‫הנדריקס והאנט‪ -‬הורות מודעת‬

‫פרק ‪ -3‬יש לשאוף להורות שלא שמה את הילד במקום ההורים או להיפך‪ .‬ניתן לקיים תיווך נכון גם במצב של‬
‫אמצעים דלים‪ .‬כאשר יחולו שינויים קיצוניים בחיי המשפחה בעיות ציבוריות רבות יפתרו‪.‬‬
‫חוסר המודעות של ההורים הוא אוניברסאלי‪ ,‬המודעות וחוסר המודעות מופיעים ברמות שונות‪ .‬בני אדם‬
‫צריכים להיות מודעים יותר ולקבל את עצמם‪.‬‬
‫הורים לא מודעים חושבים שהם יודעים מה טוב לילדיהם ומה ילדיהם רוצים‪ ,‬ובצורה קיצונית היא מתבטאת‬
‫בהזנחה של הילדים‪.‬‬
‫כהורים אנו מגוננים על עצמנו בפני פגיעות שחווינו בעבר באמצעות התנהגות שפוגעת בטיפול שלנו את‬
‫ילדנו‪ .‬הורה לא מודע אינו מודע לתוצאות מעשיו ואינו לוקח בחשבון את רגשות הילד‪ .‬פועל בצורה לא מכוונת‬
‫גם שכוונתו טובה‪ .‬הורות לא מודעת חותכת את החיבור בין הילד להורה באמצעות פליטות פה או מעשים‬
‫קטנים (וגדולים)‪ .‬הנתק הזה מנתק את הילד מחלקים של עצמו שההורה מראה לו שאינו אוהב אותם‪ .‬כיוון‬
‫שהקשר בין הילד להורה מצביע על הקשר של הילד לעולם‪ ,‬התנהגות כזו עלולה להראות לילד שהעולם קר‬
‫ומנוכר‪.‬‬
‫הורות לא מודעת עוברת בתורשה‪ -‬כל ההורים פועלים ממעמקי האני הפגום שלהם‪ .‬הם מנציחים את סבל‬
‫העבר וחוזרים אליו בהווה‪.‬‬
‫המטרה שאנו חותרים אליה היא מודעות סלקטיבית‪ ,‬להפסיק להתכחש לעצמנו ולהיפתח יותר אל עצמינו‪ ,‬כך‬
‫שחלק גדול יותר מהאני האמיתי יהיה זמין בעת שאנו עם ילדינו‪ .‬לא נאלץ לפעול מתוך שיפוט מוגבל‪ ,‬אלא‬
‫מתוך אני אוהב‪.‬‬
‫הורות לא מודעת מעוררת תגובות מוגזמות ולא מתאימות‪ -‬תגובות חזקות או חלשות מידי כלפי הילד‪.‬‬
‫הורות לא מודעת נובעת מבורות‪ -‬הם אינם מבינים מהם הצרכים המיוחדים של הילד שלהם ולכן מגיבים‬
‫בצורה מופרזת‪ .‬אם ההורה לא מתחשב בצרכי הילד הוא עלול ליטוע בו את אותם פצעים ופחדים שיש לו‪.‬‬
‫הילד הופך לאובייקט במקום לסובייקט‪.‬‬
‫מיזוג סימביוטי‪ -‬סימביוזה היא מצב שבו מישהו יוצר דימוי מסויים של אדם אחר ומתנהג אליו כאילו היה‬
‫האדם הזה‪ .‬את הדימוי הזה הוא כולל בתוך הסובייקטיביות שלו וכך הוא מוחק את הגבול בינו לאחר‪.‬‬
‫הסמביוזה היא ביטוי להתפתחותו הלא גמורה של ההורה‪ .‬הבעיות עולות כאשר ההורה מנסה לספק את‬
‫צרכיו במקום ליצור קשר עם הילד ולספק את צרכי הילד‪.‬‬
‫המוח הקדום‪ -‬מתקשה להפריד בין מה שקרה בעבר למה שקורה בהווה‪ .‬לכן בזמן מצוקה או קונפליקט‬
‫הפצעים שלנו מתעוררים ואנו מודעים יותר לצרכינו מאשר לצרכי אחרים‪ .‬כדי להיעשות מודע יש להתעלות‬
‫מעל רמת האינסטינקט הבסיסי ולהפריד בין האני לאחר‪.‬‬
‫הורים משליכים‪ -‬ילדים שמתקשים לבטא את האני שלהם במלואו יתקשו לעשות זאת בבגרותם‪ .‬אם‬
‫ההורים שלהם מקיימים איתם יחסי גומלין סימביוטיים‪ ,‬האני שלהם לא הופרד כראוי מהאני של ההורים‪.‬‬
‫הם אינם יודעים מי הם ואינם מסוגלים להבדיל בינם לבין ילדיהם‪ .‬את ההיבטים שלהם שהם אינם מודעים‬
‫להם‪ ,‬הם משליכים על הילד בצורה של הגבלות או ברצונות המיוחסים להם‪.‬‬
‫אך לא כל התכונות המושלכות הן שליליות‪.‬‬
 ‫השלכה סימביוטית שלילית נוספת היא שההורה מתקשר עם הילד כאילו הילד הוא ההורה‪ .‬הילדים‬
‫מוותרים על ילדותם והופכים מבוגרים בטרם עת‪ .‬הורים גם יכולים לדעת מה הצורה הנכונה לגדל את הילד‪,‬‬
‫אך התקשורת שלהם עם הילדים היא חד כיוונית והם לא באמת מודעים לצרכים של הילד‪.‬‬
‫דרך הלשון המדוברת ניתן להבין אם הורה הוא סמביוטי או לא‪ .‬הלשון הופכת עתיד להווה‪ ,‬הופכת דברים‬
‫נסתרים לגלויים והיא גורמת לנו להרגיש‪ .‬ההורים יכולים לכלוא את ילדיהם ולשחרר את עצמם‪.‬‬
‫דיבורים סימביוטיים לא לוקחים בחשבון את העובדה שאנו חיים בעולם יחסי ושאין מונופול על האמת‪.‬‬
‫הורה לא מודע סובר שהוא נמצא בעמדה המרכזית של האמת‪.‬‬
‫סגנונות של הורים לא מודעים‪ -‬מודעים מידי או מודעים פחות מידי‪ .‬אלו קטבים ורובם המוחלט של ההורים‬
‫נמצא ברצף בניהם‪ .‬יש ערך לאיזון שנוצר מהורים בעלי סגנונות שונים‪ .‬הורים אלו מובדלים זה מזה בכמות‬
‫הביטוי של אנרגיה רגשית‪ .‬הסגנונות הללו אומצו לפי הפצעים ולא לפי צרכי התינוק‪.‬‬
‫המינימליסט‪ -‬לא זמין מבחינה רגשית ופיזית‪ .‬לא מדריך את הילד ונוטע בו רגשות אשמה וחוסר יכולת‪ .‬הוא‬
‫שומר את רגשותיו לעצמו כיוון שאינו מחובר אליהן‪ .‬בלחץ הוא עלול להגיב באימפולסיביות ובענישה‪ .‬ילדיו‬
‫גדלים בבידוד רגשי והופכים אף הם למינימאליסטים‪.‬‬
‫המקסימליסט‪ -‬הוריו היו אמביוולנטיים‪ :‬לעיתים זמינים וחמים ולעיתים קרים‪ .‬לעיתים ההורים סיפקו את‬
‫צרכי הילדים‪ ,‬אך כאשר הילד בא בדרישות ההורה נסוג‪ .‬כהורה הוא מתערב בכל תחומי הפעילות של ילדיו‬
‫ונותן עצות כאשר הם לא מבקשים‪ .‬הוא מביע רגשות בעצמה רבה‪ .‬גבולות האני שלו אינם ברורים ולכן אין‬
‫הוא יודע להגן על המרחב שלו ושל ילדיו‪.‬‬
‫אך הורים משני הסוגים יכולים למתן את התנהגותם לכיוון השני אם הם מצליחים להבין את ההשפעה של‬
‫ההתנהגות על הילד‪.‬‬

‫פרק ‪ -8‬שלב ההתקשרות‪ :‬מהלידה עד ‪ 18‬חודשים‪ -‬החל מיומו הראשון אנו מבינים שהילד היא יישות נפרדת‬
‫שמסוגלת לנהל יחסי גומלין בינה לבין הסובבים אותה‪ .‬הוא מעצב את הקשרים הללו והם מעצבים אותו‪.‬‬
‫בראשונה הוא מרוכז בעצמו‪ ,‬כאשר הוא עובר את השלב הזה הוא מתחיל לתקשר עם הוריו ועם החפצים‬
‫המצויים בסביבתו‪ .‬בתקשורת זו הוא בורא את עצמו‪ .‬הוריו הם שותפים בתהליך זה והם יוצרים לו התנסויות‬
‫שיעזרו לו להתפתח‪.‬‬
‫מה צריך הילד? ההורים צריכים להיות זמינים עבור הילד‪ ,‬להעניק לו חום כדי שיסמוך על ההורים‪ .‬על‬
‫ההורים לקבל את הילד כישות בפני עצמה‪ .‬עליהם לספק תמיכה וביטחון ולדאוג לקיומו כדי שיוכל להמשיך‬
‫את התפתחותו‪.‬‬
‫ההורה צריך להיות זמין כדי לספק את צרכיו הגופניים והרגשיים של הילד‪ .‬יש להמצא עם הילד ככל האפשר‪,‬‬
‫כדי להיות זמינים ולהרגיעו במצבי מצוקה‪.‬‬
‫ההורה צריך לספק מסגרת בארגון הסביבה הפיזית של הילד‪ ,‬ללמד ילד שפעולות מסוימות אינן בטוחות‬
‫ולהסביר שיש אנשים שהם אינם בטוחים‪.‬‬
‫פציעה בשלב הזה כוללת רגשות דחייה ופחד נטישה‪ .‬אם הילד לא רוכש ביטחון הוא יחוש דחוי ואולי יגיב‬
‫בהתרחקות‪.‬‬
‫ההורה המינימאליסט ‪ -‬נוטה לתפקד כתת הורה‪ .‬נוטה לא לבוא במגע עם הילד‪ .‬גם להם היו הורים מרוחקים‬
‫והם פיתחו פחד מקשר‪ .‬הם משליכים את הפחדים שלהם על הילדים‪ .‬הגבולות הם מחסומים‪ .‬הופך את הילד‬
‫ל‪ ,Avoider -‬נמנע מקשר‪.‬‬
‫מקסימאליסט ‪ -‬זמין בצורה לא עקבית‪ ,‬אך כאשר הוא זמין הוא מעניק חום ואהבה‪ .‬הגבולות אינם קיימים‬
‫וזה מוביל להתקשרות סמביוטית עם הילד‪ .‬הוריו נהגו בו כך ובאופן לא מודע הוא מנסה לספק את צרכיו‬
‫באמצעות התינוק‪ .‬הוא אינו עקבי כי הוא גילה שיש לתינוקות צרכים והוא לא מסוגל להתמודד איתם‪ .‬הופך‬
‫את התינוק ל ‪ Clinger‬בעל היקשרות חרדה אמביוולנטית‪.‬‬

‫פרק ‪ -9‬שלב החקרנות‪ :‬מגיל שנה וחצי עד גיל שלוש‪ -‬הילד מתחיל להתעניין בעולם וכועס כשמפריעים לו‪.‬‬
‫הוא עדיין רוצה הורים בסביבה שאליהם יוכל לחזור בשעת הצורך‪ .‬תהליך ההבדלות הוא הצעד הראשון‬
‫שעושה הילד לקראת יצירת עצמיותו שנבדלת מזו של הוריו‪ .‬היכולת לעשות זאת תלוייה במידת התקשרות‪.‬‬
‫אם הוא בטוח בחברת הוריו הוא בטוח לצאת ולבחון את העולם‪.‬‬
‫למה הילד זקוק? הורים שמעודדים אותו כאשר הוא חוקר‪ ,‬הורה שמבין שהילד לא רוצה להיות תלמיד‬
‫מושלם ולכן לא רוצה הסברים ארוכים‪ .‬ההורים צריכים להיות מודעים לסכנה הגופנית בשלב הזה וליצור‬
‫מסגרת בטיחותית גופנית ורגשית‪ .‬ההורה צריך לתמוך בדחף לחקור את העולם ולהציע לו הזדמנויות שונות‬
‫ללמוד‪.‬‬
‫המינימאליסט ‪ -‬נוטה לשמור מרחק‪ ,‬אפילו אם עבר את ההתקשרות ואינו פוחד ממגע פיזי‪ ,‬הוא מחפש‬
‫הזדמנויות להיות לבד‪ .‬הוא שמח שהוא נפרד מהילד‪ .‬הוא משועמם כאשר הילד בא להראות לו דברים‬
‫ומתנהג כאילו אין לילד צרכים‪ .‬יוצר את ה ‪.Isolator‬‬
‫המקסימאליסט‪ -‬קשה לו להרפות מהילד ומעורב בצורה מוגזמת במעשיו‪ .‬הוא נצמד אליו בפחד ולא מרפה‪.‬‬
‫זה נובע מהורים מגוננים שהיו לו עצמו‪ .‬הוא שובר את הדחף לחקרנות אצל הילד ומצמצם את סקרנותו‪ .‬הוא‬
‫יוצר תלות של הילד בהורה‪ .‬יוצר את ה‪ ,pursuer -‬המחפש תשומת לב וחברה‪.‬‬

‫פרק ‪ -10‬שלב הזהות‪ :‬מגיל שלוש עד גיל ארבע‪ -‬זהו פרק זמן של חוסר איזון המשפיע על הילד וההורה‪ .‬הוא‬
‫מוכן להתייחס לשאלה מי הוא‪ ,‬אחרי שגיבש תפיסה של מיהם הוריו ומהי סביבתו‪ .‬הילד לא משליך את‬
‫העבר וההתנסויות הקודמות ישארו חלק ממנו‪.‬‬
‫הילד יודע שהוא קיים כי הוריו מתקשרים איתו‪ .‬הם משקפים את התייחסותו שלו אליהם‪ .‬הוא מוכן‬
‫להשתתף במאמץ של חוויית עצמיותו‪ .‬הוא מבין שהוא נבדל מהוריו‪ .‬הוא מנסה להבין מיהו ביחס לעצמו‬
‫וביחס לאחרים‪ .‬כיצד הוא דומה או שונה מהם‪ .‬הוא מוכן לפתח אני אותנטי‪.‬‬
‫למה זקוק הילד?ההורה צריך להיות מודע שהזהויות הללו הן חלק מההתנסות ואינם קובעות מה יהיה הילד‬
‫בעתיד‪ .‬הבטיחות בשלב זה היא שמירת קשר תקין עם ההורה‪ .‬ההורה צריך להבין את הילד ולא למתוח‬
‫ביקורת‪.‬‬
‫ההורה צריך להפנות תמיכה לילד שיבין שההורה היא דמות תומכת גם כאשר היא לא בסביבה‪ .‬התלהבות‬
‫ההורה לא צריכה להאפיל על הנאתו של הילד מהחווייה‪.‬‬
 ‫ההורה צריך לספק מסגרת‪ -‬דרכים נאותות להתנסות ולבצע דברים‪ .‬ללמדו איך לשרוד בעולם של אחרים‪.‬‬
‫לנטוע בילד הא‪-‬מוסרי מעט ערכים‪ .‬יש להבין שאם אין גבולות גם אין חופש‪.‬‬
‫המינימאליסט‪ -‬אינו חודל להתנהג בצורה שיפוטית ותגובותיו לעיתים מופרזות‪ -‬להתנהגות שלילית וחיוביות‪.‬‬
‫הוא שופרה של הסמכות ומאפשר לילד להעשיר את זהותו בדרכים מוגבלות בלבד‪ .‬הוא משקף רק את הזהות‬
‫היפה בעיניו ולאחרות הוא מותח ביקורת‪ .‬הילד דוחה את האני האמיתי שלו ומציג כלפי אחרים את האני‬
‫שההורה אהב ‪ .‬ההורה נשען על דעות מקובלות ולא טורח לברר מה הילד צריך‪.Controller .‬‬
‫המקסימאליסט ‪ -‬כילד הוריו נהגו להתעלם מנסיונותיו או שזלזלו בזהויות שניסה ולכן פיתח פחד‬
‫מאסרטיביות ‪ .‬הוא פוחד להגיב בצורה לא נכונה ולאבד את אהבתו של הילד‪ .‬הוא מעדיף להתעלם ולא להגיב‬
‫וכך מעביר לילד את הבלבול שלו‪ .‬תחושת הזהות שלו נעשית עכורה ובלי תמיכה הוא עלול להפוך למבוגר בלי‬
‫תחושת אני ממוקדת‪ ,Compliant diffuser .‬אין לאנרגיה שלו כיוון והוא מתפזר‪.‬‬

‫פרק ‪ -11‬שלב היכולת‪ :‬מגיל ארבע עד שבע‪ -‬אחרי שבחן את דמויות ההורים וקבע לעצמו אני שלם‪ ,‬הוא מוכן‬
‫לבחון כיצד הוא יכול להשפיע על העולם ‪ ,‬לראות מה האני החדש יכול להשיג‪ .‬הוא מנסה דברים ורוצה ללמוד‬
‫ויכולת מקנה לו תחושה של כוח ‪ .‬הוא מוכן לבחון מה גורם לחפצים שונים לפעול‪ .‬לעיתים הוא מתוסכל כי לא‬
‫הצליח לבצע משימה כל שהיא וזקוק לעידוד כדי להמשיך‪ .‬הוא גם זקוק לעידוד להפסיק ולנסות דבר חדש‬
‫לפני שיהפוך מתוסכל‪.‬‬
‫הוא מתחיל להשתמש בשפה ומודיע לפיה על רגשותיו‪ .‬הוא מתוודא לעולם התחרות והשוואה עם קבוצת‬
‫השווים בגן‪ .‬המטרה הראשונה שלו היא לנצח והוא מתקוטט ומתחרה עם כולם‪ .‬כאן מתחיל השלב‬
‫האדיפאלי בו הוא מנסה לזכות בתשומת הלב של ההורה השני‪ .‬הילד צריך להפסיד בתחרות כדי שיניבו פירות‬
‫מיניים תקינים‪ .‬אסור לתת לו לצאת עם תחושת אשמה‪.‬‬
‫מעבר של כל השלבים הללו עוזר לו לשחזר הצלחות ולהתמודד עם מקרים חדשים‪.‬‬
‫למה זקוק הילד? בנוסף לצרכים בשלבים הקודמים‪ ,‬הילד זקוק ליחס חם ואוהד למאמציו לרכוש מיומנויות‬
‫ושמחה בהשגיו החדשים‪ .‬לגרום לו להבין שהניסיון זה מה שחשוב ולא התוצאות‪ .‬ללמדו שניתן לנצל כישלון‬
‫כדי ללמוד‪ ,‬להציע עזרה‪ ,‬אך לא לכפות אותה‪.‬‬
‫ביטחון ‪ -‬יש ללמד את הילד להשתמש במכשירים שונים ולדאוג לבטיחות הרגשית שלו‪ -‬למנוע עשיה של פעולה‬
‫שתניב סבל כתוצאה מכישלון או למנוע את הסבל‪.‬‬
‫תמיכה ‪ -‬לתמוך בנסיונות הילד שהוא עושה בכוחות עצמו‪ .‬לעודד את הדחף ללמוד ואיך ללמוד‪.‬‬
‫מסגרת‪ -‬ההורה נותן לילד להטיל ספק בסמכות‪ ,‬אך מלמד אותו איך להתייחס לסמכות ולחיות בעולם של‬
‫נורמות תרבותיות‪ .‬הוא נותן מסגרת ברורה עם גבולות שהילד מסוגל להפנים‪ .‬הוא נמנע מהכללות והפשטות‬
‫כדי שהילד יוכל להבין‪ .‬הורים לא מודעים עלולים לפצוע את הילד בשלב זה בתחומי התחרות‪ ,‬יכולת אישית‬
‫וכד'‪.‬‬
‫המינימאליסט ‪ -‬עלול להרגיש חוסר ביטחון עמוק ביכולתו וזה המקור לדיבוק התחרותי שלו‪ .‬הוא יוצר תחרות‬
‫במקומות בהם אין תחרות רק כדי לנצח‪ .‬הוא רוצה שהילד ינצח ויהיה אלוף‪ .‬הוא משבח את הילד רק בדברים‬
‫שהוא רואה כחשובים‪ .‬לפעמים הוא מותח ביקורת על מעשים כי הוא בטוח שהילד מסוגל ליותר מיכולתו‪.‬‬
‫‪Compulsive competitor‬‬
 ‫המאקסימליסט ‪ -‬אחוז בדיבוק התחרותי‪ ,‬אך מנסה להתעלם ממנו‪ .‬נוטה להתעלם מהישגי הילד כי תחרות‬
‫נתפסת כדבר רע‪ .‬הוא מתקשה להבחין בגבול בינו לילד ומעדיף שהוא לא יסתכן‪ .‬הוא מלמד אותו לשמור על‬
‫שקט ולהדחיק את הקונפליקט עד מציאת פיתרון‪ .‬כאשר הוא נכשל‪ ,‬ההורה נוטה להרעיף מחמאות בצורה‬
‫מוגזמת ולהפוך את הכישלון לניצחון‪ .‬אם הילד נכשל הוא נוטה להאשים גורמים חיצוניים לילד‪ .‬הוא מספק‬
‫תירוצים לילד עד שהילד לומד למציאם בעצמו‪ .‬הילד לומד לתמרן ולא להתמודד עם קונפליקטים בצורה‬
‫ישירה‪.Manipulative compromiser .‬‬

‫הנדריקס‪ -‬לשמור על האהבה הזאת (פרק ‪)9‬‬

‫במקרים רבים מטשטשים הגבולות בין חברות לגידול‪ .‬הגידול הוא תהליך אישי ופרטי‪ ,‬בעוד שחברות הוא‬
‫תהליך חיצוני‪ ,‬הקשור במגע עם העולם‪ .‬בעוד שאנו נולדים עם מורשת ביולוגית‪ ,‬את המיומנויות החברתיות‬
‫אנו לומדים‪.‬‬
‫החברות כוללת שתי הנחות יסוד‪ :‬הפרט מסוכן לחברה והחברה מסוכנת לפרט אם לא יעצבו אותו כראוי‪.‬‬
‫כיוון שהפרט הוא מסוכן יש להגבילו‪ .‬שום חברה לא מצאה את הדרך לחברת את הפרט ולשמר את האני שלו‬
‫שלם‪ .‬הקונפורמיות גובה מחיר גבוהה – מעוות את הייחוד שלנו כדי שנשרוד‪ ,‬מצנזר את מחשבותינו‪ ,‬רגשותינו‬
‫ואת מעשינו‪ .‬טיב וחומרת הפגיעה משתנה בהתאם לנסיבות הגידול ואופן החברות‪.‬‬
‫כאשר אנו נולדים הגבולות שלנו פתוחים והאנרגיה שלנו יכולה לזרום פנימה והחוצה‪ ,‬אך כמבוגרים אנו‬
‫מקימים חומות המגבילות את האנרגיה‪ .‬הכריתה של חלקים של האני יכולה להסתיים בניכור ובדידות‪.‬‬
‫האנרגיה זורמת באופן חופשי לתחומים בהם הגבילו אותנו פחות‪ ,‬עודפי האנרגיה מגיעים לשם גם כן ולכן יש‬
‫עומס יתר‪.‬‬
‫מסרי החברות מועברים בצורות גלויות ונסתרות גם יחד‪.‬‬
‫מערכת הנישואין משמשת לנו דוגמה‪ ,‬מלמדת אותנו בעיקר על התנהגות בקשר זוגי‪ .‬ילדים מחקים את‬
‫התנהגות ההורים גם אם ההורים מעבירים להם מסרים מילוליים סותרים‪ .‬כאשר יוצאים מתחום המשפחה‬
‫אנו מגלים עוד דגמי התנהגות ומרחיבים את רפרטואר ההתנהגויות שלנו‪ .‬אנו מעצבים את ההתנהגות בתהליך‬
‫של ניסוי וטעייה ובוחרים את הדרכים שמביאות לנו תועלת בסביבה מסויימת‪.‬‬
‫ככל שאנו פיקחים יותר‪ ,‬אנו מבינים איך להסתגל בחברה כדי לשרוד וזה תורם להרס האני השלם‪.‬‬

‫אמונות ודעות‪ -‬עושות שירות חשוב כיוון שהן ממתנות את היצר הטבעי שלנו‪ ,‬אך הן גם מכשילות אותנו‪ .‬הן‬
‫נעשות נוקשות ובלתי מתפשרות‪ .‬ככל שהמשפחה בעייתית יותר‪ ,‬כך אנו נדרשים למערכת של אמונות ודעות‬
‫כדי להגן על עצמנו ולהתמודד‪ .‬למרות שהן עוזרות לנו בנסיבות קשות‪ ,‬חייבים למתן אותן‪ .‬בכל עת אנו יוצרים‬
‫את המציאות באמצעותן‪ ,‬אך איננו יכולים לשנות את דעתינו לפי רצוננו‪.‬‬
‫דרכי החברות‪ :‬החשיבה‪ -‬ההסבר ההגיוני‪ ,‬השכלתנו‪ ,‬הפעלת קליפת המוח‪ .‬החשיבה היא הפעילות שאנו‬
‫מתאמנים בה‪ ,‬שמעודדים אותנו לעסוק בה ומתגמלים אותנו עליה‪.‬‬
‫ההרגשה‪ -‬הקוטב המנוגד לחשיבה‪ .‬מצפים מאיתנו לשלוט ברגשות‪ ,‬ובחשיבה אנו מוצאים מפלט לרגשות‬
‫שהודחקו‪.‬‬
‫העשייה‪ -‬החברה שלנו מעריכה עשייה‪ ,‬הישגיות והצלחה‪ .‬זאת אע"פ שאנו מוגבלים בדברים שמותר לנו לעשות‬
‫ולגבי זמני עשייתם‪.‬‬
‫חישה‪ -‬בתחום זה הקשור לגופניות ולמיניות שלנו יש הגבלות ויש ראייה של הגוף והמין כדברים טמאים‪.‬‬
‫בתחום כמו אלימות‪ ,‬החושניות מסתננת החוצה בצורה מעוותת‪ .‬בתחום הזה ההבדלים בחברות נשים וגברים‬
‫גדולים‪.‬‬
‫מנהגים מקומיים‪ -‬תהליכי החברות משתנים מחברה לחברה ומקהילה לקהילה‪.‬‬
‫יש להבין שכולנו הוגבלנו בתחומים הנ"ל‪ ,‬אך בחלק יותר מאחרים‪ .‬הבלימה של האנרגיה יוצרת את האני‬
‫המקוטע‪.‬‬