‫סיכום למבחן בספרות‬

‫הגיבור הטרגי‬
‫מיהו הגיבור הטרגי? (שימו לב לפרטים המודגשים)‬

‫הטרגדיה מעמידה במרכזה את הגיבור הטרגי שלו מערכת מאפיינים משלו‪.‬‬

‫טרגדיה – למרות הסכנה שבדבר‪ ,‬הדמות מסכימה לעשות את המעשה למרות שידוע כי סופה לא טוב‪.‬‬

‫הגיבור הטרגי עושה מעשה למרות שהוא יודע את הסכנה שתקרה לו‪ .‬הגיבור הטרגי הוא בראש ובראשונה גיבור בוחר‪ ,‬ולכן‬
‫הוא חייב להיות גיבור מודע – הוא מבין את משמעות הבחירה שלו‪ .‬בלי מודעות ובלי הבנה אין טרגיות‪ .‬כלומר – הגיבור‬
‫הטרגי הוא גיבור חכם‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא גם גיבור מוסרי – הבחירות שלו הן בחירות מוסריות‪ .‬הדמות הטרגית תהיה גם דמות‬
‫נעלה מבחינת מעמד חברתי וגם מכל בחינה אחרת‪.‬‬

‫הגיבור הטרגי ביצירה‬

‫הטרגדיה "אנטיגונה" היא טרגדיה מאוד מיוחדת שכן יהיו בה שני גיבורים טרגיים – אנטיגונה וההיפך לה – קריאון‪.‬‬

‫בפרולוג מוצגת אחת משני הגיבורים הטרגיים – אנטיגונה‪ .‬כבר משמה ניתן להבין שהיא מורדת – אנטי=מתנגדת‪/‬מורדת‬
‫גונה=נשי‪ :‬יוצאת נגד המוסכמות החברתיות בענייני נשים‪.‬‬

‫כבר בתמונה הראשונה ניתן להבין שאנטיגונה היא גיבורה טרגית כיוון שהיא מפרה את צו המלך ומחליטה לקבור את אחיה‪,‬‬
‫פוליניקס‪ ,‬וזאת למרות שידוע לה כי העונש על הפרת צו המלך הוא מוות‪ .‬יש לזכור גם שאנטיגונה בוחרת לקבור את‬
‫פוליניקס כיוון שהיא שומרת על הערכים החשובים לה – ערכי חוק הלב‪.‬‬

‫אנטיגונה גאה במעשיה ואף קוברת את פוליניקס פעם נוספת למרות שהייתה לה האפשרות לא להיתפס‪ .‬אנטיגונה חוטא‬
‫בחטא ההיבריס – חטא הגאווה‪ .‬הגיבור הטרגי חשוף לחטא זה בגלל בטחונו העצמי הגבוה‪ ,‬עקשנותו וחוסר פשרנותו‪ .‬כמו‬
‫תמיד‪ ,‬חטא מביא על עצמו עונש ואנטיגונה אכן תיענש על מעשיה‪ .‬החטא והעונה חייבים להיות זהים בעוצמתם –‬
‫בפרופורציה‪ .‬ישנו תיאום בין החטא לעונש‪.‬‬

‫הדגמת אפיוני הגיבור הטרגי על אנטיגונה‬

‫הגיבור הטרגי הוא‪:‬‬

‫גיבור בוחר – אנטיגונה יכלה לבחור בין להקשיב לצו המלך ולחוק ולא לקבור את אחיה לבין להמרות את צו המלך ולקבור‬
‫את אחיה‪ .‬היא בחרה להמרות את צו המלך ולקבור את אחיה‪ .‬המרידה שלה במלכות נובעת מתחושה של "עד כאן"‪ .‬המרד‬
‫שלה נובע משיקול דעת ונחישות‪.‬‬

‫גיבור מודע – אנטיגונה מודעת לכך שמשמעות הבחירה שלה היא מוות בשבילה כיוון שזהו העונש על הפרת צו המלך‪.‬‬

‫גיבור חכם – אנטיגונה חכמה כיוון שהיא לא הגיעה לבחירתה סתם כך אלא בחירתה נבעה משיקולים שונים שהביאו אותה‬
‫לעצם החלטה זו‪.‬‬

‫גיבור מוסרי – אנטיגונה פועלת לפי ערכי המוסר שלה שאומרים כי כבוד המת והקשר המשפחתי קודמים לשלטון החוק‪.‬‬

‫דמות נעלה – אנטיגונה היא נצר למשפחת המלוכה וגיסה הוא המלך‪.‬‬

‫הדילמה המרכזית ביצירה‬

‫דילמה – מאבק בין שני ערכים טובים‪.‬‬
 ‫הדילמה בשאלת קבורתו של פוליניקס – דילמה בין חוק הלב וחוק המלך‬

‫דילמה זו עוסקת בשאלה המעשית של קבורת פוליניקס‪ .‬אך כמובן שמאחורי הבחינה המעשית שבעניין (האם לקבור אותו או‬
‫לקבור אותו ובכך לציית לצו המלך)‪ ,‬ישנם גם הערכים הטובים שביניהם ישנה הדילמה – חוק המלך (קריאון) לבין חוק הלב‬
‫(אנטיגונה)‪.‬‬

‫אנטיגונה ‪ -‬לקבור‬ ‫קריאון המלך – לא לקבור‬ ‫מבחינה מעשית‪:‬‬

‫‪ -‬קשר משפחתי‪.‬‬ ‫‪ -‬כבוד למדינה‪.‬‬ ‫הערכים מאחורי הרצון‬
‫(מביאים לדילמה)‪:‬‬
‫‪ -‬מתן עונש לבוגד למען יראו וירַאו (יזהרו ‪ -‬כבוד למת‪.‬‬
‫בעתיד)‪.‬‬
‫‪ -‬היא אומרת שבעל או בן היא לא הייתה‬
‫קוברת אם היה נאסר עליה (מכיוון שיכול‬ ‫‪ -‬לא יתכן שגורלו של הבוגד יהיה זהה‬
‫להיות לה בעל חדש או בן אחר)‪ ,‬אך אחד‬ ‫לגורלו של הנאמן‪.‬‬
‫מאביה ואמה שמתו – לא יהיה לה אחר‪.‬‬
‫‪ -‬שלטון החוק‪ :‬מי שיפר את צו המלך‬
‫ויקבור אותו – מות יומת‪.‬‬

‫‪ -‬ביסוס השלטון‪ :‬צו ראשון של מלך חדש‪.‬‬

‫המלך עולה לשלטון באופן בלתי צפוי (הוא‬
‫גיסו ודודה של אדיפוס ולא היה אמור‬
‫לעלות לשלטון) וזה מצדיק את ביסוס‬
‫השלטון‪ .‬הוא חייב לדבוק בצו שהוא‬
‫הוציא כדי לבסס את שלטונו‪.‬‬

‫האמצעים השונים להצגת הטענות השונות והקונפליקטים ביצירה‬

‫ביצירה זו ישנן דרכים שונות שבהן מובלטות עמדותיהן השונות של הדמויות בסיפור וטענותיהן‪ .‬הדרכים שבהן מובלטות‬
‫עמדות הדמויות הן באמצעות הדמויות המשניות ובאמצעות הקונפליקטים שנוצרים ביניהם‪ .‬העמדתם של צדדים שונים‬
‫אחד ליד השני מבליטה את קיצוניותם‪ .‬כאשר שתי דמויות שונות מוצגות ביצירה זו אחת ליד השני‪ ,‬מתפתח ביניהן‬
‫קונפליקט שמבליט את קיצוניותן של הדמויות וכך מובלטות טענותיהן של הדמויות‪.‬‬

‫איסמנה מבליטה את אנטיגונה‬

‫בפרולוג מוצגות שתי דמויות‪ ,‬אחיות – אנטיגונה ואיסמנה‪ .‬שתי הדמויות נמצאות במעמד שווה‪ ,‬אך בכל זאת ישנה אנלוגיה‬
‫ניגודית (מבליטה קשר של ניגוד) ביניהן בשאלת קבורת פוליניקס‪:‬‬

‫אנטיגונה‬ ‫איסמנה‬
‫‪ -‬נאמנה למשפחתה‪.‬‬ ‫‪ -‬פחדנית וריאליסטית – יודעת שזה יגמר לא‬
‫טוב‪.‬‬
‫‪ -‬מביעה אמירה מאוד אידיאליסטית ורגשית‪.‬‬
‫‪ -‬הגיונית‪.‬‬
‫‪ -‬מציגה פתרון קיצוני‪.‬‬
‫‪ -‬מייצגת את "שביל הזהב"‪.‬‬

‫מטרתה של האנלוגיה הניגודית כאן היא להדגיש את ההבדלים שבין הדמויות‪ ,‬להראות שחור‪-‬לבן‪ ,‬וכך לתת לכל צד משמעות‬
‫נוספת ולהדגיש את חוזקה של אנטיגונה ועמידתה האיתנה בדעתה‪.‬‬

‫יש לציין שבסופו של דבר‪ ,‬בתמונה השנייה‪ ,‬מגיעה איסמנה לארמון המלך לאחר שעוצרים את אנטיגונה ומבקשת למות‬
‫איתה‪ .‬ניתן לפרש את מעשיה במספר צורות – אולי היה לה נוח לעשות זאת (זה פעל למען האינטרסים שלה) או שאולי פשוט‬
‫ניסתה להשפיע את המלך‪ .‬אנטיגונה מסרבת שאיסמנה תמות איתה‪ ,‬אך היא מתעקשת‪.‬‬

‫הימון מבליט את קריאון‬

 ‫בתמונה ‪ 3‬ישנו וויכוח בין הימון לקריאון בשאלת החלטתו של קריאון על גזר דין מוות שהטיל על אנטיגונה בגלל הפרת צו‬
‫המלך‪.‬‬

‫הימון – תפיסה ליברלית‬ ‫קריאון – תפיסה שמרנית‬

‫‪ -‬שליט צריך להקשיב לעמו‪.‬‬ ‫‪ -‬נאמנות בן לאביו‪.‬‬

‫‪ -‬אנטיגונה פעלה למען ערך נעלה יותר מערך‬
‫השלטון‪.‬‬
‫‪ -‬אדם צריך להבין ולהכיר בטעויותיו‪ .‬כולם טועים‬
‫ומותר לטעות‪.‬‬
‫‪ -‬צו המלך קדוש – משמעת היא ערך עליון‪.‬‬
‫‪ -‬חובה לשמור על החוק והסדר‪.‬‬
‫‪ -‬אסור לוותר לבני משפחה‪.‬‬

‫‪ -‬אהבת בן לאביו‪.‬‬ ‫‪ -‬שליטה ביצרים וברגשות‪.‬‬

‫‪ -‬צעיר‪ ,‬אך רואה את המציאות‪.‬‬ ‫‪ -‬עליונות הגבר על האישה‪.‬‬

‫גם כאן‪ ,‬מטרת הדגשת ההבדלים בהשקפת עולמם של שתי דמויות אלו (אב ובן) באה להדגיש את הדמות הראשית‪ ,‬קריאון‪,‬‬
‫ואת עמדתו האיתנה בצו המלך וחוסר פשרנותו‪ ,‬עקשנותו של קריאון לא לערב משפחה בחוק וסדר – צו המלך ניתן וצו המלך‬
‫יקוים‪ ,‬הוא חל על כולם בלי פשרות‪.‬‬

‫הזקיף מבליט את קריאון‬

‫בתמונה הראשונה מגיע זקיף אל קריאון ומבשר לו על כך שגופתו של פוליניקס נמצאה קבורה‪ .‬קריאון מיד מגלה התנהגות‬
‫מובהקת של עריץ בכך שהוא מאשים את הזקיף במעשה‪ ,‬הוא אגרסיבי ומאיים על הזקיף למרות שהוא לא האשם במעשה‪.‬‬
‫קריאון משתנה מאדם חיובי לאדם אחר וישנו כאן מסר אוניברסאלי (מסר שבו אין חשיבות לזמן ולמקום) – השלטון משנה‬
‫את השליט‪.‬‬

‫אנטיגונה וקריאון מבליטים אחד את השני‬

‫בתמונה השנייה ישנו המפגש הראשון בין אנטיגונה לבין קריאון בארמון המלך‪ .‬כאן אנו נכנסים ללב העימות ואנטיגונה מודה‬
‫במעשה בלב שלם בעוד שקריאון שואל אותה איך היא לא מתביישת לעשות מה שעשתה ואף לחזור על המעשה (הרי אנטיגונה‬
‫הובאה לארמון רק אחרי הפעם השנייה שבה קברה את פוליניקס ובחרה לא לברוח מעונש)‪ .‬כאן מתנגשים חוק המלך וחוק‬
‫הרגש –שתי תפיסות עקרוניות שמתנגשות זו בזו‪.‬‬

‫אם היצירה הייתה מבוססת רק על התנגשות יבשה בין עקרונות – היא הייתה יצירה יבשה ולא מעניינת והרי המטרה היא‬
‫היטהרות שנובעת מהזדהות ולכן אל התנגשות העקרונות מתווסף הנופח הרגשי כדי שנוכל להזדהות עם המתרחש –‬
‫ההתנגשות הרגשית (הנופח הרגשי) היא הקשר המשפחתי בין אנטיגונה וקריאון וגם הקשר הרומנטי שעתיד להיות בין‬
‫אנטיגונה לבנו של קריאון‪ ,‬הימון‪ .‬נפח זה מוסיף עוד רובד אנושי לסיפור‪ .‬מתפתחת כאן דילמה נוספת – למי להיות נאמן?‬
‫למשפחת הגרעין (המצומצמת) או למשפחה שאליה מתחתנים? אנטיגונה בוחרת להיות נאמנה לאחיה – למשפחת הלידה‪.‬‬
‫השאלות שמועלות במחזה הן שאלות פילוסופיות אוניברסאליות ואין להן תשובות חד משמעיות‪ .‬הצירוף של המתח‬
‫האידיאולוגי והמתח הנפשי הופך את היצירה לאוניברסאלית – חוצה גבולות זמן ומקום‪ .‬כל חברה בנויה בבסיסה בתא‬
‫המשפחתי ובין המשפחה שבלידה למשפחת הבחירה יש באופן טבעי מתחים רבים‪.‬‬

‫תפקיד המקהלה ביצירה‬

‫תפקיד המקהלה בטרגדיה היוונית‬

‫בכל הטרגדיות היווניות‪ ,‬מלבד הגיבורים הראשיים ומלבד הדמויות המשניות‪ ,‬ישנו גיבור נוסף שיופיע תמיד – המקהלה‪.‬‬
‫למקהלה יש תפקיד חשוב בדרמה היוונית‪ .‬בתחילה היה אדם אחד ואח"כ התרחבה והפכה לקבוצה שבראשה עמד ראש‬
‫המקהלה‪.‬‬

‫חשיבותה של המקהלה נובעת מהעובדה שהטרגדיה היוונית מקפידה על שלוש האחדויות ותפקיד המקהלה לספר לנו מידע‪.‬‬
‫המקהלה היוונית מדברת ומספרת לנו מידע – מה היה קודם‪ ,‬מה קרה במקום אחר באותו הזמן וכו'‪ .‬היא כמו "המספר" של‬
‫ימינו‪.‬‬
‫תפקידה היה גם להשלים פערים (בטרגדיה היוונית כמעט ואין פערים תמידיים)‪ .‬בנוסף‪ ,‬תפקידה היה גם ליצור מעברים בין‬
‫הדמויות‪.‬‬

‫המקהלה מעבירה גם את המסר הדידקטי של היצירה‪.‬‬

‫הדגמת תפקיד המקהלה מתוך היצירה "אנטיגונה"‬

‫המקהלה עוזרת לנו לשמור על אחדות המקום ביצירה‪ .‬פעמים רבות מגיע ראש המקהלה ומדבר עם המלך קריאון‬ ‫‪-‬‬
‫ומספר לו על המתרחש במקום אחר‪ .‬כך נשמרת אחדות המקום‪.‬‬

‫המקהלה מבצעת קטעי מעבר ביצירה וכמו כן מבצעת גם את האודות שעליהן ידובר בהמשך הסיכום‪ .‬כמו כן‬ ‫‪-‬‬
‫המקהלה גם מתארת את המתרחש על הבמה‪.‬‬

‫המקהלה גם מייצגת דמויות משניות שאין צורך בשחקנים נוספים בשבילן‪ ,‬כמו למשל זקני העם בתמונה הראשונה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫תפקידה החשוב ביותר של המקהלה ביצירה הוא להביע את דעת האמצע – "שביל הזהב" שהוא למעשה המסר‬ ‫‪-‬‬
‫הדידקטי של היצירה‪ .‬כך‪ ,‬בתמונה הראשונה‪ ,‬מסתייגת המקהלה במעט מדבריו הקיצוניים של קריאון‪.‬‬

‫כיצד בא לידי ביטוי מבנה הטרגדיה ביצירה‬

‫מבנה הטרגדיה בא לידי ביטוי ב"אנטיגונה"‬

‫האודות‬

‫אודה – שיר תהילה‪ .‬המקהלה מבצעת את האודה בכדי לעשות קטע מעבר בין דמויות וכו'‪ .‬האודות לא מהללות את הדמויות‬
‫אלא את האלים‪ ,‬הטבע והאדם‪ .‬הקטע יוצר חיץ – הפוגה‪ .‬האודה תדבר על נושאים ניטרליים שכולם מסכימים עליהם‪.‬‬

‫ליצירה זו ישנו מבנה קבוע – תמונה ואחריה אודה‪ .‬בתמונה רואים את המתרחש ואילו האודה (שמבוצעת ע"י המקהלה)‬
‫מסכמת את המתרחש בתמונה ומשליכה אותו על דברים יותר כלליים ופילוסופיים‪.‬‬

‫האודה הראשונה – מדברת על גדולתו של בן האנוש ויכולתו לכבוש את הטבע אך גם הוא אינו פטור מחולשות וחייו לשמור‬
‫על מערכת החוקים (בהקשר ליצירה – חוקיו של קריאון‪ ,‬צו המלך)‪.‬‬

‫האודה השנייה – מדברת על הקללה שרודפת את בית אדיפוס לדורותיו‪ .‬ישנה כאן שאלה פילוסופית – האם אופיינו קובע‬
‫את גורלנו או להיפך? האודה מסתיימת בשיר תהילה לאלים על כך שאסור להתחרות בזאוס ובשאר האלים‪( .‬בהקשר ליצירה‬
‫– מדובר על חטאיו של אדיפוס שבגללו כל בני משפחתו נענשים‪ .‬אנטיגונה נענשת על חטא הגאווה שלה)‬

‫האודה השלישית – עוסקת באבה שמתפרקת לרגשות שונים לגמרי‪ .‬ישנה כאן מטפורה מאוד ידועה (אפשר לומר גם –‬
‫נדושה) לאהבה – האהבה כאש (אש‪ -‬הורסת‪ ,‬שורפת‪ ,‬מכלה ומצד שני מחממת‪ ,‬מאירה ומקדמת)‪ .‬כדרכן של אודות‪ .‬מדובר‬
‫כאן באמירה כללית‪.‬‬
 ‫האודה הרביעית – כדרכן של אודות‪ ,‬כך גם אודה זו מסכמת את האירוע כולו בצורה פילוסופית יותר‪ .‬האודה מזכירה‬
‫לאנטיגונה דמויות אחרות שהגורל התנכל אליהן והן "זכו" לעונשים כבדים (מאסר‪ ,‬גלות – אך לא מוות)‪ .‬האלים מעורבים‬
‫במקרים שמוזכרים‪ ,‬אך בניגוד אליהם – אנטיגונה מוענשת ע"י האדם‪ .‬לא הכל בשליטתו של האדם וכנגד גזרות הגורל –‬
‫האדם לא יכול להילחם‪ .‬אנטיגונה לא יכולה לצאת נגד גורל בית אדיפוס – זה גורלה ואין מה לעשות בנדון‪ .‬הטרגיות נובעת‬
‫מבחירה‪ ,‬לא מגורל – אם אין בחירה‪ ,‬אין טרגיות ואין גיבור טרגי‪.‬‬

‫שיא היצירה – התמונה הרביעית‬

‫לראשונה ביצירה‪ ,‬בתחילת התמונה אנטיגונה מרגישה חלשה‪ .‬היא עוברת מהפך מאישה נחושה וחזקה לאישה חלשה המבכה‬
‫את מה שלא תספיק לעשות בחייה‪ .‬מגלים פן אחר באישיותה – רך‪ ,‬נוגע ללב ואנושי‪ .‬היא מדברת על משפחתה – בית‬
‫אדיפוס‪ .‬היא מדבר במשפטים קטועים – קשה לה פתאום לדבר למרות שהייתה נחושה ובעלת כושר דיבור‪.‬‬

‫בתמונה הזו מגיעים אל המעשה המביש (פגיעה משמעותית בעקרון מוסר) – תסביך משפחת אדיפוס שהוא גם אחיה וגם‬
‫אביה של אנטיגונה‪ .‬האחות והבת משלמת את המחיר הנורא של אותה קללה שלא נסתיימה‪ .‬המעשה המביש מוליד מעשים‬
‫מבישים נוספים‪ .‬רק לאחר שכל הדמויות תשלמנה את המחיר הנורא של המעשה המביש – המוסר יחזור ותסתיים‬
‫הטרגדיה‪.‬‬

‫המפגש בין אנטיגונה לקריאון – שיא היצירה‬

‫קריאון מופיע בעמידה מאוד נחרצת‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא גם חסר סבלנות כנגד אנטיגונה – אישה צעירה שעומדת לקראת עונש מאוד‬
‫כבד‪ .‬ישנה הרגשה שאולי המהירות שבה קריאון רוצה לסיים את האירוע מעידה על חוסר ביטחון שלו‪ ,‬אולי הוא מפחד שהיא‬
‫תגרום לו לא להוציא לפועל את גזר הדין שגזר לה‪.‬‬

‫ההשהיה – התמונה החמישית‬

‫מטרתה של ההשהיה בטרגדיה היוונית היא מתן תחושת תקווה – שקיים סיכוי לפתרון ומצד שני העצמת הטרגיות והאסון‬
‫שעתידים לבוא‪.‬‬

‫בתמונה זו מוצגת דמותו של טריסיאס‪ ,‬הנביא העיוור‪ .‬דמותו של טריסיאס עוברת לאורך המיתולוגיה היוונית‪ .‬הוא אינו‬
‫מושפע מדברים שעלולים לשנות את שיפוטו (כי הוא עיוור) ונבואותיו תמיד נבואות אמת ותמיד מוקדשת לדבריו חשיבות‬
‫רבה‪.‬‬

‫בתמונה זו מגיע טריסיאס ומוסר לקריאון נבוא נוראה‪ .‬הוא טוען כי המת (פוליניקס) כבר מת והוא אינו יכול לשפוט אותו‬
‫יותר – הוא בשלטון האלים‪ .‬הוא מתאר בפניו של קריאון נבואת אימה – האלים לא מסכימים לקבל קורבן וגופתו של‬
‫פוליניקס טימאה את הכל – חייבים לקבור אותה‪ .‬הכל מעיד על כך שמשהו נורא עומד לקרות‪ .‬טריסיאס מגיע במהרה בכדי‬
‫להזהיר את קריאון מפני העומד להתרחש‪ .‬הוא דואג גם להזכיר לקריאון שמעולם לא שגה בנבואותיו‪.‬‬

‫בתחילה מתווכח קריאון עם טריסיאס ומתנגד לדבריו‪ ,‬אך לבסוף מגיעה ההשהיה – קריאון מקבל את הנבואה ויוצא לקבור‬
‫את פוליניקס ולשחרר את אנטיגונה ונראה כאילו המחזה עומד להיפתר בדרך טובה‪ .‬אך בתוך ההשהיה נעשתה טעות‪.‬‬
‫קריאון טועה ובמקום לשחרר את אנטיגונה ולאחר מכן לקבור את פוליניקס – הוא הופך את סדר הדברים וקודם הולך‬
‫לקבור את פוליניקס‪ .‬הדבר כמובן יוביל לסוף הקטסטרופאלי של הטרגדיה שעליו לא מסוכם בסיכום זה‪.‬‬