‫המוזיאון הווירטואלי של יהודי רומניה‪3-‬‬

‫‪Muzeul Virtual al Evreilor din Romania-3‬‬

‫‪Romania‬‬

‫כתב‪,‬ערך ותרגם‪:‬‬
‫יוסף דימנטשטיין אבני‬
‫זיכרונות – ‪1/12/2023‬‬
 ‫‪2‬‬

‫תוכן‬
‫מבוא ‪3 ...............................................................................................‬‬
‫‪4 .................................................................................... Introducere‬‬
‫*טבח "פלואישטי" ‪5 ......................... (Adrian Cioflanca) 1940 – Ploiesti‬‬
‫*ילדותי ברומניה – תומר שואל וסבא אילן מספר )אילן ותומר סימקה( ‪11 .........‬‬
‫*המורשת היהודית בבוקרשט )‪20 .......................... (Blogul Travelminit.ro‬‬
‫*המורשת שלנו כיהודים ב"דווה" )‪32 ...................................... (Robi Klein‬‬
‫*מוזיאון ההנצחה של ‪51 ................ (Memorial Museum) Targu Frumos‬‬
 ‫‪3‬‬

‫מבוא‬

‫בתקופה הנוכחית )דצמבר ‪ ,(2017‬כשנודע לי על הקמת מוזיאון של יהודי‬

‫רומניה בראש‪-‬פינה‪ ,‬אנסה לשלב בקבוצה שלנו )"שורשים רומניים" בניהולה‬
‫של ציקי ברגר‪-‬כהן(‪ ,‬בעזרתכם‪" ,‬מוזיאון וירטואלי" של חלק מיהודי רומניה‬
‫שעלו לארץ והקימו משפחות לתפארת‪ ,‬ואשר בחלקם משתתפים בקבוצה‬
‫הזאת‪ .‬אז‪ ,‬איך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אפשר לשלב כאן‪' ,‬מוזיאון וירטואלי "כזה? הצעתי היא‪,‬‬
‫לשתף כאן בקבוצה תמונות וסיפורים עלינו ועל אבות‪-‬אבותינו‪ -‬תמונות של‬
‫חפצים שהובאו מרומניה‪ ,‬כגון‪ :‬עבודות יד‪ ,‬תשמישי קדושה ויודאיקה‪ ,‬כלי‬
‫מטבח מיוחדים‪ ,‬כותרות של ספרי תפילה עתיקים‪ ,‬כותרות של ספרי בישול‬
‫ובכלל ספרים ועיתונים עתיקים על יהודים ועוד כמידת הרצון שלכם; כמו כן‪,‬‬
‫סיפורים לא ארוכים מדי מבית אמא או אבא ואפילו עלינו‪ .‬כדוגמא‪ ,‬אני מצרף‬
‫תמונות על מספר חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‪ :‬ציצית‪ ,‬שקראתי‬
‫ביידיש 'לאפצידעקל'‪ ,‬כיסוי של תפילין של אבי ז"ל עם האותיות ‪D_L,‬‬
‫‪ ,DIAMANTSTEIN LAZAR,‬טלית של אבי עם הכתובת 'והביאנו לציון‬
‫ברינה‪ ,‬מזכרת ירושלים'‪,‬וסלסלת מברשות של אמי‪ ,‬אילונה‪ ,‬ז"ל עם הכותרת‬
‫ברומנית "‪ ."PERII‬כשיטה לשילוב התמונות וסיפורים‪ ,‬אני מציע לצלם את‬
‫החפצים השונים באמצעות הטלפון הנייד ולהציג אותן בקבוצה שלנו‬
‫ב"פייסבוק"‪.‬‬

‫אני מקדיש את הכרך הזה לאזרחי ישראל אשר מוצאם מרומניה ולדורות‬
‫הבאים!‬

‫אני גם מקדיש את הכרך הזה לאזרחי רומניה אשר כתבו על ההיסטוריה של‬
‫יהודי רומניה!‬

‫* השימוש נעשה לפי סעיף ‪27‬א' במסגרת תיקון מס' ‪ 5‬לחוק זכות יוצרים‪ .‬גם‬
‫בהמשך‪ ,‬כמו השימוש בפוסטים‪ ,‬תמונות וכתבות הוא מבוסס על אותו סעיף‬
‫‪27‬אי‪ .‬אני גם מוסיף שאעזר בתרגומים ב‪ Google Translate -‬ולכן אני מודה‬
‫להם על הכלי החשוב הזה עבור כל מתרגם‪.‬‬

‫יוסף דימנטשטיין אבני‬

 4

Introducere

In aceste zile (Decembrie 2017), cand am aflat ca se construieste

un muzeu despre evreii din Romania, in Rosh-Pina, am decis sa
integrez in grupa aceasta ("Shorashim Romaniim" care e condusa
de Tziki Berger-Cohen) un "Muzeu Virtual‫ ״‬despre o parte din
evreii din Romania care au imigrat la Israel. Acest "Muzeu Virtual"
poate, cu ajutorul dumneavoastra, sa cuprinda fotografii si mici
povestiri despre noi si despre parintii nostrii. Astfel generatiile
viitoare ale copiilor si nepotilor nostrii vor invata cum au trait
parintii si strabunicii in perioada cand au trait in Romania. Am
adaugat cateva poze de relicve ramase la mine de la parintii mei.

Dedic acest volum cetatenilor Israelului care sunt descendenti

din Romania si generatiilor viitoare!

Dedic acest volum si cetatenilor Romaniei care au scris

despre istoria evreilor din Romania!

*Utilizarea se face conform sectiunii 27 Alef in cadrul

amendamentului No.5 la legea dreptului de autor in Israel.

Jossef Diamantstein Avni

 5

‫חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‬

(Adrian Cioflanca) 1940 – Ploiesti "‫*טבח "פלואישטי‬

MASACRUL DE PLOIE
PLOIEȘTI (Noiembrie 1940)

În timpul masacrului de la Penitenciarul Jilava din noiembrie 1940

– în care legionarii au ucis 64 de fo foști demnitari (între care
generalul Gheorghe Argeșanu,
Arge fost prim-ministru,
ministru, Victor Iamandi și
Gabriel Marinescu, foști ști miniștri), foști conducători ai Se
Serviciului
rviciului
Secret (Mihail Moruzov și Nicolae zis Nicky Ștefănescu), foști
comandanți ți ai Jandarmeriei, polițiști și jandarmi, care fuseseră
arestați
ți în urma investigațiilor unei Comisii speciale de anchetă „a
principalilor vinovațiți de prigoana împotriva legionarilor”
legi – s-a
a
produs și un masacru antisemit, la Ploiești, trecut sub tăcere,
atunci și mai târziu, inclusiv în istoriografia postbelică. De reținut
că legionarii care i-auau asasinat pe Nicolae Iorga și Virgil Madgearu,
după crima de la Jilava, proveneau tot de la Ploiești, ști, printre
 6

aceștia numărându-se cel puțin o persoană (Tudor Dacu), implicat

și în crimele de la Ploiești.

Cutremurul din 10 noiembrie 1940 (7.4 grade pe scara Richter) a

avut un efect neașteptat: a stârnit psihoză antisemită în mai multe
orașe. La fel ca în Evul Mediu, evreii au fost acuzați că au
provocat cutremurul prin faptul că au făcut rugăciuni care au
provocat urgia. Legionarii au profitat de deteriorarea unor sinagogi
în timpul cataclismului și au continuat distrugerile, pentru a
împiedica utilizarea lor. Era o copie autohtonă a Nopții de Cristal și
o prefațare a pogromului de la București. Violența împotriva
clădirilor a continuat cu violența împotriva oamenilor.

La Ploiești, legionarii au început prin a distruge, în octombrie 1940,

efigii ale unor personalități evreiești, iar după cutremur s-au pornit
împotriva sinagogilor, distrugând două temple, și a enoriașilor.
Chiar pe 10 noiembrie, numeroși legionari, localnici sau veniți din
alte părți și cazați în case confiscate de la evrei, au năvălit în
sinagoga rabinului David Friedman, unde au maltratat și reținut
zeci de persoane, sub acuzația că acolo se desfășura o ședință
comunistă.

Reținerile ilegale au continuat și în zilele următoare, peste 70 de

persoane, între care și 3 femei, fiind ridicate de acasă, de pe
stradă, din cafenele. Toți aceștia au fost interogați, torturați,
extorcați, timp de 19 zile, la un așa-zis sediu al Poliției Legionare,
o fostă casă evreiască (Casa Haim, din str. Regina Maria, nr. 40),
în garajul și closetul instituției. Evreii au fost acuzați că au lipit afișe
comuniste și antilegionare în noapte cutremurului, că au tipărit
ziare comuniste în pivnițele caselor, că dețineau aparate de
emisie-recepție, că au primit bani de la Moscova și că au făcut
sabotaj etc.

Legionarii, printre care se afla și un copil de 12 ani înarmat cu

două pistoale, se distrau că „în seara asta jumulim gâște” sau
„omorâm porci” și amenințau că îi vor fierbe pe evrei în cazane.
Unii au fost loviți în gură până li s-au rupt dinții și apoi au fost puși
să-i înghită. Cei mai mulți au fost bătuți cu armele, cu bâtele sau
cu vâna de bou, peste cap, peste testicule, tălpi și în alte părți
 7

dureroase. Unii au fost spânzurați cu capul în jos, alții electrocutați,

alții tăiați cu sabia. Peste cei închiși în closet, legionarii au urinat,
spunând că acolo e locul cu „periculoși” sau cu „sinucigași”.

Cei care au supraviețuit torturilor au rămas cu sechele pentru

restul vieții, psihice și fizice. În timpul violențelor, legionarii au
consumat sistematic alcool. Cu o zi înainte de masacru, o echipă
de 10-12 legionari au organizat un ritual în care țineau revolvere și
cuțite încrucișate și rosteau jurăminte și rugăciuni. Evreilor li se
citeau documente acuzatoare fictive sau obținute sub tortură, iar
un tribunal legionar ad-hoc a pronunțat condamnarea la moarte a
câtorva, cu executare în aceeași zi.

Cei închiși în closet, „condamnații”, au fost transportați cu mașinile

la marginea localității și executați. Astfel, în noaptea de 27 spre 28
noiembrie 1940, au fost omorâți 11 evrei, inclusiv tânărul rabin
Friedman (care a fost găsit cu capul sfărâmat și barba smulsă), și
2 comisari creștini, considerați vinovați pentru persecutarea
legionarilor. O parte dintre cadavre au fost găsite aruncate la
marginea orașului, în pădurea Strejnicului (unde a fost împușcat și
Iorga), altele au fost mâncate de animale. Supraviețuitorii au fost
eliberați sub amenințarea să nu reclame ce au pățit. Toți evreii au
fost jefuiți, iar de la unul dintre ei a fost furată o mare sumă de
bani.

Credit si multumiri pentru post lui A. Cioflâncă si pentru

fotografii lui Beatrice Dumitrache.
 8

1- "‫בית הקברות היהודי ב"פלואישטי‬

Foto din Cimitirul Evreiesc din Ploiești, de Beatrice Dumitrache-1

2- "‫בית הקברות היהודי ב"פלואישטי‬

Foto din Cimitirul Evreiesc din Ploiești, de Beatrice Dumitrache-2

 9

3- "‫בית הקברות היהודי ב"פלואישטי‬

Foto din Cimitirul Evreiesc din Ploiești, de Beatrice Dumitrache-3

 ‫‪10‬‬

‫תרגום‬

‫זה היה הטבח שהתרחש בבית הסוהר "ז׳ילבה" בנובמבר ‪ ,1940‬היכן‬

‫הלגיונרים רצחו ‪ 64‬נכבדים לשעבר‪ ,‬בינהם האלוף גיורגה ארגישנו אשר היה‬
‫ראש ממשלה ואת ויקטור ומנדי וגבריאל מרינסקו שהו שרים וגם מנהיגים של‬
‫שרותי הביטחון מכאל מורוזוב וניקולאי המוכר כניקי שטפנסקו ועוד שוטרים‬
‫וזינדרמים‪ ,‬כולם עצורים בעקבות ועדה מיוחדת לחקירות כי הם ״רדפו את‬
‫הלגיונרים״ ‪ .‬בזמן הטבח הזה התרחש גם טבח שבוצע על ידי אנטישמים‬
‫בפלואישטי‪ ,‬אותו השתיקו ככל האפשר אז וגם אחרי המלחמה‪ .‬יש לזכור‬
‫שהלגיונרים רצחו את ניקולאי יורגה ואת וירג׳יל מדגיארו אחרי הרצח בז'ילבה‬
‫והם היו שייכים גם לפלויאשטי כאשר בינהם היה לפחות אחד בשם טודור‬
‫דאקו‪.‬‬

‫לרעידת האדמה מה‪ 10-‬לנובמבר ‪ 7.4) 1940‬על סולם ריכטר( היו תוצאות‬
‫מפתיעות כי גרמה להתפרצות פסיכוטית אנטישמית במספר ערים‪ .‬כמו בימי‬
‫הביניים‪ ,‬האשימו את היהודים כאילו הם גרמו לרעידת האדמה עם התפילות‬
‫שלהם כדי ליזום את ההרס‪ .‬הלגיונרים ניצלו את ההרס שקרה באחד מבתי‬
‫הכנסת והמשיכו גם הם להרוס הלאה על מנת למנוע את המשך השימוש בבית‬
‫הכנסת‪ .‬זה היה מן המשך של ״קריסטל נאכט״ בגרמניה ונעשה ההרס גם‬
‫בדומה לפוגרום בבוקרשט‪ .‬האלימות נגד המבנים נמשכה כאלימות נגד בני‬
‫האדם‪.‬‬

‫בפלואישטי הלגיונרים‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1940‬פעלו כנגד מפורסמים יהודיים ואחרי‬

‫רעידת האדמה המשיכו נגד בתי כנסת והרסו שניים של המתפללים היהודים‪.‬‬
‫ב‪ 10-‬לנובמבר‪ ,‬לגיונרים רבים‪ ,‬מקומיים או כאלה שבאו ממקומות אחרים‬
‫ושוכנו בבתים שהוחרמו מהיהודים‪ ,‬התנפלו על בית הכנסת של הרב דוד‬
‫פרידמן‪ ,‬היכן התעללו והחזיקו עשרות יהודים בטענה שהייתה שם התכנסות‬
‫של קומוניסטים‪.‬‬

‫המעצרים הבלתי חוקיים נמשכו גם בימים שלאחר מכן‪ ,‬עד‪ 70-‬בני אדם נעצרו‬
‫עם ‪ 3‬נשים ביניהם‪ ,‬ועשו זאת בבתיהם‪ ,‬ברחוב וגם בבית קפה‪ .‬כל אלה נחקרו‬
‫והתעללו בהם במשך ‪ 19‬יום במבנה הקרוי ״משטרה לגיונרית״ אשר למעשה‬
‫היה בית של יהודי מקומי‪-‬בית חיים ברחוב "מלכה מריה" מס‪ ,40 .‬במוסך‬
‫ובשרותים של המקום‪ .‬האשימו את היהודים שהדביקו כרזות קומוניסטיות ונגד‬
‫הלגיונרים בליל רעידת האדמה‪ ,‬כי הדפיסו מסמכים קומוניסטיים במרתפי‬
‫הבתים‪ ,‬ושגם החזיקו מכשירי שידור וקליטה וקיבלו כסף ממוסקבה וכי עשו‬
‫חבלות ועוד׳ ‪.‬‬

‫הלגיונרים‪ ,‬שגם ילד בן ‪ 12‬היה בינהם‪ ,‬חמוש עם שני אקדחים‪ ,‬עשו כאילו כיף‬
‫ש״בערב הזה נהרוג ברווזים״ או ״נהרוג חזירים״ ואיימו "שנרתיח יהודים בתוך‬
‫דודים״‪ .‬חלק מהנפגעים קיבלו מכות חזקות על פיותיהם עד ששברו את כל‬
‫השיניים אותם הכריחו לבלוע‪ .‬רובם קיבלו מכות מהרובים של המכים וגם היכו‬
‫אותם עם מקלות כבדים מעץ וורידי שוורים‪ ,‬על ראשיהם‪ ,‬על איברי המין‪ ,‬על‬
 ‫‪11‬‬

‫כפות הרגליים ועוד מקומות על הגוף תוך כאבים בלתי נסבלים‪ .‬חלק מהאנשים‬
‫נתלו עם הראש למטה‪ ,‬אחרים קיבלו מכות חשמל או שנחתכו בחרבות‪ .‬על‬
‫אלה שהיו סגורים בשרותים‪ ,‬הלגיונרים השתינו תוך קריאות שאלה ״מסוכנים״‬
‫או שהם ״המתאבדים״‪ .‬אלה ששרדו את ההתעללויות נשארו עם עקבות לכל‬
‫המשך חייהם‪ ,‬פסיכולוגיים ופיסיים‪ .‬בזמן בהתעללויות הלגיונרים השתמשו‬
‫באלכוהול‪ .‬יום קודם לטבח ‪ 10-12‬לגיונרים עשו טקס בו החזיקו אקדחים או‬
‫סכינים משולבים תוך אמירת שבועה ותפילה‪ .‬ליהודים הם קראו מסמכים‬
‫פיקטיביים של האשמות אשר השיגו תוך התעללות בהם וגם כאילו בית משפט‬
‫שדה קבע להם גזר דין מוות עם ביצוע באותו היום‪.‬‬

‫אלה שהיו סגורים בשרותים ״הנשפטים״ הועברו עם רכבים לקצה העיר‬

‫וחוסלו‪ .‬כך בלילה של ‪ 28- 27‬לנובמבר ‪ ,1940‬נרצחו ‪ 11‬יהודים‪ ,‬כולל הרב‬
‫הצעיר פרידמן ) התגלה לאחר מכן עם הראש מנופץ והזקן שנקטף( ועוד שני‬
‫״קומיסרים״ נוצריים אשר הואשמו ברדיפת הלגיונרים‪ .‬חלק מהגופות נמצאו‬
‫בקצה העיר ביער ״ הסטראז'ניק״ )היכן נורה גם ״יורגה״( כאשר חלק מהגופות‬
‫נאכלו על ידי החיות‪ .‬השורדים שוחררו תוך שהבטיחו לא לגלות מה שקרה‬
‫להם‪ .‬כל היהודים נשדדו ומאחד מהם גנבו סכום גבוה של כסף‪.‬‬

‫*ילדותי ברומניה – תומר שואל וסבא אילן מספר )אילן ותומר סימקה(‬

‫תודות וקרדיט לאילן ותומר סימקה מדימונה!‬

‫ילדות ויחוס משפחתי‬

‫נולדתי ב‪ 1947-‬בעיר קטנה ברומניה בשם ‪ Moinesti,‬שנמצאת בהרי‬

‫"הקרפטים" במחוז ‪ Bacau‬בחבל ארץ ‪ Moldova,‬לא הרחק מגבול אוקראינה‪.‬‬
‫בעיר כ‪ 25,000 -‬תושבים מתוכם כ ‪ 525‬משפחות יהודיות‪ .‬האזור היה עשיר‬
‫בגז ונפט טבעי‪.‬‬
‫לאבי היו שני בתים ברחוב הראשי ‪str. Tudor Vladimirescu 262 Bis‬‬
‫‪ . Moinesti,‬הכתובת ושם הרחוב קיימים עד עצם היום הזה ‪ 7‬ביוני ‪.2016‬‬
‫הבתים היו ממוקמים מול בנין המפלגה השלטת ‪Partidul Muncitoresc‬‬
‫‪ , Roman‬מרחק ‪ 10‬בתים מבניין המשטרה המקומית והמשטרה החשאית‬
‫"‪ ."Securitate‬באחד הבניינים גרה משפחתנו ארבעת הנפשות וסבי שלום‪,‬‬
‫בעוד הבניין השני הושכר לספריה העירונית ‪– Biblioteca Raionala‬‬
‫‪.Moinesti‬‬
‫גדלתי במשטר קומוניסטי רודני בו היהודים נרדפו ע"י המשטרה חשאית‪ .‬שמי‬
‫הפרטי היה שם של מקומי ‪ – Simchas Mauriciu‬כמו ליתר בני משפחתי על‬
‫מנת להצניע את זהותנו ובכדי להימנע מקריאות גנאי הנהוגות ליהודים‬
‫כמו ‪ Jidan‬ויחס משפיל אחר‪ .‬חוץ מהאווירה שתיארתי‪ ,‬לאחותי חנה‬
‫)‪ (Simchas Anisoara1941-2012‬ולי הייתה ילדות רגילה בחיק משפחתנו‪.‬‬
 ‫‪12‬‬

‫אבי שלמה ‪ (Simchas Solomon Sloima 1909-1995),‬אמי סימה מבית‬

‫‪ (Simchas Simelia 1915-1992 ) Helfman‬וסבי יעקב ‪(Simchas Iancu‬‬
‫‪. (Strul 1872-1962‬‬

‫תומר שואל וסבא אילן מספר‬

‫עם אחותי בים השחור‬

 ‫‪13‬‬

‫המשפחה שלי‬

‫סבי היה בעל ארבעה בורות עשירים בנפט בכפר ‪ . Solontz‬כינויי הבורות‬
‫היה על פי תפוקתם‪ :‬הרביעי לא זוכר ‪.puturoasa ,flocioaia, sterpa,‬‬

‫סבתי חנה )‪ (Simchas Ana‬מבית ‪ Beinisch‬שלא הכרתי‪ ,‬נפטרה בגיל ‪.52‬‬

‫סבתי פאני מבית ‪ Helfman‬כמעט ולא הכרתי גם ‪ .‬עד כאן זאת משפחתי‬
‫הגרעינית שגרנו יחד‪.‬‬
 14

Ana Simchas

Fany Helfman
 ‫‪15‬‬

‫אבי שלמה‪ ,‬למד בבית ספר יהודי ‪ Scoala Israelita Moinesti‬אשר הולאם‬
‫במשטר הקומוניסטי ושופץ כפי שנראה כיום )הבניין הוקם במאה ה‪ .(18 -‬אבי‬
‫שלמה שירת בצבא הרומני בחיל הפרשים הנקרא )‪( Calarasi cu Schimbu‬‬
‫התגייס לצבא עם סוסו הפרטי שנקנה ע"י אחיו הבכור משה‪ ,‬אשר שירת בחיל‬
‫הפרשים ועל פי החוק הרומני אדם שהתגייס עם סוסו הפרטי לא נשלח לחזית‪.‬‬
‫לאחר השרות הצבאי עזב את הבית עבד בערים ‪ Galati‬ו‪ Brasov -‬כעוזר‬
‫מוכר בחנות בדים‪ .‬היה חרוץ מאוד‪ ,‬השכים בבקר לסדר את החנות‪ ,‬למד‬
‫למכור‪ ,‬היה מוערך וכך התקדם‪ .‬עסק במסחר מספר שנים‪ ,‬חזר ל‪Moinesti -‬‬
‫ונשא את אמי סימליה ב‪ .1937-‬לימים יסדו חנות מצליחה לבדים בסיטונאות‬
‫‪.Manufactura si Galanterie "La Ruletta".‬‬

‫נישואי הוריי‬
 ‫‪16‬‬

‫אח אחר מלך‪ ,‬התגורר בעיר אחרת ‪ Buchusi,‬והאח הקטן שביניהם‪ ,‬לאון‪ ,‬נשא‬
‫לאשה את פאולה‪ ,‬אחות של אמי‪ ,‬כך ששני אחים נשאו לשתי אחיות‪ .‬האח‬
‫ליאון‪ ,‬הציוני שבין כולם‪ ,‬עלה לארץ בשנות החמישים והשתלב בתעשייה‬
‫הצבאית ‪.‬‬

‫הורי קנו לי פרה‬

‫בילדותי סבלתי מכאבי בטן שלדברי הרופא מקורם היה בחלב שנקנה מדי יום‬
‫מחקלאים שונים בשוק‪ .‬הרופא המליץ שאשתה חלב מפרה אחת ויחידה‪ .‬הורי‬
‫בנו בחצר רפת וקנו פרה במיוחד עבורי )המבנה עם גג משופע(‪ .‬לא היה לנו‬
‫מקרר לאחסון מוצרים בקירור‪ ,‬ירקות ‪ ,‬פירות אלא מרתפים תחת הבית ובחצר‪.‬‬
‫לא היה לנו טלפון עד שנת ‪ 1957‬והיינו בין הבודדים בעיר שקיבלנו אחרי‬
‫המתנה של כשנתיים‪.‬‬

‫תיאור פעילות משפחתית והתנהלות לפי ‪ 4‬עונות השנה‬

‫עונת הקיץ – הורי וסבי השתדלו לספק כל צורכנו החומריים והרוחניים במידת‬ ‫‪‬‬
‫האפשר שהיו זמינות‪ :‬משחקים‪ ,‬השכלה‪ ,‬תחביבים‪,‬קייטנות‪ ,‬נופשים בים‬
‫השחור‪ ,‬חופשים אצל בני דודים אשר גרו בערים אחרות‪ ,‬איסוף בולים‪ .‬הייתה‬
‫לנו סככה מלאה בשובכים בה גידלנו כ‪ 22 -‬זוגות יונים שהאכלתי מדי יום‪,‬‬
‫רכיבה על אופניים ועוד‪.‬‬
‫עונת הסתיו – התאפיינה בעבודות תחזוקה והכנה לחורף‪ :‬זמן לאיסוף פירות‬ ‫‪‬‬
‫להכנת ריבות‪ ,‬ירקות להחמצה והכנת שימורים לחורף‪ .‬הכנת מאגר עצים‬
‫חתוכים דק על מנת להכניסם בדלתות הצרות של תנורי ההסקה‪ .‬התנורים היו‬
‫ענקיים )כמו ארון בגדים( בנויים מלבני טרקוטה ומעוצבים כך שהחום היה‬
‫נשמר כל הלילה‪ .‬הורי פינקו אותנו בחימום הפיג'מות על התנורים לפני השינה‬
‫ואחרי המקלחת‪ .‬ב‪ 1956 -‬הותקנה לתנורים מערכת צנרת הסקה בגז מתאן‬
‫היות שכמו שהזכרתי גרנו באזור עשיר בגז ונפט כמשאבים טבעיים‪ ,‬תיקוני‬
‫מרזבים כהכנה לחורף המושלג ‪ ,‬טמפרטורה כ‪ 20 -‬מעלות‪ .‬בדיקת תקינות‬
‫אתים מעץ לפינוי שלגים אשר לעתים חסמו כניסה לביתנו עד כדי מעל ‪1.00‬‬
‫מטר גובה שלג‪.‬‬
‫בית הספר‪-‬פעילות נוספת בסתיו‪ :‬עזרה למשקים חקלאים בקטיף‪ .‬הייתי‬ ‫‪‬‬
‫מחויב להיות חבר בתנועת נוער קומוניסטי "‪ " Pionier‬ומחויבות הכיתות לצאת‬
‫למשקים חקלאים הנקראים " ) ‪"G.A.C (Gospodarie Agricola Colectiva‬‬
‫ולעזור לחקלאים לערום חבילות חציר‪ ,‬קטיף תירס ועוד ‪.‬‬
‫עונת החורף וחוויותיה‪ :‬קור ושלג כבד; טמפרטורה מתחת למינוס ‪ 20‬מעלות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫אבי היה קם מוקדם לפנות את השלג מהכניסה לחנות‪ ,‬מכין לי קפה חם וכריכים‬
‫לבית הספר‪ .‬לבשתי מעילים עבים וכובע מצמר כבשים‪ .‬מרחק הליכה רגלית‬
‫כחצי שעה‪ .‬לאחר הכנת השיעורים אחה"צ נפגשתי עם חברים יהודים וגויים‬
‫וגלשנו תוך כדי תחרויות במגלשת שלג במדרון הפארק‪ .‬בחגי החורף נהנתי‬
‫ממתנות משני הצדדים – בחג החנוכה שיחקנו בסביבונים שרנו שירים וקיבלנו‬
‫מתנות‪ ,‬דמי חנוכה ומטבעות שוקולד‪.‬בשנה האזרחית החדשה הגויים חגגו‪,‬‬
‫הכינו עצי אשוח מקושטים וחילקו מתנות אשר "הזקן האגדי " הביא לילדים‪.‬‬
 ‫‪17‬‬

‫למחרת הילדים בגן ובבית הספר סיפרו מה כל אחד קיבל ‪ .‬הורי‪ ,‬כדי שלא‬
‫ארגיש מקופח היו מכינים לי עץ אשוח קטן ושאלו על משאלת לב למתנה‬
‫שהייתי שמח לקבל‪ .‬בקשתי מגלשיים סקי ומצאתי אותם ליד מיטתי בבוקר‬
‫שלמחרת עם הסיפור ש "הזקן האגדי " חדר דרך הארובות האח והביא לי את‬
‫המתנה‪.‬‬
‫המנהג של צעירים הגויים לפקוד ולברך )" ‪ ("mergerea cu colindu‬משפחות‬
‫העיר לשנה החדשה‪ .‬התארגנו חבורות בתלבושות ססגוניות אשר ברכו תוך‬
‫כדי הרקדה של "דובים" )צעירים לבושים בפרוות דובים( ושירה בצלילי תופים‬
‫ענקים‪ ,‬משרוקיות‪ ,‬חלילים והמולה גדולה‪ .‬בסוף היו אוספים כסף‪ .‬אבי אירח‬
‫אצלנו גם חבורה כזאת על מנת להראות לי שהם לא מרקידים דובים אמתיים‬
‫ושאין לי ממה לפחד‪.‬‬
‫אני זוכר משחקים שאמי קנתה לי כמו ציפורים קופצות על ידי מתיחת קפיץ עם‬
‫מפתח‪ ,‬מכוניות‪ ,‬רכבת חשמלית‪ ,‬משחקי כדורגל‪ ,‬כדור יד‪,‬דומינו‪ ,‬שח מט‪,‬‬
‫אביזרי טניס שולחן ועוד‪ .‬השתתפתי בחוגי העשרה‪ :‬שעורי מוזיקה פרטים‬
‫ללימוד אקורדיון‪ ,‬כינור ופסנתר‪.‬‬

‫מנהגים וחינוך יהודי שקיבלתי‬

‫היו לי חברים למשחקים רומנים ומספר מצומצם של חברים יהודים כ‪ 6 -‬חברים‬

‫בני גילי‪ .‬הורי דאגו לחינוך יהודי בנוסף לבית הספר ממלכתי ורשמו אותי ל‪-‬‬
‫"חדר"‪ ,‬מסגרת חינוך יהודי אצל רב העיר בשם ‪ Barit‬בה השתתפו גם יתר‬
‫חברי היהודים ולמדנו קרא וכתוב‪ .‬האותיות היו עבריות אך הקריאה הייתה‬
‫באידיש השגורה אצל יהודי מזרח אירופה‪ .‬השיעורים היו מרתקים ובנוכחות‬
‫מלאה כאשר הרב היה מספר סיפורים מהתנ"ך‪ .‬למדנו על חגי ישראל והתפללנו‬
‫בבית הכנסת העירוני ששימש כמקום מפגש חברתי בין מבוגרים וילדים‪ .‬אני‬
‫זוכר את חגי "שמחת תורה" בבית הכנסת ‪ ,‬כאשר אבי וסבי הכינו לנו מדלעת‬
‫עששיות רוקנו את הגרעינים וסתתו בדלעת פנים של בן אדם עם עיניים חתוכות‬
‫בעיגול‪ ,‬אף בחיתוך משולש ופה חתוך בצורת קשת‪ ,‬בפנים קבעו נר דולק‪ .‬כך‬
‫הלכנו ביד אחת עם הדלעת הדולקת וביד שנייה עם דגל מקרטון צבעוני‬
‫כשתפוח עץ נעוץ בראשו‪ .‬חגגנו בריקודים את שמחת התורה וכמובן הייתה‬
‫תחרות של מי הדלעת הכי מקושטת…‬

‫בגיל ‪ 13‬חגגו לי בר מצווה‪ ,‬חגיגה משפחתית ועם החברים‪.‬‬

 ‫‪18‬‬

‫הכנות ותכנון לעליה לארץ ישראל‬

‫התלבטויות לא קלות של הורי קדמו להחלטה לעלות בגיל מבוגר יחסית לארץ‪.‬‬
‫אבי בן ‪ 55‬ללא מקצוע ושפה‪ ,‬רכוש מינימלי‪ ,‬מותר היה לשאת כ‪ 70 -‬ק"ג‬
‫חפצים אישים לכל אחד מבני המשפחה‪ .‬ההחלטה להשאיר רכוש‪ :‬שני הבתים‬
‫שהיו לנו ללא זכות למכרם‪ ,‬לחצים ממני ומאחותי לעלות לארץ והכי גרוע לצאת‬
‫ללא אחותי אשר בינתיים התחתנה ולא ידענו מתי היא תקבל היתר יציאה לארץ‬
‫במסגרת איחוד משפחות‪.‬‬
 ‫‪19‬‬

‫בחתונה של אחותי‬

‫הורי הגישו בקשה לעליה לשלטונות הרומנים וקיבלנו היתר יציאה‪Certificat -‬‬
‫‪ , de Calatorie‬החל מ‪ 17-‬לינואר ‪ 1964‬בתוקף לשנה זמן התארגנות לחיסול‬
‫כל הפעילויות וחובות כספיים כלפי המדינה‪ .‬חיכינו עד שאסיים את בית הספר‪,‬‬
‫מכרנו מה שהיה ניתן למכור מהמטלטלים פרט לרהוט וכעבור שנה יצאנו לדרך‬
‫החדשה ועלינו לארץ ‪ .‬היציאה הייתה באישון לילה‪ ,‬בגלל שהרומנים נתנו לנו‬
‫הרגשה של בוגדים‪ ,‬מתחנת הרכבת נסענו לשדה התעופה‪.‬‬
 20

‫ עליה לארץ ישראל‬,‫תחנת הרכבת ממנה יצאנו לכוון אחד‬

‫ יצאנו בטיסה לאיטליה בה שהינו כשלושה‬- Moinesti Romania 1964

‫ על‬,‫ ולאחר כשבוע שייט סוער בים התיכון‬Napoli ‫ ליד‬Pozzuli ‫שבועות בעיירה‬
.‫ והגענו לנמל חיפה‬Enotria ‫סיפונה של אוניה איטלקית בשם‬

(Blogul Travelminit.ro) ‫*המורשת היהודית בבוקרשט‬

Multumim si credit Blogul Travelminit.ro,

bucharestunknown.blogspot.ro, Wikipedia si Gabriel
Petrescu/Shutterstock.com.

Incepand cu secolul al XVI-lea, evreii se aduna in jurul

Bucurestiului si ajung in perioada interbelica sa fie cea mai
numeroasa comunitate minoritara din Bucuresti. Povestea evreilor
de pe teritoriul Bucurestiului a prins contur dupa Unirea
Principatelor, cand s-a produs o migratie masiva din partea
Moldovei catre sudul tarii.
 21

Evreii odata ajunsi in Bucuresti s-au asezat cu precadere in

cartierul Vacaresti, un cartier sarac din capitala tarii. Aici,
majoritatea evreilor se ocupau cu comertul ambulant sau
mestesuguri. Spiritul intreprinzator al evreilor i-a facut usor de
remarcat si au patruns treptat in zonele mai populare
dedicate comertului din Bucuresti precum Gabroveni si Lipscani.
Majoritatea celor care nu se ocupau cu comertul erau cizmari,
tapiteri sau frizeri. Principalele locuri in care evreii activau ca
si comercianti erau Hala de vechituri de la Vacaresti si Taica
Lazar. In ambele locuri evreii reprezentau majoritatea
comerciantilor, dar si a clientilor.
Din cauza situatiei financiare precare, casele construite erau lipite
una de cealalta, stramte, in care se inghesuiau un numar
impresionant de membri. Chiar si asa, din randul evreilor saraci se
ridicau cativa care reusisera sa devina proprietari ai unor
magazine in locurile importante ale orasului si impreuna cu ceilalti
membri din comunitate ridica numeroase edificii de importanta
culturala si religioasa.

Dupa reducerea considerabila a populatiei din timpul celui de-al

Doilea Razboi Mondial, comunitatea evreiasca mondiala se muta
in statul nou infiintat, Israel, iar foarte multi dintre cei stabiliti in
capitala tarii noastre se indreapta catre noua lor casa. In urma lor
ramane totusi o mostenire valoroasa pe care multi dintre noi n-am
apucat sa o vedem sau trecem uneori pe langa monumente
nestiind ce reprezinta de fapt. Iata care sunt cele mai importante
monumente istorice si culturale pe care le-au lasat evreii in
urma:

1. Templul Coral
Templul Coral este cel mai cunoscut lacas de cult frecventat de
comunitatea evreiasca. Ridicat in anul 1866, templul a fost inspirat
din arhitectura unui faimos edificiu din Viena. Desi majoritatea
cladirilor ce se gaseau in cartierul evreiesc au fost distruse in
perioada comunista, datorita interventiilor comunitatii israeliene
cladirea se afla inca in picioare si poate fi admirata pe strada
Sfanta Vineri, nr.9.
De-a lungul anilor, constructia initiala a fost modificata,
adaugandu-se noi corpuri, unul dintre ele gazduind un muzeu, o
arhiva, o biblioteca si o sala de conferinta. Desi pana acum cativa
ani nu era permisa vizitarea cladirii decat in timpul slujbelor de
catre evrei, de curand acest lucru s-a schimbat. Sinagoga a fost
 22

restaurata in anii trecuti si poate fi admirata atat din exterior, cat si

din interior de catre orice persoana dornica sa cunoasca cultura
evreiasca.

Templul Coral-Exteriorul (Photo de la MM din Wikipedia)

 23

Templul Coral-Interiorul_1 (Photo de la I, Jmabel din Wikipedia)

Templul Coral-Interiorul_2 (Photo de la I, Jmabel din Wikipedia)

 ‫‪24‬‬

‫תרגום‬

‫החל ממאה ה‪ ,16-‬יהודים התאספו בסביבת בוקרשט והגיעו בתקופה שבין‬

‫שתי מלחמות העולם לכמות שנחשבה המיעוט הגדול ביותר באיזור‬
‫זה‪ .‬הסיפור ההיסטורי של היהודים הודגש במיוחד לאחר האיחוד בין הנסיכויות‬
‫כאשר נהייתה הגירה גדולה שלהם ממולדובה דרומה‪ .‬כאשר הגיעו היהודים‬
‫לבוקרשט התיישבו בשכונת ״וקארשטי״‪ ,‬שכונה ענייה בעיר הבירה של‬
‫המדינה‪ .‬במקום הזה הם התעסקו ברובם במסחר נייד ובמקצועות שונים‪.‬‬
‫היוזמה שלהם בלטה וחדרה אל המרכזים המסחריים של בוקרשט כמו‬
‫”גברובני״ ן״ליפסקני״‪ .‬הרוב של אלה שלא היו סוחרים היו סנדלרים‪ ,‬רפדים‬
‫וספרים‪ .‬המקום העיקרי היכן הסוחרים היהודים היו פעילים היה ״חצר‬
‫הגרוטאות״‪ Hala de Vechituri -‬בשכונת ‪ Vacaresti‬וגם מקום הקרוי ״ ‪Taică‬‬
‫‪ ,“Lazăr‬שני מקומות היכן היהודים היו רוב בין הסוחרים וגם בין הלקוחות‪ .‬עקב‬
‫המצב הכלכלי הרעוע שלהם‪ ,‬בתיהם היו בנויים צמודים אחד לשני‪ ,‬צרים ובכל‬
‫בית הצטופפו רבים ביותר‪ .‬גם מהמצב הזה של עוני הצליחו כמה מהם‬
‫להתרומם אשר הפכו לבעלי בתים של חנויות ואשר הקימו בעזרת עוד נציגים‬
‫מהקהילה בניינים חשובים מבחינה תרבותית ודתית‪.‬‬

‫אחרי שהקהילה היהודית הצטמצמה ביותר לאחר מלחמת העולם השנייה היא‬
‫עלתה ברובה לישראל אבל מאחוריהם נשארה ירושה בעלת ערך רב שכיום הם‬
‫מונומנטים היסטוריים מרשימים‪.‬‬

‫‪ .1‬בית הכנסת ‪ Templul Coral‬זה בית התפילה המוכר ביותר ואשר בו‬
‫המתפללים באים עד עצם היום הזה‪ .‬הוא הוקם ב‪ 1866-‬על פי מבנה‬
‫ארכיטקטוני מרשים מווינה‪ .‬למרות שרוב הבניינים בשכונה היהודית‬
‫נהרסו בתקופה הקומוניסטית‪ ,‬עקב הפניות מישראל‪ ,‬הבניין נשאר‬
‫שלם והוא קיים עד עצם היום הזה ברחוב ״וינרי״ מס‪ .9 .‬במשך השנים‬
‫המבנה המקורי השתנה כאשר התווספו אליו עוד חלקים של מוזיאון‪,‬‬
‫ארכיון ואולם הרצאות‪ .‬עד לפני מספר שנים אי אפשר היה לבקר אלא‬
‫רק בעת תפילות ‪ ,‬לאחרונה זה השתנה‪ .‬בית הכנסת עבר שיפוץ‬
‫ואפשר להתרשם ביותר מהחלקים החיצוניים והפנימיים שלו‪.‬‬

‫‪2. Sinagoga Mare Poloneza‬‬

‫‪Constructia de pe strada Vasile Adamachi, fosta strada Sinagogii,‬‬
‫‪a fost ridicata in anul 1845 de comunitatea evreiasca poloneza.‬‬
‫‪Numele i se trage de la faptul ca era cel mai mare lacas de cult‬‬
‫‪evreiesc din tara, acest lucru prevenind cel mai probabil‬‬
‫‪daramarea ei in timpul regimului comunist. Desi a fost ingradita de‬‬
‫‪blocurile comuniste, sinagoga a reusit sa supravietuiasca in‬‬
‫‪secolul trecut datorita numeroaselor lucrari de reabilitare‬‬
‫‪desfasurate de-a lungul anilor. In interiorul sinagogii s-a amenajat‬‬
‫‪in anul 1922, Muzeul Martirilor Evrei care comemoreaza victimele‬‬
 25

din perioada interbelica si din perioada celui de-al Doilea Razboi

Mondial.

Sinagoga Mare Poloneza-Exteriorul_1 (Photo de la User DMY)

Sinagoga Mare Poloneza-Exteriorul_2 (Photo de la User DMY)

 26

‫תרגום‬

‫ לשעבר‬, ‫בית הכנסת הגדול האשכנזי נבנה ברחוב הנקרא כיום ״וסילה אדמקי״‬
‫ שמו נובע‬.‫ על ידי הקהילה היהודית האשכנזית‬1845 ‫ בשנת‬,‫רחוב ״הסינגוגה״‬
‫מכך שהיה בית הכנסת הגדול ביותר במדינה באותה תקופה ובכך נמנעה‬
‫ למרות שבנו סביבו בניינים קומוניסטים גדולים‬.‫הריסתו בתקופה הקומוניסטית‬
,1922 ‫ במיוחד בשנת‬,‫הוא הצליח לשרוד בזכות השיפוצים הרבים שעבר‬
‫כאשר סידרו בתוכו מוזיאון לכבוד הנופלים היהודיים במלחמת העולם הראשונה‬
.‫ולאחר שנים הוסיפו את המוזיאון של השואה אחרי מלחמת העולם השנייה‬

3. Templul „Unirea Sfanta”

Nu foarte departe de Sinagoga Mare, a fost ridicat un alt templu de
cult mozaic, Templul „Unirea Sfanta”. Pe strada Mamulari, a fost
ridicata in anul 1850, in locul unui templu mai vechi, o noua
constructie evreiasca sprijinita financiar de catre breasla croitorilor
evrei.

Constructia impunatoare se remarca datorita modelului interesant

de pe fatada cladirii. Cu influente clare ale stilului bizantin, templul
“Unirea Sfanta” era in vremurile de glorie ale comunitatii evreiesti
una dintre cele mai frumoase lacasuri de cult mozaic. A scapat ca
prin minune de demolarile executate de comunisti si se afla astfel
pe lista monumentelor istorice evreiesti din Bucuresti. Astazi, in
interiorul cladirii, poate fi admirat Muzeul Comunitatii Evreiesti.
 27

Templul "Unirea Sfanta"-Exteriorul_1 (Photo de la Neoclassicism

Enthusiast din Wikipedia)
 28

Templul "Unirea Sfanta"-Exteriorul_2 (Photo de la I, Jmabel din

Wikipedia)

‫תרגום‬

‫ הוא הוקם‬.‫בית הכנסת ״הייחוד הקדוש״ נבנה לא רחוק מבית הכנסת הגדול‬
‫ במקום בית כנסת ישן יותר ואשר בנייתו‬1850 ‫ברחוב ״ממולארי״ בשנת‬
‫ המבנה מרשים במיוחד בזכות החזית‬.‫נתמכה כספית על ידי החייטים היהודיים‬
‫ רואים עליו את ההשפעה של הזרם הביזאנטי והוא אכן נבנה‬.‫המיוחדת שלו‬
‫בתקופה מאד חיובית של הקהילה היהודית ושרד גם את התקופה‬
‫ כיום בחלק הפנימי‬.‫הקומוניסטית כי נחשב ״מנומנט״ היסטורי חשוב גם אז‬
.‫קיים המוזיאון של הקהילה היהודית‬

4. Sinagoga “Cahal Grande”

Sinagoga “Cahal Grande” era unul dintre cele mai frumoase
temple evreiesti din Bucuresti, construita odata cu “valul” de la
inceputul secolului al XIX-lea cand mai multe sinagogi au fost
ridicate in Cartierul Vacaresti. Ca multe alte cladiri ce reprezentau
un adevarat patrimoniu pentru comunitatea evreiasca, sinagoga a
fost incendiata in anul 1941, in timpul rebeliunii legionare.
Majoritatea cladirilor evreiesti pe care nu le mai zarim astazi pe
strazile bucurestene au cazut prada regimului comunist,
cutremurului din 1977 sau rebeliunii legionare.
 29

Sinagoga "Cahal Grande" care a fost distrusa de legionari in 1941

(Photo de la Mireille Marseille din Wikipedia)

‫תרגום‬

‫בית הכנסת ״קהל גרנדה״ היה אחד מבתי הכנסת היפים ביותר בבוקרשט‬
‫ כאשר‬19 ‫ונבנה בתקופת ״גל״ הבניה של אז בעיר הבירה בתחילת מאה ה‬
‫ כמו מקומות קדושים אחרים בשנת‬.‫מספר בתי כנסת נבנו בשכונה היהודית‬
‫ בתי יהודים אחרים נהרסו גם‬.‫ הוא נשרף בעת המרד של הלגיונרים‬1941
.1977 ‫בתקופה הקומוניסטית וגם ברעידת האדמה בשנת‬

5. Templul Evreiesc „Credinta”

Situat in zona Dudesti, in spatele unui centru comercial ridicat in
1999, templul “Credinta” a fost ridicat pe o perioada indelungata de
10 ani, constructiile incepand in anul 1926. Din cauza demolarilor
masive facute pentru a construi bulevardele capitalei care trec pe
acolo, majoritatea evreilor s-au mutat din zona Dudesti si acum
templul este parasit. Constructia se distinge de toate celelalte din
jur datorita ornamentului central ce reprezinta steaua lui David.
Sursa informatii: bucharestunknown.blogspot.ro
 30

Templul Evreiesc "Credinta"-Exteriorul (Photo de la Mireille

Marseille din Wikipedia)
 ‫‪31‬‬

‫‪Templul Evreiesc "Credinta"-Interiorul (Photo de la Mireille‬‬

‫)‪Marseille din Wikipedia‬‬

‫תרגום‬

‫בית הכנסת ״האמונה״ נמצא באיזור "דודשטי" מאחורי מרכז קניות אשר נבנה‬
‫בשנת ‪ .1999‬את בית הכנסת הזה בנו במשך ‪ 10‬שנים כאשר הבנייה התחילה‬
‫בשנת ‪ .1926‬בשל העובדה שהוקמו באותו איזור המון כבישים‪ ,‬היהודים עזבו‬
‫את "דודשטי" וכעת בית הכנסת הזה עזוב לגמרי‪ .‬במבנה הזה בולט במיוחד‬
‫המגן דוד המרשים בחזית המבנה‪.‬‬
 ‫‪32‬‬

‫‪Muzeul in Sinagoga – (Photo de la Gabriel‬‬

‫}‪Petrescu/Shutterstock.com‬‬

‫*המורשת שלנו כיהודים ב"דווה" )‪(Robi Klein‬‬

‫תודות וקרדיט על השיתוף לרובי קליין מיוצאי "דווה"‪.‬‬

‫החלק שנכתב על ידי רובי קליין כולל את הנושאים האלה‪:‬‬

‫קהילת יהודי דווה‬ ‫‪‬‬

‫רקע היסטורי‬ ‫‪‬‬
‫איחוד טרנסילבניה ורומניה‬ ‫‪‬‬
‫תקופת המלוכה בדווה‬ ‫‪‬‬
‫שנות ה‪ 40-‬בקהילה‬ ‫‪‬‬
‫שירו של עמנואל הושי הושר על ידי עובדי הכפייה‬ ‫‪‬‬
‫השינוי שחל אחרי ‪ 23‬לאוגוסט ‪1944‬‬ ‫‪‬‬
 ‫‪33‬‬

‫בית הכנסת הגדול‬ ‫‪‬‬

‫דיוקן של יליד דווה‬ ‫‪‬‬
‫בני משפחתי והעליה לישראל‬ ‫‪‬‬
‫מסמכי העלייה לישראל של משפחת הדודים שלי‪ -‬משפחת גנץ‬ ‫‪‬‬
‫מקורות‬ ‫‪‬‬

‫קהילת יהודי דווה‬

‫בעבודה זו אציין בקיצור ככל שניתן את תולדות הקהילה היהודית בעיר‬

‫ששורשיה עוד מתקופת כיבוש הרומאים על "דצ'יה"‪ .‬אתמקד בתקופה שבין‬
‫האימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית עד ימינו‪ .‬אני מבקש להקדיש עבודה זו להוריי‬
‫שמואל וגיזלה קליין לבית סלומון‪ ,‬ילידי העיר ששרדו את המלחמה‪ ,‬את‬
‫התקופה הקומוניסטית ועלו איתי ואחי לישראל והתחילו בחיים חדשים‪ .‬תודה‬
‫גם לגברת ארנה וידגה קרצר‪ ,‬יו"ר התאחדות עולי רומניה בחיפה‪ ,‬שפנתה אלי‬
‫ונתנה לי זכות גדולה לכתוב עבודה זו‪.‬‬
 ‫‪34‬‬

‫אנדרטה לזכר השואה–בית הקברות של קהילת יהודי דווה – ‪Deva‬‬

 ‫‪35‬‬

‫רקע היסטורי‬

‫יהודים גרו באיזור מהתקופה העתיקה מאז יציאתם לגלות וכיבוש "דצ'יה"‪-‬‬
‫‪ Dacia‬על ידי הרומאים‪ .‬היהודים עסקו במסחר כאשר נהר "המורש" )‪(Mures‬‬
‫משמש כנתיב מסחר‪ .‬האישור שניתן ליהודים לעסוק במסחר גרם להגירה‬
‫נוספת שלהם לאיזור והם גם עסקו בעסקי פחם וזהב מהמכרות באיזור‪ .‬שליט‬
‫חבל טרנסילבניה‪ ,‬הנסיך בטלהן‪ ,‬אשר מושבו היה ב"דווה"‪ ,‬עם עוזריו היהודים‬
‫שמעון פשי שתרגם את התנ"ך ועם רופאו אברהם סרסא‪ ,‬הזמינו יהודים‬
‫ספרדים מהאימפריה העותומאנית להתיישב במקום ולחזק את הכלכלה‪.‬‬
‫הפריחה הכלכלית גרמה להגירה נוספת של יהודים ממדינות דוברות גרמנית‬
‫ושל חרדים מחבל "גליציה"‪.‬‬

‫בית הכנסת המקומי‬

‫איחוד טרנסילבניה ורומניה‬

‫העיר דווה היא בירת מחוז הונדוארה בדרום מערב טרנסילבניה‪ .‬היא הייתה‬
‫עיר בוהמית ושוכנת בצומת מרכזית של מעבר סחורות ואנשים מהמזרח‬
‫לבודפשט ווינה בתקופת האימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית‪ .‬היהודים נהנו מזכויות‬
‫שוות כשאר המיעוטים כולל הכרה בדת היהודית כדת במעמד שווה עם יתר‬
‫הדתות‪ .‬איחוד טרנסילבניה ורומניה ב‪ 1918-‬הזיק ליהודים כי רק בשנת ‪1923‬‬
‫חוקק חוק המשווה את זכויות היהודים לשאר האזרחים‪ .‬היהודים עסקו במסחר‬
‫סיטונאי‪ ,‬מלאכות שונות‪ .‬הם היו פקידים‪ ,‬עורכי דין‪ ,‬רופאים ומהנדסים‪ .‬מנהלי‬
 ‫‪36‬‬

‫הקהילה היו הרב אדלר כהן יחד עם וילהלם פילדרמן והאחים הירש‪ .‬הם היוו‬
‫את האליטה של הקהילה‪ .‬לאחים הירש הייתה חנות ספרים במרכז העיר ואחד‬
‫האחים היה בעל חנות מזון ומשקאות צמודה לביתם‪ ,‬היכן שאבי‪ ,‬אני ואחי‬
‫נולדנו‪ .‬הירש היה בעלה הראשון של סבתא שלי‪.‬‬

‫תקופת המלוכה ברומניה‬

‫עם עלייתו של קרול השני‪ ,‬מלך רומניה‪ ,‬היחס ליהודים הפך להיות בלתי‬
‫שיוויוני‪ .‬לדוגמא‪ ,‬היה איסור ליהודים להתגייס ליחידות צבא לוחמות‪ .‬במקום זה‬
‫גויסו לעבודות תשתית‪ ,‬עבודות כפייה בסלילת כבישים‪ ,‬פסי רכבת ומקלטים‬
‫נגד הפצצות של מטוסים‪.‬‬

‫שנות ה‪ 40-‬בדווה‬

‫באותן השנים החלה הדיקטטורה של אנטונסקו והחוקים האנטישמיים‪ .‬היהודים‬

‫חוייבו להעביר את רכושם לידי המדינה כולל תכשיטים‪ ,‬פרוות וחפצי אומנות‪.‬‬
‫העסקים הועברו לידיים רומניות כמעט ללא תמורה ושכירים פוטרו ממקום‬
‫עבודתם‪ .‬ילדים הוצאו ממסגרות הלימודיים והחלו ללמוד בבית ספר יהודי ליד‬
‫בית הכנסת‪ .‬החלה השנאה ליהודים מצד שכניהם הרומניים‪ .‬עם כניסת הצבא‬
‫הרומני למלחמה נגד ברית המועצות‪ ,‬היהודים מגיל ‪ 18‬עד גיל ‪ 60‬גויסו‬
‫ל"פלוגות עבודה בכפייה"‪ 258 .‬יהודים‪ ,‬ביניהם אבי‪ ,‬קליין שמואל‪ ,‬הצטופפו‬
‫בבקתות‪ ,‬צריפים וקרונות רכבת ועבדו עבודות בכפייה תמורת ‪ 35‬ליי ומעט‬
‫אוכל‪ .‬כדי לשלוט טוב יותר על היהודים רוכזו כל יהודי האיזור ב‪ 3-‬מרכזים‪,‬‬
‫כאשר לדווה הועברו ‪ 500‬יהודים אשר שוכנו בבתי היהודים ובבית הכנסת‪.‬‬

‫מהעיר לופני‪ Lupeni-‬הגיעה משפחת גנץ‪ .‬כאשר אברהם גנץ נורה ונרצח על‬
‫ידי הלגיונרים‪ ,‬נקבר בבית העלמין היהודי בעיר‪ .‬אחיו מאיר נשא לאישה את‬
‫אדיט סלומון‪ ,‬אחותה של אמי‪ .‬יהודי דווה היו מודאגים מתוכנית "הפתרון‬
‫הסופי" ולכן מדי ערב התאספו בבית הכנסת‪ ,‬שם החליטו לאסוף כסף ולתת‬
‫אותו לאנטונסקו לטובת המאמץ המלחמתי נגד ברית המועצות‪ .‬בסיוע היהודים‪,‬‬
‫הרב הראשי דר‪ .‬אלכסנדר שפרן והמלכה מריה ניצלו יהודי דווה מאימת‬
‫המשלוחים לאושוויץ‪.‬‬

‫לא כך היה המצב בצפון טרנסילבניה; מספר בני העיר שחיו שם נרצחו באושוויץ‬
‫ולזכרם הוקמה אנדרטה בבית העלמין "על קידוש השם"‪ .‬האנדרטה הוקמה‬
‫בעזרת תרומות היהודים‪ ,‬ביניהם היה סבא שלי‪ ,‬יוסף קלייו‪ ,‬ששמו חקוק על‬
‫לוח זיכרון משיש‪.‬‬
 ‫‪37‬‬

‫תמונות מתקופת מלחמת העולם השנייה‬

 ‫‪38‬‬

‫בתמונה מימין אנשי צבא‪ ,‬בתמונה משמאל לגיונרים בתקופת המלחמה‬

‫יהודים בעבודות כפייה‬

 ‫‪39‬‬

‫האנדרטה "על קידוש השם" בבית העלמין של דווה‬

 ‫‪40‬‬

‫שירו של עמנואל חושי‬

‫הושר על ידי היהודים במחנה הכפייה )תורגם מרומנית על ידי יוסף אבני(‪.‬‬

‫באנו המתאבלים והעצובים‪ ,‬הצעירים מהונדוארה ובנאט \ עם עבודתינו‬

‫המלאה‪ ,‬בזיעה ואנחה \ נבנה היום או מחר את המסילה לבראד‪ \ .‬מוקדם‬
‫בבוקר קמנו והלכנו \ לעבוד קשה עם אלונקה וטוריה \ תמלאו‪ ,‬תרוקנו ואל‬
‫תעמדו \ כי יעילות לקרון הרכבת דרושה \ כשהשמש יורדת אל מיטתה בעיפות‬
‫\ בדרכינו הארוכה מחשבה אחת בוקעת \ לחזור אל ביתנו מאושרים \ ובאמונה‬
‫היהודית מחוזקים בדרכנו הארוכה ללא סוף \ אין קבלת פנים "ברוכים הבאים" \‬
‫אלא שורות‪ ,‬שורות של חיילים חמושים \ ערכנו לעצמנו שורה יחידה של אחים‬
‫לתמיד‪.‬‬

‫השיר נכתב בעקבות דו"ח של משטרת דווה משנת ‪ .1943‬מי שסירב לצאת‬
‫לעבודת כפייה הוכה קשות בנוכחות יתר העובדים‪ .‬אבא שלי‪ ,‬כמו יהודים‬
‫אחרים בני גילו‪ ,‬גויס לעבודות כפייה של קו הרכבת דווה‪-‬בראד בשנים ‪1941-‬‬
‫‪.1944‬‬

‫השינוי אחרי ‪ 23‬לאוגוסט ‪1944‬‬

‫עם כישלון צבאות ה"ציר" במבצע "ברברוסה" הצבא הרומני הצטרף להלחם‬
‫נגד הצבא הגרמני הנאצי‪ .‬אנטונסקו הוצא להורג והסתיים משטר הדיקטטורה‬
‫וההגבלות על היהודים כולל עבודות הכפייה אשר פסקו‪ .‬עם הקמת מדינת‬
‫ישראל בשנת ‪ 1948‬החלה הגירה המונית לישראל זאת בנוסף להעפלה בדרך‬
‫הים של יהודים בזמן השואה‪ .‬כל יהודי שביקש להגר שילם מס של ‪ 1000‬ליי‪,‬‬
‫סכום שהשתנה עם עלייתו לשילטון של הרודן צ'יאושסקו ל‪ 4000-‬דולר‪.‬‬
‫היהודים שוב חויבו לוותר על נכסים כולל תכשיטים וכלי כסף‪ .‬רוב יהודי דווה‬
‫היגרו לישראל והיום חיים בעיר רק מספר של יהודים בודדים‪.‬‬
 ‫‪41‬‬

‫‪ 23‬לאוגוסט ‪ 1944‬ברחוב של העיר דווה‬

‫בית הכנסת הגדול של העיר‬

‫בית הכנסת הוקם בשנת ‪ 1897‬על ידי הארכיטקט יגנאץ מאהלר‪ .‬בשנים‬
‫‪ 1905-1907‬נבנה מחדש במבנה שקיים עד היום והוכר כאתר היסטורי‪ .‬אחרי‬
‫עזיבת רוב היהודים‪ ,‬בית הכנסת הפסיק להיות פעיל ואחרוני היהודים התאספו‬
‫באולם "תלמוד תורה" שם למדתי גם אני תורה אצל הרב מולר‪ .‬ספר התורה‬
‫עבר לאולם "החיידער"‪ .‬מצב בית הכנסת הלך והחמיר מדי שנה‪ :‬המבנה‬
‫החיצוני‪ ,‬הריהוט‪ ,‬המנורות וכלי הקודש‪ .‬את ההזנחה הזאת ראיתי באחד‬
‫הביקורים שלי והחלטתי לפעול‪ .‬פניתי לראש העיר של אז ולהפתעתי קיבלתי‬
‫מסמך חתום שיש החלטה לשפץ את בית הכנסת מתקציבים שונים כולל‬
 ‫‪42‬‬

‫תקציבים מהפדרציה היהודית‪ .‬השיפוצים התחילו בשנת ‪ 2017‬והסתיימו ב‪31-‬‬

‫למרץ ‪ 2019‬ואז השתתפתי בטקס חנוכת בית הכנסת לאחר השיפוץ היסודי‬
‫שלו‪ .‬כיום בית הכנסת מהווה גאווה ליהודים ולכלל תושבי העיר גם יחד‪.‬‬

‫המסמך אשר נשלח אלי ובו צויין על תחילת השיפוץ והמשך אחזקתו של בית‬
‫הכנסת ‪ -‬על החתום‪ ,‬ראש העיר דווה "רו מרג'יניאן"‪RU MARGINEAN -‬‬
 ‫‪43‬‬

‫בית הכנסת לפני ובזמן השיפוץ‬

 ‫‪44‬‬

‫חנוכת בית הכנסת אחרי השיפוץ‬

‫ההודעה על חנוכת בית הכנסת לאחר השיפוץ‬

 ‫‪45‬‬

‫דיוקן של יהודי יליד דווה‬

‫קרול רפאל‪ ,‬מחבר הספר "סיפורים מחיי משפחתי בטרנסילבניה"‪ ,‬נולד בשנת‬
‫‪ 1938‬בעיר דווה והוריו היו עורך דין ועקרת בית‪ .‬בעקבות פטירת אביו בשנת‬
‫‪ 1942‬משפחתו עברה לעיירה קרובה "ג'יאוג'יו" המוכרת כעיירת מרפא עם‬
‫מרחצאות רומיים‪ .‬אחרי מלחמת העולם השנייה אמו נרדפה והושפלה על ידי‬
‫הקומוניסטים וסומנה כבורגנית‪ .‬היא נעצרה ונחקרה במשך חודשים‬
‫ב"סקוריטטה"‪ .‬רכושם הוחרם והפנסיה שלה בוטלה‪ .‬חסרת כל עברה עם‬
‫אחותה ל"ארד" כדי לעבוד כתופרת‪ .‬כחלר מ"חינוך מחדש" האם והבן קרול‬
‫הוגלו לעיר "איוד" בשנת ‪ 1952‬ובתעודות הזהות שלהם הוחתם "מגורים חובה"‬
‫ולכן מספר שנים לא יכלו לעזוב את העיר‪ .‬קרול הצעיר לא יכול היה להמשיך‬
‫את לימודיו והחליט ללמוד לבד לימודי תיכון ותוך כדי כך‪ ,‬למרות גילו הצעיר של‬
‫‪ 14‬שנה‪ ,‬התחיל לעבוד באופן לא חוקי במפעל פלדה כדי לפרנס את משפחתו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1956‬הוא נרשם ללימודי רפואה בקלוז'‪ ,‬אך הורחק‪ .‬הוא התחיל לעבוד‬
‫בעבודת כפיים עד שהתקבל לבסוף לבית הספר לרפואה באוניברסיטה‪ .‬קרול‬
‫ואישתו נרשמו לעלייה לישראל אך נדחו‪ ,‬פעם אחרי פעם‪ .‬עורך דין אמריקאי‬
‫התנדב לסייע להם אך השילטונות טענו שהם מעולם לא בקשו להגר מרומניה‪.‬‬
‫לאחר שהמקרה שלהם הגיע עד לקונגרס האמריקאי הם הורשו לעלות לישראל‬
‫ולהתחיל חיים חדשים‪.‬‬

‫בני משפחתי והעליה לישראל‬

‫פרק זה מוקדש למשפחת קליין – סלומון והעליה לישראל וכן לסבים שלי‪ ,‬הורי‬
‫אמי‪ ,‬מרים לבית שוורץ וסיגיזמונד סלומון מהעיר דווה ולסבים שלי מצד אבי‪,‬‬
‫משפחת קליין‪ .‬סבי מצד אמי נפטר בדווה לאחר עלייתנו לארץ וסבתי עלתה‬
‫לארץ בגיל מבוגר והיא קבורה בחולון‪ .‬הסבים מצד אבי‪ ,‬דינה )טינקה( לבית‬
‫קרמר וסבי יוסף קליין‪ ,‬קבורים צמוד לאנדרטה לזכר קורבנות השואה בדווה‪.‬‬

‫אחרי ‪ 6‬שנים של המתנה וסירובים מצד השילטון לעלייתנו‪ ,‬בשנת ‪ 1961‬החל‬

‫המסע לישראל‪ .‬אבי‪ ,‬שמואל קליין‪ ,‬אימי‪ ,‬גיזלה קליין לבית סלומון‪ ,‬אחי גבי‬
‫ואני‪ ,‬ברכבת דרך המקומות האלה‪ :‬ארד‪ ,‬קורטיץ‪ ,‬בלגרד‪ ,‬טרייסט‪ ,‬רומא וטיסת‬
‫אל על‪ ,‬הגענו ללוד ומשם במונית לאילת ב‪ 10-‬לדצמבר ‪.1961‬‬

‫בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬אבי עבד בעבודות כפייה ואימא שלי עם‬
‫משפחתה גורשו מביתם היכן נכנסו קצינים גרמניים ואז שוכנו באורוות סוסים‪.‬‬
‫אחרי המלחמה‪ ,‬בגלל הרצון לעלות לישראל‪ ,‬אבא שלי פוטר מהעבודה ונלקח‬
‫לחקירות ב"סקוריטטה" בנסיון "לשכנע" אותו לוותר על העלייה‪.‬‬
 ‫‪46‬‬

‫מודה אני להוריי אשר התעקשו לעלות לישראל וויתרו על מישרה מכובדת‬
‫בברלין‪ ,‬היכן הציעו לו לשדר ב"קול אירופה החופשית" ברומנית ובהונגרית‪ ,‬אך‬
‫הוא סירב‪ .‬בישראל עבדו בכל דבר כולל בניין‪ ,‬סלילת כבישים או מכרה נחושת‬
‫ומעולם לא התלוננו‪.‬‬

‫בני משפחתי בדווה‬

 ‫‪47‬‬

‫מסמכי העלייה לישראל של משפחת הדודים שלי‪ -‬משפחת גנץ‬

‫אלה מסמכי העליה של משפחת הדודים שלי‪ .‬הבן‪ ,‬מאיר גנץ היה נשוי לאחות‬
‫הצעירה של אימה שלי‪ .‬משפחת גנץ‪ ,‬שהיא גם משפחתי מהנישואים של מאיר‬
‫עם אדיטה‪ ,‬אחותה של אימה שלי‪ ,‬הם קרובי משפחה והם גם בני דודים‬
‫ראשוניים ושניים של בני גנץ‪ ,‬השר בקבינט המלחמה הנוכחי )‪(2023‬‬
‫והרמטכ"ל לשעבר‪.‬‬

‫מסמך נסיעה לישראל מ‪1951-‬של ינקו גנץ מעיר המגורים‪-‬דווה אשר נולד ב‪-‬‬
‫‪1896‬‬
 ‫‪48‬‬

‫הוויזה של ינקו גנץ עם אשתו ובתו דרך נמל "קונסטנצה"‪ :‬אתלקה )נולדה ב‪-‬‬
‫‪ (1897‬וסידוניה )נולדה ב‪(1937-‬‬
 ‫‪49‬‬

‫תעודת לידה של ינקו גנץ משנת ‪ 1896‬מהכפר סאצ'ל‪ ,Sacel-‬מהעיר לופני –‬

‫‪ Lupeni‬ומחוז הונדוארה‪Hunedoara-‬‬

‫תעודת נישואים של ינקו גנץ עם אסתר‪-‬אתל פארקש בלופני בשנת ‪1922‬‬

 ‫‪50‬‬

‫הודעה‪/‬רישום הולדת הבן מיקשה )מאיר( להורים גנץ ינקו ואסתר‪-‬אתל בלופני‬
‫בתאריך ‪ 19‬לאוקטובר ‪1929‬‬

‫מקורות‬

‫במשך השנים שמרתי על קטעי עיתונות מקומית בהם היו מאמרים רלוונטיים‬
‫ליהודי דווה‪ .‬אני מציין את הקרדיט לאותם כותבי מאמרים בעיתונות המקומית‪:‬‬

‫‪21/8/2014‬‬
‫דניאל גוצה שכתב בעיתון "האמת" בתאריך ‪/2014‬‬ ‫‪‬‬
‫דורון פטרסק שכתב בעיתון "הונדוארה" בתאריך ‪19/3/2014‬‬ ‫‪‬‬
‫ד"ד דן גרקו סימיון שכתב בעיתון "הונדוארה" בתאריך ‪11/3/2014‬‬ ‫‪‬‬
‫הביוגרפיה של המחבר קרול רפאל "סיפורים מחיי משפחתי‬ ‫‪‬‬
‫בטרנסילבניה" אשר הופיעה ב"אמזון"‬
 51

(Memorial Museum) Targu Frumos ‫*מוזיאון ההנצחה של‬

Thanks and credit to the site

https://jemom.supertineri.org/stories/storytelling on the topic
Memorial Museum of Targu Frumos.

Presently, Târgu Frumos has no Jewish residents. While they

made up a large part of the population at the beginning of the
twentieth century due to the Holocaust their number dwindled.
They were either sent to work camps, killed, or fled the area.
Those who stayed or returned later chose to emigrate, and the last
funeral at the Jewish cemetery took place in 1977. However, what
if none of this had occurred? What might the Jewish community in
Târgu Frumos be like today if they had not experienced
persecution or forced emigration?

‫תרגום‬
,‫ בעבר היהודים היו הרוב בעיירה‬."‫ אין אף תושב יהודי ב"טארגו פרומוס‬,‫כעת‬
‫ נרצחו‬,‫ הם נשלחו לעבודות כפייה במחנות‬.‫אבל אחרי השואה מספרם התדלדל‬
‫ המעטים שחזרו היגרו כך שההלוויה האחרונה במקום הייתה בשנת‬.‫או ברחו‬
‫ אני שואל מה היה קורה אילו האסונות האלה לא היו קורים? מה הייתה‬.1977
‫יכולה להיות הקהילה היהודית בעיירה שלנו אילו הגירוש והרדיפה לא היו‬
?‫מתרחשים‬

My bubbe used to own a bakery. The best bakery in Târgu Frumos

if you asked me. To be fair there is only one other bakery but still,
my point stands. It found itself directly in the center close to the
park and offered Romanian pastries next to traditional Jewish
ones. Gentiles as well as Jews went there every morning and got
themselves delicious Cozonac or Rugelach, Bublitchki, or
Gogoși…. A lot of my earliest memories are of that bakery. The
smell of Mandelbrot, playing in the storefront with my siblings.
Bothering the customers being shushed by bubbe or one of my
aunts. In the bakery watching my bubbe bake Challah for the next
Shabbat. She talked to me in that stern but melodic voice about
everything that came to her mind even the things my parents and
other adults thought I was not ready to hear. When I was younger
my presence in that bakery wasn’t by choice. Was simply the
result of my parents being busy working, the bakery always being
 52

full of relatives, and the fact that my older siblings already loved
our bubbe. I basically grew up in that bakery. Even as I grew up
and became old enough to fend for myself I still always went to
that bakery and went to my bubbe. I stopped watching her bake
and started helping her. I not only listened but also talked. My
bubbe was always there for me.
Every time I bake I think of her. Or maybe every time I think of her
I bake. There are a lot of recipes she taught me. Everything she
offered in the bakery. My favorite was always potato knishes.
Simple but delicious. She always offered them to me when she
knew I wasn’t feeling well. It is almost like a meditation peeling and
cutting the potatoes and dicing the onion. Every move is known to
me from the thousand times I did it before. I don’t particularly like
to think of the time in my teens when I basically ran the bakery.
When bubbe was too old to do it on her own but too proud to admit
it. It hurts that I best knew her when she was already so frail. that
when I picture her face it has many wrinkles. She wanted me to
understand that death is just a part of life but it still hurts. As I’m
measuring the spices I feel like a five-year-old again. Slowly
throwing the teaspoon of salt into the mixture for the first time, then
doing the same with the pepper always under her careful watch.
Now when I prepared the dough or take the prepared dough out of
the fridge I don’t need her watching over me anymore. Rolling the
dough out, filling it, forming balls. I might do that faster than she
did it now. She is still always with me. She had a lot of
grandchildren but I always felt like our relationship was special. We
understood each other. Between my father being a doctor and my
mother her daughter being a teacher she and I had a more hands-
on approach to life. But we didn’t just bake together. She taught
me about our family history. Taught me card games. Took walks
with me. As the smell of the almost baked knishes fills the kitchen I
close my eyes and pretend I’m back there for a second. That little
child in the bakery. Then the timer goes off. I open my eyes, take
the knishes out of the oven and carry them into the kitchen for all
of my family to eat.
Created by Maja Morchen & Sara Torrijos with the help of
Liceul Special Moldova students. Credit to these authors.
‫תרגום‬
‫ אם‬,"‫לסבתא שלי הייתה מאפייה אשר הייתה הטובה ביותר ב"טארגו פרומוס‬
‫ אציין שהייתה שם רק עוד מאפייה‬,‫ אך משום שאני הוגנת‬.‫הייתם שואלים אותי‬
‫ המאפייה נמצאה קרוב למרכז וליד הגן המרכזי‬.‫אחת אבל דעתי עדיין נשארת‬
 ‫‪53‬‬

‫בעיירה וסיפקה מאפים רומניים וגם יהודיים מכל הסוגים‪ .‬נוצרים ויהודים היו‬
‫באים אל המקום כל בוקר והשיגו לעצמם את "הקוזונק"‪ ,‬ה"רוגעלך" ה"בייגלים"‬
‫והסופגניות המסורתיים‪ .‬רוב הזיכרונות מתקופת הילדות שלי זה מאותה‬
‫מאפייה‪ .‬ריח "לחם השקדים" הטרי הזכיר לי את המשחקים עם האחים שלי‪.‬‬
‫אפילו הפרענו ללקוחות אשר היו מדברים עם הסבתא ואחת הדודות שלי‪ .‬הייתי‬
‫גם עוקבת אחרי הסבתא שהייתה אופה את חלות השבת‪ .‬היא הייתה מספרת‬
‫לי‪ ,‬עם קולה המוזיקלי‪ ,‬דברים שהמבוגרים האחרים לא היו מוכנים אף פעם‬
‫לספר לי כי עדיין לא הייתי מוכנה כילדה לשמוע אותם‪ .‬כאשר הייתי צעירה‬
‫יותר‪ ,‬נוכחותי במאפיה לא הייתה לבחירה‪ .‬היא הייתה כתוצאה מכך שהוריי היו‬
‫מאד עסוקים בעבודתם יחד עם קרובי משפחה אחרים וגם שאחיי המבוגרים‬
‫יותר כבר אהבו מאד את "הבובע"‪-‬הסבתא שלנו‪ .‬אני באופן בסיסי גדלתי בתוך‬
‫המאפייה הזאת‪ .‬כאשר גדלתי כבר בגיל כזה שיכולתי כבר להסתדר בכל זאת‬
‫הלכתי אל המאפייה ומגיעה אל הסבתא שלי שם‪ .‬אז הפסקתי בלעקוב אחרי‬
‫מעשיה ובעצם התחלתי לעזור באופן מלא בפעילות שלה במקום‪ .‬הסבתא שלי‬
‫תמיד הייתה שם עם המון רצון להיות לצידי‪.‬‬
‫כל פעם שאני אופה אני חושבת עליה‪ ,‬או כל פעם שאני חושבת עליה אני אופה‪.‬‬
‫היא למדה אותי המון מתכונים‪ .‬המפורסם שביניהם שאהבתי ביותר היו‬
‫"קנישעס"‪ -‬כריות של תפוחי אדמה‪ .‬היו פשוטות אבל מאד טעימות‪ .‬היא תמיד‬
‫הגישה לי אותן כשידעה שאני לא מרגישה טוב‪ .‬הן היו כמו מדיטציה של קילוף‬
‫וחיתוך של תפוחי האדמה תוך שילוב עם קוביות הבצל‪ .‬כל תנועה מוכרת לי כי‬
‫השתמשתי איתה במשך אלפי פעם כי עשיתי אותן גם מקודם‪ .‬במיחד אני‬
‫נזכרת בשנות ה"עשרה" כאשר באופן בסיסי הפעלתי את כל המאפייה‪ .‬כל זה‬
‫קרה כאשר סבתא הייתה זקנה מדי כדי להריץ את המאפייה אבל עדיין הייתה‬
‫מאד גאה כדי לא להשלים עם המצב הזה‪ .‬כאב לי כאשר כך הכרתי אותה הכי‬
‫טוב במיוחד שהיא הייתה כל כך שברירית אז ופניה היו מלאי קמטים‪ .‬היא‬
‫רצתה שאבין שמוות הוא חלק מהחיים אבל עדיין זה כואב‪ .‬בזמן שאני מודדת‬
‫את כמות התבלינים אני מרגישה שוב כמו שהייתי בגיל חמש‪ .‬לאט‪ ,‬לאט כאשר‬
‫אני שמה את המלח מהכפית לתוך התערובת בפעם הראשונה ותוך הוספת‬
‫הפלפל‪ ,‬אני מרגישה את ההכוונה והדאגה של "הבובע" שלי‪ .‬עכשיו כאשר אני‬
‫מכינה את הבצק או שמוציאה אותו מהמקרר איני זקוקה יותר למבט שלה עליי‬
‫כי אני כבר יודעת לעשות הכל לבד ללא השגחה‪ .‬לסובב את חלקי הבצק‪ ,‬לשים‬
‫את המילוי שלו‪ ,‬להכין את הכדורים‪ ,‬אומנם עושה זאת יותר מהר מאשר היא‬
‫עשתה אבל מרגישה שהיא מביטה על איך אני עושה זאת‪ .‬היו לה המון נכדים‬
‫אבל איתי הייתה לה קשר מאד מיוחד‪ .‬אנחנו היבנו אחת את השנייה יותר טוב‬
‫מכולם‪ .‬אבא שלי הרופא ואמא שלי המורה‪ ,‬היו עם פחות ניסיון מעשי לגבי איך‬
‫לפעול בחיים כמו שלנו‪ ,‬שלי ושל הסבתא‪ .‬אבל אנחנו לא רק אפינו ביחד‪ .‬היא‬
‫למדה אותי מה הייתה ההיסטוריה של המשפחה שלנו‪ .‬היא גם למדה אותי‬
‫לשחק כלפים‪ .‬גם היינו הולכות ברגל ביחד‪ .‬איך שה"קנישעס" נאפות והריח‬
‫שלהן מתפשט בחדר אני מרגישה שאני חוזרת לרגע אל המאפייה של סבתא‪,‬‬
‫"הבובע" שלי‪ .‬כאשר מודד הזמן של האפייה מציין את הסיום‪ ,‬הוא פותח את‬
‫עיניי מתוך החלום שלי כילדה קטנה‪ ,‬מוציאה את "הקנישעס" מהתנור‪ ,‬מעבירה‬
‫אותן אל המטבח כדי להאכיל את כל משפחתי‪.‬‬
 54

Povestea neștiută a lui Iusub Avram

În septembrie 2021, am primit un email de la Vered, o doamnă din

Israel. Voia să știe dacă avem informații despre unde e îngropat
Iusub Avram (Yosef Avraham), bunicul ei. I-am trimis o listă
digitală, realizată pe baza datelor găsite în caietul celor îngropați în
Cimitirul Evreiesc. Dar numele Iusub Avram nu apare scris acolo.
Prima oară când am ajuns în Cimitirul Evreiesc din Târgu Frumos
a fost în 2012. Nu știam nimic despre evreii din România, astfel
că m-a marcat profund când am aflat că în iunie 1941, mii de
oameni au murit înghesuiți într-un tren, 640 sfârșind într-o groapă
comună din Târgu Frumos. Iusub Avram nu a fost în acel tren.
Și ca o breșă în timp, în iunie 2022, la 81 de ani distanță, Vered
mi-a prezentat-o pe Zoom, pe mama ei, Diana, care vorbind
perfect românește, deși locuiește în Israel din 1951, mi-a
împărtășit cine a fost Iusub Avram, tatăl ei.
Era avocat, dar când au început mișcările antisemite în Europa,
fiind evreu, l-au dat afară din barou și l-au trimis în Târgu Frumos,
unde a avut funcția de director al Școlii de fete. Era un om iubit și
respectat. În 1943, circulau multe zvonuri despre ororile ce se
întâmplau în țară și în străinătate, astfel că mai multe familii de
evrei au decis să se adăpostească în beciul școlii.
Ascunzătoarea a fost compromisă, iar soldați români și nemți au
intrat în adăpost și au hotărât să ia două fete, de 14 și 15 ani.
Iusub Avram a intervenit, sperând să le salveze. Era un om iubit și
respectat.
Diana avea 7 ani când tatăl ei, Iusub Avram a fost ucis cu sânge
rece de soldați români și nemți. În ploaia de gloanțe, s-a ascuns
sub un cadavru, dar când a auzit vocea mamei ei, care a fost și ea
împușcată, a reacționat, și ieșind în plin masacru, un glonte i-a
străpuns craniul. Mai târziu a aflat că cele două fete au fost violate
de un regiment și abandonate în câmp, și cu excepția lor, a ei și a
mamei, rănite grav și salvate de o minune, toți ceilalți, printre care
și tatăl ei, au fost uciși și aruncați într-o groapă comună, în
Cimitirul Evreiesc din Târgu Frumos. Unde este această groapa
comună, nu se știe?! Când a revenit în 2010, a văzut o piatră, cu
scris șters de timp, și a ales să creadă că acolo sunt osemintele
celor masacrați, că acolo se odihnește Iusub Avram.
 55

Să ascult această poveste, care pare desprinsă dintr-un film

dramatic, să ascult o mărturie despre istoria orașului, despre care
nimeni nu știe nimic, despre care nu poți citi ori învăța la școală,
despre care nu se vorbește la comemorări, m-a lăsat fără cuvinte.
Nu am capacitatea de a înțelege suficient și de a reda în scris cât
de multă durere se ascunde în spatele unei astfel de experiențe.
Am întrebat-o ce i-ar plăcea să facem noi, oamenii din Târgu
Frumos, ca să ne ierte. Mi-a spus că ne-a iertat demult. La 86 de
ani încă își dorește să revadă Târgu Frumos. La revenirea
din 2010, a remarcat că cimitirul e folosit de copiii din zonă, pe
post de toaletă. I-ar plăcea să fie mai mult respect. Vered a
adăugat că ar aprecia să existe o formă de comemorare, un
simbol, o statuie care să-i sensibilizeze pe cei care vizitează
cimitirul, șoptindu-le poveștile nespuse ale oamenilor care și-au
pierdut viața din cauza urii.
Umbrele trecutului bântuie orașul și până nu le vom recunoaște și
nu le vom trata, ne vor pustii. Și știu că unii oameni cred că evreii
conduc lumea și că ar trebui să vină aici să-și curețe mormintele.
Și-am ascultat de multe ori adulți pasionați de teoria conspirației,
dar lor și altora le spun, că eu sunt un om simplu. Nu pot schimba
lumea, dar pot face ceva aici, acum, un gest. Un gest de iertare și
comemorare împreună cu tinerii de pretudindeni, un gest numit
Jemom (Jewish Memorial Open-air Museum).
Fotografii în care apare Iusub Avram și familia lui. Mulțumiri si
credit, doamnei Diana și fiicei sale, Vered Ben-Artzi.
Credit pentru text lui Mihaela Diana Podariu.

(‫הסיפור הלא מוכר של יוסוב אברם )תרגום‬

‫ היא‬.‫ גברת אחת מישראל‬,‫ארצי‬-‫מייל" מוורד בן‬-‫ קיבלתי "אי‬2021 ‫בספטמבר‬

,(‫רצתה לדעת אם יש לנו מידע על היכן הוא קבור יוסוב אברם )יוסף אברהם‬
‫ שלחנו לה רשימה דיגיטלית אשר נעשתה על פי נתונים הרשומים‬.‫הסבא שלה‬
‫ באותה מחברת שמו של יוסוב אברם‬.‫במחברת בית הקברות היהודי שבעיירה‬
"‫ בפעם הראשונה הגעתי לבית הקברות היהודי של "טארגו פרומוס‬.‫לא הופיע‬
,‫ אשר העציב אותי ביותר‬,‫ אז לא הכרתי את המקרה הנוראי‬.2012 ‫בשנת‬
‫ כאשר אלפי יהודים נרצחו ברומניה של אז בעת היותם‬1941 ‫שקרה ביוני‬
‫ מהם נקברו בקבר אחים ב"טארגו‬640 -‫ ו‬,‫צפופים בתוך קרונות של רכבת‬
.‫ יוסוב אברם לא היה באותה רכבת‬."‫פרומוס‬
 ‫‪56‬‬

‫בפער הזמן‪ ,‬ביוני ‪ ,2022‬אחרי ‪ 81‬שנה‪ ,‬וורד הראתה לי בזום את האימא שלה‬
‫דיאנה‪ ,‬אשר דברה רומנית מושלמת‪ ,‬למרות היותה בישראל מ‪ 1951 -‬ואשר‬
‫גלתה לי מי היה יוסוב אברם‪ ,‬אביה‪ .‬הוא היה עורך דין‪ ,‬אך כאשר התחילו‬
‫התנועות האנטישמיות באירופה‪ ,‬עקב היותו יהודי‪ ,‬הוציאו אותו מארגון עורכי‬
‫הדין‪ ,‬שלחו אותו ל"טארגו פרומוס" היכן קיבל את התפקיד של מנהל בית הספר‬
‫לבנות‪ .‬הוא היה אדם נכבד ואהוד‪ .‬בשנת ‪ ,1943‬היו המון הודעות ורדיפות‬
‫נוראיות כנגד היהודים וכתוצאה מכך משפחות של יהודים‪ ,‬מהקהילה המקומית‪,‬‬
‫הסתתרו במרתף בית הספר הזה‪ .‬חיילים רומנים וגרמנים גילו את מקומם של‬
‫המסתתרים ולקחו משם שתי בנות‪ ,‬אחת בת ‪ 14‬והשנייה בת ‪ .15‬יוסוב אברם‬
‫התערב ורצה להציל אותן כי הוא היה איש נכבד ואהוד‪ .‬אז דיאנה הייתה בת‬
‫‪ ,7‬כאשר אבא שלה‪ ,‬יוסוב אברם‪ ,‬נרצח בדם קר על ידי חיילים רומניים‬
‫וגרמניים‪ .‬תוך כדי התפרצות כדורי הרובה אל אביה‪ ,‬היא הסתתרה מתחת‬
‫לגופה שלו‪ ,‬אבל כאשר שמעה את קולה של אימא שלה שגם נורתה‪ ,‬הגיבה‬
‫ויצאה אבל כדור אחד חדר לראשה‪ .‬מאוחר יותר נודע לה שאותן שתי בנות‬
‫נאנסו על ידי גדוד של חיילים ונזרקו לאחר מכן לתוך שדה פתוח‪ .‬דיאנה ואימה‬
‫שלה היו פצועות קשה ולמרות זאת הצליחו לשרוד כאשר יתר הקורבנות‪ ,‬כולל‬
‫אביה‪ ,‬נקברו ב"קבר אחים" בבית הקברות היהודי של "טארגו פרומוס"‪ .‬איפה‬
‫נמצא "קבר האחים" הזה?‬
‫כאשר בקרו בבית הקברות היהודי ב‪ ,2010-‬ראו אבן על קבר עם החלק הכתוב‬
‫שנמחק בעקבות הזמן שעבר‪ ,‬חשבו שזאת אבן "קבר האחים" היכן נמצאים‬
‫הקורבנות של החיילים ואשר כללו גם את הגופה של יוסוב אברם‪.‬‬
‫כאשר שמעתי את הסיפור הזה זה היה נראה כאילו נלקח מתוך סרט דרמטי‬
‫וגם לשמוע את העדות הקשה הזאת על העיירה שלנו‪ ,‬עדות שלא הופיעה‬
‫בשום אזכרה וגם לא נלמדה בשום בית ספר בשיעורי ההיסטוריה שלנו‪ .‬שאלתי‬
‫את דיאנה‪ ,‬מה נוכל לעשות כתושבי המקום כדי שהיא תסלח לנו‪ .‬היא ענתה‬
‫שסלחה לנו מזמן וכיום שהיא כבר בת ‪ 86‬ועדיין רוצה לבקר בעיירה "טארגו‬
‫פרומוס"‪ .‬בשנת ‪ 2010‬נודע לה שבית הקברות משמש "כשרותים" עבור ילדים‬
‫והיא תשמח שינתן יותר כבוד למקום‪ .‬ורד הוסיפה שגם תשמח אם יקימו בבית‬
‫הקברות מקום מיוחד שישמש לאזכרת אותם הקורבנות שנרצחו רק על כך‬
‫שהיו יהודים‪.‬‬
‫צל העבר עדיין מכסה על העיירה שלנו‪ .‬בתקווה שנזכור את מה שקרה אז‬
‫בעזרת "מוזיאון הזכרון באוויר הפתוח"‪.‬‬
‫תודות וקרדיט לוורד ודיאנה בן‪-‬ארצי על כל המידע וגם על תמונות של יוסוב‬
‫אברם ובני משפחתו!‬
 ‫‪57‬‬

‫"הסיפור הבלתי מוכר של יוסוב אברם"‬

 ‫‪58‬‬

‫יוסוב אברם והבת שלו ‪ -‬דיאנה‬

 ‫‪59‬‬

‫יוסוב אברם ואשתו‬

 ‫‪60‬‬

‫יוסוב אברם והוריו‬