‫אנטיגונה‬

‫סיכום ליא ‪1‬‬

‫זהו המחזה השלישי בטרילוגיה (אדיפוס המלך ואדיפוס בקולונוס)‪ .‬המחזה נקרא אנטיגונה ולא על שמו‬
‫של קריאון שהוא הגיבור הטראגי משום שנושא המחזה הוא המאבק בין שתי דעות‪ :‬צו האלים לעומת חוק‬
‫המלך ואינו עוסק בהיבט הפסיכולוגי של נפילתו של הגיבור הטראגי‪ .‬אנטיגונה זוהי טרגדיה‬
‫הגדרת הטרגדיה על פי אריסטו‬
‫חיקוי של עלילה נעלה ושלמה שגיבוריה ממוצאים בעלי אמרתיאה או נעלים מן הממוצע היורדים‬
‫מהצלחה לכישלון בדרך של פעולה שבאמצעות יצירת פחד אצל הגיבור ורחמים לדמות אצל הקהל‬
‫גורמת למרוק רגשות= קתרזיס‪.‬‬
‫הסבר ההגדרה‪ :‬לטרגדיה יש התחלה אמצע וסוף לכן היא שלמה‪.‬‬
‫היא מחקה מציאות ריאליסטית‪ .‬הגיבורים ממוצעים בתכונותיהם‪ .‬יש להם חולשות‬
‫אמרתיאה – המילה היוונית לחטא הטראגי המורכב מ ‪ 3‬מאפיינים‬
‫‪ .1‬קוצר ראייה אינטלקטואלי – כאשר לא לוקחים בחשבון מראש את התוצאות‪ .‬למשל קריאון לא העלה‬
‫בדעתו מראש שהצו שיטיל יפגע ישירות בבני משפחתו‪.‬‬
‫‪ .2‬משהו העובר בתורשה ‪ .‬גורל‪ ,‬לדוגמה – הקללה שקילל אדיפוס את משפחתו‬
‫‪ .3‬איכות שלילית לא רעה שלא בהכרח מזיקה‪ .‬אצל היוונים ‪ 2‬התכונות הכי גרועות היו גאוותנות וכעס‪.‬‬
‫הגאוותנות= היבריס ‪ .‬דוגמה ‪ -‬קריאון סבל מהיבריס וכעסנות יתרה לכן לא היה מוכן לסגת מעמדתו ולקח‬
‫את כל הוויכוחים האידיאולוגים למישור הפגיעה האישית‪ .‬גם אנטיגונה סבלה מהיבריס‪ .‬היתה בטוחה‬
‫שהיא מייצגת את עמדת האלים‪.‬‬
‫נעלים מן הממוצע כי לפעמים הגיבור בן להורה אל ונמנים על משפחות מלוכה‪.‬‬
‫הם תמיד יורדים מהצלחה לכישלון בגלל הפעולות שהם עושים והם לא יכולים לתקן את מעשיהם 'מוטיב‬
‫המאוחר מדי' ‪ .‬הפעולות שגורמות לירידה במעמדם יוצרות פחד גדול אצל הגיבור ורחמים על הגיבור‬
‫אצל הצופים‪.‬‬
‫במהלך המחזה מתרחשת פעולה פסיכולוגית רגשית שבמהלכה מגורשים רעיונות ורגשות קיימים‬
‫ומוחלפים על ידי רעיונות ורגשות חדשים וזהו תהליך הקתרזיס‪.‬‬
‫תפישת העולם של היונים היא תפישת עולם הרמונית שבה הסדר נשמר כאשר האלים הם בראש‬
‫ההירארכיה והם מנהלים את העולם האנושי על פי תפישת עולמם‪ .‬היוונים מאמינים בעולם הרמוני‬
‫ומסודר ולכן בכל מחזה שהסדר מופר במהלכו‪ ,‬בסופו הוא צריך לחזור ולהתקן‪.‬‬
‫בטרגדיה נעשה שימוש בשני מאפיינים נוספים והם ההתוודעות והקטסטרופה‪ .‬ההתוודעות – הכוונה‬
‫כאשר הגיבור הטראגי מגלה שהמעשה שעשה או רצה לעשות פוגע או פגע באופן שלא העלה בדעתו‬
‫בקרוב שלו‪ .‬במחזה שלנו כאשר קראון מגלה להימון את כוונותיו‪ ,‬היימון הורג את עצמו ואנטיגונה‬
‫מתאבדת‪ .‬קראון מבין שעשה טעות והבנה זו משלימה את החשש שקינן בו לאחר שתריסאס הנביא הודיע‬
‫לו שייענש בגלל דבריו ומעשיו‪ .‬בנקודה זו מתחילה להתרחש הקטסטרופה ‪ -‬אסון שאין עליו שליטה והוא‬
‫גדל כל הזמן‪ .‬הקטסטרופה בחייו של קראון מתחילה עם דברי הנביא ומסתיימת במות אשתו המפילה עליו‬
‫את האשמה למות שני בניה‪ ,‬הימון ומגאברס‪ ,‬ואובדן היכולת שלו להמשיך ולשלוט‪ .‬קראון מכריז ששוב‬
‫אינו יכול להמשיך ולפקד כמלך ומבקש שיובילו אותו וייקחו אותו משם‪ .‬זהו מהות הכישלון שלו הן כמלך‬
‫והן כבעל וכאב‪ .‬המעבר שלו מהצלחה לכישלון מקורם בטעות שנובעת ממאפייני החטא הטראגי‬
‫האמרתיאה שקראון ניחן בהם (מאפיין אחד או יותר)‬
‫למה אנטיגונה אינה גיבורה טראגית?‬
‫אנטיגונה אינה גיבורה טראגית משום שגיבור טראגי בגלל שהוא גיבור חייב לעבור שינוי פנימי‪ .‬אומנם‬
‫אנטיגונה מתייסרת לאחר שנאסרה ומתחרטת על שקברה את אחיה מפני שכך היא לא תינשא ולא יהיו לה‬
‫ילדים‪ ,‬אבל מיד אחר כך היא חוזרת בה וטוענת שילדים אפשר להוליד אחרים במקומם‪ ,‬ובעל תמיד‬
‫אפשר להחליף‪ ,‬אבל משפחה לא‪ ,‬ולכן היא מקבלת על עצמה את גזר הדין ועומדת בתוקף אחרי נכונות‬
‫העמדה שהיא מייצגת‪ .‬היא אומרת שהיא מודה באשמתה ומוכנה לשאת בעונש לכן היא לא עוברת שינוי‬
‫פנימי מהותי‪ ,‬למרות שיש בה נקודות חולשה ושבירה שהופכים אותה מדמות פלקטית לדמות מורכבת‬
‫יותר ויש בה מאפיינים של היבריס‪ .‬לכן נתייחס אליה כאל דמות בעלת מאפיינים טראגיים‪ ,‬אבל אם‬
‫נצטרך לענות על גיבור טראגי נבחר רק בקראון‪.‬‬
‫הערה‪ :‬לשים לב ההגדרה של דורותיאה קרוק מאוחרת יותר ומתייחסת למחזה השייקספירי‪ .‬מכל מקום‬
‫ניתן להגביל בין ‪ 2‬ההגדרות באופן הבא‪:‬‬

‫‪1‬‬
 ‫קרוק‬ ‫אריסטו‬
‫מעשה מביש‬ ‫אמרתיאה‬
‫סבל‬ ‫ירידה מהצלחה לכישלון‬
‫ידיעה‬ ‫קתרזיס‬
‫אישור מחודש של ערכים‬ ‫הרמוניה‬

‫מיהו הנביא תריסאס‬

‫במחזה הזה הנביא תריסאס הוא נציג האלים‪ .‬הוא מופיע גם במחזות אחרים‪ .‬הוא מופיע תמיד כעיוור כמי‬
‫שרואה פנימה ולא מתרשם מחיצוניות‪ .‬הוא מונהג על ידי נער שמספר לו תמיד מה שקורה‪ ,‬והוא מפרש‬
‫זאת על פי החוקים‪ .‬היונים מאמינים שהאלים מושלים בטבע וכל שינוי בטבע הוא תוצאה של כעס של‬
‫האלים על מעשי האדם‪ .‬תריסאס מופיע באפוסידיון החמישי כשהוא מונהג על ידי הנער‪ .‬קראון לועג‬
‫לתריסאס וקורא לו זקן‪ .‬יש בכך מידה של התגרות והתרסה בדמות הנביא המייצג את האלים‪ ,‬לכן‬
‫תריסיאס משיב לקריאון בלשון ציווי ומכריח אותו להקשיב לדבריו‪ .‬הוא מודיע לו שכדי להנהיג את העיר‬
‫בשכל טוב יעשה אם יקשיב לו‪ .‬הוא מודיע לקריאון שאושרו תלוי על חוט השערה ומספר בקול רם את‬
‫מה שהנער סיפר לו על קרב שהתנהל בשמים בין הציפורים‪ .‬תריסאס מפרש קרב זה ככעס של האלים על‬
‫בני האדם‪ ,‬ולכן מיד הקריב קורבן לאלים כדי לרצות אותם‪ ,‬אלא שהקורבן לא התקבל‪ .‬מכאן תריסאס‬
‫מסיק שכעסם של האלים הוא כעס ספציפי והוא מאשים את קראון כאחראי לכך משום שלא הרשה לקבור‬
‫את גופת פולינקס‪.‬‬
‫תריסאס מציע לקראון להודות שטעה ולא להמשיך ולהתעקש לגבי קבורת המת‪ .‬נושא זה הוא משמעותי‬
‫בדת היוונית לפיה יש לכבד את המת ללא קשר למוצאו ויש לקבור אותו כראוי על פי מנהגי הדת כדי‬
‫שנשמתו תוכל לעבור לעולם הבא‪ .‬תריסאס אינו מתחשב בקראון הוא פונה אליו בכינוי ילד עקשן וטיפש‬
‫המקשיב לליבו כוונתו של תריסאס היתה טובה‪ ,‬אולם בדבריו הוא מעורר בקראון את תכונות החשדנות‬
‫והילדותיות הקיימות בו‪ ,‬וזה במקום שיענה תשובה עניינית כראוי למלך מאשים את תריסאס שלקח שוחד‬
‫ולכן הוא יוצא נגדו‪ .‬קראון מכריז בקול רם שהוא לא מפחד ולא ירשה לקבור את גופת פולינקס‪ ,‬למרות‬
‫שהוא יודע מה העונש הצפוי למי שמפר את צו האלים‪ .‬יש כאן ביטוי נוסף להיבריס ממנו הוא סובל‪.‬‬
‫קראון חוזר ומאשים את תריסאס והויכוח ביניהם הופך להיות וויכוח לא ענייני הגולש לפסים אישיים‪.‬‬
‫תריסאס מאשים את קראון בגאוותנות וקראון כועס על כך שתריסאס לא מכבד אותו כמלך‪ .‬הויכוח‬
‫ביניהם הוא הוויכוח המהותי בין נציג האלים מול נציג של הכוח האנושי שגולש לויכוח אמוציונאלי של‬
‫מי שמעמיד עצמו שווה ערך אל האלים ומסרב להודות בחולשתו האנושית‪ .‬התוצאה שתריסאס מאבד את‬
‫סבלנותו מנצל את כישורי הנביא שבו ומודיע לקראון כדלקמן‪:‬‬
‫‪ . 1‬לא יעבור זמן רב והימון ימות כופר מוות על מות אחר שנגרם בגלל קראון (אנטיגונה)‬
‫‪ . 2‬כופר מוות על חילול כבוד המת (םולינקס) כשיש לזכור שהיונים לא מבחינים בין אויב לאוהב‬
‫כשמדובר במוות ומחייבים קבורה דתית לכל‪.‬‬
‫‪ . 3‬הארניאות אלות הנקם כבר אורבות לו בגיא התופת כדי לייסר אותו ולהענישו על רשעותו‬
‫‪ .4‬לא ירחק היום והוא ישמע קולות בכי סביב הארמון בגלל מוות נוסף שיקרה בו‬
‫‪ .5‬כל העם ימרוד בקראון ולא יישמע לו‬
‫תריסאס עוזב את המקום בכעס רב ומודיע לקראון ששוב לא יוכל להימלט מעונש‪.‬‬

‫המקהלה היוונית מתערבת ואומרת לקריאון שהם יודעים שתריסאס תמיד אומר את האמת וזו למעשה‬
‫נקודת השבירה של קראון‪ .‬הוא מודה שהוא יודע זאת‪ ,‬שהוא מפחד ושאין לו כוח להתמודד עם הצפוי‬
‫לבוא‪ .‬המקהלה אומרת לו במפורש קודם תוציא את אנטיגונה מכלאה ואחר כך תלך ותקבור את המת‪,‬‬
‫אבל קראו‪,‬ן למרות שהודה בקול רם שהוא יודע שצו האלים חשוב מצו המלך עושה בדיוק הפוך ממה‬
‫שאמרו לו‪ .‬קודם הוא הולך וקובר את המת ורק אחר כך ניגש לשחרר את אנטיגונה וזהו מימוש של‬
‫מוטיב המאוחר מדי משום שברגע שנקבעה ההחלטה כחלק מן המהלך הטראגי‪ ,‬שוב לא ניתן לשנות את‬
‫המצב עבור הגיבור הטראגי‪.‬‬
‫תפקידו של תריסטאס במחזה הוא להציג את דעת האלים ואין זה מתפקידה של אנטיגונה שלא נתבקשה‬
‫לעשות זאת ועשתה זאת על דעת עצמה וזו הוא חטאה שהרי גם היא סובלת מהיבריס ולכן גם היא נענשה‪.‬‬
‫הפגישה עם תריסאס מקדמת את המהלך הטראגי אל נקודת הקטסטרופה ונקודת האל חזור‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫תפקיד המקהלה במחזה‬
‫המקהלה מייצגת במחזה את זקני העם שנחשבים לאנשים החכמים ובעלי הנסיון אלה שבתנכ מתוארים‬
‫כמי שישובים בשער העיר‪ .‬תפקידם במחזה מלמד שהם מחליפים את דמותו של המספר הכל יודע משום‬
‫שהם בדבריהם יוצרים את התפאורה‪( .‬הערה‪ :‬במחזה היווני אין תפאורה למעט שני עמודים הניצבים על‬
‫הבמה כדי לסמל כניסה ויציאה‪ .‬הדמויות עצמן לבושות לבן ולהן מסכות ענק סטריאוטיפיות המתעדות‬
‫הבעות פנים)‬
‫המקהלה מתארת את הרקע להתרחשות‪ .‬היא מספרת לצופים פרטים מן ההיסטוריה ומהמיתולוגיה של‬
‫העם היווני‬
‫המקהלה מביאה את דברי הקישור בסוף הדיאלוגים שלה ומדגישה בם תכונות של הדמויות ומה צפוי‬
‫להתרחש‬
‫התפקיד החשוב ביותר של המקהלה הוא להציג את פילוסופית החיים של העם היווני‪ ,‬וניתן לראות בדברי‬
‫המקהלה שהעם היווני אוהב שלום ולא מלחמה‪ .‬הם אומרים מפורשות 'אל נדע מלחמה‪ ,‬אל נזכור את‬
‫הקרב‪ ,‬בית אלוהים נלך‪ ,‬ליל ריקודים שיר ומחול תעלוזה‪ .‬תביי בבכחוס (אל הין) ללמדך שהעם היווני‬
‫מעדיף את שמחת החיים על פני צער המוות‪.‬‬
‫המקהלה מסיימת את המחזה ולא קראון‪ .‬יש בכך כדי ללמד על כוחו של העם לעומת האדם הבודד‪.‬‬
‫המקהלה בסוף המחזה אומרת דברים הקשורים לניסיון חיים והשקפת עולם‪ .‬היא אומרת שהכי טוב להיות‬
‫חכם‪ .‬שמי שחכם מצליח‪ ,‬אבל הכי טוב למי ששומר על דבר האלים כי מי שהוא גאוותן וחושב את עצמו‬
‫יביא על עצמו אסונות וצער‪ ,‬אלא שהאדם מבין זאת רק לאחר שהכל קורה ולעת זקנה‪ .‬המקהלה מחזירה‬
‫בדבריה את המצב שהשתבש במעשה של קראון למצב תקני‪ .‬היא כאילו מיישרת את העם שנפגע במהלך‬
‫השלטוני הלקוי ועוזרת ליצירת ההרמוניה מחדש‪.‬‬
‫בין הדברים החשובים שאומרת המקהלה מעבר להתייחסות שלה אל הדמויות והסיפורים המיתולוגיים‬
‫היא מתארת את האדם כמי שהצליח להשתלט על הטבע ולשלוט על בעלי החיים‪ ,‬אבל לא הצליח‬
‫להשתלט על המוות‪ ,‬המחלה והגורל‪ .‬היא מרמזת לקראון על מוגבלותו הטבעית של האדם ועל כך שכדאי‬
‫שיזהר בהתנהגותו‪ ,‬אולם הוא לא מבין זאת משום שהוא מקשיב רק לעצמו‪.‬‬
‫המקהלה במחזה מופיעה כגוף אובייקטיב י המנסה לא להתערב בוויכוח בין הדמויות ולא להביע דעות‪.‬‬
‫היא עושה זאת גם בגלל מעמדה כמספר וגם בגלל החשש מתגובת קראון‪ ,‬לכן כשקראון שואל אותם אם‬
‫הם מוכנים לשמור על דבריו הם מנסים להתחמק ומבקשים שיפנה אל האדם צעיר מהם‪ .‬קריאון עצמו‬
‫קורא לאנשי המקהלה כשהוא צריך אותם 'גברים' וכשהוא כועס עליהם הוא מכנה אותם 'זקנים'‪ .‬כאשר‬
‫הימון רב עם אביו‪ ,‬למרות שהוא אומר דברים הפוכים לאלה שאומר קראון‪ ,‬המקהלה אומרת ששניהם‬
‫צודקים וכשאנטיגונה בוכה על מר גורלה הם פונים אליה מנקודת מוצא כללית אובייקטיבית ומספרים לה‬
‫שהיא לא היחידה שזכתה לגורל דומה ומספרים לה על בני אלים ומלכים שגם הם נענשו בגלל התנהגותם‬
‫וזאת מבלי לנחם אותה באופן אישי‪.‬‬
‫המקהלה המייצגת את העם‪ .‬אף היא מצדדת באלים ומאמינה בצדקתם כחלק מתפישה של העם היווני שיש‬
‫לשמור על כבוד המת‪ .‬החשש שלה מקראון המאיים שיהרוג את אנשיה גורם לה לעיתים שלא להציג את‬
‫עמדתה בקול רם‪ ,‬אולם כשקראון מבקש מהם עזרה ותמיכה‪ ,‬הם מייד אומרים לו שדברי הנביא הם תמיד‬
‫אמת ומייעצים לו ללכת ולשחרר את אנטיגונה וגם לקבור את המת‪.‬‬

‫איסמנה מול אנטיגונה – שתי אחיות שתי דעות‬

‫איסמנה אחותה של אנטיגונה מופיעה במחזה פעמיים‪ .‬פעם אחת בפתיחה כשאנטיגונה קוראת לה ומבקשת‬
‫את עזרתה ופעם שנייה לאחר שאנטיגונה נתפסת וקראון חושב שגם איסמנה שיתפה איתה פעולה‪.‬תפקידה‬
‫של איסמנה במחזה היא להאיר את דמותה של אנטיגונה ולתת אפשרות אחרת מנוגדת לנימוקים‬
‫שאנטיגונה מעלה ‪ -‬למה חייבים לקבור את המת‪ .‬איסמנה דמות מנוגדת לאנטיגונה‪ .‬על פי טיעוניה היא‬
‫נתפסת כדמות חושבת לפני שהיא פועלת‪ .‬דמות מאוד מציאותית‪ ,‬חסרת אונים‪ ,‬צייתנית ושקולה שמקבלת‬
‫את ערך החיים כערך עליון ומקבלת עליה את שלטון המלך‪.‬‬
‫בפעם השנייה לאחר שאנטיגונה נתפסת‪ ,‬מתגלה איסמנה כמי שלא בורחת מאחריות ומוכנה לעשות הכל‬
‫כדי שאנטגונה לא תישא בעונש לבדה‪.‬‬
‫לעומתה אנטיגונה נתפשת כדמות מאוד קיצונית כעסנית המשנה מהר את יחסה למי שלא מסכים איתה‪,‬‬
‫שלא מוכנה להתחשב במגבלות המציאות ומעמידה את כבוד המשפחה במקום הראשון‪ .‬היא מייצגת את‬
‫טיפוס המאמין הדתי ואמנותה היא מעל ומעבר לכל חוק‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫דוגמאות‬
‫אנטיגונה ואיסמנה נפגשות בפרולוג כשהן מציגות את המצב שנוצר בעיר תביי בסיום המלחמה‪ .‬הן‬
‫מדברות על הצו שקראון הטיל על פולינקס שעל פי המסורת נהרג מידי אחיו אתאוקלס‪ .‬איסמנה אומרת‬
‫לאנטיגונה שהיא לא יודעת דבר על גורלה‪ .‬היא מאמינה שהגורל קובע מה שיקרה ושהאסונות מקורם‬
‫בגורל‪ .‬אנטיגונה מספרת לאיסמנה את לשון צו האלים כשהיא מרחיב את דבריה על פולינקס שגופתו‬
‫נותרה מאכל לעוף השמים‪ .‬היא מספרת לאיסמנה שמי שיקבור את המת יסקל באבנים‪ ,‬ומבקשת את‬
‫עזרתה כשהיא פונה אליה בגסות 'בואי נראה אם את בת למשפחה מכובדת או שאת פחדנית ' 'לבך לב‬
‫שפן'‪ .‬אנטיגונה רוצה שאסמנה תושיט לה עזרה במעשה‪ ,‬אבל איסמנה אומרת שאין ביכולתה לעשות דבר‬
‫כדי לעשות שינוי‪ ,‬שהיא לא מסוגלת לצאת כנגד קריאון והיא מזכיר לאנטיגונה שכל משפחתן מתה והאב‬
‫מת מושפל לאחר שבו ידיו ניקר את ‪ 2‬עיניו בגלל המעשה שעשה‪ .‬אימם תלתה האת עצמה ושני אחיהם‬
‫אף הם מתו‪ ,‬וכך שאם יפרו את צו המלך‪ ,‬שתיהן‪ ,‬שהן למעשה השריד החי האחרון של משפחתן ימות אף‬
‫הוא‪ ,‬כי המלך יהרוג אותן‪.‬‬
‫איסמנה מזכירה לאנטיגונה ששתיהן רק נשים שלא מסוגלות להתגבר על כוחו של הגבר ושתמיד החזק‬
‫מנצח את החלש והחלש צריך לסבול בשקט כדי לחיות‪ .‬איסמנה יודעת שהוויתור שלה על קבורת אחיה‬
‫הוא חטא לכן היא אומרת שהיא תתחנן בפני אחיה ותבקש סליחה על כך שהיתה חלשה אבל מודה שהיא‬
‫מעדיפה לשמוע בקול המלך כי רק טיפש יצא כנגד מישהו שחזק ממנו פי שבעה‪ .‬דבריה גורמים‬
‫לאנטיגונה להתפרץ‪ .‬היא שוכחת שקראה לאיסמנה 'משוש ליבי אחות' ואומרת לה שהיא לא מוכנה‪ ,‬אפילו‬
‫אם איסמנה תתחרט‪ ,‬לקבל ממנה כל עזרה‪ .‬היא מודיעה כי תקבור את אחיה משום שהאדם מבלה יותר‬
‫זמן בתור מת מאשר בתור חי‪.‬‬
‫איסמנה ממשיכה בקו שנקטה ומודה שאין לה יכולת להתנגד לכוח השלטון ושהיא חוששת מאוד לגורל‬
‫אחותה‪ ,‬יחד עם זאת היא מצהירה על נאמנותה לאנטיגונה ומודיעה שלא תסגיר אותה ולא תגלה ברבים‬
‫את כוונותיה‪.‬‬
‫אנטיגונה בכעסה הרב לא מעריכה את אחותה ואומרת לה שלא אכפת לה אם כן תדבר‪ .‬היא אומרת‬
‫במפורש שהיא שונאת את איסמנה על התנהגותה ושמבחינתה אם איסמנה תיענש על ידי האח המת זה‬
‫בסדר‪ .‬אנטיגונה דמות מאוד קיצונית שאינה יכולה לקבל עמדה השונה מזו שלה‪ .‬היא מציינת שמה שהכי‬
‫מפחיד אותה זו מיתת נבל לה זוכה מי שלא נקבר כיאות‪ ,‬והיא רומזת לאיסמנה שגם היא תזכה למיתה‬
‫שכזו‪ .‬למרות כל מה שאנטיגונה אמרה הרי כאשר קריאון תופס אותה‪ ,‬איסמנה כן מוכנה לקחת חלק‬
‫באשמה ואנטיגונה מסרבת‪ ,‬אך ניתן לפרש את סירובה בשני אופנים‪:‬‬
‫‪ .1‬גאוותנית וכעסנית המקיימת את שאמרה‬
‫‪ .2‬עושה הכל כדי להציל לפחות את אחותה 'דיי אני בקורבני'‪.‬‬
‫איסמנה פונה לקראון ומבקשת ממנו שיתחשב באנטיגונה‪ ,‬למרות כל מה שאנטיגונה אמרה לה היא‬
‫מוסיפה לראות בה את אחותה האהובה‪ ,‬ואומרת לו שאנטיגונה נהגה כך מרוב צער‪ .‬איסמנה מנסה לפנות‬
‫אל רגשותיו של המלך כקרוב משפחתן ואומרת לו שמות אנטיגונה מאוד יפגע בה‪ .‬היא מנסה לרכך את‬
‫קראון ולהקל מחומרת העונש הצפוי לאנטיגונה בשאלה איך חיפגע במי שבנך בחר לו לאישה‪ .‬קראון לא‬
‫מקשיב לאיסמנה ולא מתייחס אליה‪ .‬גם הוא שבוי בכעסו הרב הוא לא חושב שמות אנטיגונה יכול לפגוע‬
‫בבנו‪ .‬הוא ואנטיגונה שניהם בני אדם גאוותנים ועקשנים‪.‬‬
‫אין לנו מושג מה עולה בגורלה של איסמנה מסופר רק שהיא מובלת אל הארמון ושוב אינה מוזכרת‬
‫במחזה‪.‬‬

‫קראון הגיבור הטראגי ‪ -‬תהליך השינוי הנפילה מהצלחה לכישלון‬

‫קריאון מולך בתבי לאחר שאדיפוס עוזב את העיר ומעביר לו את השלטון כשאר בשר קרוב‪ .‬הוא אח של‬
‫יוקסטה אשתו של אדיפוס‪ .‬אדיפוס עוזב לקולונוס עם בנותיו ומת שם‪ .‬הבנים נותרים בעיר וכשגדלו‬
‫אטאוקלס מצטרף לקראון ומצדד בו כשליט ואילו פולינקס כועס על כך שהמלוכה נלקחה ממנו ומחליט‬
‫לצאת למלחמה כנגד קריאון בתקווה לנצח אותו ולהשיב לו את השלטון‪ .‬הוא מגייס לעזרתו ‪ 7‬מלכים‬
‫ובמלחמה שמתנהלת שני האחים נהרגים על פי המסורת איש בידי אחיו‪ .‬קראון שעל פי השקפת עולמו‬
‫מעמיד את העיר במקום הראשון מוציא צו לפיו פולינקס הוא בוגד שבגד בעיר‪ ,‬ולכן אין לקבור אותו‪.‬‬
‫קראון בטוח שהוא צודק במעשיו משום שפולינקס רצה לפגוע בכל העיר ותושביה‪ .‬מחשבה זו משכיחה‬
‫ממנו את העובדה שהאלים מחייבים לקבור את המת ולא חשוב כיצד מת‪ .‬במעשה זה קראון מציב את‬
‫עצמו כשווה לאלים – היבריס – אמנם הצו שלהם מעולם לא נכתב אבל הוא ידוע לכל ובני האדם אמורים‬
‫לכבדו ולציית לו‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫קראון יודע שהמעשה שהוא עושה מנוגד לנורמה המקובלת‪ ,‬לכן הוא מנסה לגייס לעזרתו את דעת הקהל‬
‫בדמות זקני העם‪ .‬הוא עושה זאת באפוסידיון הראשון‪ .‬הוא מכנס את זקני העם מתחנף אליהם וקורא להם‬
‫'גברים' ומזכיר להם שהמלוכה עברה אליו בירושה‪ ,‬ושכמו שהם היו נאמנים לאדיפוס הוא מצפה מהם‬
‫שיהיו נאמנים גם לו‪ .‬הוא מוסר להם תיאוריה כללית על אזרחות טובה ועל שלטון טוב כשהוא רוצה‬
‫ליצור את המשוואה‪ :‬אני אזרח טוב ואני שליט טוב‪.‬‬
‫קראון אומר שאפשר להכיר בן אדם אם בוחנים את התנהגותו כשליט‪ .‬לדבריו שליט טוב הוא זה שנותן‬
‫אפשרות לחבריו לומר מה שהם חושבים והוא מקשיב להם‪ .‬ואדם ואזרח רע הוא זה שבוגד בארצו‪ .‬הוא‬
‫מעיד על עצמו שאין באפשרותו לשתוק כשהא רואה שיש מי שרוצה לפגוע בביטחון הארץ והוא לא קורא‬
‫ידיד לאדם שעושה זאת‪ .‬הוא משתמש בציור של העיר 'היא כמו אניה שאם דואגים לה ומשיטים אותה‬
‫נכון ניתן להביא אותה למקום מבטחים ולמצוא בה חברים' הוא טוען שזו הסיבה שהוא מכריז בעיר‬
‫שאטאוקלס שהגן על העיר יקבר ברוב כבוד ואילו אחיו פולינקס שיצא כנגד העיר ורצה לפגוע בה לא‬
‫יקבר וגופתו תחולל על ידי הכלבים שילוקו את דמו‪ .‬הוא מוסיף ואומר 'כזה חפצי כל אשר ימרה את פי‬
‫כסוד לא ינחל על מעשיו' ‪ .‬כוונתו שמי שיפר את הצו ייענש‪ .‬למעשה בדבריו מתגלה קראון כדיקטאטור‬
‫והנאום מתגלה כטכניקה בעזרתה ישיג את מטרתו‪ .‬התכסיס נועד לזכות באהדת העם‪.‬‬
‫המקהלה מאשרת את חוקיות הפעולות ואת העובדה שקראון הוא שליט העיר‪ ,‬ואומרת שאיש לא יכול‬
‫להמרות את פיו‪ .‬מכאן שהצו מתקבל עליהם לא משום שהם חושבים שהוא צודק‪ ,‬אלא משום שהם‬
‫חוששים לחייהם‪ .‬זו הסיבה שהם מבקשים מקראון להטיל את השמירה על קיום הצו על משהו אחר צעיר‬
‫יותר כאילו שבמקרה זה הזקנה משחקת לרעתם ולא ניתן לסמוך עליהם‪.‬‬
‫קראון מתרברב וטוען שרק טיפש יעז להפר את הצו וכאן כבר מתגלה תכונת החשדנות הדומיננטית אצלו‬
‫כתכונת אופי כאשר הוא מציין שהוא בטוח שיש מי שבעבור כסף יעשה זאת‪ .‬הקטע הדרמטי מופסק עם‬
‫בואו של השומר שזו דמות משנית משעשעת בהופעתה למרות שהיא מתארת מצב דרמטי‪ .‬מטרתה ליצור‬
‫הרפיה קומית אצל הצופים‪ ,‬להאיר את תכונתיו של קראון ולאפיין את דמותו‪ .‬השומר מתגלה כדמות‬
‫ערמומית עד שהוא לא זוכה להבטחה מן המלך שלא יקרה לו דבר והוא יוכל ללכת לאחר שיאמר את‬
‫דבריו‪ ,‬הוא לא אומר דבר ורק לאחר ההבטחה הוא מיד אומר בשטף דיבור מפורט כי הצו הופר והמת‬
‫נקבר‪ ,‬והוא אינו מהסס להאריך ולפרט את שארע כשהוא מדגיש כי סביב הגופה שנקברה אין שום סימן‬
‫על החול‪ ,‬וזאת כדי שקראון יחשוב שאולי מדובר כאן בהתערבות אלוהית ויחשוב שוב על הצו שהטיל‪,‬‬
‫אבל קראון שבוי בדעתו ואינו מסוגל לחשוב כי יתכן מצב שהאלים יקברו את זה שרצה לפגוע בעיר‪.‬‬
‫עמדתו היא עמדה חילונית‪ .‬הוא נעול סביב התיאוריה שפיתח שרק אדם שקיבל כסף יכול היה לעשות‬
‫זאת‪ .‬דרך השומר הצופה מגלה את הצדדים הפחות נעימים באישיותו של קראון‪ .‬נראה שהוא אדםח חשדן‬
‫וקנאי החי בחשש מתמיד שיש מי שמתנגד לשלטונו‪.‬‬
‫הוא תופס את כל העניין מנקודת מוצא רגשית ולכן הוא מאיים שאם השומרים לא יגלו לו מי קבר את‬
‫המת הוא יתלה אותם חיים על עץ‪ .‬קריאון לא יכול להפר את הבטחתו לשומר וזה ממהר לעזוב את המקום‬
‫כשהוא מדגיש עד כמה נורא החשד בלב מי שחושד בכל‪.‬‬
‫השומרים החוששים לחייהם חושפים את הגופה‪ ,‬ואנטיגונה ששוב רואה את גופת אחיה חשופה חוזרת אל‬
‫מקום הקבר כדי לקבור את אחיה בשנית והפעם היא נתפסת ומבואת לקראון‪ .‬קראון מגלה להפתעתו שמי‬
‫שהפר את צו המלך היא קרוב משפחה שלו והוא מנסה להיחלץ מן המצב המביך כשהוא שואל את‬
‫אנטיגונה אם ידעה על הצו‪ .‬אם היתה אומרת שלא‪ ,‬היה יכול אולי לשנות את החלטתו‪ ,‬אולם אנטיגונה‬
‫עקשנית‪ ,‬גאוותנית וקיצונית בעמדתה כמו קראון ואומרת שידעה על הצו ושלא חשבה שצו האלים יכול‬
‫לעמוד למבחן מול חוק המלך‪ .‬לפנינו ‪ 2‬דמויות המייצגות שתי אידיאולוגיות שונות ומעמתות ביניהן כש‬
‫גם לצופים ברור מראש איזו היא האידיאולוגיה הנכונה והמנצחת‪ .‬צו האלים אינו כתוב‪ ,‬אך הוא נצחי‬
‫ואנטיגונה לא מוכנה להפר את הצו מול דברי אדם והיא מוכנה לשאת בתוצאות‪.‬‬
‫קראון הוא קורבן האשליה שכוחו המדיני הוא כוח עליון ושהוא יכול לנהוג כרצונו‪ .‬לפנינו שני כוחות‬
‫הנלחמים על ערכים שונים והפוכים וכל אחת מן הדמויות המייצגת את אחד הערכים רואה ראייה חד‬
‫צדדית את עמדתה‪ .‬מכל מקום הדבקות בעמדה מתוך יהירות תוליך את שתי הדמויות לאסון‪.‬‬
‫אנטיגונה טוענת שבגלל הקללה שקילל אביה את המשפחה היא יודעת שתמות בקרוב‪ ,‬לכן אינה חוששת‬
‫מן המות‪ ,‬אלא מן הביזיון שנגרם לאחיה‪ .‬הויכוח העקרוני נפסק ועובר לשורה של העלבות אישיות‬
‫הדדיות משום ששתי הדמויות נכשלות כאשר כעסן מעביר אותן על דעתן‪ .‬אנטיגונה מכנה את קראון‬
‫שוטה‪ ,‬וקראון מודיע לאנטיגונה שמהר מאוד יצליח להשפיל אותה‪ .‬הוא משתמש בשני ציורים‪.1 .‬ברזל‬
‫קשה שמחממים אותו באש הופך רך‪ .2 .‬סוס פרא ששמים עליו רסן נכנע לרצון בעליו‪ .‬קראון אומר‬
‫שאנטיגונה היא גאוותנית‪ ,‬אולם חטאה כפול מפני שהיא לועגת לכולם‪ .‬מה שהכי מפריע לקראון זה שהיא‬

‫‪5‬‬
 ‫אישה המנסה לפגוע בגבר‪ ,‬ולכן הוא מתעקש להעניש אותה‪ ,‬למרות שהיא קרובת משפחתו והוא מתעקש‬
‫לצרף אליה את אחותה 'שני צפעונים גדלתי‪'..‬‬
‫אנטיגונה בזה לקראון ומפגינה זאת בדבריה‪ .‬היא חוזרת על דעתה שנכון היה לקבור את אחיה ואומרת‬
‫שהכל חושבים כמוה‪ ,‬אולם מפחדים לומר זאת בקול רם‪ .‬בדבריה אלה היא מעוררת אצל קראון את‬
‫תכונת החשדנות אליה נלווה‪ ,‬כנראה‪ ,‬חוסר בטחון בכוחו כשליט וכעסו עליה גובר‪ .‬הוא לא מצלח להבין‬
‫את עמדתה‪ .‬אנטיגונה חוזרת ואומרת שחוקיו של האדס מלך השאול שווים עבור שניהם‪ ,‬ואילו קראון‬
‫מתעקש שלא יכול להיות שהחוק זהה גם לצדיק וגם לרשע‪.‬‬
‫ברגע שאנטיגונה מטיחה בפני קראון כי 'נולדה לאהוב ולא לשנוא' קריאון מאבד את עשתונותיו ואומר 'אז‬
‫תאהבי אותם בשאול כי 'בי לא תשלוט אשה'‪ .‬קראון מתגלה כאדם ילדותי וחסר בטחון‪ .‬כוחה של‬
‫אנטיגונה ועקשנותה גורמים לכך שעונשה הופך לוודאי‪ ,‬והיא נלקחת מן המקום‪.‬‬
‫היימון בנו של קראון וארוסה של אנטיגונה שומע על המתרחש‪ .‬הוא מודע לתכונותיו של אביו ומנסה‬
‫לשנות את רוע הגזרה‪ .‬הוא פונה אל אביו באפוסדיון השלישי ומנסה לשכנע אותו שכל מה שהוא אומר זה‬
‫מאהבתו אליו ואכן בהתחלה קראון מאמין לו ומתחיל לספר לו עד כמה טוב לשמוע בקול האב ולכבד‬
‫אותו‪ ,‬ואיך שליט צריך להתנהג כך שיחד הם יוכלו להתגבר על האויבים של האב‪ ,‬וזאת בניגוד לשליט‬
‫שבניו לא שומעים לו‪ .‬הוא מנסה לשכנע את הימון שהעונש של אנטיגונה מוצדק ושהיא אויבת של‬
‫שניהם‪.‬‬
‫גם כאן הוא נוקט בטכניקת השכנוע בה השתמש בעבר הצגת תיאוריה ובעקיפין השוואה בין הנאמר אליו‪.‬‬
‫קראון משתמש בציור של האדם הצדיק השומר על חוקים במדינה ולא סוטה מנתיב האמת‪ .‬הוא אומר‬
‫להימון שהוא בוטח בשליט שהוא צדיק וגיבור בקרב‪ .‬שהכי גרוע זה הפקרות‪ ,‬מרד וחוסר משמעת‬
‫המשתלטים על העם כי הם גורמים להרס‪.‬‬
‫לדבריו משמעת עוזרת בעת צרה והאדם צריך להקשיב לחוק ולמשפט ולא לנשים‪ .‬אם הוא צריך למות‬
‫עליו למות מידי גבר ולא מיד אישה‪ .‬בדבריו קראון חושף את המניע האמיתי להתנהגותו‪ .‬הפחד‬
‫שאנטיגונה האישה תנצח אותו‪.‬‬
‫הימון מאבד את סבלנותו ומסתייג מדברי קראון הוא אומר שדברים אלה לא רעים‪ ,‬אבל הוא לא יכול‬
‫לשפוט אותם ולאט לאט הוא מנסה להביא בפני קראון את המחשבה שאולי אדם אחר צדק גם כן‪ ,‬ושיש‬
‫רבים בעם שלא מסכימים עם מעשי המלך ובסתר הם חושבים שאנטיגונה לא צריכה למות ושהיא לא‬
‫אשמה‪.‬‬
‫הימון מתבל את דבריו בביטויים שנועדו לשכנע את אביו שאכפת לו ממנו ושהוא אכן דואג לו אבל הוא‬
‫עושה טעות‪ .‬הוא מנסה לשכנע את קראון להתייחס גם לדעה אחרת בעזרת הציורים הבאים לומר שאדם‬
‫גאוותן שחושב שהוא הכי חכם מתגלה פתאום כטיפש‪ .1 .‬עץ כשנושבת רוח אם הוא לא יתכופף הוא‬
‫ישבר‪ .2 .‬ספינה שמותחת את המפרשים שלה בשעת סופה ולא מורידה אותם תטבע ובהקבלה לציורים‬
‫אלה עולה הכוונה שאדם שלא מתגמש נכשל‪ .‬הימון אומר לקראון שיקשיב לו‪ ,‬למרות שהוא צעיר ובכך‬
‫מעורר את הכעס‪ ,‬הילדותיות וחוסר הבטחון‪ ,‬תכונותיו הדומיננטיות של קראון‪ ,‬ששוב מפנה את השיחה‬
‫העניינית לפסים אישיים‪ .‬מה פתאום שהוא הגבר יקשיב להימון התינוק‪ .‬השיחה הופכת לשיחה קשה‬
‫קריאון לא מוכן להקשיב ולשמוע את דברי הימון‪ ,‬והימון בדומה לאביו מתחיל לתקוף באופן אישי ואומר‬
‫לקראון שהוא יכול להיות שליט על אי בודד‪ .‬הוא מאיים על קראון שאם הוא יהרוג את אנטיגונה‪ ,‬גם הוא‬
‫ימות איתה והשניים מקללים איש את רעהו כאשר הימון מאשים את קראון בטפשות וקראון אומר להימון‬
‫שהוא עבד דל עובד אישה‪.‬‬
‫הכעס גורם לקראון להודיע על זירוז עונשה של אנטיגונה‪ .‬הימון עוזב את המקום ואומר לקראון ששוב‬
‫לא יראה אותו‪ .‬הוא מכנה את אנשי העיר אילמים ועבדים של המלך משום שהם לא מתנגדים לו‪ .‬הויכוח‬
‫מן הסתם השפיע על קראון משום שמול האמירה לפיה יהרוג את אנטיגונה נבחרת חלופה אכזרית לא‬
‫פחות‪ .‬היא מושמת במערה שלא ניתן לצאת ממנה עם מעט מזון כך שאם היא תמות יהא בכך הוכחה‬
‫שהאלים לא מצאו אותה צודקת שהרי אם היתה כזו וודאי היו מוצאים דרך להציל אותה‪ ,‬ובכך קריאון‬
‫מסיר מעצמו את האחריות למצבה ולמותה האפשרי‪ .‬המחבר סופוקלס רוצה להראות שמות אנטיגונה הוא‬
‫לא רק בגלל קראון אלא גם בגלל אופיו של האדם‪ .‬אנטיגונה היא גם קורבן של אופיה שלה‪.‬‬
‫בשיחה של קראון עם תריסאס קראון נשבר ומתחיל לפחד ממה שיקרה‪ ,‬ואכן כל שחזה הנביא מתקיים‪,‬‬
‫ולכן מוטיב המאוחר מדי פועל עבור קראון שבוחר באופן אולי לא מודע להתנהל הפוך ממה שאומרת לו‬
‫המקהלה‪ .‬הוא קודם קובר את המת ורק אחר כך הולך לשחרר את אנטיגונה ומגלה את בנו המתאבד על‬
‫גופת אנטיגונה שהרגה עצמה בתלייה כשבנו המשליך לעברו את הבומרנג מאשים אותו בעצם המעשה‬
‫כאשם במות שניהם‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫הצופים שומעים על מה שהתרחש דרך דברי השליח המגיע לארמון‪ .‬השליח בדבריו מדבר על האדם‬
‫שהיה לו הכל ופקד אותו אסון נורא שהפך את חייו לזוועה‪ .‬השליח מאשים בגלוי את קראון‪ ,‬וכאשר‬
‫המלכה אורדיקה יוצאת מן הארמון ומבקשת לשמוע מה קרה‪ ,‬השליח לא מנסה להקל את המצב ומספר‬
‫לה בפרוט רב את ההתרחשויות‪ .‬גם בפרוט זה ובעובדה שהוא לא חוסך פרטים יש כגדי ללמד על העובדה‬
‫שקראון נתפש כאחראי בעיני העם‪ .‬השליח אומר במפורש‪ :‬זה לב עיקש ורשעות של שליט שלא חושב על‬
‫הדברים על עד הסוף‪ .‬המלכה עוזבת את הבמה בשתיקה נכנסת לארמון‪ ,‬מאשימה את קראון במות שני‬
‫בניה ומתאבדת בדומה לבנה‪ .‬קראון נמצא אשם במות כל משפחתו‪.‬‬
‫המחזה מסתיים כאשר קראון מופיע נושא את גופת בנו‪ ,‬בוכה ומאשים את עצמו במה שקרה‪ .‬הוא מודה‬
‫שהכל תוצאה של טיפשות ושיגעון הוא לוקח על עצמו את האחריות למות הימון ואומר שהכל קרה בגלל‬
‫עקשנותו ורשעותו‪ .‬הוא אומר שלמד לקח‪ ,‬והוא מבין שהאלים כועסים עליו ולכן התוצאות הן כאלה‪ .‬הוא‬
‫מבין ששגה בבחירות שעשה וכאשר נודע לו על מעשי המלכה שקללה אותו לפני מותה והאשימה אותו‬
‫ברצח הילדים‪ ,‬הוא תוהה מדוע הוא מוסיף לחיות‪.‬‬
‫הוא קורא לעצמו צל ומאבד את היכולת לחשוב ולתפקד‪ .‬הוא מבקש שיובילו אותו מן המקום מפני שהוא‬
‫כבר לא מלך‪ ,‬לא בעל ולא אב רק צל של עצמו‪ .‬הוא מעדיף למות ולא לראות את המחר‪ .‬הוא ירד‬
‫מהצלחה לכישלון מוחלט‪.‬‬
‫המקהלה מנסה להורות לו מה לעשות‪ .‬עליו לחזור ולפעול כמלך‪ ,‬אולם קראון לא מסוגל להתאושש‪ .‬הוא‬
‫רואה עצמו כרוצח‪ .‬המקהלה מסיימת את המחזה באמירה כללית המלמדת על דעתה האמיתית לגבי מה‬
‫שהתרחש‪ .‬מכאן שקראון הוא גיבור טראגי‪ .‬היה לסגת מדבריו ולשנות את החלטותיו‪ .‬גורלו מלמד על כך‬
‫שהערך המרכזי בחברה היוונית הוא חוק האל‪ .‬וחוסר השלמות באופיו של המלך‪ ,‬היותו בעל האמרתיאה‪,‬‬
‫זרזו את הירידה שלו בתהליך של פעולות מהצלחה לכישלון‪ .‬הבחירה שלו לדבוק בהחלטה לא לקבור את‬
‫המת ולהעניש את אנטיגונה זרזה את נפילתו משום שלא היתה לו כל יכולת לשלוט על גורלו עד הסוף‬
‫הטראגי‪.‬‬

‫‪7‬‬