‫תקציר המחזה‬

‫עלילת המחזה ופרשנותה‬ ‫‪.1‬‬

‫פרולוג (פתיחה) – עמ' ‪ :27-30‬הדיאלוג בין האחיות אנטיגונה ואיסמנה‪ ,‬בו מוצג‬
‫הרקע לקונפליקט המרכזי של המחזה‪ .‬בקרב שהתרחש אמש‪ ,‬נוצחו התוקפים‬
‫מארגוס‪ ,‬ושני האחים‪ ,‬אטאוקלס (מלך תבי) ופולינקס (הגולה והטוען לכתר) – הרגו‬
‫זה את זה‪ .‬קראון הוציא צו האוסר על קבורת פולינקס‪ ,‬מאחר והוא נחשב בוגד‬
‫במולדתו‪ .‬אנטיגונה חשה מחויבת לאחיה המת מתוקף צו האלים‪ ,‬לפיו יש לכבד כל‬
‫אדם במותו‪ .‬היא מבקשת את עזרת אחותה בקבורת אחיהן‪ ,‬אך איסמנה מסרבת‪,‬‬
‫מאחר ומדובר בעבירה על צו המלך‪ ,‬שתוצאתה הוודאית – מוות‪ .‬אנטיגונה כועסת‬
‫על אחותה‪ ,‬אך נחרצת בהחלטה לקבור את אחיה פולינקס‪ .‬הפרולוג מציג קונפליקט‬
‫בין דת למדינה‪ ,‬בין חוק האלים לחוק המלך‪ .‬קונפליקט זה יעמוד במוקד המאבק‬
‫בין שתי הדמויות המרכזיות של המחזה‪ :‬אנטיגונה וקראון‪.‬‬

‫שיר המקהלה הראשון – שיר נצחון (פרודוס) – עמ' ‪ :30-33‬המקהלה מספרת על‬
‫השתלשלות האירועים שבסופם מצאו עצמם האחים אטאוקלס ופולינקס מתים‪ .‬הם‬
‫משמיעים שיר הודיה על ניצחון תבי‪ ,‬בסיומו של השיר קוראת המקהלה להלל את‬
‫האלים‪ ,‬ומזמינה את קראון לשאת נאומו הראשון כמלך העיר תבי‪.‬‬

‫תמונה ראשונה – עמ' ‪ :34-40‬קראון משמיע את משנתו כמלכה של העיר תבי‪,‬‬

‫ומודיע על הצו הראשון שלו כמלך‪ :‬טקס קבורה מכובד לאטאוקלס‪ ,‬והשארת גופתו‬
‫של פוליניקס בשדה‪ ,‬מופקר לעופות השמיים ולשיני הכלבים‪ .‬קראון מעמיד את‬
‫טובת העיר מעל לקשרי קרבה פרטיים‪ ,‬זאת כדי להדגיש שהעובדה שמדובר בבני‬
‫משפחתו (ילדיה של יוקסטה ‪ -‬אחותו)‪ ,‬לא תשפיע על השקפת עולמו‪.‬‬

‫בתמונה הראשונה מגיע השומר ומבשר לקראון כי מישהו זרק עפר על גופתו של‬
‫פולינקס – מעשה סמלי של קבורה‪ .‬קראון מגיב בזעם‪ ,‬מטיח אשמה בשומר‬
‫שהתרשל בעבודתו‪ ,‬ודורש לגלות מי אחראי לביצוע המעשה‪ .‬המקהלה מבקשת‬
‫לרמוז שמא מדובר במעשה האלים‪ ,‬אך קראון שולל בכעס אפשרות זאת‪ ,‬ופוסק‬
‫שלעולם לא יכבדו האלים ויעמדו לצדו של רשע‪ ,‬אשר ביקש לשרוף את העיר‪ ,‬שהיא‬
‫גם מקום משכנם של האלים עצמם‪ .‬קראון חושד שמדובר במזימה גדולה יותר של‬
‫אנשים המתנגדים לשלטונו‪ .‬הוא חושד שהשומרים קיבלו שוחד מאנשים אלה‪,‬‬
‫שבמעשה הקבורה של פולינקס ביקשו לערער על הכתרתו למלך‪ .‬קראון מצווה על‬
‫חקירת קבורת פולינקס ומזהיר את השומר שאם לא יימצא אשם – יהיה הוא‬
‫האשם בהפרת צו המלך‪ .‬השומר מכריז על היעלמותו מן הממלכה‪.‬‬

‫שיר מקהלה שני ‪ -‬אודה ראשונה – שיר מזמור לאדם – עמ' ‪ :40-42‬לנוכח שבירת‬
‫צו המלך‪ ,‬נתונה המקהלה במבוכה‪ .‬השיר מדגיש את עוצמתו של האדם‪ ,‬אך גם את‬
‫מחויבותו לאיפוק עצמי‪ .‬גם אם בכוחו של האדם לגבור על איתני הטבע השונים‪,‬‬
‫כוחו לא יעמוד לו במאבק מול המוות‪ .‬על כן‪ ,‬האדם נדרש לשמור על החוקים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬מצהירה המקהלה שרק לשומרי חוק (לא ברור אם חוק המלך או חוק‬
‫האלים) יש מקום בעיר‪.‬‬

‫תמונה שנייה– עמ' ‪ :43-51‬בתמונה זו מתרחש הקונפליקט המרכזי במחזה –‬

‫המאבק בין אנטיגונה לקראון‪ .‬השומר מספר שלמרות הצהרתו לעזוב את ההמלכה‪,‬‬
‫ראה את אנטיגונה קוברת את המת‪ ,‬והביאה אל קראון‪ .‬השומר מספר לקראון כיצד‬
‫לכדו את אנטיגונה ‪ -‬על כך שהשומרים טמנו מלכודת למי שיקבור את גופתו של‬
‫פולינקס בשנית‪ .‬לפתע‪ ,‬הופיעה אנטיגונה וערכה טקס קבורה לאחיה‪ .‬השומר דימה‬
‫את צערה של אנטיגונה כצערה של ציפור הרואה את הקן שלה ריק מגוזלים ("ראינו‬
‫הנערה קוראת קריאה מרה‪ ,‬חדה כקריאת ציפור הרואה את מצע קינה ריק‬
‫מגוזליה"– ע"מ ‪ .)44‬אנטיגונה ערכה טקס קבורה נוסף‪ ,‬למרות שידעה מה הסיכון‬
‫בכך‪ ,‬ומתוך נאמנות לצדק האלים לו היא מחויבת באופן מוחלט‪.‬‬
‫לאחר שקראון משחרר את השומר‪ ,‬הוא מתעמת ישירות עם אנטיגונה‪ .‬הוא חוקר‬
‫אותה בדבר מעשיה‪ ,‬ומבהיר בפניה את חומרתם‪ .‬אנטיגונה דבקה בהחלטתה לכבד‬
‫את אחיה המנוח וטוענת כי פעלה על פי צו האלים ‪ -‬אין היא יכולה שלא למלא את‬
‫חובתה המוסרית לאחיה בפרט ולאלים בכלל‪ .‬היא מכירה בעונש הצפוי לה‪ ,‬והיא‬
‫כלל לא מנסה לחמוק ממנו‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬מאשימה את קראון בטיפשות ("אם נראים‬
‫לך מעשי כסיל מעשי‪ ,‬אולי אותי בכסילות כסיל מאשים")‪ .‬דבריה ומעשיה של‬
‫אנטיגונה מעוררים את כעסו של קראון ‪ -‬הוא זועם על גאוותה‪ ,‬עקשנותה‬
‫וחוצפתה של אנטיגונה‪ ,‬ומצווה להביא את איסמנה אחותה‪ ,‬מאחר והוא בטוח‬
‫שהיא הייתה שותפתה למעשה‪.‬‬
‫אנטיגונה חוזרת ואומרת שהיא מוכנה למות וכי העם תומך בה‪ ,‬אך אינו אומר‬
‫זאת בגלוי בגלל שחושש מהמלך‪ .‬כאשר איסמנה מובאת אל המלך‪ ,‬היא אומרת‬
‫כי היא מוכנה לקחת חלק באשמה‪ ,‬אך אנטיגונה מסרבת לקבל אותה כעת‬
‫כשותפה למעשה‪ .‬איסמנה מנסה לשכנע את קראון שלא להמית את אנטיגונה‬
‫כיוון שהיא כלת בנו – היימון‪ ,‬אך קראון‪ ,‬למרות זאת‪ ,‬מסרב להקל בעונשה וגוזר‬
‫את דינה – מוות‪.‬‬

‫שיר המקהלה השלישי – אודה שנייה – שיר לגורל המשפחה – עמ' ‪:52-53‬‬
‫בתחילת השיר רומזת המקהלה על סיפור אסונו של אדיפוס המלך‪ ,‬לבית לבדקוס‪,‬‬
‫ובהמשך היא מהללת את כוחו של זאוס‪ .‬בסיום השיר‪ ,‬עוסקת המקהלה בנושא‬
‫התקווה‪ ,‬שלרבים היא מועילה‪ ,‬אך אחרים‪ ,‬היא מוליכה שולל‪.‬‬

‫תמונה ‪ –3‬עמ' ‪ :54-59‬בתמונה זו מתרחש הקונפליקט בין קראון להיימון בנו‪ .‬תחילה‬
‫נוהגים השניים בכבוד זה בזה‪ .‬קראון סבור שיוכל לשכנע בקלות את בנו לוותר על‬
‫אהובתו אנטיגונה‪ ,‬לאור העובדה שזו המרתה את פיו‪ .‬היימון‪ ,‬משקף לאביו את‬
‫עמדת הציבור התומך במעשה אנטיגונה‪ .‬קראון עומד על שלו‪ ,‬ומתגלה באטימותו‬
‫הנוקשה‪ ,‬אף שיש היגיון בטיעוניו – עמידה על עקרונות התואמים לדעתו את טובת‬
‫המדינה‪ ,‬החרדה הטבעית למקומו כמלך חדש‪ ,‬רצונו לכוון את היימון למציאת בת‬
‫זוג שומרת חוק וכו'‪ .‬היימון מנסה לפנות אל ההיגיון של אביו‪ ,‬ומזכיר לו שגם החכם‬
‫עלול לטעות‪ .‬הוא מספר לו שני משלים‪ ,‬בניסיון לשכנעו‪ .1 :‬הוא אומר שהאילן‬
‫שורד בעת סופה‪ ,‬רק בזכות זה שהוא מסוגל לכופף את ענפיו ולהגמישם עד‬
‫שהסופה חולפת‪ .‬עץ אשר גזעו חזק ונוקשה יסחף בזרם המים‪ ,‬בניגוד לעץ גמיש‬
‫יותר שישרוד‪ .2 .‬ספינה השטה בים סוער עם מפרש מתוח מדי‪ ,‬סופה לטבוע‪.‬‬
‫באמצעות משלים אלו רומז היימון לקראון כי עליו ללמוד להתפשר‪ ,‬לגלות‬
‫גמישות ולהקשיב לעמו ‪ .‬הוא אומר כי התנגדות ועיקשות תגרום לכישלון והפסד‪.‬‬
‫קראון לועג לבנו על כך שמצדד באישה‪ ,‬ולגבי הצעתו הוא אומר כי אינו מוכן‬
‫ללמוד מילדים בגילו‪.‬‬
‫קראון מתמלא כעס ובהכרזה פתאומית דורש שיביאו את אנטיגונה‪ ,‬כדי שיוציאה‬
‫להורג לעיני בנו‪ .‬היימון בורח מהמקום‪ ,‬ובתגובה אימפולסיבית מודיע קראון‬
‫שיוציא להורג את שתי האחיות‪ .‬המקהלה מנסה לדייק את קראון וזה חוזר בו‬
‫ומתאר כיצד יוציא להורג את אנטיגונה בלבד ‪ -‬מחליט לכלוא אותה במערה‪ ,‬עם‬
‫מעט מזון‪ ,‬ושם היא תגווע לאט ותמות בייסורים‪ .‬בהחלטה זו‪ ,‬מאמין קראון שהוא‬
‫יחמוק מן הקללה הנגרמת כתוצאה מהריגת בן משפחה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בתמונה זו‬
‫מתגלה שוב קראון כרודן המאבד עשתונותיו ומקבל החלטות ללא שיקול דעת‪.‬‬
‫כאן למעשה הוא מכין את הקרקע להתרסקותו הטרגית‪.‬‬

‫שיר המקהלה הרביעי – אודה שלישית – המנון לארוס ולאפרודיטה– עמ' ‪:60‬‬
‫בשיר זה מתוארת האהבה ככוח חיצוני המשתלט על האדם‪ ,‬על נפשו וחייו‪ ,‬היא‬
‫כמו שגעון ששולחים האלים‪ ,‬והאדם בינתיים מאבד את כוחו ושיקול דעתו‪ .‬כוחה‬
‫של האהבה הוא עצום ואיש אינו יכול לעמוד בפניה‪ ,‬גם לא האלים‪ .‬האהבה היא‬
‫נפלאה אך טעמה יכול להיות גם רע ומר‪ .‬המקהלה מפרשת את תמיכתו של‬
‫היימון באנטיגונה ככניעה לכוחם הגדול של אלי האהבה‪ .‬היימון מאוהב ומכאן‬
‫התנהגותו‪ .‬התנהגותו אינה מתאימה לבנו של המלך‪.‬‬

‫תמונה ‪ –4‬עמ' ‪ :61-66‬אנטיגונה מובלת אל גורלה‪ ,‬אל מערת הקבר‪ .‬היא שרה‬
‫שיר קינה ארוך‪ ,‬והמקהלה גם כן עונה לה בשיר‪ .‬בדבריה האחרונים שבה‬
‫אנטיגונה ומגינה על מעשיה בטענה שהייתה זו חובה אישית הנובעת מאהבה‬
‫ונאמנות למשפחתה‪ .‬בעיניה נאמנות לאח הינה שונה מנאמנות לבעל – לאח אין‬
‫תחליף‪ ,‬ולמען אחיה הייתה מוכנה להפר את צו המלך‪ .‬קראון מזרז את השומרים‬
‫לקחת את אנטיגונה אל מערת קברה‪.‬‬

‫שיר המקהלה החמישי – אודה רביעית – אין מנוס מגורל – עמ' ‪ :66-68‬בשיר‬
‫זה מזכירה המקהלה דמויות טרגיות נוספות מן המיתולוגיה היוונית‪ ,‬בניסיון לנחם‬
‫את אנטיגונה‪ .‬המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שמדובר בהם על בני‪-‬אדם‬
‫שנענשו קשות בעקבות חטא ההיבריס‪ .‬בשיר זה מעבירה המקהלה מסר לפיו‬
‫לא ניתן לחמוק מגורל האלים‪ ,‬וכל ניסיון לעשות זאת‪ ,‬מועד לכישלון‪ ,‬שסופו טרגי‪.‬‬

‫תמונה ‪ – 5‬עמ' ‪ :69-74‬בתמונה זו מופיע הנביא העיוור טירסיאס‪ ,‬והוא מתעמת עם‬
‫קראון‪ :‬טירסיאס העיוור מובל על ידי נער ומגיע אל קראון‪ .‬הוא מספר לו שניסה‬
‫להעלות קורבן על המזבח‪ ,‬אך הקורבן לא התקבל‪ .‬האלים מסרבים לקבל קרבנות‬
‫על המזבחות שטומאו על ידי העופות הניזונים מגופתו של פוליניקס‪ .‬טריסיאס‬
‫מאשים באופן גלוי וברור את קראון שהביא אסון על עמו‪ .‬הוא פונה אליו בבקשה‬
‫לשקול שוב את החלטותיו ולחזור בו‪ .‬טירסיאס מבהיר לקראון את מה שבנו כבר‬
‫אמר לו במערכה השלישית‪ :‬אין אדם שלא חטא אך הצדיק יודה בטעותו‪ .‬הוא‬
‫מנסה לרכך את קראון ולשכנע אותו לחזור בו מגאוותו המונעת ממנו להודות‬
‫בטעותו‪ .‬הנביא מוסיף שאין טעם להמשיך להעניש את המתים ולכן עליו לקבור את‬
‫פוליניקס‪ .‬קראון מטיל ספק במהימנותו של הנביא ומאשים גם אותו בקבלת שוחד‬
‫מתוך בצע כסף‪ .‬בשלב זה מתלהט הויכוח ביניהם‪ ,‬טירסיאס מזהיר את קראון כי‬
‫קרוב היום בו ישלם במות ילדו שלו‪ .‬הוא אומר שמעשה קראון ימיט אסון עליו‪ ,‬על‬
‫משפחתו ועל עמו‪ .‬הוא מבטיח לו שבקרוב בביתו יהיו מתים ושמו יהיה שנוא על כל‬
‫האזרחים‪.‬‬
‫בעימות זה ניתן לראות כי הנביא העיוור (פיזית) הוא זה הרואה ויודע‪ ,‬ואילו קראון‬
‫הרואה פיזית מתגלה כמי שלוקה בעיוורון ואינו יודע לקרוא נכון את המציאות‬
‫שבה הוא חי‪ .‬לאחר שעוזב הנביא‪ ,‬אומר ראש המקהלה לקראון כי דבריו של הנביא‬
‫תמיד מתקיימים‪ .‬כאן חלה נקודת מפנה בעלילה ‪ -‬קראון לראשונה חושש ומכיר‬
‫בטעותו ‪ -‬הוא מבין‪,‬שחטא בחטא ההיבריס‪ .‬הוא מגיע למסקנה שעליו להתגמש‬
‫ולהתפשר‪ .‬קראון שואל את ראש המקהלה מה עליו לעשות‪ .‬ראש המקהלה מציע לו‬
‫לשחרר את אנטיגונה מקברה ולקבור את פוליניקס‪ .‬קראון נענה להצעה וחושב‬
‫שעדיין ניתן למנוע את האסון‪.‬‬

‫שיר המקהלה השישי – פין – המנון לדיוניסוס– עמ' ‪ :75-76‬בשיר זה של המקהלה‬

‫ניתן למצוא נימה אופטימית הכוללת דברי שבח והלל לדיוניסוס (בכחוס)‪ ,‬אל היין‪.‬‬
‫יתכן שהנימה האופטימית ‪ -‬מקורה בהחלטתו של קראון לשחרר את אנטיגונה‬
‫ולקבור את פוליניקס‪ ,‬ובכך להשיב את הסדר אל כנו‪ .‬שיר זה‪ ,‬המופיע למעשה לפני‬
‫הקטסטרופה הגדולה שתתרחש בתמונה האחרונה‪ ,‬מעצים את גודל האסון‪.‬‬

‫תמונת היציאה (אקסודוס) – עמ' ‪ :77-86‬בתמונת הסיום של המחזה‪ ,‬מופיע השליח‬

‫ומבשר על מותו של אנטיגונה והיימון‪ .‬השליח מתאר את השתלשלות מותו של‬
‫היימון‪ :‬לאחר שהגיעו המשחררים למערה וגילו כי אנטיגונה תלתה עצמה באמצעות‬
‫הינומת הכלה שלה‪ ,‬ניסה היימון לדקור את אביו‪ ,‬ומשנכשל‪ ,‬נפל על חרבו והתאבד‪.‬‬
‫קראון מודה באשמתו‪ ,‬מכה על חטא ומכיר בטעותו‪ .‬מיד לאחר מכן‪ ,‬מתבשר שאשתו‬
‫אורידיקה‪ ,‬ששמעה על מות בנה‪ ,‬התאבדה אף היא‪ .‬קראון לא מסוגל לשאת את‬
‫מטח האסונות ומבקש למות‪ .‬הוא לא מסוגל לעשות זאת בעצמו‪ ,‬ועל כן יידרש‬
‫לשאת בתוצאות מעשיו‪ ,‬ולעמוד מול הטרגדיה שניחתה עליו‪.‬‬
‫בשיר היציאה הקצר‪ ,‬מבטאת המקהלה את מוסר ההשכל החותם את המחזה כולו‪:‬‬
‫"חכמה יסוד האושר היא ועיקרו‪ ,‬אלים יש לכבד תמיד ולא לחלל לעולם‪ ".‬מדברים‬
‫אלו ניתן להסיק שחובת האדם לקיים את חוקי האלים‪ ,‬כיוון שקודמים לחוקי‬
‫האדם והמדינה‪ .‬היהירות מביאה לכדי אסון‪ ,‬אך למרבה הצער‪ ,‬האדם מסוגל להבין‬
‫זאת רק בזקנתו‪ .‬המחזה מסתיים במסר חד משמעי – האמונה באלים‪.‬‬