‫תקשורת וטכנולוגיה‪ :‬מושגים וקיצורים‬

‫פרק ‪ – 2.1.4‬גישה מהותנית – חלק פרדיגמה דטרמיניסטית‪ .‬השפעה לא‬

‫חיובית על החברה‬

‫‪.‬היידגר ואלול‬
‫‪.‬היידגר – אנשים לא יודעים לעשות את הדברים בעצמם בגלל הטכנולוגיה‪ ,‬שכחו דברים‬
‫‪.‬היידגר – החברה כפופה להיגיון טכנולוגי ולא רוחני‬
‫‪.‬אלול – הטכנולוגיה עובדת בשביל הטכנולוגיה‪ ,‬יצאנו מכלל שליטה‬

‫פרק ‪ – 3‬טכנולוגיות תקשורת(!) מבנות את החברה – חלק מדטרמיניזם אבל‬

‫‪.‬לא בפרדיגמה כי מתייחס ספציפית לטכנולוגיות תקשורת‬
‫יחידה ‪ 3‬היא יחידה תיאורטית שפורסת תיאוריות דטרמיניסטיות אודות טכנולוגיות תקשורת ומצביעה על‬
‫האופן שבו המאפיינים של טכנולוגיות תקשורת דומיננטיות בחברה מעצבות את המאפיינים של החברה‪,‬‬
‫‪.‬התרבות והפוליטיקה‬
‫פרק ‪ :3.1‬אסכולת טורונטו ומרכזיותם של אמצעי התקשורת‬
‫פרק זה מציג את משנתם הדטרמיניסטית של ארבעה חוקרים באסכולת טורונטו‪ ,‬שהתמקדו בהשפעה‬
‫של טכנולוגיות תקשורת על החברה שבתוכה הם נמצאים‪ .‬משנתם של החוקרים הראשונים אמורה‬
‫‪.‬להיות מוכרת לכם מקורסים קודמים (מקלוהן‪ ,‬איניס)‪ .‬בקורס נתמקד בחוקרים אונג ופוסטמן‬
‫עליכם להכיר את הטיעון של כל חוקר לגבי השינויים הטכנולוגיים‪-‬החברתיים שהוא הצביע עליהם‬
‫(לדוגמה‪ ,‬השלכות המעבר בין הדפוס לטלוויזיה)‪ ,‬להבין את הטענה הרחבה של החוקר לגבי השלכות‬
‫של טכנולוגיות תקשורת על חברה (לדוגמה‪ :‬לכל מדיום יש השפעות על אופני החשיבה) ולשלוט‬
‫‪.‬במושגים שבהם השתמש החוקר‬
‫וולטר אונג (פרק ‪)3.1.3‬‬
‫אונג השווה בין חברה אורלית‪ ,‬שאין בה כתב והדיבור הוא מרכזי בתהליכי התקשורת לבין חברה‬
‫ליטרלית שבה הכתב הוא הרכיב המרכזי‪ .‬לטענתו‪ ,‬הכתב והדפוס שינו את דרכי החשיבה האנושית ואת‬
‫‪.‬המבנה החברתי‬
‫ניל פוסטמן (פרק ‪)3.1.4‬‬
‫פוסטמן עוסק במעבר בין תרבות ליטרלית לתרבות ויזואלית‪ .‬הוא מצביע על ההשלכות של המאפיינים‬
‫של טכנולוגיית הטלוויזיה על המסרים בטלוויזיה‪ ,‬על אופי החשיבה‪ ,‬אופי החברה ואופי השיח הפוליטי‪.‬‬
‫בפרט‪ ,‬הוא מצביע על כך שתרבות ויזואלית מקדמת חשיבה לא רציונלית ופוגמת בשיח הפוליטי‬
‫‪.‬הרציונלי‬

‫מושגים משמעותיים‪:‬חברה אורלית‪ ,‬חברה ליטרלית‪ ,‬תרבות ויזואלית‬

 ‫חוקרים בולטים‪ :‬הרולד איניס‪ ,‬מרשל מקלוהן‪ ,‬וולטר אונג‪ ,‬ניל פוסטמן‬

‫פרק ‪ :3.2‬וולטר בנימין‬

‫פרק זה מציג את עמדתו של ולטר בנימין‪ .‬בפרק זה בנימין מציג גישה דטרמיניסטית כלפי טכנולוגיות‬
‫‪.‬תקשורת וכזאת שהיא חיובית למדי כלפי השפעותיהם‬

‫בנימין מתייחס ליכולת הטכנולוגית לשעתק יצירות אמנות מקוריות וליצור אמנות ללא מקור‪ .‬הוא עוסק‬
‫בהשלכות של השעתוק הזה על הייחודיות של האמנות‪ ,‬על השימושים שאפשר לעשות בה ועל שוויון‬
‫‪.‬חברתי‪ .‬ככלל‪ ,‬הוא רואה בזה מהלך משחרר וחיובי‬