‫תוכן עניינים‬

‫מבוא ‪2..............................................................................................................‬‬
‫המסגרת הנורמטיבית ‪3.......................................................................................‬‬
‫תיקון דיני הראיות ‪ -‬הגנת ילדים ‪4..............................................................‬‬
‫בין קטין‪ ,‬בגיר וילד‪4...........................................................................................‬‬
‫עדות הילד ‪5..............................................................................................‬‬
‫חוקר הילדים ‪7...................................................................................................‬‬
‫התרשמות חוקר ילדים ‪8.................................................................................‬‬
‫מהימנות ואמינות ‪9.............................................................................................‬‬
‫תכניות הקלה לשם קבלה – הכשרים המתפתחים ‪9...........................................‬‬
‫האם האווירה הציבורית משפיעה על בית‪ -‬המשפט? ‪10................................................‬‬
‫משפט משווה ‪11.................................................................................................‬‬
‫הילד כנאשם ‪16..................................................................................................‬‬
‫אמצעי טיפול ‪16.............................................................................................‬‬
‫דיון ומסקנות ‪18.................................................................................................‬‬
‫כשירות אינטלקטואלית ‪19.........................................................................‬‬
‫שימוש בטכנולוגיה ‪19................................................................................‬‬
‫חינוך למול עונש ‪21....................................................................................‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪22...................................................................................................‬‬

‫‪1‬‬
 ‫מבוא‬

‫יש מי שהשווה את הרשעת החפים מפשע להתרסקות מטוס‪ ,‬וכי יש לעשות הכל בכדי להימנע מכך‪.‬‬
‫השימוש במוטיב הטיסה כהשלכה על הליך פלילי שירת היטב הטיעון לגופו‪ ,‬שכן הציבור היושב‬
‫במטוס הוא החברה ואיזו היא חברה החפצה בהתרסקות טיסתה?!‬

‫מושגים משפטיים כמו 'חזקת החפות'‪' ,‬ספק סביר'‪' ,‬עיוות דין' או 'הליך הוגן' נתפסים לרוב‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫אותה חברה‪ ,‬במטוס המדובר‪ ,‬ככאלו הראויים לדפי ספר החוקים אך לא למציאות‪ ,‬הטופחת על‬
‫פניה של החברה‪ ,‬כמי אשר מעניקה מטוב ליבה את הזכויות לנאשמים‪.‬‬
‫הרשעת החף מפשע או הרשעת שווא‪ ,‬יכולה להיתלות על מספר היבטים‪ ,‬כגון טעות בזיהוי‪,‬‬
‫התנהגות פסולה בשלבי החקירה‪ ,‬הודאת שווא של הנאשם וכיו"ב‪ ,‬אלא שכאן המקום לבחון דווקא‬
‫היבט בלתי צפוי והוא עובדת היותם של העדים‪ ,‬במשפט הפלילי‪ ,‬ילדים‪.‬‬

‫על התא המשפחתי בכלל‪ ,‬ועל מקום הילדים במשפחה בפרט‪ ,‬ניתן להשיא את המתח שבין‬
‫מהימנות העד לבין אמינותו והאם בשל היות העד ילדו של הנאשם‪ ,‬ניתן משקל רב מידי‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫בית המשפט‪ ,‬המסוגל להביא להרשעת שווא‪ .‬אכן‪ ,‬המסגרת הנורמטיבית משותפת בין קטין לבין‬
‫ילד ואולם‪ ,‬בשל משמעות התא המשפחתי ויחסי הורות‪ ,‬נתן המחוקק דעתו על כך כי יש להשית‬
‫נורמות ספציפיות על עדות הילד בהליכים פליליים‪ .‬ההתמודדות של המערכת המשפטית עם‬
‫הצהרותיהם של ילדים‪ ,‬בין אם במתן עדות ובין אם בהבעת רצון כלשהו‪ ,‬מורכבת מאוד ומחייבת‬
‫התמצאות במחקרים אשר הצטברו בנושא זה במהלך השנים האחרונות‪.‬‬

‫במהלך המחצית השנייה של המאה ה – ‪ 20‬נוצרה מודעות לא רק לצרכים האינדיבידואליים‬

‫והמיוחדים של ילדים‪ ,‬אלא גם לזכויותיהם‪ .‬בסעיף ‪ 21‬של אמנת האו״ם‪ ,‬בעניין זכויות ילדים (‬
‫‪ ,)1989‬אשר אומצה על‪ -‬ידי מדינת ישראל בשנת ‪ ,1991‬קיימת הכרה על זכותם של ילדים להביע‬
‫את דעותיהם בעניינים הנוגעים להם‪ .‬מודעות זאת לזכותם של ילדים להיות שותפים‪ ,‬ולו מידה‬
‫זעירה‪ ,‬בקבלת החלטות גורליות לגבי חייהם‪ ,‬מוצאת ביטוי יומיומי בבתי המשפט‪ .‬מומחים‬
‫נדרשים לתת המלצות ושופטים חייבים לתת החלטות לגבי הילדים‪ ,‬למשל‪ ,‬בטענות על התעללות‬
‫פיזית או מינית נגד הורה או מבוגר אחר‪ ,‬וכך גם בהקשר של תיקים פליליים אחרים‪ .‬הרגישות של‬
‫המערכת המשפטית כלפי דעות ורצונות של ילדים‪ ,‬גוררת בעקבותיה שורה של שאלות קשות באשר‬
‫להתייחסות הנאותה להצהרותיהם ובקשותיהם‪ .‬מחד‪ ,‬המערכת מתייחסת ברצינות– יתר‬
‫להצהרות של ילדים ומקנה להן חשיבות יתר‪ ,‬אולם מאידך‪ ,‬היא נאלצת להתמודד עם שאלת‬

‫‪2‬‬
‫האמינות של הצהרות אלה ומידת ההשפעות המופעלות על הילדים‪ ,‬השפעות אשר יכולות להעיב על‬
‫אמינות דבריהם‪.‬‬
‫ילדים צעירים מוסרים עדות או מידע במשטרה‪ ,‬בבתי המשפט או בהקשרים אחרים‪ ,‬העשויים‬
‫להשפיע בצורה מרחיקת לכת על עתידם שלהם ועל עתיד המבוגרים המעורבים‪ ,‬וניתן לראות את‬
‫המחלוקת החריפה‪ ,‬בעניין מהימנותם של ילדים‪ ,‬לא רק בהיבט המהותי‪ ,‬כי אם גם בהשלכות‬
‫המשפטיות‪ ,‬החברתיות והפוליטיות‪ .‬אנשי מקצוע מנסים למצוא את האיזון המתאים בין הקשבה‬
‫לדבריו של הילד‪ ,‬לבין גישה המקבלת את דבריו בצורה מסויגת‪ .‬מחד‪ ,‬אין רצון להגיע למצב בו ניתן‬
‫יהיה להרשיע אדם על סמך דברים מפוקפקים של ילד‪ ,‬ומאידך לא מתקבל על הדעת לאפשר‬
‫לעבריינים להתהלך חופשי בחברה רק בשל העובדה כ העדים היחידים כנגדם הינם ילדים‪.‬‬

‫גילו של הילד מהווה משתנה משמעותי בכל הקשור למהימנותו‪ .‬יכולתו של הילד לתפוס ולהבין‬
‫אירועים וכן לזכור אותם לאחר מכן‪ ,‬נעוצה בעיקר במשתנים קוגניטיביים‪ .‬הווה אומר‪ ,‬ככל שהילד‬
‫מתפתח כך מתפתחת גם יכולתו להבין את הנעשה סביבו ולשבץ תפיסות‪ ,‬זיכרונות וחוויות‬
‫מאוחרות בתוך מסגרת של תפיסות‪ ,‬זיכרונות וחוויות קודמות‪ ,‬הנותנות לאירוע החדש משמעות‪.‬‬

‫ככלל‪ ,‬ככל שהילד מבוגר יותר כך הזיכרון שלו לפרטים מפותח יותר‪ ,‬ובמקביל הוא נעשה מודע‬
‫יותר להשלכות של דבריו ואף רגיש יותר לתגובות של אחרים לדבריו‪ .‬בכך‪ ,‬קיים סיכון גדול יותר‬
‫כי יסנן את דבריו‪ ,‬יימנע מלומר דברים מסוימים או אף יעוות את דבריו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אין להשתמש‬
‫בגילו של הילד כקנה מידה יחיד לצורך הערכת מהימנותו‪ ,‬ויש ליתן את הדעת על משתנים אחרים‪.‬‬
‫בעבודה זו אציג את השפעת עדות הילדים על המשפט הפלילי והאם יש בכוחה של השפעה זו כדי‬
‫להביא להרשעת שווא‪.‬‬

‫המסגרת הנורמטיבית‬

‫סעיף ‪ 2‬לפקודת הראיות‪ 1‬קובע את הכלל לפיו הכל כשרים להעיד בכל משפט‪ .‬הכשרות להעיד‬
‫טומנת בתוכה גם את החובה למסור עדות‪ ,‬ותפיסת המשפט‪ 2‬לגביה מייחסת למתן העדות השפעה‬
‫ישירה על תקינות פעולתו של בית המשפט‪ ,‬ומאליה גם על הסדר הציבורי‪ .‬כך למשל‪ ,‬עד סרבן עלול‬
‫‪ 1‬להלן‪ :‬פקודת הראיות [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"א‪1971-‬‬
‫‪ 2‬ע"פ ‪ 217/59‬היועץ המשפטי לממשלה נ' נבולסי‪ ,‬פ"ד יד(‪.73 )1‬‬
‫‪3‬‬
 ‫לחוב בביזיון בית המשפט‪ .‬כך גם לגבי עדות אמת‪ ,‬לפיה אדם המוסר עדות בבית המשפט חייב‬
‫להשיב לשאלות המוצגות לו‪ ,‬בסייגים מסוימים‪ ,‬ועל תשובותיו להיות אמת‪.3‬‬
‫סעיף ‪ 2‬לפקודת הראיות מוציא מכלל הכשרות הנ"ל את בני המשפחה‪ ,‬כקבוע בסעיפים ‪ 3‬ו‪4 -‬‬
‫לפקודת הראיות‪ ,‬לפיהם אין בני זוג וילדיהם כשרים להעיד‪ ,‬מטעם התביעה‪ ,‬האחד כנגד השני‪.‬‬
‫הטעם המרכזי הינו שמירה על שלמות התא המשפחתי ועל שלום הבית‪ ,4‬והכל בכפוף להוראות‬
‫סעיף ‪ 5‬לפקודת הראיות בדבר הסייגים המכשירים עדות זו‪ .‬בהתאם לסעיף ‪ 8‬לפקודת הראיות‪ ,‬ילד‬
‫או הורה ייחשבו גם מסגרות אימוץ שנעשו כדין‪ ,5‬ביחס ליום מתן העדות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ילדים חורגים‬
‫שלא נעשה אימוץ כדין לא יכנסו להחרגה זו וסעיף ‪ 4‬לפקודה הנ"ל לא יחול‪.6‬‬

‫פסלות העדות חלה רק במשפט פלילי ורק בעדות לחובת הנאשם‪ .‬בית המשפט‪ 7‬העלה (דאז) שלושה‬
‫נימוקים לפסילת עדות קרובים‪ :‬הראשון‪ ,‬מן המשפט העברי‪ ,‬רעיון האחידות בין איש לאשתו‪,‬‬
‫כמאמר הכתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"‪ .‬השני‪ ,‬פרגמטי‪,‬‬
‫הקרובים הם בעלי ענין ולפיכך הם פסולים מלהעיד זה בעניינו של זה‪ .‬השלישי‪ ,‬חברתי‪ ,‬החשש‬
‫מפגיעה בשלום הבית וערעור התא המשפחתי‪ .‬כבר מימים ימימה‪ ,‬הכירה הפסיקה‪ 8‬בחשיבות מתן‬
‫אפשרות לבן משפחה להעיד נגד קרובו שביצע עברה פלילית בו ונגדו‪ ,‬ובמיוחד כשעדות בן המשפחה‬
‫היא העדות העיקרית במשפט הקרוב‪ ,‬ובייחוד אם מדובר בעדות היחידה האפשרית‪ .‬ואכן‪ ,‬כחריג‬
‫לסייגים אלו‪ ,‬נקבע בסעיף ‪ 5‬לפקודת הראיות‪ ,‬שכאשר בן משפחה צריך להעיד נגד קרוב שלו‪,‬‬
‫סייגים אלו אינם חלים אם מדובר בעדות באישום פלילי בעניין חבלת גוף או אלימות במשפחה‬
‫וכיוצא באלה‪.‬‬

‫בית המשפט דוחה את הנימוקים לפסלות עדות קרובים‪ ,‬תוך שנישען הוא על המגמה של הסלמה‬
‫באלימות בחברה וטובת הציבור‪ ,‬ככזו המעלה את הצורך באיזון חדש‪.9‬‬

‫תיקון דיני הראיות ‪ -‬הגנת ילדים‬

‫בג"ץ ‪ ,6319/95‬רע"פ ‪ ,6836/95‬בג"ץ ‪ 5565/95‬יוסף חכמי‪ ,‬חיים ברלס נ' שופטת בית משפט השלום‬ ‫‪3‬‬
‫תל‪-‬אביב‪-‬יפו ואח'‪ ,‬פ"ד נא(‪ ,750 )3‬עמ' ‪.)1997( 762‬‬
‫ע"פ ‪ 500/77‬עמרי נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד לג(‪.681 )2‬‬ ‫‪4‬‬
‫סעיפים ‪ 1‬ו‪ 35 -‬לחוק אימוץ ילדים‪ ,‬התשמ"א‪ ,1981-‬ס"ח תשמ"א ‪.1028‬‬ ‫‪5‬‬
‫יעקב קדמי‪“ ,‬על הראיות‪ ,‬הדין בראי הפסיקה"‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬תשס"ד‪( 2003-‬הוצאת דיונון)‪ ,‬עמ' ‪391-‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪.392‬‬
‫לעיל הערה ‪ ,4‬עמ' ‪.695‬‬ ‫‪7‬‬
‫ע"פ ‪ 95/50‬אריכא נ' היועמ"ש‪ ,‬פ"ד ה ‪ ,1200‬עמ' ‪.1204-1203‬‬ ‫‪8‬‬
‫ראה למשל‪ :‬ת"פ (ת"א‪-‬יפו) ‪ ,40182/02‬מדינת ישראל נ' אתי אלון‪ ,‬תק‪-‬מח ‪.3160 ,)1(2003‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪4‬‬
 ‫החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים)‪ ,‬התשט"ו‪( 1955-‬להלן – חוק הגנת ילדים) קובע הסדר‬
‫נורמטיבי לפיו‪ ,‬בעבירות מסוימות ועיקרן אלימות ומוסר‪ ,‬ייחקרו ילדים בידי חוקר מיוחד שעבר‬
‫הכשרה ייעודית והוא חוקר ילדים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬שחוק הגנת ילדים מגביל את כוח התביעה ואת‬
‫סמכות בתי המשפט‪ ,‬באשר להכשרת עדותו של הילד בבית המשפט‪ ,‬ובפרט את העדתו בזמן‬
‫ההליך‪ .‬בדברי ההסבר‪ 10‬לחוק הגנת ילדים נמצא כי הטעם להגבלות אלה נעוץ בהיבט הפסיכולוגי‬
‫והשפעת העדות על התפתחותו ובריאותו הנפשית של הקטין‪/‬הילד‪.‬‬

‫בין קטין‪ ,‬בגיר וילד‬

‫סעיף ‪ 3‬לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות‪ ,‬התשכ"ב‪ 1962-‬קובע כי קטין הוא אדם שטרם‬
‫מלאו לו ‪ 18‬שנים ובגיר הוא מי שמלאו לו ‪ 18‬שנים‪ ,‬וסעיף ‪34‬ו לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪ 1977-‬קובע‬
‫כי גיל נשיאה באחריות פלילית הינו ‪ 12‬שנים‪.11‬‬
‫סעיף ‪(55‬ב) לפקודת הראיות מטיל סייג להרשעה על סמך עדות יחידה של אדם שאינו בר אחריות‪,‬‬
‫היינו מתחת לגיל ‪ ,12‬והוא הדרישה לראיה נוספת לחיזוק עדותו‪ .‬סעיף ‪ 1‬לחוק הגנת ילדים מגדיר‬
‫ילד כמי שטרם מלאו לו ‪ 14‬שנים‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬ניתן לראות בחוק הנוער (שפיטה‪ ,‬ענישה ודרכי טיפול)‪ ,‬התשל"א‪ 1971-‬את המשקל‬
‫שמייחס המשפט לבגרותו של הקטין ואת מידת המעורבות ההורית‪ ,‬בהיותה רצויה ומתבקשת אף‬
‫חוק הכשרות המשפטית הנ"ל‪ ,‬בסעיפים ‪ 15 ,14‬ו‪ 16-‬מתווה את היחס המשפטי אל התא המשפחתי‪,‬‬
‫לפיו ההורים הם אפוטרופוסים טבעיים‪ ,‬עליהם לטפל בילדם ועל ילדם לכבד את הוריו‪ .‬נורמה זו‬
‫הוכרה בדין הפלילי כהתוויית התנהגות מוסרית בחברה‪ ,‬עוד מימיה הראשונים‪ .12‬הכרעת הגיל‬
‫נוגעת באופן ישיר למשקל ולמהימנות הראיה‪ ,‬באשר לצורך המשפטי בתוספות לעדות הילד‪ ,‬עליהן‬
‫יבואר להלן‪.‬‬

‫עדות הילד‬

‫סעיף ‪(2‬א) לחוק הגנת ילדים מתנה את העדת הילד במתן רשותו של חוקר נוער‪ .‬הטעם לכך נעוץ‬
‫בטובת הילד ובהשפעה הפסיכולוגית‪ ,‬כמתואר לעיל‪ .‬על הסדר זה לבדו ניתן להצביע על שתי בעיות‪:‬‬
‫האחת‪ ,‬פגיעה בזכות הנאשם והשנייה‪ ,‬פגיעה בהליך עצמו‪.‬‬

‫‪ 10‬הצעת חוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים)‪ ,‬התשט"ו‪ ,1955-‬ה"ח תשי"ד‪ ,‬עמ' ‪.264‬‬
‫‪ 11‬חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות‪ ,‬התשכ"ב‪ ,1962-‬ס"ח תשכ"ב ‪ ;380‬חוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪-‬‬
‫‪ ,1977‬ס"ח תשל"ז ‪.864‬‬
‫‪ 12‬אלי שרון‪“ ,‬נוער בפלילים – שפיטה‪ ,‬דרכי טיפול וענישה"‪ ,‬התש"ן‪( 1990-‬הוצאת תמר)‪ ,‬עמ' ‪.3-5‬‬
‫‪5‬‬
 ‫לנאשם זכות למשפט הוגן וצודק‪ ,‬לפיו‪ ,‬זכותו להגנה אפקטיבית‪ ,‬מקבלת ביטוי בהקשרים נרחבים‬
‫אל מעבר לעד לבדו‪ .‬הזכות להליך הוגן ולהגנה מן הצדק מקבלים משנה חשיבות בעת הזו ובכוחם‬
‫אף לבטל אישומים והרשעות‪.‬‬
‫בהקשר לעדות ילדים‪ ,‬הפרקטיקה מלמדת כי ברובם המכריע של הליכי העדת הילדים‪ ,‬חוקר ילדים‬
‫אינו מתיר את ההעדה ומעביר את דו"ח חקירתו‪ ,‬שנעשה מחוץ לבית המשפט‪ ,‬כראיה לאמיתות‬
‫התוכן‪ .‬בכך‪ ,‬נשללת מן הנאשם היכולת לחקור חקירת נגדית ולהפריך את אמיתות תוכנה של עדות‬
‫הילד‪.‬‬
‫הפגיעה בהליך השיפוטי באה ידי ביטוי לאורו של סעיף ‪ 53‬לפקודת הראיות‪ ,‬לפיה הכרעה שיפוטית‬
‫באשר למהימנות העדות שבעל‪-‬פה תעשה לפי התרשמות בית המשפט מהתנהגות העדים‪ ,‬נסיבות‬
‫העניין ואותות האמת המתגלים‪ .‬דא עקא‪ ,‬כשאין הילד מעיד בפני בית המשפט‪ ,‬אלא בית המשפט‬
‫אך מקבל כראיה את הדו"ח כאמור‪ ,‬על‪ -‬כן נשללת מבית המשפט ההתרשמות הפרונטלית‬
‫הקרדינלית מן העד וממילא לא ניתן לקבוע את מהימנותו או מהם אותות האמת המתגלים הימנו‪.‬‬
‫על החלטת חוקר נוער שלא להתיר את העדת הילד בבית המשפט‪ ,‬נקבע‪ 13‬כי לאור תכלית חוק הגנת‬
‫ילדים‪ ,‬ולאור חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪ ,‬יש לאזן בין הצורך להגן על הילד לבין הפגיעות‬
‫הנ"ל‪ ,‬ובשל כך יש מקום להורות לחוקר ילדים לחזור ולאבחן את הילד לצורך התרת עדותו בהליך‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬עדין לא ניתן לחייב את העדת הילד כאשר חוקר הילדים לא התירה‪.‬‬
‫מושא הפגיעה ניזוק עוד יותר כאשר פקודת הראיות מתירה הרשעה לפי עדות יחידה של קטין מעל‬
‫לגיל ‪ 12‬מבלי כל דרישה לתוספת ראייתית‪ ,‬או אם העד מתחת לגיל ‪ – 12‬עם תוספת ראייתית מסוג‬
‫חיזוק בלבד‪.‬‬

‫בראותו כן‪ ,‬הביא המחוקק 'פיצוי' לפגיעה משמעותית זו‪ ,‬בדמות סעיף ‪ 11‬לחוק הגנת ילדים‪ ,‬לפיו‬
‫אדם לא יורשע על סמך עדות המוגשת בידי חוקר ילדים אלא בתוספת ראייתית מסוג סיוע‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בעבירות המסוימות שדן בהם חוק הגנת ילדים‪ ,‬וכאשר חוקר ילדים לא מתיר את העדת הילד אלא‬
‫מגיש את הדו"ח‪ ,‬מוטלת על התביעה להביא ראיה נוספת‪ ,‬בה מתקיימים שלוש תכונות‪:14‬‬
‫האחת‪ ,‬מקור הראיה נפרד ועצמאי מהעדות‪ .‬השנייה‪ ,‬הראיה מסבכת את הנאשם באחריות לביצוע‬
‫המעשה‪ .‬השלישית‪ ,‬הראיה תתייחס לנקודה שבמחלוקת בין התביעה לנאשם‪ ,‬ובהקשר לסיוע‬
‫לעדות הילד נדרש שהראיה תתייחס הן לביצוע המעשה והן לזהות העושה‪.‬‬

‫ראוי לציין כי‪ ,‬על‪-‬אף היות העובדה שהימנעות הנאשם מלהעיד מהווה סיוע לראיות שכנגדו‪ ,‬בכל‬
‫הקשור לעדות ילדים‪ ,‬לא כן‪ ,‬והימנעות הנאשם מלהעיד לבדה לא תחשב כסיוע‪ ,‬ועל כך הדגיש בית‬

‫‪ 13‬ע"פ ‪ 1741/99‬יוסף נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נג(‪.750 )4‬‬

‫‪ 14‬ראה והשווה‪ :‬ע״פ‪ 399,387/83‬יהודאי ב׳ מ״י וערעור שכנגד‪ ,‬פ״ד לט(‪ .302 ,791 )4‬למול‪ :‬ע׳׳פ ‪ 58/04‬דקל‬
‫נ׳ מ׳׳י‪ ,‬פ״ד לט(‪.456 ,256 )2‬‬
‫‪6‬‬
 ‫המשפט‪ 15‬כי יש להביא ראית סיוע בעלת ערך מוסף ממשי וענייני‪ ,‬שבהיעדר ראיית סיוע מהסוג‬
‫המיוחד ‪ -‬וכל עוד נותר בית המשפט בעדות חוקר הילדים בלבד‪ ,‬לא ניתן להרשיע הנאשם במעשה‪.‬‬

‫סוגיה אחרת היא כאשר חוקר ילדים גובה עדות ילד בטרם מלאו לו ‪ 14‬שנים‪ ,‬ודו"ח זה מוגש לבית‬
‫המשפט כראיה הנזקקת לסיוע‪ ,‬ובהמשך המשפט הילד התבגר למעבר לגיל דנן‪ ,‬ומעתה אין צורך‬
‫בתוספת ראייתית‪ .‬בית המשפט קבע‪ 16‬כי ניתן להרשיע בהתאם לדיני הראיות המושתים על הילד‬
‫עוד בטרם הגיע לגיל ‪ ,14‬ואין כל חובה חוקית לחייב בחקירה בבית משפט אפילו שהילד בגר‪ .‬עוד‬
‫העיר‪ 17‬בית המשפט כי במהפך הגילאים‪ ,‬זכותו של הנאשם לקרוא לעד‪ -‬הילד לחקירה בבית‬
‫המשפט‪ ,‬אך לא בשל כך שלא נעשה כן‪ ,‬תפסל ההרשעה מיסודה‪.‬‬

‫ניתן לחלוק על הגישה לאור היעדר המניעות החוקית בדבר העדתו של הילד לאחר שזה התבגר‬
‫ועבר את גיל ‪ ,14‬ולאור העובדה שממילא עדות ילד מקשה על השיפוט ופוגמת בהליכי המשפט‪,‬‬
‫באשר למהימנות העד‪ .‬לעניין זה‪ ,‬יפים הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון‪ ,18‬הגם שבהליך נוסף‬
‫סויגו במעט תחת 'כל מקרה לגופו'‪ ,‬והם מובאים כלשונם‪:‬‬

‫"אף ש׳הודעת קטין בפני חוקר נוער׳ הינה ראיה עצמאית ונפרדת מעדותו של הקטין‪ ,‬ואף‬
‫שהדין אינו מחייב את מגיש ההודעה להעיד את הקטין במקום שהלה ׳מתבגר׳ לפני‬
‫שהסתיים הדיון ‪ -‬יש להימנעות מהעדתו בנסיבות אלו‪ ,‬כדי ל׳העיב׳ על משקלה של‬
‫ההודעה; באשר דין ההימנעות בהקשר זה כדין הימנעות מהעדת עד רלבנטי שעדותו עשויה‬
‫לסייע גילוי האמת‪ .‬הימנעות מהעדת עד רלבנטי כאמור עשויה להקים תהיות וספקות‬
‫באשר למהימנות ׳אימרתו׳ ולחזק את גירסת היריב; ויש עימה משום מניעת ראיה טוב‬
‫מבית־המשפט‪ ,‬תוצאה שאינה מתיישבת עם ההתנהגות המצופה מן התביעה הכללית בהליך‬
‫‪19‬‬
‫פלילי‪”.‬‬

‫לדידי‪ ,‬יש וניתן לזמן ילד שמלאו לו ‪ 14‬שנים‪ ,‬בהיותו כשר להעדה ומהיעדר החובה בהרשאת חוקר‬
‫ילדים‪ ,‬לבוא וליתן עדותו בבית המשפט‪ ,‬ויש לעשות כן כברירת מחדל משפטית‪ ,‬לפיה רק טעמים‬
‫חריגים מוצדקים ימנעו מלעשות כן‪ ,‬שכן מרגע הגיעו לגיל ‪ 14‬נעשה הוא כאחד העדים‪.‬‬
‫כך גם כיום‪ ,‬בית המשפט קובע‪ ,20‬כדבר שבשגרה‪ ,‬כי אין כל מניעה לעשות כן‪:‬‬
‫ע״פ ‪ 192/56‬יהודאי נ׳ היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ״ד יא ‪ ,563‬עמ' ‪ ,663-763‬דברי השופט לנדוי‪.‬‬ ‫‪15‬‬
‫דנ״פ ‪ 3750/94‬פלוני נ׳ מ״י‪ ,‬פ״ד מח(‪.621 )4‬‬ ‫‪16‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.630‬‬ ‫‪17‬‬
‫ע"פ ‪ 1360/93‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬תק‪-‬על ‪ ;)2004( )2(94‬דנ"פ ‪ 3750/94‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מח(‬ ‫‪18‬‬
‫‪.621 )4‬‬
‫שם‪ ,‬פסקה ‪3‬ה‪ ,‬דברי השו' קדמי‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫ע"פ ‪ 8538/00‬פלוני נ' מ"י‪ ,‬פ"ד נו(‪.)2002( 774 ,)4‬‬ ‫‪20‬‬
‫‪7‬‬
 ‫"בכל מקרה‪ ,‬שכן המועד החשוב הינו מועד העדות בבית המשפט ולא מועדה של החקירה‪.‬‬
‫ניתן ללמוד זאת ממקרים בהם התעוררה השאלה כיצד יש לנהוג כאשר יום הולדתו הארבע‬
‫עשרה של ילד הגיע לפני מועד הדיון בבית המשפט‪ ,‬בהנחה שחוקר ילדים גבה את עדותו‬
‫‪21‬‬
‫לפני יום הולדתו‪ .‬נפסק‪ ,‬כי במצב כזה ניתן להעיד את הילד בבית המשפט ככל עד אחר‪”.‬‬

‫חוקר הילדים‬

‫מעדויות שנאספו בעבר‪ 22‬בדבר חוקרי נוער המסרבים לאפשר את עדות הילד בבית המשפט‪ ,‬נראה‬
‫כי הנימוקים המרכזיים‪ ,‬לפועלם זה‪ ,‬נוגע לעניין מהלך העדות ומועד מתן העדות‪ .‬באשר למהלך‬
‫העדות‪ ,‬חוקרי נוער סוברים כי העדות מעלה חוויה טראומטית קשה בעלת מימד השפעה ארוך‬
‫טווח להתפתחות הרגשית והפסיכולוגית של הילד‪ .‬חשיפת הילד לעיני הנאשם ולחקירה נגדית‬
‫נמרצת ודורסנית על‪-‬ידי הסנגור עצמו‪ ,‬יביאו יחד להחמרת מצבו של הילד‪ ,‬מעל ומעבר לעבירה‬
‫לתוצאותיה‪ ,‬כל שכן‪ ,‬פגיעה ביכולת השיקום העתידית‪.‬‬
‫באשר למועד מתן העדות‪ ,‬חוקרי הנוער סוברים כי בשל העובדה שההליך מתקיים בשלב מאוחר‬
‫יחסית מקרות האירוע‪ ,‬הרי שחזרה אליו‪ ,‬בזמן העדות‪ ,‬אף היא מעלה את החוויה ואת הטראומה‬
‫הנפשית‪ ,‬ובכוחה של זו להביא לנסיגה בשיקום הנפשי והפסיכולוגי של הילד‪ .‬המצב החקיקתי‪ ,‬נכון‬
‫להיום‪ ,‬בא לענות על שני טעמים אלה ולבלום את הפגיעה‪ ,‬הן בזכות הנאשם והן בהליך המשפטי‪:‬‬
‫סעיף ‪117‬א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]‪ ,‬התשמ"ב‪ 1982-‬קובע כי בכל מקרה בו הוגש כתב‬
‫אישום לבית המשפט או נפתחה חקירה בעבירת מין המנויה בחוק הגנת הילדים‪ ,‬רשאי בית‬
‫המשפט לגבות עדות מוקדמת של ילד‪ ,‬ברשות חוקר ילדים‪ ,‬ולבית המשפט נתונה הסמכות להפסיק‬
‫עדותו של הילד בכל שלב‪ ,‬אם יתעורר או עלול להתעורר קושי נפשי מצד הילד‪.‬‬
‫סעיף ‪2‬ג לחוק לתיקון סדרי דין (חקירת עדים)‪ ,‬התשי"ח‪ 1957-‬קובע כי‪ ,‬בנוגע לעבירות המנויות‬
‫בתוספת לו‪ ,‬ניתן למסור עדות קטין באופן מיוחד כך שלא יאלץ לראות את הנאשם‪ ,‬וכן תוך שימוש‬
‫באמצעים המאפשרים צפייה בהתנהגות העד בזמן עדותו בזמן אמת‪ .‬סעיף ‪2‬ב לחוק הנ"ל‪ ,‬דן‬
‫במקרה בו הילד הוא המתלונן בעבירת מין או סחר בבני אדם‪ ,‬כהגדרתם שם‪ .‬כן יצוין‪ ,‬כי החוק‬
‫הנ"ל הינו כללי וחל על כל מתלונן בעבירת מין‪ ,‬יהא גילו אשר יהא‪ ,‬ואין הוא מוגבל למתלונן שהוא‬
‫ילד‪.‬‬
‫בכך‪ ,‬ניתן לראות דווקא הרחבת ההוראה הקיימת בסעיף ‪2‬א לחוק הגנת ילדים‪ ,‬המתירה השמעת‬
‫‪ 21‬שם‪ ,‬פסקה ‪.12‬‬
‫‪ 22‬אמנון שטרסנוב‪“ ,‬העדת ילדים בבית‪-‬המשפט בעבירות‪-‬מין – גישה אחרת"‪ ,‬הפרקליט מב(ג)‪ ,484 ,‬עמ'‬
‫‪ ,487-488‬והמבואות שם‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫עדותו של קטין המעיד נגד הורהו בלבד‪ ,‬שלא להעיד בנוכחות ההורה הנאשם‪ ,‬אלא בנוכחות סנגורו‬
‫בלבד‪.‬‬

‫התרשמות חוקר הילדים‬

‫כאשר חוקר הילדים אינו מתיר את העדת הילד בבית המשפט‪ ,‬הרי נותר מצב לפיו עדות הילד‬
‫ניתנת בפניו‪ ,‬והחוקר הוא המתרשם מן העד באופן ישיר‪ ,‬ודברים אלה מועלים עלי כתב ומוגשים‬
‫בדו"ח לפני בית המשפט‪ ,‬כאמור לעיל‪ .‬בעבר לא היה כך‪ ,‬וחוקר ילדים לא נדרש להביע דעה בדו"ח‬
‫לגבי מהימנות הילד וממילא אין על בית המשפט להסתמך עליו‪ .‬כפי ההלכה‪ 23‬דהיום‪ ,‬בית המשפט‬
‫עושה שימוש בסעיפים ‪ 8‬ו‪ 9 -‬לחוק הגנת ילדים‪ ,‬להכשרת דו"ח חוקר הילדים‪ ,‬כפי שזה מועבר לידי‬
‫הרשות החוקרת וממנה לרשות התובעת‪ ,‬והתרשמות חוקר הילדים ודעתו‪ ,‬הינם בבחינת ראיה‬
‫קבילה בידי בית המשפט‪ ,‬לעשות שימוש ולהכריע במשפט‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬ניתן לטעון‪ 24‬כי המדובר בתוצאה שהיא בבחינת הרע במיעוטו‪ ,‬שכן החלופה העומדת‬
‫בפני בית המשפט היא לקבל הדו"ח הדומם המבטא את דברי הילד לבדו‪ .‬טול לדוגמא‪ ,‬שחוקר‬
‫הנוער מתרשם כי הילד מעיד שקר אך התביעה החליטה להעמיד הנאשם לדין‪ ,‬או אז על בית‬
‫המשפט להיזקק למידע מאת חוקר הילדים אודות התרשמותו בכדי לשקול את מכלול הראיות‬
‫בטרם יכריע‪.‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬הכרעה סופית מוטלת על כתפי בית המשפט לבדו‪ ,‬כשם שעושה כך הוא בעדות מומחים‬
‫מכל ענף והיבט אחר‪ ,‬ובאשר למהימנות העד‪ -‬הילד ממילא אין הוא מחויב לאמץ את דעת חוקר‬
‫הילדים‪ ,‬אך הראיה כשלעצמה נותרת קבילה‪ .‬אציין כי‪ ,‬במקרים של ילד שהוא חשוד‪ ,‬נוהגים‬
‫חוקרי הילדים להתיר את העדתו במשפט‪ ,‬שכן אי העדתו עלולה לפגוע בהגנתו‪ ,‬קרי‪ ,‬בזכותו להליך‬
‫הוגן‪.‬‬
‫נראה כי המגמה בבית המשפט העליון‪ ,25‬היא שיש לעשות כל מאמץ שלא לנעול דלת נורמטיבית‬
‫בפני קטין‪ ,‬למען עתידו‪ ,‬שיקומו וחזרתו לחברה‪ ,‬למשל‪ ,‬כשמדובר בקטינים העומדים לפני גיוס‪,‬‬
‫הגישה היא לעשות כל מאמץ כדי לאפשר את גיוסם לצה״ל‪ ,‬גיוס שאנו רואים אותו עדיין ככור‬
‫היתוך וכדרך הסוציאליזציה החשובה ביותר‪ .‬כמובן‪ ,‬כל מקרה נבחן לגופו‪.‬‬

‫‪ 23‬רע״פ ‪ 29/7491‬כליפא נ׳ מ״י‪ ,‬פ״ד מו(‪ ,417 )3‬עמ' ‪.716-717‬‬

‫‪ 24‬אליהו ארנון‪“ ,‬עדות ילדים בעבירות‪-‬מין‪ ,‬האם לא הגיעה השעה לעיין מחדש בהסדר הישראלי?”‪,‬‬
‫משפטים כ"ד תשנ"ד ‪ ,151‬עמ' ‪.155-156‬‬
‫‪ 25‬השופט אליקים רובינשטיין‪“ ,‬על הקטין במשפט"‪ ,‬משפחה במשפט ג‪-‬ד התשס"ט‪-‬התש"ע‪ ,36 ,‬עמ' ‪.61‬‬
‫‪9‬‬
 ‫מהימנות ואמינות‬

‫בעבר‪ ,‬ביטלו לעיתים קרובות עדות ילדים כבלתי אמינה‪ .‬ילדים נחשבו כבעלי זיכרון חלש‪ ,‬כנוטים‬
‫להמצאות‪ ,‬לאלתורים‪ ,‬כנתונים תחת השפעתם של מבוגרים‪ ,‬כמחסורי יכולת הבנת מהות אמירת‬
‫אמת (ילדים מתחת לגיל ‪ 6‬באמצע המאה ה‪ 20-‬כלל לא הורשו להעיד במשפט המקובל האנגלי) ‪ 26‬או‬
‫להגזמות בעדויותיהם‪ .‬אם עדותם התקבלה בבית המשפט‪ ,‬ניתן לה משקל מועט‪ .‬כיום‪ ,‬מכירים‬
‫בכך שעדות ילד אינה פחות מהימנה מעדות מבוגר‪ ,‬ובלבד שנוקטים בטכניקות חקירה הולמות‪ ,‬גם‬
‫בבית המשפט‪ ,‬דבר הנכון במידה רבה גם לגבי מבוגרים‪ .‬ילדים עלולים להתקשות בהבנת שאלות‬
‫מורכבות ושפה גבוהה‪ ,‬בה משתמשים בדרך כלל בחקירות ובהליכים משפטיים‪.‬‬
‫גם לעניין השפעה על עדות נמצא כי ילדים‪ ,‬כמו מבוגרים‪ ,‬יכולים להיות מושפעים‪ ,‬אבל סיכון זה‬
‫ניתן להפחית על‪-‬ידי שימוש בטכניקות חקירה רגישות בידי חוקרים מיומנים‪ .‬מחקרים נרחבים‬
‫בפסיכולוגיה קוגניטיבית והתפתחותית‪ ,‬אשר נערכו בשנים האחרונות מראים כי‪ ,‬ילדים הם עדים‬
‫מהימנים וכשירים‪ ,‬וזאת בניגוד לדעה המנוגדת אשר רווחה במהלך שנות התשעים של המאה‬
‫הקודמת (בין הגורמים‪ -‬התקשורת‪ ,‬ספרות מקצועית ופסקי‪ -‬דין) ‪ .27‬עם זאת‪ ,‬נראה כי הפגיעות‬
‫המיוחדת של ילדים‪ ,‬קרבנות של אלימות מין‪ ,‬עשויה להיות גורם מכריע המשפיע על עדותם‪ ,‬בעיקר‬
‫אם העדות ניתנת בבית המשפט בנוכחות הנאשם‪.‬‬

‫תכניות הקלה לשם קבלה – הכשרים המתפתחים‬

‫סרגל הגילאים אינהרנטי למצבו השכלי של העד‪ -‬הילד‪ ,‬באשר נמצא הוא בשכחה לאורך ציר הזמן‬
‫ממועד קרות האירוע ועד למועד מתן העדות‪ .‬ככל שהמרחק קצר כך העדות אמורה להיות מדויקת‬
‫יותר‪ .‬ואולם‪ ,‬ידוע כי ילדים מבוגרים יכולים לזכור ביתר דיוק אירועים אשר אירעו שנה או שנתיים‬

‫‪J. R. Spencer “Competency: children and witnesses with learning2626‬‬

‫‪disabilities– Part 1, New Law Journal (9 October 1998), 148 NLJ 1472‬‬

‫‪Myers, J.E.B. (1995) New Era of Skepticism Regarding Children's‬‬ ‫‪27‬‬

‫‪Credibility, Psychology, Public Policy and Law, 1995 American Psychological‬‬
‫)‪Association, Inc. Psychology, Public and Law (june 1995‬‬

‫‪10‬‬
 ‫קודם לכן‪ .‬אם יש שינון של החומר‪ ,‬יוכל הילד לזכור את מה שראה‪ ,‬או שמע‪ ,‬או חווה‪ ,‬במשך‬
‫תקופה ארוכה יותר‪ .‬שינון העדות עוזר כאשר המטרה היא למנוע שכחה‪ ,‬אך קיימת לעולם סכנה כי‬
‫השינון יגרום שיוטבעו בזיכרונו של הילד עובדות‪ ,‬שלתחושתו הסובייקטיבית‪ ,‬מספקים את‬
‫המבוגרים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בשינון או חזרה מיותרים‪ ,‬עלול בית המשפט שלא לקבל את עדותו או גרסתו בהיותה מושפעת‪.‬‬
‫בשל כך‪ ,‬כאשר ידוע כי ילד נחקר מספר פעמים‪ ,‬או כאשר יש חשש מסוים לפיו הייתה לילד‬
‫הזדמנות לשנן את העדות בעזרת אדם בגיר וסמכותי אחר (למשל‪ ,‬הורה או עורך‪-‬דין) יש להתייחס‬
‫אל דבריו במשנה זהירות‪.‬‬

‫מעבר ליכולת ההתפתחותית והקוגניטיבית‪ ,‬עוצמת האירועים עצמם והמשמעות הספציפית‬

‫שלהם עבור הילד‪ ,‬משפיעים על יכולת הזיכרון שלו‪ .‬אירוע יוצא דופן או אירוע טראומטי ייזכר‪,‬‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬בצורה טובה יותר מאשר אירוע שיגרתי ולא משמעותי‪ .‬אם כי התגובה הרגשית של‬
‫הילד עלולה במידה מסוימת להשפיע לרעה על דיוק הזיכרון שלו‪.28‬‬

‫השפעות פסיכולוגיות מערפלות את תהליך החשיבה‪ ,‬ובאשר לעדות ילדים‪ ,‬יש צורך במיומנות‬
‫מיוחדת מצד פסיכולוגים‪ ,‬שכן במרכז הדיונים המשפטיים עולה השאלה אם ומהי הפרשנות‬
‫שמוסיף הילד בעדותו לעובדות המקרה‪ .‬כן יש לבחון את העדות לאור ההקשר בו הילד רואה את‬
‫האירוע‪ ,‬וכן מהן יכולותיו לגבש את התפיסה הרגשית ולתרגמן לכדי עמדה עצמאית‪ ,‬ברורה‪,‬‬
‫הגיונית ובריאה אשר עולה בקנה אחד עם טובתו‪ ,‬בעת מתן העדות‪.‬‬
‫בעיה נוספת‪ 29‬היא החשש שאם יתחיל הילד תהליך טיפולי בטרם החל משפטו‪ ,‬והוא ייקרא לעדות‪,‬‬
‫הרי שעדותו תיראה כמוכתמת‪ ,‬או שהוא לא ייראה כקורבן סובל‪ .‬כך‪ ,‬דווקא תהליך שיקום עשוי‬
‫לפגוע בתוצאת המשפט‪ ,‬ועל כן‪ ,‬שיהוי במשפט עלול לגרום לשיהוי בתחילת התהליך הטיפולי או‬
‫לפגוע בהמשכו‪ ,‬אם התחיל כבר תהליך שכזה‪.‬‬

‫‪30‬‬
‫האינטרס אינו רק אינטרס הילד אלא גם אינטרס החברה בחשיפת האמת‪ ,‬שכן‪ ,‬מחקרים מראים‬
‫כי זיכרון של ילדים מושפע בצורה חריפה יותר לאורך זמן‪ ,‬מזה של מבוגרים‪ ,‬ויש להניח כי גם‬
‫החלטותיהם של חוקרי הילדים‪ ,‬בשאלה אם להתיר לילד להעיד‪ ,‬תושפענה מהשאלה‪ .‬מהו טווח‬
‫הזמן שבו מדובר‪ .‬כלומר‪ ,‬באם ניתן יהיה להקטין את השיהוי‪ ,‬סביר שבפני בית המשפט יתייצבו‬
‫יותר עדים אשר יוכלו ליתן עדויות מהימנות יותר‪.‬‬

‫‪,Myers, J.E.B., “New Era of Skepticism Regarding Children's Credibility 28‬‬

‫‪.Psychology”, 1995, Public Policy and Law, 1 (2), 387-398‬‬
‫‪ 29‬ראה פוגץ'‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,28‬עמ' ‪.169‬‬
‫‪ 30‬דניאל גוטליב‪“ ,‬עדות ילדים‪ :‬האם הילד מסיח לפי תומו"‪ ,‬רפואה ומשפט‪ ,‬ספר היובל‪ ,‬נובמבר ‪.2001‬‬
‫‪11‬‬
 ‫האם האווירה הציבורית משפיעה על ביהמ"ש?‬

‫ברור‪ ,‬כי להלך הרוח הציבורי לא אמורה להיות השפעה על בית המשפט‪ .‬אולם‪ ,‬בכנס חפות של‬
‫התנועה למלחמה בעוני‪ ,‬בעבר‪ ,‬ציינה בגילוי לב שופטת העליון בדימוס‪ ,‬דליה דורנר‪ ,‬כי התקשורת‬
‫מחלחלת לבתי‪ -‬המשפט במידה מסוימת‪ ,‬הגם שלא אמורה להיות לה השפעה שכזו‪ ,‬יתכן שגם‬
‫באופן לא מודע‪.‬‬
‫השופטים בתוך עמם יושבים הם‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬השפעה מסוימת של צו השעה ורוח התקופה היא בלתי‬
‫נמנעת‪.‬‬
‫לעיתים השפעה כזו היא חיובית (למשל האיסור הגורף להשתמש באלימות כנגד ילדים ברוח‬
‫התקופה ואף כציון דרך לחברה)‪ ,‬אולם פעמים רבות השפעה זו מזיקה ומסוכנת‪ ,‬הואיל ואין היא‬
‫נתמכת בעובדות וממצאים אלא בתחושות בטן והתרשמות גרידא‪.‬‬

‫התגברות המגמה להרשעה על סמך מהימנות והתרשמות‪ ,‬הודאות שאין להן סיוע אלא דבר‪ -‬מה‪-‬‬
‫נוסף‪ ,‬שמשקלו קל כנוצה‪ ,‬והקלה בכללי הראיות תוך העברת המשפט כולו מקבילות למשקל‪ ,‬ומתן‬
‫בכורה לחקירת המשטרה על פני העדות בביהמ"ש (גם כשהעד מסביר מדוע שיקר בתחנת‬
‫המשטרה‪ ,‬כי פחד‪ ,‬נלחץ וכיו"ב)‪ ,‬כל אלה מעלים את אחוז ההרשעות‪ ,‬בתוכן הרשעות שגויות‪ ,‬וזאת‬
‫להבדיל מהסתמכות על ראיות פורנזיות‪ ,‬כגון ממצאי‪ ,D.N.A‬טביעות אצבע‪ ,‬מסמכים מוצקים‬
‫וראיות אובייקטיביות יותר‪ ,‬מהתרשמות ותחושה‪ ,‬אשר עם כל הכבוד לניסיון ולחדות העין של‬
‫בית‪ -‬המשפט‪ ,‬הן מועדות לטעות פי כמה‪ ,‬והקושי הוא כי ממצאי המהימנות של ביהמ"ש מתהפכים‬
‫בערעור אך לעיתים נדירות‪.‬‬

‫משפט משווה‬
‫ראשית אציין כי כל שיטות המשפט בעולם‪ ,‬כולל הישראלית‪ ,‬משימות את עקרון טובת הילד כגובר‬
‫על עקרון ההגנה על זכויות הנאשם להליך הוגן וצודק‪ .‬אכן לא כך קבוע בחוקים הכתובים היבשים‪,‬‬
‫אך הלכה למעשה‪ ,‬עקרון טובת הילד גובר על זכויות הנאשם‪ ,‬וזאת משתקף מפסקי‪ -‬דין‪.‬‬
‫הרטוריקה מידי בתי‪ -‬המשפט היא אכן הגנה על זכויות הנאשם‪ ,‬אך ככל שמגיע בפני בית‪ -‬משפט‬
‫תיק ובו מעורב קטין‪ -‬ילד‪ ,‬הן כעד‪ ,‬הן כנאשם והן כקורבן לעבירה (בייחוד)‪ ,‬הרטוריקה לעיל בעינה‬
‫נותרת אך התוצאה הסופית היא נקיטת צד לטובת הילד כמשתקף בפסקי הדין‪ .‬מאידך מתן משקל‬
‫קל מידיי לעדות ילד בגין התפיסה השגויה כי הילד אינו כשיר להבחין בין טוב לרע‪ ,‬או בין אמת‬
‫‪.‬לשקר‪ ,‬אף היא מהווה "סכנה" למיצוי הדין וחשיפת האמת‬
‫‪12‬‬
 ‫אחד הדברים המאפיינים את דיני הראיות במשפט המקובל הוא הכלל הפוסל עדות שמועה‪.‬‬
‫הנימוק המקורי של המשפט המקובל הוא כי עדות נעשית תחת שבועה‪ ,‬וכי עדות מפי השמועה‬
‫מאיינת את אמיתות התוכן שכן מוסר העדות המקורי לא עומד במבחן החקירה הנגדית‪ .‬משכך‪,‬‬
‫נפגם גם כלל הראיה הטובה ביותר‪ ,‬שכן העדות נמסרת מכלי שני‪ .‬ואולם‪ ,‬ברבות השנים חל כרסום‬
‫בכלל זה‪ ,‬כשלאורו ניצבו טיעונים כבדי משקל לא פחות‪ .‬הטיעון לאי צדק‪ ,‬לפיו‪ ,‬אם העד המקורי‬
‫אינו בחיים או מנוע מסיבה אחרת מלמסור העדות‪ ,‬ראוי להשמיע העדות בפני בית המשפט כדי‬
‫שיהיו מונחים בפניו כלל הראיות‪ ,‬והוא מתוקף סמכותו ותפקידו ישקול ויכריע לגביהן‪ .‬טיעון אחר‪,‬‬
‫נוגע לעלויות משפט‪ ,‬לפיו במקום בו אין מחלוקות בין הצדדים אין טעם להשקיע משאבים‬
‫בהוכחתם‪ .‬טיעון חלש יותר הוא שעצם כלל איסור העדות מפי השמועה מסרבל ומבלבל עדים ובכך‬
‫מפריע לעדות הטבעית והשוטפת בבית המשפט‪.‬‬

‫שתי שאלות עולות בהקשר זה עם עדות ילדים‪ .‬האחת‪ ,‬האם יש לקבל לגביהם את החריגים לכלל‬
‫עדות השמועה?! השנייה‪ ,‬אם לא יתקבלו החריגים‪ ,‬האם יש צורך לפתח חריגים חדשים?!‬
‫הנחת המוצא היא שהחריגים לכלל הפוסל עדות שמועה פותחו בעבור הבגירים‪ ,‬אשר בעבורם הבנת‬
‫הסטאטוס בו הם מצויים משפיע ישירות על העדות‪.‬‬

‫ההסדר הנורמטיבי הקבוע בסעיף ‪ 55‬לפקודת הראיות‪ ,‬נשען על קבוצת עדים מסוג ילדים אשר‬
‫לגביהם נדרש בית המשפט להסביר את משמעות העדות בשפה רכה ומובנת ככל הניתן ביחס‬
‫לחובתם להעיד‪ .‬נראה כי הדין בישראל נמנע מלדרוש את הבנת הילד‪ ,‬בעת מסירת עדותו‪ ,‬בהקשר‬
‫לדיווח אמת‪ ,‬ובהקשר לתפיסת הילד את ההבדלים שבין אמת ושקר והחובה למסור אמת‪ .‬כן נראה‬
‫כי הפקודה נשענת על הפרדת גילאים מספרית‪ ,‬לאמור‪ ,‬עד גיל ‪ 12‬ואחרי גיל ‪ ,12‬בבוא בית המשפט‬
‫לעמוד על תפיסתו והבנתו של הילד כעד וליתן משקל צודק לעדותו‪ .‬נכון יהא זה‪ 31‬אם בית המשפט‬
‫יעשה שימוש במחקרים ובמידע פסיכולוגי רגשי תוך שיידרש להתרשם מכשירות העד בטרם הלה‬
‫ימסור עדותו‪ .‬לדעתי‪ ,‬כך גם יינתן המשקל הראוי לעדות‪ ,‬בפרט לסייג שבסעיף ‪(55‬ב) ותתבקש ראית‬
‫הסיוע העצמאית ממקור משלים‪ ,‬יותר מאשר ממקור חיצוני‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,32‬וסוגיית המהימנות של הילדים‪ ,‬הסובלת מפגמים של זיכרון לטווח רחוק ובסכנת השפעה‬
‫מצד מבוגרים‪ ,‬עשויה להיפתר אם בית המשפט ייעתר ויקבל עדויות רלוונטיות‪ ,‬אפילו היותם מפי‬
‫השמועה אך תלוי מיהות השומע‪ .‬החוק האנגלי‪ ,33‬העוסק בראיות ובקטינים ביחס למשפט הפלילי‪,‬‬
‫מבטא תפיסה משפטית לפיה‪ ,‬ההגנה מפני נזק נפשי אינה היתרון היחיד של שיטה זו וטובתו של‬
‫‪ 31‬דנה פוגץ'‪“ ,‬הזכות להישמע? עדויות ילדים בהליך הפלילי"‪ ,‬הפרקליט מו(א)‪ ,121 ,‬עמ' ‪.138‬‬
‫‪N. Bala, K. Lee, R. Lindsay & V. Talwar, “A Legal & Psychological Critique of the 32‬‬
‫‪Present Approch to the Assessment of the Competence of Child Witnesses”, 38 Osgoode‬‬
‫‪Hall L.J. (2002) 409‬‬
‫‪Youth Justice and Criminal Evidence Act, 1999 33‬‬
‫‪13‬‬
 ‫הילד עשויה להיות מושג מורכב הרבה יותר‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬יתרון כללי של החקירה בידי חוקר ילדים הוא הגברת מהימנות העדות‪ ,‬שכן מחקרים‬
‫פסיכולוגיים מצביעים על כך שהמהימנות גוברת כאשר ילד מוסר עדותו כנרטיב חופשי‪ ,‬דבר שהוא‬
‫כמעט בלתי אפשרי בדרך המקובלת בבית המשפט‪ .34‬הילד יוצא נשכר מכך שבית המשפט מקבל‬
‫נרטיב שאינו קטוע ומבולבל ואף לעיתים מוצג כמלא סתירות‪.‬‬

‫ניתן לראות דמיון רב‪ ,‬בין החוק הישראלי לחוק האנגלי‪ ,‬כאשר האחרון קבע כי במקרים מסוימים‬
‫תהיה התביעה כבולה לממצאי חקירה מוקדמת המוקלטת‪ ,‬ונראה‪ 35‬כי ייתכן והממצא לא יהיה נוח‬
‫לתביעה‪ ,‬אך בית המשפט לא יסטה ממצא שכזה‪ ,‬שכן הרצון להגן על הילד גובר על אינטרסים‬
‫רבים אחרים‪.‬‬

‫נראה‪ 36‬כי‪ ,‬בין המשפט הישראלי ובין המשפט האנגלי יש יותר מן המשותף‪ ,‬כאשר אוחדו נושאי‬
‫עבריינות מתחומי האלימות ומתחומי המוסר‪ ,‬עם תחומי האיומים‪ ,‬שיבוש הליכי משפט וכדומה‪,‬‬
‫גם כאשר מדובר במסכת עובדתית אחת‪ ,‬תחת ההגנה הניתנת לנפשו של הילד בעת מתן העדות יחד‬
‫עם הפגיעה בזכות הנאשם לנוכחות העד‪.‬‬
‫השוני הגדול בין המשפט הישראלי לאנגלי נעוץ בעובדה כי שיקול‪ -‬הדעת באם להתיר את הילד‬
‫לעלות ולהעיד‪ ,‬אם לאו‪ ,‬נתון לבית‪ -‬המשפט‪.37‬‬

‫ברי‪ ,‬אם כן‪ ,‬שבמקרי אלימות קשים יש ליתן עדיפות פרוצדוראלית ולמנוע מהנאשם חקירה נגדית‬
‫בדרך הרגילה‪ ,‬אפילו הילד אינו קרבן העבירה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין זה ברור דיו‪ 38‬שילד עלול לסבול‬
‫מטראומה גם מעבירות של אלימות‪ ,‬ולא רק מעבירות מין‪.‬‬

‫‪Yvette Tinsley & Elizabeth McDonald, "use of alternative ways of giving‬‬ ‫‪34‬‬
‫‪evidence by vulnerable witnesses: current proposals, issues and challenges, Victoria‬‬
‫‪University of Wellington Law Reviews (November 2011), 42 VUWLR 705‬‬

‫‪J. R. Spencer “Competency: children and witnesses with learning disabilities‬‬ ‫‪35‬‬
‫‪– Part 1, New Law Journal (9 October 1998), 148 NLJ 1472‬‬

‫‪ 36‬דנה פוגץ'‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,28‬בעמ' ‪. .130‬‬

‫‪JR Spencer“Competency: children and witnesses with learning disabilities – Part 1, New 37‬‬
‫‪37‬‬
‫‪Law Journal (9 October 1998), 148 NLJ 1472‬‬
‫‪Laura Hoyano, “ Special Measures Direction- compliance with article 6,” Journal of 38‬‬
‫)‪Criminal Law. (1 November 2005), JCL 69 (488‬‬
‫‪14‬‬
 ‫בעניין תחימת הגיל לפיו מוגדר הילד המעיד‪ ,‬נמצא החוק האנגלי‪ 39‬מותח בגיל ‪ ,17‬אם כי אין‬
‫המדובר בקו ברור שכן תחימת הגיל נעשית לצורך מתן אפשרות לעשות שימוש באמצעים מיוחדים‬
‫בעת גבית העדות‪ .‬אלו ניתנים לאדם מעל לגיל ‪ 17‬ובלבד שזה מצביע על חולשה או פגיעה מסוימת‪.‬‬
‫כשרות העדים נמצאת במבחן גם באנגליה‪ ,‬אך להבדיל מהדין הישראלי בו הקביעה היא פורמאלית‬
‫לגיל ‪ ,12‬הדין האנגלי מכשיר עדות ילד אלא אם מתגלה שהעד לא מסוגל להעיד באופן מודע‬
‫ובוגר‪ .40‬במסגרת מבחן שכזה‪ ,‬המשקל עובר לידי בית המשפט להכריע מיהו הכשר להעיד ובכל‬
‫מקרה לגופו‪.‬‬

‫מחקר שנערך ‪ 41‬העלה כי ילדים בני ‪ 7‬ו‪ 10 -‬ידעו להבחין בדיוק בין שקר לבין אמת‪ .‬ילדים בני ‪4‬‬
‫זיהו נכונה מרבית מן ההצהרות‪ .‬כל הילדים הנבדקים הכירו בשקר כדבר פחות טוב מאשר אמת‬
‫וכולם העריכו את חומרת מעשה השקר‪ .‬אולם‪ ,‬ילדים בני ‪ 4‬העריכו בצורה פחות טובה את הטוב‬
‫שבאמירת אמת לעומת קבוצות הגיל האחרות‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו לילדים בני ‪ 4‬יש את הכשירות מבחינ‬
‫ת הבנת המושגים ״שקר״ ו״אמת״ להשתתף במערכת המשפט‪.‬‬
‫נראה כי גם הערכת החובה לומר אמת בבית משפט אינה לקויה אצל ילדים אלא ההפך הוא הנכון‬
‫וילדים‪ ,‬לעיתים קרובות‪ ,‬מאמינים שיש תוצאות איומות לשקר בבית המשפט‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬נמצא כי‬
‫לגבי ילדים מגיל ‪ ,10‬נוספה גם הסיבה כי האמת חשובה למנוע הרשעת חפים או זיכוי אשמים‪.‬‬
‫עדים ילדים עשויים בהחלט להיות כנים יותר ממבוגרים‪.‬‬

‫יתרון אחר‪ ,‬למבחן כשירות אינטלקטואלית‪ ,‬הוא התאמתו לתוצאות של מחקרים מתחום‬
‫הפסיכולוגיה‪ .‬הואיל והיכולת הטמונה בילדים להבנת המוסר‪ ,‬להבדיל בין טוב ורע‪ ,‬ולחובה לומר‬
‫את האמת בבית המשפט‪ ,‬אינם רלוונטיים לשאלה האם הילד יאמר את האמת בפועל‪ .‬אם לגבי‬
‫מבוגרים לא ניתן לענות על השאלה‪ ,‬ומאליה לא ניתן לנבא את ההתנהגות‪ ,‬כך גם לגבי ילדים‬
‫צעירים מאוד‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬ילד בן ‪ 4‬שאינו מסוגל להסביר מהי אמת‪ ,‬ימצא דובר אמת בעת העדות‪ ,‬ולעומתו‪ ,‬ילד בן ‪8‬‬
‫שמבין מהי החובה כאמור‪ ,‬לא יתקשה לשקר בעת מתן העדות‪ .‬מילים אחרות‪ ,‬מבחן כשירות‬
‫אינטלקטואלית אינו מבחן לצפיות התנהגות בבני אדם‪ ,‬בגירים או קטינים כאחד‪.42‬‬

‫החוק האנגלי‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,34‬סעיפים ‪ 20‬עד ‪.23‬‬ ‫‪39‬‬

‫)‪ .Criminal Justice Act, 1988, §33A(2‬כן ראה פסיקת בית משפט עליון שם‪Per Auld J, in R. v. :‬‬ ‫‪40‬‬
‫‪Hampshire [1995] 2Cr. App. 319‬‬
‫‪N. Bala, K. Lee, R. Lindsay & V. Talwar, “A Legal & Psychological Critique of the‬‬ ‫‪41‬‬
‫‪Present Approach to the Assessment of the Competence of Child Witnesses”, 38‬‬
‫‪Osgoode Hall L.J. (2002) 409‬‬
‫הדוגמא מובאת מתוך‪ :‬דנה פוגץ'‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,28‬עמ' ‪.140‬‬ ‫‪42‬‬
‫‪15‬‬
 ‫בארה"ב‪ ,‬דיני הראיות מוסדרים במערכת הפדרלית‪ ,‬בתחום הפלילי‪ ,‬תחת ה – ‪Federal Rules of‬‬
‫‪ ,43Evidence‬לפיו נעשית הבחנה בין שני סוגים שונים של הגבלות על מתן עדות‪ :‬האחד‪ ,‬הגבלות‬
‫מתחום הכשרות‪ ,‬ובדומה לדין הישראלי‪ ,‬הכל כשרים להעיד למעט חריגים המפורטים בו‪ .‬השני‪,‬‬
‫הגבלות מתחום החיסיון‪ .‬הגבלות מתחום הכשרות‪ ,‬כאמור‪ ,‬הינן מועטות ביותר‪ ,‬ודורשות מידע‬
‫אישי על העד או עדות מומחה‪ .‬באשר להגבלות מתחום החיסיון‪ ,‬הרי שעל עדות ילדים‪ ,‬ושלא כמו‬
‫חסיון בין בני זוג‪ ,‬החוק הפדרלי אינו מעניק כל חיסיון או מניעות‪ ,44‬וחיסיון שכזה הוכר רק‬
‫במדינות בודדות ובמקרים בודדים‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬התיקון השישי לחוקת ארה"ב מעניק זכות לכל נאשם להתעמת מול העדים שכנגדו‪,‬‬
‫כך גם אישר בית המשפט העליון הפדראלי‪ ,‬אלא שכעבור זמן קצר‪ ,‬שינה בית המשפט העליון את‬
‫דעתו וקבע כי זכות זו אינה מוחלטת‪ ,‬לאור היתכנותם של מקרים הנוגעים למדיניות ציבורית‬
‫(בדומה ל'תקנת הציבור' בישראל)‪ ,‬כגון מניעת טראומה נפשית מיותרת לילד המעיד‪ ,‬ניתן לסטות‬
‫מזכות זו תוך שמירה על המסגרת הדיונית‪ ,‬היינו בית המשפט יאפשר מתן עדות בטלוויזיה במעגל‬
‫סגור‪.45‬‬

‫בעניין כלל עדות מפי השמועה‪ ,‬הוכר‪ ,‬במספר מדינות בארה"ב‪ ,‬הצורך בקבלת עדות שמועה חרף‬
‫האיסור‪ ,‬המקום בו מדובר בעדות ילדים בדבר עבירות מין‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הותרו במינסוטה ובדרום‬
‫דקוטה‪ ,‬קבלתן של אימרות ילדים על זעקות ששמעו בזמן שישנו‪.‬‬
‫במדינת וושינגטון‪ ,‬מותר לשמוע עדות ילדים מפי השמועה‪ ,‬אם בית המשפט מוצא לנכון‪ ,‬באמצעות‬
‫אינדיקציות כגון מקום‪ ,‬זמן ונסיבות‪ ,‬כי העדות מהימנה‪.46‬‬

‫חוק הראיות בקנדה‪ ,‬ה – ‪ , 47Canada Evidence Act, 1985‬מבחין בין הכשרות להעיד ובין החובה‬
‫להעיד‪ .‬ההתייחסות בדין הקנדי לעדות קרובים היא הן במישור הכשרות והן במישור החובה‬
‫להעיד‪.‬‬

‫החוק הקנדי לא מציין מפורשות כללים לגבי כשרות‪ ,‬אך כן קובע כבר בתחילתו‪ ,‬כי אדם לא ייפסל‬

‫מופיע באתר‪ /http://www.law.cornell.edu/rules/fre :‬תאריך‪30.04.2012 :‬‬ ‫‪43‬‬

‫ראה והשווה‪ Coy v. Iowa 487 U.S. 1012 ,1988 :‬למול ‪Maryland v. Craig 497 U.S. 836, 1990‬‬ ‫‪44‬‬
‫‪Glenn A. Besnyl, Maryland v. Craig: Defendant's Confrontation Right Not Violated by‬‬ ‫‪45‬‬
‫‪the use of One-Way Closed Circuit Television Testimont in Child Abuse Cases, Western‬‬
‫‪State University Law Review Assiciation, (Spring 1991), 18 W .St. U. L. Rev. 861‬‬
‫ראה ‪ ,Mcgough‬לעיל הערה ‪ ,34‬בעמ' ‪ ,145 ,110‬וכן‪;Wash. Rev. Code. 9A.44.120 [Rev. 1998 :‬‬ ‫‪46‬‬
‫בתוך‪ :‬פוגץ'‪ ,‬לעיל הערה ‪ ,28‬עמ' ‪.147‬‬
‫מופיע באתר‪. :‬תאריך‪http://laws.justice.gc.ca 30.04.2012 :‬‬ ‫‪47‬‬
‫‪16‬‬
 ‫לעדות מחמת אינטרס שיש לו בעדות או בשל כך שביצע עבירה פלילית‪.48‬‬

‫לפני שבית המשפט הקנדי מאשר עדותם של קטינים עד גיל ‪ ,14‬וכן עדותם של בעלי מוגבלות‬
‫נפשית‪ ,‬מחויב הוא לערוך חקירה בה יקבע האם העד מבין את משמעותה של שבועה או של‬
‫הצהרה על אמירת אמת והאם ביכולתו של העד להעיד‪ .‬יצוין כי‪ ,‬אין בהוראה זו כדי לקבוע‪ ,‬באופן‬
‫ראשוני קטגורי‪ ,‬כי עדים אלה אינם כשרים או שעדותם לא תישמע‪ ,‬אלא כי על בית המשפט לערוך‬
‫חקירה ולקבוע האם העדים רשאים יהיו להעיד‪ ,49‬בכל מקרה ומקרה לגופו‪.‬‬

‫בקנדה‪ ,‬לקחו את מבחן הכשירות האינטלקטואלית צעד קדימה‪ .‬נמצא‪ 50‬כי ככל שניתנת לבית‬
‫המשפט הסמכות לבחון‪ ,‬כצעד מקדים‪ ,‬את הכשירות להעיד אל מול תפיסת החובה להעיד אמת‪,‬‬
‫על‪-‬ידי ילדים‪ ,‬ניתן לראות כשירות אינטלקטואלית ברמת ההבנה למושג החובה להעיד אמת‪ ,‬עדין‬
‫ראוי לבית המשפט לשקול האם לחייב את מתן העדות מקום בו יכולת התיקשור הפיזית אינה‬
‫ברמה מספקת או שעצם מתן העדות עלול לפגוע בעד‪.‬‬

‫למרות שהשאלה בעניין זה היא אם עדים אלו יעידו אם לאו‪ ,‬הרי שאי הקביעה הקטגורית מראש‬
‫ועצם בחינת כל מקרה לגופו עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית של מעבר מכללי קבילות לכללי‬
‫משקל‪ .‬לעניין הכלל לאיסור קבלת הראיה מפי השמועה‪ ,‬ניתן לתהות מדוע לא ישווה הדין למצב‬
‫בארה"ב‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬ולהתיר קבלת הראיה מפי הילד‪ ,‬בהתקיים תנאים ונסיבות מתאימים‪.‬‬

‫הילד כנאשם‬

‫האמנה בדבר זכויות הילד‪( 51‬להלן – האמנה) קידמה דיון משפטי נמרץ באשר לתפיסה החברתית‬
‫לעניין הילד המואשם‪ ,‬והאם ערך כבוד האדם והחירות באים לידי ביטוי בהקשר זה‪ .‬אומנם‪ ,‬טרם‬
‫נקלטה האמנה בחקיקה ונראה כי השפעת האמנה על זכויות ילדים בישראל טרם הובררה דיה‪.52‬‬
‫התפיסה הכללית‪ ,‬הנובעת מהאמנה‪ ,‬מקדשת את ההיבט הטיפולי שיקומי על‪-‬פני ההיבט העונשי‪,‬‬
‫כאשר המטרה היא לשלב את הילד בהמשך דרכו בחברה הנורמטיבית‪ .‬אך נמצא כי ישנו שוני‪,‬‬

‫‪Canada Evidence Act, 1985, sec.3‬‬ ‫‪48‬‬

‫‪Canada Evidence Act, 1985, sec. 16‬‬ ‫‪49‬‬
‫‪N. Bala, K. Lee, R. Lindsay & V. Talwar, “A Legal & Psychological Critique of the‬‬ ‫‪50‬‬
‫‪Present Approach to the Assessment of the Competence of Child Witnesses”, 38‬‬
‫‪.Osgoode Hall L.J. (2002) 904‬‬
‫האמנה בדבר זכויות הילד‪ ,‬כ"א ‪ ,31‬נפתחה לחתימה ב – ‪.1989‬‬ ‫‪51‬‬
‫בג"ץ ‪ 4572/03‬המועצה לשלום הילד נ' ממשלת ישראל‪ ,‬תק‪-‬על ‪.)2003( 1829 )2(03‬‬ ‫‪52‬‬
‫‪17‬‬
 ‫ולדידי נראה כי לא רלוונטי‪ ,‬בין גילאי האחריות הפלילית כך שילדים מעל לגיל ‪ 12‬זוכים ליד‬
‫נוקשה יותר‪ ,‬מצד הרשויות‪ ,‬מאשר אלו שמתחת לגיל זה‪ .‬כך נמצא בחקיקה הישראלית כלים‬
‫שונים לטיפול בילדים הנאשמים בעבירות‪ ,‬כאשר הילד בגיל האחריות הפלילית מופנה הוא לטיפול‬
‫שפיטתי‪ 53‬ועלול למצוא עצמו מאחורי סוגר ובריח או במעון‪/‬מוסד מסוימים כאשר הם נתונים בין‬
‫מצב של טיפול לבין מצב של ענישה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ילד מתחת לגיל האחריות הפלילית מופנה‪,‬‬
‫מראשית ההליך‪ ,‬לטיפול רווחתי‪.54‬‬

‫אמצעי טיפול‬

‫הטיפול באלימות מינית בקרב ילדים‪ ,‬משמש דוגמא מובהקת לתוצאת השוני האמור לעיל‪ ,‬לפיו‬
‫ילדים המקבלים טיפול מתאים‪ ,‬מגיבים טוב יותר לשינויים בדפוסי ההתנהגות‪ ,‬מאשר ילדים‬
‫הנושאים בעונש כפוי ולו בשל העובדה כי הפרדת גיל מספרית מגיל כרונולוגי אינה משנה את דפוסי‬
‫ההתנהגות אלא אך מנציחה את הישנות המעשים העברייניים‪ .‬כך למשל‪ ,‬אלימות מין בקרב‬
‫מבוגרים‪ ,‬ברובה המכריע‪ ,‬נוטה להתחיל עוד מגיל הילדות ומחקר‪ 55‬בנושא זה מגלה כי הסיכוי‬
‫להתדרדר לאלימות מינית‪ ,‬כשמקורה בגיל הילדות‪ ,‬הינו פי ‪ 55 -‬מאשר אלו המפתחים אלימות‬
‫מינית בגיל בוגר‪ .‬במחקר אחר‪ ,56‬נמצא כי התנהגות זו ניתנת למניעה (שיעור רצידיביזם נמוך) באם‬
‫ניתן טיפול מתאים בגיל הילדות‪ .‬אלימות מינית בקרב ילדים מקבלת משנה תוקף כאשר הילד הוא‬
‫התוקף‪ ,‬להבדיל מקורבן‪ .‬בעוד שתשומת לב רבה ניתנת לילד הקורבן ולטיפול בו‪ ,‬הרי‬
‫שההתייחסות אל הילד התוקף‪ ,‬כהתנהגות שיש לטפל בה בכלים מתאימים‪ ,‬חדשה יחסית‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬ההתייחסות דנן נחלקת בחתך הגילאים שבין האחריות הפלילית‪ ,‬כמוזכר לעיל‪ ,‬באשר‬
‫לתפיסה העונשית שאינה מביאה לתוצאה הרצויה מלכתחילה‪.‬‬

‫בישראל‪ ,‬ההתייחסות נעשית באופן טכני יותר‪ .‬רשות הרווחה מקבלת מידע אודות אלימות מינית‬
‫המבוצעת על‪ -‬ידי ילד שאינו בר אחריות פלילית‪ ,‬המידע מועבר אל המשטרה יחד עם המלצה באם‬
‫לברר את העובדות ובאם להימנע מכך‪ .‬ואולם‪ ,‬למשטרה לבדה אין את הכלים המקצועיים‬
‫הדרושים לטיפול בבעיות התנהגותיות מסוגים כגון אלו‪ .‬ובהקשר לגיל העבריין‪ ,‬הצעיר למדי‪ ,‬עובר‬
‫הטיפול בחזרה אל רשות הרווחה לפעול לטיפול בהתנהגות על דרך פניה לבית המשפט‪ ,‬בבקשה‬

‫‪ 53‬חוק הנוער (שפיטה‪ ,‬ענישה ודרכי טיפול‪ ,‬התשל"א‪ ,1971-‬ס"ח ‪.134‬‬

‫‪ 54‬חוק הנוער (טיפול והשגחה)‪ ,‬התש"ך‪ ,1960-‬ס"ח ‪.52‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪18‬‬
 ‫להכריז על הילד כקטין נזקק‪ 57‬ובכך לקבוע את דרך הטיפול‪.‬‬
‫בית המשפט‪ 58‬עמד על כך כי‪ ,‬במקרה זה מתחדדת חשיבות המעורבות ההורית בהליך הטיפולי‪,‬‬
‫למול הטיפול העונשי‪ ,‬אשר במסגרת זה האחרון‪ ,‬הילד מופרד מחסות הוריו‪ ,‬נעדר טיפול התנהגותי‬
‫תומך על‪ -‬ידי הסביבה החברתית המוכרת לו‪ ,‬ונמנעת ממנו אותה מעורבות הורית‪ -‬משפחתית‪,‬‬
‫המקרינה תמיכה רגשית כלפי הילד ומסייעת בקבלתו חזרה אל החברה לאחר הטיפול ("נחיתה‬
‫רכה")‪.‬‬

‫דיון ומסקנות‬

‫ההסדר הקיים‪ ,‬שלפיו אין ילדים מעידים‪ ,‬ככלל‪ ,‬בעבירות מין בבית המשפט‪ ,‬הינו פגום וראוי‬
‫שיבוא על תיקונו‪ .‬יש בו כדי לפגוע קשות בזכויות הנאשם כמו גם בעקרונות בסיסיים של ההליך‬
‫השיפוטי התקין‪ .‬במיוחד מעיב ומקשה הוא על יכולת בית המשפט לחרוץ דין אמת ולהוציא משפט‬
‫צדק תחת ידיו‪.‬‬
‫המצב המשפטי דהיום מאפשר בהחלט העדת ילד שטרם מלאו לו ‪ 14‬שנים כעד "מן המניין" בבית‬
‫המשפט‪ .‬על חוקרי הנוער לשנות מן היסוד את גישתם האוסרת העדת ילדים‪ ,‬כי נכון להיום הם‬
‫עושים זאת בצורה גורפת וכמעט ללא הפעלת שיקול דעת של ממש‪ .‬ספק אם גישה זו עומדת‬
‫במבחנים משפטיים סבירים‪ ,‬הן מבחינת עקרונות המשפט המנהלי והן לאור חוקי היסוד‪ .‬הדין‬
‫הקיים‪ ,‬ובמיוחד תיקוני החקיקה האחרונים‪ ,‬מקנים בידי בית המשפט סמכויות נרחבות לשמיעת‬
‫עדות הילד‪ ,‬תוך מניעת פגיעה ונזק נפשיים לילד המעיד‪ ,‬או הקטנתם בצורה משמעותית‪.‬‬

‫כשירות אינטלקטואלית‬

‫בסמכות בית המשפט לשמוע את עדות הילד בדרכים שונות‪ ,‬כמפורט בסעיף ‪(2‬ד) לחוק הגנת‬
‫ילדים‪ :59‬במסגרת הליך עדות מוקדמת‪ ,‬בסמוך לאחר האירוע או חקירת חוקר הנוער‪ ,‬לשמוע את‬
‫עדותו של הילד שלא בנוכחות הנאשם אלא בפני סנגורו בלבד‪ ,‬למנוע חקירה נגדית שיש בה הפחדה‬
‫או גרימת בושה לילד‪ ,‬ולנהל את הדיון בצורה נינוחה ורגועה‪ .‬כן ניתנת הסמכות להפסיק את‬
‫החקירה על אתר‪ ,‬אם סבור הוא שהמשך החקירה עלול לגרום נזק נפשי לילד ואף לשמוע את עדות‬

‫‪ 57‬סעיף ‪ 3‬לחוק הנוער (טיפול והשגחה)‪ ,‬לעיל הערה ‪.45‬‬

‫‪ 58‬בג"ץ ‪ 7374/01‬פלונים נ' מנכ"ל משרד החינוך‪ ,‬פ"ד נז(‪ ,529 )6‬עמ' ‪.)2003( 537-538‬‬
‫?להלן‪ :‬חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)‪ ,‬התשט"ו‪59 1955-‬‬
‫‪19‬‬
 ‫הילד בלשכת השופט ושהליך שמיעתו יהיה שלא בלבוש מדי משפט‪ ,‬במידת הצורך‪.‬‬

‫מן הראוי שאף המחוקק ייתן דעתו וישקול תיקון המצב על‪-‬ידי חקיקה נוספת בשני תחומים‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬להפקיע את הסמכות להתיר או לאסור העדת ילדים מחוקר הנוער ולהפקידה בידי השופט‪,‬‬
‫לאחר שישמע את חוקר הנוער ויקבל חוות דעת פסיכולוגית לגבי מצבו הנפשי והשפעת העדות בבית‬
‫המשפט על הילד‪ .‬השני‪ ,‬שינוי החקיקה הישראלית באופן אשר ישקף את כלל העיקרון המנחה‬
‫במבחן הכשירות האינטלקטואלית‪ ,‬המוזכר לעיל‪ .‬ייתכן‪ ,‬ובהחלת מבחן הכשירות האינטלקטואלית‬
‫בישראל‪ ,‬יביא אפילו לשינוי דרישת הסיוע הראייתית לעדות ילד מתחת לגיל ‪ ,12‬מאחר ובכך בית‬
‫המשפט יעמוד על מבחן ההתרשמות מכלי ראשון על‪ -‬ידי העדת העד‪ -‬הילד בפניו‪.‬‬

‫הנחה המבוססת על מחקרים‪ ,‬כפי שהובאו לעיל‪ ,‬היא כי כאשר ילדים מגיעים לבית המשפט‪ ,‬מתן‬
‫העדות הוא חוויה קשה‪ .‬הפורמאליות של בית המשפט‪ ,‬בצירוף עם הלשון המשפטית והפרוצדורות‬
‫המסובכות‪ ,‬מאיימות לעיתים קרובות על הילדים‪ ,‬ועלולות להפריע למתן עדות בצורה אפקטיבית‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם ניתן יהיה לשפר את החוויה של מתן העדות עבור הילד‪ ,‬יהיה לכך ערך מבחינות רבות‪,‬‬
‫לרבות הסיכוי שחוקרי הילדים יתירו העדתם של מס' רב יותר של ילדים‪ ,‬לעתיד לבוא‪.‬‬
‫מובן שמבחינת הילד האינדיבידואלי וחווייתו הפרטית‪ ,‬וגם מבחינת המערכת והחברה‪ ,‬כן הסיכוי‬
‫למתן עדות אפקטיבית יותר יגדל‪ ,‬וזאת‪ ,‬תוך שמירה על זכויות הנאשמים‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫שימוש בטכנולוגיה‬

‫לשימוש בטלוויזיה במעגל סגור יש יתרון‪ ,‬שכן הוא מאפשר לילד לתת עדות מחוץ לכותלי‬
‫בית־המשפט‪ .‬בחוק הישראלי‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬אין בחירה בין האפשרויות השונות‪ ,‬כך שהילד יכול‬
‫להיות מחוץ לאולם‪ ,‬או שיכול והנאשם יוצא ממנו‪ .‬השופט‪ ,‬הנאשם ועורכי־הדין יכולים לראות‬
‫ולשמוע את הילד‪ ,‬ולהפך‪ .‬מקרים רבים יותר מגיעים לבית המשפט‪ ,‬כאשר הילד לא יכול או לא‬
‫מסוגל להעיד בבית המשפט‪ .‬אמצעי זה מאפשר עדויות טובות ואמינות יותר של הילדים‪ ,‬בגלל‬
‫שהעד אינו מוסח על‪ -‬ידי נוכחות הנאשם‪ ,‬או בית־המשפט עצמו‪.‬‬

‫סקר שנערך בנוגע לשימוש בטלוויזיה במעגל סגור‪ ,‬לגבי ילדים עדים‪ ,‬העלה נתון מפתיע והוא‪,‬‬
‫שניתן להבחין רק בהבדלים קטנים ברמות הלחץ של ילדים שנתנו עדות בטלוויזיה‪ ,‬לעומת אלה‬
‫שהעידו בנוכחות הנאשם‪ .‬הגורם שהשפיע על רמת הלחץ של הילדים היה‪ ,‬אם הם יכלו להשתמש‬
‫בטלוויזיה כאשר הם רצו בכך‪ .‬נקודה זו תואמת לעקרון השתתפות הילד ומחזקת את מרכזיותו‬
‫באמנה ואת הצורך להגשים אותו בחקיקה הישראלית‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫פתרון פשוט יותר‪ ,‬והדורש פחות משאבים הוא חציצה בין הילד לנאשם באמצעות מסך או אמצעי‬
‫אחר‪ ,‬כאשר השופט והצדדים האחרים בדיון יכולים לראות את העד‪ .‬באנגליה‪ ,‬למשל‪ ,‬החלו בתי‬
‫המשפט לנהוג בשיטה זו במקרים מסוימים‪ ,‬אפילו ללא הסמכה סטטוטורית‪ ,‬בעיקר כאשר מדובר‬
‫היה במבוגרים פגיעים אשר לא היו זכאים לשימוש באמצעי וידאו‪ .‬בית המשפט יתיר השימוש‬
‫בטלוויזיה במקרים המצוינים אלא אם השופט סבור שזה יפגע בצדק‪.‬‬
‫בכל המקרים האחרים‪ ,‬נימוק יחיד למניעת השימוש בטלוויזיה הוא אלא אם האמצעים לא ישפרו‬
‫את איכות עדותו של הילד‪ .‬מתן עדות בפרטיות מוגבל לעבירות מין ומקרים בהם כרוכה הפחדה‬
‫של העד‪ ,‬ובהם רשאי שופט להורות על הרחקה של אנשים מן האולם וקיום הדיון בדלתיים‬
‫סגורות‪.‬‬

‫הדין בישראל הותיר בצריך עיון את השאלות האם יש להשתמש בטלוויזיה‪ ,‬גם לגבי כל הילדים‬
‫העדים‪ ,‬והאם צריך לתת לילד העד את הזכות להחליט אם הוא רוצה להישאר באולם המשפט‬
‫כאשר הנאשם נשאר בחדר אחר‪ .‬האם השימוש בטלוויזיה גורם לדעה קדומה כנגד הנאשם?‪ ,‬האם‬
‫טענה זו רלוונטית כאשר מדובר בשופטים מקצועיים?‪ ,‬והאם השימוש בטלוויזיה מקשה על הערכת‬
‫עדות הילד?‬

‫לאור עקרונות המשפט‪ ,‬יש לדעתי להרחיב את תחולת החוק אל עבירות נוספות‪ , ,‬מעבר לעבירות‬
‫האלימות והמוסר‪ ,‬לפחות לגבי ילדים צעירים העולים להעיד‪.‬‬
‫נראה כי המינימום הנדרש הוא התאמת החוק לעבירות עליהן חל חוק הגנת ילדים‪ ,‬והעבירות‬
‫המנויות בפקודת הראיות הקובע את המקרים בהם יכול ילד להעיד כנגד הורהו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬דווקא‬
‫כאן לא נראית גם מניעה מדוע שלא להחיל את הסעיף על עבירות נגד הגוף‪ ,‬כיוון שקל לחשוב על‬
‫מקרים בהם כאשר מדובר בעבירות אלימות יקשה על ילדים להעיד אל מול התוקף‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬יש להעניק חשיבות רבה יותר לשאלה‪ -‬האם הילד עצמו מעוניין להעיד בנוכחות הנאשם‪.‬‬
‫לעיתים‪ ,‬באותו מקרה עצמו‪ ,‬נראה הבדלים הנובעים מאישיותם השונה של העדים‪.‬‬

‫חינוך למול עונש‬

‫ההתייחסות לקטינים כנאשמים מבוצעת על‪-‬ידי השב"ס אלא שכבר הוער כי פועלו אינו מספק‪ ,‬ככל‬
‫שמבוקש לשלב בין היבט הענישה ובין היבט השיקום‪ .‬לא זו אף זו‪ ,‬שמוסדות השיקום לילדים‬
‫ולנוער‪ ,‬נשען על מספר מצומצם של מעונות חסות ומוסדות‪ ,‬ואין ביכולתם לאלכס כל ילד‪ -‬עבריין‬
‫‪21‬‬
 ‫הדרוש לכך‪.‬‬
‫ועל כן‪ ,‬מקום בו לא ימצא מעון לטיפול המתאים‪ ,‬יופנה הילד‪ -‬הנאשם‪ ,‬אחר כבוד‪ ,‬למקום מאסר‬
‫וממילא אלה מצויים בחוליות החלשות ביותר בחברה ובשל אחריות קיבוצית זו‪ ,‬יש מן הראוי כי‬
‫יופנו המשאבים הראויים‪ ,‬ביתר מרץ‪ ,‬לטיפול בסוגיה טכנית זו ולהקים מעונות נוספים בכדי לכוון‬
‫למדיניות הרצויה והיא הטיפול החינוכי על‪ -‬פני הטיפול העונשי‪.‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫פסיקה‬
‫בג"ץ ‪ 4572/03‬המועצה לשלום הילד נ' ממשלת ישראל‪ ,‬תק‪-‬על ‪.)2003( 1829 )2(03‬‬
‫בג"ץ ‪ 7374/01‬פלונים נ' מנכ"ל משרד החינוך‪ ,‬פ"ד נז(‪ ,529 )6‬עמ' ‪.)2003( 537-538‬‬
‫רע״פ ‪ 29/7491‬כליפא נ׳ מ״י‪ ,‬פ״ד מו(‪ ,417 )3‬עמ' ‪.716-717‬‬
‫ע"פ ‪ 8538/00‬פלוני נ' מ"י‪ ,‬פ"ד נו(‪.)2002( 774 ,)4‬‬
‫ע"פ ‪ 1360/93‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬תק‪-‬על ‪.)2004( )2(94‬‬
‫דנ"פ ‪ 3750/94‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מח(‪.621 )4‬‬
‫ע״פ ‪ 192/56‬יהודאי נ׳ היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ״ד יא ‪.563‬‬
‫ע״פ‪ 399,387/83‬יהודאי ב׳ מ״י וערעור שכנגד‪ ,‬פ״ד לט(‪.302 ,791 )4‬‬
‫ע׳׳פ ‪ 58/04‬דקל נ׳ מ׳׳י‪ ,‬פ״ד לט(‪.456 ,256 )2‬‬
‫ע"פ ‪ 1741/99‬יוסף נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נג(‪.750 )4‬‬
‫ת"פ (ת"א‪-‬יפו) ‪ ,40182/02‬מדינת ישראל נ' אתי אלון‪ ,‬תק‪-‬מח ‪.3160 ,)1(2003‬‬
‫ע"פ ‪ 95/50‬אריכא נ' היועמ"ש‪ ,‬פ"ד ה ‪ ,1200‬עמ' ‪.1204-1203‬‬
‫ע"פ ‪ 500/77‬עמרי נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד לג(‪.681 )2‬‬
‫בג"ץ ‪ ,6319/95‬רע"פ ‪ ,6836/95‬בג"ץ ‪ 5565/95‬יוסף חכמי‪ ,‬חיים ברלס נ' שופטת בית משפט השלום‬
‫תל‪-‬אביב‪-‬יפו ואח'‪ ,‬פ"ד נא(‪ ,750 )3‬עמ' ‪.)1997( 762‬‬
‫ע"פ ‪ 217/59‬היועץ המשפטי לממשלה נ' נבולסי‪ ,‬פ"ד יד(‪.73 )1‬‬
‫‪22‬‬
 ‫ספרות‬
‫אלי שרון‪“ ,‬נוער בפלילים – שפיטה‪ ,‬דרכי טיפול וענישה"‪ ,‬התש"ן‪( 1990-‬הוצאת תמר)‪.‬‬

‫אליהו ארנון‪“ ,‬עדות ילדים בעבירות‪-‬מין‪ ,‬האם לא הגיעה השעה לעיין מחדש בהסדר‬
‫הישראלי?”‪ ,‬משפטים כ"ד תשנ"ד ‪.151‬‬

‫השופט אליקים רובינשטיין‪“ ,‬על הקטין במשפט"‪ ,‬משפחה במשפט ג‪-‬ד התשס"ט‪-‬התש"ע‪.36 ,‬‬
‫אמנון שטרסנוב‪“ ,‬העדת ילדים בבית‪-‬המשפט בעבירות‪-‬מין – גישה אחרת"‪ ,‬הפרקליט מב(ג)‪.484 ,‬‬

‫דנה פוגץ'‪“ ,‬הזכות להישמע? עדויות ילדים בהליך הפלילי"‪ ,‬הפרקליט מו(א)‪ ,‬עמ' ‪.130‬‬

‫דניאל גוטליב‪“ ,‬עדות ילדים‪ :‬האם הילד מסיח לפי תומו"‪ ,‬רפואה ומשפט‪ ,‬ספר היובל‪ ,‬נובמבר‬
‫‪.2001‬‬

‫יעקב קדמי‪“ ,‬על הראיות‪ ,‬הדין בראי הפסיקה"‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬תשס"ד‪( 2003-‬הוצאת דיונון)‪.‬‬

‫מקורות זרים‬

‫‪Yvette Tinsley & Elizabeth McDonald, "use of alternative ways of giving evidence by‬‬
‫‪vulnerable witnesses: current proposals, issues and challenges, Victoria University‬‬
‫‪of Wellington Law Reviews (November 2011), 42 VUWLR 705‬‬

‫‪J. R. Spencer “Competency: children and witnesses with learning disabilities – Part‬‬
‫‪1, New Law Journal (9 October 1998), 148 NLJ 1472‬‬

‫‪Laura Hoyano, “ Special Measures Direction- compliance with article 6,” Journal of‬‬
‫)‪Criminal Law. (1 November 2005), JCL 69 (488‬‬

‫‪23‬‬
N. Bala, K. Lee, R. Lindsay & V. Talwar, “A Legal & Psychological Critique of the
Present Approch to the Assessment of the Competence of Child Witnesses”, 38
Osgoode Hall L.J. (2002) 409.

Myers, J.E.B. (1995) New Era of Skepticism Regarding Children's Credibility,

Psychology, Public Policy and Law, 1995 American Psychological Association, Inc.
Psychology, Public and Law (june 1995)

R. Michael Cassidy, "Reconsidering Spousal Privileges after Crawford", 2006, p. 28-

38.

Glenn A. Besnyl, Maryland v. Craig: Defendant's Confrontation Right Not Violated

by the use of One-Way Closed Circuit Television Testimont in Child Abuse Cases,
Western State University Law Review Assiciation, (Spring 1991), 18 W .St. U. L. Rev.
861

24