‫סיכום למבחן – שו״ת רומא‬

‫פרק ראשון‪ :‬בעיית המקורות שבכתב לתקופת המלוכה והרפובליקה הקדומה‬

‫לטענת הרומאים‪ ,‬רומא נוסדה בשנת ‪ 753‬לפנה״ס על ידי רומולוס‪ ,‬שהיה למלכה הראשון‪ .‬זוהי נקודת‬
‫ההתחלה של התקופה הראשונה בתולדות רומא – תקופת המלוכה‪ .‬תקופה זו בעייתית מכיוון שידוע לנו‬
‫עליה מעט מאד‪.‬‬
‫בעיית המקורות – למרות שהכתב הגיע לעולם העתיק כבר המאה ה‪ 8-‬לפנה״ס‪ ,‬שכיחות השימוש בו נעשתה‬
‫בהדרגה ועיקר המקורות שנשמרו עד היום מגיעים החל מהמאה ה‪ 3-‬לפנה״ס‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬היו כתובות‬
‫מתקופה זו‪ ,‬אך לא השתמרו עד ימינו‪ .‬רק לאחר המפגש של הרומאים על העולם היווני במחצית הראשונה‬
‫של המאה ה‪ 3-‬לפנה״ס‪ ,‬הם מבינים את החשיבות של כתיבת היסטוריה‪ .‬כך למעשה‪ ,‬קמים כותבי‬
‫היסטוריה שמתחילים לכתוב את ההיסטוריה של רומא החל מהקמתה; ואלו הם עיקר המקורות שקיימים‬
‫בימינו לגבי תקופת המלוכה‪ .‬מהבולטים שבהם ניתן לראות‪:‬‬
‫טיטוס ליוויוס – היסטוריון רומי שחי בתקופת אוגוסטוס )‪ 27‬לפנה״ס‪ 14-‬לפנה״ס(‪ .‬הוא כתב חיבור‬ ‫‪.i‬‬
‫ארוך שעסק ברומא מהיווסדותה ועד שנת ‪ 9‬לספירה‪ .‬בעקבותיו‪ ,‬הפסיקו להתעניין בהיסטוריונים‬
‫קודמים והם נשכחו‪ .‬אנו יודעים עליהם רק ממה שהוא עצמו כתב עליהם‪ .‬הוא כתב ‪ 142‬ספרים‪,‬‬
‫אך רק ‪ 7‬מהם נשמרו‪.‬‬
‫ורגיליוס – חי גם הוא בתקופת אוגוסטוס והיה למשורר‪ ,‬כתב את האיניאדה‪ .‬ניתן לראות בו מקור‬ ‫‪.ii‬‬
‫היסטורי מכיוון שהוא מלמד על האידיאולוגיה שניסה להעביר לקוראיו כמשורר של הקיסר‬
‫אוגוסטוס‪.‬‬
‫פביוס פיקטור – ההיסטוריון הרומי הראשון‪ ,‬פעל בסוף המאה ה‪ 3-‬לפנה״ס‪ .‬הוא כתב על היווסדות‬ ‫‪.iii‬‬
‫רומא בידי אניאס שנמלט מטרויה לאחר המלחמה עם האכאים‪.‬‬
‫פוליביוס – יווני שהוגלה לאיטליה במאה ה‪ 2-‬לפנה״ס‪ .‬לאחר הגלייתו ניצל את זמנו בלמידה על‬ ‫‪.iv‬‬
‫התעצמות רומא בזמן כל כך קצר‪.‬‬
‫קיקרו – חי במאה האחרונה של הרפובליקה ונחשב לנואם ומדינאי דגול‪ .‬רבים מנאומיו וכתביו‬ ‫‪.v‬‬
‫נשמרו ונחשבים למקור היסטורי איכותי‪.‬‬
‫קאטו הזקן – חי בין המאה ה‪ 2-‬לפנה״ס למאה ה‪ 1-‬לפנה״ס‪ ,‬היה פוליטיקאי ששימש כקונסול‬ ‫‪.vi‬‬
‫וכקנסור ברומא‪ .‬נחשב ״לאדם חדש״‪ .‬היה סופר ואחד מחיבוריו ׳ דברי בראשית׳‪ ,‬נשמר בקטעים‬
‫מסוימים‪ .‬בחיבור זה‪ ,‬הוא אינו כותב היסטוריה של ממש‪ ,‬אלא דיון בשורשיה של רומא‪ ,‬מוסדותיה‬
‫העתיקים ומסורות עתיקות‪.‬‬
‫ניתן לסכם את בעייתיות המקורות ב‪ 4-‬נקודות עיקריות‪:‬‬
‫מועד כתיבתם – רוב המקורות שבידינו המתארים את תקופת המלוכה ותקופת הרפובליקה‬ ‫‪.i‬‬
‫המוקדמת‪ ,‬נכתבו מאות שנים לאחר מכן‪ ,‬ומשלבים בתוכם לא מעט מסורות מיתולוגיים‪ .‬לכן קשה‬
‫לדעת עד כמה מה שמסופר בהם‪ ,‬מבוסס על עובדות וכמה מהם על המצאות מאוחרות יותר‪.‬‬
‫מקצועיות – אותם ההיסטוריונים לא בהכרח אמינים מכיוון שהם לא למדו כיצד לכתוב היסטוריה‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫היסטוריה כדיסציפלינה התקיימה רק החל מהמאה ה‪ 18-‬לספירה‪.‬‬
‫מטרת הכתיבה – מטרתם הייתה לעניין את הקורא‪ ,‬ולכן היה דגש רב על הסגנון‪ .‬קשה לדעת כיום‬ ‫‪.iii‬‬
‫כמה מהסגנון בא על חשבון אמינות התוכן‪.‬‬
‫שרידות החומר – עד המצאת הדפוס של ימי הביניים‪ ,‬את הכתבים נהגו להעתיק בכתב יד‪ ,‬שזהו‬ ‫‪.iv‬‬
‫מקור משמעותי לטעויות העתקה‪.‬‬
‫לוחות השנים – נקראו אנאלס – אותן היו כותבים הכוהנים הגדולים‪ ,‬ובהן מתוארים ברצף כרונולוגי‬
‫האירועים החשובים ביותר באותה השנה כמו‪ :‬הקונסולים‪ ,‬ליקויי חמה וירח‪ ,‬ניצחונות במלחמות והן הוצגו‬
‫בפומבי בבית הכהן הגדול‪ .‬האנאלס מקסימי‪ ,‬היו תיאורים דומים אך בפורמט קצר וחסכוני הרבה יותר‪.‬‬
‫הם תיארו את האירועים המשמעותיים בכל שנה שעברה כגון‪ :‬שמות הקונסולים‪ ,‬המגיסטרטים וכמו כן‪,‬‬
‫אירועים הראויים לזיכרון‪ .‬לפי קיקרו‪ ,‬הנוהג הסתיים במחצית השנייה של המאה ה‪ 2-‬לפנה״ס‪ .‬קאטו הזקן‪,‬‬
‫מציין שבתקופתו )המאה ה‪ 2-‬לפנה״ס‪-‬המאה ה‪ 1-‬לפנה״ס(‪ ,‬מידע מעין זה כבר לא היה מעניין; ויתכן זהו‬
‫הסבר אחד לסיבה בגללה הפסיקו להשתמש באנאלס‪ ,‬שכן הפך להיות נוהג מיושן‪ .‬יתכן מתוקף היותו לוח‬
‫המכיל נתונים מתומצתים‪ ,‬הדבר כבר לא תאם את רוח התקופה‪ ,‬בתוכה כבר יש כתיבת היסטוריה המפרטת‬
‫הרבה יותר‪.‬‬
‫יש הטוענים‪ ,‬כי כל מה שמסופר על תקופת המלוכה והרפובליקה המוקדמת‪ ,‬הוא חסר בסיס ומדובר‬
‫בהמצאות‪ ,‬שכן כל מי שכתב עליהן לא באמת היה שם‪ .‬אך הדעה הרווחת היא שפשוט לא ניתן לקבל את‬
‫דברי המקורות כפשוטם‪.‬‬
‫תקופת המלוכה‪ :‬אגדה או היסטוריה‬
‫‪ 3‬ראיות לקיומה של תקופת המלוכה‪:‬‬
‫‪ – Lupis Niger‬״האבן השחורה״; במאה ה‪ 19-‬התגלתה אבן מהמאה ה‪ 6-‬לפנה״ס המעידה על כך‬ ‫‪.i‬‬
‫שהייתה מלוכה ברומא‪ ,‬עליה כתוב ״ניגר רקס״‪ ,‬שמשמעותה מתייחסת למלך‪ .‬אך הכתובת אינה‬
‫שלמה ולא ניתן להבין ממנה איזה סוג מלוכה הייתה‪.‬‬
‫‪ – Interrex‬״בין מלכים״; בתקופת הרפובליקה‪ ,‬אם קונסול מת מינו אדם מבין הסנטורים כל ‪5‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫ימים שנקרא ׳אינטרקס׳ ומחליף את הקונסול עד שנערכות בחירות ונבחר קונסול חדש‪ .‬השימוש‬
‫במושג זה )הכולל את המונח ׳מלכים׳( בתקופת הרפובליקה )בה אין מלכים(‪ ,‬מעלה את ההשערה כי‬
‫מדובר במסורת שנשתמרה מתקופת המלוכה‪ ,‬תחת שם סימבולי‪.‬‬
‫‪ – Rex Sacrorum‬משרה רומית שממלאה נבחר על ידי הכהן הגדול‪ .‬הוא היה אמון על ענייני הדת‬ ‫‪.iii‬‬
‫והטקסים‪ .‬בתקופת הרפובליקה משרה זו העידה על יוקרה מאשר על כוח פוליטי אמיתי‪ .‬ניתן‬
‫להחשיב את המשרה כשריד לתקופת המלוכה‪ ,‬שכן ‪ rex‬משמעותו ׳מלך׳ בלטינית‪.‬‬
‫אופן המלוכה בתקופת המלוכה לפי המקורות‪:‬‬
‫לפי ליוויוס – לאחר יסוד רומא‪ ,‬מלכו אחד אחרי השני שבעה מלכים‪ ,‬אך לא מדובר בשושלת‬ ‫‪.i‬‬
‫משפחתית‪ .‬כשלא היה מלך‪ ,‬הרומאים הציעו את המלוכה למישהו‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬לאחר שרומולוס‬
‫מת‪ ,‬הציעו את המלוכה לפומפיליוס‪ .‬ניתן לראות שכל מלך עשה משהו‪ .‬הדבר מעט חריג‪ ,‬מכיוון‬
‫שלאורך ההיסטוריה‪ ,‬מוכרים לא מעט מקרים בהם היו מלכים שלא עשו דבר‪ ,‬בעוד שכאן כל מלך‬
‫מתואר כמביא שינוי משמעותי‪.‬‬
‫סמכויות – המלוכה המתוארת היא מלוכה עם סמכויות רחבות מאד שבתוכה המלך הוא בעל‬ ‫‪.ii‬‬
‫הסמכות להחליט בכל נושא ללא צורך באישורים‪.‬‬
‫סנאט – לפי המקורות‪ ,‬את הסנאט הקים רומולוס והוא מורכב מאנשי אצולה; סנטורים בעלי‬ ‫‪.iii‬‬
‫ייחוס‪ .‬תפקידה היה להציע את השלטון למלך הבא בכמה מקרים; ולבסוף‪ ,‬הם אלו שהדיחו את‬
‫המלך האחרון והקימו את הרפובליקה‪.‬‬
 ‫שלבי יסוד העיר רומא על ידי רומולוס לפי המסורת‪:‬‬
‫הבאת אוכלוסייה – לאחר שרומולוס מייסד את העיר‪ ,‬הוא נמצא ללא אוכלוסייה‪ .‬הראשונים להגיע‬ ‫‪.i‬‬
‫הם קבוצות של מהגרים מכל מיני מקומות‪ ,‬בעיקר מהגרים לטינים מצפון לאיטליה‪ ,‬אך גם עבדים‬
‫שנמלטו מאדוניהם וקיבלו חסינות ומעמד‪.‬‬
‫חטיפת הסביניות – לאחר שרומולוס דאג לאוכלוסייה‪ ,‬הם גילו שאין להם נשים‪ .‬הרומאים‬ ‫‪.ii‬‬
‫החדשים ארגנו מופעים והזמינו אליהם גם את הסבינים )עם שכן(‪ .‬כשהגיעו‪ ,‬חטפו הרומאים את‬
‫הבנות והנשים של הסבינים‪.‬‬
‫בערי‪-‬מדינה באותה תקופה כמו רומא‪ ,‬ישנם אזרחים והם אנשים שיש להם מעמד מוכר‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא כולם‬
‫אזרחים‪ ,‬יש למשל עבדים ומהגרים‪ .‬ההנחה היא‪ ,‬שמרגע שגוף אזרחים נוצר‪ ,‬ההשתייכות אליו היא עניין‬
‫של מוצא – אזרח נחשב ככזה מכיוון שאביו אזרח‪ .‬אזרחים זו קטגוריה באוכלוסייה שמצד אחד יש לה‬
‫סטטוס מסוים‪ ,‬אך מצד שני היא לא אחידה מבחינה סוציואקונומית – לא כל האזרחים עשירים או אצילים‬
‫או עם ייחוס‪.‬‬
‫לפי המקורות‪ ,‬רומולוס מיין את אוכלוסיית האזרחים החדשים של רומא בחלוקה ל‪ 3-‬שבטים )׳טריבוס׳(;‬
‫כל שבט חולק ל‪ 10-‬קוריות )משמעותה‪ :‬קבוצת גברים(‪ .‬המטרה של חלוקה זו הינה צבאית‪ :‬החלוקה‬
‫מאפשרת למדינה לגייס צבא שמבוסס על גוף אזרחים‪ ,‬שכן זו לא מדינה עשירה מספיק בתקופה זו כדי‬
‫לגייס שכירי חרב או תצבא קבוע‪ .‬המוסכמה היא שחייל משרת על סמך רכושו‪ ,‬בהתאם ליכולתו הכלכלית‬
‫וללא תמורה )מדובר בחובה(‪ .‬כל קוריה צריכה להעמיד לראשות המלוכה בעת מלחמה ‪ 100‬חיילים רגליים‬
‫ו‪ 10-‬פרשים‪ .‬מכאן ניתן להבין שהצבא הרומי בתקופת המלוכה הורכב מ‪ 3000-‬חיילים רגליים ו‪300-‬‬
‫פרשים‪ .‬בראש כל קוריה עומד אדם עם התואר ׳קוריו׳ והוא אחראי על הגיוס‪ .‬כל קוריה מורכבת מגנס‪,‬‬
‫שהיא קבוצת אנשים שנחשבים צאצאי אב קדמון משותף )טיב מעמדו החברתי של אדם היה חלק בלתי‬
‫נפרד מה‪-‬׳גנס׳ שלו‪.‬‬
‫‪) Comitia Curiata‬קומיטייה קוריאטה( – אסיפת הקוריות; האסיפה הקדומה ביותר ברומא‪ ,‬שעל פי‬
‫המקורות‪ ,‬הייתה קיימת עוד מימי רומולוס‪ .‬באסיפה זו משתתפים כלל האזרחים‪ ,‬וההחלטות בה תקפות‬
‫על כל העם‪ .‬האסיפה ייצגה את שלושת השבטים המקוריים שחולקו על ידי רומולוס‪ ,‬ובתוכם קוריות‬
‫׳יחידות ההצבעה׳‪ .‬אסיפה זו תחילה בחרה את המגיסטרים הבכירים‪ ,‬אך לאחר מכן שימשה רק לאישור‬
‫והכתרת בעלי התפקידים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מלך חדש מקבל את האימפריום )השליטה( מאסיפת הקוריות‪ .‬ישנן ‪2‬‬
‫אפשרויות קצה לחלקה של האסיפה בנושא זה‪:‬‬
‫חותמת גומי – הליך פורמלי בלבד במהלכו מכנסים את האזרחים לפי קוריות ודורשים מהם לתת‬ ‫‪.i‬‬
‫למלך החדש את האימפריום‪.‬‬
‫אישור אמיתי – המלך החדש מובא לאסיפת הקוריות כדי שהעם יחליט אם הוא רוצה אותו או לא‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לא מופיעה עדות שהאסיפה אי פעם סירבה לאשר את המלך המוצע‪.‬‬
‫הסנאט – לפי ליוויוס‪ ,‬בתקופת המלוכה הקדומה ישנו סנאט‪ .‬הסנאט ברומא בזמנים היסטוריים‪ ,‬זו קבוצה‬
‫של סטטוס רשמי; מי ששייך לסנאט נחשב בעל סטטוס גבוה ממי שאינו‪ .‬מי שקובע שיוך של אדם לסנאט‬
‫הוא המלך‪ .‬קשה לדעת אם בתקופת המלוכה הסנאט שימש כמוסד או כגוף בלתי פורמלי; ובמידה שאכן‬
‫פורמלי‪ ,‬אם להחלטותיו היה תוקף פורמלי‪ .‬לפי המקורות‪ ,‬החלטת הסנאט בתקופת המלוכה מכונה ׳עצת‬
‫הסנאט׳‪ ,‬כך שהשימוש במונח זה יכול לרמוז שמדובר בגוף לא פורמלי שהחלטותיו אינן מחייבות‪ .‬לפי‬
‫המסורת‪ ,‬רומולוס ממנה את חברי הסנאט הראשונים והצאצאים שלהם נקראים פטריקים‪.‬‬
 ‫תקופת המלוכה המאוחרת‬
‫תקופת המלוכה המאוחרת נחשבת הרבה יותר היסטורית מתקופת המלוכה הקדומה‪ .‬בתקופה זו רואים כל‬
‫מיני רפורמות שתמשכנה להיות חלק מהמדינה הרומית גם בתקופת הרפובליקה‪ .‬לפי המחקר‪ ,‬מקובל שגם‬
‫אם המלכים הראשונים הם דמויות אגדתיות‪ ,‬הרי שהמלכים האחרונים הם כבר דמויות היסטוריות‪.‬‬
‫סרוויוס טוליוס – המלך ה‪ 6-‬של רומא‪ .‬מלך במאה ה‪ 6-‬לפנה״ס‪ ,‬ואליו מייחסים שורת צעדים מאד חשובים‪:‬‬
‫הגדלת שטח העיר ובניית חומות – שטח העיר נקבע באופן פורמלי כשמייסדים אותה‪ .‬לפי המסורת‪,‬‬ ‫‪.i‬‬
‫רומולוס עשה זאת בעת ייסודה באמצעות מחרשה‪ .‬סרוויוס מגדיל את השטח וגם בונה חומות‪ .‬אלה‬
‫הם דברים שלא עושים לעיתים קרובות‪ .‬בעולם העתיק מקובל לתחזק ולשפץ‪ ,‬הרחבת שטח והקמת‬
‫חומות הינה פעולה שנעשית אחת לכמה מאות שנים‪.‬‬
‫חלוקת גוף האזרחים ל‪ 4-‬שבטים – הוא ממיין את האזרחים מחדש לחלוקה של ארבעה שבטים על‬ ‫‪.ii‬‬
‫בסיס טריטוריאלי )כל שבט מקביל לשטח(‪ .‬אחת המטרות‪ ,‬ואולי העיקרית‪ ,‬היא הגדלת גוף‬
‫האזרחים באופן מלאכותי‪ ,‬מעבר להעברת האזרחות מאב לבן‪.‬‬
‫הגדלת הצבא – הוא הגדיל את הצבא שגוף האזרחים יכול להעמיד לרשותו מ‪ 3000-‬ל‪.6000-‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫הקמת אסיפת המאות )‪ – (Comitia Cantoria‬אסיפת הקנטוריות; התחילה עם ‪ 4‬השבטים‬ ‫‪.iv‬‬
‫המקוריים שחילק סרוויוס ובמהלך השנים התרחבה ל‪ 35-‬שבטים סה״כ‪ ,‬שחולקו באופן‬
‫טריטוריאלי‪ .‬במקור‪ ,‬קנטוריה היא יחידה צבאית המונה ‪ 100‬חיילים‪ .‬סרוויוס השתמש ברעיון זה‬
‫כדי להקים את אסיפת הקנטוריות שהבסיסה בגוף האזרחים‪ .‬זו חולקה ל‪ 6-‬מחלקות על בסיס‬
‫רכוש וכללה ‪ 193‬קנטוריות סה״כ )חשוב לציין שהקנטוריות של האסיפה כללו יותר ממאה איש כל‬
‫אחת(‪ .‬באסיפה זו בוחרים את בעלי התפקידים המרכזיים של הרפובליקה הרומית‪ ,‬כשבאסיפה זו‬
‫יתרון מובנה למי שיש יותר רכוש; אף על פי שלא ידוע לפי המקורות את מי בחרו באסיפה זו‬
‫בתקופת המלוכה‪.‬‬
‫מפקד האזרחים ורכושם )‪ – (Census‬ניסיון למנות את האזרחים ורכושם‪ .‬את המפקד הנהיג‬ ‫‪.v‬‬
‫לראשונה סרוויוס וזה נותר נוהג קבוע בתקופת הרפובליקה כל חמש שנים; ובתקופת האימפריה‬
‫הדבר נעשה נדיר הרבה יותר‪ .‬בתקופת הרפובליקה‪ ,‬המפקד נעשה לא כדי לדעת כמה אזרחים יש‪,‬‬
‫אלא מכיוון שעניין את השלטון לדעת כמה רכוש יש‪ ,‬על מנת להטיל מיסים‪ .‬בתקופת המלוכה לא‬
‫היה מטבע‪ ,‬לכן הנתונים מהמפקד של סרוויוס עמדו על גודל החלקה ברשותו של האזרח או התנובה‬
‫החקלאית של רכושו‪ .‬מתוך העובדה שהמשיכו לעשות זאת גם בתקופת הרפובליקה כל חמש שנים‪,‬‬
‫ניתן לעמוד שזהו היה דבר חשוב למדינה‪ :‬לדעת מיהם האזרחים‪ ,‬מהו רכושם; על סמך הרכוש‬
‫להטיל עליהם מטלות‪ ,‬קודם כל שירות צבאי והיטל כספי‪.‬‬
‫ישנן כמה השערות שהן די הגיוניות‪ ,‬אך עדיין השערות‪ ,‬הנוגעות לסיבותיו של סרוויוס לביצוע המפקד‪ .‬אחת‬
‫מהן היא שהוא רצה להגדיל את הצבא ושם לב שיש הרבה אנשים שהיו מוכנים לשרת‪ ,‬אבל הם לא‬
‫אזרחים‪ .‬לכן‪ ,‬יתכן שהפתרון שלו היה למיין מחדש את גוך האזרחים‪ ,‬לרשום את מי שלא היה עד כה‪,‬‬
‫ומכאן שמאגר כוח האדם הצבאי גדל‪ .‬לפי מפקד זה‪ ,‬גוף האזרחים עמד על ‪ 80‬אלף אזרחים‪ ,‬וזה גוף אזרחים‬
‫מאד גדול‪ .‬כלל הרפורמות של סרוויוס התבטאו באופי של משטר טימוקרטי – משטר שמבוסס על הערכת‬
‫רכוש; בשונה מהמשטר הקודם והאריסטוקרטי‪ ,‬בו מוענקות זכויות לאנשים על סמך ייחוסם השושלתי‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬סרוויוס מיין את האזרחים לפי רכושם ולא לפי ייחוסם‪ ,‬דבר שניתן לראות בו צעד נגד האצולה‪.‬‬
 ‫מעמדה של רומא באזור שבו היא נמצאת בתקופת המלוכה‪:‬‬
‫ישנן ‪ 2‬גישות מנוגדות לכך‪:‬‬
‫רומא בתחילת תקופתה וגם בסופה‪ ,‬היא עיר קטנה ולא חשובה; כשבתקופה מאוחרת רומא כבר‬ ‫‪.i‬‬
‫לא עצמאית אלא בשלטון אטרוסקי‪.‬‬
‫בשלהי תקופת המלוכה‪ ,‬רומא היא הכוח המרכזי במרכז איטליה ודווקא הפלת המלוכה‪ ,‬ביטולה‪,‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫הקמת רפובליקה והשלבים הראשונים במאבק בין הפטריקים לפלביים‪ ,‬מחלישים אותה כלפי חוץ‪.‬‬
‫הגישה השנייה הינה המקובלת היום‪ .‬המסקנה החשובה מהמחקר כיום‪ ,‬היא שרומא עצמאית לכל אורך‬
‫תקופת המלוכה ויש סימנים לכך שהחשיבות שלה הולכת וגדלה בהדרגה‪.‬‬
‫פרק שני‪ :‬הפלת המלוכה וראשית הרפובליקה‬
‫לפי המקורות‪ ,‬המלוכה הופלה באופן חד פעמי – אצילים החליטו להיפטר מהמלך האחרון )סופרבוס(‪ ,‬הוא‬
‫הודח‪ ,‬גורש ולא מונה מלך אחר במקומו‪ ,‬אלא מינו שני קונסולים‪ .‬המלך האחרון שהופל כונה ׳הגאה׳ או‬
‫׳היהיר׳‪ ,‬בשל יחסו לאצולה‪ .‬לפי ההיסטוריונים‪ ,‬ישנן כמה השערות לגבי סיבות הפלת המלוכה‪:‬‬
‫אם המלך התנהג בצורה קיצונית‪ ,‬זה יכול להביא למהפכה שהביאה להפלת המלוכה‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫יש כאלו הטוענים כי זו סיבה לא מספקת‪ ,‬וככל הנראה מדובר ״בקש ששבר את גב הגמל״‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫האצילים כבר היו נגד המלוכה קודם‪ ,‬ומעשה מסוים שבוצע הביא את האצולה לפעול אקטיבית‬
‫להדחת המלך‪.‬‬
‫הרפורמות של סרוויוס הביעו שינוי שלטוני המתבסס על רכוש ולא על ייחוס; כשבנוסף‪ ,‬עצם ביצוע‬ ‫‪.iii‬‬
‫הרפורמות מביע על שלטון חזק‪ .‬שני אלו )הרפורמות וחוזקה של המלוכה( העלו את רמת החרדה‪,‬‬
‫הדאגה והכעס של האצולה כלפי המלוכה‪ ,‬וזה הביא לביצוע ממשי להפלת המלוכה‪.‬‬
‫מאפייני הרפובליקה‬
‫לפי ליוויוס‪ ,‬במקום מינוי נוסף לאחר הפלתו של סופרבוס‪ ,‬המלך השביעי והאחרון של רומא‪ ,‬מינו שני‬
‫קונסולים למשך שנה‪ ,‬אבל הסמכויות של המלך והסמכויות של שני הקונסולים זהות; והן הרי לפי‬
‫המקורות‪ ,‬סמכויות בלתי מוגבלות‪ .‬לפיו‪ ,‬המהלך הזה הינו המקור לחירות‪ ,‬שהוא לפי הרומאים המאפיין‬
‫העיקרי של צורת המשטר אותה אנו מכנים ׳רפובליקה׳‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי ליוויוס‪ ,‬תחילת הרפובליקה היא המשך‬
‫של המלוכה בצורה אחרת‪ .‬ככל שמתקדמים בזמן‪ ,‬ניתן לראות שהקונסולים אינם היחידים בשלטון‬
‫הרפובליקה‪ .‬בהדרגה‪ ,‬סמכויות שהיו בידי הקונסולים עוברים לבעלי תפקידים אחרים‪ .‬ישנו קושי בהגדרת‬
‫רפובליקה בימינו‪ ,‬והדבר היחידי שבטוח הוא שברפובליקה אין מלך‪.‬‬
‫קסיוס דיו‪ ,‬מציג את משטר הרפובליקה כמשטר ׳דמוקרטיה׳‪ ,‬מכיוון שהפוליטיקה ברומא באותה תקופה‬
‫הייתה מאד פומבית‪ .‬דיוניסוס איש האלקרניסוס‪ ,‬מתייחס לקונסולט של הרפובליקה כאריסטוקרטיה‪.‬‬
‫מתוך כך‪ ,‬ניתן להבין שישנו קושי להגדיר נכונה את הרפובליקה הרומית כפועלת בשיטת משטר אחת; או‬
‫כפי שמתאר זאת אריסטו – ״צורת המשטר האידיאלית״‪ ,‬בה צורת השלטון בפועל עונה כל התנאים של‬
‫צורת השלטון בתיאוריה‪ .‬לכן‪ ,‬מציע פוליביוס‪ ,‬כי התפישה הנכונה ביותר למדינה‪ ,‬ואותה הוא גם רואה‬
‫ברפובליקה הרומית‪ ,‬היא שלא צריך לשגות באשליות על משטר אידיאלי‪ ,‬אלאל למזג שיטות שונות‪,‬‬
‫התוצאה תהיה משטר מעורב וממוזג ששומר על יציבות‪ .‬לשיטת משטר זו קורא פוליביוס ׳מיקטה‬
‫פוליטיאה׳‪ ,‬כלומר ערבוב משטרים‪ .‬פוליביוס מתאר את המשטר הרפובליקני ברומא כתהליך הדרגתי‪,‬‬
‫במהלכו קודם כל הדיחו את המלך ולאחר מכן‪ ,‬הדברים מתקדמים ככל שעובר הזמן וסמכויות מתפצלות‬
‫לאנשי חקיקת חוקים ועוד‪.‬‬
‫הרפובליקה הרומית כ‪-‬׳מיקטה פוליטיאה׳‪:‬‬
‫היסוד המלכותי – הקונסולים‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫היסוד האריסטוקרטי – הסנאט‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫היסוד הדמוקרטי – אסיפת העם‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫׳חירות׳ כמאפיין מרכזי במשטר הרפובליקני – חירות מבחינת הרומאים זה מאפינו העיקרי של המשטר‬
‫הרפובליקני‪ .‬לפי כתבים מהתקופה של משפטנים‪ ,‬חירות היא ״היכולת הטבעית שיש לכל אחד לעשות‬
‫מה שהוא רוצה‪ ,‬אלא אם הדבר נמנע ממנו בכוח או באמצעות חוק״‪ .‬כדי שערך החירות לפי הגדרה זו יהיה‬
‫תקף על אדם‪ ,‬עליו לעמוד בכמה תנאים‪:‬‬
‫שיהיה חופשי ולא עבד‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫שיהיה במדינה שבה השלטון איננו עריצות‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫שהמדינה תהיה עצמאית ולא נתונה לשליטה של מדינה אחרת‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫ברומא‪ ,‬לאדם חופשי יש זכויות‪ ,‬אבל לזכויות האלה אין הרבה ערך אם הוא לא חלק מגוף אזרחי מוכר –‬
‫אזרח רומי או לחילופין אזרח של מדינה אחרת‪ ,‬איתה לרומא יש ברית‪ .‬כלומר‪ ,‬לחירות לבדה אין הרבה‬
‫ערך בלי אזרחות‪ .‬ברומא יש שוויון בפני החוק בין אזרחים לבין עצמם‪ .‬לגבי פעילות בענייני ציבור אין שוויון‪,‬‬
‫מכיוון שהוא מבוסס תחילה על ייחוס ולאחר מכן על רכוש‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬החירות באה לידי ביטוי בעצם‬
‫השינוי ממלוכה לרפובליקה‪ ,‬בכך שנעשה צמצום של השלטון למשך שנה והעובדה שיש שני קונסולים‪.‬‬
‫לשניהם סמכות שווה ועל כן עליהם להסכים ביניהם‪ .‬הטריבונים יכולים להגן על האזרחים מול כוחות‬
‫האכיפה של השלטון )אם כי אינם חייבים(‪ ,‬ואין ענישה ללא משפט – אזרחים רומים שנענשו יכולים להגיש‬
‫פרובוקטיו‪ ,‬כלומר עתירה שמופנית לאסיפת העם‪.‬‬
‫התערבות המדינה בחיי הפרט‪:‬‬
‫ברומא אין חופש דת‪ ,‬הפולחן הרומי מחייב את כלל האזרחים הרומים‪ .‬מי שלא קיים את הפולחן‬ ‫‪.i‬‬
‫נרדף )גם עבדים(‪.‬‬
‫החל משנת ‪ 443‬לפנה״ס ישנה משרת הקנסור‪ ,‬שכחלק מתפקידם הוא פיקוח מידות המוסר של‬ ‫‪.ii‬‬
‫האזרחים‪ .‬כלומר‪ ,‬ניתן להגביל את האזרחים על סמך התנגדות בלתי מוסרית מבלי שזה יחשב‬
‫פגיעה בחירות‪.‬‬
‫הגבלות על לבוש נשים‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫בעלי התפקידים ברפובליקה הרומית – לאחר הפלת המלוכה‪ ,‬מחליפים את המלך שני קונסולים המשרתים‬
‫בתפקיד יחד למשך שנה בלבד‪ ,‬אך כל הסמכויות שהיו בידי המלך נמצאות בידיהם‪ .‬קונסולים שומרים על‬
‫מעמדם הבכיר לאורך מאות שנים‪ ,‬אך מצד שני‪ ,‬בהדרגה נוצרות משרות שלטון נוספות‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬יש‬
‫ברפובליקה הרומית כל שנה עשרות בעלי תפקידים שבשם כולל מכונים מאגיסטרטים – מילה שניתן לתרגם‬
‫״כבכיר״‪ .‬לגבי כל התפקידים‪ ,‬אלו הן ההגדרות הכוללות‪:‬‬
‫כל המשרות שנתיות‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫מותר להיבחר שוב לאותה משרה )תחילה לא ברציפות ולאחר מכן ניתן(‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫בכל משרה מכהנים יותר מאדם אחד והסמכויות נחשבות שוות‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫לבעלי התפקידים יש סמכויות שיפוט; הם יכולים לפרסם צו שהוא כמו חקיקה מסוימת‪.‬‬ ‫‪.iv‬‬
‫קריירה צבאית הינה תנאי הכרחי לתחילת קריירה ציבורית‪.‬‬ ‫‪.v‬‬
‫בעלי התפקיד לא מקבלים משכורות‪ .‬מדובר במשרות הנקראות הונור – השכר הינו הכבוד שניתן‬ ‫‪.vi‬‬
‫לממלא התפקיד בהתאם להצלחתו בו‪.‬‬
‫כל מינוי לכל תפקיד נעשה באמצעות בחירות ובאופן אינדיבידואלי‪ .‬כלומר‪ ,‬לא הקונסולים ממנים‬ ‫‪.vii‬‬
‫מאגיסטראטים‪.‬‬
‫אסור לשמש בשתי משרות במקביל‪ .‬מלבד שילוב עם כהונה דתית‪.‬‬ ‫‪.viii‬‬
‫יש לבעלי התפקידים סמכויות שמשתנות בהתאם למשרה‪ .‬הבכירים יכולים לכנס את הסנאט‪ ,‬שהוא גוף‬
‫שאינו מתכנס בעצמו‪ .‬כך גם חלק מבלעי התפקידים בהתאם לבכירותם‪ ,‬רשאים לכנס אסיפת עם ולרובם‬
‫ישנה סמכות צבאית‪ .‬ההגבלה של זמן השירות בתפקיד נובעת כדי למנוע התחזקות של פרטים על בני‬
‫מעמדם‪ ,‬שכן בשלב הראשוני השלטון מאד אריסטוקרטי‪ ,‬והמטרה של המתכונת היא לדאוג לכך שמספר‬
‫מסוים של אצילים ייטלו חלק בשלטון‪ ,‬כל אחד קצת‪ .‬בפועל ישנה מעין רוטציה במסגרת די קטנה‪ .‬הבחירות‬
‫נערכות ברומא וכל האזרחים רשאים להצביע‪ ,‬בתנאי שיגיעו לרומא‪.‬‬
‫הקונסולים – ברפובליקה קונסולים היו הבכירים ביותר‪ .‬בכל שנה נבחרו שניים למלא את התפקיד יחד‪,‬‬
‫כשלכל אחד יש סמכות שווה לאחר‪ .‬ישנו הבדל רק בין שני הדברים הבאים‪:‬‬
‫ישנה יוקרה גדולה יותר למי שניצח בבחירות בצורה החלקה והמהירה ביותר‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫כל יום אחד משני הקונסולים נחשב לבכיר מהשני‪ .‬זאת תחלופה מאד מהירה ולכן מדובר בעניין‬ ‫‪.ii‬‬
‫טקסי – זה שלא שהבכיר יכול לעשות מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫הקונסולים מפקדים על הצבא‪ ,‬על הגיוס וכדומה‪ .‬אם כן‪ ,‬לקונסולים ישנה סמכות אדירה ועל כך יש צורך‬
‫במנגנונים שמגבילים אותם‪:‬‬
‫מדובר בשני אנשים וכל החלטה דורשת את הסכמת שניהם‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫וטו – ״אני אוסר״; קונסול אחד יכול להטיל וטו כלפי החלטת קונסול אחר‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫פרובוקטיו – זכותו של כל אזרח שנענש על ידי הקונסולים לערער בפני אסיפת העם‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫קנסור – משרה פוליטית ברפובליקה הרומית‪ ,‬שנוצרה בשנת ‪ 443‬לפנה״ס‪ ,‬לאחר שהקונסולים לא יכלו‬
‫לעמוד בנטל העבודה שהוטלה עליהם‪ .‬תפקיד הקנסור לב צע את מפקד האוכלוסין )קנסוס( בין אזרחי רומא‬
‫ולחלק את האזרחים למעמדות בהתאם לרכושם‪ .‬בהמשך‪ ,‬נוספה לקנסורים הסמכות להרכבת רשימת‬
‫הסנאט )‪ .(Censovia Potestas‬מדי חמש שנים‪ ,‬נבחרו באסיפת הקנטוריות )המאות( שני קנסורים‪ ,‬למשך‬
‫שנה וחצי‪ .‬תחילה המשרה הייתה פתוחה רק לפטריקים‪ ,‬עד שבשנת ‪ 351‬לפנה״ס‪ ,‬הותר גם לפלביים להיבחר‬
‫לתפקיד‪.‬‬
‫דיקטטור – משרה שנוצרה כ‪ 10-‬שנים לאחר ייסוד הרפובליקה‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬הסכנה הצבאית מפני הברית‬
‫הלטינית היא הסיבה ליצירת משרה זו‪ .‬דיקטטור מונה לרוב בעת מלחמות‪ ,‬למשך חצי שנה‪ ,‬וסמכותו היא‬
‫הגבוהה והבלעדית ביותר כל עוד הוא משמש במשרה זו‪ .‬כמו כן‪ ,‬ההסכמה היא שלא ניתן לבוא בהאשמות‬
‫כלפי כל פעולה בה נקט בהיותו דיקטטור לאחר שסיים את תפקידו‪.‬‬
‫מאגיסטר אקוויטום – סגנו של הדיקטטור שמונה לשעת חירום‪ ,‬וביצע בעיקר את מה שהדיקטטור הטיל‬
‫עליו‪ .‬כאשר הדיקטטור סיים את תפקידו‪ ,‬כך גם המאגיסטר אקוויטום‪.‬‬
‫קוויסטור – משרה שלטונית פוליטית בתקופת הרפובליקה הרומית‪ ,‬בעלת סמכויות שלטוניות בתחומי‬
‫האוצר‪ ,‬המשפט והצבא‪ .‬תחילה נבחרו שני קוויסטורים כל שנה‪ ,‬ובהמשך מספרם גדל עד לכדי ‪ 20‬בסוף‬
‫תקופת הרפובליקה‪.‬‬
‫טריבון )‪ – (Tribunus Plebis‬הטריבונים של הפלביים‪ .‬משרה שנוצרה בעקבות פרישת הפלביים אל גבעת‬
‫הקפיטול‪ .‬משרה זו העניקה לפלביים לראשונה מעמד נחשב ברומא‪ .‬המשרה נועדה להגן על האזרחים‬
‫הפלביים מפני השלטון‪.‬‬
‫אידיל )‪ – (Aediles‬במקור שימשו האידילים כאחראים או ככוהנים של מקדש קרס‪ ,‬אלת התבואה הרומית‪.‬‬
‫תחילה שימשו כעוזרי הטריבונים והוציאו לפועל את פקודותיהם‪ .‬אולם במהרה הורחבו סמכויותיהם‬
‫במידה ניכרת – הם דאגו לניקיון‪ ,‬השגחה על הסדר והחוק‪ ,‬אחזקתם של המוסדות הציבוריים והרחובות‪,‬‬
‫דאגה לאספקת המים והתבואה‪ ,‬ועריכת חגיגות דתיות ומשחקים‪ .‬רק פלביים נבחרו כאידילים‪ .‬בשנת ‪367‬‬
‫לפנה״ס נוצרה משרת האידיל הקורולי‪ ,‬שבה כיהנו רק פטריקים‪ ,‬וכל שנה נבחרו אידלים שונים )שנה‬
‫פלביים‪ ,‬שנה קורוליים(‪.‬‬
‫הקונסולט ימשיך להתקיים עד המאה ה‪ 6-‬לספירה‪ ,‬אבל החל מאוגוסטוס‪ ,‬הקונסולט היא משרה שיש בה‬
‫כבוד אבל לא סמכות‪ .‬בשלב מוקדם נוצרת נורמה האומרת שמתחילים ממשרה זוטרה עד שמגיעים למשרה‬
‫הבכירה ביותר‪ ,‬או שנכשלים וזה סוף הקריירה הפוליטית‪ .‬לקריירה הזאת קוראים קורסוס הונרום –‬
‫מסלול הריצה של משרות הכבוד‪ .‬ממלאי המשרות בראשית הדרך של הרפובליקה היו ממעמד האצולה‪ ,‬שכן‬
‫הוא זה שהפיל את שלטון המלוכה‪ .‬המועמדים הם חלק מקבוצה די מצומצמת מבחינת מעמדה החברתי‬
‫והכלכלי‪ .‬כ‪ 15-‬שנים לאחר שהוקמה הרפובליקה‪ ,‬פרץ מאבק בין שתי קבוצות המעמדיות של האזרחים –‬
‫הפטריקים והפלביים‪.‬‬
‫פרק שלישי‪ :‬ראשית המאבק בין הפטריקים לפלביים והקמת הטריבונט של הפלבס‬
‫הפטריקים – מעמד האצולה; לפי המקורות‪ ,‬המסורת מספרת שהם נקראים כך מכיוון שהם צאצאים של‬
‫הסנטורים הראשונים שמינה רומולוס‪ .‬הסנטורים כונו אז ׳האבות׳ והפירוש המילולי של פטריקים הוא‬
‫׳אב׳‪.‬‬
‫הפלביים – מציין את יתר האזרחים שאינם פטריקים‪ .‬בדרך כלל לפלביים‪ ,‬בשונה מהפטריקים‪ ,‬אין ייחוס‬
‫משפחתי שמגיע לאלים‪ .‬לפי מסורות מסוימות או גישות מחקר שונות‪ ,‬הפלביים הם מהגרים שהצטרפו‬
‫בשלב מאוחר יותר לעיר המדינה רומא בתקופת המלוכה והתאזרחו‪.‬‬
‫שניהם אזרחים‪ ,‬כלומר יש ביניהם צד שווה‪ .‬אי אפשר לדעת אם החלוקה לפטריקים ולפלביים קדמה להפלת‬
‫המלוכה‪ ,‬למרות שהמסורת אומרת שכן‪ .‬הכוונה היא‪ ,‬שלא ניתן לדעת בוודאות האם החלוקה ביניהם‬
‫בראשית הרפובליקה נבעה מייחוס משפחתי‪ ,‬או מעמד כלילי גבוה שהקנה לפטריקים גישה למשרות‬
‫ציבוריות‪ .‬החלוקה למעמדות הייתה רשמית לפי המדינה‪ .‬המדינה קובעת מי חלק מהמעמד הסנטוריאלי‬
‫)פטריקים(‪ .‬לפי החוק‪ ,‬אותם חוקים שתקפים לפטריקים‪ ,‬תקפים גם כן לפלביים‪ .‬לפי המקורות‪ ,‬בתחילת‬
‫הרפובליקה לפטריקים של מונופול על השלטון; הייתה מוסכמה או אפילו חוק‪ ,‬שמי שמשמש במשרות‬
‫ציבוריות חייב להיות פטריקי‪ .‬ב‪ 15-‬שנים לאחר הקמת הרפובליקה‪ ,‬פורץ מאבק בין שתי הקבוצות‪ .‬מה‬
‫שמייחד את המאבק הזה‪ ,‬הוא שמדובר במאבק ארוך מאד והוא בלתי אלים במסגרת משטר שיש בו כל מיני‬
‫שינויים‪ ,‬אבל למרות המאבק הוא שומר על יציבות‪.‬‬
‫תקציר המאבק – הפלביים נלחמים על שיפור תנאי חייהם‪ ,‬מעמד משפטי – מעין מאבק חברתי‪ .‬החל‬
‫ממחצית המאה ה‪ 5-‬לפנה״ס‪ ,‬רואים לראשונה פלביים שדורשים שוויון זכויות או הזדמנויות בתחום‬
‫הפוליטי‪ .‬המאבק הסתיים בכך שמונופול השלטון‪ ,‬שהיה לפחות בפועל בידי הפטריקים נשבר‪ ,‬ובהמשך‬
‫הופכים להיות הפלביים חלק משמעותי בסנאט ולבסוף גם הרוב‪ .‬השלב הראשון היה בשנת ‪ 494‬לפנה״ס‬
‫שבעקבותיו הוקמה משרת הטריבונט של הפלבס‪ .‬השלב האחרון היה בשנת ‪ 287‬לפנה״ס‪ ,‬שם הדיקטטור‬
‫הורטנסיוס חוקק חוק שקבע כי החלטות של אסיפת הפלבס שוות ערך לחוק‪.‬‬
‫הקמת הטריבונט של הפלבס – לפי המקורות‪ ,‬נוצר מצב ברומא ששיאו בתחילת המאה ה‪ 5-‬לפנה״ס‪ ,‬בתוכו‬
‫רבים מהעם שקעו בחובות לבעלי ממון‪ ,‬ונוצרה התופעה שנקראית ׳נקסום׳ )‪ – (Nexum‬מי שהשתעבד‬
‫בעקבות חוב נקרא ׳נקסוס׳ )‪ ,(Nexus‬ככל הנראה אותו אדם לא הפך לעבד מן המניין‪ ,‬אלא חלה עליו חובה‬
‫מסוימת כלפי הנושה‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא כבול למלווה עד שיוכל להחזיר את החוב‪ .‬הבעיה העיקרית מכך‪ ,‬שהגיוס‬
‫לצבא מבוסס על אזרחים שיש להם רכוש; ובעקבות השעבוד של הנקסוס‪ ,‬רבים לא יכלו להתגייס לצבא‪.‬‬
‫מצב זה שם את השלטון ברומא במצוקה מכיוון שרומא עמדה לפני מלחמה‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬הקונסול חוקק‬
‫חוק שקובע שבזמן מלחמה‪ ,‬גם בעל חובות צריך להתגייס‪ .‬הפלביים הבינו את המשמעות המדינית שיש להם‬
‫ככוח בצבא ומאיימים שאם תנאיהם לא ישתפרו‪ ,‬לא יתגייסו בפעם הבאה‪ .‬וכך‪ ,‬בשנת ‪ 494‬לפנה״ס‪ ,‬זה אכן‬
‫קורה‪ .‬מספר גדול של פלביים עוזב את העיר בעת הגיוס )סקסיו – פרישה( – זהו למעשה ״נשק יום הדין״‬
‫שלהם‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬מגיעים לפשרה הכוללת את הקמת הטריבונט של הפלבס; לפטריקים אסור לשמש‬
‫במשרה זו‪ ,‬אלא רק לפלביים ומטרתם להגיש סיוע לפלביים מול הקונסולים )אם כי הם אינם מחויבים‬
‫לכך(‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬הטריבונים מוגדרים כמקודשים‪ .‬כלומר‪ ,‬אסור לפגוע בהם; ואם מישהו פוגע בהם‪ ,‬מותר‬
‫להרגו והדבר לא יחשב כרצח‪ .‬משרה זו נהפכת לחלק אינטגרלי בתקופת הרפובליקה ואף ממשיכה להתקיים‬
‫ללא שינויים גם לאחר נפילתה‪ .‬הטריבונים למעשה שליטי העם – במובן של העם הפלביי‪ .‬במחצית המאה‬
‫ה‪ 2-‬לפנה״ס‪ ,‬מספרם של הטריבונים יעמוד על עשרה בכל שנה‪ .‬באופן עקרוני‪ ,‬בכוחו של טריבון לשתק‬
‫פעילות מדינית; כשיש יותר מטריבון אחד‪ ,‬די בכך שאחד יטיל וטו כדי שפעולה רשמית של רשויות המדינה‬
‫תיבלם‪ .‬אך גם במקרה זה‪ ,‬בדומה לפרישה מהגיוס‪ ,‬מדובר ״בנשק יום הדין״‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬הבחירות‬
‫לטריבונים עד שנת ‪ 471‬לפנה״ס היו באסיפת המאות שנשלטה בידי בעלי תפקידים פטריקים‪ .‬רק משנת ‪471‬‬
‫לפנה״ס‪ ,‬הטריבונים נבחרו באסיפה המורכבת רק מאזרחים פלביים והיא כונסה על ידי טריבונים‪ ,‬והיו‬
‫מצביעים בה רק פלביים‪.‬‬
‫שלטונה של ועדת העשרה )‪ (Decem Viri‬וחוקי שניים‪-‬עשר הלוחות – חוקי שניים‪-‬עשר הלוחות נחשבים‬
‫לראשית החוק הרומי‪ .‬מי שאחראי על החוק בראשית הרפובליקה הם הקונסולים‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנה מוסכמה‬
‫בקרב המעמד השליט )הפטריקים( שהקונסולים יודעים את החוק ואין צור לכתוב אותו‪ .‬בשלב מסוים‪,‬‬
‫הפלביים רוצים חוקים כתובים‪ ,‬והפטריקים לא ממהרים להסכים‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬בשנת ‪ 454‬לפנה״ס נשלחו‬
‫שלושה אנשים לאתונה כדי ללמוד את חוקי סולון‪ .‬לאחר שהם חוזרים מקימים את ועדת העשרה – ממנים‬
‫עשרה אנשים סנטורים )פטריקים( למשך שנה‪ ,‬ובזמן זה אין קונסולים‪ .‬כלומר‪ ,‬הם לא אמורים רק לחוקק‪,‬‬
‫אלא גם לנהל את המדינה ואין ערעור על החלטותיהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬במהלך השנה הזאת אין טריבונים‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫נכתבים חוקי שניים‪-‬עשר הלוחות‪ ,‬הועדה מתפרקת ונבחרים שני קונסולים חדשים‪ .‬בעקבות הקמת הועדה‪,‬‬
‫הפלביים איבדו את משרת הטריבון שלהם‪ .‬אחד מאותם הקונסולים החדשים‪ ,‬ואלריוס‪ ,‬מצליח להחזיר את‬
‫המשרה בשנת ‪ 449‬לפנה״ס והוא לא יבוטל עוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬אחד החוקים שחוקקו בלוחות היה איסור נישואים‬
‫בין פטריקים לפלביים‪ .‬הסבר מקובל לקיומו של חוק זה הוא שאנשים עם יותר ייחוס )פטריקים( מוכנים‬
‫להשיא את צאצאיהם לאנשים עם פחות ייחוס )פלביים(‪ ,‬אם התמורה היא רכוש‪ .‬מתוך כך שהסטטוס‬
‫הפטריקי עובר בירושה‪ ,‬רצו יתכן הפטריקים למנוע אפשרות להתבוללות שכזו ובכך לאבד את אנשיהם‬
‫ויוקרתם‪ .‬האיסור הזה‪ ,‬שככל הנראה בא לבלום מגמה שהלכה והתפשטה‪ ,‬היה בתוקף רק שנים ספורות‬
‫ובוטל בשנת ‪ 445‬לפנה״ס‪ .‬הטריבון קאנוליוס מציע לבטל את איסור הנישואים והקונסולים מביעים דאגה‪,‬‬
‫שמא לא יבלמו את הטריבונים עכשיו‪ ,‬בעתיד הם ייאלצו להתפשר יותר ובכך תפגע הירושה המעמדית‬
‫שלהם‪ .‬בנאומו של הטריבון קאנוליוס‪ ,‬הוא טוען שהפטריקים דורשים בלעדיות על שלטון שלא הייתה‬
‫בתקופת המלוכה‪ .‬הפטריקים מקבלים את ההצעה והאיסור על הנישואים מבוטל‪ .‬ההפרדה בין הקבוצות‬
‫לט בוטלה במהלך הרפובליקה‪.‬‬
‫טריבונים צבאיים בעלי סמכות קונסולארית‬
‫טריבון צבאי )‪ – (Trbuni Militus Consulari Potesate‬משרה שנוצרה במהלך המאבק בין הפטריקים‬
‫לפלביים‪ ,‬נועדה לשני המעמדות )פטריקים ופלביים( והחליפה את משרת הקונסולים באותן השנים‪ .‬לפני‬
‫קיום בחירות לטריבונים אלו‪ ,‬הסנאט היה קובע כל שנה ושנה כמה יכהנו‪ .‬היו ‪ 2‬אפשרויות‪:‬‬

‫שני קונסולים פטריקים‪.‬‬ ‫•‬

‫כמה טריבונים צבאיים בעלי סמכות קונסולארית‪ ,‬יותר משניים והמשרה פתוחה לפטריקים‬ ‫•‬
‫ולפלביים‪.‬‬
‫במשרת הטריבון הצבאי‪ ,‬מי שכיהן בה צריך להיבחר באסיפת המאות )אסיפת הקנטוריות( כמו כל קונסול‪.‬‬
‫הפלביים שהתמודדו לתפקיד‪ ,‬היו בעיקר טריבונים בעברם‪ .‬בבחירות הראשוניות שנעשו כל הטריבונים‬
‫הצבאיים שנבחרו היו פטריקים‪ .‬השערה סבירה לכך טוענת‪ ,‬שהפלביים לא רצו לבחור בפלביים מכיוון‬
‫שחששו שמעמד זה יהפוך אותם לאצילים ובכך יפסיקו לדאוג לפלביים‪.‬‬
‫הקמת הקנסורה – לפי ליוויוס‪ ,‬זו משרה אליה נבחרים שני אנשים כל חמש שנים‪ .‬המטרה המיידית להקמת‬
‫הקנסורה היא הצורך לערוך מפקד‪ .‬בראשית הרפובליקה אמורים לעשות את המפקד הקונסולים‪ ,‬אבל החל‬
‫משנת ‪ 443‬לפנה״ס‪ ,‬התפקיד נתון בידי הקנסורים‪ .‬מפקד נערך כל חמש שנים; ברומא גוף האזרחים גדל‬
‫באופן מלאכותי ולא רק בגלל גידול טבעי‪ .‬בהדרגה נוספו למשרה עוד ועוד תפקידים שבבסיסם קשורים‬
‫למפקד‪ .‬הנורמה‪ ,‬שהפכה לחוק‪ ,‬היא שרק קונסולים יכולים להפוך לקנסורים‪ ,‬הביאה למצב שהקנסורים‬
‫תמיד ממעמד הפטריקים‪.‬‬
‫החוקים של הטריבונים ליקיניוס וסקסטיוס – במשך ‪ 10‬שנים שני טריבונים‪ ,‬ליקיניוס וסקסטיוס‪ ,‬פועלים‬
‫לקידום שלוש הצעות חוק‪ ,‬כשבשנת ‪ 367‬לפנה״ס התקבלו‪ .‬על מנת להבין את הצעות החוק‪ ,‬יש להבין קודם‬
‫כל את המצב הקיים ברומא באותה העת‪ .‬קודם כל‪ ,‬ישנה בעיה גדולה של חובות ובהיקף אדיר; כשרוב בעיית‬
‫החובות נוגעת לפלביים‪ ,‬אם כי לא רק‪ .‬הטריבונים הפלביים אינם מצליחים להתמודד עם בעיה זו ממעמדם‪,‬‬
‫ומעוניינים לקחת חלק בשלטון עצמו; ולא רק להיות בעמדת כוח של טריבון – כלומר להיות במעמד‬
‫קונסולים‪ .‬את שלושת הצעות החוק‪ ,‬הטריבונים מציגים בפני אסיפת הפלביים‪:‬‬
‫חובות – כל הסכום ששולם עד כה כריבית לחובות יקוזז מהחוב עצמו‪ ,‬והיתרה תשולם בתשלומים‬ ‫‪.i‬‬
‫במשך שלו שנים‪.‬‬
‫היקף חזקה בקרקעות – איש לא יוכל להחזיק בבעלותו קרקע ציבורית‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנם שני סוגי‬ ‫‪.ii‬‬
‫קרקעות‪ :‬פרטית‪ ,‬אותה אדם קנה או הרוויח בדרך כזו או אחרת ונמצאת כעת בבעלותו‪ .‬קרקע זו‬
‫במונחים רומים הינה דבר קדוש ואין לגעת בו‪ .‬הסוג השני הינו קרקע ציבורית‪ ,‬ההופכת לכזו בדרך‬
‫כלל כשרומא כובשת שטחים חדשים שעד כה היו שייכים לאויבים‪ .‬לפי הצעת החוק‪ ,‬קרקע ציבורית‬
‫תיחכר לאנשים חסרי או בלי אמצעים‪ ,‬ממנו יוכלו להתקיים ובכך גם יתחזק הצבא‪ .‬הקרקע‬
‫מוחכרת בהיקף גדול‪ ,‬למי שמוכן לעבד אותה בהיקף גדול ולהעביר למדינה שנה בשנה דמי חכירה‪.‬‬
‫משרת הקונסול – מעתה‪ ,‬משרת הקונסול אחת תאויש בפלביי‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫הצעות החוק מוצגות בפני אסיפת הפלביים‪ .‬שתי ההצעות הראשונות בנוגע לריבית ולקרקעות עוברות‪ ,‬אך‬
‫זו העוסקת בהכנסת הפלביים לקונסולאט נדחית‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬כי הפלביים חששו שתפקיד יוקרתי מעין זה‬
‫לפלביי‪ ,‬ימנע התעסקות סוציאלית מצדו עבור הפלביים‪ ,‬שכן קיום תפקיד הקונסול בידי פלביי מבטל את‬
‫משרת הטריבון שתפקידו לשמור על הפלביים‪ .‬בתגובה‪ ,‬הטריבונים איימו להתפטר ולא לנסות להיבחר‬
‫למשרת הטריבונים בשנים הבאות אם האסיפה לא תקבל את שלושת החוקים כמקשה אחת‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫ההצעות מתקבלות ופלביים נבחרים למשרת הקונסול‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬הדברים שהיו שמורים לפטריקים ועתה גם פלביים יכולים להגיע אליהם‪:‬‬
‫סמכות פיקודית‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫כבוד‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫תהילה במלחמות – האימפריום מאפשר פיקוד על הצבא‪ ,‬וניצחון במלחמות מביא לתהילה‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫ייחוס – בשונה מהפטריקים שהייחוס שלהם נובע ממקורו מסורתיים המשייכים אותם לאלים או‬ ‫‪.iv‬‬
‫לגיבורים המיתולוגיים‪ ,‬הייחוס בנוגע לפלביים מתכוון לכך שכעת פלביי שנבחר לקונסול נותן ייחוס‬
‫לצאצאיו בעתיד‪.‬‬
‫מעמד אצילי – למרות שישנה גישה הטוענת שכדי להיות אציל חייבים להיות פטריקי‪ ,‬ישנן גישות‬ ‫‪.v‬‬
‫הטוענות כי מעמד אצילי מיוחס למי שנמצא בצמרת‪ ,‬או שלפחות כך המצב היה בתקופת‬
‫הרפובליקה בשלב מסוים‪ .‬אם כן‪ ,‬פלביי הנמצא במשרת קונסול שם עצמו במעמד אצילי‪ ,‬אך אינו‬
‫נחשב לאציל – צאצאיו יחשבו לאצילים‪ .‬אותו אדם נקרא אדם חדש )‪ – (Novus Homo‬האדם‬
‫הראשון מהשושלת המשפחתית שלו שמגיע למעמד אצילי ומזכה את צאצאיו הבאים בתואר‬
‫האצולה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 367‬לפנה״ס‪ ,‬יש קונסול פלביי‪ .‬לצד זאת‪ ,‬ישנה הקמה של משרה חדשה המיועדת תחילה רק‬
‫לפטריקים‪ ,‬פראיטורה – נושא תפקיד זה נקרא פראיטור‪ .‬הפראיטורה לוקחת מהקונסולים תפקיד והוא‬
‫המשפט‪ .‬הפראיטור אינו באמת שופט‪ ,‬אלא אחראי על מערכת המשפט‪ ,‬מעין שר המשפטים‪ .‬ממלא המשרה‬
‫יכול לפרסם צו במהלך כהונתו‪ ,‬אבל בעקרון הוא תקף רק עד סוך הקדנציה שלו‪ .‬בפועל‪ ,‬נוצר מצב‪ ,‬שחוקים‬
‫נשארו גם לאחר סיום הכהונה‪ ,‬מכיוון שמחליפיהם אישרו אותו מחדש; ולעיתים אף פיתח את החוק‪ .‬חוק‬
‫מסוג זה מכונה אדיקטום פרפטום – צו בעל תוקף תמידי‪ .‬גם לפריאטור יש אימפריום‪ .‬כלומר‪ ,‬סמכות פיקוד‬
‫שכוללת גם סמכות שיפוט צבאית וגם כוללת את כל מה שצריך לעשות לקראת מלחמה‪ .‬זו הייתה סמכות‬
‫המלכים‪ ,‬ואחר כך גם של הקונסולים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ביכולתו לכנס את הסנאט‪.‬‬
‫עם כניסתם של הפלביים לקונסולאט‪ ,‬ישנה השפעה הדרגתית על מבנה האצולה הרומי‪ .‬עם הזמן‪ ,‬משרות‬
‫נוספות כמו הפריאטור והקנסור נפתחות בהדרגה בפני הפלביים ובכך גם בהדרגה יהיו בסנאט יותר פלביים‬
‫ופחות פטריקים‪ .‬עם זאת‪ ,‬חלקם של הפטריקים בסנאט נותר גדול יותר ביחס לחלקם בגוף האזרחים‪.‬‬
‫הדיקטטורה הפופולרית של קווינטוס פובליליוס פילו – בשנת ‪ 339‬לפנה״ס קונסול פטריקי בשם טיבריוס‬
‫איימיליוס מסתכסך עם הסנאט ומנסה להסיט את העם נגדו‪ ,‬לאחר שהסנאט הציב עבורו תנאים כדי לממן‬
‫לכבודו תהלוכת ניצחון‪ .‬בתגובה‪ ,‬הסנאט מנצל את עת החירום במלחמה נגד הברית הלטינית וממנה דיטטור‬
‫שיחליף את הקונסולים‪ .‬הדיקטטור שנבחר למלא את התפקיד הוא פובליוס פילו‪ ,‬שנחשב לאהוד על העם‪,‬‬
‫בעיקר משום שהביא לחקיקה של שלושה חוקים המיטיבים עם הפלבס ומנוגדים לאצולה‪:‬‬
‫החלטות הפלביים יחייבו את כל האזרחים‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫הסנטורים יאשרו את הצעות החוק המובאות בפני אסיפת המאות לפני תחילת ההצבעה‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫אחד משני הקנסורים יבחר מקרב הפלבס‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫בשנת ‪ 287‬לפנה״ס‪ ,‬בפעם האחרונה ולתמיד‪ ,‬הדיקטטור הורטנסיוס‪ ,‬מחוקק חוק שקובע כי החוקים‬
‫שמעבירה אסיפת הפלביים חלים על כלל גוף האזרחים‪ .‬מכיוון שאת אסיפת הפלביים קל יותר לכנס מאשר‬
‫את אסיפת המאות‪ ,‬נוצר מצב שנושאים הרי גורל כגון חוץ וביטחון נשארו בתחום האחריות של אסיפת‬
‫המאות‪ ,‬בעוד ששאר הנושאים והחוקים היו בתחום אסיפת הפלביים‪.‬‬
‫תוצאות המאבק בין הפטריקים לפלביים‪:‬‬
‫פטריקים המשיכו להיות בעלי זכויות יתר מסוימות‪ ,‬נותרו כמה משרות שתמיד תהיינה מיועדות‬ ‫‪.i‬‬
‫לפטריקים בלבד – ראש הדת‪ ,‬רקס סקרורום‪ ,‬אינטר רקס וככל הנראה משרת ראש הסנאט‪.‬‬
‫גם במאה ה‪ 2-‬לפנה״ס ואפילו במאה ה‪ 1-‬לפנה״ס‪ ,‬חלקם של הפטריקים במילוי תפקידים וחברות‬ ‫‪.ii‬‬
‫בסנאט גבוה בהרבה מחלקם הכולל בגוף האזרחים‪.‬‬
‫ככל שעובר הזמן‪ ,‬יש יותר ויותר פלביים בסנאט וכך גם משפחות פלביות שיכולות להגיד על עצמן‬ ‫‪.iii‬‬
‫כי הן בנות אצולה‪.‬‬
‫מספר הפטריקים באוכלוסייה יורד‪ ,‬מכיוון שזהו תואר העובר מאב לבן ונישואים מעורבים נעשו‬ ‫‪.iv‬‬
‫פופולרים המעיטו את חלקם באוכלוסייה‪.‬‬
‫כשאוגוסטוס מקים את משטרו החדש של האימפריה‪ ,‬הוא מעוניין לחזור למסורת ולכן הוא‬ ‫‪.v‬‬
‫״מייצר״ פטריקים מחדש באמצעות הפיכת פלביים לפטריקים‪ .‬הבדלה זו נשארת בסנאט עד המאה‬
‫ה‪ 3-‬לספירה‪.‬‬
‫במאה ה‪ 4-‬לספירה כבר אין הבדלה בין פטריקים לפלביים‪ ,‬אבל נוצר תואר המתקבל מהקיסר –‬ ‫‪.vi‬‬
‫פטריקוס – אך זהו תואר אינדיבידואלי שאינו עובר לדור הבא‪.‬‬
 ‫פרק רביעי‪ :‬רומא והלטינים‬
‫הלטינים הם עם שחי בשטח הנקרא לטיום‪ ,‬והוא גובל גיאוגרפית עם איטליה‪ .‬העם הלטיני מעולם לא היה‬
‫מאוחד תחת עיר‪-‬מדינה אחת כמו רומא‪ ,‬אלא היו ערי המדינה הלטיניות מאוגדות תחת ברית לטינית‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם יש עיר דומיננטית אחת ויחידה זו רומא‪ ,‬שהיא אינה חלק מהברית הלטינית )אף על פי‬
‫שהרומאים הינם לטינים על פי מוצאם(; והברית הלטינית עבור רומא‪ ,‬היא או יריב או שותף‪.‬‬
‫בשנת ‪ 499‬לפנה״ס‪ ,‬פרצה מלחמה בין הרומאים ללטינים‪ ,‬בעקבות הצטרפות של עיר לטינית לצד הרומאי‪.‬‬
‫ב‪ 496-‬לפנה״ס‪ ,‬נערך קרב ליד אגם רגליוס שם רומא מנצחת‪ .‬בשנת ‪ 494‬לפנה״ס‪ ,‬נחתם הסכם בין רומא‬
‫לברית הלטינית‪ .‬לפי דיוניסוס ההסכם כולל‪:‬‬
‫הסכם דו צדדי בין רומא לברית הלטינית‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫ההסכם לנצח‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫הם לא ילחמו אחד בשני‪ ,‬ולא יעבירו מלחמות ממקום אחר‪ .‬וכן‪ ,‬גם לא יעניקו דרכים בטוחות למי‬ ‫‪.iii‬‬
‫שמעוניין להעביר‪.‬‬
‫כל צד יעזור בכל כוחו לאלה שבמצב מלחמה‪.‬‬ ‫‪.iv‬‬
‫שני הצדדים יזכו בחלק שווה בשלל ובבזיזה במלחמות משותפות‪.‬‬ ‫‪.v‬‬
‫ניתן לראות שלפי ההסכם‪ ,‬מדובר בהסכם נדיר המכונה פויידוס סוקייאטוס‪ ,‬שבמסגרתו הצדדים הופכים‬
‫לבעלי ברית קבועים‪ ,‬לא לצורך קרב או מלחמה‪ .‬הסכם זה‪ ,‬הוא הסכם שהרומאים מסכימים רק כשיש אויב‬
‫משמעותי שקשה לנצח אותו ונמצא בקרבת מקום‪ .‬כלומר‪ ,‬ניתן ללמוד מכך שהברית הלטינית עבור רומא‬
‫היוותה איום משמעותי‪ .‬ההסכם הזה הוא לא רק בין המדינות‪ ,‬אלא גם כולל יחסים בין פרטים באותם‬
‫העמים‪ .‬ההסכם כולל את שלושת הדברים הבאים )קניין‪ ,‬נישואים והגירה(‪:‬‬
‫קומרקיום – זכויות קניין‪ ,‬כולל הזכות למכור ולקנות‪ .‬כלומר‪ ,‬לטינים ורמים יכולים ליהנות‬ ‫‪.i‬‬
‫מזכויות קניין בשטחי העם השני‪ ,‬כמו גם רכישת קרקעות‪.‬‬
‫קונוביום – מתן תוקף בנישואים בין פרטים משני העמים‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫קיביטאס – אזרחות בעקבות הגירה ורישום במפקד האוכלוסין ורכושם‪.‬‬ ‫‪.iii‬‬
‫הברית הזאת אפשרה לרומאים וללטינים במשך ‪ 100‬שנה להתמודד בכוחות משותפים מול כוחות ממזרח‬
‫ומדרום‪ .‬שטחים שרומא כבשה הפכו לחלק מהמדינה הרומית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הברית הלטינית אפשרה לרומא‬
‫להילחם נגד חלקה הצפוני ובעיקר מול העיר האטרוסקית ובנות בריתה‪ .‬ראייה לכך ניתן לראות במצור של‬
‫רומא על העיר וויי שנמשך זמן ממושך‪ .‬הצבא הרומי מבוסס על גוף האזרחים‪ ,‬כך שגיוס מרובה וממושך‬
‫מונע מהאזרחים לעסוק במשלח ידם ובכך הכלכלה יכולה לקרוס‪ .‬כלומר‪ ,‬ללא הברית עם הלטינים ספק‬
‫אם רומא יכלה לעמוד בדרישות צבאיות שכאלה ובכך להרחיב משמעותית את שליטתה וכוחה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 389‬לפנה״ס‪ ,‬הברית הלטינית מחליטה להשהות את הברית עם רומא לאחר שרומא ספגה הפסד כבד‬
‫בקרב מול הגאלים בקרב ׳אלייה׳‪.‬‬
‫בשנת ‪ 381‬לפנה״ס‪ ,‬עיר לטינית בשם טוסקולום‪ ,‬הופכ ת לחלק מרומא‪ .‬כלומר‪ ,‬רומא מעין מפצלת את‬
‫השטח הרציף של הברית הלטינית לשניים‪ ,‬דבר שהלטינים לא אוהבים‪ .‬עם זאת‪ ,‬המצב נשאר מאוזן‪ ,‬יתכן‬
‫מכך שרומא בשלב זה‪ ,‬וביתר שאת לאחר כיבוש העיר וויי שהרחיבה משמעותית את שטחה‪ ,‬חזקה מדי עבור‬
‫הלטינים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 358‬לפנה״ס‪ ,‬הברית מתחדשת‪ ,‬אבל בשנת ‪ 340‬לפנה״ס הלטינים דורשים לשנות את ההסכם‪,‬‬
‫הרומאים לא מסכימים והתוצאה היא פתיחת מלחמה על ידי הלטינים שבסופה‪ ,‬לאחר שנתיים‪ ,‬הלטינים‬
‫מפסידים בשנת ‪ 338‬לפנה״ס‪.‬‬
‫תוצאות המלחמה בין רומא ללטינים‪:‬‬
‫הברית הלטינית מפסיקה להתקיים ורומא קובעת את מעמדה של כל עיר לטינית באופן נפרד‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫בעקבות נאומו של הקונסול קאמולוס בסנאט‪ ,‬מוחלט לקבל החלטה לגבי כל עם ועם‪:‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫‪ -‬חלקם קיבלו אפשרות לקבל אזרחות במדינה הרומית‪.‬‬
‫‪ -‬חלקם נענשו בהתאם לפעולות המרד של העיר‪.‬‬
‫‪ -‬בחלקם נענשו אנשים ספציפיים בתוך הערים‪ ,‬כמו הגליית אנשים ספציפיים וכדומה‪.‬‬
‫נחתמות בריתות דו‪-‬צדדיות בין רומא לכל עיר בנפרד‪ ,‬דבר המאפשר לרומא בלבד להתעסק‬ ‫‪.iii‬‬
‫במדיניות חוץ וביטחון‪ ,‬בזמן שהערים הלטיניות יכלו להתנהל כרגיל‪ ,‬אך ללא קשרי חוץ וביטחון‪.‬‬
‫פרק חמישי‪ :‬רומא ואיטליה‬
‫כניעה ברומא – לפי ליוויוס‪ ,‬כניעה ללא תנאים זהו חלק ממעבר לשלטון רומי‪ .‬אם עיר נכנעת כניעה ללא‬
‫תנאים‪ ,‬לא נותר ממנה כלום‪ :‬הכל נמסר כולל השטח‪ ,‬הגברים‪ ,‬הנשים‪ ,‬הנערות‪ ,‬הנמלטים וכדומה‪ .‬בעקבות‬
‫ניצחון‪ ,‬יש לרומא חוק עבור נכנעים‪ ,‬אשר בחוק הרומי נקראים דדיקיטאי )נכנעים(‪ .‬הם נחשבים כמי שאין‬
‫להם שום זכויות‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרומאים השתדלו שהקטגוריה הזאת לא תהיה גדולה מדי; לא כל מי שנכנע‬
‫נותר במעמד זה‪ .‬האפשרות המקובלת באיטליה היא להפוך את הכנועים לחיילים בכך שיהפכו אותם‬
‫לאנשים חופשיים – או כבעלי ברית או כאזרחים רומיים‪ .‬כך נוצר מצב‪ ,‬שבאיטליה יש מרכז עוצמה שהוא‬
‫רומא‪ ,‬ומסביבה שורה של בריתות דו‪-‬צדדיות הדורשות שירות צבאי ולא העלאת מיסים וכדומה‪ .‬בלי כוח‬
‫האדם הזה‪ ,‬להלכה בעלי ברית‪ ,‬אך למעשה גורמים שאין להם מדיניות חוץ‪ ,‬רומא לא יכלה לכבוש את‬
‫העולם הים תיכוני‪ .‬מערכת הבריתות הזאת מאפשרת לרומא להילחם מחוץ לאיטליה ותוך זמן קצר יחסית‬
‫להפוך למעצמת‪ -‬על יחידה בעולם הים תיכוני‪.‬‬
‫ההבדלים בין בעלי ברית לבין אזרחים רומים‪:‬‬
‫האצולה שלהם איננה חלק מהאצולה הרומית‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫הם לא רואים עצמם כרומאים‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫בתקופות מסוימות או בשלבים מסוימים‪ ,‬לא רואים שהם מנסים להשתחרר משלטון רומא )דבר‬ ‫‪.iii‬‬
‫הבא לידי ביטוי במלחמה הפונית ה‪.(2-‬‬
‫המלחמה הפונית הראשונה )‪ 264‬לפנה״ס( – שכירי חרב מאיטליה הוזמנו על ידי עיר בסיציליה והשתלטו‬
‫עליה‪ .‬אנשי העיר שראו אחיך הצבא שאמור היה לעמוד לרשותה משתלט עליה‪ ,‬פונים לקרתגו‪ ,‬בעוד ששכירי‬
‫החרב פונים לרומא‪ .‬בעקבות החלטת אסיפת המאות לעשות זאת‪ ,‬ולאחר הצעת הקונסולים לסייע לשכירי‬
‫החרב‪ ,‬הרומאים שולחים חיילים לסיציליה והתוצאה היא מלחמה בין רומא לקרתגו‪ .‬מלחמה שאורכה ‪23‬‬
‫שנים שבסופן רומא מנצחת‪ .‬לפי ההסכם שנחתם בין רומא לקרתגו‪ ,‬רומא משתלטת על סיציליה‪ ,‬ולמעשה‬
‫פועלת במתכונת שונה לשטח שרומא השתלטה עליו – רומא מקרימה שם את הפרובינציה הראשונה שלה‪.‬‬
‫פרובינציה – תחום שלטון; מסגרת שנתונה לשלטונו הישיר של שליט או נציג רומי‪ .‬לרשותו עומד כוח צבאי‬
‫והוא הסמכות העליונה בפרובינציה בכל הקשור לענייני צבא‪ ,‬שיפוט ומיסים‪ .‬הדגש בפרובינציה‪ ,‬בניגוד למה‬
‫שקורה בתוך איטליה‪ ,‬איננו הכוח הצבאי או העבדים‪ ,‬אלא מיסוי ישיר וקבוע‪.‬‬
‫המלחמה הפונית השנייה )‪ 218-201‬לפנה״ס( – אחרי המלחמה הראשונה‪ ,‬קרתגו מנסה לפצות את עצמה‬
‫על אובדן סיציליה באמצעות השתלטות על חלק מספרד‪ .‬בעקבות התקרבות הגבולות לרומא‪ ,‬הם מגיעים‬
‫להסכם שנהר מסוים ישמש כגבול תחומי השפעה‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬הרומאים מסכימים לכרות ברית עם עיר‬
‫שנמצאת בצד של קרתגו‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬חניבעל‪ ,‬המפקד הבולט של קרתגו‪ ,‬מטיל מצור על עיר זו‪ .‬בעקבות‬
‫המצור‪ ,‬רומא מכריזה מלחמה עם קרתגו‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬כשמגיע חניבעל לתחומי איטליה‪ ,‬הוא בין שאין‬
‫ביכולתו להטיל מצור על רומא מכיוון שכוח האדם שלו מצומצם‪ ,‬וגם אין ביכולתו להביא את רומא לכניעה‬
‫וכריתת הסכם בתנאים שלו‪ ,‬מכיוון שרוב בעלות הברית של רומא באיטליה נותרו בצד הרומאי‪ .‬חריגה מהן‬
‫הייתה העיר קפואה‪ ,‬שעברה לצד של חניבעל‪ .‬לפי המקור ות ניתן ללמוד שבסדר העדיפויות של רומא‪ ,‬היה‬
‫יותר חשוב לפגוע בקפואה על הבגידה מאשר בחניבעל עצמו‪ .‬בשנת ‪ 211‬לפנה״ס‪ ,‬רומא עשתה לקפואה‬
‫אקספונטיו – ניצחון טוטאלי על עיר שכולל את החרבתה עד היסוד‪ .‬כל התושבים הופכים לעבדים וכל ישות‬
‫מדינית של העיר מפסיקה מלהתקיים‪ .‬באיזשהו שלב‪ ,‬רומא מצליחה להעביר את המלחמה לקרתגו עצמה‪,‬‬
‫שם לראשונה חניבעל מפסיד בקרב ׳זמה׳ בשנת ‪ 201‬לפנה״ס‪ .‬מאז ואילך‪ ,‬אין שום גורם‪ ,‬אפילו לא באופק‪,‬‬
‫שיכול לאיים על רומא באמצעות פלישה מבחוץ לאיטליה‪.‬‬

‫המעבר מהרפובליקה האמצעית למאוחרת‬

‫ברומא הוקם בהדרגה גוף האזרחים הגדול ביותר בעולם העתיק‪ ,‬שגדל כל הזמן בהתמדה עד שהוא הגיע‬
‫לכדי מיליונים באימפריה המוקדמת ועשרות מיליונים בראשית המאה ה‪ 3-‬לספירה‪ .‬הדבר הזה לא קורה‬
‫בעקבות ריבוי טבעי‪ ,‬אלא בעיקר באמצעות הענקת אזרחות‪:‬‬

‫טוסקולום‪ ,‬הינה דוגמה למקרה בו הוחלט להעניק אזרחות לעיר שלמה‪.‬‬ ‫•‬
‫התאזרחות בעקבות הגירה‪ ,‬כפי שהיה במסגרת הברית הלטינית‪.‬‬ ‫•‬
‫אינדיבידואלים לעיתים קיבלו אזרחות בעקבות מעשה שעשו עבור רומא‪.‬‬ ‫•‬
‫בשלב מסוים‪ ,‬נוצר מצב שבעזרתו הרומאים היו מאד שלמים – כל איטליה בפועל כפופה למדיניות החוץ‬
‫שלה ורוב הצבא שנלחם את מלחמותיה מחוץ לאיטליה מורכב ממי שאינם אזרחים‪ .‬אם כי בחלוף הזמן‪,‬‬
‫בעלות הברית יתחילו להתנגד למצב זה‪.‬‬
‫טיבריוס גרקכוס – בשנת ‪ 133‬לפנה״ס משמש כטריבון ושואף לפתור את בעיית הקרקעות‪ :‬טיבריוס טען‬
‫שהירידה בכוח האדם של הצבא היא בעקבות צמיחתה של אוכלוסייה גדולה של איכרים עניים‪ ,‬שלא יכולים‬
‫לשרת בצבא מכיוון שהם עניים‪ .‬התפתחות זו נבעה משלושה גורמים עיקריים‪:‬‬
‫הקרבות הפכו להיות רחוקים יותר מרומא וארוכים יותר‪ ,‬דבר שהקשה על משקי הבית הנמוכים‬ ‫‪.i‬‬
‫להצליח להתקיים בזמן שהגברים גויסו לצבא‪.‬‬
‫בעקבות הכיבושים הנרחבים של רומא‪ ,‬היא התמלאה בעבדים; אותם העדיפו בעלי ההון להעסיק‬ ‫‪.ii‬‬
‫מאשר איכריים חופשיים‪.‬‬
‫האוכלוסייה הרומית החלה להידלדל‪ ,‬גם בעקבות נטישת עניים לאחר שלא הצליחו למצוא תעסוקה‬ ‫‪.iii‬‬
‫וגם בעקבות חוסר ילודה מתוך כך שעניים לא יכלו להרשות לעצמם ילדים שלא יוכלו לממן‪.‬‬
‫הצעתו שך טיבריוס הייתה לקס סמפרוניה אגראריה – שמו של מקבץ החוקים שהציע טיבריוס; בתוכו היו‬
‫המלצותיו שהשלטון יפעיל חוק ישן‪ ,‬שאמנם קיים אך איש לא התייחס אליו‪ ,‬שאומר שאסור להחזיק‬
‫קרקעות ציבוריות כפי שהיה באותה העת בידי עשירים‪ ,‬ואותן קרקעות יחולקו בידי השלטון לעניים שיעבדו‬
‫אותן ויתפרנסו מגידוליהן‪ .‬העניין המרכזי בנושא של טיבריוס‪ ,‬היה שהוא במעשיו לקידום החוקים הכעיס‬
‫משמעותית את האצולה‪ .‬גם מכך שלפי החוקים הפגיעה הישירה היא במעמד העשיר ברומא )ממנו יילקחו‬
‫החלקות(‪ ,‬וגם מתוך האופן שבו פעל על מנת לקדם את החוקים‪:‬‬

‫בניגוד לנוהל המקובל‪ ,‬טיבריוס הגיש את הצעת החוק ישירות לאסיפת הפלביים מבלי להתייעץ עם‬ ‫•‬
‫הסנאט‪.‬‬
‫מכיוון שהחוק היה ישן‪ ,‬ושטחים שמוגדרים על פניו ״ציב וריים״ היו בחזקת משפחות ועברו מאב‬ ‫•‬
‫לבן במשך דורות‪ .‬לכן‪ ,‬רבים ממחזיקי אותן הקרקעות לא ידעו כלל שהם עוברים על החוק‪.‬‬
‫הסנאט עצמו ניסה במשך זמן ארוך לעמוד בדרכו של טיבריוס שבמהלכיו הביע איום ממשי על כוחו של‬
‫הסנאט והאצולה‪ ,‬ובשלב מסוים כשניסה להיבחר לתפקיד טריבון נוסף‪ ,‬נרצח‪.‬‬
‫לאחר כמה שנים‪ ,‬אחיו גאיוס גרקכוס נבחר כטריבון‪.‬‬
‫גאיוס גרקכוס – נבחר כטריבון בשנת ‪ 123‬לפנה״ס‪ .‬כלקח מרצח אחיו‪ ,‬כונן בסיס תמיכה רחב יותר מזה של‬
‫אחיו באמצעות חקיקה שתמכה גם בעשירי רומא ולא רק בענייה‪ .‬במהלך תחילת כהונתו זכה לאהדה רבה‬
‫מצד חלק נכבד משני המעמדות בעם‪ ,‬ובכך הצליח להיבחר פעם נוספת למשרת טריבון‪ .‬במהלך כהונתו‬
‫השנייה ניסה לקדם שני חוקים שפגעו בפופולריות שלו‪:‬‬
‫הפיכת קרתגו‪ ,‬שאדמתה קוללה‪ ,‬לקולוניה רומית ובכך לאפשר עוד חלקות לעניים‪ .‬חוק זה עבר אך‬ ‫‪.i‬‬
‫פגע במעמדו‪.‬‬
‫לתת לבני הברית הלטיניים באיטליה אזרחות רומית – חוק זה לא עבר‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫בהמשך‪ ,‬קידם חוקים רבים שנחשבו מהפכניים‪ ,‬שהביאו את המעמד הסנטוריאלי להתנגד נחרצות למשרתו‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬חוק המחייב שקונסולים המואשמים בשחיטות ישפטו מול מעמד הפרשים‪ .‬כשניסה להיבחר בפעם‬
‫השלישית‪ ,‬הסנאט קיבל לראשונה בתולדותיו החלטה המכונה סנאטום קונסולוטום אולטימטום‪ ,‬שאומרת‬
‫– החלטת סנאט סופית שלא ניתן לערער עליה או לשנותה‪ .‬למעשה‪ ,‬הגדרת מצב חירום שמאפשר לקונסולים‬
‫לרצוח את גאיוס בטענה שמהווה איום על הרפובליקה‪ .‬ואכן‪ ,‬נרצח בשנת ‪ 121‬לפנה״ס‪.‬‬
‫ההתעסקות בנושא הענקת האזרחות לבעלות הברית הלטיניות באיטליה המשיכה להפוך לנושא מרכזי‬
‫ברומא לאחר שרומא ממשיכה לסרב להעניק להם אזרחות‪ .‬הנושא הפך למרכזי ביותר כשבשנת ‪ 91‬לפנה״ס‬
‫טריבון שניסה לקדם יוזמה למתן אזרחות לכל ערי איטליה‪ ,‬זכה להתנגדות כה חריפה עד שהובילה‬
‫להתנקשות בחייו‪ .‬בעלות הברית שהבינו כי לא יזכו לשוויון המיוחל ללא התנגדות הכריזו על מרד ברומא‪.‬‬
‫המרד אמנם היה מאוגד תחת גורם פיקודי אחד‪ ,‬אך היו בתוכו שתי מגמות‪:‬‬

‫חלק רצו אזרחות רומית‪.‬‬ ‫•‬

‫חלק רצו להתנתק לחלוטין מרומא ולהקין מדינה נפרדת‪.‬‬ ‫•‬
‫לבסוף‪ ,‬בשנת ‪ 90‬לפנה״ס‪ ,‬יוליוס מעניק אזרחות לתושבי ערים שלא מרדו ברומא‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬כל תושבי‬
‫בעלות הברית קיבלו אזרחות רומית‪.‬‬
 ‫משבר הרפובליקה ונפילתה‬
‫יוגרטה – בן למשפחת מלוכה שהשתלטה על ממלכת נומידייה שבצפון אפריקה ובעלת ברית של הרומאים‪.‬‬
‫לאחר שעלה למלוכה‪ ,‬הסתבך עם הרומאים ונפתחה ביניהם מלחמה בשנת ‪ 112‬לפנה״ס‪.‬‬
‫גאיוס מאריוס – בזמן המלחמה עם יוגרטה הוא פרייטור לשעבר ונלחם במלחמה‪ .‬בשלב מסוים הוא מחליט‬
‫להתמודד לתפקיד קונסול‪ ,‬חוזר לאיטליה‪ ,‬מגיש מועמדות ונבחר‪ .‬הוא חוזר לקרב מול יוגרטה בתור מפקד‬
‫וזוכה להצלחות רבות‪ .‬בסך הכל הוא שימש כקונסול שש פעמים‪ ,‬חמש ברציפות‪ ,‬אבל לא הגיע להיות קנסור‪.‬‬
‫בהיותו קונסול‪ ,‬הוא מנהיג גיוס של חסרי רכוש – הדבר הזה יוצר מתכונת חדשה ביחסים בין המפקד לצבא‪.‬‬
‫כעת החיילים מחויבים יותר למפקד שלהם‪ ,‬שאמור לדאוג להם כלכלית‪ ,‬מאשר למדינה עליה הם מגנים‪.‬‬
‫סולה – יריבו הפוליטי של מאריוס ברומא‪ .‬בשנת ‪ 88‬לפנה״ס משמש כקונסול ומחליט לגייס צבא על מנת‬
‫להילחם נגד מימפרטטס‪ .‬לאחר שמסיים להרכיב את הצבא‪ ,‬מחליטים לבטל את המינוי שלו כפרו קונסול‬
‫ולתת אותו למישהו אחר‪ .‬סולה משתמש בצבא שגייס על מנת לכבוש את רומא ואכן עושה זאת‪ .‬הוא ממנה‬
‫עצמו לדיקטטור שמטרתו לארגן מחדש את המדינה‪:‬‬

‫לאחר תפקיד טריבון לא ניתן עוד להתקדם‪.‬‬ ‫•‬

‫רשימת חיסול של אזרחים שדמן מותר ורכושם הפקר‪.‬‬ ‫•‬
‫צאצאיהם נחשבים לסוג ב׳ ומורחקים מהפוליטיקה‪.‬‬ ‫•‬
‫הרחיב את כמות הסנטורים לגרם להעמקת הסכסוך עם הפרשים‪.‬‬ ‫•‬

‫לאחר כל זאת הוא פרש‪ .‬לפי קיקרו‪ ,‬ככל הנראה בעקבות מהלכיו של סולה‪ ,‬במובן של דוגמה אישית‪ ,‬ולאו‬
‫דווקא בחוקים שהוא חוקק‪ ,‬הביא לכך שמעתה אנשים שאפו לרמות יותר גבוהות של שליטה מאשר קונסול‪.‬‬
‫למרות השינויים שהנהיג סולה‪ ,‬המצב לא התייצב‪ .‬בשלב הראשון‪ ,‬בוטלו בהדרגה הרפורמות שלו‪ ,‬ובהמשך‪,‬‬
‫מתקיימת ברית בין שלושה אנשים המשתפים פעולה כדי לנהל את המדינה‪:‬‬

‫יוליוס קיסר‬ ‫•‬

‫פומפיוס‬ ‫•‬
‫קרסוס‬ ‫•‬
‫הברית הזאת נקראת בשם המודרני ׳הטרימווירט הראשון׳‪ .‬הברית ביניהם הייתה לא רשמית ולמעשה ניהלו‬
‫את רומא מאחורי הקלעים כשהם מסלקים את יריביהם הפוליטיים מרומא‪ .‬בשנת ‪ 59‬לפנה״ס נבחרים‬
‫שניים מהם‪ ,‬יוליוס קיסר מבניהם‪ ,‬לקונסולים‪ .‬לאחר הקונסולט‪ ,‬יוליוס מגיע לגאליה‪ ,‬נלחם שם ‪ 10‬שנים‬
‫וכובש את כולה‪ .‬יוליוס רוצה לחזור לאיטליה ולהגיש מועמדות לקונסולט‪ ,‬אבל נדרש על ידי הסנאט להיכנס‬
‫לא חמוש‪ .‬בעקבות כך פורצת מלחמת גנרלים בין יוליוס לפומפיוס שבסופה יוליוס מנצח‪ ,‬ממנה עצמו‬
‫לדיקטטור לכל החיים עד שנרצח בשנת ‪ 44‬לפנה״ס‪ .‬לאחר שנרצח‪ ,‬מגיע אוגוסטוס וטוען שלפי הצוואה של‬
‫יוליוס הוא בנו המאומץ‪ ,‬ולכן הוא יורשו‪ .‬הצבא של יוליוס מקבל על עצמו את היורש ובכך מבסס עצמו‬
‫כשליט יחיד ומתחילה תקופת האימפריה‪.‬‬
‫האימפריאליזם הרומי – המושג מגיע מהמילה אימפריום שמשמעותו השטח שבו קיים השלטון‪ ,‬כך שקשה‬
‫למקם היסטורית את רומא ״כאימפריאליזם״ בנקודה מד ויקת‪ .‬הדבר בעיקר תלוי באופן שבו מפרשים את‬
‫המונח‪ .‬אפשר לומר שאימפריאליזם הוא הניסיון לקיים אימפריה לאורך זמן ואז הרי שכבר בתקופת‬
‫הרפובליקה רומא נחשבה כאימפריאליזם; ואם נאמר שאימפריאליזם הוא השלב שבו השלטון הוא‬
‫אימפריה‪ ,‬כלומר בידי קיסר‪ ,‬אזי שרומא בתקופת האימפריה נחשבת אימפריאליזם‪ .‬אימפרטור ברפובליקה‬
‫הרומית מכונה מפקד בצבא שנחל ניצחון וזה בכינוי זה‪ ,‬תואר כבוד חסר משמעות פרקטית שבעקבות‬
‫קריאות קצובות של החיילים הוכרז כך‪ .‬בתקופת האימפריה‪ ,‬הקיסר הוא המפקד העליון של הצבא ורק‬
‫הוא רשאי לשאת בתואר‪ .‬אם אנחנו רואים באימפריאליזם תהליך התפתחותי שמביא להקמת אימפריה‪,‬‬
‫עיקרו של התהליך הוא בתקופת הרפובליקה‪ .‬אם ההתפשטות היא העיקר‪ ,‬אזי שתקופת הרפובליקה הרבה‬
‫יותר אימפריאליסטית מתקופת האימפריה‪.‬‬
‫הסיבות להתפשטות רומא – לא ניתן לתת לאימפריאליזם הרומי הסבר אחד שנכון לאורך כל התקופה‪,‬‬
‫משום שזה תהליך מאד ארוך‪ .‬ישנם כמה הסברים והערכות‪:‬‬

‫קונסולים – העיקר מבחינת הקונסולים הוא העיסוק הצבאי‪ ,‬ומכיוון שמדובר במשרה של שנה‪,‬‬ ‫•‬
‫נהוג לחשוב שאם בשנה בה שירתו לא פרצה מלחמה‪ ,‬זה כאילו החמיצו הזדמנות לתהילה‪ .‬כך‬
‫שישנם טיעונים האומרים כי מבנה השלטון הוא זה שדוחק שוב ושוב בראשי המדינה לצאת‬
‫למלחמה‪.‬‬
‫הצדקות – לפי הרומאים מלחמה מתרחשת כשיש הצדקה לכך – תגובה לפגיעה‪ .‬כל זאת לפי הליך‬ ‫•‬
‫דתי והתופעה מכונה בלום יוסטום – מלחמה שהוכרזה כחוק‪ .‬לפי השערות מסוימות‪ ,‬ריבוי בנות‬
‫הברית עם רומא הביא לסיבות המוגדרות כחוקיות למלחמות‪.‬‬
‫חומריות – רומא רצתה שלל‪ ,‬שטחים וכוח צבאי‪.‬‬ ‫•‬
‫בשונה ממאבק הפטריקים והפלביים שלא זעזע את המשטר‪ ,‬כשבמקביל התפשטה רומא ברחבי איטליה‪,‬‬
‫דווקא מחוץ לאיטליה נראה שהשפעת האימפריאליזם הרומי והצלחתו הביאה את השיטה למשבר‬
‫והרפובליקה בהמשך תהפוך לקיסרות‪ .‬התחלת תהליך האימפריאליזם הוא במלחמה הפונית הראשונה‪.‬‬
 ‫אספות האזרחים ותפקיד העם ברפובליקה הרומית‬
‫ברומא יש כמה אספות אזרחים ולא אחת‪ .‬אסיפת אזרחים היא לא מסגרת המייצגת את האזרחים‪ ,‬אלא‬
‫מסגרת שבה פרקטית נמצאים כל האזרחים‪ .‬סטיות בנושא יש באסיפת הפלביים‪ ,‬שהיא מיועדת רק‬
‫לפלביים‪.‬‬
‫קומיטייה )‪ – (Comitia‬זהו שם מאגד למספר אספות עם ברפובליקה הרומית שכונסו על ידי בעל תפקיד‬
‫רשמי כדי להעמיד נושא להצבעה‪ .‬נושאים אלו יכלו לכלול חוקים‪ ,‬טיעונים‪ ,‬מינוי בעלי תפקידים ועוד‪.‬‬
‫האספות העיקריות ברומא היו אסיפת הקנטוריות )המאות(‪ ,‬אסיפת השבטים‪ ,‬אסיפת הפלביים ואסיפת‬
‫הקוריות‪.‬‬
‫אסיפת הקוריות )‪ – (Comitia Curiata‬האספה הקדומה ביותר ברומא שעל פי המקורות הייתה‬ ‫‪.1‬‬
‫קיימת עוד בימי רומולוס‪ .‬באספה זו משתתפים כלל האזרחים וההחלטות בה תקפות על כל העם‪.‬‬
‫האסיפה יצגה את שלושת השבטים המקוריים שחולקו על ידי רומולוס‪ ,‬ובתוכם קוריות ׳יחידות‬
‫ההצבעה׳‪ .‬אספה זו בחרה או אישרה את מינוי המלך החדש‪ .‬אסיפה זו הפסיקה לפעול בתקופת‬
‫הרפובליקה‪.‬‬
‫אסיפת המאות )‪ – (Comitia Canturia‬אסיפת הקנטוריות; התחילה עם ‪ 4‬השבטים המקוריים‬ ‫‪.2‬‬
‫שחילק סרוויוס ובמהלך השנים התרחבה ל‪ 35-‬שבטים סה״כ‪ ,‬שחולקו באופן טריטוריאלי‪ .‬במקור‪,‬‬
‫קנטוריה היא יחידה צבאית המונה ‪ 100‬חיילים‪ .‬סרוויוס השתמש ברעיון זה כדי להקים את אסיפת‬
‫הקנטוריות שהבסיסה בגוף האזרחים‪ .‬זו חולקה ל‪ 6-‬מחלקות על בסיס רכוש וכללה ‪ 193‬קנטוריות‬
‫סה״כ )חשוב לציין שהקנטוריות של האסיפה כללו יותר ממאה איש כל אחת(‪ .‬באסיפה זו בוחרים את‬
‫בעלי התפקידים המרכזיים של הרפובליקה הרומית‪ ,‬כשבאסיפה זו יתרון מובנה למי שיש יותר רכוש;‬
‫אף על פי שלא ידוע לפי המקורות את מי בחרו באסיפה זו בתקופת המלוכה‪.‬‬
‫אסיפת הפלביים )‪ – (Concillum Plebis‬האזרחים הפלביים הנוכחים מתארגנים לפי קבוצות‬ ‫‪.3‬‬
‫שבטיות‪ .‬התוצאה נקבעה לפי מספר השבטים שהצביעו לאותו המועמד או לאישור‪/‬דחיית חוק‪.‬‬
‫הטריבונים מכנסים את אסיפה זו ונבחרים בה מדי שנה הטריבונים והאידילים‪ .‬החל משנת ‪ 287‬לפנה״ס‬
‫בעקבות חוקי הדיקטטור הורטנסיוס‪ ,‬כל החלטה שנקבעת באסיפה זו מחייבת את כלל העם ולא רק‬
‫את הפלביים‪.‬‬
‫אסיפת השבטים )‪ – (Comitia Popuil Tributa‬התחילה עם ‪ 4‬השבטים המקוריים שחילק סרוויוס‬ ‫‪.4‬‬
‫טוליוס ובמהלך השנים התרחבה עד ל‪ 35-‬שבטים בסה״כ שחולקו באופן טריטוריאלי‪ .‬בגלל אופי זה של‬
‫האסיפה‪ ,‬שלא קבעה היררכיה המבוססת על רכוש כמו אסיפת הקנטוריות‪ ,‬היא נחשבה הרבה פחות‬
‫אריסטוקרטית‪ .‬באסיפה זו נבחרו המשרות הזוטרות כגון הקוויסטורים והאידילים הקורוליים‪.‬‬
‫בפני אסיפת המאות‪ ,‬מבואות הצעות להצבעה )כן‪/‬לא(; מזכה או מרשיע )כערכאה משפטית(; ושמות נבחרים‬
‫)בחירות(‪ .‬האסיפות לא אמורות לדון בתוכן ההצעות‪ ,‬זה יכול להיות בסנאט אבל לא באסיפה‪ .‬כל אסיפה‬
‫מורכבת מיחידות שמנה‪ ,‬כשההצבעה נעשית קודם כל ביחידות המשנה‪ .‬מה שחשוב מבחינת התוצאה‬
‫הסופית היא לא איך הצביעו אינדיבידואלים‪ ,‬אלא מה הייתה התוצאה הסופית בכל יחיד משנה‪ .‬כלומר‪ ,‬אם‬
‫בתוך מסגרת השבט ישנו רוב אפילו בקול אחד‪ ,‬משמע השבט מצביע לפי החלטת הרוב‪.‬‬
‫אסיפת המאות‪ ,‬היא האסיפה החשובה מבחינת השאלה ׳מהו אופייה של הרפובליקה הרומית כמדינה שיש‬
‫בה שלטון׳‪ ,‬מכיוון ששם נבחרים בעלי הסמכות השלטונית הבכירה ביותר במדינה‪ .‬האסיפה נותנת יותר‬
‫כוח בידי מי שיש לו יותר רכוש‪ .‬לפי קיקרו‪ ,‬היתרון לעשירים איננו סתם מאפיין של אסיפת המאות‪ ,‬המטרה‬
‫היא שההצבעה תהיה בסמכות העשירים‪.‬‬
 ‫סדר ההצבעה‪:‬‬

‫ישנו מספר כולל של קנטוריות באסיפת המאות של ‪.193‬‬ ‫•‬

‫ההצבעה נעשית לפי סדר המעמדות‪ ,‬מהגבוה לנמוך‪ ,‬וכשיש רוב ההצבעה נפסקת‪ .‬שני המעמדות‬ ‫•‬
‫הראשונים לבדם מייצרים רוב‪.‬‬
‫זו מערכת שמאפשרת הכרעה בהצבעתם של אנשים בעלי רכוש‪.‬‬ ‫•‬
‫בשלהי המאה ה‪ 3-‬לפנה״ס‪ ,‬היה צעד או רפורמה ששינו את המבנה של אסיפת המאות וידוע עליו‬ ‫•‬
‫מעט פרטים‪ .‬אך לפי מה שידוע‪ ,‬נעשה שינוי בהרכב הקנטוריות של המחלקה הראשונה והוא ירד‪.‬‬
‫בכך‪ ,‬הרכב שתי המחלקות הראשונות לא יצר רוב‪ .‬לאחר הרפורמה‪ ,‬לא הפרשים הם אלו שמצביעים‬
‫ראשונים‪ ,‬אלא בכל פעם שישנה הצבעהף עולה בגורל קנטוריה אחרת והיא מצביעה ראשונה‪ .‬עדיין‬
‫הסיכויים גדולים שזאת תהיה קנטוריה של פרשים או של המחלקה הראשונה‪.‬‬
‫מהצבעה גלויה להצבעה נסתרת – בתחילה אומרים את השמות בקול ופקיד עובר ורושם‪ ,‬לאחר מכן עוברים‬
‫לכתיבה על לוחות ועדיין לא ברור אם מדובר בבחירות חשאיות או לא‪.‬‬
 ‫מושגים‬
‫‪ – Aediles‬במקור שימשו האידילים כאחראים או ככוהנים של מקדש קרס‪ ,‬אלת התבואה הרומית‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תחילה שימשו כעוזרי הטריבונים והוציאו לפועל את פקודותיהם‪ .‬אולם במהרה הורחבו סמכויותיהם‬
‫במידה ניכרת – הם דאגו לניקיון‪ ,‬השגחה על הסדר והחוק‪ ,‬אחזקתם של המוסדות הציבוריים‬
‫והרחובות‪ ,‬דאגה לאספקת המים והתבואה‪ ,‬ועריכת חגיגות דתיות ומשחקים‪ .‬רק פלביים נבחרו‬
‫כאידילים‪ .‬בשנת ‪ 367‬לפנה״ס נוצרה משרת האידיל הקורולי‪ ,‬שבה כיהנו רק פטריקים‪ ,‬וכל שנה נבחרו‬
‫אידלים שונים )שנה פלביים‪ ,‬שנה קורוליים(‪.‬‬
‫‪ – Aeneas‬גיבורו של ורגיליוס המשורר‪ ,‬שחי בימי אוגוסטוס וכתב את האיניאס‪ .‬איניאס היה נסיך‬ ‫‪.2‬‬
‫טרויאני שברח מטרויה‪ ,‬הגיע לאיטליה‪ ,‬ובניו הקימו את רומא‪ .‬הם ייחסו את עצמם לא ליוונים אלא‬
‫לטרויאנים‪ ,‬שהובסו על ידי היוונים‪.‬‬
‫‪ – Ager Publicus‬קרקע ציבורית; חוקי לוקיניוס‪-‬סקסטיוס ביקשו להגביל את היקף הקרקע‬ ‫‪.3‬‬
‫הציבורית שניתן לחכור מן המדינה‪ .‬אמנם חוקים אלו לא התממשו בפועל‪ .‬טיבריוס גראקכוס ניסה כ‪-‬‬
‫‪ 200‬שנה לאחר מכן לבצע רפורמה אגררית הנוגעת גם היא לחוק זה‪ ,‬הצליח במידה מה אך נרצח‪.‬‬
‫‪ – Alba Longa‬על פי המיתוס‪ ,‬אבותיו שלל רומולוס היו חלק משושלת המלוכה באלבה לונגה‪ .‬לפי‬ ‫‪.4‬‬
‫ליוויוס‪ ,‬המלך הרומי כבש את אלבה לונגה וצירף את אנשי האצולה שלה למעמד הפטריקים ולסנאט‪.‬‬
‫‪ – Annales‬לוחות השנים שהיו כותבים הכוהנים הגדולים ובהם מתוארים ברצף כרונולוגי האירועים‬ ‫‪.5‬‬
‫החשובים ביותר באותה שנה‪ ,‬כמו מי היו הקונסולים‪ ,‬מתי היה ליקוי חמה ומתי ניצחו במלחמות‪.‬‬
‫הלוחות הוצגו בפומבי בבית הכהן הגדול‪.‬‬
‫‪ – Annales Maximi‬תיאורים דומים אך בפורמט קצר וחסכוני הרבה יותר‪ .‬הם תיארו את האירועים‬ ‫‪.6‬‬
‫המשמעותיים בכל שנה שעברה כגון‪ :‬שמות הקונסולים‪ ,‬המגיסטרטים וכמו כן‪ ,‬אירועים הראויים‬
‫לזיכרון‪.‬‬
‫‪ – Augur‬משרה דתית ברומא שתפקידה היה לפרש את רצון האלים באמצעות צפייה במעוף הציפורים‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ – Auspicium‬טקס דתי במהלכו בעל משרה דתית היה צופה במעוף הציפורים ובכך מנסה לפרש את‬ ‫‪.8‬‬
‫רצון האלים‪.‬‬
‫‪ – Capite Censi‬״הנספרים בראשם״; אלה שאין להם מספיק רכוש או כלל אין להם רכוש‪ ,‬ולא‬ ‫‪.9‬‬
‫מגייסים אותם לצבא‪ .‬יחד עם הפרולטריי הם מהווים את המחלקה התחתונה ביותר בגוף האזרחים‪.‬‬
‫‪ – Cato Maior‬קאטו הזקן; פלביי שאומץ על ידי פטריקים כך שהפך ״לאדם חדש״‪ .‬עבר את כל מסלול‬ ‫‪.10‬‬
‫המשרות עד לתפקיד הקונסול‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬עסק בכתיבת דיונים הנוגעים לאופייה של רומא‪.‬‬
‫‪ – Censor‬משרה פוליטית ברפובלקיה הרומית שנוצרה בשנת ‪ 443‬לפנה״ס‪ ,‬ולקחה מתפקידי‬ ‫‪.11‬‬
‫הקונסולים את עריכת מפקד האוכלוסין‪ .‬מדי חמש שנים נבחרו באסיפת המאות שני קנסורים והם‬
‫שימשו בתפקיד למשך שנה וחצי‪ .‬תחילה התפקיד היה פתוח רק לפטריקים‪ ,‬אך בהמשך נפתח גם בעבור‬
‫פלביים‪.‬‬
‫‪ – Censoria Poestas‬סמכות הקנסורים; תפקיד הקנסור נקבע תחילה בשביל לבצע מפקד אזרחים‪,‬‬ ‫‪.12‬‬
‫שבו חולקו לפי רכושם‪ .‬בהמשך‪ ,‬נוספה לקנסורים הסמכות להרכבת הסנאט‪.‬‬
‫‪ – Census‬התפקיד העיקרי שהוטל על הקנסורים הוא לכתוב את הקנסוס‪ :‬רישום של כל האזרחים‬ ‫‪.13‬‬
‫ורכושם‪ ,‬חלוקתם לשבטים לפי מקומות מגוריהם ולקנטוריות לפי שומת רכושם‪ .‬האזרחים נקראו‬
‫לשרת בצבא לפי רשימת הקנסוס‪.‬‬
‫‪ – Centuria‬במקור‪ ,‬קנטוריה היא יחידה צבאית המונה ‪ 100‬חיילים‪ .‬סרוויוס טוליוס השתמש ברעיון‬ ‫‪.14‬‬
‫זה כדי להקים את אסיפת הקנטוריות )המאות( שבסיסה בגוף האזרחים‪ .‬זו חולקה ל‪ 6-‬מחלקות על פי‬
‫רכושם וכללה ‪ 193‬קנטוריות בסך הכל‪.‬‬
‫‪ – Cicero‬קיקרו נחשב לנואם החשוב ביותר‪ ,‬ובמשפטים ציבוריים ייצג את האנשים הכי חשובים‪ .‬הוא‬ ‫‪.15‬‬
‫כתב מאות מכתבים שנשמרו עד ימינו‪ ,‬בעיקר מכתבים בענייני ציבור‪ .‬כתב חיבורים שעוסקים בצד‬
‫התיאורטי של תרבות הנאום‪ ,‬וכתבים שניתן להגדירם כפילוסופיים‪ .‬הוא אפשר ללטינית להפוך לשפה‬
‫שניתן לכתוב בה הכל‪ .‬על פי קיקרו‪ ,‬ספרי השנים התחילו להיכתב עוד מימי ראשית רומא‪ ,‬מה שיוצר‬
‫סתירה כי ידוע לנו שבתקופת המלוכה לא היו כוהנים גדולים‪ ,‬ואלו הם שכתבו את ספרי השנים‪.‬‬
‫‪ – Classis‬זו הייתה החלוקה באסיפת המאות‪ ,‬להוציא את מחלקת הפרשים‪ .‬גוף האזרחים נחלק ל‪5-‬‬ ‫‪.16‬‬
‫מחלקות בהתאם לרכוש‪ ,‬ובתוך אותן מחלקות למספר שונה של קנטוריות‪.‬‬
‫‪ – Cliens‬קשר של פטרון קליינט‪ .‬בדרך כלל אדם חלש ממעמד נמוך הופך להיות קליינט לפטרון שהוא‬ ‫‪.17‬‬
‫אדם העשיר ממנו‪ .‬הפטרון מגן על הקליינט מצרות משפטיות ועוזר לו כלכלית‪ .‬בתמורה‪ ,‬תומך במועמדו‬
‫של הפטרון בזמן בחירות לדוגמה‪ .‬כמו כן‪ ,‬להיות בעל קליינטים נחשב לדבר יוקרתי ומעורר כבוד‪.‬‬
‫‪ – Clientela‬שם כולל לנורמה המקובלת בחברה הרומית של קשרי פטרון וקליינט‪ .‬אדם חלש ממעמד‬ ‫‪.18‬‬
‫נמוך הופך לקליינט של פטרון שהוא אדם העשיר ממנו‪ .‬הפטרון מגן על הקליינט מצרות משפטיות ועוזר‬
‫לו כלכלית‪ .‬בתמורה‪ ,‬הקליינט תומך במועמדו של הפטר ון בזמן בחירות לדוגמה‪ .‬כמו כן‪ ,‬להיות בעל‬
‫קליינטים נחשב לדבר יוקרתי ומעורר כבוד‪.‬‬
‫‪ – Colonia‬קולוניה היא מעין עיר‪-‬מדינה רומית בתוך איטליה‪ .‬העיר אינה עצמאית‪ ,‬היא חלק מהמדינה‬ ‫‪.19‬‬
‫הרומית‪ ,‬ולעיר הזאת יש מידה מסוימת של ממשל עצמי‪ .‬יש בה בעלי תפקידים‪ ,‬גוף אזרחים וכדומה‪,‬‬
‫אבל אין מדיניות חוץ וביטחון‪ .‬בייסוד קולוניה‪ ,‬ניתן להעביר אוכלוסייה ולתת קרקע לאנשים שאין‬
‫להם‪ .‬כך גם נפטרים מעודף אוכלוסין בלתי מרוצה‪ ,‬וגם למעשה מרחיבים את אחיזתה של רומא‬
‫בתחילה במרכז איטליה‪ ,‬ובהמשך בכל רחבי איטליה‪ .‬מדובר באמצעי שמתאפשר אך ורק משום שרומא‬
‫היא בדרך כלל הצד המנצח ומשום שהניצחונות של רומא מתבטאים גם בהגדלת השטח‪.‬‬
‫‪ – Comitia‬זהו שם מאגד למספר אספות עם ברפובליקה הרומית שכונסו על ידי בעל תפקיד רשמי כדי‬ ‫‪.20‬‬
‫להעמיד נושא להצבעה‪ .‬נושאים אלו יכלו לכלול חוקים‪ ,‬טיעונים‪ ,‬מינוי בעלי תפקידים ועוד‪ .‬האספות‬
‫העיקריות ברומא היו אסיפת הקנטוריות )המאות(‪ ,‬אסיפת השבטים‪ ,‬אסיפת הפלביים ואסיפת‬
‫הקוריות‪.‬‬
‫‪ – Comitia Curiata‬האספה הקדומה ביותר ברומא שעל פי המקורות הייתה קיימת עוד בימי‬ ‫‪.21‬‬
‫רומולוס‪ .‬באספה זו משתתפים כלל האזרחים וההחלטות בה תקפות על כל העם‪ .‬האסיפה יצגה את‬
‫שלושת השבטים המקוריים שחולקו על ידי רומולוס‪ ,‬ובתוכם קוריות ׳יחידות ההצבעה׳‪ .‬אספה זו בחרה‬
‫או אישרה את מינוי המלך החדש‪ .‬אסיפה זו הפסיקה לפעול בתקופת הרפובליקה‪.‬‬
‫‪ – Comitia Popuil Tributa‬התחילה עם ‪ 4‬השבטים המקוריים שחילק סרוויוס טוליוס ובמהלך‬ ‫‪.22‬‬
‫השנים התרחבה עד ל‪ 35-‬שבטים בסה״כ שחולקו באופן טריטוריאלי‪ .‬בגלל אופי זה של האסיפה‪ ,‬שלא‬
‫קבעה היררכיה המבוססת על רכוש כמו אסיפת הקנטוריות‪ ,‬היא נחשבה הרבה פחות אריסטוקרטית‪.‬‬
‫באסיפה זו נבחרו המשרות הזוטרות כגון הקוויסטורים והאידילים הקורוליים‪.‬‬
‫‪ – Concillum Plebis‬האזרחים הפלביים הנוכחים מתארגנים לפי קבוצות שבטיות‪ .‬התוצאה נקבעה‬ ‫‪.23‬‬
‫לפי מספר השבטים שהצביעו לאותו המועמד או לאישור ‪/‬דחיית חוק‪ .‬הטריבונים מכנסים את אסיפה‬
‫זו ונבחרים בה מדי שנה הטריבונים והאידילים‪ .‬החל משנת ‪ 287‬לפנה״ס בעקבות חוקי הדיקטטור‬
‫הורטנסיוס‪ ,‬כל החלטה שנקבעת באסיפה זו מחייבת את כלל העם ולא רק את הפלביים‪.‬‬
‫‪ – Contio‬אסיפת הסברה; כאשר רצו לדון בנושאים שונים מבלי לכנס אסיפה רשמית‪ ,‬השתמשו‬ ‫‪.24‬‬
‫בקונטיו‪ ,‬בה הוצגו הצדדים השונים במחלוקת‪ .‬כמו כן‪ ,‬בסיום האסיפה‪ ,‬בעל סמכות כינוס יכל לקרוא‬
‫לאנשים להצביע ולתת לאסיפה תוקף כאסיפה רשמית‪.‬‬
‫‪ – Curia‬המילה היא ככל הנראה שיבוש של שתי מילים לטיניות – עם וגבר‪ .‬ניתן לומר שקוריה היא‬ ‫‪.25‬‬
‫קבוצה של גברים‪ .‬המקורות מספרים שגם אלה היו המקורות לגיוס צבאי – הטריבוס והקוריה‪ .‬כל‬
‫קוריה מעמידה לרשות המדינה‪/‬המלך ‪ 100‬חיילים רגליים ו‪ 10-‬פרשים‪.‬‬
‫‪ – Cursus Honorom‬מסלול המשרות; סדר היררכי של משרות המגיסטטורה ברפובליקה הרומית‪,‬‬ ‫‪.26‬‬
‫אשר קובע איזו משרה דרוש לבצע על מנת להתמודד למשרה הבאה‪ .‬בראשית הרשימה נמצאים‬
‫הקונסולים והפרייטורים‪ ,‬ובתחתיתה המשרות הזוטרות יותר‪.‬‬
‫‪ – Decem Viri‬ועדת העשרה; עשרה אנשים שניהלו את המדינה והעלו חוקים על הכתב‪ ,‬ובאותה השנה‬ ‫‪.27‬‬
‫אין שום בעל תפקיד אחר‪ ,‬אפילו לא קונסולים‪.‬‬
‫‪ – Dediticii‬עמים מנוצחים אשר השתעבדו לרומא מרצונם‪ .‬במהלך כיבוש לאטיום ואיטליה בכלל‪,‬‬ ‫‪.28‬‬
‫הרומאים נמנעו מליצור מעמד גדול מדי של דדיטקים‪.‬‬
‫‪ – Dictator‬משרה שנוצרה כעשר שנים לאחר ייסוד משטר הרפובליקה‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬הסכנה הצבאית‬ ‫‪.29‬‬
‫מפני הברית הלטינית‪ ,‬היא הסיבה ליצירת משרת הדיקטטור‪ .‬דיוניסוס גרס כי המשרה נוצרה עקב‬
‫מאבק פוליטי חריף במדינה הרומית‪.‬‬
‫‪ – Dignitas‬תכונה ראויה; משמע‪ ,‬תכונתו של אדם הראוי לשלטון‪.‬‬ ‫‪.30‬‬
‫‪ – Equites‬פרש; אדם ממעמד הפרשים‪ .‬זוהי בעיקרה קבוצת סטטוס יוקרתית‪ ,‬שתפקדה בצבא כיחידת‬ ‫‪.31‬‬
‫פרשים ומעבר לכך הייתה להם גם הזכות להצביע ראשונים באסיפת המאות‪.‬‬
‫‪ – Fabius Pictor‬ההיסטוריון הרומי הראשון‪ ,‬פעל בסוף המאה ה‪ 3-‬לפנה״ס‪ .‬כתב היסטוריה ביוונית‪,‬‬ ‫‪.32‬‬
‫ומאז ישנם כמה היסטוריונים שכותבים ביוונית‪ ,‬ובמאה ה‪ 2-‬לפנה״ס חוזרים לכתיבה בלטינית‪.‬‬
‫‪ – Fasces‬אלומת זרדים חלולה בה נהוג לשאת גרזן‪ .‬לפי המסורת הרומית העתיקה‪ ,‬זהו סמל שלטון‬ ‫‪.33‬‬
‫המעניק יוקרה וכבוד לבעל התפקיד המחזיק בו‪.‬‬
‫‪ – Familia‬קבוצת אנשים שכפופים לגבר אחד שהוא אב הפמיליה‪ .‬לא בהכרח בקשר ביולוגי‪.‬‬ ‫‪.34‬‬
‫‪ – Foederati‬ברית קבועה בין שני צדדים‪ .‬במסגרת הברית ישנה התחייבות להגן יחד ולתקוף יחד‪ .‬זהו‬ ‫‪.35‬‬
‫החוזה שנחתם בין הרומאים והלטינים‪.‬‬
‫‪ – Fodeus Societatis‬חוזה זה הופך את הצדדים השונים לבעלי ברית קבועים המגנים ומתקיפים יחד‪.‬‬ ‫‪.36‬‬
‫חוזה זה נותן סטטוס מאד גבוה – החוזה של הרומאים והלטינים‪.‬‬
‫‪ – Gens‬קבוצת אנשים שנחשבים צאצאי אב קדמון משותף‪ .‬טיב מעמדו החברתי של אדם היה חלק‬ ‫‪.37‬‬
‫בלתי נפרד מהגנס שלו‪.‬‬
‫‪ – Imperium‬סמכות פיקוד; כוללת סמכות שיפוט צבאית וגם את כל מה שצריך לעשות לקראת‬ ‫‪.38‬‬
‫מלחמה‪ .‬זו הייתה סמכות המלכים ולאחר מכן‪ ,‬של הקונסולים ושאר בעלי תפקידים בכירים‬
‫ברפובליקה הרומית‪.‬‬
‫‪ – Interrex‬״בין מלכים״; בתקופת הרפובליקה‪ ,‬אם קונסול מת מינו אדם מבין הסנטורים כל ‪ 5‬ימים‬ ‫‪.39‬‬
‫שנקרא ׳אינטרקס׳ ומחליף את הקונסול עד שנערכות בחירות ונבחר קונסול חדש‪ .‬השימוש במושג זה‬
‫)הכולל את המונח ׳מלכים׳( בתקופת הרפובליקה )בה אין מלכים(‪ ,‬מעלה את ההשערה כי מדובר‬
‫במסורת שנשתמרה מתקופת המלוכה‪ ,‬תחת שם סימבולי‪.‬‬
‫‪ – Iuniores‬צעירים; לפי החלוקה לקנטוריות באסיפת המאות‪ ,‬הן התחלקו לפי רכוש‪ ,‬אך גם לפי גיל‪.‬‬ ‫‪.40‬‬
‫נעשתה הפרדה בין הצעירים )גילאי ‪ (17-46‬והמבוגרים )גילאי ‪ 46‬ומעלה(‪ .‬ההפרדה גם מעידה על ייעוד‬
‫צבאי שונה‪ ,‬שכן הצעירים‪ ,‬בניגוד לסניורס‪ ,‬היו אלה שלחמו בחזית‪.‬‬
‫‪ – Luppiter Optimus Maximus‬המקדש הקדוש והחשוב ביותר ברומא‪ ,‬שנמצא על גבעת הקפיטול‬ ‫‪.41‬‬
‫׳ההר הקדוש׳‪ .‬זהו המקום אליו פרשו הפלביים ומרדו כנגד השלטון הפטריקי‪.‬‬
‫‪ – Lupis Niger‬״האבן השחורה״; במאה ה‪ 19-‬התגלתה אבן מהמאה ה‪ 6-‬לפנה״ס המעידה על כך‬ ‫‪.42‬‬
‫שהייתה מלוכה ברומא‪ ,‬עליה כתוב ״ניגר רקס״‪ ,‬שמשמעותה מתייחסת למלך‪ .‬אך הכתובת אינה שלמה‬
‫ולא ניתן להבין ממנה איזה סוג מלוכה הייתה‪.‬‬
‫‪ – Lectio Senatus‬רשימת הסנטורים שמופצת מדי ‪ 5‬שנים על ידי הקנסורים‪ .‬לקנסורים הייתה‬ ‫‪.43‬‬
‫הסמכות להדיח סנטורים ולצרף אנשים חדשים לסנאט‪.‬‬
‫‪ – Lex‬חוק; חוקים הנחקקים באסיפות המחייבות את כל העם‪.‬‬ ‫‪.44‬‬
‫‪ – Lex Curiata De Imperio‬חוק המתקבל באסיפת הקוריות ומעניק למלך את המסכות שלו‪.‬‬ ‫‪.45‬‬
‫בתקופת הרפובליקה‪ ,‬זה הוא היה בעיקר סמלי עבור אישור והכתרת בעלי התפקידים‪.‬‬
‫‪ – Libertas‬עבור הרומאים‪ ,‬זה החירות בפני המדינה‪ .‬הליברטאס קובע בעיקר מה אסור למדינה‬ ‫‪.46‬‬
‫לעשות לאזרח‪ .‬בין היתר חסינות מענישה ללא משפט‪ ,‬וזכותו של כל אזרח לערער על גזר דינו בפני‬
‫אסיפת העם‪.‬‬
‫‪ – Lictores‬נחשבים לשומרי הראש של בעלי התפקידים במגיסטטורה‪ .‬הם עמדו לפני בעל המשרה לאן‬ ‫‪.47‬‬
‫שהוא הלך‪.‬‬
‫‪ – Lus Provocationis‬זכות האזרח לערער על גזר דינו בפני אסיפת העם‪.‬‬ ‫‪.48‬‬
‫‪ – Magister Equitum‬משרה שנוצרה בתקופת הרפובליקה‪ .‬הוא היה סגנו של הדיקטטור שמונה‬ ‫‪.49‬‬
‫בשעת חירום וביצע בעיקר את מה שהדיקטטור הטיל עליו‪ .‬כאשר הדיקטטור התפטר‪ ,‬כך גם המאגיסטר‬
‫אקוויטום‪.‬‬
‫‪ – Magistrartus‬השם ששימש ברפובליקה הרומית למשרות רשמיות בתחום הפוליטי‪ ,‬הצבאי‪ ,‬הדתי‬ ‫‪.50‬‬
‫והשיפוטי‪ .‬המגיסטרטים הרגילים נבחרו מדי שנה )חוץ מהקנסור( ושרתו במשך שנה אחת‪ .‬בדרך כלל‪,‬‬
‫היו נבחרים שני מגיסטרטים רגילים כדי למנוע מצב שבו אדם אחד זוכה ביותר מדי כוח‪.‬‬
‫‪ – Mos Maiorum‬מנהגי האבות; שורת נורמות חברתיות שהונהגו ברפובליקה בקרב האצולה‪.‬‬ ‫‪.51‬‬
‫‪ – Nexum‬מי שהשתעבד בעקבות חוב נקרא ‪ Nexux‬והתופעה נקראת ‪ .Nexum‬ככל הנראה‪ ,‬אותו‬ ‫‪.52‬‬
‫האדם לא הפך לעבד מן המניין‪ ,‬אלא חלה עליו חובה מסוימת כלפי המלווה‪.‬‬
‫‪ – Ordo‬מסדר; אורדו נחשב לקבוצת סטטוס בתוך העם הרומי‪ .‬הוא לא נוגע בהכרח למעמד האזרח‬ ‫‪.53‬‬
‫בתוך גוף האזרחים‪ .‬היו שתי קבוצות כאלה – פרשים וסנטורים‪.‬‬
‫‪ – Ordo Equester‬מסדר הפרשים; זו הייתה השכבה העליונה של העם הרומי‪ .‬כדי להיחשב בתוך‬ ‫‪.54‬‬
‫קבוצת הסטטוס הזו‪ ,‬על אדם לקבל אישור על כך מקנסור ועליו להחזיק בכמות רכוש מסוימת‪.‬‬
‫‪ – Pater Famillias‬אב המשפחה; גבר שאחראי על מספר גברים ונשים שנמצאים תחת סמכותו‪ .‬לא‬ ‫‪.55‬‬
‫מדובר בהכרח על קרבה ביולוגית‪.‬‬
‫‪ – Patria Potetas‬סמכות האב על משפחתו; כל מה שנמצא בבית או בפמיליה שייך לפטר פמיליאס‬ ‫‪.56‬‬
‫)אנשים‪ ,‬רכוש‪ ,‬בני חסות ולפעמים גם בני המשפחה עצמם(‪ .‬סמכות האב יכולה להיות אפילו בענישה‪,‬‬
‫הריגה והגליה של הכפופים לו‪.‬‬
‫‪ – Patronus‬בעלי חסות; יחסים בין אנשים ממעמדות שונים‪ ,‬ומי שחשוב יותר מעניק חסות לחשוב‬ ‫‪.57‬‬
‫פחות‪.‬‬
‫‪ – Plebiscitium‬החלטה שהתקבלה באסיפת הפלביים‪ .‬בשנת ‪ 287‬לפנה״ס הרפורמה של הדיקטטור‬ ‫‪.58‬‬
‫הורטנסיוס קבעה שהחלטות אלו תקפות ומחייבות את כ לל גוף האזרחים‪.‬‬
‫‪ – Polybius‬יווני שהוגלה לאיטליה במאה ה‪ 2-‬לפנה״ס‪ .‬לאחר הגלייתו ניצל את זמנו בלמידה על‬ ‫‪.59‬‬
‫התעצמות רומא בזמן כל כך קצר‪.‬‬
‫‪ – Pontifex Maximus‬הכהן הגדול; יכול להיות גם פוליטיקאי‪ .‬הוא עומד בראש כל מנגנון הדת של‬ ‫‪.60‬‬
‫הרפובליקה ומכהן עד מותו‪.‬‬
‫‪ – Proconsul‬הארכת איפריום; באופן אזורי כדי להמשיך מלחמה‪ ,‬ובהמשך גם כדי לעמוד בראש‬ ‫‪.61‬‬
‫פרובינציה‪ .‬ההארכה נקבעה על פי החלטת הסנאט‪.‬‬
‫‪ – Publicani‬קבוצה בתוך מעמד הפרשים שהתעשרו מעסקי קבלנות עם המדינה‪.‬‬ ‫‪.62‬‬
‫‪ – Quaestor‬הקוויסטורים נבחרו באסיפת השבטים מדי שנה והיו לעוזרי הקונסולים בכל הנוגע לענייני‬ ‫‪.63‬‬
‫כספים‪.‬‬
‫‪ – Rex Sacrorum‬משרה רומית שממלאה נבחר על ידי הכהן הגדול‪ .‬הוא היה אמון על ענייני הדת‬ ‫‪.64‬‬
‫והטקסים‪ .‬בתקופת הרפובליקה משרה זו העידה על יוקרה מאשר על כוח פוליטי אמיתי‪ .‬ניתן להחשיב‬
‫את המשרה כשריד לתקופת המלוכה‪ ,‬שכן ‪ rex‬משמעותו ׳מלך׳ בלטינית‪.‬‬
‫‪ – Sacrosanctitas‬משמעות המילה היא קדוש‪/‬מקודש‪ .‬זו החסינות שהוענקה לטריבונים בזמן‬ ‫‪.65‬‬
‫תפקידם‪ .‬פגיעה בטריבון בזמן כהונתו משמעותה פגיעה בקדושתה של המשרה ודינה מוות‪.‬‬
‫‪ – Saguntum‬לטריבונים היה כוח להעניש כל אדם שניסה להפריע לביצוע עבודתם‪ ,‬והפלביים הושבעו‬ ‫‪.66‬‬
‫להרוג כל אדם הפוגע בטריבון המכהן ומכאן סמכותם‪ ,‬מה שהעניק להם למעשה חסינות מוחלטת‪.‬‬
‫בנוסף יכלו הטריבונים לשפוט במפשטים פליליים‪ .‬החסינות תקפה רק לשנת כהונתם‪.‬‬
‫‪ – Scipio Africanus‬סקיפיו אפריקנוס היה הגנרל שניצח את חניבעל במלחמה הפונית השנייה בקרב‬ ‫‪.67‬‬
‫׳זמה׳‪.‬‬
‫‪ – Senatus Populusque Romanus‬אמרה לטינית שמשמעותה ״הסנאט והעם הרומי״ והיא מיוחסת‬ ‫‪.68‬‬
‫למשטר הרפובליקני של רומא‪ .‬אמרה זו הייתה לסמל‪ ,‬הופיעה על מטבעות ועל נסי הלגיונות הרומים‪.‬‬
‫‪ – Servius Tulius‬סרוויוס טוליוס היה המלך ה‪ 6-‬של רומא‪ .‬הוא הנהיג שורת רפורמות שבעיקרה‬ ‫‪.69‬‬
‫מפקד אזרחים שחילק את גוף האזרחים ברומא לפי רכושו‪ ,‬וכמו כן ייסד את אסיפת הקנטוריות‬
‫שהייתה לאסיפה החשובה ביותר לאורך כל תקופת הרפובליקה‪.‬‬
‫‪ – Tribuni Militus Consulari Potesate‬טריבונים צבאיים עם סמכות קונסולרית‪ .‬משרה שנוצרה‬ ‫‪.70‬‬
‫במהלך המאבק בין הפטריקים לפלביים‪ ,‬נועדה לשני המעמדות והחליפה את משרת הקונסולים באותן‬
‫השנים‪ .‬לפני קיום בחירות לטריבונים אלו‪ ,‬הסנאט היה קובע כל שנה ושנה כמה יכהנו‪.‬‬
‫‪ – Tribunus Plebis‬הטריבונים של הפלביים‪.‬‬ ‫‪.71‬‬
‫‪ – Tribus‬יחידה שבטית; כל יחידה שבטית מורכבת מקוריות‪ ,‬כל קוריה מורכבת מגנס וכל גנס מורכב‬ ‫‪.72‬‬
‫מפמיליה‪.‬‬
‫‪ – Triumphus‬טקס רומי חגיגי שהיה נהוג בעקבות ניצחון צבאי או אפילו סיום מלחמה‪ .‬לפי המסורת‪,‬‬ ‫‪.73‬‬
‫רק הסנאט יכל לתת אישור לעריכת טקס זה‪.‬‬
 ‫תשובות לשאלות נפוצות ממבחנים של שנים קודמות‬
‫‪ .1‬המלוכה ברומא – אגדה או היסטוריה?‬
‫משטר מלוכני היה נפוץ ביותר בעולם העתיק‪ ,‬ואף נהוג לייחס לפי הפילוסופיה היוונית את קדימותו לכל‬
‫משטר אחר‪ .‬אולם‪ ,‬קיום המלוכה ברומא הוא מעורפל למדי‪ .‬על פי המסורת הרומית‪ ,‬רומא נוסדה בשנת‬
‫‪ 753‬לפנה״ס על ידי המלך הראשון – רומולוס‪ ,‬ומלכים שלטו ברומא עד ראשית הרפובליקה בשנת ‪510‬‬
‫לפנה״ס‪ .‬נהוג להטיל ספק בדיוק עובדות אלו‪ ,‬שכן ממספר סיבות‪ ,‬ישנו מחסור בגורמים אמינים העוסקים‬
‫בתקופה זו‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬בתקופה זו המעיטו בכתיבה‪ ,‬שכן היא איננה הייתה דבר יומיומי‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬ראוי לשער כי כתבים‬
‫רבים לא שרדו בחלוף הזמן‪ ,‬שכן הכתיבה שאכן נעשתה בתקופה זו‪ ,‬התבצעה על מגילות עור‪ ,‬שאינן נשמרות‬
‫היטב‪ .‬שנית‪ ,‬מקורות רומים עתיקים רבים אבדו ונהרסו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בעת כיבוש הגאלים את העיר בשנת‬
‫‪ 390‬לפנה״ס‪ .‬רומא התאוששה מחורבן העיר‪ ,‬אך הנזק שנגרם למקורות הוא בלתי הפיך‪.‬‬
‫גם אמינותם של מקורות מאוחרים יותר‪ ,‬העוסקים במלוכה מוטלים בספק‪ .‬במהלך המאה ה‪ 3-‬לפנה״ס‪,‬‬
‫הרומאים החלו להיות מושפעים מערים יווניות בדרום איטליה‪ ,‬והחלו לכתוב היסטוריה לעצמם כמנהג‬
‫היוונים‪ .‬אולם‪ ,‬כתבים אלו אינם מקור אמין בהכרח‪ ,‬שכן כתיבה על תקופה שקדומה לכותב במאות שנים‪,‬‬
‫התאפיינה לרוב בהמצאות שנועדו למלא את החסר ואנכרוניזם‪ .‬כמו כן‪ ,‬הכתיבה נועדה פעמים רבות לשם‬
‫שילהוב ויצירת עניין‪ ,‬ולכן פעמים רבות לא הייתה נאמנה למציאות‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬ניתן למצוא מספר עדויות חשובות לקיום מלוכה ברומא‪ .‬״הלפיס ניגר״‪ ,‬אבן שיש שחורה שנמצאה‬
‫בפורום הרומאי במאה ה‪ 6-‬לפנה״ס ושימשה כחלק ממזבח לפולחן דתי‪ ,‬מכילה בכתובתה את המילה‬
‫״מלך״‪ .‬כמו כן‪ ,‬שני תפקידים שהתקיימו בתקופת הרפובליקה‪ ,‬מכילים בשמם את המילה ״מלך״‪ ,‬ויתכן‬
‫מעידים על מסורת שנמשכה עוד מתקופת המלוכה‪ ,‬ומעידה על סמכותו הרחבה של המלך ברומא‪ ,‬כפי שנהוג‬
‫לייחס לו לפי המקורות הקיימים‪ ,Rersacrurum :‬״מלך לענייני פולחן״‪ ,‬שהיה כפוף לכהן הגדול; ו‪-‬‬
‫‪ ,Interrex‬״מלך ביניים״‪ ,‬שהיה בעל תפקיד שמונה על ידי הסנאט לערוך את הבחירות בין כהונות של‬
‫מאגיסטרטים‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬נהוג לחלק את תקופת המלוכה ברומא למלוכה מוקדמת ואגדתית‪ ,‬הכוללת את ארבעת המלכים‬
‫הראשונים‪ ,‬ולתקופת מלוכה היסטורית‪ ,‬אמינה יותר‪ ,‬הכוללת את שלושת המלכים האחרונים‪.‬‬
 ‫‪ .2‬ההסכם הראשון בין רומא לקרתגו לפי פוליביוס‬
‫פוליביוס היה היסטוריון יווני שחי במאה ה‪ 2-‬לפנה״ס‪ ,‬ובעקבות הגלייתו מיוון לרומא‪ ,‬בחר להשקיע את‬
‫זמנו בכתיבת חיבור המנסה להסביר‪ ,‬כיצד רומא הפכה לכוח כה חזק בזמן כל כך מועט‪ .‬בחיבורו‬
‫׳היסטוריה׳‪ ,‬הוא מתאר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את ההסכם הראשון שנחתם בין רומא לקרתגו‪ .‬אף על פי שהמפגשים‬
‫העיקריים‪ ,‬כמו גם המלחמות העיקריות‪ ,‬בין השתיים התרחשו במהלך המאה ה‪ 3-‬לפנה״ס )המלחמות‬
‫הפוניות(‪ ,‬לפי פוליביוס ההסכם הראשון בין השתיים נחתם הרבה לפני‪ ,‬בשנת ‪ 509‬לפנה״ס‪ ,‬כשרומא למעשה‬
‫בשנתה הראשונה כרפובליקה לאחר הפלת המלוכה‪ .‬באותה תקופה‪ ,‬קרתגו היא מעצמה פיניקית‪ ,‬העומדת‬
‫ככוח המרכזי במערב הים התיכון‪.‬‬
‫פוליביוס בחיבורו‪ ,‬מציין כי בכוונתו להביא את פרטי ההסכם במדויק ככל שניתן‪ ,‬אך מביע קושי בשל כך‬
‫שהשפה הרומית כפי שמופיעה בהסכם היא מיושנת וקשה להבנה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לפי ההסכם על הרומאים ובעלי‬
‫בריתה חל איסור להפליג מעבר ״לכף היפה״‪ ,‬הממוקם צפונית לקרתגו‪ .‬לפי פוליביוס‪ ,‬הסיבה לכך נובעת‬
‫מכיוון שהקרתאגים אינם מעוניינים שבשטח זה תהינה אוניות מלחמה רומיות; ושהרומאים יתוודו‬
‫לפוריות הרבה שיש באזור זה‪ .‬לפי ההסכם‪ ,‬במידה ורומאי אכן נאלץ להגיע לאזור זה‪ ,‬בעקבות סערה או‬
‫אויב‪ ,‬הוא רשאי לרכוש את שדרוש לו בעבור תיקון אונייתו והקרבת קורבן ולהפליג תוך ‪ 5‬ימים‪ .‬מלבד חלק‬
‫זה‪ ,‬רשאים הרומאים להפליג לצורך מסחר לכל שטחי קרתגו‪ ,‬וכמו כן לשטחים שבשליטתה בסיציליה‪.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬מתחייבת קרתגו לקיים את זכויותיהם בכוח המדינה‪.‬‬
‫ההנחה היא שבשלב זה של ההיסטוריה‪ ,‬למרות חוזקה הרב של קרתגו‪ ,‬היא עדיין רואה ברומא פוטנציאל‬
‫לאיום עתידי‪ ,‬יתכן בעקבות השתלטויות של רומא על שטחים בלטיום עוד בתקופת המלוכה‪ .‬בהנחה שפרטי‬
‫ההסכם‪ ,‬כמו גם מועדו‪ ,‬כפי שפוליביוס מציין אכן נכונים‪ ,‬ניתן לומר שרומא בנקודה זו של ההיסטוריה‪,‬‬
‫איננה עוד רק עיר‪-‬מדינה שולית שהתקיימה באזורה‪ ,‬אלא שעל אף הזעזועים שספגה בהפלת המלוכה‪ ,‬שינוי‬
‫המשדטר ועימותים פנימיים‪ ,‬עדיין נתפשה בעיניי מעצמה אזורית כפי שהייתה קרתגו‪ ,‬ככוח שעדיף לבוא‬
‫איתו בהסכם‪ ,‬מאשר להיכנס איתו לעימות אלים‪.‬‬
‫‪ .3‬הבחירות ברומא – האם שימשו כהסוואה למשטר אוליגרכי או היו ביטוי למגמות דמוקרטיות במסגרת‬
‫המשטר הרפובליקאי?‬
‫בספרו השישי‪ ,‬מתאר פוליביוס את המשטר הרומאי כ‪-‬״מיקטה פוליטיאה״‪ ,‬מעין איזון בין שלושת היסודות‬
‫החוקתיים הבסיסיים הקיימים‪ :‬מלוכה‪ ,‬אריסטוקרטיה ודמוקרטיה‪ .‬הוא מתאר מציאות בה למרות‬
‫סמכותם הרחבה של בני המעמד השליט ברומא‪ ,‬לעם הרומאי ישנו חלק בלתי מבוטל במשטר הרומאי‪ ,‬כפי‬
‫שמתבטא באסיפות העם‪ ,‬בהן העם מאשר חוקים‪ ,‬בוחר בעלי תפקידים‪ ,‬שופט ומכריע בענייני מלחמה‬
‫ושלום‪ .‬מנגד‪ ,‬ישנה גישה מחקרית הגורסת כי הרפובליקה הרומית הייתה אוליגרכיה בפועל‪ ,‬כאשר הכוח‬
‫השלטוני כולו נמצא למעשה בידי האצולה‪ .‬נסקור כעת את שלל הטיעונים הנוגעים לעניין זה‪ ,‬מבלי לנסות‬
‫להכריע לגבי משקלו היחסי של כל גורם‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ראוי לבחון לעומק מהו ״העם״ אותו מתאר פוליביוס‪ ,‬ומה היה אופיין של אסיפות העם‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫ראוי לציין כי אסיפות העם התקיימו רק בתוך גבולות העיר רומא‪ .‬מכאן ניתן להסיק‪ ,‬שמבין כל תושביה‬
‫הכפריים של רומא‪ ,‬מעטים ביותר יכלו להגיע‪ ,‬ומי שאכן הגיע היה ככל הנראה בעל אמצעים‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫לפי המקורות‪ ,‬גם מתוך תושבי הקבע של העיר עצמה‪ ,‬נכחו אחוז לא גדול באסיפות העם‪ .‬כמו כן‪ ,‬מבנה‬
‫אסיפת המאות‪ ,‬שהיא האסיפה בעלת הסמכות הרבה ביותר )בה עוסקים בענייני חוץ ובבחירת בעלי‬
‫התפקידים הגבוהים ביותר( גם הוא דורש בחינה מקרוב‪ .‬האסיפה חולקה ל‪ 5-‬מחלקות )ופרשים(‪ ,‬על פי‬
‫מפקד הרכוש; וסדר ההצבעה נערך החל מהמחלקה העשירה ביותר לענייה ביותר‪ ,‬כאשר ההצבעה הופסקה‬
‫אם נצבר רוב קולות‪ .‬מבנה זה גרם לכך‪ ,‬שלא היו הרבים ביותר בעלי הכוח הרב ביותר ומציג את האסיפה‬
‫כטימוקרטית לכל הדעות‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬ישנן בהחלט מאפיינים דמוקרטיים באסיפות העם‪ .‬ראשית‪ ,‬לאסיפות רשאים להגיע כל אזרחי רומא‬
‫)כולל חסרי רכוש(‪ ,‬והן אינן מוגבלות מספרית – מאפיין נדיר למדי בעת ההיא‪ .‬כמו כן‪ ,‬אפשר לומר כי‬
‫הטענה לפי רק מעט מאזרחי רומא יכלו לנכוח באסיפות‪ ,‬ולכן יש לייחס לאסיפות אופי אוליגרכי‪ ,‬היא טענה‬
‫בעייתית‪ .‬שהרי עצם נתינת אזרחות רומית לשלל האוכלוסיות הכפריות‪ ,‬היא איננה מעשה אנטי דמוקרטי‪.‬‬
‫אך גם על כך ניתן לטעון‪ ,‬כי יתכן ונתינת אזרחות כל מהותו עבור השלטון הרומי‪ ,‬הוא הגדלת כוח הגיוס‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לאסיפת הקנטוריות‪ ,‬יש להזכיר כי בשנת ‪) 240‬לערך(‪ ,‬נערה רפורמה במבנה האסיפה‪ ,‬שהפחיתה‬
‫במעט את כוחם של המעמדות הגבוהים להגיע להסכמה בהצבעות בצורה חדה ומהירה‪ .‬המחזיקים בדעה‬
‫כי רומא אינה אוליגרכיה‪ ,‬טוענים כי אסיפות העם היוו מקום לקביעה בנושאים שנויים במחלוקת‪ ,‬ואף‬
‫השפעותיהן באו לידי ביטוי הולך וגובר בעת ההתרחבות של רומא‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬קשה לקבוע מה היה טיבן הדמוקרטי של האסיפות‪ ,‬וכמה נתנה הזכות לבחור כוח בידי העם‪ .‬אולם‪,‬‬
‫מה שברור מעל לכל ספק‪ ,‬הוא כי הזכות להיבחר אינה נחלת הכלל ברפובליקה‪ ,‬אלא של מעטים בלבד –‬
‫שושלות אצילים ואנשים עשירים בעלי מעמד גבוה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬המשטר הרומי כפי שתואר ויחסי הכוחות‬
‫בין המעמדות לא השתנה יתר על המידה‪ .‬כיצד שמר על יציבות שלטונית זו? האם היה זה רצונו של העם‬
‫להישאר נתין בידי האצולה‪ ,‬או כפייה אריסטוקרטית? אלו המחזיקים בדעה כי פוליביוס טעה בתיאור‬
‫האידיאל הפוליטי‪ ,‬יטענו כי האצולה כפתה את רצונה על העם באמצעות מוסד הפטרון‪-‬קליינט‪ .‬רבים‬
‫מאנשי רומא‪ ,‬קיבלו חסות והגנה מבעלי אמצעים‪ ,‬ובתמורה הבטיחו נאמנות פוליטית ואישית‪ .‬הינה כך‪,‬‬
‫שבאסיפות העם‪ ,‬הקליינטים נאלצו לבחור על פי רצון הפטרון שלהם )גם כשההצבעה הפכה לחשאית‪,‬‬
‫הקליינטים רצו או התבקשו‪ ,‬להראות לפטרונים את לוחיות ההצבעה ולהוכיח את נאמנותם(‪ .‬מנגד‪ ,‬יש‬
‫שיגידו כי הבחנות אלו הן פשטניות‪ ,‬ושאין סיבה לייחס ליחסי הפטרונות משמעות כה מכריעה בחברה‬
‫הרומית‪ .‬לטענתם‪ ,‬עליונות האצולה לא נשמרה על ידי יחסי פטרון‪-‬קליינט‪ ,‬ואף לא על ידי כוחות פיזיים‪,‬‬
‫משטרה‪ ,‬מנהגים או חוקים שיגנו על המעמד השליט מפני כוח ההמון הפיזי ומבוגדים ממעמדו‪ ,‬שכן לא היו‬
‫חוקים וכוחות מתאימים ברומא‪ .‬לטענתם‪ ,‬האצולה הצליחה לשמר את מעמדה בעזרת מונופול על השיח‬
‫הציבורי‪ :‬הטקסים הממלכתיים‪ ,‬הנאומים‪ ,‬׳מנהגי האבות׳‪ ,‬כולם היו כלים בידי האריסטוקרטיה להנציח‬
‫את יוקרתה ולתת לגיטימציה לשלטונה הבלעדי‪.‬‬
‫אך אם מטרת האצולה הייתה לשמור על סטטוס קוו‪ ,‬מדוע העניקה מלכתחילה כוח לעם באסיפות העם?‬
‫מדוע ערכה רפורמות דמוקרטיות שבאו גם הן מקרב המעמד השליט? מדוע נתנו כוח לעם? הסוואה חיצונית‬
‫בלבד אינה אופציה‪ ,‬שהרי יחסי הכוח ברורים ועליונות האצולה שקופה‪ .‬על כן‪ ,‬ככל הנראה היה צורך פנימי‬
‫בקיום ההליכים הדמוקרטיים ואסיפות העם‪ .‬אפשרות אחת תהיה‪ ,‬כי אסיפות העם היו כלי בידי אצילים‬
‫שרצו להוכיח את כוחם ואת העובדה שהינם ראויים לשלטון‪ .‬התחרות בין משפחות אצילים הלכה וגברה‪,‬‬
‫והדרך להוכיח את הלגיטימציה שלהם הייתה על ידי הפגנת כוח בעזרת הצגת מספר תומכים וקליינטים‬
‫גדול ככל שניתן‪ .‬על פי השערה זו‪ ,‬הבחירות למעשה שימשו תחליף למלחמות אזרחים בין צבאות של אצילים‬
‫מתחרים‪.‬‬
‫החופש הוא ״למראית עין״‪ ,‬העם התפקד בשירות האצולה‪ .‬מנגד אפשר לסייג טענה זאת ולומר‪ ,‬כי גם אם‬
‫הפוליטיקאים רק ביקשו להשתמש בעם כדי להפגין כוח‪ ,‬עדיין אלו נאלצו לרכוש את אהדת העם‪ .‬צורך זה‬
‫הוביל לחקיקה ורפורמות ״פופולריים״ ששירתו את האינטרס של המעמדות הנמוכים‪ .‬הסמכות והיוקרה‬
‫שהאצולה יצרה לעצמה רק היוו בסיס לדעות סותרות ואפשרו תחרות פנימית באצולה שהועילה לעם‪ .‬אולם‪,‬‬
‫ניתן להגיד כי גם במקרה זה‪ ,‬העם למעשה בחר בין שתי אופציות‪ ,‬ששתיהן באו מקרב יוזמתם של אצילים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ניתן לומר כי קשה מאד לצייר תמיכה ברורה של אופי המשטר ברפובליקה הרומית‪ .‬יתכן כי העם‬
‫היה נתון לחלוטין למרות השלטון‪ ,‬יתכן כי נהנה מחילוקים פנימיים ורפורמות שהיטיבו עם מצבו‪ .‬יהיה נכון‬
‫לומר כי גם אם שיטת המשטר היוותה שסתום ביטחון יעיל‪ ,‬היא הייתה מטבע בעל שני צדדים‪ ,‬יותר מאשר‬
‫שיטה ברורה וחד צדדית‪.‬‬
‫‪ .4‬רומא ואיטליה – כיצד נהגה רומא באויביה בעקבות ניצחונותיה ומה היו השלכותיה של מדיניותה זו‬
‫על איטליה בתקופת הרפובליקה‬
‫רומא‪ ,‬החל מתקופת המלוכה‪ ,‬וביתר שאת בתחילת הרפובליקה )‪ 510‬לפנה״ס(‪ ,‬עמדה ביחסים מורכבים מול‬
‫ערי המדינה הלטיניות שהקיפו אותה‪ .‬בשונה מרומא שהייתה עיר מדינה עצמאית‪ ,‬ערי המדינה הלטיניות‬
‫מעולם לא היו מאוגדים תחת עיר מדינה אחת‪ ,‬אלא פעלו תחת ברית שכונתה – הברית הלטינית‪ .‬החל‬
‫מראשית הרפובליקה‪ ,‬שני הצדדים נכנסו לעימותים ולהסכמים פעמים רבות‪ ,‬אך הדבר העיקרי מכך‪ ,‬הוא‬
‫שבעקבות ההסכם שנחתם ביניהם בשנת ‪ 494‬לפנה״ס‪ ,‬יכלה רומא להתעסק בעימותיה מול העמים‬
‫האטרוסקים שהיוו הכוח המרכזי באותה העת באזור‪ ,‬ובכך לחזק את כוחה משמעותית‪ ,‬להרחיב את‬
‫גבולותיה ולצבור הון משמעותי‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬כשההסכם עם הלטיניים הופר ופרצה מלחמה פעם נוספת‬
‫ביניהם‪ ,‬רומא מביסה את הברית הלטינית בשנת ‪ 338‬לפנה״ס‪ .‬אם עיר נכנעת כניעה ללא תנאים‪ ,‬לא נותר‬
‫ממנה כלום‪ :‬הכל נמסר כולל השטח‪ ,‬הגברים‪ ,‬הנשים‪ ,‬הנערות‪ ,‬הנמלטים וכדומה‪ .‬בעקבות ניצחון‪ ,‬יש‬
‫לרומא חוק עבור נכנעים‪ ,‬אשר בחוק הרומי נקראים דדיקיטאי )נכנעים(‪ .‬הם נחשבים כמי שאין להם שום‬
‫זכויות‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרומאים השתדלו שהקטגוריה הזאת לא תהיה גדולה מדי; לא כל מי שנכנע נותר במעמד‬
‫זה‪ .‬האפשרות המקובלת באיטליה הייתה להפוך את הכנועים לחיילים בכך שיהפכו אותם לאנשים‬
‫חופשיים – או כבעלי ברית או כאזרחים רומיים‪ .‬כך למעשה‪ ,‬רומא אינה יצרה ברית עם הערים הלטיניות‬
‫בברית רב‪-‬צדדית‪ ,‬אלא במערכת בריתות דו‪-‬צדדיות‪ ,‬בין רומא לכל עיר בנפרד‪ ,‬כשחל איסור עליהן להפעיל‬
‫מדיניות חוץ וביטחון‪ .‬אמנם רומא במקרה זה נהגה באופן שונה בין עיר לעיר‪ ,‬שכן היו ערים בהן כולם קיבלו‬
‫אזרחות רומית‪ ,‬היו ערים שכולם היו במעמד בני ברית‪ ,‬והיו גם ערים בהן אנשים ספציפיים הוגלו או נשפטו‬
‫בהתאם למעשיהם וכדומה‪ ,‬אך ככלל‪ ,‬השימוש העיקרי של רומא עשתה שימוש באויביה המובסים‪ ,‬כשהפכה‬
‫אותם לבעלי ברית או אזרחים‪ ,‬בעיקר שימוש צבאי‪ .‬השימוש הצבאי הזה‪ ,‬שהיה משמעותי מאד עבור רומא‪,‬‬
‫הוא זה שגם הצליח להביא אותה להגיע למלחמות מחוץ לאיטליה‪ .‬במלחמות אלו‪ ,‬נהגה רומא באופן שונה‬
‫באויביה המובסים‪ .‬את השטחים שכבשה מחוץ לאיטליה‪ ,‬הפכה רומא לפרובינציות‪ .‬כלומר‪ ,‬שטח הנמצא‬
‫תחת שלטון הרפובליקה הרומית‪ ,‬אך נשלט בפועל על ידי נציג מטעמה הממוקם שם‪ ,‬ומהווה הסמכות‬
‫העליונה ביותר באותו השטח בתחומי השלטון‪ ,‬הצבא‪ ,‬המשפט וכדומה‪ .‬בעוד שמטרת הערים הכבושות‬
‫בשטח איטליה הייתה לחיזוק הצבא‪ ,‬במקרי הפרובינציות המטרה הייתה בעיקר גביית מיסים קבועה‬
‫וגוברת‪ .‬מלבד מקרים בולטים ועיקריים אלו לאופי הנוהג של רומא כלפי אויביה בעקבות ניצחונותיה‪ ,‬ניתן‬
‫לראות גם מקרים בודדים בהם רומא השמידה עד היסוד ערים‪ ,‬כמו למשל קרתגו‪ ,‬בשונה מהאופן שבדרך‬
‫כלל נהגו‪ ,‬שהוא לקחת את השלל הכספי ואת הגברים השבויים למקור כעבדים‪ .‬בהסתכלות רחבה על האופן‬
‫המצוין כאן בו נהגו הרומאים באויביהם המובסים‪ ,‬ניתן לראות כמה השלכות עיקריות של מדיניות זו על‬
‫איטליה בתקופת הרפובליקה‪ .‬ראשית‪ ,‬הפיכת הערים הלטיניות לבנות ברית או לבעלי אזרחות‪ ,‬מצד אחד‬
‫חיזק משמעותית את כוחה הצבאי של רומא ולמעשה אפשר לה להתחיל בתהליך האימפריאליזם שלה‪,‬‬
‫לכבוש שטחים נרחבים ולהביס אויבים מבחוץ‪ ,‬אך מצד שני הוא גם זה שהוביל למלחמות אזרחים בין‬
‫אזרחים רומים לבני הברית הלטיניים החל מהמאה ה‪ 2-‬לפנה״ס ועד המאה ה‪ 1-‬לפנה״ס‪ ,‬בדרישתן של אותן‬
‫ערים לקבלת אזרחות רומית ומעמד שווה כמו שאר האזרחים‪ .‬דבר נוסף הוא‪ ,‬שבעקבות מסע‬
‫האימפריאליזם הנרחב של רומא‪ ,‬רומא עצמה התמלאה בעבדים )שהיו שבויי מלחמה(‪ ,‬דבר שגרם‪ ,‬לפחות‬
‫לפי גאיוס גראקכוס‪ ,‬להתגברות העוני ברומא ונטישת חקלאים רבים‪ ,‬ובתוך כך גם היחלשות הכוח הצבאי‪,‬‬
‫שכן זה הורכב מאזרחים‪ .‬כמו כן‪ ,‬גראקכוס גם ראה במסעות האימפריאליזם עצמם גורם משמעותי‬
‫להיחלשותה הפנימי של רומא‪ ,‬מכיוון שהשכבות הנמוכות לטענתו‪ ,‬לא עמדו באותן תקופות ארוכות בהן‬
‫נשלחו גברי המשפחה להילחם מחוץ לאיטליה והחקלאות שלהם כשלה‪.‬‬
 ‫‪ .5‬רעיון ״החירות״ )‪ (Libertas‬ברומא וחשיבותו בחיי הציבור בתקופת הרפובליקה‬
‫חירות מבחינת הרומאים זה מאפינו העיקרי של המשטר הרפובליקני‪ .‬לפי כתבים מהתקופה של משפטנים‪,‬‬
‫חירות היא ״היכולת הטבעית שיש לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה‪ ,‬אלא אם הדבר נמנע ממנו בכוח או‬
‫באמצעות חוק״‪ .‬כדי שערך החירות לפי הגדרה זו יהיה תקף על אדם‪ ,‬עליו לעמוד בכמה תנאים‪:‬‬
‫שיהיה חופשי ולא עבד‪.‬‬ ‫‪.iv‬‬
‫שיהיה במדינה שבה השלטון איננו עריצות‪.‬‬ ‫‪.v‬‬
‫שהמדינה תהיה עצמאית ולא נתונה לשליטה של מדינה אחרת‪.‬‬ ‫‪.vi‬‬
‫ברומא‪ ,‬לאדם חופשי יש זכויות‪ ,‬אבל לזכויות האלה אין הרבה ערך אם הוא לא חלק מגוף אזרחי מוכר –‬
‫אזרח רומי או לחילופין אזרח של מדינה אחרת‪ ,‬איתה לרומא יש ברית‪ .‬כלומר‪ ,‬לחירות לבדה אין הרבה‬
‫ערך בלי אזרחות‪ .‬ברומא יש שוויון בפני החוק בין אזרחים לבין עצמם‪ .‬לגבי פעילות בענייני ציבור אין שוויון‪,‬‬
‫מכיוון שהוא מבוסס תחילה על ייחוס ולאחר מכן על רכוש‪ .‬לפי ליוויוס‪ ,‬החירות באה לידי ביטוי בעצם‬
‫השינוי ממלוכה לרפובליקה‪ ,‬בכך שנעשה צמצום של השלטון למשך שנה והעובדה שיש שני קונסולים‪.‬‬
‫לשניהם סמכות שווה ועל כן עליהם להסכים ביניהם‪ .‬הטריבונים יכולים להגן על האזרחים מול כוחות‬
‫האכיפה של השלטון )אם כי אינם חייבים(‪ ,‬ואין ענישה ללא משפט – אזרחים רומים שנענשו יכולים להגיש‬
‫פרובוקטיו‪ ,‬כלומר עתירה שמופנית לאסיפת העם‪.‬‬
‫התערבות המדינה בחיי הפרט‪:‬‬
‫ברומא אין חופש דת‪ ,‬הפולחן הרומי מחייב את כלל האזרחים הרומים‪ .‬מי שלא קיים את הפולחן‬ ‫‪.iv‬‬
‫נרדף )גם עבדים(‪.‬‬
‫החל משנת ‪ 443‬לפנה״ס ישנה משרת הקנסור‪ ,‬שכחלק מתפקידם הוא פיקוח מידות המוסר של‬ ‫‪.v‬‬
‫האזרחים‪ .‬כלומר‪ ,‬ניתן להגביל את האזרחים על סמך התנגדות בלתי מוסרית מבלי שזה יחשב‬
‫פגיעה בחירות‪.‬‬
‫הגבלות על לבוש נשים‪.‬‬ ‫‪.vi‬‬
 ‫‪ .6‬מניעים אפשריים לדרכו הפוליטית של טיבריוס גראקכוס‪ ,‬על פי הביוגרפיה של פלוטאכוס‬
‫פלוטאכוס חי בתקופת האימפריה‪ ,‬יווני‪-‬רומי שכתב ביוגרפיות רבות‪ .‬אחת מהביוגרפיות שכתב הייתה על‬
‫טיבריוס גראקכוס‪ .‬טיבריוס היה פוליטיקאי רומי שכיהן כטריבון הפלבס בשנת ‪ 133‬לפנה״ס‪ .‬אחת הפעולות‬
‫המשמעותיות שעשה בתפקיד זה הייתה קידום הצעת החוק‪ ,‬למעשה מקבץ חוקים הנקראים ‪Lex‬‬
‫‪ ,Sempronia Agraria‬שבמרכזו עמדה הכוונה ״להקים לתחייה״ חוק ישן‪ ,‬שאמנם קיים אך לא נאכף‪ ,‬שטען‬
‫כי שטחים ציבוריים‪ ,‬אלו שנכבשו על ידי רומא ואינם נרכשו באופן רשמי על ידי אדם כחוק‪ ,‬יוחכרו לבעלי‬
‫מיעוטים למען יעבדו אותם‪ ,‬יחיו מהתוצרת ויפיקו תוצרת גם עבור רומא ויוכלו לשרת בצבא‪ .‬בקצרה ניתן‬
‫לומר‪ ,‬כי חוק זה‪ ,‬גם מעצם היותו וגם מאופן הגשתו בפני אסיפת העם‪ ,‬הכעיס רבות את האצולה ובני המעמד‬
‫העליון והעשיר‪ .‬שכן‪ ,‬מהות הצעת החוק פגעה באופן ישיר במשפחות )בעיקר עשירות( שחלקות האדמה‬
‫המדוברות נמצאות בידי משפחותיהן מזה מאות שנים‪ ,‬וגם באופן הגשת הצעת החוק‪ ,‬שלא נעשתה באופן‬
‫הנהוג והמסורתי דרך הסנאט‪ ,‬הכעיסה רבות את השמרנים‪ ,‬כך גם בהמשך דרכו לאישור החוק הסיט רבים‬
‫נגדו; ולבסוף כשניסה להתמודד למשרת טריבון בפעם השנייה – נרצח‪ .‬רצח של טריבון אכן נחשב לדבר חריג‬
‫ביותר ברומא‪ ,‬ואף לפגיעה משמעותית‪ ,‬שכן לפי החוק הרומי‪ ,‬טריבון נחשב כבעל הגנה מקודשת ואת רוצחו‬
‫של טריבון ניתן להרוג כחוק‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬קשה להיות מופתעים מכך שנרצח לאחר שקוראים את שלל‬
‫הדברים שעשה )ובעיקר הדרך בה בחר לעשותם( והאנשים שהכעיס‪ .‬אם כן‪ ,‬מעניין יהיה לדעת מהם המניעים‬
‫שאכן גרמו לטיבריוס גראקכוס להעמיד עצמו במרכז נושא כה סוער ולדחוף את עצמו להצלחה במשימתו‬
‫בכל מחיר‪ ,‬אפילו בחייו‪ .‬פלוטאכוס מציע כמה מהם‪ .‬ראשית יש להבין כי טיבריוס מיוחס משפחתית לאנשים‬
‫מרכזיים ברפובליקה הרומית‪ :‬אביו‪ ,‬שטיבריוס נקרא על שמו‪ ,‬שימש כקונסול וכקנסור‪ ,‬וסבו )אביו של‬
‫אמו(‪ ,‬היה הרומאי החשוב ביותר בימיו – האיש שניצח את חניבעל בקרב ׳זמה׳ ושם קץ למלחמה הפונית‬
‫השנייה‪ .‬עם רקע זה‪ ,‬טיבריוס השתתף באחת המלחמות בספרד ושימש כיד ימינו של הקונסול‪ ,‬שם עמדו על‬
‫סף הפסד מוחץ‪ .‬לפי פולטאכוס‪ ,‬טיבריוס חתם הסכם עם האויב ובכל הביא להצלת חייהם של אלפי‬
‫רומאים‪ ,‬אך מבחינת השלטון הרומי‪ ,‬הסכם מעין זה אינו הצלחה‪ ,‬אלא בושה‪ .‬מכאן‪ ,‬ניתן לראות ביתר‬
‫בירור את המניעים האפשריים לדרכו הפוליטית של טיבריוס גראקכוס‪ ,‬על פי הביוגרפיה של פלוטאכוס‪.‬‬
‫מניע ראשון‪ ,‬הוא בעקבות אמו‪ ,‬שאביה הוא זה שהביס את חניבעל‪ ,‬שבכוונתה שבנה ימשיך את שושלת‬
‫הכבוד בכך שיעסוק בנושא נפיץ כמו עניין הקרקעות )ובכך יתכן גם יפתור את הבושה שהוצמדה לו בעקבות‬
‫ההסכם בספרד(‪ .‬מניע שני‪ ,‬הוא כי יש ברומא באותה תקופה פוליטיקאי המציע את שירותיו כפרקליט‪,‬‬
‫משהו שטיבריוס ניסה בעצמו לעשות‪ ,‬אך הוא מבין כי אינו יכול להתמודד עם האיש השני‪ .‬מניע שלישי‪,‬‬
‫הוא ההשפעה מאנשי רוח יווניים‪ .‬מניע רביעי‪ ,‬מגיע מכתביו של אחיו הגדול של טיבריוס – גאיוס גראקכוס‪,‬‬
‫שגם הוא פעל כטריבון כ‪ 10-‬שנים לאחר רצח טיבריוס וגם הוא נרצח‪ .‬הוא מספר כי טיבריוס למעשה באמת‬
‫האמין בחשיבות החוק שקידם; ורעיון זה הגיע לתודעתו במהלך שירותו בספרד כשראה את החשיבות של‬
‫הקרקעות הציבוריות ועומס העבדים על היחלשותה של רומא מבפנים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬קשה לדעת מה היו בדיוק מניעיו של טיבריוס לפעול כך לצורך קידום חוקיו‪ ,‬אך ניתן בהחלט לומר‪,‬‬
‫כי הן לצורך להמשיך את הכבוד המשפחתי והן לצורך באמת לסייע לרומא‪ ,‬היו ככל הנראה השפעות‬
‫משמעותיות על טיבריוס‪ ,‬וככל הנראה‪ ,‬הן אלו שהביאו אותו ללכת בדרך פוליטית זו‪.‬‬
 ‫‪ .7‬ההסכם הראשון בין רומא לבין הברית הלטינית‪ ,‬לפי עדותו של דיוניסיוס איש הליקארנסוס‬
‫דיניסיוס איש הליקארנסוס חי במאה ה‪ 1-‬לפנה״ס ופעל בתקופת ראשית שלטונו של הקיסר אוגוסטוס‪.‬‬
‫כתיבתו עסקה בחקר עברה הקדום של רומא‪ .‬התוך כך‪ ,‬גם כותב על ההסכם הראשון שבין רומא לברית‬
‫הלטינית‪.‬‬
‫הלטינים הם עם שחי בשטח הנקרא לטיום‪ ,‬והוא גובל גיאוגרפית עם איטליה‪ .‬העם הלטיני מעולם לא היה‬
‫מאוחד תחת עיר‪-‬מדינה אחת כמו רומא‪ ,‬אלא היו ערי המדינה הלטיניות מאוגדות תחת ברית לטינית‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם יש עיר דומיננטית אחת ויחידה זו רומא‪ ,‬שהיא אינה חלק מהברית הלטינית )אף על פי‬
‫שהרומאים הינם לטינים על פי מוצאם(; והברית הלטינית עבור רומא‪ ,‬היא או יריב או שותף‪.‬‬
‫בשנת ‪ 499‬לפנה״ס‪ ,‬פרצה מלחמה בין הרומאים ללטינים‪ ,‬בעקבות הצטרפות של עיר לטינית לצד הרומאי‪.‬‬
‫ב‪ 496-‬לפנה״ס‪ ,‬נערך קרב ליד אגם רגליוס שם רומא מנצחת‪ .‬בשנת ‪ 494‬לפנה״ס‪ ,‬נחתם הסכם בין רומא‬
‫לברית הלטינית‪ .‬לפי דיוניסוס הסכם זה הוא בעל תוקף תמידי‪ ,‬במסגרתו שני הצדדים לא ילחמו האחד‬
‫בשני‪ ,‬לא יעבירו מלחמות ממקום אחר ולא יעניקו דרכים בטוחות לאלו המעבירים מלחמה ממקום אחר‪,‬‬
‫אלא יעזרו בכל כוחם‪ ,‬האחד לשני במצב מלחמה‪ .‬במלחמות משותפות‪ ,‬השלל והביזה יתחלק שווה בשווה‬
‫בין שניהם‪.‬‬
‫ניתן לראות שלפי ההסכם‪ ,‬מדובר בהסכם נדיר המכונה פויידוס סוקייאטוס‪ ,‬שבמסגרתו הצדדים הופכים‬
‫לבעלי ברית קבועים‪ ,‬לא לצורך קרב או מלחמה‪ .‬הסכם זה‪ ,‬הוא הסכם שהרומאים מסכימים רק כשיש אויב‬
‫משמעותי שקשה לנצח אותו ונמצא בקרבת מקום‪ .‬כלומר‪ ,‬ניתן ללמוד מכך שהברית הלטינית עבור רומא‬
‫היוותה איום משמעותי‪ .‬ההסכם הזה הוא לא רק בין המדינות‪ ,‬אלא גם כולל יחסים בין פרטים באותם‬
‫העמים‪ .‬ההסכם כולל את שלושת הדברים הבאים )קניין‪ ,‬נישואים והגירה(‪:‬‬
‫קומרקיום – זכויות קניין‪ ,‬כולל הזכות למכור ולקנות‪ .‬כלומר‪ ,‬לטינים ורמים יכולים ליהנות‬ ‫‪.iv‬‬
‫מזכויות קניין בשטחי העם השני‪ ,‬כמו גם רכישת קרקעות‪.‬‬
‫קונוביום – מתן תוקף בנישואים בין פרטים משני העמים‪.‬‬ ‫‪.v‬‬
‫קיביטאס – אזרחות בעקבות הגירה ורישום במפקד האוכלוסין ורכושם‪.‬‬ ‫‪.vi‬‬
‫הברית הזאת אפשרה לרומאים וללטינים במשך ‪ 100‬שנה להתמודד בכוחות משותפים מול כוחות ממזרח‬
‫ומדרום‪ .‬שטחים שרומא כבשה הפכו לחלק מהמדינה הרומית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הברית הלטינית אפשרה לרומא‬
‫להילחם נגד חלקה הצפוני ובעיקר מול העיר האטרוסקית ובנות בריתה‪ .‬ראייה לכך ניתן לראות במצור של‬
‫רומא על העיר וויי שנמשך זמן ממושך‪ .‬הצבא הרומי מבוסס על גוף האזרחים‪ ,‬כך שגיוס מרובה וממושך‬
‫מונע מהאזרחים לעסוק במשלח ידם ובכך הכלכלה יכולה לקרוס‪ .‬כלומר‪ ,‬ללא הברית עם הלטינים ספק‬
‫אם רומא יכלה לעמוד בדרישות צבאיות שכאלה ובכך להרחיב משמעותית את שליטתה וכוחה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 389‬לפנה״ס‪ ,‬הברית הלטינית מחליטה להשהות את הברית עם רומא לאחר שרומא ספגה הפסד כבד‬
‫בקרב מול הגאלים בקרב ׳אלייה׳‪ ,‬עד חידושה בשנת ‪ 358‬לפנה״ס‪ ,‬ולבסוף בעקבות חוסר הסכמות‪ ,‬פורצת‬
‫המלחמה האחרונה בין השתיים‪ ,‬עד שרומא מביסה את הברית הלטינית בשנת ‪ 338‬לפנה״ס‪ ,‬יוצרת מערכת‬
‫בריתות דו‪-‬צדדיות עם כל עיר בנפרד‪ ,‬בכך מעצימה את כוחה הצבאי ומבססת את שלטונה בכל רחבי‬
‫איטליה‪.‬‬
 ‫‪ .8‬סמכות הסנאט ברפובליקה הרומית‬
‫המונח ׳סנאט׳ מגיע מהמילה ‪ Senex‬שפירושה ״זקן״‪ .‬בעולם העתיק הזקנים זכו לכבוד רב‪ ,‬אך אין זה אומר‬
‫שהסנאט ברומא הורכב רק מזקנים‪ .‬לפי המסורת‪ ,‬את הסנאט הראשון הקים רומולוס‪ ,‬מלכה הראשון של‬
‫רומא‪ ,‬ואלו שימשו בתקופת המלוכה כיועציו של המלך‪ .‬לאחר תקופת המלוכה‪ ,‬החל מראשית הרפובליקה‪,‬‬
‫הסנאט היווה לגוף המרכזי במדינה‪ ,‬עד סוף תקופת הרפובליקה המאוחרת‪ ,‬במהלכה סמכותו החלה‬
‫להתערער עד שלבסוף נהפך לגוף חסר עוצמה פוליטית עצמאית והפך כפוף לרצונו של הקיסר הרומי בתקופת‬
‫האימפריה‪ .‬הסנאט הורכב מבעלי המעמד הגבוה של רומא )כשמספר החברים בו השתנה בין תקופה לתקופה‬
‫אך נותר לרוב מצומצם ביותר( ועיסוקו המרכזי היה ניהול ענייני החוץ של המדינה‪ ,‬שליטה על הכספים‬
‫הציבוריים וכמו כן‪ ,‬הקצאת פרובינציות למגיסטראטים‪ .‬בנוסף‪ ,‬למרות שברפובליקה הרומית החלטות‬
‫התקבלו באסיפות העם‪ ,‬הסנאט היה אמון על מעבר וסידור ההצעות בטרם הגשתם להחלטת האסיפות‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬הסנאט ייצג את החלק המסורתי והשורשי ביותר של רומא‪ ,‬כך שהשייכים אליו זכו ליוקרה רבה‪ .‬שני‬
‫אירועים משמעותיים שהתרחשו בתקופת הרפובליקה המאוחרת‪ ,‬פגעו משמעותית בסמכותו של הסנאט‬
‫וככל הנראה‪ ,‬גם אלו שהביאו להיחלשותו ולבסוף לאיבוד כוחו הפוליטי‪ .‬הראשון הוא הטריבון טיבריוס‬
‫גרקכוס שבשנת ‪ 133‬לפנה״ס התעלם מהסנאט והגיש ישירות את הצעת החוק שלו לאישור אסיפת המאות;‬
‫והשני הוא יוליוס קיסר‪ ,‬שבהיותו דיקטטור‪ ,‬שינה את אופי ומבנה הסנאט והפך אותו למעשה למעין‬
‫״חותמת גומי״‪.‬‬