‫מחקר‪ :‬סיפור גזירות אנטיוכוס ‪ -‬תעמולה חשמונאית‬

‫מאת עפרי אילני‬

‫המלך אנטיוכוס הרביעי‪ ,‬שליט הממלכה הסורית‬

‫הסלאוקית‪ ,‬היה ידוע כמלך מוזר‪ .‬את ילדותו בילה‬
‫כבן ערובה ברומא‪ ,‬וגם עלייתו לשלטון היתה‬
‫מקרית למדי‪ ,‬והתאפשרה רק בשל מותו המפתיע‬
‫של אביו ורציחתו של אחיו‪ .‬כשירש את הממלכה‪,‬‬
‫היא כבר היתה בתהליך שקיעה‪ ,‬על אף מאמציו‬
‫השאפתניים לשקמה ולבצר את גבולותיה‪ .‬אך כל‬
‫זה אינו מסביר את המעשה שבגינו ידוע אנטיוכוס‬
‫לשמצה עד היום‪ :‬הגזרות האכזריות המתוארות‬
‫בספרי המכבים‪ ,‬שבמסגרתן אסר על היהודים‬
‫לקיים את מצוות הדת ב‪ 167-‬לפני הספירה‪.‬‬
‫מטבע של אנטיוכוס הרביעי‬
‫"הסיבה שבגללה אנטיוכוס פתח במדיניות של‬
‫דיכוי הדת היהודית ‪ -‬התקפה על בית המקדש‬
‫ואיסור על קיום התורה והמצוות ‪ -‬לא ממש‬
‫מוסברת על ידי המקורות ההיסטוריים הקיימים"‪,‬‬
‫אמר ל"הארץ" הד"ר סטיבן ויצמן‪ ,‬מרצה ללימודי יהדות באוניברסיטת אינדיאנה‬
‫שבארה"ב ומחבר הספר "המשכיות תרבותית ביהדות העת העתיקה"‪ .‬על בסיס‬
‫מרכיביו החריגים של תיאור הגזירות‪ ,‬הגיע ויצמן למסקנות מרחיקות לכת‪ :‬סיפור‬

‫גזירות אנטיוכוס‪ ,‬תחריט מאת הצייר‬

‫בן המאה ה‪ 19-‬יוליוס שנור פון‬
‫קרולספלד‬

‫הגזירות המוכר לנו גובש על ידי המלכים‬

‫החשמונאים כתעמולה שנועדה לחזק את‬
‫הלגיטימציה הרופפת שממנה סבל‬
‫שלטונם‪ .‬לשם כך‪ ,‬הוא טוען‪ ,‬השתמשו‬
‫החשמונאים בעלילות ספרותיות שמקורן‬
‫בממלכות המזרח הקדום‪.‬‬

‫היסטוריונים של העת העתיקה מסכימים‪,‬‬

 ‫שרדיפת דת לא היתה התנהגות‬
‫מקובלת אצל מלכים הלניסטיים‪ .‬לכן‪,‬‬
‫המעשים המיוחסים לאנטיוכוס‪ ,‬ומוכרים‬
‫לכל ילד הלומד את סיפור חנוכה‪ ,‬משונים‬
‫מבחינה היסטורית‪" .‬ההתנהגות‬
‫שמיוחסת לו לחלוטין בלתי מוסברת"‪,‬‬
‫טוען הד"ר ויצמן‪ .‬לדבריו‪ ,‬כל השליטים‬
‫ההלניסטיים שקדמו לאנטיוכוס גילו יחס‬
‫סובלני כלפי הדת והפולחן היהודי‪.‬‬
‫"כשאביו של אנטיוכוס הרביעי כבש‬
‫לראשונה את פלשתינה‪ ,‬הוא הפגין כבוד‬
‫רב כלפי בית המקדש והשתמש‬
‫בסמכותו כדי להגן על מסורות היהודים"‪,‬‬
‫מסביר ויצמן‪ ,‬ומוסיף ש"רוב המקורות‬
‫הנוגעים לאירועים האלה נכתבו הרבה‬
‫מאוד זמן אחרי שהדברים קרו‪ .‬הם לא‬
‫מספקים לנו מספיק מידע‪ ,‬ולפעמים‬
‫סותרים זה את זה"‪.‬‬

‫בעשרות השנים האחרונות נעשו ניסיונות‬

‫רבים להסביר את התנהגותו החריגה של‬
‫אנטיוכוס‪ .‬היסטוריונים אחדים טענו‪,‬‬
‫שהמלך פשוט השתגע ואחרים סברו‬
‫שבזז את בית המקדש כדי לפתור את‬
‫בעיותיו הכלכליות‪ .‬במאמר שפירסם‬
‫לאחרונה בכתב העת "‪Journal of‬‬
‫‪ ,"Biblical Literature‬טוען ויצמן כי‬
‫הסברים אלו בנויים על ספקולציות לא‬
‫מבוססות‪ ,‬ומציע לבדוק לאילו מטרות‬
‫נבנה הסיפור על גזירות אנטיוכוס‪ ,‬וכיצד‬
‫הוא שירת את אלה שכתבו אותו ‪-‬‬
‫נאמניהם של המלכים החשמונאים‪.‬‬

‫לדברי ויצמן‪" ,‬המכבים נחשבים לגיבורים‬

‫במשך תקופה כל כך ארוכה‪ ,‬שקשה‬
‫לתפוש היום שבתקופתם‪ ,‬השלטון‬
‫שלהם היה מאוד שנוי במחלוקת‪ .‬הם‬
‫וצאצאיהם‪ ,‬השושלת החשמונאית‪ ,‬הציגו‬
‫את עצמם ככוהנים גדולים‪ ,‬אבל לא‬
‫השתייכו לאורך זמן למשפחה שהחזיקה‬
‫בתפקיד הזה‪.‬‬

‫" הם גם לא השתייכו לשושלת בית דוד‪,‬‬

‫שממנה אמורים לבוא המלכים‪ .‬לכן‪,‬‬
‫יהודים רבים לא הכירו בלגיטימיות של‬
‫החשמונאים‪ .‬הם התמודדו עם התנגדות‬
‫משמעותית‪ ,‬וסבלו מיחסי ציבור גרועים"‪.‬‬

‫לטענת החוקר ויצמן‪" ,‬סיפור גזירות‬

‫אנטיוכוס הוא חלק מהמאמץ להעניק‬
‫הצדקה לשלטון המכבים בתקופה זו"‪.‬‬
 ‫לצורך כך‪ ,‬הם תיארו את עצמם כמגיני‬
‫המסורת היהודית‪" ,‬טקטיקה ששימשה‬
‫הרבה תופסי שלטון וכובשים במזרח‬
‫הקדום כדי להצדיק את תפיסת השלטון"‪.‬‬

‫עמדתו של ויצמן רחוקה מלהיות מקובלת‬

‫על רבים מחוקרי תקופת בית השני‪.‬‬
‫הפרופ' יהושע אפרון‪ ,‬מבכירי חוקרי‬
‫התקופה החשמונאית‪ ,‬סבור שהמרד‬
‫המכבי והשלטון שבא בעקבותיו דווקא‬
‫היה מקובל בקרב רוב העם‪" .‬המכבים‬
‫בלי ספק נהנו מתמיכה רחבה"‪ ,‬טוען‬
‫הפרופ' אפרון‪" ,‬אחרת הם לא היו יכולים‬
‫לנהל מלחמת גרילה כמו שהם ניהלו‪ .‬גם‬
‫היום וגם אז ‪ -‬מיעוט לא יכול להתקומם‬
‫ולנהל מלחמה כזאת בלי תמיכה‬
‫עממית"‪.‬‬

‫אפרון גם אינו מוצא קושי מיוחד בתיאור‬

‫של גזירות אנטיוכוס‪" .‬זה נכון‬
‫שהתנהגות כזאת לא היתה מקובלת אצל‬
‫מלכים הלניסטיים‪ ,‬שבדרך כלל היו‬
‫סבלנים ולא התערבו בענייני דת של‬
‫עמים שונים‪ .‬אבל יש לזה הסברים‬
‫שונים‪ .‬יש כאלה שחושבים שהיוזמה‬
‫לגזירות לא היתה של אנטיוכוס‪ ,‬אלא‬
‫דווקא של המתייוונים היהודים‪ ,‬שביקשו‬
‫לתקן את הדת היהודית"‪.‬‬

‫ויצמן‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬מרחיק לכת וטוען‬

‫שגם חג החנוכה נוצר בצורתו המקורית‬
‫כדי ליצור זיקה בין המכבים לבין הצלת‬
‫המקדש‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא מביא במחקרו כמה‬
‫דוגמאות לסיפורים מסופוטמיים‪ ,‬שמגלים‬
‫דימיון חשוד לסיפור אנטיוכוס‪ .‬לטענתו‪,‬‬
‫המכבים השתמשו בתיאורים ספרותיים‬
‫קיימים מהמזרח הקדום כדי לתאר את‬
‫פשעיו של אנטיוכוס נגד המסורת‪,‬‬
‫שבעקבותיהם תפסו הם את השלטון‪.‬‬

‫כדוגמה מביא ויצמן את סיפורו של המלך‬

‫נבו‪-‬שומא‪-‬אישכון‪ ,‬ששלט בבבל במאה‬
‫ה‪ 8-‬לפני הספירה‪ .‬מלך זה מתואר כמי‬
‫שחילל מקדשים‪ ,‬שיבש את הפולחנים‬
‫ועבר במכוון על איסורים דתיים‪.‬‬

‫"הסיפור של נבו‪-‬שומא‪-‬אישכון סיקרן‬

‫אותי‪ ,‬כי הוא כולל תיאור של מעשי חילול‬
‫קודש שהזכירו לי את סיפור אנטיוכוס"‪,‬‬
‫הוא אומר‪" ,‬לדעתי‪ ,‬התיאור הזה הוא‬
‫דוגמה למוסכמות הספרותיות המקובלות‬
 ‫במזרח הקדום ‪ -‬שהשפיעו על האופן בו‬
‫תוארו הרדיפות של אנטיוכוס‪ .‬אני מאמין‬
‫שהמכבים אימצו את התוואי העלילתי‬
‫הזה כדי לייצר לגיטימציה לשלטון‬
‫שלהם"‪.‬‬

‫ויצמן מודע לכך שטענותיו עלולות להרגיז‬

‫יהודים הרואים במכבים שליטים צדיקים‪,‬‬
‫שהם מודל להתנגדות הרואית לדיכוי‪.‬‬

‫"התזה שלי מצביעה על כך שהמכבים‬

‫היו אולי שונים מאוד מהדימוי שלהם‬
‫היום"‪ ,‬אומר ויצמן‪ ,‬אך רואה בכך גם צד‬
‫חיובי‪" ,‬אני טוען שהתיאור של גזירות‬
‫אנטיוכוס‪ ,‬יותר מאשר סיפור של‬
‫הישרדות יהודית‪ ,‬הוא סיפור שמבטא‬
‫את הדימיון היהודי ואת התפקיד שלו‬
‫ביצירת שינוי פוליטי‪ .‬חג חנוכה הוא‬
‫תזכורת לכך שהסיפורים שאנחנו‬
‫מספרים יכולים ליצור שינוי אמיתי בחיים‬
‫שלנו"‪ ,‬סיכם ויצמן את דבריו‪.‬‬

‫עפרי אילני‬