‫בעיית התפיסה‬

The Problem of
Perception
Tim Crane (2005)
‫ איתמר דרורי‬:‫מגיש‬
2009 ‫דצמבר‬
 Tim Crane (1962)
A philosopher mostly worked on the philosophy of mind and metaphysics

• BA from Durham University

• MA from the University of York
• PhD in 1989 from the University of Cambridge

Contributions include:
• defense of a non-physicalist account of the mind
• defense of the thesis that experience has non-conceptual content
• defense of the thesis that intentionality is the mark of the mental
he studied with Jeremy Butterfield and Hugh Mellor.

1990 to 2009: University College London, professor, and as head of department

September 2009: Appointed as Knightbridge Professor of Philosophy in
Cambridge
2005 and 2008: Director of the Institute of Philosophy in London between

2
 ‫בעיית התפיסה‬

‫בעיית התפיסה – נוצרת עקב התופעה של תפיסת האשליה וההזיה‬

‫אם שגיאות אלו אפשריות כיצד יכולה התפיסה להיות מה שאינטואיטיבית נראה‬
‫גישה ישירה ומיידית למציאות‬

‫המאמר הנתון עוסק בשאלה‪:‬‬

‫כיצד לישב אמיתות ברורות לכאורה של הניסיון שלנו על העולם עם האפשרות‬
‫לשגיאות תפיסה מסוימות‬

‫‪3‬‬
 ‫מבוא‬
‫בתפיסה אינטואיטיבית‪ ,‬תפיסת החוויה היא "פתיחות לעולם"‬

‫אולם עובדה לכאורה זו מאוימת על ידי הקיום של תופעות‬

‫ממשיות או אפשריות הידועות כאשליות או הזיות‬

‫ולכן‬
‫נדרשות תיאוריות פילוסופיות של התפיסה‬
‫להגיב לאיום הזה‬
‫ולתת דין וחשבון שישמור על מה שהם תופסים‬
‫כתכונה מרכזית‪ ,‬חשובה או עיקרית של התפיסה‬

‫‪4‬‬
 ‫מבנה הבעיה‬
‫הוא פשוט‬

‫תפיסה נראית באופן אינטואיטיבי כפתיחות לעולם )גישה ישירה(‬

‫הרעיון של האשליה וההזיה מאיים על עובדה זו של פתיחות‬

‫ומכאן‬
‫תפיסה כפי שאנו בדרך כלל מבינים אותה נראית בלתי אפשרית‬

‫הטיעון הגורם לבעיה יכול להתחלק לשניים‪:‬‬

‫הטיעון מהאשליה‬
‫הטיעון מההזיה‬

‫‪5‬‬
 ‫הטיעון מהאשליה‬
‫הגדרת האשליה ע"י ‪A.D. Smith‬‬
‫כל מצב תפיסתי בו אובייקט פיזי באמת נתפס‪,‬‬
‫אבל כך שהאובייקט מופיע בתפיסה שונה מכפי שהוא באמת‬
‫לדוגמה‪:‬‬
‫קיר לבן באור צהוב יכול להיראות צהוב‬ ‫•‬
‫• משקה מתוק יכול להיתפס כחמוץ אם קודם נאכל דבר מתוק יותר‬
‫• מקור קול יכול להישמע חזק אם הוא קרוב אליך‬

‫במקרים אלו אין צורך לרמות מישהו כדי שהוא יאמין כי הדבר שונה מכפי שהינו‬
‫ומכאן‪ :‬שאשליה לא חיבת להכיל רמייה‬

‫אדם יכול לדעת שאדם אחר חווה אשליה כאשר זה קורה‬

‫‪6‬‬
 ‫הטיעון מהאשליה‬
‫הרעיון הבסיסי של הטיעון מהאשליה כרוך בצעדים הבאים‬
‫כשאדם נתון לאשליה הוא מודע שלמשהו נתפס יש תכונה ‪ ,F‬של אובייקט ממשי רגיל‬ ‫‪I.‬‬
‫כשלמעשה אין אותה‬
‫כשאדם מודע שלמשהו תכונה ‪ ,F‬אזי יש משהו שמישהו מודע שלו יש התכונה הזו‬ ‫‪II.‬‬
‫מאחר והאובייקט האמיתי שבבחינה‪ ,‬בהנחה אינו ‪ ,F‬יוצא כי במקרה של אשליה אף אחד אחרי‬ ‫‪III.‬‬
‫הכול לא מודע לאובייקט האמיתי‪ ,‬ואם אחד כן‪ ,‬אזי הוא מודע באופן בלתי ישיר‪ ,‬ולא באופן‬
‫ישיר שאינו מתווך שהוא האופן נורמאלי בו אנו מביאים את עצמנו למודעות לאובייקט‬
‫מנקודת המבט של חווה החוויה אין דרך שאינה‪-‬אקראית להבחין בין התופעה של התפיסה‬ ‫‪IV.‬‬
‫לבין אשליה‬
‫לכן אין סיבה להעריך שאפילו במקרה של תפיסה אמיתית אדם יהיה מודע באופן ישיר ומיידי‬ ‫‪V.‬‬
‫לאובייקטים רגילים‬
‫לכן ההסתכלות הנורמאלית של מה זה להבחין– הנקרא "ריאליזם נאיבי" או "ריאליזם ישיר"‬ ‫‪VI.‬‬
‫שקרי‬
‫ולכן‬
‫תפיסה לא יכולה להיות מה שאנו חושבים עליה באופן רגיל‬

‫‪7‬‬
 ‫הטיעון מהאשליה‬
‫מסקנת הטיעון‬
‫הדברים אותם אנו תופסים במודע‪ ,‬אינם האובייקטים הרגילים בעולם החיצון‪,‬‬
‫שבאופן טבעי אנו מביאים עצמנו להיות מודעים להם‬

‫פילוסופים רבים עברו מכאן למסקנה נוספת‬

‫היות ואנו תמיד מודעים למשהו בייצוג של הנתפס‪ ,‬מה שאנו מודעים לו הוא‬
‫סוג אחר של אובייקט "לא‪-‬רגיל" )אובייקט של התפיסה שאינו גשמי(‬

‫ההנחות של הטיעון השלילי‬

‫קיום של אשליה במובן המוזכר‬ ‫•‬
‫הטענה שכאשר נראה כאליו דבר הוא ‪ ,F‬קיים דבר שהוא ‪F‬‬ ‫•‬
‫חוק לייבניץ על החלקיקים הזהים‪ :‬שאם לאובייקט ‪ A‬תכונה שאינה באובייקט‪ B‬הם לא יכולים‬ ‫•‬
‫להיות זהים‬

‫‪8‬‬
 ‫הטיעון מהאשליה‬
‫ההנחה היותר שנויה במחלוקת היא הטענה המכונה‪" :‬העיקרון הפנומנאלי"‬ ‫•‬
‫שכאשר אדם תופס במודע במורגש דבר לו תכונה ‪ ,F‬אזי יש דבר שהסובייקט מודע שיש לו‬ ‫–‬
‫את התכונה הזו ‪F‬‬

‫עיקרון זה מרכזי לטיעון‬ ‫•‬

‫כי בלעדיו יש מעט משיכה להסיק שבמקרה של אשליה אנו מודעים לאובייקט בכלל‬ ‫–‬

‫ניתן לשאול למה אנו מקבלים את העיקרון הפנומנאלי שהרבה פילוסופים לוקחים‬ ‫•‬
‫כנתון‬
‫לדוגמה‪ :‬כשאני אומר‪" :‬השולחן הזה נראה לי חום" די ברור שאני מודע לתכונת החומיות‬ ‫–‬
‫ייתכן ונודה כי אם יש כאן מקרה של חומיות‪ ,‬חייב להיות אובייקט המדגים חומיות‬ ‫–‬

‫יכול מישהו להתנגד לצעד הראשון ולומר יש רק אשליה של חומיות‪ ,‬ולא הדגמה שלו‪,‬‬ ‫•‬
‫גרסה של תגובה זו תידון בהמשך‪...‬‬ ‫–‬

‫‪9‬‬
 ‫הטיעון מההזיה‬
‫הזיה היא חוויה הנראית בדיוק כמו תפיסה של אובייקט אמיתי שאינו‪-‬תלוי‪-‬מחשבה‪ ,‬כאשר אין‬ ‫•‬
‫אובייקט שכזה‬

‫כמו באשליה‪ ,‬הזיה לא בהכרח קשורה להטעיה‬ ‫•‬

‫הזיה אינה צריכה להיות כמו הזיה אמיתית הנגרמת מסמים או אלכוהול‪ .‬הם אמורים להיות‬ ‫•‬
‫רק אירועים אפשריים‪ ,‬חוויות שהחווה לא מבחין מתפיסת אובייקט אמיתית‬

‫לדוגמה‬
‫נניח שעכשיו יש לי התנסות וויזואלית של רחבת כנסייה מכוסת שלג‪.‬‬
‫ההנחה כי הזיה אפשרית אומרת‪:‬‬
‫הייתי יכול שתהיה לי חוויה שאינה נבדלת לסובייקט‪") ,‬מבפנים"(‬
‫מתפיסה אמיתית של רחבת כנסייה מכוסת שלג‬
‫כאשר בפועל אין רחבת כנסייה‬

‫‪10‬‬
 ‫הטיעון מההזיה‬
‫הרעיון הבסיסי שמאחורי טיעון ההזיה )בדומה לטיעון האשליה(‬
‫]‪[1‬‬
‫זה נראה אפשרי שלמישהו תהיה חוויה‪--‬הזיה שבאופן סובייקטיבי לא ניתנת להבחנה‬
‫מתפיסה אמיתית‪ ,‬כאשר בפועל אין אובייקט נתפס שאינו‪-‬תלוי‪-‬חשיבה‬
‫]‪[2‬‬
‫תפיסה וההזיה שסובייקטיבית אינה‪-‬ניתנת‪-‬להבחנה הם בעיקרם התנסות מאותו סוג‬
‫]‪[3‬‬
‫לכן לא יתכן שמהות התפיסה תלויה באובייקט הנחווה‪ ,‬מאחר שבמהותו אותו סוג של‬
‫התנסות יכולה לקרות גם ללא הימצאות האובייקט‬
‫]‪[4‬‬
‫ומכאן שהתפיסה הרגילה של תפיסת החוויה‬
‫המתייחסת לחוויה כתלויה באובייקטים שאינם‪-‬תלוי‪-‬מחשבה סביבנו‬
‫לא יכולה להיות נכונה‬

‫‪11‬‬
 ‫הטיעון מההזיה‬
‫ההנחות שמאחורי הטיעון‬
‫שהזיה במשמעות הרלוונטית אפשרית‬ ‫)‪a‬‬
‫שהתפיסה וההזיה הם מצבי‪-‬שכל מאותו סוג‬ ‫)‪b‬‬
‫שטבע תפיסת החוויה חייב להיקבע מטבע האובייקטים הנחווים‬ ‫)‪c‬‬
‫הנחות )‪ (b‬ו‪ (c) -‬אותגרו בתיאוריות שיידונו בהמשך‬

‫בשימוש בהנחה )‪ c‬יש הטוענים כי בתפיסת החוויה אנו מודעים לאובייקטים "בלתי‪-‬רגילים"‬
‫)אובייקטים של התפיסה שאינם גשמיים( במקרים של תפיסה אמיתית‪.‬‬

‫מטרת הטיעון להראות‪:‬‬

‫שהתפיסה הרגילה של התפיסה מאד בעייתית‬
‫ושתפיסת החוויה‬
‫לא יכולה להיות מה שאינטואיטיבית אנו חושבים שהיא‬

‫‪12‬‬
 ‫מקור הבעיה‬
‫הבעיה שעלתה מטיעון ההזיה והאשליה הם מאותו סוג‪ ,‬בשניהם מעורבת סתירה בין‪:‬‬
‫)‪ a‬הטבע הברור של התפיסה‪ ,‬כפי שהוא מנקודת מבט פנומנאלית‬
‫ו‪-‬‬
‫)‪ b‬ההיתכנות של תופעות מסוימות שאינם תואמות עם הטבע הברור לנו‬

‫מכאן‬
‫שהתפיסה אינה יכולה להיות כפי שהיא נראית‬
‫וכפי שהיא נתפסת מנקודת מבט פנומנאלית‬
‫התפיסה בלתי אפשרית‬

‫הבנת הבעיה דורשת להביט בטענות )‪ (a‬ו‪ (b) -‬ביתר פירוט וב‪:‬‬
‫• התפיסה הרגילה של תפיסת החוויה‪ :‬ומספר תכונות פנומנאליות עיקריות שלה‬
‫• תפיסת ההימצאות‪ :‬והתופעה הבעייתית של ההזיה והאשליה‬

‫‪13‬‬
 ‫התפיסה הרגילה של תפיסת החוויה‬
‫חלק מהדרך הרגילה לחשוב על התפיסה מגולמת בעובדות סמנטיות מאוצר המילים על‬ ‫•‬
‫התפיסה‬

‫עובדה סמנטית ברורה אחת היא המבנה התחבירי "‪ S‬רואה ש ‪ "p‬הוא עובדתי‬ ‫•‬
‫לדוגמה אם משה תופס שיורד גשם אזי יורד גשם‬ ‫–‬
‫עדיין אין זה מתאים כתגובה לטיעון ההזיה‪ ,‬לדוגמה מספיק לומר שהזיה אינה תפיסה כי "‪S‬‬ ‫–‬
‫רואה ש ‪ "p‬הוא עובדתי‬
‫בניגוד ל‪ S" -‬רואה ש ‪ "p‬המבנה "ל‪ S -‬תפיסת חוויה ‪ "p‬אינו עובדתי‬ ‫•‬

‫השאלות בהמשך הם‪:‬‬

‫כיצד תפיסת החוויה המובנת קשורה למציאות של החוויה?‬ ‫•‬
‫מהם התכונות היותר כלליות עליהן אין חילוקי דעות של תפיסת החוויה?‬ ‫•‬
‫מה המשמעות תאור החוויה כ‪" -‬פתיחות לעולם" שעליה אין חילוקי דעות? האם מדובר על‬ ‫•‬
‫הטבע של האובייקט? או היחס בין האובייקטים ואופי תופעת החוויה?‬

‫‪14‬‬
 ‫האלמנטים של החוויה‬
‫התפיסה המקובלת של התפיסה על טבע האובייקטים של החוויה‬
‫• שהאובייקטים שלה הם לא‪-‬תלויי‪-‬מחשבה‪ ,‬עצמים כלליים‪-‬ציבוריים‬
‫• שאנו תופסים את תכונות האובייקטים כמו את האובייקטים עצמם‬

‫לדוגמה‬
‫כאשר אני תופס את חצר הכנסייה המושלג‬
‫אני תופס את הלבן של השלג‪,‬‬
‫את החום של הקיר שמאחור‪,‬‬
‫את המרקם המפורר של הלבנים‪ ...‬וכן הלאה‬
‫בין אם תכונות אלו קיימות או לא קיימות במציאות הבלתי‪-‬תלויה‪-‬במחשבה‬

‫‪15‬‬
 ‫האלמנטים של החוויה‬
‫תיאוריות מסוימות על התפיסה סיימו בהגנה על הטענה‬
‫שכאשר אנו תופסים אובייקט שאינו‪-‬תלוי‪-‬מחשבה‬
‫אנו תופסים אותו דרך תפיסה שאינה‪-‬תלוית‪-‬חשיבה‬

‫אבל זו אמורה להיות תוצאה תיאורטית מפתיעה על התפיסה כי‬

‫רוב התיאוריות הרציניות על התפיסה מסכימות כי‪:‬‬

‫תפיסת החוויה שלנו נראית כאילו היא מודעות לעולם שאינו‪-‬תלוי‪-‬חשיבה‬ ‫•‬
‫המודעות לאובייקטים שבתפיסת החוויה לא נראים כמודעות לדברים התלויים בחוויה‬ ‫•‬
‫לשם קיומם‬

‫‪16‬‬
 ‫האלמנטים של החוויה‬
‫"הגישה הפנומנולוגית"‬
‫שתיאורי החוויה מחויבים לקיום הדברים מחוץ לחוויה‬

‫סטרווסון שואל כיצד מישהו יגיב באופן אופייני לבקשה לתאר את החוויה הנראית להם כעת?‬ ‫•‬
‫התשובה המקובלת תהיה "אני רואה את האור האדום של השמש השוקעת דרך גדר השיחים ‪."...‬‬ ‫•‬

‫יש בתשובה שני רעיונות מפורשים‪:‬‬

‫שהתיאור עוסק באובייקטים ותכונות שעל פניו הם תכונות נפרדות מהחוויה‬ ‫•‬
‫שתיאור "עשיר"‪ ,‬המתאר את טבע החוויה במושגים‪ ,‬אינו פשוט במושגים של צורות וצבעים‪ ,‬אלא במושגים‬ ‫•‬
‫שאנו פוגשים "בעולם האמיתי" על כול מורכבותם‬

‫‪:Heidegger‬אנו לעולם לא באמת תופסים ומתרגשים מצבעים וגוונים‪ ,‬במופע הדברים‪ ...‬במקום ‪:‬‬ ‫•‬
‫אנו שומעים את הסופה שורקת בארובה‬ ‫•‬
‫אנו שומעים את הדלת נטרקת בבית‪ ,‬אנו לא שומעים תחושה אקוסטית של הקול בלבד‬ ‫•‬
‫הרבה יותר קרובים אלינו ולתפיסתנו הם הדברים עצמם‪.‬מאשר התחושות החושיות שלהם‬ ‫•‬

‫ניתן לומר שתיאורי החוויה כרוכים במחויבות בקיום הדברים מחוץ לחוויה‬

‫‪17‬‬
 ‫האלמנטים של החוויה‬
‫אבל האם זה באמת אפשרי לתאר חוויה בלי מחויבות לקיום הדברים מחוצה לה?‬

‫בואו נתאר שאנו מבקשים מהתופס המדומיין לחזור על התיאור ללא מחויבות לקיום‬
‫הדברים מחוץ לחוויה‪ ,‬אבל בלי לסלף כיצד החוויה נראית להם‬

‫סטרווסון טוען כי הדרך הטובה ביותר עבורם להגיב היא לומר ‪:‬‬
‫"יש לי חוויה וויזואלית כפי שהיה טבעי לומר שראיתי‪"...‬‬
‫ואז להוסיף את התיאור של השמש‪ ,‬השיחים‪ ... ,‬כו'‬

‫כלומר‬
‫אנו נותנים תיאור של החוויה שלנו במושגים של אובייקטים רגילים של עולמנו‬
‫ואנו עושים זאת אפילו אם אנחנו מנסים שלא לחייב עצמנו לקיום האובייקטים‬

‫‪18‬‬
 ‫)‪(1‬‬ ‫תפיסת ההימצאות‬
‫לרעיון הפתיחות לעולם שני רכיבים‬ ‫•‬
‫הטענה על "כיצד האובייקטים של החוויה נראים ?"‬ ‫–‬
‫הטענה "כיצד אופי התופעה של החוויה קשורה לאובייקטים אלו ?"‬ ‫–‬

‫חלק מהתפיסה הרגילה של תפיסת החוויה הוא‪:‬‬ ‫•‬

‫שלאופי התופעה של החוויה יש קשר לטבע של האובייקטים הממשיים הנתפסים‬ ‫–‬

‫כשאנו חושבים מהו אופי התופעה של החוויה‪ ,‬ומנסים להיכנס לתוכו ולתאר את טבע‬ ‫•‬
‫החוויה עצמה‪ ,‬הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לתאר את האובייקטים של‬
‫החוויה וכיצד הם נראים לנו‬

‫‪J.J Valberg’s‬כשלוקחים סוג כזה של גישה והשקפה לחוויה "כל שאנו מוצאים הוא ‪:‬‬ ‫•‬
‫"העולם‬

‫‪19‬‬
 ‫)‪(2‬‬ ‫תפיסת ההימצאות‬
‫כשמתחילים בנקודה הפנומנולוגית זה נראה פשוט לעבור לטענה הבאה‪:‬‬ ‫•‬
‫שהצורה האמיתית של שהאובייקטים היא חלק ממה שקובע את אופן התופעה של החוויה‬ ‫–‬

‫אבל זה להתקדם מהר מדיי‬

‫כי מה שניתן לומר על החוויה יכול גם להיאמר על האמונה‬

‫אם רוצים לנתח את טבע האמונות‪ :‬הדרך הטובה ביותר לתאר את האובייקט או התוכן של אמונותיי‬ ‫•‬
‫זה לשאול עצמי "האם אני מאמין ש‪ p?“ -‬נראה כמו לשאול "האם ‪ p‬אמת?"‬
‫ואם כך מה מייחד את התלות לכאורה של תפיסת החוויה לגבי האובייקטים שלה?‬

‫תשובה אחת היא שכאשר אובייקט נחווה בתפיסה‪ ,‬הוא נחווה כ‪" -‬שם"‪" ,‬נתון"‪" ,‬קיים לחשיבה" בצורה‬
‫שאינה אמונה‪ ,‬חשיבה או כל אחד מריבוי מצבי ואירועי של החשיבה‬
‫תפיסה קשורה לסוג מיוחד של "נוכחות לשכל"‬
‫נוכחות שמעבר לעובדה שאובייקט התפיסה חייב להיות קיים על מנת שמצב התפיסה יהיה אמיתי‬
‫האובייקטים בידיעה חייבים להיות קיימים‪ ,‬אבל מצב הידיעה לא!‬
‫לפיכך קבל את ההימצאות באותה דרך כמצב תפיסתי‬
‫למעט כמובן‪ ,‬במקרה שאדם יודע כי משהו שם דרך ראייתו‬

‫‪20‬‬
 ‫)‪(3‬‬ ‫תפיסת ההימצאות‬
‫אז מהי תפיסת ההימצאות?‬
‫נתייחס שוב להבדל שבין תפיסה למחשבה טהורה‬
‫אין הבחנה בין תפיסה למחשבה טהורה ביחס לאובייקטים שאינם‪-‬תלויי‪-‬מחשבה‬
‫כי במחשבה על עולם לא‪-‬תלוי‪-‬שכל המחשבה גם היא מציגה אובייקטים לא‪-‬תלויי‪-‬שכל‬

‫מחשבה כמו תפיסה הולכת ישר לעולם החיצון בהבדל לפיו‬

‫כיצד הוא אובייקט המחשבה ברגע זה שאני חושב עליו לא מגביל את המחשבה בשום צורה אבל במקרה של‬
‫תפיסה הוא כן מגביל‬

‫לדוגמה‬
‫תפיסה רחבת הכנסייה היא תגובה מיידית ל‪-‬איך היא כעת‪ ,‬כפי שאני תופס אותה‬
‫אבל המחשבה לא חייבת להיות כזו באמצע החורף אני יכול לדמיין את רחבת הכנסייה כפי שהיא באביב‪ ,‬או בכל‬
‫דרך אחרת שאינה כפי שהיא כעת‬

‫המחשבה יכולה לחשוב על כל הדברים גם בהיעדרם‪,‬‬

‫בתפיסה זה אינו אפשרי כי היא יכולה להתעמת רק עם הנתון לה כעת‪ ,‬נראה כי הנך יכול לראות‪ ,‬לשמוע‪ ,‬הריח או‬
‫לגעת רק במה שנמצא שם‬

‫מסיבה זו התפיסה נקראת לפעמים מיידית או חייה דבר שאין אותו במחשבה‬
‫חיות זו נגזרת מהעובדה שהאובייקטים הנתפסים ותכונותיהם באמת נתונים לתופס בזמן התפיסה והם שקובעים‬
‫את אופי החוויה‬

‫‪21‬‬
 ‫)‪(1‬‬ ‫השקיפות של החוויה‬
‫שקיפות מוגדרת באופן נורמאלי כתזה של הדבר המשתקף או בבחינה עצמית‬

‫עצם החוויה לא מגלה שאנו מודעים לחוויה עצמה‪,‬‬

‫אלא רק על האובייקטים שאינם תלויי‪-‬חשיבה‬

‫שתי טענות לשקיפות‬

‫בחינה עצמית מגלה מודעות לאובייקטים שאינם‪-‬תלויי‪-‬חשיבה של החוויה‬ ‫‪I.‬‬
‫חקירה עצמית לא מגלה מודעות לתכונות פנימיות מהותיות של החוויה עצמה )כמו‬ ‫‪II.‬‬
‫‪(qualia‬‬

‫קוואליה )‪(qualia‬‬
‫החוויה הסובייקטיבית הייחודית שמלווה תפיסה חושית מסוימת‪,‬‬
‫מה שאדם חווה כאשר הוא קולט מידע חושי מסביבתו‪,‬‬
‫כגון כשהוא מביט בחפץ כלשהו או רואה צבע כלשהו‬

‫‪22‬‬
 ‫)‪(3‬‬ ‫השקיפות של החוויה‬
‫תזת השקיפות נראית דומה לרעיון הפתיחות לעולם‬
‫טענה )‪ (i‬של תזת השקיפות נדונה בסעיף האלמנטים של החוויה של רעיון הפתיחות לעולם‬
‫ההבדלים הם בטענה השנייה )‪:(qualia‬‬

‫הטענה השנייה )וו( טוענת כי אופי התופעה של כלל החוויה של אדם היא החלטית לחלוטין‬
‫או ממוצה ע"י טבע האובייקטים עצמם והאיכויות הנראות בחוויה‬

‫דוגמה לערעור על טענה זו ‪:‬‬

‫מראה חיצוני יכול להיות שונה כאשר מסירים את המשקפיים ואז‬
‫החוויה הוויזואלית של חצר הכנסייה הופך מבולבל ומטושטש‪ ,‬קווי מתאר האובייקטים נעשים לא מובחנים‬
‫ניתן לומר שהבדל זה שבתופעת החוויה אינו צריך להיגזר‬
‫מהבדל מיוצג או הבדל לכאורה שבאובייקטים של החוויה‬

‫במקום זה נראה הבדל בדרך שבה האובייקטים נחווים‪ ,‬ולכן בחקירה פנימית נראה כי נגלה מודעות לתכונות‬
‫החווית עצמן במקום לאובייקטים שלהם‬
‫ולכן אם טענה )וו(‪ ,‬אינה חלק מתפיסת השכל הישר את התפיסה אזי‬
‫התזה שתפיסת החוויה כפתיחות לעולם אינה כמו תזת השקיפות‬
‫‪23‬‬
 ‫ראיה והחושים האחרים‬
‫בעיית התפיסה קשורה לכלל החושים‬

‫באופן פנומנולוגי האובייקטים הישירים של החושים נחווים כבלתי‪-‬תלויים בפעילות השכל‬

‫זה נכון גם לחושים שהאובייקטים הישירים שלהם אינם אובייקטים פיזיים‪ ,‬לדוגמה קול וריח‬

‫מתקבל על הדעת שאנו שומעים דברים ע"י שמיעת קולות שהם האובייקטים הישירים של חוש‬
‫השמע‬

‫קולות לא מוצגים בחוויה כתלויי‪-‬חשיבה‪ ,‬באופן שקיומם תלוי במצב מסוים או בפעולה של‬
‫השכל‬

‫ישנן השקפות מטאפיזיות המתכחשות למציאות מוחלטת לא‪-‬תלוית‪-‬שכל לקול וריח‪ ,‬אבל גם‬
‫השקפות אלו הם ניסיון לשנות את דרך החשיבה הרגילה שלנו על תופעות אלו‬

‫בדרך החשיבה הרגילה שלנו‪ ,‬לשמיעה‪ ,‬ריח וטעם יש אובייקטים של קול‪ ,‬ריח וטעם‪:‬‬
‫אובייקטים שהם בלתי‪-‬תלויים במצב חשיבה מסוים של האדם התופס אותם‬

‫‪24‬‬
 ‫)‪(1‬‬ ‫אשליה והזיה‬
‫עד כאן תיארנו בקווים כלליים את הסבירות הראשונית של התפיסה הרגילה על התפיסה‬
‫"פתיחות לעולם" המאותגרת ע"י הטיעון מהאשליה וההזיה‬

‫ההנחה הרחבה היוצרת את הבעיה של התפיסה היא שאשליה והזיה אפשריות‬

‫דרך אחת לסלק את הבעיה תהיה להתכחש לאפשרות של תופעה זו‬

‫להכחיש כי אשליה אפשרית תהיה להכחיש כי יכולות להיות לנו חוויות שבהם נראה כאילו‬
‫לאובייקטים יש תכונות שאין להם במציאות‪.‬‬
‫אין זו דרך מקובלת להתמודד עם הבעיה‪ ,‬כאשר ישנם דוגמאות רבות המתקבלות על‬
‫הדעת של התנסויות כאלו‪.‬‬

‫כאשר מתייחסים לאשליה הנושא המרכזי הוא לא הקיום של התופעה‪ ,‬אלא חשיבותה‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫)‪(2‬‬ ‫אשליה והזיה‬
‫הזיות קצת יותר שנויות במחלוקת‪ ,‬אין צורך לקבל את התיאוריות העיקריות על‬ ‫•‬
‫החוויה כדי לקבל את רעיון ההזיה‬

‫כל מה שחייבים לקבל זה הרעיון שאינו שנוי במחלוקת על שתי חוויות שהם כך‬ ‫•‬
‫שהסובייקט החווה לא יכול לדעת בפשטות האם היו האחד או השני‬

‫ההנחה על ההזיות אינה אומרת שאכן יש כאלו הזיות‪ ,‬אלא רק טוען את האפשרות‬ ‫•‬
‫המטאפיזית החשופה על ההתנסות מהסוג שבשאלה‬

‫הגישה השלטת לבעיית התפיסה מקבלת את האפשרות להזיה ואשליה‪ .‬ומנסה לבדוק‬ ‫•‬
‫כמה מהתפיסה על התפיסה יכולה להיות מוגנת כנגד טענת ההזיה או האשליה‬

‫‪26‬‬
 ‫תיאוריות התפיסה‬
‫תיאוריית המידע‪-‬החושי – )‪(Sense-Datum‬‬ ‫•‬
‫תיאוריית (תואר‪-‬הפועל) ‪(Adverbial) -‬‬ ‫•‬
‫תיאוריית ייצוג התוכן" ‪(Internationalist) -‬‬ ‫•‬
‫תיאוריית ההבדלה – )‪(Disjunctive‬‬ ‫•‬

‫‪27‬‬
 ‫תיאוריית המידע‪-‬החושי )‪sense-‬‬
‫‪(datum‬‬
‫כאשר לאדם חוויה חושית יש דבר שהוא מודע לו‬ ‫•‬

‫הדבר שהסובייקט מודע לו הוא האובייקט של החוויה‬ ‫•‬

‫האובייקט של החוויה הוא זה הניתן לחושים‪ (sense-datum) ,‬או המידע‪-‬החושי‬ ‫•‬

‫הגרסה הרגילה של התיאוריה משתמשת בטיעון האשליה להראות שהמידע‪-‬החושי‬ ‫•‬

‫מה שלא יהיה‪ ,‬לא יכול להיות אובייקט פיזי רגיל‬

‫הראשונים בתיאוריה זו התייחסו למידע‪-‬החושי כבלתי‪-‬תלוי‪-‬בחשיבה‪ ,‬אבל לא מחייב‬ ‫•‬

‫אובייקט פיזי‬

‫תיאוריות מאוחרות יותר מתייחסות למידע‪-‬החושי כתלוי‪-‬חשיבה‪ ,‬וכך מובנת תיאוריה‬ ‫•‬
‫זו בחצי השני של המאה ה‪20-‬‬
‫‪28‬‬
 ‫תיאוריית המידע‪-‬החושי )‪sense-‬‬
‫‪(datum‬‬
‫התפיסה של התפיסה קשורה לאובייקטים לא פיזיים‪ .‬בקשר הנקרא "אובייקט‪-‬פעולה" עקב‬ ‫•‬
‫ההבחנה בין הפעולה המנטאלית של החישה‪ ,‬והאובייקט המורגש‬

‫תיאוריה זו מטפלת בכל תכונות התופעות כתכונות המידע‪-‬החושי שבחוויה‬ ‫•‬

‫במקרה של אשליה והזיה כאשר לאובייקט חיצוני נראית תכונה שבמציאות אין לו‪:‬‬ ‫•‬
‫התיאוריה אומרת שיש אובייקט אחר‪ ,‬מידע‪-‬חושי)‪ (sense-datum‬שיש לו תכונה זו‬ ‫–‬

‫תפיסות והזיות שסובייקטיבית אינם ניתנים להבחנה חולקים אותם מאפיינים ותכונות הנתפסות‬ ‫•‬
‫בחושים‪ ,‬תכונות הקובעות איך זה שיש חוויה מסוג זה‬

‫בהנחת העיקרון הפנומנאלי )של תפיסת החושים(‪ ,‬מתקבלת המסקנה שתכונות אלו חייבות‬ ‫•‬
‫להיות מודגמות מאובייקט מאותו סוג‪ :‬מידע‪-‬חושי)‪(sense-datum‬‬

‫התיאוריה מחזיקה בטענה שהחוויות תלויות באובייקטים שלהם‪ ,‬אבל מכחישה שאובייקטים אלו‬ ‫•‬
‫הם אובייקטים רגילים שאינם תלויי‪-‬שכל אותם אנו מביאים לחוויותינו‬

‫‪29‬‬
‫תיאוריית המידע‪-‬חושי)‪(sense-datum‬‬
‫ריאליות לא ישירה ופנומנאליזם‬
‫תיאוריית המידע‪-‬החושי לא צריכה להכחיש שמוצגים לנו אובייקטים כאילו היו‬
‫רגילים‪ ,‬כלליים‪-‬ציבוריים‪ ,‬לא‪-‬תלויי‪-‬חשיבה‬
‫אבל יתעקשו שהדברים הנחווים הם למעשה המידע‪-‬החושי )‪(sense-datum‬‬
‫זה מראה כי לא קל להפריך תיאוריה זו בהצבעה על העובדה הפנומנולוגית כי האובייקטים‬
‫של החוויה נראים כדברים רגילים מסביבנו‬

‫לתיאוריה שני זרמים ראשיים‬

‫“‪" ” indirect realist” or “representative realist‬ריאליסט העקיף" –‬
‫אלו האומרים‪ :‬אנו מודעים לאובייקטים רגילים באופן בלתי ישיר‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫מודעים להם דרך מודעות למידע‪-‬חושי )‪(sense-datum‬‬
‫“‪"” phenomenalist or idealist about perception‬אידאליסט" –‬
‫אלו המכחישים שאנו מודעים באופן ישיר או עקיף לאובייקטים שאינם‪-‬תלויי‪-‬חשיבה‬
‫אלא רק למידע‪-‬חושי )‪(sense-datum‬‬

‫ההבדל בניהם בשאלה‪ :‬האם בכלל קיימים אובייקטים חומריים שאינם תלויי חשיבה‬ ‫•‬
‫בשתי הגישות יסכימו להתייחס לטבע התפיסה בפני עצמו‬ ‫•‬

‫‪30‬‬
‫תיאוריית המידע‪-‬חושי)‪(sense-datum‬‬
‫התנגדות לתיאוריית המידע‪-‬החושי‬

‫התנגדות החוצץ‪:‬‬
‫הטענה כי תיאוריה זו מאפשרת באופן לא מתקבל על הדעת מחיצה בין השכל לעולם‬
‫המידע‪-‬החושי חוצץ בין הראיה והאובייקט שאינו‪-‬תלוי‪-‬מחשבה‬
‫שבאופן נורמאלי אנו מביאים להבחנה‪ ,‬ומשאיר את התפיסה‪ ,‬החשיבה והגישה להכרה‬
‫בעייתית אם לא בלתי‪-‬אפשרית‬

‫בתגובה הריאליסט‪-‬הבלתי‪-‬ישיר יאמר‪:‬‬

‫שהמידע‪-‬החושי הוא המתווך המבחין בעולם שאינו תלוי‪-‬מחשבה‬
‫ואינו יוצר חוצץ של התפיסה מאשר השימוש במילים לדבר על דברים היוצרים‬
‫חוצץ בינינו והדברים עליהם אנו מדברים‬

‫‪31‬‬
‫תיאוריית המידע‪-‬חושי)‪(sense-datum‬‬
‫התנגדות באמצאות טיעון )‪ (Wittgenstein‬כנגד הרעיון של "שפה פרטית"‬

‫רעיון השפה הפרטית מדבר על החיים המנטאליים המתעמתים עם עולם של אובייקטים‬

‫פרטיים שטבעם ידוע רק לסובייקט הפרטי‬

‫לפי זה המידע‪-‬החושי הוא אופן של אובייקט פרטי‬

‫מאחר והסובייקט בלבד יכול להיות מודע למידע‪-‬החושי שלו‬
‫ואינו יכול להיות לקבל מידע ישיר או מודעות למידע‪-‬חושי של האחרים‬

‫כך שאם הטיעון של וויטגנשטיין נגד השפה הפרטית חזק‬

‫אזי הוא סותר את רעיון המידע‪-‬החושי‬

‫‪32‬‬
‫תיאוריית המידע‪-‬חושי)‪(sense-datum‬‬
‫תקיפת העיקרון הפנומנאלי‪:‬‬

‫לתזכורת‪ :‬העיקרון הפנומנאלי אומר‪:‬‬

‫כאשר סובייקט מרגיש בהופעה של דבר ‪ ,F‬אזי קיים דבר ‪ F‬שכך מופיע‬

‫הטענה בהתנגדות היא שהעיקרון הפנומנאלי מוטעה‪ ,‬כי‬

‫תפיסה היא צורה של ייצוג מנטאלי ואין זה באופן כללי נכון לומר‬
‫שאם מצב מנטאלי ‪ a‬הוא ‪ ,F‬חייב שיהיה דבר ממשי שהוא ‪F‬‬

‫ומכאן טיעון האשליה וההזיה נכשלים‬

‫כי הם מסתמכים כל העיקרון הפנומנאלי‬

‫‪33‬‬
‫תיאוריית תואר הפועל )‪The adverbial‬‬
‫‪(theory‬‬
‫גישה זו מקבלת את העיקרון הפנומנאלי לפיו‪:‬‬
‫כאשר מאפיינים חושיים נראים כמודגמים הם אכן מודגמים‬
‫אבל מתנגדת כי זה גורר קיום של מידע‪-‬חושי )‪(Sense-Datum‬‬
‫במקום הם מציעים לחשוב כי מאפיינים חושיים אלו משנים את החוויה עצמה‬

‫לדוגמה בחוויית דבר חום משהו כמו חומיות מודגם בחוויה עצמה ולא באובייקטים שלה‬
‫אין זה אומר שהחוויה חומה אלא שהחוויה שונתה בדרך מסוימת‬
‫לה אנו יכולים לקרוא "מבחינה בחומיות"‬

‫כלומר תפיסה זו של החוויה עוסקת בשנוי תואר הפועל של פועלי התפיסה‬

‫במקום לתאר חוויה של מישהו כ‪" -‬קולט וויזואלית ריבוע חום"‬
‫התיאוריה אומרת שיש "קליטה וויזואלית של חומיות וריבועיות"‪.‬‬

‫חשוב לציין שזו תיאוריה על תכונות תופעת החוויה‬

‫ולא משחק סמנטי של משפטים המתארים חוויה‬

‫חלק מהסיבה לתיאוריה זו הייתה להגן על תפיסת תופעת החוויה‬

‫מבלי להתחייב להפרזה המטאפיסית של תיאוריית המידע‪-‬החושי‬

‫‪34‬‬
 ‫‪The Adverbial Theory‬תיאוריית‪-‬‬
‫תואר‪-‬הפועל‬
‫תיאוריית תואר הפועל וקוואליה‬

‫קוואליה )‪:(qualia‬‬
‫החוויה הסובייקטיבית הייחודית שמלווה תפיסה חושית מסוימת‬
‫מה שאדם חווה כאשר הוא קולט מידע חושי מסביבתו‬
‫כגון כשהוא מביט בחפץ כלשהו או רואה צבע כלשהו‬

‫תיאוריית תואר הפועל מסבירה את תכונות תופעת התפיסה במונחים של תכונות פנימיות‬
‫שלעיתים נקראות קוואליה‬
‫כלומר תיאוריה זו נראית כגרסה של הטענה כי התפיסה קשורה למודעות לקוואליה‬
‫קוואליה זכתה לוויכוחים רחבים בפילוסופיה העכשווית‬

‫‪35‬‬
‫תיאוריית תואר הפועל )‪The adverbial‬‬
‫‪(theory‬‬
‫התנגדויות לתיאוריית תואר הפועל‪:‬‬

‫ההתנגדות המבנים והמורכבות‪:‬‬

‫תארו אדם החווה ריבוע חום ו‪ -‬משולש ירוק‬
‫לפי תיאוריית תואר הפועל‪:‬‬
‫האדם יחווה חומיות ירוקיות‪ ,‬ריבועיות ומשולשיות‬

‫ולא יוכל לחבר את החום לריבוע‬

‫ללא הצגת אובייקטים של החוויה‬

‫‪36‬‬
 ‫תיאוריית ייצוג‪-‬תוכן ‪-‬‬
‫)‪(Intentionalist‬‬
‫תפיסת החוויה כצורה של ייצוג מכוון או ייצוג מנטאלי על דבר בעולם‬

‫גישה זו דוחה את העיקרון הפנומנאלי – ל‪-‬טענתם ייצוג של דבר לא מחייב הימצאותו‬

‫אשליה והזיה הם פשוט ייצוג שגוי ואין באמת בעיית תפיסה‬

‫גישה זו מקבלת שכאשר תפיסה היא אמת או אשליה הדברים שנתפסים הם אובייקטים‬
‫רגילים שאינם‪-‬תלויי‪-‬חשיבה בסביבתנו‬

‫אין אובייקטים מתווכים לתפיסה )‪(Sense-Datum‬‬

‫תפיסה אמיתית היא תפיסה ישירה‬

‫‪37‬‬
 ‫תיאוריית ייצוג‪-‬תוכן ‪-‬‬
‫)‪(Intentionalist‬‬
‫גישה זו דוחה את התפיסה כי תכונות החוויה שבתפיסת‪-‬חוויה נקבעות מעצם‬
‫האובייקטים האמיתיים המובחנים‬

‫תפיסה והזיה הם מצבים בעלי אותם דברים הנתפסים בחושים ואותם סוגים מנטאליים‬

‫במקרה של הזיה אין אובייקט אמיתי מורגש כך שהקשר לאובייקט אמיתי לא יכול עיקרי‬
‫לתפיסת החוויה‬

‫‪38‬‬
 ‫תיאוריית ייצוג‪-‬תוכן ‪-‬‬
‫)‪(Intentionalist‬‬
‫התנגדות לתיאוריית הכוונה‬

‫המתנגדים טוענים כי אין הבחנה במידה מספקת בין תפיסה לצורות אחרות של כוונה‬

‫המתנגדים אומרים שה‪ Intentionalist)) -‬לא יכולים לתת דין וחשבון‬

‫על האיכות או הטבע החושי של תפיסת החוויה‬

‫ל‪-‬חווית דבר בשונה ממחשבה עליו תחושה מסוימת‬

‫ול‪ Intentionalist)) -‬אין כלים להתמודד עם עובדה זו כי אצלם‬
‫תפיסה היא במושגי ייצוג שאין בהם תחושות מיוחדות‬
‫לדוגמה להאמין שדבר או לקוות שדבר שניהם מצבים של ייצוג מנטאלי‬
‫אבל לאף אחד מהם אין מאפיין איכותי שיכול לשייך אותו‬

‫האתגר של ה‪ Intentionalist)) -‬הוא‪:‬‬

‫אם אין ייצוג המסביר את התחושה של תפיסה מודעת‬
‫כיצד תפיסה אמורה להיות מובחנת ממחשבה?‬

‫‪39‬‬
 ‫תיאוריית ההבדלה – )‪(Disjunctive‬‬
‫האובייקטים של התפיסה האמיתית אינם‪-‬תלויי‪-‬חשיבה‬
‫הדברים הנתפסים בחושים בתפיסה אמיתית תלויים באובייקטים אלו‬

‫אשליה והזיה אפשריות‬

‫החיבור של כל התפיסות האלו אינו לא‪-‬עקבי‪ ,‬כי הוא דוחה שתפיסה אמיתית והזיה‬
‫שאינה מובחנת סובייקטיבית הם מצבים מנטאליים מאותו סוג פסיכולוגי בסיסי‬
‫כלומר יש הבחנה בין הזיה לתפיסה‪-‬אמיתית )במצב המנטאלי(‬

‫גישה זו לא מתכחשת כי ייתכנו תיאורים שישמשו גם תפיסה אמיתית וגם הזיה‬

‫אולם מכחישה כי מה שמאפשר כי תיאורים אלו יהיו אמיתיים הוא הנוכחות של אותו מצב‬
‫מנטאלי במצבים של תפיסה והזיה‬

‫במקרה של ראיה מה שעושה את התיאור לאמיתי הוא שהחוויה היא ראיה של הדבר‬
‫במקרה של הזיה מה שהופך את התיאור לאמת הוא שהחוויה היא הזיה של התיאור‬

‫‪40‬‬
 ‫תיאוריית ההבדלה – )‪(Disjunctive‬‬
‫תיאוריה זו מאפשרת תיאור מילולי משותף בין תפיסת ‪ X‬להזיית ‪X‬‬

‫גישה זו דומה לגישת המידע‪-‬החושי )‪ (sense-datum‬בהבדל לפיו‬

‫היא מתייחסת לאובייקט האמיתי שאינו תלוי‪-‬חשיבה בתפיסה ישירה‬

‫גישה זו דומה לגישת ה‪ Intentionalist)) -‬בהבדל‬

‫שהיא דוחה היתכנות של הבחנה בהיעדר האובייקט‬
‫בשעה שה‪ Intentionalist)) -‬רואים את תכונת החוויה בכל תפיסות החוויה כמיוצגות‬

‫גישה זו נוטה להתווכח כי רק בראיית התכונות המודגמות‬

‫אנו יכולים להצדיק תפיסה כמוצגת ולא כמיוצגת‬

‫‪41‬‬
 ‫תיאוריית ההבדלה – )‪(Disjunctive‬‬
‫התנגדות ל‪(Disjunctive) -‬‬

‫ביקורת אחת היא הטענה כי‬

‫גישה זו לא יכולה לתת דין וחשבון לעובדה שתפיסה והזיה‬
‫יכולות להיות הסיבה הסובייקטיבית לאמונה ולעשייה‬

‫לדוגמה אני רואה ארנבת ומאמין כי יש ארנבת ויוצא לרדוף אחריה‬

‫אותו רצף סיבות בהזיה לא מביא לפעולה‬
‫איך זה מוסבר אם אין הם יכולים לפנות לניסיון הרגיל שיכול להיות הסיבה לשוני בין שני‬
‫המקרים‬

‫בולטת בגישה זו ההכחשה שלמשותף בין תפיסה להזיה תואמת אין חשיבות פסיכולוגית‬

‫‪42‬‬
‫בעיית התפיסה‬

‫הגענו לסוף‬
‫‪Se Fini‬‬
‫‪Bitti‬‬
‫‪The End‬‬

‫‪43‬‬