‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫הקדמה‬
‫בתורה יש את הכל ובוודאי את יסודות החינוך‪.‬‬
‫ניתן ללמוד מהתורה יסודות רבים של חינוך‬
‫ויישומם הלכה למעשה כך בדרך הוראת קיום‬
‫המצוות וכך במעשים המתוארים בתורה‪.‬‬
‫מעלה גדולה ללמוד ממקור המקורות וישירות‬
‫מבורא עולם על דרך ההנהגה החינוכית של‬
‫העולם ושל בני האדם שבתוכו‪.‬‬
‫במעגל השנה בכל שבוע אנו פוגשים פרשה‬
‫אחרת ומצוות ומעשים אחרים מהם ניתן‬
‫להוציא עקרונות ויסודות חינוכיים‪.‬‬
‫בחיבור זה דליתי בכל פרשה עקרון אחד או‬
‫יותר חינוכי ופיתחתי אותו בקצרה‪ .‬עם‬
‫העיקרון החינוכי מצורפים מידות המוזכרות‬
‫בפרשה‪ .‬המידות הם חלק משמעותי ביותר‬
‫בתהליך החינוך‪ ,‬הם עיצוב אשיות הילד הלכה‬
‫למעשה‪ .‬מידות אלו הם הערכים ועיקרו של‬
‫החינוך‪ .‬המגוון העצום של ערכים חינוכיים‬
‫והמפגש שלנו עמם בכל שבוע יוצר לימוד‬
‫עצום של חינוך אמיתי וטהור‪ .‬יש כאן גם פן‬
‫של למידה משמעותית של התורה לדורינו‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫‪69‬‬

‫בכל הפעמים הערכים החינוכיים מתאימים גם‬

‫לבית בו יש ילדים ובגילאים שונים וגם לבית‬
‫ספר בו מרוכזים ילדים רבים בגילאים שונים‬
‫ובעלי רצונות ויכולות שונות‪ .‬לפעמים נקטתי‬
‫בלשון כללית ופעמים נקטתי רק באחת‬
‫מהמסגרות המחנכות‪ ,‬אבל הכוונה לשתיהן‪.‬‬

‫פינחס פרקש‬

‫‪6‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת בראשית‬

‫משמעת ובירור משמעתי‬

‫הקב"ה מצווה על האדם שלא לאכול מעץ‬

‫הדעת‪ .‬אבל האדם אוכל ב"מצוות" אשתו‬
‫כשהיא בעצמה מפותה על ידי הנחש‪.‬‬
‫כשהקב"ה מברר את העניין פונה הוא‬
‫בראשונה לאיש למרות שאכל האחרון אחר כך‬
‫פונה הקב"ה לאשה‪ ,‬ולנחש אין הטית אוזן כלל‬
‫מהקב"ה‪ .‬העונשים הם בסדר הפוך‪ ,‬קודם‬
‫לנחש אחר כך לאשה ולבסוף לאדם‪.‬‬
‫הקב"ה שומע את ההסברים של האדם ואשתו‪,‬‬
‫ומקבל את הסבר האדם אך לא את הסבר‬
‫האשה‪.‬‬
‫האשה ששוכנעה על ידי הנחש נשארת בעלת‬
‫איבה תמידית בין המפתה למפותה‪ .‬האדם‬
‫מקבל עונש אחר אשר קשור לעבודתו‪.‬‬
‫האשה אשר נבראה על ידי הקב"ה ובאה‬
‫מהאדם וקשורה אליו‪ ,‬ויכול האדם לכאורה‬
‫לטעון כי הקב"ה בראה והביאה אליו ולכן שמע‬
‫בקולה‪ .‬למרות זאת אשם האדם כי לא הזהיר‬

‫‪7‬‬
 ‫‪69‬‬

‫את אשתו כראוי ולא שמר על ציווי ה'‪ ,‬ולכן גם‬

‫נענש‪.‬‬
‫הקב"ה אינו בא אל האדם בהאשמה או בדבור‬
‫ישיר על המעשה‪ ,‬אלא תוך כדי דיבור עצמו‬
‫מתגלה מעשהו‪( .‬הדבר ישנו גם בהמשך‬
‫הפרשה אצל קין)‬
‫למרות שחטא האדם לקב"ה‪ ,‬עוזר הקב"ה‬
‫לאדם שחטא כנגדו וכרגע מתגנה בערטילאיות‪,‬‬
‫על ידי תפירת בגדים – כותנות עור כדי שלא‬
‫יתגנה‪.‬‬
‫דרך גילוי המעשה‪ ,‬היחס לחוטא‪ ,‬העונש‬
‫והסיוע לחוטא‪ .‬כל זאת בבירור משמעתי‬
‫אלוקי‪ ,‬ומה אם הוא כך‪ ,‬אנחנו על אחת כמה‬
‫וכמה‪...‬‬
‫ניתן ללמוד מכך בדרכי החינוך‪:‬‬
‫א‪ .‬לא לפנות בהאשמה ישירה אפילו אם‬
‫אנחנו יודעים על האשמים‪.‬‬
‫ב‪ .‬לתת ל"נאשם" להסביר‪ ,‬אלא אם כן‬
‫היה זה המסית‪.‬‬
‫ג‪ .‬עונש תואם‬
‫ד‪ .‬לתת עזרה למוענש כדי שלא יתבזה‪.‬‬

‫מידות בפרשה‬

‫‪ ‬ביקורת ובחירה ‪ -‬בחטא האכילה מעץ‬

‫הדעת‪ .‬בחטא הריגת הבל על ידי קין‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫‪69‬‬

‫יושר ‪ -‬האדם המתחבא מהקב"ה‬ ‫‪‬‬

‫הכרת טובה ‪ -‬האדם האוכל מעץ הדעת‬ ‫‪‬‬
‫וטענתו "האשה אשר נתת עמדי"‪.‬‬
‫אחריות ‪ -‬מטרת האדם בגן עדן‬ ‫‪‬‬
‫"לעבדה ולשמרה"‪.‬‬
‫צניעות ‪" -‬ויתחבאו"‪ .‬הקב"ה תופר‬ ‫‪‬‬
‫לאדם "כתנות עור וילבשם"‪.‬‬
‫רגישות ועדינות ‪ -‬הריגת הבל על ידי‬ ‫‪‬‬
‫קין‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת נח‬
‫בין אדם לחברו – מתכבד בקלון חברו‬
‫תלמיד הכתה ניגש אל המורה בכיוון הדלת‬
‫כשהוא מנסה לכסות את אפו ללא הצלחה‬
‫יתרה‪ .‬בלט מאוד כי נזלת רבה מרוחה לו על‬
‫פניו ובכמות גדולה‪ ,‬הנזלת בעלת צבע צהבהב‬
‫ירקרק ומאוד בולט‪ .‬התלמידים אשר בכתה לא‬
‫יכלו שלא לראות את הנעשה‪ ,‬ותגובתם היתה‬
‫שונה‪ .‬היה מי שהסיט פניו‪ ,‬היה מי שהסתיר את‬
‫פניו‪ ,‬והיה גם מי שצעק‪" :‬איכססס"‪ ,‬והוסיף‬
‫וקרא לחבריו שיראו את אשר קרא לדודי‪.‬‬
‫המורה נקט בשתי פעולות‪:‬‬
‫‪ .1‬בקש מדודי לצאת ולנקות את אפו‪.‬‬
‫‪ .2‬ביקש מאיציק לקום ולהסביר‪ ,‬מדוע‬
‫נהג בדרך של אמירה קולנית‪ ,‬ואף קרא‬
‫לחבריו להיות שותפים‪.‬‬
‫קם איציק ואמר‪ :‬המורה נזלת זה מגעיל‪ ,‬ולנו‬
‫יש תכונה טובה שנתן לנו הקב"ה‪ ,‬שיש דברים‬
‫מגעילים‪ .‬לכן נגעלתי ורציתי שגם חבריי יראו‬
‫כי לדודי קרה מקרה לא נעים‪.‬‬
‫המורה הסביר לכל הכתה כי אכן הקב"ה ברא‬
‫בנו תכונות טובות‪ ,‬אך השימוש בהם אינו על‬

‫‪10‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חשבון חברי‪ .‬השימוש בתכונה נכון רק כאשר‬

‫אני פועל בה שלא על חשבון חברי‪.‬‬
‫אם פגעתי בחברי‪ ,‬הרי אין ערך לתכונה הטובה‬
‫בה השתמשתי‪ .‬אם למשל שטפתי את הרצפה‬
‫בבית כדי לעזור להורי‪ ,‬אך את המים‬
‫המלוכלכים שפכתי על הכביסה של השכנים‪,‬‬
‫הרי שאין ערך לעזרה‪.‬‬
‫לחם בן נח לא היה חסר בעולם מאומה‪ .‬אמנם‬
‫אביו עשה מעשה שלא ידע את תוצאותיו‬
‫מלכתחילה – שתיית יין‪ ,‬אבל היה זה באוהלו –‬
‫בביתו הפרטי‪ .‬חם רואה את אביו במצב לא‬
‫נעים ורץ לספר לאחיו‪.‬‬
‫ללא שהיה מספר לאחרים לא היה הד ופרהסיה‬
‫למעשה‪ .‬אחיו לא רק שאינם שותפים לגנאי‪,‬‬
‫אלא להפך פועלים בדרך אשר לא ישיגו גם הם‬
‫הנאה כלשהיא מקלון אביהם‪.‬‬
‫אמנם שני האחים פעלו‪ ,‬אך לא בדרך שווה‪.‬‬
‫היה מי שיזם את הפעולה‪ ,‬והיה מי שהצטרף כי‬
‫השתכנע שכך צריך‪.‬‬
‫כשהתעורר האב ידע להוקיר כל אחד על פי‬
‫פעולותיו‪.‬‬
‫מוסר השכל הוא‪ :‬שטוב ליזום את אותם‬
‫הדברים שמונעים ועוצרים את קלון חברו‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה ‪ -‬בנית התיבה ואיסוף‬
‫החיות על ידי נח‪ .‬היציאה מהתיבה‪.‬‬
‫‪11‬‬
 ‫‪69‬‬

‫שתית היין על ידי נח‪ .‬בנית מגדל בבל‪.‬‬

‫יציאת אברהם מחרן‪.‬‬
‫יושר ‪ -‬מעשי דור המבול היו הפוך מן‬ ‫‪‬‬
‫היושר‪.‬‬
‫הכרת הטוב – נח בונה מזבח ומביא‬ ‫‪‬‬
‫קרבן על הצלתו בתיבה‪.‬‬
‫כבוד הורים – שם ויפת מכסים את‬ ‫‪‬‬
‫אביהם המתבזה בשכרותו‪.‬‬
‫גבורה ‪ -‬בנית התיבה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אחריות ‪ -‬הדאגה לחיות בתיבה על ידי‬ ‫‪‬‬
‫נח‪.‬‬
‫נכונות לעמל‪ ,‬זריזות‪ ,‬סבלנות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫התמדה ‪ -‬במבצע ההכנה למבול על ידי‬
‫נח‪.‬‬
‫רגישת ועדינות ‪ -‬ביחס לחיות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪12‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת לך לך‬
‫דבר אמת או שקר‬
‫בשל הרעב יורד אברהם אבינו למצרים‪ ,‬הוא‬
‫מכיר את טבעם ולכן בטרם הגיעו הוא "מודיע"‬
‫לשרה כי אם ישאלו אותה מי האיש המלווה‬
‫אותה‪ ,‬שתאמר כי היא אחותו‪ ,‬ובכך היא תגרום‬
‫לו לחיים ולהטבות נוספות‪.‬‬
‫כולנו יודעים ששרה היא אשתו של אברהם‪,‬‬
‫והשאלה המתבקשת‪ :‬היתכן שאברהם מחייב‬
‫את שרה לשקר? והאם שרה היתה חייבת‬
‫להסכים לשקר?‬
‫בפועל לא כתוב האם שרה היתה צריכה‬
‫לשקר‪ .‬פרעה כועס על אברהם שלא הודיע כי‬
‫שרה אשתו‪ ,‬ואפילו אמר כי היא אחותו‪ .‬כלומר‬
‫על פי פשט הכתוב לא אמרה שרה דבר שקר‬
‫אלא אברהם‪ .‬הדבר מקל מאוד משום שאברהם‬
‫אמר את הפרט משום שרצה לשמור על חייו‬
‫בפני המצרים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ראינו היתר לשקר כדי להציל חיים‪,‬‬
‫אבל האם גם במקרים אחרים מותר? האם‬
‫מותר לשקר כדי לא לפגוע בחבר ללימודים‪ ,‬או‬
‫בבן משפחה?‬

‫‪13‬‬
 ‫‪69‬‬

‫יש מפרשים אשר מדייקים כיצד לא היה כאן‬

‫שקר‪ ,‬כמו האור החיים והכלי יקר‪.‬‬
‫יש מפרשים אשר מסבירים כי אברהם אבינו‬
‫נכשל‪ ,‬ובראשם הרמב"ן‬
‫כדי להשלים את התמונה יש מקום לעיון בדברי‬
‫הרש"ר הירש‪ :‬לא אנחנו צריכים להגדיל את‬
‫דמותו של אברהם אבינו או ללמד עליו‬
‫סנגוריא‪ .‬הדמות גדולה גם כך‪.‬‬
‫אברהם בצוק העיתים של הרעב עזב את הארץ‬
‫המובטחת ועמד בנסיון קשה‪ ,‬כאשר מטרתו‬
‫היתה לדחות את הפורענות בעוד זמן על ידי‬
‫שיאמר‪" :‬אחי"‪ ,‬יקח עוד זמן לפייסו וכך יוכל‬
‫הקב"ה לעזור‪ .‬יחד עם זאת היה שותף במעשה‬
‫ופעל ותקן את אשר אולי לא נהג כשורה‪.‬‬
‫ילד בשעת לחץ עלול שלא לומר אמת‪ ,‬ניתן‬
‫לשפוט אותו וניתן לסנגר עליו‪ .‬אבל ניתן לקבל‬
‫את מעשהו כנסיון ולעסוק בחינוכו ובהעצמת‬
‫דמותו ואישיותו‪.‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה ‪ -‬בירידה למצרים וכן‬
‫עם הגר ושרה‪.‬‬
‫‪ ‬יושר ‪ -‬בנסיון לומר ששרה היא‬
‫אחותו‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה ‪ -‬אברהם בונה מזבחות‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ענווה ‪ -‬עם אבימלך לאחר הנצחון‬ ‫‪‬‬

‫במלחמה‪.‬‬
‫גבורה ‪ -‬במלחמה נגד המלכים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אחריות ‪ -‬בדאגה ללוט‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫עין טובה ‪ -‬בנתינה לענר אשכול‬ ‫‪‬‬
‫וממרא‪.‬‬
‫חסד ‪ -‬בדאגה ללוט‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תפילה ‪ -‬בין אברהם לקב"ה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נכונות לעמל ‪ -‬במלחמה‪ ,‬ובמסעות של‬ ‫‪‬‬
‫אברהם‪.‬‬
‫זריזות ‪ -‬במלחמה עם המלכים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סבלנות ‪ -‬בציווי אשתו לגירוש הגר‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪15‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת וירא‬
‫גבול המשמעת‬
‫שרה רואה את הבן של בעלה משפחתה מצחק‪.‬‬
‫יש אומרים כי רצה לפגוע בו פיזית‪ ,‬ויש‬
‫האומרים כי רק לימדו מעשים מקולקלים‪.‬‬
‫מבקשת שרה מבעלה להרחיק מיד מהבית את‬
‫הילד ואת אמה‪ .‬לאברהם קשה מאוד הדבר‬
‫שהרי ישמעאל הוא בנו‪ ,‬והרי גם ברור לכל מה‬
‫וכיצד יגדל הילד שלא בביתו של אברהם‪.‬‬
‫הקב"ה המתגלה במידת הדין‪ ,‬ראשית מרגיע‬
‫את אברהם על חינוך בנו העתיד להיות מגורש‪,‬‬
‫וכן מצווה על אברהם לשמוע בקול שרה‪.‬‬
‫אברהם בעצמו מגרש את האמה ואת בנו עם‬
‫מזון וצידה לדרך‪.‬‬
‫המעשה מביא אותנו לאחת הדילמות הקשות‬
‫ביותר בחינוך‪ ,‬היכן גובר השיקול השיכלי על‬
‫השיקול הריגשי? להסתכלות השונה יש גם‬
‫ביטוי בכתוב להתיחסות ולכינויים השונים‬
‫לישמעאל‪.‬‬
‫שרה משייכת את הילד להגר ולאמה‪.‬‬
‫לאברהם מכונה ישמעאל‪ ,‬בנו והילד‪.‬‬
‫הקב"ה מכנה את ישמעאל הנער שש פעמים‪,‬‬
‫ופעם אחת בן האמה‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫‪69‬‬

‫להגר אמו של ישמעאל מכונה ישמעאל הילד‪.‬‬

‫יש בהתבטאות על הילד הרבה מאוד מלהביע‬
‫את הרגשות והרצונות‪ .‬ניתן גם לראות כי‬
‫בסיכומו של דבר ישמעאל הצליח מאוד ועל פי‬
‫כשרונותיו‪ ,‬במקומו החדש‪.‬‬
‫מחנך צריך לראות את הילד כבנו שהוא‬
‫האחראי לשלומו וחינוכו‪ ,‬ולא כבן של ההורים‬
‫שהם האחראים או כל כינוי אחר‪.‬‬
‫הרחקת ילד מתבצעת כאשר הנזק לאחרים‬
‫בגוף ובנפש משמעותית‪.‬‬
‫גם כאשר צריך להרחיק‪ ,‬יש לעשות זאת מתוך‬
‫כובד ראש ו"סייעתא דשמיא" ועם "ציוד‬
‫מתאים"‪.‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬בהכנסת האורחים‬ ‫‪‬‬
‫ובתפילת אברהם‪.‬‬
‫יושר ‪ -‬בבקשת אברהם מהקב"ה שלא‬ ‫‪‬‬
‫להחריב את סדום‪.‬‬
‫כבוד ‪ -‬הכנסת האורחים של אברהם‬ ‫‪‬‬
‫ולוט‪.‬‬
‫ענווה ‪ -‬בהקדמות לבקשות אברהם‬ ‫‪‬‬
‫בתפילתו‪.‬‬
‫אחריות ‪ -‬לוט בארוח המלאכים מול‬ ‫‪‬‬
‫אנשי סדום‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫‪69‬‬

‫עין טובה ‪ -‬בהסתכלות אברהם על‬ ‫‪‬‬

‫סדום‪.‬‬
‫לימוד זכות ‪ -‬במעשי אבימלך לאחר‬ ‫‪‬‬
‫שמיעת דברי אברהם‪.‬‬
‫חסד ‪ -‬בתפילת אברהם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תפילה ‪ -‬תפילת אברהם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫דיבור נקי ונינוח ‪ -‬בתפילת אברהם‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫בדבריו אל המלאכים ואל אבימלך‪.‬‬
‫נכונות לעמל ‪ -‬הבארות‪ ,‬הירידה לגרר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סבלנות ‪ -‬אברהם מול הרעב‪ ,‬ומול‬ ‫‪‬‬
‫עונש לסדום‪.‬‬
‫התמדה ‪ -‬בשלבים של תפילת אברהם‬ ‫‪‬‬
‫(כמו התמקחות עדינה)‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת חיי שרה‬

‫התפילה‬
‫חמש פעמים במהלך שליחותו של אליעזר‬
‫מתפלל הוא לקב"ה‪ ,‬פעמיים בבקשה ושלוש‬
‫פעמים בהודאה‪.‬‬
‫אברהם הבטיח לאליעזר כשמינה אותו לשליח‪:‬‬
‫"ה' אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי‬
‫ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי‬
‫לאמור לזרעך אתן את הארץ הזאת‪ .‬הוא ישלח‬
‫מלאכו לפניך" (כד‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫אליעזר מתפלל‪" :‬ויאמר ה' אלוקי אדוני‬
‫אברהם הקרה לפני היום ועשה חסד עם אדוני‬
‫אברהם" (כד‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫כשגילה אליעזר את רבקה התפלל‪" :‬ויאמר‬
‫ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב‬
‫חסדו ואמיתו מעם אדוני‪( "...‬כד‪ ,‬כז)‪.‬‬
‫בסיפורו למשפחת רבקה חוזר אליעזר‪" :‬ואומר‬
‫ה' אלוקי אדוני אברהם אם ישך נא מצליח‬
‫דרכי אשר אנוכי הולך עליה" (כד‪ ,‬מב)‪.‬‬
‫ומוסיף אליעזר‪" :‬ואקוד ואשתחווה לה' ואברך‬
‫את ה' אלוקי אדוני אברהם אשר הנחני בדרך‬
‫אמת לקחת את בת אחי אדוני לבנו" (כד‪ ,‬מח)‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫‪69‬‬

‫וכאשר שמע את תשובת משפחת רבקה‪:‬‬

‫"וישתחוו ארצה לה'" (כד נב)‪.‬‬
‫פעמיים השתחווה אליעזר לה'‪.‬‬
‫אליעזר אמנם רק עבד בבית אברהם‪ ,‬אך להיות‬
‫עבד בבית אברהם אינו דבר של מה בכך‪ ,‬ומכך‬
‫נלמד על כוחה של התפילה‪ .‬למרות שאברהם‬
‫שלח אותו לכתובת ברורה ומדויקת שהיה יכול‬
‫להגיע בקלות‪ ,‬פונה אליעזר בתפילה לקב"ה‬
‫להצלחת שליחותו‪ .‬מוסיף אליעזר ומבקש סימן‬
‫ואות שאכן הצליח‪ .‬אליעזר אינו שוכח להודות‬
‫כבר בשלב שהתנאי שהתנה מתקיים ואפילו‬
‫שעדיין לא התבצעה שליחותו ואין עדיין‬
‫תשובה חיובית והסכמה מצד משפחת רבקה‪.‬‬
‫גם כשאליעזר מספר למשפחת רבקה את‬
‫הקורות אותו הוא אינו שוכח גם את התפילה‬
‫שהיתה וגם את ההודאה על קיום התנאי‪.‬‬
‫כשמשפחת רבקה מסכימה לשידוך לא שוכח‬
‫אליעזר להודות שוב לקב"ה‪.‬‬
‫בתאור התורה יש מרכיבים בסיסיים ביותר‬
‫בתפילה‪:‬‬
‫‪ .1‬בקשה‪.‬‬
‫‪ .2‬הודאה‪.‬‬
‫‪ .3‬אמירה בפה‪.‬‬
‫‪ .4‬השתחוואה‪.‬‬
‫זאת אצל אליעזר שהיה רק שליח והיתה לו‬
‫אופציה ששליחותו לא תתקיים‪ .‬ואצלנו היום‬
‫‪20‬‬
 ‫‪69‬‬

‫על אחת כמה וכמה‪ .‬אליעזר מבקש ומודה על‬

‫ההצלחה למרות שאולי השולח אותו היה צריך‬
‫לבצע את הפעולות האלה‪.‬‬
‫בל נשכח את העיקר כי התפילה נשמעה‬
‫והתקבלה במהירות‪ ,‬כמו אצל אברהם בפרשה‬
‫הקודמת שהתפלל על סדום‪ .‬גם יצחק פגש‬
‫ברבקה כאשר יצא לשוח בשדה ‪ -‬להתפלל‪.‬‬
‫זוהי ההוכחה הטובה ביותר לכך שתפילתנו‬
‫נשמעות למען עם ישראל וארץ ישראל בדיוק‬
‫כמו שהיה בזמן אבותינו‪.‬‬
‫למדנו מתפילת אליעזר‪:‬‬
‫‪ ‬ענווה ‪ -‬נותן תודה לה'‪ ,‬ולא לעצמו‪.‬‬
‫‪ ‬יד ההשגחה בנעשה‪ ,‬והכוונה ואפילו‬
‫לפרטים הקטנים‪.‬‬
‫‪ ‬הקב"ה שומע לתפילת האדם‪.‬‬
‫‪ ‬בקשה‪.‬‬
‫‪ ‬הודאה‪.‬‬
‫‪ ‬פרסום של הסייעתא דשמיא ושל‬
‫התפילה‪.‬‬
‫‪ ‬כניעה בתפילה ‪ -‬השתחוואה והכרה‬
‫בגדלות הבורא‪.‬‬
‫‪ ‬תפילה בכל מקום‪.‬‬
‫‪ ‬צורת הפניה בבקשה‪" ,‬אם ישך"‪.‬‬
‫‪ ‬לתלות בגדול ‪" -‬עשה חסד עם"‬
‫‪ ‬להתפלל בשביל האחר‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫‪69‬‬

‫‪ ‬תפילה מהלב‪ ,‬פתאום בשעת הצורך‪.‬‬

‫‪ ‬אמירה בפה‪.‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬במעשי אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יושר ‪ -‬במילוי שליחות אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הכרת טובה ‪ -‬אליעזר לקב"ה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ענווה ‪ -‬אליעזר בצורת מילוי שליחותו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אחריות ‪ -‬שליחות אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫עין טובה ‪ -‬מתנות שחילק אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חסד ‪ -‬יציאה לשליחות של אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תפילה ‪ -‬תפילת אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫דיבור נקי ונינוח ‪ -‬דברי אליעזר‬ ‫‪‬‬
‫לרבקה ומשפחתה‪.‬‬
‫נכונות לעמל ‪ -‬שליחות אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫זריזות ‪ -‬במילוי השליחות על ידי‬ ‫‪‬‬
‫אליעזר‪.‬‬
‫סבלנות ‪ -‬מצד אליעזר למשפחת רבקה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫צניעות ‪ -‬אליעזר נשאר עבד אברהם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫רגישות ועדינות ‪ -‬בדיבור אליעזר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫התמדה ‪ -‬במילוי השליחות מצד‬ ‫‪‬‬
‫אליעזר‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת תולדות‬
‫החברה של יעקב‬
‫‪ .1‬יעקב גודל עם אח תאום פיזית אך רחוק‬
‫מאוד בתכונות‪ .‬הריחוק בין שניהם התבטא כבר‬
‫ברחם אמם למרות היותו צר‪ ,‬וגם הקב"ה אמר‬
‫כי שניהם שונים לחלוטין‪ ,‬ואף חמור מכך‪,‬‬
‫ביניהם לא יהיה שוויון "ורב יעקב הצעיר"‪.‬‬
‫שניהם חיים ביחד בבית כאשר מקצועותיהם‬
‫שונים‪ .‬במקרה של מכירת הבכורה מתגלה‬
‫ההבדל הגדול‪ ,‬האחד מבקש את התבשיל‬
‫למרות שלא הכינו ותמורתו הוא מוכן לשלם‬
‫מחיר רוחני הנראה לו לא אקטואלי ויותר מכך‬
‫אפילו ווירטואלי‪ .‬לא רק שהוא מוכן למכור את‬
‫הקדושה שלו‪ ,‬הוא אף מבזה את הדבר ששילם‬
‫בעדו תמורת המזון שקיבל‪ ,‬האין אלו מעשים‬
‫הקורים בין תלמידים ואחים כאשר האחד‬
‫חשוב לו משהו ולשני אין הדבר שווה מאומה‪,‬‬
‫והם מחליפים ומתחלפים‪ ,‬האם אנו צריכים‬
‫להתערב בכך‪ ,‬לעמוד על כך ולהסביר מה‬
‫באמת חשוב ומה לא?‬
‫‪ .2‬יעקב נאלץ שלא מרצונו ואפילו עם פחד לא‬
‫קטן לקחת את הברכות המיועדות לאחיו‪ ,‬ואף‬
‫שלא לומר את האמת במצוות אמו‪ .‬בעקבות‬

‫‪23‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מעשה זה נמצא יעקב בסכנת נפשות ונאלץ אף‬

‫לברוח מביתו לשנים רבות‪.‬‬
‫האם מותר לקחת משהו שאינו מיועד לך רק‬
‫בגלל לחץ רגשי או צווי של מישהו אחר?‬
‫שני מקרים אלו המסופרים בפרשה מעמידים‬
‫את יעקב אבינו בסביבה ובחברה שבה‬
‫ההתמודדות היא בעייתית ביותר‪ .‬החבר‬
‫שמשחק איתך בז למה שחונכת שהוא החשוב‬
‫ביותר ואף הינך מאוים עד כדי סכנת נפשות‬
‫ובל נשכח כי המאיים הוא לא פחות מאשר‪...‬‬
‫אחיך‪ .‬מה אנחנו עושים כמנהלים‪ ,‬כמורים‪,‬‬
‫כהרים וכמדריכי דרך חינוכית? מה נאמר לילד‬
‫וכיצד נדריכו? איך לא נביאנו לידי התלבטות‬
‫ואפילו לקריעה בין שתי עולמות? נשים לב כי‬
‫בסוף הפרשה רבקה ויעקב מדברים בפה אחד‬
‫על פתרון ארעי להצלת יעקב‪ ,‬ע"י שליחתו‬
‫ללבן‪ .‬הרי יכל יצחק לגעור ביעקב על מעשהו‪,‬‬
‫ולא עשה זאת‪ ,‬וגם לעשיו היה קו אדום ברור‪.‬‬
‫את אבא לא מצערים ! גם אם אפגע ביעקב‬
‫יהיה זה לאחר מותו של אבי‪ .‬כל זה מלמדנו על‬
‫שיקולים והתלבטויות בהתמודדות בחברה‪,‬‬
‫ויותר מכך מה על הצוות וההורים לעשות ומה‬
‫לא‪.‬‬

‫‪24‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬מכירת הבכורה של‬ ‫‪‬‬
‫עשיו‪ ,‬לקיחת הברכות על ידי יעקב‪,‬‬
‫הירידה לגרר על ידי יצחק‪.‬‬
‫זהירות מגרימת נזקים ‪ -‬בחפירת‬ ‫‪‬‬
‫הבארות וסתימתם‪.‬‬
‫יושר ‪ -‬אמירת יצחק על רבקה כי היא‬ ‫‪‬‬
‫אחותו‪.‬‬
‫הכרת טובה ‪ -‬הברית עם אבימלך‬ ‫‪‬‬
‫בעקבות ברכת ה'‪.‬‬
‫כיבוד הורים ‪ -‬עשיו‪"-‬כי ציד בפיו"‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫יעקב בלקיחת הברכות במצוות אמו‪.‬‬
‫אחריות ‪ -‬ירידה לגרר בגלל הרעב‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לימוד זכות ‪ -‬על מעשי רבקה ויעקב‬ ‫‪‬‬
‫בזמן לקיחת הברכות‪.‬‬
‫אהבת לימוד התורה ‪" -‬יעקב איש תם‬ ‫‪‬‬
‫יושב אוהלים"‬
‫תפילה ‪ -‬תפילת יצחק לילדים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫דיבור נקי ונינוח ‪ -‬דיבורם של יצחק‬ ‫‪‬‬
‫רבקה ויעקב‪.‬‬
‫נכונות לעמל‪ ,‬זריזות‪ ,‬סבלנות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫התמדה ‪ -‬מקצועו של עשו‪.‬‬
‫רגישות ועדינות ‪ -‬בהבאת האוכל‬ ‫‪‬‬
‫וההתייחסות ליצחק על ידי רבקה‪.‬‬
‫‪25‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת ויצא‬
‫התנהגות בחברה‬
‫ליעקב בצאתו לדרך ישנם מספר פעמים בהם‬
‫צריך הוא להתנהג שונה ממה שהיה רגיל עד‬
‫כה‪ .‬ישב יעקב בבית אביו וכפי שהוגדר ע"י‬
‫הכתוב "יושב אוהלים" כל מחסורו בידי הוריו‪,‬‬
‫וביום אחד בגלל מעשה אחד משתנה הכל‪ .‬עליו‬
‫לקחת את מקל הנדודים ולצאת למרחק של‬
‫מאות רבות של קילומטרים‪ .‬הדאגה היום יומית‬
‫לצרכים הפשוטים ביותר הופכת למשימה‬
‫שבאחריותו האישית‪ .‬אין אחר שידאג‪ ,‬ואם לא‬
‫ידאג לא יהיה‪ .‬כפי שגם מבקש מהקב"ה‪" -‬לחם‬
‫לאכול ובגד ללבוש"‪ .‬המפגש שלו עם הרועים‬
‫מפגיש אותו עם ערכים אחרים של עובדים‬
‫במקום אחר ועם צרכים שונים‪ .‬וכאן הוא מגלה‬
‫את מידת הגבורה‪ .‬כשנפגש יעקב עם לבן היה‬
‫זה מן האחווה המשפחתית‪ ,‬אך כשמתחיל יעקב‬
‫לעבוד מתגלה לו לבן כמעסיק קשוח אם לא‬
‫רמאי מדופלם‪ .‬כאן מתגלה יעקב גם הוא‬
‫באותה המידה שיודע להתמודד גם עם רמאי‬
‫כלבן ואפילו אם פעמים מפסיד‪ ,‬אך הסיכום‬
‫הכללי מגיע לכך שהתמודדותו מצליחה‪.‬‬
‫המפגש הקשה ביניהם שאמור להביע מי לחיים‬
‫‪26‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ומי לא מסתיים בשקט שהגורם הוא ‪ -‬סייעתא‬

‫דשמיא שנמצא בצמידות ליעקב אבינו ‪.‬‬
‫התלמיד משנה את החברה בה הוא נמצא‬
‫במעבר בין בתי ספר בשנות גיל שונות‪ ,‬ובתוך‬
‫בתי הספר החברה‪ ,‬השכבה והכיתה מחולקות‬
‫גם הם לקבוצות שונות‪ .‬התלמיד צריך לדעת‬
‫לשנות דרכי התמודדות שלא רק על מנת‬
‫לשרוד‪ ,‬אלא כדי להמשיך ולהתקדם‪ .‬המורה‬
‫צריך מצידו להעניק ולאפשר את ההתמודדות‪.‬‬
‫יש ערך גדול לתוצאות ההתמודדות ואנו‬
‫כמחנכים צריכים להעניק לתלמידנו את‬
‫הנתונים והאפשרויות להתמודד משום שאיננו‬
‫יודעים עם איזה התמודדות עתיד הילד‬
‫להיתקל ‪ .‬יעקב זכה כפי שכבר הזכרנו לבית חם‬
‫והדואג לכל צרכיו ועם יחס מיוחד מאימו‪ ,‬יעקב‬
‫גם זכה להתמודדות עם אח תאום ‪" -‬לא פשוט"‬
‫וזכה גם לברוח במצוות הוריו שלא יכלו‬
‫להבטיח את שלומו מפני אחיו‪ .‬הדברים הללו‬
‫בתוספת הבניה הרוחנית שזכה יעקב לבנות‪,‬‬
‫הופכים אותו ל‪" -‬מוכן להתמודדות"‪ .‬כמובן‬
‫שהתמודדותו של יעקב אינה נראית לנו‬
‫כאפשרות לאדם בדורנו או למשהו דומה‬
‫למתרחש בכותלי מוסדותינו‪ .‬אך בודאי‬
‫שהרעיון עם דפוסי החברה השונים מחייבים‬
‫אותנו להיות ערים ולהעניק כלי לצורות‬
‫התמודדויות השונות‪.‬‬
‫‪27‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬יעקב בבריחה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יושר ‪ -‬בעבודת יעקב בבית לבן‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הכרת טובה ‪ -‬בעבודת יעקב בבית לבן‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫ובנדרו‪.‬‬
‫כיבוד הורים ‪ -‬יעקב בבית לבן‪ ,‬ושואף‬ ‫‪‬‬
‫לחזור וזמנית לא מכבד הורים‪.‬‬
‫ענווה ‪ -‬יעקב בכל גלותו הוא נשאר‬ ‫‪‬‬
‫שקט ועניו‪.‬‬
‫גבורה ‪ -‬הסרת האבן מעל פי הבאר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אחריות ‪ -‬בעבודתו בבית לבן‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לימוד זכות ‪ -‬בהחלפת רחל על ידי‬ ‫‪‬‬
‫לאה‪.‬‬
‫תפילה ‪ -‬יעקב בבית אל ובחזרתו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫דיבור נקי ונינוח ‪ -‬של יעקב ללבן‬ ‫‪‬‬
‫למרות העוול שנעשה לו‪.‬‬
‫נכונות לעמל‪ ,‬זריזות‪ ,‬סבלנות ‪-‬‬ ‫‪‬‬
‫בעבודת יעקב בבית לבן‪.‬‬
‫רגישות ועדינות ‪ -‬בהתייחסות יעקב‬ ‫‪‬‬
‫לנעשה עם נשיו בביתו‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת וישלח‬
‫פתרון סכסוכים‬
‫בכל חברה ישנם סכסוכים‪ ,‬פעמים במעגלים‬
‫הגדולים הסובבים‪ ,‬ופעמים במעגלים הפנימיים‬
‫ביותר‪.‬‬
‫דומה שהקרע הקיים בין עשו ליעקב הוא‬
‫במעגל הקטן והמצומצם ביותר‪ ,‬ולמרות‬
‫ששנים רבות עברו מחד והיחס השלילי למהות‬
‫הברכות מצד שני‪ ,‬לא הקהו אצל עשו את רגש‬
‫הנקם וברצונו לפגוע ביעקב ברגע הראשון‬
‫שרק יתאפשר לו‪.‬‬
‫בסיום המפגש ביניהם לאחר שהיינו במתח‬
‫עצום ברגע אחד מתהפך הכל‪ ,‬ורגש הנקם מצד‬
‫עשו ורגש ההתגוננות והאפשרות למלחמה מצד‬
‫יעקב נעלמים בחיבוק עז של האחים‪ .‬חזרה‬
‫מוחלטת לרגש האחווה אשר צריך לשרור בין‬
‫שני אחים‪.‬‬
‫הכיצד?‬
‫איך יתכן שינוי כה דרסטי? איך כובשים רגש‬
‫שנאה בליווי הכנות צבאיות‪ ,‬לחיבוק מרגש?‬
‫איך אצל יעקב הכנות קדחתניות למאבק‬
‫הישרדות עד כדי חלוקה לשני מחנות‪ ,‬ובוודאי‬
‫גם לדידו זו הפתעה?‬

‫‪29‬‬
 ‫‪69‬‬

‫כנראה שבכל אופן יש משהו פנימי הקשור‬

‫לרגש האחווה המולד אצל כל אחד והוא ביחס‬
‫לבני משפחתו‪ ,‬וקושר אותו בעבותות מיוחדים‬
‫וסמויים אשר מתגלים בעתות מיוחדים‪.‬‬
‫גם בבית ספר יש גאוות כתה‪ ,‬ואם ילד מכתה‬
‫מסוימת יותקף אך טבעי שבני כתתו יבואו‬
‫לעזרתו‪ .‬מדוע?‬
‫כך גם למדנו כי גם כאשר נראים סכסוכים‬
‫כבלתי פתירים‪ ,‬כסכסוכים שהגיעו לסף של‬
‫פיצוץ אל חזור‪ ,‬כמו במקרה של יעקב ועשו‬
‫נלמד כי אין בעצם מקרה בלתי ניתן לתיקון‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה – עשו ויעקב לפני‬ ‫‪‬‬
‫ובתוך המפגש ביניהם‪.‬‬
‫זהירות מגרימת נזקים – מאבק יעקב‬ ‫‪‬‬
‫והמלאך‪ ,‬וכן על פי המדרש שיעקב חזר‬
‫בשביל פכים קטנים‪.‬‬
‫יושר – נתינת המתנה על ידי יעקב‬ ‫‪‬‬
‫לעשו אחיו משום שהכין זאת מראש‪.‬‬
‫הכרת טובה – קבורת יצחק על ידי‬ ‫‪‬‬
‫יעקב ועשו‪ .‬הכתוב מפרסם את שכרו‬
‫של עשו בנחלה‪ .‬בנית המזבח על ידי‬
‫יעקב‪.‬‬
‫כיבוד הורים – יעקב שואף להגיע‬ ‫‪‬‬
‫לאביו יצחק על מנת לכבדו‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫‪69‬‬

‫גבורה – בהאבקות יעקב עם שרו של‬ ‫‪‬‬

‫עשו‪ .‬שמעון ולוי בשכם‪.‬‬
‫אחריות – חלוקת מחנה יעקב לשניים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫עין טובה – עשו‪" :‬יש לי רב‪ ,‬אחי יהי‬ ‫‪‬‬
‫לך אשר לך"‪.‬‬
‫תפילה – תפילת יעקב לפני המפגש עם‬ ‫‪‬‬
‫עשו‪.‬‬
‫סדר ונקיון – חלוקה למחנות על ידי‬ ‫‪‬‬
‫יעקב‪.‬‬
‫זריזות – שמעון ולוי בשכם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סבלנות – בארגון לפני הפגישה עם‬ ‫‪‬‬
‫עשו‪.‬‬
‫רגישות ועדינות – יעקב ביחס לעלול‬ ‫‪‬‬
‫לקרות במפגש עם עשו למשפחתו‪.‬‬

‫‪31‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת וישב‬
‫החלום החינוכי‬
‫בפרשה מופיעים ארבעה חלומות שניים‬
‫בהתחלה ושניים בסוף‪ ,‬אם נוסיף את השניים‬
‫שיופיעו בפרשה הבאה אצל פרעה הרי ששה‬
‫חלומות בסמיכות כשבתורה כולה יש עשרה‬
‫חלומות‪ .‬שניים נוספים אצל יעקב ביציאה‬
‫מארץ ישראל ולקראת החזרה לארץ ישראל‪.‬‬
‫אחד אצל לבן כדי שיזהר מלנגוע ביעקב‪ ,‬ואחד‬
‫אצל אבימלך באזהרה שלא לגעת בשרה‪.‬‬
‫לחלומות שלנו יש אפיון מעט שונה מהחלומות‬
‫הקודמים‪ .‬בחלומות הקודמים תמיד דיבר ה' או‬
‫מלאך‪ ,‬ומכאן יש את גרמי הטבע ותמיד‬
‫מופיעים החלומות בכפילות‪ .‬החלומות הקודמים‬
‫היה את החלום ובתאור חי‪ ,‬אצל יוסף והשרים‬
‫יש רק את התאור של החלום (מלבד אצל‬
‫פרעה שיופיעו החלומות במקורם)‪ .‬כלומר‬
‫לפנינו צורות שונות של חלום‪ ,‬ובכל חלום יש‬
‫מסר‪.‬‬
‫עם האבות דבר ה' בצורה ישירה ולכן יש מקום‬
‫לברר מדוע ומה יש תועלת בחלום‪ .‬אצל יוסף‬
‫לא מופיע שה' דבר אתו ישירות‪ ,‬ולכן בוודאי‬
‫כי לחלומות שלו יש משמעות אחרת מאשר‬
‫לחלומות שאצל האבות‪ .‬צריך גם לומר כי‬

‫‪32‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ארבע חלומות שיוסף שותף לפתרונם לא‬

‫קשורים ישירות אליו ורק גורמים לו לתועלת‪.‬‬
‫שני החלומות הקשורים אליו ישירות כן נפתרו‬
‫וקוימו על ידו‪.‬‬
‫דומה שדווקא חלומות יוסף נשארו בגדר‬
‫המושג המושאל להיום‪ ,‬שבו אנו חולמים ‪-‬‬
‫רואים את התמונה שאנו רוצים שתתגשם‪.‬‬
‫חלק מבנין החינוך הוא החלום‪ ,‬בו עליו להביט‬
‫ולראות כיצד הוא רואה את ילדיו או תלמידיו‬
‫בעתיד‪ .‬אלו חוויות בונות היה רוצה להגשים‬
‫להם‪ .‬אין ספק כי החלום החינוכי והתורני הוא‬
‫כלי חשוב בעבודה‪.‬‬
‫מסופר בשם הרב קוק על ההבדל בין חלומו של‬
‫פרעה לחלומו של יעקב‪ .‬פרעה חולם על פרות‬
‫שמנות ורזות‪ ,‬ויעקב חולם על סולם מוצב‬
‫ארצה וראשו מגיע השמימה‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬סיפור החלומות של‬ ‫‪‬‬
‫יוסף לאחיו ותגובתם‪ .‬מכירת יוסף‪.‬‬
‫יוסף ואשת פוטיפר‪ .‬יהודה ותמר‪.‬‬
‫יושר ‪ -‬סיפור האחים לאביהם על‬ ‫‪‬‬
‫מכירת יוסף והכותונת‪.‬‬
‫כיבוד הורים ‪ -‬יחס האחים לאביהם‬ ‫‪‬‬
‫והעלמת מעשה המכירה‪.‬‬

‫‪33‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ענווה ‪ -‬יוסף אינו מחזיק ומתגאה‬ ‫‪‬‬

‫מעצמו‪.‬‬
‫גבורה ‪ -‬התנהגות יוסף מול אשת‬ ‫‪‬‬
‫פוטיפר‪.‬‬
‫אחריות ‪ -‬עבודת יוסף בבית הסוהר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חסד‪ -‬עזרה לזולת ‪ -‬עזרת יוסף‬ ‫‪‬‬
‫בפתרון החלומות לשרי פרעה‪.‬‬
‫דבור נקי ונינוח ‪ -‬דברי יוסף לשרי‬ ‫‪‬‬
‫פרעה‪.‬‬
‫נכונות לעמל ‪ -‬עבודת יוסף בבית‬ ‫‪‬‬
‫אדוניו ובבית הסוהר‪.‬‬
‫זריזות ‪ -‬יוסף בכל מהלכיו בשליחות‬ ‫‪‬‬
‫לאחיו ובשביו במצרים‪.‬‬
‫סבלנות ‪ -‬תכונת יוסף בעבודתו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫צניעות ‪ -‬התנהגות יוסף מול אשת‬ ‫‪‬‬
‫פוטיפר‪.‬‬
‫רגישות ועדינות ‪ -‬בדרך אמירת פתרון‬ ‫‪‬‬
‫החלומות לשרי פרעה על ידי יוסף‪.‬‬

‫‪34‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת מקץ‬
‫כשרונות‬
‫בפרשה אנו פוגשים ביוסף במספר תפקידים‪:‬‬
‫‪ .1‬אסיר בבית הסוהר‪.‬‬
‫‪ .2‬פותר חלומות לפרעה‪.‬‬
‫‪ .3‬משנה למלך מצרים‪.‬‬
‫‪ .4‬פותר את בעית המוכנות של מצרים‬
‫לרעב‪.‬‬
‫‪ .5‬בונה משפחה‪.‬‬
‫‪ .6‬מעמיד את אחיו בנסיונות קשים‪.‬‬
‫כל אחד מהדברים הללו מצריכים כשרון גדול‪,‬‬
‫וכשכולם יחדיו באדם אחד אין ספק כי מדובר‬
‫כאן בכשרון גדול במיוחד שנתן הקב"ה באדם‬
‫אחד ‪ -‬ביוסף‪.‬‬
‫אם לא די בכך הרי המעבר ממצב של אסיר‬
‫למצב של משנה למלך הוא מהיר חד וקשה‪,‬‬
‫ובדרכו של עולם לא היה מצליח בזאת אף‬
‫אחד‪ .‬גם פתרונות חלומות פרעה בדרך‬
‫שתתקבל על פרעה וחרטומיו מה שלא הצליחו‬
‫כל חכמי מצרים אינה דבר של מה בכך‪.‬‬
‫ליוסף היה נסיון בפתרון חלומות כשחלומות‬
‫שרי פרעה נתקיימו במלואם על ידי פתרונו‪ .‬אך‬
‫מנין היה לו העוז ליטול על עצמו להציל את‬
‫פרעה וכל מצרים מן הרעב?‬

‫‪35‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מנין לקח את היוזמה להעמיד את אחיו‬

‫בנסיונות ובדרך מיוחדת בה לקחת אח אחד‬
‫ואחר כך להביא את האחים להפריד אח נוסף‬
‫מאביו? וכשהגיע בנימין להעמידם בנסיון‬
‫נוסף? הרי בכל שלב יכל כל התכנון להפגע על‬
‫ידי פרט קטן שהיה משנה את כל התמונה‪ ,‬אם‬
‫למשל האחים היו מתנהגים שלא כמצופה‪.‬‬
‫כשרון היא תכונה או יכולת הטמונה בקרב‬
‫האדם‪ ,‬ועד שלא נתנסה בה לא יתגלה הכשרון‪.‬‬
‫כלומר צריך להיות באדם העוז והאומץ‬
‫שלכשיגיע לנסיון יפעל על פי הכשרון האישי‬
‫וכך יתגלה כשרונו‪.‬‬
‫יכול להיות אדם שכשרונות רבים בו אך‬
‫"יתבזבזו" משום שלא היה לו העוז לגלותם‪ ,‬או‬
‫שלא הגיע למצב של מימוש‪.‬‬
‫יוסף דאג להדגיש בכל צעד כי הכל מאת‬
‫הקב"ה‪ ,‬כלומר יוסף בנה על הסייעתא דשמיא‬
‫שתעזור לו לממש את כשרונותיו שאפילו טרם‬
‫התגלו‪.‬‬
‫עלינו כהורים ומחנכים ומורים לנסות ולהביא‬
‫את ילדינו בכל שלב לנסות ולגלות את‬
‫כשרונותיהם‪ .‬הרבה גירויים בתוספת מגוון‬
‫רחב של פעילויות ואפשרויות להתבטאות הילד‬
‫בצורות שונות‪ ,‬יגלו לנו את כשרונותיו‬
‫ורצונותיו ובהתאם לכך נראה כיצד ניתן‬
‫להמשיך ולפתח את כשרונו‪.‬‬
‫‪36‬‬
 ‫‪69‬‬

‫פעמים נעמוד בדילמה‪ ,‬פיתוח הכשרון מול‬

‫פגיעה בלימוד הסדיר‪ .‬במקרה זה עלינו לאפשר‬
‫לו לפתח את כשרונו משום שכשהילד יחוש כי‬
‫התפתחותו היא על פי כשרונו הטבעי ייטיב‬
‫הדבר גם ללימודו הכולל‪ .‬גם בל נשכח כי הילד‬
‫בעתיד יתפתח על פי כשרונו ולא על פי רצונינו‬
‫ושאפותינו הלימודית הנוכחית‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬יוסף בעומדו לפני‬ ‫‪‬‬
‫פרעה‪ ,‬ובהעמידו את אחיו בנסיונות‪.‬‬
‫זהירות מגרימת נזקים‪ .‬אחריות ‪-‬‬ ‫‪‬‬
‫בדאגת יוסף למצרים בשנות הרעב‪.‬‬
‫יושר ‪ -‬הנהגת יוסף במצרים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הכרת טובה ‪ -‬פרעה הנוהג ביוסף‬ ‫‪‬‬
‫לטובה משום שפתר נכונה את‬
‫חלומותיו‪.‬‬
‫כיבוד הורים ‪ -‬אחי יוסף בהתנהגותם‬ ‫‪‬‬
‫עם אביהם‪ ,‬וגם בהצגתו לפני יוסף‬
‫בדאגה לשלומו‪.‬‬
‫ענווה ‪ -‬התנהגות יוסף במצרים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫גבורה ‪ -‬יוסף בהתייחסותו לאחיו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫עין טובה ‪ -‬יוסף בהתייחסותו לאחיו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לימוד זכות ‪ -‬שר המשקים בהזכירו‬ ‫‪‬‬
‫את יוסף לפני פרעה‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫‪69‬‬

‫עזרה לזולת ‪ -‬דאגת האחים להביא‬ ‫‪‬‬

‫מזון‪.‬‬
‫דיבור נקי ונינוח‪ .‬רגישות ועדינות ‪-‬‬ ‫‪‬‬
‫יוסף לאחיו‪.‬‬
‫נכונות לעמל‪ .‬זריזות‪ .‬התמדה ‪ -‬יוסף‬ ‫‪‬‬
‫במצרים לפני הרעב‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת ויגש‬
‫איחוד המשפחה‬
‫אנו קוראים על התנהגותו של יוסף לאחיו אשר‬
‫אינם מכירים אותו פיזית‪ ,‬וניתן לומר כי יש‬
‫כאן קשיחות ואולי אף התעללות‪ .‬השאלה היא‪:‬‬
‫מדוע? והרי ברור כי אין כאן נקמנות ותשלום‬
‫על מעשיהם?‬
‫דבר נוסף ותמוה הוא כי אין יוסף דואג לשלוח‬
‫כל אות חיים לאביו אשר מתאבל על בנו‪,‬‬
‫וברור גם ליוסף מה מצבו של אביו?‬
‫ישנם שלוש שיטות שונות בהם פגשתי כדי‬
‫ליישב את הדבר‪.‬‬
‫‪ .1‬הרמב"ן והנצי"ב מסבירים כי‬
‫חלומותיו של יוסף היו בעצם נבואה‪,‬‬
‫ונבואה צריכה להתקיים‪ .‬לכן פועל‬
‫יוסף להגשים את חלומותיו‪ ,‬ואם לא‬
‫היה פועל כך היה כנביא הכובש את‬
‫נבואתו וחייב מיתה‪.‬‬
‫‪ .2‬האור החיים אשר מסביר כי יוסף‬
‫חומל על אביו ואחיו‪ ,‬שהרי אם ישלח‬
‫אות חיים או יתוודע הרי האב יכעס על‬
‫אחיו אשר כיסו את מכירתו של יוסף‬
‫והעלימו כל פרט בקשר לכך‪ .‬כמו כן‬
‫אם יוודע לאחים הרי הם עלולים לפגוע‬

‫‪39‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ביוסף בהיותו במצרים‪ ,‬וכך לגנוז‬

‫ולפעול כנגד המפגש המחודש בין יוסף‬
‫לאביו‪.‬‬
‫‪ .3‬הרש"ר הירש מסביר כי יוסף אינו‬
‫רוצה רק ליצור את החזרה הטכנית‬
‫אשר בפעם הראשונה עוד תהיה אולי‬
‫שמחה‪ ,‬אבל לאחר מכן יתנתקו אחיו‬
‫ממנו כבראשונה‪ .‬יוסף רוצה לאחד את‬
‫המשפחה כך שהוא ישוב לאחיו וגם הם‬
‫ישובו אליו‪ .‬רק לאחר שיראו כי הוא‬
‫השליט אינו פוגע בהם למרות שיכל‪,‬‬
‫יוכלו להאמין לכוונותיו האמתיות‬
‫ולסליחתו האמיתית לאחיו על‬
‫מעשיהם‪ .‬גם הם יאלצו להודות לו כי‬
‫הוא השליט והעומד בראש‪ .‬אחיו‬
‫יצטרכו לנתק אח ממשפחתם ‪ -‬בנימין‪,‬‬
‫ואם יעשו זאת שלא כפי שנהגו אצלו‬
‫סימן כי גם הם הפנימו את התיקון‬
‫המיוחל‪.‬‬
‫בחינוך נפגשים אנו בשלושת השיטות‪ .‬חינוך‬
‫הוא צו שצריך להגשימו‪ ,‬ומי שלא עומל‬
‫להגשים הרי הוא מועל בתפקידו‪ .‬בחינוך יש‬
‫את החמלה ופעמים שהחמלה גוברת על‬
‫שיקולים אחרים‪ .‬בחינוך צריך לפעול על מנת‬
‫לתקן בשורש הדברים ולא להסתפק בתיקון‬
‫טכני‪.‬‬
‫‪40‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה ‪ -‬יוסף בהתנהגותו אל‬
‫אחיו‪.‬‬
‫‪ ‬יושר ‪ -‬בדברי האחים ויוסף‪.‬‬
‫‪ ‬כיבוד הורים ‪ -‬הזהירות של האחים‬
‫ויוסף בכבוד האב יעקב‪.‬‬
‫‪ ‬ענווה ‪ -‬כשיוסף מתגלה לאחיו ולאחר‬
‫מכן לא מתגאה‪.‬‬
‫‪ ‬גבורה ‪ -‬בהתנהגות יוסף לאחיו‪.‬‬
‫‪ ‬אחריות ‪ -‬בהבאת האחים והדאגה‬
‫הפיזית של יוסף לאחיו‪.‬‬
‫‪ ‬עין טובה ‪ -‬בדאגת יוסף לאחיו‬
‫והמתנות שנתן להם‪.‬‬
‫‪ ‬לימוד זכות ‪ -‬יוסף‪" :‬לא אתם מכרתם‬
‫אותי"‪.‬‬
‫‪ ‬חסד ‪ -‬בדאגה הפיזית של יוסף לאחיו‪.‬‬
‫‪ ‬דיבור נקי ונינוח ‪ -‬בדיבור יהודה‬
‫ליוסף קודם ההתוודעות‪.‬‬
‫‪ ‬נכונות לעמל ‪ -‬יוסף ואחיו בשהותם‬
‫במצרים‪.‬‬
‫‪ ‬זריזות ‪" -‬מהרו ועלו את אביכם"‪.‬‬
‫‪ ‬סבלנות ‪ -‬במעשי יוסף קודם‬
‫ההתוודעות‪.‬‬
‫‪ ‬צניעות ‪ -‬בדבור יעקב לפרעה‪.‬‬
‫‪ ‬רגישות ועדינות ‪" -‬אל תרגזו בדרך"‪.‬‬

‫‪41‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת ויחי‬
‫מה בברכותיו של יעקב?‬
‫יעקב אבינו מכנס את בניו בשעותיו האחרונות‬
‫ומברכם‪ .‬בקריאה ראשונה נראה כי יש שבטים‬
‫אשר מקבלים הערה‪ ,‬יש שבטים אשר מקבלים‬
‫נבואה לעתיד הרחוק‪ ,‬ויש המקבלים ברכה‪.‬‬
‫מה היתה מטרת הברכות? האם ללא הברכות‬
‫היה משהו שונה?‬
‫נראה כי בברכה יש משמעות גדולה למברך‬
‫ולמתברך וכמובן לתוכן הברכה‪ .‬לא רבות‬
‫נכתב על בני יעקב ‪ -‬השבטים‪ ,‬וגם מה שנכתב‬
‫על ראובן יהודה יוסף ובנימין משאיר את שאר‬
‫האחים כדמויות לא מוכרות אשר פועלות‬
‫כקבוצה משותפת‪.‬‬
‫יעקב שופך אור נוסף על אותם האחים‪ ,‬וגם מה‬
‫שנראה לנו כגערה יש לה מקום לא כגריעותא‬
‫לאותו השבט‪ ,‬אלא כנבואה לדורות הבאים‪.‬‬
‫יעקב אבינו יודע כי לבניו תכונות שונות‪ ,‬ורק‬
‫שילוב נכון בינהם יבנה את בית ישראל בדרך‬
‫נכונה‪.‬‬
‫גערה בשמעון ולוי משמעותה שיש להשמע‬
‫לכבוד האב‪ ,‬ולוי הפיק את הלקח בחטא העגל‬
‫כאשר לא הצטרף לשאר אחיו אשר סגדו לעגל‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫‪69‬‬

‫בחיפוש אחר מנהיגות לישראל מתחיל יעקב‬

‫בבכור הטבעי אשר פזיזותו היא אשר מונעת‬
‫את ההנהגה על ידו‪ ,‬אך יעקב מדגיש "בכורי"‪.‬‬
‫שמעון ולוי האחים אשר הרגו את אנשי העיר‬
‫שכם ננזפים קשות ומחולקים שלא יהיו יחדיו‪,‬‬
‫אך יעקב פותח בכינוי "אחים" כפי שגם‬
‫בדבריהם ליעקב כשננזפו אמרו‪" :‬אחותינו"‪.‬‬
‫יעקב בוחר ביהודה אשר מדומה לאריה‬
‫בגבורתו ולאתון חית העבודה האצילית‬
‫והרגועה‪.‬‬
‫כלומר נבואה הבאה מתכונות‪.‬‬
‫ובחינוך הנהגה נכונה בחברה בעלי תכונות לא‬
‫שוות‪ ,‬ושילוב בין בעלי תכונות שונות ונתונים‬
‫שונים‪ ,‬נלמד מיעקב אשר בונה את עם ישראל‬
‫לדורות הבאים‪.‬‬
‫כל זאת בברכת יעקב לבניו‪:‬‬
‫‪ ‬האמון והקשר האישי ‪ -‬יחסי גומלין‪.‬‬
‫‪ ‬המידות‪.‬‬
‫‪ ‬הרוח והמעשה‪.‬‬
‫‪ ‬המחנך‪.‬‬
‫‪ ‬הכשרונות‪.‬‬
‫‪ ‬החברה‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫ביקורת ובחירה ‪ -‬בברכות יעקב לבניו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הכרת טובה ‪ -‬בברכות יעקב לנכדיו‬ ‫‪‬‬
‫בני יוסף‪.‬‬
‫כיבוד הורים ‪ -‬בקבורת יעקב על ידי‬ ‫‪‬‬
‫בניו במערת המכפלה למרות המאמץ‬
‫הגדול‪.‬‬
‫ענווה ‪ -‬בדברי יוסף לאחיו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫גבורה ‪ -‬בתכונות שמעון ולוי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אחריות ‪ -‬בקיום צוואת יעקב על ידי‬ ‫‪‬‬
‫יוסף ואחיו‪.‬‬
‫דבור נקי ונינוח ‪ -‬בברכות יעקב‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נכונות לעמל ‪ -‬בקיום צוואת יעקב‬ ‫‪‬‬
‫לקבורתו במערת המכפלה‪.‬‬
‫צניעות ‪ -‬בהנהגת יוסף את אחיו לאחר‬ ‫‪‬‬
‫מות יעקב אביהם‪.‬‬
‫רגישות ועדינות ‪ -‬בהנהגת יוסף את‬ ‫‪‬‬
‫אחיו לאחר מות יעקב אביהם‬
‫התמדה ‪ -‬בבקשת יעקב לקבורתו‬ ‫‪‬‬
‫במערת המכפלה‪.‬‬
‫חסד ‪ -‬קבורת יעקב ויוסף‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪44‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת שמות‬
‫גבורה‬
‫פרשתנו מלאה בגבורה‪.‬‬
‫גבורת המיילדות – אשר ממשיכות בעבודתן‬
‫הקדושה במסירות ומחיות את התינוקות למרות‬
‫גזרת פרעה‪.‬‬
‫גבורת יוכבד – אשר למרות המצב בו נתונים‬
‫עם ישראל נשאת ואף יולדת בן שלא יודעת מה‬
‫יהיה עתידו‪.‬‬
‫גבורת בת פרעה ‪ -‬אשר למרות גזרת אביה‬
‫מאפשרת חיים לתינוק יהודי‪.‬‬
‫גבורת מרים ‪ -‬אשר מציעה מינקת להחיות את‬
‫התינוק הבוכה‪.‬‬
‫גבורת משה – אשר הורג את המצרי שהכה את‬
‫היהודי‪.‬‬
‫גבורת משה השניה ‪ -‬בנותנו הערה ליהודי‬
‫המכה יהודי אחר‪.‬‬
‫גבורת משה השלישית ‪ -‬שמושיע את בנות‬
‫יתרו מיד הרועים‪.‬‬
‫אבל לא הרי גבורה אחת כגבורה שניה‪.‬‬
‫יש גבורה של חמלה כפי שמופיע אצל בת‬
‫פרעה‪ .‬ומה מצא חן תינוק זה מתינוקות רבים‬
‫אחרים אשר הושלכו אל היאור? ומדוע לא‬
‫יצאה כנגד אביה וגזרתו הנוראית?‬

‫‪45‬‬
 ‫‪69‬‬

‫אלא שזו היתה חמלה של רגע מסוים ולא יותר‪.‬‬

‫יש חמלת משה על בנות יתרו מצד העוול‪,‬‬
‫שהחזק שולט על החלש ודוחה אותו‪.‬‬
‫יש גבורה כנגד גזרות המלך מצד המיילדות‬
‫המסתכנות בעונשים חמורים‪ ,‬וזה בא מהרגשת‬
‫שליחות קדושה‪.‬‬
‫יש את גבורת הרוח בה יוכבד מקימה משפחה‬
‫למרות החוסר סיכוי במשפחה כזאת במצב‬
‫הנוכחי‪ ,‬מתוך אמונה של המשכיות שצריכה‬
‫להמשך למרות גזרות פרעה‪.‬‬
‫יש גבורה שמסכנת חיים ממש‪ ,‬כמו הריגת‬
‫המצרי על ידי משה אשר מעתה סכנת מוות‬
‫תרחף על ראשו בעקבות מעשהו‪.‬‬
‫סוגים רבים של גבורה והתעלות‪ ,‬אך מה מביא‬
‫את האדם לאותה הגבורה‪ ,‬והאם כל אדם יכול‬
‫להיות גיבור? נדמה שהתשובה היא כן‪.‬‬
‫ברגע שהאדם שלם וישר עם הנחות מסוימות‬
‫הנראות לו כאמת מוחלטת‪ ,‬בהם כל אדם יגלה‬
‫סמני גבורה‪.‬‬
‫בכל חברה ובמיוחד בקבוצת ילדים יש רגעים‬
‫בו האדם נותן את כולו והופך להיות גיבור‪ .‬יש‬
‫גם רגעים בו האדם אנוכי ודואג רק לעצמו‪.‬‬
‫יש מקום לחינוך לגבורה בבית ובכל מסגרת‬
‫חינוכית והדוגמאות מהפרשה לגבורה הן רבות‬
‫ומגוונות‪.‬‬

‫‪46‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מידות מהפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה – אצל משה עם‬
‫הרועים‪ .‬עם המצרי המכה ‪ .‬עם היהודי‬
‫המקלל‪ .‬עם הסנה‪ .‬אצל בת פרעה‬
‫בהצלת משה‪ .‬אצל יוכבד בנישואין‪.‬‬
‫‪ ‬יושר‪ ,‬גבורה – משה והרועים‪.‬‬
‫‪ ‬אחריות – משה רועה הצאן‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה – יתרו בדאגה למשה‬
‫ללחם‪.‬‬
‫‪ ‬חסד – יתרו ומשה‪.‬‬
‫‪ ‬נכונות לעמל – משה בעבודת רעיית‬
‫הצאן‪.‬‬
‫‪ ‬זריזות – "ויקם משה ויושיען"‪.‬‬

‫‪47‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת וארא‬
‫המנהיג‬
‫כבר בפרשה הקודמת זכה משה להתגלות‬
‫הקב"ה ומינויו לשליחות לגאולת ישראל‬
‫ממצרים‪ .‬בפרשתנו חוזרים שוב התהיות‬
‫והספקות של משה הן מצד הענווה והן מצד‬
‫מוגבלויות פיזיות – ערל שפתיים‪ .‬בסופו של‬
‫התהליך הופך משה לשליח בעל כורחו עם‬
‫עזרה של אחיו – אהרון‪.‬‬
‫אם כך מתברר כי שליחות אלוקית אינה ענין‬
‫של בחירה על ידי שליח‪ ,‬אלא עובדה מוגמרת‬
‫מאת הבורא‪.‬‬
‫משה צריך להתמודד עם עמו שלו שאותו הוא‬
‫הולך לגאול‪ ,‬משום שמאז ששליחותו יצאה‬
‫לדרך רק הרע להם יותר‪ .‬משה צריך להתמודד‬
‫עם מלך מצרים המשעבד את עם ישראל‪ ,‬ועלול‬
‫בכל רגע לפגוע פיזית גם בו‪ .‬מחד ידוע לו מאת‬
‫הקב"ה כי פרעה יתעקש‪ ,‬מצד שני הוא משתדל‬
‫ועושה ממש ניסים נפלאות ומופתים‪ ,‬ובכל זאת‬
‫לא עוזר כלום‪ .‬פעמים פרעה כבר כן מוכן‬
‫למשהו ויש התקדמות‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬
‫פרעה מסרב‪.‬‬

‫‪48‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מנהיג השומע כל הזמן מילות סרוב למרות‬

‫המכות וההבטחות‪ ,‬יכול הדבר לפגוע בו‬
‫ובבטחון האישי שלו כמנהיג‪.‬‬
‫העם המצרי אשר סובל קשות כתוצאה‬
‫מעקשנות מנהיגו‪ ,‬אבל רואה את המנהיג‬
‫היהודי נכנס ויוצא בארמונו של מלכם‪ ,‬ואף‬
‫מדבר אל המלך קשות‪ .‬מחליט מתי יהיו המכות‬
‫ומתי יסורו‪ ,‬בוודאי שומר טינה ואף רוצה‬
‫לפגוע בו פיזית‪ ,‬גם מול זה צריך להתמודד‬
‫משה‪.‬‬
‫מה בכל זאת מחזיק מנהיג‪ ,‬ויותר מכך‪ ,‬מדוע‬
‫מתעקש הקב"ה לקבוע את משה דווקא‬
‫כמנהיג?‬
‫לא רק ששתי השאלות תלויות זו בזו‪ ,‬אלא כל‬
‫אחת היא תשובה על השניה‪ .‬מנהיג העם –‬
‫משה‪ ,‬הוא בעצם מונהג על ידי המנהיג של‬
‫העולם‪ .‬משה מחויב לשליחותו מתוך אותה‬
‫ההכרה‪ ,‬והקב"ה בונה שליח ומחייבו להיות‬
‫שליח מתוך ההכרות עם תכונותיו האמיתיות‬
‫והפנימיות‪ .‬יודע הקב"ה כי משה הוא המנהיג‬
‫המתאים שלא ירא מהעם היהודי‪ ,‬מהעם‬
‫המצרי‪ ,‬וממלך מצרים הגדול‪ .‬משה ימלא את‬
‫שליחותו כנדרש למהלך העולם כפי שנקבע על‬
‫ידי הקב"ה‪.‬‬
‫לכן בוחר הקב"ה את משה‪ ,‬והתוצאה‪" :‬לא קם‬
‫כמשה עוד"‪.‬‬
‫‪49‬‬
 ‫‪69‬‬

‫גם בחינוך יש את הילד המנהיג‪ ,‬הטיפול בו‬

‫צריך להיות על פי אמת מידה של נאמנותו‬
‫המלאה לשליחות ולא כדואג לדמותו האישית‬
‫שלו כמנהיג‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה – שליחות משה‬
‫ואהרון בתחילת המכות‪.‬‬
‫‪ ‬זהירות מגרימת נזקים – המכות באות‬
‫רק על המצרים ולא על רכוש היהודים‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה – אהרון ולא משה מכה‬
‫את היאור והעפר‪.‬‬
‫‪ ‬ענווה – משה לפני ביצוע השליחות‪.‬‬
‫‪ ‬גבורה – עמידת משה ואהרון לפני‬
‫פרעה‪.‬‬
‫‪ ‬אחריות – משה מבטיח להסיר את‬
‫המכה ועומד לפני הקב"ה ומבקש על‬
‫כך‪.‬‬
‫‪ ‬דיבור נקי ונינוח – משה ואהרון‬
‫בדברם אל פרעה‪.‬‬
‫‪ ‬סבלנות‪ ,‬התמדה – משה ואהרון‬
‫בשליחות מול פרעה‪.‬‬

‫‪50‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת בא‬
‫הנהגה‬
‫עם ישראל יוצא ממצרים‪ ,‬ומדובר בכמות‬
‫אדירה של אנשים‪ ,‬בכתוב מנוי ‪ 600,000‬רגלי‬
‫שהם הגברים המבוגרים מלבד הנשים והטף עם‬
‫כל המטלטלין‪ .‬כשמקום מגוריהם אינו במרוכז‬
‫אלא בפיזור נרחב‪ .‬אין תכנון ודרכים מתוכננות‬
‫להליכה‪ ,‬ואין גם שוטרים ומכוונים‪.‬‬
‫כדי לבנות עם צריך שלושה תנאים (עפ"י‬
‫הנצי"ב)‬
‫א‪ .‬מנהיג אשר יהיה מקובל על העם‪ ,‬והוא‬
‫יסכים וידריך את העם ויבנה אותו‪.‬‬
‫ב‪ .‬שוטרים וראשי העם‪ ,‬שיעזרו למנהיג‬
‫מול העם‪.‬‬
‫ג‪ .‬חוקים התוחמים וקובעים את המותר‬
‫והאסור‪.‬‬

‫כך נוהג משה מול עם ישראל‪ .‬משה הוא‬

‫המנהיג הברור אשר נבחר על ידי ה'‪ ,‬עומד מול‬
‫פרעה בהתראה בתוכחה ובתפילה על הסרת‬
‫המכות‪ .‬עומד משה מול עם ישראל להורות את‬
‫דרכם‪ ,‬ובקשר ישיר עם הקב"ה לפני ואחרי כל‬
‫מכה כולל כל התכנון ליציאת מצרים‪.‬‬

‫‪51‬‬
 ‫‪69‬‬

‫לידו נמצאים זקני ישראל אשר להם מצווה‬

‫משה את חוקי הפסח על מנת להעביר לעם‬
‫ישראל כולו‪.‬‬
‫יש את החוקים והמצוות‪ ,‬ובמיוחד חוקי הפסח‪.‬‬
‫החוק הראשון הוא ה"חמץ ומצה"‪.‬‬
‫כאן בא הציווי להיזהר מחמץ עוד בטרם יתאר‬
‫לנו הכתוב כי "לא הספיק בצקם להחמיץ"‪,‬‬
‫לכאורה הציווי בא לפני המקרה ועל מה נסמך?‬
‫אלא (שוב על פי פירושו של הנצי"ב) אדם‬
‫שעושה משהו עם הטבע בעצמו כפי שניתן על‬
‫ידי ה'‪ ,‬וללא הכנסת כל גורם חדש מצד‬
‫העושה‪ ,‬כמו הקמח והמים שהם דברים‬
‫טבעיים‪ ,‬ואם לא מכניסים בהם חומר נוסף כמו‬
‫שמרים‪ ,‬או שנותנים להם להתפתח על פי‬
‫השפעות הזמן‪ ,‬הרי הדבר נשאר טבעי ופשוט‪.‬‬
‫כלומר בפסח שהוא חג לא טבעי לחלוטין אלא‬
‫ניסי‪ ,‬ובו צריך לאכול את האוכל הטבעי ביותר‬
‫בעולם‪ .‬כדי ללמדנו כי יציאת ישראל ממצרים‬
‫היא הדבר הטבעי ביותר להנהגת העולם על ידי‬
‫הקב"ה‪.‬‬
‫זהו סיפורו של עם נולד‪ ,‬וזוהי הנהגה של העם‬
‫המיוחד מרגע היוולדו לעם‪.‬‬

‫גם בחינוך כל הורה או עובד הוראה הוא‬

‫מנהיג‪ .‬קובע ותוחם דברים על ידו נמצאים‬
‫עובדי הוראה שונים העוזרים ומסייעים‪ .‬המורה‬
‫‪52‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ולא ההורה צריך להיות מקובל שאם לא כך‬

‫חיכוך תמידי צפוי‪ .‬וחשוב לזכור כי גם בחינוך‬
‫מעורבים נס וטבע‪ ,‬אבל המורה וההורה יכול‬
‫וחייב לפעול רק בטבע‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה ‪ -‬פרעה‪ ,‬האם לקבל‬
‫את דברי ה' ולשלח את עם ישראל‪ ,‬אם‬
‫לאו‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה ‪ -‬מצוות פדיון הבן ופסח‬
‫דורות‪ ,‬כזכר לנס של יציאת מצרים‪.‬‬
‫‪ ‬גבורה ‪ -‬משה העומד לפני פרעה‬
‫ומגורש ממנו‪.‬‬
‫‪ ‬אחריות ‪ -‬משה בציווי לבני ישראל על‬
‫ההכנות ליציאת מצרים‪.‬‬
‫‪ ‬סדר ונקיון ‪ -‬דרך הקרבת קרבן פסח‬
‫ואכילתו‪.‬‬
‫‪ ‬זריזות ‪ -‬בשילוח ישראל על ידי‬
‫המצרים במכת בכורות‪.‬‬

‫‪53‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת בשלח‬
‫תהליך חינוכי‬
‫בפרשת בשלח מופיעים ארבע פעמים בהם עם‬
‫ישראל מתלונן על מצבו במדבר ופונה אל משה‬
‫בתלונה על הנהגתו שהוציאה אותם ממצרים‬
‫ממקום שלכאורה היה טוב יותר מהמקום בו הם‬
‫נמצאים כעת‪.‬‬
‫יש להם טענות כשהם במקום סכנת מוות‬
‫מהמצרים הרודפים אחריהם להורגם‪ .‬ישראל‬
‫מתלוננים כשאין להם מים לשתות ואוכל‬
‫לאכול‪.‬‬
‫לכאורה טענותיהם מוצדקות?‬
‫יותר מכך ניתן לתמוה‪ :‬והרי הקב"ה עושה נס‬
‫על מנת להצילם מהמצרים בעזרת ענני הכבוד‪.‬‬
‫ה' ממתיק להם מים ומוציא להם מים מהסלע‪.‬‬
‫הקב"ה דואג להם לאוכל רב ומגוון בעזרת המן‬
‫והשליו‪ .‬כלומר כל צרכיהם הגשמיים במדבר‬
‫מסודרים‪ .‬אבל בכל זאת יש כאן תלונה והקב"ה‬
‫מציל את ישראל בעזרת נס גדול?‬
‫צריך להביט על עם ישראל שצריך ל"התחנך"‪.‬‬
‫לא שיש בעיה לדאוג לו לנס שיסדר לו את‬
‫הכל‪ ,‬אבל צריך עם ישראל לדעת שיש תכנון‬
‫אלוקי ויש סדר‪ ,‬ועוד בטרם ראה הוא את‬
‫הקושי יש כבר פתרון בנמצא‪.‬‬

‫‪54‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ענני הכבוד נמצאים כבר ויכולים להפריד בין‬

‫המצרים וישראל‪ .‬העץ הממתיק במרה נמצא‪,‬‬
‫והקב"ה רק מראה למשה איזה עץ‪ .‬המן והשליו‬
‫מתוכננים כבר‪ ,‬והסלע המוציא מים נברא עוד‬
‫מששת ימי בראשית‪.‬‬
‫יש מלחמה בעמלק ושם אין פניה לקב"ה‪ ,‬ואין‬
‫תרעומת‪ .‬יש את ההתארגנות המהירה של‬
‫משה‪ .‬יהושע נלחם עם חייליו‪ ,‬ויש את ידי משה‬
‫אשר מראות תדיר על הקשר הרצוף והישיר‬
‫בין הלוחם היהודי שבשטח הנלחם עם החייל‬
‫העמלקי‪ ,‬לבין הקב"ה אשר בעצם נלחם‬
‫בשבילו‪.‬‬
‫זוהי מהות ההנהגה גם ללא הנס שהנך מבקש‬
‫אותו תדיר‪ ,‬הוא נמצא כאן ואתך וכבר פועל‪.‬‬
‫זהו תהליך ניסי שעובר עם ישראל בפרשת‬
‫בשלח‪.‬‬
‫גם בחינוך יש שלב של הרגל לפתרון בעיות‬
‫בצורה עצמאית‪ .‬המורה וההורה נמצא ויכול‬
‫לפתור אך אין המטרה להגיע לפתרון‪ ,‬אלא‬
‫לעמול על מנת להגיע‪ ,‬כדי שבפעמים אחרות‬
‫יהיה קל ונכון יותר‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה – בתלונות עם ישראל‬
‫כלפי משה והקב"ה‪.‬‬
‫‪ ‬גבורה – במלחמת מול עמלק‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫‪69‬‬

‫אחריות – בדאגת משה לצרכים‬ ‫‪‬‬

‫הפיזיים של עם ישראל במדבר מים‬
‫ואוכל‪.‬‬
‫דיבור נקי ונינוח – בשירת ישראל‬ ‫‪‬‬
‫לאחר קריעת ים סוף‪.‬‬
‫סבלנות – כשהמצרים רודפים אחר‬ ‫‪‬‬
‫ישראל שפונים בדאגה למשה‪ ,‬אבל‬
‫משה מרגיעם‪.‬‬
‫התמדה – משה מרים את ידיו ללא‬ ‫‪‬‬
‫הפוגה‪.‬‬
‫רגישות ועדינות – המן היורד בשווה‬ ‫‪‬‬
‫לכולם ועד בתיהם‪.‬‬

‫‪56‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת יתרו‬
‫הוי למד מכל אדם‬
‫משה נמצא במדבר ומנהיג את עם ישראל‪ .‬כולו‬
‫מחובר לקב"ה‪ ,‬לתורה ולהנהגת העם בדרך‬
‫התורה‪.‬‬
‫משפחתו לא מתוארת כלל‪ ,‬ומתברר שאכן‬
‫נדחקה ולו לזמן מסוים לקרן זוית‪ .‬חותנו יתרו‬
‫אשר נמצא בקצה אחר לחלוטין – הוא כהן‬
‫לעבודה זרה של מדין‪ .‬שומע את הניסים‬
‫והנפלאות שקורים לעם ישראל שבהנהגת‬
‫חתנו‪ ,‬ומחליט לבוא‪.‬‬
‫יתרו מביא עמו את אשת משה שהיא ביתו‪ ,‬ואת‬
‫שני נכדיו אשר לא נמצאים עם עמם ברגעים‬
‫המיוחדים שהם חווים‪ .‬אין בכתוב על המיוחד‬
‫שבפגישה ובאיחוד משפחתו של משה‪ ,‬אבל יש‬
‫ולא מעט ביחס לפגישת משה וחותנו‪.‬‬
‫משה מקבלו בכבוד רב‪ ,‬בהשתחויה‪ ,‬בנשיקה‪,‬‬
‫ובשאילת שלום‪ .‬משה מקדיש זמן כדי לספר‬
‫לחותנו את כל ה"תלאה" שהיתה בדרך‪ .‬כידוע‬
‫למשה לא היה זמן רב ופנוי כפי שגם רואים‬
‫בהמשך הפרשה‪ .‬לאחר מכן מתקיימת סעודה‬
‫גדולה לכבודו של יתרו‪ .‬לבסוף מציע יתרו‬
‫הצעה לסדר במערך המשפט של עם ישראל‪,‬‬

‫‪57‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ומשה עושה את "כל אשר אמר" חותנו‪.‬‬

‫מתוארת גם הפרידה בין שניהם‪.‬‬
‫למרות שאין זו דרכה של תורה להרבות‬
‫במילים ותאורים על כל פרט אשר קרה‪ ,‬כאן‬
‫מרחיבה ומפרטת התורה‪.‬‬
‫בספר במדבר מופיעה בקשתו של משה ליתרו‬
‫שימשיך להיות עם עם ישראל‪ ,‬ויהיה להם‬
‫ל"עיניים"‪.‬‬
‫האם מדובר רק ביחס של חתן וחותן? או שמא‬
‫מדובר במשהו גדול יותר?‬
‫מדובר במשה שהוא העניו מכל אדם‪ .‬משה יודע‬
‫לכבד את חותנו למרות היותו גוי וכומר‬
‫לעבודה זרה‪ .‬שומע בקול חותנו על דרך סידור‬
‫מערכת המשפט כשגם יתרו משלב בדבריו את‬
‫המילה "דרך"‪ ,‬כלומר משה הוא המקשר עם‬
‫הקב"ה ומתווה את דרך התורה‪ .‬ישנם עוד‬
‫רבים ומוכשרים היכולים להיות מורי הדרך‪,‬‬
‫ועל כך משה רבנו העניו הגדול מסכים‪.‬‬
‫זכה יתרו ועל הצעתו זו יותרה פרשה על שמו‬
‫בתורת הנצח היהודית‪ ,‬וקיבל הצעה להיות‬
‫ל"עיניים" לעם ישראל‪.‬‬
‫כפי שכתוב בנביא ובמדרש התחברו זרעו של‬
‫יתרו עם עם ישראל ביריחו שהיתה מנעולה של‬
‫ארץ ישראל‪.‬‬

‫‪58‬‬
 ‫‪69‬‬

‫גם בחינוך יש לכבד כל אדם וכל עצה גם אם‬

‫לטעמנו לא מתאים האיש לתת לנו עצות‬
‫בחינוך‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה – עם ישראל בקבלת‬
‫התורה‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה – משה בהתייחסו ליתרו‬
‫חותנו‪.‬‬
‫‪ ‬כיבוד מבוגרים – אהרון וזקני ישראל‬
‫סועדים עם יתרו‪.‬‬
‫‪ ‬ענווה – משה בהתייחסו להצעת יתרו‬
‫בענייני השופטים‪.‬‬
‫‪ ‬עין טובה – יתרו בהתייחסו לאשר‬
‫קרה לישראל במצרים וביציאה‪.‬‬
‫‪ ‬אהבת לימוד התורה – עם ישראל‬
‫הניצב על משה ללמוד תורה‪.‬‬
‫‪ ‬סדר – דרך סידור בתי הדין לנוחות עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪ ‬נכונות לעמל – משה במסירותו‬
‫להנהגת ישראל‪.‬‬
‫‪ ‬סבלנות – משה בשמיעה ובשפיטת עם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪ ‬רגישות ועדינות – מנחה את יתרו‬
‫כשטוען כנגד משה שהעם עומד עליו‬
‫מבוקר עד ערב‪.‬‬

‫‪59‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת משפטים‬
‫רשויות השפיטה‬
‫העבד עובד רק שש שנים ובשביעית משוחרר‪.‬‬
‫יש עיר מקלט למנוסת הרוצח בשגגה‪.‬‬
‫קרנות המזבח לא עוזרות לרוצח במזיד להימלט‬
‫על נפשו‪.‬‬
‫דין השומר‪ ,‬דין הגנב וכו'‬
‫הפרשה מלאה בדינים רבים ופרטים ופרטי‬
‫דינים נוספים‪ .‬יש דין על הרוצח הקשה ויש דין‬
‫חסד לגר ולעני‪.‬‬
‫עם ישראל שומע ומתחייב "נעשה" ואח"כ גם‬
‫"נעשה ונשמע"‬
‫כשאנו רואים את כל ההלכות הרבות אנו‬
‫נרתעים מהקושי מהעונשים הכבדים יחד עם‬
‫התפעלות מהחסד הגדול והשמירה על המסכן‬
‫שבחברה‪.‬‬
‫עם ישראל מקבל עליו את הכל ברצון גם נעשה‬
‫וגם נשמע‪ ,‬עוד דינים שיתפתחו גם בתורה‬
‫שבעל פה‪.‬‬
‫האם עם ישראל מקבל את הדינים והתורה‬
‫משום ששוכנע שהם הם חוקי הצדק הטובים‬
‫ביותר בעולם?‬

‫‪60‬‬
 ‫‪69‬‬

‫בודאי שעם ישראל משוכנע בכך אך לא משום‬

‫כך מקבל את הכל‪ .‬ברור לעם ישראל כי הקשר‬
‫עם הקב"ה הוא כזה שהתורה היא המתאימה‬
‫ביותר הצודקת ביותר והישרה ביותר לעם‬
‫ישראל בכל מצב בעולם‪ .‬רק קשר כה מיוחד‬
‫יגרור אמירה והתחייבות לקבלת המצוות‬
‫העתידיות‪.‬‬
‫כשאנו נמצאים מול ילדים ומטילים מרות‪,‬‬
‫מטילים משמעת‪ ,‬ופעמים גם מענישים ברמות‬
‫שונות של עונשים‪ .‬האם גם הילד מקבל אותנו‬
‫ומודה על מה שאנו עושים מתוך שהוא סומך‬
‫עלינו בעינים עצומות? הוא מבין שכל מה שאנו‬
‫עושים הוא בעצם לטובתו? האם ההורים‬
‫סומכים על המורים גם הם בצורה שכל מה‬
‫שיעשו נקבל גיבוי?‬
‫ברור שהתשובה היא לא‪.‬‬
‫לפחות צריך לשאוף להגיע לאמון ברמה‬
‫מושלמת‪ ,‬שהשפיטה שלנו שאנו מציגים תהיה‬
‫ברמה הגבוהה ביותר‪.‬‬

‫המורה כשופט‬
‫פרשתנו מלאה במשפטים ובלשוננו היום‪,‬‬
‫חוקים הבאים לקבוע כללים ועונשים בנזקים‬
‫שבין אדם לחברו‪.‬‬
‫שאלה העומדת בבסיס הדבר המצריכה עיון‬
‫היא‪ :‬אם נקבע השופט ואנחנו סומכים עליו‪,‬‬
‫‪61‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מדוע לגדור מראש את העונש? ואם כן יש‬

‫עונש קבוע‪ ,‬לשם מה יש צורך בשופט?‬
‫נקודה בסיסית חשובה ביותר שצריך לשים לב‬
‫אליה היא שנקודת המוצא היא‪ :‬שהיו ויהיו‬
‫קשיים בין אדם לחברו‪ ,‬בין איש לרעהו‪ ,‬בכל‬
‫חברה ובכל מקום‪ .‬אין מצב בו חיים ללא‬
‫סכסוכים ומריבות‪.‬‬
‫אם זו ההכרה הבסיסית‪ ,‬המפלס הבא הוא‬
‫בדרך הפתרון‪.‬‬
‫מכיון שהדחף לעצם הסכסוך אינו בא מהאדם‬
‫אלא תכונה מולדת רוחנית‪ ,‬גם הפתרון אינו‬
‫יכול לבוא על ידי אדם אשר גם לו תכונה‬
‫שכלית מולדת אחרת‪ ,‬שאולי תענה על הצורך‬
‫החברתי והכלכלי שבו‪ ,‬אבל לא תענה על‬
‫הצורך הבסיסי שבא ממנהיגו של עולם‪ .‬ולכן‬
‫עבודת השופט מחולקת לשניים‪:‬‬
‫‪ .1‬הבדיקה האם וכיצד נעשתה הפגיעה?‬
‫‪ .2‬לדאוג כי החברה תהיה ללא פרצות של‬
‫פגיעה של איש ברעהו‪.‬‬
‫אבל העונש אינו נתון בידו‪ .‬העונש נקבע כבר‬
‫על ידי בורא עולם‪ .‬לכן צריך שופט חכם ונבון‬
‫וישר שיבין גם את מעמדו האמיתי מול האדם‬
‫ומתחת לבורא עולם‪.‬‬
‫גם בבית ספר ובבית צריכים להיות שני דברים‬
‫חשובים אלו‪:‬‬

‫‪62‬‬
 ‫‪69‬‬

‫‪ .1‬לדעת כי דברים קורים ובין ילדים יש‬

‫קשיים‪.‬‬
‫‪ .2‬לדעת כי ההורה‪ ,‬המורה‪ ,‬המנהל וכל‬
‫איש צוות בסופו של דבר‪ ,‬שליח בעל‬
‫תכונות חשובות ביותר אבל בכל זאת‬
‫אדם המוגבל ביחס לאמת המוחלטת‪.‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה ‪ -‬בעצם קיות המצוות‪.‬‬
‫‪ ‬זהירות מגרימת נזקים ‪ -‬המזיק כגון‬
‫בעל השור והבור‪.‬‬
‫‪ ‬יושר ‪ -‬היחס לעבודה זרה בארץ‬
‫ישראל מול יחסו של הקב"ה לישראל‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה ‪ -‬העבד המבקש להשאר‬
‫תחת אדונו‪.‬‬
‫‪ ‬חסד‪ ,‬עזרה לזולת ‪ -‬היחס לגר ליתום‬
‫ולאלמנה‪ ,‬הלוואת כספים‪ ,‬עזוב תעזוב‬
‫עמו‪.‬‬
‫‪ ‬רגישות ועדינות ‪ -‬ביחס האדון לעבד‬
‫ולשפחה‪.‬‬

‫‪63‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת תרומה‬
‫בנית תהליך קדוש‬
‫א‪ .‬החומרים הנתרמים על ידי אנשים אשר‬
‫היו קודם עבדים זכו ברכוש בדרך נס‪,‬‬
‫וכעת תורמים אותו לצורך בניית‬
‫המשכן‪.‬‬
‫ב‪ .‬צורת הבניה מדויקת‪ ,‬אין מקום‬
‫ליצרתיות או לחידושים‪ .‬יש תבנית‬
‫ברורה ומחייבת‪.‬‬
‫ג‪ .‬בציווי לבניה מתחילים בדבר החשוב‬
‫והקדוש ביותר ‪ -‬הארון‪ ,‬ונסוגים לאחור‬
‫על פי רמת הקדושה‪.‬‬

‫לכאורה יכלו עם ישראל לבוא אל הקב"ה‬

‫ולומר לו שבדרך של נס יוריד ויבנה משכן‪ ,‬או‬
‫בגישה הפוכה לחלוטין שיתן להם לבנות משכן‬
‫כפי שהם רוצים‪ ,‬שהרי הם הבונים בית לשם‬
‫ה'‪ .‬ובדרך הבניה הרי קודם בונים את המבנה‬
‫ורק אחר כך מכניסים את הכלים שהם התוכן‪,‬‬
‫מדוע להיפך?‬
‫האם ניתן להקיש וללמוד מבנית המשכן‬
‫לתהליך חינוכי?‬
‫בוודאי !‬

‫‪64‬‬
 ‫‪69‬‬

‫ההורה והמורה אינם יכולים לעבוד על פי‬

‫הספר והוראותיו בלבד‪ .‬אך מצד שני חייב‬
‫להיות מחויב לספר ולהוראותיו‪.‬‬
‫מותר וחייבים לחדש בדרך העברה וההקניה‪.‬‬
‫אסור להכניס את עצמך כמי שאצלך התוכן‬
‫והאפשרות לשנות‪ .‬הרי את החומר התורני‬
‫יצקו גדולי עולם בעלי שכל והשקפה ונבואות‪,‬‬
‫ומי אנחנו הקטנים?‬
‫החומרים לא תמיד ניתנים במידה מספיקה‪ ,‬אל‬
‫תעצור במה שניתן לך! שאף ליותר ובוודאי‬
‫להתנדבות לכלל הילדים‪ .‬הקב"ה נתן בך את‬
‫הכוחות ללמד ולחנך‪ ,‬תן את מה שקבלת‬
‫במתנה לילדך ולתלמידך‪.‬‬
‫כשאתה מלמד התייחס קודם לעיקר‪ ,‬אל‬
‫תישאר בטפל‪ .‬התחל מלב הדבר‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה‪ ,‬עין טובה ‪ -‬מצד עם‬
‫ישראל בשאלה הבסיסית האם לתת את‬
‫רכושם לצורך בניית המשכן‪.‬‬
‫‪ ‬סדר ונקיון ‪ -‬צורת בנייה מדויקת של‬
‫המשכן‪.‬‬
‫‪ ‬נכונות לעמל ‪ -‬בעצם בניית המשכן‪.‬‬

‫‪65‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת תצוה‬
‫בעל תפקידים רבים‬
‫משה רבנו מצווה בעצמו שייקחו אליו את שמן‬
‫הזית‪ .‬כמו כן מצווה משה להקריב אליו את‬
‫אהרון ובניו‪.‬‬
‫ומה יקרה לאחר שמשה ימות‪ ,‬בעתיד‪ ,‬האם‬
‫לעם ישראל לא יהיה שמן למנורה? מדוע את‬
‫כל מלאכת המשכן נותנים לעשות לאחרים‬
‫ומשה מקבל את המשימה הזאת דווקא?‬
‫משה אשר היה עד כה "הכל" בעם ישראל‪ ,‬הוא‬
‫בעצמו צריך להעביר לאחיו את החלק של‬
‫עבודת המשכן‪ ,‬ומשה לא יהיה חלק בקדושה‬
‫הזאת של העבודה?‬
‫משה משליך את עצמו למען ישראל בפרשה‬
‫הבאה‪ ,‬ובפרשת תצוה לא מופיע שמו של משה‪.‬‬
‫אגב תמיד פרשת תצוה תחול בשבוע של ז'‬
‫באדר המיוחס ליום פטירתו של משה רבנו‪.‬‬
‫כאן מתגלה משה רבנו כשליח הנאמן ביותר‬
‫שיכול להגיע אליו בשר ודם‪.‬‬
‫א‪ .‬הוא מטפל בשמן‪ ,‬הוא האחראי הוא‬
‫הבודק‪ ,‬יש לו שייכות לעבודה הסדירה‬
‫הזאת במשכן‪ ,‬וזה יקרא על שמו בעתיד‬
‫לדורות‪ .‬הוא מקבל את כח התורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬וכמו הנר הדולק אשר ברור‬

‫‪66‬‬
 ‫‪69‬‬

‫לנו התהליך של האור הנוצר על ידי‬

‫הבעירה של החומר‪ .‬אך האור בעצמו‬
‫הוא דבר ניסי הפועל בדרך אחרת‪.‬‬
‫ב‪ .‬מנהיג כמשה יודע כי יש לו תפקיד‪ .‬יש‬
‫לאחרים גם תפקיד ואין גריעה מתפקיד‬
‫מסוים שהוא מילא עד כה כדי לפגוע‬
‫בהיותו מנהיג‪.‬‬

‫בחינוך כל אחד הוא מנהיג ויש לו תפקידים‬

‫רבים‪ .‬אבל יכול כל הורה ואיש חינוך ללמוד‬
‫ממשה‪ ,‬על העבודה שלו לדורות בהעברה‬
‫ובהקרנת האור‪ .‬יש תפקידים רבים ונוספים‬
‫לאנשים נוספים באותו הילד‪ .‬כולם שותפים‬
‫ואין באחד מלגרוע מעבודתו של חברו‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬אחריות ‪ -‬משה מצווה כיצד לעשות‬
‫ולקדש את אהרון ובניו‪ ,‬וכן את השמן‪.‬‬
‫‪ ‬סדר ונקיון ‪ -‬עשיית הבגדים בדייקנות‪.‬‬
‫‪ ‬נכונות לעמל ‪ -‬בניה מדוקדקת מחייבת‬
‫עמל ויגיעה‪.‬‬
‫‪ ‬רגישות ועדינות ‪ -‬משה עושה בשביל‬
‫אהרון אחיו‪.‬‬
‫‪ ‬התמדה ‪ -‬בעבודה הסדירה המוטלת על‬
‫אהרון ובניו‪.‬‬

‫‪67‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת כי תשא‬
‫שבירת כלים‪ ,‬האומנם?‬
‫בפרשתנו מופיע חטא העגל אשר מהווה את‬
‫המשבר הגדול ביותר בין עם ישראל לקב"ה‪,‬‬
‫וזאת לאחר הניסים הגדולים של יציאת מצרים‬
‫והניסים שליוו את התהליך‪ .‬יש את נס קריעת‬
‫ים סוף‪ ,‬יש את ההליכה במדבר עד להר סיני‪,‬‬
‫ואת שיא השיאים בקשר בין עם ישראל לקב"ה‬
‫והוא נתינת התורה‪ .‬הקב"ה בעצמו יורד להר‬
‫סיני‪ .‬בהמתנה לירידת משה מההר קורה הדבר‬
‫החמור מכל ‪ -‬המרת הקב"ה ומשה‪ ,‬בעגל‬
‫מזהב‪.‬‬
‫הקב"ה מציע להשמיד את עם ישראל כולו‪,‬‬
‫ולבנותו מחדש דרך משה רבינו‪.‬‬
‫האם יש משבר חמור מכך? האם יש מוצא‬
‫ממשבר זה? מה צריך לעשות מנהיג במקרה‬
‫כזה?‬
‫מקריאת הפסוקים אנחנו נדהמים כשמשה עומד‬
‫וכועס על העם‪ ,‬אך יחד עם זאת עומד ומגן על‬
‫ישראל‪ .‬והרי זו העזה חמורה כשהוא יודע‬
‫שהקב"ה צודק?‬
‫משה מלמדנו דבר חשוב ביותר‪ :‬אין שבירת‬
‫כלים מוחלטת בכל מצב ולו החמור ביותר‬
‫המצריך עונש ‪ -‬יש מוצא‪ .‬זה נכון בחיים בכל‬

‫‪68‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מצב וגם בבית ובבית הספר כשהילד שובר את‬

‫כל הכלים‪ ,‬היכן הגבול? מתי יש להרים ידיים‬
‫או אפילו "לזרוק" אותו?‬
‫מכאן למדנו כי יש הגיון בהענשה וגם חמורה‬
‫ביותר של יציאה של איש באחיו‪ ,‬אבל אין‬
‫יאוש מהקשר המיוחד והאמוני בין בורא לנברא‬
‫ובין מנהיג למנהיגיו‪ .‬הבא נכניס את הקרטריון‬
‫הזה גם אלינו‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬ביקורת ובחירה‪ ,‬יושר ‪ -‬מחצית‬
‫השקל‪ ,‬חטא העגל‪.‬‬
‫‪ ‬הכרת טובה ‪ -‬בהפך מה שעשו ישראל‬
‫לקב"ה‪.‬‬
‫‪ ‬כיבוד הורים‪ ,‬מורים ומבוגרים ‪-‬‬
‫שמיעה בקול משה על ידי שבט לוי‪.‬‬
‫‪ ‬גבורה ‪ -‬מעשה של משה ושבט לוי‬
‫בחטא העגל‪.‬‬
‫‪ ‬אחריות ‪ -‬מעשי משה בחטא העגל‪.‬‬
‫‪ ‬לימוד זכות ‪ -‬בתפילת משה לקב"ה‬
‫לבטל את גזרתו‪.‬‬
‫‪ ‬סדר ונקיון ‪ -‬הכיור במשכן‪.‬‬
‫‪ ‬זריזות ‪ -‬התנהגות משה בחטא העגל‬
‫כלפי בני ישראל‪.‬‬
‫‪ ‬רגישות ועדינות ‪ -‬ביחס משה לאהרון‬
‫אחיו על חלקו בבנית העגל‪.‬‬

‫‪69‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת ויקהל‬
‫אחריות מורה הדרך‬
‫עם ישראל מקבל משימה אדירה‪ ,‬המשימה היא‬
‫פיסית כלכלית ובמיוחד אמונית ‪ -‬הכנה של‬
‫משכן לקב"ה בתוך מחנה ישראל‪ .‬יש לאסוף‬
‫את כל הדברים היקרים אותם קבלו לא מזמן‬
‫מהמצרים ועל ים סוף‪ .‬אותם תכשיטים אשר‬
‫יכולים להיות להם לעזר ולבנות אולי עתיד‬
‫כלכלי מדהים לאנשים‪.‬‬
‫החובה האמונית שלהם גוברת והם מוסרים את‬
‫אשר להם כדי לבנות את המשכן למרות‬
‫שמבחינה פיסית יהיו קצת רחוקים ולא יהנו‬
‫ישירות מן היופי‪ .‬החשיבות הדתית גוברת והם‬
‫מוסרים את הכל‪ .‬אבל אם הבורא מצווה והם‬
‫עושים‪ ,‬הרי זה אותו הבורא אשר ציוה על‬
‫המנוחה בשבת‪ ,‬ולכאורה אם זה כל כך חשוב‬
‫מדוע מגיע האיסור לבנות את המשכן בשבת?‬
‫ויותר מכך והרי כשהמשכן יהיה בנוי יש את‬
‫הכלל‪" :‬אין שבות במקדש"‪ ,‬עובדים בו בשבת‬
‫וזה דוחה את מצוות ואיסורי שבת? גם דברים‬
‫שהם רק מעין ספיחים ולא אסורים ישירות כמו‬
‫למשל אש שתשאר בוערת בשבת ללא שימוש‬
‫רק כדי שיתמשו בה בשבוע הבא‪ ,‬גם היא‬
‫אסורה‪ ,‬מדוע?‬

‫‪70‬‬
 ‫‪69‬‬

‫מה פשר ההגבלה של איסור שבת בבנית‬

‫המשכן?‬
‫דומה שהחשוב מכל בבנית המשכן הוא קטנות‬
‫האדם בהבנה‪.‬‬
‫כל תהליך גדול אם בנית המשכן או תהליך‬
‫חינוכי מורכב מהדרך וממורה הדרך מהבונה‬
‫ומהנבנה‪ .‬בנית המשכן מלמדת אותנו כי הכל‬
‫מתחיל ונגמר במורה הדרך‪ .‬הוא יודע מהו‬
‫משכן‪ ,‬הוא יודע כיצד בונים ומי ראוי לבנות‬
‫משכן‪ ,‬והוא גם יודע איזה גבולות ומגבלות‬
‫ראוי שיהיו כדי שהמשכן ייצא הראוי והמוכן‬
‫ביותר‪ ,‬כדי שהשכינה תשרה בו‪.‬‬
‫כמובן שבחינוך מורה הדרך הוא קטן יותר‬
‫מהבורא אך יש לו ללמוד מהקב"ה על‬
‫ההתנהגות והאחריות המונחת על כתפו של‬
‫ההורה‪ ,‬המנהל‪ ,‬המחנך‪ ,‬המורה‪ ,‬והעובד הקטן‬
‫ביותר במערכת החינוך‪.‬‬
‫מידות בפרשה‬
‫יושר‪ ,‬ענווה‪ ,‬אחריות‪ ,‬סדר ונקיון‪ ,‬נכונות‬
‫לעמל‪ ,‬זריזות‪ ,‬סבלנות‪ ,‬צניעות‪ ,‬רגישות‬
‫ועדינות‪ ,‬התמדה ‪ -‬בבניית המשכן על ידי‬
‫בצלאל ואהליאב‪.‬‬

‫‪71‬‬
 ‫‪69‬‬

‫חינוך ומידות בפרשת השבוע‬

‫לפרשת פקודי‬
‫שקיפות‬
‫האם מישהו מבני ישראל חשב כי לא כל מה‬
‫שנתרם לצורך הקמת המשכן שימש לבנייתו?‬
‫האם ציוה הקב"ה את בצלאל ואורי לדווח‬
‫למשה כמה כמות החומר אשר שימשה לצורך‬
‫בניית המשכן? שתי התשובות הן שליליות‪,‬‬
‫אבל מצאה התורה מקום נרחב לסכם לנו‬
‫בדו"ח מה בדיוק ביצעו בצלאל ואורי‪ ,‬כמה‬
‫חומר נתרם ולמה שימש כל דבר‪.‬‬
‫מדוע?‬
‫גם אם נציע את התשובה של חובת הדוח‪ ,‬או‬
‫כדי שלא להוציא כל לעז‪ ,‬לא תהיה התשובה‬
‫מספקת משום שאיש לא העלה אפילו על קצה‬
‫מחשבתו שום הרהור של לעז או אי שימוש‬
‫נכון בחומרים ובמשאבים‪ .‬אבל מלמדים אותנו‬
‫משה ובוני המשכן כי עם ישראל צריך לדעת כי‬
‫בכל מה שנתן נבנה משכנו של הקב"ה‪ ,‬יש‬
‫שייכות לכולם‪ .‬כמו בגורן ארוונה שנקנה על‬
‫ידי דוד‪ ,‬או בשימוש במחציות השקל כדי‬
‫לקנות קורבנות ציבור‪ .‬דבר נוסף שחשוב‬
‫לדעת כי המשכן נקי וטהור מכל רבב‪ .‬אין‬
‫שכינה של הקב"ה יכולה לשרות אלא במקום‬
‫שנבנה כפי שנצטונו ובטוהר שלם‪ .‬כפי שגם‬

‫‪72‬‬
 ‫‪69‬‬

‫בית המקדש נבנה בשקט וללא קול של חציבת‬

‫אבנים‪ .‬רק בבית מקדש כזה יכולה לרדת אש‬
‫מהשמים ולבשר לעם ישראל כי המקום ראוי‪.‬‬
‫בבית ספר אנחנו עובדים עם קהילה ושם יש‬
‫שאלות הערות ואף רינונים‪ ,‬ואנחנו חייבים‬
‫לעבוד בדרך אשר תסמל ותראה טוהר של‬
‫הכל‪ .‬כדי לחנך צריך להראות גם את הדברים‬
‫החוצה כדי למנוע רינונים שאלות והערות‪,‬‬
‫ובמיוחד להראות שאנחנו עוסקים בחינוך נטו‪.‬‬

‫מידות בפרשה‬
‫‪ ‬יושר ‪ -‬דיווח למשה למה שימשו‬
‫תרומות עם ישראל‪.‬‬
‫‪ ‬ענווה ‪ -‬משה מקים את המשכן אבל לא‬
‫יכול להכנס מרגע שהשכינה ירדה‪.‬‬
‫‪ ‬סדר ונקיון ‪ -‬משה מקים את המשכן‬
‫על פי סדר הציווי שהקב"ה ציוה‪.‬‬
‫‪ ‬נכונות לעמל ‪ -‬משה בעצמו מקים את‬
‫המשכן ללא עוזרים‪.‬‬

‫‪73‬‬