‫איון‬

‫הרטוריקה של התגלית ושל המירוץ ב"איון" של יוריפידס‪:‬‬

‫האתונאים בעת העתיקה האמינו שהם שבט ילידי‪ ,‬שלא צריך להיות מוטרד מהגירה ופלישות‪,‬‬
‫ואמונה זו משתקפת באגדות המקומיות שלהם של מלכים שנולדו מהאדמה עצמה‪ ,‬יצורי דמויי‬
‫נחש שנולדו מהאדמה‪ ,‬דרך בה אנשים רגילים לא יכולים לצעוד‪ .‬עבור אתונאי‪ ,‬להיות יליד האדמה‬
‫ומקומי‪ ,‬היה גם "להיוולד טוב"‪ ,‬וכך הגאווה הלאומית הייתה קשורה לתחושת הסטטוס האישי‬
‫המורש‪ :‬אם עירו הייתה חופשיה מאי טוהר גזעי‪ ,‬כך גם הוא היה‪.‬‬
‫הדוקטרינה של האוטוכתוניה של אתונה ותולדותיה‪ ,‬הלידה האינדיבידואלית האצילה‪ ,‬זה עניין חשוב‬
‫לכל דמות ב"איון" של יוריפידס‪ .‬איון עצמו הציג זאת‪ :‬הוא רואה את האצילות של קראוזה מוכתבת‬
‫במראה החיצוני שלה‪ ,‬והוא מתפלא מהשושלת שלה ומתהילת העיר שלה‪ .‬בעיניו דמעותיה וחוסר‬
‫הילדים הוא אינו עקבי עם הסטטוס המורם שלה‪ ,‬וזה מה שהפתיע אותו‪ .‬הוא הניח שזו ש"נולדה‬
‫טוב" צריכה להיות שמחה‪ .‬ההתרשמות שלו מהנושא של הלידה האצילית נובע בחלקו‬
‫מההיסטוריה האישית שלו‪ .‬הוא גדל כעבד במקדש אפולו‪ ,‬ולמרות שהוא אהב לשרת את האל‪,‬‬
‫הוא שנא את הסטטוס העבדותי שלו‪ ,‬והוא רוצה יותר מכל להשתחרר מזה‪ .‬כשכסותוס טוען שהוא‬
‫בנו‪ ,‬איון מפקפק בו ללא הרף‪ ,‬וחלק מזה כדי שבאמת ישכנעו אותו שכסותוס זה אביו‪ ,‬וחלק מזה כדי‬
‫לקבוע האם המקורות החדשים שנמצאו לו הם עבדותיים או חופשיים‪ ,‬חוקיים או לא חוקיים‪ .‬איון‬
‫מאשר את קבלתו של כסותוס רק ע"י כך שהוא אומר "ברחתי מעבדות"‪ ,‬ורק אז הוא בחוסר רצון‬
‫אומר שלא כדאי שהוא לא יאמין לאל לו הוא סגד ושהעניק לו את אביו החדש‪ .‬הסנוביות של איון‬
‫יכולה להיות מוסברת ע"י נעוריו וחוסר ניסיונו‪ ,‬וע"י הסטטוס המוזר שלו כעבד האל‪ .‬זה נראה‬
‫כאילו זה נועד כדי לעורר הומור כלשהו‪ ,‬אבל הגישה הזו בכל מקום אחר במחזה יכולה להיות‬
‫קטלנית‪ .‬יש לו סטטוס של עבד במקרה הכי גרוע‪ ,‬ושל זר במקרה הכי טוב‪ ,‬אך עדיין צריך להביא‬
‫אותו כמלך לאתונאים‪ ,‬לעיר הטהורה שנשלטת ע"י גזע עתיק של אוטוכתונים שגאוותם על לידתם‬
‫מגבילה אפילו את מערכת היחסים הפרטית שבין המלכה לבעלה הזר‪ :‬כשקראוזה מדברת לכסותוס‪,‬‬
‫היא מזהה אותו ראשית כאאוטסיידר‪ ,‬לוחם זר שלכד אותה כמו פרס בקרב‪ .‬עבור איון‪ ,‬שבעצמו‬
‫רגיש במיוחד לשאלות על מקורותיו ‪ ,‬זה אומר שהוא לא יכול לצפות לשוויון עם האתונאים‪ ,‬אלא אם‬
‫כן אמו היא אתונאית‪ ,‬שכן כממזר הוא יהיה חלש ובזוי‪ .‬איון טועה רק בחוסר הערכתו את‬
‫הקשיחות של אקסקלוסיביות האתונאים‪ .‬הפזמון אומר שאף אחד לא יוכל לשלוט עליהם חוץ‬
‫מארכטידס‪ ,‬ומניחים כי קראוזה תגמור את חייה לפני שהזר יקבל כוח‪ .‬מגן המנהיג של טוהרה של‬
‫אתונה‪ ,‬הוא המשרת הזקן שמלווה אותה‪ ,‬שריד צנוע מהעבר האגדי שנשלט ע"י ארכטאוס עצמו‪ .‬זה‬
‫מי שמסית את קראוזה לרצוח את בנה‪ ,‬משום שכפי שאיון ציין בעצמו‪ ,‬הוא לא רק זר‪ ,‬אלא גם הוא‬
‫"נולד נמוך"‪ .‬הניסיון של קראוזה לרצוח את בנה נכשל‪ ,‬אבל יש לכך תוצאה שמחה‪ :‬השתוקקותו של‬
‫איון לאמו הלא ידועה והפחד שלו מלגלות פגם בלידתו‪ ,‬החרדה האתונאית לשימור השושלת של‬
‫ארכטידס והצורך הנואש של קראוזה למצוא את בנה‪ -‬כל אלה מסופקים כשהמחזה נגמר‪ .‬קראוזה‬
‫קבלה את בנה‪ ,‬צאצא לארכטידס שהאתונאים יקבלו וצאצא לאיוניאס‪ .‬הוא גם רחוק מהצורך‬
‫לשרת מאסטר זר‪ ,‬ותהיה נבואה לפי הנביא של אתנה‪ ,‬שהיא תהיה ההורה של כל הגזעים היווניים‪.‬‬
‫לאיון יש את שתי הברכות שהוא מעריך‪ ,‬ומעל לכל‪ ,‬אמו בזרועותיו וכן שושלת שלא תבייש אותו‪.‬‬
‫תלונתו המוקדמת נענתה‪ -‬אלה שנולדו טוב אכן חיים באושר‪.‬‬

‫משום שחלק מהפרשנים המודרניים ‪ ,‬מניחים כי הטיפול הדרמטי של המשורר האתונאי בעירו‬
‫הילידית‪ ,‬צריך להיות פטריוטי בצורה כנה‪ .‬הם מספרים לנו מעט על הנושא של הגנאלוגיה האישית‬
‫והטוהר הגזעי האתונאי ב"איון"‪ .‬קריאת המחזה כחגיגת עליונותם של האתונאים וכחתיכה‬
‫מהפרופגנדה שמצדדת בשאיפות האימפריאליות של האתונאים ‪ ,‬והם נראים שהם לא עושים‬
‫הבחנה בין הדרמטורגיה והכתיבה של מסכת פוליטית‪ ,‬והם מגלים עושר של רפרנסים מפורטים‬
‫שנעשו ע"י המשורר בשביל אירועים עכשוויים של היום ‪ .‬אבל אנחנו לא רוצים להגביל את נקודת‬
‫המבט שלנו על המשורר כך שזה יוציא את ההיסטוריה משימוש‪ ,‬ורק לא רוצים להסתכל רק על‬
‫ההיסטורי כך שלא נוכל למצוא משהו אצל יוריפידס שהוא לא תכנית פוליטית‪ .‬הנושא האקטואלי של‬
‫איון‪ ,‬הוא שמדברים על החיים הפוליטיים של האתונאים והסטטוס שלהם בעולם היווני בתקופת‬
 ‫המלחמה‪ ,‬חייב לעורר תגובות בקהל‪ ,‬שייקבע ע"פ המקום הספציפי שלהם בהיסטוריה‪ .‬כדי להבין‬
‫את אלו‪ ,‬אנחנו צריכים להיות מאד זהירים בקריאת מה שנראה כהצהרות פוליטיות מבלי לשפוט‬
‫אותם מראש‪ .‬הם חייבים להיקרא בהקשר שלהם‪ ,‬להיות בטוחים‪ ,‬אבל ההקשר הראשון חייב‬
‫להיות חלק מהמחזה‪ -‬אנחנו צריכים לדעת מה המשורר נתן לנו לפני שנחליט כיצד הקהל שלו‬
‫הבין את זה ‪ .‬ואז‪ ,‬בהקשר של הזמנים‪ ,‬אנחנו נרצה לדעת‪ ,‬לא רק מה האתונאים היו בטוחים בו‪,‬‬
‫אלא גם מה שהם התווכחו עליו ודאגו לגביו‪ -‬שאלות שהמשורר יכול לפנות אליהן‪ ,‬אם הוא רוצה‬
‫להגיד משהו משמעותי לקהלו‪.‬‬
‫המחזה מאשר דוקטרינות של גאווה אישית ולאומית ‪ ,‬עם האפיון של השחקנים שאימצו אותן‪.‬‬
‫הפדגוג העתיק ‪ ,‬הראש של המחזה על האוטוכתונים‪ ,‬הוא דמות סאטירית‪ ,‬קריקטורה של הסוג‬
‫היוריפידי של משרת מאמין‪ .‬למרות שהוא מגנה בתשוקה את מקור העבדות של איון‪ ,‬הוא מאמין‬
‫שבמקרה שלו‪ ,‬הסטטוס של איש חופשי יזוכה ע"י הרוח‪ ,‬בלי קשר ללידה‪ .‬הזקן של קראוזה רוקח‬
‫פנטזיה פרנואידית‪ ,‬שכסותוס זומם לגרש אותה מאתונה‪ ,‬ושהוא שימש כאב לאיון במיטת עבד‬
‫לאחר שנישא לקראוזה‪ ,‬והוא גידל אותו בסתר וביים את הטיול שלהם לדלפי‪ ,‬כדי שהוא יאמין פנים‬
‫שהוא גילה את איון בטעות‪ .‬כשקראוזה מספרת לאיש הזקן על המפגש שלה עם אפולו‪ ,‬הוא מציע‬
‫ראשית שהם ישרפו את מקדש האל‪ ,‬וכשהם נכשלים בכך זה לא משנה להם מי הקורבן‪ ,‬ולכן הוא‬
‫מייעץ לה לרצוח את כסותוס‪ .‬לבסוף‪ ,‬הם מוצאים פתרון‪ -‬להרוג את איון‪ ,‬תכנית שהאיש הזקן‬
‫מצדיק עם הטענה המתוחכמת שתועלתניות יותר חשובה ממה שנכון‪.‬‬
‫יש דמיון שטחי בין האיש הזקן והקורבן המיועד שלו‪ ,‬שחותר תחת האי שוויון המוחלט‪ :‬שניהם‬
‫עבדים‪ ,‬אחד משתוקק לברוח ממצבו‪ ,‬השני טוען שהוא עשה זאת ברוחו‪ .‬אבל איון‪ ,‬שלא יודע על‬
‫לידתו האצילית‪ ,‬לא במודע מראה על אצילותו בזמן שהפדגוג מתנהג באמת כמו עבד‪ .‬הוא מגולם‬
‫מנקודת מבטו של אריסטוקרט‪ ,‬כהדיוט שעלה לגדולה‪ ,‬שטענותיו המופרכות לשוויון עם אלה‬
‫שנולדו טוב‪ ,‬סיפקו רק עוד הוכחה אחת לנחיתותו‪ .‬האיש הזקן תובע שוויון מוסרי עם האדונים שלו‪,‬‬
‫אבל משום שהוא עצמו חסר מוסר‪ ,‬היומרה שלו בוגדת בבורות של הכוח שלו‪ .‬הוא מתנהג כרדיד‬
‫עבור איון‪ ,‬שהוא אציל בשתי הדרכים (רוחני וגנרי)‪ .‬איון הוא האריסטוקרט האמיתי‪ ,‬כפי שבנה של‬
‫קראוזה ואפולו חייב להיות‪ .‬ההתפתחות שלפני הזמן שלו‪ ,‬נטייתו לחפש סיבות ולשוחח‪ ,‬מראות את‬
‫ההתלהבות הנערית של הדיאלוג של פלאטו‪ .‬המוסר שלו הוא "אולד פשיונד"‪ :‬האיש הזקן מבדיל‬
‫מצבים חברתיים מלאכותיים מהטבע האמיתי‪ -‬הסטטוס החברתי שלו‪ ,‬מהשווי האמיתי שלו‪ ,‬ועכבות‬
‫חברתיות מתועלתיות‪ -‬אבל עבור איון הטבע והחוק עובדים יחד‪ .‬השיבוח שלו לשקט מסמן גם את‬
‫ההבדל שלו מהאיש הזקן‪ ,‬וכמו שרבים הבחינו בכך‪ ,‬כאריסטוקרט במונחים של המאה ה‪5‬‬
‫לפנה"ס‪ .‬כמו היפוליטוס במחזות אחרים של יוריפידס‪ ,‬הוא מביע חוסר אמון בחיי הפוליטיקאים‪,‬‬
‫כמכשול‪ ,‬במיוחד בעיר כמו אתונה‪ ,‬שהיא "מלאת פחד"‪ ,‬היכן שהכוח של הגדולים‪ ,‬מגודר ע"י‬
‫הצבעות והופך אותם לאובייקט של עוינות פופולרית ‪ .‬אבל הקונספט של האצילות הרוחנית שאיון‬
‫מייצג‪ ,‬לא גובשה באופן מלא בתחילת הפעולה הדרמטית‪ .‬זה התפתח עם חוויותיו של איון כפי שאנו‬
‫רואים אותן‪ ,‬ובא להחליף סטנדרט פשוט של תמימות (או חפות מפשע) פיזית ונימוס פיזי‪.‬‬
‫בשימוש בגזע‪ ,‬זה אומר טהור עם דם זר או דם בסיס‪ .‬הוא חופשי מזיהום‪ ,‬ומשמעות זו מורחבת‬
‫למוסר הממלכה‪ ,‬וזה הבסיס לביקורתו של איון על החוק של המקלט‪ :‬אסור להגן על הפליט‪.‬‬
‫קראוזה מביעה נקודת מבט זו יותר בכוח כשהיא מתארת את הטיפות הקסומות שהיא סוחבת בשני‬
‫מכלים נפרדים‪ :‬עבורה‪ ,‬טוב ורע פשוט לא מתערבבים‪.‬‬
‫אך הדרישה הנאיבית לטוהר‪ ,‬לא יכולה להשתמר בכל אחת מהתחפושות שלה‪ ,‬בין אם הדוקטרינה‬
‫הגזעית של האוטוכתוניות של אתונה‪ ,‬או כסטנדרט דתי של מעלה‪ ,‬ערך‪ .‬חותרים תחת ערך זה‬
‫בעקביות לאורך המחזה‪ ,‬ע"י המבנה של המיתוס עצמו וע"י הטיפול הציורי של המשורר בו‪.‬‬
‫לידתו של איון מאלימות‪ ,‬מדגימה את הטוב שבא מהרע‪ :‬אמו נאנסה‪ ,‬ולכן דמו לא טהור‪ ,‬אך מה‬
‫שמזהם את זה הוא הכוח של האל‪ .‬כשהפיתיה מקבלת אותו כאסופי במקדש‪ ,‬היא מעניקה את‬
‫סמכותו של אפולו שוב ומפחיתה ערכה של התקינות‪ .‬הציפורים שמזהמות את מקדש האל‪ ,‬שאיון‬
‫ניסה להרוג‪ ,‬הפכו‪ ,‬ע"י הזהרתו על היין המורעל במשתה של כסותוס‪ ,‬כלי הגאולה שלו‪ ,‬כשהוא‬
‫מודרך ע"י השגחה עליונה‪ ,‬הם טשטשו את הקו בין מה שקדוש למה שהוא חול‪ .‬לבסוף‪ ,‬כשאיון‬
‫עומד מול קראוזה לאחר ניסיון הרצח‪ ,‬הדבקות הקשוחה שלו לאידאל הטוהר‪ ,‬חייב להיות מופרך לפני‬
‫שהוא ילמד את האמת השמחה על עצמו‪.‬‬
‫אמא ובנה החליפו תפקידים‪ :‬קראוזה היא כעת הזרה השנואה‪ ,‬איון הוא היליד השערורייתי של דלפי‪,‬‬
‫שהשיג גינוי רשמי מדלפי על הקונספירטור האתונאי‪ .‬אבל איון ננזף ע"י הפיתיה על הצדקנות‬
‫העצמית והתשוקה להרוג את קראוזה‪ ,‬והוא חייב לכבד את חוק המקלט שמראה שהוא לא נקי‪ -‬זה‬
‫מציל אותו מהזיהום הכפול של רצח אם והפרה של המזבח‪ .‬וכשהוא מהסס ללכת בעקבות שאלת‬
‫לידתו מתוך פחד לגלות משהו מביך או לא טהור‪ ,‬הוא מבין שהוא חייב לנטוש את עצמו לאמת‪ ,‬מה‬
‫שהיא לא תהיה‪ .‬הדוגמה של קראוזה לימדה אותו‪ ,‬שלידה גבוהה לא תמיד מביאה אושר‪,‬‬
‫והצעתו של כסותוס לכוח מלכותי פתחה את הסיכוי שהגדול לא תמיד חייב לחיות חיים טובים‪.‬‬
‫כעת האל דורש שהוא יישם את שיעוריו‪ ,‬ומעדיף אדיקות להורות לא מזוהמת‪ .‬כשאיון בורח באמת‪,‬‬
‫הוא יגלה שאביו זה אפולו ואמו זו מלכה ארכטידס מהוללת‪ ,‬אבל המשורר עשה את מאורע משמח זה‬
‫כמסתמך על רצון הגיבור להיוולד בצורה בסיסית‪.‬‬
‫האתונאים הרוויחו מלך‪ ,‬שניסיונו ודמותו חותרות תחת האקסקלוסיביות הגזעית שלהם‪ .‬בזעמם על‬
‫המחזה של הרוצחת שניצלת על מזבח האל‪ ,‬כשהוא מגדיר את העיקרון של הטוהר‪ ,‬פשוט כמות‬
‫האויבים‪ ,‬איון מפלרטט עם הדעות של הפדגוג‪ .‬אך האיש הזקן נכשל בקונספירציה שלו ע"י התערבות‬
‫האל‪ ,‬ואז הוא נעלם מהבמה‪ ,‬בזמן שאיון נשאר ללמוד ששום דבר בחיים הוא לא מעורבב‪ ,‬וכדי‬
‫להינטש ע"י הבחירה שלו‪ -‬האלימות רודפת אחר הטוהר‪ .‬מאחר וזה הכישלון של הפדגוג‪ ,‬והמיתון‬
‫של הקורבן המיועד שלו‪ ,‬שמציל את הארכטידס‪ ,‬הניסיון להרוג את איון‪ ,‬לא יכול להיקרא כפשוט‬
‫"אקט לגיטימי של הגנה עצמית פטריוטית"‪ ,‬על ההנחה הנפוצה‪ ,‬שיוריפידס חייב להחמיא על‬
‫הגאווה האתונאית ‪ .‬המחזה לא מנגיד את האתונאי לזר‪ ,‬כדי שהקהל אולי ישמח על הניצחון‬
‫האתונאי‪ ,‬אלא מראה את הבורות האנושית והתמימות מצד אחד‪ ,‬נגד החוכמה להימצא עם עזרת‬
‫האל מצד שני‪.‬‬
‫המחזה לא מציג מודל חיובי לאקסקלוסיביות נאיבית‪ ,‬מאחר והפלירטוט של קראוזה עם הגזענות‬
‫מוסבר ע"י הבלבול שלה שהפך אותה לפגיעה להשפעה המרושעת של העבד‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬הנבואה של אתנה מספקת את הגאווה האתונאית הגזעית רק ע"י הגדלת מידת החופש‬
‫האתונאי‪ :‬כסותוס‪ ,‬הזר הלבבי במיטת המלכה‪ ,‬הופך את קראוזה לאמם של גיבורים‪ ,‬ואת העולם‬
‫היווני כולו לקרובי משפחה של האתונאים ‪ .‬בזמן שילדיו של איון זוכים במוניטין שהבטיחו להם‪ ,‬אולי‬
‫עלינו לצפות שהם ינציחו את הרוח של אביהם‪ .‬כך‪ ,‬יוריפידס נראה כאילו הוא לא מעודד את הקהל‬
‫שלו לשמור על הראייה הצרה‪ ,‬ממנה המשפחה המלכותית ברחה‪ .‬כדי לגלות יותר בדיוק איך‬
‫המחזה של איון הובן ע"י הצופים של המאה ה‪ 5‬לפנה"ס‪ ,‬עלינו להחשיב את ההקשר ההיסטורי ואת‬
‫מגוון הטרנדים האינטלקטואלים והפוליטיים שמשתקפים‪.‬‬

‫אין שום דבר לא סביר היסטורית בהסתייגות של האתונאים לראות על הבמה את כס הארכטידס‬
‫נתפס ע"י ממזר זר‪ .‬הקהל ראה את המספרים וחשיבות עליית הזרים ביום יום‪ ,‬והם עשו ניסיונות‬
‫חוזרים להוציא אותם מהשתתפות מלאה בתהליכים הפוליטיים שלהם‪.‬‬
‫"איון" מהדהד בשפה של חוקי האזרחות הקשוחים שלהם‪ :‬פריקלס הכריז על ‪ 451‬אנשים כלא‬
‫ראויים לקבל אזרחות‪ -‬אנשים שהם חצי אתונאים וחצי זרים‪ -‬מה שחשבו שאיון‪ ,‬כשהניחו שאביו‬
‫הוא אזרח ואמו היא לא ידועה מדלפי‪ .‬יוריפידס הגזים בבעיה העכשווית של זרים שמקבלים מעט‬
‫זכויות אזרחיות‪ ,‬שפולשים לחיים החבריים של אתונה‪ ,‬ע"י עשיית הזר "איון"‪ ,‬כאיום לטוהר של‬
‫המשפחה ארכטידס השולטת‪ .‬במונחים של המאה ה‪ 5‬לפנה"ס‪ ,‬התפקיד שהביא לפדגוג‪ ,‬גם הוא‬
‫נראה מעוות ע"י חלק מעיצובי המשורר‪ .‬מכל הדמויות הדרמטיות‪ ,‬הוא הכי פוחד מהצטרפותו של איון‬
‫לכוח‪ ,‬אך הוא עדיין הכי נמוך במדרג בעצמו‪ ,‬והוא רוצה נורא להגדיל את הסטטוס שלו עצמו‪ ,‬ע"י‬
‫טיפוס בשוויון הרוחני עם הגדול‪ .‬זה מתאים גם לפטריוטיות האלימה שלו‪ ,‬ובאמונה שלו במעלה על‬
‫עמדה חברתית לא מוגבלת‪ ,‬והוא גם אמור לאמץ את הדוקטרינות של הדמגוגים האימפריאליסטים‬
‫של אתונה‪ .‬אך נומוס נופל לפני הצורך לפגוע ביריביו‪ .‬אבל הקסנופוביה‪ ,‬כנראה עבד זר שהתחפש‬
‫לדמוקרט קיצוני‪ ,‬לא מתכתב בכל דרך ברורה למאה החמישית לפנה"ס של האתונאים‪:‬‬
‫הדמוקרטים של המאה ה‪ 5‬לפנה"ס‪ ,‬ניצחו בשל הסיבה של המטיקס (זרים עם זכויות) והמטיקס הם‬
‫הסיבה לתפקוד הדמוקרטי ‪ .‬המגנים הכי מסורים של הטוהר הגזעי האתונאי‪ ,‬היו נראים כשמרנים‪.‬‬
‫עוינות לזרים חצתה מחלוקות של מעמד ואידאולוגיה פוליטית בקהלו של יוריפידס‪ ,‬אבל זה‬
‫בוודאי לא היה רגש המקושר עם העבדים‪ .‬ע"י עשיית הפדגוג לאלוף האוטוכתוניה‪ ,‬יוריפידס מיקם‬
‫עוינות לזרים ברמה הנמוכה ביותר החברתית במחזה‪ ,‬כדי שזה יימצא בין הקהל שלו‪ ,‬וכך יהיה לו‬
‫קל יותר לדחות‪.‬‬
‫הרבה ממשפחות המנהיגים בשבט לא יכולים לדרוש אוטוכתוניות‪ ,‬ולפי גרסה אחת של "סיפור עליית‬
‫גג" מהמאה ה‪ 5‬לפנה"ס מדבר על הילידים האתונאים‪ ,‬שהתברר שהם לא יוונים‪ ,‬ולכן זה לא עניין של‬
‫גאווה‪ .‬אם לשפוט ע"פ הנאומים שטוכידיידס רושם לפריקלס‪ ,‬מ"אדיפוס המלך" של סופוקלס וכן גם‬
‫ה"ילדיו של הרקלס" של יוריפידס‪ ,‬שם האתונאים היו מרוצים כשהם חשבו על עצמם כיותר‬
‫פתוחים ומכניסי אורחים מאשר כל עיר אחרת ביוון‪ ,‬ויותר ליברלית בטיפול שלה בזרים שבאו‬
‫להתיישב בעיר‪.‬‬
‫כשהמלחמות הפולופונזיות המשיכו‪ ,‬הגברים הצטרכו לשמור על האוכלוסייה של העיר וצוותי‬
‫הספינות‪ ,‬וזה נהיה הרפתקני לאתונאים לעודד הגירה לעיר‪ ,‬וילדים של נישואים מעורבים קבלו‬
‫אזרחות בדיוק באותו הזמן שהמחזה "איון" נוצר‪ .‬יש גם ראיות שמציעות שסוג המיתוס שמוצג‬
‫במחזה‪ ,‬היה מקושר עם הייסוד של הפולחנים שנועדו להביא אאוטסיידרים לחיים של שיתוף דתי‬
‫בעיר‪ .‬מצד שני‪ ,‬הדוקטרינה על הטוהר הגזעי האתונאי‪ ,‬שיכולה להתנגד לכאלה טרנדים‪ ,‬ייתכן‬
‫והיא נחשב ע"י הפילוסופיה העכשווית כמוחלטת‪ ,‬וההיסטוריוגרפיה הרציונליסטית גם היא חיברה‬
‫סיפורים על אוטוכתוניות עם חשד‪.‬‬
‫הגרסה של יוריפידס של איפגניה כ"איון" מחליקה על עניין אחר‪ ,‬שכנראה חילק את האתונאים בני‬
‫המאה ה‪ 5‬לפנה"ס‪ :‬ה דמויות "נולדו טוב"‪ ,‬אתונאיות‪ ,‬מחוברות באופן טבעי לעיר ולמוסדותיה‪,‬‬
‫אבל עבור הקהל‪ ,‬הקשרים של הסטטוס החברתי המורש‪ ,‬נראה שהם עבדו נגד סולידריות גזעית‪.‬‬
‫הדרשה של הלווייתו של פריקלס‪ ,‬כוונה בחלקה נגד הקונפליקט של מעמדות ונאמנות לפוליס‪,‬‬
‫והוויכוח שזה מציע‪ ,‬הוא לא שונה מהפתרון שניתן ב"איון"‪ :‬שני החלקים מציעים שאיפגניה לא‬
‫בהכרח שייכת לקבוצה אחת‪ ,‬אבל היא הובנה כפעולה מוסרית לאנשים האתונאים‪.‬‬
‫לבסוף‪" ,‬איון" פנה בעצמו למערכת היחסים ההיסטורית בין האתונאים לבין ה"איונים" ושאר‬
‫הגזעים היוונים‪ .‬אתנה של יוריפידס‪ ,‬מארגנת מחדש גנאלוגיות מסורתיות‪ ,‬כך שאיון‪ ,‬בנו של אפולו‪,‬‬
‫יהיה אביהם של ה"איונים"‪ ,‬וכסותוס יקבל עם קראוזיה את אחיהם למחצה של איון‪ ,‬דורוס ואכאוס‬
‫כממשיכי שמו וכאבות קדמונים לשבטים יוונים אחרים‪.‬‬
‫פרשן אחד‪ ,‬מציע ש"כלי פוליטי של המחזה‪ ,‬עושה את ה"איונים" גאים בקשריהם לאתונה‪ ,‬ומציע‬
‫למדינות הדוריות בשל מוצאן‪ ,‬שאין להן אי התאמה גולמית בקשריהן הקודמים עם האתונאים"‪.‬‬
‫משום שפרשנות זו מניחה שקהל מסוים יקרא מסר מסוים בדרמה‪ ,‬עלינו לבחון אותה מול מה‬
‫שאנחנו יודעים על הקהל‪.‬‬
‫בטוח שהיו שם "איונים" כש"איון" יצא‪ ,‬והם כנראה לא מצאו שום דבר מפתיע בהתעקשות המחזה‬
‫על השושלת שלהם עם האתונאים‪ .‬זה נראה סביר‪ ,‬גם שהם מצאו מעט במשיכה הישנה לקשרים‬
‫אתניים שצריכים ליישב אותם ע"מ לשרת את אתונה‪" .‬תוסידיידס" מדווח על התפכחות נפוצה עם‬
‫תנועות כאלו‪ ,‬ועד סוף המאה ה‪ 5‬לפנה"ס‪ ,‬רוב היוונים הבינו שהוויכוח על מוצא משותף היה "ככל‬
‫ההסברים החשודים של האימפריאליזם ‪ ,‬שהיו לא יותר מתירוצים נחותים שקודמו ע"י חלק‬
‫מתומכיהם שהסוו את הטבע האמיתי שלהם"‪ .‬מוצאו של איון מאפולו‪ ,‬כפי שנכתב במחזה‪ ,‬יכול‬
‫להיות רעיון מושך ל"איונים"‪ ,‬אבל זה כנראה היה סיפור חדש‪ ,‬או לפחות סיפור לא מוכר‪.‬‬
‫וכסקרנותה של בדיה פואטית‪ ,‬הוא יכול היה לעשות רק מעט כדי לחדש את המרץ של הנאמנות‬
‫האתנית של ה"איונים"‪.‬‬
‫זה עדיין יותר קשר לדמיין‪ ,‬ש"ארגיבס"‪ ,‬בעלי הברית הדוריים של אתונה ב‪ 418‬לפנה"ס‪ ,‬שאליהם‬
‫יוריפידס אמור להתייחס ב"איון"‪ ,‬יהיו מושפעים מהמחזאי המפואר שאומר להם שהם צאצאים של‬
‫בנו של כסותוס‪ .‬כסותוס הוא אביו של איון בגרסאות יותר מוכרות של המיתוס‪ ,‬וע"י עשיית אפולו‬
‫אביו של איון‪ ,‬יוריפידס ליהק את כסותוס בתפקיד של הבעל המרומה‪ ,‬כדמות קומית‪ ,‬ששומרת את‬
‫התהילה הגדולה יותר עבור איון ובניו‪ .‬כך‪ ,‬אם הגנאלוגיה היוריפידאית של הגזעים היווניים קודדה‬
‫מסר משמעותי לקהל‪ ,‬זה לא היה לחברים ה"איוניים" וה"דוריים"‪ .‬הטיפול של יוריפידס במיתוס‪,‬‬
‫נושא יותר משמעות אם הוא מובן כמכוון לצופים האתונאים‪ .‬לאתונאים היה מעט מדיי קשר‬
‫לאיונים מכדי להיות גאים שהם בשושלת שלהם‪ ,‬ואפילו בני הברית הזרים שלהם בתוך העיר‬
‫כנראה היו מוערכים יותר מבני ברית אלה‪ .‬מרידות מבתוך האימפריה‪ ,‬הפכו לתכופות יותר אחרי‬
‫הכישלון של המשלחת הסיציליאנית‪ ,‬והיו מתגרות בפחד ובשנאה של אתונה‪ .‬אם "איון" הופק‬
 ‫באקלים זה‪ ,‬זה הופק עבור קהל שנמצא במצב רע עם בני הברית שלו‪ ,‬ויותר מתאים מאי פעם‬
‫להתעמת עמם‪ .‬המחזה עבד נגד המזג של האתונאים ונגד המהומה הנוכחית באימפריה‪.‬‬
‫כשהציג את האיונים כבני משפחה של האתונאים וכצאצאים של אפולו‪ ,‬יוריפידס הרים את הסטטוס‬
‫שלהם‪ ,‬ורומז שמגיע להם טיפול יותר טוב מזה שהם מקבלים מהאתונאים‪ .‬התזכורת שאתונה‬
‫ו"איונה" קרובות משפחה‪ ,‬נוסח במונחים שמחמיאים גם לאתונאים‪ -‬האל אהב את המלכה שלהם‪,‬‬
‫המלך שלהם הוא מודל של מעלה אריסטוקרטית‪ ,‬והעיר המרהיבה שלהם פותחת את שעריה לאיון‪,‬‬
‫וכך הופכת ליותר מרהיבה‪ .‬כסותוס הוא הדמות של המחזה לבני הברית של אתונה‪ .‬הוא עזר להגן‬
‫על העיר בעבר‪ ,‬ופעם הוא נוקה מהחשד נגדו ע"י האיש הזקן שהוא לקח והגן עליו‪ .‬הוא לא‬
‫משתתף ישירות במרדף של איון אחרי קראוזה‪ ,‬ולכן הוא מכולם לא התנגד ישירות לאתונאים‬
‫במחזה‪ .‬נישואיו לקראוזה נשאו פרי‪ ,‬והבורות שלו לגבי הרפתקתה עם אפולו משומרת באהבה ע"י‬
‫העם‪.‬‬
‫התפקיד של אפולו בפתרון המחזה‪ ,‬משחזר מנדט אלוהי לאסוציאציה בין אתונה ל"איונה"‪ ,‬שלא‬
‫היה להן מאז שאוצר הליגה הוסר מ"דלוס" וכן הגנת האלים‪ .‬כפי שהאתונאים על הבמה המגיבים‬
‫לכסותוס משקפים את הטיפול ההיסטורי ב"מטיקס"‪(-‬התושבים שקיבלו חלק מהזכויות‬
‫האזרחיות)‪ ,‬התגובה שלהם לכסותוס משקפת את הבעיה ההיסטורית של בעלי הברית‪ .‬בשתי‬
‫הנקודות‪ ,‬המחזה מדגים ראשית את הסכנות של פחד ושנאה‪ ,‬ואז מציע מודל של הרמוניה שתחת‬
‫חסות האלים‪ ,‬כל ההבדלים יחוברו ‪ .‬כעת זה אפשרי עבורנו לדבר באופן כללי על העניין בו "איון" של‬
‫יוריפידס פונה לעצמו ולאירועים העכשוויים‪.‬‬
‫הרבה אתונאים מהמאה ה‪ 5‬לפנה"ס יזהו את הגישות שלהם בשנאתו של העבד הזקן את איון‬
‫וברגשות חוסר הצדק המבולבלים של קראוזה‪ ,‬אבל הם לא מוזמנים ע"י המשורר לזהות את עצמם‬
‫עם הדמויות הדרמטיות‪ ,‬משום שהם יודעים שהעבד הוא סוטה וקראוזה קבלה מידע מוטעה‪ .‬ע"י‬
‫הפיכת העבד למציג דוקטרינה קיצונית של טוהר גזעי‪ ,‬המשורר מזמין את הקהל שלו לדחות את‬
‫זה‪ ,‬ע"י כך שמכריחים אותו לתחבל את העלילה נגד איון וע"י הסברים עדינים על הפגיעות של‬
‫קראוזה להשפעתו‪ ,‬כך המשורר מרשה לאתונאים הצופים לסלוח לעצמם ולמלכה שלהם‪ .‬הסיפוק‬
‫הפטריוטי שלהם בגילוי השמימיות של איון ואת הדם ה"ארירכטאי"‪ ,‬לא יעודד את שנאת הזרים‬
‫שלהם‪ ,‬משום שהם נועדו לראות את איון כקורבנם‪ ,‬והגאווה שלהם במקורותיהם "מוכשרת" ע"י‬
‫הבנתו המוגדלת של איון בטוהר וה"רבייה הטובה"‪ ,‬וע"י ההילה הנשגבת של התערובת‬
‫שנרכשה במהלך המחזה‪ .‬לבסוף‪ ,‬פחד מבעלי הברית המורדים של האימפריה מושלך הצידה‪ ,‬ע"י‬
‫תמונת המחזה של כסותוס כאובייקט של חיבה והומור‪ ,‬כחבר שימושי במיטה ובקרב‪.‬‬
‫כל נקודה של אקטואליות היסטורית של המחזה משקפת נושא שנוי במחלוקת עבור חברים בקהל‬
‫של יוריפידס ‪ ,‬יותר מאשר שהוא מושך אותם לאידיאולוגיה משותפת שקיימת אצלם‪.‬‬
‫פתרון המחזה נועד לדקלם את הנושאים השנויים במחלוקת‪ ,‬ע"י בניית עולם בו אין סיבה‬
‫למחלוקת‪.‬‬
‫מול הקונפליקט של נאמנות המעמדות ופטריוטיזם‪" ,‬איון" מתאר את האתונאים כחולקים אב אחד‪.‬‬
‫מול הקונפליקט של אתונה עם בני הברית שלה‪ ,‬והריב בין האתונאים על הטיפול בסובייקטים‬
‫מורדים‪" ,‬איון" מציג מורשת משותפת של איונים ואתונאים‪ ,‬ומגלים ניצחון על הבורות‪ ,‬עוינות‬
‫ופחד‪.‬‬
‫בתגובה לבעיה של הזרים באתונה‪ ,‬המחזה מציג את איון בעמדה שלהם‪ ,‬ואז חושף שהוא הכי‬
‫אתונאי מבניהם‪ ,‬משום שדמו מעורבב בדם האל‪.‬‬

‫השבחים שיוריפידס נתן לאתונאים במדיאה‪ ,‬משרתים במחזה הזה נקודה אידאלית של ניגוד לרוע‬
‫של הגיבורה ‪ .‬זה כמעט "ארץ הפיות"‪ ,‬שמתוארת במונחים של ניגוד לעולם האמיתי‪ ,‬שם מדיאה נעה‪.‬‬

‫הטכניקה שלו ב"איון" זהה ‪ ,‬אבל כאן יש לנו שתי אתונות‪ :‬אחת זו העיר של הפדגוגים שאיון מהסס‬
‫לאמץ כשלו‪ ,‬ושהקהל מכיר היטב‪ ,‬והעיר השנייה משרתת סמל לשמחה לאלו שאוחדו יחדיו –‬
‫האם ובנה‪ ,‬ועבור הצאצאים המרהיבים שיהיו לאיון‪ .‬האחת היא אמיתית‪ ,‬השנייה היא פנטזיה‪,‬‬
‫והרבה מהכוח של המחזה‪ ,‬מגיע מהאופן בו זה לראשונה מעורר את המציאות העכשווית‪ ,‬ואז נוטש‬
‫אותה עבור משהו טוב יותר‪.‬‬
 ‫התאריך של ה"איון"‪:‬‬
‫הקצב‪ ,‬הז'אנר והצורה של "איון" מראים שהוא נכתב מתישהו בין ‪ 413‬לבין ‪ ,411‬אבל מבקרים‬
‫שהתייחסו למחזה כפטריוטי מעדיפים תאריך מוקדם יותר‪ .‬בואו נשקול את טיעוניהם‪ ,‬וננסה למצוא‬
‫את התאריך הנכון עם ההקשר הפוליטי‪.‬‬
‫‪ 3‬הנחות שוכבות תחת העדפה לתאריך מוקדם יותר‪:‬‬
‫‪ . 1‬המבקר שקורא את המחזה על עתידה של "איוניה" כמשיכה פרופגנדית לבעלי הברית‪ ,‬מתאים‬
‫לתאריך שלפני המרד האיוני ב‪ ,412‬משום שהוא מניח שכותב המחזה חייב לשקף את המצב‬
‫ההיסטורי באופן ישיר‪.‬‬
‫‪ .2‬אוון לוקח את הרפרנס של "איון" לתהלוכת ה"אלאוסיניאנים"‪ ,‬כדי להגיד שהמחזה נכתב בתאריך‬
‫מוקדם יותר מהכיבוש הספרטני של "אלאוסיס" ב‪ ,413‬כשהתהלוכה\ המצעד לא יכול היה להיות‬
‫מוחזק יותר‪.‬‬
‫‪ .3‬דלבקוואה מוצא שבגלל שקרוזה וכסותוס מטיילים לדלפי‪ ,‬הקהל של יוריפידס כנראה גם יכול היה‬
‫לעשות זאת‪ ,‬ולכן הוא מתארך את המחזה לתקופת השלום‪.‬‬

‫‪ .4‬זונטז‪ ,‬מכחיש את הוודאיות של גישות אלו לתיארוך‪ :‬התמונה של "איון" לאימפריה האתונאית‬
‫ותהילתה‪ ,‬יכלו להיות מצוינים באו תו הזמן כשהאימפריה הייתה מאוימת כפי שייתכן שהיא הייתה‬
‫מאובטחת‪ .‬אם אריסטופנס יכול היה לייצג "אלאוסיניינים" חוגגים ב"צפרדעים" באותו הזמן‪ ,‬כשכוחות‬
‫אויב החזיקו את "אלאוסיס"‪ ,‬אין כל סיבה להניח שיוריפידס לא יכול היה לכלול כחלק מהבדיה‬
‫הפואטית שלו‪ ,‬את הקרבה העתיקה של האתונאים עם האיונים‪ ,‬אחרי שהאיונים החלו לנטוש את‬
‫האתונאים‪ ,‬או את היופי של דלפי כשהיא לא הייתה נגישה לאתונאים‪ ,‬או את הטקסים של "אלאוסיס"‬
‫כשהאתונאים לא יכלו לחגוג אותם‪.‬‬
‫שתי הנחות נוספות שנמצאות תחת הטיעונים בעד תאריך מוקדם‪ ,‬מחמיאות זו לזו‪:‬‬
‫‪ .1‬אוון אומר שההרס של מלוס הקשה את יוריפידס מול האימפריה האתונאית ומדיניותה‪ ,‬כך שלא‬
‫יכול להיות שהוא כתב מחזה פטריוטי אחרי ‪ .416‬בהנחה ש"איון" מעדיף בפטריוטיות את‬
‫האימפריה‪ ,‬אוון מתזמן את זה ללפני הריסת מלוס‪ .‬אך גם אם יוריפידס נטה לכתוב בפטריוטיות‬
‫במהלך המחצית הראשונה של המלחמה הפלופונזית‪" ,‬איון" לא נראה משום מובן כמחזה פטריוטי‪,‬‬
‫ולכן כן ייתכן שהוא נכתב במחצית השנייה‪.‬‬
‫המשמעות הפוליטית של המחזה‪ ,‬כפי שתיארתי את זה‪ ,‬יכולה לשקף את הבעיות של ‪ .411‬אם‬
‫בעלי הברית היו במרד כש"איון" הופק‪ ,‬הכוח של קשרים אתניים היה מפוקפק מאד‪ ,‬ולכן מזמין את‬
‫הטיפול הדרמטי‪ .‬הבעיה של זרים בעיר‪ ,‬הייתה ככל הנראה מדוברת כל הזמן במאה ה‪ ,5‬אך‬
‫המרד האיוני היה הופך את אתונה ליותר נתמכת מזו שהיא הייתה תחת השירות הצבאי של‬
‫ה"מטיק"‪ ,‬ויש סיבה להאמין שבתגובה לצורך הזה‪ ,‬הדרישות לאזרחות נרגעו ב‪.411‬‬
‫השאלות של שווי אישי וסטטוס חברתי מורש‪ ,‬שדברו עליהם ב"איון"‪ ,‬כנראה הועלו ע"י השינויים‬
‫החוקתיים שהציגו האוליגרכים‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬הקסם של המחזה עם העבר האתונאי והקונפליקט בין מסורות של טוהר גזעי ושל פתיחות‪,‬‬
‫מתאימים בדיוק לדיונים הפוליטיים של ‪ 411‬של קלייסתנס‪ ,‬שהיה משויך לארגון מחדש של‬
‫מערכת השבטים ‪ ,‬שניבאו דמויות בולטות באתונה‪ ,‬ועם ההיכרות של אזרחים חדשים למדינה‪.‬‬