‫פרק א מושגי יסוד‬

‫האסלאם נוסד בתחילת המאה השביעית (לספירה הנוצרים) על‪-‬ידי מוחמד‪ ,‬שחי בחצי האי הערבי‪ .‬כיוון שכמעט אין‬
‫מקורות היסטוריים מחוץ לאלה של המסורות המוסלמיות‪ ,‬על כן ננסה לתת סקירה קצרה על‪-‬פיהם‪.‬‬

‫מוחמד נולד בערך בשנת ‪ 570‬לספירת הנוצרים בעיר מכה‪ ,‬ונפטר בשנת ‪ 632‬בעיר מדינה‪ .‬בהיותו צעיר‪ ,‬התעסק‬
‫בהרהורים בענייני דת‪ .‬לפי המסורת המוסלמית נתגלה אליו בזמן מסוים המלאך גבריאל וציווה עליו לנאום לערביי‬
‫מכה שיפסיקו את עבודת האלילים‪ ,‬שיאמינו באלוקים וייטיבו את דרכיהם ומעשיהם‪.‬‬

‫מוחמד האמין שאלוקים הוריד את התורה לעם ישראל על‪-‬ידי משה‪ ,‬ושהתורה כתובה אצלם‪ .‬הוא השתמש בסיפוריה‬
‫לאיים על הערבים‪ ,‬שאם לא ישמעו בקולו יענישם אלוקים‪ ,‬כמו שהעניש בדורות הקודמים את אנשי דור המבול ואת‬
‫אנשי סדום ועמורה‪.‬‬

‫לאט‪-‬לאט נתלקטו סביבו קהל קטן של שומעים‪ .‬רוב אנשי העיר לא הטו אוזנם‪ ,‬ויש שגם התלוצצו על דבריו והתנגדו‬
‫לו‪ .‬כשהתנכלו לו וסיכנו את חייו‪ ,‬ברח מוחמד בשנת ‪ 622‬עם קהל שומעיו מעיר מולדתו מכה‪ ,‬וקבע את מושבו בעיר‬
‫מדינה‪ .‬העיר זאת היתה מיושבת בערבים וביהודים‪ .‬הוא המשיך שם לדרוש דברי דת לערבים‪ .‬בתחילת בואו ניסה‬
‫לשכנע גם את היהודים של העיר מדינה בצדקת דרשותיו ואמיתת שליחותו‪ ,‬וניהל אתם ויכוחים על זה ועל ענייני דת‪.‬‬
‫לצערו לא קיבלו יהודי מדינה את דבריו ודחוהו‪.‬‬

‫אחרי שקהל שומעיו הערבים בעיר מדינה גדל‪ ,‬התחיל להשתמש בכוח‪ :‬שני שבטים יהודים גורשו‪ ,‬וגורל השבט‬
‫השלישי היה שכל אנשיו המבוגרים נהרגו‪ ,‬ואילו נשיהם וילדיהם נלקחו לנשים‪ ,‬לפילגשים‪ ,‬לשפחות ולעבדים לחסידי‬
‫מוחמד‪ .‬הוא ניהל גם סכסוכים מזוינים עם ערבים שלא הסכימו אתו‪ ,‬עד שבשנת ‪ 630‬כבש את עיר מולדתו מכה‪.‬‬

‫לפי הפילוסופיה המוסלמית היה מוחמד נביא והביא לעולם דת חדשה‪ ,‬אחרי היהדות והנצרות‪ .‬לפי הנראה‪ ,‬מספר‬
‫הקוראן‪ ,‬האמין מוחמד שאלוקים נתן ליהודים את התורה כדי שיתנהגו לפי מצוותיה‪ ,‬אבל מרביתם לא התנהגו כראוי‪,‬‬
‫ועל‪-‬כן שלח להם אלוקים את ישו הנוצרי‪ ,‬כדי שיחזיר את היהודים בתשובה‪ .‬הצדיקים בעם ישראל שמעו בקולו של‬
‫ישו‪ ,‬ואלוקים נתן להם את האוונגליון והדת הנוצרית‪.‬‬

‫כיוון שלערבים עוד לא שלח אלוקים שליח מיוחד‪ ,‬הם טועים בעבודה זרה‪ .‬גם הנוצרים‪ ,‬כמו היהודים‪ ,‬לא שמרו היטב‬
‫את דתם‪ ,‬כי האמינו שישו הוא אלוהים — דבר שאינו נכון‪ ,‬כי היה רק בן‪-‬אדם בשר ודם‪ ,‬נביא וצדיק‪ .‬על כן שלח‬
‫אלוקים את מוחמד להחזירם למוטב‪ .‬הוא‪ ,‬מוחמד‪ ,‬יהיה הנביא האחרון‪ ,‬ודתו היא הדת האחרונה‪ ,‬האסלאם‪ .‬הדת הזאת‬
‫חוזרת על הרבה יסודות של אמונה ומצוות שנמצאים ביהדות ובנצרות‪ ,‬ועוד נתווספו למוחמד דברים מיוחדים‪ .‬אחרי‬
‫מות מוחמד לוקטו נאומיו‪ .‬חלק מדבריו חוברו בתוך ספר‪ ,‬הוא הקוראן‪ ,‬ספר הבסיס של המאמינים במוחמד; וחלק‬
‫מדבריו נמסר בעל‪-‬פה על‪-‬ידי חבריו ותלמידיו‪ ,‬ובמשך מאתיים שנה אחרי מותו חוברו לספרים — הם ספרי החדית'‪.‬‬

‫כיוון שדת האסלאם מיוסדת על כתבי הקודש של היהדות ועל הכתבים שמקודשים לנצרות‪ ,‬נציג בראשית ספרנו סקירה‬
‫קצרה של כתבי היהדות וכתבי הנצרות‪.‬‬

‫היהדות‬

‫כתבי הקודש המכוננים של היהדות הם התנ"ך והתלמוד‪ ,‬ובהם נמצאים עיקריה ויסודותיה‪ .‬התנ"ך כולל את התורה‪,‬‬
‫שנקראת גם 'חומש'‪ ,‬וכן את ספרי הנביאים והכתובים‪ ,‬נ"ך‪ .‬החומש‪ ,‬הספר המקודש ביותר ליהדות‪ ,‬פותח בסיפור‬
‫בריאת העולם ומסתיים בפטירתו של משה טרם כניסתו של עם ישראל לארץ‪-‬ישראל — כ‪ 2,500 -‬שנה אחר בריאת‬
‫האדם הראשון‪.‬‬
‫אחר החומש באים ספרי הנביאים‪ .‬הראשון שבהם הוא ספר יהושע‪ ,‬הדן בראשית ההתיישבות היהודים בארץ ישראל‪.‬‬
‫אחריו באים ספר שופטים‪ ,‬שמואל‪ ,‬מלכים ועוד אחרים‪ .‬ספרי הנביאים והכתובים נחתמו כ— ‪ 900‬שנה לאחר תקופת‬
‫משה‪ ,‬עם בניין בית המקדש השני בימי עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה‪ .‬בתנ"ך כלולים יחד ‪ 24‬ספרים‪ ,‬והם מכונים‬
‫'תורה שבכתב'‪.‬‬

‫היהדות מסתמכת גם על ספרי התלמוד‪ ,‬שכוללים את המשנה ואת הגמרא‪ .‬המשנה נכתבה בטבריה כמאה שנה לאחר‬
‫חורבן בית המקדש השני‪ .‬הגמרא נכתבה בשני מקומות‪ :‬בארץ‪-‬ישראל ובבל‪ .‬הגמרא שנכתבה בארץ ישראל‪ ,‬כמאה‬
‫שנה לאחר המשנה‪ ,‬נקראת 'תלמוד ירושלמי'‪ ,‬וזו שנכתבה ]ל נקראת 'תלמוד בבלי'‪ .‬התלמוד הבבלי נחתם על‪-‬ידי רב‬
‫אשי וחכמי דורו כמאתיים שנה לפני הופעת האסלאם‪.‬‬

‫תוכן דברי התלמוד מכונה 'תורה שבעל פה'‪ .‬אלו הם פירושים והסברים לדברי החומש והנ"ך‪ .‬חלקם נמסרו‪ ,‬לפי‬
‫המסורת‪ ,‬מפי משה‪ ,‬וחלקם נאמרו על‪-‬ידי חכמי ישראל בדורות שלאחר מכן‪ .‬התלמוד מכיל גם פתגמי חוכמה ומוסר‬
‫לאלפים‪ ,‬וכן סיפורים ותיאורים רבים שאירעו ליחידים או לעם ישראל‪ ,‬וגם לאומות אחרות‪ ,‬בתקופות שונות‪.‬‬

‫לאחר חתימת התלמוד פירשו חכמי ישראל סוגיות ועניינים שונים בתלמוד‪ .‬המוכר והנפוץ ביותר הוא פירושו של רבי‬
‫שלמה בן יצחקשפירש את כל התנ"ך וגם את כל התלמוד‪ .‬רבי משה בן מימון‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬קיבץ את ההלכות מן התלמוד‬
‫בספרו משנה תורה‪ ,‬הידוע בכינויו יד החזקה‪ .‬הרמב"ם היה גם פילוסוף ורופא דגול‪ .‬הוא עסק רבות בסוגיות מחשבה‬
‫ואמונה וכינס את כללי האמונה של היהדות בספריו השונים‪ :‬בספר משנה תורה‪ ,‬בספר מורה נבוכים‪ ,‬בפירושו על‬
‫המשנה ובאגרותיו‪.‬‬

‫הנצרות‬

‫הנצרות החלה ככת שפרשה מהיהדות‪ ,‬ובסוף הפכה לדת חדשה בפני עצמה בהשפעת יהודי בשם שאול התרסי‪ ,‬הנקרא‬
‫בפי הנוצרים 'פאולוס הקדוש'‪ .‬לאחר ששאבה את יסודותיה מן היהדות‪ ,‬נוספו לנצרות רעיונות‬
‫אליליים‪-‬הלניסטיים ומוטיבים מדתות אחרות‪.‬‬

‫כתבי הקודש הבסיסיים של הנצרות הם התנ"ך‪ ,‬ובנוסף לו גם הברית החדשה‪ .‬זו כוללת את ארבעת ספרי הבשורה‪,‬‬
‫האוונגליונים‪ ,‬כמה אגרות ועוד ספרים אפוקריפיים‪ .‬האוונגליונים מכילים חלק מסיפור חייו של ישו הנוצרי‪ ,‬דבריו‬
‫ופועלו‪ ,‬ומיוחסים לארבעה מתלמידיו או תלמידי תלמידיו‪ .‬גם האגרות נכתבו על‪-‬ידי תלמידיו או תלמידי תלמידיו‬
‫הנקראים 'שליחים'‪ ,‬והמפורסם שבהם הוא פאולוס הנ"ל‪.‬‬

‫כתבי הקודש של הנצרות נקראים 'הברית החדשה'‪ ,‬מתוך ההשקפה‪ ,‬שלפיה כרת בורא העולם ברית חדשה עם מאמיני‬
‫ישו‪ ,‬והיא באה במקום 'הברית הישנה' של בורא עולם שנכרתה עם עם ישראל‪ .‬לפי אמונתם‪ ,‬ירשו מאמיני ישו את‬
‫מקומה של היהדות‪ .‬הנצרות מכירה בקדושת התנ"ך‪ ,‬אך מפרשת אותו על‪-‬פי אמונתה ובשונה מהיהדות‪.‬‬

‫למן המאה הרביעית נעשתה הנצרות לדת השלטת בארצות אירופה‪ .‬בעקבות סכסוכים פוליטיים ודוגמטיים התפלגה‬
‫הנצרות לכתות רבות‪ .‬שתי כנסיות גדולות שלטו על ארצות הנוצריות‪ :‬המערבית הקתולית‪ ,‬שראשיה ברומא;‬
‫והמזרחית‪ ,‬שעיר בירתה היתה עד שלהי ימי הביניים קונסטנטינופול הביזנטית‪.‬‬

‫האסלאם‬
‫האסלאם נוצר כ‪ 600-‬שנה לאחר יצירת הנצרות‪ ,‬בתחילת המאה השביעית לספירת הנוצרים‪ .‬דרשותיו של השליח‬
‫מוחמד נלקטו ונסדרו לספר — הוא הקוראן‪ ,‬ספר היסוד של הדת‪ .‬ההשקפה המוסלמית גורסת‪ ,‬כי הקוראן הורד לעולם‬
‫באמצעות התגלויות אלוקיות לנביא מוחמד‪ .‬הספר יחיד במינו‪ ,‬לשונית ותכנית‪ ,‬נכתב בערבית טהורה‪ ,‬ואי אפשר‬
‫לחקותו (אעג'אז)‪ .‬גם לא ראוי לקוראו בשפה אחרת או ללמדו על‪-‬ידי כופרים‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬מלבד ספר הקוראן מושתת האסלאם גם על החדית' — המסורת שהועברה בעל‪-‬פה מדור לדור והועלתה על‬
‫הכתב מאמצע המאה התשיעית ואילך‪ .‬ההלכה המוסלמית גיבשה קריטריונים לבדיקת האותנטיות של מסורות אלה‪,‬‬
‫וסמכה ידה על כשבעה קובצי חדית' כאותנטיים‪ .‬גם ספרי הביוגרפיה של מוחמד וחבריו הם בעלי חשיבות רבה‪ .‬החדית'‬
‫כולל עובדות‪ ,‬חוקים‪ ,‬מופתים‪ ,‬דברי חוכמה‪ ,‬פסקים ופתגמים‪ ,‬המיוחסים למוחמד ולתלמידיו‪ .‬הללו מהווים תשתית‬
‫לסונה הקדושה‪ ,‬המדריכה ומכוונת את ההתנהגות הנכונה של המוסלמי המאמין ושל המשפט האסלאמי‪ ,‬השריעה‪.‬‬

‫מובאות מן התורה המופיעות בקוראן‬

‫הטקסט הקוראני מורכב משלושה נושאים עיקריים‪ :‬האחד — ציטוטים רבים מן החומש‪ ,‬מצוותיו וסיפוריו‪ ,‬וכן מן‬
‫הנ"ך‪ ,‬התלמוד והמדרש — בייחוד בכל הקשור לאמונת ייחוד אלוקים (ַת ְּוחיד); השני — כמה מובאות מן הברית‬
‫החדשה; והשלישי — דרשות וויכוחים שניהל מוחמד עם ערבים‪ ,‬עם יהודים ועם נוצרים‪.‬‬

‫להלן כמה סיפורים המובאים בקוראן שמקורם בחומש‪ .‬לפעמים הם מוצגים בקוראן באריכות ולפעמים בקיצור‪ :‬סיפור‬
‫בריאת העולם; אדם וחוה בגן עדן‪ ,‬חטאם‪ ,‬וגירושם ממנו; קין הורג את אחיו; נח והמבול; אברהם במחלוקתו נגד תרח‬
‫אביו והשלכתו לתוך כבשן האש; תיאור הכנסת האורחים של אברהם; הפיכת סדום ועמורה; הצלתו של לוט; עקידת‬
‫הבן על‪-‬ידי אברהם; השתלשלות מכירת יוסף וירידת השבטים למצרים‪.‬‬

‫לידת משה; גזירת פרעה על הזכרים ורשעותו כלפי בני ישראל; בריחת משה למדין; גילוי השכינה בסנה; שליחות משה‬
‫להוציא את בני ישראל ממצרים; ויכוח פרעה עם משה ואהרן ועשיית המופתים‪.‬‬

‫עשר המכות; קריעת ים סוף וטביעת המצרים בים סוף; נדודי בני ישראל במדבר ארבעים שנה; הורדת מזון המן במדבר‬
‫והוצאת המים בצורה נסית לצורכם; הליכת מחניהם עם ענני הכבוד והתמרמרותם נגד אכילת המן ורצונם לחזור‬
‫למצרים; חטא‬

‫העגל; חטא המרגלים; מרידת קרח ועדתו‪.‬‬

‫הקוראן מספר שמשה קיבל כתב אלוקי בהיותו על הר סיני; יש בו האמת‪ ,‬האור והישועה לבני ישראל ולעולם כולו;‬
‫משה קבל לוחות‪ ,‬והלך לקראת השם עם שבעים זקנים; משה קיבל לוחות בסיני‪ .‬מתוך ‪ 114‬סורות של הקוראן מופיע‬
‫משה ב‪.34-‬‬

‫הקוראן מספר שאללה הנחיל לעם ישראל את ארץ הקדושה; לאלה שהם זרע אברהם יצחק ויעקב; את הארץ‬
‫המבורכת‪ ,‬היא ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ממזרח וממערב (לירדן) אותה הבטיח לאברהם; מפני שסבלו מפרעה וממצרים; עם‬
‫ישראל נבחר מכל האומות‪.‬‬

‫להלן כמה סיפורים המובאים בקוראן שמקורם בנ"ך‪ :‬מינוי המלך שאול על‪-‬ידי הנביא שמואל; מלחמות גדעון; נצחון‬
‫דוד נגד גלית בעזרת השם‪ ,‬כדי שלא ישחיתו הרשעים את העולם; התנגדות אליהו הנביא נגד עובדי הבעל; הריגת‬
‫נביאים על‪-‬ידי רשעי ישראל; שליחותו של יונה ובליעתו על‪-‬ידי הדג וסיפור הקיקיון; בנין בתי המקדש וחורבנם‪.‬‬
‫הקוראן גם מביא את הנבואה שחוזרת ונשנית בתנ"ך — שיבוא הזמן והשם יקבץ את פזורות ישראל באחרית הימים‬
‫ויביאן לארצם‪ .‬הוא גם מספר שהשם שלח נביאים קדמונים לאומות העולם כדי להחזירן למוטב‪ .‬עניין זה עולה בקנה‬
‫אחד עם הכתוב בתנ"ך ובתלמוד על אודות צדיקים בני אומות העולם אשר השפיעו מצדקותם על אנשי דורם‪ ,‬כמו‬
‫חנוך‪ ,‬מתושלח‪ ,‬נח‪ ,‬אליעזר‪ ,‬איוב וחבריו‪.‬‬

‫יסודות האמונה הבסיסית בקוראן תואמות את אלה שביהדות‬

‫עיקרי האמונה האסלאמית‪ ,‬כפי שעולים מן הקוראן‪ ,‬זהים באופן כללי לאלה שבכתבי הקודש של היהדות‪ .‬היסודות‬
‫החוזרים ונשנים בקוראן הם‪ :‬אחדות הבורא‪ ,‬שליטתו הבלתי מוגבלת‪ ,‬השגחתו על בני האדם ומעשיהם‪ ,‬תשלום שכר‬
‫ועונש — שכר טוב לצדיקים בגן עדן‪ ,‬בעולם הבא ובזמן תחיית המתים‪ ,‬וייסורי גיהנום לחוטאים‪ .‬הוא מזכיר גם את‬
‫מלחמת גוג ומגוג‪.‬‬

‫יש בו אזהרות גדולות מפני יום הדין הגדול והנורא; תיאור התקיעה בשופר גדול בעת תחיית המתים‪ ,‬תיאור המשפט‬
‫שבו כל באי העולם יעמדו לדין לפני הבורא ובית דינו‪ ,‬ובמהלכו ייפתחו ספרי זכויות וחובות— דבר שהוזכר הרבה‬
‫פעמים בתנ"ך ובתלמוד‪ .‬הקוראן רומז כי בספרים‪ ,‬שהשם משתמש כדי לחרוץ את דין בני האדם‪ ,‬נמצאת חתימת כל‬
‫אדם; הדבר מרומז גם בתלמוד‪ .‬הרבה מדברים אלו חוזרים ונשנים בקוראן פעמים אחדות‪ ,‬ומובאים פעמים רבות‬
‫בדברי נביאי ישראל ובתלמוד‪ .‬הקוראן אכן מציין שעניינים אלה מוזכרים בכתבי אברהם ומשה ובמזמורי תהלים של‬
‫המלך דוד‪.‬‬

‫מצוות הקוראן‬

‫הקוראן מזהיר ומצווה לירוא מבורא העולם; לא לשתף לו אל אחר; להתפלל אליו ולהללו ולשבחו; לכבד אב ואם;‬
‫לרחם על גר‪ ,‬יתום ואלמנה; לתת צדקה לעניים; לשפוט צדק; לרדוף אחר השלום ולהתרחק ממחלוקת‪ .‬הוא מזהיר לא‬
‫לרצוח — לכל הפחות את המאמינים — ולא להרוג תינוקות; לא לנאוף; לא לשכב עם זכר; לא לגנוב; לא להישבע‬
‫לשקר; לא להלוות בריבית; לא להונות את הזולת במסחר; לא לקסום; לא להמר משחקים למטרת רווח כסף‪ .‬כל‬
‫הציוויים הללו מוזכרים גם בחומש ובתלמוד‪ .‬כן יש בקוראן כמה הלכות בענייני חיתון‪ ,‬הפרדת אישות וירושה‪.‬‬

‫הקוראן מציין שבני ישראל נצטוו במצוות נוספות‪ ,‬והוא מזכיר את חיובם לשמור את יום השבת‪ ,‬איסור אכילת בשר‬
‫בהמות שאינן מפריסות פרסה וכן כמה סוגי ֵחֶלב בהמה‪ .‬לפי הקוראן‪ ,‬התיר ישו הנוצרי — הוא נחשב בקוראן לנביא‬
‫— חלק מן המאכלים שנאסרו ליהודים‪ ,‬וכיום הצטמצמה רשימת המאכלים שנאסרו ליהודים‪ ,‬והיא כוללת רק אכילת‬
‫חזיר‪ ,‬דם‪ ,‬בשר נבלה‪ ,‬וכן הנשחט לכבוד אלילים — מאכלים שלדברי הקוראן נאסרו גם על אלה שאינם יהודים‪.‬‬

‫הקוראן קורא למלחמת—קודש‪ ,‬הג'יהאד‪ ,‬נגד הכופרים באללה ובנביאים‪ .‬נתינים יהודים ונוצרים‪ ,‬המקבלים עליהם את‬
‫עליונות האסלאם‪ ,‬ישארו בחיים אבל מחויבים לשלם מס הנקרא ג'זיה; הכסף יינתן למוחמד או לעניים‪ .‬בעת מלחמת‬
‫מצווה הותר לכובשים המאמינים במוחמד לקחת מהשלל‪ ,‬ממנו עליהם להפריש חומש למוחמד ולעניים‪ .‬מותר למוסלמי‬
‫לקחת אישה מ'עמי הספר' — ביטוי קוראני ליהודים ולנוצרים‪.‬‬

‫מיהו מוחמד‬
‫מוחמד נולד בחצי האי ערב לקראת סוף המאה השישית לספירה‪ .‬בשנת ‪ 610‬לערך התחיל לדרוש בפני ערבים בני‬
‫שבטו במכה‪ .‬המסר העיקרי בדבריו נגע לחובה לעזוב את ריבוי האלים ולהאמין בבורא העולם לבדו ובתורת משה‪ .‬הוא‬
‫הפחידם בעונשי יום הדין העתיד לבוא‪ .‬אם לא ישמעו בקול אללה — הזהירם מוחמד — עלול הבורא להפוך את מכה‬
‫כפי שהפך את סדום ועמורה ולהעניש את תושביה‪ ,‬כפי שהעניש את דורו של נח שמת במבול‪.‬‬

‫דרשותיו בעירו מכה נמשכו עד שנת ‪ . 622‬לאחר שבני שבטו הערביים הציקו לו‪ ,‬היגר מוחמד ועמו קבוצת תומכים‬
‫לאל—ַמ דינה‪ ,‬עיר המרוחקת כ‪ 300-‬קילומטר מצפון למכה‪ .‬שם המשיך בדרשותיו לבני עדתו‪ ,‬ואליהם הצטרף קהל‬
‫גדול של ערבים מתושבי העיר‪ .‬במדינה התגוררה קהילה יהודית גדולה‪ ,‬ומוחמד ניהל אתם ויכוח קשה‪ ,‬אך לא הצליח‬
‫לשכנעם להאמין בו כנביא אלוקים‪ .‬לבסוף אילץ את רובם בכוח הזרוע לעזוב את העיר‪ ,‬ואת חלקם הרג לפי‬
‫חרב; בניהם ובנותיהם נלקחו כעבדים‪ ,‬שפחות או נשים לחסידיו‪ .‬הוא גם פנה להפיץ את בשורתו ברחבי חצי—האי‬
‫ערב‪ ,‬ובנה לעצמו בסיס—כוח פוליטי וצבאי‪ .‬לאחר שהתכתש כמה פעמים עם תושבי מכה ובני—בריתם‪ ,‬כבש בשנת‬
‫‪ 630‬את העיר‪ .‬מוחמד נפטר בשנת ‪ 632‬בעיר מדינה‪ .‬לפי הקוראן‪ ,‬מוחמד הוא ח'אִת ם אל—ָאְנִּבִיא‪ ,‬חותם הנביאים‪,‬‬
‫הנביא האחרון‪.‬‬

‫תהליכים ראשוניים בהיווצרות הקוראן‬

‫ספר הקוראן מחולק ל'סורות'‪ ,‬פרקים או פרשיות‪ ,‬המתחלקות לשתי קטגוריות‪ :‬נאומים שנאם מוחמד במכה משנת ‪610‬‬
‫עד ‪ ;622‬ואלה מאז שהיגר לעיר מדינה ועד מותו‪ ,‬משנת ‪ 622‬עד ‪ .632‬הקוראן עצמו לא סיווג אותם לפי מקום‬
‫אמירתם‪ ,‬אך המוסלמים והמזרחנים הגיעו ברוב המקרים לעמק השווה באשר למקום בו הדרשות התבצעו‪ ,‬וכי יש‬
‫ובכמה פרקים השתרבבו קטעים שככל הנראה אינם שייכים לתקופה המיוחסת לשאר הפסוקים שבאותו הפרק‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬הקוראן לא נתחבר כספר בימיו של מוחמד‪ ,‬אלא כעשרים שנה לאחר מותו‪ ,‬ביוזמת חתנו עות'מאן‪ ,‬הח'ליף‬
‫השלישי‪.‬‬

‫קיימים הבדלים בין הסורות משתי התקופות‪ .‬המסר העיקרי של הסורות המכאיות הוא הקריאה לאמונה באלוקים אחד‪,‬‬
‫בנביאים ובחיי עולם הבא‪ .‬מוחמד מזהיר את קהל שומעיו לחיות חיי מוסר ויראת שמים‪ ,‬לעשות צדקה וחסד ולהימנע‬
‫מגזל וחמס‪ .‬תוכנן זהה לעיקרי היהדות‪ ,‬והוא חופף למצוות שלפי דעת התלמוד נצטוו כל אומות העולם‪ .‬אין בנאומי‬
‫מכה דבר הסותר את היהדות‪ .‬לעומת זאת שזורות הסורות מתקופת מדינה במושגים מן הברית החדשה‪ ,‬וכן מובאות בהן‬
‫האשמות חמורות נגד היהודים‪ .‬אין ספק כי סורות אלו הושפעו מן הנצרות‪ ,‬כמו שנבאר עוד‪.‬‬

‫יש הבדל נוסף בין הסורות‪ ,‬הנוגע לתולדות חייו של מוחמד במכה‪ .‬אף שהערבים לעגו לו‪ ,‬הפגין מוחמד שליטה עצמית‬
‫וענה למבקריו בשלוות נפש; אבל בהיותו במדינה היה סר וזעף‪ ,‬דיבר ברוגז‪ ,‬והרבה להשמיץ את הכופרים ואת‬
‫הספקנים‪ .‬בסורות ממדינה גם מסופר כיצד החל לנקוט פוליטיקה של כיבוש ויצא בחרב נגד יהודים ונגד ערבים‬
‫כופרים‪ .‬המכאיות גדושות נאומים נלהבים ומלאי פאתוס על צדק ויראת אלוקים‪ .‬במדיניות הטון רשמי ופחות תיאטרלי‪,‬‬
‫ומופיעות בהן הלכות המוסברות בלשון יבשה ועניינית‪.‬‬

‫הח'ליף‬

‫הח'ליף הוא מחליפו של השליח מוחמד כמנהיג דתי ופוליטי של האומה המוסלמית‪ .‬אחרי מות מוחמד מילאו את תפקיד‬
‫הח'ליף ארבעה מידידיו‪ .‬הראשון היה חותנו אבו ַּבְּכר‪ ,‬השני היה חותנו עומר‪ ,‬והשלישי — חתנו עות'מאן‪ .‬כשנרצח‬
‫עות'מאן‪ ,‬פרצה מלחמת אחים בין תומכיהם של שני הטוענים לח'ליפות‪ :‬עלי‪ ,‬חתנו של מוחמד‪ ,‬ומועאויה בן אבי סופיאן‬
‫לבית אומיה‪ .‬אחרי שנרצח עלי בשנת ‪ ,661‬השתלט מועאויה על האימפריה המוסלמית‪.‬‬
‫לפי תפיסת האורתודוקסיה המוסלמית‪ ,‬היה מוחמד נביא‪ ,‬כמעט חסין מטעויות‪ ,‬ומגלם כמעט את השלמות האנושית‪.‬‬
‫הח'ליפים — לדעת הסונים — הם כשאר בני אדם ויכולים לטעות בהנהגותיהם‪ .‬לדעת השיעים היה רק עלי‪ ,‬חתנו של‬
‫מוחמד‪ ,‬ראוי להיות הח'ליף‪ .‬לדעתם עלי וצאצאיו‪ ,‬שנולדו לו מבת מוחמד‪ ,‬פאטמה‪ ,‬נולדו עם נשמות גבוהות מאוד‪,‬‬
‫מלובשים הם ברוח הקודש‪ ,‬והם היחידים שראויים לח'ליפות‪ .‬השיעים‪ ,‬וכן גם הרבה סונים‪ ,‬מאמינים בביאת ה'מהדי'‪,‬‬
‫ה'משיח' המוסלמי‪ ,‬כשם שהנוצרים מאמינים בחזרת בואו של ישו‪ ,‬וכשם שהיהודים מאמינים בביאת משיח בן דוד‪.‬‬

‫האורתודוקסיה המוסלמית וגישתה לקוראן‬

‫חוקרי האסלאם‪ ,‬מוסלמים ומזרחנים‪ ,‬ניצבו בפני שאלות ותהיות רבות איך לפרש עניינים בסיסיים בקוראן‪ .‬כגון פשר‬
‫הפסוקים‪ ,‬כוונותיהם‪ ,‬והרקע ההיסטורי לכתיבתם; האם הקוראן הוא ספר שנוצר בזמן מוחמד או שהוא קדמון כמו‬
‫הבורא עצמו; כיצד קיבל מוחמד את הספר‪ :‬בחלום או בהקיץ‪ ,‬על‪-‬ידי גילוי מלאך או גילוי שכינה; למי היה מיועד‬
‫האסלאם‪ :‬האם לעם הערבי ולעובדי אלילים או גם ליהודים ונוצרים; האם כל פסוקיו הורדו על—ידי ישות אלוהית‪ ,‬או‬
‫שחלק מהקוראן הם דברי עצמו; האם דבריו נאמרו לדורו ולדורות עולם‪ ,‬או שדבריו יכולים להתבטל או להשתנות‬
‫במשך הזמן‪.‬‬

‫האורתודוקסיה המוסלמית‪ ,‬שהתגבשה במהלך מאות השנים הראשונות לאסלאם‪ ,‬נוקטת עמדה שמרנית בכל הקשור‬
‫לפרשנות הקוראן‪ :‬עשיית המצוות בין אדם למקום‪ ,‬משפטי ממון בין אדם לחברו‪ ,‬וכן כלפי סוגיות תיאולוגיות‪ .‬הקוראן‬
‫הוא יצירה אלוקית ונצחי כבורא עולם עצמו‪ .‬הוא היה חקוק אצלו ב'לוח גנוז'‪ ,‬המקור השמימי לכל כתבי הקודש היה‬
‫קיים מאז ומתמיד‪ ,‬וכי הנביא מסר את תכניו ובשורותיו לאנושות‪ .‬מה שנותר לחכמי ההלכה היה רק להציג את‬
‫האפשרויות הרבות לפרש ביטוי או פסוקים שלמים בקוראן‪ ,‬ולהכריע ביניהם‪.‬‬

‫המציאות של הצעות פרשנויות רבות ושונות מוכיח שאין מסורת מהימנה בעניינים הקשורים לערש האסלאם והקוראן‪.‬‬
‫יש להניח שביאורים וסיפורים‪ ,‬הנחשבים בעיני האורתודוקסיה אותנטיים‪ ,‬אינם כאלה אלא הסתפחו בדורות מאוחרים‬
‫יותר‪.‬‬

‫במאות השמינית והתשיעית החלה ההלכה המוסלמית—סונית‪ ,‬השריעה‪ ,‬להתגבש באמצעות ארבע אסכולות משפטיות‪:‬‬
‫מאִלכית‪ַ ,‬חְנַּבלית‪ַ ,‬חַנפית ושאִפעית הדיון והפסיקה העצמאיים‪ִ' ,‬אְג'ִת האד'‪ ,‬המשכו עד המאה העשירית בלבד‪ ,‬באופן‬
‫שלא הותיר לחכמי ההלכה המאוחרים אלא ללכת בעקבות כתביהם הקאנוניים קודמיהם‪ .‬מאז ועד המאה התשע‪-‬עשרה‬
‫כמעט לא חל שינוי באורתודוקסיה המוסלמית—סונית‪ .‬בסוף המאה התשע עשרה קמו כמה מחדשים‪ ,‬שהושפעו‬
‫מארנסט רנן הצרפתי‪ ,‬כמו ג'מאל אל—דין אל—אפגאניותלמידו השייח' המצרי מוחמד עבדו‪ .‬הללו דרשו פתיחה‬
‫מחודשת של שערי האג'תהאד לצורך התאמתו של האסלאם לתקופה הנוחכית‪ ,‬ויצרו את תנועת ה'סלפיה'‪ ,‬שבבסיסה‬
‫חזרה אל דורותיו הראשונים של האסלאם‪.‬‬

‫המחדשים היו חלוקים בגישותיהם‪ .‬יש מהם שביקשו להתקרב יותר לעולם המערבי ולשאוב מערכיו‪ .‬לעומתם יש‬
‫אחרים שהעדיפו דווקא את ההתרחקות וההתבדלות מערכי העולם המערבי‪ ,‬השקפותיו ומנהגיו‪ .‬מן הסוג השני היו‬
‫מורה ההלכה הסורי מוחמד רשיד רידא ותלמידו המצרי ַסִיד קּוטּוב‪ .‬גם 'האחים המוסלמים' שייכים לקבוצה השנייה‪.‬‬