוסף‪ ,‬וגם הו א שילם לפקיד מספר מטבעו ת וקיבל‬
‫חבילה גדולה‪ .‬ה ש תו מ ם מ אוד מיודעינו הכפרי‪ ,‬הכי צד נותן הפקיד חבילות כ ה גדולו ת‬
‫תמורת סכום כסף קטן? בסקרנותו‪ ,‬ניגש אל בעל ה מזווד ה ו שאל אותו‪ :‬אמור נא לי‪ ,‬מ ה‬
‫יש לך במזוודה? אריגים יקרים‪ ,‬ענה האי ש‪ .‬נגש אף אל בעל החבילה‪ ,‬ו שאלו לתוכן‬
‫חבילתו‪ ,‬ו הל ה ענה כי יש בחבילתו מוצרי ח ש מל יקרים‪ .‬כ ש שמע הכפרי ה מופ תע‪ ,‬כי‬
‫בסכומי כסף כ ה קטנים אפ שר לקנות סחורות כ ה יקרות‪ ,‬״הבין״ כי נקרתה לפניו מ צי א ה‬
‫של ממ ש‪ ,‬אולי איזו מכירת חיסול הזדמנו תי ת‪ .‬הו א ח ש ש פן יחסלו א ת יתר המזוודות‪,‬‬
‫ולכן רץ כל עוד נפשו בו א ל הפקיד‪ ,‬הו שיט לו סכום כפול מזה ש שילמו ה שניים‬
‫הקודמים לו‪ ,‬וביקש מן הפקיד שתי חבילות!‬

‫הפקיד בחן א ת ה ה ל ך בתמהון‪ ,‬ומ שהבין כי עו מד לפניו כפרי פשוט ונבער‪ ,‬שאינו‬
‫מ ת מ צ א בחיי העיר‪ ,‬נעתר להסביר לו‪ ,‬שבכל מחיר שבעולם לא יהיה רשאי למכור שום‬
‫מזוודה לאד ם זר! כאן רשאים לקבל רק או ת ם אנ שים שאכן נ שלחו לה ם מזוודות‬
‫מקרוביהם‪ .‬עליה ם לשלם רק דמי מכס‪ ,‬כדי לפדות א ת המ שלוח‪...‬‬

‫כך בדיוק בענינינו‪ .‬לכל א ח ד שולח הקב״ה ׳חבילה׳ של פרנסה‪ ,‬קוצב לו בדיוק א ת מ ה‬
‫שמגיע לו‪ .‬אין אד ם יכול לגעת ב מ ה שמוכן לחברו ‪ -‬אפילו כ מלו א נימה! אולם כדי‬
‫׳לפדות׳ א ת ה מ שלוח‪ ,‬עלינו לע שות ה ש תדלו ת‪ ,‬לעבוד לפרנסתנו‪ .‬אולם כל ה ש תדלו ת‪,‬‬
‫חריצות‪ ,‬עמל‪ ,‬ח כ מ ה ויגיעה ‪ -‬לא יאפשרו לנו לקח ת מ שלוח שאינו מיועד עבורנו!‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪18‬‬

‫ואם כן כ מ ה מגוהכים ה ם א ל ה שעובדים ״ מ צ א ת ה ה מ ה עד צ א ת הנ ש מ ה׳‪ /‬מוסיפים‬

‫לעצמם עוד שעו ת נוספות‪ ,‬ועוד עבודה מן הצד‪ ...‬ה א ם ת שלום גדול יותר של מכס‪,‬‬
‫יביא לה ם הבילות גדולו ת יותר של פרנסה? וצהוק עצוב עוד יותר מזה‪ ,‬א ם אד ם הס‬
‫ושלום נכשל ב ה ש תדלו ת אסורה‪ ,‬כגון שעובד הליל ה בשבת‪ ,‬או גוזל בעסקיו‪ ,‬הס ושלום‬
‫‪ -‬לא רק שלא יביא בכך הבילות גדולו ת יותר‪ ,‬א ל א עלול הלילה אף לעכב או למנוע א ת‬
‫מ שלוה ההבילות‪.‬‬

‫כללו של דבר‪ :‬אד ם צריך לע שות ה ש תדלו ת סבירה‪ ,‬לפי דרגתו‪ .‬ובזה יקבל א ת הפרנסה‬
‫שקצובה לו מ שמים ]ולהרחבה וחיזוק בענין זה‪ ,‬עיין עוד בספר חו בו ת הל ב בו ת‪ ,‬שער הבטחון[‪.‬‬

‫וכאן קיימת ה טעייה מבלבלת ולא פשוטה! ‪ -‬הו א עובד‪ ,‬מ שתדל‪ ,‬הן זוהי הובתו;‬
‫ולמראית עין נראה כי ה ש תדלו תו ועבודתו ה ם אלו שמביאי ם לו א ת הפרנסה‪ .‬אולם‬
‫יהד עם ז א ת עליו לדע ת ולהבין‪ ,‬כי ל א מי תו של דבר ‪ -‬פרנסתו ני תנ ת לו אך ורק מידו‬
‫ה פ תו ה ה של הקב״ה! זהו המכהן‪ :‬ע ש ה ה ש תדלו ת‪ ,‬זוהי הובתך‪ .‬אך דע ש הי א לא מעל ה‬
‫ולא מורידה!‬

‫כא שר ישבו עם ישראל על אד מ ת ם‪ ,‬ה ם זכו ‪ -‬פעם בשבע שנים ‪ -‬להיווכה ב א מ ת הזו‬
‫במוה שיות‪ ,‬לראות ז א ת עין בעין! שש שנים ‪ -‬ה ם עובדים ומתפרנסים‪ ,‬וב שנה ה שביעי ת‬
‫‪ -‬ה ם לא עובדים‪ ,‬אבל‪ ...‬כן‪ ,‬מתפרנסים! פרנסתם מצויה לה ם בדרך של ברכה מיוהד ת‪,‬‬
‫ה מו ב ט ה ת לשומרי ה שביעית‪ ,‬ו מוכי ה ה ברורות‪ ,‬מ הו מקור הפרנסה ה א מי תי‪.‬‬

‫ותרנות ונדיבות‬
‫״ואהב ת לרעך כמוך״ ‪ -‬זהו כלל גדול בתורה! )בראשית רבה כד(‪ .‬כידוע‪ ,‬כל נ שמות ישראל‬
‫הצובות מ ה ת ת כסא הכבוד‪ ,‬עם ישראל כולו הטיבה א ה ה‪ ,‬ורק מ תוך א ה דו ת שלימה‪,‬‬
‫נוכל להמליך עלינו א ת הקב״ה‪ .‬וכדי להרגיל או תנו ב מיד ת ה א ה דו ת‪ ,‬ציוה או תנו ה׳‬
‫יתברך מצוו ת רבות להיטיב אי ש לרעהו‪ ,‬כמו צדק ה וגמילות הסדים‪ ,‬שעל ידן תתעורר‬
‫בינינו א ה ב ה ו א הו ה שלום וריעות‪.‬‬

‫מצו ת ה ש מי ט ה אך הי א מ בי א ה לידי א ה דו ת וקירוב לבבות‪ .‬ב שנת ה ש מי ט ה פותה‬

‫היהודי א ת שערי ה שדו ת‪ ,‬ונותן לאתרים לקה ת פירות וליהנו ת מיגיע כפיו‪ .‬אין זה קל‪,‬‬
‫יש כאן ה ת ע לו ת גדולה מעל ה אנוכיו ת ה טבעי ת המו שר ש ת באדם! זאת ועוד‪ ,‬בסוך‬
‫ה שנה ה שביעית מצווה הו א ב״ שמיטת כספים״ ‪ -‬לה שמיט ולמהוק א ת כל ה הו בו ת‬
‫שהייבים לו‪ ,‬לוותר על ה מגיע לו!‬

‫שנת ה ש מי ט ה מבי אה אך להזדהות ושויון בין שכבות העם‪ .‬כפי שכותב ה׳ מע ם לועז׳‪:‬‬
‫הטעם של ה מ צו ה הז א ת‪ ,‬כדי שידע הע שיר‪ ,‬כ מ ה צער יש לו לעני שהייו תלויים לו מנגד‬
‫בכל ע ת ובכל שעה‪ ,‬ועיניו נ שואו ת ת מיד ל שמים לבקש אוכלו‪ .‬ובערב יאמר מי יתן‬
‫בוקר‪ ,‬ובבוקר יאמר מי יתן ערב‪ .‬ו ת מיד הו א נע ונד והושב איך א מ צ א לתמי ל א ש תי ובני‪,‬‬
‫ולא עוברת שע ה שאיננו מצטער‪ .‬ואילו הע שיר ת מיד שמה וטוב לב ב שדותיו ובכרמיו‬
‫ובדגנו שמוציאים שדותיו‪ ,‬אינו נותן דע תו לעני‪ ,‬ואינו ה ש כלל בצערו‪ .‬לכן ציוה הקב״ה‬
‫שיעשו שמיטה בשנה ה שביעית‪ ,‬ולא יעבדו א ת ה שד ה ויניהוה הפקר‪ ,‬כדי שהע שיר‬
‫יצטער ויהשוב‪ ,‬כיצד אתפרנס ב שנה ה שמינית‪ ,‬ומהיכן א מ צ א לתמי‪ .‬ואז יאמר בלבו‪:‬‬
‫אני שדואג לפרנסתי שנה א ת ת בלבד‪ ,‬כבר תו שבות עיני‪ ,‬כל שכן העני ששרוי בד אגה‬
‫תמיד! ואז הע שיר יזדהה וירהם על העני ויפרנסנו‪ ,‬ובזכות זה הקב״ה ירבה א ת פרנסתו‬
‫שלא יבוא לכלל עניות‪.‬‬
‫‪19‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫וכן כותב ספר החינוך )מצוה פח‪ ..." :‬ועוד יש תועל ת נוספת בדבר‪ ,‬לקנות בזה מידת‬
‫הוותדנות‪ .‬כי אין נדיב כמו הנו תן מבלי לחכו ת לתגמול‪ ...‬כי ה א ד ם ה מוכן ל ת ת ולהפקיר‬
‫לכל העול ם א ת כל גידולי קרקעותיו ונחל ת אבותיו הגדלים בכל ה שנה‪ ,‬ורגיל בכך הו א‬
‫ומ שפח תו ב שנת ה ש מי ט ה כל ימיו ‪ -‬לא תשתדש בו לעולם מידת הקמצנות‪ ,‬ולא תחסר‬
‫לו מ ד ת הביטחון״‪.‬‬

‫וכתב בספר שער בת רבים )תחילת פרשת בהה‪ :‬פן יאמר ה א ד ם ‪ -‬״שלי שלי‪ ,‬ואין לאחרים‬
‫חלק בשלי!״‪ ,‬וי תג אה בעושרו לומר ש הכל בכוחו ועוצם ידו‪ ,‬לכן ציוה ה׳ ל שבות‬
‫בשביעית‪ ,‬ולהפקיר הפירות הפקר לכל‪ ,‬ובזה יבוא אל ה א מ ת‪ ,‬ש מ ה שיש לו אינו שלו‪,‬‬
‫רק לה׳ הארץ ומלו אה‪ ,‬ונתן לנו על אופן שיהיו הכל שוים בה‪ ,‬כי כולנו בנים לה׳‪,‬‬
‫וממקור א ח ד יצאנו‪ ,‬ובזה תשפל גאוותו ויוביש תאוותו‪ ,‬ולא יתגאה העשיר על העני‪.‬‬

‫השבת והשביעית‬
‫השבת והשביעית ‪ -‬שבת לה׳‬
‫ישנם אנ שים‪ ,‬ש ת מיד נראה או ת ם עסוקים‪ .‬אצי ם ורצים‪ ,‬ממהרים‪ ,‬דחוקים ולחוצים‪.‬‬
‫עוד עבודה‪ ,‬עוד עסקה‪ ,‬עוד פגי שה‪ ,‬עוד טלפון‪ ,‬ריצות לפה וריצות לשם‪ ,‬ולעולם ׳אין‬
‫זמן׳‪ .‬אולם גם האנ שי ם העסוקי ם והטרודים ביותר ‪ -‬הולכים לישון כ מ ה שעו ת ביום‪ ,‬מי‬
‫יותר ומי פחות‪ .‬מדוע ישנים? בודאי לא מ תוך עודף זמן ‪ -‬א ם היו להם ‪ 48‬שעו ת ביממה‪,‬‬
‫גם ה ם היו מלאי ם עד מחנק‪ .‬א ל א מה? ה שינ ה הכ ר חי ת וחיונית הי א כדי להמ שיך‬
‫הל אה‪ .‬מטרת ה מנו ח ה ‪ -‬הי א הע בוד ה ש תבו א לאחריה‪ .‬א ם ה ם כ אל ה ש׳מפרגנים׳‬
‫לעצמם ‪ -‬ה ם ירשו לעצמ ם מידי פעם גם ימים של מנוחה‪ ,‬אך שוב ‪ -‬מטרת ה מנו ח ה הי א‬
‫כדי לצבור כוח להמ שיך לעבוד‪.‬‬

‫אמרו חז״ל‪ :‬כא שר רצה מ ש ה רבנו לבקש מפרעה שיתן לעם ישראל ל שבות ביום‬
‫ה שבת‪ ,‬פ תח ואמר לו‪ :‬אדוני המלך‪ ,‬קח שני חמורים‪ ,‬ל א חד ה תן לעבוד שבעה ימים‬
‫בשבוע‪ ,‬ואילו לשני ה תן יום א ח ד של מנוחה‪ .‬מי מ ה ם יפיק תפוקה מרובה יותר של‬
‫עבודה? נסה וראה‪ ,‬שדווקא ה ח מור ה שני ‪ -‬הה ספק שלו לשבוע יהיה רב יותר! והנה‪,‬‬
‫יש לך עבדים‪ ,‬ובודאי מעוניין א ת ה להפיק מ ה ם א ת ה תפו ק ה המרבית‪ ,‬לכן תן לה ם יום‬
‫א ח ד בשבוע של מנוחה‪ ,‬וכך תרויח עבדים מצוינים‪ ,‬עם הספק עבודה גדול יותר‪ .‬שמע‬
‫פרעה לעצתו‪ ,‬ונתן לישראל לנוח בשבת‪.‬‬

‫זה מ ה שגוי מבין ‪ -‬אם המנותה תביא להספק עבודה גבוה יותר‪ ,‬היא משתלמת! ואכן‬
‫היום‪ ,‬כשכבר כל המחקרי ם הוכיחו שיום מנוח ה שבועי‪ ,‬מעניק לאדם תפקוד טוב יותר‬
‫בכמות ובאיכות‪ ,‬הפך הדבר לנורמה בכל העולם‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬להבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים‪ ,‬לעם ישראל יש יום מנוחה שבועי ‪-‬‬
‫יום ה שבת‪ .‬אולם מ ה רב ה ה בדל בין מנו ח ת הגוי ל מנוח ת היהודי ‪ -‬הגוי נה כדי להיות‬
‫חמור עבודה טוב יותר‪ ,‬ואילו היהודי נח כדי להיות יהודי טוב יותר‪ ,‬להתקדש ולהתחזק‬
‫יותר!‬

‫מנו ח ת ה ש ב ת של היהודי אינה א מ צעי כדי לעבוד טוב יותר‪ ,‬א ל א יש בה מטרה נעלית‬
‫בפני ע צ מה‪ ,‬של קדו שה וה תעלו ת‪ ,‬מכה היו ת ה ״שבת לה״׳ ‪ -‬שבי תה לשם ה׳‪ .‬כפי שאנו‬
‫אומרים ב תפיל ת ה מנ ח ה של יום השבת‪ :‬״ א ת ה א ח ד ו שמך א חד‪ ,‬ומי כעמך כי שראל גוי‬
‫א ח ד בארץ‪ ,‬תפ אר ת גדל ה ועטרת י שועה‪ ,‬יום מנוחה וקדעזה לעמך נתת‪ .‬אברה ם על‪,‬‬
‫יצחק ירנן‪ ,‬ןעקב ובניו ןנוחו בו‪ .‬מנוחת אהבה ונדבה‪ ,‬מנוחת אמת ואמונה‪ ,‬מנוחת עזלום‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪20‬‬

‫השקט ובטח‪ ,‬מנוחה שלמה ש א ת ה הוא רוצה בה‪ .‬יכירו בניך מדעו כי מאתך הי א‬
‫מנוחתם‪ ,‬ועל מנוחתם יקדישו א ת שמך״‪.‬‬

‫גם לגבי מצו ת ה ש מי ט ה נאמר ״שבת לה׳״‪ .‬דיקרא כה ‪ p‬אין אנו מ שביתי ם א ת ה א ד מ ה‬
‫למען תועל ת ג ש מי ת ‪ -‬להוביר א ת ה א ד מ ה כדי שתוסיף כה‪ ,‬כי א ם לשם ה׳‪ .‬והראיה‬
‫לכך‪ ,‬שהרי כתוב‪ :‬״שש שנים תזרע שדך‪...‬״ ‪ -‬כל ה א ד מו ת שבעולם‪ ,‬אי אפ שר לעבוד‬
‫בהן שש שנים רצופות‪ ,‬א ל א יש להוביר או תן כל שנתיים־שלוש‪ ,‬אבל ארץ ישראל אינ ה‬
‫כן‪ ,‬א ל א הי א ארץ זבת הלב ודבש‪ ,‬ומסוגלת להוצי א בירות ברצף במ שך שש שנים‪ ,‬מכל‬
‫שיהל ש בוהה‪ .‬ומהי הסיבה לשביתה? ‪ -‬״עזבת לה׳!״ )מעם לועז ויקראשטז(‬

‫ה שבת וה שביעית ‪ -‬עדות ל א מונ ה בה׳‬

‫ה שבי ת ה ב שבת ‪ -‬הי א עדות לכך שהקב״ה ברא א ת העול ם ב ש שה ימים‪ ,‬ו שבת ביום‬
‫השביעי‪ .‬כנאמר בתורה >שמות לא טז‪-‬יז(‪ :‬״ועזמרו בני ישראל א ת העזבת‪ ,‬לע שות א ת העזבת‬
‫לדרתם ברית עולם‪ :‬ביני ובין בני ישראל‪ ,‬אות היא לעלם‪ ,‬כי עזעזת ימים ע שה ה׳ א ת‬
‫העזמים ואת הארץ‪ ,‬וביום העזביעי עזבת וינפש״‪.‬‬

‫ה ש מיטה אך הי א ב א ה לחזק עדו ת זו‪ .‬כפי שכותב ספר החינוך )מצוה פד(‪ :‬משרשי ה מ צו ה‪,‬‬
‫לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במח שב תנו ענין חידו ש העולם‪ ,‬כי ש ש ת ימים ע שה ה׳‬
‫א ת ה שמי ם ו א ת הארץ‪ ,‬וביום ה שביעי שלא ברא דבר‪ ,‬הכ תי ב מנוחה על עצמו‪ .‬ולמען‬
‫להסיר‪ ,‬לעקור ולשרש מרעיוננו דבר ה קד מו ת ]תיאוריות כפרניות כמו תי אורי ת ה א בולו ציה וכיוצא‬
‫בהם[ א שר יאמינו הכופרים בתורה״‪.‬‬

‫וכן כתב רבנו מנח ם הבבלי >טעמי המצוות‪ ,‬מצות השמיטה‪ ::‬״טעם ל שמיטה‪ ,‬ל א מ ת בנפ שותינו‬
‫א מונ ת חידו ש העולם‪ ,‬בשני עדים‪ :‬ישראל ב שביתת ה שב ת‪ ,‬לפי שה׳ נח ביום ה שביעי‪,‬‬
‫ו ה אד מ ה תעיד על חידו ש העול ם שלא יזרעוה בשביעית״‪.‬‬

‫וכתב הגאון הסטייפלר זצ״ל )חיי עולם ח״ב ח‪ ::‬ועוד מענין שמירת ה שב ת‪ ,‬הי א ש מיט ת הארץ‪,‬‬
‫שכתוב בה ״שבת לה״׳‪ .‬ו הו א ענין קדוש ונורא מ אד‪ ,‬ובודאי שמירת ש מיט ת הארץ לכל‬
‫דיניה כהלכתן‪ ,‬הו א תיקון נורא ועצום על קלקול ה א מונ ה‪ ,‬רח״ל‪.‬‬

‫ה שבת וה שביעית ‪ -‬שלימו ת וקדושת העם והארץ‬

‫מבאר המהר״ל מפראג זצ״ל )בספרו דרך החיים ה ט‪ ,:‬כי ה מנו ח ה ו ה שבי ת ה של הי הודי מורים‬
‫על צד של שלימות‪ .‬ה א ד ם נ מ צ א ת מיד בתנועה‪ .‬מדוע? כי ת מיד חסר לו מ שהו‪ ,‬ועליו‬
‫לה שלים א ת החסר‪ .‬לכן הו א צריך לעבוד ]חסר לו פרנסה[‪ ,‬לאכול ]הוא רעב‪ ,‬ח סר לו אוכל[‪,‬‬
‫לטייל ]חסר לו עניין ו תע סוק ה[‪ ,‬ובו׳ ובו׳‪ .‬לעולם אין הו א מגיע לידי שלימות‪ ,‬לידי כך שלא‬
‫חסר לו כלום‪ .‬שבי ת ת ה ש ב ת של עם ישראל מורה על כך שעם ישראל מסוגלים להגיע‬
‫לידי שלימו ת וקדושה‪ .‬ו שביתת הארץ ב שנת ה ש מי ט ה מורה על של מו ת ה וקדו שתה של‬
‫ארץ ישראל‪.‬‬

‫וכך הו א כותב‪ :‬״‪...‬הדבר ש הו א שלם‪ ,‬ראוי אליו ה ש בי ת ה והמנוחה‪ .‬ודבר זה דו מ ה אל‬

‫ישראל‪ ,‬כי מצד של מו ת ם יש לה ם ה ש ב ת והמנוחה‪ ...‬כי כל מי שאין לו מנוחה‪ ,‬לא הגיע‬
‫אל ה של מו ת‪ ,‬ולכן הו א מתנועע‪ .‬והנה תר אה כי ה מנו ח ה שייך אל דבר שהו שלם ו הו א‬
‫בפועל ואז הו א בעל מנוחה‪ ...‬ודבר זה אין לבן נח ]לגויים[ מפני שאין לה ם ה ש ל מו ת‬
‫בפועל‪ ,‬לכך ראוי לה ם ה תנו ע ה התמידית‪ ...‬וכמו ההפר ש בין ישראל לבן נח מ צד‬
‫‪21‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ה שבי תה‪ ,‬כך הארץ צריכה שת שבות‪ ,‬שאם הי ה בה מ ל א כ ה הי ה מורה ש הי א חסרת‬

‫ה שלמו ת‪ ,‬ולכן הי א ב מל אכ ה ה ת מידי ת‪ ,‬ולא תבוא לכלל מנוחה‪ .‬ולכן כתוב ״שבת‬
‫שבתון י היה לארץ״‪ ,‬שיהיה לארץ ע צ מ ה שביתה‪ ,‬ודבר זה מודיע מעל ת הארץ‪ ,‬ולפיכך‬
‫נתן לישראל שה ם קדושים ‪ -‬יום קדוש ו שביתה‪ ,‬וכן הארץ‪ ,‬א ם הי ה ה א ד ם עובדה‬
‫תמיד‪ ,‬לא הי ת ה קדו שה לארץ‪ ,‬ולפיכך א מ ר ה תורה ל שבות ב שביעית‪ ,‬כי דבר זה מורה‬
‫על קדו שת הארץ בעצמה״‪] .‬וכמובן שהדברים עמוקים‪ ,‬ול א נוכל לרד ת ב שורות אלו לכל עומק הענין[‪,‬‬

‫‪ t‬השבת והשביעית ‪ -‬מקור הברכה‬

‫ה שב ת ‪ -‬מ שפיעה על שומריה שפע סובה וברכה על כל ימות ה שבוע‪ ,‬כ מ א מר הזוהר‬
‫הקדוש ‪ -‬״כל שהין יומין‪ ,‬מיניה מ ת ברכי ך ]כל הששה ימים ממנה מתברכים[ )מעיינה של תורה‬
‫בהה‪ .‬וכן אומרים אנו ב תפיל ת קבלת שבת‪ :‬״לקראת עזבת לכו ונלכה‪ ,‬כי הי א מקור‬
‫הברכה!״‬

‫גם ה ש מי ט ה מ שפיעה על שומריה שפע טובה וברכה על כל שש שנות החול‪ ,‬כדברי‬

‫חז״ל )מכילתא משפטים כ(‪ :‬רבי י שמעאל אומר‪ ,‬כ שי שראל עושים רצונו של מקום‪ ,‬עושים‬
‫שמיטה א ח ת בשבוע א ח ד ]שבוע ‪ -‬מחזור של שב ע שנים[‪ ,‬שנאמר‪ :‬״שש שנים תזרע‪...‬״;‬
‫וכשאין עושים רצונו של מקום‪ ,‬עושים ארבע שמיטו ת ] שביתות[ בשבוע א חד‪ ,‬כיצד? נרה‬
‫]מ שבית א ת ה א ד מ ה[ שנה וזורעה שנה‪ ,‬נרה שנה וזורעה שנה‪ ,‬נמצאו ארבע שמיטו ת‬
‫בשבוע אחד״‪.‬‬

‫ת< ניצול הזמן לתורה‬

‫נוטע אד ם עץ פרי‪ ,‬ו מ חכ ה שיצמחו לו פירות‪ .‬ו הנ ה העץ מכ ה שורשים‪ ,‬מצ מיח גזע‪,‬‬
‫ענפים‪ ,‬עלים‪ ,‬פרחים‪ .‬הכ ל טוב‪ ,‬הכל יפה‪ ,‬אך לא לזה הו א מצפה! אין לו תועל ת בכל‬
‫אלו ‪ -‬עד שיוציא העץ פירות‪ .‬הפירות‪ ,‬גם א ם קטנים ה ם ביחס לכל חלקי העץ ה א חרי ם‪,‬‬
‫הרי ה ם עיקר העץ! ה שור שים‪ ,‬הגזע‪ ,‬הענפים‪ ,‬העלי ם והפרחי ם ‪ -‬כל אלו נוצרו לצורך‬
‫הפירות‪ ,‬להצמי תם‪ ,‬להחזיקם‪ ,‬לשומרם‪ ,‬לספק לה ם מים ומזון‪ .‬אולם לולא הפירות‪,‬‬
‫מאבדים ה ם א ת עיקר ערכם‪.‬‬

‫פו ת ח ת תורתנו הקדו שה במילים ״בראעזית ברא אלהי ם א ת העזמים ו א ת הארץ״ ‪ -‬ברא‬
‫הקב״ה א ת העול ם כולו‪ ,‬שמים וארץ וכל א שר בהם‪ ,‬בשביל מה? ‪ -‬״בראעזית״ ‪ -‬בעבור‬
‫עם ישראל הקרויים ״ראשית״‪ ,‬שיעסקו בתורה שאף הי א קרויה ״ראשית״)יש״י שם(‪ .‬לימוד‬
‫ה תור ה הו א תכלי ת בריאת העולם‪ ,‬״כה א מר ה׳‪ ,‬א ם לא בריתי ]זו ה תור ה[ יומם ולילה‪,‬‬
‫חקות עזמים ואלץ לא עזמהי!״)ירמיה לג כה(‬

‫חובה קדו שה מוטל ת על היהודי ‪ -‬לעסוק ולהגו ת בתורה הקדו שה‪ ,‬ובכך לקיים א ת‬
‫העולם‪ .‬אולם מ ה קורה בפועל? רבים מע מ ך בית ישראל עסוקים וטרודים רוב זמנם‬
‫בעסקיהם‪ :‬עובדים לפרנסתם‪ ,‬ישנים‪ ,‬נחים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬שותים‪ ,‬שוהים עם בני ה מ שפ חה‪.‬‬
‫ותורה ‪ -‬מ ה ת ה א עליה?!‬

‫ואכן אמרו חז״ל כי לאחר ארבעים שנה שהיו עם ישראל במדבר‪ ,‬ולמדו תורה ברצף‬
‫וב ה ת מדה‪ ,‬בלי טרדות פרנסה‪ ,‬הגיע הזמן שבו היו צריכים להיכנס לארץ ישראל‪ .‬א מר ה‬
‫ה תור ה לפני הקב״ה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬כא שר יכנסו עם ישראל לארץ ‪ -‬זה פונה לכרמו‪,‬‬
‫וזה פונה ל שדהו‪ ,‬ותורה ‪ -‬מ ה ת ה א עליה? א מר לה‪ :‬הרי נ ת תי להם מצו ת שבת‪ ,‬שבה‬
‫הם אסורים ב מל אכ ה ובמ שא ומתן‪ ,‬ואז יעסקו בתורה!‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪22‬‬

‫ניחם הקב״ה א ת ה תו ר ה בכך‪ ,‬שגם א ם רוב עיסוקו של היהודי הו א על ה מ חי ה ועל‬

‫הכלכלה‪ ,‬אל לה לדאוג‪ ,‬שכן בזמנו הפנוי יושב הו א והוגה בתורה‪ ,‬וזה מראה ש ה תורה‬
‫הי א עיקר חייו‪ .‬עיסוקיו ה שונים‪ ,‬גם א ם רבים הם‪ ,‬באים ה ם ל שרת א ת לימוד ה תו ר ה‬
‫שהו א העיקר‪.‬‬

‫שנת ה ש מי ט ה בין ה שנים‪ ,‬כיום ה ש ב ת בין הימים‪ .‬״ברא הקב״ה שבעה ימים‪ ,‬ובחר‬
‫בשבת‪ .‬ברא שנים‪ ,‬ובחר בשמיטה״‪ .‬שש שנים עוסק ה ח קל אי בעבודתו‪ ,‬טרוד בפרנסתו‪,‬‬
‫ואילו ב שנת ה ש מי ט ה פנוי הו א מעבוד ת ה א ד מ ה‪ ,‬ואז יכול הו א להקדי ש א ת כל זמנו‬
‫לתורה‪.‬‬

‫ומובא בזוהר הקדוש‪ :‬״אמר רבי שמעון‪ ,‬״להנחיל אוהבי יש‪ ,‬ואויצרותיהם אמלא״‪ ,‬מ הו‬
‫יש? זהו סוד ה ש מי טה‪ ,‬שלא מסר או תו הקב״ה ל שאר הע מי ם‪ ,‬א ל א לעם הקדוש״‪.‬‬
‫ומבארים‪ :‬יש ‪ -‬ראשי תיבות‪ :‬יובל‪ ,‬שמיטה‪ .‬על ידי ה ש מי ט ה והיובל‪ ,‬שעוסקים בה ם‬
‫ישראל בתורה‪ ,‬אז ״ואויצרותיהם אמלא״ ‪ -‬א מ ל א א ת אויצרות ה תו ר ה א שר ביטלו בשש‬
‫ה שנים שעברו‪) .‬מעיין השבוע בהר(‬

‫עוד מובא בזוהר הקדו ש )ח״ב כ ע״בן‪ :‬דודי לי ואני לו‪ ,‬הרועה ׳בשושנים׳ ‪ -‬ה מנ היג עולמו‬
‫בשש שנים‪ ,‬וה שביעית שבת לה׳‪ .‬והוסיף האר״י הקדוש זיע״א‪ :‬לרמוז ׳בשושנים׳ ‪ -‬בשש‬
‫פעמים אות שי״ן שבראשי ה תי בו ת ״וספרת לך שבע שב תו ת שנים שבע שנים שבע‬
‫פעמים״ ]עד לשנת היובל שגם היא קודש לה׳‪ ,‬כשנות השמיטה[‪ .‬וביאר רבנו שמואל ויטאל‬
‫ז^נ״ל )שער הפסוקים שם(^ שאד ם המקדי ש לתורה א ת חופ שותיו וזמנו הפנוי כ שנות ה ש מי ט ה‬
‫והיובל‪ ,‬אז מתקיים בו‪ :‬״דודי לי ואני לו״ ‪ -‬וזוכה לקרבה ושכר מ א ת ה׳ יתברך‪,‬‬
‫״בשושנים״ ‪ -‬בכל ש ש ת שנות העמל!‬

‫אד ם ש מנ ס ה לניצל כל זמן פנוי ללימוד ה תו רה‪ ,‬מוכיח הו א בכך שלימוד ה תור ה הו א‬
‫עיקר חפצו ומגמתו‪ .‬זמן הלימוד הופך אצלו לעיקר ‪ -‬ל״פרי היום״)בהגדרת רבנו יהודה הלוי בספר‬
‫הכוזרי ג ה(‪ .‬ובבואו למרום‪ ,‬יקבל שכר כאילו עסק בתורה כל ימיו ‪ -‬כך ה ע ל ה ה׳חפץ חיים׳‬
‫זצ״ל >שם עולם פ״הן‪ ,‬שכן חזקה עליו‪ ,‬שאם לא הי ה טרוד במזונותיו‪ ,‬מקדיש הי ה א ת כל זמנו‬
‫לתורה‪ .‬״אשרי מי שבא לכאן ו תלמודו בידו!״)פסחים נ ע״א(‬

‫שמיטת כספים‬
‫בסוף שנ ת ה ש מי טה‪ ,‬מצווים אנו ב״ שמיטת כספים״‪ .‬דהיינו‪ ,‬שכל ה חובו ת שחייב יהודי‬
‫לרעהו‪ ,‬וכבר עבר זמן פירעונם ‪ -‬מתבטלים‪ ,‬ואין לו לגבות אותם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מזהירה‬
‫התורה‪ ,‬ש אד ם לא יימנע מל הלוו ת סמוך ל שנת ה ש מי טה‪ ,‬מח ש ש ש מ א תי שמט‬
‫ה הלוו אה‪ .‬ככתוב )דברים טס‪ :‬״העזמר לך פן ידזןה דבר עם לבבך בלןעל לאמר‪ ,‬קרבה עזנת‬
‫העזבע עזנת העזמנזה‪ ,‬ורעה עינך באחיך האביון ולא ת תן לו‪ ,‬וקרא עליך אל ה׳ והןה בך‬
‫חנזא‪ :‬נתון ת תן לו‪ ,‬ולא ןרע לבבך ב ת ת ך לו״‪] .‬ופרטי המצוה‪ ,‬והשלכותיה ‪ -‬בשער ההלכה[‪.‬‬

‫וכותב ספר החינוך‪ :‬משורשי ה מ צוה‪ ,‬לחזק ולקבוע בלבבנו מיד ת הנדיבות‪ ,‬ולהרחיק‬
‫תכלית ה ה ר ח ק ה מיד ת הכילו ת ]קמצנות[‪ .‬ואין נדיב בעולם‪ ,‬כאד ם ה מלוו ה מעותיו‪ ,‬עם‬
‫היו תו יודע שהזמן קרוב לה שמיט הלווא תו‪ ,‬ויתכן שעלול להפסידה‪ ,‬א ם אולי יארע בו‬
‫איזה מקרה שלא יוכל לתבוע הלוו א תו קודם שנת ה שמיטה‪ .‬וכל מבין דרכי ה תו רה‪,‬‬
‫ומשיג לדע ת אפילו מעט בחן ערכה ‪ -‬ידע בברור‪ ,‬כי המפזר מ מ מונו אל הצריכים ‪ -‬נוסף‬
‫עוד‪ ,‬והחוסך ממונו מצדק ה ‪ -‬א ך למחסור‪ .‬כי ה׳ ידין א ת ה א ד ם לפי מעשיו‪ ,‬ויעניקהו‬
‫‪23‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫מברכתו כפי התקרבו אליו‪ .‬ו מיד ת הכילו ת ‪ -‬מ הי צ ה של ברזל בינה ובין הברכה‪.‬‬
‫והנדיבות ‪ -‬הלק מהלקי הברכה‪ ,‬ישמע הכ ם ויוסף לקה‪) .‬מצוה תם(‬

‫ומרן ה היד״ א כתב )נחל קדומים בהה‪ :‬כי על ידי קיום ש מיט ת כספים‪ ,‬ב א ה מ הי ל ת עוונות‬
‫לישראל‪ ,‬והדבר בא במידה כנגד מידה‪ :‬א ם אין ישראל גובים שטרותיהם ב שמיטה‪ ,‬אף‬
‫הקב״ה לא יגבה עבירות שלהם‪ ,‬כי סגולת ה ש מי ט ה שלא יגבה הקב״ה העבירות‪.‬‬

‫במה לקצץ?‬
‫״ה שמר לך פן יהןה דבר עם לבבך בליעל לאמר‪ ,‬קרבה שנ ת ה שבע שנ ת ה ש מ טה‪ ,‬ורעה‬
‫עינך באחיך האביון ולא ה הן לו‪...‬״ ‪ -‬מדוע כל כך מגנה ה תור ה א ת ה א ד ם שלא נותן‬
‫מכספו לעניים‪ ,‬עד ש הו א נקרא ״בליעל״ ו״רע עין״‪ ,‬הלו א טבע ה א ד ם כך‪ ,‬להיו ת בהול‬
‫על ממונו?‬

‫אומר ה מגיד מדובנא‪ ,‬מ של ל מה הדבר דומה? סוחר א ח ד הפליג באוניה לצורך מסחרו‪,‬‬
‫כ שעימו סחורות רבות‪ .‬הו א לקח עימו גם כ מ ה ספרי קודש ללמוד בהם בדרך‪ ,‬וכן טלית‬
‫ותפילין‪ .‬והנה‪ ,‬בא מצע ה הפלגה‪ ,‬פרצה לפתע רוח סערה‪ ,‬ו איי מה להטביע א ת הספינה‪.‬‬
‫פנה רב החובל אל ה סו חר ואמר לו‪ :‬״אדוני‪ ,‬עליך לה שליך מיד חלק מן הסחורו ת שלך‪,‬‬
‫כדי להקל מן ה אוני ה א ת מ ש א ה הכבד‪ ,‬כי לולא זה יש כאן סכנ ת חיים של ממש!״‪.‬‬

‫נבהל הסוחר ל שמע ה סכנה‪ ,‬אך מצד שני חס על סחורותיו‪ .‬מ ה עשה? מיהר ולקח א ת‬
‫הטלית‪ ,‬ה תפילין וספרי הקד ש‪ ,‬ונ שא או ת ם כדי להטילם לתוך הים‪ .‬פנה אליו מ שרתו‬
‫ואמר‪ :‬למה תע שה כך‪ ,‬ו ח ט א ת לאלוקים‪ ,‬הלו א אל ה ה ם חיינו! הלו א טוב לך להפיל‬
‫איזה חבילות מסחורותיך הכבדו ת‪ ,‬ובכך תפעל הרבה יותר להקל א ת מ שא האוניה!‬

‫והנמ של‪ ,‬כי ה הו צ או ת הכ ספיו ת של ה א ד ם ‪ -‬מרובות הן‪ :‬אוכל ו שהיה‪ ,‬ביגוד והנעלה‪,‬‬
‫מ שכנתא‪ ,‬ביטוח‪ ,‬שכירות‪ ,‬דלק‪ ,‬ארנונה‪ ,‬ח שמל‪ ,‬גז‪ ,‬טלפון‪ ,‬טלפון נייד‪ ,‬שכר לימוד‪,‬‬
‫חופ שות וטיולים‪ ,‬נסיעות‪ ,‬מ תנו ת‪ ,‬רהיטים‪ ,‬כלים‪ ,‬תכ שיטים‪ ,‬וכר וכר‪ ...‬וכמובן‪ ,‬שחלק‬
‫מכספו הו א מפריש גם לצדקה‪ .‬והנה‪ ,‬האוברדרפט עולה‪ ,‬הא שראי נגמר‪ ,‬הבנקים‬
‫לוחצים‪ ,‬ו‪ ...‬זהו זה‪ ,‬אין ברירה‪ ,‬חייבים ליישר קו‪ ,‬להוריד מעט א ת הפרופיל‪ ,‬לשחרר‬
‫לחץ‪ ,‬ובמילים ברורות‪ :‬להקטין א ת ההוצ אות! ואז‪ ,‬מבלי מ שים‪ ,‬הו א מלכסן מבט אל‬
‫עבר כספי הצדקה‪ :‬אולי שם אפ שר קצ ת לקצץ?‪...‬‬

‫זוהי ה ת בי ע ה כלפי האדם‪ :‬א ם אומנ ם דחוק א ת ה בפרנסתך‪ ,‬מדוע דווקא ״ורעה עינך‬
‫באחיך האביון״‪ ,‬מדוע לקצץ דווקא בכספי הצדקה?! )הבית היהודי(‬

‫שנת היובל‬
‫מהי שנ ת היובל?‬
‫נאמר בתורה דיקרא כה ח‪-‬יא‪ ::‬״וספרת לך עזבע עזבתות עזנים‪ ,‬עזבע עזנים עזבע פעמים‪...‬‬
‫והעבר ת שופר תרועה בחדש העזביעי בעשור לחדעז ביום הכפרים תעבירו שופר בכל‬
‫אר^נכם‪ :‬וקדעזתם א ת עזנת החמעזים עזנה‪ ,‬וקראתם דרור בארץ לכל יועזביה‪ ,‬יובל הי א‬
‫ת הן ה לכם‪ ,‬ועזבתם איעז אל א חז תו ואיש אל מעזפחתו תעזבו״‪.‬‬

‫א ח ת לחמי שים שנה‪ ,‬כעבור שבע שמיטות‪ ,‬מגיעה שנ ת היובל‪ .‬ב שנה זו ‪ -‬מו שב ת ת‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪24‬‬

‫עבוד ת ת אד מ ת‪ ,‬וח שדו ת מופקרים‪ ,‬כמו ב שנות ה שמיסה‪ .‬ובנוסף לכך‪ ,‬מ תרח ש בארץ‬
‫ישראל מתפך של ממש‪ :‬כל ח שדו ת ותבתי ם שנמכרו במתלך ת‪ 50 -‬שנת תאחרונות‪,‬‬
‫חוזרות לבעליתן תקודמים‪ .‬וכמו כן כל תעבדים מ שתחררים מ אדוני ת ם ויויצאים‬
‫לחופשי‪ ,‬כמבואר לתלן בתרחבת‪.‬‬

‫ב תחיל ת ה שנה‪ ,‬היו הסנהדרין ]חכמי בי ת הדין הגדול[ מתקביצים כדי לקדש א ת ת שנת‪,‬‬
‫והיו מברכים ״לקדש שנים״‪ .‬אח״כ היו הסנהדרין תוקעים בשופר‪ ,‬וכן כל א ח ד ו א חד‬
‫מעם ישראל תוקע גם כן ברשותו‪ ,‬והקול נשמע בכל הארץ‪) .‬החינוךשל״ב(‬

‫מרא ש ה שנ ה עד יום הכיפורים‪ ,‬עדיין לא היו העבדי ם נפטרים לבתיהם‪ ,‬אך גם לא‬
‫מ שתעבדים לאדוניהם‪ .‬א ל א אוכלים ו שותים ו שמחים‪ ,‬ועטרותיהם בראשיהם‪ .‬כיון‬
‫שהגיע יום הכיפורים‪ ,‬תקעו בית הדין בשופר‪ ,‬ואז נפטרו עבדים לב תיהם‪ ,‬ו שדות חוזרות‬
‫לבעליהם‪) .‬ראש השנה ח ע״ב(‬

‫שנת ה״יובל״ נקראת כך על שם תקיעת השופר‪ ,‬שבה היו מקד שים א ת ה שנה‪ ,‬וקוראים‬
‫לעבדים לה שתחרר‪ ,‬ול שדות לחזור לבעליהם‪] .‬ה שופר נקרא ״יובל״‪ ,‬כ מו בפסוק )יהושע ו ח;‬
‫״ו שבעה כ הני ם ישאף ש ב ע ה שופרות היובלים״[‪.‬‬

‫וכן נקראת שנ ת ה״יובל״‪ ,‬על שם הדרור והעזיבה‪ ,‬שבה יובל כל אי ש אל אחוז תו ואל‬
‫מ שפחתו‪.‬‬

‫שילוח העבדים‬
‫״עבד״ הו א מו שג שכיום כבר כמעט לא מכירים אותו‪ .‬״עבד״ זו מיציאות כואבת‪ ,‬ק שה‪,‬‬
‫של אד ם ה מנו ת ק על פי רוב מ מ שפח תו‪ ,‬ומ שועבד כל כולו לאדוניו‪ ,‬מ שולל זכויות‬
‫אנושיות‪.‬‬

‫אד ם יהודי ‪ -‬במהותו‪ ,‬אינו מ ת אי ם להיות עבד‪ ,‬כל ש איפ תו הי א להיו ת ״עבד ה׳״ בלבד‪,‬‬
‫ללא תלו ת ו שעבוד לגורמים אחרים‪ .‬אולם לעיתים‪ ,‬מ צי או ת של ״עבד עברי״ ]יהודי[ ‪-‬‬
‫הכ רחי ת הי א‪ ,‬בשני מצבים‪:‬‬
‫א‪ .‬נמכר מפני דוחקו ‪ -‬אד ם יהודי נקלע למצב כלכלי דחוק מאוד‪ ,‬ואין לו ברירה א ל א‬
‫למכור א ת עצמו לעבד כדי להתפרנס‪.‬‬
‫ב‪ .‬נמכר בגניבתו ‪ -‬אד ם יהודי ה ת פ ת ה לגנוב‪ ,‬ולפי דין תורה עליו לשלם כפליים מ מ ה‬
‫שגנב‪ ,‬א ך א ם אין לו כסף לשלם‪ ,‬מוכרים או תו בית הדין לעבד‪ ,‬כדי להשיב א ת הכסף‬
‫לבעליו‪.‬‬

‫ה תור ה ח ס ה מ אוד על כבודו של הע בד העברי‪ ,‬וציותה על אדונו לכבדו עד מ אוד ולא‬

‫לרדות בו‪ ,‬עד שאמרו חז״ל )ערכין ל ע™ בן‪ :‬״כל הקונה עבד עברי ‪ -‬כאילו קונה אדון‬
‫לעצמו!״‪.‬‬

‫כמובן שכל מצי או תו של היהודי כעבד ‪ -‬הי א רק בדיעבד‪ ,‬ולא מלכ תחילה‪ .‬לפיכך גם‬
‫הגבילה ה תור ה א ת תקופת העבדו ת‪ ,‬ולאחר שש שנים של עבודה‪ ,‬ב שנה ה שביעית‪,‬‬
‫יוצא הע בד לחופשי‪ .‬וכן א ם הגיע ה שנת היובל‪ ,‬אף לפני שש שנים‪ ,‬יוצא הע בד לחופשי‪.‬‬

‫במקרה שנקשר הע בד אל אדונו‪ ,‬ואינו רוצה ל צ א ת בשנה ה שביעית‪ ,‬לוקח או תו אדונו‬

‫‪25‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫לבית הדין‪ ,‬ורוצע א ת אוזנו במרצע על הדל ת‪ ,‬ואז הו א נ שאר עבד עד שנ ת היובל‪ ,‬אך‬
‫לא יותר מכך‪] .‬ומובא במדר ש )ילקוט שמעוני דברים יח‪ ,‬ש א לו א ת רבן יוחנן בן זכאי; מדו ע רוצעים א ת‬
‫ה ע בד דוו ק א באוזן? א מ ר להם; א מ ר הקב״ ה‪ ,‬אוזן ש ש מ ע ה קולי על ה ר סיני ב ש ע ה ש א מ ר תי ״כי לי‬
‫בני י שראל עבדים!״ ‪ -‬עבדי ה ם‪ ,‬ול א ע בדי ם לעבדים! ו ה לך זה וקנה אדון ל ע צ מו ‪ -‬לכן ירצע‬
‫באוזנו[‪.‬‬

‫שנת היובל הי א אפוא‪ ,‬ה שנ ה שבה יוצאים כל העבדי ם כולם להופ שי‪ ,‬שבים לבתיהם‪,‬‬
‫ושבים להיו ת עבדי ה׳ יתברך בלבד‪ ,‬כמו שנאמר ;ויקרא כה לט‪-‬מג(‪ :‬״וכי ןמוך אחיך ע מך‬
‫ונמכר לך‪ ,‬לא תעבד בו עבד ת עבד‪ :‬כשכיר כתועזב יך;ןה עמך‪ ,‬עד עזנת היבל יעבד‬
‫עמך‪ ...‬ועזב אל מעזכחתו ואל אחז ת אבתיו ישוב! כי עבדי הם אעזר הו צ א תי א ת ם מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬לא ימכרו מ מכר ת עבד‪ :‬ל א תרזיה בו בפרך וןראת מאלדייך״•‬

‫חומרת מצות שילוח העבדים‬

‫מספר שנים לפני חורבן בית המקד ש הראשון‪ ,‬בימי צדקיהו המלך‪ ,‬ח ט או ישראל בכך‬
‫שלא קיימו א ת ציווי ה תו ר ה לשחרר א ת העבדי ם לחופ שי בתום שש שנים או ב שנת‬
‫היובל‪ .‬ב שנה ה שביעי ת ל מלכו ת צדקיהו‪ ,‬כינס ה מל ך צדקיהו א ת ה ע ם וה שרים‪ ,‬ויחד‬
‫כרתו ברית נ א מנ ה שבה החליטו שכולם מ שחררים א ת עבדיהם‪ ,‬ומקבלים על ע צמ ם‬
‫שלא לרדות עוד באחיהם‪ .‬אולם קיום הברי ת לא ארך זמן רב‪ .‬למע שה‪ ,‬כוונתם הנ ס תר ת‬
‫בכריתת הברית הי ת ה מפ חד אויבם נבוכדנצר‪ :‬ה ם חששו‪ ,‬שהעבדי ם הממורמרים‬
‫וה מדוכ אי ם ילכו ויעזרו לנבוכדנצר‪ ,‬כדי לה שתחרר מעבדו ת ם ;מלבי״ם ירמה לי יאן‪ .‬אולם זמן‬
‫מה לאחר כריתת הברית‪ ,‬שבו ישראל והחזירו א ת העבדי ם לרשותם‪ ,‬והמ שיכו לרדות‬
‫בהם‪ ,‬בניגוד למצו ת התורה‪.‬‬

‫הוכיח או ת ם ירמיהו הנבי א וכה א מר לה ם )ירמהו לד יג‪-‬יז(‪ :‬״כה א מר ה׳ א ל הי ישראל אנכי‬

‫כרתי ברית א ת אבו תיכ ם ביום הו צ אי או ת ם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר‪ :‬מקץ‬
‫עזבע עזנים תעזלחו אי ש א ת א חיו דזעברי אעזר ימכר לך ועבדך עזש עזנים ועזלחתו חפעזי‬
‫מעמך ולא עזמעו אבו תיכ ם אלי ולא הטו א ת אזנם‪ :‬ותעזבו א ת ם היום ותע שו א ת הןעזר‬
‫בעיני לקרא דרור איעז לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אעזר נקרא עזמי עליו‪ :‬ותעזבו‬
‫ותחללו א ת עזמי ותעזבו אי ש א ת עבדו ואיש א ת עזפחתו אעזר עזלחתם חפעזים לנפעזם‪,‬‬
‫ותכבעזו א ת ם להיו ת לכם לעבדים ולעזפחות‪ :‬לכן כ ה א מר ה׳‪ ,‬א ת ם לא עזמןנתם אלי‬
‫לקרא דרור איעז לאחיו ואיעז לרעהו‪ ,‬הנני קרא לכם דרור נאם ה׳ אל החרב אל הדבר‬
‫ואל דזרעב ונ ת תי א תכ ם לזעוה לכל מ מלכו ת הארץ״‪.‬‬

‫עד כדי כך ה ח מי ר ה׳ יתברך ב מצו ת שילוח העבדים! כי היהודי‪ ,‬כאמור‪ ,‬עבד הו א לה׳‬
‫יתברך בלבד‪ ,‬ולא לשום גורם אחר‪ .‬ולואי ונזכה להיו ת עבדי ה׳ א מי תיי ם‪ ,‬שזוהי ה חרו ת‬
‫ה א מי תי ת ביותר‪ ,‬וזה ה שבח הגדול ביותר לאד ם היהודי!‬

‫נחלת ה ארץ‬
‫כא שר נכנסו עם ישראל לארץ ישראל‪ ,‬חולקה הארץ לשנים עשר חלקים‪ ,‬וכל שבט קיבל‬
‫נחלה מסויימת‪ .‬חלוקה זו לא הי ת ה מקרית או שרירותית כלל וכלל‪ ,‬א ל א על פי רצון ה׳‪.‬‬
‫כל שבט ‪ -‬ייעד לו ה׳ נחלה ה מיו עד ת לו בלבד‪ ,‬ואין ל שנות א ת הנ חלו ת כלל‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר >במדבר לו ‪ :a‬״ולא תכזב נחלה לבני י שראל מ מ ט ה אל מטה‪ ,‬כי אי ש בנחל ת מ ט ה‬
‫אבתיו ידבקו בני ישראל״‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪26‬‬

‫כיצד ה ת ב צ ע ה החלוקה? ‪ -‬על פי הגורל‪ ,‬ועל פי רוח הקוד ש גם יחד ]הגורל ה ת ב צ ע כדי‬
‫של א יגידו ה ע ם‪ ,‬ש ה מנ היגי ם חילקו א ת ה אר ץ ב שרירות לב[‪ ,‬כיצד?‬

‫חילקו א ת ארץ ישראל ל‪ 2-‬ו תחומים‪ ,‬סימנו כל חלק בפתק‪ ,‬והכניסו א ת כל הפ תקי ם‬
‫לתוך קלפי‪ .‬כמו כן לקחו ‪ 2‬ו פתקים נוספים‪ ,‬שבהם כתבו א ת שמו ת ה שבטים‪ ,‬והכניסו‬
‫או ת ם לתוך קלפי אחר‪ .‬ע מד אלעזר הכהן‪ ,‬כ ש הו א לבוש ב׳אורים והומים׳‪ ,‬וכל ישראל‬
‫עומדים לפניו‪ ,‬וקלפי שבטים וקלפי תחומי ם מונחי ם לפניו‪ .‬הי ה אלעזר הכ הן מכוון ברוח‬
‫הקודש ואומר בקול רם‪ :‬״אם זבולון עולה ‪ -‬תחו ם עכו עולה עמו״‪ .‬טרף ]ערבב א ת‬
‫הפ ת קי ם[ בקלפי של שמו ת ה שבטים‪ ,‬ואכן על ה בידו זבולון‪ ,‬טרף בקלפי של ה ת חו מי ם ‪-‬‬
‫ועלה בידו תחו ם עכו! שוב הי ה מכוון ברוח הקד ש ואומר‪ :‬״אם נפתלי עולה‪ ,‬תחו ם‬
‫גינוסר עולה עמו״‪ .‬טרף בקלפי של שבטים‪ ,‬ועלה בידו נפתלי‪ ,‬טרף בקלפי של תחומי ם ‪-‬‬
‫ועלה תחו ם גינוסר‪ .‬וכן כל שבט ושבט‪ .‬ולאחר מכן חילקו נחל ת כל שבט לכל מ שפ חו ת‬
‫השבט‪.‬‬

‫חלוקה זו נקבעה ל שעה ולדורות‪ ,‬ואין ל שנות או תה‪ .‬לכן אין לאד ם מי שראל למכור א ת‬
‫נחל תו לאיש זר‪ .‬ואם נאלץ לע שות ז א ת מפני ש הי ה דחוק מאוד‪ ,‬יש מצו ה לקרובי‬
‫מ שפח תו ״לפדות״ א ת הנ ח ל ה ולהחזיר או ת ה ל מ שפח ה ]על ידי ת שלו ם כסף ה מ כי ר ה‪,‬‬
‫בקיזוז ד מי ה שני ם ש ה ש ת מ ש ב ה ם הקונה[‪ .‬וכן‪ ,‬א ם במ שך הזמן ה שיג בעל הנ ח ל ה כסף‪ ,‬עליו‬
‫לפדות א ת הנ ח ל ה ולהחזיר או ת ה לרשותו‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬א ם לא נפד ת ה הנ ח ל ה ‪ -‬ב שנת‬
‫היובל חוזרת הי א לבעליה‪ ,‬ככתוב בתורה דיקרא כה כגן‪ :‬״והארץ לא ה מכ ר לאימתה‪ ,‬כי לי‬
‫דזארץ‪ ,‬כי גרים ותועזבים א ת ם עמדי‪ ...‬כי ןמוך א חי ך ומכר מ א חז תו‪ ,‬ובא גאלו הקרב‬
‫אליו וגאל א ת ממכר אחיו‪ :‬ואי ש כי ל א יך;ןה לו גאל‪ ,‬וה שיגה ןדו ו מ צ א כדי גאלתו‪:‬‬
‫וחעזב א ת עזני ממכרו והעזיב א ת העדף לאיש אעזר מכר לו ועזב לאחזתו‪ :‬ואם ל א מ^נאה‬
‫ןדו די דזעזיב לו ודזןה ממכרו בןד הקנ ה א תו עד עזנת היובל וןצא ביבל ועזב לאחזתו״‪.‬‬

‫הכל נתון בעךבון‪ ,‬ומצודה פרוסה על כל החיים!‬

‫משורשי המצוה‪ :‬רצה ה׳ יתברך להודיע לעמו כי הכל שלו‪ ,‬ולבסוף ישוב כל דבר לא שר‬
‫חפץ הו א ליתנה ב תחילה‪ ,‬כי לו הארץ‪ .‬ובזה גם ירחיקו עצמ ם שלא יגזלו מקרקע של‬
‫חברם ולא י ח מדו ה בלבם בדעתם‪ ,‬כי הכל שב לא שר חפץ ה א ל ש ת הי ה לו‪ .‬וענין זה‬
‫דו מה ל מ ה שנוהגים לע שות המלכי ם‪ ,‬שלוקחים מפעם לפעם מערי הבצורות א שר‬
‫לשריהם‪ ,‬להזכיר לה ם יראת האדון‪ .‬וכן הדבר הזה שרצה ה׳ יתברך שישוב כל קרקע‬
‫לא שר לו א חוז ת הארץ‪ ,‬וכן כל עבד אי ש יצא ויהיה ברשות בוראו‪ .‬ואולם מלכי ארץ‬
‫יעשו כן ליראתם‪ ,‬פן ימרדו השרים בהם‪ ,‬ואילו ה א ל יתברך ציוה לעמו כן ‪ -‬לזכותם‬
‫להיטיב להם‪) .‬החינוך מצוהשל(‬

‫וכן אמרו רבותינו ז״ל )מסכת אבות ג טך‪ :‬״הכל נתון בערבון‪ ,‬ומצודה פרוסה על כל החיים!״‬
‫ומפרש תפ אר ת ישראל‪ :‬הכל נתון בערבון ‪ -‬כל מ ה שיש לו לאד ם בעולמו‪ ,‬אינו בטוח‬
‫בקיומו‪ ,‬שהרי הו א ניתן לו רק כערבון‪ ,‬כדי לפרוע א ת חובותיו בעולם הזה‪ ,‬ולקיים‬
‫מצוות ומע שים טובים‪ .‬ו מצודה פרוסה על כל החיי ם ‪ -‬העול ם הו א כמו מצוד ה ]מלכודת[‬
‫ש שמים לפני הציפור‪ ,‬ומפזרים עליה גרעינים‪ ,‬והי א מ ש תוקק ת להכנס‪ .‬כך ה א ד ם בעולם‬
‫הזה יש לו הרבה פתיונו ת המו שכי ם או תו לשקוע בהבלי העולם‪ ,‬וצריך הו א להזהר‬
‫שלא ללכת שולל אחריה ם ולהלכד במלכוד תם‪ ,‬א ל א לזכור ת מיד א ת תפקידו וייעודו‪.‬‬

‫מצו ת היובל עוזרת ליהודי לקבוע בלבו‪ ,‬שאין ה א ד מ ה נקנית לאד ם קנין פרטי עולמי‪ .‬״כי‬
‫‪27‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫עפר א ת ה ‪ -‬ואל עפר תשוכ״‪ ,‬הכ ל רק כעדכון‪ ,‬לתקופה זמנית‪ .‬לכן לא כדאי להקדי ש‬
‫א ת היינו לעכודת ה א ד מ ה וההומריות‪ ,‬וכודאי לא מ ש תל ם לריכ‪ ,‬לגזול וכר‪ .‬כי ״לה׳‬
‫הארץ ומלו אה‪ ,‬הכ ל ויושכי כה!״‬

‫רמז לימות עולם‬

‫אמרו רכותינו ז״ל כי כמיצות היוכל יש סוד גדול ונשגכ‪ ,‬ויש כה רמז לכל ה ש תל שלו ת‬
‫ימי העולם‪ .‬כפי שאומר ההינוך >מצוה שלן‪ :‬״ועוד ש מע תי מ הכ מי ם‪ ,‬שיש כענין היוכל סוד‬
‫נפלא‪ ,‬וכי כו נרמזו כל ימי עולם ושניו״‪ .‬וכן כתכ הרמכ״ן דיקרא כה בן‪ :‬״והנה ככאן עוררו‬
‫אותנו כסוד גדול מסודות התורה‪ ...‬וסוד ימו ת עולם רמוז כמקום הזה‪ ...‬וכוף אזנך‬
‫לשמוע מ ה שאני רשאי לה שמיעך ממנו‪ ,‬כלשון א שר א שמיעך‪ ,‬ואם תזכה תתכונן‪...‬״‪.‬‬

‫ומסכיר ה״אור ההיים״ הקדו ש דיקרא כה(‪ ,‬כי כמיצות היוכל יש רמז לגלות וגאולת עם‬
‫ישראל‪ ,‬על פי הפסוקים‪ :‬״כי ןמוך א חיך ומכר מ אחז תו‪ ,‬ובא גאלו הקרב אליו וגאל א ת‬
‫ממכר אחיו‪ :‬ואיש כי לא ידזןה לו גאל"‪ ,‬וה שיגה ןדו ו מ צ א כדי גאלתו‪ :‬וחעזב א ת עזני‬
‫ממכרו והעזיב א ת דזעדף לאיש אעזר מכר לו ועזב לאחזתו‪ :‬ואם לא מ^נאה ןדו די דזעזיב‬
‫לו והן ה ממכרו בןד הקנ ה א תו עד עזנת היובל וןצא ביבל ועזב לאחזתו״‪.‬‬

‫ה׳ יתברך כביכול ״מכר מ אחז תו״ ‪ -‬הו א בית המקד ש‪ ,‬ששם ה שרה א ת שכינתו‪,‬‬
‫ובעוונותינו נמכר הבי ת ביד ה או מו ת‪ .‬וכיצד ת הי ה גאול תו ובנייתו של בית המקדש? ‪-‬‬
‫״ובא גאלו הקרב אליו וגאל‪...‬״ ‪ -‬קרוביו ואחיו של הקב״ה ]כביכול[ ה ם הצדיקים‪ ,‬וה ם‬
‫אל ה א שר יעוררו א ת לב הע ם לשוב בת שובה שלימה אל ה׳‪ ,‬וכך ת הי ה גאול ה ו תקו מה‬
‫לבית המקד ש‪ .‬אול ם א ם חס ושלום ‪ -‬״לא ידזןה לו גאל״ ‪ -‬אין אי ש שם על לב‪ ,‬ואין מי‬
‫שיצליח להשיב א ת ה או מ ה אל אביה שב שמים‪ ,‬ה א ם חלילה א בד ה התקוה? לא ולא!‬
‫א ל א ״וה שיגה ןדו ו מ צ א כדי גאלתו״ ‪ -‬מראה הקב״ה לבניו אהוביו א ת ידו החזקה‪ ,‬מביא‬
‫עליהם יסורים וגלות‪ ,‬ובזה יהיה תיקון ל או מ ה >דב״ר ב כגן‪ .‬״וחעזב א ת עזני ממכרו‪...‬״ ‪ -‬ה׳‬
‫יע שה חשבון עם בניו ויתן לה ם יסורים ו״חבלי משיח״ בדיוק כפי חובם‪ ,‬עד שיתכפרו כל‬
‫עוונותיהם‪ ,‬ואז ״ועזב לאחזתו״‪ -‬ישוב לבית המקד ש‪ ,‬וישיב א ת בניו אהוביו לארצו‬
‫ולנחלתו‪ .‬״ואם לא מ^נאה ןדו די העזיב לו״ ‪ -‬א ם יראה ה אדון ה׳‪ ,‬כי אין כה בעם לסבול‬
‫יסורים עוד‪ ,‬וחובו תיה ם רבו ל מעלה ראש‪ ,‬ואפס בהם כה הסבל‪ ,‬או אז ‪ -‬״ודזןה ממכרו‪...‬‬
‫עד עזנת היובל״‪ ,‬ש הו א זמן ה מוגבל לגאולה‪ ,‬״וןצא ביבל ועזב לאחזתו״ ‪ -‬כי קץ הגלו ת‬
‫ישנו‪ ,‬אפילו א ם יהיו ישראל רשעים גמורים חס ושלום‪ ,‬ולא יוכלו לפרוע א ת חובותיהם‪.‬‬
‫ובבוא הגואל‪ ,‬יטע ה׳ בתוכנו אורו יתברך‪ ,‬גם יקומו שוכני עפר‪ ,‬וישובו כל א ח ד אל‬
‫אחוז ת אבותיו‪ ,‬הו א אור העולם בית המקד ש כוננו ידיו יתברך״‪ .‬ויהי רצון שנזכה‬
‫לגאולה ה שלי מ ה ‪ -‬מ תוך ש מ ח ה והתקרבו ת לה׳ יתברך‪ ,‬ב מהר ה בימינו אמן‪.‬‬

‫דמז לעבודת האדם בעולם הזה‬

‫אומר ה״כלי יקר״ דיקרא כה‪ ,:‬כי ב שנות היובל יש רמז ודמיון לחיי ה א ד ם בעולם הזה‪.‬‬
‫כיצד?‬

‫חי ה א ד ם בעולם הזה כ שבעים שנה ]כנאמר >תהלים ‪ y‬ין‪ :‬״ימי עזנותינו בהם ‪ -‬עזבעים עזנה״[‪,‬‬
‫מתוכ ם ‪ -‬בעשרים ה שנ ה הרא שונות‪ ,‬עדיין ״אין אור שכלו שלם להבין במו שכלות״ ]ולכן‬
‫אינו בר עונשים עדיין בבית דין של מעלה[‪ .‬ואם כן ימי חייו העיקריים של ה א ד ם ה ם‬
‫חמישים שנה‪ ,‬ועליהם נאמר‪ :‬״וכזפרת לך!״ ‪ -‬תספור לך לטובתך א ת שנותיך‪ ,‬תקנה בה ם‬
‫תורה ומע שים טובים‪ ,‬ויהיו לך כל ימיך בדברים רוחניים‪ .‬אבל א ם תכל ה בהבל ימיך‪,‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪28‬‬

‫לאסוף ולכנוס רכוש‪ ,‬ולהעביר א ת הזמן ב ה תע סקו ת בהבלי העול ם הזה‪ ,‬אזי כא שר תגיע‬
‫שנת ה ה מי שי ם ‪ -‬ע ת פטירתו של ה א ד ם מן העול ם הזה‪ ,‬תצטרך לעזוב א ת כל מ ה‬
‫שקנית ורכשת‪ ,‬ולא י שאר בידך מ או מ ה‪ ,‬כפי שאמרו הז״ל )אבות ו טן; ״בעזעת פנזירתו עזל‬
‫אדם‪ ,‬אין מלוין לו ל אד ם ‪ -‬לא כסך‪ ,‬ולא זדזב‪ ,‬ולא אבנים טובות ומרגליות‪ ,‬א ל א תורה‬
‫ומע שים טובים בלבד!״‬

‫על כן‪ ,‬אשרי אד ם שמנצל א ת זמנו לעסק ה תו ר ה ולקיום ה מ צוו ת ומע שים טובים‪ ,‬וכל‬
‫המוסיף מוסיפים לו‪ ,‬אורך ימים בימינה‪ ,‬וב ש מאלה עושר וכבוד‪.‬‬

‫הלכות שביעית‬
‫המקור מן התורה‬
‫נצטווינו ב תו ר תנו ה ק דו ש ה‪ ,‬ל ה פ סי ק א ת ע בו ד תנו ב א ד מ ה ב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬כ מו‬
‫שנ א מ ר >ויקרא פרק כה פסוקים א‪-‬הן; וידבר ה׳ א ל מעזה ב ה ר סיני לאמר‪ :‬דבר א ל בני י ש ר אל‬
‫ו א מ ר ת א ל ה ם כי ת ב או א ל ה א ר ץ אעזר אני נ תן לכ ם ועזבתה ה א ר ץ עזבת לה׳‪ :‬עזעז‬
‫עזנים תזרע ש ד ך ועזעז עזנים תז מר כ ר מ ך ו א ס פ ת א ת ת בו א ת ה‪ :‬ובעזנה העז ביעי ת‬
‫עזבת עזבתון י הן ה לארץ עזבת ל ה׳ ש ד ך ל א תזרע וכר מ ך ל א תזמר‪ :‬א ת ספיח קצירך‬
‫ל א תקצור ו א ת ענבי נזירך ל א ת ב צר עזנת עזבתון י הן ה לארץ‪.‬‬

‫זמן שנת השמיטה‬

‫כ שנכנסו ע ם י שר אל לארץ‪ ,‬ב הנ הג תו של י הו ש ע בן נון‪ ,‬כב שו וחילקו א ת ה א ר ץ‬
‫ב מ ש ך א ר ב ע ע ש ר ה שנ ה‪ ,‬אי ש אי ש כפי נ ח ל תו שק בע ל ה ם ה ק דו ש ברוך הו א‪ .‬ו מ אז‬
‫ה ת חי לו ל מנו ת א ת ה שני ם ולקיים א ת מ צו ת ה ש מי ט ה בכל שנ ה שבי עי ת‪ ,‬ועד היו ם‬
‫אנו קובעי ם א ת שנ ת ה ש מי ט ה כל ש בע שני ם מ או ת ה שנה‪) .‬סב(‬

‫על כן‪ ,‬שנ ת ה ש מי ט ה ה ב א ה עלינו ל טו ב ה הי א שנ ת ה׳ ת ש ס״ ח ל ב רי א ת ה עו ל ם‪,‬‬

‫ובעזרת ה׳ ב שנ ת ה׳ ת ש ע ״ ה ש ת בו א עלינו ועל כל א חינו בי ת י ש ר אל ל טו ב ה‬
‫ולברכה ל חיי ם טובי ם ול שלו ם‪ ,‬ת הי ה שוב שנ ת ש מי ט ה‪ ,‬וכן ה ל א ה בכ ל ש בע שנים‪.‬‬

‫הכנות לשמיטה‬
‫יש ל ה ת כונן ו ל ל מוד א ת ה ל כו ת ה ש מי ט ה קוד ם שנ ת ה ש מי ט ה הי ט ב‪ ,‬לבל נכ של‬
‫ב שו ם אי סור ח ס ו שלום‪ ,‬ובפרט ש מ צו ה זו אינ ה א ל א א ח ת ל ש בע שנים‪ ,‬ואין‬
‫ה ה ל כו ת שגורו ת בפי כל‪.‬‬

‫ארץ ישראל‬
‫מ צו ת ה ש מי ט ה ב א ד מ ה‪ ,‬שנ ר א ה ל ה לן א ת פר טי ה ו ה ל כו תי ה‪ ,‬הרי הי א נו הג ת רק‬
‫ב א ד מ ת ארץ י שר אל‪ ,‬א ב ל ב א ד מ ת חוץ לארץ‪ ,‬אינ ה נו הג ת כלל‪) .‬סז(‬

‫)ע(‬ ‫אי ל ת ־ ה עי ר אי ל ת נ ח ש ב ת כ חוץ לארץ לגבי ה ל כו ת ש מי ט ת ה קר קעו ת‪.‬‬

‫‪29‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫השמיטה בזמן הזה‬

‫מ צו ת ה ש מי ט ה בזמן הז ה‪ x ,‬ינ ה נו הג ת מן ה תו ר ה ‪ x‬ל ‪ x‬מדברי ח כ מי ם‪ ,‬של ‪ x‬ציו ת ה‬
‫ה תו ר ה ל ש מור ‪ x‬ת דיני ה ש מי ט ה ‪ x‬ל ‪ x‬בזמן שכ ל י שר ‪ x‬ל ‪ x‬ו רובם נ מ צ ‪ x‬י ם ב ‪ x‬רץ‬
‫י שר ‪ x‬ל‪ ,‬ולכן היו ם שב עוונו תינו ה ר בי ם רוב י שר ‪ x‬ל ‪ x‬ינ ם ב ‪ x‬רץ י שר ‪ x‬ל‪ x ,‬ין‬
‫ה ש מי ט ה נו הג ת ‪ X‬ל‪ X‬מדברי ח כ מי ם‪ .‬בך פסק מרן ה בי ת יוסף ביורה ד ע ה סימן שלא‪) .‬פא(‬

‫תיקון הצות‬
‫‪ x‬ין ‪ x‬ו מ רי ם ׳ תיקון רחל׳ ב ‪ x‬רץ י שר ‪ x‬ל ב שנ ת ה ש מי ט ה ‪ x‬ל ‪ x‬׳ תיקון ל ‪ x‬ה׳ בלבד‪.‬‬
‫ו מכ ל מ קו ם בי מי ״בין ה מ צ רי ם״ ןי״ז ב תמוז עד ט׳ באבן שנו הגי ם ל ה ת ‪ x‬ב ל ע ל חורבן בי ת‬
‫ה מ ק ד ש ב ח צו ת היו ם‪ x ,‬ו מרי ם ׳תיקון רחל׳ ג ם ב ‪ x‬רץ י שר ‪ x‬ל‪) .‬קט(‬

‫שנת היובל‬
‫ציו ת ה ה תו ר ה כי ‪ x‬ח ר שנספור ש בע פ ע מי ם ש בע ש מי טו ת ן‪ 49‬שנים[‪ ,‬נ ע ש ה ‪ x‬ת שנ ת‬
‫ה ח מי שי ם קוד ש‪ ,‬ו הי ‪ x‬הנ קר ‪ x‬ת שנ ת היו בל‪ ,‬וגם ב שנ ה זו ‪ x‬ס ר ה ה תו ר ה ‪ x‬ת ע בו דו ת‬
‫ה קר קע כ מו ב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ונ מ צ ‪ x‬ש שנ תיי ם ר צו פו ת נ ש בו ת מ ע בו דו ת הקרקע‪.‬‬
‫ו מכ ל מ קו ם כיו ם ש ‪ x‬ין דין יובל נו הג מ ה תו ר ה‪ ,‬ל ‪ x‬גזרו ח כ מי ם ע ל היו בל‪ ,‬כיון‬
‫ש ק ש ה לרוב הצי בור ל ה ש בי ת ‪ x‬ת ה ק ר קע ל מ ש ך שנ תיים‪) .‬תוספות גיטין דף לו ע״ב‪ .‬קח(‬

‫ערב שביעית‬
‫תוסבת שביעית‬
‫שנ ת ה ש מי ט ה מ ת חי ל ה ביו ם ‪ x‬׳ ל חו ד ש ת שרי !ראש ה שנ ה[‪ ,‬ו מ ס תיי מ ת ביו ם כ״ט‬
‫ל חו ד ש ‪ x‬לול‪ .‬ובזמנם‪ ,‬ש הי ת ה ה ש מי ט ה מן ה תו ר ה‪ ,‬נ ‪ x‬מ ר ה ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני‪,‬‬
‫ל ‪ x‬סור ‪ x‬ת ע בו דו ת ה ‪ x‬ד מ ה שלו שי ם יום קוד ם ה ש מי ט ה‪ ,‬וזמן זה הו ‪ x‬הנ קר ‪x‬‬
‫׳ תו ס פ ת שביעי ת׳‪ x .‬ב ל היו ם‪ ,‬ש ה ש מי ט ה מדברי ח כ מי ם‪ p x ,‬דין ז ה נוהג‪) .‬קמד(‬

‫נטיעת אילנות מאבל‬

‫אסרו ח כ מי ם לנ טו ע אילן מ א כ ל ב תו ך א ר ב עי ם ו א ר ב ע ה י מי ם ש קוד ם ה ש מי ט ה‪,‬‬
‫דהיינו מיו ם ט״ז ב א ב של ה שנ ה ה שי שי ת‪ ,‬מ ח ש ש של ׳ מ ר אי ת העין׳‪ ,‬שי ח ש דו בו‬
‫שנטע א ת ה אי לן ב שבי עי ת‪ ,‬א ב ל עד יו ם ט״ו ב אב‪ ,‬מו ת ר לנטוע‪) .‬קנא(‬
‫ו ה ביאור ב ח שד זה הו א מפני דין א ח ר בדיני ערלה‪ ,‬שהרי ידוע ש א ס ר ה ה תו ר ה ל א כו ל א ת פירות‬
‫ה אי לן עד שיעברו שלו ש שנים מנ טי ע תו‪ ,‬א ל א שי ש לנו דין שכל הנו ט ע עד ט״ו באב‪ ,‬נ ח שב לו עד‬
‫סוך ה שנ ה ןכ״ט באלול[‪ ,‬כ אי לו עברה שנ ה א ח ת ש לי מ ה לערלה‪ ,‬א ב ל הנו ט ע מט״ז ב אב‪ ,‬אינו מונ ה‬
‫א ת ה שנ ה ה ר א שונ ה לערלה א ל א מ ה שנ ה ה ב א ה‪ ,‬כמבואר להלן בהלכות ערלה הדין והטעם‪ .‬נ מ צ א א פו א‪,‬‬
‫ש א ם יטע מט״ז ב אב ב שנה ה שי שי ת‪ ,‬אזי ל א ח ר שלו ש שנים‪ ,‬יע שו ח שבון למפרע‪ ,‬ויטעו לו מר‬
‫שנטע ב שנ ת ה ש מי ט ה‪ .‬למ של! א ם נטע בט״ו ב א ב ת שס״ז‪ ,‬הרי ש שנ ת ת שס״ז ע ל ת ה לו שנ ה‬
‫רא שונ ה לערלה‪ .‬ו שנ ת ת שס״ ח שנ ה שניה‪ ,‬ו שנ ת ת שס״ט שנ ה שלי שית‪ .‬א ב ל א ם הי ה נוטע בט״ז‬
‫ב אב ת שס״ז‪ ,‬הרי ש שנ ת ת שס״ ח ע ל ת ה לו שנ ה רא שונ ה לערלה‪ ,‬ו שנ ת ת שס״ט שנ ה שניה‪ ,‬ו שנ ת‬
‫ת ש״ע שנ ה שלי שית‪ .‬ואז ה אנ שי ם יע שו ח שבון ל מפרע ויאמרו‪ :‬ל מ ה שנו ת ה ע ר ל ה ה ס תיי מו לו‬
‫ב שנ ת ת ש״ע‪ ,‬כנ ר א ה ש הו א נטע ב שנ ת ת שס״ ח ש הי א שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ולכן רק ע ת ה ה ס תיי מו שלו ש‬
‫ה שני ם‪ ,‬כי א ם הי ה נוטע קודם ה ש מי ט ה ד היינו ת שס״ז‪ ,‬היו צריכים ל ה ס תיי ם לו שנו ת ה ע ר ל ה‬
‫ב שנ ת ת שס״ט‪ .‬על כן תקנו ח כ מי ם ש ל א לנטוע א ל א עד ט״ו ב אב‪ ,‬ואז י ס תיי מו שנו ת ה ע ר ל ה ב שנ ת‬
‫ת שס״ט‪ ,‬כך ש ל א יבוא ה א ד ם לידי ח שד שנטע ב ש בי עי ת חס ושלום‪) .‬קנא(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪30‬‬

‫‪ dx‬עבר ונ טע בט״ז ‪ nxn‬של ה שנ ה ה שי שי ת‪ x ,‬ין צריך לעקור ‪ x‬ת ה ‪ x‬ילן‪ ,‬ו ‪ x‬ול ם‬
‫צריך ל שי ם לב ל מנו ת שלו ש שני ם ל ע ר ל ה ה ח ל מ שנ ת ה ש מי ט ה‪ x .‬ול ם ‪ dx‬זרע‬
‫מיו ם י״ז ‪ dxd‬ו ה ל ‪ x‬ה‪ ,‬קנסו ‪ x‬ו תו ח ב מי ם לעקור ‪ DX‬ה ‪x‬ילן‪) .‬קסב(‬

‫נטיעת אילנות סרק‬

‫‪ x‬י לנו ת ש ‪ x‬ינ ם של מ ‪ x‬בל‪ ,‬ב ‪ x‬י לנו ת סרק ‪ x‬ו ב ש מי ם ו ב דו מ ה‪ ,‬מעיקר ה דין מו ת ר‬
‫לנ ט ע ם ע ד ערב שביעי ת‪] .‬שהרי ל א שייך ב ה ם א ת ה ח ש ד הנ״ל‪ ,‬כיון ש אין ב ה ם דיני ערלה[‪,‬‬
‫ו מבל מ קו ם טוב ל ה ח מי ר ש ל א לנ ט ע ם ‪ x‬ר ב ע ה ע שר יו ם קוד ם ה ש בי עי ת ןט״ז באלול[‪,‬‬
‫ביון ש ס ת ם אילן נקלט ב א ד מ ה עד א ר ב ע ה ע שר יום‪ ,‬ו א ם י ט ע ל א ח ר מבן‪ ,‬נ מ צ א‬
‫שנקלט ה אי לן ב שביעי ת‪) .‬אור לציוןשביעית כד‪ .‬קנג(‬

‫בשמים‬
‫בל זרע ש אין בו ק דו ש ת ש בי עי ת !כפי שיתבאר להלח‪ ,‬ב מו ב ש מי ם ו שו שנים ה עו מ די ם לריח‬
‫בלבד‪ ,‬מותר לזרעם עד ערב שביעית‪ .‬ןוכן מותר לזרוע צמחים שאין רוב בני אדם זורעים אותם‪ ,‬כיון שאין‬
‫בהם ׳איסור ספיחים׳ כדלהלן[‪ .‬וטוב ל ה ח מי ר לזרעם ב אופן שי קלטו ב שי שי ת‪) .‬קסא‪ ,‬ת צד‪ ,‬תצט(‬

‫תבואה וקטניות‬
‫יש לזרוע א ת ה ת בו א ה ו ה ק טניו ת‪ ,‬ב אופן שיספיקו לגדול ול הגי ע ב שנ ה ה שי שי ת‬
‫ל׳ עונ ת ה מ ע ש רו ת׳ ]דהיינו‪ ,‬שיגדלו עד שר אוי לזרוע מ ה ם ויצמח; ב ת בו א ה ‪ -‬מ שיגדל שלי ש‪,‬‬
‫ובקטניות ‪ -‬עיין ברמב״ם ;מעשר פ״ב ה״ה זמנו של כל מין ומין[‪ ,‬בדי ש ל א ‪,‬יאסרו מדין ׳ ספי חי ם׳‪,‬‬
‫בפי שי בו אר ל ה לן ב ה ר ח ב ה‪) .‬קנט(‬

‫ירקות‬
‫יש לזרוע א ת הי ר קו ת בזמן בזה שי ספיקו ל ה ש ת ר ש ב א ד מ ה קוד ם ה ש בי עי ת‪ ,‬ובל‬
‫ירק לפי זמנו‪ .‬א ב ל ל א יזרעם ב פ חו ת מז מן זה‪ ,‬בי אז יצטרך לעקרם‪ ,‬מ שו ם אי סור‬
‫ספי חי ם‪ ,‬ב מ בו א ר להלן‪) .‬קנט(‬

‫הרבבה‬
‫מו ת ר ל ה רביב אילן עד ערב שביעי ת‪ .‬ד היינו‪ ,‬עץ ש אי ב ד א ת בוחו מ ח מ ת שהזקין‪,‬‬
‫חו ת ך מ ע ט בעץ ונו תן ב תו בו ענף צ עיר מעץ א ח ר‪ ,‬ו ב מ שך הז מן חוזר ה ע ץ ו מ קבל‬
‫בו הו ת ח ד שי ם בעץ צעיר‪ .‬ו ה ט ע ם בזה‪ ,‬כיון ש ל א מונים ל ה ר כ ב ה שלו ש שנים של ערל ה‬
‫מ חד ש‪ ,‬כ מ בו א ר ב ה ל כו ת ערל ה‪ ,‬נ מ צ א ש ל א קיים ה ח ש ד הנ״ל‪) .‬קנח(‬

‫הברבה‬
‫מו ת ר ל ה ב רי ך אילן ע ד ערב שביעי ת‪ .‬ד היינו‪ ,‬ש מ ש פי ל א ת ה ענ ף ל מ ט ה‪ ,‬וטומן א ת‬
‫א מ צ עי תו ב א ד מ ה ו מ ב ס הו‪ ,‬ורא שו של ה ענ ף יו צ א מ צ דו ה שני‪ ,‬ו מ מ תין ע ד שי ב ה‬
‫שור שים וי ע ש ה עץ חד ש‪ ,‬ו חו ת בי ם או תו מ חיבו רו בעץ ה קוד ם‪] .‬ובעיקר‪ ,‬מבריכים בעצי‬
‫ענבים ש ענ פי ה ם ארוכים[‪ .‬וטעם ה הי ת ר בזה‪ ,‬כיון ש ל א מונים ל ה ב ר כ ה שלו ש שנים של ערל ה‬
‫מ חד ש‪ ,‬כ מ בו א ר ב ה ל כו ת ערל ה‪ ,‬נ מ צ א ש ל א קיים ה ח ש ד הנ״ל‪) .‬קנח(‬
‫‪31‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫דיני עבודות הקרקע‬

‫חכם עיניו בראשו‬
‫ל הלן נב אר מ הן ע בו דו ת ה ק ר קע ה א סו רו ת ב ש בי עי ת‪ ,‬ו מ הן ה ע בו דו ת ש ה תי רו‬
‫ח ב מי ם לע שו תן‪ .‬ויש ל ד ע ת‪ ,‬בי ג ם ה ע בו דו ת ה מו ת רו ת ־ יש ל ה ש ת ד ל בבל ה א פ ש ר‬
‫ל ע שו תן קוד ם ה ש בי עי ת‪ ,‬או ל ד חו תן ל א ח ר ה ש בי עי ת‪ ,‬א ם אפ שר‪ .‬א ך ב ש אי אפ שר‪,‬‬
‫י ע ש ה א ת ה מו ב ר ח ש ה תי רו ח ב מי ם בלבד‪) .‬חזון איש‪ .‬קסב(‬

‫באלו קרקעות אסורה העבודה בשביעית?‬

‫ה אי סו ר ב ע בו דו ת ה ק ר קע הו א בין בקרקע של י חיד‪ ,‬בין בקרקע של שו ת פי ם‬
‫ב ב מו ש בו ת וקיבוצים‪ ,‬בין בקרקע ש ב ב ע לו ת ה מ דינ ה ו העי ריי ה‪ ,‬ובין בקרקע של‬
‫הפקר‪) .‬קסו‪ ,‬קסט(‬

‫גינ ת בי ת ה כנ ס ת ־ ג ם בגינ ה של בי ת ה בנ ס ת‪ ,‬ש ה ק ר ק ע הי א ה ק ד ש‪ ,‬א סו ר ה ה ע בו ד ה‬

‫ב שביעי ת‪) .‬קעד(‬

‫גינ ה מ שו ת פ ת ־ בנין מגורי ם שי ש בו גינ ת נוי‪ ,‬ודיירי הבנין מ ש ת ת פי ם ב הו צ או ת‬

‫ה ח ש מ ל‪ ,‬הניקיון‪ ,‬ה חז ק ת הגינ ה וביוצ א‪ ,‬ויש בין הדיי רי ם שבני ם ש אינ ם שו מרי‬
‫תור ה ו מ צוו ת‪ ,‬ו אינו יבול ל ה ש פי ע ע לי ה ם בדרבי נוע ם ל ש מור א ת דיני ה ש מי ט ה‪,‬‬
‫אזי בדי ל הינ צ ל מ ה אי סו ר שי הו די עו בד בקרקע שלו‪ ,‬י א מ ר ש ה ת ש לו ם שלו לוו עד‬
‫ה בי ת או לצ רבי ם ה א ח רי ם ב ח ש מ ל וביוצ א‪ ,‬או ל ע בו דו ת ה מו ת רו ת בקרקע‪) .‬שח(‬

‫ח מ מו ת ובתים ־ מו ת ר ל ע בו ד ב ח מ מו ת או ב ב תי ם ב שבי עי ת‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳ שדך׳ ל א‬

‫תזרע‪ ,‬מ ש מ ע ש ה אי סו ר דו ק א ב ש ד ה‪ ,‬א ב ל ב בי ת מותר‪ .‬ו מו ת ר ל טפל ב ה ם‬
‫ו ל ה ש קו ת ם ברגיל‪ ,‬ואין ב פי רו תי ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬הגתי״פ פראנק‪ ,‬פאת השלחן‪ ,‬אבן ישראל‪,‬‬
‫יבי״א ט יו״ד לא(‬

‫גינ ה שעל הגג ־ יש ל ה ק ל לזרוע שם‪ ,‬שנ ח ש בי ם הזרעי ם ב תלו שי ם‪) .‬רמב״ם‪ .‬רב(‬

‫גי דו לי מים ־ מו ת ר ל ש תו ל בב ריבו ת מי ם ב ש אין ש ם עפר בלל ]כ שיטת הידרופוניקס‪,‬‬

‫שנו תני ם זרעים על ר ש תו ת‪ ,‬ש ל מ ט ה מ ה ם יש מי ם ה מ הו לי ם ב חו מרי מזון הד רו שים לצומ ח[‪ ,‬ביון‬
‫ש ל א נ א ס ר ה א ל א ה ע בו ד ה ב א ד מ ה ממ ש‪ .‬ובל שבן היו ם‪ ,‬ש עו שי ם בן ב תו ך ח מ מו ת‪.‬‬
‫)רלח‪ .‬חזו״ע ברכות קיז‪ ,‬סוכותשבז(‬

‫לבן מו ת ר ג ם ל ת ת גרעין אבו קדו ב מי ם או גרגירי חו מו ס ב צ מ ר גפן ה מ הו ל ב מי ם‪,‬‬

‫ובן מו ת ר ל ת ת זר פ ר חי ם ב מי ם‪ ,‬אף ש ה פ ר חי ם י פ ת חו ב מי ם‪) .‬רמט‪ ,‬רנב‪ ,‬תמו(‬

‫עציצי ם ־ א סור ל ע בו ד ב ש בי עי ת בע צי ץ שי ש לו יני ק ה מן הק רקע‪ ,‬דהיינו‪ :‬עציץ‬

‫ש מונ ח ע ל הקרקע‪ ,‬ו א פילו על ח צ ר מ רו צפ ת‪ ,‬בין ש הו א נקוב ] שהאיסור מ ה תו ר ה[ ובין‬
‫ש אינו נקוב ] שהאיסור מדרבנן[‪ .‬ו הו א ה דין בעציץ נקוב ש תלוי ב אויר מ ע ל ה קר קע ]כגון‬
‫שמונ ח על סורגים ה בול טי ם כלפי חוץ[‪ ,‬או ע ציץ ש אינו נקוב ה ת לוי מ ע ל הק רקע‪ ,‬א ך‬
‫ה ע לי ם שלו יו צ אי ם בלפי חוץ‪.‬‬

‫ו אול ם עציץ ש אינו מונ ח על הק רקע‪ ,‬וגם יש ה פ ס ק בינו ובין ה ק ר קע ־ מו ת ר ל ע בו ד‬

 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪32‬‬

‫בו ב שביעי ת‪ .‬כגון‪ :‬עציץ ה מונ ח ע ל ר צ פ ת ה מ ר פ ס ת‪ x ,‬פילו נקוב‪ .‬וכן עציץ ש ‪ x‬ינו‬
‫נקוב ה ת לוי מ ע ל הק רקע‪ ,‬ו ‪ x‬ין ה ע לי ם יוצ ‪ x‬י ם כלפי חוץ‪.‬‬

‫ע צי צי ם ה מונ חי ם ב בי ת ת ח ת ה ת ק ר ה ]בין נקובים ובין ל א נקובים‪ ,‬ו אפילו ב קו מ ת קרקע[‪,‬‬

‫מו ת ר ל ע בו ד ב ה ם‪ ,‬ואין נו הגי ם ב ה ם דיני ש בי עי ת כלל‪ ,‬כ מ בו ‪ x‬ר לעיל‪) .‬יבי״א ח״ט יו״ד סימן‬
‫לא‪ .‬רי‪ ,‬רכג‪ ,‬רכה‪ ,‬רנא‪,‬שמו(‬

‫מו ת ר ל פ תו ח א ת ה ח לון ו א ת ה ת רי ס‪ ,‬אף שעל ידי כך חוד רי ם אויר צ ח וחו ם קרני‬

‫ה ש מ ש ל מ קו ם‪ ,‬וגורמים ל ה ש בי ח א ת צ מי ח ת ה ש תי לי ם הנ מ צ אי ם שם‪) .‬רלח‬
‫מו ת ר ל ה ע בי ר מ בי תו ל מ קו ם א ח ר ע צי צי ם נקובים‪ ,‬אף שבדרך עוברי ם ע ל גבי קרקע‬
‫ו ה ם יונקי ם מ מנ ה‪) .‬רכז(‬

‫מו ת ר ל ל כ ת ת ח ת עציץ נקוב ה ת לוי בגובה‪ ,‬אף ש מ פ סי ק א ת יניק תו מהקרקע‪) .‬רלכ(‬

‫העבודות האסורות‬
‫ציו ת ה ה תו ר ה ל ש בו ת ב ש מי ט ה מ א ר ב ע ע בודו ת‪ ,‬ו אלו הן‪ :‬א‪ .‬זריעה‪ .‬ב‪ .‬זמירה‪.‬‬
‫] מ ח תך א ת ה ענ פי ם ה א רוכי ם‪ ,‬כדי שיוסיפו לגדול עוד[‪ .‬ג‪ .‬קצירה‪ .‬ד‪ .‬בצירה‪] .‬לשון קצירה‬
‫בענבים[‪ .‬ו ע לי ה ם הו סי פו ח כ מי ם עוד ע בודו ת‪ ,‬כמו‪ :‬ח רי ש ה‪ ,‬עידור‪] ,‬חופר ת ח ת ה ע ץ‬
‫ל ה רפות א ת הקרקע[‪ .‬ה ש קי ה‪ ,‬נ טי ע ת אי לנו ת‪ ,‬ת מי כ ת ם‪ ,‬ה ב ר כ ה‪] ,‬מכופף ענף ל תוך‬
‫ה א ד מ ה‪ ,‬ו מ כ ה שור שים ונע ש ה עץ[‪ .‬ה ר כ ב ה‪] ,‬חותך מע ט בעץ ונותן ב תוכו ענף אחר[‪ .‬זיבול‪,‬‬
‫]אדמ ה ה מ פי ק ה פירות‪ ,‬מ ת עיי פ ת ב מ שך ה שני ם ו אינ ה יכולה ל הו צי א שוב פירות כראוי‪ ,‬לכך‬
‫מזבלים או ת ה בזבל ב ה מו ת שי ש בו חריפות‪ ,‬ועל ידי זה ה א ד מ ה מ ת חז ק ת ומניבה פירות‬
‫כ ב ת חיל ה[‪ .‬סיקול א בני ם‪] ,‬מוציא א ת ה א בני ם לצורך החרי שה[‪ .‬קירסום‪] ,‬קוצץ ענפים יב שים‬
‫מ ה ע ץ כדי שיוסיף לגדול[‪ .‬ניכו ש‪] ,‬עוקר א ת ה ע ש בי ם הרעים[‪ .‬כי סו ח‪] ,‬חותך א ת ה ע ש בי ם‬
‫הרעי ם מל מעל ה[‪ .‬וכן כל ש אר ה מ ל א כו ת ה ב או ת ל טו ב ת הקרקע‪) .‬קעו(‬

‫מ כונ ה ־ ע בו דו ת קרקע ה א סו רו ת ב ש מי ט ה‪ ,‬אין ה ב ד ל א ם עו ש ה או תן בידיי ם או‬

‫ב א מ צ עו ת מ כונ ה כנ הוג היו ם‪ ,‬ש בכל אופן א סו רו ת הן‪) .‬קפז(‬

‫מלאכות לקיום האילן‬

‫מ ל א כו ת ש מ ט ר תן ל ה ש בי ח א ת ה אי לן או ל הו סיף גידולי ם ח ד שי ם ו כ דו מ ה ־‬
‫אסורות‪ .‬א ך מ ל א כו ת ש מ ט ר תן רק ל ש מור ע ל קיום ה אי לן ש ל א י מו ת או ש ל א יינזק‪,‬‬
‫מו תר מן ה דין ל ע שו תן ב שבי עי ת‪ ,‬כיון ש ש בי עי ת בזמן הז ה מדרבנן‪ ,‬ו מ ל א כו ת דרבנן‬
‫מו ת רו ת ל ה צ ל ת ה אילן‪ .‬ו אפילו הו א מסופק א ם י הי ה נזק‪ ,‬מו ת ר‪) .‬ער‪ ,‬רעא‪ ,‬ערב(‬

‫מ ל א כו ת ש ה תו ר ה א ס ר ת ם ב ש בי עי ת כ מו ז מי רה‪ ,‬אף כ ש מ ט ר תו לקיו ם ה אי לן‪ ,‬טוב‬

‫ל כ ת חי ל ה שיע ש ם על ידי גוי‪ ,‬ו א ם אין גוי‪ ,‬יע ש ם י שר אל בשינוי‪) .‬רעא(‬

‫זריעה ונטיעה‬
‫אסור לזרוע ולנ טוע מ כ ל סוג צ מ ח ש הו א‪ :‬ת בו א ה‪ ,‬ק טניו ת‪ ,‬ע צי מ א כ ל‪ ,‬ע צי סרק‪,‬‬
‫פר חי ם לנוי‪ ,‬ל ר פו א ה‪ ,‬ירקות‪ ,‬ד ש אי ם‪ ,‬וכל כיו צ א בזה‪) .‬קפ‪,‬קצו(‬
‫‪33‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫שוגג ־ זרע ‪ x‬ו נ ט ע ב שבי עי ת‪ x ,‬פי לו מ חו ס ר י די ע ה‪ ,‬צריך לעקרו מ ה ‪ x‬ד מ ה‪) .‬קפב(‬

‫ההבדל בין שביעית לשבת‬

‫ש א ל רבי מאיר‪ ,‬מדו ע א ד ם שזרע ב ש ב ת בשוגג‪ ,‬ל א חיי בו הו ח כ מי ם לעקור מ ה א ד מ ה‪ ,‬ואילו הזורע‬
‫ב שביעית בשוגג‪ ,‬קנסוהו ח כ מי ם שיעקור‪ .‬ויישב‪ ,‬מפני שנ ח שדו י שראל על ה ש בי עי ת‪ ,‬וקיים ח ש ש‬
‫ש אד ם יזרע במזיד ויא מר שוגג היי תי‪ ,‬לכן קנ סוהו ח כ מי ם אפילו בשוגג‪ .‬א ב ל ל א נ ח שדו י שראל על‬
‫ה ש ב ת‪ ,‬ש ה ש ב ת עונ ש ה חמור‪ ,‬לכן נ א מן א ד ם לומר שזרע בשוגג‪) .‬מסכת גיטין דף נג עמוד ב(‬

‫בל ברונתו ל ה ת ל מ ד ‪ 1x‬ל ל מ ד ‪ x‬ח רי ם ‪IX‬‬ ‫‪dx‬‬ ‫זריעה לעורך לימוד ־ ‪ x‬סור לזרוע ג ם‬
‫לצורך ב די ק ת הזרעים‪) .‬חזון איש‪ .‬קצה(‬

‫זריקת גרעין לגינה ־ ה ‪ x‬ו ב ל פרי‪ ,‬מו ת ר לו ל ה ש לי ך ‪ x‬ת גרעין ה פ רי לגינה‪ x ,‬ף‬
‫ש ‪ x‬ולי ייקלט הגרעין ב ‪ x‬ד מ ה ויגדל מ מנו עץ‪) .‬שבט הלוי‪ .‬קעא(‬

‫כיסוי השורשים ־ שור שי ם של עץ ש ה תג לו‪ ,‬ל ‪ x‬יבס ם בעפר‪ x ,‬ל ‪ x x‬ם יש ח ש ש‬

‫שיגרם נזק לעץ‪) .‬קעח‬

‫עצי אקליפטוס ־ מו ת ר לומר לגוי לנ טוע ע צי ‪ x‬קליפ טוס‪ ,‬בדי לזבך ‪ x‬ת ה ‪ x‬ויר‬
‫ל ב רי או ת הגוף‪) .‬מהרי״ל דיסקין‪ .‬רא(‬

‫עצי סרק ־ מו ת ר לנ ט ע ם א ם ה מ ט ר ה לגדר בלבד‪ ,‬וטוב שיע שו בן ע ל ידי גוי‪) .‬רב(‬

‫העברת אילנות ־ ה רו צ ה ל ה ע בי ר אילן מ מ קו מו ל א ד מ ה א ח ר ת‪ ,‬א ם מעבירו ע ם גו ש‬

‫ה ע פ ר ש מ סבי ב ל שור שים‪ ,‬ב אופן שיבול ל חיו ת בך ל פ חו ת א ר ב ע ה ע שר יום‪ ,‬מו ת ר‬
‫ל העבירו‪ ,‬ביון ש אין ז ה א ל א ב ה מ ש ך גידולו מ ה א ד מ ה ה קו ד מ ת‪ ,‬א ב ל ל ה ע בי ר א ת‬
‫ה שור שי ם ל ל א עפר‪ ,‬אסור‪ ,‬ש הרי זו נ טי ע ה חד ש ה‪) .‬רה(‬

‫ו הו א ה דין בע צי ץ נקוב שנ שבר‪ ,‬ו ה א ד מ ה מ חו ב ר ת עדיין ל שור שים‪ ,‬מו ת ר ל ה ע בי רו‬

‫ל א ד מ ה ש בע צי ץ אחר‪) .‬די(‬

‫הוצרך למקום האילן ־ א ם הו צ ר ך ל מ קו מו של ה אי לן‪ ,‬מו ת ר ל ה ע בי ר א ת ה אי לן‬

‫לע ציץ הנ מ צ א ת ח ת ה ת ק ר ה‪ ,‬שבו אין אי סור לזרוע ב שבי עי ת‪ ,‬ב מ בו אר לעיל‪) .‬רעח(‬

‫השקיה‬
‫אסרו ח ב מי ם ל ה ש קו ת ב ש בי עי ת ־ בין ביד‪ ,‬בין בצינור‪ ,‬ובין ב מ מ ט רו ת‪ .‬או ל ם ש ד ה‬
‫ש אינ ה מ ס ת פ ק ת ב מי ג ש מי ם‪ ,‬וזקוקה ל ה ש קי ה ת מי די ת‪ ,‬ה תי רו ח ב מי ם ל ה ש קו ת ה‪,‬‬
‫א ך ל א ב עונ ת הג ש מי ם‪ ,‬ש בל או ה בי ירדו ע לי ה ג ש מי ם ע ת ה‪ ,‬ודי ל ה בזה‪) .‬שלח‪,‬שמב(‬

‫בבל ש ד ה ש הי א‪ ,‬ב א ש ר יש ח ש ש ש א ם ל א י שקו או ת ה‪ ,‬יגרם נזק או ה פ ס ד א פילו‬

‫מוע ט לפי רו ת או ל צ מ חי ם‪ ,‬ובגון ב שנ ה ש ל א ירדו ג ש מי ם בדי הצו רך‪ ,‬מו ת ר‬
‫ל ה ש קו ת ה‪ .‬ובן מו ת ר ל ה ש קו ת א ת ה ד ש א‪ ,‬בל ש ה ה ש קי ה ב א ה ל מנו ע ה תיי ב שו ת‪.‬‬
‫)שלח‪ ,‬שמא(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪34‬‬

‫כ ש הו ת ר ל ה ש קו ת‪ ,‬ל ‪ x‬הג בילו ‪ x‬ת כ מו ת ה ה ש קי ה‪ ,‬ורש ‪ x‬י ל ה ש קו ת כדרכו‪) .‬אור לציון‪.‬‬

‫שלחן‪ .‬וכן ‪ dx‬יש צורך ל ע שו ת ׳ צ ל חו ת׳ סביב ה ע צי ם ל ה ש קי ה‪ ,‬מו ת ר לע שו תן‪ .‬ו מו ת ר‬
‫לבנו ת מ ע ר כ ת צינורו ת ‪ x‬ו מ מ ט רו ת ו ט פ ט פו ת ל ה ש קי ה‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״א ה״ט‪ .‬שלה‪ .‬משפטי‬
‫ארץ(‬

‫כ ש שוטף ‪ d x‬ר צ פ ת ה בי ת‪ ,‬מו ת ר לגרוף ‪ dx‬ה מי ם לגינה‪ ,‬ג ם ‪ x dx‬ין חו מ רי ניקוי‬

‫במים‪ .‬וכן מו ת ר ל ה פ עי ל מזגן כ ש ה מי ם שבצינור יורדים לגינ ה‪ ,‬וכן כל כיוצ ‪ x‬בזה‪.‬‬
‫ו הי ת ר זה הו ‪ x x‬פילו לגינ ה ש ‪ x‬ין הי ת ר ל ה ש קו ת ה‪) .‬שמב(‬

‫זיבול‬
‫‪ n o x‬ח כ מי ם לזבל ‪ d x‬ה ש ד ה‪ x ,‬ף ‪ p x dx‬כוונ תו לצורך ה שנ ה ה ש בי עי ת‪ x ,‬ל ‪x‬‬
‫לצורך הז רי ע ה ב שנ ה ה ש מיני ת‪ .‬ו ‪ x‬ם זיבל‪ ,‬קנ סו הו ח כ מי ם של ‪ x‬יזרע תיכף ב מו צ ‪ x‬י‬
‫שביעית‪ .‬ו ‪ x‬ם ה סי ר ‪ dx‬הזיבול‪ ,‬רש ‪ x‬י לזרוע תיכף‪) .‬שלב(‬

‫סיקול‬
‫‪ nDX‬ח כ מי ם ל ס ק ל ב שבי עי ת‪ ,‬ד היינו ל פנו ת מ ה ש ד ה ‪ x‬בני ם ק טנו ת ‪ x‬ו ג דו לו ת‪,‬‬
‫שבזה מכ שיר הו ‪ dx x‬ה ק ר קע לזריעה טו ב ה יותר‪ .‬ו מכ ל מ קו ם ‪ dx‬עבר וסיקל‬
‫ב שבי עי ת‪ ,‬ל ‪ x‬קנ סו הו ח כ מי ם ורש ‪ x‬י לזרוע ב מו צ ‪ x‬י ש בי עי ת מיד‪) .‬שמיטה פ״א הי״ד‪ .‬רנד(‬

‫ו ה ט ע ם שקנ סו הו ח ב מי ם בזיבול ול א בסיקול‪ ,‬מ שום ש הזיבול הי א ע בוד ת קרקע מ מ ש‪ ,‬ו מ ט ע ם זה גם‬
‫א ם חר ש ב שביעית‪ ,‬קנ סו הו ח ב מי ם ש ל א יזרע תיבף ב מו צ אי שביעי ת‪ ,‬ל א בן בסיקול ש אין זו ע בוד ת‬
‫קרקע מ מ ש בגוף ה קרקע א ל א ניקיון‪) .‬רדב״ז פ״א הי״ג( ועוד טעם‪ ,‬שבזיבול וחרי ש ה ה בין א ת ה קרקע‬
‫לזריעה‪ ,‬א בל בסיקול ל א ה בינ ה עדין לזריעה‪) .‬משנה ראשונה פ״ד מ״ב(‬

‫לבני ה ־ א ם מו צי א א ת ה א בני ם ש ל א ב מ ט ר ה ל הכ שי ר לזריעה‪ x ,‬ל ‪ x‬ל מ ט ר ת ב מ ה‬

‫ו כ דו מ ה‪ ,‬ר שאי ל ק ח ת א ת ה א בני ם ה ת לו שו ת‪ ,‬וי ש איר א ת ה מ חו ב רו ת ל א ד מ ה‪ .‬ו א ם‬
‫ניכר ש מ ט ר תו ל ב מ ה‪ ,‬כגון ש מ קו ם ה ב מ ה ס מו ך ל ש ד ה‪ ,‬מו ת ר ל ק ח ת הכל‪) .‬רנד(‬

‫על ה א ש ־ מו ת ר ל א סוף ע צי ם קטני ם ה מ צויי ם ב ש ד ה כדי ל ת ת במנגל‪ ,‬מ א ח ר וניכר‬

‫שאוסף א ת ה ע צי ם לצורך ה א ש‪ ,‬ול א י ח ש דו ש מ ט ר תו ל הכ שי ר לזריעה‪) .‬רנז(‬

‫מגר ש ־ מו ת ר ל הו צי א א בני ם מקרקע ש אינ ה מיו ע ד ת לזריעה א ל א ל הו ל כי רגל או‬

‫למגר ש מ ש ח קי ם‪ ,‬חני ה ו כ דו מ ה‪ ,‬כיון שניכר ש אין מ ט ר תו ל הכ שי ר לזריעה‪) .‬רנה(‬

‫ניכוש‬
‫אסרו ח כ מי ם לנכ ש א ת ה ש ד ה‪ ,‬ד היינו לעקור א ת ה ע ש בי ם ה ר עי ם מ שור שם‪.‬‬

‫ש ט חי ם ש ה ד ר ך לעקור מ ה ם א ת ע ש בי הבר ה עו לי ם ב ה ם‪ ,‬כדי ש ל א יהיו מ ס תו ר‬

‫לנ ח שי ם‪ ,‬או ב מ ט ר ה ל מנו ע שריפו ת‪ ,‬או לנוי וכדו׳ ־ מו ת ר ל הו צי א ם א ך ל א יעקרם‬
‫מ ה שו ר ש לגמרי‪ .‬ו א ם צריך לעקר ם מ ה שו ר ש‪ ,‬יו צי א ם ב שינוי ביד ול א במעדר‪) .‬רנה(‬

‫ניקיון הגינ ה ־ מו ת ר לנ קו ת א ת הגינ ה ה ס מו כ ה ל בי ת ב מ ט א ט א־ ד ש א‪ ,‬ו ל הו צי א כל‬

‫לכלוך מפוזר‪ ,‬א בני ם וכיוצ א‪ ,‬כיון שכוונ תו רק לניקיון ו ל א לזריעה‪ ,‬וניכר ת כוונ תו‪,‬‬
‫‪35‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫כיון ש הגינ ה ס מו כ ה לבית‪ .‬ו כ מו כן‪ ,‬מו ת ר ל ת לו ש ע ש בי ם וקוצי ם מ ה ח צ ר‪ ,‬כ שכוונ תו‬
‫שיוכל ל ש ב ת ‪ x‬ו לעבור שם‪) .‬תיז(‬

‫גינ ה ש ‪ x‬ינ ה ס מו כ ה ל בי ת‪ x ,‬ך ניכר ש ‪ x‬ין כוונ תו ל תי קון הגינ ה לזריעה ‪ x‬ל ‪ x‬ל ש ב ת‬
‫ו לי הנו ת מ מנ ה‪ ,‬וכגון ש מני ח ש ם שול חן וכס ‪ x‬ו ת‪ ,‬מו ת ר לנ קו ת ה‪ .‬וכן ‪ x‬ם ‪ x‬וסף ‪ x‬ת‬
‫ה ע צי ם ה מ צויי ם ב ש ד ה כדי ל ת ת במנגל‪ ,‬מו תר‪ ,‬מ ‪ x‬ח ר שניכר ש ‪ x‬סי פ ת ם לצורך‬
‫ה ‪ x‬ש‪ ,‬ול ‪ x‬י ח ש דו ש מ ט ר תו ל הכ שי ר לזריעה‪ ,‬ו כ מ בו ‪ x‬ר לעיל‪) .‬רנז‪,‬רצז(‬

‫‪ x‬ם הו צי ‪ x‬קוצי ם מ הגינ ה ב מ ט ר ה ל ה כ שי ר ה לז ריעה ב ש מיני ת‪ x ,‬ף על פי שעבר ע ל‬

‫דברי ח כ מי ם‪ ,‬ל ‪ x‬קנסו הו‪ ,‬ורש ‪ x‬י לז רעה ב מו צ ‪x‬י ש בי עי ת מיד‪) .‬שמיטה פ״א הי״ד(‬

‫זמירה‬
‫נ א מ ר בתורה‪ :‬וכרמך ל א תזמר‪ .‬והיינו שקוצץ ‪ x‬ת ר ‪ x‬שי ה ענ פי ם ה ^ כ י ם ‪ ,‬ב מ ט ר ה‬
‫שיגדלו ה ענ פי ם יותר‪ .‬וכן א ם קוצץ א ת ה ענ פי ם ל ה בי א לגידול ענפי ם נו ספי ם‬
‫באילן‪ ,‬הו א ג ם כן ב כ ל ל זומר‪ .‬ו הו סיפו ח כ מי ם ל א סור ג ם כ ש אין ב מ ט ר תו שיגדלו‬
‫ה ענ פי ם יותר‪ ,‬וכגון שגוזם א ת ה ענ פי ם ה מ רו בי ם‪ ,‬ש ל א יכבידו ע ל ה אי לן או שגוזם‬
‫א ת ה ענ פי ם ה מ קו ל ק לי ם‪ ,‬ו הו א הנ ק ר א קירסום‪) .‬רסב‪ ,‬רסד‪ ,‬רסט(‬

‫זומר ל מ ט רו ת א ח רו ת ־ א ם גוזם א ת ה ענ פי ם ל א ב מ ט ר ה ל ה ש בי ח א ת ה אי לן‪ ,‬א ל א‬

‫ל סכ ך א ת סו כ תו‪ ,‬או ל ה סי ק ב ה ם א ת ה א ש‪ ,‬או ש מפ ריעי ם ה ם ל מע ב ר הד רך‪,‬‬
‫וכיו צ א בזה‪ ,‬הרי ז ה מותר‪ .‬ויגזום ב אופן שניכר ש אין מ ט ר תו ל ה ש בי ח‪ ,‬כגון שגוזם‬
‫מ צ ד א ח ד של ה אי לן‪) .‬רסה‪ ,‬רסז‪ ,‬רעג‪ ,‬רעד(‬

‫גנן הגוז ם ענפי ם קוד ם חג ה סו כו ת‪ ,‬אין לבק ש מ מנו ל כ רו ת ע צי ם לסכך‪ ,‬מ א ח ר‬

‫ו מ ט ר תו של הגנן ל ה ש בי ח א ת ה אי לן‪ ,‬ונ מ צ א ת מ כ שילו באיסור‪ .‬א ל א ה א ד ם ע צ מו‬
‫יזמור א ת ה ע צי ם לסכך‪) .‬רעד(‬

‫ח ש מ ל ־ ענפי ם ג בו הי ם שניכר ש מ פ ריעי ם ל חו טי ה ח ש מ ל‪ ,‬מו ת ר לגזום או ת ם‪) .‬רעו(‬

‫פרחים ־ מו ת ר לקטוף פ ר חי ם כ שכוונ תו לנוי ו ל א לגידול נוסף של פרחים‪) .‬רפז‪ ,‬רפט(‬

‫ג ת ־ שי ח ג ת ש הו ב א מ תי מן‪ ,‬ולו עסי ם או תו כדי ל ה ת ר ענן‪ ,‬מו ת ר לקטפו‪ ,‬אף שחוזר‬

‫וגדל שוב ל א ח ר כ שבועיי ם‪ ,‬מ א ח ר ואין כוונ תו לקטוף ב שביל הגידול‪) .‬רפט(‬

‫גדר חי ה ־ גדר חי ה מ ענ פי ם ש ב כני ס ה ל ח צ ר ה בי ת וכיוצ א‪ ,‬מו ת ר לגזום או ת ה‪ ,‬א ם‬

‫ה מ ט ר ה הי א רק כדי ל ש מור ע ל צו ר ת ה ויופי ה של הגדר‪ .‬או ל ם א ם עדיין ל א‬
‫ה ת מ ל א ה כל הג ד ר ב ענפי ם‪ ,‬והגיזו ם נ ע ש ה ג ם ב מ ט ר ה ל מ ל או ת ה‪ ,‬אסור‪ .‬ו א ם‬
‫ה ענ פי ם יו צ אי ם חוץ לגדר ו מפריעי ם לעוברי ם ו שבי ם ב מע ב ר הד רך‪ ,‬מו ת ר לגזום‬
‫או ת ם‪) .‬שיג(‬

‫קצירה‬
‫נ א מ ר בתורה‪ :‬א ת ס פי ח קעירך ל א תקצור‪ .‬והיינו ש א סור לקצור או לקטוף א ת‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪36‬‬

‫ה כי רו ת כדרך שרגיל בכ ל ה שנ ה‪ ,‬שקוצר ‪ x‬ת כל ה ש ד ה ו מ ע מי ד ע רי מ ה גדולה‪.‬‬

‫‪ x‬ול ם מו ת ר לקצור ‪ x‬ו לקטוף כ מו ת שרגיל ל ה בי ‪ x‬ה לביתו‪ .‬ו ‪ x‬ם עבר וקצר ב ‪ x‬יסור‪,‬‬
‫‪ x‬ין ה פ רי נ ‪ x‬סר ב ‪ x‬כי ל ה‪) .‬שב‪,‬שכב(‬

‫פירו ת ש חנ טו ! ש ג ד לו שליש[ ב שי שי ת‪ x ,‬ין ב ה ם ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ו מו תר ל ק טפ ם כרגיל‬

‫ב ש מי ט ה‪ x .‬ך פירו ת ש חנ טו ב ש בי עי ת שקוטף ‪ x‬ו ת ם ב ש מיני ת‪ ,‬יש ב ה ם ק דו ש ת‬
‫שבי עי ת‪ ,‬ויקטפ ם כ ‪ x‬מור לעיל‪) .‬שכב(‬

‫ד ש א ־ מו ת ר ל ח תו ך ‪ x‬ת ה ד ש ‪ x‬ל מ ע ל ה ל ה שוו תו‪ ,‬מ ‪ x‬ח ר שכוונ תו לנוי ול ‪x‬‬

‫ל צ מי ח ה‪ .‬א ב ל א ם כוונ תו ל צ מי ח ה‪ ,‬אסור‪) .‬שיד(‬

‫חרישה‬
‫אסור לחרו ש או ל חפור לצורך הק רקע‪ ,‬ב מ כונ ה או ש ל א ב מ כונ ה‪) .‬שכד‪,‬שבז(‬

‫ג ם לחרו ש לצורך הז ריע ה של ה שנ ה ה ש מיני ת‪ ,‬אסור‪ .‬ו א ם עבר וחר ש‪ ,‬קנ סו הו‬
‫ח כ מי ם ש ל א יזרע ב ש ד ה תיכף ב מו צ אי ה ש בי עי ת‪) .‬שלב(‬

‫מו ת ר לנעוץ ב א ד מ ה קרש ליד עץ צעיר ב מ ט ר ה ל ת מ כו‪ ,‬כ א ש ר ה ע ץ ה צ עי ר ע לו ל‬

‫ל הי ש בר א ם ל א יי ס מ ך עליו‪ .‬וכן מו ת ר ל בנו ת גדר סביב עץ צעיר‪ ,‬כדי ש ל א י ת ק ל ק ל‬
‫מ ה עו ב רי ם ושבים‪) .‬שלה‪ ,‬שלו(‬

‫ג ניי ת גד ר ־ א סור ל חפור בקרקע כדי ל בנו ת גדר בין ש ד הו ל ש ד ה חברו‪ ,‬אף‬
‫ש מ ט ר תו רק כדי ש ל א יכנסו ב ה מו ת או בני א ד ם שיזיקו א ת חפירו ת‪ .‬ו טע ם ה אי סו ר‪,‬‬
‫מ ח ש ש ש מ א יחזור בו‪ ,‬ו ב מ קו ם ל ה קי ם גדר‪ ,‬יטע נ טי ע ה ב ח פי ר ה זו‪ .‬או ל ם מו ת ר‬
‫ל בנו ת גדר ל ל א ח פי ר ה בקרקע‪) .‬רס(‬

‫מו ת ר ל בנו ת גדר בין ש ד הו ל ר שו ת הרבי ם‪ ,‬מ א ח ר ואין דרך לזרוע ס מו ך ל ר שו ת‬

‫הרבי ם‪ ,‬נ מ צ א ש אין ח ש ש שיזרע ב ח פי ר ה זו‪ .‬ו מ או ת ה סי ב ה מו ת ר ל בנו ת גדר אף בין‬
‫שד הו ל בי תו או ל בי ת חברו‪ ,‬וכן בין ש ד הו ל ש ד ה גוי‪) .‬רס‪ ,‬רסא(‬

‫מו תר ל חפו ר ברחוב לצורך ע מו די ח ש מ ל ו כ דו מ ה‪ ,‬מ א ח ר ואין דרך לזרוע שם‪) .‬רס(‬

‫מלאכות נוסכיות‬
‫ריסוס ־ ש ד ה שי ש ב ה תו ל עי ם או מזיקים ל מיני ה ם ב אי לנו ת‪ ,‬מו ת ר לרסס שם חו מ ר‬
‫ה ד ב ר ה‪ ,‬כדי ל ה מי ת א ת ה תו ל עי ם והמזיקי ם‪) .‬תי(‬

‫א ם גדלו ע ש בי ם רעים ה מ פ רי עי ם ל צ מ חי ם וחונקי ם או ת ם‪ ,‬ול ל א טיפול יזיקו‬

‫ל צ מ חי ם‪ ,‬מו ת ר לרסס על הע ש בי ם‪ .‬ו א ם ל א מועי ל הרי סוס‪ ,‬מו ת ר ל הו צי א ם ב מ עד ר‪,‬‬
‫ובלבד ש ל א י ה פו ך א ת ה קי ק ע‪) .‬אור לציון‪ .‬תיז(‬

‫כיוס ־ מו ת ר לעטוף א ת ח פי רו ת ב ש קיו ת ניילון‪ ,‬כדי ל מנו ע נזק הגו רע ב א כי ל ת ם או‬

‫ל מנו ע עו פו ת מ ל א כ לן‪ ,‬א ב ל ל א י ע ט פ ם כדי ל מנו ע ה פ ס ד ב צו ר ת ם ה חי צוני ת‪) .‬דרך‬
‫אמונה‪ .‬רעה‪,‬שד(‬
‫‪37‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫מו ת ר ל כ סו ת ‪ x‬ת הזרעי ם ו ה פי רו ת ביריעו ת ניילון ו כ דו מ ה‪ ,‬כדי ל הגן ע לי ה ם‬

‫מ הג ש מי ם ו ה ש לג ‪ x‬ו מפני ה ח מ ה‪ ,‬כל ש עו שי ם כן לקיו ם ה ‪x‬ילן‪) .‬שג(‬

‫עכ ברי ם ש מזיקי ם ל ‪ x‬י לנו ת‪ ,‬מו ת ר ל צ ד ם ב שביעי ת‪ .‬וכן מו ת ר ל ת ת רעל עכברי ם‬
‫ב שד ה‪ ,‬כדי ל מנו ע ‪ x‬ת היזקם‪) .‬תיס‬

‫עידור ־ מו ת ר לעדור סביב ה ‪ x‬ילן לקיום ה ‪ x‬ילן ‪ x‬ו כדי ל ע שו ת ערוג ה עגו ל ה לצורך‬
‫ה ה ש קי ה לקיום ה ‪ x‬ילן‪ ,‬ול ‪ x‬יעדור ב מ ח רי ש ה ‪ x‬ל ‪ x‬ב מ עד ר בשינוי‪) .‬שלג‪ ,‬שלח‬

‫ה סר ת ש לג ־ מו ת ר ל פנו ת ‪ x‬ת ה ש לג מ ה ש ד ה ‪ x‬ו מ ה ‪ x‬ילנו ת‪ ,‬ב ‪ x‬ופן ש ‪ x‬ם ל ‪ x‬יפנו הו‪,‬‬

‫יש ח ש ש שיו פ סדו הז רעי ם ‪ x‬ו ח פי רו ת‪ x ,‬ו י שברו ה ענ פי ם‪) .‬ש‪ ,‬שא(‬

‫עץ ‪ x‬ת רוג ש כו ס ה ב שלג רב‪ ,‬ויש ח ש ש ש ה ‪ x‬ת רוגי ם יופ סדו ל מ צו ת ‪ x‬ר ב ע ת ה מיני ם‪,‬‬
‫מו ת ר לסלק מ מנו ‪ x‬ת ה שלג‪) .‬שא(‬

‫ה סר ת קוצים ־ ‪ x‬סור ל ה סי ר קוצי ם מ ה ע ץ‪ x ,‬פילו כ ש מ ט ר תו ל ש מור ע ל ח פי רו ת‬

‫של ‪ x‬ינזקו‪ ,‬ש ח ש שו ח כ מי ם ש מ ‪ x‬י טעו ל ה תי ר ג ם ע בו דו ת ‪ x‬ח רו ת ב שדה‪) .‬שא(‬

‫מו ת ר ל ה סי ר קוצי ם מ ע ץ ה ‪ x‬ת רוג‪ ,‬כל שי ש ח ש ש שיו פ סדו ה ‪ x‬ת רוגי ם ל מ צו ה‪ x ,‬ב ל‬
‫‪ x‬ין ל ה סי ר ם כדי שי היו ה ‪ x‬ת רוגי ם נ ‪ x‬י ם ויגדל ערכם‪ .‬ו ה ט ע ם ש מקילי ם ב א תרוגי ם של‬
‫מ צו ה‪ ,‬מפני ש אין ח ש ש בל בך שבגלל זה יתירו ג ם ע בו דו ת א ח רו ת ב שד ה‪ ,‬ביון ש ש א ר ה ע בו דו ת ה ם‬
‫ל תו ע ל ת א בי ל ת חפי רו ת ול א לב שרותם‪ ,‬ל א בן ב ש אר ע צי ם‪ ,‬שגם ה ס ר ת ה קו צי ם הי א ל תו ע ל ת‬
‫א בי ל ת חפירות‪ ,‬א ם ת תי ר לו‪ ,‬יבוא ל ה תי ר גם ע בודו ת אח רו ת‪) .‬הגר״ש וואזנר‪ .‬שא(‬

‫ק שירת הענפי ם ־ א סור לקבץ א ת ה ענ פי ם ולק שרם י ח ד שי עלו י שר ו ל א יטו ל מ ט ה‪.‬‬

‫א ב ל א ם עו ש ה כן מ ח ש ש ש מ א י שבר ה ע ץ‪ ,‬כיון שז ה לקיו ם ה אי לן‪ ,‬מותר‪) .‬שה(‬

‫מו ת ר ל מ תו ח א ת ענפי הגפן הנגררי ם ע ל ה א ר ץ‪ ,‬כל שנ ע ש ה לקיום הגפן‪) .‬שה(‬

‫עבר ועבד‬
‫אילן ש ע בדו בו ב ש בי עי ת באיסור‪ ,‬מו ת רי ם ח פי רו ת ב א כי ל ה‪ ,‬א ל א ש אין ל קנו ת‬
‫מ ב ע ל ה אי לן א ת ח פי רו ת ]מפני שאין נותנים מעו ת של שביעי ת לעם הארץ‪ ,‬כדלהלן[‪ .‬א ב ל ירקו ת‬
‫שניטעו ב ש בי עי ת ונלקטו ב שבי עי ת‪ ,‬ה רי ה ם א סורי ם ב א כי ל ה ל עול ם‪ ,‬מ שו ם אי סור‬
‫ספי חי ם‪ ,‬כ מ בו א ר להלן‪ .‬הרמב״ם‪ ,‬החינוך‪ ,‬מהר״י קורקוס‪ ,‬ורוב הראשונים‪ ,‬כסף משנה‪ ,‬פאת השלחן‪ ,‬ערוך השלחן‪,‬‬
‫חזון איש‪ ,‬אור לעיון‪ ,‬הגרש״ז אוירבך ועוד‪) .‬קפג‪ ,‬תקיא(‬

‫מבירת בלי עבודה‬

‫אסור ל מכור כלי ע בו ד ת קרקע לי הו די ה עו ב ד ב אי סור ב ש מי ט ה‪ ,‬שנ מ צ א מ סיי ע בידי‬
‫עוברי עבירה‪ .‬או ל ם כלי ם ש אפ ש ר ל ה ש ת מ ש ב ה ם ל מ ל א כו ת הי ת ר‪ ,‬מו ת ר ל מ כ ר ם‬
‫לו‪) .‬שלא(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪38‬‬

‫קדושת בירות שביעית‬

‫המקור מן התורה‬
‫נ ‪ x‬מ ר ב תו ר ה >ויקרא פרק כה פסוק יב(‪ :‬״כי יובל הי ‪ x‬קד ש ת הי ה לכם״‪ .‬מ כ ‪ x‬ן דר שו חז״ל‪,‬‬
‫״ מ ה הי ‪] x‬היובל[ קוד ש‪ x ,‬ף תבו ‪ x‬ת ה קוד ש״ ]וה שמיטה נל מד ת מדין יובל[‪ .‬ד היינו‬
‫ש הגידולי ם שגדלו ב שנ ה ה ש בי עי ת ־ קדו שי ם ה ם ב ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬שנח(‬

‫בירו ת ה ק דו שי ם ב ק דו ש ת ש בי עי ת ־ חלי ם ע לי ה ם כ מ ה דיני ם מיו ח די ם‪ ,‬ו מ ה ם‪.X :‬‬

‫בעל ה בי רו ת צריך להבקיר ם‪ .‬ב‪ x .‬ין מברי שי ם מ ה ם ת רו מו ת ו מע שרו ת‪ .‬ג‪ x .‬סור‬
‫ל ‪ x‬ב ד ם ו ל ה ב סי ד ם מ ‪ x‬כיל ה‪ .‬ד‪ p x .‬עו שי ם ב ה ם סחורה‪ .‬ועוד‪ .‬ו ב ה מ ש ך יבו ‪ x‬רו‬
‫הב רטי ם ‪ x‬ח ד ל ‪ x‬ח ד‪ ,‬ו ת חי ל ה נב ‪ x‬ר מ ה ם ה בי רו ת ש ח ל ה ע לי ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪.‬‬

‫הנאתם וביעורם שווה‬

‫קדו ש ת ש בי עי ת ח ל ה בגידולי ה ‪ x‬רץ ש״ הנ ‪ x‬ת ם וביעורם שווה״‪ .‬כלו מר‪ ,‬שב ‪ x‬ו תו זמן‬
‫שנ הנ ה מ ה ם‪ ,‬ה ם כלי ם מ ה עו ל ם‪ x ,‬ב ל ‪ x‬ם ה הנ ‪ x‬ה ב ‪ x‬ה ל ‪ x‬ח ר ש כלו מ ה עו ל ם‪ x ,‬ין‬
‫ב ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪ .‬ל מ של‪ :‬בירו ת ־ הנ ‪ x‬ת ם ב ‪ x‬ה ב ש ע ת כ לו ת ם מ ה עו ל ם‪ ,‬ד היינו‬
‫ש ב ש ע ה ש הו ‪ x‬לוע ס ובולע‪ ,‬הו ‪ x‬נ הנ ה מ ה ב רי והברי כ ל ה מ ה עו ל ם‪ ,‬לכן נו הג ת ב ה ם‬
‫קדו ש ת שביעי ת‪ .‬וכן ש מן זית‪ ,‬ש ב ש ע ה ש הו ‪ x‬דולק ונ הני ם מ ‪ x‬ורו‪ ,‬הו ‪ x‬כ ל ה ונגמר‪.‬‬
‫ל ‪ x‬כן ב ע צי ם ש הנ ‪ x‬ת ם ב ‪ x‬ה ל ‪ x‬ח ר שנע שו ג ח לי ם‪ ,‬נ מ צ ‪ x‬ש ‪ x‬ין הנ ‪ x‬ת ם ב ש ע ת‬
‫ביעורם‪ x ,‬ל ‪ x‬קוד ם מבערי ם ‪ x‬ו ת ם ו ‪ x‬ח ר כך נ הני ם מ ה ם‪ ,‬ל כ ך ‪ x‬ין נו הג ת ב ה ם‬
‫קדו ש ת שביעי ת‪) .‬שנט(‬

‫דברי ם ש הנ ‪ x‬ת ם וביעורם ‪ x‬ינ ה שוו ה כל כך‪ ,‬כגון‪ ,‬מיני חו מ רי ם ל כ בי ס ה‪ ,‬ש ב ש ע ה‬

‫ש מ כ ב ס מ ת חי ל ה בג ד ל ה תנ קו ת מ ע ט‪ ,‬ו ‪ x‬ם כן נ הנ ה מ ע ט מ ה חו מ ר ב ש ע ת ביעורו‪,‬‬
‫‪ x‬ך ‪ x‬ין ה הנ ‪ x‬ה נג מ ר ת ע ד שי תנ ק ה ה בג ד לג מרי ]וילבשהו[‪ ,‬ג ם ב ה ם ח ל ה ק דו ש ת‬
‫שביעית‪ .‬ו ‪ x‬ין ז ה דו מ ה ל ע צי ם‪ ,‬ש ‪ x‬ין הנ ‪ x‬ה כל ל בביעורם‪ ,‬ו ה הנ ‪ x‬ה ב ‪ x‬ה רק ל ‪ x‬ח ר‬
‫ביעורם‪) .‬כסף משנה פ״ה ה״י‪ ,‬חזון איש שביעית סימן יג אות ו(‬

‫מה נחשב כגידולי שביעית?‬

‫בירות ־ בירו ת ה ‪ x‬ילן‪ ,‬שגדלו ו הגיעו ב שנ ה ה שי שי ת ל׳ עונ ת ה מ ע ש רו ת׳ ]דהיינו‪,‬‬
‫שגדלו עד שר אוי לזרוע מ ה ם וי צ מ ח‪ ,‬ו הו א הנ ק ר א ״חנטה״‪ ,‬ו הו א הנ ק ר א ש ה בי או שליש‪) .‬חזו״א‪ .‬ערלה‬
‫רמב(‪ ,‬ל מ ש ל בענבי ם ‪ -‬מ שי ר א ה ה ח ר צן ש ל ה ם מבחוץ‪ .‬ועיין ברמב״ם )מעשר פ״ב ה״ה( זמנו של כל פרי‬
‫ופרי[‪ ,‬אף שליקטן ב שבי עי ת‪ ,‬דינ ם כבירו ת שי שי ת‪ ,‬ואין ב ה ם ק דו ש ה כלל‪ ,‬ו חייבי ם‬
‫ב ת רו מו ת ו מע ש רו ת‪] ,‬ודין עץ א ת רוג יבואר להלן[‪ ,‬כיון ש ה קו ב ע בבירו ת הו א עונ ת‬
‫ה מ ע ש רו ת‪ .‬נ מ צ א שבירו ת ש הגי עו ל עונ ת ה מ ע ש רו ת ב שבי עי ת‪ ,‬אף שליקטן‬
‫ב ש מיני ת‪ ,‬יש ב ה ם ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ובטורים מ ת רו מו ת ו מ ע ש רו ת ככ ל דין בירו ת של‬
‫שביעית‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ד ה״ט‪ .‬תעא(‬

‫ת בו א ה וקטניו ת ־ ת בו א ה ו קטניו ת שגדלו ו הגיעו ב שנ ה ה שי שי ת ל עונ ת ה מ ע ש רו ת‬

‫ןעיין ברמב״ם )מעשר פ״כ ה״ה( זמנו של כל מין ומין[‪ ,‬אף שליקטן ב שבי עי ת‪ ,‬דינ ם כגידולי‬
‫שי שי ת‪ ,‬ואין ב ה ם קדו ש ה כלל‪ ,‬ו חייבי ם ב ת רו מו ת ו מע ש רו ת‪ ,‬כיון ש ה קו ב ע ב ת בו א ה‬
‫וב קטניו ת הו א עונ ת ה מ ע ש רו ת‪ .‬או ל ם ת בו א ה ו קטניו ת ש הגי עו ל עונ ת ה מ ע ש רו ת‬
‫ב שבי עי ת‪ ,‬א סורי ם ב א כי ל ה מ שו ם ס בי חי ם‪ ,‬כ מ בו א ר ב ה ר ח ב ה ל ה לן בדיני סביחים‪.‬‬
‫‪39‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ירקות ־ בירקו ת ה ל קי ט ה הי ‪ x‬ה קו ב ע ת ל ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ולכן ירקו ת שגדלו‬

‫ב שי שי ת‪ ,‬א ך קטפו ם ב שבי עי ת‪ ,‬יש ב ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪] .‬ואינם אסורים מ שום ספי חי ם‪,‬‬
‫כיון ש חו שר שו ב שי שית‪ ,‬כ מ בו א ר ב ח ר ח ב ח ל חלן בדיני ספיחים[‪,‬‬

‫לסיכום‪ :‬ק דו ש ת ש בי עי ת ח ל ה על‪ :‬פירו ת ש חנ טו ב שבי עי ת‪ ,‬ירקות שנק טפו‬

‫ב שביעי ת‪ .‬או ל ם אינ ה מ צוי ה ב ת בו א ה ו קטניו ת ]כי חג ד ל מ ח ם ב ש בי עי ת ‪ -‬נאסר‪ ,‬מל בד‬
‫ב מ קו מו ת מ סוי מי ם ש ל א גזרו ב ח ם איסור ספי חי ם וכדלחלן[‪.‬‬

‫קרקע עול יהודי‬

‫אין ק דו ש ת ש בי עי ת א ל א בגידולי ם שבקרקע של י הודי‪ ,‬א ב ל בקרקע של גוי אין‬
‫קדו ש ת שביעי ת‪ .‬ואין ל ה ח מי ר בזה‪ ,‬כי ב בי ת דינו של מרן רבנו יוסף ק ארו זצ״ל ע שו‬
‫חר ם ע ל כל מי שי ח מיר ל ש מור ק דו ש ת ש בי עי ת בגידולי ם שבקרקע של גוי‪ .‬ופירות‬
‫אלו חייבים ב ת רו מו ת ו מע ש רו ת ]בלי ברכת[‪ ,‬א ם גמר ח מ ל א כ ח חי ח א צ ל חיחודי‪ .‬כמבואר להלן בהלכות‬
‫תרומות ומעשרות‪ .‬וכן דעת הרדב״ז‪ ,‬הרמ״א‪ ,‬מהר״ם גלאנטי‪ ,‬הלבוש‪ ,‬הפרישה‪ ,‬מהריק״ש‪ ,‬מהר״ם בן חביב‪ ,‬החיד״א‪ ,‬מהר״ש‬
‫סלאנט‪ ,‬הגאון ר׳ יהושע מקוטנא‪ ,‬הגאוןר׳ יצחק אלחנן מקובנא ועוד‪) .‬שסה(‬

‫קנ ה פירו ת מ חנו ת ה מו כ ר ת ג ם פירו ת מקרקע של גוי וגם פי רו ת שי ש ב ה ם ק דו ש ת‬

‫ש ביעי ת ]׳אוצר בי ת דיך‪ ,‬כדלחלן[‪ ,‬ו אינו זוכר מ א לו פירו ת קנ ה‪ ,‬ר ש אי ל ה ח מי ר ולנ הוג‬
‫ב ה ם קדו ש ה‪ ,‬ואין ח ש ש מ ה ח ר ם הנ״ל‪ ,‬כיון ש ה ח ר ם ל א הי ה ב מ ק ר ה של ספק‪) .‬שסז(‬

‫ערלה ־ אין ק דו ש ת ש בי עי ת נו הג ת בפירו ת של ע ר ל ה ] ש מ א חר ואסורים ח ם ב א כי ל ת‪ ,‬ל א‬

‫שייכ ת ב ח ם מ צו ת ח תו ר ח ׳ ל א ב ל ה ול א ל חפ סד׳ כפי שי ת ב א ר בחמ שך[‪) .‬ילקו״י ערלה תמן‬

‫עלי ג פן ־ ש מ מ ל אי ם ב ה ם אורז ובשר‪ ,‬יש ב ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪ .‬ויקפידו לנקו ת ם חי ט ב‬

‫מ ח תו ל עי ם כ מ בו א ר ת ח ליך חניקוי ב חו ב ר ת ׳כ שרות ח מ ט ב ח׳‪ .‬ו או ת ם ח קוני ם עלי גפן ב קו פ ס או ת‬
‫שימורים ח מיו ב אי ם מחו״ל‪ ,‬בוד אי ש אין ב ח ם קדו ש ת שביעית‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ז הט״ז(‬

‫ג ת ־ שיח ג ת שלו ע סי ם או תו ל ה ת ר ענן‪ ,‬אין נו הג בו ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬עצי עולה לה‪ .‬רפט(‬

‫פטריות ־ אין ק דו ש ת ש בי עי ת נו הג ת א ל א בגידולי קרקע‪ ,‬ולכן פ ט ריו ת כיון ש אינ ם‬

‫יונקים מ ה ק ר ק ע‪ ,‬אין ב ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬המאירי‪ ,‬הגתנ״פ פראנק‪ ,‬דרך אמונה‪ .‬שס(‬

‫פרחים ־ שנ ט ע לנוי‪ ,‬בין א ם יש ב ה ם ריח בין א ם אין ב ה ם ריח‪ ,‬אין ב ה ם ק דו ש ת‬

‫שבי עי ת‪ ,‬ש ה רי אין הנ א ת ם וביעורם שווה‪) .‬שע(‬

‫ב שמי ם ־ אין נו הג ת ב ה ם ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬א ל א א ם כן ע שויי ם ל ת ת טע ם וריח‬

‫ב ת ב שיל‪ ,‬שאז הנ א ת ם וביעורם שווה‪ .‬ולכן מו ת ר לב של עלי ה ד ס ל חו ל ה סכ ר ת‪ ,‬כדי‬
‫שי ש ת ה א ת ה מי ם ל ר פו א ה‪ ,‬כי ק ש אין ב ה ד סי ם קדו שה‪) .‬מהרי״ל דיסקין‪ ,‬חשב האפוד‪ ,‬ציץ הקודש‪,‬‬
‫עיץ אליעזר‪ ,‬תנובות שדה ועוד‪ .‬שעב‪ .‬חזון עובדיה סוכותשטו‪ .‬תמו(‬

‫ד ש א ־ ה עו מ ד לנוי‪ ,‬אין בו ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ולכן מו ת ר א פילו לשרפו‪) .‬שיח‬

‫ע מר ג פן‪ ,‬ודב ש ]מפרחי ח די [ ־ אין ב ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬מנחת יעחק‪ ,‬כרם עיון‪ .‬שעה(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪40‬‬

‫הפקרת הפירות‬
‫ציווי התורה‬
‫בל ‪ d ix‬שי ש לו קרקע‪ ,‬עליו ל הפ קיר ‪ x‬ת בל ‪ x‬שר תו צי ‪ x‬ה ק ר קע ב שבי עי ת‪ ,‬שנ ‪ x‬מ ר‬
‫)שמות פרק כג פסוק יא(‪ :‬ו ה ש בי עי ת ת ש מ טנ ה ונ ט ש ת ה ו<‪ 1‬כלו ^ ביני ע מך‪ ,‬וי תר ם ת ‪ x‬כ ל חי ת‬
‫ה ש ד ה‪ ,‬כן ת ע ש ה ל כ ר מ ך לזיתך‪ .‬ונ ‪ x‬מ ר )ויקרא פרק כה פסוקים ו זן; ו הי ת ה ש ב ת ה<‪ 1‬רץ לכ ם‬
‫ל<‪ 1‬כ ל ה‪ ,‬לך ול עבדך ו ל א מ ת ך ול״שכירך ו ל תו ש ב ך הג רי ם עמך‪ :‬ו ל ב ה מ ת ך ולךוןה ^ ש ר‬
‫ב^רצך‪ ,‬ת הן ה כל תבו<‪ 1‬ת ה ל‪>!:‬כל‪.‬‬

‫דין פירות ההפקר‬

‫יש ל ה ק די ם כי פי רו ת שהופקרו‪ ,‬בכ ל זמן ש הו ‪ x‬ובכל צו ר ה ש הי ‪ ,x‬מו ת ר לכ ל ‪ x‬ד ם‬
‫לבו ‪ x‬ו ל ק ח ת מ ה ם ול ‪ x‬ו כ ל ם‪ ,‬ופטורי ם ה ם מ ה פ ר ש ת ת רו מו ת ו מע שרו ת‪ .‬ו ‪ x‬ם‬
‫ה פי רו ת מ ה שנ ה ה ש בי עי ת‪ ,‬צריך לנ הוג ב ה ם ״קדו ש ת שביעי ת״‪ ,‬כ מ בו ‪ x‬ר להלן‪.‬‬

‫כ מו ת ה ל קי ח ה ־ ‪ x‬ין ל ‪ x‬ד ם ל ק ח ת פירו ת ב כ מו ת מ רו ב ה מ ד ‪x‬י ל בי תו‪ x ,‬ל ‪ x‬יקה‬

‫כ מו ת הנ צ ר כ ת לכ ל בני בי תו ל שבוע י מי ם בלבד‪ .‬ו ‪ x‬ם ה בי ‪ x‬יותר‪ ,‬מו ת ר ל ‪ x‬וכלם‪.‬‬
‫וכן בע ל ה ש ד ה ל ‪ x‬יקה כפי שרגיל בכ ל ה שני ם‪ x ,‬ל ‪ x‬כ מו ת הנ צ ר כ ת לבני בי תו‬
‫ל שבוע ימים‪) .‬שנז‪ .‬חזוןאיש(‬

‫ז מן ה ל קי ח ה ־ ‪ p x‬לקטוף ‪ x‬ת ה פי רו ת בעודן בוסר‪ x ,‬ב ל ל ‪ x‬ח ר שגדלו שלי ש‬

‫מ בי שול ם‪ ,‬מותר‪ .‬שנא מר‪ ,‬ת א כ לו א ת ת בו א ת ה‪ ,‬ל ל מ דך ש אינ ה נ א כ ל ת עד ש ת ע ש ה ת בו א ה‪ ,‬ש אז‬
‫יש דרך אנ שי ם כבר ל אוכ ל ה‪ ,‬והיינו כ שגדלו ל פ חו ת שלי ש‪ ,‬אע״ם ש ה ם עדיין ק שים מעט‪) .‬משנה‬
‫שביעית פ״ד מ״ז‪ ,‬ופירוש המשניות לרמב״םשם‪ .‬שמיטה פ״ה הט״ו‪ .‬עיין מנחת שלמה חלק א סימן נא אות יד(‬

‫אופן ההפקר‬
‫אין ה פי רו ת נע שי ם הפ ק ר מ ע צ מ ם‪ ,‬א ל א ב ע ל ה ש ד ה צריך ל ה פ קי ר ם בפיו‪ .‬ו א ם ל א‬
‫הפ קיר ם‪ ,‬א סור ל ק ח ת מ פי רו ת א לו ל ל א רשותו‪ .‬ו א מנ ם ג ם אין ל קנו ת מ מנו פירו ת‬
‫אלו ]מפני שאין נותנים ד מי שביעי ת לעם הארץ‪ ,‬כדלהלן[‪ .‬ו מ כ ל מ קו ם א ם קיבל מ מנו א ת‬
‫ה פי רו ת ב מ תנ ה‪ ,‬מו ת ר ל או כ ל ם‪ ,‬וינ הג ב ה ם ק דו ש ה‪ ,‬ככ ל דיני פירו ת ה ש מי ט ה‪ .‬רמב״ם‪,‬‬
‫רש״י‪ ,‬רבנו שמשון‪ ,‬הסמ״ג‪ ,‬החינוך‪ ,‬הרמב״ן‪ ,‬הרשב״א‪ ,‬הריטב״א‪ ,‬המאירי‪ ,‬הרידב״ז‪ ,‬מרן באבקת רוכל‪) .‬שנב‪,‬שנג‪ ,‬שנה(‬

‫ה או כ ל מ ה פי רו ת הנ״ל ש ל א הופקרו‪ ,‬צריך ל הפ רי ש מ ה ם ת רו מו ת ו מ ע ש רו ת מ ספק‪,‬‬

‫ולכן ל א יברך על ה ה פ ר ש ה‪ .‬ויפריש מע ש ר רא שון ו מע שר עני‪ ,‬א ב ל אין צריך לי תנ ם‬
‫ללוי ולעני בפועל‪ .‬שכיון ש אין חיוב ה מ ע ש ר בוד אי‪ ,‬הרי כלל בידינו ש ה רו צ ה ל הו צי א מחברו‪,‬‬
‫עליו ל ה בי א ר אי ה ש מגיע לו‪ ,‬ועל ה לוי וה עני ל ה בי א ר אי ה שפירו ת א לו חייבים בוד אי ב מ ע ש ר‬
‫ומגיע להם‪ .‬ו ל א ח ר שיפרי ש ת רו מ ה ג דו ל ה ו ת רו מ ת מע שר‪ ,‬ל א י א ב ד ם בידיי ם א ל א‬
‫יניח ם ע ד שירקבו או י ע ט פ ם בניילון ויזרוק ב א ש פ ה‪ .‬כיון ש ה ה פ ר ש ה הי א רק מספק‪ ,‬ואולי‬
‫ה ם פטורים‪ ,‬ונ מ צ א ש אין זה ת רו מ ה כלל‪ ,‬ואסור ל ה פ סי ד פירות שביעית‪] .‬והטעם ש ה פ ר ש ת‬
‫ת רו מו ת ו מע ש רו ת הי א רק מספק‪ ,‬מכיון ש לד ע ת ה מבי״ ט פירות ש בי עי ת נע שים הפ קר מ ע צ מ ם אך‬
‫א ם בעל ה ש ד ה ל א הפקירם‪ ,‬ונ מ צ א ש לד ע תו חפי רו ת הנ״ל פטורים מ ת רו מו ת ו מע ש רו ת לגמרי‪ ,‬א ך‬
‫לד ע ת מרן וכל הר א שוני ם הנ״ל א ם בעל ה ש ד ה ל א הפקיר‪ ,‬אינ ם הפ קר וחייבים ב ת רו מו ת‬
‫ומע שרות‪ ,‬לכן מפרי ש א ך בלי ברכה‪ .‬ותקנו להפרי ש ב שנה זו מ ע שר עני ול א מע שר שני כרוב‬
‫ה שני ם‪ ,‬מפני טו ב ת ה עניי ם שי תפרנ סו מהם[‪) ,‬סימן שלא סעיף יט‪,‬ש״ך סקמ״א‪.‬שנג(‬
‫‪41‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ה ה פ ק ר צריך ל היו ת ב ‪ x‬ופן שיבולי ם בני ‪ d ix‬בפו ע ל לבו ‪ x‬ו ל ק ח ת מ ה פי רו ת לל ‪x‬‬

‫שום מונע‪ x ,‬ב ל ‪ x‬ם נ תן ב ש ד ה בלב ל ש מי ר ה‪ ,‬ו ה ‪ x‬נ שי ם מ פ ח די ם ל הי בנ ס ל ק ח ת‬
‫מ ה פי רו ת‪ x ,‬ין ז ה נ ח ש ב הפקר‪ ,‬ועליו לסלק ‪ x‬ת ה בל ב מ שם‪) .‬הב״ש עלינו לשבח שמות תל(‬

‫נ עי ל ת ה ש ד ה ־ ‪ x‬סור לנ עו ל ‪ x‬ת ה ש ד ה‪ x ,‬ף ‪ x‬ם בוונ תו ל ח ל ק ‪ x‬ת ה פי רו ת לעניים‪.‬‬

‫‪ x‬ול ם ‪ x‬ם חו ש ש שייגנבו בל ה פי רו ת‪ x ,‬ו ש בעלי חיי ם יבנסו וי ש חי תו‪ x ,‬ו שי שנ ם‬
‫בלי ע בו ד ה ב ש ד ה ו חו ש ש שיגנבום‪ ,‬מו ת ר לנ עו ל ‪ x‬ת ה ש ד ה‪ ,‬רק שיציין ב מ קו ם ניבר‪,‬‬
‫שבל ה רו צ ה ל ק ח ת פירו ת‪ ,‬יבול ל קבל מ פ ת ח ב מ קו ם פלוני‪) .‬אור לעיון‪ .‬שנב‪,‬שנד‪,‬שנה(‬

‫עצי ערל ה ונ טע רבעי ־ ה מ פ קי ר ש ד ה שי ש ב ה ג ם ע צי ם של ע ר ל ה ש ‪ x‬סור ל ‪ x‬ובל ם‪,‬‬

‫או ע צי ם של נ ט ע רבעי ]פירות של שנ ה רביעית‪ ,‬ש א סו ר ל או כ ל ם בלי ל ח ל ל ם על פרוטה‪,‬‬
‫כ מ בו א ר ב ה ר ח ב ה ל הלן ב ה ל כו ת ׳נטע רבעי׳[‪ ,‬צריך בע ל ה ש ד ה ל הו די ע א ת ה ב אי ם ע ל בך‪,‬‬
‫על ידי שלט ב ס מו ך ל או ת ם ה ע צי ם‪ ,‬לבל יב שלו הקוטפי ם‪ .‬א ך ל א י ב תו ב שלט בללי‪,‬‬
‫שיש ב ש ד ה ז ה ע צי עו רל ה‪ ,‬מ ב לי לפרט א לו ע צי ם‪ ,‬בי בבך י ח ש שו ל ק ח ת מן ה פי רו ת‬
‫ש ב שד ה‪ ,‬ונ מ צ א ש אין ז ה הפ ק ר בלל‪) .‬רמב״ם מעשרשני פ״ט ה״ז‪ .‬משפטי ‪(PN‬‬

‫אלו גידולים מוכיקרים?‬

‫ב אמור‪ ,‬יש ל הפ קיר רק גידולי ם שי ש ב ה ם ק דו ש ת שביעי ת‪ .‬לבן אין צריך להפקיר‪:‬‬
‫פ רחי ם‪ ,‬ב ש מי ם‪ ,‬פ טריו ת‪ ,‬ד ש א ו ב דו מ ה‪ ,‬וב מ בו א ר לעיל‪.‬‬

‫עצי ם ־ ה ע צי ם ע צ מ ם אינ ם הפקר‪ ,‬ולבן אין ל ק ח ת ם לסבך א ת ה סו ב ה וביוצא‪) .‬שנז(‬

‫פירות שי שי ת ב ש בי עי ת ־ פירו ת שגדלו ]הגיעו ל עונ ת ה מ ע ש רו ת כדלעיל[ ב שנ ה ה שי שי ת‪,‬‬

‫ונ שארו ב ש ד ה ב שנ ה ה ש בי עי ת‪ ,‬אין הי ת ר ל ק ח ת ם‪ ,‬ש אינ ם הפקר‪) .‬שנז(‬

‫פירות ש בי עי ת ב ש מיני ת ־ פירו ת שנ ש ארו ב ש ד ה ל א ח ר ה שנ ה ה ש בי עי ת‪ ,‬מו ת ר‬

‫ל ה בנ ס ל ש ד ה ל ק ח ת ם ע ד רא ש חוד ש בסלו של ה שנ ה ה ש מיני ת‪ ,‬א ב ל ל א ח ר מבן‬
‫אין ל ה בנ ס ל ש ד ה‪ ,‬בל שד רי ב ת רגלי בני ה א ד ם מזיקה ל ש ד ה‪ ,‬או ל ם א ם אין ד רי ב ת ם‬
‫מזיקה ל ש ד ה‪ ,‬מו ת ר ל ה בנ ס ו ל ק ח ת א ת הפירו ת‪) .‬שנז(‬

‫אכילת בירות שביעית‬

‫מצות אכילת בירות שביעית‬
‫יש או מ רי ם ש ב ע צ ם א בי ל ת פי רו ת ש בי עי ת‪ ,‬מקיי ם מ צו ה‪ ,‬שנאמר‪ :‬ודזיתה עזבת‬
‫ה א ר ץ לכ ם ל א בל ה‪ .‬א שר על בן‪ ,‬טוב שי מ צי א ל ע צ מו פירו ת ש בי עי ת ל אבול‪ ,‬ו ל א‬
‫י מנע מ ח ש ש ש מ א יב של ב ה ל כו ת ק דו ש ת ה פי רו ת‪ ,‬שנ ב א ר ם כ ע ת‪ ,‬א ל א י שנן א ת‬
‫ה ה ל כו ת הי ט ב‪ ,‬וי א כלו ענוי ם וישבעו‪) .‬תיח(‬

‫הוצאת בירות לחוץ לארץ‬

‫אין מו צי אי ם פירו ת ש בי עי ת מ א ר ץ י שר אל ל חו צ ה לארץ‪ ,‬שנאמר‪ :‬ו ל ב ה מ ת ך ולךוןה‬
‫אעזר ב אר צך ת הן ה כל ת בו א ת ה ל א ב ל‪) .‬משנה שביעית פ״ו מ״ה(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪42‬‬

‫האכלתם לגוי‬
‫אין ל ה א כי ל א ת ה כי רו ת לגוי‪ ,‬שנאמר‪ :‬לכם ל א כ ל ה‪ ,‬לכ ם ול א לגויים‪) .‬שפן‬

‫תרומות ומעשרות‬
‫פירו ת שבי עי ת‪ ,‬כיון שצריך ל ה פ קי ר ם ב ע ל ה ש ד ה כ מ בו א ר לעיל‪ ,‬הרי ה ם פטורי ם‬
‫מ ת רו מו ת ו מע ש רו ת‪ ,‬ככ ל פי רו ת של הפ ק ר שפטורים‪ .‬ומכל מקום א ם ע ש ה עי ס ה‬
‫מ ת בו א ה של ש בי עי ת ]באופן שאין בה איסור ספיחים[‪ ,‬חייב ב ה פ ר ש ת ח ל ה‪ ,‬וי שרפה כרגיל‪ .‬ש אין זה‬
‫נח שב ש מפ סיד פירות שביעי ת‪ ,‬מ א ח ר ש אין ה ח ל ה ר אוי ה ל א כי ל ה ו א סור ה ב הנ א ה‪) .‬שצח(‬

‫פירות ש בי עי ת ש ל א הופקרו ־ א ד ם שעבר ו ל א הפ קיר א ת פירו תיו‪ ,‬צריך ל הפ רי ש‬

‫מ ה ם ת רו מו ת ו מ ע ש רו ת‪ ,‬א ך בלי ב רכה‪ ,‬וכ מ בו א ר לעיל‪) .‬תלז(‬

‫פירות שג ד לו בקרקע של גוי ־ ב אופן שי ש ל ע שר ם ־ ב שנ ת ה ש מי ט ה יע שר ם בלי‬

‫ברכה‪] .‬הסבר; בדרך כלל פירות שגדלו בקרקע של גוי פטורים מ ת רו מו ת ומע שרות‪ .‬או ל ם ב אופן‬
‫של א נג מר ה מ ל א כ ת ם של חפי רו ת א צ ל הגוי כי א ם א צ ל הי הו די ‪ -‬חייבים ה ם בהפר שה‪ .‬כגון; י הודי‬
‫שקנה מגוי ענבים ה מיו ע די ם ל ע שיי ת יין‪ ,‬אזי כ שי ע ש ה הי הו די יין‪ ,‬חייב להפרי ש ת רו מו ת ו מע שרו ת‪,‬‬
‫שכיון ש ה ענ בי ם מיועדי ם ליין‪ ,‬נ מ צ א ש ל א נג מרה מ ל א כ ת ם עד שיע שו א ת היין‪ .‬א ב ל א ם קנה מ הגוי‬
‫ענבים ה מיו ע די ם ל אכי ל ה‪ ,‬גם א ם ע ש ה מ ה ם יין‪ ,‬ה רי ה ם פטורים‪ ,‬כיון ש מ ל א כ ת ם נג מרה א צ ל הגוי‬
‫)כן עשה מעשה מרן הבית יוסף זע״ל‪ .‬תלז‪ .‬וכפי שיתבאר בהרחבה להלן בהלכות תרומות ומעשרות(‪ .‬וב שנ ת ה ש מי ט ה גם‬
‫באופן הנ״ל ש ה ת חיי בו חפי רו ת ב מ ע ש רו ת ‪ -‬יע שרם א ך בלי ברכה‪ ,‬כי חו ש שי ם ל שי ט ת ה מבי״ ט‬
‫שיש לנהוג קדו ש ה גם בפירות שגדלו בקרקע של גוי[‪.‬‬

‫סדר ה הפ ר ש ה לפירו ת הנ״ל‪ :‬מפרי ש ת רו מ ה ג דו ל ה‪ ,‬ת רו מ ת מע שר‪ ,‬מע שר ר א שון‬

‫ו מע שר עני‪ .‬א ת ה ת רו מ ה הג דו ל ה יזהר ש ל א ל א ב ד ה‪ .‬ו א ת ה מ ע ש ר ר א שון ועני‪ ,‬אין‬
‫צריך ל ת ת ללוי ולעני‪ .‬ו ה ט ע ם כ מ בו א ר לעי ל בדין פי רו ת ש ל א הופקרו‪) .‬תלז(‬

‫איסור הכיסדת הניירות‬

‫נ א מ ר ב תו ר ה )ויקרא פרק כה פסוק ון; ו הי ת ה ש ב ת ה א ר ץ לכ ם ל א ב ל ה לך ו ל ע בד ך ו ל א מ ת ך‬
‫ול שכירך ו ל תו ש ב ך הגרי ם עמך‪ :‬ודר שו חז״ל‪ :‬ל א ב ל ה ־ ו ל א ל ה פ סד‪ .‬והיינו ש א סור‬
‫ל א ב ד בידיי ם א ת ה פי רו ת ו היר קו ת שנו הג ת ב ה ם ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬כל עוד ש ה ם‬
‫ראויים ל מ א כ ל א ד ם או ל מ א כ ל ב ה מ ה‪ .‬ולכן‪ :‬א ם א כ ל ונ ש אר מ ה מ א כ ל כ מו ת ניכר ת‬
‫שרגילים ל שו מ ר ה ל א כי ל ה או ל ב ה מ ה‪ ,‬א סור לזרקה ל א ש פ ה‪ ,‬כיון ש ה מ א כ ל י מ א ס‪,‬‬
‫ולכן יכרוך א ת ה ש א ריו ת בנייר או בניילון ויזרקן ב א ש פ ה‪ ,‬שנ מ צ א ש אינו מ פ סידן‬
‫בידיי ם א ל א רק גורם ל ה פ ס דן שיירקבו ל א ח ר זמן‪ ,‬שז ה מותר‪) .‬שסח(‬

‫פח ש בי עי ת ־ יש מיי ח די ם פ ח לכ ל שיירי ה פי רו ת‪ ,‬ו ל א ח ר שנרקבי ם ו אינ ם ר אויי ם‬

‫ל מ א כ ל ב ה מ ה‪ ,‬זורקים או ת ם ב פ ח ה א ש פ ה ה רגיל‪) .‬שסט(‬

‫טעם חפירו ת ־ ת ב שי ל מרק ועוף ש מעו רבי ם בו ירקו ת של ש בי עי ת‪ ,‬יש לנ הוג‬

‫קדו ש ה ג ם במרק ובעוף‪ ,‬כיון שקיבלו טע ם מ היר קו ת‪ .‬ו ה ט ע ם נ ח ש ב כעיקר מ ה מ א כ ל‪) .‬שפו(‬

‫תב שי ל ש מעורב בו ת בלין של ש בי עי ת ע ם ת ב ליני ם א ח רי ם‪ ,‬אף ע ל פי שרוב‬

‫ה ת ב ליני ם אינ ם של שבי עי ת‪ ,‬צריך לנ הוג ק דו ש ה בכ ל ה ת ב שי ל כולו‪) .‬שפח(‬
‫‪43‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ע צ מו ת ש ה ת ב ש לו ע ם ירקו ת של שבי עי ת‪ x ,‬ין צריך לנ הוג ק דו ש ה ב ע צ מו ת‪ ,‬ורש ‪ x‬י‬

‫לזרקם ל ‪ x‬ש פ ה‪ ,‬ביק ש ‪ x‬ין ד י ך ל ‪ x‬בול ‪ x‬ת ה ע צ מו ת‪) .‬שבט הלוי ח״ז סימן קפ ‪ nw‬ב‪ .‬שפס‬

‫מי ם שבב שו ב ה ם מל פפוני ם‪ ,‬ביון ש ט ע מ ם טפ ל ו ‪ x‬ין דרך ל ש תו ת ם‪ p x ,‬ב ה ם ק דו ש ה‬

‫ו מו תר ל שפבם‪ .‬ו הו ‪ x‬ה דין ל מי ם שבי שלו ב ה ם ת פו חי ‪ x‬ד מ ה‪ ,‬ביון ש ה רגילו ת‬
‫ל שפבם‪) .‬שפח(‬

‫הסירו מ כ שול ־ מי שי ש לו עץ ת ‪ x‬ני ם‪ ,‬ויש ח ש ש ש ה פי רו ת יפלו ע ל ה ‪ x‬רץ ב מ קו ם‬

‫העו ב רי ם ו שבי ם וידרבו ע לי ה ם‪ ,‬יש ל שי ם לב ללקטן מידי יום‪ ,‬לבל יב שלו בני ‪ x‬ד ם‬
‫ב ‪ x‬יסור ה פ ס ד פיי ו ת שביעי ת‪) .‬דרך אמונה(‬

‫גורם ל ה פ ס ד ־ פי רו ת ש ‪ x‬ינו ‪ x‬ו בל ם ורוצה ל הני ח ם בחוץ‪ ,‬ו ב ש תבו ‪ x‬ע לי ה ם ה ש מ ש‬

‫י תקלקלו‪ ,‬הרי ז ה מו תר‪ ,‬ביון ש הו ‪ x‬רק גורם ל ה פ ס ד פ י י ו ת שביעי ת‪) .‬כרם ציון‪ .‬שפג(‬

‫פירות ש ת ה ת ה מי ט ה ־ פירו ת ש בי עי ת ש היו ת ח ת ה מי ט ה וישן ע לי ה ם‪ ,‬רש ‪ x‬י מ ה דין‬

‫ל ש טפ ם שלו ש פ ע מי ם ול ‪ x‬בלם‪ x .‬ך ‪ x‬ם ‪ x‬ינו רו צ ה ל ‪ x‬ב ל ם‪ ,‬ל ‪ x‬י ‪ x‬ב ד ם בידיי ם ‪ x‬ל ‪x‬‬
‫יני ח ם שירקבו‪) .‬תיב(‬

‫ל ב ה מ ה ־ פירו ת הר ‪ x‬ויי ם ל מ ‪ x‬ב ל ‪ x‬ד ם‪ p x ,‬ל ה ‪ x‬ביל ם ל ב ה מ ה‪ ,‬שז הו בבלל ה פ סד‪.‬‬

‫‪ x‬בל ‪ x‬ם נפסדו ח פי רו ת מ ‪ x‬בי ל ת ‪ x‬ד ם‪ ,‬מו ת ר ל ה ‪ x‬ביל ם ל ב ה מ ה‪) .‬שפן‬

‫קילוף פירו ת ־ מו ת ר לקלף פי רו ת וירקות ב הרגלו ת מי ד ‪ x‬ף שקולך מ ע ט מ הפ רי‪ ,‬ב מו‬
‫ב ק לי פ ת הקיוי‪ .‬ובן מו ת ר לקלף פירו ת ‪ x‬ף ש ה ק לי פ ה ע צ מ ה ר ‪ x‬וי ה ל ‪ x‬בי ל ה ב ק לי פ ת‬
‫ת פו ח‪ x ,‬גס‪ ,‬מלפ פון וביוצ ‪ x ,x‬ול ם יזהר לעטוף ‪ x‬ת ה ק לי פו ת בניילון ויזרקן בך בפח‪.‬‬
‫והו ‪ x‬הדין ל ק ליפו ת הר ‪ x‬ויו ת ל מ ‪ x‬ב ל ב ה מ ה ו הד ר ך לי תן ‪ x‬ו תן ל ב ה מ ה ]אף ש הו א ע צ מו‬
‫אין לו ב ה מ ה[‪ ,‬שיע טפן בניילון ויזרקן בך‪ x .‬ב ל ק לי פו ת ש ‪ x‬ינן ר ‪ x‬ויו ת ל מ ‪ x‬ב ל ב ה מ ה ‪ x‬ו‬
‫ש ‪ x‬ין דרך לי תן ‪ x‬ו תן ל ב ה מ ה‪ x ,‬ין נו הג ת ב הן ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ורש ‪ x‬י לזרקן ל פ ח‬
‫ה ‪ x‬ש פ ה ברגיל‪) .‬חזו״א‪ .‬שעא‪ ,‬שעד(‬

‫קליפו ת תפוזי ם ־ מן ה דין רש ‪x‬י לזרקן ב פ ח ה ‪ x‬ש פ ה ה רגיל )חזון איש(‪ x ,‬ול ם טוב‬
‫ל ה ח מי ר ולנ הוג ב הן ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ביון ש היו ם מ ש ת מ שי ם ה ר ב ה ב ק לי פו ת תפוז‬
‫ל מ ר ק חו ת שונו ת ‪ x‬ו ל מ ‪ x‬ב ל ב ה מ ה‪) .‬שבט הלוי‪ .‬שעד(‬

‫ג רעיני פירו ת ־ ש ‪ x‬ינ ם עו מ די ם ל ‪ x‬בי ל ה‪ x ,‬ע״פ שר ‪ x‬ויי ם ל מ ‪ x‬ב ל ב ה מ ה‪ ,‬בגרעיני‬

‫ת מרי ם‪ ,‬ענ בי ם‪ x ,‬ג סי ם‪ ,‬תפוזים‪ ,‬ת פו חי ם וביוצ ‪ x ,x‬ין ב ה ם ק דו ש ה ו מו ת ר לזרקם‬
‫ל ‪ x‬ש פ ה‪ .‬ו ‪ x‬ף ‪ x‬ם נש ‪ x‬ר ב ה ם דבוק מ ע ט מ הפ רי‪ ,‬מן הדין ‪ p x‬נו הג ת ב ה ם ק דו ש ה‪,‬‬
‫ביון ש ה ד ר ך לזרקם בך‪) .‬שעו‪,‬שעז(‬

‫גרעיני ‪ x‬ב טי ח‪ ,‬יש ל ה ח מי ר לנ הוג ב ה ם ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ובמובן ב ‪ x‬ופן ש ‪ x‬ין ב ה ם‬

‫‪ x‬יסור ספיחי ם‪) .‬שעז(‬

‫ת בלין ־ ‪ x‬ם פג טע מו‪ ,‬מו ת ר לזרקו ל ‪ x‬ש פ ה‪ .‬בגון‪ ,‬נ ענ ה ‪ x‬ו לו ‪ x‬יז ה ש הני חו ם בבוס‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪44‬‬

‫ת ה כ מ ה פ ע מי ם‪ ,‬ו ‪ x‬ינ ם ר ‪ x‬ויי ם ל ת ת ט ע ם עוד‪ ,‬מו ת ר לזרקן ל ‪ x‬שפה‪) .‬שפט(‬

‫מ צי ע ה ב מי ל ה ־ ל כ ת חי ל ה ל ‪ x‬י מצו ץ ה מו ה ל ‪ x‬ת ה מי ל ה ע ם יין של שבי עי ת‪ ,‬מ ‪ x‬ח ר‬

‫ש היין הו ל ך ל ‪ x‬יבוד‪ .‬ו מ כ ל מ קו ם ‪ x‬ם ‪ x‬ין לו יין ‪ x‬חר‪ ,‬רש ‪ x‬י ל מ צו ץ ע ם יין של‬
‫שביעית‪) .‬שצו(‬

‫ש מן ע ל ת בני ת א פי ה ־ ‪ x‬סור ל מ ר חו‪ ,‬כ ש ה מ ט ר ה רק ש ה ב צ ק ל ‪ x‬ידבק ב ת בני ת‪) .‬תד(‬

‫שאריו ת מזון ־ א כ ל מ ה ת ב שי ל ו שבע ו אינו רו צ ה ל א כו ל עוד‪ ,‬אינו צריך לד חו ק א ת‬

‫ע צ מו ל א כו ל עוד ב שביל ש ל א יזרק‪ ,‬וכן כל כיו צ א בז ה‪) .‬שפו(‬

‫שיירי מ א כ ל שנ ש ארו ב צ ל ח ת או בסיר‪ ,‬כל ש ה רגילו ת לזרקם‪ ,‬ר ש אי לזרקם ג ם‬

‫ב ש מי ט ה‪ ,‬א ב ל א ם נ ש א ר ה כ מו ת ניכר ת שרגילים ל שו מ ר ה ל א כי ל ה או ל ב ה מ ה‪,‬‬
‫ינ הג ק דו ש ה ב שיריים‪) .‬שפד(‬

‫ש א ריו ת תב שי ל ש אינו רו צ ה ל אוכלן‪ ,‬אינו חייב ל החזירן למקרר כדי ש ל א י תקלקלו‪,‬‬

‫א ל א ר ש אי ל הני חן חוץ למקרר‪ ,‬אף שעל ידי כך י ת קל קלו ב מ ש ך הזמן‪ .‬וכ מו כן‪ ,‬א ם‬
‫ה ת ב שי ל נ מ צ א במקרר‪ ,‬וצריך הו א מ קו ם במקרר‪ ,‬ורוצה ל פנו ת א ת ה ת ב שי ל לחוץ‪,‬‬
‫ר שאי‪ ,‬ש בכ ל ז ה אינו א ל א גורם ל ה פ ס ד חפירו ת‪) .‬שפג(‬

‫ל א יו צי א א ת ה ת ב שי ל ל ח צ ר כ שי ש ש מ ה ש מ ש או ג ש ם‪ ,‬כדי שי ת ק ל קל ה ת ב שי ל‬
‫מ ה ר יותר‪ ,‬כיון שנ ח ש ב כ מ פ סי ד בידיי ם מ מ ש ול א רק כגורם ה פ סד‪ .‬אול ם ר ש אי‬
‫לי תנ ם ב מ קו ם מו צל‪ ,‬אף ע ל פי ש ב עוד זמן ברור לו ש ת בו א ה ש מ ש‪) .‬עיין סנהדרין עז ע״א(‬

‫מו ת ר ל א כו ל רק ח צי מ הפ רי‪ ,‬אף שיי ש א ר חלקו וי ת קל קל‪ ,‬כיון ש אינו מ פ סי דו בידיי ם‬

‫א ל א רק גורם לו ה פ סד‪ .‬ובפרט כ אן שמ קיים מ צו ת א כי ל ת הפירות‪) .‬שפן‬

‫קידו ש ־ א ע״פ שבקידו ש של ש ב ת טוב שי מ ל א א ת ה כו ס ביין על כל גדו תיו‪ ,‬ע ד‬

‫ש ת ר א ה כ מין ק ש ת בכו ס ל מ ע ל ה‪ ,‬ובזכו ת ז ה זו כ ה לנ ח ל ה בלי מ צ רי ם ]בלי גבול[‪ ,‬ואף‬
‫א ם י שפך מ ע ט לחוץ‪ ,‬ה לו א ז ה סי מן ב ר כ ה ]במבואר בג מרא עירובין סה סע״א‪ .‬ועיין ב חובר ת‬
‫׳ ח ש ב ת ב חל ב ח ו ב אגד ח׳ חלק אן ־ מ כ ל מ קו ם ביין של ש בי עי ת י קפיד ש ל א י שפך‪ ,‬ולכן י שי ם‬
‫צ ל ח ת מ ת ח ת לכוס‪ ,‬ש היין י שפך ל תו כ ה‪ ,‬וי ש ת ה או תו ל א ח ר מכן‪.‬‬

‫ה ב ד ל ה ־ כ ש מ ב די ל ע ל יין של שבי עי ת‪ ,‬י קפיד ל ש תו ת א ת כל היין‪ ,‬ו ל א י שפוך מ מנו‬

‫על ה א ר ץ ל סי מן ב רכ ה‪ ,‬ול א י תן מ מנו ע ל עיניו‪ ,‬ו ל א יכ ב ה בו א ת הנר‪) .‬ת(‬

‫ליל ה סד ר ־ מ ה שנו הגי ם בליל ה ס ד ר ל שפוך מ היין ט״ז פ ע מי ם ]באמירת; דם‪ ,‬וא ש‪,‬‬
‫ו ת מ רו ת עשן‪ ,‬ע שר ה מ כו ת‪ ,‬דצ״ך‪ ,‬עד״ ש‪ ,‬באח״ב[ ‪ -‬אין ל שפו ך מיין של שביעי ת‪) .‬ת(‬

‫ז מן ק טיפ ת הפירו ת ־ אין לקטוף מ ה ע ץ פי רו ת בוסר שעדיין אינ ם ר אויי ם ל א כי ל ה‪,‬‬

‫מכיון ש בז ה מ פ סי ד הו א א ת ח פי רו ת ש ל א י מ שיכו לגדול ו ל א י היו ר אויי ם ל א כי ל ה‪.‬‬
‫וכ מו כן אילן ש ה ת חי ל ל הו צי א פירו ת‪ ,‬אף שעדיין אינ ם ראויי ם ל א כי ל ה‪ ,‬א סו ר‬
‫‪45‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫לקצוץ ‪ x‬ת ה ‪ x‬ילן ‪ x‬ו ‪ x‬פילו ענף מ ה ‪ x‬ילן‪ ,‬מכיון ש מ פ סי ד ‪ x‬ת ה כי רו ת של ‪ x‬י מ שיכו‬
‫לגדול ע ד שי היו ר ‪ x‬ויי ם ל ‪ x‬כיל ה‪) .‬רעט‪ ,‬רפב(‬

‫מ עו ת חינוך ־ מ צו ה ל חנ ך ‪ x‬ת ה ק טני ם שיזהרו בכירו ת שבי עי ת‪ ,‬ול ‪ x‬יזלזלו ב ה ם‬

‫ויכסידום‪) .‬דרך אמונה‪ .‬שפא(‬

‫מו ת ר ל ת ת פי רו ת ל תינוק‪ x ,‬ף שב ‪ x‬כי ל תו הו ‪ x‬מפזר חל ק מהפרי‪) .‬כרם ציון‪ .‬שפא(‬

‫הנאה השווה לכל אדם‬

‫מ ש ת מ שי ם בכירו ת ש בי עי ת רק ל הנ א ה ה שוו ה לכ ל א ד ם‪ ,‬כ מו צבע‪ ,‬ר פו א ה ה ר אוי ה‬
‫לכל א ד ם‪ ,‬ש מן זי ת ל סי כ ה ו ל ה ד ל ק ה‪ ,‬ו כדו מ ה‪ .‬א ך א ם אין ה ה נ א ה שוו ה לכ ל א ד ם‪,‬‬
‫כ ת רו פו ת ל חו לי ם בלבד‪ ,‬אין ל ע שו ת ם מפי רו ת שביעי ת‪) .‬רמב״ם שמיטה פרק ה הלכה א‪ ,‬ט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫שנט(‬

‫כדרך אכילתם‬
‫ה הנ א ה מ ח פי רו ת צ רי כ ה ל היו ת כפי ש ה רגילו ת לי הנו ת מ ה ם‪ ,‬ו ל א י שנ ה ל מ ש הו‬
‫אחר‪ .‬ולכן‪ ,‬כל שד רכו ב א כי ל ה ־ צריך לאוכלו‪ .‬ב ש תי ה ־ צריך ל ש תו תו‪ .‬ל או כ לו חי‬
‫]מלפפון[ ־ ל א י א כ ל הו מבו של‪ .‬ל או כ לו מ בו ש ל ]תפוח א ד מ ה[ ־ ל א י א כ ל הו חי‪ .‬ל או כ לו‬
‫חי ו מבו של ]תפוח‪ ,‬גזר‪ ,‬עגבניה‪ ,‬בצל וביוצא[ ־ או כ לו חי ומבו של‪) .‬שסח‪ ,‬שפח‬

‫מר ק ח ת נדיבה[ ־ פי רו ת ש אין רגילו ת ל ע שו ת מ ה ם ריבה‪ ,‬אין ל שנו ת ם ו ל ע שו ת מ ה ם‬

‫ריבה‪ .‬א ך מ ק לי פ ת הפרי‪ ,‬מו ת ר ל ע שו ת ריבה‪) .‬שפב(‬

‫פירות יב שים ־ פירו ת ש ה ד ר ך לייב ש ם ב צי מוקי ם‪ ,‬ת מ רי ם‪ ,‬מ ש מ שי ם‪ ,‬ו כיו צ א ב ה ם‪,‬‬
‫מו ת ר לייב שם‪) .‬פאת השלחן(‬

‫אין לקלקל פירו ת שבי עי ת‪ ,‬אף לצורך ה ש ב ח ת פי רו ת א ח רי ם‪ ,‬ולכן א סור לכבו ש‬

‫מ לפ פוני ם או זי תי ם ב חו מ ץ של שבי עי ת‪ ,‬כיון ש ה חו מ ץ נפ סד מ א כי ל ה‪ .‬וכ מו כן אין‬
‫ל שרו ת דגי ם ב מיץ לי מון ל הו צי א מרירו ת ם‪ ,‬וכן כל כיו צ א בז ה‪) .‬הרמב״ם‪ .‬תד(‬
‫לערב דבר מר ־ א סור לערב כ פי רו ת דבר מר‪ ,‬שנ מ צ א מ קל ק ל א ת ט ע ם ח פי רו ת‬
‫ומפסידן‪ .‬ולכן ל א יערב פי רו ת ש בי עי ת ב ת רו פ ה מ ר ה‪ ,‬כדי ל ה מ תי ק א ת ט ע מ ה‪) .‬שפג(‬

‫סחיטה‬
‫פירות ש אין רגילו ת ל סחט ם ־ כ ת מ רי ם לד ב ש ו כ דו מ ה‪ ,‬אין ל ס ח ט ם‪ ,‬כיון ש מו ריד ם‬
‫מ מ ע ל ת ם‪ ,‬ש ח שו בי ם ל א כי ל ה יותר‪) .‬תיד(‬

‫פירות ש ח רגילו ת לסחטם ־ מו ת ר ל ס ח ט ם ב שבי עי ת‪ ,‬ולכן מו ת ר ל ס חו ט תפוזי ם‪,‬‬

‫א ש כו ליו ת‪ ,‬לי מוני ם‪ ,‬ו כיו צ א באלו‪ .‬ו מכ ל מ קו ם ש א ריו ת ה פ רי ש ה ד ר ך ל או כ ל ם‪ ,‬ל א‬
‫יזרקן ל א ש פ ה‪ ,‬א ל א ינ הג ב הן ב קדו ש ה‪) .‬תטו‪ ,‬תטז(‬

‫לי מון על דגי ם ־ מו ת ר ל ס חו ט לימון ע ל גבי דגי ם מ טוגני ם‪ ,‬ש ה רי דרכו בכך‪) .‬תטז(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪46‬‬

‫מי ץ גזר ־ מו ת ר ל ס חו ט גזר‪ ,‬ש הרי ה ד ר ך ל ס ח טו‪ ,‬ו ‪ x‬ת ה פ סו ל ת רש ‪ x‬י לזרוק‬
‫ל ‪ x‬ש פ ה‪ ,‬מ ‪ x‬ח ר ו ‪ x‬ין ה ד ר ך ל ת ת ‪ x‬ת ה פ סו ל ת ל ב ה מ ה‪) .‬שפד‪ ,‬תטז(‬

‫ריסוק בירות שביעית‬

‫פירו ת שרגילים לרסק ם ־ בבננה‪ x ,‬בוקדו‪ ,‬ת פו חי ‪ x‬ד מ ה וביוצ ‪ x‬ב ה ם‪ ,‬מו ת ר לרסקם‪.‬‬
‫ולצורך תינוק‪ ,‬מו ת ר לרסק ג ם פירו ת ש ‪ x‬ין דרך לרסקם‪) .‬תטז(‬

‫פו מ פי ה ־ מו ת ר לרסק פי רו ת ב פו מ פי ה‪ ,‬ול ‪ x‬ח ר מבן ל שטוף ‪ x‬ת ה פו מ פי ה‪ x ,‬ף‬

‫שנ ש ‪ x‬ר ב ה מ ע ט ש ‪ x‬ריו ת מ ח פי רו ת‪) .‬שפה(‬

‫טחינת בירות שביעית‬

‫מו ת ר ל ט חון שו ם ‪ x‬ו ב צ ל ו ב דו מ ה‪ ,‬בדי לערבן ב תב שיל‪ .‬ובן מו ת ר ל ט חון ‪ x‬גוזים‪,‬‬
‫בטני ם ו שקדי ם בדי לע רב ם ב עוג ה‪ ,‬ובלבד שי קפיד שיורג ש ט ע ם ח פי רו ת ב עוג ה‪ ,‬בי‬
‫‪ x‬ם ל ‪ x‬יורגש ט ע מ ם‪ ,‬נ מ צ ‪ x‬ש מ פ קי ע ‪ x‬ת ח פי רו ת מ קדו ש ת ם‪) .‬תיז(‬

‫הדלקה בשמן‬
‫מו תר ל ה ד לי ק ב ש מן של ש בי עי ת ביון שדרבו בבך‪ x ,‬ך ‪ x‬סור לערב ב ש מן חו מ רי ם‬
‫‪ x‬ח רי ם לצורך ה ה ד ל ק ה‪ x ,‬ם ב ת ע רו ב ת זו נפ סד ה ש מן מ ‪ x‬בילה‪) .‬תה(‬

‫נר שב ת ונר חנו כ ה ־ מו ת ר ל ה ד לי ק נרו ת ש ב ת ב ש מן של שבי עי ת‪ x ,‬ך טוב של ‪x‬‬

‫ל ה ד לי ק בו נר הנו ב ה‪ ,‬שביון ש ‪ x‬סור ל ה ש ת מ ש ל ‪ x‬ו רה‪ ,‬נ מ צ ‪ x‬ש מ פ סי ד ‪ x‬ת ה ש מן‪.‬‬
‫ו מבל מ קו ם ‪ x‬ם ‪ x‬ין לו ש מן ‪ x‬חר‪ ,‬רש ‪ x‬י ל ה ד לי ק בו נר הנו ב ה‪) .‬תה‪ .‬חזו״ע חנוכה פה(‬

‫נר לעילוי נ ש מ ה ־ מו ת ר ל ה ד לי קו ב לי ל ה‪ ,‬רק שידליקו ס מו ך ל ש ל חנו‪ ,‬ש ‪x‬ז נ הנ ה‬

‫מ ע ט מ ‪ x‬ורו‪ x ,‬ך ‪ x‬ין ר ‪ x‬וי ל ה ד לי קו ביום‪ ,‬ש ‪x‬ז ‪ x‬ין נ הנ ה מ מנו בלל‪) .‬תט(‬

‫סיבה‬
‫מו ת ר לסוך ‪ x‬ת הגוף ב ש מן של שבי עי ת‪ ,‬ביון שדרבו בבך‪ x ,‬ך ‪ x‬סור לערב ב ש מן‬
‫מיני ב ש מי ם לצורך ה סי ב ה‪ ,‬ביון ש ב ת ע רו ב ת זו נפ סד ה ש מן מ ‪ x‬בילה‪) .‬תד(‬

‫זריעת בירות שביעית‬

‫‪ x‬סור לזרוע פי רו ת ש בי עי ת ]לאחר ה ש מי ט ה או ב שנ ת ה ש מי ט ה באופני ם ה מו ת רי ם בזריעה‬
‫בבית‪ ,‬על הגג‪ ,‬ובדומה[‪ ,‬ש הרי א מ ר ה תו ר ה ׳ ל א ב ל ה׳‪ ,‬וזריעה אינ ה ח שו ב ה הנ ‪ x‬ה‬
‫ב א בי ל ה‪ ,‬ש ה רי אין ה נ א ת ה וביעור ה שווה‪) .‬חזון איש‪ .‬שצו(‬

‫איסור סחורה בבירות שביעית‬

‫המקור מן התורה‬
‫נ א מ ר ב תו ר ה )ויקרא פרק כה פסוק ון; ודזיתה עזבת ה א ר ץ לכ ם ל א כ ל ה‪ .‬ודר שו חז״ל‪ :‬ל א כ ל ה‬
‫־ ול א לסחורה‪ .‬ולכן‪ ,‬א סו ר ל ס חו ר כ פי רו ת שביעי ת‪.‬‬

‫עונש הסוחר בבירות שביעית‬

‫א מ ר רבי יוסי ברבי חנינא‪ :‬ב א ו ר א ה כ מ ה ק ש ה עונ שו של ה סו ח ר כ פי רו ת שבי עי ת‪,‬‬
‫‪47‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ב ת חי ל ה יורד מנבסיו ומובר ‪ x‬ת בליו בדי לפרנס ‪ x‬ת בני ביתו‪ dx .‬ל ‪ x‬ש ם לבו‬
‫לפו רענו ת ה ב ‪ x‬ה עליו ול ‪ x‬חזר בו מ ה ע בי ר ה‪ ,‬יורד מנבסיו עוד ע ד שמובר ‪ x‬ת‬
‫שדותיו‪ .‬ל ‪ x‬חזר בו‪ ,‬מובר ‪ x‬ת ביתו‪ .‬ל ‪ x‬חזר בו‪ ,‬מובר ‪ x‬ת ב תו ש ת ע בו ד ‪ x‬צ ל‬
‫‪ x‬ח רי ם‪ ,‬בדי שי הי ה לו בסף‪ .‬ל ‪ x‬חזר בו‪ ,‬יצטרך ל לוו ת בריבית‪ .‬ל ‪ x‬חזר בו‪ ,‬מובר ‪ x‬ת‬
‫ע צ מו לעבד‪) .‬גמרא קידושין דף כ עמוד א(‬

‫אוכנים שהותר למכור‬

‫מו ת ר למבור ב מו ת מו ע ט ת של פי רו ת ]שיעור שלוש סעודות‪ ,‬כ‪ 650-‬גרם[‪ ,‬שביון שצריך ל קנו ת‬
‫בבסף רק דברי מ ‪ x‬ב ל בדל הלן‪ ,‬נ ח ש ב ש מ ט ר תו עדיין ל ‪ x‬בי ל ה ול ‪ x‬ל ס חו רה‪ .‬ו ‪ x‬ם‬
‫לקח פירו ת מ ש ד ה הפקר‪ ,‬ונש ‪ x‬רו לו מ ח פי רו ת‪ ,‬מו ת ר לו למבור ‪ x‬ת ה ש ‪x‬ר‪) .‬רמב״ם‬
‫שמיטה ויובל ו‪K,‬ב(‬

‫צורת ה מ כי ר ה ־ ג ם ב ש הו ת ר ל מ בור ‪ x‬ת ח פי רו ת‪ ,‬ל ‪ x‬י מ בר ם ב מ ש ק ל ול ‪ x‬במנין‪ ,‬בדי‬

‫של ‪ x‬י הי ה נר ‪ x‬ה ב סו חר בפי רו ת שבי עי ת‪ x ,‬ל ‪ x‬ימבר ם ב ‪ x‬ו מ ד‪ ,‬ל ה ר ‪ x‬ו ת ש ה פי רו ת‬
‫הפקר‪ ,‬ומובר ם בזול‪ ,‬רק בדי ל קנו ת בבסף ז ה ‪ x‬ו ב ל ‪ x‬ח ר‪) .‬שמיטה פ״ו ה״ג‪ ,‬רדב״ז(‬

‫כסף קדו ש ־ ה ב סף שקיבל עבור ה פי רו ת‪ ,‬ה רי הו קדו ש ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬וקונה בו‬

‫דברי מ ‪ x‬כ ל בלבד‪ ,‬וי ‪ x‬כ ל ם ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ול ‪ x‬ח ר ש קנ ה בכסף‪ ,‬יוצ ‪ x‬ה כ ס ף‬
‫לחולין ו ה מו כ ר רש ‪ x‬י ל ע שו ת בו כרצונו‪ x .‬ת ה מ ‪ x‬כ ל הנ״ל ש קנה‪ ,‬רש ‪x‬י ל ה ח לי ף‬
‫ב מ ‪ x‬כ ל ‪ x‬חר‪ ,‬ו ‪x‬ז ה ק דו ש ה עו ב ר ת מ ה מ ‪ x‬כ ל ש קנ ה ל מ ‪ x‬כ ל ה ‪ x‬חר‪ ,‬ו בכל ‪ x‬ופן‬
‫ה פי רו ת הר ‪ x‬שוני ם נש ‪ x‬רי ם ב ק דו ש ת ם ל עול ם כ מו ש היו מ ת חי ל ה‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ו ה״א(‬

‫למ של‪ :‬מכר יין של שבי עי ת‪ ,‬ובכסף שקיבל קנ ה ב שר ־ נו הג בב שר ק דו ש ת ש בי עי ת‬

‫כדין היין ]ובן נו הג בב שר דין ביעור‪ ,‬ב א שר יבואר ל הלן בהרחבה[‪ .‬מכר ‪ x‬ת הב ש ר וקנ ה‬
‫בכסף דגי ם ־ יצ ‪ x‬ה ב ש ר מ ק דו ש תו‪ ,‬ונוהג ק דו ש ה בדגים‪ .‬מכ ר ה דגי ם וקנה ש מן ־‬
‫יצ ‪ x‬ו ה דגי ם מ ק דו ש ת ם וינ הג ק דו ש ה ב שמן‪ .‬מכ ר ה ש מן וקנ ה דב ש ־ יצ ‪ x‬ה ש מן‬
‫מ ק דו ש תו ועבר לדב ש‪ .‬והיין של ש בי עי ת נש ‪ x‬ר ל עול ם ב ק דו ש תו ]ואם נ ש אר מ הד ב ש‬
‫או מהיין‪ ,‬צריך לבערם בפס ח‪ ,‬בדלהלןן‪ .‬ואין עו שי ם מ ה ד ב ש או מ היין רפו ‪ x‬ה‪ ,‬ול ‪x‬‬
‫מ פ סידי ם או ת ם‪ ,‬כדין כל פי רו ת ש בי עי ת‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ו ה״ז(‬

‫מוכר עם ה א ר ץ ־ אף ב אופן ש מו ת ר ל קנו ת פירו ת שבי עי ת‪ ,‬אין ל קנו ת מ מו כ ר ע ם‬

‫ה א ר ץ ש ח שו ד ש ל א ינ הג בכ סף ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬שנ מ צ א ת מ כ שילו באיסור‪ .‬או ל ם‬
‫ר שאי ל קנו ת מ מנו א ם מ ש ל ם לו ב ה ק פ ה‪ ,‬או על ידי צ׳יק‪ ,‬או בכרטיס א ש ר אי‪,‬‬
‫ש ב ת ש לו מי ם אלו‪ ,‬אין ה כ ס ף קדו ש ב ק דו ש ת שביעי ת‪] .‬והטעם בזה‪ ,‬כיון ש ת שלו ם‬
‫ב ה קפ ה‪ ,‬נ ח שב בפירעון חוב‪ ,‬ול א כ ת שלו ם עבור ה פי ח ת[‪) .‬חזון איש‪ m,‬נדברו‪ .‬תכד‪ ,‬תכה(‬

‫ל מנו ע מ כ שול ־ ט ע ה וקנ ה פירו ת ש בי עי ת מ ע ם ה א ר ץ‪ ,‬ו חו ש ש ש מ א ל א ינ הג בכ סף‬

‫ב קדו שה‪ ,‬ר ש אי ה קונ ה ל ח ל ל א ת ה מ עו ת ש א צ ל ע ם ה א ר ץ ע ל מ א כ ל ש אצלו‪] .‬שכלל‬
‫גדול בידינו; ״זכין ל א ד ם אפילו ש ל א מדעתו״[‪ .‬ובמ קו ם צורך‪ ,‬ר ש אי ל ח ל ל א ת ה כ ס ף א פילו‬
‫על מ א כ ל ש שוו ה פ חו ת מ ס כו ם ה ד מי ם שנ תן לחברו‪ ,‬ו ל פ חו ת שי הי ה ה מ א כ ל שוו ה‬
‫פרוטה‪ .‬וכי צד מ חלל? לו ק ח מ א כ ל‪ ,‬ואומר‪ :‬״קדו ש ת ה ש בי עי ת שי ש ב מ עו ת ש א צ ל‬
‫פלוני‪ ,‬ת הי ה מ חו ל ל ת על מ א כ ל זה״‪ .‬ו או כ ל א ת ה מ א כ ל ב ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬חזון איש(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪48‬‬

‫בריעת חוב‬
‫הכ סף שקדו ש ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ]’x ,‬לפרוע בו שו ם חוב‪ ,‬ו ‪ x‬פילו חוב של מצרה‪ ,‬כגון‬
‫שקנ ה ע ליי ה לספר תו ר ה‪ x ,‬ו ש ה ת חיי ב בעבר ל ת ת סכו ם מ סוי ם ל צ ד ק ה וכיוצ ‪,x‬‬
‫‪ x‬ב ל ל ת ת ב ס ת ם לעני‪ ,‬רש ‪x‬י‪ ,‬רק שיודיע לו שינ הג בו ק דו ש ת ש בי עי ת‪) .‬תכא‪ ,‬תכב(‬

‫וכמו כן‪ x ,‬ין ל של ם בכ סף זה עבור דברי ם שרגילי ם בני ‪ x‬ד ם ל ש ל מ ם‪ ,‬שנ מ צ ‪ x‬כפורע‬
‫חובו מכ סף של שבי עי ת‪ ,‬ולכן ‪ x‬ין ל ת ת מ תנ ה ל ח תונ ה מ כ סף זה‪ ,‬ש ה מ תנ ה הי ‪x‬‬
‫כ ת ש לו ם חוב עבור ‪ x‬כי ל תו שם‪ .‬ו ‪ x‬פילו ‪ x‬ם ‪ x w x‬ו כ ל שם‪ x ,‬ל ‪ x‬ש ה ח תן נ תן לו‬
‫בעבר מ תנ ה ל ח תונ תו‪ ,‬ומן הני מו ס ל ה חזיר לו מ תנ ה‪ ,‬וכן כל כיוצ ‪ x‬בזה‪) .‬תכד(‬

‫עבר וקנ ה בכסף של ש בי עי ת ח פ צי ם שונים‪ x ,‬ו שיל ם ל ספר ו כ דו מ ה‪ ,‬קנ סו הו ח כ מי ם‬

‫שי ‪ x‬כ ל מ ‪ x‬כ לי ם ב ק דו ש ת ש בי עי ת ב שווי של ‪ x‬ו תו כסף‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ו ה״י(‬

‫פירות מקרקע של גויים ־ מו ת ר ל סחור ב ה ם כרגיל לל ‪ x‬שו ם שינוי‪) .‬תב‪ ,‬תכב(‬

‫אוצר בית דין‬

‫תקנת בתי הדין‬
‫כבר ב ‪ x‬רנו ש ‪ x‬סור לנעול ‪ x‬ת ה ש דו ת ב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ועל בעלי ה ש דו ת ל הפ קיר‬
‫‪ x‬ת ה פי רו ת לכ ל מי שרוצה‪ x .‬ל ‪ x‬ש ב מ ש ך ה שני ם היו ‪ x‬נ שי ם שנ צלו ‪ x‬ת ז כו ת ם‬
‫ל ק ח ת פירו ת לבני בי ת ם‪ ,‬והיו לו ק חי ם כ מויו ת ג דו לו ת ו מוכרי ם ‪ x‬ו ת ם ב שווקים‪,‬‬
‫ועוברים ג ם על ‪ x‬יסור ס חו ר ה בפירו ת שבי עי ת‪ ,‬על כן מינו בי ת דין ‪ x‬נ שי ם שי שבו‬
‫ב פ ת ח ה עיי רו ת‪ ,‬וכל מי ש הי ה מבי ‪ x‬ע מו פירו ת‪ ,‬היו מ ש ‪ x‬ירי ם בידו כ מו ת של ג׳‬
‫ס עו דו ת בלבד‪ ,‬ו ‪ x‬ת ה ש ‪ x‬ר נוטלי ם מ מנו ו מ כני סי ם ל ‪ x‬ח סון מיו ח ד הנ קר ‪ x‬׳ ‪ x‬וצר בי ת‬
‫דיך‪ .‬ובערבי ש ב תו ת היו מ ח ל קי ם פירו ת לכ ל ‪ x‬ד ם‪ ,‬כפי מ ספר בני ביתו‪) .‬תכו(‬

‫ב מ ש ך הז מן‪ ,‬ה ח לי טו ל ע שו ת ז ‪ x‬ת ב צור ה מ סו ד ר ת יותר‪ ,‬ו ת קנו ל ע שו ת ׳ ‪ x‬וצר בי ת‬

‫דיך‪ ,‬ד היינו ש בעלי ה ש ד ה מו סרי ם ‪ x‬ת כל ה פי רו ת לר שו ת בי ת הדין‪ ,‬ש ה ם י חל קו‬
‫‪ x‬ת ה פי רו ת לציבור‪ ,‬ב כ מו ת הנ צ ר כ ת ל ‪ x‬כי ל ה לכ ל ‪ x‬ח ד לפי מ ס פר בני בי תו‪ ,‬ו בי ת‬
‫הדין שול ח ‪ x‬נ שי ם שיק טפו ‪ x‬ת ה פי רו ת ויובילו ‪ x‬ו ת ם ל מ קו ם ‪ x‬ח ד‪ ,‬ו בי ת ה דין‬
‫מ של ם ל ה ם עבור ט ר ח ת ם בליקוט ו ‪ x‬יסוף ה פי רו ת ו הו ב ל ת ם ל ‪ x‬ו צר בי ת הדין‪ .‬ל ‪ x‬ח ר‬
‫מכן‪ ,‬ב ע ת ח לו ק ת ה פי רו ת‪ ,‬גו ב ה בי ת ה דין מן ה צי בו ר כסף עבור כיסוי ה ת ש לו ם‬
‫לפועלים‪ .‬ו ‪ x‬מנ ם כסף זה‪ x ,‬ינו קדו ש ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬כיון ש ‪ x‬ינו ת ש לו ם עבור‬
‫ה פי רו ת ‪ x‬ל ‪ x‬עבור ה ע בו ד ה בלבד‪) .‬תכו‪ ,‬תכא‪ ,‬תלה(‬

‫שלוחי בי ת דין ־ ‪ x‬ו ת ם שלי חי ם ש שו ל ח בי ת דין ל ‪ x‬סוף ‪ x‬ת ה פי רו ת‪ ,‬וד ‪ x‬י ש הינ ם‬
‫יכולי ם ל היו ת ג ם ‪ x‬ו ת ם פו עלי ם ש עו בדי ם ב ש ד ה זו ב ש ‪ x‬ר ה שני ם‪ x .‬שר ע ל כן‪ ,‬ג ם‬
‫כיום מ ט ע ם ב תי ה דין מ קיי מי ם ׳ ‪ x‬וצר בי ת דיך‪ ,‬ד היינו ש מ מני ם ‪ x‬ת ב ע ל ה ש ד ה‬
‫ל ה בי ‪ x‬פו עלי ם כ ב כ ל שנ ה ל ‪ x‬סוף ‪ x‬ת ה פי רו ת‪ ,‬ו מ ש ל מי ם ל ה ם ד מי ט ר ח ת ם‪ ,‬ו ח לו ק ת‬
‫ה פי רו ת בפו ע ל מ ת ב צ ע ת ב חנויו ת ה שונו ת מ ט ע ם ׳ ‪ x‬וצר בי ת דיך‪ ,‬וגובים מ ה קוני ם‬
‫‪ x‬ת שכר ה ט ר ח ה של ה פו ע לי ם עבור ה ‪ x‬יסוף ו ה הו ב ל ה של ה פי רו ת ל חנו ת בלבד‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫‪ x‬ף על כי ש ה ת ב ‪ x‬ר לעי ל ש ‪ x‬סור לקצור ול ‪ x‬סוף ‪ x‬ת ה כי רו ת כב ש ‪ x‬ר ה שני ם‪ ,‬מ כ ל‬
‫מקו ם ש לו חי בי ת דין ש ‪ x‬ו סכי ם לצורך ה ר בי ם‪ ,‬רש ‪ x‬י ם לקצור כד רכ ם ת מיד‪ .‬וכן‬
‫רש ‪ x‬י ם ה מו כ רי ם ל ש קול ו ל מ דו ד כד רכ ם בכ ל ה שני ם‪] .‬כי מ ה ש ה ת ב א ר לעיל שצריך‬
‫למכור ב או מד‪ ,‬היינו כדי שי ר א ה ש מוכר בזול‪ ,‬א ב ל כ אן בל או ה כי מוכר בזול‪ ,‬וגם אין זו מ כי ר ת‬
‫חפי רו ת א ל א שגוב ה ד מי טר ח ה בלבד[‪) .‬תלח‬

‫מערה ל קנו ת כי רו ת מ׳ או צ ר בי ת דיך‪ ,‬שבזה מ חז קי ם א ת ה ח ק ל אי ם ה מו כני ם לקיי ם‬

‫א ת דיני ה ש מי ט ה ב מ סי רו ת נכ ש ובביטול ה כ רנ ס ה‪ ,‬שק ר או ם חז״ל )שוחר טוב פרק קג(‬
‫׳גיבורים׳‪ ,‬שנאמר‪ :‬גיבורי כ ה עו שי דברו‪ ,‬ל ש מו ע בקול דברו‪ .‬וכ מובן שיקכיד ל ל מו ד‬
‫א ת ה ה ל כו ת‪ ,‬כדי ל ד ע ת הי א ך ל ש מור ע ל ה כי רו ת ב קדו שה‪ .‬וזה עדיף מ א ש ר ל קנו ת‬
‫מ כי רו ת של גויי ם ולכרנסם‪) .‬תכט‪ ,‬תלג(‬
‫חנו ת ה מו כ ר ת כי רו ת ׳ אוצר ב ת דין׳ ב מ חי ר ג בו ה‪ ,‬נ ר א ה ש אין זה עבור הו צ או ת‬
‫ה ט ר ח ה בלבד‪ ,‬ו ל א יקנה מ ה ם‪ ,‬שי ש כ אן אי סור ס חו ר ה ב כי רו ת ש בי עי ת‪) .‬תכז‪ ,‬תכט(‬

‫ארבעת המינים בשנה השביעית‬

‫לולב‪ .‬הדם‪ .‬ערבה‪.‬‬
‫דינ ם כ ס ת ם ע צי ם ש אין ב ה ם ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ו מו ת ר ל סחור בה ם‪ .‬וכן מ ה שנ הגו‬
‫רבים ל ש רכ ם בביעור ח מ ץ בערב כ ס ה‪ ,‬מו ת ר ל ע שו ת כן ל כ ת חי ל ה אף ב של‬
‫שביעית‪> .‬תמ‪ ,‬תמג‪ .‬מהרי״ל דיסקין‪ ,‬ציץ הקודש‪ ,‬חשב האפוד‪ ,‬ציץ אליעזר‪ ,‬הגרשז״א‪ ,‬חזו״ע סוכותשב‪,‬שטו(‬

‫ש ד ה ש ע בדו ב ה ב ש בי עי ת ב איסור‪ ,‬מעיקר ה דין מו ת ר ל ק ח ת מ מנ ה לולב‪ ,‬ה ד ס‬

‫וערבה ל א ר ב ע ת ה מיני ם‪ ,‬ו ה מ ח מי ר ת בו א עליו ברכה‪) .‬תמה(‬

‫יש שגוז מי ם א ת ה ע ר ב ה כ חו ד שיי ם לכני חג ה סו כו ת ו ל א מ ש אי רי ם ב ה עלי ם כלל‪,‬‬

‫ו מ שקי ם כ ע מיי ם ב שבוע‪ ,‬כדי ש ע ד סו כו ת י היו בעץ ה ר ב ה ע ר בו ת נ או ת‪ .‬וכ מו כן‪ ,‬יש‬
‫ה שו רכי ם א ת עץ ה ה ד ס‪ ,‬כדי שיו צי א ה ד סי ם מ שול שי ם‪ ,‬ויש ל ל מ ד ם ש א סור ל ע שו ת‬
‫כן ב שבי עי ת‪ ,‬ש ה רי זו ע בו ד ת אילן ה א סו ר ה‪ .‬ו א ם עברו וע שו‪ ,‬יו צ אי ם ידי חו ב ה‬
‫ב ה ד סי ם ובע רבו ת אלו‪ ,‬א ך ה מ ח מי ר ת בו א עליו ברכה‪) .‬תמז(‬

‫אתרוג‬
‫א ת רוג של שבי עי ת‪ ,‬כ שר ל מ צו ת א ר ב ע ת ה מיני ם‪ .‬ו מו ת ר ל מ ש מ ש בו בידיי ם‪ ,‬אף ע ל‬
‫כי ש ה ק לי כ ה ק צ ת נ כ ס ד ת‪) .‬תמח‪ ,‬תנא(‬

‫נע בד ונ ש מר ־ אף א ם עבדו בעץ ב איסור‪ ,‬או ש ל א הכקירו ה ב ע לי ם כדין‪ ,‬כ שר‬

‫ה א ת רוג ל מ צו ה‪ ,‬ו ה מ ח מי ר ת בו א עליו ברכה‪) .‬אגרות משה‪ ,‬ציץ אליעזר‪ .‬תמח‪ ,‬תנה(‬

‫חנט ב שי שי ת ־ א ת רוג ש חנ ט ב שנ ה ה שי שי ת‪ ,‬ונקטף מ ה ע ץ ב שנ ה ה ש בי עי ת‪ ,‬מן‬

‫הדין אין נו הג בו ק דו ש ת ש בי עי ת ]כיון שחנט ב שי שית[‪ ,‬א ך ראוי ל ה ח מי ר לנ הוג בו‬
‫קדו ש ת שבי עי ת‪] ,‬לח שו ש ל ד ע ת הרמב״ם שהולכים באתרוג א ח ר הלקיטה[‪ ,‬דין זה מיו חד ב א תרוג‬
‫בלבד‪ ,‬א ב ל ב ש אר פירות ה אי לן‪ ,‬כבר בארנו לעיל שלכל ה ד עו ת הו ל כי ם רק א ח ר חנ ט ה‪ ,‬וכיון‬
‫שחנ טו ב שי שית‪ ,‬אין ב ה ם קדו ש ת שביעית‪) .‬סימן שלא סעיף קבו‪ .‬תמח(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪50‬‬

‫חנט ב ש בי עי ת ־ ‪ x‬ת רוג ש חנ ט ב שבי עי ת‪ ,‬ונקטף מ ה ע ץ ב שנ ה ה ש מיני ת‪ ,‬יש בו‬

‫קדו ש ת שביעי ת‪ x .‬ך יש ל ה ח מי ר ל הפ רי ש עליו ת רו מו ת ו מ ע ש רו ת בלי ברבה‪) .‬תנג(‬

‫קניי ת א ת רוג מע ם ה א ר ץ ־ ‪ x‬ין ל קנו ת ‪ x‬ת רוג של ש בי עי ת מ ע ם ה ‪ x‬רץ ש ח שו ד של ‪x‬‬

‫ינ הג ב קדו ש ה ב ד מי ה א ת רוג‪ ,‬א ל א א ם בן קונ ה מ מנו ג ם לולב ]או חפץ א ח ר ש אין בו‬
‫קדו ש ת שביעית[‪ ,‬שאז מביון שבלול ב אין ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬מ ב לי ע לו א ת ד מי ה א ת רוג‬
‫בלולב‪ ,‬בלומר ש מ ש ל ם יו תר על ה לו ל ב ב מ קו ם ע ל ה א ת רוג‪ .‬ל מ של‪ :‬א ם הלול ב‬
‫עו ל ה ‪ ₪ 20‬ו ה א ת רוג ‪ ,₪ 50‬י א מ ר לו‪ :‬אני מ ש ל ם לך ‪ ₪ 70‬עבור ה לו ל ב‪ ,‬ונ מ צ א‬
‫שקיבל א ת ה א ת רוג ב מ תנ ה מ ה מו ב ר )תנג(‪] .‬ובבר ת ת ב א ר שיבול גם לקנו ת מ מנו א ת ח א ת רוג‬
‫ב ח קפ ח או על ידי צ׳יק או ברטים א שר אי‪ ,‬ש ב ת ש לו מי ם א לו אין חבסף קדו ש ב קדו ש ת ש בי עי ת‬
‫בדלעיל[‪.‬‬

‫שיווק אתרוגי ם ל חו ץ ל א ר ץ ־ בבר ה ת ב א ר לעי ל ש אין ל הו צי א פירו ת ש בי עי ת ל חוץ‬

‫לארץ‪ ,‬ו מ בל מ קו ם ב די ע ב ד ש הו צי או א ת רוג ל חו ץ לארץ‪ ,‬מו ת ר לברך עליו‪ ,‬ויזהרו‬
‫לנ הוג בו ב ק דו ש ת שביעי ת‪) .‬תנז(‬

‫מ עו ח גוררת מ עו ח ־ טוב ל ק ח ת א ת רוג ש ש מרו עליו א ת דיני ה ש מי ט ה בהוגן‪ ,‬ונו הג‬

‫בו ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬שביון שנ ע ש ת ה בו מ צו ת שבי עי ת‪ ,‬ת ע ש ה בו עוד מ צו ה א ח ר ת‪,‬‬
‫רק שיזהרו לנ הוג בו ב ק דו ש ה‪) .‬תסא(‬

‫נויי סו כ ה ־ מו ת ר ל ת לו ת א ת רוג לנוי ב תו ך ה טו ב ה‪ ,‬א ך ל א י ת ח ב בו איז ה מ ח ט‪,‬‬

‫שנ מ צ א ש מ פ סי ד א ת פי רו ת ש בי עי ת בידיים‪ .‬וי תנ ח קודם ח חג‪ ,‬ש אינו מ ק צ ת א ת ד ע תו‬
‫מ ח א ת רוג בל בין ח ש מ שו ת של ש מונ ת ימי ח חג‪ ,‬ש אז ל א י חי ח ח א ת רוג מו ק צ ח ב מ שך ימי ח חג‪,‬‬
‫וי חי ח מו ת ר ל אובלו ג ם ב חג ח טו בו ת‪ ,‬כמבואר בחוברת ״השבת בהלכה ובאגדה חלק ב‪) .‬תנד(‬

‫איסור ספיחים‬
‫טעם האיסור‬
‫מ ח מ ת ש היו בזמנ ם אנ שי ם ר מ אי ם שזורעים ש דו תי ה ם ב ש בי עי ת ב ס תר‪ ,‬ו או מ רי ם‬
‫שזרעים א לו ג דלו מ א לי ה ם‪ ,‬לבך א ס רו ח ב מי ם ב א בי ל ה א ת בל ה ס פי חי ם ]תבואת‪,‬‬
‫קטניות וירקותן‪ ,‬א פילו או ת ם ש ב א מ ת גדלו מ א לי ה ם‪ ,‬בגון שנפל זרע ב ש ד ה ב שביעי ת‪.‬‬

‫ירקות ־ שזרעם בסוף ה שנ ה ה שי שי ת והו שר שו ב שבי עי ת‪ ,‬א ס רו ם ח ב מי ם מ שו ם‬

‫ספיחים‪ .‬א ך א ם הו שר שו ב שי שי ת‪ ,‬ל א א ס רו ם ח ב מי ם ו מו ת רי ם ה ם ב א בי ל ה‪ ,‬וינ הג‬
‫בה ם בקדושה‪) .‬תוספות‪ ,‬הרמב״ן‪ ,‬רבנושמשון‪ ,‬הרא״ש‪ ,‬חזון איש‪ ,‬משנת יוסף‪ ,‬מנחת שלמה ועוד‪ .‬קנט‪ ,‬תצ‪ ,‬תקה(‬

‫ת בו א ה וקטניו ת ־ שזרע ם ב שי שי ת‪ ,‬א ם ל א הגי עו ל׳ עונ ת ה מ ע ש רו ת׳ ב שי שי ת א ל א‬

‫ב שביעית‪ ,‬הרי ה ם באיסור ספיחים‪ .‬ו׳עונת המעשרות׳ היינו‪ ,‬שגדל עד שראוי לזרוע ממנו ויצמח‪ ,‬ובתבואה‬
‫זמנה משגדלהשליש‪ .‬ועיין רמב״ם הלכות מעשר )פ״ב ה״ה( שבאר את עונת המעשרות של כל מין ומין‪) .‬שמיטה פ״ד ה״ט(‬

‫ה ס פי חי ם נ א סרו ב א בי ל ה א ב ל ב הנ א ה ל א נאסרו‪ ,‬ולבן ר ש אי ל ה רי ח ב ה ם או‬

‫ל מ בר ם לגוי ו לי הנו ת מ הב סך‪) .‬שער המלך‪ ,‬מנחת שלמה‪ ,‬אור לציון‪ .‬תצב(‬
‫‪51‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ב ‪ x‬שר קונים ק טניו ת וירקות קפו ‪ x‬י ם‪ x ,‬פילו ל ‪ x‬ח ר זמן רב מ ה ש מי ט ה‪ ,‬טוב ל ה ק פי ד‬
‫ש ת הי ה ה שג ח ה ע לי ה ם‪ ,‬לבל יב של ב ‪ x‬יסור ס פי חי ם ש ‪ x‬סורי ם ב ‪ x‬בי ל ה לעולם‪.‬‬
‫ו ‪ x‬ול ם מעיקר ה דין רש ‪ x‬י ל קנו ת ם‪ ,‬ביון שהרוב ‪ x‬ינן ספיחים‪.‬‬

‫סכייחים של גויים‬
‫‪ x‬ין ‪ x‬יסור ס פי חי ם בקרקע של גוי‪ ,‬ביון של ‪ x‬נ ‪ x‬סרו ה ס פי חי ם ‪ x‬ל ‪ x‬מפני ה ר מ ‪ x‬י ם‬
‫עוברי ע בי ר ה שזורעים ב שבי עי ת‪ ,‬והרי לגויים מו ת ר ל ע בו ד בקרקע ב שביעי ת‪.‬‬
‫ו ‪ x‬פילו ‪ x‬ם י הו די ע ב ד בקרקע של הגוי‪ ,‬ל ‪ x‬נ ‪ x‬סרו הגי דולי ם מ שו ם ספיחי ם‪) .‬תצג(‬

‫סביחים בשביעית ובשמינית‬

‫ספי חי ם שנל קטו ב שבי עי ת‪ x ,‬סורי ם ב ‪ x‬בי ל ה לעולם‪ x .‬ול ם ‪ x‬ם נלקטו ב ש מיני ת‪,‬‬
‫‪ x‬סורי ם עד שי הי ה ‪ x‬פ שר לזרוע ביוצ ‪ x‬ב ה ם ב שנ ה ה ש מיני ת ויגדלו‪] ,‬ומצוי מ או ד‬
‫בירקות עלים כעלי ח ס ה וכיוצ א שגדלים מהר[‪ .‬ו מ בל מ קו ם ב שיגיע יו ם ר ‪ x‬שון של הנו ב ה‪,‬‬
‫מו ת רי ם י היו ה ס פי חי ם ב א בי ל ה‪ ,‬ג ם או ת ם ש אי א פ ש ר לזרוע ביו צ א ב ה ם‪ .‬מפיון שכל‬
‫זה קנס וח ש ש מדרבנן‪ ,‬מפני ה ר מ אי ם ש מ א יזרעו ב שביעית‪ ,‬לכך ל א ה ח מי רו ח כ מי ם כל כך ל אסר ם‬
‫עליו יותר מ חנוכ ה‪) .‬רמב״ם ומהר״י קורקוס פ״ד שמיטה ה״ו‪ .‬תקיא(‬

‫סביחים המותרים‬
‫זרעים ש ה ת פ ת חו מ א לי ה ם ב ש ש הו ב מ ח סן‪ ,‬בגון ה ב צ לי ם ש מו סי פי ם עוד א ח ר‬
‫ת לי ש ת ם‪ ,‬ל א גזרו ב ה ם ח ב מי ם אי סור ספיחי ם‪) .‬תצח‬

‫ש ט חי ש ד ה ש אינו זורע ב ה ם‪ ,‬מו ת רי ם ה ס פי חי ם שגדלו מ א לי ה ם שם‪ ,‬שביון ש אין‬

‫ה ש ט חי ם מיו ע די ם לזריעה‪ ,‬ל א שייך לגזור ש מ א יזרע ש ם באיסור‪) .‬תצח‬

‫ל א גזרו ח ב מי ם אי סור ס פי חי ם ב מיני צ מ חי ם ש אין רוב בני א ד ם זורעים או ת ם‪ .‬ולבן‬

‫מו ת ר לזרוע מיני ם א לו ע ד ערב שביעי ת‪) .‬תצח‬

‫מין ש אינו נו תן פירו ת ב שנ ה ה ר א שונ ה לנ טי ע תו ב מו ה בננ ה‪ ,‬אין בו אי סור ס פי חי ם‪,‬‬

‫שהרי א ם אנו רו אי ם פירו ת‪ ,‬בו ד אי ש ל א ז רעו הו ב שבי עי ת‪ ,‬ו ל ה ע ב ר ת ש תי לי ם מ מ קו ם‬
‫למקום ל א ח ש שו חכ מי ם‪) .‬הגאון רבי פנחס עפשטיין‪ ,‬החזון איש‪ ,‬הגרא״ח נאה‪ ,‬הגתי״פ פראנק‪ ,‬הגרש״ז אוירבך‪ ,‬ישועת‬
‫משה‪ ,‬ברית עולם‪ ,‬דרך אמונה ועוד‪ .‬תעד(‬

‫שיח שנו תן פי רו ת יו תר מ שנ ה א ח ת‪ ,‬ב מו נענע‪ ,‬פ א פי ה‪ ,‬ח צי לי ם ו ביו צ א ־ מ ה שנ ה‬

‫ה שני ה ו ה ל א ה‪ ,‬אין בו אי סור ס פי חי ם‪ ,‬ביון שברור ש ל א נזרע ב שביעי ת‪) .‬הגתנ״פ פראנק‬
‫ועוד‪ .‬תעח(‬

‫מין ש אין נו הג בו ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ב ב ש מי ם‪ ,‬פ ר חי ם ו ב דו מ ה‪ ,‬אין נו הג בו אי סור‬

‫ספיחים‪ .‬ובל או ה כי ה לו א ה ס פי חי ם נאסרו רק ב א כי ל ה ול א ב הנ א ה‪) .‬מעדני א^‪ ,‬אור לעיון‪ .‬תעט(‬

‫מ קו מו ת ש הו ת רו בזריעה ב שבי עי ת‪ ,‬במו הגי דו לי ם ב ח מ מו ת‪ ,‬ב ב תי ם‪ ,‬בגינ ה שעל‬

‫הגג‪ ,‬ו ביו צ א ב ה ם‪ ,‬ו ד אי ש ל א שייך ב ה ם אי סור ספיחי ם‪.‬‬

‫ה בי או לפניו ירקות‪ ,‬ו הו א מ סו פק א ם יש ב ה ם אי סור ס פי חי ם‪ ,‬מו ת ר לו ל אובל ם‪ .‬ביון‬

‫ש ה ש מי ט ה בזמנינו מדברי ח ב מי ם‪ ,‬ובספק בדברי ח ב מי ם‪ ,‬אנו מקילים‪) .‬קז(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪52‬‬

‫סביחים בגולן‬
‫‪ x‬ע״פ ש ‪ x‬סרו ח כ מי ם ל ע בו ד ב ‪ x‬ד מ ת הגולן ב שבי עי ת‪ ,‬מ כ ל מ קו ם ירקו ת שגדלו‬
‫מ ‪ x‬לי ה ם שם‪ ,‬מו ת רי ם ב ‪ x‬כי ל ה‪ ,‬של ‪ x‬ה ח מי רו ח כ מי ם ש ם ב ‪ x‬יסור ס פי חי ם‪ x ,‬ול ם‬
‫בדרום הגולן יש ל ה ח מי ר‪) .‬עז(‬

‫ביעור בירות שביעית‬

‫המקור מן התורה‬
‫נ ‪ x‬מ ר ב תו ר ה >ויקרא כה ו ‪ kt‬ו הי ת ה ש ב ת ה<‪ 1‬רץ לכ ם ל<‪ 1‬כ ל ה לך ו ל ע בד ך ו ל א מ ת ך‬
‫ול שכירך ו ל תו ש ב ך הגרי ם עמך‪ :‬ו ל ב ה מ ת ך ול חי ה ^ ש ר ב ^ ר צ ך ת הן ה כל תבו<‪ 1‬ת ה‬
‫ל‪>!:‬כל‪ .‬ודר שו חז״ל‪ :‬כל זמן ש ה פ רי עדיין ב עונ תו ו ה חי ה ‪ x‬ו כ ל ת מ מין ז ה ב ש ד ה‪TX ,‬‬
‫ת ‪ x‬כיל ל ב ה מ ת ך ב בי ת‪ ,‬וגם ‪ x‬ת ה רש ‪x‬י ל ‪ x‬כו ל מזה‪ x .‬ך כ ‪ x‬שר ה ס תיי מ ה עונ ת‬
‫הפרי ו ‪ x‬ין ה חי ה ב ש ד ה ‪ x‬ו כ ל ת מ מנו‪ x ,‬ו ‪x‬ז ‪ x‬ל ת ‪ x‬כי ל ל ב ה מ ת ך ב בי ת‪ ,‬וגם ‪ x‬ת ה‬
‫‪ x‬ל ת ‪ x‬כ ל מזה‪) .‬תסג(‬

‫למ של‪ :‬גד ל ב ח צ ר בי תו עץ של תפוזים‪ .‬ב שנ ת ה ש מי ט ה חנ טו ה פי רו ת ]ונעשו קדו שים‬

‫ב קדו שת ש בי עי ת[‪ ,‬ו ב שנ ה ה ש מיני ת ב ת חי ל ת ה חו ר ף כבר נע שו ב שלי ם ור ‪ x‬ויי ם‬
‫ל ‪ x‬כיל ה‪ .‬ב מ ש ך ה חו ר ף יכול הו ‪ x‬ל ק ח ת מ ה פי רו ת ול ‪ x‬ו כ ל ם ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬וי ח ד‬
‫ע ם ז ‪ x‬ת כ מובן מפקיר הו ‪ x x‬ת ה פי רו ת‪ ,‬וכל מי ש רו צ ה יכול לבו ‪ x‬ו ל ק ח ת‬
‫מ ה תפוזי ם‪ x .‬ול ם בסוף ה חורף‪ ,‬כ ‪ x‬שר ת מ ה עונ ת ה ת פוזי ם‪ ,‬וכבר ‪ x‬ין תפוזי ם ע ל‬
‫ה ע צי ם‪ x ,‬סור ל ‪ x‬ף ‪ x‬ד ם ל ה ש ‪ x‬יר ל ע צ מו מ ת פוזי ם ‪ x‬לו בבי תו‪ x ,‬ל ‪ x‬עליו לבערם‪.‬‬
‫]ואמנם ר שאי ל שייר ל ע צ מו ב מו ת מו ע ט ת של ג׳ ס עודו ת בדלהלן[‪.‬‬

‫כיצד מבערים?‬
‫אין צריך לבער ‪ x‬ת ה פי רו ת מ מ ש‪ x ,‬ל ‪ x‬די ל הפ קיר ‪ x‬ת ה פי רו ת‪ ,‬שכ ל ה רו צ ה ל ק ח ת‬
‫יבו א ויקה‪ .‬וכי צד מפקיר? קור א ל ש ל ש ה מחבריו‪ ,‬ו או מ ר להם‪ :‬״ א חינו בני י שר אל‪,‬‬
‫כל מי שצריך ליטול‪ ,‬יבו א ויטול״‪ .‬ו א ם ל א ל ק חו א ת ה פי רו ת‪ ,‬ר שאי ל ק ח ת ם‬
‫ול אוכל ם‪ .‬וטוב ל הו צי א א ת ה פי רו ת ל פ ת ח בי תו‪ ,‬א ך מן ה דין אינו חייב ל הו צי א ם‬
‫ודי בזה שמודיע שמפקיר‪ .‬תוספות‪ ,‬הרמב״ן‪ ,‬הסמ״ג‪ ,‬היראים‪ ,‬רבנו שמשון‪ ,‬הרא״ש‪ ,‬הרי״ד‪ ,‬רבנו פרץ‪ ,‬הר״ן‪ ,‬רבנו דוד‬
‫בונפיד‪ ,‬מהר״ם בן חביב‪ ,‬מהרי״ט‪ ,‬מרן רבנו יוסף קארו‪ ,‬ועוד‪) .‬מאור ישראל חלק ב עמוד קד‪ .‬תעד‪ ,‬תפ(‬

‫מאיזו כמות?‬
‫כ א שר מפקיר‪ ,‬מ שייר ל ע צ מו כ מו ת של שלו ש ס עו דו ת‪ ,‬והיינו שי שער כ מ ה או כ לי ם‬
‫הו א ובני בי תו מפרי ז ה ב שלו ש ס עו דו ת‪ ,‬למ של‪ :‬כ מ ה תפוזי ם צ ריכי ם הו א ובני בי תו‬
‫לקינוח בסוף ה ס עו ד ה‪ .‬וכ מו כן‪ ,‬א ם הו א רגיל ל ש תו ת יין ב ס עו ד ה‪ ,‬י שער לפי‬
‫רגילותו‪ .‬ו א ם אינו רגיל‪ ,‬י שייר ל ע צ מו כ מו ת של שלו ש רביעיו ת ]ב‪ 250-‬מ״ל[‪ .‬נ מ צ א‬
‫ש א ם אין לו א ל א כ מו ת של ג׳ ס עו דו ת‪ ,‬אינו צ י י ך ל הפ קיר כלל‪) .‬דרך אמונה(‬

‫כבושים‪ .‬שימורים‪.‬‬
‫צנ צנו ת של כבו שי ם או קו פ ס או ת שימורי ם ש פ ת ח או ת ם‪ ,‬אף ע ל פי ש הגי ע זמן‬
‫ביעורם‪ ,‬אינו צריך ל הפ קי ר ם‪ ,‬שכיון ש ה ת חי לו ל א כו ל מ ה ם‪ ,‬בו ד אי יגמרו ם מ ח ש ש‬
‫ש מ א י תקלקלו‪ ,‬ו א ם כן נ מ צ א ש חיי ה ם כמבוערים‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ז ה״ו ובבסף משנה שם(‬
‫‪53‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ו הו ‪ x‬ה דין ב ת ב שי ל שי ש בו מ פי רו ת שבי עי ת‪ ,‬ש ‪ x‬ין צריך לבערו‪ ,‬כיון ש ‪ x‬י ‪ x‬פ ש ר‬
‫ל ה ש הו תו כל כך מ ח ש ש ש מ ‪ x‬יתקלקל‪) .‬דרך אמונה(‬

‫זמן הביעור‬
‫כל פרי יש לו ‪ x‬ת זמן ה ביעו ר שלו‪ .‬ולכן יש לעקוב ‪ x‬ח ר פרסו ם ה ר בנו ת הר ‪ x‬שי ת‬
‫וב תי ה דין צד ק של ז מני ה ביעו ר של כל ה פי רו ת והירקות‪.‬‬

‫ביעור היין ־ ל כ ת חי ל ה יפקיר ‪ x‬ת היין בערב פסח‪ .‬ו ‪ x‬ם שכ ח‪ ,‬רש ‪ x‬י ל הפ קירו ע ד‬
‫שביעי של פסח‪ .‬וכ ש מפ קיר בערב פ ס ח‪ ,‬רש ‪x‬י ל שייר לו ולבני בי תו שיעור של ‪ x‬רבע‬
‫כו סו ת לליל ה סדר‪ ,‬ולצורך יו ם טוב‪) .‬תעט‪ ,‬תפו(‬

‫ביעור ה א ת רוג ־ ‪ x‬ת רוגי ם ה ק דו שי ם ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬יש ל ה ק פי ד ל ‪ x‬ח ר חג‬

‫ה סו כו ת ש ל א לזרקם‪ ,‬וטוב ל ב של ם ו ל ע שו ת ם מ ר ק ח ת ]ריבה[‪ ,‬ו ל או כ ל ם בקדו שה‪.‬‬
‫וי ש תדלו ל א כ ל ם ע ד ט״ו ב שבט של ה שנ ה ה ש מיני ת‪ ,‬שזה זמן ביעורם‪ .‬ו א ם נ ש אר לו‬
‫מ ה א ת רוגי ם‪ ,‬טוב שיפקירם‪] .‬שהרי יש או מ רי ם ש אין צריך להפקירם מ א ח ר וכל ה שנ ה‪ ,‬יש‬
‫א תרוג בעץן‪ .‬ו מכ ל מ קו ם א ם יש לו רק שני א ת רוגי ם‪ ,‬אינו חייב ל הפ קי ר ם‪ ,‬כיון ש אין‬
‫ב ה ם שיעור של שלו ש סעודו ת‪) .‬מנחת שלמה‪ ,‬משמרת השביעית(‬

‫ספק ז מן הביעור ‪ -‬פירו ת ש אינו יודע בברור אי מ תי זמן ביעורם‪ ,‬יפקירם מי ד‬

‫כ ש מ ת חי ל ל ה ס ת פ ק‪ ,‬וי א מ ר ש בכוונ תו ל ה ש אי ר ם הפ ק ר ו אינו רו צ ה לז כו ת ב ה ם‪ ,‬ע ד‬
‫שיעבור זמן הביעור‪) .‬תעח(‬

‫א ה ד ה הפ קר ־ מן ה דין אינו חייב לנ הוג ק דו ש ה בפי רו ת ל א ח ר שהפקירם‪ .‬בן פסקו רבנו‬

‫שמשון‪ ,‬הרא״ש‪ ,‬המאירי ועוד‪ .‬ועיין מנחת שלמה‪) .‬תפו(‬

‫מרקחת ניירות‬
‫פירו ת ש בי עי ת ש ה כין מ ה ם מ ר ק ח ת ע ם פי רו ת א ח רי ם‪ ,‬למ של‪ :‬שזיפים של ש בי עי ת‬
‫שרקח ם ע ם מ ש מ שי ם של שי שי ת‪ ,‬צריך ל הפ קיר א ת ה מ ר ק ח ת ב הגי ע זמן ביעור‬
‫ה שזיפי ם‪ ,‬ו א פילו רוב ה מ ר ק ח ת הי א מ ה מ ש מ שי ם‪] .‬ואפילו יש פי שי שים ב מ ש מ שי ם‬
‫מה שזיפי ם‪ ,‬אינו בטל‪ ,‬כי כלל גדול בידינו ״דבר שי ש לו מ תי רי ם‪ ,‬אפי לו באלך ל א בטל״‪ ,‬שכיון‬
‫שאפ שר ל אוכלו ב הי ת ר גמור על ידי הפקר‪ ,‬ל מ ה שי א כ ל על ידי ביטול ברוב ה מ ש מ שי ם[‪ .‬ו א ם שני‬
‫סוגי ה פי רו ת ה ם של שבי עי ת‪ ,‬ואין זמן ביעור ם שווה‪ ,‬ב הגי ע זמן ה בי עו ר של הפ רי‬
‫ש הו א הרוב‪ ,‬יפקיר‪ .‬ו א ם שני ה ם מעו רבי ם ב כ מו ת שוו ה‪ ,‬יפקיר ב הגי ע זמן ה בי עו ר‬
‫של ה פ רי ה ר א שון‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ז הכ״ב‪ ,‬ורדב״זשם(‬

‫עבר ולא הפקיר‬

‫א ם עבר זמן ה ביעו ר ול א הפ קיר א ת ה פי רו ת‪ ,‬נ א סרו ה פי רו ת ב א כי ל ה לכ ל א ד ם‪,‬‬
‫וחייב ל בער ם מ מ ש ול א ב ד ם‪ ,‬ב אופן ש ל א יגיעו ל שו ם אד ם‪ .‬או ל ם א ם ל א הפ קי ר א ת‬
‫ה פי רו ת מ ח מ ת אונ ס ו ש כ ח ה‪ ,‬יפקירם מיד‪ ,‬ויהיו ה פי רו ת מו ת רי ם ב א כי ל ה‪) .‬תעג(‬

‫פירות של ש בי עי ת שעבר ול א הפקיר ם‪ ,‬ובי שלם עם מ א כ ל א חר‪ ,‬נ א ס ר ה כל ה ת ע רו ב ת ב א כי ל ה‪,‬‬

‫ואם יש פי שי שים ב מ א כ ל ה הי ת ר נגד ה איסור‪ ,‬מו תר ל אכל ם‪ .‬אול ם א ם בי שלם עם או תו מין של‬
‫פירות‪ ,‬אפילו י הי ה פי אלך מפי רו ת ה הי ת ר נגד ה אי סור‪ ,‬נ א ס ר ה כל ה ת ע רו ב ת‪) .‬ר״מ שמיטה פ״ז הכ״ב(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪54‬‬

‫ביעור הכסף!‬
‫בבר ב ‪ x‬רנו לעיל ש ה מו ב ר פי רו ת ש בי עי ת ב הי ת ר‪ ,‬קונ ה בו מ ‪ x‬ב ל ונוהג בו ב ק דו ש ת‬
‫שבי עי ת‪ ,‬ו ‪ x‬ם ל ‪ x‬קנ ה מ ‪ x‬ב ל ע ד זמן הביעור‪ ,‬יש ל הפ קיר ‪ x‬ת ה מ עו ת‪ .‬ל מ של‪:‬‬
‫ה מו ב ר יין וקיבל בסף‪ ,‬יש ל הפ קיר ‪ x‬ת ה ב סף בערב פ ס ח ש הו ‪ x‬זמן בי עוי היי]‪) .‬תעו(‬

‫ובמו בן ‪ dx‬קנ ה בבסף ז ה מ ‪ x‬בל‪ x ,‬ל ‪ x‬של ‪ x‬ג מ ר ‪ x‬ת ה מ ‪ x‬בל‪ ,‬חייב לבערו‪ .‬למ של‪:‬‬
‫מבר יין‪ ,‬ובבסף שקיבל קנ ה דבש‪ dx .‬נש ‪ x‬ר לו מ ה ד ב ש ע ד ערב פ ס ח‪ ,‬חייב לבערו‪.‬‬

‫בירות של אוצר בית דין‬

‫בל ה ‪ x‬מו ר לעי ל שצריך ל הפ קיר ‪ x‬ת ה פי רו ת‪ ,‬הו ‪ x‬דוק ‪ x‬בפירו ת של קח מ ש ד ה של‬
‫הפ קר ‪ x‬ב ל פירו ת ש ל ק ח ם מ׳ ‪ x‬וצר בי ת דיך‪ x ,‬ין צריך ל הפ קי ר ם‪ ,‬בין ש ל ק ח ם קוד ם‬
‫זמן הביעור‪ ,‬בין ש ל ק ח ם ל ‪ x‬ח ר זמן הביעור‪) .‬רמב״ן ויקרא כה ז‪ .‬כרם שלמה‪ .‬תלה(‬

‫מכירת הקרקעות לגוי‬

‫גיבורי בח עושי דברו‬
‫בל ‪ d ix‬יר ‪ x‬ש מי ם שב ר שו תו קרקע‪ ,‬צריך ל ש מו ח ולעלוז לקר ‪ x‬ת שנ ת ה ש מי ט ה‪,‬‬
‫ש ב ה הו ‪ x‬זוב ה לקיי ם ‪ x‬ת ציווי ה׳ י תברך של ‪ x‬ל ע בו ד בקרקע ל מ ש ך שנ ה ש לי מ ה‪,‬‬
‫מל ב ד מ ל ‪ x‬בו ת מ סוי מו ת ש ה תי רו ם חז״ל ל טו ב ת ה ‪ x‬ילן של ‪ x‬ינזק‪ ,‬ו ב מבו ‪ x‬ר לעיל‪.‬‬
‫מסופר ע ל גדו לי י שר ‪ x‬ל ש היו מ ת ‪ x‬ווי ם ל ע לו ת ל ‪ x‬רץ י שר ‪ x‬ל‪ ,‬בדי לקיי ם ‪ x‬ת מ צוו ת‬
‫‪ ,yDxn‬ו ‪ x‬ד ם שזו ב ה שבבר יש לו קרקע ‪ yDXD‬י שר ‪ x‬ל‪ ,‬ויש לו הז ד מנו ת פז‪ ,‬פ ע ם‬
‫ב ש בע שני ם לקיי ם מ צו ה ב ה ח שו ב ה ונדירה ־ בוד ‪ x‬י של ‪ x‬נ ‪ x‬ה ול ‪ x‬י ‪ x‬ה ל ח פ ש דרך‬
‫ב ל ש הי ל ה פ ט ר מ ה מ צו ה‪ ,‬ועל בן י ש ת ד ל בעוז ו ת ע צו מו ת‪ ,‬ויכבו ש א ת יערו ל ה צ טרך‬
‫ל מ עג ל הג דו ל של ה ה קל אי ם שומרי ה ש מי ט ה כ ד ת וכדין‪ ,‬א שר מ ע ל ת ם ג דו ל ה ע ד‬
‫מ או ד ש ע לי ה ם דר שו חז״ל)תהלים קג(; גיבורי כ ה עו שי דברו‪ ,‬ל ש מוע בקול דברו‪ .‬ו מ עו ה‬
‫רבה ל עו ד ד ולהזק ול ה רבו ת ה קל אי ם כ א לו‪ ,‬מ קד שי שם ש מי ם‪ ,‬אהובי ם ל מ ע ל ה‬
‫ונ ה מדי ם ל מ ט ה‪ .‬א שריה ם בעול ם הז ה‪ ,‬וטוב לה ם לעול ם ה ב א‪ .‬ובפרט שרוב ם יו שבי ם‬
‫ועוסקי ם ב תו ר ה ב שנ ה זו‪ ,‬שזו א ח ת מ מ ט רו ת ה תו ר ה בציווי ה ש מי ט ה‪ ,‬כ מ בו א ר‬
‫בדברי הספורנו‪ ,‬הג און ה חי ד ״ א ועוד‪.‬‬

‫בכל ערב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬מ ב צ עי ם ה רבני ם ה ר א שיי ם לי ש ר אל ״ מכי ר ת קרקעות״‪,‬‬

‫ד היינו‪ ,‬ש מוכ רי ם ק ר קעו ת של י הו די ם ־ לגוי‪ ,‬כדי ל ה פ קי ע א ת ק דו ש ת ‪ yDxn‬שי ש‬
‫בקרקע של הי הו די‪ ,‬ו ב מ כי ר ה זו בע ל ה ש ד ה מפ קי ע א ת ע צ מו מ מ צו ת ה ש מי ט ה‪.‬‬
‫מ כי ר ה זו ב א ה א ך ורק כדי ל ה צי ל א ל פי ח ק ל אי ם שרוב ם עדיין ל א זכו ל ש מור א ת‬
‫ה תו ר ה ו ה מ צוו ת כ ד ת וכדין‪ ,‬ו ה ם י ע ב דו ב א ד מ ה ב שנ ת ה ש מי ט ה ב אי סור וד אי‪ ,‬אזי‬
‫כדי ל ה צי ל ם מעוון כ ה ח מור‪ ,‬לו ק ח ת מ ה ם ה ר בנו ת ה ר א שי ת ייפוי כ ה‪ ,‬ו מו כ ר ת א ת‬
‫ש דו תי ה ם לגוי‪ ,‬כדי ש ע ל ידי זה ת הי ה ע בו ד ת ם ב הי ת ר ו ל א באיסור‪.‬‬

‫ועל כל פני ם‪ ,‬יש לנו שו מרי ה ש מי ט ה לדון לכף זכו ת א ת בעלי ה ש דו ת ה א לו‪ ,‬כי‬
‫לרובם ל א קל ל ה ש בי ת א ת ה ש ד ה שנ ה ש לי מ ה‪ ,‬כי פ רנ ס ת ם ת לוי ה בזה‪ .‬ג ם כי רוב‬
‫הייצור נועד לי צו א ל חו ‪ y‬ל א ר ‪ ,y‬ו א ם י ש ב תו ב שבי עי ת‪ ,‬נ מ צ א ש ה פי רו ת קדו שי ם‬
‫ב ק דו ש ת ש בי עי ת ואין ל הו צי א ם ל חו ‪ y‬ל א ר ‪] .y‬וכבר א מ רו חז״ל; א ל תדון א ת חברך עד‬
‫‪55‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ש תגי ע למקומו[‪ .‬ו מ ה עוד ש ח ק ל ‪ x‬י ם רבים מ חו ס ר י די ע ת ם‪ x ,‬ינ ם מ ק פידי ם על קיום‬

‫ה ה ל בו ת ב ד ת ובדין‪ ,‬ונ מצ ‪ x‬שנ ב שלי ם ב ‪ x‬יסורי ע בו ד ה בקרקע ב שבי עי ת‪ ,‬ו מ ח מ ת‬
‫ד ‪ x‬גו ת ‪ x‬לו תקנו מגדו לי ה רבני ם בדורו ת ה ‪ x‬ח רוני ם ל מ בו ר ‪ x‬ת ה ש דו ת לגוי‪ ,‬ועל‬
‫ידי ז ה ‪ x‬ין ק דו ש ת ש בי עי ת נו הג ת בפירו ת‪ ,‬ו מו ת ר ל הו צי ‪ x‬ם ל חוץ ל ‪ x‬רץ‪ ,‬ו ‪ x‬ין צריך‬
‫ל הז ה ר של ‪ x‬ל ה ס ת ח ר בפירו ת‪ ,‬ו של ‪ x‬ל ה פ סי ד ם ובד‪ .‬ו מבל מ קו ם ‪ x‬ו ת ם ה מו ב רי ם‬
‫ש דו תי ה ם לגויים‪ ,‬צריבי ם ל ה ת ‪ x‬מ ץ בבל עוז‪ ,‬ל שבור פו ע לי ם גויי ם שיעבדו ה ם‬
‫ב שד ה‪ ,‬ו ל פ חו ת ‪ x‬ת עיקר ה ע בו דו ת ]זריעה‪ ,‬קצירה‪ ,‬בצירה‪ ,‬זמיר ה וחרי שה[‪ ,‬ו ‪ x‬ם ה ת ‪ x‬מ צו‬
‫ול ‪ x‬ה שיגו פו עלי ם גויים בלל‪ ,‬ה מ קי לי ם לע בוד‪ ,‬יש ל ה ם ע ל מ ה לסמוך‪.‬‬

‫ח ק ל ‪ x‬י שמובר ‪ x‬ת ש ד הו לגוי‪ x ,‬ין לו ל ב צ ע ‪ x‬ת ה מ בי ר ה לבדו ע ם הגוי‪ x ,‬ל ‪ x x‬ך‬
‫ורק ב ‪ x‬מ צ עו ת ה ר בנו ת הר ‪ x‬שי ת לי שר ‪ x‬ל‪ ,‬בי רבו מ ‪ x‬ו ד פרטי ודיני ה מ בי ר ה ונוסח‬
‫ה שטר‪ ,‬ו ‪ x‬ין ל ‪ x‬ד ם ל ס מו ך ע ל ע צ מו בלל ובלל‪.‬‬

‫ח ק ל ‪ x‬י ם ה מו ב רי ם ‪ x‬ת ש דו תי ה ם‪ ,‬טוב שי שיירו ‪ x‬יזו ח ל ק ת קרקע ק טנ ה ש ‪ x‬ו ת ה ל ‪x‬‬

‫ימברו‪ ,‬ו ב ח ל ק ה זו י שמרו ע ל דיני ה ש בי עי ת ב ד ת ובדין‪) .‬שמחה לאי״ש‪ ,‬הגרש״י זוין‪ .‬תרכד(‬

‫גינה מעזותכית‬
‫הגר בבניין מ שו ת ף ע ם שבני ם ש ‪ x‬ינ ם שומרי תו ר ה ו מ צוו ת‪ ,‬ו מ ש ת ת פי ם ב ת ש לו ם‬
‫על הו צ ‪ x‬ו ת ה חז ק ת הבנין‪ ,‬ב ח ש מ ל‪ ,‬ניקיון‪ ,‬ע בו דו ת גינ ה וביוצ ‪ x‬־ ‪ x‬ם ‪ p x‬הדיי רי ם‬
‫מובני ם ל ה פ סי ק ‪ x‬ת ע בו דו ת הגינ ה ב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬בבר בי ‪ x‬רנו לעי ל שעליו לו מר‬
‫ב ע ת ה ת ש לו ם לוו עד ה בי ת‪ ,‬ש ה ת ש לו ם שלו הו ‪ x‬עבור ה הו צ ‪ x‬ו ת ה מו ת רו ת בלבד‪.‬‬
‫‪ x‬ול ם טוב שג ם יבק ש מוו ע ד ה בי ת יפוי בה ב ל תי חוזר‪ ,‬וימסור ז ‪ x‬ת לרבנו ת‪ ,‬בדי‬
‫שימברו ‪ x‬ת הגינ ה לגוי‪ ,‬ובזה ירויה ל ה צי ל ‪ x‬ת שבניו של ‪ x‬יעברו ‪ x‬יסור ב ע בו דו ת‬
‫ה קר קע ב שביעי ת‪) .‬שח(‬

‫ארנונה‬
‫מן הר ‪ x‬וי הו ‪ x‬שבבל עיר ועיר‪ ,‬י ש ת ד ל רב ה עי ר ל ה ש פי ע ע ל הנ ה ל ת ה עי ריי ה‬
‫שי שמרו ‪ x‬ת ה ש מי ט ה ב ד ת ובדין‪ ,‬ויורה ל ה ם ביצד לנ הוג בבל ה ע צי ם וגינות העיר‪,‬‬
‫על פי ה ה ל ב ה ]מה שלצערנו ל א מ צוי ול א שייך בל בך‪ ,‬לבד מ ה ע רי ם ה ח ר דיו ת ב אל עד‪ ,‬בי תר‬
‫עילית‪ ,‬וביוצא[‪ .‬א ך א ם נ ת ק ל הרב בסירוב מו ח ל ט‪ ,‬ימבור ל ה ם ‪ x‬ת בל ה ק ר ק עו ת לגוי‬
‫ב א מ צ עו ת ה ר בנו ת ה ר א שי ת לי ש ר אל‪ ,‬בדי ל ה צי ל ם מ אי סו רי ם‪ ,‬ו ב א מו ר לעיל‪ .‬ו אול ם‬
‫תו שבי ם הגרי ם ב מ קו מו ת ש אין ה עי ריי ה מו ב ר ת א ת ה ק ר ק עו ת לגוי‪ ,‬ו מ מ שי בי ם‬
‫ה פו ע לי ם ל ע בו ד ש ם ברגיל‪ ,‬אזי ב ע ת ת ש לו ם ה א רנונ ה‪ ,‬י א מ רו ה תו ש בי ם ש אין‬
‫בבוונ ת ם ל של ם עבור ע בו דו ת ה א ד מ ה ה א סו רו ת‪ ,‬א ל א רק עבור ע בו דו ת ה א ד מ ה‬
‫ה מו ת רו ת‪ ,‬ו ש אר ה הו צ או ת ה שו ט פו ת‪.‬‬

‫לקיים מצות השמיטה‬

‫ל ב ת חי ל ה יקנה פי רו ת שנ ש מרו בדיני ה ש מי ט ה‪ ,‬וי א בל ם ב ק דו ש ת ש בי עי ת בפרטי‬
‫ה ה ל בו ת ה מ בו א רי ם לעיל‪ ,‬שבזה מרויח הו א לקיי ם א ת דיני ה ש מי ט ה‪ ,‬ו מקיי ם ג ם‬
‫מ צו ה ב א בי ל ת ם ]לרמב״ן[‪ ,‬ל א בן‪ ,‬ב ש קונה פירו ת מקרקע שנ מ ב ר ה לגוי‪ ,‬אין ה פי רו ת‬
‫קדו שים ב ק דו ש ת שבי עי ת‪ ,‬ו אינו מקיי ם ב ה ם מ צו ת ש מי טה‪) .‬הרדב״ז‪ ,‬מרן השלחן ערוך‪,‬‬
‫מהרשד״ם‪ ,‬מהר״ם גלאנטי‪ ,‬החיד״א‪ ,‬ועוד‪ .‬תקעא‪ ,‬תרלה(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪56‬‬

‫‪ x‬יסור‬ ‫יש ל ה ב הי ר כי ג ם לדברי ה ‪ x‬וסרי ם ‪ x‬ת מ כי ר ת ה ק ר ק עו ת לגוי ־ עדיין‬

‫ל קנו ת ‪ x‬ת ה כי רו ת שגדלו בק רקעו ת ‪ x‬לו‪ ,‬כי ה לו ‪ x x‬פילו י הו די של ‪ x‬מכר ‪ x‬ת ש ד הו‬
‫כלל וע בד ב ‪ x‬יסור וד ‪ x‬י ב ש מי ט ה‪ ,‬כי רו תיו ‪ x‬ינ ם נ ‪ x‬סרי ם ב ‪ x‬כי ל ה‪ ,‬וכדלעיל‪ .‬הרמב״ם‪,‬‬
‫החינוך‪ ,‬מהר״י קורקוס‪ ,‬ורוב הראשונים‪ ,‬כסף משנה‪ ,‬פאת השלחן‪ ,‬ערוך השלחן‪ ,‬חזון איש‪ ,‬אור לעיון‪ ,‬הגרשז״א ועוד‪.‬‬

‫הד ר ב מ קו ם ש ‪ x‬ין ל ה שיג כי רו ת ‪ x‬ל ‪ x‬של הי ת ר מכי ר ה‪ ,‬מן ה דין רש ‪ x‬י ל קנו ת ם‬
‫ול ‪ x‬וכלם‪ .‬ו הו ‪ x‬ה דין ‪ x‬ם ה כי רו ת ש ב ש דו ת הגויי ם עולי ם יקר יותר‪ ,‬רש ‪ x‬י ל קנו ת‬
‫מ כי רו ת הי ת ר מכירה‪ .‬וכל שכן כ ש כי רו ת של ׳ ‪ x‬וצר בי ת דיך‪ ,‬עולי ם יקר יותר‪ ,‬של ‪x‬‬
‫יקנה מ ה ם‪ ,‬כיון ש ה מו כ ר נכ של ב ‪ x‬יסור ס חו ר ה ב כייו ת שביעי ת‪) .‬הגרש״ז אוירבך כדלהלן‪,‬‬
‫ושיבלחטו״א מרן הראש״ל רבנו עובדיה יוסףשליט״א(‬

‫כתב הגר ש״ז אוירבך )שו״ת מנחת שלמה חלק א סימן מד( וזת״ד; גם ה מ ח מי רי ם ש אינ ם רוצים ל ס מוך על‬
‫הי ת ר ה מ כי ר ה‪ ,‬מ כ ל מקום לפי מ ה שנו הגי ם כ ה כ ר ע ת ה א ח רוני ם ל ה קל בדין מ שו מר ונעבד‬
‫ב שביעית‪ ,‬כיון ש ש בי עי ת בזמן הז ה מדרבנן‪ ,‬וגם ה חזון אי ש כתב‪ ,‬ש בדי ע בד אין הפי רו ת נאסרים‬
‫ומותרים ב אכי ל ה‪ ,‬לפיכך נ ר א ה ש מו ת ר גם ל מ ח מי רי ם‪ ,‬לקנו ת מ תנווני ם ש סו מכי ם על הי ת ר‬
‫ה מ כי ר ה‪ ,‬ו שוקלים ו מודדי ם ועו שים סחור ה בפירות ש בי עי ת של ה ח ק ל אי ם ש ה ש ת מ שו ב הי ת ר‬
‫ה מ כי ר ה‪ ,‬ואין הלו ק ח מ ה ם צריך ל ח שו ש מ שום לפני עיור או ש הו א מוסר ד מי ש בי עי ת לעם הארץ‪.‬‬
‫שהרי גם ה מ ח מי רי ם ה ל לו אינ ם מ חזי קים הד בר לאיסור ודאי‪ ,‬ש הרי אינ ם נ מנ עי ם מ ל ה ש ת מ ש‬
‫בכלים של הנו הגי ם הי ת ר כדברי ה מ קי לי ם ב הי ת ר ה מ כי ר ה‪ ,‬ה ל כ ך אין שום איסור לקנו ת פירות‬
‫שביעי ת מ ה חנווני ם ומוכרי ירקות ה סו מ כי ם על הי ת ר ה מ כי ר ה‪ ,‬ש מ א ח ר שכלל גדול בידינו)עבודה זרה‬
‫ז ע״אן שבדברי סופרים ה ל ך א ח ר ה מי קל‪ ,‬ו שביעי ת בזמן הז ה מדרבנן‪ ,‬אפילו א ם י ה א ה או ס ר צווח‬
‫ככרוכי א ש הד ב ר אסור‪ ,‬ו ש ה מ תי ר אינו א ל א טוע ה‪ ,‬מ כ ל מקום כיון ש ה מ תי ר ג ם הו א ת ל מיד ח כ ם‬
‫ש הגיע ל הו ר א ה‪ ,‬אך א ם י ש אל אי ש א ת ה או ס ר כי צד ינהג‪ ,‬מ ס ת ב ר שעליו לומר על פי ה כ ל ל שכיון‬
‫ש ש בי עי ת בזמן הז ה מדרבנן‪ ,‬ה ל ך א ח ר המיקל‪ .‬ואין לחו ש ל קנות ם מן הנו הגי ם הי ת ר בדבר‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫)יבי״א ח״י יו״ד סימן מב אות י‪ .‬תריז(‬

‫מע שה עם הגאון רבי עזרא עטי ה זצ״ל‬

‫מ ע ש ה ש הי ה בי שיב ת פורת יוסך לפני כ אר ב עי ם שנ ה‪ ,‬ש ב ת חי ל ה ל א ס מ כו על הי ת ר ה מ כי ר ה והיו‬
‫קונים פירות וירקות ש ל א מ הי ת ר מכירה‪ .‬מנ ה ל הי שי ב ה בזמנו כ ש ש מ ע על כך‪ ,‬ביקש ממרן הר א שון‬
‫לציון הג און רבנו עו בדי ה יוסך שליט״ א שיגיע לביתו של רא ש הי שי ב ה הג און רבנו עזרא ע טי ה‬
‫זצ״ל‪ ,‬וינמק בפניו א ת נימוקי ה הי ת ר על מנ ת שי א כ לו ל ה ש ת מ ש ב הי ת ר זה בי שיבה‪ ,‬כי הי ה דוחק‬
‫גדול ו ה מ חי רי ם של פירות ה ש מי ט ה היו יקרים‪ .‬וגם ה ס חו ר ה של ה ש מי ט ה‪ ,‬הי ת ה ס חור ה גרועה‪,‬‬
‫והדבר גרם למיעוט או כ ל לבחורי הי שיבה‪ .‬מרן הגי ע לביתו של רא ש הי שי ב ה וב מ שך ש ע ה א רוכ ה‬
‫ה ר צ ה בפניו א ת ט ענו ת ה מ תי רי ם והאוסרים‪ .‬רא ש הי שי ב ה ה אזין בק שב רב לדבריו‪ ,‬ו הור ה ל מנ ה ל‬
‫שיכול הו א לקנו ת פירות וירקות מ הי ת ר ה מ כי ר ה‪ ,‬ויפרסם שכל ה רו צ ה ל ה ח מי ר על עצ מו‪ ,‬ת בו א‬
‫עליו ברכה‪ ,‬א ב ל בני הי שי ב ה יכולי ם ל ס מוך על ה הי ת ר‪ .‬וביקש רא ש הי שי ב ה ממרן שיבו א וימסור‬
‫שיעור בי שיבה ויבאר ללו מדי ם א ת נימוקי ה הי תר‪ .‬ו ל א ח ר מכן ליוה א ת מרן עד לרחוב‪ ,‬ו ש מ ח‬
‫מ אוד על הדברים‪ .‬ואכן כך הנ היגו בזמנו בי שיבה ל אכו ל מפי רו ת וירקות של הי ת ר ה מ כי ר ה‪ .‬ל א ח ר‬
‫מכן הגי עו כ מ ה תל מידי ח כ מי ם לביתו של רא ש הי שי ב ה‪ ,‬ו ה ת מ ר מ רו על ה ה ח ל ט ה לסמוך על‬
‫ה הי תר‪ .‬ו א מ ר ל ה ם רא ש הי שי ב ה ש אכן ל ה ם יע שו של חן לבד מ מ א כ לי ם ש ל א מ הי ת ר ה מ כי ר ה‪ .‬וכן‬
‫סיפר הג און רבי בן ציון מו צפי שליט״ א כי בזמנו היו אוכ לי ם בי שיבה מפירו ת של הי ת ר ה מ כי ר ה‪,‬‬
‫והיו סועדים בי שיבה גדולי ה מ קו ב לי ם שבדור ה קוד ם‪ ,‬וכן רבנים ואברכים ח שובי ם וכולם אכלו‪.‬‬
‫ו הי ה טור א ח ד שבו ה ס בו ה א ב רכי ם ש ה ח מי רו על עצ מ ם‪ .‬וכן סיפרו לנו כ מ ה ו כ מ ה מגידי א מ ת‬
‫מ ה א ב רכי ם ש ל מ דו בזמנו בי שיבה‪ ,‬והדברים מפו רס מי ם וידועים לכל מי ש ל מ ד בי שיב ת פור ת יוסך‬
‫ב או ת ה תקופה‪) .‬תרטו(‬

‫א ד ם ש מ ח מי ר ש ל א ל א כו ל מ כי רו ת של הי ת ר מ כי ר ה‪ ,‬ו ל ע ת ע ת ה רו ‪ x‬ה ש ה כי רו ת‬
‫ה א ח רי ם עולי ם יקר יותר‪ ,‬ורוצה ל ה ק ל ול קנו ת מ כי רו ת של הי ת ר מ כי ר ה‪ ,‬י ע ש ה‬
‫‪57‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ה ת ר ה על מנ הגו ה קו ד ם‪ ,‬ורש ‪ x‬י י הי ה ל ‪ x‬כו ל מפי רו ת ‪ x‬לו‪ .‬ו מכ ל מ קו ם ‪ dx‬ה ת ‪ x‬רח‬

‫‪ x‬צ ל חברו ו ה בי ‪ x‬לו מפי רו ת של הי ת ר מ כי ר ה‪ ,‬רש ‪ x‬י י הי ה ל ‪ x‬כו ל מ פי רו ת ‪ x‬לו‪,‬‬
‫ובפרט כ שי ש ח ש ש שיפגע ב על ה בי ת ה מ ‪ x‬רח‪ ,‬ו ‪ x‬ין צריך ה ת ר ה‪ ,‬כיון ש ‪ x‬ין ב ד ע תו‬
‫ל ה פ סי ק מ מנ הגו ה טו ב ב ‪ x‬ופן קבוע ‪ x‬ל ‪ x‬ח ד פעמי‪) .‬מרן רבנו עובדיה יוסף שליט״א‪ .‬תכט‪ ,‬תרכח(‬

‫השתלשלות העניינים‬
‫לפני ב מ א ה וח מי שי ם שנ ה ב שנ ת תר״ב‪ ,‬קם ישוב ח קל אי קטן ב מו ש ב ה מו צ א ‪ -‬במערב ירו שלים‪,‬‬
‫וב שנת תרל״ח קם ישוב חד ש ב שם ״פ ת ח ת קו ה״ ‪ -‬א ם ה מו ש בו ת‪ .‬מני חי הי סו דו ת בי שובים אלו‪ ,‬היו‬
‫מ אנ שי ירו שלים‪ ,‬אנ שי ם יראי ש מי ם שומרי תור ה ו מצוו ת‪ ,‬ו שמרו א ת ה ש מי ט ה ב הל ב ת ה‪ .‬ה מו ש ב ה‬
‫פ ת ח ת קו ה ג ד ל ה ו ה ת ר ח ב ה‪ ,‬וב מ שך ה שני ם קמו עוד מו ש בו ת חד שות; רא שון לציון)תרמ״בן‪ ,‬עקרון‪,‬‬
‫נס ציונ ה‪ ,‬רא ש פינ ה )תרמ״ג(‪ ,‬גדר ה ויסוד ה מ ע ל ה )תרמ״ח ועוד‪.‬‬

‫לקר א ת שנ ת ה ש מי ט ה תרמ״ט‪ ,‬עוררו חלק מ ה ח ק ל אי ם א ת ב עיי ת קיום ה מו ש בו ת א ם י שב תו‬

‫ש בי ת ה מו ח ל ט ת בע בודו ת ה א ד מ ה ב שנ ה זו‪ .‬רא שי ה ח ק ל אי ם ופקידי הברון רוט שילד ]הנדיב הידוע‪,‬‬
‫שחלק נבבד מהמושבות היו מיסודו ותמיבתו[‪ ,‬פנו א ל גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ בדבר א פ ש רו ת‬
‫ל ה מ ש ך ה ע בו ד ה ה ח ק ל אי ת‪ ,‬ו הי ת ר שיווק ה תו צ ר ת ג ם ב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬היו ת ו לד ע ת ם נ ש קפ ת ס בנ ה‬
‫לעצ ם קיומן של ה מו ש בו ת בר א שי ת דרבן‪ ,‬מקיום ה ש מי ט ה ב הל ב ת ה‪.‬‬

‫ב א שר ל בק ש ת ם‪ ,‬ב שנ ת תר מ״ ח ערב שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬נועדו בעיר וור שה הרבני ם הג אוני ם רבי י הו ש ע‬

‫טרונק מ קו טנ א מ ח ב ר שו״ ת י שו עו ת מלבו‪ ,‬ורבי ש מו א ל זנויל קלפפי ש רא ש מורי ה צ ד ק בוילנא‪ ,‬ורבי‬
‫ש מו א ל מו הלי ב ר ג א ב״ד ביאליסטוק‪ ,‬וה תי רו למבור א ת ה ש דו ת ו הבר מים לגוי‪ .‬ועל הי ת ר זה ה ס בי ם‬
‫גם בן הג און ה מ פו ר ס ם רבי יצ חק א ל חנן מקובנא‪ .‬ל עו מ ת ם‪ ,‬הג און רבי י הו ש ע ליב דיסקין‪ ,‬ו הג און‬
‫רבי ש מו א ל סל אנט‪ ,‬פרס מו בירו שלים גילוי ד ע ת ש אין הי ת ר לחרו ש ולזרוע ב אד מו ת‪ ,‬מל בד ע בודו ת‬
‫ש ה ם לקיום ה אי לנו ת ש מו ת רו ת הן ב ש מי ט ה‪ ,‬ב מ בו א ר לעיל‪ .‬מביון שרבי יצחק א ל חנן ה תנ ה ש שטר‬
‫ה מ בי ר ה יערך על ידי בי ת הדין שבירו שלים ו ב ה ס ב מ תו‪ ,‬ורא שי בי ת הדין של ה א ש בנזי ם בירו שלים‬
‫ה תנג דו להיתר‪ ,‬פנו בני ה מו ש בו ת לגדולי ח ב מי ה ספ רדי ם ש היו אז בירו שלים‪ ,‬הר א שון לציון רבי‬
‫יעקב ש או ל אלי שר מ ח ב ר שו״ת ש מ ח ה לאי״ ש‪ ,‬והר א שון לציון רבי מ אי ר פאניז׳ל‪ ,‬ש ה תי רו א ת‬
‫ה מ בי ר ה‪ ,‬וערבו א ת חוזי ה מ בי ר ה לבעלי ה מ ש קי ם‪.‬‬

‫לקר א ת שנ ת ה ש מי ט ה ה ב א ה תרנ״ו‪ ,‬גדל הי שוב ה ח ק ל אי ו ה ת ר ח ב עוד‪ ,‬ושיערו הרבנים שרוב‬

‫ה ח ק ל אי ם ל א י ע מ דו בניסיון‪ ,‬וימ שיבו לעבוד ב א ד מו ת גם בלי הי ת ר ה מ בי ר ה‪ ,‬לבך ג ם הרבני ם‬
‫ש ה תנג דו ב ש מי ט ה ה קו ד מ ת למבירה‪ ,‬ה סבי מו ל הי ת ר ה מ בי ר ה ב או ת ה שנה‪ ,‬ו הצט רפו ל הי ת ר הג און‬
‫רבי י הו ש ע ליב דיסקין‪ ,‬ו הג און רבי ש מו א ל סל אנ ט ב ה ש ת ד לו תו של הג און רבי נפ תלי הרץ ה לוי‬
‫רבה של יפו‪.‬‬

‫לקר א ת שנ ת ה ש מי ט ה ה ב א ה תרס״ג‪ ,‬פנ ה שוב הג און רבי נפ תלי הרץ ה לוי א ל גדולי ירו שלים‬
‫לחד ש א ת ה הי ת ר‪ ,‬ביון ש ל א ה ש תנ ה ה מ צ ב לטובה‪ .‬ברבה של ירו שלים בפועל‪ ,‬בי הן אז הג און רבי‬
‫א לי הו דוד רבינוביץ ת או מי ם ןהאדר״ת[‪ ,‬עקב זקנתו ה מו פ לג ת של הג און רבי ש מו א ל סלנט‪ .‬ועל ד ע תו‬
‫של רבי ש מו א ל סלנט ה שיב הג און ה א ד ר״ ת‪ ,‬בי הג און רבי י הו ש ע ליב דיסקין ש ה ס בי ם ל ה תי ר‬
‫ב ש מי ט ה ה קו ד מ ת תרנ״ו‪! ,‬נפטר בשנת תרנ״ח[ ראוי ל ס מוך עליו גם ב ש מי ט ה זו‪ .‬א ך בינ תיים נפטר הג און‬
‫רבי נפ תלי הרץ הלוי‪ ,‬ו ה טיפול ב הי ת ר ה מ בי ר ה עבר ל ח תנו מ מ ל א מקו מו הג און רבי יוסך צבי הלוי‪,‬‬
‫ואבן ערך הו א א ת חוז ה הי ת ר המביר ה‪.‬‬

‫לקר א ת שנ ת ה ש מי ט ה ה ב א ה תר״ע‪ ,‬ה ת קיי מ ה שוב א סי פ ה של רבני ירו שלים‪ ,‬ב ה ה ש ת ת ך גם‬
‫הג און רבי ש מו א ל סלאנט‪ ,‬ש הי ה בבר בסוך ימיו ]נפטר ב״ט באב באותה שנה[‪ ,‬ופרסמו ש ל א למבור א ת‬
‫הק רק עו ת לגויים‪ .‬ל עו מ ת ם היו ב מ ה רבנים ש ה ס בי מו עדיין על ה הי ת ר‪ ,‬ו מ ה ם הג און רבי א ב ר ה ם‬
‫יצחק ה ב חן קוק‪ ,‬ובך נערבו חוזי מ ביר ת ה ק ר ק עו ת לקר א ת שנו ת ה ש מי ט ה ה ב או ת תרע״ז‪ ,‬תרפ״ד‪,‬‬
‫תרצ״א‪ .‬ו מ ש ם ו ה ל א ה ה מ שי בו בל הרבנים ה ר א שיי ם לי שראל‪ ,‬למבור בבל ערב שנ ת ה ש מי ט ה א ת‬
‫הק רק עו ת לגויים‪ ,‬בדי ל ה צי ל א ת בל או ת ם מ או ת ו אל פי ם חקל אי ם‪ ,‬ש בוד אי יעבדו בקרקע ב שנ ת‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪58‬‬

‫ה ש מי ט ה גם בלי הי ת ר מכירה‪ .‬וכמו ש כ ת ב הג און מ קו טנ א וז״ל; ״על ידי פ חזו ת ם של הרבני ם‬

‫ה אוס רי ם‪ ,‬י צ א ה מ כ ש ל ה גדו ל ה שיעבדו י שראל ב ע צ מ ם א ת ש דו תי ה ם אף בלי הי ת ר המכיר ה״‪.‬‬
‫עכ״ד‪ .‬וגם הציבור הר ח ב‪ ,‬לצערנו אינו יודע ל הז ה ר כר אוי ל אכול א ת הפי רו ת ב קדו ש ת ש בי עי ת‬
‫כ ד ת וכדין‪ ,‬וכבר כ ת בו ה תו ס פו ת )סוכה לט ע״אן‪ ,‬״ואין מספר לדינים ולאיסורים שי ש כפירו ת שביעי ת‪,‬‬
‫שצריך לנהוג ב ה ם קדו ש ת שביעית״‪ .‬וגם מ או ת ח ק ל אי ם ‪ -‬זו פרנ ס ת ם הי חי ד ה‪ ,‬ואין ל ה ם כל‬
‫אפ ש רו ת א ח ר ת‪ ,‬ל אכו ל ל ח ם חוקם ולפרנס א ת בני ביתם‪ .‬לכך עדיין נוטלים על ש כ מ ם הרבני ם‬
‫הר א שיי ם א ת עול ה מ כי ר ה‪ ,‬ל מ ען ה צי ל רבים מעוון‪ ,‬וכאמור‪.‬‬

‫נ מ צ א ש הי ת ר ה מ כי ר ה מ ת ב ס ס על פי כ מ ה מגדולי הרבני ם‪ ,‬ומהם; הר א ש״ל רבי יעקב ש או ל אלי שר‬

‫ב שו״ת ש מ ח ה לאי״ ש‪ ,‬הר א ש״ל רבי מ אי ר פאניז׳ל‪ ,‬הג און רבי יצ חק אל חנן‪ ,‬הג און רבי י הו ש ע‬
‫מ קוטנ א ב שו״ת י שו עו ת מלכו‪ ,‬הג״ר ש מו א ל קלפפי ש‪ .‬מהר״ ש מו הלי ב ר ג אב״ד ביאליסטוק‪ ,‬הג און‬
‫ה א ד ר״ ת !רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים[‪ ,‬הג״ר נפ תלי הרץ הלוי‪ ,‬הג און ה א בני נזר‪ ,‬הג און רבי י הו ש ע‬
‫לאנג אב״ד סטוויסק‪ ,‬הג און רבי יוסף ענגיל‪ ,‬רבי חיי ם אלעזר וואקס ג א ב״ד קאלי ש‪ ,‬רבי מ רדכי‬
‫אלי שברג ג אב״ד בויסק‪ ,‬הג און מהר״ ם רוביו אב״ד חברון‪ ,‬הג און רבי א ב ר ה ם יצ חק ה כ הן קוק‪ ,‬הג און‬
‫רבי צבי פ ס ח פראנק‪ ,‬הג און רבי עו בדי ה ה ר אי ה ב שו״ת י שכיל עבדי‪ ,‬הג און רבי א הרון קוטלר‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫)ה״ה קכו‪ .‬ועיין יבי״א ח״י יורה דעה מסימן לז עד סימן מג‪ ,‬וחלק ח חושן משפט סימןב(‬
‫ולהלן נביא כ מ ה בעיו ת הנ מ צ או ת ב הי ת ר המכיר ה;‬

‫א‪ .‬שביעי ת בז מן הזה‪.‬‬

‫רא שית‪ ,‬יש לד ע ת ש ל ד ע ת כ מ ה מ ה ר א שוני ם אין ש בי עי ת נו הג ת בזמן הז ה כלל ל א מ ה תו ר ה ול א‬
‫מדברי חכ מי ם‪ ,‬ומהם; בעל ה ל כו ת גדולו ת‪ ,‬רבי י הו ד ה הנ שי א אלברצלוני‪ ,‬רבנו י הו ד ה בר יקר )רבו‬
‫של הרמב״ן(‪ ,‬רבנו זר חיה ה לוי בעל ה מ או ר‪ ,‬היר אי ם‪ ,‬העיטור‪ ,‬ה ת רו מו ת‪ ,‬הריטב״א‪ ,‬ו כ ת ב המאירי;‬
‫ש הד בר מוכר ח ש איסו ר ע בוד ת הקרקע ב ש בי עי ת בזמן הז ה בטל‪ ,‬ואינו א ל א מ מ ר ת ח סי דו ת לזכר‬
‫בעלמ א‪ .‬אך ל עו מ ת ם ד ע ת רוב הר א שוני ם ש ש בי עי ת בזמן הז ה מדברי ח כ מי ם‪ ,‬ומהם; רש״י‪ ,‬רבנו‬
‫תם‪ ,‬הרי״ך‪ ,‬הרמב״ ם‪ ,‬הרמב״ן‪ ,‬הר שב״א‪ ,‬הרא״ ש‪ ,‬הר״ן‪ ,‬רבנו שמ שון‪ ,‬ה ה ש ל מ ה‪ ,‬סמ״ג‪ ,‬סמ״ק‪ ,‬נמוקי‬
‫יוסף‪ ,‬ה חינוך‪ ,‬מהר״י קורקוס‪ ,‬הטור‪ ,‬ועוד‪ .‬ומגדולי הא ח רוני ם; מהרי״ט‪ ,‬מה רלנ״ ח‪ ,‬ה מבי״ ט‪,‬‬
‫מהר שד״ם‪ ,‬ועל צ ב א ם מרן רבנו יוסף קארו בבי ת יוסף יורה ד ע ה סימן של א‪ ,‬וב שו״ ת א ב ק ת רוכל‬
‫ועוד‪ .‬וכן פוסקים אנו ל ה ל כ ה כ ד ע ת רוב ה ר א שוני ם ומרן ה ש ל חן ערוך ש ש בי עי ת בזמן הז ה מדרבנן‪.‬‬
‫ו הנפ ק א מינ ה א ם ש בי עי ת מדרבנן או מ ה תו ר ה‪ ,‬שבדבר שבו אנו מסופקים‪ ,‬נפסוק להקל‪ ,‬כ מ בו א ר‬
‫בגמר א ע בוד ה זרה )ז ע״א(‪) .‬יבי״א ח״י יו״ד סימןלז(‬

‫ב‪ .‬הע ר מ ה ב מכיר ת הקרקעות‪.‬‬

‫לכ אורה יש בעי ה ב מכיר ה‪ ,‬כי אין זה א ל א ה ע ר מ ה‪ ,‬שהרי אין ד ע ת ם של בעלי ה ש דו ת ל מכור א ת‬
‫קרקעותי ה ם בלב של ם לגוי‪ .‬א ל א ד הנ ה ב ת רו מ ת הד שן כ ת ב‪ ,‬מי שי ש בידו ח מ ץ סמוך לפס ח וק שה‬
‫לו לבערו ונותנו לגוי ב מ תנ ה ג מור ה‪ ,‬והי ש ראל מכירו ל או תו גוי ויודע בו ש ל א יגע ב ח מ ץ כלל‪ ,‬א ל א‬
‫י שמרהו עד ל א ח ר ה פ ס ח ויחזירהו לו‪ ,‬י ר א ה שמותר‪ ,‬רק שי תנ הו לגוי ל ל א שום תנאי‪ .‬וכ תב עליו‬
‫ה בי ת יוסך‪ ,‬אך ש אין לך ה ע ר מ ה גדו ל ה מזו‪ ,‬ה תי רו חז״ל‪ ,‬שסוף סוף נ ע ש ה הקנין כ ד ת וכדין‪ .‬וב אר‬
‫ה ח ת ם סופר‪ ,‬ש ה ע ר מ ת מכיר ה זו הי א הי ת ר גמור מן ה תו ר ה בלי שו ם פקפוק‪ ,‬כיון ש הו א מוכר‬
‫מכיר ה ג מור ה מ הקנייני ם ש הגוי קונה בהם‪ .‬ו אע״פ ש שני ה ם יודעים כליכם ש ה ח מ ץ יחזור לי שראל‬
‫ל א חר ה פ ס ח‪ ,‬וגם אין ב ד ע ת הגוי לקנותו ממ ש‪ ,‬מכל מקום דברים שבלב אינ ם דברים‪ .‬ור שאי‬
‫הי ש ר אל לו מר לו בפירוש‪ ,‬ש א ם ירצה לחזור ולמוכרו לו שוב ל א ח ר ה פ ס ח‪ ,‬קרוב לוד אי שי ק ח הו‬
‫ממנו במחירו‪ ,‬וכן פ שט ה מנ הג בכל ת פו צו ת י שראל‪ ,‬ו ה מ ע ר ער על זה ראוי לגערה‪ ,‬כן נ ר א ה לי ברור‬
‫בעזה״י‪ .‬עכ ת״ד ה ח ת ם סופר‪ .‬ו א ם כך הו א ב ח מ ץ שאיסורו מן ה תו ר ה‪ ,‬קל ו חו מר בע בודו ת ה קרקע‬
‫ב ש מי ט ה ש הי א מדרבנן‪ .‬וכנהוג בכל ה מ קו מו ת ל מכור א ת אוזן ה ב ה מו ת ה ט הו רו ת לגוי‪ ,‬כדי ל הינ צל‬
‫מ ב עיי ת ה בכו רו ת‪ ,‬ש א ס ר ה או ת ם ה תו ר ה ב הנ א ה‪ ,‬כיון ש מן הדין מו ת ר ל הע רי ם אפילו באיסור מן‬
‫ה תו ר ה‪ ,‬וכ מ בו א ר ברמב״ם ב כ מ ה מ קו מו ת‪ ,‬וכן פסקו רבים מ ה א ח רוני ם ומהם; הג און מליס א‪ ,‬זית‬
‫רענן‪ ,‬הג און מ פל א צ ק בספרו מגן ה א ל ך‪ ,‬הפרי מגדי ם‪ ,‬בנין עולם‪ ,‬רבי ירוחם פי של פירלא בחיבורו‬
‫על ספר ה מ צוו ת לרס״ג‪ ,‬ברכ ת יוסך לנד א‪ ,‬צ מ ח צדק‪ ,‬מ הר ש״ ם‪ ,‬בי ת ש ל מ ה‪ ,‬מ ת ת ידו‪ ,‬הג און הנוד ע‬
‫בי הוד ה בספרו ת שו ב ה מ א ה ב ה‪ ,‬ועוד‪ .‬וכ ת ב ב שו״ת ע ט ר ת חכמים; שכן ה מנ הג פ שוט ל מכור לגוי‬
‫‪59‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫קודם ה פ ס ח א ת ה ב ה מו ת עם ה ח מ ץ שדרכן ל אכו ל ב מ שך כל י מו ת ה שנ ה‪ ,‬והגוי מ א כילן ח מ ץ כל‬

‫ימי ה פ ס ח‪ ,‬ו א חר ה פ ס ח חוזר הי ש ר אל ולוקח או ת ם מן הנכרי‪ .‬ול א חו ש שי ם ל ה ע ר מ ה‪ ,‬מ א ח ר‬
‫ש מ ח מ ת ה אי סו ר ג מ ר בד ע תו להקנות‪ .‬ואפילו א ם לב ה מו כ ר פונ ה ל מ ח ש ב ה ל א נכונה‪ ,‬אין זה א ל א‬
‫דברים שבלב ש אינ ם דברים לבטל ה מ ע ש ה של ה מ כי ר ה על ידי הקנייני ם כד ת‪ .‬ועינינו ה רו או ת‬
‫שכבר פ שט ה הי ת ר בכל מדינ ת פולין זה יותר מ מ א תיי ם שנ ה‪ ,‬על פי הו ר א ת ג אוני עולם ש מי מי ה ם‬
‫אנו שו תי ם יום יום‪ ,‬ואין כ אן נדנוד איסור כלל ועיקר‪ .‬עכ״ד‪) .‬יבי״א ח״י יו״ד סימן לח(‬

‫ג‪ .‬לא תחנם‪.‬‬

‫י שנה עוד בעי ה‪ ,‬שהרי נ א מ ר ב תור ה ׳ל א ת חנ ם׳‪ ,‬ודרשו חז״ל )עבודה זרה כ ע״א( ל א ת תן ל ה ם חני ה‬
‫בקרקע‪ ,‬ד היינו ש א סו ר ל מכור קרקע לגוי בארץ י שראל‪ ,‬ו א ם כן הי א ך הרבנים ה ר א שיי ם מוכרים‬
‫א ת ה ק ר ק עו ת לגויי ו הנ ה מרן גאון ירו שלים ןראב״ד לפני כמאתיים שנהן הר א שון לציון רבנו מיוח ס בכר‬
‫ש מו א ל בספרו מזבח א ד מ ה כ ת ב‪ ,‬ראינו לגדולי י שראל מורנו הרב מו ה ר ש״ א ו מ הר מ״ ם ועוד כ מ ה‬
‫וכ מ ה גדולים‪ ,‬ש מכ רו ח צ רו תי ה ם ו ב תי ה ם לגויים‪ ,‬והיינו מ שום ש ה אי סו ר הו א דו ק א ש ל א ל מכור‬
‫לגויים עובדי ע בוד ה זרה‪ ,‬א בל לי ש מ ע א לי ם ש אינ ם עובדי ע בוד ה זרה‪ ,‬מותר‪] .‬כמו שכתבו הרמב״ם הלכות‬
‫מאכלות אסורות פי״א ה״ז שישמעאלים אינם עובדי עובדה זרה‪ ,‬ושכן הורו כל הגאונים‪ ,‬תוספות רי״ד‪ ,‬הרשב״א‪ ,‬הטור‪ ,‬מהריק״ש‪,‬‬
‫הרדב״ז‪ ,‬בית יוסף יו״ד קכג‪ ,‬קכד ועוד‪ .‬הרמ״א יו״ד קמו ס״ה‪ ,‬ש״ך יו״ד קכד ס״ק יב‪ ,‬ט״ז שם‪ ,‬שו״ת הרא״ם‪ ,‬הראנ״ח‪ ,‬עין יצחק‪ ,‬דברי‬
‫יעיב ועוח ו ב א מ ת שכן מוכ ח מ ה ר מ ב״ ם‪ ,‬ה תו ס פו ת‪ ,‬הראב״ד‪ ,‬הר שב״א‪ ,‬והמאירי‪ .‬ו ה סכי מו לחילוק זה‬
‫כ מ ה מ ה פו ס קי ם ה א ח רוני ם‪ ,‬ומהם; הג און רבי יצ חק א ל חנן‪ ,‬הג און רבי א לי הו קלצקין ב שו״ת א מרי‬
‫שפר‪ ,‬הג און רבי ראובן רבו של רבי א ב ר ה ם אל קל עי בעל זכור ל אב ר ה ם‪ ,‬הג און הרב קוק‪ ,‬הג און רבי‬
‫ש אול י שראלי ןחבר ביה״ד הגדול לערעורים[‪ ,‬הג און הרב פראנק ועוד‪ .‬וגם ב מ כי ר ת ה ק ר ק עו ת ב ש מי ט ה‪,‬‬
‫מקפידים הרבני ם ה ר א שיי ם ל מכור דוק א לגוי י ש מ ע א לי ש אין בזה איסור ל א ת חנ ם‪.‬‬

‫ו ב א מ ת שעוד ישוב יש לב עי ה הנ״ל‪ ,‬כ מו ש כ ת ב הג און רבי י הו ש ע מ קוטנ א‪ ,‬ש ל א א סר ה תורה‬

‫למכור קרקע לגוי כ א שר כל ה מ ט ר ה הי א ל טו ב ת הי הודי‪ ,‬וחילוק זה מו כ ח גם מ כ מ ה רא שונים‬
‫הרמב״ן‪ ,‬הר שב״א‪ ,‬הר״ן‪ ,‬כפ תור ופרח‪ ,‬ועוד‪ .‬וכן ד ע ת מרן ה חיד״ א‪ ,‬פ ת ח הדביר‪ ,‬תור ת י הונ תן‪,‬‬
‫הגאון מהר״ ם רוביו אב״ד חברון‪ ,‬הג און ה א ד ר״ ת‪ ,‬הג און רבי מ ש ה חסקין בספרו כ ל כ ל ת שביעי ת‪,‬‬
‫הג און רבי י הו ש ע לאנג אב״ד סטוויסק‪ ,‬הרב פראנק ועוד‪ .‬ו מ ע ת ה‪ ,‬מ א ח ר וכל מ כי ר ת ה ק ר ק עו ת‬
‫ב ש מי ט ה נ ע שי ת ל טובת י שראל‪ ,‬אין כ אן איסור ל א ת חנ ם‪) .‬יכי״א ח״י יו״ד סימן מא(‬
‫ד‪ .‬אם יש קדושת שביעית בקרקע של גוי‪.‬‬
‫י שנה ב עי ה שהרי לכ אור ה גם א ם מוכרים א ת ה ק ר ק עו ת לגוי‪ ,‬עדיין הפי רו ת קדו שים ב קדו ש ת‬
‫שביעי ת‪ ,‬כיון ש אין כ ח לגוי ל הפ קי ע א ת ה קדו ש ה שבקרקע‪ ,‬ו א ם כן מ ה ה רוו חנו במכיר ה‪ ,‬ה לו א‬
‫עדיין יצטרכו ל שמור על קדו ש ת הפי רו ת‪ ,‬ועדין י הי ה א סו ר לי שראל לעבוד בקרקע‪ .‬א ך יש להבין‪,‬‬
‫כי ד ע ת כ מ ה ו כ מ ה רא שונים שי ש כ ח לגוי ל הפ קיע קדו ש ת ה קרקע כל עוד ש הי א בר שותו‪ ,‬וכן ד ע ת‬
‫רש״י‪ ,‬הערוך‪ ,‬רבנו חננ אל‪ ,‬הרמב״ ם‪ ,‬ה ת רו מ ה‪ ,‬רשב״ם‪ ,‬ה מ אירי‪ ,‬ועוד‪ .‬ומרן רבנו יוסך קארו ב שו״ת‬
‫א ב ק ת רוכל >סימן כח פלפל בזה‪ ,‬וסיים; ה ר איו ת ש ה בי או מהר״ ש סיריליאו והמבי״ט לחייב בביעור‬
‫א ת פירות הגוי של שביעי ת‪ ,‬כולם יש ל ד חו ת ם ו אד ר ב ה יש ר איו ת לפטור‪ ,‬ו מ א ח ר ש ה מנ הג פ שוט‬
‫להתיר‪ ,‬כי מעול ם ל א נ ש מ ע על שום א ד ם ב שום עיר מארץ י שראל שנ הג דין ביעור ב שביעי ת‪ ,‬וכו׳‪.‬‬
‫אך ה מבי״ ט כ ת ב שוב לקיים א ת דבריו הר א שוני ם‪ ,‬וכ תב עליו מרן ב א ב ק ת רוכל >סימן כה(; א מ ר יוסך‬
‫קארו‪ ,‬א ח ר ש כ ת ב ה ח כ ם ה״ר מ ש ה מטראני ןהמבי״ט[ ה אג ר ת הז א ת ה שני ת‪ ,‬רצה ל ע שו ת מ ע ש ה‬
‫כדבריו ב ש מי ט ה שעברה‪ ,‬ו מי חו בידו‪ ,‬ו ב ש מי ט ה זו ש הי א שנ ת ה של״ד ה ק ש ה א ת רוחו ו א מ ץ א ת‬
‫לבבו ל ת קו ע ע צ מו ל ע שו ת מ ע ש ה כדבריו ביד רמ ה‪ ,‬וקמו כל ח כ מי ה עי ר ועיינו בדבריו הר א שוני ם‬
‫ו ה א ח רוני ם וראו ש אין ב ה ם מ מ ש‪ ,‬והכריזו ב ב תי כנ סיו ת בגזרת נידוי שכול ם יפרי שו ת רו מו ת‬
‫ו מע שרו ת מפי רו ת הגוי שנג מר ה מ ל א כ ת ם ביד י שראל ב שביעית‪ ,‬כ מו ב ש אר ה שנים‪ .‬נ א ם ה צ עי ר‬
‫יוסך קארו‪ .‬ע״כ‪ .‬נ מ צ א ש לד ע ת מרן אין ב ה ם קדו ש ת ש בי עי ת כלל‪ ,‬ולכן חייבים ב ת רו מו ת ו מע ש רו ת‬
‫א ם ג מ ר מ ל א כ ת הפרי הי ה ביד י שראל כ מו ב ש אר ה שנים‪ .‬וכן פסקו רבים מ ה א ח רוני ם ומהם;‬
‫הרדב״ז ב ת שו ב ה‪ ,‬ה ר מ״ א‪ ,‬מה ר״ ם גלאנטי‪ ,‬מהר״ ם בן חביב‪ ,‬מהריט״ץ‪ ,‬מ ה ר שד״ ם‪ ,‬הלבו ש‪,‬‬
‫הפרי ש ה‪ ,‬ה מ הריק״ ש‪ ,‬הגר״א‪ ,‬מרן ה חיד״ א‪ ,‬פרי ה א ד מ ה‪ ,‬הר א שון לציון רבי יעקב ש או ל אלי שר‪,‬‬
‫הר א שון לציון רבי מ אי ר פאניז׳ל‪ ,‬הנצי״ב‪ ,‬בי ת יצ חק ש מעלקי ס‪ ,‬פ א ת ה ש ל חן‪ ,‬אחיעזר‪ ,‬רבי ש מו א ל‬
‫סלאנט‪ ,‬הג און מ קוטנ א‪ ,‬מהר״ ם גימפל‪ ,‬רבי יצ חק אל חנן‪ ,‬מהר״ ש מוהליבר‪ ,‬הג און רבי מ ש ה חסקין‪,‬‬
‫רבי א לי הו מני‪ ,‬ציץ ה קוד ש‪ ,‬הגרי״מ טוקצינסקי‪ ,‬הג און ה א בני נזר‪ ,‬הגר א״י קוק‪ ,‬הג און רבי דוד‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪60‬‬

‫מקרלין‪ ,‬י שביל עבדי‪ ,‬רבי י שראל זאב מינצברג‪ ,‬הרב פראנק‪ ,‬הג און רבי יעקב י שראל פישר‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫)יבי״א ח״י יו״ד סימןמב(‬
‫ה‪ .‬וציותי את ברכתי‪.‬‬
‫לב אורה יש ל ה עי ר הי א ך מקילי ם גם בגלל ש ע ת ה ד ח ק לפרנסת ה ח ק ל אי ם‪ ,‬ה לו א מפור ש בתורה;‬
‫דיקרא כה( וכי ת א מ רו מ ה נ אכל ב שנה ה ש בי עי ת‪ ,‬הן ל א נזרע ול א נאסך א ת תבו א תנו; וצוי תי א ת‬
‫ברכתי לכם ב שנה ה ש שי ת‪ ,‬ו ע ש ת א ת ה ת בו א ה ל של ש ה שנים; וזרעתם א ת ה שנ ה ה ש מיני ת‪,‬‬
‫ו אכ ל ת ם מן ה ת בו א ה ןשן עד ה שנ ה ה ת שי עי ת‪ ,‬עד בו א ת בו א ת ה ת א כ לו ןשן‪ .‬ע״ב‪ .‬א ם כן מ ה‬
‫ה ד אג ה‪ ,‬ה לו א ה תו ר ה מ ב טי ח ה שי הי ה שפ ע טובה וברכה ול א יחסר כל‪ .‬א ל א שכבר כ ת ב ה ס מ״ ע‬
‫)חושן משפט סימן סז סק״א(‪ ,‬ש מ ה ש ה ב טי ח ה ה תו ר ה זה דוק א ב שנים שדיני ה ש מי ט ה נו הגי ם מן ה תו ר ה‪,‬‬
‫א ב ל בזמנינו ש ה ש מי ט ה מדרבנן‪ ,‬ל א ה ב טי ח ה ה תו ר ה‪ ,‬וכן מוכ ח מ ה תו ס פו ת בגיטין >לו ע״בן‪ .‬וכן כ ת ב‬
‫הגאון רבי יוסך ענגיל‪ ,‬וזת״ד; ב היו ת וב תור ה נברא ה עו ל ם‪ ,‬לכן מ ה שמפור ש ב תור ה מ מי ל א הו א‬
‫חוק בטבע ה ב רי א ה ש הי ת ה כו ל ה רק ב תור ה ה קדו ש ה‪ ,‬או ל ם ל א ה ב טי ח ה כ תו ב א ל א רק על זמן‬
‫ש ה ש בי עי ת נו הג ת מן ה תו ר ה ויש קדו ש ה בארץ‪ ,‬מ ה ש אין כן ע ת ה ש הו א רק זכר ל שביעי ת‪ ,‬אין עוד‬
‫ה ב ט ח ה מפור ש ת מן ה תו ר ה‪ ,‬וכ שם ש ה אר ץ ה ת ק טנ ה‪ ,‬ופסקה ברכ ת ה אר ץ א ח ר החורבן‪ ,‬ולכן א ם‬
‫נ א מ ר שי ס מכו ע ת ה על זה‪ ,‬נ ח שב ס מיכ ה על הנ ס‪ ,‬ו ה ל כ ה פ סוק ה ש ל א סו מכי ם על הנס‪ .‬ע״ב‪ .‬ג ם‬
‫ה חזון אי ש כ ת ב‪ ,‬ואפ שר שיגרום ה ח ט א לקפח א ת ה ב רכ ה‪ ,‬וגם ה ב ר כ ה אינ ה א ל א לכלל י שראל‪,‬‬
‫אבל הי חי ד יוכל ללקות‪ .‬ולכן הני חו חז״ל כ מ ה כרכים ש ל א קד שום‪ ,‬כדי שי ס מ כו ע לי ה ם עניים‬
‫ב שביעית‪ ,‬ול א ס מכו על ה ב ט ח ת ה ב ר כ ה ב שי שית‪ ,‬א ל א שר או שגברה עניו ת בי שראל ול א א מ ר ה‬
‫תורה לס מוך על ה ב רכ ה‪ ,‬ל הי מנ ע מ ה ש ת ד לו ת ה מ חוי ב ת בדרכי הטבע‪ .‬ע״ב‪ .‬וכיוצ א בזה כ ת ב‬
‫הגרא״י קוק‪) .‬יבי״א ח״י יו״ד סימן לט אות ד(‬

‫מעשה עם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ״ל‬

‫מ ע ש ה ש הי ה ב חוד ש ניסן ה ת שנ״ג ןערב שנת השמיטהן‪ ,‬כ שנבחרו הרבני ם ה ר א שיי ם לי שראל‪ ,‬הג און‬
‫הרב א לי הו בק שי דורון שליט״ א והגאון הרב י שראל מ אי ר ל או שליט״א‪ ,‬ביקרו א צ ל כ מ ה מגדולי‬
‫י שראל‪ ,‬ו מ ה ם א צ ל הג און רבי ש ל מ ה זלמן אוירבך זצ״ל‪ .‬בגמר ה שי ח ה‪ ,‬א מ ר ל ה ם הרב זצ״ל; ״ שנה‬
‫ה ב א ה הי א שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬אבק ש מ כ ם ת ע מ דו על הי ת ר ה מ כי ר ה‪ ,‬ל מ ען ה צ ל ת ה כ ל ל של או ת ם‬
‫ח קל אי ם שיעבדו בקרקעות גם בלי הי ת ר המכיר ה״‪.‬‬

‫שמיטת כספים‬
‫המקור מן התורה‬
‫נ א מ ר ב תו ר ה )דברים פרק טו פסוקים א בן‪ :‬מקץ ]בסוף[ שבע שני ם ת ע ש ה שמגזה‪ :‬וזה זיבר‬
‫ה ש מנזה‪ ,‬ש מו ט כל בע ל מ ש ה ןדו א שר י ש ה ב רע הו‪ ,‬ל א יג ש א ת ר ע הו ו א ת א חיו‪ ,‬כי‬
‫קרא שמנזה לה׳‪.‬‬

‫דהיינו‪ :‬א ד ם ש ה לו ה כסף לחברו‪ ,‬אזי בסוף שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬א ם הגי ע כבר זמן‬
‫הפירעון ול א נפרע ה חו ב‪ ,‬הרי ה חו ב פו קע מ ה לוו ה ו אינו חייב ל ש ל מו ל מ לו ח‪ ,‬ואין‬
‫ה מ לו ה יכול ל תו ב עו כלל‪ .‬ו א ם ת ב עו ה מ לו ח‪ ,‬ה רי הו עובר ב אי סור ל א ת ע ש ה מן‬
‫ה תו ר ה שנ א מ ר‪ ,‬ל א יגש א ת ר ע הו ו א ת אלזיו‪) .‬תקיד(‬

‫השמטת כסבים בזמן הזה‬

‫בזמן הז ה‪ ,‬מ צו ת ה ש מ ט ת כ ספי ם הי א מדברי ח כ מי ם‪ .‬כיון ש מן ה תו ר ה אין מ צו ה זו‬
‫נו הג ת א ל א רק כ א ש ר היו ב ל נו הג‪ ,‬ו היוב ל נו הג רק כ שרוב ע ם י ש ר אל גרים בארץ‬
‫י שר אל‪ ,‬ו היו ם ב עוונו תינו ה רבי ם אין רוב ע ם י ש ר אל גרים ב א רץ י שראל‪) .‬תקיז(‬
‫‪61‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫חוץ לארץ‬
‫אף ע ל פי ש ש מי ט ת ק ר קעו ת אינ ה נו הג ת בחו ץ לארץ‪ ,‬מ כ ל מ קו ם ש מי ט ת כ ספי ם‬
‫נו הג ת בין בארץ ובין ב חו צ ה לארץ‪) .‬תקיז(‬

‫מלוה גוי‬
‫ש מי ט ת כ ספי ם נו הג ת רק כ א ש ר ה מ לו ה ו ה לוו ה י הו די ם‪ ,‬א ב ל א ם ה מ לו ה גוי או‬
‫ש ה לוו ה גוי אינ ה מ ש מ ט ת‪ ,‬וחייב ל של ם לו ל א ח ר ה ש מי ט ה‪) .‬תקלא(‬

‫זמן השמטת כסכיים‬

‫אין ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת א ל א בסוף ה שנ ה‪ ,‬ול א קוד ם לכן‪ .‬נ מ צ א ש א ם הגי ע זמן‬
‫הפירעון ב מ ש ך שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ר ש אי ה מ לו ח ל ת בו ע א ת חובו מ ה לוו ה ע ד סוף‬
‫ה שנ ה‪ ,‬א ך ל א ח ר ה שנ ה ה ש בי עי ת ]מיד כ ש שקעה ה ח מ ה בכ״ט באלול[‪ ,‬אינו יכול ל תובעו‪.‬‬
‫)תקכג(‬

‫מועד הכיירעון‬
‫ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת רק כ א ש ר נקבע מו ע ד הפי ר עון קוד ם סוף שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬א ך א ם‬
‫מו ע ד הפי ר עון נקבע ל א ח ר שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬אין ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪) .‬תקלח(‬

‫הלוואה בחודש אלול‬

‫א ד ם ש מ לו ה לחברו מ ב לי ל סכ ם עי מו ע ל מו ע ד הפירעון‪ ,‬אינו ר ש אי ל תו ב עו ב תו ך‬
‫שלו שי ם יום‪ ,‬שכ ך קבעו חז״ל‪ :‬ס ת ם ה לוו א ה ל שלו שי ם יום‪ .‬ולכן ה מ לו ח לחברו‬
‫ב חו ד ש א לו ל של שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ו ל א קבעו מו ע ד לפירעון‪ ,‬נ מ צ א ש ל א הגי ע מו ע ד‬
‫הפירעון א ל א ל א ח ר שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ואין ה ה לוו א ה נ ש מ ט ת‪) .‬תקלט(‬

‫הלוואה בשטר או בבני עדים‬

‫כ א שר א ד ם מ לו ה כסף לחברו‪ ,‬חייב ש ה ה לוו א ה ת כ ת ב ב שטר או ל פ חו ת שילוו ה‬
‫בפני עדים‪ .‬ו א ם מ לו ה ב ל א שטר ובל א עדי ם‪ ,‬עובר על ל א ת ע ש ה מן ה תו ר ה ״ולפני‬
‫עור ל א ת תן מכ שול״‪ ,‬ש פ ע מי ם ה לוו ה ש כ ח שלוה‪ ,‬ו א ם אין א פ ש רו ת ל מ לו ה‬
‫ל הו כי ח ש ה לו ה לו‪ ,‬אינו יכול ל תו בעו‪ ,‬ונ מ צ א ש ה לוו ה נכ של בכך ש אינו מחזיר א ת‬
‫החוב‪ .‬ויש ל הו די ע ז א ת ברבים‪ ,‬כי לצערנו‪ ,‬רבים ל א נזהרי ם בז ה מ ח מ ת חו סר‬
‫ידי ע ה וחוסר שי מ ת לב‪) .‬בבא מעיעא דף עה עמוד ב‪ .‬חושן משפט סימן ע סעיף א‪ .‬יבי״א ח״ז חו״מ סימן‪(T‬‬

‫ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת בין חוב שנכ ת ב ב שטר‪ ,‬ובין חו ב ש הי ה ע ל פה‪) .‬תקכד(‬

‫בירעון של צ׳יק‬
‫לוו ה שנ תן צי׳ק ל מ לו ח ע ל חובו‪ ,‬ו ל א פרע ה מ לו ח א ת ה צ׳י ק ־ ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‬
‫ואינו יכול לפרוע א ת ה צ׳י ק א ח ר ה ש מי ט ה‪ .‬ו הו א ה דין בצ׳יק בנקאי‪) .‬תקכה(‬

‫הלוואה עם משכון‬
‫א ם נ תן ה לוו ה מ שכון ל מ לו ח‪ ,‬אין ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת א ת ה חו ב‪ ,‬ור ש אי ל ת בו ע א ת‬
‫ה לוו ה‪ ,‬כיון ש כ א ש ר יש מ שכון ביד ה מ לו ה‪ ,‬נ ח ש ב כ אי לו כבר ג ב ה א ת ה חוב‪) .‬תקכו(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪62‬‬

‫חנות המוכרת בהקכיה‬

‫ה קוני ם ב מ כו ל ת מ צ רכי ם שונים‪ ,‬ו ה מו כ ר רו שם בפנקסו‪ ,‬ול ‪ x‬ח ר ת קו פ ה ה ם‬
‫מ ש ל מי ם ‪ x‬ת ה חו ב ־ ‪ x‬ין ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪ ,‬כי מ ‪ x‬ח ר של ‪ x‬קבעו זמן מ סוי ם‬
‫לפירעון‪ X ,‬ין דרך ה מו כ ר לנוג שו‪] ,‬וגם מ שום שנ הנ ה ומרוויח מ ה קונ ה‪ ,‬ול א כ ה לוו א ה ש הו א‬
‫מ הנ ה א ת ה לוו ה‪ ,‬לכן אינו נוגשו‪ .‬ועוד שנוח לו ש ל א לנוגשו‪ ,‬כדי שי ה א רגיל לקנו ת אצלו[‪,‬‬
‫וכ אילו זמן הפיר עון ל א ח ר ה ש מי ט ה‪ .‬אול ם א ם ה מו כ ר ׳זקף ע ל ה קונ ה ב מ לו ה׳‪,‬‬
‫דהיינו ש ת ב עו בדין ל של ם ־ יש ל חו ב ז ה דין ה לוו א ה‪ ,‬ו ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪] .‬ועל כל‬
‫פנים מכיון שבדין זה יש כ מ ה מ ח לו קו ת ו שיטות‪ ,‬ה טו ב ביותר שיע ש ה ה מו כ ר שטר פרוזבול בכל‬
‫אופן וכדלהלן[‪) ,‬משנה ראשונה שביעית פ״י מ״ב‪ .‬כסף משנה‪ ,‬בית יוסף חושן משפט סימןסז‪ .‬תקכח(‬

‫הלוואת מצרכים‬
‫שכנו ת ה מ לוו ת זו לזו מידי פ ע ם בקבוק ש מן או מ ספר ביצי ם ו כיו צ א ־ מ א ח ר ואין‬
‫מחזירי ם א ת או תו מ א כ ל ע צ מו א ל א מ א כ ל א ח ר‪ ,‬הרי ז ה כ ה לוו א ה ] שמחזיר כסף אחר[‬
‫ול א כ ה ש א ל ה ] שמחזיר א ת או תו חפץ[‪ ,‬ו ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪) .‬יבי״א ח״י חו״מ סימן ג‪ .‬תקכט(‬

‫עסק עם שותכים‬
‫שני שו ת פי ם שנ ש א ר ביד א ח ד מ ה ם ס חו רו ת או כ ס פי ם‪ ,‬אין ז ה נ ח ש ב כ ה לו א ה‪,‬‬
‫א ל א כפיקדון בל ב ד ש ח ל ק חברו מו פ ק ד א צ לו‪ ,‬ואין ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪) .‬תקלב(‬

‫אמונה אמיתית‬
‫נ א מ ר ב תו ר ה )דברים פרק טו פסוקים ט ‪ -‬יא( העזמר לך פן י הן ה דבר ע ם לבבך בליעל ל א מ ר‬
‫קרבה עזנת העזבע עזנת ה עז מ ט ה‪ ,‬ורעה עינך בארזיך ה א ביון ו ל א ת תן לו‪ ,‬וקרא ע לי ך‬
‫אל ה׳ ו הן ה בך דזנזא‪ :‬נ תון ת תן לו ול א ןרע לבבך ב ת ת ך לו‪ ,‬כי בגלל הדיבר הז ה‬
‫יברכך ה׳ א ל הי ך בכ ל מ ע ש ך ובכל מעזלח ןדך‪.‬‬

‫והיינו ש ה תו ר ה מ צוו ה ל ה לוו ת ב שנ ה ה ש בי עי ת‪ ,‬ול א ל הי מנ ע מ ח ש ש ש ה ש בי עי ת‬

‫ת ש מ ט א ת החוב‪ .‬ו הנ מנ ע מ ל ה לוו ת‪ ,‬קו ר א ת לו ה תו ר ה ב לי ע ל ח ס ו שלום‪ .‬ו מ אי ד ך‬
‫מ ב טי ח ה ה תו ר ה‪ :‬א ם ת לו ה‪ ,‬״יברכך ה׳ א ל הי ך בכ ל מ ע ש ך ו בכל מעזלח ?לך״•‬

‫תקנת כרוזכול‬
‫כ ש ר א ה ה ת נ א ה ל ל הזקן ש היו אנ שי ם ח סרי א מונ ה‪ ,‬שנ מנ עו מ ל ה לוו ת ל עניי ם‬
‫ב ש מי ט ה‪ ,‬ונכ שלו ב אי סור ח מו ר כל כך ]עד ש ה תו ר ה קור א ת לו ׳בליעל׳![‪ ,‬תקן ה ל ל‬
‫ל ע שו ת ׳פרוזבול׳ ]כפי שיבו אר להלן[‪ ,‬ועל ידי ז ה חייב י הי ה ה לוו ה ל של ם ל מ לו ה‪ ,‬ג ם‬
‫לאחר שנת ה שמיטה‪) .‬מסכת שביעית פרק י משנה ג‪ .‬תקסד(‬

‫באור ה מי ל ה ׳פרוזבול׳‪ :‬׳פרוז׳ = ׳ ת קנ ה׳‪ .‬׳ גו ל׳ = ׳ע שירים׳‪ .‬ד היינו ת קנ ה לע שירי ם‪,‬‬
‫ש ל א י ח ש שו שיפ סידו א ת כ ספ ם מ ח מ ת ש ה לוו ל עניי ם ב ש מי ט ה‪) .‬תקסח‬

‫מהות הכרוזכול‬
‫עיקרו של הפ רוזבול כך הוא‪ :‬ב א ה מ לו ח לפני בי ת דין ח שוב‬
‫]הבקיאים בדין ובפרוזבול‪,‬‬
‫ושקיבלום רבים עליהם[ ו או מ ר לה ם‪ :‬״מוסרני לכ ם פלוני‪ ,‬ופלוני‪ ,‬ופלוני הדייני ם‪ ,‬שכ ל‬
‫‪63‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫חוב שי ש לי‪ ,‬ש ‪ x‬ג ב הו כל זמן ש ‪ x‬רצה״‪ .‬וכו ת בי ם ז ‪ x‬ת ב שטר‪ ,‬ו חו ת מי ם ל מ ט ה‬
‫הדיינים‪ .‬ו מכ ל מ קו ם ‪ x‬ין חו ב ה לבו ‪ x‬דוק ‪ x‬לפני בי ת הדין‪ ,‬ורש ‪ x‬י ה מ לו ה ל ע שו ת כן‬
‫בפני שני ע די ם בלבד‪ ,‬כ מ בו ‪ x‬ר להלן‪) .‬שו״ע חו״מ סימן סז סעיף יח‪ .‬תקסו(‬

‫הרעיון כפרוזבול פוע ל כך‪ :‬יש לנו דין ‪ x‬חר‪ ,‬מ לו ה ה מו ס ר ל בי ת דין ‪ x‬ת ש ט רו ת‬
‫ה חו ב ש חייבי ם לו‪ p x ,‬ה ש בי עי ת מ ש מ ט תו ‪ x‬פילו מן ה תו ר ה‪ ,‬שנ ‪ x‬מר‪ :‬ו ‪ x‬שר י הי ה‬
‫לך ‪ x‬ת ‪ x‬חי ך ת ש מ ט ידיך‪ ,‬ד היינו כ ש ‪ x‬ת ה תו ב ע ‪ x‬ת ‪ x‬חיך‪ ,‬ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪ x ,‬ב ל‬
‫כש ‪ x‬ת ה ה ס ת ל ק ת מ ל ת בו ע ‪ x‬ת ‪ x‬חיך‪ ,‬וכי ת ה דין ה ם ה תו ב עי ם ‪ x‬ת ה חו ב‪ x ,‬ין‬
‫ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת‪ .‬וב ‪ x‬ה ל ל הזקן ו תיקן ש ה כו ת ב שטר פרוזבול‪ ,‬כ ‪ x‬ילו מסר ‪ x‬ת כל‬
‫חו בו תיו ל בי ת הדין‪ ,‬ו ה ם ה תו ב עי ם ‪ x‬ת החוב‪) .‬שביעית פרק י משנה ב‪ ,‬ד‪ ,‬ובמפרשיםשם‪ .‬תקסה(‬

‫‪ x‬ין הפ רוזבול מו עי ל ‪ x‬ל ‪ x‬כיו ם ש ה ש מי ט ה מדברי ח כ מי ם‪) .‬רמב״ם שמיטה פ״ט הט״ז(‬

‫מ ‪ x‬ח ר ו ‪ x‬נו מ צ ריכי ם בי ת דין ח שוב‪ ,‬ל כ ך יש ל ה ק פי ד ש ה דייני ם ל ‪ x‬י היו קרובים ז ה‬
‫לזה‪ ,‬ובדיע בד ‪ x‬ם היו קרובי ם זה לזה‪ ,‬הפ רוזבול כשר‪) .‬יבי״א חלק י חו״מ סימן ג אות ח(‬

‫לז כו ר א ת ה ל ל הז קן‪...‬‬
‫מ ע ש ה כגביר ‪ x‬ח ד‪ ,‬ש הי ה לו בן סו חר מ צליח‪ .‬בליל ה סד ר‪ ,‬ב ע ת ש הגי עו ל״כורך״‪,‬‬
‫ר ‪ x‬ה ה ‪ x‬ב ‪ x‬ת בנו לו ק ח ‪ x‬ת ה מ צ ה ו ‪ x‬ת המרור‪ ,‬כורך י ח ד כנ הוג‪ ,‬ו ‪ x‬ו מ ר ב כוונ ה‬
‫ובקול רם‪ :‬״זכר ל ה ל ל הזקן ש הי ה כורכן ו ‪ x‬וכלן ב ב ת ‪ x‬חת‪...‬״‪ x .‬מ ר לו ‪ :7 n x‬״ ‪ x‬ל‬
‫ת ש כ ח ל ע שו ת זכר ל ה ל ל הזקן ג ם בערב ר ‪ x‬ש ה שנ ה ‪ x n n‬ל חיי ם טובי ם ולשלום!״‪.‬‬
‫ת מ ה הבן‪ :‬״ ‪ x‬בי‪ ,‬וכי ‪ x‬ו כלי ם כורך בערב ר ‪ x‬ש ה שנ ה?״ ‪ x‬מ ר לו ‪ x‬ביו‪ :‬״בני‪ ,‬שנ ה זו‬
‫ש מי ט ה הי ‪ ,x‬ו ‪ x‬ני מזכירך ש ת ע ש ה פרוזבול‪ ,‬כ ת קנ ת ה ל ל הזקן עליו ה שלום״‪...‬‬

‫נוסח הפרוזבול‬
‫רבותינו תקנו נו סח פרוזבול‪ ,‬ו ‪ x‬ין צורך לטרוח ולבו ‪ x‬דוק ‪ x‬לפני בי ת הדין‪] .‬בדרך כלל‬
‫לקר א ת סוך שנ ת ה ש מי ט ה מ חל קי ם טפסים א לו לציבור בב תי ה כנ ס ת‪ ,‬ברבנות ועוד‪ ,‬ויש ל מ ל או ת‬
‫טופס שטר פרוזבול ו ל ה ח תי ם עליו שני עדי ם כ שרים‪ ,‬וי שמור או תו אצלו[‪ .‬וזהו הנוסח‪ :‬״בפנינו‬
‫ע די ם ה ח תו מי ם מ ט ה‪ ,‬ב א פלוני ו א מ ר לנו‪ :‬היו עלי עדי ם‪ ,‬ש אני מוסר כל חוב שי ש‬
‫לי ל בי ת ה דין א שר פ ה עיר פלוני ת‪ ,‬ה לו א הם‪ :‬הרב פלוני‪ ,‬והרב פלוני‪ ,‬והרב פלוני‪,‬‬
‫ש אג ב הו כל זמן ש א רצה״‪ .‬י כ ת בו ת א ריך‪ ,‬וי ח ת מו שני ה עדי ם‪) .‬תקסח(‬

‫מי הם העדים?‬
‫ל כ ת חי ל ה יקפידו ש ה ע די ם ל א י היו קרובים ל עו ש ה הפרוזבול‪) .‬יבי״א ח״י חו״מ סימן ג אות ח(‬

‫ופ שוט ש ה ע די ם ה ם רק גברי ם ו ל א נשים‪ .‬וצריכי ם ל היו ת יראי ש מי ם שו מרי תו ר ה‬

‫ו מ צוו ת‪ ,‬א ב ל א ד ם העו ב ר ע ל אי סור ל א ת ע ש ה במזיד‪ ,‬פ סול לעדו ת‪ .‬ולכן ה מ תג ל ח‬
‫בסכין או מ ח ל ל ש ב ת פ סול ל ע דו ת‪ ,‬וכן כל כיו צ א בזה‪ .‬ויש או מ רי ם ש ה מ ס ת כ ל‬
‫בטלוויזי ה מ ר או ת א סו רו ת‪ ,‬כיון שעובר על ל א ת ע ש ה מן ה תו ר ה ״ול א ת תו רו א ח רי‬
‫ל ב בכ ם ו א ח רי עיניכם״‪ ,‬פ סול לעדו ת‪ .‬א שר ע ל כן‪ ,‬יקה שני ע די ם כ שרי ם בו ד אי ו ל א‬
‫מפו קפקי ם ח ס ו שלום‪ .‬וכ אן ה מ קו ם ל ה עי ר ל מ ש מ ע אוזנ ם של כ מ ה מ מ ס ד רי‬
‫הקדו שין‪ ,‬שלו ק חי ם ע די ם ש ב א מ ת נר אי ם כ שו מרי תו ר ה ו מ צוו ת‪ ,‬א ב ל אינ ם ש מי ם‬
‫לב ש או ת ם אנ שי ם נ כ שלי ם בעוון הנ״ל‪ ,‬ו ש מ א ה ם פ סולי ם לעדו ת‪) .‬ענף עץ אבות עמ׳ שסג(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪64‬‬

‫ברוזבול באמצעות שליח‬

‫ר שאי ה מ לו ה ל מנו ת שליח שי כ תו ב לו פרוזבול‪) .‬יבי״א חלק ב חו״מ סימן ה( ו הנו ס ח כדלהלן‪:‬‬
‫״בפנינו ע די ם ה ח תו מי ם מ ט ה‪ ,‬ב א פלוני ו א מ ר לנו‪ :‬פלוני ש ל חני ש ת היו ע די ם עליו‪,‬‬
‫ש מוסר כל חוב שי ש לו ל בי ת ה דין א שר פ ה עיר פ לוני ת‪ ,‬ה לו א הם‪ :‬הרב פלוני‪,‬‬
‫והרב פלוני‪ ,‬והרב פלוני‪ ,‬שיגב הו כל זמן שירצה״‪ .‬י כ ת בו ת א ריך‪ ,‬וי ח ת מו ה עדי ם‪.‬‬

‫זמן כתיבת הברוזבול‬

‫כו ת בי ם א ת הפרוזבול ל ק ר א ת סוף שנ ת ה ש מי ט ה‪ ,‬ו ה כ תי ב ה מו עי ל ה לכ ל ה חו בו ת‬
‫ש היו קוד ם סידור הפרוזבול‪ ,‬א ב ל חו בו ת ש ה לו ה ל א ח ר מכן‪ ,‬אינ ם כלולי ם בפרוזבול‬
‫ו ה ש בי עי ת מ ש מ ט ת או ת ם‪ ,‬א ל א א ם כן י ע ש ה פרוזבול נוסף‪) .‬תקסט(‬

‫ל אור ה א מו ר לעיל‪ ,‬ש ה מ לו ה כסף ל ח ב רו ול א קבע מו ע ד לפירעון‪ ,‬אינו ר ש אי‬

‫ל תו ב עו ב תו ך שלו שי ם יום‪ ,‬נ מ צ א ש ה כו ת ב פרוזבול ב חו ד ש אלול‪ ,‬ו א ח ר כך ה לו ה‬
‫עוד ל א ח רי ם ול א קבע מו ע ד לפירעון‪ ,‬אינו צריך ל כ תו ב פרוזבול שני‪ ,‬כי ב ל או ה כי‬
‫ה ש בי עי ת אינ ה מ ש מ ט ת ל חו בו ת הל לו‪ ,‬כיון ש מו ע ד הפיר עון ש ל ה ם רק ל א ח ר שנ ת‬
‫ה ש מי ט ה‪ .‬א ל א א ם כן קבע א ת מו ע ד הפיר עון ב חו ד ש אלול‪ ,‬שאז ה ש בי עי ת‬
‫מ ש מ ט ת‪ ,‬ועל ז ה יצטרך פרוזבול נוסף‪) .‬תקעא(‬

‫פרוזבול אפ ש ר ל כו ת בו ב לי ל ה‪ ,‬כי אין ז ה כ מ ש פ ט מ מ ש שדני ם או תו רק ביום‪ .‬ש ה רי‬

‫ג ם א ם היו ה דייני ם או ה ע די ם קרובים ל מ לו ח‪ ,‬הפ רוזבול כשר‪) .‬יבי״א ח״י חו״מ ג ח(‬

‫יתומים קטנים‬
‫י תו מי ם קטני ם ש הלוו‪ ,‬אינ ם צ ריכי ם ל כ תו ב פרוזבול‪ ,‬כי בי ת ה דין הו א א בי ה ם של‬
‫הי תו מי ם‪ ,‬ו א ם כן חו בו תי ה ם כ אילו כבר מסורי ם ל בי ת דין‪) .‬תקעו(‬

‫קובות צדקת וגמילות חסדים‬

‫מנ ה לי קופו ת צ ד ק ה וג מ״חי ם‪ ,‬מעיקר ה דין אינ ם צ ריכי ם ל כ תו ב פרוזבול‪ ,‬שנ ח ש ב‬
‫כ אילו נ מסרו כל חו בו ת ה צ ד ק ה ל בי ת הדין‪) .‬חו״מ סימן סז סעיף כח‪ .‬יבי״א חלק י חו״מ סימן ג אות טז(‬

‫בנקים‬
‫מנ ה לי בנקי ם חייבי ם ל ע שו ת פרוזבול‪ ,‬ודי בפרוזבול א ח ד לכ ל חו בו תי ה ם‪) .‬יבי״אשם(‬

‫לא עעזח ברוזבול‬

‫מי ש ל א ע ש ה פרוזבול‪ ,‬ונזכר בערב רא ש ה שנ ה ס מו ך ל ש קי ע ה או א פי לו בבין‬
‫ה ש מ שו ת‪ ,‬י א מ ר ע ל פ ה א ת נו סח הפרוזבול בפני שני עדי ם‪ ,‬ויגב ה חובו תיו‪) .‬תקעט(‬

‫מ לו ה ש ל א ע ש ה פרוזבול‪ ,‬א סו ר לו לג בו ת א ת חו בו תיו מ הלווי ם‪ .‬ו א ם ב א ה לוו ה‬

‫ל של ם לו‪ ,‬י א מ ר לו ה מ לו ה‪ :‬״ מ ש מ ט אני‪ ,‬ו אינך חייב לי״‪] ,‬בלומר‪ ,‬עוזב אני א ת ה חו ב‪,‬‬
‫ולבן אינך חייב לי[‪ .‬ו א ם א מ ר לו הלוו ה‪ :‬״אף ע ל פי כן רצוני ש ת ק ב ל ממני״‪ ,‬יקבל‬
‫ממנו‪ .‬ו ל א י א מ ר ה לוו ה שנו תן א ת ה כ ס ף בפירעון‪ ,‬א ל א ב מ תנ ה בלבד‪ .‬ו א ם נ תן א ת‬
‫הכ סף ו ל א א מ ר שנו תנ ם לו ב מ תנ ה‪ ,‬י אריך ע מו בדיבורי ם ע ד שי א מ ר כן‪ .‬ו א ם עדיין‬
‫ל א א מ ר כן‪ ,‬ל א יקה ה מ לו ח א ת הכ ס ף‪ ,‬א ל א יחזיר ם לו‪) .‬שו״ע חו״מ סימן סז סעיף לו‪ .‬תקפח(‬
‫‪65‬‬ ‫‪ 3‬ה ‪ 3 7‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫רוח חכמים נוחה הימנו‬

‫לווה המחזיר ‪ x‬ת חובו ‪x‬חר השביעית בתור מתנה‪ ,‬רוח חכמים נוחה הימנו‪) .‬תקפח(‬

‫חסידים ואנשי מעשה‬

‫]אפילו‬ ‫הרוצה להתחסד ולקיים מצות ׳שמיטת כספים׳ ממש‪ ,‬ילוה לחברו מעט כסף‬
‫חצי שקל[ ל ‪x‬חר שכתב פרוזבול‪ ,‬ויקבע ‪ x‬ת זמן הפירעון קודם ר ‪x‬ש השנה‪ ,‬ו ‪x‬ז‬
‫כשיבו ‪ x‬חברו להחזיר לו ל ‪x‬חר השמיטה‪ ,‬י ‪x‬מר לו‪ :‬׳משמט ‪x‬ני׳‪ ,‬ול ‪ x‬יקבל ממנו‪.‬‬
‫] שנאמר ׳וזה דבר ה ש מי ט ה׳‪ ,‬שבדיבורו מקיים א ת מ צו ת ה ש מיט ה[‪) .‬תקפט(‬

‫מצות הקהל‬
‫המקור מן התורה‬
‫נאמר בתורה )דברים פרק לא פסוקים י‪-‬יג(‪ :‬ויצו מעזה אותם לאמר‪ ,‬מקץ עזבע עזנים במעד‬
‫עזנת העזמנזה בחג הסבות‪ :‬בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלהיך במקום אעזר‬
‫יבחר‪ ,‬תקרא את התורה הזאת עד כל ישראל באזניהם‪ :‬הקהל את העם האנעזים‬
‫והנעזים והנזף וגרף אעזר בעזעריך‪ ,‬למען יעזמעו ולמען ילמדו מלאו את ה׳ אלהיכם‪,‬‬
‫ועזמרו לעשות את כל דברי התורה הז‪-‬את‪ :‬ובניהם אעזר לא ןדעו‪ ,‬יעזמעו ולמדו‬
‫ליראה את ה׳ אלהיכם כל הןמים אעזר אתם חיים על דזאדמה‪ ,‬אעזר אתם עברים‬
‫את הירדן עזמה לרעזתה‪.‬‬

‫בזמן בית המקדש‬

‫כתב הרמב״ם )הלכות חגיגה פרק ג‪ ::‬מצות עשה להקהיל את כל ישראל‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים‬
‫וטף‪ ,‬בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל לבית המקדש‪ ,‬ולקרוא באוזניהם מן התורה‬
‫פרשיות המזרזות אותם בקיום המצוות‪ ,‬ומחזקות את ידיהם בדת האמת‪.‬‬

‫אימתי היו קוראים? במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות‪ ,‬שהוא תחילת ימי‬
‫חולו של מועד של השנה השמינית‪ ,‬והמלך הוא שהיה קורא באוזניהם‪ .‬כיצד הוא‬
‫קורא? תוקעים בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם‪ ,‬ומביאים במה‬
‫גדולה‪ ,‬והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו את קריאתו‪ ,‬וכל ישראל העולים לחג‬
‫מתקבצים סביבו‪ ,‬ופותח ורואה ומברך‪ ,‬וקורא כמה פרשיות מחומש דברים‪ ,‬ומברך‬
‫שבע ברכות‪ ,‬ובברכה האחרונה מתחנן ומתפלל לטובת ישראל כפי יכולתו‪.‬‬

‫אפילו חכמים גדולים שיודעים את כל התורה כולה‪ ,‬חייבים להכין לבם לשמוע‬
‫באימה ויראה וגילה ברעדה‪ ,‬כיום שניתנה בסיני‪ ,‬שלא קבעה הכתוב אלא לחזק‬
‫את דת האמת‪ .‬ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הקב״ה הוא שומעה‪,‬‬
‫שהמלך שליח הוא להשמיע את דברי האל יתברך‪ .‬עד כאןמדבריהרמב״ם‪.‬‬

‫זכר למצות הקהל‬

‫יהי רצון שיזכה אותנו בורא עולם שכבר קודם חג הסוכות שאחר השמיטה הבאה‬
‫עלינו לטובה ]סוכות ה׳ ת ש ס״ ט[‪ ,‬נזכה שיבנה בית המקדש‪ ,‬ונקיים ׳מצות הקהל׳ מן‬
‫התורה כדת וכדין‪ ,‬ומלך המשיח יקרא בספר התורה לאוזני כל קהל ישראל‪ .‬אך אם‬
‫עוונותינו יגרמו ועדיין לא יבנה בית המקדש‪ ,‬יש נוהגים לעשות ׳זכר למצות הקהל׳‪,‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪66‬‬

‫ולהת ‪x‬סף ברוב עם ב ‪ x‬חד מימי חול המועד סוכות בשריד בית מקדשנו ׳הכותל‬
‫המערבי׳ ‪x‬ו בבתי כנסיות שבכל עיר ועיר‪ ,‬ולקרו ‪ x‬מתוך ספר התורה חלק‬
‫מהפרשיות שהיה קור ‪ x‬המלך בזמן בית המקדש‪] .‬המלך היה מתחיל חומש דברים עד סוף פרשת שמע‬
‫)ו‪ .‬ט(‪ .‬ומדלג לוהיה אם שמוע )יא‪ .‬יג‪-‬כא(‪ ,‬ואח״ב עשר תעשר )יד‪ .‬כב‪-‬כט( עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב )סוף פרק כח(‬
‫)רמב״ם חגיגה פ״ג ה״ג([‪ .‬וטוב להבי ‪ x‬תלמיד חכם במעמד זה שידבר דברי חיזוק‬
‫והתעוררות‪ ,‬כי זו המטרה בקריאה זו‪ ,‬שנאמר‪ :‬למען יעזמעו ולמען ילמדו ויראו את‬
‫ה׳ אלהיכם‪ ,‬ועזמרו לעשות את כל דברי התורה הז‪-‬את‪ .‬כמו שכותב הרמב״ם‪ :‬לזרז‬
‫את העם בקיום המצוות‪ ,‬ולחזק את ידיהם בדת האמת‪.‬‬

‫מדוע מקיימים מצות הקהל דווקא בסוכות של מוצאי שביעית?‬

‫תכלית השמיטה להראות שהעולם הזה הוא הבל‪ ,‬והעיקר הוא עבודתו יתברך‪,‬‬
‫וכדי להודות בזה‪ ,‬הפקיר האדם את כל אשר לו בשביעית‪ .‬ובמוצאי שביעית‪ ,‬כאשר‬
‫עם ישראל כבר מודרכים בדרך ישרה זו‪ ,‬לבטל את ענייני העולם הזה‪ ,‬זו השעה‬
‫הרצויה להשריש בליבם עבודת ה׳ יתברך‪ .‬ולכן גם נצטווינו זאת בזמן ישיבתנו‬
‫בסוכה‪ ,‬שאף היא באה להראות שכל חיינו כאן בעולם הזה ־ בדירת ארעי הם‪.‬‬
‫באופן זה מצטרפים שני הזמנים האלה‪ ,‬שבהם ילמד האדם שלא יעשה שום דבר‬
‫עיקר‪ ,‬כי העיקר הוא אך ורק עבודתו יתברך! )מעם לועז דברים ח‬

‫הפרשת חלה‬
‫דברי אגדה‬
‫מהי הברשת חלה?‬
‫נאמר בתורה )במדבר טו יח‪-‬כן‪ :‬״דבר אל בני ישראל ואמרת אלחם‪ ,‬בבאכם אל הארץ‬
‫אעזר אני מביא אתכם עזמה‪ ,‬ודזןה באכלכם מלחם דזארץ ־ תרימו תרומה לה׳‪.‬‬
‫ראעזית ערסתכם חלה תרימו תרומה״‪.‬‬

‫מטעמי המצוה‪ ,‬מפני שחייו של האדם תלויים במזונות‪ ,‬ורוב העולם יחיו בלחם‪.‬‬
‫רצה הקב״ה לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו‪ ,‬כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה‪,‬‬
‫ונקבל בה זכות בנפשנו‪ ,‬ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש‪ .‬גם למען יחיו בו‬
‫משרתי ה׳ הכוהנים העוסקים תמיד בעבודתו‪ ,‬בלי יגיעה כלל‪ ,‬שהרי בתרומה‬
‫שמביאים להם מהדגן יש להם עמל‪ ,‬לנקות את החיטים ולטחון אותן‪ ,‬אבל במצוה‬
‫זו‪ ,‬יבוא להם חוקם‪ ,‬מבלי צער ויגיעה כלל‪) .‬ספר החינוך מצוהשפה(‬

‫בזכות חלה‪ ,‬מעשרות וביכורים ‪ -‬נברא העולם‬

‫אמר רב הונא בשם רב מתנה‪ :‬בשביל שלושה דברים נברא העולם‪ :‬בשביל חלה‪,‬‬
‫בשביל מעשרות‪ ,‬ובשביל ביכורים‪ .‬מנין? שנאמר‪ :‬״בראשית ברא אלקים את השמים‬
‫ואת הארץ״‪ ,‬דהיינו בשביל חלה‪ ,‬מעשרות וביכורים שנקראו ראשית‪ ,‬ברא הקב״ה‬
‫את העולם‪ .‬כמו שאמרו חז״ל‪ :‬אין ראשית אלא חלה‪ ,‬שנאמר )במדבר טו(‪ 1‬״ראשית‬
‫עריסותיכם״‪ .‬ואין ראשית אלא מעשרות‪ ,‬שנאמר )דברים יחן‪ :‬״ראשית דגנך״‪ .‬ואין‬
‫ראשית אלא ביכורים‪ ,‬שנאמר )שמותבגן‪ :‬״ראשית בכויי אדמתך״‪) .‬מד״רבראשית‪(K‬‬
‫‪67‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ויש לש ‪x‬ול‪ px nxn ,‬זה תמוה?! הלו ‪ x‬לכ ‪x‬ורה‪ ,‬המעשרות‪ ,‬הביכורים והחלה ־‬
‫הריהם ניתנים כמס לשבט לוי לפרנסו ולכלכלו‪ .‬תשלום מס ־ הלו ‪ x‬הו ‪x x‬מצעי‬
‫לקיום העם ]לצורך מ תן שרותי ם שונים וכדו מ ה[‪ x ,‬בל ל ‪ x‬מהווה מטרה בפני עצמו?!‬
‫וכיצד נבין ‪ x‬ת דברי חז״ל לעיל שהעולם נבר ‪ x‬בשביל לתת ‪ x‬ת מסים ‪x‬לו?‬

‫ועוד יש להבין‪ x ,‬ם המעשרות הן כמו מס שיש להעלות לכלכלת שבט לוי ־ מדוע‬
‫‪x‬ם כן ‪ x‬סרה התורה ל ‪x‬דם ל ‪x‬כול ‪ x‬ת היבול לפני שהו ‪ x‬מקיים מצוות ‪x‬לו? הלו ‪x‬‬
‫מה זה משנה מתי נותנים ‪ x‬ת המס ־ לפני ש ‪x‬וכלים מן היבול ‪x‬ו ‪x‬חרי?‬

‫אלא‪ ,‬מכאן למדנו מסר חשוב‪ .‬לא תשלום מס בלבד יש במצוות ‪x‬לו‪ x ,‬ל ‪ x‬יחד עם‬
‫זאת מעוה חינוכית גדולה! ומהי?‬

‫ארוני‪ ,‬העצר! ־ מי כאן את הניירות מייצר?!‬

‫טרח אדם ונטע כרם מהפירות החביבים ביותר‬
‫] שבעת ה מיני ם‪ ,‬שנ ש ת ב ח ה ב ה ם ארץ‬
‫י שראל[‪ ,‬הוא מחכה ומצפה לראות יבול יפה‪ .‬והנה לאחר ציפייה ארוכה מתחילים‬
‫להתגלות הפירות הראשונים‪ .‬כמה משובבי עין ולב הם! הנה כבר רוצה הוא‬
‫להושיט את ידו אל הפרי‪ ,‬לברך ׳שהחיינו׳ בהתרגשות‪ ,‬להביאו אל פיו‪ ,‬ליהנות‬
‫מטעמו‪ ,‬ויותר מכך ־ ליהנות מיגיע כפיו‪ .‬הרי אין אלו סתם פירות מהשוק‪ ,‬אלא‬
‫פירות שהוא עמל וטרח עליהם בעשר אצבעותיו! וכבר אמרו חז״ל‪ ,‬שאדם חפץ‬
‫בפרי אחד שלו יותר מעשרה פירות של חברו‪ .‬כמה טרח ועבד‪ ,‬במקצועיות‬
‫ובמומחיות ידע לעשות בכרם את הפעולות הנכונות בעיתוי המדויק‪ ,‬ועכשיו הגיע‬
‫הזמן ליהנות מן הפירות!‬

‫והנה מצווה אותו התורה‪ :‬״עצור!״ ־ ״ראעזית בבורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך!״‬
‫)שמות כג יט(‪ .‬דע לך‪ ,‬כי היבול אינו שלך‪ ,‬לא כוחך ועוצם ידך עשו לך את החיל הזה ־‬
‫זכור נא את ה׳ אלוקיך‪ ,‬כי הוא ־ ורק הוא‪ ,‬הנותן לך כה לעשות חיל‪ .‬הוא הוריד‬
‫את הגשמים והזריח את השמש‪ ,‬הוא הצמיח את הזרע הקטן והרקוב שהיה‬
‫באדמה‪ ,‬וגידל לך ממנו עץ לתפארת‪ ,‬הוא נתן טעם משובח בפירות‪ ,‬והוסיף גם צבע‬
‫משובב עין‪ .‬האם קיימת באיזשהו מקום בעולם ־ מעבדה לייצור פירות באופן‬
‫מלאכותי? לא ולא! גם מתכנתי המחשבים המתוחכמים ביותר‪ ,‬והמעבדות‬
‫המתקדמות ביותר ־ לא יכולות ליצור דבר כזה ״פשוט״‪ ,‬שנקרא ״פרי״‪ .‬רק הבורא‬
‫יתברך בנפלאותיו עושה זאת!‬

‫המסר הזה חוזר על עצמו גם במצות תרומות ומעשרות‪ ,‬בבוא האדם לקצור את‬
‫ראשית תבואתו ־ ״ראעזית דגנך תירעזך ויצהרך‪ ...‬תתן לו״)דברים יח ח‪ .‬שוב תזכור‪,‬‬
‫שאין אתה אדון על שלך‪ ,‬אלא ה׳ הוא בעל הבית האמיתי‪ ,‬ולפני שאתה מתחיל‬
‫ליהנות מן התבואה‪ ,‬עליך להפריש תרומה ומעשר לשמו‪.‬‬

‫עצרי‪ ,‬אשת חיל! מי הנותן לך כח לעשות חיל?‬

‫והנה סוף סוף מביא האדם את התבואה הביתה‪ ,‬מגיש אותה בשמחה לאשתו‬
‫שתכין ותאפה עבורו ועבור משפחתו מיני מאפה טובים‪ .‬כאן זה כבר משהו אחר!‬
‫כאן כבר הכל בשליטה! אשתי היקרה כה מומחית היא באפייה‪ ,‬הלחם היוצא תחת‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪68‬‬

‫ידיה ‪ xin‬משובח מ ‪x‬ין במוהר‪ .‬ב ‪x‬ן בבר ‪x‬ינני תלוי ל ‪ x‬בגשם ול ‪ x‬בשמש‪x ,‬ינני‬
‫נתון לחסדים‪ ,‬ב ‪x‬ן בתוך ביתי‪x ,‬ני בעל הבית! ־ בך הו ‪ x‬חושב בלבו‪ ,‬במודע ‪IX‬‬
‫של ‪ x‬במודע‪.‬‬

‫לוקחת ה ‪x‬שה ‪ x‬ת החיטה‪ ,‬טוחנת ממנה קמח‪ ,‬שמה בקערה ומוסיפה ‪ x‬ת החומרים‬
‫המת ‪x‬ימים ־ הבל במינון המדויק‪ ,‬במומחיות רבה! הנה הבצק בבר תפח בה יפה‪,‬‬
‫הו ‪ x‬מובנס לתנור‪ ,‬והריח הנעים של הלחם ה ‪x‬פוי מתפשט בבית‪ ...‬־ ‪x‬בן‪x ,‬שת‬
‫חיל‪ .‬בשמחה הי ‪ x‬מוצי ‪ x‬ה ‪ x‬ת הלחמים הטריים מן התנור‪ ,‬ותחושת סיפוק ממל ‪ x‬ת‬
‫‪x‬ותה‪ .‬סוף בל סוף‪x ,‬ין זה סתם לחם של ‪x‬נג׳ל‪ ,‬זה לחם שהי ‪ x x‬פתה והבינה‬
‫בעשר ‪x‬צבעותיה‪...‬‬

‫והנה שוב ב ‪ x‬ה התורה ו ‪x‬ומרת‪ :‬״עצור!״ ־ ״ך ‪x‬עזית עריסתכם חלה תרימו‬
‫תרומה‪) "...‬במדבר טו כ(‪ .‬בני היקר‪ ,‬בתי היקרה! דעו לבם בי גם בעבודות הבית‬
‫הפשוטות לב ‪x‬ורה‪ ,‬בביתבם שלבם ־ במקום שהבל בביבול בבר בשליטתבם‪ ,‬גם‬
‫ב ‪x‬ן ־ שום דבר ‪x‬ינו מובן מ ‪x‬ליו‪ ,‬ובלי סיעת ‪ x‬דשמי ‪ ,x‬דבר ל ‪ x‬יצליח בידבם! ובבר‬
‫‪x‬מר ‪ x‬חד מגדולי המוסר‪ :‬״עם סיעת ‪ x‬דשמי ‪ x‬־ ‪x‬פשר לחצות יבשות ו ‪x‬וקיינוסים‪,‬‬
‫‪x‬ך בלי סיעת ‪ x‬דשמי ‪ x‬־ ‪x‬י ‪x‬פשר לעבור ‪x‬ף ‪ x‬ת מפתן הדלת‪...‬״‬

‫לבן‪ ,‬בר ‪x‬ש ובר ‪x‬שונה תרימו מן העיסה תרומה לה׳‪ ,‬ובבך תבינו ותפנימו‪ ,‬בי ה׳‬
‫יתברך ‪ xin‬הנותן לבם בה לעשות חיל‪ ,‬גם ל ‪x‬יש ־ בעבודתו בחוץ‪ ,‬בשדה‪ ,‬וגם‬
‫ל ‪x‬שה ־ בעבודתה בבית‪ .‬״כי ממך הכל‪ ,‬ומןלך נתנו לך!״)דבריהימים‪k‬כט יד(‬

‫‪ x‬ם מפנימים ‪x‬נו ‪ x‬ת המסר העצום הטמון במצוות יקרות ‪x‬לו‪ ,‬ומגיעים ‪ ^x‬להכרה‬
‫ברורה בהשגחת ה׳ עלינו‪x ,‬זי וד ‪x‬י שכד ‪x‬י גם כד ‪x‬י לעולם שייבר ‪ x‬בזכות מצוות‬
‫‪x‬לו‪ .‬כפי שכותב הרמב״ן ז״ל )שמות יג טז(‪ :‬״וכוונת כל המצוות שנ ‪x‬מין ב ‪x‬לקינו‪ ,‬ונודה‬
‫‪x‬ליו שהו ‪ x‬בר ‪x‬נו‪ ...‬ו ‪x‬ין ה׳ יתברך חפץ בזה העולם‪ ,‬מלבד שידע ה ‪ x‬דם ויודה‬
‫ל ‪ x‬לקיו שבר ‪x‬ו״‪.‬‬

‫להניח ברכה אל ביתך‬

‫מצות המעשרות‪ ,‬כ ‪x‬מור ־ מבי ‪ x‬ה לידי ברכה ושפע ביבול שבשדה‪ ,‬מכיון שכ ‪x‬שר‬
‫‪x‬דם מחבר ‪ x‬ת הקב״ה ‪x‬ל עבודתו‪x ,‬זי ה׳ יתברך משפיע עליו שפע‪.‬‬

‫ומנגד‪ ,‬מצות הפרשת חלה‪ ,‬מבי ‪ x‬ה ‪ x‬ת הברכה בתוך הבית פנימה‪ .‬כ ‪x‬שר ה ‪x‬שה‪,‬‬
‫בפעולותיה בבית‪ ,‬מתקשרת עם בור ‪ x‬עולם ומ ‪x‬מינה בברכת ה׳ והשגחתו המלווה‬
‫‪x‬ותה‪x ,‬זי שולח ה׳ ברכה ושפע בביתה ובמעשי ידיה‪.‬‬

‫הו ‪ x‬ש ‪x‬מרו חז״ל )שבת לבס‪ :‬״בעוון חלה ־ ‪x‬ין ברכה במכונס ]בבית[‪ ...‬ו ‪ x‬ם נותנים‬
‫חלה מתברכים‪ ,‬שנ ‪x‬מר )יחזקאל מד לן‪ :‬״וך ‪x‬עזית עריסותיכם תתנו לכהן‪ ,‬להניח ברכה‬
‫אל ביתך״‪.‬‬

‫הברכה באוהל עזל עזרה אמנו‬

‫שרה אמנו ע״ה ־ שלושה דברים מיוחדים היו באוהלה‪ :‬א‪ .‬ענן היה קשור על פתח‬
‫‪69‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ה ‪x‬והל ב ‪x‬ופן תמידי‪ .‬ב‪ .‬הנר שהדליקה לבבוד שבת ־ היה ממשיך לדלוק עד ערב‬
‫שבת הב ‪x‬ה‪ .‬ג‪ .‬היתה ברבה מצויה בעיסה‪) .‬מדרש רבה בראשית פרשהס(‬

‫ובזבות מה זבתה לדברים הללו? בזבות שלוש מצוות המיוחדות ל ‪x‬שה‪ :‬נידה‪ ,‬חלה‬
‫והדלקת הנר‪ :‬בזבות ששמרה על מצות נידה‪ ,‬היה קשור ב ‪x‬והלם ענן של קדושה‬
‫והשר ‪ x‬ת השבינה‪ .‬בזבות הקפדתה על מצות הדלקת נר שבת ־ היה הנר דולק‬
‫מערב שבת לערב שבת‪ .‬ובזבות זהירותה במצות הפרשת חלה ־ זבתה שתמיד‬
‫היתה הברבה שרויה בעיסתה‪) .‬חזקוני בראשית כדסז(‬

‫אדם הראשון ־ חלתו של עולם‬

‫מצות הפרשת חלה מסורה בעיקר בידי האשה‪ .‬ואמרו חז״ל )מדרש רבה בראשית יז(‪ :‬מפני‬
‫מה ניתנה לאשה מצות חלה? בגלל שקלקלה את אדם הראשון‪] ,‬כ שהפ שיל ה או תו‬
‫ב ח ט א עץ ה ד ע ת[‪ ,‬שהיה גמר חלתו של עולם לפיבך ניתן לה מצות חלה‪.‬‬

‫מדוע נקרא אדם הראשון ״חלתו של עולם״?‬

‫מתארת התורה את בריאת האדם בך )בראשית ב ו‪-‬זן; ״ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬והשקה את‬
‫כל נזני האדמה‪ :‬וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפה באפיו נשמת‬
‫חיים ויהי האדם לנפש ךוןה״‪.‬‬

‫מה הקשר בן השקיית האדמה ־ ליצירת האדם? מסביר זאת רש״י‪ :‬״ואד יעלה״ ־‬
‫לצורך ברייתו של האדם‪ ,‬העלה הקב״ה את התהום וממנו הושקו העננים‪ ,‬כדי‬
‫להוריד את המים על העפר ובזה נברא האדם‪ ,‬בגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את‬
‫העיסה‪ ,‬אף כאן ־ ״והשקה״ ואחר כך ״וייצר״‪.‬‬

‫כיוצא בזה אומר המדרש )מדרש רבה בראשית יד א(‪ :‬אמר רבי יוסי בן קצרתה‪ ,‬באשה הזאת‬
‫שהיא מקשקשת עיסתה במים‪ ,‬ונוצרת חלה מביניהם ]מבין ה ק מ ח ו ה מי ם[‪ ,‬כך‬
‫בתחילה ־ ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬ואחר כך ־ וייצר ה׳ אלוקים‪.‬‬

‫האדם ־ יציר כפיו של הקב״ה הוא‪ .‬כל הברואים ־ נאמר בהם לשון ״בריאה״‪ ,‬שה׳‬
‫ברא אותם על ידי דיבור‪ ,‬ורק באדם נאמרה לשון ״יצירה״ ־ ״וייצר ה׳״‪ .‬וכן כתב‬
‫רש״י)בראשית‪ k‬כזן‪ :‬״שהכל נבראו במאמר‪ ,‬והוא ]האדם[ נברא בידים‪ ,‬שנאמר ״ותשת‬
‫עלי כפך״‪ .‬הקב״ה כביכול לש עיסה מעפר וממים ]ויש בכך סודו ת עמו קי ם[‪ ,‬ומהעיסה‬
‫הזאת הרים כביכול ״חלה תרומה״ ־ יצר את האדם‪ .‬לכן נקרא האדם ״איש‬
‫תרומות״‪) .‬מדרש רבה בראשית יד א(‬

‫על ידי הפרשת החלה‪ ,‬שמפרישה האשה מן העיסה המגובלת מקמח ומים‪ ,‬מתקנת‬
‫היא את מה שפגמה בכך ש״קלקלה חלתו של עולם״‪) .‬ניתן לראות הרחבה נפלאה בספר ״אוהל‬
‫רחל״ עמוד‪(99-116‬‬

‫רמז לחינוך הילדים‬

‫רבי משה סופר היה אומר‪ :‬״ראשית עריסתכם‪ ...‬תרימו תרומה״ ־ בעוד ילדכם‬
 ‫‪ 3‬ה ‪ 3 7‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪70‬‬

‫נמצ ‪ x‬בעריסה בר ‪x‬שית חייו‪ ,‬ד ‪x‬גו נ ‪ x‬לנטוע בלבו ‪ x‬הבת תורה ויר ‪ x‬ת שמים‪ .‬ו ‪ x‬ל‬
‫תחבו לבשיגדל‪ ,‬בי יפה שעה ‪ x‬חת קודם‪ .‬ובבל שמקדימים לפעול ולהשפיע על‬
‫הילד הרך‪ ,‬רב הסיבוי שהחינוך יניב פרי הילולים לשם ולתפ ‪x‬רת‪ .‬במו שר ‪x‬ינו‬
‫בתנ ‪ x‬רבי יהושע בן חנניה‪ ,‬ש ‪x‬מר עליו רבו‪ ,‬רבן יוחנן בן זב ‪x‬י‪ :‬״^שרי יולדתו!״ ־‬
‫‪x‬שרי ‪x‬מו‪ ,‬שמיום שנולד היתה מוליבה ‪ x‬ת עריסתו לבית הבנסת‪ ,‬בשביל שידבקו‬
‫ב ‪x‬וזניו דברי תורה!‬

‫הלחם שלא נאכל‬

‫רבי מאירק׳ה ממיר זצ״ל‪ ,‬נסע פעם אחת בדרך‪ ,‬וסר למלון להתפלל שם‪ .‬והנה‪,‬‬
‫הגיעה אל המלון שיירה של עניים שהיו נודדים ממקום למקום עם נשותיהם וטפם‪.‬‬
‫נבנסו העניים אל המלון‪ ,‬ובעלת הבית קיימה בהם מצות הבנסת אורחים בנאה‬
‫וביאות‪ ,‬הגישה לפניהם לחם ותבשיל‪ .‬העניים הרעבים עטו על המזון המוגש‬
‫לפניהם ברעבתנות רבה‪ .‬והנה בין העניים‪ ,‬קלטה עינו של רבי מאירק׳ה ־ עני אחד‪,‬‬
‫איש זקן ובעל צורה‪ ,‬שאצילות שפובה על פניו‪ .‬בחן רבי מאירקה את מעשיו‪ ,‬וראה‬
‫אותו הולך ליטול ידים‪ ,‬בודק את הבלי אם בשר הוא לנטילה ואחר בך נוטל את‬
‫ידיו‪ .‬לאחר מבן לקח פרוסת לחם ורצה לברך עליה המוציא‪ ,‬אך לפתע הניח אותה‬
‫בחזרה ולא רצה לאובלה‪ .‬לקח בעך אחד וישב לאבול‪ ,‬וברך ברבה אחרונה‪ .‬לאחר‬
‫שסיימו העניים את סעודתם‪ ,‬נפנו ללבת לדרבם‪ ,‬וגם הזקן עמהם‪ .‬בינתיים ניגש רבי‬
‫מאירק׳ה עצמו לאבול‪ ,‬אולם בל העת לא משה מנגד עיניו דמותו של הזקן האציל‪,‬‬
‫וטרדה אותו השאלה‪ ,‬מדוע הזקן לא רצה לאבול מן הלחם? לבסוף פנה אל בעלת‬
‫הבית ושאל אותה‪ :‬אמרי נא לי‪ ,‬האם הפרשת חלה מעיסת הלחם הזו? נבהלה‬
‫אשה וקראה בקול‪ :‬אוי לי‪ ,‬בי שבחתי להפריש חלה‪...‬‬

‫אז הבין רבי מאירקה בי אותו עני הוא איש קדוש‪ .‬מיד רתם את מרבבתו‪ ,‬רץ אחרי‬
‫העניים והשיגם באמצע היער‪ ,‬והזקן אינו ביניהם‪ .‬שאלם‪ :‬היבן הזקן שהיה עמבם?‬
‫השיבו לו‪ :‬מדוע תשאל על השוטה הזה? הוא נטפל אלינו בבר מספר שבועות‪ ,‬הולך‬
‫איתנו לבל מקום‪ ,‬אך נוהג בשגעון‪ :‬מידי פעם הולך הוא מאתנו אל בין השיחים‬
‫אשר ביער‪ ,‬מתמהמה שם‪ ,‬ואחר בך הוא חוזר אלינו‪ .‬ופעם בימות הקור הגדול‪,‬‬
‫ראה בריבה של מים קפואים ושבר הקרח וטבל במים שתחת הקרח! שאלם רבי‬
‫מאירקה לאיזה ביוון הלך עבשיו‪ ,‬והראו לו‪ .‬חיפש אחריו ומצא אותו עומד תחת‬
‫אילן אחד‪ ,‬תפוס במחשבותיו‪ ,‬ומראהו בלפיד אש‪ .‬ניגש אליו ואמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬ברבני‪,‬‬
‫ויברבהו‪ .‬לאחר מבן סיפר רבי מאירקה את הסיפור לרבו‪ .‬אמר לו רבו‪ :‬אשריך‪,‬‬
‫שזבית להתברך מפיו הקדוש של הרב רבי לייב שרה׳ס‪ .‬זבותו תגן עלינו ועל בל‬
‫ישראל אמן‪) .‬הבית היהודי ת(‬

‫הלכות הפרשת חלה‬

‫המקור מן התורה‬
‫נאמר בתורה )במדבר טו‪ ,‬יז ‪ -‬כ(; וידבר ה׳ אל מעזה לאמר‪ :‬דבר אל בני ישראל ואמרת‬
‫אלהם בבאכם אל דזארץ אעזר אני מביא אתכם עזמה‪ :‬ודזןה באכלכם מלחם דזארץ‬
‫תרימו תרומה לה׳‪ :‬ראעזית ערכזתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו‬
‫אתה‪ :‬מראעזית ערכזתיכם תתנו לה׳ תרומה לדרתיכם‪.‬‬
‫‪71‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫והיינו‪ ,‬כי נצטווינו מן התורה להפריש מעט מהעיסה‪ ,‬קודם שנ ‪ x‬כל ממנה‪ ,‬ולתת‬
‫‪x‬ותה לכהן שי ‪ x‬כלה בקדושה‪ .‬ומכל מקום היום שכולנו טמ ‪x‬י מתים ו ‪x‬סור ל ‪x‬כול‬
‫‪ x‬ת החלה‪ px ,‬נותנים ‪x‬ותה לכהן‪ x ,‬ל ‪ x‬שורפים ‪ x‬ותה ב ‪x‬ש‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬

‫מצות הלה בזמן הזה‬

‫מצות חלה בזמן הזה‪x ,‬ינה נוהגת מן התורה ‪ x‬ל ‪ x‬מדברי חכמים‪ ,‬שמהתורה ‪x‬ין‬
‫מפרישים ‪ x‬ל ‪ x‬בזמן שרוב ישר ‪ x‬ל ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ x ,‬בל היום שבעוונותינו הרבים‪x ,‬ין‬
‫רוב ישר ‪ x‬ל ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ ,‬החלה נוהגת מדביי חכמים‪) .‬יורה דעהסימןשכבסעיףב(‬

‫בכל מקום‬
‫‪x‬ע״פ שמהתורה מצות חלה ב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל בלבד‪ ,‬מכל מקום תקנו חכמים להפריש‬
‫חלה גם בחוץ ל ‪x‬רץ עם ברכה‪ ,‬כדי של ‪ x‬תשתכח תויה חלה מישר ‪x‬ל‪) .‬סי׳שכבסעיףג(‬

‫טבל‬
‫עיסה של ‪ x‬הופרש ממנה חלה‪ ,‬הריהי ׳טבל׳‪ ,‬ו ‪x‬סורה ב ‪x‬כילה עד שיפריש ממנה‪.‬‬

‫סבק חלה‬
‫המסופק ‪ x‬ם הפריש חלה מהעיסה‪x ,‬ף על פי שבספק בדברי חכמים ‪ ^x‬מקילים‪,‬‬
‫מכל מקום טוב להחמיר ולהפריש בלי ברכה‪) .‬קעש״ע ילקו״י ח״ב תתי(‬

‫שיעור ההברשה‬
‫מן התורה די להפריש ‪x‬פילו כלשהו מהעיסה‪ x .‬בל חכמים נתנו בזה שיעור‪x :‬דם‬
‫ה ‪x‬ופה בביתו‪ ,‬יפריש ‪ 1/24‬מהעיסה‪ ,‬ויתן לכהן‪ .‬ובעל מ ‪x‬פיה‪ ,‬יפריש ‪ .1/48‬ו ‪x‬ולם‬
‫בזמן הזה שבל ‪x‬ו הכי החלה ‪x‬סורה ב ‪x‬כילה‪ ,‬די להפריש כלשהו מהעיסה‪) .‬תתיא(‬

‫זמן ההברשה‬
‫לכתחילה יפריש בגמר הלישה‪x .‬ולם ‪x‬ם שכח‪ ,‬יפריש ל ‪x‬חר ה ‪x‬פייה‪) .‬שכזס״ה(‬

‫מי המבריש‬
‫מ צו ת ה ה פ ר ש ה מו ט ל ת ע ל ב על ה עי ס ה‪ ,‬בין ‪ x‬י ש בין ‪ x‬ש ה‪ x ,‬ל ‪ x‬ש מכיון ש ה ‪ x‬ש ה‬
‫הי ‪ x‬ע ק ר ת ה בי ת ו מ צוי ה יו תר ב בי ת ו ע לי ה מו ט ל ת מל ‪ x‬כ ת ה ‪ x‬פי ה‪ ,‬לכ ך ה טי לו‬
‫ח כ מי ם מ צו ה זו ע לי ה‪ ,‬ו הי ‪ x‬קו ד מ ת ל בעל ה‪ .‬ועוד טע ם‪ ,‬מ שו ם ש הי ‪ x x‬י ב ד ה ח ל תו‬
‫של עול ם‪] ,‬אדם הרא שון‪ ,‬ש הו א ר א שי ת בני ה א ד ם‪ ,‬כ שם ש ה ח ל ה ר א שי ת עריסותיכם[‪ ,‬בזה ש ה כ שי ל ה‬
‫‪ x‬ו תו בע בי ר ה ל ‪ x‬כו ל מ ע ץ ה ד ע ת‪ ,‬וגר מ ה לו מי ת ה‪) .‬אבות דרבי נתן‪ ,‬תיקוני הזוהר‪ .‬תתיח(‬

‫‪ x‬ף על פי ש ל כ ת חי ל ה ה ‪ x‬ש ה מפ רי ש ה ח ל ה‪ ,‬וי כו ל ה ג ם ל עכ ב ב ע ד ב ע ל ה של ‪x‬‬

‫יפרי ש‪ ,‬מ כ ל מ קו ם טוב ש ל פ חו ת פ ע ם ב שנ ה‪ ,‬ת כ ב ד ‪ x‬ת ב ע ל ה שיפרי ש הו ‪ ,x‬כדי‬
‫לזכותו במצוה‪) .‬החיד״א‪ ,‬בן איש חי‪ .‬יבי״א חלק ט סימןקג אות י‪ .‬תתיח(‬

‫שליח ־ מ צו ה ע ל בע ל ה עי ס ה שיפרי ש ב ע צ מו‪ ,‬ש כל ל ג דו ל בידינו‪ :‬״ מ צו ה בו יו תר‬

‫מב שלוחו״‪ x .‬ול ם ב מ קו ם צורך‪ ,‬רש ‪ x‬י ל מנו ת ‪ x‬ת חברו ‪ x‬ו ‪ x‬ת ה מ ש ר ת הי הו די‬
‫שי הי ה שלי חו ל הפרי ש‪ ,‬ויברך ה ש לי ח‪ ,‬ובלבד שי ה ‪ x‬ה ש לי ח בן י״ג שנה‪) .‬תתיט(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪72‬‬

‫קטן ־ ‪x‬ינו יבול להפריש חלה‪ .‬ומבל מקום בדיעבד ‪ dx‬טעה והפריש קטן בן י״ב‬
‫שנה ‪x‬ו קטנה בת י״ ‪ x‬שנה‪ ,‬העיסה מתוקנת ומותרת ב ‪x‬בילה‪) .‬תתיט(‬

‫סומא ־ רש ‪x‬י להפריש חלה‪ ,‬ולברך עליה‪) .‬סימןשכח סעיף ב‪ ,‬ובש״ךשם(‬

‫סרר ההברשה והברכה‬

‫רשאי להפריש בין בשהוא עומד בין בשהוא יושב‪ .‬וקודם ההפרשה מברך‪ :‬״ברוך‬
‫אתה ה׳‪ ,‬אלקינו מלך העולם‪ ,‬אשר קדשנו במעותיו ועונו להפריש חלה תרומה״‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫״ ‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫; י ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫י‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪; 1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪;1 V V‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫״ ‪T‬‬

‫ולוקח מע ט מ ה עי ס ה ואומר; ״הרי זו חלה״‪ .‬ו מכ ל מקום ג ם א ם ל א א מ ר כן‪ ,‬ה פ ר ש תו מועילה‪.‬‬

‫)תתיז‪,‬תתיח(‬

‫שריבה ההלה‬
‫אחר ההפרשה‪ ,‬ישרוף את החלה ]החלק המופר ש מן ה עי ס ה[ באש על הגז‪ ,‬אך לא‬
‫ישרפה בתוך התנור‪ .‬ו ה ט ע ם בזה מ שום ש ה ח ל ה א סו ר ה ב אכי ל ה‪ ,‬ונ מ צ א שנבלע טעם איסור‬
‫בתנור‪ ,‬ובדיעבד א ם שרף א ת ה ח ל ה בתנור‪ ,‬ה תנו ר ל א נאסר‪ .‬ו אם נגעה ה ח ל ה ב עי ס ה ש הי ת ה‬
‫בתנור‪ ,‬י שאל מור ה הו ר א ה א ם מו ת ר ל אוכ ל ה‪ ,‬וכי צד לנהוג בתבנית‪) .‬עיני יצחק רעאבי ח״הרעג‪ .‬ועייןשו״ע‬
‫יו״דסימןקהסעיפיםד‪,‬ה(‬

‫לא יזרוק את החלה לאשפה‪ ,‬שאין לזלזל בקדושת החלה‪ ,‬ומבל מקום בשאי אפשר‬
‫לשרפה‪ ,‬יעטוף את החלה בנייר היטב‪ ,‬ורשאי יהיה לזרקה לאשפה‪) .‬תתיא(‬

‫אחר ששרף את החלה‪ ,‬רשאי לזרקה לאשפה‪ ,‬ביון שבבר נעשתה מצוותה‪ ,‬ואינו‬
‫נחשב במזלזל במצוה‪) .‬תתיא(‬

‫שורף את החלה גם בלילה‪ ,‬ואין צריך לשרפה דוקא ביום בדין קדשים‪) .‬יבי״א ח״י מה(‬

‫אבדה החלה‬
‫אם אבדה החלה‪ ,‬אין צריך להפריש חלה אחרת‪ ,‬שבבר קיים את המצוה‪) .‬תתיא(‬

‫חלה שהתערבה‬
‫חלה שהתערבה בטעות בעיסה‪ ,‬אם יש פי מאה בעיסה כנגד הכמות של החלה‪,‬‬
‫הריהי בטלה ומותרת כל העיסה באכילה‪ .‬אך אם אין פי מאה כנגדה‪ ,‬ילך לחכם‬
‫שיעשה לו התרה‪ ,‬כשם שעושים התרת נדרים‪ ,‬ובהתרה זו חוזרת העיסה להיות‬
‫טבל‪ ,‬ומפריש ממנה שוב חלה‪ .‬ומכל מקום הברכה שברך בתחילה‪ ,‬אינה ברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬כיון שבשעה שברך היתה הברכה כהוגן‪ .‬וכשמפריש חלה שנית‪ ,‬לא יברך‬
‫שוב‪ ,‬שספק ברכות להקל‪) .‬יבי״א ח״א יו״ד סימן כא אות יא(‬

‫שיעור הקמח‬
‫ן הד ר ה ם הו א מ ט ב ע ש הי ה מ צוי‬ ‫שיעור הקמח כדי להתחייב בחלה‪ ,‬הוא‪ 520 :‬דרהם‬
‫בזמנם[‪ ,‬כמבואר ברמב״ם ובשלחן ערוך )סימן שכד(‪ /‬ושיעור הדרהם הוא‪ 3 :‬גרם בדיוק‪.‬‬
‫נמצא שחלש עיסה בשיעור ‪ 1‬קילו ו־‪ 560‬גרם‪ ,‬חייב להפריש חלה עם ברכה‪ ,‬אבל‬
‫בפחות משיעור זה‪ ,‬פטור מלהפריש חלה‪) .‬מהר״ש ויטאל‪ ,‬חסד לאברהם אזולאי‪ ,‬תוספות יו״ט‪ ,‬פתח הדביר‪,‬‬
‫בית דוד‪ ,‬הגר״ח פלאג׳י‪ ,‬תשובה מאהבה‪ ,‬בף החיים‪ ,‬הגרא״ח נאה‪ ,‬הגתנ״פ פראנק‪ .‬יחו״ד ח״ד נה‪ .‬ה״ע ח״ה רבג(‬
‫‪73‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫הפקעת המצוה‬
‫‪x‬סור ללוש עיסה פחות מהכמות הנ״ל‪ ,‬כשכל כוונתו כדי להיפטר מן המצוה‪ x .‬בל‬
‫‪x dx‬ין בכוונתו להיפטר מהמצוה ‪x‬ל ‪ x‬לש מעט מסיבה ‪ x‬חרת‪ ,‬כגון שלש לחג‬
‫הפסח וחושש שהעיסה תחמיץ‪ ,‬בוד ‪x‬י שרש ‪x‬י ללוש מעט‪) .‬סימןשכד סעיף יד‪ .‬תתיב(‬

‫חמשת מיני דגן‬

‫מצות ההפרשה הי ‪ x‬רק מעיסה של חמשת מיני דגן‬
‫]חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כו ס מ ת‪ ,‬שיבול ת שועל‬
‫)תתיב(‬ ‫ושיפון[ ‪ x‬בל עיסה מש ‪x‬ר דברים כקמח תפוחי ‪x‬דמה וכדומה‪x ,‬ין מפריש כלל‪.‬‬

‫עירב כמה סוגי קמח מחמשת מיני דגן‪ ,‬ועשה מהם עיסה‪ ,‬מצטרפים כולם ומפריש‬
‫מהם חלה עם ברכה‪ x .‬בל ‪ x‬ם ל ‪ x‬עירכם בעודם קמח‪x ,‬ל ‪ x‬לש כל מין בפני עצמו‪,‬‬
‫ול ‪x‬חר מכן צירפם יחד‪ ,‬יש ‪x‬ל חכם‪ ,‬כי יש בזה כמה חילוקי דינים‪ ,‬כמבו ‪x‬ר בשלחן‬
‫ערוך )סימן ש כד סעיף! ב(‪.‬‬

‫צירוף! העיסות לחלה‬

‫הלש שתי עיסות קטנות שבכל ‪ x‬חת מהן ‪x‬ין שיעור כדי להתחייב בחלה‪ ,‬ובשתיהן‬
‫יחד יש שיעור ]כגון ‪ 1‬ק״ג ועוד ‪ 1‬ק״גן ־ ה ‪ x‬ם מצטרפות העיסות זו לזו כדי להפריש‬
‫מהן חלה? ־ הדבר תלוי‪ .x :‬בסוגי העיסות‪ .‬ג‪ .‬ב ‪x‬ופן הצירוף‪ .‬כדלהלן‪.‬‬

‫סוגי העיסות ־ עיסות ש ‪x‬ינו מקפיד ‪ x‬ם יתערבו יחד ־ מצטרפות לחלה‪x ,‬ולם ‪ x‬ם‬
‫מקפיד של ‪ x‬יתערבו העיסות יחד‪ ,‬כגון ש ‪ x‬חת מתוקה ו ‪ x‬חת מלוחה‪ x ,‬חת בצק‬
‫עלים ו ‪ x‬חת בצק שמרים ‪x‬ו בצק פריך וכיוצ ‪ x‬ב ‪x‬לו ־ ‪x‬ינן מצטרפות לחלה‪) .‬תתיג(‬
‫שתי חברות הלשות כל ‪ x‬חת ‪ x‬ת עיסתה‪x ,‬פילו ‪ x‬ם העיסות נוגעות ממש ‪ x‬חת‬
‫בשניה‪x ,‬ינן מצטרפות לחלה‪ ,‬כיון שבדרך כלל מקפידות שהעיסות ל ‪ x‬יתערבו יחד‪.‬‬
‫‪x‬ך ‪ x‬ם ‪x‬ינן מקפידות‪ ,‬מצטרפות לחלה‪) .‬תתיד‪ ,‬תתכב(‬

‫עיסה גדולה שרוצה לחלקה לשני טעמים‪ ,‬למשל‪ :‬חלק לבצק מתוק וחלק לבצק‬
‫מלוח‪ ,‬כיון שמקפיד של ‪ x‬יתערבו זה בזה‪ ,‬פטור מחלה‪) .‬חזוןאיש(‬

‫שתי עיסות שכל עיסה מקמח של שנה ‪ x‬חרת‪x ,‬ינן מצטרפות לחלה‪ .‬ו ‪ x‬ם עירב‬
‫קמח חדש וקמח ישן ולש ‪ x‬ותם יחד‪ ,‬מצטרפות לחלה‪) .‬רמב״ם ביכורים פ״ז ה״ד‪ ,‬ומהר״י קורקוס(‬

‫אופן הצירוף ־ גם כשהעיסות מצטרפות זו לזו‪ ,‬הו ‪ x‬דוק ‪ x‬כשהניח ‪ x‬ת העיסות‬
‫קרובות אחת לשניה באופן שנוגעות זו בזו ונדבקות קצת‪ ,‬עד שכאשר יפרידו אותן‪,‬‬
‫הן תולשות בצק אחת מהשניה‪ .‬אך אם רק נוגעות זו בזו‪ ,‬פטורות מחלה‪) .‬תתיג(‬

‫אופן נוסף שבו מצטרפות העיסות לחלה‪ :‬אם נתן את העיסות בתוך סל או כלי עם‬
‫דפנות‪ ,‬כל העיסות שבתוך הדפנות מצטרפות‪ ,‬בין אם הן אפויות ובין אם לא‪ .‬אך‬
‫אם הניחן במגש שאין לו שוליים‪ ,‬אינן מצטרפות ופטור מחלה‪ .‬ומכל מקום אם‬
‫לאחר שהניחן במגש‪ ,‬חזר והניחן בכלי‪ ,‬חייב בחלה‪) .‬תתע(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪74‬‬

‫ולכן הלש כמה עיסות קטנות‪ ,‬כגון לחמניות‪ ,‬ו ‪ x‬פה ‪ ,p ix‬ול ‪ x‬חר ה ‪x‬פיה נתן ‪ x‬ת כל‬
‫הלחמניות בקערה‪ ,‬הכלי מצרפן להתחייב בחלה‪ .‬וצריך שכל הלחמניות יהיו בתוך‬
‫דפנות הכלי‪ ,‬ול ‪ x‬תצ ‪ x‬לחמניה ‪ x‬חת שלימה חוץ לדפנות‪ ,‬ש ‪x‬ז הי ‪ x‬ל ‪ x‬תצטרף‪.‬‬

‫כשם שהסל מצרפן‪ ,‬כך ‪ dx‬כיסה ‪x‬ותן במפה‪ ,‬מצטרפים וחייב בחלה‪) .‬תתיג(‬

‫מה שמועיל צרוף הלחמניות בכלי ‪x‬ו במפה‪ ,‬פשוט שהו ‪ x‬רק ב ‪x‬ופן ש ‪x‬ינו מקפיד‬
‫שיתערבו בעודם עיסה יחד‪ x ,‬בל ‪ x‬ם מקפיד של ‪ x‬יתערבו יחד בעודם עיסה‪ ,‬כגון‬
‫לחמניות מתוקות עם לחמניות ש ‪x‬ינן מתוקות‪x ,‬ינם מצטרפים‪) .‬הב״ש כסףמשנה(‬

‫יש ‪x‬ומרים‪ ,‬שגם הפריזר נחשב ככלי המצרף ‪ x‬ת העיסות להתחייב בחלה‪ .‬ולכן ‪ x‬ם‬
‫לש עיסה קטנה והקפי ‪x x‬ותה‪ ,‬ול ‪x‬חר מכן לש עיסה קטנה נוספת והקפי ‪x x‬ותה‪,‬‬
‫]כגון ש א פ ה בורקס גבינה ו הקפי א‪ ,‬ו ל מ ח ר ת א פ ה שוב בורקס גבינה ו ה קפי א‪ ,‬ובכל הבורקסים י חד‬
‫־ טוב לתת ‪ x‬ת כל העיסות בכלי ‪x‬חד‪ ,‬כדי שיתחייבו בחלה לכל‬ ‫יש שיעור ח ל הן‬
‫הדעות‪) .‬תתע(‬
‫לש ואפה הרבה עיסות קטנות כנ״ל‪ ,‬ולאחר האפיה הניח ‪ x‬ת כל העוגות ברכב‪x ,‬ין‬
‫הרכב נחשב ככלי לצרפן‪ ,‬ופטורות מחלה‪ .‬אולם אם הניחן בארגז‪ ,‬הארגז מצרפן‬
‫וחייבות בחלה‪) .‬תתיד‪,‬תתטו(‬

‫הלש עיסה גדולה וחילקה לחתיכות בצק קטנות לתת לאחרים‪ ,‬פטור מחלה‪ .‬אבל‬
‫חילקה לחתיכות קטנות ואפה אותן ואח״כ נתן לאחרים‪ ,‬חייב בחלה‪) .‬שכוס״ב‪,‬ש״ח‬
‫הרוצה לצרף עיסות או מיני מאפה יחד להפריש מהן חלה‪ ,‬רשאי לצרף גם עיסות‬
‫או מיני מאפה בעודם קפואים שלא הופרשה מהם חלה‪) .‬תתכד(‬

‫אם לש עיסה גדולה ועבר ולא הפריש ממנה מיד‪ ,‬וחילקה לעיסות קטנות ואפה‬
‫אותן‪ ,‬חייב בחלה‪) .‬בית יוסף סימןשכו(‬

‫מן המוקף‬
‫הלש כמה עיסות גדולות‪ ,‬ושתיהן לפניו‪ ,‬אפילו אחת מתוקה ואחת מלוחה‪ ,‬מפריש‬
‫מאחת על השניה‪ .‬וצריך להפריש ״מן המוקף״‪ ,‬ולכן יתן את העיסות בכלי ויפריש‪.‬‬
‫ואם אי אפשר‪ ,‬די שיהיו מונחים בחדר אחד‪) .‬ב״שקעו‪.‬תתיג(‬

‫אם טעה והפריש חלה שלא מן המוקף‪ ,‬העיסות מותרות באכילה‪ .‬ובשעת הדחק‪,‬‬
‫כגון בערב שבת שהזמן מצומצם‪ ,‬או כדי להציל את אחרים מאיסור טבל‪ ,‬רשאי‬
‫להפריש שלא מן המוקף‪) .‬ה״ה רכג(‬

‫הכירעזת חלה ממצות‬

‫חז״ל אסרו ללוש עיסה יותר משיעור חלה ]‪,560‬ו גרם קמחן למצה לפסח‪ ,‬מחשש שמא‬
‫העיסה תחמיץ‪ .‬ולכן יפרישו חלה לאחר אפיית המצות‪ ,‬שיצרפו אותן בסל‪ ,‬ויזהרו‬
‫שאפילו מצה אחת לא תצא חוץ לסל‪ ,‬או שיכסו עליהם במפה‪ .‬ועדיף להפריש כך‪,‬‬
‫מאשר להדביק את העיסות יחד‪ ,‬מחשש שמא בינתיים יחמיצו‪) .‬תתיד(‬
‫‪75‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫‪ dx‬שכחו להפריש חלה עד שהניחו ‪ x‬ת המצות ב ‪x‬ריזות‪ ,‬יקרבו ‪ x‬ת ה ‪x‬ריזות שיגעו‬
‫‪ x‬חת בשניה בעודן פתוחות וייך ‪x‬ו המצות למעלה‪ ,‬ויפרישו‪ .‬ו ‪ x‬ם כבר סגרו ‪ x‬ת‬
‫החבילות וקשה לפתחן‪ ,‬יניחו ‪ x‬ת כל ה ‪x‬ריזות בכלי גדול‪ ,‬ויפרישו‪) .‬תתטו(‬

‫הברשת חלה ביום טוב‬

‫הלש עיסה קודם יום טוב‪x ,‬ין להפריש ממנה חלה ביום טוב‪.‬‬

‫‪ x‬ם שכח להפריש מהמצות ונזכר בליל הסדר‪ x ,‬ם הו ‪ x‬בחוץ ל ‪x‬רץ‪ ,‬רש ‪x‬י ל ‪x‬כול‬
‫ולשייר מעט‪ ,‬ויפריש במוצ ‪x‬י יום טוב‪ .‬ו ‪ x‬ם הו ‪ x‬ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ ,‬יקה מצות מחברו‪,‬‬
‫ו ‪ x‬ם ‪ px‬שום ‪x‬פשרות להשיג מצות‪ ,‬המפריש יש לו על מה לסמוך‪) .‬תתטז‪ ,‬תתכד(‬

‫המוכר מצות לרבים‪ ,‬ובליל הסדר נזכר של ‪ x‬הפריש מהם חלה‪ ,‬ו ‪x‬ין ב ‪x‬פשרותו‬
‫להודיע להם של ‪ x‬הפריש חלה‪ ,‬יש להתיר לו להפריש חלה עכשו ‪x‬ף ש ‪x‬ינו מן‬
‫המוקף‪ ,‬כדי להצילם מעוון ‪ x‬כילת מצות של ‪ x‬הופרש מהם חלה‪) .‬תתטז(‬

‫הלש עיסה ביום טוב עצמו‪ ,‬מפריש חלה עם ברכה‪ ,‬שהרי ל ‪ x‬היה יכול להפריש‬
‫קודם יום טוב‪ ,‬שעדיין ל ‪ x‬התחייב בחלה‪ .‬ו ‪x‬ולם ל ‪ x‬ישרוף ‪ x‬ת החלה ביום טוב‬
‫‪x‬ל ‪ x‬במוצ ‪x‬י יום טוב‪ .‬ול ‪ x‬חר שהניחה מידו ל ‪ x‬יטלטלה‪ ,‬משום מוקצה‪) .‬תתכג(‬

‫לבבוד שבת ־ גדול השלום‬

‫מנהג טוב ללוש עיסה גדולה בערב שבת לכבוד שבת‪ ,‬ולקיים גם מצות הפרשת‬
‫חלה‪x .‬ולם כל זה בתנ ‪x‬י שהדבר נח לבעלת הבית‪ x ,‬בל ‪ x‬ם הדבר גורם לה לחץ‬
‫וחוסר סבלנות‪ ,‬עדיף של ‪ x‬ת ‪ x‬פה‪ ,‬ויקנו חלות המצויות ברוך ה׳ בכל מקום‪) .‬תתיח(‬

‫לחטוף מצוות‬
‫‪x‬יש ‪x‬ו ‪x‬שה ש ‪x‬ינם ‪x‬ופים‪ ,‬ישתדלו לפחות פעם ‪ x‬חת בשנה ל ‪ x‬פות כדי להרויח‬
‫מצות הפרשת חלה‪ ,‬ובפרט בעשרת ימי תשובה שירבו זכויותיהם‪) .‬בן איש חי‪ .‬תתיח(‬

‫הברשת חלה בשבת‬

‫חז״ל ‪x‬סרו להפריש חלה בשבת‪ ,‬מפני שנר ‪ x‬ה כמתקן‪ ,‬שעד עתה היתה ‪x‬סורה‬
‫העיסה ב ‪x‬כילה‪ ,‬ומעתה מותרת‪ .‬ועל כן‪ ,‬תקנו רבותינו שבעל הבית יש ‪ x‬ל ‪ x‬ת בני‬
‫ביתו בכל ערב שבת‪ :‬״ה ‪ x‬ם הפרשתם חלה?״ מ ‪ x‬חר ובשבת ‪x‬סור להפריש‪ .‬ו ‪x‬ולם‬
‫‪x‬ם ‪x‬ינם רגילים ל ‪ x‬פות בבית‪ x ,‬ל ‪ x‬קונים ‪ x‬ת דברי המ ‪ x‬פה מהחנויות בהכשר‬
‫שבוד ‪x‬י הפרישו מהם חלה כדין‪ px ,‬צריך לש ‪x‬ול ‪ x‬ת בני ביתו‪) .‬או״ח רס ס״ב‪ .‬תתכב(‬

‫היה טרוד בערב שבת ושכח להפריש ׳חלה׳‪ ,‬ונזכר בבין השמשות‪ ,‬רש ‪x‬י להפריש‬
‫לצורך שבת‪ x .‬בל בשבת עצמה‪x ,‬ינו רש ‪x‬י‪ .‬ו ‪x‬פילו בליל הסדר שחל בשבת‪x ,‬ינו‬
‫רש ‪x‬י להפריש מהמצות‪ .‬ו ‪ x‬ם ‪x‬ין לו שום ‪x‬פשרות להשיג מצות מחברו‪ ,‬יתן מצה‬
‫לילד בגיל י״ב שנה‪ ,‬שיפריש משלו על ש ‪x‬ר המצות‪) .‬תתכג(‬

‫שכח להפריש ׳חלה׳ בחוץ ל ‪x‬רץ ונזכר בשבת‪ ,‬רש ‪x‬י ל ‪x‬כול מהלחם בשבת‪ x ,‬ל ‪x‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪76‬‬

‫שישייר מעט מהלחם‪ ,‬ובמוצ״ש יפריש מעט מזה לחלה בלי ברכה‪ .‬ו א ם קרה בן בערב‬
‫פס ח ש ח ל ב ש ב ת שמ שיירים מע ט ל ח ם ב צ מ צו ם ל ש תי ה ס עו דו ת‪ ,‬ומבערים או תו ב ש ב ת בבוקר‬
‫ב הגיע זמן איסו ר ה ח מ ץ‪ ,‬ול א שייך ל שייר ולהפרי ש במוצ״ ש‪ ,‬אז י תנו לקטן בנ״ל‪) .‬תתכב‪ ,‬תתכג(‬

‫אם טעה בהלכה וחשב שגם בארץ ישראל מותר לאכול ולהפריש במוצאי שבת‪,‬‬
‫פשוט שצריך להפריש חלה במוצאי שבת ממה שהשאיר‪) .‬ה״ה רכג‪ .‬תתכב(‬

‫אם טעה והפריש בשבת‪ ,‬מותר לאכול את הפת בשבת‪) .‬תתכג(‬

‫המקבל את השבת קודם השקיעה‪ ,‬ונזכר שלא הפריש חלה‪ ,‬רשאי להפריש עד‬
‫השקיעה‪) .‬תתטז(‬

‫דעת הבעלים‬
‫אין להפריש חלה בלי דעתו של בעל העיסה‪ ,‬אולם האשה אינה צריכה לבקש‬
‫רשות מבעלה על זה‪) .‬תתיט(‬

‫משרתת הלשה עיסה‪ ,‬ואין בעלי הבית בבית לבקש מהם רשות להפריש חלה‪,‬‬
‫וצריכה כבר לאפות את העיסה‪ ,‬רשאית להפריש חלה אף בלי רשותם‪ .‬ומכל מקום‬
‫אם רוצה‪ ,‬תאפה‪ ,‬ולכשיחזרו יפרישו הם או שתבקש רשות מהם‪ .‬וכמובן שתשים‬
‫לב שבטעות לא יאכלו בני הבית מהעיסה קודם שיפרישו ממנה‪) .‬תתיט(‬

‫היסח הדעת‬
‫משגיח כשרות המפריש חלה כמה פעמים במשך היום‪ ,‬לכתחילה יש לו להזהר‬
‫שלא יפסיק בדיבור שאינו מעניין ההפרשה‪ ,‬כיון שהברכה שברך בתחילת היום‪,‬‬
‫חלה על כל ההפרשות‪ .‬ואולם אם טעה ודיבר‪ ,‬אינו חוזר לברך‪ ,‬שספק ברכות‬
‫להקל‪ .‬אך אם עשה הפסק גדול‪ ,‬וכגון שסיים את משמרת הבוקר והלך לביתו‪ ,‬וחזר‬
‫שוב אחר הצהריים‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪) .‬תתיז(‬

‫עיסת יהודי‬
‫עיסה של יהודי חייבת בחלה‪ ,‬אפילו לש אותה גוי‪ .‬אבל עיסה של גוי פטורה מחלה‪,‬‬
‫אפילו לש אותה יהודי‪) .‬תתכא(‬

‫סוגי עיסות החייבות והפטורות‬

‫מעשה אופה‬
‫נאמר בתורה )במדבר טו‪ ,‬יט(; והןה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳‪ .‬ודרשו חז״ל‬
‫מהפסוק >ויקרא כו‪,‬כס; ואפו עשר נעזים לחמכם בתנור אחד‪ .‬שלא נקרא לחם אלא דוקא‬
‫עיסה המיועדת לאפייה‪ ,‬שאז ראויה לבוא למצב של לחם‪ ,‬אבל עיסה המיועדת‬
‫לטיגון בשמן או לבישול במים‪ ,‬הריהן פטורות מחלה‪) .‬סימןשכטסעיף‪(K‬‬

‫בלילה עבה‬
‫גם עיסה שבלילתה עבה‪ ,‬אם מטגנים אותה‪ ,‬כסופגניות‪ ,‬ג׳חנון‪ ,‬מלווח‪ ,‬ביסלי‪ ,‬או‬
‫מבשלים אותה כאטריות‪ ,‬הריהי פטורה מחלה‪ .‬אולם אם אופה אפילו חלק קטן‬
‫מהעיסה‪ ,‬חייבת העיסה בחלה‪) .‬סימןשבט סעיפים ג‪ ,‬ד‪ .‬ה״ע ח״ה רבד‪ .‬עיני יצחק ח״השא(‬
‫‪77‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫קוגל ־ הגם ש ‪x‬ופים ‪ x‬ת הקוגל בתנור ל ‪ x‬חר בישול ה ‪x‬טריות‪ ,‬מכל מקום כיון‬
‫שנעשה ר ‪x‬וי ל ‪x‬כילה כבר בבישול‪ ,‬פטור מחלה‪) .‬מנחת שלמה(‬
‫כבאנה ־ ] מאכל תי מני ו הו א בלילה עב ה ש מני חי ם בכלי סגור‪ ,‬ונותנים ב תנור ו מ תב ש ל מ ה א די ם‬
‫הרבים שבתוכו[‪ ,‬יפריש חלה בלי ברכה‪ .‬ו ה ט ע ם בזה‪ ,‬כי מ ס ת ב ר יו תר ש הו א נ ח שב כ מ ע ש ה‬
‫בי שול ול א כ אפי ה‪) .‬עיני יצחק רצאבי ח״השב(‬
‫עיסה שבלילתה עבה‪ ,‬ולש אותה על דעת לבשלה או לטגנה‪ ,‬ואחר כך חזר בו ואפה‬
‫אותה‪ ,‬חייבת בחלה‪ .‬ואם לש עיסה על דעת לאפות‪ ,‬וחזר בו לבשלה או לטגנה‪ ,‬גם‬
‫כן חייבת בחלה‪ ,‬שכבר התחייבה משעת הלישה‪) .‬סימןשכטסעיףג(‬
‫בלילה רכה‬
‫בלילה רכה שאפה בתנור או במחבת בלי שמן‪ ,‬חייבת בחלה‪ .‬לכן‪ ,‬עוגות המצויות‬
‫כיום הנקראות ׳עוגות הבית׳ או ׳טורט׳ או ׳לקח׳‪ ,‬שבלילתן רכה מאוד‪ ,‬חייבות‬
‫בחלה‪) .‬סימןשכט סעיףב(‬
‫בלילה רכה‪ ,‬שלאחר האפיה עדיין העיסה דקה מאוד כמו ׳בלינע׳ס׳‪ ,‬פטורה מחלה‪.‬‬
‫והעושים ׳לחיח׳ ]מאבל תימני ע שוי נקבים נקבים ל מעלה[‪ ,‬אם הוא דק מאוד‪ ,‬עד כ־‪3‬‬
‫מילימטר‪ ,‬פטור מחלה‪ .‬אבל אם הוא עבה כ־‪ 8‬מ״מ חייב בחלה‪ .‬ומ־‪ 4‬עד ‪ ,7‬יפריש‬
‫בלי ברכה‪) .‬עיני יצחק תנאבישב(‬
‫עיסה עם מי בירות‬
‫לכתחילה אין ללוש עיסה‪ ,‬אם אין בה אחד מהמשקים דלהלן‪ :‬מים‪ ,‬יין‪ ,‬דבש‬
‫דבורים‪ ,‬שמן זית‪ ,‬חלב‪ .‬והטעם בזה‪ ,‬מכיון שאין העיסה ראויה לקבל טומאה אלא‬
‫דוקא אם נגעה במשקים הנ״ל‪ ,‬נמצא שהלש עיסה למשל במיץ תפוזים‪ ,‬אינה‬
‫נטמאת וממילא החלה טהורה‪ ,‬והרי אסור לשרוף חלה טהורה‪ .‬וגם לאוכלה אסור‪,‬‬
‫כיון שכולנו טמאי מתים‪.‬‬
‫עיסה שנלושה באחד מהמשקים דלהלן‪ :‬יין‪ ,‬דבש דבורים‪ ,‬שמן זית‪ ,‬חלב‪ ,‬אפילו בלי‬
‫שום תערובת מים‪ ,‬חייבת בחלה עם ברכה‪ .‬אולם אם עבר ולש אותה בביצים או‬
‫במי פירות בלי מים כלל‪ ,‬יפריש חלה בלי ברכה‪ ,‬ולא ישרפה אלא יעטוף אותה‬
‫ויניחה בצד עד שתתקלקל‪ .‬אך אם עירב בה אפילו מעט מים‪ ,‬יפריש חלה עם‬
‫ברכה‪] .‬ועל כל פנים‪ ,‬בזמנינו רוב ככל הקמח מחיטים שהשרו אותם במים קודם‬
‫לכן‪ ,‬וכבר הוכשרו לקבל טומאה‪ ,‬לבד מחיטים המיועדים לאפיית מצות שאותם לא‬
‫שורים במים[‪) .‬ה״ע ה רכה‪ .‬תתב(‬

‫איסורי כלאיים‬
‫דברי אגדה‬
‫נאמר בתורה )ויקרא יט יטן‪ :‬״את חקתי תעזמרו‪ ...‬שדך לא תזרע כלאים״‪ ,‬דהיינו שאין‬
‫לזרוע שני מינים זרעים יחד‪ .‬ואומר רש״י הקדוש‪ :‬את חקתי תשמרו ־ חוקים אלו‬
‫הם ״גזרות מלך״‪ ,‬שאין טעם לדבר‪ .‬ומסביר הרמב״ן‪ :‬״גזרת מלך״ אין פרושה מצוה‬
‫בלא טעם כלל‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬כי כל אמרות ה׳ אמרות צרופות‪ .‬אלא שלעיתים מלך‬
‫גוזר גזירה שאין העם מבינים את טעמה‪ ,‬והם מקיימים אותה אך ורק מפני יראתם‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪78‬‬

‫מן המלך‪ .‬כך חלק מן המצוות שציוה ה׳ יתברך בתורה‪x ,‬ינן מובנות לנו בשכלנו‪,‬‬
‫‪ x‬בל כולן בטעם נכון ותועלת שלימה‪.‬‬

‫והנה חכמינו ז״ל ה ‪x‬ירו ‪ x‬ת עינינו להבין מקצת מן הטעם של מצוה זו‪.‬‬

‫כ ‪x‬שר בר ‪ x‬הקב״ה ‪ x‬ת עולמו‪ ,‬ציוה שיהיה כל עץ למינהו‪ ,‬וכל בריה ובריה למינה‬
‫־ בלי תערובת‪ .‬ושם הקב״ה בכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולה טובה‬
‫וישרה‪ ,‬לטובת בני העולם ‪x‬שר בר ‪ .x‬ועל כל ‪ x‬חד ו ‪ x‬חד המשיל מל ‪ x‬ך מלמעלה‬
‫להכריחו על פעולתו‪ ,‬כמו ש ‪x‬מרו במדרש )בראשית רבה י ‪ :0‬״ ‪x‬ין לך כל עשב ועשב‬
‫מלמטה ש ‪x‬ין לו מל ‪ x‬ך שמכה ‪x‬ותו ו ‪x‬ומר לו ״גדל!״‪ ,‬וזה שנ ‪x‬מר )איוב לח לגן‪ :‬״הןד;נת‬
‫חקות עזמים <‪ 1‬ם תשים מעזנזרו ב<‪1‬רץ״‪ .‬נמצ ‪ x‬שהמערבב שני מיני זרעים‪ ,‬מעורר‬
‫קטרוג ובלבול בעולם‪ ,‬והקטרוג עלול להבי ‪ x‬למניעת התבו ‪ x‬ה מן העולם‪ .‬וזהו‬
‫שאומר הכתוב‪ :‬״לא תזרע כלאים״ ־ ‪x‬ל תגרום בזריעתך שיכלאו וימנעו הצמחים‬
‫מלגדול‪.‬‬

‫ואם כן מי שמערבב את הדברים נקרא שמערבב את הצורה שקבע הקב״ה‪ .‬ועוד‬

‫שהוא מראה בזה שלא די לו בברואים שברא הקב״ה‪ ,‬והוא רוצה לבוא ולחדש‬
‫בריות חדשות‪ .‬ואינו יודע שכל החי והצומח שברא הקב״ה ־ בראם במנין‪ ,‬לא אחד‬
‫פחות ולא אחד יותר‪ ,‬בגלל הטעמים שרק ה׳ יתברך יודע‪ .‬וכל מי שבא להוסיף‬
‫בריות‪ ,‬מחבל סידורו של עולם‪ .‬והוא מבטל ומונע את אותו מלאך מלקיים תפקידו‪,‬‬
‫שאינו יכול לקיים תפקידו כממונה על אותו מין‪ ,‬שהרי הוא מעורב‪ .‬ונמצא שמזייף‬
‫את החותם שטבע המלך‪ ,‬מלכו של עולם‪) .‬מעם לועז‪ ,‬ובן ספר החינוך מצוה סב(‬

‫הלכות כלאיים‬
‫המקור מן התורה‬
‫נאמר בתורה )ויקרא פרק יט פסוק יט(; את חקתי תעזמרו‪ ,‬בהמתך לא תרביע כלאים‪ ,‬שדך‬
‫לא תזרע כלאים‪ ,‬ובגד כלאים עזענזנז לא יעלה עליך‪ .‬ונאמר )דברים פרק כב פסוקים ט‪-‬יא(; לא‬
‫תזרע כרמך כלאים‪ ,‬פן תקדש המלאה הזרע אעזר תזרע‪ ,‬ותבואת הכרם‪ :‬לא תחרעז‬
‫בעזור ובחמר ידזדו‪ :‬לא תלבעז עזענזנז‪ ,‬צמר ופעזתים ידזדו‪.‬‬

‫והיינו‪ ,‬כי ציונו הבורא יתברך על ארבעה סוגי איסור כלאיים שונים זה מזה‪ ,‬ואלו‬
‫הם‪ :‬א‪ .‬הרבעת בהמה מין עם שאינו מינו‪ .‬ב‪ .‬מלאכה בשתי בהמות יחד מין עם‬
‫שאינו מינו‪ .‬ג‪ .‬גידולי אדמה מין עם שאינו מינו‪ .‬ד‪ .‬לבישת בגד העשוי מצמר ופשתן‬
‫יחד‪.‬‬

‫בחוברת זו שאנו עוסקים במצוות הארץ‪ ,‬נבאר בעזרת ה׳ יתברך את הסוג השלישי‬
‫־ כלאים של גידולי אדמה‪ ,‬מין עם שאינו מינו יחד‪ ,‬ובעיקר את ההלכות המצויות‪.‬‬

‫ג׳ סוגי כלאים‬

‫באיסור כלאים של גידולי אדמה מין עם שאינו מינו‪ ,‬כלולים ג׳ איסורים‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬
‫‪79‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫‪ .x‬כל ‪x‬י ‪x‬ילן‪ .‬ג‪ .‬כל ‪x‬י זרעים‪ .‬ג‪ .‬כל ‪x‬י הכרם‪ .‬ובעזרת ה׳ נב ‪x‬ר להלן ‪ in x‬ל ‪x‬חד‪.‬‬

‫א‪ .‬כלאי אילן‬

‫הרבבה בלבד‬
‫‪x‬ין ‪x‬יסור כל ‪x‬י ‪x‬ילן ‪x‬ל ‪ x‬בהרכבה בלבד ול ‪ x‬בזריעה‪ ,‬והיינו ש ‪x‬סור להרכיב ‪x‬ילן‬
‫ב ‪x‬ילן מין ב ‪x‬ינו מינו‪ ,‬כגון שחותך ענף מעץ תפוח ומרכיב ‪x‬ותו בעץ ‪x‬תרוג‪x .‬ו‬
‫‪x‬ילן מ ‪ x‬כל ב ‪x‬ילן סרק‪x ,‬ו ‪x‬ילן סרק ב ‪x‬ילן מ ‪x‬כל‪x ,‬ו ‪x‬ילן בירק‪ ,‬וירק ב ‪x‬ילן‪x ,‬ו‬
‫ירק בירק‪ x .‬בל זריעת שני מיני ‪x‬ילן שונים‪ ,‬מותרת‪ .‬כגון‪ ,‬זרע של תפוח וזרע של‬
‫‪x‬תרוג ־ מותר לזרעם יחד ב ‪x‬דמה‪ .‬וכן מותר לזרוע זרע של ‪x‬ילן עם זרע של ירק‪,‬‬
‫כגון זרע של תפוח עם זרע של מלפפונים‪ ,‬חוץ מעץ גפן שיש בו פרטים קצת שונים‪,‬‬
‫כפי שיבו‪X‬ר להלן‪) .‬יורה דעה סימן תיה סעיפים‪ ,K‬ג(‬

‫מותר לנטוע שני ‪x‬ילנות סמוכים זה לזה‪ ,‬מין וש ‪x‬ינו מינו‪ ,‬וכן ‪x‬ילן ליד ירק‪ ,‬ו ‪x‬ין‬
‫בזה משום כל ‪x‬ים‪ ,‬כיון של ‪ x‬נ ‪x‬סר כל ‪x‬ים ב ‪x‬ילנות ‪x‬ל ‪ x‬דרך הרכבה‪) .‬קנה(‬

‫מותר להרכיב מין במינו‪ ,‬כגון ענף של ת ‪x‬נים לבנות‪ ,‬בעץ של ת ‪x‬נים שחורות‪ ,‬וכן‬
‫כל כיוצ ‪ x‬בזה‪) .‬קנד(‬

‫הרבבה אילנות סרק‬

‫מותר להרכיב ‪x‬ילן סרק ב ‪x‬ילן סרק‪x ,‬ך על פי שכל ‪ x‬חד מין סרק ‪x‬חר‪x ,‬ולם ‪x‬ילן‬
‫מ ‪ x‬כל ב ‪x‬ילן סרק ‪x‬ו להיפך‪x ,‬סור להרכיב‪) .‬קע(‬

‫בבל מקום‬
‫כל ‪x‬י ‪x‬ילן ‪x‬סורים בכל מקום בין ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל ובין בחוץ ל ‪x‬רץ‪) .‬סימן תנה סעיף‪(K‬‬

‫גוי‬
‫גם הגויים נ ‪x‬סרו בהרכבת כל ‪x‬י ‪x‬ילן‪ ,‬ולכן ‪x‬סור לישר ‪ x‬ל להניח לגוי שירכיב ‪x‬צלו‬
‫ב שדה כל‪X‬י ‪X‬ילן‪) .‬רמב״ם‪ ,‬מאירי‪,‬שו״ע סימן תנה סעיף ב‪ .‬קנה(‬

‫ספק כל ‪x‬ים‪ ,‬כגון להרכיב ענף של תפוז בעץ של ‪x‬שכוליות ־ מותר לומר לגוי‬
‫שירכיב כן בשדה של ישראל‪ .‬מ שום שי ש כ אן ספק ספיקא‪ ,‬שי ש או מ רי ם שכל פירות ה ד ר‬
‫נח שבים למין א ח ד ו מו ת ר אפילו לי שראל ל הרכי ב ם זה בזה‪ .‬ואפילו ת א מ ר ש אינ ם מין א ח ד‪ ,‬ש מ א‬
‫ה ל כ ה כ ד ע ת ה או מ רי ם )תוספות‪ ,‬ריטב״א( ש אין הגוי מ צוו ה על הכ ל אי ם‪) .‬חזון איש‪ .‬קנז‪ ,‬קסח(‬

‫קיום האילן‬
‫אילן שעברו והרכיבו אותו באיסור‪ ,‬יש להקל להשאירו קיים‪ .‬אך טוב שעבודות‬
‫הקרקע בהשקיה‪ ,‬ניכוש ועידור‪ ,‬יתבצעו על ידי גוי‪ .‬ואולם אם כבר התאחה הענף‬
‫ונעשה כאחד עם העץ‪ ,‬רשאי שאך עבודות הקרקע יתבצעו על ידי היהודי‪) .‬יבי״א ח״י‬
‫יו״ד סימןלו(‬
‫שימוש באילן המורבב‬
‫אילן שעברו והרכיבו אותו באיסור‪ ,‬והתאחה ענף ההרכבה באילן‪ ,‬מותר לקחת ענף‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪80‬‬

‫מ ‪x‬ילן זה ולנטעו ב ‪x‬דמה לעשותו עץ חדש‪x ,‬ך ‪x‬ין להרכיבו בעץ ‪ x‬חר ‪x‬פילו ‪inxn‬‬
‫משני המינים שהו ‪ x‬הורכב מהם‪) .‬סימן רעה סעיף ז‪ .‬קעד(‬

‫אכילת הניירות‬
‫פירות היוצ ‪x‬ים מכל ‪x‬י ‪x‬ילן‪ ,‬מותרים ב ‪x‬כילה ‪x‬ף למרכיב עצמי‪) .‬סימןרעהסעיףז(‬
‫שהחיינו‬
‫ה ‪x‬וכל פרי מורכב מכל ‪x‬י ‪x‬ילן‪ ,‬והו ‪ x‬חדש מגידול שנה זו‪ ,‬מברך עליו ׳שהחיינו׳‬
‫ככל פרי חדש‪) .‬כן פסקו היעב״ץ‪ pK ,‬חיים סתהון‪ ,‬יפה ללב‪ ,‬שמח נפש‪ ,‬חינא דחיי ועוד‪ .‬יבי״א חלק ה או״ח סימן יט(‬

‫הרכבת כירות הדר‬

‫לכתחילה ‪x‬ין להרכיב גם פירות הדר יחד‪ ,‬כגון לימון בתפוז ‪x‬ו ב ‪x‬שכוליות וכיוצ ‪,x‬‬
‫ושומר נפשו ירחק מכל זה‪ .‬ומכל מקום ‪ x‬ם כבר הרכיב ‪x‬ותם יחד‪x ,‬ע״פ של ‪x‬‬
‫הת ‪ x‬חה‪ ,‬מותר לקיים ‪x‬ילן זה ולעבוד בו היהודי ‪ x‬ת עבודות הקרקע כעידור‪,‬‬
‫ניכוש‪ ,‬השקיה וכיוצא‪ .‬מ שום שי ש כ אן ספק ספיקא‪ ,‬שי ש או מ רי ם ש כל פירות ה ד ר נ ח שבי ם‬
‫למין א ח ד‪ ,‬ו מו תר אפילו ל הרכי ב ם מ מ ש‪ ,‬ואפילו ת א מ ר ש אינ ם מין א ח ד‪ ,‬ש מ א ה ל כ ה כ ד ע ת‬
‫ה או מ רי ם )הרמב״ם‪ ,‬תוספות‪ ,‬הריטב״א‪ ,‬כל בס ש אין איסור כלל לקיים כ ל אי אילן שכבר נעשו‪) .‬קסח(‬
‫עץ שהרכיבו אותו בצורה מיוחדת שגדלים בו סוגי פירות הדר שונים‪ ,‬וניכר כל פרי‬
‫ופרי בפני עצמו‪ ,‬למשל‪ :‬בענף אחד גדלים תפוזים‪ ,‬ובענף אחר אשכוליות‪ ,‬ובענף‬
‫אחר קלמנטינות‪ ,‬אין לקיימו‪ ,‬מפני שניכר בעליל איסור הכלאים‪) .‬קעב(‬

‫שתילים מורכבים‬
‫הקונה שתילים עם גוש העפר שגדלו בו‪ ,‬כדי לנטעם בגינתו‪ ,‬יקפיד שלא יהיו‬
‫השתילים מורכבים‪ .‬ובדיעבד שכבר קנה‪ ,‬אם הוא שתיל של הרכבת פירות הדר‪,‬‬
‫רשאי לנטעו באדמה‪ ,‬אבל שתיל המורכב משאר מיני פירות‪ ,‬אין להתיר‪ .‬ומכל‬
‫מקום רשאי לקנות לכתחילה שתיל המורכב מפירות הדר‪ ,‬ולתת לגוי שייטע אותו‪.‬‬
‫ו ה ט ע ם בזה מ שום שבפי רו ת ה ד ר יש ספק ספיקא‪ ,‬ש מ א כל פירות ה ד ר נ ח שבי ם למין א ח ד ומו ת רי ם‬
‫ב הרכ ב ה‪ ,‬ואפילו ת א מ ר ש אינ ם מין א ח ד‪ ,‬ש מ א ה ל כ ה כ ד ע ת ה או מ רי ם ש אין הגוי מ צוו ה על‬
‫הכל אי ם‪ .‬וב שאר מיני פירות על ידי גוי‪ ,‬י ש אל מור ה הו ר א ה‪) .‬שמע שלמה ח״ג יו״ד סימן יג(‬

‫ב‪ .‬כלאי זרעים‬

‫זריעת שני מינים‬
‫]חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כו ס מ ת‪,‬‬ ‫אסרה התורה לזרוע בארץ ישראל שני מיני זרעים של תבואה‬
‫שיבולת שועל ושיפון[ או קטניות ]כמו אפונה‪ ,‬פול‪ ,‬עד שים‪ ,‬אורז‪ ,‬שומ שום‪ ,‬פרג וכיוצא בהם[ או זרעוני‬
‫גינה ]כמו זרע של בצל‪ ,‬שום‪ ,‬חציר‪ ,‬ל פ ת וכיוצא‪ ,‬שהזרע ע צ מו אינו ראוי ל מ א כ ל א ל א הפרי היו צ א ממנו[ או‬
‫ירקות יחד‪ .‬אבל שני מיני זרעים של אילן‪ ,‬או אילן עם ירק‪ ,‬מותר לזרעם יחד‪ ,‬כפי‬
‫שבארנו לעיל שאין איסור באילן אלא בהרכבה מין עם שאינו מינו‪) .‬רכז(‬
‫לרכואה‪ .‬לריח‪ .‬לנוי‪.‬‬
‫מותר לזרוע שני מיני צמחים שאינם עומדים לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה‪,‬‬
‫אלא לרפואה או לריח או לנוי‪ ,‬ואין בהם איסור כלאיים‪) .‬רמא(‬

‫מותר לזרוע שני מיני דשאים יחד‪ ,‬אם אינם עומדים למאכל בהמה‪) .‬הרדב״ז‪.‬רלט(‬
‫‪81‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫שני מיני זרעים דומים‬

‫ב תב מרן ב של חן ערוך )סימן תנז סעיפים יד‪ ,‬טו(; יש זרעים שי הי ה ה מין ה א ח ד נפרד לצורו ת ה ר ב ה מפני‬
‫שינוי ה מ קו מו ת ו ה ע בוד ה שעובדי ם בארץ‪ ,‬עד שי ר א ה ב שני מינים‪ .‬ו אע״פ ש אינ ם דו מי ם זה לזה‪,‬‬
‫הו אי ל ו ה ם מין א ח ד אינ ם בל אי ם זה בזה‪ .‬כגון! ה חז ר ת עם חזר ת גלים‪ ,‬ו העול שי ם עם עול שי שד ה‪,‬‬
‫והברי שים ע ם ברי שי שד ה‪ ,‬והבוסבר עם בוסבר הרים‪ ,‬ו ה ח רד ל עם חרדל מצרי‪ ,‬וה שעורים ע ם‬
‫שי בול ת שועל‪ ,‬ו ה בו ס מי ם עם ה שיפון‪ .‬ו מאידך‪ ,‬יש בזרעים שני מינים ש ה ם דו מי ם זה לזה וצור ת‬
‫שני ה ם קרובה ל היו ת צור ה א ח ת‪ ,‬ואך על פי בן הו אי ל ו ה ם שני מינים‪ ,‬הרי ה ם בל אי ם זה ע ם זה‪,‬‬
‫בגון‪ :‬ה צנון ע ם הנפו ס‪ ,‬ו דל ע ת יוני ת ע ם ד ל ע ת מצרי ת‪ ,‬א ע״פ ש ה ם דו מי ם זה לזה‪ ,‬הרי א לו בל אי ם‬
‫זה בזה‪.‬‬

‫יש זרעים ש אך על פי ש ה ם שני מינים בטבעם‪ ,‬א ך הו אי ל ו ה ע לי ם ש ל ה ם דו מי ם זה לזה או‬

‫ש הפי רו ת ש ל ה ם דו מי ם זה לזה דמיון גדול‪ ,‬עד שי ר א ה ב שני גוונים מ מין א חד‪ ,‬עדיין ל א נאסרו‬
‫מ שום בל אי ם זה ע ם זה‪ .‬למ של‪ :‬ה ל פ ת עם ה צנון אינ ם בל אי ם זה בזה‪ ,‬מפני שפי רו תי ה ם שווים‪ .‬ובן‬
‫ה ל פ ת עם הנפו ס אינ ם בל אי ם זה בזה‪ ,‬מפני ש ע לי ה ם שווים‪ .‬א בל צנון ע ם הנפו ס‪ ,‬אך על פי‬
‫ש ה ע לי ם דו מי ם זה לזה והפרי דו מ ה לפרי‪ ,‬הרי א לו בל אי ם‪ ,‬הו אי ל וטעם פרי זה רחוק מ ט ע ם פרי זה‬
‫הרבה‪ .‬ובן בל ביוצ א בזה‪ .‬ע״ב‪ .‬על בן‪ ,‬א ד ם שנ ר א ה לו שי שנם שני מיני זרעים ה דו מי ם זה לזה‬
‫בפירות‪ ,‬בעלי ם ובטעם‪ ,‬ורוצה לזרעם יחד‪ ,‬י שאל מורה הו ר א ה הבקי בעניינים אלו‪ ,‬שיורה לו א ם‬
‫מו תר לזרעם י חד או לא‪ ,‬ול א יסמוך על ע צ מו בלל‪ ,‬לבל יב של חס ו שלום באיסור מן ה תו ר ה‪.‬‬

‫ופשוט ש אין לזרוע א ב טי ח עם מילון י חד‪ ,‬שהרי אינ ם דו מי ם זה לזה בלל‪ ,‬ש ה ע לי ם של ה מילון‬
‫רחבים וארובים‪ ,‬ו של ה א ב טי ח אינ ם רחבים‪ ,‬ויש גם שינוי ניבר ב מ ר א ה ה ע לי ם ביניהם‪ .‬ב מו בן‪,‬‬
‫מ ר א ה הפרי שונ ה זה מז ה‪ ,‬בנ רא ה לעין בל‪ .‬ובן‪ ,‬טעם פרי זה רחוק מ ט ע ם פרי זה‪) .‬שו״ת ציץ אליעזר חלק‬
‫ב סימן יב‪ .‬הר עבי‪ .‬רמג(‬

‫זריעת תבואה‪ ,‬קטניות וירקות עם אילנות‬

‫מותר לזרוע תבואה או קטניות או ירקות יחד עם זרעי אילן‪ ,‬וכן זרעי אילן עם זרעי‬
‫אילן אחר‪ ,‬ואין בזה איסור כלאים‪ .‬ולכן‪ ,‬מותר לזרוע גרעין חיטה עם תפוח‪ ,‬או‬
‫אפרסק עם תפוז‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬שלא אסרה התורה בכלאי אילן אלא הרכבה‬
‫אבל זריעה של מין אחר עם זרע האילן‪ ,‬מותרת בכל ענין‪ .‬לבד מעץ הגפן שדינו‬
‫שונה‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪) .‬סימן תיה סעיף ג‪ .‬רמד(‬

‫קיום הזרעים‬
‫אם עבר וזרע שני מינים האסורים לזרעם יחד מדין כלאי זרעים‪ ,‬אסור לקיימם‪,‬‬
‫וחייב לעקור מין אחד‪ ,‬וכל שכן שאין להשקותם ולעשות את שאר העבודות‪) .‬רלא(‬

‫אכילת הבירות‬
‫פירות שגדלו מכלאי זרעים‪ ,‬לא נאסרו באכילה‪ ,‬ואפילו לזורע בעצמו‪) .‬רלא(‬

‫חוץ לארץ‬
‫אין איסור כלאי זרעים בחוץ לארץ כלל‪ ,‬ולכן מותר לערב לכתחילה כמה מיני‬
‫זרעים ולזורעם יחד‪) .‬סימןתיזסעיףב(‬

‫גוי‬
‫אין איסור כלאי זרעים בגוי‪ .‬ומכל מקום אסור לגנן יהודי לזרוע כלאי זרעים אפילו‬
‫בשדה של הגוי לצורך הגוי‪) .‬סימןתיזסעיףב(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪82‬‬

‫להרחיק את הזרעים‬
‫לבד מן האיסור לזרוע שני מיני זרעים יחד ממש‪ ,‬אסור גם לזרעם סמוכים זה לזה‪,‬‬
‫כדי שלא יהיה נראה כזורע כלאים‪ ,‬ועל כן צריך להרחיק מרחק מסוים בין זרע‬
‫לזרע‪ ,‬שיהיה ניכר המרחק וההבדל ביניהם‪ ,‬ופרטי הדינים בזה רבים‪ ,‬כי תלוי בגודל‬
‫השדה‪ ,‬בצורת השדה‪ ,‬בצורת הגידולים‪ ,‬בסוג הפרי ועוד‪ ,‬על כן בכל שאלה הנוגעת‬
‫למעשה‪ ,‬ישאל מורה הוראה הבקי בעניינים אלו‪) .‬ועיין בסימן רעז סעיפים טז ‪ -‬כא‪ .‬רמד(‬

‫גדר ההכיררה‬
‫בכל מקרה שצריך להרחיק בין זרע לזרע‪ ,‬אם מפסיק ביניהם בגדר גבוה עשרה‬
‫טפחים ]‪ 80‬ס״מ[‪ ,‬מותר לזרוע שני מינים שונים עד סמוך לגדר ממש‪ ,‬שכיון שיש גדר‬
‫מפריד בין מין למין‪ ,‬ניכר שהם מובדלים זה מזה ואינם כלאים‪) .‬סימןרעזסעיףכב(‬

‫אין חובה להפסיק בגדר ומחיצה דוקא‪ ,‬אלא רשאי לעשות כעין מחיצה‪ ,‬דהיינו‬
‫שבין מין למין‪ ,‬ימתח חוט אחד לאורך‪ ,‬ויקפיד שהחוט יהיה בגובה של פחות‬
‫משלשה טפחים ן‪ 20‬ס״מ[ מהקרקע‪ ,‬ולמעלה ממנו ימתח עוד חוט אחד לאורך‪ ,‬בתוך‬
‫שלשה טפחים לחוט הקודם‪ ,‬וכך ימתח עוד שני חוטים לגובה‪ ,‬עד שהחוט האחרון‬
‫יגיע לגובה של עשרה טפחים ן‪ 80‬ס״מ[‪ ,‬והעיקר שיקפיד שבין חוט לחוט יהיה מרחק‬
‫של פחות משלשה טפחים‪ ,‬והרי זה מועיל לו כאילו עשה גדר ממש בגובה של‬
‫עשרה טפחים‪ .‬ש קבל ה בידינו אי ש מפי אי ש ׳ ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני׳ דין זה; ״ של שה טפ חי ם כל בוד‬
‫ןמחובח דמי״‪ ,‬והיינו‪ ,‬שכל ש ס מוך חוט א ח ד ל שני ב פ חו ת מ של ש ה טפ חי ם‪ ,‬נ ח שב ודו מ ה כ אילו ה כ ל‬
‫חיבור א חד‪ ,‬ונ מ צ א שכ אי לו יש כ אן מ חי צ ה מ מ ש של ע שר ה טפחים‪) .‬רמה(‬

‫כמו כן‪ ,‬רשאי לעשות ׳צורת הפתח׳ במקום גדר‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שיעמיד שני קנים משני‬
‫הצדדים שבין מין למין‪ ,‬ויקשור חוט אחד על גביהם למעלה‪ ,‬ורשאי יהיה לזרוע מין‬
‫אחד מצד זה‪ ,‬ומין אחד מצד זה‪) .‬עירובי] דף יא עמוד ב‪ .‬חזון איש‪ .‬רמס‬

‫שבארנון‪ ,‬אין חוששים למה‬ ‫]באופני ה הי ת ר‬ ‫כאשר נראים שני המינים מובדלים זה מזה‬
‫שבאמת יונק מין אחד מחברו‪ ,‬אפילו שהם סמוכים זה לזה‪) .‬רמב״ם הלכות כלאים פרק ד הלכה‬
‫טז‪ .‬סימן רעז סעיף מ(‬

‫שני עציצים סמוכים‬

‫מותר להניח שני עציצים של שני מינים שונים זה בסמוך לזה‪ ,‬מאחר שכל אחד‬
‫ניכר שעומד בפני עצמו‪ .‬ומטעם זה‪ ,‬מותר גם להניח עציץ של מין אחד בתוך גינה‬
‫המגדלת מין אחר‪) .‬שבט הלוי‪ .‬רמח(‬

‫שדהו ושדה חברו‬

‫כל דין ההרחקה שצריך לעשותה בין מין למין‪ ,‬הוא דוקא כשזורע את שני המינים‬
‫בשדהו‪ ,‬אבל הזורע מין אחד בשדהו‪ ,‬מותר לחברו לזרוע מין אחר בשדהו הסמוכה‬
‫לשדה זו‪ ,‬אף על פי שאין הרחקה ביניהם‪ ,‬שנאמר‪ ,‬שדך לא תזרע כלאים‪ ,‬אין‬
‫האיסור אלא כשזורע בשדהו שלו כלאים‪) .‬סימן רעז סעיף כב(‬
‫‪83‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ג‪ .‬כלאי הכרם‬

‫ירק ותבואה בגכן‬
‫‪x‬יסור כל ‪x‬ים נוסף ‪ x‬סרה התורה שהו ‪ x‬מיוחד לעץ הגפן בלבד‪ ,‬ש ‪x‬ין ‪x‬ותו בש ‪x‬ר‬
‫]אולם‪,‬‬‫ה ‪x‬ילנות‪ ,‬והו ‪ :x‬ש ‪x‬ין לזרוע זרע של ירק ‪x‬ו תבו ‪ x‬ה ביחד עם זרע הגפן‪.‬‬
‫ב א מור מו ת ר לזרוע ירק או ת בו א ה בי חד עם זרע של אילן אחר[‪) ,‬סימן רעו סעיף‪ .K‬סימן רעה סעיף ג(‬

‫במו בן‪x ,‬ין לזרוע ירק ‪x‬ו תבו ‪ x‬ה בצדו של עץ הגפן‪ ,‬ובן ‪x‬ין לזרוע גפן בצד ירק ‪x‬ו‬
‫תבו ‪ x‬ה הזרועים‪) .‬סימן רעו סעיפים ב‪ ,‬ג(‬

‫זרע חי ט ה‪ ,‬ש עורה וגפן י חד‪ ,‬או שני מיני ירק וגפן‪ ,‬או מין ירק ומין ת בו א ה וגפן‪ ,‬לוקה מן ה תו ר ה‬
‫פע מיי ם‪ ,‬שנ א מ ר ל א תזרע בד מך ׳בל אי ם׳‪ ,‬ד היינו ל א תזרע בברמך שני מיני זרעים ש ה ם בל אי ם‪,‬‬
‫ולוקה ש תיי ם‪ ,‬א ח ד מ שום כ ל אי זרעים ]שאפילו א ם ל א זרעם בכרם הי ה לוקה‪ ,‬כיון שזרע כל אי זרעים חי ט ה‬
‫ושעורה יחד[‪ ,‬ו א ח ד מ שום כ ל אי הכרם‪) .‬כלאים פרק ח משנה א‪ .‬רמב״ם כלאים פ״ה ה״ג‪ ,‬ובכסף משנה(‬

‫קטניות בגבן‬
‫מדברי חבמים ‪x‬סור לזרוע גם ש ‪x‬ר מיני זרעים‪ ,‬בגון קטניות‪ ,‬בסמוך לעץ הגפן‪.‬‬
‫)רמב״ם כלאים פרק ה הלכה ג‪ ,‬ו‪ .‬רדב״ז וכסף משנהשם‪ .‬סימן רעו סעיף א(‬

‫אילנות בגבן‬
‫מותר לזרוע זרע של בל אילן עם זרע של עץ הגפן יחד‪ .‬ובל שבן שמותר לנטוע ‪ x‬ת‬
‫בל סוגי האילנות בסמוך לעץ הגפן‪) .‬סימןרעוסעיףב(‬
‫באש תעזרובו‬
‫עבר וזרע בלאי הברם ־ בין התבואה והקש והירקות‪ ,‬ובין הענבים‪ ,‬העלים והעצים‪,‬‬
‫נאסרו הבל בהנאה‪ ,‬וצריך לשורפם‪) .‬סימןרעוסעיףג(‬

‫עציצים בגבן‬
‫אסור להניח עציץ עם ירק בברם‪ ,‬בין אם העציץ נקוב ובין אם אינו נקוב‪ ,‬אלא‬
‫שהנקוב אסור מן התורה‪ ,‬וצריך לשורפם‪ ,‬ושאינו נקוב אסור מדרבנן‪ ,‬ומותר‬
‫באבילה‪) .‬סימן תנו סעיפים יב‪ ,‬יז(‬
‫אין להעביר עציץ נקוב עם ירק ־ בתוך הברם‪ ,‬מביון שבשעה שמעבירו יונק העציץ‬
‫מהברם‪ ,‬ונמצא שיונק מהייק והברם יחד‪) .‬סימן רעו סעיף יז(‬

‫צמחו מאליהם‬
‫בלאי הברם שצמחו מאליהם‪ ,‬בגון שהיה לו עץ גפן ונפלו בסמוך לו זרעי מלפפון‪,‬‬
‫ולא ידע מבך בעל הברם וגדלו‪ ,‬אינם נאסרים ומותר לאבלם‪ .‬אולם אם ראה אותם‬
‫קודם שגדלו‪ ,‬חייב לעקור את זרעי המלפפון‪ .‬ואם לא עקרם‪ ,‬אלא הניחם בך‬
‫שיגדלו‪ ,‬נאסרו גם הגפן וגם המלפפונים וצריך לשיוף הבל‪) .‬סימן רעו סעיפים ד‪ ,‬ה(‬
‫הרואה בלאים בברם של חברו חייב לעקור אותם ואפילו בלי רשות מחברו‪ ,‬ואם‬
‫לא עקרם‪ ,‬נאסרו הבלאים בהנאה לרואה שלא עקרם‪ ,‬ולשאר בל אדם הם מותרים‪.‬‬
‫ואם בעל הברם עצמו ראה ולא עקר‪ ,‬נאסרו גם לו וגם לבל אדם וצריך לשורפם‪,‬‬
‫במבואר לעיל‪) .‬סימן רצו סעיף ה(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪84‬‬

‫תקנת בית דין‬

‫בזמנם בשר ‪x‬ו חז״ל שהיו בעלי שדות רבים עוברים על ‪x‬יסור כל ‪x‬ים‪ ,‬תקנו לשלוח‬
‫מטעם בית דין שליחים בבל ר ‪x‬ש חודש ‪x‬דר‪ ,‬והיו מסתובבים בבל השדות לר ‪ x‬ות‬
‫‪x‬ם יש שם בל ‪x‬ים‪ ,‬ו ‪ x‬ם היו מוצ ‪x‬ים בל ‪x‬ים‪ ,‬היו מענישים ‪ x‬ת בעל השדה על ידי‬
‫שמפקירים ‪ x‬ת השדה‪ ,‬ובל הרוצה ליטול יבו ‪ x‬ויטול‪) .‬שקלים פרק ‪ k‬משנה‪,K‬ב(‬

‫עולו ולא עול חברו‬

‫‪x‬ין הבל ‪x‬ים נ ‪x‬סרים ‪ x‬ל ‪ x‬בשהתבו ‪ x‬ה והירק ‪x‬ו הגפן של הזורע‪ x ,‬בל ‪ x‬ם ‪x‬ינם של‬
‫הזורע‪x ,‬ינו יבול ל ‪ x‬סרם על חברו‪ ,‬ש ‪x‬ין ‪x‬דם ‪x‬וסר דבר ש ‪x‬ינו שלו‪ .‬ולבן ‪ x‬ם היה‬
‫ל ‪ x‬חד גפן‪ ,‬וב ‪ x x‬חר וזרע שם תבו ‪ x‬ה בלי ידיעתו‪ ,‬התבו ‪ x‬ה נ ‪ x‬סרת לבעל התבו ‪ x‬ה‪,‬‬
‫‪ x‬בל הגפן ל ‪ x‬נ ‪x‬סר לבעל הגפן‪) .‬סימן תיו סעיף ח‬

‫שאלה! יש ל הבין לכ או ר ה מ ה ה ה ב ד ל בין איסור כ ל אי ם ל ש אר איסורים‪ ,‬ש הרי ידוע א ם לקח א ד ם‬

‫חלב ו שפך ל תוך תב שיל ב שר של חברו‪ ,‬או שפך כל מ א כ ל איסור ל תב שיל של חברו‪ ,‬בוד אי שנ א ס ר‬
‫ה מ א כ ל‪ ,‬ואין אנו או מ רי ם ׳אין א ד ם או סר דבר ש אינו שלד‪ ,‬א ם כן מדו ע כ אן בכל אי ם‪ ,‬ל א או ס ר‬
‫בעל ה ת בו א ה א ת הגפן של חברו? תשובה! נ ר א ה לחלק‪ ,‬ש מ ה ש א מרנו ׳אין א ד ם או ס ר דבר ש אינו‬
‫שלו׳‪ ,‬הו א דו ק א באיסור ה ת לוי ב מ ח ש ב תו של ה א ד ם‪ ,‬א ב ל ב איסור ה ת לוי ב מ ע ש ה‪ ,‬ל א שייך כלל‬
‫זה‪ .‬ו ה באור בזה‪ ,‬כי ב ש אר איסורים כב שר בחל ב וכדו מ ה‪ ,‬אין הד בר תלוי ב מ ח ש ב תו של ה א ד ם‬
‫כלל‪ ,‬שהרי אפילו א ם נפל ה אי סו ר ל תב שיל ב ט עו ת בל א שי מ ת לב כלל‪ ,‬נ א סר ה ת ב שי ל‪ ,‬נ מ צ א ש אין‬
‫ענין לידי ע תו ורצונו של בעל ה תב שיל‪ ,‬ולכן אך א ם א ד ם א ח ר שפך איסור ב תב שילו‪ ,‬נ א סר‬
‫ה תב שיל‪ .‬ל א כן בכל אי ם‪ ,‬ש א ם נפלו מ א לי ה ם וצמ חו‪ ,‬כבר בארנו ש ל א א ס ר ת ם ה תו ר ה כל ש ל א‬
‫נודע לבעל הכ ר ם וקיימם מרצונו‪ ,‬נ מ צ א ש ה אי סו ר תלוי ב מ ח ש ב תו ורצונו של בעל הכ ר ם‪ ,‬לכך גם‬
‫כ ש אד ם א ח ר ב א וזרע ירק או ת בו א ה בכרם של חברו‪ ,‬כל שנ ע ש ה ה ד ב ר ש ל א בידי ע תו ו של א‬
‫ברצונו של בעל הכ ר ם‪ ,‬ל א נאסרו‪) .‬תוספות יבמות דף פג רע״ב(‬

‫בכל מקום‬
‫בל ‪x‬י הברם ‪x‬סורים בבל מקום בין ב ‪x‬רץ ובין בחוצה ל ‪x‬רץ‪ x ,‬ל ‪ x‬שב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל‬
‫‪x‬יסורם מן התורה‪ ,‬ובחוץ ל ‪x‬רץ ‪x‬יסורם מדברי חבמים‪) .‬סימןתיוסעיף‪(K‬‬

‫גוי‬
‫מותר לגוי לזרוע בלאי הברם בקרקע שלו‪ ,‬אבל אין לישראל לעזור לו בלל בעידור‬
‫וביוצא בזה‪) .‬רמב״ם מלכים פ״י ה״ו‪ .‬כלאים פ״ה ה״ה(‬

‫שיעור ההרחקה‬
‫אם יש לו עץ גפן יחיד‪ ,‬ורוצה לזרוע בסמוך אליו ירק או תבואה‪ ,‬מרחיק ששה‬
‫טפחים !‪ 48‬ס״מ[ וזורע‪ .‬והוא הדין אם יש לו שורה ארובה‪ ,‬אפילו של מאה עצי גפן‬
‫זה אחר זה‪ ,‬מרחיק לצידם בשיעוי זה תורע‪) .‬סימן תיו סעיפים לא‪ ,‬לב(‬

‫אולם אם יש לו שורה של גפנים מול שורה אחרת של גפנים‪ ,‬או בל צורה אחרת‪,‬‬
‫מביון שרבו הדינים והחילוקים בזה בסדר העצים‪ ,‬ישאל מורה הוראה הבקי‬
‫בעניינים אלו‪ ,‬שיורה לו אם מותר לזרוע בסמוך לגפן‪] ,‬כמבואר בסימן רצו מסעיף ל א והל א ה[‪,‬‬
‫ולא יסמוך על עצמו בלל‪ ,‬לבל יבשל חס ושלום באיסור מן התורה‪.‬‬
‫‪85‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫שלא להאהיל ־ גם ב ‪x‬ופן שהרחיק כדין מעץ הגפן והותר לו לזרוע שם ירק ‪IX‬‬
‫תבואה‪ ,‬צריך להיזהר שענפי הגפן לא יאהילו על הירק והתבואה‪ ,‬ולכן לא יזרע‬
‫תחת ענפי הגפן כלל‪ ,‬אפילו שהם רחוקים מהירק והתבואה‪) .‬סימןתיוסעיףסה(‬
‫גדר הכיסקה‬
‫כשצריך להרחיק בין עץ הגפן לזרעים‪ ,‬רשאי יהיה להפסיק ביניהם בגדר גבוה‬
‫עשרה טפחים ]‪ 80‬ס״מ[‪ ,‬ואז מותר לו לזרוע את הגפן עד סמוך לגדר ממש‪ ,‬ואת‬
‫הזרעים עד סמוך לגדר מצד שני‪ ,‬שכיון שיש גדר מפריד בין מין למין‪ ,‬ניכר שהם‬
‫מובדלים זה מזה ואינם כלאים‪ .‬ו הו א הדין ש מועיל ל ת ת מ חי צ ה כדין ׳לבוד׳‪ ,‬וכן די ב׳צור ת‬
‫ה פ ת ח׳‪ ,‬כ מ בו א ר לעיל בדין כ ל אי זרעים‪) .‬סימן תיז סעיף כב‪ .‬ריז(‬

‫אחר הרוב‬
‫בחנות שיש חשש שהקישואים שם הם מכלאי הכרם‪ ,‬בכל זאת מותר לקנות מהם‪,‬‬
‫כיון שהולכים אחר הרוב‪ ,‬ורוב הקישואים אינם כלאי הכרם‪) .‬ברכי יוסף‪ ,‬הגרש״ק‪ ,‬חזו״א‪ .‬רכב(‬

‫תערובת הכלאים במאכל‬

‫כלאי הכרם שהתערבו במאכל אחר של היתר‪ ,‬נאסרה כל התערובת באכילה‬
‫ובהנאה‪ ,‬אלא אם כן יש בהיתר פי מאתיים מהאיסור‪ ,‬שאז בטלים הכלאים‬
‫בתערובת ומותר הכל באכילה‪) .‬רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה יד(‬

‫איסור ערלה‬
‫דברי אגדה‬
‫מהי ערלה?‬
‫נאמר בתורה )ויקרא יט כג‪-‬כד(‪ :‬״וכי תבאו אל הארץ‪ ,‬ונטזנתם כל עץ מאכל‪ ,‬וערלתם‬
‫ערלתו את פריו‪ ,‬עזלעז עזנים יהןה לכם ערלים לא ןאכל‪ :‬ובעזנה הרביעת יהןה כל‬
‫פריו קדעז הלולים לה׳‪ :‬ובעזנה החמיעזית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו‪ ,‬אני‬
‫ה׳ אלהיכם״‪.‬‬
‫בשלוש השנים הראשונות לנטיעת אילן ־ הפירות הריהם ״ערלה״‪ ,‬ואסורים‬
‫באכילה‪ .‬״ערל״ פירושו‪ :‬סגור‪ ,‬אטום‪ ,‬סתום‪ ,‬מכוסה‪] .‬בגון; ערל לב = סגור לב‪ .‬ערלה אזנם‬
‫= אוזנם סגורה ו א טו מ ה‪ ,‬אין ה קו ל נבנס בה‪ .‬ערל ש פ תי ם = מג מג ם‪ ,‬סגור ש פ תי ם‪ ,‬בגידי הל שון יש‬
‫או ט ם וסגירות )רמב״ן ויקרא יט כג{[‪ ,‬דהיינו שבשלוש השנים הראשונות הפירות אטומים‬
‫וסתומים מליהנות מהם‪.‬‬
‫ואומר רבנו בחיי)ויקרא יט כג(‪ :‬״כל האוכל מהפרי תוך שלוש השנים‪ ,‬הנה זה כמראה‬
‫עצמו שאין לו חלק בשמים ובארץ‪ ,‬ואין לו חלק בהקב״ה‪ .‬והנה הוא נוטלו בלא‬
‫רשות של מעלה ושל מטה״‪.‬‬
‫נטע רבעי‬
‫בשנה הרביעית הפירות הם ״נטע רבעי״‪ ,‬כלומר‪ :‬כשבית המקדש היה קיים היו‬
‫מעלים אותם לירושלים‪ ,‬ואוכלים אותם שם בקדושה‪ .‬ומטעמי המצוה‪ ,‬שעל ידי‬
‫שיעלה האדם לירושלים וישהה שם‪ ,‬יראה את בית המקדש בתפארתו ־ כהנים‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪86‬‬

‫בעבודתם ולויים בדובנם‪ ,‬ובן יר ‪ x‬ה ‪ x‬ת חבמי וגדולי הדור ־ ובזה יתעורר ליבו‬
‫ל‪ X‬הבת תורה ויר ‪ x‬ת שמים‪] .‬ביום שבעוונותינו הרבים חרב בי ת ה מקד ש‪ ,‬אנו פודים א ת הפי רו ת הללו‪,‬‬
‫במבואר להלן בהלבות[‪,‬‬

‫אשריהם ישראל!‬
‫השבר של מצוה זו הוא גדול מאד‪ ,‬שהרי אין זו מצוה קלה לקיום‪ .‬במה טרחות‬
‫טורח אדם עד שנוטע אילן‪ ,‬והוא עושה בן בדי ליהנות מפריו‪ ,‬והנה הוא בובש את‬
‫רצונו ונמנע מלאבול הפרי וממתין שלוש שנים עד שנהנה ממנו! )מעםלועז(‬

‫דרש רבי יהודה בן פדייא‪ :‬מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון‪ ,‬שלא יבולת לעמוד‬
‫בציווי ה׳‪ ,‬שלא לאבול מעץ הדעת‪ ,‬אפילו שעה אחת‪ .‬והרי בניך ממתינים לערלה‬
‫שלוש שנים! )מדרש רבה בראשית פרשה כא(‬

‫הברדס של בני‬
‫זוברים את הקרה הגדולה לפני מספר שנים? דיווחו אז בעיתונות על חקלאי חוזר‬
‫בתשובה בשם בני בר נור‪ ,‬ממושב בני עטרות‪ ,‬שהיה לו מטע אפרסקים צעיר‪,‬‬
‫שהניב פירות בשנה השניה והשלישית‪ ,‬והוא לא קטף אותם‪ :‬״ערלה!״‪ .‬השבנים‬
‫שלא היו שומרי תורה ומצוות התפלאו ואף לעגו ל״בטלנותו״‪ :‬הוא רואה לנגד עיניו‬
‫פירות נרקבים‪ ,‬סופג הפסדים ־ ושותק?! אבל בני ידע ש״לה׳ הארץ ומלואה״‪ ,‬ואם‬
‫אסור ־ אסור!‬

‫בשנה הרביעית היתה הקרה הגדולה‪ .‬בל העצים של השבנים קפאו‪ ,‬את בל‬
‫הפרדסים נאלצו לעקור ־ ואילו הפרדס שלו הניב אפרסקים לתפארת! מובן‪,‬‬
‫ששילמו לו מחיר גבוה מאוד עבור הפרי הנדיר ־ והמחיר הגבוה ביסה את‬
‫ה״הפסד״ של בל שלוש השנים! )מעיןהשבוע ויקראתלח(‬

‫טעמי המצוה‬
‫הערלה היא מבלל המצוות שהן בגדר ״חוק״ ־ מצוות שאין אנו מבינים את טעמן‬
‫בשכלנו‪ ,‬ואנו מקיימים אותן כגזירת מלך‪ ,‬כי רק ״אלהים הבין דרכה‪ ,‬והוא ןדע את‬
‫מקומה״ )איוב פרק כח כג(‪ .‬אולם מפרשי התורה האירו את עינינו לראות מעט מן‬
‫הטעמים הגנוזים במצוה יקרה זו‪:‬‬

‫לכבד את ה׳ מראשית כירי האדמה‬

‫האדם היהודי ־ כאשר אדמתו מניבה פירות יפים‪ ,‬הוא אינו זוקף את ההצלחה‬
‫לעצמו ־ ליגיעתו הרבה‪ ,‬לחכמתו‪ ,‬למקצועיותו‪ .‬יודע הוא בידיעה ברורה כי ה׳‬
‫יתברך הוא המוריד גשמים‪ ,‬מצמיח פירות‪ ,‬ונותן בהם טעם טוב‪ ,‬וליבו מלא שבח‬
‫והודיה לה׳ יתברך‪ .‬כדי לחזק את הידיעה וההרגשה הזאת‪ ,‬מן הראוי הוא שהאדם‬
‫לא יתחיל ליהנות מפירותיו כלל‪ ,‬עד שיכבד תחילה את ה׳ מראשית פרי אדמתו‪.‬‬

‫אולם בשנים הראשונות לנטיעת האילן‪ ,‬מוציא האילן פירות מועטים‪ ,‬וגם הם אינם‬
‫עסיסיים ומשובחים בטעמם‪ ,‬ואין ראוי להקריב פירות כאלו לפני ה׳ יתברך‪ .‬רק‬
‫‪87‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫מצווים‬ ‫בשנה הרביעית מתחיל ה ‪x‬ילן להוצי ‪ x‬פירות משובחים וטובים‪ ,‬ו ‪x‬ז‬
‫במצות ״נטע רבעי״ ־ להעלות ‪ x‬ת הפירות לירושלים‪ ,‬ול ‪x‬בול ‪ x‬ותם שם בקדושה‬
‫ובטהרה‪ ,‬מתוך שבח והודיה לה׳ יתברך על הברבה ‪x‬שר נתן לנו‪) .‬הרמב״ן‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬חזקוני‪,‬‬
‫ויקרא יט כג(‬

‫ניירות הערלה מזיקות לאדם‬

‫אומר האבן עזרא >ויקרא יט בס‪ :‬״‪...‬וידוע בי הפרי הבא עד שלש שנים‪ ,‬אין בו תועלת‬
‫ומזיק‪ ,‬באשר יזיק לגוף בל דג שאין לו סנפיר וקשקשת‪ ,‬ויזיק לנפש החבמה בשר בל‬
‫עוף דורס והבהמות הטמאות‪ .‬והמשביל יבין״‪.‬‬

‫ובן אומר רבנו בחיי‪ :‬ומדרך הטבע‪ ,‬בי הפרי בתוך שלש שנים הוא מזיק מאד לגוף‪,‬‬
‫מפני שיש בו לחות ־ מושפע מבח יניקת הארץ‪ ,‬ועדיין לא עבר עליו זמן בל בך‬
‫שיתחמם בבה השמש ובבה האויר‪ .‬ועל בן הפרי בלו עפריי מימיי‪ ,‬תגבר עליו‬
‫הליחה מאד‪ ,‬ותזיק לאובלו‪ ,‬בענין הדג שאין לו קשקשת שהליחה גוברת עליו‬
‫ביותר בגלל רוב ליחות המים שהוא שובן בהם במעמקיהם‪ .‬וכןהואברמב״ן‪.‬‬

‫הרהק מן הכישוף ומעבודה זרה‬

‫אומר הרמב״ם )במורה נבוכים ג לז‪ ::‬בזמן ההוא היו לחרטומים ולמבשפים מיני בישוף‪,‬‬
‫שבעת נטיעת האילן היו מפזרים סביבו איזה דבר בישוף‪ ,‬בדי שבבך האילן ימהר‬
‫להוציא את פירותיו מוקדם מהנהוג בטבעו של עולם‪ ,‬ובאשר היה הפרי יוצא‪ ,‬היו‬
‫מביאים אותו לפני העבודה זרה שעשו בשמה את הבישוף ההוא‪.‬‬

‫במובן שמעשים אלו ־ יש בהם איסור חמור של בישוף ועבודה זרה‪ .‬ובדי שחלילה‬
‫אדם לא יתפתה לעשות מעשים חמורים אלו‪ ,‬אסרה התורה בל פרי בשלוש השנים‬
‫הראשונות‪ ,‬בי רוב האילנות באופן טבעי לא יביאו פירות בשנים אלו‪ .‬ובשנה‬
‫הרביעית‪ ,‬באשר גדלים פירות טובים ־ נביא אותם לירושלים ונאבל אותם שם לפני‬
‫ה׳ ־ היפך אבלם אותו לפני עבודה זרה‪.‬‬

‫זיכרון למעשה בראשית‬

‫אומר הבלי יקר‪ :‬במצות הערלה ונטע רבעי יש דמיון וזיברון למעשה בראשית‪.‬‬
‫ביצד? באשר ברא הקב״ה את העולם ־ ברא ביום הראשון את העולם בלו‪ ,‬ובמשך‬
‫ששת ימי הבריאה‪ ,‬קבע וחיזק בל דבר במקומו )עיין רש״י בראשית א יד(‪ .‬ואם בן בל‬
‫הצמחים נבראו בבר ביום הראשון‪ ,‬אך היו מבוסים עד היום השלישי‪ ,‬שבו הם‬
‫צמחו‪ .‬אולם גם ביום השלישי שבבר התחילו לצמוח‪ ,‬עדיין היו מבוסים ולא נראו‬
‫בעולם עד יום רביעי‪ ,‬שבו נתלו המאורות המבשלים את הפירות‪ ,‬במו שנאמר )דכרים‬
‫לג יד(‪ :‬״ממגד תבואות שמש״‪ .‬נמצא שבמשך שלושה ימים היו הפירות מבוסים‬
‫ובלתי נראים‪ .‬ובנגד זה ציוה הקב״ה לעשות זברון למעשה בראשית‪ ,‬שהפירות‬
‫בשלוש השנים הראשונות יהיו ״ערלים״ ־ מבוסים ואטומים מליהנות מהם‪.‬‬

‫והנה ביום הרביעי של הבריאה ־ בבר היו הפירות נראים ומבושלים בראוי‪ ,‬אך‬
‫עדיין לא היה בעולם שום בעל חיים שיאבל אותם‪ .‬ולשם מה היו קיימים? ־ לא‬
‫היה קיומם ומציאותם ביום הרביעי‪ ,‬בי אם להודות ולהלל את הבורא אשר בראם‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪88‬‬

‫]כמו שנ א מ ר או דו ת ה ש מי ם; ״ה ש מי ם מספרים כבוד אל״‪ .‬ע צ ם קיומם מ עיד על כבוד ה׳ ושבחו[‪.‬‬

‫על כן ציוונו הקב״ה במצות ״נטע רבעי״ ־ ״ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש‬
‫הלולים לה׳״!‬

‫רק ביום החמישי לבריאת העולם‪ ,‬כאשר בר ‪ x‬הקב״ה חלק מבעלי החיים‪ tx ,‬החלו‬
‫הבירות לשמש לאכילה‪ .‬וכנגד זה אמרה התורה‪ :‬״ובשנה החמישית תאכלו את‬
‫בליו‪...‬״‪.‬‬

‫אל תחזיק טובה לעצמך!‬

‫טעם נוסף למצות ערלה‪ :‬הקב״ה מביא את עם ישראל אל ארץ ישראל‪ .‬זוהי הארץ‬
‫המסוגלת ביותר לקיום המצוות‪ ,‬להתרוממות רוחנית ולעבודת ה׳‪ .‬יחד עם השבע‬
‫הרוחני הקיים בה ־ קיים בה גם שבע גשמי ־ ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬מלאה כל טוב‪.‬‬
‫וזאת כדי שעם ישראל יוכלו לקיים את התורה בהשקט ובשלוה‪ ,‬בלי דאגות ברנסה‪.‬‬
‫אולם כאן טמונה גם סכנה‪ :‬טבע האדם‪ ,‬שכאשר יש לו כל טוב‪ ,‬הוא עלול לשכוח‬
‫את ה׳ ולשקוע בגשמיות וברדיבה אחר עוד ועוד תענוגות‪ .‬כמו שנאמר‪ :‬״וישמן‬
‫ישורון ־ ויבעט״‪.‬‬

‫והעצה היעוצה לזה‪ ,‬שהאדם יתרגל לתת משלו לאחרים‪ ,‬ובזה ישריש ויתן אל‬
‫ליבו‪ ,‬שכל השבע שיש לו ־ הכל הוא בקרון מה׳‪ ,‬בקרון שעליו להשתמש בו כראוי‪.‬‬
‫אולם גם זה קשה מאוד‪ ,‬כי האדם מטבעו דואג לעצמו‪ ,‬וקשה לו לתת משלו‬
‫לאחרים‪ .‬לכך ציותה התורה ששלוש שנים יהיו הבירות אסורים אבילו בהנאה‪,‬‬
‫ובשנה הרביעית מוכרח הוא לבדות את הבירות ולעלות לירושלים ולהודות לה׳‪,‬‬
‫ובזה הוא מתחנך במשך ארבע שנים רצובות שלא להחזיק טובה לעצמו‪ ,‬ושהכל רק‬
‫בקרון בידו‪ .‬מסר זה ישתרש בליבו וילווה אותו הלאה‪ ,‬לשנים הבאות‪ ,‬־ גם כאשר‬
‫הבירות יהיו כבר מותרים באכילה ובהנאה‪ ,‬ואז יקל עליו לתת משלו לאחרים‪ ,‬ולא‬
‫להסתנוור מכל השבע הסובב אותו‪) .‬מעםלועז(‬

‫רמז לצמיחת האדם בתורה‬

‫במצוות ערלה ונטע רבעי‪ ,‬מוצאים אנו רמז לתהליך צמיחתו של האדם בתורה‪:‬‬

‫״וכי תבאו אל הארץ‪ ,‬ונטזנתם כל עץ מאכל״ ־ מהו עץ מאכל? זהו בן תורה‪ ,‬שממנו‬
‫יש מזון רוחני לנבש! ]במו שפרשו על הפסוק ״ ‪ dk‬יש בה עץ״ ‪ dk -‬ישב ב ה צדיק‪ ,‬שיגן‬
‫עלי ה )רש״י במדבר‬
‫יג ב{[‪ .‬ומצווה אותנו ה׳ יתברך‪ ,‬שעיקר הכניסה לארץ תהיה כדי לנטוע בה עץ מאכל‪,‬‬
‫דהיינו להרבות בני תורה‪ ,‬כי אוירה של ארץ ישראל מחכים ומטהר את הנבש‪.‬‬

‫וכיצד צומח בן תורה?‬

‫״עזלעז עזנים יה?ה לכם ערלים״ ־ לא ןאכל״ ־ במשך שלוש שנים עדיין לא יוצא מן‬
‫האדם קול של תורה‪ ,‬שתוך שלוש שנים אין התינוק מדבר כל כך‪.‬‬

‫״ובעזנה הרביעית יה?ה כל בריו קדעז הלולים לה״׳ ־ בשנה הרביעית‪ ,‬מיד‬
‫כשמתחיל הילד לדבר‪ ,‬צריך אביו לקדשו לתורה וללמדו לומר‪ :‬״תורה ציוה לנו״‪,‬‬
‫״שמע ישראל״ ובו׳‪.‬‬
‫‪89‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫כריו‪ ,‬להוסיף לכם תבו<‪1‬תו‪...‬״ ־ בשנה החמישית‬ ‫״ובשנה החמישית‬

‫שכבר מתחיל הילד להיות ״עץ מ ‪x‬כל״ ולהניב פירות של תורה‪ ,‬כמו ש ‪x‬מרו חז״ל‬
‫)אבות פ״הן‪ :‬״בן חמש שנים למקר ‪x‬״‪ ,‬ומכ ‪x‬ן ו ‪x‬ילך ־ ״להוסיף לכם״‪ ,‬להיות מוסיף‬
‫והולך בלימוד התורה‪ ,‬כהמשך דברי רבותינו‪ :‬״בן חמש שנים למקר ‪ ,x‬בן עשר‬
‫למשנה‪ ,‬בן שלש עשרה למצות‪... ,‬״‪) .‬אורהחיים‪,‬רבינובחיי‪,‬דעת זקניםמבעליהתוספות‪ .‬ויקרא יטבג(‬

‫הלכות ערלה‬
‫המקור מן התורה‬
‫נ ‪x‬מר בתורה )ויקרא פרק יט פסוקים בג־בה(; וכי תב ‪x‬ו ^ל ה<‪1‬רץ ונט;נתם כל עץ מ^כל‪,‬‬
‫וערלתם ערלתו ^ת פריו‪ ,‬שלש שנים יהןה לכם ערלים ל ‪ x‬ן<‪1‬כל‪ :‬ובשנה הרביעית‬
‫יהןה כל פריו קדש הלולים לה׳‪ :‬ובשנה החמישית ת ‪ x‬כלו ^ת פריו‪ ,‬להוסיף לכם‬
‫תבו ‪ x‬תו‪^ ,‬ני ה׳ <‪1‬להיכם‪.‬‬

‫והיינו שציונו הבור ‪ x‬בתורתו הקדושה‪ ,‬כי מעת נטיעת העץ ‪x‬ו זריעת גרעין לעץ‬
‫למשך שלוש שנים‪ ,‬כל הפירות שיגדלו בינתיים‪ ,‬הרי הם ‪x‬סורים ב ‪x‬כילה ובהנ ‪ x‬ה‬
‫לעולם‪ .‬והפירות שיגדלו בשנה הרביעית‪ ,‬הרי הם נקר ‪x‬ים ״נטע רבעי״‪ ,‬וכשבית‬
‫המקדש היה קיים היו ‪x‬וכלים ‪x‬ותם בקדושה בירושלים‪ .‬והיום שבעוונותינו הרבים‬
‫‪x‬ין בית המקדש קיים‪ ,‬צריך לפדותם‪ ,‬ו ‪x‬ז יהיו מותרים ב ‪x‬כילה ]במבואר להלן בהרחבה‬
‫בהלבות נטע רבעין‪ .‬ומהשנה החמישית והל ‪x‬ה‪ ,‬הפירות הריהם מותרים לגמרי לל ‪x‬‬
‫שום פדיון‪ ,‬רק ל ‪ x‬חר שיפרישו מהם תרומות ומעשרות‪) .‬בג(‬

‫בכל מקום‬
‫דיני ערלה נוהגים בכל מקום‪ ,‬בין ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל ובין בחוץ ל ‪x‬רץ‪x .‬ל ‪ x‬שב ‪x‬רץ‬
‫ישר ‪ x‬ל דיני ערלה הם מן הנ ‪x‬מר מפורש בתורה‪ ,‬ובחוץ ל ‪x‬רץ דיני ערלה הם ׳הלכה‬
‫למשה מסיני׳‪ .‬ויש הבדל ביניהם לענין כמה הלכות‪ ,‬כמבו ‪x‬ר להלן‪) .‬כד(‬
‫ה ה ב ד ל העיקרי בין דיני ערל ה בארץ י שראל לדיני ערל ה בחוץ לארץ הו א‪ ,‬ש ה לו א ה כ ל ל בידינו כי‬
‫בכל ספק איסור מן ה תו ר ה אנו מ ח מי רי ם בו‪ ,‬ולכן א ם יש ספק בדיני ערל ה בארץ י שראל‪ ,‬פוסקים‬
‫אנו לה ח מיר‪ .‬א ב ל ב׳ ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני׳‪ ,‬א ע״ פ ש הי א כדין גמור מן ה תו ר ה ו מ ח מי רי ם אנו ב ספקה‪,‬‬
‫מכל מקום בערלה‪ ,‬כך א מ ר הקב״ ה ל מ ש ה א ת ה ה ל כ ה בסיני‪ ,‬ש ל א תנ הגו בדיני ערל ה בחוץ לארץ‬
‫א ל א בווד א ה‪ ,‬א ב ל ב ספקה‪ ,‬מותר‪ ,‬ולכן כ שי ש ספק בדיני ערלה‪ ,‬אזי בארץ י שראל אנו מ ח מי רי ם‪,‬‬
‫אבל בחוץ לארץ אנו מקילים‪) .‬ספרהחינוךמצוהרמו(‬
‫בכל זמן‬
‫איסור ערלה נוהג גם בזמן הזה‪ ,‬שבעוונותינו הרבים אין בית המקדש קיים‪) .‬כד(‬
‫בירות גוי‬
‫גם בעץ של גוי נוהגים דיני ערלה‪ ,‬ולכן אין לקנות מגוי פירות ערלה‪) .‬כט(‬

‫עצי מאכל‬
‫איסור ערלה הוא רק בעצי מאכל‪ ,‬אבל בעצי סרק או בירקות ופירות האדמה‪ ,‬ושאר‬
‫סוגי הצמחים‪ ,‬אין בהם ערלה והרי הם מותרים מיד‪) .‬מח‪,‬שה(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪90‬‬

‫למנוע ניירות ערלה‬

‫‪ px‬חובה להמתין עד שיגדלו הכירות‪ ,‬ו ‪x‬חר כך ל ‪x‬בדם כדי של ‪ x‬ליהנות מהם‪,‬‬
‫‪x‬ל ‪ x‬רש ‪x‬י מתחילה להוריד ‪ x‬ת הכרחים כדי של ‪ x‬יגדלו הכירות‪) .‬לז(‬

‫בירות שבתוך שלוש‬

‫ל ‪ x x‬סרה התורה ‪ x‬ל ‪ x‬דוק ‪ x x‬ת הכירות שגדלו בתוך שלוש השנים הר ‪x‬שונות‬
‫לנטיעת ה ‪x‬ילן‪ x ,‬בל ‪ x‬ם עברו שלוש שנים ול ‪ x‬גדלו בו כירות כלל‪x ,‬ין ב ‪x‬ילן זה‬
‫דין ערלה כלל‪ .‬וחכירות שיגדלו ממנו בשנה הרביעית‪ ,‬מותרים יהיו ב ‪x‬כילה‪) .‬רכא(‬

‫מה נאסר בעץ?‬

‫‪x‬ין ‪x‬יסור ערלה ‪x‬ל ‪ x‬בכירות‪ ,‬בגרעינים‪ ,‬ובקליכות‪ x ,‬בל העץ עצמו‪ ,‬העלים‪,‬‬
‫הכרחים והענכים‪ ,‬ל ‪ x‬נ ‪x‬סרו כלל‪x ,‬ף ‪ x‬ם ‪x‬כשר למוצצם ול ‪x‬וכלם‪ .‬ולכן עלי גכן‬
‫של ערלה‪ ,‬מותרים ב ‪x‬כילה‪] .‬לאחרשיהיו נקיים מתולעים[‪) .‬מח‪,‬שז‪,‬שיד‪,‬שסט(‬

‫איסורי הנאה מערלה‬

‫מכירה ־ אסור למכור או לתת כירות ערלה לגוי‪ ,‬וכן אסור להאכילם לבהמה‪ .‬וכן‬
‫לא ידליק בשמן של ערלה אכילו נר של מצוה כנר שבת ויום טוב‪ .‬וכן לא ישתמש‬
‫בקליכות כחומר גלם להכנת צבע או חומר דליקה וכדומה‪) .‬נב‪ ,‬נט‪,‬סז‪,‬קמה(‬

‫אם עשה שלא כדין ומכר כירות ערלה‪ ,‬אין הכסף נאסר בהנאה‪) .‬קסג(‬

‫צביעה ־ בגד שנצבע מצבע העשוי מכרי של ערלה‪ ,‬אסור ללבשו‪ .‬וכמו כן‪ ,‬אין‬
‫למוכרו לגוי‪ ,‬אף אם ישלם על הבגד בלבד ולא על דמי צבע האיסור שבו‪ ,‬כי‬
‫חוששים אנו שמא ימכרהו הגוי לישראל אחר ויבשל הישראל‪) .‬סג(‬

‫מותר לצבוע מאכלים בצבע של ערלה‪ ,‬כיון שהצבע אינו מתקיים‪) .‬מהר״ם בן חביב‪ .‬חזו״ע‬
‫ברכותע(‬
‫הנאת הריח ־ כירות של ערלה שיש בהם ריח טוב כאתרוג וחבוש‪ ,‬מותר להריח‬
‫אותם‪ ,‬אך אין לברך על הריח‪ ,‬שסכק ברכות להקל‪) .‬חזו״ע ברבות לח‬
‫סחיטה ־ אסור לסחוט כירות ערלה‪ ,‬כדי לשתות את המיץ היוצא מהם‪) .‬שיח(‬

‫נטיעה ־ אסור לנטוע כירות של ערלה‪ ,‬ומכל מקום אם עבר ונטע‪ ,‬לא נאסרו כל‬
‫הכירות היוצאים לעולם‪ ,‬אלא מותרים באכילה לאחר ג׳ שנים‪ .‬אבל מותר לקחת‬
‫ענף מעץ ערלה ולנטוע אותו‪ ,‬שהרי אין ערלה בענכים‪) .‬רד(‬

‫לרפואה ־ מותר לחולה ליהנות מכירות ערלה שלא כדרך הנאתם‪ ,‬כגון לעשות לו‬
‫מהם תרוכה‪ .‬אבל אין להתרכאות באכילת הכירות‪ ,‬שהרי זה כדרך הנאתם‪) .‬קנג(‬
‫ריהוט‪ .‬משחקים‪ .‬על‪ .‬־ מכיון שלא נאסר העץ עצמו בהנאה‪ ,‬לכן מותר להכין ריהוט‬
‫מעצי ערלה‪ .‬ומותר לקשור לעץ חבל שהילדים משחקים בו‪ .‬ומותר ליהנות מהצל‬
‫של האילן‪) .‬שט‪,‬שי(‬
‫‪91‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫טיול ־ פרדס שיש שם עצי ערלה עם פירות‪ ,‬מותר לטייל שם‪x .‬ך ‪ dx‬נטעום בעיקר‬
‫לנוי ]וגם למאכל[‪ ,‬בגון עצי מ ‪ x‬בל ננסיים הניטעים בעציצים לנוי‪x ,‬סור ליהנות מיופי‬
‫חפירות‪ x ,‬ך מהפרחים מותר‪ ,‬ש ‪x‬ין בהם דין ערלה‪) .‬צג‪,‬ק(‬

‫ברכת האילנות ־ מותר לברך על עצי ערלה‪x ,‬ף שהם ‪x‬סורים ב ‪x‬בילה‪) .‬רי(‬

‫מנין שנות הערלה‬

‫כיצד מונים שלוש שנים?‬
‫שלוש שנות הערלה ־ אינן תמיד בהברה שלוש שנים תמימות‪ ,‬אלא פעמים‬
‫שלאחר שנתיים וחצי בבר חפירות מותרים באבילה‪ ,‬ופעמים שיש להמתין יותר‬
‫משלוש שנים‪] .‬אך לעולם‪ ,‬שנ ת נטע רבעי הי א בדיוק שנ ה ת מי מ ה‪ ,‬ה ח ל מ היו ם שבו ת מו שנו ת‬
‫הערלה[‪ .‬ואופן ספירת שנות הערלה תלוי בתאריך שבו ניטע האילן‪ ,‬בדלהלן‪:‬‬
‫הנוטע מא׳ בתשרי עד ט״ו בשבט‬
‫הנוטע בימים שמראש חודש תשרי עד ט״ו בשבט‪ ,‬מונה ארבעה עשר יום לקליטת‬
‫הנטיעה‪ ,‬ואחר בך מונה שלוש שנים שלימות‪ ,‬ובל חפירות שחנטו בתוך שלוש‬
‫שנים אלו‪ ,‬הריהם ערלה‪ ,‬ומה שחנטו לאחר מבן‪ ,‬הריהם נטע רבעי‪) .‬רלז(‬

‫למשל‪ :‬הנוטע ב־א׳ בסלו!תשס״א[‪ ,‬מונה עד י״ד בסלו לקליטת הנטיעה‪ ,‬וממתין שלוש‬
‫שנים שלימות‪] ,‬ט״ו בכסלותשס״אעדט״ו בכסלותשס״ד[‪,‬‬

‫הנוטע מט״ו בשבט עד ט״ו באב‬

‫הנוטע בימים שמט״ו בשבט עד ט״ו באב ־ מונה את שנות הערלה עד ט״ו בשבט‬
‫שבשנה השלישית‪ .‬ובל חפירות שחנטו בתוך הזמן הזה‪ ,‬הריהם ערלה‪ ,‬אבל מה‬
‫שחנטו לאחר מבן‪ ,‬הריהם נטע רבעי‪.‬‬

‫]תשס״ח כ שנ תיי ם וחצי‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬הנוטע בא׳ באב ]תשס״א[ מונה שנות ערלה עד ט״ו בשבט‬

‫ה ה ס ב ר לכך; הנו ט ע עד ט״ו ב א ב ]תשס״א[‪ ,‬כ א ש ר הגי ע רא ש חוד ש ת שרי ]תשס״ב[‪ ,‬נ ח ש ב לו שעבר ה‬
‫שנה א ח ת‪ ,‬ו מונ ה עוד ש תי שנים ש לי מו ת ]תשס״ב‪ ,‬תשס״ג[‪ .‬ול א ח ר מכן עליו ל ח כו ת עד שיגיע ט״ו‬
‫בשבט ]תשס״ח רא ש ה שנ ה לאילן‪ .‬ו חפי רו ת ש חנ טו מ כ אן ו אילך ‪ -‬ה רי ה ם נטע רבעי‪.‬‬

‫ו ה ט ע ם ש אנו מ ח שי בי ם א ת ה א ר ב עי ם ו א רב ע ה יום !מט״ו כאכ עד ר״ח תשרי[ כ שנ ה‪ ,‬מפני ש ר א שי ת אנו‬

‫מ מ תיני ם א רב ע ה ע שר יום של מי ם ל קלי ט ת הנ טי ע ה ב א ד מ ה‪ ,‬ד היינו ט״ז ב אב עד כ״ט באב‪ .‬ו ל א ח ר‬
‫מכן אנו מ מ תיני ם עוד שלו שים יום‪ ,‬מ‪-‬ל׳ ב א ב עד כ״ט באלול‪ ,‬כי כלל בידינו; שלו שי ם יום בסוך‬
‫ה שנ ה ח שובי ם כ שנ ה‪ ,‬נ מ צ א ש עד רא ש חוד ש ת שרי‪ ,‬נ ח שב ש ע ברה לו שנ ה א ח ת‪) .‬ראש השנה יע״כ‪.‬‬
‫ש״ך יו״דסימןתידס״קח‪ .‬רמכ(‬
‫הנוטע מט״ז באב עד א׳ בתשרי‬
‫הנוטע בימים שמיום ט״ז באב ועד א׳ בתשרי ־ מונה שלוש שנים שלימות החל‬
‫מראש חודש תשרי‪ ,‬עד ראש חודש תשרי שאחר השנה השלישית‪.‬‬

‫למשל‪ :‬הנוטע ביום ב׳ באב ]תשס״א[‪ /‬הריהו מונה ג׳ שנים שלמות מראש חודש תשרי‬
‫ןתשס״כ[ עד ראש חודש תשרי ןתשס״ה[‪ ,‬ובל חפירות שחנטו בזמן הזה הריהם ערלה‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪92‬‬

‫ח ח ס ב ר לכך; א ם נטע ביום ט״ז ב א ב ע צ מו או ל א ח ר מכן‪ ,‬ל א ע ל ת ח שנ ח א ח ת עד רא ש חוד ש‬

‫ת שרי‪ ,‬כיון ש ל א נותרו ארבעים וא רב ע ח י מים של מי ם‪ ,‬וכנ״ל‪ .‬לכן מונ ח מר א ש חד ש ת שרי ח ב א ג׳‬
‫שנים של מו ת‪ .‬ו מ ח ש אין אנו מ מ תיני ם עד ט״ו ב שבט‪ ,‬כ מו ב אופן חנ״ל שנטע עד ט״ו באב‪ ,‬כי דוק א‬
‫במקרח חנ״ל ש ח קלנו ב ת חי ל ת ח שלו ש שנים ל ת ח שי ב זמן מוע ט כ שנ ח‪ ,‬לכן מ ח מי רי ם בסופ ת‪,‬‬
‫ל ח מ תין עד ט״ו בשבט‪ ,‬א ב ל כ אן ש ל א חקלנו עליו כלל‪ ,‬ו מנ ח שלו ש שנים שלי מו ת‪ ,‬ל א ת ח מי רו‬
‫עליו ל ח מ תין עד ט״ו בשבט‪) .‬שלחן ערוך יורה דעה סימן תיד סעיפים ד‪ ,‬ה(‬

‫יש אומ רי ם שבחו ץ לארץ‪ ,‬אפילו א ם נטע שלו שי ם ו של שת י מי ם לפני רא ש ח שנ ח ןכ״ז באבן‪ ,‬נ ח שב‬
‫לו כ שנ ח א ח ת‪ ,‬כיון שכל מ ח ש מ מ תיני ם י״ד יום זח מ ח מ ת תספק‪) .‬חתם סופר‪ ,‬שפת אמת‪ .‬עיין חזו״ע יח(‬

‫שכח מתי נטע‬

‫‪x‬דם ש ‪x‬ינו זוכר ‪x‬ימתי נטע‪ nxn ,‬קודם ט״ו ‪ 1x nxn‬ל ‪ x‬חר מכן‪ ,‬יש להקל לו‬
‫למנות כדין הנוטע עד ט״ו ב ‪x‬ב‪ ,‬בין ב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל ובין בחוצה ל ‪x‬רץ‪) .‬חזו״ע ברכות טז(‬

‫שנה מעוברת‬
‫כשמונים ‪ x‬ת שלוש השנים‪x ,‬ין הבדל בין ‪ dx‬השנה מעוברת ‪x‬ו ל ‪) .x‬סימן תיד סעיף ח‬

‫הסירו מכשול‬
‫כדי למנוע תערובת ערלה עם נטע רבעי‪ ,‬על החקל ‪x‬ים לעבור יום ‪x‬ו יומיים קודם‬
‫סיום השנה השלישית‪ ,‬ולהוריד ‪ x‬ת כל הבירות שהתחילו לגדול מעט ונעשו בוסר‪,‬‬
‫ומכל מקום הפרחים שנפתחו‪ x ,‬ך עדיין ל ‪ x‬הגיעו לבוסר‪ ,‬המקילים של ‪ x‬להחשיבם‬
‫כערלה‪ ,‬יש להם על מה לסמוך‪) .‬רלט(‬

‫נטיעות שונות בערלה‬

‫לאכילה ־ ‪x‬ין ‪x‬יסור ערלה נוהג ‪ x‬ל ‪ x‬בעצי מ ‪ x‬כל שנטעום למטרת ‪x‬כילה‪ x ,‬בל‬
‫עצי מאכל שנטעום במטרה להשתמש בעצים לבנין או להסקה או לגדור את השדה‬
‫!כעצי סברס[‪ ,‬אין איסור ערלה בפירותיהם‪ ,‬ומותרים מיד באכילה‪ .‬ומכל מקום צריך‬
‫שיהיה ניכר שנטע את האילן למטרה שונה ולא לאכילה‪ ,‬כגון אם מטרתו להסקה‪,‬‬
‫צריך שיטע את העצים רצופים‪ ,‬ולא ירחיק מאילן לאילן כדרך שעושה כשבדעתו‬
‫לאכילה‪ .‬וכן‪ ,‬אם מטרתו לבנין‪ ,‬צריך שיחתוך את הענפים כדי שיתעבו יותר‪.‬‬
‫וכשמטרתו לגדר‪ ,‬צריך שיטע אותם במקום שצריך באמת לגדור‪ .‬אך אם לא ניכרת‬
‫מטרת נטיעתו‪ ,‬פירות אלו חייבים בערלה‪) .‬סימן רעד סעיף כג(‬

‫אילן שנטע חלקו לאכילת פירות וחלקו לגדר‪ ,‬כגון שחשב שהחלק העליון יהיה‬
‫לאכילה והחלק התחתון יהיה לגדר‪ ,‬אותו חלק שחשבו לאכילה‪ ,‬חייב בערלה‪ ,‬אך‬
‫החלק שחשבו לגדר פטור‪ ,‬ומותר לאכול מיד את הפייות שבחלק זה‪) .‬סימןתידסעיףכג(‬

‫הנוטע למטרת אכילה‪ ,‬ואחר זמן חזר בו ורוצה למטרת גדר‪ ,‬חייב בערלה‪) .‬רעד סעי׳ כג(‬

‫הנוטע למטרת גדר‪ ,‬ואחר זמן חזר בו ורוצה למטרת אכילה‪ ,‬חייב בערלה‪ .‬ומונה‬
‫שלוש שנים מיום הנטיעה‪ .‬ואם חזר בו לאחר שכבר עברו שלוש שנים‪ ,‬אין בו דין‬
‫ערלה‪ ,‬ואף נטע רבעי אין בו‪ ,‬מאחר ואין דין נטע רבעי בלי עילה קודם‪) .‬סי׳ תיד סעי׳ כג(‬
‫‪93‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫לנוי ־ הנוטע למטרת נוי‪ ,‬בגון עצי דקל הניטעים בשדרות ובגנים ציבוריים‪]’X ,‬‬
‫בפירות דין ערלה‪x .‬ולם ‪ x‬ם נטע על דעת שיהיו גם הפירות לנוי‪ ,‬ב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל יש‬
‫בהם דין ערלה‪ x ,‬בל בחוץ ל ‪x‬רץ‪ ,‬מותרים הם ב ‪x‬בילה מיד‪) .‬רסח‬

‫לריח ־ הנוטע עץ פירות במטרה ליהנות מריח חפירות ול ‪ x‬ל ‪ x‬בילת חפירות‪x ,‬ין‬
‫בפירות דין ערלה‪ ,‬ומותר ל ‪x‬בול ‪ x‬ת חפירות מיד‪ ,‬ובלבד שיהיה ניבר שנטעו לריח‬
‫ול ‪ x‬ל ‪x‬בילה‪ ,‬בגון שנטעו בגן עם עצי ריח‪) .‬קטמרסח(‬

‫לרפואה ־ הנוטע ‪x‬ילן במטרה לרפו ‪ x‬ה‪ ,‬ו ‪x‬ין דרך הברי ‪x‬ים ל ‪x‬בול מזה‪ ,‬פטור‬
‫מערלה‪) .‬שסח(‬

‫לתבלין ־ הנוטע למטרת תבלין ולא למאבל בפני עצמו‪ ,‬במו זנגביל‪ ,‬לואיזה‪ ,‬עלי‬
‫תה‪ ,‬אין בהם ערלה‪] .‬ובלאו ה כי עץ ש אין בו פרי ל א שייך בו ערל ה‪ ,‬כדלהלן‪) [.‬תלו‪ ,‬תמג(‬

‫למאבל בהמה ־ הנוטע אילן שפירותיו ראויים למאבל בהמה ולא למאבל אדם‪,‬‬
‫פטור מערלה‪) .‬שסט(‬

‫עץ הגדל מאליו ־ אילן שגדל מאליו‪ ,‬בגון שנפל גרעין וצמח שם אילן‪ ,‬הריהו חייב‬
‫בערלה‪) .‬רפא(‬

‫עץ מוזנח ־ פירות הגדלים במקומות רחוקים מהיישוב‪ ,‬שאין מטפלים בהם להביאם‬
‫לעיר‪ ,‬בין אם נטעו אותם ובין אם גדלו מאליהם‪ ,‬אין בהם איסור ערלה‪) .‬טימן רצדטעיף‬
‫כז‪ .‬שכג(‬

‫לעורך הרבים ־ הנוטע לצורך הרבים‪ ,‬ובגון שנטע אילן בגינתו סמוך לרשות הרבים‪,‬‬
‫בדי שבל הרוצה ליטול מפירותיו‪ ,‬יבוא ויטול‪ ,‬נוהג בפירות אלו דין ערלה‪) .‬טימן תיד‬
‫סעיף כה(‬

‫בית הבנסת ־ אילן הנטוע בקרקע השייך להקדש בגון לבית הבנסת‪ ,‬חייב בערלה‪.‬‬
‫)רפג(‬

‫תחת התקרה \ על הגג ־ הנוטע בתוך ביתו או על גג ביתו שמלאו עפר‪ ,‬חייב‬
‫בערלה‪) .‬רפד(‬

‫ערלה בעציץ ־ הנוטע בעציץ‪ ,‬בין שהעציץ נקוב ובין שאינו נקוב‪ ,‬הריהו חייב‬
‫בערלה‪) .‬סימן תנד סעיף כו‪ .‬תסז(‬

‫חצילים‪ .‬פפיה‪ .‬במיה‪ .‬־ אם גדל הפרי בבר בשנה הראשונה במו חצילים‪ ,‬פפיה‪,‬‬
‫במיה וביוצא‪ ,‬אין בפירות דין ערלה‪) .‬הרדב״ז‪ ,‬מרן הבית יוטף‪ ,‬רבנו האר״י‪ ,‬מה״ר חיים ויטאל‪ ,‬מהר״ם אלשיך‪,‬‬
‫מהר״ש גרמיזאן‪ ,‬מהר״י חויליו‪ ,‬מהר״א גאגין‪ ,‬מאמר מרדבי‪ ,‬החיד״א‪ ,‬הלבות קטנות‪ ,‬מעט מים אב״ד טלוניקי‪ ,‬שואל ונשאל‪ ,‬קול‬
‫אליהו ישראל‪ ,‬נהר מערים‪ ,‬רב פעלים‪ ,‬בף החיים‪ ,‬משפטי עוזיאל‪ ,‬ציץ אליעזר‪ ,‬א^ חיים‪ ,‬יין הטוב‪ ,‬נתיבי עם‪ ,‬ועוד‪ .‬יחוה דעת חלק‬
‫ד טימן נב‪ .‬חזו״ע ברבות יט‪ .‬שבח‪,‬שלו(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪94‬‬

‫גננות‪ .‬אננס‪ .‬־ הבננות וה ‪x‬ננס מותרות ב ‪x‬כילה מיד‪ ,‬ו ‪x‬ין נוהג בהם דין ערלה כלל‪.‬‬
‫)תעלומות לב‪ ,‬בפתור ופרח‪ ,‬נטע הילולים‪ ,‬דרך אמונה‪ ,‬מנחת יהודה‪ ,‬רבבות אפרים‪ ,‬ועוד‪ .‬שמב‪,‬שמו(‬
‫]עלים‬ ‫פסיפלורה‪ .‬גת‪ .‬תות שדה‪ .‬פלפל‪ .‬־ צמח הפסיפלורה ] שעונית סגולה[‪ ,‬עלי גת‬
‫שלועסי ם או ת ם לחיזוק הגוף![‪ ,‬תות שדה‪ ,‬ופלפלים ]כל הסוגים[‪ ,‬אין בהם דין ערלה‪) .‬שנו‪,‬‬
‫שנז‪ ,‬שעד‪ ,‬שפא‪ .‬יבי״א חלק י סימן לד‪ .‬חזו״ע ברבות בד‪ ,‬בו(‬

‫קני סוכר ־ אין נוהג בהם דין ערלה‪ ,‬מכיון שאין להם פרי‪ ,‬שהעץ עצמו הוא הפרי‪.‬‬
‫)הרדב״ז‪ ,‬כפתור ופרח‪ ,‬פתחי תשובה‪ ,‬נהר מצרים‪ .‬שמח(‬

‫בשמים ־ יסמין‪ ,‬הדס‪ ,‬וכיוצא בהם שאינם עץ מאכל‪ ,‬אין בהם דין ערלה‪ ,‬ומותר‬
‫להריח בהם‪) .‬חזו״ע ברבות לס‬

‫ורד ־ כיון שעיקר נטיעתו לריח ולא לאכילה‪ ,‬אין בו דין ערלה‪ .‬ואף על פי שעושים‬
‫ממנו מרקחת בדבש ובסוכר‪ ,‬מכל מקום אינו מאכל למזון כאכילת פירות וכיוצא‪.‬‬
‫)חזו״ע ברבות לו(‬
‫אתרוג ־ עץ אתרוג שנטעוהו למצות ארבעת המינים‪ ,‬חייב בערלה‪] .‬ואתרוגי ערלה‪,‬‬
‫פסולים למצות ארבעת המינים‪ .‬ולכן לכתחילה יש לקנות אתרוג עם הכשר שאין‬
‫בו חשש ערלה‪ ,‬אך מעיקר הדין אין לחשוש שמא האתרוג ערלה‪ ,‬מאחר ורוב‬
‫האתרוגי ם אינם ערלה[‪) .‬סימן תיד סעיף בד‪ .‬תקבה(‬

‫לולב ־ עץ תמר שנטעוהו למטרת הלולבים למצוה‪ ,‬התמרים שבו חייבים בערלה‪,‬‬
‫אבל הלולבים עצמם אין בהם דין ערלה‪ ,‬שהרי אינם פרי‪) .‬רעב‪,‬תקמג(‬

‫ערבה ־ אין בה דין ערלה‪ ,‬כיון שאינה פרי‪ ,‬ולכן כשרה היא לארבעת מינים‪) .‬תקנג(‬

‫העברת אילן‬
‫אילן שעקרוהו עם שורשיו‪ ,‬והעבירוהו לקרקע אחרת‪ ,‬אם נשאר גוש עפר מסביב‬
‫לשורשיו‪ ,‬אומדים על ידי מומחים‪ :‬אם יכול האילן לחיות עם עפר זה‪ ,‬בלי תוספת‬
‫עפר אחר‪ ,‬עד שיעברו ארבעה עשר יום מעת הנטיעה החדשה ]דהיינו עד שיקלט ה אי לן‬
‫בקרקע ה ח ד ש ה[‪ ,‬אזי אין צריך למנות לו שלוש שנות ערלה מחדש‪ .‬אבל אם לא יכול‬
‫לחיות עם עפר זה לבד ]נ מצא שנפ ס ק ה חיו תו ויניקתו מן הקרקע‪ ,‬ורק בקרקע ה שני ה חוזר‬
‫ונשר שן‪ ,‬מונים לו שלוש שנים מחדש‪ .‬ואם יש לו ספק בזה‪ ,‬בארץ ישראל יש‬
‫מחמירים למנות מחדש‪ ,‬ובחוץ לארץ יש להקל‪) .‬תצב(‬

‫העברת שתילים מהמשתלה‬

‫הרוצה להעביר שתיל מהמשתלה לגינת ביתו‪ ,‬ישים לב שיהיה מונח השתיל בגוש‬
‫עפר גדול‪ ,‬כדי שיהיה ראוי השתיל לחיות כך י״ד יום כנ״ל‪ .‬וכשהוא מונח עם עפר‬
‫בניילון‪ ,‬יקפיד שיהיה נקב בקוטר של ‪ 2‬ס״מ בתחתית השקית או לצד מטה‪ .‬וטוב‬
‫שיעביר את השתיל ברכב שבתחתיתו או בצדדיו פתוח‪ ,‬או שיתן משטח גבוה קצת‬
‫על הרכב‪ ,‬ועליו יעמיד את השקית‪ .‬ויש להזהר בשעת העברת השתיל שלא‬
‫תתנענע השקית מדאי‪ ,‬כדי שלא יופרד העפר מהשתיל‪ ,‬ויגרום להפסקת היניקה‬
‫של השתיל‪ .‬ולכן יש להרטיב קודם את העפר‪ ,‬כדי שיהיה מהודק ומוצק כדי‬
‫‪95‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫השקית ל ‪ x‬היתה נקובה‪ ,‬וגם העבירה ברכב ל ‪ x‬נקוב‪ ,‬יש‬ ‫‪dx‬‬ ‫הצורך‪ .‬ובדיעבד‬
‫להקל‪) .‬יבי״א ח״י לג‪ .‬תעח‪ ,‬תפז(‬

‫אילן שנקצץ‬
‫‪x‬ילן שעברו עליו שנות ערלה ונשבר לגמרי‪ dx :‬נשבר בגזעו למעלה מפני הקרקע‬
‫וחזר וגדל‪ ,‬פטור מערלה‪ x .‬בל ‪ x‬ם נשבר בשווה עם פני הקרקע ‪x‬ו למטה בתוך‬
‫הקרקע וחזר וגדל‪ ,‬מונים לו שלוש שנות ערלה מחדש משעה שנשבר‪) .‬תצה(‬
‫וכיוצ ‪ x‬בזה‪ ,‬כרם שרצו להחליף ‪ x‬ת הזן שבו‪ ,‬וקצצו ‪ x‬ת כולו עד למטה בתוך‬
‫ה ‪x‬דמה‪ ,‬והרכיבו ‪ x‬ת הזן החדש וחזרו וכיסוהו ב ‪x‬דמה‪ ,‬מונים לו שלוש שנים‬
‫מחדש‪) .‬תצח(‬

‫‪x‬ילן שעברו עליו שנות ערלה ונעקר ממקומו‪ x ,‬ך נש ‪x‬ר בו שורש מחובר‪x ,‬פילו דק‬
‫מ ‪x‬וד‪ ,‬פטור מערלה‪ ,‬כיון שיכול להמשיך לחיות כך‪) .‬תצט(‬

‫הרכבה‬
‫פירוש הרכבה‪ :‬חיבור ענף זר ־ ‪ x‬ל העץ‪ ,‬ובמשך הזמן הענף מת ‪ x‬חה ונהיה חלק מן‬
‫העץ‪] .‬והדבר מצוי בעץ ש אי בד א ת כו חו מ ח מ ת שהזקין‪ ,‬ש חו ת ך מע ט בעץ ונותן ב תוכו ענף צעיר‬
‫מעץ א חר‪ ,‬וב מ שך הז מן חוזר הע ץ ומקבל כו חו ת חד שי ם כעץ צעיר[‪.‬‬

‫* ענף מעץ ותיק שעבר שנות ערלה‪ ,‬שהרכיבו בעץ ערלה ־ פירות שיצאו מענף זה‪,‬‬
‫חייבים בערלה כמו יתר פירות העץ‪) .‬תק(‬

‫* ענף ערלה שהרכיבו בעץ ותיק שעבר שנות ערלה ־ פירות שיצאו מענף זה‪,‬‬
‫פטורים מערלה כמו יתר פירות העץ‪) .‬תק(‬

‫* ענף עם פירות ערלה עליו‪ ,‬שהרכיבו לעץ שעבר שנות ערלה‪ ,‬חפירות שעליו‬
‫נשארים באיסורם‪) .‬תקטז(‬
‫הברכה‬
‫פירוש הברכה‪ :‬משפיל ענף מהעץ למטה ] שיהיה כ שוכב על הקרקע[‪ ,‬וטומן את‬
‫אמצעיתו באדמה ומכסהו‪ ,‬וראשו של הענף יוצא מצדו השני‪ ,‬וממתין עד שיכה‬
‫שורשים ויעשה עץ חדש‪ ,‬וחותכים אותו מחיבורו בעץ הקודם‪ .‬ובעיקר‪ ,‬מבריכים‬
‫בעצי ענבים שענפיהם ארוכים‪.‬‬

‫המבריך ענף מעץ שעבר שנות ערלה‪ ,‬כל עוד שהענף מחובר לעץ הראשון ויונק‬
‫ממנו‪ ,‬פטור מערלה‪ ,‬אבל אם ניתק את הענף מהעץ‪ ,‬מונים לו שנות ערלה מחדש‪.‬‬
‫)תקטו(‬

‫הבריך ענף מעץ שעבר שנות ערלה‪ ,‬וממנו הבריך עוד ענף ועוד ענף‪ ,‬כל זמן‬
‫שההברכה הראשונה מחוברת לעץ‪ ,‬כולם פטורים מערלה‪ ,‬אבל אם הפסיק את‬
‫ההברכה הראשונה מהעץ‪ ,‬כל ההברכות חייבות בערלה‪ ,‬ומונים להם שלוש שנים‬
‫משעה שהפסיק‪) .‬תקא(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪96‬‬

‫חוץ לארץ ־ ‪x‬ין נוהג דין ערלה בהרכבה ‪ 1x‬בהברכה בחוץ ל ‪x‬רץ‪) .‬תקי(‬

‫בירות הנמכרים בשוק‬

‫מן הדין מותר לקנות פירות הנמכרים בשוק‪ ,‬אף שהם ספק ערלה‪ ,‬כיון שהולכים‬
‫אחר הרוב‪ ,‬ורוב הפירות אינם ערלה‪) .‬אור לעיון‪ ,‬דרך אמונה‪ ,‬אבן ישראל פישר ועוד‪ .‬חזו״ע ברכות כו‪ .‬תקעו(‬

‫תערובת ערלה עם היתר‬

‫פרי של ערלה שהתערב כפירות המותרים‪ ,‬כל התערובת אסורה עד שיהיה פי‬
‫מאתיים מהערלה‪ .‬ואולם כל זה שהתערב באותו סוג פרי‪ ,‬אבל אם התערב בסוג‬
‫פרי אחר‪ ,‬ולא ניכר פרי הערלה‪ ,‬כגון שבישלם יחד וכדומה‪ ,‬בטל בשישים‪.‬‬

‫למשל‪ :‬תפוח של ערלה שהתערב בתפוחים אחרים‪ ,‬כל התערובת אסורה עד‬
‫שיהיה פי מאתיים מהתפוח של הערלה‪ .‬אולם אם התערב באגסים כשרים‪ ,‬ולא‬
‫ניכר התפוח‪ ,‬כגון שבישלם יחד וכדומה‪ ,‬בטל בשישים‪) .‬תרטז(‬

‫מוכר גוי‬
‫גוי המוכר פירות או שעובד בגן אילנות ואומר‪ ,‬פירות אלו של ערלה הם או של‬
‫שנה רביעית הם‪ ,‬אינו נאמן‪ ,‬ומותרים הפירות באכילה‪) .‬סימןרעדסעיףכח(‬

‫הלכות נטע רבעי‬

‫המקור מן התורה‬
‫נאמר בתורה דיקראפרק יט פסוק כח; ובשנה הרביעית יהןה כל פריו קדש הלולים לה׳‪.‬‬

‫בזמן בית המקדש‬

‫והיינו‪ :‬לאחר שעברו שלוש שנות ערלה כמבואר לעיל‪ ,‬ציונו הבורא יתברך‪ ,‬שלא‬
‫לאכול את הפירות שחנטו בשנה הרביעית‪ ,‬אלא יהיו הפירות קודש‪ ,‬וצריך‬
‫להעלותם לירושלים ולאוכלם שם‪ .‬אלא שאם קשה על האדם להעלות את כל‬
‫פירותיו‪ ,‬אמרה התורה לפדות את הפירות בכסף‪ ,‬ובכסף זה יקנה רק דברי מאכל‪,‬‬
‫ויאכלם בירושלים בלבד הוא וחבריו‪ ,‬והפירות מותרים באכילה בכל מקום‪ ,‬ואין‬
‫צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות‪) .‬חזו״ע ברכות לח‪ .‬תרמח‬

‫בזמן הזה‬
‫היום שבעוונותינו הרבים חרב בית המקדש‪ ,‬אין מעלים את הפירות או את פדיונם‬
‫לירושלים‪ ,‬אלא מחללים את הפירות במטבע ששווה פרוטה‪ ,‬והפירות מותרים‬
‫באכילה מיד‪ ,‬ואין מפריש מהם תרומות ומעשרות וכנ״ל‪) .‬רמב״ם מעשרשני פ״ט ה״ד‪ .‬תרמח‬

‫]ונכון ל היו ם חוד ש‬ ‫כמה היא הפרוטה? ‪ 1/40‬ן‪ [0.025‬גרם כסף טהור גולמי‪) .‬ה״ה מט‪ .‬ב״ש קפא(‬
‫מנ ח ם א ב ה׳ת שס״ז‪ ,‬גרם כסך = ‪ 2.20‬ש״ח‪ ,‬נ מ צ א ש ה פ רו ט ה הי א כ‪ 5.5 -‬אגורות[‪.‬‬

‫טוב לחלל על מטבע ששווה מעט יותר מפרוטה‪ ,‬מחששות שונות בהלכה‪) .‬עיין מנחת‬
‫שלמה חלק א סימן סז אות יד‪ .‬אור לעיון חלק ‪ k‬סימן כה‪ .‬ב״שרו(‬
‫‪97‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫כיצד בדיון נטע רבעי?‬

‫‪x‬חר שלוקט ‪ x‬ת חפירות מה ‪x‬ילן‪ ,‬לוקח מטבע השוה קצת יותר מפרוטה‪ ,‬ומברך‪:‬‬
‫בדוך אתה ה׳‪ ,‬אלקינו מלך העולם‪ ,‬אשד קדשנו במעותיו ועונו‪ ,‬על פדיון רבעי‪ .‬ואומה‬
‫״כל הפירות הללו הם והומשם מהוללים על פרוטה ורבע זו׳‪] /‬ויש נהגו לכפול נוסח זה‬
‫שלו ש פ ע מי ם לחיזוק הדבר‪ ,‬א ך אין זה מ עכ ב כלל‪ [.‬ולאחר מכן מותרים חפירות באכילה‬
‫מיד‪ ,‬ואין פירות אלו חייבים בתרומות ומעשרות‪ .‬ואת הפרוטה צריך לאבדה‪ ,‬כדי‬
‫שלא יטעה איזה אדם להשתמש בה‪) .‬תרעד‪ ,‬תרעז‪ ,‬תרעט‪ .‬ב״ש קפה‪,‬רו(‬

‫יש מייחדים מטבע לפדיון מעשר שני ורבעי‪ ,‬כמבואר בהלכות תרומות ומעשרות‪,‬‬
‫ולכן לאחר שיברכו‪ ,‬יאמרו בנוסח זה‪ :‬״ כל חפירות הללו הם וחומעזם מחוללים על‬
‫פרוטה ורבע במטבע עזיחדתי לחלול מעשר עזני וךבעי׳‪) /‬ב׳ש ת(‬

‫מן הדין ניתן לחלל את חפירות לא רק על מטבע‪ ,‬אלא גם על פרי ששווה פרוטה‪,‬‬
‫וישרפהו לאחר מכן או ישליכהו לבית הכסא‪ ,‬כדי שלא יאכלהו מישהו בטעות‪.‬‬
‫ןוכ שפודה בפרי‪ ,‬י שנה בנוסח ויאמר; ה ם ו חו מ ש ם י היו מ חוללי ם על פרי זה[‪) .‬רצד ס״ו‪ .‬תרעב(‬

‫לא יאכל את חפירות אלא לאחר שיהיה ברור לו שהפירות אינם נטע רבעי אלא‬
‫מהשנה החמישית‪ ,‬וטוב שיתייעץ עם חכם הבקי בדינים אלו‪ ,‬ויאמר לו את זמן‬
‫הנטיעה וזמן החנטה‪) .‬תרפא(‬

‫סבק רביעית או חמישית‬

‫שכח את יום הנטיעה‪ ,‬ומסופק הוא אם פירות אלו משנה רביעית או חמישית‪ ,‬יפדם‬
‫מספק בלי ברכה‪ ,‬ויפריש גם תרומות ומעשרות מספק בלי ברכה‪) .‬תתנה(‬

‫חוץ לארץ‬
‫דין נטע רבעי נוהג גם בחוץ לארץ בכל האילנות‪ ,‬אלא שפודה את חפירות בלי‬
‫ברכה‪ ,‬שספק ברכות להקל‪) .‬סימן רעד סעיף ז‪ .‬יבי״א ח״י יו״ד סימן לה(‬

‫נטע רבעי בשמיטה‬

‫נטע רבעי נוהג גם בשנת השמיטה‪ ,‬ולכן בעל השדה כשמפקיר את שדהו‪ ,‬יפרסם‬
‫בשלט גדול הנראה לעין כל‪ ,‬שפירות אלו הם רבעי וצריך לחללם על פרוטה‪] .‬ואוצר‬
‫בית דין הלו ק ח פ י ח ת ש בי עי ת‪ ,‬ר שאי גם הו א ל חלל א ת ה פי ח ה[‪) .‬תתיט(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪98‬‬

‫תרומות ומעשרות‬
‫סדר ההכירשה‬
‫ציוה בור ‪ x‬עולם ‪ x‬ת בניו עם ישר ‪x‬ל‪ ,‬שיפרישו מפרי ‪ x‬דמתם ״תרומות ומעשרות״ ־‬
‫דהיינו שיפרישו חלקים מסויימים מתבו ‪ x‬תם ־ לכהנים‪ ,‬ללויים‪ ,‬לעניים‪ .‬וזה סדר‬
‫הפרשת התרומות ומעשרות בקצרה‪:‬‬

‫שלב א ־ תרומה גדולה‬

‫ר ‪x‬שית‪ ,‬מפריש ה ‪ x‬דם חלק מתבו ‪ x‬תו לבהנים‪ .‬מן התורה‪ px ,‬שיעור לתרומה זו‪,‬‬
‫ו ‪x‬פילו חיטה ‪ x‬חת פוטרת ‪ x‬ת בל התבו ‪x‬ה‪x .‬ולם חבמים קבעו לתת ב־‪ 2%‬מן‬
‫התבואה ]כמבואר להלן בהלכות בהרחבה[‪ ,‬רמז לבך‪ :‬תרומה ־ תרי ]שניים[ ממאה‪ ,‬דהיינו‪.2%‬‬

‫שלב ב ־ מע שר ראשון‬

‫בשלב שני‪ ,‬נותן האדם עשירית מן התבואה ללויים‪.‬‬

‫* מתוך המעשר שמקבל הלוי‪ ,‬חייב אף הוא להפריש מעשר ולתת לבהן‪,‬‬
‫וזהו הנקרא‪ :‬״תרומת מעשר״ דהיינו ״מעשר מן המעשר״‪.‬‬

‫שלב ג ־ מעשר שני \ מע שר עני‬

‫לאחר המעשר הראשון‪ ,‬מפרישים ‪ 10%‬ממה שנותר עבור מעשר שני או עבור‬
‫מעשר עני‪:‬‬
‫בשנים א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה ־ מפרישים מעשר שני‪ ,‬דהיינו שמעלים את פרות המעשר‬
‫לירושלים‪ ,‬ואובלים אותם שם בקדושה‪.‬‬
‫בשנים ג‪ ,‬ו ־ מפרישים מעשר עני‪ ,‬הניתן לעניים‪.‬‬
‫]השנים נ מנו ת לפי ה ש מי ט ה‪ .‬ב מו ש בי מו ת ה ש בו ע יום א׳ הו א היו ם ש ל א ח ר ה ש ב ת‪ ,‬ול אחריו יום‬
‫ב׳‪ ,‬יום ג׳‪ ,‬ובר‪ ,‬ו היו ם ה ש בי עי שבת‪ .‬בך במנין ה שנים; ה שנ ה ש ל א ח ר ה ש מי ט ה הי א שנ ה א'‪ ,‬א ח״ ב‬
‫שנה ב׳‪ ,‬שנ ה ג׳ ובר‪ .‬ו ה שנ ה ה ש בי עי ת ‪ -‬שמיטה[‪.‬‬

‫מטעמי המצוה‬
‫לבל אחת מן ההפרשות הנ״ל‪ ,‬נתנו חבמינו ז״ל סיבה וטעם‪:‬‬

‫תרומה גדולה ־ החלק הראשון מן היבול ניתן לבוהנים‪.‬‬

‫משרשי המצוה‪ ,‬בי העולם בולו להקב״ה‪ ,‬על בן ראוי לבעל השדה לזבור את בוראו‬
‫‪99‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫על הברבה ‪x‬שר ברכו‪ ,‬ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הו ‪ ,x‬ויתנהו למשרתיו שהם‬
‫הבהנים העסוקים תמיד במל ‪ x‬בת שמים ־ טרם יגע בו יד ‪ dix‬ויהנה ממנו בלל‪.‬‬
‫ומסיבה זו ‪x‬מרו חבמינו ז״ל )חולין קלזן‪ ,‬ש ‪x‬פילו הפרשה של חיטה ‪ x‬חת ־ פוטרת ‪ x‬ת‬
‫בל התבו ‪x‬ה‪ ,‬בי העיקר הו ‪ x‬להזביר ל ‪x‬דם מיהו בעל הבית ה ‪x‬מיתי‪ ,‬ולשם בך ‪x‬ין‬
‫צורך דווק ‪ x‬בבמות מרובה‪x .‬ולם רבותינו ז״ל הוסיפו וקבעו שיתן ה ‪x‬דם שיעור‬
‫ר ‪x‬וי ]ב־‪ ,[2%‬בדי שיתעורר לב ה ‪x‬דם בענין יותר‪ ,‬בי בהיות ה ‪x‬דם בעל חומר ־ ‪ x‬ם‬
‫יתן במות קטנה מד ‪x‬י‪ ,‬הדבר ל ‪ x‬יעשה עליו רושם‪ x .‬ך ב ‪x‬שר יתן במות ניברת‬
‫וגדולה יותר‪ ,‬ישפיע עליו הדבר יותר‪ ,‬בי זה דרך טבע ה ‪ x‬דם והרגלו‪ ,‬שישמח‬
‫במ‪ X‬בל רב )על פי ספר החינוך מצוה תק״ז(‪.‬‬

‫מעשר ראשון ־ ב ‪x‬מור‪ ,‬נותן ה ‪x‬דם עשירית מיבולו ללויים‪.‬‬

‫מטעמי המצוה‪ ,‬לפי שהקב״ה חפץ בטובת עמו ישראל אשר בחר בהם לעם‪ ,‬ורצה‬
‫לזבותם ולעשותם עם סגולה מבל העמים‪ ,‬עם חבם ונבון‪ ,‬למען יבירו בל רואיהם בי‬
‫הם זרע ברך ה׳ אנשי אמת אנשי שם‪ ,‬לבן קבע את שבט הלוי בישראל שלא תהיה‬
‫להם נחלת שדה וברם‪ ,‬ובך לא יהיו עוסקים בחרישה ובזריעה‪ ,‬אלא יעסקו רק‬
‫בתורה ובעבודת בית המקדש‪ ,‬ומפיהם ישאלו הוראה בבל מקום‪) .‬מעם לועז(‬

‫על בן היה מחסד ה׳ עליהם לתת להם מחייתם בדרך בבוד‪ ,‬בי בן יאות למשרתי‬
‫המלך‪ ,‬שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיבינוה להם‪ ,‬ולא יצטרבו הם‬
‫להתייגע בדבר אחר זולת בעבודת המלך היקרה‪ .‬ואף על פי שהיו בישראל שנים‬
‫עשר שבטים‪ ,‬ולפי חלוקה שוה היה ראוי שיטלו חלק אחד משנים עשר ]כ‪[8.3% -‬‬
‫ולא חלק אחד מעשר ]‪ ?[10%‬אולם גם זה היתרון להם הוא לבבודם‪ ,‬בי מהיותם‬
‫מבית המלך‪ ,‬ראוי שיהיה חלקם יתר על בולם‪ ,‬ויתרון גדול הוא‪ ,‬שיבוא להם חלק‬
‫העשירי נקי מבל הוצאות הקרקע‪ .‬והמפרנס והמחיה משרתי אל בממונו ־ ברבת ה׳‬
‫יתברך תנוח עליו‪ ,‬בבל אשר יש לו‪) .‬ספרהחינוךמעוהשעה(‬

‫תרומת מעשר ־ הלוי מפריש עשירית מן המעשר ראשון שקבל‪ ,‬ונותנו לבהן‪.‬‬
‫מטעמי המצוה‪ ,‬בי אומנם הבדיל ה׳ את בל שבט הלוי מעדת ישראל לעבודתו‬
‫תמיד‪ .‬אולם בתוך השבט עצמו נבחרו הבחנים‪ ,‬אשר להם ניתנה עיקר עבודת בית‬
‫המקדש‪ ,‬ואילו יתר הלויים מתלוים אליהם לסייעם בעבודה‪ ,‬במו שבתוב )במדבר גטן‪:‬‬
‫״ונתת את הלויים לאהרון ולבניו ]הכהנים[‪ ,‬נתונים נתונים המה לו‪...‬״‪ .‬ועל בן בהיות‬
‫הבחנים עיקר הבית בעבודת אלוקינו‪ ,‬זבו בעשרים וארבע מתנות שניתנו להם‪,‬‬
‫המפורשות בבתוב‪ .‬ושאר הלויים‪ ,‬שנבחרו לסייע לבהנים ־ זבו גם בן לחיות בטובה‬
‫מבלי יגיעה‪ ,‬על ידי מעשר חפירות שנוטלים מבל ישראל בנ״ל‪ ,‬אולם עליהם לזבור‬
‫תמיד שסיבת מעמדם המיוחד היא בגלל העבודה לה׳‪ ,‬ולבן נצטוו שמבל אשר יטלו‬
‫מבני ישראל ־ עליהם להפריש למשרתים הגדולים מהם ] הכ הני ם[‪ ,‬ובבך יתנו אל‬
‫לבם בי יש גבוהים עליהם‪ ,‬וגבוה מעל לבולם‪ ,‬הוא ה׳ יתברך ויתעלה‪.‬‬

‫גם בי על ידי שיפרישו הלויים מעשר מתבואתם ויתנו לבוהנים‪ ,‬יש בזה זבות‬
‫ומעלה ובבוד ללויים‪ ,‬שלא יגרע חלקם במצות מעשר‪ ,‬אלא יזבו אף הם שיהיה‬
‫לה ם חלק ב מצוה זו‪) .‬ספר החינוך מצוהשצו(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪100‬‬

‫מעשר שני ־ בשנים ‪ ,x‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה ־ מפריש בעל השדה עשירית מיבולו‬
‫] ממה שנו ת ר לו‬
‫ל א ח ר ה ה פ ר שו ת ה קו ד מו ת[‪ ,‬ומעלה ‪x‬ותו לירושלים‪ ,‬ו ‪x‬ובל ‪x‬ותו שם בקדושה‪.‬‬
‫מטעמי המצוה‪ ,‬שהאל ברוך הוא בחר בעם ישראל וחפץ למען צדקו להיות בולם‬
‫עוסקי תורתו ויודעי שמו‪ ,‬ובחבמתו משבם במצוה זו למען ילמדו יקהו מוסר‪ ,‬בי‬
‫יודע אלוקים שרוב בני האדם נוטים להימשך אחר הגשמיות‪ ,‬לשקוע בעבודה‬
‫ובעסקי ממון ובר‪ ,‬ולא יתנו נפשם בעמל התורה ובעסקה תמיד‪ .‬על בן סבב‬
‫בתבונתו ונתן להם מקום מקודש‪ ,‬היא ירושלים עיר הקודש‪ ,‬ששם יהיה מרובז עסק‬
‫החבמה והתורה‪ ,‬שם יושבים חבמי הסנהדרין‪ ,‬ושם נמצא בית המקדש‪ .‬וציוה‬
‫שיעלו ישראל לשם מפעם לפעם ]לאכול שם א ת פירות ה מ ע ש ר שני‪ ,‬וכן ״נטע רבעי״ ומע שר‬
‫כל בקר וצאן[‪ ,‬ובשיראו את בל המעמד הנהדר הזה ־ בוחנים בעבודתם‪ ,‬ולויים‬
‫בדובנם בשירם וזמרם‪ ,‬וישראל במעמדם‪ ,‬וסנהדרין יושבים ודנים ומורים הוראות‬
‫לבל ישראל‪ ,‬על ידי זה יתעורר לבם ליראה את ה׳‪ ,‬ולדבוק בעסק התורה תמיד‪.‬‬
‫ומלאה הארץ דעה את ה׳ במים לים מבסים‪.‬‬

‫]במקום מ ע שר שני[‬ ‫מעשר עני ־ בשנים ג׳‪ ,‬ר ־ מפריש בעל השדה עשירית מיבולו‬
‫ונותנו לעניים‪.‬‬
‫מטעמי המצוה‪ ,‬שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד‬
‫והרחמים‪ ,‬בי היא מידה משובחת‪ ,‬ומתוך שיורגלו במידות הטובות‪ ,‬יהיו ראויים‬
‫לקבלת הטובה‪ ,‬בי הטוב והברבה לעולם לא יחולו אלא על הטוב ולא בהפבו‪,‬‬
‫ובהטיב ה׳ יתברך לטובים‪ ,‬יושלם חפצו ־ שחפץ ה׳ להיטיב לעולם‪ .‬ואם לא מצד‬
‫שורש זה‪ ,‬הלא ה׳ יתברך יבול היה לספק לעני די מחסורו זולתנו‪ ,‬אלא שהיה‬
‫מחסדו ברוך הוא שנהיה אנו השלוחים לבך‪ ,‬בדי לזבותנו‪ .‬ובענין זה מספרים חז״ל‬
‫)בבא בתרא י עמוד א(‪ :‬שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא‪ :‬אם אלהיבם אוהב עניים‬
‫הוא‪ ,‬מפני מה אינו מפרנסם?! ענה לו‪ :‬בדי שניצול אנו בהם מדינה של גיהנם‪) .‬החינוך‬
‫מצרהסו(‬

‫לך ‪) ” ...‬דברי הימים א בט יד(‬ ‫״כי ממך הכל‪ ,‬ומידך נתנו‬

‫אמר רבי נחמיה‪ :‬אפילו בשעה שאנו מביטים במצוות שאנו מקיימים‪ ,‬יש לנו בושת‬
‫פנים מהקב״ה‪ ,‬ואין אנו יבולים להחזיק טובה לעצמנו‪ .‬מדוע? בנוהג שבעולם‪,‬‬
‫באשר אדם נותן שדהו באריסות ]דהיינו שכעל ה ש ד ה נותן לפועל לעכור כ שד הו‪ ,‬ונותן לו‬
‫א חוזים מ ה רוו חי ם[‪ ,‬הרי אותו אריס ־ קונה את הזרעים‪ ,‬זורע ועובד קשה מאוד‪ ,‬ובבל‬
‫זאת הוא חולק עם בעל השדה בשוה‪ .‬אבל הקב״ה ישתבח שמו ויתעלה זברו ־ אינו‬
‫בן‪ ,‬שהרי העולם בולו שייך לו‪ ,‬במו שנאמר‪) :‬תחלים כח ״לה׳ הארץ ומלואה״‪ .‬הארץ‬
‫שלו‪ ,‬הזרעים שלו‪ ,‬והוא משיב רוחות‪ ,‬מעלה עננים‪ ,‬מוריד גשמים להשקות את‬
‫היבול‪ ,‬מפריח טללים‪ ,‬מגדל את הצמחים‪ ,‬והוא נותן טעם ומתיקות בפירות‪ ,‬הוא‬
‫עושה בל דבר! ובבל זאת אמר הקב״ה‪ :‬לא אמרתי לך שתתן לי‪ ,‬אלא אחד מעשרה‬
‫־ מעשר‪ ,‬ואחד מחמישים ־ תרומה‪) .‬תנחומא כי תשא יד(‬

‫עשר ־ בשביל שתתעשר‬

‫רבי יוחנן פגש בבן אחותו‪ ,‬בנו הרך של רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬ואמר לו‪ :‬״פסוק לי‬
‫פסוקך״ ־ מה למדת היום? אמר הילד‪ :‬למדנו את הפסוק‪ :‬״עשר תעשר את כל‬
‫תבואת זךעך״‪ .‬שאל הילד את דודו רבי יוחנן‪ :‬מדוע כפל הלשון‪ ,‬״עשר תעשר״?‬
‫‪101‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ענהו‪ :‬רמז יש כ ‪x‬ן ־ עשר ‪ x‬ת התבו ‪ x‬ה‪ ,‬בשביל שתתעשר‪ .‬ש ‪ x‬ל הילד‪ :‬מנין לך‬
‫לדרוש כך? ענהו‪ :‬לך נסה‪ ,‬ותר ‪ x‬ה שכך הו ‪ !x‬הוסיף הילד וש ‪x‬ל‪ :‬וכי מותר לנסות‬
‫‪ x‬ת הקב״ה‪ ,‬והרי כתוב ״ל ‪ x‬תנסו ‪ x‬ת ה׳״? ‪x‬מר לו‪x :‬כן ‪x‬סור לנסות ‪ x‬ת הקב״ה‬
‫בשום דבר‪ ,‬אך בדבר הזה מותר‪ ,‬שהרי אומר הנביא ‪:‬מלאכי ג ין‪ :‬״הביאו את בל‬
‫המעשר אל בית האוצר‪ ...‬ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות‪ ,‬אם לא אפתח לכם את‬
‫ארבות העזמים‪ ,‬והריקתי לכם ברכה עד בלי די״ ־ עד שיבלו ]יתעייפו[ שפתותיכם‬
‫מלומר‪ :‬״די!״‪.‬‬
‫ובענין הז ה נ תנו חז״ל רמז על פי הפ סוק ‪:‬בראשית יג טן; ״אם ה ש מ א ל ו אי מנ ה‪ ,‬ו א ם הן מין ו א ש מ אי ל ה״‬
‫‪ -‬מ ב טי ח ה ק ב״ ה לאדם; א ם א ת ה ת ק בע א ת הנ קוד ה של ה או ת ש׳ ב מי ל ה ״עשר״ ב צד ש מ א ל‪,‬‬
‫דהיינו שתפרי ש מ ע ש רו ת בדין‪ ,‬אז אני א ק ב ע א ת הנ קוד ה ב צד ימין ו א שפי ע עליך עושר‪ ,‬א ך א ם‬
‫א ת ה ת ק בע א ת הנ קוד ה ב צד ימין ו תד אג רק לעו שר שלך‪ ,‬אז אני אק בע א ת הנ קוד ה ב צד ש מ א ל‬
‫ואטיל עליך מ סי ם ו ארנוניו ת ]״מעשרות״[ לרוב‪...‬‬

‫ומדוע מותר לנסות את הקב״ה דוקא בענין המעשרות? על כך עונה המגיד מדובנה‬
‫במשל‪:‬‬

‫משל למה הדבר דומה? בעיצומו של היריד הגדול‪ ,‬עצרה בכיכר השוק עגלה‬
‫עמוסה בגלילי אריג משובח‪ ,‬בשלל צבעים‪ .‬מיד הקיפו אותה סוחרי האריגים‪,‬‬
‫משמשו בסחורה כהרגלם‪ ,‬וקבעו‪ :‬״אריג מעולה הוא ־ משופרא דשופרא‪ .‬ומה‬
‫מחירו?״ אמר הסוחר‪ ,‬בעל העגלה‪ :‬חמש מאות שקלים לגליל‪ ,‬ובכל גליל יש לפחות‬
‫ששים מטר!״ המחיר היה זול להדהים‪ ,‬והעסקה כדאית עד מאד‪ .‬אך כאן התעורר‬
‫חשדם‪ :‬מה יהיה אם יתברר שבכל גליל יש שלושים מטר בלבד‪ ,‬והם נפלו בפח?!‬
‫אמר המוכר‪ :‬אדרבה‪ ,‬תסקרו את הגלילים‪ ,‬ותבחרו את הדק ביותר‪ ,‬אותו שנראה‬
‫לכם כקצר ביותר‪ .‬תמדדו אותו‪ ,‬ותראו מה אורכו!״ הסכימו‪ ,‬בחרו בגליל הדק‬
‫מכולם‪ ,‬מדדוהו ־ ומצאו שאורכו ששים ושניים מטרים! על אתר נקנתה כל‬
‫הסחורה‪ ,‬לשביעות רצון כולם‪.‬‬

‫והנמשל‪ :‬הבורא יתברך אמר‪ :‬״שמעו לי‪ ,‬שאין אדם שומע לי ־ ומפסיד!״‪ ,‬אין אדם‬
‫מתרושש חלילה מקיום המצוות‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬זוכה הוא לברכת שמים בעסקיו! ואם יש‬
‫איזשהו היסוס בענין זה‪ ,‬אזי אדרבה‪ ,‬תבחרו במצוה שלכאורה נראית כל כולה‬
‫כהפסד ־ מצות הצדקה והמעשרות‪ ,‬שבהן נוטל האדם חלק מרכושו ומוסר לזולתו‪,‬‬
‫מחסר ממונו במו ידיו ־ ״ובחנוני נא בזאת״‪ ,‬ראו שלמרות שאתם מחסרים מכספכם‪,‬‬
‫תהיה לכם ברכה מיוחדת ושפע כה רב‪ ,‬עד שייבלו שפתותיכם מלומר ״די!״‪ .‬אזי‬
‫תבינו שכך הוא בכל המצוות‪ ,‬שאין אדם מפסיד מתפילה במנין‪ ,‬מקביעת שיעור‬
‫תורה‪ ,‬מקניית צורכי מצוה‪ ,‬משמירת שבת‪ ,‬כי לעולם‪ ,‬לעולם‪ ,‬״אין אדם שומע לי ־‬
‫ומפסיד״‪: .‬על פי מעיין השבוע(‬

‫בדכה ־ בדבד המדוד‬

‫בענין ״עשר ־ בשביל שתתעשר״‪ ,‬יש פלא כפול‪ ,‬שהרי אמרו חכמים‪ :‬הנכנס לשדהו‬
‫למדוד את תבואתו‪ ,‬אומר‪ :‬״יהי רצון מלפניך ה׳ אלקינו‪ ,‬שתשלח ברכה במעשה‬
‫ידינו״‪ .‬כאשר מתחיל למדוד‪ ,‬אומר‪ :‬״ברוך השולח ברכה בכרי ]תבואה[ הזה״‪.‬‬
‫אולם אם מדד ואח״כ ביקש‪ ,‬הרי זו תפילת שוא‪ ,‬לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪102‬‬

‫השקול‪ ,‬ול ‪ x‬בדבר המדוד‪ ,‬ול ‪ x‬בדבר המנוי‪ x ,‬ל ‪ x‬בדבר הסמוי מן העין‪) .‬תענית ח ע״א(‬

‫לבן טוב שימנע ה ‪x‬דם מלספור ‪ x‬ת בספו ורבושו‪ ,‬ובשצריך לספור‪ ,‬קודם לבן יתפלל‬
‫לה׳ שישלח בהם ברבה‪ .‬ומעשה היה ב׳בבא סאלי׳ זעוק״ל‪ ,‬שבעת שמחה היה נוהג‬
‫לחלק למסובים בוסיות ערק‪ .‬והנה בדרך נס ופל ‪ ,x‬היה בקבוק ‪ x‬חד של ערק שופע‬
‫ושופע עוד ועוד‪ ,‬ומספיק לבל המסובים הרבים! המתבוננים שמו לב‪ ,‬בי לפני‬
‫שהתחיל הבב ‪ x‬ס ‪x‬לי למזוג מן הבקבוק‪ ,‬היה עוטף ‪x‬ותו במטפחת‪ ,‬בי ב ‪x‬מור‪ ,‬״ ‪x‬ין‬
‫הברבה שורה ‪x‬ל ‪ x‬בדבר הסמוי מן העין״!‪...‬‬

‫והנה ב ‪x‬שר ב ‪ x‬ה ‪x‬דם לעשר ‪ x‬ת תבו ‪ x‬תו ־ הו ‪ x‬חייב למדוד ‪ x‬ת התבו ‪ x‬ה‪ ,‬שהרי‬
‫‪x‬מרו חבמינו ז״ל‪ ,‬ש ‪x‬ין מעשרים מ ‪x‬ומד הדעת‪ .‬והנה למרות שה ‪x‬דם מונה ומודד‬
‫‪ x‬ת תבו ‪x‬תו‪ ,‬בבל ז ‪ x‬ת שולח לו ה׳ יתברך ברבה‪ ,‬וזה פל ‪ ,x‬ובזה יתגדל ויתקדש‬
‫שמו של הקב״ה‪.‬‬

‫מי בעל הבית?‬

‫מעשה ב ‪ x‬דם שהיתה לו שדה המצמיחה במות של ‪x‬לף בור בשנה‪ ,‬והיתה לו‬
‫פרנסה ברווח‪ .‬והקפיד להפריש מהשדה מ ‪ x‬ה בור למעשר בבל שנה‪ .‬ב ‪x‬שר הזקין‬
‫קר ‪ x‬לבנו ו ‪x‬מר לו‪ :‬הנה קרבו ימי למות‪ ,‬ורוצה ‪x‬ני להוריש לך ‪ x‬ת השדה‪x .‬ולם‬
‫מבקש ‪x‬ני ממך‪ ,‬בי תמשיך לעשר מן התבו ‪ x‬ה מ ‪ x‬ה בור מידי שנה בשנה‪ ,‬בפי‬
‫שעשיתי ‪x‬ני‪ .‬ה ‪x‬ב נפטר‪ ,‬והבן ירש ‪ x‬ת השדה‪ .‬בשנה הר ‪x‬שונה עשה הבן במצות‬
‫‪x‬ביו והפריש מן השדה מ ‪ x‬ה בור‪x .‬ולם בשנה השניה‪ ,‬בשר ‪ x‬ה הבן שבמות‬
‫המעשר בה גדולה ו״ההפסד״ בה רב‪ ,‬החליט ל ‪ x‬לתת מעשרות בלל‪ .‬והנה‪ ,‬בשנה‬
‫השלישית‪ ,‬הצמיחה השדה רק מ ‪ x‬ה בור! היה הבן שרוי בצער רב על ההפסד‬
‫העצום שנגרם לו‪ .‬שמעו קרוביו על צערו‪ ,‬והחליטו להוביחו בעקיפין בדרך רמז‪.‬‬
‫ב ‪x‬ו ‪x‬ליו בשהם מלובשים בבגדים לבנים וחגיגיים‪ .‬תמה ורגז עליהם‪ :‬ה ‪ x‬ם שמחים‬
‫‪ x‬תם בצערי?! ‪x‬מרו לו‪ :‬ל ‪ x‬ב ‪x‬נו ‪x‬ל ‪ x‬בדי לשמוח עמך בשמחתך על המינוי החדש‬
‫שלך‪ ,‬בו ‪ x‬ור ‪x‬ה‪ :‬ב ‪x‬שר קבלת ‪ x‬ת השדה לידך‪ ,‬היית ‪ x‬תה בעל הבית‪ ,‬והקב״ה היה‬
‫בביבול ה״בהן״ שנתת בציוויו ‪ x‬ת המעשר‪ x .‬בל בשנה זו התהפבו היוצרות‪ :‬הקב״ה‬
‫הר ‪ x‬ה לך שהו ‪ x‬בעל הבית‪ ,‬ו ‪ x‬תה בביבול נהיית ה״בהן״ שקבלת מעשר‪ ,‬ולבן‬
‫הצמיחה השדה רק מ ‪ x‬ה בור‪....‬‬

‫הבין בעל השדה ‪ x‬ת הרמז‪ ,‬התחיל לתת מעשרות בר ‪x‬וי‪ ,‬ו ‪x‬ז חזרה הברבה ושרתה‬
‫ב שדהו בבימים קודמים‪) .‬תוספות תענית ט עמוד א‪ .‬שמות רבה לא יח(‬

‫וזהו שבתוב‪ :‬״ ‪x‬יש ‪ x‬ת קודשיו לו יהיו‪ x ,‬ת ‪x‬שר יתן לבהן לו יהיה״‪ ,‬בלומר שב ‪x‬שר‬
‫ה ‪ x‬דם ‪x‬ינו מפריש בהוגן‪x ,‬ל ‪ x‬לוקח ‪ x‬ת הקודשים לו לעצמו‪x ,‬ז ‪ x‬ת ‪x‬שר ר ‪x‬וי‬
‫לתת לבהן ־ לו יהיה‪ ,‬זה מה שתוצי ‪ x‬לו השדה‪.‬‬

‫מי מכיסיד?!‬
‫מעשה ב ‪x‬דם שהיה בונס יין ושמן הרבה‪ ,‬ול ‪ x‬מפריש מעשרות בר ‪x‬וי‪ .‬מה עשה לו‬
‫הקדוש ברוך הו ‪ ?x‬הבניס בו רוח שטות‪ ,‬ונטל מקל והתחיל לשבר ‪ x‬ת החביות‪.‬‬
‫ר ‪ x‬ה ‪x‬ותו חברו וגער בו על מעשיו‪ .‬בעס עליו בעל החביות‪ ,‬נטל ‪ x‬ת המקל‪ ,‬הבהו‬
‫‪103‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫על ר ‪x‬שו ו ‪x‬מר לו‪ :‬״הרוח מסייע לי ו ‪ x‬תה גוער בי?!״ ‪x‬מר לו בלגלוג‪ :‬״‪ dx‬כן‪ ,‬תן לי‬
‫‪ x‬ת המקל‪ ,‬ו ‪x‬ני ‪x‬עזור לך בעבודתך‪...‬״‪ .‬נתן לו ‪ x‬ת המקל‪ ,‬והתחיל ‪x‬ותו חבר‬
‫לשבור לו חביות ־ ל ‪ x x‬חת ‪ x‬חת‪ ,‬כפי ששבר הו ‪ x‘7x ,x‬שתיים שתיים! עד‬
‫שנשברו כל החביות‪ .‬ומי גרם לו כל ז ‪x‬ת? של ‪ x‬הוצי ‪ x‬מעשרותיו כר ‪x‬וי‪.‬‬

‫ולעומת ז ‪ x‬ת‪ ,‬מספרים חז״ל‪ :‬מעשה ב ‪ x‬דם ‪ x‬חד שהיה מוצי ‪ x‬מעשרותיו כר ‪x‬וי‪,‬‬
‫והיתה לו שדה ‪ x‬חת‪ ,‬ונתן הקדוש ברוך הו ‪ x‬בלבו שיזרע חיטים בחלק ‪ x‬חד של‬
‫השדה‪ ,‬ובחלק השני יבנה מקוה ל ‪x‬גירת מים‪ .‬והנה הגיעה שנת בצורת‪ ,‬ומחירי‬
‫התבו ‪ x‬ה והמים התייקרו ביותר‪ ,‬עד שהיה מוכר ס ‪ x‬ה של חיטים בסלע ]מטבע ח שוב‬
‫בזמנם[‪ ,‬וס ‪ x‬ה של מים בשלושה סלעים‪ .‬והיה מכריז ו ‪x‬ומר‪ ,‬בו ‪x‬ו וקנו מים‪x ,‬שר יש‬
‫בהם ברכה מיוחדת‪ ,‬שס ‪ x‬ה ‪ x‬חת של מים עושה שלוש ס ‪x‬ים של חיטים‪ .‬ומי גרם‬
‫לו ז ‪x‬ת? על ידי שהוצי ‪ x‬מעשרותיו כר ‪x‬וי‪) .‬מדרש תנחומא ראהסימן יב(‬

‫מתי ממלאים את המעזכיך?‬

‫מדוע באמת המעשרות מביאות לידי ברכה ושפע? עונה על כך החסיד רבי יוסף‬
‫יעבץ‪ ,‬שהאדם הוא בעצם כמו משפך‪ :‬לתוך המשפך מוזגים משקה‪ ,‬על מנת שמשם‬
‫יזרום המשקה הלאה‪ .‬כך הקב״ה נותן לאדם פרנסה בשפע‪ ,‬על מנת שיעביר הלאה‬
‫וידאג לעניים ולעמלי תורה‪ .‬כאשר המשפך תקין‪ ,‬והמשקה אכן זורם ־ ממשיכים‬
‫למזוג לתוכו בנדיבות וממלאים אותו‪ ,‬וזהו‪ :‬״עשר ־ בשביל שתתעשר״‪ .‬אבל אם‬
‫נוצרת בו סתימה ואינו מקלח ־ או אז מפסיקים למלאותו‪ ,‬והוא מתרוקן ומתייבש‪...‬‬
‫)מעיין השבוע(‬

‫מכת עכברים בעיר‬

‫מעשה ברבי פנחס בן יאיר‪ ,‬שהלך לעיר אחת‪ ,‬ובהיותו מלומד בניסים באו אליו בני‬
‫העיר והתלוננו לפניו שהעכברים באים ואוכלים את תבואתם‪ ,‬ונזקם מרובה‪ .‬גזר‬
‫רבי פנחס בן יאיר על העכברים שיתכנסו כולם למקום אחד‪ ,‬וכך היה‪ .‬התחילו‬
‫העכברים לצפצף בקולם‪ ,‬אמר רבי פנחס לבני העיר‪ :‬האם יודעים אתם מה אומרים‬
‫העכברים? אמרו לו‪ ,‬לא‪ .‬אמר להם‪ :‬הם אומרים שאין אתם מפרישים מעשרות‬
‫כראוי‪ .‬ערב אני לכם‪ ,‬שאם תעשרו את התבואה כראוי‪ ,‬יחדלו העכברים להזיק‬
‫לכם‪ .‬מאז הקפידו אנשי העיר לעשר את תבואתם‪ ,‬ואכן העכברים חדלו לכרסם את‬
‫התבואה‪) .‬מדרש רבה דברים פרשה ג(‬

‫החמור שהחמיר‪...‬‬
‫רבי פנחס בן יאיר נזדמן לפונדק אחד‪ .‬נתנו לחמורו שעורים לאכול ־ ולא אכל‪.‬‬
‫חשבו שהחמור מפונק למדאי‪ ,‬ולכן חבטו בעבורו את השעורים‪ ,‬כדי להוציא מהם‬
‫את הפסולת‪ ,‬אך בכל זאת החמור לא אכל‪ .‬ניקו את השעורים‪ ,‬אולי כך יערבו הם‬
‫לחיכו ־ אולם עדיין לא אכל‪ .‬שאלו את רבי פנחס‪ ,‬מדוע חמורו אינו אוכל‪ .‬אמר‬
‫להם‪ :‬שמא השעורים הללו אינן מעושרות? מיד עישרו את השעורים ]למרות ש אין‬
‫חיוב לע שר מ מ א כ ל ב ה מ ה[‪ ,‬ורק אז החמור אכל‪.‬‬

‫אם חמור‪ ,‬שאינו מצווה על תרומות ומעשרות ־ לא אוכל מאכל שאינו מעושר; על‬
‫אחת כמה וכמה היהודי‪ ,‬שמצווה במצוה יקרה וחביבה זו ־ כמה צריך להזהר שלא‬
‫לאכול מאכלים שאינם מעושרים‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪104‬‬

‫אבותינו הכירישו תרומות ומעשרות‬

‫אמר רב הונא‪ :‬אבותינו הראשונים הגם שהיו קודם מתן תורה‪ ,‬הפרישו תרומות‬
‫ומעשרות‪ .‬אברהם מנין? שנאמר )בראשית יד כב(‪ :‬״הרמותי ןדי אל ה׳‪...‬״‪ ,‬ו״הרמה״ היא‬
‫לשון תרומה‪ ,‬שנאמר )במדבר יח בו( ״והרמותם ממנו תרומת ה׳״‪ .‬יעחק מנין? שנאמר‬
‫)בראשית בו יבן‪ :‬״ויזרע יצחק בארץ ההיא‪ ,‬וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה׳״‬
‫־ זאת אומרת שיצחק אבינו מדד את תבואתו‪ ,‬ומדוע? והלוא אין הברכה מצויה לא‬
‫במדוד‪ ,‬ולא בשקול‪ ,‬ולא במנוי‪ ,‬ולמה מדד? אלא בשביל לעשר‪ .‬יעקב מנין? שנאמר‬
‫)בראשית בח בס‪ :‬״וכל אעזר תתן לי עשר אעשרגו לן"”‪) .‬תנחומא ראה יח‬

‫יעקב אבינו מעשר את ילדיו‬

‫חפץ יעקב אבינו לתת אף מילדיו ״מעשר״ ־ בן שיהיה מקודש להקב״ה‪ .‬כיצד?‬

‫אדם המעשר את בהמותיו ־ כיצד עושה זאת? מכניס את הבהמות לתוך דיר עם‬
‫דלת צרה‪ ,‬שרק בהמה אחת יכולה לעבור דרכה‪ .‬לאחר שנכנסו הבהמות‪ ,‬מעמיד‬
‫הוא את האם בפתח הדיר כדי שתגעה‪ ,‬וכל הבנים ןצאו לקראתה‪ .‬בעת יציאת‬
‫הבהמות מן הדיר‪ ,‬הוא מונה אותן‪ ,‬וכשמגיעה הבהמה העשירית‪ ,‬הוא צובע בה‬
‫סימן בצבע אדום‪ ,‬ואומר‪ :‬הרי זה מעשר‪ ,‬והעשירי יהיה קודש‪ .‬נמצא שהבהמה‬
‫שנכנסה לדיר ראשונה ־ יוצאת אחרונה‪ ,‬והאחרונה ־ יוצאת ראשונה‪.‬‬

‫כך עשה יעקב אבינו‪ ,‬כשרצה לעשר את בניו‪ :‬התחיל למנות מן הבן האחרון ־‬
‫בנימין‪ ,‬כפי שיוצא במעשר בהמה‪ ,‬שהנכנס אחרון יוצא ראשון‪ .‬ונמצא שהעשירי‬
‫בספירה לאחור ־ הרי הוא לוי והקדישו להקב״ה‪.‬‬

‫מספרים חז״ל‪ :‬כותי אחד בא ושאל את רבי מאיר‪ :‬אתם אומרים שיעקב אביכם‬
‫איש אמת הוא‪ .‬אמר לו רבי מאיר‪ :‬אכן כן‪ ,‬שנאמר )מיכה ז ס‪ :‬״תתן אמת ליעקב״‪ .‬אמר‬
‫הכותי‪ :‬אם כן‪ ,‬כיצד יתכן שהוא הפריש רק בן אחד מתוך שנים עשר בניו‪ ,‬הלוא‬
‫היו לו עוד שני בנים שלא נכללו במעשר זה?! אמר לו רבי מאיר‪ :‬אתה אומר שהיו‬
‫ליעקב אבינו שנים עשר בנים‪ ,‬ואני אומר לך שהיו לו ארבעה עשרה בנים! שנאמר‬
‫)בראשית מח הן‪ :‬״אפרים ומנשה ־ כראובן ושמעון יהיו לי״‪ .‬אמר הכותי‪ :‬אם כן אתה‬
‫מחזק את שאלתי! אמר לו‪ :‬הלוא תודה שלבני יעקב היו ארבע אמהות‪ ,‬ואם כן היו‬
‫ליעקב אבינו ארבעה בכורות‪ .‬ואין הבכור מתעשר‪ ,‬מפני שהוא עצמו קודש‪ .‬נמצא‬
‫שיעקב אבינו הפריש בדיוק מעשר כפי הראוי! אמר הכותי‪ :‬טובה אומתך שאתה‬
‫בתוכה‪) .‬ילקוט שמעוני דברים פרק יד סימן תתצס‬

‫קדושת עובט לוי‬

‫באותה שעה שנולד לוי‪ ,‬ירד המלאך מיכאל מן השמים‪ ,‬לקח את לוי‪ ,‬הביאו לפני‬
‫כסא הכבוד‪ ,‬ואמר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬התינוק הזה יצא גורלו להיות נחלתך קודש‬
‫לה׳‪ .‬באותה שעה הושיט הקב״ה את יד ימינו‪ ,‬וברכו שזרעו יהיו משרתיו בבית‬
‫המקדש‪ ,‬כדרך שמלאכי השרת עומדים ומשרתים לפניו במרום‪ .‬אז אמר המלאך‬
‫מיכאל להקב״ה‪ :‬מאחר שיהיו משרתיך ולא יעבדו שום עבודה אחרת‪ ,‬תכין להם‬
‫פרנסתם כדי שלא יצטרכו לחזר אחרי פרנסתם‪ ,‬אלא יהיו תמיד מוכנים ומזומנים‬
‫לשרתך‪ ,‬כדרך שמלך בשר ודם עושה‪ ,‬שמשרתי המלך מתפרנסים משולחן המלך‪.‬‬
‫‪105‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫‪x‬מר לו הקב״ה‪ :‬כבר הכינותי להם ‪ x‬ת מזונותיהם על שולחני‪ ,‬שכל דבר שיהיה‬
‫קודש בשבילי‪ ,‬יהיה ללויים‪ ,‬כמו שנ ‪x‬מר‪ :‬״ ‪x‬ישי ה׳ ונחלתו י ‪x‬כלון״‪.‬‬

‫צדקה לעמלי תורה‬

‫מצוה גדולה הי ‪ x‬להחזיק ולפרנס ‪ x‬ת הלויים‪ ,‬משרתי ה׳‪ .‬וממצוה זו למדים ‪ ^x‬גם‬
‫על הזכות והחובה המוטלת על כל ‪ x‬חד מישר ‪ x‬ל לתמוך בלומדי התורה‪ ,‬כי הם‬
‫המעמידים דת ה ‪ x‬מת ומחזקים ה ‪x‬מונה ומרבים שלום בעולם ^ ה בי ם הבריות‬
‫ומקרבים ‪ x‬ותם לתורה‪) .‬מעם לועז(‬

‫וכפי שפסק הרמב״ם ז״ל )פרק י״ג מהלכות שמיטה ויובל הי״ב(‪ :‬״ולמה ל ‪ x‬זכה שבט לוי בנחלת‬
‫‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל ובביזתה עם כל שבטי ישר ‪x‬ל? מפני שהובדל לעבוד ‪ x‬ת ה׳ לשרתו‪,‬‬
‫ולהורות לרבים דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים‪ ...‬ולא שבט לוי בלבד‪ ,‬אלא כל‬
‫איש ואיש אשר נדבה רוהו והכינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה׳ ולשרתו‪ ,‬לדעת את‬
‫ה׳ ולהבין ולהורות בתורת ה׳‪ ,‬והולך ישר כמו שעשהו ה׳‪ ,‬ופורק מעל צווארו עול‬
‫החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם‪ ,‬הרי זה נתקדש קודש קדשים‪ ,‬ויהיה ה׳‬
‫חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬ויזכהו בעולם הזה בדבר שיספיק לו פרנסתו‪,‬‬
‫כמו שיזכה לכהניים הלויים״‪.‬‬

‫וכן אומר המדרש )תנחומא ראה יח(‪ :‬״עשר תעשר״ ־ עשר‪ ,‬כדי שלא תתחסר‪ .‬רמז‬
‫לסוחרים להפריש אהד מן עשרה לעמלי תורה‪.‬‬

‫כשאדם נותן צדקה לתלמידי חכמים ־ הוא צריך לדעת ולהבין‪ ,‬שיותר ממה שהוא‬
‫עושה עמהם ומחזק אותם‪ ,‬הרי הם מחזיקים אותו‪ .‬כפי שכותב הרה״ג המקובל רבי‬
‫אברהם סאלם זצוק״ל‪ :‬אילו היו יודעים כמה גדולה היא מצוה זו ־ היו רודפים‬
‫אחרי תלמידי חכמים ומחפשים עליהם בנרות‪ ,‬כי על ידי שהוא מחזיק במצוה זו‪,‬‬
‫יבוא עליו שפע רוחני וישפיע עליו שפע קדושה וטהרה ויזכה ליראת שמים‪ ,‬ובזה‬
‫יזכה לרוב ההצלחות‪ ,‬וה׳ יתברך יתן בליבו לסחור בסחורה שימצא בה רווח עצום‪,‬‬
‫ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח‪ .‬כמו שסיפרו לנו חכמי ארם עובה ]חלב[‪ ,‬כי בזמן‬
‫שהיו הרבנים לומדים בחכמת הנסתר‪ ,‬היו בעלי בתים מחזיקים בידם‪ ,‬ומכללם‬
‫אשה אחת אשת שר אחד היתה נותנת ‪ 17,000‬בשביל לחמם להם את בית הטבילה‬
‫שהרבנים יוכלו לטבול בו בכל יום‪ .‬ובאותו זמן לא היה שום חולי ושום הפסד ולא‬
‫צער כל אותה עת‪ ,‬וכל אחד ואחד תחת גפנו ותחת תאנתו‪ .‬וזה ידוע לכל באי שער‬
‫עירנו ארם צובה שהיו באותם זמנים‪) .‬חיי אברהם(‬

‫מי תרם הכי הרבה?‬

‫באחת הערים בליטא נערכה פעם אסיפה למען הקמת בית חולים יהודי‪ ,‬ובראש‬
‫האסיפה עמד החפץ חיים זצ״ל‪ .‬אל האסיפה הגיעו עשירים רבים‪ ,‬אשר תרמו‬
‫מכספם למען הקמת בית החולים‪ ,‬איש איש כמתנת ידו‪ :‬זה תרם שלוש מיטות‪ ,‬וזה‬
‫תרם שבע מיטות‪ ,‬האחר תרם שתי מיטות ]שהרי מי טו ת של בי ת חולי ם יקרות הן‪ ,‬ש אך‬
‫א ח ד מי ש ראל ל א יצטרך[‪ .‬החפץ חיים כיבד את התורמים‪ ,‬הביע את הערכתו אליהם‪,‬‬
‫ונתן להם הרגשה טובה על החסד הגדול שהם עושים‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪106‬‬

‫והנה פת ‪x‬ום נכנסו ל ‪x‬סיפה כמה תלמידי ישיבה‪ ,‬והחפץ חיים קיבל ‪x‬ותם בכבוד‬
‫גדול עד מ ‪x‬וד‪ .‬דבר זה הפריע מ ‪x‬וד לכמה מהעשירים‪ :‬היתכן? ‪x‬נו נותנים כסף‪,‬‬
‫והרבה כסף‪ ,‬ו ‪x‬לו תלמידי הישיבות ל ‪ x‬תורמים כלל‪ ,‬ומכבדים ‪x‬ותם יותר מ ‪x‬תנו?!‬
‫‪ x‬חד העשירים ‪x‬זר עוז וש ‪ x‬ל ‪ x‬ת החפץ חיים בעקיצה‪ :‬כמה מיטות תרמו בני‬
‫הישיבה הללו?‪...‬‬

‫השיב להם מיד החפץ חיים‪ :‬מה ‪ x‬תם מדברים?! כל ‪ x‬חד מהם נתן חמישים מיטות!‬
‫נדהמו ותמהו העשירים‪ :‬מה פירוש שנתנו חמישים מיטות‪ ,‬הלו ‪ x‬זה סכום עצום!‬
‫הלו ‪x x‬נחנו‪ ,‬עם כל כספינו ל ‪ x‬נתנו ‪ x‬ל ‪ x‬עשר מיטות לכל היותר‪ ,‬והם תרמו‬
‫חמישים?!‬

‫חזר החפץ חיים על תשובתו‪ ,‬ו ‪x‬מר‪ :‬כן כן‪ ,‬כל ‪ x‬חד מהם תרם חמישים מיטות של ‪x‬‬
‫יהיו‪ ...‬כל ‪ x‬חד מהם נותן בלימוד התורה שלו ־ שימנעו חולים! הם תורמים ‪ x‬ת‬
‫המיטות שלא יהיו בבית החולים! התורה הי ‪ x‬מגינה ומצילה‪ ,‬תורתם תציל ‪x‬נשים‬
‫רבים ממחלות ומציות!‪) ...‬שאלאביך ויגדךעמודקס(‬

‫לא כל אחד זוכה‪...‬‬

‫מעשה בתלמיד חכם‪ ,‬שהיה מצבו הכלכלי דחוק ביותר‪ .‬כאשר הגיעה בתו לגיל‬
‫שידוכים‪ ,‬לא היה בידו כסף לממן את הוצאות החתונה‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬החליט‬
‫לכתת את רגליו בין עשירי העיר ולבקש סיוע‪ .‬לשם כך‪ ,‬ניגש הוא אל רבו ־ הגאון‬
‫רבי יצחק אלחנן מקובנא זצ״ל‪ ,‬וביקש ממנו שיכתוב לו המלצה בעבורו‪ .‬ישב רבי‬
‫יצחק וכתב לתלמידו המלצה חמה‪ ,‬וברכו בברכת הצלחה‪ .‬פנה אותו תלמיד חכם‬
‫לדרכו‪ ,‬כיתת את רגליו ממקום למקום‪ ,‬הלך מעשיר לעשיר‪ ,‬ואסף פרוטה לפרוטה‪,‬‬
‫אולם הסכום שהתקבץ בידיו לא היה כפי שחשב‪.‬‬

‫למיודענו היה שכן‪ ,‬אשר נמנה בין אותם אנשים שקראו לעצמם ״משכילים״‪,‬‬
‫שב״התחכמותם הרבה״ סטו מדרך התורה הצרופה‪ ,‬עזבו מקור מים חיים‪ ,‬והלכו‬
‫לחצוב בורות בורות נשברים‪ .‬שכן זה גם הוא עמד להשיא את בתו‪ ,‬ואף הוא נזקק‬
‫לעזרה כספית‪ .‬הצטייד בהמלצה מסופר מפורסם מראשי ה״משכלים״‪ ,‬והלך לאסוף‬
‫כספים‪ .‬ההצלחה האירה לו פנים‪ ,‬ותוך זמן קצר הצליח להשיג סכום נאה‪ ,‬שהיה בו‬
‫כדי לממן את כל הוצאות הנישואין ברווח‪.‬‬

‫כאשר סיפר זאת לשכנו ־ תלמידו של רבי יצחק אלחנן‪ ,‬השתומם הלה עד מאוד‪,‬‬
‫ונחמץ לבו‪ :‬מדוע ״דרך רשעים צלחה״‪ ,‬מדוע דווקא שכנו שקיבל המלצה מאדם‬
‫שעזב את דרך התורה ־ הצליח‪ ,‬ואילו הוא שקיבל המלצה מרב כה חשוב וצדיק ־‬
‫הצליח הרבה פחות? שטח לפני רבו את תמיהתו‪ ,‬והרב ענה לו‪ :‬״אהה‪ ..‬אין כאן‬
‫שאלה כלל‪ ,‬הרי השכן שלך קבל המלצה מאדם הרבה יותר חשוב וצדיק ממני‪...‬״‬
‫״האומנם?!״ התפלא התלמיד‪ .‬״אסביר לך״‪ ,‬ענהו הרב‪ ,‬״השכן שלך קבל המלצה‬
‫חמה מאת‪ ...‬ירמיהו הנביא‪ ,‬בכבודו ובעצמו! שהרי ירמיהו הנביא אומר )ירמיה יח כג(;‬
‫ויהיו מכעזלים לפניך בעת אנזך עשה בהם‪ .‬אמר ירמיה לפני הקב״ה‪ ,‬רבונו של‬
‫עולם‪ ,‬אפילו בשעה שאותם רשעים עושים צדקה לפניך‪ ,‬הכשילם בבני אדם שאינם‬
‫מהוגנים‪ ,‬כדי שלא יקבלו עליהם שכר‪) .‬ילקוט שמעוני ירמיהו( אכן לצערנו רשעים יש‬
‫‪107‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫הרבה‪ ,‬ולכן רבים הם הנכשלים לתת ל ‪x‬נשים ש ‪x‬ינם מהוגנים כשכנך ש ‪x‬ינו הגון‪,‬‬
‫‪ x‬בל צדיקים יש מעט‪ ,‬ולכן מעט הזוכים לתת ל ‪x‬נשים הגונים‪ ,‬על כן ל ‪ x‬השגת כסף‬
‫כרצונך‪.‬‬

‫‪ p x‬כן‪ ,‬להחזיק תלמידי חכמים ־ זוהי זכות‪ ,‬של ‪ x‬כל ‪ x‬חד זוכה לה‪ .‬מי ש ‪x‬ינו ר ‪x‬וי‬
‫לזכות בזכות הז ‪ x‬ת ־ שם ה׳ בלבו שיתרום להבל וריק‪ :‬לבניית ‪x‬צטדיונים‪ ,‬מגרשים‪,‬‬
‫מועדונים וכדומה‪ ,‬ובזה כלה ו ‪x‬בד כספו לריק ולבהלה‪ ,‬מבלי שתצמח לו מזה שום‬
‫תועלת ‪x‬מיתית‪ ,‬ו ‪x‬דרבה גורף הו ‪ x‬לעצמו עוונות ‪x‬ין מספר‪ ,‬בזה שנכשלים בגללו‬
‫בחילולי שבת‪ ,‬עריות ועוד ועוד‪ ,‬ה׳ יצילנו‪ x .‬ך מי שזוכה לתמוך בלומדי התורה‪,‬‬
‫לבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות‪x ,‬שריו ו ‪x‬שרי חלקו‪x ,‬שריו בעולם הזה וטוב לו‬
‫לעולם הב ‪ ,x‬וצריך להוקיר ‪ x‬ת זכותו העומדת לו ומגינה עליו בעולם הזה ובעולם‬
‫ה ב ‪.x‬‬

‫הארבה עזסב על עקבותיו‬

‫רבנו ה ‪x‬ר״י הקדוש זצ״ל ישב בחברת תלמידיו הקדושים ועסק עמם בסתרי תורה‪.‬‬
‫לפתע פסק מתלמודו ו ‪x‬מר‪ :‬״שומע ‪x‬ני רעש גדול בשמים‪ .‬נגזר בבית דין של מעלה‬
‫כי יעלה ‪x‬רבה על העיר צפת‪ ,‬וי ‪ x‬כל בה כל עשב‪ .‬בני צפת עלולים להש ‪x‬ר חלילה‬
‫לל ‪ x‬מזון ומחיה‪ .‬וכל זה הו ‪ x‬עונש משמים‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬מפני שעלתה לשמים‬
‫זעקתו של ‪ x‬חד מעניי עירנו העוסק בתורה מתוך הדחק‪ ,‬ושוועתו ניצבה לפני כס ‪x‬‬
‫הכבוד‪ ,‬והי ‪ x‬עומדת ומקטרגת על העיר כולה! הלו ‪ x‬תכירו ‪ x‬ת רבי יעקב ‪x‬לטרף‪,‬‬
‫תלמיד חכם מובהק‪ ,‬חסיד ונחב ‪ x x‬ל הכלים‪ .‬הו ‪ x‬הגיע עד לפת לחם‪x ,‬ך נש ‪x‬‬
‫סבלו בדומיה‪ .‬עולליו רעבים‪ ,‬והו ‪ x‬ל ‪ x‬הת ‪x‬ונן על מר גורלו‪ .‬והנה היום נ ‪x‬נח‬
‫‪x‬נחה‪ ,‬ובגינה עלה ‪x‬רבה על העיר! הבה נ ‪x‬סוך בינינו סכום כסך ונתנהו לרבי‬
‫יעקב‪ .‬נציל בכך ‪ x‬ת משפחתו מחרפת רעב‪ ,‬ו ‪ x‬ת עירנו ממכת ‪x‬רבה!״‬

‫הסכום נ ‪x‬סף‪ ,‬ונשלח ביד הצדיק רבי יצחק כהן ־ ‪x‬ל יעדו‪ .‬כשב ‪ x‬לביתו של רבי‬
‫יעקב ־ מצ ‪x x‬ותו יושב ובוכה‪ .‬הו ‪ x‬סח לרבי יצחק על עוניו‪ ,‬ו ‪x‬מר‪ :‬בעמל רב חוסך‬
‫‪x‬ני פרוטות ‪ x‬חדות עבור קניית לחם צר‪ ,‬ועבור שו ‪x‬ב המים הממל ‪ x x‬ת כד החרס‬
‫במים‪x .‬ך היום נתקל ‪ x‬חד מילדי בכד ושבר ‪x‬ותו‪ .‬הכלי נשבר‪ ,‬המים נשפכו‪ ,‬ו ‪x‬ין‬
‫בידי פרוטה לקנות קנקן חדש‪ .‬ו ‪x‬ז פרצתי בבכי ו ‪x‬מרתי‪ :‬״רבונו של עולם‪ ,‬הן מלך‬
‫רחמן ‪ x‬תה‪ ,‬וזן ‪ x‬ת העולם כולו בחן ובחסד וברחמים‪ ,‬רק ממני נכל ‪x‬ו רחמיך?!״‬

‫נרעש רבי יצחק כהן‪ ,‬והעניק לרבי יעקב ‪ x‬ת הכסף‪x .‬ורו עיניו של רבי יעקב‪ ,‬והו ‪x‬‬
‫הודה לבור ‪x‬ו על תשועתו‪ .‬וביקש רבי יצחק מרבי יעקב שיתפלל להקב״ה שתתבטל‬
‫הגזירה הנור ‪ x‬ה של ה ‪x‬רבה‪ ,‬כפי שציוהו רבנו ה ‪x‬ר״י‪ .‬ל ‪x‬חר זה‪ ,‬שב רבי יצחק ‪ x‬ל‬
‫בני החבורה‪ ,‬וסיפר ‪ x‬ת ‪x‬שר ר ‪x‬ו עיניו‪ .‬נענה ה ‪x‬ר״י הקדוש ו ‪x‬מר‪ :‬״עתה בטלה‬
‫הגזירה‪ ,‬כי נסתתם הקטרוג״‪.‬‬

‫בני החבורה המשיכו בתלמודם‪ ,‬לפתע כיסה ענן שחור ‪ x‬ת עין השמש ־ להקת‬
‫‪x‬רבה עצומה וגדולה עלתה מדרום והתקדמה לכיוון צפת‪ .‬ו ‪x‬ז פת ‪x‬ום קמה רוח‬
‫סערה‪ ,‬נש ‪ x‬ה ‪ x‬ת ה ‪x‬רבה וגרפה ‪x‬ותו לים הכנרת‪ .‬מ ‪x‬ותו יום ד ‪x‬גו בני צפת‬
‫לפרנסתו המרווחת של הצדיק רבי יעקב‪ ,‬עד שהתמנה לרבה של טריפולי בסוריה‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪108‬‬

‫חסרונותיו של אדם קצובים‬

‫אומרת הגמרא )בבא בתרא י ע״א(‪ :‬כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה‪ ,‬כך‬
‫חסרונותיו ]ההוצאות[ של אדם קצובים לו מראש השנה״‪.‬‬

‫ומעשה ברבן יוחנן בן זכאי שראה בחלומו במוצאי ראש השנה‪ ,‬שבני אחותו‬
‫יצטרכו להפסיד בשנה זו שבע מאות דינרים‪ .‬מה עשה? במשך השנה‪ ,‬היה הולך‬
‫מידי פעם ומתרים אותם לצדקה‪ .‬לקראת ראש השנה הבא‪ ,‬כבר הספיק רבי יוחנן‬
‫לגבות מהם כמעט את כל הסכום‪ ,‬פרט ל־‪ 17‬דינרים‪ ,‬שעדיין לא גבה‪ .‬והנה‪ ,‬בערב‬
‫יום הכפורים הגיעו שליחים מן הקיסר ותפסו אותם‪ .‬אמר להם רבי יוחנן‪ ,‬אל‬
‫דאגה‪ ,‬תראו שהקיסר יתבע מכם רק ‪ 17‬דינרים ולא יותר‪ .‬״מאין אתה יודע?״‪ ,‬שאלו‬
‫אותו‪ .‬אמר להם‪ :‬כך ראיתי בחלומי‪ ,‬שתפסידו ‪ 700‬דינרים‪ ,‬וכבר נתתם ‪ 683‬מתוכם‬
‫לצדקה‪ .‬אמרו לו‪ :‬אם ידעת‪ ,‬מדוע לא סיפרת לנו‪ ,‬והיינו נותנים מראש את כל‬
‫הסכום לצדקה?! אמר להם‪ :‬רציתי שתתנו צדקה לשם שמים‪ .‬וכך באמת היה‪,‬‬
‫הקיסר גבה מהם בדיוק ‪ 17‬דינרים‪.‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬אין אדם מעני או מפסיד חלילה מן הצדקה‪ .‬ואדרבה‪ ,‬בכך שאדם נותן‬
‫צדקה הוא חוסך מעצמו הוצאות מיותרות הגורמות עוגמת נפש‪ ,‬כמו תיקונים‬
‫שונים‪ ,‬רפואות‪ ,‬קנסות ומיסים למיניהם וכדר‪ .‬וכבר אמרו‪ :‬דלת הפתוחה לצדקה‪,‬‬
‫לא תהא צריכה להיפתח לרופאים‪.‬‬

‫לתת את הטוב ביותר‬

‫כתב הרמב״ם )סוף איסורי המזבח(‪ :‬הקדיש דבר לה׳ ־ יקדיש מן היפה שבנכסיו‪ .‬האכיל עני‬
‫־ יאכילהו מן הטוב והמשובח שבשולחנו‪ .‬כיסה ערום ־ יכסחו מן הטוב והיפה‬
‫שבכסותו‪ .‬וכן הנותן צדקה לעני ־ יתן לו מטבעות טובים וקלים להוצאה ]כגון כסך‬
‫מזומן‪ ,‬ול א צ׳ק דחוי‪ ,‬שק שה לפדותו[‪.‬‬

‫תובנית החסבון של מונבז‬

‫מעשה במונבז המלך‪ ,‬שהיו לו אוצרות רבים‪ ,‬אותם קיבל בירושה מאבותיו‪ .‬כאשר‬
‫הגיעו שנות בצורת‪ ,‬עמד ובזבז את כל נכסיו לצדקה‪ .‬שלחו לו קרוביו ואמרו לו‪:‬‬
‫אבות אבותיך גנזו אוצרות‪ ,‬ואבותיך הוסיפו עליהם‪ ,‬ואתה בא ומבזבז את הכל?!‬
‫אמר להם‪ :‬אבותי גנזו בארץ‪ ,‬ואני גנזתי בשמים; אבותי גנזו במקום שהיד שולטת‬
‫בו‪ ,‬ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו; אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות‪,‬‬
‫ואני גנזתי דבר שעושה פירות; אבותי גנזו אוצרות ממון‪ ,‬ואני גנזתי אוצרות נפשות;‬
‫אבותי גנזו לאחרים‪ ,‬ואני גנזתי לעצמי; אבותי גנזו לעולם הזה‪ ,‬ואני גנזתי לעולם‬
‫הבא! )בבא בתרא יא עמוד א(‬
‫‪109‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫הלכות תרומות ומעשרות‬

‫מצות ההכירשה‬
‫מצות הפרשת תרומות ומעשרות נוהגת מן התורה ב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל בלבד‪ ,‬ובזמן שרוב‬
‫ישר ‪ x‬ל נמצ ‪x‬ים ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ .‬והיום שבעוונותינו הרבים ‪x‬ין רוב ישר ‪ x‬ל ב ‪x‬רץ‬
‫ישר ‪x‬ל‪ ,‬נוהגת מצוה זו מדברי חבמים‪) .‬שלחן ערוך יורה דעה סימן שלא סעיפים‪K‬ב(‬

‫חוץ לארץ‬
‫בחוץ ל ‪x‬רץ ל ‪ x‬תקנו חבמים להפריש תרומות ומעשרות ‪ x‬ל ‪ x‬ב ‪x‬רבע ‪x‬רצות‪:‬‬
‫מצרים‪ ,‬בבל‪ ,‬עמון ומו ‪x‬ב‪ ,‬ביון שבזמנם ישבו שם הרבה מעם ישר ‪x‬ל‪) .‬שו״עשם(‬

‫הדר בחוץ ל ‪x‬רץ וחפץ לקיים ׳מצוות התלויות ב ‪x‬רץ׳‪ ,‬יקנה קרקע ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪,‬‬
‫וימנה שליח לקיום המצוות‪ ,‬ונחשב ב ‪x‬ילו קיים הו ‪ x‬בעצמו ‪ x‬ת המצוות‪ ,‬שהרי‬
‫בלל גדול בידינו ׳שלוחו של ‪x‬דם ־ במותו׳‪) .‬קעש״עבהתכה(‬

‫הגידולים החייבים בהכירשה‬

‫דגן תירוש ויצהר ־ מן התורה ‪x‬ין חיוב הפרשה ‪x‬ל ‪ x‬בדגן‬
‫]חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כו ס מ ת‪,‬‬
‫שיבולת שועל‪ ,‬שיפון[‪ ,‬תירוש ןענבים ויין[‪ ,‬ויצהר ןזיתים ושמן[‪x .‬ך מדברי חבמים חובה‬
‫להפריש מבל גידולי הקרקע ןפירות‪ ,‬ירקות‪ ,‬ת בו א ה וקטניות[‪.‬‬

‫ג׳ תנאים ־ ‪x‬ין חובה להפריש תרומות ומעשרות ‪ x‬ל ‪ x‬בהצטרף ג׳ התנ ‪x‬ים דלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬מאבל אדם‪] ,‬למעט מ א כ ל ב ה מ ה[‪ .‬ב‪ .‬גידולי קרקע‪] ,‬למעט פטריות‪ ,‬ש אינ ם יונקים‬
‫מ ה א ד מ ה[‪ .‬ג‪ .‬בשיש לפירות בעלים‪ ,‬ונשמר על ידם‪] ,‬למעט פירו ת הפקר[‪.‬‬

‫תבלינים ־ מיני תבלין המיועדים לתת טעם בלבד‪ ,‬ואינם נאבלים במות שהם‪ ,‬בעלי‬
‫התה‪ ,‬שיבא‪ ,‬גת ובדומה‪ ,‬פטורים מתרומות ומעשרות‪ .‬אך אם ראויים הם למאבל‬
‫במות שהם‪ ,‬בעלי נענע ובדומה‪ ,‬חייבים‪ .‬ובל שבן אם עיקרם למאבל‪ ,‬אך‬
‫משתמשים בהם גם לתת טעם‪ ,‬בבצל ובדומה‪ ,‬שבודאי חייבים להפריש מהם‬
‫תרומות ומעשרות‪) .‬ב״שקסה(‬

‫עציצים ־ חובה להפריש גם בגידולי עציץ‪ ,‬בין שהוא נקוב ובין שאינו נקוב‪) .‬ב״שקסג(‬
‫עלי גפן ־ מן הדין יש להתיר לאובלם ללא תרומות ומעשרות‪) .‬ילקו״י איסור והיתר ב רלח‬
‫פירות הפקר ־ הריהם פטורים מתרומות ומעשרות‪ ,‬בדלעיל‪) .‬סימןשלא סעיףטז(‬

‫איסור טבל‬
‫קודם שיפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬חפירות הם ׳טבל׳‪ ,‬ואסור לאובלם או לטעום‬
‫מהם בלום‪ .‬ובמו בן‪ ,‬אסור ליהנות מהם הנאה המביאה לידי בילוי‪ ,‬בגון שמן‬
‫לתאורה‪ ,‬או להאבילם לבעלי חיים‪ ,‬או לזרעם באדמה‪) .‬ב״שקעח‪,‬קעט(‬

‫מכירת טבל ־ אסור למבור פירות טבל או ליתנם במתנה לאחר‪ ,‬מחשש שמא יטעה‬
‫המקבל ולא ידע שטבל הוא‪ .‬אולם אם יש צורך לקונה בפירות טבל דוקא‪ ,‬בגון‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪110‬‬

‫שהקונה התערבו לו בביתו פירות טבל עם פירות מעושרים‪ ,‬ו ‪x‬ינו יכול להפריש‬
‫תרומות ומעשרות מתוך פירותיו‪ x ,‬ל ‪ x x‬ם כן יבי ‪ x‬פירות ‪x‬חרים שהם טבל וד ‪x‬י‬
‫ויפריש עליהם‪ ,‬מותר למכור לו פירות טבל‪) .‬סימןשלא סעיף קיז ובש״ך ס״ק קלה(‬

‫מותר למכור ‪x‬ו לתת פירות טבל לתלמיד חכם‪ ,‬כיון ש ‪x‬ין חשש שיטעה ול ‪ x‬יעשר‪.‬‬
‫‪x‬מנם ‪ px‬לתלמיד חכם לתת פירות טבל לתלמיד חכם ‪x‬חר‪ ,‬שמ ‪ x‬יטעה ויסמוך‬
‫עליו שכבר הפריש תתמות ומעשרות‪) .‬סימןשלאסעיףקיז(‬

‫‪x‬סור למכור פירות וירקות טבל לחנויות ומפעלים‪ x ,‬ל ‪ x x‬ם כן ברור הדבר שיש‬
‫שם משגיח המפריש תתמות ומעשתת כדת וכדין‪) .‬משפטיארץהובא בכשרותהשלחןקכא(‬

‫למה נסמכה מצות מעשר לאיסור אכילת נבלה?‬

‫משל למה הדבר דומה? לשני גנבים שחתרו תחת ארמון המלך‪ ,‬ונכנסו לתוך‬
‫אוצרות הארמון‪ .‬האחד גנב זהב‪ ,‬והשני גנב עורות שהיו שם לצורך עבודות המלך‪.‬‬
‫לרוע מזלם‪ ,‬נתפסו שניהם והובאו לפני המלך‪ ,‬ויצא דינם ליהרג‪ .‬התחיל גנב‬
‫העורות לבכות ולהתחנן לפני המלך‪ ,‬אמר‪ :‬זה גנב זהב‪ ,‬ואני גנבתי עורות‪ ,‬וכיצד‬
‫אנו נידונים באותו עונש חמור? אמר לו המלך‪ :‬הכל שייך לאוצר המלך‪ ,‬ואין הבדל‬
‫בין עורות לזהב‪ .‬כי בזה שהתרת ונכנסת לארמון המלך בלי רשות‪ ,‬עברת על ציווי‬
‫המלך ואתה חייב מיתה‪ .‬כך אין הבדל בין זה שאוכל נבלה לזה שאוכל טבל‪,‬‬
‫ששניהם עוברים על ציווי ‪H‬׳‪) .‬מעםלועז(‬

‫סרר ההברשה‬
‫סדר ההפרשה הוא כך‪ :‬תרומה גדולה‪ ,‬מעשר ראשון‪ ,‬תרומת מעשר‪ ,‬מעשר שני או‬
‫מעשר עני‪ .‬ובסייעתא דשמיא להלן נבאר את פרטיהם אחת לאחת‪.‬‬

‫תרומה גדולה‬
‫נאמר בתורה )דברים יח‪ ,‬ג‪-‬ה(; ״וזה יה?ה משפט הכהנים מאת העם‪ ...‬ראעזית דגנך תירשך‬
‫ויעהרך ]וראעזית גז צאנך[ תתן לו‪ :‬כי בו בחר ה׳ אלקיך מכל עזבטיך‪ ,‬לעמד לעזרת‬
‫בעזם ה׳ הוא ובניו כל הימים״‪.‬‬

‫והיינו‪ ,‬שהצטווינו להפריש תרומה‪ ,‬שהיא הנתינה הראשונה בסדר ההפרשה‪,‬‬

‫ולוקח כלשהו מחפירות או מהתבואה‪ ,‬ואפילו בחתיכה קטנה מהפרי או בחיטה‬
‫אחת יוצא ידי חובתו‪ ,‬ונותן את התרומה לכהן‪ ,‬והכהן אוכלה בקדושה‪ .‬אך היום‬
‫שכולנו טמאי מתים ואסור לאכול את התרומה‪ ,‬אין נותנים את התרומה לכהן‪,‬‬
‫אלא שורפים אותה או עוטפים אותה בנייר ויניח באשפה‪) .‬ב״שקב(‬

‫מאחר ואסור לאבד תרומה טהורה בידיים‪ ,‬לכך יש לטמאות את חפירות קודם‬
‫ההפרשה‪ ,‬על ידי שיזלף מעט מים על חפירות‪ ,‬ויגע בהם בידיו‪) .‬ב״שקפד(‬

‫בזמנם שהיו טהורים‪ ,‬תקנו חכמים שלא יתנו חיטה אחת בלבד‪ ,‬כיון שאין זה‬
‫‪111‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫מכבודו של הכהן לקבל מתנה כה זעירה‪ ,‬והמובחר ביותר היה לתת לכהן חלק‬
‫‪ x‬חד מ ‪x‬רבעים שיש לו בשדה‪] ,‬דהיינו ‪ 2.5%‬מכ ל הפירות[‪ ,‬וזה הנקר ‪ x‬״עין יפה״‪ .‬ודרגה‬
‫שניה‪ ,‬לתת לכהן ‪ x‬חד מחמישים‪] ,‬דהיינו ‪ 2%‬מכל הפי רו ת[‪ ,‬וזה הנקר ‪ x‬״עין בינונית״‪.‬‬
‫ודרגה שלישית‪ ,‬לתת לכהן ‪ x‬חד משישים‪] ,‬דהיינו ‪ 1.66%‬מכל הפירו ת[‪ ,‬וזה הנקר ‪ x‬״עין‬
‫רעה״‪ .‬ומכל מקום היום שבל ‪x‬ו הכי שורפים ‪ x‬ת התרומה‪ ,‬מפני שכולנו טמ ‪x‬י‬
‫מתים‪ ,‬די להפריש כלשהו כעיקר דין התורה‪.‬‬

‫תרומה ״גדולה״‬
‫ול מ ה נקרא ש מ ה ת רו מ ה גדולה? בארו רבותינו‪ ,‬כי מ א ח ר ומדין תור ה די להפרי ש אפילו חי ט ה‬
‫א ח ת‪ ,‬נ מ צ א א פו א ש ה ת רו מ ה הי א ת רו מ ה קטנה מ אוד‪ ,‬א ל א שבל שון ״סגי נהור״‪ ,‬כדי לכבד א ת‬
‫מ צו ת ה ת רו מ ה‪ ,‬קוראים ל ה ״ ת רומ ה גדולה״‪ .‬כיו צ א בזה‪ ,‬אנו קוראים לקידו ש של ש ב ת בבוקר‬
‫״קידו שא רבה״‪ ,‬ד היינו קידוש גדול‪ ,‬ואף על פי ש ב א מ ת הו א קידוש קטן‪ ,‬ש מב רכי ם רק ברכ ת ׳הגפן׳‪,‬‬
‫ולא מוסיפי ם ברכה כ מו בקידו ש ה לי ל ה‪ ,‬מ כ ל מקום בל שון ״סגי נהור״ קוראים לו קידוש גדול‪ ,‬כדי‬
‫לכבדו‪ ,‬הו א ה ט ע ם כאן‪ ,‬כדי לכבד א ת ה ת רו מ ה‪ ,‬קוראים או ת ה ״ ת רומ ה גדולה״‪.‬‬

‫מן המוקף ־ צריך להפריש תרומה ״מן המוקף״ ־ שהחלק המופרש יהיה בסמוך עם‬
‫הפירות שמהם מפרישים‪ ,‬ולכן‪:‬‬
‫* יניח ‪ x‬ת הפירות כולם ב ‪x‬ריזה ‪x‬חת‪.‬‬
‫* אם הפירות נמצאים בכמה ‪x‬ריזות‪ ,‬יקרב ‪ x‬ת כל ה ‪x‬ריזות שיגעו זה בזה‪.‬‬
‫* אם הפירות נמצאים באריזה פתוחה‪ ,‬יקרב את החלק המופרש שיגע באריזה‪.‬‬
‫* אם הפירות באריזה סגורה ]כגון קופ ס ת שימורים[‪ ,‬יפתחה ואחר כך יפריש‪ .‬ואם יש‬
‫חשש שיתקלקלו‪ ,‬רשאי שלא לפתחה‪.‬‬
‫* אם הפירות ללא אריזה כלל ־ די שיהיה החלק המופרש באותו חדר עם הפירות‪.‬‬

‫אם טעה והפריש תרומה שלא מן המוקף‪ ,‬הפירות מותרים באכילה‪ .‬ובשעת הדחק‪,‬‬
‫כגון בערב שבת שהזמן מצומצם או כדי להציל את אחרים מאיסור טבל‪ ,‬רשאי‬
‫להפריש שלא מן המוקף‪) .‬ה״ה מה מו‪ .‬ב״ש קעס‬

‫מעשר ראשון‬
‫נאמר בתורה )במדבר יח‪ ,‬כד(; כי את מעשר בני ישראל אעזר ןרימו לה׳ תרומה‪ ,‬נתתי‬
‫ללוים לנחלה‪ ,‬על כן אמרתי להם‪ ,‬בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה‪.‬‬

‫לאחר שהפריש תרומה גדולה‪ ,‬מפריש ״מעשר״ ללוי‪ .‬והיינו שלוקח עשירית בדיוק‬
‫מכמות הפירות ונותן ללוי‪] .‬מ׳ע שר = א ח ד מע שרן‪ .‬למשל‪ :‬יש לו בשדה ‪ 100‬ק״ג חיטה‪,‬‬
‫נותן ‪ 10‬ק״ג ללוי‪ ,‬והוא הנקרא ״מעשר ראשון״‪.‬‬

‫מעשר ראשון צריך לתת אותו ללוי‪ ,‬ומותר ללוי לכבד את חברו ישראל לאכול‬
‫ממנו‪ ,‬מכיון שאין בו קדושה כלל‪ ,‬ורשאי לאבלו בכל מקום‪.‬‬

‫מוקף ־ אין צריך להפריש את המעשרות מן המוקף‪ ,‬ולכן רשאי להפריש מפירות‬
‫שנמצאים כאן‪ ,‬על פירות שנמצאים במקום אחר‪) .‬סימןשלאסעיףעא(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪112‬‬

‫תרומת מעשר‬
‫נאמר בתורה )במדבר יח‪ ,‬כה ‪ -‬כו(; וידבר ה׳ אל משה לאמר‪ :‬ואל הלוים תדבר ו<‪ 1‬מרת‬
‫אלהם‪ ,‬כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם‪,‬‬
‫והרמתם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר‪.‬‬

‫לאחר שהלוי קיבל מעשר ראשון מישראל בעל השדה‪ ,‬מוציא מזה מעשר ] ‪[ 1 0 %‬‬

‫במדויק ונותן לכהן‪ .‬למשל‪ :‬קיבל הלוי ‪ 10‬ק״ג חיטה‪ ,‬נותן מזה לכהן ‪ 1‬ק״ג‪ ,‬והוא‬
‫הנקרא ״תרומת מעשר״‪ .‬נמצא שתרומת מעשר היא בסה״ב אחד ממאה ]‪ [1%‬מכל‬
‫התבואה‪ .‬וכמו כן‪ ,‬בעל השדה לאחר שהפריש מעשר ראשון‪ ,‬רשאי להוציא ממנו‬
‫בעצמו תרומת מעשר‪ ,‬וליתנה לכהן‪ ,‬ויתן ללוי את שאר חפירות‪ ,‬דהיינו שנותן‪1%‬‬
‫לכהן לתרומת מעשר‪ ,‬ונותן ללוי‪ 9%‬מחפירות‪) .‬רמב״ם תרומות פ״ג הי״ב(‬

‫מוקף ־ רשאי להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף‪ ,‬אבל תלמידי חכמים‬
‫מחמירים לתרום מן המוקף‪) .‬ה״המז(‬

‫מכיון שצריך הכהן לאכול תרומת מעשר בקדושה‪ ,‬והיום כולנו טמאי מתים‪ ,‬לכן‬
‫לאחר שיפריש בעל חפירות מעשר ראשון ללוי‪ ,‬יוציא מזה תרומת מעשר ויאבדה‬
‫מהעולם או ישרפה‪ ,‬כדין תרומה גדולה‪ ,‬שאין הכהן אוכלה‪) .‬רמב״ם תרומות פ״ג הי״ב(‬

‫כל עוד שלא הפריש ״תרומת מעשר״‪ ,‬חפירות ״טבל״ ואסור לאוכלם‪) .‬ה״המז(‬

‫מעשר שני‬
‫נאמר בתורה )דברים יד כב ‪ -‬כז(; עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה עזנה עזנה‪:‬‬
‫ואכלת לפני ה׳ אלקיך במקום אעזר יבחר לעזכן עזמו עזם‪ ,‬מ;נשר זיגנך תירעזך‬
‫ויזצהרך ובכרת בקרך וצאנך‪ ,‬למען תלמד ליראה את ה׳ אלקיך כל הןמים‪ :‬וכי ירבה‬
‫ממך הזירך כי לא תוכל שאתו‪ ,‬כי ירחק ממך המקום אעזר יבחר ה׳ אלקיך לשום‬
‫עזמו עזם‪ ,‬כי יברכך ה׳ אלקיך‪ :‬ונתתה בכסף‪ ,‬וצרת הכסף בןדך‪ ,‬והלכת אל המקום‬
‫אעזר יבחר ה׳ אלקיך בו‪ :‬ונתתה הכסף בכל אעזר תאוה ננזעזך‪ ,‬בבקר ובצאן וביין‬
‫ובעזכר‪ ,‬ובכל אעזר תעזאלך נפעזך‪ ,‬ואכלת עזם לפני ה׳ אלקיך‪ ,‬ושמדזת אתה וביתך‪:‬‬
‫והלוי אעזר בעזעריך לא תעזבנו‪ ,‬כי אין לו חלק ונחלה עמך‪ .‬ונאמר )ויקרא כז‪ ,‬לא(; ואם‬
‫גאל יגאל איעז ממעשרו‪ ,‬חמעזיתו יסף עליו‪.‬‬

‫לאחר שהפריש מעשר ראשון‪ ,‬מפריש ״מעשר שני״‪ ,‬ולא בכל שנה מפריש מעשר‬
‫שני אלא בשנה הראשונה‪ ,‬השניה‪ ,‬הרביעית‪ ,‬והחמישית לשמיטה‪ .‬והיינו שמתוך‬
‫שש השנים שישנן בין שמיטה לשמיטה‪ ,‬אזי בשנות א׳ ב׳ ד׳ ה׳ ־ לבד ממעשר‬
‫ראשון‪ ,‬מפריש גם מעשר שני‪.‬‬

‫וההפרשה היא אחד מעשר מחפירות שנשארו‪ ,‬לאחר שהפריש מעשר ראשון‪.‬‬
‫למשל‪ :‬היו לו ‪ 100‬ק״ג חיטה‪ ,‬הפריש ‪ 10‬ק״ג מעשר ראשון ללוי‪ ,‬נותרו לו ‪ 90‬ק״ג‪,‬‬
‫מפריש מהם ‪ 9‬ק״ג ״מעשר שני״‪] ,‬וא״ב יוצא שמעשר שני הוא‪ 9%‬מכלל הפירות[‪,‬‬

‫בזמן בית המקדש‪ ,‬היו מעלים את חפירות לירושלים ואוכלים אותם שם בקדושה‪.‬‬
‫‪113‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫קשה על בעל השדה להעלות ‪ x‬ת הפירות לירושלים‬ ‫‪dx‬‬ ‫‪x‬ל ‪ x‬ש ‪x‬מרה תורה‪:‬‬
‫מחמת ריחוק המקום‪x ,‬זי פודה ‪ x‬ת הפירות בכסף‪] ,‬דהיינו‪ ,‬נותן א ת שווי הפי רו ת‬
‫ב תו ס פ ת חומ ש‪ .‬למשל; פירות ש שווים ‪ 100‬נותן ‪ , 125‬שזה תו ס פ ת חו מ ש מ ה ס ך הכללי[‪ ,‬ומעלה‬
‫‪ x‬ת הכסף לירושלים וקונה בו מ ‪x‬כלים‪x ,‬ך ‪x‬ינו רש ‪x‬י לקנות בו בגדים וכדומה‪.‬‬

‫חילול מעשר שני ־ היום שבעוונותינו הרבים חרב בית המקדש‪ ,‬הורו הג ‪x‬ונים ]לפני‬
‫כאלף שנה[ לחלל ‪ x‬ת הקדושה שבמעשר שני על פרוטה ‪ x‬חת‪ ,‬ובזה פוקעת הקדושה‬
‫מהפירות ועוברת לפרוטה‪ ] .‬שמע שר שני ל א ח מו ר יותר מ ה קד ש מ מ ש‪ ,‬ש אפילו ה קד ש ש שוויו‬
‫הרב ה‪ ,‬מועיל לפדו תו ול הו צי או לחולין בפרוטה[‪ ,‬ואסור להשתמש בפרוטה כלל ועיקר‪,‬‬
‫ולכן יאבד את הפרוטה לאחר החילול‪ ,‬כדי שלא תגיע הפרוטה לשימוש של שום‬
‫אדם‪] .‬ואופן ה חי לו ל ‪ -‬יבואר בסדר ה ה פ ר ש ה להלן[‪) ,‬מעשרשני פ״ב ה״ב‪ .‬סימןשלא סעיף קלג(‬

‫]ונכון ל היו ם חוד ש‬ ‫כמה היא הפרוטה? ‪ [0.025] 1/40‬גרם כסף טהור גולמי‪> .‬ה״ה מט‪ .‬ב״ש קפא(‬
‫אגורות[‪,‬‬ ‫מנ ח ם א ב ה׳ת שס״ז‪ ,‬גרם כסף = ‪ 2.20‬ש״ח‪ ,‬נ מ צ א ש ה פ רו ט ה הי א כ‪5.5 -‬‬

‫יש לייחד מטבע גדול במקום שמור‪ ,‬ובזה יוכל לחלל עליו הרבה פעמים כמספר‬
‫הפרוטות שיש בו‪ .‬ולאחר שחילל כמספר הפרוטות שיש בו‪ ,‬יקה מטבע אחר בשווי‬
‫פרוטה ויאמר‪ :‬״המטבע הזה שיש בו קדושת מעשר שני‪ ,‬יהיה מחולל כולו על‬
‫פרוטה זו״‪ .‬ויאבד את הפרוטה שלא תגיע לשום אדם‪ ,‬והמטבע הגדול הראשון יוצא‬
‫מקדושה לחולין‪ ,‬ומותר להשתמש בו לכל דבר‪ .‬וכמו כן‪ ,‬יכול לקחת מטבע אחר‬
‫גדול שיש בו כמה פרוטות‪ ,‬ויאמר‪ :‬״המטבע הזה שיש בו קדושת מעשר שני‪ ,‬יהיה‬
‫מחולל כולו על פרוטה שבמטבע זו שיחדתי למעשר שני״‪ .‬ואז המטבע הראשון‬
‫יוצא לחולין‪ ,‬ורשאי להשתמש בו לכל דבר‪ ,‬והמטבע השני משאיר אותו לחלל עליו‬
‫עוד ועוד כפי מספר הפרוטות שבו‪) .‬יבי״א ח״ט יו״ד סימן כח‪ .‬ה״ה מט(‬
‫רשאי לחלל מעשר שני גם על מעט אוכל בשווי פרוטה‪ ,‬ויקפיד לאבדו לאחר מכן‪,‬‬
‫כדי שלא תהיה תקלה לאחרים‪) .‬סימן שלא סעיף קלג(‬

‫ירושלים עיר הקודש ־ המפריש מעשר שני בתוך ירושלים העתיקה‪ ,‬ומחלל אותו‬
‫כנ״ל‪ ,‬עליו להקפיד תחילה לזלף מים על הפירות ולגעת בהם כדי לטמאם‪ ,‬כי אסור‬
‫לחלל מעשר שני מפירות טהורים בירושלים‪) .‬מעשרשני פ״ב ה״ח‪ .‬טור ושו״ע שלא סעיף קלה(‬

‫מעשר עני‬
‫נאמר בתורה )דברים יד כב ‪ -‬כז(; מקצה עזלעז עזנים‪ ,‬תוציא את כל מ‪/‬נשר תבואתך בעזנה‬
‫ההוא והנחת בעזעריך‪ :‬ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך‪ ,‬והגר והןתום והאלמנה‬
‫אעזר בעזעריך‪ ,‬ואכלו ושבעו‪ ,‬למען יברכך ה׳ אלקיך בכל מעשה ןדך אעזר תעשה‪.‬‬

‫בשנה השלישית והשישית לשמיטה‪ ,‬לאחר שהפריש ׳מעשר ראשון׳‪ ,‬אינו מפריש‬
‫׳מעשר שני׳ אלא ׳מעשר עני׳‪ ,‬והיינו שנותן לעני אחד מעשר מהפירות שנשארו‬
‫]שזה ‪ 9%‬מ ה כ מו ת ה כ ל לי ת של חפירות[‪ .‬והמפריש פירותיו ולא נותן ׳מעשר עני׳ לעניים‪,‬‬
‫הרי זה גוזל את העניים‪ ,‬ומכל מקום הפירות מותרים באכילה‪) .‬ב״ש קפג(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪114‬‬

‫ובכל מקום‪) .‬ה״הנא(‬ ‫‪dix‬‬ ‫מעשר עני ‪ | ’x‬בו קדושה‪ ,‬ומותר ב ‪x‬כילה לכל‬

‫גם עני שיש לו שדה‪ ,‬יפריש מעשר עני‪ ,‬ויתנו לעני ‪x‬חר‪) .‬רמב״ם הלכותמתנותענייםפ״וה״י(‬

‫ניירות דמאי‬
‫פירות ׳דמאי'‪ ,‬דהיינו שהם ספק מעושרים‪] ,‬״ד‪-‬מאי״ היא מילה בלשון ארמית‪ ,‬ופירושה ״זה ‪-‬‬
‫מה?״‪ ,‬כלומר; ״מה זה‪ ,‬מעושר או לא?״[‪ ,‬צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות‪ ,‬אך בפועל‬
‫אין צריך לתת את ה״מעשר ראשון״ ללוי ואת ה״מעשר עני״ לעני‪] .‬והטעם לכך‪ ,‬מפני‬
‫שכלל בידינו; ״ ה מו צי א מ חב רו ‪ -‬עליו הר אן ה״‪ ,‬ד היינו למשל; ראובן טוען ש ש מעון חייב לו כסך‪ ,‬א ם‬
‫הכ סך נ מ צ א ומוחזק בידי ש מעון‪ ,‬צריך ראובן ל ה בי א ר אי ה לדבריו‪ ,‬ואם אין לו ראי ה‪ ,‬ש מעון אינו‬
‫חייב ל שלם לו‪ ,‬ואך אינו צריך ל ה בי א ר אי ה לכך ש הו א ל א חייב‪ .‬כן ה ד ב ר כאן; בעל חפי רו ת מוחזק‬
‫בפירות ש ה ם שלו‪ ,‬ואי א פ שר ל הו צי א מ מנו א ת חפירות‪ ,‬שי תנ ם ללוי או לעני‪ ,‬בלי ר אי ה ש הו א א כן‬
‫חייב בכך‪ .‬ולכן יכול לומר ללוי ולעני; ה בי או ר אי ה ש הפי רו ת אינ ם מעו שרים‪ ,‬ו א תן לכ ם א ת פירות‬
‫ה מע ש רן‪] .‬ומה שמפרי ש תרומה? כיון ש ה ת רו מ ה ח מו ר ה‪ ,‬מפרי ש אך מספק‪ .‬ומע שר שני‪ ,‬כיון ש אין‬
‫ה פ סד להפרי שו‪ ,‬שהרי בעליו אוכלי ם או תו בירו שלים‪ ,‬והיום בל או ה כי מ ח ל לי ם או תו על שו ה‬
‫פרוטה‪ ,‬מפרי ש מספק[‪) .‬רמכ״ם הלכות מעשר פ״ט הלכה ב‪ ,‬ג(‬

‫כשמפריש מספק‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬שכלל בידינו ׳ספק ברכות ־ להקל׳ )רמב״ם מעשר פ״ט ה״ד(‬

‫אימתי הבירות מתחייבים במעשר‬

‫עונת המעשרות‬
‫עונת ]זמן[ ההתחלה לחיוב ההפרשה‪ ,‬היא‪ :‬משגדלו הפירות מעט וקבלו שם של‬
‫פרי‪ ,‬והיינו משנעשו ראויים קצת למאכל אדם‪ ,‬שנאמר ‪:‬ויקרא כז‪ ,‬ק; ״וכל מ;נשר הארץ‬
‫מזרע הארץ מפרי העץ״‪ ,‬עד שייעשה פרי‪ .‬וכן התבואה והקטניות אינם חייבים‬
‫במעשרות עד שייעשו תבואה‪ ,‬שנאמר ‪:‬רכריס יד‪ ,‬כה; ״עשר תעשר את כל תבואת‬
‫זךעך״ ־ עד שתעשה תבואה‪ .‬ומה הקובע לעשותם פרי ותבואה? ־ כל שגדלו עד‬
‫שראוי לזרוע מהם ויצמיחו‪ ,‬אך קודם שהגיעו לזה‪ ,‬מותר לאכול מהם אפילו אכילת‬
‫קבע בלי להפריש מהם כלל‪) .‬רמכ״ם מעשר פ״כ הלכה ג‪ ,‬ה‪ .‬כ״ש קסת(‬

‫חז״ל נתנו מספר דוגמאות מה נקרא ׳עונת המעשרות׳‪ .‬למשל‪ :‬התבואה והזיתים ־‬
‫משגדלו שליש‪ .‬הענבים ־ משיראה החרצן שלהם מבחוץ‪ .‬התאנים ־ משיהיו רכים‬
‫כדי שיהיו ראויים לאכילה אחר כ״ד שעות משעת אסיפתן‪ .‬התותים ]וכן כל מ ה‬
‫שדרכו ל ה אדי ם[ ־ משיאדימו‪ .‬האגוזים ־ משיופרד האוכל מהקליפה החיצונה‪ .‬וכן‬
‫הלאה‪ .‬ועיין ברמב״ם ‪:‬הלכות מעשר פ״כ ה״הן שפירט א ת ׳ עונ ת ה מ ע ש רו ת׳ של ש א ר חפי רו ת‪ ,‬הי רקו ת‪,‬‬
‫והק טניו ת ה שונים‪ .‬ול א ה ב אנו ם כ אן‪ ,‬כי אין ה ל כ ה זו מ צוי ה בימינו כל כך‪ ,‬כי חפי רו ת ה מו ב אי ם‬
‫לשוק ראויים ל א כי ל ה כבר‪ ,‬וגם בגינות ה בי ת רובם ככול ם מלק טי ם א ת חפי רו ת רק כ א ש ר ראויים‬
‫ה ם ל א כי ל ה לגמרי‪ ,‬ש אז בוד אי כבר הגי עו ל עונ ת ה מ ע ש רו ת‪: .‬חזו״ע כרכות מס‬

‫פירות וירקות שראויים לאכילה בעודם קטנים‪ ,‬ומשאירים אותם בקרקע או על העץ‬
‫כדי שיוסיפו עוד‪ ,‬כמו הקישואים‪ ,‬האבטיחים‪ ,‬הדלועים‪ ,‬המלפפונים‪ ,‬התפוחים‬
‫והאתרוגים‪ ,‬כבר כשהם קטנים נחשב שהגיעו ל׳עונת המעשיות׳‪: .‬מעשר פ״כ ה״ד‪ .‬כ״ש קסת(‬
‫‪115‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫גמר מלאכה‬
‫פירות שהגיעו ל׳עונת המעשרות׳ כנ״ל‪ ,‬ונתלשו‪ ,‬מותר לאכול מהם באופן ארעי‪ ,‬כל‬
‫עוד שלא נגמרה מלאכתן‪ .‬ומהו גמר מלאכתן? ־ הכל לפי העניין‪ ,‬למשל‪:‬‬

‫* הקוצר את התבואה‪ ,‬ודשה ]חבט על ה שיבולים ופירק מ ה ם ‪ nK‬גרעיני החיטים[‪ ,‬וזרה ברוח‬
‫!הסיר א ת ה מו ץ מ ה חי ט ה[‪ ,‬ועשה ערימה ־ הרי זה גמר מלאכה‪ .‬אך כל עוד שלא עשה‬
‫ערימה‪ ,‬רשאי לאכול מהתבואה דרך עראי בלי להפריש תרומות ומעשרות‪.‬‬
‫* הקוטף תפוזים מהפרדס‪ ,‬ושם את התפוזים בארגזים ־ הרי זה גמר מלאכה‪ .‬אך כל‬
‫עוד שלא שם את כל התפוזים בארגזים‪ ,‬יכול לאכול מהם עראי‪) .‬ב״שקסט(‬
‫* הקוטף תפוזים‪ ,‬ורוצה למלאת רק קערה אחת‪ ,‬הרי כאשר ימלא את הקערה ־ זה‬
‫גמר מלאכה‪.‬‬
‫* הקוטף תפוזים ואינו רוצה לשימם בכלי ־ כאשר יקטוף כל צורכו‪ ,‬הרי זה גמר‬
‫מלאכה‪.‬‬
‫* בצר ענבים לאכילה ־ כשימלא כל צורכו ]א שכול א ח ד \ קערה מ ל א ה \ ארגז מ ל א \ כ מ ה‬
‫ארגזים[ ־ הרי זה גמר מלאכה‪.‬‬
‫* בצר ענבים כדי לעשות מהם יין ־ רק כאשר יעשה יין ןויתן או תו ב חביו ת‪ ,‬ויוציא א ת‬
‫הזגים ו ה חר צני ם ה צ פי ם ברא ש ה ח בי ת[‪ ,‬הרי זה גמר מלאכה‪) .‬רמב״ם מעשר פ״ג הי״ח‬
‫* ירק שיש דרך לאוגדו כגון נענע‪ ,‬פטרוזיליה וכדומה‪ ,‬אם אגד אותו‪ ,‬הרי זה גמר‬
‫מלאכה‪ .‬ואם אינו אוגדו‪ ,‬משימלא את הסל או את הכלי שחפץ למלאותו‪ .‬ואם אינו‬
‫ממלא סל או כלי‪ ,‬משילקט כל צרכו‪ ,‬הרי זה גמר מלאכה‪) .‬רמב״ם מעשר פ״ג ה״ט(‬
‫* כלי גדול שדעתו למלאות חציו‪ ,‬כיון שמילא חציו‪ ,‬הרי זה גמר מלאכה‪ .‬אבל אם‬
‫בדעתו למלאות את כולו‪ ,‬אינו גמר מלאכה עד שימלא את כולו‪ .‬ואם בדעתו היה‬
‫למלאות שני כלים‪ ,‬אינו גמר מלאכה עד שימלא את שניהם‪) .‬רמב״ם מעשר פ״ג הי״א(‬

‫דעתו להביאם לביתו‬

‫כאשר גמר את מלאכתן של חפירות ־ אם בכוונתו להביא את חפירות אל ביתו‪,‬‬
‫עדיין יכול הוא לאכול מהם ארעי‪ ,‬עד שיכניסם אל ביתו דרך הדלת‪] .‬שמן ה תו ר ה‪,‬‬
‫היבול נקבע סופי ת ל מע ש רו ת‪ ,‬ל א ח ר ג מר מ ל א ב ת ם ובני סת ם ל תוך ביתו‪ ,‬שנאמר; ״ביערתי ה קד ש‬
‫מן הבית״ )בבא מעיעא פח ע״א{[ ומכל מקום אם עישר את חפירות קודם שהכניסם לבית‪,‬‬
‫אינו צריך לעשר שוב כשיכניסם‪) .‬ה״ה נס‬

‫ואולם חכמים הוסיפו עוד ששה דברים שקובעים סופית למעשר‪ ,‬גם אם עדיין לא‬
‫הכניס את חפירות לתוך ביתו‪ .‬והם‪:‬‬
‫א‪ .‬החצר ־ שהכניס את חפירות לחצרו ]ומדובר דווק א ב״חצר ה מ ש ת מ ר ת״‪ ,‬דהיינו; בל‬
‫ש מני חי ם ש ם בלים ו ה ם נ שמרים בתובה‪ .‬או ש אין א ד ם מ ת ביי ש לאבול ב תובה‪ .‬או ש א ם יבנס שם‬
‫אד ם‪ ,‬שו אלי ם אותו; ״מה א ת ה מ ב ק שי״)רמב״ם מעשר פ״ד ה״חן‪ .‬ובגון ח צ ר פר טי ת או ח צר של בנין דו‬
‫מ שפ חתי‪ .‬א ב ל ח צ ר בבנין מגורים של ה ר ב ה דיירים‪ ,‬ש אין ה רגילו ת ל ש אול א ת הנ בנ ס שם; ״מה‬
‫א ת ה מבק שי״‪ ,‬דינ ה ב ח צ ר ש אינ ה מ ש ת מ ר ת ו אינ ה קו ב ע ת למע שרות‪) .‬ב״שקע{[‬
‫כ‪ .‬המקח ־ שמכר את חפירות‪.‬‬
‫ג‪ .‬האש ־ שבישלם‪.‬‬
‫ד‪ .‬המלח ־ שכבשם במלח או שנתן על כמה חתיכות מלח‪ .‬אבל אם נותן על חתיכה‬
‫אחת ואוכל‪ ,‬ואחר כך על עוד חתיכה ואוכל‪ ,‬אינו קובע‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪116‬‬

‫ה‪ .‬התרומה ־ ‪ dx‬הפריש מהם תרומה גדולה‪.‬‬

‫ו‪ .‬השבת ־ חשב ל ‪x‬וכלם בשבת ונכנסה שבת‪x ,‬ין ל ‪x‬וכלם מכ ‪x‬ן והל ‪x‬ה בל ‪x‬‬
‫מעשר‪ ,‬ו ‪x‬ף על פי של ‪ x‬יצ ‪ x‬לו ל ‪ x‬כלם בשבת‪ x .‬בל ‪ dx‬חשב ל ‪ x‬כלם ל ‪x‬חר השבת‪,‬‬
‫‪x‬ין השבת קובעתם למעשר‪) .‬מעשר פ״ג הל׳ ד‪ ,‬יג‪ .‬סימןשלא סעיפים פג‪ ,‬קיד‪ .‬ש״ך וגר״אשם‪ .‬ב״ש קע(‬
‫‪x‬ם עשה ‪ x‬חד מששת הדברים הנ״ל ‪ x‬חר שנגמרה מל ‪ x‬כתם‪x ,‬ין ל ‪x‬כול מחפירות‬
‫בל ‪ x‬מעשר ‪x‬פילו דרך ער ‪x‬י‪.‬‬

‫]כגון‬‫המכניס פירות לבית ‪x‬ו לחצר‪ ,‬ובדעתו היה לקחת ‪ x‬ת חפירות למקום ‪ x‬חר‬
‫שקטך תפוזים כדי ל ה בי א ם לביתו‪ ,‬ובדרכו נכנס ל בי ת חברו[‪ ,‬רש ‪x‬י ל ‪x‬כול מהם ער ‪x‬י‪ ,‬עד‬
‫שיגיע למקום שהו ‪ x‬סוף מגמתו‪) .‬רמב״ם מעשר פ״ד הי״א(‬

‫דעתו למוכרם‬
‫פירות שנגמרה מל ‪ x‬כתם‪ ,‬ובדעתו למכרם בשוק ־ הרי מיד כשנגמרה מל ‪ x‬כתם‪,‬‬
‫חייבים הם בתרומות ומעשרות‪ ,‬ו ‪x‬סור ל ‪x‬כול מהם ‪x‬פילו ער ‪x‬י מבלי לעשר‪.‬‬
‫]והטעם בזה שכיון ש ד ע תו למכרם‪ ,‬מקפיד הו א ש ל א ל אכו ל מ ה ם‪ ,‬ולכן א ם בכל ז א ת לקח ל א כו ל‬
‫מ ה ם‪ ,‬נקרא א כי ל ה ח שו ב ה ו ב א כי ל ת קבע ש חייב במע שר‪ .‬ו ה חיו ב לע שר הו א אפילו קודם ש הגי עו‬
‫הפי רו ת ל שוק‪ ,‬כיון ש בד ע תו שגם א ם י מ צ א קונים בדרך לשוק‪ ,‬י מכור להם[‪) .‬מעשרות פרק א משנה ה‪,‬‬
‫ובפירוש משנה ראשונהשם‪ .‬סימן שלא סעיף פב(‬

‫קביעת מעשר על ידי אחר‬

‫הגומר מלאכה לפירותיו של חברו שלא מדעתו‪ ,‬וכן הקובע פירותיו של חברו ב ‪ x‬חד‬
‫מששה דברים הקובעים למעשר‪ ,‬הפייות מתחייבים במעשר‪) .‬מעשר פ״ג הלכה ז‪ .‬שלא סעיף פג(‬

‫חאוכל מחעץ בחצר‬

‫מה ש״חצר המשתמרת״ ]כחצר פרטיתן קובעת למעשרות‪ ,‬הוא רק כפירות שהובאו‬
‫לתוכה מבחוץ‪ ,‬אך פירות שגדלו בחצר‪ ,‬החצר קובעת בתנאים מסוימים כדלהלן‪:‬‬
‫עץ תאנה הנטוע בחצר‪ ,‬מותר לקטוף ממנו תאנה ולאוכלה‪ ,‬ולאחר מכן לקטוף עוד‬
‫תאנה ולאוכלה‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬ופטור מן המעשר‪ .‬אך אם קטף שתי תאנים‪ ,‬חייב‬
‫במעשר‪ .‬ומכל מקום אם עולה על העץ וקוטף ואוכל שם‪ ,‬רשאי למלא חיקו בכמה‬
‫תאנים ולאוכלם‪ ,‬כיון שאין אויר החצר קובע למעשר‪ .‬וכן כל פרי שאין רגילים‬
‫לאכול אותו בכמה אכילות‪ ,‬אלא גומרים את כולו באכילה אחת‪) .‬סימן שלא סעיף פט(‬

‫עץ גפן הנטוע בחצר‪ ,‬לא יקטוף אשכול שלם ויאכל‪ ,‬אלא יקה ענב אחד ויאכל‪,‬‬
‫ואחריו עוד ענב ויאכל‪ .‬וכן ברימון‪ ,‬לא יטול את כל הרימון‪ ,‬אלא פותח את הרימון‬
‫כשמחובר הוא באילן‪ ,‬ואוכל גרעין ואחריו עוד גרעין‪ .‬וכן באבטיח‪ ,‬חותכו כשהוא‬
‫בקרקע‪ ,‬ואוכל ממנו‪ .‬והוא הדין בתפוחים‪ ,‬תפוזים‪ ,‬אגסים וכיוצא בהם‪ ,‬שהדרך‬
‫להפרידם קודם אכילתם ולא לאוכלם שלמים‪) .‬מעשרות פ״ג מ״ט‪ ,‬ומשנה ראשונה‪ .‬שלא עא‪ .‬ב״ש קעא(‬

‫במה דברים אמורים? כשרוצה לקטוף כמות מועטה זו בלבד‪,‬‬

‫]א שבול א ח ד או רימון‬
‫א ח דן‪ ,‬אבל אם רוצה לקטוף כמות גדולה של רימונים או ענבים‪ ,‬מותר לאכול אף‬
‫אשכול שלם או רימון שלם‪ ,‬כל שלא סיים לקטוף את כל הכמות שרוצה‪ .‬וכגון‪:‬‬
‫‪117‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫קוטף ענבים ורוצה למל ‪ x‬קערה‪ ,‬כל עוד של ‪ x‬מיל ‪ x x‬ת הקערה‪ ,‬יכול לקחת‬
‫‪x‬שכול שלם ול ‪x‬כול‪) .‬ב״ש קעא(‬

‫כל דין זה הו ‪ x‬דוק ‪ x‬בבעל החצר‪ x ,‬בל המת ‪x‬רח ‪ x‬צל חברו ביקור קצר‪ ,‬וקוטף‬
‫פירות בחצרו‪ ,‬רש ‪x‬י לקטוף כל פרי שלם ול ‪x‬וכלו‪) .‬ב״שקעא(‬

‫ניירות מקרקע של גוי‬

‫פירות שגדלו בקרקע של גוי‪ ,‬ונגמרה מל ‪ x‬כתם ביד הגוי‪ ,‬פטורים מתרומות‬
‫ומעשרות‪] ,‬שנאמר; ראשית דגנך ]דגן שלך היהודי[ ולא של גוי[‪ .‬ו ‪x‬סור להפריש מהם‪ ,‬שכבר‬
‫עשו חרם על זה‪ ,‬בזמנו של מרן השלחן ערוך במעמד רבנו הגדול הרדב״ז וכל רבני‬
‫הגליל‪ .‬ואם נגמרה מלאכתם ביד היהודי‪ ,‬חייבים להפריש‪ .‬ומכל מקום‪ x ,‬ת‬
‫המעשרות רשאי לקחת בשבילו ולא חייב ליתנו ללוי ולעני‪ ,‬כיון שיכול לומר להם‪:‬‬
‫אני באתי מכה איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום‪) .‬בכורות מז ע״ב‪ .‬תרומות פ״א הי״א(‬

‫אשר על כן‪ ,‬הקונה מגוי ענבים או צימוקים שגדלו בקרקע של גוי‪ ,‬ועשה מהם יין‪,‬‬
‫פטור מלהפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬כיון שמן הסתם מיועדים הענבים והצימוקים‬
‫לאכילה‪ ,‬נמצא שנגמרה מלאכתם אצל הגוי‪ .‬אבל אם בצר הגוי את הענבים או‬
‫הכין את הצימוקים‪ ,‬על דעת שיעשו מהם יין‪ ,‬חייב הקונה היהודי להפריש תרומות‬
‫ומע שרות עם ברכה‪) .‬יבי״א ח״ה יו״ד סימן כח‪ .‬חזו״ע ברכות נ‪ ,‬נב(‬

‫הקונה זיתים מגוי ־ אף שהיהודי כבש אותם‪ ,‬פטורים מתרומות ומעשרות‪ ,‬כיון‬
‫שנחשב שגמר המלאכה היה אצל הגוי‪ .‬וכדין הקונה מגוי ירקות שלא ראויים‬
‫לאכילה אלא בבישול‪ ,‬שאף שהיהודי בישלם‪ ,‬נחשב שהיה גמר המלאכה אצל‬
‫הגוי‪ ,‬ופטורים מתרומות ומעשרות‪) .‬יבי״א ח״ה יו״ד סימן כט(‬

‫פירות ארץ ישראל שיצאו לחו״ל ־ פטורים מתרומות ומעשרות‪ ,‬שנאמר )במדברטו יח(;‬
‫בבאכם אל דזארץ אעזר אני מביא אתכם עזמה‪ ,‬ודרשו חז״ל‪ ,‬שמה בארץ ישראל‪,‬‬
‫אתם חייבים‪ ,‬אבל בחוץ לארץ אתם פטורים‪) .‬רמב״ם תרומות פ״א הכ״ב‪ .‬יבי״א ח״י יו״ד סימןמו(‬

‫פירות חוץ לארץ ־ שנגמרה מלאכתם בחוץ לארץ‪ ,‬אינם חייבים בתרומות‬
‫ומעשרות כלל‪ ,‬אף אם הובאו אחר כך לארץ ישראל‪ .‬אך אם נגמרה מלאכתם‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬חייבים בתרומות ומעשרות‪) .‬רמב״ם תרומות פ״א הכ״ב‪ .‬ה״ה נז(‬

‫חשבון השנים למעשר שני ומעשר עני‬

‫כבר התבאר לעיל שמעשר שני נותנים בשנות א׳ ב׳ ד׳ ה׳ לשמיטה‪ ,‬ומעשר עני‬
‫נותנים בשנות ג׳ ו׳ לשמיטה‪ .‬אלא שיש להבהיר את החילוק בין פירות האילן‬
‫לתבואה‪ ,‬ירקות וקטניות‪ ,‬בענין חשבון קביעת שנים אלו‪.‬‬

‫חשבון השנים למעשר תבואה וקטניות‬

‫באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר של תבואה וקטניות‪ .‬כלומר‪ :‬כל מין שגדל‬
‫עד ראש השנה‪ ,‬נקבע מעשרו כפי אותה שנה‪ ,‬שאם אותה שנה היא השנה השניה‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪118‬‬

‫לשמיטה‪ ,‬מפריש ממנו מעשר שני‪x dxi .‬ותה שנה הי ‪ x‬השנה השלישית לשמיטה‪,‬‬
‫מפריש ממנו מעשר עני‪ x .‬ל ‪ x‬שכמה צריך לגדול‪ ,‬כדי שנחשיב ‪x‬ותו שגדל כבר‬
‫בשנה זו? ־ משיגיע לעונת המעשרות‪] ,‬ובתבוא ה היינו שגד ל ה שליש‪ .‬ובקטניות‪ ,‬עיין‬
‫ברמב״ם )מעשר פ״ב ה״ה( זמנו של בל מיןן‪ .‬ולכן כל שהגיע לעונת המעשרות עד ר ‪x‬ש השנה‪,‬‬
‫מפרישים ממנו מעשר כפי השנה שעברה‪ x ,‬בל ‪ dx‬הגיע לעונת המעשרות ל ‪ x‬חר‬
‫ר ‪x‬ש השנה‪ ,‬מפרישים ממנו מעשר כפי השנה החדשה‪ .‬למשל‪ :‬חיטים שהגיעו‬
‫לשליש גידולם במשך השנה השניה‪ ,‬לפני ר ‪x‬ש השנה של השנה השלישית ־‬
‫מפרישים מהם מעשר שני‪ x ,‬בל ‪ x‬ם הגיעו לשליש רק ל ‪ x‬חר ר ‪x‬ש השנה של‬
‫שלישית ־ מפרישים מהם מעשר עני‪) .‬סימןשלאסעיףקכה(‬

‫חשבון השנים למעשר ירקות‬

‫גם בירקות‪ ,‬ר ‪x‬ש השנה למעשר הו ‪ x‬ב ‪ x‬חד בתשרי‪ x .‬ל ‪ x‬שהמודד ‪x‬ינו לפי עונת‬
‫המעשרות‪x ,‬ל ‪ x‬לפי שעת הלקיטה‪ ,‬ולכן כל שלקט ‪ x‬ת הירק עד ר ‪x‬ש השנה‪,‬‬
‫מפריש ממנו מעשר כפי השנה שעברה‪ x ,‬בל ‪ x‬ם לקט ‪x‬ותו ל ‪ x‬חר ר ‪x‬ש השנה‪,‬‬
‫מפריש ממנו מעשר כפי השנה החדשה‪ .‬למשל‪ :‬מלפפונים שנלקטו במשך השנה‬
‫השניה‪ ,‬עד ר ‪x‬ש השנה של השנה השלישית ־ מפריש מהם מעשר שני‪ x .‬בל ‪ x‬ם‬
‫נלקטו ל ‪ x‬חר ר ‪x‬ש השנה של שלישית ־ מפריש מהם מעשר עני‪) .‬סימן שלא סעיף קכס‬

‫חשבון השנים למעשר בירות האילן‬

‫]לבד מ א ת רוג שדינו בדלהלן[‪.‬‬ ‫בט״ו בשבט הוא ראש השנה למעשר של פירות ה ‪x‬ילן‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬שכל חפירות שהגיעו לעונת המעשרות ]כלומר; שחנטו ‪ -‬ש אפ ש ר לזרוע מ ה ם ויצ מח‪,‬‬
‫כ מבואר לעיל[ עד ט״ו בשבט‪ ,‬מפריש מהם מעשר כפי השנה שעברה‪ ,‬אבל אם הגיעו‬
‫לעונת המעשרות לאחר ט״ו בשבט‪ ,‬מפריש מהם מעשר כפי שנה זו‪ .‬למשל‪:‬‬
‫תפוחים שגדלו עד ט״ו בשבט שבשנה השלישית ־ מפריש מהם כפי השנה שעברה‬
‫דהיינו מעשר שני‪ ,‬אבל אם גדלו לאחר ט״ו בשבט של שלישית ־ מפריש מהם‬
‫מעשר עני‪) .‬סימן שלא סעיף קכה‪ .‬ב״ש קעג(‬

‫חשבון השנים למעשר אתרוג‬

‫גם באתרוג‪ ,‬ראש השנה למעשר הוא בט״ו בשבט‪ .‬אלא שהמודד אינו מכשהגיע‬
‫לעונת המעשרות‪ ,‬אלא לפי שעת לקיטתו‪ ,‬ולכן כל שקטף את האתרוג עד ט״ו‬
‫בשבט‪ ,‬מפריש ממנו מעשר כפי השנה שעברה‪ ,‬אבל אם קטף את האתרוג לאחר‬
‫ט״ו בשבט‪ ,‬מפריש ממנו מעשר כפי השנה של עכשו‪ .‬ולכן‪ ,‬אתרוגים שנקטפו עד‬
‫ט״ו בשבט של השנה השלישית ־ מפריש מהם מעשר שני‪ ,‬אבל אם נקטפו לאחר‬
‫ט״ו בשבט של שלישית ־ מפריש מהם מעשר עני‪) .‬סימן שלא סעיף קכס‬

‫תרומה ומעשר מבירות שנה זו על שנה אחרת‬

‫אין תורמים ומעשרים מפירות של שנה זו על פירות של שנה אחרת‪ .‬ואם תרם‪ ,‬אין‬
‫התרומה תרומה‪ ,‬ואין המעשר מעשר‪ .‬למשל‪ :‬קטף אתרוגים ]בשנה ב׳ ל שמיטה[ בערב‬
‫ט״ו בשבט ]י״ד שבט[ קודם השקיעה‪ ,‬וחזר וקטף אתרוגים בליל ט״ו בשבט‪ ,‬אע״פ‬
‫ששניהם אותו חיוב של מעשר ] ש שניהם מ ע שר שני[‪ ,‬אין תורמים ומעשרים מזה על‬
‫זה‪ ,‬מפני שאלו חפירות משנה חדשה‪ ,‬ואלו משנה ישנה‪ .‬ואם טעה והפריש מזה על‬
‫זה‪ ,‬לא הועיל כלום‪ ,‬ויחזור להפריש כהוגן‪) .‬סי׳ שלא סעיף נז‪ .‬חזו״ע ברכות מג(‬
‫‪119‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫כמה פרטים בדיני ההפרשה‬

‫דעת בעל הפירות‬
‫‪x‬ין ל ‪x‬דם להפריש ‪ x‬ת פירותיו של חברו‪ ,‬מבלי ליידע ‪x‬ותו ולקבל הסכמתו‪x .‬ולם‬
‫רש ‪x‬י להבי ‪ x‬מפירותיו שלו שהם טבל ולהפריש על פייות חברו‪) .‬סימןשלאסעיףל(‬

‫ה ‪x‬שה רש ‪x‬ית להפריש ‪ x‬ת פירות ביתה‪ ,‬ו ‪x‬ינה צריכה לבקש רשות מיוחדת‬
‫מבעלה‪ ,‬שבוד ‪x‬י נתונה לה רשות על כך‪) .‬ב״שקעח(‬

‫שליח‬
‫מצוה על בעל הפירות שיפריש בעצמו‪ ,‬שכלל גדול בידינו‪ :‬״מצוה בו יותר‬
‫מבשלוחו״‪x .‬ולם במקום צורך‪ ,‬רש ‪x‬י למנות שליח להפריש‪ ,‬ובלבד שיה ‪ x‬השליח‬
‫בן י״ג שנה ‪x‬ו בת י״ב שנה שהגיעו למצוות‪ .‬ומכל מקום ‪ x‬ם טעה והפריש ילד קטן‬
‫בן י״ב שנה ‪x‬ו ילדה קטנה בת י״ ‪ x‬שנה‪ ,‬הפירות מתוקנים‪x ,‬ך פחות מגיל זה‪x ,‬ין‬
‫הפירות מתוקנים‪ ,‬וצייך להפריש שוב‪) .‬סימן שלא סעיפים כט‪ ,‬לג(‬

‫אורח‬
‫המת ‪x‬רח ‪ x‬צל ‪ x‬דם שהו ‪ x‬חשוד של ‪ x‬לעשר‪ ,‬והגישו לפניו ל ‪x‬כול‪ ,‬רש ‪x‬י ה ‪x‬ורח‬
‫לעשר בלי לקבל רשות מבעל הבית‪x .‬ך ‪ x‬ם ‪x‬ינו חשוד‪ x ,‬ל ‪ x‬שה ‪x‬ורח רוצה‬
‫להחמיר על עצמו ולהפריש‪ ,‬צריך לבקש רשות‪] .‬והטעם בזה‪ ,‬בי בעל ה בי ת מקפיד ש ל א‬
‫יע שר האלרה בלי רשותל[‪) .‬שבט הלוי‪ .‬ה״ה נט(‬

‫המובחר ביותר‬
‫לכתחילה צריך להפריש את הפירות המובחרים והיפים ביותר‪ ,‬אולם בזמן הזה‬
‫שהתרומה אינה נאכלת‪ ,‬רשאי לתרום לכתחילה מהפירות הפחות יפים‪ .‬אולם‬
‫מעשר ראשון ומעשר עני‪ ,‬כיון שנותן אותם ללוי ולעני‪ ,‬יפריש את היפים‪) .‬שלא נב‪ ,‬עה(‬

‫ומדין זה למדנו‪ ,‬שהיום רשאי העיור להפריש תרומה‪ ,‬כיון שבלאו הכי לא נותנים‬
‫את התרומה לכהן‪ ,‬ואין צריך שיבחר דוקא את היפים‪ ,‬אולם מעשר ראשון לא‬
‫יפריש‪ ,‬כיון שנותנים אותו ללוי‪ ,‬וצריך שיראה כדי שיבחר פייות יפים‪) .‬שלאסעיףלב(‬
‫דקדוק בכ מו ת המע שר‬
‫אין לע שר ב או מ ד ה ד ע ת‪ ,‬א ל א ידקדק ב ב מו ת הפי רו ת על ידי מ שקל‪ .‬ש א ם ירבה יותר מ ה מ ע ש ר‪ ,‬אך‬
‫על פי ש הפי רו ת מ תוקני ם ו הו ת רו ב א ביל ה‪ ,‬עדיין י שנ ה בעי ה בפירות ה מ ע ש ר ע צ מ ם ש מעור ב ב ה ם‬
‫טבל‪ ,‬ןכי רק עשירית נעשה מעשר‪ ,‬ושאר הפירות שהם יותר מעשירית נשארו טבל[‪ ,‬ו אם י פ חי ת מ ה מ ע ש ר‪ ,‬פירו תיו‬
‫בבלל ל א מ תוקני ם‪ ,‬ש הרי ל א הפרי ש מ ה ם א ת ה ב מו ת הדרו שה‪) .‬סימן שלא סעיף עס ו א מנ ם בימינו ל א‬
‫שייבת ה ל ב ה זו בל בך‪ ,‬בי מ א ח ר ו ב א מי ר ת הנו ס ח ח ל ה מ ע ש ר על חפי רו ת ה מונ חי ם לפנינו בדיוק‬
‫לפי ה ב מו ת הד רו ש ה‪ ,‬ו ל א ח ר מבן ש אנו נותנים ללוי ולעני‪ ,‬אך א ם י מ צ א שנ תנו ל ה ם יותר‪ ,‬הרי זו‬
‫מ תנ ה של פירות מתוקנים‪.‬‬

‫לחבריעז מבירות אלו על בירות אחרים‬

‫‪] Y‬דהיינו שחלק ה ת רו מ ה ו ה מ ע ש רו ת‬ ‫רוצה לקחת פירות ‪ x‬ולהפריש מהם עבור פירות‬
‫יופרשו מ ‪ ,x -‬עבור צן ־ האם זה מותר?‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪120‬‬

‫* מין על מינו ־ מותר להפריש מין על מינו‪x ,‬ף על פי שהם שני זנים נפרדים‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫ענבים ‪x‬דומים וירוקים‪ ,‬תפוחים ‪x‬דומים וצהובים‪ ,‬כרוב לבן ו ‪x‬דום‪ ,‬דלורית ודלעת‪.‬‬
‫‪x‬ך ‪x‬ין להפריש ממין על ש ‪x‬ינו מינו‪ ,‬כגון קישו ‪x‬ים ומלפפונים‪ ,‬תפוח ‪x‬דמה רגיל‬
‫ותפוח ‪x‬דמה מתוק‪ ,‬פירות הדר ממין על חברו‪ ,‬וכן כל כיוצ ‪ x‬בזה‪) .‬שלאסעי׳ נג‪.‬ב״שקעה(‬

‫* מארץ ישראל על חוץ לארץ ־ ‪x‬ין להפריש מפירות של ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל על פירות של‬
‫חוץ לארץ‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬ואם הפריש‪ ,‬אין הפייות מתוקנים‪) .‬סימןשלאסעיף נח(‬
‫* מהפטור על החיוב ־ אין להפריש מפירות הפטורים מתרומות ומעשרות על פירות‬
‫החייבים‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬ואם הפריש‪ ,‬אין חפירות מתוקנים‪ ,‬וצריך להפריש שוב כדין‪.‬‬
‫)סימןשלאסעיף נח(‬
‫* מהודאי על הספק ־ אין להפריש מפירות החייבים בודאי במעשר‪ ,‬על פירות ספק‪.‬‬
‫ואם טעה והפריש‪ ,‬התרומה והמעשר חלו‪ ,‬וחפירות שהיו בספק מותרים באכילה‪,‬‬
‫אך עדיין אין לאכול מפירות המעשר ]דהיינו ה ח ל ק המופר ש ללוי ולעני‪ ,‬ש היו טבל ודאי‪ ,‬כי‬
‫אולי פירות ה ספק היו מעו שרים‪ ,‬ו א ם כן ה ה פ ר ש ה ל א ח ל ה כלל ונ שארו פירות ה מ ע ש ר‪ ,‬טבל[‪ ,‬עד‬
‫שיפריש עליהם שוב תרומה ומעשיות מספק‪) .‬סימןשלאסעיףס(‬

‫* מהספק על הספק‪ .‬מהספק על הודאי ־ אין להפריש מפירות שיש ספק אם הופרשו‬
‫מהם תרומות ומעשרות או לא‪ ,‬על פירות אחרים שיש בהם גם כן ספק‪ .‬וכן אין‬
‫להפריש מפירות ספק על פירות החייבים בודאי‪ .‬ואם טעה והפריש‪ ,‬התרומה‬
‫והמעשר חלו ] ש ה ת רו מ ה נ ע ש ת ה קד ש ויש ל א בד ה‪ ,‬ו ה מ ע ש רו ת צריכי ם ל הינ תן ללוי ולעני[‪ ,‬אך‬
‫חפירות לא מתוקנים ואין לאכלם עד שיעשר שנית כל סוג בפני עצמו‪) .‬סימןשלאסעיף נט‪.‬‬
‫ועייןבמסבהדמאיפרק המשנה יא ובמפרשיםשםבטעםהדין(‬
‫הקונה למשל תפוחים משתי חנויות ומסופק אם הם מעושרים‪ ,‬אין לו לעשר מאלו‬
‫על אלו‪ ,‬שהרי זה מהספק על הספק‪ .‬והוא הדין אם קנה את התפוחים באותה‬
‫חנות‪ ,‬אך בשני זמנים שונים‪ ,‬שלא יעשר מאלו על אלו‪) .‬ב״שקעס‬

‫הברשת תרומות ומעשרות בשבת ויום טוב‬

‫אין מפרישים תרומות ומעשרות בשבת ויום טוב‪ ,‬מפני שדומה למתקן‪ .‬ועל כן‪ ,‬תקנו‬
‫רבותינו שבעל הבית ישאל את בני ביתו בכל ערב שבת‪ ,‬עישרתם? דהיינו האם‬
‫הפרשתם תרומות ומעשרות‪ ,‬מאחר ובשבת יהיה אסור להפריש‪ .‬ואולם אם הם‬
‫רגילים לקנות את כל חפירות והירקות בהכשר‪ ,‬שבודאי הפרישו מהם תרומות‬
‫ומעשרות כדין‪ ,‬אין צריך לשאול את בני ביתו שאלה זו‪w).‬״‪ n‬רסס״ב‪,‬שלט ס״ח‬

‫הפרשת תרומות ומעשרות בבין השמשות ־ פירות שקנה אותם מהשוק‪ ,‬ואינו יודע‬
‫אם הם מעושרים או לא‪ ,‬רשאי להפריש מהם תרומות ומעשרות בערב שבת ב׳בין‬
‫השמשות'‪ ,‬ןהזמן שמה שקיע ה ועד צ א ת הכוכ בי ם‪ ,‬ש הו א ספק יום ספק לילה[‪ ,‬אבל פירות שהם טבל ודאי‬
‫]שיודע בווד או ת ש אינ ם מעו שרים[‪ ,‬אינו רשאי להפריש מהם ב׳בין השמשות׳‪ ,‬אלא אם‬
‫כן היה טרוד קודם לכן‪ ,‬ונזכר עתה בבין השמשות‪ .‬כמבוארבחוברת ׳השבת בהלכה ובאגדה׳חלקא׳‪.‬‬

‫המקבל את השבת קודם השקיעה‪ ,‬ונזכר שלא הפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬רשאי‬
‫להפריש‪) .‬קעש״ע ילקו״י ב תתטז(‬
‫‪121‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫סרר הפרשת תרומות ומעשרות‬

‫הבנה מינימלית‬
‫המפריש צריך להבין ‪ x‬ת מה שהו ‪ x‬עושה‪ :‬עליו לדעת שבעת ההפרשה ‪ xin‬מקנה‬
‫בעשירית מפירותיו ללוי‪ ,‬ולפעמים גם בעשירית מפירותיו ־ מקנה הוא לעניים‪] .‬אלא‬
‫שב שמפרי ש מספק ‪ -‬אינו צריך ל ת ת בפועל ללוי ולעני‪ ,‬ב מ בו א ר לעיל ב הר ח ב ה‪ .‬א ב ל כ ש הפי רו ת‬
‫ה ם טבל ודאי‪ ,‬צריך בפועל ל ת ת ל ה ם א ת חלקם‪ .‬א ך א ם אינו נותן ל ה ם‪ ,‬אך ש ע ש ה ש ל א בהוגן‪,‬‬
‫פירותיו מו ת רי ם ב א ביל ה‪ ,‬ובלבד שמבין ש הו א מקנ ה ל ה ם או ת ם[‪ .‬אך אם הוא חושב בדעתו‪,‬‬
‫שצריך לקחת רק איזה חלק קטן מן הפירות ולאבדו‪ ,‬ולומר איזשהו נוסח‪ ,‬ואינו‬
‫מעלה על דעתו שבאמירה זו הוא מחלק בחמישית מפירותיו לאחרים‪ ,‬נראה‬
‫שהפירות עדיין טבל! וגם ה מ מוני ם ש ב אי ם ל חנויו ת בדי להפרי ש א ת ה מ ע ש רו ת‪ ,‬צריבים לל מד‬
‫א ת בעל ה חנו ת שיד ע ויבין ש ח מי שי ת מפי רו תיו הו א מ חלק ב ע ת ל אח רי ם‪ ,‬א ך א ם אינו מבין ז א ת‪,‬‬
‫איך א פ שר ש ה מ מונ ה הז ה י הי ה בעלי ם ל חלק מ ח פי רו ת לאחרים?!‬
‫עד באן תובן דברי הגאון רבי של מ ה זלמן‬
‫אוירבך זעוק״ל‪) .‬ב״ש קפח(‬

‫לבך לצורך הבנת הדברים‪ ,‬נסבם בקצרה את עניין ההפרשה‪:‬‬

‫תרומה גדולה ־ ׳בלשהו׳ ןחלק זעיר[ מהפירות‪ .‬חלק זה ניתן לבהן ונעשה קודש‪ .‬והיום‬
‫שאין הבהנים יבולים לאובלו בקדושה‪ ,‬יש לאבדו ןלשורפואולזורקו לפח בשהואעטוף[‪,‬‬
‫תרומת מעשר ־ ‪ 1%‬מהפירות‪ ,‬גם חלק זה ניתן לבהן ונעשה קודש‪ .‬והיום שאין‬
‫הבהנים יבולים לאובלו בקדושה‪ ,‬יש לאבדו ןלשורפו או לזורקו ל פ ח ב ש הו א עטוף[‪,‬‬

‫מעשר ראשון ־ ‪ 9%‬מהפירות נותן ללוי ]ויחד עם ת רו מ ת ה מ ע שר הרי ז ה ‪.[ 10%‬‬

‫מעשר עני ־ בשנים ג‪ ,‬ו‪ ,‬נותן‪ 9%‬מהפירות לעניים ן שהם ‪ 10%‬מ מ ה שנותר ל א ח ר מע שר ראשון[‪,‬‬

‫מעשר שני ־ בשנים א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬עליו להפריש בעשירית מן הפירות בדי לאובלם‬
‫בטהרה בירושלים‪ .‬והיום שאי אפשר‪ ,‬מחללים אותם על פרוטה ]ורבע[‪ ,‬ואז יבול‬
‫לאובלם ברגיל‪ ,‬ובמבו אר לעיל ב הר ח ב ה‪.‬‬

‫באשר מפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬עליו לקבוע מקום‪ ,‬היבן הוא מניח בל סוג של‬
‫מעשר ]למשל; מ ע שר רא שון ‪ -‬בצפון‪ ,‬מ ע שר עני ‪ -‬בדרום[‪ ,‬בדי שלא יפריש שני סוגי מעשר‬
‫באותם פירות‪ .‬ולבן בנוסח ההפרשה קבעו מקום לבל סוג של מעשר‪ ,‬בדלהלן‪.‬‬
‫ומטעם זה‪ ,‬אין להזיז את הפירות בעת ההפרשה‪ .‬ובאשר נותן את הפירות בפועל‬
‫ללוי או לעני ןבאופן שעריך ל ת ת‪ ,‬כ ש הפירות טבל ודאי[‪ ,‬יקפיד לתת ללוי מצד צפון‪ ,‬ולעני מצד‬
‫דרום‪] ,‬כפי שהזכיר בנוסח[‪ ,‬ולא ישנה מהמקומות שקבע בהם את המעשרות‪] .‬אולם א ם ט ע ה‬
‫ו ה ת בל בל‪ ,‬יקה ב מו ת בז א ת מ ח פי רו ת ויתן ללוי ולעני‪ ,‬ויודיע ל ה ם ש הו ח ל פו לו חפי רו ת בטעות‪ .‬ואין‬
‫ח ש ש ב א ם י מ צ א ש ה מ פ רי ש או ב ל א ת פירות ה מ ע ש ר ה א מי תי‪ ,‬ביון ש הפי רו ת ל א נע שו קדושים[‪.‬‬

‫ביאור נוסח ההכירשה‬

‫בעת נבאר את נוסח ההפרשה‬
‫] ה או תיו ת ה מו דג שו ת הן מילו ת הנוסח[‪:‬‬
‫מבמות הפירות‪.‬‬ ‫׳בל שהו׳[‬ ‫י?< לוקח מעט יותר מאחד ממאה ]‪+ !%‬‬
‫=< הפרשת ״תרומה גדולה״ ]כעת מפרי ש א ת ה׳כל ש הו׳ ל ת רו מ ה גדולה‪ .‬וה‪%-‬ו נ שאר בינתיי ם חולין[‪:‬‬
‫‪1‬ד ממאה ]ה‪ 1% -‬ש ל ק ח תי מ חפי רו ת[ עזמונח בצד ]היבן ש הו א נ מ צ א‪ ,‬ש ל א ת מי ד הו א בידו‪,‬‬ ‫אך‬
‫ובפרט ב ש ה ה פ ר ש ה מ ב מויו ת גדו לו ת או מ ב מ ה מינים[‪ ,‬יעזאר טבל‪] .‬ועוד מע ט י ע ש ה או תו‬
‫׳ ת רו מ ת מע שר׳‪ ,‬א ך בינ תיים הו א נ ש אר חולין[‪) .‬אם מע שר כ מ ה מינים יוסיף; פל מין בנפרד(‪ .‬והיותר‬
‫מאחד ממאה ]ה׳בל שהו׳ שלק ח תי[ שמונה בצד ]היבן ש הו א נ מ צ א‪ ,‬ש ל א ת מי ד הו א בידו‬
‫בנ׳׳ל[‪ ,‬הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו ]בזה קובע מקום ל ת רו מ ה גדול ה‪ ,‬בצפונו של ה‪[ 1%-‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪122‬‬

‫]על כל חפי רו ת‪ ,‬גם על ה א ח ד מ מ א ה ש עו מד להילת ׳ ת רו מ ת מעשר׳[‪) .‬אם מעשר כמה מינים‬ ‫על הכל‪.‬‬
‫יוסיף; פל מין על מינו(‪.‬‬
‫ה פ ר ש ת ״ מ ע ש ר ר ‪ K‬ש ר ן ״ ]כעת מפריש ‪ 0%‬ו ל מע שר ראשון‪ ,‬ו מ תוכ ם ישנו א ת או תו ‪%‬ו שכבר בידו[‪:‬‬
‫אותו אחר ממאה שאמרתי שישאר טבל‪ ,‬עם שאר הכמות הראויה ]אותו ‪ 1%‬שלקח‪ ,‬עם‬
‫עוד ‪ 9%‬מ הפי רו ת‪) .‬אך אין זה ‪ 9%‬בדיוק‪ ,‬כי יש ל ת ת ‪ 10%‬מ ח פי רו ת שנ שא רו ל א ח ר ה פ ר ש ת‬
‫ה ת רו מ ה‪ ,‬וא״ב זה ק צ ת פ חו ת מ‪ 10%-‬מ כ ל חפירות‪ .‬לכך או מ ר ׳עם ש א ר ה כ מו ת ה ר אוי ה׳‪ ,‬היינו‬
‫ה כ מו ת ה ר אוי ה בדיוק([ בער עכונם של הכרות‪] ,‬בזה קובע מקום ל מ ע שר רא שון‪ ,‬בצפונ ם של‬
‫חפירות[‪) ,‬פל מין על מינו(‪ ,‬הרי הוא מעשר ראשון‪.‬‬
‫״ ת ר ו מ ת מ ע ש ר ״ ]כעת מיי חד א ת ה‪ 1%-‬ש מ תוך מע שר ראשון)מה שהוציא בתחילה( ל ת רו מ ת מעשר[‪:‬‬
‫אותו אחר ממאה שמונח בער שעשיתיו מעשר ראשון‪] ,‬שהרי צרפנו א ת ה א ח ד מ מ א ה‬
‫ל ת ש ע ה חלקים‪ ,‬ו ה כ ל בי ח ד נע ש ה מ ע שר ראשון[‪ ,‬עשוי תרומת מעשר על הכל‪] .‬על כל‬
‫ה מ ע ש ר ראשון[ )פל מין על מינו(‪.‬‬
‫]כעת‪ ,‬א ם צריך להפרי ש מע שר עני‪ ,‬קובע א ת מקומו בצד דרום[‪:‬‬ ‫הפרשת ״מעשר עני"‬
‫)פל מין על מינו({‪.‬‬ ‫ומעשר עני בדרומם של הכרות‪.‬‬ ‫}ואם צריך להפריש מעשר עני יאמר;‬
‫]אם צריך להפרי ש מע שר שני‪ ,‬קובע א ת מקומו בצד דרום‪ ,‬ו מ חלל או תו על פרוטה ורבע[‪:‬‬ ‫״מעשר שני"‬ ‫היי‬
‫ומחלל הוא‬ ‫}ואם צריך להפריש מעשר שני יאמר; ומעשר שני בדרומם של הכרות‪) .‬פל מין על מינו(‪,‬‬
‫וחומשו‪ ,‬על כרוטה ורבע ]שווי חפי רו ת מ חו ל ל על פרוטה‪ .‬וה׳׳חומ ש׳׳ שי ש לחוסיך כ שפודי ם‬
‫א ת חפי רו ת‪ ,‬י הי ה מ חו ל ל על רבע פרוטה א ח ר‪ ,‬ול א על או ת ה פרוטה ש מ ח ל ל א ת ש אר חפירות[‪,‬‬
‫במטבע שיחדתי לחלול מעשר שני{‪) .‬ב״שקפה‪,‬קצז‪,‬רג‪,‬רז(‬

‫ההכנות להכירעזה‬
‫)כמבואר בעמ׳ ‪(222‬‬ ‫* קודם ההפרשה‪ ,‬עליו לייחד מטבע לצורך חילול מעשר שני ]ורבעי[‬
‫* קודם ההפרשה‪ ,‬יזלף מעט מים על חפירות‪) .‬כנ״לבעמ׳‪(222‬‬
‫* יקה בידו מעט יותר מ־ ‪ 1%‬מחפירות ]מכל מין ומין[‪.‬‬
‫* ״מן המוקף״ ־ יניח את חפירות באריזה אחת‪ .‬ואם הם ארוזים בבמה אריזות‪,‬‬
‫יפתח את האריזות ויצמידן זו לזו ]ואם חו ש ש שיתקלקלו‪ ,‬ל א יפ ת ח[‪ ,‬ויצמיד אליהן את‬
‫החלק שאותו הוא מפריש‪ .‬ו ב ש ע ת ה ד ח ק יכול להפרי ש אך ש אינ ם צ מו די ם ו אינם ב או תו‬
‫מקום‪ ,‬וכמבואר לעיל בהרחבה בעם׳ ‪ . 222‬אם מפריש במה מיני פירות יחד‪ ,‬יצמיד בנ״ל בל מין‬
‫ומין יחד‪ ,‬ובן יצמיד אליהם את החלק המופרש‪) .‬ב״שקעז(‬

‫היסח הדעת ־ מביון שבברבת ההפרשה הוא בולל את בל ההפרשות שיעשה בעת‪,‬‬
‫]תרומה גדול ה‪ ,‬מ ע שר ראשון‪ ,‬ת רו מ ת מע שר‪ ,‬מע שר שני ‪ /‬עני[‪ ,‬לבן לא יסיח דעתו בין‬
‫הפרשה להפרשה‪ ,‬ולא ידבר עד שיגמור את בל מעשה ההפרשה‪) .‬ב״שקפד(‬

‫נוסה הברכה וההכרעזה לטבל ודאי‬

‫המפריש תרומות ומעשרות מפירות שהם טבל ודאי‪ ,‬וכגון שקטף פירות מהעץ‬
‫שבחצרו‪ ,‬או שיש לו מטע וכדומה ־ יפריש בברכה‪ .‬ויאמר כך ]בהבנת הדברי ם כנ״ל[‪:‬‬

‫מ כ מו ת חפי רו ת‪ ,‬ומברך;‬ ‫]‪ 1%‬ומעט י ו ת ח‬ ‫לוקח מע ט יותר מ א ח ד מ מ א ה‬

‫ברוך אתה ה׳‪ ,‬אלקינו מלך העולם‪ ,‬אעזר קדעזנו במעותיו ועונו‪ ,‬להכריעז תרומות‬
‫ומעשרות‪.‬‬
‫‪123‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫ואומר; אחד ממאה שמונח בעד ישאר טבל‪) .‬אם מפרי ש כ מ ה מינים יוסיף; פל מין בנפרד(‪ .‬והיותר‬
‫מאחד ממאה שמונח בעד‪ ,‬הרי הוא תרומה גדולה בעד עפונו על הכל‪) .‬אם מפריש כמה‬
‫מינים יוסיף; פל מין על מינו(‪ .‬אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל‪ ,‬עם שאר הכמות‬
‫הלאויה בעד עפונם של הפרות‪) ,‬פל מין על מינו(‪ ,‬הרי הוא מעשר ראשון‪ .‬אותו אחד‬
‫ממאה שמונח בעד שעשיתיו מעשר ראשון‪ ,‬עשוי תרומת מעשר על הכל‪) .‬פל מין על‬
‫מינו(‪.‬‬

‫א ם הו א מסופק א ם עריך להפרי ש‬ ‫א ם עריך להפרי ש מע שר שני יוסיף!‬ ‫א ם עריך להפרי ש מע שר עני יוסיף!‬
‫מע שר עני או מע שר שני‪ ,‬יאמר!‬
‫ומעשר עני בדרומם של ומעשר שני בדרומם של‬
‫ואם עריך מעשר עני‪ ,‬יהא‬ ‫הפרות‪) .‬פל מין על מינו(‪.‬‬ ‫הפרות‪) .‬פל מין על מינו(‪.‬‬
‫בדרומם של הפרות‪) .‬פל‬
‫ויברך; ברוך אתה ה׳‪,‬‬
‫מין על מינו(‪ .‬ואם עריך‬ ‫אלקינו מלך העולם‪ ,‬אשר‬
‫מעשר שני‪ ,‬יהא בדרומם‬ ‫קדשנו במעותיו ועונו‪ ,‬על‬
‫של הפרות‪) .‬פל מין על‬
‫פדיון מעשר שני ‪ .‬ואומר‪:‬‬
‫מינו(‪ ,‬ומחלל הוא וחומשו‪,‬‬ ‫ומחלל הוא וחומשו‪ ,‬על‬
‫על פרוטה ורבע‪ ,‬במטבע‬ ‫פרוטה ורבע‪ ,‬במטבע‬
‫שיחדתי לחלול מעשר‬ ‫שיחדתי לחלול מעשר‬
‫שני‪.‬‬ ‫שני‪.‬‬

‫לאחר ההפרשה‪ ,‬יתן ״מעשר ראשון״ ן‪ 9%‬מחפירות[ ללוי‪ .‬ואם היה צריך בוודאות‬
‫להפריש ״מעשר עני״ ־ יתן ‪ 9%‬מהפירות לעניים‪ .‬אולם רשאי לאכול מהפירות אף‬
‫כשעדיין לא נתן ללוי ולעני‪ ,‬אך יזדרז לתת‪.‬‬
‫נוסה ההפרשה לפירות ספק מעושרים‬
‫דמאי ] שאינו יודע א ם‬ ‫כאשר מפריש תרומות ומעשרות מספק‪ ,‬כגון‪ :‬שמפריש מפירות‬
‫]כמבואר ב ה ל כו ת נטע‬ ‫ה ם מעו שרים או לא[‪ ,‬או שמפריש מפירות שהם ספק נטע רבעי‬
‫רבעי‪ ,‬שפי רו ת א לו פטורים מ ת רו מו ת ומע שרות[ ־ יאמר נוסח זה בלי ברכה‪.‬‬
‫מ כ מו ת חפירות‪ .‬ו או מר ]בהבנת הדברי ם כנ״ל![;‬ ‫]‪ 1%‬ומעט י ו ת ח‬ ‫לוקח מע ט יותר מ א ח ד מ מ א ה‬
‫מאחד‬ ‫)אם מפרי ש כ מ ה מינים יוסיף! פל מין בנפרד(‪ .‬והיותר‬
‫אחד ממאה שמונח בעד ישאר טבל‪.‬‬
‫ממאה שמונח בעד‪ ,‬הרי הוא תרומה גדולה בעד עפונו על הכל‪.‬‬
‫)אם מפרי ש כ מ ה מינים יוסיף;‬
‫פל מין על מינו(‪ .‬אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל‪ ,‬עם שאר הכמות הךאויה‬
‫בעד עפונם של הפרות‪) ,‬פל מין על מינו(‪ ,‬הרי הוא מעשר ראשון‪ .‬אותו אחד ממאה‬
‫שמונח בעד שעשיתיו מעשר ראשון‪ ,‬עשוי תרומת מעשר על הכל‪) .‬פל מין על מינו(‪.‬‬
‫ואם עריך מעשר עני‪ ,‬יהא בדרומם של הפרות‪) .‬פל מין על מינו(‪ .‬ואם עריך מעשר שני‪,‬‬
‫יהא בדרומם של הפרות‪) .‬פל מין על מינו(‪ ,‬ומחלל הוא וחומשו‪ ,‬על פרוטה ורבע‪,‬‬
‫במטבע שיחדתי לחלול מעשר שני‪ .‬ואם הם נטע רבעי‪ ,‬פדויים הם וחומשם‪ ,‬בפרוטה‬
‫ורבע במטבע שיחדתי לחלול מעשר שני ורבעי‪.‬‬

‫נוסח מקוצר‬
‫הרוצה להפריש ואין לו את נוסח ההפרשה‪ ,‬עליו להתאמץ להשיג את הנוסח ממש‪,‬‬
‫וכגון שיתקשר לחברו שיש לו סידור‪ ,‬שיקריא לו את הנוסח‪) .‬כ״ש קפו; ומכל מקום‬
‫בשעת הדחק שאינו מוצא כלל את הנוסח‪ ,‬יפריש ויאמר‪ :‬״הפרשת התרומה‬
‫והמעשר על פירות אלו‪ ,‬יהיו כמו הנוסח שכתוב בסידור״‪.‬‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪124‬‬

‫השגחה‬
‫ישתדל לקנות פירות בהשגחה‪ ,‬שברור שהפרישו שם תרומות ומעשרות‪ .‬ומכל‬
‫מקום ‪ x‬ם קנה פירות ו ‪x‬ינו יודע ‪ x‬ם חפירות מעושרים ‪x‬ו ל ‪ ,x‬יפריש תרומות‬
‫ומעשרות מספק בלי ברכה‪ ,‬וכמבו ‪x‬ר לעיל בדין פירות דמ ‪x‬י‪.‬‬

‫חנויות‬
‫מותר לקנות פירות מהחנויות בשוק‪x ,‬ף שיש חשש שבשוק הסיטונ ‪x‬ים‪ ,‬ישנם‬
‫סוחרים המבריחים ‪ x‬ת סחורתם‪ ,‬של ‪ x‬יפרישו מהם תרומות ומעשרות‪ .‬ו ה ט ע ם בזה‪,‬‬
‫ביון שעדיין רוב הפי רו ת מעו שרים‪ ,‬וגם ה ר ב ה פירות מגיעים מק רקעו ת של גויים‪ ,‬שפטורים‬
‫מ מע שרות‪) .‬יבי״א ח״ט יו״ד סימן ל(‬

‫מצות ׳ביעור מעשרות׳‬

‫נ ‪x‬מר בתורה )דברים פרק כו פסוק יב(; כי תכלה לגנשר ^ת כל מגנשר תבו<‪ 1‬תך בשנה‬
‫השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר לןתום ול‪>:‬למנה ו<‪1‬כלו בשעריך ושבעו‪.‬‬

‫מצות ׳ביעור מעשרות׳ נוהגת בערב יום טוב שביעי של פסח‪ ,‬שבשנה הרביעית‬
‫לשמיטה ובשנת השמיטה‪ .‬והיינו‪ ,‬כל מי שברשותו עדיין פירות שהם טבל ‪x‬ו ספק‬
‫טבל‪ ,‬חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות‪] ,‬ובטבל וד אי י תן ללוי ולעני[‪ ,‬ויחלל ‪ x‬ת‬
‫המעשר שני‪ ,‬ול ‪ x‬יש ‪x‬יר בביתו כלל פירות ש ‪x‬ינם מעושרים‪ ,‬וכן ל ‪ x‬יש ‪x‬יר ‪ x‬ת‬
‫המטבע שמחלל בו ]אלא י חללו על פרוטה‪ ,‬וי אבד א ת הפ רו ט ה‪ ,‬בנ״לן‪ .‬ולמחרת ביום טוב‬
‫במנחה קוראים פרשת ׳וידוי מעשר׳ )דברים כו מפסוק יב עד פסוק טו(‪ /‬דהיינו שמתוודה לפני ה׳‬
‫שהפריש את כל המעשרות כדת וכדין‪ ,‬וכשם שעשינו מה שגזרת עלינו‪ ,‬עשה אתה‬
‫מה שעליך לעשות לברכנו‪ .‬ורשאי כל אחד לקרוא בעצמו‪ ,‬ואם רצו קורא שליח‬
‫הציבור וכולם שומעים‪) .‬רמב״ם מע שר שני ונטע רבעי פרק יא(‬
‫‪125‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫מצות יישוב ארץ ישראל‬

‫דברי אגדה‬
‫‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל ־ מש ‪ x‬ת נפשו של יהודי‪ .‬כמה דמעות נשפכו בגעגועים ־ ‪x‬ליה; כמה‬
‫לבבות הלמו בתקוה ־ ‪x‬ליה; כמה רגליים דרכו על קוץ ודרדר‪ ,‬כשמגמתם ־ ‪x‬ליה;‬
‫כמה ימים‪ ,‬נהרות‪ ,‬הרים ומדברות‪ ,‬נחצו בנחישות‪ ,‬בדרכם ־ ‪x‬ליה!‬

‫״כי ה<‪1‬רץ ^שר ‪>:‬תה !;‪ x :‬שמה לרשתה‪ ,‬ל ‪ x‬כ^רץ מצרים הי ‪^ x‬שר י■צ ‪ x‬תם משם‪...‬‬
‫^רץ ^שר ה׳ <‪1‬להיך דרש <‪ 1‬תה תמיד עיני ה׳ <‪1‬להיך בה מר ‪x‬שית השנה ועד‬
‫‪>:‬חרית שנה!״ )דברים יא י‪-‬יב(‬

‫כתב הג ‪x‬ון רבי יהודה כלף זצ״ל‪ ,‬ממגורשי ספיד )בספרו משיח אלמים(‪x :‬רץ ישר ‪ x‬ל הי ‪x‬‬
‫‪x‬רץ הקודש‪x ,‬רץ ש ‪x‬וירה מחכים‪ ,‬ו ‪x‬ין תורה כתורתה‪x .‬רץ ישר ‪x‬ל הי ‪ x‬פלטרין‬
‫]ארמון[ של מלך‪ ,‬ומסוגלת ליר ‪ x‬ת שמים ולעבודת ה׳‪ .‬״כל הדר ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ ,‬דומה‬
‫כמי שיש לו ‪x‬לוה״ )כתובות קי ע״ב(‪ .‬וכש ‪x‬ילצו ‪ x‬ת דוד המלך ע״ה לגלות ממנה‪ ,‬הת ‪x‬ונן‬
‫ו ‪x‬מר‪ :‬״כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳!״‪.‬‬
‫‪x‬ומר הרמב״ם )הלכות מלכים פ״ה י‪-‬יא(‪ :‬גדולי החכמים היו מנשקים בתחומי ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל‬
‫‪ x‬ת ‪x‬בניה ומתגלגלים בעפרה‪ ,‬וכן הו ‪x x‬ומר‪ :‬כי רצו עבדיך ‪ x‬ת ‪x‬בניה ו ‪ x‬ת עפרה‬
‫יחוננו‪.‬‬
‫‪x‬מר דוד המלך‪ :‬״בחרתי הסתופף בבית ה׳‪ ,‬מדור ב ‪x‬הלי רשע״ ־ ‪x‬פילו יש לי‬
‫‪x‬רמונות וטרקלינים בחוץ ל ‪x‬רץ‪ ,‬בחרתי לישון על הסף ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ ,‬ול ‪x‬כול‬
‫סיפוף של חרובים‪ ,‬מ ‪ x‬כל בהמה!‬

‫וכתב על כך רבנו חיים פל ‪x‬ג׳י זצ״ל‪ ,‬רבה של ‪x‬יזמיר‪ :‬״וכמו זה ר ‪x‬ינו בכמה עשירי‬
‫עם בדורנו‪ ,‬כמו דודי ג׳יבילי‪ ,‬יעקב רבי‪ ,‬ומורנו גרשון ש ‪x‬ול וכיוצ ‪ x‬בהם כמה‬
‫וכמה‪ ,‬שעזבו היכל מלך ומעדני מלכים והלכו ל ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל לדור בבית צר ולחם‬
‫צר ל ‪x‬כול‪ ,‬מחיבת ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל! ‪:‬זכירה לחיים(‪ .‬ועוד כתב‪ :‬״ ‪x‬ני הגבר ר ‪x‬יתי בעיני כמה‬
‫בעלי בתים שהלכו לזיהרה ]עלייה לקברי צדי קי ם שבארץ י שראל[ וכשנזכרים מ ‪x‬רץ‬
‫ישראל זולגות עיניהם דמעות שליש‪ ,‬והם מתאווים מתי יזכו לדור שם דירת קבע‪,‬‬
‫ונפשם קשורה שם מכל תאווה שיש בעולם‪ .‬הגם שאינם יודעים מעלתה וערכה‪,‬‬
‫כמו שיודעים לומדי התורה!" )אתיות החיים‪ .‬מעיין השכוע כמדכר תרנח(‬

‫מעשה ברבי יהודה בן בתירא‪ ,‬ורבי מתיא בן חרש‪ ,‬ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע‪,‬‬
‫שהיו יוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬וכשהגיעו לסוף הגבול של ארץ ישראל‪,‬‬
‫זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם‪ ,‬וקראו המקרא הזה‪ :‬״וירעזתם אתה‬
‫ויעזבתם בה‪ :‬ועזמרתם לעשות את כל הדוקים ואת המעזפנזים״ ־ ללמדך ששקולה‬
‫מצות ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות! וחזרו ובאו למקומם‪) .‬ספרי פרשת ראה(‬

‫וזאת עלינו לדעת ־ ״ארץ ישראל בלי תורה‪ ,‬כגוף בלי נשמה!״‬
‫כי ארץ ישראל ־ עיני ה׳ אלוקיך בה‪ .‬העובר בה עבירה ־ כאילו עברה בארמון‬
‫המלך‪ ,‬והמקיים בה מצוה ־ כאילו קיימה לעיני המלך‪ ,‬בארמונו! ״לכן יחרד כל אדם‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪126‬‬

‫בבו ‪x‬ו ‪ x‬ל ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל להיות יר ‪ x‬שמים כפל כפליים ממה שהו ‪ x‬בחוץ ל ‪x‬רץ‪ ,‬וידע‬
‫כי בבית המלך הו ‪ x‬יושב!״‪) .‬חרדיםפרק נט(‬

‫כי ״מדינת ישר ‪x‬ל״ ‪x‬פשר להקים גם ב ‪x‬וגנדה‪ x .‬בל ״ ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל״ יש רק ‪x‬חת‪.‬‬
‫נשתדל ביישובה‪ ,‬ונשמור על קדושתה!‬

‫הלכות יישוב ארץ ישראל‬

‫מן התורה‬
‫מצות ישוב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל הי ‪ x‬מצוה מן התורה‪ ,‬ונוהגת גם היום שבעוונותינו הרבים‬
‫חרב בית המקדש‪ ,‬וחמורה מצוה זו מ ‪x‬וד‪ ,‬עד ששקולה הי ‪ x‬כנגד כל המצוות‪ .‬וכתב‬
‫הרמב״ם )הלכות מלכים פ״ה הי״בן; לעולם ידור ‪x‬דם ב ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל ‪x‬פילו בעיר שרובה‬
‫גויים‪ ,‬ול ‪ x‬ידור בחוצה ל ‪x‬רץ ו ‪x‬פילו בעיר שרובה ישר ‪x‬ל‪ ,‬שכל היוצ ‪ x‬לחוצה‬
‫ל ‪x‬רץ כ ‪x‬ילו עובד עבודה זרה‪ .‬ע״ב‪.‬‬

‫כיבוד אב ואם‬
‫אסור לרדת מארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬אפילו שכוונתו לרדת כדי להצטרף להוריו‬
‫הדרים בחוץ לארץ ולקיים מצות כיבוד אב ואם‪ .‬ומכל מקום מותר לרדת לחוץ‬
‫לארץ כדי לקבל את פני הוריו‪ ,‬ולחזור לארץ ישראל‪) .‬יחוה דעת חלק ג סימן סט(‬

‫הגר בחוץ לארץ ורוצה לעלות לגור בארץ ישראל‪ ,‬והוריו מתנגדים שלא יעלה‪ ,‬אין‬
‫לבן לשמוע להוריו‪ ,‬כיון שמצוה היא לעלות לארץ ישראל‪ ,‬ואסור לבן לשמוע‬
‫להוריו כשמצווים אותו לעבור על דברי תורה‪ ,‬שהרי גם הוריו חייבים לעלות לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬כפי ציווי הבורא יתברך‪ ,‬וכבוד הבורא קודם‪ .‬ואין לבן עונש חס ושלום על‬
‫שאינו מקיים מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שהרי גם הוריו יכולים לעלות עמו ויכבדם‬
‫בארץ ישראל‪ .‬ומכל מקום אם הוריו מבוגרים מאוד‪ ,‬ואין אפשרות שאחרים ישמשו‬
‫אותם כאוות נפשם‪ ,‬ישאל חכם מורה הוראה כיצד לנהוג‪ .‬כן פסקו המהר״ם מרוטנבורג‪ ,‬הגאון‬
‫המכי״ט‪ ,‬שו״ת מעיל צדקה‪ ,‬שמחת יהודה נג׳אר ועוד‪) .‬יחוה דעת חלק ג סימןסט(‬
‫חומרת וח שיבות ה מ צו ה‬
‫וזה תוכן ת שו ב ת הג און המבי״ט; חייב הבן ל ע לו ת לארץ י שראל‪ ,‬ואינו צריך לחו ש ל מ צו ת כיבוד‬
‫אביו וא מו‪ ,‬וכמו ש א מ רו ביב מו ת )ו ע״אן; א ם א מ ר לו אביו א ל ת חזי ר א ביר ה‪ ,‬יכול י ש מ ע לו? ת ל מו ד‬
‫לומר‪ ,‬אי ש א מו ואביו תיראו‪ ,‬ו א ת ש ב תו תי ת שמורו‪ ,‬אני ה׳‪ ,‬כולכם חייבים בכבודי‪ .‬וכן כ אן הרי‬
‫הו א ואביו חייבים ל ע לו ת ולדור בארץ י שראל‪ ,‬כ מו ש שנינו ב מ ס כ ת כ תו בו ת )קי ע״בן‪ ,‬ה כ ל עולים‬
‫לארץ י שראל‪ .‬ואין לבן עונ ש על ש אינו מקיים מ צו ת כיבוד א ב ו א ם‪ ,‬שהרי ג ם ה ם יכולים ל ע לו ת‬
‫עמו‪ .‬ו מ הג מ ר א בי ב מו ת הנ״ל מו כ ח ש אפי לו ב מ צו ת ע ש ה של ה ש ב ת א ביר ה‪ ,‬ש הי א מ צו ת ע ש ה‬
‫שבממון‪ ,‬ש הי א מ צו ה קלה שני תנ ה ל הי מ ה ל‪ ,‬ו אפילו פ טר ה ה תו ר ה א ת ה ח כ ם ל ה שי ב א בי ר ה א ם‬
‫אינ ה לפי כבודו‪ ,‬ואף על פי כן ה ש ב ת א בי ר ה דו ח ה א ת מ צו ת כיבוד א ב ואם‪ ,‬כל שכן מ צו ת י שיבה‬
‫בארץ י שראל‪ ,‬ש הי א ח מו ר ה מ או ד ש שקולה כנגד כל ה מ צוו ת ש ב תו ר ה‪ ,‬ש ל א י ש מ ע בקול אביו‬
‫וא מו ש מ עכ בי ם בעדו קיום ה מ צו ה‪ .‬ע״כ‪.‬‬

‫לימוד תורה‬
‫מותר לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ במטרה ללמוד תורה‪ ,‬וכגון שאינו מוצא‬
‫מקום לימודים מתאים בשבילו בארץ ישראל‪ ,‬שאין אדם לומד אלא במקום שליבו‬
‫‪127‬‬ ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬

‫)רמב״ם מלכים פ״ה‬ ‫חפץ‪ .‬ובלבד שיחזור ‪ x‬חר כך ל ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל ‪ x‬בל להשתקע שם‪,‬‬
‫ה״ט‪ ,‬ובכסף משנהשם(‬

‫תורת חסד‬
‫מותר לצ ‪ x‬ת מ ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל לחוץ ל ‪x‬רץ במטרה ללמד תורה ל ‪x‬חינו שבגולה‪,‬‬
‫ולחזקם בתורה וביר ‪ x‬ת ה׳ טהורה‪ .‬שדבר זה ‪ px‬ערוך ‪x‬ליו‪ ,‬שמכתת רגליו וטורח‬
‫ל ‪x‬רצות הגולה ללמד תורה ודעת ‪ x‬ת העם‪ .‬ועליו דרשו חז״ל )סוכה מט ע״ב( ‪ x‬ת הפסוק‬
‫ותורת חסד על לשונה‪ ,‬זה הלומד תורה ומלמדה ל ‪x‬חרים‪ .‬וכן דרשו עליו)כתובות נ ע״א(‬
‫‪ x‬ת הפסוק‪ ,‬הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד‪ ,‬זה הלומד תורה ומלמדה‬
‫ל ‪x‬חרים‪ .‬ומחשיבות הענין ומעלתו כל כך‪x ,‬פילו ‪ x‬ם הסתיים הזמן שסיכמו ‪x‬יתו‬
‫ללמד שם‪ ,‬רש ‪x‬י להמשיך וללמדם תורה ודעת‪ ,‬להגדיל תורה ולה ‪x‬דירה‪ ,‬עד‬
‫שימצ ‪ x‬ממל ‪ x‬מקום מת ‪x‬ים ב ‪ x‬מת‪ ,‬ויחזור ל ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪) .‬יחו״דח״הסימן נז(‬

‫כריה ורביה‬
‫מותר לצ ‪ x‬ת לחוץ ל ‪x‬רץ כדי ליש ‪x x‬שה‪ ,‬וכגון ש ‪x‬ינו מוצ ‪ x‬בת זוג המת ‪x‬ימה לו‬
‫ב ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪x ,‬ו שהציעו לו ‪x‬שה מחוץ ל ‪x‬רץ‪ ,‬ובלבד שיחזור ‪ x‬חר כך ל ‪x‬רץ‬
‫ישר ‪x‬ל‪ x ,‬בל ‪ x‬ם מטרתו להשתקע שם‪x ,‬סור‪) .‬רמב״ם מלכים פ״ה ה״ט‪ ,‬ובכסף משנהשם(‬

‫סחורה‬
‫מותר לצ ‪ x‬ת לחוץ ל ‪x‬רץ לצורך סחורה‪ ,‬ו ‪x‬פילו שיש לו פרנסה ‪x‬ל ‪ x‬שרוצה‬
‫להרוויח יותר‪ ,‬וכל שכן שמותר לצ ‪ x‬ת כדי להציל ‪ x‬ת ממונו מן הגויים‪ ,‬וכגון‬
‫להישפט ‪x‬יתם שם בבתי המשפט שלהם‪ ,‬ובלבד שיחזור ‪ x‬חר כך ל ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪,‬‬
‫‪ X‬בל ל ה ש תקע שם‪ X ,‬סור‪) .‬רמב״ם מלכים פ״ה ה״ט‪ ,‬ובכסף משנהשם(‬

‫לשומעים ינעם‬
‫היורדים מ ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל לחוץ ל ‪x‬רץ ויושבים שם ישיבת קבע להתעשר ולהרבות‬
‫נכסים ולרשת משכנות ל ‪ x‬להם‪ ,‬ולהתענג על סיר הבשר‪ ,‬ומו ‪x‬סים ב ‪x‬רץ חמדה‪,‬‬
‫גדול עוונם מנשו ‪ ,x‬וגורמים גלות להם ולזרעם ‪x‬חריהם‪ .‬ולפעמים יגרמו לבניהם‬
‫טמיעה והתבוללות בין הגויים‪ .‬ועליהם ‪x‬מרו חז״ל‪ :‬כל היוצ ‪ x‬מ ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל לחוץ‬
‫ל ‪x‬רץ כ ‪x‬ילו עובד עבודה זרה‪ ,‬ודומה כמי ש ‪x‬ין לו ‪x‬לוה‪ .‬וסופם לרדת מנכסיהם‬
‫ולהיש ‪x‬ר בחוסר כל‪ .‬ומכל מקום ‪x‬ין להתיי ‪x‬ש מהם‪ ,‬וצריכים לנסות להשפיע‬
‫עליהם בדרכי נועם לשוב ל ‪x‬רצנו הקדושה ולחנך ‪ x‬ת בניהם לתורה‪ ,‬ש ‪x‬ין לך‬
‫תורה כתורת ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ .‬ו ‪x‬ם ר ‪x‬שיתם מצער‪ x ,‬חריתם ישגה מ ‪x‬וד‪ ,‬ויעלו מעלה‬
‫מעלה‪ .‬ויהי רצון שתקוים בנו במהרה נבו ‪ x‬ת הנבי ‪ x‬ישעיה >לה י‪ w .‬יאן; ופדויי ה׳‬
‫ישובון‪ ,‬וב ‪x‬ו ציון ברנה‪ ,‬ושמחת עולם על ר ‪x‬שם‪ ,‬ששון ושמחה ישיגו‪ ,‬ונסו יגון‬
‫ו‪ X‬נחה‪) .‬יחוה דעת ח״ה סימן נז(‬

‫טיול‬
‫‪x‬ותם היוצ ‪x‬ים לחוץ ל ‪x‬רץ למטרת טיול‪ ,‬יש להעיר למשמע ‪x‬וזנם שדבר זה הו ‪x‬‬
‫‪x‬סור מן הדין‪ ,‬כמבו ‪x‬ר בגמר ‪) x‬מועד קטן יד ע״אן‪ ,‬וכן נפסק להלכה ברמב״ם ובשלחן‬
‫ערוך )או״ח סימן תקלא סעיף ד‪ ,‬ובבית יוסף ובמשנה ברורהשם(‪) .‬יחוה דעת חלק ה סימן נז(‬
 ‫‪3‬ה ‪ 37‬ה ‪A1531‬‬ ‫נו ^וו ת‬ ‫‪128‬‬

‫להשתטח על קברי הצדיקים‬

‫מותר לצ ‪ x‬ת מ ‪x‬רץ ישר ‪ x‬ל לחוץ ל ‪x‬רץ‪ ,‬כדי להשתטח על קברי הצדיקים‪ ,‬כל‬
‫שדעתו לחזור ל ‪x‬רץ ישר ‪x‬ל‪ .‬כיון שיש בזה ענין של מצוה להשתטח על קברי‬
‫הצדיקים‪ ,‬שיתפללו עלינו‪ ,‬וכמו שמצ ‪x‬נו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי‬
‫‪x‬בותינו הקדושים‪ ,‬ו ‪x‬מר‪ :‬״ ‪x‬בותי‪ ,‬בקשו עלי רחמים ש ‪x‬נצל מעצת המרגלים״‪) .‬כן‬
‫פסקו הגאונים הגדולים רבי אברהם מיוחס בשו״ת שדה הא^‪ ,‬ורבי ישראל מאיר מזרחי בשו״ת פרי ‪ .pKn‬יחו״ד ח״ה סימן נז(‬

‫תם ונשלם שבח לאל בורא עולם‬