‫העיוורת ‪ /‬שטיינברג‬

‫פרק א‬

‫• חנה היא נערה עיוורת‪ .‬אמה יודעת כי לבעלת מום כמוה‪ ,‬כמעט ואין סיכוי לזכות‬
‫בשידוך ראוי‪ ,‬לכן היא שמחה לחתן אותה עם מי שרק יבקש את ידה‪.‬‬

‫• לחנה היא מספרת כי בעלה לעתיד הוא אלמן בן ‪ ,30‬סוחר בטבק‪.‬‬

‫• חנה מרגישה שמרמים אותה (כנראה‪ ,‬זה כבר קרה בעבר)‪.‬‬

‫• אומרים לה שביתו של בעלה לעתיד עומד בקצה היישוב‪ ,‬בין בתי הגויים‪ ,‬ולכן לא כדאי‬
‫לה לצאת מן הבית‪ .‬סיפור זה מעורר את חשדותיה‪.‬‬
 ‫פרק א‬

‫• חנה "פוקחת את עיניה" (סימן לחקירה מאומצת של המציאות) ומתחילה לחקור את‬
‫אמה‪ .‬לפי השיחה הזאת‪ ,‬אפשר לראות כי האם מסתירה משהו‪ ,‬ומצדיקה את עצמה בכך‬
‫שהיא "תראה נחמה" לאחר שחנה תינשא‪.‬‬

‫• העיוורת מגששת את קצה השולחן בעצבנות ‪ -‬עוד פעולה שמסמלת את העובדה שהיא‬
‫חוקרת את המציאות‪.‬‬
‫פרק א ‪ -‬דף עבודה‬

‫א‪ .‬מדוע אמא של חנה משקרת לה?‬

‫ב‪ .‬בסיפור כתוב כי "חנה פוקחת את עינייה" ‪ -‬למה הכוונה?‬
‫ג‪ .‬אילו פעולות חנה עושה כדי לגלות את האמת?‬
‫פרק א ‪ -‬הפעולות לגילוי האמת‬
‫• בלילה הראשון לאחר החופה‪ ,‬חנה נחושה לברר את האמת‪:‬‬

‫היא ממששת את‬ ‫היא מקשיבה‬ ‫היא ממששת את‬

‫מגפיו‪ ,‬ולפיהם‬ ‫לשיעולו‪ ,‬ומסיקה‬ ‫זקן בעלה‪,‬‬
‫משחזרת את‬ ‫ששיעול כזה לא‬ ‫ונוכחת לדעת‬
‫דמות בעלה‪:‬‬ ‫יכול להיות לאיש‬ ‫שהוא איש בא‬
‫"יהודי צנום‪ ,‬גבה‬ ‫צעיר יחסית‬ ‫בשנים‪ ,‬ולא בן‬
‫קומה ושחוח"‪.‬‬ ‫ואמיד‪.‬‬ ‫‪.30‬‬
 ‫פרק א‬

‫• החקירות הללו מביאות אותה למסקנה שהאיש איננו סוחר טבק‪ ,‬אך אין היא מצליחה‬
‫לנחש את מקצועו‪.‬‬

‫• הרגש המרכזי בפרק זה הוא רוגז‪/‬כעס‪ .‬הרוגז הולך וגובר‪ ,‬מ"רוגז עצור" ל"מרב כעס"‪,‬‬
‫עד ל"חרון אף"‪ .‬רגש זה הוא פועל יוצא של חוסר אונים‪ ,‬שמרגישה חנה‪ ,‬שהסביבה‬
‫מרמה אותה ולא מאפשרת לה לשלוט בחייה‪.‬‬
 ‫פרק ב‬

‫• במעבר בין פרק א' ל‪-‬ב' נוצר פער מידע‪ .‬אחרי ליל הכלולות חנה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬ברחה‬
‫מבית בעלה‪ ,‬שאותו היא לא בחרה‪ ,‬וחזרה לבית אמה‪.‬‬

‫• אך בינתיים היא גילתה שהיא בהריון‪ .‬אחרי סוכות‪ ,‬הובהר לה שזוהי הזדמנות אחרונה‬
‫לשוב לבית בעלה‪ ,‬משום שמאוחר יותר יהיה לה קשה ומסוכן לנסוע בעגלה‪.‬‬
 ‫פרק ב‬

‫• העגלה מגיעה ליעדה מאוחר בלילה‪ .‬היא חולפת על פני הרובע היהודי השקט‪ ,‬על פני‬
‫השוק‪ ,‬על פני רחובות הגויים וממשיכה לנסוע‪.‬‬

‫• לחנה נדמה שבית בעלה עומד בשדה‪ ,‬לפי עוצמת הרוח הנושבת במקום‪.‬‬

‫• חנה קולטת ברגישות רבה את כל הרשמים הבאים מבחוץ‪ ,‬וכך מכירה את המציאות‬
‫החיצונית היטב‪ ,‬בלי לראות אותה‪ ,‬ומסיקה מסקנות נכונות‪.‬‬
 ‫פרק ב‬

‫• כשמגיעים לבית בעלה‪ ,‬לפי הדפיקות בחלון חנה מסיקה שמדובר בבית ערלים (גויים)‪,‬‬
‫אך יחד עם זאת קוראים לבעלה "רבי ישראל"‪.‬‬

‫• בהיכנסה לבית בעלה‪ ,‬חנה מצליחה לשחזר כיצד נראה בית בעלה מבפנים‪ .‬היא מסיקה‬
‫כי מבנהו אופייני לבתי ערלים‪ .‬עכשיו היא גם עושה היכרות ראשונית עם ילדי בעלה‪,‬‬
‫דרך מגע‪.‬‬
 ‫פרק ב‬

‫• חנה חושבת ללא הפסקה‪ ,‬ומשתדלת לשחזר כל פרט ופרט במציאות הסובבת אותה‪:‬‬
‫קולטת את גניחת בעלה‪ ,‬בוחנת את הסכין המונחת על השולחן‪ ,‬על מנת לברר מאיזה‬
‫סוג היא‪.‬‬

‫• לפתע‪ ,‬מישהו דופק בדלת וקורא לבעלה לבוא‪ .‬הוא אומר לחנה שדודתו חלתה ועוזב‪.‬‬
‫חנה שוב "פוקחת את עיניה" לרווחה ומתאמצת לפתור את החידה‪.‬‬
‫פרק ב ‪ -‬דף עבודה‬

‫א‪ .‬כתוב מה חנה קולטת בנסיעה על העגלה‪.‬‬

‫ב‪ .‬כתוב מה חנה מצליחה לגלות על הבית של בעלה‪.‬‬

 ‫פרק ג‬

‫• פרק ג' מתחיל ביום שבו יורד שלג ראשון‪ .‬חנה מסיקה זאת מכך שהילד הגדול של‬
‫בעלה עומד ליד החלון ודופק על הזכוכית בידיו‪.‬‬

‫• ילד זה הוא "כבד פה"‪ ,‬ובקושי מדבר‪ .‬זהו‪ ,‬כמובן‪ ,‬מכשול נוסף בדרכה של חנה לברר‬
‫את האמת‪.‬‬

‫• חנה מגיעה למסקנה נכונה באשר לשאלה‪ ,‬מדוע זה ילד בן ‪ 4‬לא יודע לדבר‪ :‬איש לא‬
‫מדבר אתו‪ ,‬כי יהודים לא נכנסים אל בית אביו‪.‬‬
 ‫פרק ג‬

‫• הרגישות המיוחדת של חנה היא בכך שהיא מסוגלת לשמוע את נפילת השלג היורד‬
‫בדממה מוחלטת‪.‬‬

‫• אולם‪ ,‬היא ממשיכה לחשוב על עיסוק בעלה‪ :‬כל פעם שהוא חוזר מעבודתו‪ ,‬הוא נוטל‬
‫את ידו במים‪ ,‬מהו עושה?‬

‫• יום אחד באה אליו חבורת אנשים‪ ,‬חנה מגיעה למסקנה שאלה יהודים‪ ,‬ולא גויים‪ ,‬לפי‬
‫צעדיהם‪ .‬כשבעלה חוזר הוא מונה מטבעות של פרוטות‪.‬‬
 ‫פרק ג‬

‫• חנה מנסה לחקור את בעלה‪ ,‬אך הוא מגיב בגסות ולא משתף אותה בענייניו‪ .‬היא‬
‫מרגישה כעס‪.‬‬

‫• באותו ערב‪ ,‬בעלה יוצא מביתו‪ ,‬מבלי לקחת את מקלו‪ .‬לפיכך‪ ,‬היא מסיקה שלא יצא‬
‫להליכה רחוקה‪.‬‬

‫• הפרק מסתיים בשאלה‪ :‬מאיפה לבעלה מקל גדול שכזה???‬

‫פרק ג ‪ -‬דף עבודה‬

‫א‪ .‬חנה מגלה שהילד "כבד פה"‪ .‬למה הכוונה? מה חנה מסיקה?‬
 ‫פרק ד‬

‫• בתחילת החורף לעיוורת נולדה בת‪ .‬היא מיד הופכת לאימא מסורה‪.‬‬

‫• בלבה היא לועגת למיילדת זקנה‪ ,‬החוששת שהיא עלולה לחנוק את הילדה בשנתה‪.‬‬
‫שהרי חנה מתמצאת בביתה היטב ומתפקדת מצוין‪ .‬כשהמיילדת רואה‪ ,‬איך היא מטפלת‬
‫בילדתה‪ ,‬היא מגיעה למסקנה שחנה לא עיוורת לגמרי‪.‬‬

‫• עבור חנה התחילו חיים חדשים‪ .‬התינוקת מילאה את כל עולמה‪ .‬גם אל ילדי בעלה היא‬
‫מתייחסת כאילו היו ילדיה‪.‬‬
 ‫פרק ד‬

‫• לפי הנהימה‪ ,‬שמשמיע בעלה כשחוזר הביתה‪ ,‬היא מצליחה להבין‪ ,‬באיזה מצב רוח חזר‪.‬‬
‫אך היא ממשיכה לנסות לפתור את חידת המקום שבו היא גרה‪ :‬היא מקשיבה לרוח‬
‫ולשלג‪ ,‬ומגיעה למסקנה כי המקום לא שדה פתוח‪ ,‬כי יש בו מכשול כלשהו‪ ,‬שיעצור את‬
‫הרוח והשלג‪.‬‬
 ‫פרק ד‬

‫• האביב שבא מסמל את התקווה בלב של חנה ‪ -‬חייה השתנו לטובה‪.‬‬

‫• לפתע‪ ,‬בעלה מספר לה כי מחלת הסקרלטינה (אסכרה) משתוללת בעיר‪ ,‬ותינוקות‬

‫מתים כמו זבובים‪.‬‬

‫• בשורה זו מכניסה את חנה לחרדה עמוקה‪ ,‬היא יושבת ליד מיטת בתה ולא זזה ממנה‪.‬‬
‫יום אחד נדמה לה כי נשימת הילדה כבדה‪ ,‬היא מספרת על כך לבעלה‪ ,‬אבל הוא נותר‬
‫אדיש לחלוטין‪.‬‬
 ‫פרק ד‬

‫• חנה מתחילה לשנוא את בעלה על אדישותו כלפי התינוקת‪ .‬היא מתפרצת עליו‪ ,‬תוקפת אותו‬
‫וקוראת לו "רוצח"‪.‬‬

‫• כנראה‪ ,‬בלבה היא חשה‪ ,‬שבעלה הוא זה שהעביר את החיידק (וזאת האמת‪ ,‬שהרי הוא בא במגע‬
‫עם ילדים חולים‪ ,‬ולא היה מקור הידבקות אחר)‪.‬‬

‫• האינטואיציה אומרת לחנה שבתה תמות‪ .‬היא חוזרת על אותו המשפט‪" :‬יבוא נא קברן‪ .‬את‬
‫התינוקת לא אמסור לו‪ ,‬יבוא נא"‪ .‬אין היא יודעת שבעלה הוא הקברן‪ ,‬והוא ייקח לה את‬
‫התינוקת (אירוניה טרגית)‪.‬‬
 ‫פרק ד‬

‫• כשהתינוקת מתה‪ ,‬חנה כמעט יוצאת מדעתה‪ ,‬ולא סרה מעריסתה‪.‬‬

‫אולם‪ ,‬כנראה‪ ,‬היא נמנמה לזמן מה‪ ,‬באותו זמן בעלה לקח את גופת התינוקת על מנת לקברה‪.‬‬

‫• כשחנה מתעוררת או חוזרת להכרה‪ ,‬היא מתחילה לחפש את התינוקת‪ .‬היא שואלת את בעלה‪,‬‬
‫היכן התינוקת‪ ,‬אך הוא איננו נמצא‪.‬‬

‫• חנה יוצאת החוצה לחפשו‪ ,‬רצה‪ ,‬נתקלת במשהו ונופלת‪ .‬היא קמה‪ ,‬אך שוב גופה נתקל באבן‬
‫גדולה‪ .‬היא מגששת סביבה ומגלה שהיא עומדת בבית הקברות‪.‬‬
‫פרק ד ‪ -‬דף עבודה‬

‫א‪ .‬כתוב מהו סוג הסיפור ואת הרמזים המטרימים שבסיפור‪.‬‬

‫ב‪ .‬תאר את מערכת היחסים בין חנה לבעלה‪.‬‬

 ‫סיפור פואנטה‬
‫• סיום מפתיע‪ .‬חנה אומנם מגלה רמזים מטרימים רבים במהלך העלילה אך היא לא‬
‫מסוגלת לחבר אותם יחד‪.‬‬
‫• הסיפור מסופר מנקודת תצפיתו של המספר הכל‪-‬יודע‪ ,‬הוא חושף לנו איך המציאות‬
‫מצטיירת מנקודת תצפיתה של חנה העיוורת‪ .‬הקורא צמוד לנקודת התצפית שלה‪.‬‬
‫• חנה קולטת את המציאות באמצעות חוש המגע (גישוש) וחוש השמיעה לאלה נוספת גם‬
‫אינטואיציה ("החוש השישי")‪.‬‬
‫• הסיפור הוא ריאליסטי‪ ,‬אך האווירה בו היא מסתורית‪ ,‬משום שהדמות המרכזית נאלצת‬
‫להתמודד עם החידה‪ /‬הסוד שהסביבה מעוניינת להסתיר ממנה‪.‬‬
 ‫רמזים מטרימים‬
‫רמז מטרים ‪ -‬פרט או רעיון כלשהו שמופיע בסיפור ורומז על אירוע שיתרחש בהמשך‪.‬‬
‫הרמז מופיע בטרם (לפני) שהאירוע התרחש‪.‬‬

‫‪ .1‬מיקומו של בית הבעל לעתיד בשולי היישוב‪ :‬בשולי היישובים נמצאים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בתי הקברות‪.‬‬
‫‪ .2‬הדפיקות והנקישות‪ :‬מזכירות את דפיקות האדמה על מכסה ארון קבורה‪.‬‬
‫‪ .3‬הדממה‪ :‬מרמזת לדממת מוות השוררת בבית הקברות‪.‬‬
‫‪ .4‬צריחת העורב‪ :‬חנה שומעת את צריחת העורב ביום שבו יורד השלג הראשון‪ .‬זהו סימן המבשר רעות‪.‬‬
‫‪ .5‬משב רוח וקור‪ :‬בתחילת פרק ד' חנה יוצאת ללקט עצים במסדרון‪ ,‬הדלת נפתחת ומשב רוח וקור מציפים‬
‫אותה‪ .‬הרוח והקור מזכירים את נשיפת המוות הבאה מבית הקברות‪ .‬זהו רמז מטרים לכך שהמוות יפגע בחנה‬
‫או במישהו יקר לה מאוד בהמשך הסיפור‪.‬‬
‫‪ .6‬מכשול לרוח‪ :‬בתחילת פרק ד' חנה מגלה כי יש משהו שעוצר את הרוח והשלג‪ .‬והמשהו הזה הולך‬
‫ומתרבה‪ ,‬ומקיף את הבית‪ .‬זהו רמז מטרים למצבות‪ ,‬בהן תיתקל חנה בסוף הסיפור‪.‬‬
 ‫מערכת היחסים בין חנה לבעלה‬
‫• המאפיין המרכזי במערכת היחסים הוא חוסר תקשורת‪.‬‬
‫• מערכת היחסים הזאת מבוססת על שקר‪ .‬שקר זה גורם לשקרים נוספים "קטנים יותר"‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬ערב אחד כשקוראים לו לצאת‪ ,‬הוא אומר לחנה‪ ,‬שדודתו חלתה באופן פתאומי‬
‫(משקר)‪.‬‬
‫• בני הזוג לא מדברים ביניהם‪ .‬ר' ישראל מפעם לפעם משמיע נהימות‪ ,‬ולפי נהימות אלה‬
‫חנה יודעת‪ ,‬באיזה מצב רוח חזר מן העבודה‪.‬‬
‫• ר' ישראל לא מכיר את אשתו‪ ,‬ולא מנסה להכירה‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬הוא לא יודע‪ ,‬באיזה אוצר‬
‫זכה‪ ,‬ולא מעריך את אשתו‪ ,‬לפי המגיע לה‪.‬‬
‫• ר' ישראל לא רגיל להביע רגשות‪ ,‬בניגוד מוחלט לחנה‪ ,‬שהיא דמות חמה ומלאת רגש‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חנה מרגישה בודדה כל כך‪.‬‬
 ‫מוטיבים ‪ -‬מוטיב השקרים‬
‫‪ .1‬מוטיב השקרים‪ :‬מוטיב השקר חוזר פעמים בפרק א'‪ .‬הבעיה המרכזית שאיתה חנה‬
‫נאלצת להתמודד בחייה היא בעיית השקרים‪ .‬כולם משקרים לה‪ .‬באמצעות השקרים‬
‫מתמרנים אותה וגורמים לה לעשות דברים בניגוד לרצונה החופשי‪ .‬אמנם‪ ,‬חנה מצליחה‬
‫לפתור בהצלחה את רוב החידות בחייה‪ ,‬אך הדבר תמיד דורש זמן ומאמצים רבים‪.‬‬
 ‫מוטיבים ‪ -‬מוטיב הזעם‬
‫• ‪ .2‬מוטיב הזעם‪/‬כעס‪/‬חרון‪ :‬רק בפרק א' מוטיב זה חוזר על עצמו ‪ 5‬פעמים‪ .‬במהלך‬
‫הפרק הכעס הולך וגובר עד שהוא הופך ל"חרון אף" ולקראת סוף הסיפור יהפוך‬
‫לשנאה ממש לבעלה‪ .‬הכעס הוא הרגש המרכזי‪ ,‬שאותו מרגישה חנה לאורך הסיפור‪.‬‬
‫הכעס שלה נובע מתסכולה הרב‪ .‬התסכול נגרם מכך שהגורם היחיד שאיננו תלוי בה ‪-‬‬
‫שיתוף פעולה מצד הסביבה ‪ -‬איננו פועל לטובתה‪.‬‬
‫במלים אחרות‪ ,‬על מנת לחיות את חייה כפי שהיא רוצה‪ ,‬היא זקוקה למסירת‬
‫אינפורמציה נכונה‪ ,‬אך הסביבה לא משתפת אתה פעולה‪ .‬אי‪-‬שיתוף הפעולה גורם לכך‬
‫שחנה מתומרנת בקלות‪ ,‬הופכת למריונטה בידי אחרים ‪ -‬וזה הדבר השנוא עליה יותר‬
‫מכל‪ ,‬ומכעיס אותה‪.‬‬
 ‫מוטיבים ‪ -‬דפיקות ונקישות‬
‫‪ .3‬דפיקות ונקישות‪ :‬מופיע בקול שמשמיעים גלגלי העגלה על אבני הדרך‪ ,‬בדפיקות‬
‫מטהו של הבעל‪ ,‬בנקישות הילד על החלון‪ ,‬בדפיקות על החלון במהלך הלילה‪ ,‬בדפיקות‬
‫צעדי האנשים המהלכים מחוץ לבית ובקול טפטוף המים המבשר את הפשרת השלגים‪.‬‬
‫המוטיב מצביע על המצוקה‪ ,‬שחשה חנה‪ ,‬ונעלם עם היעלם המצוקה‪ .‬למשל‪ ,‬קול הדפיקות‬
‫נעלם עם לידתה של התינוקת ואת מקומו תופס קול זמרתה של חנה‪ .‬כשהתינוקת גוססת‬
‫חוזר קול הדפיקות‪ ,‬ובבית הקברות אחרי מות התינוקת‪ ,‬היא שומעת למרחוק את צעדי‬
‫בעלה‪.‬‬
 ‫מוטיבים ‪ -‬הדממה‬
‫• ‪ .4‬מוטיב הדממה‪ :‬הדממה מוזכרת כשחנה נוסעת אל בעלה דרך הרובע היהודי;‬
‫אחר‪-‬כך כשיורד השלג הראשון‪ ,‬העיוורת שוב מקשיבה לדממה; ושוב בסוף לאחר‬
‫שהתינוקת מתה‪ ,‬נאמר "דממה ונשימת הילדה לא תישמע"‪ .‬הדממה מוזכרת ברגעים‬
‫שחנה מרגישה בדידות וניתוק‪ :‬היא לא רואה אף אחד‪ ,‬וגם בעלה לא מדבר עמה‪.‬‬
‫"זה ימים רבים היא מתגעגעת גם על קול צעדים של יהודי"‪ .‬היא כמהה לקשר‪ ,‬למגע‪,‬‬
‫לחברה‪ ,‬אך שומעת רק את הדממה‪ .‬הדממה היא גם סימן לחוסר‪-‬אונים‪ :‬כשחנה לא‬
‫מצליחה לדעת מה קורה מסביבה‪ .‬כמובן‪ ,‬שהדממה מתעצמת לאחר מות התינוקת‪,‬‬
‫שמילאה את כל עולמה של חנה‪.‬‬
 ‫מוטיבים ‪ -‬עיניים פקוחות לרווחה‬
‫• ‪ .6‬עיניים פקוחות לרווחה‪ :‬עיניה הפקוחות של חנה מוזכרות בפתיחת הסיפור‪,‬‬
‫ובהמשך בסוף פרק ב'‪ ,‬לאחר שבעלה אומר לה כי הוא יוצא אל דודתו שחלתה‪ .‬חנה‬
‫פוקחת את עיניה כאשר היא מרגישה שמשקרים לה (אמה‪ ,‬בעלה)‪ .‬פעולה זו מביעה את‬
‫נחישותה לברר את האמת בכוחות עצמה‪.‬‬
‫למרות שהיא עיוורת היא יודעת ומרגישה יותר מן הרואים היטב‪ .‬האינטואיציה שלה‬
‫מפותחת מאוד‪ .‬לעומתה‪ ,‬בעלה מסתכל ולא רואה דבר‪ .‬כשהיא מרגישה כי ילדתה חולה‪,‬‬
‫היא מבקשת ממנו "להביט" בילדה‪ ,‬אך הוא לא מביט‪ ,‬ולא רואה דבר‪.‬‬
 ‫ביקורת על יחס החברה‬
‫א‪ .‬סביבתה הקרובה והפחות קרובה של חנה מניחה כי אם היא בעלת מום‪ ,‬אזי היא בהכרח מוגבלת גם‬
‫מבחינה מנטלית‪ .‬לכן אמה מרגישה חייבת למצוא לה סידור‪ ,‬ויהי מה‪ .‬היא לא מסוגלת להבין שיש לה בת‬
‫חכמה‪ ,‬מוכשרת ועצמאית‪ ,‬שתצליח להסתדר בכוחות עצמה‪ .‬גם המיילדת חוששת שחנה תחנוק את התינוקת‬
‫בשנתה‪ ,‬לא מסוגלת להבין כי חנה מסוגלת להיות אימא לא פחות טובה מנשים אחרות‪ ,‬בריאות‪.‬‬

‫ב‪ .‬החברה מתייחסת לנישואין בתור עסקה‪ .‬כיוון שכך אמה של חנה לא מסוגלת להאמין כי לחנה יימצא‬
‫שידוך טוב‪ ,‬שהרי היא בעלת מום משמעותי‪ ,‬למשיאה אותה לקברן זקן ומפחיד‪ .‬אם החברה הייתה דוגלת‬
‫בנישואין מתוך אהבה‪ ,‬אז לחנה בעלת סגולות רבות וחשובות היו סיכויים טובים לפגוש אדם מתאים וראוי‪,‬‬
‫שהיה מתאהב בה‪.‬‬

‫ג‪ .‬בכך שהיא משיאה את חנה לקברן מנודה‪ ,‬אמה בלא יודעין למגשימה את שאיפתה של החברה להרחיק את‬
‫החריגים (כמו חנה) ולהיפתר מהם‪.‬‬