‫■״־’■‪-‬‬

‫■־‬
‫■‪-.‬־‪.‬׳ 'ר■''‪’■..‬‬
‫■‪:‬‬
‫■‪ xC',%‬׳־‬
‫■‬‫■‬ ‫‪'':.‬ן;׳‬ ‫■זי‬
‫'‪,■V.‬‬

‫‪. ' ■J‬‬

‫‪■.^■V■x‬י‬
‫‪:‬־'‪■..‬ל‘ ‪-,‬‬

‫‪■:;iXx‬‬
‫‪'.‬ל'‬
‫‪;:■m m‬‬ ‫■‪" f .‬ל;‬

‫> ;‬ ‫■‬ ‫י ;‬ ‫‘‬ ‫־‬ ‫■■‪ ■'i‬׳‪:; - V iV. ..‬׳;״‪■ f l i . . r‬‬

‫‪|g .S‬‬ ‫ג‬

‫■‬
‫■י‬
‫■‬
‫■לל‪::-‬‬

‫‪ p: -:1:,:‬״■‪:‬‬ ‫‪?A‬‬
‫‪,-^x x ■ X :‬־ ‪,■:‬‬
‫■ ‪ . ,‬־■־ ‪y‬ל■ ־ ■;ל‪■ ■ :‬‬ ‫■י■‬ ‫‪ .‬׳ ' ■'‬ ‫■■■■■■■ ־ י ■■■ ־ י ׳■־^'■'‬

‫©‬
‫■‪1;:..: ^.‬‬ ‫‪X .:‬‬ ‫כל הז כויו ת ש מ ו ר ו ת‬

‫מ כון ת בו או ת ש ו ר‬

‫ו כו לל א ה ל ש לו ם צ בי‬

‫ב א ר ץ י ש ר א ל‪:‬‬

‫מ כון ׳ ת בו או ת ש ו ר׳‬

‫ר ח׳ דו ב ר ש לו ם ‪ 7‬י רו ש לי ם‬
‫•׳ ‪X‬‬
‫טל‪02-5377101 .‬‬
‫‪ 5‬־ ‪#‬־ ■‪....... ,/‬‬
‫■‪.‬״‪1:‬‬
‫ב א ר ה״ ב‪:‬‬
‫'‪machon Tvuot shor‬‬
‫‪e.g.k. imc 5600 1st Ave‬‬
‫‪Brooklin N.Y. 11220‬‬
‫‪tel. 917.533.4829‬‬
‫‪fax. 1718.921.1542‬‬

‫עי צו ב כריכ ה ו ש ע רי ם ‪:‬‬

‫י א ק א ב׳ ס‬

‫ס ד ר ו עי מו ד מ מו ח ש ב‪:‬‬

‫ע מו די ם י רו ש לי ם‬

‫‪-I‬‬
‫‪J‬‬
 ‫ספר‬
‫שמלת אליעזר‬
‫על התורה‬
‫?;*י‬
‫בו י בו או בי אורי ם‪ ,‬מ א מ רי ם‪ ,‬ר עיו נו ת ו חי דו שי ם‪ ,‬ע ר בי ם‬

‫ו מ תו קי ם‪ ,‬ט ע מי ם ונ מו קי ם‪ ,‬ר מזי ם ו מ קו רו ת‪ ,‬ט ל לי‬

‫או רו ת‪ ,‬ר ש פי ה ת עו ר רו ת‪ ,‬ע ל פי ס ד ר ה פ ר שיו ת‬

‫‪ n‬ב עניני ש חי ט ה ט רי פו ת וני קור‬

‫‪ s‬ק דו ש ת ה אכיל ה ו מר כי בי ה‬

‫‪ n‬הנהגת ה בי ת הי הודי ע ל כל ס עי פי ה‬

‫‪ s‬ה ש ר ש ת י ר א ת ש מי ם וי ר א ת ח ט א‬

‫‪ n‬א מו נ ת ה׳ ו א ה ב ת ש מו ית׳‬

‫‪ 2‬א ה ב ת ה תור ה ו ש מ ח ת ה מ צו ת‬
‫‪I‬‬
‫‪ n‬מי דו ת טו בו ת ו או ד חו ת חיים י הודי‬

‫‪ 3‬בי או רי ם וי סו דו ת ב תו ר ת היד א ה ו ה ח סי דו ת‬

‫‪ 2‬הנ הגו ת טו בו ת מ תו ר ת ה ח סי דו ת ה ב ע ש״ ט‪,‬‬

‫‪ n‬מו ס ר וי ר א ה מ בי ת מ ד ר ש ו ש ל הגר״ א‬

‫; ד ב רי חיזו ק ו ה ת עו ר רו ת ל שו בי ״ ם מנ קרי ם ו מ ש גי חי ם‬

‫‪ :‬ה ש ת ל ש לו ת הי ס טו דיי ת ק ד ש י י ש ר א ל ל דו רו תי ה ם‬
 ‫>■‪>.:‬י^י'‪:.^^.‬י‪r:.‬‬
‫‪‘..‬׳‪;■v‬י‬

‫■‬
‫■‬
‫■‬‫'■‬ ‫■‪-'■ -‬׳‪:‬־■־ ■ ־‬
‫■‪:‬‬
‫‪?/‬ג ■‬ ‫■■■־‪,■■.‬‬
‫הסכמת הרבנים הגאנים שא^יע״‪:‬‬
‫ו״‪:.,:■.,‬־‬
‫הרב חיים פנ ח ס שיינברג‬
‫ראש ישיבת"תורה אור"‬
‫ומורה הוראה דקרית מטרסרורף‬

‫ב ס׳׳ ד‪ ,‬מ נ ״ א ת ש ס ״ ד‬

‫מכתב ברכה‬
‫א שר‬ ‫הו ב א ל פ ני ה ס פ ר ה ח שו ב ״ ש מ ל ת א ל י ע ז ר ״ ע ל ה תו ר ה‬

‫ש ל י ט ״ א ר ב ל בי ה מ ״ ד‬ ‫א ל י עז ר י א ק א ב‬ ‫חי ב רו ה ר ה ״ג ר בי י צ ח ק‬

‫ל הו ר א ה " ת ב ו א ו ת ש ו ר ״ ו ר א ש ה כו ל ל ב ״ א ו ה ל ש ל ו ם צ בי ״ ל ש ו ״ ב‬

‫ו ני קו ר מ ח ר׳׳ ס ש י ח י צ ח ק ו י ל ק ו ט א ל י ע ז ר ע ל ש ח י ט ה ו ט ר י פ ו ת‬

‫ו ני קו ר‪.‬‬

‫ו מ ו ס ר ו חיז ו ק‬ ‫ה ת עו ר רו ת‬ ‫ו ד ב רי‬ ‫מ ל א ב ר כ ת הי‬ ‫הו א‬ ‫ו ה ספר‬

‫ה נו ג עי ם ל ש ו ״ ב ב ש ח י ט ה ו ט ר י פ ו ת ו ני קו ר‬ ‫ב ע ב ו ד ת ה׳ ב ע ני ני ם‬

‫ו ה מ ס ת ע ף‪.‬‬

‫ו כ י ד ו ע א י ן א ני ב א ב ה ס כ מו ת מ ט ע ם ה כ מו ס ע מ די‪ ,‬א ך ני כ ר רו ב‬

‫אש‬ ‫ש ל הר ב ה מ ח ב ר ו ד ב ד י ו ה מ ל ה בי ם כ ל ה ב ת‬ ‫ה ע מ ל ו ה כ ש רון‬

‫ב ע ב ו ד ת ד׳ י כ נ סו ל ל בו ת א חי נו בני י ש ר א ל ו ח פ ץ ה׳ ב י ד ו י צ לי ח‪.‬‬

‫הכו״ ח ל כ בו ד ה תו ר ה ו ל ו מ ד י׳‬

‫חיי ם פ נ ח ס ש י י נ ב ר ג‬

‫‪r.0m‬‬
 ‫® ‪Je‬‬
‫‪^ a‬״‪■,;:7;-7‬‬

‫מרדכי גרוס‬ ‫^^־י^‪ :7 >'..'77‬־'‬

‫רב וגאב״ד ״חניכי הישיבות״‬
‫מרכז בני ברק‬

‫מכתב ברכה‬
‫ב ס י י ע ת א ד ש מ י א ‪ ,‬י ו ם ש נ כ פ ל ב ו כי ט ו ב ‪ ,‬כ ״ ג ל ח ו ד ש ה ר ח מ י ם ו ה ס ל י ח ו ת‬

‫ל ס ד ר ״ כי ה ו א ח י י ך ו א ו ר ך י מי ך ״ ‪ ,‬י א ר צ י י ט ד ר ב י נ ו ב ע ל ה ״ מ נ ח ת חי נו ך ״ ז י ע ״ א ‪,‬‬

‫ה׳ ת ש ס ״ ה ל ב ר י א ת ה ע ו ל ם ‪.‬‬

‫הן נ ו ד ע ב ש ע ר י ם ה מ צ ו י י נ י ם ב ה ל כ ה‪ ,‬ב ה ל כ ת א ג ב י ר ת א ד ש ח י ט ו ת ו ב ד י ק ו ת ‪,‬‬

‫מ דו די‬ ‫ג ד ו ל ת ו ו פ ע ל י ו ה ד בי ם‪ ,‬ל ה ע מ י ד ד ת ה ש ח י ט ה ע ל ת ל ה כ פ י ה מ ס ו ד ה‬

‫]ו כ מ בו א ר ב ״ חו ר ת חיי ם״‬ ‫ה מ ש מ ר‪,‬‬ ‫על‬ ‫עו ל ם‪ ,‬ו ע מ י ד ה‬ ‫של‬ ‫ג ד דו‬ ‫ל ג דו ר‬ ‫דו רו ת‪,‬‬

‫) ס נ ה ד רין ד ף קי ב( דכ ח ה ש חי ט ה ל ה ע בי ר ה ס ט ר א א ח ר א ו מ ל א ך ה מו ת ש ל א י ש ל ו ט ע ל ב ה מ ה‬

‫זו עיין ש ם‪ .‬ו בו ד אי כ כ ל ש מ ק פ י ד י ן ב הלכ ה ט פי‪ ,‬מ ח לי שי ם כח ה ס ט ר א א חר א‪ ,‬ו ח ס ו ש ל ו ם‬

‫אי פ כ א נ כנ ס כת ה ר ע ל א י נ ש י ה או כ לי ם ה אי ב ש ר א ו תו פ ע ל ב ה ם כח הי צ ר ה ר ע הו א מ ל א ך‬

‫ה מו ת‪ ,‬ו כ מו כן ב ב די ק ת ה ס כין כ מ בו א ר ב ט ע מי ה מ צו ת ל ה ר ד ב׳יז ) מ צו ה ק פז( ש ב ב ד י ק ת ו מ כ ני סו‬

‫ל ר שו ת ה ט ה ר ה ו ה ק דו ש ה כ מ ה ד א מ ר " ז ה ק לי ו א נו הו " ו י ש בו י״ב הויו ת‪ ,‬עיין ר י ק א נ ט י ) פ ר ש ת‬

‫ש ל ה מז הי ר‬ ‫מ ש פ טי ם ( ‪ ,‬ו כ פי ק ד ו ש תו כן מ מ ע ט כח ה מ ל א ך ה מו ת מ ה ב ה מ ה[‪ .‬ו מ ע ש י ו‬

‫ו ה נ ז ה ר ה ו א ת ו ע ל ת ן ו ע מ י ד ת ן ש ל ב ני י ש ר א ל ה ק ד ו ש י ם כנ ״ ל‪ ,‬ו ע ל ד א נ ח ז י ק‬

‫טו ב ה מ רו ב ה ל ה ר ב ה ג און‪ ,‬מ פ ו א ר ב תו ר תו‪ ,‬ו י ר א ת ו ה קו ד מ ת ל ח כ מ תו‪ ,‬מ ו פ ל א‬

‫שו ר‪,‬‬ ‫ת בו או ת‬ ‫ש לי ט ״ א ר ב בי ה מ ״ ד‬ ‫א לי עז ר י א ק א ב‬ ‫ש ב ע ר כ י ן ‪ ,‬מו ה ״ ר י צ ח ק‬

‫ו ר א ש ה כ ו ל ל ״ א ו ה ל ש ל ו ם צ ב י ״ ל ש ו ״ ב ו ני קו ר ‪ ,‬א ש ר י ש ע ל י ו ״ ב ל ו ל ה ב ש מ ן ”‬

‫ו כ ת ב ה מ ה ר ״י ווי ל ב ה ק ד מ ה ל ה ל כו ת ש חי ט ה ש ה ו א נו ט רי קון ב די ק ה ש ח י ט ה‬

‫ש ה ו א ח כ מ ה מזו כ כ ת כ מ ת ב א ר ב ד ב רי‬ ‫מ ל י ח ה נ י קו ר‪ ,‬ו נ ר מ ז ב ל ו ל ה ״ ב ש מ ן ״‬

‫חז ״ ל ב כ מ ה מ קו מו ת‪ ,‬ש ד ב רי ם הנ ״ ל מ ל ב ד הי די ע ה ה מ ע שי ת נ צ ר ך ח כ מ ה לי ד ע‬

‫או ר חו תי ה‪.‬‬

‫ו ע ת ה ק א ת י נ א ב ד ב ר א ש ר מ ש מ י א ק ז כ ו לי ה‪ ,‬ל ה ו צ י א ל א ו ר ע ו ל ם ב כ ל ש ב ו ע‬

‫א ת ה ע לון ״ מ ש מ ר ת ה כ ש רו ת ״ ע ל פ ר ש ת ה ש בו ע‪ ,‬ו הו א עונג ש ב ת ב ש לי מ ו ת ו‪,‬‬

‫א ש בי ר א ה ב ע ני ני‬ ‫ל ה ת ע נ ג ב ד ב רי ם ה נ א מ רי ם בו ד ב ר י חיזו ק‪ ,‬חו צ ב ל ה בו ת‬

‫ש ח י ט ה ו ה מ ס ת ע ף ‪ ,‬ו ב ק נ י ת ח כ מ ה ו בי נ ה‪ ,‬ו ת ש ו א ו ת חן לו ל ה מ ש י ך ל ה ה ד ו ר י‬

‫א י ד ר א ‪ ,‬ב כ ל מ ו ש ב ו ת ב נ י י ש ר א ל ‪ ,‬כי ש ו ה ל כ ל נ פ ש הו א‪ ,‬ל ט ע ו ם צ ו ף ד ו ב ש נ ה‬

‫ש ל תו ר ה וי ר א ה‪.‬‬

‫ו ז י כ ו י ה ר ב י ם י ע מ ו ד ע ל ר ו מ ע כ ״ ת ל ה ת ב ר ך ב כ תי ב ה ו ח ת י מ ה ט ו ב ה ב ס פ ר ן‬

‫ש ל צ די קי ם ג מו רי ם‪.‬‬

‫ה כו ״ ח ב א ה ב ת א מ ת‬

‫מ ר ד כי ג רו ס‬
 ‫‪feli^S.. ... .........‬‬
‫■‬
‫■׳‬
‫■‪:‬י'‪VAV-‬‬
‫^‬

‫הרב נ פ ת לי נוסבוים‬
‫אב״ד בביד״צ שע״י ישיבת אהבת שלום‬
‫וראש ישיבת חיי משה‬
‫ירושלים‬
‫ב ס״ד‬

‫א ל ו ל ת ש ס ” ה ל פ׳׳ ק‬

‫נו ד ע‬ ‫חו ״ ב‬ ‫הנ ע ל ה‬ ‫ה ר ה׳׳ ג‬ ‫או דו ת‬ ‫ל כ ת בי ם‬ ‫ה מ גי ע‬ ‫בשבח‬ ‫בז ה‬ ‫ה נ נו‬

‫ב ש ע ר י ם בזי כוי ה ר בי ם ל ה ע מ י ד ש ו ח ט י ם ו בו ד קי ם ו מ נ ק רי ם כ ד ת ש ל תו ר ה‬

‫ה מ ד ר ש ת בו או ת‬ ‫ה״ ה ה ג א ו ן ר ב י י צ ח ק א ל י ע ז ר י א ק א ב ש ל י ט ״ א ר ב ב י ת‬

‫שי ר‪ ,‬ו ר א ש כו ל ל או ה ל ש לו ם צ בי ל הו ר א ה ו ל ש ו ״ ב ו ני קו ר א ש ר א י ת מ חי‬

‫א לי עז ר ״‬ ‫ה ח שו בי ם ״ שי ח י צ ח ק וי ל קו ט‬ ‫ק מי ע א ב ס פ ריו‬ ‫ג ב ר א ו אי ת מ חי‬

‫ה כ ש רו ת ״‬ ‫"מ שמר ת‬ ‫הנ קר א‬ ‫ש בו עי‬ ‫כ ש רו ת‬ ‫ג ליוני‬ ‫עו ל ם‬ ‫ל או ר‬ ‫ו מו צי א‬

‫ב ע ני ני ש חי ט ה ו ט ר י פ ו ת ו ני קו ר א ש ר ה עי דו ע ליו ג דו לי תו ר ה מ א ו ר י ה דו ר‬

‫ש ל ק ה ל מ ח ז י ק י ה ד ת ש ל י ט ׳ ׳ א ו ע ו ד ר ב נ י ם מ ו ב ה קי ם ‪ ,‬ו ג ם י ד ו ע‬ ‫ו בי ד׳׳ צ‬

‫ו מ פ ו ר ס ם ע ב ו ד ת ו ה ח ש ו ב ה ב ל מ ד ו א ב ר כ י ם י ק ר י ם י ר׳י ש ו ת ״ ח א ת מ ל א כ ת‬

‫ה ש חי ט ה ו ב ה ד ר כ תו ה מיו ח ד ת נ ת מ נו בד״ כ שו ח טי ם ב מו מ חיו ת ו ב הי דו ר‬

‫ע ל ט ה ר ת ה ק ו ד ש ‪ ,‬ו ה ו א כ ג ד ו ל ע ו מ ד ע ל ג בי ה ם מ מ ש י ך כ ל ה ז מ ן ל פ ק ח‬

‫ו ל ר א ו ת ש כ ל ע ב ו ד ת ם ת הי ה ב ה י ד ו ר ר ב ו ב פ י ק ו ח ט ו ב ‪.‬‬

‫ה ר עיו נו ת ו ה לי מו ד‬ ‫את‬ ‫ה ש בו ע‬ ‫ע ל פ ר שיו ת‬ ‫הני ף י דו ל כ תו ב‬ ‫ועתה‬

‫ב נ ו ש א י א כ י ל ה ב ק ד ו ש ה ו ב כ ש ר ו ת ‪ ,‬ו ה ס פ ר הז ה נ ק ר א " ש מ ל ת א ל י ע ז ר ״‬

‫מ ספ ה״ ק‬ ‫ק דו שי ם‬ ‫מ א מ רי ם‬ ‫ט הו ר‬ ‫אי ש‬ ‫ואסף‬ ‫הרב‬ ‫ע מ לו‬ ‫בה‬ ‫וני כ ר‬

‫ה ק שו ר‬ ‫מ ד לי׳ ב כ ל‬ ‫ה מו ס ר ו הו סי ף‬ ‫ה ב ע ש ״ ט זי ע׳׳ א ו מ ב ע ל י‬ ‫ו מ ת ל מי די‬

‫ל א כי ל ה ב ק דו ש ה ו ב כ ש רו ת ו ב הי דו ר‪.‬‬

‫ו בוו ד אי ש ע ש ה ד ב ר טו ב ו ח שו ב ע ד ל מ או ד ו ר צוי מ או ד ל ע מו ק ב ס פ ר‬

‫ז ה‪ ,‬ו ה נ נ ו ל ב ר כ ו ש י ז כ ה ש י פ ו צ ו מ ע י נ ו ת י ו חו צ ה ‪ ,‬ו ח פ ץ ה׳ ב י ד ו י צ ל ח ו י מ ל א‬

‫ד׳ כ ל מ ש ל ו ת ל ב ב ו ל ט ו ב ה ב ג ו ״ ר ו כ ט ״ ס א כי ״ ר ‪.‬‬

‫ה כ׳׳ ד‬

‫נ פ ת לי נו ס בוי ם‬
 ‫כ״ק מרן הגה״ק האדמו״ר מבעלזא שליט״א‬
‫‪I‬‬ ‫^‬

‫הן נ ו ד ע ב ש ע ר ב ת ר ב י ם מ פ ע ו ל ו ת י ד י ד נ ו ה ר ב ה ג א ו ן ה מ פ ו' ח ו ״ ב ב ח ד׳י ת‪,‬‬

‫ש לי ט ״ א‬ ‫יאקאב‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ר׳ י צ ח ק‬ ‫מו הי׳ ר‬ ‫ה״ ה‬ ‫ל ד ב ר ה‪/‬‬ ‫יר א ו תרד‬ ‫צ מ׳׳ ס ‪,‬‬

‫־ ר א ש כ ו ל ל ״ ת ב ו א ו ת ש ו ר " ו ״ א ו ה ל ש ל ו ם צ ב י ״ ל ל י מ ו ד ה ל כ ו ת ש ח י ט ה ו ני קו ר‪,‬‬

‫ה ע ו ש ה ג ד ו ל ו ת ו נ צ ו ר ו ת ב ה פ צ ת ת ו ר ת ה ש ח י ט ה ו ב ה ע מ ד ת ת ל מ י ד י ם ה גו ני ם‬

‫ה מ ת מ חי ם ב מ ל א כ ת ה שו ״ ב‪ .‬ו ע ת ה כ א ש ר ה בי א ל פ ני ס פ ר נ פ ל א‪ ,‬מ ע ש ה י דו‬

‫טבא‬ ‫ק י ב ץ ו ל י ב ן ה ל כו ת ו ע נ י נ י ה ש ח י ט ה ‪ . . .‬א מ י נ א ל פ ע ל א‬ ‫א שר‬ ‫ע מ לו‬ ‫ו פ רי‬

‫י י ש ר כו חו ‪ ,‬ו י ז כ ה ל ה ע ל ו ת א ת ה ס פ ר ע ל מ כ ב ש ה ד פ ו ס ו ל ה ו צ י א ו ל א ו ר עו ל ם ‪,‬‬

‫ו בוו ד א י י מ צ א ו בז ה ה שו בי ״ ם ו ה מ נ ק רי ם תו ע ל ת מ רו ב ה‪.‬‬

‫^‪..‬‬
‫הגאון הגדול פוסק הדור והדרו רבי משה שטערן זצוק״ל‬
‫_______________ א ב ״ ד ד ע ב ר צ י ן ‪ ,‬מ ע מ ח ״ ס ש ו ׳ ׳ ת ב א ר מ ש ה‬
‫‪kr-‬‬
‫ה מו פ ל א ו מו פ ל ג‬ ‫ה אברך כ מ ד ר שו‬ ‫הז א ת ל ע ד ו ל ר אי׳ בי ד‬ ‫ה שו ר ה‬ ‫ו ענ ת ה‬

‫ב ת ו ר ה ו י ר ״ ש ח ר י ף ו ב ק י י ר א ו ח ר ד ל ד ב ר ה׳ מ ו ״ ה י צ ח ק א ל י ע ז ר י א ק א ב ש ל י ט ״ א‬

‫ש ע מ ד ל פ נ י ל נ ס י ו ן ב ה ל׳ ש ח י ט ה ו ב ד י ק ת ה ר י א ה ב ס ה ״ ק ״ ש מ ל ה ח ד ש ה " ו כ ל‬

‫ה ה ל׳ ש ג ו ר י ם ב פ י ו ב ל א ג י מ ג ו ם כ ל ל ו כ ח י צ י ם ב י ד ג י ב ו ר ה ש י ב ע ל ש א ל ו ת י ה כ ל‬

‫) ת ש מ ״ ב(‬ ‫כ ד ת ו כ ד י ן ב ה ב נ ה י ת י ר ה ‪...‬‬

‫ה ג און ה ג דו ל פ ו ס ק ה דו ר ו ה ד רו ר בי ש מ ו א ל ה לוי וו אז נ ע ר ש ל י ט ״ א‬
‫אב״ד זכרון מ איר בני ברק‬ ‫^‬
‫‪..‬‬
‫טו ב א‬ ‫ה של ם‬ ‫ש ל כ ב׳ ה ה׳׳ג‬ ‫מ פ ו ר ס ם ל טו ב ה פ ע לו ה טו ב וזי כוי ה ר בי ם‬ ‫מאד‬

‫ו נ ו ת ן נ פ ש ו ל מ ע ן כ ש ר ו ת ע ״ פ ה ל כ ה ו מ ס ו ר ה ‪ .‬ו ע כ ש י ו ז כ ה א ח ר י י גי ע ה ר ב ה‬

‫ל הו ״ ל עו ״ פ ס פ ר ש ל ר בן ש ל י ש ר א ל ה ת בו או ת ש ו ד ז צו ק ״ ל ב הו ס פו ת נ כ ב דו ת‬

‫ר ב ו ת ב י א ו ר י ם ה ס ב ר י ם ו ה ו ס פ ו ת ט ו ב ו ת ב ה ר ו ר ר ב‪ ,‬ע ״ כ ה רי ני מ צ ט ר ף ל ה א מ ו ר‬

‫ל מ ע ל ה ‪ ,‬י ה י ה׳ א ל ק י ו ע מ ו ‪ -‬ו ז כ ו ת ה ת ו ר ה ו ה ר ב י ם י ע מ ו ד לו‪.‬‬

 ‫‪......‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ ■ -■/K-‬י‬

‫הסכמות גדולי ומאורי הדור‬

‫ע ל ס פ ר נו ה קו ד מי ם ש י צ א ל או ר‬ ‫י‬

‫י‬
‫הרבנים הגאונים בד״צ ד״קהל מחזיקי הדת״ שליטייא‬
‫ב תו ר ה‬ ‫ה ח שו ב ו ה מו פ ל ג‬ ‫ש ל י די דנו‬ ‫ה מ בו ר ך‬ ‫ע מ לו‬ ‫פ רי‬ ‫ל ר או ת‬ ‫ה ת ע נ ג נו‬

‫ו ב מ ל א כ ת ש מ י ם י ר א ה׳ מ ר בי ם‪ ,‬ב קי ו א ו מ ן נ פ ל א ב ע ב ו ד ת ה קו ד ש ש ל ש ח י ט ה‬

‫ו ב די ק ה וני קו ר‪ ,‬ו מ ע מ י ד ת ל מי די ם הגוני ם ב א ו מ נ ו ת ה ש חי ט ה ו ה ב די ק ה ה ר ה״ג‬

‫כ ש ״ ת ר בי י צ ח ק א לי עז ר י א ק א ב ש ל י ט ״ א ר א ש כ ו ל ל " ת ב ו א ו ת ש ו ר " ו ״ או ה ל ש ל ו ם‬

‫צ בי" ל לי מו ד ה ל כו ת ש חי ט ה ו ב די ק ה וני קו ר‪ .‬״ ו ב רו ח ב ד ע תו לי בן ו ב י ר ו ר בי גי ע ה‬

‫רבה ו ב מ ו מ ח י ו ת ג דו ל ה ע ני ני ם ע מ ו קי ם ו ר ח בי ם ב ה ל כו ת ש חי ט ה ו ט ר י פ ו ת‪ ,‬ו ה ע ל ה‬
‫ב מ צ ו ד ת ו ד ב רי ם נ פ ל אי ם נ כו חי ם וי ש רי ם‪ ,‬ו ע ר כ ם ב רו ב ת בו נו ת ב טו ב ט ע ם ו ד ע ת‪,‬‬

‫וי די נו ת כון ע מו ל ה ד פי ס ם ו ל הו צי א ם ל או ר עו ל ם‪ ,‬וי הי ה בכך ת ו ע ל ת ע צו מ ה ל א י ן‬

‫ע רו ך ל כ ל ה עו ס קי ם ב ע ב ו ד ת ה קו ד ש ו ר ב ני ם ה מ כ שי רי ם ש לי ט ״ א ‪ ,‬וז כו ת ה ר בי ם‬

‫ת לוי ה בו‪.‬‬

‫^ ^ הג און הגדו ל פו ס ק הדו ר ו הדרו רבי א פ רי ם פי ש ל ה ע ר ש ק אווי ט ש ש לי ט ״ א‬

‫________‬ ‫א ב ״ ד ה א ליין ו ד ו מ ״ ץ צ א נז ק לוזנ בו ר ג‬

‫ר א י ת י א י ש מ ה י ר ב מ ל א כ ת ו ע ו ש ה כ ו נ נ י ם ל מ ל א כ ת ש מ י ם ה׳׳ ה ה ר ה ״ ג ה מ ו פ ל א‬

‫ו מו פ ל ג ו עו ט ה או ר ה בי ר א ה ט הו ר ה מ ע ו ז ו מ ג ד ו ל א ו צ ר ב לו ם מו ה ״ ר י צ ח ק א ל י ע ז ר‬

‫י א ק א ב ש לי ט א ר א ש כו ל ל ״ א ה ל ש לו ם צ בי " א ש ר ע מ ל וי ג ע ל ח פ ש ב כ ל ס פ רי‬

‫ה ש ו ב י ׳׳ ם ו ה מ נ ק ר י ם כ ד י ל ב ר ר ו ל ל ב ן ד ב ר י ם א ש ר נ ע ל מ ו מ ע י נ י ה ל ו מ ד י ם ו א ס ף‬

‫ש חי ט ה‬ ‫ב עניני‬ ‫מ ס פ די ם נ די רי ם‬ ‫ל ק ב ץ נ פז רי ם‬ ‫ל ע שו ת‬ ‫כ ע מי ר גו ר נ ה ו ה פ לי א‬

‫ו ב די ק ה ו ני קו ר ו כ ב ד ה ד פי ס כ מ ה קו נ ט ר סי ם ו חו ב רו ת ו ב ה ם בי רו רי ה ל כו ת ב ע ני ני‬

‫כ ש ר ו ת ב כ ל ל ו מ ט ד ר כ ל ה ש י ט ו ת ב ס ד ר נ כון ו ה מ ה מ ל א י ם ס ו ל ת מ נ ו פ ה מ ת ו ר ת ן‬

‫ש ל ר א שו ני ם ו א ח רו ני ם ו כ ל י ש ר ר א ת ה עי נו ו ע ל ז ה נ א מ ר ל פ ע ל א ט ב א י י ש ר כו חו‬

‫ו חי לו ל א ו ר י י ת א‬
‫‪^......... .‬ן<‬
‫הגאון רבי שלמה יוסף מחפוד שליט״א‬ ‫‪%‬‬

‫רב ומוי׳ץ דשכונת נוה אחיעזר ו שנון ו' בני נו ק‬

‫‪% -‬‬

‫א לי עז ר י א ק א ב‬ ‫מ י מ י ם ר ב י ם כ ב ו ד ה ר ה׳׳ ג ר׳ י צ ח ק‬ ‫הנ ה י ד י ד י ו ר ב ח ב י ב י ז ה‬

‫ש ל י ט ״ א ר א ה ״ כ ו ר ב ״ או ה ל ש לו ם צ בי ״ ו ח ב ר וו ע ד ה כ ש רו ת מ ש מ ר ת ל מ ש מ ר ת ‪,‬‬

‫הני ף י ד ו בי ת ר ש א ת וי ת ר ע ו ז ב חי בו רו ה ח ד ש א ש ר פיו י ק בנו שי ח י צ ח ק וי ל ק ו ט‬

‫מדר ש א‬ ‫א ל י עז ר ע ל ש ח י ט ה ו ט ר י פ ו ת ו ני קו ר‪ .‬״ ג ל י א ל ד ד עי ה ו נ פ ל נ הו ר א ב בי‬

‫כ א ש ר ב ס פ ר ו ז ה נ ת ג ל ה רו ב חי לו ו ג בו ר תי ה ב א ס ו קי ש מ ע ת ת א א לי ב א ד ה ל כ ת א‬

‫מ תו ך‬ ‫מ שו ל בי ם י ח דיו הלכ ה ו מ ע ש ה ו מג ל ה מ קו רו ת נ א מני ם ו א מ תיי ם ו כ ל ז ה‬

‫ב ק י א ו ת ע צ ו מ ה ו ה ב נ ה י ש ר ה ו ב ע מ ל ר ב‪ ,‬ו י ד ע ת י ו מ כ ב ר ב ע ס ק ו א ת ו ה ר ב ה פ ע מ י ם‬

‫ב ע ני ני ם א לו א ת י ד י ע ו תיו ו ה ב נו תיו ה מו פ ל גו ת ב הן ש חו ת ר מ א ד א ל מ ט ר ת ה א מ ת‬

‫ו ז כ ה מ ה ש ל א ז כ ו ר ב י ם ל ב ר ר ו ל ח ז ק מ נ ה ג י י ש ר א ל ק ד ו ש י ם כ א ש ר נ ה גו ו ק י ב ל ו‬

‫ע לי ה ם ד ו ר א ח ר דו ר‪ ,‬ל הו רו ת ל ר בי ם א ת ה ד ר ך י ל כו ב ה ו ה מ ע ש ה א ש ר י ע ש ו ן ‪.‬‬
 ‫‪— %‬‬
‫הגאון רבי משה שאול קליין שליט״א‬
‫מ ו ״ ץ ו ר א ב ״ ד ד מ רן ה ג ד׳ ש ו אז נ ר ש לי ט ״ א‪ ,‬ור ב ש כו נ ת או ר ה חיי ם בני בר ק‬

‫‪'Wt‬‬ ‫ה מ פו ר ס ם‬ ‫ב ד ב רי ם א לו ל ה בי ע א ת גו ד ל ה ע ר כ תי ל כ בו ד הר ב ה ג און‬ ‫ב א תי‬

‫מז כ ה א ת ה ר בי ם ו ע ו מ ד ע ל מ ש מ ר ת ה כ ש רו ת ב כ ל עוז ו ת ע צו מו ת ה ל א הו א ה ר ב‬

‫ר בי י צ ח ק א לי עז ר י א ק א ב ש לי ט ״ א ר א ש כו ל ל ת בו או ת ש ו ר "ו או ה ל ש לו ם צ בי "‬

‫ל ש ו ׳ ׳ ב ו נ י ק ו ד ‪ ,‬ו ע ת ה ע ו מ ד ל ה ו צ י א ל א ו ר ב׳ ס פ ר י ם ש י ח י צ ח ק ו י ל ק ו ט א ל י ע ז ר‬

‫ו ה כ ל נ סו ב ע ל ה ל כו ת ש חי ט ה ו ני קו ר‪.‬‬

‫■‪cS-------‬‬ ‫‪•...............................:‬‬
‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי שלמה צבי שטרן‬ ‫‪- - -‬‬ ‫^‬
‫י!‬
‫אב״ד דעברצין‪ ,‬בלאמו״ר הגאון רבי משה זצ״ל‬

‫הן ה ר א ה ל י י ד י ד נ פ ש י ע ו ז ה ר ב ה ג א ו ן ה מ פ ו ר ס ם ה ע ו ס ק ב מ ל א כ ת ה ק ו ד ש‬

‫מ מ ש הר ה״ג‬ ‫ש ח י ט ה ו ב די ק ה ו נ י קו ד ב ד ב ח כ מ ה ת בו נ ה ו ד ע ת ב מ ס י ר ו ת נ פ ש‬

‫ש ו ר " ו ר ב ו ר ״ מ ב בי ת‬ ‫ר׳ י צ ח ק א ל י ע ז ר י א ק א ב ש ל י ט ״ א ר א ש ה כ ו ל ל " ת ב ו א ו ת‬

‫ה מ ד ר ש ״ א ה ל ש ל ו ם צ בי ״ ל ש ו ״ ב ו ני קו ר‪.‬‬

‫‪c S .......... ....‬‬ ‫‪■.... ..........................................‬‬

‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי יצחק שטיין‬
‫דו מ״ץ פ אלטי שען וו אב״ד דביד״צ בית תלמוד להוראה קראלסבורג‬

‫ה גי ש‬ ‫א שר‬ ‫ע ל ה קונ ט ר סי ם‬ ‫עי ני‬ ‫ש מ תי‬ ‫נ פ שי‬ ‫ח דו ה ו גי ל ו ב סי פו ק‬ ‫ב ר ג שי‬

‫ל פ נ י נו מ ע ל ת כ בו ד י ד י ד נ ו ה מ כו ב ד ו ה נ ע ל ה ה ר ב ה ג און ה מ פו ר ס ם מ א ו ד נ ע ל ה‪,‬‬

‫נו ד ע ב ש ע ר י ם ש ע ר י ה הל כ ה ו ל כ ש רו ת ו ב מיו ח ד ב כ ש רו ת ה ב ש ר ה מ הו ד ר ת ב לי‬

‫פ ש ר ו ת ו וי ת ו ר י ם כ ש ״ ת ר בי י צ ח ק א לי עז ר י א ק א ב ש ל י ט ״ א ‪ -‬ר א ש ה כ ו ל ל " א ו ה ל‬
‫‪im‬‬
‫ש ל ו ם צ ב י " ל ש ו ״ ב ו נ י ק ו ר ו ח ב ר ו ו ע ד ה כ ש ר ו ת מ ש מ ר ת ל מ ש מ ר ת ‪ ,‬מ ס פ ר ו הנ ה‬ ‫\‪BM‬‬
‫נ כ ב ד ו ה י ע ר א ש ר פ י ו י ק ב נ ו ש י ח י צ ח ק ו י ל ק ו ט א ל י ע ז ר ע ל ה ל׳ ש ח י ט ה ו ב ד י ק ת‬

‫ה רי א ה ו ט ר י פ ו ת וני קו ר‪.‬‬

‫‪5§ ........... ...‬‬ ‫‪"■.... .............................:‬‬ ‫־־־‬ ‫^‬

‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי שלמה הכהן גרוס‬
‫דומ^׳ץ ד ל ׳ ק מ חזי קי הד ת ד ח סי די ב ע ל ז א ב א ר א פ א ר ק‬

‫ב ש ו ר ה ט ו ב ה ת ד ש ן ע צ ם כי א י ק ל ע ל ג ב ן י ד י ד י ו ר ב ח ב י ב י ה ר ב ה ג א ו ן ה מ ו פ ל ג‬

‫ב תו ר ה וי ר א ה ו מו ר ה הו ר א ה מו מ ח ה ב ש ו ״ ב ו ני קו ר‬

‫שו ר ״‬ ‫כ ש ״ ת ה ג און ר בי י צ ח ק א לי עז ר י א ק א ב ש לי ט ״ א ר א ש כו ל ל ״ ת בו או ת‬

‫ו א ה ל ש ל ו ם צ ב י ל ש ו ״ ב ו נ י ק ו ר ‪] ,‬הכולל א שר הקים ידוע ומפורסם לרבים ו א שר יצא שם‬

‫טוב לתהילה בלימוד הלכות שחיטה ובדיקה וניקור על בריין באופן מע שי[‬
 ‫‪isp^m‬‬

‫‪............... ,‬‬
‫ן‪:‬ומ ‪1‬ןרי הדור‬ ‫הסכמות‬
‫■‬
‫■ ■■?" 'י‬
‫■'‬‫־■!‬ ‫^ןך‪1‬ק^מינ^;!ז^);לאור‬

‫‪%‬־־‬
‫הגאון רבי חיים פסח הורוביץ שליט״א‬
‫ד ו מ ״ ץ ד ח סי די ב ע ל ז א א ש ד ו ד ‪ ,‬ו ח ב ר ב י ד ץ ד ק ה ל מ חזי קי ה ד ת ב א ״י‬

‫הן הובא לפני הספר ה ח שו ב א ש ר ב ש מו הטוב יקר א " שי ח יצחק וי ל קו ט אלי עזר״‬
‫ה מיו חד ב מינו ש מ ת ע ס ק ו מברר ו מ ל בן בהלכות ש חיטה‪ ,‬בדי ק ת הסכין‪ ,‬וני קור וכיום‬
‫מ ע טי ם העו סקי ם בהם לירד לע מ ק ה ש ל הלכה‪ ,‬ו מ ע ט מ ת ל מידי חכמים המכירים הלכות‬
‫אלו ב פו על‪.‬‬

‫הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט״א‬

‫דו מ ״ \ ב בי ד ״ צ ד מ ו ן ה ג ר ״ ש ו אז נ ר ש ל י ט ״ א‪ ,‬ר ״ מ בי שי ב ת חוג ח ת ם סו פ ר מ חנ ה א ב ר ה ם‬

‫‪%‬‬ ‫ו ר ב ד מ ע ר ב בני בר ק‬

‫‪.‬״והנה ידידינו הדגול הרב הג און הנעלה רבי יצחק אלי עזר יא קאב שלי ט״ א רב דבי ה מ״ד‬
‫ת בו או ת שו ר ו ר א ש הכולל ל שו״ב וניקור‪ ,‬א ש ר מרבה ו מגדי ל פעלי ם לה חיות א ת זכרו ש ל‬
‫ב על ה תבו או ת שו ר והקים י שיב ה על קברו ל מ ען ל א יכבה נרו לעול ם ועד‪ ,‬גליה לדר עי ה‬
‫ונפל נ הור א בבי מ ד ר ש א ו ה איר על עבר פני המנורה הטהורה ב אור י קרו ת ו ק פ און ‪ ,‬מ ש א‬
‫ו מ תן נרחב ונ פ ל א בדברי רבו תינו הא חרוני ם א ש ר נ ש או ונתנו ו ע ס קו טו ב א ב חי דו שו ש ל‬
‫‪sfim‬׳‪:‬‬ ‫ב על ה ת בו או ת שור‪ ,‬והדברים מ אירי ם‪ ,‬בגוונין נהירין‪ ,‬ו עי ל אין ו ש מ חי ם כנתינתם מ סיני‪.‬‬

‫שו ח רי ו מו קירי תור תו הגדולה והנור א ה ש ל רבינו בעל ה תבו״ ש זי״ע מכירים טוב ה‬
‫מרוב ה לכבוד הרב הגאון הנ״ל ש לי ט ״ א ו מ חז קי ם ו מ א מ צי ם את ידו הגדולה שכ ה י תן‬
‫וכה יו ס ף להגביר פ עו לו תיו הגדו לו ת ונ צו רו ת ל א ב דו רי ל ש מ ע ת תי ה בבי מ ד ר ש א‪ ,‬ויזכה‬
‫ן;;;‪■1‬‬ ‫ל ה ע מי ד בד קי הדת על תילה ב מ ל ח מ תו הגדולה לביצור חו מו ת הכ שרות‪ ,‬כ א ש ר עם‬
‫לבבו הטוב‪.‬‬

‫‪cff‬‬ ‫‪"'frp‬‬
‫הגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט״א‬
‫מו ״ צ ד ק ה ל מ חזי קי ה ד ת ד ח סי די ב ע לז א‬

‫ב שו רו ת אלו ב א תי להסכים על ה ספר הנפל א ש מו צי א ל אור הרה״ג ה מ פור ס ם מזכה‬

‫הרבים י ר״ ש ו עו מ ד על מ ש מ ר ת ה כ שרו ת בר מ ה גבוהה כ מ קד מ ת דנא‪ .‬הספר ערוך‬
‫ב טו ב ט ע ם וד ע ת כ שול חן ערוך עם כל מיני מגדי ם ו מ ט ע מי ם וי תענג כל ה קור א בו ויכיר‬
‫טו ב ל הב על מ חבר ו ח פ ץ ה שי״ ת בידו יצלי ח ל ה ע מיד חומת הכ שרו ת כדב עי ו עו ד י דו‬
‫נטויה‪...‬‬

‫‪cff.....................‬‬
‫הגאון רבי יעקב זיידא שליט״א‬
‫דיין ו מו ״ צ ק״ק וי ז׳ ני ץ ווי ל א מ ס בו ר ג‬

‫ויצח ק בא מ ב א ר לחי רו א י ‪ -‬כ ד מ ת ר ג ם יו נ תן ‪ :‬ויצחק הרה א תי מבי מ ד ר ש א ו ד ל ה‬

‫ו ה ש ק ה לנו מ תו ר ת רבו תינו ה ל א הו א מ ע ל ת כ בו ד הג און חו״ב רבי יצחק א לי עז ר י א ק א ב‬
‫ש לי ט ״ א רב בבית ה מ ד ר ש ״ ת ב ו או ת ש ו ר ״ ו ר א ש כו ל ל ״אהל של ם צבי״ ל שו״ ב ו ני קו ר‪.‬‬
‫דברי ם אלו מ ת אי מי ם ע ל מ ע ל ת כ בו ד ה ג און המחבר הספר רנן ״ שי ח יצחק וי ל קו ט‬

‫א לי עז ר" ש לי ט ״ א ש הרי ״ פ ש ו ט ו ו ד ר ו ש ו ״ ע ל י ו מו ת א מי ם כי נהנה מיגי ע כפו‪ ,‬וג ם י ר א‬

‫א ל קי ם מ ר בי ם כ א ש ר ז א ת א נו צ רי כי ם שי הי׳ ל ש ו ח ט ה עו ס ק ב ש חי ט ה ו כ מו כן ל מי‬

‫ש ע ו ס ק ב ה ל׳ ש ח י ט ה ו ט ר י פ ו ת ה רי א ה‪ ,‬וני קו ר‪ ,‬ו ה מ ח ב ר ש ל י ט ״ א ש ני ה ם בו‪.‬‬

 ‫אזכיר לטובה ולברכה את אדוני אבי מורי ורבי‬
‫אדם היקר באנשים‪ ,‬הרבני החשוב תלמיד חכם‪,‬‬
‫מג״ש מופלג על דף היומי עשדות בשנים‪ ,‬ידא את‬
‫הי ובמצוותיו חפץ מאד‪ ,‬רודף צדקה וחסד בלב‬
‫ונפש חפיצה‪ ,‬שמו מפאדים‪,‬‬

‫הרה״ח המפואר‬
‫'‪11‬‬

‫י אשר יאקאב שליט״א‬

‫ורעיתו האשה החשובה מד ת בלומה תחי׳‬
‫שיזבו לאדיבות ימים ושנים טובים מתוך בריאות‬
‫הגוף והנפש רזבה לראות רוב נחת דקדושה מבל‬
‫יוצ״ח עוד ינובן בשיבה דשנים ורעננים יהיה אמן בן‬
‫יהי רצץ‬
 ‫אחזיקנא מלא חפניים טיבותא‬
‫ל י ד י ד י נ ו ה נ א מ נ י ם ‪ ,‬ת ל מ י ד י ח כ מ י ם מ ו פ ל ג י ם ב ת ו ר ה ו י ר א ת ה׳‪ ,‬י ר א ת ם ק ו ד מ ת ל ח כ מ ת ם ‪ ,‬ש מ ם מ פ א ר י ם‬

‫שליט״א‬ ‫ה״ה הרה״ג מוה״ר דוד שלמה שטיין‬

‫ר " מ ו מ ש פ י ע ב י ש י ב ת תו ר ה ו א מו נ ה ו ב ע מ ח ״ ס " נ ח ל י ד ב ש "‬

‫ש ב כ ש ו ד י ו ה ב דו כו ת ו ה מ יו ח ד ו ת ע ב ד ע ל ע די כ ת ה ס פ ד ה ד ק הי ט ב‪ ,‬ו ה ש ק י ע ע מ ל ר ב ו י גי ע ה ב ש כ ל ו ב ת בו נ ה‬

‫י ש ד ה ל הו צי א ד ב ד נ א ה ו מ תו קן ו מ ת ק ב ל ב טו ב ט ע ם ו ד ע ת ו ב או מ נו ת ג דו ל ה ‪ -‬מ ל א כ ה מ פו א ד ה‪.‬‬
‫‪-.- ,,•ilj‬‬

‫ו ל ה נ י ת ר י צ נ ת ר י ד ד ה ב א ‪ ,‬ה ח ש ו ב י ם ו ה מ ו פ ל ג י ם ב ת ו ר ה ו י ר א ת ש מ י ם מ ש נ ת ם ס ד ו ר ה ו ע ר ו כ ה ‪ ,‬ל ני ם‬

‫ב ע ו מ ק ה ש ל ה ל כ ה‪ ,‬ל ה ם י א ת ה ת ה י ל ה ו ש ב ח ה ‪.‬‬

‫שליט״א‬ ‫ה״ה בני הרב יעקב נחמן יאקאב‬

‫ו ל ח בי רו ב דו מ ה לו ה א ב ר ך ה ח שו ב ו ה נ ע ל ה‬
‫‪lltS j 4‬‬
‫מנ דל שלי ט ״ א‬ ‫הרב מאיר יודא‬
‫ע ל ע בו ד ת ם הנ פ ל א ה ו ה ש ק ע ת ם ה ע צו מ ה ב טו ב ט ע ם ו ד ע ת ב ״ ע רי כ ת ה מ פ ת חו ת " ב ר ב פ א ר ו ה ד ר ו ב או פן‬

‫מ ו פ ל א ל מ א ד ‪ .‬ו ב מיו ח ד ע ל " מ ל א כ ת מ ח ש ב ת " ב ע ב ו ד ת ה ס ד ר ע ל מ נ ת שי הי ה ד ב ר נ א ה ו מ ת ק ב ל ב רו ב פ א ר‬

‫ו הדר‬

‫ב ר ך ה׳ ח י ל ם ו פ ו ע ל י ד ם י ר צ ה ש ז כ ו ת ע ב ו ד ת ם ה נ א מ נ ה ת ע מ ו ד ל ה ם ו ל ז ר ע ם א ח ר י ה ם ב נ י ם ו ב נ י ב ני ם‬

‫עו ס קי ם ב תו ר ה ו ב מ צוו ת מ תו ך עו נ ג ונ ח ת ו ר ב ש מ ח ה ו כ ל טו ב א מ ן‬

‫ה מברכ ם מ קרב לב‬

‫הרב י צ ח ק א לי עז ר י א ק א ב‬

‫ה מ חבר‬

‫■‪■S‬‬ ‫■‬

‫התודה והברכה‬
‫ל בני ה ח שו ב ו ה נ ע ל ה ה מו פ ל ג ב תו ר ה ו י ר א ת ש מ י ם א צ י ל ה מ דו ת ו נו ע ם ה ה לי כו ת‬

‫רו ד ף צ ד ק ה ו ח ס ד מו כ ת ר ב ני מו סין ו לו י א ה קי לו סין נו ד ע ל ש ם ו ל ת הי ל ה ב ק ר ב ע ם ס גו ל ה‪.‬‬

‫שליט״א‬ ‫בני הרב משה אפרים פישל יאקאב‬

‫ע ל ע ב ו ד ת ו ה נ פ ל א ה ו ה ש ק ע תו ה ר ב ה ב ע רי כ ת ע י ט ו ר י ה ס פ ר ‪ -‬ז ר ס בי ב‪,‬‬

‫ע ל מ נ ת ש ת הי ה תו ר ה מ פ ו א ר ה ב כ לי מ פ ו א ר‬

‫י ת ב ר ך מ מ ע ו ן ה ב ר כ ו ת ב ש פ ע ב ר כ ה ו ה צ ל ח ה‪ ,‬ו י ה י ה׳ ע מ ו ב כ ל א ש ר י פ נ ה י ש כ י ל ו י צ ל י ח ‪ ,‬ו י מ ל א ה׳ כ ל‬

‫מ ש א ל ו ת ל בו ל טו ב ה ו ל ב ר כ ה ע ד עו ל ם‪ ,‬ו ת ה א מ ש כ ו ר ת ו ש ל מ ה מ ן ה ש מי ם‪.‬‬

‫ה מ ב ר כו מ ק ר ב ל ב‬

‫הרב י צ ח ק א לי עז ר י א ק א ב‬

‫ה מ חבר‬
 ‫כ מו‬ ‫ב ק דו ש תו‪,‬‬ ‫ה מ ק די שי נו‬ ‫וי ת ע ל ה‬ ‫ה מ ט ה רי נו‬ ‫״י ת ב ר ך‬

‫ק ד ו ש אני‪ ,‬ו ב כ ל ל ה ק ד ו ש ה‬ ‫ק ד ו ש י ם כי‬ ‫ש כ ת ו ב ו היי ת ם‬

‫מ ה ד כ תי ב ב ת רי ה‪ :‬ל ה ב די ל בין ה ט מ א ו בין ה ט הו ר‪ ,‬ו ק י ב לו‬

‫ר בו תי נו ז כ רו נ ם ל ב ר כ ה ד ק א י א ש ח י ט ה ״‬

‫) ל שון ק ד שו ש ל ו בי נו ב ע ל ה ש מ ל ה ח ד ש ה(‪.‬‬

‫‪im‬‬
‫ח ד ש ה " ו ״ ת ב ו או ת ש ו ר ״ ‪ ,‬ט מ ו נ י ם‬ ‫ש ל ר בי נו הק׳ ב ע ל ה ״ ש מ ל ה‬ ‫א לו‬ ‫במילים‬
‫^■‪r‬‬
‫י ס ו ד ו ת אי ת ני ם ו חז קי ם ב נו ג ע ל ה חז ק ת ה ד ת ש ל ת ו ר ת נו ה ק ד ו ש ה ע ל כ ל‬

‫מ צ ו ו ת י ה ו ד ק ד ו ק י ה ו פ ר ו ט ו ת י ה ו ת רי׳׳ ג מ צ ו ת ה ת ל ויו ת ב ה‪ .‬ר בני י ש ר א ל ל ד ו ר ו ת י ה ם‬

‫ר א ו א ת י ס ו ד ה ש ל תו ר ת ה׳ ו מ צ ו ו ת י ה ב קיו ם ק ד ו ש ת ה א כי ל ה כ ד ב עי‪ .‬ו כ מו ש מ צ י נ ו‬

‫ע נ י ן ז ה מ ב ו א ר ר א ש ו נ ה ב ד ב רי ה ג מ׳ ) ב ״ מ ק ט‪ ,‬א ‪ -‬ב(‪ :‬ל מ ר ו ת א י ס ו ר נ ש י ל ת ו קי פ ו ח‬

‫א ד ם מ פ ר נ ס ת ו ‪ ,‬א מ ר ר ב א‪ :‬מ ק רי ד ר ד ק י ) מ ל מ ד ( ‪ ,‬ש ת ל א ) ש ו ת ל נ טי עו ת ב כ ר מי ם(‪ ,‬ט ב ח א‬

‫) ש ו ח ט ו ט ב ח( ‪ ,‬ו א ו מ נ א ) מ ו ה ל ( ‪ ,‬ו כו׳ כו לן כ מ ו ת ר ין ו ע ו מ ד י ן ד מ י ל ס ל קי נ הו‪ .‬ו כ לו מ ר ש א י ן‬

‫צ ר י ך ל ה ת רו ת ב ה ם ב א ם אי נ ם ע ו ש י ם א ת מ ל א כ ת ם נ א מ נ ה‪.‬‬

‫ז ה נ ש נ ה פ ע מ י ם ר בו ת ב ד ב רי ר בו תי נו ה ר א ש ו נ י ם ו ב ת ש ו ב ו ת י ה ם פ ע מ י ם‬ ‫דבר‬
‫ר ב ו ת ע ד א י ן ס פ ו ר ‪ .‬כ מו כן י ש נ ם ס י פ ו ר י מ ע ש י ו ת ו ע ו ב ד ו ת ה ר ב ה ע ל ר ב ו ת י נ ו‬

‫ה ק׳ מ ד ו ר ו ת ה ק ד מו ני ם נ״ע‪ ,‬ש ע ל כ ל צ ר ה ש ל א ת ב ו א פ ת ח ו א ת פי ה ם ב ד ב רי מ ו ס ר‬

‫ו ה ת ע ו ר ר ו ת ה נ פ ש ע ל חו ב ת ה א ד ם ל היז ה ר ב ת כ לי ת הז הי רו ת ב כ ש ר ו ת מ א כ ליו‪.‬‬

‫כ א ש ר הי ה צ ו ר ך ל ס מ ו ך ע ל מ א ן ד הו א ב ע ניי ני כ ש ר ו ת ה מ א כ לי ם‪ ,‬היו‬ ‫ובפרט‬

‫בו ד קי ם א ו ת ו ה ד ק הי ט ב מ ר א ש ו ו ע ד כ ף ר ג ליו ש א ד ם ז ה י הי ה ט ה ו ר ו ל ב ל י‬

‫י ד ב ק בו ר ב ב ו פ ג ם כ ל ש ה ו א ב א ח ת מ מ צ ו ת ה׳ א ש ר ל א ת ע שי נ ה‪ ,‬ו היו בו ח ני ם א ת‬

‫ז ה י ר ו ת ו ב י ר א ת ה׳ כ ל היו ם‪ ,‬ל ר א ו ת א ם א כן א ד ם ז ה נ א מ ן ל ה א כי ל א ת ב ני ק ל חי‬

‫ב ד ב ר מ א כ ל או מ ש ת ה‪.‬‬

‫מ ק ב לי ם מ ש נ ה ת ו ק ף ע ל ה שו׳׳ ב ד מ ת א ‪ ,‬ש ר ב נ י ה עיי רו ת היו פ ו ק חי ם א ת‬ ‫הדברים‬

‫עי ני ה ם‪ ,‬ו בו ד קי ם א ו ת ם ב ש ב ע ב ד י ק ו ת ו ח קי רו ת ע ל ס ד ר יו מ ם מ ה ת ל ו ע ד‬

‫כ ל ה‪ ,‬א ם ה שו בי ״ ם ו מ ש ג י ח י ה כ ש ר ו ת ע ו ש י ם א ת מ ל א כ ת ם ־ מ ל א כ ת ש מ י ם נ א מ נ ה‪,‬‬

‫ו א ם ג ם ב ש א ר ה ת חו מי ם ה ם א כן ת א ו מ י ם ל ה ג ד ר תו ש ל ר ב נו ב ע ל ה ש מ ל ה ח ד ש ה‬

‫) ס י׳ ל ס ס ע י ף ל ד ( ‪ :‬ש ה ש ו ״ ב צ רי ך ל היו ת ״י ר א ש מ י ם מ ר בי ם‪...‬״ ע ל פי כ ל פ י ר ו ש י ו‬

‫ו ד ר ש ו ת י ו ] ר א ה ב ג ליו נו ת מ ש מ ר ת ה כ ש רו ת היו צ א ע׳׳י מ י ד י ש ב ו ע ב ש ב ו ע [ ‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬שכן היה בקהילות ישראל הנכבדות שהשו״ב היווה דוגמא וסמל לחשיבות‬
‫לאחד העושה את מלאכת שמים‪ ,‬הוא אכן היה מאלו המפארים את שלחן‬
‫ה מז ר ח ב ב י ת ה כנ ס ת ו ב בי ת ה מ ד ר ש ו ב כ ל ז מ נ י ה א ס י פ ו ת ש ה י ו ע ל י ד י ה ק הי לו ת‪.‬‬

‫כ ל א נ ש י ה עי ר ה בי עו א ת י ו ת ר ת ה כ בו ד ל ש ו ״ ב ד מ ת א ‪ ,‬מ פ א ת ח ש י ב ו ת ו ו י ר א ת ה׳‬

‫ש ה י י ת ה ע ל פ ניו‪.‬‬

‫ה מ ו ת ר ל צ י י ן ש כ א ש ר ה שו ״ ב הי ה ח׳׳ו נ ת פ ס ב ק ל ק ל תו ו לו ב איז ה ס טיי ה ק ל ה‬ ‫מן‬

‫מ ד ר ך בי ת י ש ר א ל ‪ ,‬ו א פ י ל ו ב ב י ט ו ל מ נ ה ג קל‪ ,‬כ ב ר היו ה ת ר די ם ל בי ת י ש ר א ל‬

‫נ מ נ עי ם מ ל א כ ו ל מ ש ח י ט ת ו ‪ ,‬ו ע ל ז ה נ ש ב ר ו ה ר ב ה ק ו ל מ ו סי ם ו נ ש פ ך ד י ו ל מ כ בי ר‬

‫ב מ כ ת ב י ם ו ש ו׳׳ ת ל ג א ו ני י ש ר א ל ל דו רו תי ה ם‪ ,‬מ ה ם ש נ ד פ ס ו ב ס פ רי ם‪ ,‬ו ה ר ב ה י ו ת ר‬

‫מ כ ת בי ם ש נ ג נ ז ו‪ ,‬ו ה צ ד ה שו ה ש ב ה ם ב כ ל מ כ ת בי ה ם ש ל ג ד ו ל י ה ד ו ר ו ת ש ה ת נ ה ג ו ת‬

‫ה שו׳׳ ב צ רי כ ה ל היו ת הו ל מ ת ל ת ו א ר ו ש ה ו א נ ו ש א ע ל ע צ מו‪ ,‬ו א י נו י כו ל ל היו ת ב כ ל ל‬

‫״ הכל שו ח טין ״‪.‬‬

‫ר ק ע ל ש ו ״ ב ד מ ת א הי ת ה ה ק פ ד ת י ת ר ע ל ע ניי ני ה ת נ ה גו ת‪ ,‬כי א ם ע ל כ ל א ת ד‬ ‫ולא‬

‫ו א ח ד ש א י נ ו מ ו ש ל ם ב ה נ ה גו ת ה בי ת הי הו די ה מ סו ר ה ל נו מ ד ו ר דו ר‪ ,‬ג ם הי ת ה‬

‫ה ק פ ד ה י תי ר ה ש ל א ל ס מ ו ך ע ל כ ש ר ו ת מ א כ ליו‪ ,‬כ י ד ו ע ד ר ש ת ו ש ל כ״ ק מ ר ן א ד מ ו ״ ר‬

‫מ ה ר ״ א מ ב ע ל ז א ז י ״ ע ) ב ש״ ק פ ר ש ת לך שנ ת תר צ״ו קוד ם קרה״ת ע ל הבלע מיר‪,‬‬ ‫הג ה ״ ק‬

‫שנכ תב ה ע״י א חד הנוכחים ש הו סי ף ב סו פו בז ה״ל‪ " :‬מי יכול ל ש ע ר האימ ה ו ה פ חד והבכי׳ הגדול ה‬

‫ש הי ה אז ב בי ת ה מד ר ש‪ ,‬ע מו די הכתלים בכו״( ו ב תו ך ה ר ב רי ם א מ ר מ ר ן זי׳׳ ע‪ :‬״ כ ש א ו ר ח‬

‫ב א ל ע י ר ו נ כ נ ס ל א כ ס ני ה‪ ,‬ש ו א ל הו א ת ח ל ה‪ ,‬ה א ם מ ו ת ר לו ל א כו ל כ אן‪ ,‬עו ני ם לו‪:‬‬

‫א ם ר ב ה עי ר מ ס כי ם ש י ת א כ ס נ ו כ אן‪ ,‬ב ו ד א י ש ג ם מ ו ת ר ל א כו ל‪ .‬א ם כן ע ל מ י ר ו ב צ ת‬

‫ה א ח ריו ת‪ ,‬ע ל הר ב‪ ,‬ו ב כן א נ י מ ר א ד א ת ר א ‪ ,‬חיי ב ל ו מ ר ל כ ם‪ :‬הנני מ ו ד י ע לכ ם‪ ,‬ש כ ל‬

‫א כ ס ני ה ב ה נ מ צ א ת ח לי ל ה מ י ש ה ו ש א י נ נ ה מ ת נ ה ג ת ב צ נ י ע ו ת כי א ה ל ב נו ת י ש ר א ל‬

‫ה כ ש רו ת‪ ,‬הנני מ ס י ר א ת תז ק ת ה כ ש רו ת‪ ,‬הן ע ל מ א כ לי ב ש ר ‪ ,‬ו הן ע ל מ א כ ל י ח ל ב"‪.‬‬

‫ה רי ל נו מ ת ו ך ד ב ר י ו הק'‪ ,‬ש כ א ש ר י ש נ ו ל מ א ן ד הו א פ ג ם מ ס ו י ם ב ה ת נ ה ג תו ב ק ו ד ש ‪,‬‬

‫ה רי חז ק ת כ ש ר ו ת ו מ ו ט ל ת ב ס פ ק‪ ,‬ו צ ר י ך לז ה ז הי רו ת ר ב ה‪.‬‬

‫ל כ ך‪ ,‬כ א ש ר ז כי נו ל ע מ ו ד ע ל מ ש מ ר ה כ ש ר ו ת י ד ו ע י ד ע נו‪ ,‬ש ל א ע ל ז ו ב ל ב ד א נ ו‬ ‫אי‬

‫צ רי כי ם ל ש ו ם ד ג ש ע ל כ ש ר ו ת ו ש ל ה מ א כ לי ם‪ ,‬כי א ם צ רי ך ל ז ר ז א ת ה ע ו מ ד י ם‬

‫ע ל ה מ ש מ ר ע ל כ ל ה ת נ ה גו תו ב ק ו ד ש ש ל ה שו ״ ב‪ ,‬א ו ה מ ש גי ח כ ש רו ת‪ ,‬ו ל א ד י‬

‫ע ל תו ב ת כ ש ר ו ת ה מ א כ לי ם‪ ,‬כי א ם ב י ו ת ר צ ר י ך ל ז ר ז‬ ‫בז ה ש נ ז ר ז ב צ ו ר ה מי ו ח ד ת‬

‫ע ל כ ל ס ד ר היו ם ש ל י הו ד י הי ר א ו ח ר ד ל ד ב ר ה'‪ ,‬ה מ ת חי ל מ ס ד ר ה ש כ מ ת ה בו ק ר‪,‬‬

‫ע ל ס ד ר ה ת פי לו ת כ מ בו א ר‬ ‫ע ל ט ה ר ת ה גו ף ב ט בי ל ה ב מ קו ה‪,‬‬ ‫ה ה קפד ה‬ ‫ו חו ב ת‬

‫ב ש ו ל ח ן ה ע רו ך‪ ,‬ו ע ל ס ד ר י ה לי ה;ו ך ^ו ה שינון ב ס פ ר י מ ו ס ר ו ח ס י ד ו ת ו ב י ו ת ר ב ג מ ר א‬

‫ו ב פ ו ס ק י ם ע ל מ ל ^ן כ ת ה ש מ י ם הנ‪-‬כלצאת בי די נו‪ ,‬ע ל ק ר ו ש ת ה א כי ל ה ו מ ר כי בי ה‪ ,‬ע ל‬

 ‫פתח דבר‬
‫‪n s‬‬

‫־ ■ ‪fe‬‬ ‫ס ד ר ה א כי ל ה ו ס ו ד ו ת י ה‪ ,‬ע ל הז הי רו ת ב ק ד ו ש ת עי ניי ם ו ב ק ד ו ש ת ה מ ע ש ה ו ט ה ר ת‬

‫ה מ ח ש ב ה ב ד ר כי ם‪ ,‬ע ל חו ב ת הז הי רו ת ל ק ד ש ש ם ש מ י ם ב מ ק ו מ ו ת ה ע בו ד ה‪ ,‬ע ל‬

‫חו ב ת ש מ י ר ת ה פ ה ו ה ל ש ו ן ב מ ש ך כ ל היו ם ו ב עי ק ר ב ע ת ה עי סו ק ב מ ל א כ ת ה ק ו ד ש ‪,‬‬

‫ע ל חו ב ת ה ה כנ ע ה ו הי ר א ה ש ל ה שו׳׳ ב מ ר ב ו ת י ו ה פ ו ס קי ם ב כ ל ד ב ר ה ק ש ה‪ ,‬ע ל חו ב ת‬

‫קיו ם ה בי ת ב ד ר כי ר בו תי נו הק׳‪ ,‬ו ה עי ק ר ה עי ק רי ם ע ל חו ב ת ה ה ת חז קו ת ב ע ב ו ד ת‬

‫ה שי׳׳ ת ב כ ל פ ר טי ה ו ד ק דו קי ה‪.‬‬

‫כן מ י ד י ש ב ת ב ש ב ת ו הי ה ל ח ם חו קי נו ל חז ק א ת י ד י א נ ש י ה ק ו ד ש ב ד ב ר י‬ ‫ועל‬

‫חיזו ק ו ה ת ע ו ר ר ו ת ע ל כ ל ח ל קי ה תו ר ה הק׳‪ ,‬ל מ ע ן י ש י מ ו נ ג ד עי ני ה ם א ת‬

‫ה א ח ריו ת ה ג דו ל ה ה מ ו ט ל ת ע ל כ ת פי ה ם‪ ,‬ו בז כו ת ז ה י כ לו לז כו ת א ת כ ל א חי נו ב ני‬

‫ש ו ם פ ק פ ו ק ב כ ש ר ו ת‪ ,‬ח ו ל ין‬ ‫י ש ר א ל ל ה א כי ל ם מ א כ לי ם ט הו רי ם ו ק ד ו ש י ם‪ ,‬ב לי‬

‫ש נ ע ש ו ע ל ט ה ר׳׳ ת ה ק ו ד ״ ש‪.‬‬

‫כן ל א ה חז ק נו טו ב ה ל ע צ מ נו‪ ,‬וז כי נו ל ע ל ו ת א ת ה מ א מ רי ם ע לי ג ליון ״ מ ש מ ר ת‬ ‫כ מו‬

‫ל מ ש מ ר ת ״ ו ה פ צ נ ו ז א ת ב כ ל מ ע ר כ ו ת ה כ ש רו ח ו ה ש חי ט ה ע ד כ מ ה ש י ד י נ ו‬

‫ש ב א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬א ר ה ״ ב‪ ,‬ו אי רו פ ה‪ ,‬ו א ף ב מ ז ר ח‬ ‫מ ג ע ת בין ה שו בי ״ ם ו ה מ ש גי ח י ם‬

‫ה ר חו ק‪ ,‬ו ב״ ה ש כ ס ד ר ק ב ל נו מ כ ת בי הו ק ר ה מ א ת ה שו בי ״ ם ה פזו רי ם ב ר ח בי ת ב ל‪ ,‬בו‬

‫ה בי עו א ת ר ח ש י ל ב ם קו ר ת נ פ ש ם ו ה נ א ת ם מ מ א מ ר י ם ה ל לו ה מ ל אי ם ד ב ר י חיז ו ק‬

‫ו ה ת ע ו ר ר ו ת ל כ ל ס ד ר היו ם ל כ ל א י ש י ש ר א ל ‪ ,‬ו כ א ש ר ר אי נ ו א ת ה טו ב ה ה ג דו ל ה ש י ש‬

‫ל ה ם ל ע ם ה׳ מ מ א מ ר י ם א לו‪ ,‬א מ ר נ ו ל ל ק ט נ פז רי ם‪ ,‬ו ל ה ע ל ו ת ם ע ל י ס פ ר ל מ ע ן יו כ ל‬

‫כ ל ה רו צ ה ל ה ת ע ו ר ר ל ה גו ת ב מ א מ ר י ם ה ל לו ה מ י ו ס ד י ם ע ל ד ב רי ה ם ש ל ר ב ו ת י נ ו ה ק׳‬

‫מ א ו ר י ה ח סי דו ת ו מיי ס די ה ‪ ,‬ב ת ו ס פ ת ב י א ו ר ו נו פ ך ב ש פ ת ה מ ע ש ה ב ר ו ר ו ת י נ ו א נו‪.‬‬

‫‪::L'M‬‬
‫ה ס פ ר ״ ש מ ל ת א ל י ע ז ר ״ כי כ ל א מ י ר ו ת א ל ו ת הי׳ לי ל ש מ ל ה ל נ ש מ ת י‬ ‫ק ר א תי‬

‫ל א ו ר ב א ו ר ה חיי ם ו ת היי נ ה ש פ ת י ד ו ב ר ו ת ו ל י מ ו ד ז כו ת ע בו ר י ב רו ח ו נ פ ש‬

‫ו נ ש מ ה ו כו׳ ו ביו ת ר י ש פ ה ל הז כי ר ה ב חינ ה מ ח ב רי ו ת ל מ י ד י יו ת ר מ כו ל ם ש ה ת ח מ מ נ ו‬

‫ב י ר א ת ה׳ י ח ד כ ש מ ל ה ה מ ח מ מ ת א ת ה א ד ם ב ג ו ף ו נ פ ש כי י צ א ה ד ב רי ם ה א לו ע ל‬

‫י ד י ה ת ח ב רו ת י ח ד ל ת כ לי ת ה א מ י ת י ת ל ה ת חז ק ב י ר א ת ה׳ ט הו ר ה ל היו ת כ לי מ ו כ ש ר‬

‫ל ע ש ו ת מ צ ו ת ה׳ ב ש ו ״ ב ו ני קו ר ו ב ה ש ג ח ה ע ל כ ש ר ו ת ה ב ש ר ל ה י ש מ ר מ א י ס ו ר י ם‬

‫ש ל חלב‪ ,‬ו ד ם‪ ,‬נ בי ל ה‪ ,‬ו ט רי פ ה‪ ,‬א ב ר מן החי‪ ,‬ו ד ב ר י חז ״ ל ״ חו ת ם ב תו ך חו ת ם ״ ו כ ל די ני‬

‫ה שו ״ ע יו ר ״ ד ח ל ק א׳ ו ל ת ת ב ש ר ג ל א ט כ ש ר ב א מ ת ל צי בו ר ה ח ר די ם ל ד ב ר ה׳‪.‬‬
 ‫‪m‬‬

‫‪iteii‬‬

‫‪://‬‬
‫‪wkf^t..............‬‬
‫■'‪ ■-. .‬׳^^ ‪p^“^|f^k’|f‬‬

‫■‪-::■-‬׳‪r^yrvy:‬‬
‫‪1 '■^•S-■ ■-‬‬
‫■•׳־ ׳‬
‫■‪- -‬‬
‫■‬

‫׳׳!‪I‬‬ ‫■י■־^‬
‫■‬
‫^;‬
‫^‬ ‫■‬
‫■‬
‫■"־ ‪■'*;■"■"■^ .‬‬
‫"■ ‪:‬‬ ‫■־‬
‫‪'.V‬‬
‫■‪'■, y.-■\■■-‬‬ ‫׳‬ ‫^‬
‫■‬
‫■' ‘ ‪V‬־‬ ‫‪‘/,‬‬
‫׳ ‪ . . . .‬׳‪1‬‬

‫^‪'■■ :‬‬ ‫'‬

‫■'־‬
‫■'‬‫■'‬
‫י■■‪;.‬י‪"-‬ז' ‪f:''.‬‬ ‫‪'i J‬‬
‫■ ‪,‬״‬
‫‪I5 ® y :‬‬ ‫‪■V‬‬
‫‪--V‬״‪v-.‬״‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬׳'•?;‪ '?itt‬׳‬

‫יתברך המטהרינו ויתעל^^‬

‫המקדישינו בקדושתו‪,‬‬
‫‪, r ;:‬‬

‫‪ I‬י שכתוב והייתם קדושים‪^!:‬‬

‫|‪ i‬קדוש אני‪ ,‬ובכלל ה ק ך ו| ^‬
‫‪:‬׳ ׳‬
‫בדול!‬ ‫ימה‪ :‬דכתיב בתריה‪:‬‬
‫^ | ‪ | -‬ן | | י מ א‪1‬בי‪1‬‬
‫‪ As|f^ | 1‬רבותינו זכר^ן^‬
‫| ‪ ^ ^ ^ 1‬ך ק אי א ש ה ^ ^‬
‫א‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬

‫ה קד מ ה‬
‫אודה ה׳ מאד בפי ובתוך רבים אהללנו על כל החסד אשר עשה עמדי‪,‬‬
‫שהחיני וקימני והגיעני לזמן הזה לברך על המוגמר‪ ,‬ולהוציא לאור‬
‫עולם‪ ,‬את הספר ״שמלת אליעזר״ האוצר בקרבו שפע מאמרים‪ ,‬דברים‬
‫יקרים‪ ,‬מיוסדים ומושתתים על דברי חז״ל מדרשים‪ ,‬ש״ס ופוסקים‪,‬‬
‫לעורר לבות השובי״ם והרבנים המכשירים ומנקרים מתורתם של‬
‫ראשונים כמלאכים גאוני עולם‪ ,‬גדולי פוסקי דורות הקדומים ובדורות‬
‫אחרונים וספרי תורת החסידות מתלמידי הבעש״ס זי״ע‪ ,‬וגדולי חכמי‬
‫המוסר‪ ,‬דברים שבכתב ומפי השמועה‪ ,‬וממה שחנני ה׳ להבין מתוך‬
‫דבריהם הקדושים‪ .‬לבאר דברי חז״ל המרחיבים דעתו של אדם בהבנת‬
‫הענינים‪.‬‬

‫הספר ותוכנו‬
‫תקצר היריעה מלפרט חשיבות תוכן כל הספר בפרטות‪ ,‬תווכח בזאת‬
‫כאשר תחזינה עיניך מישרים בהביטך בו‪ .‬השתדלתי ‪ -‬ככל‬
‫האפשר ‪ -‬להביא בעיקר מאמרים שיש בהם ערכי תורה מוסריים‪ ,‬דברים‬
‫שיש בהם לקח מעשי‪ ,‬שמגמתן מוסרית לעורר את נפש הקורא ולהביאו‬
‫לידי מצב של פעילות רוחנית חיה‪ ,‬מתוך אספקלריה יהודית מקורית‪.‬‬
‫הספר בעיקרו כולל הרבה ביאורים מקיפים בעניני המצוות כמו טעמי‬
‫המצוה בשחיטה וטריפות בכלל וטריפות הריאה בפרט‪ ,‬ושל‬
‫איסור אכילת גיד הנשה‪ ,‬וסימני דגים טהורים אם קיימת מציאות‬
‫שישתנו‪ ,‬וכן דין אכילת חגבים כשרים בזמן הזה‪ ,‬ועוד ענינים שונים‬
‫וחשובים כמו חומר האיסור של חלב עכו״ם‪ ,‬וחוסר האפשרות של‬
‫הקרבת קרבן פסח בזמן הזה‪ .‬טעמי הקרבנות‪ ,‬טעמי מצות שחיטה‪ ,‬טעמי‬
‫איסור מאכלות אסורות‪ ,‬דין שליו בזמנינו ואם הוא טעון שחיטה‪ .‬וכן‬
‫המקורות על ״ניטל״ וטעמי איסור הלימוד בו‪ ,‬וכן ענינים חשובים‬
‫בתיקון שובבי״ם‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫בך בבד מתובל הספר בדברי התעוררות אל השוחט‪ ,‬שכבר ידענו‬
‫שהשוחט צריך להיות ירא שמים מרבים כלשונו של רבינו ה״שמלה‬
‫חדשה״ ) סי מ ן ל ס ס ע י ף לג(‪ .‬וכן כתב ) ב סי מן י ח ס עי ף ז ( ‪ :‬״ולכן אין למנות על‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫ב‬
‫זה ‪ -‬על השחיטה ‪ -‬כי אם יראי שמים ביותר‪ ,‬וחרדים על דבר ה״‪ .‬וכן‬
‫הוא בח״י ההוראות המוזכרות בשו״ע וב״שמלה חדשה״ ) ס י מ ן א ס״ ק ז ו ס״ ק‬

‫ח(‪ ,‬שצריך להיות השוחט‪" :‬ירא שמים ביותר שיהא חרד לדבר ה׳״‬

‫וכורך הדברים שהנסיונות במערכת השחיטה אינם קלים הם‪ ,‬ההקפדה‬

‫בשעת השחיטה שלא לוותר על שום דקדוק הלכה ועל קוצו של‬
‫יו״ד מחשש איבוד הפרנסה וכדומה‪ ,‬אין זה מן הפשיטות לעמוד סמוך‬
‫על שולחן ״בודק חוץ״ ולהורותו‪ :‬זה כשר‪ ...‬זה גלאט‪ ...‬וזוהי טריפה‪...‬‬
‫אם הכשיר שלא כדין ח״ו או אם הטריף לחינם הלא גהנם פתוחה‬
‫תחתיו‪ ...‬ומה גדול כח היצר המחטיא ומסית להקל במנהגי ישראל‬
‫ודקדוקים וחומרות‪ ,‬באמרו אליו יום ויום‪ ,‬מה לך מחמיר על חשבון‬
‫הזולת‪ ,‬על חשבון כח השובי״ם‪ ,‬על חשבונו של בעל הבית‪ ,‬הלא דקדוק‬
‫פלוני חומרא שלא נהגו כן‪ ,‬והרב ההוא אף מבטל חומרא פלונית מכל‬
‫וכל‪ .‬וכפי שפירש הבעש״ט הק׳ ברמז הכתוב ) ח ב קו ק ג י ב(‪ :‬״בזעם תצעד‬
‫ארץ״ ‪ -‬״זעם" ראשי תיבות ז׳ביחה ע׳ירובין מ׳קוה‪.‬‬

‫וביותר הדברים אמורים כמה קשה לו לשו״ב בראותו את חבירו מצליח‬

‫להוציא יותר בהמות גלאט‪ ,‬והוא נחשב אצל הבעל הבית‬
‫למומחה ומעניק לו תנאים טובים יותר‪ ,‬וזאת בעוד שיודע הוא כי חבירו‬
‫הוא קל ואינו מומחה גדול יותר‪ ,‬ועיקר הטעם שחברו עושה חיל הוא‬
‫משום שהוא מצליח להכשיר הרבה בהמות‪ ,‬וזה נסיון גדול ונורא השם‬
‫ירחם‪ .‬ובפרט כאשר הרב המכשיר אינו עומד לצדו לעזרו‪ ,‬וכך נופל‬
‫השוחט ברוחו ‪ -‬זה נסיון גדול ונורא לדאבונינו‪ .‬על זה דוה לבנו וכבר‬
‫הוצאנו חיבור נפלא הנקרא ״נוהג כצאן יוסף״ על גודל המכשלה‬
‫שהשו״ב מקבל משכורתו ישיר מהבעל הבית‪ ,‬וכן בחומר הענין שלא יבוא‬
‫בעל השור ויעמוד על שורו‪ ,‬עיין שם ומשם תמצאנו‪ .‬אשרי השו״ב‬
‫העושה את מלאכתו אצל רבנים המכשירים שהם קובעים מי ומי השו״ב‬
‫ולא הבעלי בתים‪ .‬אשרי השו״ב שזוכה להשתדל בזה שלא הבעל הבית‬
‫יהיה הקובע בעניני כשרות רק הרבנים המכשירים והשובי״ם היראים‪.‬‬
‫כמה צריכים השובי״ם חיזוק בענין זה ויש מקום להעלות פרקים שלמים‬
‫בענין פירצה זו הגורמת למאכלי נבילות וטריפות השם ירחם‪ .‬מי יתן‬
‫וגדולי הדור יתקנו בזה את התכונה הרבתי שהבאנו בספר ״נוהג כצאן‬
‫יוסף״ בשם כל גדולי הדור שלפני מאתיים שנה שלא יהיה שייכות בין‬
‫הבעל הבית עם השו״ב כלל לא בעניני ממונות ולא בשום צינור של בשר‪.‬‬
‫ג‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫צ א ולמד מהתפילה המיוחדת שהותקנה לשוחט שמובאת בשו״ת ריב״ם‬
‫שנייטוך‪ ,‬כמה מוטל על השוחט להתפלל ולהתנצל לפני שמרהיב עוז‬
‫לשחוט בהמה‪ ,‬ולשוב בתשובה על כל אשר פגם הוא בגלגוליו הקודמים‬
‫ומנעוריו ועד היום הזה‪ .‬אם יחשוב לרגע על גורל הנשמה המגולגלת‬
‫בבהמה אשר מי יודע כמה וכמה שנים ציפתה עד שהגיעה לשחיטה‬
‫כהלכתה שתתקן אוחה‪ .‬הלא וודאי יזהר השוחט ביותר לקיים את‬
‫מלאכתו בשלימות ללא רבב‪ ,‬ושחיטתו תהיה לבטח באופן נעלה יותר‪.‬‬

‫גודל האחריות הרובצת על השו״ב‬

‫בא וראה דברים בספר ״שבט מוטר״ ) פ ר ק לו או ת כז( וזה לשונו‪ :‬״גם כיון‬
‫שהשוחט הוא ממזל מאדים ) ש ב ת ק נו א(‪ ,‬יתן הודאה להקב״ה בכל‬
‫יום שמתחיל לשחוט שנפל בחלק ישראל להצילו מהיות שופך דמים‪,‬‬
‫כחיוב מזלו להרוג נפש‪ ,‬ינצל בהיותו שופך דם בהמה חיה עוף‪ ,‬ועשה‬
‫מצות עשה‪ ,‬וגם מקבל שכר על זה‪ ,‬ויתנהג עצמו ברחמנות בכל דבר יותר‬
‫מכל אדם כדי להתגבר על מזלו המחייבו להיות אכזר‪ ,‬ובהיותו נוהג‬
‫ברחמנות אין יכולים לומר עליו טוב שבטבחים שותפו של עמלק‬
‫כדפרשו חז״ל ) ק י ד ו ש י ן פ ב א(‪ ,‬מה עמלק אכזר אף זה אכזר שהטבעיות‬
‫המורה באומנתו הוא האכזריות‪ ,‬ולכן כל כך שהוא טוב וזריז לשחוט‬
‫מורה באכזרו כעמלק‪ ,‬אך כיון שמרגיל עצמו במרת הרחמנות גם‬
‫כשישחוט יהיה כמרחם באופן שלא יהיה מקום לדמותו לעמלק״‪.‬‬
‫נמצינו למדים כי מחובת השוחט להרגיל עצמו במרת הרחמנות להיות‬
‫בעל חסד‪ ,‬בעל מכניס אורחים‪ ,‬מלוה לזולת‪ ,‬ומקבל כל אדם‬
‫בסבר פנים יפות‪ ,‬ועוד מעשה צדקה וחסד‪ ,‬וההרגל נעשה טבע שני על‬
‫פי ה״שבט מוסר״‪ ,‬כדי שלא לדמותו לשותף עם עמלק‪ ,‬ובזה נהפך‬
‫משותף של עמלק למקיים מצות ה׳ בשחיטה ומזכה את עם ה׳ באכילת‬
‫בשר כשר למהדרין‪ .‬הנה לפנינו עד כמה כל אחד ואחד מזובחי הזבח‬
‫האוחזים בסכין השחיטה מחובתם לדעת כי אחריות גדולה וכבדה‬
‫רובצת עליהם לעת כזאת‪.‬‬
‫מ ה גם שמציאות הדברים שהשוחטים ובודקים ומנקרים ומשגיחים‬
‫העובדים בכל מקום שהם‪ ,‬היראים והחרדים‪ ,‬הן בארץ הקודש והן‬
‫בחוץ לארץ עלי דרך בנסיעתם לברזיל‪ ,‬ארגטינה‪ ,‬ארה״ב ‪ -‬מנוסוטע‪,‬‬
‫שיקאגו‪ ,‬טורונטו‪ ,‬מונטריאול וכר‪ ,‬והנוסעים‪ :‬לאורגווי ושאר ארצות‬
‫באירופה העושים את מלאכתם בשחיטות הבדצי״ם היראים‪ ,‬מי נותן‬
 ‫ש מ ל ת הקדמה א לי עז ר‬

‫ערובה על שמירת העינים על אם הדרכים לבל יכשלו ח״ו‪ ,‬כמה יראת‬

‫ה׳ צריכים להיות תדורים שלא להכשל בעת הנסיעות על הדרכים בפרט‬
‫בימי הקיץ ה׳ ירחם‪ ,‬מי ערב על זה‪ ,‬לבל יפלו ברשת היצר ת״ו הלא‬
‫הפירצה קוראת לגנב ‪ -‬הוא העינים הקדושות ששם משכן הנשמה עד‬
‫טהרת המחשבה‪ .‬אי לזאת הספר רובו ככולו מתובל בדברי חיזוק‬
‫והתעוררות לעורר לבות השו״בים למען יעמדו איתן בצדקתם וישאו‬
‫בעול האחריות הרובץ על שכמם בעבודתם עבודת הקודש‪.‬‬
‫כמן כן כולל הספר בו הרבה דברי חיזוק ועידוד לשו״בים לבל יפול רוחם‬
‫הואיל והם רחוקים ממקומות מושבותיהם ולפעמים אף בחגים‬
‫ומועדים‪ ,‬וכמו כן נתקלים בהרבה שאלות בהלכות לגבי זמני תפילה‬
‫שחרית וערבית עקב שינויי זמני השעות המזדמנות להם בעבודת‬
‫הקודש‪ ,‬שלפעמים יוצא שצריך השו״ב להתפלל עוד לפני זמן ״משיכיר"‪,‬‬
‫וכל שכן לפני הנץ החמה‪ .‬וכן לפעמים צריך להבטל מד׳ צומות עקב‬
‫קושי העבודה בהיותו שוחט‪ ,‬או שצריך לעבוד בחול המועד להכין בשר‬
‫כשר להמון העם לרגל החג‪ ,‬שכל דברים אלו ואחרים שוברים את רוחו‬
‫שמרגיש כי הוא יורד ממדרגותיו ביראת ה׳‪ ,‬אין באפשרותו להתפלל‬
‫תפילת שמונה עשרה כרגיל‪ ,‬ואין באפשרותו להתעלות בעבודת הקודש‬
‫כשם שמתעלה בהיותו בבית המדרש בעירו‪.‬‬
‫מה גם שלפעמים השו״ב בטרם צאתו לעבודת הקודש‪ ,‬היה נחשב בעיני‬
‫הבריות לתלמיד חכם וירא שמים‪ ,‬והיו מכובד על הבריות‪ ,‬ועכשיו‬
‫למרות שתורתו לא נשתכחה‪ ,‬ויראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬עם כל זה הוא‬
‫חש כפועל או בעל הבית פשוט‪ ,‬ולכן באנו בספר זה בדברים המעוררים‬
‫ומחזקים לבל יפול רוחו בקרבו‪ ,‬ויתחזק שזהו חביבותו לפני הקב״ה‬
‫שהוא טורח ויגע להאכיל לבני ישראל מאכלים כשרים‪ ,‬ומוסר נפשו‬
‫וביתו שיהיה לבני ישראל לאכול כשר‪ ,‬שזו היתה עיקר חביבותו של‬
‫משה רבינו‪ ,‬לפני הקב״ה‪ ,‬שטרח להאכיל את בני ישראל מאכלים כשרים‪,‬‬
‫שלכן קראו ה׳‪ :‬״׳ויקרא׳ ־ לשון חיבה״ ) ו י ק ״ ר לא‬
‫נגשתי אל המלאכה מלאכת הקודש כתיבת הספר אחרי שערכתי עד‬
‫הנה גליונות מידי שבוע בשבוע ‪ -‬גליון מיוחד לעניני כשרות‬
‫ושחיטה‪ ,‬הנקוב בשמו ״משמרת הכשרות״‪ ,‬כאשר מטרת הוצאת הגליון‬
‫להכניס חיות דקדושה ולהפיח רוח חיים בענינים אלו בקרב השובי״ם‬
‫והמשגיחים הרבנים המכשירים‪ ,‬כאשר הענינים האמורים הכתובים‬
‫בספר נוגעים במיוחד לשובי״ם ומשגיחים הנמצאים מרחוק במקומות‬
‫ה‬ ‫שמלת הקדמה אלייעזר‬
‫מרוחקים לצרכי שתיטה‪ .‬מעל מאתיים גליונות יצאו ב״ה עד עתה‬
‫והתקבלו בבי מדרשא לשם ולתהילה בקרב השובי״ם ורבני הכשרות‬
‫בשדה השחיטה והניקור‪ ,‬אשר בקשוני ועודדוני להוציא לאור עולם גליון‬
‫זה לזיכוי הרבים‪ ,‬כאשר נקבצו הגליונות יחדיו ונתאספו לחיבור שלם‪,‬‬
‫אזרתי עוז וחיל לקבץ כעמיר גרנה ולהוציא לאור עולם בסיעתא דשמיא‬
‫את הספר הנוכחי ״שמלת אליעזר" על התורה ומועדים‪.‬‬
‫הספר הנוכחי רובו ככולו נקבץ ונאסף מהגליונות ״משמרת הכשרות״‬
‫האמורים היוצאים לאור ומופצים מדי ערב שבת בשבתו‪,‬‬
‫ומדברים שנאמרו בבי מדרשא ״תבואות שור״ בעת אסיפת מרעים בשלש‬
‫סעודות ביחוד לעוסקים בשחיטה וכשרות בארה״ק וברחבי תבל‪ ,‬אכן‬
‫החיבור כולו מלא בדברי חיזוק לשובי״ם ומנקרים ומשגיחי כשרות‪ ,‬אשר‬
‫נכתבו מתוך ידיעה והכרה לנפש השו״ב‪ ,‬עולמו‪ ,‬והרגשותיו‪.‬‬
‫יותר מיושר דגרי א מ ת = עשות ספרים הרבה‬
‫ב ה ק ד מ ת ספרנו ״שיח יצחק״ חלק א׳ הרחבנו הדיבור אודות חשיבות‬
‫הענין של הוצאה לאור חידושי תורה שזיכה ה׳ לחדש‪ .‬ויש‬
‫להוסיף בענין על פי המובא ברש״י ) ק ה ל ת י ב ט( על הפסוקים‪ :‬״ויתר שהיה‬
‫קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה״‪,‬‬
‫ופירש רש״י‪" :‬׳ואזן׳ עשה אזנים לתורה‪ ,‬כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז‬
‫בה‪ ,‬ובא ועשה לה אזנים שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת ותיקן נטילת‬
‫ידים סייג לטהרה‪ ,‬וגזר על השניות סייג לעריות‪ ) ,‬ש ם ש ם י(‪ :‬׳בקש קהלת‬
‫למצא חפץ וכתיב יושר דברי אמת׳‪ ,‬פירש רש״י‪ :‬נתן לבו וחזר על הדבר‬
‫ומצא דברי חפץ ‪ -‬הלכה למשה מסיני וכתיב‪ :‬׳יושר׳ ״ זה תורה שבכתב‬
‫והנביאים‪ ,‬דברי חכמים ־ שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם‬
‫מן העבירה‪ ,‬כגון אכילת קדשים עד השחר והם אמרו עד חצות‪ ,‬וקריאת‬
‫שמע דערבית ) ב ר כו ת א א(‪ ,‬כמו כן‪ :‬׳כדרבונות וכמשמרות נטועים׳ ־ מה‬
‫דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי‬
‫חיים‪ ,‬ומה משמר קבוע אף דבריהם קבועים‪ ,‬ומה נטיעה פרה ורבה אף‬
‫דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם‪ .‬׳בעלי אסופות מסמרים׳ שיש‬
‫להם גולגולת אסופה וגסה ] הבונ ה ש נ ש א ר ת קו ע חז ק ב פ ני ם[ ׳נתנו מרועה‬
‫אתד׳ כל דבריהם דברי אלקים חיים הוא אמרן ורועה אחד נתנן ‪ -‬משה‬
‫מפי הגבורה‪.‬‬
‫שלמה המלך במתק דבריו לצוות ולומר‪ ) :‬ש ם ש ם י ב (‪" :‬ויותר‬
‫מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה״ ומפרש רש״י‪ :‬ויותר‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫ו‬

‫] ש הן הלכה‬ ‫מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה‬

‫ה ע בי ר ה‪,‬‬ ‫ה א ד ם מן‬ ‫ב ג ז י ר ו ת ל ה ר חי ק א ת‬ ‫ל תו ר ה‬ ‫ש ב כ ת ב‪ ,‬סיי גי ם‬ ‫תו ר ה‬ ‫ל מ ש ה מ סיני‪,‬‬

‫ו אזני ם ל תו ר ה[ בני הזהר ־ לשמור דברי חכמים‪ ,‬ואם תאמר אם יש בהם‬

‫צורך למה לא נכתבו ] ש ו א ל ר ש ״י ‪ -‬ו מ ת ר ץ [ ‪ :‬׳עשות ספרים הרבה אין קץ׳ ‪-‬‬
‫אם באנו לכתוב לא הספקנו ‪ -‬׳ולהג הרבה יגיעת בשר׳ ‪ -‬ואם לתת לב‬
‫לגירסא חבילות יותר ממה שאין הלב משיג יגיעה היא לבריות שאין‬
‫להשיג‪ ,‬ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל‪ ,‬אך‪:‬‬
‫׳סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא׳ ־ מה שתוכל עשה ולבך לשמים‪.‬‬
‫׳ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם׳ ־ כי לדבר הזה נברא האדם״ עד כאן‬
‫לשון רש״י ז״ל‪ .‬על כן אם יש באדם כח לאזור כח ולהוציא אור תורה‬
‫בהלכה ואגדה מתוך אהבת ה׳ ויראתו הרי עליו לעשות זאת‪.‬‬
‫קראתיו בשמו ״שמלת אליעזר״‪ ,‬כי היא שמלתו ועורו של אדם אחר‬
‫מאה ועשרים שנה‪ ,‬כפי שכתב רבינו ה״שמלה החדשה״ זצוק״ל‬
‫בהקדמה על ספרו‪ :‬״כי היא שמלתי לאורי באור החיים״‪ .‬ואף שחלילה‬
‫לי מלדמות לקדושת רבינו ה״תבואות שור״ זצוק״ל אך אזרתי עוז‬
‫להעתיק לשונו הקדוש כי מפיו אנו חיים ובפרט בתורת השו״ב‪ ,‬כי על‬
‫כן הרגשתינו שבזה מתחזקת ההתקשרות לראשונים כמלאכים‪ ,‬כי לאור‬
‫רבנו אנו צריכים בתורת השו״ב‪ .‬וכן המילה "שמלת״ בגימטריא ־ ״יצחק‬
‫בן אשר" כולל ט׳ האותיות עולה שבע מאות שבעים‪ ,‬וביחד "שמלת‬
‫אליעזר״ עולה כמנין ש מי"יצחק אליעזר בן אשר״‪.‬‬
‫אי אפשר לדון הלכות טריפות‬
‫מבלי שנדע חכמת ניתוח הגוף באופן עמוק‬
‫הואיל והספר רובו ככולו עוסק בעניני שחיטה וטריפות ראינו לנכון‬
‫להביא מה שכתב ה״חתם סופר״ בדרשותיו ) ד ף ק ט ו ר ד ד״ה כ תי ב(‬

‫לפרש הכתוב ) ב ר א שי ת ה א(‪ :‬״׳זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים‬
‫אדם בדמות אלהים עשה אתו׳‪ .‬באמת ספר תורה שלנו הוא מעט הכמות‬
‫כתוב בתוכו איזה ספורי מעשים שעברו ואיזה מצות וחוקים ומשפטים‬
‫אשר ינהגו בהם עם בני ישראל‪ .‬ואמנם אי אפשר מבלי שידעו שארי‬
‫החכמות כולם כי אי אפשר להגיע לקבל עדות החודש מבלי שנדע כל‬
‫דקדוקי הלוך החמה והלבנה ומסלוליהם‪ ,‬ואי אפשר לדון המכשף אם לא‬
‫נדע שרשי המכשף וחכמת בני קדם‪ ,‬והלכות טרפות מבלי נדע חכמת‬
‫הנתוח על אופן היותר דק ועמוק‪ ,‬ושירי הלוים מבלי נדע חכמת‬
‫המוסיקיא‪ ,‬וחלוקת ארץ ישראל מבלי ידיעת מדידת הארץ וחכמת‬
‫ז‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫השיעור ואגרפיע‪ ,‬וזריעת כלאים ויניקתם מבלי הבדאנאמיע‪ ,‬וכבר‬
‫הפליגו חכמינו ז״ל בל״ט מלאכות בשבת שנראה מהם בקיאותם בכל‬
‫המלאכות כגון האריגה וכלי האריגה וכל חכמת הטבע‪ ,‬ופילוסופיה‬
‫האלוהי הוא העולה על כולם שצריכים לידע ולהבין פשטות התורה‬
‫ולקיים מצותיה‪ ,‬ואין שום זכר מכל הנ״ל בתורה ואין לנו שום ספר‬
‫מחובר על זה‪ ,‬והאומות יש להם בכל אלו חכמים וחבורים רבים‪ ,‬ועל‬
‫כרחינו ללמוד מספריהם כל אלו‪ ,‬והכתוב אומר )י הו ש ע א ח(‪ :‬׳והגית בו‬
‫יומם ולילה׳ ואמרו חכמינו ז״ל ) א בו ת ה ד( מינה לא תזוע‪ ,‬וכששאלו מהו‬
‫ללמוד חכמת יונית השיבו ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה‬
‫דכתיב‪ :‬׳והגית בו יומם ולילה׳ ) מ נ ח ו ת צ ט ב(‪ ,‬ואין כאן שעה פנויה ללמוד‬
‫כל אלו‪ ,‬ועוד כתיב ) ד ב רי ם יח ט ( ‪ :‬׳לא תלמד לעשות׳ וגו׳‪ ,‬ואין נחת רוח‬
‫לפניו בהיותינו עוסקים בספריהם כלל‪ ,‬ואם כן מאין נדע כל הצריך‬
‫לתורה והספר קטן וקצר מהכיל״‪.‬‬
‫״א ‪ 3‬ל דע והאמן כי אם הוא זרתיים ארכו וזרתיים רחבו ׳ארוכה היא‬
‫מארץ מדה ורחבה מני ים׳ ) א י ו ב י א ט( ואין לך כל חכמה בעולם‬
‫ומה למעלה ומה למטה ולפנים ולאחור שלא נרמוז במילותיה‬
‫ובתיבותיה‪ .‬ובלי ספק כי בפסוק ) ש מ ו ת י ב ב(‪ :‬׳החודש הזה לכם׳ רמז כל‬
‫חכמת קידוש החודש יותר ממה שהעתיק הרמב״ם מספריהם‪ ,‬והיודע‬
‫לשמש בפסוק הזה ימצא הכל מפורש ושום שכל‪ ,‬ועיין מה שכתב רמב״ן‬
‫בפסוק ) ל ה לן ה ב(; ׳זה ספר תולדות אדם׳‪ ,‬שמצא חבור מרבינו שרירא‬
‫גאון שהוציא מהפסוק הזה כל עניני שרטוטי הידים והפנים וכן כולם כי‬
‫׳המכתב מכתב אלקים הוא׳ ) ש מ ו ת ל ב טז(‪ ,‬ולמה לא הלא אנו מאמינים‬
‫ש׳ברא העולם בתורה׳ ) ב ״ ר א א(‪ ,‬אם כן על כרחך מהכרח שיהיה שרשי‬
‫כל החכמות העולמות משורשים בה‪ ,‬ויותר מהמה מה שרמוז בה סתרי‬
‫תורה מה שלמעלה מהשכל מזה לא נדבר עתה״‪.‬‬
‫ו עי ק בדרשותיו ) ד ף נ א ט ו ר ד ד״ה ב ס פ ר( שכתב‪ :‬״מה שכתב רמב״ן בהקדמת‬
‫התורה כי שלמה המלך ע״ה שזכה לכל חכמת העולם היה רק על‬
‫ידי עיונו בתורה לבד‪ ,‬משם הוציא כל הטבעיים מה למעלה ומה למטה‬
‫כי הכל כלול בתורה עיין שם‪ ,‬אך העוסק בה עוסק בה לשמה ורווחא‬
‫ממילא אתיא על דרך העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה‪ ,‬אך כל‬
‫ישעו וכל חפצו לשני דברים אחד לקיים דברי תורה אל אמיתתן הלכה‬
‫אל האמת לאוקמי גרסא בסייעתא דשמיא‪ ,‬ושנית לחדש בה חידושים‬
‫על ידי יגיעת עצמו ו׳יגעתי ומצאתי תאמין׳ ) מ ג י ל ה ו ב(‪ ,‬ושארי חכמות‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫ח‬
‫שמוציא ממנה הוא על דרך סוד ה׳ ליראיו ודע מה שתשיב לאפיקורס‬
‫ולא יאמרו אין חכמי ישראל בקיאים בחכמתינו ובטבעיות כדרך רבי‬
‫יהושע בן חננאל עם סבי דבי אתינא״ ) ב כ ו ר ו ת ח ב(‪ ,‬עכ״לא‪.‬‬
‫והנה לפנינו מענין עומק חכמת חכמינו ז״ל‪ ,‬מתוך דברי הגאון רבי‬
‫יקותיאל יהודה קאמלער זצ״ל המאריך בפרק מיוחד בספרו‬
‫״התלמוד ומדעי התבל״ ) ד ף יז(‪ ,‬בתוספת נופך כדי להתוודע ולהגלות כמה‬
‫גדלה חכמת התורה וחכמת חכמינו ז״ל בכל עניני המדע ותורת חכמת‬
‫אנטומיה ופיזיולוגיהב‪ ,‬שכל חכמתם והשכלתם ספונה וטמונה בחכמת‬
‫התורה ואלו תוכן דבריו‪:‬‬
‫ניתוח גופות המתים עוד מימי התלמוד‬
‫על דבר חכמת ובקיאות חז״ל בחכמת פרוק וידיעת האברים ומבנה גוף‬
‫האדם והבהמה‪ ,‬ראה בספר ה״כוזרי״ ) מ א מ ר ר בי עי סי מן כ ט ‪ -‬ל א‪ .‬ו ב ״ כוז רי ״‬

‫שני וי כו ח ר בי ע י או ת י ח(‪ ,‬והרב הגאון החכם מ״ה מנחם מענדל לייב ד״ר‬
‫שערהייא ז״ל מריגא ב״שערי התורה והחכמה״ ) ע מ ו ד כ ח( כותב במשניות‬
‫דאהלות ) פ ״ א מ ש נ ה ח(‪ :‬׳מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם‪ ,‬שלשים‬
‫בפיסת הרגל‪ ,‬ששה בכל אצבע‪ ,‬עשרה בקרסול‪ ,‬שנים בשוק כו׳ כו׳‪.‬‬
‫נמצינו למדים מזה שחכמינו ז״ל היו בקיאים בכל האברים הנמצאים‬
‫באדם׳‪ ] .‬ו ע י ין ב כוז רי ש ני וי כו ח ר בי עי או ת כ ח ע ל ד ב ר מ ס פ ר ר מ ״ ח ה א ב רי ם[‪.‬‬

‫א‪ .‬ר א ה ע ו ד ב ש ו ״ ת ״ ח ת ם ס ו פ ר ״ ) ח ו ״ מ ס י מ ן ק צז(‪ .‬ו כ ן ב ח י ד ו ש י ב ב א ב ת ר א ) ד ף כ א‬

‫א ד״ ה ב ת י נ ו ק ו ת ( ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ו ״ ת ״ ח ת ם ס ו פ ר ״ ה ח ד ש ו ת ) א ו ״ ח ס י מ ן ו׳ ד״ ה י ק רו(‪.‬‬
‫ו ע י י ן ע ו ד ב ד ר ש ו ת ) ד ף ש כ ח ט ו ר ב ד״ ה כ תי ב(‪ .‬ו ב ״ ח ת ם ס ו פ ר ״ ) פ ר ׳ ב ה ע לו ת ך ע מ ו ד‬
‫ל א ד״ ה ב ה ע ל ו ת ך הד׳(‪.‬‬

‫ב ל שון‬ ‫הנ קר א‬ ‫ב א ר ה ״ ב‪,‬‬ ‫רו פ אי ם‬ ‫ל פ ני‬ ‫ב שי עו ר‬ ‫ל מ סו ר‬ ‫ר בו ת‬ ‫לי די‬ ‫הז ד מן‬ ‫כבר‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪ , u .s .d .a .‬ו ל ה ב ה י ר ב פ ני ה ם ע ני ני ם ב ד ת ת ו ר ת נ ו ה ק דו ש ה‪ ,‬מ פ נ י מ ה א מ ר ה ה תו ר ה‬
‫ה מ ד ע‪,‬‬ ‫ה מ עו ג ני ם ו מ ו ב נ י ם ב ח כ מ ת‬ ‫כך א ו כך‪ .‬ו כ א ש ר נו כ חו ב א מ י ת ו ת ה ד ב ר י ם‬
‫מ שאר‬ ‫מ ג ו ד ל רו ח ב ה הי ק ף ש ל י ד י ע ת ח כ מ י נ ו ז ״ ל‪ ,‬ו כ ך ג ם נ ח ה ד ע ת ם‬ ‫ה ת פ ע לו‬
‫ה ק ו ש י ו ת ש ה ו ק ש ו ל ה ם‪ ,‬כי ר א ו א ל נ כו ן ש ז א ת ה תו ר ה ת ו ר ת א מ ת הי א‪ ,‬ו י צ א מ כ ך‬
‫ק י ד ו ש ה׳ ג ד ו ל ‪ .‬י ד ו ע ש ה ר ו פ א ד ״ ר ד ע מ ב ע כ ת ב ו י ג ע ה ר ב ה ל ב ט ל ה ג ז י ר ו ת ש כ נ ג ד‬
‫ת ו ר ת א מ ת‪ ,‬ו ג ד ו ל י‬ ‫ש הו א‬ ‫ה ש ח י ט ו ת ב חו ״ ל‪ ,‬ו ב ר ו ב ח כ מ ת ו ה ר א ה פ ני ם ל ת ו ר ה‬
‫י ש ר א ל ד א ז ש י ב ח ו ה ו ו ק י ל ס ו ה ו מ א ד‪ .‬ג ם היו ל ו א ס י פ ו ת ע ם ר ו פ א י ם בז מ נ ו‪ ,‬ל פ ני‬
‫כ מ א ה ש נ ה‪ .‬ו א ף ש א י ן א נ ו צ רי כי ם ר א י ו ת ו ה ו כ חו ת‪ ,‬א ב ל מ צו ה ל ח ז ו ר ו ל חז ק א ת‬
‫י ד י ע ו ת י נ ו בז ה ו כ מו ש ה ו ר ו נ ו חז ״ ל ש מ צ ו ה ל ה בין כ ל ד ב ר ו ד ב ר ב י ד י ע ת ה תו ר ה‬
‫סו פ ר ״‬ ‫ה״ ח ת ם‬ ‫ר בי נו‬ ‫ו כ ד ב רי‬ ‫ה א לו קי ת‪...‬׳‬ ‫החכמ ה‬ ‫ש הו א‬ ‫ה׳‬ ‫מ תו ר ת‬ ‫ל ה ת ענג‬
‫ה א מו ר ב ב ח י נ ת ‪ :‬״ ד ע מ ה ש ת ש ו ב ״ ‪.‬‬
‫מ‬ ‫אליעזר‬ ‫הלדמ ה‬ ‫שמלת‬
‫הסופרים היונים הקדמונים אינם יודעים להגדיר את הזמן‪ ,‬שבו החלו‬
‫להתעסק בנתוח גופות מתים לצורך ידיעת המדע‪ .‬ומה‬
‫שמספר הסופר היוני פליניוס כי מלכי מצרים עסקו בפירוק ונתוח גופות‬
‫מתים‪ ,‬כבר מובא במסכת נדה ) ד ף ל ב ( ‪ :‬״אמרו לו לר׳ ישמעאל מעשה‬
‫בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות‬
‫ובדקן ומצאן זה וזה למ״א ]יו ם[‪ ,‬אמר להן אני מביא לכך ראיה מן התורה‬
‫ואתם מביאים לי ראיה מן השוטים‪ ,‬צא ולמד עד היכן היו חכמינו ז״ל‬
‫חזקים ואיתנים בדברי תורה שאף ממעשה שהיה כביכול נראה לעינים‬
‫מציאות ועובדא קיימת‪ ,‬בכל זאת לא התרגשו כלל‪ ,‬ולבסוף נוכח צדקם‬
‫כפי שרואין מהגמרא שר׳ ישמעאל צדק‪ ,‬ומה שמצאו היה טעות עיין שם‪.‬‬
‫ולא רק שחז״ל ידעו מכך שעושים נתוח במתים‪ ,‬כי גם המה בעצמם‪,‬‬
‫תלמידי ר׳ ישמעאל‪ ,‬עסקו בחכמה זו‪ ,‬כדאיתא במסכת בכורות ) ד ף מ ה א (‪:‬‬

‫״אמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידיו של ר׳ ישמעאל ששלקו‬

‫זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך‪ ,‬בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים‬
‫ושנים‪ ,‬אמר להם שמא באשה בדקתם שהוסיף לה הכתוב שני צירים‬
‫ושני דלתות״‪ .‬צא ולמד עד היכן כחן של חכמינו ז״ל אפילו בחכמת ניתוח‬
‫גופות המתים‪.‬‬
‫ביאור דברי חז״ל‪ :‬לב מבין‬
‫בספר ״שערי התורה והחכמה״ להגאון החכם מ״ה מנחם מענדל לייב‬
‫ד״ר שערהייא ז״ל מריגא ביאר מאמר חז״ל במסכת ברכות ) ד ף ס א‬

‫א(‪ :‬״תנו רבנן שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו‬
‫לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב ) ק ה ל ת י ב(‪ :‬׳לב חכם‬
‫לימינו ולב כסיל לשמאלו׳‪ .‬תנו רבנן כליות יועצות‪ ,‬לב מבין‪ ,‬לשון‬
‫מחתך‪ ,‬פה גומר‪ ,‬ושט מכניס ומוציא כל מיני מאבל‪ ,‬קנה מוציא קול‪,‬‬
‫ריאה שואבת כל מיני משקין‪ ,‬כבד כועס‪ ,‬מרה זורקת בו טפה ומניחתו‪,‬‬
‫טחול שוחק‪ ,‬קורקבן טוחן‪ ,‬קיבה ישנה אף נעור וכו״׳‪ .‬ופירש רש״י ז״ל‪:‬‬
‫״כליות יועצות את הלב ־ עשה כן‪ .‬והלב מבין מה יש לעשות אם ישמע‬
‫לעצת הכליות אם לאו‪ ,‬ומנין שהכליות יועצות שנאמר ) ת ה לי ם ט ז ז ( ‪:‬‬

‫׳אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי׳‪ .‬ומנין שהלב מבין‬

‫שנאמר )י ש עי׳ ו י( ‪ :‬׳ולבבו יבין״׳‪.‬‬
‫לבאר הדברים שנאמרו בחכמה עמוקה ונפלאה נקדים הקדמה חשובה‪,‬‬
‫דהנה בכל לשון שבעולם‪ ,‬יכונה האדם הטוב המוטבע במדות‬
‫ובמעלות טובות בשם ״לב טוב״‪ ,‬ואילו האדם הרע המוטבע במדות רעות‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫י‬
‫בשם ׳לב רע‪ /‬ומכאן כי כל הרעות והטובות מקורן בלב‪ .‬והאמת כי הלב‬
‫הוא מלך האברים שממנו ניזונים ומתפרנסים כל האברים‪ ,‬וחייהם‬
‫תלוים בו‪ ,‬כי על ידי תנועת הלב ירוץ הדם לכל אבר ואבר‪ ,‬והדם הוא‬
‫הנפש אשר ממנו ניזון ומתפרנס כל הגוף ונותן מזון ומחיה לכל אבר‬
‫ואבר‪.‬‬
‫הלב יריץ הדם לריאה‪ ,‬למת‪ ,‬לכבד‪ ,‬לקיבה‪ ,‬לכליות‪ ,‬וכו׳ וכו'‪ ,‬וכל האברים‬
‫זקוקים לו‪ ,‬אכן הוא המושל בכל תקפו רק על החיים הגשמיים‪ ,‬אבל‬
‫מקור החיים הרוחניים הוא במת‪ ,‬שמשם יצאו המחשבות הטובות‬
‫והרעות‪ ,‬וכל החכמות והלימודים מקורן במת‪ ,‬אך לא נודע היכן מקורן‬
‫במת‪ .‬והמת‪ ,‬יאמר המנתח הגדול פרופסור הירטל מוינא‪ ,‬הוא ספר חתום‬
‫בשבעה חותמות ולא ידוע לאיש מקור החיים הרוחניים הנסתרים במת‪.‬‬
‫ו׳הנסתרות לה׳ אלקינו׳‪ .‬וכך מוסכם ופשוט בספר היצירה‪.‬‬

‫כליות יועצות‬
‫אך לכאורה יפלא‪ ,‬כי הלא כל המקראות מלאים‪ ,‬וכן בשאר כל הלשונות‬
‫‪ -‬כן הוא‪ :‬כי המדות טובות והרעות של בני אדם משכנם בלב‪ .‬אכן‪,‬‬
‫האמת כך הוא‪ ,‬כי רוח השפות‪ ,‬לא יכון על לב הבשר‪ ,‬אלא על הלב‬
‫הרוחני‪ ,‬שאיננו יודעים מאומה איך הוא ואיה מקומו‪ ,‬ובכך ידמו החיים‬
‫הרוחניים לחיים הגשמיים‪ ,‬כשם שבחיים הגשמיים יש אבר המושל על‬
‫כל האברים שממנו ניזונים ומתפרנסים כל האברים‪ ,‬כן בחיים הרוחניים‬
‫אבר אחד מושל על כל המדות הטובות והרעות שבבני אדם‪ ,‬והוא הלב‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לא לב בשר אלא לב רוחני‪ .‬כן הדבר לגבי כליות שמצינו שהכליות‬
‫יועצות בני אדם‪ ,‬כנאמר ) ת ה ל י ם ט ז ז(‪ :‬״אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות‬
‫יסרוני כליותי״‪ .‬וכן נאמר ) י ר מ י ה י א כ(‪ :‬״בחן כליות ולב״ וכו׳‪ .‬גם כאן דיבר‬
‫הכתוב במליצה ובחכמה נפלאה‪ .‬כי אם נדמה הכליות לשאר אברי האדם‬
‫יאות לקרוא להם ולכנותם‪ :‬יועצים‪ ,‬כיון שנבראו באמת לעצה גדולה‬
‫לתקן את המעוות אשר עלול לצמוח בתורת החיים‪ ,‬בחיי האדם ובבהמה‬
‫כאשר יבואר‪.‬‬
‫ול‪ 9‬י מה שנתבאר‪ ,‬יתיישבו דברי הברייתא‪ :‬׳שתי כליות יש בו באדם‪,‬‬
‫אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה׳‪ .‬שכאן גם במליצה נאמר‪,‬‬
‫שאין כונת הברייתא על הכליות שבגוף אלא על הכליות הרוחניים‪,‬‬
‫שכשם שמכנים את הלב‪ :‬״לב טוב״ ו״לב רע״‪ ,‬ואין הכונה על לב הבשר‬
‫שבגוף אלא על הלב הרוחני ־ לב הנשמה‪ ,‬כן בכליות אין הכונה על‬
‫יא‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫הכליות שבגוף אלא על יועצי הנשמה לטוב ולרע‪ ,‬שהברייתא קוראת‬
‫ליועצים בשם כליות‪ ,‬שכשם שהכליות יועצים לגוף בעצה נפלאה לברר‬
‫החלקים המזיקים לגוף‪ ,‬כן ישנם יועצים לחיים הרותניים להוציא‬
‫מחשבות זרות מן המת‪ .‬ויועצים אלו מכנה הברייתא בשם כליות‪.‬‬
‫ואמרה‪ :‬שני יועצים יש לאדם‪ ,‬אחד לטוב ואחד לרע‪ ,‬ומן הסתם שהטובה‬
‫לימינו‪.‬‬

‫רוב אברי הגוף נבראו לזון ולהחיות את הגוף‬

‫הנה רוב אברי גוף האדם נבראו להחיות ולזון את כל אברי גוף האדם‪.‬‬
‫הראשון שבכל האברים הוא הלב‪ ,‬מלאכתו להריץ מרוצת הדם בכל‬
‫הגוף לכל אבר ואבר‪ ,‬ובדם נמצא שני מיני מזון אשר כל חיי הגוף תלויים‬
‫בהם‪ .‬והמה מורכבים משלשה מינים‪ ,‬המין הראשון הוא מין הדגן והקמח‬
‫] ק א ה ל ע נ הי ד ר א ט ע[ כמו לחם‪ ,‬דגן‪ ,‬חיטים‪ ,‬שעורים‪ ,‬שבולת שועל‪ ,‬גרש‬
‫חיטים ] פ ע ר ל ג רו פ ע[‪ ,‬גרש שעורים ] ג ע ר ש ט ען ג רי ץ[‪ ,‬תפוחי אדמה ומיני‬
‫זרעונים וירקות ודומיהן‪ .‬המין השני הוא בשר בהמה חיה ועוף‪ ,‬ובשר‬
‫דגים ובצים‪ .‬והמין השלישי מהמאכלים‪ ,‬הוא השומן‪.‬‬
‫כל שלשה מינים הללו תיונים הם למזון הגוף‪ ,‬ולכל מין ומין ממזונות‬
‫אלה מיועד עבורם בגוף כלי עיכול מיוחדים כדי לעכלם‪ ,‬הקמחים‬
‫והדגנים כמו לחם ותפוחי אדמה ודומיהן‪ ,‬מתעכלים בגוף מהריר שבפה‪,‬‬
‫כי על ידי הריר יהפכו הקמחים והדגנים לסוכר‪ ,‬שהן עיקר מזון הגוף‪.‬‬
‫המין השני של המאכל‪ ,‬הוא יסוד חומר החנקי‪ ,‬שנוצר ממיני בשר דגים‬
‫וביצים‪ ,‬שמתעכלים בקיבה‪ ,‬על ידי מיץ האצטמכא שהוא מיץ חומץ‬
‫מלחי ] ז א ל צ י י ר ע ו פ ע פ סין[ וכאשר יעברו המאכלים מהפה דרך הושט לקיבה‪,‬‬
‫המיץ הזה יתיך את המאכל במשך שלוש שעות ויעשה ממנו מן מקפא‬
‫הקרוי מקפא האצטמכא ] מ א ג ע נ ב ריי א[‪ ,‬אחר שנהפך המאכל למקפא יגיענו‬
‫הקיבה וידיחנו אל המעי הגדול הנקרא ׳מעי שנים עשרה אצבעות׳‬
‫הסמוך לקיבה‪ .‬במעי הזה יתבולל המקפא בליחות המרה וברירי הכרס‬
‫ויגיע וידחה הלאה אל המעים הדקים שסמוכים אל מעי הרחב‪ .‬והשומן‬
‫מתעכל על ידי תערובת ליחות המרה‪ ,‬וללא המרה השומן לא מסוגל‬
‫להתעכל‪ ,‬כי מיצי הקיבה מעכלים רק מיני בשר וביצים אבל לא שומנים‪.‬‬
‫ממיץ הקיבה וריר הכרס ישתנה המקפא ויפרד לחלקים‪ ,‬החלק האחד‬
‫שלא צלח למחית הגוף‪ ,‬יתאחד ויתלכד ויהפך לצואה ונדחה אל‬
‫החלחולת לגרשו מן הגוף‪ .‬החלק השני נשאר למחית הגוף‪ ,‬והוא כמיץ‬
 ‫אליעזר‬ ‫הלד מ ה‬ ‫שמלת‬ ‫יב‬

‫חלב יינקו בשקדים ] ד ריז ען[ אשר במעים‪ ,‬ויוליכנו דרך גיד החלב‬
‫] לי מ פ פ‬

‫ג ע פ ס ע[ לדם ‪ -‬לגידי הדם השחור‪ ,‬שהמה יביאוהו אל חלל הלב‪ ,‬לדם הזה‬
‫חסר מזון מיסוד החומצי ]זוי ע ר ש ט א ף[‪ ,‬אשר בלעדו לא יוכל להתקיים כל‬
‫נפש חיה ולו לרגע אחד‪ ,‬ולכן יצא הדם השחור הזה מהלב אל סמפונות‬
‫הריאה‪ ,‬שם יתערב עם אויר הנשימה וישאב ממנו את היסוד החומצי‬
‫ויתן תמורתו את החומץ הפחמי ] ק א ה ל ען זיי ר ע[ אשר איננו עוד לתועלת‬
‫הגוף‪ ,‬ויהפך לדם אדום‪ ,‬כאשר כעת יש לגוף כל המזונות‪ .‬המזונות מצד‬
‫המאכל והעיכול‪ ,‬והמזונות מצד האויר מיסוד החומצי‪ ,‬והדם האדום‬
‫ישוב לאחור לבא אל הלב דרך החדר‪ ,‬ומשם יצא בדם בדרך אחר אל כל‬
‫גידי הדם להחיות כל חלקי הגוף לכלכלם ולזונם‪.‬‬
‫מ‪ 3‬ל אשר התבאר הוכח‪ ,‬כי הקיבה והכבד תעודתם להוציא ליחת המרה‬
‫לעכל השומן‪ .‬הדקין המה האברים לעכל המזון‪ ,‬למען יהפך לדם‬
‫אשר הוא הנפש‪ ,‬הלב מוליך הדם לכל אברי האדם והבהמה‪ .‬הריאה‬
‫משמשת כלי לנשימה להחיות ולכלכל את הגוף‪ ,‬כי בלי יסוד החומצי‬
‫מהאויר לא יוכל כל בריה להתקיים‪ ,‬הריאה שואפת האויר להוציא ממנו‬
‫יסוד החומצי לכלכלת הדם אשר מתווסף מדי רגע ברגע כמדת שלישית‬
‫הדם שבכל הגוף‪ ,‬כי הריאה אשר בקרב האדם אם אמנם קטנה היא‬
‫בעינינו‪ ,‬בכל זאת תכלכל בקרבה שטח רחב מאד אם נפתח את כל‬
‫סמפונותיה ותאיה ונשטחם שטוח לפנינו‪ ,‬אשר יעלה לערך שמונה‬
‫סאזשען מרובעות‪ .‬והדם הנוגע בכל רגע באויר ההוא מוציא מקרבו בלי‬
‫הפסק את יסוד החומצי ונותן תמורתו חומץ הפחמי ] ק א ה ל ע נזיי ר ע[ אשר‬
‫איננו עוד לתועלת הגוף‪ ,‬והריאה תוציאו על ידי הנשימה לחוץ‪.‬‬
‫תפקיד הכליות לברר ולהוציא המותרות שאין צורך בהם‬
‫ואם כי כל האברים הללו נבראו להחיות ולכלכל את הגוף‪ .‬לא כן‬
‫הכליות‪ .‬שלא נבראו למחית הגוף‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬להוציא מהגוף את‬
‫המותרות שאין צורך בהם למחית הגוף‪ ,‬כמו השתן וכיוצא באלה‪ ,‬כי‬
‫הכליות מיועדים להוציא המים והמשקים ששתו במידה מרובה יתר על‬
‫הצורך לדם ולגוף‪ ,‬ואם הם ישארו בגוף כי אז עלול לבא האדם חלילה‬
‫לידי חולי הדרוקן ]ו ו א ס ע ר זו כ ט[‪ ,‬גם יש חמרים בדם שנוצרו כתוצאה‬
‫מחילוף היסודות ] ש ט א ף ‪ -‬וו ע ק ס ע ל[‪ ,‬כי הגוף כביכול סוחר בתמורה‪ ,‬שואב‬
‫אל תוכו מזונותיו על ידי נשימתו אל קרבו יסודות חדשים הזקוקים‬
‫למחית הגוף‪ ,‬ומהנותר מיסודות האלה נולדים על ידי חילוף היסודות‬
‫חמרים חדשים אשר מלבד שאין להם שום מחיה לגוף‪ ,‬אלא שעלולים‬
‫יג‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫גם להזיק ולהמית את הגוף‪ ,‬אם ישארו בגוף‪ ,‬כמו יסוד השתן אשר נמצא‬
‫בדם‪ ,‬והתמרים ] ק ר ע א טין‪ ,‬ק ר ע א טי נין‪ ,‬ק ס א נ טין‪ ,‬הו פ א כ א נ טין[ ויתר על כן אשר‬
‫על ידי הכליות יתהפכו וישרפו ] א ק טי די ר ען[ לחומר יסוד השתני‬
‫] ה א ר ע נ ש ט א ף [ ולחומר חומץ השתן ] ה א ר ע נזוי ר ע[‪ ,‬ויוציאן על ידי צנורות‬
‫השתן לשלפוחית השתן ומשם חוצה לה‪ ,‬ולולא תפקוד הכליות ישארו‬
‫החמרים בדם ויזיקו וימיתו את הגוף‪ .‬כי יסוד השתן אם ישהה שם יותר‬
‫מדי יתהפך לחומר קאהלענזוירעס אמאנייאק‪ ,‬שהוא רעל לגוף‪.‬‬
‫נמצא איפוא כי הכליות המה יועצים טובים שנבראו לעצה וחכמה‬
‫גדולה להוציא מן הדם והגוף החמרים שנוצרו על ידי חילוף‬
‫היסודות‪ .‬וזוהי בריאה פלאית שנבראה בעצה ובחכמה נפלאה אשר גם‬
‫גדולי חוקרי הטבע וחכמי הרפואה נלאו לבא אל עומק החכמה בתורת‬
‫השתן בכליות‪ ,‬ונחקרו על זה גדולי רופאי זמננו‪ ,‬זה אומר בכה וזה אומר‬
‫בכה‪ ,‬ואין דעת חכמי התורה נוחה מסברתן ותורתן בדבר‪ .‬ועד עצם היום‬
‫הזה‪ ,‬בזמננו אנו‪ ,‬לא הגיעו הרופאים והחוקרים לסוף מחקר כח הכליות‪.‬‬
‫לפי זה "ל‪ 3‬מבי ך ‪ -‬פירושו‪ ,‬במצב שהכליות חולות ואין מרוצת הדם‬
‫מתפקד כראוי לרוץ תוך הכליות כמו בכליות בריאות‪ ,‬כי אז הלב‬
‫יודע ומבין מה עליו לעשות‪ ,‬שפועל תנועות בחזקה ובכח גדול בכדי‬
‫שהדם ירוץ במהירות תוך הכליות כפי שזקוק לכלכול הכליות והגוף‪,‬‬
‫וכתוצאה מתנועות הלב בחזקה במצב שהכליות חולות והמאמץ הרב‬
‫בתנועת הלב‪ ,‬מתעכבים שרירי הבשר מחדר השמאלי שבלב‪ ,‬ולכך‬
‫נמצאים במחלת הכליות שרירי הבשר מחדר השמאלי שבלב עבים יותר‬
‫מכפי תחילת תקופת בריאתם‪ ,‬וזאת כתוצאה מהמאמץ הרב שהלב פועל‬
‫בכדי להריץ הדם בכליות החולות כגילויו של הפרופסורים‪.‬‬

‫ניטלו הכליות ־ כשרה‬

‫ןל‪ 0‬י האמור יבואר ויובן היטב מה שאמרה המשנה )חולין נד א(‪ :‬״ואלו‬
‫כשרות בבהמה וכו׳ ניטלו הכליות״‪ .‬שלכאורה הוא דבר פלא‪ ,‬שהרי‬
‫משנה מפורשת היא בריש פרק אלו טריפות‪ :‬״זה הכלל‪ ,‬כל שאין כמוה‬
‫חיה ־ טריפה״‪ .‬והלא ברור כי ללא כליות ־ לא תוכל הבהמה לחיות‪ ,‬ואם‬
‫כן כיצד כשרה הבהמה בניטלו כליותיה‪.‬‬
‫‪ , a i a‬לשון‪ :‬״ניטלו הכליות" יש לפרש בשני אופנים‪ ,‬אופן האחד‪,‬‬
‫שנבראה בחסרון הכליות‪ ,‬או שניטלו ביד על ידי ניתוח‪ ,‬וזה הוא‬
‫דעת ה״בית יוסף״ ) י ו ר ״ ד סי מן מ ד ס עי ף ‪ , 0‬וכלשונו‪" :‬יש מי שכתב שכשאמר‬
 ‫אליעזר‬ ‫הקדמה‬ ‫שמלת‬
‫ניטלו הכליות כשרה‪ ,‬היינו כשניטלו ביד או כשנבראת כך‪ ,‬אבל אם‬
‫ניטלה על ידי חולי‪ ,‬כיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וצריך להבין ההבדל‪ ,‬למה כשניטלו על ידי חולי טריפה משום שאינה‬
‫יכולה לחיות‪ ,‬הלא הוא הדין כשניטלה ביד וכשנבראה ללא כליות הרי‬
‫גם אינה יכולה לחיות‪ .‬ולא דמי לטחול‪ ,‬שיכולה לחיות גם בלא טחול‬
‫כפי שיבואר להלן‪.‬‬
‫אך‪ ,‬כמה גדולים דברי חז״ל וכמה עמקו דבריהם בכל חכמה ומדע‪ .‬וכדי‬
‫להבין דבריהם מן ההכרח לבאר בפני הקורא ולהבינו חלקי הכליות‬
‫על פי תורת חכמת הניתוח‪ ,‬וכדלהלן‪ :‬הכליות סגורים ומונחים בכיס ‪-‬‬
‫כיס בתוך כיס ]‪ ,[capsuia adiposa et capsuia fabrosa‬והכליות עצמן מורכבים‬
‫משני מיני חמרים הכליות ]נירען סובסטאנצען[‪ ,‬מין חומר האחד הוא חומר‬
‫האדום ]‪ ,[substantia cort caiis‬ומין חומר השני הוא חומר אפורי ]גרויע‬
‫סובסטאנץ ‪ ,[substantia meduiari‬נוסף עליהם עורקי וגידי הכליות‪ ,‬וצנורי‬
‫השתן‪ ,‬שהם עיקר כלי השתן לקלוט החמרים והמים מהדם ולהכין מהם‬
‫השתן‪ ,‬להוציאם על ידי צנור גדול לשלפוחית השתן‪ ,‬ומשם חוצה לה‪.‬‬
‫ולפי זה‪ ,‬לשיטת המפרשים ״ניטלו הכליות" ‪ -‬שנבראה כך‪ ,‬הפירוש כך‪:‬‬
‫שניטל חומר הכליות לבד ונשאר הכיס ועורקי וגידי וצנורי הכליות‪,‬‬
‫ובמקום חומר הכליות נמצא חומר החלב‪ .‬ובכליות כאלה הבהמה‬
‫מסוגלת לחיות‪ ,‬כיון שעיקר כלי השתן המכינים השתן להוציא החמרים‬
‫מן הדם‪ ,‬קיימים‪ .‬ולולא זה עלולים להזיק ולהמית הגוף‪.‬‬
‫ובדברים אלה יובנו דברי ה״כל בו״ שתואמים את דברינו‪ ,‬כי ה״כסף‬
‫משנה״ )ברמב״ם הלכות שחיטה פרק ח הל׳ ‪ 0‬הביא דברי ה״כל בו"‬
‫וזה לשונו‪" :‬כתב ה״פל בו"‪ ,‬דלפי דעת הראב״ד הוצרכו לבאר ׳ניטלו‬
‫הכליות׳ דכשרה‪ ,‬רצה לומר שנבראת כך חסרת כליות‪ ,‬שאם ניטלו על‬
‫ידי חולי‪ ,‬כיון שהקטינו לפחות מכשיעור כבר נאסרה‪ ,‬ואיך תחזור‬
‫להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק‪ .‬ולפי זה צריך לבדוק מקומן ולבדוק אם‬
‫הכליות שלה מלא חלב‪ ,‬ואין שם כי אם החוטין בלבד‪ ,‬אז ניכר שזה‬
‫תחילת ברייתה וכשרה‪ ,‬ואם נמצא שם חלל ומקום ריק‪ ,‬ניכר שהיו שם‬
‫כליות אלא שנימוחו וטריפה״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫הרי מצינו שלשיטת הראב׳׳ד ׳ניטלו הכליות׳ פירושו רק חומר הכליות‪,‬‬
‫אבל הכיס וחוטי הכליות נשארו‪ ,‬והן הנה העורקין וצנורי השתן‪.‬‬
‫ובמקום חומר הכליות נתמלא בחלב‪ ,‬ואם נבראו כך הן יכולים לחיות‬
‫ולהתקיים‪ ,‬כיון שכלי השתן להוציא השתן מהגוף קיימים‪ .‬אבל אם על‬
‫טו‬ ‫שמלת הקדמה אלייעזר‬
‫ידי חולי נחסרו חומר הכליות‪ ,‬וסימן לזה שהכיס ריק‪ ,‬ונשארו רק צנורות‬
‫השתן והעורקים‪ ,‬אין הבהמה מסוגלת לחיות כך‪ ,‬והיא טריפה‪ .‬וזוהי‬
‫מציאות אמיתית שניתן לעמוד על כך גם על פי חכמת רופאי זמננו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לפירוש השני שהביא ה״בית יוסף״)יור״ד סימן מד סעיף ‪ 0‬שניטלו ביד‬
‫על ידי ניתוח‪ ,‬מוכרח לומר שניטלו הכליות בשלימותן‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫לנתח באופן שיטול רק חומר הכליות וישאיר כלי השתן היינו צנורות‬
‫הכליות והעורקים‪ ,‬ועל כרחך צריך לומר שחתך הכליות בשלימותן באופן‬
‫שהבהמה אינה מסוגלת לחיות כי חסרים לה חלקי האברים האמורים‬
‫להכין השתן מתוך חמרי הדם ולהוציאם מן הגוף כדי שלא יזיקו‪ .‬ואם‬
‫אין הבהמה מסוגלת לחיות כך‪ ,‬הרי היא טריפה‪.‬‬

‫לא ראי הכליות כראי הלב והריאה‬

‫ולפי מה שנתבאר לעיל‪ ,‬גם הפירוש הזה נכון‪ ,‬כי הראת לדעת שהכליות‬
‫אינם כשאר אברי הגוף כמו הריאה והלב‪ ,‬אשר נבראו להחיות את‬
‫הגוף‪ ,‬ואם יחדלו לתפקד אפילו רגע אחד‪ ,‬מיד הגוף מת‪ .‬לא כן הכליות‪,‬‬
‫שנבראו רק להוציא מהגוף החמרים המזיקים לגוף אם ישארו שמה‪ ,‬ולכן‬
‫אם יחתוך הכליות ביד‪ ,‬ותיכף ומיד ישחוט את הבהמה בעוד שהיא חמה‪,‬‬
‫הרי היא כשרה‪ ,‬משום שעוד לא נולד שום חולי בבהמה‪ ,‬ורק לאחר איזה‬
‫זמן שניטלו הכליות ואין תפקוד נכון בגוף להוציא החמרים הפסולים‬
‫עלולה לחלות הבהמה משום שנשאר בגופה חומרי השתן המזיקים‬
‫לגופה‪ .‬ולכן אם שחט את הבהמה תכף ומיד היא כשירה‪ ,‬משום שלא‬
‫היה בזמן השחיטה שום חולי‪ .‬עד כאן דברי הגאון החכם מוהר״מ מענדל‬
‫לייב רופא ד״ר שערהייא מריגא ז״ל בקונטרס ״שער התורה והחכמה״‪,‬‬
‫שבראש ספרו ״משיב נפש וברית שלום״ על דבר חשיבות מציצה בפה‪.‬‬
‫ושפתים ישק משיב דברים נכוחים‪ .‬ועל זה וכיוצא בזה אמרו חז״ל )נגעים‬
‫פרק ט משנה ג(‪ :‬״חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים״‪.‬‬
‫והנה בספר ״דרך אמונה״ להרב החכם מ״ה זאב פאהריללעס ז״ל על‬
‫מסכת ברכות יבאר את הכל על פי הנחת חכמת רפואה‪ ,‬וזה‬
‫לשונו‪ :‬״׳כליות יועצות׳ ־ ידידי הקורא‪ ,‬השמר לבל ימהר לבך להוציא‬
‫מילין על דברי חז״ל לאמור‪ :‬איך יחסו לכליות אשר תכליתן להפריד‬
‫השתן אל גידי פחדיו‪ ,‬עצה רעה או טובה‪ .‬כי הלא ידעת או שמעת‪ ,‬כי‬
‫ההשכלה המיוחסת לנשמת אדם יסודתה בפעולת הגאלאניסמוס אשר‬
‫בורידי המח‪ ,‬וגם הכליות סיבת פעולתן בהפרדת מימי השתן הוא כח‬
 ‫אליעזר‬ ‫הלדמה‬ ‫שמלת‬ ‫פזז‬
‫האלקטריציטט האמור בענין‪ ,‬אשר על ידו ישתמרו חוקי הפרדה הכימיית‬
‫שבגוף‪ ,‬ואם כן לא נפלאת היא הסברא באמור‪ ,‬כי ב׳ הקטבים השונים‬
‫אשר לכליות יעוררו ב׳ המצרים אשר בנפש האדם‪ ,‬שמושבה ויסודה‬
‫בורידי המח‪ ,‬האחד מוצק לימין וטוב הוא‪ ,‬והשמאלי נגד פניו‪ .‬וזה שאמר‬
‫הכתוב )תהלים טז ז(‪ :‬׳אף לילות יסרוני כליותי'‪ ,‬ורצה לומר גם בלילה‬
‫שנפש ההרגשית נחה מעבודתה‪ ,‬עדיין ׳יסרוני כליותי׳‪ ,‬כי לא שבתי‬
‫מפעולת ההתכה‪ ,‬עילה גורמת ההשכלה והעצה גם אז‪ .‬ומה נעים לפי זה‬
‫מאמרם על פסוק)שמואל כא כה כב( ׳משתין בקיר׳‪ ,‬שרצה לומר יודע מדע‪.‬‬
‫וכן הוא בתרגום יונתן ׳ידע מדע׳ ‪ -‬משית בקירות לבו‪ ,‬דהא בהא תליא‪.‬‬
‫עד כאן נתבאר ענין‪ :‬״כליות יועצות״‪.‬‬

‫הריאה שואבת כל מיני משקין‬

‫בהמשך דברי הגמרא‪ :‬׳הריאה שואבת כל מיני משקין׳‪ ,‬לשיטת רש״י ז״ל‬
‫)חולין מר ב( הכונה על המשקין שבגוף‪ ,‬כי שני חלקי הגוף ‪ -‬מים‪,‬‬
‫והריאה שואבת המים מהגוף הנצרכים ללחלוחית הליחה‪ .‬ואכן ניתן‬
‫לראות כי האויר היוצא מהריאה על ידי הנשימה‪ ,‬ספוג לחות יותר מאשר‬
‫האויר הקיים בטרם שנשאף על ידי הריאה‪ ,‬ומוכח מכך כי הריאה‬
‫שואבת המשקין שבגוף‪ .‬אך אין זה בהכרח ראיה חותכת‪ ,‬כי יתכן‬
‫שהלחות נוצרת על ידי מדת החום‪ ,‬שכן האויר היוצא מהריאה על ידי‬
‫הנשימה‪ ,‬חם הרבה יותר מהאויר ששאבה הריאה‪ ,‬ולפי מידת החום‪ ,‬היא‬
‫מידת קיטור המימי‪ ,‬כידוע לכל יודעי חכמת הטבעג‪.‬‬
‫כונת הברייתא על שתי האופנים‪ ,‬אחד ששואבת כל מיני משקין‬
‫מהאויר‪ ,‬כי באויר יש קיטור ‪ -‬מימי‪ ,‬מהאדים העולים מבתי‬
‫מלאכה‪ ,‬ואדים הנודפים מעצמים ]ארגאנייס[ נרקבים‪ ,‬וטל‪ ,‬שאלו מכונים‬
‫בברייתא בשם כל מיני משקה‪ ,‬והריאה שואבת אותם באופן כוללני על‬
‫ידי נשימה מהאויר‪ .‬הדם שבא במגע בכל רגע עם האויר הנשאב‪ ,‬שואב‬
‫מקרבו בלי הפסק את החלקים הדרושים לו‪ ,‬ובעל כרחך‪ ,‬גם את החמרים‬
‫הבלתי רצוים מהאויר‪ .‬באה הברייתא להורות תורת הבריאות‪ ,‬שלא‬

‫ג‪ .‬ב״מעדני יו״ט״)פרק אלו טריפות אות פט( מביא שרש׳׳י )בחולין דף מח( מדייק‬
‫ש׳שואבת׳ אינה בוושט‪ ,‬ואין דרך בין הקנה אל הריאה‪ ,‬רק טבע היצירה שברא‬
‫בורא עולם‪ ,‬שהריאה מבחוץ שואבת לתוכה כל מיני משקה‪ ,‬ומסיים‪ :‬ברוך יוצר‬
‫בחכמה ומפליא לעשות‪ .‬ומביא ראיה הנראה לעיני כל מטבע האדם‪ ,‬שכאשר‬
‫משתעל להוציא הליחה המצויה בריאה‪ ,‬הריהו פולט הליחה דרך הצוואר והגרון‪.‬‬
‫יז‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫לדור במקום שהאויר מזוהם עם מלא משקין היינו אדים בלתי רצוים‪,‬‬
‫כי בכל רגע ורגע שלישית הדם שבא במגע עם אויר חדש בלתי טהור‪,‬‬
‫שואב ממנו חלקים מזוהמים ומתמלא בחלאתו וזוהמתו של אותו‬
‫האויר‪ .‬גם אם יהיו האדים שבקרב האויר מעטים‪ ,‬עם כל זה סוף כל סוף‬
‫תהיה מדתה מרובה בקרב הדם הבולע ושואף את החלקים הרעים ההם‬
‫בכל רגע בלי הפסק‪ ,‬ותשחת כלכלת הדם הדרושה להחיות את הגוף‬
‫בתמרים החדשים התקינים‪.‬‬

‫ביאור דברי רש״י ״הריאה שואבת כל מיני משקין״‬

‫וכדי להבין הענין ביותר בנוגע לטריפות‪ ,‬יש להביא מאמר נוסף בשם‬
‫"גאות הים"‪] ,‬הובא בירחון רבני שנה שניה חוגרת ב[‪ ,‬והרי שלכם לפניכם‪,‬‬
‫טעמו וראו כי טוב‪ .‬כאשר יצא אחד לשאול על הברייתא )ברכות סא א(‬
‫המובא לעיל ]ברייתא דשתי כליות יש לו לאדם[‪ ,‬יצאתי אני בעניי להצדיק את‬
‫דברי חז״ל‪:‬‬
‫רבות צררוני מנעורי יאמר נא התלמוד‪ .‬על ים התלמוד רבים קמו עליו‬
‫בימים מקדם‪ ,‬בעת אשר החושך כסה ארץ וערפל לאומים צפוי‬
‫היה לכליון וחרץ‪ ,‬בימי האפיפיור קלעמענטוס השמיני‪ ,‬מבין מפלשי‬
‫העבים האלה אשר הקדירו על שמי נגהו‪ ,‬שמשו הופיע על מרום הרי‬
‫ישראל‪ ,‬כבודו היה חדש בעיניהם כביום נתינתו מסיני‪ .‬ישראל שבדורות‬
‫הראשונים ידעו כי התלמוד נשמת ישראל הוא‪ ,‬וחיתה נפש ישראל סבא‬
‫בגללו‪ ,‬ולולא הוא לא יחזיק מעמד‪ .‬ועל כן בכל עת שהתעופף חרב היונה‬
‫על ראשו‪ ,‬פשטו צוארם עליו‪ ,‬ומסרו נפשם על קדושת שמו‪ .‬אבותינו‬
‫אלה שהשליכו נפשם מנגד‪ ,‬לכונן בעדו נגד כל הקמים עליו‪ ,‬המה אך המה‬
‫קיימוהו והגיעוהו לזמן אשר נגלל חושך מפני אור‪ ,‬וסרה קנאת הדתות‪.‬‬
‫ומאז האירה ארץ מכבודו‪ ,‬וכן רבים מחכמי העמים יכירו ערכו‪ ,‬והוד והדר‬
‫ישוו עליו‪ ,‬וישאו מדברותיו על במתי בתי ספר הגבוהים שלהם‪ ,‬ויגידו‬
‫בגוים צדקו ויביעו תהלתו‪ .‬ומעשים בכל יום כשמתאספים רופאים‬
‫וויטרינארים גוים בבתי חרושת בחו״ל רואים הרופאים עין בעין כי כל‬
‫מילה בדברי חז״ל כאור באור מבהיק ומזהיר ושואלים ודורשים להבינה‪.‬‬
‫אבל מה נורא המחזה‪ ,‬מה המולה לבתינו על התמורה שהביאה לנו‬
‫תקופה החדשה שנות‪ :‬ת״ר ‪ -‬ת״ש‪ ,‬תחת אשר לפנים רק בני נכר‬
‫יזמו לחרוץ כליון על התלמוד‪ ,‬עתה מוזר הוא לאחינו ב״ב בני הדור‬
‫הנאור ונכרי לבני אומתו‪ .‬הצועדים קדימה‪ ,‬יפשיטו את אדרתו‪ ,‬יסירו‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫יח‬
‫את מוראו ויורידו את עדיו‪ ,‬ויעטו עליו בושה סלה‪ .‬ובכל דבר מרומם‬
‫ונשגב מדעתם‪ ,‬לא יגעו את מחם‪ ,‬ולא יתנו לב לדעת ולהבין דברי‬
‫חכמים‪ ,‬ונקל להם לומר ׳ליתא׳ וחסל‪ .‬עפ״לד‪.‬‬
‫כחזיון הזה נראה ]במכתב עת אחד שיצא לאור בשנת‪ :‬תרס״א גליון קפד י״ד אלול[‪,‬‬
‫כדי לענות כסיל כאולתו‪ .‬פתח אחד בשבח וסיים בגנות ויאמר‪:‬‬
‫״אך לפלא יהיה הדבר בעיני כל איש משכיל‪ ,‬בראותו כי באותו התלמוד‬
‫אשר נמצאו בו הרבה אמרים נכבדים וגאוניים‪ ,‬על אודות המחלות‬
‫ותורת רפואתם‪ ,‬דברים אשר גם חכמי הרפואה שבימינו מתהללים‬
‫בידיעתם ומרימים אותם על נס‪ ,‬כי תפארת החכמה הם‪ ,‬באותו תלמוד‬
‫בבלי עצמו נמצאים דברים המתיחסים אל תורת החיים ופעולת האברים‬
‫הפנימיים שבחי‪ ,‬בעת שהוא בריא ושלם‪ ,‬אשר הם לא רק שאינם נכוחים‬
‫ואמיתים‪ ,‬אלא גם נמנעים ומתנגדים אל השכל‪ .‬אל המאמרים ממין זה‪,‬‬
‫יחשבו הדברים שבמסכת ברכות )דף סא א(‪ :‬׳תנו רבנן בליות יועצות‪ ,‬לב‬
‫מבין‪ ,‬לשון מחתך‪ ,‬פה גומר‪ ,‬ושט מבניס ומוציא בל מיני מאבל‪ ,‬קנה‬
‫מוציא קול‪ ,‬ריאה שואבת בל מיני משקין‪ ,‬בבד בועט‪ ,‬מרה זורקת בו טפה‬
‫ומניחתו‪ ,‬טחול שוחק‪ ,‬קורקבן טוחן‪ ,‬קיבה ישנה‪ ,‬אף נעור‪ ,‬נעור הישן ־‬
‫ישן הניעור‪ ,‬נמוק והולך לו׳‪.‬‬
‫האמנם יכול להיות כי אותם החכמים אשר תיארו בשרד נאמן ובדיוק‬
‫נכון את מחלת הריאה‪ ,‬ויעריכו ביתר דיוק את ערך פעולת‬
‫הריאה בעד בעל החיים‪ ,‬לא את פעולתה הנכונה ויאמרו‪ :‬׳ריאה שואבת‬
‫כל מיני משקין׳‪ ,‬כי ההחלטה הזאת מוטעית היא ח״ו‪ .‬הן כבר הרגיש בזה‬
‫רש״י והוא מבאר את המאמר הזה בתלמוד לאמר‪ :‬׳שואבת כל מיני‬
‫משקין ־ אף על פי שהן נכנסין דרך הושט‪ ,‬הריאה מוצצתן ושואבתן‬
‫מבעד לדופני הכרס׳‪ .‬אכן על נקלה יבין כל איש‪ ,‬כי גם הביאור הזה דחוק‬
‫מאד‪ ,‬כי לרש״י ז״ל בתור מבאר‪ ,‬לא יתכן להגיד כי דברי התלמוד במקום‬
‫הזה אינם נכונים ח״ו‪ ,‬וגם אמנם דברי רש״י ז״ל‪ :‬שהריאה מוצצתן‬
‫ושואבתן מבעד לדופני הכרס‪ ,‬איננו מתאים עם פעולת הריאה באמת‪,‬‬
‫כמו שלא יתאים עמה מאמר התלמוד‪ :‬׳ריאה שואבת כל מיני משקין׳‪.‬‬
‫ועל פי הדברים האלה מחליט דעה אוילית כי הסיבה אשר הסבה מימרות‬

‫ד‪ ,‬ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬שכיום אכשור דרא ‪ -‬דור שלם של בני תורה ובני ישיבות‪,‬‬
‫היגעים בתורה‪ ,‬והקב״ה בעזרתם להבין כל אות ואות‪ .‬ואלו שלעגו על דברי חז״ל‬
‫יצאו מדת ישראל או שחזרו בתשובה ונעשו דבקים בה׳ ובתורתו ביתר שאת‪.‬‬
‫יט‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫אלו בגמרא הוא‪ :‬א‪ .‬כי התלמוד אשר לנו הוא ספר שנערך ונסדר במשך‬
‫כאלף שנה‪ .‬ב‪ .‬כי בעלי התלמוד רבים הם‪ .‬ג‪ .‬כי מסדרי התלמוד ועורכיו‬
‫האחרונים ]רבינא ורב אשי[‪ ,‬לא שמו לבם כלל אל החכמות החיצוניות‬
‫והמדעים השימושיים״ עד כאן דבריו דברי הבאי עפ״ל‪.‬‬

‫וכי יעלה על הדעת שנכנסין משקין לריאה‬

‫ואלן שלשה הטעמים‪ ,‬בפרטן‪ ,‬אי אתה מוצא בהם אלא אחד‪ ,‬לאמור‬
‫חלילה‪ :‬כי בין חכמי התלמוד במשך אלף שנה היו כאלה‪ ,‬אשר לא‬
‫ידעו ולא הבינו בחכמת טבע בעלי החיים‪ ,‬ואמרו ותנו רבנן אף שלא‬
‫ידעו מה קאמרו‪ ...‬וכמאמין לכל דבר יאמין בפשטות המאמר הזה המובא‬
‫)ברכות סא א( ובויקרא רבה )פד ד ד(‪ ,‬ובקהלת רבה )פד ז יח ג(‪ ,‬ובמדרש‬
‫שוחר טוב )מזמור קג(‪ ,‬ובמעשה תורה לרבנו הקדוש‪ ,‬וכי כל החכמים לא‬
‫ידעו שהמשקין לא יכנסו אל הריאה‪ ,‬דבר שכל מי שלא למד חכמת‬
‫הרפואה יודע מזה‪ ,‬ומי לא ידע שאם יקדים קנה לושט הרי הוא בסכנה‪,‬‬
‫ואיך אפשר שהיו בין בעלי התלמוד ומסדריו כאלה אשר לא ידעו זאת‪,‬‬
‫הרי כל מי שנמצא בבית המטבחיים יודע שמהוושט אין דרך אל הריאה‬
‫אתמהה‪...‬‬
‫ולו יגע המבקר להבין דברי חז״ל‪ ,‬בודאי היה מוצא‪ ,‬והרי דברי חז״ל‬
‫מבוארים בספר ״חובת הלבבות״ )שער הבחינה פרק ה(‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫״והוא שהמאכל הולך אל הבטן‪ ,‬אל תעלה מוכנת על קו ישר‪ ,‬אין בה לא‬
‫עקום ולא עוות והוא הושט‪ .‬אחר כך טוחן אותו הבטן‪ ,‬יותר מן הטחינה‬
‫שטחנו אותו השינים בתחילה‪ ,‬ואחר כך ישלחנו אל הכבד בגידים דקים‬
‫ויהפכו לדם‪ ,‬ויחלקהו על הגוף‪ ,‬וישלחהו אל כל חלקיו בתעלות המוכנות‬
‫לזה‪ ,‬כתעלות המוכנות למים‪ ,‬וישלח מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות‬
‫הוכנו להם‪ ,‬מה שהוא מן המרה האדומה הולך על כיס המרה‪ ,‬ומה שהוא‬
‫מן המרה השחורה הולך אל הטחול‪ ,‬ומה שהוא מן הליחה והרוטב‪ ,‬הולך‬
‫אל הריאה‪...‬״‪.‬‬
‫ולזה כיונו חז״ל‪ :‬׳הריאה שואבת כל מיני משקין׳‪ ,‬היינו מה ששואבת מן‬
‫הליחה והרוטב‪ .‬וב״מעדני יום טוב״ על הרא״ש)בפרק אלו טריפות אות‬
‫פט( כתב וזה לשונו‪ :‬״ולא שיש דרך מן הושט אל הריאה‪ ,‬אבל מטבע‬
‫היצירה הוא ששואבת מבחוץ כל מיני משקין ]ראה רש״י חולין מו ב ד״ה לית‬
‫להו בדיקותא[‪ ,‬וכמו שבטבע היצירה במורסות המתילדות על החזה‪,‬‬
‫והליחה היוצאת מהמורסא מקיא על ידי כיחה וניעה דרך הגרון‪ ,‬ואין‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫כ‬
‫דרך מן החזה שהוא מחוץ לריאה‪ ,‬אבל הוא מטבע היצירה שהריאה‬
‫שואבת אותה הליחה ומוציאה דרך הגרון‪ .‬ברוך יוצר בחכמה ומפליא‬
‫לעשות״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ועיין בטו״ז)יור״ד סימן לו ס״ק א(‪ .‬הרי כל מי שעוסק בגמרא‬
‫)חולין שם מח א( ובפירוש רש״י )שם( עומד ומשתאה על רוחב כל הידיעות‬
‫והחכמה והעמקות שרש״י מסביר בענין הקנוקנות והסמפונות והגידין‬
‫מהלכם ומושבם‪ ,‬וכי יעלה על הדעת שרק זאת לא הבין רש״י שאין דרך‬
‫מן הוושט אל הריאה‪.‬‬
‫וב״ספר הברית״ )ח״א מאמר יז פרק ד( כתב‪ :‬״ויש מקום בכל אחד מן‬
‫החללים ]שבלב[‪ ,‬לקבל בתוכו ד׳ וה׳ כפות דם‪ .‬והחלל הימיני‬
‫על ידי התרתבותו מושך דם לתוכו‪ ,‬ומבשל אותו היטב‪ .‬היותר זך ונקי‬
‫שבו שולח אותו לצד חלל השמאלי להוליד שם רוחות רוחניות‪ ,‬ושאר‬
‫הדם שולח לתוך הריאה״‪ .‬וכיוצא בזה אמר הרב החכם מ״ה זאב‬
‫פאהריללעס ז״ל בספרו "דרך אמונה״ במסכת ברכות )שם( וזה לשונו‪:‬‬
‫״׳ריאה שואבת כל מיני משקין׳ כי‪ ,‬ויש לומר כי על ידי רחוף הריאה‬
‫והחליפה אויר החם בקר‪ ,‬יעבור הדם דרך הריאה‪ ,‬והתחבר היטב עם‬
‫חומר ההזנה מחדש‪ ,‬והחלקים הבלתי נצרכים יפרדו זרה הלאה‪ .‬גם לחות‬
‫הזנה הגסים אשר כבר נתמזגו בדרך אחר‪ ,‬יתערבו בזה עם שאר חלקי‬
‫הדם ותתאחד המסכה הנסוכה עם חומר הגוף והיו לאחדים‪ .‬ואם כן למה‬
‫נדחק רש׳׳י ז״ל"‪ ,‬עכ׳׳ד‪ .‬ועיין בספר ״יפה תואר״ על המדרש )ויק״ר פר׳ ד‬
‫ד(‪ ,‬בביאור המאמר הנ״ל‪.‬‬
‫וגם דברי מאור עיננו רש״י ז׳׳ל נכונים המה מתוקים מדבש ואמתים‬
‫ומדויקים כאשר אבאר‪ :‬תנן במסכת ביצה )דף מ ב(‪ :‬״משקין‬
‫ושוחטין את הביתות כו׳ משום סירכא דמשכא״‪ .‬ופירש הרמב״ם ז״ל‬
‫)שם במשנה זי( וזה לשונו‪ :‬״ואמרו משקין‪ ,‬להודיעך תועלת‪ ,‬כי השקאה‬
‫קודם השתיטה יתיר ריאתה‪ ,‬ואם יש שם סירכא חלושא נשמטת‬
‫ונכרתת״‪ .‬וכן פירש הרי׳׳ף )שם(‪ ,‬ועל פי זה קבעו בשו׳׳ע )יור״ד סימן לט‬
‫סעיף יב(‪ ,‬טוב להשקות הבהמה קודם שחיטה‪ .‬ועיין ש״ך )שם(‪ ,‬וב״שמלה‬
‫חדשה״ )סימן לט(‪ ,‬ובשו״ת ״חתם סופר״ ) ח ל ק יור״ד סימן לט(‪.‬‬
‫הנה מבואר מדברי הרמב״ם ז״ל‪ ,‬כי על ידי השקאת הבהמה תתרפה‬
‫הריאה על ידי הלחלוחית שתשאב הריאה ותמצוץ מן המשקין‬
‫]ובודאי ידע הרמב״ם‪ ,‬כי המשקין נכנסין דרך ושט לכרס‪ ,‬ולא דרך קנה הריאה(‪ .‬ודבר‬
‫זה הוא במציאות‪ ,‬צא אל שוק הטבחים ויגידו לך‪ .‬ומאין יהיה זה‬
‫הלחלוחית אשר יביאנה לידי רפיון‪ ,‬אלא ע״כ כדברי רש״י ז״ל‪ ,‬כי‬
 ‫כא‬ ‫אליעזר‬ ‫הקדמה‬ ‫שמלת‬
‫הריאה שואבת ומוצצת מכל המשקין מבעד לדופן הכרס‪ .‬ונאמנים‬
‫עלינו כצור איתן כי מכל דברי חז״ל לא יפול ארצה אף כחוט השערה ה‪.‬‬
‫כבד כועס ‪ -‬מרה זורקת בו טיפה ומניחתו‬
‫בהמשך קובעת הברייתא‪ :‬״כבד כועס‪ ,‬מרה זורקת בו טיפה ומניחתו"‪,‬‬
‫במאמר בשם "גאות הים" ]הובא בירחון רבני שנה שניה חוברת ב[‬
‫כתב‪ :‬יבואר לעניות דעתי באשר חכמים יגידו‪ ,‬כי תועלת הכבד הוא‬
‫להפריד המרה מהדם הנתך מהטחול‪ ,‬והיא המרה‪ ,‬מרת הכבד על שמה‬
‫נקראת‪ ,‬והיא לבנה יותר ותמעט מרירותה ונגרה יותר מהמרה הנמצאת‬
‫בשלחופית‪ .‬אכן‪ ,‬רבי הפרדת המרה‪ ,‬תחת מסבת תכונת האדם יתהפך‪,‬‬
‫כי הכעס יסבב רבי הפרדת המרה על ידי הכבד‪ .‬וזה שאמר‪ :‬׳הכבד כועס‬
‫ומרה זורקת בו טיפה׳‪ .‬ודו״ק‪.‬‬
‫ן ‪33‬ר הראו חכמים מובהקים בחכמת הרפואה‪ ,‬כי המצאת הד׳׳ר‬
‫פאסטער לרפאות ברעל כלב שוטה את האדם הנשוך ממנו‪,‬‬
‫יסודתה בתלמוד במסכת יומא )דף פד א(‪ :‬׳מי שנשכו כלב מאכילין אותו‬
‫מחצר כבד שלו׳‪ ,‬עיין שם‪ .‬והוא על פי כלל זה כי הכבד כועס‪ ,‬ושם‬
‫הארס‪ ,‬והיא שיטת הומיאופטיה הידועה‪ .‬וגם בספר ״מגדול עוז״ להגאון‬
‫הריעב׳׳ץ ז׳׳ל )בחלון צורי אות ד(‪ ,‬האין עיני הקוראים על פי חכמת הטבע‬
‫להבין כונת חז׳׳ל במאמרם‪ :‬׳כבד כועס וכו"‪ ,‬בדברים של טעם‪ ,‬עיני‬
‫ישרים יחזו נכוחות‪.‬‬
‫‪ 3‬טפ ר ״שערי התורה והחכמה״ להגאון החכם מ״ה מנחם מענדל לייב‬
‫ד״ר שערהייא ז״ל מריגא ביאר ״כבד כועס‪ ,‬מרה זורקת בו טיפה‬
‫ומניחתו׳׳‪ ,‬כונתם בזה כך‪ :‬כי חכמי הטבע מקדם החליטו כי מוצא ומקור‬
‫לנטית האדם לכעס וחמה וחמלה מוטבעים בתוך אברי הגוף‪ ,‬וחכמי קדם‬
‫האמינו‪ ,‬כי אהבה‪ ,‬שנאה‪ ,‬חמלה‪ ,‬דאגה ־ באים מהלב‪ ,‬כעס ‪ -‬מהכבד‪.‬‬
‫ואילו חכמי הטבע וחכמי רפואה של זמננו הוכיחו ראיות כי כולם מהמח‬
‫יוצאים‪ ,‬מקום מושב החיים הרוחניים‪ .‬אכן‪ ,‬הרבה מחוקרי הטבע יחשבו‬
‫כי מחשבות האדם ישתנו רק לפי איכות המאכלים‪ ,‬והסכימו עם זאת‬
‫כמעט כל חכמי דורנו כי המאכלים הטובים יפעלו הרבה על המח‬

‫ה‪ .‬אמת מה נהדר כי רואים חכמתם של רבותינו שאינו נופל זיז כל שהוא מדברם ‪-‬‬
‫שישו ושמחו בשמחת התורה כי הוא לנו עוז ואורה‪ .‬ואילו עמי הארצות׳ של‬
‫דורות אלו המבקרים בלי ידיעה אמיתית את חכמת התורה‪ ,‬כל דבריהם דברי‬
‫הבאי שאין ביניהם לבין המציאות שום קשר הכל עורבא פרח‪...‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫הקדמה‬ ‫שמלת‬ ‫כב‬
‫ויעשוהו מוכשר יותר אל ההתעוררות‪ .‬והאמת כי אלו ואלו דברי אלקים‬
‫חיים‪.‬‬

‫וזוהי בונת הברייתא כי מקום החיים הרוחניים חיי הנפש הוא במת‪,‬‬
‫ומהמח יצאו כל המחשבות‪ ,‬טובות ורעות‪ .‬כעס וחמה וחמלה‪,‬‬
‫ועיקר העיקרים היא האמונה לכל בעל דת‪ ,‬במציאות הנפש וקיומה חוץ‬
‫לגוף‪ ,‬והוא כי נפש האדם הוא חלק אלו‪-‬ה ממעל אשר שולחה הנה לשכון‬
‫בבית חומר ‪ -‬הגוף‪ ,‬למשול בו ממשל רב להעלותו בעליתה במעלות‬
‫רמות‪ .‬ובהגיעה למעלות ידועות ונשגבות תיפרד מן הגוף ותעלה בעליתה‬
‫גבוה גבוה‪ ,‬והיתה לנפש חיה חיים קיימים ונצחיים מבלי גוף וגויה כאחד‬
‫מצא מרום במרום‪ .‬אבל בעת שהנשמה בגוף היא נאחזת ונקשרת בכל‬
‫אברי הגוף‪ ,‬וחייה תלויה מחיי אברי הגוף‪ ,‬ויען כי שלימות ובריאות כל‬
‫אבר פרטי בגוף‪ ,‬נקשר בשלמות יתר אברי הגוף‪ ,‬להיות כולם יחד תמים‬
‫בסדר נכון להשתלמות הגוף‪ ,‬מובן מאיליו כי פעולת ועבודת המת בגוף‪,‬‬
‫נאחז ונקשר בשלימות כל חלקי הגוף‪ ,‬להיות הגוף בתכלית שלמותו‬
‫ובריאותו‪ .‬ואם יהיו מזונות הגוף והנהגתו בכלכול נכון כאשר ציותה לנו‬
‫תורתנו הקדושה‪ ,‬וכפי עצת חכמת הרפואה אשר גם התורה הק׳ ציותה‬
‫לשמוע בקולה ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ )דברים ד טס‪ ,‬כי אז יהיו כל‬
‫האברים בריאים וקיימים ועל ידי זה גם מזון המת יהיה בכלכול טוב‬
‫ונכון על ידי מרוצת הדם‪ ,‬ולא יהיה כעס וחמה ושארי מדות מגונות‪,‬‬
‫ועינינו רואות מעשים בכל יום כי המזון והמחיה פועלים רבות על החיים‬
‫הרוחנים‪ .‬אם ישב אדם בתענית‪ ,‬לבו נכנע ולא יכעס ולא עצב‪ ,‬וכאשר‬
‫יאכל וישתה‪ ,‬אז ישמח לבבו ובקל יכעס‪.‬‬

‫וזהו מה שאמרה הברייתא‪ :‬׳כבד כועס׳‪ ,‬כלומר שעל ידי ריבוי הדם‬
‫שבכבד יותר משאר כל האברים שבגוף‪ ,‬כמאמרם בגמרא )בכורות‬
‫נה א( ׳זכרותא דדמא כבדא׳ ‪ -‬שעיקר הדם הוא בכבדא‪ ,‬ולולא המרה היה‬
‫כל הדם שבכבד בא על ידי מרוצת הדם דרך עורקי הכבד לשארי עורקי‬
‫הגוף ומהם למת והיה מתרבה הדם במת‪ ,‬וכתוצאה מכך היתה‬
‫התעוררות לכעס‪ ,‬כאשר ניתן לראות שבני אדם מלאי דם הם חמי מזג‬
‫ונוחים לכעוס‪ ,‬ולכן מרה זורקת בו טיפה ומניחתו‪ ,‬פירוש‪ ,‬שהדם שבכבד‬
‫הוא למטרת המרה‪ ,‬להוליד ממנו המרה על ידי חילוף היסודות בכבד‬
‫עצמה‪ ,‬והמרה צריך לעכול השומן‪ ,‬שעל ידי זה לא יבוא כל הדם שבכבד‬
‫למת כאמור‪.‬‬
‫כג‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫עןך נראה לפרש בכונת הברייתא‪ ,‬במאמר ה״בבד כועס" שאין כונת‬
‫הברייתא לומר‪ :‬שהכעס בא מהכבד‪ ,‬שאם כן היתה הברייתא‬
‫מעדיפה לומר‪ :‬כבד מוליד כעס‪ ,‬ומפני מה בחרה הברייתא לומר כבד‬
‫כועס שמשמע שהוא כביכול עצמו כועס‪ ,‬בעוד שמקרא מלא דבר‬
‫הכתוב ) ק ה ל ת י א‪ ,‬ז(‪ :‬״והסר כעס מלבך״ וגר‪ ,‬מוכח שהכעס שרשו מהלב‪.‬‬
‫אלא שלשון הברייתא כונתה בחכמת חכמינו ז״ל שידעו כי על פי חכמת‬
‫הרפואה‪ ,‬שהכבד תמיד במצב של התעוררות גדולה לשרוף חמרים‬
‫ויסודות הרבה מן הדם על ידי חוק חילוף היסודות‪ ,‬ולתת תמורה‬
‫עבורם חמרים אחרים‪ .‬וזוהי הסבה‪ ,‬שמעלות החום בכבד גדולות הרבה‬
‫יותר ממעלות החום שבשאר אברי הגוף כמו הלב הריאה והקיבה‪ ,‬כי‬
‫החום שבגוף מקורו מחילוף היסודות‪ ,‬ואף שבכל האברים שורר חוק‬
‫של חילוף היסודות‪ ,‬אכן אין דומה חילוף היסודות של כל שאר האברים‬
‫כמו של הכבד‪ ,‬ולזה מעלות החום בכבד גדולות הרבה יותר מבשאר‬
‫אברים‪.‬‬
‫טחול שוחק שכביכול אין לו תפקיד מיוחד‬
‫״ ט חול שוחק״ ‪ -‬קבעו חכמינו ז״ל‪ ,‬הנה כל חכמי הרפואה גדולי זמננו‬
‫נלאו למצוא מטרת הטחול בחיי הגוף‪ ,‬מה תפקידו ולאיזה‬
‫מטרה נוצר‪ ,‬ועד היום כמעט ואין יודעים מה תפקידה‪ ,‬מעשיה‪ ,‬ולאיזה‬
‫צורך היא בגוף‪ .‬אבל לזאת הסכימו כל חכמי הרפואה אחרי נסיונות‬
‫רבים כי הטחול איננה אבר שהנשמה תלויה בה‪ ,‬כי גם בלא הטחול‬
‫הגוף מסוגל להתקיים‪ ,‬וכן הוכיח הנסיון כי אם יטול מנתח הטחול מגוף‬
‫החי‪ ,‬גם במין האדם וגם במין הבהמה הם ישארו בחיים‪ ,‬אבל אילו‬
‫יחלה הטחול‪ ,‬לא יוכלו לחיות‪ ,‬כי חולי הטחול יביא לידי חלאים אחרים‬
‫בשאר אברי הגוף אשר החי עלול למות מכך‪ ,‬וזאת ידעו חכמינו ז״ל וכך‬
‫קבעו‪ .‬במשנה )חולין פ״א משנה ט(‪ :‬״ניטל הטחול כשר״ ־ משום שהחי‬
‫מסוגל לחיות בלי טחול‪ ,‬אבל ״ניקב הטחול טריפה״‪ ,‬כי אין אפשרות‬
‫לחיות בטחול חולה‪ .‬וזה כונת הברייתא‪ :‬׳טחול שוחק׳‪ ,‬כלומר שאינה‬
‫מוסיפה כלום בגוף החי‪ ,‬וכביכול לשחוק בעלמא מטרתה בגוף החי‪.‬‬
‫בספר ״שערי התורה והחכמה״ להגאון החכם מ״ה מנחם מענדל לייב‬
‫שערהייא ז״ל מריגא)הגאון הגדול רבי שלמה הכהן מו״ץ בווילנא‬
‫מוסיף ומרבה עליו בשבחים רבים( ביאר מאמר חז״ל האמור‪ ,‬הנה מקרוב‬
‫ראיתי בכתב עת לרפואה ולעניני מדע כדברים האלה‪ :‬״בין האברים‬
‫הפנימיים של האדם‪ ,‬אך הטחול הוא שאין לו תעודה מיוחדת‪ ,‬וברור הוא‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫כד‬
‫שגם מבלעדי הטחול אפשר לחיות‪ .‬וכמאמר בפי העם ׳רצים כמו אנשים‬
‫בלי טחול׳‪ ,‬גם המחזרים על הפתחים שבהודו‪ ,‬ומרקדי בי כובא המה‬
‫נטולי הטחול‪ ,‬גם הרצים המהירים שבימות קדם נטולי טחול‪ ,‬כדי‬
‫להפטר ממכאוב הדקירה שבא על ידי מילוי הדם שבטחול המתמלאת‬
‫על ידי הריצה כמובא )סנהדרין כא א( לגבי חמשים האיש של אדוניהו‬
‫שרצו‪ ,‬אשר היו נטולי טחול למען יוכלו לרהט ולרוץ‪ ,‬ופירש רש״י על‬
‫ידי סם כי הטחול מכביד על האדם״‪.‬‬

‫ניתוח הטחול‬
‫על השאלה אם אפשר ליטול את הטחול על ידי ניתוח מבלי שום היזק‬
‫לשאר האברים‪ ,‬כותב הד״ר ורופא המעספאהר בכתב עת המיוחד‬
‫למדע ולטבע‪ ,‬כי אם אמנם אי אפשר שלא ישאיר הניתוח איזה רושם‬
‫בקרב האדם‪ ,‬אולם במהלך ריצת הדמים לא יהיה שום שינוי‪ .‬נטילת‬
‫הטחול תפעל על גידי הדם !לימפהדריזען[ ועל השילדדריזען ועל מח‬
‫העצמות‪ ,‬לפי דעת הרופא בולפיוס‪ .‬אחרי נטילת הטחול תתרבה פעולת‬
‫גידי הדם ומח העצמות‪ ,‬ולפי דעת אחרים יש קשר פסיכולוגי בין הטחול‬
‫ובין השילדדריזען‪ ,‬באופן זה כי כאשר תינטל הטחול תפעל השניה‬
‫פעולת הדמים שבטחול‪.‬‬
‫"הני תוח הראשון של נטילת הטחול היה בשנת ה׳ אלפים רי״ט ]‪1458‬‬
‫ל מ נ י נ ם [ ‪ ,‬על ידי הרופא ביארד‪ .‬הניתוח חייבת להתבצע‬
‫בשמירה יתירה ובזהירות‪ ,‬והעמדת הדמים צריכה להיערך בדעת‬
‫ובהשכל‪ .‬ומכיון שכן אי אפשר באמת להבין כיצד ביצעו נטילת הטחול‬
‫בזמנים עברו‪ ,‬בעת אשר חכמת הניתוח עדיין לא התפתחה‪ .‬לעומת זה‬
‫בזמננו אנו מתבצעת ניתוח נטילת הטחול בלי מכשול‪ ,‬ונטולי הטחול לא‬
‫יורידו גם נטף דמעה אחד על העדרה׳‪ .‬יראו נא המתחכמים כנגד חז״ל‬
‫על מאמרם ׳הטחול שוחק׳‪ .‬איך נתאמתו דבריהם עד להפליא‪.‬‬
‫במאמר ׳כבוד חכמים׳ מוסיף‪ :‬כותב חכם אחד וזה לשונו‪ :‬׳החוקרים‬
‫מלעסא ופיקאר עשו בבית המדעים בפאריז‪ ,‬בחינות ונסיונות‬
‫על חומר הדם והרכביו‪ .‬בדרך הזה נוכחו לדעת‪ ,‬כי בבעלי תיים היונקים‬
‫יש בכל מילימעטר מעוקב דם מן ‪ 3‬ומחצה עד ‪ 18‬מיליוני כדורים‪.‬‬
‫בעופות ימעט מספרם וכו׳‪ ,‬הדגים דלים מאד בכדורים וכו׳‪ ,‬גם כמות‬
‫הברזל האצור בדם אינו שוה וזה במשך כל ימי החיים‪ .‬לפנים חשבו כי‬
‫הברזל נמצא בדם למכביר‪ ,‬יותר מכל חלקי הגוף‪ ,‬אבל בחינות פיקאר‬
‫כה‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫הראה לדעת‪ ,‬כי הטחול יכיל אותו רב יותר מהדם וכו׳‪ .‬ומזה יוציאו‬
‫החכמים הנ״ל משפטם‪ ,‬כי הטחול אשר עד עתה לא נודע אל נכון מה‬
‫תעודתו ותועלתו בגוף‪ ,‬הוא בתור פלס דם‪ ,‬כי יאטוף אליו את הכדורים‬
‫והברזל‪ ,‬ובו יאצרו ויחסנו עד עת בא הצורך‪ ,‬אשר אז כבלעם כך פולטם‪,‬‬
‫ויריצם אל הדם אשר הוא ימציאם ויפיצם בכל חלקי הגוף׳‪ ,‬ע״כ‪ .‬כמה‬
‫גדולים דברי חכמינו ז״ל‪.‬‬
‫בעלי התלמוד היו אוכלים מאפל טחול ביום שהקיזו דם‬
‫והנה לדעתי כבר ידעו מכך חכמינו בעלי התלמוד‪ ,‬כמבואר במסכת‬
‫נדרים )נד ב(‪ :‬׳אמר שמואל דמסוכר ]הקיז דם[ ואכל בישרא דצפרא‬
‫]בשר עוף[ ‪ -‬פרח לביה כצפרא‪ ,‬ותניא אין מקיזין לא על דגים ולא על‬
‫עופות׳‪ .‬ובחולין )קיא א(‪ :‬׳שמואל‪ ,‬עבדי ליה תבשילא דטחלי ביומא דעביד‬
‫מלתא׳ ]הקזת דם[‪ ,‬ויתכן כי נהג כן כדי להשלים את כדורי הדם והברזל‬
‫שיצאו על ידי הקזה‪ .‬כי אבר מחזיק אבר‪ .‬ולפי זה יש חיזוק וסעד גדול‬
‫לדברי רבינו תם )שם( שבלא מליחה היו עושין לו‪ ,‬כמו שכתבו התוספות‬
‫)שם דף קי ד״ה כבדא(‪ :‬לפי שהיה צריך לדמו‪.‬‬
‫ה אין זה אומר כי אין נסתר ונעלם מעיני חז״ל שהיו בקיאים בכל תחומי‬
‫הטבע וירדו לעמקן של דברים בענין מהות הדם שביונקים‬
‫ובעופות ושבדגים‪ ,‬ותועלת הטחול בדמו‪ ,‬והשיגו ככל השגות משפטי‬
‫החוקרים החכמים שבזמננו‪ ,‬שהשיגום אחרי נסיונות וחקירות רבות‪.‬‬
‫ואמת ויציב ושריר וקיים אצל כל יודעי דת ודין התורה הק׳ את כל‬
‫חכמות העולם החבויים וטמונים בכח התורה והשכל האלוקי השוכן‬
‫בקרבם ו‪.‬‬

‫ן‪ .‬והנה בא מתחכם אחד )שם בגליון כט( לדחות דבריו‪ ,‬כי אי אפשר שבזמן חז״ל‬
‫שלא ידעו כל החכמים אז יותר מארבעה יסודות ]אש מים רוח עפר[‪ ,‬כי אז כבר‬
‫ידעו כי הטחול יכיל בקרבו כמות ברזל‪ .‬גם יעקם פיו ושפתיו נגד חז״ל וידיעתם‬
‫על פעולת הטחול‪ ,‬שהרי אמרו )ברכות סא א(‪ :‬׳הטחול שוחק׳‪ ,‬מפני שהחליפו‬
‫פעולת הטחול בפעולת מסך המבדיל בין חלל הבטן ובין חלל החזה ]צווערכפעלל[‪,‬‬
‫שכשהוא מתנועע יתהוה ע״י זה השחוק לפי הדעה המקובלת עתה‪ .‬והחילוף בא‬
‫להם מפני שהטחול תלוי במסך המבדיל הלזה מתחתיו ‪ -‬עפ״ל‪ .‬גם ממאמרם ז״ל‬
‫)סנהדרין כא א(‪ :‬כולם נטולי טחול‪ ,‬ופירש רש״י‪ :‬׳על ידי סם‪ ,‬כי הטחול מכביד‬
‫על האדם׳‪ .‬מזה הנה הוא שופט שהיה להם לחז״ל דעות מיוחדות בענין זה‪ ...‬עפ״ל‪.‬‬
‫ולאמתם של דברים הרי דבריו דברי הבאי הבל ורעות רוח שאינם ראוים כלל‬
‫להתיחסות‪ ,‬אלא שבאנו לבאר דברי חכמינו ז״ל שמפיהם אנו חיים ומימיהם אנו‬
‫שותים‪ ,‬ואין לנו אלא דברי התורה הזאת‪.‬‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫כו‬
‫טחול שוחק ‪ -‬מלשון טחינה ששוחק הדם הדק היטב‬
‫ה חכ ם בעיניו הלזה‪ ,‬לא ידע פירוש דברי חז״ל‪ ,‬כי מה שאמרו‪ :‬׳הטחול‬
‫שוחק׳ פירושו שוחק את הדם הדק היטב‪ ,‬למען יוכל הכבד‬
‫להפריש ממנו המרה‪ ,‬והקורקבן טוחן המאכל עיין ספר "דרך אמונה״‬
‫להרב החכם מ״ה זאב פאהריללעס ז״ל על מסכת ברכות‪ ,‬ועיין שו״ת‬
‫״באר שבע״ )סימן ז( שביארו להצדיק את פירוש רש״י ז״ל שפירש מלשון‬
‫שחוק עיין שם‪ :‬וראבי״ה )בסימן קס( פליג עליו וכתב‪ :‬טחול שוחק לא‬
‫כפירוש רבותינו לשון שחוק ושמחה אלא לשון שחיקת סממנים וכן‬
‫מוכח במדרש אגדה דגרסינן‪ :‬כל מה שברא הקב׳׳ה בעולמו כנגדו ברא‬
‫באדם וכו׳ עד ברא רחים של גרוסות בעולם וכנגדו באדם ‪ -‬טחול שוחק‪,‬‬
‫ברא את הטוחנות וכנגדן קורקבן טוחן עכ״ל עיין שם‪ .‬והמתחכם הלזה‬
‫לא ידע‪ ,‬כי עוד יבואו חכמים מחוכמים בדור האחרון‪ ,‬ואחרי נסיונות‬
‫ובחינות יעמדו על סוד דברי חז״ל‪ ,‬שאמנם כן הטחול מכביד‪ ,‬ולוחץ על‬
‫האדם בשעת ריצתו‪ ,‬ושאפשר להרחיק את הטחול לגמרי‪ ,‬ולחיות‬
‫בלעדה‪ ,‬כמסקנת הרופאים בזמננו כאמור למעלה‪.‬‬
‫והיטב אשר דיבר בזה בעל המאמר ״כבוד חכמים״ ) שם בגליון לג(‪ ,‬והוסיף‬
‫״עטרת חכמים״ להראות דברי רב ושמואל בענין זה במסכת )שבת‬
‫קכט(‪ ,‬ובמסכת מעילה )דף כ(‪ ,‬וסיים בזה הלשון‪" :‬לו מצאו חכמי זמננו‬
‫שבאומות העולם כתוב‪ ,‬שהרופא היפא קראטוס או גאלינוס עבדי ליה‬
‫תבשיל דטחולא ביומא דעביד הקזה‪ ,‬הרי באותיות מוזהבות היו נושאים‬
‫אותם על נס להפליא חכמתם‪ .‬אך זו רעה חולה מאלו הרתוקים מן‬
‫היהדות ואינם יודעים אמיתיות תורתנו הקדושה‪ ,‬לפי שהתרחקו מן‬
‫התורה אלף מעלות אחרונית וכל אשר הם יודעים על תורתינו הקדושה‬
‫הוא רק מבחוץ‪ ,‬וברוך הוא וברוך שמו שהיום אכשור דרא וכל עם‬
‫המדענים רופאים וכו׳ יודעים כי חכמת חכמינו ז״ל עמוקים‪ ,‬ומוכנים‬
‫לשמוע כל מילה ונעשו צמאים לדבר ה׳ ברוך הוא וברוך שמו‪ .‬אשרינו‬
‫שזכינו לאור תורת ה׳ החכמה האלקית שנמסר לנו על ידי עבדו הנאמן‬
‫משה רבינו רעיא מהימנא דישראל‪.‬‬
‫תפקיד הקורקבן ‪ -‬טוחן‬
‫עוד אומרת הברייתא‪ :‬״קורקבן טוחן״‪ ,‬כלומר הקורקבן שבעופות פועל '‬
‫את פעולת השינים שבאדם‪ ,‬שטוחן המאכלים‪ .‬והנה על מאמרם ז״ל‬
‫׳הקורקבן טוחן׳‪ ,‬אביא בזה ממה שכתב הגאון החכם מ״ה שלום‬
‫קאזארנאוו ז״ל ]הובא בירחון רבני שנה ד׳ עמוד תקמט[‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫כז‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫׳ועוד גדולה מזאת אמרו החכמים‪ ,‬שהמאכל נשאר בבית הבליעה תחוב‬
‫כפיטורא בפי ושט‪ ,‬לולא הפליא ה לעשות ויברא את הושט כולו‬
‫מיותד ומדובק מתאים קטנים בעלי רגש ותאוה גדולה לאכילה‪ ,‬היינו‬
‫בעלי חיים דקים מן הדקים עד מאד מחונני כוסף גדול‪ ,‬ותאבון נורא לכל‬
‫מיני מזון‪ ,‬עד כי לרגליהם איש על רעהו יתגבר לחטוף אכלו‪ .‬ולכן אך‬
‫בהגיע המאכל לבית הבליעה תתלקח מלחמה נוראה בין התאים האלה‪,‬‬
‫וכל אחד מהם מתאמץ למשוך המאכל ואת מיצו אליו‪ ,‬ובכח משכם זה‬
‫יתגלגל המאכל ויבא לכרס‪.‬‬
‫וזהו ענין מה שאמרו רז״ל )חולין מג א(‪ :‬׳מתקיף לה רב אשי אדרבה ושט‬
‫דאכלה ביה ופעיא ביה ]שצועקת בו ‪ -‬רש״י[ רווח גמדא ליה ופשטה‬
‫ליה ]מתרווח כווצה ומתפשטת[‪ ,‬זמנין דמיהנדזין בהדי הדדי ]ומזדמן שיכוונו‬
‫הנקבים שוה בשוה[‪ ,‬קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי׳‪ .‬והלכה כותיה‪ ,‬שהושט‬
‫שניקבו עורותיו זה שלא כנגד זה ־ טריפה‪ ,‬ובקורקבן ־ כשר‪ ,‬מהאי טעמא‬
‫דרב אשי שהושט פעיא ביה ‪ -‬שצועקת בו‪ ,‬ואף על פי שהקנה מוציא‬
‫קול‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה הושט מתפשט עמו׳‪ .‬מה שבאמת נפלא מאד‬
‫הנה הקנה בעצמו‪ ,‬שהוא עיקר המשמיע את הקול‪ ,‬אם גם נקרע אך לא‬
‫ברובו‪ ,‬אין אנו חוששין שמא נקרע יותר‪ ,‬והושט שהוא אך המתפשט עמו‬
‫והמסייעו חיישינן ביה שמא גם הנקבים שבשני עורותיו זה שלא כנגד‬
‫זה יזדמנו להדדי מחמת שגמדא ביה ופשטה ליה‪ ,‬אתמהה‪...‬‬
‫ועוד יותר נשתומם על אמרם ז״ל בקורקבן‪ ,‬שאם ניקב זה שלא כנגד זה‬
‫‪ -‬כשר‪ ,‬משום דמינח נייח‪ ,‬הלא הם ז״ל אמרו )ברכות סא א(‪:‬‬
‫׳הקורקבן טוחן׳‪ ,‬ואיך יצויר אפוא‪ ,‬שהטוחן לא יתפשט במלאכתו‬
‫כהמסייע לקנה בעת מלאכת הקריאה והצעקה מלאכה קלילא‪ .‬ויתכן כי‬
‫אולי הקושיות האלה היו גם כן קשה לרש״י ז״ל‪ ,‬והוסיף שם לאמור‪:‬‬
‫׳ואני שמעתי פעיא מנשמת׳‪ .‬אבל מי לא ידע שהנשימה היא שאיפת‬
‫הרוח והאויר ע״י הקנה לריאה‪ ,‬ויציאתה ממנו החוצה‪ ...‬ורבנו הטו״ז‬
‫מביא רק הטעם דאכלא ביה לבד‪ ,‬ורבנו הש״ך ז״ל מביא הטעם לאמור‪,‬‬
‫כיון דאוכלין ומשקין ביה תדיר‪ ,‬וגם לפעמים הוא מנשמת ביה‪ .‬ושניהם‬
‫ז״ל מכוונים להסיר את תוקף הפליאה מטעמא דמילתא‪.‬‬
‫אבל באמת הפועל מנשם הוא שיפפען בלע״ז‪ ,‬וכן במקרא )ישעי׳ מב יד(‪:‬‬
‫׳אשום ואשאף יחד׳‪ ,‬או)ירמי׳ יט ח(‪ :‬׳כל עובר עליה ישום וישרוק׳‬
‫וכל רעב הוא מנשם ]ער שיפפעט[ בחוזק‪ ,‬והוא מרוב תסיסת בעלי חיים‬
‫הללו שהמה מיליארדים של חיידקים קטנים שעל ידם מורכב הוושט‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫כח‬
‫כעדות הרופאים בזה‪ ,‬וממלחמתם העזה של החיידקים האלו להשיג‬
‫אוכל למו המה הומים ולוחצים דוחקים ומתפרצים איש לגבול רעהו‪,‬‬
‫לחמס מיצו וליחו בכח גדול‪ ,‬יותר מכח הטחינה שבקורקבן‪ ,‬ויותר מכל‬
‫הצעקה שבקנה‪ .‬ובפרט כשהבהמה רעבה מאד כי אז מסוגל החיידק‬
‫שלמטה בוושט לקפוץ ולהגיע עד למעלה ממש כדי לחטוף האוכל שמגיע‬
‫עתה אל הוושט‪ ,‬ואז יתרמו הנקבים אהדדי‪ ,‬כאשר יעיד קול הנשימה‬
‫]השיפפעריי[ שמשמיע החי הרעב מגרונו‪ .‬וכבר נתבררו הדברים וכל זאת‬
‫היה ברור לחכמינו ז״ל‪.‬‬
‫וכאשר יתנו אוכל לרעב הוא מתחנק באכלו מטעם הנ״ל‪ ,‬שתאיו‬
‫הרעבים והחמסנים יתנפלו יחד על הטרף‪ ,‬ולפעמים התחתונים‬
‫שבהם יתלחצו יותר מדאי אל המאכל הנמצא למעלה‪ ,‬ויביאו מחנק רגעי‬
‫בושט‪ ,‬ודו״ק וינעם לך קורא יקר‪ ...‬מגודל שכל ועמקות דברי חז״ל‬

‫תפקיד הקיבה והאף‬

‫הברייתא מוסיפה ואומרת‪ :‬״קיבה ישנה אף ניעור״‪ ,‬ופירשו המפרשים‬
‫שהקיבה מביאה השינה‪ ,‬והאף גורם להעירו ולהקיצו משנתו‪.‬‬
‫ואם כי יפלא שלכאורה היה מן הראוי לברייתא לומר‪ :‬׳קיבה מיישן אף‬
‫מנער׳‪ ,‬כלומר שהמה הגורמים לשינה וליקיצה‪ ,‬ומפני מה אמרה‬
‫הברייתא‪ :‬״קיבה ישנה״ משמע שהקיבה עצמה ישנה‪ ,‬״אף ניעור״ ‪ -‬האף‬
‫עצמו ניעור‪.‬‬
‫אבן גם במאמר זה הראו נפלאות גדולות בחכמת הרפואה‪ .‬שנתודע‬
‫לרופאי זמננו כי הקיבה היא הנותנת מיץ העיכול ]זאלצזוירערע‬
‫פעפסין[‪ ,‬שמעכל כל המזון מיסוד החנקי היינו בשר וגידין וביצים‪ .‬והקשו‬
‫גדולי חכמי הרופאים שאם הקיבה מיצרת מיץ העיכול לעכל הבשר‬
‫ושאר המאכלים הבאים לתוכה‪ ,‬כיצד אין הקיבה מעכלת את עצמה ע״י‬
‫מיץ העכול שבתוכה‪ ,‬כשם שמעכלת את שאר הבשר והגידין הבאים‬
‫לתוכה מחוץ‪ ,‬במה יפה כחה מכל שאר בשר שבאו לתוכה‪ ...‬ונלאו כל‬
‫חכמי הטבע למצוא פשר דבר‪ ,‬עד שמצאו כי מיץ העיכול אינו חומר‬
‫המצוי באופן תמידי בקיבה‪ ,‬וכל זמן שלא באו המאכלים אל הקיבה‪ ,‬הרי‬
‫חומץ העכול לא נמצא בקיבה‪ ,‬והבורא יתברך ברא את הקיבה בחכמה‬
‫נפלאה‪ ,‬כי מיד כאשר יבואו המאכלים אל תוך הקיבה‪ ,‬באותו רגע יבא‬
‫מיץ העיכול משקידי הקיבה שבכתליה‪ ,‬אל תוך המאכלים להתערב בה‬
‫ולעכלם‪ ,‬ולכן אין מיץ העיכול מסוגל לעכל את הקיבה עצמה‪ ,‬כי מיד‬
‫כפז‬ ‫אליעזר‬ ‫ה קד מ ה‬ ‫שמלת‬
‫כאשר יבא מיץ העיכול אל הקיבה הוא מתערב במאכלים ואין בכחו‬
‫לעכל את הקיבה עצמה‪ .‬אבל אילו היתה הקיבה פולטת מטבעה את מיץ‬
‫העיכול גם בעת שהקיבה ריקה ממאכלים‪ ,‬כי אז בודאי היתה הקיבה‬
‫בעצמה מתעכלת מהמיץ שלה‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרה הברייתא‪ :‬״קיבה ישנה״‪ ,‬כלומר שהקיבה אינה כשאר‬
‫אברי הגוף כמו הלב והריאה שפועלים תפקידם תמיד בלי הפסק‬
‫ואינם נחים לרגע אחד‪ ,‬לא כן היא הקיבה‪ ,‬שאם היא תפעל תפקידה‬
‫ללא הפסק להוציא מיץ העיכול גם בעת שלא באו מאכלים לתוכה‪ ,‬כי‬
‫אז תעכל את עצמה על ידי מיץ העיכול שבה‪ .‬ולכן היא מוכרחת לישן‬
‫ולנוח מעבודתה‪ ,‬ורק כאשר יבואו המאכלים והמזונות לתוכה‪ ,‬אז תפעל‬
‫עבודתה לתת המיץ שלה לתוך המאכלים לעכל אותם‪ ,‬וכך אין בה מיץ‬
‫במידה מרובה באופן שתעכל את עצמה‪ ,‬וכפי שאכן מבואר ברמב״ם‬
‫)הלכות דעות פרק ד( שאסור לאדם לאכול כל היום כי לא ניתן אפשרות‬
‫לקיבה לעכל המאכלים‪.‬‬

‫אף ניעור‬
‫ו מו סי פ ה הברייתא‪" :‬אף ניעור״ ‪ -‬ה״אף״ הוא כלי מכשיר לנשימה‪ ,‬שהוא‬
‫כפרוזדור לכלי הנשימה המקוריים‪ ,‬כי האויר עובר דרך החוטם‬
‫והפה לבית הבליעה‪ ,‬ומשם לקנה ומקנה לריאה‪ .‬אצל הסוסים האף הוא‬
‫עיקר כלי הנשימה‪ ,‬כי הוא שואף האויר רק על ידי כנפי החוטם‪ .‬והנסיון‬
‫יורה כי שני עצבים יוצאים מהמת מכל צד מימין ומשמאל אל כנפי‬
‫החוטם ]נערווס פאציאליס[‪ ,‬כדי לפעול פעולת התנועה בכנפי האף‪ .‬לא כן‬
‫הוא אצל האדם כי האף איננו עיקר כלי הנשימה‪ ,‬כי אם יחתכו עצבי‬
‫הפנים שלו ]נערווס פאציאליס[ וגם אם לא יוכל לשאוף האויר דרך האף לא‬
‫ימות מיד‪ ,‬אבל אם יחלה ימים רבים במחלה האוטמת את החוטם‪ ,‬כמו‬
‫]פאליפ[‪ ,‬עלול לבא לידי שחפת הריאה‪ ,‬שעיקר חיות הריאה הוא האויר‪,‬‬
‫ועל ידי אטימת החוטם אין האויר מסוגל לבוא אל הריאה כפי שנזקק‬
‫למחיתה‪ ,‬כך גילה הפרופסור טרויבע היהודי‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרה הברייתא‪" :‬אף נעור"‪ ,‬פירוש שהאף מוכרח להיות‬
‫ניעור תמיד‪ ,‬שיתפקד בתמידיות‪ ,‬להעביר האויר אל תוך הריאה‪,‬‬
‫שאם לא יתפקד בתמידיות‪ ,‬כי אז הסוסים ימותו מיד‪ ,‬ואצל האדם עלול‬
‫להווצר מכך חולי שחפת הריאה‪ ,‬אשר סכנת מות תלויה בה‪ .‬נמצא כי‬
‫תפקיד האף הוא ההיפך מתפקיד הקיבה‪ .‬כי בעוד שמתפקידה של הקיבה‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫ל‬
‫שלא תפעל תמידי‪ ,‬רק בעת אשר האוכלים באים לקיבה‪ ,‬שאם לא כן‬
‫תסתכן לעכל את עצמה‪ ,‬הרי תפקיד האף לעומתה שמוכרח לפעול‬
‫בתמידיות‪ ,‬להעביר את האויר אל הריאה כאמור‪.‬‬
‫מכל האמור ניתן להוכח‪ ,‬כי דברי חז״ל חיים וקיימים לעד ולנצח נצחים‪.‬‬
‫וגם אם אין דבריהם מובנים לפעמים‪ .‬הרי כאשר יבואו אפיקורסים‬
‫כביכול החקרנים בשאלות וטרוניות‪ ,‬נאמר להם‪ :‬לא קרית ולא שנית‬
‫דייך‪ ,‬אם יש את נפשך להבין את דברי חז״ל‪ ,‬צא ולמד והעמק עוד בתורת‬
‫ה׳‪ ,‬ואז תבין ותדע אל האמת כי צדקו דבריהם‪ ,‬וכל דבריהם כגחלי אש‪,‬‬
‫וזאת התורה לא תשתנה אפילו זיז כלשהו ח״ו‪ .‬וכדברי הרמב״ן בסוגיא‬
‫ד״טריפה חיה״ ״אלף כמותו יאבדו ואל יאבד שערה אחת מדברי רבותינו‬
‫כקוצו של יו״ד״‪.‬‬

‫כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים‬

‫בא וראה דברים נפלאים שפירש ה״חתם סופר״ בספרו ״תורת משה״ )פר׳‬
‫ואתחנן ד״ה ושמרתם( על הפסוק )דברים ד ‪ :0‬׳״ושמרתם ועשיתם כי היא‬
‫חכמתכם וגו׳ ואמרו רק עם חכם׳ וגו׳‪ .‬יש לפרש דהנה האומות העולם‬
‫בראותם תפארת תורה ומצות יעידון ויגידון שאין תורה כתורת ה׳‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו חז״ל )מגילה ט א( בספרם מעשה תלמי שכינס שבעים ושנים‬
‫זקנים‪ ,‬לא הזכירו דבר על שבח ששיבח המלך את התורה‪ ,‬ואולם מצינו‬
‫מוצא לדברי מרן ביוסיפון )פרק יז( שכתב שלאחר שקראו באזני תלמי‬
‫המלך את תרגום התורה ביוונית ענה ואמר‪ :‬׳עתה ידעתי‪ ,‬אשר ספרי‬
‫היהודים בדת הם הם ספרי האמת מפל הספרים אודות הדתות‪ ,‬ובלב‬
‫מבינם תנוח חכמה‪ ,‬ויתר ספרי הדתות אשר לאומות העולם הלא המה‬
‫הבל ותוהו ושוא ואין בם מועיל‪ ,‬ונביאיהם חזו שוא ותפל״׳‪.‬‬
‫"וב א מ ת טעמים למצות מה שסוברים האומות העולם אינם עיקר‬
‫טעמם‪ ,‬דאינם גלויים לנו רק המה מסתרי תורה‪ ,‬אבל אם‬
‫ישראל בעצמם מתכבדים בזה שהאומות העולם שבחו תורתנו‪ ,‬יש לחוש‬
‫שגם ישראל יסברו שרק הם הגלוים המה עיקר טעמי תורה‪ ,‬ובאמת‬
‫עיקר טעמם על פי נסתר‪ ,‬והראיה מדיבוק אלקי לנו על ידי התורה‪ .‬וזה‪:‬‬
‫׳ושמרתם׳ ‪ -‬השמר הוא לא תעשה‪ ,‬שתשמרו שלא תעשו מצד כי היא‬
‫אצל אומות העולם ׳חכמתכם ובינתכם׳ ותתכבדו מזה ולבסוף תסברו גם‬
‫כן רק ׳עם חכם ונבון הגוי הזה׳‪ ,‬וזה שקר‪ ,‬כי מי גוי גדול אשר ה׳ קרוב‬
‫אליו על ידי לימוד ואמירת תהלים על חולה שנשמעת התפלה וכיוצא‬
‫לא‬ ‫אליעזר‬ ‫הקדמה‬ ‫שמלת‬
‫בזה‪ ,‬ועל כרחך שמסתרי התורה המה‪ ,‬וזה‪ :‬׳כי מי גוי גדול וגו׳ ומי גוי‬
‫גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים״׳‪.‬‬
‫וכן כתב גם ה״חתם סופר״ בדרשותיו ) פ ר ק א ב ד״ה ועל דרך( וזה לשונו‪:‬‬
‫״׳ראה למדתי וגו׳ כאשר צוני ה׳ אלקי וגו׳ כי היא חכמתכם וגו׳ רק‬
‫עם חכם וגו׳ ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניו׳‬
‫וגו׳‪ .‬ויש לדקדק טובא בהני קראי והיותר במה שתלה שמירת התורה‬
‫להתיפות ולמצוא חן בעיני העמים ח״ו‪ .‬וגם מה‪ :‬׳רק עם חכם׳‪ ,‬הלא אכין‬
‫ורקין מיעוטין הן‪ ,‬ויראה לומר שצוה משה רבינו ע״ה שבעשייתם המצות‬
‫יזכרו וישיבו אל לבם כי משה נצטוה ככה מאת ה׳ יתברך ולא מלבו ח״ו‬
‫ובחכמתו ובתבונתו‪ ,‬והיינו ראה והבן‪ :‬׳למדתי אתכם תקים ומשפטים‬
‫כאשר צוני ה׳ אלקי׳‪ .‬וגם‪ :‬׳ושמרתם ועשיתם׳ תהיו שמורים לנפשותיכם‬
‫בעשיית המצות‪ ,‬׳כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים׳ ‪ -‬רצה לומר‬
‫כי האומות יאמרו שזו היא מחכמתכם ובינתכם של עצמכם ולא מאת‬
‫ה׳‪ ,‬ועל ידי זה יאמרו‪ :‬׳רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה׳ ־ פירוש‬
‫שאינכם דבקים וקדושי עליונים‪ ,‬אינו כן אין בהם רק חכמה יתירה ובינה‬
‫להנהיג עצמם על צד הטוב והמשובח‪ ,‬על כן‪ :‬׳ושמרתם ועשיתם׳ שלא‬
‫יעלה זו על מחשבתכם‪ ,‬׳כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו׳‪,‬‬
‫וגם מזה יושפט כי ה׳ אתנו‪.‬‬

‫אודות מניעת צער בעלי חיים שבשחיטה‬

‫והנה על אודות שחיטת הורידין הוכיח החכם הגדול ד״ר יצחק דעמבא‬
‫בספרו ׳על השחיטה׳ את יתרון השחיטה בצואר על הדקירה‬
‫בעורף‪ ,‬על פי נסיונות שונים אשר אין להטיל ספק באמיתתם‪ ,‬כדברים‬
‫האלה‪:‬‬
‫א‪ .‬ידיעת הבהמה הנשחטת תכלה במהרה אחר אשר הורק כל דמה על‬
‫ידי חיתוך הורידין‪ ,‬ואף כי יקרה לפעמים כי אחרי השחיטה תקום על‬
‫רגליה‪ ,‬אך התנועה הזאת בלי כל ידיעה היא כי היא מושללת הרגש‪ ,‬וככל‬
‫הפירכוסים אשר תפרכס לא תחוש כל כאב ‪1‬אלא תנועה רפלקסית היא[‪.‬‬

‫ב‪ .‬הבהמה כשדוקרים אותה בעורף‪ ,‬אף כי תיפול כרגע על הארץ בלי כל‬
‫תנועה‪ ,‬וכמדומה שאין בה רוח חיים‪ ,‬אך בכל זאת עודנה חיה‬
‫וידיעתה לא הסתתרה‪ ,‬ותחיש ותרגיש כל מכאוביה‪ ,‬אלא שהיא שוכבת‬
‫כבול עץ‪ ,‬ואם יעבירו לפני עיניה אצבע או יראו לה אגרוף‪ ,‬היא תעצום‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫לב‬
‫בכל פעם את עיניה‪ ,‬וגם מסוגלת ללבך לחם ובשר אם יתנו לה‪ ,‬ואם‬
‫יראו בשר לכלב הוא חורץ לשונו ויריח את הבשר‪.‬‬

‫ועל הדברים האלה מוסיף חכם אחד )באחד הגליונות שנדפסו תרנ״ג גליון קכא(‬
‫לאמור‪ :‬והנני להעיר כי בהתבונני בדברי התלמוד ורבותינו‬
‫הפוסקים ראיתי כי גם הם חושבים כזאת‪ ,‬וחכמת הטבע וההלכה אחת‬
‫הם‪ :‬א‪ .‬חז״ל במסכת חולין )קכ א ב( אמרו‪ :‬״עכו״ם ששחט בהמה טהורה‬
‫לישראל‪ ,‬שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין‬
‫וכר״‪ .‬ופירש רש״י ׳דחשובה כמתה ומקבלת טומאה‪ ,‬נחרה ־ אין בה‬
‫טומאה של כלום״‪ ,‬שלא חשובה כמתה‪ ,‬עיין שם‪ .‬והראב״ד בהשגות‬
‫)הלכות טומאת אוכלין פרק ג הל׳ ד( כתב‪" :‬יש לנו קושיא בזה‪ ,‬עכו״ם שנחר‬
‫בהמה טהורה אמאי אין בה טומאה של כלום‪ ,‬כאשר אמרו שם‪ ,‬הלא‬
‫הפירכוס אינו מוציא מידי טומאת אוכלין וכר‪ .‬עוד יש לומר‪ ,‬נחירה‪ ,‬כל‬
‫זמן שמפרכסת אין מיתתה ניכרת שתעשה אותה אוכל‪ ,‬למה הדבר דומה‬
‫לאדם שהתעלף או למי שנבעת ונפל‪ ,‬אבל שחיטת שנים או רובן‪,‬‬
‫מיתתה ידועה היא‪ ,‬ואף על פי שמפרכסת ־ אוכל הוא״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והוא‬
‫הדבר אשר הוכיח הד״ר הנכבד‪ ,‬כי אין מיתה ידועה אך כאשר הורק‬
‫הדם‪ ,‬ואז אינה חשה ומרגישה‪ .‬אבל לא כן בשאר מיתות כמו נחירה או‬
‫דקירה בעורף‪.‬‬

‫ג‪ .‬חז״ל )פסחים פח ב( ספרו‪ :‬״ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה בבית‬
‫המטבחים ובקשו לטמא כל הסעודה כולה‪ .‬באו ושאלו את המלך‪,‬‬
‫אמר להם לכו ושאלו את המלכה‪ .‬באו ושאלו את המלכה‪ ,‬אמרה להם‪,‬‬
‫לכו ושאלו את רבן גמליאל באו ושאלו אותו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬בית המטבחים‬
‫רותח או צונן‪ ,‬אמרו לו רותח‪ ,‬אמר להם לכו והטילו עליה כוס של צונן‪,‬‬
‫הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה‪ ,‬וטהר רבן גמליאל כל הסעודה"‪.‬‬
‫רואים אנו מכך כי אף שלא היה בה רוח חיים‪ ,‬לא נחשבה למתה וצוה‬
‫לנסות ע״י כוס של צונן‪ ,‬וכן היה כי ריחשה‪ ,‬ולא אמרו כי פירכסה‪ ,‬באשר‬
‫ידעו טבע הלטאה שהיא מפרכסת אף בלי כל רוח חיים‪ ,‬ואין זו אלא‬
‫תנועה רפלקסית‪] ,‬עיין משנה אהלות פ״א‪ .‬ובחולין דף כא ב‪ .‬וב״ב דף קמב ב[‪ .‬כי‬
‫אף אם כשריחשה זה הוא סימן מובהק לרוח חיים‪ ,‬מכל מקום ידענו כי‬
‫אין ראיה מאי תנועה לסימן מיתה‪ .‬וכאשר הוכיח הד״ר דעמבא צדקת‬
‫תורתנו הק׳ לעיני העמים‪ ...‬והגאון רבי חיים עוזר וכל גדולי ליטא‬
‫שבחהו ופיארוהו על שסייע להם רבות בענין השחיטה‪ .‬עד כאן מה‬
‫לג‬ ‫אליעזר‬ ‫הלדמה‬ ‫שמלת‬
‫שכתב הנ״לז‪ .‬יותר ממה שכתוב לפניכם מובא בספר הנ״ל ובעוד ספרים‪,‬‬
‫הוכחות למכביר‪ ,‬כי תורת האלקים ] גי מ ט רי א ׳ ה ט ב ע'[ תורת אמת היא‪ ,‬ובה‬
‫כל תעלומות וחכמות טמונים‪.‬‬
‫גם אודות הבקטריה הנקראת ־‪cola 1‬׳‪ ,‬יצא מחקר גדול מאוניברסיטה‬
‫בוואסקאנסן בשנת תש״ס‪ ,‬כי השחיטה‪ ,‬המליחה וההדחה‪ ,‬כפי מנהג‬
‫ישראל‪ ,‬מטייעת להפיג את הבקטריה‪ .‬ובעלי הבתים של חברת ׳ווינדאם‬
‫פעקינג׳ במדינת מינוסוטה בארה״ב‪ ,‬גילו את המסמך המעיד על כך‬
‫שפורסם אז‪ ,‬ונתקדש שם שמים כי התורה הקדושה תורת אמת וניצתית‬
‫היא‪ .‬ואף שאין אנו צריכים לעדות הגויים‪ ,‬אבל כך מתפרסם ומתקדש‬
‫שמו יתברך בעולם ח‪.‬‬
‫לדאבונינו‪ ,‬גם בזמננו עתה עוברים על בתי המטבחיים גזירות שונות‬
‫ומשונות‪ ,‬המכבידות על השחיטה הכשירה‪ ,‬ועיקרי הדברים‬
‫הם‪ :‬א‪ .‬מחלת הפרה המשוגעת‪ .‬ב‪ .‬מחלת העור והטלפיים‪ .‬ג‪ .‬חולי ה ־‬
‫׳‪ : cola 1‬ד‪ .‬חובת היריה בראש מיד לאחר השחיטה‪ .‬ה‪ .‬השאלה‬
‫המטרידה‪ ,‬מדוע רק מעט בהמות ישנן שיוצאות כשרות‪ ,‬ויש על ידי זה‬
‫הפסד מרובה לבעלי בתים‪ ,‬וכתוצאה מכך מפעילים לחץ על הרבנים‬

‫ז‪ .‬ועיין בשו״ת ״אמרי יושר״ )ח״א סימן ח( בנידון אם לאחר שחיטה בשעה‬
‫שמפרכסת שייך צער בעלי חיים שיהיה אסור לחתוך רגל אוזא לאחר שחיטה‪,‬‬
‫בעת שמפרכסת‪ ,‬ה״דעת קדושים" אוסר‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולפי האמור יש לצדד להתיר‪,‬‬
‫שכבר אינה מרגשת כלל‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ח‪ .‬כשנולדה מחלת ׳הפרה המשוגעת'‪ ,‬התודע צדקת התורה בשחיטה הכשירה‪ ,‬כי‬
‫המחלה מצויה במח‪ ,‬ובו ברגע שיורים בראש הבהמה‪ ,‬מתפשטת המחלה מיד בכל‬
‫הגוף כולו‪ .‬מה שאין כן בשחיטה הכשירה‪ ,‬שגם אם יש לבהמה את המחלה‬
‫בראשה‪ ,‬אין החולי מתפשט בכל הבהמה והיא נותרת נקיה‪ .‬על ידי גילוי זה נתודע‬
‫כבוד ה׳ לעיני הגויים שראו עין בעין בצדקת תורת ישראל שהורתה לשחוט‬
‫הבהמה וכך נוהגים ישראל קדושים בדרך שחיטתם בכל הדורות‪ .‬והגילוי הזאת‬
‫גרם ש״יפה הנפש" הדואגים כביכול לצער בעלי חיים שבלונדון ובאנגליה לפני‬
‫עשר שנים הניחו את היהדות האורטודוקסית להמשיך לשחוט כדרך שאנו עושים‬
‫בקבלה עד סיני‪ ,‬וברוך ה׳ שלא עזב חסדו ואמתו מאתנו בענין זה‪ .‬צא ולמד‬
‫שכיום בזמנינו בחודש טבת תשס״ד נתגלה המחלה בארה״ב‪ ,‬ונתגדל כבוד ה׳‬
‫ונתעורר קידוש שם שמים גדול‪ ,‬עד כדי שכל כלי התקשורת העתונות ומעל גלי‬
‫האתר העידו כי השחיטה היהודית שעל פי התורה הקדושה צודקת ישרה והגונה‪,‬‬
‫שלא כתפיסתם של אירגון צער בעלי החיים ואירגון אנשי"התרבות״ הדואגים‬
‫לבהמות יותר מאשר לבני אדם‪.‬‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫לד‬
‫המכשירים‪ .‬והוא נסיון גדול מאד‪ ,‬ובפרט אם הבודקים לא נמנו מטעם‬
‫הרבנים‪ ,‬שאז אינם יכולים לעמוד בנסיון‪ ,‬השם ירחם ט‪.‬‬
‫ובכל עת קמים עלינו הצרים לנו‪ ,‬ובכל פעם עם גזירות חדשות נגד דת‬
‫תורתנו הקדושה והטהורה‪ .‬והנני בזה להעיר לשובי״ם החדשים‬
‫ולהרבנים המכשירים החדשים‪ :‬שמעו והטו אוזן שלא לשנות אפילו זיז‬
‫כלשהו ממה שקבלנו מרבותינו הקדושים והטהורים‪ ,‬אפילו מנהג קל‪,‬‬
‫אפילו במקום שנראה שחז״ל לא חשו לזה רק באופן של לכתחילה‬
‫ובדיעבד מותר‪ ,‬אל תתנו להפיל אפילו שערה קטנה של דיעבד לידם של‬
‫הגויים‪ ,‬כי אין רשות לשום מורה הוראה לשנות זיז כל שהוא‪ ,‬והאחריות‬
‫גדולה תהיה תלויה על צו א ת לדורות עולםי‪.‬‬

‫זה ספר תולדות האדם‬

‫יתברך הבורא וישתבח היוצר כל יצורים הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד‬
‫ביצי כינים‪ ,‬ובתוכם בראני יוצרי בוראי וקוני‪ .‬האדם הוא בחיר‬
‫היצירה שהפיח בו הבורא נפש רוח ונשמה יחידה חיה ‪ -‬נשמה תצובה‬
‫מתחת כסא הכבוד‪ ,‬חלק אלו‪-‬ה ממעל‪ .‬שיוכל להשיג את בוראו‪ ,‬מי יוצרו‬
‫ומה תפקידו של האדם בעולמו של הקב״ה‪ .‬כשנולד האדם נולדים עמו‬
‫יחד הכחות הנעלים החבוים בקרבו‪ ,‬וכל יהודי באשר הוא שם נולד עם‬
‫כחות שטמונים בקרבו‪ ,‬ואם נולד להורים יראים ושלמים בדעתם‬
‫ויראתם קודמת לתכמתם‪ ,‬המאמינים בה׳ ובתורתו בשלימות ובדעת‬

‫ראה בקונטרס שהוצאנו לאור נקוב בשם ״נוהג כצאן יוסף״‪ ,‬ובו תקנות גדולי‬ ‫ט‪.‬‬
‫ישראל זי״ע וגם מפוסקי זמננו בענין זה האחרון‪ .‬ובודאי אם נתחזק יחדיו ולא‬
‫נוותר בשום פנים ואופן‪ ,‬יתגלה אור תורת ה להתגבר על הנסיונות בחמלת ה‬
‫עלינו‪.‬‬
‫י‪ .‬וכאן המקום לציין על גודל האחריות בפיקוח והנהגת השחיטה הגדולה בארצות‬
‫הברית‪ ,‬אשר בה קרוב למאה שובי״ם‪ ,‬מנקרים ומשגיחים בלעה״ר‪ .‬והעול הכבד‬
‫הרובץ לשמור בעין פקיחא על ציבור הגדול הזה במסגרת ובאוירה של יראה‬
‫טהורה ועמידה איתנה נגד זרם בעלי בתי המטבחיים‪ ,‬שאינם מן הדברים הקלים‬
‫כלל‪ ,‬עד כי היה באפשרי להוציא לאור ספר שלם ובו קורות הדברים של הנסיונות‬
‫והקשיים ועל ההרפתקאות והמכשולות הרבים הצצים וקמים חדשים לבקרים ועל‬
‫גודל האחריות שיש בחלקו של ממונה על טהרת הכשרות בכלל‪ .‬לכן שמעו והטו‬
‫אוזן שלא לקחת סיכון אפילו כחוט השערה להקל מדברי תורתינו הקדושה‪ ,‬צא‬
‫ולמד מאלו שלא עמדו בנסיון והקלו בוויתורים למען בצע כסף‪ ,‬שהזיקו הרבה‬
‫רח״ל ואכמ״ל‪ .‬בדרך התורה נלך שהיא נר לרגלינו ואור לנתיבתינו‪.‬‬
‫לה‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫צלולה‪ ,‬כי אז כת אבותיו מסייעתו להצליח ולהוציא אל הפועל את‬
‫הכתות שטמונים בו ולנצלם לצד הקדושה ובדרך התורה‪.‬‬
‫כד הוינא טליא התחנכתי בתלמוד תורה דטאטמאר בקטמון‬
‫ודושינטקיא‪ .‬בגיל הבר מצוה זכיתי ללמוד בישיבה דחטידי בעלזא‬
‫בירושלים עיה״ק‪ ,‬וזכיתי להיות מהתלמידים הנאמנים של הגאון הגדול‬
‫רבי משה שובקם זצ״ל שהשריש בנו כת של מטירות בעבודת ה׳‪ ,‬הרבה‬
‫לימד אותנו מסכת דרך ארץ ומוטר ויראת ה׳ הדרכות והנהגות בעניני‬
‫מידות ובין אדם לחבירויא‪ .‬כך למדתי אצל הגאון רבי שלום בראנדר זצ״ל‪,‬‬

‫יא‪ .‬מדי דברי בו זכור אזכרנו ‪ -‬והנה עולה לעיננו דמותו העילאית של ראש הישיבה‬
‫זצ״ל‪ ,‬מוסריו ותוכתותיו‪ .‬נעלה כאן שני דוגמאות של תוכתה מגולה באהבה‬
‫מסותרת‪ .‬התאונן לפניו פעם אחד התלמידים על מצבו כי קשה וצר לו‪ .‬פתח‬
‫ראש הישיבה את פיו בתכמה ואמר‪ :‬דוד המלך עליו השלום אומר בנעימותיו‪:‬‬
‫״מן המיצר קראתי י‪-‬ה ענני במרחב י‪-‬ה״‪ .‬ובפשטות הכונה היא שדוד המלך‬
‫זעק אל ה מן המיצר‪ ,‬והקב״ה ענהו ממרחבי השמים‪ .‬אך בדרך רמז מרומז בפסוק‬
‫זה‪ ,‬כי ׳מן המיצר׳ ‪ -‬כאשר צר לו לאדם‪ ,‬׳קראתי י‪-‬ה׳ ־ קורא הוא אל ה׳ על צרתו‪.‬‬
‫כי אז‪ :‬״ענני״ ‪ -‬קוראים אליו מן השמים ועונים לו‪ :‬״במרתב י‪-‬ה״ בלשון בתמיה‪,‬‬
‫וכי בשמים המצב במרחב‪ ,‬וכי אין השכינה מצטערת על צרתך הלא ״בכל צרתם‬
‫לו צר" )ישעי׳ סג ט(‪ .‬ומתוך הדברים הללו שחודרות כליות ולב פנה ראש הישיבה‬
‫אל התלמיד ודבר אל לבו‪ :‬עד כי הוטב לו והתעורר להבין פשר הענינים על‬
‫דיוקם‪ .‬למותר לציין‪ ,‬כי התלמיד הנרגש באמרה אחת חודרת התעורר התעודד‬
‫והתחזק‪ .‬כזו היתה תוכתתו של ראש הישיבה ‪ -‬״תוכחה מגולה באהבה מסותרת״‬
‫שנובעת מפיו מתוך אהבה רחימאית בזהירות כפולה ומכופלת שלא לפגוע בשום‬
‫אחד והיא התוכחה שחודרת עמוק עמוק בלב כל אחד ואחד להתעורר בתשובה‪.‬‬
‫בהזדמנות אחרת סיפר ראש הישיבה זצ״ל את הסיפור של הרה״ק מרוז׳ין‬
‫זי״ע‪ ,‬בעת שספר את העובדה זלגו עיניו ועיני כולם ‪ -‬דמעות‪ .‬בשנות האימים‬
‫כאשר קדרו שמים בעבים ונתכו גזירות על עם ישראל‪ .‬נכנסה פעם אחת אשה‬
‫אל הרה״ק מרוזין זי״ע בבכי תמרורים וצעקה לפניו על בנה הצעיר שנתפס בידי‬
‫השוטרים לצבא‪ .‬כאשר סכנת השמד מרחפת מעליו‪ ,‬בקשה האשה הממררת‬
‫בבכי מהרבי שיתפלל על בנה שילך לעולמוח״ו‪ .‬קם הרה״ק מרוז׳ין זי״ע נסער‬
‫מכסאו וצעק‪ :‬חס ושלום חס ושלום‪ ,‬וכי מותר להתפלל על תינוק שח״ו יאבד‬
‫מן העולם‪ ...‬אזרה האשה עוז וענתה‪ :‬מוטב שימות כעת כיהודי מאמין ושומר‬
‫תורה ומצוות‪ ,‬מאשר ימות כגוי‪ .‬שקע הרה״ק זי״ע בדבקות עצומה כולו אחוז‬
‫שרעפים‪ ,‬ונענה ואמר‪ :‬מעתה מובן לי הפסוק )תהלים פח יב(‪ :‬״היספר בקבר‬
‫חסדך אמונתך באבדון״ ‪ -‬מי מילל שיגיע זמן ויסופר שהקבר הוא חסד גדול יותר‬
‫מאשר אבדן האמונה‪ .‬אלו הן היו הסיפורים והעובדות שראש הישיבה החדיר‬
‫בתלמידיו שומעי לקחו אשר דבריו ומוסריו היו כמים קרים על נפש עייפה על‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫ליו‬
‫שגם גרנו בשכנות אתו בשכונת קטמין‪ ,‬זכיתי לשמוע ממנו הרבה על‬
‫דרכי החיים מחסידים הראשונים מהדורות הקודמים‪ .‬זכיתי ללמוד אצל‬
‫הרמי״ם החשובים הרבנים הגאונים רבי יוסף אקער‪ ,‬רבי ישראל‬
‫פנסטער‪ ,‬רבי אברהם יהושע פדר‪ ,‬רבי משה דוד שארף‪ ,‬רבי שמעון יצחק‬
‫רכניצער שליס״א‪ ,‬שלמדונו הבנה ברורה בדף גמרא והחדירו בנו יראת‬
‫ה׳ ומידות סובות וחיזוק בהתמדה ושקידה בתורה‪ .‬יעמדו כולם על‬
‫הברכה ויזכו להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת גואל צדק אמן‪.‬‬
‫בהיותי בשיעור ב׳ בישיבה זכינו לאור גדול נגה בעולם‪ ,‬בהתעטר עטרת‬
‫לראשה של חסידות בעלזא ‪ -‬כ״ק מרן אדמו״ר מבעלזא שליט״א‬
‫מאז חשנו בישיבה התעלות ורוח חיות דקדושה בתורה וחסידות אשר‬
‫הפיח בנו‪ ,‬ובפרט בדברות קודש מתורתיו בשלש סעודות שהיו מלאים‬
‫מוסר ויראת ה׳ שהחיו אותנו ברוח חיים שמלוה אותנו עד הנה‪ .‬יתן לו‬
‫ה׳ כח ועוז תעצומות להנהיג את עדת קדשו הנאמנה מתוך בריאות‬
‫השלימות‪ ,‬ויזכה להאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו אחריו בקרב‬
‫ישראל‪ .‬עד ביאת גואל צדק אמן‪.‬‬
‫אחרי הנישואין למדתי בכולל בראשות הרה״ג רבי אהרן יעקובוביץ‬
‫אב״ד וואדקארט שליט״א והרה״ג רבי חיים פסח הורוביץ דומ״ץ‬
‫דחסידי בעלזא באשדוד שליט״א‪ .‬במשך תקופת שנים זכינו וישבנו בין‬
‫כתלי הכולל‪ ,‬ביגיעה בעסק התורה בלימוד שו״ע‪ ,‬ונבחנתי יורה יורה כדת‬
‫של תורה אצל גדולי ישראל ]ראה הקדמה בספרי ״שיח יצחק וילקוט אליעזר״ חלק‬
‫א[‪.‬‬

‫אזביר לטובה ולברכה‬

‫אמרתי ארשום עלי ספר למען יוחקו לי לזכרון עולם‪ ,‬רבותי ידידי‬
‫ותלמידי‪ ,‬מהם זכיתי‪ ,‬ולא אחת במסירות ממש‪ ,‬ללמוד וללמד‬
‫תורת השו״ב והניקור‪ .‬הלא המה‪ :‬מו״ר בשו״ב הרה״ח רבי משה בער‬
‫טויב שליט״א שו״ב מן הדור הקודם אשר עסק עוד במלאכת הקודש לפני‬
‫מלחמת העולם השניה‪ .‬הגאון הגדול פוסק הדור והדרו רבי משה שטערן‬
‫זצוק״ל שזכיתי לשמשו וליהנות ממנו עצה ותושיה הרבה תורה ויראת‬
‫ה׳‪ .‬יבלחט״א הרה״ג רבי חיים לייב כץ אב״ד סהרדעלי שליט״א שזכיתי‬
‫כמה שנים לשחוט עבור מערכת השחיטה שבהשגחתו‪ ,‬יזכה להפיץ אור‬

‫לב התלמידים ששתו בצמא את דבריו בראותם אותו כדוגמא חיה שכל רמ״ח‬
‫אבריו וכל ישותו מלאים יראה ואהבה ומסירות נפש לעבודת ה׳ ולתורתו‪.‬‬
‫לז‬ ‫שמלת הקדמה אליעזר‬
‫התורה והיראה כדרכו הנאמנה לאורך ימים ושנים‪ .‬הרה״ג ר׳ שלמה‬
‫שטרן שליט״א אב״ד דעברצין‪ ,‬הרה״ג רבי יצחק שטיין שליט״א ראב״ד‬
‫ביד״ץ דקארלסבורג‪ ,‬רבי יעקב זיידא שליט״א מו״ץ ק״ק ויזניץ‬
‫ווילאמססבורג‪ ,‬וכן עשרות רבנים גאונים מווילאמסבורג‪ ,‬ובורו פארק‪,‬‬
‫פלעטבוש‪ ,‬ליקוואד‪ ,‬קליולאנד‪ ,‬קלפוניה‪ ,‬מונטריאול‪ ,‬טורנטו‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫קמו בניה ויהללוה‬

‫ובבואי עם הספר אזכיר לטובה את אמי מורתי אשת חיל יראת ה׳‬
‫מנשים באוהל תבורך צנועה וחסודה מרת אסתר דרייזעל ע״ה‬
‫שבמיוחד הצטיינה בצדקת פזרונה בלבה הטוב ובגדלות רוחה‪ ,‬באופן בל‬
‫ישוער‪ .‬הרבה צדקות עשתה בלב ונפש חפיצה ותמכה עניים דלים‬
‫ורשים‪ .‬ועמדה איתנה באמונת ה׳ ובחומת הצניעות שלא לשנות מדרכי‬
‫אבות כמלא נימה עד כדי מסירות נפש ממש‪ .‬וזאת היא השרישה‬
‫והטביעה בקרבנו‪ .‬גדלה וחינכה אותנו במסירות רבה‪ ,‬ומיום עמדי על‬
‫דעתי היה תורת חסד על לשונה להשריש בי יראת שמים טהורה ומדות‬
‫טובות‪ .‬נשמתה יצאה בטהרה בשבת קודש בעת רעוא דרעוין‪ ,‬במעמד‬
‫עשרה מישראל תוך אמירת פסוק היחוד‪ :‬״שמע ישראל״‪ ,‬בי״ח שבט‬
‫תשל״ז לפ״ק‪ ,‬בהלויתה שהתקיימה בירושלים השתתפו אלפים ובראשם‬
‫גדולי הדור‪ .‬יהי זכרה ברוך ותהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ותעמוד‬
‫לגורלה לקץ הימים‪.‬‬

‫חובה קדושה עלי להכיר טובה לנוות ביתי אשת חיל צנועה וחסודה‬
‫מנשים באהל תבורך‪ .‬זוגתי החשובה והדגולה מרת מרים תחי׳‪,‬‬
‫העומדת לימיני בכל עת וזמן במסירות נפש‪ .‬חכמת נשים בנתה ביתה‬
‫בליעה״ר‪ ,‬במסירותה ובחכמתה‪ ,‬שהשקיעה בחינוך הילדים‪ ,‬הבנים‬
‫והבנות‪ ,‬הנכדים והנכדות בתורה‪ ,‬במידות טובות ויראת שמים בכל עוז‪.‬‬
‫שלי ושלכם שלה היא‪ ,‬כי לקחה על עצמה הרבה מאד בהנהגת הבית‬
‫ובחינוך‪ ,‬כדי שאוכל ללמוד ולהשקיע בלימוד התורה‪ ,‬בספרי השו״ב‬
‫ובהרבצת תורה השו״ב בקרב התלמידים‪ .‬וכאן אזכיר לזכרון טוב את‬
‫הוריה החשובים‪ ,‬חמי היקר באדם הרה״ח רבי מרדכי שמואל שטאובר‬
‫ז״ל‪ ,‬חסיד נלהב להגה״ק בעל ה״חקל יצחק״ זי״ע‪ ,‬ותלמיד ותיק לבעל‬
‫״קרן לדוד״ ולהגה״צ מנחם מנדל מווישיווע זצ״ל‪ .‬היה בעל חסד גדול‬
‫ותלמיד חכם וחסיד בכל מעשיו‪ .‬ומחברתו חמותי ע״ה‪ ,‬האשה הצדקנית‬
‫מרת יענטע טשארנא‪ ,‬אשה נעימת הליכות ובעלת מידות נעלות‬
 ‫שמלת הקדמה אליעזר‬ ‫?■ח‬
‫ונשגבות תהא נשמתם צרורה בצרור החיים וימליצו טוב בעדנו ובעד‬
‫בני‪ ,‬בנותי‪ ,‬חתני וחתנותי‪ ,‬נכדי ונכדותי וכל יוצ״ח אמן‪.‬‬
‫מזמור לתודה‬
‫הרבה יש לי להודות לבעלי הבתים של החברה ״אונטערנאשיונאל גלאט‬
‫כשר״ בהנהלת הרה״ח ר׳ יוסף לייב חיימוביטש הי״ו ובנו החשוב‬
‫ר׳ יעקב חיימוביטש הי״ו שהחזיקו אותי בכבוד גדול בהיותי שוחט‬
‫ובודק‪ ,‬ואחר כך כשנתמניתי לרב המפקח בשחיטה אף הוסיפו בטובתם‬
‫ונתנו לי יותר זמן לקבוע בלימוד עניני השחיטה‪ ,‬כך עלתה בידי לכתת‬
‫רגלי בהרבה מערכות ובתי שחיטה‪ ,‬להתוודע ולהיגלות מהנעשה אצל‬
‫שאר השחיטות בעולם‪ ,‬בבחינת ״מכל מלמדי השכלתי״ וזה זכות גדולה‬
‫עבורם‪.‬‬
‫ובעיקר‪ ,‬אחר שזכיתי להקים כולל על שם אביהם הנקרא בשם ״כולל‬
‫תבואות שור ואוהל שלום צבי לשו״ב וניקור"‪ ,‬משם עמדו‬
‫תלמידים הרבה‪ ,‬בידיעות ברורות בתורת השו״ב‪ .‬ובפרט אחרי שלקחו‬
‫על עצמם הוצאות מלאכת העריכה והדפוס לספר "תבואות שור‬
‫המבואר" שיו״ל על ידינו‪ ,‬כאשר לצידינו עומדים העורכים החשובים‬
‫הרה״ג רבי אשר הורוביץ שליט״א‪ ,‬והרה״ג רבי יעקב שמעון מנדל‬
‫שליט״א‪ ,‬והרה״ג רבי מאיר יהודא מנדל שליט״א‪ ,‬זכות זה יעמוד להם‬
‫עד עולם לזכות לכל טוב סלה‪.‬‬
‫ואני תפילה‬
‫אני טרם אכלה לדבר כצאתי אפרוש כפי לאבי שבשמים בשבח והודיה‬
‫על העבר ששם חלקי בין לומדי תורתו הקדושה‪ ,‬והניח לי מקום‬
‫להבין ולבאר דת תורתנו הקדושה והטהורה‪ .‬ובתפילה על העתיד יהא‬
‫רעוא מקמי שמיא שיהיו נא אמרי לרצון ולנחת רוח לפני אדון כל‪ ,‬ויתגדל‬
‫ויתקדש שמו הגדול והקדוש על ידם‪ ,‬ואהיה בכלל מזכי הרבים‪ ,‬אשר אין‬
‫ערוך לחשיבותם‪ ,‬בזכות זו אזכה לרב טוב לעולם הבא‪ .‬וכן בעולם הזה‬
‫אזכה שאוכל ללמוד מתוך נחת והרחבת הדעת‪ .‬ואוכל להוציא עוד‬
‫ספרים לזכות את הרבים‪ .‬ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע‬
‫זרעינו שלא יבוש המעין ולא יקצץ האילן‪ .‬ובמהרה עת דודים יעורר א־ל‪,‬‬
‫למלט עם אשר שואל‪ ,‬המחכים לבנין אריאל‪ ,‬ובא לציון גואל‪.‬‬
 i

/f /

#
M,
‫א‬ ‫אליעזר‬ ‫״נעשה אדם בצלמנו״‬ ‫שמלת‬

‫פרשת בראשית‬
‫מאסר א‬

‫״נעשה אדם בצלמנו״‬

‫מהו טובנו של ״צלם אלקים״‬
‫‪/‬‬
‫״אדר החיים״‪ :‬יש בנבראים ב׳ צלמים‪ ,‬צלם הניכר בכל אדם אפילו‬
‫בבני אדם הריקים מהקדושה עליהם אמר ׳בצלמו׳‪ ,‬והב׳ הם עם‬
‫ישראל נחלת שד־י‪ ,‬כנגד אלו אמר ׳בצלם אלקים׳ בראו ‪ /‬״רבינו‬
‫בחיי״‪ :‬״צלם״ היינו הצורה החיצונה המורגשת‪ ,‬״צלם אלקים״ היינו‬
‫ההשגה השכלית שבאדם אצולה מרוח קדשו ‪ /‬עבודת השר״ב אינה‬
‫רק שחיטת שתי סימני הבהמה‪ ,‬החיה או העוף‪ ,‬אלא מלאכה שיש‬
‫עמה קדושה של מצוות הבורא‪ ,‬עד כדי שיש בכחה לקבוע דרגת‬
‫״צלם האלקים״ של האוכלים מבשר השחיטה‪.‬‬

‫״ויאמר אלהים נעשה אךם בצלמנו כךמותנו‬

‫וגו׳ ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים‬
‫■‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫!‪V‬‬ ‫־ ■‪T :‬‬

‫) ב ר א שי ת א ב ו ‪ -‬כז ( ‪.‬‬ ‫ברא איתו״‬

‫‪ -‬בדפוס שלנו״‪ .‬״׳בצלם אלקים׳ וגו׳‪,‬‬ ‫כשנמלך הקב״ה עם מלאכיו‪ ,‬על‬

‫פירש לך שאותו צלם המתוקן לו‪,‬‬ ‫יצירת בחיר הבריאה ־‬
‫צלם דיוקו של יוצרו הוא״‪ ,‬עכ״ל‪ .‬בא‬ ‫האדם‪ ,‬הריהו מכנה את בחיר היצירה‪:‬‬
‫וראה ביאורו של ה״אור החיים״ הק׳‬ ‫״צלם אלקים״ ״נעשה אדם בצלמנו״‬
‫) ע ל א ת ר ( ‪ :‬׳״ויברא אלקים את האדם‬ ‫) ב ר א ש י ת א כ ו ( ‪ ,‬״בצלם אלקים״ ) ב ר א ש י ת‬

‫בצלמו פירוש בצלמו הניכר באדם‪,‬‬ ‫ט ‪ . 0‬מהו מובנה של ״צלם אלקים״‪.‬‬

‫והבונה שברא גולמו וגם צלמו‪ ,‬ואחר‬
‫כך אמר ׳בצלם אלקים׳‪ ,‬בזה הודיענו‬ ‫מן הראוי ללקוט מרקחים בענין זה‪.‬‬
‫הצלם שבראו בו‪ ,‬כי הוא צלם‬ ‫מהו הלשון ״צלמנו״‪ ,‬״צלם״‪,‬‬
‫אלקים‪ .‬עוד ירצה לומר‪ ,‬כי ברא‬ ‫צלמו״‪ .‬רש״י ז״ל מפרש‪ :‬״׳בצלמנו׳‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת בראשית מאמר א‬
‫אשר בו נתעצם הדבר ומהותו‪ .‬ועל‬
‫ההשגה הזאת השכלית נאמר ״בצלם‬
‫אלקים״‪ .‬ולכך נאמר ) ת ה לי ם ע ג כ ( ‪:‬‬
‫׳צלמם תבזה׳‪ ,‬כי הבזיון דבק בנפש‬
‫לא בתכונת האברים‪ .‬על כן‪ ,‬בצלמו‬
‫הוא הצורה המינית‪ ,‬הוא השגה‬
‫השכלית״ עד כאן לשון ה״רבינו‬
‫בחיי״‪.‬‬
‫צלמים‪ ,‬צלם הניכר רוחני נעלם״‬
‫האוכל משוחט שאינו ראוי‬
‫נחםר מה״צלם האלקים״ שבו‬
‫בזוה״ק ) ח ״ ב ק כ ה ‪ p‬מובא‪ :‬שצלם‬
‫האלקים מסתתר מן האדם‬
‫באכלו מאכלות אסורות וכופר באלקי‬
‫ישראל‪ .‬ומעניין להביא דברי ה״לבושי‬
‫יהודה״ להרה״ג רבי יהודא‬
‫מאשקאביטש השו״ב מליסקע זצוק״ל‬
‫שמביא בסוף ספרו סיפור מרבו‬
‫הגה״ק רבי צבי ־ הירשל׳ע ‪ -‬מליסקע‬
‫שסיפר על עצמו‪ ,‬כאשר היה רבי צבי‬
‫הירשל׳ע בצעירותו‪ ,‬נסע ללמוד‬
‫בעירה באניאד‪ ,‬כאשר שב מלימודו‬
‫פנה אל רבו הגה״ק בעל ה״ישמח‬
‫משה״‪ ,‬בהכנסו לפני ולפנים אמר לו‬
‫רבו ה״ישמח משה״‪ ,‬כי הוא רואה בו‬
‫שיגע בתורה וביראה‪ ,‬אלא שחסרה‬
‫מעליו ה״צלם האלקים״ מכפי שהיה‬
‫קודם נסיעתו לבאניאד‪ .‬נצבט לבו של‬
‫רבי צבי הירש‪ ,‬החל לפשפש במעשיו‬
‫ולעיין מה היא סיבת הדבר‪ ,‬שדוקא‬
‫בשובו מבאניאד‪ ,‬שם ישב ועסק‬
‫בתורה בהתמדה ומתוך יראת שמים‪,‬‬
‫תחסר מאתו צורת הקדושה ‪ -‬ה״צלם‬
‫האלקים״‪.‬‬
‫האדם בב׳ צלמים‪ ,‬הראשון‪ ,‬צלם‬
‫הניכד בכל אדם ואפילו בבני אדם‬
‫הדיקים מהקדושה אשר לא מבני‬
‫ישראל המה‪ ,‬ועליהם אמר ׳בצלמי׳‪,‬‬
‫בפירוש של הנברא‪ ,‬והב׳ הם בחינת‬
‫המאושרים‪ ,‬עם ישראל נחלת שד‪-‬י‪,‬‬
‫כנגד אלו אמר ׳בצלם אלקים׳ בראו‪,‬‬
‫הרי זה ללמדנו כי יש בנבראים ב׳‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫״צלם אלקים״ ההשגה השכלית‬
‫מה נפלאו דברי ה״רבינו בחיי״ )על‬
‫א ת ס המבאר הענין של ׳צלם‬
‫אלקים׳‪ ,‬ואלו תוכן דבריו; ״׳בצלמו׳‬
‫‪ -‬ענין צלם השגה שכלית‪ ,‬והכונה‬
‫באמרו ׳בצלמנו׳‪ ,‬לפי שהנפש‬
‫השכלית שבאדם אצולה מרוח קדשו״‬
‫‪ -‬של הקב״ה‪ .‬ומוסיף ומבאר‪ :‬״כי יש‬
‫הפרש גדול בין הצלם ובין התיאור‪.‬‬
‫וכן דעת הרמב״ם בספרו ״מורה‬
‫נבוכים״‪ ,‬הכותב שם כי רבים הבינו כי‬
‫מילת ׳צלם׳ שהוא המורה בלשון‬
‫הקודש על הצורה החיצונה המורגשת‬
‫ה מו רג ש‬ ‫דבר‬ ‫הו א‬ ‫א ל קי ם‬ ‫שצל ם‬ ‫] כ לו מ ר ‪,‬‬
‫ב פ ש ט ו ת ב צ ו ר ת ו ה ח י צו ני ת ש ל ה א ד ם[ ‪ ,‬וטעו‬
‫בזה עד שנטו לצד כפירה להאמין‬
‫בגשמיות‪ .‬רק הצלם והתואר שני‬
‫ענינים נפרדים הם‪ ,‬כי התואר נאמרה‬
‫על הצורה החיצונה המרגשת‪ ,‬כענין‬
‫שכתוב ) ש מ ו א ל א כ ח י ס ‪ :‬׳מה תארו׳‪,‬‬
‫או כנאמר ) ש ו פ ט י ם ח י ח ( ‪ :‬׳כתואר בני‬
‫המלך׳‪ .‬אמנם‪ ,‬הצלם הוא נופל על‬
‫הצורה הטבעית‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬הענין‬
 ‫אליעזר‬ ‫״נ ע ש ה אד ם ב צ ל מ נ ו ״‬
‫חומר הדבר בנטילת ה ״צלם האלקים״‬
‫מאיש ישראל‪ .‬צא ולמד מהעובדה של‬
‫הרה״ק בעל ה״ישמח משה״ שהרגיש‬
‫כי באשמת השוחט שלא נהג כראוי‪,‬‬
‫נחסר אצל רבי צבי הירש מליסקע‬
‫ה״צלם אלקים״ ־ ההשגה השכלית וכל‬
‫התורה שלמד לא עלה בידו כביכול‬
‫להשיגה באותה שלמות כפי שהיה‬
‫מסוגל להשיג בקדושתו וביראתו‪.‬‬
‫הנה לפנינו כי עבודת השו״ב אינה‬
‫רק מלאכה של שחיטת שתי‬
‫סימני הבהמה‪ ,‬החיה או העוף‪ ,‬לא כן‪,‬‬
‫אלא מלאכה שיש עמה עומק וקדושה‬
‫של מצוות הבורא‪ ,‬והזהירות בכשרות‬
‫וקדושת המאכלים הללו באים לידי‬
‫ביטוי תוכנו‪ ,‬צלמו‪ ,‬תורתו ויראתו של‬
‫השוחט‪ ,‬יתן ה׳ שלא תצא תקלה‬
‫מתחת ידינו‪ ,‬ויושפע שפע של קדושה‬
‫על המאכלים שיעלו על שולחן מלכים‬
‫ובפרט לבני תורה היראים יתוסף‬
‫חכמה וקדושה ב״צלם האלקים״‪.‬‬
‫שמלת‬
‫כאשר האריך בחשבון נפשו נגש‬
‫אליו רבו ה״ישמח משה״‬
‫וגילה לו‪ ,‬כי הסיבה היא משוום‬
‫שאכל משחיטת השוב״ים רשם‪,‬‬
‫שאינם מקפירים לטבול במקוה בעת‬
‫הצורך‪ ,‬ואינם מקפירים לשחוט עם‬
‫כובע עליון‪ ,‬ועל כולנה היתה חסרה‬
‫להם האומנות בהשחזת הסכין‪ .‬אכן‬
‫נודע הרבר‪ ,‬הסיק בצער הרה״ק רבי‬
‫צבי‪ ,‬בשל שלש דברים אלו‪ ,‬הרגיש‬
‫ה״ישמח משה״ בחסרון ״צלמו״ ‪-‬‬
‫״צלם האלקים״‪ .‬לב מי לא יחרד‬
‫לשמע דברים אלה‪ ,‬יכול האדם לשבת‬
‫ולהגות בתורה יומם ולילה מתוך‬
‫יראה טהורה‪ ,‬אך אכל משחיטתו של‬
‫שו״ב שלא טבל‪ ,‬ולא שחט עם כובע‬
‫עליון‪ ,‬הרי הוא גורם שהתלמיד חכם‬
‫האוכל מבשר שחיטתו נחסר לו ״צלם‬
‫האלקים״ אשר היה עליו‪.‬‬
‫מעתה עולה ומתחוור המשמעות של‬
‫״צלם אלקים״‪ ,‬ועד היכן‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת בראשית מאמר ב‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫למה נתנה התורה בדגים‬

‫שני סימני טהרה סנפיר וקשקשת‬
‫למה נתנה התורה שני סימני טהרה בדגים ־ סנפיר וקשקשת‪ ,‬הלא‬
‫בסימן אחד של קשקשת די לנו‪ ,‬שהרי כל שיש לו קשקשת יש לו‬
‫סנפיר ‪ /‬כיצד התירה התורה הדג שנקרא ״שטינק״ס מריני״ש״ שבים‬
‫הספרדי שיש בו ארס וחשש סכנה של סם המות‪ ,‬בעוד שהתורה‬
‫דרכיה דרכי נועם ‪ /‬התורה התירה הדג ״שטינק״ס מריני״ש״ לרוב‬
‫תועלתו אחר הוצאת הארס ממנו‪ ,‬ויש בסמים ובעשבים מינים הרבה‬
‫ארסים וכולן התירתן תורה‪ ,‬ופושעים יבשלו בה וצדיקים ימלטו מהם‬
‫‪ /‬טענת הרופא למה הכשירה התורה אותו דג מבלי להזכיר שיש בו‬
‫סכנת סם המות כשם ששנינו‪ :‬׳הכישה נחש מותרת משום טריפה‬
‫ואסורה משום סכנת נפשות׳‪.‬‬

‫״רךדו ב ת ת הים ובעוף השמן□ ובבהמה וגו׳‬

‫ובכל הרמש הר־מש על הארץ״)בראשית א כו(‬

‫ב‪.‬‬ ‫כז‬ ‫ס״ ק א(‪ ,‬ומקורו מהגמרא‬

‫) חו לין‬ ‫טהורים מותרים באכילה‪,‬‬
‫ו כ רי תו ת כ א ב ( ‪ ,‬דגים אינן צריכים‬ ‫שנאמר ) ו י ק ר א י א ט (‪ :‬״את זה‬
‫שחיטה אלא אסיפתם הוא המתרת‬ ‫תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו‬
‫אותם‪ ,‬שנאמר ) ב מ ד ב ר י א כ ב ( ‪ :‬״הצאן‬ ‫סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים‬
‫ובקר ישחט להם ומצא להם אם את‬ ‫אתם תאכלו״‪ .‬וכן נאמר ) ד ב ר י ם י ד ט ( ‪:‬‬

‫כל דגי הים יאסף להם״‪ ,‬שינה‬ ‫״את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר‬
‫הכתוב בדגים‪ ,‬ונאמר בהם‪ :‬״אסיפה״‬ ‫לו סנפיר וקשקשת תאכלו״‪ .‬וכן נפסק‬
‫במקום שבצאן ובקר נאמר‪ :‬שחיטה‪,‬‬ ‫להלכה ברמב״ם ) ה ל׳ מ א כ ל ו ת א סו רו ת פ ר ק‬

‫לומר שדי להם באסיפה בלבד ואסיפת‬ ‫א ה ל׳ כ ד ( ומקורו ממשנה ) ח ו ל י ן נ ט א( ‪.‬‬

‫דגים כשחיטת בקר וצאן‪ ,‬לפיכך אם‬

‫מתו מאליהן בתוך המים מותרים‪ ,‬וכל‬ ‫מדוע דגים אינם צריכים שחיטה‬
‫שכן אם מתו מחוץ למים על ידי‬ ‫פסק הרמב״ם‬
‫) ה ל׳ ש ח י ט ה כ ד ק א ה ל׳ ג ( ‪,‬‬

‫שאספם חיים‪ .‬ומותר לאכלם חיים וכן‬ ‫) י ו ד ״ ד סי מן יג‬ ‫וכן הוא בטושו״ע‬
 ‫ה‬ ‫אליעזר‬ ‫סי מני ט ה ר ה‬ ‫ש ני‬
‫דגים בכלל‪ ,‬הנה מצאתי בספר‬
‫״תוספות שבת״ ) א ר ״ ח ס י מן ר מ ד ס ״ ק ז (‬
‫שדחה גם כן את דברי ה״אבן עזרא״‬
‫כן‪ ,‬ולפי עניות דעתי יפה כתב ה״אבן‬
‫עזרא״ שהרי לעיל מיניה כתב‪ :‬׳מכל‬
‫שרץ המים׳ ו׳מכל נפש חיה אשר‬
‫במים׳ והרי כל מה שיש ביבשה יש‬
‫בים‪ ,‬ועל כן יש לומר דקאי ׳מבשרם׳‬
‫על נפש אשר במים ולא על דגים‪,‬‬
‫ולכן כתב ה״אבן עזרא״ מכל מקום‬
‫כיון דכתיב סתם ׳ומבשרם׳ משמע‬
‫דקאי גם על שרץ המים והיינו דגים‬
‫גם כן‪ ,‬ושפיר כתב עכ״ל‪.‬‬
‫ור§ווי לציין כאן דבר מעניין שכתב‬
‫סימני טהרה בדגים‬
‫סנפיר וקשקשת‬
‫מצאנו בגמרא ) ח ו ל ץ נ ט א( וכן נפסק‬
‫להלכה ברמב׳׳ם ) פ ר ק א ה ל׳‬
‫כ ד ‪ .‬ו ב ש ו ״ ע י ו ר ״ ד סי מן פ ג ס״ ק א ( ‪ :‬סימני‬
‫הדגיס כל שיש לו סנפיר וקשקשת‬
‫טהור‪ ,‬סנפיר הוא מה שהדג פורח‬
‫ושט בו על פני המים‪ ,‬וקשקשת הן‬
‫הקליפות הקבועות בו ) א ו נ ק ל ו ס ו י ק ר א י א‬
‫ט ‪ -‬י‪ .‬ר ש ״ י ו ר מ ב ״ ן ש ם( ודבוקות בכל‬
‫גופו ) ר מ ב ״ ם ש ם( ועגולות כגלדת‬
‫הצפורן ) ר מ ב ״ ן ע ה ״ ת ש ם ( ‪ ,‬והן מלבושי‬
‫הדג‪ ,‬שלבוש בהן ככתוב ) ש מ ו א ל א י ז‬
‫ה ( ‪ :‬׳ושריון קשקשים הוא לבוש׳‪.‬‬
‫) ח ו ל י ן סו ב ( ‪ .‬וכתב הרמב׳׳ן ) ע ה ״ ת ש ם ( ‪:‬‬
‫ונקראים קבועים לא מפני שהם‬
‫קבועים בגופם ממש ודבוקים בעור‬
‫הדג‪ ,‬אלא מפני שאינם נדים ממנו ולא‬
‫מזדעזעים בו כסנפיר‪ ,‬שהסנפירים‬
‫יכול לכשכשם והקשקשים אינם זזים‬
‫ב ד גי ם‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫נ תנ ה‬ ‫שמלת למה‬
‫שנינו ) ת ו ס ׳ ח ו ל י ן סו א ד ״ ה ב מ א י ( ‪" :‬אוכל‬
‫אדם דגים בין חיים ובין מתים ואינו‬
‫חושש״‪ .‬וביאר ה״כסף משנה״ ) ש ם (‬
‫שבמקום שהצריכה התורה שהחיות‬
‫תצא על ידי שחיטה‪ ,‬הוא שאם יצאה‬
‫שלא בשחיטה אלא במיתה היא נבלה‪,‬‬
‫ואם אכל ממנה בעודה חיה עובר‬
‫משום אבר מן החי‪ ,‬אבל דגים כיון‬
‫שאין צורך שחיותם תצא בשחיטה‪,‬‬
‫מותרים גם במתו בתוך המים וגם‬
‫בעודם חיים‪.‬‬
‫דניס נכללו בכלל ״בשר״‬
‫ב׳׳אבן עזרא״ ) ב ר א ש י ת ו י ח ( ‪:‬‬
‫וכן חיות המים שגם הדג יקרא בשר‪.‬‬
‫כ א(‪:‬‬ ‫)ב מדבר יא‬ ‫והעד שאמר משה‬
‫׳ואתה אמרת בשר אתן להם‪ ,‬הצאן‬
‫ובקר וגו׳‪ ,‬אם את כל דגי הים׳ עכ״ל‪.‬‬
‫ובפרשת שמיני ) ו י ק ר א י א י ( כתב‪ :‬׳שרץ‬
‫המים׳ הם הקטנים שנבראו מן המים‪,‬‬
‫ובמים נפש חיה מזכר ונקבה‪ ,‬ואחר‬
‫שאמר‪ :‬׳שקץ הם לכם׳‪ ,‬ו׳שקץ יהיו‬
‫לכם׳‪ ,‬לפרש מה שהוא שקץ‪ ,‬והוא‪:‬‬
‫׳מבשרם לא תאכלו׳‪ ,‬והנה הדג יקרא‬
‫בשר עכ״ל‪ .‬ובשו״ת ״שואל ומשיב״‬
‫) מ ה ד ו ר א ק מ א ח ל ק א׳ ס י מן ר א ( כתב‪ :‬״מה‬
‫שכתב על דברי ה״יד שאול״ ) ס י מ ן ר י ז‬
‫ס״ ק ט ( שהבאתי דברי ה״אבן עזרא״‬
‫פרשת שמיני שדגים נקראו בשר יעוץ‬
‫שם‪ ,‬ועל זה תמה דמה ראיה כאן כיון‬
‫דכתיב ׳מבשרם׳ וקאי על שקץ המים‬
‫הוה כאילו כתב בפירוש מבשר שקץ‬
‫המים אבל יש לומר דסתם בשר אינם‬
 ‫א לי עז ר‬
‫דבר‪ ,‬ועל כן הם בעלי ליחה קרה‬
‫דבקה קרובה להמית וכו׳‪.‬‬
‫כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר‬
‫פסק הרמב״ם ) פ ר ק א ה ל׳ כ ד ( וכן הוא‬
‫בטוש״ע ) ש ם ג ( ומקודו‬
‫מהמשנה ) נ ד ה נ א ב ( אף על פי שסנפיר‬
‫וקשקשת אמרה תודה‪ ,‬ושניהם יחד‬
‫הם סימן טהרה‪ ,‬מכל מקום אמרו‬
‫חכמים‪ :‬״כל שיש לו קשקשת יש לו‬
‫סנפיר‪ ,‬ויש שיש לו סנפיר ואין לו‬
‫קשקשת״ וכתבו חתוספות ) ח ו ל י ן סו ב‬
‫ד ״ ה כ ל ( שכלל זה חוא במסורת מאדם‬
‫הראשון שקרא שמות לכל בעלי‬
‫החיים‪ ,‬או שהוא הלכה למשה מסיני‪.‬‬
‫לפיכך יש לו קשקשת אי אתה צריך‬
‫לשאול על סנפיר שאם מצא חתיכת‬
‫דג שיש לו קשקשת‪ ,‬אין צריך לחזור‬
‫אחר סנפיר כי בידוע שיש לוב‪ .‬אבל‬
‫דג שלם אי אפשר לעולם במציאות‬
‫שיהיה בקשקשת בלא סנפיר כמבואר‬
‫ב״טורי זהב״ ) ס ״ ק נ( וכן ב״פרי חדש״‬
‫) ח ל ק ד ( ‪ ,‬וב״פרי מגדים״ ) מ ש ב צ ו ת ס ״ ק‬
‫ב ( ‪ .‬וכן הוא הלשון בפרדס לרש״י‬
‫) ס י מ ן ד ל ז ( ‪ :‬״ולעולם לא משכחת‬
‫קשקשת בלא סנפיר״ וכו׳‪ ,‬ולפיכך‬
‫אם מצינו דג שלם בקשקשת בלא‬
‫סנפיר‪ ,‬אנו אומרים שודאי היו לו‬
‫סנפירים ונשרו בשעה שעלה מן הים‬
‫״ בי ת יו ס ף ״‬ ‫כ ד(‪.‬‬ ‫ה ל׳‬
‫ה א רו ך׳‬ ‫ה בי ת‬ ‫ג(‪ .‬ו ב ״ תו ר ת‬
‫ש מ ל ת פרשת בראשית מאמר פ‬ ‫ו‬
‫מאליהם אלא בידים‪ .‬ולפיכך אין‬
‫הקשקשת סימן טהרה אלא אם היא‬
‫נפשטת מן העור כלבוש‪ ,‬היינו‬
‫שנקלפת מעור הדג ביד או בכליא‪,‬‬
‫כקליפי האילנות והפירות‪ .‬אבל קובע‬
‫ה״נודע ביהודה״ ) מ ה ד ו ״ ת י ו ר ״ ד סי מן ל (‬
‫וכן הוא ב״ערוך השולחן״ ) ס י מ ן ג ( אם‬
‫היא קבועה ודבוקה בעור הדג ואינה‬
‫נעדרת מן העור כלל שאי אפשר‬
‫לקלפה מעוד הדג‪ ,‬אלא אם כן ינטל‬
‫גם מעור הדג עצמו ־ אינה קשקשת‪,‬‬
‫ואסור‪ ,‬שאינו אלא גוף העור‪.‬‬
‫הרמנ״ן מביא דברי רש״י‪ ,‬סנפירים‬
‫אלו השט בהם‪ ,‬קשקשת‬
‫אלו הקבועים בו‪ .‬ומבאר בדבריו שאין‬
‫הפירוש הקבועים ממש בגופן‬
‫ודבוקים בעור‪ ,‬אלא קראם קבועים‬
‫לפי שאינם נדין ומזדעזעין ממנו‬
‫כסנפיר וכו׳‪ .‬וכתב )שם( עוד‪ :‬״וטעם‬
‫הסנפיר והקשקשת כי בעליהן שוכנים‬
‫לעולם בעליון המים ובצלוליהן‪,‬‬
‫ויקבלו גידול באויר הנכנס שם‪ ,‬ולכן‬
‫יש שם קצת חום דוחה מהם שפעת‬
‫הלחות‪ ,‬כאשר יעשה הצמר והשער‬
‫וגם הצפרנים באדם ובבהמה‪ .‬ושאין‬
‫לו סנפיר וקשקשת ישכון לעולם‬
‫בתחתיות המים ובעכוריהם ולרוב‬
‫הלחות ואפיסת החום לא ידחה מהם‬
‫מ ש נ ה ״ ) מ א כ ל ו ת א סו רו ת פ ר ק א‬ ‫״ מגי ד‬ ‫ר מ ב ״ ן ) ע ה ״ ת ש ם(‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫א‪.‬‬
‫ב ש ו ״ ע ש ם א(‪.‬‬ ‫) יו ר ״ ד סי מן פ ג ו ר מ ״ א‬
‫פר ק‬ ‫) חו לין‬ ‫ב תו ס פ ת א‬ ‫הו א‬ ‫א(‪ .‬ו כן‬ ‫סו‬ ‫) חו לין‬ ‫בג מר א‬ ‫ראה‬ ‫ב‪.‬‬
‫טו שו ״ ע ) ש ם(‪.‬‬ ‫) ש ם(‪ .‬״ מ אי רי ״ ו ב ר ש ב ״ א ) חו לין ש ם(‪,‬‬
 ‫ז‬ ‫אליעזר‬ ‫למה נתנה התורה בדגים שני סימני טהרה‬ ‫שמלת‬
‫כמדת הקשקשים‪ ,‬שודאי היו להם‬ ‫מ א ר י נ ד ס ״[ ‪.‬‬ ‫״ ש מי נ קי ם‬ ‫הדג‬ ‫ב ענין‬ ‫שם‬ ‫]פר״ ח‬

‫קשקשות ונשרו בעלותם מן הים וקראו‬ ‫אבל ה ״כרתי ופלתי״ ) ס ״ ק ‪ p‬כתב‬

‫בשמותיהם‪ ,‬כגון‪ :‬״אושקומבייר״‪,‬‬ ‫שכלל זה נאמר על הרוב‪ ,‬שרובם אם‬
‫״קוליות״‪ ,‬״לוקיידרה״‪ ,‬״אגולפאר״‪,‬‬ ‫יש קשקשת יש להם סנפיר‪ ,‬אבל יש‬
‫וכיוצא בהם‪.‬‬ ‫מיעוט שהם בל‪,‬שקשת בלא סנפיר‬
‫והם טמאים‪ ,‬ומשמע שרצה לומר‬
‫האם שייך שי שתנו‬
‫שבחתיכת דג שאין ידוע אם היה לו‬
‫סימני טהרה אצל דג מורכב‬
‫סנפיר סומכים על הרוב שמץ הסתם‬
‫ה״ פרי חדש״ מביא ) ש ם ( דבר מענין‬ ‫היה לו גם סנפיר‪ ,‬אבל דג שלם ואנו‬
‫בשם ספר ״מעדני מלך״‬ ‫רואים שאין לו סנפיר אין סומכים על‬
‫בפרק אלו טריפות ) ר א ״ ש ס י מ ן ס ז ס ״ ק ה(‬
‫קשקשת בלבד‪.‬‬
‫וכך הוא כותב‪ :‬יש בים הספרדי דג‬
‫שו א ל ת הגמרא ) ש ם ( ‪ :‬למה אם כן אחד שנקרא ״שטינל‪,‬״ס מריני״ש״‬
‫נתנה התורה שני סימנים והוא סם המות והתל‪,‬חים יודעים‬
‫סנפיר וקשקשת‪ ,‬הלא בסימן אחד של כיצד להוציא הארס ממנו‪ ,‬ויש לו‬
‫קשקשת די לנו‪ ,‬שהרי כל שיש לו שדרה וראשו רחב‪ ,‬שאלו הן מסימני‬
‫קשקשת יש לו סנפיר‪ .‬ומתרצת הטהרה בדג‪ ,‬וגם יש לו קשקשים על‬
‫הגמרא‪ :‬שבל‪,‬שה התורה להודיע כל גופו‪ ,‬ואין לו שום סנפיר רק יש לו‬
‫שקשקשת אינה סנפיר‪ ,‬ועוד‪ :‬בשביל ארבע רגלים כרגלי הבהמה‪ .‬כמובן‬
‫להגדיל תורה ולהאדירה וכך נפסק שעל פי חז״ל נחשבים הרגלים‬
‫לסנפיר‪ ,‬כי כך הבינו חז״ל לאורך כל‬ ‫בשו״ע‪.‬‬
‫ג ״ פ רי מגדים״ ) ש ם ס ״ ק ב ( וכן בעוד ההלכה הפסוקה שאין דג בעולם‬
‫אחרונים הכריעו שמנהג שלא יהיה לו סנפיר אם יש לו‬
‫קשקשת‪ .‬וכן ההלכה והמציאות‪.‬‬ ‫פשוט לאכול דג ידוע שאין לו‬
‫קשקשת‪ ,‬מפני שבשעה שעולה מן ו ב א ה שאלה מרופא אל גדולי‬
‫ישראל‪ ,‬ששאל‪ :‬האיך מסרה‬ ‫הים מתנועעות קשקשותיו מחמת‬
‫כעסו ומשירן במים כמו הדג הנקרא התורה כלל כזה‪ ,‬במקום שיש חשש‬
‫״פיש אושפאדה״ והביאו שבדקו סכנה של סם המות לגבי הדג האמור‪,‬‬
‫בבגד שנתנו במכמורת ומצאו שם שעלולים לבוא על ידי אכילתו לידי‬
‫קשקשים‪ .‬וכן כתב ה״דרכי תשובה״ סכנה‪ ,‬בעוד שידוע כי התורה ״דרכיה‬
‫) ס ״ ק י ז ( בשם אחרונים שמנהג פשוט דרכי נועם״‪ .‬והשיב ה״מעדני מלך״‬
‫לאכול כמה מיני דגים הבאים לפנינו לרופא‪ :‬אפשר שהדג האמור הורכב‬
‫בלי קשקשים‪ ,‬כשניכר בעורם מקום משני מיני דגים אחר שקבלו חז״ל‬
‫הקשקשים‪ ,‬שבכל עורם נראו שקיעות קביעתם‪ ,‬כך השיב ה״מעדני מלך׳‬
 ‫‪ 11‬ל י * ? נ ז ר‬
‫התירתו הדג לרוב תועלת הנמצא בו‬
‫אחר הוצאת הארס ממנו‪ ,‬ויש בסמים‬
‫ובעשבים מינים הרבה ארסים וכולן‬
‫התירתן תורה‪ ,‬ופושעים יכשלו בה‬
‫וצדיקים ימלטו מהם‪ ,‬כדכתיב ) מ ש ל י י ב‬
‫כ א ( ‪ :‬׳לא יאונה לצדיק כל און׳‪ ,‬עכ״ל‬
‫ה׳׳פרי חדש״‪.‬‬
‫ה״תבואות שור״ מבאר באר‬
‫היטב את דברי ה״מעדני‬
‫מלך״ לבל יפול ארצה שום דבר‬
‫מדבריהם עד סוף כל הדורות‪ ,‬ועל פי‬
‫דבריו יובנו כל השיטות והדעות כמין‬
‫חומר‪ ,‬וכך הוא כותב‪ :‬כונת ה״מעדני‬
‫מלך״ הוא‪ ,‬שבודאי הכלל של חז״ל‬
‫לא יפול ארצה שכל שיש לו קשקשת‬
‫יש לו סנפיר‪ ,‬וזה אצלנו ברור כאור‬
‫זריחת השמש‪ ,‬וה״מעדני מלך״ ידע‬
‫לומר וכך היה אצלו ברור שאנו‬
‫מחשבים את רגליו של הדג הזה‬
‫לסנפיר‪ ,‬וקבלת חז״ל נשאר בלי שום‬
‫צל של ספק בדבריהם הקדושים‪ .‬רק‬
‫כל טענת הרופא היה על עצם הדג‬
‫המסוכן הזה‪ ,‬האיך התירה זאת התורה‬
‫בזמן שיכול להזיק על ידי הסם המות‬
‫שיש בו‪ ,‬וגם זה יהיה ברור לכל‬
‫שבשום פנים ואופן אי אפשר‬
‫להרכיב דג שיצא עם קשקשים בלי‬
‫סנפיר‪ ,‬ודברי חז״ל נשארים עד עולם‬
‫וזה במציאות עד היום‪.‬‬
‫רק טענת הרופא היתה האיך נתנה‬
‫התורה רשות כלל להתיר אותו‬
‫דג שעל ידי זה אפשר להגיע להיזק‪,‬‬
‫והיה לחז״ל להזכיר‪ :‬חוץ מדג פלוני‬
‫פ ר ש ת ב ר א שי ת מ א מ ר ב‬ ‫ח‬
‫לרופא‪ .‬נמצינו למדים לפי דבריו‪ ,‬כי‬
‫יתכן שיהיה כיום דג שיש לו קשקשת‬
‫ולא יהיה לו סנפיר כלל‪ ,‬בהיותו‬
‫מורכב‪.‬‬
‫הי־תכן שישתנה ט ‪ 3‬ע ‪3‬על החיי‬
‫ש ‪ 33‬ך נשתנו ‪3‬לליי התורה‬
‫עליו ה״פרי חדש״ דברים‬
‫כדרבונות וזה לשונו‪ :‬ושרי‬
‫ליה מאריה להעלות על ספרו דברים‬
‫זרים כאלו שכמעט עוקר תחומים‬
‫וגבולין שגבלו ראשונים‪ ,‬ונותן מקום‬
‫לטעות ולפקפק בדברי חז״ל‬
‫המקודשים והאמיתים‪ ] ,‬ו ל מ ה [ כי כשם‬
‫שהורכב מן אחד‪ ,‬אפשר שהורכבו‬
‫מינים אחרים‪ ,‬ועל ידו נטמא כמה‬
‫סוגי דגים או נטהר כמה סוגי דגים‪,‬‬
‫ונאמר כי נרכב ועל ידי זה נשתנה‪,‬‬
‫ונמצא כי כלל רז״ל נשאר נופץ ארצה‬
‫חלילה וחס‪ ,‬על כן קשים על ה״פרי‬
‫חדש״ לקבל דברי ה״מעדני מלך״‬
‫שהובאו לעיל‪.‬‬
‫ו ‪ 3‬ת ^ ה״פרי חדש״‪ :‬והיה לו מענה‬
‫להשיב לשואלו דבר‪ ,‬שאולי‬
‫הסנפיר נפל ממנו קודם עלותו מן‬
‫הים‪ ,‬או שעתיד לגדלו לאחר זמן‪,‬‬
‫] כ ש ם ש מ צ א נ ו א צ ל ח ג בי ם [ דומיא דחגבים‬
‫דכנפים ) ס י מ ן פ ה ב ( ‪ ,‬וכך ראוי לחפש‬
‫אחר טענות לקיים דברי חז״ל‪ ,‬ולא‬
‫לומר דברים שיש בו פקפוק לקבלת‬
‫רז״ל עכ״ל ה״פרי חדש״‪ .‬ומוסיף‬
‫ה״פרי חדש״ נקודה חשובה נוספת‬
‫לגבי טענת הרופא שטוען שיש ארס‬
‫בתוך הדג‪ ,‬ואלו דבריו‪ :‬והתורה‬
‫ט‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫ט הר ה‬
‫אחרי דורות לא חשו חז״ל להזהיר‬
‫ולהודיע עתידות‪ .‬אבל מכל מקום הדג‬
‫הזה טהור לחלוטין‪ ,‬והתורה במקומה‬
‫עומדת לעולם עכת״ד רבינו ה״תבואות‬
‫שור״‪ .‬ומכאן יש ללמוד על גודל כחן‬
‫של רבותינו חפוסקים ח ״פרי חדש״‬
‫ורבינו ח ״תבואות שור״ שעל פי שני‬
‫עדים יקום דבר‪ ,‬שדברי חז״ל לא יפולו‬
‫וכל דבריהם כגחלי אש‪ .‬אשרנו שזכינו‬
‫להבין תורת ה׳ על ידי עבדיו‬
‫הנאמנים‪...‬‬
‫סי מני‬ ‫שני‬ ‫ב ד גי ם‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫ל מ ה נ תנ ה‬ ‫^‪ 15‬מ ל ת‬
‫שהוא סם המרת אף שהוא כשר כמו‬
‫ששנינו ) ח ו ל י ן נ ח ב ( ‪ :‬׳הכישה נחש‬
‫מותרת משום טריפה ואסורה משום‬
‫סכנת נפשות‪ /‬ואם כן טענת הרופא‬
‫היא רק למה לא הזכירה הגמרא‬
‫לאסור אותו דג משום סכנת נפשות‪.‬‬
‫ע? זאת השיב ה״מעדני מלך״ לרופא‬
‫שלא היה אפשר לחז״ל להוציא‬
‫הדג הזה מן הכלל‪ ,‬כי עדיין לא היה‬
‫ההרכב הזה בימי חז״ל‪ ,‬ועל מה שיהיה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בראשית מאמר ג א לי עז ר‬

‫מאמר ג‬

‫האם הותר לאדם הראשון אכילת כשר‬

‫מדברי חז״ל שמלאכים היד צולין לאדם הראשון בשר כגן עדן משמע‬
‫שהותר לו בשר‪ ,‬ומאידך משמע שרק ירק ועשב השדה היה מזונו‬
‫ונאסר לו בשר ־ הא כיצד‪ / ...‬בשר שנאסר לאדם הראשון היינו בשר‬
‫הארץ ולא בשר מן השמים שכשר וטהור הוא ‪/‬״ברכת שמואל״‪:‬‬
‫איסור אכילת בשר שנאסר לאדם הראשון אין במשמעו איסור הריגת‬
‫בעלי חיים‪ ,‬ואם מתה מאליה הותר לו בשר‪ ,‬אלא איסורו בכל אופן‬
‫‪ /‬מלאכים היו צולין בשר לאדם הראשון עוד טרם החטא בעוד שלא‬
‫נגזרה המיתה בעולם‪ ,‬כך שלא ניתן לומר שצלו לו בשר מבהמה‬
‫שמתה מאליהג‬

‫״ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל ע^ב זרע‬

‫זרע אשר על פני כל הארץ״ ) ב ר א ש י ת א כ ט( ‪.‬‬

‫ב ה מ ה ו חי ה מ מ ע ט י נ ן מי ני ה ו ל א ש ר צי ם ‪ ,‬ר ש ״ י [‬ ‫הורונו חז״ל ) ס נ ה ד ר ין נ ט ב ( ‪ :‬״אמר‬

‫אי הכי דמו ־ מי שדמו חלוק‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ ,‬אדם‬
‫מבשרו״‪ .‬ומפרש רש״י‪ :‬״מי שדמו‬ ‫הראשון לא הותר לו בשר לאכילה‪,‬‬
‫חלוק מבשרו שהדם קרוי נפש‪,‬‬ ‫דכתיב ) ב ר א ש י ת א כ ט ( ‪ :‬׳לכם יהיה‬
‫והבשר בשר‪ ,‬יצאו שרצים שאין דמם‬ ‫לאכלה ולכל חית הארץ׳ ‪ -‬ולא חית‬
‫חלוק מבשרם שאין דמם קרוי דם‪,‬‬ ‫הארץ לכם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם‬
‫שכשהוזהרו ישראל על הדם‪ ,‬לא‬ ‫שנאמר ) ש ם ט ג ( ‪ :‬׳כירק עשב נתתי‬
‫הוזהרו על דם שרצים משום דם‪ ,‬אלא‬ ‫לכם את כל׳‪ ,‬יכול לא יהא אבר מן‬
‫משום שרצים כבשר״‪.‬‬ ‫החי נוהג בו‪ ,‬תלמוד לומר ) ש ם ש ם ‪: 0‬‬

‫׳אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׳‪ ,‬יכול‬

‫כשר היורד משמים פזהור הוא‬ ‫אף לשרצים ]י הי ה א ב ר מ ן ה חי א סו ר ל ה ם‪,‬‬

‫ו מ ק ש ה הגמרא ) ס נ ה ד ר י ן נ ט ‪ P‬להלן‪:‬‬ ‫ר ש ״ י [ תלמוד לומר ׳אך׳‪ ,‬ומאי תלמודא‬

‫״מיתבי היה ר׳ יהודה בן‬ ‫די ל מ א‬ ‫מי ני ה‪,‬‬ ‫מ מ ע טי‬ ‫ד ש ר צי ם‬ ‫משמע‬ ‫] הי כי‬

‫הו ת ד לו‪,‬‬ ‫ה ד א שון ו מ ה‬ ‫ע ל אד ם‬ ‫א ד ם‪ ,‬ו מ ה נ א ס ד‬ ‫ב ש ר ל בני‬ ‫א כי ל ת‬ ‫ה קב״ ה‬ ‫א י מ ת י ה תי ר‬ ‫ג‪.‬‬

‫א ו נ חי ר ה ‪,‬‬ ‫ש חי ט ה‬ ‫הו ת ר ב ש ר‬ ‫מנ ח ו הי ל ך‬ ‫ר ש ״ י ו ה ר מ ב ״ן‪ ,‬ו כן ל מ ה דו ק א‬ ‫בין‬ ‫ה מ ח לו ק ת‬
‫מ א מ ר ב‪.‬‬ ‫כ בר נ תב אר ב פ ר ש ת נח‬
 ‫יא‬ ‫אליעזר‬ ‫האם הותר לאדם הראשון אכילת בשר‬
‫שנאסר לו הריגת בעלי חיים בכדי‬
‫לאכול בשרם‪ ,‬היינו באופן שהמית‬
‫בעצמו החיה או הבהמה‪ ,‬אבל אם‬
‫מתו מאליהם‪ ,‬היינו מתירים לו‪ ,‬על‬
‫כך באה הגמרא לומר‪ :‬״אכל תאכל״‬
‫ללמדך שנאסר לו בשר כלל בכל אופן‬
‫שיהיה‪ ,‬אפילו אם נפלה חתיכת בשר‬
‫מהבהמה מאליה‪ ,‬גם כן נאסר לו‪.‬‬
‫ומקשה הגמרא‪ :‬״מי איכא בשר‬
‫מלאכים צולין כשר‬
‫לאדם הראשון קודם החטא‬
‫בספר ״ברכת שמואל״ מהגאון רבי‬
‫שמואל מקוידינוב זצ״ל‬
‫הקשה על תוספות‪ ,‬שלכאורה משמע‬
‫מדבריהם שהותר לאדם הראשון בשר‬
‫בהמה שמתה מאליה‪ ,‬ונאסר לו רק‬
‫בשר חיה או בהמה שהרג בעצמו‪ ,‬או‬
‫אבר מן החי גם כן נאסר לו‪ .‬לפי זה‬
‫תמוהה מאד קושית הגמרא על‬
‫חידושו של רב יהודה אמר רב האומר‬
‫שנאסר לו בשר‪ ,‬מדברי רבי יהודה בן‬
‫תימא האומר שמלאכים היו צולין לו‬
‫בשר שמכאן הוכחה שהותר לו בשר‪.‬‬
‫מה הקושיא כלל‪ ,‬הלא יתכן שהבשר‬
‫שצלו לו היה מבשר בהמה שמתה‬
‫מאליה‪ ,‬שלפי דברי התוספות היה‬
‫מותר לו לאדם הראשון‪ ,‬אתמהה‪...‬‬
‫בילקוט ״פניני קדם״ ) ע ל א ת ר( תי ‪p‬‬
‫על קושיא זו‪ ,‬כי מה‬
‫שמצינו ) ס נ ה ד רין נ ט ב ( שמלאכים היו‬
‫צולין לו בשר היה קודם החטא‪,‬‬
‫כמובא שהציץ בו הנחש ונתקנא‪,‬‬
‫ולפני ההטא הרי לא היה קיים מושג‬
‫של ״מיתה מאליה״ בעולם כלל‪,‬‬
‫שמלת‬
‫תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן‬
‫עדן היה‪ ,‬והיו מלאכי השרת צולין לו‬
‫בשר ומסננים לו יין‪ ,‬הציץ בו נחש‬
‫וראה בכבודו ונתקנא בו״‪ .‬משמע‬
‫לכאורה שהותר לו לאכול בשר‪,‬‬
‫מתרצת הגמרא‪ :‬״התם בבשר היורד‬
‫מן השמים״‪.‬‬
‫היורד מן השמים״‪ .‬מתרצת‬
‫הגמרא‪ :‬״הן״‪ ,‬ומספרת הגמרא‬
‫מעשה‪ :‬״כי הא דרבי שמעון בן‬
‫חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו בו‬
‫הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה‬
‫] פ י ר ש ר ש ״ י ש ר מ ז ו ל ו ל א כ ו ל [ אמר ‪ -‬רבי‬
‫שמעון בן חלפתא ‪ -‬׳הכפירים שואגים‬
‫לטרף׳‪ ,‬נחיתו ליה תרתי אטמתא ] ה נ י חו‬
‫ל ו ש ת י י ר כ ו ת ב ש ר [ חרא אכליה ] א ח ד א כ ל ו‬
‫הם ל ב ד [ ‪ ,‬וחרא שבקוהו ] ו א ח ד ה ני חו ה‬
‫ל ר ב י ש מ ע ו ן ב ן ח ל פ ת א[ אייתיה ואתא לבי‬
‫מדרשא‪ ,‬בעי עלה דבר טמא הוא זה‬
‫או דבר טהור‪ ,‬אמרו ליה‪ :‬אין דבר‬
‫טמא יורד מן השמים״‪.‬‬
‫כן מצאנו בגמרא ) ס נ ה ד ר י ן נ ו ב ( על‬
‫הפסוק ) ב ר א ש י ת ב ט ו ( ‪ :‬״׳אכל‬
‫תאכל׳ ולא אבר מן ההי״‪ .‬היינו איסור‬
‫אכילת אבר מן החי‪ .‬והקשו התוספות‬
‫) ש ם ד ״ ה א כ ל ( על הגמרא שמכאן‬
‫משמע שנאסר לאדם הראשון לאכול‬
‫בשר אבר מן החי‪ ,‬בעוד שמהגמרא‬
‫שהובא ל ע י ל ) ש ם נ ט ב ( משמע שהיה‬
‫אסור לו לאכול בשר כלל וכל שכן‬
‫אבר מן החי‪ .‬ומתרצים התוספות‬
‫שמהגמרא ) ל ה ל ן ב ד ף נ ט ( משמע‬
 ‫א ל י ע ז ר‬ ‫מאמר ג‬
‫תאוה להמית בהמה ולאכלה נתנה לו‬
‫רדייה‪ ,‬שאם ימות מחמת צער איונו‬
‫מפסידה שמותר לאכלה כן‪ ,‬אבל לבני‬
‫נח שהתירו לו בשר תאוה‪ ,‬לא נתנו לו‬
‫רדייה לרדותה יותר מדאי‪ ,‬שמא תמות‬
‫הבהמה ויהיה אסור באכילה ונמצא‬
‫מפסידה בידים״‪.‬‬
‫ב ר א שי ת‬ ‫פר ש ת‬ ‫ש מ ל ת‬
‫שהרי ענין המיתה התחדש רק לאחר‬
‫החטא גם לגבי בהמות חיות ועופות‬
‫ודפח״ח‪.‬‬
‫ומעניין לציין מה שהביא ב״ספר‬
‫ת ר סו(‪:‬‬ ‫) או ת‬ ‫חסידים״‬
‫״לאדם הראשון שלא התיד לו בשד‬
‫יג‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫א כי ל ת י ר ק ו ב ש ר‬ ‫ה ט בי ע כ ח‬ ‫ה קב״ ה‬ ‫ש מ ל ת‬

‫מאמר ד‬

‫לולא ציווי ח׳ היתח שחיטת בעל חי‬

‫כאיסור חריגת אדם‬
‫רא״ש‪ :‬בקביעת הקב״ה שאכילת היצורים תהיה ירק ועשב השדה‪,‬‬
‫״ויהי כך׳ נשללה ככך תאוותם מאכילת בשר ‪ /‬לולא שניתן רשות‬
‫לאדם הראשון לאכול ירק ועשכ השדה לא היה שום טעם וחיות‬
‫כהם‪ ,‬כשם שאין טעם וחיות בעפר ואפר ‪ /‬לולא שניתנה לנח היתר‬
‫אכילת בשר‪ ,‬לא היה עולה על דעת האדם שום מחשבה כלל שאפשר‬
‫להמית בהמה או חיה לאכלה ‪ /‬הואיל ושחיטת הכהמה היא מצות‬
‫הבורא‪ ,‬על השוחט להתחזק ולהתבונן בעניני מצות שחיטה בבחינת‪:‬‬
‫יבא טהור ויתעסק בטהורים‪...‬‬

‫״ולכל ח‪.‬ית הארץ ולכל עוף השמןם ולכל רומש‬

‫על הארץ אשר בו נפש חןה את כל ןרק עשב‬
‫לאכלה‪.‬רהי כן״)בראשית א ל(‪.‬‬

‫איסור הריגת בעלי חיים כאיסור‬ ‫ידוע ה קושית הטור ) ע ל התורה על‬

‫הריגת אדם בזמנינו‪ ,‬על כן לא העלו‬ ‫א ת ס ששאל את אביו‬

‫על דעתם כלל מושג של אכילת בעלי‬
‫חיים‪ ,‬שאלמלא זאת לא היו מסוגלים‬
‫לעמוד באותה צואה‪ ,‬על כן נאמר‪:‬‬
‫״ויהי כן״ כלומר שאודות לקביעת‬
‫המציאות של סדר אכילתם ירק ועשב‪,‬‬
‫נאמר שאכן כך היה שנשללה מאתם‬
‫התאוה לאכילת בשר עכת״ד הטור‪.‬‬
‫מה מקום לומר כאן‪ :‬״ויהי כן״‪ .‬ותירץ‬
‫הקב״ה הט‪3‬י?נ‬
‫כח אכילת ירק ובשר‬
‫מד^רי• הטור נמצינו למדים שאין‬
‫בידי אדם כח או רשות‬
‫הרא״ש מה הענין לומר כאן‪ :‬״ויהי‬
‫כן״ שונה מסדר שאר הימים שרק‬
‫אחר אמירה או ציווי על בריאה נאמר‬
‫בהם ״ויהי כן״‪ ,‬כלומר אחר שצוה‬
‫הקב״ה ורצה שיצא הדבר לפועל‪ ,‬היה‬
‫כן‪ ,‬אבל כאן שלא אמר הקב״ה אלא‬
‫את סדר אכילתם וקיומם של היצורים‪,‬‬
‫הרא״ש ז״ל‪ :‬שעצם האמירה ״ויהי‬
‫כן״ היא קביעה בתנאי בריאה‪ ,‬כלומר‬
‫הקב״ה נתן בלב היצורים שלא יתאוו‬
‫תאוה לאכול בשר‪ ,‬והיה בעיניהם‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת בראשית מאמר ד‬
‫באכילת בשר‪ ,‬ואנו רואים בחוש‬
‫שאותן בהמות וחיות שאין רגילים‬
‫לאבול רק עשבים‪ ,‬אי אפשר להם‬
‫לאבול בשר כלל‪ ,‬ואם בן גם בבני‬
‫אדם היה כך שעד אחרי המבול לא‬
‫יכלו לאכול בשר כלל‪ ,‬וממילא כעת‬
‫אחר המבול כשהותר להם לאכול‬
‫בשר לא היה די בהיתר בלבד‪ ,‬רק היה‬
‫צריך להכין להם בטבע כח העיכול‬
‫והתאוה לאכול בשר כמו שניתן לאדם‬
‫הראשון כוחות אלו לאכילת ירק‬
‫ועשב‪ .‬וזהו שכתוב‪ :‬״בירק עשב נתתי‬
‫לכם את כל״‪ ,‬כירק עשב שנתתי‬
‫לאדם הראשון הכוחות לאכילתו‪,‬‬
‫נתתי לכם עתה כוחות אלו שתוכלו‬
‫לאכול ולהמשיך חיות‪ ,‬״את בל״ ‪-‬‬
‫מהכל אפילו מבשר‪ .‬ובדרך זה מבאר‬
‫‪ppn‬‬ ‫) ע מו ד‬ ‫בתהלים ״מקדש מעט״‬
‫בשם מהר״י בי רב שפירש כן הפסוק‬
‫) ת ה לי ם ק מ ה ט ז ( ‪ :‬״פותח את ידך‬
‫ומשביע לכל חי רצון״‪ ,‬שמלבד מה‬
‫שהקב״ה נותן לכל אחד די אוכל‬
‫לשבעה‪ ,‬גם נותן לו הכח והרצון‬
‫לאכול‪ ,‬ועל זה אנחנו מודים במיוחד‬
‫לה׳ יתברך‪.‬‬
‫בהמה או חיה לאכלה כאמור מדברי‬
‫יבא טהור ויתעסק בטהורים‬
‫ה עול ה מכל האמור‪ ,‬כי השוחטים‬
‫העומדים יום יום על עבודת‬
‫הקודש‪ ,‬אילולא שהיה ציווי ה׳‬
‫לשחוט כדי להתיר אכילת בשר‪,‬‬
‫) ב ר א שי ת‬
‫ואילולא שהיה מצות שחיטה על כל‬
‫בהמה ובהמה וכל עוף ועוף כשיטת‬
‫הרבה ראשונים‪ ,‬מי היה מעלה על‬
‫לשלוט לאכול רק מה שגזרה חכמתו‬
‫יתברך שמו שיהיה לו‪ ,‬וכן מצאנו‬
‫שהקב״ה השליט את האדם הראשון‬
‫על כל חית השדה‪ ,‬כנאמר ) ב ר א ש י ת א‬
‫כ ח ( ‪ :‬״ומלאו את הארץ וכבשוהו ורדו‬
‫בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה‬
‫הרומשת על הארץ״‪ ,‬וכן מצאנו‬
‫ב(‪:‬‬ ‫ט‬ ‫)שם‬ ‫שהקב״ה' אמר לנח‬
‫״ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית‬
‫הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר‬
‫תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם‬
‫נתנו״‪ ,‬ונתוסף לו גם ) ש ם ט ג ( ‪ :‬״כל‬
‫רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה‬
‫כירק עשב נתתי לכם את כל״״‪.‬‬
‫ולולא שציווה ה׳ על כך‪ ,‬אין כח‬
‫ביד בשר ודם לעשות שום‬
‫דבר‪ ,‬ואין חיות בשום דבר כשם שאין‬
‫שום טעם וכח תזונה בעפר ואפר‬
‫להחיות בהם נפש כל חי‪ ,‬כך אילולא‬
‫שניתן לאדם הראשון רשות לאכול‬
‫עשב וירק‪ ,‬ולנח היתר אכילת בשר‬
‫שנתוספה לו מה שלא הותר לאדם‬
‫הראשון‪ ,‬לא היה עולה על דעת האדם‬
‫שום מחשבה כלל שאפשר להמית‬
‫הטור‪.‬‬
‫‪ 0‬ו ת ח את י־דיר‬
‫ומ שכיע לכל חי רצון‬
‫ול§י זה מבאר ה״יגל יעקב״‬
‫ל ‪ p‬שכוחות אלו ניתנו לאדם‬
‫הראשון לצורך אכילת עשב וירק‬
‫בלבד שהרי לא הותר אדם הראשון‬
‫טו‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת הקב״ה הטביע כח אכילת ירק ובשר‬

‫עשה של אינו זבוח‪ .‬אם כך הן‬
‫הדבדים עד כמה צריך השוחט‬
‫להתחזק ולהתבונן בספרים הק׳ בעניני‬
‫מצות שחיטה בבחינת‪ :‬יבא טהור‬
‫ויתעסק בטהורים‪...‬‬
‫דעתו להרוג בהמה אשר נפש בה ולא‬
‫יקרא רוצח‪ ,‬אלא שעל פי הציווי‬
‫האלקי בתורת משה שמצוה לשחוט‬
‫כדי לאכול בשר‪ ,‬ועל פי הריב״א‬
‫) ש ב ו ע ו ת כ ד א( הרי מקיים בזה מצות‬
 ‫ש מ ל ת פרשת נח מאמר א א לי עז ר‬ ‫טז‬

‫פרשת נח‬
‫מאמר א‬

‫״טרף נתן ליראיד ‪ -‬דיני טריפה‬

‫לדעת רש״י ו״המזרחי״ ״טרף״ מלשון חטיפה‪ ,‬לדעת הרמב״ם‬
‫מלשון דריסה‪ ,‬לדעת הרד״ק אם כי ״טרף״ הוא גם לשון מזון‪ ,‬הרי‬
‫שתי הפירושים ממקום אחד נגזר שגם ללשון ״טרף״ ‪ -‬מזון‪ ,‬מקור‬
‫שם הפעולה הוא מן הטריפה והחטיפה ‪ /‬זוה״ק‪ :‬״טרף נתן ליראיו״‬
‫־ הלכות טריפה נתן ליראיו שילמדו ויזהרו בה‪ ,‬ולכך אמר הכתוב‬
‫׳ליראיו׳ כי הזהירות להיות בקיאים כדיני הטריפה‪ ,‬זאת יודעים רק‬
‫יראי שמו ‪ /‬רמב״ם‪ :‬״כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו‬
‫נוהגים ליטול שכרם מן הציבור״ ‪ /‬״בית יוסף״‪ :‬״נהגו בכל מקומות‬
‫ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וסיפוק מאנשי העיר״‪.‬‬

‫״ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית‬

‫טרף בפיה" ) ב ר א ש י ת ח י א( ‪.‬‬

‫״טרף ב§יה״‬ ‫תו ר תנו הקדושה והטהורה אסרה‬

‫טשמ?נות תיבת ״טרף״‬
‫^ §ר ש ת השבוע מובאת לראשונה‬
‫תיבת ״טרף״ בכתוב‬
‫) ב ר א ש י ת ח י א ( ‪ :‬״והנה עלה זית טרף‬
‫בפיה״‪ .‬ומפרש המתרגם‪ :‬״והא טרף‬
‫זיתא תביר״ ‪ -‬כלומר‪ ,‬היונה הביאה‬
‫לנח עלה זית שנטרף ־ שנחטף מן‬
‫האילן‪ .‬וכן מפרש רש״י‪ :‬״טרף ‪-‬‬
‫חטף״‪ ,‬כלומר‪ ,‬שעלה הזית נחטף‪,‬‬
‫מלשון טרף‪ ,‬ומבאר ה״מזרחי״‪ :‬״לא‬
‫אכילת טריפה‪ ,‬שנאמר‬
‫) ש מ ו ת כ ד ל ( ‪ :‬״בשר בשדה טריפה לא‬
‫תאכלו״‪ .‬ידועה היטב ההלכה‬
‫הפסוקה‪ ,‬כי כל בהמה אשר יש בה‬
‫אחת מי״ח הטריפות ‪ -‬אסורה‬
‫באכילה‪ ,‬כי כן דת המלך שהבהמה‬
‫שנפסלה מאחת מי״ח הפסולין ‪-‬‬
‫נקראת בשם טריפה ולא תאכל‪ .‬אולם‬
‫מן הראוי לחקור ולברר מה משמעות‬
‫תיבת ״טריפה״‪ ,‬מנין מקורה‪.‬‬
 ‫א ל י ע ז ר‬ ‫ט רי פ ה‬
‫אותה והמיתה אותה ! מ י ד [ ‪ ,‬שאם מתה‬
‫הרי היא נבילה‪ ,‬ומה לי מתה מחמת‬
‫עצמה או הכה בסייף והמיתה‪ ,‬או‬
‫שברה ארי והמיתה‪ ,‬הא אינו מדבר‬
‫אלא שנטרפה ] ו כ ע ת ע ד י י ן [ לא מתה״‪.‬‬
‫והיא הקרויה דרוסה‪ ,‬וכן הוא בטור‬
‫)יו ר ״ ד כ ט(‪.‬‬
‫טרן« נתן ליראיו‬
‫שנינו בטריפות ) ר ש ״ י ח ו ל י ן מ ב‬
‫א(‪ :‬כל שאין כמותה חיה ־‬
‫שלקתה מכה שבהמה שהיא לקויה‬
‫דוגמתה אינה ראויה לחיות ‪ -‬טרפה‪,‬‬
‫ודייקו בתוספות ) ש ם ל ב א( שלא אמרו‬
‫כל שאינה חיה‪ ,‬לפי שהדבדים‬
‫אמורים שלא מתה מחמת טריפותה‪,‬‬
‫אלא נשחטה ־ הרי זו טריפה‪ .‬ועיין‬
‫״תבואות שור״ ) ס י מ ן ל ג ס״ ק א( שכלל‬
‫זה נאמר למשה מסיני‪ .‬ואיתא בגמרא‬
‫) ח ו ל י ן מ ב א ( ‪ :‬אמר ר׳ שמעון בן לקיש‪:‬‬
‫רמז לטריפה שאינה חיה‪ ,‬מן התורה‬
‫מנין‪ ,‬שנאמר )וי ק ר א י א ב ( ‪ :‬״זאת החיה‬
‫אשר תאכלו״ ‪ -‬״זאת חיה״ במשמע‬
‫) ר ש ״ י ח ו ל י ן ש ם ( ‪ ,‬וביאר הרשב״א ) ש ם ע א‬
‫א( מלשון ״חיה וקיימת״ ־ חיה אכול‪,‬‬
‫שאינה חיה לא תאכלי‪ .‬וביאר ה״מגיד‬
‫משנה״ ) ש ם ה ל׳ ז ( יכול שאם הוכתה‬
‫מכה כל שהיא‪ ,‬כגון שבא זאב וגרר‬
‫את הגדי ברגלו או בזנבו או באזנו‬
‫ורדף אדם והצילו מפיו‪ ,‬יהא אסור‬
‫שהרי נטרף‪ ,‬תלמוד לומר‪ :‬׳לכלב‬
‫תשלכון אותו׳‪ ,‬עד שיעשה אותו בשר‬
‫ב׳׳י ר אי ם ״ ה ש ל ם ) סי מן סו(‪ .‬ו ע י י ן ב ״ ח ) י ו ר׳ ׳ ד רי ש סי מן כ ט(‪.‬‬
‫דיני‬ ‫לי ר איו ״ ‪-‬‬ ‫״ ט ר ף נ תן‬ ‫^‪ ? 5‬מ ל ת‬
‫כז(‪:‬‬ ‫מט‬ ‫מלשון הריגה‪ ,‬כמו‬
‫) ב ר א שי ת‬
‫׳זאב יטרף׳‪ ) ,‬ש מ ו ת כ ב י ב ( ‪ :‬׳אם טרף‬
‫יטרף׳‪ ,‬אך מפני שכל טורף חוטף‪,‬‬
‫נקרא גם החוטף טורף״‪ ,‬והיינו‪,‬‬
‫שמשמעות תיבת ״טרף״ מובנו‬
‫חטיפה‪ ,‬מושאלת ממשמעות תיבת‬
‫״טרף״ שכונתה הריגה‪.‬‬
‫ב ל שונו ת טרף וטריפה שמצאנו‬
‫בתורה‪ ,‬למדים אנו‬
‫שהוא ענין של שבירה‪ ,‬היינו‪ ,‬שחסר‬
‫בשלימות הדבר‪ ,‬או משום חולי‪ ,‬או‬
‫שהוא כמשמעו‪ ,‬שבור‪ ,‬כדוגמת‬
‫) ב ר א ש י ת ל ז ל ג ( ‪ :‬׳טרף טורף יוסף׳‪,‬‬
‫הכונה שיוסף הצדיק נטרף ־ נשבר או‬
‫נדרס על ידי חיה רעה‪ ,‬אפילו אם‬
‫נשאר בחייו הריהו אינו שלם שזהו‬
‫פירוש תיבת ׳טריפה׳ אצל בעלי החי‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬שבעל החי נפגע במכה או‬
‫בחולי‪ ,‬וטריפה זו גורמת שלא יוכל‬
‫לחיות‪ ,‬אף שעתה הוא חי‪.‬‬
‫שמסביר הרמב׳׳ם ז״ל את ענין‬
‫הטריפה‪ ) ,‬ה ל כו ת מ א כ ל ו ת א סו רו ת‬
‫פר ק ד ה ל׳ ‪ 0‬וזה לשונו‪ :‬״האוכל כזית‬
‫מבשר בהמה או חיה או עוף טהורין‬
‫שנטרפו‪ ,‬לוקה‪ ,‬שנאמר ) ש מ ו ת כ ב ל ( ‪:‬‬
‫׳ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב‬
‫תשליכון אותו׳‪ .‬טריפה האמורה‬
‫בהורה זו שטרפה אותה חית היער‬
‫כגון ארי ונמר וכיוצא בהן‪ ,‬וכן עוף‬
‫שטרף אותו הדורס כגון הנץ וכיוצא‬
‫בו‪ ,‬ואין אתה יכול לומר שטרפה‬
‫הו ב א‬ ‫ד‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת נח מאמר א א לי עז ר‬ ‫יח‬
‫לגיון אחד שאל לר׳ אבא כך‪ :‬הלא‬ ‫הראוי לכלב ־ היינו שסופו למות‬
‫כתבה התורה‪ :‬״ובשר בשדה טריפה‬ ‫ולהיות מושלך לכלב ־ הא למדת‬
‫לא תאכלו״‪ ,‬מדוע אם כן כתוב‪:‬‬ ‫שהטריפה האמורה בתורה היא‬
‫״טרף נתן ליראיו״‪ ,‬טרף נתן לכלבים‬ ‫שטרפה אותה חית היער ושברה‬
‫היה צריך לכתוב‪ .‬אמר לו רבי אבא‪,‬‬ ‫אותה‪ ,‬ונוטה היא למותה‪...‬‬
‫ריקא‪ ,‬מי כתיב טריפה נתן ליראיו‪,‬‬ ‫אולם מצאנו בלשון טךף שכונתו‬
‫״טרף״ כתיב‪ ,‬ופירושו שהקב״ה נותן‬ ‫לענין אחר לגמרי‪ ,‬והוא‬
‫מזון ליראיו‪ ,‬ואפילו לשיטתך‪ ,‬שטרף‬ ‫מלשון מזון‪ ,‬כמו ) ת ה ל י ם קי א ח(‪ :‬״טרף‬
‫משמעותו טריפה‪ ,‬אם כן כונת הכתוב‬ ‫נתן ליראיו״‪ ,‬שהקב״ה זן את יראיו‪,‬‬
‫״טרף״ ־ הלכות טריפה‪ ,‬נתן‬ ‫וכמו ) מ ש ל י ל ח ( ‪ :‬״הטריפני להם‬
‫ליראיו‪ ,‬שילמדו ויזהרו בה שלא‬ ‫חקי״‪ .‬הרד״ק ב״ספר השרשים״‬
‫יאכלו כל טריפה‪ .‬ולכך אמר הכתוב‬ ‫מבאר תיבת ״טריפה״‪ ,‬כשם שחיה‬
‫׳ליראיו׳‪ ,‬משום שזהירות זו להיות‬ ‫בשעת רעבון טורפת בהמות וחיות‬
‫בקיאים בדיני הטריפה‪ ,‬זאת יודעים‬ ‫לאכול‪ ,‬ובזה היא משביעה את צמאון‬
‫רק יראי שמו‪ .‬אבל אתם‪ ,‬סיים רבי‬ ‫לבה ורעבונה‪ ,‬כך בני אדם היוצאים‬
‫אבא ואמר ללגיון‪ :‬אינכם יראים אותו‬ ‫להביא מזון לביתם הרי הם כדוגמת‬
‫ואינכם שומרים מצוותיו‪ ,‬ומן הטעם‬ ‫החיות הללו‪ ,‬הטורפים מזונם‪ ,‬ועל כן‬
‫שזו היא מן ההלכות הקשות ביותר‪.‬‬ ‫נקרא גם אצל בני אדם ״טרף״‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫על כן נתן דוקא ״ליראיו״ להורות‬ ‫לפי דבריו נמצא ששתי הפירושים‬
‫ולפסוק הלכות אלו ולא לאחרים‬ ‫ממקום אחד נגזרים ולמקום אחד‬
‫כמותכם‪ ,‬כי רק יראי חטא מותרים‬ ‫יביאון‪ ,‬שגם ללשון ״טרף״ ־ מזון‪,‬‬
‫להורות בזה‪ .‬עד כאן תוכן דברי‬ ‫מקור שם הפעולה הוא מן הטריפה‬
‫הזוה״ק‪ .‬ומדברי הזוה״ק נראה‪,‬‬ ‫והחטיפה‪.‬‬
‫ש״טרף״ ו״טריפה״ ‪ -‬משמעות‬
‫אחת להם‪ .‬נמצינו למדים ש״טריפה״‬ ‫לשומרים הלכות טריפות‬
‫ו״טרף״‪ ,‬גם במשמעות הלכות‬ ‫נ שפע טרף‬
‫טריפה וגם במשמעות טרף ‪ -‬מזון‪,‬‬ ‫בר ם‪ ,‬בזוהר הק׳ פרשת משפטים‬
‫שניהם באים מכח יראי ה׳ היכולים‬ ‫) ח ״ ב ק כ א ‪ p‬מצאנו ענין נפלא‬
‫לפסוק בהלכות חמורות אלו‬ ‫בפירוש לשון הפסוק‪ :‬״טרף נתן‬
‫ולהשפיע מזון ובשר לכלל ישראל‪.‬‬ ‫ליראיו״‪ ,‬ואלו תוכן דברי הזוה״ק‪:‬‬

‫ש ם(‬ ‫הג דו ל ה ״ )יו ר ״ ד‬ ‫ל(‪ .‬ו ״ כנ ס ת‬ ‫כב‬ ‫ה ג דו ל ) ש מו ת‬ ‫מדר ש‬ ‫ב טו ר ) ש ם(‪ ,‬ו עיין‬ ‫ו כ עין ז ה‬ ‫ה‪.‬‬
‫ש אין מ קר א‬ ‫ש ה ר מ ב ״ ם כ ת ב כ ן ע ל פ י פ ש ט ה מ ק ר א‪,‬‬ ‫הג ה״ ט ) או ת י ד(‪ .‬ו עיין ב״ ח ) ש ם(‪:‬‬

‫מי די פ שו טו‪.‬‬ ‫יו צ א‬

 ‫יט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫^‪ 5‬ז מ ל ת ״טרף נתן ליראיו״ ־ דיני טריפה‬

‫ומצינו בגמרא ) מ ג י ל ה כ ח א ( ‪ :‬״שאל ר׳‬ ‫ובאמת‪ ,‬כי רש״י ז״ל בפרשת‬

‫עקיבא את ר׳ נחוניא הגדול במה‬
‫הארכת ימים‪ .‬אמד ליה מימי לא‬
‫קבלתי מתנות‪ ,‬כי הא דר׳ אלעזר כי‬
‫הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה לא‬
‫הוי שקיל‪ ,‬כי הוי מזמני ליה לא הוה‬
‫אזיל‪ ,‬אמר להו לא ניחא לכו דאחיה‪,‬‬
‫דכתיב ) ש ם ט ו כ ו ( ‪ :‬׳שונא מתנות‬
‫יחיה׳״‪.‬‬
‫) א בו ת‬ ‫הר מב״ם בפירוש המשניות‬
‫פ ר ק ד מ ש נ ה ח( האריך‬
‫בעניץ זה וכתב שהוא ״סכלות גמורה‬
‫שזה מחויב וראוי שיעזרו חכמים‬
‫והתלמידים והאנשים המתעסקים‬
‫בתורה ותורתן אמונתן‪ ,‬וזה הכל טעות‬
‫ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים‬
‫רבר שיאמת אותו ולא רגלים שישען‬
‫עליהם כלל‪ ,‬שאנחנו כשנעיין בדברי‬
‫רז״ל לא נמצא אצלם שהיו מבקשים‬
‫ממון מבני אדם‪ ,‬ולא היו מקבצים‬
‫ממון לישיבות הנכבדות והיקרות ולא‬
‫לראשי גליות‪ ,‬לא לדייניהם ולא‬
‫למרביצי התורה ולא לאחד מהגדולים‬
‫ולא לשאר בני אדם מן העם״‪ .‬ומביא‬
‫השבוע מביא את דברי‬
‫הגמרא ) ע י ר ו ב י ן י ח ‪ : p‬על הפסוק‬
‫) ב ר א ש י ת ח י א ( ‪ :‬״עלה זית טרף בפיה״‪,‬‬
‫הכונה שהיונה אמרה בפיה‪ ,‬ומה‬
‫אמרה‪ :‬יהיו מזונותי מרודין כזית בידו‬
‫של הקב״ה ולא מתוקין כדבש בידי‬
‫בשר ודם״‪ .‬נמצינו למדים‪ ,‬כי אף‬
‫שהשגת הפרנסה אינה מהדברים‬
‫הקלים‪ ,‬עד כדי שנקרא ״טרף״‪ ,‬שבא‬
‫על ידי חטיפה וטריפה ממש‪ ,‬המדמז‬
‫על הקשיים הרבים הבאים על‬
‫המפרנס‪ ,‬כגזירת חכמתו יתברך‪,‬‬
‫וכדברי הגמרא ) פ ס חי ם קי ח א ( ‪ :‬״קשים‬
‫מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״‪,‬‬
‫וכן ) ק י ד ו ש י ן פ ב ב ( ‪ :‬״אבל אנו‬
‫מתפרנסים בצער הרעותי את מעשי‬
‫וקיפחתי את פרנסתי״‪ ,‬עם כל זאת‬
‫העדיפה היונה להתפרנס ביגיע כפיה‬
‫בצער‪ ,‬כמרומז בעלה הזית המר‪,‬‬
‫מאשר לקבל נדבות ומתנות‪ ,‬ואף שעל‬
‫פניו נראה כי על ידי מתנות הבריות‬
‫ניקל יותר לחיות‪ ,‬אך האמת אינה כן‪,‬‬
‫ב(‪:‬‬ ‫) ב ר כו ת ו‬ ‫וכידוע מאמר הגמרא‬
‫״מאי ׳כרום זלות לבני אדם׳ ) ת ה ל י ם י ב‬

‫הוכחות מהלל הזקן שהיה חוטב עצים‬ ‫ט ( כיון שנצטרך לבריות נעשו פניו‬
‫והיה עני ) י ו מ א ל ח ב ( ‪ ,‬ור׳ חנינא בן‬ ‫ככרום״‪ ,‬וכבר הפליגו חז״ל בדבריהם‬
‫דוסא שהיתה בת קול יוצאת ואומרת‪:‬‬ ‫שיש להמנע מליהנות מנכסי אחרים‪,‬‬
‫חנינא בני די לו בקב חרובין ) ב ר כ ו ת ‪r‬‬ ‫ולהיות יגע ונהנה מיגיע כפיו‪.‬‬
‫ב ( ‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה ״שלא היו‬
‫מתירים לעצמם לבקש ממון מבני‬ ‫גדול הנהנה מיגיע כפיו‬
‫אדם‪ ,‬והיו רואים שלקיחתו היה חלול‬ ‫יותר מירא שמים‬
‫ו כ ג ר הורה החכם מכל האדם ) מ ש ל י השם בעיני ההמון‪ ,‬מפני שיחשבו‬
‫ט ו כ ז ( ‪ :‬״ושונא מתנות יחיה״‪ ,‬שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר‬
 ‫א לי עז ר‬
‫הרמ״א‬
‫) י ו ר ״ ד ה ל׳ ת ״ ת סי מן ר מ ״ ו ה ל׳ כ א ( ‪:‬‬
‫״כל המשים על לבו לעסוק בתורה‬
‫ולא לעשות מלאכה‪ ,‬להתפרנס מן‬
‫הצדקה הרי זה מחלל ה׳ ומבזה‬
‫התורה שאסור ליהנות מדברי תורה‪,‬‬
‫וכל תורה שאין עמה מלאכה גוררת‬
‫עון וסופו ללסטם הבריות״‪.‬‬
‫א‬ ‫) חל ק‬ ‫א מנ ם בתשובות התשב״ץ‬
‫סי מ ן ק מ ב ו ב ס י מ ן ק מ ז( חולק‬
‫עליו וסבירא ליה‪ :‬״כי חובה על כל‬
‫ישראל לפרנס דרך כבוד לחכמיהם‬
‫ולדייניהם שתורתם אומנתם‪ ,‬כדי שלא‬
‫יצטרכו להתבטל ממלאכת שמים‬
‫בשביל מלאכתם‪ ...‬ושורש דבר זה‬
‫יוצא לנו מן התורה על פי מדרש‬
‫חכמים״ ומביא הוכחות ממה שמצינו‬
‫) י ו מ א י ח א ‪ -‬הו ריו ת ט א(‪ :‬מנין שאם אין‬
‫לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו‬
‫תלמוד לומר )וי ק ר א כ א י ( ‪' :‬והכהן‬
‫הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו׳״‪,‬‬
‫ומבאר שם באריכות ומביא הוכחות‬
‫וראיות בגודל החיוב להחזיק ידי‬
‫תלמידי החכמים ולפרנסם‪ ,‬ומסכם את‬
‫דבריו‪ :‬״שמנהג היה גם כן בימות‬
‫הגאונים ז״ל לייחד קופה של ישיבה‬
‫וגם בימות האחרונים מצינו זה המנהג‬
‫מתפשט‪ ...‬ונהגו ברוב מקומות לעשות‬
‫לבית דין קופה שפוסקין מזון בית דין‬
‫ופרנסתם‪ ...‬כי חובה על כל ישראל‬
‫לפרנס דייניהון וחכימיהון‪ ...‬גם‬
‫בדורות שלפנינו עד דורינו זה ראינו‬
‫הדבר ממשמש והולך‪ ,‬ומנהגם של‬
‫ישראל תורה היא‪ ,‬וכל שכן שהדברים‬
‫ש מ ל ת פרשת נח מאמר א‬
‫יחיה בהם אדם ותתבזה בעיניהם‪...‬‬
‫והתעו אלו המתגברין לחלוק על‬
‫האמת ועל הפסוקים הפשוטים‬
‫והנגלים בלקיחת ממון בני אדם‬
‫ברצונם או על כדחם״‪ .‬עיין שם‪.‬‬
‫ו ב ט ו ר ) א ו ״ ח ס י מ ן ר מ ס כתב כדברי‬
‫הדמב״ם‪ :‬״וכל המשים על‬
‫לבו שיעסוק בתודה ולא יעשה‬
‫מלאכה‪ ,‬ויתפרנס מהצדקה הרי זה‬
‫חילל את השם וביזה את התורה וכבה‬
‫מאור הדת וגורם רעה לעצמו‪ ...‬לפי‬
‫שאסור ליהנות מדברי תורה״‪.‬‬
‫ומצינו עוד ) ח ו ל י ן ז ב (‪ :‬״אמרו עליו‬
‫על ר׳ פנחס בן יאיר מימיו‬
‫לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום‬
‫שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת‬
‫אביו״‪ .‬וכן אמרו ) ב ״ ב קי א ( ‪ :‬״לעולם‬
‫ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ‪-‬‬
‫עבודה שזרה לו ‪ -‬כדאמר ליה רב לרב‬
‫כהנא פשוט נבילתא בשוקא ושקול‬
‫אגרא‪ ,‬ולא תימר גברא רבה אנא וזילא‬
‫בי מילתא״‪ .‬והיינו דאמרי חז״ל ) ב ר כ ו ת‬
‫ח א ( ‪ :‬״גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר‬
‫מירא שמים״ ‪ -‬שמקבל מתנות‪ .‬וכן‬
‫פסק הרמב״ם ) ה ל׳ ת ל מ ו ד תו ר ה פ ר ק ג‬
‫ה ל כ ה י א ( ‪ :‬״מעלה גדולה היא למי‬
‫שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת‬
‫חסידים הראשונים היא‪ ,‬ובזה זוכה‬
‫לכל כבוד וטובה שבעולם הזה‬
‫ולעולם הבא שנאמר ) ת הי לי ם ק כ ח ב ( ‪:‬‬
‫׳יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך‬
‫‪ -‬אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם‬
‫הבא שכולו טוב״‪ .‬וכבר התריע‬
‫כא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ״טרף נתן ליראיו״ ־ דיני טריפה‬

‫בפירוש על אבות‪ :‬״ולכן נהגו בכל‬ ‫מפורשים בתלמוד ובמדרשות ואין‬

‫מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו‬ ‫בדבר ספק‪ ,‬ונראה שהחכם עצמו יכול‬
‫הכנסה וספוק מאנשי העיר‪ ,‬כדי שלא‬ ‫לתבוע חלקו בפיו״‪ .‬וראה שם שמבאר‬
‫יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות‬ ‫הדברים בארוכה ) מ ס י מ ן ק מ ב ע ד ס י מן‬

‫ויתבזה התורה בפני ההמון״‪ .‬ובש״ך‬ ‫ק מ ט(‪.‬‬

‫) ש ם ס ״ ק כ ( הביא דברי ה״כסף משנה״‬ ‫תו ר ה‬ ‫ת ל מו ד‬ ‫) ה ל כו ת‬ ‫וכן הוא ברמב״ם‬

‫וה״בית יוסף״ והב״ח‪ :‬״וגם המהרש״ל‬ ‫פ ר ק ג ה ל כ ה י ש נ ז כ ר ( ‪ ,‬וב״כסף‬
‫בפרק אלו טריפות ) ח ו ל י ן ס י מ ן ט ( כתב‬ ‫משנה״ ) ש ם ( משיג עליו ומפריך כל‬
‫להחזיק המנהג‪ ,‬ומסיק ואמת שאם לא‬ ‫ההוכחות והראיות שמביא בפירוש‬
‫כן כבר היתה התורה בטלה מישראל‪,‬‬ ‫המשניות ) ש ם ( ‪ ,‬וסוף דבריו‪ :‬וראינו כל‬
‫כי אי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה‬ ‫חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו‬
‫ולהתחכם בה וגם להתפרנס ממעשה‬ ‫נוחגים ליטול שכרם מן חציבור‪...‬‬
‫ידיו״‪.‬‬ ‫שאילו לא היתה פרנסת הלומדים‬
‫וכן הוא גם בפירוש החסיד יעב״ץ‬ ‫והמלמדים מצויה‪ ,‬לא היו יכולים‬
‫) א ב ו ת פ ר ק ה מ ש נ ה ר ( שמלמד זכות‬ ‫לטרוח כראוי והיתה התורה משתכחת‬
‫שם על אלו שאין נוהגים כפי‬ ‫ח״ו‪ ,‬ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק‬
‫הרמב״םי וראה גם ״ראשון לציון״‬ ‫ויגדיל תורה ויאדיר״‪.‬‬
‫מה״אור החיים״ הק׳ על שו״ע ) י ו ר ״ ד‬ ‫ר מו(‬ ‫סי מן‬ ‫) או ״ ח‬‫‪ 1‬כן ב״בית יוסף״‬
‫סי מ ן ר מ ו ס עי ף כ א ( ‪ ,‬ובספרו ״חפץ ה׳״‬ ‫מפריך דברי הרמב״ם וסבירא‬
‫על ) ב ר כ ו ת ח א( על הגמרא ) ב ר כ ו ת ש ם( ‪:‬‬ ‫ליה כדברי ה״תשב״ץ״‪ :‬״וכן ראוי‬
‫׳גדול הנהנה מיגיע כפו׳‪ ,‬וראה גם‬ ‫לעשות‪ ,‬דאם לא כן ככר חיתה‬
‫ב״עץ אבות״ על מסכת אבות ) פ ר ק ד‬ ‫התורה בטלה חס ושלום‪ ,‬ועל ידי‬
‫ה( מהגאון ר׳ יעקב עמדין בפירוש‬ ‫ההספקות יכולים לעסוק בתורה‬
‫״לחם שמים״ ) ש ם ( ‪ ,‬באריכות נגד‬ ‫ויגדיל תורה ויאדיר״‪ .‬ובב״ח )שם( גם‬
‫הרמב״ם‪ ,‬ומבאר שמותר לחנות‪,‬‬ ‫כן סבירא ליה כדברי התשב״ץ‪,‬‬
‫ומסיים‪ :‬״ההכרח לא יגונה לקבל‬ ‫ובאריכות מפריך הוכחות הרמב״ם‪,‬‬
‫מתנות מבני אדם לכלכל עצמו וביתו‬ ‫עיין שם‪ .‬הרמ״א ) ב ס י מ ן ר מ ו ס ע י ף כ א(‬

‫הצריך ללחם חקו‪ ,‬ובלי ספק מצוה‬ ‫הביא דברי הטור על פי הרמב״ם‬
‫היא בידו שנכנע לסבול גזירת קונו‬ ‫שאסור‪ ,‬וסברת ה״בית יוסף״ בשם‬
‫לטעום מרירות‪ ...‬וזכות גדול הוא‬ ‫התשב״ץ שמותר‪ ,‬ובשם האברבנאל‬

‫ו ב מ ה ד ו ר ת ת ש ״ ן ה ו צ א ו ת מ ע ו ז ה תו ר ה נ ד פ ס ה ב ס ו ף ק ט ע מ ס פ ר ״ ח ס ד י ה׳ ״ ל ה ח ס י ר י ע ב ״ ץ‬ ‫ו‪.‬‬

‫ש ם(‪.‬‬ ‫ה ת ש ב ״ ץ ו ה א ב ר ב נ א ל ו ל א כ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם‪ ) ,‬ע י י ן‬ ‫כ ד ב רי‬ ‫ש מ צדד שם‬

 ‫ש מ ל ת פרשת נח מאמר א א לי עז ר‬ ‫כב‬
‫יתקיים מה שאמר אביהם‪ :‬׳הקול קול‬ ‫לנותנין לו רמהניז אותו כדי שיוכל‬
‫יעקב והידים ידי עשו׳‪ ,‬וכן ) ש ם כ ז מ ( ‪:‬‬ ‫להתמיד ולשקוד על עסק התורה״ז‪.‬‬
‫׳והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל‬
‫צואריך׳‪ .‬ובזה נתחכם כנגד יעקב‪ ,‬כי‬ ‫ויגע ככף יריכו■ תומכי התורה‬
‫כדי לשבור כח התורה שלו הלך‬ ‫) ח״ א‬ ‫בא וראה דאיתא בזוהר הקדוש‬
‫ונתחזק עשו‪ ,‬וכשראה שלא יכול‬ ‫ד ש ל ח ק ע א א ( ; ומי שלומד תורה‪,‬‬
‫לפגוע בתורתו‪ ,‬אז החליש כחם של‬ ‫ואין מי שיתמוך בו‪ ,‬ולא נמצא מי‬
‫אלו התומכים לומדי התורה‪ ,‬כי כשלא‬ ‫שיטיל כסף לסחורה לתוך כיסו‪,‬‬
‫ימצא מי שיתמוך בלומדי התורה‪ ,‬אז‬ ‫לחזקו‪ ,‬על זה נשתכחה התורה בכל‬
‫לא יהיה‪ :‬׳קול קול יעקב׳‪ ,‬ויהיו‪:‬‬ ‫דור ודור ונחלש כתה של התורה בכל‬
‫׳הידים ידי עשו״׳‪.‬‬ ‫יום ויום‪ ,‬כי אין להם לעוסקים בתורה‬
‫על מה שיסמכו‪ .‬שזה סוד ) ב ר א ש י ת ל ב‬

‫על ה זית טרף בפי היונה‪ ,‬מלמדת‬ ‫ל ב ( ‪ :‬׳והוא צולע על ירכו׳‪ ,‬שאינם‬
‫ארחות חיים כיצד על האדם‬ ‫נותנים תמיכה וחיזוק לתלמיד חכם‬
‫לדאוג לפרנסה‪ ,‬והפרנסה תהיה‬ ‫שיוכלו לעסוק בתורה‪ ,‬בא וראה כמה‬
‫ליראים כדברי הזוה״ק‪. :‬״טרף נתן‬ ‫מרמה וערמה התחכם באותו הלילה‪,‬‬
‫ליראיו״ לפסוק כדת וכדין מתוך יראה‬ ‫אותו רוכב על הנחש‪ ,‬שהוא סמאל‬
‫טהורה‪ .‬הדברים האמורים נוסכים‬ ‫שרו של עשו כנגד יעקב‪ ,‬כי הוא היה‬
‫חיזוק גדול‪ ,‬על השוב״ים העושים‬ ‫יודע שכתוב ) ש ם כ ז כ ב ( ‪ :‬׳הקול קול‬
‫מלאכתם ופרנסתם ביגיעה רבה‬ ‫יעקב והידים ידי עשו׳‪ ,‬שפירושו שאם‬
‫ובמסירות ממש‪ ,‬שיודעים ומכירים עד‬ ‫נפסק קולו של יעקב דהיינו קול‬
‫כמה לא קל לקיים מצות שחיטה‬ ‫התורה‪ ,‬אז ניתן כח אל הידים ידי‬
‫כראוי ולנהוג כירא שמים מרבים‪ .‬אין‬ ‫עשו‪ ,‬משום זה הסתכל לכל הצדדים‬
‫זה מן הקלות‪ ,‬רק על ידי מרירות‬ ‫להרע ליעקב ולהפסיק קול תורתו‪,‬‬
‫מחד‪ ,‬והתגברות על היצר ועל שליחי‬ ‫וראה אותו חזק בכל הבחינות‪ ,‬וראה‬
‫היצר מאידך‪ .‬זו היא דרכה של תורה‪,‬‬ ‫כח התורה שלו ושהוא חזק מכל‬
‫ואכן אצל השובי״ם העוסקים בפרנסת‬ ‫בחינות‪ ,‬אז‪ :‬׳וירא כי לא יכול לו׳‪ .‬מה‬
‫השו״ב נתקיים בהם ״טרף״ תרתי‬ ‫עשה‪ ,‬מיד‪ :‬׳ויגע בכף ירכו׳‪ ,‬דהיינו‬
‫משמע ״טרף״ ־ מזון‪ ,‬״טרף״ ־‬ ‫בתומכי התורה‪ ,‬שנתחכם כנגדו‪,‬‬
‫הלכות טריפות הנתונות אך ורק‬ ‫אמר‪ ,‬כיון שנשברו תומכי התורה‪ ,‬מיד‬
‫ליראי ה׳ ־ ״טרף נתן ליראיו״‪.‬‬ ‫לא תוכל התורה להתחזק עוד‪ ,‬ואז‬

‫ה ר ב ) ה ל כו ת‬ ‫ע רו ך‬ ‫שו ל חן‬ ‫ה(‪ .‬ו ר א ה ג ם‬ ‫ד‬ ‫פר ק‬ ‫עי ני ם ״ ) א בו ת‬ ‫ב״פ ת ח‬ ‫חי ד ״ א‬ ‫ורא ה גם‬ ‫ז‪.‬‬

‫טו(‪.‬‬ ‫ת ל מו ד תו ר ה פ ר ק ד הל כ ה י ד ‪-‬‬
‫כג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת למה נאסר אכילת בשר לאדם הראשון‬

‫מאמר כ‬

‫מפני מה נאסרה אכילת כשר‬

‫לאדם הראשון ולנח הותר‬
‫מן הראוי להבין למה אסר הקב״ה את הבשר לאדם הראשון‪ ,‬ואילו‬
‫לנה ולבניו התיר עד סוף כל הדורות‪ / ...‬״אור ההיים״‪ :‬לנה הותר‬
‫הבשר כי הוא שמר על קיום המין בדור המבול‪ ,‬ואף טרח עבורם‬
‫בתיבה‪ ,‬ובזכות קרבנו נשבע ה׳ שלא יכרית כל בשר ‪ /‬טעם למצות‬
‫שחיטה כי הקב״ה התיר את הגוף בחי ולא את הנפש ‪ /‬ענין השחיטה‬
‫ככר מימי נח החל‪ ,‬אלא שה׳ המצוות שבשחיטה ניתנו למשה בסיני‬
‫‪/‬״דעת זקנים״‪ :‬אדם הראשון יציר כפיו של הקב״ה היה בדרגה‬
‫גבוהה שהרגיש טעם בשר בעשב וירק השדה כדרך אוכלי המן‬
‫שהרגישו כל הטעמים במן‪ ,‬מה שאין כן נח שהיה במדריגה פחותה‬
‫יותר היה צריך לשחוט בעל חי כדי להרגיש טעם בשר‪.‬‬

‫כירק‬
‫‪I‬‬‫‪W‬‬
‫״כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה‬
‫‪:‬‬ ‫‪T ; T :‬‬ ‫•‪V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V*:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬

‫עשב נתתי לכם את כל״ ) ב ר א ש י ת ט ג ( ‪.‬‬

‫כל בשר את דרכו על הא ‪ ,p‬ונגזר‬ ‫מן הראוי להבין למה אסר הקב״ה‬
‫שימותו במבול‪ ,‬ובעבור נח הציל מהם‬ ‫את הבשר לאדם הראשון‪ ,‬ואילו‬
‫לקיום המין‪ ,‬נתן להם רשות לשחוט‬ ‫לנח ולבניו התיר עד סוף כל‬
‫ולאכול‪ ,‬כי קיומם בעבורו‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫הדורות‪ ...‬הרמב״ן ) פ ר ש ת ב ר א ש י ת א כ ט(‬

‫לא נתן להם הרשות בנפש ] ר ק ב ב ש ח‬
‫ואסר להם אבר מן החי והוסיף לנו‬
‫במצות לאסור כל דם‪ ,‬מפני שהוא‬
‫מעמד לנפש ] ה י י נו ה ד ם[ כדכתיב ) ו י ק ר א‬
‫י ז י ס ‪ :‬׳כי נפש כל בשר דמו בנפשו‬
‫הוא׳‪ ,‬ואמר לבני ישראל ) ש ם ש ם ( ‪ :‬׳דם‬
‫מבאר פני הדברים‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬״והיה‬
‫זה מפני שבעלי נפש התנועה יש להם‬
‫קצת מעלה בנפשם‪ ,‬נדמו בה לבעלי‬
‫הנפש המשכלת‪ ,‬ויש להם בחירה‬
‫בטובתם ומזונותיהם‪ ,‬ויברחו מן הצער‬
‫והמיתה‪ ,‬והכתוב אומר ) ק ה ל ת ג כ א ( ‪:‬‬

‫כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר‬ ‫׳מי יודע רוח בני אדם העולה היא‬
‫דמו הוא׳‪ ,‬כי התיר הגוף בחי שאינו‬ ‫למעלה‪ ,‬ורוח הבהמה היורדת היא‬
‫מדבר אחר המיתה‪ ,‬לא הנפש עצמה‪.‬‬ ‫למטה לא^׳‪ ,‬וכאשר חטאו‪ ,‬והשחית‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת נח מאמר ב‬ ‫שמלת‬ ‫כד‬

‫סיבות‪ ,‬האחת שבאמצעותו מצא ה׳‬ ‫וזה טעם השחיטה ומה שאמרו‬
‫) ב ״ מ‬

‫לקיים המין וזולתו לא היה מקיים מין‬
‫הרמש בלא אדם‪ ,‬ובזה זכה הוא בהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬שהוא טרח בהם ויגע בתנה‪ ,‬וצא‬
‫ולמד מהגמרא ) ס נ ה ד ר י ן ק ח ב ( ‪ :‬כמה‬
‫יגיעות יגע בהם‪ ,‬ועליו נאמר ) ת ה לי ם‬
‫) ס י מ ן נ ד ד ״ ה ו מ ה (‪ :‬״נראה מדבריו‬
‫ק כ ח ב <‪ :‬׳יגיע כפיך׳‪ .‬ג‪ .‬שבאמצעות‬
‫קרבנו גרם שנתרצה ה׳ ונשבע שלא‬
‫יכרית כל בשר וכו׳ לזה התיר לו ה׳‬
‫לאכול מפרי דרכו״‪ ,‬עכלה״ק‪.‬‬
‫על הטעם האמור שהותר לנח אכילת‬
‫בשר משום שטרח עבורם בתיבה‪,‬‬
‫תמוה אם כן בדגים יש קצת לפקפק‬
‫על טעם זה‪ ,‬שהרי הם לא היו בתיבה‬
‫כמו שכתב רש״י בפרשת נח על פסוק‬
‫) ב ר א ש י ת ז כ ב ( ‪ :‬׳מכל אשר בחרבה׳‪,‬‬
‫ואם כן למה נאסרו לאדם הראשון‬
‫הדגים בתחילה‪ ,‬ואחר כך הותרו לנח‪.‬‬
‫ובספר ) ש פ ת י צ די ק פ ר׳ נ ח או ת י ד ( כתב‬
‫בשם ה״שפת אמת״‪ :‬דאיתא במדרש‬
‫ורמב״ן שכל הבריות שבים היו אז‬
‫בים אוקינוס‪ ,‬שהרי במבול היו המים‬
‫רותחין ואף דגים לא היו יכולים‬
‫לחיות בהם‪ ,‬רק שברחו למרחוק‬
‫לאוקינוס‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אי לאו זכות דנח‬
‫לא היו רשאין לשוט באוקינוס‪ ,‬ואם‬
‫כן מה שמצויין בשאר מקומות רק‬
‫בזכות נח עכ״ל‪.‬‬
‫ל ב ב(‪ :‬׳צער בעלי חיים דאורייתא׳‪ ,‬וזו‬
‫ברכתינו שמברך‪ :‬אשר קדשנו במצותיו‬
‫רצונו על השחיטה‪ ,‬עכ״ל של הרמב״ן‪.‬‬
‫וכן מבואר בשו״ת ״אורח חיים״‬
‫אחר שהרשה יתברך לנו לאכול בשר‬
‫בעלי חיים רצה שלא נתאכזר ונרחם‬
‫עליהם למעט צערם‪ ,‬על כן צוה‬
‫לשחטם מן הצואר‪ .‬ומברכים‪ :‬אשר‬
‫קדשנו במצוותיו על השחיטה ‪ -‬כאילו‬
‫נאמר‪ :‬אשר קדשנו במצוותיו לרחם‬
‫על הבריות״‪.‬‬
‫נ מצינו למדים‪ :‬כמה ענינים‬
‫נשגבים‪ ,‬א‪ .‬טעם למה‬
‫התיר לבני נח בשר‪ ,‬ב‪ .‬אפילו שהתירו‬
‫הבשר לא התירו אבר מן החי‪ ,‬ג‪ .‬שלא‬
‫התירו את הדם שהוא הנפש‪ ,‬ד‪ .‬כי‬
‫בזמן שהתירו בשר לבני נח רק על ידי‬
‫שחיטה התירו‪ ,‬ואילו לא כל ה׳‬
‫ההלכות שבמצות שחיטה‪ ,‬כי ה׳‬
‫הלכות שחיטה נאמרו למשה מסיני‪,‬‬
‫אבל סדר השחיטה התחיל כבר מנח‬
‫]י ש‬ ‫מיד כשהותר לו לאכול בשר‪.‬‬
‫ה חו ל קי ם ע ל א ו פ ן ד ׳ כי א ין ז ה כ ל כ ך ב ה כ ר ח‪,‬‬
‫ו כ ת ב נ ו כ ה נ ר א ה ל ע נ יו ת ד ע ת נ ו [ ‪.‬‬
‫ג(‬ ‫ט‬ ‫נח‬ ‫ד״^וף החיים״ הק׳‬
‫)פר ש ת‬

‫מתיחס אף הוא לקושיא‬

‫אדם הראשון חרגיש טעם ‪ 3‬שר‬
‫כירק ועש ‪ 3‬כאוכלי־ המן‬
‫ר^ווי לציין כאן מה שמובא בספר‬
‫״אמרי שפר״ ) ע ל א ת ר( מהגאון‬
‫רבי שלמה קלוגר זצ״ל‪ :‬אדם הראשון‬
‫מדוע לא הותר בשר לאדם הראשון‬
‫ואילו רק אחרי המבול הותר לנח בשר‬
‫עד סוף כל הדורות‪ .‬וזה לשונו‪ :‬״יש‬
‫לדעת למה לא הותר הכשר לאדם אלא‬
‫לנח‪ ,‬ונראה כי נח משלו נתנו לו לשלש‬
‫כה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת למה נאסר אכילת בשר לאדם הראשון‬

‫ולשחוט בעל חי כדי שיהיה לך בשר‬ ‫אסור היה עליו לאכול בשר כי אם רק‬
‫ממש״‪.‬‬ ‫צמחים‪ ,‬ואילו לנח הותר לאכול בשר‪.‬‬
‫לכאורה היה מקום לחשוב כי נח עלה‬
‫כיו צ א בדברים אלו כתב ב״חתם‬
‫בצדקותו על אדם הראשון‪ ,‬שכן הותר‬
‫סופר״ בפרשת השבוע ) ע מ ו ד‬
‫לו לאכול מה שנאסר על אדם הראשון‪.‬‬
‫ל א ד ״ ה כ י ד ק ( ‪ :‬מאדם הראשון עד אחר‬
‫אולם באמת אין הדבר כך‪ ,‬אלא אדם‬
‫המבול לא הורשה להם לאכול בשר‪,‬‬
‫הראשון בתור יציר כפיו של הקב״ה‬
‫וגם לא היה צורך לבעלי חיים להיות‬
‫היה במדריגה גבוהה עד שברצותו‬
‫מאכל לאדם‪ ,‬כי במה שבעלי חיים היו‬
‫לאכול בשר היה טועם את טעמו של‬
‫משמשים את האדם לכל צרכיו והאדם‬
‫הבשר גם בירקות שהיה אוכל‪ ,‬כדרך‬
‫נברא קדוש וגדול ממלאכי השרת‪,‬‬
‫שהיו בני ישראל טועמים במן את כל‬
‫ובעלי חיים משמשין היו סניף לעושי‬
‫הטעמים שאיוותה נפשם‪ ,‬ממילא לא‬
‫מצוה והיה די להם בזה להעלות נפש‬
‫היה צורך להמית בעל חי כדי לטעום‬
‫החי ‪ -‬ושוב כשקלקלו הדורות‬
‫טעם בשר‪ .‬אבל נח לא היה בעל‬
‫נתקלקלו בני אדם יותר מהבהמה ולא‬
‫מדריגה גבוהה כל כך ולכן ברצותו‬
‫היה מן הראוי שיאכל האדם את‬
‫לאכול בשר נאלץ היה להמית תחילה‬
‫הבהמה‪ ,‬אך אחר המבול לא חזר כל‬
‫בעל חי‪ .‬על כך נרמז הכתוב ) ד ב ר י ם י ב‬
‫כך לתקונו הראשון כמו קודם החטא‬
‫כ(‪ :‬״כי ירחיב ה׳ את גבולך״ כי תהיה‬
‫שיהיה די להעלאת נפש הבהמה במה‬
‫גדול מבחינה רוחנית במרה מספקת‬
‫שהיא סניף לעושי מצוה‪ ,‬וצריכה‬
‫במדריגה של צדיק גמור‪ ,‬כי אז‪:‬‬
‫הבהמה להיות מאכל בפי האדם‬
‫״ואמרת אוכלה בשר״ יספיק אם רק‬
‫להתהפך לבשר האדם ונפשו‪ ,‬ואין‬
‫תאמר שרצונך בבשר‪ ,‬הרי‪ :‬״בכל אות‬
‫האדם גרוע כל כך שנאמר שנתקלקל‬
‫נפשך תאכל בשר״ ‪ -‬שכבר תשיג את‬
‫הבהמה בקרב האדם‪ ,‬על כן הותר‬
‫מבוקשך ותאכל בשר‪ ,‬גם אם לא‬
‫לאכול בשר‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫תשחט מאומה‪ ,‬לפי שתטעם טעם בשר‬
‫וראה מה שכתב בספר ״שבט‬ ‫בכל מאכל שתאכל‪ .‬אבל‪ :‬״כי ירחק‬
‫מוסר״ ) פ ד ק ל י או ת ג ( ״ודע בספר‬ ‫ממך המקום״ ־ ה׳ יתברך שהוא מקומו‬
‫ב שד דף‬ ‫) ״ ה ק נ ה ״ ש ם ‪ ,‬ס ו ד מי מ ו ת ד ב א כ י ל ת‬ ‫של עולם‪ ,‬ירחק ממך‪ ,‬שלא תהיה‬
‫ק כ ט א ( ‪ ,‬כי כל הנבראים שביבשה‬ ‫במדריגה של צדיק גמור‪ ,‬כי אז לא‬
‫הנאכלים‪ ,‬אינן כלים ונאכלים רק‬ ‫יועיל לך הרצון בלבד‪ ,‬אלא‪ :‬״וזבחת‬
‫לצדיקים‪ ,‬שאימתם מוטלת על כל‬ ‫מבקרך ומצאנך״ יהא עליך לטרוח‬

‫ל מ ה נ א סר ה‬ ‫טעם‬ ‫עו ד‬ ‫חי ת(‬ ‫ד״ ה ול כל‬ ‫ב ר א שי ת‬ ‫) פ ר׳‬ ‫של מ ה״‬ ‫״חכמת‬ ‫בספר‬ ‫עו ד‬ ‫ראה‬ ‫ח‪.‬‬
‫ה ר א ש ו ן ו ל נ ח הו ת ר‪.‬‬ ‫א כי ל ת ב ש ר ל א ד ם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת נח מאמר ב א לי עז ר‬ ‫כו‬
‫וישוב ויבעט לא יום ולא יומים‪ ,‬אלא‬ ‫הבהמות ועל כל העופות‪ .‬ומי הוא‬
‫בכל יום פעמים‪ ,‬לא זו אף זו ואין‬ ‫הצדיק‪ ...‬מי שצלו טהור ונקי‪ ,‬וכולם‬
‫צריך לומר זו‪ ,‬כי שבע תועבות בלבו‬ ‫יראים ממנו כדניאל בגוב אריות‪ ,‬הוא‬
‫‪ -‬שאין לו לכלות ולאכול כל אשר‬ ‫שמכלה ואוכל כמוהו‪ ,‬אך התוטא לא‬
‫נשמה באפו‪ .‬ואפילו שזה צורתו אדם‬ ‫יכלה אחרים מכל בעלי חיים‪ .‬והאיר‬
‫וזה צורתו בהמה ־ מי יודע אם לא‬ ‫בזה עינינו אדם הראשון‪ ,‬כי בהיותו‬
‫למחר יתחלפו הצורות ותהיה אתה‬ ‫צורה קדושה‪ ,‬דומה ליוצרו‪ ,‬המלאכים‬
‫בהמה או טמאתה רצוצה‪ ,‬כי דנת‬ ‫משמשים לו וצולין לו בשר ) ס נ ה ד רי ן נ ט‬

‫שלא ברחמנות‪.‬‬ ‫ב ( ‪ ,‬שהיו נמסרים בידו להעלותם‪ ,‬כי‬

‫כיוצא בדברים אלה כתב ה״חתם‬ ‫אדם גדול מהם ומעלתו רבה׳ ואחר‬
‫סופר״ בספרו ״תורת משה״‬ ‫שחטא‪ ,‬הנה כבהמה נדמה‪ .‬הוא‬
‫שנאמר ) ת ה לי ם מ ט כ א‪ .‬ו ע י י ן ש ב ת קנ א ב ( ‪:‬‬
‫) פ ר׳ ב ה ע ל ו ת ך ע מ ו ד מ ו ד ״ ה ל י י ש ‪ p‬לבאר‬
‫הכתוב‪ :‬״׳ויאמר אלקים להם הנה נתתי‬ ‫׳אדם ביקר בל ילין‪ ,‬נמשל כבהמות‬
‫לכם את כל עשב זורע זרע אשר על‬ ‫נדמו׳‪ ,‬כי אחרי שהוא והבהמה אחד‬
‫פני כל הארץ לכם יהיה לאכלה׳‪ .‬ידוע‬ ‫ושוים‪ ,‬למה יהרג מין את מינו‪ ...‬׳קול‬
‫דמי אחיך צועקים אלי׳ ) ב ר א ש י ת ד י ( ‪,‬‬
‫בספדים כי יש תיקון גדול לנפש‬
‫הבהמה הנאכל מהאדם‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫ושופך דמו שלא כדין‪ ,‬כי אינו ראוי‬
‫נקשרת נפש הבהמית ומתעלה בנפש‬ ‫בזה‪ .‬לכן אמר שלא לאכול הבשר‬
‫האדם‪ ,‬ואלולי כך היה אסור לאכול‬ ‫אחר שחטא )סנהדרין שם(‪ ,‬פן יוסיף‬
‫בשר ולהרוג נפש הבהמה דמאי חזית‬ ‫על חטאתו פשע‪.‬‬
‫] ד ד מ א ד י ד ך סו מ ק ט פ י ד י ל מ א ד מ א ו ב ו ׳ פ ס חי ם‬ ‫והנה דברים קל וחומר‪ :‬אם אדם‬
‫כ ה ב [ ‪ ,‬ולכן מאדם ועד נח לא הותר‬ ‫הראשון יציר כפיו של הקב״ה‬
‫להרוג בהמה עד שקיבל נח ז׳ מצוות‪,‬‬ ‫והביט מסוף העולם עד סופו‪ ,‬והראה‬
‫וגם נתקן קצת חטאו של אדם הראשון‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו‪,‬‬
‫על ידי המבול‪ ,‬הותרו לאכול בשר‪ ,‬אבל‬ ‫דור דור וחכמיו‪ ,‬דור דור ומנהיגיו‬
‫אדם רשע לא מבעיא שמקלקל נפש‬ ‫) ס נ ה ד ר י ן ל ח ‪ . p‬ודבר עם השם‪ ,‬ועם כל‬
‫הבהמה העדיפא מיניה‪ ,‬אלא שגם הוא‬ ‫זה בעבור שחטא‪ ,‬אף כי שב בתשובה‬
‫מתקלקל יותר ומתטמטם לבו בנפש‬ ‫) ע ר ו ב י ן י ח ב ‪ .‬פ ר ק י ר ״ א י ט כ ( ‪ ,‬הקדוש‬
‫הבהמה‪ ,‬ופעמים הרבה ששורה על‬ ‫ברוך הוא המשילו כבהמה ואסר לו‬
‫הבהמה רוח רעה ומתדבק בו‪ ,‬ובמצוות‬ ‫הבשר ‪ -‬קל וחומר מי שלא היה לו כל‬
‫שחיטה מתוקן זה‪ .‬וכן דגים אין צריך‬ ‫מעלות של אדם הראשון‪ ,‬ואדרבא‬
‫שחיטה כי אין כח אחיזה לחיצונים‬ ‫הוא עז פנים‪ ,‬חוטא בגזל וחמס‪,‬‬
‫בהם‪ ,‬אדרבה כי הם משכן לנפשות‬ ‫ומורד בשם ובמצותיו‪ ,‬תשובתו אינה‬
‫הצדיקים שדרכן להתגלגל בדג‪ ,‬והוא‬ ‫תשובה‪ ,‬משום שאם ישוב יתחרט‪,‬‬
‫כז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת למה נאסר אכילת בשר לאדם הראשון‬

‫הבירור כדי לברר הטוב שבמאכל‬ ‫מאכל צדיקים בשבת‪ ,‬שאז יתדבקו‬
‫ההוא ולהעלותו מן הקליפה והסיגים‬ ‫אותן הנפשות בצדיקים כמותן‪ ,‬כל זה‬
‫שמעורב בהם‪ ,‬וכבר היו כל בעלי‬ ‫מבואד הדבה בספדים וידוע ליודעים״‪.‬‬
‫החיים מבוררים כשקרא להם שמות‪,‬‬
‫ולבך לא הותרו לו באכילה ובזה תבין‬ ‫קודם חטא אדם הראשון‬
‫גדולת אדם הראשון קודם שחטא‪.‬‬ ‫היו כל כעלי החיים מתוקנים‬
‫ב א וראה דברים נפלאים בענין בספד‬
‫והנה אחר שחטא אדם הראשון חזרו‬ ‫״בן יהוידע״ ) מ ס כ ת ח ו ל י ן ד ף מ ב ( ‪:‬‬
‫להתקלקל‬ ‫כל הבחינות‬ ‫״מלמד שתפס הקב״ה מכל מין ומין‬
‫שבחינת נשמות בני אדם ובחינת‬
‫והראה לו למשה ואמר ליה‪ :‬׳זאת‬
‫נפשות בעלי החיים אשר שתי בחינות‬
‫אכול וזאת לא תאכל׳‪ .‬המאמר הזה‬
‫אלו היו מבוררים כבר חזרו וירדו‬
‫יפלא מאד למה תפס מין ומין יאמר‬
‫בעמקי הקליפות ונתערבו עם הסיגים‬ ‫בהמה פלונית אכול ובהמה פלונית לא‬
‫והקליפות טוב ברע כבתחלה קודם‬
‫תאכל‪ ,‬ועוד היכן תפסם בשמים או‬
‫שהובררו‪ ,‬ועד נח ובניו לא היה בהם‬
‫בארץ‪ .‬ונראה לי בסייעתא דשמיא על‬
‫כח לברר בעלי החיים על ידי אכילה‪,‬‬ ‫פי מה שכתב רבינו האר״י ז״ל ) ש ע ר‬
‫ובבא נח ובניו דבתיב ביה איש צדיק‬ ‫ט ע מ י ה מ צו ת פ ר ש ת ע ק ב ( בסוד הכתוב‬
‫וכו׳ הותר לו אכילת בעלי חיים אשר‬ ‫) ב ר א ש י ת ב כ(‪ :‬׳ויקרא האדם שמות לכל‬
‫נתקלקלו בחטא אדם הראשון והיו‬
‫הבהמה ולכל החיה׳‪ ,‬כי ענין קריאת‬
‫צריכין להתברר על ידי אכילה והיו‬
‫השמות אינו אלא תיקון ממש‪,‬‬
‫נח ובניו ראויים לבררם על ידי‬
‫וכמבואר בזוהר ) ח ״ א ב א( על הפסוק‬
‫אכילתם ומאז ואילך הותר אכילת‬ ‫) ש מ ו ת ל א ב ( ‪ :‬׳ראה קראתי בשם‬
‫הבשר כמו שנאמר ) ב ר א ש י ת ט ג (‪ :‬׳כירק‬
‫בצלאל׳‪ ,‬וכמו שביאר הרמב״ן ז״ל‬
‫עשב נתתי לכם את כל׳ וכו׳‪.‬‬
‫בביאורו על התורה בפרשת בראשית‬
‫דע דאף על פי שאנחנו מבררין‬ ‫על פסוק ) ב ר א ש י ת א ה(‪ :‬׳ויקרא אלהים‬
‫אותם על ידי אכילה וחוזרין‬ ‫לאור יום׳ ) ש ם ש ם י ( ‪ :‬׳ויקרא אלהים‬
‫להיות חלק אבר האדם ממש‪ ,‬עם כל‬ ‫ליבשה ארץ׳‪ ,‬והענין הוא כי הו§ בירר‬
‫זה אין מתבררין בגמר הבירור הראוי‬ ‫כל חלקי נפשות בעלי החיים כולם‬
‫להם‪ ,‬שאין האכילה בירור גמור כבל‬ ‫שהיו בסוגים‪ ,‬וזהו הטעם של קריאת‬
‫צורך מדרגתם כמו שהיה על ידי‬ ‫השמות שקרא אדם הראשון לבהמה‬
‫אדם הראשון קודם שחטא‪ ,‬ולא עוד‬ ‫ולחיה ולעופות‪ ,‬כי בקריאתו שמות‬
‫אלא שאין בנו כה לברר אפילו זה‬ ‫להם עשה להם תיקון‪ ,‬וזה הטעם‬
‫‪,‬הבירור הגרוע אלא בבהמות הטהורות‬ ‫שנאסר לאדם הראשון אכילת בשר‬
‫אשר הקדושה שבהם מרובה על‬ ‫בעל חי‪ ,‬כי האכילה היא לצורך‬
 ‫א לי עז ר‬
‫ואמר לו‪ :‬׳זה אכול וזה לא תאכל׳‪,‬‬
‫וכאשר כתב משה רבנו ע״ה את‬
‫שמותם בתורה של הטהורים ושל‬
‫הטמאים נגלו אליו שמות כל אחד‬
‫ואחד ברוח הקודש‪ .‬ולא יצא דבור‬
‫מפיו יתברך בקריאת שמותם אלא כיון‬
‫ברוח הקודש שאותם בעלי חיים שאמר‬
‫לו הקב״ה אכול כך וכך שמותם ואותם‬
‫בעלי חיים שאמר להם לא תאכל כך‬
‫וכך שמותם‪ ,‬ודבר זה יש לו הכרח גדול‬
‫מדברי רבינו ז״ל שהביא מזוה״ק‪ ,‬ומן‬
‫הרמב״ן ז״ל דבקריאת שמות שקרא‬
‫הקב״ה עושה בירור ותיקון‪ ,‬וכמו‬
‫שנתבאר על פסוק ) ש מ ו ת ל א ב (‪ :‬׳ראה‬
‫קראתי בשם בצלאל׳‪ ,‬ופסוק ) ב ר א ש י ת א‬
‫ה ( ‪ :‬׳ויקרא אלוקים לאור יום׳ ) ש ם ש ם‬
‫י(‪ :‬׳ויקרא אלוקים ליבשה ארץ״׳‪.‬‬
‫טעם שדוקא לנח הזכיר הקב״ה‬
‫איסור שפיכת דמים‬
‫הרמב״ן תמה למה הזכירה התורה‬
‫איסור שפיכת דמים‪ ,‬אחרי‬
‫איסור אכילת דם‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬״וזהו טעם‬
‫הזכירו איסור שפיכת דמים בכאן מפני‬
‫היתר השחיטה שהיה המנהג לשפוך דם‪,‬‬
‫כי על דעת רבותינו ) ס נ ה ד ר י ן נו ב ( כבר‬
‫הוזהר אדם הראשון בזה ‪ -‬על איסור‬
‫שפיכת דמים ‪ -‬אבל מפני השחיטה‬
‫] ש הו ת ר ה ל נ ח כ ע ת[ הוצרך לומר‪ :‬התרתי‬
‫לכם לשפוך דם כל חיה‪ ,‬זולתי דמכם‬
‫אסור לכם‪ ,‬ולכל החיים שלא יהיה להם‬
‫טבע לשפוך אותו״ ע כ ״ ל ט ‪.‬‬
‫מ כ אן ל כ או ר ה‬ ‫ה תי רו‪ ,‬וג ם‬ ‫ב ש חי ט ה‬
‫ש מ ל ת פרשת נח מאמר ב‬ ‫כח‬
‫הקליפה‪ ,‬אבל מן הבהמות הטמאות‬
‫אין בנו כח לברר כלל ועיקר‪ ,‬ולכן‬
‫נאסרו באכילה כי לא די שלא יוכל‬
‫האדם לבררם על ידי אכילתו‪ ,‬אלא‬
‫שאדרבה תתאחז קליפת הטומאה‬
‫המעורבת בהם ותתדבק באדם האוכל‬
‫אותם‪ ,‬ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר‬
‫בו‪ .‬עד כאן דבריו זלה״ה עיין שם‪.‬‬
‫קריאת שמות הבהמות והחיות‬
‫זוהי תיקונם שבידי האדם‬
‫ועתה בדברים היקרים הנפלאים‬
‫האלה בין תבין מאמר רז״ל‬
‫הנזכר לנכון‪ ,‬דאמרו מלמד שתפס‬
‫הקב״ה מכל מין ומין כלומר שתפס‬
‫הנפשות של כל מין ומין מבעלי חיים‬
‫והראה לו למשה שמותם ברוח הקודש‬
‫באין אומר ואין דברים‪ ,‬שלא הוזכר לו‬
‫שמותם בפירוש אלא אמר לו‪ :‬׳זאת‬
‫אכול וזאת לא תאכל׳‪ ,‬והיינו שלא רצה‬
‫הקב״ה לקרא אותם בשמותם יען כי‬
‫קריאת השם הוא עושת תיקון ובירור‪,‬‬
‫וכמו שהביא רבינו ז״ל בשם זוה״ק‬
‫ובשם הרמב״ן ז״ל‪ ,‬ואם היה קורא‬
‫אותם בשמותם היו נתקנים ונבררים‬
‫בידי שמים‪ ,‬ורצה הקב״ה שיהיה‬
‫תיקונם וברורם על ידי בני אדם‬
‫לזכותם‪ ,‬דהא אפילו אדם הראשון‬
‫עשה להם תיקון ובירור בקריאת‬
‫השמות‪ ,‬וכמו שביאר רבינו זלה״ה‪,‬‬
‫וכל שכן אם היה קורא אותם הקב״ה‪,‬‬
‫על כן מה עשה תפס נפשות של כל מין‬
‫ש ה ב ש ר ש הו ת ר לנ ח‬ ‫ה ר מ ב ״ן ל שי ט תו‬ ‫כי‬ ‫הו ב א‬ ‫כבר‬ ‫ט‪,‬‬
‫ש ה ז כ י ר ה מי ל ה ״ ש חי ט ה ״‪.‬‬ ‫משמע‬
‫כפז‬ ‫אליעזר‬ ‫נסיון אברהם‪ :‬שלא הרהר אחר מדות הקב״ה‬ ‫שמלת‬

‫פרשת לך לך‬
‫מאמר א‬

‫נסיון של אברהם אבינו‪ :‬לך לך‪...‬‬

‫שלא הרהר אחר מדותיו של הקב״ה‬
‫איזה נסיון היה גזירת ״לך לך״‪ ,‬בעוד שהבטיח לו הקב״ה כל‬
‫הברכות‪ :‬״ואעשך לגוי גדול‪ ,‬ואברכך‪ ,‬ואגדלה שמך‪ ,‬והיה ברכה״‪,‬‬
‫וכי מי לא היה ממלא ציווי ה׳ לאור הבטחות וברכות כאלו‪ ...‬ומה‬
‫הנסיון בכך ‪ /‬נסיונו של אברהם אבינו שידע כי עליו לגדל בנים‬
‫ההולכים בדרך ה׳ ושכיח הדבר יותר בארץ כנען מאשר בחרן בכל‬
‫זאת לא התחכם כנגד ציווי ה׳‪ :‬״לך לך מארצך״ ‪ /‬אברהם אבינו נתב‬
‫דרך לדורות הבאים שלא להרהר אחר מדותיו של הקב״ה שמודד עם‬
‫כל אחד ואחד‪ ,‬ולקבל את אשר נגזר מהקב״ה באמונה ובתום לבב‪.‬‬

‫״לך לך מאךצך וממולךתך ומבית אביך אל‬

‫הארץ אשר אראך״)בראשית יב א(‪.‬‬

‫גדול‪ ,‬ואברכך‪ ,‬ואגדלה שמך‪ ,‬והיה‬ ‫ר א ש לאבות הוא אברהם אבינו‬

‫ברכה״‪ ,‬וכר וכר‪ ,‬וכי מי לא היה‬ ‫עליו השלום ״איתן האזרחי״‬
‫ממלא ציווי ה׳ בשלימות לאור‬ ‫) ב ״ ב ט י א(‪ ,‬שעל שם שהשריש את‬
‫הבטחות וברכות כאלו‪ ...‬רמה הנסיון‬ ‫האמונה לדורות ) ש ב ת צ ז א( נקרא‬
‫בכך‪.‬‬ ‫״ראש אמנה״ ) ש ה ש ״ ר ד ג ( ‪ ,‬ולפיכך‬
‫בזכותו נברא העולם כמובא ) ב ר ״ ר י ב‬

‫רבי משה פיינשטיין זצ״ל‬ ‫ט( ׳״בהבראם׳ ‪ -‬בזכות אברהם״‪ .‬כבר‬

‫בספרו דרש משה ) ע ל א ת ר(‬ ‫עמדו המפרשים על כך‪ :‬איזה נסיון‬
‫ביאר פני הדברים שעיקר הנסיון לא‬ ‫היה גזירת‪ :‬״לך לך״‪ ,‬בעוד שהבטיח‬
‫היה מצד קושי הדבר לעזוב את ארץ‬ ‫לו הקב״ה כל הברכות המובאות‬
‫אבותיו ולקבוע מושבו בארץ ישראל‪,‬‬ ‫בתורה ) ב ר א ש י ת י ב ב ( ‪ :‬״ואעשך לגוי‬
 ‫ש מ ל ת פרשת לך לך מאמר א א לי עז ר‬
‫למה נגזר על האדם‪:‬‬
‫״כי בנפשו יבייא להמר׳‬
‫הנה‪ :‬לפעמים נגזר על האדם לנטוש‬
‫את ביתו ולנדוד למרחקים עקב‬
‫פרנסת ביתו והוא עצמו אינו מבין כלל‬
‫על מה ולמה נגזר עליו כך‪ ,‬וכי בשביל‬
‫לפרנס את ביתו בלחם ומים ולהלביש‬
‫את בניו ובנותיו חתניו וכלותיו‪ ,‬צריך‬
‫למסור נפשו רוחו ונשמתו ‪ -‬כי בנפשו‬
‫יביא לחמו‪ ,‬וכמה טרחות ויגיעות‬
‫צריך לטרוח עבור פרנסת ביתו‪ ,‬ועולה‬
‫לו השאלה‪ :‬וכי אין הקב״ה יכול‬
‫להמציא לי טרף לביתי סמוך לעירי‬
‫סמוך על שלחני‪ ,‬ולמה דוקא לי קשה‬
‫כל כך מנשוא עם כל כך הרבה טרדות‬
‫ויגיעות וכובד ראש‪ ,‬ואילו אחרים‬
‫אינם צריכים כל זאת‪ ...‬כל מחשבות‬
‫הללו ואחרות לא עלתה על דעתו של‬
‫ראש המאמינים‪ ,‬רק הראה לבניו דרך‬
‫באמונת ה׳ לא להרהר כלל אחר‬
‫מדותיו של הקב״ה שמודד עם כל‬
‫אחד ואחד‪ ,‬ולקבל את אשר נגזר מיד‬
‫הקב״ה באמונה ובתום לבב‪ .‬ובזכות‬
‫האמונה יושפע שפע ברכה וכל טוב‬
‫לנו ולכל ישראל עד עולם אמן ואמן‪.‬‬
‫רק עיקר הנסיון היה על סתירת עיקר‬
‫האמונה‪ ,‬כי מכירן שרצון ה׳ היה‬
‫שיהיה לו זרע ההולכים בדרכי ה׳‪ ,‬הרי‬
‫היה ביד הקב״ה לעשות זאת בכל‬
‫מקום שהוא‪ ,‬יתר על כן הרי ידוע‬
‫שהכנענים היו גרועים יותר מאנשי‬
‫חרן שהתורה קראם גרועים שבאומות‬
‫) ע י י ן ר ש ״ י פ ר ש ת א ח ר י י ח ג (‪ :‬״מגיד‬
‫שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים‬
‫מקוקלים מכל האומות״‪ .‬אם כן הרי‬
‫קשה יותר להעמיד דורות בדרכי ה׳‬
‫בא ‪ p‬כנען מאשר בחרן‪ ,‬בכל זאת לא‬
‫הרהר אברהם אבינו כלום אחרי ציווי‬
‫ה׳‪ ,‬ובתום לבבו עשה כאשר צוהו ה׳‬
‫מבלי שום התחכמות‪ ,‬זה היה עיקר‬
‫הנסיון‪ ,‬שאף לאחר שאמר לו הקב״ה‪:‬‬
‫׳לך לך מארצך׳ וגו׳ כי רק שם יהיה‬
‫לך בנים ויתקיימו כל הברכות‪ ,‬ולא‬
‫כאן בחרן‪ ,‬היה אברהם אבינו איתן‬
‫באמונתו שהקב״ה יתן לו גם בחרן‬
‫בנים טובים‪ ,‬כי כך גזרה חכמתו‬
‫יתברך שמו‪ ,‬מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬ולא‬
‫התלבט כלל על צווי ה׳ לצאת מהרן‪,‬‬
‫זהו הנסיון הגדול‪ ,‬יותר מעצם‬
‫היציאה‪.‬‬
‫לא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ע‪ 1‬מ ל ת לך לך מארצך ‪ -‬ורוע כסילים יריע‬

‫מאמר ב‬

‫לד לך מארצך ‪ -‬ורוע כסילים ידוע‬

‫ה״רבינו בחיי״‪ :‬כסילים‪ ,‬לצים‪ ,‬רשעים אין אפילו מצוה להוכיחם‪,‬‬
‫שנאמר; ״באזני כסיל אל תדבר״‪ ,‬״אל תוכח לץ פן ישנאך״‪,‬‬
‫״ומוכיח לרשע מומו״ ‪ /‬ההולך אחר תלמידי החכמים ומתחבר‬
‫אליהם תמיד ועושה עצמו טפל להם‪ ,‬ונותן את האלופים האלו על‬
‫ראשו ושמח להיות בחבורת צדיקים וישרים‪ ,‬הרי אין ספק שלבסוף‬
‫יחכם אף הוא בעצמו ‪ /‬התורה נמשלה לנר ־ ״כי נר מצוה ותורה‬
‫אור״ לפי שהנר הכל מדליקים ממנו ונאותים לאורו והנר אינו חסר‬
‫כלום ‪ /‬כשם שחבורת חכמים מסייע לעבודת ה׳ כך חברת כסילים‬
‫מונע מעבודת ה‪/‬‬

‫״לך לך מארצך וממ‪1‬לךתך ומבית אביך אל‬

‫הארץ א^ר אךאך״ ) ב ר א ש י ת י ב א ( ‪.‬‬

‫נגד רצון ה׳‪ ,‬עליו נאמר‪ :‬״ורעה‬ ‫כתב ה״רבינו בחיי״‪ ,‬כי הכתוב‬
‫כסילים ידוע״‪.‬‬ ‫שכתב שלמה המלך ) מ ש ל י י ג‬

‫כ ( ‪ :‬״הולך את חכמים יחכם ורעה‬

‫ומוסיף ה״רבינו בחיי״ ומבאר ביתר‬
‫ביאור‪ ,‬כי הפסוק מבאר‬
‫הנזק שבא מחברת כסילים שאינם‬
‫בוחלים בשום ענין‪ ,‬בלתי אל הבצנג‬
‫עיניהם להוסיף ולגרוף הון בכל מחיר‬
‫אשר ישית עליהם יצר הממון‪ ,‬ואפילו‬
‫יכשלו בדרך במצוות עשה ולא תעשה‬
‫ח״ו‪ .‬ומאידך התועלת הגדולה שבאה‬
‫לאדם המתחבר בחברת יראים‬
‫וישרים‪ ,‬כי המתחבר עם כסילים‬
‫עם יראים‬ ‫״ירוע״‪ ,‬והמתחבר‬
‫בו חכמה‬ ‫״יחכם״‪ ,‬ותיתוסף‬
‫ושמחה‪.‬‬
‫כסילים ירוע״‪ ,‬מכוון על אברהם‬
‫אבינו‪ .‬וכך הוא נדרש‪ :‬שלמה המלך‬
‫מזהיר את בני האדם להשתדל להיות‬
‫בחברת חכמים ולהתרחק מחבור עם‬
‫כסילים‪ ,‬״הולך את חכמים״ ההולך‬
‫אחר תלמידי החכמים ומתחבר אליהם‬
‫תמיד‪ ,‬ועושה עצמו טפל להם‪ ,‬ונותן‬
‫את האלופים האלו על ראשו ושמח‬
‫להיות בחבורת צדיקים וישרים‪ ,‬הרי‬
‫אין ספק שלבסוף יחכם אף הוא‬
‫בעצמו‪ .‬אולם‪ ,‬מי שמתחבר לכסילים‪,‬‬
‫לא יראי חטא‪ ,‬אוהבי בצע‪ ,‬אשר יראת‬
‫ה׳ רחוקה מהם‪ ,‬ולא יפחדו מעשות‬
 ‫ש מ ל ת פרשת לך לך מאמר כ א לי עז ר‬
‫החכם מכל אדם ) ש ם כ ג ט ( ‪ :‬״באזני‬
‫כסיל אל תדבר״‪ ,‬״אל תוכח לץ פן‬
‫ישנאך״ ) ש ם ט ח( ‪ ,‬״ומוכיח לרשע‬
‫מומו״ ) ש ם ש ם ז ( ‪ ,‬כי אנשים שהורגלו‬
‫בהרגל שאינו רצוי‪ ,‬ובא חכם ומוכיח‬
‫אותם כי עליהם לתקן מעשיהם‪ ,‬הרי‬
‫שאם בחבורת חכמים ימצא‪ ,‬הרי‬
‫יתדבקו בו ויאהבו ויחברו אתו יחדיו‬
‫להתלמד‪ ,‬כי החכמה ‪ -‬חכמת התורה‪,‬‬
‫רצוי לקבל ממי שאמרה‪ ,‬אפילו מן‬
‫הקטן ממך‪ .‬אולם‪ ,‬אלה אשר נכללו‬
‫בג׳ הכתות הראשונות האמורים לעיל‬
‫כסילים‪ ,‬רשעים‪ ,‬ולצים‪ ,‬מיד ירימו‬
‫ראש לפעור פיהם אפילו על גדול‬
‫שבגדולים‪ ,‬כי לא יכונו לקבל את‬
‫האמת ‪ -‬חכמת התורה‪ ,‬וההלכה‬
‫הצרופה מדור דור‪.‬‬
‫ו מוסיף ה״רבינו בחיי״‪ :‬כשם‬
‫שחבורת החכמים גורם‬
‫גדול והזמנה רבה‪ ,‬וסיוע רב‪ ,‬לקיים‬
‫עבודת השם יתברך וההתמדה עליה‪,‬‬
‫כן חבורת כסילים הזמנה גדולה‬
‫להכשל ח״ו במצוות התורה וקיומה‪.‬‬
‫על כן ראה דוד המלך נעים זמירות‬
‫ישראל לפתוח ספרו בהרחקת רשעים‪,‬‬
‫ולהזכיר מיד ענין התורה‪ ,‬כמאמרו‬
‫) ת ה לי ם א א ( ‪ :‬״אשרי האיש אשר לא‬
‫הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא‬
‫עמד״ וגו׳‪ ,‬וסמך מיד‪ :‬״כי אם בתורת‬
‫ה׳ חפצו״‪ .‬וכן בנו שלמה המלך עליו‬
‫השלום‪ ,‬הלך בדרך אביו ופתח ספר‬
‫משלי ) א ח ( ‪ :‬״שמע בני מוסר אביך״‬
‫וגו׳ וסמך מיד ) ש ם ש ם י ( ‪ :‬״בני‪ ,‬אם‬
‫יפתוך חטאים אל תבא״‪.‬‬
‫לב‬
‫נר לרגלי דבריך ואור ?‪ 3‬תי‪ 3‬תי‬
‫אכן כך הם פני הדברים‪ ,‬שהמתחבר‬
‫עם חכמים צדיקים וישרים‪,‬‬
‫יאות ויהנה מהם‪ ,‬וישכיל ויחכם עוד‪,‬‬
‫שעל כן נמשלה התורה לנר‪ ,‬כעניז‬
‫שאמר דוד המלך עליו השלום ) מ ש ל י ו‬
‫כ ג ( ‪ :‬״כי נר מצוה ותורה אור״‪ .‬וכן‬
‫הוא אומר ) ת ה לי ם קי ט ק ה ( ‪ :‬״נר לרגלי‬
‫דבריך ואור לנתיבתי״‪ ,‬לפי שהנר הכל‬
‫מדליקים ממנו ונאותים לאורו‪ ,‬והנר‬
‫אינו חסר כלום‪ .‬כך גם אמרו במדרש‬
‫) מ ש ל י י ג‪ .‬ו ש ם ט ח ( ‪ :‬״׳הולך את חכמים‬
‫יחכם וכו״ ) מ ש ל י ש ם ( ‪ ,‬משל למה‬
‫הדבר דומה‪ ,‬לאדם שנכנס לחנותו של‬
‫בשם ולקט ריח הבשמים‪ ,‬כשיצא כל‬
‫בגדיו מבושמים והוא לא קנה מן‬
‫הבשם כלום״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מוכר הבושם‬
‫לא נחסרו מן הבשמים שבחנותו‪ ,‬וזהו‬
‫״הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים‬
‫ירוע״ כלומר המתחבר עם הכסילים‬
‫״ירוע״‪ ,‬שינזק נזק גדול‪ ,‬כי החיבור‬
‫עמהם מזיק לעצמו וגם להם‪.‬‬
‫ומי המה הכסילים עליהם נסבו דברי‬
‫שלמה המלך‪ ,‬מי הם ומה‬
‫מעשיהם‪ .‬מבאר ה״רבינו בחיי״‪ ,‬כי‬
‫אלו הם בוחרי המדות המגונות‬
‫והתאוות הגופניות‪ ,‬ומבזים עניני‬
‫השכל‪ ,‬ועל הכל‪ ,‬אין הם רוצים לקבל‬
‫את האמת ואת דרכי התורה תורת‬
‫אמת‪ .‬ונחלקה כת זו לשלושה כתות‪,‬‬
‫עליהם אומר שלמה המלך שאין‬
‫אפילו מצוה להוכיחם‪ :‬כסילים‪,‬‬
‫לצים‪ ,‬רשעים‪ .‬וכך מצווה עלינו‬
‫לג‬ ‫§‪ 1‬ל י * ע ז ר‬ ‫ב פי לי פ י רו ע‬
‫לקיים כל ההלכות לכל פרטותיהן‬
‫ודקדוקיהן‪ ,‬המנהגים שאנו נוהגים‬
‫בדרכי ההשגחה בכשרות‪ ,‬ובפרט‬
‫בכשרות הבשר‪ .‬ברור וגלוי וידוע לכל‬
‫ותיק במלאכת קודש זו כי יש‬
‫שההרגל נעשה טבע‪ ,‬ובפרט אם אחד‬
‫מן החבורה ירד ממדרגתו ביראת ה׳‪,‬‬
‫ומדי פעם עלול להחדיר קרירות בין‬
‫צוות הרבנים‪ ,‬אפילו בהקפדה על ענין‬
‫שהוא מנהג ישראל או הלכה קלה‬
‫שלדעתו אינו רואה חשיבות בענין‬
‫וסובר כי יש להקל בענין ואין צודך‬
‫לשאול את הרב המכשיר‪ ,‬מצוה שלא‬
‫לשמוע לו‪ ,‬וראוי להתרחק מלהיות‬
‫בחבורתו‪ ,‬ולא לחשוש ולהרתע‬
‫מלומר את האמת בפניו‪ ,‬כי בנקל‬
‫אפשר לעבור מלהיות בין חבורת‬
‫יראים וישרים‪ ,‬לחבורת כסילים‬
‫ומקילים כאמור‪.‬‬
‫וכ מובן שראוי להשפיע עליו בדרכי‬
‫נועם להעמידו על מקומו‬
‫ולישר אורחותיו‪ ,‬כדי להצילו מרדת‬
‫יותר‪ ,‬ואם אתה עושה כן‪ ,‬אשריך וטוב‬
‫לך‪ .‬אך אם לא עלתה בידך‪ ,‬נקוט‬
‫בדרכו של אברהם אבינו ״לך לך״‪...‬‬
‫והתרחק בכל דרך של הרחקה‬
‫מהליכותיו ומנע רגלך מנתיבתו‪.‬‬
‫מ א ר צ ך ־ ו רו ע‬ ‫לך‬ ‫לך‬ ‫ש מ ל ת‬
‫מ ע ת ה נבוא לביאור ציורי הקב״ה‬
‫לאברהם‪ :‬״לך לך מארצך׳‬
‫‪ -‬אברהם אבינו עליו השלום מסר כל‬
‫נפשו לקיים התורה ולהדבק בה‪/‬‬
‫ובכדי להשיג קיום השתוקקותו‪,‬‬
‫ודבקות בה׳ לקיים כל התורה‪ ,‬היה‬
‫עליו להתרחק מחבורת אנשי דורו‪,‬‬
‫שהיו סיבה וסכנה לביטול בחירתו‬
‫בטוב‪ .‬לכן ציווהו הקב״ה להתרחק‬
‫מהם‪ :‬״לך לך מארצך ומולדתך ומבית‬
‫אביך אל הארץ אשר אראך״‪ .‬והוא‬
‫מעשרה הנסיונות שנתנסה אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬ועמד בזה‪.‬‬
‫השחיזה ‪3‬ח&ורת י־ר^י' ‪8‬‬
‫©גולה לעליה בח ‪3‬כזה ו ‪3‬י־ר«^ה‬
‫בני אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬
‫החפצים להדבק בקדושת‬
‫אבותינו‪ ,‬ללכת בדרכם המאירים‪,‬‬
‫לפעול בפעולותיהם‪ ,‬ולהלך בנתיבתם‬
‫היא המסילה העולה בית א‪-‬ל‬
‫המוליכה אל ההר הגדול ־ הר‬
‫האלקים‪ ,‬הרי מכאן מודעה רבה‬
‫ומשגיחי‬ ‫לשובי״ם‬ ‫לאורייתא‪,‬‬
‫הכשרות‪ ,‬העושים מלאכתם מלאכת‬
‫הקודש למען קיום מצוות ה׳ כמצווה‬
‫עלינו ע״י משה רבינו ע״ה‪ ,‬מחובתינו‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת לך לך מאמר ג‬ ‫לד‬

‫מאמר ג‬

‫סודו של ה״אכן עזרא״ לנכי ארץ כנען‬

‫סודו של ה״אבן עזרא״‪ :‬אם א ‪ p‬כנען היתה בידם מאז ומקדם‪ ,‬או‬
‫שנטלוהו מאחרים ולשעה היתה בידם ‪ /‬לא יתכן מפלתה של אומה‬
‫בטרם שהקב״ה יכניע ויפיל שר צבאה שמלמעלה שאז הוכשר‬
‫מפלתה של האומה מלמטה‪ ,‬כנאמר‪ :‬״ויגרש מפניך אויב״ ־ היינו‬
‫השר שמלמעלה‪ ,‬ואחר כך‪ :‬״ויאמר השמד״ ‪ -‬האומה שמלמטה‪.‬‬

‫״וןעבד אבךם ב א ח עד מקום עכם עד אלון‬

‫מורה והכנעני אז בארץ״ ) ב ר א ש י ת י ב ו ( ‪.‬‬

‫ולכן כאשר עולה ברצון הקב״ה‬ ‫ה״אבן עזרא״‪ :‬״יתכן שאח‬ ‫כתב‬
‫להשפיל אומה‪ ,‬הרי בתחילה‬ ‫כנען תפשה כנען מיד אחר‬
‫הוא משפיל את השר הממונה עליה‬ ‫הי ה‬ ‫לא‬ ‫ל כן‬ ‫ש קו ד ם‬ ‫מ ש מ עו‬ ‫״ אז ״‬ ‫] ש ה ל שון‬

‫שמלמעלה שהוא כחם ומעוזם של‬ ‫ה כנ עני ב א ח [ ואם איננו כן ‪ -‬יש לי סוד‬
‫האומה‪ ,‬ואחר כך הוא מכניע את האומה‬ ‫והמשכיל ידום״ עכ״ל ה״אבן עזדא״‪.‬‬
‫מלמטה‪ .‬וכשם שנאמר ) ד ב ר י ם ל ג ‪ .‬כ ז ( ‪:‬‬
‫עמד על כך כ״ק מדן השד שלום‬
‫״ויגרש מפניך אויב ־ ויאמר השמד״‬ ‫מבעלזא זי״ע להמתיק שיח‬
‫מתחילה הקב״ה מכלה שר צבאם‬ ‫סוד של ה״אבן עזרא״‪ .‬והביא בשם‬
‫שמלמעלה ‪ -‬״ויגרש מפניך אויב״‪ ,‬ורק‬ ‫הספה״ק ״אמרי נועם״ להר״י‬
‫אחר כך‪ :‬״ויאמר השמד״ שמצוה לבני‬ ‫דיליטקאש בשם הר״י החסיד זצ״ל‬
‫ישראל להשמידם עד כלותם‪.‬‬ ‫שהסוד הוא כי אין לך כל אומה ולשון‬
‫וזהך הכונה‪ :‬״והכנעני אז בארץ״ ־‬ ‫שאין לה שר צבא הממונה עליה‬
‫שהקב״ה השפיל את שר‬ ‫בשמים ממעל‪ ,‬ולא יתכן מפלתה של‬
‫הכנענים ל א ח‪ ,‬ועל ידי זה החלה‬ ‫אומה בטרם שהקב״ה יכניע ויפיל שר‬
‫פ ר׳ ל ך ‪.‬‬ ‫קד ש״‬ ‫״מדבר‬ ‫] עיין‬ ‫מפלתם‪...‬‬ ‫צבאה שמלמעלה‪ ,‬שאז הוכשר‬
‫ו ״ א ל ש י ך ״ ה ק' ב ש ל ח ב א רי כ ו ת י ו ת ר [ ‪.‬‬ ‫מפלתה של האומה מלמטה‪.‬‬
‫לה‬ ‫אליעזר‬ ‫כי אנשים אחים אנחנו ‪ -‬תהי מריבה‬ ‫שמלת‬

‫מאפר ד‬

‫כי אנשים אהים אנהנו ־ תהי מריבה‬

‫ביני ובינך‬
‫״חתם סופר״‪ :‬״כי אנשים אחים אנהנו״ ‪ -‬זוהי הסיבה כי ״תהי‬
‫מריבה ביני ובינך״ כי ההתנתקות מאינשי דלא מעלי עדיפה על‬
‫ההתחברות עמהם ‪ /‬״כתב סופר״‪ :‬״אוהב שלום״ במקום החיובי‬
‫כאשר הוא כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם‪ ,‬ו״רודף שלום״‬
‫לסתור ולנפץ את השלום במקום השלילי‪ ,‬כאשר הוא כינוס לרשעים‬
‫רע להם ורע לעולם ‪ /‬״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״ ־ אהבת‬
‫הבריות שהיתה באהרן והרצון לקרבם לתורה‪ ,‬אילצו אותו לעתים‬
‫לותר על אהבת השלום ולפלג בין הרשעים‪ ,‬כדי שיוכלו הבריות‬
‫לחיות חיי תורה ‪ /‬הרה״ק רבי בונם מפרשיסחא זי״ע‪ :‬״ויכרתו‬
‫שניהם ברית״ ־ גם כאשר כרתו ברית נשארו ״שניהם״ נפרדים זה‬
‫מזה‪.‬‬

‫״ואברם כבד מאיד במקנה בכסף ובזהב וגו׳‬

‫‪T T -‬‬ ‫‪I V V -‬‬ ‫־ * ‪vl:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪“ T: ~ :‬‬

‫וגם ללוט ההלןי את אברם היה צאן ובקר‬

‫ואוזלים״ וגו׳ ) ב ר א ש י ת יג ב ( ‪.‬‬

‫וגזלו את בריות‪ .‬התחילו רועי‬ ‫אברהם אבינו היה לו מקנה רב‬

‫אברהם אבינו מציקין לרועי לוט‬
‫ואומרים להם‪ :‬למה אין אתם‬
‫חוסמים את פי בהמתכם‪ ,‬וכי הותרה‬
‫הגזל‪ ...‬וכי הותרה השגת גבול‪ ...‬הרי‬
‫״הכנעני אז בא ‪ p‬״ ועדיין לא ניתנה‬
‫א ‪ p‬ישראל בירושה לאברהם‪ .‬לכן‬
‫) ב ר א ש י ת י ג ח ( ‪ :‬״ויאמר אברהם אל‬
‫צאן ובקר שה כבשים‬
‫עזים גסות ודקות‪ ,‬לוט גם כן היה לו‬
‫בקר וצאן‪ ,‬אולם‪ ,‬לא נשא אותם‬
‫הא ‪ p‬לשבת יחדיו‪ ,‬ולמה‪ ,‬מבואר‬
‫במדרש ) פ סי ק ת א פ ר ק ג ( ‪ :‬בהמותיו של‬
‫אברהם אבינו היו הרועים מוציאים‬
‫אותם זוממין ] פ י ה ן ח סו מו ת ע ם ר סן ש א י ן‬

‫לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך‬ ‫מ א פ ש ר ל הן ל ר ע ו ת ב ש ד ו ת א ח רו ת[ שלא‬

‫ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים‬ ‫יגזלו את הבריות‪ ,‬ואילו בהמותיו של‬
‫אנחנו״‪.‬‬ ‫לוט לא היו הרועים זוממין אותן‬
 ‫א לי עז ר‬
‫שרודף אחרי השלום להשיגו‪ ,‬אלא‬
‫רודף את השלום לסתרו ולנפצו‪.‬‬
‫שכאשר מדובר ב״פיזור לצדיקים רע‬
‫להם ורע לעולם״ ) ס נ ה ד ר ין פ ר ק ח מ ש נ ה‬
‫ה( ־ יש לאהוב את השלום ולהשתדל‬
‫מאד בהשגתו‪ .‬אולם כאשר מתקיים ‪-‬‬
‫״כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם״‬
‫) ש ם ( ‪ -‬מן הראוי לרדוף את השלום‬
‫ולהפריד ביניהם‪ ,‬לפי שהאחדות‬
‫במקרה כזה הינה שלילי‪.‬‬
‫זאת היתה דרכו של אהרן‪ ,‬בהנהגתו‬
‫המפורסמת של השכנת שלום‬
‫נהג רק כאשר מדובר היה באנשים‬
‫אשר מכינוסם באה ברכה לעולם‪.‬‬
‫אולם כאשר ראה התחברות של אנשי‬
‫רשע היה משתדל לבטל את השלום‬
‫שביניהם‪ .‬וכל כך למה משום שהיה‪:‬‬
‫״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״‬
‫״ אהבת הבריות שהיתה בו והרצון‬
‫לקרבם לתורה‪ ,‬אילצו אותו לעתים‬
‫לותר על אהבת השלום ולפלג בין‬
‫הרשעים‪ ,‬כדי שיוכלו הבריות לחיות‬
‫חיי תורה‪.‬‬
‫קנ^ות אמיתית ושלום ‪ 8‬מיתי‬
‫ו ב א ה רן הכהן קדוש ה׳‪ ,‬כן נהג‬
‫נכדו פינחס בן אלעזר‬
‫מקנא קנאת ה׳‪ ,‬שכאשר נתגלה הצורך‬
‫לרדוף את השלום עשה זאת מתוך‬
‫קנאת ה׳ טהורה‪ .‬ואכן לכך זכה לשכר‬
‫השלום ) ב מ ד ב ר כ ה י ב ( ‪ :‬״הנני נותן לו‬
‫את בריתי שלום״ ־ כי מעשה קנאותו‬
‫של פינחס בהריגת נשיא מישראל‪ ,‬לא‬
‫היה מנוגד כלל לשלום‪ ,‬אדרבה ־ על‬
‫ש מ ל ת פרשת לך לך מאמר ד‬ ‫לו‬
‫) פ ר׳ ל ך ל ך ד״ ה‬ ‫הקשה ה״חתם סופר‬
‫א ל נ א ה ב ׳ ( ‪ :‬אם ״אנשים‬
‫אחים אנחנו״ למה להיפרד‪ ,‬אדרבא‬
‫עדיף להתחבר יחד ולא להיפרד‪...‬‬
‫ותירץ כי טעם המקרא על תיבות ״נא״‬
‫־ פשטא‪ ,‬שהוא נגינה מפסקת‪ ,‬להורות‬
‫שלפעמים ההתחברות עם הרע גרוע‬
‫ולא טוב‪ ,‬אדרבה הפירוד עדיף על‬
‫ההתחברות‪ ,‬כי לפעמים ההתחברות‬
‫עם אינשי דלא מעלי שמדותיהם אינן‬
‫הגונות או דעותיהם והשקפותהם‬
‫משובשות‪ ,‬עלול לצאת מכך ח״ו רעה‬
‫ולא טובה‪ ,‬ולכן הפירוד עדיף‪ .‬וזה‬
‫הפירוש‪ :‬״אל נא״‪ ,‬בנגינה מפסקת‪,‬‬
‫אלא אדרבא‪ :‬״תהי מריבה ביני‬
‫ובינך״‪ ,‬ולא נהיה ביחד‪ ,‬ולמה‪ :‬״כי‬
‫אנשים אחים אנחנו״‪ ,‬ואם נהיה יחד‬
‫אי אפשר שלא נתחבד מפני הקירבה‪,‬‬
‫על כן‪ :‬״אם הימין ואשמאילה״‪,‬‬
‫אפילו דבר טוב שנקרא ״ימין״ לא‬
‫טוב ללמוד ממך‪ ,‬ובודאי‪ :‬״אם‬
‫אשמאל ‪ -‬אימינה״‪.‬‬
‫«והרן הכהן מוותר על השלום‬
‫בדי לקרב הבריות לתורה‬
‫הנפלא של ה״כתב סופר״‬
‫ה ר א שון(‬ ‫ד בו ר‬ ‫א מו ר‬ ‫) פ ר׳‬
‫בביאור המשנה‬
‫) א בו ת פר ק א מ שנ ה י ב ( ‪:‬‬
‫״הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום‬
‫ורודף שלום״‪ .‬לכאורה יש להבחין‬
‫כאן בשתי משמעויות סותרות‬
‫בביטויים ״אוהב שלום״ ו״רודף‬
‫שלום״‪ .‬ומפרש שאין הכונה של‬
‫״רודף שלום״ כפשוטו וכמשמעו‬
 ‫לז‬ ‫אליעזר‬ ‫כי אנשים אחים אנחנו ־ תהי מריבה‬ ‫שמלת‬
‫יחד בהלכות שונות‪ ,‬וכן משגיחים‬ ‫ידי קנאותו זכה להשיב את חמת ה׳‬
‫נפגשים יחד‪ ,‬ואם נמצא ח״ו אחד‬ ‫מעל בני ישראל ולא כילה אותם ה׳‪.‬‬
‫ביניהם שהוא קל דעת שכל הלכות‬ ‫זהו אכן השלום האמיתי‪.‬‬
‫השחיטה והכשרות כמצות אנשים‬ ‫מסופר על הרה״ק הרבי ר׳ בונם‬
‫מלומדה אצלו‪ ,‬ואפילו פחות מכך‪,‬‬ ‫זצ״ל מפרשיסחא‪ ,‬שצוה‬
‫ויתכן שכבר עלה בידו להכשל‬ ‫פעם למשמשיו לשכור עגלה לנסוע‬
‫ולהכשיל אחרים ח״ו‪ ,‬הרי על ידי‬ ‫לווארשא‪ ,‬שם בפתח המרזח מצא שני‬
‫שיחת רעים שיש לו עם הסובבים עמו‬ ‫נושאי סבל ששתו יין שרף‪ ,‬שאל את‬
‫הוא עלול להחדיר ח״ו קלות וריקנות‬ ‫אחד מהם האם למדת חומש היום‪,‬‬
‫ובורות ביניהם‪.‬‬ ‫השיב הן‪ ,‬והוסיף לאמור‪ :‬התקשתי‬
‫בפרשת וירא בכתוב ) ב ר א ש י ת כ א כ ז ( ‪:‬‬
‫א צל אברכים כשרים תמימים ישרים‬
‫״ויכרתו שניהם ברית״‪ ,‬איך כרת‬
‫והגונים אשר כונת עבודתם‬
‫אברהם אבינו ע״ה ברית עם אבימלך‬
‫בעבודת הקודש הוא לקיים מצות ה׳‬
‫העכו״ם‪ ,‬השיב לו השני‪ ,‬ולי היה גם‬
‫להיות שליח נאמן לעם ה׳ שלא‬
‫כן קשה שנאמר‪ :‬״שניהם״‪ ,‬הלא היה‬
‫יכשלו ח״ו באיסורים חמורים‬
‫די לומר‪ :‬״ויכרתו ברית״‪ ,‬ו״שניהם״‬
‫בנבילות וטריפות ושאר לאוים‬
‫מיותר‪ .‬אך הכונה לומר‪ :‬כי למרות‬
‫ואיסורי דרבנן ומנהגי ישראל‪,‬‬
‫שכרתו ברית‪ ,‬עם כל זה ״שניהם״‬
‫ובמצות‪ :‬״להבדיל בין הטהור ובין‬
‫הקפידו חק מוחלט ביניהם להשאר‬
‫הטמא״ ולהיות עם קדוש לה׳‪ ,‬הנה‬
‫נפרדים זה מזה ולא להיות באחדות‪.‬‬
‫ההתקשרות ביניהם עלולה להרוס כל‬
‫לשמע זאת‪ ,‬שב הרב מיד לדרכו‬
‫חלקה טובה של בנין בעבודת ה׳‬
‫חזרה‪ ,‬באמרו‪ :‬שלא נסע הנה‪ ,‬כי אם‬
‫וביראתו‪ ,‬על כן‪ :‬״אל נא״ בנגינה של‬
‫לשמוע דבר זה‪.‬‬
‫הפסקה‪ ,‬רק ״הפרד״ ו״תהי מריבה‬
‫ביני ובינך״‪ ,‬כי באופן כזה עדיף‬ ‫כשרות המאכלים‬
‫להיות ״רודף שלום״ לסתרו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫צריך חיזוק גדול‬
‫זה יתקיים הכשרות בשלימות הראוי‬ ‫דברים אמורים‪ ,‬לפעמים‬ ‫במה‬
‫ביתר שאת ועוז אמן כן יהיה רצון‪.‬‬ ‫נמצאים שו״בים שעוסקים‬
 ‫ש מ ל ת פרשת לך לך מאמר ה א לי עז ר‬ ‫לח‬

‫מאמר ה‬

‫ישמעאל אוכל נבילות‬

‫מפני מה קרוים הישמעאלים הערבים במדרש‪ :‬״אוכלי נבילות״‪,‬‬
‫בעודם מקפידים שתהיה בהמתם שהוטה מהצואר שלא על ידי הריגה‬
‫ביריה בראש כדרך שאר אומות העולם‪ ,‬וכן מקובל אצלם להקפיד‬
‫שהשוחט ההורג הבהמה יהיה מזרע אברהם אבינו ‪ /‬שחיטת‬
‫הישמעאלים נבילה לפי שאין מקפידים על ה׳ הלכות שחיטה דרסה‪,‬‬
‫הגרמה‪ ,‬עיקר‪ ,‬שהיה‪ ,‬חלדה שהם הלכה למשה מסיני‪ ,‬ושחיטתם‬
‫שחיטת עכו״ם שדינו נבילה מדאורייתא ‪ /‬״שמלה חדשה״‪ :‬אם‬
‫העכו״ם דורש מישראל קודם השחיטה להפנות פניו למזרח ולומר‬
‫״אל כביר״‪ ,‬לכתחילה יש להימנע מכך משום בחוקותיהם לא תלכו‪,‬‬
‫אבל אם העכו״ם מתעקש‪ ,‬אינו מעכב‪ ,‬כיון שכונת הישראל לשחוט‬
‫כאשר צוה ה׳‪ ,‬וכן אין זה הפסק בין הברכה לשחיטה כיון שהוא‬
‫מצורך השחיטה‪.‬‬

‫״והוא להיה פרא אךם ןדו בכל ו‪.‬יד כל בו ועל‬

‫פני כל אחיו לקזכין״ ) ב ר א ש י ת טז י ב ( ‪.‬‬

‫שהשוחט ההורג הבהמה בשחיטה מן‬ ‫במדרש ) ב ״ ר מ ה ט ( מובא‪ :‬׳״ידו‬

‫הצואר יהיה מזרע אברהם אבינו‪ ,‬ולכן‬ ‫בכל ויד כל בו׳ ‪ -‬קרי‪:‬‬
‫יהודי ששחט עבורם מתקבל יפה‬ ‫כלבו ־ הוא והכלב שוים‪ ,‬מה הכלב‬
‫אצלם‪ .‬הנה כי כן דברי המדרש‬ ‫אוכל נבילות‪ ,‬אף הוא אוכל נבילות״‬
‫תמוהים לכאורה למה קרוים‬ ‫ע״כ לשון המדרש‪ .‬והנה דברי המדרש‬
‫״אוכלי‬ ‫במדרש‪:‬‬ ‫הישמעאלים‬ ‫תמוהים הפלא ופלא‪ ,‬כי ידוע‬
‫נבילות״ יותר משאר אומות העולם‬ ‫שהישמעאלים הערבים מקפידים‬
‫שודאי אוכלי נבילות‪.‬‬ ‫שתהיה בהמתם שחוטה מהצואר שלא‬
‫על ידי הריגה ביריה בראש כדרך שאר‬
‫שחיטת ישמגנאליס‬ ‫אומות העולם שבכל ארצות‪ ,‬לפי‬
‫נבילה מראורייתא‬ ‫שההריגה על ירי יריה בראש נחשב‬
‫וי ש לומר‪ ,‬כי שחיטה כשירה היא‬ ‫נבילה עבורם‪ ,‬וכן הם נוהגים עד עתה‪,‬‬
‫באופן שקבלנו מפי משה רבינו‬ ‫כמו כן מקובל אצלם להקפיד‬
 ‫לט‬
‫זביחה דכתיב ) ד ב ר י ם י ב כ א ( ‪ :‬׳וזבחת‬
‫ואכלת׳ ־ מי שהוא בר זביחה אכול‬
‫והוא אינו בר זביחהי‪ .‬בכל אופץ עדים‬
‫אנו לשחיטתם בכמה מקומות שאנו‬
‫נפגשים עמהם‪ ,‬כי המנהג אצלם‬
‫להרוג הבהמה עם סכיץ ארוך מלא‬
‫פגימות‪ ,‬וסך הכל שנדרש אצלם‬
‫שהבהמה תחתך מהצואר אפילו אם‬
‫ישאר הקנה והושט‪ ,‬וכץ כל שאר‬
‫הלכות שחיטה לא נוגע אצלם יא‪.‬‬
‫אם מותר לפנות למזרח‬
‫ולומר א‪-‬ל כביר קודם השחיטה‬
‫לאמיתו של דבר כבר בשו״ע ) ה ל כ ו ת‬
‫^‪ 5‬ז מ ל ת ישמעאל אוכל נבילות א לי ע ז ר‬
‫ע״ה ־ ה׳ הלכות שחיטה דרסה‪,‬‬
‫הגרמה‪ ,‬עיקר‪ ,‬שהיה‪ ,‬חלדה‪,‬‬
‫שהערבים הישמעאלים אינם יודעים‬
‫כלל מזאת‪ ,‬לבד מפרט אחד של סוג‬
‫חתך שהם מחזיקים בידם לחתוך‬
‫מהצואר עם סכין‪ ,‬ולא להרוג על ידי‬
‫ידיה בראש‪ ,‬בעוד שלפי תורתנו הק׳‬
‫כל שחיטתם נבילה ממש‪ .‬נמצא‬
‫איפוא שהיא הנותנת אמנם בכדי שלא‬
‫יהיה מקום לטעות ולחשוב שאולי יש‬
‫בסדר הריגת הבהמה שלהם שאין בו‬
‫נבילה ח״ו‪ ,‬על כץ קורא אותם נבילות‪.‬‬
‫נוסף לכך הרי שחיטתם שחיטת‬
‫עכו״ם‪ ,‬שנפסק מפורש בשו״ע ) ס י מ ן ב‬

‫ש חי ט ה סי מן ד ס ״ ק ה( מובא כי‬ ‫ס ״ ק א( שחיטת עובד כוכבים נבילה‪,‬‬

‫הישמעאלים אינם מניחים ישראל‬ ‫ואפילו אם אינו עובד כוכבים ממש‬
‫לשחוט אלא אם כץ יהפוך פניו ״לאל‬ ‫כמו הישמעאלים‪ ,‬הרי שחיטתו גם כץ‬
‫קובלא״ ] פ נ יו ל מ ז ר ח [ כמנהג חוקותיהם‪,‬‬ ‫נבילה דאורייתא‪ ,‬כץ הוכיח הש״ך‬
‫אינו דומה לשוחט לשם הרים ] ש א ס ו ר [ ‪,‬‬ ‫והטו״ז ) ס י מ ן ב ס ״ ק א ( כי הוא אינו בר‬

‫ש דו ק א ע ו ב ד כו כ בי ם מ מ ש ש חי ט תו נ בי ל ה מ ד או ריי ת א‪ ,‬א ב ל‬ ‫י ‪ .‬י ש מ פ ר שי ם ב שי ט ת ה ד מ ב ״ ם‬

‫ו ה טו ״ז‬ ‫ה ש״ך‬ ‫או ל ם‬ ‫שנ א ס ר‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫ד או ריי ת א‬ ‫כנ בי ל ה‬ ‫דינו‬ ‫אין‬ ‫כו כ בי ם‪,‬‬ ‫עו ב ד‬ ‫ש אי נו‬ ‫מי‬

‫שו ר ״‬ ‫כ ל ל ו כ ל ל‪ .‬ו ה ״ ת בו או ת‬ ‫שי ט ה ז ו‬ ‫דו חי ם‬ ‫ה א ח רו ני ם‬ ‫וי ת ר‬ ‫חד ש ה״ ו הגר״ א‬ ‫ה״ ש מל ה‬

‫קו ב ע‬ ‫א(‬ ‫סו פ ר ״ ) סי מן‬ ‫ב בי או ר נ פ ל א‪ .‬ו כן ה״ ח ת ם‬ ‫הר מב״ ם‬ ‫מבאר דעת‬ ‫א(‬ ‫) סי מן ב ס״ ק‬

‫מ ד או ריי ת א‪.‬‬ ‫ש כ ל ש חי ט ת ג ו י נ בי ל ה‬

‫ו א ‪ .‬ו ה נ ה ז ה כ ע ש ר ש נ י ם ש ה ת א ר ג ן ב א ר ה ״ ב ב ב ש ר ש ל ה ם ה נ ק ר א ״ ח ל ל ״ ה כו נ ה ש נ ש ח ט ו ל א‬

‫* י ר ו ב ה כ ד ר ך ה גוי ם‪ ,‬ו ח ל ק ג ד ו ל ש ל ב ש ר ״ ה ח ל ל ״ ש ל ה ם ל קו ח מ ב ש ר ש חי ט ה ש ל י הו די ם ‪,‬‬

‫ב אר ה״ב‬ ‫הנ מ צ אי ם‬ ‫מ ש חי ט ת הי הו די ם כ ש ר ה ג ם כן ל ע ר בי ם‬ ‫ב שר‬ ‫ש ב א ו פ ן כ ל ל י ה רי ז ה‬

‫א י ש ‪ ,‬ו כ ת ו צ א ה מ כ ך י ד הי הו די ם ע ל ה ע ל י ו נ ה ב ר ח ב ת א ר ה ״ ב‬ ‫מ ליון‬ ‫ש מנינ ם עו ל ה ל כ מ ה‬

‫ל ש לו ל‬ ‫שנ א ת י ש ר א ל רו צי ם‬ ‫ע ר בי ב שי ק א גו ש מ תו ך‬ ‫א ר גון‬ ‫ש ש חי ט ת ם ד רו ש ה‪ .‬א מנ ם י ש‬

‫ה ב ש ר ש נ ש ח ט ע ״ י י ש ר א ל ו ד ו ר ש י ם ד ו ק א ש ח י ט ת י ש מ ע א ל ‪ ,‬א ב ל כ א ש ר הם נ ש א ל י ם ע ״ י‬

‫ש ח י ט ת י ש ר א ל א ס ו ר ה ל ה ם‪ ,‬ה רי ה ת ש ו ב ה מ ב ח י נ ת ס ו פ ר י ה ם‬ ‫ה גוי ם מ נ ה לי ה מ פ ע לי ם א ם‬

‫ש ל כ ס ף‪,‬‬ ‫ח ש בו נו ת‬ ‫כ מו‬ ‫ח י ש ו ב י ם א ח רי ם‬ ‫שי ש ל ה ם‬ ‫ש ש ח י ט ת ח ז ז ר א ל כ ש י ר ה ל ה ם‪ ,‬א ל א‬

‫או ש נ א ת י ש ר א ל‪ .‬ב כ ל א ו פן כ ל ע ר בי ב א ר ה ״ ב כ שנ כנ ס ל אי ט ליז ל קנו ת ב ש ר ו רו א ה ב ש ר‬

‫מ ש ח י ט ת י ש ר א ל כ ש ר ‪ ,‬ה ר י קו נ ה ז א ת ל ל א ש ו ם פ ק פ ו ק ‪ .‬י ת ר ע ל כ ן י ש נ ם ה ר ב ה ״ ע ר ב י י ם ״‬

‫ב א ר ה ״ ב ש אי נ ם מ א מי ני ם ל א ר ג ו ן ש ל ה ם כ ל ל‪ ,‬ו מ ע ד י פי ם ל קנו ת דו ק א ״ ב ש ר כ ש ר ״ מ ש חי ט ת‬

‫י ש ר א ל כי יו ד עי ם ש הי הו די ם נ א מני ם יו ת ר‪ ,‬ו ה ב ה מ ה בו ד א י נ ש ח ט ה מ ה צו א ר ו ל א ע ״ י י רי ה‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת פרשת לך לך מאמר ה א לי ע ז ר‬
‫נמצא לפנינו מחלוקת בין האחרונים‬
‫) ע י י ן ב ״ ת ב ו א ת ש ו ר ״ ש ם ס ״ ק ט ו ( ‪ ,‬בכל זאת‬
‫רואים אנו שבמשך כל הדורות היה‬
‫לבני ישראל מניעות וטרדות עם‬
‫הישמעאלים בענין השחיטה‪ ,‬גם בזמן‬
‫שהישמעאלים היתה ידם תקפה ולא‬
‫נתנו לשחוט לישראל היה כן‪ ,‬ואפילו‬
‫כשלא היתה ידם תקיפה‪ ,‬אלא היות‬
‫שהיו לוקחים את הטריפות ואת חלק‬
‫האחורים מהשחיטה‪ ,‬היה להם גם כן‬
‫דעה בזה‪.‬‬
‫ב״ה שכיום אין הבעיה הזאת הן‬
‫בארץ הק׳ והן בחוץ לארץ‪,‬‬
‫למרות המצב הנורא השורר בארץ‬
‫ישראל וכן בהרבה מקומות בחוץ‬
‫לארץ ששנאת הגוים יוקדת באופן בל‬
‫יאומן‪ ,‬מכל מקום אין הגוים דורשים‬
‫מאתנו לפנות פנינו למזרח‪ ,‬וכן אין‬
‫מבקשים מאתנו לומר‪ :‬״אללה‬
‫אכבר״‪ ,‬וסומכים עלינו לגמרי‪ ,‬ברוך‬
‫הוא וברוך שמו‪ ,‬ויהי רצון מלפני‬
‫אבינו שבשמים שלא יביאנו לידי‬
‫נסיונות‪ .‬ומי שאמר לעולמו די יאמר‬
‫לצרותינו די‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫מ‬
‫ומכל מקום ראוי לבטל המנהג ההוא‬
‫ולגעור במי שעושה כן‪ ,‬ומוסיף הרמ״א‬
‫] הו א י ל ש מ ק פ י ד י ם ע ל כ ך ‪ -‬ת ש ו ב ו ת ה ר ש ב ״ א‬
‫סי מן ש מ ה [ ‪ .‬ה״כף החיים״ ) ש ם ( מוסיף‬
‫בשם הרבה אחרונים‪ ,‬שכיום אין לחוש‬
‫לכך‪ ,‬כי אין כונתינו למה שהם‬
‫מתכונים‪ ,‬כי אנו מתכונים להקב״ה‪.‬‬
‫וי ש הלכה נוספת שמובא ב״שמלה‬
‫חדשה״ ) ס י מ ן י ט ס״ ק ח( וזה‬
‫לשונו‪ :‬יש מקומות שהעכו״ם אינם‬
‫מניחים לישראל לשחוט אם לא‬
‫שיאמר קודם השחיטה סמוך לשחיטה‬
‫ב׳ המלות ״אללה אכבד״ כלומר ״אל‬
‫כביר״‪ ,‬לפי הרמ״א האמור נראה שיש‬
‫להשתדל להמנע מכך שנראה כחוקות‬
‫הגוי‪ .‬ובמקום שהעכו״ם מתעקש על‬
‫כך‪ ,‬יש להשתדל לפחות לאמרם קודם‬
‫הברכה‪ ,‬ואם גם זה אי אפשר‪ ,‬נראה‬
‫לי כיון שהישראל מכוין במילות אלו‬
‫שהשחיטה תהיה לשם הקב״ה שהוא‬
‫״אל כביר״ שציונו לשחוט‪ ,‬לא נחשב‬
‫הפסק‪ ,‬כיון שמדבר מעניני שחיטה‪,‬‬
‫ואי אפשר בלאו הכי‪ ,‬עכת״ד של‬
‫ה״שמלה חדשה״‪.‬‬
 ‫מא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת לולא יראת ה׳ ‪ -‬והרגוני‬

‫פרשת וירא‬
‫מאמר א‬

‫רק ״אין יראת אלקים במקום הזה״‬

‫הרי ״והרגוני״‬
‫מה היה פחדו של אברהם אבינו מבני אבימלך שיהרגוהו ויעברו על‬
‫איסור רציחה‪ ,‬בעוד שבני נח מצווים מפורש על ״איסור רציחה״ ‪/‬‬
‫אברהם אבינו ידע כי במקום שאין חסד‪ ,‬יש אבזריות היפך החסד‪,‬‬
‫וכשהגיע אל אבימלך וראה ששואלים אותו על אשתו תהת עסקי‬
‫אכילה ושתיה‪ ,‬הבין שעל ידי תאותם מסוגלים הם להגיע לרציחה‬
‫ממש ‪ /‬יראת ה׳ במדריגה הפחותה ביותר אמורה לעצור את האדם‬
‫מעשות הרע בעיני ה׳‪ ,‬אבל ״אם אין יראת אלקים במקום הזה״ הרי‬
‫״והרגוני״ ‪ /‬״שבט מוסר״‪ :‬מחובתו של כל שוחט להיות מגומלי‬
‫חסדים כמדת אברהם אבינו ע״ה‪ ...‬שהרי עסקו בשחיטת בעלי חיים‬
‫הנובע מתכונה האכזרית‪ ,‬ועליו להוכיח כי מעשיו לשם שמים על ידי‬
‫שירבה עשות חסד וצדקה‪.‬‬

‫״כי אמךתי רק אין לךאת אלהים במק‪1‬ם הז‪-‬ה‬

‫והרגוני על דבר א^תי״ ) ב ר א ש י ת כ י א ( ‪.‬‬

‫תשלח ידך אל הנער‪ ...‬כי עתה ידעתי‬ ‫בפרשת השבוע מצאנו פעמים‬
‫כי ירא אלקים אתה״‪...‬‬ ‫הענין של יראת ה׳‪ ,‬פעם‬
‫אחת כשאברהם אבינו אמר לאבימלך‬
‫מצאנו בגמרא ) ב ב א ק מ א צ ב א ( וכן‬ ‫) ב ר א ש י ת כ י א ( ‪ :‬״ויאמר אברהם כי‬
‫מביאו רש״י על הפסוק‪:‬‬ ‫אמרתי רק אין יראת אלקים במקום‬
‫׳״רק אין יראת אלקים׳‪ :‬אכסנאי שבא‬ ‫הזה והרגוני על דבר אשתי״‪ .‬וכן‬
‫לעיר‪ ,‬על עסקי אכילה ושתיה שואלים‬ ‫מצאנו בפרשת העקידה שהמלאך אמר‬
‫אותו‪ ,‬או על עסקי אשתו שואלין‬ ‫אל אברהם אבינו ) ב ר א ש י ת כ ב י ב ( ‪ :‬״אל‬
 ‫^‪ 5‬זמלת פרשת וירא מאמר א אליעזר‬
‫אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬ואברהם אבינו‬
‫ידע שבמקום שאין חסד‪ ,‬יש אכזריות‬
‫היפך החסד‪ ,‬וכשהגיע אל אבימלך‬
‫ודאה ששואלים אותו על אשתו תחת‬
‫עסקי אכילה ושתיה‪ ,‬הבין מכך כי‬
‫מדת אכזריות יש פה שעל ידי תאותם‬
‫מסוגלים הם להגיע לרציחה ממש‪.‬‬
‫וזה הפירוש בגמרא שהביא רש״י‬
‫ז״ל‪ :‬״אכסנאי שבא לעיר‪ ,‬על עסקי‬
‫אכילה ושתיה שואלים אותו‪ ,‬או על‬
‫עסקי אשתו שואלים אותו״‪ ,‬כלומר‬
‫שאלה זו שאל אברהם אבינו לעצמו‪,‬‬
‫ולא שבתורה כתוב כן‪ ,‬וכתוצאה מכך‬
‫שאברהם אבינו ראה שאין בהם מדת‬
‫החסד‪ ,‬הסיק מיד כי סופם של דברים‬
‫שעלולים לבוא לידי אכזריות ודציחה‬
‫ח ״ו‪.‬‬
‫ידי ענוה והכנעה‪ ,‬ושפלות‪ ,‬והתבוננות‬
‫ובזה יובן גם כן הפסוק שנאמד‪:‬‬
‫״ויאמר אברהם כי אמרתי רק‬
‫אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני‬
‫על דבר אשתי״‪ ,‬כלומר‪ :‬אברהם‬
‫אבינו הסביר לאבימלך‪ ,‬כי אף שאין‬
‫במקום הזה חסד ולב טוב להיטיב עם‬
‫הזולת‪ .‬אולם‪ ,‬יש לפעמים שיש‬
‫הכנעה וענוה ושפלות ליוצד כל‪ ,‬שזה‬
‫גם כן מביא ליראת ה׳‪ ,‬לפחות ידאה‬
‫ממדרגה הנמוכה יותר המובאת בספרי‬
‫ידאה‪ ,‬שידאה זו מסוגלת לעצוד‬
‫מאיסוד דציחה‪ ,‬אבל כשאין גם ידאה‬
‫זו‪ ,‬אין ספק שסופם של דבדים שבאים‬
‫לידי דציחה ח״ו‪ ,‬וזה הוא ההבנה‬
‫בתורה‪ :‬״כי אין יראת אלקים במקום‬
‫הזה״ כי אז אין ספק שסופם של‬
‫מב‬
‫אותו״‪ ...‬לכאורה מה שייך ענין זה‬
‫ליחסו ליראת ה׳‪ ,‬הלא ההתענינות על‬
‫אכילה ושתיה של אכסנאי אם יש לו‬
‫או אין לו‪ ,‬מתיחס יותר ל״מדות‬
‫האדם״‪ ,‬ל״ישרות האדם״‪ ,‬ל״לב טוב״‬
‫שיש לו‪ ,‬ואילו בפסוק לא מוזכר כלל‬
‫ענין חוסר המדות‪ ,‬הגמילות חסדים‪,‬‬
‫והלב טוב‪ ,‬מנין אם כן לחז״ל לבוא‬
‫בדרשה זו‪ ,‬הלא ״יראת אלקים״ כונתה‬
‫על מצות ה׳ שנצטוינו על ז׳ מצוות‪,‬‬
‫שאחד מהם הוא איסור רציחה ‪ -‬״לא‬
‫תרצח״‪ ,‬שעל כך נאמר בפירוש‬
‫בפסוק‪ :‬״כי אין יראת אלקים‬
‫והרגוני״‪ ,‬ומנין לחז״ל להוציא‬
‫הדרשה האמורה שהובא לעיל‪.‬‬
‫אד כבד ידענו כי ״יראת ה׳ הוא‬
‫אוצדו״ ) י ש ע י ה ל ג ‪ : 0‬היינו שעל‬
‫בגדלות הא־ל‪ ,‬משיג האדם יראת ה׳‬
‫ליראה את שמו הגדול והמבורך‪,‬‬
‫והתבוננות זו מביאו לקיים את אשר‬
‫גזרה חכמתו יתברך שמו‪ ,‬וידוע שבני‬
‫נח היו מצווים על שבע מצוות‬
‫ובתוכם איסוד הדיגת בני אדם‪ ,‬ואם כן‬
‫מה היה לו לאברהם אבינו לפחד‬
‫שבני אבימלך יעברו על איסור‬
‫רציחה בעוד שנצטוו מפורש על‬
‫״איסור רציחה״ ) ב ר א ש י ת ט ו ( ‪ :‬״שופך‬
‫דם האדם דמו ישפך״‪...‬‬
‫אל א הענין הוא כך‪ :‬אכסנאי הבא‬
‫לעיר ובני העיר מקרבים אותו‬
‫באכילה ושתיה וכסות ומטה ושלחן‪,‬‬
‫הרי שיש בהם גמילות חסדים כמדת‬
 ‫מג‬ ‫ש מ ל ת לולא יראת ה׳ ■ והרגוני א לי עז ר‬
‫להיות בעל חסד‪ ,‬בעל מכניס אורחים‪,‬‬
‫מלוה לזולת‪ ,‬ומקבל כל אדם בסבר‬
‫פנים יפות‪ ,‬וההרגל נעשה טבע שני‪.‬‬
‫כ ל שון ה״חינוך״ ) מ צ ו ה ת ק מ ה ( ‪ :‬ללמד‬
‫אותנו מדת הרחמנות שלא‬
‫נתאכזר‪ ,‬כי האכזריות תתפשט בנפש‬
‫האדם‪ ,‬כידוע בטבחים שוחטי השורים‬
‫הגדולים‪ ,‬ומפני זה אמרו ) ק י ד ו ש י ן פ ב‬
‫א( ‪ :‬׳טוב שבטבחים שותפו של‬
‫עמלק׳״ עכ״ליב‪ .‬וכדברי ה״שבט‬
‫מוסר״ ) פ ר ק ל ז או ת כ ז ( וזה לשונו‪:‬‬
‫״כיון שהשוחט הוא ממזל מאדים‬
‫) ש ב ת ק נו א ( ‪ . . .‬יתנהג עצמו ברחמנות‬
‫בכל דבר יותר מכל אדם כדי להתגבר‬
‫על מזלו המחייבו להיות אכזר‪,‬‬
‫ובהיותו נוהג ברחמנות אין יכולים‬
‫לומר עליו טוב שבטבחים שותפו של‬
‫עמלק״‪...‬‬
‫ה שו ח טי ם‪ .‬ו ר א ה ב א רי כו ת מ ה‬ ‫ש א ין בונ ת ״ ט ב חי ם ״ ע ל‬
‫דברים לבא לידי כך‪ :‬״והרגוני על‬
‫דבר אשתי״‪ ,‬על כן שינה אברהם‬
‫אבינו ע״ה ואמר‪ :‬״אחותי היא״‪...‬‬
‫השוחט צריך לגמול חסד‬
‫להוכיח שמעשיו לשמים‬
‫נמצינו למדים‪ :‬כי מי שהתורה‬
‫מעידה עליו שנמנה בין‬
‫יראי ה׳‪ ,‬יראי אלקים‪ ,‬ודאי שיש בו גם‬
‫כן גמילות חסדים‪ ,‬ואהבת הבריות‪,‬‬
‫ומקיים מצות אכילה שתיה לינה עם‬
‫בני אדם‪ ,‬כידוע שזאת מחובתו של כל‬
‫שוחט להיות מגומלי חסדים כמדת‬
‫אברהם אבינו ע״ה‪ ...‬שהרי עסקו‬
‫בשחיטת בעלי חיים הנובע מתכונה‬
‫האכזרית‪ ,‬ועליו להוכיח כי מעשיו‬
‫לשם שמים על ידי שירבה עשות חסד‬
‫וצדקה‪ ,‬להרגיל עצמו במדת הרחמנות‬
‫ו ר א ה מ ה ר ש ״ א ) קי דו ש י ן פ ב א(‬ ‫י ב‪,‬‬
‫ש כ ת ב נו בז ה ב ס פ ר ש מ ו ת פ ר׳ ז כ ו ר ‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וירא מאמר ב א לי עז ר‬ ‫מד‬

‫מאמר ב‬

‫ויפקח אלקים את עיניה‬

‫צרכי האדם נמצאים בהישג ידו‬
‫״שפת אמת ‪ :‬צרכי האדם מצוים בהישג ידו‪ ,‬אלא שמחסרון שיש בו‬
‫אינו רואם‪ ,‬דוגמת הסומא המגשש באפילה‪ ,‬שהדברים מצוים אלא‬
‫היות שהוא סומא אינו רואם‪ ,‬על כך באו דברי רבי בנימין‪ :‬״הכל‬
‫בחזקת סומין עד שהקב״ה פוקח עיניהם״ לדעת כי החסרון בנו‬
‫ומאתו יתברך שמו לא נעלם דבר‪ / ...‬״פרי הארץ״ ‪ :‬לא יבטח האדם‬
‫על הסיבה‪ ,‬שאין עניות ועשירות מן האומנות‪ ,‬ואין מוטל על האדם‬
‫כי אם לעסוק באיזו סיכה שתהיה דרך מבוא הברכה של המעשה‪,‬‬
‫כנאמר‪ :‬׳וברכך בכל אשר תעשה׳‪ / .‬״מסילת ישרים״‪ :‬״לא‬
‫שההשתדלות הוא המועיל‪ ,‬אלא שההשתדלות מוכרח‪ ,‬וכיון‬
‫שחשתדל חרי יצא ידי חובתו‪ ,‬וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה‬
‫עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות״ ‪ /‬מחשבת האדם‬
‫על פרנסתו עושה מחיצה בינו לבין ברכת ה׳ אשר אינה מוגבלת‪,‬‬
‫ויכולה היא שתבוא ממקום שאין האדם אינו חושב עליו כלל‪ ,‬ואמרו‬
‫״נותן עיניו מצד זה ואוכל מצד אחר״ אדם נותן עיניו על פרנסתו‬
‫שתבוא מצד זה והיא באה מצד אחר‪.‬‬

‫ב א ר מי ם ו ת ל ך‬ ‫עי ני ה ו ת ר א‬ ‫א ת‬ ‫א ל הי ם‬ ‫״וי פ כן ח‬

‫מ י ם ״ ) ב ר א ש י ת ב א י ט( ‪.‬‬ ‫ה חמ ת‬ ‫א ת‬ ‫ו ת מל א‬

‫באר חדש‪ ,‬או שהעתיק את הבאר‬ ‫ידועה הסגולה למצוא אבירה לומר‬
‫ממקום אחר‪ ,‬אלא שכבר קודם לכן‬ ‫לשון המדרש ) ב ״ ר פ ר ק נג י ד ( ‪:‬‬

‫היה באר באותו מקום‪ ,‬אלא שנעלם‬ ‫״אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין‬
‫מעיני הגר‪ ,‬עד שהקב״ה פקח את‬ ‫! כ סו מ א ש א י ן ר ו א ה [ עד שהקב״ה מאיר‬
‫עיניה ותרא את באר המים‪.‬‬ ‫את עיניהם‪ ! ,‬ו נ מ צ א ל מ י [ מן הכא‪:‬‬
‫׳ויפקח אלקים את עיניה״׳‪ ...‬ביאור‬
‫) פ ר ׳ וי ר א‬ ‫ה״שפת אמת״ זצ״ל‬ ‫ומבאר‬ ‫דברי המדרש הן כך‪ ,‬הנה בפסוק‬
‫וי פ ק ח(‬ ‫ב מדר ש‬ ‫ד״ ה‬ ‫ת רנ ה‬ ‫שנ ת‪:‬‬ ‫שלפנינו לא מסופר כי הקב״ה ברא‬
‫מה‬ ‫ע‪ 1‬מ ל ת צרכי האדם בהישג ידו א לי ע ז ר‬
‫)שבת‬ ‫עליו כלל‪ ,‬ואמרו על דרך רמז‬
‫ק מ ב א ( ; ״נותן עיניו מצד זה ואוכל‬
‫מצד אחר״ אדם נותן עיניו על‬
‫פרנסתו שתבוא מצד זה והיא באה‬
‫מצד אחר‪.‬‬
‫אין לו לאדם להלביש את כל‬
‫מציאותו במחשבת העניות‬
‫והחסרון‪ ,‬כי אז יתכן שלבוש זה‬
‫יתעצם בו ולא יפרד ממנו‪ .‬ולכן ‪-‬‬
‫כותב ה״שיח אבות״ ‪ -‬קודינוב ) פ ר ׳‬
‫והוא דוגמת הסומא לפי שעה‪ ,‬שלא‬
‫נ ש א ד ״ ה ש מ ע תי מ מ נ ו ע מ ו ד ע א ( ‪ :‬״כל איש‬
‫מישראל המוכה בעניות ודחקות‬
‫ויסורים‪ ,‬צריך להתפלל ולבקש מה׳‪.‬‬
‫אבל לא יחשוב תמיד אודות מצבו‪,‬‬
‫אלא יסיח דעתו מזה‪ ,‬כי חסרון הוא‪.‬‬
‫וכן‪ :‬׳תשועת ה׳ כהרף עין׳‪ ,‬היינו אם‬
‫יעיף עיניו מזה ולא ישים עיניו תמיד‬
‫לזה‪ ,‬יושיעו ה׳ בודאי״‪ .‬ואמר הרבי‬
‫מלובלין זצ״ל ) מ ו ב א ב ס פ ר ״ א ו ר ה ח כ מ ה ״‬
‫) ע מ ו ד ‪ ( 71‬בקשר עם מאמר הגמרא‬
‫) פ ס חי ם קי ח א ( ‪ :‬״קשין מזונותיו של‬
‫אדם כקריעת ים סוף״‪ ,‬״שבקריעת ים‬
‫סוף אמרו בזוהר ) ח ״ ב מ ח א( ׳דבר אל‬
‫־‬ ‫טו(‬ ‫) ש מו ת י ד‬ ‫בני ישראל ויסעו׳‬
‫שיעתיקו מקומם משם * כן הוא‬
‫בענין פרנסה שצריך להיות בחינת‬
‫שכחה והעתקה מדעתו‪ ,‬כי השם‬
‫יעזור לו בלי דעתו‪ .‬לכן היה שורש‬
‫תשובתו של ה׳ למשה רבנו ע״ה‬
‫ממקום הפרנסה״‪.‬‬
‫דוקא מדבר מסוים שקבע לו האדם‪,‬‬
‫אין עניות ועשירות מן האומנות‬
‫בא וראה מה שכתב ה״פרי הא ‪ p‬״‬
‫) מ כ ת בי ם מ כ ת ב ט ( המחשבה היא‬
‫בשם סבו ה״חידושי הרי״ם״ זצ״ל‬
‫שמכאן מוכח שכל צרכי האדם‬
‫נמצאים בהישג ידו‪ ,‬סמוך אליו ממש‬
‫בכל עת‪ ,‬לפעמים מצוקת פרנסתו או‬
‫שידוך וכדו׳‪ ...‬וכאשר נשאלת לו‬
‫השאלה מאיץ יבוא עזרי‪ ,‬ואינו רואה‬
‫לפניו שום מוצא ופתרון לעזרתו‪ ,‬אין‬
‫זה אלא חסרון באמונתו ובטחונו בה׳‬
‫שהחסרון נעוץ בו למצוא פתרונו‪,‬‬
‫יועילו לו כל חיפושיו וגישושיו‬
‫באפילה‪ ,‬עד שהקב״ה יפקח את עיניו‪,‬‬
‫שאין לומר שלא נמצא הדבר‪ ,‬כי היה‬
‫מצוי וקיים מאז ומקדם‪ ,‬אלא שנעלם‬
‫מעיני האדם‪.‬‬
‫וזהו שחדש רבי בנימין שבכל עניני‬
‫העולם צריכים לדעת שהחסרון‬
‫תלוי באמונת האדם‪ ,‬ולא אצל‬
‫הקב״ה‪ ,‬״הכל בחזקת סומין עד‬
‫שהקב״ה מאיר את עיניהם״‪ ...‬דברי‬
‫רבי בנימין חודרין כליות ולב עמוק‬
‫עמוק‪ ...‬לפקוח עינינו להאיר לבנו‬
‫האיך להתהלך עלי אדמות בעולמו‬
‫של הקב״ה‪...‬‬
‫נותן עיניו בצד זה‬
‫ואוכל מצד אחר‬
‫מחשבתו של אדם היא לבושו‬
‫ודמותו‪ .‬כי בהתיחדות‬
‫מחשבתו של אדם על פרנסתו שתבוא‬
‫הוא עושה מחיצה בינו לבין ברכת ה׳‬
‫אשר אינה מוגבלת‪ ,‬ויכולה היא‬
‫שתבוא ממקום אשר האדם אינו חושב‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וירא מאמר ב א לי עז ר‬
‫לאפשרויותיו ולדרכיו שעל ידם יכול‬
‫הוא להשפיע לאדם פרנסתו‪ .‬יש‬
‫אנשים שתולים סיבת פרנסתם דוקא‬
‫״בדבר הזה״‪ .‬למשל מי שמחזיק חנות‬
‫יין ולקחו ממנו חנות זו חושב שאין‬
‫לו תושיה‪ ,‬כי הוא תולה סיבת פרנסתו‬
‫דוקא בעסק זה‪ ,‬ואינו מאמין כי אין‬
‫מעצור לה׳ להושיע ולהזמין לו פרנסה‬
‫אחרת טובה מזו‪ .‬וזה שאמר הכתוב‬
‫) ד ב ד י ם א ל ב ( ‪ :‬׳ובדבר הזה אינכם‬
‫מאמינים בה׳ אלקיכם׳ אלו שתולים‬
‫הסיבה דוקא בדבר הזה‪ ,‬היינו בעסק‬
‫זה‪ ,‬הוא סימן שאינם מאמינים בד׳‬
‫אלקיהם״‪.‬‬
‫) ק י ד ו ש י ן פ ב א ( ‪ :‬שאין עניות ועשירות‬
‫וככר ידענו שכל מטרת השגת‬
‫הפרנסה היא כדי למעט בנס‪,‬‬
‫כי כן הנהגת ה׳ יתברך בכל הבריאה‬
‫כולה מצד אחד‪ :‬״מזונותיו של אדם‬
‫קצובין לו מראש השנה ועד ראש‬
‫השנה״ ) ב י צ ה ט ז א ( ‪ ,‬כך שלא תועיל‬
‫טרחתו להרבות פרנסתו‪ ,‬ומאידך חייב‬
‫אדם להשיג טרף מזונות ופרנסה‬
‫למעט בנס‪ ,‬כדי שתהיה לו אפשרות‬
‫לבחור בין טוב לרע‪ .‬וכן המזון עצמו‬
‫שאנו אוכלים זהו נס גלוי‪ ,‬שכן רק‬
‫״על מוצא פי ה׳ יחיה האדם״ ) ד ב ד י ם‬
‫ח ג ( ‪ ,‬ברם‪ ,‬כדי שתהיה לנו בחירה‬
‫נתנו לו מקום לטעות‪ .‬וזהו היסוד של‬
‫ה״אני מאמין״ הראשון להאמין‬
‫שהקב״ה בורא ומנהיג לכל הברואים‬
‫ומלבדו אין מאומה‪ ,‬וכל עבודתינו‬
‫היא רק להשיג עזר ה׳ וסיעתא‬
‫דשמיא‪ .‬וזאת היא חובת האדם‬
‫מו‬
‫הכה המניע את כל האדם‪ ,‬והיא גם‬
‫מכוונת את צורת פרנסתו‪ ,‬שכן היא‬
‫יוצרת את מקום האדם כהויה‪.‬‬
‫ובלשונו‪ :‬״ידוע שעיקר האדם הוא‬
‫המחשבה‪ ,‬ואל מקום אשר תפול‬
‫המחשבה שם הוא האדם ־ אם‬
‫בטומאה‪ ,‬יטמא‪ .‬אם בטהרה‪ ,‬יטהר‪.‬‬
‫וכן בדין ורחמים‪ ,‬הכל הולך אחר‬
‫החושב‪ ,‬במקום שהוא זהו חיותו‬
‫ומשם ההשפעה לפרנסתו‪ .‬הנה כתיב‬
‫) ד ב רי ם ט ו י ח ( ‪ :‬׳וברכך‪ ...‬בכל אשר‬
‫תעשה׳ וכתיב ) ת ה לי ם ל ז ה( ‪ :‬׳גול על ה׳‬
‫דרכך‪ ...‬והוא יעשה׳ העניץ הוא‪ ,‬שלא‬
‫יבטח האדם על הסיבה‪ ,‬כמאמר חז״ל‬
‫מן האומנות‪ ,‬ואין מוטל על האדם כי‬
‫אם לעסוק באיזו סיבה שתהיה דרך‬
‫מבוא הברכה של המעשה‪ ,‬וזהו‬
‫פירוש הפסוק‪ :‬׳וברכך בכל אשר‬
‫תעשה׳‪ .‬אבל פרטות הסיבה אינו צריך‬
‫שיתן כל מחשבתו לדקדק מאד בה‪,‬‬
‫וזהו פירוש הפסוק‪ :‬׳גול על ה׳ דרכך‬
‫והוא יעשה׳ ־ הוא יוציא מכה אל‬
‫הפועל המבוקש״‪.‬‬
‫המאמין במלאכתו שזוהי‬
‫פרנסתו הרי זה חסרון כאמונה‬
‫כיוצא בזה מובא ב״דגל מחנה‬
‫יהודה״ מהרי״ץ מסטרעטין‬
‫)עם׳ פא ס‪ :‬״אין לו לאדם לסמוך‬
‫בפרנסתו על הסיבה הגשמית הפרטית‬
‫כאילו רק על ידה נמשכת פרנסתו‪,‬‬
‫אלא יש לו לסמוך על המשפיע הכללי‬
‫שכל הפרטים נובעים ממנו‪ ,‬ואין סוף‬
‫מז‬ ‫^‪ 15‬מ ל ת צרכי האדם בהישג ידי א לי ע ז ר‬
‫לומר ) ד ב ר י ם י ד כ ט ( ‪ :‬בכל מעשה ידך‬
‫אשר תעשה׳‪ .‬אך לא שההשתדלות‬
‫הוא המועיל‪ ,‬אלא שההשתדלות‬
‫מוכרח‪ .‬וכיון שהשתדל הרי יצא ידי‬
‫חובתו‪ ,‬וכבר יש מקום לברכת שמים‬
‫שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו‬
‫בחריצות והשתדלות״‪.‬‬
‫יא‬ ‫)פר ק‬ ‫ה׳׳מסילת ישרים״‬ ‫וחורץ‬
‫ב ב י א ו ר פ ר ט י ה נ ק י ו ת ( ‪ :‬״כללו‬
‫של דבר‪ :‬הכבוד הוא הדוחק את לב‬
‫האדם יותר מכל התשוקות והחמדות‬
‫שבעולם‪ ,‬ולולי זה כבר היה האדם‬
‫מתרצה לאכול מה שיוכל‪ ,‬ללבוש מה‬
‫שיכסה ערותו‪ ,‬ולשכון בבית‬
‫שתסתירהו מן הפגעים ‪ -‬והיתה‬
‫פרנסתו קלה עליו ולא היה צריך‬
‫להתיגע להעשיר כלל‪ ,‬אלא שלבלתי‬
‫ראות עצמו שפל ופחות מרעיו ־‬
‫מכניס עצמו בעובי הקורה הזאת ואין‬
‫קץ לכל עמלו‪ .‬על כן אמרו רבותינו‬
‫זכרונם לברכה ) א ב ו ת ד כ א ( ‪ :‬׳הקנאה‬
‫והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן‬
‫העולם״׳‪.‬‬
‫ובטל והגזרה היתה מתקימת ־‬
‫אין להשתדלות שייכות לפרנסה‬
‫יסוד זה מוצאים אנו בענין של ״לא‬
‫העדיף המרבה והממעיט לא‬
‫החסיר״ ) ש מ י ת ט ז י ח ( ‪ ,‬העושר אינו‬
‫תוצאה ישירה של ההשתדלות‪ ,‬אלא‬
‫הכל לפי זכויותיו של האדם‪ .‬כמאמר‬
‫חז״ל ) ק י ד ו ש י ן פ ב א ( ‪ :‬״לעולם ילמד‬
‫אדם את בנו אומנות נקיה וקלה‪,‬‬
‫ויתפלל למי שהעושר והנכסים‬
‫בעולמו לעמול כדי להשיג את דרך‬
‫האמת‪ ,‬לדעת כי הכל נס ואין כלל‬
‫מקום לטבע‪ ,‬כל מציאות הטבע היא‬
‫רק להטעותו ולהעמידו בנסיון‪ ,‬ואז‬
‫ינחה אותו ה׳ בדרך הישרה ויתן לו‬
‫סיעתא דשמיא‪.‬‬
‫ההשתדלות אינה מועילה‬
‫אם לא ההכרח של ״גזעת אפר״‬
‫וככר ביאר העניץ בארוכה בספר‬
‫כא‬ ‫)פר ק‬ ‫״מסילת ישרים״‬
‫ב ב י א ו ר קני ת ה ח ס י ד ו ת ( ‪" :‬אמנם מה‬
‫שיוכל לשמר את האדם ולהצילו מן‬
‫המפסידים האלה ־ הטרדות והדאגות‬
‫־ הוא הבטחון‪ ,‬והוא שישליך יהבו על‬
‫ה׳ לגמרי‪ ,‬באשר ידע כי ודאי אי‬
‫אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו‪.‬‬
‫וכמו שאמרו זכרונם לברכה‬
‫במאמריהם ) ב י צ ה ט ז א ( ; ׳כל מזונותיו‬
‫של אדם קצובים לו מראש השנה׳ וכן‬
‫אמרו ) י ו מ א ל ח‪ .‬ב <‪ :‬׳אין אדם נוגע‬
‫במוכן לחברו אפילו כמלא נימא׳‪.‬‬
‫וכבר היה האדם יכול להיות יושב‬
‫ההקצבה שנקצבה לו מראש השנה ־‬
‫אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם‪:‬‬
‫׳בזעת אפיך תאכל לחם׳ ) ב ר א ש י ת ג י ט ( ‪,‬‬
‫אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה‬
‫השתדלות לצורך פרנסתו‪ ,‬שכן גזר‬
‫המלך העליון‪ ,‬והרי זה כמס שפורע‬
‫כל המין האנושי אשר אין להמלט‬
‫ממנו‪ .‬על כן אמרו ) מ ד ר ש ש ו ח ר ט ו ב ק לו‬
‫כ ה ( ‪ :‬׳יכול אפילו יושב ובטל תלמוד‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וירא מאמר ב א לי ע ז ר‬ ‫מח‬
‫אין להאשים את הסיכה‬ ‫שלו‪...‬״‪ .‬הנסיון מורה שהרבה בני‬
‫כי מאת ה׳ היתה זאת‬ ‫אדם עובדים בחריצות נפלאה ואינם‬
‫עו ד שם ) פ ר ק ד ב פ י ר ו ש ה ח ל ק ה ש ל י ש י ( ‪.‬‬
‫מתרשלים כלל להרבות הון‪ ,‬להיפך‬
‫״אבל אופני בטחונו על אלהיו‪,‬‬ ‫מגבירים הם השתדלויותיהם‪ ,‬ואף על‬
‫בעניני מי שהוא למעלה ממנו ומי‬ ‫פי כן אינם רואים בעסקיהם ברכה‪,‬‬
‫שהוא למטה ממנו מכיתות בני אדם‬ ‫למרות השתדלותם הרבה מועטים הם‬
‫שהם‬ ‫אל ה‬ ‫לג בי‬ ‫י תברך‬ ‫ב ה׳‬ ‫ה ב ט חון‬ ‫] או פ ני‬
‫העשירים בישראל‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫נ מו כ ה‬ ‫ש מע מד ם‬ ‫אל ה‬ ‫ו לג בי‬ ‫מ מ נו‬ ‫למעל ה‬
‫חנויות רבות אשר במשך רוב היום‬
‫מ מ נ ו [ הפנים הישרים לו‪ ,‬כשיביא אותו‬ ‫אין לקוחות פוקדים את חנותם תמיד‬
‫הצורך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה‬ ‫יש להם די מחסורם‪ .‬רואים אנו איפוא‬
‫ממנו או למטה ממנו‪ ,‬שיבטח בו על‬ ‫ממש בחוש את התגשמות דברי‬
‫אלהיו‪ ,‬וישימם סיבה בהשלמתו ] הו א‬
‫הפסוק ״ולא העדיף המרבה והממעיט‬
‫מ א נ שי ם‬ ‫לבק ש‬ ‫ה הכר ח‬ ‫בעת‬ ‫כז ה‪:‬‬ ‫ב או פן‬
‫לא החסיר״‪ .‬כל מי שעיניו פקוחות‬
‫ב ה׳‬ ‫רק‬ ‫יבטח‬ ‫אז‬ ‫ב מ ד ריג ת ם‬ ‫ע ליו‬ ‫ה עו לי ם‬
‫יכול לראות בהתגשמות התופעה‬
‫הדבר‬ ‫מהם‬ ‫מבקש‬ ‫ש הו א‬ ‫ו ה א נ שי ם‬ ‫י ת ב ר ך‪,‬‬
‫שהתרחשה סביב מלקטי המן יום יום‪.‬‬
‫ש ע ל יד ם י ע ש ה הדבר‬ ‫ה הו א‪ ,‬הם ר ק א מ צ עי ם‬
‫אין להשתדלות שום שייכות לפרנסה‬
‫ה הו א[‪ ,‬כאשר ישים עבודת הארץ‬ ‫שמוציא‪ ,‬וכל מזונותיו של אדם‬
‫וזריעתה סיבה לטרפו‪ .‬ואם ירצה‬ ‫קצובים לו מראש השנה עד ראש‬
‫להטריפו ממנה‪ ,‬יצמח הזרע ויפרה‬ ‫השנה ) ב י צ ה ט ז ב ( ‪ ,‬ה׳ הוא הנותן לכל‬
‫וירבה‪ ,‬ואין להודות הארץ על זה‪ ,‬אך‬ ‫אהד די מחסורו בין אם ירכה‬
‫ההודאה לבורא לבדו‪ .‬ואם לא יחפוץ‬ ‫בהשתדלות ובין אם ימעיט בה‪.‬‬
‫האלהים להטריפו ממנו‪ ,‬לא תצמיח‬
‫הארץ‪ ,‬או תצמיח ויקרה הצמח פגע‪,‬‬ ‫וככר האריך בזה ב״חובת הלבבות״‬
‫ואין להאשים הארץ ] כ מ ו ה א ד ם כ ש י ר צ ה‬
‫) ש ע ר ה ב ט ח ו ן סו ף פ ר ק ג ( ‪ :‬״ואל‬
‫ה א ד מ ה וז די ע ת ה‪,‬‬ ‫ע בו ד ת‬ ‫ב א מ צ עו ת‬ ‫ל ה ת פדנ ס‬
‫יחשוב‪ ,‬כי טרפו מועמד על סיבה ידועה‬
‫ב ר צ ו ן ה׳ י ת ב ר ך ‪ ,‬א ם הו א ד ו צ ה‬ ‫ש ת לוי ה ד ב ר‬
‫‪ -‬שפרנסתו תלוי באיזה אמצעי מסוים‬
‫ל פ ד נ סו ע ל י ד ה ו ב א מ צ עו ת ה אם ל א‪ ,‬ו א י ן י כו ל‬
‫‪ -‬ושאם תימנע הסיבה ההיא ממנו‪ ,‬לא‬
‫ל ה א שי ם א ת ה א ד מ ה ב ז ה [ ‪,‬‬
‫יבוא בסיבה אחרת‪ .‬אבל יבטח על‬
‫האלהים בטרפו‪ ,‬וידע‪ ,‬כי הסיבות כולן‬
‫וכן כשביקש מאחד מהם חפץ‪,‬‬ ‫אצל הבורא שוות‪ ,‬יטריפהו במה‬
‫שיהיה אצלו החלש והחזק‬ ‫שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה ענין‬
‫מהם שוה בעשותו ] ש ב י ן ה א ד ם ה חז ק ו ב ץ‬ ‫שירצה״ ] ש כ ל ה א מ צ ע י ם ש רי ם א צ ל ה ק ב ״ ה‬

‫הדבד‬ ‫א ו תו ד ב ד ‪ ,‬ו א י ן‬ ‫מ סו ג ל ל ע שו ת‬ ‫ה ח לו ש‬ ‫ו ב י ד ו ל פ ר נ ס א ו ת ו ב א י ז ה סי ב ה ש הי א‪ ,‬ב כ ל ז מ ן ‪,‬‬

‫ת לוי ב ה ם א ל א ב ר צ ון ה ש ם י ת ב ר ך‪ ,‬ו ל כ ן י שי ם‬ ‫ו ב איז ה או פן שי ר צ ה[‪.‬‬

‫מט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת צרכי האדם בהישג ידו‬

‫ושהבורא הביא תועלתו על ידו״‬ ‫רק‬ ‫הם‬ ‫ו ה אנ שי ם‬ ‫י ת ב ר ך‪,‬‬ ‫בהשם‬ ‫ב ט חו נו‬ ‫כל‬

‫ל פו ע ל‪.‬‬ ‫הדבר‬ ‫שיו צי א‬ ‫י תברך‬ ‫ה׳‬ ‫על‬ ‫]וי ב ט ח‬ ‫ה א מ צ עי ם ל ה ו צ י א א ת ה ד ב ר ל פ ו ע ל [ ‪ ,‬ויבטח‬

‫אד ם‬ ‫י די‬ ‫על‬ ‫מ ש א ל תו‬ ‫ממלא‬ ‫ה קב״ ה‬ ‫ואם‬ ‫בהשלמתו על האלהים יתברך‪ ,‬ואם‬
‫ש הדבר‬ ‫מ סוי ם‪ ,‬י ו ד ה ל ה ק ב ״ ה ע ל פ ע ל ו ‪ ,‬ו ל מ י‬ ‫יושלם על ידי אחד מהם‪ ,‬יודה הבורא‬
‫נ ע ש ה ע ל י דו יו ד ה ע ל טו ב ל בו‪ ,‬ו ע ל ש ה ק ב ״ ה‬ ‫יתברך אשר השלים חפצו‪ ,‬ויודה למי‬
‫ה בי א ל ו ה תו ע ל ת ב א מ צ ע ו ת ו [ ‪.‬‬ ‫שנעשה על ידו על לבו הטוב לו‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וירא מאמר ג א לי עז ר‬

‫מאמר ג‬

‫י״ב בדיקות בדק אברהם אבינו את סכינו‬

‫וקיים ג׳ דיני ״משהו״ בשחיטה‬
‫אילולי שנתעכב אברהם לבדוק הסכין היח יצחק נשחט‪ ,‬מיד נכמרו‬
‫רחמיו של הקב״ה על יצחק‪ ,‬ואמר הקב״ה לפמליא שלד‪ :‬ראו כמה‬
‫זה הצדיק זריז לעשות דברי ומאמרי‪ ,‬מיד אמר למלאך להצילו ‪/‬‬
‫אחר שראה הקב״ה כי אברהם אבינו בכל לבבו ובכל נפשו בא‬
‫להעלות ליצחק בנו לעולה שלח לו האיל‪ ...‬שם הבטיחו הקב״ה בעת‬
‫שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד ‪ /‬מנין שאברהם אבינו בדק הסכין‪,‬‬
‫חשוב אותיות‪ :‬׳ויקה את המאכלת׳ ותמצא י״ב כמנין הבדיקות‬
‫שעושים לסכין אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳ושחטתם‬
‫בזה׳ ׳זה׳ גימטריא י״ב״ ‪ /‬רמז ב״ג׳ לשונות של חרדל״ ־ שיש‬
‫שלשה דברים שאסורים במשהו כחרדל‪ ,‬שכן חרדל מרמז על טיפה‬
‫־ משהו‪ ,‬ואלו הן‪ :‬פגימה במשהו‪ ,‬ניקב הושט במשהו‪ ,‬שהיה‬
‫במשהו‪ ,‬לרמז שבכל אלו נזהר אברהם אבינו‪.‬‬

‫״וי^טלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת‬

‫‪V V -Z -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫—‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬

‫ל^חמ את בנו״ ) ב ר א ש י ת כ ב י( ‪.‬‬

‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V I‬‬ ‫•‬

‫אלקית‪ ,‬וכמה אהבת ה׳ טמון בנסיון‬ ‫כפרשה זו טמון עבור השוחטים‬

‫זה‪ ,‬״וישכם אברהם בבוקר״ ‪ -‬נזדרז‬ ‫גדול‬ ‫ומוסר‬ ‫לימוד‬
‫למצוה‪ ,‬״ויחבש את חמורו״ ‪ -‬הוא‬ ‫מאברהם אבינו ראשון האבות הק׳‪,‬‬
‫בעצמו‪ ,‬כאשר מבואר במדרשים‬ ‫כשעמד בנסיון הגדול והנורא בעת‬
‫ובחז״ל גודל הנסיון שאין שכל‬ ‫שהלך לעקוד את יצחק בנו יחידו‬
‫אנושי מסוגל להבין זאת בשום פנים‬ ‫שנולד לו לאחר מאה שנה כשעדיין‬
‫ואופן‪ ,‬ולמרות הכל לא הניח אברהם‬ ‫לא היה יצחק נשוי ולא היה לו‬
‫אבינו מלקיים מצות שחיטה‬ ‫צאצאים ממנו‪ ,‬ונצטוה מאת ה׳‪:‬‬
‫כהלכתה כפי שקיבל מנח‪ ,‬ושם‬ ‫״קח נא את בנך יחידך‪ ...‬והעלהו‬
‫ועבד‪ ,‬עד אדם הראשון ) ע י י ן ר מ ב ״ ז נ ח‬ ‫לעולה״‪ ...‬הלא נסיון גדול הוא עד‬
‫וז ה(‪.‬‬ ‫ט ו ד״ ה‬ ‫לאין שיעור וערך‪ ,‬כמה דביקות‬
 ‫נא‬ ‫אליעזר‬ ‫א בי נו א ת ס כי נו‬ ‫אבר ה ם‬ ‫י ״ ב ב די קו ת ב ד ק‬ ‫שמלת‬
‫לשחטו ולעשות רצון קונו‪ ,‬היה‬ ‫״עולה״ ‪ -‬על שם שעולה‬
‫המלאך ממהר ואומר‪ :‬׳אברהם‬ ‫לפני ה׳ ומכפר‬
‫אברהם׳ שתי פעמים‪ .‬ומנין שבדק‬ ‫וביותר קיים אברהם אבינו את‬
‫הסכין שנאמר ) ב ר א ש י ת כ ב י <‪ :‬׳ייקח את‬ ‫מצות שחיטה כישראל‬
‫המאכלת׳ חשוב אותיות ׳ייקח את‬ ‫ממש ולא כבן נחיי‪ ,‬כמובא במדרש‬
‫המאכלת׳ ותמצא י״ב כמנין‬ ‫)תנחומא צו יג( וזה לשדנו‪ :‬׳״זאת תורת‬
‫הבדיקות שעושים לסכין אבישרא‬ ‫העולה׳)ייקרא י ‪ ,p‬ומהו ׳עולה׳ אלא‬
‫ואטדפרא ואתלת רוחתא‪ ,‬ומנין‬ ‫שהיא עולה לפני הקב״ה ומכפרת על‬
‫] ש צ ר י כ י ם ל ב ד ו ק י ״ ב ב ד י ק ו ת [ שנאמר‬ ‫עוונותיהם של ישראל כי בעת שעשה‬
‫) ש מ ו א ל א י ד ל ד ( ‪ :‬׳ושחטתם בזה׳ ׳זה׳‬ ‫אברהם עולת האיל שנאמר )בראשית כב‬
‫גימטריא י״ב״‪.‬‬ ‫יג(‪ :‬׳וישא אברהם את עיניו וירא והנה‬
‫עוד רמז יש בפרשה על מצות‬ ‫איל אחר׳‪ ,‬מהו ׳אחר׳‪ ,‬אלא אחר‬
‫שחיטה כי בפסוק ) ב ר א ש י ת יח‬ ‫שראה הקב״ה כי בכל לבבו ובכל‬
‫ז ( ‪ :‬״בן בקר רך וטוב״ פירש רש״י‪:‬‬ ‫נפשו בא להעלות ליצחק בנו לעולה‬
‫״ג׳ פרים היו כדי להאכילם ג׳ לשונות‬ ‫שלח לו האיל וגו׳‪ ,‬שם הבטיחו‬
‫בחרדל״‪ .‬ובדרך רמז אפשר לומר כי‬ ‫הקב״ה בעת שיעלו בניו עולות‬
‫אין הכונה ללשון של בהמה אלא‬ ‫שיקבלם מיד״‪.‬‬
‫ללשון ‪ -‬שפה‪ ,‬כלומר לשון חרדל‪,‬‬
‫שיש שלשה דברים שאסורים במשהו‬ ‫ושחטתם ב״זה״ גימטריא י״ב‬
‫כחרדל שכן חרדל מרמז על טיפה ־‬ ‫בהמשך דברי המדרש‪ :‬״אמרו‬
‫משהו‪ ,‬ואלו הן‪ :‬פגימה במשהו‪ ,‬ניקב‬ ‫חכמים ז״ל אילולי‬
‫הושט במשהו‪ ,‬שהיה במשהו‪ ,‬לרמז‬ ‫שנתעכב אברהם לבדוק הסכין היה‬
‫שבכל אלו נזהר אברהם אבינו‪.‬‬ ‫נשחט‪ ,‬אבל נתעכב לבדוק הסכין‪ ,‬מיד‬
‫על כן כאשר השוחטים‪ ,‬אומרים‬ ‫נכמרו רחמיו של הקב״ה על יצחק‪,‬‬
‫פרשת עקידה בכל יום‪ ,‬יש‬ ‫ואמר הקב״ה לפמליא שלו‪ :‬ראו כמה‬
‫להתעורר על גודל קדושת אב הנמשך‬ ‫*זה הצדיק זריז לעשות דברי ומאמרי‪,‬‬
‫אחריך כמים‪ ,‬ובמסירת נפש ממש‬ ‫מיד אמר למלאך להצילו‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫נמשך לקיים מצות הבורא כתיקונה‬ ‫׳אברהם אברהם׳‪ ,‬ויאמר ) ש ם ש ם יא(‪:‬‬
‫דהיינו‪ :‬בבדיקת הסכין י״ב בדיקות‬ ‫׳הנני׳‪ ,‬ולמה אמר ׳אברהם אברהם׳‬
‫כראוי‪ ,‬שבזכות בדיקה זאת ניצל יצחק‬ ‫שני פעמים בשביל שהיה רצונו‬

‫י ג ‪ .‬מ פו ר ס ם מ א מ ר מ ה ר ה ״ ג ר בי א ב ר ה ם י צ ח ק א ו ל מ ן ש ל י ט ״ א א ב ״ ד ג ב ע ת ש א ו ל ו ח ב ר ב ד ״ ץ‬

‫כ ד ר ך י ש ר א ל ו ל ב ן נח‬ ‫שחט‬ ‫א בי נו‬ ‫ש אבר ה ם‬ ‫ב א רי כו ת‬ ‫שמבאר‬ ‫עי ה ״ ק‬ ‫ע ד ה״ ח י רו ש לי ם‬

‫א סו ר ל ש חו ט כ ד ר ך י ש ר א ל ו אי ״ ה ב ב א ה ע ת נ פ ר ס מו‪.‬‬
 ‫א ל י ע ז ר‬ ‫מאמר ג‬
‫שחיטת בהמות‪ ,‬עגלים‪ ,‬כבשים‪,‬‬
‫ועופות כדבעי‪ ,‬וניתן לכל עדת ישראל‬
‫לאכול בשר בשחיטה מהודרת ע״י‬
‫הכנת סכינים יפים ומהודרים‪ ,‬על ידי‬
‫זה נזכה שהקב״ה יכפר עוונות בית‬
‫ישראל כפי שהורונו חז״ל)חגיגה כז א(‪:‬‬
‫״בזמן שבית המקדש קיים מזבח‬
‫מכפר על אדם‪ ,‬עכשיו שלחנו של‬
‫אדם מכפר״‪ .‬ונזכה להתקרב אליו‬
‫יתברך שמו‪ ,‬ומי שאמר לעולמו די‬
‫יאמר לצרות ישראל די ונזכה לגאולה‬
‫שלימה אמן‪.‬‬
‫פ ר ש ת וי ר א‬ ‫ש מ ל ת‬ ‫נב‬
‫אבינו‪ ,‬והקב״ה ריחם על אברהם‬
‫אבינו ושלח לו את האיל לקיים מצות‬
‫ה׳‪ ,‬ועל ידי זה הובטחנו מפי בורא‬
‫עולם כי בעת שנקדיב קדבן עולה מיד‬
‫יקבלה הקב״ה ויכפד על עוונותינו‪,‬‬
‫כדבדי המדדש‪.‬‬
‫כיום בעוונותינו הרבים שאין לנו‬
‫קרבנות במה נוכל להתרצות‬
‫לבורא יתברך שמו‪ ,‬הרי בכך שנדבק‬
‫בדרך ראשון לאבות אברהם אבינו‬
‫ע״ה שנקיים מצות י״ב בדיקות לפני‬
‫נג‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫ב נ סיו נו ת כ ת רי ס י מ ק לי ש ר א ל‬ ‫ה ע מי ד ה‬ ‫ש מ ל ת‬

‫מאמר ד‬

‫העמידה במסירות נפש בנסיונות‬

‫כתרים ומגן וזכות לכלל ישראל‬
‫מה היתה גדולת אברהם אבינו בנסיון העקידה‪ ,‬וכי לא שמענו ברצף‬
‫כל הדורות של עם ישראל קדושים שמסרו נפשם על קדושת ה׳ אף‬
‫שלא שמעו ציוו מפורש יוצא מפי ה׳ ‪ /‬כל כח מסירות הנפש‬
‫המושרשת בבני ישראל עד היום הכל מבחו של אותו זקן אברהם‬
‫אבינו שמסר נפשו על קדושת ה׳ והוא החדיר והשריש כח זה בבניו‬
‫אחריו עד סוף כל הדורות ‪ /‬הנסיון היה דוקא כאשר ציוהו ה׳ להוריד‬
‫את יצחק מהמזבח לבלתי עשות לו מאומה‪ ,‬ואברהם לגודל תשוקתו‬
‫למסור את בנו על קידוש ה׳ הורידו מעל המזבח כאשר צוחו ה׳‬
‫באותה מידת ההשתוות‪ ,‬ללא שום פניה עצמית של שמחה ‪ /‬מסירות‬
‫נפש אינה דוקא כאשר עומדים על האדם להרגו נפש והוא מקדש‬
‫את ה׳‪ ,‬אדרבה המסירות נפש היא בעיקר לחיות על קידוש ה׳ ולקיים‬
‫מצוותיו ולעשות רצונו דבר יום ביומו‪.‬‬

‫״כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• V :‬‬ ‫‪*•:‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪- T‬‬ ‫^ ‪T‬‬

‫‪ 1‬כת את בנך את יחידף ממני״ ) ב ר א ש י ת כ ב י ב ( ‪.‬‬

‫חע‬
‫‪• V‬‬ ‫•‬ ‫‪ : * :‬י‬ ‫‪V‬‬ ‫•‪I:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T I - T‬‬

‫מבעלזא זי״ע‪ ,‬כי פרשיות התורה‬ ‫פרשיות התורה המספרות אודות‬

‫המספרות אודות האבות הקדושים‬ ‫קורות חייו של אברהם‬
‫שקוראין אותן בתקופת החורף‪ ,‬הרי‬ ‫אבינו עליו השלום‪ ,‬אוצרות בקרבם‬
‫הן כעטופות במעיל פרווה‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫הוראות חיים‪ ,‬הנהגה ישרה‪ ,‬וסוללות‬
‫שחבוים וטמונים בהן פנימיות סודות‬ ‫דרך בטוחה לעם ישראל‪ ,‬מתורת‬
‫התורה ונסתרותיה‪ ,‬ומוטל עלינו רק‬ ‫החסד שנתגלמה במעשיו הזכים‬
‫לחקור ולדלות מתוכן‪.‬‬ ‫והטהורים של ראש האבות ־ אבי‬
‫האומה הישראלית‪ ,‬כך שהיא תורה‬
‫ברם‪ ,‬שונה היא פרשת העקדה‪ ,‬בה‬ ‫נצחית לדורות בפנימיות מופלאה‬
‫מתגלית לעיני כל גדולת נפשו‬ ‫שאין ערוך לה‪ .‬ידועה אמרת קדשו‬
‫של אבי האומה‪ ,‬אברהם אבינו עליו‬ ‫של כ״ק מרן אדמו״ר מהרי״ד‬
 ‫ש מ ל ת פרשת דדא מאמר ד א לי עז ר‬ ‫נד‬
‫כאלה שלא נקראו תלמ ‪T‬ים‪ ,‬אלא‬ ‫השלום‪ ,‬ראשק לכל המאמינים שסיגל‬
‫משרתים‪ .‬וסיפר על מהותם של אלו‬ ‫וסלל דרך ושביל לדורות הבאים‬
‫שנקראו רק משרתים‪ .‬פעם נרדם בבית‬ ‫לקיום מצוות הבורא במסירות נפש‪.‬‬
‫המדרש‪ ,‬וישבו שם שלושה מאלו‬ ‫אכן‪ ,‬לא בכדי באה זכות עק ‪T‬ה שעקד‬
‫ה״משרתים״ ושוחחו ביניהם‪ .‬הקשה‬ ‫אברהם אבינו את יצחק בנו‪ ,‬כתריס‬
‫האחד‪ :‬מה הח ‪T‬וש בנסיון העק ‪T‬ה‪,‬‬ ‫ומגן בפני כל צרה וצוקה‪ .‬לא לחינם‬
‫אנו‪ ,‬אף אם לא היינו שומעים מפי‬ ‫מזכירים אנו בכל יום ובימי הרץ את‬
‫הקב״ה בכבודו ובעצמו היינו מוכנים‬ ‫זכות עק ‪T‬ת יצחק‪ ,‬שתגן עלינו‬
‫למסור נפשנו על קדושת שמו יתברך‪,‬‬ ‫ובזכותה ניוושע בדבר ישועה‬
‫לעומת זאת אברהם אבינו ע״ה נצטוה‬ ‫ורחמים‪ .‬כי על כן בזכות העק ‪T‬ה יש‬
‫מפי ה׳ מפורש‪ ,‬ומה היה גודל הנסיץ‬ ‫לנו פתחק פה לבוא לפני המלך מלכי‬
‫בזה‪.‬‬ ‫המלכים הקב״ה ולבקש מלפניו בעד‬
‫עמו‪ ,‬ולומר לפניו‪ :‬״רבונו של עולם‬
‫השיבו כל אחד מהמשרתים תירוץ‬ ‫כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו‪,‬‬
‫ב מ פ ר שי‬ ‫מו ב א‬ ‫] חלק ם‬ ‫אחר‬ ‫לעשות רצתך בלבב שלם‪ ,‬כן יכבשו‬
‫ה ת י ר ה [ ‪ .‬תירוץ אחד‪ ,‬שהאמת היא‪,‬‬ ‫רחמיך את כעסך‪ ,‬ויגולו רחמיך על‬
‫שכל כח מסירות הנפש המושרשת‬ ‫מדותיך‪ ,‬ותתנהג עמנו ה׳ אלקנו במרת‬
‫בבני ישראל עד היום הכל מכחו של‬ ‫החסד ובמדת הרחמים‪ ,‬ותכנס עמנו‬
‫אותו זקן אברהם אבינו שמסר נפשו‬ ‫לפנים משורת הדין״‪.‬‬
‫על קדושת ה׳ והוא ההדיר והשריש‬
‫מהי ג תל ת אברהם אבינו‬
‫כח זה בבניו אחריו עד סוף כל‬
‫בנסיון העקידה‬
‫הדורות‪ .‬ענה המשרת השני ואמר‪:‬‬
‫שהנסיון הגדול של אברהם אבינו‬ ‫אך הקושיה כבר ‪T‬ועה מה היתה‬
‫היה דוקא באשר ציוהו ה׳ להוריד‬ ‫אמנם עוצם גדולתו של אברהם‬
‫את יצחק מן המזבח לבלתי עשות לו‬ ‫אבינו בנסיון ‪ ,nrpiwn‬וכי לא שמענו‬
‫מאומה‪ ,‬ואברהם לגודל תשוקתו‬ ‫ולא ראמו ברצף כל הדורות של עם‬
‫למסור את בנו על קידוש ה׳ ולעקרו‬ ‫ישראל קדושים שמסרו נפשם על‬
‫על גבי המזבח‪ ,‬הורידו כאשר צוהו‬ ‫קדושת ה׳ אף שלא שמעו ציוו‬
‫ה׳ באותה מדת ההשתוות‪ ,‬ללא שום‬ ‫מפורש יוצא מפי ה׳ ומסרו נפשם על‬
‫פניה עצמית של שמחה וכדומה‪ ,‬ממש‬ ‫קדושת ה׳ הגדול באהבה‪.‬‬
‫כפי שקיים את מצוות ׳והעלהו׳ ללא‬ ‫התשובות על כך ‪T‬ועות הנה אף‬
‫שום פניה‪ .‬הוסיף ה׳משרת׳ השלישי‬ ‫הן‪ .‬מסופר על בעל‬
‫אף הוא חלקו ואמר‪ :‬גדלותו של‬ ‫ה״תניא״‪ ,‬שאמר פעם לחס ‪T‬יו‪ ,‬כי‬
‫אברהם היתה בזה‪ ,‬שמצינו שהקב״ה‬ ‫אצל הרה״ק הרבי ר׳ בער ד״ע היו‬
‫נה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת העמידה בנסיוגות כתריס ומגן לישראל‬

‫לפמליא שלו‪ :‬׳ראו כמה זז‪ 7‬הצדיק‬ ‫אמר לו ) ב ר א ש י ת כ א י ‪ : p‬״כי ביצחק‬

‫זריז לעשות דברי ומאמרי׳‪ ,‬מיד אמר‬ ‫יקרא לך זרע״‪ ,‬ועתה לאחר שזכה‬
‫למלאך להצילו״‪ .‬בואו וראו מה‬ ‫לפרי בטן אומר לו הקב״ה ) ב ר א ש י ת כ ב‬

‫שכתב ה״כלי יקר״ ) ב ר א ש י ת כ ב י א ( ;‬ ‫ב ( ‪ :‬״העלהו לעולה״‪ ,‬ואף על פי כן‬

‫מדוע היה המלאך צריך לכפול בשמו‬ ‫לא הרהר אברהם אבער אחר דבריו‬
‫״אברהם אברהם״‪ :‬״לפי שבעחנה‬ ‫של הקב״ה‪ .‬סיים בעל ה״תניא״ ואמר‬
‫שעסק במצוה בעק ‪T‬ת בנו היה כל כך‬ ‫לחסידיו‪ ,‬שכל אחד מהם השיב‬
‫טרוד במצוה לגמרה כהלכתה‪ ,‬עד‬ ‫תירוצו לפי מררגת מסירות הנפש‬
‫שלא היה נותן לב לקול הקריאה״‪ .‬גם‬ ‫שבו‪.‬‬
‫יצחק בנו‪ ,‬ביקש מאביו לעקדו‬
‫מסיפור זה אפשר ללקט מוסרים‬
‫ולקשרו היטב‪ ,‬שלא תיפסל השחיטה‬
‫ולקחים הרבה‪ ,‬הבה‬
‫מזעזועיו עקב יסורי השחיטה‪.‬‬
‫נתבונן ונדלה חלקנו הנוגע לנו מתוכו‪.‬‬
‫גודל הנסיון‬ ‫ראשית כל‪ ,‬למדנו כי מעשה אבות‬
‫כשאינו מרגיש קרוב אל ה׳‬ ‫ומסירות נפשו של אברהם אבינו אינו‬
‫כסיפור כי אם לימור והוראה ער אץ‬
‫ואם אמר יאמר השו״ב‪ ,‬מה לי‬
‫ערוך‪ ,‬נוסף על כך למרנו כי כחו של‬
‫ולמדרגות אלו‪ ,‬הלא גם יהודי‬
‫אברהם הוחדר לרורות בכל אחר‬
‫פשוט אינני‪ ,‬כמה רחוקים לבי והגיגי‬
‫ואחד להגיע לדרגתמסירות נפש‬
‫מעבודת ה׳‪T ,‬וע תדע‪ ,‬כי דוקא כאשר‬
‫במדריגה הנעלית ביותר‪ .‬ולא יאמר‬
‫מצוים בשפל המצב ובהרגשת ריחוק‬
‫איך נדרש ממני לעמוד‬ ‫האדם‪,‬‬
‫מהקב״ה‪ ,‬דייקא אז נחשב לאדם‬
‫בנסיונות כאלו שעמד אברהם אבינו‬
‫הנסיץ‪ .‬גם אברהם אבינו בלכתו אל‬
‫בהם‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬אברהם הוריש כח‬
‫הר המוריה‪ ,‬לא הרגיש שהוא ברום‬
‫מסירות נפש זו והנחילה לדורות לכל‬
‫מדרגתו‪ ,‬וכמבואר בספר ״עבודת‬
‫אחד ואחד מבני ישראל‪.‬‬
‫ישראל" ) פ ר ו י ר א ד ״ ה ד ק ר א ( ‪ :‬״ענץ‬
‫הנסיון שמסתלק בהירות האדם‪ ,‬והרי‬ ‫ומכאן לימוד מיוחד לשו״בים‬
‫הוא בא ל ‪T‬י נסיץ וכובש יצרו‬ ‫במצוות השחיטה מאברהם‬
‫באמונתו ומתחזק לשוב לבוראו‪ ,‬אז‬ ‫כמה הקפ ‪ T‬בי״ב בדיקות‬ ‫אבינו‪,‬‬
‫הוא נקרא עומד בנסיץ‪ .‬ולפי זה‬ ‫לקיים המצוה כהלכתה בכל פרטיה‪,‬‬
‫מסתמא כאשר האלקים נסה את‬ ‫הנה כבר ידענו דברי המדרש ) ת נ חו מ א‬

‫אברהם בדבר העק ‪T‬ה אחר שאמר לו‪:‬‬ ‫צ ו י ג ( ‪ :‬״אילולי נתעכב אבדהם לבדוק‬
‫׳קח נא את בנך׳‪ ,‬מסתמא נסתלק ממנו‬ ‫הסכין‪ ,‬היה נשחט‪ ,‬אבל נתעכב‬
‫בהירותו ודביקותו לנסות אותו אם‬ ‫לבדוק הסכין‪ ,‬מיד נכמרו דחמיו של‬
‫יעמוד בצדקתו״‪.‬‬ ‫על יצחק ואמר הקב״ה‬ ‫הקב״ה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וירא מאמר ד א לי עז ר‬
‫וזוהי טריפה‪ ...‬אם הכשיר שלא כדין‬
‫ח״ו או אם הטריף לחינם הלא גהנם‬
‫פתוחה תחתיו‪ ...‬לא קלים הם‬
‫הנסיונות‪ .‬הלא לא לחינם משקיע‬
‫השטן כל כך הרבה כח במערכה זו‪,‬‬
‫כי יודע הוא שכאשר יצליח להכשיל‬
‫את השוחט במלאכתו‪ ,‬הרי לא רק‬
‫שהכשילו בדבר עבירה‪ ,‬אלא גרם‬
‫למאות ופעמים לאלפי נפשות ישראל‬
‫להכשל במאכלות אסורות‪.‬‬
‫א ך מדה טובה מרובה‪ ,‬ומכלל לאו‬
‫אתה שומע הן‪ ,‬עד כמה גדולה‬
‫ורבה זכות מסירות הנפש של השו״ב‬
‫וכל מי שעוסק בעניני כשרות‪,‬‬
‫המתגבר על נסיונותיו וכובש את יצרו‪.‬‬
‫שאין זו רק זכות עבורו‪ ,‬אלא מזכה‬
‫לרבים‪ .‬וכשם שזכות העקידה שכבש‬
‫אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצון‬
‫הבורא‪ ,‬עומדת לזרעו עדי עד‪ ,‬כן‬
‫בודאי יזכור הקב״ה את מסירות נפשם‬
‫של העומדים על משמרת הקודש לבל‬
‫יכשלו בני ישראל ברוחניות‬
‫ובגשמיות‪ ,‬ויפן וירחם על עמו‬
‫ישראל‪ ,‬להוציאם מצרח לרווחח‬
‫ומאפילה לאור גדול‪ ,‬השתא בעגלא‬
‫ובזמן קריב‪ .‬אמן‪.‬‬
‫נו‬
‫צ א ולמד מהי כחה של מסירות נפש‪,‬‬
‫ואלו דרגות נעלות ונשגבות‬
‫נדרשות מכל איש ישראל במסירות‬
‫נפש למען קיום רצון הבורא‪ ,‬תורותיו‬
‫ומצוותיו‪ .‬וזאת עלינו לדעת‪ ,‬כי‬
‫מסירות נפש ועמידה בנסיון אינה‬
‫דוקא כאשר עומדים על האדם להרגו‬
‫נפש והוא מקדש את ה׳ כמסירותו‬
‫נפשו של אברהם אבינו לשחוט את‬
‫בנו‪ ,‬אדרבה המסירות נפש היא‬
‫בעיקר לחיות על קידוש ה׳ ולקיים‬
‫מצוותיו ולעשות רצונו דבר יום‬
‫ביומו‪.‬‬
‫עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו‬
‫וסלל דרך לעמוד בנסיונות‬
‫הרבים הפוקדים אותנו‪ ,‬מעת צאתנו‬
‫מפתח בתינו ועד סיום המלאכה ‪-‬‬
‫מלאכת הקודש‪ ,‬העמידה בנסיונות על‬
‫אם הדרך‪ ,‬לימוד ההלכות על בורין‬
‫לכל פרטיהן ודקדוקיהן‪ ,‬טבילה‬
‫במקוה שחרית‪ ,‬ההקפדה בשעת‬
‫השחיטה שלא לוותר על שום דקדוק‬
‫הלכה ועל קוצו של יו״ד מחשש‬
‫איבוד הפרנסה וכדומה‪ ,‬למרות שלא‬
‫קל לעמוד סמוך על שולחן ״בודק‬
‫חוץ״ ולהורותו‪ :‬זה כשר‪ ...‬זה גלאט‪...‬‬
‫נז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ה ס כין‬ ‫ב ש חי ט ה ו ב ב די ק ת‬ ‫ה׳ ־‬ ‫ירא ת‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ה‬

‫יראת ה׳ ‪ -‬בשחיטה וככדיקת הסבץ‬

‫אברהם אבינו שנקרא ‪ :‬״אברהם אוהבי״ וגילה לו ה׳ חיבה יתירה ״כי‬
‫ידעתיו ־ לשון חיבה״‪ ,‬אחרי שהעניק לו ה׳ בן למאה שנה והיה מוכן‬
‫ומזומן להעלותו על העקידה וכי רק ״ירא אלקים״ יקרא ‪ /‬הכתוב‪:‬‬
‫׳כי יען אשר עשית הדבר הז״ה׳■־ ״זה״ בגמטריא י״ב הבונה שבדק‬
‫את הסכין י״ב בדיקות ביראת שמים‪ ,‬שעל כך זכה לתואר‪ :‬״כי ירא‬
‫אלקים אתה״‪.‬‬

‫״כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חע^כת‬

‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪*•:‬‬ ‫*‬ ‫‪: - T‬״ •‬ ‫־^ ‪T‬‬ ‫•‬

‫את כנף את ןחיךף ממני״ ) ב ר א ש י ת ב ב י ב ( ‪.‬‬

‫לו הקב״ה חיבה יתירה באמרו‬

‫) ב ר א שי ת‬ ‫ב פ ר ש ת עקידה נאמר ) ב ר א ש י ת כ ב י ב ( ‪:‬‬
‫י ח י ט ( ‪ :‬״כי ידעתיו״ ופירש רש״י;‬ ‫״כי עתה ידעתי כי ירא‬
‫״לשון חיבה״‪ ,‬וכעת שעמד בנסיון‬ ‫אלקים אתה ולא חשכת את בנך את‬
‫גדול כזה זכה רק לכינוי של‪ :‬״ידא‬ ‫יחידך ממני״‪ ,‬להלן נאמר ) ש ם כ ב ט ז ( ‪:‬‬

‫אלקים״ שכן ידוע שדרגת האוהב‬ ‫״יען אשר עשית את הדבר הזה‪ ,‬ולא‬
‫למעלה מדרגת הירא‪ ,‬וכי רק ״ירא״‬ ‫חשכת את בנך יחידך״‪ ,‬מן הראוי‬
‫יקרא‪ ,‬הלא איזה אהבת המקום חדורה‬ ‫להתבונן אברהם אבינו קדוש וטהור‬
‫אצל המקריב את בנו יחידו על המזבח‪,‬‬ ‫כבר נתנסה ברוב נסיונותיו‪ ,‬נצרף‬
‫איזהו דביקות בה׳ ולמה כינהו הכתוב‬ ‫באש‪ ,‬נבדק בגלות‪ ,‬נזדכך ברעבון‪,‬‬
‫לאברהם רק‪ :‬״ידא אלקים״‪.‬‬ ‫ונבחן במלחמות‪ ,‬אף צדיק וחסיד הוא‬
‫בכל מעשיו שקידשם לשם שמים‬
‫עוד ראוי להתבונן בלשון הכתוב‪:‬‬ ‫בלבד וכל מחשבות לבו דק טוב כל‬
‫״יען אשר עשית הדבר הזה‪,‬‬ ‫היום ‪ -‬מי כמוהו קדוש לאלקיו‪ ,‬ואחדי‬
‫ולא חשכת את בנך״ למה נאמר‬ ‫כל השבח הזה אחדי שאבדהם אבינו‬
‫הלשון חיובי ״אשר עשית״ בעוד‬ ‫מקבל את הציווי האלקי ומוכן ומזומן‬
‫שהיה צריך לומר‪ :‬יען אשר לא עשית‬ ‫לשחוט את בנו יחידו שנולד לו למאה‬
‫את הדבר הזה‪ ,‬כי הרי בסופם של‬ ‫שנה כאשר כל שאיפותיו לראות‬
‫דברים לא ערך מעשה השחיטה אצל‬ ‫צאצאים נגוזו‪ ,‬ואברהם שקראו ה׳‬
‫יצחק בנו‪ ,‬ושמעתי מידידי הדב שלום‬ ‫) י ש ע י׳ מ א ח ( ‪ :‬״אברהם אוהבי״‪ ,‬וגילה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וירא מאמר ה א לי ע ז ר‬
‫הזה״ ־ היינו שבדקת את הסכין‬
‫כמספר ״זה״ ־ י״ב בדיקות ועל ידי‬
‫זה זכית שלא חשכת את בנך כמבואר‬
‫במדרש תנחומא ודבר פי חכם חן‪.‬‬
‫ירא שמים מרכים‬
‫מן הראוי לבאר ענין האמור לגבי‬
‫שוחט שצריך להיות ״ירא שמים‬
‫מרבים״ מה הכונה‪ :‬״מרבים״ בכמה‬
‫מקומות בשו״ע ) ב ס י מ ן י ח ו ב ס י מ ן ל ט ( ‪,‬‬
‫וכן ב״שמלה חדשה ) ס י מ ן י ח ו ב ס י מ ן ל ט (‬
‫מוזכרים הלשונות יראת שמים‪ ,‬יראת‬
‫ה׳‪ ,‬ירא אלקים‪ ,‬ירא שמים ביותר‪,‬‬
‫חרדים על דבר ה׳‪ ,‬וירא את ה׳‬
‫מרבים‪ .‬הלשון ירא את ה׳ מרבים‬
‫נשאב מהפסוק ) נ ח מי ה ז ב ( ‪ :‬׳וירא את‬
‫האלקים׳‪ .‬פירש רש״י ) ש ם ( ‪ :‬מרבים ־‬
‫מימים רבים‪ ,‬פירש שכבר זמן רב הוא‬
‫ירא שמים‪ .‬הר״י אבן יחווא פירש‪,‬‬
‫ש ה ״ בי ת יו ס ף ״ מז כי רו ב סי מן ל ט‬ ‫ה ג א ון‬
‫ב די ק ת ה רי א ה[ שירא את ה׳ יותר‬
‫מרבים בישראל‪.‬‬
‫המלבי״ם פירש על פי מה שאמרו‬
‫ב(‪:‬‬ ‫כח‬ ‫) ב ר כו ת‬ ‫חז״ל‬
‫׳הלואי שיהיה מורא שמים עליכם‬
‫כמורא בשר ודם׳ והכי פירושו‪ :‬יותר‬
‫מאשר ירא מאנשים רבים יהיה יראתו‬
‫מאלקים‪ .‬ה״דעת תורה״ ) ס ״ ק ק( כתב‬
‫בשם גאב״ד לבוב בשם הגה״ק בעל‬
‫״דעת קרושים״ מבאטשאש זצ״ל‪:‬‬
‫שהכונה היא‪ :‬שיהיה מפורסם ברבים‬
‫שהוא ירא שמים‪.‬‬
‫ה ״ מנ ח ת יצחק״ נ ש ו ״ ב ב י ל ע ץ [ מביא‬
‫פירוש‪ ,‬ששמע‪ :‬אם יש‬
‫נח‬
‫ארנפלד שליט״א שו״ב וחבר‬
‫בישיבתנו‪ ,‬לתרץ בדרך רמז על פי‬
‫י ג(‪:‬‬ ‫צו‬ ‫) ת נ חו מ א‬ ‫דאיתא במדרש‬
‫״אילולא שנתעכב אברהם אבינו‬
‫לבדוק את הסכין היה יצחק נשחט‪,‬‬
‫והואיל שנתעכב לבדוק הסכין‪ ,‬מיד‬
‫נכמרו רחמיו של הקב״ה על יצחק‬
‫ואמר הקב״ה לפלמיא שלו‪ :‬ראו כמה‬
‫זה הצדיק זריז לעשות מאמרי‪ ,‬מיד‬
‫אמר למלאך להצילו וכו׳‪ ,‬ומנין‬
‫שבדק הסכין שנאמר‪ :‬׳ויקה את‬
‫המאכלת׳ השוב מנין האותיות של‬
‫׳ויקה את המאכלת׳ ותמצא י״ב‬
‫אותיות כמנין הבדיקות שעושין‬
‫לסכין אבישרא ואטופרא ותלתא‬
‫רוחתא‪ ,‬ומנין‪ ,‬שנאמר ) ש מ ו א ל א י ד ל ד ( ‪:‬‬
‫׳ושחטתם בזה׳ בגמטריא י׳׳ב״‪ ,‬עכ״ל‬
‫המדרש‪.‬‬
‫] הו א‬
‫ופי ר ש בזה הפסוק באופן נפלא ‪ :‬״כי‬
‫לג בי‬
‫עתה ידעתי כי ירא אלקים‬
‫אתה״‪ ,‬בזה שנתעכבת לבדוק הסכין‪,‬‬
‫שבדיקת הסכין צריך להיות עם יראת‬
‫ה׳ כמבואר בשו״ע ) י ו ר ״ ד ס י מן י ח( ועל‬
‫כך מכוון הכתוב‪ :‬׳׳אשר עשית הדבר‬
‫הזה״ הכונה על בדיקת הסכין שבדק‬
‫ביראת שמים‪ ,‬ועל כך זכה לתואר‪:‬‬
‫״כי ירא אלקים״ לא על מסירות הנפש‬
‫של אברהם אבינו ע״ה שהיה מוכן‬
‫להעלות את יצחק בנו לעקידה שאין‬
‫בכינוי ״ירא״ כדי מדת מדריגה נעלה‬
‫כזה של מסירת נפש מתוך אהבת ה׳‪,‬‬
‫רק הכונה על בדיקת הסכין שהיה עם‬
‫יראת ה׳‪ .‬ובזה יובן גם כן המשך‬
‫הפסוק‪ :‬״יען אשר עשית את הדבר‬
‫נט‬ ‫אליעזר‬
‫למה נקרא סכין השחיטה בשם ״חלף״‬
‫או ״מאכולת״ הראשון המתייחס‬
‫לשאלה זו הוא המהר״ץיי והביא ג׳‬
‫טעמים בדבר‪ :‬א‪ .‬לפי שמחליף‬
‫הבהמה מחיים למיתה‪ .‬ב‪ .‬על שם‬
‫שעושים בו הולכה והובאה ומלשון‬
‫״והגשם חלף והלך לו״‪ .‬ג‪ .‬״חלף״‬
‫ראשי תיבות ח׳ד ל׳א פ׳גום‪ .‬בספד‬
‫״זכור לאברהם״ ) א ו ת מ ה( מובא הטעם‬
‫על פי משנה מדות ) פ ר ק ד מ ש נ ה ז (‬
‫שנקרא ״בית החליפות״ ששם גונזים‬
‫הסכינים‪ ,‬ופירוש הרע״ב‪ :‬שבלשון‬
‫רומי קורין לסכינים גדולים חלפים‪.‬‬
‫א(‬ ‫או ת‬ ‫א‬ ‫ס עי ף‬ ‫ה ״ בי ת דוד״‬
‫) סי מן י ח‬
‫תמה ושואל‪ :‬ולא ידעתי‬
‫למה לא מביאים הטעם של לשון‬
‫חליף ממקרא מלא ) ע ז ר א א ט ( מחליפים‬
‫תשעה ועשרים‪ ,‬ופירש רש״י‪.‬‬
‫מחליפים הם סכינים‪ ,‬ובאמת שסכין‬
‫יש לה גם כן שם מאכולת כמו שנאמר‬
‫) ב ר א ש י ת כ ב י ( ‪ :‬׳ויקח את המאכלת׳‪,‬‬
‫ואומר המהר״ץ ‪ :‬למה קורץ את הסכין‬
‫מאכלת‪ ,‬ב׳ טעמים‪ ,‬א‪ .‬לפי שמאכילות‬
‫את הבשר‪ ,‬ב‪ .‬שלגבי יצחק נאמר‬
‫מאכלת לפי שמאכילה זכות לישראל‬
‫בכל דור ודור‪.‬‬
‫יראת ה׳ ‪ -‬בשחיטה ובבדיקת הסכין‬ ‫שמלת‬
‫רבים שמחמירים עצמם באיזהו דבר‪,‬‬
‫אף שזהו רק לפנים משורת הדין‪ ,‬עליו‬
‫‪ -‬על השוחט ־ גם כן לעשותו ולקיימו‬
‫כמותם‪ .‬ומביא ששמע מפי הרב‬
‫החסיד מוה״ר יושע דוב הכהן ז״ל‬
‫שו״ב מובהק ומומחה באושפיצין‪,‬‬
‫ששמע בשם אדמו״ר הגאון הקדוש‬
‫רשכבה״ג מרן מבעלזא זצללה״ה‬
‫שסיפר איך שפעם באו בקובלנא לפני‬
‫מאיר׳ל‬ ‫רבי‬ ‫הרבי‬ ‫הגה״צ‬
‫מפרעמישלאן זצלל״ה על השו״ב‬
‫דשם שמזלזל בטבילת עזרא‪ ,‬הרבי‬
‫כמובן שלח תיכף אחריו ושאל אותו‬
‫על ככה‪ ,‬והתנצל כי חפץ הוא בהצנע‬
‫לכת‪ ,‬וכך גם העיד הבלן שאכן מימיו‬
‫לא עבר עליו יום בלא מקוה‪ ,‬ובכל‬
‫זאת הוכיח אותו הרב רבי מאיר׳ל‬
‫שלא יאות לשו״ב לעשות כן ולהביא‬
‫עצמו לחשדא‪ ,‬ואמר אז פירוש הפסוק‬
‫הכתוב בשו״ב‪ :‬ירא את ה׳ מרבים ‪-‬‬
‫היינו שיעשה מעשיו בגלוי שהכל‬
‫יראו שהוא ירא ה׳ ולא בסתר‪.‬‬
‫למה נקרא סכיז‬
‫כשם ״חלף״ ״מאכולת״‬
‫מעניין להביא כאן טעמים לשבח‬ ‫וכן‬
‫יד‪ .‬רבי צבי שו״ב בקרקא שנת‪ :‬של״ד‬
 ‫שמלת פרשת חיי שרה מאמר א אליעזר‬

‫פרשת חיי שרה‬

‫מאמר א‬

‫בין תורת ישראל וחכמיה‬

‫לחכמי אומות העולם ותורתם‬
‫״חתם סופר״‪ :‬חכמי הפילוסופיה יוצאים בכל תקופה בתורות‬
‫ותיאוריות חדשים לבקרים על פי החקירה שחקרו‪ ,‬המבטלות את‬
‫הגילוים שגילו קודמיהם‪ ,‬שוחקים ולועגים לסברות הפילוסופים‬
‫הקודמים‪ ,‬אך על דאטפך אטפוך‪ ,‬הדור הבא שבים החוקרים‬
‫ומלעיגים על כולם באמרם שכל החקירות הקודמות מיוסדים על אדני‬
‫תוהו ובוהו‪ ,‬וכל דבריהם שקר וכזב ‪ /‬ההבדל בין חינוך הדורות שלנו‬
‫לבין חינוך הגוים‪ ,‬בעוד המה בזים לדור העבר ולדעותיו וידיעותיו‪,‬‬
‫הרי אנו שומרי דת ישראל משמרים הליכותינו והלכותינו ומנהגינו‬
‫באותה דרך והמסילה שסללו לנו רועינו‪ ,‬זה ״קנקן חדש מלא ישן״‪,‬‬
‫וזהו ״זקן שקנה חכמה״ ‪ -‬חכמת התורה‪ ...‬והיא שעומדת לנו‪.‬‬

‫״ואברהם זקן בא בימים ויה־וה בחד את אברהם‬

‫‪T T : -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪*T-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪M"T‬‬ ‫‪T T : - :‬‬

‫בכל" ) ב ר א ש י ת כ ר א ( ‪.‬‬

‫ב ( ‪ :‬״יש קנקן חדש מלא ישן‪ ,‬וישן‬ ‫דרשו חז״ל ) ק י ד ו ש י ן נ ב ‪ : p‬״זקן ־ זה‬
‫שאפילו חדש אין בו״‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי‬ ‫שקנח חכמה״‪ .‬ומקשה על‬
‫חכמי הפילוסופיה מחדשים ובוראים‬ ‫כך ה״חתם סופר״ זי״ע בספרו ״תורת‬
‫חדשות בכל יום‪ .‬בכל תקופה יוצאים‬ ‫משה״ ) פ ר ׳ ח י י ש ר ה ד ״ ה ו א ב ר ה ם ה ב׳ ( ‪,‬‬

‫בהודעות מרעישות‪ ,‬המבטלות את‬ ‫מנין שמשמעות זקן היא ׳זה קנה‬
‫הגילוים שגילו קודמיהם‪ ,‬באותות‬ ‫חכמה׳‪ ,‬הלא הנוטריקון ״זקן״ היא‬
‫ומופתים הם מוכיחים‪ ,‬כי ההיפך ממה‬ ‫רק ׳זה קנה׳‪.‬‬
‫שאמדו חכמי המדע הקודמים הוא‬
‫הנכון‪ ,‬את אשר הכשירו והמליצו‪,‬‬ ‫המשנה‬ ‫דברי‬ ‫בהקדם‬ ‫ומבאר‬
‫המה שוללים ואוסרים כסכנה גמורה‪,‬‬ ‫ד מ שנ ה‬ ‫) א בו ת פר ק‬ ‫ששנינו‬
‫ס א‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫תו ר ת י ש ר א ל ו תו ר ת או מ ר ת ה עו ל ם‬ ‫בין‬ ‫ש מ ל ת‬

‫ב(‪,‬‬ ‫כח‬ ‫זקן ויושב בישיבה היה‬

‫)יו מ א‬ ‫וכן ההיפך‪ .‬שוחקים הם ולועגים‬
‫והיינו שישב בישיבה וקנה חכמה‪,‬‬ ‫הקודמים‪,‬‬ ‫הפילוסופים‬ ‫לסברות‬
‫ואחר שכאמור תורות הפילוסופיה אין‬ ‫ומיסדים תורות ותיאוריות חדשים‬
‫בהם ממש‪ ,‬הרי אם קנה ‪ -‬חכמה קנה‬ ‫לבקרים על פי החקירה שחקרו הם‪.‬‬
‫שישב והגה בחכמת התורה הנצחית‪.‬‬ ‫א ך על דאטפך אטפוך‪ ,‬הדור הבא‬
‫דברים אלו נצחיים ונוגעים לכלל‬ ‫שבים החוקרים‪ ,‬ומלעיגים על‬
‫ולפרט‪ ,‬בעיקר לציבור‬ ‫כולם באמרם שכל החקירות הקודמות‬
‫העוסקים בכשרות המאכלים‪ .‬דוגמא‬ ‫מיוסדים על אדני תוהו ובוהו‪ ,‬וכל‬
‫בולטת לכך היא הפרשיה שהתרחשה‬ ‫דבריהם שקר וכזב‪ .‬לא כן חכמי‬
‫בשבועות האחרונים בארץ ישראל‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מאמינים בני מאמינים‪ .‬אין‬
‫כאשר מומחי החברות הגדולות ביותר‬ ‫לנו אלא דברי תורתנו הקדושה כיסוד‬
‫לתחליף חלב תינוקות‪ ,‬כשלו חמורות‬ ‫מוסד‪ ,‬וכל החקירות שאנו חוקרים‬
‫וגרמו בכך לאסונות‪ ,‬רח״ל‪ .‬בתחילה‬ ‫ודורשים הינם בכדי לזכות להבין‬
‫ניסו גורמים שונים להטיל האשמה על‬ ‫ולהשכיל בדברי תלמוד התורה‪,‬‬
‫הרבנים המכשירים ה״מיושנים״‪,‬‬ ‫להעפיל ברום גבהה ולצלול לעומק‬
‫שכביכול בשל הוראתם ניטל הויטמין‬ ‫ימה של תורה‪ ,‬עדי נגיעה להבנת‬
‫הנחוץ‪ ,‬אך עד מהרה התברר‪ ,‬כי דוקא‬ ‫אמיתה של תורה‪.‬‬
‫המדענים ה״מתקדמים״ ביותר‪ ,‬הם‬
‫יש קנקן חדש מלא ישן‬
‫שכשלו והביאו לפטידת עוללים‪ .‬כאן‬
‫יתר על כן‪ ,‬ככל שדברי התורה מפי‬
‫המקום להזכיד עלי גליון ענין מליחת‬
‫קדמונים הם‪ ,‬כך הם יותר‬
‫הבשר‪ ,‬אשר אף בה התבדדה‬
‫מקובלים‪ .‬כן בדברי הגאונים‪,‬‬
‫והתגלתה לעיני כל הגוים חכמתה‬
‫האמוראים והתנאים עד למעלה ראש‪,‬‬
‫הנצחית של תודתנו הקדושה‪.‬‬
‫משה רבינו ע״ה מפי הגבורה‪ .‬וזאת‬
‫אמת תורתנו הקדושה‬ ‫כונת המשנה‪ :‬״יש קנקן חדש מלא‬
‫הנה נצטוינו בתודתנו הק׳ שלא‬ ‫ישן״ ‪ -‬אדם רך בשנים‪ ,‬אך תוכו רצוף‬
‫לאכול מן הדם מפני שהוא‬ ‫בסברא ישנה‪ ,‬כפי שלמד מפי הדורות‬
‫מעמד לנפש כדכתיב )וי ק ר א י ז י ד ( ‪ :‬״כי‬ ‫הקודמים‪ .‬ו״ישן שאפילו חדש אין‬
‫נפש כל בשד דמו בנפשו הוא״‪ ,‬ואמד‬ ‫בו״ ‪ -‬אלו הם הפילוסופים והחכמנים‬
‫לבני ישדאל ) ש ם ש ם ( ‪ :‬״דם כל בשד‬ ‫החדשים‪ ,‬שגם סברותיהם החדשות‬
‫לא תאכלו כי נפש כל בשד דמו הוא״‪,‬‬ ‫יתבטלו ויתבררו בדור החוקרים הבא‬
‫ועל כן נפסק בשו״ע ) י ו ר ״ ד ס י מן ס ט ס ״ ק‬ ‫כהבל וריק‪ .‬בזה מבאר ה״חתם סופר״‬
‫ע( הותנו חז״ל במהלך שלם של‬ ‫גם את הגמרא‪ :‬״זה קנה חכמה״‪,‬‬
‫מליחת והכשרת הבשר טרם נאכלנו‪.‬‬ ‫באמרו‪ ,‬כי אברהם אבינו ככל האבות‬
 ‫ש מ ל ת פרשת חיי שרה מאמר א א לי עז ר‬
‫בבית המטבחים בקור של ‪ 40‬צלזיוס‪,‬‬
‫ולאחר מכן בחום של ‪ 180‬מעלות‬
‫חום‪ ,‬אפשר להגיע ל־ ‪ 90%‬של‬
‫וודאות לשריפת חחידק‪ .‬קבוצת‬
‫חוקרים אחרת הציעה להזרים על‬
‫הבשר חומצה בשם ״עסעט״‪ ,‬והיא‬
‫‪ 9 5 %‬את החידק‪ ] .‬ש ת י‬ ‫ששוברת ב‪-‬‬
‫בכל‬ ‫א סו רו ת‬ ‫ה מו צ עו ת ‪.‬‬ ‫ה ר א שו נו ת‬
‫ח ו מ ר מ צ ר ה ה ל כ ה[‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬המפתיע ביותר‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬כלל‬
‫לא מפתיע‪ ,‬הוא המחקר שיצא‬
‫לאחרונה מאוניברסיטת ווסקאנסין‪ ,‬וכך‬
‫הם כותבים ] תו ר ג ם מ א נ ג ל י ת ב מ ע ר כ ת ה מ כ ון‬
‫מ ת ו ך מ ס מ כ י ה או ני ב ר סי ט ה [ ‪ :‬״הדרך הישנה‬
‫בה נוהגים היהודים בבשר שלהם‪,‬‬
‫ההדחה‪ ,‬המליחה‪ ,‬והדחח אחרונה‪,‬‬
‫שוברת את הבקטריה ]‪ [I. COLA‬ב־ ‪98‬‬
‫אחוזים ממש‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬אחר שנים של לעג ועלילות‬
‫על הכשרת הבשר היהודית‪ ,‬הנה‬
‫מתפרסם בקול רעש גדול מחקר חדש‬
‫המפרסם כי השיטה חנושנה של‬
‫היהודים בכל הדורות‪ ,‬היא היא הדרך‬
‫הנכונה והנחוצה‪ .‬אכן‪ ,‬זהו ההבדל‬
‫הגדול בין החינוך של הדורות שלנו‬
‫לבין דרך החינוך של הגוים‪ .‬בעוד המה‬
‫בזים לדור העבר ולדעותיו וידיעותיו‪,‬‬
‫הרי שאנו שומרי דת ישראל משמרים‬
‫את הליכותינו והלכותינו ומנהגינו‬
‫באותה דרך והמסילה שסללו לנו‬
‫רועינו‪ ,‬זה ״קנקן חדש מלא ישן״‪ ,‬וזהו‬
‫״זקן שקנה חכמה״ ‪ -‬חכמת התורה‪...‬‬
‫והיא שעומדת לנו‪.‬‬
‫סב‬
‫הדינים ודקדוקי ההלכות הלא הם‬
‫כתובים באדוכה בהלכות מליחה‬
‫בשו״ע‪ ,‬על כל פדטיהם ודקדוקיהם‬
‫והלכותיהם ומנהגיהם‪ .‬אלפי ספרים‬
‫וחיבורים יצאו כבר לאור בענין זה‪,‬‬
‫ללמוד ולחקור בעומק הלכה זו‪,‬‬
‫הידועה לכל בית ועקרת בית בישראל‪,‬‬
‫ה ע צו ת‬ ‫ואף נקראה בשמה ״כשר געמאכטע‬
‫פלייש״‪ ,‬ובלשון הקודש ״הכשרה״‪.‬‬
‫כמה צער וסבל‪ ,‬וכמה גזירות נגזרו‬
‫בדורות הקודמים ואף בדורות‬
‫האחרונים ע״י הגוים בגין סדר‬
‫המליחה הנהוג בשחיטה היהודית‪.‬‬
‫בטענות שוא ומדוחים שהסתירו לא‬
‫מעט אנטישמיות ושנאת ישראל טפלו‬
‫עלילות‪ ,‬שחיהודים מולחים הבשר‬
‫כדי להרעיל את הגוים וכר וכר‪ ,‬או‬
‫כדי להתבדל מן הגוים המה מולחים‬
‫את הבשר‪.‬‬
‫הנה ימים באים‪ ,‬דור בא‪ ,‬ובעולם‬
‫החוקרים התגלה דבר גדול‪,‬‬
‫שיש חידק השוכן בתוך הבשר‪,‬‬
‫הנקרא ״חידק הקולי״ !‪ ,[!.cola‬והוא‬
‫גורם לסכנות מרובות ואף למוות‪.‬‬
‫מיליוני דולרים כבר השקיעו כמה‬
‫ופרופסורים‬ ‫ד״ר‬ ‫וכמה‬
‫ואוניברסיטאות למיניהם‪ ,‬כדי להצליח‬
‫ולמצוא את הדרך כיצד להכחיד חידק‬
‫] ב א ק ט רי ה[ זה‪ .‬זה לא מכבר פורסמה‬
‫תגלית כי כאשר ינתן כח אלעקטרי‬
‫בחוזק של ‪ 4:50‬וואלט‪ ,‬הרי ב‪89% -‬‬
‫מן המקרים ימגר החידק‪ .‬יש אשר‬
‫הגיעו לגילוי כי אם ישטפו את הבשר‬
‫סג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ואברהם זקן ‪ -‬זקנתו עטרת תפארת‬

‫מאמר ב‬

‫ואברהם זקן ‪ -‬שזקנתו היתה עטרת תפארת‬

‫״אמרי שפר״ ; ״עטרת תפארת שיבה״ ־ בכדי שתהיה הזקנה לעטרת‬
‫תפארת‪ ,‬הוא רק מצד‪ :‬״צדקה תמצא״ ממני יתברך שלא כדרך‬
‫הטבע‪ ,‬כי מטבע הדברים כאשר האדם מזקין מתמעט חכמתו ובחר‬
‫נחלש‪ ,‬שאין זה לתפארת לו ‪ /‬׳ואברהם זקן בא בימים׳ באופן‬
‫שנתישבה דעתו והוסיף חכמה על חכמתו‪ ,‬״וה׳ ברך את אברהם‬
‫בכל״ ־ בבחינת עטרת תפארת זקנים שאלו הם חיים אמתים ‪ /‬ראוי‬
‫לכל שו״ב לעשות חשבון נפש להשקיע כל שנותיו בתורה‪ ,‬ויועיל לו‬
‫להאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים שככל שיזקין תתישב דעתו‬
‫עליו ותהיה זקנתו עבורו עטרת תפארת ויהיו חייו חיים של תורה‬
‫ויראת שמים לאורך ימים ושנות חיים‪...‬‬

‫״ואברהם זקן בא בימים ויהוה בקי את אברהם‬

‫בכל״ ) ב ר א ש י ת כ ד א ( ‪.‬‬

‫ולעשות בכוחות עצמו את הדברים‬ ‫כבר עמדו על כך המדרשים‬

‫החיונים עבורו‪ ,‬ולפעמים תשש כחו‬ ‫והראשונים לפרש ולבאר‬
‫עד כדי בזיון‪...‬‬ ‫תיבת‪ :‬״בכל״‪ .‬בספר ״אמרי שפר״‬
‫להגה״ק רבי שלמה קלוגר זצ״ל ) פ ר ׳‬

‫זקני תלמידי חכמים‬ ‫חיי ש ר ה ד ״ ה ו ל ב א ר ( ‪ :‬ביאר הכתוב ויש‬

‫דעתן מתישכת‬
‫אולם‪ ,‬אצל ״תלמידי חכמים כל זמן‬
‫שמזקינים דעתן מתישבת‬
‫עליהן״ )סוף מסכת קנים‪ .‬ראה עוד שבת קנב‬
‫א(‪ ,‬הרי הזקנה רק מעלה לגביהם ולא‬
‫ללמוד מוסר השכל בזה וכך מפרש‬
‫הענין‪ :‬וידוע שהזקנה יש בה מעלה‬
‫וחסרון‪ ,‬מעלה שיש בה כבוד והדרת‬
‫ל ב(‪:‬‬ ‫)יי ק ר א י ט‬ ‫פנים לזקן כדכתיב‬
‫״והדרת פני זקן״‪ ,‬וכתיב ) א י ו ב ט ו י ( ‪:‬‬

‫חסרון‪ .‬וזה כונת הכתוב )משלי ז לא(‪:‬‬
‫״עטרת תפארת שיבה בדרך צדקח‬
‫תמצא״‪ ,‬כלומר‪ ,‬מצד טבע הבריאה‬
‫אין לראות בשיבה ובזקנה כדבר‬
‫הרצוי‪ ,‬שכן מטבע הבריאה אין הזקנה‬
‫״גם שב גם ישיש בני״‪ ,‬הרי שיש‬
‫בזקנה מעלה והידור‪ ,‬אך החסרון שבה‬
‫כאשר האדם מזקין הוא נחלש בכחו‬
‫ובחכמתו‪ ,‬ולפעמים מגיע הזקן למצב‬
‫שכבר אינו מסוגל לעמוד ולפעול‬
 ‫פרשת חיי שרה מאמר כ‬ ‫סד‬
‫חייהם ולהגות בתורת השו״ב‪ ,‬ואף זכו‬ ‫לעטדת תפאדת ויקד וכבוד לאדם‪,‬‬
‫לסוף ימיהם שנתוספה להם חכמה‬ ‫אלא אדרבה לבזיון היא כיון‬
‫במקצוע זו‪ ,‬וחיברו חיבורים בשו״ב‬ ‫שמתמעט חכמת וכח האדם המזקין‪,‬‬
‫שהורישום לדורות והם ממש אור‬ ‫שאין זה לתפארת לו‪ .‬הנה כי כן‬
‫עולם חידושים נפלאים ויסודות חזקים‬ ‫בשביל שיזכה האדם שהשיבה תהיה‬
‫במקצוע השו״ב כמו ספרי ״מנחת‬ ‫לו לתפארת הרי זה הפך דרך הטבע‪,‬‬
‫יוסף״‪ ,‬״בית דוד״‪ ,‬״לבושי יהודה״‪,‬‬ ‫והוא צדקה מה׳ יתברך בתת ידו‬
‫״תקוני זבח״‪ ,‬״דעת הזבח״‪ ,‬״בית‬ ‫הרחבה שלא כדרך הטבע‪ .‬וזהו שאמר‬
‫שאול״‪ ,‬ועוד ספרים רבים כאלו‬ ‫הפסוק‪ :‬״עטרת תפארת שיבה״ ־‬
‫שהמחברים עסקו כל ימיהם במו‬ ‫בכדי שתהיה הזקנה לעטרת תפארת‪,‬‬
‫ידיהם בשחיטה ובדיקה והרבה שנים‬ ‫הוא רק מצד‪ :‬״צדקה תמצא״ ממנו‬
‫עמלו בבית המטבחים בריאות‪ ,‬ובדם‪,‬‬ ‫יתברך שלא כדרך הטבע‪.‬‬
‫ובשליא‪ ,‬להוציא בשר כשר מתחת‬ ‫וזהו שציין כאץ הכתוב ששתי מעלות‬
‫ידם‪ ,‬ובד בבד היו עוסקים כל ימיהם‬ ‫היה לו לאברהם ״זקן״ ־‬
‫בתורה ־ תורת השו״ב‪ ,‬הנה כי כן‬ ‫שהוסיף חכמה על חכמתו‪ ,‬ולכן עד‬
‫בערוב ימיהם היתה להם הזקנה עטרת‬ ‫הנה לא עלה על לבו להשביע את‬
‫תפארת שככל שהזקינו דעתם‬ ‫עבדו‪ ,‬כי לא נתישבה דעתו כל כך‪,‬‬
‫התישבה עליהם‪.‬‬ ‫ועל כך ציין הכתוב לשבח ואמר‪:‬‬
‫״ואברהם זקן בא בימים״ שלא כשאר‬
‫מאידך היו שו״בים כאלו שבסוף‬
‫זקנים שהזקנה חסרון עבורם שמתשת‬
‫ימיהם תש כחם ולא זכו‬
‫כחם‪ ,‬כי אברהם אבינו ״בא בימים״‬
‫לזקנה שתהיה עטרת תפארת עבורם‪,‬‬
‫באופן שנתישבה דעתו והוסיף חכמה‬
‫כי בשנות הנעורים לא טרחו בתורת‬
‫על חכמתו‪ ,‬״וה׳ ברך את אברהם‬
‫השו״ב כדבעי אלא עשו עבודתם‬
‫בכל״ שנתוספה לו חכמה על חכמתו‪,‬‬
‫עיקר‪ ,‬ותורתם ‪ -‬תורת השו״ב טפלה‪.‬‬
‫וזהו‪ :‬״בכל״ ־ בבחינת עטרת תפארת‬
‫הנה כי כן ראוי וכדאי לכל שו״ב‬
‫זקנים שאלו חם חיים אמתים‪.‬‬
‫לעשות חשבון הנפש בזה‪ ,‬ויועיל לו‬
‫להאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים‬ ‫חיים שיש בהם אהבת תורה‬
‫שככל שיזקין תתישב דעתו עליו‬ ‫ויראת שמים‬
‫ותהיה זקנתו עבורו עטרת תפארת‪,‬‬ ‫כלפי מי הדברים אמורים‪ ,‬הנה‬
‫ויהיו חייו חיים של תורה ויראת שמים‬ ‫מצאנו בדורות עולם שהיו‬
‫לאורך ימים ושנות חיים‪...‬‬ ‫שו״בים יראים שזכו ללמוד כל ימי‬
‫פה‬ ‫אליעזר‬ ‫לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ג‬

‫לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה‬

‫טור‪ :‬לעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה שהרי אליהו לא נענה אלא‬
‫בתפילת המנחה‪ ,‬לפי שתפילת מנחה באמצע היום בעוד האדם טרוד‬
‫בעסקיו‪ ,‬לכן צריך לשום אותה אל לבו‪ .‬ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל‬
‫אותה‪ ,‬ואם עושה כן שכרו הרבה מאד ‪ /‬צריך חיזוק גדול בתפילת‬
‫מנחה לבל יעבור ח״ו הזמן עד שלא יוכל להתפלל‪ ,‬שכן עלולים לבא‬
‫לידי שכחה פעם מאונס ופעם מרצון על ידי שמשביח עצמו שדוחה‬
‫את זמן המנחח למאוחר יותר עד ששוכח להתפלל‪ ,‬שלשיטת הרבה‬
‫ראשונים אם היה מזיד ח״ו‪ .‬לא מועילה לו ההשלמה‪.‬‬

‫"ויצא ןצחק לשוח בשךה לפנות;^רב ויע^א עיניו‬

‫ו‪:‬ךא והנה גמלים באים״ ) ב ר א ש י ת כ ד ס ג(‬

‫אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר‬
‫בתפילת מנחה שהרי אליהו לא נענה‬
‫אלא בתפילת המנחה‪ ,‬שנאמר ) מ ל כ י ם‬
‫א י ח לס‪ :‬׳ויהי בעלות המנחה ויגש‬
‫אליהו״׳‪.‬‬
‫הטור ) סי מן ר ל ב ס עי ף ‪ p‬כתב‪ :‬והטעם‬
‫מפני שתפלת שחרית זמנה‬
‫ידוע‪ ,‬בבקר בקומו ממטתו יתפלל מיד‬
‫קודם שהוא טרוד בעסקו‪ ,‬וכן של ערב‬
‫בלילה זמנה ידוע וכר‪ ,‬אבל של מנחה‬
‫שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד‬
‫בעסקיו‪ ,‬צריך לשום אותה אל לבו‬
‫ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה‪,‬‬
‫ואם עושה כן שכרו הרבה מאד‪.‬‬
‫מה הדברים אמורים‪ ,‬הנה ידוע‬
‫השוחטים‬ ‫חבורות‬ ‫אצל‬
‫לכו חזו מפעלות אבותינו הקדושים‪,‬‬
‫בכתוב ) ב ר א ש י ת כ ד כ ג ( ‪ :‬״ויצא‬
‫יצחק לשוח בשדה״ איתא בגמרא‬
‫) ב ר כ ו ת כ ו ב ( ‪ :‬״אברהם תקן תפלת‬
‫שחרית שנאמר ) ב ר א ש י ת י ט כ ז ( ‪ :‬׳וישכם‬
‫אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד‬
‫שם׳ ואין עמידה אלא תפילה וכר‪,‬‬
‫יצחק תקן תפילת מנחה שנאמר‬
‫) ב ר א ש י ת כ ד ס ג ( ‪ :‬׳ויצא יצחק לשוח‬
‫בשדה לפנות ערב׳‪ ,‬ואין שיחה אלא‬
‫תפילה שנאמר ) ת ה לי ם ק ב א ( ‪ :‬׳תפילה‬
‫לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו׳‪,‬‬
‫יעקב תיקן תפילת ערבית״ וגו׳‪.‬‬
‫הגמרא מסיימת שגם אם נאמר כי‬
‫התפילות במקום הקרבנות‪,‬‬
‫כלפי‬ ‫הרי האבות הק׳ תיקנום‪ .‬עוד נאמר‬
‫בגמרא ) ב ר כ ו ת י ב ( ‪ :‬״אמר רב חלבו‬
 ‫שמלת פרשת חיי שרה מאמר ג אליעזר‬ ‫סו‬
‫מנחה קטנה‪ ,‬על כל פנים יש ללמוד‬ ‫והמשגיחים די בכל אתר ואתר‪ ,‬בץ‬
‫מכך עד היכן צריך הדבר חיזוק‪,‬‬ ‫אלו השוחטים במקומות מושבותיהם‬
‫ובפרט שיש הלכות גדולות שאינם‬ ‫ומגיעים מדי יום ביום לביתם‪ ,‬ובץ‬
‫ידועים לכל אחד ואחד‪ ,‬הרי הדברים‬ ‫השוחטים והמשגיחים הלנים בלילה‬
‫מחייבים ללמוד וללמד בטור ובשו״ע‬ ‫‪ p‬הדדכים‪ ,‬ובץ השוחטים‬
‫)סימן ילס‪ ,‬ובאחרונים‪ ,‬כגון דיני‬ ‫והמשגיחים שנשארים במקומם עם‬
‫קביעת סעודה‪ ,‬עבודה‪ ,‬להסתפר‪,‬‬ ‫מנץ או בלי מנק‪ ,‬כי בזמן החורף‬
‫לרחוץ‪ ,‬וכד לפני מנחה כדי שנדע כל‬ ‫צריך חיזוק גדול בתפילת מנחה לבל‬
‫הלכותיה ופרטותיה ודקדוקיה‪...‬‬ ‫הגבוד ח״ו הזמן עד שלא יוכל‬
‫להתפלל‪ ,‬שכן עלולים לבא לידי‬
‫כמו כן יש להתחזק בזה ולקבוע‬
‫שכחה פעם מאונם ופעם מרצץ על‬
‫שעה קבועה שיהיה מוכרח‬
‫יד־ שמשכיח עצמו שדוחה את זמן‬
‫להתפלל אז מנחה יהיה מה שיהיה‪,‬‬
‫המנחה למאוחר יותר עד ששוכח‬
‫כגון בחורף יקבע שבשעה ‪ 3:00‬כבר‬
‫להתפלל‪ ,‬שלשיטת הרבה ראשונים‬
‫צריך להיות אחרי מנחה‪ ,‬לבד ממקום‬
‫אם היה מזיז* ח״ו‪ ,‬לא מועילה לו‬
‫שיש מנין קבוע שאז הדין שונה כי‬
‫ההשלמה )עיין שו״ע אר״ח סימן רלד שכן‬
‫תפילה בציבור חשוב יותר‪ ,‬אבל אם‬
‫לפי שיטת רש״י ביצה סז ב ד״ה לדידך‪.‬‬
‫ידוע לו שאין לו מנין‪ ,‬יקבע לעצמו‬
‫וכשבת דף כא ד״ה זקוק לה(‪ ,‬ששכחה‬
‫חוק ולא יעבור שיהיה לו זמן קבוע‬
‫פשיעה נחשבת‪.‬‬
‫למנחה‪ ,‬וכמו שקבעו חז״ל שדברי‬
‫חכמים צריכים חיזוק‪ ,‬כמו כן הדבר‬ ‫לקבוע זמן קבוע לתפילת מנחה‬
‫לגבי ״תפילת מנחה בחורף׳׳׳ שצריך‬ ‫וכבר כתב הטור )שם סימן דלג(‪ :‬ועל‬
‫חמוק גדול‪ ,‬ובזכות ההתחזקות‬ ‫כן מנעו חכמינו ז״ל לכל אדם‬
‫בתפילת המנחה שמצינו אצל אליהו‬ ‫לעשות מלאכות הקבועות סמוך לזמן‬
‫שנענה בתפלת המנחה ישמע ה׳ את‬ ‫מנחה‪ ,‬וכידוע שיש מחלוקת בץ‬
‫תפילתינו ונושע במהרה בתשחגת‬ ‫הראשונים אם כל הלכות אלו אמורים‬
‫עולמים‪ ,‬בפרט בימים קשים אלו‬ ‫לגבי מנחה גדולה‪ ,‬או לגבי מנחה‬
‫שצריכים הרבה רחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬אף שהרמ״א סובר שהכונה על‬
‫סז‬ ‫ש מ ל ת נפש הבהמה מבחנת שלא לאכול מהמל א לי ע ז ר‬

‫מאמר ד‬

‫נפש הבהמה מבחנת שלא לאכול מהגזל‬

‫ולא ליכנם לבית עבודה זרה‬
‫כמה גודל האחריות שמוטל על השוחט להתבונן בעת עבודתו לעשות‬
‫מלאכת הקודש באמת ובאמונה ולהתבונן כי אינו חותו בכשר החי‬
‫בעת השחיטה‪ ,‬רק במדריגת נפש ויתכן שהנפש מגולגלת שצריכה‬
‫תיקון להעלותה למקור מחצבתה ‪ /‬אריז״ל‪ :‬צריך השוחט לבוץ‬
‫למתק החנץ והגבורות על יחי השחיטה‪ ,‬כי על ירי כונה זו יושלם‬
‫עונש המגולגל ההוא ויתקן להיותו ראוי לבוא אחר כך בגוף האדם‬
‫בעת ל ‪T‬תו כשאר כל נפשות בני אדם הכשחם ‪ /‬״בכור שור״‪:‬‬
‫בעופות טהוחם יש נשמת אמה צחק‪ ,‬ולכן מתקרב העוף אצל הצדיק‬
‫שהוא ממינו‪ ,‬שחפץ שישחט אצלו בכשרות ויכוסה דמו כי ירא‬
‫לנפשו שלא יבא ל ‪ T‬רשע וינבל אותו מבטל התיקון‪.‬‬

‫"יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של‬

‫בנים" ) ב ר ״ ר ם ח(‪.‬‬

‫ליכתב‪ ,‬והש ‪ p‬מגופו תורה ואץ דמו‬
‫מטמא כבשרו‪ ,‬אלא מחבד המקרא‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫של אליעזר עבד אברהם שנים וג׳‬
‫ביאור דברי המדרש‪ :‬יפה שיחתן‬
‫של עבדי בתי אבות גם‬
‫כשאינה בדבר הלכה לכותבן ולשננן‬
‫וללמוד מהן‪ ,‬יותר מתורתן של בנים‬
‫שנתנה להם‪ ,‬ואפילו בדבר הלכה‪,‬‬
‫שהרי פרשתו של אליעזר שנים‬
‫ושלשה דפים בתורה‪ ,‬הוא אומרה‬
‫בפעם הראשונה‪ ,‬ושונה שוב בפעם‬
‫שניה בדברי אליעזר אל בתואל ול ‪p‬‬
‫הורונו חז״ל )ב״ר ס ח(‪ :‬״אמר ר׳‬
‫אחא יפה שיחתן של עבח‬
‫בתי אבות מתורתן של בנים‪ ,‬פרשתו‬
‫דפים והוא אמרה ושינה‪ ,‬והש ‪p‬‬
‫מגופי תודה ואין דמו מטמא כבשדו‬
‫אלא מחבוי המקרא‪ ,‬רבי שמעון בר‬
‫יוחאי אומר טמא‪ ,‬הטמא שמכאן‬
‫למדים אנו הלכה זו‪ ,‬ר׳ אליעזר בן רבי‬
‫יוסי אומר זה‪ ,‬תה״‪ .‬עוד נאמר‬
‫במדרש )שם שם(‪ :‬״אמר רב אחא יפה‬
‫רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן‬
‫של בנים‪ ,‬שאפילו רחיצת רגלים צחך‬
 ‫ש מ ל ת פרשת חיי שרה מאמר ד א לי עז ר‬
‫ואילו רבי אליעזר בן רבי יוסי אמר‪:‬‬
‫יכול היה הכתוב הזה לומר‪ :‬״זה״‪,‬‬
‫ואמר ״וזה״ ‪ -‬לרבות את דמו שהוא‬
‫מטמא כבשרו‪ ,‬הרי שמאריך הכתוב‬
‫לכתוב שיחות ורחיצת רגלי עבדי בתי‬
‫אבות‪ ,‬ומקצר לכתוב את תורתן של‬
‫בנים‪.‬‬
‫גמלי אברהם אבינו‬
‫לא נכנסו לבית עבודה זרה‬
‫ח(‪:‬‬ ‫) א ב ו ת ד ר ב נ תן פ ר ק‬
‫כשם‬ ‫לגמלים‬ ‫״ומקום‬
‫שהצדיקים הראשונים היו חסידים‬
‫כך בהמתן היו חסידות‪ ,‬אמרו ‪ :‬גמליו‬
‫של אברהם אבינו לא נכנסו לבית‬
‫שיש בו עבודה זרה שנאמר ) ב ר א ש י ת‬
‫כ ד ל א ( ‪ :‬׳ואנכי פניתי הבית׳‪ ,‬למקום‬
‫שיש בו עבודה זרה‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳ואנכי‬
‫פניתי הבית ומקום לגמלים׳ ואנכי‬
‫פניתי הבית ‪ -‬מתרפים‪ ,‬ומה תלמוד‬
‫לומר‪ :‬׳ומקום לגמלים׳ מלמד שלא‬
‫נכנסו לבית לבן הארמי עד שפנו כל‬
‫העבודה זרה מפניהם״ ע״כ‪.‬‬
‫נמצינו למדים ממדרשים אלו כי‬
‫בגוף הבהמה והחיה טמון‬
‫נפש המסוגלת להבחין בבית שיש בו‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כשם שהגמלים ידעו‬
‫להבחין בין אכילה של היתר לבין‬
‫אכילה של גזילה כמבואר במדרש‪,‬‬
‫הנה כי כן כמה גודל האחריות שמוטל‬
‫על השוחט להתבונן בעת עבודתו‬
‫לעשות מלאכתו מלאכת הקודש‬
‫באמת ובאמונה ולהתבונן היטב כי‬
‫אינו חותך בבשר החי בעת השחיטה‪,‬‬
‫סח‬
‫את מה שכבר נכתב בראשונה‪ .‬ואילו‬
‫שרץ שמטמא במותו‪ ,‬זו הלכה מגופי‬
‫תורה שבשרו מטמא‪ ,‬ודמו מטמא‪,‬‬
‫ואין ההלכה הזו שדמו מטמא כבשרו‬
‫נאמרת בתורה בפירוש אלא מריבוי‬
‫אות‪ ,‬שבדברי המקרא נדרשת ההלכה‬
‫כך‪ ,‬רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ :‬נאמר‬
‫)וי ק ר א י א כ ט ( ‪ :‬״וזה לכם הטמא״ ‪-‬‬
‫והיה יכול הכתוב לומר ־ ״טמא״‪,‬‬
‫ואמר ״הטמא״ ־ לרבות את דמו‬
‫עו ד נאמר‬
‫שמטמא כבשרו‪ ,‬ואילו רבי אליעזר בן‬
‫יוסי אומר‪ :‬יכול היה הכתוב לומר ‪-‬‬
‫״זה״‪ ,‬ואמר ״וזה״ ‪ -‬לרבות דמו‬
‫שמטמא כבשרו‪.‬‬
‫) ב ר א שי ת‬ ‫וכן מפרט הכתוב כאן ואומר‬
‫כ ד ל ב ( ‪ :‬״ומים לרחוץ רגליו ורגלי‬
‫האנשים אשר אתו״‪ ,‬מכאן גם כי יפה‬
‫כל פעולה אפילו שאינה של מצוה‪,‬‬
‫כמו רחיצת רגלי עבדי בתי אבות‬
‫לכותבן ולספרן וללמוד מהן‪ ,‬יותר‬
‫מתורתן של בנים שנתנה להם‪ ,‬ואפילו‬
‫בדבר הלכה‪ ,‬שאפילו רחיצת רגלים‬
‫של אליעזר עבד אברהם ואנשיו צריך‬
‫לכתוב בתורה‪ ,‬והשרץ שהוא מטמא‬
‫במותו‪ ,‬וזו הלכה מגופי תורה שבשרו‬
‫מטמא‪ ,‬ודמו מטמא‪ ,‬ואין הלכה הזו‬
‫שדמו מטמא כבשרו נאמרת בתורה‬
‫בפירוש אלא מריבוי אות‪ ,‬שבדברי‬
‫המקרא נדרשת ההלכה כך רבי שמעון‬
‫בן יוחאי אומר‪ :‬נאמר ) ו י ק ר א י א כ ט ( ‪:‬‬
‫״וזה לכם הטמא״ והיה יכול הכתוב‬
‫לומר ״טמא״‪ ,‬ואמר ״הטמא״ ־‬
‫לרבות את דמו שהוא מטמא כבשרו‪,‬‬
 ‫סט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת נפש הבהמה מבחנת שלא לאכול מהגזל‬

‫שישחוט הבהמה ויקבל ענשו ויאכל‬ ‫רק חותך במדריגת נפש‪ ,‬ויתכן‬
‫את בשרו ויתעלה״‪...‬‬ ‫שהנפש מגולגלת שצריכה תיקון‬
‫להעלותה למקור מחצבתה‪.‬‬
‫בא וראה דברי רבינו הגדול‬
‫ה״תבואות שור״ בספרו ״בכור‬ ‫בל עוף למינו ישכון‬
‫שור״ ) ב ״ ק צ ב ב( שכתב לבאר דברי‬ ‫נשמת הצדיק מגולגל בעוף‬
‫חז׳׳ל ) ס נ ה ד רין קח ב ( על הפסוק‬
‫בא וראה הנאמר ב״שער המצות״‬
‫) ב ר א ש י ת ח ח ( ‪ :‬׳וישלח את היונה‬
‫להאר״י ז״ל ) ר י ש פ ר ש ת ר א ה( וזה‬
‫מאתו׳ מכאן שדירתן של עופות‬
‫לשונו‪ :‬כבר נתבאר בענין אכילת‬
‫טהורים אצל הצדיקים״ על פי המובא‬
‫המזון כי כל הנבראים כולם מעורבים‬
‫בכתבי האלקי האר״י ז״ל‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫מטוב ורע וצריכים להזדכך ולעלות‬
‫״נשמתן של רשעים מגולגלין בעופות‬
‫במעלות החומר הראשון שבו נבראו‬
‫טמאים‪ ,‬ויש נשמות צדיקים אשר‬
‫במעשה בראשית‪ ,‬וזה הוא בענין אדם‬
‫צריכים תיקון לפי מעשיהם‬
‫ובעלי החיים‪ .‬עוד יתבאר שם בחינה‬
‫ומתגלגלים בעופות טהורים‪ .‬וכך‬
‫והוא ענין הנפשות המתגלגלות בגוף‬
‫כתב בספר ״טעמי מצות״ להרדב״ז‬
‫הבהמות החיות והעופות‪ ,‬ולכן צריך‬
‫) ס י מ ן ת ע ( ‪ :‬׳שאין בעוף טהור אלא‬
‫השוחט לכוין בשתי הבחינות אם‬
‫חסידים ולפעמים שגג במאכלות׳‪,‬‬
‫בבחינה הראשונה למתק הדינין‬
‫עכ״ל‪ .‬ועל ידי שנשחטים שחיטה‬
‫והגבורות על ידי השחיטה‪ ,‬ואף‬
‫כשרה בברכה ומכסים דמם בברכה‬
‫בבחינתה הב׳ כי על ידי כונה זו‬
‫זה הוא תיקונם‪ .‬ולכן נראה לומר‬
‫שנבאר יושלם עונש המגולגל ההוא‬
‫שדירתן עם הצדיקים‪ ,‬שבאותן עופות‬
‫ויתקן להיותו ראוי לבוא אחר כך בגוף‬
‫טהורים יש גם כן נשמת איזה צדיק‪,‬‬
‫האדם בעת לידתו כשאר כל נפשות‬
‫ולבן מתקרב אצל הצדיק שהוא‬
‫בני אדם הכשרים‪.‬‬
‫ממינו‪ ,‬ותו‪ ,‬שחפץ להתקרב אצל‬
‫הצדיק שיושחט אצלו בכשרות‬ ‫וב״מצודות דוד״ להרידב״ז ז״ל‬
‫ויכוסה דמו כי ירא לנפשו שלא יבא‬ ‫) מ צ ו ת ר ב ( כתב להוסיף‬
‫ליד רשע וינבל אותו ויבטל התיקון‪.‬‬ ‫הבנה וזה לשונו‪ :‬״יסוד המצוה משום‬
‫והיינו דקאמר ) ב׳׳ ק צ ב ב ( ‪ :‬׳בל עוף‬ ‫שנאמר ) ו י ק ר א י ט י ח ( ‪ :‬״׳ואהבת לרעך‬
‫למינו ישכון׳ וקשיא ליה לקרא הא‬ ‫כמוך׳ ‪ -‬ברור לו מיתה יפה״ ) ס נ ה ד ר ין‬

‫חזינן עופות טהורים שלא למינו‬ ‫נ ב א ( ‪ ,‬לפי מה שנאמר למעלה ) א י ו ב ל ג‬

‫ישכון רק מתכוין לשכון עם‬ ‫כ ט ( ‪ :‬׳הן כל אלה פעל א‪-‬ל פעמים‬

‫הצדיקים‪ ,‬ומתרץ‪ :‬ההוא משום ׳ובן‬ ‫שלש עם גבר׳ ואחר כך אם לא זכה‬
‫אדם לדומה לו׳ פירוש הבן אדם‬ ‫בבהמה כפי משפטו הצדק כדי‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת חיי שרה מאמר ד‬
‫שהוא אוכלם ושותם בקדושה‬
‫ובטהרה‪ .‬וזהו‪ :‬״דעבים גם צמאים״‬
‫־ הקב״ה הטביע בטבע בני אדם‬
‫שיהיו דעבים וגם צמאים ־ כל זאת‬
‫הוא משום‪ :‬״נפשם בהם תתעטף״ ־‬
‫שניצוצי נפשם השייך לחלקם‬
‫מתעטפים ומתלבשים בתוך המאכל‬
‫והשתיה‪ ,‬ועל ידי שהאדם אוכל‬
‫ושותה בקדושה הוא מעלה אותם‬
‫לשרשם‪.‬‬
‫אבל אם לא אוכלים את הבהמה לשם‬
‫ומקורו ב״ליקוטי תורה״ להאר״י‬
‫ז״ל )פר׳ עקב דף צו א ‪ -‬צז א( ‪:‬‬
‫״המזון והלחם שהאדם אוכל יש לו‬
‫חיות‪ ,‬והחיות הוא הדיבור שיצא מפיו‬
‫יתברך בעת הבריאה כשאמר‪ :‬תוציא‬
‫הארץ כך וכך‪ ...‬וכן היה דיבורו‬
‫יתברך שאמר בעת הבריאה‪ ,‬שכל‬
‫דבור ודבור היה נכנס לאותו דבר‬
‫להיות חיות בתוכו ולגדלו‪ ...‬וזה‬
‫שאמר‪ :‬׳כי לא על הלחם לבדו יחיה‬
‫האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה‬
‫האדם׳ )דברים ח ג(‪ ,‬היינו מה שיצא‬
‫מפיו יתברך בבריאה להוציא מן הארץ‬
‫כל דבר ודבר‪ ,‬אותו הדיבור נכנס‬
‫באותו המזון והוא זן ומחיה את‬
‫האדם‪ ,‬לכן צריך לברך על המזון כי‬
‫על ידי הברכה מעורר החיות‪ ...‬׳כי לא‬
‫על הלחם לבדו יחיה האדם׳ ‪ -‬פירוש‬
‫כי חיות הנשמה הוא לא ע״י מאכל‪,‬‬
‫׳כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם׳‪.‬‬
‫וזה הברכה המוציאה בפה מוציא‬
‫ניצוצי קדושה מן הטומאה ונבררת‬
‫על ידי פי ה״׳‪ .‬וכן גם ב״ליקוטי‬
‫המגולגל באותו עוף הוא המתקרב‬
‫לדומה לו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫מבואר ב״ייטב לב״ )ויקרא כה ג(‬ ‫וכן‬
‫דהנה איתא בספרי המקובלים‪,‬‬
‫דנשמות בני אדם חוטאים מגולגלים‬
‫בבעלי חיים‪ ,‬ועל ידי ששוחטים אותם‬
‫ואוכלים אותם בכונה כדבעי‪ ,‬כדי‬
‫שבכח האכילה ההיא ילך ויעבוד את‬
‫בוראו‪ ,‬בזה הוא מתקן את הנשמה‬
‫המגולגלת להשיבה למקומה בגן עדן‪,‬‬
‫שמים‪ ,‬הרי אין לנשמה המגולגלת‬
‫בבהמה שום תיקון על האכילה‬
‫ואדרבה נכרתה הנשמה משורשה‪ ,‬לכן‬
‫חייב מיתה זה ששחט הבהמה ואכל‬
‫אותה שלא לשם שמים‪.‬‬
‫רעבים גם צמאים‬
‫נפשם בהם תתעטף‬
‫ככר גילה לנו קדוש ישראל‬
‫הבעש״ט זי״ע )בעש״ט עה״ת‬
‫פר׳ יתרו אות כו( בביאור הכתוב )תהלים‬
‫קד ה( ‪ :‬״רעבים גם צמאים נפשם בהם‬
‫תתעטף״ ־ כונת הכתוב להורות בזה‬
‫לאיזה צורך ברא אלקים את האדם‬
‫שיהיה תאב לאכול ולשתות‪ ,‬בעוד‬
‫שראוי היה לבוראו שלא יצטרך‬
‫לאכול ולשתות כלל‪ ,‬אמנם הטעם‬
‫לכך הוא כי ניצוצי הקדושה של אדם‬
‫הראשון נפלו ונתלבשו בכל מיני‬
‫מאכל ומשקה על ידי חטא עץ הדעת‪.‬‬
‫נמצא כי כל מאכל ומשתה שהאדם‬
‫אוכל ושותה הם ממש חלק ניצוצי‬
‫קודש לו שהוא צריך לתקנם‪ ,‬על ידי‬
 ‫עא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫מ ל ת נפש הבהמה מבחנת שלא לאכול מהמל‬
‫הקדוש השרוי בכל דבר‪ ,‬וכשאדם‬
‫חושב כך בכל חמדתו לאיזה דבר‪,‬‬
‫שטעם חמדתו הוא מחמת שהקב״ה‬
‫שרוי בזה הדבר‪ ,‬אז הוא מעלה אותו‬
‫הדבר לשרשו‪ .‬וזהו ביאור הפסוק‬
‫)במדבר טו יח(‪ :‬׳בבואכם אל הארץ׳ ‪-‬‬
‫רצה לומר‪ :‬כאשר תבאו אל ארץ‬
‫הגשמי‪ ,‬רצה לומר‪ :‬כאשר תחמוד‬
‫במחשבתך לאיזה דבר גשמי‪ ...‬אז‬
‫תדע ‪ :‬׳אשר אני מביא אתכם שמח׳ ‪-‬‬
‫רצח לומר‪ :‬מחמת חלק קדושה‬
‫השרוי בה״‪.‬‬
‫הקדושה נתערבו הכל בעולם אפילו‬
‫הטעם שבמאכל ‪ -‬הניצוץ שבו‬
‫וראה גם כל הענין מבואר באופן‬
‫נפלא בארוכה בספה״ק‬
‫״מאור עינים״ )פרשת מטרת ד״ה וידבר‬
‫משה אל ראשי(‪ :‬שביאר כי הטעם‬
‫שמרגישים במאכל הוא מהניצוץ‬
‫שיש בו‪ ,‬״והוא הטעם שבדבר ההוא‬
‫המתוק לחיך‪ ,‬כמו שכתוב )תהלים לד‬
‫ט(‪ :‬׳טעמו וראו כי טוב ה״ ‪ -‬רצה לומר‬
‫מה שאתם טועמים ורואים ׳כי טוב ־‬
‫הוא ה״ שהוא ניצוץ הקדוש שבדבר‬
‫ההוא המלובש בו‪ ,‬כמו שנראה לעין‪,‬‬
‫כי לאחר שאכל האדם המאכל ונשאר‬
‫החיות בקרבו‪ ,‬שהפסולת נדחה לחוץ‬
‫מבלי חיות והוא דבר נפסד וגרוע‬
‫)״ליקוטי תורה להאר״י תהלים פד(‪ ,‬כי עיקר‬
‫המזון שהאדם ניזון ממנו ומוסיף לו‬
‫כח‪ ,‬הוא הניצוץ הקדוש שבמאכל‬
‫ההוא‪ ,‬שהוא הטעם הטוב שהאדם‬
‫טועם במאכל ובמשקה ההוא‪ .‬ולכן‬
‫בשעה שאוכל האדם המאכל‪ ,‬נתיחד‬
‫^‪18‬‬
‫הש״ס מהאר״י ז״ל )מס׳ ברכות עם׳ ז ד״ה‬
‫כל הנהנה(‪ :‬״כבר ידעת כי תכלית כונת‬
‫האכילה הוא כדי לברר הניצוצים‪...‬‬
‫אשר מתקן אותם האוכל בכונת‬
‫הברכה של ברכת הנהנין״‪.‬‬
‫כיצד ניזונית הנשמה‬
‫ממזון גשמי‬
‫ראה ״ספר הגלגולים״)פרק לח(‪ :‬״כי‬
‫בזמן שאדם הראשון עירב טוב‬
‫ברע נתקלקל הכל ואפילו האבנים‬
‫והצומח‪ ,‬וזה העירוב שמניצוצות‬
‫בדומם‪ ,‬כמו שאמר הכתוב )בראשית ג‬
‫יז(‪ :‬׳ארורה האדמה׳‪ ,‬ולכן סידר‬
‫הקב״ה בעולמו שמן הדומם יצא‬
‫צומח‪ ,‬ומן הצומח יתקיים חי באכלו‬
‫אותו‪ ,‬ובעל חי כשאוכל אותו האדם‬
‫ישאר רוחני וניצוצות שנאבדו בזמן‬
‫אדם הראשון חוזרים בהדרגות אלו‪,‬‬
‫ולכן באכילה הוא מרויח ומוסיף כח‬
‫לנשמתו‪ ,‬וזה ישיג האדם על ידי‬
‫הברכות שמברך ברכות הנהנין‪ ,‬שעל‬
‫ידי ברכה ההיא לוקח הנפש חלקו‬
‫הרוחני‪ ,‬והוא מזון הנפש‪ ,‬ובזה יתורץ‬
‫מה שמקשים הפילוסופים איך יתכן‬
‫שנפש הרוחני ניזונות מדבר הגשמי‬
‫כמו שאנו רואים בעינינו שאם לא‬
‫יאכל האדם ימות״‪.‬‬
‫ונפלא בזה מה שהביא בספה״ק‬
‫״מבשר צדק״ )פרשת שלח‬
‫ד״ה דבר אל בני ישראל(‪ :‬״כשאתה טועם‬
‫או רואה איזה דבר והוא טוב בעיניך‪,‬‬
‫תדע שהוא ה׳‪ ,‬רצה לומר‪ :‬הניצוץ‬
 ‫ש מ ל ת פרשת חיי שרה מאמר ד א ל י ע ז ר‬
‫כיאור ענין העלאת הניצוצות‬
‫וכדי להבין הענין ביתר ביאור‪,‬‬
‫נעתיק את דברי האר״י ז״ל‬
‫ב״שער המצוות״ )פר׳ עקב כונת‬
‫האכילה(‪ :‬כונת האכילה‪ ...‬הנה עולם‬
‫העשיה יש בו חלקים ובחינות והם ד׳‪,‬‬
‫וזה סדרם ממטה למעלה‪ :‬דומם צומח‬
‫חי מדבר‪ ,‬ובלי ספק שאפילו הדומם‬
‫שהוא עפר והאבנים והמתכות‬
‫וכיוצא בהם‪ ,‬מוכרח הוא שיש בתוכו‬
‫כח חיות ורוחניות המקיים אותו‪ ,‬ויש‬
‫עליו למעלה מזל ושוטר המקיים‬
‫ומגדל אותו‪ ,‬וראיה לזה שאם לא כן‬
‫לא היתה יכולת בעפר להגדיל‬
‫ולהצמיח זרעים ודשאים‪ ,‬והוא‬
‫משתוקק אל הגשמים‪ ...‬וכמו‬
‫שהאריכו רז״ל בענין זה )תענית ח ב(‪...‬״‬
‫ויכוין כשהוא אוכל דבר מה או שותה‬
‫״והצומח יש לו חיות ורוחניות‬
‫יתירה על הדומם‪ ,‬שהרי‬
‫יש בו כח הצומח וכה הזן וכח המגדל‬
‫כנודע‪ ,‬והבעלי חיים יתירים על‬
‫הצומח‪ ,‬ובני אדם למעלה מארבעתן‪,‬‬
‫ולכן יש כח ויכולת באדם לברור ד׳‬
‫בחינות הנזכרים‪ ,‬ולתקנם ולהעלותם‬
‫למעלה עליונה למעלה ממדריגתו‪,‬‬
‫והיא מדריגת מלאכים‪ ,‬כי יכול הוא‬
‫לברור את הדומם ולהחזירו חלק‬
‫מחלקי עצמו‪ ...‬בסוד האכילה‪ ,‬ומזה‬
‫יעלה למדריגת מלאך וכיוצא בזה עד‬
‫רום המדרגות‪ ,‬כי על ידי אכילתם‬
‫הדבר ההוא‪ ,‬מבררין כחו והטוב‬
‫והמזון שבו‪ ,‬ומה שהוא פסולת‬
‫והסיגים וזוהמא‪ ,‬מתברר בו בסוד‬
‫עב‬
‫הניצוץ ההוא אל חיותו של האדם‬
‫ההוא האוכלו‪ ,‬וניתוסף לו כה‪,‬‬
‫וכשמאמין באמונה שלימה וגמורה‬
‫שזהו מזון הרוחני שהוא אלקותו‬
‫יתברך המלובש שם‪ ,‬ונותן דעתו ולבו‬
‫על הפנימיות‪ ,‬ומדבק את עצמו עם כל‬
‫חיותו ומוחו‪ ,‬ועם זה הכה והחיות‬
‫שניתוסף בו על ידי הניצוץ הקדוש‬
‫שבא בקרבו‪ ,‬לשורש הכל שממנו‬
‫נאצלו כל החיות‪ ,‬אזי מביא גם כן‬
‫הניצוץ הקדוש שהיה עד עכשיו‬
‫בשבירה ובגלות אליו יתברך‪ ,‬שהוא‬
‫מתענג מאד מזה‪ ,‬כנודע״)״ליקוטי תורה‬
‫להאר״י תהלים פד(‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫כיוצא בדברים אלו ראה גם ב״נועם‬
‫אלימלך״ )בצעטיל קטן אות טו(‪:‬‬
‫דבר מה‪ ,‬שהטעם שהוא מרגיש בפיו‬
‫בשעת לעיסה ובשעת גמיעה‪ ,‬הוא‬
‫פנימיות הקדושה וניצוצות הקדושה‬
‫השורה במאכל או במשקה ההוא‪ ,‬ועל‬
‫ידי האכילה והטחינה בשינים‬
‫והאצטומכא‪ ,‬נברר פנימיות המאכל‪,‬‬
‫)״ליקוטי תורה להאר״י פר׳ עקב( שלא‬
‫יעשה מותר להשפיע לחיצונים‪ ,‬ואז‬
‫נפשו נהנית מהפנימיות‪ ,‬והפסולת‬
‫נעשה מותרות ונדחה אל החיצונים״‪.‬‬
‫וראה גם בספה״ק ״אוהב ישראל״ )פר׳‬
‫נשא ד״ה ואיש את קרשיו(‪ :‬״שבכל‬
‫הנבראים ובכל מיני מאכל יש בהם‬
‫ניצוצין קדישין וזהו טעמן של‬
‫המאכלים וריחן וטובן‪ ,‬וברבות‬
‫הניצוצות נתרבה הטעם והריח הטוב״‪.‬‬
 ‫עג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת נפש הבהמה מבחנת שלא לאכול מהגזל‬
‫עלה מדומם אל בעל חי‪ ,‬ולפעמים‬
‫מדלג כל ג׳ מדריגות ביחד‪ ...‬והוא כי‬
‫הרי שנתגלגל בדומם והאדם אוכלו‪,‬‬
‫נמצא שעלה כל ג׳ המדריגות ביחד‪...‬״‬
‫״והרי נתבאר ענין האכילה בשתי‬
‫בחינותיה‪ ,‬הא׳ היא לברר‬
‫ולתקן כל הסיגים שבמאכל ההוא‬
‫הנזכר‪ ,‬והב׳ הוא לתקן נפשות‬
‫המגולגלים במאכל ההוא הנזכר‪ ,‬ולכן‬
‫האדם כשהוא אוכל צריך ליזהר‬
‫בתכלית הזהירות‪ ,‬ואל יאכל כמו‬
‫הבהמות והבעלי חיים שאינם יודעים‬
‫בין טוב לרע‪ ,‬ולכן הרבו והגדילו‬
‫חז״ל )ברכות נה א‪ .‬חגיגה כז א( בענין זה‪,‬‬
‫וכאמרם )שם( ‪ :‬שהשולחן דומה‬
‫למזבח‪ ,‬וזה לפי שהמזבח היה עושה‬
‫ב׳ בחינות הנזכרות‪ ,‬גם אמרו)שם(‪ :‬כי‬
‫השולחן מכפר עונותיו של אדם‪,‬‬
‫וכיוצא באלה מאמרים הרבה‪ .‬ונמצא‬
‫שכיון שאפשר שיזדמנו במאכל ההוא‬
‫איזה נפשות מגולגלות על העבירות‬
‫שעשו‪ ,‬או אף גם במים ששותה אם‬
‫יזדמנו שם איזה מגולגלים‪ ,‬או אף אם‬
‫אין שם שום נפש מגולגלת‪ ,‬זולתי‬
‫הסיגים והקליפות שבמאכל ההוא‬
‫שהיא הבחינה הא׳‪ ,‬אם יהיה האדם‬
‫הזה האוכלם צדיק ותלמיד חכם ודאי‪,‬‬
‫שלא די שלא יתערבו בו בנפשו‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה יתקנם ויברר האוכל מתוך‬
‫הפסולת‪ ,‬ויתקן נפשות המגולגלות‬
‫ההם כפי שיתבאר‪...‬״‬
‫העשבים ההם‪ ,‬ונמצא שמן הצומח‬
‫תלמידי חכמים יש בהם הכח‬ ‫״אמנם‬
‫לתקן ולהעלות מדריגה אחת‬
‫יציאת בני המעים כנודע‪ ...‬זה‬
‫הבירור‪ ...‬שאנו מבררין על ידי‬
‫אבילתינו בהמות הטהורות בלבד‬
‫אינו מתברר אלא על ידי אכילת‬
‫תלמיד חכם ירא שמים המכוין‬
‫באכילתו בענין זה‪...‬‬
‫דרגות התיקונים שבמאכל‬
‫לפי ענין הגלגולים‬
‫״והנה נתבאר עניץ האכילה לברר‬
‫הסיגים‪ ,‬אשר מעורבים‬
‫במאכל ההוא‪ .‬עוד יש סיבה שנית‪.‬‬
‫והוא‪ ...‬כי יש נשמות של רשעים‬
‫מתגלגלים אחר מיתתם בכל ד׳ חלקים‬
‫שבעשיה‪ ,‬שהם דומם צומח חי מדבר‪,‬‬
‫כי יש ארבע מדרגות הנזכרות‪ ,‬ויש‬
‫שמתגלגל מדריגה אחת ממדריגתו‬
‫שהוא בבעל חי‪ ,‬ויש מתגלגלים גם‬
‫בצומח‪ ,‬וזה צריך בעת תיקונו לעלות‬
‫שתי מדריגות‪ ,‬ויש שמתגלגל בדומם‬
‫וזה צריך לעלות שלוש מדריגות‪ ,‬כי‬
‫בתחילה עולה מן הדומם אל הצומח‪,‬‬
‫כי יצמח מן האדמה ויתלבש בתוך‬
‫הצומח‪ ,‬ואחר כך יאכלוהו הבעל חיים‬
‫האוכלים עשב‪ ,‬ואחר כך ישחטום‬
‫ויאכלום בני אדם‪ ,‬ויחזרו להיות חלקי‬
‫האדם עצמו‪ ,‬ואז יתוקן‪ ,‬כי שם יתברר‬
‫על ידי אכילת האדם הנזכר‪ .‬ולפעמים‬
‫אפשר שידלג המגולגל ב׳ מדרגות‬
‫בפעם אחת‪ ,‬כיצד הרי שנתגלגל‬
‫בצומח והאדם אוכל את הצמחים או‬
‫עלה למדרגת האדם‪ ,‬וכן אם נתגלגל‬
‫בדומם והבעל חי אוכל ממנו‪ ,‬והרי‬
 ‫ש מ ל ת פרשת חיי שרה מאמר ד א לי עז ר‬ ‫עד‬

‫יכולים להעלות אפילו מדומם לאדם‪,‬‬ ‫העליונה‪ ,‬והוא מן בעל חי לאדם‬

‫ומכל שכן מבעלי חיים לאדם״‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫]וראה עור באריכות ״ליקוטי תורה״ להאר״י‬
‫פר׳ בראשית בסופו רף טז א ר״ה להר״ם‬
‫נג׳ארה סור חטא ארה״ר‪ .‬וכן ״ספר הליקוטים״‬
‫פר׳ בראשית מתחילתו ר״ה בראשית ברא הא׳‪.‬‬
‫וב״שער הפסוקים״ פר׳ בראשית ררוש ד[‪.‬‬
‫בזכות תורתם‪ ,‬והתלמידי חכמים‬
‫היודעים בחכמת הזוהד בדדך הסוד‬
‫יש בהם כח להעלות שתי מדדיגות‪,‬‬
‫והוא מצומח לאדם‪ ,‬ומכל שכן מבעלי‬
‫חיים לאדם‪ ,‬והתלמידי חכמים‬
‫המופלאים בחכמת האמת בשרשה‪,‬‬
 ‫עה‬ ‫אליעזר‬ ‫יצחק אבינו למד את בניו מצות שחיטה‬ ‫שמלת‬

‫פרשת תולדות‬
‫מאמר א‬

‫יצחק אבינו למד את בניו מצות שחיטה‬

‫יצחק אבינו קיבל מאברהם אבינו מצות שחיטה‪ ,‬שקיבלו מנח‪,‬‬
‫שקיבלו מאדם הראשון‪ ,‬ואברהם אבינו קיים מצות שחיטה עם ה׳‬
‫הלכות שחיטה כבן ישראל כמו שציונו משה רבינו על הר סיני‪ ,‬ולא‬
‫כבן נח ‪ /‬אף על פי שעשיו היה מורה היצים לא היה מטריף הבהמות‬
‫החיות והעופות ומאכיל לצדיק‪ ,‬אלא שוחט כדרך שישראל שוחטין‪,‬‬
‫לכך נאמר‪ :‬׳צידה׳‪ ,‬ואמר‪ :‬׳שא נא כליך׳ ־ שמעשה כליך מותר‬
‫שהוא שוחט‪ ,‬ומעשה קשתך אסור שהוא נוקבו ‪ /‬אם כי עשו היה‬
‫מקריב אוכל ליצחק אביו מאז ומקדם‪ ,‬מכל מקום ראה יצחק לנכון‬
‫להזהירו‪ ,‬שלא יאמר בלבו כי בשביל כבוד אביו הותרו גם האסורים‪,‬‬
‫לכן אמר לו‪ ,‬אף כי זריז אתה בכיבוד אביך מכל מקום כיבוד אב אינו‬
‫דוחה איסור נבילה‪.‬‬

‫ורןשתף וצא ה^ךה‬ ‫ת לי ף‬ ‫״ועתה שא נא כליף‬

‫) ב ר א ש י ת כז ג ( ‪.‬‬ ‫צידה״‬ ‫לי‬ ‫וצודה‬

‫בדק הסכין בעצמו‪ ,‬או שמא הקפיד‬ ‫איתא במדרש )בר״ר סה יג(‪ :‬״שחוז‬
‫שעשיו יבדוק הסכין היטב‪ ,‬וציוה לו‬ ‫מאני זינך שלא תאכלנו‬
‫שלא ישחט בסכין פגום‪.‬‬ ‫נבילות וטריפות״ עכ״ל המדרש‪ ,‬ופירש‬
‫רש״י ״׳שא נא׳ ‪ -‬לשון השחזה אותה‬
‫יצחק אבינו קיבל מצות שחיטה‬ ‫ששנינו)מדות כת א( ‪ :‬אין משחיזין את‬
‫מאברהם אבינו‪ ,‬שקיבלו מנח‪,‬‬ ‫הסכין אלא משיאה על גבי חברתה‪,‬‬
‫שקיבלו מאדם הראשון‪ ,‬וכמבואר‬ ‫חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכלנו‬
‫ברמב״ן)ראה פרשת וירא מאמר ג( ואברהם‬ ‫נבילה״‪ .‬כונת רש״י והמדרש‪ :‬שיחרד‬
‫אבינו קיים מצות שחיטה עם ה׳ הלכות‬ ‫הסכין חד וחלק‪ ,‬ואפשר שיצחק אבינו‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת תולדות מאמר א‬ ‫עו‬
‫הטורים״ הזהירו יצחק אבינו דוקא כעת‬ ‫שחיטה כמו שציונו משה רבינו על הר‬
‫על דיני שחיטה לפי שרצה לברכו‪.‬‬ ‫סיני כבן ישראל ולא כבן נחטי‪.‬‬
‫הנ ה ב״יפה תואר״ )על המדרש סה יג( ‪:‬‬
‫מצאנו ואף על גב שיצחק חשב‬ ‫יצחק אבינו מזהיר את עשו‬
‫את עשיו לצדיק‪ ,‬ואיך יחשדהו‬ ‫הלכות שחיטה‬
‫שיאכילהו נבילות וכו׳‪ ,‬שמא יש לומר‬ ‫לגבי ה׳ הלכות שחיטה שהם הלכה‬
‫כי בא להזהירו שלא יאמר בלבו כי‬ ‫למשה מסיני נייתי ונחזי בספרי‬
‫בשביל כבוד אביו למלא רצונו הותרו‬ ‫הראשונים ונראה שה״בעל הטורים״‬
‫גם האסורים‪ ,‬לכן אמר לו אף כי זריז‬ ‫כותב ]וכן מובא בשאר מפרשי התורה[ וזה‬
‫אתה בכיבוד אביך מכל מקום כיבוד אב‬ ‫לשונו‪ :‬׳צידה׳ כתיב ה׳ יתירה שלמדו‬
‫אינו דוחה איסור נבילה‪.‬‬ ‫ה׳ הלכות שחיטה ]מובא ב״בעל הטורים״‬
‫המפורשות מקור לקח טוב‪ ,‬ועיין עור רמזים‬
‫גם יש לדייק ברש״י למה לא מביא‬
‫בגמרא חולין ט א‪ .‬כח א תוספות ד״ה ועל[‬
‫הלשון טריפות כמובא במדרש‬
‫הלשון נבילות וטריפות‪ ,‬ואולי טריפות‬ ‫ואם תאמר וחלא קודם לכן שחט לו‬
‫לא מצוי בשחיטה‪ ,‬ואז בזמנים ההם‬ ‫שהרי כל השנים חביא לו עשו אוכל‪,‬‬
‫אם כן מה הרמז דוקא כעת ולמה רמזו‬
‫טריפות כמו ניקב או חסר לא היה מצוי‬
‫באופן כללי‪ ,‬רק היה טריפות הנראח‬ ‫לו כאן‪ ,‬אלא לפי שרצה לברכו‪ ,‬וכבר‬
‫לעינים‪ ,‬ואולי יצחק אבינו וכן רבקה‬ ‫למד לו הלכות ־ שחיטה ־ לכך אמר‬
‫לו‪ :‬׳וצודה לו צידה׳‪ ,‬והזהר מה׳‬
‫אמנו ויעקב שהיו שם היו יכולים‬
‫סימנים של הלכות שחיטה שלמדתי‬
‫להבחין ולבדוק‪ ,‬ויותר היה חושש על‬
‫נבילות מעל טריפות‪ ,‬ועוד כי רוב בהמות‬ ‫‪ -‬שהיה‪ ,‬דרסה‪ ,‬הגרמה‪ ,‬עיקר‪ ,‬חלדה‬
‫אינם טריפות‪ ,‬והעיקר הוא שיהיה נשחט‬ ‫־ וה׳ סימני טהרה בעוף‪ ,‬אינו דורס‪,‬‬
‫כהוגן‪ ,‬כן נראה לעניות דעתי‪.‬‬ ‫אצבע יתירה‪ ,‬זפק‪ ,‬קרקבנו נקלף‪ ,‬אינו‬
‫חולק את אצבעות רגליו )חולין נט א(‬
‫עשו זהיר להביא לאביו‬ ‫ובחיה ]שצריך להיות[ מפרסת פרסה‪,‬‬
‫שחיטה כשרה‬ ‫מעלת גרה‪ ,‬ואין לה שינים למעלה‪,‬‬
‫וביותר מובא במדרש )תנחומא‬ ‫]ויש לה[ קרנים‪ ,‬ובשרה הולך שתי וערב‬
‫תולדות(‪ :‬״׳לצוד ציד‬ ‫תחת העוקץ‪ .‬הנה לפי דברי ה״בעל‬

‫טו‪ .‬יש מאמר מגיסי הרה״ג רבי אברהם יצחק אולמן שליט״א אב״ד גבעת שאול וחבר בד״ץ‬
‫ערה״ח ירושלים עיה״ק שמבאר באריכות שאברהם אבינו שחט כדרך ישראל ולנח אסור‬
‫לשחוט כדרך ישראל‪ .‬ובעזרת ה׳ בבא העת נפרסמו‪ ,‬אולם לדעתנו שאכן נח שחט כדרך‬
‫בני ישראל וכך קיבל מאדם הראשון‪ .‬אולם לא קיים את ה׳ הלכות שחיטה כדת ישראל‬
‫וכך משמע מהרמב״ן פרשת נח‪.‬‬
‫עז‬ ‫אליעזר‬ ‫יצחק אבינו למד את בניו מצות שחיטה‬ ‫שמלת‬
‫מובא בתורה שבעל פה )תולדות אות כא(‬ ‫להביא׳ כיון שהיה צד וקושר והיה‬
‫בשם הילקוט שכל טוב שאף על פי‬ ‫המלאך הולך ומתירו ומבריח‪ ,‬שוב‬
‫שעשיו היה מורה חיצים לא היה‬ ‫היה צד והמלאך מתירן‪ ,‬ולמה כך‪,‬‬
‫מטריף הבהמות והחיות והעופות‬ ‫אלא לגלגל את השעות עד שילך‬
‫ומאכיל לצדיק‪ ,‬אלא שוחט כדרך‬ ‫יעקב״ וגו‪ /‬מדברי המדרש מוכח‬
‫שישראל שוחטין‪ ,‬לכך נאמר‪ :‬׳צידה׳‪,‬‬ ‫שצידתו של עשיו היה באופן שהבעל‬
‫ואמר‪ :‬׳שא נא כליך׳ ־ שמעשה כליך‬ ‫חי נשאר בחיים ולא היה הרגו על ידי‬
‫מותר שהוא שוחט‪ ,‬ומעשה קשתך‬ ‫חץ כי חשב שהבעל חי יברח אחרי‬
‫אסור שהוא נוקבו ע״כ‪.‬‬ ‫שקשרם‪ ,‬ועשיו היה זהיר בכל זה‪ .‬עוד‬
 ‫ש מ ל ת פרשת תולדות מאמר ב א לי עז ר‬ ‫עח‬

‫מאמר כ‬

‫ויחרד יצחק חרדה גדולה‬

‫שלא להכשל במאכלות אסורות‬
‫חרדה היא היראה המזרזת את האדם לקיים רצון בוראו כנאמר‪:‬‬
‫״שמעו דבר ה׳ החרדים אל דברו״ וברש״י מבאר‪ :‬״החרדים אל‬
‫דברו ־ הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו״ ‪ /‬החרדה‬
‫שנחרד יצחק בעת שנכנס עשו שהריח ריח תבשילי מאכל נבלת‬
‫הכלב‪ ,‬מיד נחרד לדבר ה׳ לקיום מצוותיו שלא לעבור על חוקיו‬
‫באכילות אסורות‪ ,‬עד שראה גיהנם פעורה תחתיו ‪ /‬משמעות מיוחדת‬
‫יש בחרדת יצחק היא החרדה היראה והזריזות המיוחדת והיתירה‬
‫הנדרשת מן השו״ב‪ ,‬לקיום מצוות הבורא לבל יעבור על ציוויו‪,‬‬
‫ולהכין עצמו בעבודת הקודש ולידע כי עם רב תלוים בו‪.‬‬

‫״דהדר ןצרוק רוךךה גדלה עד מא׳ד ויאמר מי‬

‫אפוא הוא הצד צןד וגו׳ ואברכהו גם ברוןד‬
‫יהןה" )בראשית כז לג(‪.‬‬

‫שנכנס עשו אצל אביו נכנסה עמו‬
‫גיהנם״‪ .‬וברש״י‪ ,‬״בעל הטורים״‪,‬‬
‫רמב״ן‪ ,‬ובשאר ראשונים גם הביאו‬
‫הפירוש שחרד על כי ראה גיהנם‬
‫פתוחה תחתיו‪ .‬וב״שפתי חכמים״‬
‫הביא‪ ,‬שבעוד עם יעקב אבינו נכנס גן‬
‫עדן‪ ,‬הרי שעם עשו נכנסה גיהנם‪.‬‬
‫חכמינו ראשונים כמלאכים‪ ,‬לבאר‬
‫א ך בתרגום יונתן בן עוזיאל מפרש‬
‫מה היתה אותה חרדת גיהנם‬
‫שנפלה על יצחק‪ ,‬וכך כותב ) ב ר א ש י ת כ ז‬
‫לא(‪ :‬״ועכיב מימרא דיי מניה צידא‬
‫דכיא ואשכח כלבא חדא וקטליה ועבד‬
‫כ מ ד ר ש )תנחומא תולדות יג(‪" :‬אמר‬
‫רבי לוי בשם רבי חמא בר‬
‫חנינא‪ ,‬שתי חרדות חרד יצחק‪ ,‬אחת‬
‫על גבי המזבח‪ ,‬ואחת כשנכנס עשו‪.‬‬
‫ואין אתה יודע איזה מהן גדולה‪ ,‬אלא‬
‫ממה שאת קורא כאן ׳גדולה עד מאד׳‬
‫אתה יודע שזו גדולה״‪ .‬הנה נחלקו‬
‫ולהסביר מה היתה החרדה הגדולה‬
‫אשר אחזה את יצחק בבוא אליו עשו‬
‫בנו‪ .‬וביותר הקשו במדרש )בר״ר סז ב(‪:‬‬
‫״מי שיש לו שני בנים אחד יוצא ואחד‬
‫נכנס‪ ,‬חרד אתמהה‪ ...‬אלא בשעה‬
‫עט‬ ‫אליעזר‬ ‫חרדת יצחק שלא להכשל במאכלות אסורות‬ ‫שמלת‬
‫יג(‪ :‬״אילולי נתעכב אברהם לבדוק‬ ‫אף הוא מניה תבשילין ואיתי לאברי״‪.‬‬
‫הסכין‪ ,‬היה נשחט‪ ,‬אבל נתעכב לבדוק‬ ‫כמבואר במדרש )שם( שכל אותו היום‬
‫הסכין כר ואמר הקב״ה לפמליא שלו‬ ‫היה עשו צד צבאים וכפתם‪ ,‬ומלאך בא‬
‫׳ראו כמה זה הצדיק זריז לעשות דברי‬ ‫ומתירן‪ ,‬ועופות ומסכסכן‪ ,‬ומלאך בא‬
‫ומאמרי׳‪ ,‬מיד אמר למלאך להצילו״‪.‬‬ ‫ומפריחן‪ ,‬וכל כך למה‪ ,‬וכר‪ ,‬כדי שיבא‬
‫ואותה חרדה היתה ליצחק בנו‪ ,‬בפחד‬ ‫יעקב ויטול את הברכות‪ ,‬שמעיקר‬
‫יצחק ובחרדתו לקיום דבר ה׳ על ידו‬ ‫העולם היו חרוצות לו״‪ .‬עד שראה‬
‫בשלימות‪ ,‬כאשר אמר אל אביו‬ ‫עשו כלב‪ ,‬הרגו והכין ממנו תבשילין‬
‫שיקשרנו היטב‪ ,‬שלא יפסול השחיטה‪.‬‬ ‫והביאו לאביו‪ .‬על כך ממשיך בתרגום‬
‫היא היא החרדה שהיתה ליצחק בעת‬ ‫>שם בפסוק לג( שיצחק הזדעזע‪ ,‬כאשר‬
‫שנכנס אליו עשו בנו‪ ,‬ויצחק הריח את‬ ‫שמע את קול עשו‪ ,‬וריח התבשילים‬
‫ריח תבשילי מאכל נבלת הכלב‪ .‬מיד‬ ‫עלה באפו כיקוד הגיהנם‪ .‬ולכן חרד‬
‫נחרד לדבר ה׳‪ ,‬לקיום מצוותיו שלא‬ ‫חרדה גדולה מריח המאכלים הטמאים‪,‬‬
‫לעבור על חוקיו באבילות אסורות‪,‬‬ ‫שהריחו כיקוד הגיהנם‪.‬‬
‫עד שראה גיהנם פעורה תחתיו‪.‬‬
‫שמעו דבר ה׳ החרדים אל דברו‬
‫אחר הדברים האלה יבוארו ביתר‬
‫ומה נפלא הלשון‪ :‬״ויחרד חרדה‬
‫שאת דברי רבינו ה״שמלה‬ ‫גדולה״ מהי החרדה‪ ,‬הנביא‬
‫חדשה״ ) סי מן י ח ס עי ף ז ( ‪ :‬״ולכן אין‬
‫אומר ) י ש ע י ׳ סו ה ( ‪ :‬״שמעו דבר ה׳‬
‫למנות על זה ‪ -‬על השחיטה ־ כי אם‬
‫החרדים אל דברו״‪ .‬וברש״י מבאר‪:‬‬
‫יראי שמים ביותר‪ ,‬וחרדים על דבר‬
‫״החרדים אל דברו ‪ -‬הצדיקים‬
‫ה״׳‪ .‬הלשון שנקט בו רבינו ה״שמלה‬
‫הממהרים בחרדה להתקרב אל‬
‫חדשה״‪ :‬״החרדים על דבר ה״׳‪,‬‬
‫דבריו״‪ .‬כלומר‪ ,‬חרדה היא היראה‬
‫משמעות מיוחדת יש בו‪ ,‬והיא‬
‫המזרזת את האדם לקיים רצון בוראו‪.‬‬
‫החרדה‪ ,‬היראה והזריזות המיוחדת‬
‫והיתירה הנדרשת מן השו״ב‪ ,‬לקיום‬ ‫יוצא אם כן‪ ,‬ששתי החרדות של‬
‫מצוות הבורא לבל יעבור על ציוויו‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬בהר המוריה בעת‬
‫ולהכין עצמו בעבודת הקודש ולידע‬ ‫העקידה‪ ,‬ובכניסת עשו אליו‪ ,‬שניהם‬
‫כי עם רב תלוים בו‪.‬‬ ‫בענין אחד היו‪ ,‬הפחד והיראה לקיום‬
‫דבר ה׳‪ .‬ומה יראה היתח בעקידת‬
‫חרדת יצחק אם שחיטת יעקב‬ ‫יצחק‪ ,‬הוי אומר‪ ,‬זו היראה והזהירות‬
‫חיתח כהלבתח‬ ‫שנהג אברהם‪ ,‬בקיום המצווה‬
‫בא וראה דברים נפלאים שביאר‬ ‫כהלכתה‪ ,‬וכמובא במדרש כמה הקפיד‬
‫בספה״ק ״מעשה רוקח״ )פר׳‬ ‫לבדוק י״ב בדיקות כהלכתה בכל‬
‫ויקרא אות א( דהנה ״׳אדם כי יקריב‬ ‫פרטיה‪ ,‬וכך למדנו במדרש )תנחומא צו‬
 ‫מ א מ ר ב א לי עז ר‬
‫כאשר היה באמת‪ .‬ולכך‪ :‬׳ויחרד‬
‫חרדה גדולה׳ דממה נפשך הוא אכילת‬
‫איסור‪ ,‬דאם לא הקריב יעקב החלבים‬
‫ואימורים‪ ,‬אם כן היה בשר תאוה‬
‫ונאסר להם‪ ,‬ואם הקריב מהם החלבים‬
‫והאימורים הרי לדעתו פסול שהוא לא‬
‫נשא ונפסל הקרבן‪ ,‬וממה נפשך‬
‫הכשיל אותו באכילת איסור‪ ,‬ולכך‪:‬‬
‫׳ויחרד יצחק חרדה׳‪ .‬אך עדיין היה‬
‫שקול בדעתו דלמא האמת דתיבת‬
‫׳אדם׳ אתו לאוריי כפירוש רש״י ואם‬
‫כן יעקב הוא כשר להקריב‪ ,‬אך‬
‫כשהקריבו שני בני אהרן ונענשו‪ ,‬מזה‬
‫מוכח כדעת הזהר‪ ,‬כדין‪ :‬׳ויחרד יצחק‬
‫חרדה גדולה׳ ודו״ק היטב‪.‬‬
‫יבואר מדרש פרשת תולדות‬ ‫ובזה‬
‫)ב״ר סז ב‪ .‬תנחומא תולדות יא(‪:‬‬
‫״בשעה שנכנס עשו אצל אביו נכנס‬
‫עמו גיהנם‪ ,‬הדא הא דכתיב‪ :‬׳מי‬
‫איפוא׳ מי הוא זה שעתיד לאפות‬
‫בכאן‪ ,‬אני או בני יעקב‪ .‬אמר לו‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬לא אתה ולא בנך‬
‫יעקב‪ ,‬אלא עשו הוא הצד ציד״‪.‬‬
‫ולכאורה הוא תמוה‪ ,‬דמהיכי תיתי‬
‫עלה על דעת יצחק שהוא או בנו יעקב‬
‫יבואו לגיהנם‪ ...‬ולדרכינו ניחא‪,‬‬
‫דלדעת יצחק הכשיל אותו יעקב‬
‫באכילת איסור ח״ו‪ ,‬לכן אמר ׳מי‬
‫איפוא׳ או אני שאכלתי איסור או בני‬
‫על שהכשיל אותי‪ .‬אמר לו הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ :‬לא אתה ולא בנך אלא‬
‫עשו‪ ,‬דבאמת ׳אדם׳ אתי לאוריי‬
‫כפירוש רש״י‪ ,‬אבל יעקב היה כשר‬
‫פ ר ש ת תו ל דו ת‬ ‫^‪ 16‬מ ל ת‬
‫מכם קרבן ‪ -‬פירש רש״י ז״ל כשיקריב‬
‫קרבנו נדבה דיבר הענין‪ ,‬אדם למה‬
‫נאמר‪ ,‬מה אדם הראשון לא הקריב מן‬
‫הגזל שהכל היה שלו‪ ,‬אף אתם לא‬
‫תקריבו מן הגזל‪ .‬ובזוהר פרשתנו‬
‫איתא )ח״ג ה ‪ : p‬דתיבת ׳אדם׳ קאי על‬
‫כהן המקריב‪ ,‬שצריך להיות ׳אדם׳‬
‫לאפוקי מאן דלא נסיב איתתא‪ ,‬דהא‬
‫קרבניה לאו קרבן הוא‪ .‬וראיה מנדב‬
‫ואביהוא שנענשו על שהקטירו קטורת‬
‫ולא היו נשואים‪ .‬יעויין שם בלשון‬
‫הזוהר שהאריך‪ ...‬ותו נקדים דאיתא‬
‫בספר ״נחלת בנימין״‪ :‬דהאבות לא‬
‫היו אוכלים בשר תארה כלל‪ ,‬דמאחר‬
‫שהיה אז היתר במות היה אסור להם‬
‫בשר תאוה כמו במדבר‪ ,‬כמו דאיתא‬
‫בגמרא דחולין )טז ב‪ .‬יז א(‪ :‬׳אך צבי‬
‫ואיל׳ דפסול להקרבה הותר להם‬
‫לאכול בשר תאוה‪ ,‬ולכך אמר יצחק‬
‫לעשו )בראשית כז ‪ : a‬׳הביאה לי ציד׳‬
‫כפירוש רש׳׳י ]בויקרא שם ד׳אדם׳ אתי‬
‫לאוריי שלא מן הגזל[ דבשר בהמה אסור‬
‫לו לאכול‪ ,‬ורבקה אמרה ליעקב )שם‬
‫שם ט(‪ :‬קח שני גדיי עזים׳ והקרב מהם‬
‫החלבים והאימורים ואם כן יהיה‬
‫מותר הבשר ועיין שם שהאריך בזה‬
‫ודברי פי חכם חן״‪.‬‬
‫״ובזה יבואר כשבא עשו עם‬
‫חמטעמים שלו אז נתוודע‬
‫ליצחק שהמביא הראשון היה יעקב‪,‬‬
‫והיה יודע ביעקב שחוא אינו יודע‬
‫מלאכת הציד ואם כן ודאי המטעמים‬
‫היה מן הגדי שטעמו כטעם הצבי‬
‫פא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת חרדת יצחק שלא להכשל במאכלות אסירות‬

‫מי זה איפוא החרד לדבר ה׳‪ ,‬הוי אומר‪,‬‬
‫זה שיראתו גדולה כמובא בהקדמת‬
‫ספר חרדים כי חרד נקרא מי שיש בו‬
‫יראה גדולה‪ ,‬ויראתו מביאתו לדקדק‬
‫ולהזהר ביתר זהירות וזריזות לקיים‬
‫את מצוות השחיטה כראוי וכנכון‪ ,‬ולא‬
‫להכנס ח״ו לספק טריפות ונבילות‪,‬‬
‫ולהיות זהיר במצות השחיטה ובמצות‬
‫הבדיקות הריאה כדבעי לבל יכשל‬
‫ולהכשיל את הכלל ח״ו הוא זה הראוי‬
‫לעלות בהר ה׳ ולקיים מלאכת הקודש‪.‬‬
‫להקריב ולא הכשיל אותך כלל‪ ,‬אך‬
‫עשו הוא הצד ציד שהביא מן הגזילות‬
‫והמסים כפידוש רש״י על פסוק ‪ :‬׳הצד‬
‫ציד להביא׳‪ ,‬וגם לפי פידוש התדגום‬
‫יונתן )בראשית כז לא( רצה להאכיל‬
‫אותו אכילות איסור‪ ,‬שהביא לו כלב‬
‫ועביד מיניה תבשילין ופירש שם‬
‫המפרש‪ :‬דדייק כן מתיבת ׳הצד ציד׳‬
‫היינו כלב שהוא צד חיות‪ ,‬אבל יעקב‬
‫בנך לא הכשיל אותך כלל כנ״ל‪ ,‬וקל‬
‫להבין״‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויצא מאמר א א לי עז ר‬ ‫פב‬

‫פרשת ויצא‬
‫מאמר א‬

‫י״ח פעמים מוזכר בתורה שם ה׳ עלי האבות‬

‫וי״ח יראות נאמרו במשלי כנגד י״ה טריפות‬
‫מה הקשר בין י״ח היראות המובאות בספר משלי‪ ,‬לי״ח טריפות‪ ,‬ובין‬
‫י״ח מקומרת שהנשמה תלויה בם לי״ח ברבות שבשמונה עשרה ‪/‬‬
‫״ספר חסידים״ ‪ :‬אפילו נוטלים חייו של אדם אל ימרוד במי שממית‬
‫ומחיח‪ ,‬שאם תאבד חייך בעבורו הוא יחיה אותך‪ ,‬ואם תחיה אותך‬
‫במקום שאתה מחויב לעזוב חייך להתקדש בשמו ־ הוא יטול חייך‪,‬‬
‫ומי יצילך מידו ‪ /‬על ידי שבשר הבהמה מוסיף חיות לאדם‪ ,‬הרי‬
‫האדם מעלה את חיות הבהמה לדרגה גבוהח יותר להויה של ״חיות‬
‫ארם״‪ ,‬וזהו בעצם הרשות שניתן למדבר לשלוט על החי ‪ /‬על‬
‫השובי״ם להתעורר ביותר בי״ח יראות‪ ,‬כי המה קובעים גורל חיי‬
‫הבהמה וכאשר יראתם קודמת לחכמתם כי אז הבהמה מקבלת עילוי‬
‫על ידי השחיטה בבואה על שולחן האדם לאכילה שהופכת להיות‬
‫חלק ממנו ומקבלת הויה של חיות האדם‪.‬‬

‫׳״והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי‬

‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^ ‪T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫אברהם אביף ואלהי יצחק״)בראשית כח יג(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫יצחק וכי[ לית הוא מן המנין‪ .‬ואם יאמר‬
‫לך אדם י״ז ]הזכרות שהקב״ה מזכיר שמו‬
‫יחד עם האבות[ הם‪ ,‬אמור לו‪) :‬שם מח(‪:‬‬
‫׳ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם‬
‫ויצחק׳ חד מנהון״‪ .‬כלומר‪ ,‬שמונה‬
‫עשר כתובים ישנם במקרא שמוזכר‬
‫בהם שמו של הקב״ה אצל האבות‪,‬‬
‫וכנגדם אנו מתפללים י״ח ברכות‪.‬‬
‫ב מ ד ר ש )בר״רסט ‪ n‬אמרו‪ :‬רבי חנינא‬
‫בשם רבי פנחס אמר שמנה‬
‫עשרה פעמים מזכיר ]הקב״ה שמו עם שם[‬
‫האבות בתורה‪ ,‬וכנגד כן קבעו חכמים‬
‫י״ח ברכות שבתפלה‪ .‬ואם יאמר לך‬
‫אדם תשעה עשר ]הזכרות ה׳ אצל האבות‬
‫בתורה[ הם‪ ,‬אמור לו‪ :‬׳והנה ה׳ נצב‬
‫עליו׳ ]ויאמר אני ה׳ אלקי אברהם אביך ואלקי‬
‫פג‬ ‫אליעזר‬ ‫י״ח פעמים מוזבר בתורה שם ה׳ על האבות‬
‫צרה״׳‪] .‬דעת ר׳ שמעון הוא שפרק א׳ ופרק‬
‫ב׳ שבתהילים אחד הם‪ ,‬כמובא בגמרא )ברכות‬
‫דף ט ב(‪ ,‬וכן הוא בירושלמי)ברכות פרק‬
‫ד הל׳ ג([ ‪ .‬ור׳ יהושע בן לוי אמר כנגד‬
‫י״ח אזכרות שאמר דוד במזמור)תהלים‬
‫כט(‪ :‬״הבו לה׳ בני אלים״‪ .‬עוד ח״י‬
‫אזכרות ישנם בג׳ פרשיות שבקריאת‬
‫שמע‪ ,‬כנגד ח״י טריפות כמבואר‬
‫בגמרא חולין פרק אלו טריפות ]כאמור‬
‫לעיל[‪ ,‬וכן מוזכר בתיקוני זוהר )נט ב(‬
‫שבי״ח מקומות בריאה הסרכות‬
‫מטריפות‪.‬‬
‫אשר נשבעתי לאברהם ליצחק‬
‫ענין המנץ של י״ח טריפות‬
‫כגמרא )חולין מב א(‪ :‬״תנא דבי ר׳‬
‫החיה‬ ‫׳בין‬ ‫ישמעאל‬
‫הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל׳‬
‫)ויקרא יא מז( ־ אלו שמונה עשרה‬
‫טרפות שנאמרו למשה מסיני‪] .‬שואלת‬
‫הגמרא[ ותו ליכא‪ ,‬והא איכא בסגר ‪-‬‬
‫ושב שמעתתא״‪ .‬׳בסג״ר׳ ‪ -‬ב׳המה‬
‫שנחתכו רגליה‪ ,‬ס׳כין בשדרה‪,‬‬
‫ג׳לודה‪ ,‬חר׳ותא‪ ,‬ושב שמעתתא אלו‬
‫שבעה סוגי טריפות שמנו חכמינו ז״ל‬
‫ולא נשנו במשנה‪ ,‬והגמרא דנה לתרץ‬
‫הקושיות ולהשאר דייקא במספר‬
‫מדוייק ‪ -‬בסימן של י״ח טריפות‬
‫שנאמרו למשה רבינו בסיני‪ ,‬ולבאר‬
‫ענינים נשגבים אלו להעמיד הדברים‬
‫על ברים ולהבינם אל נכון‪ ,‬ובפרט‬
‫לשו״בים העוסקים במלאכת השחיטה‬
‫והבדיקה בטריפות‪ ,‬שכן כל מספר‬
‫שנאמר על ידי חכמינו ז״ל יסודתו‬
‫מהררי קורש מסיני‪ ,‬וכולם תורת אמת‬
‫שמלת‬
‫במדרש תנחומא )וירא א( איתא‪:‬‬
‫״ילמדנו רבינו כמה‬
‫ברכות מתפלל אדם בכל יום‪ ,‬כך שנו‬
‫רבותינו‪ ,‬בכל יום מתפלל אדם‬
‫שמונה עשרה‪ .‬ולמה שמונה עשרה‪,‬‬
‫אמר רב שמואל בר נחמן כנגד י״ה‬
‫פעמים שהאבות כתובין בתורה‪,‬‬
‫הראשון שבהם )בראשית נ כס‪ :‬׳ואלקים‬
‫פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן‬
‫הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע‬
‫לאברהם ליצחק וליעקב׳ והאחרון‬
‫)רברים לד ‪ : 0‬׳ויאמר ה׳ אלי זאת הארץ‬
‫וליעקב׳ ואם יאמר לך אדם הרי הן‬
‫י׳׳ט שכך כתיב )בראשית כח יג(‪ :‬׳אלקי‬
‫אברהם אביך ואלקי יצחק אביך הארץ‬
‫אשר אתה שוכב עליה וגו״‪ ,‬אמור לו‪:‬‬
‫אין זה מן המנין שאין יעקב נמנה‬
‫עמהן״‪ .‬ומן הראוי להבין מדוע‬
‫מוזכרים האבות דוקא ח״י פעמים‬
‫בתורה‪ ,‬וטעמא בעי‪.‬‬
‫עוד במדרש )שם(‪ :‬״רבי יוחנן אמר‬
‫כנגד י״ח ציווים שבמשכן‬
‫בסוף ספר ״ואלה שמות״ והן ׳כאשר‬
‫צוה ה׳ את משה׳ י״ח פעמים‪ .‬ורבי‬
‫סימון אמר כנגד י״ח חוליות‬
‫שבשדרה‪ ,‬שבשעה שאדם מתפלל‬
‫וכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל‬
‫חוליות שבשדרה‪ ,‬שנאמר )תהלים לה‬
‫י(‪ :‬׳כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך׳‪,‬‬
‫ור׳ שמעון אמר כנגד י״ח מזמורים‬
‫שמראש ספר תהילים עד )תהלים כ ב(‪:‬‬
‫׳יענך ה׳ ביום צרה׳ לומר תענה‬
‫בתפילתך‪ ,‬ולכן נאמר‪ :‬׳יענך ה׳ ביום‬
 ‫שמלת פרשת ויצא מאמי א אליעזר‬ ‫פד‬
‫לשונו‪ :‬״י״ח יראות נאמרו בספר‬ ‫הם‪ .‬ואם כן שרמה עלינו ללמוד‬
‫משלי‪ ,‬כנגד י״ח טריפות‪ ,‬ואלו חן ‪-‬‬ ‫ולהבין על מה עמדו חז״ל על‬
‫א‪ :‬׳יראת ה׳ שנאת רע׳ וגו׳ )משלי ח‬ ‫המספר י״ה ‪ -‬שמונה עשדה‪.‬‬
‫יג(‪ ,‬ב‪ :‬׳תחלת חכמה יראת ה״ )שם ט‬ ‫צ א וחשוב בענין המספד י״ח שבחדו‬
‫י(‪ .‬ג‪ :‬׳יראת ה׳ תוסיף ימים׳)שם י כז(‪.‬‬ ‫חז״ל‪ ,‬ותמצא כי עשדה פעמים‬
‫ד ‪ :‬׳הולך בישרו ירא ה״ )שם יד ב(‪ .‬ח ‪:‬‬ ‫עמדו חז״ל על ענין מספר י״ח ‪ -‬ה״י‬
‫׳ביראת ה׳ מבטח עוז׳ )שם יד כר(‪ .‬ו‪:‬‬ ‫ברכות בתפילות שמונה עשרה‪ ,‬ח״י‬
‫׳יראת ה׳ מקור חיים׳ )שם יד כז(‪ .‬ז‪:‬‬ ‫פעמים נזכרו האבות בתורה‪ ,‬ח״י‬
‫׳טוב מעט ביראת ה׳ מאוצר רב׳ וגו׳‬ ‫ציווים במשכן■ ׳כאשר ציוה ה״‪ ,‬ח״י‬
‫)שם טי טז(‪ .‬ח ‪ :‬׳יראת ה׳ לחיים ושבע‬ ‫חוליות שבשדרה‪ ,‬ח״י מזמורים אמר‬
‫ילין׳ )שם יט כג(‪ .‬ט‪ :‬׳עקב ענוח יראת‬ ‫דוד עד יענך ה׳ ביום צרה‪ ,‬ח״י‬
‫ה׳ )שם כב ד(‪ ,‬י‪ :‬׳אל יקנא לבך‬ ‫אזכרות ה׳ שבקריאת שמע‪ ,‬ח״י‬
‫בחטאים כי אם ביראת ה״ וגו׳)שם כג‬ ‫טריפות בבהמה וחיה‪ ,‬ח״י סירכות‬
‫יז(‪ .‬יא ‪ :‬׳אל תהיה חכם בעיניך ירא את‬ ‫שבריאה‪ ,‬ח״י יראות נאמר במשלי‪,‬‬
‫ה״ )שם ג ז(‪ ,‬יב‪ :‬׳ירא את ה׳ בני׳ )שם‬ ‫ח״י אזכרות נאמר במזמור כ״ט הבו‬
‫כד כא(‪ .‬יג‪ :‬׳שקר החן והבל היופי‬ ‫לה׳‪ ,‬הלא דבר הוא ופרשה זו אומרת‬
‫אשה יראת ה״ וגו׳ )שם לא ל(‪ .‬יד‪:‬‬ ‫דרשונו‪...‬‬
‫׳יראת ה׳ מוסר חכמה׳ וגו׳)שם טו לג(‪.‬‬
‫בא וראה ב״חסד לאברהם״ שהביא‬
‫טו‪ :‬׳בחסד ואמת יכופר עון וביראת‬
‫בשם ״ספר רזיאל״‪ :‬״והתפילה‬
‫ה׳ סור מרע׳ )שם טו ו(‪ .‬טז‪ :‬׳יראת ה׳‬
‫י״ח ברכות המתפלל אותם בכונה‬
‫ראשית דעת׳ )שם א ז(‪ .‬יז‪ :‬׳ויראת ה׳‬
‫ינצל מי״ח טריפות״‪ .‬ויש לבאר‬
‫לא בחרו׳ )שם א כט(‪ .‬יח‪ :‬׳אז תבין‬
‫הענין באר היטב מה הקשר בין כל‬
‫יראת ה״ )שם ב ה(‪.‬‬
‫הרמזים שרמזו חז״ל על תפילת‬
‫ומסיים ה״ספר חסידים״ בזה‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬לבין י״ח היראות‬
‫הלשון‪ :‬״הרי י״ח יראות‬ ‫המובאות בספר משלי שהובא ב״ספר‬
‫כנגד י״ח טריפות לומר‪ ,‬אפילו‬ ‫חסידים״‪ ,‬וכן מדוע נקשר י״ח‬
‫נוטלים חייו של אדם אל ימרוד במי‬ ‫טריפות‪ ,‬וי״ח מקומות שהנשמה‬
‫שממית ומחיה‪ ,‬שאם תאבד חייך‬ ‫תלויה בם לי״ח ברכות שבשמונה‬
‫בעבורו נעל קידוש ה׳[ הוא יחיה אותך‪,‬‬ ‫עשרה כפי שקשרם בעל ה״חסד‬
‫ואם תחיה אותך במקום שאתה מחויב‬ ‫לאברהם״ וב״ספר חסידים״‪.‬‬
‫לעזוב חייך להתקדש בשמו ־ הוא‬
‫יטול חייך‪ ,‬ומי יצילך מידו‪ .‬ולפי‬ ‫יראת ה׳ מקור חיי ‪0‬‬
‫שהחיים תלוים בי״ח מקומות בגוף‬ ‫וראו ענין נשגב ופלא המובא‬
‫נקרא חיים חיות האדם‪ ,‬שכל זמן‬ ‫ב״ספר חסידים״ )אות קנח( וזה‬
‫פה‬ ‫אליעזר‬ ‫י״ח פעמים מוזכר בתורה שם ה׳ על האבות‬
‫שהאדם אוכל את הבהמה ובשר‬
‫הבהמה מוסיף חיות לאדם‪ ,‬הרי האדם‬
‫מעלה את חיות הבהמה לדרגה גבוהה‬
‫יותר להויה של ״חיות אדם״‪ ,‬וזהו‬
‫בעצם הרשות שניתן למדבר לשלוט‬
‫על החי משום שהוא במדריגה נעלה‬
‫יותר‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬הבהמה בחייה בהיותה עדיין‬
‫בהמה‪ ,‬שאין בה יצר הרע‬
‫לחטא כשם שיש לאדם ואינה חוטאת‬
‫ומכעיסה לפני ה׳‪ ,‬נמצא שכאשר היא‬
‫נשחטת ועולה על שלחנו של אדם אם‬
‫היא תכנס לגוף האדם שאין בו יראת‬
‫ה׳‪ ,‬והוא חוטא ומכעיס את ה׳‪ ,‬הרי‬
‫שנפשה יורדת למדרגה פחותה‪ ,‬כי עד‬
‫כה לא חטאה לפניו יתברך‪ ,‬ומעתה‬
‫מוסיפה כח לחוטא ומתחלת לחטוא‬
‫לפניו יתברך‪ .‬לכך ממאנת הבהמה‬
‫שרשעים יאכלו כשרה‪ ,‬כי אם יראי‬
‫ה׳‪ ,‬שבכה חיות הנפש שנתוספת‬
‫בהם על ידי הבהמה יעבדו את ה׳‬
‫יתברך‪ ,‬ובכך עולה הבהמה לדרגה‬
‫גבוהה יותר‪ ,‬שמעתה היא מקיימת‬
‫מצות ה׳ ולומדת תורתו בהיות נפשה‬
‫מובלעת באדם ונהפכת להיות חלק‬
‫מתוך ״חיות האדם״ שאכל מבשרה‪.‬‬
‫וכמבואר מרבינו הגדול ה״תבואות‬
‫שור״ בספרו ״בכור שור״ )ב״ק צב ב(‬
‫שבעופות טהורים יש גם בן נשמת‬
‫איזה צדיק‪ ,‬ולכן מתקרב אצל הצדיק‬
‫שהוא ממינו‪ ,‬ותו‪ ,‬שחפץ להתקרב‬
‫אצל הצדיק שישחט אצלו בכשרות‬
‫ויכוסה דמו כי ירא לנפשו שלא יבא‬
‫ליד רשע וינבל אותו ויבטל התיקון‪.‬‬
‫שמלת‬
‫שאין חיבול בהם הוא יכול לחיות‪,‬‬
‫ועוד י״ח יראות ־ האמורים ־ כנגד‬
‫י״ח מקומות שהחיות תלויה בהם‪,‬‬
‫שאם תירא‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ישמוד‬
‫חייך‪ ,‬וזהו שנאמר )שם יד כז(‪ :‬׳יראת‬
‫ה׳ מקור חיים׳״ וגו‪ /‬ראו נא איפוא‪,‬‬
‫עד היכן מצווים על יראת ה׳ במלאכת‬
‫השו״ב‪ ,‬שי״ח פעמים נאמרה יראה‬
‫כדי להחדיר בכל אבר מאבדנו יראת‬
‫ה׳‪ ,‬על כן מרומזים י״ח פעמים שם ה׳‬
‫בקריאת שמע שמשמעותה כידוע‬
‫למסירות נפש‪ .‬וזה גילוי והבנה‬
‫עמוקה בסוד י׳׳ח טריפות‪...‬‬
‫כיצד רשאי אדם לשלוט בחי‬
‫ולקבוע גורל חייהם‬
‫והנראה לבאר‪ ,‬כי חיות האדם באה‬
‫מהקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫כדכתיב )בראשית ב ‪ : 0‬״ויפח באפיו‬
‫נשמת חיים״ ומאן דנפח מדיליה נפח‪,‬‬
‫והקדוש ברוך הוא נקרא ״חי עולמים״‬
‫והוא מקור החיים המחיה את כולם‪.‬‬
‫הרי שחיות האדם הוא חלק מהקדוש‬
‫ברוך הוא בכבודו ובעצמו‪ .‬גם בעלי‬
‫החיים ‪ -‬חיותם מהקדוש ברוך הוא‬
‫שמחיה אותם‪ ,‬ואם כי חיותם אינה‬
‫בבחינה גבוהה כמו חיות ףאדם‪ ,‬אך‬
‫נפש שמחיה אותם יש להם‪ .‬ופוק חזו‬
‫כל בעלי השיר יוצאים בשיר שמצאנו‬
‫בכמה מקומות בחז״ל שבעלי חיים‬
‫אומרים שירה‪ ,‬וכמובא בפרק שירה‬
‫שגם בעלי חיים הגרועים ביותר‬
‫משוררים לקב״ה וכולם כאחד מצפים‬
‫שיבוא האדם ויתקן חיותם‪ ,‬כי על ידי‬
 ‫שמלת פרשת ויצא מאמר א אליעזר‬
‫פרנסתי״‪ .‬״כי ה׳ יתברך ברא עולמו‬
‫בארבע דרגות זו למעלה מזו‪ ,‬דומם‪,‬‬
‫צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪] ,‬ראה בארוכה ״שער‬
‫המצוות״ פר׳ עקב ד״ה כונת אכילה‪ .‬״טעמי‬
‫המצוות״ להרח״ו פר׳ עק ‪ p‬וכל דרגה‬
‫ודרגה מתאוה להתעלות ולבוא לדרגה‬
‫עליונה יותר‪ ,‬נמצא שכאשר האדמה ‪-‬‬
‫הדוממת שהיא הדרגה הנמוכה ביותר‬
‫מגדלת צמחים‪ ,‬על ידי זה מתעלים‬
‫הניצוצות הקדושות המשוקעים‬
‫בדרגת הדומם לדרגת צומח‪ ,‬וכאשר‬
‫הבעל חי אוכל צמחים והמה‬
‫מתעכלים בתוך מעיו הרי הם נעשים‬
‫עצם מעצמו ובשר מבשרו ובזה‬
‫נתעלה דרגת הצומח והגיע לדרגת‬
‫החי‪ ,‬וכשהאדם אוכל את בעל החי‬
‫או משתמש בו‪ ,‬מתעלה הדרגת חי‬
‫לדרגת מדבר‪.‬‬
‫לאור האמור שהדומם‪ ,‬הצומח‪,‬‬
‫והחי מתאוים להתעלות‬
‫למדריגת מדבר‪ ,‬לכן הטביע הבורא‬
‫בטבע הבריאה שהא ‪ p‬תהא מגדלת‬
‫צמחים מבלי שום פעולה‪ ,‬כי הדומם‬
‫מחזר מאליו להתעלות לדרגת צומח‪,‬‬
‫וכן הצומח מתאוה מאליו להזדמן‬
‫לפיו של הבעל חי כדי להתעלות על‬
‫ידו מדרגת צומח לדרגת חי‪ ,‬ולכן בעל‬
‫החי מוצא תמיד מזונותיו בניקל‪.‬‬
‫חרעותי את מעשי‬
‫וקפחתי את פרנסתי‬
‫ברם‪ ,‬לפי הנחה זו‪ ,‬הרי מטבעם של‬
‫דברים היה ראוי שבעלי‬
‫החיים יהיו מחזרים תמיד אחר האדם‬
‫פו‬
‫והיינו דקאמר )ב״ק צב ‪ : p‬׳כל ערף‬
‫למינו ישכון׳ וקשיא ליה לקרא הא‬
‫חזינן עופות טהורים שלא למינו‬
‫ישכון רק מתכוין לשכון עם הצדיקים‪,‬‬
‫ומתרץ‪ :‬ההוא משום ׳ובן אדם לדומה‬
‫לו׳ פירוש הבן אדם המגולגל באותו‬
‫עוף הוא המתקרב לדומה לו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫מבואר ב״ייטב לב״)ייקרא כה ג(‬ ‫וכן‬
‫דהנה איתא בספרי המקובלים‪,‬‬
‫דנשמות בני אדם חוטאים מגולגלים‬
‫בבעלי חיים‪ ,‬ועל ידי ששוחטים אותם‬
‫ואוכלים אותם בכונה כדבעי‪ ,‬כדי‬
‫שבכה האכילה ההיא ילך ויעבוד את‬
‫בוראו‪ ,‬בזה הוא מתקן את הנשמה‬
‫המגולגלת להשיבה למקומה בגן עדן‪,‬‬
‫אבל אם לא אוכלים את הבהמה לשם‬
‫שמים‪ ,‬הרי אין לנשמה המגולגלת‬
‫בבהמה שום תיקון על האכילה‬
‫ואדרבה נכרתה הנשמה משורשה‪ ,‬לכן‬
‫חייב מיתה זה ששחט הבהמה ואכל‬
‫אותה שלא לשם שמים‪.‬‬
‫הדומם מתאוה להתעלות לצומח‬
‫והצומח לחי והחי למדבר‬
‫ה״פנים יפות״ )פר׳ ויצא ד״ה וידר(‬
‫מבאר בדרך זה הגמרא‬
‫)קרושין פב ‪ : p‬״ראית מימיך חיה‬
‫י‬
‫ועוף‪ ...‬שמתפרנסין שלא בצער והלא‬
‫לא נבראו אלא לשמשני‪ ,‬ואני נבראתי‬
‫לשמש את קוני‪ ,‬מה אלו שלא נבראו‬
‫אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער‪,‬‬
‫ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו‬
‫דין שאתפרנס שלא בצער‪ ,‬אלא‬
‫שהרעותי את מעשי וקפחתי את‬
‫פז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת י״ח פעמים מוזכר בתורה שם ה׳ על האבות‬

‫אינו דין שהיה ראוי לאדם שיתפרנס‬ ‫־ המדבר‪ ,‬כדי להתעלות ולבוא‬
‫שלא בצער על ידי שכל הבחינות‬ ‫לתכלית שלימותן ־ הדרגה הגבוהה‬
‫דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬יהיו מתאוים להגיע‬ ‫ביותר שיציר נברא יכול להגיע אליו‪,‬‬
‫אליו‪ ,‬ולאמיתו של דבר אין פני‬ ‫וכך היה האדם ־ המדבר מוצא‬
‫הדברים כן‪.‬‬ ‫מזונותיו וכל הצטרכותו בניקל מכל‬
‫שאר בעלי החיים האחרים‪ ,‬כי על ידי‬
‫ה ת שו ב ה על כך היא‪ :‬״שהרעותי‬
‫אכילת האדם יתעלו כולם עילוי גדול‪,‬‬
‫את מעשי וקפחתי את‬
‫על ידי שהאדם עובד את ה׳ יתברך‬
‫פרנסתי״ ־ שאילו היה האדם ירא את‬
‫בכח האכילה שאוכל את בעל החי או‬
‫ה׳ ועובד את בוראו באופן הראוי‪ ,‬כי‬
‫את הצומח או בכח שאר הנאות‬
‫אז היו כל הבחינות ־ דומם‪ ,‬צומח‪,‬‬
‫שנהנה מיצורי עולם‪ ,‬ומדוע אמנם‬
‫חי‪ ,‬מתעלים על ידו‪ ,‬ומאליהם היו‬
‫נשתנו פני הדברים שבעלי החיים‬
‫משתוקקים להגיע אליו כדי להתעלות‬
‫בורחים מפני האדם‪ ,‬ואפילו את‬
‫על ידו למדריגה העליונה‪ ,‬וכתוצאה‬
‫הצמחים אין האדם מוצא אותם כל‬
‫מכך היתה פרנסתו מוכנת ומזומנת לו‬
‫כך בניקל להתפרנס מהם‪.‬‬
‫כעל שולחן מלכים‪ ,‬אבל כשהאדם‬
‫אינו במדריגה זו‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫בעצם קושית הגמרא )קידושין פב‬ ‫זוהי‬
‫שהרע את מעשיו‪ ,‬נמצא שעל ידי‬ ‫ב(‪ :‬״הלא דברים קל וחומר מה‬
‫אכילתו חלה ירידה לכל המדריגות‬ ‫בעלי החיים שלא נבראו אלא‬
‫הבאים אליו‪ ,‬לכן הם נחבאים מפני‬ ‫לשמשני״ ‪ -‬והיה ראוי שיהיו‬
‫האדם ונמנעים מלבוא אל פיו‪,‬‬ ‫משתוקקים להגיע אל האדם שהוא‬
‫וכתוצאה מכך פרנסתו מקופחת‪) .‬ראה‬ ‫במדריגה העליונה בחינת מדבר‪ ,‬שהרי‬
‫עור ״פנים יפות״ פר׳ בלק ד״ה ויגר מואב(‪.‬‬ ‫כאשר הדומם מתעלה לדרגת צומח או‬
‫כשהצומח מתעלה לדרגת בעל חי‬
‫״שלשה שאכלו״ וכי רק שלשה‬ ‫עדיין לא השיגו את תכלית השלימות‪,‬‬
‫הייבים בדברי תורה‬ ‫כי לשלימות המדריגה העליונה יגיעו‬
‫ה״יגל יעקב״ )פר׳ מקץ ר״ה וירא יוסף‬ ‫רק כאשר האדם יאכלם וישיגו דרגת‬
‫בא״ר ונקרים( מפרש בזה את‬ ‫מדבר‪ ,‬ובכל זאת ראינו כי בעלי‬
‫המשנה )אבות פרק ג משנה ג(‪ :‬״שלשה‬ ‫החיים מתפרנסים שלא בצער‪ ,‬והדרגה‬
‫שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו‬ ‫הנמוכה כדומם‪ ,‬צומח‪ ,‬מתאוים‬
‫עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי‬ ‫להתעלות לדרגה גבוהה יותר‪ .‬ואילו‬
‫מתים‪ ...‬אבל שלשה שאכלו על‬ ‫האדם שהוא במדריגה העליונה ‪-‬‬
‫שולחן אחד ואמרו עליו דבדי תודה‬ ‫שנברא לשמש את קונו‪ ,‬וכשמגיעים‬
‫כאלו אכלו משולחנו של המקום ברוך‬ ‫אליו כל הדרגות המה מתעלים עילוי‬
‫הוא״‪ .‬כבר דייק ה״תוספות יום טוב״‬ ‫גדול ומגיעים לתכלית השלימות‪ ,‬הלא‬
 ‫אלייעזר‬ ‫פ ר ש ת וי צ א מ א מ ר א‬ ‫שמלת‬ ‫פח‬
‫שחל בהם ירידה ובחינת מיתה היא‬ ‫למה הדגיש התנא‪ :‬׳שלשה שאכלו׳‬
‫להם‪ ,‬כמובא בזוח״ק )ח״ג קלה ב(‪ :‬׳מאן‬ ‫לענין החיוב לומר דברי תורה‪ ,‬מה לי‬
‫דנחית מדרגא קמאה דהוי ביה קרי‬ ‫חד ומה לי תלתא‪.‬‬
‫ביה מיתח‪ /‬ולכן נחשב להם כאלו‬
‫א ך לפי האמור הבונה חיא לג׳‬
‫אכלו מזבחי מתים‪ ,‬שאין הדומם‪,‬‬
‫הבחינות של דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪,‬‬
‫צומח‪ ,‬חי‪ ,‬חפצים בכך‪ ,‬ולכך‬
‫המשתוקקים להתעלות ע״י אכילת‬
‫מתרחקים הם ונמנעים מלבוא לפיו‬
‫האדם לבחינת מדבר‪ ,‬על כך הורונו‬
‫של חאדם‪ ,‬וכך נמצאת פרנסתו‬
‫חז״ל שכאשר אומר האדם דברי תורה‬
‫מקופחת‪ .‬ומרובה מדה טובה כשאדם‬
‫על שולחנו ובכך הוא מוכיח כי ירא‬
‫אומר דברי תורה על שולחנו‪ ,‬ובכך‬
‫הוא את ה׳ וכל מעשיו מיוחדים לשם‬
‫הוא מוכיח שירא הוא את ה׳ ומיחד‬
‫שמים‪ ,‬כי אז מתעלים על ידו כל‬
‫כל מעשיו לשם שמים‪ ,‬כי אז נחשב לו‬
‫הבחינות הנמוכות ממנו ומשיגים כולם‬
‫כאלו אוכל משולחנו של מקום‪ ,‬ועולה‬
‫בחינת מדבר‪ ,‬שעל ידי שהארץ מצמיחה‬
‫לו אכילתו כהקרבת הקרבנות על‬
‫צמחים מתעלה הדומם לבחינת צומח‪,‬‬
‫המזבח ששם נתעלו כל ד׳ הבחינות‬
‫ועל ידי שבעל החי אוכל את הצמחים‬
‫דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר כנודע‪.‬‬
‫מתעלה הצומח לבחינת חי‪ ,‬וכשהאדם‬
‫לפי חאמור כי הבחמח משתוקקת‬ ‫אוכל את בעל החי ואומר דברי תורה‬
‫לבוא לפיו של אדם כשר בכדי‬ ‫על שולחנו מתעלים הדומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪,‬‬
‫שיעלה אותה לדרגה גבוהה יותר‬ ‫לבחינת מדבר‪ ,‬נמצא שכאשר האדם‬
‫ומאידך מתרחקת היא מאדם פשוט‬ ‫אוכל הרי אינו אוכל לבדו כי גם‬
‫לבל יורידה‪ ,‬יוצא אם כן‪ ,‬כי כן חדין‬ ‫הצומח ובעל החי אוכלים ומתעלים‬
‫בשוחט שאין בו יראת ה׳‪ ,‬שבהיותו‬ ‫יחד עם אכילתו‪.‬‬
‫חוטא נפשו פחותה מנפש הבהמה‬
‫שאינה חוטאת‪ ,‬ואין לו רשות ליטול‬ ‫שלשה שאכלו ‪ -‬הדומם צומח‬
‫את נפש הבהמה‪ ,‬שחשובה יותר ממנו‪.‬‬ ‫חי שברצונם להתעלות‬
‫ולכן מוזכרים ח״י פעמים יראות ‪-‬‬ ‫ולכן הדגיש התנא בלשונו‪ :‬״שלשה‬
‫שחיראות מרמזים ״חי״ ‪ -‬כנגד חיות‬ ‫שאכלו על שולחן אחד״ ־‬
‫האדם‪ ,‬להורותו שיהיח מוחדר ביראת‬ ‫השלשה הם‪ :‬הדומם‪ ,‬הצומח‪ ,‬והבעל‬
‫ה׳ שאז חיותו מקבלת הויה של‬ ‫חי‪ ,‬שבאו לאכול ״על שולחן אחד״‬
‫״חיות אדם״‪ ,‬אבל אם אין בו יראת‬ ‫‪ -‬שולחנו של האדם‪ ,‬להתעלות על‬
‫ה׳‪ ,‬הרי בהמה טובה ממנו‪ ,‬ואין לו‬ ‫ידו‪ ,‬אבל‪ ,‬אם אין ביניהם דברי תורה‬
‫רשות לשלוט ב״חיות הבהמה״ שהיא‬ ‫‪ -‬שאין האדם מיחד כל מעשיו לשם‬
‫כעת טובה ממנו‪ ,‬שהבהמה אינה‬ ‫שמים‪ ,‬כי אז לא רק שלא מתעלים כל‬
‫מכעיסה לפניו יתברך‪ ,‬ואילו הוא שאין‬ ‫הבחינות על ידי אכילת האדם‪ ,‬אלא‬
‫פט‬ ‫אליעזר‬ ‫י״ח פעמים מוזבר בתורה שם ה׳ על האבות‬
‫על ח״י יראות שהיו מוהדרים בהם‪,‬‬
‫מכוחם אנו שואבים הכה להגיע‬
‫ולהשיג ח״י יראות שבזכותם נזכה‬
‫לישועת ה׳ ‪ -‬״יענך ה׳ ביום צרה״‪.‬‬
‫ולכן גם ח״י ברכות שבשמונה עשרה‬
‫מזכירים לנו ח״י יראות‪,‬‬
‫ומרמזים לנו על זכות האבות‬
‫שהשפיעו לנו חיות מכח ח״י היראות‬
‫שהיו מוחדרים בהם שמכחם אנו‬
‫מסוגלים להמשיך במסורת דרכם‬
‫בעבודת ה׳‪ ,‬ולכן המתפלל בבונה ח״י‬
‫ברכות‪ ,‬משפיע לעצמו חיות שמקורו‬
‫בה ״י יראות נצול מה ״י טריפות‪ .‬וזהו‬
‫גם ענין ח״י ציווים שבמשכן של ידי‬
‫שאנו מתלבשים בח״י יראות מהבורא‬
‫יתברך שמו‪ ,‬אנו זוכים להשראת‬
‫השכינה שזוהי היתה מטרת הקמת‬
‫המשכן כנאמר )שמות כה ט(‪ :‬״ועשו לי‬
‫ממש‪ .‬וכן הוא ענין ח״י אזכרות‬
‫מקדש ושכנתי בתוכם״‪.‬‬
‫כמה מחייבים הדברים להתעורר‬
‫ליראת ה׳ אמיתית שכנגד י״ח‬
‫יראות האמורות ובפרט לשובי״ם‬
‫ביותר‪ ,‬כי המה קובעים גורל חיי‬
‫הבהמה וכאשר יראתם קודמת‬
‫לחכמתם‪ ,‬כי אז הבהמה מקבלת עילוי‬
‫על ידי השחיטה בבואה על שולחן‬
‫האדם לאכילה שהופכת להיות חלק‬
‫ממנו ומקבלת הויה של חיות האדם‪.‬‬
‫וכמו כן גם לגבי בדיקת הריאה‬
‫בבואם לחרוץ גורל הבהמה אם כשרה‬
‫היא וראויה לבוא על שולחן האדם או‬
‫לא‪ ,‬ולכן בחרו חז״ל ודייקו מספר י״ח‬
‫דוקא כנגד י״ח יראות‪.‬‬
‫שמלת‬
‫בו יראת ה׳ מכעיס לפניו יתברך‪.‬‬
‫כח האבות‬
‫בזכות י״ח יראות שבקרבם‬
‫וכן הוא ענין ח״י פעמים שמוזכרים‬
‫האבות בתורה‪ ,‬לומר לך שכל‬
‫כה זכות האבות הוא בעבור ח״י‬
‫היראות שהיו מוחדרים בהם שמסרו‬
‫נפשם על קדושת שמו יתברך‪ ,‬ועמדו‬
‫בנסיונות כל ימי חייהם למען כבודו‬
‫יתברך שמו‪ .‬וכפי שהוזכר בפסוק אצל‬
‫אברהם אבינו ‪ -‬ראשון האבות)בראשית‬
‫כב יב(‪ :‬״עתה ידעתי כי ירא אלוקים‬
‫אתה״‪ ,‬עתה‪ ,‬לאחר שעמד בעשרה‬
‫נסיונות‪ ,‬ואחר שעבר את מבחן‬
‫העקידה‪ ,‬זכה לתואר גדול ביותר ״ירא‬
‫אלוקים״‪ ,‬שזהו מדריגת מסירת נפש‬
‫שהזכיר דוד המלך ע״ה במזמור ״הבו‬
‫לה׳״‪ ,‬שכן המזמור מדבר על גודל‬
‫מורא ה׳ שעל כל הברואים‪ ,‬וח״י‬
‫אזכרות שבקריאת שמע שהוא גם כן‬
‫מקור יראת ה׳ שעל האיש הישראלי‪,‬‬
‫שעל ידי קבלת עול מלכות שמים‬
‫וקבלת עול מצות‪ ,‬והזכרת יציאת‬
‫מצרים הכתובים בקריאת שמע‪,‬‬
‫ועשרת הדברות הנרמזים בה‪ ,‬אנו‬
‫מתלבשים בח״י יראות מהבורא‬
‫יתברך שמו‪ .‬וזהו גם ענין ח״י‬
‫המזמורים שיש בתהילים עד יענך ה׳‬
‫ביום צרה‪ ,‬לומר שעל ידי ח״י יראות‬
‫שיהיו באדם‪ ,‬ועל ידי זכות האבות‬
‫המוזכר בתורה ח״י פעמים שמרמזים‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת ויצא מאמר ב‬

‫מאמר ב‬

‫זכות שתיהתה של רחל שבזכותה נגאלים‬

‫גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים‬
‫בישראל‪ ,‬אפרים ומנשה‪ ,‬יתר על השבטים ־ שהשבטים שיצאו מלאה‬
‫לא העמידו עוד שבטים אמר לה הקב״ה ‪ :‬את שתקת‪ ...‬חייך בזכות‬
‫אותה שתיקה זוכרך אני‪ ,‬שנאמר‪ :‬״ויזכור אלקים את רחל״ ‪ /‬בזכות‬
‫שתיקתה של רחל זכתה למה שלא זכו אברהם ומשה בתחינתם אל‬
‫ה׳ בזמן חורבן הבית‪ ,‬שטענותיהם לא נתקבלו‪ ,‬ואילו טענת רחל‬
‫נתקבלה עד שאמר לה הקב״ה; ״בשבילך אני מחזיר את ישראל‬
‫למקומך׳ ‪ /‬״בן יהוידע״‪ :‬״אין העולם מתקיים אלא בשביל מי‬
‫שבולם את עצמו בשעת מריבה״ ־ ׳ריב׳ לשון זכר‪ ,‬שאינו מפרה‬
‫ומרבה קטטה‪ ,‬׳מריבה׳ לשון נקיבה‪ ,‬שתפרה ותרבה למחלוקת‬
‫גדולה‪ ,‬ו״הבולם פיו בשעת מריבה״ באופן שיש לנעלב האפשרות‬
‫להשיב למחרפו בכפלים ובכל זאת שותק ‪ -‬עליו העולם מתקיים‪.‬‬

‫״גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל‬

‫זכתה והעמידה שני שבטים בישראל״)תנחומא‬
‫ויצא ו(‪.‬‬

‫לה הקב״ה‪ :‬את שתקת‪ ...‬חייך בזכות‬
‫אותה שתיקה זוכרך אני‪ ,‬שנאמר‬
‫)בראשית ל כב(‪ :‬׳ויזכור אלקים את‬
‫רחל״׳‪.‬‬
‫אפרים ומנשה‪ ,‬יתר על השבטים ־‬
‫ישכזח בחירופים‬
‫יותר מאכילת מעדנים‬
‫ב א וראה עד כמה גדולה מעלתה של‬
‫השתיקה מדברי חז״ל במדרש‬
‫)איכ״ר פתיחתא כד(‪ :‬קפצה רחל אמנו‬
‫לפני הקב״ה ואמרה‪ :‬״רבונו של‬
‫עולם‪ ,‬גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך‬
‫ב א וראה דברי חז״ל )תנחומא ויצא ‪; 0‬‬
‫״אמר רבי יהודה‪ :‬גדולה שתיקה‬
‫שבזכות שתיקתה של רחל זכתה‬
‫והעמידה שני שבטים בישראל‪,‬‬
‫שהשבטים שיצאו מלאה לא העמידו‬
‫עוד שבטים‪ .‬ולמה שתקה‪ ,‬אמר רבי‬
‫שמעון בן יוחאי‪ :‬אמדה אם משלחת‬
‫אני ומודעת ליעקב‪ ,‬שאבא נותן‬
‫לאחותי מה שהוא משלח לי‪ ,‬אינו‬
‫נוטל אותי ואבא אין משיאני לו‪ ,‬ואני‬
‫מתרחקת מן גוף הצדיק הזה‪ ...‬אמר‬
‫צא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת זכרת שתיקתה של רחל שבזכותה נגאלים‬

‫בנים‬ ‫ושבו‬ ‫נאום ה׳‬ ‫לאחריתך‬ ‫אהבני אהבה יתירה‪ ,‬ועבד בשבילי‬
‫לגבולם״‪.‬‬ ‫לאבא ד שנים‪ ,‬והגיע זמן נישואי‬
‫לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי‬
‫הרי לפנינו עד כמה גודל מעלתה של‬ ‫בשביל אחותי‪ ,‬והוקשה לי הדבר עד‬
‫השתיקה מתוך כונה לא לבייש‬ ‫מאד כי נודעה לי העצה‪ ,‬והודעתי‬
‫את הזולת‪ ,‬שכן בזכות שתיקתה של‬
‫לבעלי ומסרתי לו סימן ביני ובין‬
‫רחל זכתה למה שלא זכו אברהם‬ ‫אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני‪,‬‬
‫ומשה בתחינתם אל ה׳ בזמן חורבן‬ ‫ולאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי‪...‬‬
‫הבית‪ ,‬שכן טענותיהם לא נתקבלו‬ ‫ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה‪,‬‬
‫לפני הקב״ה )עיין שם במדרש(‪ ,‬ואילו‬
‫ולערב חלפו אחותי לבעלי במקומי‬
‫טענתה של רחל נתקבלה עד שאמר‬ ‫ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי‬
‫לה הקב״ה‪ :‬״בשבילך אני מחזיר את‬ ‫לבעלי‪ ,‬כדי שיהא סבור שהיא רחל‪...‬‬
‫ישראל למקומן״ ‪ -‬כדכתיב‪ :‬״כה אמר‬ ‫והיה מדבר עמה והיא שותקת‪ ,‬ואני‬
‫ה׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי‬ ‫משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא‬
‫יש שכר לפעולתך‪ ...‬ויש תקוה‬ ‫יכיר לקול אחותי‪ ,‬וגמלתי חסד עמה‬
‫לאחריתך נאום ה׳ ושבו בנים‬
‫ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה‬
‫לגבולם״‪.‬‬
‫לחרפה״‪.‬‬
‫כ ת ב בספר ״חרדים״ )חתימת הספר‬
‫פרק עג סגולה רביעית( ‪ :‬״׳כן היה‬ ‫״ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר‬
‫מורגל בפי האריז״ל‪ :‬בכל התשובות‬ ‫ולא קנאתי לצרתי ולא‬
‫שבעולם המעולה בכולם לזכך‬ ‫הוצאתיה לבושה וחרפה‪ ,‬ואתה מלך‬
‫החטאים זדונות ופשעים ‪ -‬היא סבילת‬ ‫חי וקים רחמן מפני מה קנאת לעבודת‬
‫העלבונות הירופים וגידופים‪ ,‬והיא‬ ‫אלילים שאין בה ממש‪ ,‬והגלית בני‬
‫מעולה יותר מכל מלקיות וסיגופים׳‪.‬‬ ‫ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם‬
‫למה לסבול יסורים בעולם הזה‪,‬‬ ‫כרצונם‪ .‬מיד נתגלגלו רחמיו של‬
‫ובעולם הבא גיהנם על עונותיך‪ ...‬טוב‬ ‫הקב״ה‪ ,‬אמר‪ :‬בשבילך רחל אני‬
‫לך אם תסבול חרפת אנוש וגידופיו‬ ‫מחזיר את ישראל למקומן הדא הא‬
‫ולא תענהו‪ ,‬ותשמח ביסורים אלו כי‬ ‫דכתיב )ירמיה לא יס‪ :‬׳כה אמר ה׳ קול‬
‫רפואה הם לנפשך וזרח בחושך‬ ‫ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל‬
‫אורך״‪ .‬והוסיף רבי חיים ויטל )שערי‬ ‫מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה‬
‫קדושה א ו(‪ :‬״אם עיני שכל לך‪ ,‬היה לך‬ ‫כי איננו׳‪ .‬וכתיב‪ :‬׳כה אמר ה׳ מנעי‬
‫לחפש אחרי מי שיצער אותך‪ ,‬כי חיים‬ ‫קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר‬
‫אתה מבקש לך״‪ .‬וכאמור מהשל״ה‬ ‫לפעולתך ושבו מארץ אויב ויש תקוה‬
 ‫שמלת פרשת ויצא מאמר ב אליעזר‬
‫למחרפו בכפליים ובכל זאת שותק ־‬
‫עליו העולם מתקיים״‪.‬‬
‫״׳רבי אבהו אומר‪ :‬מי שמשים עצמו‬
‫כמי שאינו׳)שם(‪ .‬ר׳ אבהו בא‬
‫להוסיף על דברי ר׳ אילעאי‪ ,‬שלא כל‬
‫כך קל להשיג וזול לרכוש את הכח‬
‫שהעולם יתקיים עליו‪ ,‬ולא מספיק מי‬
‫שמתאפק כובש כעסו ולא משיב‬
‫לחורפיו דבר אך בלבו פנימה מלא‬
‫הוא מרירות על זה שפגע בו וביישו‪.‬‬
‫אך מה יעשה‪ ...‬הגם שזו מעלה‬
‫נפלאה‪ ,‬אבל לומר שתוכל על ידה‬
‫להחזיק את העולם אין די בכחה‪ ,‬ולכן‬
‫מי ששם עצמו כמי שאינו‪ ,‬הוא אינו‬
‫מקפיד גם בלבו‪ ,‬כי יודע שעונותיו‬
‫גרמו‪ ,‬ובאמת הוא ראוי לפי מעשיו‬
‫לבזיונות כפולים ‪ -‬הוא הוא אשר‬
‫העולם עומד ונשען עליו‪...‬״ לא בכדי‬
‫״אמר רבי שמעון בן גמליאל‪ :‬כל ימי‬
‫גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף‬
‫טוב‪ ,‬אלא שתיקה״ )אבות פרק א משנה‬
‫יז( וכבר אמרו )אבות פרק ג‪ .‬משנה יג(‪:‬‬
‫״סיג לחכמה שתיקה״‪.‬‬
‫מהנכבד לשתוק וחסל‪ .‬ב‪ .‬׳מריבה׳ ‪-‬‬
‫על ידי ההתבוננות בחירופים‬
‫״צדיק כתמר יפרח״‬
‫בענין זה כתב בעל ה״תפארת‬
‫ישראל״ )אבות פרק ד משנה א(‬
‫דבר נפלא ואלו תוכן דבריו‪:‬‬
‫כשמחרפים ומגדפים אותך תעשה‬
‫אזנך באפרכסת להקשיב היטב ברוח‬
‫שקטה על כל דבר קטן וגדול שיאמרו‬
‫לך אלו המוכיחים הנאמנים‪ ,‬בזה‬
‫צב‬
‫הק׳ )שער האותיות אות ע ערך ענוה בשם‬
‫ה״תומר רבורה״ להרמ״ק פרק ב(‪ :‬״ישמח‬
‫בחירופים יותר מאכילת מעדנים״‪.‬‬
‫ההבדל בין ריב למריבה‬
‫בספר ״בן יהוידע״ על הגמרא )חולץ‬
‫פט א( מבאר‪ :‬׳״אמר ר׳‬
‫אילעאי‪ :‬אין העולם מתקיים אלא‬
‫בשביל מי שבולם את עצמו בשעת‬
‫מריבה׳ ‪ -‬ברש״י סוגר את פיו ‪ -‬נראה‬
‫לפרש את המעלה הגדולה האצורה‬
‫בבלימת הפה בשעת מריבה‪ ,‬על פי‬
‫דברי רבי משה אלשיך )פר תצוה ר״ה‬
‫והיה פי ראשו בתוכו( הקובע כי ׳ריב׳‬
‫ו׳מריבה׳ הם שני אופנים‪ ,‬א‪ .‬׳ריב׳ ‪-‬‬
‫אדם נכבד המבייש אדם הנחות דרגא‬
‫ממנו‪ ,‬הנה אם הנפגע ירצה להשיב לו‬
‫מנה אפים אינו יכול להשתמש באותו‬
‫נשק של זלזולים‪ ,‬כי הרי הכל יודעים‬
‫שאין במבייש חסרונות כאלו‪ ,‬זהו‬
‫׳ריב׳ לשון זכר‪ ,‬שאינו מפרה ומרבה‬
‫קטטה‪ ,‬כי בדרך כלל ריב כזה לא‬
‫יתרחב‪ ,‬הלה מסוגל לקבל חרפתו‬
‫אדם נחות דרגא ממני ביישני‪ ,‬ואני‬
‫יכול לבזותו בכפלי כפלים ולהשיב לו‬
‫שבעתיים אל חיקו בדברים מגונים‬
‫שבאמת יש בו‪ ,‬זוהי ׳מדיבה׳ לשון‬
‫נקיבה‪ ,‬שתפרה ותרבה למחלוקת‬
‫גדולה‪ ,‬הנעלב ישיב לו והלה יוסיף‬
‫וילך‪ .‬וזהו שאמר ר׳ אילעאי‪ :‬׳הבולם‬
‫פיו בשעת מריבה׳ דיקא ‪ -‬גם באופן‬
‫שיש לנעלב האפשרות להשיב‬
‫צג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת זכרת שתיקתה של רחל שבזכותה נגאלים‬

‫מקום תשמח על זה שגילה לך‬ ‫יטיבו לנו מחרפינו יותר מאוהבינו‪ .‬כי‬
‫מחסרונותיך ועל ידי זה תתעמל‬ ‫האוהבים שלנו על כל פשעים תכסה‬
‫להסירו מעליך לגמרי‪.‬‬ ‫אהבתם‪ ,‬אולם אלו המחרפים אלו‬
‫המלמדים הנאמנים וכל חסרותינו‬
‫נפלאים בזה דברי המשורר דוד‬ ‫בפיהם מללו‪ .‬לכן כי יפגשך אחי אויב‬
‫שאמר‬ ‫ע״ה‬ ‫המלך‬ ‫מר היורה חיצים סביבך‪ ,‬החרש ואל‬
‫בתהילותיו)תהלים צב יב(‪ :‬״בקמים עלי‬ ‫תתקוטט ואל תשיבנו‪ ,‬ואף לא יתעורר‬
‫מרעים״ ‪ -‬בגידופים לא אענה להם‪ ,‬כי‬ ‫בלבך שום כעס‪ ,‬למען לא תעכר בענן‬
‫אם ״תשמענה אזני״ ‪ -‬יפה לקול‬ ‫הכעס אספקלרית ההתבוננות אצלך‪,‬‬
‫דבריהם‪ ,‬ובזכות זה על ידי ההתבוננות‬ ‫שמע והקשב יפה על כל דבריו‪ .‬הן‬
‫בחירופים וגידופים שמגדפין אותי ‪-‬‬ ‫אמת יאמר לך כמה דברים שאינם בך‪,‬‬
‫״צדיק כתמר יפרח״‪ ,‬הפירות שלא‬ ‫אבל מבינות לדבריו תשמע גם ענינים‬
‫גדלו בי עדיין יציץ נפשי ציץ ופרחים‬ ‫אשר אם בעל נפש אתה תאמר‬
‫חדשים לכונן צרכי‪ ,‬ויגמול שקדי‬ ‫בפנימיותך בזה צדקו דבריו זה‬
‫מדות יקרות ו״כארז בלבנון ישגה״‪,‬‬ ‫החסרון ישנו בי‪ ,‬ואם כל נקודה קטנה‬
‫עכת״ד עיין שם‪.‬‬ ‫שבחסרונותיך הגדיל אותה‪ ,‬מכל‬
 ‫שמלת פרשת ויצא מאמר ג אליעזר‬ ‫צד‬

‫מאמר ג‬

‫הדיבוד מעיד על מהות האדם‬

‫כה דבור האדם זהו מהות הנפשי שלו‪ ,‬הדיבור הוא הפתח להיכל‬
‫נשמתו כנאמר‪ :‬״נפשי יצאה בדברו״ ־ עם הדיבור יוצאת הנפש‬
‫לגילוי‪ ,‬ככל שהאדם זך ונעלה ביותר כך לשונו נקיה ושפתו עדינה‬
‫יותר ‪ /‬מתנת הדיבור שניתנח לאדם חייבת לחיות חשובה ונעלה‪ ,‬שלא‬
‫יחלל הדרה ותפארתה‪ ,‬אלא ינצרנה כבבת עינו‪ ,‬וישגיח על כל דיבור‬
‫ודיבור שיהיה כראוי וכנכון‪ ,‬ביאות למבחר חיצורים וחנבראים ‪ /‬פגם‬
‫הלשון פגיעתה קשה מפגיעת חרב‪ ,‬בעוד שהחרב אינה הורגת אלא‬
‫את העומד בקרבתה‪ ,‬הרי הלשון מסוגלת לקטול גם את מי שמצוי‬
‫הרחק ממנה‪.‬‬

‫״גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל‬

‫זכתה והעמידה שני שבטים בישראל״ ) ת נ ח ו מ א‬

‫וי צ א ו( ‪.‬‬

‫הגיד לו״‪ .‬״אסתר ‪ -‬אין אסתר מגדת‬
‫עמה״ )אסתר ב כ(‪.‬‬
‫שתיקה״‪ .‬״אמר רבי שמעון בן‬
‫פה של לומדי תורה‬
‫דינו בבלי שרת‬
‫ככר ידענו כי האדם הוא בחיר‬
‫היצירה ניצב במעלה גבוהה‪,‬‬
‫הודות למתנת האלקים ־ כה הדיבור‬
‫שהוענקה לו שיוכל לבטא בשפתיו‬
‫את רצונו למלל ולשוחח כל מה‬
‫שיצטרך‪ ,‬יהוא שנאמר )בראשית ב ז(‪:‬‬
‫״ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם‬
‫לנפש חיה״‪ .‬ובתרגום אונקלוס ״לרוח‬
‫ממללא״‪ .‬כי הדיבור הוא מהות‬
‫האדם‪ ,‬וכמו שפירש רש״י ז״ל )שם(‪:‬‬
‫ח כ מינו ז״ל קבעו )אבות פרק ג משנה‬
‫לחכמה‬ ‫״סיג‬ ‫יג( ‪:‬‬
‫גמליאל‪ :‬כל ימי גדלתי בין החכמים‬
‫ולא מצאתי לגוף טוב‪ ,‬אלא שתיקה״‬
‫)אבות פרק א משנה יס‪ .‬רחל תפסה‬
‫בשתיקה‪ ,‬ראתה סבלונותיה ביד‬
‫אחותה ושתקה שכל אותן שבע‬
‫השנים שעבד יעקב ברחל‪ ,‬היה משלח‬
‫סבלונות ליתנם לרחל‪ ,‬ולבן נותנם‬
‫ללאה‪ ,‬והיתה רחל שותקת‪ .‬אף בנימין‬
‫בנה‪ ,‬האבן שלו מן האפוד ‪ -‬ישפה‪,‬‬
‫יודע במכירת יוסף ושותק‪ ,‬וזהו‪ :‬יש ־‬
‫פה יש לו פה ושותק‪ .‬שאול בן בנה‬
‫)שמואל א י טז( ‪ :‬״ואת דבר המלוכה לא‬
‫צה‬ ‫אליעזר‬ ‫הדיבור מעיד על מהות האדם‬
‫אין קדושה כקדושת התורה‪ ,‬ולזה‬
‫אסור לדבר בו אפילו דברי חול הגם‬
‫שאין בהם דברים האסורים‪ ,‬והוא מה‬
‫שרמז במאמר‪ :‬׳לפוה׳ ־ שהוא פה‬
‫העמל בתורה‪ ,‬שבו שוכן חצי שמו‬
‫יתברך‪ ,‬׳משפחת הפוני׳ ־ צריך‬
‫לפנות מפיו כל חוץ מהגות בתורה״‪.‬‬
‫וזה שאמרו)סנהדרץ כג א(‪ :‬״פה קדוש‬
‫יאמר דבר זה״ ־ כי פיהם של לומדי‬
‫תורה קדוש בקדושה מופלאה כאמור‪.‬‬
‫בגמרא )ב״ק ג ב(‪ :‬״מבעה זה אדם‬
‫דמותו הפנימית של האדם‬
‫משתקפת כדיבורו‬
‫א ך כל זאת אמור בהיות האדם אומן‬
‫על דיבורו‪ ,‬שכן כושר המלל וכח‬
‫הדבור של האדם מעידה עליו מהו‪ ,‬כי‬
‫זוהי המהות הנפשית שלו‪ ,‬בו מביע‬
‫הוא את מחשבותיו הפנימיות ביותר‬
‫ואת רגשותיו החבוים בעומק נפשו‪,‬‬
‫הדיבור הוא הפתח להיכל נשמתו של‬
‫האדם‪ ,‬כמרומז בכתוב )שה״ש ה ‪: 0‬‬
‫״נפשי יצאה בדברו״ ‪ -‬עם הדיבור‬
‫יוצאת הנפש לגילוי‪ ,‬דמותו הפנימית‬
‫של האדם משתקפת היטב בשיחו‬
‫וסיגו‪ ,‬ככל שהאדם זך ונעלה ביותר‬
‫כך לשונו נקיה ושפתו עדינה ביותר‪.‬‬
‫נלמד על כך ממה שספרו לנו חז״ל‬
‫)פסחים ג ב(‪ :‬״הנהו תרי‬
‫תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב‪ ,‬חד‬
‫אמר שויתינן האי שמעתתא כדבר‬
‫אחר מסנקן‪ ,‬וחד אמר שויתינן האי‬
‫שמעתתא כגדי מסנקן‪ ,‬ולא אישתעי‬
‫רב בהדי דהאיך״‪ .‬כלומר מאחר שנקט‬
‫בלשונו דוגמא שאינה הגונה‪ ,‬לפיכך‬
‫שמלת‬
‫״אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה‪ ,‬אך‬
‫זו של אדם חיה שבכולן‪ ,‬שנתוסף בו‬
‫דעה ודיבור״‪ .‬כלומר‪ ,‬יצירת האדם‬
‫כבחיר כל הנבראים מוצאת ביטויה‬
‫בזה שהוא היחיד שמדבר‪ ,‬ובכך נבחן‬
‫הוא כנעלה על כולם‪ ,‬שכן הדעת‬
‫שניתנה בו יותר מהאחרים מתגלה‬
‫בדיבורו‪ ,‬והוא שאמרו בזוה״ק )ח״ג רל‬
‫א(‪ :‬״אדם ־ בדיבור״‪ .‬ומצינו אמנם‬
‫שהאדם נקרא על שם הדיבור‪ ,‬כמובא‬
‫דכתיב )ישעיה כא יב( ‪ :‬׳אמר שומר אתא‬
‫בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו׳ ‪-‬‬
‫ופירש רש״י ‪ -‬אם תבקשו בקשתכם‬
‫למהר הקץ״‪.‬‬
‫שכתב ה״אור החיים״ )פר׳‬ ‫ותראה‬
‫פנחס( עה״כ )במדבר כו כג(‪:‬‬
‫״׳בני יששכר‪ ...‬לפוח משפחת הפוני׳‬
‫יש להעיר למה הוסיף אות שאינה‬
‫נמנית מאותיות השם‪ ,‬שהיה לו לומר‬
‫משפחת הפווי‪ ,‬אלא רמז לשאר‬
‫מעלות המנויים שם ‪ -‬במ״ח דברים‬
‫שהתורה נקנית בהם )אבות פרק י( שהם‬
‫מיעוט שיחה ומיעוט שחוק‪ ,‬ושאר‬
‫הענפים הדומים לאלו‪ ,‬והוא אומרו‪:‬‬
‫׳לפוח משפחת הפוני׳ ־ פירוש פוה‬
‫הוא לשון פה‪ ...‬ואומרו ׳משפחת‬
‫הפוני׳‪ ,‬פירוש שצריך לפנותו‬
‫ממותרות המורגשות גם משחוק‬
‫ומדברים בטלים‪ ,‬כי הם מונעים קיום‬
‫התורה באדם‪ ,‬ומצאתי לחסידי ישראל‬
‫שכתבו כי פה של לומדי תורה דינו‬
‫ככלי שרת אשר ישרתו בם בקדש‪ ,‬כי‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת ויצא מאמר ג‬ ‫שמלת‬ ‫צו‬
‫הלשון מסובנת מחרב‬ ‫ריחקו רב ומיאן לדבר עמו‪ ,‬והיינו‬
‫שקוטלת גם את הרחוק ממנה‬ ‫שהדיבור מורה על מעלת האדם אד‬
‫אמר החכם מכל האדם )משלי יח כא(;‬ ‫היפוכו‪ .‬ועד היכן הדבדים מגיעים‬
‫״מות וחיים ביד לשון״ ‪-‬‬ ‫נראה ממה שאמדו )להלן שם(‪ :‬״הנהו‬
‫ותמהו חז״ל )ערכין טו כ(‪ :‬״וכי יש יד‬ ‫תלתא כהני‪ ,‬חד אמר הגיעני ‪ -‬מלחם‬
‫ללשון‪ ,‬לומר לך מה יד ממיתה אף‬ ‫הפנים ‪ -‬כפול‪ ,‬וחד אמר הגיעני כזית‪,‬‬
‫לשון ממיתה‪...‬״ וכן‪ :‬״׳חץ שחוט‬ ‫וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה‪ ,‬בדקו‬
‫לשונם׳)ירמי׳ ט ז(‪ ,‬למה לי ‪ -‬הא קא‬ ‫אחריו ומצאו בו שמץ פסול״‪ .‬הדי‬
‫משמע לן דקטיל בחץ״‪ .‬ומכאן כי‬ ‫שבגלל שלא נזהר בלשונו והשוה‬
‫פגם הלשון עלול להביא מיתה על‬ ‫קדשי שמים לדבר טומאה‪ ,‬אף שלא‬
‫הנכשל בו‪ ,‬ולא זו בלבד שיש בכוחה‬ ‫כיון ממש להשוות‪ ,‬אלא שרצה רק‬
‫של לשון להמית‪ ,‬אלא שפגיעתה קשה‬ ‫לצייר את כמות הדבר‪ ,‬אמנם כיון‬
‫מפגיעת חרב‪ ,‬בעוד שהחרב אינה‬ ‫שבחר להגדיד את חלקו בהגדרה‬
‫הורגת אלא את העומד בקרבתה‪ ,‬הרי‬ ‫שאינה דאויה‪ ,‬מצאו מקום לבדוק‬
‫הלשון מסוגלת לקטול גם את מי‬ ‫אחריו‪ ,‬ולא טעו‪ ,‬שהרי נמצא בו שמץ‬
‫שמצוי הרחק ממנה‪.‬‬ ‫פסול‪ ,‬ללמדנו שהדיבור מורה על‬
‫מהות האדם‪ ,‬ועל כך החמירו בלשון‬
‫ל א בכדי גזרו חז״ל גדרים וסיגים‬ ‫נקיה‪ .‬והוא מה שאמרו )שם ג א(‪:‬‬
‫לדיבור ואמרו )אבות פרק ג משנה‬ ‫״לעולם יספר אדם בלשון נקיה״‪.‬‬
‫יג(‪ :‬״סיג לחכמה שתיקה״‪ .‬ופירש‬
‫ולפיכך בדין הוא שיתעורר האדם‬
‫״הרע״ב מברטנורה״‪ :‬״במה אנן‬
‫לחשוב‪ ,‬כי כח דיבודו‬
‫קיימין אי בשתיקה מדברי תורה‪ ,‬הרי‬
‫מחייב אותו לנצור לשונו מרע ושפתיו‬
‫כבר כתיב )יהושע א ח( ‪ :‬׳והגית בו יומם‬
‫מדבר מרמה‪ ,‬שהרי אחרת עלולה‬
‫ולילה׳‪ ,‬אי בשתיקה מרכילות ולשון‬
‫תקנתו‪ ,‬שנבחר יתר על שאר היצורים‬
‫הרע וקללה‪ ,‬דאורייתא נינהו‪ ,‬הא אינו‬
‫בהיותו מדבר‪ ,‬להתהפך לו לרועץ‬
‫מדבר אלא בשתיקה מדברי הרשות‬
‫חלילה‪ ,‬וקלקלתו תהיה קשה ביותד‪.‬‬
‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬שיש לו לאדם‬
‫מתנת הדיבור שניתנה לאדם חייבת‬
‫למעט הדיבור בהם ככל מה שאפשר‪,‬‬
‫להיות בעיניו חשובה ונעלה‪ ,‬שלא‬
‫ועליהם אמר שלמה )משלי יז כח(‪ :‬׳גם‬
‫יזלזל בה ולא יחלל את הדדה‬
‫אויל מחריש ־ חכם יחשב״׳‪.‬‬
‫ותפארתה‪ ,‬אלא ינצור אותה כבבת‬
‫עינו‪ ,‬וישגיח היטב על כל דיבור‬
‫לא מצאתי לגוף טוב משתיקה‬ ‫ודיבור היוצא מפיו שיהיה כדאוי‬
‫הו א מה שביאר ה״רמב״ם״ ז״ל‬ ‫וכנכון‪ ,‬כיאות למבחר היצודים‬
‫בפירוש המשניות )שם פרק א‬ ‫והנבראים‪.‬‬
‫צז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת הדיבור מעיד על מהות האדם‬
‫הכתוב )משלי טו כג(‪ :‬״׳שמחה לאיש‬
‫במענה פיו׳‪ ,‬דהיינו שהפסוק מלמדנו‬
‫איך לבא לידי אהבה שהיא השמחה‪,‬‬
‫ואמר באיזה פעולה יבא שמחה לאיש‬
‫צדיק‪ ,‬׳במענה׳ הוא לשון עינוי‬
‫וסיגוף‪ ,‬דהיינו על ידי שהוא מענה‬
‫ומסגף את פיו מדבר דבר שאינו צורך‬
‫גבוה‪ ,‬וישמור פיו ולשונו מאד לדבר‬
‫בקדושה‪ ,‬ועל ידי זה מחשבתו טהורה‬
‫להיות מחשב רוממות א‪-‬ל וגדולתו‪,‬‬
‫ובא לידי אהבת הבורא יתברך‬
‫ובמצותיו חפץ מאד״‪.‬‬
‫בהיכלו זה‪ ,‬וכיוצא בו נקרא שיחה‬
‫אומנות האלם ‪ -‬לדעת‬
‫אימתי לדבר ואימתי לשתוק‬
‫כרם‪ ,‬מצינו שהפליגו חז״ל בענין‬
‫השתיקה ואמרו )חולין פט א(‪:‬‬
‫״מאי דכתיב )תחלים נח ב(‪ :‬׳האמנם‬
‫אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני‬
‫אדם׳ ‪ -‬מה אומנתו של אדם בעולם‬
‫הזה ישים עצמו כאלם״‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שהעלו על דעתם ״יכול אף לדברי‬
‫תורה‪ ,‬תלמוד לומר ׳צדק תדברון׳ ‪-‬‬
‫ופירש רש״י ז״ל ‪ -‬האמנם אלם‬
‫אומנות יפה היא האילום‪ ,‬אבל צדק‬
‫דהיינו דברי תורה אותו תדברון״‪.‬‬
‫כשנתבונן נראה שחז״ל כינו לשתיקה‬
‫״אומנות״ ‪ -‬״מה אומנתו של אדם‬
‫בעולם הזה ישים עצמו כאלם״‪,‬‬
‫ולכאורה מהי גודל האומנות‬
‫שבשתיקה שהיא בשב ואל תעשה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬כאן כללו את יסודות השתיקה‪,‬‬
‫האומנות היא באמת האילום‪ ,‬לשתוק‬
‫לגמרי‪ ,‬אלא שלפעמים תקנתו‬
‫משנה יס‪ :‬״שמעדן בנו אומר כל ימי‬
‫גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף‬
‫טוב משתיקה״‪ .‬וכך חילק הרמב״ם‬
‫את סוגי הדיבור לחמשה חלקים‪,‬‬
‫מצוה‪ ,‬איסור‪ ,‬מותר‪ ,‬נאהב‪ ,‬ונמאס‪,‬‬
‫המצוה ‪ -‬היינו לדבר בדברי תורה‬
‫ויראת שמים‪ ,‬איסור ‪ -‬כגון לשון הרע‬
‫ורכילות ליצנות ונבלות פה וכדומה‪,‬‬
‫הנמאס ‪ -‬שאין בו לא עבירה ולא‬
‫מצוה כרוב סיפורי עולם‪ ,‬כמו מתי‬
‫בנה פלוני מגדל פלוני‪ ,‬מאיזה זמן‬
‫נתעשר פלוני‪ ,‬מה מנהג מלך פלוני‬
‫בטילה‪ ,‬נאהב ‪ -‬הוא הדיבור המשבח‬
‫מעשים טובים ומגנה מעשים רעים‪,‬‬
‫לשבח מעשי הצדיקים כדי שיטיבו‬
‫מנהגיהם בעיני בני אדם וילכו‬
‫בדרכיהם‪ ,‬ולגנות הרשעים עד שיתגנו‬
‫וימאסו בעיני בני אדם וימת זכרם‬
‫ויתרחקו מהם‪ ,‬מותר ־ עניני הגוף‬
‫ופרנסה‪.‬‬
‫כ ל ל ם של דברים‪ ,‬שהדיבור במצוה‬
‫ומשובח‬ ‫ובנאהב חיובי‬
‫ביותר‪ ,‬ובאיסור הוא שלילי ומוחלט‪,‬‬
‫ובמותר יש למעט‪ ,‬ואין צורך לומר‬
‫שיש להימנע מן הנמאס ככל האפשר‪,‬‬
‫כי היא הנקראת בדברי חז״ל ״שיחה‬
‫בטילה״‪ ,‬״ואמרו עליו על רבי יוחנן‬
‫בן זכאי שמימיו לא שח שיחת חולין״‬
‫) סו כ ה כ ח א ( ‪.‬‬
‫ותראה עד היכן נעלית השתיקה‪,‬‬
‫במה שכתב ה״נועם‬
‫אלימלך״ ) ל י ק ו ט י ש ו ש נ ה ( בביאור‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת ויצא מאמר ג‬ ‫שמלת‬ ‫צח‬
‫הגה מפיו‪ ,‬כי אז לעולם לא יכשל‬ ‫קלקלתו‪ ,‬והיינו כאשר נוגע הדבר‬
‫בדיבורו ולא יתירא לומר דברו‬ ‫לדברי תורה שאז אין כל מקום‬
‫ולהביע דעתו במקום הצורך‪ ,‬כי כל‬ ‫לשתיקה אלא ״צדק תדברדן״‪ .‬נמצא‬
‫דבריו עטוים שגב וקדושה המהוים‬ ‫שהשתיקה היא אמנם אומנות נשגבה‬
‫אותו לבחיר היצירה‪.‬‬ ‫שיסודה ומהותה חכמה ־ לדעת‬
‫ה מ פג ש בין חסידים בין מלמדים‬ ‫אימתי לשתוק ואימתי לדבד‪.‬‬
‫ובין‬ ‫השו״בים‬ ‫בין‬ ‫האיש המעלה אמרותיו ספורות‪,‬‬
‫משגיחים הוא אכן חיובי וחיוני מאד‪,‬‬ ‫מלותיו שקולות ומדודות‬
‫הן מבחינה השכלית‪ ,‬והן מבחינה‬ ‫בכל מדת הזהידות והאחדיות‪ ,‬במין‬
‫הנפשית ומכל הבחינות‪ ,‬אלא‬ ‫רטט פנימי מתיחס הוא לכל מלה‬
‫שצריכים לדעת אימתי לדבר מה לדבר‬ ‫ומלה היוצאת מפיו‪ ,‬בטרם יוציא‬
‫ואל מי לדבר‪ ,‬והיכן לדבר‪ ,‬ולא לדבר‬ ‫דבריו ישקול היטב פעם אחר פעם אם‬
‫כל אימת שבא לו לדבר‪ ,‬ובהתבוננות‬ ‫המלה המדוברת והנשמעת צריכה‬
‫בזה ובמשנה זהירות בדבר הדק היטב‬ ‫להיאמר או לא‪ ,‬אם במקומה היא‬
‫נלמד דרך החיים כי מעשי אבות סימן‬ ‫נאמרת או לא‪ ,‬אם יחשוב אדם‬
‫לבנים טז‪.‬‬ ‫חשבונות אלו ודומיהן בטרם יוציא‬

‫טז‪ .‬במדרש )תנחומא לך לך(‪ .‬וראה בגמרא )סוטה לד א(‪.‬‬

‫צט‬ ‫אליעזר‬ ‫מלאכת השו״ב ‪ -‬תיקון הנשמה המגולגלת‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ד‬

‫מלאכת השו״ג ־ תיקון הנשמה המגולגלת‬

‫מטבע הבריאה טבעי ותכונות בעלי החי נוצרים כפי תורשתם‬
‫ממולידיהם‪ ,‬וכמה כבר מסוגלות פצלות לבנות לפעול פעולה נגדית‬
‫כנגד התורשה המוטבעת בגוף הבהמות להפוך את כל הצאן לעקודים‬
‫נקודים וברודים ‪ /‬״אור החיים״ הק׳‪ :‬״ועשה ה׳ חכמה שלא‬
‫להצטרך להפך סדר טבע הבריאה‪ ,‬והוא שהיו עולים ג׳ מינים יחד‪,‬‬
‫והיה בכל נולד ונולד בכה ההיולי מוטבעים שלשתם יחד ־ עקודים‬
‫נקודים וברודים ־ ובזה ספו תמו ידיעות התרפים‪ ,‬ועם יציאת‬
‫הנולדים‪ ,‬היה נגלה בהם מין אשר יסכימו יחד כי הוא חלק יעקב״‪...‬‬
‫בעדרי הצאן היו מגולגלים נשמות ישראל‪ ,‬זרע יעקב‪ ,‬ויעקב אבינו‬
‫בירר ומילט בלעו של לבן מידו עד שהוציא את צאן הקדשים מידו‬
‫והביאם לזרועות הקדושה להביאם לידי תיקונם‪ ,‬להוציאם מסטרא‬
‫דטומאה לצד הקדושה‪.‬‬

‫״וי_קח א ‪.‬יעק־ב מפןל לבנה לח ולוז ועךמ‪1‬ן‬

‫‪.‬רפצל בהן פצלות וכו׳‪.‬רצג את המקל‪1‬ת א^ר‬
‫פצל בךהטים ב^כןתות המלם א^ר תבאן הצאן‬
‫לעזתות וכו׳ ויחמו הציאן אל המ‪5‬ןלות והלח‬
‫הצאן עקרים נקדים וטלאים״ ) ב ר א ש י ת ל א ‪ -‬ל ט ( ‪.‬‬

‫ביארו ענין זה כל אחד לפי דרכו‬ ‫כבר עמדו על כך המפרשים‪ ,‬הלא‬

‫בקודש‪.‬‬ ‫מלאך אלקים היה זה שגולל‬
‫על הצאן הנולדות שיוולדו עקודים‬
‫בכדי לבאר הענין נקדים לבאר עוד‪,‬‬ ‫נקודים וברודים‪ ,‬כפי שמפורש‬
‫הנה לפי טבע הבריאה‬ ‫בהמשך הפרשה שאמר יעקב לנשיו‬
‫שהטביע הקדוש ברוך הוא בעולמו‪,‬‬ ‫) ש ם ל א י א ‪ -‬יב(‪ :‬״ויאמר אלי מלאך‬
‫נוצרים טבעי ותכונות בעלי החי כפי‬ ‫האלקים בחלום וכו׳ שא נא עיניך‬
‫תורשתם ממולידיהם‪ .‬גם אם מדרך‬ ‫וראה כל העתדים העלים על הצאן‬
‫הטבע אפשר שיצאו מתוך עדר שלם‬ ‫עקרים נקדים וברדים כי ראיתי את כל‬
‫של צאן לבנות‪ ,‬כמה צאן יחידים‬ ‫אשר לבן עשה לך״‪ .‬במפרשי התורה‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת ויצא מאמר ד‬
‫כך שינוים מסוימים במיזוג התכונות‬
‫לתועלת בני האדםיז‪.‬‬
‫הבל צפון וטמון‬
‫בחכמת תורתנו הק׳‬
‫לפי הדברים האמורים אפשר לבאר‬
‫את הכתוב‪ ,‬כי מלאך האלקים‬
‫אשר התגלה ליעקב בלילה לא הפך‬
‫דברים מנגד לדרך הטבע‪ ,‬כי גם בטבע‬
‫הצאן הלבנות הוטבעה בכח תכונת‬
‫עקודים‪ ,‬נקודים וברודים‪ ,‬ואך שינוי‬
‫קט בסדר הרכב הגנטיקה הביא‬
‫להמרת הצאן הנולדות להיות עקודים‬
‫נקודים וברודים‪ ,‬שונה ממולידיהם‪.‬‬
‫חכמה אלוקית זו התגלתה ליעקב‬
‫אבינו אז‪ ,‬ובאמצעותו עלה בידו‬
‫להוציא את משכורתו מיד לבן‪ .‬נמצא‬
‫לפי זה כי אין כל חדש תחת השמש‬
‫על ידי גילוי זה‪ ,‬הכל צפון וטמון‬
‫בחכמת תורתנו הקדושה‪.‬‬
‫יתכן לפרש‪ ,‬הנה בדורות האחרונים‬
‫לאור הדברים האמורים‪ ,‬הביטו וראו‬
‫בהמשך דברי ה״אור החיים״‬
‫הק׳ כיצד מתרץ אף הוא בדרך זה‬
‫ברוח קדשו ובחכמת התורה ששרתה‬
‫בקרבו עוד בטרם הופיעה התגלות‬
‫מחקרי הגנטיקה‪ ,‬וזה לשון קדשו‪:‬‬
‫״ועשה ה׳ חכמה שלא להצטרך להפך‬
‫סדר טבע הבריאה‪ ,‬והוא שהיו עולים‬
‫ג׳ מינים יחד‪ ,‬והיה בכל נולד ונולד‬
‫בכח ההיולי מוטבעים שלשתם יחד‬
‫]עקודים נקודים וברודים[‪ ,‬ובזה ספר תמו‬
‫יז‪ .‬דוגמא לכך הם שינויי הגוונים בירקות‪ ,‬הקטנת והגדלת עגבניות‪ ,‬הארכת אורך חיי המדף‬
‫שמלת‬
‫בצבע אחר‪ ,‬אך להפוך את כל הצאן‬
‫לעקודים נקודים וברודים‪ ,‬הוא רחוק‬
‫מן הטבע‪ ,‬וכמה כבר מסוגלות פצלות‬
‫לבנות לפעול פעולה נגדית כנגד‬
‫התורשה המוטבעת בגוף הבהמות‪,‬‬
‫כבר עמדו על שאלה זו בראשונים‪.‬‬
‫ב״אור החיים״ הק׳ )על אתר ד״ה אכן(‬
‫מעלה כעין קושיא זו‪ ,‬הלא‬
‫לבן הארמי‪ ,‬היו לו תרפים אשר הגידו‬
‫לו את כל אשר ישאל‪ ,‬ובדבר זה אפסו‬
‫כחות יעקב‪ ,‬באשר כל אשר יתחכם‪,‬‬
‫יגברו התרפים של לבן‪ .‬ומוסיף ה״אור‬
‫החיים״ הק׳‪ :‬לומר בפשטות שהיה זה‬
‫בדרך נס‪ ,‬גם זה אינו‪ ,‬״כי מין מראה‬
‫אשר יהיה בנולדים יתהווה בעת יחם‪,‬‬
‫ואין מציאות להפכו אחר כך זולת על‬
‫ידי נס עצום להפך הטבע הפוך עצום‪,‬‬
‫ודבר זה קשה בעיני א‪-‬ל לעשותו״‪.‬‬
‫התגלתה החכמה העמוקה‬
‫שטמן הבורא ב״ה ביצוריו‪ ,‬והיא‬
‫תורת הגנטיקה !‪ , ( . . .‬הם התאים‬
‫‪d n a‬‬
‫הזעירים המרכיבים מחרוזת מסוימת‪,‬‬
‫בה טמונים כל התכונות למיניהם‬
‫שיעלו ויראו באדם או בבעל החי‬
‫הנושא בקרבו הרכב תאים הללו‪.‬‬
‫השפעת תאים אלו באה לידי ביטוי‬
‫בכל התכונות הרבות שבחי ובצומח‪,‬‬
‫במזגו‪ ,‬במדותיו‪ ,‬בחזקו וכן בגווניו‪.‬‬
‫חוקרי אוניברסיטאות אף ביצעו לאור‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫קא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת מלאכת השו״ב ‪ -‬תיקון הנשמה המגולגלת‬

‫של הצאן קדשים להביאם לזרועות‬
‫הקדושה להביאם לידי תיקונם לצד‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫פרשה זו נדרשת יפה עבור‬
‫העוסקים‬ ‫השובי״ם‬
‫במלאכת השחיטה‪ ,‬אשר כידוע‬
‫השחיטה הכשרה מביאה את הנשמות‬
‫המגולגלות בבהמות לתיקונן‪ .‬הלא‬
‫רעדה תאחזנו‪ .‬הן גם אנו‪ ,‬נוטלים‬
‫לידינו גורלם של הנשמות המצפות‬
‫לתיקונן‪ .‬האם ראוים אנו לכך‪ ,‬או‬
‫שמא חלילה גורמים רעה להן‪.‬‬
‫וכאן המקום לעמוד על אחד‬
‫הפלאים שמסבב כל הסיבות‬
‫סיבב‪ ,‬בהקף הגדול של מערכות‬
‫השחיטה בעולם‪ .‬ראשית‪ ,‬נוכחים אנו‬
‫לראות דרישה עצומה ביותר לבהמות‬
‫שנשחטו כדת וכדין‪ ,‬הרבה יותר‬
‫מעבר ליהודים הזקוקים לשחיטה‬
‫הכשרה כדי לאכלה‪ ,‬אם על ידי מליוני‬
‫מוסלמים‪ ,‬או מיליוני גויי הארצות‬
‫המעדיפים את הבשר הכשר הנראה‬
‫בעיניהם כנקי יותרי״‪ .‬שנית‪ ,‬אחוזי‬
‫ידיעות התרפים‪ ,‬ועם יציאת הנולדים‪,‬‬
‫היה נגלה בהם מין אשר יסכימו יחד‬
‫כי הוא חלק יעקב״‪ ...‬ראו נא עד היכן‬
‫גדלה חכמת התורה‪...‬‬
‫והנה גלוי וידוע לכל השואבים‬
‫מבארות תורת החסידות‬
‫הדולים משדה הפרד״ס‪ ,‬אודות עבודת‬
‫קדשו של יעקב אבינו ברעותו את צאן‬
‫לבן‪ ,‬כי בעדרי הצאן היו מגולגלים‬
‫נשמות ישראל‪ ,‬זרע יעקביח‪ ,‬ויעקב‬
‫אבינו בירר ומילט בלעו של לבן‬
‫מידו‪ ,‬ועם עקש תתפל‪ ,‬כאשר התל בו‬
‫לבן והתנגד לזה‪ ,‬כן נהג עמו יעקב‪,‬‬
‫עד שהוציא את צאן הקדשים מידו‬
‫והביאם לזרועות הקדושה‪ .‬ובכך יש‬
‫יותרת הבנה מדוע נזקק יעקב לגאול‬
‫הצאן מיד לבן‪ ,‬להביאם לידי‬
‫תיקונם‪ ,‬להוציאם מסטרא דטומאה‬
‫לצד הקדושה‪.‬‬
‫לך נא ראה את שלום הצאן‬
‫בכדי מצאנו שיעקב אבינו מתענין‬
‫בשלום הצאן כנאמר ) ב ר א ש י ת ל ז‬

‫הטריפות הרבים אף הם מביאים לכך‪,‬‬ ‫יס; ״ויאמר לו לך נא ראה את שלום‬

‫שעל כל בהמה כשרה ועל אחת כמה‬ ‫אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר״‬
‫וכמה גלאט‪ ,‬שוחטים כמה בהמות‬ ‫וגר‪ .‬ואיתא במדרש ) ת נ חו מ א ו י ש ב י ג ( ‪:‬‬

‫בשחיטה כהלכה‪ .‬הכל יחד מסתכם‬ ‫״וכי הצאן יודעות מהו שלום‪ ,‬שאמר‬
‫במספרים עצומים ביותר של בהמות‬ ‫לו את שלום הצאן״‪ .‬אלא כאמור‬
‫הנשחטות כדין תורה‪.‬‬ ‫הכונה שיעקב אבינו דאג לשלומם‬

‫יח‪ .‬ידוע שהגה״ק בעל ה״ישמח משה״ זי״ע אמר שהיה בגלגולו הקודם מצאן יעקב‪ ,‬וזוכר‬
‫שקיבל מכה מאבינו יעקב ע״ה‪.‬‬
‫יט‪ .‬אגב‪ :‬ישנה חברה גדולה בארה״ב שיש תחת ידם שחיטה שלא ברמה הנדרשת לגלאט‪,‬‬
‫ותשעים אחוז מהקונים הם גוים מובהקים ואכהמ״ל‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויצא מאמר ד א לי עז ר‬
‫בהמה לדרגת אדם‪ ,‬אך גם כל השאר‬
‫זוכים לתיקונם‪ ,‬כאשר הם יוצאים‬
‫מכלל נבילה שהיא אמנם במדריגה‬
‫פחותה בבחינת נשחטה הותרה‪ ,‬על‬
‫ידי השחיטה כדין תורה וזאת‬
‫כשלעצמו תיקון גדול הוא‪.‬‬
‫העולה מכל האמור‪ ,‬שעל בל אחד‬
‫הזבח‬ ‫מזובחי‬ ‫ואחד‬
‫האוחזים בסכין השחיטה לדעת כי‬
‫אחריות גדולה וכבדה רובצת עליו‬
‫לעת כזאת‪ .‬מן הראוי להתבונן‬
‫בתפילה המיוחדת לשוחט שבשו״ת‬
‫ריב״ם שנייטוך‪ ,‬כמה מוטל על‬
‫השוחט להתפלל ולהתנצל לפני‬
‫שמרהיב עוז לשחוט בהמה‪ ,‬ולשוב‬
‫בתשובה על כל אשר פגם הוא‬
‫בגלגוליו הקודמים ומנעוריו ועד היום‬
‫הזה‪ .‬אם יחשוב לרגע על גורל‬
‫הנשמה המגולגלת‪ ,‬אשר מי יודע כמה‬
‫וכמה שנים ציפתה עד שהגיעה‬
‫לשחיטה כהלכתה שתתקן אותה‪,‬‬
‫בודאי יזהר ביותר לקיים את מלאכתו‬
‫בשלימות ללא רבב‪ ,‬ושחיטתו תהיה‬
‫לבטח באופן נעלה יותר‪.‬‬
‫מ ש א ר מ ד י נ ו ת ב א י ר ו פ א ‪ ,‬א נ ג לי ה ו כ ד׳‪.‬‬
‫קב‬
‫לפי מסמכים המצרים תחת ידי וועד‬
‫הכשדות ׳משמדת למשמדת׳‪,‬‬
‫במקומות דלהלן‪ ,‬בהם מתקיימות‬
‫שחיטות בהמה כשרות עבור יהודי‬
‫ארה״ב‪ ,‬העולם וארץ ישראל‪ ,‬נולדים‬
‫ראשי בקר כדלהלן‪ :‬בארה״ב בכל‬
‫שנה ‪ 32‬מיליון בהמות גסות‪ ,‬בקנדה‬
‫‪ 30‬מליון‪ ,‬בברזיל ‪ 167‬מיליון‪,‬‬
‫באורוגואי ‪ 12‬מיליון=‪ ,‬יחד מסתכם‬
‫הסכום כמאתים וחמישים מיליון‬
‫ראשי בקר‪ ,‬שבבוא זמנם הם נשחטים‬
‫לאכילה‪ .‬מתוכם‪ ,‬נשחטים אחוזים‬
‫גדולים בשחיטה כשרה ע״י יהודים‬
‫שומרי תורה ומצוות‪ .‬באורוגואי בלבד‬
‫ישנם ‪ 17‬בתי מטבחים מרכזים‪ ,‬ו‪10-‬‬
‫מהם הם בתי מטבחים בשחיטה‬
‫כשרה‪ .‬הלא דבר הוא‪.‬‬
‫הדברים ברורים‪ ,‬כי מסבב כל‬
‫הסיבות סיבב לכך כדי‬
‫לתקן את הבהמות‪ .‬מיעוטם הקטן‬
‫זוכה להגיע לשולחנם של יהודים‬
‫שומרי תורה ומצוות המברכים‬
‫ואוכלים ומביאים אותם לידי תיקונם‬
‫בשלימות‪ ,‬כאשר הם יוצאים ממדריגת‬
‫ל א ה ב אנו‬ ‫כ‪.‬‬
‫הג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת מובנו של הלשון טריפה‬

‫מאמר ה‬

‫״טרפה לא הבאתי״ ־ מובנו של הלשון טריפה‬

‫רמב״ם‪ :‬תירגומה של מילת ״טריפה״ מלשון נטרף ונחטף שהחיה‬
‫טורפת את הכבש בחטיפה ושוברת אותה ולפעמים היא עדיין לא‬
‫מתה רק שבורה‪ ,‬ולפעמים נטרפה ונשברה עד שנטתה למות ועדיין‬
‫לא מתה הכל נכלל בכלל טריפה ‪ /‬״אין לומר שטרפה ־ המיתה‬
‫אותה‪ ,‬שאם מתה הרי הוא נבילה‪ ,‬ומה לי מתה מחמת עצמה‪ ,‬או‬
‫הכה בסיף‪ ,‬או המיתה או שברה ארי והמיתה‪ ,‬הא אינו מדבר אלא‬
‫שנטרפה ולא מתה״ ‪ /‬אין להוסיף על הטריפות כלל‪ ,‬שכל שאירע‬
‫לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים‬
‫והסכימו עליהן חכמי דייני ישראל אפשר שתחיה‪ ,‬ואפילו נודע מדרך‬
‫הרפואה שאין סופה לחיות‪ ,‬וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה‪ ,‬אף‬
‫על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר‬
‫שתחיה מהן‪ ,‬אין לך אלא מה שמנו חכמים‪.‬‬

‫״טרפה לא הבאתי אליר אנכי אחטנה מידי‬

‫• ‪*T‬‬ ‫‪:‬״־־ ‪T V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪I V‬‬ ‫•‬ ‫״ יי‬ ‫‪ I‬י• ‪T‬‬

‫תבקשנה״ ) ב ר א ש י ת ל א ל ט(‪.‬‬

‫השבוע אצל יעקב אבינו שאמר ללבן‪:‬‬ ‫תירגומה ופירושה של מילת‬

‫״טריפה לא הבאתי אליך״‪ ,‬ומפרש‬
‫התרגום‪ :‬דתבירא לא איתתי ליתך‪,‬‬
‫פירוש‪ :‬בהמה שבורה‪ ,‬והכונה‪:‬‬
‫שנטרפה או נשברה הבהמה או החיה‬
‫־ לא הבאתי אליך‪ ,‬רק‪ :‬או שלא‬
‫נטרפו הבהמות והחיות כשיעקב היה‬
‫שם‪ ,‬כפי שיש דעה כזו במדרש ) א ג ד ו ת‬
‫ב ר א ש י ת פ סו ק ה(‪ ,‬או כמובא ברש״י ז״ל‬
‫) ע ל א ת ר( שאפילו אם נטרפה היה יעקב‬
‫משלימה אפילו שלא היה חייב על‬
‫כך‪ ,‬כי ההלכה היא ) ב ״ מ צ ה ב ( שאם‬
‫בא זאב או ארי ודורס‪ ,‬אין הרועה‬
‫״טריפה״ היא מלשון‬
‫נטרף ונחטף שהחיה טורפת את‬
‫הכבש בחטיפה ושוברת אותה והורגת‬
‫אותה‪ ,‬ולפעמים יש שהרועה רודף‬
‫אחריה ומספיק להצילה והיא עדיין‬
‫לא מתה רק שבורה‪ ,‬ולפעמים יש‬
‫שהחיה טרפה ושברה עד שנטתה‬
‫למות ועדיין לא מתה והכל נכלל‬
‫בכלל טריפה‪.‬‬
‫״טריפה״ נזכרת בפעם‬ ‫המילה‬
‫הראשונה בתורה בפרשת‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויצא מאמר ה א לי ע ז ר‬
‫והמיתה‪ ,‬הא אינו מדבר אלא שנטרפה‬
‫ולא מתה״‪.‬‬
‫וממשיך הרמב״ם בלשונו‪ :‬״ואם‬
‫הטריפה שלא מתה‬
‫אסורה‪ ,‬יבול בא זאב וגרר הגדי ברגלו‬
‫או בזנבו וכו׳ ורדף אדם והצילו מפיו‬
‫יהיה אסור שהרי נטרף ] פ י ר ו ש ש ה ז א ב‬
‫א פי לו‬ ‫ש ל ט רי פ ה ‪,‬‬ ‫בגדר‬
‫ל א נ ע ש ה ט רי פ ה מ מ ש [ תלמיד לומר‬
‫) ש מ ו ת כ ב ל ( ‪ :‬׳ובשר בשדה טריפה לא‬
‫תאכלו לכלב תשליכו אותו׳‪ ,‬עד‬
‫שיעשה אותה בשר הראויה לכלב‪ ,‬הא‬
‫למדת שהטריפה האמורה בתורה היא‬
‫שטרפה אותו חית היער ושברה‬
‫אותה ונטה למות ועדיין לא מתה‪,‬‬
‫אף על פי שקדם ושחטה קודם‬
‫שתמות‪ ,‬הרי זו אסורה משום טריפה‬
‫הואיל ואי אפשר שתחיה ממכה זו‬
‫הבאה עליה״‪ .‬והיא הקרויה דרוסה וכן‬
‫הוא בטור ) י ו ר ״ ד כ ט ( ‪.‬‬
‫טריפה שלא מתה מטריפותה‬
‫אלא נשחטה‬
‫כלל שנינו בטריפות ) ר ש ״ י ח ו ל ץ מ ב‬
‫א(‪ :‬כל שאין כמותה חיה ־‬
‫שלקתה מכה שבהמה שהיא לקויה‬
‫דוגמתה אינה ראויה לחיות ‪ -‬טרפה‪,‬‬
‫ודייקו בתוספות ) ש ם ל ב א( שלא אמרו‬
‫כל שאינה חיה‪ ,‬לפי שהדברים‬
‫אמורים שלא מתה מחמת טריפותה‪,‬‬
‫אלא נשחטה ‪ -‬הרי זו טריפה‪ .‬ועיין‬
‫״תבואות שור״ ) ס י מן ל ג ס״ ק א( שכלל‬
‫זה נאמר למשה מסיני‪ .‬ואיתא בגמרא‬
‫הד‬
‫חייב לשלם ככתוב ) ע מ ו ס ג י ב ( ‪ :‬׳כאשר‬
‫יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או‬
‫בציל אזן‪ /‬ומפרש ה״מצודות דוד״‬
‫) ש ם ( ‪ :‬שדרך הרועה כשהארי טורף מן‬
‫העדר הרועה מחזיר להציל מה‪,‬‬
‫להביא ראיה לבעליו שהוא לא גנבו‬
‫אלא שהארי טרפו‪ .‬נמצא שפטור‬
‫מתשלומין‪,‬‬
‫ג ר ר א ו תו ו כ ב ר נ כנ ס‬
‫וזהו שאמר יעקב אבינו ללבן‪:‬‬
‫״טריפה לא הבאתי״ או שלא‬
‫היה מעשה טרף במשך כל הזמן‬
‫שעבדתי אצלך‪ ,‬או שהיה טריפה‬
‫ויעקב אבינו שלמו אף שלא היה‬
‫חייב לשלמו‪.‬‬
‫רש״י מפרש ״טריפה״‪ :‬על ידי ארי‬
‫וזאב‪ ,‬ופירוש טריפה ־ דריסת‬
‫הארי והזאב שדרכם לטרוף כבש‬
‫ולאכלו חי‪ ,‬או שדורסים הכבש על‬
‫מנת לאכלו‪ ,‬ובא הרועה ומצילו כאשר‬
‫הכבש שבור ודרוס בעודו חי‪ ,‬או‬
‫שהבהמה או הכבש כבר מתים על ידי‬
‫דריסת הארי‪.‬‬
‫) ה ל כ ו ת מ א כ ל ו ת א סו רו ת פ ר ק ד‬ ‫ה ר מ ב ״ ם‬
‫ה ל׳ ו ( מבאר מהו טריפה‬
‫וכך נאמר‪ :‬״טריפה האמורה בתורה זו‬
‫שטרפה אותה חית היער כגון ארי‬
‫ונמר וכיוצא בהן‪ ,‬וכן עוף שטרף אותו‬
‫עוף הדורס כגון הנץ וכיוצא בו‪ ,‬ואין‬
‫אתה יכול לומר שטרפה אותה‬
‫והמיתה אותה‪ ,‬שאם מתה הרי הוא‬
‫נבילה‪ ,‬ומה לי מתה מחמת עצמה‪ ,‬או‬
‫הכה בסיף‪ ,‬או המיתה או שברה ארי‬
 ‫ק די‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫ט רי פ ה‬ ‫ה ל שון‬ ‫מ ו ב נ ו של‬ ‫ש מ ל ת‬

‫ונשתברו רוב צלעותיה‪ ,‬בין שנפלה‬ ‫) ח ו ל י ן מ ב א ( ‪ :‬אמר ר׳ שמעון בן לקיש‪:‬‬

‫ונתרסקה אבריה‪ ,‬בין שזרק בו חץ‬ ‫רמז לטריפה שאינה חיה‪ ,‬מן התורה‬
‫ונקב לבה או ריאתה‪ ,‬בין שבא לה‬ ‫מנין‪ ,‬שנאמר ) ו י ק ר א י א ב ( ‪ :‬״זאת החיה‬
‫חולי מחמת עצמה ונקב לבה או‬ ‫אשר תאכלו״ ‪ -‬״זאת חיה״ במשמע‬
‫ריאתה שהיה הגורם בידי בשר ודם‪,‬‬ ‫) ר ש ״ י ח ו ל י ן ש ם ( ‪ ,‬וביאר הרשב״א ) ש ם ע א‬

‫בין שהוא בידי שמים ‪ -‬שואל‬
‫הרמב״ם ‪ -‬למה אם כן נאמר‪ :‬׳בשר‬
‫בשדה טריפה׳‪ ,‬דבר הכתוב בהוה ‪-‬‬
‫ומבאר הרמב״ם ‪ -‬שאם לא תאמר כן‪,‬‬
‫לא תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה‪,‬‬
‫אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר‪ ,‬הא‬
‫למדת שדבר הכתוב בהוה״כג‪.‬‬
‫אין להוסיף על הטריפות‬
‫שמנו חכמים‬
‫) ב ה ל כו ת ש ח י ט ה פ ר ק ה ה ל׳ א(‬
‫מבאר עניני הטריפות וכך‬
‫הוא כותב‪ :‬״כבר נתבאר בהלכות‬
‫מאכלות אסורות שהטריפה האמורה‬
‫בתורה היא הנוטה למות‪ ,‬ולא נאמר‬
‫טריפה אלא שדבר הכתוב בהוה וכו׳‪,‬‬
‫ויש חלאים אחרים אם אירע לה‬
‫תחשב טריפה והן הלכה למשה מסיני‪.‬‬
‫י ב(‬ ‫הלכ ה‬ ‫י‬ ‫)בפר ק‬ ‫ומונה הרמב״ם‬
‫שבעים הטריפות שמנו חכמינו ז״ל‬
‫וזה לשונו‪ :‬״ואין להוסיף על‬
‫הטריפות אלו כלל‪ ,‬שכל שאירע‬
‫לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו‬
‫א( מלשון ״חיה וקיימת״ ‪ -‬חיה‬
‫אכול‪ ,‬שאינה חיה לא תאכלרא‪.‬‬
‫וביאר ה״מגיד משנה״ ) ש ם ה ל׳ ז ( יכול‬
‫שאם הוכתה מכה כל שהיא‪ ,‬כגון‬
‫שבא זאב וגרר את הגדי ברגלו או‬
‫בזנבו או באזנו ורדף אדם והצילו‬
‫מפיו‪ ,‬יהא אסור שהרי נטרף‪ ,‬תלמוד‬
‫לומר‪ :‬׳לכלב תשלכון אותו׳‪ ,‬עד‬
‫שיעשה אותו בשר הראוי לכלב ־‬
‫היינו שסופו למות ולהיות מושלך‬
‫ה ר מ ב ״ ם‬ ‫לכלב ־ הא למדת שהטריפה האמורה‬
‫בתורה היא שטרפה אותה חית היער‬
‫ושברה אותה‪ ,‬ונוטה היא למותכב‪...‬‬
‫עו ד מבאר הרמב״ם ) ש ם ( ‪ :‬״נמצאת‬
‫למד שהתורה אסרה את המתה‬
‫היא הנבילה‪ ,‬ואסרה הנוטה למות‬
‫מחמת מכותיה ואף על פי שעדיין לא‬
‫מתה והיא הטריפה‪ ...‬וכשם שלא‬
‫תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה‪,‬‬
‫בין שנפלה ומתה‪ ,‬בין שחנקה עד‬
‫שמתה‪ ,‬בין שדרסתה חיה והרגתה‪ ,‬כך‬
‫לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה‬
‫חיה ושברתה‪ ,‬בין שנפלה מן הגג‪,‬‬

‫ב ״י ר אי ם ״ ה ש ל ם ) ס י מן סו(‪ .‬ו עי י ן ב ״ ח ) י ו ר ״ ד רי ש סי מן כ ט(‪.‬‬ ‫הו ב א‬ ‫כא‪.‬‬

‫ה ג דו ל ) ש מו ת כ ב ל(‪ .‬ו ״ כנ ס ת ה ג דו ל ה ״ ) י ו ר ״ ד ש ם(‬ ‫מדר ש‬ ‫ב טו ר ) ש ם(‪ ,‬ו עיין‬ ‫ו כ עין ז ה‬ ‫כב‪.‬‬
‫ש אין מקרא‬ ‫הג ה ״ ט ) או ת י ד ( ‪ .‬ו ע י י ן ב ״ ח ) ש ם ( ‪ :‬ש ה ר מ ב ״ ם כ ת ב כן ע ל פי פ ש ט ה מ ק ר א‪,‬‬

‫מי די פ שו טו‪.‬‬ ‫יו צ א‬

‫ה ג דו ל ) ש ם(‪.‬‬ ‫מ ש פ טי ם ) פ ר ש ה כ(‪ .‬ו מ ד ר ש‬ ‫מ כי ל ת א‬ ‫ו עיין‬ ‫כג‪.‬‬

 ‫אליעזר‬
‫הדורות הראשונים והסכימו עליהן בתי‬
‫דיני ישראל‪ ,‬אינה טריפה‪ ,‬שאפשר‬
‫שתחיה‪ ,‬ואפילו נודע לנו מדרך‬
‫הרפואה שאין סופה לחיות ועיין‬
‫״אגרות משה״ ) ח ו ״ מ ח ״ ב ס י מן ע ג או ת ד (‬
‫שרצה לומר שבזמן מתן תורה לא היו‬
‫ממיתות‪ ,‬ולכן מותרות לעולם אף על‬
‫פי שנשתנה טבען ועכשיו הן ממיתות‪,‬‬
‫ונדחק בלשון הרמב״ם‪ :‬אפשר‬
‫שתחיה‪ .‬ועיין ריב״ש ) ס י מ ן ת מ ז ( שאין‬
‫לדון בדיני טריפות על פי חכמי‬
‫הטבע והרופאים‪ ,‬שמופתיחם כוזבים‬
‫והם הופכים ממות לחיים ומחיים‬
‫למות‪.‬‬
‫טרף טרף יוסף ולא ראיתיו‬
‫מ ה כ ת ו ב בפרשת ויגש שנאמר‬
‫) ב ר א ש י ת מ ד כ ח ( ‪ :‬״אך‬
‫טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה״‪ .‬יש‬
‫להוכיח כפירושו של הרמב״ם בהלכות‬
‫שחיטה כי המילה ׳טרף׳ הכונה שחסר‬
‫משהו מהבהמה או העוף אבל עדיין‬
‫נשארה בחיים והתורה אסרתה‪ ,‬או על‬
‫שם סופה שתמות‪ ,‬או שכך גזרה‬
‫חכמתו יתברך שמו שאין לאכול בשר‬
‫כזה‪ .‬ששתי דעות אלו מובאות בגמרא‬
‫) פ ר ק אלד ט רי פו ת ד ף מ ב א( כ ה‪.‬‬ ‫חולין‬
‫שלכאורה אם יעקב אבינו חשב שיוסף‬
‫נטרף לגמרי למה אמר‪ :‬״ולא ראיתיו‬
‫פרשת ויצא מאמר ה‬ ‫שמלת‬ ‫הו‬
‫שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו‬
‫עליהן חכמי דייני ישראל אפשר‬
‫שתחיה‪ ,‬ואפילו נודע מדרך הרפואה‬
‫שאין סופה לחיות‪ ,‬וכץ אלו שמנו‬
‫ואמרו שהן טריפה‪ ,‬אף על פי שיראה‬
‫בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן‬
‫אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן‪,‬‬
‫אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר‬
‫) ד ב רי ם י ז י א ( ‪ :‬׳על פי התורה אשר‬
‫יו רו ך ״ עכ״ל‬
‫ד״ ה‬ ‫) חו לין נ ד א‬ ‫מבואר ברש״י‬ ‫וכבר‬
‫מ חו ב כ ו ל י י ת א ( ‪ :‬אין לנו אלא‬
‫מה שמנו חכמים בטריפות‪ ,‬ואין‬
‫להוסיף על הטריפות שמנו‪ ,‬ולכן‬
‫בהמה שהציירים זרקו חצים בכליתה‬
‫או בגיד הנשה שלה‪ ,‬וסופה למות‬
‫מכך‪ ,‬אינה טריפה ‪ -‬באופן שאינה‬
‫בכלל הטריפות שמנו חכמים‪ ,‬ואם‬
‫שחטה קודם שמתה מותרת‪ ,‬אף על פי‬
‫שאנו רואים בעינינו שמכה כזו‬
‫ממיתה תמיד‪ ,‬שבידוע שאם היו‬
‫מרפאים אותה בסמי רפואה‪ ,‬היתה‬
‫יכולה לחיות‪ ,‬ובמו שאמרו בגמרא‬
‫) ח ו ל י ן ש ם ( ‪ :‬״גמירי דאי בדרי לה סמא‬
‫ח י י ״ כ ד‪,‬‬
‫וכן פסק הרמב״ם ) פ ר ק י ה ל׳ י ב ( ‪ ,‬שכל‬
‫שיארע לבהמה או לחיה או‬
‫לעוף‪ ,‬חוץ מאלו הטריפות שמנו חכמי‬

‫ש הר מב״ ם‬ ‫ה ל׳ י ב (‬ ‫פ ר ק י׳‬ ‫ש חי ט ה‬ ‫מ ש נ ה ״ ) ה ל׳‬ ‫״כסף‬ ‫״ מ אי רי ״ ) ש ם(‪ ,‬ו עיין‬ ‫עו ד‬ ‫ראה‬ ‫כד‪.‬‬
‫מ פ ר ש ג מ י ר י מ ה ל כ ה ל מ ש ה מ סי ני ‪.‬‬

‫ע י י ן ב ר מ ב ״ ם ) ה ל כ ו ת ש ח י ט ה ס י מ ן א(‪ ,‬ו ב ש ו ״ ע י ו ר ״ ד ) ס י מ ן כ ט ( ‪ .‬ב ש ו ״ ת ה ר י ב ״ ש ) ס י מ ן‬ ‫כה‪.‬‬

‫שאת ומשם‬ ‫בי ת ר‬ ‫ט רי פ ה‬ ‫ה מו שג‬ ‫של‬ ‫ה ע נין‬ ‫הי ט ב‬ ‫באר‬ ‫שמבאר‬ ‫ל עי ל‬ ‫ד ב ריו‬ ‫הו ב א‬ ‫ו(‬
‫ת ב ק ש נו‪.‬‬
‫קז‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫ט רי פ ה‬
‫הק׳ ״ שהכונה שהבהמה חיה כעת‬
‫כרגיל רק נחסר ממנה משהו שלפיכך‬
‫אסרתה התורה‪.‬‬
‫)בראשית לז‬‫ובזה יובן גם כן הכתוב‬
‫לג(‪ :‬״ויכירה ויאמר טרף טרף‬
‫יוסף‪ ...‬וימאן להתנחם״‪ ...‬ולמה‬
‫מיאן עצמו לנחם‪ ,‬כי אמר‪ :‬רק‬
‫״טרף טרף יוסף״ ויתכן שעודנו חי‪,‬‬
‫כי המילה ״טרף״ הכונה שעודנו‬
‫בחיים רק לא בבריאות השלימות‪,‬‬
‫על כן‪ :‬״וימאן להתנחם״‪ ,‬כן נראה‬
‫לעניות דעתי בפירוש הפסוק‪.‬‬
‫ה ל שון‬ ‫של‬ ‫מו ב נו‬ ‫ש מ ל ת‬
‫עד הנה״ הלא ודאי שלא ראה‪ ,‬וכן אם‬
‫המילה ״טרף״ הכונה שכבר אינו חי‬
‫לגמרי היה די לומר ״טרף טרף יוסף״‬
‫ודיו‪ ,‬ויתכן שמכאן גם יש להוכיח‬
‫שהמילה ״טרף״ הוא שעדיין חי רק‬
‫לא כדרך כל האדם‪ ,‬על כן אמר יעקב‬
‫אבינו אפילו אם נאמר שנטרף יוסף על‬
‫ידי חיה ויכול להיות שעדיין חי‪ ,‬הרי‬
‫אינו כדרך כל האדם רק או שהוא‬
‫חולה וכיוצא בו‪ ,‬על כן התלונן יעקב‬
‫אבינו אבל‪ :‬״לא ראיתיו עד הנה״‬
‫אפילו כחולה לא ראיתיו‪ ,‬ממילא‬
‫נשארת התיבה ״טרף״ כדברי רבותינו‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר א א ל י ע ז ר‬ ‫הח‬

‫פרשת וישלח‬
‫מאמר א‬

‫כגלות ‪ -‬מוברחים להיות נכנעים‬

‫״נועם אלימלך״ ‪ :‬אנחנו מוכרחים לקבל הגלדת באהבה עד ירחם ה׳‬
‫עלינו‪ ,‬ובעוד שאנחנו בגלות המר מוכרחים להיות נכנעים לפניהם‬
‫ולקראם אדונים ‪ /‬״כלי יקר״ ‪ :‬מי שיש לו מנה‪ ,‬מראה עצמו כאילו‬
‫היו לו כמה אלפים‪ ,‬ומגרים האומות בעצמם‪ ,‬ועוברים על מה‬
‫שנאמר‪ :‬׳פנו לכם צפונה׳ ‪ -‬והוא המסבב את כל התלאה אשר‬
‫מצאתנו ‪ /‬אין לך אומה שמתקנאת בישראל כמו עשו‪ ,‬כי לדעתם הכל‬
‫גזילה בידם מהם מברכת יעקב שלקח ברכותיו של עשו במרמה‪ ...‬על‬
‫כן צוה דייקא על עשו‪ :‬׳פנו לכם צפונה׳ ‪ -‬שלא יתקנא בכם ‪/‬‬
‫מהר״ם מרוטנבורג‪ :‬בשביל שיעקב החניף לעשו ירא ממנו דכתיב‪:‬‬
‫״כה תאמרו לאדוני לעשו״ וקראו ״אדוני״ והחניפו‪ ,‬לכך ישראל‬
‫גרים ודרים בין עשו בגלות‪ ,‬כי יעקב לא היה לו לירא מעשו‪ ,‬שהרי‬
‫הבטיחו הקב״ה‪ :‬״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״‪.‬‬

‫״כה תאמרון לאד׳ני לעשו כה אמר עבדף‪.‬יעקיב"‬

‫)בראשית לב ה(‪.‬‬

‫הרמב״ן פותח הפרשה בזה הלשון‪:‬‬ ‫דברי רבותינו‪ ,‬וכן הראשונים‬

‫]ר א ה‬

‫״נכתבה הפרשה הזאת‬ ‫ב ע ל י ה תו ס פו ת [ בפרשת השבוע‪,‬‬

‫להודיע כי הציל הקב״ה את עבדו‬
‫וגאלו מיד חזק ממנו ‪ -‬וישלח מלאך‬
‫ויצילהו‪ ,‬וילמדנו עוד שהוא ־ יעקב‬
‫אבינו ‪ -‬לא בטח בצדקתו וישתדל‬
‫בהצלה בכל יכלתו‪ .‬ויש בה עוד רמז‬
‫לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם‬
‫עשו אחיו‪ ,‬יארע תמיד עם בני עשו‬
‫נותנים לנו אור יקרות והבנה על סדר‬
‫השתלשלות הדורות בימי הגלות‪ ,‬כמה‬
‫צרות ויסורים וכאב ויגון ושמד עברו‬
‫אבותינו מכור הברזל ‪ -‬במצרים עד‬
‫הנה‪ ,‬ה׳ ירחם‪ ,‬ועם ישראל לא נואש‬
‫ומקוים ומצפים לישועת השם באמונה‬
‫שלימה‪.‬‬
‫קט‬ ‫אליעזר‬
‫ה ר א שון(‬ ‫ד בו ר‬ ‫אלימלך״‬
‫וי ש ל ח‬ ‫) פ ר׳‬
‫קובע‪ :‬״התורה הקדושה מלמדת‬
‫אותנו איך להתנהג בגלות המר הזה‬
‫אשר אנחנו נתונים תחת יד האומות‪,‬‬
‫ואנחנו מוכרחים לקבל הגלות‬
‫באהבה עד ירחם ה׳ עלינו ויגאלנו‬
‫גאולת עולם במהרה‪ ,‬ובעוד שאנחנו‬
‫בגלות המר מוכרחים להיות נכנעים‬
‫לפניהם ולקראם אדונים‪ ,‬וזהו‪ :‬׳כה‬
‫תאמרון לאדוני לעשו׳ ־ רצה לומר‬
‫שתקראו אותו אדון בדברכם עמו‪ ,‬ואז‬
‫כאשר יוסיף להרע לכם יותר מן‬
‫הראוי במסים וארנוניות גזל יהיה‬
‫בידם‪ ,‬ועל ידי זה ירחם ה׳ עלינו‪ ,‬כי‬
‫די לו בזה שאנחנו נכנעים לפניו‬
‫וחולקים לו כבוד‪ ...‬וזהו‪ :‬׳עם לבן‬
‫גרתי ואחר עד עתה׳ ־ ׳גרתי׳ לשון‬
‫גירות דהיינו שהחזקתי עצמי כגר‬
‫בהכנעה גדולה״‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫המתקשה נגד הגל הגל שוטפו‬
‫הוראה זו מוצאת לה סמוכין‬
‫במדרש ) ל ק ח ט ו ב ת ח ל ת פ ר׳‬
‫ו י ש ל ח ג ( וזה לשונו ‪ :‬״כתוב ) ק ה ל ת ז ח( ‪:‬‬
‫׳טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך‬
‫רוח מגבה רוח׳ ‪ -‬זה יעקב אבינו‬
‫שהלך לארם נהריים במקלו ואחריתו‬
‫שב בשתי מחנות‪ ,‬׳טוב ארך רוח׳ ‪-‬‬
‫שהאריך אפו ולא דחק את השעה‬
‫וברח לו לחרן‪ ,‬׳טוב ארך רוח׳ ‪ -‬שלא‬
‫נתגרה בעשו‪ ,‬אלא האריך אפו ובא‬
‫לו דרך שפלות״‪ .‬ולהלן ) ש ם ל ב ד ( ‪:‬‬
‫״כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון‬
‫ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם‪ ,‬יניח‬
‫בגלות ‪ -‬מוכרחים להיות נכנעים‬ ‫שמלת‬
‫וראוי לאחוז בדרכו של צדיק‪ ,‬שנזמין‬
‫עצמינו לשלשת הדברים שהזמין הוא‬
‫את עצמו לתפלה‪ ,‬ולדורון‪ ,‬ולהצלה‪,‬‬
‫]לא‬ ‫כדרך מלחמה לברוח ולהנצל‬
‫ל ע ר ו ך מ ל ח מ ה א ל א ל ב ר ו ח [ וכבר ראו‬
‫רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת״‬
‫עכ״ל הרמב״ן‪.‬‬
‫והנה המשך דברי הרמב״ן בפרשת‬
‫השבוע וזה לשונו‪ :‬״כי יעקב‬
‫יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו‬
‫אם כן ינצל המחנה האחד על כל‬
‫פנים‪ ,‬וגם זה ירמוז שלא יגזור על בני‬
‫עשו למחות את שמנו‪ ,‬אבל יעשו‬
‫רעות עם קצתינו בקצת הארצות‬
‫שלהם‪ ,‬מלך אחד מהם גוזר בארצו על‬
‫ממוננו או על גופנו‪ ,‬ומלך אחר מרחם‬
‫במקומו ומציל הפליטים‪ ,‬וכך אמרו‬
‫במדרש ) ב ״ ר ע ו ג ( ‪ :‬אם יבא עשו אל‬
‫המחנה האחד והכהו ‪ -‬אלו אחינו‬
‫שבדרום‪ ,‬והיה המחנה הנשאר לפלטה‬
‫‪ -‬אלו אחינו שבגולה‪ ,‬ראו כי גם‬
‫לדורות תרמוז זאת הפרשה‪.‬‬
‫לב‬ ‫בהמשך לשון הרמב״ן‬
‫) ב ר א שי ת‬
‫י ג ( ‪ :‬״׳ואתה אמרת היטב‬
‫אטיב עמך׳‪ ,‬אף על פי שהיתה‪ ,‬פחדתי‬
‫פן יגרום החטא‪ ...‬כי כל זה דרך‬
‫הצדיקים לירא תמיד‪ ,‬והיה מתירא‬
‫אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו‬
‫בברית עם לבן עובד עבודה זרה או‬
‫בדבר אחר ושגיאות מי יבין‪...‬‬
‫כיצד לנהוג כגלות‬
‫הרה״ק הרבי ר׳ אלימלך מליזענסק‬
‫״נועם‬ ‫בספרו‬ ‫זי״ע‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר א‬

‫השעבוד‪ ...‬ועד מתי יהיה זה‬ ‫פרשה זו לפניו דילמוד הימנה טכסיס‬
‫השעבוד‪ ,‬עד שיבא לעתיד לשעיר״‪.‬‬ ‫פיוסים וריצרים״‪ .‬והוסיף עוד ) ש ם ל ב‬

‫ע״כ‪ .‬ואף משה רבנו עליו השלום אבי‬
‫החכמים והנביאים רעיא מהימנא‬
‫דישראל‪ ,‬בשעה שעמד להפרד מעם‬
‫ישראל האהובים עליו כבניו אהוביו‬
‫ורחומיו‪ ,‬וקורא לפניהם את ספר‬
‫התוכחות משנה תורה ‪ -‬המוסר האלקי‬
‫שהוענק לכל הדורות‪ ,‬האוצר בקרבו‬
‫גופי תורה‪ ,‬המעמיד ומיצב תבל‬
‫ויושבי בה‪ ,‬הרי הוא עומד ומזהיר את‬
‫ישראל ) ד ב ר י ם ב ג ‪ -‬ה ( ‪ :‬״רב לכם סב‬
‫את ההר הזה פנו לכם צפונה‪ .‬ואת‬
‫העם צו לאמר אתם עוברים בגבול‬
‫אחיכם בני עשו הישבים בשעיר‬
‫ויראו מכם ונשמרתם מאד‪ .‬אל‬
‫תתגרו בם‪...‬״‪ .‬״רבים אומרים כי‬
‫פסוק זה נוקב ויורד עד התהום‪ ,‬ויש‬
‫בו רמז לשעה ולדורות״ ‪ -‬כותב‬
‫ה ( ‪ :‬״׳ויצר אותם לאמר׳ ־ לאמר‬
‫לדורות‪ ,‬שלא יתקשו כנגד הגל שכל‬
‫המתקשה כנגד הגל הגל שוטפו‪ ,‬וכל‬
‫הנכנע מפני הגל הגל עובר״‪.‬‬
‫הרי לפנינו כי סימן אבות לבנים‪,‬‬
‫ומעשהו של יעקב אבינו‬
‫הוראה היא לכל הדורות הבאים אחריו‬
‫לנהוג כמותו בכל עת היותם בגלות‪,‬‬
‫ולהיות נכנעים לפני האומות מבלי‬
‫לרצות להראות תוקף וממשלה‪ ,‬וכך‬
‫מובא במדרש ) ב ״ ר ע ח ט י ( שרבינו הק׳‬
‫היה נוהג בכל עת שהיה עומד‬
‫להיפגש עם המלך היה מתבונן‬
‫בפרשה זו של יעקב‪ ,‬בכדי ללמוד‬
‫הימנה כיצד עליו לנהוג עם המלך‪.‬‬
‫והרי זו הלכה פסוקה שזו היא דרכה‬
‫של תורה‪ .‬וכן מצינו במדרש ) ב ״ ר ע ה‬

‫ה״כלי יקר״‪.‬‬ ‫ה ( ‪ :‬״רבינו הקדוש היה כותב‬

‫לאנטונינוס המלך‪ ,‬מעבדך יהודה‬
‫ובמדרש ) ד ב ״ ר א י ז ‪ -‬י ט ( ‪ :‬״׳רב לכם‬ ‫למרן המלך אנטונינוס‪ ,‬אמרו לו‪ :‬מפני‬
‫סב את ההר הזה׳ ־ זה‬ ‫מה אתה מבזה על כבודך‪ ,‬והשיב על‬
‫שאמר הכתוב ) ת ה לי ם ל ז ‪ : 0‬׳דום לה׳‬ ‫כך‪ :‬כלום גדול אני מזקני יעקב‪ ,‬שהרי‬
‫והתחולל לו אל תתחר במצליח דרכו׳‬ ‫יעקב זקני שלח לעשו‪ :‬׳כה אמר‬
‫‪ -‬זה עשו שכתוב בו ) י ר מ י ׳ י ב א ( ‪:‬‬
‫עבדך יעקב״׳‪.‬‬
‫׳מדוע דרך רשעים צלחה‪...‬׳ מהו ׳פנו‬
‫לכם צפונה׳ ‪ -‬אמר להם‪ :‬אם ראיתם‬ ‫פנו לכם צפונה‬
‫אותו שמבקש להתגרות בכם אל‬ ‫הצפינו עצמכם מעשו‬
‫תעמדו כנגדו‪ ,‬אלא הצפינו עצמכם‬ ‫וכד הם דברי ה״רבינו בחיי״ ז״ל‬
‫ממנו עד שיעבור עולמו‪ ,‬הוי ׳פנו‬ ‫) ב ר א ש י ת ל ג י ב ( ‪ :‬׳״ואני אתנהלה‬
‫לכם צפונה‪...‬׳ אמרו לו ישראל‪ :‬רבונו‬ ‫לאטי׳ ־ אעמוד בגלותי ושפלותי‪...‬‬
‫של עולם אביו מברכו‪ :‬׳על חרבך‬ ‫כלומר לא אעורר מלחמה ולא‬
‫תחיה׳ ) ב ר א ש י ת כ ז מ ( ‪ ,‬ואתה מסכים‬ ‫אתגבר בגלות כלל‪ ,‬אבל אסבול עול‬
‫קיא‬ ‫אליעזר‬ ‫בגלות ‪ -‬מוכרחים להיות נכנעים‬
‫וחשובים כאילו היו לו כמה אלפים‪,‬‬
‫ומגרים האומות בעצמם‪ ,‬ועוברים על‬
‫מה שנאמר‪ :‬׳פנו לכם צפונה׳ ‪ -‬ומנהג‬
‫זה ברבת בני עמנו‪ ,‬והוא המסבב את‬
‫מצאתנו‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫התלאה‬ ‫כל‬
‫והמשכילים יבינו לקחת מוסר״‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫ואת העם צו לאמר‬
‫זירוז מיד ולדורות‬
‫וזהו לשונו הזהב של ה״כלי יקר״‬
‫״תורה צוה לנו משה מורשה״‬
‫) ד ב ר י ם ל ג ‪ 0‬־ תוכחתו של‬
‫משה מורשה היא לנו‪ ,‬בהיותה היעוד‬
‫לבנות עולם יפה קיים לעד אשר לא‬
‫יתמוטט אפילו אם יבואו עליו משברי‬
‫ים אדירים עם המון גליו‪ .‬הרועה‬
‫הנאמן טמן ברמזי תוכחותיו הוראות‬
‫והדרכות‪ ,‬הליכות והלכות‪ ,‬כאשר‬
‫דברי תוכחותיו אוצרים בקרבם תורה‬
‫שלימה‪ ,‬הוראת חיים‪ ,‬והנהגה ישרה‪,‬‬
‫וסוללות דרך בטוחה לדורות הבאים‪.‬‬
‫קולו של משה מאז עדיין מהדהדת‬
‫באזנינו גם עתה היום‪ ,‬בכל שעה שאנו‬
‫קוראים לומדים ועוסקים בספר דברים‬
‫־ הלא הן הן הדברים אשר דבר משה‬
‫עם ישראל ועמנו‪ ,‬וכאילו שומעין‬
‫עתה מפי משה את דבריו ־ אלה דברי‬
‫משה האחרונים שהוא מדבר עמנו‪,‬‬
‫ודברו אשר יצא מפיו לא ישוב ריקם‪.‬‬
‫וכפי שמובא בחז״ל ) ד ב ״ ר א כ( על‬
‫הכתוב ) ד ב ר י ם ב ס ‪ :‬״׳ואת העם צו‬
‫לאמר׳ ־ אין צו אלא לשון זירוז מיד‬
‫ולדורות‪ ,‬אמר הקב״ה לא לכם בלבד‬
‫אני מצוה אלא אף אתם צוו לבניכם‪,‬‬
‫לכך נאמר‪ :‬׳ואת העם צו לאמר״׳‪.‬‬
‫שמלת‬
‫עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו‪,‬‬
‫ולהיכן נברח‪ ...‬אמר הקב״ה‪ :‬המתינו‬
‫עד עכשיו מלך המשיח לבוא ויקוים‪:‬‬
‫׳מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‪...‬״׳‬
‫)תהלים לא כ(‪.‬‬
‫אץ אומה שמתקנאת כישראל‬
‫כמו עשו‬
‫בכתוב זה ) ד ב ר י ם ב ג ( ‪ :‬״וענין‬
‫סיבוב זח שילכו סחור סחור לכרם ה׳‬
‫צבאות לא יקרבו‪ ,‬כי ימים רבים‬
‫לישראל שיהיו נדים ונעים סביבו‪ ,‬ולא‬
‫יותן לישראל כח עליהם עד מדרך כף‬
‫רגל‪ ,‬עד שיבא מי שנאמר בו ) ז כ ר י ה י ד‬
‫‪ : 0‬׳ועמדו רגליו ביום ההוא על הר‬
‫הזיתים׳‪ ,‬וכל זמן שישראל הולכים‬
‫סחור סחור נאמר להם‪ :‬׳פנו לכם‬
‫צפונה׳‪ ,‬ודרשו בזה אם הגיעה שעתו‬
‫של עשו הצפינו עצמכם‪ ,‬וענין הצפנה‬
‫זו נראה לי שאם ימצא האיש‬
‫הישראלי איזו הצלחה אזי יטמינו‬
‫ויצפינו הכל בפני עשו‪ ,‬כי אין לך‬
‫אומה שמתקנאת בישראל כמו עשו‪,‬‬
‫כי לדעתם הכל גזילה בידם מהם מן‬
‫ברבת יעקב שלקח ברכותיו של עשו‬
‫במרמה‪ ...‬על כן צוה דיקא על עשו‪:‬‬
‫׳פנו לכם צפונה׳ ‪ -‬שלא יתקנא בכם״‪.‬‬
‫ומוסיף דברים כדרבונות‪ :‬״וזה‬
‫היפך ממה שישראל‬
‫עושין בדורות הללו בארצות אויביהם‪,‬‬
‫כי מי שיש לו מנה‪ ,‬הוא מראה את‬
‫עצמו במלבושי כבוד ובתים ספונים‬
 ‫שמלת פרשת וישלח מאמר א אליעזר‬
‫הבטיחו הקב׳׳ה דכתיב )בראשית כח טו(‪:‬‬
‫״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר‬
‫תלך״ עכלה״ק‪ .‬אך כבר קיימו וקבלו‬
‫רבותינו ואבותינו הקדושים מדור דור‬
‫את דברי הרמב״ן להיות נכנעים בפני‬
‫אומות העולם בזמן הגלות ולא‬
‫להתגרות בהם ח״ו עד כי יבא שילה‪.‬‬
‫רצון שנזכה לראות בנחמת ציון‬
‫וירושלים על ידי משיח צדקינו‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫קיב‬
‫המהר״ם מרוטנבורג זצרק״לכו‬ ‫ברם‪,‬‬
‫מובא‬ ‫המקרא‬‫)בטעמי‬‫מסורת‬
‫ב״תורת חיים״( מפרש הפרשה רכך הוא‬
‫כותב‪ :‬׳״גרתי׳ ב׳ במסורה‪ ,‬דין‪,‬‬
‫ואידך‪ :‬׳היה לי כי גרתי משך׳ )תהלים‬
‫קב ה(‪ ,‬לומר בשביל שיעקב החניף‬
‫לעשו והיה ירא ממנו דכתיב‪ :‬״כה‬
‫תאמרו לאדוני לעשו״ וקראו ״אדוני״‬
‫יהי‬ ‫והחניפו‪ ,‬לכך ישראל גרים ודרים בין‬
‫עשו בגלות‪ ,‬כי יעקב לא היה לו לירא‬
‫מפני עשו ולהחניף את עשו‪ ,‬שהרי‬

‫על י די‬ ‫מ מ נו‬ ‫א ש כ נז נ מ ש כי ם‬ ‫א ר צו ת‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫א ש כנז ו כ ל‬ ‫ב ארץ‬ ‫ה גו ל ה‬ ‫ב ני‬ ‫כל‬ ‫של‬ ‫ר בן‬ ‫כן‪.‬‬

‫חד ש ה״ ז צ ״ ל‬ ‫ה מ ה ר ״י ו ו י י ל ו ה ר מ ״ א‪ ,‬ו ה ל כו ת ש חי ט ה ע ל י ד י ה ״ ש מ ל ה‬
‫היג‬ ‫אליעזר‬ ‫ע שו‬ ‫מי ד‬ ‫א חי‬ ‫מי ד‬ ‫ה צי ל ני נ א‬ ‫שמלת‬

‫מאמר כ‬

‫הצילני נא מיד אחי מיד עשו‬

‫קב הישר‪ :‬הנה לפעמים האדם יראה לעינים שאיש אשר הוא עוסק‬
‫תמיד בתפלה בכונה והולך בתפילין כל היום ־ אתה סוכר בדעתך‬
‫שהוא איש ישר וכשר‪ ,‬באשר שתמיד הוא עומד במלאכת השמים‪,‬‬
‫אבל אין אתה יודע מה שהוא בלבו ‪ /‬יראה האדם מי שהוא צדיק‬
‫ועומד בצדקתו בממון ומותר בממון של אחרים‪ ,‬ואינו נהרג על שוה‬
‫פרוטה‪ ,‬ויש לו טוב לב ועין טובה‪ ,‬הוא לא מן הצבועים וזה סימן‬
‫מובהק״‪.‬‬

‫״הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי‬

‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫• *‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫אתו" )בראשית לב יב(‪.‬‬

‫חילוקי דעות עמו הרי כעסו מעבירו‬ ‫״ מ ע שי אבות סימן לבניס״בז‪,‬‬

‫על דעתו והוא נגוע ואסור להוציא שם‬
‫רע ולהשמיץ את חבית כך‪.‬‬
‫הצבועים‪ ,‬ובודאי שלא ימנה לעצמו‬
‫ונ פ ל אי ם הם דברי ה״דגל מחנה‬
‫ד״ ה‬ ‫) פ ר׳ וי ש ל ח‬ ‫אפרים״‬
‫) ב ר א שי ת ל ב י ב ( ‪:‬‬ ‫ה צ י ל נ י( על הפסוק‬
‫׳״הצילני נא מיד אחי מיד עשו׳ ויש‬
‫לומר שזה הוא מצוי גם כן בעולם‬
‫הזה בעונותינו הרבים שנתרבה השקר‬
‫בעולם‪ ,‬וכל אחד רוצה לעלות‬
‫במעלות שלומי אמוני ישראל ודואה‬
‫שהם מלובשים בגדי לבנים בשבת‬
‫ולובשים טלית בערב שבת במנחה‪,‬‬
‫ואומר היות אהיה כמוהו‪ ,‬וזה שקשה‬
‫מכולן שזה גורם אריכות הגלות שהם‬
‫בפרשת השבוע למדים‬
‫האיך צריכים משנה זהירות מן‬
‫מן הצבועים‪ .‬שכן לפעמים פורץ‬
‫ויכוח נוקב יורד עד התהום‪ ,‬אם‬
‫הויכוח לשם שמים אז השלום והאמת‬
‫אהבו‪ ,‬ונשארים ידידים אהובים‪ ,‬אך‬
‫אם הויכוח שלא לשם שמים הרי הוא‬
‫שורש פורה ראש ולענה שגורם פירוד‬
‫ומחלוקת ומעורר קנאה ומדון בין‬
‫הבריות‪ ,‬ומטיל שנאת חנם ועגמת‬
‫נפש בין ידידים ורעים‪ .‬הן אמת‪ ,‬שיש‬
‫כת צבועים בעולם‪ ,‬אבל לא כל‬
‫הרוצה יבא ויחליט על חבית שהוא‬
‫מן כת הצבועים כי בזמן שיש לו‬

‫ת נ ח ו מ א ל ך ל ך ‪ .‬ו ר א ה ס ו ט ה ל ד א‪.‬‬ ‫בז‪.‬‬

 ‫שמלת פרשת וישלח מאמר כ אליעזר‬ ‫היד‬
‫למו בשקר ובמרמה בנוכלות והונאה‬ ‫נקראים ערב רב שהם מעורבים‬
‫עד לאין שיעור‪ ,‬אשר לא יעלה על לב‬ ‫בישראל וקשה להפרידן‪ ,‬כמשל‬
‫אדם להאמין עד היכן מסוגלים‬ ‫החטה‪ ,‬המוץ והתבן שבו שאינו דבוק‬
‫להתהלך בני אדם עלי אדמות ומראים‬ ‫כל כך לחטה‪ ,‬הוא מתפזר בקל‪ ,‬אבל‬
‫את עצמם כהגונים וכשרים‪ ,‬ובשאט‬ ‫הפסולת שבחטה מתדבק בחטה וקשה‬
‫נפש ובמין צביעות וערמימיות כזו‬ ‫להפרידה‪ .‬וזה יש לומר שמרומז‪:‬‬
‫המה מוליכים שולל את כל אשר בא‬ ‫׳הצילני נא מיד אחי׳ ־ היינו שהוא‬
‫במגע ומשא עמהם‪.‬‬ ‫מעורב ומתדבק בי‪ ,‬מיד עשו ‪ -‬ואף‬
‫על פי כן הוא עשו״‪.‬‬
‫וכה הם דבריו‪ :‬״ובוא וראה מה‬
‫שהביא במדרש פסיקתא רבתי‪:‬‬ ‫הזהרו מן הצבועים‬
‫מעשה באיש עשיר אחד שהיה לו סך‬ ‫נייתי ספר ״קב הישר״)פרק נב( ונחזי‬
‫עצום ורב‪ ,‬והיה למדן מופלג וחסיד‬ ‫דבריו שהעיר ועורר להזהר‬
‫במעשיו‪ ,‬ולעת זקנתו היה בדעתו‬ ‫משנה זהירות מן הצבועים‪ ,‬ופתח‬
‫לילך וליסע לארץ ישראל‪ ,‬ובנסיעתו‬ ‫דבריו יאירו‪ :‬״שלמה המלך עליו‬
‫בדרך הגיע לעיר אחת קהלה קדושה‬ ‫השלום כתב בספרו )קהלת ז טז(‪ :‬׳אל‬
‫מערי הישמעאלים‪ ,‬וראה אדם אחד‪,‬‬ ‫תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה׳‪.‬‬
‫ושמו רבי אלכסנדר‪ ,‬שהיה רוב היום‬ ‫וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה‬
‫בבית הכנסת עוסק בתפילתו ועומד‬ ‫במסכת סוטה )כב ב(‪ :‬׳הזהרו מן‬
‫בטלית ותפילין ‪ -‬והיה סובר בדעתו‬ ‫הצבועים שדומים לפרושים שעושים‬
‫שהאיש הנזכר לעיל‪ ,‬שעוסק‬ ‫מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס׳‪.‬‬
‫בתפילתו‪ ,‬הוא איש כשר ונאמן‪,‬‬ ‫והנה לפעמים האדם יראה לעינים‬
‫והמתין האיש העשיר עד שסיים‬ ‫שאיש אשר הוא עוסק תמיד בתפלה‬
‫תפילתו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬בבקשה ממך‬ ‫בכונה והולך בתפילין כל היום ‪ -‬אתה‬
‫באשר אני היום מארץ נכריה והארץ‬ ‫סובר בדעתך שהוא איש ישר וכשר‪,‬‬
‫היא משובשת בגייסות וחילות‪,‬‬ ‫באשר שתמיד הוא עומד במלאכת‬
‫ומתירא אני ליסע עם הממון שלי‬ ‫השמים‪ ,‬אבל אין אתה יודע מה שהוא‬
‫מחמת אחריות הדרך ‪ -‬קח מאתי‬ ‫בלבו״‪,‬‬
‫הממון עם האוצר כלי כסף וכלי זהב‬
‫והביא סיפור נורא להוכיח עד היכן‬
‫תחת ידך עד בואי אליך‪ ,‬כי בדעתי‬
‫של‬ ‫דרכיהם‬ ‫מגיעים‬
‫ליסע בעצמי להכין לי איזה עיר ובית‬
‫הצבועים המוליכים שולל את הזולת‬
‫לישב בארץ ישראל״‪.‬‬
‫וכל בני חבורתם הטועים אחריהם‬
‫לו רבי אלכסנדר‪ :‬טוב‬ ‫״והשיב‬ ‫וחושבים אותם לטובים וכשרים בעוד‬
‫הדבר‪ ,‬תן לי את ממונך‬ ‫ששבע תועבות בלבם‪ ,‬וכל דרכם כסל‬
‫מטו‬ ‫אליעזר‬ ‫הצילני נא מיד אחי מיד עשו‬
‫מוסר דיני לשמים‪ ,‬שתנקום את נקמתי‬
‫ממנו‪ ,‬כדי שידעו הכל ידך הגדולה‬
‫והגבורה‪ .‬אין לי שום תרעומת על‬
‫שום בריה‪ ,‬כי אם עליך‪ ...‬ובכה בלב‬
‫נשבר ומר ‪ -‬ומיד נגלה עליו אליהו‬
‫הנביא ואמר לו‪ :‬אל תירא‪ ...‬לך אצל‬
‫אשתו ואמור לה סימן‪ :‬שאכל זה‬
‫הפסח הוא ואשתו חמץ‪ ,‬וגם סימן שני‬
‫אמור לה בשביל בעלה‪ ,‬שאכל גם‬
‫ביום הכפורים בהשכמה‪ ,‬קדם שהלך‬
‫לבית הכנסת״‪.‬‬
‫שמלת‬
‫עם הארגז‪ ,‬ואני אציג המטמון שלך‬
‫בתוך החדר אשר אוצרותי שמה‪,‬‬
‫ואתה לך לשלום לארץ הקדושה‪,‬‬
‫והבטיח לו כשיחזור לבוא אליו אזי‬
‫יתן לו הפקדון במלואו‪ .‬וכן עשה‬
‫העשיר הנזכר לעיל‪ ,‬ונתן לו את‬
‫הארגז עם המעות וכליו ‪ -‬כלים‬
‫מכלים שונים בפקדון‪ ,‬והלך העשיר‬
‫עם אשתו לשלום לארץ ישראל ובחר‬
‫לישב בקהלת קדש חברון‪ .‬וחזר‬
‫בעצמו אחר הממון ופקדון שלו״‪.‬‬

‫״וכשהלך בעלה‪ ,‬דבי אלכסנדר‬ ‫״וכאשר בקש העשיר פקדונו‬

‫לחוץ לשוק באיזה‬
‫משא ומתן‪ ,‬הלך האיש העשיר‬
‫לאשתו‪ ,‬ואמר לה הסמנים הנזכרים‬
‫לעיל‪ ,‬וסברה אשתו‪ ,‬שבעלה צוה כן ‪-‬‬
‫ותכף הלכה והחזירה לו הפקדון‪,‬‬
‫והלך העשיר בשמחה ובטוב לבב‬
‫לדרכו לשלום‪ .‬וכשבא רבי אלכסנדר‬
‫לביתו‪ ,‬ספרה לו אשתו איך שנתן‬
‫העשיר סימנים הנזכרים לעיל‪ ,‬והיא‬
‫החזירה לו הפקדון‪ ,‬אז אמר רבי‬
‫אלכסנדר‪ ,‬באשר נתפרסם הדבר‪,‬‬
‫שהוא רשע גמור ‪ -‬הלך והמיר דתו‬
‫הוא ואשתו‪ ,‬ימח שמם וזכרם‪ ...‬ועל‬
‫כן אל ידאה האדם לעינים לסמוך על‬
‫האדם שהוא עושה מעשה זמרי‬
‫ומבקש שכר כפנחס‪ ,‬אלא ידאה האדם‬
‫מי שהוא צדיק ועומד בצדקתו‬
‫בממון ומותר בממון של אחרים‬
‫ואינו נהרג על שוה פרוטה ויש לו‬
‫טוב לב ועין טובה הוא לא מן‬
‫הצבועים וזה סימן מובהק‪.‬‬
‫מהאיש רבי אלכסנדר‪,‬‬
‫המתפלל בתפילין ובטלית ‪ -‬אז כחש‬
‫בו האיש ואמר‪ :‬לא ידעתיך‪ ,‬ומעולם‬
‫לא ראיתיך בעיני‪ ...‬וחרד האיש‬
‫העשיר מאד‪ ,‬ונפל על פניו ובכה‬
‫והתחנן לו ‪ -‬והאיש אטם אזנו ממנו‪,‬‬
‫והעז פניו עליו וקלל אותו ואמר‪,‬‬
‫שמעולם לא לקח ממנו שום פקדון‪.‬‬
‫העומד כצדקתו בממון הזולת‬
‫סימן שאינו צבוע‬
‫והלד האיש העשיר ממנו בפחי נפש‬
‫לבית הכנסת ונשא לבו אל‬
‫השמים‪ ,‬ואמר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אתה‬
‫אדון הכל עליך יש לי התרעומת כי‬
‫סבור הייתי שהאיש רבי אלכסנדר הוא‬
‫צדיק גמור באשר שראיתי אותו‬
‫מעוטף בטלית ותפילין רוב היום‬
‫ועומד ומתפלל לפניך בכונה גדולה ‪-‬‬
‫ועכשיו אני רואה‪ ,‬שהוא עושה הכל‬
‫ברמאות‪ ,‬ואין לבו שלם אתך‪ ,‬לכן אני‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת וישלח מאמר ג‬ ‫שמלת‬ ‫הטז‬

‫מאמר ג‬

‫״הצילני נא מיד אחי מיד עשו״‬

‫הר״ן‪ :‬״ממעיך יפררו״ ־ ״לפי שקרוב המזגים יקרב המרות ותמשך‬
‫אהבה‪ ,‬ורחוקם ירחיק המרות ותמשך השנאה״ ‪ /‬החטא הקרמון נגרם‬
‫בעוון התחברות עם הרע‪ ,‬נתפתתה חוה לרבריו של הנחש אשר‬
‫השיאה לאכול מעץ הרעת‪ .‬כנגר זה השית הקב״ה איבה בין הארם‬
‫לנחש‪ ,‬כי ראה שהקרבה תביא את הארם לירי עבירה ‪ /‬הררך היהירה‬
‫לאזור עוז וליצור חומת ברזל‪ ,‬שתחצוץ בין המים הזירונים לבין אש‬
‫הקורש של עבורת הבורא היא התמימות אשר אין בה מום‪ ,‬ללא‬
‫פשרות וללא קולות במנהגי ישראל‪ ,‬המביאים ער לעקירת ריני ויסורי‬
‫התורה‪.‬‬

‫״הצילני נא מיד אחי מיר עשו כי ירא אניכי‬

‫‪T‬‬ ‫‪"T‬‬ ‫•‬ ‫•זי ‪T‬‬ ‫■ ‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫א־תו״ וגו׳ )וישלח לב יב(‪.‬‬

‫בדרך הישר‪ ,‬יושב אוהלים‪ ,‬הישיבה‬
‫השקט והשלוה תפארת היא לו‪.‬‬
‫יפרדו‪ ,‬כבר במעי אמם נחלקו זה מזה‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬נשאלת השאלה‪ ,‬אמנם שונים‬
‫היו שני האחים זה מזה‪ ,‬אך‬
‫מדוע היתה האיבה נחלתם‪ ,‬עד‬
‫שאפילו במעי אמם התרוצצו‬
‫והתגוששו זה בזה‪ .‬וכפי שמבאר‬
‫ה ח מי שי(‬ ‫) ה ד רו ש‬ ‫ב״דרשות הר״ן״‬
‫שרבקה הרגישה הרבה בתנועת‬
‫העוברים‪ ,‬וכאשר שאלה לחברותיה‪,‬‬
‫אמרו לה‪ ,‬כי התגוששות זו שונה‬
‫מטבע כל מעוברת‪ .‬כאשר שמעה כך‪,‬‬
‫הלכה לדרוש אצל נביאי ה׳ שיודיעוה‬
‫סיבת הדבר‪ ,‬וזה אשר השיבו לה‪:‬‬
‫יעקב ועשו האמורים בפרשה‪ ,‬שני‬
‫אחים תאומים היו‪ .‬אך ממעיך‬
‫גם בטבעם ותכונתם‪ ,‬זה לתומו וזה‬
‫לרשעו‪ .‬עשו ארמוני בעל שער המורה‬
‫על רתיחת דמו‪ ,‬ויעקב איש חלק יורה‬
‫על מזגו הטוב והטבע המעולה‬
‫שבקרבו‪ .‬וכפי שהיו במעי אמם כך‬
‫היה בעת שיצאו מרחם ויגדלו‬
‫הנערים‪ ,‬עשו גדל והיה לאיש ציד‬
‫איש שדה לבו זומם מחשבות‬
‫ותחבולות מרמה ורע‪ ,‬איש שדה‪ ,‬אין‬
‫מסוגל הוא לשבת בד׳ אמותיו משום‬
‫רתיחת דמו‪ ,‬חייב הוא לצאת אל‬
‫העולם‪ .‬לעומתו יעקב איש תם ־ הולך‬
‫קיז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ״הצילני נא מיד אחי מיד עשי״‬

‫שומר כל ציווי הבורא והולך בדרך‬ ‫״ויאמר ה׳ לה שני גדים בבטנך ושני‬
‫הישר‪ ,‬עדיין חובה עליו לא להתחבר‬ ‫לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם‬
‫ולשבת במושב לצים‪ .‬וכפי שמרמז‬ ‫יאמץ וגד״‪ ,‬כלומר‪ :‬שני העוברים‪,‬‬
‫בדרשות הר״ן )שם(‪ ,‬החטא הקדמון‬ ‫שני ראשי אומות הם‪ ,‬שלא יאותו זה‬
‫נגרם אף הוא בעוון התחברות עם‬ ‫לזה ולא יוכלו עמוד בשלוה שניהם‪.‬‬
‫הרע‪ ,‬נתפתתה חוה לדבריו של הנחש‬ ‫ומה טעם כיוון ה׳ יתברך להיות כל‬
‫אשר השיאה לאכול מעץ הדעת‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫אחד מוטבע בשנאת חבירו‪ ,‬מוסיף‬
‫כנגד זה השית הקב״ה איבה בין‬ ‫הר״ן ומבאר‪ :‬״לפי שקרוב המזגים‬
‫האדם לנחש‪ ,‬כי ראה שהקרבה תביא‬ ‫יקרב המדות ותמשך אהבה‪ ,‬ורחוקם‬
‫את האדם לידי עבירה‪ .‬אך כאשר‬ ‫ירחיק המדות ותמשך השנאה״‪.‬‬
‫תשרה איבה ושנאה בין האדם לשטן‬
‫כלומר‪ ,‬כיון שרצה הקב״ה לשמור‬
‫המחטיא‪ ,‬כי אז מאליו ישמר האדם‬
‫את יעקב מהתחבר עם‬
‫מעשות כל רע‪.‬‬
‫עשו‪ ,‬אשר היה עמו יחד במעי אמו‬
‫ויחדיו התגוררו עד שגדלו‪ ,‬לכן‬
‫כמה מכוונים הדברים עבור‬
‫הטביע בחסדו מזגים הפוכים‬
‫העוסקים‬ ‫השובי״ם‬
‫ומנוגדים בקרבם‪ ,‬כדי שלא יתקשרו‬
‫במלאכת ־ הקודש מלאכה שיש עמה‬
‫בקשרי אהבה וקרבות‪ ,‬וכך יכול היה‬
‫קודש‪ .‬שכן החששות כפולות א‪ .‬כי‬
‫יעקב להתמיד בצדקו‪ ,‬מבלי ללמוד‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬בעבודות מעין אלו‪,‬‬
‫ממעשיו הרעים של עשו‪ .‬וכאשר עמד‬
‫אין תמיד האפשרות להתרחק‬
‫בצדקו‪ ,‬שב והתחנן לפני הקב״ה ‪-‬‬
‫ולהתבודד‪ ,‬כי חייבים את עבודת‬
‫הצילני נא מאחווה עם עשו‪.‬‬
‫החבורה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬בתוך החבורה יש‬
‫לפעמים מכל הסוגים והמינים‪ .‬ב‪.‬‬ ‫הנה למדנו יסוד גדול מדבריהם‬
‫במלאכה זו גדול כח היצר המחטיא‬ ‫הקדושים‪ ,‬כי האדם התמים‬
‫המסית להקל במנהגי ישראל‬ ‫במעשיו ומתנהג בדרך ה׳ וחפץ‬
‫ודקדוקים וחומרות‪ ,‬באמרו אליו יום‬ ‫להתמיד הלוך בדרכיו‪ ,‬צריך להשמר‬
‫ויום‪ ,‬מה לך מחמיר על חשבון הזולת‪,‬‬ ‫ולהתרחק בתכלית הריחוק מלהתחבר‬
‫על חשבון כח השובי״ם‪ ,‬על חשבונו‬ ‫ולהתידד למושב לצים‪ ,‬כי היא‬
‫של בעל הבית‪ ,‬הלא דקדוק פלוני‬ ‫שתשמרנו מלהכשל ולהגרר אחריהם‬
‫חומרא שלא נהגו כאן‪ ,‬והרב ההוא אף‬ ‫במדרון אל תהום החטא‪ .‬דוד המלך‬
‫מבטל חומרא פלונית מכל וכל‪ .‬וכך‬ ‫פותח את ספר התהלים בענין הזה‪:‬‬
‫על אותה הדרך הוא מחדיר קרירות‬ ‫״אשרי האיש אשר לא הלך וכו׳‬
‫בכל בני החבורה שבעל כרחם מצוים‬ ‫ובדרך חטאים לא הלך ובמושב לצים‬
‫יחדיו ולבסוף עלולים לבא להקל‬ ‫לא ישב״‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם מי שלעצמו‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר ג‬ ‫קיח‬
‫התורה‪ .‬לעומת זאת יש להתלכד‬ ‫ביסודות ההלכה הפסוקה ונכשלים‬
‫ולהתחבר בחבורת עובדי ה׳‪ ,‬להתחזק‬ ‫חלילה באיסורים חמורים מאד‪.‬‬
‫יחדיו ולהתעלות בדרך העולה בית‬ ‫הדרך היחידה היא‪ ,‬לאזור עוז‬
‫א‪-‬ל‪ .‬וכפי שההתחברות לדעים מביאה‬ ‫בדזל‪,‬‬ ‫חומת‬ ‫וליצור‬
‫ללמוד ממעשיהם הרעים‪ ,‬מרובה מדה‬ ‫שתחצוץ בין המים הזידונים לבין אש‬
‫טובה ההתחבדות לישדי דרך‪ ,‬אחים‬ ‫הקודש של עבודת הבורא‪ ,‬היא‬
‫לדעה ולמטרה אחת‪ ,‬יגביר אונים‬ ‫התמימות אשד אין בה מום ‪ -‬ללא‬
‫ויאמץ כח לעמוד איתן מול שטף מים‬ ‫פשדות וללא קולות במנהגי ישדאל‬
‫רבים‪.‬‬ ‫המביאים עד לעקירת דיני ויסודי‬
‫הי ט‬ ‫אליעזר‬ ‫הצילני מיד אחי מיד עשו‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ד‬

‫הצילני מיד אחי מיד עשו‬

‫״קדושת לוי״ ‪ :‬״הצילני מיד אהי מיד עשו״ ־ מאותו יצר הרע הנדמה‬
‫כאח‪ ,‬המפתה לדבר עבירה בתואנה שהיא מצוה‪ ,‬הצילני שלא יהיה‬
‫־ אחי ‪ /‬החוזה מלובלין; ׳הצילני׳ מיצר הרע‪ ,‬המלמד לאדם חסידות‬
‫ותשובה וסיגופים‪ ,‬כשביל התפארות‪ ...‬הוא היצר הרע שמראה עצמו‬
‫כאח לי דורש שלומי וצדקתי‪ ,‬׳ומיד עשו׳ שבאמת הוא לרשעתי‪ ,‬׳כי‬
‫ירא אנכי אותו״׳ ‪ /‬״אבני נזר״‪ :‬כתלמיד חכם נדמה לו ‪ -‬יש יצר‬
‫הרע אחר המתלבש באיצטלא של תלמיד חכם‪ ,‬ומוכיח לו לאדם‬
‫שהעבירה היא בעצם מצוה‪.‬‬

‫״הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנ׳כי‬

‫‪T‬‬ ‫‪"T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*'״ ‪T‬‬ ‫•־‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫) ב ר א ש י ת ל ב י ב(‪.‬‬ ‫א י ת ר׳‬

‫הפסוק ) ב ר א ש י ת ל ב י ב ( ‪ :‬״הצילני נא‬ ‫יעקב ועשו תאומים מרחם‪ ,‬אך‬

‫מיד אחי מיד עשו״ ‪ -‬עשו הוא‬
‫הסטרא אחרא הוא מלאך המות הוא‬
‫ל ה א ריז ״ ל‬ ‫תו ר ה ״‬ ‫) ״ לי קו טי‬ ‫היצר הרע‬
‫שמות(כ״‪ ,‬עשו ־ כל תקפו ושרשו הוא‬
‫שקר ומרמה‪ ,‬פושט הוא טלפיו כלפי‬
‫חוץ ראו כמה כשר אני‪ ,‬מציע‬
‫ספיקותיו לאביו ״המלח מהו שתהא‬
‫חייבת במעשר״ ) ת נ חו מ א ת ו ל ד ו ת ח ( ‪ ,‬הוא‬
‫הוא ולא אחר התופס את תפקידו של‬
‫היצר הרע הלוכד את האדם במרמה‬
‫וערמה‪ ,‬כי מדרכו של היצר הרע‬
‫נוגדים זה את זה ורחוקים זה‬
‫מזה תכלית ריחוק‪ ,‬כיון שהגדילו‬
‫והפריחו וברשות עצמם עמדו זה‬
‫פורש לתומו וזה לרשעו‪ ,‬זה נותן ריחו‬
‫‪ -‬״ויעקב איש תם יושב אהלים״‬
‫) ב ר א ש י ת כ ה‪ ,‬כ ס ‪ ,‬וזה חוחו ־ ״ויהי עשו‬
‫איש יודע ציד״ ) ש ם ( ‪ .‬שניהם מסתירים‬
‫דרכיהם‪ ,‬עשו מסתיר את רשעותו ‪-‬‬
‫״כי ציד בפיו״‪ ,‬ויעקב מסתיר את‬
‫צדקתו ‪ -‬שנקרא שמו יעקב על שם‬
‫״ויעקבני זה פעמים״ ) ב ר א ש י ת כז‪ ,‬ל ו ( ‪.‬‬

‫לפתות את האדם לדבר עבירה‬

‫בעקיפין‪ .‬ועל כך ביקש יעקב אבינו‪:‬‬ ‫וי ש ל ח‬ ‫) פ ר׳‬ ‫״קדושת לוי״‬ ‫בספה״ק‬
‫״הצילני נא מיד אחי מיד עשו״ ־‬ ‫פירש את‬ ‫ה צי לני(‬ ‫ד״ ה‬

‫ט ז א(‪.‬‬ ‫רא ה עו ד בג מ ר א ) ב ״ ב‬ ‫כה‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר ד א לי עז ר‬ ‫קב‬
‫׳הצילני נא מיד אחי׳ ‪ -‬הוא‬ ‫היינו מאותו יצר הרע הנדמה כאח‪,‬‬
‫היצר הרע שמראה את עצמו כאח לי‬ ‫המפתה את האדם לדבר עבירה‬
‫דורש שלומי וצדקתי‪ ,‬׳ומיד עשו׳‬ ‫בתואנה שהיא מצוה‪ ,‬מיצר הרע זה‬
‫שבאמת הוא לרשעתי‪ ,‬׳כי ירא אנכי‬ ‫הצילני שלא יהיה ־ אחי‪ .‬וכפי שמובא‬
‫אותו״׳ ] ו ע י י ן ב ס פ ה ״ ק ״ ב א ר מי ם חיי ם ״ פ ר׳‬ ‫בספה״ק ״תולדות יעקב יוסף״ ) פ ר ׳‬

‫וי ש ל ח ד ״ ה ו י ש ו ב ו ה מ ל א כי ם[‪.‬‬ ‫וי ש ל ח ע מ ו ד צ א ד י ב ו ר ב ( ‪ :‬״כי היצר הרע‬

‫לפתות את עמי הארץ בא כפשוטו‪,‬‬
‫כיוצא בדברים אלו הביא בספה״ק‬
‫משאין כן לתלמיד חכם בא בדמות‬
‫) פ ר׳ ו י ש ל ח‬ ‫״ברית אברהם״‬
‫יצר הטוב‪ ,‬ובזה יובן‪ :‬׳הצילני נא מיד‬
‫ד ״ ה א ״ י ו י צ ו א ת ה ר א ש ו ן ( בשם רבי ברוך‬
‫אחי׳ רצה לומר מיצר הרע שבא‬
‫קאסיוור‪ :‬״כי היצר הרע בא בתוך‬
‫בדמות אחי כאילו הוא יצר הטוב‬
‫התפלה לבלבל אותו בפניות‬
‫ובאמת הוא עשו״‪.‬‬
‫ומחשבות רעות‪ ,‬וכשרואה היצר הרע‬
‫שלא יכול לו אז בא אחר כך לאחר‬ ‫והסר שטן מלפנינו ומאחרינו‬
‫התפלה בפניות‪ ,‬לומר לו‪ :‬איך יכלת‬ ‫ונפלאים הדברים שהביא בספה״ק‬
‫להיצר הרע והתפללת בכונה גדולה‪,‬‬ ‫״זאת זכרון״ מהרבי‬
‫ועל ידי זה הוא טורף ממנו כל‬ ‫מלובלין זי״ע ) ע מ ו ד ס ד ״ ה ב ם׳ ו י ש ל ח ( ‪:‬‬

‫התפלה״‪.‬‬ ‫״׳הצילני נא מיד אחי׳ דהנה יש בני‬

‫״וזה שנאמר‪ :‬׳והסר שטן מלפנינו׳‬
‫דהיינו קודם התפלה‬
‫׳ומאחרינו׳ היינו אחר התפלה ‪ -‬ולכך‬
‫לא אמר מימינינו ומשמאלינו‪ .‬ואמר‬
‫שפעם אחת בא אצלו אחר התפלה‬
‫בטענה זו שהתפלל באמת בכונה‬
‫גדולה ‪ -‬והשיב לו‪ :‬איך זה אמת‬
‫שתפלתי היא רצויה לפניו יתברך‪,‬‬
‫הלא התפללתי‪ :‬׳והסר שטן מלפנינו‬
‫ומאחרינו׳ ואיך עתה תוכל לבא‬
‫אצלי״‪.‬‬
‫וכיוצא בזה‪ .‬ולפעמים לסגף את‬
‫ויאבק איש עמו‬
‫כתלמיד חכם נדמה לו‬
‫ה״ א כ‪ 3‬י נזר״ ) ״ ש ם מ ש מ ו א ל ״ ה ג ש ״ פ ד ף‬
‫ק ל א ט ו ״ ב ד ״ ה ו נ ר א ה( מבאר‬
‫אדם רמאים עושים מעשי זמרי‬
‫ומבקשים שכר כפנחס‪ ,‬כן יש לומר‬
‫׳הצילני נא מיד אחי׳ שמראה עצמו‬
‫כאח לי כפי מה שמחזיק אותי לצדיק‪,‬‬
‫׳ומיד עשו׳ שבאמת הוא רשע‪ .‬עוד‬
‫יש לומר ׳הצילני׳ מיצר הרע‪ ,‬דהנה‬
‫היצר הרע גם הוא בעל תשובה וחסיד‪,‬‬
‫כי מלמד לאדם חסידות ותשובה‬
‫וסיגופים‪ ,‬והכל באמת שלא כרצון‬
‫הבורא ב״ה‪ ,‬כמו שאומרים למשל‪:‬‬
‫מצוה לעשות נקמה באותו אדם‬
‫עצמו‪ ,‬ושורש הכונה אחר ישוב הדעת‬
‫והתבוננות הרבה הוא בשביל‬
‫התפארות‪...‬״‬
‫״וזה יש לומר גם בכאן רמז בתורה‪:‬‬
‫הכא‬ ‫אליעזר‬ ‫הצילני מיד אחי מיד עשו‬ ‫שמלת‬
‫אסור בכל זאת הוא מפתהו לבל יתן‬ ‫על דרך זה באופן נפלא מאמר חז״ל‬
‫דעתו על כך‪ ,‬זהו‪ :‬״כעכו״ם נדמה לו״‬ ‫)חולין צא‪ ,‬א( עה״פ )בראשית לב כה(‪:‬‬
‫‪ -‬שהוא אומר לו פשוטות היה כגוי‪,‬‬ ‫׳״ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו׳‬
‫מאידך יש יצר הרע אחר המתלבש‬ ‫חד אמר כעכו״ם נדמה לו וחד אמר‬
‫באיצטלא של תלמיד חכם‪ ,‬ומוכיח‬ ‫כתלמיד חכם נדמה לו״‪ .‬שני סוגים‬
‫לו לאדם שהעבירה היא בעצם‬ ‫של יצר הרע הם‪ ,‬יש יצר הרע שהוא‬
‫מצוה‪ ,‬וזהו ״כתלמיד חכם נדמה‬ ‫מפתה את האדם לעבירות בדרך‬
‫לו‪...‬״‬ ‫ישרה‪ ,‬אף כי יודע האדם שהדבר‬
 ‫שמלת פרשת וישלח מאמר ה אליעזר‬ ‫הכב‬

‫מאמר ה‬

‫איסור אכילת ״גיד הנשה״ טעמו ומקורו‬

‫האם גיד הנשה נאסר בימי יעקב שכן כבר אז נאמר‪ :‬״על כן לא‬
‫יאכלו״‪ ,‬או ממתן תורה לפי שנאמר‪ :‬״על כן לא יאכלו בני ישראל״‬
‫וקודם מתן תורה לאו ישראל נינהו ‪ /‬גיד הנשה נאסר מהירך הימנית‬
‫שנאמר‪ :‬״הירך״ החשובה שבירכות‪ ,‬וכן נאמר‪ :‬״בהאבקו עמו״‬
‫ואדם החובק את חבירו מלפניו הרי ידו הימנית מגעת לכף ירך ימנית‬
‫של חבירו ‪ /‬ראב״ן‪ :‬טעם איסור אכילת גיד הנשה כאשר קיבל עליו‬
‫יעקב מלאכלו להזכיר בזה שהטיב עמו ה׳ יתברך להצילו מן המלאך‬
‫מן הדרך אשר בא בה שלם‪ ,‬נתחייב בו זרעו לעשות ולנהוג במצותיו‬
‫כדבר הפורים והצומות ‪ /‬״חזקוני״‪ ,‬על שעשו בני יעקב שלא כהוגן‬
‫שלא עשו לויה לאביהם והנחוהו ללבת לבדו והוזק על ידם בגיד‬
‫הנשה‪ ,‬אסר להם הקב״ה גיד הנשה כדי שיהיו זריזים למצות לויה ‪/‬‬
‫״החינוך״ ‪ :‬רמז לישראל שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלות מיד‬
‫העכו״ם ומיד בני עשו יהיו בטוחים שלא יאבדו‪ ,‬אלא לעולם יעמדו‬
‫זרעם ושמם וירא להם גואל ויגאלם מיד צר‪.‬‬

‫״על כן לא יאכלו בני ןשראל את גיר הנשה אשר‬

‫‪1‬ם הזה״ ) ב ר א ש י ת ל ב ל ג ( ‪.‬‬‫על כף ה;רך ער הי‬

‫נאמרו הדברים בדרך סיפור‪ ,‬שמפני‬
‫שאירע דבר זה באב נמנעים הבנים‬
‫מלאכול אותו הגיד‪ ,‬אלא זוהי אזהרת‬
‫התורה שלא יאכלוהו״‪ .‬ופסק הרמב״ם‬
‫ו ה ל׳‬ ‫א‪.‬‬ ‫ה ל׳‬ ‫ח‬ ‫פר ק‬ ‫א סו רו ת‬
‫ס נ ה ר רין פ ר ק י ט ה ל׳ ‪ : n‬האיסור נמנה בין‬
‫הלאוין ואם עבר ואכלו לוקה והוא‬
‫מהמשנה ) ח ו ל י ן צ ו א ( ב י ז ‪.‬‬
‫הגיד שעל כף הירך אסור באכילה‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬״על כן לא יאכלו בני‬
‫ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך‬
‫עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב‬
‫מ א כ לו ת‬ ‫) ה ל׳‬ ‫בגיד הנשה״‪ .‬ופירש רש״י ז״ל ומקורו‬
‫מהגמרא ) ח ו ל י ן צ א א ( ‪ :‬״נקרא גיד הנשה‬
‫לפי שנשה ־ קפץ ועלה ממקומו אצל‬
‫יעקב״‪ .‬וכתב ״החינוך״ ) מ צ ר ה נ( ‪ :‬״ולא‬

‫״ ה ח י נ ו ך ״ ) מ צ ו ה נ(‪.‬‬ ‫ס מ ״ ג ) ל א ו י ן ק ל ט(‪,‬‬ ‫ה מ צוו ת ל ה ר מ ב ״ ם ) ל ״ ת ק פג(‪,‬‬ ‫ראה ספר‬ ‫כט‪.‬‬

‫הכג‬ ‫אליעזר‬ ‫איסור אכילת ״גיד הנשה״ טעמו ומקורו‬ ‫שמלת‬
‫הרמב״ם בפירוש המשניות‬ ‫אולם‬ ‫מאימתי נאסר גיד הנשה‬
‫ה ל׳‬ ‫בר מב״ ם‬ ‫הו א‬ ‫ו כן‬ ‫ש ם‪,‬‬ ‫) חו לין‬ ‫במשנה ) ח ו ל י ן ק ‪ p‬נחלקו תנאים‬
‫מ ל כי ם פ ר ק ט ה ל׳ א( סובר שאף לשיטת‬ ‫מאיזה זמן נאסר‪ :‬רבי‬
‫חכמים במשנה כבר נאסרו בני ישראל‬ ‫יהודה סובר שנאסר לבני יעקב קודם‬
‫בגיד הנשה מיעקב ואילך‪ ,‬אלא‬ ‫מתן תורה‪ ,‬שהרי באותו מעשה של‬
‫האיסור שנאסר ממתן תורה ואילך‬ ‫יעקב כבר נאמר בתורה ‪ :‬״על בן לא‬
‫אינו מפני אותו האיסור שנצטוה‬ ‫יאכלו״ וגר ) ר ש ״ י ב מ ש נ ה ש ם ( ‪ ,‬וחכמים‬
‫יעקב‪ ,‬אלא מפני שנצטוינו מהקב״ה‬ ‫סוברים שלא נאסר אלא מסיני בשעת‬
‫על ידי משה רבינולא‪ .‬וב״כסף משנה״‬ ‫מתן תורה‪ ,‬אלא שנכתב במקומו‪,‬‬
‫) ה ל׳ מ ל כי ם פ ר ק ט ה ל׳ א‪ .‬ו כ ן הו א ב פ סי ק ת א‬ ‫שלאחר שנאמר בסיני וכתב וסידר‬
‫ז ו ט ר ת א מ ק ץ ( ‪ :‬ביאר שיעקב ובניו נהגו‬ ‫משה את התורה כתב המקרא הזה על‬
‫מעצמם באיסור זה‪ ,‬ולא שנצטוו על‬ ‫המעשה‪ ,‬על כן הוזהרו בני ישראל‬
‫כך‪ ,‬ומסיני ואילך נצטוו‪.‬‬ ‫אחר כך שלא יאכלו גיד בשביל‬
‫להודיע מאיזה טעם נאסר להם ) ב ג מ ר א‬

‫גיד הנשה נאסר מהירך הימנית‬ ‫ש ם קא ב (ל‪ .‬והרי לא נאמר‪ :‬על כן לא‬
‫ר בי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת‬ ‫יאכלו בני יעקב‪ ,‬ראובן ושמעון‪ ,‬אלא‬
‫מהן‪ ,‬והדבר פשוט ששל ימין‪,‬‬ ‫׳בני ישראל׳‪ ,‬ולא נקראו בני ישראל‬
‫והדעת היא דעת תורה כמבואר בגמרא‬ ‫אלא אלה שעמדו בסיני‪ ,‬ואף על פי‬
‫) ש ם צ ב ו צ א א( מפני שנאמר‪ :‬״הירך״‬ ‫שמצינו ״בני ישראל״ גם קודם מתן‬
‫‪ -‬המיומנת שבירך‪ ,‬שהה׳ של ״הירך״‬ ‫תורה‪ ,‬ככתוב ) ב ר א ש י ת מ ו ה ( ‪ :‬״וישאו‬
‫) ר ש ״י‬ ‫מורה על החשובה שבירכות‬ ‫בני ישראל את יעקב אביהם״‪ ,‬אותו‬
‫ק י ד ו ש י ן כ א ב ד ״ ה הי ר ך ( ‪ .‬רבי יהושע בן‬ ‫כתוב לאחר מעשה נאמר‪ ,‬לאחר‬
‫לוי אומר לפי שנאמר‪ :‬״בהאבקו עמו״‬ ‫שנאבק המלאך עם יעקב לזמן מרובה‬
‫‪ -‬כאדם שחובק את חברו מלפניו וידו‬ ‫בבואו מפדן ארם‪ ,‬והקב״ה קראו‬
‫הימנית מגעת לכף ירך ימנית של חברו‬ ‫ישראל‪ ,‬וכיון שאותה שעה שנקראו‬
‫מאחוריו‪ .‬רבי שמואל בר נחמני אומר‬ ‫כן לא שעת נשיית גירו של יעקב‬
‫לפי שהמלאך נדמה ליעקב כעכו״ם‬ ‫היתה‪ ,‬ולא שעת מתן תורה‪ ,‬לא‬
‫וטפלו מימינו‪ ,‬כדי שיהיה מזומן לאחזו‬ ‫הוזהרו אז‪ ,‬שהתורה לא ניתנה פעמים‬
‫אם יקום עליו‪ ,‬שכן אמרו‪ :‬ישראל‬ ‫פעמים‪.‬‬

‫מעם‬ ‫ח ס דו‬ ‫ה׳‬ ‫עז ב‬ ‫שלא‬ ‫לז כ ר‬ ‫ל נו‬ ‫ל היו ת‬ ‫ש ם(‪:‬‬ ‫חו לין‬ ‫ה רי ״ ף‬ ‫)על‬ ‫י הו נ תן‬ ‫ר ב נו‬ ‫הו ס י ף‬ ‫ל‪.‬‬

‫א בי נו כ ה ל ע מו ד ב פ ני מ ל א ך‪.‬‬ ‫א בו תי נו ו ע מ נו ו נ תן לי ע ק ב‬

‫ב‬ ‫) חו לין ק‬ ‫יו ס ף ״‬ ‫ו״ר א ש‬ ‫ז(‪,‬‬ ‫ה ל׳‬ ‫סו ף‬ ‫י‬ ‫פר ק‬ ‫מ ל כי ם‬ ‫) ה ל׳‬ ‫ל מלך״‬ ‫״ מ שנ ה‬ ‫עו ד‬ ‫ראה‬ ‫ל א‪.‬‬

‫ב מ ש נ ה(‪ ,‬ו ש ו ״ ת ״ עו נ ג י ו ״ ט ״ ) סי מן עו ו ש ם ב ה ק ד מ ה ב ה ע ר ה ל או ת מז(‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר ה א לי עז ר‬ ‫קכד‬
‫הראב״ן בספר ״מאמר השכל״ מביא‬ ‫שנטפל לו עכו״ם בדרך טופלו לימינו‬
‫טעמו‪ :‬״איסור גיד הנשה‬ ‫ונמצא שהמלאך נגע בירך הימנית‬
‫הוא מכלל כיבוד הורים‪ ,‬שנאמר‬ ‫הסמוכה לו‪ .‬רבא בר עולא אומר לפי‬
‫)בראשית לב לג( ‪ :‬׳על כן לא יאכלו בני‬ ‫שכתלמיד חכם נדמה לו המלאך‪ ,‬וחלק‬
‫ישראל את גיד הנשה׳‪ ,‬הענין כאשר‬ ‫לו יעקב כבוד כאילו הוא רבו וטפלו‬
‫קיבל עליו יעקב מלאכלו להזכיר בזה‬ ‫לימינו‪ ,‬כדי שהוא יהיה לשמאל‬
‫שהטיב עמו ה׳ יתברך להצילו מן‬ ‫המלאך‪ ,‬שכן אמרו)יומא לז א(‪ :‬׳המהלך‬
‫המלאך מן הדרך אשר בא בה שלם‪,‬‬ ‫לימין רבו הרי זה בור׳‪ ,‬ונמצא‬
‫נתחייב בו זרעו לעשות ולנהוג‬ ‫שהמלאך נגע בירך ימנית‪ ,‬הסמוכה לו‪.‬‬
‫במצותיו כדבר הפורים והצומות‪,‬‬
‫מצורף לזה המנע יעקב מלאכלו כי ידע‬ ‫טעמי איסור אכילת ״גיד הנשה״‬
‫בדרך הרפואות אשר כל אבר הנאכל‬ ‫שעל כף יי ד כעל חי‬
‫מחזיק אבר דמיונו בהיותו בריא‪,‬‬ ‫כבר הובאו טעמים והסברים בענין‬
‫ומחלישו כשהוא לא על הכונתו‪ ,‬והנה‬ ‫גיד הנשה המובאים בספרי‬
‫כתוב )בראשית לב כס‪ :‬׳ותקע כף ירך‬ ‫הראשונים‪ :‬הראב״ן‪ ,‬״ספר חסידים״‪,‬‬
‫יעקב׳‪ ,‬והבנים יעשו לכבוד אביהם״‪.‬‬ ‫ה״חזקוני״‪ ,‬ספר ״החינוך״‪ ,‬״טעמי‬
‫ב״ספר חסידים״ )סימן רלא( מובא‪:‬‬ ‫המצוות״ להר״מ הבבלי‪ ,‬הרשב״ם‪,‬‬
‫״אמרו הואיל ופשענו‬ ‫ה״ספורנו״‪ ,‬כולם ממקור קדוש יהלכון‬
‫שהנהנו הלילה הזקן לבדו‪ ,‬לכך אירע‬ ‫ומשם חקקנו‪ ,‬וקבצנו שם כולם יחד‪.‬‬
‫לו בשבילנו‪ ,‬נדרו שלא לאכול גיד‬ ‫ב״דעת זקנים״ לבעלי התוספות‬
‫הנשה״‪ .‬כיוצא בדברים אלה כותב‬ ‫מביא טעם לאיסור גיד‬
‫ה״חזקוני״‪ ,‬על שעשו בני יעקב שלא‬ ‫הנשה‪ :‬גם שמעתי מה שנגע המלאך‬
‫כהוגן שלא עשו לויה לאביהם‬ ‫בכף ירכו משום דמספר כ׳ עולה‬
‫והנחוהו ללכת לבדו והוזק על ידם‬ ‫עשרים‪ ,‬בעון כ׳ שנה שנתעכב יעקב‬
‫בגיד הנשה‪ ,‬אסר להם הקב״ה גיד‬ ‫בבית לבן והניח לאביו‪ .‬אך קשה דאי‬
‫הנשה כדי שיהיו זריזים למצות לויה‪.‬‬ ‫משום זה‪ ,‬מדוע לא נגע בכף ידו‪ ,‬מאי‬
‫הרא״ש בפירושו על התורה מוסיף‬ ‫שנא כף ירכו‪ ,‬ואולי משום שרצה‬
‫בדרך זו‪ :‬על שהניחוהו לילך יחיד‬ ‫לרמז על שתי אחיות כמו שכתב‬
‫ונכשל בדרכו והפסידו אותו מאכל טוב‬ ‫המאסף במדרש תלפיות )ענף יעקב עין‬
‫לדור דודים להיות להם למזכרת עוןלב‪.‬‬ ‫ב(‪ ,‬ואגב חדא תרתי‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬

‫ד א מ ר ) פ ס חי ם‬ ‫ל מ אן‬ ‫הגי ד‪ ,‬ו ב פ ר ט‬ ‫הו א‬ ‫טו ב ״‬ ‫״מאכל‬ ‫א יז ה‬ ‫ע ל ט ע ם ז ה‪ ,‬כי‬ ‫קצת‬ ‫קשה‬ ‫ל ב‪,‬‬

‫טעם כל‬ ‫הגי ד נ פג ם‬ ‫ש ע ל י די נ טי ל ת‬ ‫לו מ ד‬ ‫ט ע ם ״‪ ,‬ו א ו ל י י ש‬ ‫ב נו תן‬ ‫ב גי דין‬ ‫״ אין‬ ‫א(‪:‬‬ ‫כב‬

‫מ א כ ל טו ב‪.‬‬ ‫ה ב ה מ ה ו ה י ד ך הו א‬ ‫ידך‬
‫קכה‬ ‫אליעזר‬ ‫ט ע מו ו מ קו רו‬
‫בנסתרות‪ ,‬כמי שמובא ) ח ג י ג ה י ג א(‪:‬‬
‫׳אין לך עסק בנסתרות׳ כי יש לחוש‬
‫פן יהרסו שכלם ויבואו לידי מינות‪ ,‬כי‬
‫לא רבים יחכמו להבין כל הסודות על‬
‫מתכונתם מצד היות שכלם עובר‬
‫בעמק עכור כי הבלי העולם הזה‬
‫וחמודותיו מבלבלין שכל האדם‪ .‬ורמז‬
‫במניעת אכילת הגיד לדורות‪ ,‬להיות‬
‫לזכרון בין עיניהם כי מנע ה׳ מהם פרי‬
‫עץ הדעת שלא יאכילו את שכלם‬
‫דברים קשים כגידין כי נגע בכף ירך‬
‫יעקב‪ .‬ואם ליעקב השלם קרה מכשול‬
‫זה לפי שעה כשנטה קצת מדרך השווי‬
‫י קר״‬ ‫״ כ לי‬ ‫כ מ בו א ר‬ ‫כ ס ף‪,‬‬ ‫או ה ב‬
‫ב מ ק ר או ת ד ל ע י ל [ ‪ ,‬מה יעשו אזובי קיר‬
‫אשר רוב עסקיהם בהבלי העולם הזה‬
‫וחמודותיו‪ .‬על כן לא יהיה להם עסק‬
‫בנסתרות כי אם יחידי סגולי הדור‬
‫כרבי שמעון בן יוחאי ודוגמתו אשר‬
‫קצו ומאסו בהבלי העולם הזה כיעקב‪,‬‬
‫כי אם לפי שעה קרה זה ליעקב על‬
‫שנותר לבדו ־ לכדו״‪.‬‬
‫בלי ספק שאחר שקרה לו ענין‬
‫התאבקות של סמא״ל הרגיש‬
‫בחטאו וסר מן הדרך ההוא‪ ,‬וראיה‬
‫לדבר שנאמר ) ב ר א ש י ת ל ג י ח ( ‪ :‬׳ויבא‬
‫יעקב שלם׳ ודרשו חכמינו ז״ל ) ש ב ת‬
‫ל ג א( ‪ :‬׳שלם בתורתו׳‪ ,‬והמשכיל ישמע‬
‫ויוסיף לקח״‪ .‬בא וראה מה שהביא‬
‫באליהו רבה בשם רש״ל ) ת ש ו ב ה ס י מ ן‬
‫צ ח( ‪ :‬״מי לנו גדול מר״ש מקינון‪ .‬אחר‬
‫שלמד קבלה היה מתפלל כתינוק בן‬
‫יומו‪ ,‬דמי שלא יכול להשיג סודה על‬
‫הנ ש ה״‬ ‫״גי ד‬ ‫א כי ל ת‬ ‫אי סו ר‬ ‫שמלת‬
‫בספר ״החינוך״ ) מ צ ר ה ג ( מובא‪:‬‬
‫משרשי המצוה זו כדי‬
‫שתהיה רמז לישראל שאף על פי‬
‫שיסבלו צרות רבות בגלות מיד‬
‫העכו״ם ומיד בני עשו יהיו בטוחים‬
‫שלא יאבדו‪ ,‬אלא לעולם יעמדו‬
‫זרעם ושמם וירא להם גואל ויגאלם‬
‫מיד צר‪ ,‬ובזכרם תמיד ענין זה על ידי‬
‫המצוה שתהיה לזכרון יעמדו‬
‫באמונתם ובצדקתם לעולם‪ .‬ורמז זה‬
‫הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם‬
‫יעקב אבינו שבא בקבלה שהיה שרו‬
‫של עשו רצה לעקרו ליעקב מן העולם‬
‫] ל היו ת‬ ‫ולא יכול לו ולזרעו‪ ,‬וצערו בנגיעת‬
‫הירך‪ ,‬וזה זרע עשו ציער לזרע יעקב‪,‬‬
‫ולבסוף תהיה להם תשועה מהם‪ ,‬וכמו‬
‫שמצאנו ביעקב שזרחה לו השמש‬
‫לרפ אותו ונושע מן הצער כן יזרח לנו‬
‫השמש של משיח וירפאנו מצערינו‬
‫ויגאלנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫איסור הגיד רומז שלא יהיה לנו‬
‫עסק בנסתרות‬
‫ה״כלי יקר״ ) ע ל א ת ר ( כתב‪ :‬מצינו‬
‫לרז״ל כי דברים עמוקים‬
‫שהשגתם קשה נמשלו לגידין כמו‬
‫שפירש רש״י ) ש מ ו ת י ט ג ( על הפסוק‪:‬‬
‫״ותגיד לבני ישראל״ ‪ -‬דברים הקשין‬
‫כגידין‪ ,‬וההשגה נקראת בלשון אכילה‬
‫כמו שמצינו ) ח ג י ג ה י ד ב ( בארבע‬
‫שנכנסו לפרדס שעל החקירה הנסתרת‬
‫מעין כל חי מביא פסוק ) מ ש ל י כ ה ט ז ( ‪:‬‬
‫״דבש מצאת אכול דיך״‪ ,‬ורמז במצוה‬
‫זו לדורות למנוע מישראל החקירה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר ה א לי עז ר‬
‫ולא ריח בשר רק עץ יבש‪ ,‬אמנם‬
‫בענפים היוצאים ממנו יש קצת בנותן‬
‫טעם‪ ,‬לפי שהם רמז לפתויי הנחש‪,‬‬
‫שכפי ראות עיני בשר ולמשמע אוזן‬
‫דבריו ערבים‪ ,‬כי אכל ושתה יאמר לך‪,‬‬
‫ושמח בחור בילדותך‪ ,‬לפיכך החמירו‬
‫על עצמם ואסרו הקנוקנות כו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫ומן הראוי להביא מספר ״שערי זוהר‬
‫תורה״ ־ פירוש על הזוה״ק מה‬
‫שכתב על הפסוק‪ :‬״על כן לא יאכלו‬
‫בני ישראל את גיד הנשה״ וזה לשונו ‪:‬‬
‫״למה נקרא גיד הנשה ‪ -‬כלומר גיד‬
‫שהוא משכת את האנשים מעבודת‬
‫רבונם‪ ,‬ושם הוא יצר הרע רובץ‪,‬‬
‫וכאשר התדבק עם יעקב לא מצא‬
‫מקום שיוכל להתגבר על יעקב‪ ,‬משום‬
‫שכל אברי הגוף היו מסייעים ליעקב‪,‬‬
‫וכלם היו חזקים ולא היה בהם‬
‫חולשות מאחד שלא נפגמו על ידי‬
‫שום חטא‪ ,‬מה עשה‪ :‬׳ויגע בכף ירכו׳‬
‫־ בגיד הנשה ‪ -‬במינו ביצר הרע שהוא‬
‫מינו ומקומו‪ ,‬ומשם בא יצר הרע על‬
‫האנשים״‪.‬‬
‫בנגיעת הירך‪ ,‬להורות שמשם רצונו‬
‫״ומשום זה אמרה תורה‪ :‬׳לא יאכלו‬
‫בני ישראל את גיד הנשה׳‪,‬‬
‫) ב ר כ ו ת ס א א(‬ ‫כמו שאמרו החכמים‬
‫באבדים של האדם שרומזים אם טוב‬
‫ואם רע ] כ מ ו רי א ה ‪ -‬מ אי ר ת עי ני ם‪ ,‬ו כ ב ד ־‬
‫כ ו ע ס ו כ ד ו מ ה [ ומשום זה כל אבר מחזק‬
‫ש כ א ש ר האד ם‬ ‫ש י ש א ב רי ם‬ ‫] פי רו ש‬ ‫אבר‬
‫א כ ל ם נו ת ני ם כ ח ו מ חזי קי ם ל א ב רי ם ש ל ו ‪ ,‬ר א ה‬
‫ח ו ל י ן קי א א[ ודאי גיד הנשה מחזק ליצר‬
‫הרע שהוא מינו‪ ,‬ובני ישראל לא‬
‫הכו‬
‫נכון יבוא לקצץ בנטיעות‪ .‬וכתב‬
‫ה״כנסת הגדולה״ בכללי הפוסקים כל‬
‫דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין‬
‫עם הגמרא והפוסקים‪ ,‬הלך אחר‬
‫הגמרא והפוסקים‪ ,‬לבד אם בעלי‬
‫הקבלה מחמירין‪ ,‬יש להחמיר‪.‬‬
‫גיד הנשה מקום אחיזת היצר‬
‫בספר ״אלה המצות״ למהר״ם חגיז‬
‫כתב‪ :‬״השר שבא להאבק עם‬
‫יעקב הוא שרו של עשו שהיה רוצה‬
‫לעקרו מן העולם הוא וזרעו‪ ,‬׳ולא‬
‫יכול לו׳ ‪ -‬כי יעקב אבינו היה תקיף‬
‫בכל אבריו‪ ,‬אמנם רק בגיד הנשה אשר‬
‫שם כהו ומקום מנוחתו של שר זה‪.‬‬
‫וכבר רמזו חז״ל באמרם ) ח ו ל י ן צ א א ( ‪:‬‬
‫׳למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה‬
‫ממקומו׳ כו׳ לפתות את בני האדם‪,‬‬
‫ולא מצא דרך קרוב להשיג מבוקשו‬
‫אלא בענין העריות‪ ,‬והואיל וגיד זה‬
‫סמוך ונראה וקרוב היא לברית מילה‬
‫הקדוש תקע עצמו שם כו׳‪ .‬וכיון שאין‬
‫כהו של שר זה אלא בגיד‪ ,‬ציערו‬
‫להחליש ירכו של יעקב שהם בניו‪.‬‬
‫׳על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד‬
‫הנשה׳ ‪ -‬דכיון שהרגישו שגיד זה הוא‬
‫חלקו ונחלתו של שר זה נהגו בו‬
‫איסור וכו׳‪ ,‬שלא לתת לו כלל אחיזה‬
‫כר׳‪ ,‬דשמו מוכיח עליו שהוא גיד‬
‫המשכה ומנשה את האדם מעבודת‬
‫הבורא יתברך שמו מלשון ׳כי נשני‬
‫) ב ר א ש י ת מ א נ א( ‪,‬‬ ‫אלקים מכל עמלי׳‬
‫וכבר ידוע שבגיד הזה אין בו לא טעם‬
‫פכז‬ ‫אליעזר‬ ‫איסור אכילת ״גיד הנשה״ טעמו ומקורו‬
‫הוא טומאה‪ ,‬אף כאן גם כן טומאה‪,‬‬
‫שטימא את מקום ההוא‪ ,‬וממקום‬
‫הטומאה אין לנו ליהנות כלום ממנו‪,‬‬
‫כל שכן במקום שקרוב צד הטומאה‬
‫ההוא ] פ י ר ו ש ש צ ד ה ט ו מ א ה ק ר ו ב ש ם ת מ י ד‬
‫ו ש ם מ צ א קן ל ו [ ‪ ,‬והתורה לא אמרה אלא‬
‫׳כי נגע׳‪ ,‬וכתיב‪ :‬׳ויגע בכף ירכו׳ כמו‬
‫שכתוב ) ש ם ( ‪ :‬׳וכל אשר יגע בו הטמא‬
‫יטמא׳ עכ״ד‪.‬‬
‫איסור הגיד כי צריכים להנתק‬
‫מהתאוות‬
‫וכ״תורה והמצוה״ להמלבי״ם כתב‬
‫בזה הלשון‪ :‬״אחר כי‬
‫בשר הבעל חי הנאכל מתהפך לבשר‬
‫האדם הנזון‪ ,‬ועל כן הזהיר מאכילת‬
‫הטמאים ושקצים כי בזה יקנה האוכל‬
‫טבע הדורס והאכזרית‪ ,‬על כן אחר‬
‫שראו כי נגע בכף ירך יעקב שבגיד‬
‫הזה צרורה התאוה והחומריות עד‬
‫שאף יעקב שנפרד מכל גשמיותו לא‬
‫נפרד הגשמיות מגיד הזה‪ ,‬ואם כן גם‬
‫גיד הבהמה משחתו בו כח הבהמה‬
‫והתאוני שלא יפרד משם‪ ,‬והאוכלו‬
‫ידבק בו כח התאוה‪ ,‬לכך נאסר להם‬
‫אכילת גיד הנשה לזכרון כי צריכים‬
‫להתפרד מכל תאות ויצר ולהיות‬
‫קדושים לאלקיהם‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬
‫איסור אכילת גיד הגשה כנגד‬
‫יום הכיפורים‬
‫) הו ב א‬ ‫ובזה מובן המדרש פליאה‬
‫או ת‬ ‫נ בי ל ה‬ ‫ערך‬ ‫א לי עז ר‬
‫כל האוכל גיד הנשה כאילו‬
‫שמלת‬
‫יאכלו אותו‪ ,‬שאין הם מצדו וממינו‪,‬‬
‫אבל עמים עובדי עבודה זרה יאכלו‬
‫אותו‪ ,‬כי הוא מהצד ומהמין של‬
‫המלאך שלהם שהוא סמא״ל‪ ,‬בשביל‬
‫לחזק את לבם‪ .‬משום שיש באדם‬
‫רמ״ח אברים כנגד רמ״ח מצות של‬
‫התורה שהן לעשות נתנו‪ ,‬וכנגד רמ״ח‬
‫מלאכים שמתלבשת בהם השכינה‪,‬‬
‫והשמות שלהם כשמות של רבונם‬
‫]מחמת התלבשות השכינה בהם[‪ .‬ויש באדם‬
‫שס״ה גידים‪ ,‬וכנגדם שס״ה מצות‬
‫שהן נתנו על מה שלא לעשות‪ ,‬וכנגד‬
‫שס״ה ימי השנה‪ ,‬והרי תשעה באב‬
‫אחד מהם שהוא כנגד סמא״ל‪ ,‬שהוא‬
‫אחד מאותן שס״ה מלאכים‪] ,‬כי כמו‬
‫שיש רמ״ח מלאכים טובים ששרשם מן הרמ״ח‬
‫מצות עשה‪ ,‬כן יש שס״ה מלאכי חבלה‬
‫ששרשם מן השס״ה מצות לא תעשה[‪,‬‬
‫ומשום זה אמרה תורה‪ :‬׳על כן לא‬
‫יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳‪ .‬א״ת‬
‫לרבות ת׳שעה א׳ב שאין אוכלים בו‬
‫ולא שותים‪ .‬ומשום זה‪ :‬׳ויאבק איש‬
‫עמו׳ ‪ -‬בכל ימי השנה ובכל אבריו של‬
‫יעקב‪ ,‬ולא מצא מלבד גיד הנשה‬
‫ההוא‪ ,‬מיד תשש כהו של יעקב‪ ,‬ובימי‬
‫השנה מצא יום תשעה באב‪ ,‬שבו‬
‫נתגבר ונגזר הדין עלינו ונחרב בית‬
‫המקדש‪ ,‬וכל מי שאוכל בתשעה באב‬
‫כאלו אוכל גיד הנשה״‪.‬‬
‫״רבי ייסא סבא דרש‪ :‬״כי נגע בכף‬
‫ירך יעקב״‪ ,‬כתוב כאן‪ :‬׳כי נגע‬
‫בי ל קו ט‬ ‫בכף׳‪ ,‬וכתוב שם )במדבר יט יג(‪ :‬׳כל‬
‫י ט(‪:‬‬ ‫הנוגע במת בנפש האדם׳ ־ מה שם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישלח מאמר ה א לי עז ר‬ ‫קכח‬
‫זצ״ל הביא רמז נפלא על הפסוק‪:‬‬ ‫אוכל ביום הכיפורים‪ .‬בספר ״שבעה‬
‫״ויבא יעקב שלם״ שדרשו חז״ל ) ש ב ת‬ ‫עינים״ פירש הענין לפי אמרם ז״ל‬
‫ל ג ב ( ‪ :‬״שלם בגופו שלם בממונו שלם‬ ‫)יו מ א כ א ( ‪ :‬״השטן בגימטריא שס״ד״‬
‫בתורתו״‪ ,‬כי על פי האמור הרי על ידי‬ ‫שבכל השנה אית ליה רשות לאסטוני‬
‫שנגע שרו של עשו בכף ירך יעקב‬ ‫חוץ מיום הכפורים‪ ,‬והטעם משום‬
‫נתוסף מצות לא תעשה בתורה שלא‬ ‫שעל ידי אכילה ושתיה אדם בועט‬
‫יאכלו ישראל גיד הנשה‪ .‬והיה סלקא‬ ‫ומוסיף כח לשטן שיכול להשטין‪,‬‬
‫דעתך לומר שכל עוד שהרגיש יעקב‬ ‫אבל ביום הכפורים שאדם מעונה אין‬
‫הכאב בגיד הנשה והיה צולע על ירכו‬ ‫] עיין מ ה ר ש ״ א חי דו שי‬ ‫בו כח להשטין‬
‫נאסר הגיד הנשה‪ ,‬מה שאין כן לאחר‬ ‫א ג דו ת נ ד ר י ם ל ב ן ‪ ,‬וכמו שבכל השנה‬
‫שנתרפא ולא נשאר שום רושם כלל‬ ‫שכולל שס״ה יום נבחר יום אחד‬
‫יהיה חוזר וניתר גיד הנשה‪ .‬לזה אמרו‬ ‫שאסוד באכילה‪ ,‬וכמו כן יש באדם‬
‫חז״ל שגם כאשר בא לעיר שכם שלם‬ ‫שס״ה גידים וגיד אחד אסור שזו גיד‬
‫בגופו ונתרפא לגמרי בגיד הנשה‪,‬‬ ‫הנשה לעונת יום הכפורים שבימות‬
‫אפילו הכי היה שלם בתורתו שלא‬ ‫השנה‪ ,‬אבל האוכל גיד הנשה על ידי‬
‫נחסר על ידי זה מצות לא תעשה‬ ‫זה מוסיף כח לסטרא אחרא והוי‬
‫שבתורה‪ :‬ש״לא יאכלו בני ישראל את‬ ‫כאילו אוכל ביום הכפורים‪.‬‬
‫גיד הנשה״‪.‬‬
‫ולפי האמור יש לפדש דהנה נודע‬
‫ב״טעמי המצות״ לר״מ הבבלי‪ ,‬וכן‬
‫שביום הכפורים צריך האדם‬
‫מובא בש״ך על התורה‬
‫להיות נפרד מכל תאוה חומריות‬
‫טעם עמוק וזה לשונו‪ :‬״טעם מצוה זו‬
‫ולהיות כלו קדוש לה׳ דוגמת‬
‫לפי שאם תחלק הלאוים לימים דכתיב‬
‫המלאכים כמבואד בשל״ה הק׳‬
‫) ד ב ר י ם ה כ ר ( ‪ :‬׳ולשמור את כל מצותי‬
‫וב״שערי אורה״ באריכות‪ ,‬מה שאין‬
‫כל הימים׳ יביא גיד הנשה כנגד‬
‫כן האוכל חס וחלילה זה מראה על‬
‫תשעה באב‪ ,‬ומה שאירע לאבות סימן‬
‫פחיתת ושפלות ערכולג‪ ,‬ואם כן שפיר‬
‫לבנים ששרו של עשיו נלחם עם‬
‫המליצו חכמינו ז״ל שכל האוכל גיד‬
‫יעקב‪ ,‬וכאשר לא יכל לו ציערו‬
‫הנשה כאלו אכל ביום הכפורים‪ ,‬ודוק‬
‫בנגיעת הירך שהם יוצאי יריכו‪ ,‬ולא‬
‫היטב‪.‬‬
‫מצא מפלת שונאיהם ישראל בימים‬
‫אלו בתשעה באב ובגיד הנשה‪ ,‬וכאשר‬ ‫על‬ ‫״חזון ישעיה״‬
‫ה תו ר ה‬ ‫)על‬ ‫בספר‬
‫נאכל הגיד מתחזק כחו ואונו כי שם‬ ‫א ת ר ( להג״ר ישעיה יונגרייז‬

‫ד(‬ ‫ק י ב ל ה ו ק ר י ע ל י ת ) ת ה לי ם נ ח‬ ‫דל ח ש ה לה ולא‬ ‫ש ה רי ח ה‬ ‫ב עו ב ר ה‬ ‫א(‬ ‫פג‬ ‫ו עיין )יו מ א‬ ‫לג‪.‬‬

‫מ ר ח ם‪.‬‬ ‫ז ו ר ו ר ש עי ם‬
‫קכט‬ ‫אליעזר‬ ‫ט ע מו ו מ קו רו‬
‫אפילו למאן דאמר ׳יש בגידין בנותן‬
‫טעם׳ מכל מקום מאכל טוב לא הוי‪.‬‬
‫ואולי יש לומר קצת לפי מה דמבואר‬
‫בכתב יד ״חמאת החמדה״‪ :‬׳על כן לא‬
‫יאכלו׳ וגו׳ ובניו בעבורו בטלו‬
‫מלאכול ׳הירך׳ ועד עתה מקצת‬
‫היהודים אינן אוכלין אותה כלל‪ ,‬והם‬
‫מ קו מו ת‬ ‫]ו ב ה ר ב ה‬ ‫היהודים שבדמשק‪,‬‬
‫ש א י ן או כ לי ם ח ל ק א ח ו רי ם[ ומקצתן‬
‫משליכין ממנה גיד הנשה ואוכלין‬
‫אותה‪ ,‬ונמצא דעל ידי זה הפסידו כל‬
‫הידך שהוא מאכל טוב‪ .‬אבל טעם זה‬
‫דחוק כי אין זה רק מנהג ולא מדינא‪.‬‬
‫״חצי מנשה״ מכתב ידי‬
‫ראשונים כתבו ) ה ב י א ו ב ״ ת ו ר ה‬
‫ש ל י מ ה ע ל א ת ר ״( ‪ :‬נענשו ׳ולא יאכלו את‬
‫גיד הנשה׳ והוא נתח טוב וירך מבחר‬
‫הבהמה הוא כדכתיב ) י ח ז ק א ל כ ד ד ( ‪ :‬׳כל‬
‫נתח טוב ירך וכתף‪...‬׳ ואולי יש לומר‬
‫דעל ידי שצריכים לחתוך את הירך‬
‫לחתיכות להוציא את הגידים‬
‫והקנוקנות מקלקלים אותו בזה‪ .‬וכמו‬
‫שכתבו המפרשים בהא דפריך בגמדא‬
‫) פ ס חי ם כ ב א( משלח אדם ירך לנכרי‪,‬‬
‫ואף על גב דליכא הנאה בגיד‪ ,‬מכל‬
‫מקום מתכבד בו יותר אם שולח לו ירך‬
‫שלם עם הגיד‪.‬‬
‫לעתיד לבוא‬
‫יחזור איפור גיד הנשה להתירו‬
‫ור^^וי להביא מה שביאר בהקדמה‬
‫שניה לשו״ת ״בנין שלמה״‬
‫להגאון רבי שלמה הכהן דומ״ץ‬
‫דוילנא‪ :‬לגבי לשון הכתוב‪ :‬״׳על כן‬
‫א י ס ו ר אכילת ״גיד הנשה״‬ ‫שמלת‬
‫רביצת סמאל ומתנותיו‪ ,‬ואנו בגלות‬
‫אדום ורודפים אותנו כמצרים ׳על כן‬
‫לא יאכלו בני ישראל את גיד‬
‫הנשה״׳‪.‬‬
‫א ת ר(‬ ‫על‬ ‫ה״שפתי כהן״‬
‫ה תו ר ה‬ ‫)על‬
‫מוסיף ‪ :‬רמזים נפלאים‬
‫ומצאתי כתוב ד׳ צומות רמוזים‬
‫במילת גיד‪ ,‬ואמר ׳על כן לא יאכלו‬
‫בני ישראל׳ ‪ -‬אלא מתענים ״את״ ‪-‬‬
‫ראשי תיבות א׳ב ת׳שעה‪ ,‬״גיד״ ראשי‬
‫תיבות ג׳ תשרי‪ ,‬י׳ תשרי‪ ,‬י׳ בטבת ‪-‬‬
‫שחל בחודש הרביעי‪ ,‬״גיד״ גימטריא‬
‫י״ז והוא י״ז בתמוז‪ .‬בספר ״מנחה‬
‫בלולה״ מוסיף‪ :‬כי ׳הנשה׳ אותיות‬
‫׳השנה׳ לרמז כי בימים אלו ״לא‬
‫יאכלו בני ישראל״‪.‬‬
‫א ת ר(‬ ‫על‬ ‫ה ר ש ^״ ‪ 3‬כותב‬
‫ה תו ר ה‬ ‫)על‬
‫טעם‪ :‬לזכרון גבורתו של‬
‫יעקב והנס שעשה לו הקב״ה שלא‬
‫מת‪ .‬ה״ספורנו״ מבאר‪ :‬כדי שיהיה‬
‫ההיזק אשר הורה בנגיעת כף הירך‬
‫היזק בדבר בלתי נחשב אצלינו ־ על‬
‫כן נאסר גיד הנשה‪ .‬צא ולמד עד היכן‬
‫עמוק מצות כל עשה ולא תעשה‬
‫שבתורה‪.‬‬
‫א ת ר(‬ ‫על‬ ‫ב פי רו ש הרא״ש‬
‫) ע ל ה תו ר ה‬
‫מוסיף על טעם זה‪ :‬״על‬
‫שהניחוהו לילך יחיד ונכשל ] ב ד ר כ ו [‬
‫והפסידו אותו מאכל טוב לדור דורים‬
‫להיות להם למזכרת עון‪ .‬וצריך עיון‬
‫מה שכתב דהוא מאכל טוב‪ ,‬לא מיבעי‬
‫למאן דאמר ) פ ס חי ם כ ב א( ‪ :‬׳אין בגידין‬
‫בנותן טעם׳ אלא עץ בעלמא‪ ,‬אלא‬
 ‫אליעזר‬
‫ולכן נראה לומר לולא דמסתפינא‬
‫שלעתיד לבא יחזור איסור גיד‬
‫הנשה להתירו‪ ...‬הדעת נותן שלעתיד‬
‫לבא שיתוקן הכל ויבטל הטעם ודאי‬
‫שיבטל האיסור גם כן‪ ,‬דאף למאן‬
‫דאמר דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬מכל‬
‫פרשת וישלח מאמר ה‬ ‫שמלת‬ ‫קל‬
‫לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה‬
‫אשר על כף הירך עד היום הזה׳‪,‬‬
‫תיבות אלו‪ :‬׳עד היום הזה׳ נראה‬
‫מיותר‪ ,‬כי הדבר פשוט שאזהרה זו‬
‫נוהגת לדורות וכו׳‪ ...‬נראה לישב על‬
‫פי דרך דרוש הנה מבואר בזוה״ק ) ח ״ א‬

‫מקום שאני הכא דבהדיא תלה הכתוב‬ ‫פ ר׳ ו י ש ל ח ק ע ‪ p‬הובא בילקוט ראובני‬

‫טעם האיסור בזה‪ ...‬ועל פי זה יש לומר‬ ‫) פ ר׳ ו י ש ל ח ב פ ס ו ק ז ה ( שעל ידי שנגע‬
‫בפשיטות דמשום הכי כתוב‪ :‬׳עד היום‬ ‫המלאך בכף ירך יעקב בגיד הנשה‬
‫הזה׳ לומר שלא ינהג האיסור רק עד‬ ‫גרם שנחרב הבית השני על ידי אדום‬
‫שיבא המשיח המכונה בשם יום הזה‪,‬‬ ‫שהמלאך היה שרו של אדום‪ ...‬ועיין‬
‫אבל לעתיד לבא המכונה בלשון‬ ‫בחידושי אגדות להרשב״א ז״ל הנדפס‬
‫הנביאים ׳יום ההוא׳ ) ע י י ן י ש עי ה כ ה ט (‬ ‫ב״עין יעקב״ שפירש מה שאמרו חז״ל‬
‫או יום הבא יתבטל האיסור‪ ,‬מה שאין‬ ‫) ח ו ל י ן צ א א ( שהעלו אבק ברגליהם עד‬
‫כן בשאר מצוות נוהגים לדורות עולם‬ ‫כסא הכבוד היינו שגרמו פגם בכסא‬
‫ואפילו לעתיד לבא‪ .‬ולכן לא כתוב‬ ‫הכבוד על ידי שאבקו זה עם זה‪ ,‬ונגע‬
‫בשום מקום בתורה בלשון הזה רק גבי‬ ‫בגיד הנשה‪ ,‬כמו דאמרינן בעלמא‬
‫גיד הנשה״ עכ״ללה‪.‬‬ ‫שלכן כתיב ) ש מ ו ת י ז ט ז ( ‪ :‬׳כי יד על כס‬
‫י‪-‬ה מלחמה ה׳ בעמלק׳ מלמד שאין‬
‫האם חוטי דכפלא‬ ‫השם שלם ואין הכסא שלם עד‬
‫קשור לאיסור גיד הגשה‬ ‫שימחה זרעו של עמלק ואז יתוקן‬
‫לענינינו‪ :‬אף שבחלק הקדמי לא‬ ‫הפגם ויהיה השם שלם והכסא‬
‫נמצא גיד הנשה כלל‬ ‫שלם לד‪.‬‬

‫ס ו פ ר ״ ) ד ף ל ו ב טו ר א( כ ת ב מ רן ז ״ ל ב ה א ד כ תי ב ‪ :‬׳ו ת ק ע כ ף י ר ך י ע ק ב‬ ‫ל ד‪ .‬ו ב ד רו שי ״חתם‬

‫יעקב‬ ‫עם‬ ‫ה ס״ מ‬ ‫ש ה ת א ב קו ת‬ ‫ה מ ק ד ש‪,‬‬ ‫בי ת‬ ‫א חו ר בן‬ ‫פ ר שו הו‬ ‫ש מ פ ר שי ם‬ ‫ע מ ו׳‬ ‫ב ה א ב קו‬

‫א ב י נ ו הי ה ב ל י ל ט׳ ב א ב ‪ -‬׳ ו ת ק ע כ ף י ר ך י ע ק ב׳ הו א ב י ת ה מ ק ד ש י ר כ ן ש ל י ש ר א ל ו מ צ ב ן ‪.‬‬

‫ע י י ן ב ״ ס ד ר ה ד ו ר ו ת ״ ב ״ א ר ״ ה ש ג ם כ ן כ ת ב ש הי ה ב ט ׳ ב א ב ‪ ,‬ו ב ״ ר ו ק ח ״ ב פ ר ש ת ה ש ב ו ע‬

‫הפלאת‬ ‫ר ו ב ני סי ם‬ ‫״ אז‬ ‫פ ס ח(‪:‬‬ ‫של‬ ‫ב פיי ט ) הג ד ה‬ ‫מ בו א ר‬ ‫ט ״ ו נ י סן ‪ ,‬ו כ ן‬ ‫לי ל‬ ‫ש הי ה‬ ‫כתב‬

‫מ ד ר ש ש הי ה‬ ‫ב לי ל ה‪ ...‬ו י ש ר י ש ר א ל ל מ ל א ך ויו כ ל ל ו לי ל ה ״‪ ,‬ו עיי ן ב ״ ד ב ר י י הו נ תן ״ ב ש ם‬

‫כי פו ר‪.‬‬ ‫ביו ם‬

‫ה ק׳‬ ‫ב ס פ רי ם‬ ‫ה ק׳‪,‬‬ ‫בזו ה ר‬ ‫זו‬ ‫ב מ צו ה‬ ‫י עיין‬ ‫ה ל לו‬ ‫ב ד ב רי ם‬ ‫עו ד‬ ‫צ מ אונו‬ ‫ל ה רוו ת‬ ‫ה רו צ ה‬ ‫לה‪.‬‬
‫״ א ס פ ק ל רי א‬ ‫בספר‬ ‫ה חיי ם ״ ‪,‬‬ ‫ו ב ״ או ר‬ ‫ה ב רי ת ״‪,‬‬ ‫לו חו ת‬ ‫״ שני‬ ‫ו ב ר ק א נ טי‪,‬‬ ‫מ ל ך ״‪,‬‬ ‫״ מ קד ש‬

‫ה מ א י ר ה ״ ‪ ,‬״ כ ל י ל ת פ א ר ת ״ ‪ ,‬״ ק ד ו ש ת ל ו י ״ ‪ ,‬ו ל א ב א תי ר ק כ מ ר א ה ב א צ ב ע ע לי ה ם ‪.‬‬

‫קלא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת איסור אכילת ״גיד הנשה״ טעמו ומקורו‬

‫מעמידין אותו בשער המזרח‪ ,‬ומעבירין‬ ‫וכלל‪ ,‬אולם‪ ,‬מקפידים להוציא בחלק‬
‫לפניו פרים ואילים וכבשים‪ ,‬כדי‬ ‫הקדמי את ה״חוטי דכפלא״‪ ,‬ויש‬
‫שיהיה מכיר ורגיל בעבודה״‪.‬‬ ‫דעות שאיסוד ״חוטי דכפלא״ הוא‬
‫משום חלב הכפלים או משום גידי‬
‫וידוע‪ ,‬שכמה מאות שנה החמירו‬
‫דם‪ ,‬אולם נמצא שיטת יחיד שה״חוטי‬
‫גדולי הדור בניקור חלק‬
‫דכפלא״ אסורים כי יש להם שייכות‬
‫אחורים‪ ,‬וכלשונו של ה״איסור והיתר‬
‫עם חוטי ״גיד הנשה״ הואיל והן‬
‫הארוך״ ) ס י מ ן ס ח ‪ :‬״יש שיטות להחמיר‬
‫נמשכים מחלק אחורי לתוך חלק‬
‫שלא לאכול כשר אחורים כי אף למדן‬
‫הקדמילו‪.‬‬
‫גדול אינו יכול לבאר זה היטב מתוך‬
‫הספר״‪ .‬ובספר ״ישועות יעקב״ ) ס י מ ן‬
‫יש להוסיף ענין חשוב הנוגע לניקוי‬
‫ס ד ס״ ק ‪ p‬הביא בשם רש״ל ״יראי ה׳‬ ‫חלק הקדמי שגיד הנשה לא נמצא‬
‫נהגו שלא לאכול אחורים רק בקהילות‬ ‫שם רק בחלק האחורי של הבהמה‪,‬‬
‫גדולות פולין לבוב‪ ,‬בראד‪ ,‬וקראקא‪,‬‬ ‫ואנו בני אשכנז גדרנו גדר ברוב‬
‫נהגו לנקר בשר אחורים״‪.‬‬ ‫הקהילות לא לאכול את חלק האחורים‬
‫בגין קשיי הניקור החלבים ‪ -‬חלב‬
‫ו א ף בקהילות שנהגו לנקר אחורים‬ ‫הכליות‪ ,‬וחלב הכסלים‪ ,‬ואיסור גיד‬
‫לא נהגו לנקר כי אם בהמות‬ ‫הנשה ושמנו עקב ריבוי המחלוקות‬
‫גסות ולא עגלים * בהמות דקות‪ .‬וכך‬ ‫בהלכה זו‪ ,‬ושאין הלכה בכל שו״ע‬
‫כותב ה ״דברי דוד״ להגאון מוהר״ר‬ ‫שהרמ״א מתבטא בזה הלשון ) ב ס י מ ן ס ד‬
‫ל ה(‪:‬‬ ‫) סי מן‬ ‫דוד מילדולה ז״ל‬ ‫ס עי ף ‪ : 0‬״בניקור אי אפשר לבאר היטב‬
‫״מחמירים שאין מנקרים כי אם‬ ‫בספר״‪ ,‬וכן הוסיף וכתב ) ב ס י מ ן ס ה ס עי ף‬
‫אחורים של בהמות גסות ממש‪ ,‬ואחד‬ ‫ח(‪ :‬״ואין ללמוד סדר הניקור‪ ,‬רק‬
‫מן האלף שינקר גם איזהו בהמה דקה‪.‬‬ ‫במראית העין מן המומחה הבקי‬
‫וכן מובא ב״ישועות יעקב״ )שם(‬ ‫בניקור״‪ ,‬שלא מצינו ביטוי כזה בשום‬
‫שנשאל אם לנקר בשר אחורים של‬ ‫מקום בשו״ע‪ .‬ואכן ממקצת ספרי‬
‫עגלים‪ ,‬והשיב‪ :‬חלילה להקל בדבר‬ ‫ניקור שעבר נוכח שהם עצמם התעסקו‬
‫שלא נהגו לנקר רק בשור הגדול‪ ,‬ובן‬ ‫בניקור ממש‪ ,‬כי מבלי לעמוד נוכח על‬
‫כותב המהרשד״ם בתשובות‪.‬‬ ‫הבשר לא ניתן להבין מושבם ומובאם‬
‫ואפילו במקומות שהקלו בניקור‬ ‫של החלבים‪ ,‬הגידים‪ ,‬והקרומים‪ ,‬כענין‬
‫חלק אחורים‪ ,‬היו צריכים‬ ‫שמצינו אצל כהן גדול ) י ו מ א פ ר ק א מ ש נ ה‬

‫קבלה על ניקור מרבנים מפורסמים‬ ‫ג ( ‪ :‬״ערב יום הכיפורים שחרית‪,‬‬

‫ב ס פ ר נו ״ שי ח י צ ח ק ״ ) ח ל ק‬ ‫א ח ד מ ה פ ו ס קי ם ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫ש ד ע ה ז ו אי נ ה מ ק ו ב ל ת ע ל ש ו ם‬ ‫אף‬ ‫לו‪.‬‬

‫חו טי ד כ פ ל א‪.‬‬ ‫שי טו ת ב ענין‬ ‫ש ש ע שר ה‬ ‫ש ע ר ח מי שי( ש ה ב אנו‬ ‫א‬

 ‫אליעזר‬
‫חכמים הספרדים נמנעים מזה‪ ,‬כך‬
‫המנהג כיום בארץ ישראל‪ ,‬ובחוץ‬
‫לארץ בארה״ב ובאירופא נאסר לגמרי‬
‫חלק האחורים‪ ,‬עד כדי כך שבארצות‬
‫הברית אם ימצא בחנות ״גלאט כשר״‬
‫חלק אחורים נותנת הממשלה תוקף‬
‫סמכותי לרבנים המכשרים לקנוס את‬
‫בעל החנות עד כדי צו סגירח לגמרי‬
‫הן מבחינת חוק והן מבחינת הלכתית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אפילו לגבי חלק הקדמי יש‬
‫גם כן דעת יחיד שלא להלכה‬
‫הסוברת כי החוטי דכפלא נמשכים‬
‫מחלק אחורי לתוך חלק הקדמי‬
‫ואיסורו נובע מאיסור גיד חנשח גם‬
‫כן‪ .‬ובחוץ לארץ בארצות הברית‬
‫ובאירופא וגם בקצת מקומות בארץ‬
‫ישראל נוהגים לחוציא חחוטי דכפלא‬
‫שבחלק הקדמי לגמרילז‪ ,‬הן מעצם‬
‫הי״ב‪ ,‬הי״א‪ ,‬והי׳‪.‬‬
‫מילי דתמיהי כמצות גיד הנשה‬
‫תרי תמיהי מידכר דכירי אינשי‪,‬‬
‫ושלשה נפלאו ממני‪ .‬א‪ .‬מה‬
‫שהביא בספר ״קהילת יעקב״ שענשו‬
‫של האוכל גיד הנשה להתגלגל‬
‫בקדשה הנקראת זונה ר״ל‪ ,‬כמובא‬
‫בציוני‪ .‬ב‪ .‬מה שכתב בספר ״דבש‬
‫לפי״ ) מ ע ר כ ת ג או ת י ז ( בשם הר׳ אפרים‬
‫וב״מדבר קדמות״‪ :‬אם כאשר ישן‬
‫ישים ידו על גיד הנשה יבהלוהו‬
‫חלומות רעים‪ ,‬ואם חלם חלום רע‬
‫או ח ל ב‬ ‫מ ט ע מי ד ם‬ ‫חלב‬
‫ט(‬ ‫סי מן‬ ‫מ בו א ר ב א ר הי ט ב ב א די כו ת ב ס פ ד נו ״ שי ח י צ ח ק ״ ) ח ל ק א‬
‫פרשת וישלח מאמר ה‬ ‫שמלת‬ ‫קלב‬
‫כמו בשחיטה‪ .‬ובפסק של מהר״י‬
‫סרזינא תלמיד המהר״ץ שו״ב‬
‫בקראקא בזמנו של הרמ״א‪ ,‬כותב‬
‫שמנהג קראקא ואשכנז ופולין ורוסיה‬
‫שאין מנקר רשאי לנקר אם לא נטל‬
‫רשות בכתב ממורה צדק כמו‬
‫בשחיטה‪ .‬ויש מהמחברים שהחמירו‬
‫עוד יותר בניקור האחורים יותר‬
‫מבשחיטה‪ .‬ויש עוד להוסיף כי‬
‫ב״שלחן גבוה״ ) ס י מ ן ל ה ס״ ק ל ז ( הביא‬
‫דברי הרב מוהר״ש אמארילייו ז״ל‬
‫שתיקן שהמנקרים ינקרו זוגות זוגות‬
‫כלומר ששני מנקרים מוכרחים‬
‫לעכור על כל חתיכה‪ ,‬וכן כתב‬
‫ה״ישועות יעקב״‪ :‬שכך המנהג בלבוב‬
‫ולעמברג‪ ,‬וכן המנהג בארץ ישראל‪,‬‬
‫למרות שעד אחד נאמן באיסורים‬
‫החמירו בזה ביותר‪.‬‬
‫מכל האמור נמנו וגמרו גדולי הדור‬
‫שלא לאכול מחלק האחורי‬
‫מגודל החששות של איסור חלב וגיד‬
‫הנשה ושמנו‪ ,‬וכל קהילות החרדיות‬
‫בני אשכנז בארץ ישראל ובחוץ לארץ‬
‫קבלו עליהם ועל זרעם שלא לאכול‬
‫מחלק האחורים כלל וכלל‪ ,‬ואף אחינו‬
‫אנשי עדות הספרדים החרדים ביותר‬
‫נמנעים מלאכול מחלק האחורי‪ ,‬ואף‬
‫שיש עוד בארץ הקודש משחיטת‬
‫חרדיות שמנקרים חלק האחורים כדת‬
‫וכדין‪ ,‬אבל בני ישיבות ותלמידי‬
‫ח ל בן ‪-‬‬ ‫ה חו ט‬ ‫חו טי הד ם ו הן‬ ‫א ו ת ן הן‬ ‫מו צי אי ם‬ ‫ה ל לו‬ ‫ה חו טי ם‬ ‫לן‪.‬‬
‫ה ע נין‬ ‫או יני ק ה‪,‬‬
‫הלג‬ ‫אליעזר‬ ‫איסור אכילת ״גיד הנשה״ טעמו ומקורו‬ ‫שמלת‬
‫בקירות הבית להראות לסטרא אחרא‬ ‫וידע שידו היתה על גיד הנשה אין‬
‫שהוא שלם וקיים כמו בעינוניתא‬ ‫צריך להתענות עיין שם‪ .‬ג‪ .‬מה שכתב‬
‫דורדא‪ .‬יהי רצון שנזכה להשמר מאיסור‬ ‫בספר ״אספקלריא המאירה״‪ :‬ומנהג‬
‫גיד הנשה וחלב ונזכה לסעודת עורו‬ ‫יפה הוא כשמסירין הגיד הנשה‬
‫של לויתן‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫שזורקין ומדביקים אותו בקורות או‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת וישב מאמר א‬ ‫שמלת‬ ‫הלד‬

‫פרשת וישב‬
‫מאמר א‬

‫״ויהנאו בו אחיד ־ הנאת סופרים‬

‫״בית הלוי״ ‪ :‬העשיר והעני נראים שוים במהותם‪ ,‬מעלת העושר אינה‬
‫מעלה נוספת בעצם האדם כי לא ניתוספה שום מעלה לעשיר יותר‬
‫מהעני‪ ,‬שונים הדברים במעלות רוחניות כמו תורה ועבודה כי עבודת‬
‫ה׳ מעלה את עצם מהות האדם במעלה יתירה ‪ /‬אחי יוסף לא קנאוהו‬
‫על שבקש למשול עליהם בגשמיות כפי שנראה לו בחלום הראשון‬
‫שאלומותיהם משתחוים לאלומתו‪ ,‬עיקר קנאתם היתה רוחנית‬
‫שבחלום השני השמש הירח והכוכבים משתחוים לו שרומזים על סדר‬
‫הנהגת העולם‪ ,‬על קנאה זו נאמר‪ :‬״אל יקנא לבך בחטאים כי אם‬
‫ביראת ה׳״ וכן אמרו; ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ ‪ /‬ישתדל בין‬
‫חברים להנמיך עצמו ככל שאפשר‪ ,‬ולא להבליט עצמו‪ ,‬שלא לעורר‬
‫קנאה ושנאה שכבר נאמר; ״קשה כשאול קנאה״ וצריכים לזה רחמי‬
‫שמים שלא ישפיע השנאה והקנאה שמוציאין את האדם מן העולם‪.‬‬

‫״ויוספו עוד >^נ'א א׳תו על חלמיתיו ועל רבדיו‬

‫וגו׳ וינןנאו בו אחיו״)בראשית לז ח ‪ -‬יא(‪.‬‬

‫בין יוסף הצדיק ואחיו‪ ,‬ואביו יעקב‬
‫אבינו בחיר האבות שמר את הדבר‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יש מוסר השכל הנדרש בפרשה‬
‫מבית מדרשו של ה״בית הלוי״ זצ״ל‬
‫המדייק בפסוקים הראשונים בפרשת‬
‫השבוע אשר ניתן להתבונן וללמוד‬
‫מזה כי יש בזה הוראה לדורות‪.‬‬
‫מעשי אבות סימן לבנים לח‪ ,‬לא‬
‫יעלה על הדעת שאפשר‬
‫לפרש ולהבין הויכוח ההלכתי בין‬
‫יוסף ואחיו‪ ,‬לגבי אבר מן החי‪ ,‬ולגבי‬
‫יתר הדברים וכר כפשוטם כי הרבה‬
‫יותר ממה שנדרש במדרשים ובאגדות‬
‫חז״ל טמון בהשתלשלות סדר הדברים‬

‫לח‪ .‬תנחומא לך לך‪ .‬וראה סוטה לד א‪.‬‬

‫קלה‬ ‫ש מ ל ת ״ויקנאו בו אחיו״ ־ קנאת סופרים א לי ע ז ר‬
‫של העשיר‪ ,‬אבל מה יש לו לעני‬ ‫בחלום הראשון נאמר בו שנאה‬
‫להתבייש מפני העושר״‪.‬‬ ‫)בראשית לז ד ‪ -‬ה(‪ :‬״וישנאו‬
‫שונים הדברים במעלות רוחניות‬ ‫אותו ולא יכלו דברו לשלום ויספו עוד‬
‫כמו תורה ועבודה שכל מי‬ ‫שנוא אותו״‪ ...‬בחלום השני נאמר בו‬
‫שמתעלה על חבירו ניתוסף בו העילוי‬ ‫קנאה)שם שם יא(; ״ויקנאו בו אחיו״‪...‬‬
‫בעצם מהות האדם‪ ,‬שכן הצדיק נעלה‬ ‫והענין הוא‪ :‬כי בחלום הראשון הראו‬
‫יותר במהותו מהאדם הפשוט‪ ,‬כי‬ ‫לו יתרונו על אחיו בעושר ובהצלחה‬
‫עבודת ה׳ מעלה את עצם האדם‬ ‫בעניני עולם הזה‪ ,‬ואחיו יזדקקו אליו‬
‫במעלה יתירה‪.‬‬ ‫ללחם ופרנסה‪ ,‬שכן הראו לו בחלום‬
‫תבואה שהיו ״מאלמים אלומים״‬
‫מאפיין לכך הסיפור על יהודי‬ ‫ואלומתו קמה ואלומתם השתחוו‬
‫שנקלע אל הגאון רבי‬ ‫לאלומתו‪ ,‬שזה מורה על הפרנסה‬
‫אהרן שטיינמן שליט״א וסיפר לו‬ ‫והמזונות שיהיו נצרכים לו‪.‬‬
‫שזכה בפיס סכום עתק של כסף‪,‬‬
‫וחושש לפדותו ולגלות שמו מחשש‬ ‫בחלום השני הראו לו יתרונו עליהם‬
‫עין הרע שמא יקנאו בו הבריות‪ ...‬פנה‬ ‫בעניני רוחניות‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫אליו הרב בשאלה‪ :‬כלום סיימת פעם‬ ‫)שם שם ט(‪ :‬״והנה השמש והירח ואחד‬
‫איזה סדר בש״ס כמו זרעים או‬ ‫עשר כוכבים משתחוים לי״ ששנים‬
‫מועד‪ ...‬השיב‪ :‬לא‪ ...‬שמא מסכת אחת‬ ‫עשר הכוכבים רומזים על סדר‬
‫סיימת והנך יודע אותה על בריה‪ ...‬אף‬ ‫הנהגת העולם הנוהג כסדרן של י״ב‬
‫לשאלה זו השיב הלה‪ :‬לא‪ ...‬שמא‬ ‫מזלות‪ ,‬שבכך הראה להם יוסף‬
‫איזה סוגיא מלובנת יש בידך‬ ‫הצדיק כי יהיה המרכז לכל י״ב‬
‫שמבוארת על בריה‪ ...‬השיב‪ :‬לא‪...‬‬ ‫כוכבים בבחינת ״צדיק יסוד עולם״‬
‫פנה אליו הרב ואמר לו ‪ :‬וכי עולה על‬ ‫)משלי י כה(‪.‬‬
‫דעתך שיש מי שהוא שיקנא בך כלל‪...‬‬
‫והנה מעלת העושד וההצלחות‬
‫מה יש לך בידך‪...‬‬
‫הגשמיות‪ ,‬אינן מעלות‬
‫ולכן בחלום הראשון לא נאמר בו‬ ‫נוספות בעצם האדם כי לא ניתוספה‬
‫קנאה כלל‪ ,‬כי אחי יוסף לא‬ ‫על ידם שום מעלה לעשיר יותר‬
‫דצו למלוך אחד על חבירו ולא קנאו‬ ‫מלעני‪ ,‬ואינם רק מעלה ויתרון בתוארו‬
‫בו על שבקש למלוך עליהם‪ ,‬על כן‬ ‫וכינויו של האדם שהצטרף לו‪ ,‬ולא‬
‫נאמר רק‪ :‬״וישנאו אותו״ כי למה‬ ‫בעצם מהות האדם‪ ,‬שכן העשיר והעני‬
‫מעלה יוסף על דעתו שהם יצטרכו‬ ‫נראים שוים במהותם‪ .‬וכפתגם העולם‬
‫אליו למזון והוא ימשול בהם‪ .‬אבל‬ ‫האומר על העשיר שמתרברב על‬
‫בחלום השני שמורה על יתרונו עליהם‬ ‫העני‪ ,‬שתתבייש כיס העני מפני כיסו‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישב מאמר א א לי ע ז ר‬ ‫הלו‬
‫ששייך מאד אצל חברים לעבודה‬ ‫ברוחניות‪ ,‬לא נאמר בר שנאה כי לא‬
‫בכלל‪ ,‬וחברים בעבודת הק׳ בפרט‪ ,‬כי‬ ‫שייך בזה שנאה רק קנאה על יתרונו‬
‫אז מן הראוי שכל אחד ישתדל‬ ‫עליהם‪ ,‬שהיא קנאה המותרת כמו‬
‫להנמיך עצמו ככל שאפשר‪ ,‬ולא‬ ‫שנאמר )משלי כג יס‪ :‬״אל יקנא לבך‬
‫להבליט עצמו שלא לעורר קנאה‬ ‫בחטאים כי אם ביראת ה ״‪ /‬וכן אמרו‬
‫ושנאה שכבר נאמר)שה״ש ה ‪ : 0‬״קשה‬ ‫)ב״ב כא א(‪ :‬״קנאת סופרים תרבה‬
‫כשאול קנאה״ וצריכים לזה רחמי‬ ‫חכמה״‪.‬‬
‫שמים שלא ישפיע השנאה והקנאה‬ ‫מעשי אבות סימן לבנים‪ ,‬הפסוק‬
‫שמוציאין את האדם מהעולם‪ ...‬כידוע‬ ‫מגלה כי אף שיש בו באדם‬
‫מתוך ספרי השו״ת בעניני השגת גבול‬ ‫יתרון בעושר המעורר שנאה‪ ,‬ואף אם‬
‫וקנאה ותחרות‪.‬‬ ‫יש בו יתרון ברוחניות המעורר קנאה‪,‬‬
‫ק לז‬ ‫ש מ ל ת ראה שלום הצאן הוראה להכרת טובה א לי ע ז ר‬

‫מאמר ב‬

‫ראה שלום הצאן ־ הוראה להכרת טובה‬

‫מדוע שוטה אסור לרחם עליו עד כדי שאמרו‪ :‬״כל הנותן פתו‬
‫למי שאין בו דעה יסורין באין עליו״ וכי פחות הוא השוטה מכל‬
‫בעל חי ־ שהוזהרנו בצער בעלי חיים ‪ /‬״צריך אדם שיהא מתפלל‬
‫על מי שמשביר אותו‪ ,‬לפי שהיה יעקב משתכר מצאנו ואוכל‬
‫החלב ולובש הגז‪ ,‬לפיכך נצרך לשאול בשלומן״ ‪ /‬״ספר‬
‫חסידים״‪ :‬״לעולם לא יהא אדם כפוי טובה כי ממהרים ליפרע‬
‫ממנו״‪ .‬וכבר נאמר‪ :‬״משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה‬
‫מביתו״ ‪ /‬רבי חיים ויטאל‪ :‬׳״אמר נבל בלבו׳ ־ נודע כי הנבל‬
‫הוא מי שהוא כפוי טובה‪ ,‬והנה הוא מי שמתגאה על בני אדם‪,‬‬
‫בחשבו אף אם יעשו עמו כל טובות שבעולם הכל כנגדו ‪ -‬כאין‪,‬‬
‫כי כזה וכזה חייבים לו כל העולם‪ ,‬ואינו משלם להם טובה אלא‬
‫הוא כפוי טובה״‪.‬‬

‫״ויאמר לו לך נא ךאה את 'שלום אחקי ואת‬

‫שלום הצאן והשבני דבר״ וגו׳ ) ב ר א ש י ת ‪ 6‬י ר ( ‪.‬‬

‫צריך לשאול בשלום דבר שיש בו‬
‫חנייה ממנו״‪ .‬וכן מובא במדרש‬
‫הגדול )וישב אות יב על פסוק זה(‪ :‬״הדא‬
‫דאמרי שאדם חייב לשאול בשלום‬
‫דבר שיש לו ממנו הנאה״‪ .‬ובספר‬
‫פירושי לרבי יוסף נחמיאש )על משלי כז‬
‫כז( כתב וזה לשונו‪ :‬״וכן מצאנו‬
‫אבותינו הראשונים השוו שמירת‬
‫הצאן לשמירת הבנים ‪ -‬יעקב אבינו‬
‫בפסוק ״לך נא ראה את שלום אחיך‬
‫ואת שלום הצאן״ וכו׳‪.‬‬
‫אבות סימן לבנים‪ ,‬יעקב‬ ‫מעשי‬
‫אבינו בחיר האבות מכניע‬
‫במדרש )תנחומא ישן וישב יג(‪:‬‬ ‫איתא‬
‫״וכי הצאן יודעות מהו‬
‫שלום‪ ,‬שאמר לו את שלום הצאן‪ ,‬אמר‬
‫רבי אייבו צריך אדם שיהא מתפלל על‬
‫מי שמשביר אותו‪ ,‬לפי שהיה יעקב‬
‫משתכר מצאנו ואוכל החלב ולובש‬
‫הגז‪ ,‬לפיכך נצרך לשאול בשלומן״‪.‬‬
‫ובהגהות מהרש״ב מביא שבכתב יד‬
‫רומי הגירסא‪ :‬״שיהא מתפלל על מי‬
‫שהוא משתכר ממנו״‪.‬‬
‫וכן מובא במדרש )ב״ר פד יג(‪ :‬״׳את‬
‫שלום אחיך׳ ניחא אלא מאי‬
‫׳ואת שלום הצאן׳‪ ,‬הדא אמר שאדם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישב מאמר ב א לי ע ז ר‬ ‫קלח‬
‫חכמה )שער האהבה פרק ד אות ‪ p‬מדמה‬ ‫עצמו בענוה יתירה לשאול בשאילת‬
‫הוא אהבת הקב״ה לאהבת בני אדם‪,‬‬ ‫שלום‪ :‬״מה שלום הצאן״‪ ,‬כי על כן‬
‫כי זה וזה דומים‪ ,‬ומי שאינו מכיר‬ ‫על ידם פרנס את עצמו ואת כל‬
‫טובה לאדם גם לא יכיר טובה‬ ‫משפחתו‪ .‬כמו כן בזכות הצאן שרעה‬
‫להקב״ה על רוב חסדיו‪.‬‬ ‫אצל לבן זכה להנשא ולהעמיד י״ב‬
‫שבטי י‪-‬ה‪ ,‬אף הצליח על ידם הצליח‬
‫מעשי אבות סימן לבנים‪ ,‬ללמוד‬ ‫להציל נפשו ונפשות ביתו מיד אחיו‬
‫וללמד לשמור ולעשות‬ ‫מיד עשו‪ ,‬בנתנו לו דורון הגון‬
‫ולקיים ענין הכרת טובה‪ ,‬שלא להיות‬ ‫ומכובד‪ .‬וכל אלו הם מלבד פשטות‬
‫ח״ו כפוי טובה לשום אדם‪ ,‬וכל שכן‬ ‫הרווח הגשמי שהיה לו מן הצאן‪,‬‬
‫אל מי שהיה שליח שזכה להתפרנס‬ ‫בשר לאכול‪ ,‬חלב‪ ,‬גבינה וכל מיני‬
‫על ידו‪.‬‬ ‫מטעמים ומעדנים להחיות הנפש‪ ,‬ואף‬
‫עבדים ושפחות וגמלים וחמורים‬
‫מניעת הכרת הפזוב‬
‫אותם קנה בדמי הצאן‪ .‬מטעם זה ־‬
‫משום ״כוחי ועוצם ידי״‬
‫מפרשים חז״ל במדרשים האמורים‬
‫מן הראוי לציין ביאורו של הגאון רבי‬ ‫לעיל ‪ -‬עומד איפוא רוענו אבינו יעקב‬
‫יצחק הוטנר זצ״ל בספרו ״פחד‬ ‫ושואל ודורש בשלומם הטוב של‬
‫יצחק״ )חנוכה מאמר ב פרק ‪ : p‬כי תיבת‬ ‫הצאן‪ ,‬כהכרת טובה על הטוב שהביאו‬
‫״הודאה״ כוללת שני מושגים‪ :‬הבעת‬ ‫עליו‪.‬‬
‫החזקת טובה‪ ,‬והסכמה לדעת הצד‬
‫השני‪ .‬״הודאת בעל דין״ ‪ -‬פירושה‬ ‫בואו וראו מה שמובא ב״ספר‬
‫הסכמה לדבריו של אדם המיצג דעה‬ ‫חסידים״ )אות תרסה(‪ :‬״אין‬
‫המנוגדת לזו של המודה‪ .‬ו״הודאה על‬ ‫מדה רעה כמו כפוי טובה‪ ,‬ולא יהא‬
‫העבר״ ־ פירושה הבעת החזקת טובה‬ ‫כפוי טובה כנגד הבהמה ולא יכה‬
‫למי שהטיב עם המודה‪.‬‬ ‫אותה וכד״‪ .‬מה נענה אנן אבתריה‪,‬‬
‫אם על כפיות טובה כלפי בהמה נאמר‬
‫ומה היא אמנם ״הודאת בעל דין״‬ ‫כך‪ ,‬קל וחומר בן בנו של קל וחומר‬
‫שיש בהבעת תודה‪ .‬לאמיתו‬ ‫כמה חמור כפיות טובה כלפי רבו או‬
‫של דבר‪ ,‬כל אדם שקבל טובה‬ ‫כלפי כל אחר שהוא צריך להכיר לו‬
‫מחבית הרי הוא חייב לשלם לו‬ ‫טובה‪.‬‬
‫כגמולו‪ ,‬אלא מאחר ש״עיר פרא אדם‬
‫יולד״ )איוב יא ’ ‪ ,p‬ובטבע הפרא של‬ ‫״ראשית חכמה״ )שער היראה‬ ‫בספר‬
‫כל אדם גנוזה ההנחה של ״כוחי‬ ‫פרק ג אות יז( כותב‪ ,‬כי אדם‬
‫ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״‬ ‫שאין בו הכרת הטוב סימן שיש בו‬
‫)דברים ח יז(‪ ,‬לכן נוטה האדם להדחיק‬ ‫חסרון של יראת ה׳‪ .‬ומאידך ה״ראשית‬
 ‫קלט‬ ‫ש מ ל ת ראה שלום הצאן הוראה להכרת טיבה א לי ע ז ר‬
‫כשעושים לו טובה ומכריעו לכף‬ ‫מתודעתו את טובת חבית כיון שאינו‬
‫חובה‪ ...‬ויש כשיעשו לו טובות הרבה‪,‬‬ ‫מוכן לשלם לו כגמולו‪ ,‬ובתור ״בעל‬
‫ואם פעם אחת יעשה לו דבר מועט‬ ‫חוב״ אין נוח לו להפגש עם רעהו‬
‫שאין מקובל לו‪ ,‬ישכח כל הטובות‬ ‫שהטיב לו ולהרגיש מחויבות כלפיו‪.‬‬
‫בשביל דבר מועט ולא יחזיק לו‬ ‫ומכיון שכן כאשר אדם מביע הכרת‬
‫טובה‪ ,‬וכל מי שאינו מחזיק טובה לכל‬ ‫טובה לחבית ונותן לו תודה‪ ,‬באותה‬
‫מי שיעשה לו טובה כגון שלא בפניו‪,‬‬ ‫שעה יש כאן גם ״הודאת בעל דין״ על‬
‫לא יברך את ה׳ שזימן לו ‪ -‬מה שזה‬ ‫שבפעם הזאת היה עליו להשתמש‬
‫נותן״‪.‬‬ ‫בטובתו של חבית‪ .‬נמצא איפוא‬
‫שהשורש הנפשי העמוק של כל‬
‫מדוע שוטה אסור לרחם עליו‬
‫הבעת תודה הוא בעצם מעשה‬
‫בא וראה דברים כדרבונות שכתב‬ ‫הודאה‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫הגאון הסטייפלער זצ״ל בספרו‬
‫״ברכות פרץ״ )פר׳ בשלח דבור ‪ p‬וזה‬ ‫הנבל סבור שהכל חייבים‬
‫לשונו‪ :‬״בגמרא )סנהדרין צב א( אמרינץ‪:‬‬ ‫להיטיב ‪:‬נמו‬
‫׳כל אדם שאין בו דעת אסור לרחם‬ ‫מ ה יקר פירושו של רבי חיים ויטאל‬
‫עליו‪ ,‬שנאמר )ישעי׳ כז יא(‪ :‬כי לא עם‬ ‫זצ״ל בפירושו לתהלים ״עץ‬
‫בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו‪...‬‬ ‫הדעת טוב״ עה״כ )תהלים יד א(‪ :‬׳״אמר‬
‫ואמר רבי אלעזר‪ :‬כל הנותן פתו למי‬ ‫נבל בלבו׳ ‪ -‬נודע כי הנבל הוא מי‬
‫שאין בו דעה יסורין באין עליו׳‪.‬‬ ‫שהוא כפוי טובה‪ ,‬והנה הוא מי‬
‫והדברים צריכים ביאור גדול‪ ,‬שהרי‬ ‫שמתגאה על בני אדם‪ ,‬בחשבו אף אם‬
‫אפילו על בהמה ושאר בעלי חיים‬ ‫יעשו עמו כל טובות שבעולם הכל‬
‫מצוה לרחם‪ ,‬וכדאמרינן בגמרא )ב״מ‬ ‫כנגדו ־ כאין‪ ,‬כי כזה וכזה חייבים לו‬
‫פה א(‪ :‬שאמר ליה רבי לאמתיה‪:‬‬ ‫כל העולם‪ ,‬ואינו משלם להם טובה‬
‫שבקיה ‪ -‬׳ורחמיו על כל מעשיו׳‬ ‫אלא הוא כפוי טובה״‪ .‬וזה שנאמר‬
‫)תהלים קמה ט( כתיב‪ ,‬וכל שבן על אדם‬ ‫הנביא )ישעיה לב ה(‪ :‬״לא יקרא עוד‬
‫שאין לו דעת ־כגון תינוק שבודאי‬ ‫לנבל נדיב״ ‪ -‬היינו שהנבל סבור‬
‫מצוה לרחם עליו לעזרו ולמלטו מכל‬ ‫שהכל חייבים להטיב עמו‪ ,‬ואילו הוא‬
‫צרה וצוקה״‪.‬‬ ‫לעולם אינו מחזיר להם טובה‪.‬‬
‫״הגמרא מדברת כאץ ממי שאין בו‬ ‫וכן כתב ב״ספר חסידים״ )אות‬
‫דעת ורגש להכיר טובה‬ ‫תתרכס‪ :‬״ואל ירחם על מי‬
‫למטיבים עמו ולהכניע עצמו מפניהם‪,‬‬ ‫שהוא כפוי טובה‪ ...‬כגון שנתן לו אחד‬
‫אלא יודע לבעוט בגאוה ובוז על‬ ‫‪ -‬והוא אומר לאחרים‪ :‬מה שלכלבים‬
‫המרחמים עליו‪ ,‬ומביט עליהם כעל‬ ‫היה משליך הוא נותן לי‪ ,‬ומשקר‬
 ‫שמלת פרשת וישב מאמר ב אליעזר‬
‫ויתנו לו‪ ,‬ורוצה שיתנו לו דוקא כאשר‬
‫בתחילה‪ ,‬ובדרך כלל גם בפעם השניה‬
‫מרחמים עליו קצת‪ ,‬אבל לא כאשר‬
‫בתחילה‪ ,‬והלה מתקצף כאילו‬
‫גזלוהו‪ ...‬וסוף שדורש וחוזר ודורש‬
‫עד שמסתלקים ממנו לגמרי‪ ,‬והוא‬
‫נעשה שונא גמוד למטיביו״‪.‬‬
‫כאילו כל הטובות מגיעים לו באמת‪,‬‬
‫״כל זה בא על ידי שריחמו על מי‬
‫שאץ בו דעה להכיר טובה‪,‬‬
‫ולכן אמרו חז״ל שאסור לרחם על‬
‫כיוצא באלו כי התוצאות הם צרות‬
‫רבות וכפי שנתבאר‪ .‬ואפשר דזהו נמי‬
‫מה שאמרו‪ :‬״הנותן פתו למי שאין בו‬
‫דעת יסורין באין עליו״ ‪ -‬הכונה היא‬
‫יסורין של תשלום רעה תחת טובה‬
‫ושל קטטות ושנאה כבושה״‪ .‬עכ״ל‬
‫״התוצאות מהרחמנות על אדם‬
‫משיב רעה תחת טובה‬
‫לא תמוש רעה מביתו‬
‫לא בכדי התבטא בחריפות החכם‬
‫מכל האדם לאמר‪ :‬״משיב רעה‬
‫תחת טובה לא תמוש רעה מביתו״‬
‫)משלי יז יג(‪ ,‬וכתב ב״ספר חסידים״ )אות‬
‫קפה(‪ :‬״לעולם לא יהא אדם כפוי‬
‫טובה כי ממהרים ליפרע ממנו‪ ,‬שהרי‬
‫נבל היה כפוי טובה לדוד ועבדיו‬
‫ששומרים צאנו וחומה היה עליהם‪,‬‬
‫שנאמר )שמואל א כה‪ .‬טז(‪ :‬׳חומה היו‬
‫עלינו גם לילה גם יומם‪...‬׳ מת לעשרת‬
‫הימים‪ ,‬ושמעי שעשה לו רעה גדולה‬
‫מזו ‪ -‬לא מת‪ .‬אלא שמעי בעבור‬
‫שהיה קרוב לשאול ‪ -‬לא היה כפוי‬
‫טובה‪ ,‬אבל דוד ואנשיו היו קרובים‬
‫קט‬
‫נחות דרגה הנכנעים לפני מעלתו‪,‬‬
‫ובמקום להכיר יקרת לבבם של‬
‫המרחמים עליו ובמעלת נדיבותם‪,‬‬
‫הוא חושב בדמיונו שכל זה הוא‬
‫חולשה מצד מרחמיו שהם מוכרחים‬
‫להטיב עמו‪ ,‬וכי לכבוד הוא להם‬
‫להיות מתומביו‪ ,‬ובדמיונו מצויר‬
‫וכמעט שקובע בלבו שהוא עושה‬
‫טובה עמהם במה שהוא נאות לקבל‬
‫מהן‪ ,‬והוא מתברך בלבבו לאמר הנה‬
‫נפל לידו בר נש שאפשר למצוץ ממנו‪,‬‬
‫וכבר הוא מצרפו לרשימה של‬
‫משועבדיו״‪.‬‬
‫המרחם על כפוי טובה‬
‫סופו שיבא לקטטות‬
‫רעות‬ ‫הינן‬ ‫כזה‬
‫ורבות‪ :‬א‪ .‬מחזקים את גאותו של זה‪,‬‬
‫ובפרט שיתגאה בלבו על מטיביו‪ .‬ב‪.‬‬
‫הלה אינו מכיר טובה כלל וזוהי מדה‬
‫רעה מאד‪ ,‬וכמו שיתבאר בעזרת ה׳‬
‫יתברך‪ .‬ג‪ .‬כדי להראות שהוא איננו‬
‫נכנע כלל להכיר טובה הוא אדרבה‬
‫משלם רעה תחת טובה‪ ,‬ומעמיד פנים‬
‫כאילו הוא נפגע מהם וכאילו הדריכו‬
‫את מנוחתו‪ ,‬וכידוע ליודעים שזוהי‬
‫מדה מנוולת מאד‪ .‬ד‪ .‬בהתנהגות כזו‬
‫הרי הוא מעורר קפידה גדולה אצל‬
‫מטיביו‪ ,‬ונמצאו באים לידי שנאה‬
‫תחת אהבה שהיתה ראויה לבוא על‬
‫ידי מדת ההטבה‪ .‬ה‪ .‬בדרך כלל האדם‬
‫הזה מוסיף ודורש בתוקף שיחזרו‬
‫קמא‬ ‫ש מ ל ת ראה שלום הצאן הוראה להכרת טובה א לי ע ז ר‬
‫כדי שיזכו וישיגו פרנסתם באמצעות‬
‫מקצוע זה‪.‬‬
‫כמה הכרת טובה חייבים המה‬
‫למורים‪ ,‬לרבנים המכשירים‬
‫ובעלי הבתים‪ .‬כמה חבים המה‬
‫להוקיר את שלוחי המצוה שעזרו להם‬
‫להגיע למקור מחיה להם ולבני ביתם‪.‬‬
‫מה גם שבזכות הרבנים המכשירים‬
‫זכו השו״בים להשיג פרנסתם בכבוד‬
‫על ידי מלאכת קודש ברוחניות‪ ,‬לתקן‬
‫על ידי עבודתו את נפש הבהמה‬
‫המגולגלת בה וגם זכה לקיים מצות‬
‫עשה כל יום )עיין ״תבואות שור״ סימן א(‪.‬‬
‫על כן חובה מכופלת עליהם להוקיר‬
‫תודה ולהכיר טובה בגשמית וברוחנית‬
‫על הזכות שבא להם על ידם‪ .‬ולאמיתו‬
‫של דבר שלא רק במקצוע זה‪ ,‬אלא‬
‫בכל מקצוע ומקצוע שבאה לו ברכה‬
‫מכך צריך להכיר טובה‪.‬‬
‫לנבל‪ ,‬ועשו לו טובה וכפוי טובה היה‪,‬‬
‫לפיכך מהרו ליפרע ממנו וכתיב )משלי‬
‫יז‪ .‬יג(‪ :‬׳משיב רעה תחת טובה לא‬
‫תמיש רעה מביתו‪...‬׳ ׳לא תמיש׳ כתיב‬
‫ביו״ר כאלו אמר על נבל שמת לי׳‬
‫ימים״‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫כ ^ פי מה הדברים אמורים שכן ישנם‬
‫רבים העושים מלאכתם כשכיר‬
‫לבעל הבית‪ ,‬ובפרט אברכים חשובים‬
‫העובדים אצל הרבנים המכשירים‬
‫באומנות השחיטה‪ .‬כידוע שמקצוע‬
‫השחיטה נרכש למעשה בהרבה הפסד‬
‫ממון של בעלי הבתים‪ ,‬וכך גם בעזרת‬
‫ידידים וחברים למקצוע‪ ,‬שעוזרים‬
‫בלימוד העמדת הסכין ובידיעת‬
‫ההלכות‪ .‬גם הרבנים המכשירים‬
‫מטיבים להם ומקבלים אותם על אף‬
‫הקשיים הרבים הנוצרים כתוצאה‬
‫מהיותם חדשים במלאכה זו‪ ,‬וכל זאת‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישב מאמר ג א לי ע ז ר‬ ‫המב‬

‫מאמר ג‬

‫בבית דין של שם הופיע רוח הקודש‬

‫שאין לנו מציאות כזאת כיום בזמנינו‬
‫בשלשה מקומות הופיעה רוח הקודש‪ ,‬בבית דינו של שמואל‪ ,‬בבית‬
‫דינו של שלמה‪ .‬בבית דינו של שם‪ ,‬בזמנינו שאין לנו זאת‪ ,‬על כן‬
‫צריכים משנה זהירות לדון בכובד ראש ובישוב הדעת טרם יחרצו דין‬
‫על הזולת ־ עובדיהם‪ ,‬תלמידיהם‪ ,‬חבריהם‪ ,‬הכרוך בנזק ממון‪ ,‬בצערו‬
‫של הזולת‪ ,‬ואחריתה מי ישורנו‪.‬‬

‫״ויכר ןהוךה ויאמר צך‪5‬ןה ממני כי על כן לא‬

‫נתתיה ל^לה" )בראשית לח כו(‪.‬‬

‫אכן מהודאתו של יהודה יודעים אנו‬ ‫במדרש )בר״ר פה יב<‪ :‬״בשלשה‬

‫ששלושת הכלים שלו הן‪ ,‬אך אין זו‬
‫עדין ראיה חותכת בדין‪ ,‬שכן יש מקום‬
‫לומר שהחותמת הפתילים והמטה‬
‫האלו הגיעו אליה מיד אחר וכדומה‪.‬‬
‫והאיך זיכו אותה בית הדין על פי‬
‫ראיה זו‪ ,‬על כן הופיע רוח הקודש‪.‬‬
‫הוא; אתם תהיו מעידים מה שבגלוי‬
‫כן מצאנו בבית דינו של שלמה‪,‬‬
‫במעשה של שתי נשים שילדו‬
‫בבית אחד)מלכים א ג יז(‪ ,‬והאחד נמצא‬
‫מת‪ ,‬וכל אחת אומרת‪ :‬״לא‪ ,‬כי בנך‬
‫המת ובני החי״‪ .‬הוציא שלמה המלך‬
‫את פסקו)שם שם כה(‪ :‬״גזרו את הילד‬
‫מקומות הופיעה רוח‬
‫הקודש‪ ,‬בבית דינו של שם‪ ,‬בבית דינו‬
‫של שמואל‪ ,‬בבית דינו של שלמה‪.‬‬
‫בבית דינו של שם ׳ויכר יהודה ויאמר‬
‫צדקה ממני׳‪ ,‬מהו ׳ממני׳‪ ,‬רבי ירמיה‬
‫בשם ר׳ יצחק‪ ,‬אמר הקדוש ברוך‬
‫ואני מעיד עליו מה שבסתר״‪ .‬ביאור‬
‫דברי המדרש‪ ,‬כי בבית דינו של שם‬
‫בן נח דן יהודה את תמר כלתולט‪,‬‬
‫וכאשר גילה בידיה את החותמת‪,‬‬
‫המטה והפתילים‪ ,‬אמר לבית הדין‪:‬‬
‫״צדקה ממני״‪ .‬ומן הראוי להתבונן‬

‫לט‪ .‬אם כי לפי חשבון השנים שם בן נח לא היה כבר חי אז‪ .‬אך בבית דין זה דנו לפי משפטי‬
‫תורתו של שם‪ ,‬שמסר את חוקי האלקים לאברהם וליעקב‪ .‬ובית הדין נקרא על שם‬
‫מחוקק המשפטים ומיסד הבית דין‪ ,‬ראה ב״בעל הטורים״‪ ,‬וראה ב״אור החיים״ הק׳‬
‫)בראשית מט ג(‪.‬‬
‫קמג‬ ‫שמלת בבית דין של שם הופיע רוח הקודש אליעזר‬
‫היצר על אחד‪ ,‬בקל הוא יכול להוציא‬
‫עלילות על רעהו‪.‬‬
‫והמת אל תמיתוהו״‪ .‬או אז פסק‬
‫והנה בא ידידו הקרוב אליו‪ ,‬ומוציא‬
‫עליו שם רע על אחת מי״ח‬
‫המדות המבוארים ב״שמלה חדשה״‬
‫)סימן יא המובאים לקמן בד״ה ח״י הוראות(‪,‬‬
‫בשל איזוהי נגיעה שיש לו כנגדו‪,‬‬
‫ואנו‪ ,‬אין לנו בית דין של שם ושל‬
‫שלמה‪ .‬ורוח הקודש שהופיעה אצל‬
‫שמואל עדיין לא הופיעה בבית‬
‫מדרשנו‪ ,‬לומר כי שקר ענה באחיו‪,‬‬
‫ובכך הוא פוסל אותו חלילה מעבודתו‬
‫ומפסידו בעבור נגיעה אישית המקננת‬
‫בו‪.‬‬
‫לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב‬
‫מן הראוי להביא כאן מעשה שהיה‬
‫בדידן‪ ,‬הגיע אצלי אחד מן‬
‫החבורה וסיפר לי ענין של קלות ראש‬
‫על אחד השובי״ם‪ .‬כשמוע דבריו‪,‬‬
‫רעדה אחזתני‪ ,‬חשתי צמרמודת ועגמת‬
‫נפש עד אין סוף‪ .‬חשבתי לעצמי‪ ,‬כי‬
‫אם אכן אמת נכון הדבר‪ ,‬הדי שבו‬
‫בעת אשלחו לביתו‪ .‬כאשר שניתי‬
‫ושאלתי את האברך המספר‪ ,‬הוא עמד‬
‫בגירסתו כי הדבר ברור אצלו והוא‬
‫עצמו אף היה עד לכך‪ .‬אמנם‪ ,‬אין עד‬
‫אחד נאמן להוציא מחזקת כשרות‬
‫אלא בשחיטת בהמה אחר שהדבר‬
‫בידו‪ ,‬אך כאשר המדובר שמזיק‬
‫לפרנסת אחרים וכיוצא באלו אין הוא‬
‫נאמן‪ .‬ועם זאת‪ ,‬לאחר שמיעת‬
‫הדברים הללו‪ ,‬הלא למיחש בעי‪,‬‬
‫ואמרתי לברר הדבר עד תומו‪.‬‬
‫ההי לשנים״‪ ,‬ואז קראה האם‬
‫האמיתית‪ :‬״תנו לה את הילד ההי‬
‫שלמה‪ :‬״היא אמו״‪ .‬ולכאורה מה‬
‫ראיה היא זו על פי דיני התורה‪,‬‬
‫להוציא דבר מרשות אדם‪ .‬ולכך‬
‫מפרש המדרש‪ ,‬שבת קול צווחת‬
‫ואומדת ׳היא אמו ודאי׳‪.‬‬
‫כך גם מצאנו בבית דינו של שמואל‪,‬‬
‫כאשר זקן אסף אליו את כל‬
‫ישראל ואמר אליהם )שמואל א יב ג(‪:‬‬
‫״הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו‪ ,‬את‬
‫שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת‬
‫מי עשקתי‪ ,‬את מי רצותי ומיד מי‬
‫לכם״‪ .‬וכאשר ענו ואמרו ישראל כי‬
‫״לא עשקתנו וגו׳ ולא לקחת מיד איש‬
‫מאומה״‪ ,‬סיים והכריז‪ :‬״עד ה׳ בכם‬
‫ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם‬
‫בידי מאומה ‪ -‬ויאמר עד״‪ .‬ומפרש‬
‫במדרש‪ :‬״׳ויאמר עד׳ ‪ -‬יצתה בת קול‬
‫ואמרה ׳עד״׳‪.‬‬
‫הנה למדנו מדברי המדרש דבר גדול‬
‫וחשוב הנוגע לכל אחד ואחד‬
‫בכל מקום שהוא‪ ,‬וביחוד לכל‬
‫העוסקים בחבורת רעים‪ ,‬אם עבודה‬
‫בצוות‪ ,‬אם בקהילה או בכל חבורה‬
‫שהיא‪ .‬דוגמא לכך היא עבודת צוות‬
‫בשחיטה‪ .‬לא אחת יש‪ ,‬ואחד מן‬
‫החבורה יש לו נגיעה כלשהי נגד‬
‫חברו‪ ,‬הן מטבע הדברים קיימת‬
‫תחרות וכדומה‪ .‬ואם חלילה יתגבר‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וישב מאמר ג א לי ע ז ר‬ ‫המד‬
‫הגה״ק ר׳ מאיר יחיאל הלוי אב״ד‬ ‫אחר בירור גמור אכן נודע הדבר כי‬
‫דק״ק סקערנעוויץ ־ אוסטרוביצי‪,‬‬ ‫טעות של ממש היתה כאן‪.‬‬
‫משל לב׳ נרות שוות שהיו דבוקות‬ ‫המעשה אשר לא יעשה‪ ,‬אכן נעשה‬
‫ודולקות ביחד בבית אחד אז היה אור‬ ‫לדאבון לב‪ ,‬אך על ידי איש אחר ולא‬
‫גדול בכל הבית אבל אם יגביה נר‬ ‫על ידי השו״ב‪ .‬וכאשר התבררו‬
‫אחד על חבירו תיכף יחשך כל הבית‪,‬‬ ‫הדברים באר היטב‪ ,‬נגשנו אל השו״ב‬
‫כי הנר השפל מכבה הנר הגבוה‪ ,‬כך‬ ‫המספר‪ ,‬ושטחנו לפניו את כל הדברים‬
‫הנמשל מובן אם יש שני שוחטים‬ ‫האלה‪ .‬אחר דיבורי עמו התברר‪ ,‬כי‬
‫בעיר אחת ושלום ביניהם אז יהא אור‬ ‫מספר העלילה יש לו איזו נגיעה‬
‫גדול לכל בני העיר‪ ,‬אבל אם שו״ב‬ ‫אישית‪ ,‬ובעבור זה נלכד בעוון סיפור‬
‫אחד מתגאה עצמו על חבירו והולך‬ ‫לשון הרע‪ ,‬אשר כמעט וגרם לשלח‬
‫רכיל על חבירו אז השו״ב השפל‬ ‫את השוחט הכשר ההוא לביתו‪ ,‬בנזק‬
‫מכבה את השו״ב הגבוה ומאפיל לכל‬ ‫של שבת וצער ובושת כאחד‪ ,‬השם‬
‫בני העיר במחלוקת‪ ,‬את כל הדברים‬ ‫ישמרנו‪ .‬אמרתי למספר‪ :‬הן אמרת לי‬
‫האלה מחוייב השו״ב לשום עליו‬ ‫שאתה ראית במו עיניך את השוחט‬
‫במחשבתו תמיד עכ״ל ה״דברי שאול״‬ ‫ההוא מבצע את הדבר‪ .‬ועל כך השיב‪,‬‬
‫בהקדמה לספרו‪.‬‬ ‫כי ״בשעת מעשה בראותו את‬
‫השתלשלות הענינים נדמה היה לו כי‬
‫מהובת השוהט להיות הגון‬ ‫השו״ב הוא זה שעשה את המעשה‪,‬‬
‫בדרכיו ובהליכותיו‬ ‫וכעת הוא חושב שאכן טעה״‪ ...‬סופו‬
‫ח״י לשונות של הוראות בחובות‬ ‫של מעשה‪ ,‬הרחקנו את המוסר‬
‫המוזכרות בשו״ע וב״שמלה‬ ‫לשלושים יום‪ ,‬והוספנו תנאי בכתב‪,‬‬
‫חדשה״)סימן א ס״ק ז וס״ק ח( שהשוחט‬ ‫שאם חלילה ישנה כדבר הזה בהוצאת‬
‫צריך שיהיו לו‪ :‬א‪ .‬בקי בהלכותיה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫שם רע או מסירה מעין זה‪ ,‬הריהו‬
‫יחזור על לימודו תמיד‪ ,‬ג‪ .‬לחזור כל‬ ‫משולח ועומד לביתו‪ .‬היה זה לימוד‬
‫ל׳ יום‪ ,‬ד‪ .‬הרגשה טובה‪ ,‬ה‪ .‬ישוב‬ ‫מאין כמוהו‪ ,‬כי אמנו דברי חכמים‪:‬‬
‫הדעת‪ ,‬ו‪ .‬דעה מיושבת‪ ,‬ז‪ .‬לב מבין‬ ‫״אין עד אחד נאמן לפסול״‪...‬‬
‫להיזהר‪ ,‬ח‪ .‬שתהא לו הבנה בלימוד‬
‫גמרא ופירוש רש״י‪ ,‬ט‪ .‬בדיקת הסכין‬ ‫וראוי לציין כאן מה שכתב בספר‬
‫במתינות‪ ,‬י‪ .‬שתהא הבדיקה בכונה‬ ‫״בית שאול״ מהרה״ח רבי‬
‫גדולה‪ ,‬יא‪ .‬הבדיקה בלב פנוי מכל‬ ‫שאול מסאבון זצ״ל‪ :‬העיקר שלא‬
‫מחשבה‪ ,‬יב‪ .‬יראת שמים‪ ,‬יג‪ .‬שיכין‬ ‫יתקוטטו השוחטים זה עם זה ושלא‬
‫לבו לבדיקת הסכין‪ ,‬יד‪ .‬כונת הלב‪,‬‬ ‫יתגאה שו״ב אחד על חבירו‪ ,‬ועל זה‬
‫טו‪ .‬ירא שמים ביותר‪ ,‬טז‪ .‬שיהא חרד‬ ‫שמעתי משל אמת ונאה מכבוד‬
‫קמה‬ ‫ע‪ 1‬מלת בבית דין של שם הופיע רוח הקודש אליעזר‬
‫המכשירים‪ ,‬וכל אחד כלפי רעהו‪,‬‬ ‫לדבר ה‪ /‬יז‪ .‬אינו נבהל ונחפז‬
‫צריכים להיזהר במשנה זהירות ולדון‬ ‫בדעתו‪ ,‬יח‪ .‬אינם משכרים‪ .‬מי״ח‬
‫בכובד ראש ובישוב הדעת טרם יחרצו‬ ‫מדות אלו המובאות ב״שמלה‬
‫דין על עובדיהם‪ ,‬תלמידיהם‪ ,‬חבריהם‪,‬‬ ‫חדשה״‪ ,‬למדים אנו כי מלבד מעשה‬
‫טרם יוציאו עליהם שם רע לשווא‬ ‫השחיטה עצמה‪ ,‬מחובת השוחט‬
‫חלילה הכרוך בנזק ממון‪ ,‬בצערו הרב‬ ‫בדרכיו‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫הגון‬ ‫להיות‬
‫של הזולת‪ ,‬ואחריתה מי ישורנו‪ .‬וכבר‬ ‫ובהליכותיו‪.‬‬
‫אמר דוד המלך ע״ה )תהלים יב ח‪:‬‬ ‫ב בי ת דינו של שם ושמואל ושלמה‬
‫״יכרת ה׳ כל שפתי חלקות‪ ,‬לשון‬ ‫הופיעה רוח הקודש‪ ,‬ואלו‬
‫מדברת גדולות״‪.‬‬ ‫בזמנינו אץ לנו זאת‪ ,‬על כן הרבנים‬
 ‫ש מ ל ת חנוכה מאמר א א לי ע ז ר‬ ‫המו‬

‫חנו כ ה‬
‫מאמר א‬

‫״כתבו לכם על קרן השוד״‬

‫שזממו להאכילם מאכלות אסורות לטמטם לכם‬
‫״אור החיים״‪ :‬התיעוב יעשה מעשהו בנפש אדם אפילו בהיסח‬
‫הדעת‪ ,‬אלא שישתנה הפגם ־ במעשה מזיד תעשה נפשו שקץ‪,‬‬
‫ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם ‪ /‬״מסילת ישרים״‪ :‬״המאכלות‬
‫האסורות יתרות בזה על כל האסורין‪ ,‬כיון שהם נכנסים בגופו של‬
‫האדם ממש ונעשים בשר מבשרו״ ‪ /‬איסור המאכל הוא ארס ממש‬
‫ללב ולנפש‪ ,‬אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום חששא של אסור‬
‫אם בעל שכל הוא ‪ /‬״חובת הלבבות״‪ :‬החסידים היו פורשים‬
‫משבעים שערים משערי המותר מיראתם שער אחד מעמגרי האיסור‪,‬‬
‫צריך ליזהר שלא לקנות דברים שיש בהם חשש איסור‪ ,‬אלא מיהודי‬
‫הכשר המדקדק בו כראוי‪ ,‬שאם חשוד עליו אינו נאמן‪.‬‬

‫״וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל‬

‫בגזרותיהן״)בר״ר ב ד(‪.‬‬

‫מאכלות אסורות פוגמת בגוף ובנפש‪,‬‬ ‫א מ רו חז״ל )בר״ר ב ס‪ :‬׳״וחושך ]על‬

‫כפי שדרשו חז״ל )יומא לט א(‪ :‬על‬
‫הפסוק )ויקרא יא מג(‪ :‬׳״ולא תטמאו‬
‫בהם ונטמתם בם׳ אל תקרו ונטמתם‬
‫אלא ונטמתם״‪ ,‬שאוטם המת והלב‬
‫ומחליש את האדם מן התורה‬
‫והמצות‪ .‬דאה מה שכתב ב״אור‬
‫החיים״ הק׳ על הפסוק )דקרא יא מג(‪:‬‬
‫״שצדיכין ישדאל להזהר לבל יכנסו‬
‫פני תהום[ זה גלות יון‬
‫שהחשיכה עיניהם של ישראל‬
‫בגזירותיהן‪ ,‬שהיתה אומרת להם כתבו‬
‫על קרן השור שאין לכם חלק בא‪-‬להי‬
‫ישראל״‪.‬‬
‫לבאר מאמר חכמינו ז״ל‬ ‫נראה‬
‫שאכילת‬ ‫ידוע‪,‬‬ ‫דהנה‬
‫קמז‬ ‫ש מ ל ת ״כתבו לכם על קרן השיר״ א לי ע ז ר‬
‫סופכם לטמא בם׳ והיינו‪ ,‬כי‬
‫המאכלות האסורות מכניסים טומאה‬
‫ממש בלבו ובנפשו של אדם‪ ,‬עד‬
‫שקדושתו של המקום ברוך הוא‬
‫מסתלקת ומתרחקת ממנו‪ .‬והוא מה‬
‫שאמרו בש״ס גם כן )יומא לט א(‪:‬‬
‫׳ונטמתם בם אל תקרי ונטמתם אלא‬
‫ונטמתם׳‪ ,‬שהעבירה מטמטמת לבו‬
‫של אדם‪ ,‬כי מסלקת ממנו הדעה‬
‫האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך‬
‫הוא נותן לחסידים‪ ,‬כמו שאמר הכתוב‬
‫)משלי ב י(‪ :‬׳כי ה׳ יתן חכמה׳‪ .‬והנה‬
‫הוא נשאר בהמי והמרי משוקע בגסות‬
‫העולם הזה‪ .‬והמאכלות האסורות‬
‫יתרות בזה על כל האסורין‪ ,‬כיון‬
‫שהם נכנסים בגופו של האדם ממש‬
‫ונעשים בשר מבשרו״‪.‬‬
‫אין הקב״ה מביא תקלה על ידיהם‬
‫״וכדי להודיענו שלא הבהמות‬
‫הטמאות או השקצים בלבד‬
‫הם הטמאים‪ ,‬אלא גם הטרפות שבמין‬
‫הכשר עצמו הם בכלל טומאה‪ ,‬אמר‬
‫הכתוב )ויקרא יא מז(‪ :‬׳להבדיל בין‬
‫הטמא ובין הטהור׳‪ ,‬ובא הפירוש‬
‫לרבותינו זכרונם לברכה )ספרא‪ .‬שמיני‬
‫יב ז(‪ :‬׳אין צריך לומר בין חמור לפרה‪,‬‬
‫למה נאמר‪ :‬בין הטמא ובין הטהור‪,‬‬
‫בין טמאה לך ובין טהורה לך‪ ,‬בין‬
‫נשחט רובו של קנה לנשחט חציו‪,‬‬
‫וכמה בין רובו לחציו‪ ...‬מלא השערה׳‪,‬‬
‫עד כאן לשונם‪ .‬ואמרו לשון זה בסיום‬
‫מאמרם‪ :‬׳וכמה בין רובו׳‪ ...‬להדאות‬
‫כמה נפלא כח המצוה‪ ,‬שחוט השערה‬
‫מבדיל בין טומאה לטהרה ממש״‪.‬‬
‫לפיהם אפילו בהיסח הדעת וכר׳ כי‬
‫התיעוב יעשה מעשהו בנפש אדם‬
‫אפילו בהיסה הדעת‪ ,‬אלא שישתנה‬
‫הפגם ‪ -‬במעשה מזיד תעשה נפשו‬
‫שקץ‪ ,‬ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם‪,‬‬
‫והוא אומרו ולא תטמאו ונטמתם‬
‫בם״‪ .‬וב״ספורנו״ >שם(‪ :‬״אל תטמאו‬
‫טמאים‬ ‫שתהיו‬ ‫באופן‬ ‫בהם‬
‫ומטומטמים בם וזה יקרא באכילתם״‪.‬‬
‫כפי שאומר המהר״י ק״ש )מובא ברע״א‬
‫מכות ה ‪ : p‬״כי האוכל נכנם מן הגוף‬
‫אל הנפש‪ ,‬והדבר האיסור נשאר‬
‫בתוך הנפש ואהר כך אל הנשמה‬
‫שהוא ההלק אלוקי ממעל‪ ,‬ונפגם ע״י‬
‫האוכל״‪ ,‬רח״ל‪ .‬עד כדי שהתוספות‬
‫)חולץ ה ב ד״ה צדיקים( מקשה על מאמר‬
‫חז״ל‪ :‬׳״השתא בהמתם של צדיקים‬
‫צדיקים עצמם לא כל שכן׳‪ ,‬תימא‬
‫דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד‬
‫זומם )מכות ה ב(‪ ,‬ור׳ ישמעאל שקרא‬
‫והטה )שבת יב ב( ואומר ר״י דוקא‬
‫במידי דאכילה אין הקב״ה מביא‬
‫תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק‬
‫שאוכל דבר איסור‪.‬‬
‫ההבדל בין טומאה לטהרה‬
‫חוט השערה‬
‫ב א וראה מה שכתב ה״מסילת‬
‫ישרים״ )פרק יא בפרטי מדת‬
‫הנקיות(‪ :‬״וכך אמרו בספרא )שמיני יב‬
‫ג(‪ :‬׳ולא תטמאו בהם ונטמתם בם‬
‫)רקרא יא מג(‪ ,‬אם מטמאים אתם בם‬
 ‫ש מ ל ת חנוכה מאמר א א לי ע ז ר‬
‫׳כל מי שאוכל מאכלות אסורות‬
‫מתדבק בסיטרא אחרא‪ ,‬ומטנף גופו‬
‫ונפשו‪ ,‬ורוח טומאה שורה עליו״׳‪.‬‬
‫ו הו סי ף על כך )שם שם אות ג ד(;‬
‫כמאכלים הארסיים‪ ,‬אד כמאכל‬
‫״ולכן ראוי להחמיר האדם‬
‫על עצמו במאכל עצמו שלא יהיה בו‬
‫צד איסור כלל‪ ,‬שהרי יחזקאל הנביא‬
‫היה משבח עצמו שלא אכל מבהמה‬
‫שהורה בה חכם‪ ,‬אפילו שהיא מותרת‪,‬‬
‫כיון שנפל בה ספק איסור‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו ז״ל )חולין מד ב( על הפסוק‬
‫)יחזקאל ד יד(‪ :‬׳ולא בא בפי בשר‬
‫פיגול׳‪ ,‬כל שכן אם יהיה במאכל‬
‫עצמו צד איסור שראוי להתרחק ממנו‪.‬‬
‫והרי יש כמה דברים שנפל מחלוקת‬
‫בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי‬
‫מי‪ ,‬זה אוסר וזה מתיר‪ ,‬ובודאי‬
‫שיחזקאל הנביא ע״ה בדבר זה לא‬
‫היה אוכל‪ ,‬שהרי אותו האוסר שויה‬
‫לגביה חתיכה דאיסורא‪ ,‬והוא חמור‬
‫התורה ‪ -‬המאכלים המותרים‬
‫יותר מהורה בה חכם‪.‬‬
‫)שעד‬ ‫וכתב ב״חובת הלבבות״‬
‫התשובה פדק ה( שהחסידים‬
‫היו פורשים משבעים שערים משערי‬
‫המותר מיראתם שער אחד משערי‬
‫האיסור‪ .‬וכיוצא בזה צריך ליזהר‬
‫בכמה דברים אחרים‪ ,‬שלא לקנות‬
‫דברים שיש בהם חשש איסור‪ ,‬אלא‬
‫מיהודי הכשר המדקדק בו כראוי‪,‬‬
‫שאם חשוד עליו אינו נאמן‪ ,‬כדתנן‬
‫בסוף פרק ה׳ דבכורות )ל א(‪ :‬׳זה‬
‫הכלל‪ ,‬כל החשוד על הדבר לא דנו‬
‫ולא מעידו׳‪ - ,‬שאינו נאמן להעיד ולא‬
‫קמח‬
‫מאכל אסור ארם ללב ונפש‬
‫״והנה מי שיש לו מח בקדקדו‪,‬‬
‫יחשוב איסורי המאכל‬
‫שנתערב בו איזה דבר ארסי‪ .‬כי הנה‬
‫לו דבר זה יאדע‪ ,‬היקל אדם על עצמו‬
‫לאכול ממנו‪ ,‬אם ישאר לו בר איזה‬
‫בית מחוש‪ ,‬ואפילו חששא קטנה‪,‬‬
‫ודאי שלא יקל‪ ,‬ואם יקל‪ ,‬לא יהיה‬
‫נחשב אלא לשוטה גמור‪ .‬אף איסור‬
‫המאכל כבר בארנו שהוא ארס ממש‬
‫ללב ולנפש‪ ,‬אם כן מי אפוא יהיה‬
‫המקל במקום חששא של אסור אם‬
‫בעל שכל הוא‪ .‬ועל דבר זה נאמר‬
‫)משלי כג ב(‪ :‬׳ושמת שכין בלעך אם‬
‫בעל נפש אתה׳״‪.‬‬
‫כתב בספר ״ראשית הכמה״)שער‬ ‫וכן‬
‫הקדושה פרק טו אות א( וזה לשונו‪:‬‬
‫״בסוף פרשת שמיני שהזכירה ‪-‬‬
‫והאסורים‪ ,‬אמרו שם )ויקרא יא מד(‪:‬‬
‫׳והתקדשתם והיתם קדושים‪ ,‬ולא‬
‫תשקצו את נפשותיכם׳‪ ,‬ופירשו בזוהר‬
‫בענין זה )ח״ג מא ב(‪ :‬כי המאכלים‬
‫הטמאים שהזהירה לנו התורה מהם‪,‬‬
‫שורה עליהם רוח חיצוני וטמא‪ ,‬ולכן‬
‫האוכל מאותם הדברים מטמא נפשו‪,‬‬
‫ומראה על עצמו שאין לו בקדושה‬
‫ולא באלהי ישראל‪ ,‬כי הדבר הטמא‬
‫נעשה חלק אבר בעצם האדם‪ ,‬והנפש‬
‫מתלבשת שם‪ .‬נמצא שהוא מטמא‬
‫נפשו ומטמא הנפש המתלבשת בגוף‪,‬‬
‫ובזה מדוקדק לשון הזוהר‪ ,‬שאמר‪:‬‬
‫קמט‬ ‫שמלת ״כתבו לכם על קרן השור״ אליעזר‬
‫ל״בנים אתם לה׳ אלהיכם״)שם(‪ ,‬וכמו‬
‫שמובא )חולין קיד ב( ‪ :‬״כל שתעבתי לך‬
‫הרי הוא בבל טעם סמיכות הכתובים‪.‬‬
‫והנה מצינו במדרש )ייק״ר יג ב( עה׳׳כ‬
‫)ויקרא יא ב( ‪ :‬״׳זאת החיה אשר תאכלו׳‬
‫־ משל לרופא שנכנס לבקר שני‬
‫חולים‪ ,‬אחד לחיים ואחד למיתה‪ ,‬אמר‬
‫לזה של חיים זה תאכל וזה לא תאכל‪,‬‬
‫ושאינו לחיים אמר כל מה רבעי הבו‬
‫ליה‪ ,‬כך אומות העולם שאינן לחיי‬
‫עולם הבא כתיב בהם )בראשית ט ג(‪:‬‬
‫׳כירק עשב נתתי לכם את כל׳‪ ,‬אבל‬
‫ישראל שהם לחיי העולם הבא ־ ׳זאת‬
‫הבהמה אשר תאכלו״׳ )דברים יד ד(‪,‬‬
‫ולהלן‪ :‬״הדא הא דכתיב )משלי ל ה(‪:‬‬
‫׳כל אמרת אלוה צרופה׳ ‪ -‬לא נתנו‬
‫המצוות לישראל אלא לצרף בהן את‬
‫הבריות‪ ,‬וכל כך למה‪ ,‬שנאמר )שם(‬
‫׳מגן הוא לחוסים בו״׳‪ .‬נמצא שאך‬
‫ורק מפני שישראל הם בנים לה׳‬
‫יתברך לפיכך נצטוו על מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬שהרי אומות העולם שאינם‬
‫לחיי עולם הבא כתיב בהם‪ :‬״כירק‬
‫עשב נתתי לכם את כל״‪ ,‬ומוכח שהא‬
‫בהא תליא‪ ,‬ולכך נסמכו שני הפסוקים‪.‬‬
‫בם״‪ ,‬ההרגל מקהה את הרגש‬
‫יצר האכילה ראשון הוא ביצרי‬
‫האדם‪ ,‬הוא מתלוה עם האדם‬
‫כל ימי חייו משעת לידתו עד יומו‬
‫האחרון‪ ,‬ולא דברה תורה אלא כנגד‬
‫היצרים שביד האדם לרסנם לטהרם‬
‫ולהעלותם‪ .‬היצר אומר‪ :‬חטוף ואכול‬
‫חטוף ושתה כי מחר תמות‪ .‬והתורה‬
‫אומרת‪ :‬בדוק תחלה שמא איסור‬
‫לדון ־ ודבר זה יש בו בפרט בלחם‬
‫וביין ובבשר ובחלב ובגבינה ובדבש‬
‫וענבים‪ ,‬וכל דבר שיש בו משום‬
‫בשולי נכרים‪ ,‬אלא שהותר בפירוש‬
‫הפוסקים״‪.‬‬
‫האוכל נבילות וטריפות‬
‫נגגשה כולו חתיכה דאיסורא‬
‫ה״חפץ חיים״ מסביר פני הדברים‬
‫כי מי שאוכל שקצים‬
‫ורמשים‪ ,‬נבלות וטרפות‪ ,‬מטמטם‬
‫נפשו ולבו עד שאינו מרגיש ומתבונן‬
‫כלל אחר כן‪ ,‬משל לשוכר שהיה לו‬
‫חנות של בושם‪ ,‬נכנס פעם אחת‬
‫לבורסקי ולא היה יכול לעמוד שם אף‬
‫רגע מסרחון העורות‪ .‬לימים ירד‬
‫מעסקיו עסק הבושם‪ ,‬והוכרח להחליף‬
‫עסקו ונעשה בעצמו בורסקאי‪ .‬והנה‬
‫אם כי מתחילה לא יכול לסבול ריח‬
‫העורות‪ ,‬אבל לאט לאט התרגל לריח‬
‫זה ולא הרגיש בסרחון‪ .‬כן הוא הענין‬
‫עם מי שאוכל נבלות וטרפות ומתרגל‬
‫בהם עד שלבו מטמטם ואינו מרגיש‬
‫כלל בסרחון הנבלה‪ .‬ולכן צותה‬
‫התורה‪ :‬״ולא תטמאו בהם ונטמתם‬
‫ומטמטם את המוה וכולו נעשה‬
‫התיכה דאיסורא וטומאה‪.‬‬
‫לא תאכל כל תועבה‬
‫בי בנים אתם לה׳‬
‫ה ב ה נתבונן ונראה כי נסמכה הציווי‬
‫של איסור מאכלות אסורות‬
‫)דברים יד ג(‪ :‬״לא תאכל כל תועבה״‬
 ‫ש מ ל ת חנוכה מאמר א א לי ע ז ר‬
‫עיניהן של ישראל בגזירותיהן כי‬
‫אכילות אסורות מטמטם המח‬
‫ומטמא נשמתן של ישראל ח״ו‪ .‬וכך‬
‫יצליחו להרחיקם ולנתקם מאביהם‬
‫שבשמים‪ .‬אבל החשמונאים התגברו‬
‫בעוז ותעצומות על היונים ונצחום‬
‫ונמסרו טמאים ביד טהורים כי‬
‫השחיטה נקראת טהרה )רש״י סןף‬
‫פרשת קרישים בין הטמאה לך רבץ הטהור‬
‫לך(‪ ,‬ועל שם שנלחמו על טהרתן של‬
‫ישראל נקראו טהורים‪ ,‬״ולך עשית‬
‫שם גדול וקדוש בעולמך׳ שלא נאבד‬
‫החלק הטוב‪ ,‬ונשמת ישראל נשארה‬
‫בקדושה ובטהרה וכך נתגדל ונתקדש‬
‫שמו יתברך בעולם ולא נתמעט על ידי‬
‫אכילות אסורות על כך מודים‬
‫ומהללים להקב״ה לשמך הגדול‬
‫והקדוש‪.‬‬
‫קנ‬
‫עולם הוא ־ בשר בהמה טמאה או עוף‬
‫טמא‪ ,‬בשר נבילה וטריפה שבבהמה‬
‫ובעוף הטהורים‪ .‬שמא איסורו לשעה‪,‬‬
‫אכלת בשר ־ המתן לאכילת מאכלי‬
‫חלב‪ ,‬המתן עד שתברך על האוכל‪ ,‬עד‬
‫שתקדש על היום‪ ,‬עד אשד פנה יום‬
‫הצום‪ ,‬בדוק ואכול בדוק ושתה כי‬
‫מחר תחיה ‪ -‬שמדו מצוותי וחיו‪ ...‬על‬
‫כך נצטוינו בתורתנו )ויקרא יא‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫״זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה‬
‫אשר על הא ‪p‬״‪.‬‬
‫זן היתה מזימתם של היוונים באמרם ‪:‬‬
‫״כתבו לכם על קח השור״‬
‫להכשיל את ישראל שיאכלו מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬שכאשר לא ישחטו הבהמה‬
‫כראוי‪ ,‬ולא יקיימו שאר הבדיקות‬
‫כראוי‪ ,‬ויביאו בשר טרפה אל פיהם‪,‬‬
‫הרי יפגמו בנפשם‪ ,‬ועל ידי כך יחשיכו‬
‫קנא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת כתבו לכם על ק ח השיד‬

‫מאמר ב‬

‫כתבו לכם על קרן השור‬

‫שאין לכם חלק כאלקי ישראל‬
‫הרה״ק מוורקא‪ :‬למה דוקא על ‪ pp‬השיר‪ ,‬אלא קרן השיר פסול‬
‫לתקיעת שופר‪ ,‬ורצו היונים לקטרג כי תמה להם זכות אבות וזכות‬
‫עקידת יצחק‪ ,‬וכל ענינם היה לבטל הקשר בין ישראל לאבות‬
‫הקדושים ‪ /‬המהר״ל מפראג‪ :‬מלכות יון בקשה לקטרג על ישראל‬
‫באמרם ‪ :‬״כתבו לכם על קרן השור״ לעודר על מעשה העגל שנכשלו‪,‬‬
‫לומר‪ ,‬שאילו היו קשורים ודבקים בה׳ כי אז לא היו עושים את העגל‬
‫בצאתם ממצרים ‪ /‬״חסד לאברהם״‪ :‬היזק קרן השור אינו להנאתו‬
‫כהמק השן‪ ,‬וזהו שאמרו‪ :‬״כתבו לכם על קרן השור״ שכונתכם‬
‫למרוד בה׳ לא לשם תאוה אלא להכעיס ולשם מרידה גרידא‪.‬‬

‫״וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל‬

‫שהיתה אומרת להם כתכו לכם על קח השור‬
‫שאק לכם חלק באלקי ישראל״)בר״ר ב ד(‪.‬‬

‫ישראל כי תמה להם זכות אבות‬
‫חכות עק ‪T‬ת יצחק‪ ,‬וכל ענינם המז‬
‫לבטל הקשר בין ישראל לאבות‬
‫הקדושים וזה הוא נס חנוכה שנשאר‬
‫הקשר בין ישראל לאבינו שבשמים‪.‬‬
‫הפירושים לבאר דברי חז״ל וביחוד‬
‫כתבו על קרן השוד‬
‫להזכיר חטא העגל‬
‫ה מ ה ר ״ ל מפראג )נר מצדה עמוד טו(‬
‫פירש‪ ,‬שמלכות יון בקשה‬
‫לבטל מישראל מעלתם בהיותם‬
‫דבקים באלקיהם‪ ,‬ולפיכך רמזו להם‬
‫באמרם‪ :‬״כתבו לכם על קרן השור״‬
‫על מעשה העגל שנכשלו ישראל‪,‬‬
‫מובא במדרש )בר״ר ב ה(‪ :‬״מלכות‬
‫יון החשיכה עיניהם של‬
‫ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת‬
‫להם כתכו לכם על קרן השור שאין‬
‫לכם חלק באלקי ישראל״‪ .‬רבו‬
‫כונת הדברים‪ :‬״על קרן השור״‪.‬‬
‫כמה‬ ‫נביא‬ ‫הקודש‬ ‫ולחיבת‬
‫מדברותיהם‪ ,‬טרם נבוא אל דברינו‪.‬‬
‫הרה״ק מוורקא זצ״ל מפרש‪ :‬למה‬
‫דוקא על קרן השור‪ ,‬אלא‬
‫קרן השור פסול לתקיעת שופר )ר״ה‬
‫כו ב(‪ ,‬ורצו היונים לעורר קטרוג על‬
 ‫ש מ ל ת חנוכה מאמר ב א לי ע ז ר‬ ‫קנב‬
‫שלא רצו לבטל התורה״‪ .‬ומלכות יון‬ ‫לומר‪ ,‬שאילו היו אכן קשורים ודבקים‬
‫ברצותם לעקור את התורה מישראל‪,‬‬ ‫בה׳ כי אז לא היו עושים את העגל‬
‫לכן אמרו להם‪ :‬כתבו לכם על הדין‬ ‫מיד בהוציאם ה׳ ממצרים ונתן להם‬
‫של קרן השור שאין לכם חלק באלקי‬ ‫את התורה‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬ואז לא ישתנה דינכם מדיננו‬
‫ב״חסד לאברהם״ ‪ -‬מראדאמסק‬
‫שהרי גם לכם אין כביכול חלק בתורה‬ ‫)חנוכה דף נו בד״ה עוד( ביאר‪,‬‬
‫ח ״ו‪.‬‬ ‫שבחרו דוקא קרן השור‪ ,‬כי השור‬
‫מרמז על יוסף הצדיק כנאמר )דברים‬
‫כתבו על קרן השוד‬ ‫לג יז(‪ :‬״בכור שורו הדר לו״‪ ,‬והכונה‬
‫שמזיק ללא הנאה‬ ‫שהיוונים בקשו לעקור את ישראל‬
‫ה״חסד לאברהם״ מראדאמסק )שם(‬ ‫מאביהם שבשמים וידעו כי העצה‬
‫מבאר‪ :‬הנה לפעמים אדם‬ ‫למזימתם תהיה על ידי עקירת‬
‫עובר עבירה מחמת התאוה שהתגברה‬ ‫קדושתם של ישראל כאשר יטמאו‬
‫עליו ולא הצליח לשלוט בעצמו‪ ,‬אדם‬ ‫בקדושת יוסף הצדיק‪ .‬וזהו שאמרו‬
‫כזה יש לו עדיין חלק באלקי ישראל‬ ‫להם‪ :‬״כתבו לכם על קרן השור״ ־‬
‫אף שעובר עבירה ברגע של חולשה‪,‬‬ ‫הרומז על קדושת יוסף הצדיק שבקשו‬
‫אך יש חוטאים כאלו שחוטאים‬ ‫לפגום בזה‪ ,‬ועל ידי זה זממו לנתקם‬
‫״להכעיס״ שאין להם שום הנאה‬ ‫כליל עד כדי התדרדרות של‪ :‬״אין‬
‫מעצם העבירה‪ ,‬חוטאים הללו אין‬ ‫לכם חלק באלקי ישראל״‪ ,‬כי ידוע‬
‫שאלקיהם של אלו שונא זימה )סנהדרין‬
‫להם שייכות בחלק אלקי ממעל‪ ,‬כמו‬
‫כן הם דיני שור המזיק‪ ,‬יש שמזיק‬ ‫צג א(‪ ,‬ובכדי להיות דבוק בקב״ה‬
‫ונהנה כגון בנזק השן כשאוכל בשדה‬ ‫ולהיות חלק בלתי נפרד‪ ,‬הוא דוקא על‬
‫אחר לשבעו‪ ,‬לעומת זאת יש היזק‬ ‫ידי התחזקות בקדושה כידוע‪.‬‬
‫הקרן כאשר השור נוגח‪ ,‬שאין לו‬ ‫ה״מגלה עמוקות״ זצ״ל‪ :‬כי דיני‬
‫הנאה כל שהוא ואין זה כי אם ביטוי‬ ‫נזיקין השור‪ ,‬השן‪ ,‬והרגל‪,‬‬
‫למזגו הרע‪ .‬זו היתה כונת היונים‬ ‫שוים אצל ישראל וגוי‪ ,‬לא כן בנזקי‬
‫באמרם לישראל‪ :‬״כתבו על קרן‬ ‫קרן ששונה הדין בין ישראל לגוי‪,‬‬
‫השור״ שבקשו להוריד את ישראל‬ ‫ששור של גוי שנגח שור של ישראל‬
‫ולהרחיקם מתורת ה׳ דוגמת אותו קרן‬ ‫בין תם בין מועד משלם נזק שלם‪,‬‬
‫השדר שמזיק מבלי שום הנאה‬ ‫ואילו שור של ישראל שנגח שור של‬
‫בהיזקו רק מחמת רשעותו‪ ,‬כך גם‬ ‫גוי פטור‪ ,‬ועל זה דרשו חז״ל )ב״ק לח‬
‫בקשו היונים להוריד את ישראל‬ ‫א(‪ :‬״׳ראה ויתר גוים׳ )חבקוק ג ו( ‪-‬‬
‫לעומק שאול שימדדו נגד ה׳ ויחטאו‬ ‫שהתיר ממונם של הגוים לישראל על‬
‫הנג‬ ‫ש מ ל ת כתבו לכם על קרן השיר א לי ע ז ר‬
‫סדר השחיטה המקובלת אפילו זיז כל‬
‫שהיא‪ ,‬כי ידעו הגרים כי אכילת כשר‬
‫שקץ נכילח וטריפח יטמטם את מחם‬
‫של ישראל וממילא ינתקו את עצמם‬
‫מחלק אלקי ממעל‪ ,‬וזה אשר כיקשו‬
‫״כתכו לכם על קרן השור״ כלומר‬
‫שלא תקיימו מצות השחיטה‬
‫והכשרות כהלכתה וממילא לא יהיה‬
‫לכם חלק כאלקי ישראל ח״ד‪ ,‬וראינו‬
‫זאת משך הדורות‪ ,‬אלה שהקפידו על‬
‫כשרות הבשר לא התנתקו מה׳‬
‫ותורתו‪ ,‬וח״ו אלה שלא התגברו ולא‬
‫עמדו איתן באמונתם ח״ו ]עיין ״דגל‬
‫מחנה אפרים״ פר׳ כי תצא בשם אגרת‬
‫הרמב״ם הידועה[ ונס חנוכה מסמל על‬
‫קדושת עם בני ישראל ועל קדושת‬
‫המאכלים‪.‬‬
‫רק לשם חטא ופשע‪ ,‬וכך לא יהיה‬
‫לכם ח״ו חלק באלקי ישראל‪.‬‬
‫לעניות דעתי יש לפרש‪ :‬שבקשר‬
‫היונים לבטל סדר השחיטה‬
‫הכשירה הנהוגה בישראל מאז‬
‫ומעולם שהאבות הקדושים כבר קיימו‬
‫זאת כפי שכבר נתבאר על ידי ציווי‬
‫אלקינו בתורתנו הק׳ על ידי משה‬
‫רבינו ע״ה )דברים יב כא(‪ :‬״וזבחת‬
‫כאשר צויתיך״ נמסר למשה רבינו‬
‫בעל פה אלפי הלכות שנפסקו בשו״ע‬
‫ובספרי הפוסקים שהכל נאמרו למשה‬
‫רבינו מסיני ואנו מקיימים זאת בכל‬
‫פרטיה ודקדוקיה חוט השערה לא‬
‫יפול ארצה‪ .‬הגוים בכל הדורות לא‬
‫ראו זאת בעין יפה‪ ,‬ובחירוף נפש‬
‫עמדו בני ישראל שלא לעבור על עניני‬
 ‫ש מ ל ת חנוכה מאמר ג א לי עז ר‬ ‫הנד‬

‫מאמר ג‬

‫גלגל ת שלי א ש‬
‫השחיטה כהלכה כנגד חשכות יון‬
‫מה הקשר בין ״שלשה דברים שהיו קשין לו למשה עד שהראה לד‬
‫הקב״ה כמין אש‪ ,‬ואלו הן מנורה מחצית השקל והלכות שהיטה״ ‪/‬‬
‫מנורת אש רומזת על חנוכה ואור התורה‪ ,‬גלגלת האש על איסור‬
‫מאכלות אסורות האוכלת כאש את הנפש והנשמה שזממו היונים לנתק‬
‫את ישראל מאביהם שבשמים‪ ,‬ומטבע מחצית השקל של אש‪ ,‬כי‬
‫הצדקה כמוה כאש‪ ,‬שמהפכת ממות לחיים‪ ,‬וצדקה תציל ממות ‪/‬‬
‫״תפארת שלמה״ ‪ :‬״פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם‬
‫בשבת״ היינו הנשמות הפזורות שלא זכו להתעורר אל ה׳ במשך כל‬
‫שבתות השנה‪ ,‬״מדליקים בהם בחנוכה״ ‪ -‬״כי נר ה׳ נשמת אדם״‪,‬‬
‫״כי נר מצוה ותורה אור״ בחנוכה ניתן להם הכה להתעורר כי החכמים‬
‫שבדור יפה כחם להמשיך קדושת ימי חנוכה שיהיה לתמיד כן‪.‬‬

‫׳״זאת החיה אשר תאכלו׳ ‪ -‬כמין גלגלת של‬

‫אש הראה לו הקב״ה למשה מתחת כסא‬
‫הכבוי״ )וי ק ״ ר יג ד ( ‪.‬‬

‫לו זאת אכול וזאת לא תיכול״‪.‬‬ ‫הורונו חז״ל)מנחות כט א(‪ :‬״שלשה‬

‫ובמדרש )שמו״ר טו כח(נ ״מארבעה‬
‫דברים שהראה הקדוש ברוך הוא‬
‫למשה באצבעו לפי שהיה מתקשה‬
‫בהן‪ ,‬וכו׳ שמן המשחה וכו׳ מעשה‬
‫המנורה וכו׳ הראהו השרצים וכו׳‬
‫והלבנה וכו׳‪ .‬גם במחצית השקל‬
‫למנין בני ישראל הראה הקב׳׳ה‬
‫למשה‪ ,‬כדאיתא )תנחומא תשא ט(‪:‬‬
‫״אמר רבי מאיר‪ ,‬כמין מטבע של אש‬
‫הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא‬
‫דברים היו קשין לו למשה‬
‫עד שהראה לו הקב״ה באצבעו ואלו‬
‫הן מנורה וראש חדש ושרצים וכר‪,‬‬
‫ויש אומרים אף הלכות שחיטה״‪.‬‬
‫ובחז״ל הובאו עוד מקומות בהן‬
‫שהראה הקב״ה דיני התורה‪ .‬כדאיתא‬
‫בגמרא )חולין מב א(‪ :‬״דתנא דבי רבי‬
‫ישמעאל ׳זאת החיה אשר תאכלו׳‬
‫)ויקרא יא ב(‪ ,‬מלמד שתפס הקב״ה‬
‫מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר‬
‫קנה‬ ‫שמלת השחיטה כהלכה כנגד חשכות יין אליעזר‬
‫הנפש והנשמה שזממו היונים על ידי‬ ‫הכבוד והראהו למשה ואמר לו‪ ,‬׳זה‬
‫כך לנתק את ישראל מאביהם‬ ‫יתנו׳‪ ,‬כזה יתנו״‪.‬‬
‫שבשמים‪ ,‬ומטבע מחצית השקל של‬
‫אש‪ ,‬כי הצדקה כמוה כאש‪ ,‬שמהפכת‬ ‫גלגלת של אש דיני טריפה‬
‫ממות לחיים‪ ,‬וצדקה תציל ממותני‪ .‬אם‬ ‫וכן מצינו במררש לגבי ריני טריפות‬
‫זוכים האש מחממת את הנשמה‬ ‫) ו י ק ״ ר י ג ‪ : 0‬״׳זאת החיה אשר‬
‫ומאירה את הדרך בה ילך‪ .‬ואם ח״ו‬ ‫תאכלו׳ ־ כמין גלגלת של אש הראה‬
‫ההיפך כאשר נכשלים בזהירות‬ ‫לו הקב״ה למשה מתחת כסא הכבוד‬
‫בקדושת האכילה ובשמירת השחיטה‬ ‫ואמר לו אם ניקב קרום של מוח‬
‫והטריפות‪ ,‬אוי אז‪ ,‬הופכת האש‬ ‫אפילו כל שהוא״‪ .‬כאמור‪ ,‬גם במנורה‬
‫לשורפת‪ ,‬לשריפת הנשמה ח״ו‪ .‬את כל‬ ‫בה נתקשה משה‪ ,‬הראהו הקב״ה‬
‫אלה הראה הקב״ה למשה רבינו בצורת‬ ‫מנורה של אש‪ ,‬כדאיתא במדרש ) ב מ ״ ר‬

‫אש‪ .‬ללמד שכולם‪ ,‬גלגלת של אש‪,‬‬ ‫ט ו ‪ : 0‬״ועוד נתקשה בה‪ ,‬אמר לו‬
‫מנורה של אש‪ ,‬מטבע של אש‪ ,‬צריכים‬ ‫׳וראה ועשה׳‪ ,‬עד שנטל מנורה של אש‬
‫לבוא בזהירות יתירה‪ ,‬ואם זוכים‬ ‫והראה לו עשיתה״‪ .‬ידוע כי המנורה‬
‫מתגלים הניסים כמו שהיו בימי‬ ‫רומזת לחנוכה‪ ,‬כמבואר ברמב״ן על‬
‫חשמונאי ובניו‪.‬‬ ‫הפסוק ) ב מ ד ב ר ח ב ( ‪ :‬בהעלותך את‬
‫הנרות ״ענין ההגדה הזו לדרוש רמז‬
‫קרן השור‬
‫מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה‬
‫רמז לשחיטה שמעלה הבהמה‬
‫בבית שני על ירי אהרן ובניו‪ ,‬רצוני‬
‫וזהו‪ :‬״כתבו לכם על קרן השור‬ ‫לומר חשמונאי כהן גרול ובניו״‪.‬‬
‫שאין לכם חלק וכו״׳‪ .‬קרן‬
‫השור רמז לשחיטה שמעלה את‬ ‫והנה‪ ,‬מתוך אותם רברים שהראה‬
‫הבהמה ומכשירה את הבשר ומוציאתו‬ ‫מוזכר‬ ‫למשה‪,‬‬ ‫הקב״ה‬
‫מכלל טריפה‪ .‬כך גם רומז קרן השור‬ ‫בשלושה רברים שהראה לו כמין אש‪,‬‬
‫לקרבנות חנוכת המזבח שם הקריבו‬ ‫גלגלת של אש ־ בטריפות‪ ,‬מטבע של‬
‫את המובחר הוא השור‪ ,‬כנגד היוונים‬ ‫אש ־ תרומת מחצית השקל‪ ,‬ומנורה‬
‫שטמאו כל השמנים ורצו לעקור‬ ‫של אש‪ .‬ויש לבאר הקשר ביניהם‪ ,‬כי‬
‫עבודת בית המקדש שלא ידליקו‬ ‫מנורת אש רומזת על חנוכה ואור‬
‫הנרות ולא יקריבו את הקרבנות‪ .‬אך‬ ‫התורה‪ ,‬גלגלת האש ‪ -‬על איסור‬
‫היוונים לא ידעו ולא הבינו כחם‬ ‫מאכלות אסורות האוכלת כאש את‬

‫מ‪ .‬ראה במדרש תלפיות’)ענף אש( שהקב״ה הוריד ששה פעמים אש מן השמים לקבלת‬
‫קרבנות‪ ,‬וששה פעמים דרך כעס ונקמה‪ ,‬ללמד שאותו אש שיורד לטובה‪ ,‬יתהפך לרעה‬
‫כאשר יגרמו לכך המקבלים בחטאם‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת חנוכה מאמר ג א לי ע ז ר‬ ‫פנו‬
‫מצות נר חנוכה‪ ,‬ומתן שכרה בצדה‪,‬‬ ‫הגדול של ישראל שכאשר עשו רצונו‬
‫אמרו )שבת בג ב(‪ :‬״הרגיל בנר חנוכה‬ ‫של מקום ודבקו באלקים‪ ,‬הפכו את‬
‫הווין לו בנים תלמידי חכמים״‪ .‬וזה‬ ‫האש המכלה‪ ,‬לאש הרצויה המביאה‬
‫לשון הרמב״ם )סוף פרק ד מהלכות מגילה‬ ‫מזור ויותרת קדושה ודבקות בבורא‪.‬‬
‫וחנוכה(‪ :‬״מצות נר חנוכה מצוה‬
‫ב ש ם תלמידי הבעל שם טוב הק׳‬
‫חביבה הוא עד מאד וצריך האדם‬
‫מובא שימי החנוכה מאירים‬
‫להיזהר בה כדי להודיע הנס‪ ,‬ולהוסיף‬
‫את הנשמות הפזורות המצוים למטה‬
‫בשבח הא‪-‬ל והודיה לו על הניסים‬
‫מעשרה טפחים ‪ -‬במקומות הנמוכים‪,‬‬
‫שעשה לנו״ עד כאן לשון הרמב״ם‪.‬‬
‫כמבואר ב״תפארת שלמה״ )לשבת‬
‫ועל כן ראוי לכל מהדר במצות הבורא‬
‫חנוכה ד״ה במסכת שבת בא״ד ובזה יש‬
‫יתברך שמו שיהיה מוכן לו שמן זית‬
‫לומס‪ :‬כי סגולת הדלקת נר חנוכה של‬
‫ומנורה ולהכין עצמו בהכנה דרבה‬
‫צדיק בכתה לעורר קדושה אפילו אצל‬
‫בהלכות חנוכה‪ ,‬הזהיר במצוות יכין‬
‫אנשים פשוטים שאין בהם התעוררות‬
‫עצמו בטבילה לפני ההדלקה‬
‫במשך כל שבתות השנה מחמת שהם‬
‫המטהרת המחשבה‪ ,‬ולהיות בשמחה‬
‫טבועים בענינים חומרים עד כדי‬
‫כי זכה לקיים מצות ה׳‪ ,‬ויאריך‬
‫שבכל שבתות השנה אין בכחם‬
‫בשירות ובתשבחות שהן הן עיקר‬
‫להתגבר על חומריות טבעם‪ ,‬אבל לא‬
‫מצות החג שתיקנוהו בהלל ובהודאה‪.‬‬
‫כן בחנוכה שעל ידי הדלקת נרות‬
‫ובפרט השו״בים הנמצאים במרחקים‬
‫חנוכה יש בכח הצדיק להאיר נשמתם‬
‫ישמחו במצוה זו שמסוגלים לקיים‬
‫בתוספת קדושה‪ ,‬להשפיע אפילו על‬
‫מצות ה׳ אף שהם במקומות רחוקים‬
‫אלו שהם בתכלית השפלות‪ .‬וזה‬
‫מהישוב היהודי‪ ,‬אבל קרובים לה׳ על‬
‫הפירוש בגמרא >שבת כא א(‪ :‬״פתילות‬
‫ידי קיום המצוה‪.‬‬
‫ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין‬
‫בהם בשבת״ היינו אותן נשמות‬
‫וידוע‪ ,‬כי ימי החנוכה‪ ,‬מסוגלים‬
‫פזורות שלא זכו להתעורר אל ה׳‬
‫לפרנסה )עיין ״ערוגות הבושם״‬
‫במשך כל שבתות השנה‪ ,‬״מדליקים‬
‫פר׳ ויגש ד״ה כי למחיה(‪ ,‬לפקודת עקרות‬
‫בהם כחנוכה״ )משלי כ כז(‪ :‬״כי נר ה׳‬
‫)ראה ״בני יששכר״ מאמרי חרשי כסלו טבת‬
‫נשמת אדם״‪ ,‬״כי נר מצוה ותורה אור‬
‫מאמר ב אות י(‪ ,‬לתשובה )עיין ״דברי חיים״‬
‫)משלי ו כג( בחנוכה ניתן להם הכת‬
‫ח״ב דף צה א‪ .‬קב ב ועיר(‪ ,‬לזכרון )ראה‬
‫להתעורר כי החכמים שבדור יפה כחם‬
‫״אמרי נועם״ ח״ג דף נ ד״ה או יאמר(‪,‬‬
‫להמשיך קדושת ימי חנוכה שיהיה‬
‫לישוב ארץ ישראל‪ ,‬לבטל עין הרע‪,‬‬
‫לתמיד כן וכר‪.‬‬
‫להנצל מטעות קטן ח״ו‪ ,‬לרפואות‬
‫ולישועות )מתוך ספרי החסידות(‪ ,‬יהא‬ ‫לא בכדי הפליגו חכמינו ז״ל בזהירות‬
‫קנז‬ ‫שמלת השחיטה כהלכה כנגד חשכות יון אליעזר‬
‫להתקדש ולהטהר בקדושה של מעלה‪.‬‬ ‫רעוא שנזכה לאור באור נרות החנוכה‪,‬‬
‫אמן‪.‬‬ ‫שיעשו בנו רושם ופעולה‪ ,‬ונזכה‬
 ‫שמלת פרשת מקץ מאמר א אליעזר‬ ‫פ נח‬

‫פרשת מקץ‬
‫מאמר א‬

‫את אלהים אני ירא שנדרש מהשו״בים‬

‫״ספר חסידים״ ‪ :‬אפילו נוטלים חייו של אדם אל ימרוד במי שממית‬
‫ומחיח‪ ,‬שאם תאבד חייך בעבורו חוא יחיח אותך‪ ,‬ואם תחיח אותך‬
‫במקום שאתח מחויב לעזוב חייך לחתקדש בשמו ־ חוא יטול חייך‪,‬‬
‫ומי יצילך מידו ‪ /‬יוסף חצדיק אמר לאחיו‪ :‬״זאת עשו וחיו״ עליכם‬
‫לחיות במסירות נפש עבור כבוד שמו יתברך שאלו חן תכלית חחיים‪,‬‬
‫ואחרת החיים אינם חיים‪ ,‬זהו חבנה ביראת ח׳ מסירות נפש על כל‬
‫אבר ואבר הרמוז בי״ח טריפות‪.‬‬

‫״ויאמר אלהם יוסף ביוים ה^ןליקזי זאת‬

‫וחיו את האלהים אני ירא״)בראשית מב יח(‪.‬‬

‫מצאנו באבות דרבי נתן)נוסחא ב‬ ‫וכן‬ ‫להבין ולהשכיל מה נתכון יוסף‬

‫פרק י יג( ‪ :‬״׳את אלקים אני ירא׳‬
‫זה שהוא עובד באימה ויראה נוחל‬
‫חיי עולם הזה וחיי עולם הבא‪ ,‬שכן‬
‫מצאנו באבות הראשונים שעבדו‬
‫באימה ויראה ונחלו חיי עולם הזה‬
‫וחיי עולם הבא‪ ,‬באברהם מהו אומר‬
‫)בראשית כב יב( ‪ :‬׳כי עתה ידעתי כי ירא‬
‫אלקים אתה׳‪ ,‬ביוסף מהו אומד‬
‫)בראשית מב יח(‪ :‬׳את האלקים אני ירא׳‪,‬‬
‫ביונה מהו אומר )יונה א ט(‪ :‬׳את ה׳‬
‫אלקי השמים אני ירא״׳‪ .‬וההסבר בזה‬
‫הוא כי כתוב‪ :‬״את אלקים אני ירא״‬
‫לאחיו‬ ‫לומר‬ ‫הצדיק‬
‫הקדושים בזה כלום נתגאה חלילה על‬
‫אחיו באמרו‪ :‬״את אלקים אני ירא״‪.‬‬
‫מובא במכילתא )פרשת וישלח( היה‬
‫מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי‬
‫העולמים ובו׳ ואומרים להם המונח‬
‫בארון זה ■ יוסף הצדיק ־ קיים מה‬
‫שכתוב במונח ארון זה ־ ארון הברית‪,‬‬
‫בארון זה כתוב )שמות כ ג(‪ :‬׳לא יהיה‬
‫לך אלהים אחרים׳‪ ,‬וביוסף כתיב‬
‫)בראשית מב יח(‪ :‬׳את האלקים אני‬
‫ירא״׳‪.‬‬
‫קנט‬ ‫אליעזר‬ ‫את אלקים אני ירא שנדרש מהשו״כים‬
‫אחיו והוא ידע כי השליחות עלולה‬
‫להביאו עד שערי מות‪ ,‬ולא שת לבו‬
‫לדבר ושמע לקול אביו ולא רצה‬
‫לעבור על מצות ה׳ בכיבוד אב‪ .‬כמו‬
‫כן בנסיון עם אשת פוטיפר ידע יוסף‬
‫כי אם לא ישמע לקולה עלול סופו של‬
‫דבר להביא עליו מות ח״ו‪ ,‬ולא שת‬
‫לבו לדבריה ״וימאן וינס ויצא‬
‫החוצה״ עד כדי מסירת נפש ממש‪,‬‬
‫וכן י״ב שנים בבית האסורים מסר‬
‫נפשו ממש בכל י״ח הטריפות‪ ,‬ולא‬
‫נכנע לעבור על מצות ה׳ כמבואר‬
‫בגמרא )חולין פה א‪ .‬צא א(‪.‬‬
‫עשיר בוטח בעשרו ואין עליו יראת‬
‫יראת ה׳ מקור חיים‬
‫והנה מצינו ענין נשגב ופלא המובא‬
‫ב״ספר חסידים״ )אות קנח( וזה‬
‫לשונו‪ :‬״י״ח יראות נאמרו בספר‬
‫משלי‪ ,‬כנגד י״ח טריפות‪ ,‬ואלו הן ‪-‬‬
‫א‪ :‬׳יראת ה׳ שנאת רע׳ וגר )משלי ח‬
‫ע(‪ .‬ב‪ :‬׳תחלת חכמה יראת ה״ )שם ט‬
‫י(‪ .‬ג‪ :‬׳יראת ה׳ תוסיף ימים׳ ) שם י כז(‪.‬‬
‫ד‪ :‬׳הולך בישרו ירא ה״ )שם יד ב(‪ .‬ה‪:‬‬
‫׳ביראת ה׳ מבטח עוז׳ )שם יד כו(‪ .‬ו‪:‬‬
‫׳יראת ה׳ מקור חיים׳ )שם יד כז(‪ .‬ז‪:‬‬
‫׳טוב מעט ביראת ה׳ מאוצר רב׳ וגו׳‬
‫)שם טו טז(‪ .‬ח ‪ :‬׳יראת ה׳ לחיים ושבע‬
‫ילין׳ )שם יט כג(‪ .‬ט‪ :‬׳עקב ענוה יראת‬
‫ה׳ )שם כב ד(‪ .‬י‪ :‬׳אל יקנא לבך‬
‫בחטאים כי אם ביראת ה״ וגו׳ ) שם כג‬
‫יז(‪ .‬יא‪ :‬׳אל תהיה חכם בעיניך ירא את‬
‫ה״ )שם ג ז(‪ .‬יב‪ :‬׳ירא את ה׳ בני׳ )שם‬
‫כד כא(‪ .‬יג‪ :‬׳שקר החן והבל היופי‬
‫אשה יראת ה״ וגו׳ )שם לא ל(‪ .‬יד‪:‬‬
‫שמלת‬
‫האמור אצל יוסף‪ ,‬שהיתה היכולת‬
‫בידו להרע לאחיו מפני שהיה מלך‪,‬‬
‫ולא נקם שום גמול רע באחיו כשבאו‬
‫לפניו אלא שלם להם טובה תחת רעה‪,‬‬
‫לכך נאמר‪ :‬״את אלקים אני ירא״‪ .‬וכן‬
‫מצאנו במדרש )ב״ד יד יח(‪ :‬אף על פי‬
‫שעלה לגדולה לא פרק מעליו עול‬
‫שמים והיה ירא להקב׳׳ה‪.‬‬
‫)מטות א(‪:‬‬ ‫וכך נאמר בתנחומא‬
‫״שלשה נקראו ירא אלקים‬
‫אברהם איוב ויוסף״‪ .‬עוד נאמר‬
‫בתנחומא )פרשת נשא כח(‪ :‬״כל אדם‬
‫שהוא עני ירא מהקב״ה‪ ,‬וכשהוא‬
‫שמים‪ ,‬אבל יוסף כשהיה עבד ירא את‬
‫ה׳‪ ,‬וכשנעשה מלך הוסיף יראה‬
‫שנאמר‪ :‬׳את האלקים אני ירא׳״‪.‬‬
‫ובספר ״לבנת הספיר״ מפרש המדרש‪:‬‬
‫ירא בהיותי בגולה‪ ,‬גם אתם ׳זאת עשו‬
‫וחיו׳ תתקיימו בסוד היראה שנקראת‬
‫׳זאת׳ יש לכם ללמוד ממנו‪ ,‬מפני‬
‫שהיתי עבד נמכר בגולה ובסבת יראת‬
‫השם השגתי מעלה זאת ‪ -‬זאת עשו‬
‫וחיו‪.‬‬
‫גודל מסירות נפשו‬
‫של יוסף הצדיק‬
‫ג״פפר חסידים״)אות קנח( מובא ענין‬
‫עמוק בהבנת יראת ה׳ אלו‬
‫תוכן דבריו הק׳‪ :‬הנה יוסף הצדיק‬
‫החזיק עצמו ביראת ה׳ עד כדי שהיה‬
‫מוכן ומזומן לקדש שם ה׳ במסירות‬
‫נפש ממש‪ ,‬כפי שמצינו שעמד‬
‫בנסיונות רבות כאשר שלחו אביו אל‬
 ‫שמלת פרשת מקץ מאמר א אליעזר‬ ‫קם‬
‫כבוד שמו יתברך שאלו הן תכלית‬ ‫׳יראת ה׳ מוסר חכמה׳ וגו׳ )שם טו לג(‪.‬‬
‫החיים‪ ,‬וזה שאמר להם‪ :‬״זאת עשו״‬ ‫טו‪ :‬׳בחסד ואמת יכופר עוץ וביראת‬
‫תמסרו נפשכם עבור דבר כבוד שמו‬ ‫ה׳ סור מרע׳ )שם טי י(‪ .‬טז‪ :‬׳יראת ה׳‬
‫ואל תתערבו בין המצרים ובין טומאת‬ ‫ראשית דעת׳ )שם א ‪ ,0‬יז‪ :‬׳ויראת ה׳‬
‫הגוים רק תעמדו איתן ביראת ה׳ ואז‬ ‫לא בחרו׳ )שם א כט(‪ .‬יח‪ :‬׳אז תבין‬
‫תחיו ‪ -‬אלו הן חיים אמתים ואחרת‬ ‫יראת ה״ )שם ב ה(‪.‬‬
‫החיים אינם חיים‪ ,‬זהו הבנה ביראת ה׳‬ ‫ומסיים ה״ספר חסידים״ בזה‬
‫מסירות נפש על כל אבר ואבר הרמוז‬ ‫הלשון‪ :‬״הרי י״ח יראות‬
‫בי״ח טריפות‪.‬‬ ‫כנגד י״ח טריפות לומר‪ ,‬אפילו נוטלים‬
‫חייו של אדם אל ימרוד במי שממית‬
‫נמצינו למדים ממדרשי חז״ל כמה‬
‫ומחיה‪ ,‬שאם תאבד חייך בעבורו ]על‬
‫ענינים חשובים‪ :‬א‪ .‬כי‬
‫קידוש ה׳[ הוא יחיה אותך‪ ,‬ואם תחיה‬
‫המקיים את התורה נקרא ירא ה׳‪ ,‬שעל‬
‫אותך במקום שאתה מחויב לעזוב‬
‫זה מרמז ארון ברית ה׳‪ .‬ב‪ .‬יראת ה׳‬
‫חייך להתקדש בשמו ‪ -‬הוא יטול‬
‫מתבטא בתואר המדות שיוסף לא‬
‫חייך‪ ,‬ומי יצילך מידו‪ .‬ולפי שהחיים‬
‫שמר נטירה ונקמה לאחיו‪ .‬ג‪ .‬המתגאה‬
‫תלוים בי״ח מקומות בגוף נקרא חיים‬
‫על חבירו אינו נקרא ירא ה׳‪ .‬ד‪ .‬ירא‬
‫חיות האדם‪ ,‬שכל זמן שאין חיבול‬
‫ה׳ איתן באמונת אומן באמונת ה׳‬
‫בהם הוא יכול לחיות‪ ,‬ועוד י״ח יראות‬
‫אפילו כאשר נמצא ח ״ו במיצר כעבד‬
‫־ האמורים ‪ -‬כנגד י״ח מקומות‬
‫בבית האסורים‪ ,‬ואז זוכים לגדלות‬
‫שהחיות תלויה בהם‪ ,‬שאם תירא‪,‬‬
‫באמת שגם בזמן הגדלות אין מתגאים‬
‫הקדוש ברוך הוא ישמור חייך‪ ,‬וזהו‬
‫ומעבירים על המדות זהו מדרגה של‬
‫שנאמר )שם יד כס‪ :‬׳יראת ה׳ מקור‬
‫יראת ה׳‪.‬‬
‫חיים״׳ וגו׳‪.‬‬
‫רצון מלפני אבינו שבשמים‬ ‫יהי‬ ‫זה שאמר יוסף הצדיק לאחיו‬
‫שנזכה ליראת ה׳ טהורה עומדת‬ ‫הקדושים‪ :‬״זאת עשו וחיו״ ‪-‬‬
‫לעד‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫עליכם לחיות במסירות נפש עבור‬
‫קפא‬ ‫שמלת האט נתן יוסף שחיטה כשירה לאחיו אליעזר‬

‫מאמר כ‬

‫האם נתן יו‪ ^ | 1‬שחיפזה כשירה לאחיו‬

‫‪,‬‬ ‫■‪ra,:‬‬

‫רש״י‪ :‬׳״וטברח טבח וו‪,‬דן פרע להן בית השחיטה׳ שלא יאמרו בשר‬
‫הנחירה אני אוכל‪ ,‬לפי שבני יעקב שומרי מצות היו‪ ,‬דאף על פי שלא‬
‫נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם״ ‪ /‬רבינו גרשון ‪ :‬מ״טבח טבח׳‪,‬‬
‫רבינו תם‪ :‬מ״הכן״ ‪ /‬במדרש הבהיר מובא‪ :‬׳טבוח טבח׳ ־ אמר לו‬
‫שחוט בפניהם בהולכה והבאה״ ‪ /‬בסדר אליהו רבא ‪ :‬׳טבוח טבח׳ ־‬
‫מוכן לבדיקת הסכין״ ‪ /‬תוספות‪ :‬״פרע להו בית השחיטה ־ היינו‬
‫נחירה‪ ,‬שנצטוו על הנחירה״ כלומר‪ ,‬לנחור את הבהמה שלא יהא‬
‫אבר מן החי האסור אף לבני נח‪.‬‬

‫״הבא את האנדים הבןתה וטב׳ח טבח והכן ‪3‬י‬

‫אתי יאכלו האנעזים״)בראשית מג טז(‪.‬‬

‫היו‪ ,‬דאף על פי שלא נתנה תורה‬
‫מקובלין היו מאבותיהם״‪.‬‬
‫ששלח לשחוט לאחיו[ שחיטה ראויה אף‬
‫העולה מדברי רש״י שמהפסוק‪ :‬״כי‬
‫אתי יאכלו״ ומהפסוק ‪:‬‬
‫״ופרע להן בית השחיטה״ למדים‬
‫שאכלו שחיטה כשירה‪ .‬ה״רבינו‬
‫גרשון״ מבאר שנמצא למד מהגמרא‬
‫)שם פה א( ‪ :‬״מה להלן שחיטה כשירה‬
‫שנאמר ׳ופרע להן בית השחיטה׳ ולא‬
‫מהפסוק ׳אתי יאכלו׳‪ .‬ב״ספר הישר״‬
‫לרבינו תם מוכיח שנמצא למד‬
‫שהשחיטה ראויה היתה מהגמרא )שם‬
‫פה א( מדכתיב‪ :‬׳והכן׳ לומר שכל‬
‫הכנותיו של אחר השחיטה צריכים‬
‫שיהיה בהכשר‪ .‬נמצינו למדים איפוא‬
‫בגמרא )חולין פה א(‪ :‬״׳טבוח טבח‬
‫והכן׳ ‪ -‬מה להלן ]אצל יוסף‬
‫כאן ]דין כיסוי הדם נוהג רק[ שחיטה‬
‫ראויה״‪ .‬ופירש רש״י )ד״ה מה להלן(‬
‫שנלמד מהפסוק )בראשית מג טז(‪ :‬׳כי‬
‫אתי יאכלו׳ הכונה שיאכלו אתי ובני‬
‫ישראל הקפידו על השחיטה״‪ .‬מדברי‬
‫הגמרא למדו במפרשים ובמדרשים‪,‬‬
‫שיוסף הצדיק והשבטים היו אוכלים‬
‫משחיטה כשירה‪ .‬וכן מובא בגמרא‬
‫)שם צא א(‪ :‬״ואמר רבי יוסי ברבי‬
‫חנינא‪ ,‬מאי דכתיב ׳וטבוח טבח והכן׳‬
‫‪ -‬פרע להן בית השחיטה״‪ .‬ופירש‬
‫רש״י‪ :‬״שלא יאמרו בשר הנחירה אני‬
‫אוכל‪ ,‬לפי שבני יעקב שומרי מצות‬
 ‫שמלת פרשת מקץ מאמר כ אליעזר‬ ‫קסב‬
‫ששחיטתן היינו נחירתם יש להקשות‪,‬‬ ‫שישנם ג׳ מקומות הנלמד על שחיטה‬
‫הלא האבות וי״ב השבטים קיימו את‬ ‫כשירה לרש״י מ׳אתי יאכלו׳‪ ,‬לרבינו‬
‫כל התורה ואפילו עירובי תבשילין‬ ‫גרשון‪ :‬מ״טבח טבח״‪ ,‬ולר״ת‬
‫)יומא כח ב(‪ ,‬וכשם ששחיטת נכרי‬ ‫מ״הכן״‪ .‬במדרש הבהיר מובא‪:‬‬
‫אסורה‪ ,‬כך גם נחירתם אסורה‪ .‬ועל כך‬ ‫׳טבוח טבח׳ ־ אמר לו שחוט‬
‫יש להשיב בחמשה אנפין‪:‬‬ ‫בפניהם בהולכה והבאה״‪ .‬כתב בסדר‬
‫א‪ .‬תירוץ ה״רבינו בחיי״ שרק ב א ^‬ ‫אליהו רבא )פרק כס‪ :‬׳טבוח טבח׳ ־‬
‫ישראל קיימו את כל התורה‪ .‬ב‪.‬‬ ‫מוכן לבדיקת הסכין״‪.‬‬
‫שלא קיימו כל דבר ודבר‪ .‬ג‪ .‬שבני‬ ‫ב ר ם‪ ,‬יש מהראשונים שנחלקו בזה‪,‬‬
‫יעקב זהירים היו על השחיטה ומנשה‬ ‫וסברו שיוסף ואחיו לא שחטו‬
‫בנו של יוסף הוא היה השוחט אשר‬ ‫כדיני התורה‪ .‬וכן כתבו התוספות‬
‫על ביתו‪ ,‬ואף שהיה קטן‪ ,‬אך בקטן‬ ‫)חולין צא א ד״ה כמאן דאמס‪ ,‬בתירוצו‬
‫כשירה השחיטה בעומד על גביו‬ ‫השני‪ ,‬מה דאיתא בגמרא שיוסף אמר‬
‫)כמבואר בשו״ע יור״ר סימן א סעיף ה(‪ .‬ד‪.‬‬ ‫לבנו‪ :‬״פרע להו בית השחיטה ־‬
‫תיר^ המהרש״א )חולין צא א(‪ ,‬ד׳פרע‬ ‫היינו נחירה‪ ,‬שנצטוו על הנחירה״‬
‫להן בית השחיטה׳ היינו שהורה‬ ‫כלומר‪ ,‬לנחור את הבהמה שלא יהא‬
‫להניח לשבטים שיפרעו בעצמן את‬ ‫אבר מן החי האסור אף לבני נח‪ .‬גם‬
‫בית השחיטה‪ ,‬נמצא שהשבטים‬ ‫בתוספות הרא״ש מובאים ב׳ השיטות‪,‬‬
‫בעצמם שחטו‪ .‬ה‪ .‬ב״מרכבת המשנה״‬ ‫או ששחטו ״אף על גב שלא נצטוו‬
‫על המכילתא )פר׳ בשלח אות ה( מת^‪,‬‬ ‫היו שומרין״‪ ,‬אי נמי‪ :‬״בית השחיטה‬
‫ששחיטת נכרי קטן לשיטת הרמב״ם‪,‬‬ ‫היינו נחירה״‪ .‬וכן כתבו הרשב״א‬
‫אינה אסורה מדאורייתא בגדול עומד‬ ‫והריטב״א‪ ,‬שנחירתן זו היא שחיטתן‪.‬‬
‫על גביו )עיין ב״שמלה חדשה״ סימן א‬
‫וב״תבואות שור״ שם(‪.‬‬ ‫יד ״מושב זקנים״ )הביאו‬ ‫בכתב‬
‫ב״תורה שלימה על אתר״(‬
‫רמזי הלכה מן הפסוק‬ ‫מקשה על שיטת רש״י ושאר הסוברים‬
‫במדרש אגדה על הפסוק‪ :‬״וטבוח‬ ‫שהיה שחיטה ממש‪ ,‬והלא כתיב‪:‬‬
‫טבח והכן״‪ .‬״והכן״ ‪-‬‬ ‫׳וזבחת ואכלת׳‪ ,‬ללמד ששחיטת נכרי‬
‫נוטריקון ו׳ ‪ -‬ששה סוגי נבילות ]מיתת‬ ‫נבילה )ראה תוספות הרא״ש חולין ג ב(‪,‬‬
‫עצמה‪ ,‬שהיה‪ ,‬הגרמה‪ ,‬דרסה‪ ,‬עיקור‪ ,‬חלדה‪ .‬או‬ ‫ואם כן האיך אכלו אחי יוסף מאותה‬
‫אפשר לסדר באופן אחר‪ :‬מיתת עצמה‪ ,‬שחיטה‬ ‫שחיטה‪ .‬וכמובא בשו״ע וב״שמלה‬
‫פסולה‪ ,‬ניקב הוושט‪ ,‬נפסדה הגרגרת‪ ,‬ניטלה‬ ‫חדשה״ )סימן א( שבשחיטת נכרי לא‬
‫ירך וחללה עמה‪ ,‬נשברה מפרקת עם החוט[‪,‬‬ ‫מועיל גם אם היו עומדין על גבי‬
‫ה׳ ‪ -‬חמשה דברים המפסידים את‬ ‫הזובחים‪ .‬וגם לחולקים הסוברים‬
‫קסג‬ ‫שמלת האם נתן יוסף שחיטה כשירה לאחיי אליעזר‬
‫ודרך התורה הק׳ ויתחילו להתנהג‬
‫ככל הגוים‪ ,‬ובאמת היו הרבה מבני‬
‫ישראל אשר נשתרבבו במוחם דעות‬
‫נפסדות ויצאו לתרבות רעה ושכחו את‬
‫עמם מבית אביהם‪ ,‬החשמונאים יצאו‬
‫למלחמה בחירוף נפש ועמד להם‬
‫הקב״ה ועזר להם ונצחו במלחמה‪.‬‬
‫ומיד התחילו לתקן פרצות ולהחדר‬
‫עטרה לישנה ולהחזיר את הנשבחות‪,‬‬
‫וזה נס חנוכה שהצליחו להחזיר‬
‫הנשכחות אשר כמעט נשתכחה תורת‬
‫ישראל ]כמבואר ברמב׳׳ן[‪.‬‬
‫עוד רמז נפלא נמצא מכתב יד לאחד‬
‫וזהו הקשר בין טבוח טבח והכן ‪-‬‬
‫לחנוכה דשניהם ענין אחד‪ ,‬כי‬
‫מה שציוה יוסף הצדיק לטבוח‬
‫בכשרות ולהוציא גיד הנשה‪ ,‬כי ידוע‬
‫טעם גיד הנשה למען יזכרו בני ישראל‬
‫תמיד מה שאירע ליעקב אבינו ששרו‬
‫של עשיו רצה לבטל את כוחו של‬
‫אבינו והמשכת הדורות י״ב שבטים‬
‫וקיום עם ישראל‪ ,‬על כן לא יאכלו בני‬
‫ישראל את גיד הנשה לבל יכנס בנו‬
‫היצר של שכחה ונזכור ללחום נגד‬
‫אלו הרוצים להפיל אותנו ברשת היצר‬
‫ולשכוח את ה׳ ותורתו על כן אין‬
‫אוכלים גיד הנשה‪ .‬וזהו הרמז‪:‬‬
‫״וטבוח טבח והכן״ ־ אותיות‬
‫״חנוכה״ שגם נס חנוכה הוא לזכור‬
‫הנשכחות ולהחזיר עטרה ליושנה‬
‫שלא נשכח ח״ו את תורת ה׳ עד ביאת‬
‫גואל אמן‪.‬‬
‫השחיטה ]שהייה‪ ,‬דרסה‪ ,‬הגרמה‪ ,‬עיקור‪,‬‬
‫חלדה[‪ ,‬״כן״ ‪ -‬גימטריא שבעים‬
‫טריפות )רמב׳׳ם הל׳ שחיטה פרק י הל׳ ט(‪.‬‬
‫״טבח״ ־ נוטריקון ״טב״ ־ גימטריא‬
‫י״א‪ ,‬כנגד י״א טריפות מטעם נקובה‬
‫)שם פרק ו הל׳ א(‪ .‬ח ־ שמונה מיני‬
‫טריפות נאמרו למשה מסיני )חולץ מג‬
‫א( כמבואר בשו״ע )יור׳׳ד הל׳ טתפות‬
‫סימן כט ס״ק א(‪ :‬״שמונה מיני טריפות‬
‫הן‪ ,‬וסימנם‪ :‬ד״ן חנ״ק נפ״ש‪,‬‬
‫ד׳רוסה‪ ,‬נ׳קובה‪ ,‬ח׳סרה‪ ,‬נ׳טולה‪,‬‬
‫ק׳רועה‪ ,‬נ׳פולה‪ ,‬פ׳סוקה‪ ,‬ש׳בורה‪.‬‬
‫מהראשונים )מובא בתורה שלימה( ‪:‬‬
‫״והכן ‪ -‬רצה לומר‪ ,‬׳פרע להם בית‬
‫השחיטה׳‪ ,‬והכן בדוק לפניהם‪ .‬ונראה‬
‫שהכונה לבדיקת הסימנים לאחר‬
‫השחיטה‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫״טבוח טבח והכך‬
‫אותיות ״חנוכח״‬
‫לציין כאן מה דאיתא‬ ‫ונ פ ל א‬
‫ב״שלטי גבורים״ ״טבוח‬
‫טבח והכן״ ־ אותיות ״חנוכה״‪,‬‬
‫בדרשות מהר״ץ דושינסקי זצ״ל פירש‬
‫הרמז בזה ‪ :‬יוסף הצדיק אמר אשר על‬
‫ביתו שיתן להם שחיטה מפרעת‪ ,‬וכן‬
‫ליטול גיד הנשה כמבואר במדרש‪.‬‬
‫והנה כשעמדה מלכות יון הרשעה על‬
‫עם ישראל הרי היתה כל עיקר‬
‫שאיפתם להשכיחם תורתיך שישלוט‬
‫כח השכחה בהם ולנטוש דרך אבותם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויגש מאמר א א לי עז ר‬ ‫הסד‬

‫פרשת ויגש‬
‫מאמר א‬

‫ואכלו חלב הארץ ‪ -‬מובנה של תיכת חלג‬

‫בעל התרומות; לשון חלב כולל כל מיטב‪ ,‬והוא חלב ושומן גם יחד‬
‫‪ /‬הרמב״ן‪ :‬דעתו שונה ששם חלב בלשון הקודש אינו אלא על‬
‫השומן הנפרד מן הבשר שאינו אותו דבר אחד‪ ,‬והוא האסור באכילה‪,‬‬
‫אבל השומן המתערב בבשר ואינו נפרד ממנו נקרא שומן ומותר‬
‫באכילה ‪ /‬כשתיבת חלב נפרדת‪ ,‬הבונה לחלב שאסרה תורה‪ ,‬אבל אם‬
‫תיבת חלב נרדפת או מצטרפת יחד עם מילה אחרת כנאמר‪ :‬ואת‬
‫״חלב הארץ״ הכונה מיטב ושומן הארץ‪ ,‬וכן ״חלב האליה״ ־ הבונה‬
‫המובחר שבאליה וכן מצאנו‪ :‬״חלב כליות חטה״‪ ,‬שאין הבונה על‬
‫חלב‪ ,‬רק להטה שמנה כמו חלב כליות‪.‬‬

‫״ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את‬

‫‪V‬‬ ‫!‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ■‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V :‬‬

‫חלב הא ‪p‬״ ) ב ר א שי ת מה י ח(‪.‬‬

‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫** ‪V‬‬

‫הנפש האוכלת מעמיה״‪ ,‬מהו הגדר‬ ‫פירש רש״י‪ :‬״חלב הארץ כל חלב‬
‫של המילה ״חלב״‪ .‬יש בזה מחלוקת‬ ‫לשון מיטב הוא״ וכן תרגם‬
‫הראשונים‪.‬‬ ‫אונקלוס ״ית טובא דארעא״‪ ,‬וכן‬
‫תרגם יונתן בן עוזיאל‪ .‬מן הראוי‬
‫ר ש ״י )חולין מה ב ד״ה אם ניקב(‪ ,‬וזה‬ ‫להבין כשהתורה אומרת ) ו י ק ר א ז כ ג ( ‪:‬‬

‫לשונו‪ :‬״כל חלב מקרי חלב‬
‫בין טמא בין טהור‪ ,‬ושומן אינו אלא‬
‫לשון חכמים כגון גבי שתי חתיכות‬
‫אחת של חלב ואחת של שומן דעל‬
‫כרחך קרי ליה שומן משום דגבי חלב‬
‫״כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו‪,‬‬
‫וחלב נבילה וחלב טריפה לא תאכלו״‪,‬‬
‫וכן נאמר ) י י ק ר א ג י ס ‪ :‬״חקת עולם‬
‫לדרתיכם בכל מושבותיכם כל חלב‬
‫וכל דם לא תאכלו״‪ ,‬וכן נאמר )יי ק ר א‬

‫תנייה עכ״ל רש״י‪ .‬וכן דעת בעל‬ ‫ז כ ה ( ‪ :‬״כי כל אוכל חלב מן הבהמה‬
‫התרומות )סימן מג(‪ :‬שלשון חלב כולל‬ ‫אשר יקריב ממנה אשה לה׳ ונכרתה‬
‫קפה‬ ‫שמלת ואבלו חלב הארץ ‪ -‬מובנה של תיבת חלב אליעזר‬
‫אסרתה‪ ,‬וכאשר התורה כתבה ‪ :‬״ואכלו‬
‫את חלב הארץ״ שתיבת חלב מחוברת‬
‫לתיבת הארץ אין הכונה לאכול את‬
‫ה״חלב״ הידוע לנו לדבר איסור‪ ,‬רק‬
‫הכונה מלשון שומן ודשן ארץ מצרים‪.‬‬
‫מבואר הענין בכתוב )ויקרא ג ט(‪:‬‬ ‫וכן‬
‫״והקריב מזבח השלמים אשה‬
‫לה׳ חלבו האליה תמימה לעומת‬
‫העצה יסירנה״‪ ,‬ופירש רש״י‪ :‬״חלבו‬
‫‪ -‬המובחר שבו‪ ,‬ומהו זהו האליה‬
‫תמימה״ עכ״ל‪ ,‬הכונה בפירוש רש״י‬
‫לומר שאין הכונה בתורה ״חלבו‬
‫האליה״ חלב ממש היינו להקריב את‬
‫האליה עם החלב שבו‪ ,‬ויהיה מכאן‬
‫הוכחה שיש חלב באליה‪ ,‬לא‪ ,‬רק‬
‫הכונה תיבת ״חלב האליה״ המובחר‬
‫שבאליה ובא התיבה ״חלב״ לומר רק‬
‫בדרך השאלה לגבי המילה ״אליה״‪,‬‬
‫ואם תאמר אולי הפירוש בכתוב שיש‬
‫באליה חלב ויהיה הכונה שלא כרש״י‪,‬‬
‫ומנין לקח רש״י הכלל הזה‬
‫ויש להוכיח הדברים כן על פי‬
‫הגמרא )חולין קיז א(‪ :‬״אמר ליה‬
‫רב מרי לרב זירא אי אליה איקרי חלב‬
‫תיתסר באכילה״ ופירש רש״י‪:‬‬
‫״תיתסר כל אלית כבש באכילה״‪,‬‬
‫״אמר ליה רב זירא עליך אמר קרא‬
‫)ייקרא ז כג( ‪ :‬׳כל חלב שור וכבש ועז׳‬
‫כל מיטב‪ ,‬והוא חלב ושומץ גם יחד‪,‬‬
‫שאילו לא כתבה התורה מהו חלב‬
‫האסור ]היינו‪ :‬אשר על הקרב אשר על‬
‫הכסלים וכו׳[ הייתי אומר שכל דבר‬
‫השומן בבהמה נקרא חלב שלשון‬
‫חלב היינו דבר המובחר ככתוב‬
‫)בראשית מה יח(‪ :‬׳ואכלו את חלב‬
‫הארץ׳‪ ,‬וחלב הוא המובחר שבבהמה‪.‬‬
‫וכך הוא דעת ה״יראים״מא‪.‬‬
‫הרמב״ן על התורה )ויקרא ג‬ ‫אולם‪,‬‬
‫ט(‪ :‬דעתו שונה ששם חלב‬
‫בלשון הקודש אינו אלא על השומן‬
‫הנפרד מן הבשר שאינו אותו דבר‬
‫אחד‪ ,‬והוא האסור באכילה‪ ,‬אבל‬
‫השומן המתערב בבשר ואינו נפרד‬
‫ממנו נקרא שומן ומותר באכילה‪,‬‬
‫ומביא ראיות לדבריו וכן נותן עוד‬
‫כמה סימנים בין חלב ושומן שהחלב‬
‫טבעו רך‪ ,‬לח‪ ,‬גס‪ ,‬ועבה‪ ,‬וקשה‬
‫להתבשל באיסתמכאניב‪,‬‬
‫ה ר מ ב ״ ם מוכיח )בהלכות מאכלות‬
‫אסורות פרק ז( שתיבת‬
‫חלב אינו ענין של דבר איסור‬
‫שהתורה אסרתה‪ ,‬רק תיבת ״חלב״‬
‫תלוי היכן היא נאמרה‪ ,‬המפרשים‬
‫מבארים הענין כך‪ ,‬כאשר התורה‬
‫כתבה‪ :‬״וכל חלב וכל דם לא תאכלו״‪,‬‬
‫הכונה על ״חלב״ איסור שהתורה‬

‫מא‪ .‬מעתה איזהו חלב שהוא מיטב אסור‪ ,‬ואיזהו מותר‪ ,‬על כך יבואר אי״ה ב״שיח יצחק״‬
‫)חלק ב( בענין איסור חלב‪ ,‬ויבואר גם דעת הרמב״ן בזה‪.‬‬
‫מב‪ .‬אף לשיטת רש״י ולשיטת הרמב״ן יש הוספה איזה חלב אסור‪ ,‬כי יש לימודים ומיעוטים‪,‬‬
‫יש חלב שאינו אסור במו חלב הדפנות‪ ,‬חלב שלא קרב על המזבח‪ ,‬ועוד חילוקים‬
‫שיבוארו אי״ה בספרנו ״שיח יצחק )חלק ב(‪.‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת ויגש מאמר א‬ ‫שמלת‬ ‫קסו‬
‫ז כה(‪ :‬׳כל חלב מן הבהמה׳ וכו׳ הכונה‬ ‫דבר השוה בשור וכשב ועז״‪ .‬ופירש‬
‫על חלב סתם‪ ,‬אבל אם תיבת חלב‬ ‫רש״י‪ :‬״כל חלב שור וכבש לא אסרה‬
‫מצורפת למילה אחרת כמו שנאמר‬ ‫תורה אלא הנוהג בכולן‪ ,‬ואליה אינה‬
‫בפרשה‪ :‬ואת ״חלב הארץ״ הכונה‬ ‫נוהגת בכולן לא בשור ולא בעז‪ ,‬כי‬
‫מיטב ושומן הארץ‪ ,‬ולא חלב סתם‪ ,‬וכן‬ ‫אין להם אליה‪ ,‬רב אשי אמר למה‬
‫חלב האליה‪ ,‬הכונה המובחר שבאליה‬ ‫הותרה חלב האליה באכילה הלא הוא‬
‫כדעת רב אשי‪ ,‬וכן מצאנו)דברים לב יד(‪:‬‬ ‫קרויה בתורח חלב‪ ,‬וחלב אסור‬
‫״חלב כליות חטה״‪ ,‬שאין הכונה על‬ ‫באכילה‪ ,‬ומתרץ רב אשי חלבו האליה‬
‫חלב‪ ,‬רק לחטה שמנה כמו חלב כליות‪.‬‬ ‫איקראי‪ ,‬חלב סתמא לא איקראי‪ ,‬עכ״ל‬
‫רואים איפוא מפורש מדברי הגמרא‬ ‫חגמרא‪.‬‬
‫שחלב האליה אינו חלב סתם היא‪ ,‬כי‬ ‫פירשו הראשונים כשתיבת חלב‬
‫תיבת חלב כאשר היא מצורפת עם‬ ‫נפרדת‪ ,‬חכונה לחלב אשר‬
‫תיבה נוספת כי אז ה״חלב״ אינו אסור‪.‬‬ ‫אסרה תורה כמו שנאמר בתורה )ויקרא‬
‫אליעזר הפז‬ ‫היתר שחיטת בהמות מורה על חידוש העולם‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫היתר שחיטת בהמות מורה על חידוש העולם‬

‫״תורת העולה״ ‪ :‬מצות הקרבנות שהיו מורים על הדוש העולם במה‬
‫שהיו נפסדים‪ ,‬הם בדמות מצות שבת שבא הזכרון על הדוש העולם‬
‫עם השביתה ולא עם המלאכה‪ ,‬כי השבת מורה גם כן על הפסד‬
‫העולם באלף השביעי ‪ /‬המקריב אדם כופר בעיקר ומראה כי חם‬
‫ושלום אפשר הפסד בנפש האדם ויבא ח״ו לחשוב כן בהשם יתברך‬
‫ויתרומם מזה כי הוא מחוייב המציאות לא יתבטל בהפסד העולם‪,‬‬
‫לכן אין להקריב רק בהמה או עוף שהוא בעל חי שהוא בדמות כל‬
‫העולם שיהיה נפסד ואין בו רמז על השם יתעלה ‪ /‬באו קרבנות‬
‫בתורה נדבה ורצון‪ ,‬כי המודה בזה מודה בכל התורה כולה‪ ,‬ועל‬
‫אחדות השם יתעלה שלא נמצא נצחי כמוהו ואין לך עבודה רצויה‬
‫גדולה מזו‪.‬‬

‫ויאמר ןק‪1‬ךאל ךב ע‪1‬ד לסף בני חי אלכה‬

‫ואראנו בטרם אמות‪ :‬ויפע יע‪4‬ראל וגו׳ ״ויזבח‬
‫״ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫; •ן‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V I‬‬ ‫‪V :‬‬

‫זבחים״ לאלהי אביו יצחק וגו׳ ויאמר אליחים‬

‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫״‬ ‫‪• T :‬‬

‫וגו׳ ) ב ר א ש י ת מ ה כ ח(‪.‬‬

‫מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה ומכל‬ ‫ידוע‪ ,‬שבמשך כל השנים שיוסף‬
‫העוף הטהור ויעל עולות במזבח״‪,‬‬ ‫הצדיק לא היה בבית יעקב‬
‫) ב ר א שי ת י ב ז ( ‪:‬‬ ‫ואצל אברהם כתיב‬ ‫לא נראה ה׳ ליעקב אבינו‪ ,‬וכשנגלה‬
‫״ויבן מזבח לה׳ הנראה אליו״ וכן‬ ‫לו כי עוד יוסף בנו חי הקריב קרבנות‬
‫) ב ר א ש י ת י ג י ח ( ‪ :‬׳ויבן מזבח לה״‪ ,‬וכן‬ ‫זבחים‪ ,‬ואחר כך ויאמר אלקים וגו׳‬
‫בברית בין הבתרים לקח עגלה ועז‬ ‫נתגלה לו אלקים במראות הלילה‬
‫ואיל ותור וגוזל כולם מרמזים על‬ ‫ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני וגו׳‪.‬‬
‫ענינים נשגבים עד אין חקר‪ .‬וכן אצל‬
‫כ ד(‪:‬‬ ‫) ב ר א שי ת כו‬ ‫יצחק אבינו נאמר‬ ‫הנד‪ ,‬יש ללמוד מכאן כי בשביל‬
‫׳וירא אליו וגו׳ ויבן מזבח׳‪ ,‬ואצל‬ ‫לזכות לקרבת אלקים צריך‬
‫א(‪:‬‬ ‫מו‬ ‫) ב ר א שי ת‬ ‫יעקב אבינו נאמר‬ ‫לבנין המזבח והקרבת הקרבנות‪ ,‬שכן‬
‫׳ויזבח זבחים לאלקי אביו׳ וגו׳‪ ,‬ונבאר‬ ‫מצאנו אצל נח ) ב ר א ש י ת ח כ( ‪ :‬״ויבן נח‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויגש מאמר כ א לי ע ז ר‬
‫אפשר הפסד בנפש האדם ויבא ח ״ו‬
‫לחשוב כן בהשם יתברך ויתרומם מזה‬
‫כי הוא מחוייב המציאות לא יתבטל‬
‫בהפסד העולם‪ ,‬לכן אין להקריב רק‬
‫בהמה או עוף שהוא בעל חי שהוא‬
‫בדמות כל העולם שיהיה נפסד ואין‬
‫בו רמז על השם יתעלה‪ .‬ולזה גם כן‬
‫באו קרבנות בתורה נדבה ורצון‪ ,‬כי‬
‫המודה בזה מודה בכל התורה כולה‬
‫כמו שנתבאר ) ל ע י ל פ ״ ב ( ועל אחדות‬
‫השם יתעלה שלא נמצא נצחי כמוהו‬
‫ואין לך עבודה רצויה גדולה מזו‪ ,‬זהו‬
‫טעם הקרבת קרבן נדבה או על השוגג‬
‫ולא על המזיד‪ ,‬ולזה דרשו רבותינו‬
‫ז״ל ) ז ב ח י ם מ ו ב ( ‪ :‬׳ריח ניחוח לה״ ־‬
‫לשם מי שעשה את העולם‪.‬‬
‫שבתוך הגלגל‪ ,‬ואחר כן המציא כל‬
‫ולהיות כי הדברים אלו עמוקים אין‬
‫כל אדם עומד עליו‪ ,‬אם לא‬
‫למשכיל בכל הנמצאים ויודע טבע‬
‫העולם ושהוא נערך אל בעלי החיים‪,‬‬
‫על כן חסדי השם יתעלה כי גברו‬
‫צותה התורה שאם אין יד האדם‬
‫משגת להקריב בעל חי שיקריב קמח‬
‫סולת‪ .‬ואמרו ) נ ד ר י ם מ א א ( ‪ :‬אין עני‬
‫אלא עני בדעת‪ ,‬רצה לומר כי‬
‫המדברים על ידי הקדמותיהן בארו‬
‫הדוש העולם במושכל ראשון‪ ,‬כי לא‬
‫הניחו לשום דבר שבעולם טבע קיים‬
‫אלא אמרו שהכל יכול להיות הפך מה‬
‫שהוא אלא שהקדוש ברוך הוא בראו‬
‫כרצונו‪ ,‬ולזה מושכל ראשון הוא ואינו‬
‫קשה להשיגו‪ ,‬על כן היה מביא קמח‬
‫סולת שהוא כדמות העצמיים הפרדים‪,‬‬
‫קפח‬
‫הבנה הנלמדת מתוך ספרו הקדוש‬
‫להרמ״א בספר ״תורת העולה״ ) ח ל ק‬
‫ש נ י( מבאר ענין הקרבנות‪:‬‬
‫״ודע אתה המעיין שיסוד תורתנו‬
‫הוא אמונת הדוש העולם‬
‫והוא יתד שכל התורה תלויה בו‪ ,‬כמו‬
‫שקיימו וקבלו כל הכמי ישראל הן‬
‫המקובלים הן הנמשכים אחר‬
‫הפילוסופיה‪ .‬ולזה כתב הרב המורה‬
‫) ח ״ ב פר ק ע ( וזה לשונו‪ :‬דעת כל מי‬
‫שיאמין תורת משה רבינו עליו השלום‬
‫הוא שהעולם בכלל ‪ -‬רצה לומר כל‬
‫נמצא מלבד הבורא יתברך‪ ,‬השם‬
‫המציאו אחר ההעדר הגמור וה׳‬
‫יתברך לבדו היה נמצא ולא דבר‬
‫בלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה‬
‫אלה הנמצאים כפי מה שהם ברצונו‬
‫וחפצו לא מדבר ובו׳‪ ,‬עד וזה יסוד‬
‫תורת משה רבינו עליו השלום והיא‬
‫שנית ליסוד היחוד לא יעלה בדעתך‬
‫זולת זה‪ ,‬ואברהם אבינו גלה דעת זה‬
‫ולכן אמר ) ב ר א ש י ת י ד כ ב ( ‪ :‬׳קנה שמים‬
‫וארץ״׳‪.‬‬
‫ריח ניחוח לה׳‬
‫לשם מי שעשה העולם‬
‫ומבאר ה״תורת העולה״‪ :‬ולדעתי‬
‫שלזה כונו חכמים ז״ל‬
‫בגמרא ) ת ע נ י ת ד א ( שאמרו ) י ר מ י ה י ט ה( ‪:‬‬
‫׳אשר לא צויתי׳ ־ זה בנו של מלך‬
‫מואב ׳ולא עלתה על לבי׳ ־ זה יצחק‬
‫בן אברהם‪ ,‬כי באמת המקריב אדם‬
‫כופר בעיקר ומראה כי חס ושלום‬
‫אליעזר הסט‬ ‫היתר שחיטת בהמות מדרה על חידיש העולם‬
‫המצוה לעשות מלאכה כל ימי‬
‫השבוע לזכרון הבריאה ובאר בו‬
‫טעמים אחרים‪ ,‬אבל מה שכתבתי‬
‫נראה לי שעל ידי ההפסד נגלה‬
‫חדוש גם כן‪ ,‬אבל על ידי החדוש‬
‫אינו נגלה ההפסד‪ ...‬ולפי שסוד‬
‫הקרבן הוא סוד השבת על כן היו‬
‫הקרבנות דוחין שבת עכ״ל הרמ״א‬
‫ז״ל‪.‬‬
‫בהתבוננות בענינים נשגבים אלו‬
‫שעל ידי השחיטה‬
‫והזביחה מתקשרים אל הבורא יתברך‬
‫שמו וכן מודים לו‪ ,‬כך עשו אבותינו‬
‫שמלת‬
‫שהניחו המדברים להקדמה שעליה‬
‫נבנה כל חכמת המדברים‪ ,‬כמו שכתב‬
‫) ח ״ א פ ר קי ם ע ב ע ג ע ד ( ‪,‬‬ ‫הרב המורה‬
‫וידוע שאין לך דבר שחלקיו קטנים‬
‫כמו הקמח והסולת‪.‬‬
‫ודע והבן כי מצות הקדמות שהיו‬
‫מורים על הדוש העולם במה‬
‫שהיו נפסדים‪ ,‬הם בדמות מצות שבת‬
‫שבא הזכרון על חדוש העולם עם‬
‫השביתה ולא עם המלאכה‪ ,‬כי השבת‬
‫מורה גם כן על הפסד העולם באלף‬
‫) פ ר׳‬ ‫השביעי כמו שכתב הרמב״ן‬
‫ד״ ה‬ ‫או‬ ‫לא‬ ‫ד״ ה‬ ‫ר ש ״י‬ ‫ו עיין‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ב ר א שי ת‬

‫הקדושים ונתקרבו אל ה׳‪ .‬נמצינו‬ ‫בעל‬ ‫בזה‬ ‫האריך‬ ‫ל י ו ם ( וכבר‬

‫למדים כי על ידי שחיטה כשירה‬ ‫ב פ ר׳‬ ‫ד גם‬ ‫שער‬ ‫ב ר א שי ת‬ ‫״העקידה״ ) פ ר׳‬

‫מעלים הבהמה לשרשה ונתאמת‬ ‫וי ק ה ל ש ע ר נ ה( למה היתה זכרון‬

‫אמונת ה׳ בדביקות עד אין שיעור‪.‬‬ ‫הבריאה בשביתת השבת ולא באה‬
 ‫שמלת פרשת ויחי מאמר א אליעזר‬ ‫הע‬

‫פרשת ויחי‬
‫מאמר א‬

‫ושכבתי עם אבותי ־ מה רב טובך‬

‫אשר צפנת לייראיך‬
‫מדרש הגדול‪ :‬בקשת יעקב שלא לקברו במצרים לפי שחשש שמא‬
‫בבוא המכות על מצרים יבואו המצרים להתחנן אצלו על נפשם‪ ,‬ואז‬
‫אם יתפלל עליהם הרי יציל משנאי ד׳‪ ,‬ואם לא יתפלל עבורם הרי‬
‫יתחלל שם שמים כי יאמרו שאין ממש ביעקב ‪ /‬יודע אדם יום מיתתו‬
‫להיכן הוא הולך‪ ,‬אם למקום צדיקים אם למקום רשעים‪ ,‬אפילו מת‬
‫אדם בקרון או בספינה או בנהר או במדבר או בישוב‪ ,‬נפשו קודמת‬
‫והולכת אל אבותיו ‪ /‬הגהות אשרי‪ :‬״תיפח רוחו ונשמתו‪ ,‬מפני‬
‫שמאכיל טריפות לישראל‪ ,‬ואסור לעסוק בקבורתן של אוכלי‬
‫טריפות״ ‪ /‬זוהר הק׳‪ :‬השוחט בסכין פגום‪ ,‬המלאך המות שוחטו‬
‫בסכין פגום והרי הוא נבילה‪ ,‬ודינו ‪ :‬׳לכלב תשליכון אותו׳ ‪ /‬״שמלה‬
‫חדשה״‪ :‬שו״ב שאינו נוהג במידות הראויות‪ ,‬הרי זה מאכיל טריפות‬
‫לישראל‪ ,‬ושגגתו עולה זדון‪ ,‬ומגולגל בכלב‪ ,‬וחטא הרבים תלוי בו‪,‬‬
‫ואין מספיקין בידו לעשות תשובה‪.‬‬

‫"אל נא תכןבתי במצךם‪ :‬ושכבתי עם אביתי‬

‫ונשאתני ממצרים וקברתני בהברתם״ וכו׳‬
‫‪T T‬‬ ‫• ;‪I‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪J- I:‬‬ ‫‪. - . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪T .‬‬

‫) ב ר א ש י ת מז כ ט ‪ -‬ל ( ‪.‬‬

‫בענין בקשת יעקב שלא לקברו‬ ‫ש תיי ם ביקש יעקב אבינר מבנו יוסף‬
‫במצרים לפנינו ששה טעמים‪:‬‬ ‫מלך מצרים‪ ,‬א‪ .‬שלא יקברנו‬
‫במצרים‪ ,‬ב‪ .‬שיקברהו בארץ ישראל‪,‬‬
‫א‪ .‬ברש״י ז״ל פירש כי ראה יעקב‬ ‫״ושכבתי עם אבותי״ ‪ -‬כלפי הנפש‪,‬‬
‫שעתיד עפרה של מצרים להיות‬ ‫״ונשאתני ממצרים״ ‪ -‬כלפי הגוף‪.‬‬
‫כינים במכות מצרים‪ ,‬ביקש מיוסף‬ ‫המעיין במפרשים יראה טעמים לשבח‬
 ‫קעא‬ ‫אליעזר‬
‫אבותי׳‪ ,‬ואחר כך ׳ונשאתני ממצרים׳‪,‬‬
‫כלומר אפילו מת אדם בקרון או‬
‫בספינה או בנהר או במדבר או בישוב‪,‬‬
‫נפשו קודמת והולכת אל אבותיו‪.‬‬
‫ומצינו בר׳ אבהו שראה מתן שכרו‬
‫סמוך למיתתו‪ ,‬שכן דרשו‬
‫באלה הדברים רבה בפרשת והיה עקב‬
‫) ת ה לי ם ל א כ ( ‪ :‬׳מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך׳‪ ,‬מעשה בר׳ אבהו שנטה‬
‫למות וראה מתן שכרו מה שעתיד‬
‫ליתן לו הקב״ה לעתיד לבא וכל טוב‬
‫שמתוקן לצדיקים‪ ,‬וכיון שראה כל‬
‫אותם הנחמות המתוקנות אמר כל‬
‫אלין לאבהו‪ ,‬מיד נתאוה למות התחיל‬
‫קורא‪ :‬׳מה רב טובך אשר צפנת‬
‫ליראיך״׳‪.‬‬
‫יש טוב הצפון לשרב ירא ה׳‬
‫כשם שיעקב אבינו נזהר להנצל‬
‫מגלגול מחילות ולקברת‬
‫אבות שצפון לצדיקים כל טוב בעולם‬
‫הבא‪ ,‬כך הורונו חז״ל שיש להזהר‬
‫במשנה זהירות שלא יענש חלילה‬
‫להיפך רח״ל‪ ,‬שכן מובא בירושלמי‬
‫עונשו של מי שלא שמר עצמו‬
‫מלהכשיל אחרים במאכלות אסורות‪.‬‬
‫וכך נאמר ) י ר ו ש ל מ י ת ר ו מ ו ת פ ר ק ח ה ל׳ ג (‬
‫וכן הוא במדרש ) ו י ק ״ ר ה ו‪ .‬י ל ק ו ט פ ר ש ת‬
‫א מ ו ר ( ‪ :‬״מעשה בטבח אחד בציפורי‬
‫שהיה מאכיל את ישראל נבילות‬
‫וטריפות‪ .‬פעם אחת ערב שבת‬
‫] ו ב מ ד ר ש ‪ :‬ע ר ב י ו ״ כ [ אכל ושתה ונשתכר‬
‫ועלה לראש הגג ונפל ומת‪ .‬והיו‬
‫הכלבים מלקקין את דמו‪ ,‬שאלו לר׳‬
‫רשבבתי עם אבדתי ‪ -‬מה רב טובך‬ ‫שמלת‬
‫להעלותו לארץ ישראל‪ ,‬בשביל שלא‬
‫ירחשו תחת גופו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שלא יצטרך להתגלגל‪ ,‬לפי‬ ‫ב‪.‬‬
‫שמתי חוץ לארץ יקומו לתחיה‬
‫בצער גלגול מחילות‪.‬‬
‫ג‪ .‬ועוד‪ ,‬שלא יעשוהו מצרים עבודת‬
‫כוכבים‪.‬‬
‫ד‪ .‬ב״דעת זקנים״ מבעלי התוספות‬
‫מובא מ״רבינו תם״‪ ,‬שחשש‬
‫יעקב שמא בזכות היותו טמון‬
‫בארצם ינצלו מצרים מעשר המכות‪.‬‬
‫דן‪ ,‬במדרש הגדול ביאר באופן דומה‪,‬‬
‫שחשש יעקב שמא בבוא המכות‬
‫על מצרים יבואו המצרים להתחנן‬
‫אצלו על נפשם‪ ,‬ואז אם יתפלל עליהם‬
‫הרי יציל את משנאי ה׳‪ ,‬ואם לא‬
‫יתפלל עבורם הרי יתחלל שם שמים‬
‫כי יאמרו שאין ממש ביעקב‪.‬‬
‫ן‪ ,‬ועוד‪ ,‬כדי שלא ירצו השבטים‬
‫להשתקע במצרים‪ ,‬באמרם‪:‬‬
‫אילולא היתה מצרים קדושה‪ ,‬לא היה‬
‫אבינו נטמן שם‪.‬‬
‫ומוסיף ה״רבינו בחיי״ לפרש‬
‫הכתוב‪ :‬״ושכבתי עם‬
‫אבותי״ ‪ -‬כלפי הנפש‪ .‬״ונשאתני‬
‫ממצרים״ ־ כלפי הגוף‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫מובטח אני שאפילו אם תקברני‬
‫במצרים עם אבותי אני הולך‪ ,‬אלא‬
‫תגרום לי גלגול‪ .‬אמר רבי יצחק מכאן‬
‫שיודע אדם יום מיתתו להיכן הוא‬
‫הולך‪ ,‬אם למקום צדיקים אם למקום‬
‫רשעים‪ .‬וזהו שהקדים‪ :‬׳ושכבתי עם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויחי מאמר א א לי עז ר‬
‫בספר ״דבר המלך״ על המצוות כתב‪:‬‬
‫השוחט בסכין פגום‪ ,‬המלאך המות‬
‫שוחטו בסכין פגום והרי הוא נבילה‪.‬‬
‫ובזוה״ק ) פ ר ׳ צ ו כ ט ( מובא דברים‬
‫כדרבונות‪ :‬״דלא שלט‬
‫עלה ־ מלאך המות ־ וישחט ליה‬
‫בסכין פגום דיליה‪ ,‬רכל מאן דשחט‬
‫בסכין פגום‪ ,‬נבילה איהו‪ ,‬ודינו‪:‬‬
‫׳לכלב תשליכון אותו׳‪ ,‬דאיהו סמאל״‪.‬‬
‫וכן נפסקה הלכה ב״שמלה חדשה״‬
‫) ס י מ ן א ס״ ק ג ( ‪ ,‬כי שו״ב שאינו נוהג‬
‫במידות הראויות לשו״ב‪ ,‬הרי זה‬
‫מאכיל טריפות לישראל‪ ,‬ושגגתו עולה‬
‫זדון‪ ,‬ומגולגל בכלב‪ ,‬וחטא הרבים‬
‫תלוי בו‪ ,‬ואין מספיקין בידו לעשות‬
‫תשובה‪.‬‬
‫שו מ ע זאת יחרד וידאג כי המכשיל‬
‫ישראל באכילת טריפות‪ .‬רע‬
‫לו וסופו מר‪ ,‬בודאי כי יקח אל לבו‬
‫כי נטיה קלה כחוט השערה‪ ,‬ההבדל‬
‫בין קלות ליראת שמים‪ ,‬בין היותו‬
‫שו״ב המכשיל את הרבים‪ ,‬להיותו‬
‫שו״ב המזכה את הרבים אשר יזכה‬
‫לרב טוב הצפון לצדיקים‪ ,‬בודאי‬
‫ימאס ברע ויבחר בטוב‪ ,‬ויהא חלקו‬
‫מזומן לו בזה ובבא‪.‬‬
‫קעב‬
‫חנינא האם להעביר את המת משם‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬כתיב ) ש מ ו ת כ ב ל ( ‪ :‬׳ואנשי‬
‫קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא‬
‫תאכלו לכלב תשליכון אותו׳‪ .‬זה‬
‫שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את‬
‫ישדאל נבילות וטדיפות‪ ,‬הניחו להם‪,‬‬
‫משלהם הם אוכלים‪.‬‬
‫מסופר בספדי השו״ב על עיד אהת‬
‫שאנשי החבדא קדישא‬
‫נמנעו מלהתעסק בקבודתו של שו״ב‬
‫שהיה מיקל כשמצא סכינו פגום לאחד‬
‫שחיטה‪ ,‬היה מכשיד השחיטות‬
‫ששחט‪ .‬ואמדו‪ ,‬כי מקובל מאבותם‬
‫שהשו״ב המאכיל טדיפות לישדאל‬
‫אין להתעסק בקבודתו‪ .‬וכך כתב‬
‫ההגהות אשרי בשם ה״אור זרוע״‪:‬‬
‫״תיפח רוחו ונשמתו‪ ,‬מפני שמאכיל‬
‫טריפות לישראל וכו׳ ואסור לעסוק‬
‫בקבורתן של אוכלי טריפות״‪.‬‬
‫ב ספ ר הגלגולים להאריז״ל מובא על‬
‫המאכיל טריפות לישראל‪,‬‬
‫שמתגלגל בעלה האילן‪ ,‬והרוה בא‬
‫ומגלגלו והוא צער גדול‪ ,‬וסוף ענשו‬
‫הוא שהעלה נופל על הארץ‪ ,‬ואז‬
‫נחשב לו למיתה ממש‪ .‬ולפעמים חוזר‬
‫ומתגלגל אף כמה פעמים בעלה זה‪.‬‬
‫קעג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת מטרף בני עלית‬

‫מאמר ב‬

‫מטרף גני עלית‬

‫״מטרף בני עלית״ המילה טריפה מובנה שעכשיו עוד חיה ולאחר‬
‫כך נאבדה‪ ,‬כך גם יהודה אצל יוסף ותמר שכמעט שנאבדו ומתו‪,‬‬
‫ועזר להם שלא ימותו שאמר אצל יוסף‪ :‬״מה בצע״‪ ,‬ואצל תמר‪:‬‬
‫״צדקה ממני״ ‪ /‬רמז לדוד המלך שעל ידי שראוי שהצליח להרוג‬
‫את הארי והדוב ומשם נשאו לבו להלחם עם גלית הפלשתי‪ ,‬וזה‬
‫מטרף על ידי שטרפת אותם את הארי והדוב‪ ,‬עלית לגדולה להיות‬
‫מלך לגבור על גלית ‪ /‬שבט בנימין יהיה חזק ותקיף כזאב שהוא‬
‫טורף וחוטף ואוכל משל אהרים‪ ,‬וכשם שהזאב הוא אביר לב לבוא‬
‫אל הישוב יותר משאר חיות‪ ,‬כן בני בנימין יהיו גבורים ואבירי לב‬
‫ובעלי מלחמה‪.‬‬

‫״בנלמין זאב לטרף בבכןר ייאכל עד ול;נךב לחלק‬

‫שלל" ) ב ר א ש י ת מ ט מ ( ‪.‬‬

‫בהמות וחיות לאכול‪ ,‬כדי להשביע‬
‫צמאון לבה ורעבונה‪ ,‬כך בני אדם‬
‫היוצאים להביא לביתם מזון הם כמו‬
‫החיות אלו שטורפים המזון שהם‬
‫מביאים‪ .‬וזה גם כן נקרא טרף עכת״ד‬
‫הרד״ק‪ .‬כך יש לומר שיעקב אבינו‬
‫פירש רש״י הוא זאב אשר יטרוף ־‬
‫כן מצאנו עוד לשון טרף‪,‬‬
‫) ב ר א ש י ת מ ט ט ( ‪ :‬״גוד אדיה יהודה‬
‫מטרף בני עלית״‪ ,‬ופירש רש״י‪:‬‬
‫מטרף ממה שחשדוך ב׳טרוף טורף‬
‫יוסף חיה רעה אכלתהו׳ ) ב ר א ש י ת ל ז ל ג ( ‪,‬‬

‫אמר לו מטרף של יוסף‪ ,‬ומטרף של‬ ‫וזהו יהודה שנמשל לאריה עכ״ל‬
‫תמר ושני בניה‪ ,‬״עלית״ על פי‬ ‫רש״י‪.‬‬
‫הפירוש סלקת עצמך‪ ,‬והיינו שהמילה‬
‫טריפה מובנה שעכשיו עוד חיה‬ ‫הפירוש‪ :‬״מטרף בני עלית״ מבואר‬
‫ולאחר כך נאבדת‪ ,‬כך גם אצל יוסף‬ ‫בראשונים בכמה אופנים‪,‬‬
‫ותמר שכמעט שנאבדו ומתו‪ ,‬ואתה‬ ‫הנה כבר ידענו כי שורש המילה‬
‫עזרת‪ ,‬להם שלא ימותו שאמרת אצל‬ ‫״טרי‪,‬פה״ מבואר בשם הרד״ק בספר‬
‫יוסף ) ב ר א ש י ת ל ז כ ס ‪ :‬״מה בצע״‪ ,‬ואצל‬ ‫השרשים כי המילה טרף הוא‪':‬היות‬
‫תמר ) ב ר א ש י ת ל ת כ ס ‪ :‬״צדקה ממני״‪,‬‬ ‫שחיה בשעת רעבונה חוטפת וטורפת‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויחי מאמר ב א לי ע ז ר‬ ‫העד‬
‫ובספק אין להחמיר בזאב בגסות‬ ‫ואז באה תיבת ״מטרף בני עלית״‪,‬‬
‫) א ח רו ני ם(‪.‬‬ ‫היינו מבני יהודה עלית‪ .‬ויש ראשונים‬
‫רש״י פירש‪ :‬״יטרף שעתידין להיות‬ ‫פרשו ״מטרף בני״‪ ,‬דהיינו מטרף בני‬
‫חטפנים כמו הזאב שחוטף‬ ‫יוסף‪ ,‬עלית וסלקת את עצמך‪.‬‬
‫] ב פ י ל ג ש ב ג ב ע ה [ ‪ ,‬וכן בשאול שפשט על‬ ‫ה ט ו ר ) ע ל ה תו ר ה ע ל א ת ס בשם יש‬
‫כל סביבותיו וניצח את כולם כמו‬ ‫מפרשים פירש מן טרף בני‬
‫הזאב״‪.‬‬ ‫עלית‪ ,‬והוא רמז לדוד המלך שעל ידי‬
‫ה״אור החיים״ הק׳ פירש כיוצא בזה‬ ‫שראוי שהצליח להרוג את הארי‬
‫כמו מעשה זאב שטורף‬ ‫והדוב ומשם נשאו לבו להלחם עם‬
‫במהירות‪ ,‬כי מנהג הזאב הוא שאינו‬ ‫גלית הפלשתי‪ ,‬וזה מטרף על ידי‬
‫מתעכב בטריפתו אלא ממהר וטורף‪.‬‬ ‫שטרפת אותם את הארי והדוב‪ ,‬עלית‬
‫לגדולה להיות מלך לגבור על גלית‪.‬‬
‫טרף נתן ליראיו הלפות טריפות‬
‫האונקלום תירגם הפסוק שהכונה‬ ‫בנימין זאב יטרף‬
‫על המזבח‪ ,‬״בנימין‬
‫בארעיה תשרי שכינתא ובאחסנתיה‬ ‫כן מצאנו במדרש שכל טוב על‬
‫״בנימין זאב יטרף״ ) ב ר א ש י ת מ ט‬
‫יתבני מקדשא״ עכ״ל התרגום‪,‬‬
‫ופירושו שחלקו של בנימין יהיה‬ ‫כז( ששבט בנימין יהיה חזק ותקיף‬
‫כזאב שהוא טורף וחוטף ואוכל משל‬
‫דומה לזאב יטרף כלומר בחלקו של‬
‫בנימין יבנה המזבח שהוא כמו זאב‬ ‫אחרים‪ ,‬וכשם שהזאב הוא אביר לב‬
‫הטורף‪ ,‬החוטף את הקרבנות על ידי‬ ‫לבוא אל הישוב יותר משאר חיות‪ ,‬כן‬
‫בני בנימין יהיו גבורים ואבירי לב‬
‫אש מן השמים שהיו נאכלין מיד‪.‬‬
‫ובעלי מלחמה‪ .‬שכן מצינו בשו״ע‬
‫כן מצאנו במדרשים על סוג טורף של‬ ‫) ה ל כו ת ט ר י פ ו ת ס י מ ן נז ס ע י ף א ( כי אין‬
‫זאב באופן אחר מן הארי‪ ,‬ועוד‬ ‫דומה דריסת הארי לדריסת הזאב‪,‬‬
‫מצאנו מדרשים נפלאים על‪ :‬יטרף‬ ‫דריסת הארי כחו גדול אף בבהמות‬
‫שהבונה על מזונות ופרנסה שיהיה‬ ‫גדולות ובגסות שבחיות‪ ,‬הזאב אין לו‬
‫להט בשפע על ידי שיפשטו בגדוד‬ ‫דרוסה בבהמה גסה ואפילו בקטנה‬
‫אצל הגוים ויפרנסו את משפחתם‬ ‫שבגסות כגון בעגלים‪ ,‬אבל יש לו‬
‫בהרחבה‪.‬‬ ‫דרוסה בדקה אפילו בגדולה שבדקות‬
‫ו א ‪ 9‬ש ר לומר בדרך רמז‪ :‬״מטרף‬ ‫כגון כבשים גדולים‪ .‬מוסיף הרמ״א‪:‬‬
‫בני עלית״ יהודה שהוא‬ ‫ויש מחמירין שכל שהוא מזאב‬
‫מחוקק בחכמת התורה הרומז על‬ ‫ולמעלה יש לה דרוסה אפילו בבהמה‬
‫הוראה שיזכה להורות בעניני טריפה‬ ‫גסה ויש לחוש לחומרא ) ר מ ״ א ש ם ( ‪,‬‬
‫העה‬ ‫שמלת מטיף מי עלית אליעזר‬
‫באופן זה‪ ,‬לפסוק הלכות טריפות‬ ‫כדת של תורה ולא יכשל ולא יכשיל‬
‫לישראל‪ ,‬ו״בנימין זאב יטרף״ הכונה‬ ‫ח״ו בהוראה‪ ,‬כמבואר בזוהר הק׳‬
‫על הקרבנות ] כ פ י ר ו ש ה א ו נ ק ל ו ס [ ‪ ,‬שיזכה‬ ‫פרשת משפטים ) ח ״ ב ק כ א ב ( על‬
‫שהמזבח יטרוף אותם על ידי אש‬ ‫הפסוק ״טרף נתן ליראיו״ וזה‬
‫קודש בב״א‪.‬‬ ‫הפירוש‪ :‬״מטרף בני עלית״ שתעלה‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי ע ז ר‬ ‫העו‬

‫ניטל ומקורותיה‬
‫ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליו‬
‫נמלץ על ״ניטל״ הפסוק‪ :‬״ישב בדד וידם כי נטל עליו״ ‪ /‬״ניטל״‬
‫ראשי תיבות‪ :‬״י׳ידן ט׳ארן נ׳ישט ל׳ערנען״ ‪ /‬אחרים נתנו בו רמז‬
‫״נטל״ ראשי תיבות‪ :‬״נ׳ותן ט׳עם ל׳פגם״ ‪ /‬הכתוב‪ :‬״ונוקב שם י׳״‬
‫ראשי תיבות יש״ו ‪ /‬״בני יששכר״‪ :‬״שמענו ממגידי אמת כמה‬
‫פעמים בליל ניטל כשמנהג ישראל לא ללמוד תורה‪ ,‬ואירע לאנשים‬
‫שלמדו‪ ,‬שבא כלב לבתיהם‪ ,‬והמשכילים יבינו שמנהג ישראל תורה‬
‫היא ‪ /‬מבטלין מתלמוד תורה‪ ,‬לרמז על הפסק חיבורו של אותו האיש‬
‫לישראל שלא תעמוד לו הזכות שהיה תלמיד יהושע בן פרחיה‪ ,‬כפי‬
‫שעמדה לו לאלישע בן אבויה זכות תורתו לאחר מיתתו ‪ /‬״ערוגת‬
‫הבושם״ ‪ :‬ביטול התורה מחמת מנהגן של ישראל תורה היא בבחינת‬
‫עבירה לשמה‪ ,‬ובעבירה לשמה זו יכולים להעלות ולתקן את‬
‫הביטולים של כל השנה שהיו באיסור‪ ,‬שכמעט אי אפשר ליזהר בזה‬
‫‪ /‬הגה״צ רבי שמואל העליר‪ :‬״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״‬
‫בגימטריא מכוון כמו‪ :‬״זו שעה שתקופת טבת נופלת בו״ ‪ /‬תשעה‬
‫בטבת נמנה ליום תענית ב״מגילת תענית״ ויש שרמזו זאת בשם‪:‬‬
‫״ניטל״ ראשי תיבות‪ :‬״נולד יש״ו ט׳ לטבת״‪.‬‬

‫את זו‪ .‬״הלכות ניטל״ על סימניה‬
‫וסעיפיה‪ ,‬המה מן ההלכות החמורות‬
‫שבחלקו החמישי של השולחן ערוך‪.‬‬
‫אם אמרו אצל הלכות נדרים מקרא‬
‫מועט והלכות מרובות ־ תאמר אצל‬
‫״הלכות ניטל״ שיש בה תילי תילים‬
‫של הלכות ומנהגים‪ ,‬ואף מקרא מועט‬
‫אין כאן‪ .‬על כל קוץ וקוץ של זכר‬
‫והלכה למנהג הזה‪ ,‬נתלו עליו חמרים‬
‫אתה מוצא בכל התורה כולה‬
‫מנהגים שנוצרו על ידי‬
‫ההמון במרוצת הדורות למרות שאין‬
‫להם יסוד איתן על מה שיסמוכר‪ ,‬אבל‬
‫לפחות נבנו על ידי איזה שהוא יסוד‪,‬‬
‫שיהיה רעוע או איתן‪ ,‬לא כן מנהגי‬
‫״ניטל״ התלוים על בלימה בקעה מצא‬
‫כל אחד להתגדר בה וכל אחד אומר‬
‫סברות משלו‪ ,‬ופעמים שהם נוגדות זו‬
‫קעז‬ ‫אליעזר‬ ‫ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליו‬
‫נדרשת פרשה זו אצל האחרונים‪,‬‬
‫והרבה טעמים נשנו בה‪ .‬וכבר אמרו‬
‫בירושלמי ) י ב מ ו ת ר י ש פ ר ק י ב ( ; ״מנהג‬
‫מבטל הלכה״‪.‬‬
‫לגבי דין שחיטה‪ ,‬הנה ראיתי לבעל‬
‫״שבט הקהתי״ מידידי הגאון‬
‫דומו״צ רבי שמאי הכהן גדאס‬
‫שליט״א הדן לגבי סופר סת״ם אם‬
‫מותר לו לכתוב בניטל‪ ,‬ומקשר הלכה‬
‫זו בדין הכותב ספר תורה אם צריך‬
‫לברך ברכת התורה‪ ,‬וכיון שרוב‬
‫פוסקים סוברים שצריך לברך ברכת‬
‫התורה הרי הכותב דינו כלומד‪,‬‬
‫והעולה להלכה שבזמנים שנהגו שלא‬
‫ללמוד כגון ערב תשעה באב או בניטל‬
‫אסור לסופר לכתוב סת״ם עיין שם‪.‬‬
‫בשו״ת הד״ר תנינא ) ס י מ ן כ ט א ו ת ר ע ו (‬
‫בקונטרס ״אוצר ‪ T‬החיים״ ) א ו ת פ ח‬
‫ב מ ה ד ו ר ה ה ח ר ש ה ע מ ו ר ר י ז ( מובא מכתב‬
‫יד ספר שנכתב בשנת‪ :‬רט״ז‪ ,‬ומעתיק‬
‫הספר כתב שם‪ ,‬כי בליל ״ניטל״ לא‬
‫כתב‪ ,‬ואף המליץ בדרך צחות את‬
‫הפסוק ) אי כ ה ג כ ח( ״ישב בדד וידם כי‬
‫נטל ע ל י ו ״ מ ד‬
‫^‪ 18‬מלת‬
‫המרים של מנהגים‪ .‬רבים הם‬
‫המנהגים בעדות ובחצרות השונים‪,‬‬
‫אף במסגרת מאמר זה לא יכולנו‬
‫להקיף את הכל‪.‬‬
‫האם נכון וראוי לשחוט בנייטל‬
‫בשבועות אלו חל יום אידם הנקרא‬
‫״ניטל״ ויש בו הרבה‬
‫מנהגים שונים‪ ,‬ונציין כמה פרטים‬
‫בזה‪ ,‬בעיקר האם יש מקום להימנע‬
‫משחיטה ביום זה הואיל ומזדמנות‬
‫שאלות בהלכה עד אין סוף תוך כדי‬
‫מלאכת השחיטה והבדיקות‪ .‬בעוד‬
‫שהמנהג המקובל בתפוצות ישראל‬
‫שלא ללמוד ביום אידם הנקרא‬
‫״ניטל״‪ ,‬הוא הלילה בו הנוצרים‬
‫מציינים את יום הולדתו של אותו‬
‫איש»ג‪ .‬חוק הוא למנהגי ישראל‪,‬‬
‫שישתרגו על צואריהם עול של תלי‬
‫תלים טעמים ונימוקים על פי פרד״ס‬
‫להסביר את המנהג‪ ,‬כל אחד בשנותו‬
‫טעמו‪ ,‬למרות שהדבר כשלעצמו אינו‬
‫נזקק לשום טעם בשים לב לתנאים‬
‫בהם נתקן או נתהוה המנהג‪ .‬אף מנהג‬
‫״ניטל״ לא פרקה מעליה עול זה‪ ,‬ויפה‬

‫מג‪ .‬רק בארצות אשכנז ידעו ושמרו על מנהג זה במשך שנים רבות‪ ,‬ובפועל כיום בזמנינו‬
‫אכן רק יוצאי ארצות אשכנז פולין וגאליציה ממשיכים לשמור את המנהג‪ ,‬מאידך‬
‫בספריהם של גדולי התורה בארצות המזרח לא מופיע ולא מוזכר מנהג זה כלל‪ .‬בכלל‬
‫מעט מאד מופיע במקורות אודות מנהגי ״ניטל״ ‪ -‬טעמו ומקורו בשל העירפול והעמעום‬
‫הרב השורר בנ^ון זה‪ ,‬חסרון המקורות בכתב בנידון נובע בעיקר מחשש אימת המלכיות‬
‫וסכנת הגוים‪ ,‬ובאותם מעט מקומות שבהם כבר מוזכר השם ״ניטל״ בנוגע לאיסור משא‬
‫ומתן עם עכו״ם לפני אידיהן הרי כתובות הסיבות רק ברמז‪ ,‬ובדפוסים האחרונים נמחקו‬
‫ע״י הצנזור ‪ -‬שנאסרו קולמוסי סופרי ישראל בכבלי ברזל שאודות כך כמעט וכולם העלו‬
‫חרס בנידון זה‪.‬‬
‫מד‪ .‬התאריך שבמקור זה הוא לכאורה המקור הקדום‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי ע ז ר‬ ‫קעח‬
‫בהלכה ולפסוק על פי הלכה ולא ח״ו‬ ‫אולם לגבי שחיטה לא ראינו נמנעים‬
‫לותר מלעיין בשו״ע בזמן כזה‪ ,‬וראה‬ ‫לשחוט אפילו בניטל‪ ,‬ואם‬
‫מה עמא דבר ששוחטים בניטל ללא‬ ‫שלכאורה יש להשוות לאיסור לימוד‬
‫שום פקפוק‪ ,‬כן נראה לעניות דעתי ולא‬ ‫כי כל השחיטה והבדיקה תלוי‬
‫מצאתי המדברים אודות זה בשו״תמה‬ ‫בשאלות בהלכה הנצרכות בשעת‬
‫מעשה להכריע‪ ,‬אבל יש יותר לדמותו‬
‫ניטל בספרי הקדמונים‬ ‫לשאר מצוות הנוהגים מדי יום ביומו‬
‫הואיל והוזכרנו בנידון ניטל ראינו‬ ‫שנוהגים לעשותם ולקיימם אפילו‬
‫לנכון להביא כאן בנידון זה‬ ‫בניטל‪ ,‬לפי שאינה כלימוד התורה‬
‫על עניניו ומקורותיו‪ .‬ואלו אידיהן מי‬ ‫ממש‪ ,‬ובאמת בשעת שחיטה ובדיקה‬
‫של גויים קלנדאמי וסטרנורא וכו׳‪,‬‬ ‫אם תתעורר שאלה ודאי שחייב לעיין‬

‫שינ הגו‬ ‫ציו ה‪:‬‬ ‫ה ח סי ד‬ ‫ר בי י הו ד ה‬ ‫ב צוו א ת‬ ‫כי‬ ‫ל ציין‬ ‫ר אוי‬ ‫״ני ט ל ״‬ ‫ב ה ל כו ת‬ ‫ד ב רי‬ ‫ו מ די‬ ‫מ ה‪.‬‬

‫ל ד חו ת ה ט בי ל ה‪ ,‬ו כן ב ס פ ר ״ גו ר א רי ה ״ כ ת ב כן‪,‬‬ ‫מ בו א ר אם‬ ‫ב לי ל ני ט ל ו אין‬ ‫ב פ רי שו ת‬

‫ב לי ל‬ ‫ה ט בי ל ה‬ ‫בי ת‬ ‫ש ע רי‬ ‫ש סו ג רי ם‬ ‫ה עו ל ם‬ ‫מנ הג‬ ‫ב ת שו ב תו‪:‬‬ ‫סו פ ר ״‬ ‫ה״ ח ת ם‬ ‫כתב‬ ‫ו כן‬

‫ש ה ח מי רו‬ ‫ש טו ת‪ ,‬או ל ם י ש‬ ‫מנ הג‬ ‫ס ו פ ר ״ ב ע צ מ ו ה תי ר ו כ ת ב ש ה ו א‬ ‫ה״ ח ת ם‬ ‫ני ט ל‪ ,‬או ל ם‬

‫מ א ד ב ז ה ‪ ,‬ו י ש ש ל א ה ת י ר ו ר ק ל א ח ר ח צ ו ת ה לי ל ה ‪ ] .‬ה ו ב א ב ״ ח ו פ ת ח ת ני ם ״ ) ע מ ו ד ק נ ט (‬

‫ר׳‬ ‫מ ה דו ר ת‬ ‫ה ח סי ד‬ ‫ר בי י הו ד ה‬ ‫ו ב צוו א ת‬ ‫ה נ פו צי ם‪,‬‬ ‫ב ד פו סי ם‬ ‫ל פנינו‬ ‫נמצא‬ ‫ב ש מו ו ל א‬

‫א פ רי ם ב י ל י צ ע ר ס פ חו ל צו א ה כ צו א ה מ ס פ ר ע ״ א הו א י ל ו מ צ א כ ן ב ש מ ו ב ״ חו פ ת ח תני ם ״‪.‬‬

‫ל שו ל חן‬ ‫מ ס בי ב‬ ‫אחת‬ ‫פעם‬ ‫כ ך‪ ,‬ו נ ד פ ס ר ק‬ ‫שם‬ ‫ש כ תו ב‬ ‫ששמע‬ ‫לי ב ר מן‬ ‫ה ג ר ״י‬ ‫ו כן כ תב‬

‫ב סי מן ר מן‪.‬‬ ‫ה ש׳ ו ש ם‬ ‫ע רו ך ב ש נו ת‬

‫ה ח מי רו מ א ד ב ד ב ר ו כ ת ב ו ש כ ל ה כו פ רי ם נ ת ע ב רו ב או ת ה לי ל ה‪,‬‬ ‫ה ב ע ש ״ ט ו ה מ קו ב לי ם‬

‫״ט הר ת‬ ‫בספר‬ ‫ו כן‬ ‫ל ה ח מי ר‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫עג(‬ ‫) סי מן‬ ‫לב״‬ ‫״י ש מ ח‬ ‫ב ס פ רו‬ ‫פ ל א ג׳י‬ ‫הגר״ ח‬ ‫ו כן‬

‫ש מי ר ת‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫י הו ש ע ״‬ ‫״ תיו‬ ‫בספר‬ ‫כתב‬ ‫ו כן‬ ‫ט בי ל ה‪,‬‬ ‫ש ע רי‬ ‫ש סו ג רי ם‬ ‫כתב‬ ‫י שר אל״‬

‫ו ב רי או ת ה גו ף ו ה נ פ ש ב ד ב ר ז מני ם ) ס י מן י א או ת י ז ( ‪ ,‬ו א ם כן מי ש אי נ ה ר אוי ה ל ה ת ע ב ר‬

‫א פ י לו מ עו ב ר ת י ש ל ה תי ר‪ ,‬ו כ ן כ ת ב ב ל י ק ו ט י מ ה רי ״ ח ) ס י מ ן‬ ‫או‬ ‫איי לו ני ת‬ ‫או‬ ‫כ ג ו ן ז קי נ ה‬

‫ר מ(‪ ,‬ו ב ה ג הו ת ״ י ד א פ רי ם ״ ל צו א ת ר בי י הו ד ה ה ח סי ד כ ת ב ש ד ע ת ר בי י הו ד ה ה ח סי ד ש ל א‬

‫ל ט ב ו ל ‪ ] .‬ב ג ו פ י ה ל כו ת ) סי מ ן ק פ ד( ה בי א ב ש ם א ח ד ש ש א ל א ת פי ה ר בי מ ס א ט מ א ר ז צ ״ ל‬

‫א ם ל ט ב ו ל ו ה ש י ב ל ו ‪ -‬ש ל א ‪ ,‬ה ל ה נ ע נ ה ה ל א י ש מ ק י ל י ם ל א ח ר ח צ ו ת ‪ ,‬ענ ה ה ר ב י ו א מ ר ‪,‬‬

‫רק‬ ‫ה מ קו ה ‪.‬‬ ‫את‬ ‫ל ס גו ר‬ ‫שלא‬ ‫ציו ה‬ ‫זצ״ל‬ ‫מפאפא‬ ‫הג ה״צ‬ ‫ל ס כנ ת א‪.‬‬ ‫פי רו ק א‬ ‫מו עי ל‬ ‫ו כי‬

‫ה מ מו נ ה ש ם הי ת ה מ ע ו ר ר ת כ י ה לי ל ה נ י ט ל ‪ .‬ו ה א מ ת ש ס ג ר ו א ת ב י ת ה ט ב י ל ה כ ד י ל ח ס ו ם‬

‫ב ר חו ב[‪.‬‬ ‫ב פ נ י ה ת נו ע ה‬

‫א י ד ם׳ ‪ ) -‬ע ב ו ד ה‬ ‫ק רו ב יו ם‬ ‫ל ב ל ה(‪ :‬׳ כי‬ ‫מ ל ש ו ן ה פ סו ק ) ד ב ר י ם‬ ‫ש ב ר ויו צ א‬ ‫פי רו שו‬ ‫אי ד‬ ‫מו‪.‬‬

‫ה מ ש ניו ת ל ר מ ב ״ ם‬ ‫פי רו ש‬ ‫ח כ מי נו ל ש ם ג נ אי‪ ,‬ר א ה‬ ‫ב פי‬ ‫ה גו י ם‬ ‫חגי‬ ‫כו נו‬ ‫ז ר ה ב א(‪ .‬ו כ ך‬

‫מו ע די ם‬ ‫כי נוי ל מו ע די ה ם ו א סו ר ל ק רו ת ם‬ ‫ה ב לי ה ם‪,‬‬ ‫ע ב ו ד ה ז ר ה ( ‪ :‬׳ אי די ה ם ‪-‬‬ ‫) רי ש מ סכ ת‬

‫ל פ י ש ה ן ה ב ל ע ל ה א מ ת׳ ‪.‬‬

‫ה כ רז ה ‪ ,‬כ י ב ר א ש‬ ‫הו א יו ם‬ ‫המל ה‬ ‫פ ת רון‬ ‫ק ל נ ד א‪,‬‬ ‫ח ד שי ה חמ ה ב ש ם‬ ‫ר א שי‬ ‫ב רו מי ת כו נו‬ ‫מז‪.‬‬

‫מ א מ רו‬ ‫ורא ה‬ ‫‪k a l e n d a r iu m‬‬ ‫הנ קר א‬ ‫ש נ ר ש מו ב פנ ק ס‬ ‫ה חו בו ת‬ ‫פ ר עון‬ ‫ח ו ד ש הי ת ה י ו ם‬

‫ת שי ״ ח ע מ ו ד ‪.200‬‬ ‫או ר ב ך ב א ר ץ י ש ר א ל שנ ת‪:‬‬ ‫ש ל א‪ .‬א‪.‬‬

 ‫קעט‬ ‫אליעזר‬ ‫ע ליו‬ ‫״נ טל״‬ ‫כי‬ ‫ב ד ד וי דו ם‬ ‫י שב‬ ‫שמלת‬
‫״הנצחון״ למחבד מזמנו של הדא״ש‪.‬‬ ‫ופירשו בגמרא אמר רב חנן בר רבא‬
‫הוא כותב ) פ ר ׳ ב ר א ש י ת ( ״ניתל״‬ ‫קלנדא ח׳ ימים אחר תקופה ] ת קו פ ת‬

‫במשמעות יום לידתו של אותו האיש‪.‬‬ ‫ט ב ת ‪ -‬ר ש ״ י [ סטרנורא ח׳ ימים לפני‬

‫כן מצאנו ב״דבינו יונה״ ) ע ב ו ד ה ז ר ה ב‬ ‫תקופה‪ ,‬וסימנך ) ת ה לי ם ק ל ט ה ( ‪ :‬׳אחור‬
‫א( במשנה לפני אידיהן של עכו״ם‬ ‫וקדם צרתני׳ וגו׳‪ .‬ובפירוש המשנה‬
‫בשם הדשב״ם‪ .‬כמו כן ב״ספד‬ ‫להרמב״ם ז״ל כתב‪ :‬שהללו היו חגים‬
‫המנהגים״ לד׳ אייזיק טידנא ) א ו ת י ד ‪,‬‬ ‫ידועים בקרב הנוצרים בזמן המשנה‪,‬‬
‫מ ה ד ו ר ת ש פ י צ ר ע מ ו ד י ג ( ® ״ מביא המנהג‬ ‫ובמאירי הוסיף לפרש שחגים אלו‬
‫שבליל ״ניטל״ נהגו לומר תפלת‬ ‫קלנדא וסטרנורא סמוכים המה זה‬
‫״עלינו״ בקול רם למרות המורא‬ ‫לזה‪ ,‬ושניהם בני שמונת ימים רצופים‪,‬‬
‫מהגרים‪ ,‬לפי שנאמר ) ד ב ר י ם כ ז ט ו ( גבי‬ ‫ויום תקופת טבת מפסיק בין איד‬
‫ארור וגבי פסל ״וענו״ שהוא לשון‬ ‫לאיד‪.‬‬
‫הרמת קול כדאיתא ברוקח‪ ,‬מזה נראה‬
‫לי דנהגו בליל ״ניטל״ לומר עלינו‬ ‫המקור הקדום ביותר בו מוזכר על‬
‫בקול רם נ‪ ,‬אף שאין נוהגין כן כל‬ ‫ענין ״ניטל״ הוא בדברי‬
‫השנה מפני הסכנה‪ .‬גם בספר‬ ‫הרשב״ם בשם זקנו רש״י שהתיר‬
‫״אגודה״ למסכת עבודה זרה‪ ,‬יש‬ ‫לשאת ולתת עם הגוים ביום אידם‪,‬‬
‫איזכור לגבי יום זה‪ :‬״לפני אידיהן של‬ ‫משום שהגוים אשר בינינו אינם עובדי‬
‫כותים אסור לישא וליתן עמהם וכו׳‪,‬‬ ‫כוכבים ולא ילכו להודות לעבודה זרה‬
‫אמר שמואל ובגלות אינו אסור אלא‬ ‫וכן הוא בספר‬ ‫ביום אידם‬

‫א לו‪ ,‬א ב ל מו ב אי ם הם ב ה ר ב ה ס פ רי ר א שו ני ם‪ ,‬חל ק ם‬ ‫ב פ י ר ו ש ר ש ״ י ש ל פ ני נ ו אין ד ב רי ם‬ ‫מח‪.‬‬

‫ה צנזו ר‪.‬‬ ‫שלטה יד‬ ‫ב א רו כ ה ו ח ל ק ם ב ק צ ר ה‪ ,‬ו ב רו ב ם‬

‫ש בו‪.‬‬ ‫שנ ת‪:‬‬ ‫נ ד פ ס ל ר א שו נ ה וי נ צי ה‬ ‫מט‪.‬‬

‫מ צ או‬ ‫ת מי ד‬ ‫א ש כנז‬ ‫ל ה ב ל ו רי ק׳ ו ח כ מי‬ ‫מ ש ת חוי ם‬ ‫ה מ ש פ ט‪ :‬׳ ש ה ם‬ ‫ב ע לינו‬ ‫מ א חר ונ מ צ א‬ ‫נ‪.‬‬
‫סי מן‬ ‫ה טו ר ) או ״ ח‬ ‫של‬ ‫ו כ ל שונו‬ ‫שו ני ם‪,‬‬ ‫תפל ה‬ ‫נו ס חי‬ ‫פי ה ם‬ ‫על‬ ‫ב גי מ ט ריו ת ו ק ב עו‬ ‫ר מזי ם‬

‫תי בו ת‬ ‫מנין‬ ‫מספר‬ ‫ו סו פ רין‬ ‫שו ק לין‬ ‫היו‬ ‫א שר‬ ‫א ש כ נז‬ ‫ח סי די‬ ‫הם‬ ‫ר שו מו ת‬ ‫״ דו ר שי‬ ‫קיג(‪:‬‬

‫ה ת פ ל ו ת ו ה ב ר כ ו ת ו כ נ ג ד מ ה נ ת ק נ ו ״ ] ר א ה מ נ ה ג י י ש ר א ל ש פ ר ב ר כ ר ך ה׳ ע מ ו ד י ט ב ה ע ר ה‬

‫מ א ח ר ו ה ת פ ל לו‬ ‫א מ רו או תו ב ה ר מ ת קו ל‬ ‫מ ל ת ׳ ר י ק׳ ב ג י מ ט ר י א כ מ נ י ץ ׳ י ש ו ׳ ו ל כ ן‬ ‫‪ . [ 2‬הנ ה‬

‫ב קו ל‬ ‫ע לינו‬ ‫לו מ ר‬ ‫ש ה מנ הג‬ ‫לו מ ר‬ ‫מ ר ו ב ה ‪ .‬ו א ו ל י נ י תן‬ ‫ל א חר ז מן‬ ‫אף‬ ‫ב בי ת‪ .‬ו ש ר ד ה מנ הג‬

‫הי הו די ם‬ ‫ב ק שו‬ ‫ה ג ו יי ם ‪ .‬ו ב ל י ל נ י ט ל‬ ‫מן‬ ‫ה ס כנ ה‬ ‫חלפ ה‬ ‫כ שכבר‬ ‫ז מן‬ ‫ל א חר‬ ‫ה ת הו ה ר ק‬ ‫רם‬

‫ל ק ל ל ו ל ה ר א ו ת ה ס ת י י ג ו ת מ ן ה נ ו צ ר י ו ה נ ו הי ם א ח ר י ו ש ה מ י ט ו ע לי ה ם ק ל ל ה ו ל א ב ר כ ה ‪ ,‬ח ה‬

‫ש ל ה ה ג הו ת ל ס פ ר ה מ נ ה גי ם ‪.‬‬ ‫נ ע ^ ב ז מן חי בו ר ם‬

‫ב ר ם מ ע נ י י ן הו א ה ד ב ר ש ה ו ב א ב מ נ ה ג י ם ד ק ״ ק ו ו ר מ י י ש א ) ס י מ ן י ב ה ע ר ה ‪ ( 2 2‬ש ח י י ב ו‬

‫ה ג ד י ם א ת הי הו די ם ל ו מ ר ת פ ל ת ע ל י נ ו ל ש ב ח ב ה ר מ ת קו ל ב כ ד י ל ו ו ד א ש א י ן ה ם מו סי פי ם‬

‫ל ז ל ז ל כ מ שי ח ם‪.‬‬ ‫א ת ה מ ש פ ט ש נ ת קן‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי ע ז ר‬ ‫כ‪1‬פ‬

‫לומר בהן אזיל ומודי‪ .‬ואפילו אותם‬ ‫יום אידם בלבד‪ .‬פירש רשב״ם בשם‬
‫שעושין בשביל התלוי יש להתיר‬ ‫רש״י דעכשיו אין אנו צריכין שלשה‬
‫מטעם דקיימא לן בגוויהו דלא אזיל‬ ‫ימים כיון דאנו בגדלה‪ ,‬וגם אין לאסור‬
‫ומודי״‪ .‬וכן איתא בתוספות רבי‬ ‫אלא אותם חגות דבשבילו כגון קצח‬
‫אלחנן ) ע ב ו ד ה ז ר ה ב א ( ‪ :‬״כגון ניטל‬ ‫וניתל‪.‬‬
‫וכיוצא בו‪ ,‬ואינן אדוקין בה כל כך״‪.‬‬ ‫יש לציין כי שיטת הרשב״ם בשם‬
‫כינויי התגאות‬ ‫רש״י שהתיר לשאת ולתת עם‬
‫כינויי החגאות שונים מספר לספר‪.‬‬ ‫הגוים ביום אידם נפסקת להלכה‬
‫ברא״ש וכן בטור ושו״ע ) י ו ר ״ ד סי מן‬
‫)שם(‬ ‫ה״אגודה״‬ ‫בספר‬
‫בהביאו שיטת רש״י האמור כותב‪:‬‬ ‫ק מ ח(‪ ,‬מפני שני טעמים‪ ,‬כדי שלא‬
‫״כגון קצ״צ וניתל״‪ .‬בדפוסים‬ ‫תהיה איבה‪ ,‬ומשום שאין דינם‬
‫הראשונים מובא זאת גם בפסקי‬ ‫כעובדי עבודה זרה‪ .‬ואכן נהגו כן‬
‫בזמנינו‪ .‬וכלשונו של ה״מאירי״ ) ב י ת‬
‫תוספות ) ע ב ו ד ה ז ר ה או ת א ( ‪ :‬״וכשאינו‬
‫ה ב חי ר ה ע ב ו ד ה ז ר ה ב ‪ .‬ד ״ ה י ש ב ד ב ר י ם ו ש ם‬
‫יכול לישמט שרי‪ ,‬ולכן מותר לדידן‬
‫אפילו בכס״ח וניתל‪ .‬וגם אין מחזיקין‬ ‫ד ף ו ב ( ‪ :‬״שבזמנים אלו אין שום אדם‬
‫אלהותם אלא בשאר צדיקים״‪ .‬וכן‬ ‫נזהר בדברים אלו כלל‪ ,‬אף ביום‬
‫כותב הסמ״ג ) ל ״ ת מ ה ( ‪ :‬״דוקא ניטל‬ ‫אידם‪ ,‬לא גאון ולא רב ולא חכם ולא‬
‫וקיסח שהן עיקר אידם וראש יראתם‬ ‫תלמיד ולא חסיד ולא מתחסד״‪ .‬אולם‬
‫הרמב״ם בפירוש המשניות ) ע ב ו ד ה ז ר ה‬
‫אסור‪ ,‬ואפילו אותם יש להתיר״‪.‬‬
‫ה ש ״ ם(‬ ‫ב ח ס רו נו ת‬ ‫מו ב א‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מ שנ ה‬ ‫א‬ ‫פר ק‬
‫ובהגהות מימוניות ) ב ד פ ו ס ק ו ש ט א ר ס ט‬

‫ה ל׳ ע ב ו ד ה ז ר ה פ ״ ט ( וב״ארחות חיים״‬ ‫חולק על הרשב״ם וכותב‪ :‬״שזאת‬

‫) ח ״ ב ה ל כ ה כ א או ת א( ‪ .‬וכן מובא בספר‬ ‫האומה הנוצרית הטועים אחר ישו‪,‬‬
‫״כפתור ופרח״ ) פ ר ק י ( העתיקו מספר‬ ‫אפילו שדתותיהם משונות‪ ,‬כולם‬
‫התרומה‪ .‬והמה כתבו ״ניתל וקצה״‪.‬‬ ‫עובדי עבודה זרה‪ ,‬ואידיהן כולם‬
‫אסורים‪ ,‬וראוי לנהוג עמהם בתורת‬
‫השם ״ניטל״ מוזכר גם כן בהקשר‬ ‫מה שינהוג עם עובדי עבודה זרה וכד‪.‬‬
‫להלכה של נתינת מתנות‬
‫בתחילת שנתם ־ הראשון לינואר‪ ,‬אשר‬ ‫מקור חשוב נוסף בו מוזכר ״ניטל״‪,‬‬
‫היא קלנדא הנזכרת בגמרא‪ .‬שאלה זו‬ ‫הוא בעל התרומה ) ס י מ ן ק ל ד ( ‪:‬‬

‫מובאת בשו״ת ״תרומת הרשן״ ) ס י מן‬
‫ק צ ה( אודות אשר בכמה עירות נוהגים‬
‫היהודים לשלוח דורנות לכומרים‬
‫ולשלטונים ביום שמיני לניתל‪,‬‬
‫כשמתחדשין להם השנה‪ .‬ותשובתו‬
‫״ופירש רבינו שמואל בשם רבינו‬
‫שלמה זקנו‪ ,‬דמן הדין אינו אסור אלא‬
‫יום האיד שעושין בשביל ישו הנוצרי‪,‬‬
‫כגון ניטל וקינה אבל שאר איד שלהן‬
‫אין תופשין בו ממשות‪ ,‬ולא שייך‬
‫קפא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ע‪ 1‬מ ל ת ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליי‬

‫הזה ביום ח׳ שאחר ״ניטל״ שקורץ ניי‬ ‫היא‪ :‬דלכתחילה יש ליזהר שלא‬
‫יאהר שיש להם סימן אם יגיע להם‬ ‫ישלחו ממש באותו יום אלא ידם קודם‬
‫דורון בחג ההוא אם אפשר לו ישלח‬ ‫או אחריו‪ .‬ומביא כן גם מדרשות ר״ח‬
‫לו מבערב‪ ,‬ואם לאו לא ישלח לו בחג‬ ‫״אור זרוע״‪ ,‬שיש ליזהר בזה בקלנד‬
‫עצמו‪ .‬מכל אלו ברור כי השם ״ניטל״‬ ‫ופנקיש שלהם שלא ישלחו ממש‬
‫שניתן לליל זה הוא קדום וכבר מוזכר‬ ‫באותו יום‪ .‬וכותב שם‪ ,‬דעיקר כתתם‬
‫בדברי הקדמונים נא‪.‬‬ ‫מה שחפצים בדורנותם ביום השמיני‬
‫כינויי ההגאות המובאים בספרי‬ ‫דקלנד‪ ,‬היינו משום דסמנין ליה‬
‫הראשונים הם כנראה כנויי‬ ‫מילתא לכל השנה כולה‪ ,‬כמו שאנו‬
‫גנאי אשר נתנו היהודים לחגאותיהם‪.‬‬ ‫מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה‬
‫וכבר כתב ה״חתם סופר״ ) ד ר ש ו ת ח ״ א‬
‫בראש השנה שלנו ולהבדיל בין הטמא‬
‫ע ה ב ( דחגא הוא גם כן לשון גנאי‬ ‫ובין הטהור‪ .‬ומקפידין הם שלא ישלחו‬
‫כדברי הפסוק ) י ש ע י ׳ י ט י ז ( ‪ :‬״למצרים‬ ‫ביום שלאחריו‪ ,‬ולא בשביל יראתם‬
‫לחגא״ וגו׳ מלשון שבר ופחד‪.‬‬ ‫ביום הזה‪ ,‬ואפילו אי לא הוי להו יום‬
‫הכינוי ״ניטל״ מלשונו של ה״בני‬ ‫איד כל עיקר‪ ,‬הוה מסתמא להו מילתא‬
‫יששכר״ בספרו ״רגל ישרה״ ) א ו ת ‪(T‬‬ ‫משום התחלת שנתם‪ ,‬ולכן בדיעבד אם‬
‫נראה משמעותו שנקרא כן על שם‬ ‫אינו יכול לשלוח יום קודם אינו צריך‬
‫נטילתו ועקירתו של אותו האיש מן‬ ‫ליזהר מלשלוח באותו יום‪.‬‬
‫העולם באותו לילהנב‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫ומובאת הלכה זו משמו ב״דרכי‬
‫שהשם ״ניטל״ שרשו מלשון לידה‪,‬‬ ‫משה הארוך״ ) י ו ר ״ ד ס י מן‬

‫שכן ״נאטאלים״ בלשון רומי הוא‬ ‫ק מ ח ( ‪ ,‬וכן פסק הרמ״א ) י ו ר ה ד ע ה ס ו ף‬

‫לידה‪ ,‬ואולי מכאן נגזר השם ״ניטל״‬ ‫ס י מ ן ק מ ח ם׳ י ב ( להלכה על פי ה ״תרומת‬

‫על שם לידת אותו האיש יש״ונג‪ .‬יש‬ ‫הדשן״‪ :‬אם שולח דורון לעכו״ם בזמן‬

‫סי מן צ ז או ת ב‪ .‬ו ש ם‬ ‫מ ב ע ל ה ״ ח ו ו ת י א י ר ״ ל ר ב י י א י ר חיי ם ב כ ר ך ) א ו ״ ח‬ ‫ב ״ מ ק ו ר ח יי ם ״‬ ‫נא‪.‬‬

‫ס י מ ן קנ ה א ו ת א ( ה ו ב א ה ל כ ו ת ב ק י צ ו ד ״ א ו ד ו ת מ נ ה ג ה ל י מ ו ד ב ל י ל ח ו ג ה פ ל ו נ י ת ״ ‪ .‬א ו ל ם‬

‫ע צ ם ה ד ב די ם ל א נ ד פ סו‪ ,‬ו ח ב ל ע ל ד א ב ד ין ‪.‬‬

‫א מ נ ם ה א ם ב י ו ם ז ה נ י ט ל מ ן ה ע ו ל ם א ו ב י ו ם ז ה נ ו ל ד ‪ ,‬הנ ה ש א ל ה ב ה ד ש ו ר בי ם ו ג ד ו ל י ם ‪,‬‬ ‫נב‪.‬‬

‫ש כי ש ף‬ ‫ה נו צ די ע ל‬ ‫לי שו‬ ‫ת לו הו‬ ‫ב עד ב פסח‬ ‫מו ב א כי‬ ‫א(‬ ‫מג‬ ‫סנ ה ד דין‬ ‫) ב ח ס דונו ת ה ש ״ ס‬

‫ו ה סי ת ו ה די ח א ת י ש ר א ל ‪ .‬ו ל כ ן צ ר י ך ל ו מ ד ש ח ג ם הו א א כן כ פי ש ה ם או מ די ם ש נ ו ל ד ב א ו ת ו‬

‫ה אי ש‬ ‫ש או תו‬ ‫כ פי‬ ‫ש ל ה ת ל וי ‪,‬‬ ‫ש הו א חג א‬ ‫״ ני תו ל ״ לו מ ר‬ ‫מ ל שון‬ ‫י ו ם ‪ ,‬ו ה כ י נ ו י הו א ל ג נ א י‬

‫מ ו ז כ ר ה ר ב ה פ ע מ י ם ב ר א ש ו נ י ם ב כ י נ ו י ז ה ‪ :‬״ ה ת ל ו י ״ ו כ ן ה עי ר ה ג ר ״ א ב ר י ז ל ב ה ע ר ו ת ל ס פ ר‬

‫ה ״ א גו ד ה ״ ) רי ש ע בו ד ה ז ר ה(‪.‬‬

‫תו ר ה ״‬ ‫ב ״י ג די ל‬ ‫ק ״ ס‪ .‬ו ר א ה ג ם‬ ‫ב ש נ ת‪:‬‬ ‫מ פר אג‬ ‫לי פ מ אן‬ ‫ל ה ר בי‬ ‫ה נ צ חון‬ ‫מו ב א ב ס פ ר‬ ‫ו כן‬ ‫נג‪.‬‬
‫ת ש מ ״ א ) סי מן ק מ(‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי עז ר‬
‫נקרא בשם תולע כמו‬
‫) ב ר א ש י ת מר י ג ( ‪:‬‬
‫׳תולע ופוה׳‪ ...‬וגם שם תלוי אינו‬
‫דוקא לגנאי׳‪ .‬יתכן שגם הכינוי במכוון‬
‫אינו ברור מחשש לתגובת הנכרים נד‪.‬‬
‫ישב בדד וידום כי נטל עליו‬
‫ב״לב שמח״ החדש ) ע מ ו ד ק ני( כתב‬
‫בשם הג״ר קלמן דומ״ץ‬
‫באלעסק רמז נאה בשם ״ניטל״ שהוא‬
‫ראשי תיבות‪ :‬״י׳ידן ט׳ארן נ׳ישט‬
‫ל׳ערנען״‪ ,‬ואחרים נתנו בו רמז‪:‬‬
‫״נ׳ותן ט׳עם ל׳פגם״‪ ,‬בשו״ת הד״ר‬
‫תנינא ) ס י מ ן כ ט או ת ר ע ו ( ובספר ״אוצר‬
‫יד החיים״ ) א ו ת פ ח( המליצו על השם‬
‫״ניטל״ בדרך צחות את הפסוק ) א י כ ה‬
‫לא היה משיח או בן אלוה‪ ,‬שהרי‬
‫ג כ ח ( ‪ :‬״ישב בדד וידם כי נטל עליו״‪.‬‬
‫ר‪ 19‬ז נוסף נתנו ליום זה‪ ,‬הנה‬
‫ב״מגילת תענית״ נמנה יום ט׳‬
‫בטבת מהימים שגזרו בהם תענית‪,‬‬
‫ואיתא ) ש ם ( ‪ :‬״תשעה בו לא כתבו‬
‫רבותינו ז״ל על מה הוא״‪ .‬ובפירוש‬
‫תוספות חדשים ) ש ם ( כתב שיום‬
‫הולדתו של אותו האיש שהיה‬
‫בתקופת טבת חלה באותה שנה בט׳‬
‫טבת‪ ,‬ולכן גזרו תענית באותו יום‪.‬‬
‫ולזה התכונו גם בספר ״הלכות‬
‫גדולות״ ובספר ״ארחות חיים״‬
‫שכתבו על התענית של ט׳ טבת‪ :‬״לא‬
‫כתבו אבותינו על מה מתענין‪ ,‬ונסתר‬
‫הסוד״‪ .‬ויש שרמזו זאת בשם ״ניטל״‬
‫ראשי תיבות‪ :‬״נולד יש״ו ט׳ לטבת״‪.‬‬
‫נך‪ .‬לא נכנס בענץ התאריכים שנקבע בניטל שאין כאן המקום להאריך‪,‬‬
‫קפב‬
‫שציינו שחג זה שנעשה לשם אותו‬
‫האיש‪ ,‬מחמת רשעותו לא רצו לקרותו‬
‫בשמו כי ״שם רשעים ירקב״‪ ,‬ועל כן‬
‫כינו אותו בשם ״התלוי״ ומכאן‬
‫השתלשל שם יום זה לשם ״ניתל״‪.‬‬
‫מאז ומתמ ‪ T‬כונה הנוצרי בפי‬
‫היהורים ׳תלוי׳ או ׳נתלה׳‬
‫וצוררי ישראל הציקו להם על זה‪.‬‬
‫וכפי שמשמע מתוך רבריהם של‬
‫ה״ארחות חיים״ וה״אגורה״ שאין‬
‫מדובר כאן משם לועזי שמקורו מן‬
‫הגויים רק שם יהודי המסתיר מאחוריו‬
‫לעג על חשבונו של הנוצרי שמעולם‬
‫סופו נ ‪ pT‬לתלייה מחפירה ותוחלת‬
‫נוהיו שרוח ה׳ נוססה בו ‪ -‬נכזבה‪.‬‬
‫ראה בספר ״הנצחץ״ לריט״ל‬
‫מילהומן ) ס י מ ן ש ס ‪ :‬׳תלוי ‪ -‬שמעתי‬
‫ליישב להם שהוא לשון ״אשם‬
‫תלוי״‪ ,‬רצה לומר ספק‪ ,‬על דרך ) ד ב ר י ם‬
‫כ ח ס ס ; ׳והיו חייך תלואים לך מנגד׳‪,‬‬
‫כי כל דבר שאינו הסכמת כל העולם‪...‬‬
‫אבל אמונת ישו״ז ומחמ״ט שפליגי‬
‫בהן האומות נקראת אמונת התלוי׳‪.‬‬
‫גם ר׳ זלמן צבי מאופהוזן מצטדק על‬
‫הכינד ״תלוי״ ראה דבריו ב״אוצר‬
‫ויכוחים״ ) ע מ ו ד ‪ , ( 171‬תחלה הוא מסרס‬
‫את מלת ׳תלוי׳ ל׳תולע׳ ומכאן יוצא‬
‫ההצטדקות‪ :‬׳כי מלת ׳תולע׳ בעי״ן‬
‫אינו תלוי כי אם תולעת‪ ,‬גם יש אשר‬
‫קפג‬ ‫אליעזר‬ ‫ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליו‬ ‫שמלת‬
‫בהו‪ ,‬ודחו בזה את הזוהמא מכלל‬ ‫משמואל״ מסוכטשוב זי״ע‬ ‫ה״שם‬
‫ישראל‪ .‬ויצא מכלל ישראל אותו‬ ‫)ח״ב דף עח ליל ו דחנוכה שנת‪:‬‬
‫האיש הידוע אחר אמה דורות‪ ,‬ולכן‬ ‫תרע״ז( מבאר שהולדת אותו האיש‬
‫זמן לידתו היא תמיד בזמן מפלת‬ ‫היתה סמוך לחנוכה‪ ,‬מפאת היות‬
‫היוונים להורות שזה היה גמר‬ ‫הולדתו חלק והשלמה מנס חנוכה‪ ,‬כי‬
‫מפלתם שנרחי מכלל ישראל לגמרי‪.‬‬ ‫היוונים הטילו זוהמא בנפשות ישראל‪,‬‬
‫וחכמי המשנה בקדושתם התגברו על‬
‫טעמים למנהג‬ ‫ידי כח התורה‪ ,‬ומדמה זאת ה״שם‬
‫שנמנעו מלימוד ב״ניטל״‬ ‫משמואל״ לזוהמא בתוך הקלחת‪,‬‬
‫המנהג שלא ללמוד בליל ״ניטל״‬ ‫שמחמת רתיחת הקלחת נדחה‬
‫אינו ממכר במקורות‬ ‫הזוהמא אל שפתה עד שנסתלקת‪ .‬כן‬
‫קדומים‪ ,‬וכנראה מאימת המלכות™‪.‬‬ ‫חכמי המשנה אורייתא הוא דמרתחא‬

‫נה‪ .‬על אף שהשתדלו היהודים מטעמים מרבנים שמנהג זה יהיה כמוס מן הגדם‪ .‬לא ‪Tan‬‬
‫הצליחו בכך‪ .‬פעמים רבות היו חייבים להסביר לגוים מפני מה אעם לומדים בלילה זה‪.‬‬
‫אפילו כשמדובר היה בגוים אוהבי ישראל לא יכלו חכמינו לגלות להם את הענץ‪ .‬בקו ‪p‬‬
‫״אור ישראל״ )גלירץ ל( מובא מכתב מענין ביותר מהגאון רבי אלעזר פלקלם ז״ל אל‬
‫קרל פישר מי שהיה הצנזור לספרי הקודש בפראג‪ .‬בניגוד לשאר הצנזורים‪ ,‬לא היה פישר‬
‫מומר יהודי כי אם נכרי‪ ,‬והתיחס לגדולי ישראל בהערצה וכבוד‪ .‬ועל אף יחסיו הטובים‬
‫עם גדולי ישראל‪ ,‬היו דברים שהיו צריכים להסתיר ממנו‪ ,‬ובכללם ממנהגי ניטל‪ .‬פישר‬
‫כתב אליו בשנת‪ :‬תקע״ב )‪ 1812‬למנעם( מכתב ובו הוא מתענק האם אמת שבליל ארוכה‬
‫הנקרא ״ניטל״‪ ,‬היהודים אינם עוסקים בתורה‪ ,‬כי אם מצחקים ומשחקים ואוכלים שום‪,‬‬
‫כדי שלא תהיה מנוחה לאותו רשע‪ .‬והאם מנהג זה מיוסד בדת ורץ משה‪ ,‬או בדת ‪p r‬‬
‫תורה שבעל פה‪ ,‬או בתקוני הרבנים‪ ,‬ומי הוא אותו רשע אשר נ‪T‬ון בגיהנם‪ ,‬ולמה נקרא‬
‫״ניטל״‪] .‬מנהג ישן זה שימש ע ‪ T‬בימים קדמונים אבן נגף להאשמה על היהוח־ם שהם‬
‫אוכלים שום בליל הולדת משיחם לאות שריחו הרע נ ‪T‬ף למרחוק כמו השום‪ ,‬אחרים‬
‫נהגו טעם שמסגולת השום הוא להבריח את החיצונים‪ ,‬ובליל ניטל יש להם שליטה עקב‬
‫הביטול מלימוד התורה‪ ,‬שנוהגים בו ישראל‪ .‬ראה ע ‪ T‬בענין זה במאמר הנוכחי הערה‬
‫לז[‪.‬‬
‫על כך השיב לו הרב פלקלס בדברים מרתקים‪ :‬״אם נקח מועד לבאר המלות זרות‬
‫השגורות בפי האספסוף‪ ,‬תכלה העת והן לא תכלנה‪ .‬ואצלי יס ‪ T‬המוסד כל דבר שאינו‬
‫מובא בתלמוד ובהרי״ף והרמב״ם והרא״ש והטור לא אשיב עליהם דבר וחצי דבר‪ .‬כי‬
‫המון עם לא בינת מכל אום ואום ממצאים ומאמינים מה שלבם חפץ‪ .‬והנה לא נמצא‬
‫בספרים הנזכרים שקראו ליל ארוכוז בשם ״ניטל״‪ .‬ואפשר שעם הא ‪ p‬היו מכנים ליל‬
‫ארוכה בשם ״ניטל נאכט״ בעבור שהיא בתכלית ארוכה וכבדה על האדם וחשבו לומר‬
‫בשווערליכע נאכט‪ ,‬ובדו מלבם ״ניטל נאכט״‪ ,‬ומלת ״ניטל״ מלשון ״נטל חול״ שאמר‬
‫שלמה )עיין משלי כז ב(‪ .‬וממשיך במכתבו‪ :‬ועל מה לי להרבות באומר ודברים בלשק‬
‫ההדיוטות במלות אשר חעשו ובדו מלבם ריקים הנעדרים מכל חכמה ומדע‪ .‬ומה שנשאל‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי ע ז ר‬ ‫קפד‬
‫ב״ספר המטעמים״ ) א ו ת נ ( הביא‬ ‫המקור הראשון בספרותנו בו הוזכר‬
‫טעם פשוט למנהג זה בשם‬ ‫מניעה מלימוד בליל חג המולד נמצא‬
‫ספר ״ליקוטי הפרדס״ שנמנעים‬ ‫ב״ספר הויכוח״ לרבי זלמן צבי‬
‫מללמוד בליל שחל תקופת טבת‪ ,‬לפי‬ ‫מאופהוזן שהדפיסו בשנת‪ :‬שע״ו‪,‬‬
‫שבימים הראשונים היו צוררי היהודים‬ ‫ושם מאשים המומר‪ ,‬שאתו התווכח‬
‫אורבים עליהם ומכים אותם בלילה‬ ‫רבי זלמן צבי‪ ,‬את היהודים על הזלזול‬
‫ההוא‪ ,‬אנה שמצאו אותם בחוץ או‬ ‫הרב שהם נוהגים בישו ובמאמיניו‪,‬‬
‫ברחוב מכות אכזריות‪ ,‬ולפעמים עד‬ ‫וכל כך הם מסתייגים מהם שהם‬
‫שמתו תחת ידם‪ .‬שההמון חשבו זאת‬ ‫מוותרים על לימוד בליל הולדתו‬
‫למצוה‪ .‬ולכן גזרו גדולי הדור על‬ ‫לאות קלון‪ ,‬הדברים נאמרו בשנת‪:‬‬
‫המלמדים ועל התלמידים ועל בני‬ ‫שע״ה בקירוב‪ ,‬ובודאי לא היה המומר‬
‫הישיבות שישבו בבתיהם בלילה הזה‬ ‫מאשים את היהודים באיזה מנהג‬
‫ולא ישוטטו בחוצות‪.‬‬ ‫בלתי ידוע שנהגו בו יחידים בלבד‪,‬‬
‫לכן ניתן לקבוע שהמנהג היה נהוג‬
‫ו כן מובא ב״אוצר מנהגי חסידים״‬ ‫ורווח בין יהודי אשכנז לפחות ‪ 100‬או‬
‫) ע מ ו ד קי ט ( בשם הגה״ק מאלסק‪,‬‬ ‫‪ 150‬שנה מאז נאמרו הדברים‪ ,‬כך‬
‫הטעם שלא למדו כי עשו פוגרומים‬ ‫שאנו מגיעים לשנות‪ :‬הר״נ‪ ,‬התאריך‬
‫לכן גמרו שלא להאיר בלילה זה‪ .‬וכן‬ ‫הנקוט לסיומן של ימי הביניים‪ ,‬הזמן‬
‫הוא בספר ״דרכי יואל״ ) מ נ ה גי ס א ט ו ב‬ ‫שבו פסקו הרדיפות ההמוניות על‬
‫י א ל ע ס ק( שראה בפוסקים קדמונים‪:‬‬ ‫היהודים וכאמור‪ .‬המנהג היה הלוך‬
‫״הטעם שלא למדו‪ ,‬כי זה נצמח ממה‬ ‫ורווח באירופה‪ ,‬וההדים לכך אנו‬
‫שהיו לפני מאות שנה באשכנז שאם‬ ‫שומעים משנות‪ :‬ד׳ אלפים ת״ס‪.‬‬

‫א דו ני י ד י ד י י חי׳ א ם א מ ת ש הי הו די ם או כ לי ם ו שו תי ם ו מ ש ח קי ם ב ל י ל ז ה א מ ת ו י צ י ב ו נ כ ה‬

‫מ ש ח קי ם ו מ ר בי ם ב ס עו ד ה‪ ,‬ו ל א ל י ל‬ ‫א גו דו ת א גו דו ת ב סו ד‬ ‫סו ח רי ם י ו ש ב י ם‬ ‫כ מ ה י הו די ם‬

‫ב מ חו ג ת ר עי ם‬ ‫או כ לי ם ו חו ג גי ם‬ ‫ב כ ל שנ ה‬ ‫ר א שון‬ ‫ב כ ל חגי ם ו ב כ ל יו ם‬ ‫ב ל ב ד כי א ם‬ ‫זה‬

‫ו א ו ה ב י ם ‪ ,‬ו מ ש ח ק י ם א ח ר י ש א י נ ם עו ס קי ם ב מ ק ח ו מ מ כ ר ו מ ס ח ר ‪ ,‬ו ל א כ ל ה סו ח רי ם כ י א ם‬

‫א נ ש י ם א ו ה ב י ת ע נ ו ג י ם ו ס ע ו ד ו ת מ רי עי ם ‪ ,‬א ב ל א נ ש י ם ה ש ל מ י ם ו י ו ד ע י תו ר ה ג ם ב י ו ם ח ג י ם‬

‫כ י א ם ל ש ב ו ע נ פ ש ם ו ש ש י ם ו ש מ ח י ם ע ם ב נ י בי ת ם ו א י ן ל ז ר י ם א ת ם ״ ‪.‬‬ ‫אי נ ם א ו כ ל י ם‬

‫א ני‬ ‫ש מי ם ו א ‪p‬‬ ‫ע לי‬ ‫א ני‬ ‫״ מ עי ד‬ ‫מ ל י מ ו ד ה תו ר ה מ תי ח ס ו כ ו ת ב ‪:‬‬ ‫בי טו ל‬ ‫מנ הג‬ ‫ו ל ענין‬

‫ו ר ב ו ת י ו ח ב ר י ו ת ל מ י ד י ל מ ד נ ו מ ע ו ל ם ב ל י ל ז ה כ ש א ר ל י ל ו ת ‪ ,‬ו מ ה נ ש ת נ ה ה ל י ל ה הז ה מ כ ל‬

‫ש מ ע תי‬ ‫שו ם ל א‬ ‫ב ו יו מ ם ו לי ל ה׳‪ ,‬ו מ א כי ל ת‬ ‫ב ני י ש ר א ל נ צ ט ו י נ ו ‪ :‬׳ו ה גי ת‬ ‫א נ ח נו‬ ‫ה לי לו ת‬

‫בי ל דו תי‬ ‫ב היו תי‬ ‫א ני‬ ‫״ז כו ר‬ ‫ב ני מ ת ז ל ז ו ל ‪:‬‬ ‫א בו תי ״‪ .‬ו הו סי ף‬ ‫מ א בו תי ו מ א בו ת‬ ‫ר אי תי‬ ‫ולא‬

‫שו מין כ מ ס פ ר‬ ‫ש ו פ ט צ ד ק ב מ די נ ת מ ע ה רין ר אי תי נ שי ם ז ק נו ת היו מ ק ל פו ת‬ ‫י ש ב תי ל כ ס א‬

‫ש נ ו ת ב ני ה ם ו ב נ ו ת י ה ם ה ק ט ני ם ו ה נ י ח ו ב ת ש ע ה ב א ב ע ל מ צ ב ו ת ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ‪ ,‬ו מ י י ו ד ע‬

‫ש ח ל מ ו ל ה ם‪ .‬ב ח כ מ ת ם י ד ע ו ח כ מי י ש ר א ל ל ד חו ת א ת ה גוי ם ב ק ש‪.‬‬ ‫ה ח לו מו ת ו ה ה ב לי ם‬

‫קפה‬ ‫ש מ ל ת ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליי א לי ע ז ר‬

‫״מנהגים״‪ ,‬והתחילו להעמיס טעמים‬ ‫הגוים ראו אור בליל אידם אצל‬
‫על מנהג זה‪.‬‬ ‫היהודים‪ ,‬היו עושים פוגרמים‪ .‬ולכן‬
‫גזרו שלא להאיר בליל זה‪ ,‬ולכן לא‬
‫רנוקג ש׳ם י׳‬ ‫למדו‪ .‬ומכיון שאנחנו מבני יוצאי‬
‫ראשי תיבות יש״ו‬ ‫אשכנז‪ ,‬לכן נמשך המנהג לא‬
‫כ״חות יאיר״ בספרו ״מקור חיים״‬ ‫ללמודני‪ .‬ומביא שם עוד‪ :‬״בכל זאת‬
‫וכן מובא ביעב״ץ בספר‬ ‫קיים בעצמו המנהג‪ ,‬ולא למד‪ .‬וכשחל‬
‫ה ״התאבקות״ שאפילו גאוני א ‪p‬‬ ‫בשבת‪ ,‬לא אמר תורה‪ .‬אמנם אמר‪,‬‬
‫בטלים מלימודים ועוסקים בענינים‬ ‫שזה ודאי שאין להחמיר בזה מחצות‬
‫אחרים‪ .‬ה״בני יששכר״ בספרו ״רגל‬ ‫היום‪ ,‬כמו שיש נוהגים‪ ,‬אלא די רק‬
‫ישרה״ ) א ו ת י ( ‪ ,‬ובכלל האריכו בזה‬ ‫בלילה״‪.‬‬
‫בזוה ״ק ובספרי קבלה אודות התגרות‬ ‫חומותיה‬ ‫תחתיהם‬ ‫כשק רםו‬
‫הסיטרא אחרא בחודש טבת ) ע י י ן ז ו ה ר‬ ‫הבצורות והאפלות‬
‫ח ״ ב י ב ‪ .‬ח ״ ג ק ע ד ב ת ט א( בספר ״לב‬ ‫של ימי הביניים החשוכים‪ ,‬ויותר בעת‬
‫שמח״ החדש ) ע מ ו ד ק ני( הביא כי‬ ‫שהתפשטה ״דת השכל״ של נפוליון‬
‫מנהגו של ה״לב שמח״ שלא קיבל‬ ‫שבישרה‪ :‬״כל יצור נוצר בידי היוצר‬
‫קוויטלעך בלילה זה‪ .‬ומסביר סודו של‬ ‫מאותו חומר״‪ ,‬נתרופפה ונחלשה‬
‫דבר‪ ,‬מחמת התגברות הקליפות‬ ‫השפעתה ההרסני של הכנסיה‬
‫בלילה זו‪ ,‬כי בלילה הזה נהרג‪ ,‬ונרמז‬ ‫ופולחניה‪ ,‬הויכוחים עם המלומדים‬
‫שמו בתורה ) ו י ק ר א כ ד ט ז ( ‪ :‬״ו׳נוקב‬ ‫הנוצרים פסקו‪ ,‬ושוב לא פחדו‬
‫ש׳ם י׳״ ראשי תיבות יש״ו‪ .‬ומאריך‬ ‫היהודים לצאת ברחוב בליל המולד‪,‬‬
‫להסביר שרשו בקליפת עורב וגם‬ ‫אך על אף שבטל טעם לא בטלה‬
‫בבחינת כלב ר״ל‪ .‬וכותב ה״בני‬ ‫תקנה‪ ,‬ובתקופה ההיא הפך איסור‬
‫יששכר״ ) ש ם ( ‪ :‬״וכבר שמענו ממגידי‬ ‫הלימוד בליל ניטל להיות כ״מנהג״‪,‬‬
‫אמת שאירע מעשיות כמה פעמים‬ ‫כי קודם לכן לא היה זה למנהג כלל‪,‬‬
‫בליל נטילתו ועקירתו מן העולם‪,‬‬ ‫רק תוצאה מכאב פנימי של היהודים‬
‫שמנהג כל ישראל שלא ללמוד תורה‪.‬‬ ‫שנבצר מהם ללכת למשנתם בבית‬
‫ואירע לאנשים שלמדו‪ ,‬שבא כלב‬ ‫המדרש בליל חג הולדת משיחם‬
‫לבתיהם‪ ,‬והמשכילים יבינו שורשו‬ ‫הכוזב של הנוצרים‪ ,‬אבל ברגע‬
‫ומנהג ישראל תורה היאנז‪.‬‬ ‫שחלפה סכנה‪ ,‬היה הדבר לנכס של‬

‫כ ל ל מ מנ הג ז ה‪.‬‬ ‫ש א ח י נ ו ב נ י ס פ ר ד אי נ ם י ו ד ע י ם‬ ‫ו סי מן לז ה‪,‬‬ ‫נו‪.‬‬

‫ה ג און‬ ‫על‬ ‫פ ריי מ אן‬ ‫מ ר בי ר פ א ל זי ל ב ע ר א ב ״ ד‬ ‫ה ל ב נ ו ן ״ ) ע מ ו ד ש ס א( מ סו פ ר‬ ‫ב ס פ ר ״ א רז‬ ‫נז‪.‬‬
‫ש שי מ ש כ א ב ״ ד ג א לנ ט א ש א מ ר שי עו ר כ ה ר ג לו ג ם‬ ‫ר ב י יו ס ף צ ב י דו שי נ ס קי ז צ ״ ל ב ת קו פ ה‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי עז ר‬ ‫קפו‬
‫ב ז ו ה ר ר י ש פ ר ש ת ש מ ו ת ע ל ה פ סו ק ) ש מ ו ת ב‬ ‫יש שבקשו למצוא מקור‬ ‫אמנם‬
‫ב א רו כ ה‬ ‫ש ל ו ש ה י ר חי ם׳‪ ,‬ו ר א ה‬ ‫ב ( ‪ :‬׳ו ת צ פ נ הו‬ ‫למנהג זה בספר ״מגלה‬
‫ויש מי‬ ‫ט ב ת[‬ ‫ב ס פ ר ״ ש ע ר י ש ש כ ר ״ ל חו ד ש‬ ‫פ ר׳ ת רו מ ה ד ר ו ש‬ ‫] מ ה דו ר א ב תר א‬ ‫עמוקות״‬
‫ד ר ו ש ב׳ ו ר א ה‬ ‫ב׳‬ ‫ד ב ש חלק‬ ‫]י ע רו ת‬ ‫שכתב‬ ‫ל ד או ת ב ע מ ו ד ק צ‪ ,‬ו ע י י ן ש ם ב פ ר י ש ת ש ל ו ם [‬

‫ח ״ א י ב ‪ ,‬א‪ .‬ג ‪ ,‬ק ע ד‪ ,‬ב‪ ,‬ר נ ט‪ ,‬א‪ [.‬שמארבעת‬ ‫בשם ״סודי רזיא״‪ ,‬דשנת החמה היא‬
‫תקופות השנה‪ ,‬יש מהם לטובה ומהם‬ ‫שס״ה ימים ו׳ שעות‪ ,‬וב׳ פעמים‬
‫לרעה‪ ,‬תקופת ניסן ותשרי הינם‬ ‫״יעקב״ גימטריא שס״ד‪ ,‬וכן ב׳‬
‫התקופות הטובות‪ ,‬ואילו תקופות‬ ‫פעמים שם הוי״ה גימטריא נ״ב כנגד‬
‫תמוז וטבת הינם התקופות הרעות‪,‬‬ ‫נ״ב שבתות השנה של שס״ד ימים‪,‬‬
‫ויש לחשוש בהם מפני הסכנה‪ .‬ואולי‬ ‫נשאר יום אחד כנגד ט׳ באב שאסור‬
‫שרד המנהג רק לגבי תקופת טבת‬ ‫ללמוד‪ ,‬וששה שערת הרי ו׳ שעות‬
‫מפאת הסכנה שבצדה עקב חודש‬ ‫שבד׳ תקופות‪ .‬והרב המו״ל בהערותיו‬
‫טבת כשלעצמה‪ ,‬אף כשאין הדבר‬ ‫) ש ם( רצה לפרש כונתו שבו׳ שעות‬
‫תלוי בתקופה‪.‬‬ ‫התקופה גם כן אסור ללמוד‪ .‬אולם אין‬
‫וכעל ״קרבן נתנאל״ כתב הטעם‬ ‫הדברים מבוררים בכונת ה״מגלה‬
‫שאסור משום אבילות שנולד‬ ‫עמוקות״ בדברים המובאים שם בשם‬
‫בו אותו האיש וכן כתב ה״חתם‬ ‫״סודי רזיא״‪.‬‬
‫סופר״ ) מ ו ב א ב א ג ר ו ת סו פ רי ם ס י מן ב ( ‪ ,‬וכן‬ ‫וככר ידוע כי בתורת הסוד והקבלה‬
‫מובא בשו״ת הדר תנינא ) ס י מ ן כ ט או ת‬ ‫מובא הרבה הענין שבחודש‬
‫) מו ב א‬ ‫ר ע ו ( ‪ .‬ה״חתם סופר״ באגרת‬ ‫טבת דינים שורים בעולם‪ ,‬וששורה אז‬
‫ב ״ א ג ר ו ת ס ו פ רי ם ״ ‪ -‬מ כ ת בי ה ״ ח ת ם ס ו פ ר ״ או ת‬ ‫קליפת עמלק‪ ,‬והעמלקים עבדו לכלב‬
‫ב‪ .‬ו נ ד פ ס ב ל י ק ו ט י ש ו ״ ת ״ ח ת ם ס ו פ ר ״ ס י מ ן כ(‬ ‫שהועמד דמותו לשם פולחן בבית‬
‫כותב‪ :‬״לא שמעתי טעם מקובל בזה״‪.‬‬ ‫תפלתם‪ ,‬ויש שרצו למצוא סימוכין‬
‫ומביא ששמע מרבו טעם בזה והיה‬ ‫לדבר מדברי הזוהר ] ש כ ן כ ת ב מ ה ר ״ ש‬

‫אפשר להבין שכונת רבו היא דהיינו‬ ‫ל עיין‬ ‫ו ה פ נו‬ ‫״ דן י דין ״‪.‬‬ ‫בספר‬ ‫מ או ס ט ר א פ א ל י‬

‫או ת ה‬ ‫ש ה ג בי הו‬ ‫ה שי עו ר ו ל א ח ר‬ ‫באמצע‬ ‫ה מ נו ר ה‬ ‫״ני ט ל ״ נ פל ה‬ ‫ב לי ל‬ ‫״ ני ט ל ״‪ ,‬פ ע ם‬ ‫ב לי ל‬

‫נ פ ל ה ש ו ב ‪ ,‬כ ך ח ז ר ה ד ב ר פ ע ם ש ל י ש י ת ‪ ,‬ה ת ח י ל ו ה ת ל מ י ד י ם ל ר מ ז ז ה ל ז ה א ו ל י ס י מ ן הו א‬

‫ב כ הו נ תו‬ ‫ז א ת‪,‬‬ ‫ל ל מו ד‪ .‬וע ם‬ ‫ד ע תו ו ה מ שי ך‬ ‫על‬ ‫ע מד‬ ‫מ ה רי ״ צ‬ ‫אך‬ ‫ב ל י ל ז ה‪,‬‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫שלא‬

‫ש היו‬ ‫עד‬ ‫ה ק פי דו ע ל ע נין ז ה‬ ‫כל כך‬ ‫״ני ט ל ״‪,‬‬ ‫שי עו ר ב לי ל‬ ‫מסר‬ ‫כבר לא‬ ‫חו ס ט‪,‬‬ ‫ב ר ב נו ת‬

‫מ סו פ ר ע ל‬ ‫ש א ף ל א ל ס פ ר ס י פ ו ר י צ ד י ק י ם ב ל י ל ה ז ו ‪ ,‬כ י ב כ ל ל ד ב ר י תו ר ה ה ם‪ .‬ג ם‬ ‫שנ הגו‬

‫ש א לו מ דו ע‬ ‫ג ד ו ל א ח ד ש ה י ה ל ו מ ד ב ל י ל נ י ט ל ‪ ,‬פ ע ם נ כנ ם ח כ ם א ח ד ל ב ק ר ו ו מ צ א ו ל ו מ ד ‪,‬‬

‫ל ו מ ד ב נ י ט ל ‪ ,‬ע נ ה ל ו ע ל ד ר ך צ ח ו ת ש ר ו צ ה ל ר א ו ת ה גי ה נו ם ש ל א ל ו ה ל ו מ ד י ם ב נ י ט ל ‪ .‬א מ ר‬

‫ש ע ל ל י מ ו ד ב ל י ל נ י ט ל א י ן גי ה נו ם כ ל כ ך ‪ ,‬א ב ל ל ה ל ע י ג ע ל מ נ ה ג י ש ר א ל ב ו ד א י‬ ‫לו החכם‬

‫מי ד את ד ב ריו‪.‬‬ ‫י ש גי ה נו ם‪ .‬ו ק י ב ל‬

‫הפז‬ ‫^®מלת ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליי א לי ע ז ר‬
‫חצות‪ ,‬ומכל שכן בעלי משא ומתן‬
‫הקובעים עתים לתורה בכל יום‬
‫מסתמא בתחילת הלילה‪ ,‬אותה הלילה‬
‫נמנעים ללמוד מפני המנהג‪ ,‬ועל כן‬
‫יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר‬
‫יום ביומו‪ ,‬וממילא יהיו כמה וכמה‬
‫עוסקים בעבודת ה׳‪ ,‬אלו מפה ואלו‬
‫מפה‪ ,‬וחמת המלך שככה‪.‬‬
‫ומסיים ה״חתם סופר״‪ :‬וטעם זה‬
‫הגון בעיני‪ .‬נמצא לפי דברי‬
‫ה״חתם סופר״‪ ,‬כי טעם המנהג‬
‫שנמנעו מללמוד הוא בשביל שילכו‬
‫לישון מוקדם כדי שיוכלו לקום‬
‫בחצות ללמוד‪ .‬ואכן בגלילות הונגריה‬
‫נהגו כדברי ה״חתם סופר״ לקום‬
‫בחצות הלילה ולעסוק בתורה‪.‬‬
‫בספר ״שם משמואל״ )פר ויחי( הביא‬
‫טעם למה נהגו לבטל מדברי‬
‫תורה בעת הניטל‪ ,‬כי עסק התורה‬
‫בהכרח פותח את הלב‪ ,‬ואולם אותו‬
‫זמן דינים מזומנים לו ויחד עם דברי‬
‫תורה יוכלו אף הם להיכנס פנימה‬
‫ללב‪ ,‬מחמת כח הטומאה השורה בעת‬
‫לידתו ואף התורה שלומד שלא לשמה‬
‫אין בה כח לדחות הטומאה כמו שהוא‬
‫עצמו לא הועילה לו תורתו שהיה‬
‫תלמיד רבי יהושע בן פרחיה‪ ,‬על כן‪,‬‬
‫מבטלין מעסק התורה‪ ,‬שחוששין אז‬
‫מהתפשטות כח הטומאה‪.‬‬
‫״דברי ישראל״ )ח״ב סימן פא(‬
‫להגאון רבי ישראל וועלץ‬
‫נ ח ‪ .‬ו כ ך כ ת ב ה ג ״ ר י חי א ל מ י כ ל הי ב נ ר א ב ״ ד נ מ ני ר ב ב ש ו ״ ת ה ד ר ת נ ע א ) ס י מ ן כ ט או ת ר עו (‪.‬‬
‫טעמא דניטל היינו טעמא דתשעה‬
‫באבנח‪ ,‬ד׳פקודי ה׳ ישרים משמחי‬
‫לב׳‪ ,‬ואולי מטעם זה בלילה ההוא‬
‫׳ישב בדד וידום כי נט״ל עליו׳‪ ,‬יען‬
‫דאין אנו שורץ כל כך בשמחה‪.‬‬
‫שלא לעורר קטרוג‬
‫ומקשה ה״חתם סופר״ דאם כן יהיה‬
‫מותר ללמוד לימודים‬
‫המותרים בעת אבילות רח״ל ובתשעה‬
‫באב‪ .‬וכן תמה מה ההבדל באותה‬
‫לילה בין קודם חצות לאחר חצות‪.‬‬
‫ולכן כותב ‪ :‬דאפשר שנהגו קדמונינו כן‬
‫משום שלא ליתן מקום לבעל דין‬
‫לחלוק ולשטן לקטרג‪ ,‬בהיות באותה‬
‫הלילה כל העמים נועדים לבית‬
‫אלהיהם מחצות ואילך כידוע‪ ,‬ועם ה׳‬
‫אלו ישנים על מטותיהם‪ ,‬אפילו‬
‫לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחלת‬
‫הלילה וישנים אחר חצות‪ ,‬ויהיה ח״ו‬
‫קטרוג בענין זה‪ ,‬כמו שהביא הגאון‬
‫רבי‪,‬יהונתן איבשיץ ב״יערות דבש״‬
‫)דרוש א בברכת השנים( שבשחר מתמלא‬
‫ה׳ רחמים על בני ישראל בראתו‬
‫העכו״ם פונים איש לעבודה זרה שלו‬
‫ובני ישראל עובדים את ה׳ בכל לב‪.‬‬
‫ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל‬
‫עומדים השכם מחצות ואילך באותה‬
‫הלילה כאילו אנו נגררים אחר‬
‫חקותיהם‪ ,‬על כן בהשכל מנעו הלימוד‬
‫בספר‬ ‫קודם חצות לגמרי‪ ,‬וממילא כל תלמיד‬
‫חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי ע ז ר‬ ‫קפח‬
‫זוכרהו״‪ .‬ואמר מרן מהרי״ד זי״ע‬ ‫מביא טעם לשבח מכ״ק מרץ אדמו״ר‬
‫דלכן נהגו שלא ללמוד בניטל‪ ,‬כי‬ ‫מהרי״ד מבעלזא זי״ע שאמר על פי‬
‫בזמן ירוד כזה של התגברות‬ ‫דברי הרבי ר׳ בער ממעזריטש זי״ע‬
‫הקליפות‪ ,‬צריך להתחזק מאד‬ ‫שפירש הגמרא ) ב ר כ ו ת ל א ב ( ‪ :‬״אל‬
‫בדביקות הבורא‪ ,‬ולא להפסיק אפילו‬ ‫יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר‬
‫ללימוד התורה‪ .‬ולפי זה ודאי שיש‬ ‫הלכה״‪ ,‬כי האדם צריך להיות‬
‫להמנע בלילה זה מלילך בטל וק״ו‬ ‫מחשבתו דבוק תמיד בה׳ יתברך‪ ,‬לבד‬
‫לשחק בקלפים ומיני שחוק ח״ונט‪.‬‬ ‫משעת לימוד התורה הק׳ שפטור‬
‫מדביקות הבורא כדי שיוכל להתעמק‬
‫תורת אותו האיש לא לשמה‬ ‫בלימודו כמבואר בחז״ל ) מ ג י ל ה כ ח ב ( ‪:‬‬

‫כ״ לו ח היום יום״ ) מ כ ת ב י כ ״ ק ה א ד מ ו ״ ר‬ ‫״שמעתתא בעיא צילותא״‪ ,‬וזהו‪:‬‬

‫ה מ ה רי ״ צ ז צ ״ ל י ״ ז ט ב ת( מביא כי‬ ‫״אל יפטר אדם מחבירו שהוא לשון‬
‫כ״ק אדמו״ר מהרש״ב מליבאוויטש‬ ‫חיבור היינו דביקות הבורא וכן גם על‬
‫זי״ע אמר‪ :‬הטעם שלא לומדים היא‬ ‫פי הפסוק ) מ ש ל י כ ז י ( ‪ :‬״רעך ורע אביך‬
‫כדי שלא להוסיף חיות‪ ,‬וכעין זה‬ ‫אל תעזוב״ וגו׳‪ ,‬שהקב״ה נקרא ריע‬
‫כתוב בספר מטעמים‪ ,‬שהעולם‬ ‫כמובא בפירוש רש״י ) ש ב ת ל א א ד ״ ה‬

‫אומרים שלא יעמוד לו זכות תורתו‪.‬‬ ‫ד ע ל ך ( ‪ ,‬״אלא מתוך דבר הלכה״ מותר‬
‫שכן מצינו בגמרא ) ח גי ג ה ט ו ב ( לגבי‬ ‫לו להפסיק מדביקות‪ ,‬״שמתוך כך‬

‫נ ט ‪ ,‬ור א ה מ ה ש כ ת ב ה״ ח ת ם סו פ ר ״ א ח רי ד ב ר י ו ה נ ״ ל‪ :‬״ו מ ת ו ך ה ד ב רי ם א ת ה ל מ ד ש י ש ל ג ע ו ר‬

‫כי מי‬ ‫י ש מ ח נו‬ ‫״ ה׳‬ ‫א שר‬ ‫ב צ פי ה‬ ‫ד ב ריו‬ ‫ו מ סיי ם‬ ‫ל אי ד ״‪,‬‬ ‫ש מ חי ם‬ ‫לי צי ם‬ ‫מו ש ב‬ ‫ב ה קו ב עי ם‬

‫אי ג ר א‪,‬‬ ‫מ שו ל ם‬ ‫ט ב ת ב ה ס פי דו ע ל ר בי‬ ‫ב ד ר ש ת ו ל ח׳‬ ‫סו פ ר ״‬ ‫מו כי ח ה״ ח ת ם‬ ‫ע ני ת נו ״‪ .‬ו כ ן‬

‫ש ל עו ב די ע בו ד ה ז ר ה‬ ‫סו פ ר ״ ח ״ א ד ף ע ה(‪ :‬״ ב ש מו ח י ש ר א ל ל אי ד ו חג א‬ ‫) ״ ד ר שו ת ח ת ם‬

‫ו עו שי ם ה חג א ל ח ג ו כ ר אוי נ א אי ך י ע ר ב ל ב אי ש הי ש ר א לי לי ש ב ב סו ד מ ש ח קי ם ו ל ע ל ו ז‬

‫חו ש ך ב עו ל ם ו כו׳ ״ ‪.‬‬ ‫א ל ו ח׳ ט ׳ י ׳ ט ב ת הי ה‬ ‫ש ל צ ע ר א לו‪ ,‬כי י ד ו ע די מי ם‬ ‫ב פ ר ט בי מי ם‬

‫מ א מ ר(‪:‬‬ ‫ל ו י ״ ) ב ד ר ו ש י ם ל ח נו כ ה‪ ,‬ד ״ ה י ד ו ע‬ ‫ה ״ ק דו ש ת‬ ‫של‬ ‫ה ק דו ש‬ ‫ל שו נו‬ ‫בז ה‬ ‫ור א ה‬

‫ד ב ר ז ה‪.‬‬ ‫ב ק א ר ט י ן ‪ ,‬ו ק ל ב עי ני ה ם‬ ‫ב א חינו בי ת י ש ר א ל ל ש חו ק‬ ‫פרצ ה‬ ‫״ ש ב עו ה ״ ר נ פ ר צ ה‬

‫ס ה די‬ ‫ל הז כי ר ״‪.‬‬ ‫ר או‬ ‫לא‬ ‫א שר‬ ‫ג דו ל ה‬ ‫ק לי פ ה‬ ‫בו ד אי‬ ‫ק אר ט י ש‬ ‫שבכל‬ ‫הוו י ו ד ע י ם‬ ‫אבל‬

‫ש ל א ל ד ר ו ש כו נ תי ר ק ל ה סי ר מ כ ש ו ל מ ב ני א ד ם‪ .‬ד ע ו א חי ו ר ע י כ מ ה מ כ שו לו ת‬ ‫ב מ רו מי ם‬

‫ש ם(‪.‬‬ ‫ש ב ו ד א י ב ע ת ה ז א ת נ ש כ ח מ מ נ ו י ר א ת ה׳ ו כ ו ׳ ) ע י י ן‬ ‫י ש ב ש ח ו ק ה ז ה ‪ ,‬א׳‬

‫פ ה( י צ א‬ ‫סי מן‬ ‫ח״ג‬ ‫מ ש ה״ )יו ר ״ ד‬ ‫״ א ג רו ת‬ ‫ב ס פ רו‬ ‫פיי נ ש טיין ז צ ״ ל‬ ‫משה‬ ‫ר בי‬ ‫ה ג און‬

‫א ת ב ני ה ם‬ ‫א ל ו כ מ ה י מי ם‪ ,‬ו מ ב ט לי ם ג ם‬ ‫מ מ ל א כ ת ם ב ח ג או ת‬ ‫ה ב ט לי ם‬ ‫או ת ם‬ ‫חו צ ץ נ ג ד‬

‫מ לי מו ד ם ש מ צ ט ר פי ם לי סו ע ע מ ה ם ל חו פ ש ה‪ ,‬א ש ר ה ד ב ר א סו ר מ פ ני שנ ר א ה כ א י לו ש מ ח‬

‫ש חו ג גי ם ל ע בו ד ה ז ר ה ש ל ה ם‪,‬‬ ‫הו א ד ב ר מ כו ע ר ל ע שו ת י מי חו פ ש ה בי מי ם‬ ‫ב ח גי ה ם ‪ ,‬ו ג ם‬

‫א ש ר צ ר ר ו ו מ ר ר ו ק רו ב ל א ל פי ם שנ ה א ת ע ם י ש ר א ל‪ ,‬ו ע ד י י ן י ד ם נ טוי ה‪ ,‬ו ל כן ח ״ו מ ל ע שו ת‬

‫ז ה‪.‬‬
‫קפמ‬ ‫ש מ ל ת ישב בדד וידום כי ״נטל" עליי א לי ע ז ר‬
‫אדמורי״ם‪ .‬גם בעל ה״קהילות יעקב״‬
‫נהג שלא ללמוד מתוך ספר פתוח כי‬
‫אם בעל פה‪ ,‬לפי שחשש מחילול השם‬
‫שיגרם כשידאו אותו לומד בשעה‬
‫שאחדים נוהגים שלא ללמודס‪.‬‬
‫מנהג ישראל תורה‬
‫ה״ערוגת הבושם״ כותב ) פ ר ׳‬
‫ש מו ת‬
‫ב אי(‬ ‫ו א חר‬ ‫ד״ ה‬ ‫ק מו‬
‫דביטול התורה מחמת מנהגן של‬
‫ישראל תורה היא בבחינת עבירה‬
‫לשמה‪ ,‬ובעבירה לשמה זו יכולים‬
‫להעלות ולתקן את הביטולים של כל‬
‫השנה אשר היו באיסור‪ ,‬אשר כמעט‬
‫אי אפשר ליזהר בזה‪ .‬ומפרש בזה את‬
‫המשנה ) א ב ו ת פ ר ק ד מ ש נ ה י ( ‪" :‬אם‬
‫בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה‬
‫כנגדך״‪ ,‬דכאשר בא לאדם מצות‬
‫ומעשים טובים אשר הוא בבחינת‪:‬‬
‫״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״‪ ,‬והוא‬
‫מבטל את המצוות מחמת שאינו רוצה‬
‫ליבטל מתורתו‪ ,‬אומרת המשנה‪ :‬״אם‬
‫בטלת מן התורה״ אם בטלת מעשים‬
‫טובים מחמת התורה ״יש לך הרבה‬
‫בטלים כנגדך״ אין לך ביטול תורה‬
‫לשמה לתקן בזה את ביטולי התורה‬
‫של כל השנה ונשאר לך הרבה בטלים‬
‫כנגדך‪ .‬ומוסיף בזה רמז נאה מהרה״ק‬
‫ר׳ יחזקאל שרגא משינאווא זי״ע‬
‫ב א ^ י ש ר א ל ל מ נ ה ג ז ה‪ .‬ו ס מ ך‬
‫ב ארץ‬ ‫הדר‬ ‫״כל‬ ‫מ א מ ר ם‪:‬‬
‫י ש ר א ל כ מי שי ש ל ו א לו ה ״‪ ,‬מ אי ט ע מ א מ שו ם דז ר ע א ק די ש א ל א ר ע א ק די ש א ס ל ק א‪ .‬ו כ ת ב‬
‫א ^‬ ‫אל‬ ‫נשמתם‬ ‫ב מ צי או ת‬
‫אלישע בן אבייה שעמדה לו לאחר‬
‫מיתתו זכות תורתו‪ ,‬ולבן אין לומדים‬
‫בניטל כדי שלא להזכיר זכות התורה‪,‬‬
‫שלא תעמוד לו לאותו האיש זכות‬
‫תורתו שלמד אצל יהושע בן פרחיה‪.‬‬
‫טעם זה הובא גם ב״שם משמואל״‬
‫שמסביר‪ ,‬כי ביציאת אותו האיש‬
‫מכלל ישראל נדחתה הזוהמא לחוץ‬
‫דף‬
‫ונטהרו ישראל מזוהמת היונים‪ ,‬ולכן‬
‫מבטלין אז מתלמיד תורה‪ ,‬לרמז‬
‫הפסקת חיבורו לישראל ולא תעמוד‬
‫הזכות שהיה תלמיד יהושע בן פרחיה‪.‬‬
‫כפי שעמדה לו לאלישע בן אבויה‬
‫זכות תורתו לאחר מיתתו‪.‬‬
‫טעם אחר הקשור גם כן ללימוד‬
‫התורה של אותו האיש מובא‬
‫בספר ״קדושת אהרן״ לכ״ק אדמו״ר‬
‫) קו נ ט ר ס‬ ‫רבי אהרן מסדיגורא זצ״ל‬
‫א ה רן ״‬ ‫״ ק דו ש ת‬ ‫ספר‬ ‫ב סו ף‬ ‫ח כ מ ה״‬ ‫״נו ב לו ת‬
‫או ת ל ( אשר אותו האיש לא הגינה‬
‫התורה עליו משום שלמד שלא‬
‫לשמה‪ ,‬וחששו על אלה אשר ילמדו‬
‫שלא לשמה באותה לילה‪ ,‬שלא‬
‫יתעורר הקטרוג גם עליהם‪ ,‬ולכן בטלו‬
‫הלימוד בלילה זה‪.‬‬
‫גם בארץ ישראל הקפיד כ״ק מרן‬
‫מהר״א מבעלזא ובעל ה״אמרי‬
‫אמת״ מגור זי״ע על מנהג זה‪ ,‬וכן עוד‬
‫א ך מ ש מ ו ש ל ר ב י מ ר ד כ י חיי ם מ ס ל ו נ י ם נ א מ ר ש א י ן מ קו ם‬ ‫ס‪.‬‬
‫על‬ ‫ב(‬ ‫עט‬ ‫) ה״ב‬ ‫הזו ה ״ ק‬ ‫מ ד ב רי‬ ‫לי ב ר מן‪,‬‬ ‫הרב‬ ‫מ ציין‬ ‫ל ד ב ריו‪,‬‬
‫מ תיי ח סי ם‬ ‫שי ש ר א ל‬ ‫ה ח מ ה״‬ ‫״ או ר‬ ‫ב פי רו שו‬ ‫הר מ״ ק‬ ‫זה‬ ‫על‬
‫ה ק ו ד ש ‪ ,‬ו ה ג ו י י ם מ ת י י ח ס י ם ל ח ו ״ ל א ר ץ ה ע מי ם‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת ניטל ומקורותיה א לי עז ר‬ ‫קצ‬
‫התבטא פעם בחריפות‪ :‬״די מתמידים‬ ‫שמקובל אצלו מאב״ד דק ״ק צפת‬
‫וואס דיא אכט שעה איד זייא נוגע‬ ‫תובב״א ‪ -‬הוא הגה״צ רבי שמואל‬
‫בנפש‪ ,‬האב איך ניט האלט‪ ] ,‬ה מ ת מי די ם‬ ‫ק כו(‪:‬‬ ‫) ת ה לי ם קי ט‬ ‫העליר ‪ -‬שהפסוק‬
‫ש ש מ ו נ ה ש ע ו ת ה ל ל ו נו ג עי ם ב נ פ ש א צ ל ם‪ ,‬אי ני‬ ‫״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ הוא‬
‫מ ח ב ב ם[‬ ‫בגימטריא מכוון כמו ״זו שעה‬
‫גם המהרש״א היה נוהג במנהג זה‪,‬‬ ‫שתקופת טבת נופלת בו״‪.‬‬
‫האגדה מספרת שנוהג היה‬
‫וסיפר החידושי הרי״ם בשלחנו‬
‫המהרש״אסב בליל ניטל לחשב‬
‫הטהור בליל שבת קודש‬
‫חשבונות הכנסותיו לדעת כמה ממנו‬
‫שחל בניטל ] מ מ כ ת ב ו ש ל ה ג ר צ ״ י מ י כ ל ז ו ן‬
‫להפריש מעשר לעניים וכן חשבונות‬
‫מ פ לו נ ס ק ש ש מ ע ו מ ר ב י ש י ש ש הי ה נו כ ח ש ם‪.‬‬
‫של צדקה‪ ,‬פעם הלשינו עליו צוררי‬
‫ב ס פ ר ״ ש י ח ש ר פ י ק ו ד ש ״ ) ח ״ א או ת ת ק כ ב(‪.‬‬
‫ישראל בפני השלטון המקומי שרב‬
‫ו מו ב א ב ש מו ג ם ב ״ ט ע מי ה מ נ ה גי ם ״) ב קו נ ט ר ס‬
‫היהודים נוהג בזיון כמשיחם‪ ,‬ונמנע‬
‫א ח רון ע מ ו ד ת ק([ שאל פעם כומר אחד‬
‫מלימודיו הקבועים עקב לידתו של‬
‫את רבי יונתן אייבשיץ זצוק״ל הלא‬
‫הנוצרי הגורם לו צער ומורת רוח‪,‬‬
‫כתבו החכמים ז״ל ) א ב ו ת פ ר ק א מ ש נ ה ב (‬
‫והתיעצו יחד ובאו לכלל הסכמה‬
‫כי העולם עומד על התורה‪ ,‬ואם כץ‬
‫לארגן התנפלות פתאומי על בית הרב‬
‫בשעות הללו אשר אינכם לומדים‪ ,‬על‬
‫בליל התקופה ולראות אם כנים‬
‫מה העולם עומד‪ .‬השיב לו הר״ר יונתן‬
‫הדברים‪ ,‬בלילה ההיא כשעסק‬
‫דמנהג ישראל תורה היא‪ ,‬ומנהגן של‬
‫המהרש״א בחשבונותיו כמנהגו‪ ,‬נפל‬
‫ישראל שאינן לומדין היא בעצמה‬
‫לפתע ספר ממדף הספרים‪ ,‬וכשהחזיר‬
‫התורה שהעולם מתקיימת ע ל י ה ס א ‪.‬‬
‫ספר זה נפל ספר אחר מצד אחר‪ ,‬וכן‬
‫כספר ״בית ישראל״ השלם להגר״י שלישית‪ ,‬הפעם שם לב למאורע‪,‬‬
‫טויסיג ) ע מ ו ד ק מ ב ( מובא והגביה את הספר ‪ -‬שנפל ופניו לארץ‬
‫שהאדמו״ר רבי אברהם מרדכי מגור ‪ -‬בזהירות מן הארץ על מנת לפתוח‬
‫זי״ע‪ ,‬התבטא אודות ביטול הילדים אותו במקום שנפתח על ידי הנפילה‬
‫מלימודם בתלמוד תורה בניטל‪ ,‬ענה ולעיין בכתוב שם‪ ,‬אולי איזה רמז‬
‫לו‪ :‬״מנהג ישראל תורה היא״‪ .‬מראים לו מן השמים‪ .‬עודנו הוא‬
‫וב״לוח היום יום״ ) י ״ ז ט ב ת ( מובא כי עומד ומעיין בספר‪ ,‬פרצו השוטרים‬
‫כ״ק המהרש״ב מליבאוויטש זי״ע את דלת ביתו וקיוו למצוא אותו יושב‬

‫של‬ ‫מ ש מו‬ ‫ת שו ב ה זר‬ ‫מו ב א‬ ‫או ת ג (‬ ‫מ מערכ ת ח‬ ‫או רו ת ״ ) ב ה ש מ ט ה‬ ‫״ע שר‬ ‫ספר‬ ‫ו ב סו ף‬ ‫סא‪.‬‬
‫מזי די ט שו ב ז צ ״ ל‪.‬‬ ‫הר ה״ ק רי ״ א‬

‫ש צ ״ ב‪.‬‬ ‫נ פ ט ר ש נ ת‪:‬‬ ‫סב‪.‬‬

‫קצא‬ ‫שמלת ישב בדד וידום כי ״נטל״ עליו אליעזר‬
‫מבטל זמן‪ ,‬שמע מינה שעתיד הוא‬
‫להיות אדם גדול בגדלותו‪ ,‬כשנשאל‬
‫רבי חנה מקאלשיץ הי״ד על ידי אחד‬
‫מהמתחדשים‪ ,‬מהיכן הוא יודע‬
‫גיאוגרפיה בדיוק נפלא‪ ,‬השיב‬
‫שבניטל היה מעיין ב״ספר הברית״‬
‫במקומות שעוסק מענינים אלו ) ש ם‬
‫ח ״ א ה לי כו ת ו ה ל כו ת ע מ ו ד ל א ( ‪ .‬כמו כן היו‬
‫עוד גדולים שהיו מעיינים בספרי‬
‫מלחמות וטבע‪ .‬ב״בית ישראל״ )שם(‬
‫הביא‪ :‬ויש שנהגו לעשות ביום זה את‬
‫חשבונותיהם‪ ,‬או לחתוך ניירות לכל‬
‫השנה וכדר‪ .‬ורבים ושלמים בפרט‬
‫בישיבות הונגריה נהגו כדעת ה״חתם‬
‫סופר״ שהלכו לישון בתחילת הלילה‪,‬‬
‫וקמו בחצות לעסוק בתורה‬
‫) ע מ ו ד קי ט ב ש ם‬ ‫פ ס פ ר "אוהב שלום״‬
‫ז צ ״ ל(‬ ‫מ ב א בו ב‬ ‫ה א ד מו ״ ר‬
‫מסופר מאידך גיסא®י על הגה״ק רבי‬
‫שלום מקאמינקא זי״ע שנמנע מלישון‬
‫בניטל‪ ,‬וטעמו אמר‪ ,‬כי אינו יכול‬
‫לישון מבלי לחלום בדברי תורה ועיין‬
‫שם ) ע מ ו ד ק כ ח( שיחה אחת משיחת‬
‫חולין של תלמידי חכמים שהיה רגיל‬
‫לשוחח בניטל‪ .‬ומן הענין להביא‬
‫ומתבטל מלימודו‪ ,‬ולמרבה ההפתעה‬
‫מצאו את הרב עומד ליד ארגז‬
‫הספרים לומד מתוך ספר‪ ,‬המלשין‬
‫נענש‪ ,‬ואת המהרש״א פייסו על‬
‫ההפרעה שהוסבה לו על חנם בגלל‬
‫הלשנה אולת ונבובה נטולה נכונות‪.‬‬
‫סיפור דומה נמסר על רבי טעבעלי‬
‫שייער ממאגענצא רבו של‬
‫ה״חתם סופר״ שהרשה לתלמידיו‬
‫לשחק בקלפים בליל ניטל‪ ,‬וכרגיל‬
‫בימי הביניים שלא חסרו מלשינים‬
‫מכל עבר‪ ,‬הלשין מישהו עליהם בפני‬
‫השלטון שהם בטלים מלימוד בליל‬
‫הולדת המשיח‪ ,‬ובדיוק באותו רגע‬
‫שפדצו השוטדים להיכל בית המדרש‬
‫היו התלמידים עסוקים בשאלה סבוכה‬
‫שבאה לפניהם שהיתה זקוקה פסיקה‬
‫כ״ ק‬
‫מיד ולא סבלה דיחוי‪ ,‬ומצאום‬
‫עומדים צפופים על יד ספרי רי״ף‬
‫ורמב״ם פתוחים עסוקים בשאלה‪.‬‬
‫המתנפלים נבוכו‪ ,‬והסבירו לתלמידים‬
‫הנדהמים את העלילה‪ ,‬ויצאו להם‬
‫בפחי נפש‪ ,‬ולתלמידים היתה‬
‫הרווחה סג‪.‬‬
‫‪3‬םפר ״דברי חנה״ השלם‬
‫) ח״ ב ע מו ד‬

‫מנהגו של כ״ק האדמו״ר רבי אברהם‬ ‫מ ג ( מסופר על הרה״ק רבי‬

‫אלימלך מקארלין הי״ד שהיה מכסה‬ ‫חנה מקאלשיץ הי״ד בצעירותו ראה‬
‫בניטל את כל ספריו‪ ,‬וכן בבית מדרשו‬ ‫אותו פעם זקנו ה״דברי יחזקאל״‬
‫הקפידו להכניס בניטל את כל הספרים‬ ‫משינאווא זי״ע בליל ״ניטל״ מעיין‬
‫לארונות‪.‬‬ ‫בספר יוסיפון‪ ,‬אמר מדחזינן שאינו‬

‫שלמ ה‬ ‫ב ני מין‬ ‫הרב‬ ‫בי די‬ ‫ל ע ה מ אן‪.‬‬ ‫מ אי ר‬ ‫ל הרב‬ ‫בו נ די‬ ‫משפחת‬ ‫תו ל דו ת‬ ‫בספר‬ ‫נ תפרס ם‬ ‫סג‪.‬‬
‫ת ש מ ״ ו ג ל י ו ץ ק ס ה ־ ק סו ע מ ו ד צ ב ‪.‬‬ ‫ב מו רי ה‬ ‫מו ר ש ת א ש כ נז‪,‬‬ ‫מ כון‬ ‫ה מ בו ר ג ר‪ ,‬ר א ש‬

‫הויז מן‬ ‫מ פי ר ״ א‬ ‫סד‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמר א א לי עז ר‬ ‫קצב‬

‫פרשת שמות‬
‫מאמר א‬

‫הכופר בטובת חכירו ‪ -‬סופו כופר בעיקר‬

‫בזכות חכמת יוסף ניצלה מצרים וכל העולם מסכנת רעב וכליון‪.‬‬
‫בזכותו שגשגה מצרים וגרפה את כל העושר שבעולם לקופת מלכות‬
‫מצרים‪ .‬הנה כי כן תמוה האיך הפך פרעה פניו להתנכר אל יוסף ואל‬
‫בני יעקב‪ ,‬ולהפוך הקערה על פיה בגזירות קשות ומרות על ישראל‬
‫‪ /‬״אור ישראל״‪ :‬עד כמה רבים הכוחות הטמונים בנפש האדם‬
‫ומנוגדים היצרים והכוחות החבוים בילוד אשה‪ ,‬בזמן קצר מסוגל‬
‫האדם להדרדר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪ ,‬ולמחות מלבו ונפשו‬
‫כל זכר למדרגותיו ומדותיו עד כי ישחית מאד ‪ /‬אהד היסודות‬
‫המביאים לידי הכרת הבורא הוא שהאדם מסגל לעצמו ומדבק עצמו‬
‫במידה של הכרת טובה‪ .‬לא כן הכפוי הטובה‪ ,‬המתנכר מלהכיר‬
‫בטובה שמקבל מהבירו‪ ,‬הלא סופו שלא יכיר גם בטובותיו של‬
‫הקב״ה ‪ /‬אם כפירה בטובתו של חבירו‪ ,‬מובילה לכפירה בבורא הכל‪,‬‬
‫אם כן מדה טובה מרובה והכרת הטוב תביא לשלימות האמונה וקנין‬
‫המדות הטובות לטוב לנו כל הימים‪.‬‬

‫״^ןם מלך חךש ;גל מצךם אשר לא ןדע את‬

‫‪1‬םף" ) ש מ ו ת א ח( ‪.‬‬‫י‬

‫הנה כי כן נצבת ועומדת תמיהה‬ ‫‪ 3‬ג מ ר א ) ס ו ט ה י א א ( ‪ :‬״רב ושמואל‪,‬‬

‫עצומה על גזירותיו של פרעה‪ .‬הלא‬
‫ידוע ידע היטב‪ ,‬כי בזכות חכמתו‬
‫ובינתו של יוסף ניצלה מצרים וניצל‬
‫כל העולם מסכנת רעב וכליון‪.‬‬
‫ובזכותו של יוסף המשנה למלך‬
‫פרחה מצרים ושגשגה וגרפה את כל‬
‫חד אמר חדש ממש וחד‬
‫אמר שנתחדשו גזירותיו״‪ .‬בכל אומה‬
‫מתוקנת‪ ,‬מנהגי נימוסים ומוסר אנושי‪,‬‬
‫ועל אחת כמה וכמה אצל המלך‬
‫שצריך לנהוג בגינוני נימוס ומוסר‬
‫כיאה וכיאות שכן לב המלך לב העם‪.‬‬
‫קצג‬ ‫אליעזר‬ ‫הבופר בטובת חבירו ־ סופר כופר בעיקר‬ ‫^‪ 18‬מלת‬
‫החבדם בילוד אשה ־ בשר ודם‪ ,‬בזמן‬ ‫העושר שבעולם‪ ,‬לקופת מלכות‬
‫קצר ביותר מסוגל האדם להדרדד‬ ‫מצרים‪ .‬מה גם שבעקבות בואו של‬
‫מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪ ,‬ולמחות‬ ‫יעקב אבינו למצרים הביא עמו ברכה‪,‬‬
‫מלבו ונפשו כל זכר למדרגותיו‬ ‫כאשר הנילוס עלה על גרותיו ופסק‬
‫ומדותיו עד כי ישחית מאד‪ .‬הנה לפי‬ ‫הרעב‪ .‬ופרעה ידע כל זאת ואף סיפר‬
‫זה הרי בעומק הקושיא הנצבת לפנינו‬ ‫זאת בשבחו של יעקב‪ .‬ואכן במשך‬
‫טמונה וחבויה התשובה בצדה‪ .‬אכן‬ ‫תקופה ארוכה אף הכיר בטובתם‪ ,‬ונתן‬
‫פרעה מלך מצרים ידע גם ‪T‬ע ואף‬ ‫ליוסף לקבור את אביו בא ‪ p‬כנען‬
‫הזכיר במפורש את טובתם העצומה‬ ‫בכל הכבוד הגדול אשר עשה לו‪.‬‬
‫של יוסף הצדיק ומשפחתו‪ ,‬עד כי‬
‫יתר על כן הובא מפורש במדרש‬
‫אמר שבלעדיהם לא היינו חיים‪ ,‬ואץ‬
‫)תנחומא שמות ה( שכאשר רצו‬
‫לנו טובה גדולה מהצלת החיים‪ .‬אך‬
‫מצרים להצר לישראל‪ ,‬התנגד פרעה‬
‫כאשר הגיעתו סיבה משלו ויתכן‬
‫לכך עד שהורידוהו בשל כך ממלכותו‬
‫שהיתה זו משום שישראל לא רצו‬
‫במשך שלושה חודשים‪ ,‬כלשון‬
‫להתערב עמהם‪ ,‬או מכל סיבה אחרת‬
‫המדרש; ״שאמרו לו המצרים בא‬
‫שהיא‪ ,‬כי אז מיד הפך לבו לשנוא את‬
‫ונזדווג לאומה זו‪ ,‬אמר להן‪ ,‬שוטים‪,‬‬
‫העם‪ ,‬כשהוא כופר בטובה‪ ,‬עד‬
‫עד עכשיו אנו חיים משלהם והיאך‬
‫שהשנאה התהומית השכיחה מאתו כל‬
‫נזדווג להן עכשיו‪ ,‬אלולי יוסף לא היה‬
‫זכר ושארית לטוב אשר עשו עמו‪.‬‬
‫לנו חיים‪ ,‬כיון שלא שמע להם‬
‫)סרט ה‬ ‫וכפי שמצינו דורשים בגמרא‬ ‫הודידוהו מכסאו ג׳ חדשים עד שאמר‬
‫ש ם ( על הפסוק ׳אשר לא ’ ‪i n‬‬ ‫להם כל מה שאתם עושין הריני עמכם‪,‬‬
‫את יוסף׳‪ :‬דהוה דמי כמאן דלא ידע‬ ‫והעמידוהו״‪ .‬הנה כי כן תמוה הפלא‬
‫ליה כלל״‪ .‬וכאן עולה הקושיא‬ ‫ופלא‪ ,‬האיך ומנין הפך פניו להתנכד‬
‫שבעתיים‪ .‬האמנם יתכן לומר שאותו‬ ‫אל יוסף ואל בני יעקב‪ ,‬ולהפוך הקעדה‬
‫פמנה שאמר‪ :‬״מי ה׳ אשר אשמע‬ ‫על פיה‪ ,‬בגזירות על ישראל‪ .‬אך אמש‬
‫בקולו״‪ ,‬הוא אותו פרעה שאמר ליוסף‬ ‫דבר עליהם טוב בשבתות ובזמירות‪,‬‬
‫אחרי שפתר את חלומו ) ב ר א ש י ת מ א‬ ‫ופתע פתאום גוזר עליהם גזירות קשות‬
‫ל ט ( ‪ :‬״אחרי הודיע אלוקים אותך את‬ ‫ומדות וממיט עליהם עבדות‪.‬‬
‫כל זאת״ אתמהה‪...‬‬
‫בספר ״אור ישראל״ להרה״ק‬
‫פרעה כתחילה ׳?א ידע את‬ ‫ממאדז׳יץ מאיר ענין זה‬
‫יוסף׳ ‪ -‬כסוף ׳לא ידע את ה׳‬ ‫ומפרש כי ממעשה זה נוכחים מהן‬
‫א ך יש להסביר הענין על פי משנת‬ ‫הכוחות הטמונים בנפש האדם‪ ,‬ועד‬
‫רבי אליעזר ) פ ר ק ז ( ‪ :‬״׳אשר לא‬ ‫כמה רבים ומנוגדים היצרים והכוחות‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמית מאמי א א לי עז ר‬
‫ב פ סו ק ה א מ ו ס ‪ :‬״׳אשר לא ידע את יוסף׳‬
‫־ כמו שלא ידע את יוסף‪ ,‬שהרי יוסף‬
‫הביא את הכסף ביתה פרעה‪ ,‬וקנה כל‬
‫אדמת מצרים לפרעה‪ ,‬ותיקן עליהם‬
‫מס שנאמר ) ב ר א ש י ת מ ז כ ד ( ‪ :‬׳ונתתם‬
‫חמישית לפרעה׳‪ ,‬לפיכך כתוב‪ :‬׳אשר‬
‫לא ידע את יוסף׳ כשם שכפר ביוסף‪,‬‬
‫כך כפר בבורא הכל‪ ,‬שהרי אמר לו‬
‫יוסף‪ :‬׳את אשר האלקים עושה הגיד‬
‫לפרעה׳ ) ש ם מ א‪ ,‬כ ה( והוא אמר‪ :‬׳לא‬
‫ידעתי את ה״״‪ .‬ארורים הם הרשעים‬
‫שהם כפויי טובה‪ ,‬שכופרין במי‬
‫שעשה עמהם טובה‪.‬‬
‫בדברים אלו מוצאים אנו דרך בהבנת‬
‫כפירתו של פרעה בה׳‬
‫יתברך שהיא כתוצאה מכך שהיה כפוי‬
‫טובה‪ ,‬כלומר שכפירתו נבעה מתכונתו‬
‫השלילית שהיה כפוי טובה כלפי יוסף‪.‬‬
‫הגע בעצמך ‪ :‬אותה התעלמות מרושעת‬
‫מכל הטוב שעשה יוסף עם פרעה‪,‬‬
‫שהביא את כל הכסף והזהב מכל‬
‫הארצות לבית פרעה‪ ,‬וקנה את כל‬
‫אדמת מצרים לפרעה‪ ,‬עד שהפכו כולם‬
‫להיות משועבדים לפרעה‪ ,‬וכל הטובות‬
‫נשכח בבת אחת‪ ...‬נמצא שכפירתו‬
‫ביוסף וכפירתו בבורא הכל אינם ענין‬
‫של התדרדרות ממושכת‪ ,‬אלא שבאותו‬
‫רגע שכפר בטובת יוסף‪ ,‬הרי שבהכרח‬
‫כפר בבורא עולם‪.‬‬
‫משיב רעה תחת טובה‬
‫לא תמוש רעה מביתו‬
‫מדה מגונה זו של כפיות טובה‪,‬‬ ‫אכן‬
‫הרי היא מדה מתפתחת‬
‫קצד‬
‫ידע את יוסף‪ /‬מפני מה ענש הכתוב‬
‫ביותר לכפויי טובה‪ ,‬מפני שהוא כענין‬
‫כפירה בהקב״ה‪ .‬אף הכופר בקב״ה‬
‫כפוי טובה נקרא‪ ,‬כי אדם זה היום‬
‫הוא כופר בטובתו של הכירו‪ ,‬ולמחר‬
‫הוא כופר בטובתו של קונו‪ .‬וכן הוא‬
‫אומר בפרעה ‪ :‬׳אשר לא ידע את יוסף׳‪.‬‬
‫והלא עד היום מצרים ידעו את חסדו‬
‫של יוסף‪ ,‬אלא שהיה יודע ולא השגיח‬
‫עליו וכפר בטובתו‪ ,‬ובסוף כפר‬
‫בטובתו של הקב״ה‪ ,‬שאמר ) ש מ ו ת ה ב ( ‪:‬‬
‫׳לא ידעתי את ה״‪ ,‬הא למדת שכפית‬
‫הטובה הוקשה לכפירה בעיקר״‪.‬‬
‫) ש מו ״ ר‬ ‫כעצם מפורש יסוד זה בחז״ל‬
‫א ח( על הכתוב ) ש מ ו ת א ח ( ‪:‬‬
‫״׳ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא‬
‫ידע את יוסף׳ משל לאחד שרגם‬
‫אוהבו של המלך‪ ,‬אמר המלך התיזו‬
‫את ראשו‪ ,‬כי למחר יעשה בי כך‪ ,‬לכך‬
‫כתב עליו המקרא‪ ,‬כלומר‪ ,‬היום‪ :‬׳אשר‬
‫לא ידע את יוסף׳‪ ,‬למחר הוא עתיד‬
‫לומר‪ :‬׳לא ידעתי את ה״״ ) ש ם ה ב ( ‪.‬‬
‫ובעוד שכאן המשילו ז״ל את הדבר‬
‫לרוגם אוהבו של המלך‪ ,‬הרי במקום‬
‫אחר ) ת נ ח ו מ א ש מ ו ת ט‪ .‬ו ב ת נ חו מ א ב ו ב ר ז (‬
‫דימו זאת‪ :‬״לאחד שרגם איקונין של‬
‫מלך ‪ -‬דמות המלך ־ אמר המלך‪ :‬טלו‬
‫אותו וחתכו את ראשו‪ ,‬עכשיו עשה‬
‫לזה כך‪ ,‬למחר עושה לי‪ ,‬כך פרעה‬
‫עכשיו אמר‪ :‬׳אשר לא ידע את יוסף׳‪,‬‬
‫למחר אומר‪ :‬׳לא ידעתי את ה״״‪.‬‬
‫מבוארים יותר במדרש‬ ‫הדברים‬
‫ח‬ ‫) ש מו ת‬ ‫״לקח טוב״‬
‫הצה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת הכופר בטובת חבירו ־ סופו כיפר כעיקר‬
‫שהאדם מקבל שפע של טובה מאת ה׳‬
‫כמו שאומרים שלש פעמים ביום‬
‫) ב ת פ י ל ת ש מ ו ״ ע ( ‪ :‬״על ניסך שבכל יום‬
‫עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל‬
‫עת״‪ ,‬בכל זאת הרגיל להיות כפוי‬
‫טובה לחבירו חסר לו היסוד והשרש‬
‫לבוא לידי הכרת ה׳‪ ,‬עד שגם לקב״ה‬
‫הוא כפוי טובה‪.‬‬
‫כונת הדברים היא כך‪ ,‬כי הנה אחד‬
‫היסודות המביאים לידי הכרת‬
‫הבורא היא הכרת רוב טובותיו לבני‬
‫אדם‪ ,‬המטיבים עמו‪ .‬וכדברי הפייטן‪:‬‬
‫״לא ידענוהו ולא הכרנוהו‪ ,‬אך‬
‫ממעשיו הכרנוהו״‪ .‬אך כל זאת‬
‫בתנאי‪ ,‬שהאדם מסגל לעצמו ומדבק‬
‫עצמו במידה של הכרת טובה‪ .‬לא כן‬
‫הכפוי הטובה‪ ,‬המתנכר מלהכיר‬
‫בטובה שמקבל מחבירו‪ ,‬הלא סופו‬
‫שלא יכיר גם בטובותיו של הקב״ה‪,‬‬
‫אף גם כי גלוי וידוע לכל אחד עד‬
‫כמה מקבל האדם שפע של טובה‪,‬‬
‫חסד ורחמים מאת ה׳‪ ,‬כמו שאומרים ‪:‬‬
‫״ועל ניסיך שבכל יום עמנו‪ ,‬ועל‬
‫נפלאותיך וטובותיך שבכל עת״‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הכתוב החמיר בענשו של‪:‬‬
‫כפוי טובה אינו יכול לקבל‬
‫עול מלכות שמים‬
‫חולי זה מצאנו הרבה בכל תחומי‬
‫החיים‪ .‬דוגמא בולטת היא‬
‫אצל אברכים שלמדו מקצוע אצל‬
‫בעלי בתים או אצל חברים‪ ,‬אם זו‬
‫באומנות הסופרות סת״ם‪ ,‬וכן‬
‫בשחיטה ובדיקה וניקור‪ ,‬ולהבדיל‬
‫במקצועות אחרות כמו תכנות‬
‫ומתרחבת ללא גבולות‪ .‬מי שכופר‬
‫בטובתו של מי שזיכהו במעינות חיים‬
‫טובים‪ ,‬עתיר הוא לבעוט בטובתם של‬
‫הנאמנים לו ביותר‪ ,‬ולבסוף כופר גם‬
‫בטובתו של מי שזיכהו בעצם החיים‬
‫ובקיום כל משפחתו וכל אשר לו‪.‬‬
‫וכביאורו של הרלב״ג ז״ל בכתוב‬
‫)משלי יז יג(‪ :‬״משיב רעה תחת טובה‬
‫לא תמוש רעה מביתו״ ‪ -‬כל כך חמור‬
‫ענשו של משיב רעה תחת טובה‪ ,‬אם‬
‫בגלל יחס בני הארם ״שלא ישתרלו‬
‫להטיב לו‪ ,‬לפי שהם רואים שהוא‬
‫משיב רעה תחת טובה‪ ...‬והסיבה‬
‫השניה היא כי זה העונש ראוי שיבוא‬
‫עליו מה׳ יתברך על זאת התכונה‬
‫הפחותה‪ ,‬כי היא תמנע הארם מכל‬
‫הטובות והשלימות‪ ,‬וזה כי הארם‬
‫נכנע לה׳ יתברך מפני ריבוי הטובות‬
‫אשר הוא גומל אותו תמיר‪ ,‬ומי שלא‬
‫יכיר לאנשים הטובה שהם עושים‬
‫לו‪ ,‬לא יכיר לה׳ יתברך בטובות‬
‫שהוא חונן אותו‪ ,‬ותהיה זו סיבה אל‬
‫הכפירה בשם יתברך״‪.‬‬
‫״משיב רעה תחת טובה״‪,‬‬
‫עד שנגזר עליו ש״לא תמוש רעה‬
‫מביתו״ ר״ל‪ ,‬לפי שכפוי ‪ -‬טובה זה‬
‫המסרב להכיר בטובה שמקבל מחברו‪,‬‬
‫סופו שלא יכיר גם בטובותיו של‬
‫הקב״ה‪ .‬וכך דרכו של יצר הרע שמונע‬
‫את האדם מהכרת הטוב שעשה עמו‬
‫חבירו‪ ,‬ולבסוף הופך הלה להיות כופר‬
‫בטובת המקום ב״ה‪ ,‬ואף על פי‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמר א א לי ע ז ר‬
‫אי לזאת‪ ,‬שומה עלינו לשנן לעצמנו‬
‫כי ״כפוי טובה אינו יכול לקבל‬
‫עול מלכות שמים״ ־ תכונת הנפש‬
‫הבסיסית של קבלת עול מלכות שמים‬
‫־ היא ההודאה בטובה‪ ,‬הרכנת הראש‬
‫בתודה לפני נותן הטובה ־ ״׳ויקוד‬
‫העם וישתחו׳ ‪ -‬מכאן שמודים על‬
‫בשורה טובה״ )מכילתא פר׳ בא יב ב(‪,‬‬
‫לעשות‪ ,‬וחובה עליו להשמר ולהיזהר‬
‫מניעת הכרת הטוב‬
‫משום ״כוחי ועוצם ידי״‬
‫מן הראוי לציין ביאורו של הגאון רבי‬
‫יצחק הוטנר זצ״ל בספרו ״פחד‬
‫יצחק״ )חנוכה מאמר ב פרק ב(‪ :‬כי תיבת‬
‫״הודאה״ כוללת שני מושגים‪ :‬הבעת‬
‫החזקת טובה‪ ,‬והסכמה לדעת הצד‬
‫השני‪ .‬״הודאת בעל דין״ ‪ -‬פירושה‬
‫הסכמה לדבריו של אדם המיצג דעה‬
‫המנוגדת לזו של המודה‪ .‬ו״הודאה על‬
‫העבר״ ‪ -‬פירושה הבעת החזקת טובה‬
‫למי שהטיב עם המודה‪.‬‬
‫ומה היא אמנם ״הודאת בעל דין״‬
‫שיש בהבעת תודה‪ .‬לאמיתו‬
‫של דבר‪ ,‬כל אדם שקבל טובה‬
‫מחבירו הרי הוא חייב לשלם לו‬
‫כגמולו‪ ,‬אלא מאחר ש״עיר פרא אדם‬
‫יולד״ )איוב יא יב(‪ ,‬ובטבע הפרא של‬
‫כל אדם גנוזה ההנחה של ״כוחי‬
‫ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״‬
‫)דברים ח יס‪ ,‬לכן נוטה האדם להדחיק‬
‫מתודעתו את טובת חבירו כיון שאינו‬
‫מוכן לשלם לו כגמולו‪ ,‬ובתור ״בעל‬
‫חוב״ אין נוח לו להפגש עם רעהו‬
‫שהטיב לו ולהרגיש מחויבות כלפיו‪.‬‬
‫הצו‬
‫מחשבים וכדומה‪ .‬והנה‪ ,‬לא חלף זמן‬
‫רב‪ ,‬והמלמד מגלה כי לא אחר מאשר‬
‫תלמידו עומד עליו לשטן לו‪ ,‬ודוחקו‬
‫ממשרתו וממקור מחייתו ללא שום‬
‫רגש‪ ,‬השם ירחם‪ .‬אין צריך לומר כי‬
‫הוא איסור גמור‪ ,‬גם באופנים שנקלע‬
‫למניעות וקשיים למינהם הרי עליו‬
‫לשאול רב ומורה הוראה כדת מה‬
‫מעשות כדבר הזה‪ .‬אפילו בעת‬
‫שמאבד את פרנסתו חלילה‪ ,‬אסור לו‬
‫לדבר או לרנן ובודאי שלא לדחוק‬
‫ולסלק את אשר הטיב עמו ולימדו את‬
‫רזי המקצוע‪.‬‬
‫על שלושה חטאים אלו עתיד הכפוי‬
‫טובה ליתן את הדין האחת‪ ,‬על‬
‫הצער העצום שגורם למלמדו ומטיבו‪,‬‬
‫כאשר הוא חש שהטובה שעשה‬
‫טופחת לו על פניו‪ .‬השניה‪ ,‬על הנזק‬
‫שנגרם בהשתרש שורש פורה זה‪,‬‬
‫כאשר יש כיום החוששים ללמד‬
‫תלמידים מקצועות מהחשש האמור‪,‬‬
‫שמא יקום עליו‪ ,‬וזהו חילול שם‬
‫שמים‪ ,‬ונזק לתיקון העולם‪ .‬ושלישית‪,‬‬
‫אהריתה ישורנו עדי אובד‪ ,‬כי על זאת‬
‫אמרו חז״ל‪ :‬״הכופר בטובתו של‬
‫חבירו למחר כופר בטובת הקב״ה״‪.‬‬
‫כי על כל אלה יביאך האלוקים‬
‫למשפט‪ .‬ראו נא סופו של פרעה‬
‫שכפר בטובתו של יעקב אבינו ובני‬
‫ישראל‪ ,‬ולבסוף כפר בטובתו של‬
‫מקום שאמר‪ :‬״מי ה׳ אשר אשמע‬
‫בקולו״‪.‬‬
‫קצז‬ ‫אליעזר‬ ‫הכופר בטובת חבירו ‪ -‬סופו כופר בעיקר‬
‫הודאה היתה באדמת מצרים ‪ -‬ארץ‬
‫כופרת בטובה בטובתו של יוסף‬
‫בטובתו של בורא עולם‪ ,‬ולדבוק‬
‫במדת הכרת הטוב שממנה יתד ופינה‬
‫לאמונה שלימה בה׳ יתברך ובחסדיו‬
‫הרבים עמנו‪ ,‬שהרי אם כפירה בטובתו‬
‫של חבירו‪ ,‬מביאה לכפירה בבורא‬
‫הכל‪ ,‬אם כן מרה טובה מרובה והכרת‬
‫הטוב תביא אותנו לשלימות האמונה‬
‫וקנין המרות הטובות לטוב לנו כל‬
‫הימים‪.‬‬
‫שמלת‬
‫ומכיון שכן כאשר אדם מביע הכרת‬
‫טובה לחבירו ונותן לו תודה‪ ,‬באותה‬
‫שעה יש כאן גם ״הודאת בעל דין״ על‬
‫שבפעם הזאת היה עליו להשתמש‬
‫בטובתו של חבירו‪ .‬נמצא איפוא‬
‫שהשורש הנפשי העמוק של כל‬
‫הבעת תודה הוא בעצם מעשה‬
‫הודאה‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫הגילוי הראשון ־ היסוד של‬ ‫והוא‬
‫אמונת עם ישראל‪ ,‬שאותה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמר ב א לי עז ר‬ ‫הצח‬

‫מאמר ב‬

‫פה שעתיד לדבר עם השכינה לא ינה מנכרית‬

‫״דרבי תשובה״‪ :‬חצריך לשתות חלב ואין לו חלב ישראל‪ ,‬מחויב‬
‫לפזר ולהוציא כל ממונו להשיג חלב ישראל ולא להיכשל ח ״ו‬
‫באיסור חלב עכו״ם ‪ /‬״אגרות משה״‪ :‬בני תורה אל יקלו לשתות‬
‫״חלב ממשלתי״ הנקרא ״חלב סתם״ כי ראוי להחמיר ולקנות חלב‬
‫ישראל‪ ,‬ואל ידאגו להפסד ממונם‪ ,‬כי יש להם לחזק ההוראה כיצד‬
‫ראוי לבן תורה להחמיר בכל דבר שיש בו חשש איסור ‪ /‬השותה‬
‫סתם יינם עוקר נשמתו ממקום שנשרש בו בקדושה ביין המשומר‬
‫בענביו ואין לו חלק לעולם הבא‪.‬‬

‫״ור^ראתי לך א^ה מינקת מן העברית ותינק‬

‫לך את ד!ןלד״ ) ש מ ו ת ב ז( ‪.‬‬

‫והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן‬
‫השדים הטמאים עכ״ל רש״י ז״ל)שם(‪.‬‬
‫לפי שעתיד לדבר עם השכינה״‪,‬‬
‫לאור דברי רש״י ז״ל האמור‪:‬‬
‫״האלך וקראתי לך אשה‬
‫מינקת מן העבריות ־ שהחזירתו על‬
‫מצריות הרבה לינק ולא ינק‪ ,‬לפי‬
‫שהוא עתיד לדבר עם השכינה‪ ,‬לפיכך‬
‫לא רצה לינק מטמא‪ ,‬משום שעתיד‬
‫לנבא לישראל מפי השכינה״ וכו׳‪,‬‬
‫כתב ה ״קדושת לוי״ )פר׳ שמיני דיבור‬
‫ראשון(‪ :‬הנה ״לעתיד לבא עתיד‬
‫הקב״ה לדבר עם כל איש מישראל‪,‬‬
‫כמו שנאמר )יואל ג א(‪ :‬׳ונבאו בניכם‬
‫ובנותיכם׳‪ ,‬ונמצא כיון שהקב״ה ידבר‬
‫עמהם‪ ,‬ואיך שייך שהפה שאכל טמא‬
‫ידבר עמו השכינה‪ ,‬וזה הרמז)ויקרא יא‬
‫פירש רש״י ״מלמד שהחזירתו על‬
‫מצריות הרבה לינק ולא ינק‪,‬‬
‫ומקורו מהגמרא ) סו ט ה י ב ב ( ‪ :‬״אמר פה‬
‫שעתיד לדבר עם השכינה ינק דבר‬
‫טמא‪ ,‬והיינו דכתיב ) י ש ע י ה כח ט ( ‪ :‬׳את‬
‫מי יורה דעה‪ ,‬למי יורה דעה‪ ,‬ולמי‬
‫יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי‬
‫משדים׳״‪ ,‬ומפרש רש״י‪ :‬דבר טמא‪ :‬זו‬
‫שאכילתה דברים טמאים‪ ,‬והתינוק‬
‫טועם בחלבה כל מה שתאכל‬
‫כדאמרינן ) י ו מ א ע ה ‪ p‬גבי לשד השמן‪,‬‬
‫מה שד זה תינוק טועם בה כמה‬
‫טעמים‪ ,‬ומפרש רש״י )שם(‪ :‬שד זה‬
‫התינוק מוצא בו כל מיני טעמים‬
‫שהאם אוכלת‪ ,‬את מי יורה דעה ‪ -‬למי‬
‫לימד הקב״ה תורה‪ ,‬למי שגמר‬
‫הצט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת איסור חלב שחלבו עכי״ם‬

‫עכו״ם‪ ,‬ואף בזמנים הקשים ביותר‬ ‫א(‪ :‬״וידבר ה׳ אל משה וגו׳ לאמר‬
‫עמדו איתן עד כדי מסירת נפש ממש‪,‬‬ ‫אליהם״ ־ הרמז שאני עתיד לאמר‬
‫שלא לותר על איסור דבריהם ־ חלב‬ ‫אליהם ־ לכל אחד ואחד‪ ,‬ולכך לא‬
‫עכו״ם כמו על איסור תורה אפילו‬ ‫יאכלו דבר טמא״‪.‬‬
‫חלב ממשלתי שהיה מי שהתיר‬
‫הנ ה חכמינו ז״ל )שו״ע או״ח סימן קיז(‬
‫בדיעבד‪ ,‬עמדו גדולי עולם מחזיקי‬
‫אסרו חלב שחלבו עכו״ם ואין‬
‫הדת כצור חלמיש וחששו לדברי‬
‫ישראל רואהו‪ ,‬כי חששו שמא עירב‬
‫חז״ל כשל תורה‪ ,‬שלא לותר ח״ו‬
‫בו דבר טמא האסור מן התורה‪,‬‬
‫בענין זה‪ ,‬ולא התירו אפילו לילדים‬
‫ופשוט שאילו היה חשש של ממש‬
‫הקטנים חלב כזה‪ ,‬ואף אלו שסמכו‬
‫שיש בחלב תערובת חלב טמא לא‬
‫על פסקו של אחד הגאונים המתירים‬
‫היה צורך כלל לחז״ל לאסור חלב‬
‫חלב ממשלתי‪ ,‬כשהגיע אצלו מכתב‬
‫הנכרים כי ספק דאורייתא לחומרא‬
‫מישיבה קדושה אם אפשר להקל לתת‬
‫וחייב לפרוש ככל ספק מהתורה‪ ,‬אלא‬
‫לבחורים לשתות ״חלב ממשלתי״‬
‫כונתם היתה לאסור חלב נכרים‬
‫הנקרא ״חלב סתם״‪ ,‬השיב להם כי‬
‫אפילו באופן שהחשש רחוק קצת‪,‬‬
‫ראוי להחמיר ולקנות חלב ישראל‪,‬‬
‫ולא יעלה על דעת האדם שיש מה‬
‫ואל ידאגו להפסד ממונם כי יש להם‬
‫לחשוש‪ ,‬לפיכך אף אם אין לו לנכרי‬
‫לחזק ההוראה כיצד ראוי לבן תורה‬
‫בהמה טמאה בעדרו והחשש רחוק‬
‫להחמיר בכל דבר שיש בו חשש‬
‫הוא‪ ,‬מכל מקום אם אין ישראל עומד‬
‫איסור‪.‬‬
‫שם בעת החליבה החלב אסור בשתיה‪.‬‬
‫כדי לציין לשונו של ה״חכמת אדם״‬ ‫הפוסקים ה״דרכי תשובה״ )סימן קטז‬
‫)הלכות יין נסך סעיף א( בנוגע‬ ‫ס״ק י(‪ .‬וה״דעת תורה״ )או״ח סימן תרנו(‬
‫לסתם יינם שאסור אך ורק מדרבנן‪,‬‬ ‫החמירו באיסור זה כמו בכל שאר‬
‫שהביא בשם ספר ״יין המשומר״ וזה‬ ‫מאכלות אסורות‪ ,‬על כן כתבו כי‬
‫לשונו‪ :‬סתם יינם מותר מדאורייתא‬ ‫הצריך לשתות חלב ואין לו חלב‬
‫אפילו בשתיה אבל חכמים גזרו‬ ‫ישראל מחויב לפזר ולהוציא כל‬
‫לאסור בשתיה ולא בהנאה‪ ,‬ולכן גזרו‬ ‫ממונו להשיג חלב ישראל ולא‬
‫שאפילו ״סתם יינם״ יהיה אסור‬ ‫להיכשל ח״ו באיסור חלב עכו״ם‪.‬‬
‫בהנאה‪ ,‬וגזירה זו היא מי״ח דבר‬
‫שאפילו יבא אליהו לא יתיר איסור זה‬ ‫בני תורה צריכים‬
‫שכבר קיבלו עליהם כל ישראל‪,‬‬ ‫משנה זהירות בכשרות‬
‫ואיסור זה של סתם יינם אף על פי‬ ‫ה ״ א ג רו ת משה״ )יור״ד ח״ב סימן לה(‬
‫שהוא קל בעיני העולם ודימוהו‬ ‫הביא ‪ :‬גדולי התורה‬
‫לאיסור דרבנן‪ ,‬אבל לאמיתו של דבר‬ ‫הפוסקים החמירו מאד בענין חלב‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמר ב א לי ע ז ר‬

‫זצ״ל בספרו ״ספר הזכרונות״ בענין‬
‫איסור חלב שחלבו עכו״ם וישראל‬
‫אינו רואהו‪ :‬״אמת כתוב בספרים‬
‫משמא דגמרא דטעם איסור חלב‬
‫שחלבו גוי ואין ישראל רואהו משום‬
‫שמא עירב בו חלב בהמה טמאה הוא‪.‬‬
‫וגם אמנם כמו שנראה מדבריהם ז״ל‬
‫לא בשביל זה בלבד נגעו באיסור זה‬
‫וכיוצא בו‪ ,‬כעין שכתב הרב המגיד‬
‫)בפרק ג מהלכות מאכלות אסורות הל׳ יג(‬
‫בשם הראב״ד והרמב״ן והרשב״א ז״ל‬
‫שפירשו והוכיחו שאין הולכים‬
‫באיסורים אלו של כותים אחר נתינת‬
‫טעם‪ ,‬ולכן אינם מתבטלים בששים‪,‬‬
‫ואפילו אחד באלף לא בטיל כל‬
‫שדרכן של כותים לתת לתוך הדבר‬
‫ההוא שום דבר של איסור‪ ,‬שחכמים‬
‫רצו להרחיק מאכליהם‪ .‬וכן כתב הרב‬
‫ב״בית יוסף״ בטור )יור״ד סימן קטו‪.‬‬
‫ובסוף סימן קלס‪ ,‬הזכירו הרב בעל‬
‫ההג״ה )סוף סימן קנה(‪ ,‬והדין עמהם‪,‬‬
‫שהרי דרך משל האיסור זה של חלב‬
‫שלפנינו ספק יש אם יש בו תערובת‬
‫כבר אמרינן בגמרא )עבודה זרה לה ב(‬
‫׳טהור ‪ -‬חיור‪ ,‬טמא ‪ -‬ירוק׳‪ ,‬כלומר‬
‫וניכר הוא לעין‪ ,‬ולהחליף בכך לא‬
‫האיסור חמור מאד‪ ,‬והשותה סתם‬
‫יינם עוקר נשמתו ממקום שנשרש בו‬
‫בקדושה ביין המשומר בענביו ואין‬
‫לו חלק לעולם הבא‪.‬‬
‫והאריכו המקובלים מאד בעונש‬
‫זה‪ ,‬ונתחבר על זה ספר‬
‫מיוחד הנקרא ״יין המשומר״‪ ,‬והקורא‬
‫בו תסמר שערות ראשו מגודל העונש‪,‬‬
‫וכתבו שקבלה בידם שהשותה סתם‬
‫יינם יכשל בודאי לבעול ארמית כמו‬
‫שגזרו חכמים )שבת יז ב(‪ :‬יינם משום‬
‫בנותיהם׳ ]וכן הוא בסמ״ג[‪ ,‬וב״ספר‬
‫הזכרונות״ מהחסיד ר׳ שמואל אבוהב‬
‫מאריך גם כן בענשו‪ ,‬ולכן כל אדם‬
‫יזהר בזה מאד לנפשו‪ ,‬ואם נכשל‬
‫יתענה לפחות ה׳ תעניתים נגד ה׳‬
‫פעמים גפן שבתורה ויתודהו עד כך‬
‫הוא גודל עונש איסור דרבנן‪ ,‬אם כן‬
‫אף שעל חלב סתם יש מתירים‪ ,‬אבל‬
‫יש אוסרים כמו שאר איסור דרבנן‪,‬‬
‫לפי שגדל העונש באיסור דרבנן א‪.‬‬
‫חלב עכו״ם לא שייך ביטול‬
‫לגביה אפילו אחד באלף‬
‫בא וראה דברים חמורים מהגאון‬
‫המקובל רבי שמואל אבוהב‬

‫א‪ .‬תהילה לא‪-‬ל כי בק״ק ״אוהל שלום צבי״ אהרטלי אוועווע‪ ,‬בשחיטת אונטר נעשנעל גלאט‬
‫כשר שהשו׳׳בים נמצאים רחוק מישוב יהודי חרדי‪ ,‬וקשה מאד להשיג חלב ישראל אף על‬
‫פי כן אינם מוותרים על חלב ישראל בשום פנים ואופן‪ ,‬אף שלא היה כמה ימים חלב‬
‫ישראל לא שתו ח״ו את החלב הממשלתי ודנו את החלב סתם כחלב עכו״ם לכל דבר וכך‬
‫נהגנו אפילו המשפחות הנמצאים עם ילדיהם ונשיהם‪ .‬וב״ה עד הנה עזרנו רחמיך שלא‬
‫נכשלנו‪ ,‬ולא עזבנו חסדיך‪ ,‬ומביאים רק חלב ישראל מניו יארק במסירות ממש‪ ,‬הדי‬
‫בקשתינו מה׳ יתברך ואל תטשנו ה׳ אלקנו לנצח‪ ,‬ובזכות שמירת הכשרות נזכה לעשות‬
‫עבודתינו מלאכת הכשרות בשו״ב וניקור באמת ובאמונה ולא נכשל לעולם ועד‪ ,‬אמן‪.‬‬
 ‫רא‬ ‫שמלת איסור חלב שחלבו עכו״ם אליעזר‬
‫פת ושמן ושלקות שאין בהם אלא‬
‫טעם זה בלבד וכדאמרן בסמוך״‪.‬‬
‫״ונראה לעניות דעתי דאפילו‬
‫להרמב״ם ז״ל דסבירא‬
‫להו דכל שאין בו נותן טעם מותר‪,‬‬
‫ויש במאכלי כותים ביטול כמו בשאר‬
‫האיסורים כמו שכתב הרב המגיד‪,‬‬
‫באיסור זה של חלב יודה דגזירת‬
‫חכמים היא עליו מעיקרא לאוסרו אף‬
‫על גב דספק ספיקא הוי אם ישנו ואם‬
‫יש בו נותן טעם‪ ,‬כמו שמבואר‬
‫בסמוך‪ .‬דאין לומר בו טעם שנאמר‬
‫בגבינה לפי שמעמידין אותה בדבר‬
‫האיסור‪ ,‬ואין לו ביטול עולמית‪ ,‬דזה‬
‫לא שייך גבי חלב כלל״‪.‬‬
‫האמורין‪ ,‬ולא לבסוף ששם היה‬
‫כן יפה דן יפה חייב ]לטענת[‬ ‫״ואם‬
‫המרדכי ז״ל מה שהיו רוצין‬
‫קצת להוכיח דאם ברור הוא דאין‬
‫בהמה טמאה בעדר הגוי דמותר ליקח‬
‫ממנו ואפילו אין ישראל רואהו‪ ,‬וכתב‬
‫עליהם ז״ל דטעות הוא בידם כמו‬
‫שהוכיח יפה מן הגמרא דמכל מקום‬
‫לא שנא‪ .‬וכן כתב סמ״ק וכן כתב‬
‫הרי״ף כמו שכתב הרב ז״ל )בסימן קטו(‬
‫הנזכר‪ ,‬וכן הוא מנהג כל ישראל‪,‬‬
‫זולתי בקצת מקומות שאין אנו יודעין‬
‫על מה הם סומכין לילך בזה כנגד‬
‫הדין וכנגד מנהגן של ישראל כי תורה‬
‫היא‪ ,‬וגם כי יטענו טענה מעין‬
‫הקודמת לומר שאין מצוי במקומות‬
‫ההם חלב טמא‪ ,‬גם בשאר המקומות‬
‫אינו מצוי‪ .‬אלא שנראה דבר זר ורחוק‬
‫שלא ימצא שם סוסיא או חומרתא או‬
‫חיישינן כדאיתא התם‪ .‬ואם תמצא‬
‫לומר יש בו תערובת שמא דבר מועט‬
‫הוא ובטל במיעוטו‪ ,‬ואפילו הכי‬
‫אסרוהו‪ ,‬לפי שכל כונתם היתה להיות‬
‫ישראל עם קדוש לה׳ אלקינו כאשר‬
‫דבר לנו וכאשר נשבע לאבותינו‪ ,‬כשם‬
‫שאסור פתן ושמנן ובשוליהן אפילו‬
‫בפנינו ובכלים שלנו‪ ,‬ואין בדברים‬
‫הללו חשש איסור מבחוץ כמו שאמרו‬
‫ז״ל‪ ,‬אלא שבחלב לפי גודל דעתם‬
‫הקלו כל שישראל רואהו בלבד״‪.‬‬
‫וכדמות ראיה לדבר‪ ,‬מדשנה רבי‬
‫במשנתינו האי איסור‬
‫דחלב בתחילה קודם ג׳ האיסורין‬
‫מקומו‪ .‬וזה לשון המשנה בפרק ב‬
‫דעבודה זרה >דף לה ‪ ,p‬ואלו דברים‬
‫של גוים אסורים ואין איסורן איסור‬
‫הנאה‪ ,‬חלב שחלבו גוי ואין ישראל‬
‫רואהו והפת והשמן שלהן‪ ,‬רבי ובית‬
‫דינו התירו השמן‪ ,‬והשלקות וכבשים‬
‫שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ‪ ,‬וטרית‬
‫טרופה וכו׳‪ .‬ואם איתא דכל עצמו של‬
‫חלב לא נאסר אלא משום חשש‬
‫דתערובת חלב טמא‪ ,‬בתר השלקות‬
‫הוה ליה למתנייה גבי כבשין וטרית‬
‫טרופה והשנויים אצלן‪ ,‬דטעמא‬
‫דכולהו משום חששא דתערובת איסור‬
‫הוי‪ .‬אלא ודאי להכי איתניה בתחילה‬
‫לומר כי גם שנאסר מחמת חשש‬
‫איסור‪ ,‬גם יש בר מטעם הכולל בכל‬
‫האיסורין של עכו״ם‪ ,‬דהיינו‬
‫להתרחק מהם‪ ,‬כגון השנויים אחריו‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמי ב א לי עז ר‬
‫מותר‪ ,‬ואנשי תועי לבב הם והם לא‬
‫ידעו דרכי התורה ונתיבותיה‪ ,‬כי‬
‫המשנה לא זזה ממקומה וחלב‬
‫שהלכו אינו יהודי ואין ישראל‬
‫רואהו אסור באכילה‪ ,‬כי על כל פנים‬
‫צריך להיות ראוי לראות כשהוא עומד‬
‫כמבואר שם בגמרא‪ ,‬וכן הסכמת כל‬
‫הפוסקים‪ .‬ומה שסומכין בשטות עצמן‬
‫על ה״פרי חדש״‪ ,‬טועים בזה שתי‬
‫טעויות‪ ,‬חרא דבטלה דעתו נגד כל‬
‫הפוסקים ־ ועוד אתם עברים העורים‪,‬‬
‫הביטו לראות בדברי ה״פרי חדש״‬
‫)יור״ד סימן קטר( ועיניכם תראינה‬
‫שצדיק באמונתו יחיה שהתנה בתנאי‬
‫כפול שלא להיות חלב טמא מצוי כלל‬
‫בכל העיר ההיא‪ ,‬וקלי דעת אין‬
‫מבדילין אפילו בין עדר ובין עדר‪,‬‬
‫וקונין מן העדר אשר שם טמאים עם‬
‫טהורים ובפירוש כתב בעיר שנמצא‬
‫שם חלב טמא‪ ,‬אף שאין לאותו אינו‬
‫יהודי שקונה ממנו דבר טמא בעדרו‪,‬‬
‫מכל מקום צריך לראות קודם החליבה‬
‫בכלי‪ ,‬אולי הכין שם חלב טמא‪ ,‬גם‬
‫צריך לראות מתחלה ועד סוף‪ ,‬הא לאו‬
‫הכי אפילו בדיעבד אסור עכ״ל‪ .‬אם כן‬
‫מהו ההיתר עצמו‪ ,‬הא בכל עיר ועיר‬
‫מצוים חזירים סוסים וחמורים וגמלים‬
‫אין מספר ועומדים לחליבה וכיוצא‬
‫בהן‪ ,‬הרבה משניות אשר הדברים‬
‫נאמרו בסתם מלתא בלא טעמא ‪-‬‬
‫כהלכות פסוקות שלא ימצאו‬
‫המקילין‪ ,‬מקום להקל כי לא נתגלו‬
‫טעמן‪ ...‬ואלה אשר בהתירא ובהכשרא‬
‫ובהפקירא ניחא להו תכלית וקצה‬
‫רב‬
‫חזידתא‪ .‬והשתא כל שכן הוא מדין‬
‫עדר דבסמדך שאסור ליטול משם אף‬
‫על פי שיודע בודאי שאין בו דבר‬
‫טמא כל שישראל אינו רואהו‪,‬‬
‫ורבותינו ז״ל גזרו גזירה זו על ספק‬
‫תערובת מועט עשאוה‪ ,‬שאם היה‬
‫הספק בתערובת מרובה‪ ,‬גזירה למה‬
‫הלא מן התורה הוא אסור ככל ספיקא‬
‫דאורייתא‪ ,‬אפילו הכי גזרו עליו כמו‬
‫שכתב בסמוך דעיקר הכונה היה‬
‫להרחיק מאכליהם״‪.‬‬
‫״סוף דבר תקון הפרצה הזאת קל‬
‫הוא‪ ,‬ויש בו מגמילות חסדים‬
‫להעמיד על החליבה מראש עד סוף‬
‫מאחינו הצריכין לפרנסה‪ ,‬וטוב להם‪,‬‬
‫ולמוכיחים ינעם‪ ,‬ולשומרים יטב‪,‬‬
‫ולאוכלים יערב‪ ,‬ולכל ישראל יהיה דין‬
‫אחד ומנהג אחד‪ ,‬וזה הטוב והישר‬
‫בעיני ה״‪/‬‬
‫איסור חלב שחלבו עבו״ם‬
‫וישראל אינו רואחו‬
‫ו מן הראוי להביא תשובתו של בעל‬
‫ה״דברי ישראל״ להגאון רבי‬
‫ישראל וועלץ זצ״ל )יור״ד תשובה ח״ג‬
‫סימן טס הנה בספר ״תשובה מאהבה״‬
‫)חלק א בפתיחה( זה לשונו‪ :‬איתא )בע״ז‬
‫דף לה ב(‪ :‬׳חלב שחלבו אינו יהודי‬
‫ואין ישראל רואהו אסור׳‪ .‬ובגמרא‬
‫מפרש טעמא משום עירוב דבר טמא‬
‫ופלפלו )שם לט ב( אם ישראל יושב‬
‫בצד עדרו‪ ,‬ובעבור זה מצאו קלי דעת‬
‫מקום להקל‪ ,‬אם אין דבר טמא נמצא‬
‫בעדר‪ ,‬אפילו אם אין ישראל רואהו‬
‫רג‬ ‫ש מ ל ת איסור חלב שחלבו עכו״ם א לי ע ז ר‬

‫ממונו כדי שלא יכשל באיסור חלב‬ ‫הענין לא שמיע להר ולא סבירא להר‬
‫עכו״ם ואין ישראל רואהו או שיאכל‬ ‫וכו׳ עיין שם במתק לשונו‪.‬‬
‫שארי מאכלים שיוכל להשיג עליו‬
‫שם לדרכו עכ״ד‪.‬‬ ‫יבזבז כל ממונו‬
‫לבל יכשל באיסור חלב עכו״ם‬
‫ב״ ת ל תלפיות״ ]שנת‪ :‬תרע״ו[ שאל‬
‫והנה הקשה לשאול ממני לעיין‬
‫תלמיד חכם אחד ממדינת‬
‫בדינם של אלפי יהודים‬
‫גאליציא שהיה חייל בצבא מדינת‬
‫שומרי תורה ומצוה העובדים בזעת‬
‫בוסניא ]בשעת מלחמת העולם הראשונה[‬
‫אפם ושארית אונם בבתי החרושת‬
‫שאי אפשר להם בשום אופן להשיג‬
‫בניו יורק ושאר ערים בלהט שמש‬
‫חלב שישראל רואהו ושעת הדחק‬
‫הקיץ וששתית סתם חלב נוגע‬
‫להם לצמצם את רוחם ונפשם הנכאב‬
‫לחיותם‪ ,‬ואין לקבל שם חלב אחר‪,‬‬
‫שלא לשתות חלב או קאפע במקום‬
‫ולהביא מבתיהם מתקלקל בחום היום‪.‬‬
‫מדינה הנ״ל ־ וביקש מרבנים הגאונים‬
‫לדאבון לבי אם כי יש בי ב״ה אהבת‬
‫מזקני וגדולי תורה קוראי וכותבי‬
‫ישראל וגם כח דהתירא עדיף‪ ,‬אבל‬
‫הת״ת לברר הלכה זו ולא היה אף‬
‫איך ארהיב בנפשי עז בפרט פעוט‬
‫אחד שכתב היתר בזה כי אם העורך‬
‫כמוני להכניס ראשי בין ההרים בעלי‬
‫ז״ל‪ ,‬גם הוא לא בא בדבר הלכה רק‬
‫שו״ע ונושאי כליהם וכל גדולי‬
‫בעצה טובה קמשמע לן כי כבר‬
‫אחרונים ז״ל וכן גם כן הרדב״ז )ח״ד‬
‫התאוננו אצלו כמה מאנשי הצבא‬
‫סימן קמה( שכתב בפשיטות שחלב‬
‫היהודים וחרדים דמדינת הונגאריא‬
‫עכו״ם דינו כשאר איסורין דרבנן‬
‫שקשה מאד עליהם לוותר על הקאפע‬
‫וכיוצא בזה ושחייב לתת ולבזבז כל‬
‫מעורב עם חלב שרגילין בו מאד‬
‫ממונו עד שימצא חלב היתר ואין‬
‫ובפרט במעמדם זה שכמעט אין להם‬
‫שום היתר רק באם יבוא לידי סבנה‬
‫חמים אחרים כי אם זה‪ ,‬והשיב להם‬
‫יעויין שם האריכות‪ ,‬וב״דרכי תשובה״‬
‫שיקחו להם ״קאקאו״ מעורב עם סוכר‬
‫)סימן קטי( אחר שהביא דברי הרדב״ז‬
‫וישפכו עליו מים רותחין וינערו יפה‬
‫כתב לעיין בספר ״רוח חיים״ )דף קכט‬
‫וזהו משקה טוב ומוטעם ובריא מאד‬
‫ב( שהביאו וכתב דאם כי הוא בכפר‬
‫־ והמהדרים טורפים לתוכו ביצה ואז‬
‫גויים ואין לו שום מאכל ומשקה כי‬
‫הוא מהודר שאין למעלה ממנו עכ״ד‪.‬‬
‫אם חלב שחלבו עכו״ם ואם אינו‬
‫הגאון רבי ישראל וועלץ עומד‬ ‫שותה יבא לידי סכנה נראה דודאי‬
‫בדעתו שלא לוותר אפילו‬ ‫מותר דלא גרע מעוברה שהריחה‬
‫על קוצו של יו״ד בנושא של חלב‬ ‫וכדומה וכד‪ ,‬אך אם יכול להשיג‬
‫עכו״ם ומביא את דברי ה״שדי חמד״‬ ‫חלב כשר בודאי חייב לבזבז כל‬
 ‫שמלת פרשת שמות מאמר ב אליעזר‬
‫ביד המקילים בזה‪ .‬ראה באריכות את‬
‫דבריו )שם שם(‪.‬‬
‫הביא ב״תשובה מיימונית״ )סוף‬ ‫עוד‬
‫מאכלות אסירות סימן א( וזה‬
‫לשונם‪ :‬ועוד השיב שראה רבינו תם‬
‫מקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצל‬
‫עכו״ם אחד והיה שולח שם בכל בוקר‬
‫את בתו ולא היתה מספקת לבא שם‬
‫עד שחלבו רובן או כולן)מספר התרומה(‬
‫עכ״ל‪ .‬אך ראה נא בספר ״בעלי‬
‫התוספות״ )תולדותיהם הנדפס מחדש‬
‫בירושת״ו עמוד ‪ (34‬שם כתוב סיפור‬
‫המעשה בזה הלשון‪ :‬ראיתי רבנו תם‬
‫שהקפיד הרבה על רבנו שמואל ־‬
‫הרשב״ם ‪ -‬שהיו לו רחלות הרבה והיו‬
‫רחוקות קצת מבית היהודים ועומדות‬
‫בבית הגוי והיה רבנו שמואל שולח‬
‫בתו שמה מרונא לראות ולא היתה‬
‫מספקת לבוא שם עד שחלב חציו או‬
‫כולו ע״כ )מכתב יד אופנהיימר ‪ -‬והמגיד‬
‫חלק יח עמוד ‪ ,(14‬ואם היה בבית הגוי‬
‫בהמה טמאה מה זה שהקפיד רבינו‬
‫תם עליו היה לו למחות על זה‪ ,‬אלא‬
‫בטח שלא היה נמצא שם בהמה‬
‫טמאה ומכל מקום הקפיד עליו הרבה‬
‫בשביל זאת וד״ל‪.‬‬
‫בנידון דידן כל שאנו רואים לפוסקים‬
‫טעם כמוס‬
‫בענין איסור חלב עבו״ם‬
‫אמנם איזה רבני אמריקא חפשו‬
‫בחיפוש מחיפוש ומצאו איזה‬
‫״מקילים״ עדיין אינם בערך הכרעת‬
‫כף ההוראה'בענין שהם מתנגדים בו‬
‫לכל הפוסקים הראשונים והאחרונים‬
‫רד‬
‫)בחלק הכללים במערכת הדל״ת אות מג( מה‬
‫שכתב הרב שנקר )בקונטרס נב( לחפש‬
‫הצדקה לכמה אלפים ורבבות חרדים‬
‫ואדוקים במצות בארה״ב שאינם‬
‫נזהרים כל כך בענין חלב של אינו‬
‫ידוע ושעוד מימי קדם קודם מלחמת‬
‫העולם השניה לא היו נזהרים בזה‬
‫אפילו בני הישיבה אף מישיבות‬
‫הכשרות ביותר‪ ,‬רק יחידי סגולה‪ ,‬ולא‬
‫מיהו בהם חכמים‪ .‬גם הגדה זו אמנם‬
‫היא חלושה מאד‪ ,‬יעוין ב״שדי חמד״‬
‫)חלק י הנז״ל( שהביא ממה שכתבו‬
‫הרבנים ״בית דוד״ )בחו״מ סימן צ דף קח‬
‫ב( ו״אהל יצחק״ )יור״ד סימן טז( שאין‬
‫לסמוך על מה שמעידים אפילו‬
‫גדולים וטובים שבעיר שנעשה זה‬
‫ימים ושנים מעשה בכי האי גונא‬
‫דרובם כזבים מעיקרא‪ ,‬וטוב שבהם‬
‫השומע לא דק ומדמה מילתא‬
‫למילתא ואץ לסמוך עליו אפילו אם‬
‫הוא בר סמכא‪ .‬הלכך אחד שראה‬
‫מעשה אף שהוא עושה כמותו אין‬
‫סומכין עליו לא בפניו ולא שלא בפניו‬
‫אך אם הוא גמיר וסביר ויש לו סעד‬
‫או ראיה ברורה וטובה אז המעשה‬
‫הוא סניף לראיות עיין שם‪ .‬והוא הדין‬
‫שכתבו לאסור בפשיטות והרב הכותב‬
‫לא התאמץ בראיותיו בראיות בריאות‬
‫וטובות‪ .‬ומה שהעיד כדי להחזיק‬
‫דבריו ועתה בנפול היסוד וכו׳ ואין‬
‫ספק באם היו בני הישיבה רואים‬
‫לגדולי הפוסקים דאסור בכל אופן לא‬
‫היו מתירים לעצמן ממילא יש למחות‬
‫רה‬ ‫שמלת איסור חלב שחלבו עכו״ם אליעזר‬
‫ועצות טובות המפוזרות בתלמוד‪ ,‬כי‬
‫רוח ה׳ דבר בם ושומע להם ישכון‬
‫בטח ושקט ושאנן מפחד רעה‪,‬‬
‫וימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים‬
‫ואדם עכ״ל הזהב‪.‬‬
‫אינם לגמרי ‪ -‬ואם נבוא אפוא להרים‬
‫וכספר ״דרכי חיים״ כתב שפעם‬
‫אחת אמר הגה״ק בעל דברי‬
‫חיים זללה״ה‪ ,‬ג׳ דברים קבלנו מחותני‬
‫הרב הגאון מלייפניק מחבר ספר‬
‫״ברוך טעם״ ז״ל‪ ,‬איש מפי איש עד‬
‫משה רבינו ע״ה‪ ,‬ואחת מהם הוא חלב‬
‫שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו‪ ,‬אין‬
‫הטעם שמא עירבו בה חלב טמא כי‬
‫זה הטעם גילו חכמים רק לפני‬
‫י‬
‫העולם‪ ,‬אלא שיש טעם כמום בדבר‪,‬‬
‫שחלב שחלבו עכו״ם אסור עכלה״ק‪.‬‬
‫והיה בצאנז חסיד אחד רמ״ש ז״ל‬
‫והיה דרכו שלא לאכול בדרך רק‬
‫מאכלי חלב ולא בשר וכששמע זאת‬
‫מרבינו ז״ל לא רצה עוד לאכול בדרך‬
‫מאכלי חלב רק בשר וכתב זאת למען‬
‫המצוה לפרסם הדבר‪ .‬ואחר כך מביא‬
‫דברי מרן ה״חתם סופר״ ז״ל )בדרשות‬
‫דף פ״א( בהספדו על הגאון מחבר ספר‬
‫״יד דוד״ ז״ל שצווח ככרוכיא על‬
‫לימוד חכמת חיצונים וזה לשונו‪:‬‬
‫והחכם המשכיל בעת ההוא נעצב על‬
‫לבו על תוספות הכבוד הזה והיה‬
‫חושך בעולמו בהבינו כי לבסוף‬
‫יתפתו בני אדם ויבלו זמנם בחכמת‬
‫החיצונים עד שסוף סוף יתערבו‬
‫אומות העולם עמנו בזה ויתחילו‬
‫לדרוש באגדות של דופי לאמור מאי‬
‫הרבים מאד ‪ -‬הסוברים דדין זה של‬
‫חלב עכו״ם שאין ישראל רדאהו‪ ,‬עומד‬
‫בזה גם בזמן הזה וכמו שהיא הלכה‬
‫רווחת בישראל עד היום הזה ‪ -‬במצב‬
‫כזה‪ ,‬הרי יחשבו דברי היחידים‪ ,‬כאילו‬
‫בכל דין על נס את דעת היחיד‪ ,‬ובכדי‬
‫להורות כמותו נגד הרבים הלא נקעקע‬
‫בזה בשאט נפש את כל בירת תורתנו‬
‫הק׳ כידוע‪.‬‬
‫מי זוטר מה שכתב הה״ק ״פלא‬
‫יועץ״ זצ״ל )באות דכרי חכמים( וזה‬
‫לשונו‪ :‬ידוע שחמורים דברי חכמים‬
‫מדברי תורה שכל העובר על דברי‬
‫חכמים חייב מיתה‪ ,‬והן בעון רבים‬
‫מעמי הארץ מקילין ועוברים על דברי‬
‫חכמים בהיותם חכמים בעיניהם כגון‬
‫״חלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל‬
‫רואהו״‪ ,‬שאסור משום חשש חלב‬
‫טמא‪ ,‬והמתפרצים אומרים מידי הוא‬
‫טעמא אלא משום חלב טמא אנן סהדי‬
‫דליכא חלב טמא‪ ,‬ולו חכמו ישכילו‬
‫שכל דברי חכמים חיים וקיימים אין‬
‫לחם ביטול עולמית ולא נתנו תורת‬
‫כל אחד בידו‪ ,‬ובכמה דוכתי אמרו לא‬
‫פלוג רבנן והעובר על דבריהם אף‬
‫שלפי האמת יהיה החלב מבהמה‬
‫טהורה יש אומרים דהוא כאוכל‬
‫״נבלות וטרפות״ ואין לנו אלא דברי‬
‫חכמים שמלבד הטעם לפי הפשט יש‬
‫בהם כמה צפוני סודות‪ ,‬ותומת‬
‫ישרים תנחם שלא לסור מדבריהם‬
‫ימין ושמאל באיסורין ותקנות וגזרות‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמי ב‬
‫לא נמנו עליה לאסרה‪ ,‬אבל לו יהיה‬
‫כדעת הרדב״ז על כל פנים איכא דעת‬
‫כמה פוסקים דסבירא ליה דהוי דבר‬
‫שנאסר במנין וכבר קבלו אבותינו‬
‫עליהם ואסרו עלינו בני אשכנז מדינא‬
‫ואין לו התרה‪ ,‬ולאו מלתא זוטרתא‬
‫הוא'לגבי משה ־ הרמ״א‪ .‬והא לך‬
‫לשון הזהב של בעל ״עבודת‬
‫הגרשוני״)סימן מח( שכתב מרורות על‬
‫מורה אחד שהרים יד לפסוק נגד תורת‬
‫משה‪ ,‬וכתב מי לנו גדול ממשה ה״ה‬
‫הגאון מוה״ר משה איסרלש אשר‬
‫מפיו אנו חיים‪ .‬וכל הפורש ממנו‬
‫כאלו פורש מן החיים‪ ,‬אם לא בראיות‬
‫ברורות שנראות לעינים ועל כל פנים‬
‫בהסכמות בעלי תריסין בעלי קרנים‬
‫וכו׳ עיין שםב‪ .‬וראה מה שכתב בעל‬
‫״כנסת יחזקאל״ )סימן סג( וזה לשונו‪:‬‬
‫ח״ו לשנות דברי פה קדוש רמ״א אשר‬
‫קבלנו על עצמינו כל יושבי ארץ תבל‬
‫ומלואה בפולין ואשכנז לקיים‬
‫הוראותיו כתורת משה‪ ,‬והעובר כעובר‬
‫על כולה וראוי לנזיפה עכ״ל‪.‬‬
‫ואם יתעקש המתעקש דקשה‬
‫הגאון רבי ישראל וועלץ זועק‬
‫ככרוכיא‪ :‬הגם הלום ראיתי‬
‫אחרי רואי מעשה נורא בספר ״תורי‬
‫זהב״ בהקדמת נגד המחבר )דף יג בדפי‬
‫הספס וזה לשונו‪ :‬פעם אחת בא מעשה‬
‫לפני אביו מהר״ט שייאר ז״ל בק״ק‬
‫פ״פ ענ״מ‪ ,‬כשהיה עוד עני ואביון‬
‫מאד‪ ,‬והיה עשיר אחד רוצה ממש‬
‫ב‪ .‬ויעוין תשובות ״חתם סופר״)או״ח סימן קנד בד״ה וראה וכו׳(‪.‬‬
‫רו‬
‫טעמא נאסר חלב טמא משום שמוליד‬
‫חולי וטמטום כך וכך על פי חכמת‬
‫הטבע וחכם גדול היה משה רבינו‬
‫ע״ה‪ ,‬ולו חכמו ישכילו כי יש בכל‬
‫אלו טעמים אחרים גבוהים גבוהים‬
‫מעל גבוהים ועל כל דבר ממונים‬
‫מלאכים מטיבים ומריעים ואז יבינו‬
‫וישכילו כי כל גדרי חז״ל וגדרתם יש‬
‫להם שורש למעלה ואז ישימו מחסום‬
‫לפיהם וכר עכל״ק‪ .‬ואתה הראת לדעת‬
‫דשני רועים אלו אשר בני ישראל‬
‫נשען עליהם ה״ה מרן ה״חתם סופר״‬
‫וה״דרכי חיים״ הולכי רכיל ומגלי סוד‬
‫שיש בדברי חכמים‪ ,‬ומלבד הטעם לפי‬
‫הפשט‪ ,‬יש טעמים אחרים גבוהים‬
‫מעל גבוהים‪ ,‬מי הוא זה אשר יערב‬
‫לבו לקצץ בנטיעותיו ולחלוק על‬
‫האמת אשר הוא חותמו של הקב״ה‬
‫כמו שנאמר )תהלים קיט קם(‪' :‬ראש‬
‫דברך אמת׳‪.‬‬
‫מי ירים ראש לפסוק‬
‫נגד תורת משה ‪ -‬הרמ״א‬
‫להאמין שה״פרי חדש״ ז״ל‬
‫לא היו מן הצנועים אשר נגלה להם‬
‫הכמוסים שקבלו איש מפי איש כנזכר‬
‫לעיל‪ ,‬ברם כבר כתב מרן ב״חתם‬
‫סופר״ )חיור״ד סימן קז( שה״פרי חדש״‬
‫נתאכסן אצל ספרדים פורטיגעז׳ין‬
‫]באמשטרדם[ והם נוהגין היתר על פי‬
‫תשובות הרדב״ז דפשיטא ליה דחלב‬
‫רז‬ ‫^‪ 16‬מ ל ת איסור חלב שחלבי עכי״ם א לי עז ר‬
‫פורץ גדר ישכנו נחש‬
‫עו ד אחת לא אוכל להתעלם מה‬
‫שכתב בשו״ת ״באר חיים‬
‫מרדכי״ ־ ניאמץ )חלק שלישי סימן כב(‬
‫וזה לשונו‪ :‬בקראי שאלתו רעדה‬
‫אחזתני איך עלה כזאת על דעתו‬
‫להתיר גזירת חכמים בתלמוד בחלב‬
‫עכו״ם ואין ישראל רואה‪ ,‬בנוי על‬
‫יסוד תהו ובהו יען כי בעירו אינו‬
‫בנמצא חלב ישראל ועוד דברי הבאי‬
‫אשר כבר עמד בזה גאון ישראל‬
‫וקדושו רבינו ה״חתם סופר״ ז״ל‬
‫)תשובה קס אם חלב נאסרה במנין גם‬
‫במקום וזמן שאין בהמה טמאה ראויה‬
‫לחלוב ומצוי ביניהם כבזמן ומקומות‬
‫האלו‪ ,‬שהבהמות הטמאות מצוים‪ ,‬וגם‬
‫הגוים ממאסים חלבם ולאחר שהביא‬
‫דעת הרדב״ז ו״פרי חדש״ ז״ל בא‬
‫למסקנא בזה הלשון‪ :‬מעתה חלב‬
‫שחלב נכרי ואין ישראל רואהו‬
‫אסורה עלינו אי דאורייתא ואי דרבנן‬
‫ופורץ גדר ישכנו נחש וכר‪ ,‬אשר הוא‬
‫עמוד הוראה שכל בית ישראל נשען‬
‫עליו ואם רבים מקילים בזה כבשאר‬
‫איסורים בעו״ה כר‪ .‬אמנם לא נאמר‬
‫יהיו מותרין חלילה להתיר איסורים‪,‬‬
‫וכבר כתב העקידה )בשער כ( הביאו‬
‫להלכה הגאון מהרש״ם ז״ל בהגהותיו‬
‫בספר ״ארחות חיים״ )סימן תקנא( כי‬
‫חטא גדול שנעשה שלא ברשות בית‬
‫דין בל ישראל נקיים אבל חטא קטן‬
‫הנעשה ברשות בית דין חטאת כל‬
‫הקהל‪ ,‬וזה היה עון סדום ופלגש‬
‫בגבעה‪ .‬וסיים כי מי שלא יקבל זה‬
‫להעשיר אותו‪ ,‬אם ירצה להתיר לו‬
‫דבר אחד אשר גדולי הראשונים‬
‫מחולקים בו יש אוסרין ויש מתירין‬
‫רק רבינו הרמ״א כתב בשו״ע ״ויש‬
‫להחמיר״‪ ,‬והיה ממאס בכל זה אף על‬
‫פי שהיה לו דוחק גדול ולא יצא‬
‫מפסק של רמ״א‪ ,‬וב״שדי חמד״ אומר‬
‫מאחר שיצא מפה קדוש של רמ״א‬
‫להחמיר אם יתן לו איש זה מלא ביתו‬
‫כסף וזהב לא אוכל לעבור את פסק‬
‫אותו צדיק‪ ,‬אחר כך שאל את פה‬
‫הצדיק בעל ״פני יהושע״ ז״ל אם‬
‫שפיר עביר‪ ,‬והשיב לו ישר עשית‬
‫וישר הרמ״א ז״ל‪ .‬והלך שוב העשיר‬
‫הנ״ל אל רב אחר אשר היה עושה‬
‫רצונו‪ ,‬ובאמת הרב המתיר ־ ר״ל ־ לא‬
‫עלתה לו שנה זו‪ .‬דע והתבונן וידוע‬
‫כי מרן ה״חתם סופר״ ז״ל השתבח כי‬
‫מעולם לא עבר על דברי רמ״א כאשר‬
‫יראה הרואה ב״חתם סופר בחלק‬
‫אהע״ז )סימן קנא( ויעוין בחידושי‬
‫״חתם סופר״ )לחולין דף מר ד״ה הרוקח‬
‫וכי( יעויין שם‪ ,‬וכן כל תלמידיו לא‬
‫יצאו מפסקיו של רמ״א‪ .‬ועיין שו״ת‬
‫מהריא״ץ )או״ח סימן ח( כתב וזה‬
‫לשונו‪ :‬ואם כונתו על גופא שהחמיר‬
‫ביותר‪ ,‬זו קשה מן הראשונים כי מאן‬
‫חכים ומאן ספין להטיח דברים כאלה‬
‫נגד רבן של ישראל רבינו הרמ״א אשר‬
‫כל דבריו כגחלי אש ותורת משה‬
‫רבינו נתקבל ונתפשט בכל תפוצות‬
‫ישראל‪ ,‬וכל הפורש ממנו כאלו פורש‬
‫מן החיים‪ ,‬אין זה אלא שטות וגסות‬
‫רוח וכו׳ עיין שם באריכות‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמות מאמר ב א לי עז ר‬
‫אחד ואחר כל החליבה ראה שהביאו‬
‫כלי עם חלב מסוסים ועירבו בכל‬
‫החלב‪ ,‬ושאל לאדון למה יעשה כן‪,‬‬
‫והשיב לו כי בתערובת זה יוכל‬
‫לשהות החלב ימים רבים ולא יתקלקל‬
‫כי החלב טמא אינו מניח להעמיד‬
‫ואינו מתקלקל‪ ,‬וכמה גדולים דברי‬
‫חז״ל שחששו לזה כי לכאורה החשש‬
‫רחוק היה מאחר שהחלב מתקלקל‬
‫שאינו מעמיד‪ ,‬אך כעת נודע כי‬
‫אדרבה קלקלתם תקנתם ועל ידי זה‬
‫יוכל לשהות כמה ימים‪ ,‬ומי שיש לו‬
‫בהמות רבות להחליבם וירא שלא‬
‫ישאר לו קצת חלב עושה כן וממילא‬
‫נפל גם כן היתרו של התשב״ץ‬
‫בתשובות שבספר ״חוט המשולש״‬
‫מאחר שאין חלב טמא מצוי כי הלא‬
‫סוסים מצוים לרוב‪ ,‬ועיין בספר‬
‫״חכמת אדם״ )כלל סז( שקיהה הרבה‬
‫בדברי התשב״ץ ולכן אין לזוז מדברי‬
‫רבותינו בעל השו״ע עיין שם‪.‬‬
‫גם ראיתי מובא בספר אחד מגדולי‬
‫תלמידי מהר״ם שיק ז״ל שסיפר‬
‫לו רבו הגאון מהרח״צ מנהיימר ז״ל‪,‬‬
‫שפעם אחת בימי בחרותו בעת הקיץ‬
‫נסע ממקום דירתו לווין הבירה בעגלה‬
‫ונסעו אז אתו יהודים סוחרים‬
‫שהובילו משם חלב לעיר הבירה ווין‪,‬‬
‫ושאל אותם האיך אפשר שלא יקפיא‬
‫החלב בימי החום בערך ב׳ או ג׳ ימים‬
‫עד בואם שמה‪ ,‬והשיבו לו שיש להם‬
‫ג‪ .‬וראה בשו״ת ״משיב דבר״ להנצי״ב ז״ל )בח״ב סימן מג( שהביא גם כן דברי העקידה‬
‫רח‬
‫בדעתו אין לו חלק ונחלה בתורת‬
‫השם יעויין שמי‪ .‬ודברי חז״ל המה‬
‫דברי אלקים חיים‪ ,‬אשר לא ישתנו‬
‫לרוח העת ולעולם המה בנצחיותם‬
‫וזה יסוד הדת והדעת‪ ,‬האמונה‬
‫והתבונה‪ .‬אלו דברי קדשו בקצרה‬
‫ויעויין שם באריכות‪ .‬מובן איפא‪ ,‬כי‬
‫כשם שאין בכת רבני ישראל יצ״ו‪ ,‬לו‬
‫יהיו גם ארזי הלבנון‪ ,‬אדירי התורה‬
‫לעקור דרשת ז״ל ביחס איסור חלב‬
‫עכו״ם בכלל‪ ,‬כך ממש אין בכחם‬
‫לעקרו בזמן הזה‪ ,‬ולא ישתנה הדין‬
‫אפילו במקום שהממשלה כבר השיגה‬
‫מטרתה להרחיק חששת חז״ל‪.‬‬
‫זאת ועוד אחרת יעוין בשו״ת ״אהל‬
‫יהושע״ )סימן כד( שכתב ששמע‬
‫מכמה בקיאים לענין אם לסמוך על‬
‫הכימאי בזה‪ ,‬ואמרו בבירור כי בדבר‬
‫מועט כמו שני אחוזים אין יכולין‬
‫לעמוד עליו‪ ,‬אם כן בנידון דידן עיקר‬
‫החשש רק על דבר מועט כמו שכתב‬
‫הש״ך )בסימן קיח( דמהאי טעמא אינו‬
‫רק דרבנן‪ ,‬ואם כן בזה לא יעמדו עליו‬
‫הכימאים ושוב לא שייך מירתת בזה‬
‫בפרט דעיקר הנסיון אם אין מערבין‬
‫בו מים וכדומה שיכול להיות הרבה‬
‫ולא על דבר מועט כזה‪ .‬ועיין עוד שם‬
‫שכתב שהעיד לפניו תלמיד חכם‬
‫וחסיד ירא אלקים שדר בברלין‪,‬‬
‫ונזדמן לפניו שבעת הליכתו לשאוף‬
‫אויר צח ראה חליבת פרות בבית אדון‬
‫להלכה‪.‬‬
‫רט‬ ‫אליעזר‬ ‫איסור חלב שחלבו עכו״ם‬
‫יזיזו זיז כל שהוא אפילו ממנהג גלוי‬
‫וידוע ומפורסם מאבות אבותינו‬
‫לקדושים אשר בארץ‪ ,‬כל שכן וקל‬
‫וחומר בן בנו של קל וחומר לחלוק‬
‫על ראשונים ועל בעלי השו״ע וכל‬
‫נושאי כליו‪ ,‬ובפרט בדבר שנחלקו‬
‫הפוסקים ונהגו כדברי המחמירים אין‬
‫לו שום התרה בשום ענין ובמנהג חזק‬
‫אפילו יבא אליו אין שומעין לו‬
‫לבטלה כמו שמובא בש״ס )שבת ם א(‬
‫שכבר נהגו העם בסנדל ובתשובות‬
‫״חתם סופר״ הנ״ל ביאר דמנהג‬
‫שנהגו על פי דברי המחמיר חשיב גדר‬
‫דאורייתא יעויין שם האריכות ודו״ק‪.‬‬
‫אתה הראת לדעת דאין להקל נגד‬
‫הרמ״א‪ ,‬אשר כל דבריו כגחלי‬
‫אש ותורת משה נתקבל ונתפשט בכל‬
‫תפוצות ישראל‪ ,‬וכל הפורש ממנו‬
‫כאלו פורש מן החיים‪ ,‬כל שכן וקל‬
‫וחומר בן בנו של קל וחומר שאין‬
‫להתיר חלב עכו״ם כי המשנה לא זזה‬
‫ממקומה חלב שחלבו אינו יהודי דאין‬
‫ישראל רואהו אסור באכילה‪.‬‬
‫יותר מאד מחלב טהור‪ ,‬ולא היו‬
‫כענין אבקת חלב‬
‫בענין אבקת חלב)באות י( אעתיק מה‬
‫שנרשם אצלי על גליון ה״חזון‬
‫איש״ הנזכר בזה הלשון )בשנת‪ :‬ש״י(‬
‫בתוך אחד השיחים בדבר זה אמר לי‬
‫הגאון בעל ה״חזון איש״ כי למעשה‬
‫אינו מתיר אף כשיש פיקוח הממשלה‬
‫רק לילדים קטנים דהוי כמו חיי נפש‪,‬‬
‫כביבמות )קיד א( וכן ביולדת תוך ל׳‬
‫כבשבת )סוף פרק מפנין( ולשארית‬
‫שמלת‬
‫לזה פעולה טובה שלא יקפאו‪ ,‬היינו‬
‫שנותנים לכל כלי גדול של חלב פרה‬
‫כף או שתים מחלב חמורה וזה מחזיק‬
‫החלב שלא יקפיא‪ ,‬ועל ידי זה ראוי‬
‫עדיין לבישול‪ ,‬ופירש בזה בספר הנ״ל‬
‫מה שאמרו חז״ל חלב טמא אינו‬
‫״מעמיד״‪ ,‬דלפי דרכי הלשון היה‬
‫צריך לומר אינו עומד‪ ,‬אלא רצה לומר‬
‫אינו מניח להעמיד חלב אחר היינו‬
‫החלב כשר‪ .‬וחזו מאן גברא רבה‬
‫דקמסהיד עלה דהאי‪ ,‬ולפי זה בודאי‬
‫יש מקום לחוש לתערובות כנ״ל‪ ,‬אף‬
‫דבסתם אינו מצוי אצלינו חלב טמא‬
‫לרוב‪ ,‬אבל מעט מצוי דהרבה פעמים‬
‫מצוים גם הרופאים לחולים שתית‬
‫חלב טמא כידוע ובפרט באופן הנ״ל‬
‫שאינו נצרך רק מעט לכלי גדול‪ .‬אכן‬
‫אפשר שלא היה לחוש לתערוכות‬
‫מאחר שכבר פסק רבינו הרמב״ם‬
‫)מהלכות מאכלות אסורות פרק יז( דהיכא‬
‫דהתערובות יקר לא חיישינן וכן הוא‬
‫להלכה ב״כסף משנה״‪ ,‬ואם כן כאן‬
‫אף שמצוי קצת חלב טמא אבל מחירו‬
‫צריכין לחוש לתערוכות‪ ,‬אכן להנ״ל‬
‫כיון שאינו צריך רק מעט לתקון הרבה‬
‫בודאי יש לחוש ובתערובות מעט כזה‬
‫גם הכימאים לא ידעו‪ ,‬כנזכר לעיל‬
‫)ראה הנשר הי״א עמוד כז(‪.‬‬
‫&וף דבר הכל נשמע כל איסורי‬
‫דרבנן אשד נצטוינו עליהם‬
‫מלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך‬
‫וגו׳ ואם יבואו כל רוחות שבעולם לא‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת שמות מאמר כ‬
‫לשונו‪ :‬סתם תינוק מסוכן הוא אצל‬
‫חלב )יבמות קיר א(‪ ,‬נראה דאיירי דיש‬
‫לו דברים להאכילו אבל חלב טהור‬
‫אין לו‪ ,‬ומותר להאכילו חלב טמא‪,‬‬
‫דחסרון חלב סכנה הוא לו שיבוא‬
‫לידי חולי וכל חולי היא ספק סכנה‪,‬‬
‫ואי אפשר לומר דאיירי בתינוק רעב‬
‫ואין לו מה להאכילו‪ ,‬דאם כן אף‬
‫נבלות וטריפות ושארי דברים מותר‪.‬‬
‫וברייתא מחלקת בין חלב לשאר‬
‫איסורים ושיעור תינוק בזה כתבו‬
‫תוספות )שבת קכא א ד״ה שמע מינה(‬
‫דהיינו בן ״שתים״ או בן ״שלש״‬
‫עכ״ל‪ .‬ומצאנו לו חבר להגאון ״חזון‬
‫איש״ והוא הגאון בעל ״לבושי‬
‫מרדכי״ ז״ל דאף בשיש פיקוח‬
‫הממשלה אין להתיר חלב עכו״ם רק‬
‫לילדים קטנים בני שתים או בני שלש‬
‫וליולדת בתוך ל׳ כנזכר לעיל ועל פי‬
‫שנים יקום דבר‪.‬‬
‫שמלת‬
‫אנשים ונשים כשהם חולים שאין בהם‬
‫סכנה אין להתיר דלא התירו רק רפואה‬
‫באיסור ולא אכילה ושתיה‪ ,‬ועיין‬
‫שו״ת מהר״ם מרוטנבורג האחרונים‬
‫)סימן טו בד״ה והנה( כתב שם וזה לשונו‪:‬‬
‫ויש לעיין ביור״ד)סוף סימן קנה( שכתבו‬
‫הפוסקים דאין היתר לחולה שאין בו‬
‫סכנה באיסור דרבנן אלא ליהנות‪ ,‬ולא‬
‫לאכול ולמה לא התירו באכילה נמי‬
‫מטעם דבמקום חולי לא גזרו )שו״ע‬
‫או״ח סימן תקנד ס״ק ו(‪ ,‬ושמא דוקא‬
‫באוכל היתר בזמן האסור הקילו ולא‬
‫כשגוף המאכל אסור יעויין שם‪.‬‬
‫״לבושי מרדכי״ )יור״ד ח״ב‬ ‫בשו״ת‬
‫סימן ז״ן בתשובה אלי כתובה(‬
‫בחלב עכו״ם שאין ישראל רואהו כתב‬
‫דלהלכה אין בידו להתיר רק לקטנים‬
‫דהוי כמו חיי נפש וכן ביולדת תוך ל׳‬
‫משום סכנת נפשות עיין שם‪ ,‬ועיין‬
‫״חזון איש״ )שבת סימן א אות לב( וזה‬
‫ריא‬ ‫אליעזר‬ ‫הזהירות מאכילת נבילות מחזקות האמונה‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ג‬

‫הזהירות מאכילת נבילות מחזקת האמונה‬

‫מנין בא לו למשה רבינו לדבר לשון הרע על ישראל ולחשדם בחוסר‬
‫אמונה‪ ,‬בו בשעה שהקב״ה מבטיחו‪ :‬״ושמעו לקולו״ ‪ /‬מה‬
‫ההשוואה בין דברי משה רבינו על ישראל לדברי הנחש בעץ הדעת‪,‬‬
‫הרי משה רבינו חשד את ישראל בחוסר אמונה שכן היו רגילים‪.‬‬
‫בעבודה זרה‪ ,‬ואילו הנחש דיבר דברי כזב בהבנת צווי ה׳ יתברך ‪/‬‬
‫הבעש״ט‪ :‬מי שאינו נזהר במאכלות אסורות‪ ,‬בנבילות וטריפות‪,‬‬
‫נמשכים שכלו ודעתו אל הטומאה‪ ,‬ועל ידי זה הוא בא ח״ו לידי‬
‫כפירה בצדיקים‪ ,‬ואינו שומע ואינו מקכל מוסר מהצדיקים‪,‬‬
‫והפורעניות קרובה לבוא רח״ל ‪ /‬״מזה בידך״ ־ ״זה״ בגימטריא י״ב‬
‫רמז לי״ב בדיקות דיני שחיטה שעתידים ישראל לקבל בשכר שלא‬
‫אכלו בשר נבילה במצרים‪ ,‬מ״זה״ סימן הוא בידי משה רבינו‬
‫שיאמינו ישראל לדבריו‪.‬‬

‫״ולען מ־שה ויאמר והן לא לאמינו לי ולא ל^מעו‬

‫בקלי" )שמות ד א(‪.‬‬

‫נתן לו אותות לפי דבריו‪ ,‬ראה מה‬
‫כתיב אחריו )שמות ד ‪ : p‬׳ויאמד ה׳‬
‫אליו מזה אשר בידך‪ ,‬ויאמר מטה׳‬
‫]שתיבת מזה כתוב כאן בתיבה אחת‪,‬‬
‫שקריאתה מה‪-‬זה כדרך שנכתב בכל כתבי‬
‫הקודש[‪ ,‬ושינה הכתוב בכתיבתה‬
‫לתיבה אחת לדרוש‪ ,‬כלומר מזה‬
‫שבידך אתה עתיד ללקות‪ ,‬שאתה‬
‫מוציא שם רע על בני ישראל ]לומר‬
‫שהם לא יאמינו[‪,‬‬
‫יאמינו לי׳‪ ,‬מיד ענה לו הקב״ה‬
‫מאמינים בני מאמינים‪ ,‬מאמינים‬ ‫הם‬
‫בפי שנאמר )שמות ד כא(‪ :‬׳ויאמן‬
‫איתא במדרש )שמו״ר ג ‪ p‬על הפסוק‬
‫)שמות ד א(‪ :‬׳״ויען משה‬
‫ויאמר והן לא יאמינו לי׳ אותה שעה‬
‫דיבר משה שלא כהוגן ]על ישראל‪,‬‬
‫שחשדם בחוסר אמונה[ הקדוש ברוך הוא‬
‫אמר לו ]למשה בשעה שצוהו לאסוף את‬
‫הזקנים שיבואו יחר אתו לפרעה[ ״ושמעו‬
‫לקולך״ ]שהבטיחו הקב״ה כי בני ישראל‬
‫ישמעו בקולו‪ ,‬על פי הסימנים שהיו להם ביד‬
‫הזקנים‪ ,‬מדרש ג ח[‪ ,‬והוא אמר‪ :‬׳והן לא‬
‫בשיטתו ]שמתנהג עם האדם כפי הכנתו‪,‬‬
‫שמשה דבר על ישראל שלא לפי כבודם לכן[‬
 ‫שמלת פרשת שמות מאמר ג אליעזר‬
‫שכלו ודעתו אל הטומאה‪ ,‬ועל ידי‬
‫זה הוא בא ח ״ו לידי כפירה‬
‫בצדיקים‪ ,‬ועל ידי כך אינו שומע‬
‫ואינו מקבל מוסר מהצדיקים‪,‬‬
‫והפורעניות קרובה לבוא רח״ל‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫וזה שטען משה רבינו לפני הקב״ה הן‬
‫בני ישראל אינם זהירים בשחיטה‬
‫כדין‪ ,‬ואם כן הם אוכלים נבילות‬
‫וטריפות אשר על ידי מאכלות אסורות‬
‫אי אפשר להם שיאמינו לדברי‪ ,‬ולכן‬
‫חשש שיכפרו בדבריו ויאמרו)שמרת ד‬
‫א(‪ :‬״לא דיבר אליך ה״׳‪.‬‬
‫ושמעו לקולך ‪ -‬ויאמן העם‬
‫על כך השיב לו הקב״ה‪ ,‬אתה‬
‫דברים‬ ‫באכילת‬ ‫חשדתם‬
‫אסורים‪ ,‬הרי הם לא אכלו כלל בשר‬
‫במצרים‪ ,‬והראיה שאתה עתיד לצוותם‬
‫הלכות שחיטה‪ ,‬כמבואר במדרש‬
‫)שמר״ר טז ד( וכן במצרים היו‬
‫משעבדים ישראל שמונים שנה‪ ,‬והיה‬
‫המצרי הולך במדבר ותופס איל או‬
‫צבי ושוחטו ושופת את הסיר ומבשל‪,‬‬
‫וישראל רואין ולא טועמין שנאמר‬
‫)שמות טז ט(‪ :‬׳בשבתנו על סיר הבשר‬
‫באכלנו לחם לשבע׳‪ ,‬לא נאמר‬
‫באכלנו מסיר הבשר‪ ,‬אלא בשבתנו‬
‫שהיו אוכלין לחמם בלא בשר‪ .‬אמר‬
‫להם הקב״ה אתם זקנתם ‪ -‬העייפתם ‪-‬‬
‫את בני בבשר שהייתם אוכלים ולא‬
‫הייתם נותנים‪ ,‬אף אני אעשה לבני‬
‫שישחטו את הצאן שאתם משקין להן‬
‫והם אוכלין ואתן נמסין‪ ,‬עכ״ל‬
‫המדרש‪.‬‬
‫ריב‬
‫העם׳ בני מאמינים ]בני אברהם אבינו[‬
‫שנאמר )בראשית טי ‪ : 0‬׳והאמין בה״‬
‫נימשרם זה[ תפש משה מעשה הנחש‬
‫שהוציא לשון הרע על בוראו שנאמר‬
‫)בראשית ג ח(‪ :‬׳כי יודע אלקים כי ביום‬
‫אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם‬
‫כאלקים יודעי טוב ורע׳ ]ולכן[ כשם‬
‫שלקה הנחש כך זה עתיד ללקות‪ ,‬ראה‬
‫מה כתיב )שמות ד ג( ‪ :‬׳ויאמר השליכהו‬
‫ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש׳ ‪-‬‬
‫לפי שעשה מעשה נחש ]בדיבורו[ לכך‬
‫הראה לו את הנחש‪ ,‬כלומר עשית‬
‫מעשה של זה‪ ,‬עכ״ל המדרש‪.‬‬
‫דברי המדרש אומרים‬
‫דרשונו וחיו‪:‬‬
‫א‪ ,‬מנין בא לו למשה רבינו לדבר‬
‫לשון הרע על ישראל‪ ,‬ולחשדם‬
‫בחוסר אמונה בו בשעה שהקב״ה‬
‫מבטיחו‪ :‬״ושמעו לקולך״‪ .‬ב‪ .‬מה‬
‫ההשוואה בין דברי משה רבינו על‬
‫ישראל לדברי הנחש בחטא עץ הדעת‪,‬‬
‫הרי משה רבינו חשד את ישראל‬
‫בחוסר אמונה‪ ,‬שכן היו רגילים‬
‫בעבודה זרה‪ ,‬ואילו הנחש דיבר דברי‬
‫כזב בהבנת צווי ה׳ יתברך בעץ הדעת‪.‬‬
‫ג‪ .‬מה היתה תשובת הקב״ה לסתור‬
‫חשדו של משה רבינו בבני ישראל‪.‬‬
‫א פ ש ר לבאר בדרך רמז‪ ,‬על פי מה‬
‫שכתב בספר ״צפנת פענח״‬
‫)פר׳ יתרס בשם הבעש״ט כי מי שאינו‬
‫נזהר במאכלות אסורות‪ ,‬בנבילות‬
‫וטריפות‪ ,‬ובהמות טמאות‪ ,‬נמשכים‬
‫ריג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת הזהירות מאכילת נבילות מחז?;ת האמינה‬

‫הסכין שנצטוה משה בסיני ]כמבואר‬
‫בהלכות שחיטה[ וזהו מזה היינו מי״ב‬
‫הבדיקות בגימטריא ״זה״ אשר יצטוו‬
‫על ידך‪ ,‬תבין שהם לא אכלו בשר כלל‪,‬‬
‫ואם כן לא נכשלו באכילת נבילות‬
‫וטריפות‪ ,‬ומכיון שכן בודאי ישמעו‬
‫לדבריך‪ ,‬כי לא נטמאת נפשם כלל‪ ,‬וכפי‬
‫שאכן היה‪ :‬״ויאמן העם״‪...‬‬
‫הרי מבואר מדברי המדרש שהמצרים‬
‫שעבדו את ישראל בכך שאסרו‬
‫להם לאכול בשר כלל‪ ,‬ואם כן הרי גם‬
‫נבילות וטריפות שמטמאיץ לא אכלו‪.‬‬
‫ובשכר זה זכו למצוות שחיטה מידי‬
‫משה רבינו‪ .‬זהו מה שאמר הקב״ה‬
‫למשה‪ :‬מזה אשר בידך‪ ,‬היינו ״זה״‬
‫בגימטריא י״ב‪ ,‬המרמזים לי״ב בדיקות‬
 ‫שמלת שומי״ם מאמי א אליעזר‬ ‫ריד‬

‫שובבי״ם‬
‫מאמר א‬

‫שובו בנים שובבי״ם‬

‫מהמקורות‪ ,‬ברובם נאמרו בי התעניות הם רק בשנה מעוברת‪ ,‬אולם‬
‫מצאנו לכמה מגדולי האחרונים שהביאו מנהג שובבי״ם גם בשנים‬
‫רגילות ‪ /‬האר״י ז״ל‪ :‬הואיל וימים אלו מסוגלים לתקון החטא‬
‫הידוע‪ ,‬לכן בשבועות אלו מפרשת שמות שמתחילים לקרוא מענין‬
‫השעבוד‪ ,‬ונשלם'בפרשת משפטים ־ ״אם בגפו יבוא בגפו יצא״‪,‬‬
‫לרמוז שבחודש האביב יצאו מתוקנים ‪ /‬הגה״ק מבערזאן‪ :‬התעניות‬
‫עד קריאת פרשת כי תשא שמסיימין שם‪ :‬״לכפר על נפשותיכם״‪,‬‬
‫ובשנה רגילה שבפרשת משפטים חל קריאת פרשת שקלים ומסיימין‬
‫כבר אז ״לכפר על נפשותיכם״ מתענים רק שובבי״ם ‪ /‬״לבוש״ ‪ :‬ראו‬
‫קדמונינו שהנשים המעוברות היו עלולות להפיל עובריהם בשנים‬
‫המעוברות‪ ,‬תקנו להתענות ח׳ תעניתים כנגד כל ב׳ וה׳ של חודש‬
‫העיבור שלא יפילו‪ ,‬והתחילו להתענות בפרשת שמות שאותה פרשה‬
‫מדבר בפריין ורביין ‪ /‬תענית שובבי״ם מפני שהשנה ארוכה ויש יותר‬
‫מחצי שנה בין בה״ב שמתענין אחר סוכות לבה״ב שמתענין אחר‬
‫הפסח‪ ,‬שהם ימי תענית וכפרה לישראל‪ ,‬לכך מתענה ח׳ ימים כנגד‬
‫חודש העיבור שהוא ד׳ שבועות‪ ,‬בכל שבוע ב׳ ימים‪ ,‬דהיינו כ׳ וה׳‪.‬‬

‫״^טובו בנים ^טובבים נאם ה׳״)ירמי׳ ג ‪.(T‬‬

‫ובראשם האר״י ז״ל גילו לנו כי הימים‬ ‫בנים שובבי״ם״ )ירמי׳ ג יד(‪,‬‬ ‫״שובו‬
‫האלו שבו קורין הפרשיות של גלות‬ ‫״שובבי״ם״ ‪ -‬ראשי תיבות‬
‫מצדים‪ ,‬שמתחילים מיד אחר פרשת‬ ‫״ש׳מות ו׳ארא ב׳א ב׳שלח י׳תרו‬
‫ויחי שכתוב בו הסתלקות יעקב אבינו‬ ‫מ׳שפטים״‪ ,‬אלו הן ששה השבועות‬
‫ע״ה‪ ,‬שאז התחילו ימי השיעבוד‬ ‫שקרוים‬ ‫לקראתינו‬ ‫הבאות‬
‫הקשה במצדים‪ ,‬ובזה בידדו כל‬ ‫הקדושים‬ ‫רבותינו‬ ‫״שובבי״ם״‪.‬‬
‫רמו‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת שובו בנים שיבבי״ם‬

‫חורב‪ :‬׳שובו בנים שובבים׳ היינו עשו‬ ‫ניצוצות הקדושת משם‪ ,‬שזהו סוד‬
‫תשובה על בחינת שובבי״ם כולי האי‬ ‫פרשיות גלות מצרים הבאות‪ ,‬והזמן‬
‫ואולי‪ ,‬ועיקר המסכים באים מחמת‬ ‫גרמא ומוכשר לתשובה שניתן לכפר‬
‫חטא זה‪ ,‬לכך צריך חיזוק גדול‬ ‫על חטא ועוון ולתקן את אשר פגמנו‬
‫לשבר לבבו ולהיות שפל ברך ועל‬ ‫ושתתנו בענינים קשים וחמורים אשר‬
‫ידי זה ישבר המסכים‪...‬״‬ ‫מצינו בזוה״ק )ח״א ריט ב( שאין מועיל‬
‫תשובה על חטא זה ר״ל‪ .‬ומסוגל הזמן‬
‫בספר ״שארית ישראל״ להרה״ק‬
‫להתקרב אל הקב״ה ולעבודתו יתברך‬
‫המגיד מווילעדניק )עמוד קנז(‬
‫שמו‪ ,‬וזהו סוד; ״שובו בנים‬
‫מבאר כי ימי שובבי״ם ת״ת הם גמר‬
‫שובבי״ם״‪.‬‬
‫של יום הכיפורים שיש עוונות שאין‬
‫יום הכפורים מכפר עליהם‪ ,‬ובימים‬ ‫שובו כנים שובבי״ם חוץ מאחר‬
‫אלו בתיקוני שובבי״ם הוא הזמן‬
‫רבותינו הקדושים אבות‬ ‫אף‬
‫המסוגל לתשובה על עוונות אלו‪,‬‬
‫החסידות‪ ,‬ההולכים בעקבות‬
‫כמבואר בספרי האר״י ז״ל וגוריו‪.‬‬
‫רבינו האר״י ז״ל‪ ,‬החזיקו את ״ימי‬
‫״עטרת ישועה״ )ליקוטים‬ ‫בספה״ק‬ ‫השובבי״ם״ כימים מיוחדים וקדושים‬
‫אות ד( הביא רמזים‬ ‫אשר סגולתם לתקן את העבר‬
‫נפלאים בענין‪ :‬עוד בחלום נים ולא‬ ‫ולהתעלות בעבודת השם יתברך‪ .‬וכה‬
‫נים‪ ,‬אמרו ז״ל )חגיגה טו א(‪ :‬״שובו‬ ‫הם דברות קודש המפורשים בספר‬
‫בנים שובבי״ם חוץ מאחר״‪ .‬פירוש כי‬ ‫״תולדות אהרן״ להרה״ק רבי אהרן‬
‫בחודש תשרי בראש השנה ויום‬ ‫מזיטאמיר זצ״ל )סוף פר׳ שמות(‪:‬‬
‫הכיפורים ישראל עושין תשובה‬ ‫״שובבי״ם הם כמו עשרת ימי‬
‫מיראה בחינת‪ :‬׳שמאלו תחת לראשי׳‬ ‫תשובה והוא זמן שנתקבל התפילה‬
‫)שיר השירים ב ו(‪ ,‬ובחג הסוכות תשובה‬ ‫בבחינה כמו עשרת ימי תשובה‪ ,‬והנה‬
‫מאהבה בחינת‪ :‬׳ימינו תחבקנו׳ )שם(‪.‬‬ ‫כלל ענין שובבי״ם הוא לתקן את‬
‫ואלו ג׳ הזמנים נרמזים בתיבת אח״ר‪,‬‬ ‫המרות ולקדש החושים לשמור עצמו‬
‫כי א׳ רומז על יום כפור יום המיוחד‬ ‫מעצבות וכעס וגאוה וכר‪ ,‬דהנה צריך‬
‫בשנה‪ ,‬ח׳ רומז על ח׳ ימי החג‪ ,‬ר׳‬ ‫אדם שיתקן מידותיו על ידי תשובה‬
‫רומז על ראש השנה‪ ,‬והוא צירוף‬ ‫ובפרט בימי שובבי״ם שאין יכולים‬
‫אח״ר‪ .‬וזה כונת חז״ל‪ ,‬שאל יאמר‬ ‫התורה והתפילה של אדם להיות זכה‬
‫האדם כבר עשיתי תשובה בראש‬ ‫וצלולה מחמת חטאת נעורים וגם כל‬
‫השנה ויום הכיפורים וסוכות מידאה‬ ‫ימי חייו צריך לבקש רחמים על זה על‬
‫ומאהבה ודי לי בזה‪ ,‬רק ׳שובו בנים‬ ‫דרך )תהלים נא ה(‪ :‬׳וחטאתי נגדי‬
‫שובבי״ם׳ שיעשו תשובה בימי‬ ‫תמיד׳‪ ,‬ובכל יום בת קול יוצאת מהר‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר א א לי עז ר‬
‫גם כן מעורר לזה‪ ,‬כי בקריאת‬
‫הפרשיות מרמזים אף שהיו ישראל‬
‫בתכלית הירידה‪ ,‬עם כל זה אחר כך‪:‬‬
‫׳ועלה מן הארץ׳ כמבואר במדרש‬
‫)שמו״ר א יג(‪ ,‬והירידה הוא לצורך‬
‫עליה‪ ,‬וכמו שנאמר )בראשית מו ד(‪:‬‬
‫׳אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך‬
‫גם עלה׳‪ ,‬כי ׳עמו אנכי בצרה׳‪,‬‬
‫ולפיכך מבואר בהאר״י שהימים‬
‫מהפרשיות האלו מסוגלים לתשובה‬
‫על החטא הידוע‪ ,‬לפי שמאותו החטא‬
‫נעשה האדם מגושם מרוחק מהקב״ה‪,‬‬
‫אף על פי כן בל יאמר נואש לנפשו‬
‫ויעשה תשובה בכל יכולתו ויאמין‬
‫בה׳ באמונה שלימה‪ ,‬ומזה האמונה‬
‫השלימה יזכה לבא לידי תשובה‬
‫האמיתית ויזכה להיות דבוק בה׳‪.‬‬
‫לכולם שמות יקרא״‪ ,‬הנה ידוע בנוסף‬
‫איזכורים ראשונים‬
‫לימי השובבי״ם‬
‫בקהילות ישראל נהגו בימים אלו‬
‫לפשפש במעשים‪ ,‬ויש‬
‫מקומות שנהגו אף להתענות בהם‪.‬‬
‫בספרי השו״ת הובאו פסקים ותשובות‬
‫מיוחדים הנוגעים לימים אלו‪ .‬לפנינו‬
‫יבואר טעמם ומהותם של ימי‬
‫השובבי״ם והמנהגים שהיו נהוגים‬
‫בתפוצות ישראל והשתלשלותם עד‬
‫זמנינו אנו‪ .‬הנה מהמקורות לבד‬
‫מהאר״י ז״ל ברובם נאמרו כי‬
‫התעניות הם רק בשנה מעוברת‪ ,‬ואז‬
‫נוהגים ימי שובבי״ם ת״ת‪ ,‬וכך‬
‫הובאו‪ :‬ב״לקט יושר״‪ ,‬ה״לבוש״‪,‬‬
‫״מטה משה״‪ ,‬השל״ה‪ ,‬ה״תוספות יום‬
‫רטז‬
‫השובבי״ם‪ ,‬׳חוץ מאח״ר׳‪ ,‬היינו‪ ,‬חוץ‬
‫מהתשובה שעשו בראש השנה ויום‬
‫הכיפורים וסוכות הנרמזים בתיבת‬
‫אחר״‪.‬‬
‫לכולם שמות יקרא‬
‫הרה״ק רבי צדוק הכהן מלובלין‬
‫מצא דמיון בין ימי הספירה‬
‫לימי השובבי״ם‪ ,‬ובספרו ״פרי צדיק״‬
‫)סוף פר׳ משפטים ד״ה שיר המעלות( כתב‬
‫שמספר הימים מ״ב יום ־ ששה‬
‫שבועות כנגד מספר התיבות שב״אנא‬
‫בכח״‪ ,‬שמסוגל להעלות נשמות‬
‫לשרשם כעין ששה השבועות של ימי‬
‫הספירה שמפסח עד עצרת‪ .‬רמז נפלא‬
‫לכך מובא בספר ״בני שלשים״ בכתוב‬
‫)תהלים קמז ס‪ :‬״מונה מספר לכוכבים‬
‫לימים הנוראים שאלו זמן של תשובה‪,‬‬
‫יש עוד שני זמנים של תשובה‪ ,‬א‪ .‬ימי‬
‫קריאת פרשיות שובבי״ם ת״ת‪ ,‬ב‪ .‬ימי‬
‫ספירת העומר‪ ,‬יש לכוון בכל יום‬
‫לתקן ספירה אחת‪ ,‬ודא לאו כל מוחא‬
‫סביל‪ ,‬מה שאין כן בימי קריאת‬
‫פרשיות שובבי״ם ת״ת‪ .‬זהו שאמר‬
‫הכתוב‪ :‬״מונה מספר״ ־ ימי ספירת‬
‫העומר‪ ,‬מיועדים ״לכוכבים״ ־ לבני‬
‫עליה‪ ,‬אך‪ :‬״לכולם״ הזמן הוא‬
‫״שמות יקרא״ ־ כאשר קוראים‬
‫פרשיות שובבי״ם ת״ת‪.‬‬
‫״ישמח ישראל״ )פר׳ שמות‬ ‫בספה״ק‬
‫דיבור ה ד״ה במדרש( כתב‪:‬‬
‫דימים האלה ימי שובבי״ם הם ימי‬
‫ירידה ימים הנמוכים‪ ...‬וכן הקריאה‬
‫ריז‬ ‫אליעזר‬ ‫שובו בנים שובבי״ם‬
‫לפי שהשנה ארוכה יותר משנים‬
‫אחרות‪ ,‬ויש זמן מופלג מתעניות‬
‫שלאחר החדש שמתענים בה״ב‬
‫לתעניות שני וחמישי ושני שלאחר‬
‫הפסח‪ ,‬מבשנים אחרות‪ ,‬ולכך‬
‫מתענים״‪ .‬דבריו הועתקו ביתר ביאור‬
‫בהגהות המנהגים למהר״א טירנא‬
‫)בדיני פורים אות י(; ״בעיבור רגילין‬
‫לקבוע תענית לסימן שובבי״ם פרשת‬
‫ש׳מות רארא ב׳א ב׳שלח י׳תרו‬
‫מ׳שפטים‪ ,‬ויש אומרים גם ת״ת פירוש‬
‫ת׳רומה ת׳צוה וכל יום ה׳ מתענין‬
‫וקורץ פרשת השבוע שחרית ואומר‬
‫שומר ישראל וכר ובמנחה ויחל‪,‬‬
‫דרשו‪ ,‬ועננו״‪...‬‬
‫ש׳מות ו׳ארא ב׳א ב׳שלח י׳תרו‬
‫בתקופה מאוחרת יותר מצאנו‬
‫איזכורים בספרי תלמידי‬
‫המהרש״ל‪ ,‬ה״לבוש״‪ ,‬בעל ״מטה‬
‫משה״ שמביאים ענינים בספריהם על‬
‫נושא שובבי״ם ת״ת‪ .‬וכן מאוחר יותר‬
‫בשנת‪ :‬ש״ס בערך‪ ,‬החלו מנהגי‬
‫שובבי״ם להתפשט‪ ,‬וכך נכתב בספר‬
‫ח״י )ח״ב שובבי״ם פרק א(‪ :‬״אמרו עליו‬
‫על הרב החסיד המופלג אברהם‬
‫מונסון ע״ה שכשהיה מתודה בקהל‬
‫עדתו בקרב ימי השובבי״ם תבקע‬
‫הארץ לקול המולה גדולה תאניה‬
‫ואניה״‪ .‬המנהג עשה לו כנפים‬
‫באשכנז‪ ,‬וכך כותב בעל ״עטרת‬
‫זקנים״ באו״ח )סימן תקעב(‪ :‬״אדכירנא‬
‫כד הוינא טליא שפעם אחת גזרו‬
‫בק״ק וינא שובבי״ם ת״ת‪ ...‬וכמדומה‬
‫לי שהיה בשנת‪ :‬שצ״ג‪ ,‬והיה אז מורה‬
‫שמלת‬
‫טוב״‪ ,‬וכן הוא ב״מגן אברהם״ )סימן‬
‫תרפה(‪.‬‬
‫מקורות ראשונים לימי השובבי״ם‬
‫מצאנו בסוף תקופת‬
‫הראשונים ־ בשנות‪ :‬ה׳ ק״נ ‪ -‬בזמנו‬
‫של ה״תרומת הדשן״ שאף השתתף‬
‫במנהגי שובבי״ם והתענה בהם‪ ,‬וכך‬
‫מפרט תלמידו בעל ה״לקט יושר״‬
‫)עמוד ‪ :( 116‬״וזכורני שהמנהג‬
‫באושטרייך בשנת העבור מתענין ח׳‬
‫תעניות‪ ,‬ומתחילים פרשת שמות ביום‬
‫ה׳‪ ,‬ואחר כך בכל יום ה׳ עד פרשת‬
‫תצוה‪ ,‬וסימן לאלו התעניות שובבי״ם‬
‫ת״ת שהם ראשי תיבות מן הסדר‪:‬‬
‫מ׳שפטים ת׳רומה ת׳צוה‪ .‬ובכל שנת‬
‫העיבור‪ ,‬הרב והקהל מקבלים עליהם‬
‫אלו התעניות בחצר בית הכנסת בשבת‬
‫ויחי‪ ,‬ומתנה אם בא יום טוב ביום ה׳‬
‫שיתענו ביום ב׳ קודם יום ה׳‪ .‬ומלמד‬
‫שיש לו ו׳ שעות אין צריך להתענות‪,‬‬
‫והרבה תנאים כאלו‪ .‬וזכורני שהוא ‪-‬‬
‫בעל ה״תרומת הדשן״ ־ מתענה ביומי‬
‫דשובבי״ם ת״ת אף על גב שיכול ליתן‬
‫ד׳ פשוטים לצדקה‪...‬״ מלשון ה״לקט‬
‫יושר״ נראה שהמנהג של ימי‬
‫השובבי״ם היה ‪.‬כבר נוהג בזמנו‬
‫בקהילות ישראל‪.‬‬
‫ל^‪ 1‬ח ר מכן נזכר מנהג זה בקצרה‬
‫בהלכות ומנהגי מהר״ש )אות‬
‫תמר(‪ :‬״שאלתי למו״ר שלום‪ ,‬מפני מה‬
‫מתענין כשהשנה מעוברת‪ ...‬ואמר לי‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר א א ל י ע ז ר‬ ‫ריח‬
‫קרמונינו שהנשים המעוברות היו‬ ‫צדק בק״ק וינא אא״ז הגאון מהר״ל‬
‫עלולות להפיל עובריהם בשנים‬ ‫רופא זצ״ל‪...‬״‪.‬‬
‫המעוברות ותקנו להתענות אלו הה׳‬ ‫כמה שנים לאחר מכן ־ בשנת‪:‬‬
‫תעניתים כנגד כל ב׳ וה׳ של חודש‬ ‫שצ״ט הנהיגו בלובלין אמירת‬
‫העיבור משום הנשים המעוברות‬ ‫סליחות וצום שובבי״ם ת״ת‪ ,‬ובשנת‪:‬‬
‫שלא יפילו‪ ,‬ונראה לומר שלפי זה‬ ‫ת״ד הדפיסו קונטרס סליחות מיוחד‬
‫הטעם אתי שפיר מה שהתחילו‬ ‫לימים אלו‪ ,‬וכך נכתב על דף השער‪:‬‬
‫להתענות בפרשת שמות‪ ,‬משום‬ ‫״זה דבר חדש הוא כבר היה לעולמים‬
‫שאותה פרשה מדבר בפריין ורביין‬ ‫שנוהגין להתענות ולומר סליחות‬
‫של ישראל שנעשו לעם גדול ורב‬ ‫שובבי״ם ת״ת במדינות מעהרין‬
‫כדכתיב )שמות א ‪ : 0‬׳ובני ישראל פרו‬ ‫וביהם ואוסטרייך‪ .‬וכבר התעוררנו פה‬
‫וישרצו׳ וגו׳‪ ,‬לכך מתפללין שגם‬ ‫לובלין זה כמה שנים להתענות ולומר‬
‫עכשיו יפרו וירבו ולא יפילו״‪.‬‬ ‫סליחות‪ ,‬ונדפס הפזמון וסדר הסליחות‬
‫כ ש ם האר״י ז״ל הביאו‪ ,‬שימים אלו‬ ‫בשנת‪ :‬שצ״ט״‪ .‬בימי האר״י ז״ל‬
‫מסוגלים לתקן החטא הידוע‬ ‫ותלמידיו נתפשט המנהג על פני כל‬
‫יותר מכל השנה למתענים בהם‪ ,‬ולכן‬ ‫קצוי תבל‪ ,‬באיטליה נתפשט תיקוני‬
‫עוסקים בתיקון החטא הידוע של אדם‬ ‫שובבי״ם ע״י הרמ״ז‪ ,‬ועד ערי טורקיה‬
‫הראשון‪ ,‬בשבועות אלו מפרשת שמות‬ ‫וספרד שתיקנו לעצמם תפילות‬
‫שאז מתחילים לקרוא מענין השעבוד‬ ‫וסליחות מיוחדים לימים אלו‪.‬‬
‫ונשלם בפרשת משפטים )שמות כא ג(‪:‬‬
‫טעמים לתעניות בימי שובבי״ם‬
‫׳אם בגפו יבוא בגפו יצא׳‪ ,‬לרמוז‬
‫ה״לבוש״ )סימן תרפה סעיף א( כתב‪:‬‬
‫שבחודש האביב יצאו מתוקנים‪.‬‬
‫הטעם שנוהגין בשובבי״ם‬
‫עוסק השל״ה הק׳ )פרשת‬ ‫אחריהם‬ ‫ת״ת לקבוע תענית בכל יום ה׳‪ ,‬מפני‬
‫שמות דף רס בהרחבה‬ ‫שהשנה ארוכה ויש יותר מחצי שנה‬
‫אודות ימים אלו ומוסיף עוד טעמים‬ ‫כין כה״ב שמתענין אחר סוכות‬
‫שבשנת העיבור יש לפשפש במעשים‬ ‫לבה״ב שמתענין אחר הפסח‪ ,‬שהם‬
‫יותר משאר שנים‪ ,‬לפי שאם לא היה‬ ‫ימי תענית וכפרה לישראל‪ ,‬לכך‬
‫מיעוט הירח היו שניהם ־ חמה ולבנה‬ ‫מתענה ח׳ ימים כנגר חורש העיבור‬
‫משמשים ביחד ולא היו צריכין לעבר‬ ‫שהוא ד׳ שבועות‪ ,‬בכל שבוע ב׳‬
‫השנים‪ ,‬ולפי שהעיבורין נולדו‬ ‫ימים‪ ,‬דהיינו ב׳ וה׳‪ .‬וכדי שלא‬
‫כתוצאה מקטרוג שלמטה שהביא לידי‬ ‫להכביד על הציבור חולקים ואין‬
‫חטא תקנו תעניות אלו‪ .‬ונבחרו‬ ‫מתענים אלא פעם אחת בשבוע‪ .‬טעם‬
‫פרשיות שובבי״ם לפי שבהם מרומזים‬ ‫נוסף הוסיף ה״לבוש״ והוא‪ :‬״כי ראו‬
‫ריט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת שובו בנים שיבבי״ם‬

‫שובבי״ם לבד‪ ,‬ובשנה מעוברת‬ ‫תשובה תפלה וצדקה ותלמוד תורה‬

‫מוסיפים ת״ת״‪ .‬החיד״א ב״ברכי‬ ‫שהם ארבע רוחות העולם‪ .‬ומפרט‬
‫יוסף״ )סימן תרפא אות א( אף הוא לא‬ ‫כיצד מדומזים הדברים בפרשיות אלו‪.‬‬
‫הבדיל בין שנה רגילה למעוברת‪ ,‬וכך‬ ‫עוד כתב השל״ה כי אלו התיבות‬
‫הביא משמו של רבי חיים ויטאל‪:‬‬ ‫שובבי״ם ת״ת רומזים לארבע חומות‬
‫ש״מנהג תעניות אלו בכל השנים‪ ,‬אלא‬ ‫תשובה תפלה צדקה תורה‪ .‬שובבי״ם‬
‫שבשנה מעוברת מתקן יותר כמו‬ ‫רומז לשובו בנים שובבי״ם‪ ,‬ותיבת‬
‫שכתב מהרח״ו זצ״ל״‪.‬‬ ‫ת״ת ראשי תיבות ת׳שובה ת׳פלה‪,‬‬
‫וכן ראשי תיבות ת׳למוד ת׳ורה‪ .‬וכן‬
‫אין ספק שמהר״ח ויטאל קיבלו‬
‫ת״ת רומז לצדקה מלשון נתינה‪ .‬טעם‬
‫מרבו האר״י ז״ל‪ ,‬שכן לפי טעם‬
‫נוסף הוסיף שם שנוהגים דוקא בימי‬
‫האר״י ז״ל לימי השובבי״ם אין הבדל‬
‫שובבי״ם‪ ,‬כי קבלה בידינו שבשנת‬
‫בין שנה פשוטה לשנה מעובדת‪ ,‬ובכל‬
‫העיבור החולאים מתרבים ובפרט‬
‫שנה ושנה יש לנהוג בתיקוני ומנהגי‬
‫חולי ילדים ר״ל‪ ,‬לכך תיקנו תעניות‬
‫שובבי״ם‪.‬‬
‫אלו‪.‬‬
‫החיד״א ב״עבודת הקודש״‬ ‫ברם‬
‫)״צפורן שמיר״ סימן ו אות צח(‬ ‫סיום שובבי״ם בפרשת שקלים‬
‫הביא‪ :‬״כתבו גורי האר״י זצ״ל‬ ‫שאפשר לפדות התענית כצדקה‬
‫שעיקר תיקון השובבי״ם בשנה‬ ‫כספר ״מלבושי יום טוב״ לבעל‬
‫מעוברת‪ ,‬ולכן מי שהוא תש כח ואינו‬ ‫ה״תוספות יום טוב״ ביאר‬
‫יכול להתענות בכל שנה יתאמץ לשנה‬ ‫שימים אלו מתחילין מפרשת שמות‪,‬‬
‫מעוברת לעשות תיקון שובבי״ם״‪ .‬הרי‬ ‫ששם נאמר )שמות ג ט ‪ -‬י( ‪ :‬״הנה צעקת‬
‫משמע שהעיקר הוא בשנה מעוברת‪,‬‬ ‫בני ישראל וגו׳ ועתה לך ואשלחך‬
‫אך אינו סותר את עצמו למה שכתב‬ ‫וגו׳״‪ ,‬ושלחו לגאול את ישראל‪ ,‬עד‬
‫ב״ברכי יוסף״‪ :‬״שבשנה מעוברת‬ ‫פרשת כי תשא משמיעין בה על‬
‫מתקן יותר״‪.‬‬ ‫השקלים לתת צדקה והוא במקום‬
‫ושורש העבודה״)שער יב פ״ב‬ ‫ב״יסוד‬ ‫תענית‪ .‬אולם מצאנו לכמה מגדולי‬
‫בתיקון ימי השובבי״ם( כתב‬ ‫האחרונים שהביאו מנהג שובבי״ם גם‬
‫בפירוש לדעת האר״י ז״ל שצריך‬ ‫בשנים רגילות וכך כתב ה״פרי‬
‫להתענות בימי השובבי״ם בכל שנה‬ ‫מגדים״ ב״אשל אברהם״ )סימן תרפה(‪:‬‬
‫ושנה פ״ד תעניות בימי השובבי״ם‪ .‬כן‬ ‫״יש נוהגין בפשוטה שובבי״ם‬
‫ידוע מכתבו של הרה ״ק רבי אהרן‬ ‫ובמעוברת שובבי״ם ת״ת״‪ .‬וכן הוא‬
‫הגדול מקארלין זי״ע‪ ,‬שכתב לאחד‬ ‫ב״שערי תשובה״ )שם ס״ק ב(‪ :‬״מנהג‬
‫מחסידיו שהתלוצצו עליו על שנוהג‬ ‫המתענים בשבועות אלו בשנה פשוטה‬
 ‫שמלת שובבי״ם מאמר א אליעזר‬
‫תשא תחילת השבוע‪ ,‬כי כבר קורין‬
‫בשבת במנחה פרשה זו‪ ,‬ואז כבר‬
‫מסיימין ״לכפר על נפשותיכם״‪ .‬טעם‬
‫נוסף שמסיימים להתענות בפרשת כי‬
‫תשא הובא ב״אליהו רבה״)סימן תרפה‬
‫ס״ק ‪ c‬וב״כרם שלמה״)סימן ג(‪ ,‬משום‬
‫שמשמיעין בה על השקלים לתת‬
‫צדקה והוא במקום התענית‪.‬‬
‫ה״ מגן אברהם״ )סוף סימן תרפה( כתב‪:‬‬
‫שיש נוהגין להתענות גם‬
‫פרשיות ויקהל פקודי‪ .‬וב״ליקוטי‬
‫מהרי״ח״ תמה‪ :‬״למה שבק פרשת כי‬
‫תשא‪ ,‬ויש אומרים‪ ,‬גם כו״ף‪ ,‬והוא‬
‫ראשי תיבות כ׳י תשא ו׳יקהל פ׳קודי‬
‫עיין שם״‪ .‬וב״גנזי חיים״ לשו״ע )שם(‬
‫כתב לבאר דברי ה״מגן אברהם״‬
‫שמתענים גם ויקהל פקודי‪ ,‬יען כי‬
‫חזרו למומן במעשה העגל ונתקנו‬
‫בציווי המשכן ובעשייתו‪ ,‬לכן גם‬
‫פרשיות ת״ת ויקהל פקודי בכלל‪.‬‬
‫בספר ״שומר אמונים״ )פר׳ פקורי כז ב(‬
‫כתב‪ :‬״שובבי״ם ת״ת כו״ף נוטריקון‬
‫ש׳מות רארא ב׳א ב׳שלח י׳תרו‬
‫מ׳שפטים ת׳רומה ת׳צוה כ׳י תשא‬
‫ו׳יקהל פ׳קודי‪ ,‬באלו ראוי להתענות‬
‫ב׳ וה׳ בשנת העיבור כמבואר דעה זו‬
‫בספר ״מטה משה״ עיין שם‪ ,‬והנראה‬
‫שסוד שובבי״ם ת״ת כו״ף עולה אלף‬
‫רסו שהוא זמן משך הגלות כנזכר‬
‫בזוהר )שמות ט ב( וכו׳ עיין שם‪.‬‬
‫רב‬
‫מנהגי שובבי״ם בשנה פשוטה‪ ,‬וזה‬
‫לשונו‪ :‬״כי מה שמתלוצצים עליך‬
‫בשובבי״ם העבר באמרם שאין זה‬
‫אלא בשנת העיבור‪ ,‬טעות גדול הוא‬
‫זה‪ .‬הגם שכמה מחברים ובראשם‬
‫השל״ה הקדוש וגם ה״מגץ אברהם״‬
‫הביאו שנת העיבור‪ ,‬זה לפי המוץ עם‬
‫שנוהגין כן‪ .‬אך בעל נפש בודאי‬
‫מקיים מה שכתוב בכתבי הארז״ל‬
‫והביא ה״עטרת זקנים״ בהלכות‬
‫תענית שזמן הפרשיות מסוגל מאד‪,‬‬
‫וגם כמה מופלגים ויראים קיימו לאין‬
‫מספר ומקיימין בכל שנה ואין פוצה‬
‫פה״‪.‬‬
‫מכל מקום הסוברים שגם בשנה‬
‫רגילה נוהג שובבי״ם דעתם‬
‫שבשנה מעוברת מוסיפים פרשיות‬
‫ת״ת‪ .‬והטעם באר הגה״ק מבערזאן‪,‬‬
‫שהתעניות הם עד קריאת פרשת כי‬
‫תשא שמסיימין שם )שמות ל טז(‪:‬‬
‫״לכפר על נפשותיכם״‪ ,‬ובכך מרומז‬
‫שנתכפר החטא‪ ,‬ועל כן מפסיקין אז‬
‫להתענות‪ .‬ולכן בשנה פשוטה שעם‬
‫פרשת משפטים חל יחד קריאת‬
‫פרשת שקלים ומסיימין כבר אז‬
‫״לכפר על נפשותיכם״ מתענים רק‬
‫שובבי״ם‪ ,‬אבל בשנה מעוברת‬
‫שקריאת פרשת שקלים נדחית בחודש‬
‫על כן מתענים גם כן בשבועות ת״ת ‪-‬‬
‫תרומה תצוה‪ ,‬ומסיימין בפרשת כי‬
‫רכא‬ ‫אליעזר‬ ‫ענין קביעת ימי התעניות בשובבי״ם‬ ‫שמלת‬

‫מאמר כ‬

‫ענין קביעת ימי התעניות בשובבי״ם‬

‫אמר המלאך ל״בית יוסף״; ״האמת שהתענית בשבועות אלו הוא‬
‫השוב ומקובל ומרוצה מאד‪ ,‬אבל צריך שתזהר מלהשביע יצרך‬
‫במאכל ובמשתה״ ‪ /‬״נוהג כצאן יוסף״‪ :‬תקנו להתענות ביום ה׳‬
‫דוקא ולא ביום ב׳ כמו שנהגו בתענית בה״ב‪ ,‬״משום שנאמר בבריאת‬
‫יום ה׳ ברכה לדגים ׳פרו ורבו ומלאו את המים׳‪ ,‬וכל פריות ורביות‬
‫נקראים על שמו דכתיב‪ :‬וידגו לרוב וגו׳ שהוא מזה השורש גם כן‬
‫שהדגים פרים ורבים כיותר״ ‪ /‬ספר ה״קנה״ ‪ :‬רמז למה שמתענין שני‬
‫והמישי שהם ימי רצון‪ ,‬״אלה תולדות השמים והארץ ״בהבראם״‪,‬‬
‫היינו ״ב׳ וה׳ ״בראם״‪ .‬וכן דרשו רז״ל על הפסוק‪ :‬דרשו ה׳‬
‫״בהמצאו״‪ ,‬היינו ״ב׳ וה׳ מצאו״ שמצוי בימים ב׳ וה׳ וראוים‬
‫לתשובה ‪/‬״ייטב פנים״ ראשי תיבות ו׳אלה ש׳מות ב׳ני י׳שראל‬
‫ב׳אים מ׳צרימה הם שובבי׳׳ם‪ .‬וסופי תיבות מצרימ׳ה א׳ת י׳עקב א׳יש‬
‫ובית׳ו הם ״תשובה״‪ ,‬שבפרשיות אלו צריכין לעשות תשובה‪ .‬ואות‬
‫ה׳ הנוספת של מילת ה׳באים לרמז על שביום ה׳ זהו זמן התשובה‬
‫‪ /‬״מאור ושמש״‪ :‬העיקר היה להתענות בערב שבת‪ ,‬כי ערב שבת‬
‫הוא מדת היסוד‪ ,‬אך מחמת שאין מתענין בערב שבת הקדימוהו ליום‬
‫חמישי ‪ /‬״דברי חכמים״‪ :‬אדם הראשון הרהר בתשובה ביום ו׳‬
‫בשעה י״ב‪ ,‬ונעשה צדיק גמור וזהו הזמן לפשפש כמעשים ולהתחרט‬
‫על החטאים ‪ /‬״רביד הזהב״ בשם ההיד״א‪ :‬אם בדורות קדומים‬
‫שהיו להם גופים הזקים היתה משמעותה של ״תשובה״ ראשי תיבות‬
‫ת׳ענית‪ ,‬ש׳ק ו׳אפר‪ ,‬ב׳כיה‪ ,‬ה׳ספד‪ ,‬הרי עתה בדורות אלו שחלושים‬
‫מאד‪ ,‬הראשי תיבות של ״תשובה״ ת׳ורה ש׳בת ו׳ידוי כ׳ושה ה׳כנעה‪.‬‬

‫‪.(T‬‬ ‫)י ר מי׳ ג‬ ‫״^גזובו בנים קזובבים נאם ה׳״‬

‫להתענות בשבועות הללו של שובבי״ם‬ ‫עי ק ר התשובה בימי השובבי״ם הוא‬

‫ואתה נפתה אחר המאכל והמשתה כעת‬ ‫ענין התעניות‪ ,‬ומצאנו ב״מגיד‬
‫הזה‪ ,‬כי האמת שהתענית בשבועות אלו‬ ‫מישרים״ ) פ ר ׳ ב ש ל ח ( שכן אמר המלאך‬
‫הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאד‪ ,‬אבל‬ ‫ל״בית יוסף״ וזה לשונו‪ :‬״והנה אמרת‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמי ב א ל י ע ז ר‬ ‫רכב‬
‫כתב‪ ,‬דהנה ד׳ תקופות השנה הם נגד‬ ‫צריך שתזהר מלהשביע יצרך במאכל‬
‫ד׳ היסודות אש‪ ,‬מים‪ ,‬רוח‪ ,‬עפר‪ ,‬ובכל‬ ‫ובמשתה״‪ ,‬עכלה״ק‪.‬‬
‫תקופה גובר היסוד שלו‪ .‬ובתקופת‬
‫בכתבי האר״י ז״ל מבואר שיש‬
‫טבת שהוא יסוד אש‪ ,‬ובזמן זה גובר‬ ‫להתענות בכל יום ויום‬
‫זה היסוד‪ ,‬הרומז לגבורות ולהתגברות‬
‫מימי השובבי״ם פרט לשבת‪ ,‬ראש‬
‫התאוות‪ ,‬ולזה תיקנו צדיקי הדורות‬
‫חודש וט״ו בשבט‪ .‬וכך נכתב ב״שער‬
‫לשבור התאוות בזמן הזה ‪-‬‬
‫רוח הקודש״ )תיקון כס‪ :‬״ענין‬
‫בשובבי״ם‪ ,‬ולהחזיק בתורת ה׳‬
‫השובבי״ם הנודעים‪ ,‬רצה לומר שיש‬
‫ויראתו‪.‬‬
‫מנהג קדום בכל ישראל להתענות מ׳‬
‫יום רצופים‪ ,‬שיש מן יום הראשון של‬
‫קביעת יום התענית‬
‫פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת‬
‫ה״לקט יושר״ כתב שהמנהג‬ ‫מן תצוה‪ ,‬ונתנו סימן בהם ״שובו בנים‬
‫באושטריך להתענות ח׳‬
‫שובבים״ ‪ -‬ראשי תיבות‪ :‬ש׳מות‬
‫תעניות בכל יום ה׳ מפרשיות‬
‫ו׳ארא ב׳א ב׳שלח י׳תרו מ׳שפטים״‪,‬‬
‫שובבי״ם ת״ת‪ .‬וכן הוא ב״לבוש״‪,‬‬
‫וכעין זה גם בספר ״נגיד ומצוה״ )עמוד‬
‫״מטה משה״ ו״מגן אברהם״ שהובאו‬
‫קעו(‪.‬‬
‫לעיל שמתענים בכל יום חמישי‪ .‬וכתב‬
‫ה״אליהו רבה״ )סימן תרפה ס״ק יא(‬ ‫וב״מגיד מישרים״ )פר׳ תרומה( הובא‬
‫הטעם שמתענים דוקא ביום חמישי‪,‬‬ ‫עוד‪ :‬״והנה היום השלמת‬
‫דאנשי מעמד התענו והתפללו ביום‬ ‫מ׳ תעניות רצופים כנגד מ׳ יום של‬
‫חמישי לבל תפיל אשה פרי בטנה‪.‬‬ ‫יצירת הולד‪ ,‬ואף על פי שבהרבה‬
‫כדאיתא במסכת תענית )כז ב(‪ .‬ומסכת‬ ‫מהם נהנית מעולם הזה‪ ,‬מכל מקום‬
‫סופרים )פרק יז( וזהו לטעם השני של‬ ‫כיון שהיו ארבעים וגם היו בפרשיות‬
‫ה״לבוש״ כי תיקנו תעניות שובבי״ם‬ ‫השובבי״ם נתקבלו״‪ .‬וראה ב״עטרת‬
‫בשנה מעוברת כי הנשים המעוברות‬ ‫זקנים״ )סימן תקסח(‪.‬‬
‫עלולות להפיל עובריהם בשנים אלו‪.‬‬ ‫בדורות הקודמים קבעו ימים אלו‬
‫ובספר ״נוהג כצאן יוסף״ אחר שמביא‬ ‫לימי תענית כמובא ב״זרע‬
‫טעם השני של ה״לבוש״ מוסיף טעם‬ ‫קודש״ )פר׳ שמות דיבור הראשון( שהענין‬
‫נוסף למה תקנו להתענות ביום ה׳‬ ‫להתענות‬ ‫הקדמונים‬ ‫שאמרו‬
‫דוקא ולא ביום ב׳ כמו שנהגו בתענית‬ ‫בשובבי״ם‪ ,‬כי הנה אלו הפרשיות‬
‫בה״ב‪ ,‬וכותב‪ :‬״משום שנאמר )בראשית‬ ‫קורים בטבת שבט שהם חדשים‬
‫א כב( בבריאת יום ה׳ ברכה לדגים‪:‬‬ ‫קשים ובו׳ ובחדשים אלו צריכים‬
‫׳פרו ורבו ומלאו את המים׳‪ ,‬וכל‬ ‫להתנהג בפרישות וטהרח‪ .‬ובספר‬
‫פריות ורביות נקראים על שמו דכתיב‬ ‫״זרע קודש״ )פר׳ בא ד״ה בא אל פרעה(‬
‫רכג‬ ‫אליעזר‬ ‫ענין קביעת ימי התעניות כשובכי״ם‬ ‫שמלת‬
‫תענית ימי ג׳ וה׳ דשוככי״ם‬ ‫)ייחי מח טס‪ :‬׳וידגו לרוב׳ רגו׳ שהוא‬
‫על שם‪ :‬״דרשו ה׳ כהמצאו״‬ ‫מזה השורש גם כן שהדגים פרים‬
‫שובכי״ם רמז לתענית ב׳ וה׳‪ ,‬זה‬ ‫ורבים ביותר״‪.‬‬
‫לשון ספה״ק ״הקנה״‪:‬‬ ‫כן נהגו בהרבה מקהלות ישראל‬
‫רמז למה שמתענין שני וחמישי שהם‬ ‫להתענות בשובבי״ם ביום ה׳‪,‬‬
‫ימי רצון‪ ,‬כפירוש תוספות‪ :‬על הפסוק‬ ‫וכך הובא בשו״ת ״נשאל דוד״‬
‫)בראשית ב ס‪ :‬אלה תולדות השמים‬ ‫)איפנהיים ‪ -‬ח״א סימן כס שכן היה המנהג‬
‫וה א^ בהבראם״‪ ,‬היינו ״ב׳ וה׳‬ ‫בפראג‪ ,‬וכן הוא בתהלים ״משפט‬
‫״בראם״‪ .‬וכן דרשו רז״ל על פסוק‬ ‫צדק״ שכן מנהג ק״ק זאלשץ‪ .‬וכך‬
‫)ישעיה נה ‪ : 0‬״דרשו ה׳ בהמצאו״‪,‬‬ ‫כתב בשו״ת ״שיח יצחק״ )ווערבוי ‪-‬‬
‫היינו ״ב׳ וה׳ מצאו״ שמצוי באלה‬ ‫אי״ח סימן רס(‪ .‬ובספר ״מקראי קודש״‬
‫הימים ב׳ וה׳ וראוים לתשובה עכ״ל‪.‬‬ ‫)לביב שנת‪ :‬תרכ״ד שער כה סס שמתענין‬
‫וכן הוא ב״אור צדיקים״ )דף עא אות ג(‪,‬‬ ‫ביום ה׳ ומתחילים מפרשת שמות עד‬
‫כל אדם שאינו מתענה רצופים ישתדל‬ ‫תצוה‪ ,‬ובערב קורץ ויחל‪.‬‬
‫על כל פנים להתענות שני וחמישי ומ׳‬
‫ג ״ לי קו טי מהרי״ח״ )ח״ג מנהגי חודשי‬
‫יום דשובבי״ם ת״ת הוא תיקון גדול‬
‫לקרי רח״ל‪ .‬וב״עבודת הקודש״ תמה‬ ‫טבת שבט עמוד שטס הביא‬
‫על זה מה שנהגו להתענות רק בב׳ וה׳‬ ‫מה שכתב ב״ייטב פנים״ שראשי‬
‫לכל ימי השבוע‪ ,‬וזה לשונו )צפררן‬
‫תיבות ו׳אלה ש׳מות ב׳ני י׳שראל‬
‫ב׳אים מ ׳צרימה ]כי ה׳ של הבאים אינו‬
‫שמיר אות צס אך מה שנוהגים בערי‬
‫איטליא להתענות בשובבי״ם שני‬ ‫מעיקר התיבה[ הם שובבי״ם‪ .‬וסופי‬
‫וחמישי‪ ,‬לא עשו כלום לתיקון זה‪ ,‬רק‬ ‫תיבות‪ :‬״מצרימ׳ה א׳ת יעק׳ב אי׳ש‬
‫נחשבים לתעניות בעלמא כמי‬ ‫ובית׳ו״ הם ״תשובה״‪ ,‬רמז כי‬
‫שמתענה איזה תענית בשאר ימות‬ ‫בפרשיות אלו צריכים לעשות תשובה‪.‬‬
‫השנה‪ ,‬ומכל מקום יתכן שאיזה‬ ‫ובאות ה׳ הנוספת של מילת ה׳באים‬
‫תועלת יהיה לתיקון זה‪ ,‬ועוד‪ ,‬כי בזה‬ ‫באה לרמז על יום ה׳‪ ,‬היינו שביום ה׳‬
‫מתעוררים לישמר מחטא זה הרגיל‬ ‫בפרשיות אלו זהו זמן התשובה‪ .‬עוד‬
‫ומצוי בעונותינו הרבים‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫הביא בשם הרה ״ק בעל ״מאור‬
‫ושמש״ הטעם שמתענים ביום חמישי‪,‬‬
‫ב כ ל זאת מצאנו לאלו שנהגו‬ ‫כיון שהעיקר היה להתענות בערב‬
‫להתענות תעניות שובבי״ם‬ ‫שבת‪ ,‬כי ערב שבת הוא מדת היסוד‬
‫ביום ו׳‪ ,‬וכן היה מנהגם של כמה‬ ‫)ראה ספר ״מעבר יבק״ שפתי צדק פרק יב(‪,‬‬
‫צדיקים מתלמידי הבעש״ט‪ .‬וזה היה‬ ‫אך מחמת שאין מתענין בערב שבת‬
‫מרדכי‬ ‫רבי‬ ‫הרה״ק‬ ‫הדרכת‬ ‫הקדימוהו ליום חמישי‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר כ א לי עז ר‬ ‫רכד‬
‫ומבואר שימי שישי הם זמנים‬ ‫מטשארנאביל‪ .‬וכן הביא המגיד‬
‫המתאימים לתשובה‪ ,‬וכל‬ ‫מטריסק בספרו ״מגן אברהם״‪.‬‬
‫שכן בשובבי״ם‪ ,‬אך המתענים בהם‬
‫אין משלימין התענית עד הערב‪ ,‬ויש‬ ‫על תעניות בכללות בימי שישי יש‬
‫טועמים לאחר מנחה קטנה‪ ,‬או בעת‬ ‫לציין למה שכתב ב״אור‬
‫הדלקת הנרות טועמים מעט‪ ,‬ואף‬ ‫צדיקים״ )סימן כח ‪ : p‬״מנהג נכון‬
‫שאינו מתענה יום שלם ממש‪ ,‬מכל‬ ‫להתענות ביום ו׳ ולשוב בתשובה‬
‫מקום נחשב לתענית‪ ,‬וכן ביאר הרה״ק‬ ‫לתקן פגם כל ד ימים לקבל אור שבת‬
‫המגיד מוולדניק בספרו ״שארית‬ ‫כראוי‪ ,‬גם כי יום ו׳ הוא נגד מדת‬
‫ישראל״ שבימי שישי של שובבי״ם‬ ‫צדיק הנקרא כל כולל כל התענית‪.‬‬
‫אינם מתענים יום שלם אלא תענית‬ ‫ואם אי אפשר להתענות לפחות לא‬
‫שעות‪.‬‬ ‫יקבעו סעודה מתבשיל‪ ,‬וכל שכן‬
‫מבשר ויין״‪ .‬ועיין עוד בספר ״דברי‬
‫שבת קודש בכחו לתקן בסיגופים‬
‫חכמים״ )דעת חכמה שער השבת פרק ד(‬
‫בדורות הראשונים‬
‫שכתב כי אדם הראשון הרהר‬
‫בספה״ק ״אהבת שלום״ ‪ -‬קאסוב‬ ‫בתשובה ביום ו׳ בשעה י״ב‪ ,‬ונעשה‬
‫)פר׳ שמות ד״ה או יאמר ואלה‬
‫צדיק גמור וזהו הזמן לפשפש‬
‫שמרת הראשון( כתב‪ :‬״והנה בכל שבתות‬
‫במעשים ולהתחרט על החטאים‪ .‬ועל‬
‫השנה צריך האדם לעשות תשובה‬ ‫פי זה אמרו בירושלמי)תענית פרק ב הל׳‬
‫שלימה‪ ,‬היינו בכל ערב שבת קודש‬
‫י ‪ p‬ר׳ אבון הוה ציים בכל ערובי‬
‫צריך האדם לשוב בתשובה ולהתבייש‬ ‫שבתא‪ ,‬וכן במסכת )עירובין מ ב(‪:‬‬
‫מגודל תוקף אור קדושת שבת קודש‬
‫דאיבעיא להו הני בי רב דיתבי‬
‫המתגלה ומאיר בכל שבת‪ ,‬רק‬
‫בתעניתא במעלי שבתא מהו‬
‫שבפרשיות הללו שובבי״ם צריך‬
‫לאשלומי‪ ,‬אשר נלמד מזה שאנשי‬
‫לשוב ביתר שאת‪ ,‬כי עכשיו הוא עיקר‬
‫מעשה נהגו להתענות בערבי שבתות‪.‬‬
‫העת והזמן של בירור והוצאת‬
‫ונראה שתעניתם היה כדי לפשפש‬
‫הניצוצות הקדושות מהסטרא אחרא״‪.‬‬ ‫במעשיהם‪ ,‬כי אי אפשר לפשפוש‬
‫ורמז לדבר בכתוב )שמות א א(‪ :‬״א׳ת‬
‫במעשים בלי תענית‪ .‬ועל כן ראוי‬
‫יעק׳ב אי׳ש״ סופי תיבות ״שבת״‪.‬‬
‫ביום השישי להתבודד קצת מהיום‬
‫בענין זה בספה״ק ״רביד‬ ‫והביא‬ ‫ויפשפש במעשיו שעשה בששת‬
‫הזהב״ )סוף פר׳ שמות ד״ה רמז‬ ‫הימים כדי שישוב בתשובה קודם‬
‫על שובבי״ם( בשם החיד״א על דאיתא‬ ‫שתשרה בו תוספת נשמה כדי שיוכל‬
‫בשל״ה ד״תשובה״ ראשי תיבות‬ ‫אחר כך במעשה כפי שהובא בספר‬
‫ת׳ענית‪ ,‬ש׳ק ו׳אפר‪ ,‬ב׳כיה‪ ,‬ה׳ספד‪,‬‬ ‫״טוב התשובה״ )פתיחה עמוד כה(‪.‬‬
‫רכה‬ ‫אליעזר‬ ‫ענין קביעת ימי התעניות בשובבי״ם‬ ‫שמלת‬
‫בעבודת ה׳ על ידי תפילה תחינות‬ ‫אמנם זה היה בדורות הראשונים שהיו‬
‫ובקשות בספרו של נעים זמירות‬ ‫להם גופים חזקים‪ ,‬אבל עתה בדורות‬
‫ישראל דוד המלך עליו השלום‪.‬‬ ‫האלו שחלושים מאוד‪ ,‬הראשי תיבות‬
‫של ״תשובה״ ת׳ורה ש׳בת ו׳ידוי‬
‫לענין תעניות ביום א׳ מובא‬ ‫ב׳ושה ה׳כנעה‪ .‬נמצא לפי דבריו‬
‫״דברי‬ ‫בעל‬ ‫שהרה״ק‬ ‫הקדושים דשבת קודש יש לו כח‬
‫יחזקאל״ משינאווה לא רצה לקבוע‬ ‫לתקן מה שבדורות הראשונים היה לנו‬
‫לכתחילה תענית יחיד לעצמו בימי‬ ‫תיקון על ידי סיגופים‪ .‬על כן נראה לי‬
‫שובבי״ם ביום א׳‪ ,‬והראה מקורו‬ ‫שמשום הכי‪ :‬״שובו בנים שובבים״‬
‫בש״ס )תענית כז ב(‪ :‬שאנשי המעמד‬ ‫הכיוון על הצירוף שאמרנו שבראשי‬
‫התענו כל אחד בשבוע שלו וכך‬ ‫תיבות ״תשובה״‪ ,‬דעתה שבת קודש‬
‫לעורר רחמים על עם ישראל‪ ,‬פרט‬ ‫הוא תיקון כמו אז סיגופים‪ ,‬כי הראשי‬
‫ליום השישי מפני כבוד השבת ויום‬ ‫תיבות של שבב״ם הוא ב׳א ש׳בת‬
‫הראשון מפני הנוצרים‪ ,‬פירש דש״י‪.‬‬ ‫ב׳א מ׳נוחה‪ .‬והיינו לנפש‪.‬‬
‫״מפני הנוצרים שעושים אותו יום טוב‬
‫ואכן נהגו בכמה ממקהלות החסידים‬
‫שלהם״‪.‬‬
‫נוהגים להתאסף באשמורת‬
‫ראה בחידושי אגדות מהרש״א )שם(‬ ‫הבוקר של יום השישי בבתי כנסיות‬
‫שכתב לבאר דברי רש״י אלו‬ ‫ובבתי מדרשות ולקרוא את כל ספר‬
‫הסתומים לכאורה‪ ,‬שאין לומר‬ ‫תהילות נעים זמירות ישראל‪ .‬ובספר‬
‫שחששו שיעלילו הנוצרים עלינו‬ ‫״שפע חיים״ מכתבים >ח״ב ס י מן מ ו (‬

‫שהננו מתענים ביום אידם שהרי בזמן‬
‫שבית המקדש קיים היתה ידינו תקיפה‬
‫עליהם‪ ,‬אלא יש לומר שאנשי המעמד‬
‫לא עשו מלאכה ביום תעניתם וכדי‬
‫שלא יאמרו שהם עושים את יום‬
‫הראשון בשבוע יום טוב‪ ,‬נמנעו ולא‬
‫צמו‪ .‬והביא מכאן ראיה שלא הנוצרים‬
‫הם שהעבירו את יום המנוחה לראשון‬
‫בשבת שהרי אנשי מעמד נמנעו‬
‫מלצום גם בימי בית ראשון‬
‫כשהנוצרים לא היו בעולם ד‪ .‬אולם‬
‫כתב שכן מנהג הישן‪ ,‬וכן נהג הגה ״ק‬
‫בעל ״הקל יצחק״ מספינקא וכן‬
‫נוהגים רבים‪ .‬והביא הרה״ק מבנדין‬
‫זי״ע רמז לכך כי סופי תיבות של‪:‬‬
‫״ואל׳ה שמו׳ת בנ׳י ישרא׳ל‬
‫הבאי׳ם״ סופי תיבות ״תהלים״‪,‬‬
‫וכאמור שסופי תיבות״ ״מצרימ׳ה‬
‫א׳ת יעק׳ב אי׳ש ובית׳ו״ הם‬
‫״תשובה״‪ ,‬לרמז שבימי השובבים‬
‫הרמוזים בראשי תיבות של פרשיות‬
‫אלו צריכים לעשות תשובה ולהתחזק‬

‫ד‪ ,‬וזכה לכוין לדברי בעל האשכול בספרו)עמוד ‪ - 140‬מהדורת אלבק( שאנשי משמר לא‬
‫עשו מלאכה בשבוע שהתענו בו‪ .‬וכדבריו כתב ברש״י ל״עין יעקב״ זה לשונו‪ :‬וכי חזו‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ב א לי עז ר‬
‫א ך מדברי רבינו גרשום מאור הגולה‬
‫שכתב בפירושו )שם(‪ :‬״מפני‬
‫הנוצדים‪ ,‬לפי שיום חג שלהם באחד‬
‫בשבת‪ ,‬ואם היו ישראל מתענין היו‬
‫כועסים״‪ .‬לפי זה בזמנינו שלא שייך‬
‫חשש זה אם כן מותר להתענות ביום‬
‫זה‪ .‬מה גם שמצינו לחז״ל שתיקנו‬
‫תענית ביום א׳‪ ,‬כגון שחל י״ז בתמוז‬
‫או תשעה באב ביום א׳‪ ,‬או שהוא‬
‫נדחה מיום שבת ליום א׳ ולא חששו‬
‫לטעמים דלעיל‪ ,‬ואפשר שהקפידה‬
‫היה דוקא על אנשי מעמד משום‬
‫שהוא קבוע בכל שבוע‪ ,‬וגם בזמן‬
‫שבית המקדש קיים אז היה פרסום‬
‫גדול‪ ,‬ובודאי שבימינו אין לחוש‬
‫ואפשר להתענות ביום א׳‪.‬‬
‫פריעת התענית‬
‫כתב ב״לקט יושר״)עמוד ‪ ( 116‬כשחל‬
‫יום ה׳ ביום שאסור להתענות‬
‫כגון בראש חודש או בט״ו בשבט‪,‬‬
‫מקדימין את התענית ביום שני‪.‬‬
‫ב״אליהו רבה״ )סימן תרפה ס״ק יא(‬
‫הביא בשם ״מלבושי יום טוב״ אם‬
‫אירע ראש חודש או ט״ו בשבט או‬
‫פורים קטן ביום חמישי צריך לפורען‬
‫ביום אחר‪ ,‬ולא פירש באיזה יום‪,‬‬
‫והיינו באיזה יום שירצו מאותו‬
‫השבוע‪ .‬אכן דעת ה״אליהו רבה״‬
‫רכו‬
‫ב״מאירי״ )תענית שם( כתב שהמדובר‬
‫באומה עתיקה מימות נבוכדנצר שכונו‬
‫נוצרים ]או נצרים[ ששבתו ביום ראשון‪,‬‬
‫ולא כתב דבריו כאן אלא מפני‬
‫תרעומת המינין‪.‬‬
‫ב״מסכת סופרים״ ניז ה ‪-‬‬ ‫אמנם‬
‫מהרהרת היגר ‪ -‬הנקיה מגרעונות‬
‫הצנזור הנוצרי[ מפורש הדבר היטב בזה‬
‫הלשון‪ :‬״בערב שבת ובמוצאי שבת‬
‫לא היו מתענין מפני כבוד השבת‪ ,‬ויש‬
‫אומרים בערב שבת בין השמשות‬
‫ניתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר‬
‫השבת נוטלין אותה הימנו‪ .‬דבר אחר‬
‫מפני הנוצרים שלא יאמרו על כי אנו‬
‫שמחין בראשן הם מתענים בו‪ .‬אבל‬
‫אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו‬
‫חוששין לאיבת גוי״ ה‪.‬‬
‫לשם שלימות הענין נציין את דברי‬
‫״המאירי״ )תענית שם( שכתב‬
‫שבירושלמי נימקו שלא התענו ביום‬
‫ראשון מפני כבוד השבת‪ ,‬וכן הוא‬
‫במדרש )איכה א נא(‪ .‬בדומה לזה כתב‬
‫ברמב״ם )הלכות כלי המקדש פרק ו הל׳ ג( ‪:‬‬
‫׳שלא יצאו מעונג שבת לצום׳‪ .‬ובערוך‬
‫)ערך נצר ב( כתב דברים חדשים‬
‫ומפליאים‪ ,‬שהנוצרים התענו בראשון‪,‬‬
‫ולפי דבריו לא צמו אנשי משמר ביום‬
‫ראשון כדי שלא להידמות להם‪.‬‬

‫דמתענין ביום אידם אתו לידי סכנה‪ .‬וכן מבואר בפירוש המיוחס לרגמ״ה שנדפס על‬
‫הגליון שאם היו מתענים היו כועסים‪.‬‬
‫ה‪ .‬המשפט ׳אבל אמרו חכמים‪ ...‬לאיבת גוי׳ ניתוסף מן הגליוץ שמסכת סופרים משופעת מהם‬
‫והמעתיקים או המדפיסים שילבו את שניהם עד שיצא עירוב פרשיות לרוב‪ ,‬הנראים‬
‫כמשנה ראשונה ומשנה אחרונה‪ ,‬אולם בכל זאת משנה ראשונה לא זזה ממקומה‪.‬‬
‫רכז‬ ‫אליעזר‬ ‫ענין קביעת ימי התעניות בשובבי״ם‬
‫ככמה קהלות ישראל הוקבע תענית‬
‫קדישא‬ ‫החברא‬ ‫לבני‬
‫להתענות ביום שני מפרשות שמות‪,‬‬
‫ואומרים סליחות‪ ,‬גם בשנה פשוטה‪.‬‬
‫ב״ילקוט אוהב ישראל״ )עמוד קסט אות‬
‫צג( הובא מנהגו של הרה״ק מאפטא‪,‬‬
‫שלא היה מתענה בימי השובבי״ם‬
‫ביום קבוע בשבוע‪ ,‬אלא כל שבוע‬
‫היה מתענה ביום אחר‪ ,‬בפרשת‬
‫שמות יום א׳‪ ,‬פ׳ וארא יום ב׳‪ ,‬וכן‬
‫הלאה‪.‬‬
‫היו כמה צדיקים שהתענו בשובבי״ם‬
‫בשניהם בשני וחמישי‪ ,‬וכן נהג‬
‫הרה״ק ר׳ ירחמיאל משה מקאזניץ‬
‫הובא בספר ״ספרן של צדיקים״)בערכו‬
‫עמוד ק אות כג(‪.‬‬
‫שמלת‬
‫שיתענו במקומן בפרשיות ויקהל‬
‫פקודי‪ .‬וה״פרי מגדים״ בספרו‬
‫״המגיד״ ]חלק שלישי שובבי״ם אות קנה‬
‫הביא את דבריו וסיים‪ :‬ואין נוהגין כן[‪.‬‬
‫כ ס פ ר ״תורת חיים״ )סימן תקעב ס״ק א(‬
‫כתב‪ :‬שאין מאחרין לפרשת‬
‫ויקהל פקודי‪ ,‬יען שפרשת שובבי״ם‬
‫ת״ת הם מעולים אין דוחין התענית‬
‫מפרשיות אלו‪ ,‬וגם יום ב׳ הוא יומא‬
‫דרהמי‪ ,‬רק יום ה׳ עדיף אם אפשר‪ .‬וכן‬
‫הוא בשו״ת ״לבושי מרדכי״ )ח״ג סימן‬
‫קסג(‪ .‬ויש שכתבו שאם חל יום ה׳ בראש‬
‫חודש מתענים תענית שובבי״ם ביום‬
‫ד׳ שלפניו ראש חודש‪ ,‬כיון שאנשי‬
‫מעמד היו מתענין ביום רביעי על‬
‫אסכרה ר״ל כדאי׳ במסכת )תענית כז ב(‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ג א לי עז ר‬ ‫רכח‬

‫מאמר ג‬

‫״אגרא דתעניתא צדקתא״‬

‫״תענית״ נוטריקון ״תת עני״‬
‫על השאלה שנשאל רבי אברהם שמחה הורוויץ מבארניב זצוק״ל‪:‬‬
‫אם אפשר לשבור תלמיד חבם עני‪ ,‬שיתענה עבורו תעניות שובבי״ם‬
‫ת״ת‪ ,‬השיב רמז מהכתוב‪ :‬״שובו בנים שובבי״ם ‪ -‬חוץ מאחר״ ‪/‬‬
‫״שבט מוסר״‪ :‬כי בתענית צריך צדקה ‪ -‬בקביעתם של חז״ל‪ :‬״אגרא‬
‫דתעניתא צדקתא״‪ ,‬ומה שהיה צריך לאכול ביום ההוא יתן לעניים‪.‬‬
‫רמז לדבר‪ :‬תענית נוטריקון ״תת עני״ ‪ /‬החיד״א‪ :‬״ומלמדי תינוקות‬
‫נראה שאף למי שמחמיר בתלמיד חכם שחטא אין להחמיר במלמדי‬
‫תינוקות‪ ,‬כיון דממעט בלימוד התינוקות דחשיב טובא וגזל הרבים״‬
‫‪ /‬״פלא יועץ״ ‪ :‬וגם מתנאי התענית שלא יפרסם תעניתו‪ ,‬וכבר כתב‬
‫ב״ספר החסידים״ מעשה באשה אחת שהיתה מגלה תעניתה ונענשה‬
‫על תעניתה‪ :‬זולת בזמן שרבים מתענים כגון בימי השובבי״ם או‬
‫בעשרת ימי תשובה שאז אין איסור לפרסם ‪ /‬ה״דברי חיים״ מצאנז‪:‬‬
‫הגם שבשו״ע נפסק שהמתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח‬
‫נענש על כך‪ ,‬בתעניות שובבי״ם רשאי לגלות דלא שייך בזה יוהרא‬
‫כיון שמחויב להתענות‪ .‬וכן הוא ב״באר היטב״ ‪ :‬מי שמתענה מחמת‬
‫תשובה רשאי לפרסם‪.‬‬

‫״שובו בנים ^זובבים נאם ה׳״ )‪'0T‬׳ ג ‪.(T‬‬

‫עבדי״ ) ח ״ ז ס י מ ן ט ז ( העיד שמתענים‬ ‫נהגו להלק התעניות כין הקהל‬

‫דרך שותפות שהיו מסדרים משמרות‬ ‫בד מיון אנשי מעמד‬
‫משמרות‪ ,‬למשך ימי השבועות של‬ ‫ס א(‬ ‫בשו״ת ״עולת שמואל״‬
‫) סי מן‬

‫שובבי״ם כל משמר לא פחות מעשרה‬ ‫כתב‪ :‬יש שנהגו לחלק‬

‫אנשים שמתענים יום אחד בשבוע‪,‬‬ ‫התעניות בין הקהל‪ ,‬שבכל שבוע‬
‫ואומרים סליחות ותחנונים וקוראים‪:‬‬ ‫מתענין אנשים אחרים‪ .‬וביאר שהוא‬
‫׳ויחל׳ עם תפילת ׳עננו׳ בכונות‪ ,‬כך‬ ‫כדמיון אנשי מעמד כדאיתא בסוף‬
‫היו מתענים כל יום משמר אחר‪,‬‬ ‫מסכת תענית‪ .‬וכן בשו״ת ״ישכיל‬
‫רכט‬ ‫אליעזר‬
‫) ס י מ ן תקס ה ס ע י ף ב ( כתב שהמתענה‬
‫ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח‬
‫נענש על כך‪ ,‬בתעניות שובבי״ם רשאי‬
‫לגלות שמתענה דלא שייך בזה יוהרא‬
‫כיון שמחויב להתענות‪ .‬מאידך‬
‫ב״יסוד ושורש העבודה״ ) ש ע ר י ב פ ״ ב (‬
‫כתב‪ :‬שהעיקר שיסתיר אדם מעשיו‬
‫הטובים‪ ,‬וכל התעניות שיתענה יהיה‬
‫הכל בהסתר‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫י ט(‬ ‫או ת‬ ‫ב״אוצר הסיפורים״‬
‫) ח״ג‬
‫מסופר כי המקובל רבי‬
‫חיים שאול מדוויק‪ .‬שבעת שהתחיל‬
‫להדפיס דברי התעוררות על דבר‬
‫תענית שובבי״ם ת״ת‪ ,‬בא אליו גביר‬
‫אחד ממדינת בוכארים‪ ,‬ורצה אשר‬
‫ישכור עבורו תלמיד חכם אחד עני‪,‬‬
‫והוא ישלם לו סכום רב‪ ,‬אשר הוא‬
‫יתענה עבורו תעניות שובבי״ם ת״ת‪,‬‬
‫ורבינו התפלפל בהלכה עם חבריו‬
‫המקובלים בזה‪ ,‬אם יועיל עבורו‬
‫התענית של אחר‪ ,‬ולא יכלו להסכים‬
‫יחד אי מועיל או לא‪ ,‬ואמרו‪ :‬שישאל‬
‫את השאלה הזאת לפני הרה״צ ‪ -‬רבי‬
‫אברהם שמחה הורוויץ ‪ -‬מבארניב‬
‫זצוק״ל‪ ,‬וכאשר יאמר כי הוא זה‪ ,‬כן‬
‫יעשה‪ .‬ובאתי לפניו‪ ,‬ושאלתי את‬
‫השאלה הזאת‪ ,‬והשיב על אתר‪:‬‬
‫״שובו בנים שובבי״ם חוץ מאחר״‪.‬‬
‫אכילת ב שר במוצאי תענית‬
‫כתב בספר ״אור צדיקים״‬
‫) ד ף ע ט או ת‬
‫י ד ( בלילה אחר התענית לא‬
‫ימלא בטנו בבשר ויין כי יצא שכרו‬
‫״אגרא דתעניתא צדקתא״‬ ‫שמלת‬
‫ולסליחות ותפילות הצטרפו אתם‬
‫כולם‪ ,‬וכך נהגו במשך כל שבועות‬
‫שובבי״ם היו מחלקים המשמרות יום‬
‫אחרי יום‪ ,‬וביום האחרון יום הסיום‬
‫היו עורכים סעודה גדולה לכל‬
‫המשתתפים שזכו לתיקון זה‪ ,‬שכל‬
‫אחד יש לו חלק עם כל המתענים‬
‫ונחשב לו כאילו התענה כל‬
‫השובבי״ם‪ .‬ומסיים‪ :‬כי ראה בחוש‬
‫שהיתה מתקבלת תפילתם באהבה‬
‫ורצון‪ ,‬כי ממש עיני ראו ולא זר שהיו‬
‫מתפללים בשמחה רבה והתלהבות‬
‫גדולה אשרי עין ראתה כל אלה‪,‬‬
‫עכ״ד‪.‬‬
‫אם צריך להצניע התענית‬
‫יש אומרים שתעניות אלו הוא כעין‬
‫תענית ציבור ואין צריך להצניע‬
‫התענית‪ ,‬וכך כתב ב״פלא יועץ״ ) א ו ת‬
‫ת ע ני ת( וגם מתנאי התענית שלא‬
‫יפרסם תעניתו‪ ,‬וכבר כתב ב״ספר‬
‫החסידים״ מעשה באשה אחת שהיתה‬
‫מגלה תעניתה ונענשה על תעניתה‪:‬‬
‫זולת בזמן שרבים מתענים כגון בימי‬
‫השובבי״ם או בעשרת ימי תשובה‬
‫שאז אין איסור לפרסם‪ ,‬ע״כ‪ .‬מכל‬
‫מקום בימי השובבי״ם שרבים‬
‫מתענים‪ ,‬מותר לפרסם‪.‬‬
‫וכך הובא ב״באר היטב״ בשם‬
‫״הלכות קטנות״ ) ח ״ ב ס י מ ן ק מ ב (‬
‫מי שהוא מתענה מחמת תשובה רשאי‬
‫לפרסם‪ .‬וכן סבר הרה״ק בעל ה״דברי‬
‫חיים״ מצאנז ) ה ו ב א ב ״ ד ר כ י ח יי ם ״ ר ב ״ ש פ ע‬
‫חיי ם ״ ח ״ ב מ כ ת בי ם ס י מן ע ז ( הגם שבשו״ע‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ג א ל י ע ז ר‬ ‫רל‬
‫התרה לביטול התענית‬ ‫בהפסד‪ .‬וכן הוא על פי דברי ה״מגן‬
‫מי שנוהג להתענות בשובבי״ם בכל‬ ‫אברהם״ ) ס י מ ן ת קנ ח ס ״ ק ג ( בשם‬
‫שנה ורצה לבטלו מאיזה סיבה‪,‬‬ ‫מהרי״ל בכמה מיני תענית של תשובה‬
‫צריך התרה‪ ,‬כן השיב רבי אליהו מני‬ ‫אשכחן דאין לאכול במוצאי תענית‬
‫בשו״ת ״מעשה אליהו״ ) ס י מ ן קנ( לאחד‬ ‫בשר ויין‪ ,‬וכן הוא ב״מגן אברהם״‬
‫שהתענה שובבי״ם ב׳ שנים והיה‬ ‫) סי מן ת ק פ ס ״ ק ט ( בשם יש אומרים‬
‫בדעתו להתענות בכל שנה‪ ,‬שכבר‬ ‫תעניתים אלו אין לאכול בלילה‬
‫נעשה עליו נדר‪ .‬ב״מטה לוי״ ) ס י מ ן י ד (‬
‫שלאחריהם בשר ויין וכך כתב ב״ים‬
‫נשאל על קהילה שלימה שביקשו‬ ‫של שלמה״‪ ,‬אמנם יש להכריע במי‬
‫שיתירו להם שלא להתענות‬ ‫שדרכו לאכול בכל יום פעמיים בשר‬
‫בשובבי״ם‪ ,‬והשיב שיתירו להם‬ ‫היינו בצהרים ובערב‪ ,‬ונוהג כן בערב‬
‫שלשה שלא דרו מעולם בעיר הזאת‪,‬‬ ‫גם בימי תעניתו בשובבי״ם‪ ,‬אולי יש‬
‫כי על כל פנים הוא להם פתח חרטה‬ ‫להקל שלא לשנות מכפי שהורגל בכל‬
‫שמספרם אינו עולה לקיים הנדר‬ ‫יום‪ ,‬משום שתחילת חולי מעיים שינוי‬
‫כאן נדר‬ ‫הישן‪ ,‬שאף שלא שייך‬ ‫וסת כמאמר רז״ל‪ ,‬מה שאין כן מי‬
‫שהותר מקצתו הותר כולו‪ ,‬כיון שלא‬ ‫שאוכל בכל לילה מאכלי חלב‪ ,‬ואז‬
‫הותר להם‪ ,‬רק אי אפשר כמקדם‪ ,‬מכל‬ ‫אחרי תענית שובבי״ם אוכל סעודת‬
‫מקום פתח חרטה הוא‪ .‬ועיין שם‬ ‫בשר זה בודאי אינו נכון‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫בסוף תשובתו שמסיים ‪ :‬״אמנם כל זה‬
‫לדעתי בתנאי שכל אחד מבני הקהלה‬ ‫ו ב״ ע בו ד ת הקודש״‬
‫) צ פ ו ר ן ש מ י ר או ת‬

‫יתענה על כל פנים פעם אחת‬ ‫צ ט ( כתב‪ :‬הזוכה לעשות‬

‫בשובבי״ם ת״ת בלי נדר בצנעא שזהו‬ ‫תקון זה יזהר שבלילה שאוכל לא‬
‫לדעת מיסדי שובבי״ם‪ ...‬ועל ידי‬ ‫יאכל יותר מדי שמא יבוא לידי קרי‬
‫שיתענו יהיה ניכר שכונתם לא היתה‬ ‫חס ושלום‪ ,‬ומה יועיל בתקונו‪ ,‬ותקונו‬
‫להפטר מחמת שהיה מוטל עליהם‪...‬‬ ‫קלקולו‪ .‬לכן יזהר למעט באכילה ולא‬
‫ורק אז ההתרה היא מצוה״‪.‬‬ ‫תהיה מדברים המרגילים‪ ,‬ויתודה‬
‫ויבכה כשהולך לישון‪ .‬וביום בשעת‬
‫חתן ומלמד‬ ‫הוידוי‪ ,‬ויקיים ‪ :‬״וחטאתי נגדי תמיד״‪,‬‬
‫אם רשאים להתענות‬ ‫עכ״ל‪ .‬וה״יסוד ושורש העבודה״ ) ש ע ר‬

‫עוד נשאל ב״מעשה אליהו״‬

‫) סי מן‬
‫ר כ ח ( אם חתן חייב להתענות‪,‬‬
‫והשיב‪ :‬״שאינו צריך‪ ,‬שאף על גב‬
‫שבתענית ציבור הסכמת רוב‬
‫האחרונים להתענות‪ ,‬מכל מקום‬
‫ה מ פ ק ד( כותב‪ :‬ורבים מבני עליה‬
‫נזהרים כל ימי השובבי״ם מלאכול‬
‫דבר מן החי ורכים מסגפין עצמן‬
‫שאינם אוכלים אף שום תבשיל חם‬
‫בערב אחר התענית‪.‬‬
 ‫רלא‬ ‫אליעזר‬
‫וירא כי לא יכול‪ ,‬כי יש לו ]ל״ע[‬
‫חולאים‪ ,‬גם שיבה נזרקה בו ולכן‬
‫בעצמו ציער מה יעשה לתיקון נפשו‪,‬‬
‫ואמרתי לו שבמציאות זה לעת זקנה‬
‫ובסובלי חולאים יש לו תקנה לפדות‬
‫כל יום תענית בממון‪ .‬כמו כן מצאנו‬
‫״אגרא דתעניתא צדקתא״‬ ‫שמלת‬
‫בתענית זה אמרתי שלא להתענות‪,‬‬
‫ובשעה שגוזרים התענית אין מתכונים‬
‫לגזור על החתנים״‪ .‬כתב ב״לקט‬
‫יושר״ ) ע מ ו ד ‪ (116‬מלמדי תינוקות‬
‫פטורים מלהתענות תענית שובבי״ם‪,‬‬
‫וכן נפסק בשו״ע ) ס י מ ן ת ק ע א ס ע י ף ב ( ‪.‬‬

‫לה״נודע ביהודה״ ) מ ה ד ו ״ ק א ו ״ ח סי מן‬ ‫ועיין להחיד״א ב״ברכי יוסף״ ) ס י מ ן‬

‫ל ה( שאפשר לפדות את התעניות‬ ‫ת ק ע א ס״ ק ב ( כתב‪ :‬״ומלמדי תינוקות‬

‫בצדקה‪ ,‬וכן הוא במנהגי מהר״מ א״ש‪.‬‬ ‫נראה שאף למי שמחמיר בתלמיד‬
‫כ כ ל ל ידוע כי בתענית צריך צדקה ‪-‬‬ ‫חכם שחטא אין להחמיר במלמדי‬
‫כקביעתם של חז״ל‬
‫) ב ר כו ת ה‬
‫תינוקות‪ ,‬כיון דממעט בלימוד‬
‫ב ( ‪ :‬״אגרא דתעניתא צדקתא״‪ ,‬ומה‬ ‫התינוקות דחשיב טובא וגזל הרבים״‪.‬‬
‫שהיה צריך לאכול ביום ההוא יתן‬ ‫אם אפשר לפדות התענית‬
‫לעניים‪ .‬וכן הוא ב״שבט מוסר״‪:‬‬ ‫מי שאינו יכול להתענות האם אפשר‬
‫תענית נוטריקון ״תת עני״‪ ,‬וכן הוא‬ ‫לו לפדות התענית בכסף לצדקה‪...‬‬
‫מהאר״י ז״ל ) ש ע ר רו ח ה ק ו ד ש ( ‪ ,‬גם טוב‬ ‫יש בזה דעות באחרונים י‪ ,‬ה״בן איש‬
‫הוא שיתן פרוטה אחת לצדקה קודם‬ ‫חי״ בשו״ת ״רב פעלים״ ) ח ״ ג א ו ״ ח ס י מ ן‬
‫התפלה בכל יום מימי תעניותיו‪ ,‬ויכוין‬ ‫ל ה( מביא בשם המקובל בעל ״חסד‬
‫לתקן מה שגרע וחסר מן הצדיק‬ ‫לאברהם״ שכתב וזה לשונו‪ :‬ודע כי‬
‫העליון אל המלכות‪ ,‬ע״כ‪ .‬וכן מובא‬ ‫הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול‬
‫ב״משנה ברורה״ בשם ״פרי מגדים״‪:‬‬ ‫להתענות ארבעים יום או שלושה ימים‬
‫נוהגין בקצת קהילות להכריז ליתן‬ ‫לילה ויום יכול לפדותם בארבעים‬
‫כופר נפש‪ ,‬ומכל מקום יראה לעשות‬ ‫איסרי כסף מזוקק לצדקה‪ ,‬וכן יש עוד‬
‫כן שלא בחזרת הש״ץ התפלה‪ .‬כי‬ ‫הסוברים כך ה״ה הרב נאמן שמואל‬
‫מבלבלין וצריך לשמוע להש״ץ‪.‬‬ ‫והרב החיד״א ב״עבודת הקודש״ ) י ו ס ף‬

‫רמז נפלא על כך מובא בספר‬ ‫ב ס ד ר סי מן ג ( ‪ :‬שאול שאל איש אחד‬

‫״בישישים חכמה״ ‪ :‬אמר‬ ‫שהיה רוצה להתענות שובבי״ם ת״ת‬

‫ת ע נ י ו ת ‪ .‬כי‬ ‫פ״ד‬ ‫ת ר ע ״ ד הו פי ע בי רו ש ל י ם ב קו נ ט ר ס ע ל פי ה בן אי ש חי ס ד ר פ ד י ו ן‬ ‫ב שנ ת‪:‬‬ ‫ן‪.‬‬

‫ב עו ל ם ו אי‬ ‫חו ל ש ה‬ ‫שי ר ד ה‬ ‫פ ״ ד ת ע נ י ו ת ‪ ,‬ו ב ד ו ר הז ה‬ ‫צ רי כי ם ל ה ת ע נו ת‬ ‫ש ע ל כל פעם‬ ‫י דו ע‬

‫א פ ש ר ל כ ל א ח ד ל ה ת ע נ ו ת מ ס פ ר כ ל א ל ו ה ת ע ניו ת ‪ ,‬ל כ ן ס ד ר ו ח כ מ י ה מ ק ו ב ל י ם ‪ . . .‬ל ה ת ע נ ו ת‬

‫ב תי‬ ‫פ עי ה ״ ק‬ ‫ש ל י מי ה שו ב בי ״ ם‪ ,‬וי שנ ם‬ ‫א לו‬ ‫מ ש בו עו ת‬ ‫ש בו ע‬ ‫א חד ב כל‬ ‫ע ל כ ל פני ם יו ם‬

‫ש ל ס פ ר די ם ו א ש כ נזי ם ש מ ת כ נ סין ו מ ת ע ני ם‬ ‫כ נ סיו ת ו ב תי מ ד ר ש ו ת ו י ש י ב ו ת ק בו עי ם וי דו ע י ם‬

‫ב א ו ת ו י ו ם ל ה ת פ ל ל ת פ י ל ת מ נ ח ה ו א ז פ ו ד י ם א ת פ ״ ד ה ת ע ניו ת ב פ ד י ו ן כ ס ף ‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ג א לי עז ר‬ ‫רלב‬
‫לפדיון תעניות וכך כותב רבי יהודה‬ ‫הרה״ק רבי אברהם מפראוביטש זצ״ל‬
‫פתיה בספרו ״מנחת יהודה״ ) ס ד א ( ‪. . ,‬‬ ‫כתיב ) ת ה לי ם קי ח כ ב ( ‪" :‬אבן מאסו‬
‫ומאחר שכתבנו שהתעניות הם חלף‬ ‫הבונים״ ־ ״אבן״ ראשי תיבות‪ :‬א׳ות‬
‫היסורים‪ ,‬מעתה יש לחקור אם נתחייב‬ ‫ב׳רית נ׳טר‪ ,‬ואם זה ״מאסו הבונים״‪,‬‬
‫האדם להתענות בעבור עוונותיו‬ ‫העצה‪ :‬״היתה לראש פנה״ ‪ -‬״פנה״‬
‫שעשה‪ ,‬והוא אנוס שאינו יכול‬ ‫ראשי תיבות פ׳תח תפתח ) ד ב ר י ם ט ו ח(‪,‬‬

‫להתענות‪ ...‬האם יועיל לפדותם‪...‬‬ ‫נ׳תן תתן ) ש ם ש ם י ( ‪ ,‬ה׳ענק תעניק ) ש ם‬

‫בודאי לא יועיל‪ ...‬וכץ דעת ה״כף‬ ‫ש ם י ד ( ‪ ,‬שזה תקון לזה‪.‬‬

‫החיים״ ) א ו ״ ח סי מן ר י ט ( ‪ ,‬והוא רחום‬ ‫מצאנו לרבנים גדולים‬ ‫מאידך‬
‫יכפר עוון‪.‬‬ ‫שהתנגדו‬ ‫ומקובלים‬
 ‫רלג‬ ‫אליעזר‬ ‫שו ב בי ״ ם‬ ‫ת ע ניו ת‬ ‫על‬ ‫ה ח סי דו ת‬ ‫מ או רי‬ ‫דעת‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ד‬

‫דעת מאורי החסידות על תעניות שובבי״ם‬

‫הבעש״ט ‪ :‬אני באתי לעולם להראות דרך אחרת‪ ,‬דעתי שימשיך האדם‬
‫על עצמו ג׳ דברים אלו‪ ,‬אהבת ה׳‪ ,‬אהבת ישראל ואהבת תורה‪ ,‬ואין‬
‫צורך בסיגופים״ ‪ /‬ידענו שאליהו הנביא זכור לטוב בא אל הרה״ק‬
‫מוה״ר אלימלך מליזענסק וגילה לו כי בשמים ובמתיבתא דרקיעא‬
‫נפסקה ההלכה שלא יעסקו בתעניתים ובסיגופים כי הדור חלוש‪ ,‬רק‬
‫יוסיפו לעסוק בתורה ועבודה״ ‪ /‬״שפת אמת״ ‪ :‬דרכה של תורה היא‬
‫דוקא ״תאכל״ ״תשתה״ ו״תישן״ אך מותנה בתנאי שיהיה פת במלח‪,‬‬
‫ומים במשורה‪ ,‬ועל הארץ תישן ‪ /‬״כלי יקר״ ‪ :‬רפואת הנפש כרפואת‬
‫הגוף‪ ,‬כי המשקה המועיל לתרופת אדם חולה מזיק לאדם בריא‪,‬‬
‫וכאמרם ז״ל ‪ :‬״המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין‬
‫לו מה יאכל״ ‪ /‬רבי יהונתן אייבשיץ‪ :‬בעניני פרישות צריך התחכמות‪,‬‬
‫כי כמה פעמים על ידי פרישות באים לידי קלקול‪ ,‬ואמרו חכמים‪:‬‬
‫׳לא תוסיפו בשביל לא תגרעו׳‪ ,‬כי המתענה בא כמה פעמים לידי כעם‬
‫וכהנה‪ ,‬ועל ידי כך נרפה בלילה להתפלל ולקרות שמע כראוי ‪/‬‬
‫המסגף עצמו באכילה אין מועיל תשובה‪ ,‬כי הגוף נצרך לעבודת ה׳‪,‬‬
‫ואם יחליש הגוף הוא כחיל שקטע ידו‪ ,‬וכי יועיל לו תשובה‪ ,‬הלא‬
‫אי אפשר לו לעבוד עוד‪.‬‬

‫ה׳״)ירמי׳ ג יד(‪.‬‬ ‫״'שובו בנים ^טובבים נאם‬

‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫עיקר העבודה‪ ...‬אנו יודעים ואבותינו‬
‫סיפרו לנו‪ :‬בימי הקדמונים היו אנשי‬
‫מעשה מתענים משבת לשבת‪ ,‬ואתם‬
‫בטלתם דבר זה‪ ,‬ואמרתם‪ :‬הרי‬
‫׳המתענה נקרא חוטא׳ )נדרים י א(‬
‫דמענה נפשו‪ .‬לכן תגידו לנו מה עיקר‬
‫העבדות‪ .‬והשיב הבעש״ט‪ :‬אני באתי‬
‫לעולם להראות דרך אחרת‪ .‬דעתי‬
‫שימשיך האדם על עצמו ג׳ דברים‬
‫כ ב ר גילה לנו אור שבעת הימים‬
‫קדוש ישראל הבעש״ט דרך‬
‫חדשה שהאדם ידבק במרת אהבה לה׳‬
‫לישראל ולתורה ואז ממילא אהבת‬
‫הרע תסתלק ממנו‪ .‬כלומר‪ ,‬במקום‬
‫שיעסוק האדם בהכנעת הרע שבקרבו‪,‬‬
‫יעסוק בהתעלות לטוב‪ .‬כפי שהביא‬
‫בספר ״דרש טוב״ )ענין מדריגות מאמר‬
‫‪ : 0‬״פעם אחת שאלו לבעש״ט‪ :‬מהו‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ד א לי עז ר‬ ‫רלד‬
‫בתענית נקרא קדוש״‪ .‬ומתרצת‬ ‫אלו‪ .‬אהבת ה׳‪ ,‬אהבת ישראל‪,‬‬
‫הגמרא‪ :‬״הא דמצי לצעורי נפשיה‪,‬‬ ‫ואהבת תורה‪ ,‬ואין צורך בסיגופים״‪.‬‬
‫הא דלא מצי לצעורי נפשיה״‪.‬‬ ‫וכן הוא בספה״ק ״בית אברהם״‬
‫ופשוטם של דברים כך הם‪ :‬אם יש‬ ‫) ל י ק ו ט י א מ רי ם מ א(‪.‬‬

‫בכוחו של אדם לצער עצמו ולישב‬

‫בתענית מבלי שימנע מעבודת ה׳‬ ‫דרכה של תורה‬
‫הריהו קדוש‪ ,‬ואם אין בכוחו לישב‬ ‫לאכול ולשתות ולי שון‬
‫בתענית ויושב הריהו נקרא חוטא‪,‬‬ ‫והוסיף על כך הרבי מקארלין זצ״ל‬
‫שבודאי תעניתו מונעתו מעבודת ה׳‪,‬‬ ‫להסביר שאין תועלת גדולה‬
‫וכפירש רש״י ז״ל ) ש ם ( ‪ :‬״שיכול‬ ‫בהתעסקות האדם בתעניות כצורת‬
‫לסבול התענית משבחו הקב״ה‪ ,‬אבל‬ ‫עבודה‪ ,‬שכן אם הוא עומד במצב טוב‬
‫מי שאיני יכול להתענות נקרא חוטא״‪.‬‬ ‫מבחינה דוחנית גם אכילתו היא‬
‫טובה‪ ,‬ואם הוא מצוי במצב רוחני‬
‫) או ״ ח סי מן ת ק ע א‬ ‫בא וראה עוד בשו״ע‬ ‫ירוד‪ ,‬גם תעניותיו נמשכות אחריו‪.‬‬
‫ס עי ף א ( ‪ :‬״היושב בתענית אם‬ ‫וההוכחה לכך הביא ב״שפת אמת״‬
‫יכול לסבול התענית נקרא קדוש‪ ,‬ואם‬ ‫למסכת אבות ממה שאמרו ) א ב ו ת פר ק‬
‫לאו כגון שאינו בריא וחזק נקרא‬ ‫ו מ ש נ ה ח ‪ :‬״כך היא דרכה של תורה‬
‫חוטא״‪ .‬וכן ) ש ם ב ס ע י ף ב ( ‪ :‬״תלמיד‬ ‫פת במלח תאכל‪ ,‬ומים במשורה‬
‫חכם אינו רשאי לישב בתענית‬ ‫תשתה‪ ,‬ועל הארץ תישן״‪ ,‬על כל פנים‬
‫שממעט במלאכת שמים״‪ .‬ובט״ז ) ש ם‬
‫נשמע כי דרכה של תורה היא לאכול‬
‫ס״ ק א ( ‪ :‬נקרא חוטא‪ ,‬היינו דרוצה‬ ‫לשתות ולישן‪ ,‬רק המשנה מוסיפה‬
‫להתענות דרך פרישות‪ ,‬אבל אם ידוע‬ ‫גזירה לאכול פת במלח ולישן על‬
‫לו שחטא חייב להתענות‪ .‬והאריך בזה‬ ‫הארץ‪ ,‬אבל לא להתענות כלל״‪.‬‬
‫בעל ״ראשית חכמה״ ) ו ה ו א ב ״ ר א ש י ת‬

‫ח כ מ ה ״ י ר ו ש ל י ם ת ש ד ״ ם ש ע ר ה ת שו ב ה פ ר ק ד‬
‫תלמיד חכם היושב כתענית‬
‫או ת י ג י ר ( ‪ :‬״בתלמיד חכם שלא חטא‬ ‫ממעט כמלאכת שמים‬
‫שאם ירצה להתענות כדי לקדש את‬ ‫לאור האמור הנה נצבת לפנינו‬
‫עצמו אינו רשאי מפני שממעט‬ ‫תמיחת ושאלת חכמינו ז״ל‬
‫במלאכת שמים‪ ,‬אבל אם חטא ויושב‬ ‫שלמדו מנזיר ) ת ע נ י ת י א א ( ‪ :‬״היושב‬
‫בתענית נקרא חסיד״‪ ) .‬ר א ה ע ו ד ש ם ש ע ר‬
‫בתענית נקרא חוטא״‪ .‬כי הלא דברים‬
‫ה א ה ב ה פ ר ק י א או ת ע ז ‪ ,‬ע י י ן ש ם ב א ר י כ ו ת ( ‪.‬‬
‫קל וחומר‪ :‬מח נזיר שציער עצמו רק‬
‫הזהב של בעל ח״כלי יקר״‬ ‫וכלשונו‬ ‫מן היין נקרא חוטא‪ ,‬היושב בתענית‬
‫ועל‬ ‫ד״ ה‬ ‫שם‬ ‫כא‬ ‫חקת י ט‬ ‫) פ ר׳‬ ‫על אחת כמה וכמה‪ .‬ומקשה על כך‬
‫ה ר מ ז ( ‪ :‬״ועל זה הדרך קרוב לשמוע‬ ‫צד‬ ‫הגמרא מברייתא האומרת‪ :‬״היושב‬
‫רלה‬ ‫שמלת דעת מאורי החסידות על תעניות שובבי״ם אליעזר‬
‫שהיה לו מן העבירה‪ .‬וכבד אמדו על‬
‫מה שנאמר ) י ש ע י׳ א ‪ : 0‬׳אם יהיו‬
‫חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳‪ ,‬ודוד‬
‫אמד ) ת הי לי ם נ א י ( ‪ :‬׳משלג אלבין׳ ‪-‬‬
‫יותד משלג‪ ,‬אבל הטעם כי דוד נצטרע‬
‫והיו לו יסורים גם כן‪ ,‬לכך היו לו‬
‫חטאים לבנים יותר משלג‪ ,‬וזהו אמרו‬
‫) ת ה לי ם נ א ט ( ‪ :‬׳תחטאני באזוב׳ ‪ -‬והיינו‬
‫שנצטרע ונטהר באזוב‪ ,‬ולכן ׳משלג‬
‫אלבין״׳‪.‬‬
‫וכההיא שאמרו רז״ל ) י ו מ א פו ב ( ‪ :‬׳היכי‬
‫בעניני פרישות צריך‬ ‫״אבל‬
‫התחכמות‪ ,‬כי כמה פעמים‬
‫על ידי פרישות באים לידי קלקול‪,‬‬
‫ואמרו חכמים ) ס נ ה ד ר י ן כ ט א ( ‪ :‬׳לא‬
‫תוסיפו בשביל לא תגרעו׳‪ ,‬וצריך בזה‬
‫התחכמות ועצת חכמים‪ ,‬כי המתענה‬
‫בא כמה פעמים לידי כעס וכהנה‪ ,‬ועל‬
‫ידי כך נרפה בלילה להתפלל ולקרות‬
‫שמע כראוי‪ ,‬רבים שמשכימים יותר‬
‫מדאי והולכים לבית הכנסת לשומרים‬
‫לבוקר והוא דבר טוב‪ ,‬אבל אחר כך‬
‫בין שומרים לתפילה משיחים דברים‬
‫בטלים עד שיבואו לידי לשון הרע‬
‫וכדומה‪ ,‬ויצא שכרם כפלי כפליים‬
‫בהפסדם‪ ,‬ובפרט המשכימים ואינם‬
‫בכח לבטל השינה בעת קריאת שמע‬
‫ותפילה‪ ,‬וירדמו נים ולא נים וכהנה‪,‬‬
‫ועל ידי כך נתבטלה מצוה דאורייתא‪,‬‬
‫ובפרט בעת אשר פארם על ראשם‬
‫תפילין‪ ,‬שאסור לישן ולהסיח דעתו‪,‬‬
‫ולכן בכל זה צריך התחכמות למאד״‪.‬‬
‫וכן הביא ב״ספר חסידים״ ) א ו ת ת ר י ז ( ‪:‬‬
‫״כשאדם מתענה‪ ,‬ישמור עצמו שלא‬
‫שרפואת הנפש כרפואת הגרף‪ ,‬כי‬
‫המשקה המועיל לתרופת אדם חולה‬
‫מזיק לאדם בריא‪ ,‬וכאמרם ז״ל ) ת ע ני ת‬
‫י א ב ( ‪ :‬׳בר בי בר דיתיב בתעניתא‬
‫) ״ ס עו ד תו‪...‬‬ ‫ליכול כלבא שירותא׳‬
‫ש מ ת ענ ה‬ ‫כ מי‬ ‫אלא‬ ‫לו‬ ‫מו עי ל‬ ‫אי נו‬ ‫ה מ ת ענ ה‬
‫מ פ נ י ש א י ן ל ו מ ה י א כ ל ״ ‪ ,‬ר ש ״ י ( ‪ ,‬הרי‬
‫שהצומות מטמאים את הטהורים‬
‫ומטהרים הטמאים‪ ,‬פירוש מי שנטמא‬
‫כבר בעבירה‪ ,‬הצומות הכרחיים לו‪,‬‬
‫דמי בעל תשובה כגון שבא אותו‬
‫מעשה לידו ופירש ממנו‪ ,‬מחוי דב‬
‫יהודה באותו פרק‪ ...‬ובאותו מקום׳‪ .‬כי‬
‫מקום החטא ושער שעבר בו‪ ,‬צריך‬
‫ששם תהיה גבורתו להתגבר על יצרו‪,‬‬
‫שכבר טעם פה פעם עבירה ומבקש‬
‫למודו״‪ .‬ע״כ‪] .‬ו ר א ה ע ו ד ״ נו ע ם מ ג ד י ם ״ פ ר׳‬
‫מ טו ת ד ״ ה ש ה בי א ד ב רי ם ב ע נין ז ה[‪.‬‬
‫התשובה ע״י סיגופים‬
‫יצא שכרה בהפסדה‬
‫וכבר התריע על כך בספר ״יערות‬
‫דבש״ להגה ״ק רבי יהונתן‬
‫אייבשיץ זי״ע ) ח ״ ב ד ר ו ש א( ‪ :‬״והנה אף‬
‫כי עיקר התשובה עזיבת חטא וגדרים‬
‫לתשובה‪ ,‬מכל מקום צריך גם כן‬
‫החוטא לשער עצמו אם יכול לסגף‬
‫עצמו ולא יהיה על ידי כך מרפה‬
‫מעבודת ה׳‪ ,‬או שיבוא על ידי כך‬
‫לחולשה‪ ,‬ויהיה אחר כך יותד ממעט‬
‫בעבודת ה׳‪ ,‬או שעל ידי כך נוגע‬
‫בשמירת הנפש ובכלל לאו ׳ונשמרתם‬
‫לנפשותיכם׳‪ ,‬ויסגף עצמו נגד התענוג‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ד א לי עז ר‬
‫אותה בתעניות וסיגופים יותר מדאי‪,‬‬
‫רק הכל בהשכל כדי שלא תכלה ה ״ו‬
‫את נשמתך שלא תוכל לעבוד הבורא‬
‫ברוך הוא‪ ,‬על ידי חלישת כחך‬
‫״ נו ע ם‬ ‫עו ד‬ ‫]ר א ה‬ ‫שתחליש חלילה״‬
‫ב ני י ש ר א ל‬ ‫אל‬ ‫דבר‬ ‫ד״ ה‬
‫כ ו׳ [ ‪.‬‬
‫כיוצא בדברים אלו הביא בספר‬
‫ק ע ב(‬ ‫) או ת‬ ‫״אור אלימלך״‬
‫בשם הרה״ר רבי אריה ליבוש‬
‫מאופלא ‪ -‬תלמיד החוזה מלובלין ־‬
‫שאמר‪ :‬הלא ידענו שאליהו הנביא‬
‫זכור לטוב בא אל הרה ״ק מוה״ר‬
‫אלימלך מליזענסק וגילה לו כי‬
‫בשמים ובמתיבתא דרקיעא נפסקה‬
‫ההלכה שלא יעסקו בתעניתים‬
‫ובסיגופים כי הדור חלוש‪ ,‬רק יוסיפו‬
‫לעסוק בתורה ועבודה״ז‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫הצומות■ לא כאלה חפץ ה׳‬
‫ולא כן קיבלתי מרכותי‬
‫הביא בספה״ק ״מאור ושמש״‬
‫) ה פ ט ר ת ש ב ת ש ו ב ה ( הנה ישנם‬
‫רלו‬
‫יהיה כעסן בר ביום‪ ,‬כי כשאדם רעב‬
‫הוא כעסן‪ ,‬ואם יכעוס מוטב לו שלא‬
‫יתענה ויהא שבע וטוב לב לבריות‬
‫שלא יתקוטט״‪.‬‬
‫נשא‬ ‫פ ר׳‬ ‫א לי מ ל ך ״‬ ‫על תעניות וסיגופים בכלל מצאנו‬
‫דבות לדבותינו בספדי חסידות‬
‫שהתנגדו לדבר‪ ,‬בספה״ק ״נועם‬
‫ו ב ק צ ר כ ם(‬ ‫ד״ ה‬ ‫ק דו שי ם‬ ‫) פ ר׳‬ ‫אלימלך״‬
‫עה״פ ) ו י ק ר א ט ט ( ‪ :‬״׳ובקצרכם את‬
‫קציר ארצכם לא תכלה׳ ‪ -‬דהתורה‬
‫מלמדת אותנו דרכי התשובה‪ ,‬והיינו‬
‫שצריך האדם לתקן מה שקלקל ולשוב‬
‫על חטאת נעוריו‪ ,‬וזהו נקרא מחצדי‬
‫חקלא ) ז ו ה ״ ק ח ״ ג ק כז ב ( ־ קוצרי‬
‫הקוצים מן השדה ‪ -‬שהוא קוצר את‬
‫הקליפות שנבראו על ידי חטאיו‪,‬‬
‫ואמר הכתוב‪ :‬׳ובקצרכם את קציר‬
‫ארצכם׳ ‪ -‬פירוש הארציות והחומריות‬
‫כשתתחיל לחצוד ולקצור הקליפות ‪-‬‬
‫׳לא תכלה פאת שדך׳ שהנשמה‬
‫וכן‬ ‫נקראת ׳שדה׳ ‪ -‬היינו שדה תפוחים‪,‬‬
‫לא תכלה אותה‪ ,‬על ידי שתסגוף‬

‫אב״ד‬ ‫מ הר״ ש‬ ‫הר ה״ ק‬ ‫הי ה‬ ‫א שר‬ ‫בעת‬ ‫כי‬ ‫מ סו פ ר‬ ‫מלך‬ ‫מ קד ש‬ ‫ת הל ה״ ‪-‬‬ ‫״ לי ש רי ם‬ ‫בספר‬ ‫ז‪.‬‬

‫ב ני ק ל ש בו ר ג ב א הר ה״ ק מו ״ ה א לי מ ל ך מ ליז ע נ ס ק נ ״ ע ל ש ח ר פ ני ר ב ו ב בי תו‪ ,‬כי היו י ח ד י ו‬

‫ש ל ה ר ב ה מ גי ד מ מ עז ר י ט ש נ ״ ע‪ ,‬וי הי ביו ם ש ב ת קו ד ש ע ב ר ב חו ץ הר ה״ ק מו ה ר ״ א‬ ‫ת ל מי די ם‬

‫ב ד ח י ל ו ו ר ח י מ ו ‪ ,‬ו י ל ך ה ר ב א ל ה בי ת ‪ ,‬ו ר א ה‬ ‫א ח ד ל ו מ ד תו ר ה ב ה ת ל ה ב ו ת‬ ‫מ ליז ענ ס ק ו ש מ ע‬

‫כ מו‬ ‫ל ו מ ד תו ר ה ‪ ,‬ו י ע מ ו ד‬ ‫מ ר ד כי בנ ע ט ז ״ ל ‪-‬‬ ‫ה ג א ו ן ה ח סי ד מ ו ״ ה‬ ‫הרב‬ ‫הו א‬ ‫א חד ‪-‬‬ ‫אברך‬

‫ל ל מו ד‪ ,‬וי ל ך‬ ‫כ א ש ר פסק‬ ‫ל מ ד‪ ,‬וי הי‬ ‫א שר‬ ‫בג מר א‬ ‫ה ת מ ד תו ו עיו נ ו‬ ‫מחמת‬ ‫ר א הו‬ ‫שעה ו ל א‬

‫ש מו‪,‬‬ ‫ל בו ר א ך י ת ב ר ך‬ ‫ת שו ב ה ו ש ב‬ ‫א לי מ ל ך‪ ,‬ו י א מ ר לו א חי א חי ע ש ה‬ ‫מו ״ ה‬ ‫הר ה״ ק‬ ‫א ליו‬

‫וי הי כ ש מ ו ע ה ג או ן ד ב ר י ו ‪ ,‬נ ח ל ש ד ע תו ו ל א ה שי ב ל ו מ או מ ה כי י ד ע א ש ר ר ב ו ה ק דו ש מו ״ ה‬

‫ש מ ע ל ק א או ה ב או תו מ א ד‪ ,‬רק כ א ש ר ב א א ל בי ת ר בו מ צ א או תו ש מ ה‪ ,‬אז ה ל ך א ל ה ר ה״ ק‬

‫מ א ו מ ה כ י א ם עו ס ק ב ת ו ר ה ו ב כ ל‬ ‫ש מ ע ל ק א ו סי פ ר ל ו ד ב ר י ו כי ל א ר א הו אז עו ש ה‬ ‫מו ״ ה‬

‫א ת ך‪,‬‬ ‫א ש ר נעל ם‬ ‫א חי א ני י ו ד ע א ת‬ ‫מ ליז ענ ס ק‬ ‫מו ה ר ״ א‬ ‫א מ ר הר ה״ ק‬ ‫ה א ל ה‪,‬‬ ‫כ ד ב רי ם‬ ‫זאת‬

‫רלז‬ ‫שמלת דעת מאורי החסידות על תעניות שובבי״ם אליעזר‬
‫הרמכ״ם פסק הלכות תשובה‬ ‫אנשים אשר יחשבו כי תוכן תשובה‬
‫מכלי שום הוראה לתענית‬ ‫הוא יום ענות אדם נפשו בתעניתים‬
‫כ א וראה דברים נפלאים בספר ״דעת‬ ‫וסיגופים‪ ,‬ואולם לא בזה בחר ה׳‪,‬‬
‫ה ל כו ת‬ ‫סו ף‬ ‫מדע‬ ‫)ספד‬ ‫שלום״‬ ‫ובפרט בדורות האלו צוה לנו אדמו״ר‬
‫ת ש ו ב ה ( ‪ :‬״הציקתני רוח בטני בהתבונני‬ ‫הרב האלהי מו״ה אלימלך זצרק״ל‬
‫בהלכות תשובה לרבינו הרמב״ם ז״ל‪,‬‬ ‫לבל יתענו יותר ממה שציוו חכמינו‬
‫לבו הקדוש עמוק מני ים ותהום‪ ,‬יותר‬ ‫ז״ל כי כשל כח הסבל לסבול‬
‫דחב מתבל ומלואה‪ ,‬אהבתו לה׳ אין‬ ‫התעניות והסיגופים‪ ,‬ואין באפשרי‬
‫די באד‪ ,‬הוא העמיק בפנימיות התודה‬ ‫לקנות שלימות ע״י תעניתים זולת מי‬
‫הקדושה בלבו האמיתי‪ ,‬בכל בית‬ ‫שבטוח על כחו ואונו שיהיה יכולת‬
‫התורה הקדושה והעולם נאמן הוא‪,‬‬ ‫בידם לקבלם‪ ,‬או פגם ח״ו בעבירות‬
‫הוא הבין הלכות התורה ולב התורה‬ ‫חמורות יבוא לפני צדיקי הדורות‬
‫הקדושה‪ ,‬הוא הבין הלכות תשובה על‬ ‫להורות לו תשובה‪ ,‬וכל ערום יעשה‬
‫שלמותו‪ .‬בתשובה יש ב׳ ענינים‪,‬‬ ‫בדעת‪.‬‬
‫מחשבה ומעשה‪ ,‬מחשבה ‪ -‬הוא‬ ‫וכך כותב בעל ״התניא״ במכתבו‬
‫החרטה העמוקה ‪ -‬ממעמקים קראתיך‪,‬‬ ‫) א ג ד ו ת ק ו ד ש ע מ ו ד מ ( ‪ :‬״עתה‬
‫כמו שאומר המלך החסיד ע״ה ) ת ה לי ם‬
‫הפעם אגלה דעתי הקטנה אודות‬
‫ק ל א( ‪ ,‬מעשה ‪ -‬הוא התעניתים‬ ‫הצומות ואודות הגלות‪ ,‬לא באלה‬
‫והענויום כמו שהאריכו הצדיקים‬ ‫חפץ השם‪ .‬ולא כן קיבלתי מרבותי‬
‫חכמי ובעלי המוסר‪ ,‬והוא דמיון הגוף‬ ‫הקדושים״‪ .‬וכן הוא בספה״ק ״בית‬
‫ונשמה שיש בכל חבריאה״‪...‬‬ ‫אהרן״ מקארלין ) ל י ק ו ט י ם ד ף ק מ ג ט ו ״ ג ( ‪:‬‬

‫״ראה חכמת רבינו הק׳ ז״ל בכל‬ ‫״בזה הזמן שנחלשו הכהות ואינו יכול‬
‫הלכות תשובה ואפילו ר״ל‬ ‫לסגף ולקרר היצר ולקדש את עצמו‬
‫בחמורות לא ציווה אפילו תענית‬ ‫שלא נכסוף להבלי עולם וגם אין בנו‬
‫אהת״‪ .‬במה העמיק והרחיב‪ ,‬בנשמת‬ ‫דעת להתענות‪ .‬לכן אין תקנה אלא‬
‫התשובה‪ ,‬עומק החרטה‪ ,‬עד שיעיד‬ ‫בתפילה בכל כח‪ ,‬שבעמל כתו‬
‫עליו יודע תעלומות ועיין ) פ ד ק ב ׳ ה ל כ ה‬ ‫בתפילה מקרר היצר ומטהר עצמו‬
‫ד ( ‪ :‬׳שיהיה צועק תמיד לפני ה׳ בבכי‬ ‫בכל אות ואות‪ .‬׳מה הנחלים מטהרים‬
‫ותהנונים ועושה צדקה כפי כוהו‬ ‫אף בתי כנסיות ובתי מדרשות׳״ ) ב ד כ ו ת‬

‫ומתרהק הרבה מן הדבר שחטא בו‬ ‫טז א(‪.‬‬

‫מ חוי ב‬ ‫כ י ה ת ע ני ת כ ל ה ש ב ו ע ה ז ו ו הי ה ל ך ב י ט ו ל ת ו ר ה מ ס י ג ו ף ה ת ע ני ת‪ ,‬ו ב ע ל תו ר ה כ מ ו ך‬

‫ל ל מ ו ד תו ר ה ו ל א ל ה ת ע נ ו ת ו ל ב ט ל מ ד ב ר י ת ו ר ה ‪.‬‬

‫ה ״ ת נ י א׳׳ ) א ג ר ת ה ת שו ב ה פ ר ק א(‪.‬‬ ‫עיין ב ס פ ר‬ ‫דן‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ד א לי עז ר‬
‫וגו׳ כה אמר ה׳ צבאות לאמר משפט‬
‫אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש‬
‫את אחיו״ וגו׳‪ .‬ומעניין לציין מה‬
‫שהביא ב״ספר חסידים״ ) א ו ת ת ר י ז ( ‪:‬‬
‫״לו היה הקב״ה חפץ בתענית‪ ,‬היה‬
‫מצוה לישראל‪ ,‬אך לא שאל מאתם‪,‬‬
‫אלא שיכנעו עצמן ליראה מפניו״‪.‬‬
‫בספרן של צדיקים הביא‪ :‬שמעתי‬
‫מכ״ק אדמו״ר הרה״ק‬
‫מפאריסוב זי״ע‪ ,‬שאמר בשם הרה״ק‬
‫משידלאווצא זי״ע‪ ,‬על מה שמסגף‬
‫עצמו באכילה אין מועיל תשובה‪ ,‬כי‬
‫הגוף נצרך מאד לעבודת ה׳ יתברך‪,‬‬
‫ואם יחליש הגוף הוא כמד שאיש‬
‫חיל יקטע את ידו‪ ,‬וכי יועיל לו‬
‫תשובה‪ ,‬הלא אי אפשר לו לעבוד‬
‫עוד‪.‬‬
‫גם גדולי רבני ליטא שללו את‬
‫התעניות והסיגופים בדורינו דור‬
‫חלוש‪ ,‬ונציין דעתו של הגאון בעל‬
‫ה״קהילות יעקב״‪ ,‬באחד ממכתביו‬
‫המובא בספר ״קריינא דאיגרתא״ ) ח ל ק‬
‫א אי ג ר ת י ס ‪ :‬״ונבהלתי מראות וכו׳‬
‫שאתה צם תעניתים חלילה‪ ,‬תדע‬
‫שזהו דרכי היצר לבטל אותך מתורה‪,‬‬
‫כי בזמנינו המסגף גופו אי אפשר שלא‬
‫יזיק ללימוד התורה שלו‪ ,‬ושעה אחת‬
‫של לימוד חביב אצל הקב״ה מאלף‬
‫תעניות‪ ,‬וכבר מבואר בספרים דתלמיד‬
‫חכם אסור להתענות‪ ,‬והוא מבואר‬
‫בגמרא ) ת ע נ י ת י א ב ( ‪ :‬אמר רב ששת האי‬
‫ש ל אד ם יו ת ר מ מ א ה מ ל קיו ת ״‪.‬‬
‫רלח‬
‫ומשנה שמו וכד ומשנה מעשיו וכד‬
‫ולהיות עינו ושפל רוה ושיתודה על‬
‫הטאיד׳ וכד‪ .‬והלכה זו יותר קשה‬
‫לטבע האדם יותר ממאה תעניות‬
‫כמובן לבעלי דעה״‪ ,‬וממילא אם הוא‬
‫גוף בלי נשמה הוא כמת‪ ,‬וכמה עמקו‬
‫וגבהו דרכי הק׳ רוח אפינו משיח ה׳‬
‫מדן הבעש״ט ז״ל שהיקל מאוד‬
‫בתעניתים לבעלי תשובה‪ ,‬ויש לשאול‬
‫הלא הרוקח הק׳ ז״ל היה ראשון‬
‫והבעש״ט הק׳ היה אחרון‪ ,‬והיאך יקל‬
‫כנגדו כל כך״‪.‬‬
‫״אבל יובן כי הוא ז״ל לא סתר‬
‫דבריי הק׳ למטה כדרך‬
‫המשיגים‪ ,‬אך הילוד אשה הק׳ הזה‬
‫לשמי מרומים נתעלה ופעל לשנות‬
‫דרכי ושבילי התשובה באופן היותר‬
‫נקל כי ראה שירדה חולשה לעולם‬
‫ורוב בעלי התשובה לא היו יכולים‬
‫לעמוד בתעניתים קשים‪ .‬והרמב״ם‬
‫הק׳ היה פוסק העולם ופסק אפילו‬
‫בלי שום תענית‪ ,‬אם נשמת התשובה‬
‫כיאות יתקבל לרצון לפני אדון כל‪.‬‬
‫וכבר ביארו הנביאים ע״ה ־ ישעיה‬
‫וזכריה ‪ -‬תנאי ומשפטי הצומות עיין‬
‫שם״ ‪ -‬בישעיה ) נ ח ה ( ‪ :‬״הכזה יהיה‬
‫צום אבחרהו וגד הלא זה צום‬
‫אבחרהו פתח חרצובות רשע וגד הלא‬
‫פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים‬
‫תביא בית וגו׳ אז יבקע כשחר אורך׳‬
‫וגו׳‪ .‬ובזכריה >ז ה( ‪ :‬״הצום צמתני אני‬
‫א ( ‪ :‬״ טו ב ה מ ר דו ת א ח ת ב ל בו‬ ‫כ מ בו א ר ב ג מ ר א ) ב ר כו ת ז‬ ‫ט‪.‬‬
‫רלט‬ ‫אלייעזר‬ ‫שו ב בי ״ ם‬
‫כפרת עוונות‪ ,‬ילמוד בחזרה על דבר‬
‫שכבר יודע היטב‪ ,‬דללימוד זה אין לו‬
‫חשק והוי לימוד הזה לשם שמים ממש‬
‫והוי גם כן סיגוף‪ ,‬ובכל אופן לא‬
‫סיגופים אחרים חס וחלילה‪ ,‬גם בענין‬
‫הלימוד צריך שיהיה במדה לא באופן‬
‫שאינו לפי כוחו״‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬
‫ה ח סי דו ת ע ל ת עניו ת‬ ‫מ או רי‬ ‫דעת‬ ‫שמלת‬
‫בר בי רב דיתיב בתעניתא וכר עיין שם‪.‬‬
‫ומה שמצאנו בחז״ל וקצת בפוסקים‬
‫שהיו תלמירי חכמים מתענים‪ ,‬זהו‬
‫כשהיו בריאים חזקים וידעו בבירור‬
‫שלא יזיק להם כלל‪ ,‬אבל בזמנינו ברור‬
‫שהתענית מזיקה ללימוד התורה‬
‫ואסור‪ ,‬ומי שרוצה לסגף עצמו לשם‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ה א לי עז ר‬ ‫רמ‬

‫מאמר ה‬

‫תשובה מעולה ‪ -‬חמורה מאד והלה‬

‫השל״ה הק׳ ‪ :‬הנני מלמדך תשובה מעולה‪ ,‬והיא חמורה מאד וקלה‪,‬‬
‫בהיות המאכל או המשתה לפניך מתוק לחיך וחביב עליך ביותר‪,‬‬
‫תמשיך ידיך ותמנע עצמך ממנו‪ ,‬וזהו התשובה בכל ע ‪T‬ן וזמן‬
‫ומרוצה ומקובלת עד ה׳ אלקים ‪ /‬״מאור ושמש״ ‪ :‬קילוסו של רבינו‬
‫הקדוש ״שלא פסקה מעל שולחנו צנון וחזרת״ ־ הרמז בזה היא‬
‫״צנון״ ־ שמדרך הצדיקים כעת אכילתם לצנן את יצרם שלא לאכול‬
‫ולשתות עוד‪ ,‬״וחזרת״ ־ שהם חוזרים בתשוכה שמא אכלו יתר מכדי‬
‫צרכם ‪ /‬״ערוגות הבושם״‪ :‬״שורך טכוח לעיניך ולא תאכל ממנו״‬
‫היינו שתמשוך ידך כשעת האכילה בעוד ״שורך טכוח לעיניך״‪ ,‬אז‬
‫תוכל להיות בטוח ש״חמורך״ היינו החומריות והגשמיות ׳גזול‬
‫מלפניך ולא ישוב לך׳״ ‪ /‬״מגיד מישרים״ למרן ״בית יוסף״ ז״ל‪:‬‬
‫מי שמפסיק באמצע אכילה בעודו בגבורות התאוה לאכול‪ ,‬וכובש‬
‫תאדתו נחשב לו כאילו התענה יום שלם‪ ,‬וכתב בספר דדבר זה מותר‬
‫אפילו בשבת ויום טוב‪ .‬וכתב הראב״ד‪ :‬והרי זה פקח שאוכל לשובע‬
‫נפשו וחשוב כאילו התענה‪.‬‬

‫״^טובו בנים עזויבבים נאם ה׳״)ירמי׳ נ ‪.(T‬‬

‫‪ T‬־‬ ‫‪• T‬‬

‫ד ף ס סו ף ט ו ר ב ( ‪ :‬הנני מלמדך תשובה‬ ‫בא וראה מה שכתב בספה״ק ״תולדות‬

‫מעולה‪ ,‬והיא חמורה מאד וקלה‪ ,‬בהיות‬
‫המאכל או המשתה לפניך מתוק לחיך‬
‫וחביב עליך ביותר‪ ,‬תמשיך ידיך ותמנע‬
‫עצמך ממנו‪ ,‬וזהו התשובה בכל עידן‬
‫וזמן ומרוצה ומקובלת עד ה׳ אלקים‪.‬‬
‫את גופו וצריך ליתן דין וחשבון‪ ,‬כי‬
‫שעת אכילה היא שעת מלחמה‬
‫וב״פלא יועץ״ ) א ו ת א כ י ל ה ( כתב‬
‫הראב״ד וכו׳ והרי זה‬
‫פקח שאוכל לשובע נפשו וחשוב‬
‫להתנהג‬ ‫) ל שו ב בי ״ ם(‪:‬‬ ‫אדם״‬
‫בתעניות וסיגופים אינו ראוי‪ ,‬רק אם‬
‫התענית הוא מפני שאינו מתאוה לאכול‬
‫ומרוב התענגו בתורה ומצוות‪ ,‬אבל מי‬
‫שצריך לאכול ואינו אוכל אזי מענה‬
‫ה׳ שוכן בקרבו‪ ,‬וראיתי בספר ״מנורת‬
‫המאור״ שהוא קדמון‪ ,‬ואמר‪ :‬תעניתים‬
‫וסיגופים מעשה תעתועים המה‪ .‬וכבר‬
‫כתב השל״ה הק׳ ) פ ר ק ט ו ש ע ר ה או תיו ת‬
 ‫רמא‬ ‫ש מ ל ת תשובה מעולה ‪ -‬חמורה מאד וקלה א לי עז ר‬
‫ממנה משוך ידך הימנה״ ‪ -‬באמצע‬
‫אכילה‪ .‬ופירשוה הראשונים‪ ,‬כי‬
‫הפסקת אכילה באמצעיתה נחשבת‬
‫לסיגוף קשה יותר מן התענית‪ .‬והיינו‬
‫כדאיתא בזוה ״ק ) ח ״ ג ר ע ב א ( ששעת‬
‫אכילה היא שעת מלחמה‪.‬‬
‫) פ ר׳ תו ל דו ת‬ ‫״מאור ושמש״‬
‫גוי ם(‬ ‫ש ני‬ ‫לה‬ ‫ה׳‬ ‫וי א מ ר‬
‫ביאר‪ :‬״דהנה דרך הצדיקים ההולכים‬
‫בתורת ה׳ שאינם רודפים אחר‬
‫התאוות‪ ,‬ואינם אוכלים רק מה שצריך‬
‫להם מההכרח לקיום גופם לעבורת ה׳‬
‫יתברך‪ ,‬ממילא באכלם על שולחנם‬
‫המה מושכים את ידם אף באמצע‬
‫אכילתם‪ ,‬ואף שהיצר בוער להסיתם‬
‫ולעשות להם חשק לאיזה דבר טוב‬
‫מהמאכל או מהמשקה הערב יותר‪ ,‬הם‬
‫מצננים את יצרם שלא לאכול ולשתות‬
‫עוד‪ ,‬ואדרבה דואגים וחוזרים‬
‫בתשובה על אשר כבר אכלו‪ ,‬ואולי‬
‫אכלו ושתו יותר מכרי קיום גופם״‪.‬‬
‫ע״כ‪ .‬והיינו כראיתא בזוה״ק ) ח ״ ג ר ע ב‬
‫א( ששעת אכילה היא שעת מלחמה‪.‬‬
‫וזהו גודל עבודת הצדיק בעת אכילתו‪,‬‬
‫שמוטל עליו להלחם עם יצרו כדי‬
‫שכונתו תהיה טהורה וברורה לשמים‪,‬‬
‫לכן אכילה כזו נעלה היא כהקרבת‬
‫קרבן‪ ,‬ובזמן הזה שולחנם של צדיקים‬
‫מכפר‪ .‬ועל כך התקלס רבינו הק׳ ) ע ״ ז‬
‫יא א(‪ :‬״שלא פסקה מעל שולחנו צנון‬
‫וחזרת״‪ ,‬הרמז בזה היא ״צנון״ ־‬
‫שמדרך הצדיקים בעת אכילתם לצנן‬
‫את יצרם שלא לאכול ולשתות עוד‪,‬‬
‫כאילו התענה‪ .‬וכן הביא ב״אלף‬
‫המגן״ ) ס י מ ן ת ר פ א ס ״ ק ג ( כתב בספר‬
‫״מגיד מישרים״ למרן ״בית יוסף״ ז״ל‬
‫) פ ר ש ת ד ק ר א ד ״ ה א ו ר ל י ו ם ש ב ת ה׳ ל נ י ס ן ( ‪:‬‬
‫מי שמפסיק באמצע אכילה בעודו‬
‫בגבודות התאוה לאכול‪ ,‬וכובש‬
‫תאותו נהשכ לו כאילו התענה יום‬
‫בספה״ק‬ ‫שלם וכתב בספר דדבר זה מותר‬
‫ד״ ה‬ ‫אפילו בשבת ויום טוב מתכפרים‬
‫עוונותיו‪ .‬וכבר מובא ב״באר היטב״‬
‫) ס י מ ן ת ק ע א א ( וכתבו ספרי המוסר‬
‫דבאמצע אכילתו‪ ,‬בעוד שהוא מתאוה‬
‫לאכול ימשוך ידו ממנה‪ ,‬וזה נחשב‬
‫לסיגוף גדול‪ ] .‬ר א ה ע ו ד ב ע נ י ן ז ה ב ״ ר א ש י ת‬
‫ו או ת‬ ‫ל‬ ‫או ת‬ ‫טו‬ ‫פר ק‬ ‫ה ק דו ש ה‬ ‫שער‬ ‫חכ מ ה״‬
‫ע ב‪[.‬‬
‫בא וראה מה שכתב בספר ״יסוד‬
‫התשובה״ לרבינו יונה שאפילו‬
‫בימים שאוכל‪ ,‬יעשה באופן שלתענית‬
‫יחשב לו‪ ,‬והיינו כמו שכתב הראב״ד‬
‫שהיה אחד מחסידי עולם‪ :‬הגדר‬
‫הגדול המעלה והמופלא‪ ,‬מניעת‬
‫המאכלות‪ ,‬וכן פירש דבריו‪ :‬אל יעזוב‬
‫לגמרי מלאכול בשר ולשתות יין‪ ,‬אך‬
‫בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול‪ ,‬יניח‬
‫ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו‪ ,‬ואל‬
‫יאכל כפי תאותו‪ ,‬ודרך זו תמנענו‬
‫מחטוא ותזכירנו אהבת הבורא‪ ,‬יותר‬
‫מתענית אחד בשבוע‪ ,‬שאם ממאכל‬
‫שעדב לו‪ ,‬מושך ידו באמצע אכילתו‬
‫לכפדת עוונותיו‪ ,‬נחשב לו כתענית‬
‫וכקרבן ומזבח כפרה‪ .‬וכן אמרו‬
‫חכמינו ) ג י ט י ן ע א ( ‪ :‬״סעודה שהנאתך‬
 ‫^‪ 15‬מל ת שובבי״ם מאמר ה אליעזר‬ ‫רמב‬
‫אכילת הצדיק נחשב לתענית‬ ‫״והזרת״ ־ שהם חוזרים בתשובה‬
‫בא וראה דברים נפלאים בספה״ק‬ ‫שמא אכלו יתר מכדי צרכם‪.‬‬
‫״ערוגות הבושם״ ) פ ר ׳ ת צ א ד ״ ה כי‬

‫ת צ א ה י ׳ ( ‪ :‬בשם הרה״ק בעל ״דעת‬ ‫העינוי והתענית שבאכילה‬

‫קדושים״ זי״ע ) ד ב ר י ם כ ח ל א ( ‪ :‬׳שורך‬
‫כיוצא בדברים אלו הביא בספה״ק‬
‫טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמורך‬
‫) פ ר׳ ו י ג ש‬ ‫״עבודת ישראל״‬
‫גזול מלפניך ולא ישוב לך׳ דהנה כמה‬ ‫ר ״ ה ע ו ר ב ה פ ט ר ה ( ‪ :‬״דהנה יש דרכים‬
‫בני אדם יושבים בתענית ואינם שמים‬
‫רבים לעבודת ה׳ יתברך‪ ,‬האחד יש‬
‫על לבם עיקרו של תענית‪ ,‬ויותר טוב‬
‫דרך ישר לפני איש כפשוטו‪ ,‬לעסוק‬
‫ומועיל עצת הראב״ד שבעוד הנאתו‬
‫בתורה ועבודה כל היום ושאר מצות‪,‬‬
‫מהמאבל לפניו ימשוך ידו‪ ,‬וזה יותר‬
‫ולסגף עצמו להיות פרוש מכל הנאות‬
‫מסוגל מכמה תעניתים‪ .‬דה חילוק הוא‪,‬‬
‫והמרות‪ .‬ויש עוד איזה דרך אל‬
‫אם עדיין לא נזדכך כראוי‪ ,‬הן אמת‬
‫הבאים להתקדש‪ ,‬דהיינו אפילו‬
‫בעוד ששרוי בתענית נכנע קצת קשיות‬
‫באכילה ושתיה להתקדש בם‪ ,‬כמו‬
‫ערפו‪ ,‬אבל כשאחר כך ישב לאכול‬
‫שמבואר בשו״ע ) א ר ״ ח ס י מ ן ר ל א ע י י ן ש ם (‬
‫ושתה שוב ישוב אליו היצר הרע‬
‫ובכונת האר״י ושאר ספרי יראים‪.‬‬
‫כבתחילה‪ ,‬משאין כן אם מכניע אפו‬
‫ובודאי מי שיוכל להתקדש אפילו‬
‫בעודנה ההנאה הגשמית לפניו ומושך‬
‫בדברים גשמיים ובתאוות ולהיות‬
‫ידו לא ישוב אליו עוד‪ .‬וזה שאמר‬
‫שלחנו כמו מזבח‪ ,‬קדושתו יותר‬
‫הכתוב עצה נכונה‪ :‬׳שורך טבוח‬
‫גדולה ונפלאה‪ ,‬כי בודאי כל זמן עסק‬
‫לעיניך ולא תאכל ממנו׳ היינו‬
‫האדם בתורה או בתפלה אין כה היצר‬
‫שתמשוך ידך בעודנו טבוח לעיניך‪,‬‬
‫גדול כל כך לפתות אותו ולהסירו‬
‫אז תוכל להיות בטוח ש׳המורך׳ היינו‬
‫מדרך טובה לדרך רעה‪ ,‬כי שומר‬
‫גשמיותך ׳גזול מלפניך ולא ישוב‬
‫מצוה לא ידע דבר רע‪ .‬אבל כשאדם‬
‫לך׳״‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫נופל ממדרגתו ותאב לאכול‪ ,‬והוא‬
‫משבר תאותו שלא לאכול ולשתות וראה בספה״ק ״מבשר צדק״‬
‫להרה״ק רבי יששכר בער‬ ‫כבהמה‪ ,‬רק אובל לשובע נפשו כדי‬
‫די בו ר‬ ‫) פ ר ש ת וי ק ר א‬ ‫שיוכל לעבוד ה׳ יתברך בכהו‪ ,‬ושהיה מזלאטשוב זי״ע‬
‫לו לב רחב ופקח בתורתו‪ ,‬וכיוצא בהן ה ר א ש ו ן ( בשם הרב המגיד ממעזריטש‬
‫זי״ע לפרש את הפסוק ) ד ב ר י ם ב כ ח ( ‪:‬‬ ‫כונות אחרות גבוהות מאוד‪ ,‬אז תגדל‬
‫כח עבודתו ופועל נחת רוח לה׳ ״אובל בכסף תשבירני ואכלתי״ ־‬
‫יתברך אלף פעמים כבה״‪ .‬ע״כ‪ ) .‬ר א ה ׳״כסף׳ הוא לשון חמדה‪ ...‬והיינו‬
‫ער ר ״ מ סי ל ת י ש ר י ם ״ ש ע ר ה פ ר י ש ו ת פ ר ק י ג ( ‪ .‬בשאוכל בחמדה ־ ׳תשבירני׳ היינו‪...‬‬
‫רמג‬ ‫שמלת תשובה מעולה ‪ -‬חמורה מאד וקלה אליעזר‬
‫כדבריהם ז״ל ) ת ע ני ת י א כ<‪ ,‬ולא יצער‬
‫גופו במכות פרושים‪ ,‬אבל יפריש‬
‫עצמו מן היין‪ ,‬שבזה הוא ממעט מאד‬
‫את התאוות ומכניע יצרו‪ ,‬ולא יתיש‬
‫כחו בזה כלל‪.‬‬
‫לאור האמור אלו איפוא פשרם של‬
‫דברי הגמרא אם היושב בתענית‬
‫נקרא חוטא או קדוש‪ :‬״הא דמצי‬
‫לצעורי נפשיה״ ‪ -‬אם הוא אדם המסוגל‬
‫לצער עצמו על ידי הפסקה באכילתו‪,‬‬
‫הריהו נחשב לחוטא כשהוא יושב‬
‫בתענית‪ ,‬שהלא יכול היה גם לאכול וגם‬
‫לסגף עצמו בסיגוף יותר גדול מן‬
‫התענית‪ ,‬וכלשונו של ה״פלא יועץ״)אות‬
‫אכילה( כתב הראב״ד וכו׳ והרי זה פקח‬
‫שאוכל לשובע נפשו והשוב כאילו‬
‫התענה‪ .‬״הא דלא מצי לצעורי נפשיה״‬
‫‪ -‬אם אינו מסוגל להפסיק באמצע‬
‫אכילה‪ ,‬ועל כן נאלץ הוא לישב בתענית‬
‫שאם אך יתחיל באכילה יהא עליו‬
‫לגמור סעודתו עד גמירא ‪ -‬הריהו נקרא‬
‫קדוש בתעניתו‪ ,‬כיון שאין לו עצה‬
‫אחרת מאשר לישב בתענית‪.‬‬
‫שיפסיק מלאכול וישבר התאוה״‪.‬‬
‫הוא שאמר החכם מכל האדם ) מ ש ל י י ג‬
‫כ ה ( ‪ :‬״צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן‬
‫רשעים תחסר״‪ .‬בא הכתוב ללמדך‬
‫דרכו של הצדיק שאוכל רק די סיפוק‬
‫לשביעה‪ ,‬אם כי ״רווחא לבסימא‬
‫שכיח״ ) ע י ר ו ב י ן פ ב ב ( ועודנו תאב‬
‫לאכול מטעמים מכל מקום משבר‬
‫תאותו ומושך ידו ממנו ואוכל רק‬
‫לשובע נפשו‪ ,‬כי אז גם אכילתו‬
‫נחשבת לו לסיגוף ותענית‪ ,‬מה שאין‬
‫כן הרשע שאוכל לתאוות נפשו ולא‬
‫יצא די סיפוקו‪ :‬״ובטן רשעים תחסר״‪.‬‬
‫וכן כתב ב״ספורנו״ פירש הכתוב‬
‫) ב מ ד ב ר ו ב ‪ -‬ג ( ‪ :‬״׳איש או אשה‬
‫כי יפליא׳ יפריש עצמו מן הבלי‬
‫ותענוגות בני האדם‪ ,‬׳לנדור נדר נזיר׳‬
‫‪ -‬להיות נזיר ופרוש‪ ,‬׳להזיר לה״׳ ‪-‬‬
‫מהתענוגים‬ ‫עצמו‬ ‫ולהפריש‬
‫המורגלים‪ ,‬למען יהיה כולו לה׳‬
‫לעסוק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה‬
‫בו‪ ,‬׳מיין ושכר יזיר״ לא יסגף עצמו‬
‫בצום‪ ,‬שממעט במלאכת שמים‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר י א לי עז ר‬ ‫רמד‬

‫מאמר ו‬
‫דרך תשובה ״הורית״ היינו תורה‬
‫שובבי״ם כגימטריא ש״ם‬
‫״חרדים״ ‪ :‬כל מה שתמצא בדברי סושונים תוכחות על עדן‪ ,‬סיגופים‬
‫ויסורים קשים‪ ,‬שלג ועינויים‪ ,‬לא נזכרו אלא למי שאינו בן תורה‪,‬‬
‫אבל מי שתורתו אומנתו דודע ‪ ron‬ויראת ה׳‪ ,‬זאת היא תקנתו‪ :‬לא‬
‫יחלש ולא יבטל מלמודו ‪ /‬״אוהב ישראל״‪ :‬חגיקר התשובה הוא על‬
‫יס־ תורה‪ ...‬ובפרט בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבץ‬
‫ובירור יפה‪ .‬וכן הוא ב״אבני נזר״‪ :‬״כי תיקון הברית תלוי ביותר‬
‫בלימוד התורה וביותר בלימוד התורה בעיץ״ ‪ /‬הגה״ק מבוטשאטש‪:‬‬
‫תלמיד חכם בילדותו אוסר עצמו לתורה והתורה עליו כעול קשה‬
‫במות‪ ,‬והוא יושב ושונה וממית עצמו על דברי תורה‪ ,‬הן הן סגופים‬
‫גדולים יותר מכל הסגופים שמגולם ללמוד תורה יומם ולילה ולפום‬
‫צערא זטגרא ‪ /‬״מגן אברהם״ בשם השל״ה‪ :‬תלמיס־ חכמים שתורתם‬
‫אומנתם אץ צריכים לסגף עצמם כל כך על העונות וילמדו יותר ממה‬
‫שהיו רגילים‪.‬‬

‫״קזובו בנים ^טובבים נאם ה׳״ )‪nDT‬׳ ג ‪.(T‬‬

‫ופירש רש״י ז״ל‪ :‬״שאני מבטיחך‬ ‫תלמידי חכמים ההוגים כתורה‬

‫שכשתוציאם ממצרים תעבדץ אותו‬
‫על ההר הזה שתקבלו התורה עליו‬
‫והיא הזכות העומדת לישראל״‪ .‬הרי‬
‫מפורש שתיקון החטא שבעבורו ירדו‬
‫ישראל למצרים היא בשביל קבלת‬
‫התורה שעל ‪T‬ה ובזכותה פסקה‬
‫זוהמתן‪ .‬וכך הוא לדורות שסגולת‬
‫לימור התורה היא לכפר כל חטא‬
‫אין צריכים תעגיות וסיגופים‬
‫הנה כבר ‪T‬ענו כי היציאה מגלות‬
‫מצרים היתה בזכות קבלת‬
‫התורה כמו שאמר הקב״ה למשה‬
‫רבינו כששלחו לגאול את ישראל‬
‫)שמית ג » ‪ : p‬״תה לך האות כי אנכי‬
‫שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדץ את האלקים על ההר הזה״‪,‬‬
‫רמה‬ ‫אליעזר‬ ‫דרך תשובה ״הודיה״ הייני חודה‬ ‫^&מלה‬
‫ובשפה ברורה אץ ערוך אליו ואמת‬ ‫ועו‪ ,p‬ולפיכך בימי השובבי״ם שעלינו‬
‫רבותינו ז״ל )מובא ב״עמרדי השדלחך א ה(‬ ‫להשלים ולתקן עצמנו העצה לכך היא‬
‫שאשר ‪ p‬יעקב אבינו ע״ה עומד‬ ‫על ידי התחזקות בלימוד התורה‪.‬‬
‫בפתח גיהנם ולכל הלומד משנה‬ ‫מפורש בספר ״חרדים״‬ ‫וכמבואר‬
‫מצילו‪ ,‬חהו שאמר הכתוב )בראשית מט‬ ‫)מצית תשובה ‪ pD‬ג( מצאתי מתוך ספר‬
‫כ(‪ :‬״מאשר שמנ״ה אותיות משנה״‪.‬‬ ‫המקובל איש האלקי‪ ,‬חסידא וקדישא‪,‬‬
‫וכבר אמרו חז״ל )ב״מ לג א(‪ :‬״לעולם‬ ‫הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי‬
‫הוי ‪ p‬לדבר משנה״‪ .‬וכן כתב בספר‬ ‫זצוקללה״ה‪ ,‬בספר אחד כתיבת ‪T‬‬
‫״יסוד יוסף״ ללמוד משניות ומה טוב‬ ‫נקרא ״בית מדות״‪ ,‬מצאתי כתוב‪ ,‬כל‬
‫אם יכול ללמוד ח״י פרקים‪ ,‬תה‬ ‫מה שתמצא בדברי ראשונים תוכחות‬
‫שאמת במדרש )ריק״ר ם ג(‪ :‬״אץ‬ ‫על עוץ‪ ,‬סיגופים ויסורים קשים‪ ,‬שלג‬
‫הגליות מתקבצות אלא בזכות‬ ‫וכדומה והפסקות ועינויים ־ לא נזכרו‬
‫משניות״ שאתכת הגלות הוא בשביל‬ ‫אלא למי שאינו בן תורה‪ ,‬אבל מי‬
‫החטא ה ‪T‬וע ואם נלמד משניות יתוקן‬ ‫שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת‬
‫החטא ותבא הגאולה‪.‬‬ ‫ה׳‪ ,‬זאת היא תקנתו‪ :‬לא יחלש ולא‬
‫התיקון תלוי בלימוד תורה כ עיון‬ ‫יבטל מלמודו‪ .‬וכן הביא ב״מגן‬
‫אברהם״ )סימן תקעא( בשם השל״ה‬
‫וכן כתב בשו״ת ״נודע ביהודה״‪,‬‬
‫תלמי^־ חכמים שתורתם אומנתם אץ‬
‫)מהדודא קמא סימן לה( והנה‬
‫צריכים לסגף עצמם כל כך על‬
‫התמדת התורה היא עיקר‪ ,‬אמנם‬
‫העונות וילמדו יותר ממה שהיו‬
‫ילמוד דברי תורה שיש בהם ממש‪,‬‬
‫דגילים‪.‬‬
‫משניות בעומק העיון עם פירוש‬
‫תוספות יום טוב‪ ,‬ש״ס‪ ,‬ופוסקים‪,‬‬ ‫לי מוד המשנה מצלת מן הגיהנם‬
‫ותנ״ך‪ .‬רמז נפלא מובא על כך בספר‬ ‫ומקרבת הגאולה‬
‫״זרע קודש״ )פר׳ בא דיבור ראשח( שיש‬ ‫ב״עבודת‬ ‫הורה הח ‪T‬״א‬ ‫וכבר‬
‫להתחזק בימים אלו ביראת ה׳ והוא‬ ‫הקודש״ )מורה באצבע אות נ(‬
‫על יד־ התמדת התורה‪ .‬גם נתן סימן‬ ‫מי שחשקה נפשו בתורה כל כך עד‬
‫ד׳שובבי״ם׳ בגימטתא ש״ס‪ .‬וכן‬ ‫שיום ולילה לא יחשוב כי אם בתורה‪,‬‬
‫כתב ה״אבני נזר״ )בהקדמתו לספר ״אגלי‬ ‫וישליך אחר גוו עיני העולם השפל‬
‫טל״( כי תיקץ הברית תלוי ביותר‬ ‫הגשמי והעכור הגופני הזה‪ ,‬ובתורתו‬
‫בלימוד התורה וביותר בלימוד‬ ‫יהגה ובאהבתה ישגה‪ ,‬ישיג מעלה‬
‫התורה בעיון‪.‬‬ ‫נפלאה שלא יצטרך כלל לתעניות‬
‫בדברים אלו כתב בספה״ק‬ ‫כיוצא‬ ‫וסיגופים‪ .‬עוד כתב ה״עבודת הקודש״‬
‫״אוהב ישראל״ להרה״ק‬ ‫)שם( כי לימוד המשנה בקול רם‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר י א ל י ע ז ר‬ ‫רמו‬
‫לשמה בנועם זיו השכינה‪ ,‬והן הן‬ ‫מאפטא )פר׳ ויחי ד״ה ויקרא(‪ :‬״‪...‬תקנות‬
‫סגופים גדולים יותר מכל הסגופים‬ ‫קדמונינו ז״ל להתענות ולעשות‬
‫שבעולם ללמוד תורה יומם ולילה‬ ‫תשובה בימי פרשיות של שובבי״ם‬
‫ולפום צערא אגרא‪.‬‬ ‫כידוע מספה״ק‪ ,‬והנה הגם שנתמעטו‬
‫כעת כה הדורות בעוה״ר ואינם יכולים‬
‫רמז נפלא הביא בספר ״ברך משה״‪:‬‬
‫לעשות סיגופים ותעניות כראוי‪ ,‬עם‬
‫העצה היחידה בדורינו היא עסק‬
‫כל זה מי שנוגע יראת ה׳ בלבבו צריך‬
‫התורה‪ ,‬ובזה נראה לפרש אמרינו‬
‫להתאמץ בכל יכולתו ולעשות‬
‫בתפלה‪ :‬״אל ארך אפים אתה ובעל‬
‫תשובה‪ ...‬ובפרט בימי פרשיות של‬
‫הרחמים נקראת ודרך תשובה‬
‫השובבי״ם המסוגלים לכך‪ ...‬והכל‬
‫הורית״‪ ,‬לכאורה היה די לומר‬
‫ביראת ה׳ וברעותא דליבא‪ ,‬ועיקר‬
‫ותשובה הורית‪ ,‬אך הכונה על פי מה‬
‫שאמרו בגמרא )קידושין ב ב( שהתורה‬ ‫התשובה הוא על ידי תורה ותפילה‬
‫נקראת ׳דרך‪ ,‬ככתוב )שמות יח כ(‪:‬‬ ‫וצדקה‪ ,‬כל אחד ואחד לפי יכלתו‬
‫ובפרט בלימוד תורה שבעל פה‬
‫״והודעת להם את הדרך אשר ילכו‬
‫ולברר הלכה בליבון ובירור יפה‪ .‬בזה‬
‫בה״‪ ,‬וזה שאמרו‪ :‬״ודרך תשובה‬
‫הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין‬
‫הורית״‪ ,‬היא התורה הקדושה‬
‫קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות‬
‫המביאה את האדם לתשובה אמיתית‪.‬‬
‫להוציא בלעם מפיהם בסוד ח׳יל ב׳לע‬
‫כ א וראה מה שכתב בספה״ק ״שם‬ ‫ו׳יקיאנו‪ ,‬וזהו עיקר התיקון של פגם‬
‫משמואל״ )פר׳ ויחי בראשית ח״ב‬ ‫הברית‪ ,‬כי לימוד תורה שבעל פה‬
‫עמוד שעו(‪ :‬״וממוציא הדברים הנה ימי‬ ‫בכונת הלב וביראת שמו יתברך‬
‫השובבי״ם ת״ת הם זמן התיקון לחטא‬ ‫הנכבד והנורא״‪.‬‬
‫הידוע‪ ,‬ויש שמתענים ועושין סיגופים‪,‬‬
‫מוטב שיאמר כל אחד לנפשו מוטב‬
‫להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם‬ ‫הממית עצמו ?נל דברי תורה‬
‫את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו‬ ‫הן הסגופים הגדולים שבעולם‬
‫בדרך התורה ולא להשתעבד‬ ‫וכן כתב בספר ״נוצר חסד״ )פ״ג מ״ה(‬
‫לתעניתים וסיגופים‪ ,‬כמו שהגיד כ״ק‬ ‫מבוטשאטש‬ ‫הגה״ק‬ ‫בשם‬
‫זקיני האדמו״ר הגדול זצללה״ה‬ ‫זצלל״ה‪ :‬תלמיד חכם בילדותו אוסר‬
‫מקאצק שההילוך בדרך התורה הוא‬ ‫עצמו לתורה היצר מקטרג מאוד‬
‫הגדול שבסיגופים דגוף‪ ,‬עכ״ד‪ .‬ומובן‬ ‫לבטל מדברי תורה‪ ,‬והתורה עליו‬
‫שהאיש השם שכמו להשתעבד‬ ‫כעול קשה כמות‪ ,‬והוא יושב ושונה‬
‫לתורה‪ ,‬הן ביגיעת הלימוד והן‬ ‫וממית עצמו על דברי תורה להגות‬
‫בצמצום תהלוכת מעשיו על פי דרכי‬ ‫בגמרא ופוסקים ומצפה שיזכה ללמוד‬
‫רמז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת דרך תשובה ״הורית״ היינו תורה‬

‫)ברכות ה א(‪ ,‬ובימי השובבי״ם יקבלו‬ ‫התורה‪ ,‬מועיל יותר מכל סיגופי‬
‫בחורים על עצמם ללמוד בכל יום ה׳‬ ‫הגוף״‪.‬‬
‫דפים עם תוספות‪ ,‬או לפחות עם‬
‫ב״יסוד העבודה״ להרה״ק מסלאנים‬
‫רא״ש‪ ,‬ולכל הפחות שילמדו שני‬
‫)ח״ג פרק ה סעיף ז ס״ק ז( כתב‪:‬‬
‫דפים גמרא עם תוספות‪ ,‬שזה עומד‬
‫״הקובע לו ללמוד ערך ה׳ שעות‬
‫במקום תענית‪ ,‬וכמו שהארכתי מזה‬
‫בלא שום הפסק דיבור בענין אחד‬
‫במכתב מכתבי תורה )שנת‪ :‬תש״מ( שכך‬
‫ובלא ענין טעימה בעלמא ועל דרך‬
‫מקובל מרבוה״ק הר״ר אלימלך זי״ע‪,‬‬
‫תענית שעות‪ ,‬נראה לי שדבר זה הוא‬
‫וכמו שהביא הגה״ק מקאמארנא זי״ע‬
‫ענין נפלא המועיל ומזכך ומכפר‪,‬‬
‫ב״נתיב מצותיך״ )שביל אמונה שביל ה‬
‫ומביא אותו אדם לתשובה וכפרה‬
‫אות ב(‪ ,‬ובחורים ואברכים תלמידי‬
‫מעולה״‪ .‬ואכן ההולכים בעקבותיו‬
‫חכמים שה׳ יתברך עוזרם ויכולים‬
‫נהגו בכל יום מימי השובבי״ם ללמוד‬
‫ללמוד ח״י דפים גפ״ת בכל יום‪ ,‬מה‬
‫בכל יום ה׳ שעות רצופות ללא הפסק‬
‫טוב ומה נעים‪ ,‬כי בזה יש סודות‬
‫דיבור כלל‪.‬‬
‫קדושים מיוחדים‪ ,‬ובכל אופן יש‬
‫לדעת שיסוד התשובה היא להתפשט‬ ‫וכדרכו כתב האדמו״ר מקלויזנבורג‬
‫מגשמיות על ידי תורה‪ ,‬ולהתחיל כבר‬ ‫זצוק״ל בספר ״שפע חיים״‬
‫ממחרת שכבר מתחילים ימי‬ ‫)ח״ב מכתב פ(‪ :‬״עיקר התשובה היא‬
‫השובבי״ס״י‪.‬‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ד׳אין טוב אלא תורה׳‬

‫ידוע גודל האחריות המוטל על השו״בים והרבנים העומדים על משמרת הכשרות להשגיח‬
‫שלא יכשלו ח״ו בעבודתם עבודת הק׳ בשו״ב וניקור ובהשגחה בכללות‪ ,‬שכן ידוע כי‬
‫קדושת המאכלים הוא יסוד לקדושה‪ ,‬ואם ח״ו אין נזהרים מכל האמור האיך יבאו להשגיח‬
‫על טהור כפי שנצטוינו בתורה )ויקרא כ כה(‪ :‬והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה‬
‫הטהורה )ויקרא יא מד(‪ :‬והתקדשתם והיתם קדושים‪ ,‬מבלי שיכשלו ח״ו‪ ...‬לכן מן הראוי‬
‫להתחזק בלימוד ההלכות השייכים בקדושת המאכלים שזה שורש קדושת הנפש והגוף‬
‫כידוע מה״אור החיים״ הק׳ על הפסוק )ויקרא יא מג(‪ :‬״שצריכין ישראל להזהר לבל יכנסו‬
‫לפיהם אפילו בהיסח הדעת וכו׳ כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש אדם אפילו בהיסח הדעת‪,‬‬
‫אלא שישתנה הפגם ‪ -‬במעשה מזיר תעשה נפשו שקץ‪ ,‬ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם‪ ,‬והוא‬
‫אומרו ולא תטמאו ונטמתם בם״‪ .‬וכן ב״ספורנו״ )שם(‪ :‬״אל תטמאו בהם באופן שתהיו‬
‫טמאים ומטומטמים בם וזה יקרא באכילתם״‪ .‬וכפי שאומר המהר״י קש )מובא ברע״א‬
‫מכות ה ב(‪ :‬״כי האוכל נכנס מן הגוף אל הנפש‪ ,‬והדבר האיסור נשאר בתוך הנפש ואחר‬
‫כך אל הנשמה שהוא החלק אלוקי ממעל‪ .‬ונפגם ע״י האוכל״‪ ,‬רח״ל‪ .‬אי לזאת יש להתחזק‬
‫ביותר בלימוד ההלכות בעניני שחיטה לדעת אותם על ברים באר היטב כדי שלא להכשל‬
‫ולא להכשיל ח״ו‪.‬‬
‫הנה קהל ה׳ היושבים בציון יושבים ומצפים בכליון עינים על סיום הקרבנות‬
‫והטרגדיות הנוראות ברציחות ילדים ונשים עוללים וטף השם ירחם אשר זה יותר‬
 ‫ש מ ל ת שובבי״ם מאמר ו א לי עז ר‬
‫ב״ספר הזכרון״)צו פא פב(‪ :‬ביום א׳ ה׳‬
‫מרחשון‪ ,‬קול התור נשמע‪ ,‬קול רעם‬
‫בגלגל החוזר מיגון לשמחה כי עשו‬
‫שלום זה עם זה‪ ,‬וקנה השרפה נשמעו‬
‫בכל עירנו‪ ,‬אין קול ענות מלחמה‪ ,‬כי‬
‫אם קול ששון ושמחה‪ ,‬ובמשך ד׳‬
‫שבועות אחרי זה‪ ,‬יצאו חיל השונאים‬
‫מפה‪ ,‬ונחה ושקטה הארץ‪ ,‬ופרצות‬
‫הבתים והחומות החלו להסתם‪ ,‬והעיר‬
‫נבנתה על תילה‪ ,‬וה׳ בירך אחריתם‬
‫יותר מראשיתם תהילה לא‪-‬ל יתברך‬
‫בעושר ונכסים‪ ,‬יהי שם ה׳ מבורך על‬
‫כל ברכה ותהלה‪ ,‬וביום ז׳ טבת‬
‫בבשרי צדק בקהל עם ה׳ בבית הכנסת‬
‫הקדושה דכאן‪ ,‬אמרתי להיות נכון‬
‫לקבוע יום מועד‪ ,‬להקריב תודה לה׳‬
‫אלקנו‪ ,‬והאמנם אלו פינו מלא שירה‬
‫כים וכו׳‪ ,‬מכל מקום נעשה האפשרי‬
‫על כל פנים ולא נהיה כפויי טובות‬
‫ח ״ו‪.‬‬
‫ויום ה׳ פרשת שמות‪ ,‬שהיה תענית‬
‫שובבי״ם‪ ,‬התענו רוב או כל בני‬
‫הק״ק ה׳ ישמרם‪ ,‬ובשחרית אחר‬
‫התפלה נאמרו אותן המזמורים ממש‬
‫שאמרנו בימי ענינו ולחצנו‪ ,‬עם יהי‬
‫רצון שאחר תהלים‪ ,‬ואחר זה הביא כל‬
‫איש נדבתו‪ ,‬על ידי שני קצינים‬
‫רמח‬
‫עם סיום ימי השובבי״ם ת״ת‪,‬‬
‫שנתקנו על ידי הראשונים‬
‫לתקן קדושת יוסף הצדיק‪ ,‬ובחצרות‬
‫בתי מדרשות היראים עושים סיומים‬
‫לשיעורים שנלמדו בעת הזאת אם זו‬
‫במסכת מיוחדת שלמדו‪ ,‬או בהלכות‬
‫)יור״ד חלק ב(‪ ,‬או בסיום של עשרות‬
‫פעמים תהילים‪ ,‬או בתעניות ציבור‪,‬‬
‫או בתענית חצי יום בימי השישי‪ ,‬או‬
‫שהיו ערים משמורות כל ליל שישי‪,‬‬
‫או באמירת פיוטים וסליחות‪ ,‬או‬
‫בפדיון התענית כל אחד לפי כחו‬
‫בעבודת ה׳ וכל קהל ה׳ במנהגיו‬
‫הנאמנים והאהובים לה׳‪ ,‬ה׳ הטוב‬
‫יכפר על כל עוונותינו‪ ,‬ובפרט על‬
‫קדושת היסוד שהוא פגם גדול ונורא‬
‫כמבואר בזוהר הקדוש ובספרי‬
‫המוסר‪.‬‬
‫תיאורו של ה״חתם סופר״‬
‫על ימי השובכי״ם‬
‫מן הראוי להביא את דברי ה״חתם‬
‫סופר״ המתאר על עצמו על‬
‫תעניות שובבי״ם ופדיון נפש שעשה‬
‫במקום קרבן תודה עקב מלחמה‬
‫שהיתה בעירו בשנת‪ :‬תקס״ט ונפסקה‬
‫ביום ה׳ חשון תק״ע וכך הוא כותב‬

‫משנתיים שלא רואים הסוף השם ירחם על עמו רעל נחלתו‪ ,‬דם ישראל נשפך כמים‬
‫הורגים ושורפים ויורים בנו ללא רחם‪ ...‬אלא חוס ורחם עלינו ועל עוללינו וטפינו שומר‬
‫ישראל שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל האומרים שמע ישראל‪ ,‬שומר גוי אחד‬
‫שמור שארית עם אחד ואל יאבד גוי אחד המיחדים שמך בוקר וערב ה׳ אלקינו ה׳ אחד‪,‬‬
‫רבונו של עולם אנחנו לא נדע מה נעשה כי רק עליך עינינו זכור רחמיך ה׳ וחסדיך כי‬
‫מעולם המה הבט נא רחם נא ואל ימשול בנו קצף כי רק לך ה׳ הישועה‪ ,‬ולא ישכחנו‬
‫לנצח אמן‪.‬‬
‫רמפז‬ ‫שמלת דרך תשובה ״הורית״ היינו תורה אליעזר‬
‫שיר המעלות אשרי כל ירא וגד‪ ,‬ואחר‬ ‫אלופים אשר נתמנו על זה‪ ,‬והממעיט‬
‫כך חלקנו המעות לעניי העיר‪ ,‬ועלה‬ ‫לא החסיר מסך ח״י פגים‪ .‬ואחרי‬
‫קרוב לשש מאות זהובים‪.‬‬ ‫הקבצם נדבת העם הביאוהו לידי‬
‫ובצירוף הבד״ץ ובקבוץ מנין עשרה‬
‫לעת מנחת הערב אחר תפלת מנחה‬ ‫עשינו פדיון נפש על ב׳ אופנים‪ ,‬א׳‬
‫וקריאת ויחל‪ ,‬נאמר בציבור‬ ‫מק״ס מטבעות כנהוג כמספר אהו״ה‬
‫בכל בתי כנסיות ממזמור ק״ז ואילך‬ ‫אהי״ה הוי״ה אדנ״י א״ל ־ ואחר כך‬
‫עד גמירא ספר תהלים‪ ,‬מפני שיש בזה‬ ‫ספרנו המטבעות על דרך אחר‪ ,‬דהיינו‬
‫כל מיני הילולים ושבחות רבות על כל‬ ‫יו״ד ציבורים מן חמשה חמשה‪,‬‬
‫הטוב‪ ,‬ואחר גמר סיום כל אלו נאמר‬ ‫וחמשה ציבורים מן יו״ד יו״ד‪ ,‬ואחר‬
‫מזמור למ״ד‪ ,‬ואחר כך‪ :‬נשמת כל חי‬ ‫כך וי״ו ציבורים של חמשה חמשה‪,‬‬
‫עד ישתבח‪ ,‬ובזה ישתבח ויתפאר הכל‬ ‫ואחר כך חמשה ציבורים של ששה‬
‫הגומל לחייבים טובות‪ ,‬האל הטוב‬ ‫ששה‪ ,‬ואחר כך אמרנו מזמור ה׳ זכרנו‬
‫והמטיב לכל‪ ,‬הוא הטיב •הוא מטיב‬ ‫יברך שלשה פעמים‪ ,‬ואחר כך יקום‬
‫הוא ייטיב לנו‪ ,‬ונזכה לחזות בנועם ה׳‬ ‫פורקן מן שמיא וכו׳‪ ,‬יקום פורקן‬
‫בהר הטוב והלבנון‪ ,‬ואשר לפני שמש‬ ‫השני וכד‪ ,‬ומי שברך ובפרוטרוט שם‬
‫ינון‪ ,‬אמן״‪.‬‬ ‫הקהלה ותמניא אפי שם פרעשבורג‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וארא מאמר א א לי עז ר‬ ‫רנ‬

‫פר ש ת וארא‬
‫מאמר א‬

‫על האדם להחדיר מדת הכרת הטוב‬

‫כל מדות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש המוסרי ולא רק על‬
‫ידי השכל‪ ,‬ופגיעה ברגש המוסרי משפיע באופן ישיר על המדות‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬מי שאינו מכיר טובה לדומם שנהנה ממנו‪ ,‬וכל שכן אם הוא‬
‫מבזהו‪ ,‬נפגע הרגש המוסרי אצלו‪ ,‬וממילא נפגמת מדת ההכרת הטוב‬
‫שבו ‪ /‬״החינוך״ ‪ :‬ראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו‬
‫טובה‪ ,‬ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה‪ ,‬שזו מידה רעה ומאוסה‬
‫בתכלית לפני אלקים ואנשים‪ .‬ושיתן אל ליבו כי האב והאם הם סיבת‬
‫היותו בעולם‪ ,‬ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת‬
‫שיוכל‪ ,‬כי הם הביאו לעולם ‪ /‬״אורח הטוב״ הוא האיש המוסרי‬
‫שיש לו נפש של ״נותן״‪ ,‬וסבור תמיד שלא מגיע לו מאומה‪ ,‬הוא‬
‫נמנה עם האומרים‪ :‬״שלי ‪ -‬שלך‪ ,‬ושלך ‪ -‬שלך״‪ ,‬לכן מכיר הוא‬
‫בטובת חבירו ואינו רואה אלא את אשר קיבל‪ ,‬ואין זה משנה כלל‬
‫אם בעל הבית עצמו נהנה מן הטירחה‪ ,‬ומשנן לעצמו ה״אורח‬
‫הטוב״; ״כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי‪...‬״ ‪ /‬״אורח הרע״‬
‫מדכא כל שמץ של התעוררות להכרת הטוב על ידי המעטת ערך‬
‫הטובה שקבל‪ ,‬הוא אומר תדיר‪ :‬״שלי ־ שלי ושלך ־ שלי״‪ ,‬ולכן‬
‫אומר‪ :‬״פת אחת אכלתי‪...‬״ אך בזה לא די‪ ,‬שהרי סוף כל סוף קיבל‬
‫משהו‪ ,‬ולכן הוא מוסיף ואומר‪ :‬״כל טורח שטרח בעל הבית לא טרח‬
‫אלא בשביל אשתו ובניו״‪.‬‬

‫״ויאמר ה׳ אל משה אמר אל אהרן קח מטף‬

‫וןטה ןדף על מימי מצרים״ וכו׳ ) ש מ ו ת ז י ט ( ‪.‬‬

‫אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי‬ ‫ה‪ 3‬ה מצינו במכת דם שנאמר )שמות ז‬
‫מצרים‪...‬״ ודרשו חז״ל )שמו״ר ט י‪ .‬וכן‬ ‫יט(‪ :‬״ויאמר ה׳ אל משה אמור‬
‫רנא‬ ‫שמלת על האדם להחדיר מדת הכרת הטוב אליעזר‬

‫זצ״ל בספרו ״מכתב מאליהו״ )ח״ג‬ ‫י ‪ : 0‬״למה לא לקו המים על ידי‬

‫עמוד ‪ (101‬שכל מדות הנפש מושפעות‬ ‫משה‪ .‬אמר לו הקב״ה‪ :‬המים‪,‬‬
‫ונפעלות על ידי הרגש המוסרי‪ ,‬ולא‬ ‫ששמרוך כשהושלכת ליאור אינו דינר‬
‫רק על ידי השכל‪ ,‬ופגיעה ברגש‬ ‫שילקו על ידך‪ .‬חייך לא ילקו אלא על‬
‫המוסרי משפיע באופן ישיר על‬ ‫ידי אהרן״‪ .‬והדברים חוזרים על עצמם‬
‫המרות‪ .‬לכן‪ ,‬מי שאינו מכיר טובה‬ ‫במכת כינים שנאמר )שמות ח יב(;‬
‫לדומם שנהנה ממנו‪ ,‬וכל שכן אם הוא‬ ‫״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרן‬
‫מבזהו‪ ,‬נפגע הרגש המוסרי אצל אותו‬ ‫נטה את מטך והך את עפר הארץ״‪.‬‬
‫אדם‪ ,‬וממילא נפגמת מדת ההכרת‬ ‫ואמרו חז״ל )שמו״ר י ‪ :0‬״אמר לו‬
‫הטוב שבו‪ .‬היות והרגש של בעל‬ ‫הקב״ה למשה‪ :‬עפר‪ ,‬שהגן עליך‬
‫מעלת החסד‪ ,‬מטבעו יש לו נפש‬ ‫כשהרגת את המצרי‪ ,‬אינו דין שילקה‬
‫טהורה של ״נותן״‪ ,‬הוא רוצה אך לתת‬ ‫על ידך‪ .‬לפיכך לקו ג׳ מכות אלו על‬
‫וליהנות אחרים ־ אסיר תודה הוא לכל‬ ‫ידי אהרן״‪.‬‬
‫מי שהפיק ממנו הנאה בכל צורה‬
‫הכרת טובה לדומם להתחנך‬
‫שהיא ואפילו לדומם‪ ,‬וכל פעולה‬
‫שלא להרע למי שנהנה ממנו‬
‫נגדית שהוא עושה כמו אם זורק אבן‬
‫הדברים דורשים הסבר‪ :‬א‪ .‬מנקודת‬
‫לבור מים ששתה ממנו‪ ,‬הרי הוא פוגע‬
‫ראית השכל ‪ -‬איזו פעולת‬
‫בכך ברגשי הכרת הטובה שיש בו‪,‬‬
‫הטבה עשו המים והעפר למשה רבנו‪,‬‬
‫ופוגם במדותיו‪.‬‬
‫הן הדומם אינו פועל כלל‪ ,‬אלא האדם‬
‫ואכן‪ ,‬חכם הרואה את הנולד אשר‬ ‫הוא שמנצל את סגולותיו לשימושו‪.‬‬
‫דן על הכאת היאור לפי‬ ‫ב‪ .‬הרי אין המים והעפר מרגישים‬
‫תכלית המסובבת של תוצאת הדברים‪,‬‬ ‫בבזיונם‪ ,‬מה הוא איפוא משמעותה‬
‫מוצא בה אמנם קידוש ה׳‪ .‬לא כן הנזק‬ ‫של הכרת טובה לדומם שאינו מרגיש‬
‫הניזון מהמתרחש בהוה ומושפע ממה‬ ‫ואינו נהנה מזה‪ .‬ג‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הרי‬
‫שהעינים רואות בחוש ‪ -‬ממעשה‬ ‫ההכאה שעליה מדובר כאן הינה זכות‬
‫ההכאה גרידה‪ ,‬הרי מעשה ההכאה‬ ‫גדולה עבור המים והעפר‪ ,‬שכן על ידי‬
‫הפוגע ברגש המוסרי עלול לפגום‬ ‫זה הם הופכים להיות אמצעים‬
‫במרת הכרת הטוב ‪ -‬מרה שהיא כלי‬ ‫לקידוש שמו יתברך‪ ,‬על ידי שינוי‬
‫חשוב לעבודת ה׳‪ .‬עכת״ד‪.‬‬ ‫הטבע שנעשה בהם‪ .‬אם כן איזה בזיון‬
‫שורש מצות כיבוד אב ואם ‪-‬‬ ‫שייך כאן‪ ,‬אילו משה היה מכה בהם‪.‬‬
‫הכרת הטובה‬ ‫ברם‪ ,‬חז״ל גילו לנו בהוראה זו יסוד‬
‫כותב ה״חינוך״ במצות ״כיבוד‬ ‫וכד‬ ‫גדול ומקיף בכוחות הנפש של‬
‫אב ואם״ )מצרה לג(‪ :‬״משרשי‬ ‫האדם‪ ,‬וכפי שביאר הגאון הרב דסלר‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וארא מאמר א א לי עז ר‬
‫מכל טוב‪ ,‬והם מלאי שמחה ונחת‬
‫בהיוולד להם בנם והנאתם ושמחתם‬
‫לגדל את בנם מחמדם ויקירם‪ ,‬וגם אם‬
‫כל הקשיים בגידולו‪ ,‬למענם הם‬
‫עושים‪ ,‬בשביל שיהיו להם בנים‬
‫ונכדים‪ ,‬ולא ימותו חלילה ערירים‬
‫מבלי להותיר בעולם קרוב וגואל‪ .‬שכן‬
‫הטביע הקב״ה בבריותיו שיחפצו‬
‫מטבעם להוליד אחריהם צאצאים‪,‬‬
‫ויאהבום באהבת אב ואם‪ .‬אך‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫על אף כל זאת‪ ,‬שומה על האדם‬
‫לכבד וליקר את אביו ואת אמו‪ ,‬כפי‬
‫שמבאר החינוך‪ ,‬יען כי סוף סוף‬
‫בזכותם בא לעולם‪.‬‬
‫צאצאיהם ומעצם הטיפול והדאגה‬
‫תפיסתו של ״אורח טוב״‪:‬‬
‫״שלי שלך ושלך שלך׳‬
‫ענין נוסף מוצאים בגמרא )ברכות נח‬
‫א( בענין הכרת טובה‪ :‬״אורח‬
‫טוב מה הוא אומר‪ :‬כמה טרחות טרח‬
‫בעל הבית בשבילי‪ ,‬כמה בשר הביא‬
‫לפני‪ ,‬כמה יין הביא לפני‪ ,‬כמה‬
‫גלוסקאות הביא לפני‪ ,‬וכל מה שטרח‬
‫לא טרח אלא בשבילי‪ ,‬אורח רע מה‬
‫הוא אומר‪ :‬מה טרח בעל הבית זה‪,‬‬
‫פת אחת אכלתי‪ ,‬חתיכה אחת אכלתי‪,‬‬
‫כוס אחת שתיתי‪ ,‬כל טורח שטרח‬
‫בעל הבית לא טרח אלא בשביל אשתו‬
‫ובניו״‪ .‬ומן הראוי לעיין בדברי‬
‫הגמרא‪ ,‬אם מדובר שאכן לא טרחו‬
‫במיוחד עבור האורח‪ ,‬אם כן מה הוא‬
‫העול הגדול בדבריו שאומר‪ :‬״כל‬
‫טורח שטרח בעל הבית לא טרח אלא‬
‫בשביל אשתו ובניו״‪ ,‬וכי מחובתו של‬
‫רנב‬
‫מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר‬
‫ויגמול הסד למי שעשה עמו טובה‪,‬‬
‫ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה‪,‬‬
‫שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני‬
‫אלקים ואנשים‪ .‬ושיתן אל ליבו כי‬
‫האב והאם הם סיבת היותו בעולם‪,‬‬
‫ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם‬
‫כל כבוד וכל תועלת שיוכל‪ ,‬כי הם‬
‫הביאו לעולם‪ ,‬גם יגעו בו כמה יגיעות‬
‫בקטנותו״‪ .‬ומכאן‪ ,‬שהכרת הטובה‬
‫אינה מותנית כלל וכלל ברוחיו של‬
‫המטיב אם הוא נהנה כתוצאה‬
‫מהטבתו אם לאו‪ ,‬שהרי אין ספק‬
‫שההורים נהנים ורוים נחת מגידול‬
‫להם‪ ,‬ואף על פי כן אין זה גורע‬
‫במאומה מחיוב הכרת הטוב שצריך‬
‫הבן להכיר להורים ‪ -‬עד שהחיוב הזה‬
‫הופך להיות משרשי המצוה הגדולה‬
‫והחשובה של‪ :‬״כיבוד אב ואם״‬
‫שנצטוינו על כך בעשרת הדברות‪.‬‬
‫נמצינו למדים כי מידת הכרת טובה‬
‫אין היא דוקא מפאת רצונו‬
‫של המטיב להטיב‪ ,‬המחייב את מקבל‬
‫הטובה להטיב לו‪ ,‬כי אם עצם‬
‫המעשה בפועל‪ .‬גם אם המדובר‬
‫בהורים שכל שיש לו אליהם הוא‬
‫שהביאוהו לעולם‪ ,‬גם אם לאחר מכן‬
‫לא עשו למענו מאומה ‪ -‬מצווה‬
‫התורה במצוות כיבוד אב ואם להכיר‬
‫טובה להם על שעל ידם בא לעולם‬
‫לעשות רצון הבורא‪ ,‬יתר על כן‪ ,‬גם‬
‫כאשר ההורים ממשיכים להעניק לו‬
‫רנג‬ ‫שמלת על האדם להחדיר מדת הכרת הטוב אליעזר‬
‫להכרת הטוב על ידי המעטת ערך‬
‫הטובה שקבל‪ ,‬מדותיו הרעות של‬
‫הרשע מונעות ממנו הכרה זו‪ ,‬הוא‬
‫אומר תדיר‪ :‬״שלי ‪ -‬שלי ושלך ־‬
‫שלי״‪ ,‬ולכן אומר‪ :‬״פת אחת‬
‫אכלתי‪...‬״ אך בזה לא די‪ ,‬שהרי סוף‬
‫כל סוף קיבל משהו‪ ,‬ולכן הוא מוסיף‬
‫ואומד‪ :‬״כל טודח שטדח בעל הבית‬
‫לא טדח אלא בשביל אשתו ובניו״‪.‬‬
‫הוא משכנע את עצמו בכל מיני‬
‫שכנועים שלא נותד לו כלל על מה‬
‫להודות‪ ,‬שכן המעט שקיבל הגיע אליו‬
‫ללא מאמץ מיוחד שנעשה לכבודו‪,‬‬
‫ולדעתו אין כל צודך להודות על דבד‬
‫כזה‪.‬‬
‫וביותר הדבדים אמודים לגבי‬
‫ההורים‪ .‬שכן האב והאם‬
‫כמה צער הצטערו ועשו הכל בעבוד‬
‫צאצאיהם לילות כימים מאז לידתם‪,‬‬
‫כמה לילות לא נתנו תנומה לעיניהם‬
‫בעבורם‪ ,‬כמה זמן שהו אצל דופאים‬
‫ואצל יועצים וכדומה‪ .‬הם שגידלו‬
‫וחינכו‪ ,‬האכילו והשקו והלבישו את‬
‫צאצאיהם עדי הובילו אותם מתחת‬
‫לחופה‪ .‬כמה צער הצטערו עבודם‪.‬‬
‫וכמה כואב לראות לפעמים אברכים‪,‬‬
‫ולפעמים גם חשובים עובדי ה׳ ויראי‬
‫שמים‪ ,‬שמזלזלים במצוה יקרה זו‪ .‬גם‬
‫אם לפעמים נוצרים קשיים‪ ,‬ולפעמים‬
‫אי הבנות של דיבודים ומעשים מצד‬
‫ההודים‪ ,‬הדי בכל אופן ובכל מקדה‬
‫חייבים בכבודם להכיד להם תודה על‬
‫כל הטובה שעשו‪ .‬ולהשיב להם‬
‫כגמולם הטוב‪.‬‬
‫האורח לחשוב שהכל הוכן עבורו‪,‬‬
‫האם לא יתכן שהמציאות הוא אכן‬
‫כמו שרואה אותה‪ ,‬וכי בשביל כך‬
‫צריך לכנותו ״אורח רע״‪ .‬ואם אכן‬
‫טרחו מיוחד עבור האורח ־ מה מקום‬
‫הוא לשבח את ה״אורח הטוב״ על‬
‫דבריו‪.‬‬
‫א ך לפי האמוד יבואדו הדברים באר‬
‫היטב‪ ,‬כי ה״אורח הטוב״ הוא‬
‫האיש המוסרי הצדיק שיש לו נפש‬
‫טהורה של ״נותן״‪ ,‬וסבור תמיד‬
‫שלא מגיע לו מאומה‪ ,‬הוא נמנה עם‬
‫האומרים‪ :‬״שלי ‪ -‬שלך‪ ,‬ושלך ־‬
‫שלך״‪ ,‬ממילא מכיר הוא באמת‬
‫בטובת חבירו ואינו רואה אלא את‬
‫אשר קיבל‪ ,‬ומכיון שקיבל‪ ,‬שוב אין‬
‫זה משנה כלל אם טרח בעל הבית‬
‫בשבילו‪ ,‬או אם נהנה בעל הבית עצמו‬
‫מן הטירחה‪ ,‬שהרי אפילו אם נהנה‬
‫מחפץ דומם יש מקום להכדת טובה‪,‬‬
‫ולכן אף על פי שלא טרחו בשבילו‬
‫במיוחד‪ ,‬משנן לעצמו ה״אורח‬
‫הטוב״‪ :‬״כמה טרחות טרח בעל‬
‫הבית בשבילי‪...‬״ ועוד מפרט את‬
‫הטובה לפדטי פדטים כדי להסתגל‬
‫להגיע להדגשת הלב בתחושת חובת‬
‫ההודאה‪ ,‬כאילו היה זה באמת ‪ -‬״כל‬
‫מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא‬
‫בשבילי״‪.‬‬
‫תפיסתו של ״אורח רע״‪:‬‬
‫״שלי ‪ -‬שלי‪ ,‬ושלד ‪ -‬שלי״‬
‫״אורח הרע״ מדכא כל‬ ‫לעומתו‪,‬‬
‫שמץ של התעוררות‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וארא מאמר א א לי עז ר‬ ‫רנד‬
‫לברכת התורה‪ :‬״למען יאריכון ימיך‬ ‫כמה מוטל עלינו להכיר ולהוקיר‬
‫על האדמה אשר ה׳ אלקך נותן לך״‪,‬‬ ‫ולהודות להם על רוב הטוב‬
‫מלבד הטוב הצפון לו‪ ,‬שיזכה להתקרב‬ ‫והחסד והרחמים והרגש שהרעיפו‬
‫וליהנות מזיו השכינה‪ ,‬שהרי מדה טובה‬ ‫עלינו‪ ,‬בעת רווחה כבעת מצוקה‪ .‬עד‬
‫מרובה‪ ,‬והמכיר בטובתו של חבירו‪ ,‬ועל‬ ‫כמה חובה כפולה ומכופלת עלינו‬
‫אחת כמה וכמה אביו ואמו‪ ,‬יזכה להכיר‬ ‫להשיב להם טובה כגמולם‪ .‬וכל המכיר‬
‫בטובתו של מקום‪ ,‬ולעבדו בלבב שלם‪.‬‬ ‫טוכה ומכבד את הוריו כראוי‪ ,‬יזכה‬
‫רנה‬ ‫אליעזר‬ ‫מכת שחין ‪ -‬אבעבועות המובאים בשי״ע‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫מכת שחין ־ אבעבועות המובאים בשו״ע‬

‫מקור הלשון בועה אבעבועות הוא בפרשת השבוע אצל מכת שחין‪,‬‬
‫״שחין שהביא הקכ״ה על המצרים במצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים‬
‫שנאמר‪ :‬׳ויהיה שחין אבעבעות פורה באדם ובבהמה״ ‪ /‬ריאה‬
‫שנמצאו בה אבעבעות אפילו גדולים הרבה כשירה‪ ,‬והטעם שדרך‬
‫הריאה לגדל בועות‪ ,‬וסופן להתרפאות‪ .‬אולם‪ ,‬בועות מלאות ליחה‬
‫סרוהה או מים סרוהים או עכורים הרי זה טריפה‪ ,‬אבל הרמ״א מקיל‬
‫אפילו בעכורין וסרוחין ‪ /‬בשום פנים ואופן אי אפשר לתלמיד להבין‬
‫הלכות הריאה על ברים מבלי שיהיה לו מורה תלמיד הכם ויודע‬
‫ומכיר בכל הלכות אלו‪.‬‬

‫״ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פךע־ה ויזררן‬

‫אתו מישה השמןמה ‪.‬דחי שחין אבעבעת פרח‬
‫באדם ובבהמה״ ) ש מ ו ת ט י(‪.‬‬

‫הנמשכת כדבש כשירה‪ ,‬והטעם שדרך‬
‫הריאה לגדל בועות‪ ,‬ובלשון חז״ל‬
‫נקרא צמחים או קנדי‪ ,‬או טנרי‪ ,‬ובל‬
‫הבועות הללו כשרים הם לפי שדרכם‬
‫לגדול בריאה וסופן להתרפאות‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בועות יא מלאות ליחה סרוחה‬
‫או מים סרוחים או עכורים הרי זה‬
‫טריפה אלו דברי רבינו המחבר‪ ,‬אבל‬
‫הרמ״א מקיל אפילו בעכורין וסרוחין‬
‫כדעת הרא״ש‪ ,‬הרשב״א‪ ,‬והטור‪,‬‬
‫ומהרי״ל‪.‬‬
‫של המחבר‪ :‬כיון שנתקלקלו‬ ‫טעמו‬
‫הליחה או המים שבתוך‬
‫איתא במדרש )מדרש הגדול(‪ :‬אמר‬
‫רבי יהושע בן לוי ארבעה‬
‫ועשרים מיני שחין הביא הקב״ה על‬
‫המצרים‪ .‬ועוד נאמר בשם רבי יהושע‬
‫בן לוי )ב״ק פ ב(‪ :‬״שחיןשהביא‬
‫הקב״ה על המצרים במצרים לח‬
‫מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר )שמות ט‬
‫י( ‪ :‬׳ויהיה שחין אבעבעות פורח באדם‬
‫ובבהמה״‪.‬‬
‫נפסק‪:‬‬ ‫ב שו״ ע )יור״ד סימן לז ס״ק א(‬
‫בה‬ ‫שנמצאו‬ ‫ריאה‬
‫הרבה‬ ‫אבעבעות אפילו גדולים‬
‫ליחה‬ ‫מלאים רוח או מיםזכים‪ ,‬או‬

‫יא‪ .‬לפעמים קודאים אותם הדאשונים בועות‪ ,‬ולפעמים אבעבעות‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת פרשת וארא מאמר כ א לי עז ר‬ ‫רנו‬
‫במים זכים‪ ,‬ה‪ .‬בועה במים עכורים‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫הבועות עד שנסרחו או שנתעכרו ודאי‬
‫מורסא‪ ,‬ז‪ .‬טנרי‪ ,‬ח‪ .‬גבשושית‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫גם הקדמים של הדיאה נתקלקלו‬
‫בחנות סמוכות‪ ,‬י‪ .‬קליפות‪ ,‬יא‪ .‬בועה‬ ‫ונסמסמסו ודינם כנקובים כי סופם‬
‫ישינה‪ ,‬יב‪ .‬בועה הנסרחת‪ ,‬יג‪ .‬סירכא‬ ‫לנקוב כגקוב דמי‪ ,‬וגם חיישינן שמא‬
‫תלויה על הבועה‪ ,‬יד‪ .‬בועה על החריץ‪,‬‬ ‫נימוחו הסימפונות אם הבועות‬
‫טו‪ .‬בועה זה כנגד זה‪ ,‬טז‪ .‬בועה כנגד‬ ‫עומדות במקום הסימפונות‪ .‬ומבאד‬
‫טונרא‪ ,‬מ‪ .‬בועה וטונרא סמוכץ‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫ה״באר היטב״ וטעם המכשירים‪ :‬כיח‬
‫בועה בשיפולי וחוט בשר מקיףיא*‪,‬‬ ‫שהבועות נמצאות בתוך שלפוחות‬
‫ויש עוד סוגי בועות הנכללות בתוך‬ ‫בפני עצמם והמוגלה שאינה נוגעת‬
‫אלו‪ ,‬כל אלו הורונו חכמינו זכרונם‬ ‫בסימפץ כלל‪ .‬משום זה אץ חוששין‬
‫לברכה ודנו כל אחד לגופו של דבר‪,‬‬ ‫לנימוח הםימפץ‪ ,‬כך מבואר בבאר‬
‫מבוארים בדברי המחבר‪ ,‬והרמ״א‪,‬‬ ‫היטב שם‪.‬‬
‫)בסימן לז( וכן ה״שמלה חדשה״ )שם(‪,‬‬
‫וכן בשאר ספרי השו״בים כה״בית‬ ‫ו עו ד טעם‪ :‬כתב ה״ערוך השלחן״‬
‫דוד״ וה״מנחת יוסף״ ״ה״אדרת‬ ‫)סימן לז ס״ק א( שאינו דומה‬
‫אליהו״‪ ,‬וה״מנחת יצחק״ ועוד‪ ,‬מה‬ ‫לריאה שנשפכה כקיתון שצריך בדיקת‬
‫כשר ומה טריפה‪.‬‬ ‫הסימפונות כיון ששם כל בשר הריאה‬
‫נתקלקל ובניקל גם הסמפונות יכולים‬
‫מקור הלשון בועה אבעבועות הוא‬
‫להתקלקל‪ ,‬אבל בועות שהבשר בריא‬
‫בפרשת השבוע אצל מכת‬
‫והבועות הם מתחת לעור אין לחוש‬
‫שחין‪ ,‬ולגבי הלכות הריאה אי אפשר‬
‫לסמפונות‪ ,‬יש בועות שאסורות‬
‫לתלמיד להבין על בדיה מבלי שיהיה‬
‫וטורפות הבהמה לכל הדעות‪ ,‬יש‬
‫לו מורה תלמיד חכם ויודע ומכיר בבל‬
‫בועות שמותרות לכל הדעות‪ ,‬יש‬
‫אלה‪ ,‬בשום פנים ואופן אי אפשר בלי‬
‫בועות שיש בהן חילוקי דינים‪ ,‬לא נ צ ^‬
‫מורה לפסוק בהלכות אלו‪ ,‬ואשרי‬
‫השיטות רק את סוגי בועות שהעלנו‬
‫הזוכה ללמוד מחבורת שו״בים‬
‫מהמובא בפוסקים וספרי השו״ב‪:‬‬
‫הבקיאים בדבר באמת‪ ,‬כי מחנטים הם‬
‫היודעים זאת‪ ,‬ובפרט שרובם לא מצוי‬ ‫א‪ .‬בועה יחידית‪ ,‬ב‪ .‬בועה בשיפולי‪,‬‬
‫כל כך בבהמות‪ ,‬ויותר מצוי בכבשים יב‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בחנה מעבר לעבר‪ ,‬ד‪ .‬בועה‬

‫וא*‪ .‬על י״ח בועות אלו ראה מה שכתבנו בענץ על י״ח סירכות י״ח טריפות כמאמר פר‬
‫פקודי מאמר א‪.‬‬
‫יב‪ .‬ב״ה בשחיטות אתטער נעשנעל גלאט כשר שבהשגהת הרה״ג מדעברצין‪ ,‬ובד״ץ ״משמרת‬
‫למשמרת״‪ ,‬אץ נותנים לבודק לעמוד בעבודה עד שעובר שבעה מדורי בחעות והרבה‬
‫שימוש עד שיודע ומכיר בכל אלה כמבואר כגמרא )ברכות ז ב(; ״גדולה שימושה יותר‬
‫מלימודה״‪.‬‬
‫רנז‬ ‫אליעזר‬ ‫אכילת נבילות וטריפות מביא לידי כפידה‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ג‬

‫אכילת נבילות וטריפות מביא לידי כפירה‬

‫הכופרים הגדולים ביותר שטוענים שאינם מאמינים בכלום‪ ,‬המה‬
‫המאמינים הגדולים בכל האמונות הטפלות והבלי הבלים‪ ,‬רק בכדי‬
‫שיוכלו לחיות חיי הפקר הרי מחמת הרצץ הרע שבהם מעלימים עץ‬
‫מאמונת ה׳‪ ,‬ומכריזים על עצמם שהם כופתם‪ ,‬ומשליטים על עצמם‬
‫ועל מחשבתם על שכלם ודעתם כפירה גדולה‪ ,‬שמשולל כל הגיץ ‪/‬‬
‫הבעש״ט‪ :‬מדבריכם נראה שאתם כופרים מדברי חז״ל ולא נזהרתם‬
‫מאכילת איסור ודברים טמאים‪ ,‬והשכל והדעת שלכם נעשים מהדמים‬
‫של טריפות ואיסורים‪ ,‬ונמשכים להכריע אל הטומאה שממנו נעשה‬
‫‪ /‬״חתם סופר״ ‪ :‬מאכלות אסורות מטמטם לב ומה ומכניס מחשבות‬
‫מינות וכפירה ואפיקורסות רח״ל‪ ,‬וכן הוא בזוה״ק‪ :‬שצלם האלקים‬
‫מסתתר מן האדם באכלו מאכלות אסורות וכופר באלקי ישראל‪.‬‬

‫״ועתה שלח העז את מרןנף ואת כל אשר לוי‬

‫בשדה בל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה‬
‫‪ T‬זו‬ ‫—‬ ‫* ‪— T‬‬ ‫— זו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v x‬‬ ‫—‬

‫ולא יאםף הביתה ררד מלהם הברד ומתו״‬

‫‪— T‬‬ ‫‪X T -‬‬ ‫‪- t :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: - -‬‬ ‫‪I - T -‬‬ ‫‪:‬‬

‫)שטות ט יט(‪.‬‬

‫ואילו; ״ואשר לא שם לבו אל דבר ה׳‬ ‫משה רבינו עומד ומזהיר את מצרים‬
‫ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה״‬ ‫במכת ברד שכל דבר אשר‬
‫)שם כא(‪ ,‬המתבונן בדבר הרי הוא פלא‬ ‫ישאר בשדה בשעת הברד ימות‪ ,‬ולא‬
‫גדול‪ ,‬האיך יכולים להגיע לכפירה‬ ‫היה לשום אחד מהם ספק קל כי‬
‫עצומה כזאת‪ ,‬בשעה שהכל יודעים‬ ‫הדבר אכן יתקיים‪ ,‬שכן היה זה אחרי‬
‫בבירור שכל אזהרות משה רבינו‬ ‫שש מכות נפלאות ונוראות שהכה‬
‫התקיימו במלואם‪ ,‬ואילו כשמשה‬ ‫משה רבינו את מצרים בדבר ה׳‪ ,‬וכל‬
‫מזהיר את מצתם טרם הברד‪ ,‬ואומר‬ ‫מצרים ‪T‬עו שהדברים המופלאים‬
‫להם כי כל אשר ישאר בחוץ ימות‪,‬‬ ‫ביותר נעשים כדברי משה‪ ,‬ואם כן‬
‫הרי הם בשלהם כאילו לא היה דבר‪...‬‬ ‫האיך נאטם לבם שרק )שם שם כ(‪:‬‬
‫האיך מגיע האדם למצב של כפירה‬ ‫״הירא את דבר ה׳ מעבדי פרעה הנים‬
‫נוראה כזו לסכן את רכושו‪ ,‬ולהשאיר‬ ‫את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים״‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת וארא מאמר ג‬
‫שהשליטו על עצמם על ידי מעשיהם‬
‫שהביאו אותם לידי כפירה רח״ל‪ ,‬ולכן‬
‫קראם הפסוק‪ :‬״אשר לא שם לבו״‬
‫ולא קראם כופרים כי בעצם אין הם‬
‫כופרים במהותם‪ ,‬רק על ידי שאינם‬
‫שמים לב לדבר ה׳ ואינם חפצים‬
‫לעשות רצון קונם הם מכריזים על‬
‫עצמם שהם כופרים‪.‬‬
‫ה״‪ ,‬ואילו היפוכו היה צריך להגדירו‬
‫על ידי מאכלות אסורות‬
‫מסתתר הצלם האלקים‬
‫בא וראה מה שכתבו בספר הק׳‬
‫״צפנת פענח״ )פר׳ יתיס בשם‬
‫הבעש״ט‪ ,‬וכן ב״דגל מחנה אפרים״‬
‫)פר׳ עקב ד״ה ומלתם( כי על ידי אכילת‬
‫נבילות וטריפות ושקצים ורמשים‪,‬‬
‫מגיע האדם לשפל מצב כזה‬
‫שרצונותיו הרעים משתלטים על לבו‪,‬‬
‫עד שאינו מאמין בה׳ יתברך‪ ,‬וזה‬
‫לשונו‪ :‬מדבריכם נראה שאתם כופרים‬
‫מדברי חז״ל ולא נזהרתם מאכילת‬
‫איסור ודברים טמאים‪ ,‬והשכל והדעת‬
‫שלכם נעשים מהדמים של טריפות‬
‫ואיסורים‪ ,‬והשכל והדעת נמשכים‬
‫להכריע אל הטומאה שממנו נעשה‪.‬‬
‫וכן מובא ב״עקידה״ )שער ס( שעל כן‬
‫נקראים מאכלות אסורות בשם‬
‫טומאה וטהרה‪ ,‬כי עצם איסורם מצד‬
‫רוח הטומאה‪ ,‬רוח רעח‪ ,‬רוח זנונים‪,‬‬
‫הנמשכים לאכליהם״‪ .‬ובזוה״ק )ח״ב‬
‫קכה ב< מובא‪ :‬שצלם האלקים מסתתר‬
‫מן האדם באכלו מאכלות אסורות‬
‫וכופר באלקי ישראל‪.‬‬
‫רנח‬
‫את עבדיו ובהמותיו בחוץ בעוד ש״בן‬
‫נח נהרג על שוה פרוטה״‪.‬‬
‫נקדים לבאר הדיוק בהגדרת הפסוק‬
‫שקורא למאמין לדברי משה‬
‫״הירא את דבר ה׳״ ולאינו מאמין‬
‫קורא‪ :‬״ואשר לא שם לבו״‪ ,‬מדוע לא‬
‫הגדיר הפסוק את שניהם בדבר‬
‫והיפוכו‪ ,‬המאמין‪ :‬״הירא את דבר‬
‫ושאינו ירא‪ ,‬והנה הפסוק מגדירו‪:‬‬
‫״ואשר לא שם לבו״‪ .‬עוד מן הראוי‬
‫להבין למה הגדיר ענין האמונה‬
‫ביראה את המאמין ׳ירא׳ ושאינו‬
‫מאמין ׳אינו שם אל לבו׳‪ .‬אולם כל‬
‫זה בא ללמדנו כי בעצם שניהם‬
‫מאמינים‪ ,‬וכשם שניתן לראות בחוש‬
‫כי כל הכופרים הגדולים ביותר‪,‬‬
‫שטוענים שאינם מאמינים בכלום‪,‬‬
‫המה המאמינים הגדולים בכל‬
‫האמונות הטפלות והבלי הבלים‪ ,‬רק‬
‫בכדי שיוכלו לחיות חייהם חיי הפקר‪,‬‬
‫הרי מחמת הרצון הרע שבהם‬
‫מעלימים עין מאמונת ה׳‪ ,‬ומכריזים‬
‫על עצמם שהם כאילו כופרים‪,‬‬
‫ומשליטים על עצמם ועל מחשבתם‬
‫על שכלם ודעתם כפירה גדולה‬
‫שמשולל כל הגיון‪.‬‬
‫צ א ולמד ממצרים שלמרות שלפי כל‬
‫הגיון פשוט ובריא אין האדם‬
‫יכול לכפור מול מציאות זועקת‬
‫דוגמת דברי משה רבינו‪ ,‬הרי בכל זאת‬
‫היו מסוגלים לעמוד מול מציאות כזה‬
‫ולכפור מחמת הרצונות הרע‬
‫רנט‬ ‫אליעזר‬ ‫אכילת נבילות וטריפות מביא לידי כפירה‬
‫בכשרות המאכלים‪ ,‬לשום אל לבם‬
‫) א ו ״ ח סי מן‬
‫שעל ידי התרשלות קטנה ח״ו בעמדם‬
‫על משמרת הכשרות‪ ,‬המה יכולים‬
‫לגרום לכך שהאדם שיאכל המאכל‬
‫שאינו כשר כתוצאה מהתרשלותו‪,‬‬
‫עלול לרדת במדריגת אמונתו בה׳‪...‬‬
‫כמה אחריות מוטלת על השו״בים‬
‫והמשגיחים הרבנים והמנקרים להיות‬
‫מהיראים את דבר ה׳‪ .‬וזהו הרמז‬
‫בכתוב‪ :‬״הירא את דבר ה׳ מעבדי‬
‫פרעה״ ]פרעה מלשדץ מגולה[ שיהיו‬
‫יראים ושלמים בגלוי בכל מעשיהם‬
‫כדי שיגרמו על ידי מעשיהם להאכיל‬
‫מאכלים כשרים לעם ישראל להיות‬
‫״הניס את עבדיו״ של הקב״ה בניו‬
‫הקדושים בני ישראל שהם גם עבדיו‪,‬‬
‫״ואת מקנהו״ אפילו אלו שהם כבר‬
‫רחוקים וכבר הם רק בבחינת קנין‬
‫כספו‪ ,‬״אל הבתים״ בית ה׳ בתורה‬
‫ומצוות‪ ,‬שעל ידי שיאכלו כשר יתמלא‬
‫לבם ברוח טהורה‪ ,‬ויכנסו לצד‬
‫הקדושה ויתחזקו באמונת ח׳ ועל ידי‬
‫כך יתחזקו באמונת ה׳ לשמוע לקול‬
‫דברו ולקיים את מצוות ח׳ יתברך‬
‫לעשות נחת רוח לבוראם‪.‬‬
‫שמלת‬
‫וראה עוד ב״חתם סופר״‬
‫ר ה( כי מאבלות אסורות‬
‫מטמטם הלב והמח ומכניס מחשבות‬
‫מינות וכפירה ואפיקורסות רח״ל‪,‬‬
‫הרי לך מדברי רבותינו הקדושים‬
‫והזוה״ק‪ ,‬שאף על פי שהשכל הפשוט‬
‫וההגיון הבריא מחייב את דעת האדם‬
‫להאמין בה׳ יתברך כדוגמת אזהרות‬
‫משה על פי ה׳ במכת ברד‪ ,‬אבל האדם‬
‫שחטא במאכלות אסורות טמטם לבו‬
‫ושכלו‪ ,‬עד ששוב אינו מסוגל להאמין‬
‫יותר בשום אופן בתורת ה׳‪ ,‬ובאופן‬
‫פשוט כבר אינו מסוגל לקיים את דבר‬
‫ה׳‪ ,‬גם באופן שהוא מסכן בכך את כל‬
‫רכושו כדוגמת אי הכנסת הרכוש‬
‫הביתה במכת ברד‪ ,‬אבל האדם שכבר‬
‫אינו שולט על עצמו‪ ,‬כתוצאה מכך‬
‫שהשליט על עצמו את שלוש‬
‫הקליפות הטמאות‪ ,‬הרי שכבר אין כל‬
‫פלא שאינו מכניס את רכושו הביתה‬
‫במכת ברד‪ ,‬כי לעולם כבר אינו יכול‬
‫לשים אל לבו את דבר ה׳‪ ,‬שהרי טמא‬
‫את לבו בדברים טמאים‪.‬‬
‫תוכחת מגולה לשו״בים‬ ‫וזוהי‬
‫והמשגיחים‪ ,‬וכל העוסקים‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בא מאמר א א לי עז ר‬ ‫רם‬

‫פרשת בא‬
‫מאמר א‬

‫שני פלאות עשה ההב״ה שנשריש האמונה‬

‫כל מטרת עשר המכות היא‪ ,‬שננחיל לבנינו אחרינו אמונה בבורא‬
‫עולם‪ ,‬שהוא אחד יחיד ומיוחד והוא הוא ואין כלתו‪ ,‬ואין מי אומר‬
‫לו מה תעשה ומה תפעל ‪ /‬מפני שני טעמים הביא ה׳ יתברך עשרת‬
‫המכות על מצרים‪ :‬״למען שתי אותותי אלה בקרבו״‪ ,‬״ולמען תספר‬
‫באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים״ לפי שחפץ הקב״ה‬
‫שנשריש האמונה בלב זדענו עד עולם ו״בתרי תמיהי מדברי אינשי״‪.‬‬

‫״בא אל פךעיה כי אני הכבךתי את לב‪ 1‬ןאת‬

‫לב עבךיו״‪..‬״ ) ש מ ו ת י ב ( ‪.‬‬

‫עובר בן ט׳ חי והלך על גבי קרקע‪,‬‬ ‫הרבה יסודות מצאנו באמונה‬

‫אף על פי שמן התורה שחיטת אמו‬
‫מתירתו והרי העובר מותר באכילה‪,‬‬
‫אבל מדרבנן גזרו לחייבו שחיטה‬
‫משום מראית עין‪ ,‬שלא יאמרו שמותר‬
‫לאכול בלא שחיטה״‪.‬‬
‫בין שהעובר חי ובין שהעובר מת‪ ,‬וכן‬
‫ח ש ש זה נובע מכך שלא זוכרים‬
‫שבהמה זו בן פקועה הוא‪,‬‬
‫אבל כל זה הוא רק אם האם היא‬
‫בהמה רגילה‪ ,‬וכן העובר שנמצא‬
‫בתוכה בשעת שחיטה היא בהמה‬
‫מדיני‬ ‫למד‬ ‫שנמצא‬
‫שחיטה‪ ,‬ואחד מהם מצאנו בפרשת‬
‫השבוע שנלמד מדיני ״בן פקועה״‪,‬‬
‫בשו״ע ) י י ר ״ ד ס י מ ן י ג (‪ :‬״השוחט בהמה‬
‫מעוברת ומצא בה עובר בן ח׳ חדשים‬
‫מצא בה עובר בן ט׳ חדשים ומת‪,‬‬
‫ואפילו בן ט׳ חי כל שעדיין לא הלך‬
‫על גבי קרקע‪ ,‬אין העובר טעון‬
‫שחיטה מפני שהוא ניתר בשחיטת‬
‫אמו‪ ,‬ולמדים זאת מהפסוק ) ד ק ר א י א‬

‫רגילה‪ ,‬ואפילו אם אחד מהם בהמה‬ ‫ג ( ‪ :‬״בבהמה תאכלו״ לומר כל שנמצא‬

‫משונה היא‪ ,‬גם אומרים שאין בני‬ ‫בתוך הבהמה תאכלו וכן העובר‬
‫אדם שמים על לבם לזכור שבן פקועה‬ ‫שחיטת אם מתירתו‪ ,‬אבל אם מצא בה‬
‫רסא‬ ‫אליעזר‬ ‫שני פלאות עשה הקב״ה שנשריש האמונה‬
‫בעצם כל מטרת עשר המכות הוא‪,‬‬
‫שננחיל לבנינו אחרינו אמונה בבורא‬
‫עולם‪ ,‬שהוא אחד יחיד ומיוחד והוא‬
‫הוא ואין בלתו‪ ,‬ואין מי אומר לו מה‬
‫תעשה ומה תפעל‪ .‬ומבאר הכתוב כי‬
‫שני סוגי פלאות עשה הקב״ה בעשר‬
‫המכות שהביא על מצרים‪ ,‬אחד‪ :‬״את‬
‫אשר התעללתי במצרים״ שהוא עצם‬
‫ההכאה שהכה הקב״ה במצרים‬
‫שהיתה האומה החזקה ביותר באופן‬
‫שאפילו אם היו המכות טבעיות הרי‬
‫עצם ההכאה במצרים היה אות ופלא‬
‫שכן הכה בהם הרבה מכות שלא‬
‫מצינו שעשה כן לשום עם ולשון‪.‬‬
‫בנוסף לכך לא הסתפק הקב״ה באות‬
‫ופלא זה‪ ,‬והכה במצרים מכות‬
‫נפלאות‪ ,‬מכות על טבעיות מחוץ לגדר‬
‫הטבע‪ ,‬״למען שתי אותותי אלה‬
‫בקרבו״ שזה הפלא השני שעשה‬
‫בהראותו לכל שהוא השולט בארבע‬
‫יסודות הבריאה אש‪ ,‬מים‪ ,‬רוח ועפר‪,‬‬
‫כדי שנדע שהוא ואין בלתו‪ ,‬ואין‬
‫אומר לו מה תעשה ומה תפעל‪.‬‬
‫הללו‪ ,‬״למען שתי״ הכונה שחפץ‬
‫בפסוקים אלו גלה הקב״ה מה טעם‬
‫עשה במצרים ב׳ דברים‬
‫תמוהים כאלו‪ ,‬שהכם במכות שיש‬
‫בהם שדוד המערכות‪ ,‬ולא הסתפק‬
‫במכות טבעיות למצרים שגם הם‬
‫כשלעצמם לא נעשו מעת בריאת‬
‫העולם לשום עם ולשון‪ ,‬שגם בעצם‬
‫ההכאה במצרים כבר נראה כי אני ה׳‪,‬‬
‫ולמה אכן הוצרך להשתמש בשידוד‬
‫המערכות‪ ,‬כי היתה מטרה נוספת‪:‬‬
‫שמלת‬
‫הוא זו‪ .‬אבל באופן שישנם שני דברים‬
‫תמוהים‪ ,‬שני דברים משונים‪ ,‬כגון‬
‫שגם האם וגם העובר פרסותיהם‬
‫קלוטות ‪ -‬מחוברות ‪ -‬הרי כיון שיש‬
‫כאן שני דברים תמוהים על ידי זה‬
‫ישימו בני אדם על לבם לזכור‬
‫שהבהמה הזו בן פקועה כי‪ :‬״בתרי‬
‫תמיהי מידברי אינשי״ ‪ -‬על ידי שני‬
‫דברים תמוהים ישימו בני אדם על‬
‫לבם שבהמה זו בן פקועה הוא‬
‫וכמבואר באריכות כל זה ב״שמלה‬
‫חדשה״ ) ס י מ ן י ג ( ‪.‬‬
‫על פי היסוד המוזכר בדיני בן פקועה‬
‫ד״תרי תמיהי מדכרי אינשי״‬
‫מבאר ה״אור החיים״ הק׳ הפסוקים‬
‫בפרשת השבוע‪ ,‬ומגלה על פי זה יסוד‬
‫גדול בהשרשת האמונה‪ .‬כי בפרשת‬
‫השבוע מובאים ב׳ טעמים מפני מה‬
‫הביא ה׳ יתברך עשרת המכות על‬
‫מצרים ) ש מ ו ת י ב ( ‪ :‬״למען שתי אותותי‬
‫אלה בקרבו״‪ ,‬״ולמען תספר באזני‬
‫בנך ובן בנך את אשר התעללתי‬
‫במצרים״ ומדוע הוצרך לשתי טעמים‬
‫הקב״ה להתעלל במצרים‪ ,‬וטעם נוסף‬
‫לנתינת מכות‪ :‬״למען תספר באזני‬
‫בנך״ שחפץ הקב״ה שנשריש‬
‫האמונה בלב זרענו‪ ,‬ולכן הכה את‬
‫מצרים‪.‬‬
‫בתרי תמיהי מדברי אינשי‬
‫על פי היסוד האמור בדיני בן פקועה‬
‫‪ -‬״בתרי תמיהי מדכרי אינשי״ יתבאר‬
‫מדוע נזקקנו לשני טעמים אלו כי‬
 ‫א לי עז ר‬
‫היסוד המוזכר בספר ״צפנת פענח״‬
‫בשם הבעש״ט שעל ידי אכילת מאכל‬
‫שאינם כשרים נמשך השכל והדעת אל‬
‫הכפירה‪ ,‬ומובן מאליו שמרובה מדה‬
‫טובה שאם האדם אוכל מאכלים‬
‫כשרים נמשכים שכלו ודעתו אל‬
‫כשו״בים‬ ‫ותפקידם‬ ‫האמונה‪,‬‬
‫ומשגיחים ומנקרים שכל השמירות‬
‫שעושים במשמרת הכשרות לטהר לב‬
‫האדם ולהביאם אל האמונה בבורא‬
‫עולםיג‪ .‬זהו יסוד גדול בכל הנהגות‬
‫האדם שרוצה להנהיג לעצמו‬
‫להשתדל שיהיה לו ״תרי תמיהי״‬
‫שיזכירו לו תמיד מהו הובתו‬
‫בעולמו‪ ,‬שיביאו אותו לאמונה איתנה‬
‫בבורא עולם יתברך שמו‪.‬‬
‫ש מ ל ת פרשת בא מאמר א‬ ‫רסב‬
‫״ולמען תספר באזני בנך ובן בנך״‬
‫שכל איש ואיש ינהיל אמונה בה׳‬
‫יתברך לדורות הבאים אהריו לפי‬
‫ששני דברים תמוהים ־ ״בתרי תמיהי‬
‫מדברי אינשי״‪ .‬וזה שמסיים הפסוק‪:‬‬
‫״וידעתם כי אני ה׳״ שעל ידי הנסים‬
‫שעשה הקב״ה במצרים ״תרי תמיהי״‬
‫נדע כולנו בבירור גמור שה׳ הוא‬
‫האלקים‪ ,‬ונשיג אמונה ברורה כזאת‬
‫ש״אני ה״׳ מה שלא השיג אדם‬
‫מעולם‪.‬‬
‫יסוד זה הנלמד מהלכות שחיטה‬
‫דוקא‪ ,‬מחייבת את השו״בים‬
‫וכל העוסקים בתורת השחיטה לתת‬
‫לב להבין ולהתבונן שהכל סובב סביב‬

‫ש לי ט ״ א ‪ ,‬ר מז ל ד ב ר כי י ת כן ש ל ש ם כ ך‬ ‫שו ״ ב‬ ‫ה אי ר ל י ח ת נ י ה ח ש ו ב ה ר ב י ה ו ד ה פ ר י ד מ ן‬ ‫יג‪.‬‬

‫מ ק פ י ד י ם ל ה ח ת י ם ה מ א כ ל י ם ה כ ש ר י ם ב ב׳ ח ו ת מ ו ת ‪ -‬חו ת ם ב ת ו ך חו ת ם‪ ,‬כ נ ג ד ת ר י ת מ י הי ‪,‬‬

‫ת מי הי ״‬ ‫״ ת רי‬ ‫של‬ ‫ה עני ץ‬ ‫מ ש פי עי ם‬ ‫חו ת ם‬ ‫ב תו ך‬ ‫חו ת ם‬ ‫חו ת מו ת‬ ‫ב ב׳‬ ‫ש מ ח תי מי ם‬ ‫ו על י די‬

‫ה ל ב א ל ה א מו נ ה ‪ ,‬ע ל י ד י ה ז ה י ר ו ת ב מ א כ ל י ם כ ש ר י ם ‪.‬‬ ‫אי נ שי ״ ו כ ך נ מ ש ך‬ ‫״ מ ד כ רי‬

‫רסג‬ ‫אליעזר‬ ‫ארבה הנאמרה בפרשה ‪ -‬מיני חגבים‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫ארבה הנאמרה כפרשה ‪ -‬מיני חגבים‬

‫הטו״ז‪ :‬ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בידוע ששמו‬
‫חגב לפי שאין אנו בקיאים כשמותיחם ‪ /‬״מאירי״‪ :‬שם חגב כולל‬
‫את הארבע חמובאים בתורח‪ ,‬ושם חגב חוא שם כולל כמו צאן אצל‬
‫העזים והכבשים והוא גם כן שם לעצמו צאן ‪ /‬ה״אור החיים״ הק׳‪:‬‬
‫כל ירא וחרד ירא ויפחד לבל יושיט ידו לשקץ זה ]חגב שהיה נפוץ‬
‫אז לאבלו[‪ ,‬וימה בשולחי יד‪ ,‬והנה מיום שנשמעו דברי במערב‬
‫ופירשו מהם רבים‪ ,‬לא נגע ה׳ עוד במכה זו ולא נראו זה יותר מי״ב‬
‫שנה כי תורה ומעשים טובים כתריס מפני הפורענות‪.‬‬

‫״ויעל האךבה על כל ארץ מצרלם וגו׳ לפניו‬

‫כן ארכה כמהו ואחריו ליא יהיה כן״‬
‫*• י‬ ‫• ‪V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫לא היה‬
‫!‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬

‫)שמו ח י ‪T ).‬‬

‫אסרתם ונקראים על שם כך חגבים‬ ‫הקשה רש״י‪ :‬ואותו שהיה בימי‬

‫טמאים‪ ,‬אבל אין בהם טומאת נבלה‬ ‫יואל שנאמר בד )יו א ל ב ב ( ‪:‬‬

‫וטומאת אבר מן החי ) ע י י ן ת ר ו מ ו ת פ ר ק‬ ‫׳כמהו לא נהיה מן העולם׳ למדנו‬

‫י מ ש נ ה ט‪ .‬תו ר ת כ הני ם ש מ י נ י פ ר ש ה ד ( ‪.‬‬ ‫שהיה כבד משל משה ‪ -‬מתרץ רש״י‬
‫‪ -‬על ידי מינים אדבה שהיו יחד‬
‫אם חגב לאו כפני עצמו‬
‫אדבה‪ ,‬ילק‪ ,‬חסיל‪ ,‬גזם‪ ,‬אבל של משה‬
‫או איסורו משום ש רץ העוף‬
‫לא היה אלא של מין אחד‪.‬‬
‫ה ר מ ב ״ ם ) ה ל כו ת מ א כ ל ו ת א ס ו ר ו ת פ ר ק ב‬

‫פסק וכן הוא‬ ‫ה(‬ ‫ה ל׳‬ ‫הרבה מינים יש בחגבים כפי‬

‫ע ב(‪:‬‬ ‫ו סי מן‬ ‫סט‬ ‫ב׳׳יראים״ השלם‬
‫) סי מן‬ ‫שהודונו חז״ל ) חו לין סג ב ( ‪:‬‬

‫״חגב טמא הרי הוא בכלל שרץ העוף‬ ‫שמונה מאות מיני חגבים הם‪ ,‬וכתב‬
‫שנאמר )וי ק ר א י א כ ‪ -‬כ ב ( ‪ :‬׳כל ש ‪p‬‬ ‫ה׳׳מאירי״ ) ש ם ס ה א ( בהרבה שמות‬
‫העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם‬ ‫חלוקים זה מזה ונמצאים תמיד‬
‫אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף וגו׳‬ ‫בשדות ובכרמים ובגנות‪ ,‬מהם‬
‫את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו׳‪,‬‬ ‫שהתורה התירתם באכילה ונקראים‬
‫ופירש רש״י ) ע ה ״ ת ש ם כ ( ‪ :‬״וש ‪p‬‬ ‫חגבים טהורים‪ ,‬ומהם שהתורה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בא מאמר ב א לי עז ר‬ ‫רפד‬
‫ארבעה מיני חגבים טהורים‬ ‫העוף הם הדקים הנמוכים הרוחשים‬
‫הוזכרו בתורה בשמותיהם‬ ‫על הארץ כגון זבובים וכר וחגבים״יד‪.‬‬
‫ארבעה מיני חגבים טהורים הוזכרו‬ ‫וכשאסרה תורה אכילה שרץ העוף‬
‫בתורה בשמותיחם ) ו י ק ר א ש ם‬
‫בלאו ) ד ב ר י ם י ר י ט ( ‪ :‬׳וכל שרץ העוף‬
‫כ ב ( ‪ :‬הארבה‪ ,‬הסלעם‪ ,‬החרגול‪ ,‬והחגב‪.‬‬ ‫טמא הוא לכם לא יאכלו׳‪ ,‬אף חגב‬
‫ארבה זה גובאי‪ ,‬סלעם זה רשון‪ ,‬חרגול‬ ‫טמא בכלל ) ר ש ״ י ע ה ״ ת ש ם ( ‪ ,‬ועיין‬
‫זה ניפול‪ ,‬חגב זה נדייןיז‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫רמב׳׳ם ) ה ל כ ו ת מ א כ ל ו ת א סו רו ת ש ם ( ‪ ,‬וכן‬
‫דרשו חכמים ) י ל ק ו ט ד ב ר י ם ש ם‪ .‬ו ב פ סי ק ת א‬
‫) ו י ק ר א י א כ ‪ -‬כ ג (‪ :‬״שרץ העוף ההולך על‬
‫זו ט ר ת א ש ם ( ‪ .‬וכן הוא ברמב״ן ) ע ה ״ ת‬
‫ארבע שקץ הוא לכם אך את זה תאכלו‬
‫מכל שרץ העוף ההולך על ארבע אשר‬ ‫ש ם ( ‪ :‬״כל שרץ העוף טמא הוא לכם‪,‬‬
‫לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על‬ ‫אלו חגבים טמאים״‪.‬‬
‫הארץ את אלה מהם תאכלו את הארבה‬ ‫אך הבה״ג ) ב מ נ י ן ה מ צו ת ש ל ו ( וכן‬
‫למינו ואת הסלעם למינהו‪ ,‬ואת‬ ‫הסמ״ק ) ס י מ ן ר ח ו ר ט ( מנו חגבים‬
‫החרגול למינהו ואת החגב למינהו‪ ,‬וכל‬ ‫טמאים ללאו בפני עצמו‪ ,‬ושרץ העוף‬
‫שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ‬ ‫ללאו בפני עצמו והביאו בחגבים‬
‫הוא לכם״‪ .‬ונתנה התורה סימן אחד של‬ ‫טמאים לאו מדכתיב )ו י ק ר א י א כ א ( ‪ :‬׳את‬
‫ארבה שמותר לאכול אשר לו כרעים‬ ‫זה לא תאכלו מכל שרץ העוף ההולך‬
‫ממעל רגליו לנתר בהן על הארץ‪ .‬ואף‬ ‫על ארבע׳ וגו׳ ״י‪ ,‬מלבד זה יש באכילת‬
‫על פי שהחגב כולל כל המינים‪ ,‬מבאר‬ ‫חגבים טמאים לאו הבא מכלל עשה‪,‬‬
‫ב ב או ר ה מ שנ ה‬ ‫) ח ו ל י ן סה א‬ ‫ה״מאירי״‬ ‫שכן אמרו ) ד ב ר י ם י ד כ ( ‪ :‬׳כל עוף טהור‬
‫ה ש מ י נ י ת ( יש גם מין מיוחד בשם זה‪,‬‬ ‫תאכלו׳‪ ,‬זו מצות עשה ) י ל ק ו ט ש ם ו ס פ רי‬

‫כדרך שמצינו בצאן שהוא שם מיוחד‬ ‫כ ת ״י ש ם ( ‪ ,‬ופירושו טהור תאכל אבל לא‬
‫וגם שם כולל מיני ארבה שהוזכרו‬ ‫טמא‪ ,‬והוא לאו הבא מכלל עשה‬
‫במקרא בשמות ילק וחסיל וגזם ) י ו א ל‬ ‫סי מן‬ ‫) פ י ר ו ש ר ״ ה ש ם ‪ ,‬ר כן כ ת ב ב ש ו ״ ת ה ר ״ן‬

‫א י(‪ ,‬אינם בכלל אלו‪ ,‬והם טמאים יח‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫ועוף טהור‪ ,‬אלו חגבים טהורים‬ ‫נ(‪,‬‬

‫ה עו ף׳ ו ג ו׳‬ ‫שרץ‬ ‫ת א כ לו מ כ ל‬ ‫ש ה כ תו ב‪ :‬׳ א ך את ז ה‬ ‫י ד ‪ .‬ו ע י י ן ״ ת ו ר ת כ ה נ י ם ״ ) ש מ י נ י פ ר ק ה(‬

‫הו א ב ח ג ב י ם ‪.‬‬

‫ת א כ לו ו ג ו׳ ו סו ב ר‬ ‫ש צ רי ך לו מ ר את זה‬ ‫ש בי א ר‬ ‫מ צ ו ה ״ ) פ ר ק י סי מן פ ג(‬ ‫ו עיין ב ס פ ר ״ נ ר‬ ‫טו‪.‬‬

‫ש אי נו לו ק ה‪.‬‬ ‫ל או א ל א‬ ‫מ כ ל ל ע ש ה הו א‬ ‫ל או הב א‬

‫ב פ י ר ו ש ו ) ש ם ( ‪ :‬ע ו ף ט הו ר‪ ,‬כ א ר ב ה‪ .‬ו כ ן ב ת ר גו ם י ו נ ת ן ) ש ם ( ‪ :‬כ ל ג ו ב א‬ ‫הר אב״ע‬ ‫טז‪ .‬כך כ תב‬

‫ד כי א‪.‬‬

‫מ קו מו ת‬ ‫שי ש‬ ‫א(‬ ‫סו‬ ‫)שם‬ ‫ו עיין‬ ‫א( ‪,‬‬ ‫)סה‬ ‫ב חו לין‬ ‫ו ב ריי ת א‬ ‫ה(‬ ‫פר ק‬ ‫)שם‬ ‫כ ה ני ם‬ ‫תו ר ת‬ ‫יז‪.‬‬

‫ש מ ח לי פי ם ו קו ר אי ם ל ס ל ע ם ני פו ל ו ל ת ר גו ל ר ש ון ‪,‬‬

‫ב( ו חי דו שי‬ ‫עיין ) ב כו רו ת ז‬ ‫ט מ אי ם‬ ‫שהם‬ ‫מ גז ם[‬ ‫ע ל ג ז י ן ] ה ר בי ם‬ ‫ש ם(‪.‬‬ ‫״ מ אי רי ״ ) ח ו ל י ן‬ ‫י ח‪.‬‬

‫ח ד ש ״ ) י ו ר ״ ד סי מן פ א ס״ ק כ ח(‪.‬‬ ‫ב( ו ״ פ רי‬ ‫ה ר ״ ן ) ש ב ת קו‬

 ‫רסה‬ ‫אליעזר‬ ‫חג בי ם‬
‫כותב‪ :‬ועכשיו נרהגין שלא לאכול‬
‫שום חגב אפילו בידוע ששמו חגכ‬
‫לפי שאין אנו בקיאים בשמותיהם‪.‬‬
‫ה״מאירי״ מקשה על שיטת רבי‬
‫יוסי הלא התורה עצמה‬
‫מזכירה ארבע סוגים ארבה‪ ,‬חגב‪,‬‬
‫סלעם‪ ,‬חרגול‪ ,‬והאיך בא ר׳ יוסי‬
‫להפחית רק חגב מותר ולא יותר‪,‬‬
‫ומתרץ ששם חגב כולל את הארבע‬
‫המובאים בתורה‪ ,‬ושם חגב הוא שם‬
‫כולל כמו צאן אצל העזים והכבשים‬
‫והוא גם כן שם לעצמו צאן‪.‬‬
‫כל ירא וחרד יפחד‬
‫לכל יושיט ידו לחגב‬
‫וכן‬ ‫פ ב(‬ ‫ב״ערוך השלחן״‬
‫) סי מן‬
‫ב״משבצות זהב״ ) ס ״ ק א(‬
‫כתבו שעכשיו נוהגים שלא לאכול‬
‫שום חגב ‪ -‬אפילו בכל הסימנים ‪-‬‬
‫אפילו בירוע ששמו חגב לפי שאין‬
‫אנו בקיאים בשמותיהם‪ ,‬ואין כיום‬
‫שום מסורה לחגבים כלל‪ ,‬וכן הוא‬
‫בט״ז ) סי מן פ ב ( ‪ ,‬ולא ראינו באשכנז‬
‫ובאירופא שאכלו חגבים‪ ,‬ומימינו לא‬
‫שמענו שיהא מקום שאוכלים בו‬
‫חגבים‪ ,‬אולם‪ ,‬בארצות ספרד כמו‬
‫בתימן ובמרוקו נוהגים לאכול גם‬
‫בדורנו מינים ידועים של חגבים שיש‬
‫להם מסורת עליהם‪ .‬עיין ספר‬
‫) ע מו ד‬ ‫״הליכות תימן״ לר״י קאפח‬
‫‪ ,(218-221‬ועיין בספר ״מרפא לשון״‬
‫למר״י קרח שבצנעא שבתימן אכלו‬
‫מ ל ב י ״ ם ) ש ם ( ו פ י ר ש ה ״ ח פ ץ ח יי ם ״ ל ת ו ר ת כ הני ם ) ש ם (‬
‫מיני‬ ‫בפר ש ה ‪-‬‬ ‫הנ א מר ה‬ ‫ארב ה‬ ‫שמלת‬
‫ואמרו ) ת ו ר ת כ הני ם ש ם ( ‪ :‬יכול הכל יהא‬
‫מותר ‪ -‬מאחר שנאמר ) ש ם כ א ( אך את‬
‫זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על‬
‫ארבע אשר לו כרעים וגו׳ ואם כן יכול‬
‫שכל מי שיש לו כרעים מותריט‪ ,‬־‬
‫תלמוד לומר ארבה וסלעם וחרגול‬
‫וחגב‪ ,‬אין לי אלא אלו בלבד‪ ,‬מנין‬
‫לרבות שאר המינים‪ ,‬תלמוד לומר‬
‫למינהו למינהו ‪ -‬הארבה למינהו וכן‬
‫בכולם ־ ריבה‪ ,‬הא כיצד הריני למד מן‬
‫המפורש‪.‬‬
‫הגמרא מוסיפה בשמות המותרים‬
‫שהם נכללים עם המינים‬
‫הנזכרים לעיל והן‪ :‬ציפורת כרמים‪,‬‬
‫יוחנא ירושלמית‪ ,‬ערצוביא‪ ,‬ורזבנית‪,‬‬
‫כל אלה מותרים‪ .‬עוד מובא בגמרא‬
‫) ח ו ל י ן סג ב ( ‪ :‬תני אבימי בריה דר׳‬
‫אבהו‪ :‬ז׳ מאות מיני דגים הן וח׳‬
‫מאות מיני חגבים ולעופות אין מספר‪.‬‬
‫עוד נאמר במשנה ) ש ם נ ט ב (‪ :‬ובחגבים‬
‫• איזה מותר לאכול ‪ -‬כל שיש לו‬
‫ארבע רגלים‪ ,‬וארבע כנפים‪ ,‬וקרצולים‬
‫ל ארב ע ה והם‬ ‫בנו ס ף‬ ‫א רו כין‬ ‫רג לי ם‬ ‫ש ני‬ ‫]הם‬
‫ס מו כ י ם ל צ ו א ר ו מ מ ע ל ר ג ל י ו ל נ ת ר ב ה ם כ ש הו א‬
‫ר ו צ ה ל ק פ ו ץ ‪ -‬ר ש ״ י [ וכנפיו חופין את‬
‫רובו‪ ,‬והן ד׳ סימנים‪ ,‬ורבי יוסי מוסיף‬
‫] ש צ ר י ך ג ם ש י הי ה [ שמו חגב‪.‬‬
‫כשו״ע ) ס י מ ן פ ב ( מובא כל הסימנים‬
‫האמורים שהובאו לעיל‬
‫ומוסיף המחבר‪ :‬או שיש להם מסורת‬
‫ששמו חגב ] מ ו ת ר ל א ב ל ו [ ‪ .‬והטו״ז ) ש ם (‬
‫עיין‬ ‫י ט‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בא מאמר ב א לי עז ר‬
‫כהוראת שעה אכילת ארבה מסוג‬
‫מסויים‪ .‬בהסתמכם על גדולי הדורות‬
‫הקודמים שהתירו מין זה בשעתם‪.‬‬
‫כאשר בירר רבינו ה״אור החיים״ הק׳‬
‫את הענין‪ ,‬עלה בידו כי אותו היתר‬
‫ניתן בשנת רעב‪ ,‬כאשר נחילי ארבה‬
‫פשטו על השדות והשמידו את כל‬
‫היבול‪ .‬כאשר רעב כבד פקד את‬
‫המדינה עד כי מתו אנשים מרעבון‪,‬‬
‫וכמה מחכמי הדור התירו כהוראת‬
‫שעה‪ ,‬לאכול סוג מסויים של ארבה‪,‬‬
‫לפי סימני כשרות שמצאו‪.‬‬
‫הא ‪p‬״ ) ע מ ו ד ש ע ט ( ‪ .‬אך לעת עתה אין‬
‫שעת החרום חלפה‪ ,‬אך כיון שנעשה‬
‫להם כהיתר‪ ,‬המשיכו אנשים‬
‫לאכול מין ארבה זה‪ .‬משהודיע ה״אור‬
‫החיים״ הק׳ על האיסור לבני העיר‪,‬‬
‫התקבלה הוראתו אצל כל הציבור‪,‬‬
‫חוץ מאדם אחד שהמשיך באכילת‬
‫החגב‪ ,‬למרות האיסור‪ .‬עד שבאחד‬
‫הלילות חלם הלה‪ ,‬שהוא אוכל‬
‫רסו‬
‫חגבים שכן מקובל אצלם ממסורת‬
‫הגאונים וגם בארץ ישראל נהגו אנשי‬
‫תימן לאכלו‪ ,‬וכן כתב ב״כף החיים״‬
‫) י ו ר ״ ד סי מן פ ה ( וזה לשונו‪ :‬ואם כן‬
‫התימנים ההולכים לדור בירושלים‬
‫עיה״ק מותר לאכלם על פי המסורות‬
‫שיש בידם‪ .‬וגם אני שמעתי מיהודי‬
‫תימן באח הק׳ שאכלו זאת לפני‬
‫עשרים שנה לערך‪ .‬וכן יהודי מארוקו‬
‫היה להם מסורה על סוגי חגב לאכלו‪,‬‬
‫כמובא בספרו של הרב פתחיה מרדכי‬
‫בירדוגו‪ .‬ועיין גם ספר ״תבואת‬
‫שום גוף כשרות שנותן הכשר על‬
‫חגבים כלל‪ ,‬וגם התימנים כמעט‬
‫הפסיקו לאכלו כלל‪.‬‬
‫ה״אור החיים״ אוסר סוג ארבה‬
‫שהתירו בעת רעבון‬
‫ולסיום ראוי לציין את דברי ה״אור‬
‫החיים״ הק׳ ) פ ר ש ת ש מ י נ י י א‬

‫שקצים ורמשים‪ .‬ויהי בהיות הבוקר‬ ‫כא ב סו ף ד ״ ה א ש ר ל א כ ר ע י י ם ( ‪ :‬לכן כל ירא‬

‫סר מהר לבית ה״אור החיים״ הק׳‬ ‫וחרד ירא ויפחד לבל יושיט ידו לשקץ‬
‫וסיפר לו על החלום אשר חלם‪ .‬הסביר‬ ‫זה ] כו נ תו ע ל ס ו ג ח ג ב ש הי ה נ פ ח א ז ל א ב ל ו [ ‪,‬‬

‫לו רבינו כי אמנם הראו לו בחלום‬ ‫וימח בשולחי יד‪ ,‬והנה מיום שנשמעו‬
‫שהארבה אסור באכילה כשקצים‬ ‫דברי במערב ופירשו מהם רבים‪ ,‬לא‬
‫ורמשים‪ .‬מאז התקבלה תקנתו של‬ ‫נגע ה׳ עוד במכה זו ולא נראו זה יותר‬
‫ה״אור החיים״ על דעת הכל‪ .‬ומן‬ ‫מי״ב שנה כי תורה ומעשים טובים‬
‫השמיים סייעו בידו‪ ,‬כי עד שנה זו‪,‬‬ ‫כתריס מפני הפורענות ע״כ‪.‬‬
‫היה מין הארבה מגיע לעיתים‬
‫מזומנות‪ ,‬ומאז תקנת האיסור‪ ,‬לא‬ ‫דברים חוצבי להבות אלו של‬
‫הופיע ארבה זה במשך עשרות שנים‪.‬‬ ‫ה״אור החיים״ הק׳ נסבו‬
‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא‬ ‫על מעשה שהיה‪ .‬בתקופת מגוריו‬
‫עליו‪ ,‬ופי ה׳ דיבר מתוך גרונו‪.‬‬ ‫במקנס‪ ,‬היו בין החכמים שהתירו‬
‫רסז‬ ‫אליעזר‬ ‫אודה ה׳ מאד בפי ובתוך רבים אהללנו‬ ‫^‪ 15‬מל ת‬

‫פרשת גשלח‬
‫&אפר ‪K‬‬

‫אודה ה׳ מאד בפי ובתוך רבים אהללנו‬

‫השירה וההודאה לה׳ בזבות הרבים‬
‫הקדוש רבי חיים ויטאל ז״ל‪ :‬מי שאינו ניצל בשביל עצמו רק בזכות‬
‫אחרים‪ ,‬אינו ראוי לראות במפלת שונאיו‪ ,‬וראיה מאשת לוט שהביטה‬
‫מאחריה ונעשית נציב מלח‪ .‬וזה הפירוש‪ :‬׳ה׳ לי בעזרי׳‪ ,‬אם ה׳ יהיה‬
‫בעזרי ‪ -‬בזבות עצמי ולא בזבות אחרים‪ ,‬אז‪ :‬׳ואני אראה בשנאי'‪,‬‬
‫אהיה ראוי לראות מפלתם״ ‪ /‬״בני יששכר״‪ :‬׳ישמח צדיק בי חזה‬
‫נקם׳ ־ לבאורה מה מקום לשמחת הצדיק בנקמת הרשעים‪ ,‬הלא עיקר‬
‫שמחתו צריכה להיות על הצלתו וישועתו‪ ,‬אך הבונה שבראותו‬
‫בנקמת הרשעים הרי שישועתו באה לו בזכותו ועל כך היא עיקר‬
‫שמחתו ‪ /‬רבי אשר סטאלינער זי״ע‪ :‬״בפי ישרים תתרומם״ ‪ -‬וכי‬
‫ישרים אנו בכדי לרומם את ה׳‪ ...‬״ובשפתי צדיקים תתברך״ ‪ -‬הנוכל‬
‫להעיד שהננו צדיקים כדי לברך את ה׳‪ ...‬״ובלשון חסידים תתקדש״‬
‫־ וכי חסידים אנו שנקדיש את הבורא‪ ...‬״ובקרב קדושים תתהלל״ ־‬
‫וכי קדושים אנו כדי להלל את ה׳‪ .‬אמנם כן‪ :‬״ובמקהלות רבבות עמך‬
‫בית ישראל יתברך שמך״‪ ,‬במקהלות ברכו את ה׳‪.‬‬

‫״אז ישיר משה ובני י>צ‪4‬ראל את המטירה הזיאת‬

‫לה׳ ייאמרו לאמיר״ ) ש מ ו ת טו א(‪.‬‬

‫להם‪ ,‬עשרה מכות‪ ,‬ולדעת יש אומרים‬
‫מאתיים מכות‪ ,‬ויש אומרים חמישים‬
‫ומאתיים מכות שהכה הקב״ה את‬
‫מצרים‪ ,‬ומהי אם כן הכונה‪ :‬״אז‬
‫כשראה הנס״‪.‬‬
‫^ר ש״י‪ :‬״אז‪ ,‬כשראה הנס‪ ,‬עלה‬
‫בלבו שישיר שירה״‪ .‬ויש‬
‫לדייק הלשון‪ :‬״אז כשראה הנם״‬
‫הלא משה ובני ישראל הגיעו לים אחר‬
‫שורה ארוכה של ניסים גרולים שנעשו‬
 ‫שמלת פרשת בשלח מאמר א אליעזר‬ ‫רסח‬
‫ה׳ לי בעזרי ואני אראה בשונאי‬ ‫אכן‪ ,‬בספרו של הגאון הגדול‬
‫ח(‬ ‫ד‬ ‫) ב ר א שי ת‬ ‫בספר ״פרדס יוסף״‬ ‫) פ ר׳‬ ‫מהרי״א אסאד זצ״ל‬
‫הביא על הפסוק ) ת ח לי ם קי ח‬
‫ב ש ל ח ד ״ ה א ז י ש י ס מסביר הענין‪ ,‬כי‬
‫ז ( ‪ :‬׳״ה׳ לי כעוזרי׳ ראיתי בתהלים‬ ‫כאשר נמצא האדם בצר ובמצוק‪,‬‬
‫הנדפס כעת עם פירוש ״עץ הדעת‬ ‫והקדוש ברוך הוא מצילהו מצרתו‬
‫טוב״ מהקדוש רבי חיים ויטאל ז״ל‬ ‫שבאה עליו‪ ,‬מהיזק הגוף‪ ,‬היזק הנפש‬
‫שכתב כן‪ ,‬ועיין מה שכתבתי ) ב פ ר ש ת‬
‫‪ -‬או אפילו מידי אבדון רוחני כלשהו‬
‫ו י ח י נ ט י ( ‪ .‬ושם בפירוש ״שפת אמת״‬ ‫‪ -‬הרי יש הבדל גדול בין מי שההצלה‬
‫כתב על פי מה שאמרו חז״ל ) ר ש ״ י ו י ר א‬
‫והרווחה באה לו בזכות עצמו‪ ,‬בזכות‬
‫ש מ ו ת י ט י ח כי מי שאינו ניצל בשביל‬ ‫תורתו יראתו ומעשיו הטובים‪ ,‬לבין מי‬
‫עצמו רק בשביל אחרים‪ ,‬אינו ראוי‬ ‫שזוכה לחסדי הבורא ולישועת ה׳‬
‫לראות במפלת שונאיו‪ ,‬וראיה מאשת‬ ‫בזכות אבות או זכות הרבים‪ .‬כי האדם‬
‫לוט שהביטה מאחריה ונעשית נציב‬ ‫שזכה לנסים ולרחמי שמים בזכות‬
‫מלח‪ .‬וזה הפירוש‪ :‬׳ה׳ לי בעזרי׳ ■‬ ‫פעליו הטובים‪ ,‬זוכה לראות במפלת‬
‫עזרה היינו שניצול בזכותו וה׳ עוזרו‪,‬‬ ‫שונאיו‪ ,‬ולהרגיש את הנס ואת יד ה׳‬
‫והיינו אם ה׳ יהיה בעזרי שאנצל‬ ‫הטובה הנטויה עליו‪ ,‬והסבר הדברים‪,‬‬
‫בזכות עצמי ולא בזכות אחרים‪ ,‬אז‪:‬‬ ‫כי מצוה גוררת מצוה‪ ,‬והנס שהגיעו‬
‫׳ואני אראה בשנאי׳‪ ,‬אהיה ראוי‬ ‫בזכות מצוותיו ומעשיו הטובים‪,‬‬
‫לראות מפלתם״‪ ,‬ודפח״ח‪ .‬ומפרשים‬ ‫גוררים עמם כה לאדם להתקרב אל ה׳‬
‫בזה הכתוב ) ת ח לי ם מ ו ח ‪ -‬ט ( ‪ :‬״ה׳‬ ‫יתברך ולהודות לו על רוב חסדיו‪ ,‬ואז‪,‬‬
‫צבאות עמנו משגב לנו״ ‪ -‬אם הקב״ה‬ ‫כאשר הוא משתוקק להתקרב יותר אל‬
‫״משגב לנו״ שמושיע אותנו בזכותינו‪,‬‬ ‫הבורא הריהו מתחזק עוד ועוד בתורה‪,‬‬
‫כי אז ראויים להמשך הכתוב‪ :‬״לכו‬ ‫בתפילה ובצדקה וחסד‪ ,‬ואלו מעלים‬
‫חזו מפעלות ה״׳ שזכותנו לראות‬ ‫אותו יותר ויותר‪ .‬ובעבורם זוכה שוב‬
‫במפלתן של רשעים‪.‬‬ ‫לחסדי ה׳ ולניסיו ונפלאותיו בכל יום‬
‫וכל עת ובכל שעה‪ .‬לעומתו‪ ,‬מי שזוכה‬
‫ו ב פ ר ש ת נח ) ש ם ב ר א ש י ת ו ט( פירש‬ ‫לניסים ולחסדים ורחמים שלא בזכות‬
‫ענין צהר התיבה‪ ,‬״עיין‬ ‫עצמו‪ ,‬הרי גם אם זוכה להצלה גשמית‬
‫רש״י‪ :‬׳יש אומרים חלון ויש אומרים‬ ‫ואפילו רוחנית‪ ,‬אין הוא זוכה לחוש כל‬
‫אבן טוב׳‪ .‬וכתב בספר ״עדות‬ ‫כך בהתעלות מן הנס‪ ,‬ומשום כך גם‬
‫ביהוסף״ ) נ ח או ת ‪ p‬שרש״י בפרשת‬ ‫אינו זוכה להתרומם ולהתקרב אל‬
‫וירא ) ב ר א ש י ת י ט י ס ׳אל תביט אחריך׳‬ ‫בוראו‪ ,‬כאותו שזכה שהנס נעשה‬
‫כתב‪ ,‬שמי שלא ניצל בזכותו אינו‬ ‫בזכות עצמו‪ ,‬וגם אינו זוכה לראות‬
‫רשאי לראות במפלת שונאו‪ ,‬והנה על‬ ‫בעיניו את החסדים הגדולים עד תומם‪.‬‬
‫רסט‬ ‫אליעזר‬ ‫א ה ל לנו‬
‫וכשהבינו זאת שאין זה מצד זכותם‪,‬‬
‫אז‪ :‬׳וייראו העם את ה״״‪ .‬הפירוש‬
‫בכתוב‪ :‬׳ישמח צדיק כי חזה נקם׳ ־‬
‫לכאורה מה מקום לשמחת הצדיק‬
‫בנקמת הרשעים‪ ,‬הלא עיקר שמחתו‬
‫צריכה להיות על הצלתו וישועתו‪ ,‬אך‬
‫לפי האמור הכונה שבראותו בנקמת‬
‫הרשעים הרי שישועתו באה לו‬
‫בזכותו ועל כך היא עיקר שמחתו‪.‬‬
‫ו הנ ה כפועל יוצא מכך‪ ,‬ישנו עוד‬
‫הבדל בין שני מדריגות אלו‪.‬‬
‫כי הנה השירה לה׳ נתונה ומיועדת‬
‫למי שניצל בהצלה גמורה וישועה‬
‫שלימה‪ ,‬ולא למי שאינו זוכה לראות‬
‫במפלת אויביו ובנצחונו וישועתו‬
‫השלימה‪ .‬הנה כי כן מי שזכות הרבים‬
‫או זכות אבותיו סייעו בידו שהגיעו‬
‫אליו חסדי הבורא ורחמיו‪ ,‬אינו רשאי‬
‫לומר שירה לה׳‪ ,‬לא כן זה שניצל‬
‫בזכות צדקתו בזכות תורתו בזכות‬
‫תפילותיו‪ ,‬ובזכות מעשיו הטובים‬
‫הלא זוכה שתושפע עליו ישועה‬
‫שלימה‪ ,‬והוא זה שיכול לומר שירה‬
‫להקדוש ברוך הוא על ניסיו‬
‫ונפלאותיו וטובותיו עמו‪ .‬עוד ישתנה‬
‫דינו של הנושע בזכות עצמו‪ ,‬כי‬
‫מאחר שהביאהו הנס לידי התעלות‪,‬‬
‫הריהו ממשיך על עצמו עוד מההנהגה‬
‫הניסית של הבורא ברוך הוא‪ ,‬הן‬
‫בניסים מדרך הטבע‪ ,‬והן בניסים‬
‫שמעל לטבע‪.‬‬
‫א ד ר ז י א‪ .‬כ ס ל ו ט ב ת ד פ‪.‬‬
‫מ א ד ב פ י ו ב תו ך ר בי ם‬ ‫ה׳‬ ‫או ד ה‬ ‫^‪ 15‬מלת‬
‫] ה בי א ר ש ״י ז ״ ל ב ר א שי ת ו ט ב ש ם‬ ‫׳בדרתיו׳‬
‫ה מ ד ר ש [ ‪ :‬׳יש דורשים לשבח ויש‬
‫לגנאי׳‪ ,‬ויש לומר דהני תנאי כהני‬
‫תנאי‪ ,‬למאן דאמר חלון כמאן דאמר‬
‫לשבח‪ ,‬וניצל בזכות עצמו וכדאי‬
‫לראות במפלת שונאו‪ ,‬ולמאן דאמר‬
‫אבן טוב דורש לגנאי‪ ,‬ואם כן אינו‬
‫כדאי לראות ואינו יכול לראות לחוץ״‪.‬‬
‫ישמח צדיק כי חזה נקם‬
‫בדרך זה מבאר ה״בני יששכר״‬
‫או ת‬ ‫מ א מ ר יג‬ ‫ח ו ד ש ני סן‬ ‫) מ א מ רי‬
‫ה( הפסוק ) ש מ ו ת י ד ל א (‪ :‬״׳וירא ישראל‬
‫את מצרים מת וכו׳ וירא ישראל את‬
‫היד הגדולה וכו׳ וייראו העם את ה״‬
‫כו׳‪ .‬והנראה על פי מה שמקובל‬
‫לרבותינו ] ״ ד ב ש ל פ י ״ נ ט ז [ כשהנס‬
‫נעשה לאדם בזכותו זוכה הוא בעצמו‬
‫לראות במפלת אויביו מה שאין כן‬
‫כשאינו בזכותו‪ ,‬אבל בתגבורת מדת‬
‫החסד ורחמים אף על פי שאינו‬
‫בזכותו זוכה לראות בעצמו במפלת‬
‫אויביו‪ ,‬עיין מה שכתבתי שםב‪ ,‬בפסוק‬
‫) ת ה לי ם נ ח י א ( ‪ :‬׳ישמח צדיק כי חזה‬
‫נקם׳ וכו׳‪ ,‬ובנוסח ההודאה‪ :‬׳ואתה‬
‫ברחמיך הרבים׳ וכו׳‪ .‬ומעתה יתפרשו‬
‫כאן מקראי קודש‪ :‬׳וירא ישראל את‬
‫מצרים מת׳ וכו׳‪ ,‬הנה הם בעצמם זכו‬
‫לראות מפלת אויביהם‪ ,‬׳וירא ישראל׳‬
‫ראיה שניה' שאין זה מצד זכותם רק‬
‫זה הוא מתגבורת יד הגדולה‪,‬‬
‫מ א מ רי פו רי ם‬ ‫ח ד ש י נ י סן ג י‪.‬‬ ‫ר א ה עו ד מ א מ רי‬ ‫כ‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בשלח מאמר א א לי עז ר‬
‫הבושה מהקב״ה שהשפיע עלי חסד‬
‫חינם‪ .‬אבל ׳אשירה לה״‪ ,‬אימתי‬
‫מסוגל האדם לשיר לה׳ ‪ -‬׳כי גמל‬
‫עלי׳‪ ,‬כאשר הקב״ה גומל לאדם על‬
‫מצוותיו ומעשיו הטובים ומושיע‬
‫אותו מצרתו בזכות עצמו‪.‬‬
‫ולפי האמור יש לומר הפירוש‬
‫במדרש המובא ברש׳׳י‪ :‬׳״אז‬
‫ישיר משה׳ ‪ -‬אז כשראה הנם״‪,‬‬
‫כאשר נוכח לראות במפלתם השלימה‬
‫של הרשעים ככתוב ) ש מ ו ת י ד ל (‪ :‬״וירא‬
‫ישראל את מצרים מת על שפת הים״‪,‬‬
‫עלה בלבו שישיר שירה‪ .‬כי בזכות מה‬
‫ששמרו שמם לשונם ולבושם‪ ,‬ובזכות‬
‫שתי מצוות פסח ומילה‪ ,‬ובזכות‬
‫ויאמינו בה׳‪ ,‬זכו לראות ניסים גלויים‬
‫ואבדן של מצרים ובדבר אשר זדו ‪-‬‬
‫עליהם אלו אשר זרקו את ילדיהם‬
‫ליאור זכו ישראל לראותם עצמם‬
‫נטבעים בים‪ .‬הוא שאמר להם משה‬
‫רבינו לישראל ) ש מ ו ת י ד ע ( ‪ :‬״התיצבו‬
‫וראו את ישועת ה״׳ ‪ -‬רשאים אתם‬
‫לראות בישועת ה׳ את מפלתן של‬
‫רשעים‪ ,‬כי‪ :‬״ה׳ ילחם לכ ‪3‬״ ‪-‬‬
‫בזכותכם אתם ניצולים והניצול‬
‫בזכותו רשאי לראות במפלת‬
‫הרשעים כא‬
‫הנ ה כשהקדוש ברוך הוא עוזר‪,‬‬
‫וזוכים להכניס בן או בת‬
‫מתחת לחופה‪ ,‬הלא אין זה דבר של‬
‫מה בכך‪ .‬כמה ניסים וחסדים גלויים‬
‫ה א מו ר ל עי ל‪.‬‬
‫ער‬
‫לאור האמור מהקדוש רבי חיים‬
‫ויטאל לפרש הכתוב שאמר‬
‫דוד המלך ע״ה נעים זמירות ישראל‬
‫) ת ה לי ם קי ח ‪ : 0‬״ה׳ לי בעוזרי ואני‬
‫אראה בשונאי״‪ .‬כלומר‪ ,‬אם היה ״ה׳‬
‫לי בעוזרי״ בעבור החסדים והתורה‬
‫והמצוות שעשיתי‪ ,‬״לי״‪ ,‬כי אז ״ואני‬
‫אראה בשונאי״‪ ,‬שאחזה במפלת‬
‫השונאים ובישועה השלימה‪ ,‬יש‬
‫לפרש המשך הכתוב שאומר נעים‬
‫זמירות ישראל ) ש ם ש ם י ד ‪ -‬ט ו ( ‪ :‬״עזי‬
‫וזמרת י־ה ויהי לי לישועה״ ־ כאשר‬
‫אזכה לישועה שהיא בבחינת ״לי״‪,‬‬
‫אז אתרומם להתעלות ולהודות לה׳ כי‬
‫טוב‪ ,‬כי לעולם חסדו‪ .‬אזי ישמע ״קול‬
‫רינה וישועה באהלי צדיקים‪ ,‬ימין ה׳‬
‫עושה חיל״‪ ,‬כי זו בחינת הצדיק‬
‫שישועתו באה לו בזכות עצמו‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ :‬״ימין ה״׳ ברוב חסדיו‬
‫לצדיקים עושי רצונו‪ ,‬״עושה חיל״‬
‫מרבים ומפרים עוד ועוד חסדים‬
‫וניסים טבעיים ונפלאים‪.‬‬
‫אשירה לה׳ כי גמל עלי‬
‫‪:0‬‬ ‫יג‬ ‫כן יש להסביר הפסוק‬
‫) ת ה לי ם‬
‫״ואני בחסדך בטחתי יגל לבי‬
‫בישועתך אשירה לה׳ כי גמל עלי״‪.‬‬
‫׳ואני בחסדך בטחתי׳‪ ,‬כאשר הישועה‬
‫באה רק מחסדי ה׳ או בזכות אחרים‪,‬‬
‫כי אז‪ :‬׳יגל לכי בישועתך׳‪ ,‬רק בלב‪,‬‬
‫כי אי אפשר לומר שירה בפה מלא‪ .‬כי‬
‫הפה נסתם מלומר שירה מחמת‬
‫ש ל ה ״ בני י ש ש כ ר ״‬ ‫מ פי רו שו‬ ‫שו נ ה‬ ‫כ א ‪ .‬ו פי רו ש זה‬
‫רעא‬ ‫אליעזר‬
‫הבורא‪ ..,‬״ובקרב קדושים תתהלל״ ‪-‬‬
‫האם נוכל להעיד על עצמנו שאנו‬
‫קדושים‪ ,‬כדי להלל את ה׳‪ .‬אמנם כן‪:‬‬
‫״ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל‬
‫יתברך שמך״‪ ,‬במקהלות ברכו את ה׳‪,‬‬
‫וכידוע בשם מרן מהרי״ד מבעלזא‬
‫זי״ע שהיה אומר בשם הקדמונים כי‬
‫לפני התפילה צריך לקבל על עצמו‬
‫מצות‪ :‬״ואהבת לרעך כמוך״ ולהכליל‬
‫עצמו בתוך כלל ישראל כי בתוך כלל‬
‫ישראל יש צדיקים הראויים שתפילתם‬
‫תתקבל‪ .‬כאשר עורכים שמחת חתונה‪,‬‬
‫ומתכללים עם כל הציבור הגדול‪,‬‬
‫ועושים סעודה לכבודם וסעודת עניים‬
‫כדי להתקהל יחד הרי יחד עם הציבור‬
‫כלו בעידנא דחדוותא יכולים לומר‬
‫שירה‪.‬‬
‫אשירה לה׳ כי גאה גאה‪ .‬מי כמכה‬
‫באלים ה׳ מי כמוך נאדר‬
‫בקודש נורא תהילות עושה פלא‪ ,‬כי‬
‫לה׳ המלוכה ומושל בגויים‪ .‬ובעזרת ה׳‬
‫יתברך ורוב רחמיו וחסדיו נזכה לדורות‬
‫ישרים מבורכים‪ .‬ונזכה לישועתן‬
‫ונחמתן של ישראל עוד ישמע בהרי‬
‫יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון‬
‫וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול‬
‫מצהלות חתנים מחופתם וגו׳ אמןכב‪.‬‬
‫בת‬ ‫ע ב״ג‬ ‫הי ״ו‪.‬‬ ‫פי ש ל‬
‫א ה ל לני‬ ‫ב פי ו ב תו ך ר בי ם‬ ‫מאד‬ ‫ה׳‬ ‫או ד ה‬ ‫שמלת‬
‫מלווים את האדם עד הגיעו לשלב זה‪.‬‬
‫ועל כך מחובתו לתת שבח והודאה‬
‫לה׳ יתברך ולומר שירה‪ ,‬שהרי אין זו‬
‫רק שמחה לזמנה‪ ,‬אין זו רק שעת‬
‫הקציר אחר יגיעה ועבודה של כל‬
‫השנים עד גיל הנישואין‪ ,‬כי אם‬
‫שמחה וחסדים לדורות‪ ,‬כי על כץ‬
‫ברצות ה׳ תביא שמחה זו להמשך‬
‫הדורות‪ ,‬לבנים ובני בנים‪ ,‬בנות ובני‬
‫בנות‪ ,‬ההולכים בתורת ה׳ ובדרכיו‪,‬‬
‫אבל מי יאמר זיכיתי ליבי לומר שירה‪.‬‬
‫הלא צריך להיות ראוי ולדעת אל נכון‬
‫שהניסים והחסדים היו אכן בזכות‬
‫עצמי‪ ,‬כדי לאזור כח ולומר בפה מלא‬
‫שירה‪ .‬מהי אפוא העצה שנוכל לקיים‬
‫בכל זאת את חובת‪ :‬״יודו לה׳ חסדו‬
‫ונפלאותיו לבני אדם״‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬מקובלנו מכ״ק מרן מהר״א‬
‫זי״ע שהיה נוהג בליל הסדר‬
‫לומר בשם רבי אשר סטאלינער זי״ע‬
‫לפרש התפילה בנשמת‪ :‬״בפי ישרים‬
‫תתרומם״ ‪ -‬וכי נוכל לומר שאנו‬
‫ישרים בכדי לרומם את ה׳‪ ...‬״ובשפתי‬
‫צדיקים תתברך״ ־ הנוכל להעיד‬
‫שהננו צדיקים כדי לברך את ה׳‪...‬‬
‫״ובלשון חסידים תתקדש״ ־ וכי‬
‫חסידים אנו שנוכל להקדיש את‬
‫א פ רי ם‬ ‫משה‬ ‫ה ח שו ב‬ ‫ה ח תןי‬ ‫בנינו‬ ‫ש מ ח ת ני שו אי‬ ‫ל כ בו ד‬ ‫כ ת ב תי‬ ‫כב‪.‬‬
‫ש לי ט ״ א‪.‬‬ ‫מ חו ת ני ה ר ה ״ ח ר׳ מ ש ה ל י י ב ג ר י נ ו ו ל ד‬
 ‫שמלת פרשת בשלח מאמר כ אליעזר‬ ‫ערג‬

‫מאמר כ‬

‫כיצד התלוננו כני ישראל; ״מי יתן מותנו״‬

‫כעוד שמסרו נפשם על כשרות הכשר‬
‫לפלא הדבר שעם ישראל מתלוננים‪ :‬״בשבתנו על סיר הבשר״‪ ,‬מנין‬
‫היה להם לאכול בשר‪ ,‬אם גם לחם כראוי לא היה להם‪ ...‬שכן מצאנו‬
‫ברמב״ן על הפסוק‪ :‬״זכרנו את הדגה״‪ ,‬שהדגים הקטנים והמאוסים‬
‫שהים פולט מעצמו היו המצריים נותנים להם לאכול‪ ,‬ואם כן על‬
‫איזה בשר הם התלוננו ‪ /‬תלונות בני ישראל על שמסרו נפשם וגדרו‬
‫עצמם‪ ,‬ולא שינו שמם לשונם‪ ,‬ולבושם‪ ,‬ולא אכלו עם המצריים כדי‬
‫שלא להערב עמהם‪ ,‬וכי בשביל קושי השעבוד וההריגות‪ ,‬שנהרגו‬
‫במצרים‪ ,‬אם נמות במדבר ברעב הלא אין חילול ה׳ נורא מזה‪.‬‬

‫״וילונו כל;עךת בני לע‪1‬ךאל על מ^ה ועל אהר׳ן‬

‫במךבר‪ :‬ויאמרו אלהם בני ואראלי מי ותן‬
‫מותנו ביד ה׳ בארץ מצךם בשבתנו על סיר‬
‫הבשר באכלנו לחם לש־בע כי הוצאתם אתנו‬
‫אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה‬
‫‪V -‬‬ ‫‪T IT -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • -‬‬ ‫‪V‬‬

‫ברעב״ ) ש מ ו ת טז ב ־ ג ( ‪.‬‬

‫ה(‪:‬‬ ‫יא‬ ‫שמפרש על הפסוק‬

‫)ב מדבר‬
‫״זכרנו את הדגה״‪ ,‬שהדגים הקטנים‬
‫והמאוסים שהים פולט מעצמו היו‬
‫המצריים נותנים לאבותינו לאכול‪,‬‬
‫ואם כן על איזה בשר הם התלוננו‪ ,‬וכי‬
‫בשר היה להם‪...‬‬
‫לאכול מיד בצאתם ממצרים‪ ,‬הנה כי‬
‫יתרה מזאת תמוה בתלונות אבותינו‬
‫שהתלוננו‪ :‬״מי יתן מותנו ביד‬
‫ה׳ בארץ מצרים״‪ ,‬שמשמע מדבריהם‬
‫שכאילו מתו במצרים על קידוש השם‪,‬‬
‫לפלא הדבר להבין תלונות בני‬
‫ישראל שהתלוננו על משה‬
‫ואהרן מיד לאחר יציאת ישראל‬
‫ממצרים‪ ,‬הלא בפסח אנו אוכלים‬
‫מצות זכר ללחם עוני שאכלו אבותינו‬
‫בצאתם ממצרים שלא היה להם‬
‫כן מה מקום לתלונתם‪ :‬״בשבתנו על‬
‫סיר הבשר״‪ ,‬מנין היה להם לאכול‬
‫בשר‪ ,‬אם גם לחם כראוי לא היה‬
‫להם‪ ...‬וכן מצאנו גם כן ברמב״ן‬
‫רעג‬ ‫אליעזר‬ ‫כיצד התלוננו בני ישראל‪ :‬״מי יתן מותנו״‬ ‫שמלת‬
‫בשר‪ ,‬אמר להם הקב״ה אתם זנקתם ־‬ ‫בעוד שנהרגו במצרים מעוצם קושי‬
‫העייפתם ־ את בני בבשר שהייתם‬ ‫השעבוד ולא ביד ה׳ ש״ביד ה׳״‬
‫אוכלים ולא הייתם נותנים להם אף‬ ‫משמע על קידוש השם‪ ,‬ואפילו אם‬
‫אני אעשה לבני שישחטו את הצאן‬ ‫״ביד ה׳״ נדרש שמתו מיתה בידי‬
‫וכו׳‪ .‬הנה מדברי המדרש נמצא‬ ‫שמים‪ ,‬גם זה לא היה במצרים כי מתו‬
‫שאבותינו בתלונתם מדגישים את‬ ‫בידי המצריים ] ר א ה ״ י ע ר ו ת ד ב ש ״ ד ר ש י א‬

‫מציאות אי אכילתם בשר במצדים‪,‬‬ ‫ע מ ו ד רי ח מ ה ד ו ר ת י ר ו ש ל י ם ת ש ״ י ‪ .‬ו כ ן ״ א מ ר י‬

‫ואם כן על מה באה התלונה כאן‪.‬‬ ‫או ת‬ ‫ש מו ת‬ ‫ספר‬ ‫ש א ח רי‬ ‫ל י קו ט י ם‬ ‫סו ף‬ ‫נו ע ם ״‬

‫נ ב[‪.‬‬
‫אך הביאור הוא כך‪ ,‬בני ישראל‬
‫התלוננו לפני משה‪ ,‬הן בחיותינו‬ ‫עו ד צריך הבנה שאי אפשר לומר‬
‫במצרים מסרנו נפשנו וגדרנו עצמנו‪,‬‬ ‫בפשטות‪ ,‬שהתלונה באה‬
‫ולא שינינו את לשוננו‪ ,‬לבושינו‪,‬‬ ‫מ״עדת בני ישראל״ שכן בכל מקום‬
‫ושמנו‪ ,‬וכן מסרנו נפשנו על כך שלא‬ ‫שנאמר‪ :‬״עדת בני ישראל״ הכונה‬
‫אכלנו עם המצריים כלל‪ ,‬והתבדלנו‬ ‫לזקנים וחשובי בני ישראל‪ ,‬ואיך‬
‫מהם לגמרי‪ ,‬ואילו היינו מתערבים‬ ‫אפשר לתלות בהם שהתלוננו‪ ,‬מה גם‬
‫עמהם היתה בטלה גזירת השעבוד‬ ‫שזה עתה הם היו במצרים ועדיין‬
‫לגמרי‪ .‬ואם כי ידענו שבידינו להפסיק‬ ‫הדגישו את כאב השעבוד ומה להם‬
‫השעבוד על ידי שנתערב עם המצריים‬ ‫להתלונן שכאילו היה להם טוב‬
‫לא התערבנו עמהם‪ ,‬ולא טעמנו‬ ‫במצרים אתמהה‪...‬‬
‫מבשרם אפילו טעימה קלה‪ ,‬אכלנו‬ ‫״מי יתן מותנו ביד ה׳״‬
‫לחמינו לשבע‪ ,‬נמצא כי כל השעבוד‬ ‫שחששו למות ויצא חלול ה׳ ח״ו‬
‫במצרים‪ ,‬וכל ההריגות שהרגו בנו‪,‬‬
‫היה על קידוש השם‪ ,‬בשביל שלא‬ ‫פ ר ש ה זו יפה נדרשת בתורת‬
‫ה״חתם סופר״ ) פ ר׳ ב א ד ״ ה‬
‫התערבנו במצרים ולא נעשינו כאחד‬
‫ב ש ב ת נ ו ע ל סי ר ה ב ש ר ( על פי דברי‬
‫מהם‪ ,‬ואם כן האם זו תורה וזו שכרה‪,‬‬
‫המדרש ) ש מ ו ״ ר ט ז ד ( ‪ :‬״וכן במצרים‬
‫וכי בשביל קושי השעבוד וההריגות‪,‬‬
‫שהרגו בנו אם נמות במדבר ברעב‬ ‫היו משעבדים ישראל שמונים שנה‬
‫הלא אין חילול ה׳ נורא מזה‪.‬‬ ‫והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל‬
‫או צבי ושוחטו‪ ,‬ושופת את הסיר‬
‫זהו הפירוש בפסוק‪ :‬״מי יתן מותנו‬ ‫ומבשל ואוכל‪ ,‬וישראל רואין ולא‬
‫ביד ה״׳ שהרבה חשובה יותר‬ ‫טועמין שנאמר ) ש מ י ת ט ז ג ( ‪ :‬׳בשבתינו‬
‫המיתה שהיינו מתים על קידוש ה׳‬ ‫על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע׳‪,‬‬
‫״בא ‪ p‬מצרים״‪ ,‬שכל השעבוד של‬ ‫לא כתיב ׳באכלנו מסיר הבשר׳ אלא‬
‫מצרים היה על קידוש השם‪ ,‬כי‪:‬‬ ‫׳בשבתנו׳ שהיו אוכלים לחמם בלא‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בשלח מאמר ב א לי עז ר‬ ‫עדר‬
‫לטעום בו זה הטעם‪ ,‬אבל זה המאכל‬ ‫״בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם‬
‫הארך‬ ‫שלא טעמו עדיין‪ ,‬לא ידעו‬ ‫לשבע״ שהיינו יושבים ליד סיר הבשר‬
‫להמשיך טעמו במן‪ .‬והנה טעם בשר‬ ‫ורואים איך שהמצריים מתגעלים‬
‫כשר‪ ,‬דהיינו בשחיטה ומליחה‬ ‫בגיעוליהם‪ ,‬ועם כל זאת‪ :‬״באכלנו‬
‫כמצותה‪ ,‬יש לו טעם אחר מבשר‬ ‫לחם לשבע״ אכלנו רק לחם בלא‬
‫בלא שחיטה ומליחה‪ .‬והנה במצרים‬ ‫בשר‪ ,‬״כי הוצאתם אותנו אל המדבר‬
‫היו אוכלים בשר בלא מצוה‪ ,‬דהיינו‬ ‫הזה להמית כל הקהל ברעב״ ועתה‬
‫בלא שחיטה ומליחה‪ ,‬זה הטעם ידעו‪,‬‬ ‫אם נמות ברעב איזה נחת רוח יהיה‬
‫אבל הטעם מבשר הנעשה כמצותה‬ ‫להקב״ה מזה‪ ,‬ואיזה קידוש ה׳ יהיה‬
‫זה לא ידעו עדיין טעמו‪ ,‬וכאן אחר‬ ‫מזה‪ ,‬נמצא איפוא כי שעבוד מצרים‬
‫מתן תורה שנצטוינו בבשר על מצות‬ ‫כבר היה טוב מזה‪ ,‬ששם היה קידוש‬
‫הנ״ל‪ ,‬זה הטעם לא ידעו איך‬ ‫השם‪ ,‬וביותר‪ ,‬וכי זה השכר עבור‬
‫להמשיך במן כדי לטעום בו‪ ,‬אבל‬ ‫שמסרנו עצמינו על קידוש ה׳ במצרים‬
‫טעם דגים טעמו במן מחמת שלא‬ ‫שנמות עכשיו ברעב ח״ו הלא זה‬
‫נשתנה טעמן‪ ,‬שלא היה בה שום‬ ‫חילול ה׳ גדול ונורא‪ .‬ואם כן היתה‬
‫מצוה‪ .‬וזהו שאמרו‪ :‬׳מי יאכילנו בשר׳‬ ‫תלונתם צודקת שלא התלוננו על‬
‫כו׳‪ ,‬כדי לטעום טעמו אחר כך במן‪,‬‬ ‫הבשר שהיו אוכלים‪ ,‬שהרי לא אכלו‬
‫׳זכרנו את הדגה׳‪ ,‬טעם דג אנו יכולין‬ ‫בשר כלל במצרים‪ ,‬רק תלונתם היתה‬
‫לטעום במן‪ ,‬אבל טעם בשר לא כנ״ל‪.‬‬ ‫שעדיפה מיתה על קידוש ה׳ במצרים‬
‫וזהו שהקדוש ברוך הוא יעשה סעודה‬ ‫מאשר מיתה ברעב שיצא מזה ח ״ו‬
‫לעתיד לבא מלויתן ושור הבר ) ו י ק ״ ר י ג‬ ‫חילול ה׳‪ ,‬ולכן בשכר המסירות נפש‬
‫ג ( ‪ ,‬ובר אווזות‪ ,‬ויין המשומר ) ב ר כ ו ת ל ד‬ ‫שהיה להם במצרים קיבלו את המן‬
‫ב ( ‪ .‬כי באמת יאכלו בני ישראל מן‬ ‫ויצא קידוש ה׳ גדול‪.‬‬
‫כאשר היה בימי יציאת מצרים‪ ,‬לכך‬
‫יעשה הקב״ה סעודת הצדיקים לעתיד‬ ‫עדיין לא טעמו טעם כשר כשר‬
‫לבא מהדברים אלו‪ ,‬כדי שאחר זה‬ ‫נפלא ביאורו של ה״קדושת לוי״‬
‫) פ ר׳‬

‫כשיאכלו המן יטעמו המאכלים‬ ‫ב ה ע ל ו ת ך ד ״ ה מ י י א כ י ל נ ו ( לבאר‬

‫שאכלו בסעודה‪ ,‬ובמי באר יטעמו כל‬ ‫תלונות עם ישראל‪ :‬׳״מי יאכילנו בשר‬
‫המשקים כאשר היה ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫כו׳ זכרנו את הדגה כו׳ ) ב מ ד ב ר י א ד ‪-‬‬

‫ה( לכאורה אינו מובן מה ענין לבשר‬

‫^ ס פ ר ״אוצרות חיים״‬
‫) ב ס ו ף ש ו ״ ת מי ם‬ ‫זכרנו את הדגה‪ .‬ונבאר‪ ,‬כי במן טעמו‬
‫ז״ ל‬ ‫חיי ם( ביאר דברי רש״י‬ ‫כל הטעמים שרצו לטעום בו ) י ו מ א ע ה‬

‫שפירש‪ :‬״׳אשר נאכל במצרים חנם׳‪.‬‬ ‫א(‪ ,‬רק זה המאכל שהיה ידוע להם‬
‫אם תאמר שהמצרים היו נותנים להם‬ ‫הטעם‪ ,‬היו ממשיכים במחשבה במן‬
‫אליעזר ערה‬ ‫מו ת נו ״‬
‫מתן תורה שכל המאכלים היו חנם‪,‬‬
‫שלא היה בהם שום איסור‪ ,‬וזהו‬
‫שמפרש רש״י‪ :‬״חנם מן המצות״‪,‬‬
‫ולכן נאמר גם כן ״נאכל״ בלשון‬
‫עתיד‪ ,‬שרצה לומר שלהבא נאכל רק‬
‫דגים כשם שאכלנו במצרים הבל‬
‫בלא מצות‪.‬‬
‫ואפשר להוסיף לזה מה שהביא‬
‫ה״ישמח משה״ ) פ ר ׳ ו י ר א ד ף‬
‫מ ע מ ו ד א( ששאל אותו מורו הרה״ק‬
‫מלובלין‪ ,‬הנה בחז״ל נזכר תמיד בשר‬
‫ודגים‪ ,‬ולמה בסעודת אברהם אבינו‬
‫ע״ה עם המלאכים‪ ,‬וכן בסעודת‬
‫יעקב עם לבן לא נזכרו דגים‪ .‬והשיב‬
‫שעיקר אכילה וסעודה הוא להעלות‬
‫נצוצות הק׳ ולתקן גלגולים‪ ,‬ואיתא‬
‫בכתבי האריז״ל שרוב צדיקים‬
‫מגולגלים בדגים‪ ,‬והיינו ודאי צדיקים‬
‫קטנים‪ ,‬כי צדיקים גדולים אינם‬
‫צריכים לשום תיקון כג‪ ,‬ובימי האבות‬
‫לא היו צדיקים רק הידועים כגון‬
‫מתושלח חנוך נח וחבריהם‪ ,‬והם היו‬
‫צדיקים גדולים שאינם צריכים‬
‫להתגלגל כלל‪ ,‬ושאר האנשים היו‬
‫רשעים‪ ,‬ואם כן לא היה שום גלגול‬
‫בדגים כלל‪ ,‬לכן לא אכלו אז דגים‪.‬‬
‫ולפי האמור היתה תרעומת בני ישראל‬
‫על שמלבד דגים אינם יכולים לאכול‬
‫שום דבר בלא איסורים ובלא מצות‪,‬‬
‫ל מ חו ת ו ל א‬ ‫ש הי ה ב י ד ם‬ ‫כ גון‬
‫״ מ י י תן‬ ‫ה ת לוננו ב ני י ש ר א ל ‪:‬‬ ‫כי צ ד‬ ‫שמלת‬
‫דגים חנם‪ ,‬והלא כבר נאמר ותבן לא‬
‫ינתן לכם‪ ,‬אם תכן לא היו נותנים‬
‫להם חנם‪ ,‬דגים היו נותנים להם חנם‬
‫בתמיה‪ ,‬ומהו חנם‪ ,‬חנם מן‬
‫המצוות״‪ .‬ויש להבין מה פירוש חנם‬
‫מן המצוות‪ ,‬ויש לומר שבני ישראל‬
‫התרעמו שבהיותם במצרים קודם‬
‫קבלת התורה אין לך דבר שנאכל שלא‬
‫יהיו בו כמה וכמה דינים והלכות של‬
‫איסור‪ ,‬כגון בבשר בהמה יש תחילה‬
‫דיני שחיטה ומליחה חלב וגיד הנשה‪,‬‬
‫ועוד שבעים מיני טריפות שמנה‬
‫הרמב״ם ) ה ל כ ו ת ש ח י ט ה פ ר ק י ה ל כ ה ט (‬
‫בלחם יש תרומה ומעשר וחלה‪,‬‬
‫ואפילו בפירות וירקות יש איסור‬
‫תולעים וגם תרומות ומעשרות‬
‫מדרבנן‪ ,‬רק דבר אחד נשאר לנו בלי‬
‫שום איסור גם לאחר מתן תורה‪ ,‬והוא‬
‫דגים טהורים‪ ,‬שאין בהם שחיטה‬
‫ובאסיפה בעלמא סגי להו‪ ,‬ואין בם‬
‫שום טריפות‪ ,‬ואפשר לאכלם מצד‬
‫הדין‪ ,‬אפילו בושלו בחלב‪ ,‬אלא שיש‬
‫אומרים שיש בו משום סכנה‪ ,‬ואם‬
‫בושלו בחמאה לכולי עלמא גם סכנה‬
‫פז ב ״ פ ת חי‬ ‫ס י מן‬ ‫) שו ״ ע יו ר ״ ד‬ ‫אין בו‬
‫ת ש י ב ה ״ או ת ט ( ‪ ,‬וזהו שאמרו בני‬
‫ישראל‪ :‬״זכרנו את הדגה אשר נאכל״‬
‫נאמר בלשון להבא‪ ,‬שאף אחר קבלת‬
‫התורה אין בהם שום איסור‪ ,‬על ידי‬
‫זה אנו נזכרים במצרים כשהיינו לפני‬
‫ע בי רו ת ק לו ת ש ב הן‪,‬‬ ‫ק ט ני ם צ ר י כ י ם ג ל ג ו ל ל מ ר ק‬ ‫צ די קי ם‬ ‫ב ג‪.‬‬
‫מי חו‪ ,‬או ב י ט ו ל מ צו ת ע ש ה ו כ דו מ ה ) ש ם נ ח כ ח ג(‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בשלח מאמי כ א לי עז ר‬ ‫רעו‬
‫השו״בים‪ ,‬משגיחי הכשרות‪ ,‬רבנים‬ ‫נמצא שהתרעומת היתה על שנתחייבו‬
‫המכשרים‪ ,‬ביותר העומדים על שמירת‬ ‫במצות רעל שניתנה להם תורה‪ ,‬לכן‬
‫הכשרות שכל שכן מחויבים לשמור‬ ‫ויחד אף ה׳ מאד‪.‬‬
‫על משמרת הכשרות ביותר ובפרט‬ ‫הנה נראה מדברינו כי אבותינו מסרו‬
‫בבשר גלאט כשר כדבעי‪ ,‬וה׳ יתברך‬ ‫נפשם עוד בהיותם במצרים‬
‫יעזור שלא נכשל ח״ו ולא נכשיל את‬ ‫שלא לאכול בשר‪ ,‬בעוד שלא נצטוו‬
‫הכלל אמן‪.‬‬ ‫על כך כלל‪ ,‬והדברים מחייבים אותנו‬
‫רעז‬ ‫אליעזר‬ ‫מהר שליו שירד לישראל במדבר‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ג‬

‫מהו שליו שירד לישראל במדבר‬

‫ושליו בזמן הזה‬
‫דעת הירושלמי; שהשחיטה בשליו הוא רק דרבנן ולא מן התורה ‪/‬‬
‫דעת הבבלי‪ :‬שהשליו היה דבר הטעון שחיטה ומן התורה ‪ /‬דעת‬
‫רש״י‪ :‬שהשליו הוא עוף הטעון שחיטה ‪ /‬דעת הרמב״ן שהשליו‬
‫הגיע מן הים על כן לא היה טעון שחיטה‪ ,‬שדינו כמו דגים מן הים‬
‫‪.. /‬דעת ה״מעשי ה׳״‪ ,‬שהשליו גדל על שפת הים וטורפים דגים מן‬
‫הים על כן היו צריכים לשחטו ‪ /‬ה״לב אריה״‪ :‬השליו טעון שחיטה‪,‬‬
‫ואף לדעת הראשונים הסוברים שבאו מן הים‪ ,‬וכל הבא מן הים פטור‬
‫משחיטה‪ ,‬מצאנו ברמב״ם שמחלק בין דגים בעלי קומה שבים‬
‫שטעונים שחיטה‪ ,‬ולכן השליו טעון שחיטה ‪ /‬מה הדין כיום לגבי‬
‫שלוים אם כשרים לאכילה ואם צריכים שחיטה‪.‬‬

‫״ויהי בעו־ב ותעל הע‪1‬לו ותכם את המחנה ובברןר‬

‫הלתה שכבת הטל סביב למחנה״)בשלח טז ע(‪.‬‬

‫משמיה דר׳ יהושע בן קרחה אל תקדי‬ ‫איתא בגמרא ) י ו מ א ע ה ב ( ‪ :‬״תנא‬

‫שטוח אלא שחוט‪ ,‬מלמד שידד להם‬ ‫משמיה דרבי יהושע בן‬
‫לישראל עם המן דבד שטעון שחיטה‪,‬‬ ‫קרחה בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן‬
‫פירש רש״י‪ :‬מלמד שהשליו דבר‬ ‫להם שלא כהוגן‪ ,‬לחם ששאלו כהוגן‬
‫שטעון שחיטה היה‪.‬‬ ‫ניתן להם כהוגן‪ ,‬מכאן למדה תורה דרך‬
‫א ‪ p‬שלא יאכל אדם בשר אלא‬
‫״אמר רב חנן בר רבא ד׳ מיני שליו‬ ‫בלילה״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬בשר שאלו שלא‬
‫הן ואלו הן שיכלי‪ ,‬וקיבלי‪,‬‬ ‫כהוגן ‪ -‬מתוך כרס מלאה שהרי מקנה‬
‫פסיוני‪ ,‬ושליו‪ ,‬מעליא דכולהו ־ הטוב‬ ‫רב היה להם‪ ,‬ניתן להם שלא כהוגן ‪-‬‬
‫שבהם ־ שיכלי‪ ,‬גריעא דכולהו ‪-‬‬ ‫ירד להם עם חשיבה שעה שאינה ראויה‬
‫הפחות טוב שבהם ‪ -‬שליו‪ ,‬והוי‬ ‫לתקן אותה עד שעת סעודה‪.‬‬
‫כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח‬
‫והוה מלי תנורא״‪ ,‬ופירש רש״י‪ :‬״כך‬ ‫ל ב(;‬ ‫יא‬ ‫בשליו‬
‫)ב מדבר‬ ‫נאמר‬
‫מנהגם לצלות שפודיהם בתנור ותפח‬ ‫״וישטחו להם שטוח״‪ ,‬תנא‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בשלח מאמר ג א לי עז ר‬
‫בשר המרי‪ ,‬והשליו הזה לא היה צריך‬
‫שחיטה‪ ,‬ואחרי המתאוננים ששאלו‬
‫בשר תאוה הגיע לחם בשר שליו‪,‬‬
‫ובשר זה היח צריך שחיטה והיו‬
‫שוחטים אותו עכ״ד הש״ך המאיר‬
‫עיני חכמים‪.‬‬
‫ה״לב אריה״ ) ח ו ל י ן כ ז ( ‪ :‬מבאר‬
‫שהשליו טעון שחיטה‪ ,‬ואף‬
‫לדעת הראשונים הסוברים שבאו מן‬
‫הים‪ ,‬וכל הבא מן הים פטור מן‬
‫השחיטה‪ ,‬מצאנו ברמב״ם שמחלק בין‬
‫דגים בעלי קומה שבים טעונים‬
‫שחיטה‪ ,‬על כן השליו טעון שחיטה‪.‬‬
‫האם ״בשר תאוה״ במדבר‬
‫היה צריך שחיטה‬
‫ישנה מחלוקת ידועה בגמרא ) ח ו ל י ן‬
‫י ז א ( רבי ישמעאל סובר שכל‬
‫בהמה שראוי להקרבה היה אסור‬
‫לאכול רק על ידי הקרבה למזבח‪,‬‬
‫והיה טעון שחיטה‪ ,‬וכל דבר שאינו‬
‫ראוי למזבח כגון חיה ‪ -‬כמו צבי ואיל‬
‫‪ -‬היו יכולים לאכול‪ ,‬ונקרא ״בשר‬
‫תאוה״ וניתרת רק על ידי שחיטה‪ .‬אם‬
‫כן השליו היה גם כן מותר על ידי‬
‫שחיטה‪ .‬רבי עקיבא סובר שהיה מותר‬
‫לאכול בשר תאוה במדבר אפילו ללא‬
‫הקרבה‪ ,‬אולם לא היה צריכים שחיטה‬
‫רק בקרבנות‪ ,‬ואילו ״בבשר תאוה״‬
‫היה מותר על ידי נחירה‪ ,‬פירש רש״י‪:‬‬
‫״נחירה הוא שקורעה לאורכה מנחירה‬
‫ועד החזה״ ולא היו צריכים שחיטה‪,‬‬
‫ש הו ב א ל עי ל‪.‬‬ ‫ה ר מ ב ״ן י תו ר ץ הג מר א‬
‫רעח‬
‫‪ -‬מרוב שמנו הוא נתפח ונעשה עב״‪,‬‬
‫״ומסקינן ליה אתליסר ריפי״‪ ,‬פירש‬
‫רש״י‪ :‬״אתליתר ריפי זו על זו ריפי‬
‫ככרות״‪ .‬״ואחרונה אינה נאכלת אלא‬
‫על ידי תערובת״‪ ,‬פירש רש״י‪:‬‬
‫״ותחתונה אינה נאכלת מרוב השומן‬
‫הנבלע בה וכל שכן העליונות״‪.‬‬
‫אם השליו הגיע להם חי‬
‫או שחוט‬
‫מן הירושלמי ) נ ז י ר ס ו ף פ ר ק ‪ : 0‬משמע‬
‫שהשחיטה בשליו הוא רק דרבנן‬
‫ולא מן התורה‪ .‬ובגמרא בבלי ) י ו מ א ע ה‬
‫ב‪ .‬ו ח ו ל ין כ ז ב ( איתא‪ :‬שהשליו היה‬
‫דבר הטעון שחיטה ומן התורה‪ .‬דעת‬
‫רש״י ) יו מ א ע ה ‪ p‬שהשליו הוא עוף‬
‫הטעון שחיטה‪ .‬דעת הרמב״ן ועוד‬
‫ראשונים‪ ,‬שהשליו הגיע מן הים על‬
‫כן לא היה טעון שחיטה‪ ,‬שדינו כמו‬
‫דגים מן הים כ י ‪ . . ,‬דעת ה״מעשי ה׳״‪,‬‬
‫שהשליו גדל על שפת הים וטורפים‬
‫דגים מן הים על כן היו צריכים‬
‫לשחטו‪.‬‬
‫ן״ך ) פ ר ׳ ב ה ע ל ו ת ך ד ״ ה ו י ש ( מבאר‬
‫הדברים‪ ,‬ועל פיו יתורצו‬
‫קושיות הרבה‪ ,‬וכך הוא דעתו‪:‬‬
‫שבשעה שהגיע מן לישראל מיד‬
‫בצאתם ממצרים‪ ,‬הגיע סוג שליו‬
‫רוחני ולא טעמו בזה טעם בשר‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר ) ב מ ד ב ר י א ו ( ‪ :‬׳בלתי אל המן‬
‫עינינו׳‪ ,‬שלא היו רואים מה שהיו‬
‫מתאוים‪ ,‬לזה התאוו בשר תאוה שהוא‬
‫ר א ה ב ה מ ש ך ד ב ר י ה ש ״ ך ו ה ״ ל ב א רי ה ״ ‪ ,‬ו ל פ י‬ ‫כ ד‪.‬‬
‫רעט‬ ‫אליעזר‬
‫יש עוד סוגי עופות הנקרא פסיון‬
‫!‪ [phasianus‬כמבואר בגמרא‬
‫) ק י ד ו ש י ן ל א א(‪ ,‬ובתוספתא ) כ ל א י ם פ ר ק א‬
‫ה ל׳ ‪ 0‬מוזכר פסיון‪ ,‬רק צריכים לידע‬
‫במסורת ועדות על פסיון של היום‪ .‬גם‬
‫בפסיון זה יש שתי סוגים‪ ,‬ובראשונים‬
‫יש כבר מחלוקת בין ר״ת ורש״י אם‬
‫זה פרדי״ף‪ ,‬או פיישינ״א כמבואר‬
‫בספר ״מזון כשר מן החי״ להרב‬
‫לוינגר שליט״א‪ .‬אם מותרים היום‪ ,‬יש‬
‫מתירין ה״ה‪ :‬הרב וועלף‪ ,‬הרב מ‪ .‬ה‪.‬‬
‫ברענשטיין‪ ,‬ועוד‪ .‬לעומתם יש אוסרים‬
‫מרדכי לב‪ ,‬להרב צירלסון‪ ,‬הגאון‬
‫הגדול רבי משה פיינשטיין זצ״ל‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬בספר ״הצומח והחי״ מביא‬
‫בשם פרופסור שווארצפוקס שהעיד‬
‫שהפסיון הירוק נאכל בפאריס‬
‫הרבנים‬ ‫שגדולי‬
‫האורטודוקסים השתתפו בה‪.‬‬
‫יש עוד מיני עופות בשם חגלה או‬
‫טווס‪ ,‬שהיה מי שהתירוכה‪,‬‬
‫אולם‪ ,‬במערכות הכשרות אין שום‬
‫סדר לשחוט שלוים כלל לא בא ‪p‬‬
‫ישראל ולא בחוץ לארץ‪ ,‬יש יחידים‬
‫מ א^ תימן ובעוד ארצות המערב‬
‫ששוחטים סוגי שלוים למיניהם‬
‫בטענה שאצלם שחטו זאת‪ ,‬ומכיר אני‬
‫שוחטים בארץ ישראל ששוחטים‬
‫שלוים גם כיום‪.‬‬
‫הברית אין שוחטים על‬
‫ידי שום מערכת הכשרות‬
‫מהר שליו שירד לישראל במדבר‬ ‫שמלת‬
‫אם כן השליו היה גם כן מותר אפילו‬
‫שלא על ידי שחיטה רק על ידי נחירה‪.‬‬
‫אולם לדעת כולם בהמה או חיה או‬
‫עוף שנהרגה ומתה נבילה היא ) ר ש ״ י‬
‫ח ו ל י ן כ ז ב ( ‪ ,‬אם כן לרבי ישמעאל‬
‫השליו הותר על ידי שחיטה כהלכה‪,‬‬
‫ולרבי עקיבא על ידי נחירה כהלכה‪,‬‬
‫כל זה אמור אם השליו היה טעון‬
‫שחיטה בכלל‪.‬‬
‫האם נמצא שליו כיום‬
‫כיום ישנם שתי סוגי שליו בארץ‬
‫ובחוץ לארץ‪ ,‬ובודאי אין‬
‫באפשרותינו לאכלו אלא על פי‬
‫מסורת‪ ,‬וגם שיהיה להם ד׳ סימנים‬
‫המובאים בשו״ע‪ :‬קרקבן נקלף‪ ,‬אצבע‬
‫יתירה‪ ,‬זפק‪ ,‬ואינו דורס‪ .‬שני סוגי‬
‫בסעודה‬
‫שליו קיימים בארץ ישראל‪ ,‬אחד‬
‫הנקרא ]‪ [quagua‬שיש על זה מסורת‬
‫מחכמי הספרדים בירושלים שהעידו‬
‫ששחטו אותו‪ ,‬כשהובא בכלובים מאל‬
‫עריש עד לפרוץ מלחמת השחרור‪,‬‬
‫ובין הרבנים שהעידו על כך היה‬
‫החכם עזרא יאיר‪ ,‬והרב חיים ערקי‪,‬‬
‫והרב נתן סלאב‪ ,‬והרב רפאל‪ ,‬והרב‬
‫יוסף קאפח כמובא בספר ״מזון כשר‬
‫מן החי״ של הרב לוינגר שליט״א‪.‬‬
‫כמו כן יש שליו המובא מכוית‪ ,‬שגם‬
‫על זה יש עדות של הרב קאפח הרב‬
‫דוד נשר והרב מרדכי מיוחס ששחטו‬
‫את השליו הזה‪.‬‬
‫כה‪ .‬אין המקדם כאן להכנס לשאלה זו‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בשלח מאמר ג א לי עז ר‬ ‫רפ‬
‫זה‪ ,‬ויש לו קבלה מרבו באירופא‬ ‫שלוים כלל‪ ,‬אולם‪ ,‬יש סוג הנקרא‬
‫שלדעתו רשאים לשחטו בהשגחה‬ ‫‪ (quaid‬קאעל‪ ,‬ובארץ ישראל קוראים‬
‫שתחת שמו‪ .‬עד כאן הבאנו קצת‬ ‫לו !‪ [coturnix‬מעיד על כך הרב‬
‫ידיעות בענין שליו‪ .‬ויש עוד אריכות‬ ‫צוויגנהפט שליט״א שהיה מגדולי‬
‫בענין השחיטה הנוגע לשליו‪ ,‬אך אין‬ ‫הרבנים בארגון איחוד הקהילות‪ ,‬כי‬
‫כאן המקום להאריך‪.‬‬ ‫זוכר עוד בגליציה ששחטו מין עוף‬
‫רפא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת קרבן יתרו ■ קרבת אלקים‬

‫פ ר ש ת י ת רו‬
‫מאמר א‬

‫קרבן יתרו ‪ -‬קרבת אלקים‬

‫הרמ״א‪ :‬אין הקרבנות מצדה גרידא אלא שורש הענין קשור באהבת‬
‫ה׳ ודביקות בו יתברך‪ ,‬שהיא מהתפרצות פנימית של התקרבות לקב״ה‬
‫‪ /‬יראת אלקים מביא לידי שחיטה וזביהה וקירוב אל ה׳‪ ,‬ובלי יראת‬
‫ה׳ אין שחיטה ואין זביחה ואין קרבת אלקים ‪ /‬טעם הקרבנות‬
‫שיתמעט התאוות שיתן לבו כי הומרו הוא כשאר חומרי בעלי חיים‬
‫שיאבד ויכלה ככלות העולה על המזבח ‪ /‬זיכוך האדם והקרבתו לה׳‬
‫שיכון להקריב עצמו לפני ה׳ עד שישאר השכל זך ונקי והנפש‬
‫שלימה מכל סיג והלאה‪.‬‬

‫״ויפןח ןתרו חתן מ־עזה עלה וזבחים לאליהים‬

‫‪.‬רבא אהרן וכל זכןני ןשראל לאבל לחם עם‬
‫ח׳תן מ־עזה לפני האלהים״)שמות יח יב(‪.‬‬

‫מבאר כי יתרו עדיין לא ידע את הנאמר‬
‫בפסוק )שמות כב יט(‪ :‬״זובח לאלהים‬
‫יחרם״ שאסור לזבוח בשיתוף‪ ...‬עם‬
‫שם ה׳ רק הזבח צריך להיות כולו לשם‬
‫שמים ללא שום שיתוף אפילו שיתוף‬
‫מלאכים שקרוים אלקים או דיינים‬
‫הקרוים אלקים‪ ,‬ומשה רבינו קרוי גם‬
‫כן אלקים‪ .‬יתרו עדיין לא היה מורגל‬
‫בשם ה׳ לבדו אף ששמע ממשה רבינו‬
‫על ה׳ והעיד)שמותיח יא(‪ :‬״עתה ידעתי‬
‫כי גדול ה׳ מכל אלהים׳ אך עדיין לא‬
‫היה מורגל‪ ,‬וזהו הפירוש במכילתין‬
‫מוב א במדרש החפץ )על אתס איזהו‬
‫קרבן הוא זהו קרבן גירות‪,‬‬
‫ב״לקוט דוד״ )הביאו ב״תורה שלימה על‬
‫אתר״( מביא בשם המדרש שזו היתה‬
‫סעודת ברית מילה‪ .‬עוד מובא‬
‫במכילתא )בפרשת השבוע( וזה לשונו‪:‬‬
‫הרי הכתוב מתמיה עליו אדם שהיה‬
‫עובד ומזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה‬
‫לעבודה זרה שלו‪ ,‬עכשיו הוא מביא‬
‫עולה וזבחים לאלקים עכ״ל המכילתא‪.‬‬
‫רבים משתהים על תמיהת המכילתא‪,‬‬
‫וב״מרכבת המשנה״ על המכילתא‬
 ‫ש מ ל ת פרשת יתרו מאמר א א לי עז ר‬ ‫רפב‬
‫המזבח מכלה את אש היצר הרע‪ .‬ח‪.‬‬ ‫״הרי הכתוב מתמיה״ על יתרו שעדיין‬
‫אש המזבח תשרף ותכלה הכל יחד‪,‬‬ ‫לא נחרט ליתרו היטב בזכרון את שם‬
‫לרמז שהחוטא שורף עצמו באשו של‬ ‫ה׳‪.‬‬
‫יצר הרע ותבא אש המזבח ותכלה‬ ‫אולם‪ ,‬יתרו זירז עצמו להקריב קרבן‬
‫אותו לגמרי‪ .‬ט‪ .‬סוגי הקרבנות שה‬ ‫לה׳ לשם ה׳ מנין בא לו‬
‫כבש עז נגד ג׳ כחות המלאכים‬ ‫הענין להקריב קרבנות‪ ...‬הנה ידוע‬
‫כוכבים שד‪ ...‬כנגדם להחליש כחם‪ .‬י‪.‬‬ ‫לעוסקים במלאכת הקודש דברי‬
‫זיכוך האדם והקרבתו לה׳ שיכון‬ ‫ה״תורת העולה״ מהרמ״א זצוק״ל‬
‫להקריב עצמו לפני ה׳ עד שישאר‬ ‫המגלה י״ב טעמים לקרבנות‪ ,‬ונביא‬
‫השכל זך ונקי והנפש שלימה מכל סיג‬ ‫בקיצור הטעמים‪:‬‬
‫וחלאה‪ .‬יא‪ .‬טעם המקבלים יחוד‬
‫וקירוב ממש לה׳‪ .‬יב‪ .‬הקרבן הוא‬ ‫א‪ .‬ה״כוזרי״ סובר כי הקרבנות היו‬
‫תמורת נפשו שעל ידי זה ינצל מן‬ ‫אמצעות לדבוק השכינה האלקית‬
‫הגזירה שגזרו מן השמים עליו ועל ידי‬ ‫עם האומה הישראלית‪ ,‬כענין שתמצא‬
‫הקרבן נתקרב אליו יתברך שמו‪ .‬יג‪.‬‬ ‫שעל ידי המזונות נדבק הנפש‬
‫הרלב״ג סובר התעוררות לתשובה‬ ‫השכלית עם הגוף‪ .‬ב‪ .‬ה״מורה‬
‫התועלת לישר האנשים כאשר חטאו‬ ‫נבוכים״ מבאר כדי לעקור עבודה זרה‬
‫שישובו אל ה׳ וזה תועלת לבריות‬ ‫לפי שהיה מנהג הקדמונים מהאומות‬
‫להגיע אל השלימות‪.‬‬ ‫שהיו מקריבים בהיכלות לכהות‬
‫העליונים‪ ,‬על כן צותה התורה להקריב‬
‫הקרבנות התפרצות פנימית‬ ‫מינים אלו להקב״ה‪ .‬ג‪ ,‬הרמב״ן סובר‬
‫של קרבת ה׳‬ ‫כנגד מחשבה‪ ,‬דיבור‪ ,‬ומעשה שישוב‬
‫מוסיף הרמ״א דבר גדול וחשוב‬ ‫ויתודה ויחשוב כאילו הקב״ה לוקח‬
‫מצאנו בענין הקרבנות והוא‬ ‫תמורתו וכפרתו‪ ,‬וזהו חסד גמור מה׳‬
‫המורה בעליל כי אכן אין הקרבנות‬ ‫יתעלה‪ .‬ד‪ .‬שעל ידי שנענש בממונו‬
‫מצוה גרידא אלא שורש הענין קשור‬ ‫להוציא ממון עבור הקרבן ישמר לא‬
‫באהבת ה׳ ודביקות בו יתברך‪,‬‬ ‫לעשות עבירות אפילו שגגות‪.‬‬
‫והקרבת הקרבנות הינה התפרצות‬ ‫ה‪.‬שיתמעט התאוות שיתן לבו כי‬
‫פנימית של התקרבות לקב״ה‪ ,‬וכך‬ ‫חומרו הוא כשאר חומרי בעלי חיים‬
‫מצינו גם כן ענין הקרבנות קודם מתן‬ ‫שיאבד ויכלה ככלות העולה על‬
‫תורה ־ אדם הראשון‪ ,‬הבל‪ ,‬נח‪,‬‬ ‫המזבח‪.‬‬
‫אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬ויתרו הקריבו‬ ‫ן‪ .‬כדי להחיות הכהנים מורי התורה‬
‫קרבנות לריח נחוח לה׳‪ ,‬ע״כ תוכן‬ ‫יפרנסם ושיתכפרו‬ ‫שההמון‬
‫דברי ה ״תורת העולה״‪.‬‬ ‫הבעלים על ידי הכהנים‪ .‬ז‪ .‬אש‬
‫רפג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת קרבן יתרו ‪ -‬קרבת אלקים‬

‫]אצל עמלק בנו[‪ ,‬ואצל יתרו כתיב )שמות‬
‫יח כג(‪ :‬׳וצוך אלקים׳‪ ,‬עשיו ביטל‬
‫הקרבנות‪ ,‬וביתרו כתיב )שמות יח יב(‪:‬‬
‫׳ויקח יתרו וגו׳ עולה וזבחים״׳ יראת‬
‫אלקים מביא לידי שחיטה וזביחה‬
‫וקירוב אל ה׳‪ ,‬ובלי יראת ה׳ אין‬
‫שחיטה ואין זביחה ואין קרבת אלקים‪.‬‬
‫ויש להוסיף המדרש בפרשת השבוע‬
‫)שמו״ר כד א(‪ :‬אתה מוצא בעשיו‬
‫דברים רבים כתובים לגנאי וביתרו‬
‫לשבח‪ ,‬בעשיו כתיב )תהלים יר ד(‪:‬‬
‫׳אוכלי עמי אכלו לחם׳‪ ,‬וביתרו כתיב‬
‫)שמות ב כ(‪ :‬׳קראן ויאכל לחם׳‪ ,‬בעשיו‬
‫כתיב )דברים כה יח(‪ :‬׳ולא ירא אלקים׳‬
 ‫ש מ ל ת פרשת יתרו מאמר ב א לי עז ר‬ ‫רפד‬

‫מאמר ב‬

‫המכיר את מקומו‬
‫תפקידו של מנהיג‪ ,‬רב‪ ,‬מורה הוראה‪ ,‬ושו״ב‬
‫״נמוקי יוסף״‪ :‬״המנהג בצרפת‪ ,‬כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב‬
‫התופס ישיבה שיברך אותו״‪ ,‬כהוראת חז״ל‪ :‬״כל שיש לו צער או‬
‫חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים״‪ .‬וכמו שעשתה‬
‫רבקה‪ :‬״ותלך לדרוש את ה׳״ ־ שהלכה לבית מדרשו של שם לדרוש‬
‫את ה׳‪ ,‬על גודל צער הריונה וריצוץ הבנים בקרבה ‪ /‬״והודעתי את‬
‫חוקי האלקים ואת תורותיו״ ‪ -‬המשרה המוטלת על שכמו של גדול‬
‫הדור‪ ,‬להרביץ תורה ברבים‪ ,‬להוכיח בשער בתוכחת מוסר על מעשים‬
‫אשר לא כדת‪ ,‬ולהורות לעם דרכי התורה והעבודה‪ .‬וכל הדברים‬
‫האמורים היו במשה רעיא מהימנא כשלימות הראוי ‪ /‬חלילה לשו״ב‬
‫ליכנס בתחומים שאינו שלו השייכים למורה הוראה ושו״ב ונאסר‬
‫עליו להתיר ח״ו את האסור‪ .‬ולצורך כך על השו״ב ללמוד ולעסוק‬
‫בשיעורים מיוחדים ובפרט בספרו של רבינו ה״שמלה חדשה״‬
‫זצוק״ל כי בקל אפשר להפוך רח״ל ממזכה את הרבים למכשיל אלפי‬
‫ישראל באכילת אסורות‪.‬‬

‫״מדוע אתה יו^ב לבדף־ וכל ה;‪:‬ם נצב ;‪:‬ליף‬

‫מן בכןר עד ;ךרב״)שמות יח ‪.(T‬‬

‫המשפט וההנהגה באשר יכירו וידעו‬ ‫כאשר נדייק בדברי הכתוב נווכח‬
‫העם ויקבלו מרותו של השופט‬ ‫ונראה‪ ,‬שלא היתה תלונת‬
‫עליהם‪.‬‬ ‫יתרו על חתנו משה‪ ,‬למה הוא יושב‬
‫וכל העם עומדים‪ .‬שאם כן היה עליו‬
‫א ך בזאת בא יתרו בטרוניה על משה‪.‬‬ ‫לקצר בלשונו ולומר רק‪ :‬מדוע אתה‬
‫וכה אמר‪ :‬מדוע זה ישב משה‬ ‫יושב וכל העם נצב‪ .‬אכן אמת‪ ,‬אף‬
‫הוא לבדו‪ ,‬וכל מי מישראל שיהיו‬ ‫יתרו ידע היטב‪ ,‬כי כן נאה ויאה‬
‫להם דברים‪ ,‬יוכרחו לבא רק אליו‪.‬‬ ‫למשה בשבתו על כס המשפט‪ ,‬להיותו‬
‫למותר הוא הדבר‪ .‬יעמיד משה כמה‬ ‫יושב וכל העם עומדים‪ .‬כי כן יסוד‬
‫רפה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫^‪ 15‬מ ל ת המכיר את מקומי‬

‫היות בעל הדבד בא בגפו‪ ,‬לשאלת‬ ‫וכמה שופטים זולתו‪ ,‬וכך יוכלו בעלי‬
‫איסור התורה או היתרה‪.‬‬ ‫הדין לפנות אל השופט מבלי שיעמדו‬
‫מבוקר ועד ערב‪ .‬על כך השיב משה‬
‫ג‪ ,‬״ושפטתי בין איש ובין רעהו״ ־‬
‫לחותנו )שם ט ד ‪ -‬טז(‪ :‬״כי יבא אלי‬
‫עולה על איש ודעהו‪ ,‬בעלי דין‬
‫שיבואו לדון ביניהם בתביעת ממונות‪,‬‬ ‫העם לדרוש אלקים‪ .‬כי יהיה להם דבר‬
‫בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו‬
‫והשופט בשער העיר ישפוט וישכין‬
‫והודעתי את חוקי האלקים ואת‬
‫שלום ומשפט צדק‪.‬‬
‫תורותיו״‪ .‬והנה‪ ,‬במענה זה רמז משה‬
‫ד‪ .‬״והודעתי את חוקי האלקים ואת‬ ‫ליתרו את אשר כלול בתפקידו של‬
‫תורותיו״ ־ המשדה המוטלת על‬ ‫משה וכל מנהיג בישראל‪ ,‬האיש אשר‬
‫שכמו של גדול הדור‪ ,‬להרביץ תורה‬ ‫על העדה ‪ -‬עדת ה׳‪.‬‬
‫ברבים‪ ,‬להוכיח בשער בתוכחת מוסר‬
‫על מעשים אשר לא כדת‪ ,‬ולהורות‬ ‫א‪ ,‬״כי יבא אלי העם לדרוש אלקים״‬
‫לעם דרכי התורה והעבודה‪ .‬וכל‬ ‫־ להתפלל עליהם לפני האלקים‪.‬‬
‫הדברים האמורים היו במשה רעיא‬ ‫אם יש למי שהוא חולה בביתו או‬
‫מהימנא בשלימות הראוי‪.‬‬ ‫פקדה אותו צרה אחרת‪ ,‬יבא אל החכם‬
‫שבעיר לדרוש את ה׳‪ .‬כמובא בגמרא‬
‫וכאשר שמע יתרו על אודות‬ ‫)ב״ב קטז א(‪ :‬״כל שיש לו צער או‬
‫המשימות שממלא משה‬ ‫חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש‬
‫רבינו‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה שקיבלת עליך‬ ‫עליו רחמים״‪ ,‬וב״נמוקי יוסף״ כתב‬
‫להורות לישראל ולחלות בעדם על‬ ‫)שם(‪ :‬״דמנהג זה בצרפת‪ ,‬כל מי שיש‬
‫ענינים שבינם לבין קונם ‪ -‬ניחא‪,‬‬ ‫לו חולה מבקש פני הרב התופס‬
‫ומתוקן ומקובל הדבר הזה‪ .‬אבל למה‬ ‫ישיבה שיברך אותו״‪ .‬וכמו שעשתה‬
‫לך להיות שופט ביניהם בדיני ממונות‬ ‫רבקה )בראשית כה כב(‪ :‬״ותלך לדרוש‬
‫ולהכריע בין שני בעלי דין‪ ,‬דבר אשר‬ ‫את ה׳״ ‪ -‬שהלכה לבית מדרשו של‬
‫יביאך לידי שנאה ומחלוקת‪ .‬שהלא‬ ‫שם לדרוש את ה׳‪ ,‬על גודל צער‬
‫בהכדעת הדין יש מי שיוצא ברווח‬ ‫הריונה וריצוץ הבנים בקרבה‪,‬‬
‫ויש את השני שיוצא נפסד‪ .‬ובתוך אלו‬
‫שמפסידים בדין ויוצאים חייבים‪ ,‬יש‬ ‫‪ . s‬״כי יהיה להם דבר בא אלי ‪-‬‬
‫כאלו שנוטרים שנאה לדיין ויקללוהו‪,‬‬ ‫כאשר יהיו להם שאלות בדבר ה׳‬
‫בחשבם ברוב אוולתם שהדין שנידון‬ ‫זו הלכה‪ ,‬הלכות איסור והיתר‪ ,‬יבואו‬
‫היפך דעת בעל הבית שלו‪ ,‬הוא על פי‬ ‫אל גדול הדור הנושא עליו עול‬
‫שיקול דעתו של הדיין מבלתי היות‬ ‫ההוראה‪ ,‬והוא אשר ישיב כהלכה כדת‬
‫דיני ממונות על פי התורה ומן‬ ‫מהו המעשה אשר יעשון‪ .‬ולשון‬
‫השמים‪.‬‬ ‫הכתוב ׳בא׳‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬רומז על‬
 ‫פרשת יתרו מאמר כ אליעזר‬
‫לדיני נפשות״‪ .‬ולזאת אמר משה‬
‫דברים אלו לכל ישראל ולא רק‬
‫לדיינים‪ ,‬כדי להורות וללמד שבעבור‬
‫מינויו את הדיינים הוקלה מעליו‬
‫המשימה וכעת יוכל ללמד תורה‬
‫ועבודה את ישראל‪.‬‬
‫אזהרה בתר אזהרה על‬
‫ההגבלות במתן תורה‬
‫הנה אחד ממ״ח קנייני התורה הוא‬
‫״המכיר את מקומו״)אבות פרק ו‬
‫משנה א(‪ .‬צא ולמד ממה שנצטוו‬
‫ישראל בכל כך הרבה אזהרות‬
‫והגבלות בהר סיני‪ ,‬שנאמר )שמות יט‬
‫יב(‪ :‬״והגבלת את העם סביב לאמר‪:‬‬
‫השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו‪...‬‬
‫ויקרא ה׳ למשה אל ראש ההר ויעל‬
‫משה ויאמר ה׳‪ :‬רד העד בעם פן‬
‫יהרסו על ה׳ לראות ונפל ממנו רב וגם‬
‫הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו‪...‬‬
‫ויאמר משה אל ה׳‪ :‬לא יוכל העם‬
‫לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו‬
‫לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר‬
‫אליו ה׳‪ :‬לך רד והכהנים והעם אל‬
‫יהרסו‪ ...‬פן יפרוץ בם וירד משה אל‬
‫העם ויאמר אליהם״ )שמות יט כ ‪ -‬כה(‪.‬‬
‫מפני מה הזהירם אזהרה בתר אזהרה‬
‫מה שלא מצינו בשום מצוה כן‪.‬‬
‫לפי שבכל המצוות האיסור חל על‬
‫כל אחד ואחד שוה בשוה כמו‬
‫חילול שבת שכל ישראל אסורים‬
‫בל״ט מלאכות ואין בין משה רבינו‬
‫לשאר ישראל‪ ,‬שכולם שווים בה כיוון‬
‫שהוא גזירת המלך‪ ,‬מה שאין כן‬
‫רפו‬
‫ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו‬
‫על כן‪ ,‬אומר יתרו‪ :‬״לא טוב הדבר‬
‫אשר אתה עושה‪ ,‬נבול תבול וגו׳‬
‫כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו‬
‫לבדך״ בדרך זו תיבול ותזקין ולא יהא‬
‫בכחך לשאת את משא העם בשאר‬
‫משימותך‪ .‬״וזה אשר איעצך״‪ :‬״היה‬
‫אתה לעם מול האלקים והבאת אתה‬
‫את הדברים אל האלקים״ ־ היה אתה‬
‫הממוצע בין העם ובין אדונם מלך‬
‫העולם‪ ,‬לחלות בעדם לפני יוצרם‬
‫קונם ובוראם‪ .‬״והזהרת אתהם את‬
‫החוקים ואת התורות״ ־ גם תהא להם‬
‫למוכיח בשער להוכיחם שילכו בדרך‬
‫הישר‪ .‬״והודעת להם את הדרך ילכו‬
‫בה ואת המעשה אשר יעשון״ ‪-‬‬
‫בעבודת האדם בינו לבין קונו מחיל‬
‫אל חיל וממדרגה למדרגה‪ .‬וכל אלו‪,‬‬
‫טוב ויפה הדבד‪ .‬ברם‪ ,‬בנוגע לדיני‬
‫ממונות‪ :‬״ואתה תחזה מכל העם אנשי‬
‫חיל יראי אלוקים וכו׳״‪ .‬בחכמתך‬
‫הגדולה תיקח ותבחר אנשי חיל‬
‫המצויינים במעלות האמורות בתורה‪,‬‬
‫ושפטו הדיינים הללו בכל עת את העם‬
‫בדיני התורה בעניני ממון שבין אדם‬
‫לחבירו‪.‬‬
‫וזה שאמר משה בדבריו לכל ישראל‬
‫)דברים א טז ‪ -‬יח(‪ :‬״ואצוה את‬
‫שופטיכם בעת ההיא וכו׳ ושפטתם‬
‫צדק בין איש ובין אחיו וגו׳ ואצוה‬
‫אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר‬
‫תעשון״‪ .‬וברש״י שם‪ :‬״אשר תעשון‪.‬‬
‫אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות‬
‫רפז‬ ‫^‪ 15‬מ ל ת המכיר את מקומי א לי עז ר‬
‫לא כאשר הוא רואה את הדבר לנחוץ‬
‫למען לא יפסיד בעל הבית‪ ,‬כי כאמור‬
‫גם בדיני ממונות לא הוסמך‪ ,‬ומשום‬
‫שראה באיזה ספר שבמקום הפסד‬
‫מרובה מותר‪ ,‬או בשעת הדחק יש‬
‫להתיר‪ ,‬או לצורך שבת יש להקל‪ ,‬או‬
‫בשעת הדחק לצורך גדול ולצורך‬
‫רבים יש להתיר בהפסד מרובה‪ ,‬או‬
‫שראה באיזה פוסק ראשון או אחרון‬
‫המפלפל בהלכה ותופסו באמצע פסקו‬
‫ומקיל ומחמיר בזה‪ .‬הרי לא כל‬
‫הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול‪.‬‬
‫חלילה לו מליכנס בתחומים שאינו‬
‫שלו כי כל זה שייך למורה‬
‫הוראה ושו״ב ונאסר עליו להתיר ח״ו‬
‫את האסור‪ .‬ולצורך כך על השו״ב‬
‫ללמוד ולעסוק בשיעורים מיוחדים‬
‫ובפרט בספרו של רבינו ה״שמלה‬
‫חדשה״ זצוק״ל למען לא יערבב‬
‫חלילה היוצרות‪ .‬כי בקל אפשר להפוך‬
‫רח״ל ממזכה את הרבים למכשיל‬
‫אלפי ישראל באכילת אסורות ח״ו‪.‬‬
‫במעמד מתן תורה שהיו ישראל‬
‫מדורגים בדרגות שדנות משה רבינו‬
‫גדול הדור שנתנבא באספקלריא‬
‫המאירה ופנים אל פנים דיבר אליו ה׳‬
‫)דברים לד י(‪ ,‬הרי קריבתו הותרה לגשת‬
‫אל ההר והיה מחיצה לעצמו‪ ,‬וכן‬
‫אהרן מחיצה לעצמו‪ ,‬וזקנים מחיצה‬
‫לעצמם‪ ,‬ומטבע הדברים כן שבמקום‬
‫שישנם מדריגות והבדלים גבוה מעל‬
‫גבוה‪ ,‬כי אז מבקש כל אחד להתחבר‬
‫ולהשתלב במדריגה הגבוהה יותר‬
‫ולזכות להארה הנעלה ביותר‪ ,‬ולכן‬
‫היה צריך אזהרה בתר אזהרה שלא‬
‫יהרסו אל ה׳ לראות שכן תנאי מותנה‬
‫הוא בקבלת התורה שכל אחד יכיר‬
‫את מקומו‪.‬‬
‫ומכאן הוראה שיש דרגות ותפקידים‬
‫בכלל ישראל‪ .‬הרב ידין בדיני‬
‫ממונות‪ ,‬הרב אשר יורה בדיני איסור‬
‫והיתר‪ .‬תפקיד השו״ב אף הוא חשוב‬
‫וגדול‪ ,‬אולם שומה עליו לזכור כי לא‬
‫הוא זה שפוסק בדיני איסור והיתר‪ ,‬גם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת יתרו מאמר ג א לי עז ר‬ ‫רפח‬

‫מאמר ג‬

‫משה רכינו נצטוה הלכות שחיטה על הר סיני‬

‫לא ניתן ללמוד שחיטת חולין משחיטת קדשים‪ ,‬לפי ששחיטת חולין‬
‫אינה צריכה בונה מה שאין כן שחיטת קדשים שצריכח כונח ‪ /‬לא‬
‫ניתן ללמוד שחיטת חולין משחיטת קדשים‪ ,‬לפי שכקדשים אין‬
‫שחיטה בעוף אלא מליקה‪ ,‬ואילו למדנו שחיטת חולין מקדשים כטלו‬
‫דיני שחיטה בעוף כחולין‪.‬‬

‫״׳וזבחת כאשר צויתך׳ מלמד שנצטוה משה‬

‫בעל פה הלכות שחיטה״)חולין כח א(‪,‬‬

‫)ויקרא א ה(‪ :‬׳ושחט את בן הבקר׳ עוד‬ ‫״תניא )חולין כח א(‪ :‬׳וזבחת כאשר‬
‫לפני הפסוק ׳וזבחת כאשר צויתיך׳‪.‬‬ ‫צויתיך׳ )דברים יב כא(‪ ,‬מלמד‬
‫ומתרץ הב״ח )שם(‪ :‬כי אין ללמוד‬ ‫שנצטוה משה בעל פה הלכות‬
‫מ׳ושחט את בן הבקר׳‬ ‫שחיטה״‪ ,‬ומפרש רש״י‪ :‬״מכלל‬
‫הנאמר באהל מועד‪ ,‬כי ׳ושחט את בן‬ ‫שנצטוה בעל פה הלכות שחיטה‬
‫הבקר׳ נאמר בקדשים‪ ,‬ובשחיטת‬ ‫שהרי בתורה לא מצינו״ עכ״ל רש״י‪,‬‬
‫קדשים למדים ששחיטה צריכה כונה‪,‬‬
‫הב״ח בשו״ע )יור״ד סימן א( מקשה‬
‫ובשחיטת חולין נפסק )חולין יג א(‪:‬‬
‫על רש״י מנין לנו ד״כאשר‬
‫שאינה צריכה כונה‪ ,‬לכן מפרש רש״י‬
‫צויתיך״ מכוון על הר סיני ‪ -‬בעל פה‬
‫שנאמר בעל פה‪ ,‬ולא נאמר בתורה‬
‫‪ -‬אולי נאמר ש׳כאשר צויתיך׳ הוא על‬
‫מפורש שכן ׳ושחט בן הבקר׳ הנאמר‬
‫מה שנאמר למשה עוד בטרם בואם‬
‫בפירוש בתורה בקדשים איירי‪.‬‬
‫במדבר סיני‪ ,‬כמו שמצינו ד׳כאשר צוך‬
‫ויען להקשות על תירוץ הב״ח‪,‬‬ ‫ה״ הנאמר בכיבוד אב‪ ,‬דרשו חז״ל‬
‫שמבאר דברי רש״י‪ :‬״מכלל‬ ‫)סנהדרין צו ב(‪ :‬׳וצוך במרה עוד לפני‬
‫שנצטוה בעל פה״‪ ,‬שעדיין אפשר‬ ‫קבלת התורה׳‪ ,‬לפי זה יש לומר גם כן‬
‫לומר שאכן נלמד מ׳ושחט בן הבקר׳‬ ‫ד״כאשר צויתיך״ האמור בשחיטה‬
‫הנאמר באהל מועד‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫נאמר גם כן עוד לפני קבלת התורה‬
‫שבקרשים איירי ודוקא בקדשים‬ ‫באוהל מועד‪ ,‬ומקשה עוד‪ :‬שהרי‬
‫צריכה השחיטה כונה‪ ,‬שמא גם‬ ‫נאמר באהל מועד בפרשת ויקרא‬
‫אליעזר רפט‬ ‫משה רבינד נצטוה הלכות שחיטה על הר סיני‬
‫והטו״ז )סימן א ס״ק א( מת ‪:p‬‬
‫ד׳כאשר צויתיך׳ הנאמר‬
‫בשחיטה )דברים יב כא( נאמרו במשנה‬
‫תורה הנאמר בערבות מואב‪ ,‬ורש״י‬
‫פירש שכל הנאמר בערבות מואב לא‬
‫משה היה שונה להם בערבות מואב‪,‬‬
‫אלא כמו שקבלה היה חוזר ומג ‪T‬‬
‫להם‪ ,‬וכל מה שכתוב בדברות‬
‫האחרונות היה כתוב בלוחות וכן‬
‫שמע מסיני עכלה״ק‪ .‬ואם כן ]מסביר‬
‫הט״ז[ דלא קשה מידי‪ ,‬דודאי מה‬
‫שאמר הקב״ה למשה בערבות מואב‬
‫במשנה תורה״‪ :‬׳וזבחת כאשר צויתיך׳‬
‫ניחא לן לפרש על מה שלמד עמו‬
‫בארבעים יום אחר מעמד הר סיני ־‬
‫התורה שבעל פה‪ ,‬מה שאין כן בענין‬
‫׳כאשר צוך׳ דכיבוד אב ואם שנאמר‬
‫בעשרת הדברות הראשונות וכן שמע‬
‫ממש מסיני לשון זה‪ ,‬על כרחך אי‬
‫אפשר לומר שמוסב על מה שלמד‬
‫עמו בעל פה במ׳ יום שהרי אחר זה‬
‫היו אותן מ׳ יום ]שהארבעים ירם היר אחר‬
‫מעמד הר סיני[‪ ,‬על כרחך הוכרחנו לומר‬
‫נדכיביד אב ושבת[ מוסב על מרה ומצי‬
‫שפיר‪.‬‬
‫שמלת‬
‫בחולין נאמר ששחיטה צריכה כונה‪,‬‬
‫ומהיכי תיתי לומר ששחיטה בחולין‬
‫אינה צריכה כונה שמשום כן אי‬
‫אפשר למילף מ׳ושחט׳ שחיטת חולין‪.‬‬
‫לאמיתו של רבר לפי הגמרא בחולין‬
‫היה פשוט כי רק שחיטת קדשים‬
‫צריכה כונה שכן גילתה בה התורה‬
‫שחיטה בכונה‪ ,‬ואין למדין שחיטת‬
‫חולין שצריכה כונה‪.‬‬
‫אבל על הקושיא שנלמד חולין‬
‫מקדשים‪ .‬ביאר בספר שו״ת‬
‫״מטה ראובן״ בדרך זו‪ :‬כי אם נאמר‬
‫שנלמד חולין מקדשים הרי מצינו)חולין‬
‫כז ‪ p‬כי יש מצות שחיטה לעוף‬
‫מהתורה מהפסוק )ויקרא יא מו(‪ :‬׳זאת‬
‫תורת הבהמה והעוף׳‪ ,‬ואם נלמד‬
‫שחיטת חולין מקדשים נמצא שאין‬
‫שחיטה לעוף מן התורה כמו בקדשים‬
‫שצריכה מליקה‪ ,‬וכיון דקיימא לן‪ :‬שיש‬
‫שחיטה לעוף מן התורה‪ ,‬משום כך לא‬
‫מצינו ללמוד שחיטת חולין מקדשים‪,‬‬
‫לכן מפרשים‪ :‬״כאשר צויתיך״ במ׳ יום‬
‫בהר סיני‪ ,‬כדדריש רבי‪ :‬מלמד שנצטוה‬
‫משה על הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל‬
‫רוב שנים בבהמה‪.‬‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת יתרו מאמר ד‬ ‫רצ‬

‫מאמר ד‬

‫משה רבינד נצטוה הלבות שחיטה על הר סיני‬

‫עם ישראל קבלו דין ישראל רק אהרי קבלת התורה‪ ,‬וכן מצות ה׳‬
‫דינים בהלכות שחיטה על כל פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬נמצא איפוא כי קודם‬
‫מתן תורה או שהיה להם דין כן נח שאינו ראוי לשחיטה אחר מתן‬
‫תורה וכל הבשר שהיה להם מקודם לכן היה אסור עבורם ‪ /‬ככר‬
‫ידענו שבני ישראל קיימו מצות השחיטה‪ ,‬עוד בטרם מתן תורה שכן‬
‫האכות גם כן קיבלו עליהם קבלה איש מפי איש עד אדם הראשון‬
‫מצות השחיטה‪ ,‬מה נשתנה אם כן אחרי מתן תורה ‪ /‬קודם מתן תורה‬
‫שחטו או נחרו הבהמה רק על ידי בן נח ולא על ידי ישראל‪ ,‬לא היה‬
‫להם איסורי בשר וחלב ואיסור דם שהבשר לא נמלח‪ ,‬ולא הוציאו‬
‫החלב וגידי הדם‪.‬‬

‫״נוהגין בכל המקומות לאכול מאכלי חלב ביום‬

‫א׳ של שבועות‪ ,‬ומנהג אבותינו תורה הוא‪ ,‬כי‬
‫הרבה טעמים נאמרו עליו״ )שו״ע הרב סימן תצר‬
‫סעיף טז(‪.‬‬

‫לא היו יכולים לאכול הבשר ששחטו‬
‫לפני מתן תורה‪.‬‬
‫בהלכות שחיטה על כל פרטיה‬
‫בגמרא )חולץ טז ב(‪ :‬מובא מחלוקת‬
‫בין רבי עקיבא ורבי‬
‫ישמעאל‪ ,‬אם במדבר אחרי מתן תורה‬
‫היה לישראל דין שחיטה‪ ,‬לרבי‬
‫ישמעאל הותר להם רק על ידי‬
‫שחיטה‪ ,‬ורק על ידי הקרבה על‬
‫המזבח‪ ,‬וחיה ועוף הותר להם על ידי‬
‫שחיטה כשרה מבלי הקרבה על גבי‬
‫המזבח‪ .‬ולרבי עקיבא הותר להם‬
‫עם ישראל קבלו דין ישראל רק אחרי‬
‫קבלת התורה‪ ,‬וכן מצות ה׳ דינים‬
‫ודקדוקיה קיבלו על ידי משה רבינו‬
‫ע״ה‪ ,‬נמצא איפרא כי קודם מתן תורה‬
‫או שהיה להם דין בן נח שאינו ראוי‬
‫לשחיטה אחר מתן תורה ולכן כל‬
‫הבשר שהיה להם מקודם לכן היה‬
‫אסור עבורם‪ ,‬ואפילו אם נאמר שהיה‬
‫להם דין ישראל לא היה להם כל ה׳‬
‫הדינים בהלכות שחיטה ואיסור דם‪.‬‬
‫וחלב‪ ,‬והפרדת בשר וחלב ועוד‪ ,‬לכן‬
‫ש מ ל ת משה רבינו נצטוה הלכרח‪ 1‬שחיטה על הר סיני אליעזר רצא‬
‫והענין מבורר ב״משנה ברורה״ )הלכות‬
‫פסח סימן תצד אות יב( בשם ספר ״גאולת‬
‫ישראל״ וזה לשונו‪ :‬ואני שמעתי עור‬
‫משם גדול אחד שאמר טעם נבון למה‬
‫אוכלים מאכלי חלב ‪ -‬בחג השבועות‬
‫‪ -‬כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו‬
‫התורה יי וירדו מן ההר לביתם לא‬
‫מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי‬
‫חלב‪ ,‬כי לבשר צריך הכנה רבה‬
‫לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה׳‬
‫ולנקר חוטי החלב וחוטי הדם ולהדיח‬
‫ולמלוח ולבשל בכלים חדשים‪ ,‬כי‬
‫הכלים שהיו להם מקודם שבישלו‬
‫בהם מעת לעת נאסרו להם‪ ,‬על כן‬
‫בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו‬
‫עושים זכר לזה‪ .‬עכ״ל ה״משנה‬
‫ברורה״‪] .‬ראה עוד בספר ״אמרי פנחס״ אות‬
‫שטו[‪ .‬וב״שער הציון״ העיר‪ :‬״וטעם‬
‫זה הוא שייך אף אליבא דרבי אלעזר‬
‫בן עזריה דסבירא ליה דתורה ניתנה‬
‫לנו בערב שבת ולא בשבת‪ ,‬כן איתא‬
‫בפרקי דרבי אליעזר בשם רבי אלעזר‬
‫בן עזריה״‪.‬‬
‫כו‪ .‬כי בעשרת הדברות נתגלה להם כל חלקי התורה כמבואר מהרב סעדיה גאון שבעשרת‬
‫כל ״בשר תאוה״ בנחירה ללא ה׳‬
‫הלכות שחיטה‪ ,‬רק כאשר הקריבו על‬
‫גבי המזבח הוצרכו לשחוט בה׳‬
‫הלכות שחיטה‪ ,‬ורק כשנכנסו לארץ‬
‫נצטוו על ה׳ הלכות שחיטה‪ .‬לפי זה‬
‫יפלא מה נשתנה להם אחרי מתן תורה‬
‫בדין בשר‪ ...‬ועוד לכאורה יפלא שכבר‬
‫ידענו שבני ישראל קיימו מצות‬
‫השחיטה עוד בטרם מתן תורה‪ ,‬שכן‬
‫האבות גם בן קיבלו עליהם קבלה‬
‫איש מפי איש עד אדם הראשון‬
‫מצות השחיטה אף שלא נצטוו על‬
‫מצות שהיטה‪ ,‬מה נשתנה אם כן‬
‫אהרי מתן תורה‪.‬‬
‫מה נשתנה שחיטה‬
‫קודם מתן תורה ולאחריה‬
‫יש לומר על כך שני תירוצים‪ :‬א‪.‬‬
‫שקודם מתן תורה שחטו או נחרו‬
‫הבהמה רק על ידי בן נח ולא על ידי‬
‫ישראל‪ .‬ב‪ .‬אולי מטעם התערבות בשר‬
‫וחלב ואיסור דם שהבשר לא נמלח‪,‬‬
‫או שלא הוציאו החלב וגידי הדם‪.‬‬
‫הדברות כלולה כל התורה‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר א א לי עז ר‬ ‫רצב‬

‫פרשת משפטים‬
‫מאמר א‬

‫אנשי קודש תהיון לי‬

‫ואנשי קודש תהיון לי ־ הקב״ה קידש את ישראל בתיבת ״לי״‬
‫כדכתיב‪ :‬״כי לי בני ישראל עבדים״‪ ,‬וכן נאמר‪ :‬״והייתם לי סגולה‬
‫מכל העמים״ ‪ /‬ואנשי קודש תהיון לי אם אתם קדושים ופרושים‬
‫משקוצי נבלות וטרפות‪ ,‬הרי אתם שלי‪ ,‬ואם לאו אינכם שלי ‪ /‬אין‬
‫אדם נעשה קדוש בזה שאינו אוכל בשר טריפה‪ ,‬אך דרכו סלולה לחיי‬
‫קדושה‪ ,‬מה שאין כן מאכל טרפה הוא מכשול בדרך לקראת השגת‬
‫הקדושה‪ ,‬האוכל טרפות יקשה עליו לעלות אל רום מעלת הרוח‬
‫והמוסר ‪ /‬״החינוך״‪ :‬וידוע הדבר מדרכי הרפואה‪ ,‬שבשר כל‬
‫הטרפות האסורות‪ ,‬מוליד הפסד אל גוף אוכלו‪ ,‬מחמת שהטרפות‬
‫מורה חולי בבהמה ‪ /‬המלבי״ם‪ :‬״ואנשי קודש תהיון לי״ ־ שתהיו‬
‫שלי‪ ,‬שלא תחיו תחת הטבע והמערכח‪ ,‬רק תחת ההנהגה הנסית‪,‬‬
‫שמצד זה ה׳ יתברך מתעלה ומתקדש אל חנחגח מופלאת מובדלת‬
‫מחוקי הטבע‪ .‬הרמב״ם‪ :‬״הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם‬
‫הוא‪ ,‬שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה‪,‬‬
‫לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף‪ ,‬ולהנהיג‬
‫עצמו בדברים המברין והמחלימים והשומר עצמו מהם‪ ,‬דרכו סלולה‬
‫לחיי קדושה״‪.‬‬

‫״ואנקזי קידעז תהיון לי ובעןר בע^דה טרפה לא‬

‫‪V T‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•* I‬‬ ‫י •‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪VI‬‬ ‫”‬ ‫; “ ‪:‬‬

‫תאכלו לכלב תשלכון איתר )שמוח כב ל(‪.‬‬

‫ואם לאו אינכם שלי״ עכ״ל‪ .‬שני דברים‬ ‫ארבעה ביאורים בהבנת הכתוב‬
‫נאמרו בפסוק זה‪ ,‬א‪ .‬שלשון קדושה‬ ‫פירש רש״י‪ :‬״ואנשי קודש תהיץ לי‬
‫בתורה נאמרה על איסורי מאכלות‬ ‫אם אתם קדושים ופרושים‬
‫ופרישתן‪ ,‬ככתוב בסוף פרשת שמיני‬ ‫משקוצי נבלות וטרפות‪ ,‬הרי אתם שלי‪,‬‬
‫רצג‬ ‫ש מ ל ת אנשי קודש תהיון לי א לי ע ז ר‬
‫לי׳‪ ,‬כלומר חפץ אני שתהיו אנשי‬
‫קודש‪ ,‬בעבור שתהיו ראויים לי‬
‫לדבקה בי שאני קדוש‪ ,‬לפיכך לא‬
‫תגעלו נפשותיכם באכילתכם הדברים‬
‫המתועבים‪ ,‬וכן אמר בסוף פרשת‬
‫שמיני )ייקרא יא מג(‪ :‬׳אל תשקצו את‬
‫נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא‬
‫תטמאו בהם ונטמאתם בם כי אני ה׳‬
‫אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים‬
‫כי קדוש אני׳‪ ,‬השדצים משקצין את‬
‫הנפש‪ ,‬מלבד שהם שוללים את‬
‫הקדושה‪ ,‬והטרפה אין בה שקוץ‪ ,‬אבל‬
‫יש בשמירתה קדושה עכת׳׳ד‪.‬‬
‫״לי״‬
‫וכן פירש הגאון רבי שמשון רפאל‬
‫הירש‪ ,‬כי מה שכתב‪ :‬׳ואנשי‬
‫קודש׳ פירושו‪ ,‬אנשים שיעודם היא‬
‫עבודת הקודש‪ ,‬כלומר שלא נאמר‬
‫אנשים קדושים‪ ,‬אלא‪ :‬׳ואנשי קודש׳‪,‬‬
‫כי אין אדם נעשה קדוש בזה שאינו‬
‫אוכל בשר טריפה‪ ,‬אך דרכו סלולה‬
‫לקראת חיי קדושה‪ ,‬מה שאין כן‬
‫מאכל טרפה הוא מכשול בדרך‬
‫לקראת השגת הקדושה‪ ,‬כלומר האוכל‬
‫טרפות יקשה עליו לעלות אל רום‬
‫מעלת הרוח והמוסר‪ ,‬שעל כולנו‬
‫להגיע אליו‪ .‬והנה הטעם של ׳ואנשי‬
‫קדש׳ וגו׳‪ ,‬העומד בראש איסור‬
‫טריפה‪ ,‬טופח על פניהם של כל אלה‬
‫הרוצים לבאד את הדינים האלה על‬
‫יסוד טעמי בריאות האקלים ותנאים‬
‫שהזמן גרמם‪ ,‬וכונתם להפקיע את‬
‫הדינים האלה מתקפם בזמן הזה‪ ,‬לכן‬
‫פירשה התודה בטעמם של הדינים‬
‫האלה ואמרה‪ ,‬שאין הוא כרוך‬
‫)ייקרא כ ז(‪ :‬״והתקדשתם והייתם‬
‫קדושים״‪ ,‬וכץ כאץ שבא להזהיר על‬
‫איסור הטריפה‪ ,‬אמר)שמית כב ל( ‪ :‬ואנשי‬
‫קורש וגו׳‪ ,‬וכן באיסור נבלה נאמר‬
‫בפרשת ראה)דברים יד ב(‪ :‬׳כי עם קדוש‬
‫אתה׳‪ .‬ב‪ .‬מה שכתב ׳תהיון לי׳‪,‬‬
‫שלכאורה תיבת ״לי״ מיותרת‪ ,‬שהיה‬
‫די לומר‪ ,‬ואנשי קדש תהיון‪ ,‬מאי ״לי׳‪/‬‬
‫ולכן פירש‪ ,‬אם אתם קדושים ופרושים‬
‫משקוצי נבלות וטרפות‪ ,‬הרי אתם שלי‪,‬‬
‫ואם לאו אינכם שלי)לק״ט לר״מ נ(‪.‬‬
‫ונפלא בזה שהקב״ה קידש את‬
‫בתיבת‬ ‫ישראל‬
‫כדכתיב )ו י ק ר א כ ה נ ה ( ‪ :‬״כי לי בני‬
‫ישראל עבדים״‪ ,‬כלומר במלת ״לי״‬
‫קידש הקב״ה את ישראל ונעשו לי‬
‫ה(‪:‬‬ ‫יט‬ ‫) שמר ת‬ ‫עבדים‪ .‬וכן נאמר‬
‫״והייתם לי סגולה מכל העמים״‪,‬‬
‫שמחמת שקידשתי אתכם במלת ״לי״‬
‫תהיו סגולה מכל העמים‪ .‬וזהו שאמר‬
‫הקב״ה בפרשת תרומה ) ש ם כ ה ב ( ‪:‬‬
‫״ויקחו לי תרומה״‪ ,‬פירוש כי על ידי‬
‫תיבת ״לי״ נעשו ישראל בבחינת‬
‫)י ר מי ה ב ג ( ‪:‬‬ ‫תרומה לה׳‪ ,‬וכדכתיב‬
‫״קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתו״‪.‬‬
‫והנה מה שקידש הקב״ה את ישראל‬
‫דוקא במלת ״לי״‪ ,‬הוא כמו שאמרו‬
‫חז״ל ) י י ק ״ ר ב ב ( ‪ :‬״כל מקום שנאמר לי‬
‫אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא‬
‫לעולם הבא״‪ ,‬נמצא כי מה שקידש‬
‫הקב׳׳ה את ישראל במלת ״לי״ הוא‬
‫כדי שיתקיימו הקידושין לעולם‪.‬‬
‫אמר‪ :‬׳ואנשי קודש תהיון‬ ‫לפיכך‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר א‬ ‫רצד‬
‫הפסד‪ ,‬ועל כן הרחיקתנו תורתנו‬ ‫בבריאות הגוף‪ ,‬אלא בטוהר הרוח‬
‫השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד‪,‬‬ ‫ובחוסן המוסר‪ ,‬למען נתקדש בקדושה‬
‫ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר‪ ,‬שבא‬ ‫ונהיה מוכנים בכל עת ובכל שעה‬
‫האיסור בתורה בכל מאכלות‬ ‫לקבל כל ענין אלהי וטהור ע״כ‪.‬‬
‫האסורות‪ ,‬ואם יש מהן שאין נודע ולא‬
‫והנה אף על פי שבמאמר‪ :‬״ואנשי‬
‫לחכמי הרפואה נזקן‪ ,‬אל תתמה‬
‫קודש״ פירש אחרת מהרמב״ז‬
‫עליהן‪ ,‬כי הרופא הנאמן שהזהירנו‬
‫ורש״י‪ ,‬שפשוטן של דבריהם משמע‪,‬‬
‫בהן‪ ,‬חכם יותר ממך ומהם‪ ,‬וכמה‬
‫שהשומר עצמו ממאכלות אסורות‪,‬‬
‫נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו‬
‫קונה בזה קניץ קדושה בגופו ונקרא‬
‫בדברים נזק או תועלת‪ ,‬אלא במה‬
‫קדוש‪ ,‬כפי שמשמע מהתרגום‬
‫שהשיג הוא״‪.‬‬
‫אונקלוס‪ ,‬שתרגם ואנשי קודש ־‬
‫״ויש לך לדעת‪ ,‬כי לתועלתנו‪ ,‬לא‬ ‫ואנשין קדישין פירושו אנשים‬
‫נתגלה סבתו ונזקן‪ ,‬פן יקומו‬ ‫קדושים‪ ,‬אבל הכונה אחת היא‪,‬‬
‫אנשים מחזיקים עצמן כחכמים‬ ‫שמאכלות אסורות מולידים גסות‬
‫גדולים ויתחכמו לומר‪ ,‬נזק פלוני‬ ‫בנפש‪ ,‬ומהוים מכשול לחיי קדושה‪,‬‬
‫שאמרה התורה שיש בדבר פלוני‪,‬‬ ‫והשומר עצמו מהם‪ ,‬דרכו סלולה‬
‫איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן‪,‬‬ ‫לחיי קדושה‪ ,‬לדבקה בו‪.‬‬
‫או באיש פלוני שטבעו כן וכר‪ ,‬ופן‬
‫יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים‪ ,‬על‬ ‫הנה מה טוב ומה נעים בספר‬
‫כן לא נתגלה טעמן‪ ,‬להועיל מן‬ ‫״החינוך״ )מצוה עג( כתב‬
‫המכשול הזה‪ ,‬וידוע הדבר מדרכי‬ ‫בטעם מצות מאכלות אסורות וזה‬
‫הרפואה‪ ,‬שבשר כל הטרפות‬ ‫לשונו‪ :‬״לפי שהגוף כלי לנפש ובו‬
‫האסורות‪ ,‬מוליד הפסד אל גוף אוכלו‪,‬‬ ‫תעשה פעולתה‪ ,‬וזולתו לא תשלם‬
‫מחמת שהטרפות מורה חולי בבהמה‪,‬‬ ‫מלאכתה לעולם‪ ,‬ועל כן באה בצלו‬
‫ואל תקשה עליך ותאמר‪ ,‬מה הפסד‬ ‫לטובתה ולא לרעתה‪ ,‬כי הא־ל לא ירע‬
‫אפשר להיות בבהמה שנטרפה מיד‬ ‫אבל יטיב לכל‪ ,‬נמצא כי הגוף בין‬
‫ונשחטה‪ ,‬כי לא מחכמה תקשה על‬ ‫ידיה‪ ,‬כמו הצבת ביד הנפח‪ ,‬אשר עמו‬
‫זה‪ ,‬הלא ידעת כי לכל דבר התחלה‪,‬‬ ‫יוציא כלי למעשהו‪ ,‬ובאמת כי בהיות‬
‫ואם תודה אלי‪ ,‬כי באורך הזמן ימצא‬ ‫הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלים‪,‬‬
‫ההפסד בה מחמת הטרפות‪ ,‬תתחייב‬ ‫יעשם האומן טובים‪ ,‬ואם לא יהיה‬
‫להודות כי ברגע הראשון הותחל‬ ‫הצבת טוב‪ ,‬לא יבואו לעולם הכלים‬
‫ההפסד‪ ,‬אלא שהוא מועט בהתחלה‪,‬‬ ‫מכוונים ונאים‪ ,‬וכמו כן בהיות בגוף‬
‫ואין ספק כי מן הנזק רע אפילו‬ ‫שום הפסד מאיזה ענין שיהיה‪,‬‬
‫מיעוטו‪ ,‬ועוד שכל דיני התורה וכל‬ ‫תתבטל פעולת השכל כפי אותו‬
‫רצה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת אנשי קודש תהיון לי‬

‫נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר‬ ‫דבר שיש לו קיימא‪ ,‬בגדר כזה יתחייב‬
‫פלוני איננו כי אם במקום פלוני‬ ‫להיות‪ ,‬שאם תתן דבריך לשיעורין‪ ,‬לא‬
‫שטבעו כן‪ ,‬או באיש פלוני שטבעו כן‬ ‫יתקיים דבר בידך לעולם ע״ב‪.‬‬
‫וכר‪ ,‬ופן יתגאה לדבריהם אחד מן‬
‫העולה מדבריו‪ ,‬בטעם מאכלות‬
‫הפתאים‪ ,‬על כן לא נתגלה טעמן‪,‬‬
‫אסורות‪ ,‬כי יש בהם הפסד‬
‫להועיל מן המכשול הזה‪.‬‬
‫בגוף‪ ,‬ומה שכתב‪ :‬״ואנשי קודש‬
‫מאבלות אסורות ‪ -‬חוקי התורה‬ ‫תהיון לי״‪ ,‬הכונה כי הואיל ומאכלות‬
‫צ א ולמד ממה שנאמר בתחילת‬ ‫אסורות גורמים היזק לגוף‪ ,‬מהוים‬
‫פרשת איסור המאכלות )וי ק ר א‬ ‫מכשול להגיע לחיי קדושה וכמו‬
‫י א ב <‪ :‬׳זאת החיה אשר תאכלו׳‪ ] ,‬ת תיר‬ ‫שכתב‪ :‬״שבהיות בגוף שום הפסד‬
‫ב ח ו ל ם[ היינו שהאכילה מוסב על‬ ‫מאיזה ענין שיהיה‪ ,‬תתבטל פעולת‬
‫האדם שהוא אוכל‪ ,‬ואילו בכתוב ) ש ם‬ ‫השכל כפי אותו הפסד״‪ .‬וכמו שכתב‬
‫יא מ ז ( נאמר‪ :‬״הנאכלת ־ אשר לא‬ ‫הרמב״ם ) ה ל כ ו ת ד ע ו ת פ ר ק ד ה ל׳ א ( וזה‬
‫תאכל״ הרי שהאיסור וההיתר באכילה‬ ‫לשונו‪ :‬״הואיל והיות הגוף בריא‬
‫מוסב על החיה‪ ,‬שיש כזו שהיא‬ ‫ושלם מדרכי השם הוא‪ ,‬שהרי אי‬
‫נאכלת‪ ,‬ויש אחרת שאינה נאכלת‪,‬‬ ‫אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת‬
‫ומהי הכונה בשינוי זה‪ .‬ברם כאן רמז‬ ‫הבורא והוא חולה‪ ,‬לפיכך צריך‬
‫לנו הכתוב שמאכלות אסורות שאסרה‬ ‫להרחיק אדם עצמו מדברים‬
‫התורה‪ ,‬אינו בגלל איזה טעם‪ ,‬אלא‬ ‫המאבדין את הגוף‪ ,‬ולהנהיג עצמו‬
‫שהאיסור הוא חוק וגזירת מלך‪,‬‬ ‫בדברים המברין והמחלימים והשומר‬
‫ולפיכך שינה הכתוב ואמר ״החיה‬ ‫עצמו מהם‪ ,‬דרכו סלולה לחיי‬
‫הנאכלת״ היינו שאין האיסור וההיתר‬ ‫קדושה״‪.‬‬
‫תלוי באדם האוכל‪ ,‬אלא שציווי ה׳‬ ‫והמתחכמים בזמן הזה שאומרים‬
‫יתברך הוא על חיה זו או אחרת‬ ‫שאין בזמן הזה נזק‬
‫לאוסרה או להתירה‪.‬‬ ‫לגוף‪ ,‬וכונתם להפקיע את הדינים‬
‫ב א וראה מה שכתב המהר״ל ז״ל‬ ‫האלה מתקפם בזמן הזה‪ ,‬גם בזמן‬
‫)פר ק‬ ‫בספרו ״תפארת ישראל״‬ ‫״החינוך״ כבר התחכמו ואמרו‪ ,‬שלא‬
‫ח ( ‪ :‬״ולפיכך כל מי שנותן במצות‬ ‫נודע להם ולא לחכמי הרפואה שום‬
‫טעם על פי הטבע לומר כי לכך אסרה‬ ‫נזק‪ ,‬וכבר טפח על פניהם ואמר כי‬
‫תורה חזיר‪ ,‬מפני שהוא מוליד בגוף‬ ‫הרופא הנאמן שהזהירנו בהן‪ ,‬חכם‬
‫מזג רע‪ ,‬וכן הוא בודאי האמת‪ ,‬וכן‬ ‫יותר מהם‪ ,‬ולתועלתינו לא נתגלה‬
‫נתנו טעם באיסור חלב שהוא מוליד‬ ‫סבתן ונזקן‪ ,‬פן יקומו אנשים מחזיקים‬
‫מזג רע‪ ,‬וכן בדם ומכל שכן בשקצים‬ ‫עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר‪,‬‬
 ‫א לי עז ר‬
‫ליבשה פירש‪ :‬״וחית הים ובהמת הים‬
‫אין אחד מהם בורח ליבשה כשרוצים‬
‫לצודם‪ ,‬רק הכלב לבדו‪ ,‬הלכך הוי‬
‫בכלל בהמות היבשה״ ובאמת היא‬
‫פליאה עצומה שבגלל שבורח פעם‬
‫אחת לכמה שנים ליבשה‪ ,‬אזי הוא‬
‫טמא‪ ,‬וכי בזה משנה טבעו‪ ,‬ובכל הרי‬
‫ישנה אפשרות שלא יצא כלל מהים‪,‬‬
‫והיינו אם לא ירצו לצודו‪ ,‬ובכל זאת‬
‫דינו שהוא טמא‪ ,‬וכל זה ראיה ברורה‬
‫שאין לנו השגה באיסורי התורה‪,‬‬
‫אלא כולם חוקים הם‪.‬‬
‫א(‪:‬‬ ‫לט‬ ‫זר ה‬ ‫ז א ת ועוד מצינו‬
‫) ע בו ד ה‬
‫״האי חמרא דימא שרי‪ ,‬תורא‬
‫דימא אסיר וסימנך טמא טהור טהור‬
‫טמא״‪ ,‬ופירש רש״י ״טמא ־ ביבשה‪,‬‬
‫טהור ־ בים״‪ .‬וממה נפשך אם ״כל‬
‫שבים טהור״ למה דייקא מה שטהור‬
‫ביבשה טמא בים‪ ,‬אלא על כרחך‬
‫כדברינו שהאיסור היא חוקה‪ ,‬וזה‬
‫שרמזה התורה ״בין החיה הנאכלת״‬
‫היינו אותה החיה שהיא עצמה נאכלת‪,‬‬
‫״ובין החיה אשר לא תאכל״ כלומר‪,‬‬
‫יש מציאות שהיא מותרת ואינה‬
‫נאכלת‪ ,‬כאמור ״טהור טמא״ וכן‬
‫להיפך‪ ,‬שזו שאינה נאכלת ביבשה‬
‫היא עצמה נאכלת בים ״טמא טהור״‪.‬‬
‫פרישה ממאכלות אפורות ‪-‬‬
‫כגלל ציווי ה׳ יתברך כלבד‬
‫דע כי מאמרם זה משמש לנו יסוד‬
‫מוצק שקיום מצוות התורה הן‬
‫אלו שבקום ועשה‪ ,‬והן אלו שבשב‬
‫ואל תעשה בהמנעות ממאכלות‬
‫א‬ ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר‬ ‫רצו‬
‫ובעופות הטמאים‪ ,‬בכולם נתנו טעם‬
‫על פי הטבע‪ ,‬וכאילו היתה התורה‬
‫ספר מספרי הרפואות או הטבע‪ ,‬ח״ו‬
‫לומר כך‪ ,‬ואם היה הדבר כמו שאמרו‬
‫הם‪ ,‬הרי אמרו ) ח ו ל י ן י ז א( על הכתוב‬
‫) ד ב רי ם י י א ( ‪ :‬״ובתים מלאים כל טוב״‬
‫‪ -‬כותלי דחזירי התיר להם‪ ,‬ואם שורש‬
‫האיסור בשביל מזג רע‪ ,‬האיסור להיכן‬
‫הלך‪ ,‬וכן בחלב אם מזגו רע אם כן‬
‫חלב בן פקועה למה חלבו מותר וכר‪,‬‬
‫וכן אם צוה על השחיטה שלא נתאכזר‬
‫למה התירה התורה בן פקועה בלא‬
‫שחיטה״‪ ,‬ובסוף דבריו הוא מסיים‪:‬‬
‫״אבל אינו דבר טבעי‪ ,‬רק הכל שכל‬
‫אלקי‪ ,‬ואל האדם הוא הוק וגזירה‬
‫וכר‪ ,‬ולפיכך האדם אשר יש לו נפש‬
‫אלקות והוא עומדת בחומר על ידי‬
‫מצוות השכליות האלקיות‪ ,‬כאשר‬
‫הורה דבר בהם ועושה אותם הוא דבק‬
‫בו יתברך‪ ,‬ומוציאים את נפשו מן‬
‫הטבע‪ ,‬ואף שלא ידע טעם המצוה‪,‬‬
‫הלא כאשר הוא עושה המצוה הוא‬
‫דבק במצוה שהוא שכל אלקי נדבק בו‬
‫יתברך״‪.‬‬
‫ונוכל להוסיף על דבריו‪ ,‬שהרי אמרו‬
‫) כ לי ם פ ר ק י ז מ ש נ ה י ג ( ‪ :‬כל שבים‬
‫טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא‬
‫בורח ליבשה‪ ,‬והנה לפנינו שתי‬
‫דוגמאות חותכות שאין האיסור איזה‬
‫דבר טבעי‪ ,‬כי מהו ההבדל בין החיה‬
‫שהיא ביבשה שאז היא טמאה לבין זו‬
‫שבים שאז היא טהורה‪ ,‬יתר על כן מה‬
‫שטימאו כלב המים מפני שהוא בורח‬
‫רצז‬ ‫א לי עז ר‬
‫עושה את הדבר לתועבה‪ ,‬מבלי לחפש‬
‫טעמים או נימוקים יהיו מה שיהיו‪,‬‬
‫וזוהי הסמיכות‪ :‬׳בנים אתם לה׳‬
‫אלקיכם׳ ־ שהרי נצטויתם‪ ,‬׳ לא תאכל‬
‫כל תועבה׳‪ ,‬כלומר לא בגלל שיש‬
‫בהם תכונות רעות‪ ,‬המזיקות ללב‬
‫אוכליהם‪ ,‬אלא כך רצונו יתברך‪ .‬והוא‬
‫שאמרו ) ר ש ״ י ע ל פ י תו ר ת כ ה ני ם( על‬
‫הכתוב )וי ק ר א כ כ י ( ‪ :‬׳ואבדיל אתכם מן‬
‫העמים להיות לי׳ ־ מנין שלא יאמר‬
‫אדם נפשי קצה בבשר חזיר‪ ,‬אי אפשי‬
‫ללבוש כלאים‪ ,‬אבל יאמר אפשי ומה‬
‫אעשה ואבי שבשמים גזר עלי‪ ,‬תלמוד‬
‫לומר ׳ואבדיל אתכם מן העמים להיות‬
‫לי‪ ,‬שתהא הבדלתכם מהם לשמי‪,‬‬
‫פורש מן העבירה ומקבל עליו עול‬
‫מלכות שמים‪.‬‬
‫אספרה אל חוק‬
‫ה׳ אמר אלי כני אתה‬
‫וכך הוא גם בכל המאכלות‬
‫האסורות‪ ,‬שהפרישה מהן‬
‫חייבת להיות בגלל שזה הוא רצונו‬
‫יתברך בלבד‪ .‬ותראה שמצינו ) ו י ק ״ ר י ג‬
‫ב( על הכתוב ) ש ם י א ‪ : p‬״זאת החיה‬
‫אשר תאכלו״ ‪ -‬משל לרופא שנכנס‬
‫לבקר שני חולים‪ ,‬אחד לחיים ואחד‬
‫למיתה‪ ,‬אמר לזה של חיים זה תאכל‬
‫וזה לא תאכל‪ ,‬ושאינו לחיים אמר כל‬
‫דבעי הבו ליה‪ ,‬כך אומות העולם‬
‫שאינן לחיי עולם הבא כתיב בהם‬
‫) ב ר א ש י ת ט ג <‪ :‬׳כירק עשב נתתי לכם‬
‫את כל׳‪ ,‬אבל ישראל שהם לחיי עולם‬
‫הבא ‪ -‬זאת הבהמה אשר תאכלו ) ל ה ל ן‬
‫ש מ ל ת אנשי קודש תהיון לי‬
‫אסורות וכדומה‪ ,‬חייב להיות אך ורק‬
‫בגלל הציווי של ה׳ יתברך‪ ,‬ולא בגלל‬
‫איזה רצון עצמי או טעם אחר‪ ,‬וזה‬
‫שאמרו‪ :‬פורש מן העבירה ומקבל‬
‫עליו עול מלכות שמים‪ .‬והוא שכתב‬
‫הרמב״ם ז״ל ) פ ר ק ה מ ה ל כו ת י ס ו ד י ה תו ר ה‬
‫ה ל כ ה י ( ‪ :‬״וכן כל הפורש מעבירה או‬
‫עשה מצוה‪ ,‬לא מפני דבר בעולם‪ ,‬לא‬
‫פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד‪ ,‬אלא‬
‫הבורא ב״ה‪ ,‬כמניעת יוסף‬ ‫מפני‬
‫הצדיק עצמו מאשת רבו‪ ,‬הרי זה‬
‫מקדש את ה׳״‪.‬‬
‫הבה נתבונן ונראה מה ענין סמיכות‬
‫ציווי של איסור המאכלות‬
‫האסורות‪ ,‬כמבואר בגמרא ) ח ו ל י ן קי ר ב ( ‪:‬‬
‫״כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל״‪,‬‬
‫לפסוק ״בנים אתם לה׳ אלקיכם״‬
‫ככתוב ) ד ב ר י ם י ד א ‪ -‬ג ( ‪ :‬״בנים אתם ‪ -‬לא‬
‫תאכל כל תועבה״‪ ,‬ובפרט שקיימא לן‬
‫דבמשנה תורה לכולי עלמא ררשינן‬
‫סמוכין כמבואר ) י ב מ ו ת ד א( בוראי‬
‫שומה עלינו להבין טעם סמיכות‬
‫הכתובים‪ .‬ברם כאן הורה לנו הכתוב‪,‬‬
‫כי המבחן של איש ישראל שבגללו‬
‫זכאי הוא להקרא בן כביכול לו‬
‫יתברך‪ ,‬הוא בזה שמקיים מצותיו‬
‫יתברך לא בגלל איזה שהם טעמים‪,‬‬
‫ואפילו יהיו הללו רוחניים ונעלים‪ ,‬ולא‬
‫בגלל שהוא מבין בשכלו שאמנם הדבר‬
‫בגדר תועבה‪ ,‬אלא אך ורק בתור חוק‬
‫וגזירת מלך‪ ,‬״כאשר צוני ה׳ אלקי״‪.‬‬
‫שאמרו‪ :‬כל שתעבתי לך היינו‬ ‫וזהו‬
‫מאחר שתעבתי לך‪ ,‬זה גופא‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר א א לי ע ז ר‬ ‫רחצ‬
‫הבנה ככתוב על פי המלכי״ם‬ ‫‪ n‬ולהלן‪ :‬ההא דכתיב ) מ ש ל י ל ה ( ‪ :‬׳כל‬
‫המלבי״ם פירש ‪ :‬״ואנשי קודש תהיון‬ ‫אמרת אלוק צרופה׳ ־ לא נתנו‬
‫לי״‪ ,‬פירושו שתהיו שלי‪,‬‬ ‫המצוות לישראל אלא לצרף בהן את‬
‫הבריות‪ ,‬וכל כך למה‪ ,‬שנאמר ) ש ם ( ‪:‬‬
‫כלומר שלא תהיו תחת הטבע והמערכה‪,‬‬
‫רק תחת ההנהגה הנסית‪ ,‬שמצד זה ה׳‬ ‫׳מגן הוא לחוסים בו׳‪ .‬נמצא שאך ורק‬
‫יתברך מתעלה ומתקדש אל הנהגה‬ ‫מפני שישראל הם בנים לו יתברך‪,‬‬
‫מופלאת מובדלת מחוקי הטבע‪.‬‬ ‫לפיכך נצטוו על מאכלות אסורות‪,‬‬
‫שהרי אומות העולם שאינם לחיי‬
‫לסיום נציין המדרש ) י י ק ״ ר י ג ד ( על‬
‫עולם כתיב בהם‪ :‬כירק עשב נתתי‬
‫הכתוב ) ו י ק ר א י א ב ( ‪ :‬׳זאת‬
‫לכם את כל‪ ,‬ומוכח שהא בהא תליא‪,‬‬
‫החיה אשר תאכלו׳ שהכונה היא לד׳‬
‫ולכך נסמכו שני הפסוקים‪.‬‬
‫מלכיות‪ ,‬כי בשמירה ממאכלות אסורות‬
‫ניצולים מאותן המלכיות כמו שכתוב‬ ‫ונפלא בזה מה שרמז הכתוב‬
‫) ת ה לי ם‬

‫) ת ו ר ת כ הני ם ק ד ו ש י ם ( על הכתוב ) ל ה ל ן כ‬ ‫ב ז ( ‪ :‬״אספרה אל חוק ה׳‬

‫כ ו ( ‪ :‬׳ואבדיל אתכם מן העמים להיות‬ ‫אמר אלי בני אתה״‪ ,‬כלומר‪ ,‬על ידי‬
‫לי׳ ‪ -‬אם מובדלים אתם מן העמים הרי‬ ‫שהנך מקיים חוקיו יתברך ‪ -‬״אספרה‬
‫אתם לשמי‪ ,‬ואם לאו הרי אתם של‬ ‫אל חוק״ ‪ -‬לפיכך‪ :‬״ה׳ אמר אלי בני‬
‫נבוכדנצאר מלך בבל וחבריו‪.‬‬ ‫אתה״ ‪ -‬״בנים אתם לה׳ אלקיכם״‪.‬‬
‫רצט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת אנשי קודש תהירן לי ‪ -‬הוראה על ישרית‬

‫מאמר ב‬

‫אנשי קודש תהיון לי ־ הוראה על ישרות‬

‫בשבר‪ :‬״ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו״ נצטוו ישראל;‬
‫״ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו״ ‪ /‬״אנשי‬
‫קודש תהיו לי״ כתרומה הנפרשת ראשונה מן העיסה כך ישראל‬
‫ראשונים ומובחרים וחביבין למקום‪ ,‬על כך אינם רשאים לאכול בשר‬
‫טריפה שנצטוינו ״בשר בשדה טריפה לא תאכלו״ ‪ /‬רבינו ה״שמלה‬
‫חדשה״ ויחזר על לימודו בהלכות שו״ב תמיד להקפיד על קלה‬
‫כחמורה בכדי שלא יבוא לידי שכחה‪...‬‬

‫״ואנשי קדש תהיוז לי ובשר בשדה טרפה לא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪V T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪:‬־־ ‪•*:‬‬

‫תאכלו לכלב תשלכון אתו‪ :‬לא תשא שמע‬

‫שוא אל תשת ןך־ף עם ^ו ע להית עד חמם״‬
‫)שמות כב ל(‪.‬‬

‫לאכול טריפה שנאמר )שמות כב ל(‪:‬‬ ‫המדרש מסלסל בכתובים וחוט‬

‫׳ובשר בשדה טריפה לא תאכלו׳ ־‬
‫ולמה שהיא שיקוץ ותועבה‪ ,‬ואין‬
‫הקב״ה יכול לראות שהחביב עליו‬
‫כישראל‪ ,‬אוכלה‪ ,‬מה לעשות אם כן‬
‫עם הטריפה‪ ,‬על כך השיב הכתוב‪:‬‬
‫׳לכלב תשליכון אותו׳ ־ ולמה לכלב‪...‬‬
‫אמר הקב״ה לישראל חייבים אתם‬
‫לכלבים שבשעה שהרגתי את בכורי‬
‫מצרים והיו המצריים יושבים כל‬
‫הלילה וקוברין את מתיהם והכלבים‬
‫נובחים להם‪ ,‬ולישראל אינם נובחים‬
‫שנאמר )שמות יא ‪ : 0‬׳ולכל בני ישראל‬
‫לא יחרץ כלב לשונו׳ לפיכך אתם‬
‫חייבים לכלבים שנאמר‪ :‬׳לכלב‬
‫תשליכון אותו׳‪.‬‬
‫בין‬ ‫מקשר‬ ‫אחד‬
‫הפסוקים‪ ,‬וכך מובא )שמו״ר לא ט(‪:‬‬
‫׳אנשי קודש תהיו לי׳ וכן כתוב )ירמי׳‬
‫ב ג<‪ :‬׳קדש ישראל לה׳ ראשית‬
‫תבואתו׳ כשם שהערימה הזאת עומדת‬
‫והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה‬
‫התרומה‪ ,‬כך עשה הקב״ה את העולם‬
‫ערמה ונטל את אבותינו שהם תרומתו‬
‫שנאמר‪ :‬׳קדש ישראל לה׳ ראשית‬
‫תבואתו׳ ‪ -‬ישראל קדושים לה׳‬
‫כתרומה שהיא ראשית התבואה‪.‬‬
‫ומוסיף המדרש לשזר הפסוקים‪:‬‬
‫ולכך אמר הקב״ה לישראל‬
‫בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ב‬ ‫ש‬
‫הלכה למשה מסיני תהיו נבדלין‬ ‫ומוסיף המדרש ללמד דרכי מוסר‪:‬‬
‫ונפרשין מהן‪,‬‬ ‫״ראם כן תחשבון ‪ -‬שמה‬
‫הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים‬
‫כמה יראת ה׳ מוטל על השו׳׳ב‬ ‫ונובחים על חנם ‪ -‬מבלי לדעת על מה‬
‫להשגיח לבל יכשיל הרבים‬ ‫ולמה הוא נובח אלא אפילו שהוא‬
‫בדבר שהתורה מכריזה שאסור‬
‫נובח על חנם ‪ -‬הם גם כן נובחים‪,‬‬
‫לאכלה‪ ,‬כי זה נוגד לקדושת ישראל‬
‫אבל אתם לא תהיו כן להיות בחברת‬
‫שנצטוינו‪ :‬״אנשי קודש תהיו לי״ ועל‬
‫לשון הרע ועדות שקר ומריבה על לא‬
‫ידי אכילת טריפה ח״ו נאבד מהאוכל‬
‫דבר‪ ,‬אלא אתם לא תהיו כן‪ ,‬אלא‬
‫התואר‪ :‬״קודש ישראל לה״׳ ונעקר מן‬
‫תהיו בידכם להושיע עשוק מיד עשקו‬
‫הקדושה ומן החביבות והיהודיות של‬
‫בדרישה וחקירה מפני שאתם‪ :‬׳אנשי‬
‫״עם ישראל״‪ ,‬ובפרט אם נכשל חלילה‬
‫קודש תהיון לי׳‪ ,‬וכך הוא הסדר‬
‫להכשיר הטריפה בשוגג או ח״ו‬
‫בקרא‪ :‬׳לכלב תשליכון אותו‪ ,‬לא‬
‫במזיד או בשאט נפש כי ברצונו‬
‫תשא שמע שוא‪ ,‬אל תשת ידך עם‬
‫להוכיח עצמו שמתחת ידו יוצאים‬ ‫רשע להיות עד חמס׳״ עכת״ד‬
‫יותר בהמות כשירות בשעה שאינו‬
‫המדרשכז‪.‬‬
‫מקפיד ומדייק‪ ,‬מי פתי מוכן לזה שעל‬
‫ידו יצאו ח״ו בני ישראל מחלק‬
‫נמצינו למדים מדברי המדרש‪,‬‬
‫הקדושה ״ערימת ה״׳ מה״תרומה של‬
‫שעם ישראל העם הנבחר‬
‫הקב״ה״ ולא יוכל להמנות בקדושת‬
‫ומופרש מבין שאר האומות העולם‪:‬‬
‫ישראל משום שאכל ח״ו טריפות על‬
‫״אנשי קודש תהיו לי״ כתרומה‬
‫ידו‪...‬‬ ‫הנפרשת ראשונה מן העיסה כך‬
‫שו״בים ובודקים ומנקרים די בכל‬ ‫ישראל ראשונים ומובחרים וחביבין‬
‫אתר ואתר התבוננו היטב‬ ‫למקום‪ ,‬שאתם ראשונים וקרובים‬
‫בפסוק ומדרשו‪ ,‬וראו כי עבודתכם‬ ‫וחביבין לה׳‪ ,‬על כך אינכם רשאים‬
‫חשובה למקום להקפיד על קלה‬ ‫לאכול בשר טריפה שנצטוינו‪ :‬״בשר‬
‫כחמורה ולחזור על הלימודים‬ ‫בשדה טריפה לא תאכלו״ בח״י‬
‫בהלכות שו״ב כלשון ה ״שמלה‬ ‫טריפות הנמנים על ידי חז״ל שהם‬

‫כז‪ .‬כמה נוקבים דבריו של בעל ה״נועם מגדים״ )סוף פר׳ מטות תוספות אמרות טהורות(‬
‫בפירוש הכתוב )במדבר לב מב(‪ :‬״׳ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנותיה ויקרא לה נבח‬
‫בשמו׳‪ .‬שמעתי בשם דורשי רשומות שהמדבר לשון הרע מתגלגל בכלב כשם שנרמז‬
‫בכתוב‪ :‬׳ויקרא לה נבח בשמו׳ ‪ -‬ל׳שון ה׳רע ‪ -‬ראשי תיבות ׳לה׳ וענשו ׳נובח׳ היינו‬
‫שנהפך לכלב‪ ,‬כלשון הכתוב )ישעיה נו י(‪ :‬׳כלבים אלמים לא יוכלו לנבוח״׳‪.‬‬
‫שא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת אנשי קודש תהיון לי ‪ -‬הוראה על ישרות‬

‫נבילות וטריפות לישראל ושגגתו‬ ‫חדשה״ זצוק״ל)סימן א ס״ל! ‪ a‬ויחזר על‬

‫עולה זדון השם ירחם‪ ,‬יהי רצון שנוכל‬ ‫לימודו תמיד בכדי שלא יבוא לידי‬
‫לעשות עבודתינו עבודת הקודש‬ ‫שכחה‪ ...‬וכל שאינו נוהג במצות‬
‫בשו״ב ביראה טהורה אמן‪.‬‬ ‫הראויות לשחוט הרי הוא מאכיל‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ג א לי עז ר‬ ‫שב‬

‫מאמר ג‬

‫בענין איסור טריפות ונבילות‬

‫הבונה העיקרית‪ ,‬והמטרה של רוב מצוות התורה‪ ,‬מלבד חובת עשייתן‬
‫כפשוטן‪ ...‬עיקר העיקרים‪ ,‬שהתורה דורשת מאיש ישראל‪ ...‬היא‬
‫״טהרה וקדושה״ ״וטהרתם מכל טמאותיכם״ ״קדושים תהיו״‪,‬‬
‫בשבתך בביתך‪ ,‬ובלכתך בדרך‪ ,‬בשכבך ובקומך‪ ,‬באכילתך ובשתיתך‪,‬‬
‫בכל עסקיך ומעשיך ובכל דרכיך‪ ,‬היה טהור וקדוש‪ .‬היה ניכר שהנך‬
‫בן לעם קדוש ‪ /‬רצה הקב״ה במבהר בעלי החי‪ ,‬עמד ויצר את‬
‫״המדבר״ ־ את האדם ונתן לו את התורה ובה שורה שלמה של‬
‫אזהרות ומצוות אשר מטרתן לטהר ולקדש גם את הגוף שבו גם את‬
‫ההומר שבו‪ ,‬את רמ״ה אבריו ושס״ה גידיו‪ ,‬את בשרו ודמו ‪/‬‬
‫״האדם‪ ,‬הוא מה שהוא אוכל״ באה התורה ונתנה חוקים ודינים‬
‫בעניני מאכלות לקדש ולטהר גם את ההומר הפשוט של האדם‪,‬‬
‫שהאכילה‪ ,‬המזון‪ ,‬הוא היסוד העיקרי לקיומו‪ ,‬באופן כזה‪ ,‬נוצר הומר‬
‫האדם‪ ,‬ניזון ומתקיים על ידי חומר כזה שאין בו משום טומאה‬
‫וזוהמא‪ ,‬ועל ידי זה מקבל גוף האדם השראה של טהרה וקדושה‪,‬‬
‫וראוי להקרא בן ל״עם קדוש״‪.‬‬

‫״ואנשי ק־דש תהיון לי ובשר בע{דה טרפה ילא‬

‫‪T‬‬ ‫‪” :‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬־■•‬ ‫‪ :‬־‬

‫תאכלו לכלב תשלכון איתו״ ) ש מ ו ת כ ב ל ( ‪.‬‬

‫ב ח ו ל י ן מ ב א( כל שאין כמוה חיה‬ ‫ל(‪:‬‬ ‫) ש מו ת כ ב‬‫נצטוינו בתורתנו הק׳‬

‫שלקתה מכה שאין בהמה לקויה‬
‫דוגמתה ראויה לחיות‪ ) .‬ר ש ״ י ש ם( והנה‬
‫בנוגע לתוכן האיסור‪ ,‬מהותו וטעמו‪,‬‬
‫נביא כאן מדברי הרמב״ם בספר ה״יד‬
‫החזקה״ ואלה הם דבריו בפרק רביעי‬
‫הלכות מאכלות אסורות‪:‬‬
‫א‪ .‬האוכל כזית מבשר בהמה‬
‫שמתה או חיה שמתה או עוף‬
‫״ואנשי קודש תהיון לי‬
‫ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב‬
‫) ד ב רי ם י ד כ א (‪:‬‬ ‫תשליכון אותו״‪ .‬וכן‬
‫״לא תאכלו כל נבילה״ וגומר‪ .‬ודרשו‬
‫חז״ל ) מ כ י ל ת א מ ש פ ט י ם ( ‪ :‬׳״ואנשי קודש‬
‫תהיון לי׳‪ ,‬אם אתם קדושים ופרושים‬
‫משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם‬
‫הלכה‬ ‫שלי ואם לאו אינכם שלי‪ .‬זה הכלל‬
‫) מ שנ ה‬ ‫כל שאין כמוה חיה טריפה‬
‫שג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת בענין איסור טריפות מכילות‬

‫שטרפה אותה חית היער ושברה אותה‬ ‫בי ש ר א ל‬ ‫סנ ה ד רין‬ ‫ש היו‬ ‫] בז מן‬ ‫שמת לוקה‬
‫ונטתה למות ועדיין לא מתה אף על‬ ‫ע ו נ ש ש ל ש י ם ו ת ש ע מ ל קו ת ל כ ל‬ ‫ה יו הם ד נ י ן‬

‫פי שקדם ושחטה קודם שתמות הדי זו‬ ‫היו‬ ‫אם‬ ‫תעשה‬ ‫אז ה ר ת ל א‬ ‫על‬ ‫ב מזי ד‬ ‫ה עו ב ר‬

‫אסורה משום טריפה הואיל ואי אפשד‬ ‫מב שר‬ ‫ש ע ב ר ‪ ,‬כ ג ו ן מ י ש הי ה א ו כ ל כזי ת‬ ‫ע די ם‬

‫שתחיה ממכה זו הבאה עליה‪.‬‬ ‫ש ל ט ר י פ ה א ו נ ב ל ה[ שנאמר‪ :‬׳לא תאכלו‬

‫כל נבילה׳ וכל שלא נשחטה כראוי‬
‫הלכה ח‪ :‬נמצאת למד שהתורה‬
‫הרי זו מתה ] ה ר י ז ו נ ח ש ב ת כ מ ת ה מ ע צ מ ה‬
‫אסרה המתה והיא הנבלה‪.‬‬
‫ו נ ח ש ב ת נ ב ל ה [ ‪ ,‬ובהלכות השחיטה‬
‫ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה‬
‫יתבאר השחיטה שהיא כראוי ושאינה‬
‫ואף על פי שעדיין לא מתה והיא‬
‫כראוי‪.‬‬
‫הטריפה וכשם שלא תחלוק במתה בין‬
‫מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה‬ ‫הלכה ו‪ :‬האוכל כזית מבשר בהמה‬
‫בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה‬ ‫או חיה או עוף טהורים‬
‫חיה והרגתה‪ .‬כך לא תחלוק בנוטה‬ ‫שנטרפו לוקה שנאמר‪ :‬׳ובשר בשדה‬
‫למות בין שטדפתה חיה ושברתה בין‬ ‫טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון‬
‫שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה‬ ‫אותו׳‪ .‬טרפה האמורה בתורה זו‬
‫בין שנפלה ונתרסקו איבריה בין שזרק‬ ‫שטרפה אותה חית היער כגון ארי‬
‫בה חץ ונקב לבה או ריאתה‪ ,‬בין שבא‬ ‫ונמר וכיוצא בהן‪ ,‬וכן עוף שטרף אותו‬
‫לה חולי מחמת עצמה ונקב לבה או‬ ‫עוף הדורס כגון נץ וכיוצא בו‪ .‬ואין‬
‫ריאתה או שיבר רוב צלעותיה‪ .‬וכיוצא‬ ‫אתה יכול לומר שטרפה אותה‬
‫בהן הואיל והיא נוטה למות מכל‬ ‫והמיתה אותה שאם מתה הרי היא‬
‫מקום ] מ א י ז ז סי ב ה ש ה י א [ הרי זו טריפה‬ ‫נבלה ומה לי ]ו מ ה מ ש נ ה ל י [ מתה‬
‫בין שהיה הגורם בידי בשד ודם בין‬ ‫מחמת עצמה או הכה בסייף והמיתה‬
‫שהיה בידי שמים אם כן למה נאמר‬ ‫או שברה ארי והמיתה הא ] א ל א ו ד א י [‬

‫בתורה‪ :‬׳טרפה׳ דבר הכתוב בהווה‬ ‫אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה‪.‬‬
‫] ב א ו פ ן ה מ צ וי [ ‪ ,‬שאם לא תאמר כן לא‬
‫הלכה ז‪ :‬ואם הטרפה שלא מתה‬
‫תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה אבל‬
‫אסורה יכול אם בא זאב‬
‫אם נטרפה בחצר לא תאסר הא למדת‬
‫וגדר הגדי ברגלו או בזנבו או באזנו‬
‫] א ל א ו ד א י ל מ ד ת [ שאין הכתוב מדבר‬
‫ודדף אדם והצילו מפיו יהיה אסור‬
‫אלא בהווה‪.‬‬
‫שהרי נטדף תלמוד לומר‪ :‬׳ובשר‬
‫ה ל כ ה ט‪ :‬וענין הכתוב שהנוטה‬ ‫בשדה טרפה לא תאכלו לכלב‬
‫למות מחמת מכותיה ואי‬ ‫תשליכון אותו׳ ‪ -‬עד שיעשה אותה‬
‫אפשר לה לחיות מחמת מכה זו‬ ‫בשר הדאוי לכלב‪ .‬הא למדת‬
‫אסורה מכאן אמרו חכמים זה‬ ‫שהטריפה האמורה בתורה היא‬
 ‫אליעזר‬
‫ברור שאכילת בשר כזה מהווה גורם‬
‫חזק להתפשטותה‪.‬‬
‫ידוע ומפורסם כי בזמני מגיפה רח״ל‬
‫היו הממשלות הנוגעות בדבר‬
‫מוציאות את הסמכות לקבוע איזו‬
‫בהמה בריאה מידי הרופאים‪,‬‬
‫ומעבירים פקודה האוסרת למכור בשר‬
‫בהמה שלא נשחטה כראוי והוכשרה‬
‫על ידי הרב‪ ,‬בידעם כי רק כאלו הן‬
‫בהמות בריאות‪ ,‬ובהרבה צבאות‬
‫בעולם אין שלטונות הצבא קונות כי‬
‫אם אך ורק בשר כשר‪ ,‬כי הן יודעות‬
‫שדבר זה מהווה שמירה מעולה על‬
‫בריאות הצבא ממגיפה וכל מיני‬
‫מחלות‪ ,‬להתוודע ולהגלות כי חוקי‬
‫הכשרות שצותה התורה הם חשובים‬
‫מאד‪ ,‬והם שומרים על חיינו ועל‬
‫בריאותינו‪ ,‬נזהר מאד בקיומם כראוי‬
‫ונהיה מחוסנים מכל מיני חליים‬
‫רעים ונאמנים‪.‬‬
‫מהמדרשות האמורות בענין איתא‬
‫במדרש ) ש מ ו ״ ר ל א ח( ‪:‬‬
‫״׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב‬
‫תשליכון אותו׳‪ ,‬למה לכלב‪ ...‬אמר‬
‫הקב״ה‪ :‬חייבים אתם לכלבים‪,‬‬
‫שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו‬
‫המצרים יושבים כל הלילה וקוברין‬
‫מתיהם והכלבים נובחים להם‬
‫ולישראל אינן נובחים שנאמר ולכל‬
‫בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו‪ .‬עוד‬
‫במדרש ) ב ״ ר מ ה ט ( ‪ :‬״׳ידו בכל ויד כל‬
‫בו׳ ) ב ר א ש י ת ט ז י ב ( ‪ ,‬קרי ביה כלבו‪ ,‬הוא‬
‫פרשת משפטים מאמר ג‬ ‫שמלת‬ ‫דש‬
‫כל שאין כמוה חיה‬
‫] כיו צ א בז ה ע ם מ ח ל ה‬
‫כז א ת[ טריפה ובהלכות שחיטה יתבאר‬
‫איזה חולי עושה אותה טריפה ואיזה‬
‫חולי אין עושה טריפה‪.‬‬
‫ב ה ל כו ת שחיטה‬
‫) פ ר ק ע ש י ר י ה ל כ ה ט(‬
‫מנה הרמב״ם שבעים‬
‫חוליים שגורמים לבהמה שתהיה‬
‫טריפה‪ ,‬ובהלכה י״ב‪ ,‬וי״ג הוא כותב‪:‬‬
‫אין להוסיף על טריפות אלו כלל‬
‫שכל שאירע לבהמה או לחיה או‬
‫לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות‬
‫הדאשונים‪ ,‬והסכימו עליהן בבתי דיני‬
‫ישראל אפשר שתחיה‪ ,‬ואפילו נודע‬
‫לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות‪,‬‬
‫וכן אלו שמנו ואמת שהן טדיפה אף‬
‫על פי שידאה בדרכי הרפואה שבידינו‬
‫שמקצתן אינן ממיתין ואפשד שתחיה‬
‫מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים‬
‫שנאמר ) ר ב ר י ם י ז י א ( ‪ :‬׳על פי התורה‬
‫אשר יורוך׳‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫האמור נוכחים בעליל‬ ‫מכל‬
‫הטריפות‬ ‫שהבהמות‬
‫והנבילות שאסרתן התורה עלולות‬
‫להביא מחלות נוראות על אוכליהם‪,‬‬
‫שהרי הבהמה הנכללת בסוג טריפה‬
‫היא בהמה חולנית כזאת שהיא נוטה‬
‫למות‪ ,‬ואין שום רפואה למכתה‪,‬‬
‫וברור שבשר בהמה כזאת מלא‬
‫חיידקים בכל חתיכה וחתיכה והאוכל‬
‫עלול לחלות במחלות עצומות‬
‫] דיז נ ט רי ה[‪,‬‬ ‫ונוראות כדבר בירדם‬
‫והרעלת הקיבה‪ ,‬ובזמן מגיפה רח״ל‬
‫שה‬ ‫א לי עז ר‬
‫) י ר מ י ה ו ב ג ( כשם שהערימה הזאת‬
‫עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל‬
‫מתוכה התרומה כך עשה הקב״ה את‬
‫העולם ערימה ונטל ישראל שהם‬
‫תרומות‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳קודש ישראל לה׳‬
‫ראשית תבואתו׳‪ ,‬לכך אמר הקב״ה‬
‫לישראל בשביל שאתם תרומה אין‬
‫לכם רשות לאכול טריפות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב‬
‫תשליכון אותו״׳‪.‬‬
‫) ת נ חו מ א י ש ן ש מ י נ י י ב ו כ ן ב ב ״ ר‬
‫מ ד א ( ‪ :‬״׳האל תמים דרכו׳‬
‫וגו׳ ) ש מ ו א ל ב כ ב ל א‪ .‬ת ה לי ם י ח ל א ( ‪ ,‬כי‬
‫כל דרכיו של הקב״ה תמימות הן‪ ,‬וכי‬
‫מה איכפת להקב״ה בין שוחט בהמה‬
‫ואוכל אותה לנוחר בהמה ואוכל‬
‫אותה‪ ,‬כלום מועילו או מזיקו‪ ,‬או מה‬
‫איכפת לו בין אוכל טמאות לאוכל‬
‫טהורות‪ ,‬אלא אם חכמת חכמת לך‪,‬‬
‫ולצת לבדך תשא ) מ ש ל י ט י ב ( ‪ ,‬הא לא‬
‫נתנו המצות אלא לצרף בהן הבדיות‪,‬‬
‫שנאמר ) ש מ ו א ל ב ש ם ( ‪ :‬׳אמרת ה׳‬
‫צרופה׳ למה‪ ,‬שהוא מגן עליך‬
‫שנאמר‪ :‬׳מגן הוא לכל החוסים בו׳‪,‬‬
‫הוי‪ :‬זאת החיה אשר תאכלו״‪.‬‬
‫אדם מישראל כי ישאל את עצמו‪ ,‬או‬
‫את זולתו‪ ,‬מהי הכונה‬
‫העיקרית‪ ,‬והמטרה של רוב מצוות‬
‫התודה‪ ,‬מלבד חובת עשייתן‬
‫כפשוטן‪ ...‬מהו עיקר העיקרים‪ ,‬אשד‬
‫התורה במצוותיה דורשת מאיש‬
‫ישראלי‪ ...‬מהי ״הנקודה הפנימית״‬
‫שבתורה‪ ...‬על השאלה הזאת ישנה‬
‫ש מ ל ת בענין איסור טריפות תבילות‬
‫והכלב שדים‪ ,‬מה הכלב אוכל נבלות‬
‫אף הוא אוכל נבלות״‪.‬‬
‫לפי שישראל תרומה‬
‫לא יאכלו טריפות‬
‫ח‪.‬‬ ‫פרק‬ ‫) ת רו מו ת‬ ‫בירושלמי‬ ‫ואיתא‬
‫ו י ק ״ ר ה ‪ : 0‬מעשה בטבח‬
‫אחר בצפורי שהיה מאכיל לישראל‬
‫נבילות וטריפות‪ ,‬פעם אחת שתה יין‬
‫בערב שבת‪ ,‬ועלה לגג ונפל ומת‪ ,‬והיו‬
‫כלבים מלקקים את דמו‪ ,‬באו ושאלו‬
‫ו א מ ר ן‬
‫לרבי חנינא אם מותר ליקח אותו משם‬
‫כדי שלא יאכלו אותו הכלבים‪ ,‬אמר‬
‫להם כתוב בתורה‪ :‬׳ובשר בשדה‬
‫טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון׳‪ ,‬וזה‬
‫היה גוזל את הכלבים ומאכיל‬
‫לישראל‪ ,‬לכן הניחו להם לאכול כי‬
‫) ספרא‬ ‫משלהם הם אוכלים‪ .‬ואיתא‬
‫ש מ י נ י פ ר ק ה ו פ ר ק י ב ( ‪ :‬׳לא יאכלו׳ ) ו י ק ר א‬
‫י א י ג ( ‪ ,‬לחייב את המאכיל כאוכל‪.‬‬
‫ובמדרש הגדול ) ו י ק ר א ש מ י נ י מ ב ( ‪ :‬לא‬
‫תאכלום ) ו י ק ר א י א י ג ( יכול יאכילם‬
‫לקטנים תלמוד לומר‪ :‬׳לא יאכלו׳‬
‫למה ׳כי שקץ הם׳ שהן משקצים את‬
‫הנפש‪ ,‬ואני מזהיר אתכם אל תשקצו‬
‫את נפשותיכם‪ ,‬אל תגרמו לנפשותיכם‬
‫שיבואו לידי שיקוץ‪.‬‬
‫‪: 0‬‬ ‫כא‬ ‫)ב מד״ר‬ ‫עוד איתא במדרש‬
‫״המחטיא את האדם עוונו גדול‬
‫יותר מן ההורגו שההורגו הורגו‬
‫בעולם הזה ויש לו חלק בעולם הבא‪,‬‬
‫והמחטיאו הורגו בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא״‪ .‬ואמרו במדרש ) ש מ ו ״ ר ל א ח ( ‪:‬‬
‫״קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתו‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ג‬
‫על הגוף‪ ,‬ולהיות על ידי כך למבחר‬
‫האדם ולשמש לדוגמא ולמופת למין‬
‫האנושי‪.‬‬
‫מצוות במאכלות האדם‪ ,‬אשר‬
‫מטרתן טהרת וכשרות‬
‫המאכלות על ״כשרות המאכלות״‬
‫עמדה התורה במיוחד‪ ,‬ובפרטות רבה‪.‬‬
‫כבר אמרו חכמים ״האדם‪ ,‬הוא מה‬
‫שהוא אוכל״‪ .‬ואם באה התורה ונתנה‬
‫הוקים ודינים בעניני מאבלות אין‬
‫זאת כי אם רצתה בזה לקדש ולטהר‬
‫גם את ההומר הפשוט של האדם‪,‬‬
‫אשר האכילה‪ ,‬המזון‪ ,‬הוא היסוד‬
‫העיקרי לקיומו‪ ,‬ככה‪ ,‬באופן כזה‪,‬‬
‫נוצר חומר האדם‪ ,‬ניזון ומתקיים על‬
‫ידי חומר כזה שאין בו משום טומאה‬
‫וזוהמא‪ ,‬ועל ידי זה מקבל גוף האדם‬
‫השראה של טהרה וקדושה‪ ,‬וראוי‬
‫להקרא בן ל״עם קדוש״‪,‬‬
‫שו‬
‫תשובה קצרה מאד‪ :‬״טהרה וקדושה״‬
‫״וטהרתם מכל טמאותיכם״ ״קדושים‬
‫תהיו״‪ .‬בקשה התורה בחיים של‬
‫טהרה וקדושה‪ ,‬בשבתך בביתך‪,‬‬
‫ובלכתך בדרך‪ ,‬בשכבך ובקומך‪,‬‬
‫באכילתך ובשתיתך‪ ,‬בכל עסקיך‬
‫ומעשיך ובכל דרכיך‪ ,‬היה טהור‬
‫וקדוש‪ ,‬היה ניכר שהנך בן לעם קדוש‪,‬‬
‫רצה הקב״ה במבחר בעלי החי‪ ,‬עמד‬
‫ויצר את ״המדבר״ ־ את האדם‪.‬‬
‫רצה הקב״ה במבחר המין האנושי‪,‬‬
‫עמד ויצר את האדם בישראל‪ ,‬ונתן לו‬
‫את התורה ובה שורה שלמה של‬
‫אזהרות ומצוות אשר מטרתן לטהר‬
‫ולקדש גם את הגוף שבו גם את‬
‫החומר שבו‪ ,‬את רמ״ח אבריו‬
‫ושס״ה גידיו‪ ,‬את בשרו ודמו‪.‬‬
‫ובאופן כזה הוא יכול להשליט על‬
‫עצמו את הרוח על החומר את הנשמה‬
‫שך‬ ‫אליעזר‬ ‫מהי טריפה שאמרה תורה‬ ‫^‪ 15‬מל ת‬

‫מאמר ד‬

‫שיטות הראשונים מהי טריפה שאמרה תורה‬

‫״רמכ״ם‪ :‬״טריפה האמורה בתורה‪ ,‬זו שטרפה אותה חית היער‪ ,‬ואין‬
‫אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה‪ ,‬שאם מתה הרי היא‬
‫נבלה‪ ,‬ומה לי מתה מחמת עצמה‪ ,‬או הכה בסייף והמיתה‪ ,‬או שברה‬
‫ארי והמיתה‪ ,‬הא אינו מדבר אלא כשנטרפה ולא מתה״ ‪ /‬״החינוך״ ‪:‬‬
‫דברי התורה נדרשים לכמה פנים‪ ,‬יתלבשו מבחוץ לבוש מלכות שש‬
‫ומשי ורקמה טהורים‪ ,‬ומבפנים יש זהב ורב פנינים‪ ,‬ולבוש זה הפסוק‬
‫הנגלה והנראה בו יותר בתחילת העיון ‪ /‬בשר בשדה טרפה‪ ,‬כלומר‬
‫בשר שיצא חוץ למחיצתו‪ ,‬שזהו לשון שדה שאין לו מחיצות‪ ,‬טרפה‬
‫הוא‪ ,‬וכל אלה שיצאו חוץ למחיצתן‪ ,‬דינן כטריפה‪ ,‬ומי שיאכל מהן‬
‫כזית לוקה‪.‬‬

‫״ואנשי קדש תהיון לי ובשר בע‪1‬דה טרפה לא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪P‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫י*■■‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫) ש מ ו ת כב ל(‪.‬‬ ‫תיאכלו לכלב תשלכון א'ת‪1‬״‬

‫וכיוצא בו‪ ,‬ואין אתה יכול לומר‬ ‫ה ר מ ב ״ ם ) ס פ ר ה מ צ ו ו ת ל ״ ת ק פ א ( כתב‪:‬‬

‫שטרפה אותה והמיתה אותה‪ ,‬שאם‬
‫מתה הרי היא נבלה‪ ,‬ומה לי מתה‬
‫מחמת עצמה‪ ,‬או הכה בסייף והמיתה‪,‬‬
‫או שברה ארי והמיתה‪ ,‬הא אינו מדבר‬
‫אלא כשנטרפה ולא מתה‪ ,‬ואם‬
‫הטריפה שלא מתה אסורה‪ ,‬יכול אם‬
‫בא זאב וגרר הגדי ברגלו או בזנבו או‬
‫באזנו ורדף אדם והצילו מפיו יהיה‬
‫אסור‪ ,‬שהרי נטרף‪ ,‬תלמוד לומר‪:‬‬
‫׳ובשר בשדה טרפה וגו׳ לכלב‬
‫׳״ובשר בשדה טרפה לא‬
‫תאכלו׳ ) ש מ ו ת כ ב ל ( ‪ ,‬מצות לא תעשה‬
‫היא‪ ,‬שהזהירנו מאכול הטריפה‪,‬‬
‫והאוכל כזית מבשר בהמה או חיה או‬
‫עוף טהורים שנטרפו לוקה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫׳ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב‬
‫תשליכון אותו״׳‪.‬‬
‫דעת הרמכ״ם מהו טריפה‪...‬‬
‫) ה ל כו ת מ א כ ל ו ת א ס ו ר ו ת פ ר ק ד‬ ‫ה ר מ ב ״ ם‬

‫תשליכון אותו׳‪ ,‬עד שיעשה אותה‬ ‫ה ל כ ה ו ‪ -‬ט ( ‪ :‬״טריפה‬

‫בשר הראויה לכלב‪ ,‬הא למדת‬ ‫האמורה בתורה‪ ,‬זו שטרפה אותה חית‬
‫שהטריפה האמורה בתורה‪ ,‬היא‬ ‫היער‪ ,‬כגון ארי ונמר וכיוצא בהן‪ ,‬וכן‬
‫שטרפה אותה חית היער ושברה אותה‬ ‫עוף שטרף אותו עוף הדורס‪ ,‬כגון נץ‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ד א לי עז ר‬
‫הטריפה‪ ,‬שנאמר ׳ובשר בשדה טרפה‬
‫לא תאכלו׳‪ ,‬ומשמעות הנגלה בכתוב‬
‫זה הוא‪ ,‬להזהירנו על בהמה שטרפה‬
‫זאב או ארי בשדה‪ ,‬ושטרפה בענין‬
‫שהיא נטויה למות בטרף ההיא‪,‬‬
‫שודאי אין במשמע‪ ,‬שאם נגע בראש‬
‫אזנה או תלש מצמרה‪ ,‬שתקרא טרפה‬
‫בכך‪ ,‬אלא ודאי המשמעות הנכון‬
‫והקבלה מסייעת בכך הוא‪ ,‬שנטרפה‬
‫בכדי שתמות לשעה או לזמן קרוב‬
‫בשביל הטרף ההוא‪ ,‬ואמת ז״ל )חולץ‬
‫נז ‪ p‬שזמן זה הוא שנה אחת‪ .‬ועוד יש‬
‫להבין לכל מבין‪ ,‬כי לא תקפיד התורה‬
‫כשהגיע לה טרפות זה על ידי זאב או‬
‫ארי או דוב‪ ,‬אלא שתאסור כל בהמה‬
‫המוכה מכה המביאה אותה לידי מות‬
‫על כל פנים‪ ,‬והם המכות שמנו אותן‬
‫חכמים שהם ממיתות‪ ,‬וכמו שבא‬
‫במשנה )חולין פרק ג משנה א( זה הכלל‪,‬‬
‫כל שאין כמוה חיה טרפה‪ ,‬וזה שאמר‬
‫הכתוב‪ :‬׳בשדה׳‪ ,‬לאו דוקא‪ ,‬אלא‬
‫שדרך הכתוב לדבר לעולם בהוה‪,‬‬
‫ובשדות דרך בהמות לטרוף״‪.‬‬
‫תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה‪,‬‬
‫״וכן הוא במכילתא‪ ,‬דבר הכתוב‬
‫בהוה‪ ,‬וגם כן נצטרך לכתוב‬
‫׳בשדה׳ כדי ללמד בו עוד דברים‬
‫אחרים רבים‪ ,‬כי דברי התורה נדרשים‬
‫לכמה פנים‪ ,‬יתלבשו מבחוץ לבוש‬
‫מלכות שש ומשי ורקמה טהורים‪,‬‬
‫ומבפנים יש זהב ורב פנינים‪ ,‬ולבוש‬
‫זה הפסוק הנגלה והנראה בו יותר‬
‫בתחילת העיון‪ ,‬הוא ללמד על הטרפה‬
‫לבד כמו שכתב‪ ,‬ועל בשר מן החי‬
‫שח‬
‫ונטתה למרת ועדיין לא מתה‪ ,‬אף על‬
‫פי שקדם ושחטה קודם שתמות‪ ,‬הרי‬
‫זו אסורה משום טריפה‪ ,‬הואיל ואי‬
‫אפשר שתחיה ממכה זו הבאה עליה‪.‬‬
‫נמצאת למד שהתורה אסרה המתה‬
‫והיא הנבלה‪ ,‬ואסרה הנוטה‬
‫למות מחמת מכותיה ואף על פי‬
‫שעדיין לא מתה‪ ,‬והיא הטריפה‪ ,‬וכשם‬
‫שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת‬
‫עצמה‪ ,‬בין שנפלה ומתה‪ ,‬בין שחנקה‬
‫עד שמתה‪ ,‬בין שדרסתה חיה והרגתה‪,‬‬
‫כך לא תחלוק בנוטה למות‪ ,‬בין‬
‫שטרפתה חיה ושברתה‪ ,‬בין שנפלה‬
‫מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה‪ ,‬בין‬
‫שנפלה ונתרסקו אבריה‪ ,‬בין שזרק בה‬
‫חץ ונקב לבה או ריאתה‪ ,‬בין שבא לה‬
‫חולי מחמת עצמה ונקב לבה או‬
‫ריאתה או שיבר רוב צלעותיה וכיוצא‬
‫בהן‪ ,‬הואיל והיא נוטה למות מכל‬
‫מקום הרי זו טרפה‪ ,‬בין שיהיה הגורם‬
‫בידי בשר ודם‪ ,‬בין שהיה בידי שמים‪,‬‬
‫אם כן למה נאמר בתורה טרפה‪ ,‬דבר‬
‫הכתוב בהוה‪ ,‬שאם לא תאמר כן לא‬
‫אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר‪ ,‬הא‬
‫למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהוה‪,‬‬
‫וענין הכתוב‪ ,‬שהנוטה למות מחמת‬
‫מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת‬
‫מכה זו אסורה‪ ,‬מכאן אמרו חכמים זה‬
‫הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה‪.‬‬
‫דעת ״החינוד״ מהי טריפה‪...‬‬
‫ג ס פ ר ״החינוך״ )מצוה עג( כתב וזה‬
‫לשונו‪ :‬שלא לאכול מן‬
‫שט‬ ‫אליעזר‬ ‫מהי טריפה שאמרה תורה‬
‫)רש״י חולין מב‬ ‫כלל שנינו בטריפות‬
‫א(‪ :‬כל שאין כמותה חיה ‪ -‬שלקתה‬
‫מכה שבהמה שהיא לקויה דוגמתה‬
‫אינה דאויה לחיות ־ טדפה‪ ,‬ודייקו‬
‫בתוספות )שם לב א( שלא אמדו כל‬
‫שאינה חיה‪ ,‬לפי שהדברים אמודים‬
‫שלא מתה מחמת טריפותה‪ ,‬אלא‬
‫נשחטה ‪ -‬הרי זו טריפה‪ .‬ועיין‬
‫״תבואות שור״ )סימן לג ס״ק א( שכלל‬
‫זה נאמר למשה מסיני‪ .‬ואיתא בגמרא‬
‫)חולין מב א(‪ :‬״אמר ר׳ שמעון בן‬
‫לקיש‪ :‬רמז לטריפה שאינה חיה‪ ,‬מן‬
‫התורה מנין‪ ,‬שנאמר )ויקרא יא ב(‪ :‬׳זאת‬
‫החיה אשר תאכלו׳ ‪ -‬׳זאת חיה׳‬
‫במשמע )רש״י חולין שם(‪ ,‬וביאר‬
‫הרשב״א )שם עא א( מלשון ״חיה‬
‫וקיימת״ ‪ -‬חיה אכול‪ ,‬שאינה חיה לא‬
‫תאכלל‪ .‬וביאר ה״מגיד משנה״ ) שם הל׳‬
‫ז(‪ :‬״יכול שאם הוכתה מכה כל שהיא‪,‬‬
‫כגון שבא זאב וגרד את הגדי ברגלו‬
‫או בזנבו או באזנו ודדף אדם והצילו‬
‫מפיו‪ ,‬יהא אסור שהרי נטרף‪ ,‬תלמוד‬
‫לומר‪ :‬׳לכלב תשלכון אותו׳‪ ,‬עד‬
‫שיעשה אותו בשר הראוי לכלב ־‬
‫היינו שסופו למות ולהיות מושלך‬
‫לכלב ‪ -‬הא למדת שהטריפה האמורה‬
‫שמלת‬
‫שבכלל טרפה הוא‪ ,‬ומה שבפנים כן‬
‫הוא‪ ,‬שמלמד על כל בשר שיצא חוץ‬
‫ממחיצתו שאסור ונעשה כטריפה‪,‬‬
‫כגון בשר קדשים שיצא חוץ לעזרה‪,‬‬
‫ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומה‪,‬‬
‫ובשר הפסח שיצא חוץ לחבורה‪ ,‬וכן‬
‫העובר שיצא ח ח למעי אמו‪.‬‬
‫ומשמעותו של מקרא יבא כן‪ ,‬כאילו‬
‫אמר‪ ,‬ובשר בשדה טרפה הוא‪ ,‬כלומר‬
‫בשר שיצא חוץ למחיצתו‪ ,‬שזהו לשון‬
‫שדה שאין לו מחיצות‪ ,‬טרפה הוא‪,‬‬
‫וכל אלה שזכרנו יצאו חוץ למחיצתן‪,‬‬
‫דינן כטריפה‪ ,‬ומי שיאכל מהן כזית‬
‫לוקה ע״כ‪.‬‬
‫רננת רש״י מהי טריפה‪...‬‬
‫רש״י פירש שני פירושים שהם‬
‫פשוטו של מקרא ]כמו‬
‫שנתבאר לעיל בשם ״החינוך״[ א‪ .‬כפירוש‬
‫הרמב״ם‪ ,‬דהיינו בהמה שנטרפה‬
‫בשדה‪ ,‬ב‪ .‬בשר מן החי‪ ,‬וזהו שאמר‬
‫ואונקלוס תרגם ובשר דתליש מן חיוא‬
‫חיתאכח בשר שנתלש על ידי טריפת‬
‫זאב או ארי מן חיה כשרה או מבהמה‬
‫כשרה בחיה ע״ככיי‪ .‬והיא הקרויה‬
‫דרוסה‪ ,‬וכן הוא בטור )יור״ד סימן כט(‪.‬‬

‫כח‪ .‬בחומשים מרויקים הגירסא‪ ,‬ובשר תליש מן חיוא חיה‪.‬‬

‫כט‪ .‬ורע שתרגומה של תיבת בהמה היא ״בעירא״‪ ,‬של ״חיה״ ״חיתא״‪ ,‬וכשרוצה לכלול גם‬
‫בהמה גם חיה‪ ,‬תרגומה ״חיוא״ ומה שכתב בערי הלוים בפרשת מסעי)במדבר לה ג(;‬
‫״ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם״‪ ,‬ותרגומו‪ :‬״ולכל חיותהון״‪ ,‬כי גם שם‬
‫רצה לכלול כל מיני חיות‪ ,‬כמו שפירש הספורנו)שם( כי מה שכתב‪ :‬׳ולכל חיתם׳‪ ,‬הבונה‬
‫כמו דבורים של כורת ויוני שובך וזולתם‪ ,‬לכן על מה שתרגם כאן ״מן חיוא חיא״ פירש‬
‫רש״י מן חיה כשרה או מבהמה כשרה ־ פתשגן‪ ,‬ד״ע‪.‬‬
‫ל‪ .‬הובא ב״יראים״ השלם )סימן סו(‪ .‬ועיין ב״ח )יור״ד ריש סימן כט(‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ד א ל י ע ז ר‬
‫לשונו >שם הלכה י( ‪ :‬״וכן החותך בשר‬
‫מן החי מן הטהורים‪ ,‬הרי אותו הבשר‬
‫טריפה‪ ,‬והאוכל ממנו כזית לוקה‬
‫משום אוכל טריפה‪ ,‬שהרי בשר זה‬
‫מבהמה שלא נשחטה ולא מתה‪ ,‬מה‬
‫לי טרפה אותה חיה‪ ,‬מה לי חותכה‬
‫בסכין‪ ,‬מה לי בכולה מה לי במקצתה‪,‬‬
‫הרי הוא אומר‪ :‬׳ובשר בשדה טרפה‬
‫לא תאכלו׳‪ ,‬כיון שנעשית הבהמה‬
‫בשר בשדה‪ ,‬הרי היא טריפה ע״כ‪.‬‬
‫שי‬
‫בתורה היא שטרפה אותה חית היער‬
‫ושברה אותה‪ ,‬ונוטה היא למות״ לא‬
‫היוצא מדברינו שלפי האונקלוס‪,‬‬
‫דבר הכתוב בבשר מן החי‪,‬‬
‫כלומר ובשר בשדה טרפה ‪ -‬הבונה‬
‫בשר שנתלש בשדה מבהמה חיה‪ .‬לפי‬
‫הרמב״ם‪ ,‬ובשר בשדה טרפה‪ ,‬הבונה‬
‫בעל חי שנטרף בשדה‪ .‬ובשר מן החי‬
‫נכלל לפי דבריו בדין הקודם‪ ,‬וזה‬

‫לא‪ .‬וכעין זה בטור )שם(‪ ,‬ועיין מדדש הגדול )שמדת כב ל(‪ .‬ו״כנסת הגדולה״ )יור״ד שם(‬
‫הגה״ט )אות יד(‪ .‬ועיין ב״ח )שם(; שהרמב״ם כתב כן על פי פשט המקרא‪ ,‬שאין מקרא‬
‫יוצא מידי פשוטו‪.‬‬
‫שיא‬ ‫שמלת לכלב תשליכון אותי אליעזר‬

‫מאמר ה‬

‫לכלב תשליבון אותו‬

‫ה״דעת זקנים״‪ :‬לפי שהכלב מוסר נפשו לבעל הבית לבל יבואו‬
‫החיות לטרוף אותם‪ ,‬לכן אל תהיו כפויי טובה כנגדו‪ ,‬שכאשר תהיה‬
‫לך טריפה‪ ,‬תשליכה לבלב בשכר ששמר לך על הצאן עד שלא נטרפה‬
‫‪ /‬״ספר חסידים״ ‪ :‬״אפילו כנגד הבהמה אמרה תורה ‪ :‬אל תהי כפוי‬
‫טובה שנאמר‪ :‬׳ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו׳‬
‫לפי שהכלב עזר שהזאבים לא הביאו הבהמה ביער‪ ,‬הרי נשאר לך‬
‫החלב והעור‪ ,‬לכך אל תהיה כפוי טובה ותן לו הטריפה״‪.‬‬

‫״ןאנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא‬

‫תאכלו לכלב תשלכון אתו״)שמות כב ל(‪.‬‬

‫חובת הכרת טובה‬ ‫)על אתר(‬ ‫ה״שפת אמת״ ‪ -‬ברעז׳אן‬

‫אפילו לבהמה‬
‫כמדרש )שמו״ר לא ט( מובא על‬
‫הפסוק )שמות כב ל( ‪ :‬׳אנשי‬
‫קודש תהיו לי ובשר בשדה טריפה לא‬
‫תאכלו לכלב תשליכון אותו׳ ‪ -‬ולמה‬
‫לכלב‪ ...‬אמר הקב״ה לישראל חייבים‬
‫אתם לכלבים שבשעה שהרגתי את‬
‫בכורי מצרים והיו המצריים יושבים‬
‫כל הלילה וקוברין את מתיהם‬
‫והכלבים נובחים להם‪ ,‬ולישראל אינם‬
‫נובחים שנאמר )שמות יא ז( ‪ :‬׳ולכל בני‬
‫ישראל לא יח ‪ p‬כלב לשונו׳ לפיכך‬
‫אתם חייבים לכלבים שנאמר‪ :‬׳לכלב‬
‫תשליכון אותו׳‪ .‬וכן אמרו חכמינו ז״ל‬
‫פירש הכתוב על פי הגמרא‬
‫)חולין ז א(‪ :‬שהקב״ה שומר הצדיקים‬
‫לבל יכשלו בדבר איסור כנאמר )משלי‬
‫יב כא(‪ :‬׳לא יאונה לצדיק כל און׳‪,‬‬
‫שהמכוון דוקא על אכילת איסור‪.‬‬
‫ומבאר התוספות )שם( שגנאי הוא‬
‫לצדיק שיבשל באכילת איסורלב‪ ,‬לפי‬
‫זה מפרש ה״שפת אמת״ הכונה‬
‫בכתוב‪ :‬״ואנשי קודש תהיון לי״‬
‫שתחזקו עצמכם להיות קדושים‬
‫וצדיקים‪ ,‬ועל ידי כן תזכו‪ :‬״בשר‬
‫בשדה טריפה לא תאכלו״ ‪ -‬שלא‬
‫תבוא לידי אכילת איסור ח״ו אפילו‬
‫בשוגג לפי שגנאי הוא לצדיק שיכשל‬
‫באכילת איסור‪.‬‬

‫לב‪ .‬עיין הגהות רע״א )חולין שם( כי באיסור אחר שלא על ידי אכילה עלול הצדיק להיכשל‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ה א ל י ע ז ר‬ ‫שיב‬
‫תהיה כפוי טובה ותן לו הטריפה״‪.‬‬ ‫)מכילתא על אתס למדך הכתוב שאין‬
‫ע״כ‪.‬‬ ‫הקב״ה מקפח שכר כל בריה שנאמר‪:‬‬
‫׳ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב‬
‫מה היא משמעות‬
‫לשונו׳ אמר הקב״ה‪ :‬תנו לו שכרו‪.‬‬
‫של הפרת הטוב כלפי דומם‬
‫ומוסבר ב״שערי אהרן״‪ :‬שאף על פי‬
‫הורונו חז״ל על גודל חובת הכרת‬ ‫שבעלי חיים אינם בעלי שכר ועונש‪,‬‬
‫טובה‪ ,‬ומאידך על חומר‬ ‫כי פעולתם טבעית אמר הקב״ה‪ :‬תן‬
‫כפיות טובה בטובת חבירו‪ .‬הבה‬ ‫לו שכרו שמזה ילמד אדם מוסר לדעת‬
‫ונלמד פרק במעמקי תורת ״הכרת‬ ‫דרכי ה׳ דכל שכן דיש שכר ועונש‬
‫הטוב״ ועל חומר האיסור של ״כפיות‬ ‫לאדם שהוא בעל בחירה‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫טובה״‪ ,‬ממה שנצטוינו בתורתינו‬
‫הקדושה )דברים בג ח(‪ :‬״׳לא תתעב‬ ‫ב״דעת זקנים״ ביאד למה אכן מגיע‬
‫מצרי כי גר היית בארצו׳ ‪ -‬ופירש‬ ‫בשר הטדיפה לכלב‪ ,‬לפי‬
‫רש״י ז״ל ‪ -‬מכל וכל‪ ,‬אף על פי‬ ‫שהכלב מוסר נפשו לבעל הבית לבל‬
‫שזרקו זכוריכם ליאור‪ ,‬מה טעם שהיו‬ ‫יבואו החיות לטרוף צאנו‪ ,‬לכן אל‬
‫לכם אכסניא בשעת הדחק״‪ .‬חכמינו‬ ‫תהיו כפויי טובה כנגדו‪ ,‬שכאשר‬
‫ז״ל למדו מכאן )ב״ק צב ב(‪ :‬״׳בירא‬ ‫תהיה לך טריפה‪ ,‬תשליכה לכלב‬
‫דשתית מיניה‪ ,‬לא תשדי ביה קלא׳ ־‬ ‫בשכר ששמר לך על הצאן עד שלא‬
‫בור ששתית ממנו אל תשליך בו רגב‬ ‫נטרפה‪ ,‬שכך דרך העולם להעמיד‬
‫בוץ‪ ,‬ופירש רש״י ז״ל ‪ -‬כלומר דבר‬ ‫כלבים לשמור הצאן‪ .‬ומוסיף‬
‫הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו״‪.‬‬ ‫הראב״ע‪ :‬דזהו מה שאמרה הכתוב‪:‬‬
‫ומכאן מצינו עד כמה הפליגו חז״ל‬ ‫׳לכלב׳ בפת״ח כלומר הכלב הידוע‬
‫בחובת הכרת הטוב שדרשו להכיר‬ ‫שומר הצאן ‪ -‬אליו תשליך את‬
‫טובה אפילו לבור מים דומם שאין בו‬ ‫הטריפה‪.‬‬
‫רגש ולא שייך כלל הבנה של הכרה‬ ‫אכן מצינו שהתורה חייבה הכרת‬
‫לגביו‪ ,‬ובכל זאת הבינו חז״ל כי‬ ‫הטוב אפילו לבהמה כמובא‬
‫הנהנה אפילו מהדומם הרי הוא חייב‬ ‫ב״ספר חסידים״ )אות תרסה(‪ :‬״אין מדה‬
‫לשמור הכרת הטוב לגבי אותו דבר‪.‬‬ ‫רעה כמו כפוי טובה‪ ,‬אפילו כנגד‬
‫כ ת ב ״המאירי״ ז״ל )שם על אתס וזה‬ ‫הבהמה אמרה תורה‪ :‬אל תהי כפוי‬
‫לשונו‪ :‬״אף על פי שראוי‬ ‫טובה שנאמר )שמדת כב ל(‪ :‬׳ובשר‬
‫ליזהר שלא לבזות שום אדם בעולם‪,‬‬ ‫בשדה טריפה לא תאכלו לכלב‬
‫מכל מקום ראוי ליזהר בזה בתכלית‬ ‫תשליכון אותו׳ לפי שהכלב עזר‬
‫האזהרה במי שנתכבד בו ונשתמש בו‪,‬‬ ‫שהזאבים לא הביאו הבהמה ביער‪,‬‬
‫שלא יהרהר לבזותו כלל‪ ,‬וכל העושה‬ ‫הרי נשאר לך החלב והעור‪ ,‬לכך אל‬
‫שיג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת לכלב תשליכון אותו‬

‫המרגישים בהיזק ובתועלת‪ ,‬שיהיה זה‬ ‫כן יורה על פחיתות המדה וסגנון טבע‬
‫שנאוי לעשותו‪ ,‬והעושהו יוצא משורת‬ ‫פחות ונמאס‪ ,‬ודרך צחות אמרו‪:‬‬
‫המוסר והדרך ארץ‪ ...‬ואם היה זה במי‬ ‫׳בירא רשתית מיניה לא תשרי ביה‬
‫שקבל הנאה מבשר ודם‪ ,‬כל שכן וקל‬ ‫קלא״׳ ‪ -‬בור ששתית ממנו אל תשליך‬
‫וחומר באלוה יתברך שממנו נשפע‬ ‫בו רגב בוץ‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה‬
‫גמורה‪ ,‬ולא יעשה מה שיקנטינו ולא‬ ‫הכרת טובה‬
‫מה שהוא שנאוי לו‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫לבית מרחץ ‪ -‬דומם‬
‫וב״שיטה מקובצת״ )שם צב ב(‬
‫כלפי מה הדברים אמורים‪ ,‬הנה‬
‫הביא ‪ :‬״בשם תלמיד‬
‫שו״בים ומשגיחים ורבני‬
‫אחד מתלמידי ה״ר יוסף הלוי ז״ל אבן‬
‫המכשרים‪ ,‬כמה הכרת טובה חבים הם‬
‫מיגש וזה לשונו מועתק מלשון ערבי‪:‬‬
‫כלפי המטיבים עמהם‪ ,‬שהרי השו״ב‬
‫וסיפר רבינו ז״ל על רבו הרי״ף ז״ל‬
‫והמשגיח כשרות‪ ,‬אלמלא שסיבב‬
‫שאירע לו ענין זה עם איש אחד‪ ,‬ולא‬
‫הקב״ה שבני הקהילה או הרב‬
‫רצה לדון אותו כלל‪ ,‬כדי שלא ידון‬
‫המכשיר חסו ונתנו לו לעבוד אצלם‪,‬‬
‫אותו במה שיבא לו ממנו היזק‪ ,‬ונמנע‬
‫הרי שהיה מסתובב בשוקים וברחובות‬
‫מזה מניעה גמורה״‪ .‬ומעשה שהיה כך‬
‫ומחזר אחר פרנסתו כשאין לו מה‬
‫היה‪ :‬״וזה שהוא ז״ל ‪ -‬הרי״ף ־ חלה‬
‫לאכול‪ ,‬ועתה כשחסו עליו ונתנו לו‬
‫ונכנס אצל אדם אחר במרחץ שהיה לו‬
‫לעבוד אצלו‪ ,‬לא די שיש לו במה‬
‫בביתו‪ ,‬ונהנה מהמרחץ הנזכר‪ ,‬אחר‬
‫לפרנס את משפחתו‪ ,‬גם יש לו‬
‫כך זימן אותו שישב אצלו עד‬
‫מזונותיו משלו‪ ,‬ואינו אוכל לחם‬
‫שיבריא‪ ,‬וכיבד אותו הרבה ועשה עמו‬
‫חינם‪ ,‬ומרגיש עצמו מכובד‪ ,‬כמה‬
‫טובה והבריא‪ .‬ובהמשך הזמן מטה‬
‫הכרת טובה צריך להכיר עם מטיבו‪,‬‬
‫ידו של האיש וירד מנכסיו ונשכר‬
‫ומה לו ללון עליהם הרי הוא היפך‬
‫בערבונות וזולתם‪ ,‬ונתחייב לתת ממון‬
‫ההכרת הטוב המצווה עליו שזה בגדר‬
‫לבעלי חובות‪ ,‬וירד עד שהוצרך‬
‫מה שכתב ב״ספר חסידים״ ״אותו‬
‫למכור בית המרחץ הנזכר ולשום‬
‫שגמל להם טובה והכניסם לביתו‬
‫אותו לבעלי חובותיו‪ .‬ואמר רבינו‬
‫ישלמו לו רעה״‪ ,‬והרי צריך ביותר‬
‫יצחק ז״ל‪ :‬לא אדון ולא אורה במרחץ‬
‫להכיר טובה לראשי הקהילה והרב‬
‫הזה לא במכר ולא בשומא ולא בשום‬
‫המכשיר שליט״א יותר מכל מקבלי‬
‫דבר המתיחד בו ־ לפי שנהנתי ממנו״‪.‬‬
‫טובות שבעולם‪ ,‬וכן להכיר טובה מי‬
‫שמסייע ועוזר לו במקצוע בשו״ב‬ ‫״הר״י מיגש״‪ :‬״ואם היה זה‬
‫וניקור‪ ,‬ומרובה מדה טובה שהמכיר‬ ‫בדומם ־ במרחץ ־ שאין לו‬
‫בטובת הזולת מטיבין עמו מן השמים‪.‬‬ ‫הרגשה‪ ,‬כל שכן וקל וחומר בני אדם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר י א ל י ע ז ר‬ ‫שיד‬

‫מאמר ו‬

‫טעמים באיסור אכילת בשר בחלב‬

‫״כלי יקר״‪ :‬מצוה זו היא מענין איסור כלאים וערבוב הכוחות כי‬
‫ידוע שבשר העובד נולד מן הדם של הנקיבה האדום המוליד כל‬
‫אודם כי משם מקורו‪ .‬וכן חלב הבהמה גם כן מן הדם מקורו כי הדם‬
‫נעבר ונעשה חלב ‪ /‬נסמכה איסור בשר בחלב למצות ביכורים כי‬
‫הסירות שנתבברו ראשונה אין ראוי לערבם עם הפירות שנתבכרו אחר‬
‫כך כי אם אותן שנתבכרו ראשונה תביא בית ה׳ אלהיך והמותר יהיה‬
‫לך ‪ /‬זוהר הק׳ ‪ :‬מי שאוכל בשר בחלב ומחבר כחדא או בשעה אחת‬
‫או בסעודה אחת‪ ,‬נברא מקטרג ומקטרג עליו מ׳ יום‪ ,‬ואם מוליד בן‬
‫בימים אלו‪ ,‬משאילים לו נשמה מסטרא אחרא רח״ל ‪ /‬״ראשית‬
‫חכמה״‪ :‬מה הנאה לאכול ממאכל שהוא מביאו לדינים מרובים‪,‬‬
‫משמחה שמביאה לדאגות הרבה‪ ,‬מהרהור שגורם למכאובים מרובים‪,‬‬
‫משנה מתוקה שגורמת למיתה משונה‪ ,‬מחטא שהוא מאבד זכויות‬
‫הרבה‪ ,‬איזהו בן העולם הבא‪ ...‬המתרחק מן העבירות‪...‬״‬

‫״ראשית בכורי אךמתף תביא בית ה׳ אלהיף‬

‫לא תבשל גרי בחלב אמו״ ) ש מ ו ת כ ג י ט(‬

‫מבכורות צאנו ומחלביהן׳‪ ,‬שהיו‬ ‫הנ ה ה״כלי יקר״‬

‫)פר׳ משפטים כג יט(‬
‫רגילין לעשות עבודה מן בשר בחלב‪.‬‬ ‫כתב‪ :‬במצות ׳״לא תבשל גדי‬
‫בחלב אמו׳ בטעם מצוה זו יצאו רוב‬
‫וקרוב לשמוע שמצוה זו היא מענין‬ ‫המפרשים ללקוט ולא מצאו בה טעם‬
‫וערבוב‬ ‫כלאים‬ ‫איסור‬ ‫מספיק‪ ,‬עד שיש אומרים שמצוה זו מן‬
‫הכוחות כי ידוע שבשר העובר נולד‬ ‫החקות שאין להם טעם נודע לנו‪ .‬ויש‬
‫מן הדם של הנקיבה האדום המוליד‬ ‫אומרים שהיה מתחילה חק לעבודה‬
‫כל אודם כי משם מקורו‪ .‬וכן חלב‬ ‫זרה שבשלו בשר בחלב בחגים‬
‫הבהמה גם כן מן הדם מקורו כי הדם‬ ‫שלהם‪ ,‬ועל כן סמך מצוה זו לחגי‬
‫נעכר ונעשה חלב )בכורות י ב(‪ ,‬ולפי זה‬ ‫השנה‪ .‬ויש מביאין ראיה ממה שנאמר‬
‫מן דם הבהמה יצא בשר העובר‬ ‫)בראשית ג ס ‪ :‬׳והבל הביא גם הוא‬
‫שטו‬ ‫אליעזר‬ ‫טעמים באיסור אכילת בשר בחלב‬
‫חסדים פרק יס בענין איסור אכילת בשר‬
‫וחלב‪ :‬״דע כי מי שלא היה מדקדק‬
‫באכלים בעולם הזה ולא היה נזהר‬
‫להבחין בין איסור להיתר‪ ,‬אפילו אינו‬
‫איסור המפורש בתורה‪ ,‬אלא בדברי‬
‫חכמינו זכרונם לברכה‪ ,‬ענשו הוא‬
‫שלאחר מותו בא הממונה על חבוט‬
‫הקבר ומכה על בטנו בשרביט הברזל‬
‫ושל אש‪ ,‬עד שכרסו נבקעת ויוצא‬
‫פרשדונו‪ ,‬ואז מהפכין אותו על פניו‬
‫ומכים אותו ואומרים לו בלע מה‬
‫שהוצאת‪ ...‬ה׳ ישמרנו ויצילנו מדין‬
‫הקשה הזה ומדכותיה ־ בפרט באיסור‬
‫בשר בחלב‪ ,‬שהוא עוון חמור‪ .‬ואיתא‬
‫בזוהר )ח״ב קכה א ‪ -‬ב(‪ :‬שוב מצאנו‬
‫שכל מי שאוכל המאכל של בשר‬
‫בחלב ומחבר כחדא או בשעה אחת‬
‫או בסעודה אחת‪ ,‬ארבעים יום נראה‬
‫לו גדי מקולס בעורו‪ ,‬היינו שנברא‬
‫מקטרג מאכילתו ומקטרג עליו מ׳ יום‪,‬‬
‫ואם מוליד בן בימים אלו‪ ,‬משאילים‬
‫לו נשמה מסטרא אחרא רח״ל‪.‬‬
‫אחר כך כי אם אותן שנתבכרו‬
‫לכן ראוי לאדם לקדש עצמו במותר‬
‫לו‪ ,‬כי צריך לתן דין וחשבון על‬
‫כל מעשיו בפרטות‪ ,‬מה שעבד עם כל‬
‫אבר שבמאתים ארבעים ושמונת‬
‫אבריו‪ ,‬ולמען תהיה לזכרון בין עיניו‪,‬‬
‫יראה לקרות בכל יום תמיד מרגניתא‬
‫דרבי מאיר ושל רבינו תם‪ ,‬וזה לך‬
‫האות כאשר בספר ״ראשית חכמה״‬
‫)שעד הידאה פדק יב( מובאות עיין שם‪...‬‬
‫וכי מה הנאה לאכול ממאכל שהוא‬
‫מביאו לדינים מרובים‪ ,‬משמחה‬
‫שמלת‬
‫והחלב כי משם יפרדו‪ .‬ואין נכון‬
‫לחזור ולערבם על ידי בישול וכן על‬
‫ידי אכילה כי האכילה היא גם כן‬
‫בישול באצטומכא‪ .‬ואי תרו ליה‬
‫כוליה יומא בחלבא לית בה לאו ד׳לא‬
‫תבשל׳ כי אינן חוזרין אל ערבובם‬
‫הראשון על ידי שרייה כמו על ידי‬
‫בישול בקדירה ובישול באצטומכא‪.‬‬
‫ודוקא כשאוכל בשר תחילה שאינו‬
‫מתבשל באצטומכא מהרה עד שיבא‬
‫החלב‪ ,‬אבל החלב מתבשל מהרה‬
‫קודם שיבא הבשר ואין בו עירוב כל‬
‫כך‪ ,‬על כן אין איסור לאכול אחריו‬
‫בשר‪ .‬וטעם עירוב זה שייך בכל בשר‬
‫בהמה‪ ,‬וגדי בחלב אמו נקט למופת כי‬
‫בו נמצא בעצם וראשונה עירוב זה״‪.‬‬
‫״ובפרשת ראה סמך מצוה זו‬
‫לאסורי מאכלות‪ ,‬לומר‬
‫לך שלא בישול לבד אסרה תורה כי‬
‫אם גם אכילה‪ ,‬וכאן סמכה למצות‬
‫ביכורים כי הפירות שנתבכרו ראשונה‬
‫אין ראוי לערבם עם הפירות שנתבכרו‬
‫ראשונה תביא בית ה׳ אלהיך והמותר‬
‫יהיה לך‪ .‬כך אין לערב הדם שנתבשל‬
‫ראשונה ונתהווה ממנו העובר עם‬
‫הדם שנתבשל אחר כך ונתהוה ממנו‬
‫החלב כי אחר שרצה ה׳ בפרודם אינו‬
‫רוצה בערבובם״‪.‬‬
‫העולם הבא‬ ‫איזהו בן‬
‫מן העבירות‬ ‫המתרחק‬
‫כדרבונות מה שכתב‬ ‫וראה דברים‬ ‫בא‬
‫הישר״ )עמוד גמילות‬ ‫בספר ״אור‬
 ‫אליעזר‬ ‫פ ר ש ת מ ש פ טי ם מ א מ ר ו‬
‫דוקא גדי‪ ,‬אלא אפילו פרה ורחל‬
‫במשמע כמו שמובא )שם קיג ‪ P‬ולא‬
‫רק בחלב אמו אלא כל חלב )שם קיד‬
‫א(‪ ,‬הדי שדק על ידי דרשת חז״ל‬
‫יודעים אנו פרטי איסור בשר בחלב‪.‬‬
‫זכויות הרבה‪ ,‬מתדעומת שמקפחת‬
‫זאת ועוד‪ ,‬באיסור בשר בחלב נוכח‬
‫האדם שאיסורי התורה אינם‬
‫תואמים את השכל האנושי‪ ,‬שהרי‬
‫מצד שכל האדם היה נראה להחמיר‬
‫יותר בבשר נבילה שיהיה אסוד אפילו‬
‫בהנאה‪ ,‬ואילו בבשר בחלב ששניהם‬
‫של היתר‪ ,‬יהיה מותר‪ ,‬אך בתורה אנו‬
‫רואים שאין זה כך‪ .‬ולפיכך פתח‬
‫הכתוב שלפנינו ואמר ‪ :‬׳לא תאכלו כל‬
‫נבילה‪ ,‬לגר אשר בשעריך תתננה‬
‫ואכלה או מכור לנכרי‪ ,‬היינו נבלה‬
‫מותרת בהנאה וגם בבישול‪ ,‬כי עם‬
‫קדוש אתה׳ ‪ -‬רמז לתורה שבעל פה‬
‫כאמור ‪ -‬ואף שבבשר וחלב נאמר‪:‬‬
‫׳לא תבשל גדי בחלב אמו׳‪ ,‬הרי הוא‬
‫אסור לא רק באכילה אלא גם בהנאה‪,‬‬
‫וכל זה מכח הלימוד של חז״ל‪ ,‬שבני‬
‫ישדאל דבוקים בהם ומאמינים גם‬
‫בתורה שבעל פה‪ ,‬ועל כן ראויים הם‬
‫להיות עם קדוש לה׳‪.‬‬
‫שמלת‬ ‫שטז‬
‫שמביאה את האדם לדאגות הרבה‪,‬‬
‫ממלבוש שהוא גודם לפגיעות‬
‫מרובות‪ ,‬מהרהור שגודם למכאובים‬
‫מרובים‪ ,‬משנה מתוקה שגורמת‬
‫למיתה משונה‪ ,‬מחטא שהוא מאבד‬
‫פרנסות הרבה‪ ,‬איזהו בן העולם‬
‫הבא‪ ...‬המתרחק מן העבירות‪...‬״‬
‫קדושת ישראל‬
‫על ידי קיום מצות חז״ל‬
‫והנה כשנתבונן בציווי התורה על‬
‫איסור בשר בחלב כתוב‬
‫)דברים יד כא( ‪ :‬״כי עם קדוש אתה לה׳‬
‫אלקיך‪ ,‬לא תבשל גדי בחלב אמו״‪.‬‬
‫ולכאורה יש לתמוה מה ענין איסור‬
‫בשר בחלב לקדושה‪ ,‬שהקדים הכתוב‬
‫לאיסורו‪ :‬״כי עם קדוש אתה״‪ .‬ברם‬
‫יובן הדבר לכשנתבונן באיסור בשר‬
‫בחלב‪ ,‬כי הנה איסור זה נאמר בתורה‬
‫בלשון‪ :‬״לא תבשל גדי בחלב אמו״‪,‬‬
‫הרי משמע מלשון זה בפשיטות רק‬
‫בשר גדי‪ ,‬ורק בחלב אמו הוא אסור‪,‬‬
‫ובאו חכמינו ז״ל ודרשו על פי כללי‬
‫התורה הקדושה שאסור גם בבישול‬
‫ובהנאה כמבואר )חולין קטו ב( ולאו‬
‫שיז‬ ‫ש מ ל ת כי עם קדוש אתה ‪ -‬לא תבשל גדי בחלב אמו א ל י ע ז ר‬

‫מאמר ז‬

‫כי עם קדוש אתה ‪ -‬לא תבשל גדי כחלב אמו‬

‫״חידושי הרי״ם״‪ :‬כל שלוש מאות וששים וחמשה ״לא תעשה״‬
‫שבתורה‪ ,‬הם כנגד שלוש מאות ששים וחמשה ימים שבשנה‪ ,‬ויום‬
‫זה שחג השבועות חל בו הוא כנגד ״לא תעשה״ של איסור בשר‬
‫וחלב‪ ,‬ולכן אנו אוכלים שניהם ונזהרים שלא להיכשל ‪ /‬״דעת זקנים‬
‫מבעלי התוספות הודות למכשול של ״בשר בחלב״ שנכשלו בו‬
‫המלאכים‪ ,‬הוכרעה הכף לטובת ישראל‪ ,‬שתנתן להם התורה‪ ,‬לכך‬
‫אוכלים מאכלי חלב בחג השבועת ונזהרין שלא לערבבו עם הבשר‪,‬‬
‫להוכיח כי ממשיכים אנו להחזיק במצוה זו אשר בזכותה קבלנו את‬
‫התורה‪.‬‬

‫״לא תבשל גךי בחלב אמו״ וסמיך ליה‪ :‬״כי‬

‫על פי הדבךים האלה כרתי אתך בדית ואת‬
‫ושראל" )שמות לד כו ‪ -‬בז(‪.‬‬

‫)שמות לד בו(‪:‬‬ ‫השבועות שנאמר‬ ‫הרי״ם״ )לשבועות ד״ה נהגו‪.‬‬ ‫ה ״ ח דו שי‬

‫״ראשית ביכורי ה׳ אלוקיך אדמתך‬
‫תביא בית ה׳ אלוקיך ‪ -‬לא תבשל גדי‬
‫בחלב אמו״ וזו גם הסיבה מדוע‬
‫אוכלים מאכלי חלב בשבועות דוקא‪,‬‬
‫כי בכך ניכר קיום המצוה של ״לא‬
‫תבשל״‪.‬‬
‫וחמשה ״לא תעשה״ שבתורה‪ ,‬הם‬
‫ודייק באופן נפלא אלה הדברים‬
‫בספר ״נר למאה״ )עמוד קצד(‬
‫על פי דברי ה״מהר״ם שי״ק״ בספרו‬
‫על המצוות )מצדה קיד( לפי מנין‬
‫המצוות של הרמב״ן הלאו של אכילת‬
‫בשר בחלב הוא לא תעשה הס״ה‪,‬‬
‫ולפי זה אם נמנה מאחד בניסן שהוא‬
‫וכן ב״שיח שרפי קודש״‬
‫שבועות אות יט( נותן טעם לשבח למנהג‬
‫ישראל תורה לאכול מאכלי חלב בחג‬
‫השבועות ביום מתן תורה שכן ידוע‬
‫מספרי הקדמונים בשם רבי חיים‬
‫ויטאל שכל שלוש מאות וששים‬
‫כנגד שלוש מאות ששים וחמשה ימים‬
‫שבשנה‪ .‬ויום זה שחג השבועות חל‬
‫בו הוא כנגד ״לא תעשה״ של איסור‬
‫בשר וחלב‪ ,‬ולכן אנו אוכלים שניהם‬
‫ונזהרים שלא להיכשל‪ .‬ומהאי טעמא‬
‫נסמך הלאו של ״לא תבשל גדי בחלב‬
‫אמו״ למצות הבאת הביכורים שבחג‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ז א לי עז ר‬ ‫שיח‬
‫שכן רק בזכות הזהירות על דיני‬ ‫ראש השנה למלכים לכל ירם לאו‬
‫ההפרדה בין מאכלי חלב למאכלי‬ ‫אחד‪ ,‬ימצא שבחג השבועות הלאו‬
‫בשר זכו ישראל לקבל את התורה;‬ ‫שכנגדו הוא זה העוסק בבשר בחלב‪.‬‬
‫וכידוע בעת מתן תורה קראו‬ ‫ה״משנה ברורה״ בשם ספר ״גאולת‬
‫המלאכים תגר שלא ליתן את התורה‬ ‫ישראל״ הביא טעם לשבח‬
‫לישראל‪ .‬אמר להם הקב״ה‪ :‬והלא‬ ‫למנהג אכילת מאכלי חלב בחג‬
‫אתם כשירדתם לאברהם אבינו אכלתם‬ ‫השבועות ביום מתן תורה‪ :‬״ואני‬
‫בשר בחלב‪ ,‬שנאמר )בראשית יח ח(‪:‬‬ ‫שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר‬
‫״ויקח חמאה וחלב ובן הבקר״‪ ,‬בעוד‬ ‫טעם נכון לזה‪ ,‬כי בעת שעמדו על הד‬
‫שהתורה צותה )שמות כג יט(‪ :‬״לא‬ ‫סיני וקבלו התורה לג וירדו מן ההר‬
‫תבשל גדי בחלב אמו״‪) ,‬עיין מדרש‬ ‫לביתם‪ ,‬לא מצאו מה לאכול תיכף כי‬
‫שוחר טוב תהלים ח‪ .‬וב״דעת זקנים מבעלי‬ ‫אם מאכלי חלב‪ ,‬כי לבשר צריך הכנה‬
‫התוספות בראשית שם(‪ .‬נמצא שהודות‬ ‫רבה‪ :‬לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה‬
‫למבשול הזה של ״בשר בחלב״‬ ‫ה׳‪ ,‬ולנקר חוטי החלב והדם‪ ,‬ולהדיח‬
‫שנבשלו בו המלאבים‪ ,‬הוברעה הבף‬ ‫ולמלוח‪ ,‬ולבשל בכלים חדשים‪ ,‬כי‬
‫לטובתם של ישראל‪ ,‬שתנתן להם‬ ‫הכלים שהיו להם מקודם‪ ,‬שבישלו‬
‫התורה‪ ,‬לכך אוכלים אנו מאכלי חלב‬ ‫בהם באותו מעת ־ לעת‪ ,‬נאסרו להם‪,‬‬
‫בחג השבועת ונזהרין שלא לערבבו‬ ‫על כן בחרו להם מאכלי חלב‪ ,‬ואנו‬
‫עם הבשר‪ ,‬להוכיח כי ממשיכים אנו‬ ‫עושין זכר לזה״‪] .‬ראה עוד בספר ״אמרי‬
‫להחזיק במצוה זו אשר בזכותה קבלנו‬ ‫פנחס״ אות שטי[‪,‬‬
‫את התורה‪] .‬והובאו דברים אלו בקיצור‬
‫וב״שער הציון״ העיר‪ :‬״וטעם זה‬
‫ב״באר היטב״ סוף סימן תצר‪ ,‬עיין שם‪ .‬ראה‬
‫הוא שייך אף אליבא דרבי‬
‫עוד ב״שפתי צדיקים״ פר׳ וירא‪ .‬״תורת חיים״‬
‫אלעזר בן עזריה דסבירא ליה דתורה‬
‫למסכת בבא מציעא סוף דף פו בד״ה דקמא[‪.‬‬
‫ניתנה לנו בערב שבת ולא בשבת‪ ,‬כן‬
‫מכח איסור ״לא תבשל״‬ ‫איתא בפרקי דרבי אליעזר בשם רבי‬
‫״כרתי כרית עם ישראל״‬ ‫אלעזר בן עזריה״‪.‬‬
‫ו ב״ני צו צי שמשון״ )פר׳ משפטים ד״ה‬ ‫כספר ״דן ידיך׳ להמקובל האלקי‬
‫לא תבשל( פירש בזה‬ ‫רבי שמשון מאוסטרופולי‬
‫סמיכות המקראות )שמות לד בו ‪ -‬כז(‪:‬‬ ‫זי״ע )מאמר יב כא( נותן טעם לשבח‬
‫״לא תבשל גדי בחלב אמו״ וסמיך‬ ‫בענין אכילת מאכלי חלב בשבועות‪.‬‬

‫לג‪ .‬כי בעשרת הדברות נתגלה להם על ידי זה כל חלקי התורה‪ ,‬כמו שכתב רב סעדיה גאון‪,‬‬
‫שבעשרת הדברות כלולה כל התורה‪.‬‬
‫ש מ ל ת כי עם קדוש אתה ־ לא תבשל גדי בחלב אמי א ל י ע ז ר ש י ט‬
‫כן הייתם צריכים לאכול אצל אברהם‬
‫אבינו ע״ה קודם בשר ואחר כך חלב‪,‬‬
‫כדי להגביר את החסדים‪ ,‬ועל כרחכם‪,‬‬
‫שגם אתם‪ ,‬סבורים הייתם שתתאה‬
‫גבר‪ ,‬ואם כן דין הוא שתסכימו‬
‫שתינתן התורה לתחתונים‪] .‬עיין ״פרדס‬
‫יוסף״ וירא שהביא זאת בשם היהודי הקדוש‬
‫מפרשיסחא‪ ,‬ועיין בשו״ת ״דברי ישראל״ ועלץ‬
‫שהביא משם הרה״ק מרימנוב[‪.‬‬
‫נפלא בזה ביאורו של כ״ק מרן השר‬
‫וכי אכלו המלאכים‬
‫אצל אברהם אבינו בשר כחלב‬
‫ל או ר האמור מדברי המדרש נמצא‬
‫שהמלאכים אכלו בשר בחלב‬
‫אצל אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬שכשטענו‬
‫המלאכים‪ :‬״תנה הודך על השמים״‬
‫ענה להם הקב״ה‪ :‬״הרי אכלתם בשר‬
‫בחלב אצל אברהם אבינו״‪ ,‬וכשנתבונן‬
‫במשמעות הפסוק נמצא כאן סתירה‬
‫עצומה‪ ,‬שהלא בפסוק נאמר מפורש‬
‫)בראשית יח ח(‪ :‬״׳ויקח חמאה וחלב ובן‬
‫הבקר אשר עשה׳ ־ ומבואר ברש״י‬
‫שם ‪ -‬קמא קמא שתיקן אמטי ואייתי‬
‫קמייהו״‪ ,‬ובאופן זה אנו רואים‬
‫שהמלאכים אכלו קודם מאכלי חלב‬
‫ורק אחר כך אכלו בשר כך שלא עברו‬
‫כלל על דין תורה‪ ,‬ולפי זה צריך‬
‫ביאור מהו התשובה למלאכים כאן‪.‬‬
‫ומעניין לציין מה שהביא ב״דעת‬
‫זקנים מבעלי התוספות״‬
‫)לפר׳ וירא על אתס שמדרשי חז״ל‬
‫חלוקים בדבר‪ ,‬מחד ‪ -‬אנו מוצאים‬
‫במדרש אחד כנזכר למעלה‪ :‬״הרי‬
‫אכלתם בשר וחלב אצל אברהם אבינו‬
‫ליה‪ :‬״כי על פי הדברים האלה כרתי‬
‫ברית אתך ואת ישראל״ כלומר מכה‬
‫איסור ״לא תבשל״ שלא קיימו‬
‫המלאכים ״כרתי ברית עם ישראל״‬
‫ולא עם המלאכים‪ ,‬וזה שאמר )דברים‬
‫יד כא(‪ :‬״כי עם קדוש אתה לה׳‬
‫אלקיך״‪,‬״ ולא המלאכים‪ ,‬כל זאת‬
‫בשביל‪ :‬״לא תבשל גדי בחלב אמו״‬
‫שלום מבעלזא זי״ע )הביאו‬
‫בספר ״טעמי המנהגים״ עמוד קכח( על פי‬
‫המבואר מה״ריקאנטי״ וה״רבינו‬
‫בחיי״ מדוע אחר אכילת בשר יש‬
‫להפסיק שיעור שש שעות עד לאכילת‬
‫חלב‪ ,‬בעוד שלאחר אכילת חלב אין‬
‫צורך בהפסק ממושך כזה‪ ,‬והענין‬
‫הוא‪ :‬כי בשר מרמז על ״גבורות״‬
‫והחלב על ״חסדים״‪ .‬וכיון שההלכה‬
‫כשמואל )פסחים עו א( דתתאה גבר‪,‬‬
‫נמצא שכשאוכל בשר ואחר כך חלב‪,‬‬
‫הרי החלב למעלה והבשר למטה‬
‫ותתאה גבר‪ ,‬נמצא שהגבורות שהם‬
‫הדינים מתגברים ח״ו‪ .‬מה שאין כן‬
‫כשאוכל חלב ואחר כך בשר‪ ,‬הרי‬
‫החלב למטה וכיון שתתאה גבר‬
‫החסדים מתגברים‪ ,‬לפי זה יבואר‬
‫שפיר‪ :‬שכאשר המלאכים טענו‪ :‬״תנה‬
‫הודך על השמים״ ־ מדוע הקב״ה‬
‫נותן את התורה לתחתונים‪ ,‬השיבם‬
‫הקב״ה היטב‪ :‬הלא כשירדתם‬
‫לאברהם אבינו אכלתם בשר בחלב ־‬
‫שלפי טענתכם שיש להשאיר את‬
‫התורה למעלה נמצא דעילאה גבר‪ ,‬אם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת משפטים מאמר ז א ל י ע ז ר‬
‫באיסור ונתן לפניהם לאכול בשר‬
‫וחלב‪ ,‬ולכן דרשו חז״ל ודקדקו‬
‫בלשונו של אברהם שאמר‪ :‬״סעדו‬
‫לבכם״ ולא אמר להם סעדו לבבכם‬
‫להורות שאין יצר הרע במלאכים‪,‬‬
‫ולפי זה מצי שפיר שהאכיל אברהם‬
‫אבינו ע״ה את המלאכים בבשר וחלב‪.‬‬
‫אבל על אברהם אבינו ע״ה בעצמו‬
‫נאמר )שם(‪ :‬״והוא עומד עליהם״ ־‬
‫לשמשם‪ ,‬שלא היה רשאי לאכול‬
‫עמהם בשר בחלב‪ ,‬והיינו דאמרי חז״ל‬
‫ש״קיים אברהם אבינו כל התורה‬
‫אפילו עירוב תבשילין ‪ -‬והיינו‬
‫תבשילין מעורבין‪ ,‬שהוא בעצמו לא‬
‫היה אוכל בשר בחלב‪.‬‬
‫לפי זה יובן באופן נפלא מה דאיתא‬
‫בגמרא ) ש ב ת פ ט א( שאחד‬
‫מהטענות שטען משה רבנו ע״ה כלפי‬
‫המלאכים היה ״כלום יצר הרע יש‬
‫ביניכם״‪ :‬שלכאורה טענה זו סמויה‬
‫מן העין בניגוד ליתר הטענות שגלויים‬
‫וברורים‪ ...‬ועל כך היה אברהם אבינו‬
‫ע״ה מתירא פן ידחו המלאכים את‬
‫משה‪ ...‬ולכן האכילם אברהם אבינו‬
‫ע״ה בשר וחלב כדי להוכיח שאין יצר‬
‫הרע ביניהם דוגמת לעתיד לבא שיותר‬
‫לאכול בשר וחלב‪ .‬וזוהי הטענה כלפי‬
‫המלאכים‪ :‬״הלא אכלתם אצל אברהם‬
‫אבינו בשר בחלב״‪ ,‬ואם היה ברצונכם‬
‫לקבל את התורה לא היה לכם לאכול‬
‫בשר וחלב כשם שאברהם אבינו לא‬
‫אכל בשר וחלב וקיים כל התורה כולה‬
‫קודם שניתנה אפילו ״עירוב‬
‫שב‬
‫ע״ה״ ומכח טענה זו קבלו ישראל את‬
‫התורה‪ ,‬ומאידך מצינו במדרש‬
‫ש״קיים אברהם אבינו כל התורה‬
‫אפילו עירוב תבשילין ‪ -‬והיינו‬
‫תבשילין מעורבין‪ ,‬שלא היה אוכל‬
‫בשר בחלב‪ ,‬וגם לא בשר ואחר כך‬
‫חלב‪ ,‬אלא חלב ואחר כך בשר‪,‬‬
‫וכדכתיב‪ :‬׳ויקח חמאה וחלב׳ והדר‬
‫׳ובן הבקר אשר עשה״׳ עיין שם‪.‬‬
‫והיינו ביאור חדש ב״עירוב‬
‫תבשילין״‪ ,‬שאין הכונה בתקנת עירוב‬
‫תבשילין ביום טוב הסמוך לשבת‪,‬‬
‫אלא שלא עירב התבשילין דבשר‬
‫וחלב יחד‪ ,‬נמצא לכאורה מכאן שלא‬
‫נאכל אצל אברהם אבינו ע״ה בשר‬
‫וחלב‪.‬‬
‫לעתיד לבוא‬
‫יהיה מותר לאכול בשר בחלב‬
‫הדברים יבוארו בטוב טעם ודעת‬
‫על פי שמובא ב״רבנו‬
‫בחיי״ )פר׳ משפטים כג יט( שטעם איסור‬
‫בשר וחלב הוא משום שהיצר הרע‬
‫שולט בנו‪ ,‬לאפוקי לעתיד לבא‬
‫שנעקר היצר הרע שאז יהיה מותר‬
‫בשר וחלב עיין שם‪ ,‬לפי זה יובן‬
‫באופן נפלא פירש רש״י ז״ל על‬
‫הכתוב )בראשית יח ה(‪ :‬׳״ואקחה פת‬
‫לחם וסעדו לבכם׳ לבבכם אין כתיב‬
‫כאן אלא לבכם מגיד שאין יצר הרע‬
‫שולט במלאכים״‪ .‬והוא מהמדרש )ב״ר‬
‫מח יא(‪ ,‬שלכאורה קשה קושיא עצומה‬
‫על אברהם אבינו ע״ה שקיים כל‬
‫התורה כיצד הכשיל את המלאכים‬
‫שמלת בי עם קדוש אתה ־ לא תבשל גדי בחלב אמו אליעזר שכא‬
‫ע״ה נתן להם דוקא בשר בחלב‪ .‬וגם‬
‫אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז״ל‬
‫שלא להמתין אחר הגבינה השיעור‬
‫כמו בשאר ימות השנה‪ .‬ויש לומר כי‬
‫בשר רומז לגשמיות ועל ידי שהצדיק‬
‫אוכל הגשמיות ביחודים הוא שואב‬
‫השפעות מעולמות העליונים‪ .‬ומחמת‬
‫שאין בנו כח לעשות היחוד למטה‬
‫צונו ה׳ יתברך שלא לאכול בשר בחלב‬
‫כדי שלא לערב מה ששיך למעלה עם‬
‫מה שלמטה‪ ,‬ולא כן המלאכים שכח‬
‫בידם לעשות היחוד אמתי גמור למטה‬
‫כמו למעלה‪ ,‬ולכן לא היו צריכין‬
‫לשאוב דוקא מלמעלה לכך אכלו בשר‬
‫בחלב‪ .‬וזה הטעם שהתירו לנו בחג‬
‫השבועות לאכול אחר גבינה בלא‬
‫המתנת שיעור מחמת שאז הוא שעת‬
‫מתן תורה הקדושה ואנו מראים‬
‫עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת‬
‫מתן תורה על ידי התורה״‪.‬‬
‫תבשילין״ ־ הייני בשר וחלב‪ ,‬ומהי‬
‫תשובת המלאכים על כך‪ :‬שלא עשו‬
‫שום איסור בכך לפי שאין יצר שולט‬
‫בהם ומותרים בבשר וחלב‪ ,‬זוהי‬
‫הטענה כלפיהם‪ :‬״כלום יצר הרע יש‬
‫ביניכם״‪ ,‬הוא שאמר להם אברהם‬
‫אבינו ודייק בלשונו‪ :‬״סערו לבכם״‬
‫ולא אמר להם סעדו לבבכם להורות‬
‫שאין יצר הרע במלאכים‪ ,‬ולכן תיכף‬
‫ומיד הודה הקב״ה לדברי משה ונתן‬
‫לו התורה‪.‬‬
‫בחג השבועות‬
‫אנו דוגמת המלאכים‬
‫ונפלא בזה מה שפירש ה״נועם‬
‫אלימלך״ )פר׳ משפטים ד״ה לא‬
‫תבשל(‪ :‬״׳לא תבשל גדי בחלב אמו׳‬
‫נראה לפרש על דרך הרמז דיש ליתן‬
‫טעם לשבח למה נאסר לנו בשר בחלב‬
‫והמלאכים כשהיו אצל אברהם אבינו‬
 ‫שמלת ז׳ אדר מאמר ז אליעזר‬ ‫שכב‬

‫ז׳ אדר‬
‫ז׳ אדר יומא דהילולא של הרועה הנאמן‬
‫משה רגינו ע״ה‬
‫הרוצה להתקרב אל ה׳ הרי תנאי ראשון שלא להתגאל ח״ו בדברים‬
‫טמאים ובמאכלות אסורות ‪ /‬עתיד הקב״ה לעשות לעבדיו הצדיקים‬
‫לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבילות בעולם הזה זוכה לראותו בעולם‬
‫הבא הדא הא דכתיב‪ :‬׳חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה׳‬
‫ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו לעתיד לבא‪.‬‬

‫אחד מד׳ דברים שהראה הקב״ה‬ ‫מובא במדרש )שמו״ר א ל(‪ :‬אמר‬
‫למשה באצבעו לפי שהיה מתקשה‬ ‫הקב״ה הפה שעתיד לדבר‬
‫בהן‪ ...‬״הראהו השרצים שנאמר )ויקרא‬ ‫עמי ינק דבר טמא‪ ,‬והיינו דכתיב את‬
‫יא כט(‪ :‬׳וזה לכם הטמא׳‪ ...‬זעזע את‬ ‫מי יורה דעה וגו׳ למי יורה דעה‬
‫הימים והראה את בן הנפלים שנאמר‬ ‫לגמולי מחלב וגו׳‪ ,‬דבר אחר למה‬
‫)תהלים כט ג(‪ :‬׳קול ה׳ על המים׳‪ ,‬זעזע‬ ‫פסל ]משה רבינר חלב המצריות[ אמר‬
‫את הישוב והראה את הצב שנאמר‬ ‫הקב״ה זה עתיד לדבר עמי למחר יהיו‬
‫)שם כט ה( ‪ :‬׳קול ה׳ שובר ארזים׳‪ ,‬זעזע‬ ‫המצריות אומרות זה שמדבר עם‬
‫את המדבר והראה את הדואר שנאמר‬ ‫השכינה אני הניקתיהו‪ .‬ללמדך כי‬
‫)שם כט ח( ‪ :‬׳קול ה׳ יחיל מדבר׳‪ ,‬זעזע‬ ‫הרוצה להתקרב אל ה׳ הרי תנאי‬
‫את האש והראה לו את הסלמנדרא‬ ‫ראשון לכך שלא להתגאל ח״ו‬
‫]החיה שנולדה על ידי כח אש[ שנאמר )שם‬ ‫בדברים טמאים ובמאכלות אסורות‪.‬‬
‫כט ‪ 50‬׳קול ה׳ חוצב להבות אש׳‬
‫ואימתי עשה לו כן‪ ,‬ב׳וזה לכם‬ ‫)שמו״ר טו כח(‬ ‫ו מוב א במדרש‬
‫שהקב״ה הטריח כביכול‬
‫הטמא״׳‪.‬‬
‫ללמד למשה רבינו ולהראות לו סימני‬
‫מאבלות אסורות‬ ‫טהרה‪ ,‬וסימני טומאה וכן ללמד אותו‬
‫מזעזע את כל העולם‬ ‫ה׳ הלכות שחיטה שהיה‪ ,‬דרסה‪,‬‬
‫הראוי להבין מהי ענין הזעזוע‬ ‫ומן‬ ‫הגרמה‪ ,‬עיקור‪ ,‬חלדה‪ ,‬והראה לו‬
‫שזעזע הקב׳׳ה את כוחות העולם‬ ‫באצבעו כל הנאסר וכל הניתר‪ .‬זהו‬
‫שכג‬ ‫ש מ ל ת ז׳ אדר יומא דהילולא של התעה הנאמן א ל י ע ז ר‬

‫היה אוחז בחיה ומראה להם לישראל‬
‫ואומר להם זה טהור וזה טמא״‪...‬‬
‫להדאדת לו כל דבר ודבד ללא זעזוע‪,‬‬
‫וביותר מצאנו שהקב״ה מבטיח‬
‫שכד גדול לאלו שפרשו‬
‫עצמם ממאכלות אסורות‪ ,‬כמבואר‬
‫במדרש )ויק״ר יג ג(‪ :‬״אמר רב ברכיה‬
‫בשם ר׳ יצחק אריסטון עתיד הקב״ה‬
‫לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא‬
‫וכל מי שלא אכל נבילות בעולם הזה‬
‫זוכה לראותו בעולם הבא הדא הא‬
‫דכתיב )ויקרא ז כס‪ :‬׳חלב נבילה וחלב‬
‫טריפה יעשה לכל מלאכה׳ ואכול לא‬
‫תאכלוהו בשביל שתאכלו לעתיד‬
‫לבא לפיכך משה מזהיר לישראל‬
‫ואומר להם‪ :‬׳זאת החיה אשר‬
‫תאכלו״׳‪...‬‬
‫להדאות למשה רבינו כל דבר ודבר‪,‬‬
‫למה‪ ...‬וכי לא היה הקב״ה יכול‬
‫אלא רצה הקב״ה להדאות למשה‬
‫רבינו ע״ה שמאכלות אסורות מזעזע‬
‫את כל העולם כולו ואם בני ישראל‬
‫יאכלו מהם ח״ו‪ ,‬לא יהיו מסוגלים‬
‫להשכיל ולהבין תודת ה׳ מגודל‬
‫ההיזק שעושה לנפשות ישדאל בגרף‬
‫ובנפש לפיכך זעזע העולם‪ .‬עד כדי‬
‫שהמדרש )ויק״ר יג ‪ 0‬מביא וזה לשונו ‪:‬‬
‫״אמר ריש לקיש ׳זאת החיה אשר‬
‫תאכלו׳ אם זכיתם תאכלו ואם לאו‬
‫]ח״י[ תאכלו למלכיות‪ ,‬אמר רב אחא‬
‫כתיב )ישעיה א יט(‪ :‬׳אם תאבו ושמעתם‬
‫טוב הארץ תאכלו׳‪) ,‬שם א כ(‪ :‬׳ואם‬
‫תמאנו ומריתם חרב תאכלו׳‪ ...‬ומשה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת זכור מאמר א א לי עז ר‬ ‫שכד‬

‫פרשת זכור‬
‫מא&ר א‬

‫תוספות ר״י הזקן‪ :‬הבשר שבטבחים שותפו של עמלק ‪ -‬שהאומנות‬

‫מלמדו אכזריות אפילו הטוב שבהם אכזרי ורע כעמלק‪ ,‬אם בן הבונה‬
‫טבחים על השוחטים ולא על המוכרים ‪ /‬המהרש״א‪ :‬הבונה על‬
‫הטבחים מוכרי הבשר ולא השוחטים‪ ,‬לפי שלעולם הטבחים משונים‬
‫בבגדיהם מזוחמים‪ ,‬גם שחם אנשי שחץ ליתן קולו בשאר בני אדם‪,‬‬
‫ועל כן אמר וגם ״חכשר שבטבחים״ ]הרוצה[ לשנות לשונו לדבר‬
‫בנחת עם הבריות אל תאמין בו כל זמן שבגדיו המזוהמים של‬
‫הטבחים עליו ‪ /‬״שבט מוסר״ ‪ :‬״כיון שהשוחט הוא ממזל מאדים‪,‬‬
‫יתן הודאה להקב״ה שנפל בחלק ישראל להצילו מהיות שופך דמים‪,‬‬
‫כחיוב מזלו להרוג נפש‪ ,‬ינצל בהיותו שופך דם בהמה חיה עוף‪,‬‬
‫ועשה מצות עשה‪ ,‬וגם מקבל שכר על זה‪ ,‬ויתנהג עצמו ברחמנות‬
‫בכל דבר יותר מכל אדם כדי להתגבר על מזלו המחייבו להיות אכזר‪,‬‬
‫ובהיותו נוהג ברחמנות אין יכולים לומר עליו טוב שבטבחים שותפו‬
‫של עמלק ‪ /‬״החינוך״‪ :‬טוב שבטבחים שותפו של עמלק ‪ -‬כי‬
‫האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים‬
‫הגדולים‪.‬‬

‫״זכור את אשר ;ןשה לף עמלק בדרך‬

‫בצאתכם ממצךם״)דברים מ ‪.(r‬‬

‫רק הבונה על מוכרי‬

‫על השוחטים ׳׳‪I‬‬ ‫פ ב א ( ‪ :‬״כשר‬ ‫) קי דו שין‬ ‫א מ רו חז״ל‬
‫הבשר שנקראים טבחים‪.‬‬ ‫של‬ ‫שותפו‬ ‫שבטבחים‬
‫עמלק‪ ...‬ומפרש רש״י ] ג י ר ס ת ר ש ״ י ט ו ב‬

‫אולם‪ ,‬תוספות ר״י הזקן מפרש‪:‬‬ ‫ש ב ט ב חי ם[ ספקי טריפות באות לידו‬

‫ואית דמפרשי שהאומנות‬ ‫וחס על ממונו ומאכילן‪ ,‬נמצא לפי‬
‫מלמדו אכזריות אפילו הטוב שבהם‬ ‫פירושו כונת הגמרא שטבחים אינם‬
‫שכה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת זכור‬

‫כידוע בטבחים שוחטי השורים‬ ‫אכזרי ורע כעמלק‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬אם כן‬
‫הגדולים‪ ,‬ומפני זה אמרו‪ :‬׳טוב‬ ‫הכונה טבחים אכן על השוחטים ולא‬
‫שבטבחים שותפו של עמלק״׳ עכ״ל‪.‬‬ ‫על המוכרים‪.‬‬
‫נמצא שלדעת ״החינוך״ כונת‬
‫המהרש״א )שם( מפרש שהכונה על‬
‫המאמר‪ :‬״טוב שבטבחים״ על‬ ‫המוכרים‬ ‫הטבחים‬
‫השוחטים‪.‬‬ ‫בשר ולא על השוחטים וכך הוא‬
‫מחובת השוחט להרגיל עצמו‬ ‫כותב‪ :‬לפי שלעולם הטבחים משונים‬
‫גמרת הרחמנות‬ ‫בבגדיהם מזוהמים‪ ,‬גם שהם אנשי‬
‫א ך בכל זאת קשים דברי חז״ל אלו‬ ‫שחץ ליתן קולו בשאר בני אדם‪ ,‬ועל‬
‫על לב השוחטים היראים‪ ,‬על כן‬ ‫כן אמר וגם ״הכשר שבטבחים״ וגם‬
‫ראוי להביא דברי ה״שבט מוסר״ ) פ ר ק‬
‫הכשר שבהם ] ה רו צ ה [ לשנות לשונו‬
‫ל ו או ת ב ז ( וזה לשונו‪ :‬״גם כיון‬ ‫לדבר בנחת עם הבריות אל תאמין בו‬
‫שהשוחט הוא ממזל מאדים ) ש ב ת ק נו‬
‫כל זמן שבגדיו המזוהמים של‬
‫הטבחים עליו ] ו ל מ ה ל א ל ה א מ י נו מ ב א ר‬
‫א(‪ ,‬יתן הודאה להקב״ה בכל יום‬
‫שמתחיל לשחוט שנפל בחלק ישדאל‬ ‫ה מ ה ר ש ״ א [ והרי הוא ממש שותפו של‬
‫להצילו מהיות שופך דמים‪ ,‬כחיוב‬ ‫א(‪:‬‬ ‫כא‬ ‫)ב מדבר‬ ‫עמלק שנאמר בו‬
‫מזלו להרוג נפש‪ ,‬ינצל בהיותו שופך‬ ‫׳וישמע הכנעני וגו׳ יושב הנגב׳‪,‬‬
‫דם בהמה חיה עוף‪ ,‬ועשה מצות‬ ‫ודעמלק היה בבגדיו‪ ,‬ושינה לשונו‬
‫עשה‪ ,‬וגם מקבל שכד על זה‪ ,‬ויתנהג‬ ‫לדבר בלשון כנען״‪ .‬רצה לומר‬
‫עצמו בדחמנות בכל דבד יותד מכל‬ ‫שאפילו אם הטבחים ידברו בנחת‬
‫אדם כדי להתגבד על מזלו המחייבו‬ ‫ובנימוס כל זמן ששם טבחים עליהם‬
‫להיות אכזר‪ ,‬ובהיותו נוהג ברחמנות‬ ‫אי אפשר להאמינם‪.‬‬
‫אין יכולים לומר עליו טוב שבטבחים‬ ‫וכמקובל מהגה״ק רבי יהושע‬
‫שותפו של עמלק כדפרשו חז״ל‪ ,‬מה‬ ‫זצוק״ל‬ ‫מסאסניוויץ‬
‫עמלק אכזר אף זה אכזר שהטבעיות‬ ‫שפירש מאמר חז״ל ) ח ו ל י ן י ז ב ( ‪ :‬״רב‬
‫המורה באומנתו הוא האכזריות‪ ,‬ולכון‬ ‫ששת בדק לה בריש לישנא״ ‪ -‬כשהיה‬
‫כל כך שהוא טוב וזריז לשחוט מורה‬ ‫מדבר עם השו״ב היה מבין מתוך‬
‫באכזרו כעמלק‪ ,‬אך כיון שמרגיל‬ ‫לשונו אם הוא מאכיל טריפות או לאו‪.‬‬
‫עצמו במדת הרחמנות גם כשישחוט‬ ‫בא וראה לשון ה״חינוך״‬
‫) מ צו ה‬
‫יהיה כמרחם באופן שלא יהיה מקום‬ ‫ת ק מ ה ( ‪ :‬״אבל טעם המניעה‬
‫לדמותו לעמלק״‪.‬‬ ‫] ר א ו ת ו ו א ת ב נ ו ‪ ,‬ו ש י ל ו ח ה קן[ ללמד אותנו‬
‫למדים כי מחובת השוחט‬ ‫נמצינו‬ ‫מדת הרחמנות ושלא נתאכזר‪ ,‬כי‬
‫במדת‬ ‫עצמו‬ ‫להרגיל‬ ‫האכזריות תתפשט בנפש האדם‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת זכור מאמר א א לי עז ר‬ ‫שכו‬
‫שלא לדמותו לשותף עם עמלק‪,‬‬ ‫הרחמנות להיות בעל חסד‪ ,‬בעל‬
‫ובזה נהפך משותף של עמלק‬ ‫מכניס אורחים‪ ,‬מלוה לזולת‪ ,‬ומקבל‬
‫למקיים מצות ה׳ בשחיטה ומזכה‬ ‫כל אדם בסבר פנים יפות‪ ,‬ועוד‬
‫את עם ה׳ באכילת בשר כשר‬ ‫מעשה צדקה וחסד‪ ,‬וההרגל נעשה‬
‫למהדרין‪.‬‬ ‫טבע שני על פי ה״שבט מוסר״‪ ,‬כדי‬
‫שכז‬ ‫ש מ ל ת קיום המצוה בכינת הלב א לי ע ז ר‬

‫פרשת תרומה‬
‫מאמר א‬

‫היום המצדה בכונת הלב‬

‫יש לדעת ולזכור כי כאשר קיפחנו מצדה‪ ,‬הרי לא זו בלבד שלא‬
‫קיימנו מצוה זו‪ ,‬אלא שמנענו עצמנו מלבוא לידי מצוות נוספות שהיו‬
‫מביאים לנו להתרוממות והתקרבות אל הבורא כי שכר מצוה מצוה‬
‫‪ /‬רד״ק‪ :‬׳״העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממנו ותהי‬
‫יראתם אתי מצות אנשים מלמדה׳ ־ יכבדוני בפיהם ומקרבים אלי‬
‫פיהם ושפתותיהם ומרחקים ממנו לבם‪ ,‬כי מי שאינו עושה אלא מה‬
‫שמצוה לבד ואינו מוסיף מעצמו אינו עושה הדבר מחפצו ורצונו״ ‪/‬‬
‫״בוצינא דנהורא״‪ :‬הבונה המובחרת והנעלה ביותר מכל כוונות‬
‫השמות ־ ״על כל שמך״ היא‪ :‬״אמרתך״ לעשות ציוויו יתברך‬
‫כמאמרו אשר ציוני‪ ,‬כי בזה נשלמים כל התיקונים‪ ,‬ונחשב לו כאילו‬
‫כיון כל הכוונות הראויות לבוץ ‪ /‬״ישמח משה״ ‪ :‬דוקא הבונה לפי‬
‫מה שציוה הבורא גורם התיקון כיון שעושה רק לקיים ציווי הבורא‬
‫יתברך שמו‪ ,‬הרי הוא עושה להשלים רצונו יתברך שמו ואם כן נעשה‬
‫התיקונים כפי הרצון מה שאין כן כשמתכוין לעשות תיקונים אם כן‬
‫לא נתקנו רק כפי כוונותיו״‪.‬‬

‫״ולקחו לי תרומה מאת כל אי^ט א^ר ידבנו‬

‫לב‪ 1‬תקחו את תרומתי״)שמות כה ב(‪.‬‬
‫ויתן את לבו עמו לקיום המצוה‪ ,‬ולא‬ ‫הנה כבר נודע דברות רבותינו הק׳‬
‫יקיימנה כמצות אנשים מלומדה‪ .‬יתר‬ ‫תלמידי הבעש״ט הק׳ לבאר‬
‫על כן‪ ,‬כאשר המדובר בקיום מצוה‪,‬‬ ‫הכתוב‪ :‬״מאת כל איש אשר ידבנו‬
‫יכול אדם להפסיד ולקפח במו ידיו‬ ‫לבו תקחו את תרומתי״‪ ,‬ללמד‬
‫קיום מצוות מדאורייתא‪ ,‬כדברי‬ ‫שתרומת האדם ועבודתו לה׳ תתקבל‬
‫הפוסקים שמצוות צריכות כונה‪ .‬צא‬ ‫כאשר תבוא בנדבת הלב‪ ,‬כאשר ינדב‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫פ ר ש ת ת רו מ ה מ א מ ר א‬
‫הנימוסים וסדר העולם שכפוף אליו‪,‬‬
‫וממילא אינו ראוי לשכד שלם המוכן‬
‫למקיים מצות ה׳ יתברך‪ .‬וסיים‬
‫ה״חפץ חיים״ ושנה‪ :‬״חבל מאד‬
‫שאדם שהתייגע כל כך לעשות‬
‫בשלמות את מה שהתורה דורשת‬
‫הימנו‪ ,‬לא יקבל את שכרו השלם רק‬
‫מפני חוסר הכונה״‪ .‬וכאשר מדובר‬
‫בשכר המצווה‪ ,‬יש לדעת ולזכור כי‬
‫אין כאן רק שאלה של רווח והפסד‬
‫גשמי‪ ,‬כי שכר מצוה מצוה ) א ב ו ת פ ר ק‬
‫א בו ת פ ר ק ד מ ש נ ה ‪ , p‬וכאשר קיפחנו‬
‫מצוה‪ ,‬הרי לא זו בלבד שלא קיימנו‬
‫מצוה זו‪ ,‬אלא שמנענו עצמנו מלבוא‬
‫לידי מצוות נוספות שהיו מביאים לנו‬
‫להתרוממות והתקרבות אל הבורא‪.‬‬
‫דבר מה‪ ,‬הרי דין העובד הזה כשכיר‬
‫ותהי יראתם אותי‬
‫מצות אנשים מלומדה‬
‫כט‬ ‫ו כ כ ר צעק על כך הנביא‬
‫) י ש ע י׳‬
‫י ג ( ‪ :‬׳״העם הזה בפיו ובשפתיו‬
‫כבדוני ולבו רחק ממנו ותהי יראתם‬
‫אתי מצות אנשים מלמדה ‪ -‬וברש״י‬
‫הם מראין עצמם כמכבדין אותי בפה‬
‫ושפה‪ ,‬ואת לבם הרחיקו ממנו‪ ,‬ותהי‬
‫יראתם אתי לא בלב שלם כי אם‬
‫במצות האנשים המלמדים אותם‬
‫התראו כנכנעים מלפניו״‪ .‬וב״רד״ק״‪:‬‬
‫״יכבדוני בפיהם ומקרבים אלי פיהם‬
‫ושפתותיהם ומרחקים ממנו לבם‪ ,‬כי‬
‫מי שאינו עושה אלא מה שמצוה לבד‬
‫ואינו מוסיף מעצמו אינו עושה הדבר‬
‫וב״מצודות״‪:‬‬ ‫ורצונו״‪.‬‬ ‫מחפצו‬
‫״יכבדוני בשפתיו ולא בלב ידברו כי‬
‫ש מ ל ת‬ ‫שכח‬
‫ולמד מפסקו של ה״חפץ חיים״‬
‫י(‬ ‫ס״ ק‬ ‫ס‬ ‫) סי מן‬ ‫ב״משנה ברורה״‬
‫שמצוות דאורייתא צריכות כונה‪ ,‬ואם‬
‫לא כיוון לא יצא ידי חובתו‪ ,‬חבל‬
‫שאנו מפסידים כל כך הרבה מצוות‬
‫מדאורייתא‪ ,‬מחמת חוסר כונה‪ .‬דוגמא‬
‫לכך הביא את מצות ) ד ב ר י ם כ ד ט ו ( ‪:‬‬
‫״ביומו תתן שכרו״‪ ,‬שצוותנו התורה‬
‫לשלם לפועל בזמנו‪ .‬הנה במושכל‬
‫ראשון אפשר לחשוב כי מי שאין לו‬
‫בית חרושת ואינו שוכר פועלים‪ ,‬אין‬
‫לו הזדמנות לקיים מצוה זו‪ .‬ברם‪ ,‬אם‬
‫ישים האדם לב לפעולותיו מדי יום‬
‫ביומו‪ ,‬יופתע לראות כמה פעמים‬
‫מזדמנת מצוה זו לידו‪ :‬כאשר שוכר‬
‫פועל לסייד את ביתו או לתקן איזה‬
‫יום‪ ,‬ובתום עבודתו חייב בעל הבית‬
‫מדין תורה לשלם לו שכרו בזמנו‪.‬‬
‫כיוצא בדבר הנוסע בדרך ושכר‬
‫לעצמו נהג להסיעו‪ ,‬הרי ממילא חייב‬
‫הוא לדאוג ששכיר זה יקבל את‬
‫תשלומו בזמנו‪.‬‬
‫וה‪ 3‬ה אילו היה האדם נעצר ועומד‬
‫לרגע קט‪ ,‬ומתבונן וחושב‬
‫בלבו‪ :‬״הנני מקיים כעת מצות בוראי‬
‫שציוני לשלם לשכיר בזמנו״‪ ,‬הרי היה‬
‫מקיים בזמן התשלום מצוה דאורייתא‬
‫ונוחל על ידי מעשה פשוט זה הרבה‬
‫טובה בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬אבל‬
‫אם משלם משכורתו ללא כונה לשם‬
‫מצוה‪ ,‬כי אז לא קיים בזה רצון ה׳‬
‫לשם קיום המצוה‪ ,‬אלא משום דרכי‬
 ‫שכט‬ ‫אליעזר‬ ‫קיום המצוה בכונת הלב‬ ‫שמלת‬
‫שאמר‪ :‬׳למען תחיון׳ ‪ -‬חיים שלמים‬ ‫לבו רחק ממנו‪ ,‬מה שהם יראים מפני‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא״‪ .‬נמצאת‬ ‫אינה באה מן הלב‪ ,‬אלא כמצות‬
‫אומר ששלימות המצוה אינה אלא‬ ‫אנשים המלמדים ואומרים התראו‬
‫מתוך כוונה כי אחרת אין נשמה לגוף‬ ‫כאלו אתם יראים ונכנעים״‪.‬‬
‫המצוה‪.‬‬
‫מצדה כלא פונה‬
‫שלילת הפונה‬ ‫כגוף כלא נשמה‬
‫עדיפה מפונה מוגבלת‬
‫וככר ידענו גודל חובת קיום המצוות‬
‫כרם‪ ,‬למרות שבכל מצוה ומצוה‬ ‫בשלימות הכוונה ובפנימיות‬
‫חבוקים וטמונים רזים יחודים‬ ‫הלב‪ ,‬כי כל מצוה בלא כונה הרי היא‬
‫וכונות נעלות מסוד כבשונו של עולם‪,‬‬ ‫כגוף בלי נשמה‪ .‬וכפי שביאר האר״י‬
‫בכל זאת מאחר שאין אנו יודעים כלל‬ ‫ז״ל ב״ליקוטי תורה״ )פר׳ עקב דבור‬
‫לכוון לאמיתה של כונת המצוה‪ ,‬ומה‬ ‫הראשון( בביאור הכתוב ))דברים ח א(‪:‬‬
‫יתנו ומה יוסיפו כונתינו הדלות‬ ‫׳״כל המצוה אשר אנכי מצוך היום‬
‫בשביל קיום המצוות‪ ,‬הנה כי כן‬ ‫תשמרון לעשות למען תחיון׳ ‪ -‬להיות‬
‫צריכה להיות כונתינו ממוקדת לכונה‬ ‫כי כל הדברים בעולם יש להם חיות‬
‫העיקרית ־ שהיא הנעלית על כל‬ ‫וכמו שהאדם נברא גוף ונפש‪ ,‬כן כל‬
‫הכונות בקיום המצוות‪ ,‬והיא‪:‬‬ ‫הדברים‪ ,‬והנה התורה עצמה יש לה‬
‫לעשות רצונו של מקום ברוך הוא‬ ‫גוף ונפש‪ ,‬גוף ‪ -‬כענין הלבוש הנזכר‬
‫״כאשר ציוני ה׳ אלקי״ כמו שפירש‬ ‫בדברי רז״ל גופי התורה‪ ,‬ויש לה‬
‫רש״י ) ת ע ני ת ז א ד ״ ה ל ש מ ה ( ‪ :‬״משום‬ ‫פנימיות התורה שהוא הנשמה‪ ...‬וכן‬
‫כאשר ציוני ה׳ אלקי ומקורו ) ע ״ ז י ז ב ( ‪:‬‬
‫המצוה יש לה גוף דהיינו בחינת‬
‫ששאלו לרבי חנינא בן תרדיון‪ :‬אמאי‬ ‫המעשה‪ ,‬ויש לה נשמה דהיינו הכונה‬
‫קא עסקת באורייתא‪ ,‬אמר להו‪:‬‬ ‫שהאדם מכוון בה‪ ,‬לעשותה כתיקונה‪,‬‬
‫׳כאשר ציוני ה׳ אלקי׳‪ .‬ואין זה דוקא‬ ‫ואם נעשה בלא כונה הצריכה‪ ,‬תהיה‬
‫לימוד התורה‪ ,‬אלא כונה זו מיועדת‬ ‫כגוף בלא נשמה‪ .‬ולזה אמר הכתוב‪:‬‬
‫לכל המצוות‪ ,‬והיינו שמכוין לעשות‬ ‫׳כל המצוה אשר אנכי מצוף היום‬
‫נחת רוח לה׳ יתברך שציווה לעשות‬ ‫המצוה‬ ‫דהיינו כל‬ ‫תשמרון‪,‬‬
‫את המצווה ) ס פ ר י ש ל ח ( ‪.‬‬
‫בשלימותה עם הכונה והחיות שלה‪,‬‬
‫והוא שרמז הרב הק׳ הרבי ממזבוז‬ ‫למען תחיון ‪ -‬שתהיה מרה כנגד מרה‪,‬‬
‫זי״ע בספר הק׳ ״בוצינא‬ ‫כמו שעשית מצוה עם חיותה‪ ,‬כן יש‬
‫דנהורא״ בפסוק ) ת הי לי ם ק ל ח ב ( ‪ :‬״כי‬ ‫בה לאכול בעולם הזה מן הגוף ומן‬
‫הגדלת על כל שמך ‪ -‬אמרתך״ כלומר‪,‬‬ ‫החיות בעולם הבא‪ ,‬ויהיה להם חיות‬
‫הכונה המובחרת והנעלה ביותר מכל‬ ‫בשכרה בעולם הזה‪ ,‬ובעולם הבא‪ ,‬וזה‬
 ‫מאמר א אליעזר‬
‫עוד לשום נברא‪ ,‬רק המצוה יתברך‬
‫יודע מקומה‪ ,‬והנה העושה כאשר‬
‫ציוה הוא יתברך‪ ,‬אם כן מתקן בשרשו‬
‫אף מה שנעלם מכל נברא‪ ,‬והיינו‪:‬‬
‫׳אשר קדשנו במצוותיו׳ והבן‪ ,‬אבל אם‬
‫אינו עושה רק על פי השכל‪ ,‬אם כן‬
‫אינו יכול לתקן יותר ממה שהשכל‬
‫מגיע״‪ .‬ובהגהה )שם( מוסיף מה‬
‫שנתגלה לו מהשמים ‪ :‬״שדוקא הכונה‬
‫לפי מה שציוה הבורא גורם התיקון‬
‫כיון שעושה רק לקיים ציווי הבורא‬
‫יתברך שמו‪ ,‬הרי הוא עושה להשלים‬
‫רצונו יתברך שמו ואם כן נעשה‬
‫התיקונים כפי הרצון מה שאין כן‬
‫כשמתכוין לעשות תיקונים אם כן לא‬
‫נתקנו רק כפי כוונותיו״‪.‬‬
‫ל או ר האמור יובן באופן נפלא מה‬
‫שפירש רש״י ז״ל ) ב מ ד ב ר ח ג ( ‪:‬‬
‫׳ויעש כן אהרן׳ ‪ -‬להגיד שבחו של‬
‫אהרן שלא שינה״‪ .‬שלמרות גודל‬
‫מדריגתו הרמה של אהרן שבא בסוד‬
‫ה׳ וידע לכוין רזים עמוקים מסוד‬
‫כבשונו של עולם‪ ,‬בכל זאת יחד עם‬
‫זה לא שינה מכוונת המצוה כפשוטה‬
‫על דעת נותן התורה ברוך הוא‪ ,‬וכיון‬
‫את הכונה העיקרית ״כאשר ציוני ה׳‬
‫אלקי״‪ ,‬שהיא הכונה הנעלית על כל‬
‫הכונות ומובחרת ורצויה ביותר לפני‬
‫הבורא יתברך‪ ,‬לתקן את בל‬
‫התיקונים הראויים והחביבים‪.‬‬
‫ס עי ף א(‪.‬‬
‫פרשת תרומה‬ ‫שמלת‬ ‫של‬
‫כוונות השמות ‪ -‬״על כל שמך״ היא‪:‬‬
‫״אמרתך״ לעשות ציוויו יתברך‬
‫כמאמרו אשר ציוני‪ ,‬כי בזה נשלמים‬
‫כל התיקונים‪ ,‬ונחשב לו כאילו כיון‬
‫כל הכוונות הראויות לכוין‪ ,‬ונשפע‬
‫שפע ברכה על כל העולמות לעילא‬
‫ולתתא כן יהי רצון‪.‬‬
‫ואכן לשם כך קבעו המקובלים‬
‫הקדמונים שבשעת כתיבת‬
‫ספר תורה אין לכוון שום כוונות‬
‫מיוחדות בכתיבת השמות הקדושים‪,‬‬
‫אלא לכתבם סתם‪ ,‬שכן אם מכוונים‬
‫כוונות מסוימות אין הקדושה תופסת‬
‫יותר ממידת הכוונה‪ ,‬בעוד שקדושת‬
‫האותיות היא גדולה ועמוקה לאין‬
‫שיעור יותר מכפי שיכולה לכון‬
‫הכוונה האנושית הגדולה ביותר‪ ,‬ואם‬
‫כן מוטב לכתוב את השמות סתם כדי‬
‫שהקדושה תתפשט לפי כל הכוונות‬
‫האפשריות שישנן לד‪.‬‬
‫המקיים מצרה על פי השכל‬
‫היא מוגבלת‬
‫בזה דברי ה״ישמח משה״‬ ‫ונפלאים‬
‫)פר׳ ויצא ד״ה וידר יעקב נדר( ‪:‬‬
‫״דהנה לכל מצווה יש כונת ידועים‬
‫ליחידי סגולה בכל דור‪ ,‬ויותר מזה‬
‫אשר לא נודעו רק לרבי שמעון בן‬
‫יוחאי וחבריו‪ ,‬ויותר מזה אשר לא‬
‫נודעו רק למשה בחיר ה׳‪ ,‬ויותר מזה‬
‫עוד מחמת אשד עקבותיהם לא נודעו‬
‫ת ש ו ב ה ״ ) א ו ״ ח סי מן ל ב‬ ‫ב ״ ש ע רי‬ ‫ראה כ עין ז ה‬ ‫לד‪,‬‬
‫שלא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת קיום המצדה בבינת הלב‬

‫המחשבה וכונה שעשו באיברים‬ ‫בונת עשיית המשכן‬

‫הנגלים למטה בגשמי ומחשבתן היו‬ ‫״באשר צוה ה׳״‬
‫ברוחני לבנות משכן העליון‪ ,‬שהוא‬ ‫הנה מצינו על כך הוראה בפרשת‬
‫סוד בריאת שמים וארץ וכל העולמות‪,‬‬ ‫השבוע ) ש מ ו ת כ ה ב ( ‪ :‬״מאת כל‬
‫ולאו כל מוחא סביל דא‪ ,‬לכן בכל‬ ‫איש אשר ידבנו לבו תקחו את‬
‫פעולה ופעולה של כלי המשכן אמרו‬ ‫תרומתי״ ־ חפץ הקב״ה שכל איש‬
‫בפירוש שאנו עושין על הכונה שצוה‬ ‫ואיש ינדב את לבו לנדבת המשכן‪,‬‬
‫ה׳ את משה‪ ,‬והוא על דרך שאנו‬ ‫צא ולמד שהדגיש הכתוב כמה‬
‫אומרים‪ :‬׳ויהי נועם‪...‬׳ וכמו שכתוב‬ ‫פעמים ״כל נדיב לב״ ״אשר נשאו‬
‫בזוהר״ ) ח ״ ב צ ג ב ( ל ה ‪.‬‬ ‫לבו״ ״אשר נדב לבם״‪ ,‬להורות‬
‫שעיקר ההבאה שהיתה חביבה לפניו‬
‫הדברים אמורים ביחוד לקהל‬
‫יתברך היא נדבת הלב‪ ,‬וכן הוא‬
‫הקודש ‪ -‬השוחטים‬
‫מאמר הכתוב ) ש ה ״ ש ג ט ( ‪ :‬״אפריון‬
‫העושים במלאכת הקודש‪ .‬בכל תחילת‬
‫עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון‬
‫מלאכה מברכים לקב״ה אשר קדשנו‬
‫עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו‬
‫במצוותיו וצוונו על השחיטה‪ .‬אם רק‬
‫ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות‬
‫נכוון ונשים לבנו לברכה זו‪ ,‬נבין אל‬
‫ירושלים״ ‪ -‬אמנם המלך שהשלום‬
‫נכון מה רב הרווח המצפה לנו‪ ,‬הן‬
‫שלו עשה לו אפריון מעצי הלבנון‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא משפיע עלינו‬
‫עמודיו עשה כסף רפידתו זהב‪ ...‬אך‬
‫קדושה במצוותיו‪ .‬כאשר מקיימים את‬
‫מה בצע לו בכסף וזהב וארגמן‪ ,‬על‬
‫המצווה בכוונה‪ ,‬מושפע עלינו שפע‬
‫כך שפיל לסיפא דקרא‪ :‬״תוכו רצוף‬
‫של קדושה‪.‬‬
‫אהבה מבנות ירושלים״ ‪ -‬כל עיקרו‬
‫מצות השחיטה הבאה לידך‪ ,‬אל‬ ‫של הבית הוא תוכם ופנימיות לבם‬
‫תחמיצנה בקיומה ללא‬ ‫של בני ישראל שבחר ה׳ להשכין את‬
‫כוונת הלב‪ .‬וידוע דברי רבינו הק׳ בעל‬ ‫שמו שם‪.‬‬
‫) ב ס י מ ן א ס ״ ק נ ט(‬ ‫ה״שמלה חדשה״‬ ‫והנה עשיית המשכן היה הכונה‬
‫שכתב ישראל ערבים זה לזה שאם‬ ‫שיהיה מחשבתן על מלאכת‬
‫יזדמן לבר ישראל לקיים המצות עשה‬ ‫משכן העליון‪ ,‬וכמי שנאמר ) ש מ ו ת מ‬

‫] ש ל ש ח י ט ה [ ל א יעבוד טצדקי למפטר‬ ‫י ז ( ‪ :‬׳הוקם המשכן׳ ־ ודרשו ) ב מ ״ ר י ב‬

‫ממנה דאי עביד טצדקי למפטר‪,‬‬ ‫ט ס כי בהקמת משכן למטה הוקם‬

‫עבירה הוא בידו ונענש עליו ח״ו‬ ‫משכן למעלה‪ .‬והיינו על ידי‬

‫ל ה ‪ .‬ו ר א ה עו ד ב ע נין ז ה ב ס פ ר ״ ח ס ד ל א ב ר ה ם ״ ) מ עין ש ני נ הר ל ג(‪ .‬ו ב ס פ ר ״ יו ש ר ד ב ר י א מ ת ״‬

‫ה ש ני(‪.‬‬ ‫) ת חי ל ת קונ ט ר ס‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת תרומה מאמר א‬ ‫שלב‬
‫הבורא על כל פרטיה והידוריה‪,‬‬ ‫בעידן דריתחא‪ ,‬אם כן הבה נשקיע‬
‫ולזכות את ישראל באכילה כדת וכדין‬ ‫מעט מחשבה ולב בטרם נאחז בסכין‬
‫תורה‪ .‬ואז נצא ושכרנו מאת ה׳ בכפל‬ ‫השחיטה‪ ,‬לחשוב מחשבות מה רבה‬
‫כפליים‪.‬‬ ‫הזכות שבידינו‪ ,‬לקיים את מצוות‬
‫^‪ 15‬ל ג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת המזבח ־ מקור קביעת דיני פגימות הסכין‬

‫מאמר ג‬

‫המזבח ‪ -‬מקור קכיעת דיני פגימות הסכין‬

‫האיך בנו המזבח מאין ימצאו אבנים בלא פגימה‪ ,‬ואם יחליקו בברזל‬
‫איכא איסורא‪ :‬ד׳לא תניף עליהן ברזל׳‪ ,‬וליכא למימר נמי על ידי‬
‫שמיר דעל כרחך על ידי שמיר נמי לא יהיו חלקות שלא תחגור בהן‬
‫הצפורן ‪ /‬המקדש בנו באבנים קטנות חלקות שלא היה בהם שום‬
‫פגימה כגון חלוקי אבנים של נחל‪ ,‬שאבני נחל הם אבנים כזכוכית‬
‫ואולי גם שפשפו אותם על ידי אבנים אחרות כאלו ‪ /‬עוד בטרם‬
‫שיביאו האבנים לעזרה היו מתקנם על ידי ברזל ומחוץ לעזרה מותר‬
‫לחתכן ולהשוותן בברזל‪ ,‬אבל משבאו לעזרה אסור להניף עליהן‬
‫ברזל‪ ,‬ד׳לא תבנה אתהן גזית׳ בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה‬
‫גזית בהיכל ובבית קדשי הקדשים‪ ,‬הא מה אני מקיים‪ :‬׳ומקבות‬
‫והגרזן וכל כלי ברזל׳‪ ...‬בבית לא נשמע אבל בחוץ נשמע ‪ /‬לא נאסר‬
‫הנפת ברזל אלא על המזבח בלבד משום שנברא להאריך ימיו של‬
‫אדם‪ ,‬אבל אבנים של בנין בית המקדש אין הנפת ברזל עליהן פוסלן‬
‫ובלבד שלא יתקן בפנים‪.‬‬

‫״ועשית את המזבח עצי ק‪1‬טים‪ ...‬ךבוע והיה‬

‫המזבח״ ) ש מ ו ת כז א(‪.‬‬

‫וכמה פגימת המזבח‪ ,‬כדי שתחגור בה‬ ‫איתא בגמרא ) ח ו ל י ן י ז ב ( ‪ :‬״אמר רבי‬
‫צפורן‪.‬‬ ‫שמעון בן לקיש שלשה‬
‫פגימות הן ‪ :‬פגימת עצם בפסח‪ ,‬פגימת‬
‫כבר ידועה המחלוקת הגדולה בין‬ ‫אוזן בבכור‪ ,‬פגימת מום בקדשים‪ ,‬ורב‬
‫הראשונים בשיעוד הפגימה‪,‬‬ ‫חסדא אמר אף פגימת סכין״‪ ,‬שואלת‬
‫וכמה הוא שיעור ׳׳חגורת צפורן״‬ ‫הגמרא‪ :‬״ואידך״ ‪ -‬למה רבי שמעון‬
‫שיטת הרא״ש הרשב״א ואחריהם‬ ‫בן לקיש אינו מזכיר פגימת הסכין‪.‬‬
‫ה״דרישה״ ה״פרי חדש״ ה״שמלה‬ ‫ומתרצת‪ :‬״בחולין לא קא מיירי״‪,‬‬
‫חדשה״ וה״שלחן ערוך הרב״‪ ,‬ה״צמח‬ ‫ומסיימת הגמרא ‪ :‬וכולן ] כ ל א ל ו ש נ ז כ ר ו‬

‫צדק״ החדשות‪ ,‬המהר״ל צינץ‪,‬‬ ‫ל ע י ל [ פגימתן כדי פגימת המזבח‪,‬‬

 ‫א ל י ע ז ר‬ ‫מאמר ב‬ ‫ת רו מ ה‬ ‫פר ש ת‬ ‫ש מ ל ת‬ ‫שלד‬
‫ברזל׳ ) ד ב ר י ם כ ז ה(‪ ,‬וליכא למימר נמי‬ ‫וה״דעת תורה״‪ :‬אם ״חגורת צפורך׳‬
‫על ידי שמיר דעל כרחך על ידי שמיר‬ ‫היא פגימה שיש בה חסרון‪,‬‬
‫נמי לא יהיו חלקות שלא תחגור בהן‬ ‫והמשמעות של חגורת צפורן היא‬
‫הצפורן‪ ,‬מדאמר במסכת עבודה זרה‬ ‫״אחיזת צפורן״ וכלשון הרמב״ם‬
‫פרק רבי ישמעאל ) נ ב ב ( גבי אבני‬ ‫״תלם״‪ ,‬או ״חגורת צפורן״ היא‬
‫מזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית‬ ‫מלשון אוגרת הצפורן אפילו בכל‬
‫חשמונאי‪ ,‬היכי נעביד נתברינהו‪,‬‬ ‫שהוא‪ ,‬רק שיהיה מרגיש הצפורן‪ ,‬ויש‬
‫׳אבנים שלימות׳ אמר רחמנא‪,‬‬ ‫עוד ספיקות והלכות היוצאות בדין‬
‫נינסרינהו ‪ -‬פירוש‪ :‬לעשות בלא‬ ‫דברים אלולו‪.‬‬
‫פגימה‪ ,‬׳לא תניף עליהן ברזל׳ אמר‬
‫לענינינו יש להקשות שאם שיעור‬
‫רחמנא‪ ,‬והשתא ליעבדינהו על ידי‬ ‫פגימת המזבח הוא קטן‬
‫שמיר‪ ,‬אלא ודאי שמיר אין עושח‬ ‫כל כך‪ ,‬האיך בנו את המזבח‪ .‬וכבר‬
‫אותם חלקות שלא תחגור בהן‬ ‫עמדו על כך התוספות בחולין‪ ,‬וזה‬
‫הצפורן״‪.‬‬ ‫לשונם ) ח ו ל י ן י ח א ד ״ ה ו כ מ ה ( ‪ :‬״ואם‬
‫ויש לומר דבפרק איזהו מקומן‬
‫)ז ב חי ם‬ ‫תאמר והאיך בנו המזבח דאנה ימצאו‬
‫נ ד א( משמע שבנו אותם באבנים‬ ‫אבנים בלא פגימה‪ ,‬ואם יחליקו בברזל‬
‫קטנות חלקות שלא היה בהם שום‬ ‫איכא איסורא‪ :‬ד׳לא תניף עליהן‬

‫שי ט ת ר ב ח סד א‬ ‫ב א רי כו ת ונ ב א ר ם ב ק צ ר ה‪:‬‬ ‫מ ב ו א ר ה עני ץ‬ ‫ב ס פ ר נו ״ ש י ח י צ ח ק ״ ) ח ל ק א(‬ ‫לן‪.‬‬

‫ח ד ש ״) סי מן‬ ‫ש ש י ע ו ר פ ג י מ ה הו א כ ד י ח ג ו ר ת צ פ ו ר ן ו ז ה ל ש ו ן ה ״ פ ר י‬ ‫ב ג מ ר א ) חו ל ין ש ם(‪,‬‬

‫י ח א ו ת ה( ‪ :‬ד ע ד ב ח ג ו ר ת צ פ ו ר ן י ש ב ו ב׳ פ י ר ו ש י ם ‪ .‬א‪ .‬ר צ ה ל ו מ ר ש ה צ פ ו ר ן ח ג ו ר ב פ ג י מ ה‬

‫מ ל ש ו ן ‪ :‬׳ ח גו ר ה ו א זו ר׳‪,‬‬ ‫או‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ל תו כ ה ‪.‬‬ ‫ה צ פו רן‬ ‫שנ א ס פ ת ו או ג ר ת‬ ‫ב ק צי ר׳‬ ‫מ ל שון‪ :‬׳ אג ר ה‬

‫ו ה פי רו ש ה ש ני הו א ל חו מ ר א יו ת ר‪ ,‬ש ר צ ה ל ו מ ר ה ר ג ש ת ה צ פ ו רן כ לו מ ר כ ל פ גי מ ה ש מ ר גי ש‬

‫ה רג ש ו עי כו ב‬ ‫אינו מ ר גי ש שו ם‬ ‫מ ק ר י ׳ ח ג ו ר ת צ פ ו ר ן ׳ ‪ .‬ע ל פ י ה ר א ״ ש א ם הו א‬ ‫בו ה צ פו רן‬

‫ע ״י ב ש ר א ו ע ל ה צ פו רן‪ ,‬אין צ רי ך ל ח שו ש א פ י לו ש רו א ה ע ל י ד י מי א ו ש מ ש א ‪ ,‬כי ה ב די ק ה‬

‫הי א ב כ ד י ל מ צ ו א ח ג ו ר ת צ פ ו ר ן ‪ ,‬ו ח ג ו ר ת צ פ ו ר ן ה כו נ ה ע י כ ו ב ו ה ר ג ש ת ה צ פ ו ר ן ב פ ג ם ‪ ,‬ו א ם‬

‫ע ל י ד י ב ש ר א ו ה צ פ ו ר ן אי נו מ ר ג י ש ‪ ,‬ד יו ‪ .‬ג‪ .‬ד ע תו ש ה ר א ״ ה סו ב ר כ ד ע ת ה ר א ״ ש ש׳ ח גו ר ת‬

‫ב תו ך‬ ‫נ חגר‬ ‫ה צ פו רן‬ ‫ש חו ד‬ ‫פי רו שו‬ ‫אין‬ ‫צ פו רן ״‬ ‫ד ״ ח גו ר ת‬ ‫צ פו רן׳‪.‬‬ ‫׳ הרג ש ת‬ ‫הו א‬ ‫צ פו רן׳‬

‫מ ת ע כ ב ת ע ל י ד י ה פ גי מ ה‪.‬‬ ‫ש ה צ פו רן‬ ‫ה פ גי מ ה‪ ,‬א ל א‬

‫ש ל פ ג י מ ת ה ס כי ן כ ד י ח ג ו ר ת צ פ ו ר ן ל ג ב י ג ׳ ע ני ני ם‬ ‫ב ן ל קי ש מ בי א ה ע נין‬ ‫ש מ עון‬ ‫ר בי‬

‫ר בי‬ ‫אם‬ ‫ב ר א שו ני ם‬ ‫מ ח לו ק ת‬ ‫וי ש‬ ‫ה ס כין ‪,‬‬ ‫פ גי מ ת‬ ‫לג בי‬ ‫זאת‬ ‫מ בי א‬ ‫ו אינו‬ ‫ק ד שי ם‪,‬‬ ‫ב עני ני‬

‫או ל א‪.‬‬ ‫ה צ פו רן‪,‬‬ ‫ש ה ש י ע ו ר ב ס כ י ן הו א ב ח ג ו ר ת‬ ‫ס ב י ר א לי ה‬ ‫ח סד א‬ ‫בן ל קי ש כ ר ב‬ ‫ש מ עון‬

‫ש הו א‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫הי א‬ ‫ה פגי מ ה‬ ‫ש שי עו ר‬ ‫סו ב רי ם‬ ‫ה א מו ר אי ם ו רו ב ם‬ ‫בין‬ ‫מ ח לו ק ת ג דו ל ה‬ ‫י שנ ה‬

‫ש ש י ע ו ר ו ג ד ו ל יו ת ר‪,‬‬ ‫ש ה ש י ע ו ר הו א כ ד י ש ת ח ג ו ר ב ה צ פ ו ר ן‬ ‫ו פ לי ג י ע ל ר ב ח ס ד א ה סו ב ר‬

‫אין ה פגי מ ה או ג ר ת‬ ‫ש צ רי ך ״ ל א גו ר כ ל ש הו א ״‪ ,‬ש א ם‬ ‫ש הו א ״ ל או דו ק א‪ ,‬א ל א‬ ‫או ל ם ״ כ ל‬

‫ש מו ת ר‪.‬‬ ‫כ לו ם ה ר י ה י א ד ו מ ה ל ס א ס א ה‬
‫אליעזר שלה‬ ‫פ גי מו ת ה ס כין‬
‫מפצלין ומסתתין אותן מבחוץ‪ ,‬מה‬
‫שאין כן באבני מזבח שאסור להניף‬
‫עליהן ברזל כלל‪ ,‬הכי אמרינן בפרק‬
‫קמא דתמיד ) כ ו ‪ p‬אהא דתנן שבית‬
‫המוקד היה מוקף רובדין של אבן‪,‬‬
‫מקשה רובדין מאי ניהו‪ ,‬גזרתא‬
‫דאצטבתא וכד‪ ,‬ומי מפלגי אבנים‬
‫והכתיב ) מ ל כי ם א ר ס ‪ :‬׳והבית בהבנותו‬
‫אבן שלימה׳ וגו׳‪ ,‬ומשני אביי דמתקני‬
‫ומייתו מעיקרא‪.‬‬
‫ופירש המפרש שעוד בטרם שיביאו‬
‫האבנים לעזרה היו מתקנם‬
‫על ידי ברזל וכו׳‪ ,‬ומחוץ לעזרה‬
‫מותר לחתכן ולהשוותן בברזל‪ ,‬אבל‬
‫משבאו לעזרה אסור להניף עליהן‬
‫ברזל‪ ,‬וכן מוכח במכילתא דאמרינן‬
‫התם ) ש מ ו ת כ ב ‪ : p‬׳לא תבנה אתהן‬
‫גזית׳‪ ,‬בו אי אתה בונה גזית אבל אתה‬
‫ברנה גזית בהיכל ובבית קדשי‬
‫הקדשים‪ ,‬הא מה אני מקיים ) מ ל כ י ם א‬
‫ו ‪ : a‬׳ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל׳‪...‬‬
‫בבית לא נשמע אבל בחוץ נשמע‪ ,‬כי‬
‫חרבך הנפת עליה ותחללה‪ ,‬רבי‬
‫שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא‬
‫להאריך ימיו של אדם וכו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫משמע שלא נאסר הנפת ברזל אלא‬
‫על המזבח בלבד משום שנברא‬
‫להאריך ימיו של אדם‪ ,‬אבל אבנים‬
‫של בנין בית המקדש אין הנפת ברזל‬
‫עליהן פוסלן ובלבד שלא יתקן בפנים‪,‬‬
‫וכן מוכח מדברי הרמב״ם‪.‬‬
‫ק בי ע ת די ני‬ ‫מ קרר‬ ‫ה מז ב ח ‪-‬‬ ‫שמלת‬
‫פגימה כגון חלוקי אבנים של נחל‪.‬‬
‫ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב‬
‫) מ ל כ י ם א י ‪ : 0‬׳אבן שלמה מסע נבנה׳‪,‬‬
‫וקאמר רבי יהודה בפרק עגלה ערופה‬
‫) סו ט ה מ ח ‪ : p‬שבית המקדש נבנה על‬
‫ידי שמיר‪ .‬בזה מתורץ הקושיא שבנו‬
‫את בית המקדש באבנים ללא פגימה‪,‬‬
‫שאבני נחל הם אבנים כזכוכית ואולי‬
‫גם שפשפו אותם על ידי אבנים‬
‫אחרות‪.‬‬
‫וכך כותב הרמב״ם‬
‫) ה ל כ ו ת בי ת ה ב חי ר ה‬
‫פ ר ק א ה ל׳ י ד ( ‪ :‬כל אבן שנפגמה‬
‫כדי שתחגור בה הצפורן כסכין של‬
‫שחיטה‪ ,‬הרי זו פסולה לכבש ולמזבח‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬׳אבנים שלימות תבנה את‬
‫מזבח ה׳‪ ...‬אבני היכל ועזרות שנפגמו‬
‫וכו׳ פסולים ואין להם פדיון אלא‬
‫נגנזים‪.‬‬
‫המזבח נבנה ?האריך ימי האדם‬
‫) ש ם(‪:‬‬ ‫והוסיף ה״כסף משנה״‬
‫שהלכה זו שאסור להניף‬
‫ברזל על אבנים הוא דוקא על אבני‬
‫המזבח והכבש‪ ,‬אבל על אבני העזרות‬
‫וההיכל מותרים חוץ להעזרה‪ .‬וגם‬
‫מוסיף שאבני ההיכל אסור בפגימה‬
‫כמו המזבח וזה לשונו‪ :‬״נראה שלא‬
‫כתב כן ] ה ר מ ב ״ ם ל ג ב י ע ז ר ו ת [ אלא לענין‬
‫שלא יהיה בהם פגם כדכתיב‪ :‬׳אבן‬
‫שלמה מסע נבנה׳ אבל היו מסתתין‬
‫ומשוין אותן בכלי ברזל מבחוץ‬
‫ומכניסץ אותן‪ ,‬כמו שכתב לעיל‬
 ‫שמלת פרשת תצוה אליעזר‬ ‫שלו‬

‫פרשת תצוה‬
‫השתלשלות מסורת הניקור‬
‫הרמ״א ‪ :‬מתבטא אודות דיני הניקור בסגנון דברים שלא נאמרו בשום‬
‫הלכה בבל ד׳ חלקי השו״ע ובך הוא בותב‪ :‬וסדר ניקור אלו החלבים‬
‫צריך ראיה מן הבקי בניקור ואי אפשר לבאר היטב בספר ‪ /‬קשה‬
‫לעמוד על יסוד הלכה זו מבלי שנקבלם איש מפי איש ולעמוד על‬
‫הבשרים והחלבים להבין דרך מבואם ומושבם‪.‬‬

‫״ולקחת את כל החלב המכסה את הפןרב ואת‬

‫היתרת על הכבד ואת שתי הכליית ואת החלב‬
‫״ ‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬זו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•••V‬‬

‫אשר עליהן והרןטךת המזבחה״ ) ש מ ו ת כ ט י ג(‪.‬‬

‫שהקריבו על המזבח‪ ,‬ובפרשת ויקרא‬ ‫החלבים שנקרבד על המזבח‬

‫נאמר שכל החלבים הקרבים על גבי‬
‫המזבח אסורים באכילה וענשם‬
‫בלאו‪ ,‬וכך נאמר ) ו י ק ר א ג י ס ‪ :‬״חקת‬
‫עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל‬
‫חלב וכל דם לא תאכלו״‪ .‬שהכונה על‬
‫השנויים בפרשה‬
‫בפרשת השבוע מובא לראשונה‬
‫סדר הקרבת החלבים‬
‫שהקריבו על המזבח‪ ,‬ומשה רבינו‬
‫בעצמו עשה זאת כמו שנאמר ) ש מ ו ת‬

‫כל החלבים שהקטירו על המזבח ואלו‬ ‫כ ט י ג ( ‪ :‬״ולקחת את כל החלב המכסה‬

‫הן‪ :‬״את החלב המכסה את הקרב ואת‬
‫כל החלב אשר על הקרב‪ ,‬ואת שתי‬
‫הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר‬
‫על הכסלים ואת יותרת על הכבד על‬
‫הכליות יסירנה״ ) ו י ק ר א ג ‪ 0‬וכן נשנה‬
‫) ו י ק ר א ג י ס ‪ :‬״והקריב ממנו קרבנו אשה‬
‫לה׳ את החלב המכסה את הקרב ואת‬
‫כל החלב אשר על הקרב״‪.‬‬
‫בפרשת ‪ -‬צו‪ :‬מוזהרים גם על‬
‫העונש של איסור אכילת חלב‬
‫את הקרב ואת היותרת על הכבד‪ ,‬ואת‬
‫שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן‬
‫והקטרת המזבח״‪ .‬שכך נאמר לו‬
‫למשה מפי הגבורה לעשות ולהקטיר‬
‫על המזבח‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בפרשה זו לא נצטוינו על‬
‫איסור אכילת חלב וכן לא‬
‫אולם‬ ‫נזכר עונש על אכילת חלב כלל‪ ,‬רק‬
‫התורה מפרטת מה הן החלבים‬
‫שלז‬ ‫אליעזר‬ ‫ה ש ת ל ש לו ת מ ס ד ר ת ה ני קו ר‬
‫זעיר שם בראשונים בבה״ג ב״ספר‬
‫יראים״‪ ,‬ב״ספר התרומות״‪ ,‬ב״רוקח״‪,‬‬
‫ברמב״ן‪ ,‬ב״אור זרוע״‪ ,‬ועוד‪ ,‬אבל לא‬
‫מפורט באופן פרטי כל הלכותיו‪.‬‬
‫מזמן בעל העיטור לא מצאנו ספר‬
‫מיוחד על ניקור לפרטו‬
‫באריכות‪ ,‬עד שלאחרונה נמצא ספר‬
‫הנקרא ״סדר הניקור״ להגאון מהר״ץ‬
‫שו״ב ומנקר בקראקא בזמנו של‬
‫הרמ״א והוא ״ספר ניקור״ יקר מפז‪,‬‬
‫ורק לאחרונה נתגלה הספר במלואו‬
‫ונדפס לראשונה בשנת‪ :‬שנ״ג‪,‬‬
‫והרמ״א בעצמו הגיה הספר וגם הרבה‬
‫לפלפל עם המחבר המהר״ץ זצ״ל‪,‬‬
‫וכמה מאות שנים לא היה ידוע‬
‫מהספר הזה‪ ,‬וגם ראינו כמה ספרי‬
‫ניקור המקבלים שלא הביאו את דבריו‬
‫כי לא היה להם הספרל״‪ ,‬אולם מכמה‬
‫ספרי הקודמים נראה שהיה להם‬
‫הספר כמו ה״דרישה״‪ ,‬ה״דמשק‬
‫אליעזר״‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫עו ד מצאנו בשער ספרו של‬
‫המהר״ץ ‪ :‬״בדיקות של הגאון‬
‫מוהר״י וויל ז״ל עם הגהות‬
‫והחידושים שלקט ואסף הר״ר צבי‬
‫שמלת‬
‫שהוא בלאו וכרת כנאמר )ויקרא ז כג ‪-‬‬
‫כד(‪ :‬״דבר אל בני ישראל לאמור כל‬
‫חלב שור וכשב ועז לא תאכלו‪ ,‬וחלב‬
‫נבילה וחלב טריפה יעשה לכל‬
‫מלאכה ואכל לא תאכלהו‪ ,‬כי כל‬
‫אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב‬
‫ממנה אשה לה׳ ונכרתה הנפש‬
‫האוכלת מעמיה״‪ .‬והנה כבר נתבאר כי‬
‫הלכות ״איסור חלבים״ מן הנמנע‬
‫ללמדו מתוך הספרים אם לא על ידי‬
‫רב ומנקר שקיבל מרבו ורבו מרבו עד‬
‫קבלת התורה מסיני‪ ,‬כמבואר ברמ״א‬
‫)יוד״ד סימן סד סעיף ז(לז‪.‬‬
‫סדר השתלשלות הניקור‬
‫מדור דור‬
‫א‪ ,‬רש״י ז״ל הראשון המבאר הלכה‬
‫זו בגמרא )חולין צב א( ואחר כך‬
‫מצאנו ספר קטן המיוחס לרש״י‬
‫הנקרא ״סדר ניקור קצר לרש״י״לח‬
‫השני המביא הלכות ניקור וכתב‬
‫הגהות על סדר הניקור לרש״י הוא‬
‫ה״בעל העיטור״‪ ,‬וכן מביא הטור‬
‫בהלכות דם סדר הניקור לבעל העיטור‬
‫מפרט באריכות הלכות ניקור‪ ,‬ה״בית‬
‫יוסף״‪ ,‬הרמ״א‪ ,‬וכן מצאנו זעיר פה‬

‫לז‪ .‬דאה בהקדמה לספר ״שיח יצחק״ )חלק ב( על השתלשלות מסורת הניקור מהיכן שאבנו‬
‫זאת‪ .‬תהילה לא‪-‬ל בי בבית המדרש ״אוהל שלום צבי״ לשו״ב וניקור עוסקים האברכים‬
‫בהלכות ניקור מתוך הספרים יחד עם קבלת הניקור איש מפי איש ער המסורה מדור דור‬
‫מפי רבותינו בעלי המנקרים שבתבו הבל מתוך ספריהם והם חיים למוצאיהם העוסקים‬
‫במלאכת הניקור בפועל ממש‪.‬‬
‫לח‪ .‬נדפס לראשונה בשנת; שכ״ג‪.‬‬
‫לט‪ .‬ומצאתי בספר ״שארית ציון״ שכתב כי ראה את הספר הניקור של המהר״ץ בכתובים‬
‫אצל המנקרים בעירה קראקא‪.‬‬
 ‫שמלת פרשת תצרה אליעזר‬ ‫שלח‬
‫מאות שנים ונדפסו לראשונה שנת‪:‬‬ ‫ב״ר יעקב ז״ל ממה שבא לידו ובדק‬
‫שס״ןמא^‬ ‫ונסה זה כמה שנים והוגה אות באות‬
‫על פי הגאון מוהר״ר משה איסרליש‬
‫ג‪ .‬הגאון בעל ״לחם הפנים״‬
‫] חו ת נו ש ל‬
‫ז״ל וגם מה שהוסיף הגאון תמצא‬
‫ה ״ מ ג ן א ב ר ה ם ״ ז צ ״ ל [ מביא בסוף‬
‫בהגהות גם כן והלכות ניקור מבעל‬
‫ספרו כמה הלכות שליקט מסדר‬
‫העיטור ז״ל עם ההגהות והחידושים‬
‫הניקור של המהר״ץ‪.‬‬
‫שאסף הר״ר צבי הנ״ל‪ .‬וכן כותב‬
‫ד‪ ,‬בשנת‪ :‬תע״ה יצא לאור ״סדר‬ ‫המהר״ץ בהקדמתו‪ :‬נוסף כי תמיד‬
‫הניקור״ שמקובל וידוע מאד ספר‬ ‫כשבא לידי דבר חדש הייתי מראה‬
‫״טהרות אהרן״ על ידי המחבר האלוף‬ ‫הדברים להגאון ריש מתיבתא ונר‬
‫הר״ר ראובן בן האלוף התורני הרבני‬ ‫ישראל מכמוהר״ר משה איסרליס ז״ל‪,‬‬
‫חכם וסופר מוהר״ר משה פערל‬ ‫והייתי נושא ונותן עמו ועם אחרים עד‬
‫מפראג בהסכמת הגאון מוה״ר דוד‬ ‫שיצאו הדברים גלוים וברורים‬
‫אופנהים זצ״ל אב״ד פראג‪ ,‬והסכמת‬ ‫כשמלה‪ .‬הספר יצא לאור מחדש‬
‫בעל הגאון ״אליהו זוטא״ וכך כותב‬ ‫ואשרי הדור שזכה לאור זה‪ ,‬שעל ידי‬
‫המחבר‪ :‬הא לך סדר ניקור מחלק‬ ‫הספר נתגלה הרבה סברות והבנות‬
‫האחור של כל גידין וחוטין וחלבים‬ ‫בעניני ניקור הן בחלקי הבשר חלק‬
‫כפי מה שקבלתי מן המנקרים‬ ‫הקדמי והן בבשר שהאשכנזים נוהגים‬
‫הבקיאין המומחים והמפרסמים איש‬ ‫שלא לאוכל חלק הבשר האחורי״‪.‬‬
‫מפי איש עד הלכה למשה מסיני כמו‬
‫שנאמר בפרשת תצוה שהקב״ה אמר‬ ‫ב‪ .‬בהמשך השתלשלות מסורות‬
‫למשה רבינו > ש מו ת כ ט ע ( ‪ :‬״ולקחת את‬ ‫הניקור שיש בידינו ה ״ה תלמידו‬
‫כל החלב המכסה את הקרב ואת‬ ‫של המהר״ץ ז״ל המהר״י סאראזינה‬
‫היותרת על הכבד‪ ,‬ואת שתי הכליות‬ ‫כ״ץ זצ״ל שגם כן נתגלה לאחרונה‬
‫ואת החלב אשר עליהם״ כך נאמר‬ ‫כתבי היד והוא ספר ניקור לחלק‬
‫למשה רבינו בעת חנוכת המזבח‬ ‫אחורים נדפס לראשונה בשנת‪ :‬שנ״ה‪,‬‬
‫והמשכן‪ ,‬וכן נאמר בפרשת ויקרא‬ ‫וגם נדפס בסוף שו״ת הרא״ש שתי‬
‫ובפרשת צו איסור לאו ואיסור כרת על‬ ‫תשובות ממנו לחלק הקדמי ושתי‬
‫אכילת חלב‪.‬‬ ‫תשובות אלו היו ידועים כבר כמה‬

‫ה ג און ה מ ה ר ״ ץ ז צ ״ ל ב ס פ ר נו ״ שי ח י צ ח ק ״ ) ח ל ק ב( ‪.‬‬ ‫ה ד י ב ו ר אי ״ ה ע ל‬ ‫עו ד נ ר חי ב‬ ‫מ‪.‬‬

‫ה ספר לא‬ ‫ב ה ל כו ת ני קו ר ו ב תו ך‬ ‫ג דו לי עו ל ם‬ ‫כמה‬ ‫מ בי א‬ ‫הי רו ש ל מי‬ ‫הני קו ר‬ ‫ב ע ל תו ר ת‬ ‫מ א‪.‬‬

‫של‬ ‫ת שו בו ת‬ ‫ש תי‬ ‫נמצא‬ ‫ש ל א ח רונ ה‬ ‫מ בי א‬ ‫ב ה קד מ ה‬ ‫כ לל וב הער ה‬ ‫ה מ הר״ץ‬ ‫מ בי א א ת‬

‫ה מ ה ר ״ ץ ו ל א יו ת ר‪.‬‬ ‫ה מ ה ר ״י ס א ר אזי נ ה ב ש ם‬
‫שלט‬ ‫אליעזר‬
‫משה שו״ב ומנקר בק״ק ליסא בשם‬
‫״זבח שמואל״ הסובב את ״בעל‬
‫העיטור״ המובא בטור‪ ,‬והוא היה רבו‬
‫של בעל ״טהרת אהרן״‪ ,‬אמנם ספר‬
‫״צנה דוד״ יצא לאור עוד לפני ספר‬
‫רבו בעל ״זבח שמואל״ ורבו טוען‬
‫כנגדו הרבה ומבקר את תלמידו‬
‫בחריפות מאדמג‪.‬‬
‫ז‪ ,‬בשנת‪ :‬תקמ״ח יצא לאור ספר‬
‫הנקרא ״לחם שערים״ מהר״ר‬
‫שאול בהר״ר משה מקידאן הספר היה‬
‫גנוז ורק לפני עשרים שנה מצאוהו‬
‫אותו בגנזי הספרים באנגליהמד‪.‬‬
‫המחבר בהקדמה מביא כי דרכו הוא‬
‫בשו״ב להביא את דעתם של הגאון‬
‫השתלשלות מסורת הניקור‬ ‫שמלת‬
‫הנה כבר הגענו עד שנת‪ :‬תק״י‪,‬‬
‫מעתה נמשיך בהמשך מסורת‬
‫הניקור‪ :‬בשנת‪ :‬תק״י יצא לאור ספר‬
‫״צנה לדוד״ מהר״ר דוד ב״ר גרשון‬
‫דייטש מק״ק אלברשוויל סמוך לק״ק‬
‫מנהיים‪ ,‬בהסכמת הגאון מוהר״ר יונתן‬
‫אייבשיץ שהיה אז אב״ד מי״ץ ומעוד‬
‫כמה גאוני אשכנז‪ ,‬והוסיף ביאור רחב‬
‫על ספרו של בעל ״טהרת אהרן״‪ ,‬אבל‬
‫מתוך ספרו ניכר שלא היה למראה‬
‫עיניו ספרו של המהר״ץ‪ ,‬ויש כמה‬
‫הבדלים בינו‪ ,‬ובין ה״טהרת אהרן״‬
‫וכן הבדלים מספרו של המהר״ץניב‪.‬‬
‫תקי״ג יצא לאור הספר של‬ ‫בשנת‪:‬‬
‫המנקר הזקן שמואל ב״ר‬

‫ה ש ת ל ש לו ת‬ ‫סדר‬ ‫הי רי ע ה ‪ .‬ו כ ו נ תי נ ר ר ק ל ה ב י א‬ ‫ו א ץ כ א ן ה מ קו ם ל ה ר ח י ב ו ל ב א ר כי ק צ ר‬ ‫מב‪.‬‬

‫מ דו ר דו ר‪.‬‬ ‫ת ו ר ת מ ס ו ר ת ה נ י קו ר‬

‫ל א מי תו ש ל ד ב ר ס פ רו ש ל ב ע ל ה ״ז ב ח ש מו א ל ״ נ ר א ה ס פ ר מ קו צ ר מ ה מ ה ר ״ ץ ז צ ״ ל ‪ ,‬א מנ ם‬ ‫מג‪.‬‬
‫פלא‬ ‫שז ה‬ ‫״ שי ח י צ ח ק ״‬ ‫כ ת ב תי ב חי בו רי‬ ‫וכבר‬ ‫ה מ הר״ץ‬ ‫של‬ ‫מ ש מו‬ ‫דבר‬ ‫שו ם‬ ‫הו ב א‬ ‫לא‬

‫ה מ ה ר ״ ץ‪,‬‬ ‫את‬ ‫פ ע מי ם‬ ‫הרב ה‬ ‫מז כי ר‬ ‫ש חי ט ה‬ ‫על‬ ‫ש מו א ל ״‬ ‫״ז ב ח‬ ‫ש ב ס פ רו‬ ‫אף‬ ‫מ א ד‪,‬‬ ‫ג דו ל‬

‫ו מ ב י א ב ש מ ו ה ר ב ה פ ס קי ה ל כ ו ת ‪ ,‬ו מ ש ו ם מ ה ב ס פ ר ו ע ל נ י ק ו ר מ ב י א ה ר ב ה ק ט ע י ם ב ל ש ו נ ו‬

‫ה מ ה ר ״ ץ‪.‬‬ ‫של‬ ‫מ ש מו‬ ‫שז ה‬ ‫מז כי ר כ ל ל‬ ‫ש ל ה מ הר״ץ ולא‬

‫ה ד ב ש א ו ל ש ו ״ ב מ קי ד אן טו ען כי ג ד ו ל ה מ כ ש ל ה ב כ מ ה ע ני ני ני קו ר ו ל ק ח היוז מ ה ו ש ו ט ט‬ ‫מד‪.‬‬
‫ה מ כ ש ל ה ו ע מ ד ו תי קן ת בני ת ב ע ני ני ני קו ר‪.‬‬ ‫מ עי ר ה ל עי ר ה ו ר א ה כי ר ב ה‬ ‫מ מ קו ם ל מ קו ם‬

‫זצ״ל‬ ‫הרר״א‬ ‫של‬ ‫דינו‬ ‫ז צ ״ ל ו מ בי ת‬ ‫מווי ל נ א‬ ‫ה ג און‬ ‫של‬ ‫מ א חיו‬ ‫ב ה ס כ מו ת‬ ‫מ עו ט ר‬ ‫ס פ רו‬

‫ש ה ס כ י מ ו א תו ו ש י ט ת ו ‪.‬‬

‫א י ן כ א ן ה מ קו ם ל ה ר ח י ב ד ע ת ו ו ש י ט ת ו ו א י ״ ה ב ח ו ב ר ו ת ש י ו ״ ל ע ״ י ב י ת ה מ ד ר ש ״ א ו ה ל‬

‫חלב‬ ‫ע ני ני‬ ‫ב שאר‬ ‫ו הן‬ ‫ב כ ס לי ם‬ ‫הן‬ ‫ב שי ט תו‬ ‫ה די בו ר‬ ‫נ ר חי ב‬ ‫ו ני קו ר‬ ‫ל שו ״ ב‬ ‫צ בי ״‬ ‫ש לו ם‬

‫ש כו ת ב וז א ת ל מ ו ד ע י ש ה ג א ו ן ה נ צי ״ ב ז צ ״ ל חו ל ק ע ל ה ״ ל ח ם ש ע רי ם ״ מ ה ח ל ע ד כ ל ה א ף‬

‫ש הי ה מ א ה ש נ י ם א ח ר י ו ו א י ן כ א ן ה מ קו ם ל ה ר ח י ב כ א מ ו ר ‪ .‬כ א ן ה מ קו ם ל ה ז כ י ר ל ש ב ח א ת‬

‫ה ל מין ש א ס ף כ ע מי ר ג רנ ה כ ל ס פ רי הני קו ר‬ ‫אב״ד‬ ‫ש לי ט ״ א‬ ‫ה ר ה ״ צ ר בי ש לו ם יו ד א ג רו ס‬

‫ל ל מו ד‬ ‫ל ע י ין ל נ ג ד עיני ם‬ ‫ש י ה י ו ל ה ם ה ס פ רי ם‬ ‫א לו‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫ל לו מ די ם‬ ‫טו ב ה ג דו ל ה‬ ‫ועשה‬

‫״ או ה ל‬ ‫ב מ כון‬ ‫ע בו ד תו ב רו כ ה ו לז כו ת ג דו ל י ח ש ב‪ ,‬ו אי ״ ה‬ ‫ו ל ל מ ד ל ש מ ו ר ו ל ע ש ו ת ‪ ,‬ת הי ה‬

‫ש לו ם צ ב י ״ נ מ שי ך ל ב ר ר תו ר ת ה ני קו ר ו ל הו צי א ל א ו ר תו ר ת ה ני קו ר ה מ ב ו א ד ה ש ל ם ב ס ״ ד‬

‫ב ק רו ב‪.‬‬
 ‫שמלת פרשת תציה אליעזר‬ ‫שם‬
‫חשוב בתורתינו הק׳ ואיסור חמור‬ ‫הגדול בעל ה״תבואת שור״ וכך הוא‬
‫תלוי בה חיוב כרת רח״ל‪ .‬וכידוע‬ ‫כותב‪ :‬״צדיקי יסוד עולם כולם כאחד‬
‫שבשו״ע לא מובא הרבה הלכות‬ ‫אומרים ועונים קדוש יאמר לו על ספר‬
‫נחוצות בהלכות חלב‪ ,‬כלשונו של‬ ‫״תבואת שור״ כאחד מן הראשונים‪,‬‬
‫בעל ה״דמשק אליעזר״ שכותב‪:‬‬ ‫וכן על ספר ה״פרי מגדים״ כי כל‬
‫שבהלכות ניקור לא כתבו הראשונים‬ ‫דבריהם אמיתים ונכונים‪ .‬הספר יש לו‬
‫ואחרונים כל הדינים‪ ,‬על כן נשאר‬ ‫שתי פירושים אחד בשם ״גלילי זהב״‬
‫הרבה דקדוקי הלכות לא מוסברים די‬ ‫והשני בדומה לו ״עמודי זהב״ שניהם‬
‫היטיב‪ .‬וביותר‪ ,‬תופשי התורה לא‬ ‫יחד נותנים קצת אור בדברי השו״ע‬
‫התענינו בה די הצורך ונעשה לדבר‬ ‫והרמ״א כנ״ל‪.‬‬
‫מקובל שמקצוע זו טמון בידי‬
‫בשנת‪ :‬תקס״ה יצא לאור ספר‬
‫״המנקרים״ לבדם וגם גדולי הדורות‬
‫״אוהל יצחק״ על שחיטה‬
‫כשנשאלה להם שאלה בדיני ניקור פנו‬
‫ובדיקה מהרב המנוח יצחק בן הרה״ג‬
‫אל המנקרים שבעיריהם שיבארו להם‬
‫אליעזר זצ״ל מארץ הגר‪ ,‬וספרו‬
‫ענינים אלה וה״בית יצחק״ כותב על‬
‫מעוטר בהסכמות מגדולי ישראל‬
‫זה בתוכחת מוסר לפעמים רבו לא‬
‫ונתקבל מאד אצל השוחטים מחמת‬
‫שנה תלמיד מנין ידע‪ ,‬וכן ה״פרי‬
‫סידורו הנפלא עד שבשנת‪ :‬תקע״ב‬
‫מגדים״ מתמרמר על זה וכותב)הקדמה‬
‫הדפיס המחבר מהדורא בתרא‪,‬‬
‫לאו״ח סדר ב אות מס אין לומדים דיני‬
‫ובשנת‪ :‬תקע״ח מהדורא שלישית עם‬
‫ניקור ומסור לכל אדם וראוי לכל‬
‫הרבה הוספות‪ ,‬וכן ערך המחבר ספר‬
‫מורה אם באפשר לו ללמוד אשרי‬
‫על ניקור ושמו ״בית יצחק״ על סדר‬
‫וטוב לו עכ״ל‪.‬‬
‫הניקור וסידרו בפנים כל הלכות וסדר‬
‫הניקור‪ ,‬ומסביב שני פירושים אחד‬
‫אכן‪ ,‬מדוע באמת רבה העזובה‬
‫בשם ״עמודי זהב״ ששם מביא כל‬
‫במקצוע זה‪ ,‬מדוע גם הרבנים‬
‫הדינים בשם האחרונים‪ ,‬והפירוש‬
‫הגדולים בעלי תריסין שידם רב‬
‫השני בשם ״תיקון הבית״ שבו מפלפל‬
‫במלאכתה של תורה הניחו לגמרי את‬
‫עם הרבה סברות של אחרונים ומביא‬
‫הלימוד בהלכות ניקור‪ ,‬שהם לא‬
‫גם כן הרבה תשובות מספרי אחרונים‪.‬‬
‫הלכתא דמשיחא‪ ,‬אלא הלכות‬
‫השימושיות ביותר‪ ,‬שאלה זו שאלה‬ ‫אם כי ערך המחבר חיבור נאה ויפה‬
‫קשה היא‪ .‬אולי ההסבר בזה הוא‬ ‫עם סידור נפלא על מקצוע‬
‫שהלכות הניקור לא כשאר הלכות הם‪,‬‬ ‫הניקור‪ ,‬עם כל זה נשארה עוד תורת‬
‫ששאר ההלכות כשאדם רוצה לעמוד‬ ‫הניקור כמקצוע נסתרת ותורת הנסתר‬
‫עליהם די לו במה שהוא לומד‬ ‫יחד עמה אף שמקצוע זו הוא חלק‬
‫שמא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת השתלשלות מסדרת הניקור‬
‫בספרו ״לחם שערים״ הספר יצא לאור‬
‫עולם בשנת‪ :‬תקמ״ח בעיר הורדנא‪.‬‬
‫המנקר רבי שאול היו לו טענות חזקות‬
‫על העיירות‪ ,‬והסתובב ברוסיא פולק‬
‫אוקריינא ועוד כדי לתקן‪ ,‬וגם נפגש‬
‫עם גאון הדור ההוא בעיר ווילנא‬
‫מו״ה רבי סעדי׳ במ״ו נתן נטע הנבחר‬
‫מבית הגאון החסיד רשכבה״ג מק‬
‫רבינו אליהו מווילנא זצוק״ל והתווכח‬
‫אתו בענין ניקור כפי שיתבאר להלן‬
‫וכותב השו״ב מקידאן שאחרי הויכוח‬
‫אתו הסכימו כולם שהחלב על ראשי‬
‫הדפנות אסור‪ .‬בין ההסכמות על ספרו‬
‫בולטים מוה״ר מהר״א ברודא אב״ד‬
‫ור״מ מסעררייא שבעל שם הגדולים‬
‫החדש מזכירו בתור חבירו של הגאון‬
‫מווילנא ללימודים‪ ,‬כן הסכימו עליו‬
‫מהר״ר ארי׳ לייב במוה״ר אלי׳ זצ״ל‬
‫דיין דק״ק קידאן חותנו של הגאון‬
‫מווילנא‪ ,‬וגם הגאון מוה״ר מאיר‬
‫בהר״ר שלמה זלמן אחיו של הגאון‬
‫החסיד מווילנא‪ ,‬ועוד הסכמות מדור‬
‫ההוא‪.‬‬
‫וכד פותח המחבר ספר ״לחם‬
‫שערים״ את ספרו‪ :‬ויאמר‬
‫שאול באתי לדבר אודות השוחטים‬
‫המנקרים‪ .‬משוטט הייתי מעיר לעיר‬
‫ממדינה למדינה ימה וצפונה‪ ,‬ורעות‬
‫רבות מצאתי הנה והנה אשר לא יעשה‬
‫בישראל כהנה במעשה ניקור הבהמה‬
‫הן בחלק האחור‪ ,‬והן בחלק הפנים‪,‬‬
‫מה‪ .‬ראשון המצייר חלקי הבהמה הוא החיבור שכתב מהר״י סורזינא זצ״ל כפי שכבר נתבאר‬
‫ומתעמק בגמרא בראשונים ובאחרונים‬
‫ובזה הוא קונה לעצמו הידיעה‬
‫השלימה בעניץ הזה שהוא עוסק בו‪,‬‬
‫לא כץ הלכות ניקור שאם לא יראה כל‬
‫דבר ממי שעוסק במלאכת הניקור‬
‫בפועל ממש כמה וכמה פעמים ללא‬
‫גוזמא‪ ,‬אז גם ההלכות שנאמדו בענין‬
‫זה הם לפניו סתומות‪ ,‬וכל מי שעסק‬
‫פעם במקצוע זה יכול להעיד על זה‬
‫שכך הוא מציאות הדבדים‪ ,‬ומשום זה‬
‫נשארו הלכות אלו בבחינת עדטילאין‬
‫ולא נתרחבו הלכות אלו כמו הלכות‬
‫שחיטה וטריפות והלכות שבת‬
‫וכדומה‪ .‬וביותר גם כן קשה לצייר את‬
‫כל חתיכות הבשר החלב והשומן‬
‫כדבעי והראשונים כמעט שלא ציירו‬
‫לנו בזה כלל™‬
‫ע ד לכאן הגענו לשנת‪ :‬ת״ד לעדך‪,‬‬
‫מעתה נמשיך בענין השתלשות‬
‫תורת הניקור עד ימינו עתה‪ .‬ובעיקר‬
‫נכתוב על ספר ״לחם שערים״ מהר״ר‬
‫שאול מקידאן שנת‪ :‬תקמ״ה שיצא עם‬
‫שערוריה נגד המנקרים בזמנו ויש לו‬
‫שיטה משלו‪.‬‬
‫תורת הניקור מהשו״ב והמנקר‬
‫מקידאן שנת‪ :‬תקמ״ה‬
‫ה ש ת ל ש לו ת סדר מסורת הניקור‬
‫הגענו לספרו של‬
‫השו״ב והמנקר בעיר קידאן הרה״ג‬
‫רבי שאול בהר״ר משה מקידאן‬
‫לעיל‪.‬‬
 ‫שמלת פרשתתצוה אליעזר‬ ‫שמב‬
‫להיות מנקר‪ ,‬אלא להחמיר ולהגיד כי‬ ‫ידי כולם יוצאים וממשמשים נשים‬
‫ישר הוא ללמוד כל הלכות ניקור‬ ‫ועבדים וקטנים דרך פקידה בעלמא‪,‬‬
‫מתוך תורה שבכתב וגם מדבריהם‬ ‫כפקודי אבות על בנים‪ ,‬ואבות פונים‬
‫שבעל פה אל תנח ידך‪.‬‬ ‫אל הידעונים‪ ,‬והנשים אינם יודעים‬
‫מאומה‪ ,‬לא חלוק ולא בילק‪ ,‬בין גידין‬
‫קינת ה״לחס שעריס״מו‬
‫האסורים משום דש‪ ,‬או משום חלב‪,‬‬
‫גגל המצב הירוד כעניני ניקור‪:‬‬
‫אפילו כמלא נימא‪ ,‬רק מילתא‬
‫ומאז אמרתי עתה ראיתי על מה‬ ‫למילתא מדמה‪ ,‬ואחרי כי רעה ראיתי‬
‫שכבר נצטערתי מפני מה‬ ‫ונבהלתי ונשתוממתי על היושבים על‬
‫נשתניתי מכל בית אבותי ובני משפחתי‬ ‫כסא הוראה‪ ,‬הלכתי ושאלתי על מה‬
‫שלא היה בהם שום שוחט ומנקר‬ ‫ראוי מכשולים כאלה בישראל אשר‬
‫שהמה כולם חכמים כולם נבונים‬ ‫מצאתי‪ ,‬זה וזה מנקרים וחילופיהן‬
‫ומופלגים בתורה ובמצות מלאים‬ ‫בגולם‪ ,‬חותכים ומשליכים דברים‬
‫כרמונים ומזכים את הרבים לגדולים‬ ‫המותרים ומאכילים דברים האסורים‬
‫וקטנים‪ ,‬עתה אני רואה שהניחו לי‬ ‫באין מוחה אין אומר ואין דברים‪,‬‬
‫מקום להתגדר פרצה גדולה אשר עד‬ ‫ותשובת הרמה אלי שהתורה מכסה‬
‫לשמים עולה‪ ,‬באשר שבמדינה הזאת‬ ‫ואתה מגלה‪ ,‬ואיך נחפשה ונחקורה‬
‫דהיינו מדינת זאמו״ט אין שום אדם‬ ‫אחרי הדברים האלה כאשר באמת‬
‫שילמוד דיני ניקור אליבא דהלכתא‪,‬‬ ‫אמרו על הלכות ניקור אי אפשר‬
‫ובגלל זה אזרתי כגבור חלצי לגדור‬ ‫לכתוב ולפרט כולה רק איש מפי איש‬
‫הפרצה הזאת להודיע המכשול‬ ‫צריך להיות בידו קבלה וכל המצוין‬
‫שהעולם נכשלים בעו״ה באיסור כרת‪,‬‬ ‫בניקור אומרים שכך וכך קבלנו‬
‫הרי ידוע שכבר הזהיר לנו בעל ״לחם‬ ‫ואנחנו לא נדע על מי נסמוך‪.‬‬
‫הפנים״‪ :‬א‪ .‬כשמפרידים חלק הפנימי‬
‫מן חלק האחורי שלא להניח הבשר‬ ‫ואני כשמעי כל אלה אמרתי עת‬
‫שבין צלע י״ב לצלע י״ג לחלק‬ ‫לעשות לה׳ להפר מחשבתם‪,‬‬
‫הפנימי‪ .‬ב‪ .‬גם כשיחתוך למטה‬ ‫רחמנא ליצלן מדעתם‪ ,‬ואף ששניתם‬
‫בכסלים‪ ,‬שיחתוך למטה מהטבור‬ ‫ושלשתם‪ ,‬אבל לא יפה פירשתם‪ ,‬אמת‬
‫שהוא שייך לחלק האחור‪.‬‬ ‫וצדק הוא שכך כתבו הפוסקים‬
‫ו ע כ שיו העולם אינם נזהרים בזה‪ ,‬כי‬ ‫בהלכות ניקור שאי אפשר לפרוט‬
‫שתי רעות עושים א‪.‬‬ ‫בכתב מעשה ניקור אלא בראית עין‪,‬‬
‫שמניחים הבשר שבין צלע י״ב לצלע‬ ‫אבל אין כוונתי להקל על מי שבא‬

‫מו‪ .‬בשנת‪ :‬תקמ״ח‬

‫שמג‬ ‫אליעזר‬ ‫השתלשלות מסורת הניקור‬
‫כדי שיכירו בטביעת עין דבר האיסור‪,‬‬
‫אמדתי שגם זה הוא דק מעשה קליפה‬
‫בעונותינו הדבים כדי להכשיל את‬
‫ישדאל בטומאת איסוד אכילה דוקא‪,‬‬
‫שלא יהיה חס וחלילה שום תיקון‬
‫לישראל שיפדו מן הגלות כי זה‬
‫מגמתו‪.‬‬
‫לחלק הכליות ]הכוונה מן החצר הכבד‬
‫ובשל״ה הק׳ )דף מח א( כתב וזה‬
‫לשונו‪ :‬״ומזה נבוא להבין‬
‫ענין הטומאה כי בעובר אדם על מצוה‬
‫אחת מתורתנו הקדושה באכילת חלב‬
‫ודם וכיוצא הדי הדבר הזה למטה הוא‬
‫גשמי ונראה לעובר עליו דבר מועט‪,‬‬
‫אמנם למעלה היא טומאה בלי שיעור‬
‫כי כפי רוחניות עלית המצוה כן הוא‬
‫שיעור ירידת הטומאה בכמה מלאכי‬
‫חבלה״ עכ״ל‪ .‬וגם הרב ר׳ חיים ויטאל‬
‫הפליג באזהרת איסור אכילה בשערי‬
‫הקדושה שלו עד מאד‪ .‬ודי לנו בהערה‬
‫זו והנבון יבין‪ .‬לכן אחינו בני ישראל‬
‫חוסו על עצמיכם ועל גלות השכינה‬
‫שתהא לימודכם לשם שמים כדי‬
‫לשמוד ולעשות‪ ,‬כי לא המדרש הוא‬
‫העיקר אלא המעשה‪ ,‬ובפרט בלימוד‬
‫איסור והיתר שלא יהיה למודו רק מן‬
‫הספר‪ ,‬אלא שידאה בעיניו גם כן כדי‬
‫שיוכל להזהיר את כל העם מן‬
‫האיסור‪ ,‬וגם מן הראוי להיות בכל עיר‬
‫ועיר לכל הפחות אחד או שנים שיהיו‬
‫מומחים בלימוד ובמעשה כדי שיוכלו‬
‫להשגיח ולהזהיד את העם מן‬
‫האיסורים לבלתי ידח ממנו נדח ח״ו‬
‫ובזכות זה יזכו לעלות לציון ברינה‬
‫שמלת‬
‫י״ג לחלק הפנים‪ ,‬ב‪ .‬רגם החלב אשר‬
‫על ראשי הדפנות אינם מנקרים‬
‫ומכשילים את הרבים באיסור גמור‪,‬‬
‫כמו שהראיתי לפני בית דין דקהילתנו‬
‫שהחלב הזה מחובר לחלב הכליות‪,‬‬
‫וגם בספר ״לחם הפנים״ כתוב‬
‫בפירוש‪ :‬מן חצר הכבד ולמעלה שייך‬
‫ולמטה[‪ ,‬ואין משגיחין על זה ואף אם‬
‫אנשים שכמוני מוכיחים להם על זה‬
‫אינם משגיחים‪ ,‬באמרם מי שמך‬
‫לאיש‪ ,‬התורה חדשה אתה מביא‬
‫עלינו‪ ,‬על כן אמרתי גם על זה זכרה‬
‫לי אלוקי לטובה על גילוי וסימן טוב‬
‫מילתא היא שיוכלו הגאונים הרבנים‬
‫לחקור ולדרוש אחרי הקצבים‬
‫המנקרים אם עושים כהלכה‪ .‬משאין‬
‫כן כשלא היו בידם סימנים הנ״ל לא‬
‫ידעו מאומה וגם לא היה בידם ליתן‬
‫השגחה על זה מחמת שלא בקיאין‬
‫במעשה חילוקים הנ״ל‪.‬‬
‫א ג ל עתה אתם הדבקים בה׳‬
‫אלוקיכם עמדו וגדרו הפרצה‬
‫הזאת‪ ,‬אשר לא יעשה בישראל ולא‬
‫יזידון עוד וגם באתי להזהיר לכל מי‬
‫שנגע יראת אלוקים בלבו‪ ,‬שישגיח על‬
‫ניקורי בני מעיים שהיא מסורה‬
‫לנשים‪ ,‬מאין להם לידע מקום‬
‫החלבים האיסורים‪ ,‬מי אמד להם ומי‬
‫הראה להם מקומם באשר שלא‬
‫מצאתי במדינה זו שום למדן שיראה‬
‫בעיניו מקום האיסור רק שילמד בספר‬
‫ואינם מתאמצים ומשתדלים לראות‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת תצרה‬
‫שם‪ .‬ובזה נשארה תשובתם‪ ,‬מה שהם‬
‫אומרים שמוציא לעז אביא מה‬
‫שראיתי בספר ״יסוד ושורש‬
‫העבודה״‪ ,‬שהוא מזהיר שם על‬
‫מאכלות אסורות וזה לשונו‪ :‬ואף גם‬
‫זאת שיהא האדם ירא שמים וגם נזהר‬
‫בהם בשמרם בכל אמצעי החקירה וכל‬
‫היד המרבה לבדוק הרי זה משובח‪,‬‬
‫עם כל זה לא יהיה נכון לבו בטוח‬
‫בוודאי שניצול מכל וכל‪ ,‬מאיסורים‬
‫אלו‪ ,‬וביחוד מספק איסור טריפה‪,‬‬
‫וממילב״ן שמצויים במאכלים בקיץ‪.‬‬
‫אך חיוב גדול על האדם לעשות‬
‫המוטל עליו ואת אשר בכחך לעשות‬
‫עשה לחקור עד מקום שידו מגעת ואז‬
‫על כל פנים יהיה שוגג וה׳ יתברך‬
‫שמו יהיה בכסלך ויצילך מלכד‪ ,‬ולא‬
‫יאונה לצדיק כל און‪ ,‬אך מי שאינו‬
‫חושש על זה ואוכל ושותה בלא‬
‫בדיקה וחקירה גדולה בתחילה‪ .‬אזי‬
‫תחילתו מוכיח על סופו ואף על הספק‬
‫נקרא מזיד ועונשו גדול ר״ל ומה‬
‫מאוד מפליג בזוה״ק עונשי איסורים‬
‫אלו שהרי הוא ככופר בעיקר ולית ליה‬
‫חולקא באלקא דישראל ר״ל‪.‬‬
‫האלה הטומאה גברה להחזיק ידי‬
‫ואעתיק לפניו מאמר אחד מזוה״ק‬
‫כדי לעורר לב האדם אל‬
‫הזריזות בזה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬הזוה״ק )פר׳‬
‫שמיני מא ‪ : p‬ובא וראה כל מי שאוכל‬
‫מאלו מאכלות האסורים‪ ,‬מתדבק בצד‬
‫האחר ומתעב נפשו וגופו‪ ,‬ורוח‬
‫שמלת‬ ‫שדם‬
‫שיבוא הגואל והמבשר במהרה בימינו‬
‫אמן סלה‪.‬‬
‫קריאת של ה״לחם שעריס״מז‬
‫לאחר הוראות והדרכות מפורשות‬
‫בדיני הניקור קורא ה״לחם‬
‫שערים״‪ :‬לכן מורי ורבותי שימו‬
‫לבבכם על המכשלה הזאת בישראל‬
‫וזה הוא כי מלאכת הניקור מסורה‬
‫לכל לעמי הארצים ולבורים ואין שום‬
‫בעל תורה משגיח על זה‪ ,‬כי עיניו לא‬
‫ראו הלכה למעשה כמו שכתבתי‬
‫למעלה‪ .‬ועוד על זה דוה לבי שדברתי‬
‫עם כמה אנשים שאין מן הצורך‬
‫להזכירם לעיין על הדבר הזה‪,‬‬
‫והשיבוני‪ ,‬מה לך להוציא לעז על עם‬
‫קדוש שאוכלים טריפות ]הבונה חלב[‬
‫הרי המנהג עוקר הלכה מנהגך לנקר‬
‫כך‪ ,‬ומנהגם כך‪ .‬ויהי כאשר שמעו‬
‫אזני את דבריהם‪ ,‬פלצות אחזתני‪,‬‬
‫דמוע תדמע עיני‪ ,‬תושיה נדחה ממני‪,‬‬
‫על כי גברה עלינו טומאת הקליפה‬
‫רצה לומר כי כל מגמתה להכשיל את‬
‫ישראל במאכלות אסורות דוקא‪ ,‬כמו‬
‫שמובא בהקדמה‪ ,‬כי גם על הלומדים‬
‫עוברי עבירה‪ .‬כי מה על ספק איסור‬
‫חלב הזהיר הרב ״בית יוסף״)סוף סימן‬
‫סה( חלב וודאי לא כל שכן‪.‬‬
‫וכבר השיב רבינו אלי׳ ן׳ חיים‬
‫)שאלה יב( על החלב אין בו‬
‫משום הוצאת לעז על הראשונים עיין‬
‫בשנת תקמ״ח על סדר הניקור‬ ‫מז‪.‬‬
‫שמה‬ ‫אליעזר‬ ‫השתלשלות מסורת הניקור‬
‫בחכמה עליונה‪ ,‬והכתוב )קהלת ו ז(‪:‬‬
‫׳כל עמל האדם לפיהו׳‪ .‬הנה מקרא‬
‫הזה בשעה שדנים לאדם בעולם ההוא‬
‫כתוב‪ ,‬שכל דין ההוא וכל מה שסובל‬
‫בעולם ההוא שנוקמים ממנו נקמת‬
‫העולם‪ ,‬כל זה הוא ׳לפיהו׳‪ ,‬משום‬
‫׳פיהו׳ שלא שמר אותו‪ ,‬וטימא את‬
‫נפשו‪ ,‬ולא נתדבק בצד החיים בצד‬
‫ימין‪ .‬וגם הנפש לא תמלא‪ ,‬שלא‬
‫יושלם הדין שלה לעולם ולעולמי‬
‫עולמים‪ ,‬פירוש אחר‪ .‬לא תמלא שלא‬
‫תהיה נשלמת לעולם לעלות למקומה‪,‬‬
‫משום שנטמאת ונתדבקת בצד האחר‪.‬‬
‫כתוב )ישעיה סו כס‪ :‬׳כי תולעתם לא‬
‫רבי יצחק אמר וכו׳‪ :‬כל מי שנטמא‬
‫בהם‪ ,‬הוא כאילו עבד עבודה‬
‫זרה‪ ,‬שהוא תועבת ה׳‪ ,‬וכתוב )דברים‬
‫יד ג(‪ :‬׳לא תאכל כל תועבה׳‪ .‬מי‬
‫שעובד עבודה זרה יוצא מצד החיים‪,‬‬
‫יוצא מרשות הקדושה ונכנס ברשות‬
‫אחרת‪ ,‬כן מי שנטמא באלו‬
‫המאכלות‪ ,‬יוצא מצד החיים‪ ,‬ויוצא‬
‫מרדות הקדושה ונכנס ברשות אחרת‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שנטמא בעולם הזה‬
‫ובעולם הבא‪ .‬ועל זה כתוב ׳ונטמתם‬
‫בם׳ כתוב בלי א׳‪ .‬וכתיב )ויקרא כ כה(‪:‬‬
‫׳ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה‬
‫ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה‬
‫אשר הבדלתי לכם לטמא׳‪ .‬מהו‬
‫לטמא‪ ,‬הוא לטמא בהם העמים‬
‫עכו״ם‪ .‬כי הם טמאים‪ ,‬ובאים מצד‬
‫הטומאה‪ ,‬וכל אחד מתדבק במקומו‪.‬‬
‫ישראל באים מצד הקדושה והעמים‬
‫עבו״ם באים מצד הטומאה‪.‬‬
‫שמלת‬
‫הטומאה שורה עליו‪ ,‬ומראה עצמו‬
‫שאין לו חלק בא־ל העליון‪ ,‬ואינו בא‬
‫מן הצד שלו‪ ,‬ואינו דבוק בו‪ .‬ואם‬
‫יוצא כך מעולם הזה‪ ,‬נאחזים בו כל‬
‫אלו האחוזים בצד הטומאה‪,‬‬
‫ומטמאים אותו‪ ,‬ודנים אותו כאדם‬
‫שהוא מתועב בעולם הזה‪ ,‬ומתועב‬
‫בעולם הבא‪ .‬ועל זה כתוב‪ :‬׳ונטמתם‬
‫בם׳‪ ,‬בלי א׳‪ ,‬להורות‪ ,‬שלא נמצא‬
‫רפואה אל התיעוב שבו‪ ,‬ואינו יוצא‬
‫מטומאתו לעולם‪ .‬אוי להם‪ ,‬ואוי‬
‫לנפשיהם שלא יתדבקו בצרור החיים‬
‫לעולם כי נטמאו‪ ,‬אוי לגופם‪ ,‬עליהם‬
‫תמות וגו׳ והיו דראון לכל בשר׳‪ .‬מהו‬
‫דראון‪ ,‬סרחון‪ ,‬מי גרם להם זאת‪ ,‬הוא‪,‬‬
‫צד ההוא שנתדבקו בו‪ .‬ישראל אתיין‬
‫מסטרא וכו׳‪ :‬ישראל באים מצד‬
‫הימין‪ ,‬אם מתדבקים בצד שמאל הרי‬
‫פוגמים לצד הזה‪ ,‬הימין‪ ,‬ופוגמים את‬
‫גופם ופוגמים את נפשם‪ ,‬הם פגומים‬
‫בעולם הזה ופגומים לעולם הבא‪ .‬כל‬
‫שכן מי שמתדבק בצד הטומאה‪,‬‬
‫הנמשך מצד שמאל‪ ,‬שהוא נפגם כולו‪,‬‬
‫כי הכל אחוז זה בזה‪ ,‬שצד הטומאה‬
‫וצד שמאל אחוזים זה בזה‪ ,‬דהיינו‬
‫הקו שמאל שלמעלה שבפירוד מן‬
‫הימין‪ ,‬שמשם נמשך הטומאה‪ .‬וכתוב‬
‫)דברים ז ‪ :0‬׳כי עם קדוש אתה לה׳‬
‫אלקיך׳ וגו׳‪.‬‬
‫ר בי יוסי פתח ואמר וכו׳‪ :‬כל עמל‬
‫האדם לפיהו וגו׳‪ .‬הסתכלתי‬
‫בדברי שלמה המלך‪ ,‬וכולם אחוזים‬
 ‫שמלת פרשת תצוה אליעזר‬
‫לעבודת ניקור רק למדן מופלג ולא‬
‫להשתמש בעבודה זו עמי הארצות‬
‫והשיבו לי שאין גוזרין גזירה על‬
‫הציבור אלא אם כן רוב הקהל יכולים‬
‫לעמוד בו בגלל כן עלה בדעתי לכתוב‬
‫כל הלכות ניקוד בלשון אשכנז אליבא‬
‫דדינא‪ .‬ויקבל עליו כל איש שלא‬
‫לקרב לנקד הן חלק הפנים או בני‬
‫המעיים עד שילמוד הלכות ניקור‬
‫הלכה למעשה ואחר כך ינקר בפרט‬
‫אכתוב אי״ה בלשון אחד כדי שיכול‬
‫בנקל להבין כל המלאכה הנ״ל בדעת‬
‫בבינה אזי יוסיפו על דברי כהנה‬
‫וכהנה‪ .‬וכל זה אני מצווה עליכם‬
‫בגזרת כיבוד אב שאל יקילו בהם‬
‫ותזהרו בדברי אלה אזי יזכו לראות‬
‫בנים ובני בנים עוסקים בתורה‬
‫ובמצוות ויזכו לעלות לציון ברינה‬
‫במהרה בימינו אמן סלה נצח ועד‪.‬‬
‫מנאי אביכם הזקן שאול במהור״ר‬
‫משה‪ ,‬שוחט ובודק ומנקר יצ״ו‪.‬‬
‫דאיות גדולות שהאדם צריך לקדש‬
‫ודע בני שגם לצדיקים לא הותרה‬
‫הבשר ההיא רק בשמירה‬
‫מעולה שאם נעלם מן העין אפילו‬
‫בשולחנו אין לאוכלו‪ ,‬וראיה ממה‬
‫דשאיל התם ואלא רב‪ ,‬היכא אכיל‬
‫בשרא‪ ,‬אבעית אימא דלא אעלים עינא‬
‫מיניה וכו׳ וממעשה דרב‪ ,‬הוה אזל‬
‫לבי רבי חנן בר אבא חתניה עיין שם‪.‬‬
‫עד לא אכל רב ההוא בשרא משום‬
‫דאעלים מן העין‪ .‬בא ודאה שהצדיקים‬
‫היה להם צעד גדול לאכול בשר‪.‬‬
‫והטעם כי כל כוחות הטומאה חלין‬
‫שמו‬
‫הרי מבואר ממאמר הזוה״ק שלא‬
‫באה השמירה לאדם מן השמים‬
‫אם לא יזהר בעצמו וידקדק במצותיו‬
‫מאד‪ ,‬אז מן השמים יסייעוהו כמאמר‬
‫התנא‪ :‬׳הבא ליטהר מסייעין לו׳ וכר‪.‬‬
‫בכן אהובי אחיי ורעי וכי אין ראוי‬
‫לאדם לפול מלא קומתו ארצה וליתן‬
‫בעפר פיהו ופלגי מים תרד עיניו יומם‬
‫לא ישקוט ולילה לא ינוח אם קולע‬
‫השערה לשער בעצמו שלא היה נזהר‬
‫היטב בעודו חיים חיותו ממאכלות‬
‫האסורות אשר אומץ עונשם חמור‬
‫מכל עבירות שבעולם לפי הזוה״ק‪.‬‬
‫ובזכרון כל הדברין האלה הלוך ילך‬
‫ובכה תמיד לא יהשה על מיעוט‬
‫שנותיו‪ .‬אם ישער כנ״ל‪ ,‬איננו בטוח‬
‫כל שכן אם ילך בחשכה לסמוך על‬
‫החזקה כהאומרים מה בהמתם וכו׳‪,‬‬
‫ומה לי עוד לזעוק ולדבר על לב בני‬
‫אדם האין די ביאור עולה לבאר‬
‫ולהתלהב לבב אנוש‪ .‬ועוד יש לי‬
‫עצמו מלמטה ואז מקדשין אותו‬
‫מלמעלה ולא כדעת האומרים כנזכר‬
‫למעלה‪ .‬לכן איש אשר בשם ישראל‬
‫יכונה ויש לו יד ושם בתורתינו‬
‫הקדושה ישמור עצמו ואחרים‬
‫מדברים כאלה ואז נזכה לאכול מבשר‬
‫זבח השלמים במהרה בימינו אמן‬
‫סלה‪.‬‬
‫גם בקשתי מהגדולים הרבנים‬
‫הגאונים כי מן הראוי היה‬
‫לגזור בגזרות ושמתות שלא לקרב‬
‫שמז‬ ‫אליעזר‬ ‫השתלשלות מסורת הניקור‬
‫בלשון אשכנז ]פרעדיק[ או מייט[ מחלק‬
‫האחוריים‪.‬‬
‫והוא שאמרו מת צריך שמירה וכד‬
‫מאד מאד צריכים תלמידי חכמים‬
‫הגדולים הרבנים נר״ו להזהיר‬
‫את הקצבים בעת שמחלקים וחותכים‬
‫את הבהמה לשנים חלק הפנים וחלק‬
‫אחוריים‪ ,‬וכשמניחים הקצבים י״ב‬
‫צלעות בחלק הפנימי יהיו זהירים‬
‫שיחתכו בשוה ולא יזיזו את ידם‬
‫לחתוך למעלה אפילו כל דהו מבשר‬
‫שבין צלע י״ב לצלע י״ג רק יחתוך על‬
‫הצלע י״ב ממש כי הבשר שבין צלע‬
‫י״ב וצלע י״ג שייך להקושליץ ]מותן‬
‫וסינטה[‪ ,‬וסיוע לדברי בעל העיטור‬
‫שכתב לעיל וגורר אותו חלב וכו׳‪.‬‬
‫והוכחתי לעיל לפרש דבריו‬
‫שטעמו משום שנחתך‬
‫מהקושליץ ]מותן סינטה[ וזהו בשר‬
‫המתניים‪ .‬ולכן צריך לנקר מכל הבשר‬
‫שבין צלע י״ב לצלע י״ג ששייך‬
‫להקושליץ עצמו שצריך לנקר אותו‬
‫היטב כנ״ל‪ .‬וכשמגיע לסוף הצלע‬
‫וחותך בכסלים בשיפוע צריך להזהר‬
‫מאד שלא יחתוך למטה מהטבור כי‬
‫אם עד סוף הטבור ממש‪ .‬כי הבסלים‬
‫למטה מהטבור שייכים גם כן לחלק‬
‫האחוריים וצריכים ניקור כמבואר‬
‫לקמן בעזרת הא־ל‪ .‬אבל לא ראיתי מן‬
‫רוב הקצבים‪ ,‬כי שתי רעות הנ״ל‬
‫עושים שמניחים הבשר שבין צלע י״ב‬
‫לצלע י״ג לחלק הפנים וגם חותכים‬
‫בשיפוע בכסלים שתחת הטבור השייך‬
‫לחלק האחוריים מניחים גם כן לחלק‬
‫שמלת‬
‫שם כי האדם והבהמה שווים דשניהם‬
‫צריכים שמירה מכוחות הטומאה‪,‬‬
‫מכח הטומאה‪ ,‬ועל הבשר אמרו דלמא‬
‫אחליפו מיחלף‪ ,‬ועל ידי חתימה או‬
‫סימן אין לטומאה רשות לחול שם‪.‬‬
‫כלל העולה שלא הותר הבשר רק‬
‫למי שהוא צדיק‪ ,‬דצלם אלוקים‬
‫על פניו‪ ,‬ולכן‪ ,‬כשחטאו ישראל בארץ‬
‫וגלו העלו מלכות הרשעה וכל החיות‬
‫מתגרים בהן‪ ,‬עד שנסתלקו מדמות‬
‫העליון שעל אותו הדמות אמר הקב״ה‬
‫)בראשית ט ב(‪ :‬׳ומוראכם וחתכם יהיה׳‬
‫ושבו כבהמות נדמו‪ .‬גם רבותינו ז״ל‬
‫רמזו בדבריהם שלא לאכול בשר‪ ,‬כמו‬
‫עם הארץ אסור לאכול בשר‪ ,‬ואף על‬
‫פי שאמרו רבותינו ז״ל מי שקרא‬
‫ושנה ולא שימש תלמיד חכם הרי הוא‬
‫עם הארץ‪ ,‬אפילו הכי גבי אכילת בשר‬
‫אפילו למד ספרי וספרא וכולא‬
‫תלמודא עם הארץ הוא לגבי אדם‬
‫הראשון‪ ,‬ועל שנחלש צלמו נמשל‬
‫כבהמה ונאסר עליו‪ .‬אוי לכם עם‬
‫הארצות וגם לומדי המצוות בלא עיקר‬
‫ידיעה ומקילין בהם ואינו יראים‬
‫לחזור ולהחזיר ולהחמיר אפילו כחוט‬
‫השערה שלא להכניע מלכותינו‬
‫ולהעלות מלכות הרשעה עיין שם‬
‫יותר באורך‪.‬‬
‫הא לך סימן מובהק איך שיתנהגו‬
‫הקצבים כשמחלקים הבהמה‬
‫לשנים היינו חלק הפנים הנקרא‬
 ‫אליעזר‬
‫ב א וראה דברים נפלאים בענין בספר‬
‫" ‪ p‬יהוידע״ )מסכת חולין דף נט(‪:‬‬
‫״׳קרי רב עליה דשמואל כל רז לא‬
‫אניס לך׳‪ .‬יש לפרש הלא שמואל חכם‬
‫גדול היה בחכמת הרפואה ואין ידיעה‬
‫זו שידע לבדוק הבשר באש מארס‬
‫הנחש חשובה חכמה כל כך שראוי‬
‫לפארו בעבורה‪,‬ונראה לפרש בסיעתא‬
‫דשמיא דידוע רב לא היה אוכל בשר‬
‫בבית אחרים‪ ,‬וכמו שביאר הגאון‬
‫חיד״א ז״ל בפ״ע )במסכת מנחות דף קי(‬
‫שהביא מספר הפרדס לרש״י ז״ל‬
‫בכתב יד עשרה מילי דחסידות היה‬
‫נוהג רב וחד מינייהו דלא הוה אכל‬
‫מסעודת הרשות משום חלב ודם וגיד‬
‫הנשה פן לא הוזהרו בהם כהלכה‬
‫והוא לא היה אומר להם שנמנע‬
‫לאכול בשביל חשש זה אלא הוה אמר‬
‫טעמא משום סעודת הרשות‪ ,‬וכשהיה‬
‫מזדמן סעודת מצוה היה אומר‬
‫אמתלא אחרת עכ״ד עיין שם‪.‬‬
‫והנה בודאי היה נמנע מלאכול בבית‬
‫אחרים שום סעודה אפילו‬
‫שאינה של בשר כדי שלא ירגישו‬
‫שהוא אינו אוכל בשר בשביל שחשדם‬
‫שאין נזהרין כהלכה בניקור הבשר מן‬
‫החלב ובמליחה ובהסרת הגיד‪ ,‬אך‬
‫כיון שנזדמן בבית ריש גלותא היה‬
‫מוכרח לאכול מפני כבוד הנשיא‪ ,‬אך‬
‫בשר זה של הצבי אין בו חשש של‬
‫מח‪ .‬המחבר מתרעם על החלב המונח על הדפנות בראשו שהיה שנהג בזה היתר‪ ...‬ובספדנו‬
‫פר ש תתצי ה‬ ‫שמלת‬ ‫שמח‬
‫הפנים ומכשילים את הרבים באיסור‬
‫גמור כי שתי אלה מקומות הנ״ל הם‬
‫מחלק האחוריים וצריך ניקור מן‬
‫המנקר מומחה כמו שאר בשר מחלק‬
‫האחור‪ .‬ואין מי שמשגיח על זה ואף‬
‫אם אנשים שכמוני מוכיחים להם על‬
‫זה אינם משגיחים עלינו‪ ,‬באמרם מי‬
‫שמך לאיש‪ .‬על כן אמרתי גם על זה‬
‫יזכר אלוקי לטובה‪ ,‬על גילוי וסימן‬
‫טוב‪ ,‬מילתא היא‪ ,‬שיוכלו לחקור‬
‫ולדרוש אחרי הקצבים והמנקרים אם‬
‫עושין כהלכתן‪ ,‬משאין כן כשלא היה‬
‫בידם סימנים הנ״ל לא ידעו מאומה‬
‫מחמת שלא היו בקיאים ממעשה‬
‫חלוקי הנ״ל‪.‬‬
‫אבל עתה אתם הדבקים בה׳‬
‫אלוקיכם עמדו וגדרו הפרצה‬
‫הזאת אשר לא יעשה בישראל ולא‬
‫יזידון עוד‪ .‬וקצת מזה מצאתי בספר‬
‫״לחם הפנים״ שהועתק מקונטרס‬
‫הסמ״ע‪ ,‬אבל משום לא ישבע עין‬
‫הרואה כי קצר הדבר במקום שהיה‬
‫להאריך ואפשר שלא היה הצורך‪,‬‬
‫מפני שבימיו היו שומעים לקול‬
‫המורה ולא היה מאכילם לישראל דבר‬
‫האסור מן התורה‪ ,‬אבל אחרי שראינו‬
‫שרבים נכשלים לכן הדחבתי הדבר כל‬
‫דבר על אופנו שיזהרו הגדולים‬
‫באזהרה גדולה כדי להעמיד על דין‬
‫תורה ותילהמח‪.‬‬
‫״שיח יצחק״)חלק ב( יבואר זאת בהרחבה‪.‬‬
‫שמם‬ ‫אליעזר‬ ‫השתלשלות מסורת הניקור‬
‫ואחר שהבין רב ששמואל עשה זאת‬
‫בחכמה שהבין ברוב חכמתו מה‬
‫שהיה רב מצטער בלבו על אשר הוא‬
‫מוכרח לשנות מנהגו שיהיה אוכל‬
‫משל אחדים‪ ,‬דבר עמו בחכמה‬
‫שהשיאו להתנצלות אחרת‪ ,‬ועל כן‬
‫קרא עליו מקרא זה וכל רז לא אניס‬
‫לו•‬
‫״אבל עם כל זה לבו לא היה חפץ‬
‫סדר הניקור‬
‫על פי ה״לחם הפנים״מט‬
‫בשנת‪ :‬ת״ע לערך‪ ,‬יצא לאור ספרו‬
‫של חתנו של המג״א בשם‬
‫ספר ״לחם הפנים״‪ ,‬ובו מבאר הלכות‬
‫ניקור בפנים שלו בסימן)סד ס״ק ה וכן‬
‫בסופו יש הלכות ניקור בקצרה‪ ,‬ואולי‬
‫זה מפי ספר בעל העיטור המובא גם‬
‫כן בטור )סימן סה(‪ ,‬וכותב על זה‬
‫הקדמה קצרה ובה יבואר כמה נקודות‬
‫חשובות בנושא הניקור וזה לשונו‪:‬‬
‫הירא דבר ה׳ המנקרים כהלכתו‬
‫וכמשפטו צריך שיהיה בידם‬
‫ובראשם שלשה כללים אלו‪ :‬הכלל‬
‫הראשון הוא‪ :‬כל מנקר מחוייב לידע‬
‫אלו גידין האסורים משום גיד הנשה‬
‫]כמובן שזה רק בחלק אחוריים[‪ ,‬ואלו‬
‫אסורים משום דם‪ ,‬ואלו אסורים‬
‫משום חלב בפדטים‪ ,‬הגם שיודע‬
‫אותם בכלל‪ ,‬כיון שאמרו חכמים כל‬
‫הגידין בכלל הם קי״א ]מאה ואחד עשר[‬
‫וסימנך‪ :‬׳כי כל שלחנות מלאו קי״א‬
‫צואה׳ וכו׳‪ ,‬והגידין האסורים משום‬
‫מט‪ .‬חותנו של המגן אברהם שנת‪ :‬ת״ע לערך‬
‫שמלת‬
‫ניקור החלב כי הצבי חלבו מותר ורק‬
‫יש בו חשש בשביל המליחה בלבד‪,‬‬
‫לכך צוה אותם שלא ימלחו אותו אלא‬
‫יצלוהו על האש‪ ,‬כי צלי אינו צריך‬
‫מליחה דנורא משאב שאיב‪ ,‬ונמצא‬
‫שלא נשאר בו חשש שמונעו‬
‫מלאכול״‬
‫לאכול ונתן להם רשות לצלות‬
‫לו בעל כרחו וכל זה הוא מתוכיות‬
‫לבו לא ניכר לשום אדם‪ ,‬ורק שמואל‬
‫הרגיש ברוח קדשו שאין לבו של רב‬
‫חפץ באכילה כלל לא זה ולא אחר‪,‬‬
‫ומה שאמר לצלות הוא בעל כרחך‪ ,‬על‬
‫כן נתחכם שמואל ללמדנו טענה‬
‫ואמתלה שיאמר להם כדי שלא יהיה‬
‫אוכל כלל‪ ,‬לכך אמר לו שמואל ׳לא‬
‫חייש מר לנקורי׳ ‪ -‬רצה לומר שמא‬
‫הנחש נשך את הצבי הזה שחסר ויש‬
‫בו ארס נחש‪ ,‬ואף על גב דידע שזו‬
‫חששא רחוקה עם כל זה אמר כן אליו‬
‫כדי ללמדו לעשות התנצלות מצד זה‪,‬‬
‫כדי שעל ידי כך יעשה התנצלות‬
‫לבלתי יאכל כלל‪ ,‬וכשאמר לו רב מה‬
‫תקנה יש לזה‪ ,‬השיב לו לצלותו באויר‬
‫התנור באופן שאינו מניחו על גבי‬
‫הגחלים‪ ,‬אז אם יש ארס נופל חתיכות‬
‫חתיכות כיון שהוא תלוי באויר התנור‪,‬‬
‫ואז ניכר ונודע לכל וגם לבית ריש‬
‫גלותא שיש בו ארס נחש‪ ,‬לכך צוה‬
‫לעשות כן ונתברר שיש בו ארס נחש‪,‬‬
 ‫שמלת פרשת תצוה אליעזר‬
‫המעכבים אותה מלאכול ונמצא‬
‫שמאכיל טריפות לישראל ח״ונ‪ ,‬וגם‬
‫כל מנקר צריך לידע שטעם הקליפה‬
‫שאנו מקלפים מן הבשר הוא הטעם‬
‫משום שהשומן מהגיד הנשה ומהחלב‬
‫מתפשט ומתפרד בין הדביקות ובין‬
‫הפרישות‪.‬‬
‫הכלל השלישי‪ :‬כל מנקרי הבשר לא‬
‫יתנו הבשר מידם עד שיעיינו‬
‫בו פעמים ושלש שלא ימצא אחריו‬
‫חלב כשעורה אפילו שלא במקום‬
‫אחד‪ ,‬וכל הנמצא אחריו חלב או גיד‬
‫הנשה מעבירין אותו ומלקין אותו‬
‫מכת מרדות‪ ,‬אם כן אוי לאותה בושה‬
‫כל ימיו וחרפה והבושה והעבירה‬
‫גדולה‪ ,‬לכן יהא כל מנקר ירא חטא‪,‬‬
‫וירא שמים‪ ,‬וחרד‪ ,‬ויעשה המלאכה זו‬
‫באמונה ויהא נקי מה׳ ומישראל‪,‬‬
‫עכ״ל ההקדמה של בעל ״לחם‬
‫הפנים״ להגאון הגדול רבי יקותיאל‬
‫קופמאן חתנא דבי נשיאה ושר התורה‬
‫הגאון בעל ״מגן אברהם״ זצ״ל‪.‬‬
‫יפתח מקום הגיד בראשונה הוא מכלה‬
‫בספרנו ״שיח יצחק״)חלק ‪ p‬נבאר‬
‫אי״ה היטיב דיני ניקור עם‬
‫תמונות חלק הכסלים וחלק הדפנות‬
‫צלע י״ב ועוד‪.‬‬
‫נ‪ .‬יש לדייק על הלשון טריפות‪ ,‬בעוד שהאיסור גובל באכילת חלב או דם אד גיד הנשה ולמה‬
‫שנ‬
‫הלב‪ ,‬ומשום גיד הנשה המה נ״א‬
‫]חמישים ואחד[ והסימן‪ :‬׳אל תאכלו‬
‫ממנו נ״א׳‪ .‬מכל מקום צריך לידע כל‬
‫אחד בפני עצמה בפרוטרוט איזה‬
‫אסורה משום גיד הנשה‪ ,‬או משום‬
‫חלב או דם‪ ,‬כי הגידין שאסוריץ משום‬
‫גיד הנשה או חלב צריך לחטט‬
‫אחריהם עם שרשיהן‪.‬‬
‫הכלל השני הוא‪ :‬כל מנקר יכוון‬
‫בקלפו שיקליף דק היטב הרי‬
‫הוא משובח שמחוייב כל אדם לחוס‬
‫על ממונם של ישראל כמו שאמרו‬
‫רבותינו ז״ל‪ :‬כשם שאסור להתיר את‬
‫האסור כך אסור לאסור את ההיתר‪.‬‬
‫ונקוט האי כללא בידך כל מנקר שאין‬
‫פותח מקום הגיד בראשונה‪ ,‬ואחר כך‬
‫חותך אותה ממקום שרשה‪ ,‬פשיטא‬
‫ודאי שיכלה את הבשר שיודע רק‬
‫מקום הגידין‪ ,‬ולא כל הבהמות שוות‪,‬‬
‫יש גידין שמונחין באלו בהמות עמוק‬
‫בבשרם‪ ,‬ובאלו בהמות מונחים‬
‫בעקמומית מלמעלה‪ ,‬ממילא אם לא‬
‫ממונם של ישראל שמחתך מהבשר‬
‫יותר מדאי‪ .‬יתר על זה‪ ,‬אם לא יגלה‬
‫הגיד עד מקום שרשו אי אפשר‬
‫שיחטט אותה וישאר בה ציצין‬
‫נקט הלשון טריפות וצריך העיון‪.‬‬
‫שגא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת חובת השוחט להקפיד בטבילה‬

‫פ ר ש ת פרה‬
‫הו ב ת ה שו ה ט ל ה ק פי ד ב ט בי ל ה‬

‫הזבים והמצורעים מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות‬

‫במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות‪ ,‬אבל בעלי קריין אסורין‪ ,‬ופירוש‬
‫רש״י ז״ל‪ :‬מכאן אמרו כל הטמאין מותרים שאף הם יכולים להיות‬
‫באימה וברתת אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזהות הדעת‬
‫‪ /‬קבלו עליכם במסירת נפש שלא תבטלו חס וחלילה טבילת עזרא‬
‫בשום אופן הן בקיץ הן בחורף‪ ,‬כי כל שלא נזהר בטבילה זו אי אפשר‬
‫לו לבא לשום דבר שבקדושה‪ ,‬ואינו מרגיש שום טעם בשום מצוה‬
‫ותפילה ‪ /‬ה״מרדכי״ ‪ :‬השוחט בלא טבילת עזרא פגול הוא‪ ,‬ומוכח‬
‫להדיא דאפילו הסוברים דבטלוהו לטבילתא‪ ,‬מכל מקום השוחט יצא‬
‫מכלל זה והוא נשאר בהאיסור דבעל קרי והמשמש אסור בכל ‪/‬‬
‫הרמ״א‪ :‬אסור לאדם להאכיל לחבירו דבר שנראה לו איסור מכה‬
‫שסובר שדינא הוא הכי‪ ,‬או מכה חומרא שהחמיר על עצמו אף על‬
‫פי שאינו אסור מדינא ‪ /‬מי שנוהג איסור לאכול משו״ב בעל קרי‬
‫מחמת מנהג אבותיו או בני מדינתו שנוהגין כך‪ ,‬פשיטא דבכהאי‬
‫גוונא השוחט עובר אלפני עור לא תתן מכשול ובהאי גוונא אסור לו‬
‫להאכיל אפילו האיסור ניכר ‪ /‬היעב״ץ‪ :‬אף למקילין בטבילת עזרא‬
‫הוא דוקא כשאין לו מקוה חמה‪ ,‬ודוקא בחורף‪ ,‬ודוקא לאיסטניס‪,‬‬
‫אבל בקיץ‪ ,‬או בחורף שאין המים קרים‪ ,‬או למי שאינו איסטניס‪ ,‬או‬
‫להמשמש‪ ,‬תקנת עזרא במקומה עומדת‪.‬‬

‫) ו י ק ״ ר ז ג(‪.‬‬ ‫״יבואו טהורין ויתעםקו בטהורים״‬

‫וזה לשונו‪ :‬״ושמעתי אומרים בשם‬
‫הגאון החסיד מו״ה נפתלי אב״ד‬
‫דק״ק רופשיץ זצ״ל‪ ,‬שאמר בדרך רמז‬
‫מה שהובא בגמרא )חולין יז ב(‪:‬‬
‫׳בנהרדעא בדקי לה במיא׳ ‪ -‬כל מי‬
‫פרשת פרה היא טהרתן של ישראל‪,‬‬
‫הנה כי כן מן הראוי להביא‬
‫כאן על גודל ענין חובת השוחט‬
‫להקפיד בטבילת עזרא‪ .‬רמז נפלא‬
‫מובא בספר ״לבושי יהודה״)בהקדמה(‬
 ‫שמלת פרשת פרה אליעזר‬ ‫שנב‬
‫שם י(‪ :‬׳יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך‬ ‫שהיה רוצה לשחוט‪ ,‬בדקו אותו אם‬
‫בחורב׳ מה להלן באימה וביראה‬ ‫הוא נוהג בטבילת מים״‪.‬‬
‫וברתת ובזיע‪ ,‬מכאן אמרו הזבים‬
‫והנה לפנינו שאלה‪ :‬האם אכן‬
‫והמצורעים וכו׳ מותרים לקרות‬
‫השוחט מחוייב לטבול‬
‫בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות‬
‫טבילת עזרא על פי הלכה או רק‬
‫במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות‪,‬‬
‫ממדת חסידות‪ .‬תשובה מהשוחט‬
‫אבל בעלי קריין אסורין‪ ,‬ופירוש רש״י‬
‫הגאון רבי יונה זאב הלוי היילפערין‬
‫ז״ל‪ :‬מכאן אמרו כל הטמאין מותרים‬
‫זצ״ל שו״ב בק״ק מאקווע מחבר ספר‬
‫שאף הם יכולים להיות באימה וברתת‪,‬‬
‫״מראה ריאה״‪ :‬הנה נודע שבעלי‬
‫אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות‬
‫הנפש מקפידים מלאכול משחיטת‬
‫ראש וזחות הדעת‪.‬‬
‫השוחט שאינו נזהר בטבילת עזרא‪,‬‬
‫רבי עקיבא אומר לא יכנוס לבית‬ ‫ומחמת שנמצא כמה שוחטים שאינם‬
‫המדרש כלל וכו׳‪ ,‬כי אתא‬ ‫נזהרים בטבילה זו‪ ,‬באמרם שאין זה‬
‫זעירא אמר בטלוהו לטבילתא ואמרי‬ ‫מדינא‪ ,‬כי אם ממרת חסידות בעלמא‪,‬‬
‫לה בטלוהו לנטילתא וכו׳‪ .‬אמר רבי‬ ‫על כן נתתי אל לבי לתור ולחפש‬
‫ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי‬ ‫ולברר הדברים ‪ -‬ועלתה בידי תהילה‬
‫שמחמירין בה וכל המחמיר בזה‬ ‫לא‪-‬ל יתברך להוכיח בראיות מהימנות‬
‫מאריכין לו ימיו ושנותיו וכו׳‪ .‬ומסיק‬ ‫וברורות שהשו״ב מחוייב לקיים‬
‫שם בגמרא‪ :‬המשמש חמור יותר‬ ‫טבילה זו על פי הלכה ולא רק ממרת‬
‫מבעל קרי לענין ט׳ קבין‪ ,‬ע״כ‬ ‫חסידות‪ .‬ומה שלא הובאה הלכה זו‬
‫מהגמרא‪.‬‬ ‫בפוסקים ובשו״ע ונושאי כליו הוא‬
‫בל מקום שנאמר ״ירחץ״‬ ‫מרוב פשיטותו כאשר יבורר בסיעתא‬
‫הבונה טבילה‬ ‫דשמיא ‪ -‬על כן אתן מקום להעתיק‬
‫ולסדר מקור הלכה זו מש״ס‬
‫והתוספות )שם( ובגמרא)חולין קכב‬
‫ד״ה לגבל( כתבו‪ :‬דוקא‬ ‫והראשונים והשו״ע מגדולי אחרונים‬
‫מהלכה זו בעזרת ה׳ יתברך‪.‬‬
‫לתורה קיימא לן כרבי יהודה בן‬
‫בתירא אבל לתפילה לא‪ ,‬והרי״ף‬ ‫‪ 3‬ג מ ר א )ברכות כ ב( גרסינן‬
‫והרא״ש כתבו‪ :‬נקוט מנהג כל ישראל‬ ‫במתניתין‪ :‬אמר רבי‬
‫שכל בעל קרי אף על פי שאין להם‬ ‫יהושע בן לוי בעל קרי אסור בדברי‬
‫מים אין מתפללים עד שירחצו וסתם‬ ‫תורה )שם כב א(‪ :‬אמר רב נחמן בר‬
‫רחיצה הוא טבילה במקוה כמבואר‬ ‫יצחק עשאן רבי יהודה כהלכות דרך‬
‫ברש״י ז״ל בפרשת תצוה על הפסוק‬ ‫א ‪ p‬דתניא )דברים ד ט(‪ :‬׳והודעתם‬
‫)שמית כט ד(‪ :‬׳ורחצת אותם במים׳ ‪ -‬זו‬ ‫לבניך ולבני בניך׳ וכתוב בתריה )שם‬
‫שנג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫^‪ 8‬ז מ ל ת חובת השוחט להקפ ‪ T‬בטבילה‬
‫כשתדעו בבירור שהשו״ב מקיים‬
‫טבילה‪.‬‬
‫תצא על הפסוק )דברים כג יא(‪ :‬׳כי יהיה‬
‫השוהם בלי סבילה פיגול הוא‬
‫מעתה אשוב לברר להסוברים‬
‫שבטלוהו לטבילתא אם גם‬
‫השוחט נכלל בכלל זה ופטור גם כן‬
‫מטבילה זו מדינא‪ ,‬או שהוא יצא‬
‫מכלל זה‪ ,‬ונראה לי בסיעתא דשמיא‬
‫לברר ולהוכיח שהשו״ב יצא מכלל זה‬
‫והוא מחוייב על פי דינא לקיים‬
‫טבילה זו‪ .‬ועל פי שלשה עדים יקום‬
‫דבר וזה יצא ראשונה דהנה ה״מרדכי״‬
‫)בברכות שם( סבירא להו כרבי יהודא בן‬
‫בתירא דבטלוהו לטבילתא ואף על פי‬
‫כן הביא ה״מרדכי״ )בריש מסכת חולין(‬
‫בשם רבינו ברוך דהשוחט בלא‬
‫טבילת עזרא פגול הוא אם כן מוכח‬
‫להדיא דאפילו להסוברים דבטלוהו‬
‫לטבילתא‪ ,‬מכל מקום השוחט יצא‬
‫מכלל זה והוא נשאר באיסור הנ״ל‬
‫דבעל קרי והמשמש אסור בכל הנ״ל‪.‬‬
‫ו א ף על גב דאחר שהביא ה״מרדכי״‬
‫)שם( דברי רבינו ברוך שכתב‬
‫שם בשמו כמה דינים שבהלכות‬
‫שחיטה‪ ,‬מסיים המרדכי על זה בזה‬
‫הלשון וחומרא בעלמא כל אלה‬
‫הדברים‪ ,‬אם כן נראה לכאורה דגם‬
‫לענין שחיטת בעל קרי לא סבירא להו‬
‫כוותיה‪ .‬אולם המעיין שם בדברי‬
‫ה״מרדכי״ יראה להדיא דלא היה‬
‫כונתו לומר על כל הדברים שהביא‬
‫שם בשם הלכות א ‪ p‬ישראל שהמה‬
‫רק חומרא בעלמא‪ .‬ומוכרח אני‬
‫טבילת כל הגוף‪ ,‬ועיין שם ב״שפתי‬
‫חכמים״‪ .‬וכן כתב רש״י ז״ל בפרשת‬
‫בך אשר לא יהיה טהור מקרה לילה׳‬
‫וגו׳ >שם יב(‪ :‬׳והיה לפנות ערב ירחץ‬
‫במים׳ ופירוש‪ :‬׳יטבול במים׳‪ .‬וכן‬
‫כתב הרמב״ם בהלכות )מקואות הלכה ב(‬
‫דבכל מקום שנאמר סתם רחיצה רצה‬
‫לומר שכל גופו יטבול עיין שם‪.‬‬
‫והראב״ד בספר ״האשכול״ כתב בריש‬
‫הספר‪ :‬דלא בטלוהו חז״ל לטבילה זו‪.‬‬
‫ומביא שם בשם רבינו האי גאון ז״ל‬
‫וזה לשונו‪ :‬״וזוכרים אנו כמה שבתות‬
‫שהיינו אצל מר רב אהרן גאון ז״ל‬
‫שהיינו מתפללים בביתו והוא יושב‬
‫ובטל מן התפילה ער הערב מפני שלא‬
‫היה יכול לטבול בצונן״ עכ״ל‪ .‬וכן‬
‫מצינו כמה תנאים ואמוראים שם‬
‫בגמרא )ברכות שם( שמנעו עצמם‬
‫מתורה ותפלה כשלא היה אפשר להם‬
‫לטבול עיין שם‪ ,‬משום דסברו רלא‬
‫בטלוהו לטבילה זו וסברו כהאומרים‬
‫רבטלוהו לנטילתא‪.‬‬
‫לשונו רבינו בצואתו )סעיף ו(‪:‬‬ ‫וזה‬
‫תקבלו עליכם במסירת נפש‬
‫שלא תבטלו חם וחלילה טבילת‬
‫עזרא בשום אופן הן בקיץ הן בחורף‪,‬‬
‫כי מבואר בספרים הקדושים דבל‬
‫שלא נזהר בטבילה זו אי אפשר לו‬
‫לבא לשום דבר שבקדושה‪ ,‬ואינו‬
‫מרגיש שום טעם בשום מצוה‬
‫ותפילה‪ .‬וכתב )שם בסעיף ט(‪ :‬תזהרו‬
‫מאד מלאכול במקומות אחרים כי אם‬
 ‫שמלת פרשת פרה אליעזר‬
‫שכתב הדמ״א )סימן יט(‪ ,‬מכל מקום הא‬
‫חזינן ליה לה״מרדכי״)בפרק כיסוי הדם(‬
‫דסבירא ליה כהריב״א בשם הגאונים‬
‫דאם שחט במזיד בלא ברכה קנסינן‬
‫ליה שלא יאכל הוא ממנה וגם מלקין‬
‫אותו ]מכת מרדות[ עכ״ל עיין שם‪ .‬וכן‬
‫בב״ח )סימן יט ד״ה שחט( ולא בירך‬
‫הביאו‪ .‬וממילא דהוא הדין כששחט‬
‫עדום ובלא סודר כיון דבכהאי גונא‬
‫אסור לברך‪ ,‬גם כן פשיטא דסבירא‬
‫ליה לה״מרדכי״ דקנסינן ליה שלא‬
‫יאכל ממנו ומלקין אותו מכות מרדות‪.‬‬
‫סודר פגול‪ ,‬ואם לא הורחץ משכבת‬
‫ו ל פי זה על כרחך צריכין לומר דמה‬
‫שכתב ה״מרדכי״ שם שהם רק‬
‫חומרא בעלמא ולא נהוגין כוותיה‪ ,‬לא‬
‫היתה כונתו על כל הדברים שמונה‬
‫והולך שמה‪ ,‬דאם לא כן יהיה דבריו‬
‫נגד הגמרא וכל הפוסקים‪ ,‬וגם יהיה‬
‫דבריו כסותרין אהדדי דשם כתב‪:‬‬
‫דאינן אלא חומרא בעלמא‪ ,‬ואילו‬
‫בפרק כיסוי הדם מחמיר כהריב״א‬
‫וכהגאונים שאם לא בירך על השחיטה‬
‫אסור לאכול ממנה וגם לוקה מכל‬
‫מקום אתמהה‪ .‬אלא על כרחך לא קאי‬
‫ה״מרדכי״ במה שכתב‪ :‬ואינן אלא‬
‫חומרא בעלמא כי אם על אותן‬
‫הדברים שלא נמצא בגמרא ובשום‬
‫פוסק להחמיר‪ ,‬כגון ‪ :‬אבל בימי אבלו‪,‬‬
‫או סריס‪ ,‬או פחות מח״י שנים‪ ,‬או‬
‫קודם התפילה‪ .‬וראיה לזה אף על פי‬
‫שכתב בסתם‪ :‬וחומרא בעלמא כל‬
‫אלה הדברים דלא קאי אכולם‪ ,‬מדברי‬
‫התוספות במסכת כתובות )דף נד א‬
‫שנד‬
‫להעתיק אות באות כל דברי המרדכי‬
‫בזה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬״כתב רבינו ברוך בן‬
‫מחלי הבא מעשרת השבטים אמר‬
‫יהושע מפי משה מפי הגבורה כל‬
‫הזובח ואינו יודע הלכות שחיטה‬
‫אסור לאכול משחיטתו‪ ,‬עד דאמר‬
‫יהושע כל טבח ששוחט שחיטה‬
‫שאינו הגונה פגול הוא לא יאכל‪ ,‬ולא‬
‫ישחוט עד שיפנה אל הקודש למקום‬
‫תפילה‪ ,‬ואם ישחוט בלא ברכה פגול‬
‫הוא‪ ,‬ואם ישחט ערום פגול‪ ,‬ואם‬
‫שיכור פגול‪ ,‬ואם שחט ולא היה עליו‬
‫זרע פגול‪ ,‬אבל אסור בימי אבלו‪,‬‬
‫ואסוד השחיטה מיד אשה‪ ,‬מיד סריס‬
‫מיד זקן שאחר שמונים‪ ,‬ומנער עד‬
‫שיתמלא ח״י שנים״ עד כאן‪ .‬וחומרא‬
‫בעלמא כל אלה הדברים ולא נוהגין‬
‫כותיה עכ״ל‪.‬‬
‫ועתה נחזה אנן אהאי קאי‬
‫ה״מרדכי״ במה שכתב‬
‫)שם( וחומרא בעלמא כל אלה‬
‫הדברים‪ ,‬אם תמצא לומר דקאי על כל‬
‫הנך הלכות שהעתיק שם‪ ,‬הנה זה‬
‫וודאי לא ניתן להאמר דהרי מונה שם‬
‫כמה הלכות שבאמת אסורים המה‬
‫מדינא דגמרא וכל הפוסקים‪ ,‬כגון מי‬
‫שאינו יודע הלכות שחיטה או ששחט‬
‫שחיטה שאינה הגונה‪ .‬אם כן האיך‬
‫סלקא דעתך לומד דזה אינו אלא‬
‫חומדא בעלמא ולא נהגו כן‪ ,‬בתמיה‪...‬‬
‫וכן כששחט בלא בדכה אף על גב‬
‫דיש אומרים דכשרה בדיעבד כמו‬
‫שנה‬ ‫אליעזר‬ ‫חובת השוחט להקפיד בטבילה‬ ‫שמלת‬
‫כרחך כמו שכתבתי דלא קאי כי אם‬ ‫בד״ה לית הלכתא כל הני שמעתתא( וזה‬
‫על הדברים שהמה גם לדידן רק‬ ‫לשונו‪ :‬לית הלכתא ככל הני שמעתתא‬
‫חומרא בעלמא כגון קודם התפילה‪,‬‬ ‫]אכולהו קאי[ בר מתבעוה לינשא‪,‬‬
‫או בימי אבלו‪ ,‬או פחות מח״י שנים‬ ‫דההוא עדיפא‪ .‬דאי ככל הני דוקא‪,‬‬
‫וכדומה‪,‬‬ ‫וקאי נמי אתבעוה לינשא‪ ,‬אם כן‬
‫‪ .‬קשיא דשמואל אדשמואל עכ״ל‪ .‬ולפי‬
‫שוחט שלא טבל‬
‫זה הוא הדין בנידן דידן דאי ככל הני‬
‫אסור לשחוט מדינא‬
‫דוקא קשיא דמדדכי אמרדכי‪.‬‬
‫וכיון שזכינו לזה אשוב לברר‬
‫בסייעתא דשמיא דבעל קרי‬ ‫ו א פי לו אם תמצא לומר דזה לא‬
‫אסור לשחוט מדינא‪ ,‬דהנה בכל אלה‬ ‫קשיא משום דלא אוסרים‬
‫הדברים שאסורים מדינה דייק‬ ‫הראבי״א והגאונים אותה שחיטה כי‬
‫בהלכות א ‪ p‬ישראל וכו׳ או לשון‪:‬‬ ‫אם לו לבדו משום קנסא ולא מדינא‪,‬‬
‫״פגול״ או‪ :‬״אסור לאכול משחיטתו״‬ ‫דאי מדינא הוי אסור לכולי עלמא‪ .‬אם‬
‫דהיינו כשאינו יודע הלכות שחיטה‬ ‫כן לא קשה דברי המרדכי אהדדי ‪-‬‬
‫כתב דאסור לאכול משחיטתו‪ ,‬ובשחט‬ ‫מכל מקום קשיא כשאינו יודע הלכות‬
‫שחיטה שאינה הגונה כתב‪ :‬״פגול‬ ‫שחיטה וכן אם שחט שחיטה שאינו‬
‫הוא לא יאכל״‪ ,‬וכששחט קודם‬ ‫הוגנת דזה הוי אליבא דגמרא וכל‬
‫התפילה לא כתב בלשון זה‪ ,‬רק‪ :‬ולא‬ ‫הפוסקים‪ ,‬דהא קיימא לן כרבינא )בדף‬
‫ישחוט עד שיפנה אל הקודש למקום‬ ‫ג ‪ p‬דאי איתא קמן צריך לבדקו אם‬
‫תפילה‪ .‬וכששחט ולא הורחץ משכבת‬ ‫יודע הלכות שחיטה כדקיימא לן‬
‫זרע כתב‪ :‬״פגול״‪ ,‬ובאבל לא כתב‬ ‫בשו״ע )יור״ד סימן א סעיף א( וכן‬
‫פגול‪ ,‬כי אם‪ :‬ואבל בימי אבלו לא‬ ‫כששחט שחיטה שאינה הגונה‪ ,‬דהיינו‬
‫ישחוט‪ ,‬וכן בנער פחות מי״ח‪ ,‬ובסריס‬ ‫כשקלקל באחת מחמשה הלכות‬
‫נמי לא כתב‪ :‬פגול‪ ,‬כי אם כנ״ל דלא‬ ‫שחיטה פשיטא גם כן שאסורה אליבא‬
‫ישחוט‪.‬‬ ‫דכולי עלמא‪ .‬וכן שיכור גם כן אי‬
‫ואם תאמר אם כן למה כתב בשחט‬ ‫אפשר לומר דהוא רק חומרא בעלמא‬
‫בלא ברכה‪ ,‬או ערום‪ ,‬או כשלא‬ ‫ולא נהגו כן‪ ,‬דהא קיימא לן דשחיטת‬
‫היה עליו סדור‪ ,‬גם כן תיבת‪ :‬פגול‪,‬‬ ‫שיכור אסור מדינא דדינו כשוטה‬
‫הנה על זה יש לומר כיון דה״נודע‬ ‫דשחיטתו אסורה כמו שפסק‬
‫ביהודה״ )מהדו״ק סימן ב( הוכיח שם‬ ‫ה״תבואות שור״ )סימן א סעיף לד דף מח‬
‫דאם הזיד ולא בירך הוה ליה כמומר‬ ‫שם(‪ .‬אם כן איך סלקא דעתך‬
‫לאותו דבר וכחשוד לאותו דבר משום‬ ‫דה״מרדכי״ קאי על הכל במה שכתב‪:‬‬
‫הכי סבירא ליה להא״י דאסור‬ ‫׳ואינן אלא חומרא בעלמא׳ ־ אלא על‬
 ‫שמלת פרשת פרה אליעזר‬
‫לנזיר דקיימא לן דאף על גב דהנזיר‬
‫יכול לקחתו אפילו הכי אסור עכ״ל‬
‫הש״ך‪.‬‬
‫לברך‪ .‬וממילא מוכח מזה כיון רגבי‬
‫נמצא לפי זה בנידן דידן‪ ,‬לא‬
‫מיבעיא מי שנוהג איסור‬
‫לאכול משו״ב בעל קרי מחמת מנהג‬
‫אבותיו או בני מדינתו שנוהגין כך‪,‬‬
‫פשיטא דבכהאי גוונא השוחט עובר‬
‫א׳לפני עור לא תתן מכשול׳ דכהאי‬
‫גוונא אסור לו להאכיל אפילו האיסור‬
‫ניכר כנ״ל‪ ,‬אלא אפילו כשמחמיר על‬
‫עצמו מחמת שסובר שהדין כך‪,‬‬
‫אפילו הכי כשאין האיסור ניכר קעבר‬
‫א׳לפני עור לא תתן מכשול׳ כהסכמת‬
‫הש״ך‪ ,‬אם כן כיון דבנידון דידן אין‬
‫האיסור ניכר פשיטא דעבר א׳לפני‬
‫עוור לא תתן מכשול׳‪ .‬ואם תאמר כיון‬
‫שהאוכל יוכל לשאול את פי השו״ב‬
‫אם הוא נזהר בטבילת עזרא או לא‪,‬‬
‫אם כן לא גרע מהיכא דניכר האיסור‬
‫דכתב הש״ך הנ״ל דבכהאי גוונא לא‬
‫קעבר א׳לפני עור׳ דכיון דלא שאל על‬
‫זה אם כן איהו דאפסיד אנפשיה‪,‬‬
‫ובכהאי גוונא אין שום אחריות על‬
‫השו״ב‪ .‬אבל זה אינו‪ ,‬דהא אותן‬
‫הנזהרין מלאכול משחיטת שו״ב‬
‫שאינו נזהר בטבילת עזרא מקהל‬
‫חסידים המה‪ ,‬וכבר הבאתי דברי‬
‫הש״ך דאם הוא נוהג כן מחמת מנהג‬
‫אבותיו או בני מדינתו שנוהגין כן‬
‫דבכהאי גוונא קעבר א׳לפני עור לא‬
‫תתן מכשול׳ אפילו כשניכר האיסור‪,‬‬
‫ממילא פשיטא אפילו היה אפשר לו‬
‫שנו‬
‫השחיטה‪ ,‬אם כן מהאי טעמא גופא‬
‫גם ערום ובלא סידור יש לאסור‬
‫שחיטתו כיון דבכהאי גוונא אסור‬
‫שחט ולא הורחץ משכבת זרע כתב‬
‫תיבת‪ :‬״פיגול״ שמע מינה דזה אסור‬
‫מדינא‪ .‬ואם תאמר אם כן למה לא‬
‫הוקבע כן בטור ושו״ע להלכה כיון‬
‫דליכא חולק על זה כאמור‪ ,‬זה יתו ‪p‬‬
‫אי״ה להלן על פי השני הוכחות‬
‫שאבאר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫קי א‬ ‫שנית דאיתא במסכת‬
‫) חו לין‬
‫ו ב י ב מ ו ת י ד ב ( שאסור לו לאדם‬
‫להאכיל להכירו דבר שנראה לו‬
‫איסור אף על פי שאינו אסור מדינא‪.‬‬
‫וכן אנו מורין להלכה בשו״ע ) י ו ר ״ ד‬
‫סי מן קי ט ס ע י ף ‪ n‬כתב שם הרמ״א בזה‬
‫הלשון‪ :‬מי שנוהג באיזה דבר איסור‬
‫מכח שסובר שדינא הוא הכי‪ .‬או מכח‬
‫חומרא שהחמיר על עצמו מותר‬
‫לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר‪,‬‬
‫דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא איסור‬
‫עכ״ל‪ ,‬וכתב הש״ך ) ש ם ס ״ ק כ( הטעם‬
‫שודאי א׳לפני עור לא תתן מכשול׳‬
‫ל א יעבור‪ .‬עוד כתב הש״ך ) ש ם ( בשם‬
‫מהר״ל בן חביב רזה הוא דוקא אם‬
‫האיסור ניכר דאי לא סבירא ליה לא‬
‫יאכל אבל כשאינו ניכר האיסור אסור‪,‬‬
‫והאוסר דבר מחמת מנהג אבותיו או‬
‫בני מדינתו שנוהגין כן‪ ,‬אסור למתיר‬
‫להאכילו אפילו אם האיסור ניכר‪ ,‬אף‬
‫על פי שהיה האוסר בעצמו יכול‬
‫לקחתו‪ ,‬כמו היתירא דמושיט כוס יין‬
 ‫שנז‬ ‫אליעזר‬
‫הכי אמרינן כשהשו״ב דר במקום‬
‫דשכיחי אינשי דלא קפדי אטריפות‬
‫ונבילות דמותר להאכילם ח״ו נבלות‬
‫וטריפות‪ ,‬אתמהה‪ ...‬הלא מבואר‬
‫במסכת עבודה זרה ) ד ף ו ‪ p‬דאסור‬
‫לסייע ידי עוברי עבירה וכתבו‬
‫התוספות ) ש ם ב ד ״ ה מ נ י ן ( בזה הלשון‪:‬‬
‫ולפי זה אסור להושיט למומרים דבר‬
‫איסור אף על פי שהוא שלהם כי‬
‫הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם‬
‫דכישראל גמור חשבינן ליה עכ״ל‪ .‬וכן‬
‫קיימא לן להלכה בשו״ע ) י ו ר ״ ד סי מן‬
‫קנ ב ע י י ן ש ם( אם כן לפי זה פשיטא כיון‬
‫דהלכה רווחית הוא בישראל‬
‫שהשוחט צריך להיות ירא שמים‬
‫מרבים ■ ולפי הגמרא ופירש רש״י‬
‫ז״ל הנ״ל מוכח דאי אפשר להיות ירא‬
‫שמים כי אם כשהוא טהור מטומאת‬
‫קרי רח״ל‪ ,‬ממילא מאי נפקא מינה‬
‫היכן הוא דר‪ ,‬בין כך ובין כך אסור‬
‫לו להיות שו״ב כשאינו ירא שמים‬
‫מרבים‪.‬‬
‫הנה קיימא לן בשו״ע‬
‫) א ו ״ ח סי מן ת ק פ א‪ .‬ו ס י מ ן ת רו(‬
‫דבימים הקדושים מחוייב כל אחד‬
‫לטהר את עצמו ולטבול במקוה משום‬
‫קרי ומשום תשובה כמו שמבואר‬
‫ב״מגן אברהם״ ) ש ם ס״ ק ח( עיין שם‪,‬‬
‫וכמו שהאריך בזה בעל ״סדר היום״‬
‫וזה לשונו‪ :‬גם צריך שיטהר עצמו‬
‫וגופו ממש שירחוץ ויטהר ויטבול‬
‫במי מקוה אף על פי שאין דרכו בכך‬
‫כל השנה ביום הזה הנורא צריך על‬
‫חובת השוחט להקפיד בטבילה‬ ‫שמלת‬
‫לאוכל לשאול‪ ,‬מכל מקום קעבר‬
‫השו״ב א׳לפני עור לא תתן מכשול‪/‬‬
‫אי אפשר להיות ירא שמים‬
‫ללא טבילה‬
‫ו אין לומר דכל זה תינח כשהשו״ב‬
‫דר בקהל חסידים המקפידים‬
‫על זה‪ ,‬בכהאי גוונא דוקא מונח‬
‫האחריות על השו״ב מטעם הנ״ל‪ ,‬מה‬
‫שאין כן בין המון עם דלא קפדי על‬
‫זה‪ ,‬מאכיל‪ .‬ואף על גב דעוברים‬
‫ושבים שכיחי ודלמא יאכל אחד‬
‫מאנשים המקפידים על זה‪ ,‬מכל מקום‬
‫יש לומר דאין האחריות השו״ב על זה‬
‫משום דהוי ליה לשאול כנ״ל‪ ,‬ובכהאי‬
‫גוונא ודאי איהו דאפסיד אנפשיה‬
‫כשאכל בלי שאלה‪ .‬דזה אינו כיון‬
‫דאנן קיימא לן להלכה דהשו״ב צריך‬
‫להיות ירא שמים מרבים כמו שמבואר‬
‫בשו״ע ) י ו ר ״ ד סי מן י ח ס ע י ף י ז ו ס י מן ל ט‬
‫ס עי ף י א ו ס י מ ן י ג ( ‪ ,‬וכבר הובא הגמרא‬
‫שאמרו חז״ל ) ב ר כ ו ת כ ‪ p‬דבעלי קריין‬
‫אסורין בדברי תורה ופירש רש״י ז״ל‪:‬‬
‫שלישית‬ ‫משום דבעל קרי אינו אלא מתוך‬
‫קלות ראש דהוא היפוך מיראת‬
‫שמים‪ ,‬הרי חזינן דאי אפשר להיות‬
‫ירא שמים כי אם בטהרת הגוף‪ ,‬וכבר‬
‫הובא לעיל דהמשמש חמור יותר‬
‫מבעל קרי‪ .‬ולפי זה פשיטא דאין‬
‫חילוק אם השוחט דר בין קהל‬
‫חסידים המקפידים על זה‪ ,‬בין שהוא‬
‫דר בין המון עם דלא קפדי על זה‪ ,‬וכי‬
‫עדיף משאר הלכות שו״ב כגון חמשה‬
‫הלכות שחיטה‪ ,‬וכן בטריפות הריאה‬
 ‫שמלת פרשת פרה אליעזר‬ ‫שנח‬
‫כל פנים לטבול ולהשליך מעליו כל של גאון ישראל וקדושו היעב״ץ‬
‫הטומאות שנתדבקו עמו כל ימות ) ב ס י ד ו ר ש ל ו ב קו נ ט ר ס סו ל ם ב י ת א ל ( ‪ :‬דאף‬
‫השנה ובכל רגל ורגל חייב לטבול‪ ,‬להמקילין בטבילה זו הוא דוקא‬
‫וכל שכן בראש השנה שצריך האדם כשאין לו מקוה חמה ודוקא בחורף‬
‫לחפש אחר הטהרה והקדושה להתיצב ודוקא לאיסטניס אבל בקיץ או‬
‫לפני אלקיו יתברך שמו עכ״ל‪ .‬הרי בחורף שאין המים קרים‪ ,‬או למי‬
‫חזינן דאפילו לסוברין דבטלוהו שאינו איסטניס‪ ,‬או להמשמש‪ ,‬תקנת‬
‫לטבילת עזרא אפילו הכי בימים עזרא במקומה עומדת עכלה״ק‪ .‬הרי‬
‫חזינן מזה דעל פי דינא מחוייב כל‬ ‫הקדושים והנוראים לא בטלוהו‪.‬‬
‫והנה כל זה מיידי משארי בני אדם אדם לקיים טבילת עזרא‪ .‬אם כן קל‬
‫שאי אפשר להזהר בטבילה זו וחומר בן בנו של קל וחומר השו״ב‬
‫כל השנה‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל בברכות שכל טהרת ישראל תלויים עליו כמו‬
‫) ש ם ש ם( דאין רוב הציבור יכולים שהארכתי בסייעתא דשמיא בענין זה‬
‫) עיין‬ ‫לעמוד בה‪ ,‬אפילו הכי על כל פנים בהקדמת ספרי ״מראה ריאה״‬
‫בימים הנוראים שצריכין לעמוד ש ם ( ‪ ,‬פשיטא דמחוייב על פי דין לקיים‬
‫באימה וביראה וברתת ובזיע לפני יום טבילת עזרא ולהזהר בה‪ .‬ובפרט לפי‬
‫הדין הגדול והנורא וכשהוא טמא מה שמבואר ) ש ם ב א ו ת ד ( בזה הלשון‬
‫בקרי אי אפשר לו להיות באימה דאפילו במקומות הקרים מכל מקום‬
‫וביראה כמו שהובא לעיל מהגמרא לא יניח לש״ץ להתפלל עד שיטבול‪,‬‬
‫דברכות ורש״י ז״ל דבעל קרי הוא וכן העולה לתורה עכלה״ק‪ .‬אם כן‬
‫הוא על ידי קלות ראש היפך מאימה לפי זה לבד מכל הנך ראיות והוכחות‬
‫ויראה‪ ,‬נמצא לפי זה כיון דהשו״ב הדין נותן שהשו״ב מחוייב להזהר‬
‫שאינו ירא שמים מרבים דקיימא לן בטבילה זו כיון דברוב המקומות כעת‬
‫השוחטים המה בעלי תפילות‪.‬‬ ‫דאסור לאכול משהיטתו כנ״ל‬
‫פשיטא דהוא מחוייב על פי דינא‬
‫עו ד אני מדבר בזה‪ :‬הנה קיימא לן‬ ‫לטבול עצמו בכל עת הצורך ושלא‬
‫להלכה בשו״ע ) א ו ״ ח סי מן ע ו ס ע י ף‬
‫יבטל טבילת עזרא ח״ו שלא יטמא‬
‫י( דאם היתה צואה על בשרו אף על‬ ‫נפשות ישראל בבשר פגול‪,‬‬
‫פי שמכוסה בבגדיו אפילו הכי אסור‬
‫והנה דבר ידוע דאנן קיימא לן בכל לקרות קריאת שמע‪ ,‬כמו שפסק‬
‫מקום כבתראי כמו שכתב המחבר ) ש ם ( דמכוון לעשות כדברי‬
‫ה״פרי מגדים״ )בפתיחה כוללת בסופר אות המחמיר‪ .‬וכתב הרמ״א ) ש ם ( דשכבת‬
‫יח( לכן אעתיק פה פסק הלכה של זרע על בשרו דינו כצואה וה״מגן‬
‫גדול האחרונים בענין זה וזה לשונו אברהם״ ) ש ם ס״ ק י ( כתב בשם ״ספר‬
 ‫^‪ 18‬נ ט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת חובת השוחט להקפיד בטבילה‬

‫פשיטא דצריך לשוב בכל יום‪ ,‬הרי‬ ‫חסידים״ דשכבת זרע אפילו על בגדיו‬
‫מפורש הדבר דצריכין לטבול בכל‬ ‫אסור‪ .‬וכץ ) ב ס י מ ן פ א ס ״ ק א( כתב ה״מגן‬
‫יום‪.‬‬ ‫אברהם״ בשם הרש״ל דאין נכון‬
‫לקרות קריאת שמע אצל תינוק דסתם‬
‫הטומאות והטהרות‬ ‫) ש ם(‬ ‫תינוק מטפח באשפה‪ .‬וכתב‬
‫גזירות הכתוב הן‬ ‫דנראה לי מטעם אחר שאין מקנחין‬
‫והרואה לשונו הזהב של הרמב״ם‬ ‫עצמן‪ ,‬וצואה בפי הטבעת אפילו הוא‬
‫) ס ו ף ה ל כו ת מ ק ר או ת ( יראה‬ ‫מכוסה אסור עכ״ל‪ .‬ויובן ממילא‬
‫מתוך דבריו הק׳ גם כן כנ״ל‪ ,‬דזה‬ ‫דהוא הדין בשכבת זרע דינא הכי הוא‪.‬‬
‫לשון הרמב״ם דבר ברור וגלוי‬
‫ואגב ארשום כאן גם כן מה שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב‬
‫ששמעתי ממגידי אמת בעת הן‪ ,‬ואינן הדבר שדעתו של אדם‬
‫המלחמה שהיה משכן כבודו של מכרעתו והן הם מכלל החוקים וכן‬
‫אדמו״ר הרב הגאון שר התורה איש הטבילה מן הטומאה מכלל החוקים‬
‫אלקים קדוש ונורא רשכבה״ג מרן הוא שאין הטומאה‪ ,‬טיט או צואה‬
‫מוהרי״ד זי״ע מבעלזא ועכ״י בעיר שתעבירם מים‪ ,‬אלא גזירת הכתוב‬
‫ראצפערט בא לפניו רב אחד בקובלנא הוא‪ ,‬והדבר תלוי בכונת הלב‪ ,‬ולפיכך‬
‫שהחסידים דקהילתו רודפים אותו‪ ,‬אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו‬
‫ושאלו מפני מה‪ ,‬והשיב‪ :‬משום שאינו לא טבל‪ .‬ואף על פי כן רמז יש בדבר‬
‫הולך למקוה בכל יום‪ ,‬ושאלו‪ :‬אם כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל‬
‫המה הולכים למקוה‪ ,‬והשיב שכן‪ ,‬טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו‬
‫שאלו‪ :‬אם כן מדוע אכן איננו הולך דבר‪ ,‬כך המכוין לבו לטהר נפשו‬
‫גם כן‪ ,‬והשיב בשאלה‪ :‬היכן כתוב דין מטומאת הנפשות ומחשבת האון‬
‫זה שמחוייבים בכל יום לטבול ודיעות הדעות כיון שהסכים לפרוש‬
‫במקוה‪ ,‬נענה מרן מבעלזא‪ :‬לו שפלא מאותן העצות והביא נפשו במי‬
‫הדעת טהור הוא‪ ,‬והוא אומר ) י ח ז ק א ל‬ ‫בעיניו שלא מצא דבר זה מפורש‬
‫בדברי חז״ל ובשו״ע‪ ,‬הנה מבואר ל ו כ ה ( ‪ :‬׳וזרקתי עליכם מים טהורים‬
‫בשו״ע ) א ו ״ ח ס י מן ת רו ס ע י ף ד ( דבערב וטהרתם בכל גלוליכם אטהר אתכם׳‬
‫יום הכפורים צריכין לטבול במקוה השם ברחמיו הרבים מכל חטא ועון‬
‫משום תשובה כמו שכתב ה״מגן ואשמה יטהרינו אמן עכלה״ק‪ .‬ואיתא‬
‫אברהם״ ) ש ם ס״ ק ח ( ‪ ,‬ובמסכת אבות במסכת בבא בתרא ) ד ף ק ס ד ב ( אמר רב‬
‫) פ ר ק ב מ ש נ ה י ( מבואר דרבי אליעזר עמרם אמר רב שלוש עבירות אין אדם‬
‫אומר שוב יום אחד לפני מיתתך‪ ,‬אם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה‬
‫כן כיון שאין אדם יודע יום מותו וכו׳‪ ,‬ולפי זה נראה כוונת הרמב״ם‬
 ‫אליעזר‬
‫וראיתי בשם הרה״ק מלובלין זצ״ל‬
‫שפירש דבריהם ז״ל ) ו י ק ״ ר‬
‫א טו‪ .‬ו ת ד א ״ ר ו ( ‪ :‬״כל תלמיד חכם שאין‬
‫בו דעת נבילה טובה הימנו״‪ ,‬דדעת‬
‫הוא טהרות ) ש ב ת ל א א ( ‪ ,‬ומי שאינו‬
‫נוהג טהרת מקוה אינו טהור מטומאה‬
‫היוצאת עליו מגופו‪ ,‬וגרוע מנבילה‬
‫דלכי מסרחת טהרה מידי נבילה‬
‫ודפח״ח ושפ״י‪ ,‬ולפי זה יש לומר‬
‫י(‪:‬‬ ‫י‬ ‫)יי ק ר א‬ ‫דהרי בשחיטה כתיב‬
‫׳להבדיל בין הטמא ובין הטהור׳‪,‬‬
‫ואמרו ז״ל בין שנשחט רובו של סימן‬
‫כו׳‪ ,‬ואם אין דעה הבדלה מנין‬
‫) י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ת פ ר ק ה ה ל׳ ב ( ‪ ,‬וכבר כתב‬
‫ה״כוזרי״ דבעלי נפש כשצריכין‬
‫טבילה מרגישים בנפשם גמגום‬
‫וקלקול עיין שם‪ ,‬ואפשר להעמיס זה‬
‫בהא דאמרו ז״ל ) ב ר כ ו ת כ ב א( האי‬
‫תלמודא דהוי מגמגם עליה דר״י‬
‫ופירש רש״י‪ :‬בעל קרי היה‪ ,‬דיש לומר‬
‫דלאו משום דרצה לגמגם אלא דבעל‬
‫כרחך היה מגמגם דבעל צורה היה‬
‫וכמו שכתב ה״כוזרי״‪ ,‬וכל שכן לפי‬
‫מה שכבר הארכתי בסייעתא דשמיא‬
‫על פסוק ) ב ר א ש י ת כ ז ג ( ‪ :‬׳וצודה לי‬
‫ציד׳‪ ,‬דתיקון השוחט הוא מעצמו‪,‬‬
‫קליפת עמלק‪ ,‬והרי טומאת קרי ח״ו‬
‫מגביר כחו של עמלק כמו שכתוב‪:‬‬
‫) ד ב ר י ם כ ה י ח ( ‪ :‬׳אשר קר״ך בדרך׳‪ ,‬והוא‬
‫מטמטם את הלב כמו שכתב‬
‫ה״ראשית חכמה״‪ ,‬ובדיקת הסכין‬
‫צריך כונה גדולה בלב פנוי מכל‬
‫מחשבות והרבה צריך ישוב הדעת‬
‫ויראת שמים ובחינת חוש המשוש כפי‬
‫פרשת פרה‬ ‫שמלת‬ ‫שם‬
‫במה שכתב שצריך לטהר נפשו‬
‫מריעות רעות היינו מהרהורי עבירה‬
‫שאין אדם ניצול מהן בכל יום על כן‬
‫צריכין לטהרן במקוה‪.‬‬
‫יבואו טהורים ויעםקו בטהורים‬
‫עוד תשובה בענין גודל חובת‬
‫השוחט להקפיד בטבילת‬
‫עזרא מצד ההלכה מהגה״צ רבי דוד‬
‫שפערבר אבד״ק בראשמו מתוך ספרו‬
‫״אפרקסא דעניא״ ) ס י מ ן י ס ‪ :‬בדבר‬
‫שו״ב שאינו נוהג בטבילת עזרא‪ ,‬הנה‬
‫ב״מרדכי״ ) ר י ש ח ו ל ץ ( מביא מספר‬
‫״אלדד הדני״ דפוסל השחיטה אפילו‬
‫בדיעבד בלא טבל לקריו‪ ,‬ואף‬
‫שה״מרדכי״ פליג על זה מכל מקום‬
‫על לכתחילה ודאי מודה כמו שכתב‬
‫ה״מנחת יוסף״ ) ס י מ ן א ס״ ק מ ד ( עיין‬
‫שם שהחמיר מאד‪ ,‬ובספר ״חסד‬
‫לאברהם״ ) נ ה ר ל ב ( כתב ז״ל הגע‬
‫עצמך איך יבא טמא דהיינו השו״ב‬
‫שטמא בטומאה היוצאת מגופו כו׳‬
‫איך יעסוק בטהרתה לטהרה מידי‬
‫נבילה והוא עצמו אינו טהור עיין‬
‫שם‪ ,‬ועיין ב״ספר חסידים״ ) ס י מ ן ת ס ח(‬
‫דיש חכמה שאדם רואה בבשר ויודע‬
‫אם השוחט באותו לילה שימש‬
‫מטתו‪ ,‬הובאו הדברים בספר ״הוראת‬
‫שעה״ בסופו‪ ,‬והביא שם מספר ״בית‬
‫שאול״ ) ב ה ש מ ט ו ת ל ש ר ״ ת או ת י ו ״ ד ( דאם‬
‫השו״ב חלש והמקוה סכנה לו אין‬
‫לדחותו מחמת זה והקהל ברצותם‬
‫דוקא שיטבול יחמו לו חמין על‬
‫הוצאתם‪.‬‬
 ‫שפא‬ ‫אליעזר‬ ‫חובת השוחט להקפיד בטבילה‬
‫הטומאה מטמטמת לבו של אדם כו׳‪.‬‬
‫וכן כתב רבינו תם בספר ״הישר״ כי‬
‫טהרת הגוף יחדש טהרה בנפש‬
‫ובהיות הגוף טמא בודאי יגיע קצת‬
‫פגם לנשמה‪ ,‬ואי אפשר שיכון כראוי‬
‫בלי שתבלבלהו מחשבה אחרת‪.‬‬
‫ותפרידהו מהשורש העליון שהרי הוא‬
‫נפרד על ידי הפגם שבנשמתו כדפירש‬
‫בתקונים דאיהו לא שריא על נשמתא‬
‫פגימא כו׳‪ ,‬וכן כתב ב״ספר חסידים״‬
‫) ס י מן ע ג ( ‪ :‬שאחד מן הדברים המעכבים‬
‫את התפלה שלא יהא נשמעת הוא אם‬
‫אינו טהור כו׳‪ ,‬אמנם תפלה היא‬
‫בקשת רחמים ותחנונים וצריך כונת‬
‫הלב‪ ,‬ובהיותו טמא בודאי תתבלבל‬
‫כונתו‪ .‬ועיין שם מה שכתב בסוד‬
‫המקוה באריכות‪ ,‬וסיים ‪ :‬ועל ידי‬
‫הטבילה מפשיט מעליו רוח הטומאה‬
‫ומתלבש בו סוד הנשמה שנסתלקה‬
‫והטבילה הוא סיוע גדול לקניית‬
‫הנשמה בי טהרה מבפנים וקדושה‬
‫מבחוץ ] ו ע י י ן ש ם ש כ ת ב ‪ :‬ו ש מ ע ת י מ ח כ ם‬
‫א ח ד ז ק ן כי מי ש הו א ט מ א אין ה נ ש מ ה ש ו ר ה‬
‫מהטעם‬ ‫הו א‬ ‫ו דין‬ ‫ל מ קו ה‬ ‫שי כ נ ס‬
‫ש פי ר שנו כ ר[‪.‬‬
‫יטבול ג׳ פעמים‬
‫בנגד חטא עוון פשע‬
‫עו ד טעם הטבילה במקוה הוא כדין‬
‫חזרת הכלים אל הכבשן כדי‬
‫שיטהרו ויתלבנו וביציאתן מהכבשן‬
‫הם חדשים‪ ,‬גם האדם בהבנסו אל‬
‫המקוה בו׳‪ ,‬הרי נתקנו אבריו ונשמתו‬
‫והרי הוא חדש ואין לחיצוני חלק בו‬
‫שמלת‬
‫בונת הלב‬
‫) ״ ש מ ל ה ח ד ש ה ״ ס י מ ן י ח ס״ ק ז ( ‪,‬‬
‫על כן בודאי מי שמקיל בזה בלי‬
‫אונס הולי ר״ל וכיוצא בזה הוא‬
‫קלות גדולה ושחיטתו נתבזה ובעל‬
‫נפש רוחו בחלה בבשר כזה שנשאר‬
‫בו רושם מסאבותא דההוא טבחא‬
‫כמו שכתב הס״ח הנ״ל‪ ,‬ועל הרב מרא‬
‫דאתרא ודאי מוטל לתקן המעוות‪ ,‬ולא‬
‫תהיה המכשלה הזאת תחת ידו ח״ו‬
‫כמו שכתב ה״שמלה חדשה״ )שם(‪,‬‬
‫ועל פי דברי קדוש ה׳ מלובלין ז״ל‬
‫הנ״ל יש לפרש ) ו י ק ר א י א ל ו ( ‪ :‬׳אך מעין‬
‫ובור ומקוה מים יהיה טהור׳ על דרך‬
‫רמז‪ ,‬דתלמיד חכם מכונה בשם מעין‬
‫‪ -‬מעין המתגבר‪ ,‬ובור ־ הריק‬
‫מתורה‪ ,‬בין התלמיד חכם בין הבור‬
‫אך על ידי מקוה מים יהיה טהור‪,‬‬
‫ורצה לומר דאף על גב דאמרו ז״ל‬
‫) ב ר כ ו ת ט ז א ( ‪ :‬מה נחלים מעלין את‬
‫האדם מטומאה לטהרה אף אהלים‬
‫מעלין את האדם מכף חובה לכף‬
‫זכות‪ ,‬מכל מקום מטומאת לטהרה אין‬
‫מעלין רק מקוה מים‪.‬‬
‫עד‬ ‫בו‬
‫הטבילה מםייעת‬
‫לדבק נפשו באלקיו‬
‫והנה לפנינו כמה ענינים חשובים‬
‫בענין טבילה וטהרה במקוה‪,‬‬
‫) שער‬ ‫כתב בספר ״ראשית חכמה״‬
‫לי די‬ ‫מ בי א ה‬ ‫נ ק יו ת‬ ‫בד״ ה‬ ‫יא‬ ‫פר ק‬ ‫הא הב ה‬
‫ט ה ר ה ( ‪ :‬״האי טהרה על ידי טבילה במ׳‬
‫סאה כו׳‪ .‬הנה הטהרה על ידי טבילה‬
‫הוא סיוע גדול לדבק האדם נפשו‬
‫באלקיו ובעבודתו‪ ,‬שבהיותו טמא‬
 ‫שמלת פרשת פרה אליעזר‬ ‫שסב‬
‫רבותינו ז״ל כי עולם אינו מושג אלא‬ ‫וירגיש האדם בעצמו רוח חדשה‬
‫על ידי יסורין כד‪ ,‬והזהיר לעשות‬ ‫מניצוץ הנשמה שחזרה אליו‪ .‬וראוי‬
‫הטבילה בזמנה בודאי לא ישיגהו שום‬ ‫הוא שקודם שיכנס במקוה שיהרהר‬
‫מזיק כי שומר מצוה לא ידע דבר רע‬ ‫בתשובה מעונותיו ויתורה כד‪ ,‬כי כמו‬
‫כד‪ .‬ואם יתרשל מלעשותה בזמנה‬ ‫שלטהר טומאה סתם צריך שלא יהיה‬
‫יזדרז לשוב בתשובה ולא יניח‬ ‫דבר חוצץ בינו ובין המים‪ ,‬כן לענין‬
‫לטומאה שתתיישן בנפשו שאחר כך‬ ‫טהרת העון שהיא טומאה יותר‬
‫יהיה קשה להפרידה ח ״ו ויבטח בה׳‬ ‫רוחנית דבוקה בנשמה עד שתעשה בה‬
‫כי הבא לטהר מסייעין אותו‪ ,‬ולא‬ ‫פגם שצריך רחיצה להסירה בנתר‬
‫יאונה לו שום היזק כו׳נא‪.‬‬ ‫ובורית על ידי התשובה ולא יהא דבר‬
‫חוצץ מבפנים בנשמתו כד‪ .‬ולזה נכון‬
‫בא וראה דברים נפלאים שכתב‬ ‫שיתודה קודם שיכנס למקוה או‬
‫קדוש״‬ ‫״אמרי‬ ‫בספה״ק‬ ‫לפחות בהרהור‪ ,‬וב״ספר החסידים״‬
‫להקדוש מסטרעליסק זי״ע שנח היה‬ ‫כתב‪ :‬שראוי לטבול ג׳ פעמים כנגד‬
‫רגיל לטבול עצמו במקוה‪ ,‬ואפילו על‬ ‫חטא עון פשע‪ .‬ובהיות המקוה ממים‬
‫הרהור טבל עצמו‪ ,‬ולכן סופי תיבות‬ ‫קרים והוא מצטער יכוין במה שאמרו‬

‫עיין ש ם ב נו ע ם ד ב ר ק ד שו ב א רי כו ת ‪ :‬ו ב צו ו או ת ל קי דו ש א ח ד שנ ס פ ח ב סו ף ס פ ר ״ צוו או ת‬ ‫נא‪.‬‬

‫ה רי ב ״ ש ״ כ ת ב וז ה ל ש ו נ ו ‪ :‬ו ת ש מ ר ו מ א ד מ לי ל ך ב מ קו ה קר ה א פי לו ב קי ץ ו ב פ ר ט ב ח ו ר ף‬

‫מו ת ר ו א ת ם ב ני‬ ‫מ א ד ו א ל ת ש נ ו מז ה כ י כ ן צ ו י ת י ‪ ,‬ר ק ב ק י ץ ב ח מ י ן‬ ‫כ י הו א ס כ נ ה ג ד ו ל ה‬

‫י ד ע ת ם כי נ ח ל תי מז ה‪ .‬ו הו א ל הי פ ך ד ב ר י ק ד שו ש ל ה ״ ר א שי ת ח כ מ ה ״‪ .‬א מנ ם מ קו ב ל ב י ד נ ו‬

‫ט ו ב ״ ה ק דו ש ז צ ״ ל ש א מ ר כ ש צ רי ך א ח ד ל מ קו ה ו ט ו ב ל א ת ע צ מו פ ע ם א ח ת‬ ‫מ״ הבעל ש ם‬
‫או פן‪.‬‬ ‫לו ב שו ם‬ ‫ל א יזי ק‬

‫ב ה ע לו ת ך( כי‬ ‫ב או מ רו‬ ‫או י ר מ ו ז ה כ תו ב‬ ‫ד״ ה‬ ‫חיי ם ״ ) פ ר׳ ב ה ע לו ת ך‬ ‫״ ב א ר מי ם‬ ‫ור א ה‬

‫ה ט בי ל ה‬ ‫הי א‬ ‫ה ח מין‬ ‫א( ‪ .‬ו ר ח י צ ת‬ ‫חז ״ ל ) ס נ ה ד רין ל ט‪,‬‬ ‫כ מ א מד‬ ‫הו א‬ ‫בנו ד א‬ ‫ט בי ל ה‬ ‫עי ק ר‬

‫א ש )ר א ה יו מ א כ א‬ ‫א ש או כ ל ה‬ ‫ש ל מ ע ל ה‪ ,‬ל היו ת‬ ‫ע צ מו ב א ש‬ ‫טו ב ל‬ ‫ש אד ם‬ ‫במה‬ ‫ב א ש‪,‬‬

‫מו ס די‬ ‫א ר ץ וי בו ל ה ו ת ל ה ט‬ ‫ב ל ב ב ו ׳ו ת א כ ל‬ ‫אש‬ ‫ל ר מ ו ז ל ו ע ל י ד י ז ה ל ה כ ני ס‬ ‫פי רו ש‬ ‫ב(‪,‬‬

‫ל ה ת חר ט‬ ‫ו ל תו ר תו‪,‬‬ ‫ל ע ב ו ד ת ה׳‬ ‫ש ל ה ב ת י‪ -‬ה‬ ‫אש‬ ‫ב ר ש פי‬ ‫לבער‬ ‫כ ב(‪,‬‬ ‫לב‬ ‫) ד ב רי ם‬ ‫ה רי ם׳‬

‫ב חינ ת‬ ‫ובכל‬ ‫הז מן‪,‬‬ ‫ח ״ו ב ת או ת‬ ‫ר צו נו י ת ב ר ך‬ ‫ב בי טו ל‬ ‫ע ליו‬ ‫שעבר‬ ‫מה‬ ‫העבר‬ ‫על‬ ‫מ או ד‬

‫מעתה‬ ‫ולקבל‬ ‫ו ב ת מי ם‪,‬‬ ‫באמת‬ ‫הי ה‬ ‫שלא‬ ‫י תברך‬ ‫ל ש מו‬ ‫א שר‬ ‫ומעשה‬ ‫ו די בו ר‬ ‫מחשבה‬

‫ש לג‪ ,‬ו ל א א ש ה‬ ‫ע ב ו ד תו כ א ש ל ה ב ה א כ ל ה ס בי ב‪ ,‬ש ל א י ע כ ב נו ו ל א י ע צ ר נ ו ל א ג ש ם ו ל א‬

‫ו מ מ ו ן ו ג ו ף ו ב נ י ם מ כ ל א ש ר ל ו ב ב י ת ו ב ח ו ץ ‪ ,‬ר ק ל ב ב ו י הי ה ב ו ע ר ו מ ת ל ה ב ת מ י ד ל ע ב ו ד ת ו‬

‫י ת ב ר ך ‪ .‬ו א ח ר כ ך י ב ו א ב מ י ה מ קר ה ה מ ט ה ר כ ל ט ו מ א ה ) ״ פ ר י ע ץ ח יי ם ״ ש ע ר ה ש ב ת פ ״ ד ‪.‬‬

‫אל‬ ‫רו מז‬ ‫ו הו א‬ ‫ב הן‪,‬‬ ‫טו ב ל ת‬ ‫ש הנד ה‬ ‫מי ם‬ ‫ש ב ת(‪,‬‬ ‫ערב‬ ‫ט בי ל ת‬ ‫ע נין‬ ‫ה כוו נו ת ״‬ ‫״ שער‬

‫ה ת ג ר שו ת ה חי צו ני ם מ ה א ד ם ע ל י די מי מי ה ח ס ד‪ .‬ו ה עי ק ר ק ב ל ת ה ת שו ב ה ב ל ב ‪ ,‬ו א ז תו כ ל‬

‫נ ח שי ם‬ ‫מלא ה‬ ‫נ ש מ תו‬ ‫ת הי ה‬ ‫שלא‬ ‫ע לי ה ם‪,‬‬ ‫ל ש רו ת‬ ‫השבת‬ ‫ק דו ש ת‬ ‫ע ליונ ה‬ ‫ה ק דו ש ה‬

‫ה ק ד ו ש ה י כ ו ל ה ל ד ו ר ע מ ה ם ״‪.‬‬ ‫ש אין‬ ‫ו ע ק ר בי ם‪,‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫חובת השוחט להקפיד בטבילה‬
‫שבת אמר אפילו מי שטובל ליוהרא‬
‫נמי טוב שמכל מקום טהור הוא כו׳‪,‬‬
‫ולא הייתי מאריך אלא לפי ששמעתי‬
‫שיש בדור זה איזה אנשים החושבים‬
‫בעיניהם לחכמים ואין מניחים לטבול‬
‫כד‪ ,‬אוי לנפשם וגיהנם כלה והם לא‬
‫כלו‪ .‬ושמעתי שצדיקים אמרו על זה‬
‫קל וחומד מאשה נדה שהיא בודאי‬
‫טובלת את עצמה עם פניה ואף על פי‬
‫כן היא טהורה‪ ,‬מכל שכן אנשים‬
‫שאין להם פניות אף שעושה הטבילה‬
‫בלי כונה מכל מקום נטהד מידי‬
‫טומאתו‪.‬‬
‫והגאון הקדוש החיד״א ב״עבודת‬
‫הקודש״ כתב מסורת הוא‬
‫שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא‬
‫ומתודה כראוי נמחה המזיק של‬
‫קרי‪ ...‬והחרדים לדבר ה׳ נוהגין שלא‬
‫יעבור עליהם ג׳ ימים בלא טבילה‬
‫משום בשר ששה ג׳ ימים בלא הדחה‪,‬‬
‫ורמז לזה )שמות טו כב( ‪ :‬׳וילכו שלשת‬
‫ימים במדבר ולא מצאו מים‪ ...‬ויצעק׳‬
‫ודי למבין נב‪.‬‬
‫שמלת‬
‫של‪ :‬״צדי׳ק תמי׳ם הי׳ה בדורותי׳ו״‬
‫״מקוה״‪ .‬ובספד ״מגיד‬ ‫הוא‬
‫תעלומה״ לבעל ״בני יששכד״ זי״ע‬
‫על מסכת בדכות )דף כב( כתב‪ :‬ואם‬
‫ראה קרי חס ושלום צריך טבילה‬
‫במים קרים על פי מה שכתב מחו׳‬
‫הקדוש מוהר״צ מזידיטשוב זצ״ל‬
‫מי״ם קרי״ם בגימטריא ״מת״‪ .‬דהנה‬
‫הוצאת זרע לבטלה חייב מיתה בידי‬
‫שמים כמעשה דער ואונן וכשיטבול‬
‫את עצמו במים קרים נפטר ממיתה‪,‬‬
‫וכבר כתב בכונת המקוה שטובל את‬
‫עצמו בתתק״ס לוגין וכופל את עצמו‬
‫בתלת גו תלת כעובר במעי אמו‬
‫ונתילד כבריה חדשה דהוי כמסירת‬
‫נפש‪.‬‬
‫וכתב הקדוש מזידיטשוב הנ״ל‬
‫בשם הבעל שם טוב הקדוש‬
‫זי״ע שפניה וגדלות לא יזיק לכונת‬
‫המקוה אחר שהמעשה גורמת בעצמה‬
‫טהרה כו׳‪ .‬וכן כתב הרה״ק המגיד‬
‫מקזניץ זצ״ל זי״ע בהגהותיו הקדוש‬
‫ל״פרי עץ חיים״ וזה לשונו‪ :‬ובערב‬

‫נב‪ .‬בגליונות ״משמרת הכשרות״ שיוצא לאור מטעמנו מדי שבת בשבתו המיוחד לרבני‬
‫כשרות ולשובי״ם‪ .‬הארכנו בענין חיוב השו״ב בטבילת מקוה והבאנו חמישים מאמרים‬
‫בגודל החיוב בזה‪.‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת תשא מאמר א‬ ‫שמלת‬ ‫שסד‬

‫פרשת תשא‬
‫מאמר א‬

‫ושמרתם את השבת כי קדש הוא‬

‫״מגיד משנה״ ‪ :‬קיום מצות שבת קשור בקשר בל ינותק עם האמונה‬
‫בתורה מן השמים‪ ,‬בשכר ועונש‪ ,‬בעולם הבא ובגאולה העתידה ליום‬
‫שכולו שבת במהרה בימינו ‪ /‬המנוחה היא היא נפש הבריאה‪ ,‬כי‬
‫ששת ימי המעשה בלי שבת הם כגוף בלי נשמה‪ ,‬נמצא שהמנוחה‬
‫אינה העדר מלאכה אלא בריאה מיוחדת של ״מנוחה״ שהיא נפש‬
‫הבריאה כולה ‪ /‬״יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם״‪ ,‬היינו‬
‫ולא מנוחת עבדי מלך בשר ודם שכונתו היא שיחליפו כח בכדי‬
‫שיוכלו לעבוד ביתר שאת‪ ,‬ולכן‪ :‬״ועל מנוחתם יקדישו את שמך״‪,‬‬
‫כי מנוחת השבת חיא מנוחח של קדושח‪ ,‬ובמנוחה זו מתקדש שמו‬
‫יתברך כמבואר ‪ /‬אין ספק שגם בששת ימי המעשה לא יהיה יהודי‬
‫שומר שבת מסוגל לעשות כל כך בנקל פעולח חפוזה בלתי מבוקרת‬
‫‪ -‬שאינה עולה בקנה אחד עם ארחות תורתנו הקדושה‪ ,‬אדם שהסכין‬
‫תמיד לשאול את עצמו ולשקול היטב בדעתו‪ ,‬מה מותר ומה אסור‪,‬‬
‫הלה ודאי שמתרגל לישר ארחותיו תמיד על פי המחשבה האלקית‬
‫ורצון ה׳ יתברך אשר גילה בתורתו הקדושה‪.‬‬

‫״ושמרתם את השבת כי ק׳דש הוא‪ ...‬ששת‬

‫״‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬

‫ןמים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת‬

‫‪ T‬־ טו(‪.‬‬ ‫) ש מו ת ל א‬ ‫ש ב תון"‬

‫לך אלא לטובתך״‪ .‬וכפי שביארו‬
‫הקדמונים‪ ,‬שמצות השבת בכל פרטיה‬
‫ודקדוקיה לא ניתנה רק כדי להפרישנו‬
‫מן הרע‪ ,‬כי אם גם לצורך חיובי‬
‫להעלותנו ולקרב אותנו אל הטוב‬
‫מתנה טובה ו״שבת״ שמה הוציא‬
‫■הקב״ה מבית גנזיו ונתנה‬
‫לישראל לטוב להם‪ .‬כמו שאמרו חז״ל‬
‫במדרש )דב״ר ג א(‪ :‬״ואת סבור שמא‬
‫לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי‬
‫שסה‬ ‫אליעזר‬
‫העולם שברא עולמו בששה ונח‬
‫בשביעי‪ .‬וכן הוא אומר ״ואתם עדי‬
‫נאום ה׳״‪.‬‬
‫מצות השבת‪ ,‬שצומחת ומשתלשלת‬
‫מתוך העובדה שעולמנו הוא‬
‫מחודש בידיו יתברך שמו שבראו יש‬
‫מאין בששת ימי בראשית וינח ביום‬
‫השביעי היא‪ ,‬כלשונו של ה״מגיד‬
‫משנה״ ) ב ה ק ד מ ת ו ל ס פ ר ה ל׳ י ס ‪ :‬״פינה‬
‫כוללת באמונת תורת משה רבינו עליו‬
‫השלום״‪ .‬שמירת השבת וקיומה‬
‫מהוים איפוא את יסוד האמונה‬
‫בחידוש העולם‪ ,‬ביציאת מצרים‪,‬‬
‫באדנות הבורא ואחדותו‪ ,‬בהשגחתו‬
‫הפרטית וכח מעשיו באותות‬
‫ובמופתים לשדר הטבע בעליונים‬
‫ובתחתונים לעשות בהם כרצונו‪ .‬קיום‬
‫מצות שבת קשור בקשר בל ינותק עם‬
‫האמונה בתורה מן השמים‪ ,‬בשכר‬
‫ועונש‪ ,‬בעולם הבא ובגאולה העתידה‬
‫ליום שכולו שבת במהרה בימינו‪.‬‬
‫מצות השבת ביסודה היא שנעשה‬
‫את היום השביעי לא רק ״יום‬
‫מנוחה״ בעלמא כי אם ״יום מנוחה‬
‫וקדושה״‪ .‬שביתתנו מכל מלאכה לא‬
‫תהיה הימנעות ממלאכה בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שבשביתה זו גופה נעבוד את בוראנו‬
‫יתברך שמו‪ ,‬כדברים שהביא ה״רבינו‬
‫בחיי״ ז״ל משמו של הרמב״ם ז״ל‬
‫לפרש את הכתוב בעשרת הדברות‬
‫) ש מ ו ת כ ט ( ‪ :‬״ששת ימים תעבוד ועשית‬
‫כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳‬
‫אלקיך״‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ש״כל ששת הימים‬
‫ושמרתם את השבת כי קדש הוא‬ ‫שמלת‬
‫האמיתי‪ .‬הדברים אמורים לכל יהודי‬
‫מכל דרגה שהיא‪ ,‬בפתגמו של הרבי‬
‫ר׳ בונם מפשיסחא זי״ע‪ ,‬שאותו אדם‬
‫שיש לו שייכות ל״מחלליה מות‬
‫יומת״ יש לו שייכות גם ל״ישמחו‬
‫במלכותך שומרי שבת״‪.‬‬
‫אם תשמרו את השבת‬
‫באילו שמרתם בל המצוות‬
‫מצות השבת היא אמנם אבן יסוד‬
‫בדרך המרחקתו לאדם מן‬
‫החטא‪ ,‬ב״סור מרע״‪ ,‬כמאמרם ז״ל‬
‫) מ כי ל ת א ב ש ל ח ‪ n‬ש״כל המשמר את‬
‫השבת מרוחק מן העבירה״‪ ,‬וכמו‬
‫שכתב הרד״ק בפירושו לספר ירמיהו‬
‫) י ז כ ס ‪ :‬״ששמירת שבת היא עיקר‬
‫גדול באמונת הא‪-‬ל בחידוש העולם‬
‫ובקיום כל התורה‪ ,‬וכל המשמר שבת‬
‫באמונה ישרה לא במהרה הוא חוטא‬
‫בשאר המצוות״‪ .‬ברם‪ ,‬הרבה יותר‬
‫מזה היא נחשבת כגורם מרכזי בחיינו‬
‫הרוחניים במובן החיובי‪ ,‬בבחינת‬
‫״עשה טוב״‪ ,‬כמאמרם ז״ל ) ש מ ו ״ ר כ ה‬
‫י ב ( ‪ :‬״אמר להם הקב״ה לישראל אם‬
‫תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם‬
‫כאילו שמרתם כל מצוות שבתורה״‪,‬‬
‫וכמו שאמרו במכילתא ) מ ס כ ת ד ש ב ת א‬
‫פ ר ק א( ‪ :‬״ושמרתם את השבת כי קודש‬
‫היא לכם‪ ,‬מלמד שהשבת מוספת‬
‫קדושה על ישראל״‪ .‬כיצד ״מה לפלוני‬
‫חנותו נעולה‪ ...‬שהוא משמר את‬
‫השבת‪ ...‬מה לפלוני שהוא בטל‬
‫ממלאכתו‪ ...‬שהוא משמר את‬
‫השבת‪ ...‬ומעיד למי שאמר והיה‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת תשא מאמר א‬ ‫שסו‬
‫׳ויכל אלקים ביום השביעי״׳‪ .‬ובזה‬ ‫אפשר לך שתעבוד את ה׳ יתברך עם‬
‫יבואר הפסוק ! ש מ ו ת ל א י ז ( ‪ :‬״וביום‬ ‫עשיית כל מלאכתך‪ ,‬כענין האבות‬
‫השביעי שבת וינפש״ ותמוה וכי אצלו‬ ‫שהיו עובדים ה׳ יתבדך עם עבודת‬
‫יתברך שייך ענין נופש ומנוחה‪ ,‬ברם‬ ‫המקנה ושאד הענינים הגופניים‪ ,‬אבל‬
‫כאן הורה הכתוב כי ביום השביעי‬ ‫יום השביעי שבת כולו יהיה לה׳‬
‫נבראה המנוחה‪ ,‬וזהו‪ :‬״וינפש״ שנטע‬ ‫אלקיך ! ו ת ע ב ד ה ו ב ז ה [ שלא תעשה בו‬
‫את כח הנופש והמנוחה בעולם‪,‬‬ ‫מלאכה כלל״‪.‬‬
‫והמנוחה היא היא נפש הבריאה‪ ,‬כי‬
‫וינה ביום השביעי‬
‫ששת ימי המעשה בלי שבת הם כגוף‬
‫המנוחה ־ בריאה בפני עצמה‬
‫בלי נשמה‪ ,‬נמצא שהמנוחה אינה‬
‫העדר מלאכה אלא בריאה מיוחדת של‬ ‫ואכן מצינו בדבדי ת״ל ) ב ״ ר י ט ( על‬
‫״מנוחה״ שהיא נפש הבריאה כולה‪.‬‬ ‫הכתוב ! ב ר א ש י ת ב ב ( ‪ :‬״׳וישבות‬
‫וזה שנאמר ) ש מ ו ת כ י א ( ‪ :‬״וינח ביום‬ ‫ביום השביעי מכל מלאכתו אשד‬
‫השביעי״‪ ,‬ולמה לא נאמר ״ונח״ אלא‬ ‫עשה׳ ‪ -‬ומה נברא בו לאחר ששבת‪,‬‬
‫ללמדנו שנתן ביום השביעי את כח‬ ‫שאנן ונחת שלוה והשקט״‪ .‬ביאור‬
‫דבריהם הוא כמו שפירש רש״י ) מ ג י ל ה‬
‫המנוחה הרוחנית‪ ,‬ולכן נאמר ״וינח״‬
‫ט א ד ״ ה ו י כ ל ( על מה ששינו לתלמי‬
‫שהפעיל ביום זה את המנוחה‪.‬‬
‫המלך וכתבו‪ :‬״׳ויכל ביום הששי‬
‫וזהו שאומרים בזמירות ליל שבת‬ ‫וישבות ביום השביעי׳ ‪ -‬שלא יאמר‬
‫) ב ז מ ר יו ם ש ב ת ק ו ד ש ( ‪ :‬״תנו שבח‬ ‫אם כן עשה מלאכה בשבת‪ ,‬והוא לא‬
‫ושירה לא־ל אשר שבת ברא״ היינו‬ ‫יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו‬
‫שהשבת אינה שב ואל תעשה‬ ‫מה היה העולם חסר ‪ -‬מנוחה‪ ,‬באתה‬
‫ממלאכה בלבד‪ ,‬אלא ״שבת ברא״‬ ‫שבת באתה מנוחה‪ ,‬וזה גמרו״‪,‬‬
‫מנוחתה היא בריאה מיוחדת של‬ ‫כלומר‪ ,‬עם כניסת השבת נבראה‬
‫התקדשות והתעלות באמצעותה‪ ,‬שלא‬ ‫בריאה מחודשת ששמה ״מנוחה״‬
‫כמו שחושבים הטועים והתועים‬ ‫והיא גמר מלאכת הבריאה‪ ,‬וזהו‪:‬‬
‫שהשבת ניתנה לשם מנוחה מעמל‪,‬‬ ‫״ויכל אלקים ביום השביעי״ ‪ -‬שהיום‬
‫בכדי לצבור כה מחודש על ששת ימי‬ ‫השביעי עצמו הוא שבבריאתו כילה‬
‫המעשה הנוספים‪ ,‬אלא שהמנוחה‬ ‫ה׳ יתברך מלאכת שמים וארץ‪.‬‬
‫היא מטרה לעצמה ״מנוחה של‬ ‫והן הם דברי התוספות ) ס נ ה ד ר י ן ל ח א‬
‫קדושה״‪ ,‬כמו שנתקן בתפלת מנחה‬ ‫ד ״ ה ח צ ב ה ( ‪ :‬״דבשבעה ימים נברא‬
‫של שבת‪ ,‬״יום מנוחה וקדושה לעמך‬ ‫העולם‪ ,‬שאף על פי שבששה ימים‬
‫נתת״‪ .‬וזוהי כונתם ) מ כי ל ת א י ת ר ו ( על‬ ‫נברא‪ ,‬מכל מקום היה חסר מנוחה‪ ,‬עד‬
‫הכתוב‪ :‬״׳לא תעשה כל מלאכה׳ ‪-‬‬ ‫שבא שבת בא מנוחה‪ ,‬והיינו דכתיב‪:‬‬
‫שסז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ושמרתם את השבת כי קדש הוא‬
‫ה״רמתים צופים״ בשם הרה״ק ר׳‬
‫שלמה לייב מלענטשנא ז״ל ) ע ל ״ א ל י ה ו‬
‫ז ו ט א ״ פ ר ק י ב או ת כ ד ע מ ו ד ‪ : ( 34‬״שבת‬
‫צריך לעשות וכמו שעושין אותו כן‬
‫הוא״‪ ,‬היינו שהמנוחה בשבת חייבת‬
‫להיות ב״קום ועשה״ המתבטאת‬
‫בהתקדשות ודביקות‪ ,‬וכן להבדיל‬
‫עצמו מכל רע‪ .‬והוא שפירש רש״י‬
‫) ש מ ו ת ל א ט ו ( ‪ :‬״׳שבת שבתון׳ ־ מנוחת‬
‫מרגוע ולא מנוחת ארעי״ כי סתם‬
‫מנוחה שהיא רק בשלילה ‪ -‬להמנע‬
‫ממלאכה אינה אלא מנוחת ארעי‪,‬‬
‫אמנם מנוחה של קדושה היא מנוחת‬
‫מרגוע‪ .‬וזה שאמרו בזוה״ק )ח״ב ‪ -‬רה‬
‫א( על השבת‪ :‬״האי יומא יומא‬
‫דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא״‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬שהוא מנוחת הנפש ולא רק‬
‫מנוחת הגוף‪.‬‬
‫טס‪ :‬״ושמרו בני ישראל את‬
‫עצם השביתה ממלאכה‬
‫יוצרת הקדושה‬
‫וביאר ענין זה בספר ״תורת אמת״‬
‫) ח ״ א ע מ ו ד ‪ : ( 128‬״כשם‬
‫שהמגלה דבר כאילו יוצרו‪ ,‬כי דבר‬
‫שהוא בהעלם כאילו אינו בנמצא‪ ,‬כך‬
‫העושה מצוה מגלה בפעולה זו את‬
‫מציאות המצוה והרי זה כאילו הוא‬
‫יוצר את המצוה״‪ .‬וכן הוא ביחס‬
‫לשבת‪ ,‬בהיות האדם מפסיק בשבת‬
‫את עבודתו הרגילה הרי הוא מגלה‬
‫בפועל את מציאות השבת ובאילו‬
‫יוצרה‪ .‬ולא עוד אלא שהקב״ה מייחס‬
‫את גוף הקדושה של שבת לישראל‬
‫כאילו הם יצרו אותה‪.‬‬
‫כאילו מלאכתך עשויה״ היינו שארץ‬
‫מנוחת השבת הכנה למלאכה של ימי‬
‫החול הבאים‪ ,‬אלא כאילו שאין כבר‬
‫מלאכה בכלל בעולם‪ .‬וכפי שאמרו‬
‫) ז ו ה ר ח ד ש י ז א( על הכתוב ) ב ר א ש י ת ב ד ( ‪:‬‬
‫׳״אלה תולדות השמים והארץ‬
‫בהבראם ביום עשות ה׳ אלקים א ‪p‬‬
‫ושמים׳ ־ יום שנכספו קמי קוב״ה‬
‫בריית שמים וארץ‪ ,‬וראה השבת שהיא‬
‫מנוחה וקדושה הכינו לדורות‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שעל ידי השבת שהיא ״מנוחה‬
‫וקדושה״ יש קיום לשמים וא ‪ ,p‬וזהו‬
‫״ביום עשות״ כי גמר העשיה היה‬
‫באמצעות השבת כאמור‪.‬‬
‫מנוחת שבת כ״קום ועשה״ ‪-‬‬
‫מנוחת הנפש ולא מנוחת הגוף‬
‫ל או ר האמור יובן הכתוב ) ש מ ו ת ל א‬
‫השבת לעשות את השבת״‪ .‬ותמוה‬
‫מאד‪ ,‬ראשית וכי איזו עשיה שייך‬
‫לומר על השבת והרי ״שבת מקדשא‬
‫וקיימא״ ) ב י צ ה י ז א ( ‪ ,‬ועוד‪ ,‬הרי השבת‬
‫היא שביתה ממלאכה ולא עשיה‪ .‬ברם‬
‫לדברינו יובן היטב כי מנוחה זו של‬
‫קדושה שהיא מנוחה חיובית תלויה‬
‫באדם עצמו‪ ,‬ושומה עליו ״לעשות‬
‫את השבת״ היינו להתאים את עצמו‬
‫לאותה קדושה ששמה שבת‪ ,‬ומנוחה‬
‫כזו נחשבת לעשיה‪ ,‬בבחינת מה‬
‫שכתבו התוספות ) ב ״ ק ל ב א ד ״ ה א י ה ו ( ‪:‬‬
‫״דרחמנא אחשביה להנאה מעשה״‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬העשייה היא קיום המנוחה‬
‫בשלימות הקדושה וזה שכתב‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת תשא מאמר א‬
‫כל מלאכתך וביום השביעי שבת לה׳‬
‫אלקיך לא תעשה כל מלאכה״ ‪ -‬כבר‬
‫הקשו למה נאמר ששת ימים תעבוד‪,‬‬
‫והרי עיקר הכונה היא לצוות על‬
‫קידוש השבת באיסור מלאכה ובעונג‪,‬‬
‫והיה צריך לומר‪ :‬״זכור את יום השבת‬
‫לקדשו‪ ,‬לא תעשה כל מלאכה״‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫מה זה שנאמר ״וביום השביעי שבת‬
‫לה׳ אלקיך לא תעשה כל מלאכה״‬
‫ומהי הכונה בהדגשה של ״שבת לה׳‬
‫אלקיך״‪ .‬ברם כאן הורה הכתוב‬
‫שמנוחת שבת אינה מנוחה גופנית‬
‫אלא רוחנית‪ ,‬ולכן הדגיש שימי‬
‫המעשה הם הכנה לשבת‪ :‬״ששת ימים‬
‫תעבוד‪ ...‬וביום השביעי שבת לה׳‬
‫אלקיך״ ‪ -‬היינו מנוחה רוחנית‪ ,‬כי‬
‫אילו היתה השבת מנוחה גופנית‬
‫גרידא‪ ,‬היה נמצא שהשבת הוא המכין‬
‫לימי המעשה‪ ,‬אמנם כעת שהמנוחה‬
‫היא גם רוחנית לפיכך ימי החול‬
‫מכינים לשבת‪ .‬ולכן נאמר תחלה‪:‬‬
‫״שבת לה׳ אלקיך״ ולאחר מכן ״לא‬
‫תעשה כל מלאכה״‪ ,‬משום שאילו‬
‫נאמר תחלה‪ :‬״לא תעשה כל מלאכה״‬
‫היה נשמע שרק זו היא מנוחת שבת‬
‫לנוח מעבודה גופנית‪ ,‬ולכן נאמר‪:‬‬
‫״שבת לה׳ אלקיך״ להדגיש שהמנוחה‬
‫אינה מתבטאת בביטול מלאכה בלבד‪,‬‬
‫אלא בעיקרה היא מנוחה רוחנית‪.‬‬
‫וכעת נבין מה שנאמר ) ש מ ו ת כ יא(‪:‬‬
‫״וינח ביום השביעי על כן‬
‫ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו״‪,‬‬
‫) ש מ ו ת כ ט ‪ -‬י( ‪:‬‬
‫ותמוה שפתח הכתוב‪ :‬״ביום‬
‫שמלת‬ ‫שסח‬
‫כך ביאר האדמר״ר ר׳ יהודה ליב‬
‫איגר זצ״ל‪ :‬״איתא בזוה״ק ) ח ״ ג‬
‫קיג א( על פסוק‪ :‬״׳ועשיתם אותם׳‬
‫)וי ק ר א י ט א( ועשיתם אתם״‪ .‬יורה‬
‫שקיום המצוות שישראל מקיימים הוא‬
‫עשית המצוות ממש‪ ,‬כי על ידי‬
‫שמוציאים את מאמר ה׳ אל הפועל‬
‫נתגלה כי כן צוה ה׳‪ ,‬נמצא שהם‬
‫עושים את המצוה ממש‪ .‬וזה גם כן‬
‫ביאור הכתוב ) ד ב ר י ם ה ט י ( ‪ :‬׳על כן צוך‬
‫ה׳ אלקיך לעשות את יום השבת׳‪,‬‬
‫היינו שנפשות ישראל יעשו את‬
‫קדושת השבת‪ ,‬במה שבכל ששת ימי‬
‫מלאכת‬ ‫כל‬ ‫עושים‬ ‫המעשה‬
‫הצטרכותם‪ ,‬וביום השבת שובתים‬
‫ומענגים אותו בכל מיני עונג‪ ,‬בזה‬
‫נתגלה שורש קדושת שבת בפועל‬
‫ממש‪ ,‬שכן הוא רצונו יתברך‪ ...‬גם‬
‫ח(‪:‬‬ ‫) ש מו ת כה‬ ‫בענין המשכן נאמר‬
‫׳ועשו לי מקדש׳ ולא נאמר ועשו לי‬
‫בית להשראת הקדושה‪ ,‬רומז גם כן‬
‫שהמה יעשו את בחינת המקדש ממש‪,‬‬
‫שעל ידי התנדבות לבבם ופעולתם‬
‫בעשית המשכן יהיו עושים את גוף‬
‫הקדושה‪ .‬וזהו‪ :‬׳ששת ימים תעשה‬
‫מלאכה וביום השביעי יהיה לכם‬
‫קודש׳ ) ש מ י ת ל ה ב ( ‪ ,‬שגוף הקדושה‬
‫יהיה שלכם‪ ,‬שעל ידי השביתה ביום‬
‫הקדוש הזה‪ ,‬שלא כבשאר ששת הימים‪,‬‬
‫על ידי זה יהיה גוף הקדושה שלכם״‪.‬‬
‫מנוחת שכת ‪ -‬מנוחה רוחנית‬
‫בזה הכתוב‬
‫ויבואר‬
‫״ששת ימים תעבוד ועשית‬
‫שסט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ושמרתם את השבת כי ל‪,‬דש הוא‬

‫עצמה כבוד ותפארת לישראל‪ ,‬משום‬ ‫השביעי״‪ ,‬וסיים ‪ :‬ב״יום השבת״ אמנם‬
‫שהיא קדושה וניתנה רק לישראל‪,‬‬ ‫לפי האמור ירבץ היטב‪ ,‬כי מאחר שנח‬
‫שהרי אומות העולם אין להם שייכות‬ ‫ביום השביעי‪ ,‬והיינו שנתן מנוחה‬
‫למנוחת שבת בכלל‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫רוחנית‪ ,‬לפיכך ברך ה׳ יתברך את יום‬
‫חז״ל ) ס נ ה ד רין ‪ m‬ב ( ‪ :‬״עכו״ם ששבת‬ ‫השבת שבירכו שיהיה ״שבת מנוחה״‬
‫חייב מיתה״‪ ,‬לפי ששביתתך אינה‬ ‫‪ -‬״אין מנוחה אלא תורה״ ) ת נ חו מ א‬

‫כרצונו של מקום‪ ,‬ועל זה נתקן‬ ‫ו י ח י י א ( ‪ ,‬וזה שאנו מודים ב״זמירות‬

‫בתפלה‪ :‬״מנוחה וקדושה ־ לעמך‬
‫נתת״‪ ,‬היינו לישראל בלבד‪ .‬ובזה‬
‫יבואר לנו מה שאנו מבקשים בתפלה‪:‬‬
‫״וטהר לבנו לעבדך באמת והנחילנו‬
‫ה׳ אלקינו באהבה וברצון שבת‬
‫קדשך״ ומהו הקשר בין טהרת הלב‬
‫לשבת‪ ,‬וביותר מהי הבקשה שה׳‬
‫"אור יצחק״ ) פ ר׳ מ ש פ ט י ם ‪ -‬ד ״ ה ו י ר א ו א ת‬
‫יתברך ינחילנו את השבת‪ ,‬והרי השבת‬
‫הוא כבר נחלתנו מאז ומקדם‪ .‬ברם‬
‫הכונה היא למנוחה של קדושה‬
‫בשלימות‪ ,‬לפי שלאו כל אנפין שוין‬
‫בזה‪ ,‬וכתנאי לכך זקוקים לטהרת הלב‪,‬‬
‫וזוהי בקשתינו שנזכה ללב טהור‬
‫באמת‪ ,‬ואז תהיה מנוחתנו ‪ -‬מנוחה‬
‫של קדושה‪ ,‬וזוהי גם הבקשה‪ :‬״רצה‬
‫במנוחתנו״ שהמנוחה תהיה בשלימות‬
‫הראויה‪ ,‬באופן שתירצה לפניו יתברך‪.‬‬
‫בשר ודם שכונתו היא שיחליפו כח‬
‫שקולה שכת‬
‫כנגד כל מצות שכתורה‬
‫ו א מ רו חז״ל )שמו״ר כה יב(‪ :‬״מצינו‬
‫בתורה בנביאים ובכתובים‬
‫ששקולה שבת כנגד כל מצוות‬
‫שבתורה״‪ .‬השוואה מופלגה זו של‬
‫מצוה אחת כנגד כל התרי״ג אומרת‪:‬‬
‫דרשני‪ ...‬ב״ספר החיים״ להר״ח‬
‫מוורידבורג זלה״ה ]אחי המהר״ל מפראג[‬
‫לשבת״ ) ב ז מ ר כ ל מ ק ד ש ( ; ״ברוך ה׳‬
‫אשר נתן מנוחה לעמו ישראל״‪.‬‬
‫\ '‬
‫יכירו בניך וידעו‬
‫כי מאתך היא מנוחתם‬
‫כיוצא בזה שכך פירש הרה״ק ר׳‬
‫יצחק מרדויל ז״ל בספרו‬
‫א ל קי י ש ר א ל ב א ״ ד א ך ה א מ ת( מה שנתקן‬
‫בנוסח תפלת מנחה של שבת‪ :‬״מנוחה‬
‫שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך‬
‫וידעו כי מאתך היא מנוחתם״‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫שרצונו יתברך הוא שהמנוחה תהיה‬
‫שלימה‪ ,‬ולא מנוחה כהכנה לעבודה‬
‫נוספת בששת ימי המעשה הבאים‪,‬‬
‫וזהו‪ :‬״יכירו בניך וידעו כי מאתך היא‬
‫מנוחתם״‪ ,‬היינו ולא מנוחת עבדי מלך‬
‫בכדי שיוכלו לעבוד ביתר שאת‪ ,‬ולכן ‪:‬‬
‫״ועל מנוחתם יקדישו את שמך״‪ ,‬כי‬
‫מנוחת השבת היא מנוחה של קדושח‬
‫בתור מטרה לעצמה‪ ,‬ובמנוחה זו‬
‫מתקדש שמו יתברך כמבואר‪.‬‬
‫וזה שתיקנו בברכת ההפטרה לשבת‪:‬‬
‫״ועל יום השבת שנתת לנו ה׳‬
‫אלקינו לקדושה ולמנוחה לכבוד‬
‫ולתפארת״ ־ כלומר‪ ,‬שהמנוחה היא‬
 ‫ש מ ל ת פרשת תשא מאמר א א לי עז ר‬ ‫שע‬
‫מבואר ענין זה ״לפי שלב האדם מאירה בו וחורתת רישומיה מתחת‬
‫מפקפק וכו׳ שכל האמונה לאדם לסף הכרתו ־ אך גדולה מצות שבת‬
‫מזולתו מביאו לידי ספק אם לא עמד שהיא שקולה כנגד כולן ומטביעה‬
‫הוא עצמו עליה‪ ,‬ומאהבת ה׳ יתבדך חותם בכל קומתו הרוחנית של האיש‪,‬‬
‫את עמו ישראל וכדי להסיד מלבם כל ומאירה את כל רמ״ח ושס״ה‬
‫שבנפשו‪ .‬ב״ערוך השולחן״ ) א ו ״ ח ס י מ ן‬ ‫ספק נתן את שבת קדשו שהוא אות‬
‫ברית בינו ובינינו במה שירגיש כל ר מ ב ( ביאר למה נצטוינו על השבת‬
‫שבתורה־בשלח‪,‬‬ ‫איש ישראל מעצמו שפע אלקי ואור בשבע פרשיות‬
‫פניו כי רציתו ושמחה יתירה שנופל יתרו‪ ,‬משפטים‪ ,‬תשא‪ ,‬ויקהל‪ ,‬אמור‪,‬‬
‫עליו בלי מתכון מיד בהיכנס השבת‪ ,‬ואתחנן‪ ,‬כדי לרמוז שכל שבעת ימי‬
‫השבוע תלויים בשבת‪.‬‬ ‫שאין זה רק ניצוץ האור והשמחה‬
‫המבהיק ממקום שהנבואה יוצאת‬
‫משם‪ ,‬שאף על פי שאין לנו לא נביא כדי ל|בר את האוזן‪ ,‬ולקרב הדבר‬
‫השכל‪ ,‬הבהנשים לב‬ ‫ולא חוזה ואנחנו על אדמה טמאה‬
‫] חו ץ ל א ר ץ [ עם כל זה לא עזב ממנו ונתבונן^ כמה מן הזהירות והשמירה‬
‫חסדו ואמתו להשפיע עלינו אור נדרש מאתנו‪ ,‬מכל איש מישראל‪ ,‬כדי‬
‫שבת כהלכתה‪ .‬בעקבות‬ ‫אלקים מדי שבת בשבתו‪ ,‬ובזה נתברר לשמור‬
‫בירור גמור שאין אחריו ספק כי ההרגל בזהירות מופלגה זו והשפעתה‪,‬‬
‫אין ןפק שגם בששת ימי המעשה לא‬ ‫תורתנו תורת אמת״‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫יהיוד יהודי שומר שבת מסוגל לעשות‬
‫חכמים בדורות אחרונים פירשו‪ ,‬מה כל כך בנקל פעולה חפוזה בלתי‬
‫טעם שקולה שבת כנגד כל מבוקרת ־ שאינה עולה בקנה אחד עם‬
‫• כפי‬ ‫מצוות שבתורה‪ ,‬לפי שכל מצוה ארחותתורתנו הקדושה‬
‫מתרי״ג היא כשורש לענף אחד בנפש שמסוגל מי שאינו אמון על זהירות זו‪.‬‬
‫האדם‪ ,‬ובקיומה הוא מאיר ומפעיל אדם שהסכין תמיד לשאול את עצמו‬
‫נטיה מסוימת הטבועה בו‪ ,‬כגון ולשקול היטב בדעתו‪ ,‬בטרם הושיט‬
‫במצות צדקה וחסד הוא מעורר את ידו להסיר קדירה מעל האש בשבת‬
‫רגש הרחמנות והאהבה לזולת‪ ,‬במצות קודש‪ ,‬או בגשתו לקלף ולחתוך פרי‬
‫כיבוד אב ואם הנו מתרגל בהכנעה כלשהו לצורך סעודה‪ ,‬מה מותר ומה‬
‫והערכה כלפי דורות שקדמוהו אסור‪ ,‬באיזה אופן וכדומה‪ ,‬הלה ודאי‬
‫ומפעיל מדת הכרת הטוב כלפי שמתרגל לישר ארחותיו תמיד על פי‬
‫מיטיביו‪ ,‬וכן הלאה ‪ -‬ואפילו אם אינו המחשבה האלקית ורצון ה׳ יתברך‬
‫מרגיש הארה זו בפועל בשעה אשר גילה בתורתו הקדושה‪ .‬אדם כזה‬
‫שמקיים גוף המצוה‪ ,‬מכל מקום היא מתחנך בהדרגה ובאופן טבעי לא‬
‫שעא‬ ‫אליעזר‬ ‫ושמרתם את השבת כי קדש הוא‬
‫דבר‪ ,‬בכולם יש להבטיח את חרותו‬
‫המלאה משיעבוד היצר הרע‪ .‬המון‬
‫הדינים וההלכות המנתבים את כל‬
‫צעד ופסיעה של האדם בשבת קודש‪,‬‬
‫הם המה אשר למעשה נותנים בידו‬
‫את שרביט המלוכה‪ ,‬ומעניקים לו‬
‫אדנות מוחלטת על חושיו ואבריו‪ ,‬כי‬
‫הלא בידו יחזיק אז את השליטה‬
‫העצמית על רוחו ונפשו‪ .‬ואף גם זאת‪:‬‬
‫מי שירגיש כאילו ידיו אסורות‬
‫בנחושתים מללחוץ על מתג חשמלי‬
‫בשבת קודש‪ ,‬ויבכר לשהות בחדר‬
‫אפל וחשוך מבלי להאיר אותו‪ ,‬חזקה‬
‫עליו שיקנה מדת האיפוק‪ ,‬וגם בשאר‬
‫הימים לא ילעוט כל כך מהר אל‬
‫קערת האוכל כרעבתן וכגרגרן‪ .‬אדם‬
‫שהתחנך לעמוד ולשאת בסבל של‬
‫כאב בשבת קודש‪ ,‬מפני הספק‬
‫והחשש אם מותר לו להיעזר בטבליות‬
‫של תרופה מסויימת מפני ״גזירת‬
‫שחיקת סממנים״‪ ,‬הלה בודאי ייטיב‬
‫לעמוד בגבורה מול כל קשיי החיים‬
‫ולא ייחת‪.‬‬
‫שמלת‬
‫לפעול בשום ענין על פי שיקולי‬
‫השכל האנושי בלבד‪ ,‬כי אם לשאול‬
‫תחילה את עצמו ואת פי רבותיו‪,‬‬
‫הייטב הדבר בעיני השם‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אותו ״יום מנוחה״ שאצל‬
‫שאר בני עממין הוא מהוה‬
‫מכל רסן‬ ‫להתפרק‬ ‫הזדמנות‬
‫ולהשתלחותו של האנושי הפראי‪,‬‬
‫הנפש הבהמית‪ ,‬אותו יום גופו שהוא‬
‫אצלנו ״יום מנוחה וקדושה״ מהוה‬
‫בשבילנו סולם גבוה לעלית הנפש‪,‬‬
‫אשר כל שליבותיו מווןבים מגדרי ‪-‬‬
‫מעשה ומיגבלות ‪ -‬פעןה‪ ,‬המרסנים‬
‫את האדם שיצרו רע »נעוריו מפני‬
‫הפקרות בלתי רצויה‪ ^.‬ל״ט אבות‬
‫ה״תולדות״‬ ‫ועשרות‬ ‫מלאכה‬
‫שהסתעפו מהם‪ ,‬הלא יחנכו את האיש‬
‫מישראל לבטל את רצונו מפני רצון‬
‫קונו יתברך שמו‪ ,‬בכי| זמן ומצב‬
‫שהוא‪ .‬מאות הגדרינ‪ 1‬והסייגים‪,‬‬
‫ההרחקות והאיסורים‪ § ,‬כל דיני‬
‫״שבות״ ושביתה ממצוא חפצך ודבר‬
 ‫ש מ ל ת פרשת תשא מאמר ב א לי עז ר‬ ‫שעב‬

‫מאמר ב‬

‫ממצות שחיטה ניכרת קדושת השבת‬

‫״שמלה חדשה״‪ :‬מומר להרבה מצוות התורה לתאבון הרי הוא ״בר‬
‫זביהה״ מן התורה‪ ,‬אבל מומר להילול שבת קודש בפרהסיא אפילו‬
‫לתאבון הרי הוא כגוי שכופר בעיקר ובבל התורה ‪ /‬״משנה ברורה״ ‪:‬‬
‫אפילו אם ילמד כל הענינים המוסריים המזרזים לשמירת שבת כראוי‬
‫לא יועיל לו‪ ,‬כנאמר‪ :‬״׳לדעת חכמה ומוסר׳‪ ,‬אם יש בידו של אדם‬
‫חכמה הוא יכול ללמוד מוסר‪ ,‬ואם אין בידו חכמה אין יכול ללמוד‬
‫מוסר״ ‪ /‬רבי יהונתן אייבשיץ‪ :‬״כל מי שלא למד הלכות שבת על‬
‫ברין פעמיים ושלוש‪ ,‬לא יוכל להימלט שלא י?ן^ז לו חילול שבת‬
‫רח״ל‪ ,‬הן דאורייתא הן דרבנן״‪ / ...‬״אגלי טל״ ‪^ :‬זם ששמירת שבת‬
‫קודש שקולה ככל המצוות‪ ,‬כך ללמוד וללמד הל^ת שבת שקול כמו‬
‫ללמוד וללמד כל המצוות‪ .‬״‬

‫‪JW‬‬
‫" ‪V‬‬
‫״ושמרתם את ^‪15‬בת כי קידעז הוא‪...‬‬
‫•‬ ‫‪vl‬‬ ‫■‬ ‫‪T - -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪: - :‬‬

‫ןמים _יעשה מלאב^ וביום השביעי שבת‬

‫שבתון״ )שמות לא יד ®ו(‪.‬‬

‫יומת‪ ...‬ושמ^‪ ...‬אות הוא‪ ...‬ושמרתם‬ ‫בפרשה זו נשנית הציווי על שבת‬

‫את השבת כי קדש הוא״‪...‬‬
‫על שבת קודש האמורים בפרשת יתרו‬
‫ופירש רש״י ז״ל‪ :‬״אל יקל בעיניך‬
‫לדחות את השבת מפני‬
‫אותה מלאכה מלאכת המשכן‪ ...‬אף‬
‫על פי שתהיו רודפין וזריזין בזריזות‬
‫המלאכה שבת אל תדחה מפניה‪...‬‬
‫אות גדולה הוא בינינו שבחרתי בכם‬
‫בהנחילו לכם את יום מנוחתי למנוחה‬
‫לדעת האומות בה כי אני ה׳ מקדשכם‬
‫מחלליה מות יומת‪ ...‬הנוהג בה מנהג‬
‫קודש‪ ,‬בנוסף על הציווים‬
‫בעשרת הדברות‪ ,‬בארבעת הפסוקים‬
‫מפסוק )שמית כ ח(‪ :‬״זכור״ עד‬
‫״ויקדשהו״‪ ,‬ונתוסף בפדשה זו עוד‬
‫ששה פסוקים להזהיר על גודל החיוב‬
‫בשמירת שבת קודש )שמות לא יד(‪:‬‬
‫״מחלליה מות ימות‪ ,‬כי כל העושה‬
‫בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב‬
‫עמיה‪ ,‬שבת שבתון קדש לה׳‪ ,‬כל‬
‫העושה מלאכה ביום השבת מות‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫^‪ 18‬מ ל ת ממצות שחיטה ניכרת קדושת השכת‬

‫עלינו להתעורר ללמוד ולדעת הלכות‬
‫ודיני שבת על ברים‪ .‬אדם המשתוקק‬
‫לאושר אין סוף שתנחיל לו שמירת‬
‫שבת קודש כהלכתה‪ ,‬בהכרח עליו‬
‫לחפש כמטמונים ידיעת כל פרטיה‬
‫ודקדוקיה‪ ,‬ולבקש וללמוד אותם על‬
‫מנת לשמדם ולעשותם‪.‬‬
‫כקילורין לעינים יאירו בזה דברי‬
‫רבן של ישראל ה״חפץ‬
‫חיים״ זצוק״ל‪ ,‬שכתב בהקדמתו לספר‬
‫״משנה ברורה״ )הלכות שבת( כהאי‬
‫לישנא‪ :‬״באיזה ענין נוכל לבוא לזו‬
‫המדרגה שישמור שבת בכל פרטיו‪...‬‬
‫העצה היעוצה לזה שיראה לזרז עצמו‬
‫ללמוד הלכות שבת ולחזור עליהן‬
‫תמיד‪ ,‬כדי שידע האסור והמותר‪ ,‬דאי‬
‫לאו הכי‪ ,‬אפילו אם ילמד כל הענינים‬
‫המוסריים המזרזים לשמירת שבת‬
‫כראוי לא יועיל לו‪ ,‬וכדאיתא במדרש‬
‫)משלי א ב(‪ :‬״׳לדעת חכמה ומוסר׳‪ ,‬אם‬
‫יש בידו של אדם חכמה הוא יכול‬
‫ללמוד מוסר‪ ,‬ואם אין בידו חכמה אין‬
‫יכול ללמוד מוסר״‪ ,‬והכונה שאם הוא‬
‫טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה‬
‫וכבר ידוע בשם גדולי החסידות‪,‬‬
‫בכלל אסור מה יועיל לו המוסר בזה״‪.‬‬
‫וגדולי התורה‪ ,‬שהחמירו כל‬
‫ב א וראה דברים כדרבונות שכתב‬
‫הגה״ק רבי יהונתן אייבשיץ‬
‫זצ״ל‪ :‬״רכל מי שלא למד הלכות‬
‫שבת על ברין פעמיים ושלוש‪ ,‬לא‬
‫יוכל להימלט שלא יקרה לו חילול‬
‫שבת דח״ל‪ ,‬הן דאורייתא הן‬
‫דרבנן״‪ ...‬ומתורתו של הגה״ק‬
‫מהר״א מסוכאטשוב זצוק״ל )בהקדמתו‬
‫חול בקדושתה‪ ...‬קודש לה׳ שמירת‬
‫קדושתה לשמי ובמצותי‪ .‬ועשית כל‬
‫מלאכתך ־ כשתבוא שבת יהא בעיניך‬
‫כאילו כל מלאכתך עשויה שלא‬
‫תהרהר אחר מלאכתך״ עכ״ל רש״י‬
‫ז״ל‪.‬‬
‫הנה מצאנו שהתורה החמירה מאד‬
‫במצות שמירת שבת קודש‪,‬‬
‫מסכת שלימה הפרוסה על מאה‬
‫שבעים ושבע דפים גמרא מלאים‬
‫וגדושים בהלכות שבת קודש‪ ,‬למעלה‬
‫ממאה סימנים בטור ובשו״ע גדושים‬
‫וספונים בהלכות שבת קודש‪ ,‬ספרים‬
‫למאות שיצאו העוסקים בגודל החיוב‬
‫בשמירת שבת קודש ומבררים‬
‫ומלבנים בהבנות וידיעות רחבות‬
‫הלכות שבת קודש על כל פרטיה‬
‫ודקדוקיה‪ ,‬ובגודל מעלת קדושת היום‬
‫מבואו ועד צאתו‪ ,‬גם אם כל שנותינו‬
‫נעסוק בהלכות שבת לא נגמור לדעת‬
‫ולהבין עומק דברי חז״ל על גודל‬
‫מעלת שבת קודש והלכותיה‪.‬‬
‫לדעת חכמה ומוסר‬
‫כך בעניני מלאכת שבת קודש‪ ,‬עד‬
‫שידיהם היו כבולות כמו בשלשלאות‪,‬‬
‫וכדי לעשות איזה ענין היו שואלים‬
‫לעצמם כמה פעמים האם מותר‬
‫להרים היד לענין זה או לא‪ ...‬וכך היו‬
‫נוהגים מגודל הפחד לבל לנגוע ח״ו‬
‫בספק ספיקא באיסור החמור כחילול‬
‫שבת ח״ו‪ .‬לאור האמור הנה כמה‬
 ‫ש מ ל ת פרשת תשא מאמר ב א לי עז ר‬ ‫שעד‬
‫להורות חידוש העולם‪ ...‬ככתוב‬
‫) ש מו ת‬ ‫ל ס פ ר ״ א ג ל י ט ל ״ ( למדנו שכשם ששמירת‬
‫כ י א ( ‪ :‬׳כי ששת ימים עשה ה׳ את‬ ‫שבת קודש שקולה ככל המצוות‬
‫השמים ואת הארץ׳ והמחלל כופר‬ ‫) י ר ו ש ל מ י נ ד ר י ם פ ר ק ג ה ל׳ ט ( ‪ ,‬כך ללמוד‬
‫בעיקר״ עכלה״קנד‪.‬‬ ‫וללמד הלכות שבת שקול כמו ללמוד‬
‫וללמד כל המצוות‪ .‬ובספר ״מנחת‬
‫בא עד כמה הדברים מגיעים‬
‫שבת״ ביאר כי‪ :‬״הירא את דבר ה׳‬
‫שה״תבואות שור״ מביא בשם‬
‫הרב הזקן ה״בית הלל״ שאפילו אם‬ ‫ילמד קודם לכל הלימודים הלכות‬
‫עובר איסור דרבנן בפרהסיא בשבת‬ ‫שבת על ברים‪ ,‬ולהיות חוזר עליהם‬
‫קודש אפילו לתאבון שחיטתו פסולה‬ ‫תמיד‪ ,‬כי שמירת שבת כהלכתה היא‬
‫ח״ו ] ל ה ל כ ה ל א פו ס ק ה ״ ש מ ל ה ח ד ש ה ״ כ ך‪,‬‬
‫יסוד לכל תורתנו הקדושה‪ ,‬הן‬
‫א ב ל י ש ע ו ד א ח רו ני ם ה סו ב רי ם כ ך [ ‪ .‬ומצאנו‬ ‫לצדיקים גמורים הן לבעלי תשובה‪...‬״‬
‫הבדל בין מומר להכעיס ומומר‬ ‫מחלל שבת אינו כר זביחה‬
‫לתאבון בשאר מצות התורה‪ ,‬אבל‬ ‫ומן הראוי לציין דבר מיוחד הנוגע‬
‫במצות שבת קודש פוסק רבינו‬ ‫לקהל השוחטים בחומר העונש‬
‫ה״שמלה חדשה״ שאפילו לתאבון‬ ‫והעדן בחילול שבת קודש ח״ו‪ .‬רבינו‬
‫דינו כלהכעיס‪ ,‬והטעם שמחמת חומר‬ ‫הגה״ק בעל ה״שמלה חדשה״ עומד‬
‫האיסור לא חלקה התורה בין לתאבון‬ ‫ומזהיר בקלא דלא פסיק כי מומר‬
‫ובין להכעיס ומזיד‪.‬‬ ‫לדבר אחד בתורה לתאבון עדיין ״בר‬
‫וביותר מבאר ה״שמלה חדשה״‬ ‫זביחה״ נקראנג‪ ,‬מומר להרבה מצוות‬
‫) ס י מ ן א ( ‪ :‬האפיקורסים‬ ‫התורה לתאבון גם כן נקרא ״בר‬
‫הנזכרים בפרק חלק שאין להם חלק‬ ‫זביחה״ מן התורה‪ ,‬אבל מומר‬
‫לעולם הבא‪ ,‬עם כל זה כשירה‬ ‫לחילול שבת קודש בפרהסיא אפילו‬
‫שחיטתן ונקראים בר זביחה‪ ,‬וכן מי‬ ‫לתאבון ואפילו שראינוהו שמקיים‬
‫שעוקר שאר עבירות הקלות בעיני‬ ‫כל התורה כולה הרי הוא כגוי‪,‬‬
‫המון יהיה מותר ונקרא בר זביחה‪,‬‬ ‫ומוסיף ה״שמלה חדשה״‪ :‬״והטעם‬
‫אבל חילול שבת בפרהסיא הרי הוא‬ ‫שהחמירה תורה מכל המצוות‬
‫כגוי‪ ,‬וחמור כל כך איסור שבת קודש‬ ‫שבתורה כשם שהמודה בעבודה זרה‬
‫יותר מכל שאר מצות עשה ולא תעשה‬ ‫כופר בכל התורה כך הוא המחלל‬
‫שבתורה‪ ,‬כי שבת הוא אות ביני ובין‬ ‫שבת ח״ו עוקר יסודי הדת שניתן‬

‫ח ד ש ה ״ סי מן ב‪.‬‬ ‫ש מו ת ר ל כ ת חי ל ה ל א כו ל מ ש חי ט תו עיין ה ל כו תיו ב ״ ש מ ל ה‬ ‫לא‬ ‫נג‪.‬‬

‫ה ק ד ש נו ל ע ו ר ר ק ד ו ש ת ש ב ת ק ו ד ש כי ב פ ר ש ת ה ש בו ע מו ב א ג ו ד ל ה ח ט א ש ל חי לו ל ש ב ת‬ ‫נד‪,‬‬
‫ש ל ע בו ד ה ז ר ה ש ש ני ה ם ש קו לי ם ל ג ב י ש חי ט ה‪.‬‬ ‫וגו ד ל ה ח ט א‬
‫שעה‬ ‫אליעזר‬
‫כגוי״ רח״ל‪ ,‬הלא ודאי שאם אין‬
‫לומדים את ההלכות כדבעי מי הוא‬
‫אחראי שלא יכשלו ח״ו בחילול שבת‬
‫קודש ח״ו ונמצא ח״ו שחיטתו פסולה‬
‫עד שישוב בתשובה שלימה‪ ,‬אם כן‬
‫ראוי לזרז השוחטים הזריזים והזהירים‬
‫במצות שחיטה במצות שבת קודש על‬
‫העשה ועל הלא תעשה‪ ,‬ונביא קצת‬
‫ראשי פרקים בהלכות שבת קודש שכל‬
‫בר בי רב וכל שכן שוחט מוכרח‬
‫לדעת ולשרטט לעצמו בכל עתנזז‪:‬‬
‫הלכות בישול‬
‫כלי ראשון‪ ,‬כלי שני‪ ,‬מאכל לח‪,‬‬
‫מאכל יבש‪ ,‬בישול אחר בישול‪,‬‬
‫בישול אחר אפיה‪ ,‬שיעור בישול‪,‬‬
‫שיעור מאכל בן דורסאי‪ ,‬בישול‬
‫במיקרוגל‪ ,‬עירוי מכלי ראשון‪ ,‬עירבוב‬
‫מים חמים וקרים‪ ,‬הנאה ממעשה‬
‫שבת‪ ,‬הפסקת חשמל על ידי טכנאים‬
‫יהודים‪ ,‬על ידי עכו״ם‪ ,‬חמין‬
‫שנתבשלו בשבת בשוגג וכר וכד‪.‬‬
‫הלבות שהיה חזרה והטמנה‬
‫שהיה‪ ,‬הטמנה בדבר המוסיף הבל‪,‬‬
‫הטמנה בדבר שאינו מוסיף‬
‫הבל‪ ,‬קדירה שעומדת על כירה‬
‫שכבתה‪ ,‬גרופה‪ ,‬וקטומה‪ ,‬פלטה‬
‫חשמלית‪ ,‬מיחם מים חשמלית‪ ,‬הסקה‬
‫מרכזית‪ ,‬חימום המקוה על ידי‬
‫רדיאטור‪ ,‬שיעור הטמנה וכד וכד‪.‬‬
‫מו ק צ ה ו ע ו ד ‪ ,‬כי‬ ‫כ גון‬
‫ח ״ו ל הי כ ש ל ו ל א לי ד ע כ ל ל ש ע ב ר ע ל אי סו ר כ ל ל ו כ ל ל‪.‬‬
‫ממצות שחיטה ניכרת קדושת השבת‬ ‫שמלת‬
‫בני ישראל‪ ,‬ואם אין הוא יכול לקיים‬
‫האות אפילו לתאבון הרי שחיטתו‬
‫כגוי‪.‬‬
‫הנה נמצינו למדים מתוך דבריו‬
‫שמומר לתאבון לדבר אחד‬
‫בתורה עדיין יש לו דין בר זביחה אלא‬
‫שמדרבנן גזרו על זה‪ ,‬אבל מומר‬
‫לחילול שבת בפרהסיא אפילו לתאבון‬
‫ואפילו שמקיים שאר מצות התורח‬
‫הרי הוא כגוי‪ .‬הרי לפנינו עד היכן‬
‫מצווים אנו ומוזהרין מלחלל ח״ו‬
‫השבת‪ ,‬אפילו בשוגג כי מי שהוא‬
‫שוגג משום שלא למד הלכות שבת‬
‫כראוי ספק אם שוגג מיקרי בכהאי‬
‫גוונא‪ ,‬או נכנס ח״ו בגדר מזיד‪ ,‬ויש‬
‫דרך לתשובה ומפורש הלכותיו האיך‬
‫מקבלים אותו‪ ,‬אבל ביני לביני קודם‬
‫שעשה תשובה הרי שחיטתו תלויה‬
‫בשאלה ח״ו‪.‬‬
‫ואם לא נלמד הלכות שבת האיך‬
‫נוכל לשמור את השבת כראוי‪,‬‬
‫כדברי הרבי ר׳ יונתן‪ :‬״לא יוכל‬
‫להימלט שלא יקרה לו חילול שבת‬
‫רח״ל אם לא לומד הלכות שבת קודש‬
‫על ברין פעמיים שלוש״‪ ,‬אם כן‬
‫השוחטים שעושים את מלאכתם‬
‫בשו״ב‪ ,‬ולאור האמור מה״שמלה‬
‫חדשה״ ) ס י מ ן א ( ‪ :‬״כל מי שמחלל‬
‫שבת קודש אפילו לתיאבון הרי הוא‬
‫ש ב ת ה חיו ניי ם‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫מ לי מו ד‬ ‫שו ״ ב של א י חסר‬ ‫ח שו ב ל כ ל‬ ‫כמה‬ ‫נה‪.‬‬
‫ב ק ל ע לו לי ם‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת תשא מאמר ב‬ ‫שעו‬
‫לסעודה‪ ,‬לחתוך ביצים במקצץ‪,‬‬ ‫הלכות ברירה‬
‫ריסוק פירות‪ ,‬מיעוך בננות וכד‬ ‫פסולת מתוך אוכל‪ ,‬אוכל מתוך‬
‫וכד‪.‬‬ ‫פסולת‪ ,‬הדחת פירות‪ ,‬קילוף‪,‬‬
‫הסרת העור מהדג‪ ,‬אבטיח שיש גרעינים‪,‬‬
‫הלכות לישה‬ ‫לברור בגדים‪ ,‬לברור ספר וכד וכד‪.‬‬
‫אבקות נמסות כקקאו‪ ,‬אבקה נמסה‬ ‫הלכות דישה וסהיטה‬
‫של פודינג‪ ,‬בלילה רכה‬ ‫פירות‪ ,‬דש‪ ,‬סחיטת לימון‬ ‫סחיטת‬
‫לתינוק‪ ,‬הכנת סלט פירות‪.‬‬ ‫לתוך מים‪ ,‬סחיטה בשיער‪,‬‬
‫בעניני חלב‪ :‬חלב אם‪ ,‬חלב בהמה‬
‫יהי רצון שבזכות חיזוק מצות‬ ‫וכד וכד‬
‫שמירת שבת קודש נזכה‬
‫לעשות עבודתינו עבודת הקודש‬ ‫הלכות טחינה‬
‫בשו״ב על טהרת הקודש אמן‪.‬‬ ‫ירקות‪ ,‬כלי מיוחד סמוך‬ ‫חותך‬
‫אליעזר שעז‬ ‫קו ד ש‬ ‫שבת‬ ‫ש מי ר ת‬ ‫של‬ ‫עונ ש ה ו ש כ ר ה‬ ‫גו ד ל‬ ‫שמלת‬

‫פרשת ויקהל‬
‫מאמר א‬

‫גודל עונשה ושכרה של שמירת שבת הודש‬

‫הרמב״ם השבת‪ ,‬ועבודת כוכבים‪ ,‬כל אחת משתיהם שקולה כנגד‬
‫שאר כל מצוות התורה‪ ,‬והשבת הוא האות שבין הקב״ה ובינינו‬
‫לעולם‪ ,‬לפיכך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי‬
‫ישראל‪ ,‬אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי כעובד עבודת כוכבים‪,‬‬
‫ושניהם כעובדי כוכבים לכל דבריהם‪ / ...‬״משנה ברורה״‪ :‬אם‬
‫הופקר אצלו איסור שבת ועובר עליו כמה פעמים בפרהסיא הוא‬
‫מומר לכל התורה כולה ודינו כעובד כוכבים ממש‪ ...‬ואם שחט אף‬
‫שאיש ישראל אחר עומד עליו ורואה ששחט כדין אפילו הכי‬
‫שחיטתו נבילה גמורה‪ ,‬מטעם שהוא אינו בר זביחה כלל ‪ /‬״מי‬
‫השילוח״‪ :‬מה ענין שמירת שבת לטלטול המנורה דוקא ‪ /‬מה ענין‬
‫ההוראה של‪ :‬״שמא לרעתך נתתי לכם את השבת לא נתתי לכם אלא‬
‫לטובתך״‪ ...‬וכי יעלה על הדעת ששבת קודש ניתנה ח״ו לרעה‪...‬‬

‫״וי_קהל מ^גזה את כל עדת בני יע‪4‬ראל וייאמר‬

‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪*• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪ :---‬י "‬

‫אלהם אלה הךבךים א^ר צוה ה׳ לןןע‪1‬ת‬

‫איתם‪ r\W :‬ימים תע׳‪6‬וה מלאכה וביום‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫^ ‪V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫"‬ ‫‪T‬‬

‫השביעי ןהיה לכם קהש שבת 'שבתון לה׳ כל‬

‫העשה בו מלאכה יומת״)שמות לה א ‪ -‬ב(‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V ^ T‬‬

‫שבת קודש עמוק הוא ומערער את‬ ‫כ ^ ף נתבאר על ענין שבת קודש‬
‫חזקתו בעבודת הק׳ בשו״ב‪.‬‬ ‫גודל החיוב להיזהר לשמרה‬
‫ולזכרה ובפרט העוסקים במלאכת‬
‫ה״חפץ‪ .‬חיים״ זצוק״ל )בהקדמת חלק‬ ‫השו״ב אחראים על שוגג ואונס ואי‬
‫ג׳ הלכות שבת קידש( כותב‪:‬‬ ‫אפשר לומר כי אנוס או שוגג הייתי כי‬
‫כתוב בתורה)שמית כ ח ‪ -‬יא(‪ :‬״זכור את‬ ‫הפגם בקדושת שבת קודש ובמלאכת‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת ויקהל מאמר א‬ ‫שעח‬
‫שבמיתות‪ ,‬ועל עוון חילול שבת‬ ‫יום השבת לקדשו‪ ,‬ששת ימים תעבוד‬
‫במזיד הלא מיתתו הוא בסקילה‬ ‫וגו׳ כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים‬
‫רח״ל‪.‬‬ ‫ואת הארץ וגו׳ הורה הכתוב בזה‬
‫שענץ שבת הוא שורש האמונה לידע‬
‫ויש לעמוד עוד על חומר העון‬
‫שהעולם הוא מחודש‪ ,‬וכיון שברא‬
‫שבאיסור חילול שבת‪ .‬שהלא‬
‫הכל הוא אדון על הכל ואנחנו עבדיו‬
‫בכל העוונות לבד מאיסור עבודת‬
‫ומחוייבים לעשות רצונו ולעבדו בכל‬
‫כוכבים קיימא לן שאם הוא מומר ח ״ו‬
‫גופנו ונשמתנו וממונינו‪ ,‬כי הכל שלו‪,‬‬
‫לאחד מהם‪ ,‬אינו מומר לכל התורה‪,‬‬
‫והזהירה התורה י״ב פעמים על‬
‫ואילו באיסור שבת קיימא לן ) ס י מ ן‬
‫שמירת השבת שיש י״ז פסוקים‬
‫ש פ ה ס ״ ק ג ( שאם הופקר אצלו איסור‬
‫שמוזכר שם שבת קודש אבל אזהרה‬
‫שבת ועובר עליו כמה פעמים‬
‫על שבת קודש נאמר י״ב פעמים‪,‬‬
‫בפרהסיא הוא מומר לכל התורה כולה‬
‫ואמרו חז״ל‪ :‬כל המשמר את השבת‬
‫ודינו כעובד כוכבים ממש‪ ...‬ואם‬
‫כאילו מקיים כל התורה‪ ,‬וכל המחלל‬
‫שחט אף שאיש ישראל אחר עומד‬
‫את השבת כאילו כפר בכל התורה‬
‫עליו ורואה ששחט כדין אפילו הכי‬
‫כולה‪.‬‬
‫שחיטתו נבילה גמורה‪ ,‬מטעם שהוא‬
‫אינו בר זביחה כלל כדאיתא בפוסקים‪,‬‬
‫ומסיים ה׳׳חפץ חיים״ וכל כך‬
‫עכ״ל ה״משנה ברורה״ בהלכות שבת‬
‫והכל הטעם‬ ‫למה‪...‬‬
‫קודש‪.‬‬
‫האמור לעיל שהוא שורש האמונה‪.‬‬
‫לב מי לא יחרד כשמתבוננים בגודל‬ ‫ומאדיך ה׳׳חפץ חיים״ בגודל איסור‬
‫חמור עוון חילול שבת קודש‬ ‫עון חילול שבת קודש וכך הוא כותב‬
‫שיוצא מכלל בר זביחה רח״ל‪,‬‬ ‫בהמשך‪ :‬וראה את חומר העון שיש‬
‫ובהמשך מבאר ה״משנה ברורה״)שם(‬ ‫באיסור חילול שבת‪ ,‬הלא ידוע שיש‬
‫והטעם למה העוון חמור כל כך‬ ‫כמה חילוקי עונשים על העוונות‪ ,‬יש‬
‫וכותב‪ :‬וטעם לכל זה הוא שהמחלל‬ ‫ענינים שכשהאדם עובר עליהם הוא‬
‫את השבת כופר במעשה בראשית‪,‬‬ ‫רק איסור עשה בלבד‪ .‬חמור מזה‬
‫) ב ה ל כו ת‬ ‫ומביא את הרמב״ם הידוע‬ ‫העוונות שיש עליהם איסור לאו‪.‬‬
‫ש ב ת פ ר ק ל ( ‪ :‬והשבת‪ ,‬ועבודת כוכבים‪,‬‬ ‫חמור מזה העוונות שיש עליהם מיתה‬
‫כל אחת משתיהם שקולה כנגד שאר‬ ‫בידי שמים‪ .‬חמור מזה העוונות שיש‬
‫כל מצוות התורה‪ ,‬והשבת הוא האות‬ ‫עליהם עונש כרת‪ .‬חמור מזה העוונות‬
‫שבין הקב״ה ובינינו לעולם‪ ,‬לפיכך‬ ‫אותן שיש עליהם מיתה בידי אדם‪,‬‬
‫כל העובר על שאר המצוות הרי הוא‬ ‫והוא מיתת חנק‪ .‬למעלה מכולן הוא‬
‫בכלל רשעי ישראל‪ ,‬אבל המחלל‬ ‫אותן שמיתתן סקילה כי הוא החמורה‬
‫אליעזר שעט‬ ‫גודל עונשה ושכרה של שמירת שבת קודש‬ ‫שמלת‬
‫הלכות וכמעט שאי אפשר ליזהר‬ ‫שבת בפרהסיא הרי כעובד עבודת‬
‫בכולם ושלא להכשל ח״ו באחת מהן‪,‬‬ ‫כוכבים‪ ,‬ושניהם כעובדי כוכבים לכל‬
‫ומעתה הרי הוא עומד קרוב להפסד‬ ‫דבריהם‪...‬‬
‫ורחוק משכר‪ ,‬נמצא איפוא ח״ו שענין‬ ‫מה ענין שבת למנורה‬
‫של שמירת שבת יהיה ח״ו להרע כי‬
‫ל או ר האמור יש לבאר דהנה בפרשת‬
‫אם לא נוכל לעמוד על כל הלכות‬
‫השבוע מובא בפעם השלישית‬
‫שמירת שבת יש בה לאו ומיתה ח״ו‬
‫על ענין של שבת קודש אחרי פרשת‬
‫ונמצא שלרעתכם נתתי השבת‪.‬‬
‫מתן תורה‪ :‬״כל העושה בו מלאכה‬
‫וקראת לשבת עונג‬ ‫ב(‪:‬‬ ‫)וי ק ה ל ל ה‬ ‫מות יומת״‪ .‬ובכתוב‬
‫״וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת‬
‫וביותר‪ ,‬כי מי שיטעה לחשוב‬
‫שבתון‪ :‬ואת מנרת המאור ואת כליה‪,‬‬
‫שלהעמיד מנורה יהיה‬
‫מקשה עשה את המנורה״‪ .‬ומן הראוי‬
‫בה איסור חיוב חטאת כמו בנין ממש‪,‬‬
‫להבין מה ענין שבת למנורה‪ .‬תמיהה‬
‫ואם לא ילמד הלכות שבת כראוי‬
‫זו נצבת במאמר חכמינו ד״ל ) ד ב ״ ר ר י ש‬
‫בקלות עלול להיכשל באיסור שבת‬
‫פ ר ש ת ע ק ב ( ‪ :‬״הלכה אדם מישראל שיש‬
‫החמורה‪ ,‬על כן מפרש המדרש‪ :‬שמא‬
‫לו מנורה שעשויה מפרקים מהו‬
‫תאמר לרעתך נתתי לך את השבת‪ ,‬לא‬
‫לטלטלה בשבת‪ ,‬כך שנו חכמים‬
‫ח״ו לטובתך‪ .‬מתרץ המדרש‪ :‬כדאמר‬
‫המרכיב קני המנורה בשבת חייב‬
‫רבי חייא בר אבא מקדש את השבת‬
‫חטאת‪ ,‬ומשום מה הוא מחייב‪ ,‬אמר‬
‫במאכל ובמשתה וכסות נקיה ומהנה‬
‫רב אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את‬
‫את נפשך ואני נותן לך שכר‪ ,‬מנין‪:‬‬
‫המנורה בשבת כאדם שהוא בונה‬
‫׳וקראת לשבת עונג׳ מה כתיב אחריו‪:‬‬
‫בשבת ואדם הבונה בשבת חייב‪...‬‬
‫)ישעיה נח יד(‪ :‬׳אז תתענג על ה׳ ויתן‬
‫שמא לרעתך נתתי לכם את השבת לא‬
‫לך משאלות לבך לטובה׳‪.‬‬
‫נתתי לכם אלא לטובתך״‪ ...‬המפרשים‬
‫ומן הראוי לציין כאן אזהרת התורה‬ ‫מה ענין שמירת שבת‬ ‫כבר דייקו‬
‫על קדושת ושמירת שבת‬ ‫לטלטול המנורה דוקא‪ ,‬וכן מה ענין‬
‫כהלכתה י״ז פסוקים מובאים בתורה‬ ‫ההוראה של‪ :‬״שמא לרעתך נתתי לכם‬
‫על שבת קודש עד פר׳ ויקהל‪ .‬בחמש‬ ‫לא נתתי לכם אלא‬ ‫את השבת‬
‫מקראות מפרשת השבוע מצוה‬ ‫וכי יעלה על הדעת‬ ‫לטובתך״‪...‬‬
‫הקב״ה עלינו על שמירת שבת קודש‬ ‫ששבת קודש ניתנה ח״ו לרעה‪...‬‬
‫כהלכתה‬ ‫בספר ״מי השילוח״ מבאר הענין‬
‫א‪) .‬שמות לא יג( ‪ :‬״ואתה תדבר אל בני‬ ‫היות שבהלכות שבת קודש‬
‫ישראל לאמר אך את שבתותי‬ ‫יש כל כך הרבה דקדוקים ופרטי‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת ויקהל מאמר א‪,‬‬ ‫שמלת‬ ‫שפ‬
‫על כן ברך ה׳ את יום השבת‬ ‫תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם‬
‫ויקדשהו״‪.‬‬ ‫לדורותיכם לדעת כי אני ה׳‬
‫מקדשכם״‪.‬‬
‫ארבע מקראות אלו נאמרו‬
‫בפרשת ואתחנן‪:‬‬ ‫ב‪ ) ,‬ש ם ש ם יס ‪ :‬״ושמרתם את השבת‬
‫י‪ ) ,‬ד ב ר י ם ה י ב ( ‪ :‬״שמור את יום השבת‬ ‫כי קודש הוא לכם מחלליה מות‬
‫לקדשו כאשר צוך ה׳ אלקיך״‪.‬‬ ‫יומת כי כל העושה בה מלאכה‬
‫ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה״‪.‬‬
‫ש ם י ג ( ‪ :‬״ששת ימים תעבד‬ ‫)שם‬ ‫י א‪,‬‬
‫ג ‪ ) ,‬ש ם ש ם ט ס ‪ :‬״ששת ימים יעשה‬
‫ועשית כל מלאכתך״‪.‬‬
‫מלאכה וביום השביעי שבת‬
‫י ב‪ ) ,‬ש ם ש ם י ד ( ‪ :‬״ויום השביעי שבת‬ ‫שבתון קודש לה׳ כל העושה מלאכה‬
‫לה׳ אלקיך לא תעשה כל מלאכה‬ ‫ביום השבת מות יומת״‪.‬‬
‫אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך‬
‫) ש ם ש ם ט ס ‪ :‬״ושמרו בני ישראל‬ ‫ד‪,‬‬
‫וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר‬
‫את השבת לעשות את השבת‬
‫בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך‬
‫לדורותם ברית עולם״‪.‬‬
‫כמוך״‪.‬‬
‫דן‪ ) ,‬ש ם ש ם י ג ( ‪ :‬״ביני ובין בני ישראל‬
‫יג‪ ) ,‬ש ם ש ם ט ו ( ‪ :‬״וזכרת כי עבד היית‬
‫אות היא לעולם כי ששת ימים‬
‫בארץ מצרים ויוציאך ה׳ אלקיך‬
‫עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וביום‬
‫משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן‬
‫השביעי שבת וינפש״‪.‬‬
‫צוה ה׳ אלקיך לעשות את יום‬
‫השבת״‪.‬‬ ‫בפרשת י תרו בעשרת הדברות‬
‫נאמרו על שבת ד׳ פסוקים‪:‬‬
‫שתי פסוקים נאמרו‬
‫״זכור את יום השבת‬ ‫ח(‪:‬‬ ‫) ש מו ת כ‬ ‫ן‪.‬‬
‫בפרשת ויקהל‪:‬‬
‫לקדשו״‪.‬‬
‫י ך‪ ) ,‬ש מ ו ת ל ה ב ( ‪ :‬״ששת ימים תעשה‬
‫מלאכה וביום השביעי יהיה לכם‬ ‫ש ם ט ( ‪ :‬״ששת ימים תעבוד‬ ‫)שם‬ ‫ז‪,‬‬

‫קודש שבת שבתון לה׳ כל העושה בו‬ ‫ועשית כל מלאכתך״‪.‬‬

‫מלאכה יומת״‪.‬‬
‫טן‪ ) ,‬ש ם ש ם ג ( ‪ :‬״לא תבערו אש בכל‬
‫מושבותיכם ביום השבת״‪.‬‬
‫בפרשת בראשית נאמרו‪:‬‬
‫טץ‪ ) ,‬ב ר א ש י ת ב א ( ‪ :‬״ויכולו השמים‬
‫והארץ וכל צבאם״‪.‬‬
‫ח‪ ) ,‬ש ם ש ם י( ‪ :‬״ויום השביעי שבת לה׳‬
‫אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה‬
‫ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך‬
‫וגרך אשר בשעריך״‪.‬‬
‫ט‪ ) ,‬ש ם ש ם י א ( ‪ :‬״כי ששת ימים עשה‬
‫ה׳ את השמים ואת הארץ את הים‬
‫ואת כל אשר בם וינה ביום השביעי‬
‫אליעזר שפא‬ ‫גודל עונשה ושכרה של שמירת שבת קודש‬ ‫שמלת‬
‫בקדושתה‪ ...‬כשתבוא שבת יהא בעיניך‬ ‫יז‪> .‬שם ש ם ב ( ‪ :‬״ריכל אלקים ביום‬
‫כאילו כל מלאכתך עשויה שלא‬ ‫השביעי מלאכתו אשר עשה‬
‫תהרהר אחר מלאכתך עכ״ל רש״י הק׳‪.‬‬ ‫וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו‬
‫אשר עשה״‪.‬‬
‫הנה בראותינו בגודל קדושת שבת‬
‫קודש‪ ,‬ועד כמה חמורה‬ ‫ונאמרו עור פסוקים בתורה בהזכרת‬
‫מלאכת שבת קודש וכל הלכותיה‬ ‫שמירת שבת קודש‪ ,‬מדברי‬
‫ופרטותיה ודקדוקיה‪ ,‬הלא תורתה‬ ‫התורה הזאת ומכל הפסוקים האלו‪ ,‬יש‬
‫עמוקה מני ים וארוכה מני ארץ‪ ,‬הרי‬ ‫לציין את דברי רש״י ז״ל‪ :‬אל יקל‬
‫זו היא משאלות לבנו שהקב״ה יצילנו‬ ‫בעיניך לדחות את השבת מפני אותה‬
‫מאיסורי חילול שבת שנוכל לשמרו‬ ‫מלאכה מלאכת המשכן‪ ...‬אף על פי‬
‫כדבעי‪ ,‬הבה נתחזק מאד בלימוד‬ ‫שתהיו רודפין וזריזין בזריזות‬
‫הלכותיה לדעתם על ברים‪ ,‬וימלא‬ ‫המלאכה שבת אל תדחה מפניה‪ ...‬אות‬
‫משאלות לבנו שנוכל להזהר מאיסורי‬ ‫גדולה חוא בינינו שבחרתי בכם‬
‫חילול שבת קודש‪ ,‬ובזכות שמירת‬ ‫בחנחילי לכם את יום מנחתי לדעת‬
‫שבת כהלכתה שמקרבת את הגאולה‬ ‫האומות בה כי אני מקדשכם מחלליה‬
‫נזכה לביאת משיח צדקינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מות יומת‪ ...‬הנהג בה מנהג חול‬
 ‫שמלת פרשת פקודי אליעזר‬ ‫שפב‬

‫פרשת פקודי‬
‫י״ח ציווים שכמשכן כנגד י״ח חוליות‬
‫שכורע כהן בתפילתו‬
‫מה הקשר בין י״ח היראות המובאות בספר משלי‪ ,‬לי״ח טריפות‪ ,‬ובין‬
‫י״ח מקומות שהנשמה תלויה בם לי״ח ציווים שבמשבן שבבגד י״ח‬
‫חוליות שבשדרה ‪ /‬״ספר חסידים״ ‪ :‬אפילו נוטלים חייו של אדם אל‬
‫ימרוד במי שממית ומחיה‪ ,‬שאם תאבד חייך בעבורו חוא יחיה אותך‪,‬‬
‫ואם תחיה אותך במקום שאתה מחויב לעזוב חייך להתקדש בשמו ־‬
‫חוא יטול חייך‪ ,‬ומי יצילך מידו ‪ /‬ח״י יראות ־ כנגד חיות האדם‪,‬‬
‫להורות לשוחט שיהיה מוחדר ביראת ח׳ כי אחרת אין לו רשות‬
‫לשלוט ב״חיות הבהמה״ שהיא טובה ממנו שאינה מכעיסה לפניו‬
‫יתברך‪ ,‬ואילו הוא שאין בו יראת ה׳ מכעיס לפניו יתברך ‪ /‬״שבט‬
‫מוסר״‪ :‬״שוחט השור מכה איש״ שוחט השור כאילו מכה איש‬
‫ממש‪ ,‬משום דאין הפרש ממנו לשור‪ ,‬כיון שאין בשוחט נשמה‬
‫טהורה‪ ,‬כי מותר אדם מהבהמה אין לבד הנשמה הטהורה ‪ /‬״צריך‬
‫השוחט להיות ירא אלהים וסר מרע ורחמן מאד‪ .‬וכששוחט איזה‬
‫בהמה חיה ועוף ידאג ויצטער על הצער שמרגיש הנפש המגלגלת‪,‬‬
‫אם יש שם‪ .‬ויראה בעצמו באלו מה שעושה לשחוט הבהמה הוא‬
‫לתועלתה‪ ,‬להושיעה מצערה שיושבת בגוף הבהמה״‪.‬‬

‫פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן‬
‫הארץ הזאת אל הא ‪ p‬אשר נשבע‬
‫לאברהם ליצחק וליעקב׳ והאחרון‬
‫) ד ב ר י ם ל ד ד ( ‪ :‬׳ויאמר ה׳ אלי זאת הארץ‬
‫אשר נשבעתי לאברהם ליצחק‬
‫וליעקב׳ ואם יאמר לך אדם הרי הן‬
‫י׳׳ט שכך כתיב ) ב ר א ש י ת כ ח י ג ( ‪ :‬׳אלקי‬
‫אברהם אביך ואלקי יצחק אביך הארץ‬
‫כמדרש תנחומא )וירא א( איתא‪:‬‬
‫״ילמדנו רבינו כמה‬
‫ברכות מתפלל אדם בכל יום‪ ,‬כך שנו‬
‫רבותינו‪ ,‬בכל יום מתפלל אדם‬
‫שמונה עשרה‪ .‬ולמה שמונה עשרה‪,‬‬
‫א״ר שמואל בר נחמן כנגד י״ח‬
‫פעמים שהאבות כתובין בתורה‪,‬‬
‫הראשון שבהם )בראשית נ כד( ‪ :‬׳ואלקים‬
‫שפג‬ ‫שמלת י״ח ציווים שבמשכן כנגד י׳׳ח חוליות אליעזר‬
‫סופיה דסיפרא״ )שמות לח פסוק כג עד‬ ‫אשר אתה שוכב עליה וגר״‪ ,‬אמור לך‪:‬‬
‫סוף הספר(‪] .‬בלומר לבד מהפסוקים מ׳ואתו‬ ‫אין זה מן המנץ שאין יעקב נמנה‬
‫אהליאב בן אחיסמך האמור בפרשת פקודי[‪.‬‬ ‫עמהן״‪ .‬ומן הראוי להבין מדוע‬
‫מוזכרים האבות דווקא ח״י פעמים‬
‫עו ד ח״י אזכרות ישנם בג׳ פרשיות‬
‫בתורה‪ ,‬וטעמא בעי‪.‬‬
‫שבקריאת שמע‪ ,‬כנגד ח״י‬
‫טריפות כמבואר בגמרא חולין פרק‬ ‫עוד במררש )שם(‪ :‬״רבי יוחנן אמר‬
‫אלו טריפות ]כאמור לעיל(‪ ,‬וכן מוזכר‬ ‫כנגד י״ח ציווים שבמשכן בסוף‬
‫בתיקוני זוהר )נט ב( שבי״ח מקומות‬ ‫ספר ״ואלה שמות״ והן ׳כאשר צוה ה׳‬
‫בריאה הסרכות מטריפות‪ .‬וראה גם‬ ‫את משה׳ י״ח פעמים‪ .‬ורבי סימון‬
‫ב״חסד לאברהם״ שהביא בשם ספר‬ ‫אמר כנגד י״ח חוליות שבשדרה‪,‬‬
‫רזיאל ״והתפילח י״ח ברכות‬ ‫שבשעה שאדם מתפלל וכורע צריך‬
‫המתפלל אותם בכוונה ינצל מי ״ח‬ ‫שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות‬
‫טריפות״‪ .‬ויש לבאר הענין באר היטב‬ ‫שבשדרה‪ ,‬שנאמר )תהלים לה י(‪ :‬׳כל‬
‫מה הקשר בין כל הרמזים שרמזו‬ ‫עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך׳‪ ,‬ור׳‬
‫חז״ל על תפילת שמונה עשרה‪ ,‬לבין‬ ‫שמעון אמר כנגד י״ח מזמורים‬
‫י״ח היראות שמוזכרות בספר משלי‬ ‫שמראש ספר תהילים עד )תהלים כ ב(‪:‬‬
‫שהובא ב״ספר חסידים״‪ ,‬וכן מדוע‬ ‫׳יענך ה׳ ביום צרה׳ לומר תענה‬
‫נקשר י״ח טריפות‪ ,‬וי״ח מקומות‬ ‫בתפילתך‪ ,‬ולכן נאמר ׳יענך ה׳ ביום‬
‫שהנשמה תלויה בם לי״ח ברכות‬ ‫צרה״׳‪] .‬דעת ר׳ שמעון הוא שפרק א׳ ופרק‬
‫שבשמונה עשרה כפי שקשרם בעל‬ ‫ב׳ שבתהילים אחד הם‪ ,‬כמובא בגמרא )ברכות‬
‫ה״חסד לאברהם״ וב״ספר חסידים״‪.‬‬ ‫דף ט ב(‪ ,‬וכן הוא בירושלמי )ברכות פרק ד‬
‫הל׳ ג([‪ .‬ור׳ יהושע בן לוי אמר כנגד‬
‫ענין המנין של י״ח טריפות‬
‫י״ח אזכרות שאמר דוד במזמור)תהלים‬
‫והנה בגמרא )חולין מב א(‪ :‬״תנא דבי‬ ‫כט(‪ :‬״הבו לה׳ בני אלים״‪.‬‬
‫ר׳ ישמעאל ׳בין החיה‬
‫הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל׳‬ ‫ב י ר ו ש ל מ י )ברכות פ״ד ה״ג( הזכיר גם‬
‫)ייקרא יא מז( ‪ -‬אלו שמונה עשרה‬ ‫כן את כל הענינים האלו‬
‫טרפות שנאמרו למשה מסיני‪] .‬שואלת‬ ‫בטעם תפילת שמונה עשרה‪ ,‬ובענין‬
‫הגמרא[ ותו ליכא‪ ,‬והא איכא בסגר ־‬ ‫י״ח ציווים‪ :‬״רבי שמואל בר נחמני‬
‫ושב שמעתתא״‪ .‬׳בסג״ר׳ ־ ב׳המה‬ ‫בשם ר׳ יוחנן כנגד י״ח ציוויין שכתוב‬
‫שנחתחו רגליה‪ ,‬ס׳כין בשדרה‪,‬‬ ‫בפרשת משכן שני‪] ,‬היינו הציוויים‬
‫ג׳לודה‪ ,‬חר׳ותא‪ ,‬ושב שמעתתא אלו‬ ‫האמורים על עשיית המשכן שבפרשת פקודי[‬
‫שבעה סוגי טריפות שמנו חכמינו ז״ל‬ ‫אמר רבי חייא בר ווא ובלבד מן ׳ואתו‬
‫ולא נשנו במשנה‪ ,‬והגמרא דנה לתרץ‬ ‫אהליאב בן אחיסמך למטה דן׳ עד‬
 ‫ש מ ל ת פרשת פקודי א לי עז ר‬ ‫שפד‬
‫)שם ט‬ ‫יג(‪ .‬ב‪ :‬׳תחלת חכמה יראת ה״‬ ‫הקושיות ולהשאר דייקא במספר‬
‫י(‪ .‬ג‪ :‬׳יראת ה׳ תוסיף ימים׳ ) שם י כז(‪.‬‬ ‫מרדיק ‪ -‬בסימן של י״ח טריפות‬
‫ד‪ :‬׳הולך בישרו ירא ה״ )שם ‪ T‬ב(‪ .‬ה‬ ‫שנאמרו למשה רבינו בסיני‪ .‬ולבאר‬
‫׳ביראת ה׳ מבטח עוז׳ )שם יד כי(‪ .‬ו‬ ‫ענינים נשגבים אלו להעמיר הרברים‬
‫׳יראת ה׳ מקור חיים׳ )שם יד כז(‪ .‬ז‬ ‫על בורים ולהבינם אל נכון‪ ,‬ובפרט‬
‫׳טוב מעט ביראת ה׳ מאוצר רב׳ וגו׳‬ ‫לשו״בים העוסקים במלאכת השחיטה‬
‫)שם טו טז(‪ .‬ח ‪ :‬׳יראת ה׳ לחיים ושבע‬ ‫והבדיקה בטריפות‪ ,‬שכן כל מספר‬
‫ילין׳ ) ש ם יט כג(‪ .‬ט‪ :‬׳עקב ענוה יראת‬ ‫שנאמר ע״י חכמינו ז״ל יסודתו מהררי‬
‫ה׳ )שם כב ד(‪ .‬י‪ :‬׳אל יקנא לבך‬ ‫קודש מסיני‪ ,‬וכולם תורת אמת הם‪.‬‬
‫בחטאים כי אם ביראת ה״ וגו׳ ) שם כג‬ ‫ואם כן שומה עלינו ללמוד ולהבין‬
‫מ(‪ .‬יא ‪ :‬׳אל תהיה חכם בעיניך ירא את‬ ‫על מה עמדו חז״ל על המספר י״ה‬
‫ה״ )שם ג ז(‪ .‬יב‪ :‬׳ירא את ה׳ בני׳ ) שם‬ ‫‪ -‬שמונה עשרה‪.‬‬
‫כד כא(‪ .‬יג‪ :‬׳שקר החן והבל היופי‬
‫צ א וחשוב בענין המספר י״ח שבחרו‬
‫אשה יראת ה״ וגו׳ )שם לא ל(‪ .‬יד‪:‬‬
‫חז״ל‪ ,‬ותמצא כי עשרה פעמים‬
‫׳יראת ה׳ מוסר חכמה׳ וגו׳ ) שם טו לג(‪.‬‬
‫עמרו חז״ל על ענין מספר י״ח ‪ -‬ח״י‬
‫טו‪ :‬׳בחסד ואמת יכופר עון וביראת‬
‫ברכות בתפילות שמונה עשרה‪ ,‬ח״י‬
‫ה׳ סור מרע׳ ) שם טו י(‪ .‬טז‪ :‬׳יראת ה׳‬
‫פעמים נזכרו האבות בתורה‪ ,‬ח״י‬
‫ראשית דעת׳ )שם א ז(‪ .‬יז‪ :‬׳ויראת ה׳‬
‫ציוויים במשכן ־ ׳כאשר ציוה ה״‪,‬‬
‫לא בחרו׳ )שם א כט(‪ .‬יח‪ :‬׳אז תבין‬
‫ח״י חוליות שבשררה‪ ,‬ח״י מזמורים‬
‫יראת ה״ )שם ב ה(‪.‬‬
‫אמר דוד עד יענך ה׳ ביום צרה‪ ,‬ח״י‬
‫אזכרות ה׳ שבקריאת שמע‪ ,‬ח״י‬
‫ומסיים ה״ספר חסידים״ בזה‬ ‫טריפות בבהמה וחיה‪ ,‬ח״י סירכות‬
‫הלשון‪ :‬״הרי י״ח יראות‬
‫שבריאה‪ ,‬ח״י יראות נאמר במשלי‪,‬‬
‫כנגד י״ח טריפות לומר‪ ,‬אפילו‬
‫ח״י אזכרות נאמר במזמור כ״ט הבו‬
‫נוטלים חייו של אדם אל ימרוד במי‬
‫לה׳‪ .‬הלא דבר הוא ופרשה זו אומרת‬
‫שממית ומחיה‪ ,‬שאם תאבד חייך‬
‫דרשונו‪...‬‬
‫בעבורו ]על קידוש ה׳[ הוא יחיה אותך‪,‬‬
‫ואם תחיה אותך במקום שאתה מחויב‬ ‫יראת ה׳ מקור חיים‬
‫לעזוב חייך להתקדש בשמו ‪ -‬הוא‬ ‫אם תירא הקב״ה ישמור חייו‬
‫יטול חייך‪ ,‬ומי יצילך מידו‪ .‬ולפי‬ ‫בואו וראו ענין נשגב ופלא המובא‬
‫שהחיים תלויים בי״ח מקומות בגוף‬ ‫ב״ספר חסידים״ ) או ת קנח( וזה‬
‫נקרא חיים חיות האדם‪ ,‬שכל זמן‬ ‫לשונו‪ :‬״י״ח יראות נאמרו בספר‬
‫שאין חיבול בהם הוא יכול לחיות‪,‬‬ ‫משלי‪ ,‬כנגד י״ח טריפות‪ ,‬ואלו הן ‪-‬‬
‫ועוד י״ח יראות ]האמורים[ כנגד י״ח‬ ‫א‪ :‬׳יראת ה׳ שנאת רע׳ וגו׳ )משלי ח‬
‫שפה‬ ‫שמלת י״ח ציווים שבמשכן כעד י״ח חוליית אליעזר‬
‫מעלה את חיות הבהמה לדדגה גבוהה‬ ‫מקומות שהחיות תלויה בהם‪ ,‬שאם‬
‫יותר להויה של ״חיות אדם״‪ ,‬וזהו‬ ‫תירא‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ישמור חייך‪,‬‬
‫בעצם הרשות שניתן למדבר לשלוט‬ ‫וזהו שנאמר)שם יד כס‪ :‬׳יראת ה׳ מקור‬
‫על החי משום שהוא במדריגה נעלה‬ ‫חיים׳״ וגו‪ /‬דאו נא איפוא‪ ,‬עד היכן‬
‫יותר‪.‬‬ ‫מצווים אנו על יראת ה׳ במלאכת‬
‫השו״ב‪ ,‬שי״ח פעמים נאמרה יראה‬
‫ברם‪ ,‬הבהמה בחייה בהיותה עדיץ‬ ‫כדי להחדיר בכל אבר מאברנו יראת‬
‫בהמה‪ ,‬שאין בה יצר הרע‬ ‫ה׳‪ ,‬על כן מרומזים י״ח פעמים שם ה׳‬
‫לחטא כמו שיש לאדם ואינה חוטאת‬ ‫בקריאת שמע שמשמעותה כידוע‬
‫ומכעיסה לפני ה׳‪ ,‬נמצא שכאשר היא‬ ‫למסירות נפש‪ .‬וזה גילוי והבנה‬
‫נשחטת ועולה על שלחנו של אדם אם‬ ‫עמוקה בסוד י״ח טריפות‪...‬‬
‫היא תכנס לגוף האדם שאין בו יראת‬
‫ה׳‪ ,‬והוא חוטא ומכעיס את ה׳‪ ,‬הרי‬ ‫כיצד רשאי אדם לשלוט כחי‬
‫שנפשה יורדת למדרגה פחותה‪ ,‬כי עד‬ ‫ולקבוע גורל חייהם‬
‫כה לא חטאה לפניו יתברך‪ ,‬ומעתה‬
‫והנראה לבאר‪ ,‬כי חיות האדם באה‬
‫מוסיפה כח לחוטא ומתחלת לחטוא‬
‫מן הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫לפניו יתברך‪ .‬לכך ממאנת הבהמה‬ ‫כדכתיב )בראשית ב‪ ,‬ז(‪ :‬״ויפח באפיו‬
‫שרשעים יאכלו בשרה‪ ,‬כי אם יראי‬ ‫נשמת חיים״ ומאן דנפח מדיליה נפח‪,‬‬
‫ה׳‪ ,‬שבכח חיות נפש שנתוספת בהם‬ ‫והקדוש ברוך הוא נקרא ״חי עולמים״‬
‫ע״י הבהמה יעבדו את ה׳ יתברך‪,‬‬ ‫והוא מקור החיים המחיה את כולם‪.‬‬
‫ובכך עולה הבהמה לדרגה גבוהה‬
‫הדי שחיות האדם הוא חלק מהקדוש‬
‫יותר‪ ,‬שמעתה היא מקיימת מצות ה׳‬ ‫בדוך הוא בכבודו ובעצמו‪ .‬גם בעלי‬
‫ולומדת תורתו בהיות נפשה מובלעת‬
‫החיים ‪ -‬חיותם מהקדוש ברוך הוא‬
‫באדם ונהפכת להיות חלק מתוך‬
‫שמחיה אותם‪ ,‬ואם כי חיותם אינה‬
‫״חיות האדם״ שאכל מבשרה‪.‬‬
‫בבחינה גבוהה כמו חיות האדם‪ ,‬אך‬
‫ל פי האמור יוצא‪ ,‬כי כן הדין בשוחט‬ ‫נפש שמחיה אותם יש להם‪ .‬ופוק חזו‬
‫שאין בו יראת ה׳‪ ,‬שבהיותו‬ ‫כל בעלי השיר יוצאים בשיר שמצאנו‬
‫חוטא נפשו פחותה מנפש הבהמה‬ ‫בכמה מקומות בחז״ל שבעלי חיים‬
‫שאינה חוטאת‪ ,‬ואין לו רשות ליטול‬ ‫אומרים שירה‪ ,‬וכמובא בפרק שירה‬
‫את נפש הבהמה‪ ,‬שחשובה יותר‬ ‫שגם בעלי חיים הגרועים ביותר‬
‫ממנו‪ .‬ולכן מוזכרים ח״י פעמים‬ ‫משודרים לקב״ה וכולם כאחד מצפים‬
‫יראות ־ שהיראות מרמזים ״חי״ ‪.‬‬ ‫שיבוא האדם ויתקן חיותם‪ ,‬כי ע״י‬
‫כנגד חיות האדם‪ ,‬להורותו שיהיה‬ ‫שהאדם אוכל את הבהמה ובשר‬
‫מוחדר ביראת ה׳ שאז חיותו מקבלת‬ ‫הבהמה מוסיף חיות לאדם‪ ,‬הרי האדם‬
 ‫שמלת פרשת פקודי אליעזר‬ ‫שפו‬
‫בח״י יראות מהבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫הדיה של ״חיות אדם״‪ ,‬אבל אם אין‬
‫וזהו גם ענין ח״י המזמורים שיש‬ ‫בו יראת ה׳‪ ,‬הרי בהמה טובה ממנו‪,‬‬
‫בתהילים עד יענך ה׳ ביום צרה‪ ,‬לומר‬ ‫ואין לו רשות לשלוט ב״חיות‬
‫שע״י ח״י יראות שיהיו באדם‪ ,‬ועל‬ ‫הבהמה״ שהיא כעת טובה ממנו‪,‬‬
‫ידי זכות האבות המוזכר בתורה ח״י‬ ‫שהבהמה אינה מכעיסה לפניו יתברך‪,‬‬
‫פעמים שמרמזים על ח״י יראות‬ ‫ואילו הוא שאין בו יראת ה׳ מכעיס‬
‫שהיו מוחדרים כחם‪ ,‬מכוחם אנו‬ ‫לפניו יתברך‪.‬‬
‫שואבים הכח להגיע ולהשיג ח״י‬
‫יראות שבזכותם נזכה לישועת ה׳ ־‬
‫כח האבות‬
‫״יענך ה׳ ביום צרה״‪.‬‬
‫בזכות י״ח יראות שבהם‬
‫י״ח םירכות שבריאה‬ ‫וכן הוא ענין ח״י פעמים שמוזכרים‬
‫כנגד י״ח יראות‬ ‫האבות בתורה‪ ,‬לומר לך שכל‬
‫נפלאת היא בעינינו ביאורו של‬ ‫כח זכות האבות הוא בעבור ח״י‬
‫הגר״א בלשון ‪.‬ה״תיקוני‬ ‫היראות שהיו מוחדרים בהם שמסרו‬
‫זוהר״ )תיקונין עשרין וחס‪ :‬״וכל סירכאן‬ ‫נפשם על קדושת שמו יתברך‪ ,‬ועמדו‬
‫דסם המות אינין רגלין דילהו ועלייהו‬ ‫בניסיונות כל ימי חייהם למען כבודו‬
‫אתמר )משלי ה ה(‪ :‬׳רגליה יורדות מות׳‬ ‫יתברך שמו‪ .‬וכפי שהוזכר בפסוק אצל‬
‫וגו׳ ואינין ח״י סירכות עלייהו כתיב‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬ראשון האבות)בראשית‬
‫)בראשית ח כא( ‪ :‬׳ולא אוסיף עוד להכות‬ ‫כב יב(‪ :‬״עתה ידעתי כי ירא אלוקים‬
‫את כל חי כאשר עשיתי׳ לאינין‬ ‫אתה״‪ ,‬עתה‪ ,‬לאחר שעמד בעשרה‬
‫דמצלין ח״י ברכאן דצלותין ולעולם‬ ‫נסיונות‪ ,‬ואחר שעבר את מבחן‬
‫וורדא בכל אתר דתתסרך טריפה״‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬זכה לתואר גדול ביותר ״ירא‬
‫אלוקים״‪ ,‬שזהו מדריגת מסירת נפש‬
‫ומונה הגר״א י״ח טריפות‬ ‫ממש‪ .‬וכן הוא ענין ח״י אזכרות‬
‫המובאים בשו״ע )סי מן לט סעיף ד( ‪:‬‬ ‫שהזכיר דוד המלך ע״ה במזמור ״הבו‬
‫א‪ .‬סירכא מאונא לאונא או לאומא‬ ‫לה׳״‪ ,‬שכן המזמור מדבר על גודל‬
‫שלא כסדרן‪.‬‬ ‫מורא ה׳ שעל כל הברואים‪ ,‬וח״י‬
‫אזכרות שבקריאת שמע שהוא גם כן‬
‫ב‪ .‬עינוניתא דוורדא שנסרך‪.‬‬
‫מקור יראת ה׳ שעל האיש הישראלי‪,‬‬
‫ג‪ .‬יותרת שנסרך‪.‬‬ ‫שע״י קבלת עול מלכות שמים וקבלת‬
‫עול מצות‪ ,‬והזכרת יציאת מצרים‬
‫ד‪ .‬סירכא תלויה‪ ,‬או ממקום למקום‪.‬‬
‫הכתובים בקריאת שמע‪ ,‬ועשרת‬
‫ה‪ .‬סירכא לדופן‪.‬‬ ‫הדברות הנרמזים בה‪ ,‬אנו מתלבשים‬
‫שפז‬ ‫אליעזר‬ ‫י״ח ציווים שבמשכן כנגד י״ח חוליות‬
‫ב״ספר חסידים״‪ .‬כך גם מי שיש בו‬
‫ח״י יראות יש לו הרשות לבדוק אחר‬
‫ח״י טריפות‪ ,‬שבזה הוא קובע ומחליט‬
‫גורל חיות הבהמה אם תחזור ותכלל‬
‫ב״חיות אדם״ או ח״ו לא‪ ,‬כמבואר‬
‫בשו״ע יור״ד )סימן לט( שצריך הרבה‬
‫יראת ה׳ לבדיקות הריאה‪.‬‬
‫ולכן גם ח״י ברכות שבשמונה עשרה‬
‫מזכירים לנו ח״י יראות‪,‬‬
‫ומרמזים לנו על זכות האבות‬
‫שהשפיעו לנו חיות מכח ח״י היראות‬
‫שהיו מוחדרים בהם שמכחם אנו‬
‫מסוגלים להמשיך במסורת דרכם‬
‫בעבודת ה׳‪ ,‬ולכן המתפלל בכוונה‬
‫ח״י ברכות‪ ,‬משפיע לעצמו חיות‬
‫שמקורו בח״י יראות נציל מח״י‬
‫טריפות‪ .‬וזהו גם ענין ח״י ציווים‬
‫לסימפון היורד בין שתי הערוגות‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬
‫שבמשכן של ידי שאנו מתלבשים‬
‫בח״י יראות מהבורא יתברך שמו‪ ,‬אנו‬
‫זוכים להשראת השכינה שזוהי היתה‬
‫מטרת הקמת המשכן כנאמר )שמות כה‬
‫ט(‪ :‬״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״‪.‬‬
‫כ מ ה מחייבים הדברים להתעורר‬
‫ליראת ה׳ אמיתית שכנגד י״ח‬
‫יראות האמורות ובפרט לשובי״ם‬
‫ביותר‪ ,‬כי המה קובעים גורל חיי‬
‫הבהמה וכאשר יראתם קודמת‬
‫לחכמתם‪ ,‬כי אז הבהמה מקבלת עילוי‬
‫ע״י השחיטה בבואה על שולחן האדם‬
‫לאכילה שהופכת להיות חלק ממנו‬
‫ומקבלת הויה של חיות האדם‪ .‬וכמו‬
‫כן גם לגבי בדיקת הריאה בבואם‬
‫לחרוץ גורל הבהמה אם כשרה היא‬
‫שמלת‬
‫מכאן ואילך ישנם עוד י״ג טריפות‬
‫שהמחבר מונה אותם ביחד‬
‫כסעיף ז‪ ,‬שהם כנגד י״ג מידות‬
‫של רחמים‬
‫ו‪ .‬לגרגרת‪.‬‬
‫לחזה‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫לשמנינות הלב‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫ט‪ .‬לכיסו של הלב‪.‬‬
‫י‪ .‬לטרפש הלב‪.‬‬
‫י א‪ .‬לטרפש הכבד‪.‬‬
‫יב‪ .‬לטרפש העינרניתא‪.‬‬
‫יג‪ .‬לרחם‪.‬‬
‫לאל‪-‬מעדא שקורין מיליג״א‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬
‫טז‪ .‬לקנה הלב‪.‬‬
‫יז‪ .‬לשמנינות הסימפוניות‪.‬‬
‫י ח‪ .‬לכבד‪.‬‬
‫א לו י״ח הסירכות שמבאר הגר״א‬
‫בדברי ה״תיקוני זוהר״‪.‬‬
‫י״ח יראות להנצל מי״ח טריפות‬
‫ל או ר הדברים יוסבר הענין ביתר‬
‫ביאור‪ ,‬כי גם ח״י טריפות‬
‫שיש בבהמה‪ ,‬וח״י מקומות שהנשמה‬
‫תלויה בהן‪ ,‬וח״י מקומות שבריאה‬
‫]שהוא מקור הרוח ‪ -‬חיות האדם והכהמה[‬
‫שהסירכא מטרפת בהם‪ ,‬כולם נגזרים‬
‫מזה הענין‪ ,‬הרומז לח״י יראות‪ ,‬דהיינו‬
‫שע״י שמתלבש האדם בח״י יראות‬
‫הוא ניצול מח״י טריפות אלו כמבואר‬
 ‫שמלת פרשת פקידי אליעזר‬ ‫שפח‬
‫באורך נפלאות השם״‪.‬‬ ‫וראויה לבוא על שולחן האדם או לא‪,‬‬
‫״העולה מזה‪ ,‬שצריך השוחט‬ ‫ולכן בחרו חז״ל ודייקו מספר י״ח‬
‫להיות צדיק גמור‪ ,‬שלא‬ ‫דוקא כנגד י״ח יראות‪.‬‬
‫יפגום צלם אלהים‪ ,‬דאם לא כן‪,‬‬
‫שוחט השדר מפה איש‬
‫נדמה כבהמה‪ ,‬ונמצא שוחט בהמה‬
‫לבהמה‪ .‬ונראה שעל זה מתרעם‬ ‫בא וראה דברים כדרבונות שהביא‬
‫בספר ״שבט מוסר״ ) פ ר ק ל ו או ת ז‬
‫הנביא ישעיה בפסוק )ישעיה סו ג(‪:‬‬
‫׳שוחט השור מכה איש׳‪ ,‬דכיון שהיו‬ ‫סו ד‬ ‫) ב ס פ ר ״ ה קנ ה״‬ ‫־ י ( ‪ :‬״וגם אמר‬
‫בלתי הגונים‪ ,‬נמצא רכל שהיה שוחט‬ ‫ה ש חי ט ה ד ף קל‪ ,‬א ( ‪ :‬״וזבחת מבקרך‬
‫ומצאנך כאשר צויתך׳ ) ד ב ר י ם י ב כ א ( ‪,‬‬
‫השור כאילו מכה איש ממש‪ ,‬משום‬
‫ונתעוררו חכמינו ז״ל לומר ) ח ו ל י ן כ ח‬
‫דאין הפרש ממנו לשור‪ ,‬כיון שאין‬
‫בשוחט נשמה טהורה‪ ,‬כי מותר אדם‬ ‫א(‪ ,‬שנצטוה משה על פה בכל דיני‬
‫שחיטה‪ .‬ועל כן אמר שאול ‪ ) .‬ש מ ו א ל א‬
‫מהבהמה אין לבד הנשמה הטהורה‬
‫וכו׳‪ ,‬ובלתי נשמה טהורה האדם‬ ‫י ד ל ס ‪ :‬״ושחטתם בזה ואכלתם״‪,‬‬
‫והבהמה שוין‪ ,‬ולמה ישחט זה לזה‪,‬‬ ‫ונראה שצום על פה‪ ,‬ועתה בני‪ ,‬שמע‬
‫שנמצא ששוחט איש כמוהו בלתי‬ ‫מה עושים בני השחיטה‪ :‬לוקחים‬
‫נשמה טהורה‪.‬‬ ‫הסכין ביד רמה‪ ,‬ועומדים על הבהמה‬
‫בקומה זקופה‪ ,‬והבהמה מטה ובוכה‬
‫וכיון דכשהשוחט בלתי טהור הוא‪,‬‬ ‫ומוסרת עצמה‪ ,‬כי אין כח בידה‪,‬‬
‫אז אותה שחיטה נקרא לבהמה‬ ‫ואותו אכזרי אינו מביט בכפית‬
‫מיתה משונה; מה שאין כן בהיותו‬ ‫הבהמה‪ ,‬אבל הוא מביט בנשים‬
‫צדיק והגון‪ ,‬שנקראת תקון‪ ,‬כי על ידי‬ ‫ובהדיוטים‪ :‬ראוני שאני הרב הגדול‪,‬‬
‫השחיטה על ידי צדיק מתקנת ועולה‬ ‫שקול אני כסמא״ל הלוקח נפשות‪,‬‬
‫למדרגת בעל חי מדבר‪ ,‬ובפרט אם יש‬ ‫ואחר כך רואה המנות הנתונות לו‬
‫מגלגל בה איזה נפש שחטא‪ .‬דזהו‬ ‫ושמח בהם‪ ,‬ואשתו מקבלתם בסבר‬
‫כונת פסוק ) ו י ק ר א א ‪ : p‬״אדם כי יקריב‬ ‫פנים יפות ומתיהרת בשכנות‪ :‬ראו‬
‫מכם קרבן לה״׳‪ ,‬כלומר‪ :‬׳אדם כי‬ ‫מעלתנו ומעלת הרב הגדול סמא״ל ‪-‬‬
‫יקריב׳ ־ אותה בהמה שמקריב נעשה‬ ‫כה יחיו וכה יאריכו ימים‪ ,‬אם לא‬
‫׳מכם׳‪ ,‬על ידי שמקריבם קרבן לה׳‪,‬‬ ‫תביאם מעלתם להשחט גם הם‬
‫שעולה למדרגת אדם״‪.‬‬ ‫כמותם‪ .‬כי הבט וראה כמה הוא גדול‬
‫״ולכן צריך כל שוחט לכון בשחיטתו‬ ‫רבנו הקדוש‪ ,‬ועל שלא חס באותו עגל‬
‫ולומר‪ :‬יהי רצון מלפניך ה׳‬ ‫) ב ״ מ פ ה א( ואמר לו‪ :‬לכך נוצרת נתיסר‬
‫אלהי ואלהי אבותי‪ ,‬בעל הרחמים‬ ‫ביסורין קשים‪ ,‬ותורתו לא הגנה עליו‪.‬‬
‫כלם‪ ,‬חפץ בתיקון כל נפש החוטאת‬ ‫עד כאן לשונו לעניננו ‪ -‬עין שם‬
 ‫שפט‬ ‫ש מ ל ת י״ח ציווים שבמשכן כנגד י״ח חוליית א לי ע ז ר‬
‫״כלל העולה‪ :‬צריך השוחט להיות‬ ‫לבלתי ידח‪ ,‬אף על פי שהרבה‬
‫תם וישר‪ ,‬ירא אלהים וסר‬ ‫להכעיסך‪ .‬ואם שלחה ברשת רגלה‪,‬‬
‫מרע ורחמן מאד‪ ,‬וכששוחט איזה‬ ‫שתלכד בתוך גוף בהמה חיה או עוף‬
‫בהמה חיה ועוף‪ ,‬יאמר בתחלת‬ ‫שאני שוחט‪ ,‬שתתקן על ידי ברכה‬
‫השחיטה התפילה של מעלה‪ .‬וכיון‬ ‫שברכתי על שחיטתה ועל ידי הכשר‬
‫שעל הרב מתגלגלים בהן נפשות‪ ,‬לכן‬ ‫הסכים כאשר צוית לעשות‪ .‬ואף על פי‬
‫בעת ששוחט ידאג ויצטער על הצער‬ ‫שאיני כדאי והגון שתתקן על ידי ־‬
‫שמרגיש הנפש המגלגלת‪ ,‬אם יש שם‪.‬‬ ‫קיום דבריך שאני מקים לברך ולשחוט‬
‫ויראה בעצמו באלו מה שעושה‬ ‫בסכין מתקן יתקן אותה להוציאה‬
‫לשחוט הבהמה הוא לתועלתה‪,‬‬ ‫מכאן אם ישנה‪ ,‬ולהחזירה למדרגת‬
‫להושיעה מצערה שיושבת בגוף‬ ‫אדם כבתחילה‪ ,‬כי אינך חפץ במות‬
‫הבהמה‪ ,‬ואף על פי שמצערה עם‬ ‫הרשע מיתה תכליתית‪ ,‬כי אם לבקש‬
‫השחיטה‪ ,‬כונתו לטוב לה‪ ,‬כרופא‬ ‫לה תקון לטהר אותה עד ישיב לעבדך‬
‫הזה שמצער לחולה בהקזות והרקות‬ ‫ולקים תורה ומצות‪ ,‬כדי להנחיל הגן‬
‫וכונתו לרפאו מחליו‪ .‬ובהיות השוחט‬ ‫עדן ולהרבות בשכרה‪ .‬וכיון שכונתך‬
‫ירא אלהים‪ ,‬להו יטהו לכון כל זה‬ ‫זו‪ ,‬רבון העולמים‪ ,‬אל תבט במעשי‬
‫ולתקן הנפש המגלגלת שם‪ ,‬ויתפלל‬ ‫הרעים אם יש בי בשעה זו שאני‬
‫להקדוש ברוך הוא ‪ :‬יהי רצון‪,‬שיאכל‬ ‫שוחט‪ ,‬כדי שיהיה תקון זה נקרא על‬
‫בשר זה בדבר מצוה ובברכה‪ ,‬כדי‬ ‫שמי‪ ,‬כדי לזכות את נשמתי שנתת בי‪,‬‬
‫שישתלם תקון הנפש אם נתגלגל‬ ‫שבעת שתצא ממני אל תצא ערמה‬
‫בתוכה״‪ .‬יעזור ה׳ יתברך שנזכה‬ ‫מזכיות‪ .‬לכן מפיל אני תחנתי לפני‬
‫להתעורר בח״י יראות‪ ,‬ונזכה לכל‬ ‫כסא כבודך‪ ,‬שתעלים ותכסה חטאי‬
‫הפחות שלא להוריד את הבהמה‬ ‫ועונותי ופשעי בעת ובעונה הזאת‪ ,‬כדי‬
‫שמטבעה אינה חוטאת כלפי בוראה‪,‬‬ ‫שיתקן על ידי איזה ניצוץ של קדשה‪,‬‬
‫ושהיא מטבעה תשתוקק להתעלות‬ ‫אם יש בבהמה או חיה או עוף שאני‬
‫על ידינו לקבל ״חיות אדם״ ויקויים‬ ‫שוחט‪ ,‬כי בעל הרחמים אתה‪ ,‬חפץ‬
‫בנו שע״י י״ח יראות נינצל מי״ח‬ ‫לזכות הנשמות‪ .‬ברוך המטהר והמתקן‬
‫טריפות‪.‬‬ ‫ומזכה נפשות עמו ישראל״ נו‪.‬‬

‫ה מ ל ך‪,‬‬ ‫ק לי הד ע ת ו פו ש עי ם‪ .‬וי דו ע ) ע מ ק‬ ‫שהמה‬ ‫״ וי ש שו ח טי ם ו בו ד קי ם‬ ‫ו כן כ ת ב ) ש ם(‪:‬‬ ‫נו‪.‬‬

‫כי‬ ‫ב מג פ ה‪,‬‬ ‫ש מ י ת ת ו י הי ה‬ ‫פ גו מ ה‪,‬‬ ‫ב ס כין‬ ‫ש שו ח ט‬ ‫מי‬ ‫שכל‬ ‫ו(‬ ‫פר ק‬ ‫ת שו ב ה‪,‬‬ ‫ת קוני‬ ‫שער‬

‫שי מו ת ב מ ג פ ה‪.‬‬ ‫אין מ ת ע ת ה ב מג פ ה‪ ,‬מ ת ג ל ג ל נ ש מ תו‬ ‫׳ פ גי מ ה׳ הם או תיו ת ׳ מ ג י פ ה׳ ; ו א ם‬

‫ש שי ך‬ ‫ו ג ם י ת ג ל ג ל נ ש מ ת ו ב כ ל ב ‪ ,‬כי כ ל ה מ א כי ל נ ב לו ת ו ט ר פ ו ת לי ש ר א ל הו א ג ו ז ל מ מ ה‬

‫על‬ ‫א תו ״‪.‬‬ ‫ת ש ל כון‬ ‫״לכלב‬ ‫ל(;‬ ‫ת רו מו ת ח ג(‪ ,‬ו ע ליו נ א מ ר ) ש מו ת כ ב‬ ‫ל כ ל בי ם ) י ר ו ש ל מי‬

‫כן מי ש נ ג ע י ר א ת א ל הי ם ב ל ב ו ‪ ,‬א ל י ס מ ך ע ל ה ש חי ט ה ש ל א לו ה שו ח טי ם‪.‬‬

 ‫אליעזר‬ ‫פרשת החודש‬ ‫שמלת‬ ‫שצ‬

‫פרשת החודש‬
‫שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראהו לו הקב״ה באצבעו‪,‬‬
‫ואלו הן ‪ :‬מנורה‪ ,‬וראש חודש‪ ,‬ושרצים וכו׳ ויש אומרים אף הלכות‬
‫שחיטה״ ‪ /‬כן מצאנו שנתקשה משה בטריפות‪ :‬״כמין גלגולת של‬
‫אש הראה לו הקב״ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו אם ניקב‬
‫קרום של מח אפילו כל שהוא טריפה״ ‪ /‬רואים‪ ,‬שהן בשחיטה‪ ,‬והן‬
‫בטריפות‪ ,‬והן בסימני טהרה‪ ,‬יש ליגע יגיעה רבה ועצומה במסירות‬
‫ממש להבין אמיתת ההלכות אלו‪ :‬ה׳ הלכות שחיטה‪ :‬שהיה‪ ,‬דרוסה‪,‬‬
‫הגרמה‪ ,‬עיקור‪ ,‬חלדה‪ ,‬שכולם הלכה למשה מסיני‪ ,‬ושבעים הטרפות‬
‫שכולם קבלו מדור דור וקבלה איש מפי איש עד משה רבינו שהקב״ה‬
‫בכבודו ובעצמו הראה למשה האיך לשחוט‪.‬‬

‫״הח;ך^צז הוה לכם ריא^ט ח ^י ם ךא^ט‪1‬ן הוא‬

‫לכם לחד^זי ה^טנה״ ) ש מ ו ת י ב ב ( ‪.‬‬

‫‪:0‬‬ ‫)במדבר ח‬ ‫י א כ ט ( ‪ :‬וזה לכם הטמא‪,‬‬
‫׳וזה מעשה המנורה׳‪ ,‬ויש אומרים אף‬
‫בשחיטה נתקשה משה שנאמר ) ש מ ו ת‬
‫כ ט ( ‪ :‬׳וזה הדבר אשר תעשה״‪ .‬כן‬
‫מצאנו במסכת ) מ נ חו ת כ ט א ( ‪ :‬״תנא דבי‬
‫רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין‬
‫לו למשה עד שהראהו לו הקב״ה‬
‫באצבעו‪ ,‬ואלו הן‪ :‬מנורה‪ ,‬וראש‬
‫חודש‪ ,‬ושרצים וכו׳ ויש אומרים אף‬
‫הלכות שחיטה״‪ .‬ופירש רש״י במסכת‬
‫מנחות במה נתקשה בשחיטה וזה‬
‫לשונו‪ :‬״הלכות שחיטה‪ ,‬לא היה מבין‬
‫מהיכן היא גורמת‪ ,‬ושרצים לא היה‬
‫מכיר איזה טמא ואיזה טהור״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫כן מצאנו שנתקשה משה בטריפות‬
‫הפייטן רבי אליעזר הקאליר פותח‬
‫הפיוט לשחרית פרשת‬
‫החודש אחרי אמירת‪ :‬חי וקיים נורא‬
‫ומרום וקדוש‪ ,‬״אבי כל חוזה חל בו‬
‫במחזה כנאמר לו חזה תבנית החודש‬
‫הזה‪ ,‬להבין קצב מולדתו מתחילתו‬
‫וארך מלאתו עד תכליתו‪ ...‬ולא הכיר‬
‫מראהו עד באצבע הראהו אז בן‬
‫וראהו״‪.‬‬
‫מובא במכילתא ) ב א א ( ‪ :‬׳״החודש‬
‫הזה לכם׳ רבי עקיבא אומר‬
‫זה אחד משלשה דברים שנתקשה‬
‫משה והראהו המקום את כולם‬
‫באצבע‪ ,‬כיוצא בדבר אתה אומר ) ו י ק ר א‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת י״ח ציווים שבמשכן כנגד י״ח חוליות‬

‫ובעצמו הראה למשה בפדשת תצוה‬ ‫) ת נ חו מ א ש מ י נ י ח ( ‪ :‬״כמין גלגולת של‬

‫האיך לשחוט כדברי המדרש והאיך‬ ‫אש הראה לו הקב״ה למשה מתחת‬
‫קיים מצות שחיטה‪ ,‬וכדבדי דש״י‬ ‫כסא הכבור ואמר לו אם ניקב קרום‬
‫נתקשה במגרמת‪ ,‬ואנו קבלנו תודה זו‬ ‫של מח אפילו כל שהוא טריפה״‪.‬‬
‫על ידי רבותינו פוסקי הדודות‬ ‫ב כ ל אלו האמורים שנתקשה משה‬
‫ה״שמלה חדשה״ השו״ע הטוד‬ ‫רבינו בהם הביאו המפרשים‬
‫הדאשונים הגאונים דבנן סבודאה‪,‬‬ ‫הסברים במה נתקשה ולמה נתקשה‪,‬‬
‫האמוראים‪ ,‬התנאים‪ ,‬אנשי כנסת‬ ‫ועל ידי שהקב״ה הראהו לו באצבעו‬
‫הגדולה‪ ,‬הנביאים‪ ,‬הזקנים‪ ,‬מפי‬ ‫נתישב משה להבינם על ברים‪ .‬אמור‬
‫יהושע ומפי רבן של ישדאל משה‬ ‫מעתה שאין לנו השגה במה נתקשה‬
‫רבינו ע״ה‪.‬‬ ‫משה רבינו רבן של כל ישראל‪ ,‬ולמה‬
‫דוקא בענינים אלו נתקשה ולא בשאר‬
‫כמה חביבה עלינו השוחטים לקיים‬
‫תרי״ג מצוות‪ ,‬התורה שעמוקה מני ים‬
‫מצוה זו המוטלת עלינו‬
‫ואין קץ לחקר דתותיה ואין להבין‬
‫כהלכתה כמצווה עלינו בהר סיני‬
‫עומק חידותיה וכמה עמיקא סוד‬
‫וכמה החובה עלינו לקיימה בשלימות‬
‫והסתומות‬ ‫המפורשות‬ ‫עדותיה‬
‫ובידיעת הלכותיה כדבעי לחזור ולשנן‬
‫הגלויות עלומות המבואדות החתומות‬
‫אותה להבינה על כל נקודה בהבנה‬
‫בתורה כולה החסירות והיחידות‬
‫אמיתית‪.‬‬
‫הקלות והחמורות הטמאות והטהורות‬
‫על כן אנו המאכילים ״מאכלי‬ ‫ואין אנו בהבנה סוד אמרותיה וצירוף‬
‫כשרות״ בדור הזה לציבוד גדול‬ ‫גזרותיה‪ ...‬חכם לב ידל חפציה להבין‪.‬‬
‫לאלפים ולרבבות אחינו בני ישראל‬ ‫לענינינו השו״בים רואים‪ ,‬שהן‬
‫איזהו חוב קדוש עלינו לעשות את‬ ‫בשחיטה‪ ,‬והן בטריפות‪,‬‬
‫המוטל עלינו כמובא הלכותיה בשו״ע‬ ‫והן בסימני טהרה‪ ,‬יש ליגע יגיעה‬
‫וב״שמלה חדשה״ שהם מקור חיינו‬ ‫רבה ועצומה במסירות ממש להבין‬
‫בעבודתינו עבודת הק׳‪ ,‬ויהי דצון‬ ‫באמת אמיתת ההלכות אלו‪ :‬ה׳ הלכות‬
‫מלפני אבינו שבשמים שנזכה לזכות‬ ‫שחיטה‪ :‬שהיה‪ ,‬דרוסה‪ ,‬הגרמה‪,‬‬
‫את ישראל באכילת היתד וכשד כדבעי‬ ‫עיקור‪ ,‬חלדה‪ ,‬כולם הלכה למשה‬
‫ועל ידי כך נזכה עוד השתא לאכול מן‬ ‫מסיני‪ ,‬ושבעים הטרפות שכולם קבלו‬
‫הזבחים ומן הפסחים ונהיה גם כן מן‬ ‫מדור דור וקבלה איש מפי איש עד‬
‫השוחטים אצל משיח צדקינו בב״א‪.‬‬ ‫משה רבינו שהקב״ה כביכול בכבודו‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר א‬ ‫שצב‬

‫פרשת ויקרא‬
‫מאמר א‬

‫חביבותו של משה רבנו‬

‫שטרח להאכיל את ישראל במאכלות בשרות״‪,‬‬
‫אין אנו יודעים מי הוא החביב לפני המלך‪ ,‬מי שהמלך הופך פניו‬
‫ומדבר עמו הוא חביב מכולן‪ ,‬כך‪ :‬״ואל משה אמר עלה אתה ואהרן‬
‫נדב ואביהוא ושבעים זקנים״ איזה מהן חביב מכולן מי שהקדוש‬
‫ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו‪ ,‬ולכך נאמר‪ :‬״ויקרא אל משה״ ‪/‬‬
‫השוחטים ובודקים המשגיחים והמנקרים‪ ,‬הרי עומדים ומגישים לבני‬
‫ישראל בניו של הקב״ה מאכלים כשרים ולצורך כך נוטשים ביתם‬
‫לתקופות וטורחים לענין זה ומנדדים שינה מעיניהם כל הלילה‬
‫לכלכל את ביתם ובכדי שיהיה לבני ישראל מאכלים כשרים הרי יש‬
‫להם חביבות יתירה אצל הקב״ה בעבור זה‪.‬‬

‫) ו י ק ר א א א(‪.‬‬ ‫״ויכןךא אל משה״‬

‫] ל ש כון[‬ ‫סוף ספרא‪ .‬משל למלך שנכנסו‬ ‫פירש רש״י ז״ל‪ :‬״ויקרא‪ ...‬קריאה‬
‫במדינה ועמו רכסים ] ש ר י ם [ ואיפרכין‬ ‫לשון חיבה״‪ .‬במדרש ) ו י ק ״ ר‬

‫] מ ו ש ל י מ ח ו ז ו ת [ ואסטרלטין ] מ פ ק ד י צ ב א [‬ ‫ל א ח ( ‪ :‬״אמר רבי שמואל בר נחמן‬

‫ואין העם יודעים איזה מהם חביב‬ ‫בשם רבי נתן ח״י ציווים כתוב‬
‫ש ל פי‬ ‫ל מ רו ת‬ ‫ה מ ל ך‪,‬‬ ‫עם‬ ‫]לדבר‬ ‫מכלן‬ ‫בפרשת המשכן כנגד ח ״י חוליות‬
‫ל ב ו ש י ה ם ו ע י ט ו ד י כ ב ו ד ש ע לי ה ם ני כ ר מי מ ה ם‬ ‫שבשדרה וכנגדן קבעו חכמים ח ״י‬
‫אך‬ ‫נ כ ב ד י ו ת ד ‪ ,‬ו מ י מ ה ם ב ד ר ג ה ג בו ה ה יו ת ר ‪,‬‬ ‫ברכות שבתפילה כנגד ח״י אזכרות‬
‫ל ח בי בו ת אין כ ל ק ש ד עם נ כ ב דו ת‪ ,‬ו ל כן ע דיין‬ ‫שבקריאת שמע וכנגד ח ״י ) ת ה ל י ם כ ט(‬

‫ל פ ני‬ ‫יו ת ר‬ ‫ה ח בי ב‬ ‫הו א‬ ‫מי‬ ‫יו ד עי ם‬ ‫אנו‬ ‫אין‬ ‫שב״הבו לה׳ בני אלים״‪ ,‬אמר רבי‬
‫ה מ ל ך‪ ,‬ש ה מ ל ך י ד צ ה ל ד ב ר א תו[ אלא מי‬ ‫חיא בר אבא לבד מ ״ואתו אהליאב בן‬
‫שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא‬ ‫אחיסמך למטה דן״ ) ש מ ו ת ל ח כ ג ( ועד‬
‫שצג‬ ‫אליעזר‬ ‫חכיבות משה שטרח להאכיל כשר‬
‫עבור פרנסתם ובכדי שיהיה לבני‬
‫ישראל מאכלים כשרים שאם לא‬
‫יטרחו עבורם מה יאכלו בני ישראל‪.‬‬
‫ואם יאמר האומר והרי הם באים על‬
‫משכורתם עבור טרחתם‪ ,‬מה‬
‫שאין כן משה רבינו שנצטוה מפי‬
‫הגבורה ללמד בני ישראל חנם‪ .‬הרי‬
‫כשנתבונן נראה שהמדרש דימה את‬
‫משה רבינו לאגרונימון ‪ -‬פרנס‬
‫הממונה על שווקי המזון מטעם‬
‫המלוכה‪ ,‬לומר לך‪ ,‬שגם אם אתה‬
‫דוגמת אותו אגרונימון‪ ,‬שמקבל שכר‬
‫מהמלך עבור עבודתו‪ ,‬וגם נוחל כבוד‬
‫בעבודתו‪ ,‬עם כל זה משום שהוא‬
‫אחראי על מזון העם נודעת לו‬
‫חביבות יתרה‪ ,‬ולא מצד האיש שהוא‬
‫אגרונימון‪ ,‬כך גם השוחטים מצד זה‬
‫שדואגים לבני ישראל וטורחין עבורם‬
‫להביא להם מאכלים כשרים‪ ,‬הרי יש‬
‫להם חביבות יתירה אצל הקב״ה‬
‫בעבור זה‪.‬‬
‫דברי המדרש נמצינו למדים כי‬
‫מחובת השוחט להתחזק גיר א ת‬
‫ה׳ להעלות הבהמה לדרגת אדט‬
‫ולכן הביא המדרש לפני הענין של‬
‫חביבותו של משה לפני‬
‫הקב״ה‪ ,‬גם הענין של ח״י ציווים‪,‬‬
‫וח״י ברכות‪ ,‬וכל הענין של ח״י שכבר‬
‫נתבאר באריכות בפרשת פקודי כל‬
‫הענין של ח״י יראות וח״י טריפות‪.‬‬
‫לעניננו הקשר הוא כי על השוחט‬
‫להתעורר ולהתחזק להיות מושלם‬
‫בח״י יראות כדי שיהיה ראוי ויהיה לו‬
‫זכות ליטול חיות הבהמה להעלותה‬
‫שמלת‬
‫חביב מכולן כך ) ש מ ו ת כ ד א ( ‪ :‬׳ואל‬
‫משה אמר עלה אתה ואהרן נדב‬
‫ואביהוא ושבעים זקנים׳״‪.‬‬
‫״ו אין אנו יודעים איזה מהן חביב‬
‫מכולן אלא מי שהקדוש ברוך‬
‫הוא קורא אותו ומדבר עמו‪ ,‬ולכך‬
‫נאמר‪ :‬׳ויקרא אל משה׳‪ ,‬משל למלך‬
‫שנכנס למדינה עם מי מדבר תחילה‬
‫לא עם אגרונימון ] פ ר נ ס ה מ מו נ ה ע ל ת קנ ת‬
‫ש ו ו ק י ה מ ז ו ן [ של מדינה‪ ,‬למה שהוא‬
‫עסק בחייה של מדינה כך משה עסוק‬
‫בטרחות ] ת קנ ת מ זו נ ו תי ה ם[ של ישראל‪,‬‬
‫אמר להן זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו‬
‫) ו י ק ר א י א ט ( ‪ :‬״את זה תאכלו מכל אשר‬
‫במים״‪ ) ,‬ש ם ש ם ע ( ‪ :‬״ואת אלו תשקצו‬
‫מן העוף״‪ ,‬אלה תשקצו‪ ,‬ואלה לא‬
‫תשקצו‪ ) ,‬ש ם ש ם כ ט ( ‪ :‬״זה לכם‬
‫הטמא״‪ ,‬זה טמא וזה אינו טמא‪ ,‬לכך‬
‫נאמר‪ :‬׳ויקרא אל משה״׳ עכ״ל‬
‫המדרש‪.‬‬
‫כל עיקר חביבותו של משה‬
‫לפני הקב״ה שבשכר זה דבר אתו‬
‫הקב״ה‪ ,‬היה בשביל שעסק בכשרות‬
‫המאכלים‪ ,‬וטרח ויגע ללמד לבני‬
‫ישראל איזה מאכלות הן כשרות‪ .‬הנה‬
‫כי כן השוחטים ובודקים המשגיחים‬
‫והמנקרים וכל השומרים על משמרת‬
‫הכשרות הרי עומדים ומגישים לבני‬
‫ישראל בניו של הקב״ה מאכלים‬
‫כשרים‪ ,‬ולצורך כך נוטשים את ביתם‬
‫לתקופות‪ ,‬ולפעמים טורחים לענין זה‬
‫ומנדדים שינה מעיניהם כל הלילה‬
 ‫א לי עז ר‬
‫מ ה גם שלפעמים בטרם שיצא‬
‫לעבודת הקודש‪ ,‬היה נחשב‬
‫בעיני הבריות לתלמיד חכם וירא‬
‫שמים‪ ,‬והיו מכובד על הבריות‪,‬‬
‫ועכשיו למרות שתורתו לא נשתכחה‪,‬‬
‫ויראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬עם כל זה‬
‫הוא חש כבעל הבית או כפועל פשוט‪,‬‬
‫ולכן באו דברי המדרש האמורים כי‬
‫ח״י חוליות בשדרה הם כנגד ח״י‬
‫ברכות בשמונה עשרה‪ ,‬שאלו הן‬
‫דברים המעוררים ומחזקים‪ ,‬וינסכו בו‬
‫תקוה וחיות לבל יפול ברוחו שאין‬
‫ביכולתו להתפלל תפילת שמונה‬
‫עשרה כרגיל‪ ,‬ואין ביכולתו להתחזק‬
‫בכל הענינים בעבודת הקודש כשם‬
‫שמתחזק בהיותו בבית מדרשו בעירו‪,‬‬
‫צא ולמד שזו היתה עיקר חביבותו‬
‫של משה רבינו‪ ,‬לפני הקב״ה‪ ,‬שטרח‬
‫להאכיל את בני ישראל מאבלים‬
‫כשרים‪ ,‬וזה שאמר הכתוב ) ו י ק ר א א א ( ‪:‬‬
‫׳ויקרא אל משה׳ ‪ -‬זוהי היתה עיקר‬
‫חביבותו של משה רבינו‪ ,‬לפני‬
‫הקב״ה‪ ,‬שטרח להאכיל את בני‬
‫ישראל מאכלים כשרים‪ ,‬שלכן קראו‬
‫ה׳‪ :‬״׳ויקרא׳ ־ לשון חיבה״‪.‬‬
‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר א‬ ‫שצד‬
‫למדריגת חיות האדם‪ ,‬כאשר נתבאר‬
‫באריכות בפרשת ייצא )מאמר ג(‪.‬‬
‫אחרי הדברים האלה הביא המדרש‬
‫ענין חביבותו של משה‬
‫שקראו ה׳ לגלות חיבתו לפני המקום‬
‫לפי שהשוחטים עלולים ליפול רוחם‬
‫בקרבם הואיל והם רחוקים ממקומות‬
‫מושבותיהם בחגים ומועדים‪ ,‬וכמו כן‬
‫נתקלים הרבה פעמים לגבי זמני‬
‫תפילה שחרית וערבית עקב שינויי‬
‫זמני השעות המזדמנות להם בעבודת‬
‫הקודש‪ ,‬שלפעמים יוצא שצריך‬
‫השו״ב להתפלל עוד לפני זמן‬
‫״משיכיר״‪ ,‬וכל שכן לפני נץ החמה‪.‬‬
‫וכן לפעמים צריך להבטל מד׳ צומות‬
‫עקב קושי העבודה בהיותו שוחטא‪,‬‬
‫או שצריך לעבוד בחול המועד להכין‬
‫בשר כשר להמון העם לרגל החג‪,‬‬
‫שכל דברים אלו ואחרים שוברים את‬
‫רוחו שמרגיש כי הוא יורד ממדרגותיו‬
‫ביראת ה׳‪ ,‬שאין באפשרותו להתפלל‬
‫תפילת שמונה עשרה כרגיל‪ ,‬ואין‬
‫באפשרותו להתעלות בעבודת הקודש‬
‫כשם שמתעלה בהיותו בבית המדרש‬
‫בעירו‪.‬‬

‫ש ט ע רן א ב ״ ד ד ע ב ע ר צין ז צ ״ ל ב ע ל מ ח ב ר‬ ‫כ ד אי ל ציין מ ה ש ש מ ע תי מ פי הג ה״ צ ר בי מ ש ה‬ ‫א‪.‬‬

‫ש ו ״ ת ״ ב א ר מ ש ה ״ ב ע ת ש ה י ת י ש ו ״ ב א צ ל ו ‪ ,‬הו ר ה ל י כ י ב י ו ם צ ו ם א ם א פ ש ר ש ל א ל ש ח ו ט ‪,‬‬

‫ע די ף ‪ .‬ל ב ד א ם י ש ה כ ד ח ג ד ו ל ל ש חו ט א ם מ צ ו ר ך ה פ רנ ס ה או מ שו ם חו ב ת הז מן כ ד י שי הי ה‬

‫ב ש ד ב ע י ד ז ו ‪ .‬כי אז מו כ ד ח ה שו ח ט ל א כו ל קו ד ם ה ש חי ט ה כי א ח ד ת ח ס ד ל ו כ ח ה ה ד ג ש ה‬

‫ל ש חו ט‬ ‫ש ציו ה ל א‬ ‫מ ט׳ ב א ב‬ ‫חו ץ‬ ‫ב ב די ק ת ה ס כין‪ ,‬ו ציו ה ל שו ח טי ם ל א כו ל ל פ ני ה ש חי ט ה‪,‬‬

‫ש לי ט ״ א‪,‬‬ ‫מ ס ע ה ד ד עי ל‬ ‫ליי ב כ ץ‬ ‫כ ל ל ‪ .‬ו כ ן הי ה ד ד כ ו ש ל ה ג א ב ״ ד ה ג ה ״ צ ד ב י חיי ם‬

‫שצה‬ ‫אליעזר‬ ‫״מכם קרבן״ ‪ -‬מנשמותיכם‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫״מכם קרבך ־ מנשמותיפם‬

‫״הקנה״ ‪ :‬יש נשמות מגולגלות בבהמה חיה ועוף כל אחד לפי דרגתו‪,‬‬
‫וכאשר שוחטים הבהמה ובודקים ומכשירים אותה‪ ,‬כי אז זוכה‬
‫הנשמה המגולגלת לבוא אל תיקונה‪ ,‬וזה שאמרו‪ :‬אדם כי יקריב‬
‫״מכם״ תדע שבבהמה מגולגלת נשמה ״מכם״ מבני ישראל הצריכה‬
‫תיקון ‪ /‬החוטא נמשל כבהמה ונאסר לו הבשר שאין לו לכלות‬
‫ולאכול כל אשר נשמה באפו‪ .‬ואפילו שזה צורתו אדם וזה צורתו‬
‫בהמה ־ מי יודע אם למחר לא יתחלפו הצורות ותהיה אתה בהמה ‪/‬‬
‫״שבט מוסר״ ‪ :‬יעקב אבינו לקח למנחת עשו מן הבא בידו ולא לקחם‬
‫בעצמם כי שמא יש נשמה מגולגלת בבהמה ותהיה לה בחירה עצמית‬
‫אם ברצונה ללכת ‪ /‬כן הדבר בגורל שני השעירים ביום הכיפורים‬
‫שנעשה הדבר על פי גורל שלא תפול הנשמה המגולגלת לעזאזאל‬

‫״אךם כי‪:‬קריב מכם ‪5‬ןךבן לה׳ מן הבהמה מן‬

‫הבכןר ומן הצאן״ וגו׳ ) ו י ק ר א א ב(‪.‬‬

‫חיה ועוף כל אחד לפי דרגתו‪ ,‬וכאשר‬ ‫במדרש ) ו י ק ״ ר ב ‪ : 0‬״רבי יהושע‬

‫בני ישראל שוחטים הבהמה ובודקים‬
‫ומכשירים אותה וזוכה ואוכל אותו‬
‫לשם שמים‪ ,‬כי אז זוכה הנשמה‬
‫המגולגלת לבוא אל תיקונה‪ ,‬ואם‬
‫זכתה בהמה זו והוקדשה קרבן לה׳‬
‫הרי הוא מתוקנת ביותר‪ .‬וזה מה‬
‫שאמרו במדרש‪ :‬אדם כי יקריב‬
‫״מכם״ תדע שבתוך הבהמה מגולגלת‬
‫נשמה ״מכם״ מבני ישראל הכשרים‬
‫הצריכה תיקון‪ ,‬וזהו חביבותן של‬
‫ישראל שיש להם אפשרות שיבואו אל‬
‫תיקונם גם אם חלילה לא זכו לתקן‬
‫דסכנין בשם רבי לוי אמר‬
‫אף הכתובים חלקו כבוד לישראל‬
‫כמה דתימא ) ו י ק ר א א ב(‪ :‬׳אדם כי‬
‫את‬ ‫ל הו צי א‬ ‫מז ה‬ ‫] שנל מד‬ ‫יקריב מכם׳‬
‫ה מ ו מ ר ין ‪ ,‬ל ה ו צ י א א ת ה ע כו ״ ם[ אבל כשהוא‬
‫בא לדבר בדבר של גנאי ] צ ר ע ת [ ראה‬
‫מה כתוב ) ו י ק ר א י ג ‪ : p‬׳אדם כי יהיה‬
‫בעור בשרו׳ אין כתיב כאן ׳מכם׳ אלא‬
‫׳כי יהיה בעור בשרו״׳‪ ,‬אפשר לבאר‬
‫מדוע כתב הפסוק ״מכם״ בפרשת‬
‫הקרבנות‪ ,‬ומהו החביבות בזה‪ .‬הנה‬
‫ידועים דברי האר״י ז״ל ) ס פ ר ה מ צ ו ו ת‬

‫עצמם בחיים חיותם‪ ,‬עם כל זה הרי‬ ‫פ ר׳ ר א ה( כי הנשמות מגולגלות בבהמה‬

 ‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר ב א לי עז ר‬ ‫שצו‬
‫ט ו ( ‪ :‬׳תזבח ואכלת ‪ -‬ולא בגיזה‬ ‫הם חביבים לפני הקדוש ברוך הוא‬
‫ועבודה׳ ) ת מ ו ר ה ל א א ( ‪ ,‬ובבהמת חולין‬ ‫ומגלגל נשמותיהם בבהמה אשר‬
‫יכול להיות איזה נפש רוח נשמה‬ ‫ישחטו אותה בכשרות‪ ,‬ובכך יבואו אל‬
‫שעדיין לא נתקנה‪ ,‬לכן אסור להמיר‬ ‫תיקונם‬
‫לכתחילה‪ ,‬׳ואם המר ימיר׳ אזי מחסד‬
‫א‪-‬ל ׳והיה הוא ותמורתו יהיה קודש׳‬ ‫סוד הקרבן ‪ -‬סוד הגלגול‬
‫שניהם יש להם תיקון״‪.‬‬ ‫לאור הדברים האמורים ביאר‬
‫כיוצא בדברים אלה מבואר בספה״ק‬ ‫בספה״ק ״מעשה רוקח״‬
‫״תפארת שלמה״ ) פ ר ׳ י ת ר ו ד ״ ה‬ ‫) פ ר׳ ב חו קו ת י א ו ת ג ( ‪ :‬״טעם למה‬
‫י ב(‪:‬‬ ‫) ש מו ת יח‬ ‫וי ק ה ( לבאר הכתוב‬ ‫שהזהירנו התורה בבהמת קדשים‬
‫״׳ויקח יתרו וגו׳ עולה וזבחים‬ ‫)וי ק ר א כ ז י ( ‪ :‬׳לא יחליפנו ולא ימיר‬
‫לאלוקים ויבא אהרן וכל זקני ישראל‬ ‫אותו טוב ברע או רע בטוב׳‪ ,‬כי ידוע‬
‫לאכול לחם וגו׳ לפני האלוקים׳‪.‬‬ ‫שעיקר סוד הקרבן הוא ברזא דגלגולא‬
‫הדקדוקים נראה מבואר‪ .‬דמקודם‬ ‫בסוד )ו י ק ר א א ב ( ‪ :‬׳אדם כי יקריב מכם׳‬
‫כתיב שלקח עולה וזבחים ואחר כך‬ ‫ממש וכמו שמבואר בספר המקובלים‪,‬‬
‫כתיב לאכל לחם‪ .‬אולם יש לרמז בזה‬ ‫והובא ב״ילקוט ראובני גדול״ ) ב פ ר ׳‬

‫גודל מעלת אכילת הצדיקים הוא‬ ‫וי ק ר א ד ״ ה ד ב ר ד ף ב ב ( ‪ :‬דכל בחינות אלו‬

‫יותר מכל הקרבנות כאשר ידוע כי‬
‫עיקר ענין הקרבנות הוא לתקן פגם‬
‫אדם הראשון אשר מאז נתערבו ניצוצי‬
‫הקדושה בכל הברואים ובכל‬
‫המאכלים וענין הקרבן הוא לקרב הכל‬
‫למקור הקדושה מכל הארבע יסודות‬
‫כמו שכתוב ) ו י ק ר א ב י ג ( ‪ :‬׳על כל קרבנך‬
‫תקריב מלח׳ מבחינת דומם‪ ,‬וכן‬
‫המזבח הוא דומם כדכתיב ) ש מ ד ת כ‬
‫כ א ( ‪ :‬׳מזבח אדמה תעשה לי׳‪ ,‬ועצי‬
‫המעדכה הם מבחינת צומח וכן עצי‬
‫המערכה והמנחה והנסכים הם צומח‪,‬‬
‫והבהמה אשר יקריבו ממנה היא‬
‫מבחינת חי‪ .‬והכהן המקריב הוא‬
‫מבחינת מדברב‪ ,‬ומעלה את כולן לה׳‬
‫של נפש רוח נשמה מתגלגלים‬
‫בבהמה‪ ,‬וכשבא עת תיקונו נזדמן‬
‫אותה בהמה לקרבן על המזבח ומשם‬
‫עולה למזבח של מעלה‪ ,‬ושם מיכאל‬
‫כהן גדול מקריב נשמותיהן של‬
‫צדיקים כמבואר בתוספות סוף מנחות‬
‫) ד ף קי א ד ״ ה ו מ י כ א ל ( ‪ .‬ולזה הזהרנו‬
‫התורה בבהמת קדשים ש׳לא יחליפנו‬
‫ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב׳‪,‬‬
‫כי מי יודע בסוד הגלגולין‪ ,‬דאפשר‬
‫בבהמת קדשים יש בה נשמה שכבר‬
‫נתקנה שראויה לעלות על גבי המזבח‪,‬‬
‫ואף אם היא בעלת מום מכל מקום גם‬
‫בפסולי המוקדשין שנפדו יש בהם‬
‫קדושה‪ ,‬ולכך לא הותרו אלא ) ד ב ר י ם י ב‬

‫ה ״ נ פ ש י ה ו נ ת ן ״ ) ד ף ק מ א ב( מ פ ר ש בז ה ה כ תו ב )וי ק ר א י א ב ( ‪ :‬״ ד ב ר ו א ל ב ני י ש ר א ל ל א מ ר‬ ‫ב‪.‬‬

‫שצז‬ ‫אליעזר‬
‫של אברהם אבינו ע״ה מכניס אורחים‬
‫ורצונו להטיב‪ ,‬יאמר תיכף‪ :‬׳אחר‬
‫תעבורו׳ כמי שהוא מצפה שילכו מהם‬
‫לדרכם להקל עולו מהם‪ .‬אך רמז להם‬
‫תועלת מאכלו של הצדיק להעביר‬
‫מהאדם הסטרא אחרא ולבטל היצר‬
‫הרע שנקרא ׳אחר׳ כמו שכתוב ) ש מ ו ת‬
‫ל ד י ח ‪ :‬׳לא תשתחוה לאל אחר׳‪ .‬וזה‬
‫גם כן היה מרמז להם כי גם אחר‬
‫שתעבורו מכאן לבא לביתכם יהיה‬
‫לכם תועלת להיות נשמרים מתאות‬
‫חיצוניות ותזהרו לאכול בקדושה‪.‬‬
‫)פר ק‬‫וכמבואר בספר ״שבט מוסר״‬
‫י ד או ת כ ט ( ‪ :‬״זהו סוד מה‬
‫שאמרה תורה )וי ק ר א י ז ג ‪ -‬ד ( ג ׳איש‬
‫״מכם קרבן״ ‪ -‬מנשמותיכם‬ ‫שמלת‬
‫ועל ידי זה מתיחדים ומתקרבים כל‬
‫היסודות כל הניצוצות הקדושות שהיו‬
‫מגולגלים בבהמות״‪.‬‬
‫״וזה שכתוב ) ש ם א ב ( ‪ :‬׳אדם כי יקריב‬
‫מכם מן הבהמה׳‪ .‬פירוש בחינת‬
‫׳אדם׳ הוא המקריב מה שהיה מגולגל‬
‫בין הבהמה וזה ענין הקרבנות‪ .‬אמנם‬
‫מעלת הצדיקים הוא גם כן להעלות‬
‫כל הניצוצות קדושות כמו שאיתא‬
‫) י ו מ א כ ח ‪ : p‬׳קיים אברהם אבינו אפילו‬
‫ערובי תבשילין׳‪ ,‬פירוש מה הוא‬
‫מעורב בין התבשילין הניצוצות‬
‫קדושות היה מקיים אותם להביאם אל‬
‫גבול הקדוש ה‪ .‬וזה שאמר אל‬
‫המלאכים כשבאו אצלו ) ב ר א ש י ת י ח ה ( ‪:‬‬

‫איש מבית ישראל אשר ישחט שור או‬ ‫׳ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר‬
‫כשב או עז במחנה‪ .‬ואל פתח אהל‬ ‫תעבורו׳‪ .‬ולכאורה תמוה וכי זה דרכו‬

‫ש ק ר בנו ת‬ ‫הטעם‬ ‫ב ס פ רי ם‬ ‫ה א ר ץ ״‪ .‬ד אי ת א‬ ‫על‬ ‫א שר‬ ‫הב המה‬ ‫מכל‬ ‫ת א כ לו‬ ‫א שר‬ ‫ז א ת ה חי ה‬

‫נ ק ר אי ם ק ר בן‪ ,‬ל פ י ש מ ק ר ב י ן בז ה י ח ד א ר ב ע ת הי סו דו ת דו מ ם צו מ ח חי מ ד ב ר ‪ ,‬ו ל פ י ז ה י ש‬

‫ש ב ע ו נ ו ת י נ ו ה ר בי ם ח ר ב ב י ת ה מ ק ד ש ו א י ן ל נ ו ל א ז ב ח ו ל א ק ר ב ן ‪,‬‬ ‫ש כ מו כן ע ת ה א ף‬ ‫לו מ ר‬

‫לו כח‬ ‫שי ה א‬ ‫או‬ ‫טו ב‪,‬‬ ‫ש ב ת ויו ם‬ ‫ל כ בו ד‬ ‫ש מ ת כון‬ ‫ש מי ם‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫או כ ל‬ ‫כ שאד ם‬ ‫מ קו ם‬ ‫מכל‬

‫ל ע ב ו ד א ת ה׳ י ת ב ר ך ‪ ,‬א ו ש מ י י ח ד י ח ו ד י ם ב ע ת ה א כ י ל ה ו מ ע ל ה נ י צ ו צ ו ת ה ק ד ו ש י ם ‪ ,‬ה ו א ג ם‬

‫י די‬ ‫על‬ ‫מ ד ב ר‪,‬‬ ‫חי‪,‬‬ ‫צו מ ח‪,‬‬ ‫דו מ ם‪,‬‬ ‫הי סו דו ת‬ ‫ארבע ת‬ ‫כל‬ ‫כן‬ ‫גם‬ ‫ומעל ה‬ ‫ק ר בן‪,‬‬ ‫ב ב חי נ ת‬ ‫כן‬

‫ה ״ מ ד ב ר ״ או כ ל א ת ה ״ ב ע ל חי ״ ש הו א נ י ז ו ן מן ״ ה צו מ ח ״ ש ג ד ל מן ה ״ א ר ץ ״ ו מ כ ח‬ ‫ש האד ם‬

‫אל‬ ‫״ ד ב רו‬ ‫ה כ תו ב‪:‬‬ ‫שאמר‬ ‫כו לן י ח ד ו ע ו ל י ן ל ג בו ה‪ .‬וז ה‬ ‫ע ו ב ד א ת ה׳‪ ,‬נ ת ק ר ב ו‬ ‫הו א‬ ‫זה ה‬

‫ש י ו כ ל ו ל ה ע ל ו ת כ ל א ר ב ע ת ה ד ר ג ו ת ד ו מ ם ‪ ,‬צ ו מ ח ‪ ,‬חי‪ ,‬מ ד ב ר ‪ ,‬ל ה ׳ ‪ ,‬א י ך‬ ‫בני י ש ר א ל ל א מ ר ״‪,‬‬

‫י ע ש ו ז א ת ‪ ,‬״ ה ח י ה ״ ב ח י נ ת חי‪ ,‬״ א ש ר ת א כ ל ו ״ ה ו א ה א ד ם ה מ ד ב ר ‪ ,‬״ מ כ ל ה ב ה מ ה ״ ה נ י ז ו נ י ת‬

‫מ מ ש‪ ,‬ו ל כן‪:‬‬ ‫ש ה כ ל י ע ל ו ל ה׳ י ת ב ר ך ו י ח ש ב כ ק ר ב ן‬ ‫ה א ר ץ ״ ה דו מ ם‪,‬‬ ‫״ א שר על‬ ‫מן ה צו מ ח‪,‬‬

‫מ כ פ ר כ ק ר בן‪.‬‬ ‫ש ל אד ם‬ ‫ש ל ח נו‬

‫ש ענין‬ ‫ש ל חן ל מז ב ח ד אי ת א ב כ ת בי ה א ר ״י ז ״ ל‬ ‫ה ד מיון בין‬ ‫ו כן בי א ר ב ״ א ה ב ת אי תן ״‬

‫אד ם‬ ‫בחטא‬ ‫מדבר‬ ‫חי‬ ‫צו מ ח‬ ‫ב דו מ ם‬ ‫ש נ פ לו‬ ‫ה ק דו ש ה‬ ‫ני צו צי‬ ‫ל ת קן‬ ‫הו א‬ ‫האד ם‬ ‫א כי ל ת‬

‫ה ר א ש ו ן ‪ ,‬ו ג ם ל ת ק ן נ ש מ ו ת ב נ י א ד ם ה מ ג ו ל ג ל י ם מ ח מ ת עו נ ם ב ד ו מ ם צ ו מ ח חי‪ ,‬ו ל ה ע ל ו ת ם‬

‫ה א ריז ״ ל‬ ‫ב סו ד מ א מ ר ם ) ב ר כו ת מ ה ב( ״ סו פ ר מ ב ר ך ו ב ו ר י ו צ א ״ ‪ ,‬וג ם ב ע נין ק ר בנו ת כ ת ב‬

‫שנ פ לו‬ ‫ה ני צו צו ת‬ ‫ולברר‬ ‫ל ה ע לו ת‬ ‫שבא‬ ‫ה מ צו ת(‬ ‫ב ט ע מי‬ ‫וי ק ר א‬ ‫) פ ר׳‬ ‫תו ר ה ״‬ ‫ב ״ לי קו טי‬

‫ה ש ל חן‬ ‫סו ד‬ ‫דו מ ה‬ ‫זו‬ ‫ו ב כו נ ה‬ ‫ב ה ם‪.‬‬ ‫ה מ גו ל ג לי ם‬ ‫הנ ש מו ת‬ ‫ל ת קן‬ ‫ו כן‬ ‫חי‪,‬‬ ‫צו מ ח‬ ‫ב דו מ ם‬

‫ל מז ב ח‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר ב א לי עז ר‬
‫ונאכלים רק לצדיקים‪ ,‬שאימתם‬
‫מוטלת על כל הבהמות ועל כל‬
‫העופות‪ .‬ומי הוא הצדיק‪ ...‬מי שצלו‬
‫טהור ונקי וכולם יראים ממנו כדניאל‬
‫בגוב אריות‪ ,‬הוא שמכלה ואוכל‬
‫כמוהו‪ ,‬אך החוטא לא יכלה אחרים‬
‫מכל בעלי חיים‪ .‬והאיר בזה עינינו‬
‫אדם הראשון כי בהיותו צורה קדושה‬
‫דומה ליוצרו‪ ,‬המלאכים משמשים לו‬
‫וצולין לו בשר ) ס נ ה ד רין נ ט ‪ , p‬שהיו‬
‫נמסרים בידו להעלותם‪ ,‬כי אדם גדול‬
‫מהם ומעלתו רבה ואחר שחטא‪ ,‬הנה‬
‫כבהמה נדמה‪ .‬הוא שנאמר ) ת ה לי ם מ ט‬
‫ב א‪ .‬ו ע י י ן ש ב ת קנ א ‪ : p‬׳אדם ביקר בל‬
‫ילין‪ ,‬נמשל כבהמות נדמו׳‪ ,‬כי אחרי‬
‫שהוא והבהמה אחד ושוים‪ ,‬למה יהרג‬
‫מין את מינו‪ ...‬׳קול דמי אחיך צועקים‬
‫אלי׳ ) ב ר א ש י ת ד י ( ‪ ,‬ושופך דמו שלא‬
‫כדין‪ ,‬כי אינו ראוי בזה‪ .‬לכן אמר שלא‬
‫) סנ הדרץ‬ ‫לאכול הבשר אחר שחטא‬
‫ש ם ( ‪ ,‬פן יוסיף על חטאתו פשע‪.‬‬
‫והנה דברים קל וחומר‪ :‬אם אדם‬
‫הראשון יציר כפיו של הקב״ה‬
‫והביט מסוף העולם עד סופו‪ ,‬והראה‬
‫לו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו‪,‬‬
‫דור דור וחכמיו‪ ,‬דור דור ומנהיגיו‬
‫) ס נ ה ד ר י ן ל ח ב ( ‪ .‬ודבר עם השם‪ ,‬ועם כל‬
‫זה בעבור שחטא‪ ,‬אף כי שב בתשובה‬
‫כ(‪,‬‬ ‫יט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ר בי‬ ‫פ ר קי‬
‫הקדוש ברוך הוא המשילו כבהמה‬
‫ואסר לו הבשר ‪ -‬קל וחומר מי שלא‬
‫היה לו כל מעלות של אדם הראשון‪,‬‬
‫ואדרבא הוא עז פנים חוטא בגזל‬
‫שצח‬
‫מועד לא הביאו להקריב קרבן לפני‬
‫משכן ה׳‪ ,‬דם יחשב לאיש ההוא דם‬
‫שפך׳‪ ,‬ורמז לדבר ) י י ק ר א א ‪ : p‬׳אדם כי‬
‫יקריב מכם׳ כי לפעמים המקריב נפש‬
‫בהמה‪ ,‬עמה מקריב נפש אדם‪ .‬וזהו‬
‫סוד ) ת ה לי ם ל י ‪ : a‬׳אדם ובהמה תושיע‬
‫ה״‪ ,‬ולכך נצטוינו בשחיטה ובסכין‬
‫בלי פגימה‪ ,‬כי מי יודע אם גלגול יש‬
‫בה‪ ,‬ולכן צריך לברור לו מיתה יפה‪.‬‬
‫והאוכל אבר מן החי כאוכל מבשר‬
‫אחיו‪ ,‬כשיש שם גלגול נפש‪ .‬וזהו סוד‬
‫) ד ב רי ם י ב כ ג ( ‪ :‬׳לא תאכל הנפש עם‬
‫הבשר׳‪ .‬ואמרו שבגלל הדבר הזה אמר‬
‫דוד המלך עליו השלום ) ת ה לי ם כ ב כ א ( ‪:‬‬
‫׳הצילה מחרב נפשי מיד כלב‬
‫יחידתי׳‪ ...‬וכמו שכתבו המקובלים‬
‫זכרונם לברכה ) ע י י ן ב ח ר ד י ם מ צ ו ת ל ״ ת‬
‫ה ת לוי ב ר א ש ה ג וי ה פ ר ק ‪ 0‬שאף על פי‬
‫שכשמתגלגל האדם בצורת אדם אינו‬
‫יודע בגלגול ראשון‪ ,‬מכל מקום‬
‫כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף‪,‬‬
‫יודע בגלגול ראשון‪ ,‬ומצר ומצטער‬
‫איך ירד משמים‪ ,‬מצורת אדם לצורת‬
‫בהמה‪ ,‬הרי מבואר כשיתבונן האדם‬
‫בכל זה יהיה לו סיג וגדר גדול‬
‫מלמדות עיני כבודו״‪.‬‬
‫אם ׳אדם נמשל בבהמות׳‬
‫למה יהרג מין את מינו‪...‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫יח‬ ‫) ע רו בין‬ ‫ב א וראה מה שכתב בספר ״שבט‬
‫מוסר״ ) פ ר ק ל ו או ת ג ( ‪ :‬״ודע‬
‫בספר ) ״ ה ק נ ה ״ ש ם‪ ,‬ס ו ד מ י מ ו ת ר ב א כי ל ת‬
‫ב ש ר ‪ ,‬ד ף ק כ ט א ( ‪ ,‬כי כל הנבראים‬
‫שביבשה הנאכלים‪ ,‬אינן כלים‬
 ‫שצט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ״מכם קרבן״ ‪ -‬מנשמותיכם‬

‫לחזור ולהחמיר אפילו כחוט השערה‪,‬‬ ‫וחמס‪ ,‬ומורד בשם ובמצותיו‪ ,‬תשובתו‬
‫עיין שם יותר באורך‪.‬‬ ‫אינה תשובה‪ ,‬משום שאם ישוב‬
‫ומוסיף עוד ) ש ם או ת י ז ‪ -‬י ח ( ‪ :‬וכן‬ ‫יתחרט‪ ,‬וישוב ויבעט לא יום ולא‬
‫תראה‪ ,‬כי ביעקב אבינו‪,‬‬ ‫יומים‪ ,‬אלא בכל יום פעמים‪ ,‬לא זו אף‬
‫זו ואין צריך לומר זו‪ ,‬כי שבע תועבות‬
‫עליו השלום‪ ,‬כששלח מנחה לעשו‬
‫בלבו ‪ -‬שאין לו לכלות ולאכול כל‬
‫שהיה עובד עבודת גלולים‪ ,‬חשש על‬
‫אשר נשמה באפו‪ .‬ואפילו שזה צורתו‬
‫הבהמות שהיה מגלגל בהם איזה‬
‫אדם וזה צורתו בהמה ‪ -‬מי יודע אם‬
‫נפשות לשלחם לו‪ ,‬פן יקריבם לעבודת‬
‫לא למחר יתחלפו הצורות ותהיה אתה‬
‫גלולים ונמצאים נאבדים מה עשה‪...‬‬
‫בהמה או טמאתה רצוצה‪ ,‬כי דנת‬
‫׳וילן שם בלילה ההוא‪ ,‬ויקח מן הבא‬
‫בידו עזים מאתים׳ וגו׳ ) ב ר א ש י ת ל ב י ג ‪-‬‬
‫שלא ברחמנות‪.‬‬
‫י ר ( ‪ -‬הניח הבחירה ביד הבהמות‪,‬‬
‫שהבאות בידו מאליהם שלח לעשיו‪,‬‬ ‫והוסיף >שם או ת ה ‪ : 0 -‬ודע בני‪ ,‬שגם‬
‫לצדיקים לא הותר הבשר‬
‫וזהו‪ :‬׳מן הבא בידו׳‪ ,‬משום שכל‬
‫נפש‬ ‫בהמה שיש בקרבה איזה‬ ‫ההוא רק בשמירה מעליא‪ ,‬שאם נעלם‬
‫מן העין ואפילו בשלחנו‪ ,‬אין לאכלה‪.‬‬
‫מגולגלת‪ ,‬אם רוצים לשלחה לדבר‬
‫וראיה ממה דשאיל התם ) ח ו ל י ן צ ה ב ( ‪:‬‬
‫הרשות‪ ,‬מפצרת שלא לילך‪ ,‬כי הנפש‬
‫המגולגלת בקרבה מכריחה שלא תלך‪.‬‬ ‫ואלא רב היכי אכל בשרא‪ ...‬ומשיב‪:‬‬
‫ולכן יעקב אבינו ע״ה לא הפציר ליקח‬ ‫אי בעית אימא דלא מעלים עינא מנה‬
‫וכר‪ .‬וגם במעשה ) ח ו ל י ן ש ם ( דרב הוה‬
‫בהמה בעל כרחה לשלח‪ ,‬משום חשש‬
‫זה‪ ,‬אלא‪ :‬׳ויקח מן הבא בידו׳ מאליו‬ ‫אזל לבי רב חנן בר אבא חתנה‪ ,‬עין‬
‫׳עזים מאתים ותישיםעשרים׳ וגו׳‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬עד ׳לא אכל רב המנונא ההוא‬
‫ופרש הכתובהטעם‪ :‬משום שהיה‬ ‫בשרא‪ ,‬משום דאעלם מן העין׳‪ .‬והוא‬
‫אמרם ) פ ס חי ם מ ט ב ( ‪ :‬עם הארץ אסור‬
‫מנחה לעשו‪ ,‬שהיה עובד עבודת‬
‫לאכול בשר‪ .‬ואף על פי שאמרו‬
‫גלולים‪.‬‬
‫רבותינו ז״ל ) ב ר כ ו ת מ ז ב ( ‪ :‬מי שקרא‬
‫ומטעם זה נוכל לומר‪ ,‬שזהו היה‬ ‫ושנה ולא שמש תלמידי חכמים‪ ,‬הרי‬
‫ענין שני השעירים של יום‬ ‫הוא עם הא ‪ ,p‬אפילו הכי גבי אכילת‬
‫הכפורים‪ ,‬שהיה על פי הגורל איזה‬ ‫בשר‪ ,‬אפילו למד ספרא וספרי וכלהו‬
‫להשם ואיזה לעזאזל וגו׳‪ ,‬דמה צורך‬ ‫תלמודא‪ ,‬עם הארץ הוא לגבי אדם‬
‫היה לגורל‪ ,‬יחלקו השנים כפי ראות‬ ‫הראשון‪ ,‬ועל שנחלש צלו ונמשל‬
‫עיני הכהן איזה לה׳ וכו׳ אלא שהיה‬ ‫כבהמה‪ ,‬נאסר לו‪ .‬אוי לכם עמי‬
‫חשש אם היה מגלגל בהם איזה נפש‪,‬‬ ‫הארצות‪ ,‬וגם לומדי המצוות בלא עקר‬
‫ואם ילך לעזאזל תאבד‪ ,‬לכן צוה‬ ‫ידיעתם ומקילין בהם‪ ,‬ואינכם נלאים‬
 ‫שמלת פרשת ויקרא מאמר ב אליעזר‬
‫שיש לה גלגול ] ש צ ר י כ ה תי ק ו ן[ ושחטה‬ ‫הקדוש ברוך הוא שיתחלקו בגורל‪,‬‬
‫מיד‪ ,‬ותיקן אותה בברכה בכונה‪,‬‬ ‫ועל איזה מהם שיש בו נפש מגולגלת‬
‫ונמצא מתקן אותה‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫יעשה שיפול עליו הגורל לה׳ כדי‬
‫הרשע שאינו יודע ] ש א י נ ו מ א מ י ן ב ע ני נ י‬ ‫שיתקן‪ .‬ואין לומר‪ ,‬אפשר שבשני‬
‫ה ג ל גו לי ם ו ה תי קו ני ם קו ר א א ו תו ר ש ע [ ‪ ,‬אינו‬ ‫השעירים יהיה נפש מגולגלת כל אחד‪,‬‬
‫שחטה מיד רק מאכילה ומשקה אותה‬ ‫ואחד הולך לאבוד‪ ,‬דע שהקדוש ברוך‬
‫שתהיה טובה ושמנה‪ .‬ובאמת‬ ‫הוא חושב מחשבות ׳לבלתי ידח ממנו‬
‫הרחמנות הלזו היא אכזריות לה כי‬ ‫נדח׳ ) ש מ ו א ל ב י ד י ס ‪ ,‬מגלגל שלא יעלה‬
‫היא צריכה תיקון‪ ,‬וזהו‪ :‬׳יודע צדיק‬ ‫על ידם שני השעירים מהנפשות‬
‫נפש בהמתו׳ ־ שצריכה תיקון ושחטה‬ ‫מגלגלים‪] ,‬אלא[ או שניהם פנויים‬
‫מיד לתקן אותה‪ ,‬׳ורחמי רשעים‬ ‫מנפש אדם בקרבה‪ ,‬או אחד מעבר‬
‫אכזרי׳ ‪ -‬שמאכילה ומשקה אותה‬ ‫מנפש אדם והאחד לא‪.‬‬
‫והוא אכזרי שהוא חושב לא לשחטה‬ ‫בם§ה״ק ״קדושת לוי״‬
‫) ל י ק ו ט י ם ד״ ה‬

‫מטעם רחמנות‪ ,‬אבל באמת זוהי‬ ‫י ו ד ע צ ד י ק ( מובא פירוש על‬

‫אכזריות ג‪.‬‬ ‫הפסוק ) מ ש ל י י ב י ( ‪ :‬׳״יודע צדיק נפש‬
‫לזאת על השוחטים לזכור כי‬ ‫בהמתו ורחמי רשעים אכזרי׳ דאיתא‬
‫מחובתם להשתדל שהבהמות‬ ‫ה מ צו ת(‬ ‫) ב ט ע מי‬ ‫בכתבי אר״י ז״ל‬
‫ישחטו בכשרות‪ ,‬ולא שמשום עצלות‬ ‫שהאר״י הק׳ היה יודע איזה בהמה‬

‫ש מ ו ב א ב ס פ ר ח ז י ו נ ו ת ל מ ד ן ר ב י נ ו חיי ם ו ו י ט א ל ו ז ה ל ש ו נ ו ‪ :‬ב ש נ ת ‪ :‬ה׳ ש ל ״ ז‬ ‫ו מ ע ניין ל ה בי א‬ ‫ג‪.‬‬

‫שני ם‬ ‫ש נ פ ט ר ז ה ג׳‬ ‫ה מ נ גן ‪,‬‬ ‫ס אי גו‬ ‫הר״ר יצחק‬ ‫ב ח לו ם נ פ ש‬ ‫ט ב ת ר אי תי‬ ‫חו ד ש‬ ‫ב לי ל ר א ש‬

‫מ ח ו ל י ה כ ב ד ו ח ו ל י ה מ ע י י ם ‪ ,‬ו כ ש ה י ה ב ח ל י הי ה מ ו צ י א מ ן ה כ ב ד ח תי כ ו ת ח תי כו ת ‪ ,‬ו ר א י ת י ו‬

‫ב ח לו ם ב ב י ת ה כ נ ס ת ה ג ד ו ל כ מ נ ה ג ו ב ח י י ו ו ה י ו א נ ש י ה ק ה ל ע ם מ ה ר ״ י ק א ר ו ] ה ״ ב י ת י ו ס ף ״ [‬

‫הנ פ טר‬ ‫ה נ ״ ל‪ ,‬ו א מ ר לי‬ ‫הנ פ טר‬ ‫ש א ת קן נ פ ש‬ ‫ל א נ י י ד ו ה מ מ ו נ ה ‪ ,‬ו י ח ל ו פ ני‬ ‫ז ״ ל‪ ,‬ו ר׳ א ב ר ה ם‬

‫ב ע צ מ ו הנה א נ י א ב א א ל י ך ש ת ת ק נ נ י ו א י ק ץ ‪ ,‬ו י ה י ב ב ו ק ר ‪ ,‬ס פ ר ת י ה ח לו ם ל פ נ י ב נ י ה י ש י ב ה ‪,‬‬

‫ו הנ ה ש ם ב כ פ ר ה נ ״ ל ש ה י י נ ו ש ם ג ר ו ב כ פ ר ע י ן ז י ת ן ‪ .‬ה ב י א ו ה גוי ם ע ג ל ל ש ח ט ו ו י ב ר ח מ ה ם‬

‫מ ד ר ש י ו י ע ל ה ע ל ה א י צ ט ב א א ש ר ש ם ה ס פ רי ם ע ל י ו ‪ ,‬ו י ת י צ ב ה ע ג ל ל פ נ י ‪ ,‬ו ש ת י‬ ‫וי כ נ ס ל ב י ת‬

‫ו ב ני‬ ‫ד מ ע ה‪,‬‬ ‫זו ל גו ת‬ ‫ב פני ו עיניו‬ ‫מ בי ט‬ ‫ו הי ה‬ ‫ה ש ל חן‬ ‫על‬ ‫ו ש תי י דיו‬ ‫ה א צ ט ב א‪,‬‬ ‫על‬ ‫ר ג ליו‬

‫ה י שי ב ה ר ו א י ם ו י ת מ ה ו ‪ ,‬ו א מ ר ת י ל ה ם ז ה הו א ה ח לו ם ש ס פ ר ת י ל כ ם ‪ ,‬א ז י צ א נ ו ל ח ו ץ ו ק נ י נ ו‬

‫מ א ליו‬ ‫צו א רו‬ ‫ה עגל פ ש ט‬ ‫ה מ גו ל ג ל ב ע ג ל‪.‬‬ ‫ה עג ל מ ב ע ליו ו נ ש ח ט ה ו ב בו נ ה ל ת קן נ פ ש ה מ ת‬

‫ק ר עו א ת‬ ‫ב ל י ט ו ר ח כ ל ל ‪ ,‬ו ב ד ק נ ו א ו ת ו ו נ מ צ א כ ש ר ב ל י פ ק פ ו ק כ ל ל ‪ .‬ו א מ ר ת י א ל ה ח ב רי ם‬

‫אז‬ ‫מ ס פ ר‪,‬‬ ‫ל אין‬ ‫א רו כי ם ו ר בי ם‬ ‫ה סי מ פו נו ת נ ר ק בי ם ו תו ל עי ם‬ ‫כל‬ ‫ה כ בד ו ת מ צ או הו וי מ צ או‬

‫כל‬ ‫וי נ ק רו‬ ‫ע שו‬ ‫ו כן‬ ‫ל אי בו ד‪,‬‬ ‫ש הו א‬ ‫כל‬ ‫א פי לו‬ ‫מ מנו‬ ‫ל ה ש לי ך‬ ‫שלא‬ ‫שיז ה רו‬ ‫להם‬ ‫צוי תי‬

‫ה תו ל עי ם‪ ,‬ו כ ל ה ח ל ב ה א ס ו ר ‪ ,‬ו ש א ר י ת ה ע ג ל ל א י א ב ד ו מ מ נ ו כ ל ש ה ו א מ ן ה מ ו ת ר ל א כ י ל ה ‪,‬‬

‫ו ג ם ל א ה נ ח תי ל א כ ו ל מ מ נ ו ש ו ם ז ר כ ל ל ‪ ,‬כ י א ם א נ ח נ ו ל ב ד ל כ ו נ ה ל ת ק ן א ת ה נ פ ש ה הו א‬

‫ע ל י ד י ס עו ד ת מ צ ו ה ש ס י י מ נ ו א ז מ ס כ ת ח גי ג ה ו ג ם הי ה ר א ש ח ו ד ש ו ח נ ו כ ה ‪ ,‬ו א ח ר כ ך ב ל י ל ה‬

‫ש ל א ח ר י ו ר א י ת י ב ח ל ו מ י נ פ ש ה נ ז כ ר ו א מ ר ל י ת נו ח ד ע ת ך כ ש ם ש ה נ ח ת ד ע ת י ע כ ל ה ״ ק ‪.‬‬
‫תא‬ ‫אליעזר‬ ‫״מכם קרבן״ ‪ -‬מנשמותיכם‬ ‫שמלת‬
‫לבוא גם מפני הסיבה הזו לעשות חסד‬ ‫השוחט יהרגו אותה העכר״ם‪ ,‬או‬
‫עם נשמות המגולגלות בבהמות ועופות‬ ‫שהסכין לא יהיה חלילה וחס מוכן‬
‫אלו להביאם אל תיקונם ולא שחלילה‬ ‫לשחיטה כדבעי‪ ,‬כי אין האדם יודע‬
‫יצטרכו להתגלגל בשנית‪.‬‬ ‫איזה נשמה חשובה טמונה כאן‪ ,‬או‬
‫אפילו קרובו עומד לידו לתיקון‪ ,‬והוא‬
‫השוחטים העושים מלאכתם עבודת‬ ‫מתעצל בעבודתו וגורם שלא יבוא אל‬
‫הקודש מתוך מחשבה זו‬ ‫תיקונו וכעת היא תצטרך להתגלגל פעם‬
‫יתחזקו הרבה בעבודתם‪ ,‬ותהיה‬ ‫נוספת‪ ,‬ואם יודע השוחט שאם יתחמק‬
‫עבודתם לשם שמים בבחינת ) מ ש ל י ג ‪: 0‬‬ ‫מלעבוד בחול המועד על ידי ציווי‬
‫״בכל דרכך דעהו״ כמבואר בשו״ע‬ ‫הרבנים יביאו בעלי המשחטה שוחטים‬
‫) א ו ״ ח ס י מ ן ר ל א ( ונמצא איפוא ג׳ טובות‬ ‫אחרים שאינם בעלי יראה‪ ,‬ששחיטתם‬
‫בדבר‪ ,‬א‪ .‬שהשוחט יודע שעושה חסד‬ ‫פחותה בהידור ח״ו‪ ,‬הרי כבר נתבאר‬
‫בשחיטתו לנשמה המגולגלת בבהמה‬ ‫בפרשת ויקרא )מאמר א(‪ :‬״ויקרא אל‬
‫זו‪ ,‬ב‪ .‬חסד לבני ישראל שמאכילם‬ ‫משה״ שזאת היתה חיבתו לפי שעל ידי‬
‫מאכלים כשרים‪ ,‬ג‪ .‬שיתוסף יראת ה׳‬ ‫כך אין הם מתקנים את הנשמות‬
‫אצל השוחט בבחינת‪ :‬״בכל דרכך‬ ‫המגולגלות בעופות ובהמות שנשחטו‬
‫דעהו״ ויוסיף יראה על יראתו‪.‬‬ ‫על ידם‪ ,‬ומכיון שכן הרי מחוייב השוחט‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר ג‬ ‫תב‬

‫מאמר ג‬

‫טעמים להמרבת ההרכנות‬

‫בעל ״העקידה״ ‪ :‬כמו שיושלם בריאות הגוף על ידי המזונות‪ ,‬כן יהיה‬
‫בקרבנות כי הם נותנים הבריאות והשלימות אל כללות האומה כדי‬
‫שימצא אצלה הדביקות אלוקי ‪ /‬ישמור האדם ויזהר מן השגיאה‬
‫שיראה שיענש בממונו שחטא בשוגג שאף השוגג נקרא חוטא שאדם‬
‫מועד לעולם ‪ /‬״תולדות יצחק״‪ :‬בעוד הכהנים אוכלים בשר הזבח‬
‫תמיד חטאת החוטא עד פניו ומתבייש על חטאתו בין הכהנים‬
‫האוכלים הזבח ומזכירים תמיד שם הבעלים על זבחו‪ ,‬ועל ידי הבושה‬
‫מתכפר לו כמו שדרשו‪ :‬כשאדם מתבייש עוונותיו נמחלין לו ‪/‬‬
‫החוטא צריך שיכלה את רוח הטמאה‪ ...‬ואש המזבח תשרף ותכלה‬
‫לרמז שהחוטא שורף עצמו באשו של יצר הרע ותבא אש המזבח‬
‫ותכלה אותו לגמרי ‪ /‬״אבן העזר״ ‪ :‬לפי שהשטן להוט אחר הבשר‬
‫ותכליתו לכלות כל בשר‪ ,‬צוה השם יתברך בקרבנות הבשר כדי‬
‫להשביע עינו ותאותו בענין שיהיה זה תחת זה ‪ /‬קרבן מלשון הקרבה‬
‫לפי שהחוטא רחוק מה׳ ועל ידי תשובתו וחרטתו ווידויו מתקרב אל‬
‫השם‪ ,‬וכן נקרא קרבן מלשון קרב שהוא לשון מלחמה עם המקטרג‬
‫הזה בכל מיני קרב בחרטה ווידוי ותשובה ונתקיים‪ :‬״אם רעב שנאך‬
‫האכילהו לחם״ ־ הקרבן הנקרא לחם אשה‪.‬‬

‫״אךם כי יקריב מכם לןךבן לה׳ מן הבהמה מן‬

‫הבקר ומן הצאן״ וגו׳ ) ו י ק ר א א ב ( ‪.‬‬

‫והוא‪ :‬כמו שיושלם בריאות הגוף על‬
‫ידי המזונות‪ ,‬ובבריאותו יהיה שלם‬
‫עם נפשו ותדבק אליו‪ ,‬כן יהיה באלו‬
‫הקרבנות כי הם נותנים הבריאות‬
‫והשלימות אל כללות האומה כדי‬
‫שימצא אצלה הדביקות אלוקי‪ .‬וכמו‬
‫שהנשמה האלוקית האצילה ממרומים‬
‫המפרנסת רק מדברים מחשביים‬
‫״טעמי הקרבנות נבוכו בו רבים‬
‫כל‬ ‫בקצרה‬ ‫ואכתוב‬
‫דבריהם״ ‪ -‬כלשון הרמ״א בפתיחת‬
‫ספרו ״תורת העולה״ ומביא י״ב‬
‫טעמים להקרבת הקרבנות‪ .‬הטעם‬
‫הראשון ‪ -‬השיב החכם וכן הוא דעת‬
‫בעל ״אבן עזרא״ ל״מלך הכוזרי״‪,‬‬
‫ואחז בזה הדרך גם כן בעל ״העקידה״‬
‫תג‬ ‫אליעזר‬
‫דבקת הגעת וכו׳‪ ,‬ונתבאר מזה כי אץ‬
‫קורבה אל אלוקים אלא במצות‬
‫האלוקים‪ ,‬ואי אפשר לדעת מצות‬
‫אלוקים וגו׳ אלא מדרך הקבלה‬
‫הנאמנה‪ ,‬ולו מסברא ] ו ז א ת א ש ר מ ק ר ב ת‬
‫א ו ת נ ו א ל ה ד ב ר הז ה ל ק י י מ ו ב מ צ ו ת ה מ ל ך [ ‪.‬‬
‫ומסביר ״הכוזרי״ ביתר ביאור‪:‬‬
‫כענין שתמצא הנפש‬
‫השכלית עם הגוף על ידי המזונות‬
‫שנזין בו‪ ,‬כמו שלא נודע טעם הזנת‬
‫זאת הנפש העליונה באלו המזונות‬
‫הגשמיים שאינן מטבעה אבל מצאנו‬
‫ראינו תועלתם‪ ,‬ככה לא נדע טעם‬
‫צורך השכינה אל אלו הקרבנות‪ ,‬אבל‬
‫עמנו‬ ‫השכינה‬ ‫דבקות‬ ‫נמצא‬
‫באמצעיותם עד כאן תוכן דבריו‬
‫הוא‪:‬‬ ‫הקדושים‪ .‬והבנה בזה‬
‫שהקרבנות הוא מזון הנשמה‬
‫להתקרב אל האלקים‪.‬‬
‫טעם השני ‪ -‬כתבו הרב המורה‬
‫) ה ר מ ב ״ ם ח ״ ג פ ר ק ל ב ( ‪ :‬כי באו‬
‫כדי לעקור עבודה זרה מן העולם‪ ,‬לפי‬
‫שהיה מנהג הקדמונים מאומות שהיו‬
‫מקריבים קרבנות בהיכלות לכוחות‬
‫העליונים‪ ,‬והיה מחשבתם שבזה‬
‫יתגבר מזלם בכך‪ ,‬וימשכו כח מן‬
‫המזלות שמקריבים להם‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫שמצרים היו עובדים למזל טלה והיו‬
‫מקריבים לו צאן‪ ,‬וכן הכשרים היו‬
‫עובדים לצורת בקר והיו מקריבים לו‬
‫שור‪ ,‬ועל כן צותה התורה להקריב‬
‫מינים אלו להקב״ה כדי שיתפרסם‬
‫שהדבר שהיו הם חושבים לעיקר הוא‬
‫טעמים להקרבת הקרבנות‬ ‫שמלת‬
‫שכליים תניח על הנפש החיונית‬
‫ותתקיים בגוף באמצעות מאכל‬
‫ומשקה גשמיים‪ ,‬כץ תתקיים השכינה‬
‫ותדבק בכללות האומה הנבחרת‬
‫במעשה הקרבנות‪ ,‬לא מצד שהם‬
‫מאכל לשכינה חלילה‪ ,‬רק מצד‬
‫הבונות הנכבדות והרוחניות אשר‬
‫למקריבי הקרבן‪ ,‬ואשר יעמידו הדבוק‬
‫אלוקי ויקיימו אותה‪ ,‬כי התורה כהוית‬
‫הטבעיות כולם משוערות מאת‬
‫הבורא‪ ,‬ואין שיעורם ביכולת בשר‬
‫ודם כאשר תראה ההויות הטבעיות‬
‫משתערות ומתאזנות ונערכות בהמנגם‬
‫מן הטבעים הארבעה ] א ש רו ח ע פ ר מי ם[‬
‫וכן הם מעשים התוריים המשערים‬
‫מאת האלוקים‪ ,‬תתשחט הכבש על‬
‫הדמיון תתלכלך בדמו ובהפשטתו‪,‬‬
‫ובהרחצת מעיו‪ ,‬והדחתו‪ ,‬ונחוחו‪,‬‬
‫וזריקת דמו ועריכת עציו‪ ,‬והקדת אשו‬
‫ואלו לא היה במצות אלוקים ] ל ע ש ו ת‬
‫כ ל ז ה ר ק ע ל ד ע ת ע צ מ ו [ הייתי לעג‬
‫למעשים האלה והיית חושב כי הם‬
‫] ד ב ר י ם [ מרחיקים מן האלוקים ולא‬
‫מקרבים עד שכאשר יושלם כראוי‬
‫ותואה האש‪ ,‬או תמצא עצמך רוח‬
‫אחרת לא הייתי רגיל בה‪ ,‬או הייתי‬
‫חושב חלומות אמיתיות גדולות ] ב א ם‬
‫ז ה ל א הי ה מ צ ו ת ה ב ו ר א [ ‪.‬‬
‫הקרכנות מזון •הנשמה‬
‫להתקרב אל האלקים‬
‫וממשיך בעל ״העקידה״ ואומר‪:‬‬
‫תדע כי הם תולדות מה‬
‫שהקדמתי והדבר הגדול אשר בו‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר ג‬ ‫תד‬
‫להביא קרבן על חטאו‪ ,‬ושיסמוך את‬ ‫] כ ל ו מ ר ה ק ר ב נו ת הם כ פ ר ה ע ל‬ ‫עצם הכפרה‬
‫ידו עליו כנגד המעשה ויתוודה בפיו‪,‬‬ ‫חטא ה ק ר ב ת ק ר ב נו ת ל מז לו ת[‪,‬‬

‫כנגד הדיבור‪ ,‬וישרוף כלי העצה‬ ‫וביותר כותב הרמב״ם ) ש ם ש ם ( ‪ ,‬כי‬

‫והמחשבה שחסכימו בחטא‪ ,‬והם‬ ‫אלו היה אפשר בדרך‬
‫הקרב והכליות‪ ,‬כדי שיתכפר בשלשה‬ ‫הטבע לעקור עבודה זרה מן העולם‬
‫אברים אלו‪ ,‬ויזרוק דמו על המזבח‬ ‫בלא הקרבת הקרבנות לא צווה‬
‫במקום דם עצמו‪ ,‬וכשיעשה כל זה‬ ‫הקב״ה בקרבנות כלל‪ ,‬אלא להיות‬
‫יחשוב בלבו שחייב מיתה בחטאו‬ ‫שבימים הקדמונים היה מפורסם‬
‫וראוי לעונש ארבע מיתות בית דין‬ ‫בעולם ענין הקרבנות למזלות‬
‫סקילה שריפה הרג וחנק‪ ,‬וכששחטה‬ ‫ולכוכבים‪ ,‬על כן גזרה חכמת השם‬
‫הרי זה הרג‪ ,‬וכששרפה הרי הוא מודה‬ ‫יתברך לצוות להניח אלו העבודת‬
‫כאילו חייב שריפה‪ ,‬ומביא ראיות‬ ‫לגמרי‪ ,‬כי אז היה מה שלא יעלה בלב‬
‫מהמדרש ) ב ר ״ ר נ ו י י ( באברהם אבינו‬ ‫לקבלו כפי טבע האדם שהוא נוטה‬
‫שכל עבודה שעשה באיל היה‬ ‫תמיד למורגל‪ ,‬והיה דומה אז כאילו‬
‫מתפלל‪ :‬יהי רצון מלפניך שתהא‬ ‫יבא נביא בזמנינו זה שיקרא לעבודת‬
‫עבודה זו כאילו עשויה בבני‪ ,‬וכיון‬ ‫השם יתעלה‪ ,‬ויאמר צוה אתכם השם‬
‫שחוטא ראוי שיהא דמו נשפך כדם‬ ‫יתברך שלא תתפללו אליו ולא תצמו‬
‫הקרבן‪ ,‬ושיהא גופו נשרף כגוף‬ ‫ולא תבקשהו בעת צרה‪ ,‬אבל תהיה‬
‫הקרבן‪ ,‬והקב״ה לוקח תמורתו‬ ‫עבודתכם בלב בלתי מעשה‪.‬‬
‫וכפרתו‪ ,‬וזהו חסד גמור מהשם יתעלה‬ ‫להרמב״ם עיקר העבודה לעזוב דרך‬
‫שלוקח נפש בהמה תחת נפשו ויתכפר‬ ‫עבודה זרה ולהתקרב אל ה׳‪ ,‬ובאם‬
‫עליו‪.‬‬ ‫עושים הקרבנות בלי מחשבה זו‪ ,‬אז‬
‫הטעם הרביעי ‪ -‬מובא בספר‬ ‫הנביא צועק ) י ש ע י ׳ א י א ( ‪ :‬״למה לי רוב‬
‫ה״עקידה״ וכן הביאו‬ ‫זבחיכם ד‪.‬‬
‫ה״רבינו בחיי״ ) ע ל א ת ר ( ‪ :‬שישמור‬ ‫הטעם השלישי ־ בשם בעל‬
‫האדם ויזהר מן השגיאה ] ש ל א י ע ש ה‬ ‫וה״רבינו‬ ‫״העקידה״‪,‬‬
‫ע ו ו נ ו ת [ שיראה שיענש בממונו שחטא‬ ‫בחיי״ ) ע ל א ת ר ( ‪ :‬כי יש באדם ג׳‬
‫בשוגג שאף השוגג נקרא חוטא‪,‬‬ ‫פעולות‪ ,‬ונכללות בג׳ דברים מעשה‪,‬‬
‫שאדם מועד לעולם‬ ‫דיבור‪ ,‬מחשבח‪ ,‬על כן תחייב התורה‬

‫ה ר מ ב ״ ן ) ו י ק ר א א ט(‪ ,‬ו ה ק שו ע ליו אם‬ ‫ר בי ם מ ה ר א ש ו נ י ם ח ו ל ק י ם ע ל ה ר מ ב ״ ם ב ט ע ם ז ה ‪-‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫ה ר א שון‬ ‫א י ן ל ו כ ו נ ה ב ע צ מ ו ר ק ל ה ר חי ק ע ב ו ד ה ז ר ה ‪ ,‬ל מ ה ה ק ר י ב א ד ם‬ ‫היה א מ ת ש ה ק ר ב ן‬

‫ק ר בן ו כ ן נ ח‪ ,‬ו כ ן ק י ן ו ה ב ל ‪ ,‬א ו ל ם ‪ ,‬ר ב י נ ו ה ג ד ו ל ה ר מ ״ א מ ת ר ץ א ת ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ב ה ס ב ר י ם‬

‫חז ״ ל ו ל א נ א רי ך בז ה‪.‬‬ ‫מ מ א מ רי‬ ‫נ פ ל אי ם ו ב ה ו כ ח ו ת‬

‫תה‬ ‫אליעזר‬ ‫טעמים להקרבת הקרבנות‬ ‫שמלת‬
‫הכהנים למען יוכלו הכהנים להניח‬ ‫הטעם החמישי ‪ -‬מובא ב״תורת‬
‫עסקים עולמיים ויהיה להם פנאי‬ ‫העולה״ להרמ״א ‪ :‬שיתן‬
‫לעסוק בתורה ובמצות‪ .‬ומוסיף‬ ‫האדם אל לבו שחומרי הוא כשאר‬
‫הרמ״א‪ :‬ולי נראה עוד סיבה אחרת‬ ‫חומרי בעלי חיים יאבד ויכלה ככלות‬
‫ב(‪:‬‬ ‫) פ ס חי ם נ ט‬ ‫נאותה במה שאמרו‬ ‫העולה על המזבח והוא הדבר שבו‬
‫׳הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים׳‪,‬‬ ‫נשתתף האדם עם בעלי החיים‪ ,‬ובזה‬
‫כי בעוד הכהנים אוכלים בשר הזבח‬ ‫יתעורר שיזבח יצדו ויכניע תאותו‬
‫תמיד חטאת החוטא נגד פניו‬ ‫בחוש המשוש שחרפה הוא לנו‬
‫ומתבייש על חטאתו בין הכהנים‬ ‫וישפלנו‪ ,‬ולזה הכליות והחלב אשר‬
‫האוכלים הזבח ומזכירים תמיד שם‬ ‫עליהם יקטיר המזבח וזהו למעט‬
‫הבעלים על זבחו‪ ,‬ועל ידי הבושה‬ ‫תאות המשגל‪ ,‬שבכליות שבו הכוח‬
‫מתכפר לו כמו שדרשו רבותינו ) ב ר כ ו ת‬ ‫התאווני על המשגל‪ ,‬וגם ימעט תאותו‬
‫י ב ב ( ״ ׳כשאדם מתבייש על עוונותיו‬ ‫במאכל ובמשתה‪ ,‬ולכן היותרת על‬
‫נמחלין לו״׳‪.‬‬ ‫הכבד יסירנה שהכבד בו המאכל‪,‬‬
‫ומילת ׳יותרת׳ יורה על זה מצד‬
‫הטעם השביעי ‪ -‬עוד כתב‬
‫שיתוף המלה‪ ,‬ולזה כל חלב יקטיר‬
‫ה״תולדות יצחק״‪ :‬כל‬
‫שהוא מותר ההזנה‪ ,‬ובזה יתעורר‬
‫חוטא הוא מצד הרוח הטומאה שהוא‬
‫האדם להניח ממותרות‪ ,‬שהחלב אמרו‬
‫מלובש בו‪ ,‬וכאשר ידמה שיתכפר לו‬
‫חכמי הרפואה שהאוכלו לא יזין ממנו‬
‫צריך שיכלה ויבריח ממנו אותו רוח‬
‫לכשיתהפכו לגוף הניזון לכשיהיה‬
‫הטומאה ועם זה יהיה טהור ומכופר‬
‫חלק אבר‪ .‬וכך גם כן דעתו של ״רבינו‬
‫מעוונו בהקרבת כל אחד מן הקרבנות‪,‬‬
‫בחיי״ )פר׳ שמיני(‪ ,‬שעל כן היה מקטיר‬
‫ובפרט עז או שעיר שהם מחלק רוח‬
‫שלשה דברים הללו החלב והכליות‬
‫הטומאה ואש המזבח תשרף ותכלה‬
‫ויותרת הכבד לפי ששלשתן מסכימין‬
‫הכל יחד‪ ,‬לרמז שהחוטא שורף‬
‫בחטא ומטין האדם מדרך טובה לדרך‬
‫עצמו באשו של יצר הרע ותבא אש‬
‫רעה‪.‬‬
‫המזבח ותכלה אותו לגמרי‪.‬‬
‫הטעם השמיני ־ לפי שהעבודות‬ ‫כשאדם מתבייש על עוונותיו‬
‫זכות הם שלשה חלקים‪,‬‬ ‫הן נמחלין לו‬
‫האחד‪ :‬מלאכים‪ ,‬השני כוכבים‪,‬‬ ‫ה ט ע ם השישי ‪ -‬כתב בעל ״תולדות‬
‫והשלישי שדים‪ ,‬כמו שכתוב ברמב׳׳ן‬ ‫יצחק״ ; שימשוך תועלת‬
‫בפסוק ) ש מ ו ת כ ג ( ‪ :‬׳לא יהיה לך׳ על‬ ‫מהם להחיות הכהנים מורי התורה‬
‫כן נראה לי שהעולה הוא נגד‬ ‫שראוי ליקח דרך להחיותן שיתפרנס‬
‫המלאכים‪ ,‬והשלמים נגד המערכת‪,‬‬ ‫ההמון‪ ,‬ושיתכפרו הבעלים באכילת‬
 ‫ש מ ל ת פרשת ויקרא מאמר ג א לי עז ר‬ ‫תו‬
‫המרמזת בשמות הק׳ בקרבנות‬ ‫וההטאת נגד השדים‪ ,‬העולה כי הוא‬
‫ובמזבח על ידי עלית תפארת על ידי‬ ‫בא על הדהוד הלב נגד המלאכים‬
‫המלכות שבמקורם הנעלם שבחכמה‬ ‫שעיקר פעולתם בעיון ובהשכל הלב‪,‬‬
‫וכו׳ה‪.‬‬ ‫לפי‬ ‫נגד המערכה‬ ‫והשלמים‬
‫שהשלמים עושים שלום בין היסודות‬
‫קרבן לשון הקרבה לה׳‬
‫ועושין הרכבות בתנועתם‪ ,‬והחטאות‬
‫ומלשון קרב מלחמת היצר‬
‫נגד השדים כי שדים הם מזיקין‬
‫ד!טעם האחד עשר ‪ -‬על הטעם הזה‬ ‫ומלאים עוונות וחטאת והוא שטן‬
‫)וי ק ר א א‬ ‫העיד ה״אבן העזר״‬
‫והוא יצר הרע‪.‬‬
‫א( שיש לדבר סוד ולא גילה סודו כי‬
‫אם אל עבדו המביא כל דבריו באמת‬ ‫הטעם התשיעי ‪ -‬מובא גם כן שם‬
‫וצדק בספר ״צפנת פענח״‪ ,‬כי הקרבן‬ ‫) פ ר׳‬ ‫בשם בעל ה״עקידה״‬
‫הוא תמורת נפשו ועל ידי זה ינצל מן‬ ‫ו י ק ר א ( ‪ :‬כל הקרבנות אשר באו בתורה‬
‫הגזירה שגזרו עליו מן השמים‪ ,‬כי‬ ‫] ל ב ד מ ה ט ע ם ש הו א כ פ ר ת ע ו ו נ ו ת [‬ ‫זולת‬
‫דבר המערכה לא יסור אם נגזר עליו‬ ‫כפרת עון בזבחי שלמים‪ ,‬נדרים‪,‬‬
‫דבר רע‪ ,‬רק השם יתברך מחדש סבות‬ ‫ונדבות ועולת ראיה‪ ,‬וכיוצא בהם‪,‬‬
‫לקיים הגזירה באחד כדי להציל זה‬ ‫כולם הם לכונת שיכוון המכוין‬
‫והוא כופר נפשו של האדם‪ .‬ובזה‬ ‫המקריב להקריב את עצמו לפני ה׳‪,‬‬
‫הטעם כתב ה״צרור המור״ בשם‬ ‫והוראות ממעשים אלו כי כל אלו‬
‫הקדוש רבי שמעון בר יוחאי בהיות כי‬ ‫בעלי החיים שהם במדריגת הנושא אל‬
‫המקטרג שואל דין מהשם יתברך‪...‬‬ ‫כה המיוחד באדם ראוי להקריב אל‬
‫ולפי שהשטן להוט אחר הבשר‬ ‫האלקים ולהתיישר לפניו בכל מיני‬
‫ותכליתו לכלות כל בשר‪ ,‬צוה השם‬ ‫עבודות עד שישאר השכל זך ונקי‬
‫יתברך בקרבנות הבשר כדי להשביע‬ ‫והנפש שלימה מכל סיג והלאה קרובה‬
‫עינו ותאוהו בענין שיהיה זה תחת‬ ‫אליו ] א ל ה ק ב ״ ה י ת ע ל ה [ בכל מחשבותיה‬
‫ופעולותיה‪ ,‬ואל זה אמר ) מ נ ת ו ת קי א( ‪:‬‬
‫זה‪ .‬והנה האדם שהיה רשע היה רחוק‬
‫מן השם יתברך ועל ידי תשובתו‬ ‫׳מיכאל שר הפנים מקריב נשמותיהם‬
‫וחרטתו ווידויו מתקרב אל השם‬ ‫של צדיקים לפני הקב״ה במזבח של‬
‫מעלה׳ ] ו מ א ר י ך ג ם כ ן ב ט ו ב ט ע ם ו ד ע ת ל מ ה‬
‫יתעלה לכן נקרא קרבן‪ ,‬וכן נקרא‬
‫דו ק א ה ק ר בן ב א ע ל ש ו ג ג ו ל א ע ל מ ז י ר [ ‪,‬‬
‫קרבן מלשון קרב שהוא לשון מלחמה‬
‫עם המקטרג הזה בכל מיני קרב‬ ‫העשירי ‪ -‬הוא קודש לה׳ והוא‬ ‫טעם‬
‫בחרטה ווידוי ותשובה ונתקיים ) מ ש ל י‬ ‫עמוק עמוק על פי קבלה‬

‫ה‪ .‬לא נאריך בזה כי הדבדים עמוקים וצדיך קדושה וטהרה להבינם כדבעי וד״ל‪.‬‬
‫תז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת טעמים להקרבת הקרבנות‬
‫והנה רצה ה׳ יתברך שיהיה עם‬
‫התשובה הקרבת הקרבן‪ ,‬כדי‬
‫שיתישב יותר בלב החוטא שככר‬
‫התכפר לו אותו החטא‪ ...‬ולזה ציוה‬
‫ה׳ יתעלה שיעשה אלו הקרבנות‬
‫בבית הנכבד אשר בו שכינתו‪ ...‬וציוה‬
‫מפני זה שיסמוך שתי ידיו על ראש‬
‫קרבנו ויתורה עליו עונותיו‪ ..‬והרלב״ג‬
‫וכן הרמ״א מאריכים בענין בדרך‬
‫דבקות ויראת ה׳ צרופה ודפח״ח‪.‬‬
‫ומסיים הרמ״א וזה לשונו‪ :‬שבח לה׳‬
‫שעזרנו עד הנה לכתוב כל הטעמים‬
‫שמצאתי בזה‪ ,‬ומעתה אתחיל ואומר‬
‫הנראה לי בעזר אלי וחי גואלו‬
‫והרמ״א נכנס בחדר הפרגוד עמוק‬
‫עמוק בהבנת גדלות הבורא ואמונת‬
‫ה׳ שלשים ושמונים פרקים אשרי‬
‫הזוכה להבינם‪.‬‬
‫ו‪ .‬הרמ״א גם מרחיב הענין של רביצה על המזבח עיין שם‪.‬‬
‫כ ה כ א ( ‪ :‬׳אם רעב שנאך האכילהו לחם׳‬
‫‪ -‬רצה לומר הקרבץ הנקרא לחם אשהי‪.‬‬
‫הטעם השנים עשר ‪ -‬כתב הרלב״ג‬
‫התועלת להיישר האנשים‬
‫כאשר חטא שישובו אל השם יתעלה‬
‫והוא יכפר להם עוונותיהם‪ ,‬ובזה‬
‫תועלת נפלא להגיע האנשים אל‬
‫השלימות האנושי‪ ,‬וזה כי אין צריק‬
‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬ואם‬
‫יאמינו האנשים שחטאו חטא מה‬
‫שיהיה נכתם עונם תמיד לפני השם‬
‫יתעלה יוסיף לחטא עוד‪ ,‬בחשבם‬
‫שכבר אבדו בסבת מה שחטאו‪ ,‬ולא‬
‫יועילו השמרם מחטא במה שעתיד‪,‬‬
‫אמנם כאשר ידעו שבשובם מדרכם‬
‫הרעה וישובו לדרכי ה׳ יתברך יכופרו‬
‫להם עונם אז יהיו נזהרים מחטא עוד‬
‫וישובו אל ה׳ יתברך‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת וי‪;7‬רא מאמר ד א לי עז ר‬ ‫תח‬

‫מאמר ד‬

‫תלמידי חכמים העוסקים גתורה‬

‫כאילו נכנה בית המקדש בימיהם‬
‫׳כל מקום מוקטר לשמך‪ ,‬אלו תלמידי חכמים שערסקים בעבודה בכל‬
‫מקום מעלה אני עליהם כאילו מקטירים ומגישים לשמי‪ ,‬ואמרינן;‬
‫׳תלמידי חכמים העוסקים בתורה כאילו נבנה בית המקדש בימיהם׳‬
‫‪ /‬כל אדם מחויב לבקש שישיג דבר מסודי הקרבנות ועניני המקדש‬
‫וטעמם כדי שידע במה יתכפר‪ ,‬ולא כוונו חז״ל לבד בקריאת התמיד‬
‫או שאר דיני הקרבן בזה שאמרו ‪ :‬״כל העוסק בתורת הקרבנות כאילו‬
‫הקריב קרבן״‪ ,‬אלא הצופה ומביט בטעמם כי אז אף שמהוסר מעשה‬
‫מכל מקום הגיון לבו יהיה לרצון והקב״ה מצרף מחשבתו למעשה ‪/‬‬
‫הרמ״א ‪ :‬טעם ודעת לכל פלי המקדש ועבודותיו ־ כי המשכן וכליו‬
‫בא משל על גוף נכבד והתחיל בארון כי הארון הוא משל על הלב‬
‫וכו׳ וכן עשח כל חכם כישראל פירוש וטעמים על המשכן וכליו‬
‫ועבודת הקרבנות‪.‬‬

‫״אך □ בי‪.‬יקריב מבם כןךבן לה׳ מן הבהמה מן‬

‫הבקר ומן הצאן״ וגו׳‬
‫) ו י ק ר א א ב(‪.‬‬

‫בקרבנות שכן שחיטה כשרה בזר‬
‫) ב ר כו ת ל א ב(‪.‬‬
‫זצוק״ל ״תורת העולה״‪ ,‬וכתב הרמ״א‬
‫ו ‪ 3‬ך כותב הרמ״א בהקדמתו‪ :‬״אמר‬
‫רב שמעון בן לקיש מאי דכתיב‬
‫) י י ק ר א ז ל ג ( ‪ :‬׳זאת התורה לעולה‬
‫ולחטאת׳ וגו׳ כל העוסק בתורת‬
‫חטאת כאילו חקריב חטאת וכו׳ ובכל‬
‫מקום מוקטר ומוגש לשמי‪ ,‬וכי כל‬
‫מקום מוקטר לשמך‪ ,‬אלא אלו תלמידי‬
‫חכמים שעוסקים בעבודה בכל מקום‬
‫י״ג טעמים הובאו על ענין הקרבת‬
‫הקרבנות מתוך ספרו של הרמ״א‬
‫בהקדמתו שכל אחד ואחד מחויב‬
‫לעסוק ולהתעמק בתורת הקרבנות‬
‫ועניניה כפי שיבואר להלן‪ ,‬והנה‬
‫לפנינו מתורת הרמ״א שגילה בעניני‬
‫המשכן ובית המקדש והקרבנות‪ ,‬כי כן‬
‫השו״בים קרובים לעניני השחיטה‬
‫העומדים ומצפים שמהרה יבנה בית‬
‫המקדש ויוכלו לקיים מצות השחיטה‬
‫תט‬ ‫אליעזר‬
‫קיים מצוה גדולה וכו׳‪ ,‬על אחת כמה‬
‫וכמה אם נזכה להשיג תוכן הענין‬
‫להשכיל אחד מרמזותיהן‪ ,‬והוא‬
‫שהזכיר דוד המלך ע״ה על הענין הזה‬
‫הנסתר והנגלה ) ת ה לי ם מ ח י ג ( ‪ :‬׳סבו‬
‫ציון והקיפוה ספרו מגדליה‪ ,‬שיתו‬
‫לבכם לחילה פסגו ארמנותיה‪ ,‬כי זה‬
‫אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו‬
‫על מות׳‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬כי על ידי‬
‫החקירה בענין ציון ומגדלותיה נתבונן‬
‫על מציאות ה׳ יתברך כדרך שנבאר‬
‫אחר כךי ולזה אמר‪ :‬׳כי ׳זה׳ אלקים‬
‫אלקינו׳ כמו‪ :‬׳זה אלי ואנוהו׳‪ ,‬ואמר‬
‫שעוד נשיג על ידי הנהגת ה׳ יתברך‬
‫לעולמות שברא ולזה אמר‪ :‬׳הוא‬
‫ינהגנו על מות׳‪.‬‬
‫מעתה ‪ -‬מסיק הרמ״א ‪ -‬מבואר‬
‫ברור שצריך ומחויב כל‬
‫אדם לתור ולבקש כדי שישיג דבר‬
‫מסורי הקרבנות ועניני המקדש וטעמם‬
‫כדי שידע במה יתכפר‪ ,‬ולא כוונו‬
‫חז״ל לבד בקריאת התמיד או שאר‬
‫דיני הקרבן בזה שאמרו‪ :‬׳כל העוסק‬
‫בתורת הקרבנות כאילו הקריב קרבן׳‪,‬‬
‫אלא הצופה ומביט בטעמם כי אז אף‬
‫שמחוסר המעשה מכל מקום הגיון‬
‫לבו יהיה לרצון והקכ״ה מצרף‬
‫מחשבתו למעשה מאחר שהשיג‬
‫התכלית הנרצה במעשה הקרבן עכ״ל‬
‫הרמ״א זצוק״ל‪.‬‬
‫ל עיין‬ ‫א חד‬ ‫לכל‬ ‫ו ר אוי‬
‫העוסק בתורה באילו נבנה ביהמ״ק בימיו‬ ‫שמלת‬
‫מעלה אני עליהם כאילו מקטירים‬
‫ומגישים לשמי‪ ,‬דאמרינן ׳תלמידי‬
‫הכמים העוסקים בתורה כאילו נבנה‬
‫בית המקדש בימיהם‪ /‬ומוכיח‬
‫הרמ״א מתוך דברי חז״ל שאם‬
‫עוסקים בתורת הקרבנות ובתורת בית‬
‫המקרש נחשב כאילו קיימו מצות‬
‫הקרבת הקרבנות בפועל ממש‪.‬‬
‫ומוסיף הרמ״א‪ :‬ומעתה מאחר‬
‫שחרב בית המקדש‬
‫בעוונותינו ובעוונות אבותינו ואין לנו‬
‫מקדש ולא כהן מקריב קרבן שיכפר‬
‫בעדינו אין לנו אלא שיור לכפרת‬
‫נפשינו כי אם התורה הזאת‪ ,‬ואמרינן‬
‫בפרק בתרא דתענית )כז ב(‪ :‬שאל‬
‫אברהם אבינו לקב״ה בברית בית‬
‫הבתרים בזמן שאין בית המקדש קיים‬
‫מה תהא עליהן‪ ,‬אמר ליה‪ :‬כבר‬
‫הקדמתי להם סדר הקרבנות כל זמן‬
‫שעוסקים בהן מעלה אני עליהם כאילו‬
‫הקריבו קרבן לפני‪ ,‬ולכן תקנו חז״ל‬
‫לקרות בכל יום ויום פרשת התמיד‪,‬‬
‫ולשנות משנת איזהו מקומן כדי‬
‫שתעמוד הזכירה ההיא במקום הקרבת‬
‫הקרבן‪.‬‬
‫לשון‬ ‫וזה‬ ‫וממשיך הרמ״א‪:‬‬
‫ה״בחיי״ ) ס ו ף ו י ק ה ל ל ח‬
‫ט(‪ :‬ודע כי ספור המשכן וכליו‬
‫והחקירה בהן בתכונת צורותיו‬
‫ומובאיו אף על פי שאין בית המקדש‬
‫ע מ ו קי ם ‪,‬‬ ‫ב בי או רי ם‬ ‫ה עו ל ה ״‬ ‫״ תו ר ת‬ ‫ב ס פ רו‬ ‫ה ע נין‬ ‫מבאר‬ ‫הרמ״ א‬ ‫ז‪.‬‬
‫ו ל ל מ ו ד ד ב ר י ו ע ל מנ ת ל ה בינ ם ו ל ה ש פי ל ם‪.‬‬
 ‫שמלת פרשת ויקרא מאמר ד אליעזר‬
‫כפרק א מבואר טעם הקרבת שני‬
‫כבשים ליום‪ ,‬וכל דיני‬
‫התמיד‪ ,‬למה הוצרכו להיות ר כבשים‬
‫מבוקרין בלשכה שמשם לוקחין‬
‫התמירים‪ ,‬והוצרכו להיות ד׳ ימים‬
‫מבוקרים קודם לכן‪ ,‬ומבואר שם זה‬
‫בב׳ פנים‪ ,‬ושם מענין תכונת גלגל‬
‫השמיני והתשיעי‪ ,‬וטעם אמרם שהיו‬
‫מבקרים הקרבן בשעת שחיטתן לאור‬
‫האבוקות‪ ,‬ואמרם שלא היו כופתין‬
‫התמיד שלא יחקו המינים וטעמים‬
‫בזה‪ ,‬וטעם אמרם שני תמירים היו‬
‫גדולים שהיו מונחים על הגמל‬
‫ורגליהם נוגעות בארץ‪ ,‬ואמרם‬
‫שהתמידים היו רחבן כגבהן‪ ,‬ושהיו‬
‫אוכלים מן הארזים‪ ,‬ושם טעם על‬
‫עקידת התמיד ראשו לדרום כר‪,‬‬
‫ושהיו התמידין נשחטין נגד השמש‪,‬‬
‫וטעם הגדרותיהן שאמרו כשצרו‬
‫מלכות בית חשמונאי זה על זה העלו‬
‫להם חזיר נעץ צפרניו בחומה כר‪,‬‬
‫שכל זה מורה שטעם התמידים נגד‬
‫חדיש והפסד כלל העולם‪.‬‬
‫הוא משל על הלב וכר‪ ,‬וכן עשה כל‬
‫בפרק ב מבואר טעם יקידת האש על‬
‫המזבח תמיד לא יכבה‪ ,‬וטעם‬
‫אמרם ) ע י ר ו ב י ן סג א ( ‪ :‬׳אף על פי שאש‬
‫יורד מן השמים מצוה להביאו מן‬
‫ההדיוט׳‪ ,‬וטעם מאמרם שאמר הקדוש‬
‫ב״ה למשה ) ש ב ת פ ט א ( ‪ :‬׳מכל מקום‬
‫ש ם(‪:‬‬ ‫)שם‬ ‫היה לך לעזרני׳‪ ,‬ואמרם‬
‫׳ישראל מוסיפין כח בפמליא של‬
‫מעלה׳‪ ,‬ומבאר ) ש ם ( שהנהגת השם‬
‫יתעלה עולמו היא כפי הכנת המקבלים‪,‬‬
‫תי‬
‫המשכן משל לגוף‬
‫הארון נמשל ללב‬
‫הרמ״א בהקדמת ספרו ״תורת‬
‫העולה״ מפליג בענין‬
‫ההיוב להתעמק בדיני תורת הקרבנות‬
‫ולהבין סודותיה וכך לשונו‪ :‬וכן מצינו‬
‫שכל חכם מחכמינו ז״ל המציא טעם‬
‫נכון לפי השגת ידו בהוית הקרבנות‬
‫והמשכן‪ ,‬ומי גדול לנו מהרמב״ם ז״ל‬
‫שאף על פי שידוע שכל דבריו אמת‬
‫והולכין דרך הפשט וכתב בספרו‬
‫״משנה תורה״ בספר עבודה כל מדות‬
‫המקדש והלכות קרבנות כדין‬
‫המוזכרין בתלמוד שהנגלה הוא אמת‬
‫ואמונה כאשר צרה ה׳ את משה‪ ,‬וכן‬
‫בטעמי המצוות נתן טוב טעם ודעת‬
‫לכל כלי המקדש ועבודותיו על דרך‬
‫הפשט כנזכר שם‪ ,‬מכל מקום לא מנע‬
‫עצמו מלגלות רמיזותיו לבנו יחידו‬
‫בתשובה שנמצא שכתב לבנו‪ ,‬וזה‬
‫לשונו‪ :‬דע בני אברהם ירחמך הא־ל‬
‫כי המשכן וכליו בא המשל על גוף‬
‫נכבד‪ ,‬והתחיל בארון‪ ,‬דע כי הארון‬
‫חכם בישראל היינו פירוש וטעמים על‬
‫המשכן וכליו ועבודת הקרבנות‪.‬‬
‫ישראל מוסיפין כח‬
‫בפמליא של מעלה‬
‫הרמ״א ערך פ״ג פרקים ובה מבאר‬
‫עניני המשכן וכליו וטעמים‬
‫על הקרבנות ונביא מקצת מן האור‬
‫וזה החלי‪:‬‬
‫תי א‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת העוסק בתורה באילו נבנה ביהמ״ק בימיו‬
‫שלא ליתן פתחון פה למינים‪ ,‬ומבאר‬
‫מכאן סוד הקרבנות שמורים על חדוש‬
‫העולם‪.‬‬
‫בפרק ד מבואר כי ענין י׳ ספירות‬
‫שדברו מהם המקובלים הם התוארים‬
‫שהניחו הפלוסופים האלקים‪ ,‬ומאריך‬
‫שם בזה לבאר כל דרכי הקבלה‬
‫בדרך זה כדי להעמיד אמונת‬
‫האחדות על אמיתתו‪ ,‬ומבאר שם‬
‫ענין י״ג מדות וסברת המקובלים‬
‫הפלוסופים בזה‪ ,‬ומבאר הרבה‬
‫הגדרות בדברים אלו‪.‬‬
‫בפרק ה מבואר כיצד היו מניחין‬
‫גזרי עצים על המערכה‬
‫וטעמים בזה‪ ,‬ואמר שלפעמים היה‬
‫תפוח של מערכה ג׳ מאות כור‪ ,‬וטעם‬
‫שמערכה שניה היתה בקרן דרומית‬
‫מזרחית‪ ,‬והיו עליה ה׳ סאין גחלים‬
‫ובשבת שמנה סאין‪.‬‬
‫ושם טעם אמרם ) ב ר כ ו ת ז א ( שבמקדש‬
‫ראשון היה האש רובץ כארי ובשני‬
‫ככלב‪ ,‬ומבאר ) ש ם ( אמרם ) ב ר כ ו ת ה א(‬
‫שהקדוש ברוך הוא מתפלל ואומר‪ :‬יהי‬
‫רצון שיכבשו רחמי את כעסי כו׳‪.‬‬
‫בפרק ג מבואר טעם שהכהנים היו‬
‫מוסיפין שני גזרי עצים בכל‬
‫בקר וערב‪ ,‬וטעם אמרם ) פ ס חי ם ס ה ב (‬
‫שבח של בני אהרן כשהולכין עד‬
‫ארכובותיהן בדם‪ ,‬וטעם בבקר היה‬
‫כהן אחד מעלה הגזרים למזבח ובערב‬
‫בשנים‪ ,‬וכל זה מורה על הנהגת השם‬
‫עולמו על ידי השכלים והגלגלים‪,‬‬
‫ונתבאר על ידי זה טעם ג׳ מערכות‬
‫שהיו על המזבח‪ ,‬שהם נגד ג׳ אשות‬
‫היורדים מלמעלה‪ ,‬וטעם שהיתה‬
‫המערכח במזרח המזבח‪ ,‬וטעם אמרם‬
‫שבכל ד׳ הקרבנות לא נאמר לא א‪-‬ל‬
‫ולא שום כינוי רק שם המיוחד‪ ,‬כדי‬
 ‫ש מ ל ת פרשת צו מאמר א א לי עז ר‬ ‫תיב‬

‫פרשת צו‬
‫מאמר א‬

‫בלשון זה השפילו ובלשון זה הגביהו‬

‫כלשון ״זה״ השפילו ובלשון ״זה״ הגביהו‪ ,‬כאשר השוחט בא‬
‫לשחוט צריך לבדוק האם הוא במצב של בלשון זה הגביהו את נפש‬
‫המגולגלת בבהמה או בעוף‪ ,‬או חלילה להיפך‪ ,‬וצריך תמיד לשום לב‬
‫לעשות חשבון הנפש להתחזק בזה שתמיד יהיה במצב של בלשון זה‬
‫הגביהו‪.‬‬

‫״זזה קךבן אהרן ובניו אק‪1‬ר ‪.‬יקריבו לה׳ ביום‬

‫המשה אתו״)ויקרא ו יג(‪.‬‬

‫הנ ה ראוי לבאר מדוע נקט המדרש‪:‬‬ ‫במדרש ) ו י ק ״ ר ח א ( ‪ :‬״לוי פתח ׳כי‬
‫״בלשון הזה השפילו״‪ ,‬״בלשון‬ ‫אלקים שופט זה ישפיל וזה‬
‫הזה הגביהו״‪ ,‬אתמהה‪...‬‬ ‫ירום׳ ) ת ה לי ם ע ח ח( וכו׳ ר׳ יונה בצרי‬
‫] מ ה עי ר ב צ ר ה [ פתח קרא ] ש ל כ י א ל קי ם‬

‫כיצד רשאי אדם לשלוט בחי‬ ‫ש פ ט [ בישראל בלשון ׳זה׳ השפילו‬

‫לקבוע גורל חייו‬ ‫ובלשון ׳זה׳ הגביהו‪ ,‬בלשון זה‬
‫א ך כבר ידענו כי חיות האדם באה‬ ‫השפילו ‪ :‬״כי זה משה האיש לא ידענו‬
‫מן הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כדכתיב‬ ‫מה היה לו״ ] ש מ ד ת ל ב א ה נ א מ ר ב פ ר ש ת‬

‫) ב ר א ש י ת ב ז ( ‪ :‬״ויפה באפיו נשמת‬ ‫ה ע ג ל[ בלשון ׳זה׳ הגביהו ״זה יתנו כל‬

‫חיים״ ומאן דנפח מדיליה נפח‪,‬‬ ‫העובר על הפקודים״ ] ש מ ו ת ל י ג ה נ א מ ר‬

‫והקדוש ברוך הוא נקדא ״חי עולמים״‬ ‫ב פ ר ש ת ש ק ל י ם [ ‪ ,‬ורבנן פתרין קריא ] ש ל‬

‫והוא מקור החיים המחיה את כולם‪.‬‬ ‫ש פ ט ו מ ז ה ב א ג ם ל פ סו ק ב פ ר ש ת‬ ‫״ כי א ל קי ם‬

‫הרי שחיות האדם הוא חלק מהקדוש‬ ‫ה ש ב ו ע [ באהרן‪ ,‬בלשון זה השפל‪:‬‬

‫ברוך הוא בכבודו ובעצמו‪ .‬גם בעלי‬ ‫׳ואשליכהו באש ויצא העגל הזה׳ ) ש ם‬

‫החיים ־ חיותם מהקדוש ברוך הוא‬ ‫ל ב כ ד ( ובלשון זה הגביה‪ :‬׳זה קרבן‬

‫שמחיה אותם‪ ,‬ואם כי חיותם אינה‬ ‫אהרן ובניו״׳ ] ה נ א מ ר ב מ נ ח ת ח ב י ת י ] [ ‪.‬‬
‫תיג‬ ‫אליעזר‬ ‫בלשון זה השפילו ובלשון זה הגביהו‬
‫״חיות האדם״ שאכל מבשדה‪.‬‬
‫וכמבואר מרבינו הגדול ה״תבואות‬
‫שור״ בספרו ״בכור שור״ )ב״ק צב ב(‬
‫שבעופות טהורים יש גם כן נשמת‬
‫איזה צדיק‪ ,‬ולכן מתקרב אצל הצדיק‬
‫שהוא ממינו‪ ,‬ותו‪ ,‬שחפץ להתקדב‬
‫אצל הצדיק שישחט אצלו בכשרות‬
‫ויכוסה דמו כי ירא לנפשו שלא יבא‬
‫ליד רשע וינבל אותו ויבטל התיקון‪.‬‬
‫והיינו דקאמר )ב״ק צב ב(‪ :‬׳כל עוף‬
‫למינו ישכון׳ וקשיא ליה לקדא הא‬
‫חזינן עופות טהורים שלא למינו‬
‫ישכון רק מתכוין לשכון עם הצדיקים‪,‬‬
‫ומתרץ ‪ :‬ההוא משום ׳ובן אדם לדומה‬
‫לו׳ פירוש הבן אדם המגולגל באותו‬
‫עוף הוא המתקרב לדומה לו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ב ר ם‪ ,‬הבהמה בחייה בהיותה עדיין‬
‫מבואר ב״ייטב לב״‬
‫)ויקרא כה ג(‬ ‫וכן‬
‫דהנה איתא בספרי המקובלים‪,‬‬
‫דנשמות בני אדם חוטאים מגולגלים‬
‫בבעלי חיים‪ ,‬ועל ידי ששוחטים אותם‬
‫ואוכלים אותם ככונה כדבעי‪ ,‬כדי‬
‫שבכח האכילה ההיא ילך ויעבוד את‬
‫בוראו‪ ,‬בזה הוא מתקן את הנשמה‬
‫המגולגלת להשיבה למקומה בגן עדן‪,‬‬
‫אבל אם לא אוכלים את הבהמה לשם‬
‫שמים‪ ,‬הרי אין לנשמה המגולגלת‬
‫בבהמה שום תיקון על האכילה‬
‫ואדרבה נכרתה הנשמה משורשה‪ ,‬לכן‬
‫חייב מיתה זה ששחט הבהמה ואכל‬
‫אותה שלא לשם שמים‪.‬‬
‫ל פי האמור יוצא‪ ,‬כי כן הדין בשוחט‬
‫שאין בו יראת ה׳‪ ,‬שבהיותו‬
‫חוטא נפשו פחותה מנפש הבהמה‬
‫שמלת‬
‫בבחינה גבוהה כמר חיות האדם‪ ,‬אך‬
‫נפש שמחיה אותם יש להם‪ .‬ופוק חזו‬
‫כל בעלי השיר יוצאים בשיר שמצאנו‬
‫בכמה מקומות בחז״ל שבעלי חיים‬
‫אומרים שירה‪ ,‬וכמובא בפרק שירה‬
‫שגם בעלי חיים הגרועים ביותר‬
‫משוררים לקב״ה וכולם כאחד מצפים‬
‫שיבוא האדם ויתקן חיותם‪ ,‬כי ע״י‬
‫שהאדם אוכל את הבהמה ובשר‬
‫הבהמה מוסיף חיות לאדם‪ ,‬הרי האדם‬
‫מעלה את חיות הבהמה לדרגה גבוהה‬
‫יותר להויה של ״חיות אדם״‪ ,‬וזהו‬
‫בעצם הרשות שניתן למדבר לשלוט‬
‫על החי משום שהוא במדריגה נעלה‬
‫יותר‪.‬‬
‫בהמה‪ ,‬שאין בה יצר הרע‬
‫לחטא כמו שיש לאדם ואינה חוטאת‬
‫ומכעיסה לפני ה׳‪ ,‬נמצא שכאשר היא‬
‫נשחטת ועולה על שלחנו של אדם אם‬
‫היא תכנס לגוף האדם שאין בו יראת‬
‫ה׳‪ ,‬והוא חוטא ומכעיס את ה׳‪ ,‬הרי‬
‫שנפשה יורדת למדרגה פחותה‪ ,‬כי עד‬
‫כה לא חטאה לפניו יתברך‪ ,‬ומעתה‬
‫מוסיפה כח לחוטא ומתחלת לחטוא‬
‫לפניו יתברך‪ .‬לכך ממאנת הבהמה‬
‫שרשעים יאכלו בשרה‪ ,‬כי אם יראי ה׳‪,‬‬
‫שבכח חיות נפש שנתוספת בהם ע״י‬
‫הבהמה יעבדו את ה׳ יתברך‪ ,‬ובכך‬
‫עולה הבהמה לדרגה גבוהה יותר‪,‬‬
‫שמעתה היא מקיימת מצות ה׳‬
‫ולומדת תורתו בהיות נפשה מובלעת‬
‫באדם ונהפכת להיות חלק מתוך‬
 ‫ש מ ל ת פרשת צו מאמר א א לי עז ר‬
‫הסכין הנדרש מן הפסוק )שמואל א יד‬
‫לס‪ :‬״ושחטתם בזה״ ״זה״ בגימטריא‬
‫י״ב‪ ,‬וחז״ל לא השתמשו בב׳‬
‫השימוש‪ ,‬לומר לך גם כן ושחט ב׳ ■‬
‫״זה״ הרי בלשון ״זה״ השפילו‬
‫ובלשון ״זה״ הגביהו‪ ,‬לומר שכאשר‬
‫השוחט בא לשחוט צריך לבדוק האם‬
‫הוא במצב של בלשון ״זה הגביהו״‬
‫את נפש המגולגלת בבהמה או בעוף‪,‬‬
‫או חלילה להיפך‪ ,‬וצריך תמיד לשום‬
‫לב לעשות חשבון הנפש ולהתחזק‬
‫בזה שתמיד נהיה במצב של ״בלשון‬
‫זה״ הגביהו‪ ,‬ונזכה לתקן את נפשותנו‬
‫רוחנו ונשמתנו‪ ,‬ונפשות המגולגלות‬
‫בבהמות הנשחטות על ידינו‪ ,‬ונזכה‬
‫להקריב קרבנות בבית הבחירה‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫תיד‬
‫שאינה חוטאת‪ ,‬ואין לו רשות ליטול‬
‫את נפש הבהמה‪ ,‬שחשובה יותר‬
‫ממנו‪ .‬ולכן מוזכרים ח״י פעמים‬
‫יראות ־ שהיראות מרמזים ״חי״ ‪-‬‬
‫כנגד חיות האדם‪ ,‬להורותו שיהיה‬
‫מוחדר ביראת ה׳ שאז חיותו מקבלת‬
‫הויה של ״חיות אדם״‪ ,‬אבל אם אין‬
‫בו יראת ה׳‪ ,‬הדי בהמה טובה ממנו‪,‬‬
‫ואין לו רשות לשלוט ב״חיות‬
‫הבהמה״ שהיא כעת טובה ממנו‪,‬‬
‫שהבהמה אינה מכעיסה לפניו יתברך‪,‬‬
‫ואילו הוא שאין בו יראת ה׳ מכעיס‬
‫לפניו יתברך‪.‬‬
‫לעניננו יובן הענין כמין חומר‪:‬‬
‫״בלשון זה השפילו‬
‫ובלשון זה הגביהו״ הרמז בלשון‬
‫״זה״ הידוע לשו״ב‪ ,‬היינו י״ב בדיקות‬
‫תטו‬ ‫אליעזר‬ ‫שחיטת היצר הרע לעתיד לבא‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫שהיטת היצר הרע לעתיד לכא‬

‫האר״י ז״ל‪ :‬׳לעתיד לבא מביא הקב״ה ליצר הרע ושחטו׳ פירוש‬
‫שחיטה זו שיסיר ממנו הבחינה שמחיהו שהוא ניצ ‪ p‬הקדושה‪,‬‬
‫שמשם יונק חיותו ובזה נשלמו כל הבירורים‪ .‬והודיע הכתוב כי גם‬
‫הדבר הזה יושג באמצעות עסק התורה שעוסקים הצדיקים בעולם‬
‫הזה יהיה הדבר‪.‬‬

‫״זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאעם‬

‫‪T T T :‬‬ ‫‪T ------:‬‬ ‫‪T : • -‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולמלואים ולזבח ה^זלמים״ )ר קר א ז לז(‪.‬‬

‫הצדיקים בעולם הזה יהיה הדבר‪.‬‬
‫רמזו חז״ל בגמרא )סוכה שם(‬
‫בדבריהם כי השחיטה הלז‬
‫תהיה על זה הדרך‪ ,‬הקב״ה מצד אחד‬
‫וכל הצדיקים תופסים מצד אחר לזבוח‬
‫זבח ההיא כי בכחם היה הישג זאת‬
‫התירה לכל הדברים הנפלאים‪ .‬וזה‬
‫הפירוש בפסוק‪ :‬׳זאת התורה לעולה‬
‫למנחה׳ כנגד העלאת השכינה ויהודה‬
‫עם הקב״ה‪ ,‬לחטאת ולאשם לברר ב׳‬
‫בחינות הבירורים שהם עיקר העולם‪,‬‬
‫ולמלואים ולזבח השלמים‪ ,‬ליחד‬
‫ניצוצות היורדות למלאותם במקומם‪,‬‬
‫ולזבוח יצרו זביחה שאין אחריה קיום‪...‬‬
‫ה״אור החיים״ הק׳ מפרש‪ :‬״עוד‬
‫ירמוז כי תכלית הבירור‬
‫לזה‬ ‫יהיה באמצעות הזבח דכתיב )ישעי׳ לד‬
‫‪ : 0‬׳כי זבח לה׳ בבצרה׳ ואמרו ז״ל‬
‫)סוכה נב א(‪ :‬׳לעתיד לבא מביא‬
‫הקב״ה ליצר הרע ושחטו׳ ]וכבר מובא‬
‫ב״ליקוטי תורה״ להאר״י ז״ל )פר׳ שמרת(‪:‬‬
‫״הוא הסטרא אחרא הוא מלאך המות הוא‬
‫היצר הרע״־ןח‪ ,‬ופירוש שחיטה זו הוא‬
‫שיסיר ממנו הבחינה שמחיהו שהוא‬
‫ניצוץ הקדושה‪ ,‬שמשם יונק חיותו‬
‫ובזה נשלמו כל הבירורים‪ .‬והודיע‬
‫הכתוב כי גם הדבר הזה ]שחיטת היצר‬
‫הרע[ יושג באמצעות עסק התורה כי‬
‫בזכות עסק התורה שעוסקים‬

‫ח‪ .‬ראה עוד בגמרא )ב״ב טז א(‪.‬‬

 ‫אליעזר‬ ‫פסח‬ ‫שמלת‬ ‫תפזז‬

‫פסח‬
‫שחיטת קרבן פסח בזמן הזה במחשבה ובדיבור‬
‫״דרך פקודיך״; התורה נצחיות היא‪ ,‬ואי אפשר לומר שתהיה מצרה‬
‫בטילה לגמרי רק אם בטילה בעשיתה‪ ,‬אף על פי כן אפשר לקיימה‬
‫בדיבור ובמחשבה‪ ,‬ובמהרה בימינו כשנשוב לשבת בארץ ישלים גם‬
‫חלק המעשה בפועל‪ ,‬מה שאין כן כשלא השלים המצות שאינם‬
‫נהוגות באותן החלקים שאפשר לו לקיימה בחלק הדיבור והמעשה‬
‫הנה ביטל המצוה בבחירה והנה הוא מחוסר אבר ‪ /‬המצוה התלויות‬
‫בארץ אשר אינם נוהגת בזמן הזה ואי אפשר לומר שיושלם לאדם‬
‫חלוקא דרבנן לעולם הבא זולתם ולא יאומן כי יסופר שיהיה האדם‬
‫בגן עדן מחוסר אבר עד אשר יתגלה משיח צדקינו וישוב לשבת‬
‫בארץ לקיים המצות החסרים לו ממניננו״‪.‬‬

‫״מצות עשה לשחוט את הפסח בארבעה עשר‬

‫לחודש ניסן אחר חצות" )רמב״ם הלכות קרבן פסח‬
‫פרק א הל׳ א(‪.‬‬

‫המנעות מ״לא תאכלו כל נבילה״‪.‬‬ ‫כי במצות שחיטה קיימת‬ ‫אם‬

‫אולם‪ ,‬ברור לכל השיטות והדעות‬ ‫מחלוקת הראשונים הרמב״ם‬
‫ששחיטת קרבן פסח ביום י״ד ניסן בין‬ ‫)הלכות שחיטה פרק א הל׳ א ונושאי כליו(‬
‫הערבים היא מצות עשה דאורייתא‬ ‫אם השחיטה עצמה נחשבת מצות‬
‫וכל אחד מחוייב במצוה זו הן אנשים‬ ‫עשה״‪ ,‬או רק תיקון והכשר הלאו של‬

‫ענין נפלא מובא ב״תבואות שור״ )סימן א סעיף נט( וזה לשונו‪ :‬וכל ישראל ערבים זה‬ ‫ט‪.‬‬
‫בזה שכשיזדמן לבר ישראל לקיים עשה ]הכונה על מצות שחיטה[ ואין לו מניעה לא‬
‫יעביד טצדקי למפטר ממנה‪ ,‬דהא אי עביר טצדקי למפטר עבירה היא בידו ונענש עלה‬
‫כדאמרינן במנחות )דף מא א(‪ .‬כעין זה הובא בשם ה״כף החיים״)סימן א סעיף ב( שיש‬
‫לחזור לקיים מצוה זו‪ ,‬ואם אינו יכול בעצמו יקימו על ידי שליח ויאמר לשם יחוד קודשא‬
‫ברין ושליח של אדם כמותו‪.‬‬
‫תיז‬ ‫אליעזר‬ ‫שחיטת קרבן פסח בזמן הזה‬
‫שתהיה בטילה לגמרי כי התורה‬
‫נצחיות היא‪ ,‬ואי אפשר לומר שתהיה‬
‫מצוה בטילה לגמרי רק אם בטילה‬
‫בעשיתה‪ ,‬אף על פי כן אפשר לקיימה‬
‫ברמיזתה בקידוש ובכמה אופנים‬
‫אשר תלויים במצוה הזאת‪ ,‬ועל כן‬
‫כשמקיים המצוה שאי אפשר לו‬
‫לקיים המעשה אף על פי כן מקיימה‬
‫בדיבור ובמחשבה‪ ,‬הנה יושלם‬
‫שיעור קומתו‪ ,‬ובמהרה בימינו‬
‫כשנשוב לשבת בארץ ישלים גם חלק‬
‫המעשה בפועל מבלי יסורין‪ ,‬כיון‬
‫שהוא השלים חקו בהיותו בעולם‬
‫הזה כל מה שאפשר לו לקיימו מכל‬
‫המצוה דהיינו בלמדו דיני המצוה‬
‫שהוא חלק הדיבור‪ ,‬ובחשבו הרמזים‬
‫שבכל מצוה לישר מצותיו מדות‬
‫הנפש מה שאין כן כשלא השלים‬
‫המצות שאינם נהוגות באותן החלקים‬
‫שאפשר לו לקיימה חלק הדיבור‬
‫והמעשה‪ ,‬הנה ביטל המצוה בבחירה‬
‫והנה הוא מחוסר אבר ]ח״ו[ עכ״ל‬
‫ה״דרך פקודיך׳י‪.‬‬
‫צדקינו וישוב לשבת בארץ לקיים‬
‫ומכאן חיזוק גדול לשוחטים שלמדו‬
‫דיני שחיטח שיכולים לקיים‬
‫על ידי לימוד הלכות שחיטה את חלק‬
‫הדיבור של מצות שחיטת קרבן פסח‬
‫להשלים את חלק הדיבור והמחשבה‬
‫במצוה זו‪ ,‬ולעורר במחשבתנו כי‬
‫מהרה יבנה בית המקדש ונזכה להיות‬
‫מהשוחטים הנאמנים לה׳ ולתורתו‪,‬‬
‫ר‪ .‬בהמשך מביא ה״דרך פקוריך״ טעמים ורמזים בחלקי המצוה של שחיטת קרבן פסח משם‬
‫שמלת‬
‫והן נשים‪ ,‬ומי שמבטל מצרה זו במזיד‬
‫חייב כרת‪ ,‬לבד מי שפטור ממצוה זו‬
‫טמא או שהיה בדרך רחוקה‪.‬‬
‫מצות שחיטת קרבן פסח חובתה‬
‫אפילו בשבת קודש שחל י״ד‬
‫בניסן מצות שחיטת קרבן פסח הוא‬
‫דוקא בירושלים בהיות בית המקדש‬
‫קיים והמזבח על מכונו‪ ,‬והשחיטה‬
‫כשירה בזר‪ ,‬אבל קבלת הדם הולכה‬
‫וזריקה‪ ,‬מצותה רק בכהנים דוקא ככל‬
‫שאר הקדשים‪ .‬לדאבונינו כיום בזמן‬
‫הגלות שאין כהנים במעמדם ומצות‬
‫קרבן פסח אינה נוהגת בזמן הזה‪,‬‬
‫כותב ה״בני יששכר״ בספרו ״דרך‬
‫פקודיך״ וזה לשונו ‪ :‬״הנה זכור תזכור‬
‫את אשר כתבנו בהקדמה איכות‬
‫המצוה התלויות בארץ ואשר אינם‬
‫נוהגת בזמן הזה ואי אפשר לומר‬
‫שיושלם לאדם חלוקא דרבנן לעולם‬
‫הבא זולתם ]פירוש בלי לקיים המצות[ ולא‬
‫יאומן כי יסופר שיהיה האדם בגן עדן‬
‫מחוסר אבר עד אשר יתגלה משיח‬
‫המצות החסרים לו ממניננו״‪.‬‬
‫״אך הוא‪ ,‬שכל אדם מחוייב לקיים‬
‫על כל פנים גם במצוות‬
‫שאינם נהוגות מה שאפשר לו‬
‫לקיים‪ ,‬היינו חלק הדיבור היינו‬
‫ללמוד בפה דיני ומשפטי המצות‪,‬‬
‫וחלק המחשבה היינו שאין לך מצוה‬
‫תמצאנו‪.‬‬
 ‫אליעזר‬
‫ישראל ולאמור כי בכחנו ופועל ידינו‬
‫נעשה לנו חיל לרשת את הא ‪p‬‬
‫ולהאחז בה ולא בכח ה׳ והבטחתו על‬
‫ידי עבדיו הנביאים ח״ו‪ .‬וצר לי אם‬
‫אומר שיד הסטרא אחרא גברה לטוח‬
‫עיני הרבה מקהל יראים ולהטעותם‬
‫ללכת בעקבי רשעי ישראל ולהתדמות‬
‫להם בכל מעשיהם בענינים אלו ודי‬
‫למבין‪ .‬ודין גרמא להחליש כח‬
‫האמונה והתקוה מלבות הרבה‬
‫מישראל לראות מהרה בתפארת‬
‫התגלות כבוד מלכות שמים‪ ,‬וכי‬
‫לאכול מפריה אנו צריכים אס לא‬
‫לקיים מצוותיו יתברך ולקבל עול‬
‫מלכותו לעבדו בקדושה וטהרה‪,‬‬
‫והיה אם נבוא גם אנחנו עתה להקדים‬
‫הקץ ולהקריב קרבנות שמה יאמרו‬
‫הכל כי אך זאת לנו ולא אחרת לנו‬
‫עוד ואין לנו לקוות עוד יותר ח״ו כן‬
‫דעתי העניה נוטה‪.‬‬
‫אמנם בגוף הדין דהקרבת קרבנות‬
‫בזמן הזה‪ ...‬לא אבין כלל‬
‫איך אפשר הדבר מכמה טעמים דהנה‬
‫אף דקיימא לן דמקריבין אף שאין‬
‫בית על כל פנים מזבח בנוי במקומו‬
‫בעינן כדאיתא ) ב ז ב ח י ם ד ף נ ט א( דמזבח‬
‫שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם‬
‫פסולין‪ ,‬ודרשינן מקרא ) ש מ ו ת כ כ א (‬
‫ד׳וזבחת עליו׳ וכו׳ כשהוא שלם וכו׳‬
‫ועיין שם ) ב ת ו ס פ ו ת ד ״ ה ע ד ש ל א נ ב נ ה (‬
‫באריכות דמבלי מזבח אי אפשר‬
‫להקריב זבחים‪ .‬ואם נאמר שנבנה‬
‫מזבח‪ ,‬מי יגלה לנו מקום המזבח הרי‬
‫פסח‬ ‫שמלת‬ ‫תיח‬
‫לקיים מצות שחיטת קרבן פסח‪ ,‬איזה‬
‫שמחה אופפת את הלב ואיזה‬
‫השתוקקות וכסופים ואהבה לה׳‬
‫ולתורתו הק׳ מתעוררת להתכונן‬
‫בלימוד הלכות שחיטת קרבן פסח‬
‫כהלכתה‪ ,‬ולצייר לעצמנו אופן‬
‫שחיטתה ואופן זריקת דמו וכו׳ וכו׳‬
‫שעל ידי לימוד הלכות מצות שחיטת‬
‫קרבן פסח נקיים חלק המצוה בדיבור‬
‫ובמחשבה‪ ,‬ונזכה לקיימה בקרוב‬
‫במעשה במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫הקרבת קרבן פסח בזמן הזה‬
‫הנה ידוע כי לפני מאה שנה היתה‬
‫התעוררות גדולה בענין הקרבת‬
‫קרבן פסח בטומאה בזמן הזה‪ ,‬שכבר‬
‫ידענו כי ״טומאה הותרה בציבור״‬
‫) פ ס חי ם ע ז א ( ‪ ,‬שאלה זו נשלחה אל‬
‫הגה״ג בעל ״חבצלת השרון״ זצ״ל‪,‬‬
‫וכתב תשובה על כך כי בשום פנים‬
‫ואופן אין להתיר‪ ,‬ומציין שם ענין‬
‫מרבינו הגה״ק ר׳ אלכסנדר סנדר שור‬
‫זצוק״ל וכך הוא כותב בשו״ת חבצלת‬
‫השרון״ ) ח ״ ג ת ש ו ב ה כ ג ( ‪ :‬״ועל דבר‬
‫אשר דרש לשמוע חוות דעתי על אשר‬
‫נתעורר מאחד מהרבנים להשתדל‬
‫בהקרבת קרבנות בזמן הזה הנה לולי‬
‫שכתב כתה ״ר שהמעוררו לזה הוא‬
‫איש גאון וצדיק וכונתו לשמים הייתי‬
‫אומר שהתעוררות זאת איננה מסטרא‬
‫דקדושה ולאו שעתא גרמה לדבר כעת‬
‫מזה‪ ,‬כי בעוה״ר גבר אויב והצליח‬
‫מעשה שטן להדהות אמונת הגאולה‬
‫השלימה והאמתית בעיני המון בית‬
 ‫תיט‬ ‫אליעזר‬ ‫שחיטת קרבן פסח בזמן הזה‬
‫עתידים להתקדש עולמי בכבוד ה׳‬
‫לעולם וכתב שנגלה לו זה מסוד ה׳‬
‫ליראיו‪ ,‬וכך כתב גם כן רש״י ) ב ס ו כ ה‬
‫ד ף מ א א ד ״ ה אי נ מי ( ‪ ,‬וכן משמע דבנין‬
‫שאנו מקוים בנוי ומשוכלל יגלה‬
‫ויבא משמים ואם עזרא לא רצה‬
‫לקדש לעתיד לבא מטעם זה‪ ,‬איך‬
‫ניקום אנן ונקדש‪.‬‬
‫ו ל ה ק רי ב בלא קידוש אי אפשר‬
‫דיתחייב משום שחוטי‬
‫חוץ דקיימא לן להלכה דבמות אסורין‬
‫בזמן הזה כסתם מתניתין ) ז ב ח י ם ק י ב ‪P‬‬
‫דירושלים אין אחריה היתר ) מ ג י ל ה פ ר ק‬
‫א מ ש נ ה י א ( ‪ ,‬וכמו שכתבו התוספות‬
‫בזבחים )נ ה ב ( וכדפסק הרמב״ם‬
‫ג(‬ ‫ה ל׳‬ ‫א‬ ‫פר ק‬ ‫ה ב חי ר ה‬ ‫בי ת‬
‫והראב״ד אינו חולק עליו שם‪ ,‬אלא‬
‫דהראב״ד סבירא ליה דלא קידש‬
‫לעתיד לבא וגם במקום המקדש אסור‬
‫להקריב כמו שכתבו התוספות ) ב מ ג י ל ה‬
‫ד ף י א ד ״ ה ו מ א י ט ע ם( בשם הר״ח‪.‬‬
‫ומשמע כדנגלה להראב״ד סוד ה׳‬
‫ליראיו דלא ניחא כלפי שמיא‬
‫שנקריב קרבנות עד שיגלה המקדש‬
‫שלמעלה במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫וגם בבגדי כהונה עצמם יש עיקולי‬
‫ופשורי דקיימא לן דאבנטו של‬
‫כהן הדיוט הוא של כלאים כמו אבנטו‬
‫של כהן גדול וכתב ב״משנה למלך״‬
‫) מ ה ל כו ת כ ל י ה מ ק ד ש פ ר ק ח ה ל׳ א( דצריך‬
‫שיהיו בו ד׳ מינים שש וארגמן תכלת‬
‫ותולעת שני עיין שם‪ .‬והנה בתכלת‬
‫אין אנו בקיאים איך נעשה ונוכל‬
‫שמלת‬
‫בבית שני עלו עמהם ג׳ נביאים‬
‫שהעידו על מקום המזבח כמבואר שם‬
‫) ד ף ס ב א ( ועיין ברמב״ם ) ה ל כ ו ת בי ת‬
‫ה ב חי ר ה פ ר ק ב ה ל׳ א ( וזה לשונו‪ :‬המזבח‬
‫מכוון מקומו ביותר ואין משנין אותו‬
‫ממקומו לעולם עיין שם באריכות‬
‫דברים היקרים‪ .‬ומאריך שם בענין‬
‫קושי המדידה לדעת מקומו הנכון‪.‬‬
‫ויוכל לבוא לידי מכשול שחוטי חוץ‬
‫גם כן אם נשחוט קצת מחוץ ממקום‬
‫העזרה שהוא קפ״ז על קל״ה ששם‬
‫הכשר שחיטת קדשים ולא יותר‪.‬‬
‫ובבנין המזבח גופיה כמה מהקשיים‬
‫יש שצריך לבנות באבנים‬
‫) ב ה ל כו ת‬
‫שאין בהם פגימה וגם יש מחלוקת בין‬
‫הרמב״ם והראב״ד בבנין המזבח‬
‫דהרמב״ם ) ב ה ל כ ו ת ב י ת ה ב חי ר ה פ ר ק ב ה ל׳‬
‫‪ a‬סבירא ליה דמקום המערכה הוא‬
‫כ״ד אמה וד׳ טפחים‪ ,‬והראב״ד חולק‬
‫על זה‪ .‬וגם ) ב ה ל כ ו ת ת ר ו מ ו ת ו מ ע ש ר ו ת פ ר ק‬
‫ב ה ל׳ ‪ 0‬סבירא ליה להרמב״ם דתפוח‬
‫שעל גבי המזבח היה מהדשן‬
‫והראב״ד סבירא ליה דתפוח הוא‬
‫מקום גבוה אמה ברוחב כ״ב על כ״ב‬
‫וזה השלים מדת הגובה לעשרה אמות‬
‫ומי יכריע בכל זה‪ .‬וגם איך נעשה נגד‬
‫דעת הראב״ד דסבירא ליה ) ב ה ל כו ת בי ת‬
‫ה ב חי ר ה פ ר ק ו ה ל׳ ט ס דקדושת עזרא לא‬
‫קידשה לעתיד לבא וצריכה קידוש‬
‫מחדש וזה אי אפשר בלא מלך ונביא‬
‫ואורים ותומים‪ ,‬וגם הרי כתב דעזרא‬
‫לא רצה לקדש לעתיד לבא שהיה‬
‫יודע עזרא שירושלים והמקדש‬
 ‫שמלת פסח אליעזר‬ ‫תכ‬
‫הריאה והיה החיבור אצלו בכתב יד‪,‬‬ ‫לבוא לידי איסור כלאים וגם לחילול‬
‫וקודם פטירתו אמר שהיה מקוה‬ ‫עבודה משום מחוסר בגדים‪ ,‬וחוץ‬
‫שתהא הגאולה בימיו ויצטרכו לזה‬ ‫מזה וכי יש לנו אנשים בקיאים‬
‫ועכשיו שלא זכה לזה אין רצונו שיהי‬ ‫בהלכות עבודות הקדשים ובניקל נוכל‬
‫בשדי חמד נדפס‪ ,‬וצוה לגנוז הכתב יד‬ ‫לבוא לידי טעות ומכשולות‪ ,‬ואף‬
‫אתו בקברו וכן עשו‪ .‬ומכל אלו נראה‬ ‫שהרמב״ם סידר כל ההלכות‪ ,‬מכל‬
‫לי שטוב לנו לחכות ולקוות על ביאת‬ ‫מקום הלומד סדר קדשים יראה‬
‫גואל צדק ואז נעלה לציון ברנה‬ ‫שבכמה וכמה מקומות התוספות‬
‫ונעשה חובותינו בבית הגדול והקדוש‬ ‫ורש״י מחולקים עם הרמב״ם‪ ,‬ורואין‬
‫בשמחה במהרה בימינו אמן כהלכתן‬ ‫אנו שבהלכות איסור והיתר וד״מ‬
‫וכמשפטם‪ .‬ולדעתי בלאו הכי הכל‬ ‫וכדומה אין אנו פוסקים תמיד‬
‫דברים של מה בכך‪ ,‬וכי יניחו‬ ‫כהרמב״ם היכא דשאר פוסקים‬
‫הישמעאלים לבנות מזבח שם‬ ‫חולקים עליו ולא נדע מה נעשה‪.‬‬
‫ולהקריב קרבנות אחר ששם בית‬
‫תפלתם ובמשפטי העמים זיכו להם‬ ‫ומקובלני שאא״ז בעל ״תבואות‬
‫בגענף שהם מוחזקים במקום הזה״‪.‬‬ ‫שור״ ז״ל חיבר ספר על‬
‫ה׳ יתברך יעזור שנזכה השתא לאכול‬ ‫עבודת הקרבנות כדרך ה״שמלה‬
‫מן הזבחים ומן הפסחים אמןיא‪.‬‬ ‫חדשה״ וה״תבואות שור״‪ ,‬על טריפות‬

‫ק ר בן פ ס ח ע ם‬ ‫ה ל כו ת‬ ‫על‬ ‫שי עו ר ב ר בי ם‬ ‫ל מ סו ר‬ ‫ה מו ע ד פ ס ח‬ ‫חו ל‬ ‫ת ש ס״ד‬ ‫ב ש נ ת‪:‬‬ ‫ז כי נו‬ ‫י א‪.‬‬

‫פסח‬ ‫ק ר בן‬ ‫די ני‬ ‫כל‬ ‫הי ט ב‬ ‫לבאר‬ ‫וז כי נו‬ ‫ו ני קו ר‪,‬‬ ‫ו ב די ק ה‬ ‫ש חי ט ה‬ ‫ע ני ני‬ ‫על‬ ‫חי ה‬ ‫הדג מ ה‬

‫ה ש י ע ו ר נ ק ל ט ו נ מ כ ר ‪ .‬י ה י ר צ ו ן ש נ ז כ ה ה ש ת א ל א כ ו ל מ ן ה ז ב ח י ם ו מ ן ה פ ס חי ם א מ ן ‪.‬‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת עיקר הקרבן זבחי אלקים רוח נשברה‬

‫פרשת שמיני‬
‫»אמר א‬

‫עיקר הקרכן זכחי אלקים רוח נשכרה‬

‫״דרכי משה״ ‪ :‬טעם לידע אם הבהמה כשרה שיעביר השוחט ידו על‬
‫שדרת הבהמה להחליקה‪ ,‬ואם הבהמה שוחה ונכפפת ונכנעת תחת‬
‫ידו סימן שכשרה היא ואם אינה נכפפת ונכנעת אלא עומדת בחוזק‬
‫סימן שטריפה הוא‪ .‬רמז בכתוב לידע אם הבהמה כשרה ‪ :‬״מן הבהמה‬
‫אשר ׳לא׳״ טעמי המקרא על תיבת ״לא״ הוא ״מונח״ כלומר‬
‫שנכנעת עצמה תחת ידו סימן ש׳טהורה׳ היא ‪ /‬אלקים יבקש את‬
‫הנרדף ‪ -‬אמר הקב״ה‪ :‬לא תקריכו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין‬
‫‪ /‬קרבן העני חשוב לפני הקב״ה‪ ,‬שקרבנו כפול ־ חלבו ודמו והקרבן‬
‫שהוא מקריב‪ ,‬מפני שעני אין לו לאכילת עצמו ומביא קרבן‪ ,‬באותה‬
‫שעה כשהעני מביא קרבן‪ ,‬מכריזים בשמים ‪ :‬״כי לא בזה ולא שקץ‬
‫ענות עני״ ‪ /‬״מזבח אבנה בשברון לבי ואשברה אף רוחי בקרבי״ ‪-‬‬
‫עיקרן של הקרבנות הוא שברון לבו של המקריב‪ ,‬ואם לבו נשבר‬
‫בקרבו הרי הוא כאילו בנה מזבח והקריב כל הקרבנות עליהם ‪ /‬אדם‬
‫הראשון נוצר מעפר מקום המזבח ־ להורותו כי יותר ממה שנועד‬
‫המזבח להקריב עליו עולות וזבחים‪ ,‬הרי הוא בעיקר נועד שהאדם‬
‫לבדו יקריב את עצמו יחד עם קרבנותיו ע״י הכנעתו ושברון לבו‪.‬‬

‫״דברו אל בני ןקןךאל לאמיר ז־את החיה‬

‫אשר תאכלו מכל הבהמה אישר על הארץ״‬
‫)וקרא יא ב(‪.‬‬

‫)חולין מב ‪ : p‬אמרו תנא דבי ר׳ ישמעאל‬ ‫פירש רש״י‪ :‬מלמד שהיה משה אוחז‬
‫׳זאת החיה אשר תאכלו׳ מלמד שתפס‬ ‫בחיה ומראה אותה לישראל‬
‫הקב״ה מכל מין ומין והראה לו למשה‪.‬‬ ‫זאת תאכלו וזאת לא תאכלו‪ .‬ובמסכת‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר א א לי עז ר‬ ‫תכב‬
‫לך רוח נמוכה ממין החי יותר‬ ‫) פ ר ש ת ש מיני ד״ ה וז א ת‬ ‫כ ״ תו ר ת משה״‬
‫מהבהמה‪ ,‬לכן באים הקרבנות מן‬ ‫ה חי ה ה ‪ p‬הביא לפרש‬
‫הבהמות ולא מן החיות‪ ,‬משום‬ ‫הפסוק בפרשת נח ) ב ר א ש י ת ז ‪ :‬׳ומן‬
‫‪p‬‬

‫שהחיות מטבעם יש בהם נטיעות‬ ‫הבהמה אשר לא טהורה׳ שטעמי‬

‫ויצרים רעים שנוהגות בגאות וכדומה‪,‬‬ ‫המקרא על תיבת ״לא״ ‪ -‬מונח ועל‬
‫שלא כן הבהמה שמהלכת תמיד‬ ‫תיבת ״טהורה״ ‪ -‬מהפך‪ ,‬המורה לחלק‬
‫מורכנת ראשה בקרקע ־ בענוה‪,‬‬ ‫תיבת לא מתיבת טהורה‪ .‬וביאר זאת‬
‫וכדאיתא בגמרא ) ח ו ל י ן ה ‪ : P‬״׳אדם‬ ‫על פי רברי ה״דרכי משה״ ) י ו ר ״ ד סי מן‬

‫ובהמה תושיע ה׳ ) ת ה ל י ם ל י ‪ a‬אלו בני‬ ‫ל ה ס״ ק א( שנתן טעם לידע אם הבהמה‬

‫אדם שהם ערומים בדעת ומשימים‬ ‫כשרה שיעביר השוחט ידו על שדרת‬
‫עצמם כבהמה׳ ־ ופירש רש״י ־ שהם‬ ‫הבהמה להחליקה‪ ,‬ואם הבהמה‬
‫דכאי הרוח״‪ .‬שהבחמה מדוכאת רוח‬ ‫שוחה ונכספת ונכנעת תחת ידו סימן‬
‫היא ושפילה בעצמה‪.‬‬ ‫שכשרה היא ואם אינה נכפפת ונכנעת‬
‫אלא עומדת בחוזק סימן שטריפה‬
‫כשאין מקדש וקרבן‬ ‫היא‪ .‬וזה רמז מן הבהמה אשר ׳לא׳‬
‫לב נשכר ונדבה‬ ‫שטעמי המקרא על תיבת ״לא״ הוא‬
‫יתר על כך נמצא שהבהמה שפילה‬ ‫״מונח״ כלומר שנכנעת עצמה תחת‬
‫היא ביותר בהיותה נרדפת ע״י‬ ‫ידו סימן ש׳טהורה׳ היאיב‪.‬‬
‫חיות הטרף‪ ,‬כדאיתא במדרש ) ו י ק ״ ר כז‬ ‫בא וראה כי בראשית תורת הקרבנות‬
‫ה( על הפסוק ) ק ה ל ת ג ט ס ‪ :‬״■׳והאלקים‬ ‫אנו מוצאים כי הקרבנות אינם‬
‫יבקש את הנרדף׳ ‪ -‬אמר הקדוש ברוך‬ ‫קרבים אלא ממין הבהמה‪ ,‬כפי‬
‫הוא שור נרדף מפני ארי‪ ,‬עז נרדף‬ ‫שנצטוינו ) ו י ק ר א א ב ( ‪ :‬״אדם כי יקריב‬
‫מפני נמר‪ ,‬כבש מפני זאב‪ ,‬לא תקריבו‬ ‫מכם קרבן לה׳ מן הבהמה מן הבקר‬
‫לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין‪,‬‬ ‫ומן הצאן תקריבו את קרבנכם״‪ .‬ציווי‬
‫על כך כתיב ) ו י ק ר א כ ב כ ס ‪ :‬׳שור או‬ ‫זה בא על שום ש״זבחי אלקים רוח‬
‫כשב או עז כי יולד׳ אותם יקריבו״‪.‬‬ ‫נשברה״ ) ת ה ל י ם נ א י ט ( ‪ ,‬אין חביב לפני‬
‫זוהי הסיבה שהבהמה נבחרה מכל‬ ‫המקום אלא רוח שפילה ונמוכה‪ ,‬ואין‬

‫י ב ‪ .‬מ ע ניין ל צ י י ן ש מו ב א ב ״ ס פ ר ח סי די ם ״ ) או ת ת ס ח(‪ :‬״י ש ח כ מ ה ש א ד ם י ו ד ע ב ב ה מ ה ו ב חי ה‬

‫א ם הי א כ ש ר ה א ו ט ר י פ ה ‪ ,‬ו א ף א ם נ ש ח ט ה ה ב ה מ ה ו נ ת ע ר ב ו ה ח תי כו ת ה כ ש ר ו ת ו ה ט ר פ ו ת‬

‫לי די‬ ‫א ל ו כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬הי ה ב א‬ ‫היו ח כ מו ת‬ ‫שאם‬ ‫ט ר פ ה ו איז ה נ ב ל ה‪ .‬א ל א‬ ‫א יז ה כ ש ר ה ו א י ז ה‬

‫ש הי א‬ ‫א נו או ת ם‬ ‫כי מ כי רי ם‬ ‫ש חי ט ה‪,‬‬ ‫אין ב די ק ה ל ב ה מ ה ל א ח ר‬ ‫ש ה ר עי ם י א מ ר ו ‪:‬‬ ‫ע בי ר ה‪,‬‬

‫ל ה כי ר ע ל ב ה מ ה‬ ‫״ א ח ד הי ה י ו ד ע‬ ‫ת ת ל ג(‪:‬‬ ‫או ת‬ ‫ה בי א ) ש ם‬ ‫א לו‬ ‫ב ד ב רי ם‬ ‫כ ש ר ה ״‪ .‬ו כיו צ א‬

‫ט רי פ ה‪ ,‬ו ל א ר צ ה ל ל מ דו ‪ ,‬ו א מ ר ש מ א י ס מ כו ע ל ז ה ו ל א י ב ד קו‬ ‫ב ח יי ה א ם הי א כ ש ר ה א ו‬

‫סו מ כין ע ל ז ה כ ל ל ו כ ל ל‪.‬‬ ‫א נו ב ק י א ין בז ה ו א י ן‬ ‫אין‬ ‫בז מ ני נו ע ת ה‬ ‫יפ ה ו פ ע מי ם י ט ע ה ״‪.‬‬

 ‫א ל י ע ז ר‬ ‫רו ח נ ש ב ר ה‬
‫עוונותיו לפני מי ששיכן את שמו‬
‫בבית הזה כדי להשלים כפרתו‪ ,‬כי אז‬
‫יהיה חלק בלתי נפרד מקרבנו וכך‬
‫תירצה קרבנו לפני ח׳‪ ,‬ודמו וחלבו של‬
‫הזבח יהיו עולים על המזבח כשנפשו‬
‫ונשמתו של המתכפר עמם‪ .‬וזהו נרמז‬
‫בכתוב‪ :‬״אדם כי יקריב מכם ״מן‬
‫הבהמה״ ‪ -‬כלומר שמן הבהמה ילמד‬
‫האדם להקריב את כל ישותו לפני‬
‫המקום‪ ,‬בראותו שהקרבנות אינם‬
‫קריבין אלא ממין הבהמה על היותה‬
‫שפילת רוח‪ .‬וממנה ילמד האדם גם‬
‫הוא וישפיל רוחו ויכיר בפחיתות‬
‫ערכו‪.‬‬
‫מנחת עני חשובה‬
‫מאלף עולות המלד‬
‫צ א ולמד‪ ,‬שאין חביב לפני המקום‬
‫לקרבן אשה ריח ניחוח מאיפת‬
‫קמח שהיא מנחת עני‪ ,‬כי את נפשו‬
‫הוא נותן באהבה לאלקיו‪ ,‬ואם בהמה‬
‫יביא קרבנו לא יביא אלא מבהמות‬
‫בית ־ שור או כבש או עז שגדלים‬
‫עמו בבית וחומלם‪ ,‬וכל ימיו מתנהג‬
‫עמם באהבה והם נשמעים לו וכרוכים‬
‫אחריו‪ ,‬וכשמעלה אותם על המזבח ־‬
‫נפשו עולה עמם שם ונצרפת ומתלבנת‬
‫בטהרה ובאהבה עד כלות הנפש‪.‬‬
‫וכמובא בזוה״ק ) ח ״ ג ט ב ( ‪ :‬בא וראה‬
‫קרבנו של העני חשוב לפני הקב״ה‪,‬‬
‫מפני שקרבנו של עני כפול‪ ,‬חלבו‬
‫ודמו של העני‪ ,‬והקרבן שהוא מקריב‪,‬‬
‫מפני שעני הוא ולאכילת עצמו אין לו‬
‫ומביא קרבן‪ ,‬ובאותה שעה בשהעני‬
‫א ל קי ם‬ ‫ה ק ר ק ז ב חי‬ ‫עי ק ר‬ ‫ש מ ל ת‬
‫שאר בעלי החיים ליקרב לפני ה׳‬
‫לאשה ריח ניחוח‪ ,‬משום שנרדפת‬
‫ושפילת רוח היא‪ ,‬ו״זבחי אלקים רוח‬
‫נשברה״ ) ת ה לי ם נ א י ט ( ‪ .‬זאת תורת‬
‫האדם ותורת קרבנותיו‪ ,‬שאם חטא‬
‫ונתחייב להביא קרבן בית ה׳‪ ,‬הרי‬
‫עליו להביא דייקא ממיץ הבהמה‬
‫ששפלת רוח היא בעצמה‪ ,‬כדי ללמדו‬
‫שיהיה כחלק בלתי נפרד מקרבנו‪,‬‬
‫וישים את עצמו כבהמה בהכנעה‬
‫גמורה וישפיל רוחו כמותה‪ ,‬כי זוהי‬
‫עיקר הקרבת הקרבן‪ ,‬שכן‪ :‬״זבחי‬
‫אלקים רוח נשברה״‪.‬‬
‫״זה שאמר הכתוב‪ :‬׳מן הבהמה מן‬
‫הבקר ומן הצאן תקריבו את‬
‫קרבנכם׳‪ ,‬כלומר זה קרבנכם ואינו‬
‫דבוק לגמרי להיות נקרא קרבן ה׳‪ .‬ועל‬
‫זה נאמר ) ת ה לי ם נ א‪ ,‬י ט ( ‪ :‬׳זבחי אלקים‬
‫רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים‬
‫לא תבזה׳‪ ,‬מאחר שתכלית של‬
‫הזבחים להיות לו רוח נשברה‪ ,‬עתה‬
‫מפני החטאים שאין לנו מקדש ולא‬
‫קרבן נוכל לעשות דוגמא לזה‪ ,‬דהיינו‬
‫להיות לנו לב נשבר ונדכה ואז לא‬
‫תבזה‪ ,‬וכן פירש בעל העקידה״‪.‬‬
‫הנה כי כן מחובתו של האדם שלכל‬
‫הפחות יתבונן שקרבנו באה מן‬
‫הבהמה ששפלת רוח היא‪ ,‬ואף הוא‬
‫ילמד ממנה וישים עצמו כמותה‬
‫שיקריב את כל ישותו וישפיל רוחו‬
‫ויכיר בפחיתות ערכו‪ ,‬ובבואו לפני ה׳‬
‫להקריב קרבנו יסמוך עליו בכל כוחו‬
‫כאילו הוא וקרבנו אחד‪ ,‬ויתורה על‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר א‬ ‫תכד‬
‫של עני נרצה לפני המקום ביותר‪ ,‬כפי‬ ‫מביא קרבן‪ ,‬מכריזים בשמים‬
‫שסיפרו חכמינו ז״ל ) ו י ק ״ ר ג ה( אגריפס‬ ‫ואומרים‪ :‬״כי לא בזה ולא שקץ‬
‫המלך ביקש להקריב אלף עולות ביום‬ ‫ענות עני״ ) ת ה ל י ם כ ב כ ה( וכל כך למה‬
‫אחד‪ ,‬שלח ואמר לכהן גדול‪ :‬אל‬ ‫‪ -‬בשביל שקרבנו של העני משובח‬
‫יקריב אדם היום חוץ ממני‪ ,‬בא עני‬ ‫מכולם‪.‬‬
‫אחד ובידו שתי תורים‪ ,‬אמר לכהן‪:‬‬ ‫נפלא בזה פירושו של ה״חתם‬
‫הקרב לי את אלו‪ ,‬אמר לו‪ :‬המלך‬ ‫סופר״ בספר ״תורת משה״‬
‫ציוני אל יקריב אדם היום חוץ ממני‪,‬‬ ‫) פ ר׳ וי ק ר א ד ״ ה ו נ פ ש כי ת ק ר י ב ה ג׳ ( בכתוב‬
‫אמר לו‪ :‬אדוני כהן גדול ארבעה אני‬ ‫)וי ק ר א ב א ( ‪ :‬׳״ונפש כי תקריב קרבן‬
‫צד בכל יום‪ ,‬אני מקריב שנים‬ ‫מנחה לה׳ סלת יהיה קרבנו ויצק עליה‬
‫ומתפרנס משנים‪ ,‬אם אין אתה מקריבן‬ ‫שמן ונתן עליה לבנה׳ ‪ -‬ומביא רש״י‬
‫אתה חותך פרנסתי‪ ,‬נטלן והקריבן‪.‬‬ ‫ז״ל ־ מי דרכו להתנדב מנחה עני אמר‬
‫נראה לו לאגריפס בחלום‪ :‬קרבן עני‬ ‫הקב״ה מעלה אני עליו כאילו הקריב‬
‫קדמך‪ ,‬שלח ואמר לכהן גדול‪ :‬לא כן‬ ‫נפשו״‪ .‬והוא מהגמרא ) מ נ ח ו ת ק ד ב ( ‪.‬‬
‫ציויתיך ‪ -‬אל יקריב אדם היום חוץ‬ ‫לכאורה יפלא להבין למה לא נאמר‬
‫ממני‪ ,‬אמר לו‪ :‬אדוני המלך בא עני‬ ‫״נפש״ מטעם זה גם אצל קרבן עוף‪,‬‬
‫אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב‬ ‫הרי ברור הדבר כי עשרון סלת שמן‬
‫לי את אלו‪ ,‬ואם לאו אני חותך‬ ‫ולבונה הדרושים למנחה‪ ,‬מחירם‬
‫פרנסתו ממנו‪ ,‬לא היה לי להקריבם‪,‬‬ ‫עולה ביוקר הרבה על מחירו של תור‬
‫אמר לו‪ :‬יפה עשית כל מה שעשית‪.‬‬ ‫או בן יונה‪ ,‬הנה כי כן הרי זה שמקריב‬
‫קרבן עוף הנהו עני יותר מזה שמקריב‬
‫מי שדעתו שפילה‬
‫מנחה‪ .‬על כך משיב ה״חתם סופר״ כי‬
‫כאילו הקריב כל הקרבנות‬
‫מי שמקריב מנחה מוכיח בזה שאין לו‬
‫א(‪:‬‬ ‫צג‬ ‫היינן דאמרו חז״ל‬
‫)ב״ ק‬
‫אפילו מספר פרוטות הדרוש לקנית בן‬
‫״לעולם יהא אדם מן‬ ‫יונה‪ ,‬והריהו נוטל איפוא מעט סולת‬
‫הנרדפין ולא מן הרודפין‪ ,‬שאין לך‬ ‫ומעט שמן ממה שאסף בלקט שכחה‬
‫נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה‬ ‫ופיאה‪ ,‬ומביא זאת לקרבן‪ ,‬יוצא אם‬
‫והכשירן הכתוב לגבי מזבח״‪ .‬ואין לך‬ ‫כך שהוא חוסך ממש מפיו את פת‬
‫נרדף ושפל רוח באדם כעני זה‬ ‫לחמו כדי להביא קרבן לה׳ ולפיכך‬
‫שקרבנו מן העוף‪ ,‬על כך אמרו חז״ל‬ ‫הריהו ״כאילו הקריב נפשו״‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫) ס נ ה ד ר י ן מ ג ב ( ‪ :‬״בזמן שבית המקדש‬
‫קיים אדם מקריב עולה שכר עולה‬ ‫בא וראה כי אף על פי שהשותה‬
‫בידו‪ ,‬מנחה שכר מנחה בידו‪ ,‬אבל מי‬ ‫תורה מרבה לממעיט ־ עשיר‬
‫שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב‬ ‫לעני‪ ,‬מכל מקום על צד הרוב קרבנו‬
 ‫תכד!‬ ‫אליעזר‬ ‫עיקר הקרבן זבחי אלקים רוח נשברה‬
‫אדם הראשון נוצר‬
‫מעפר מקום המזבח‬
‫תדע שלכך נברא האדם מעפר בית‬
‫המקדש‪ ,‬כמובא ) פ ר ק י ד ר ״ א פ ר ק‬
‫כ( על הכתוב ) ב ר א ש י ת ב ט ו ( ‪ :‬׳״ויקח ה׳‬
‫אלקים את האדם׳ מאיזה מקום לקחו‬
‫‪ -‬ממקום בית המקדש שנאמר ) ש ם ג‬
‫כ ג ( ׳לעבוד את האדמה אשר לוקח‬
‫משם״׳‪ .‬ומפורש ביותר בירושלמי ) נ ז י ר‬
‫פ ר ק ז ה ל׳ ב ( ‪ :‬״עפר נטל ממקום‬
‫המזבח וברא בו אדם הראשון״‪ .‬מה‬
‫היתה אמנם הסיבה בבריאת האדם‬
‫שנבחר להברא דייקא ממקום המזבח‪,‬‬
‫מקום אשר בחר ה׳ לשכן שמו שם‪,‬‬
‫מקום שהוא תשתיתו של עולם שמשם‬
‫בנה הבורא כל הבריאה‪ ,‬והיה עינו‬
‫ולבו שם כל הימים‪ ,‬אלא להורות‬
‫לאדם כי יותר ממה שנועד המזבח‬
‫להקריב עליו עולות וזבחים‪ ,‬הרי הוא‬
‫בעיקר נועד שהאדם לבדו יקריב את‬
‫עצמו יחד עם קרבנותיו על ידי‬
‫הכנעתו ושברון לבו‪ ,‬וכפי שיסד‬
‫הפייטן‪ :‬״מזבח אבנה בשברדן לבי‬
‫ואשברה אף רוחי בקרבי״‪ .‬ולכן נברא‬
‫האדם מעפר מקום המזבח כדי‬
‫להורותו על ענין זה‪.‬‬
‫הפייטן ) ש י ר ה י ח ו ד ל יו ם ר א ש ו ן ( ‪ :‬״מזבח‬
‫ולפיכך נקרא סדר ויקרא ״תורת‬
‫״תורת‬ ‫ולא‬ ‫בהנים״‬
‫הקרבנות״‪ ,‬לפי שתפקידם של הכהנים‬
‫הוא להכניע ולהשפיל עצמם לפי ערך‬
‫גדלם‪ ,‬כמו שפירש רש״י ז״ל ) ב ר כ ו ת ל ד‬
‫ב ( ‪ :‬״׳כהן גדול כורע בסוף כל ברכה‬
‫שמלת‬
‫כאלו הקריב כל הקרבנרת כולן״‪ .‬הנה‬
‫כי כן קרבנו של העני שרוחו שפלה‬
‫עליו ביותר‪ ,‬קרבנו חביבה לפני‬
‫המקום יותר מכל שאר הקרבנות‪.‬‬
‫הרי לפנינו חביבות יתירה שנודעת‬
‫למקום בקרבנו של עני‪ ,‬ונעמוד‬
‫עוד על כך‪ ,‬ממה שנקבע מצות‬
‫המלחת מלח על המנחה דוקא אצל‬
‫קרבן עני שנאמר ) ו י ק ר א ב י ג ( ‪ :‬״וכל‬
‫קרבן מנחתך במלח תמלח ולא‬
‫תשבית מלח ברית אלקיך מעל‬
‫מנחתך״‪ ,‬ואף על פי שמצוה זו נוהגת‬
‫בכל הקרבנות שכן כתוב ) ש ם ( ‪ :‬״על‬
‫כל קרבנך תקריב מלח״‪ ,‬אף על פי‬
‫שאין קרבנו מהודר‪ ,‬פרשת קרבנו‬
‫מהודרת שהזכיר בה ״ברית״ שעולם‬
‫ומלואו קיים עליה‪ .‬היינו דאמרו רז״ל‬
‫) סו ט ה ה ב ( ‪ :‬״בא וראה כמה גדולים‬
‫נמוכי רוח לפני הקב״ה שבשעה שבית‬
‫המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר‬
‫עולה בידו‪ ,‬מנחה שכר מנחה בידו‪,‬‬
‫אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו‬
‫הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות‬
‫כולם‪ ,‬שנאמר ) ת ה לי ם נא י ט <‪ :‬׳זבחי‬
‫אלקים רוח נשברה׳״‪ .‬זה שיסד‬
‫אבנה בשברון לבי ואשברה אף רוחי‬
‫בקרבי״‪ .‬כי כל עיקרן של הקרבת‬
‫הקרבנות על גבי המזבח הוא שברון‬
‫לבו של המקריב‪ ,‬ואם לבו נשבר‬
‫בקרבו הרי הוא כאילו בנה מזבח‬
‫והקריב את כל הקרבנות עליהם‪.‬‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר א אליעזר‬ ‫תכו‬
‫הקרבנות על גבי המזבח‪ .‬אמור מעתה‬ ‫וברכה׳ כל מה שהוא גדול יותר צריך‬
‫כי לא רבוי נדבות הקרבנות או יוקר‬ ‫להכניע ולהשפיל עצמו״‪ .‬ולכן נקרא‬
‫שוים‪ ,‬הם המה שחשובים למקום‬ ‫סדר ויקרא ״תורת כהנים״ לפי שרוב‬
‫בהבאת הקרבנות‪ ,‬אלא ההיפך הוא‬ ‫עניניו עוסקים במצוות הקרבנות שכל‬
‫האמת ״זבחי אלקים רוח נשברה״ ■‬ ‫תכליתן הוא הכנעתו של האדם המביא‬
‫טהרת הלב באמצעות שפלות הרוח הם‬ ‫את הקרבן‪ ,‬שזוהי גם תפקידן של‬
‫שחשובים ביותר בהבאת הקרבנות‪.‬‬ ‫הכהנים המשרתים ומקדיבים את‬
‫תכז‬ ‫אלייעזר‬ ‫הקב״ה הראה למשה רבינו הלכות שחיטה‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ב‬

‫״וזה אשר תעשה״‬

‫הקכ״ה הראה למשה רגינו הלבות שחיטה‬
‫נתקשה משה רבינו בהלבות שהיטה עד שהראה לו הקב״ה באצבעו‬
‫שהשחיטה הראשונה היה משה לבדו עושהו בעצמו‪ ,‬ובכך הטביע‬
‫מצות שחיטה מידו של הקב״ה ומסרהו לבני ישראל ׳וזה אשר‬
‫תעשה׳ ‪ /‬אי אפשר לומר שהראה ה׳ יתברך למשה בסימני בהמות‬
‫ממש‪ ,‬שהרי כתיב‪ :‬׳אם בהמה אם איש לא יחיה׳ וכל שכן באהל‬
‫מועד ‪ /‬כשם שלגבי ענין מחצית השקל הראהו הקב״ה למשה מטבע‬
‫של אש‪ ,‬וכן גבי מנורה ‪ -‬׳מנורה של אש׳‪ ,‬כן הוא בסימני בהמות‬
‫הראהו דוגמתם‪ ,‬ואפשר שהוא שורש חיותו למעלה‪ ,‬לכך אמר‪ :‬׳זאת‬
‫החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ״׳ ‪ /‬מצוה מילה חתם‬
‫הקב״ה בבשר שנאמר‪ :‬״ונמלתם את בשר ערלתכם״ וחתם שמו‬
‫שהוא שדי בבני ישראל שי״ן באפם‪ ,‬ודל״ת ביד‪ ,‬והיו״ד במילה‪,‬‬
‫שי״ן באפם שלא יקבלו ולא יהנו מגזל‪ ,‬ודל״ת ביד שיהא משא ומתן‬
‫של אדם בכשרות ולא בגזל‪ ,‬היו״ד במילה שלא יחטא בקדושת‬
‫הברית ‪ /‬אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן מצוה שמאתים‬
‫וארבעים ושמונה איברים יש באדם‪ ,‬ולכך אומרים בכל יום‪ :‬אשר‬
‫יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים‪,‬‬
‫׳חלולים חלולים׳ ־ בגימטריא מאתים ארבעים ושמונה‪ ,‬כמנין אברים‬
‫שבאדם‪.‬‬

‫״דברו אל בני ןשראל לאמר זיאת החןה אשר‬

‫תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ״ ) ו י ק ר א יא‬

‫ב(‪.‬‬

‫״תנא דבי ר׳ ישמעאל ׳זאת החיה‬ ‫פיר ש רש״י‪ :‬״מלמד שהיה משה‬
‫אשר תאכלו׳ מלמד שתפס הקב״ה‬ ‫אוחז בחיה ומראה אותה‬
‫מכל מין ומין והראה לו למשה״‪ .‬הנה‬ ‫לישראל זאת תאכלו וזאת לא‬
‫מבואר לפנינו בפרשת השבוע איזהו‬ ‫תאכלו״‪ .‬ובמסכת ) ח ו ל י ן מ ב ‪ p‬אמרו‪:‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫ב‬ ‫מאמר‬ ‫ש מיני‬ ‫פר ש ת‬ ‫שמלת‬ ‫תכח‬
‫וי ש לבאר כי מצות שחיטה שניתנה‬ ‫בהמה וחיה ועוף מותרים באכילה‬
‫להבדיל בין הטמא ובין הטהור‬ ‫ואיזה אסורים באכילה‪ ,‬והאיך נראים‬
‫כדי להכניס את הבהמה בכלל‬ ‫סימני הטהרה של בהמות חיות‬
‫הכשרים‬ ‫הטהורים‬ ‫המאכלים‬ ‫ועופות והאיך נראים סימני טומאה‬
‫ולהוציאה מחלק נבילה שאינה זבוחה‬ ‫של בהמות חיות ועופות‪ ,‬לא באנו‬
‫הנקראת טמאה‪ ,‬שאפשר לקיים זאת‬ ‫לבאר כל זאת שכן הם שנויים‬
‫בשילוב כמח אברים יחד‪ ,‬על ידי‬ ‫מפורשות במסכת חולין והלכותיהן‬
‫הושטת ידו להשחיז הסכין חד‬ ‫ברורות בשו״ע יור״ד בפוסקים‬
‫וחלקיג‪ ,‬לברך בפיו‪ ,‬לראות בעיניו כי‬ ‫הראשונים והאחרונים‪.‬‬
‫הסימנים נשחטים‪ ,‬לכוין במחשבתו‬
‫לקיים מצות‪ :‬׳להבדיל בין הטמא ובין‬ ‫ח(‬ ‫ומצאנו במדרש תנחומא‬
‫) ש מי ני‬

‫הטהור׳‪ ,‬שאם אין דעת הבדלה מניןיד‪,‬‬ ‫ב(‪:‬‬ ‫)ו י ק ר א י א‬ ‫וכך נאמר‬
‫׳״זאת החיה אשר תאכלו׳ זה שאמר‬
‫מ ש ש מ ע משה רבינו מהקב״ה כל‬ ‫הכתוב ) ת הי ל י ם מ ט ( ‪ :‬׳לעשות רצונך‬
‫התנאים הקשים הכרוכים‬ ‫אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי׳‬
‫להכנת בשר כשר‪ ,‬מסיים המדרש )שם(‬ ‫אשריכם ישראל שבכל אבר ואבר‬
‫נתקשה משה רבינו אם העוסקים‬ ‫שבכם נתן מצוח שמאתים וארבעים‬
‫בכשרות הבשר צריכים לעמוד‬ ‫ושמונה איברים יש באדם‪ ,‬ומבאר‬
‫בתנאים הללו מי יכול לומר זכיתי‬ ‫המדרש‪ :‬ולכך אומרים בכל יום‪ :‬ברוך‬
‫לבי‪ ,‬מוחי‪ ,‬ידי‪ ,‬וגופי‪ ,‬עיני‪ ,‬לקדש‬ ‫אתה‪ ...‬אשר יצר את האדם בחכמה‬
‫הבהמה וחיה ועוף להכניסח במסגרת‬ ‫וברא בו נקבים נקבים חלולים‬
‫הטהרה להכשירה כדבעי‪ ,‬הלא כל‬ ‫חלולים‪ ,‬ומוסיף המדרש‪ :‬׳חלולים‬
‫ישראל עלולים למשוך ידיהם לבל‬ ‫חלולים׳ ־ בגימטריא מאתים ארבעים‬
‫נגוע בעבודת קודש זו‪ ,‬ומוסיף‬ ‫ושמונה‪ ,‬חוא כמנין אברים שבאדם‪,‬‬
‫המדרש‪ :‬חתם הקב״ה מצוות‬ ‫והמדרש הולך ומונה כמה אברים‬
‫באבריהם ומי שמקיים מצוות אלו‬ ‫באדם והמצוות שיש על האברים‪ ,‬אך‬
‫הוא אשר זוכה להיות מן הנמנים‬ ‫המדרש לא מפרט כל האברים וכל‬
‫ועומדים על מלאכת השחיטה‪ ,‬וכך‬ ‫המצוות שיש בהם‪,‬‬

‫ב ש ני כ סויי ם‬ ‫ר א שו‬ ‫ל כ סו ת‬ ‫מ ת ניו‪,‬‬ ‫על‬ ‫אזו ר‬ ‫ל אזו ר‬ ‫ע רו ם‪,‬‬ ‫ל ש חו ט‬ ‫שלא‬ ‫ה גו ף‬ ‫כל‬ ‫ל כ סו ת‬ ‫י ג‪.‬‬
‫א ל ו ב פו ס קי ם‪.‬‬ ‫כ מ בו א ר כ ל‬

‫ש י ה י ה ב ש ו ה ט כ ל ה מ ר ו ת ה ט ו ב ו ת ה ר א ו י ו ת ל ה י ו ת ה נ מ ני ם ב ש ו ״ ע ) י ו ר ״ ד ס י מ ן‬ ‫י ד ‪ .‬ו כן צ רי ך‬

‫ה שו ״ ת‬ ‫ו ס פ רי‬ ‫ה שו ״ בי ם‬ ‫ו ב ס פ רי‬ ‫ל ט(‪,‬‬ ‫ו ב סי מן‬ ‫ח ד ש ה ״ ) סי מן א ו סי מן י ה‬ ‫א( ו ב ״ ש מ ל ה‬

‫ה דו רו ת‪.‬‬ ‫בכל‬
 ‫אליעזר תכט‬
‫בהלכות שחיטה עד שהראה לו הקב״ה‬
‫באצבעו שהשחיטה הראשונה היה‬
‫משה לבדו עושהו בעצמו‪ ,‬ובכך הטביע‬
‫מצות שחיטה מידו של הקב״ה ומסרהו‬
‫לבני ישראל ׳וזה אשר תעשה׳ יזו‪.‬‬
‫ויש להוסיף ביאורו של ה״פנים‬
‫יפות״ להרה״ק רבי פנחס הלוי‬
‫הורויץ בעל הפלאה במסכת ) ח ו ל י ז מ ב‬
‫ב ( אמרו‪ :‬״תנא דבי ר׳ ישמעאל ׳זאת‬
‫החיה אשר תאכלו׳ מלמד שתפס‬
‫הקב״ה מכל מין ומין והראה לו‬
‫למשה״‪ .‬והקשה‪ :‬צריך להבין כיון‬
‫שאמר לו סימני טהרה מעלה גרה‬
‫ומפריס פרסה‪ ,‬מה הוצרך להראות לו‪,‬‬
‫רעל כרחך אין בסימנים אלו שום ספק‬
‫שאם לא כן מאי יספיקו ראיתו‬
‫לדורות‪ .‬ונראה שלפי מאי דקיימא לן‬
‫) ב כ ו ר ו ת ו א ( ‪ :‬׳טמא הנולד מן הטהור‬
‫טהור‪ ,‬וטהור הנולד מן הטמא טמא׳‪,‬‬
‫אם כן אף שלדורות לא חיישינן‬
‫כשרואין סימני טהרה שמא נולד מן‬
‫הטמא משום דסמכינן ארובא‪ ,‬אבל‬
‫לפני הקב״ה אין ספק והודיע להם‬
‫באותה שעה הנולדים מן הטהורים אף‬
‫בלא סימני טהרה‪ ,‬והנולדים מן‬
‫הטמאים אף על פי שיש להם סימני‬
‫הקב״ה הראה למשה רבינו הלכות שחיטה‬ ‫שמלת‬
‫כותב המדרש )שם( איזהו מצדה חתם‬
‫הקב״ה בבשר‪ :‬מצות מילה שנאמר‬
‫) ב ר א ש י ת י ז י א ( ‪ :‬״ונמלתם את בשר‬
‫ערלתכם״ וחתם שמו שהוא שדי בבני‬
‫ישראל שי״ן באפם‪ ,‬ודל״ת ביד‪,‬‬
‫והיו״ד במילה‪ ] ,‬ו ל מ ה [ שי״ן באפם‬
‫שלא יקבלו ולא יהנו מגזל‪ ,‬ודל״ת‬
‫ביד שיהא משא ומתן של אדם‬
‫בכשרות ולא בגזל‪ ,‬היו״ד במילה שלא‬
‫יחטא וכו׳ בקדושת הברית‪.‬‬
‫ובכן יבוא מי שנצטוה מצוות בבשרו‬
‫בג׳ מצוות א‪ .‬מניעת הנאה‬
‫מגזל‪ ,‬ב‪ ,‬משא ומתן באמונה‪ ,‬ג‪ .‬קדושת‬
‫הברית‪ ,‬ויעשה מלאכת הקודש של‬
‫מצות שחיטה ויתן לאכול בשר קודש‬
‫לבני ישראל שיוכלו לקיים מצות ה׳‬
‫וחותם ה׳ בבשרם‪ ,‬ולא יבוא מי שלא‬
‫נזהר‪ ,‬וישחוט לעם קדוש‪ .‬וזוהי היא‬
‫ההבחנה האמיתית שנצטוה משה‬
‫רבינו‪ ,‬ועל ידי זה קשר המדרש כל‬
‫הענין יחד המצוות שעל בשרנו‪,‬‬
‫ושחיטת בשר‪ .‬ויש להוסיף שלכן ציוה‬
‫הקב״ה את משה רבינו לחנך את‬
‫המזבח לבדו כמבואר בפרשת תצוה‪,‬‬
‫ושנינו במסכת ) מ נ חו ת כ ט א( ‪ :‬׳וזה אשר‬
‫תעשה על המזבח׳‪ ,‬נתקשה משה רבינו‬

‫ש מ י נ י ד ״ ה וז ה‬ ‫״ או ה ב י ש ר א ל ״ ) פ ר ש ת‬ ‫ב ספ ה״ ק‬ ‫ש מו ב א‬ ‫מה‬ ‫הנ ה נ צ ב ה ל פ נ י נ ו ת מי ה ה‬ ‫טו‪.‬‬

‫ל ש ו נ ו ( ‪ :‬״ א ו י ש ל ו מ ר ש ה ק ש ה ל מ ד ר ש ה נ ״ ל ל ש ו ן ׳ ז א ת ה חי ה׳ כ מ ר א ה ב א צ ב ע ו ‪ .‬ו כ י מ ש ה‬

‫שי ד עו ע ל י די‬ ‫מין כ ש ר ו איז ה ט מ א‪ ,‬ד ה א ל א מ ס ר ל ה ם רק‬ ‫הי ה מ ר א ה ל ב נ י י ש ר א ל א י ז ה‬

‫ש ד ר ש ו ח ב מי נו‬ ‫סי מני ט ה ר ה איז ה ל א כו ל‪ ,‬ו הג ם ש ה ק ב ״ ה ה ר א ה ל מ ש ה כ ל מ ין ו מ י ן כ מי‬

‫סי מני ט הר ה‬ ‫ז ״ ל ) מ נ ח ו ת כ ט א ( א ך ל י ש ר א ל ל א ה ר א ה מ ש ה ה מי ני ם ב ע צ מ ם ר ק ה ו ד י ע ם‬

‫ו כ ו ׳ ע כ ל ה ״ ק ‪ .‬ו ה ד ב ר י ם ת מ ו ה י ם ‪ ,‬כ י מ ו ב א ב פ י ר ו ש ב ת ו ר ת כ ה ני ם ) ס פ ר א ש מ י נ י פ ר ש ת א ( ‪:‬‬

‫מ ל מ ד ש ה י ה מ ש ה א ו ח ז ב חי ה ו מ ר א ה ל ה ם ל י ש ר א ל ו א ו מ ר ל ה ם ז ה ט ה ו ר ו ז ה ט מ א ‪ ,‬ע כ ״ ל ‪.‬‬

‫ו הו א ל פ ל א ו ל א ז כ י נו ל ה בין‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר כ א ל י ע ז ר‬
‫) ת נ חו מ א ת ש א ט< לגבי ענין מחצית‬
‫השקל‪ :‬שהראהו הקב״ה למשה מטבע‬
‫של אש‪ ,‬וכן גבי מנורה אמרו ) מ נ ח ו ת כ ט‬
‫ב ( ‪ :‬׳מנורה של אש׳‪ ,‬וכן הוא בסימני‬
‫בהמה שהראהו דוגמתם‪ ,‬ואפשר‬
‫שהוא שורש חיותו למעלה‪ ,‬לכך אמר‪:‬‬
‫׳זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה‬
‫אשר על הא ‪p‬״׳‪ .‬עד כאן דברי קדשו‬
‫של ה״פנים יפות״ ןדברי פי חכם חן‪.‬‬
‫רצון שנזכה להיות מן הזובחים‬ ‫יהי‬
‫הכשרים הראויים לעבודת‬
‫הקודש אמן‪.‬‬
‫תל‬
‫טהרה‪ .‬וכיון שהודיע הקב״ה למשה‬
‫הוצרך להודיע לישראל‪.‬‬
‫ה״פנים יפות״ מפרש בזה הפסוק‬
‫) ו י ק ר א י א ב ( ‪ :‬׳״זאת החיה‬
‫אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על‬
‫הארץ׳‪ .‬נראה שיש לפרש בזה מה‬
‫שכתוב מכל הבהמה אשר על הארץ‪,‬‬
‫מפני שבודאי אי אפשר לומר שהראה‬
‫ה׳ יתברך למשה בסימני בהמות ממש‪,‬‬
‫שהרי כתיב ) ש מ ו ת י ט י ג ( ‪ :‬׳אם בהמה‬
‫אם איש לא יחיה׳ וכל שכן באהל‬
‫מועד‪ ,‬אלא הענין הוא כמובא במדרש‬
 ‫תלא‬ ‫אליעזר‬ ‫ותורתך בתוך מעי‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ג‬

‫לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי‬

‫״אור החיים״‪ :‬נצטוו בדברים האסורים אשר שלט בהם חלק הרע‬
‫ביותר לבל תשקץ נפש האדם‪ ,‬שלפעמים יתהפך האדם מטוב לרע‬
‫בטבעו ומזגו בעבור אבלו מאכל שיש בו מחלקי הרע‪ ,‬וזה שבתוב‪:‬‬
‫״לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי״‪ ,‬הרומז על המאכל‬
‫הנבנם למעים ‪ /‬״יערות דבש״ ‪ :‬היה מקום לטועה לומר אחרי שבל‬
‫דברים האסורים הם בעבור שהוטל בהם זוהמת הנחש יהיה מותר‬
‫לאכלם צלי אש‪ ,‬בי האש מבטל ארסו של נחש ‪ /‬המהר״ל מפראג‪:‬‬
‫אם אמנם מאבלות האסורות מולידים מזג רע‪ ,‬אין זה מצד הטבע‬
‫אלא בשביל שאסרתן תורה ימשך אחריהם טבע זר משונה בי התורה‬
‫הוא שבל אלקי ולא יושג בשכל אנושי ‪ /‬בדבר אשר יסתתר מבינת‬
‫נבונים גם שברו וענשו מוזר הוא לו‪ ,‬ונודע דקיימא לן‪ :‬׳אין בגידין‬
‫בנותן טעם׳‪ ,‬לזה אמר דברים קשים כגידין להורות כי כל מצותיו‬
‫יתברך שמו גזירה הם מלפניו בלא טעם‪ ,‬וגם מה שהשכל יסכים עליו‬
‫בכל זה יש עוד טעמים נשגבים וחקר אלקי מי ימצא ‪ /‬כאשר ציוה‬
‫הקב״ה למשה על איסור טרפות הראהו גלגולת של אש ואמר ליה‪,‬‬
‫אם ניקב הקרום טרפה‪ ,‬פירוש לבל יעלה בלב אדם כי האש יבטל‬
‫הארס לזה אמר ליה כי גם בגלגולת אש יש איסור זה כי אין לנו‬
‫לדרוש בטעמי מצות‪.‬‬

‫״דברו אל בני ישראל לאמיר זאת החיה אשר‬

‫‪.‬‬ ‫‪T- -‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫;•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫תאכלו״ ) ו ק ר א י א ב ( ‪.‬‬

‫דוקא‪ .‬ויבואר על פי מה שביאר‬ ‫במדרש ) ו י ק ״ ר י ג ‪ n‬על הפסוק‬

‫)יי ק ר א‬

‫ב״אור החיים׳׳ הק׳ פרשת אחרי‬ ‫יא ‪ : p‬׳זאת החיה אשר‬

‫בפסוק )יי ק ר א י ח ב ד ״ ה ד ב ס ‪ :‬׳״דבר אל‬
‫בני ישראל׳ וכו׳ כי מעת שפגם אדם‬
‫הראשון בעץ הדעת נתערב טוב ורע‬
‫ובכל מאכל תמצא חלק מהרע‪ ,‬ולזה‬
‫נצטוו בכמה דברים האסורים אשר‬
‫תאכלו׳ כמין גלגולת של אש הראה לו‬
‫הקב״ה למשה מתחת כסא הכבוד‬
‫ואמר ליה אם ניקב קרום של מח‬
‫אפילו כל שהוא וכו׳‪ .‬והדבר יפלא‬
‫מדוע הוצרך להראות גלגולת של אש‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ג א לי ע ז ר‬
‫סתרי כל חי‪ ,‬הם הגלגולים הנסתרים‬
‫והנעלמים‪ .‬והן המה היו בעכרינו‬
‫למשוך אותנו לכל דבר רע ח״ו כפי‬
‫אשר פגם בגלגול ראשון‪ ,‬לכן יהי‬
‫רצון שתמחול לנו״ וכו׳‪.‬‬
‫ט(‪ :‬׳לעשות רצונך אלקי חפצתי‬
‫״והדברים הללו מבוארים יותר‬
‫ב״אור החיים״ הק׳‬
‫) פ ר׳ א ח רי ב ד ״ ה ד ב ר ו א מ ר ת ( וזה לשונו‬
‫בשם האר״י ז״ל והוא כי לפעמים‬
‫יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע‬
‫בטבעו ומזגו ולא ידע מאומה מאיזה‬
‫סיבה והוא בעצמו יפלא בזה איך‬
‫נהפך בדעתו‪ .‬ואמר כי זה יסובב מצד‬
‫) פ ר׳‬
‫שלפעמים אכל האדם מאכל שיש בו‬
‫חלק מחלקי הרע או נפש רע‬
‫מגלגולים לסיבת התחלואים וכאשר‬
‫נכנס נפש הרעה אזי מתנוצץ הרע‬
‫בקרבו ותטהו מטוב לרע ותגבר בו‬
‫בחינת הרע‪ .‬מעתה השומר עצמו‬
‫ממאכלות הרעות יתגבר החפץ בו‬
‫בדברים הנוגעים לנפש‪ .‬וזה שאמר‬
‫הכתוב ) ת ה לי ם מ ט ( ‪ :‬׳לעשות רצונך‬
‫אלוקי חפצתי׳ וזה היה לי להיות‪:‬‬
‫׳לתורתך בתוך מעי״׳ וגו׳ עיין שם״‪.‬‬
‫ד ר ו ש י א(‬ ‫) ח״ א‬ ‫והנה ב״יערות דבש״‬
‫ביאר הגמרא ) ס נ ה ד ר י ן נ ט ב ( ‪:‬‬
‫׳אדם הראשון היה מיסב בגן עדן והיו‬
‫מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין‬
‫לו יין הציץ בו נחש ונתקנא בו׳‪,‬‬
‫וביאר‪ ,‬כי טבע האש לגרש ארס של‬
‫נחש‪ ,‬ולכן אם תמצא לומר בשר צלי‬
‫אין בו משום גילוי כי הטבע לא תשא‬
‫שניהם יחד כי הנחש עפר לחמו‪,‬‬
‫תלב‬
‫שלט בהם חלק הרע ביותר לבל‬
‫תשקץ נפש הארם‪ ,‬ולפעמים יתהפך‬
‫האדם מטוב לרע בטבעו ומזגו בעבור‬
‫אכלו מאכל שיש בו חלק גדול מחלקי‬
‫הרע״‪ .‬וביאר בזה מה שכתוב ) ת ה לי ם מ‬
‫ותורתך בתוך מעי׳‪ ,‬הרומז על‬
‫המאכל הנכנס למעים עיין שם‪ .‬וכן‬
‫הוא בספר ״פני אהרן״ ) פ ר ׳ ש מ י נ י ( בשם‬
‫המחברים דמהאי טעמא נאסרו דברים‬
‫טמאים לפי שבהם הוטל ביותר זוהמת‬
‫הנחש עיין שם‪.‬‬
‫וראה תספה״ק ״תפארת שלמה״‬
‫ו י ש ב ( שביאר לפי זה הווידוי‬
‫בתפילת יום הכיפורים‪ :‬״׳אתה יודע‬
‫רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי כו׳‬
‫ובכן יהי רצון מלפניך שתמחול לנו׳‬
‫כו׳ מה שייכות הדברים הללו שאנו‬
‫מספרים שבחו יתברך שמו שהוא‬
‫יודע תעלומות ורזי עולם לכן ימחול‬
‫לנו‪ .‬אכן הנראה לי על פי דברי הזהר‬
‫חדש ) ש י ר ה ש י ר י ם פ ו ג ( עיקר עבודת‬
‫האדם בעולם הזה לדעת כי עיקר‬
‫ביאתו לזה העולם לתקן את אשר‬
‫עיוות בגלגול הראשון‪ .‬ואם היה‬
‫האדם יודע מה זה ועל מה זה בא‬
‫לתקן היה עיניו הרואות איך הוא‬
‫עומד תמיד בנסיון כי הדבר הזה‬
‫בעצמו אשר פגם בגלגול הקודם הוא‬
‫מושך אותו תמיד לחזור לסורו ח״ו‪.‬‬
‫וזה שאנו מתנצלים בתפילתנו על‬
‫מחילת העונות כי אין עול בכפינו יען‬
‫כי אתה יודע רזי עולם ותעלומות‬
‫תלג‬ ‫אליעזר‬ ‫ותורתך בתוך מעי‬
‫רש״י‪ :‬׳דברים קשים כגידין׳‪ ,‬ויש‬
‫לדייק על אמרו קשים כגידין שאם‬
‫רצה להמשיל בדבר קשה הלא יותר‬
‫ראוי לדמותו לאבן וחלמיש צור‪,‬‬
‫ויתכן לומר שנתכוין להשמיענו כי‬
‫דבר המושג בשכל נקל על האדם‬
‫לעשותו ולקבל עליו ברצונו שכרו‬
‫וענשו‪ ,‬ואולם בדבר אשר יסתתר‬
‫מבינת נבונים גם שכרו וענשו מוזר‬
‫הוא לו‪ ,‬ונודע דקיימא לן )פסחים כב‬
‫א(‪ :‬׳אין בגידין בנותן טעם׳‪ ,‬לזה‬
‫אמר דברים קשים כגידין להורות כי‬
‫כל מצותיו יתברך שמו גזירה הם‬
‫מלפניו בלא טעם‪ ,‬וגם מה שהשכל‬
‫יסכים עליו בכל זה יש עוד טעמים‬
‫נשגבים וחקר אלקי מי ימצא‪ ,‬ולזאת‬
‫כאשר ציוה הקב״ה למשה על איסור‬
‫טרפות הראהו גלגולת של אש ואמר‬
‫ליה‪ :‬אם ניקב הקרום טרפה‪ ,‬פירוש‬
‫לבל יעלה בלב אדם כי האש יבטל‬
‫הארס‪ ,‬לזה אמר ליה כי גם בגלגולת‬
‫אש יש איסור זה כי אין לנו לדרוש‬
‫בטעמי מצות‪.‬‬
‫א ף אם באנו לדרוש בטעמי התורה‬
‫אין בכח כל הטעמים להסיר‬
‫עצם דין התורה אפילו באש השורף‬
‫את הארס הגשמי והרוחני גם יחד‪ ,‬כי‬
‫כך גזרה חכמתו יתברך שמו‪.‬‬
‫שמלת‬
‫ויסוד האש למעלה הדחק מאד מיסוד‬
‫העפר‪ ,‬וכן יין מסונן אין בו משום‬
‫גילוי‪ ,‬ולכן נזהרו מלאכי השרת‬
‫לשמור מאכלי אדם הראשון מארס‬
‫של נחש‪ ,‬ונתקנא בו הנחש‪ ,‬והסיתו‬
‫בחטא עץ הדעת עיין שם‪ .‬לפי זה היה‬
‫מקום לטועה לטעות ולומר אחרי שכל‬
‫דברים האסורים הם בעבור שהוטל‬
‫בהם זוהמת הנחש יהיה מותר לאכלם‬
‫צלי אש‪ ,‬יען כי האש מבטל ארסו של‬
‫נחש‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬באמת שבמצוות תורתנו‬
‫הקדושה לא נתנו לדרוש‬
‫בהם טעם‪ ,‬כמו שהאריך המהר״ל‬
‫מפראג בספר ״תפארת ישראל״ ) פ ר ק ז‬
‫ו פ ר ק ח( וביאר כי אם אמנם מאכלות‬
‫האסורות מולידים מזג רע‪ ,‬אין זה מצד‬
‫הטבע אלא בשביל שאסרתן תורה‬
‫ימשך אחריהם טבע זר משונה כי‬
‫התורה הוא שכל אלקי ולא יושג בשכל‬
‫אנושי עיין שם באורך‪ .‬ובמהרש״א)ח״א‬
‫ח ו ל י ן ק ט( ביאר בזה‪ ,‬מה שאמרו חכמינו‬
‫ז״ל כל מה שאסר רחמנא שרא לן‬
‫כותיה‪ ,‬להורות כי המצות גזרות מלך‬
‫הן בלא טעם עיין שם‪.‬‬
‫ובזה ביארתי מה שכתוב פרשת‬
‫יתרו )שמות יט ג(‪ :‬׳כה תאמר‬
‫וכו׳ ותגר לבני ישראל׳ וכו׳ ופירש‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ד אליעזר‬ ‫תלד‬

‫מאמר ד‬

‫החזיר ־ איסור אכילתו‬

‫והשיקוץ והתיעוב הדבוק בו‬
‫הרמב״ן‪ :‬וראיתי בקצת ספרי הרפואות שחלב חזיר אם ינק היונק ממנו‬
‫יהיה אותו הנער מצורע וזה לאות שיש בכולן סגולות רעות מאד ‪/‬‬
‫התולעים בבשר חזיר אשר יבואו בקיבת אוכליו‪ ,‬שמה ישרצו ויפרו‬
‫ויעצמו במאד מאד‪ ,‬ואחרי כן‪ ,‬יצאו מן המעי הגדול‪ ,‬ויכנסו בשרירי‬
‫בשר האדם‪ ,‬במיצי חוטי הארג למען יתחתלו בעור השיר הלבן‪ ,‬ויסבו‬
‫לאדם יסורים קשים ונוראים‪ ,‬אשר רק המות יפריד ביניהם ‪ /‬״יערות‬
‫דבש״‪ :‬כדאי היא הזהירות מאכילת חזיר לכפר על כמה עבירות ‪/‬‬
‫הגר״א‪ :‬אחרונים ]אנשי בית שני[ שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם‪ .‬אמר‬
‫רבי יוחנן טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים ‪ -‬אחרונים‬
‫הבונה על גלות אחרון שהיא בעוון שנאת חנם שלא נתגלה עונם‬
‫שאינו נראה מבחוץ לכן נמסרו ביד אדום הדומה לחזיר אשר סימן‬
‫טומאה שלו הוא בסתר שכן הוא מפריס פרסה אבל איננו מעלה גרה‬
‫ונשאר בכרם ‪ /‬״טובה צפרנן של ראשונים״ מה שעשו עוונם בגלוי‬
‫ונענשו להשתעבד תחת אומות שטומאתן בפרסה היא הצפורן‪,‬‬
‫״מכריסן של אחרונים״ שעשו עוונם בסתר שלקו באומה שסימן‬
‫טומאתו בסתר היינו שנשאר המזון ככרם‪ ,‬ואינו מעלה גרה‪.‬‬

‫״כל מפךמת פרמה ושמעת ^סע פרסת מעלת‬

‫גרה‪ ...‬את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרמה‬
‫‪T : -‬‬ ‫"‪T‬‬ ‫‪--.‬זי‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫"‪T‬‬

‫איננו מפךימ״ וכו׳ ) ו ק ר א י א ג ‪ -‬ד ( ‪.‬‬

‫בדרך כלל‪ ,‬אלא שפרט הכתוב הגמל‬ ‫פירש הרמב״ן‪ :‬״טעם הכתוב הזה‬
‫והשפן והארנבת בגרה והחזיר בפרסה‪,‬‬ ‫שכל בהמה שיהיו בה שני‬
‫מפני שאין אחרים בעולם בסימן‬ ‫הסימנין הללו תאבלו אבל לא תאכלו‬
‫האחד לבדו״טז‪.‬‬ ‫באחד מהם‪ .‬והיה ראוי שיאמר כן‬

‫טז‪ .‬ועד היום עם כל תורת המדע המפותחת לא נמצא אמת אחרת ממה שמשה רבינו למדנו‬
‫בתורתו‪.‬‬

‫‪L‬‬
‫תלה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת החזיר ‪ -‬איסור אכילתו‬

‫חזירים‪ .‬ופירש רש״י בסוטה )שם(‪:‬‬ ‫נצטוינו בתורתנו הקדושה)ויקרא יא‬ ‫א‪.‬‬
‫נעץ צפרניו נזדעזעה‪ .‬מחמת המלך‬ ‫ב(‪ :‬״דבר אל בני ישראל‪ ,‬לאמר‪,‬‬
‫שבערה על חילול שמו‪ .‬ובתוספות‬ ‫זאת החיה אשר תאכלו‪ ,‬מכל הבהמה‬
‫)ב״ק שם( ארור המגדל חזירים אפילו‬ ‫אשר על הא ‪ ,p‬כל מפרסת פרסה‬
‫בכדי למשוח עורות בשומנן‪.‬‬ ‫ושסעת שסע פרסות מעלה גרה‬
‫בבהמה אותה תאכלו‪ .‬את זה לא‬
‫ו‪ .‬ונפסק בשו״ע )חר״מ סימן תט(‪ :‬״לא‬
‫תאכלו‪ ...‬את הגמל‪ ...‬ואת השפן‪...‬‬
‫יגדל ישראל חזירים בכל מקום‬
‫ואת הארנבת‪ ...‬ואת החזיר טמא הוא‬
‫אפילו למשוח בהם עורות ואין צריך‬
‫לכם״‪.‬‬
‫לומר לסחורה״‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן )שם יא ז(‪ :‬״ואת החזיר כי‬
‫ז‪ .‬וכתב הרמב״ן )בפר׳ שמיני יא יג(‬
‫מפריס פרסה הוא ושסע שסע‬
‫בקצת ספרי הרפואות‬ ‫וראיתי‬ ‫פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא‬
‫אם ינק היונק ממנו יהיה‬ ‫שחלב חזיר‬ ‫לכם״‪.‬‬
‫מצורע וזה לאות שיש‬ ‫אותו הנער‬
‫סגולות רעות מאד‪.‬‬ ‫בכולן‬ ‫ג‪ .‬ואמר הנביא )ישעיה סו מ(‪ :‬״אוכלי‬
‫בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו‬
‫ח‪ .‬ב״כלי יקר״ )שמיני יא ד״ה את הגמל( ‪:‬‬ ‫יספו נאם ה׳״‪.‬‬
‫החזיר הגמל השפן והארנבת כל‬
‫דרשו חז״ל )קדושץ מט ב(‪ :‬עשרה‬ ‫ד‪.‬‬
‫אוכליהם יאשמו להיות מן כתות‬
‫קבים נגעים ירדו לעולם ט׳ נטלו‬
‫הצבחנים המראים את עצמם כשרים‬
‫חזירים‪.‬‬
‫כמו עשו וחבריו‪ .‬וב״שלחן הטהור״‬
‫כתב‪ :‬הארנבת השפן הסנאי ועוד איזו‬ ‫ובמסכת בבא קמא )פב ב‪ .‬סוטה מט‬ ‫ה‪.‬‬
‫מינים מהסוג הזה הם נושאי החידק‬ ‫ב(‪ :‬״תנו רבנן כשצרו בית‬
‫טולרנסה שנגלה בשנת‪ 1913 :‬הגורם‬ ‫חשמונאי זה על זה‪ ,‬היה הורקנוס‬
‫למחלה נוראה בשם ״טולרמיה״‬ ‫מבפנים ואריסטובלוס מבח^ ובכל‬
‫העוברת לאדם לא רק באכילת בשרם‬ ‫יום היו משלשים להם בקופה דינרין‬
‫אלא גם בנגיעה בבשר‪.‬‬ ‫והיו מעלין להם תמירים‪ ,‬היה שם זקן‬
‫אחד שהיה מכיר בחכמה יונית‪ ,‬אמר‬
‫טעמי איסורי תורה‬ ‫להם‪ :‬כל זמן שעוסקין בעבודה אין‬
‫וראה עוד ב״אגרות הרמב״ם״‬ ‫נמסרים בידכם למחר שילשלו דינרין‬
‫בתשובה שהשיב הרמב״ם‬ ‫בקופה והעלו להם חזיר‪ ,‬כיון שהגיע‬
‫להחכם רבי חסדאי הלוי ז״ל‪ ,‬וזה‬ ‫לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה‬
‫לשונו‪ :‬ובודאי שכל מצוה יש לה טעם‬ ‫ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות‬
‫וענין‪ ,‬וכן אמרו חכמי האמת רבותינו‬ ‫פרסה על ארבע מאות פרסה‪ ,‬באותה‬
‫עם הא ‪ ,p‬מפני מה לא נתגלו טעמי‬ ‫שעה אמרו‪ :‬ארור האיש שיגדל‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ד אליעזר‬
‫שלא כדת‪ ,‬ככה חסה התורה על גוף‬
‫האדם‪ ,‬שיהיה בריא ושלם‪ ,‬וחי בהם‪,‬‬
‫וברשות רבותינו שדברו בכלל‪ ,‬יש לנו‬
‫הרשות לדבר גם בפרט‪.‬‬
‫וכן משה רבינו ע״ה אמר ) ד ב ר י ם ד ‪; 0‬‬
‫כדאי הזהירות מאכילת חזיר‬
‫לכפר על כמה עבירות‬
‫בא וראה דברים נפלאים בסה״ק‬
‫״יערות דבש״ ) ח ל ק א ד ר ו ש א ( ‪:‬‬
‫״ואמרו במדרש קהלת ) ק ה ל ת ר ב ה א ט ( ‪:‬‬
‫׳לעתיד לבא יכריז הקב״ה‪ ,‬כל מי‬
‫שלא אכל בשר חזיר יבוא ויטול‬
‫שכרו‪ ,‬והרבה אומות שלא אכלו חזיר‬
‫יבואו גם כן‪ ,‬ואמר הקב״ה‪ ,‬אינו בדין‪,‬‬
‫אלו שאכלו עולם הזה שיטלו שכרם‪,‬‬
‫וחזר ומכריז כל מי שלא אכל נבילות‬
‫וטריפות שקצים ורמשים‪ ,‬יבואו ויטלו‬
‫שכרן‪ ,‬ואין לך מי שלא אכל משלו או‬
‫משל חבירו‪ ,‬ויצאו בפחי נפש‪ .‬ויש‬
‫להבין מתחילה למה לא הכריז תכף‬
‫מי שלא אכל נבילות וכו׳‪ ,‬ולמה הכריז‬
‫מתחילה על בשר חזיר‪ ,‬וכי דינא הכי‬
‫לשנות מכרוז לכרוז‪ ,‬ו׳לא איש אל‬
‫ויכזב׳ ) ב מ ד ב ר כ ג י ט ( ‪.‬‬
‫בדברים הנמאסים‪ ,‬וכבר ידעת הקפדת‬
‫שתי בחינות‬
‫באיסור אכילת חזיר‬
‫אבל יובן כי שתי בחינות יש באסורי‬
‫אכילות‪ .‬אחד‪ ,‬האוכלו מטמא‬
‫עצמו ונפרש מקדושה‪ ,‬וטמא טמא‬
‫יקרא ‪ -‬לכלב תשליכון אותו‪ .‬ובחינה‬
‫ב׳‪ ,‬שכדאי שכר פרישה לכפר על‬
‫הרבה עבירות‪ ,‬כי רואה הקב״ה‬
‫שמרחיק עצמו ממותרות וחימוד‪,‬‬
‫תלו‬
‫תורה‪ ,‬מכלל שיש למצוות טעמים‬
‫אלא שלא נתגלו‪ ,‬וכן כתבו עם הארץ‬
‫בשלמה המלך עם הארץ שעמד על‬
‫טעמי תורה חוץ מטעם פרה אדומה‪,‬‬
‫׳כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני‬
‫העמים אשר ישמעון את כל החקים‬
‫האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי‬
‫הגדול הזה׳‪ ,‬ואם המצות הן גזרה‬
‫לעולם בלא ענין ועילה‪ ,‬היאך יודו‬
‫העמים שבחכמה גדולה נסדרו אלו‬
‫המשמרות‪ .‬והם בחכמה אלהות‪.‬‬
‫פר ק‬ ‫ש לי שי‬ ‫וב״מורה נבוכים״‬
‫) חל ק‬
‫מ ח ( כתב‪ :‬ועל כן גם‬
‫״החינוך״ גם הוא כותב שם טעם‬
‫לאיסור מאכלות אסורות וזה לשונו‪:‬‬
‫״וידוע הדבר מדרכי הרפואה‪ ,‬שבשר‬
‫כל הטריפות האסורות לנו‪ ,‬מוליד‬
‫הפסד אל גוף האוכלין‪ ,‬מהמת‬
‫שהטריפות מורה הולי בבהמה״‪.‬‬
‫החזיר יותר לח ממה שצריך‪ ,‬ורב‬
‫הפסולות והמותרות‪ ,‬ורוב מה‬
‫שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו‬
‫התורה על ראית הלכלוכים‪ ,‬ואפילו‬
‫בשדות במחנה כל שכן בתוך המדינה‪,‬‬
‫ואילו היתה מותרת אכילת החזיר היו‬
‫השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים‬
‫מבית הכסא כמו שתראה ארצות‬
‫הצרפתים היום‪ ,‬כבר ידעת אמרם פי‬
‫חזיר כצואה עוברת דמו‪ .‬וכן כתב‬
‫הרמב״ן בפרשת השבוע‪ ,‬שכמו שחסה‬
‫התורה על ממון הזולת שלא ישללוהו‬
‫תלז‬ ‫אליעזר‬ ‫החזיר ־ איסור אכילתו‬
‫כללו של דבר‪ ,‬על חזיר לא מצאנו‬
‫טעם טבעי‪ ,‬ואם כן הנמנע מלאכלו‬
‫שכרו הרבה‪ ,‬כמו שכתבנו בבחינה‬
‫השניה‪ .‬וזהו כונת המדרש‪ :‬הקב״ה‬
‫מכריז‪ ,‬אין כונתו לתת שכר מצוה זו‪,‬‬
‫כי פשיטא דלא יקפח הקב״ה שכר כל‬
‫מצוה ומצוה‪ ,‬רק כונתו אפילו עברו‬
‫כמה עבירות כמה‪ ,‬כי אין אדם וכר‬
‫רק נמנע מלאכול בשר חזיר‪ ,‬מכל‬
‫מקום יבואו על שכרן‪ ,‬כי מצוה זו‬
‫כדאי להגין ולכפר על כמה עבירות‪,‬‬
‫ולכך לא הכריז מי שלא אכל בשר‬
‫נבילות ושקצים וכר‪ ,‬כי זהו די שלא‬
‫יתגאל ויטמא גופו‪ ,‬אבל אין שכרו כל‬
‫כך לכפר‪ ,‬ולכך מכריז על חזיר לבד‪,‬‬
‫מי שלא אכל אפילו בשר חזיר‪ ,‬אבל‬
‫שאר נבילות ושקצים וכר פשיטא דלא‬
‫אכיל‪ ,‬רק על זה אין כל כך שכר כנ״ל‪.‬‬
‫ואומות העולם הבינו דהכל תלוי‬
‫בחזיר לחוד‪ ,‬ולכך הרבה‬
‫שלא אכלו יבואו ליטול שכרן‪ ,‬ואמר‬
‫הקב״ה שאין הפירוש כך‪ ,‬ומי שאכל‬
‫נבילות ושקצים וכר פשיטא דגופו‬
‫נטמא‪ ,‬ומה בכך דלא אכל חזיר‪ ,‬גרוע‬
‫ממנו אכל‪ ,‬אבל כונתו לא זו שלא‬
‫אכל מאלו‪ ,‬אלא אף חזיר דליכא בו‬
‫טעם טבעי‪ ,‬מכל מקום לא אכלו‪ ,‬ולכך‬
‫הרבה שכרו‪ ,‬אבל האוכל הגרוע‪,‬‬
‫פשיטא דענשו קשה‪ ,‬ולכך יצאו בפחי‬
‫נפש‪ ,‬ולא שינה הקב״ה כלל מדבריו‪,‬‬
‫רק הכונה באומרו אפילו בשר חזיר‪,‬‬
‫דזהו להגין על שאר עבירות‪ ,‬וזהו‬
‫פשוט‪ ,‬ולכך מאד יש ליזהר באיסורי‬
‫שמלת‬
‫ורצון ה׳ יעשה וביחוד שמכפר על‬
‫אבי אבות החטא ־ אכילת עץ הדעת‪,‬‬
‫שלא עמד בדבר התאוה לעינים קט‬
‫זמן‪ ,‬והוא מצער עצמו מטוב המדומה‪,‬‬
‫אבל זהר במה שאין טעם טבעי‬
‫למניעת אכילתו‪ ,‬אבל מה שיש בו‬
‫טעם טבעי למניעת אכילתו‪ ,‬דרך משל‬
‫כי הוא מוליד חולשה ומזג רע‬
‫וכדומה‪ ,‬אין כל כך שכר במניעת‬
‫אכילתו‪ ,‬וכל דבר שמזיק לאדם‪ ,‬רוב‬
‫בני אדם ונכרים‪ ,‬שרים רבים נמנעים‬
‫מלאכול אם יאמת אצלם על פי‬
‫רופאים שהוא בלתי נאות לבריאות‬
‫וכדומה‪ ,‬ואם כן די שמשיג בחינה‬
‫ראשונה שגופו נשאר טמא מבלי‬
‫להטמא‪.‬‬
‫ביאור הרמב״ם‬
‫לאיסור מאכלות אסורות‬
‫והנה הרמב״ם ב״מורה נבוכים״‬
‫) ח ל ק ג פ ר ק מ ח( בנתנו טעם‬
‫למניעת דברים אסורים‪ ,‬נתן בכולם‬
‫טעם שהם מזיקים וקשים לגוף‬
‫כחרבות‪ ,‬ומולידים מזג ותכונה רעה‪,‬‬
‫אבל בחזיר לא מצא דבר‪ ,‬והודה שלא‬
‫מצא טעם בעצמותו‪ ,‬רק דחק להיות‬
‫אכילתו הצואה ומתגולל בו‪ ,‬אילו‬
‫הותרה אכילתו‪ ,‬היו כל המקומות‬
‫מלאים צואה וטינופת‪ ,‬ולא היה קרבנו‬
‫קדוש‪ ,‬ואם כי זה טעם דחוק‬
‫בעצמותו‪ ,‬אף גם שיכרסמנה חזיר‬
‫מיער‪ ,‬כי מה טעם יש בו‪ ,‬הלא הוא‬
‫מדברי כשאר החיות ואין בו טעם‬
‫הנ״ל כלל‪ ,‬וכך כל חורי ארץ יאכלהו‪.‬‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ד אליעזר‬
‫התולע ‪ -‬טריחינין‪ ,‬הוא גדול כל כך‬
‫״דושאהן‬ ‫שהד״ר‬ ‫עד‬
‫באלאגי״ אומר‪ :‬שכדי להמית את‬
‫התולע‪ ,‬צריך שמדת החום יגיע מ‪75 -‬‬
‫עד ‪ 80‬סעלציום במשך של ‪ 6‬־ ‪7‬‬
‫שעות‪ .‬אהה‪ ...‬במה חללים הפיל בשר‬
‫החזיר‪ ,‬לפי הד״ר ״באלאגי״‪ ,‬לא‬
‫פחות מ־ ‪ %15%‬נמצא טריחינין‬
‫בבשר החזירים המומתים‪ ,‬בשנת‪:‬‬
‫‪ 1913‬היו בפנסליווניא ‪ 1000‬איש‬
‫שחלו במחלת הטריחניזם שמהם מתו‬
‫‪ - 20%‬מאתים איש‪ ...‬וכמה מאות‬
‫ואלפים מתו‪ ,‬עד אשר מצאו את‬
‫הטריחינין בבשר החזיר‪ ,‬הם התענגו‬
‫באכלם משמני בשר‪ ,‬ולא ידעו כי‬
‫המות בסיר הבשר‪.‬‬
‫הרופאים בבשר חזיר רמה ותולעה‪,‬‬
‫ש ל ש ת אלפים ומאה שנה עברו מאז‬
‫צוה הקב״ה בתורה‪ :‬״ואת‬
‫החזיר לא תאכלו״‪ ,‬וכל חכמי לב‬
‫ומביני מדע‪ ,‬הביטו על מצוה זו‪ ,‬כעל‬
‫חק בלי טעם ולא ידעו ולא הבינו כי‬
‫אמנם טובה רבה לאדם באיסור זה‪,‬‬
‫להצילו ממות ומיסורים נוראים‪ .‬ולא‬
‫רק הטריחינין נמצא בבשר החזיר‪,‬‬
‫אלא כבר הראה הד״ר לאנגעבעק‬
‫בברלין‪ ,‬שעוד הרבה תולעי שער‬
‫אחרים נמצאים בו‪ .‬וכן גם מחלת‬
‫״סאליטר״ נמצאת בו‪ ,‬והוא ‪ -‬חבור‬
‫של יצורים קטנים באורך של שלשה‬
‫מטר‪ ,‬המחליאים ומכאיבים את האדם‪,‬‬
‫וסבתם היא ‪ -‬בשר החזיר ) ד ״ ר פ ר נ ק ל‬
‫ב ם׳ ש ו מ ר ה ב ר י א ו ת פ ר ק ל ס ‪ .‬שמא תאמר‪:‬‬
‫אם זהו הטעם לאיסור‪ ,‬הרי יש לנו‬
‫ת‪ 9‬ח‬
‫אכילות‪ ,‬ולהשגיח בשחיטה שלא יהיה‬
‫ח״ו בשר נבילה‪ ,‬כי בזה נטמא גופו‪,‬‬
‫ונפשו אליו יאסוף תיפול לתוך‬
‫הטומאה״‪.‬‬
‫טובה האיסור להצילו ממות‬
‫הנה החזיר שרבים הם האומרים‬
‫שיש בבשרו טעם לשבח‪,‬‬
‫ומרבים להתענג על אכילת בשרו‪,‬‬
‫ואינם שמים לב לאיסור תורה שיש‬
‫בו‪ ,‬הנה באה חכמת המדע ותראה‬
‫לדעת כי אמנם רבה רעתו‪ ,‬ויצא שכר‬
‫הנאתו בהפסד הגוף ומחלתו האנושה‬
‫המוציאה אותו מן העולם ביסורים‬
‫קשים‪ .‬ויהי בשנת‪ :‬תקצ״ב מצאו‬
‫אשר יסבבו נזק וחלי רע ומר אל‬
‫אוכליו‪ ,‬ויקראו את שמו ״טריחינין״ ‪-‬‬
‫תולעי שער על שם דקותם כשערה‪.‬‬
‫ובשנת‪ :‬תר״כ החלו הרופאים בעיר‬
‫דרעזדען לשים עין על התולעים‬
‫בבשר חזיר אשר יבואו בקיבת‬
‫אוכליו‪ ,‬ושמה ישרצו ויפרו ויעצמו‬
‫במאד מאד‪ ,‬ואחרי כן יצאו מן המעי‬
‫הגדול ויכנסו בשרירי בשר האדם‪,‬‬
‫במיצי חוטי הארג למען יתחתלו בעור‬
‫השיר הלבן‪ ,‬ויסבו לאדם יסורים‬
‫קשים ונוראים‪ ,‬אשר רק המות יפריד‬
‫ביניהם‪ ,‬וימנו וימודו וימצאו‪ ,‬כי נתח‬
‫קטן מבשר החזיר יוכל להוליד‬
‫במעיים ובבשר‪ ,‬אלפי אלפים תולעים‬
‫כאלה להכאיב הקיבה המעיים‬
‫והבשר‪.‬‬
‫תלט‬ ‫אליעזר‬
‫תשלומים‪ .‬ואם בחברות גדולות כך‪,‬‬
‫הרי קטנות על אחת כמה וכמה‪ ,‬שאי‬
‫אפשר לסמוך על נאמנותם במקום‬
‫שאין להם אלא ד׳ אמות של ביזנס‪,‬‬
‫ובשנת‪ :‬תרפ״ח כתבו העתונים שבניו‬
‫יורק‪ ,‬שממשפחה יהודית ‪ -‬שרעדער‬
‫מתו איש ואשתו ועוד אחד על שאכלו‬
‫נקניקי בשר חזיר‪.‬‬
‫הוא שאמרו חז״ל במדרש על אוכלי‬
‫בשר החזיר וכן בשר שאר‬
‫בהמות וחיות טמאות ) ע י י ן ב מ ד ״ ר י ב‬
‫ה(‪:‬‬ ‫צ‬ ‫) ת ה לי ם‬ ‫ס י מ ן ‪ n‬על המקרא‬
‫׳זרמתם שנה יהיו׳ ־ זרו מתורתך‪,‬‬
‫רמה נגעה בהם ) מ ד ר ש ת ה לי ם( הזורים‬
‫ופורשים מן התורה‪ ,‬המתיהסים אל‬
‫התורה בזרות‪ ,‬ואוכלים כל מה‬
‫שאסרה תורה ־ רמה נגעה בהם‪,‬‬
‫הרמה מוצאת קן לה במעיהם עודם‬
‫בחיים‪ ,‬והוא תישנם שינה‪ ,‬שנת‬
‫המות‪ .‬הוא מה שאמר ריש לקיש ) ב ב א‬
‫ב ת ר א ט ז א ( ‪ :‬׳הוא יצר הרע‪ ,‬הוא השטן‪,‬‬
‫הוא מלאך המות׳יז ‪ -‬היצר רע‬
‫למלאות תאוות הגוף‪ ,‬מבלי התחשב‬
‫עם מצות התורה‪ ,‬הוא עצמו מביא‬
‫עליו את המות‪.‬‬
‫טובה צפרנן של ראשונים‬
‫מכריסן של אחרונים‬
‫לסיום נביא פירוש נפלא מהגר״א‬
‫ב פ ני ני ם‬ ‫) מו ב א‬ ‫מוילנא זי״ע‬
‫מ ש ו ל ח ן ה ג ר ״ א( לבאר הגמרא ) י ו מ א ט ב ( ‪:‬‬
‫ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרוויהו‪,‬‬
‫החזיר ־ איסור אכילתו‬ ‫שמלת‬
‫להסיר מכשול הטריחינין מדרך החיים‬
‫לבדוק את בשר החזיר במכונות‬
‫מיקרוסקופיות‪ ,‬כאשר באמת יש בבתי‬
‫מטבחיים שבעיירות גדולות מכונות‬
‫מיקרוסקופיות שהבחורות בודקות‬
‫בהן את בשר החזיר‪ ,‬כל האומר כץ‪,‬‬
‫אינו אלא טועה ומתעה‪ ,‬כל זה הוא‬
‫רק שלט לרמות את בני האדם‪,‬‬
‫הלהוטים אחרי תאותם לאכול כל דבר‬
‫אשר רק יטעם לחיכם‪ .‬כי בכלל אי‬
‫אפשר לבדוק את כל בשר החזיר‪,‬‬
‫הטריחינין אין לו מקום קבוע‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לנתח את כל בשר החזיר‬
‫לנתחים‪ ,‬ונתחים לנתחים‪ .‬המחלה‬
‫הבאה מבשר החזיר מאחרת לבוא‬
‫אולי אחרי הרבה שנים‪ ,‬ועל הבודק‬
‫והמוכר אין שום אחריות פן יתבעוהו‬
‫לדין‪.‬‬
‫בא וראה‪ ,‬בניו יורק העיר‪ ,‬בשנת‪:‬‬
‫תרפ״ה הגיש ה׳ היימרדינגר‬
‫תביעה משפטית על ארמאר ביף‬
‫קאמפני‪ ,‬שיפצו אותו ב־‪ 5000‬דולר‪,‬‬
‫בעד כל אחד מבני משפחתו‪ ,‬מפני‬
‫שכולם הורעלו על ידי אכילת בשר‬
‫חזיר שקנו ממנו‪ ,‬העורך דין שמצד‬
‫התובע שאל את הקאמפני‪ ,‬אם‬
‫החזירים שהם ממיתים‪ ,‬נבדקים אם‬
‫הם נקיים מכל מיני מחלות ידועות‪,‬‬
‫המסכנות את חיי האוכלים אותו בשר‪,‬‬
‫על זה השיב הקאמפני‪ ,‬שהבדיקה‬
‫קשורה עם הוצאות מרובות שאין להם‬
‫יז‪ .‬ראה ליקוטי האר״י ז״ל )פר׳ שמות(‪.‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת שמיני מאמר ד‬
‫הראשונות נתגלה עונם כיון שהיה‬
‫בפרהסיא‪ .‬אבל האחרונים שהוסתר‬
‫עונם שהיה בהם שנאת חנם‪ ,‬שאינו‬
‫נדאה מבחוץ לכן נמסדו ביד אדום‬
‫הדומה לחזיר אשד סימן טומאה שלו‬
‫הוא בסתר שכן הוא מפריס פדסה אבל‬
‫איננו מעלה גרה ונשאר בכרס‪ .‬וזהו‬
‫מה שאמרו בגמרא ‪ :‬״טובה צפרנן של‬
‫ראשונים״ היינו מה שעשו עוונם‬
‫בגלוי ונענשו להשתעבד תחת אומות‬
‫שטומאתן בפרסה היא הצפורן‪,‬‬
‫״מכריסן של אחרונים״ שעשו עוונם‬
‫בסתר שלקו באומה שסימן טומאתו‬
‫בסתר היינו שנשאר המזון בכרס‪,‬‬
‫ואינו מעלה גרה‪.‬‬
‫הארכנו קצת בנושא החזיר שכלל‬
‫ישראל ב״ה מובדלים‬
‫ומופרשים הימנו אלף מעלות‬
‫אחורנית‪ .‬ולדאבונינו בארץ הקודש יש‬
‫מהמשמאילים רודפי הדת המבקשים‬
‫לדאבונינו להכניסו בכח ולטמא‬
‫לבבות עם ישראל תמימים‪ ,‬על כן‬
‫הרחבנו בענין זה קצת ענינים בכדי‬
‫לקיים דע מה שתשיב‪.‬‬
‫‪i‬‬
‫שמלת‬ ‫תמ‬
‫שנתגלה‬ ‫ר א שון[‬ ‫בי ת‬ ‫ראשונים‬
‫] אנ שי‬
‫עונם נתגלה קצם‪ ,‬אחרונים ] א נ ש י בי ת‬
‫ש ני[ שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם‪.‬‬
‫אמר רבי יוחנן טובה צפרנן של‬
‫ראשונים מכריסן של אחרונים‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫וביאר ענין מה שהזכיר דוקא צפורן‬
‫וכרס‪ ,‬דהנה אמרו חז״ל ) ו י ק ״ ר י ג ה ( ‪:‬‬
‫הארנבת שפן וגמל רומזים לשלשת‬
‫הגליות הראשונות‪ ,‬אשר שלטו על‬
‫ישראל שלושת האומות שנמשלו‬
‫באותן שלוש החיות‪ ,‬והחזיר הוא רמז‬
‫לגלות הרביעי‪ .‬גמל זה בבל‪ ,‬שפן זה‬
‫מדי‪ ,‬ארנבת זו יון‪ ,‬והחזיר הוא אדום‪.‬‬
‫ובגמדא יומא ) ש ם ( ‪ :‬אמדו שעוונם של‬
‫דאשונים היו עבודה זדה גילוי עדיות‬
‫ושפיכות דמים‪ ,‬נתגלה עוונם ונתגלה‬
‫קצם‪ ,‬אחרונים שלא נתגלה עוונם כי‬
‫היה להם עוון שנאת חנם לא נתגלה‬
‫קצם‪.‬‬
‫מעתה יובן המשל שבמדרש‪ ,‬כי הרי‬
‫שלושת הטמאים הראשונים‬
‫הארנבת שפן וגמל סימן טומאה‬
‫שלהם הוא חיצוני‪ ,‬כלומר בפרסה‬
‫הנראית לחוץ‪ ,‬וכמו כן ג׳ גליות‬
‫תמא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת תתחדש כנשר נעיריכי‬

‫מאמר ה‬

‫תתחדש כנשר נעוריכי‬

‫כי נער ישראל ואוהבהו ‪ -‬שבחם של ישראל שהם בבחינת נערים‬
‫שמתחדשים תמיד ‪ /‬הרד״ק בשם רבינו סעדיה ״׳יעלו אבר כנשרים׳‬
‫הנשר יעלה לעשר שנים גבוה מאד על פני רקיע שמים ויקרב לחום‬
‫האש‪ ,‬ויפיל עצמו לים מרוב חומו וימרט ויתחדש אחר כן ויעלה אבר‬
‫וישוב לימי עלומיו וכן כל עשר שנים עד מאה ובשנת המאה יעלה‬
‫כמנהגו ויפול בים וימות״ ‪ /‬״וקוי ה׳ יחליפו כה יעלו אבר כנשרים״ ־‬
‫הצדיקים מחליפים כה בכל עת תמיד לעבודת הבורא ומתחדשים כנשר‬
‫שהיא תמיד בהתלהבות נעורים ‪ /‬״חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין‬
‫לא יסור ממנה״ ־■ שגם בשעה שיזקין לא יסור מאותה בחינה נעלית‬
‫שיש בנער‪ ,‬והיא ההתחדשות וההתלהבות שלא תיכבה בעקבות הזקנה‪.‬‬

‫״ואת אלה תקזפןצו מן העוף לא ‪.‬לאכלו ^זכןץ‬

‫הם את הנ^ר ואת הפרם״ ) ו י ק ר א י א ' ג ( ‪.‬‬

‫חוזר ומתחדש בנוצות חדשות לזמן‬
‫ה(‪:‬‬ ‫) ת הי לי ם ק ג‬ ‫מסוים‪ .‬כפי שנאמר‬
‫״׳תתחדש כנשר נעוריכי׳ ‪ -‬ופירש‬
‫רש״י ז״ל ־ כנשר הזה שמחדש‬
‫כנפיים ונוצה משנה לשנה״‪ .‬הוא‬
‫שאמר ה׳ אל ישראל בטרם קבלת‬
‫התורה ) ש מ ו ת י ט י ( ‪ :‬״אתם ראיתם אשר‬
‫עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי‬
‫נשרים ואבא אתכם אלי״ שמעין כח‬
‫הנשר נתן הקב״ה לישראל בטרם‬
‫קבלת התורה שיהיו מתחדשים כנשר‬
‫בקיום התורה ומצוותיה לעשותם‬
‫בחביבות כאלו היום נצטוו עליהם‪.‬‬
‫זה יתבאר מה שאמרו‬
‫) ר ד ת רב ה‬ ‫ולפי‬
‫ד ט ( ‪ :‬״הצדיקים קרוים נערים״‪.‬‬
‫הנ ש ר הוזכר ראשון לפי שהוא מלך‬
‫העופות )פענח רזא שמיני קמח‬
‫ב(‪ ,‬וכתב הרד״ק בשם רבינו סעדיה על‬
‫הפסוק )ישעיה מ לא(‪ :‬״יעלו אבר‬
‫כנשרים״ כי הנשר יעלה לעשר שנים‬
‫גבוה מאד על פני רקיע שמים ויקרב‬
‫לחום האש‪ ,‬ויפיל עצמו לים מרוב‬
‫חומו וימרט ויתחדש אחר כן ויעלה‬
‫אבר וישוב לימי עלומיו וכן כל עשר‬
‫שנים עד מאה ובשנת המאה יעלה‬
‫כמנהגו ויפול בים וימות‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫על כנפי נשרים‬
‫הנשר מחדש נוצתו בכל שנה‬
‫״נשר״ אכן נקרא על שם טבעו‬ ‫השם‬
‫באשר נוצותיו נושרות והוא‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ה‬
‫בספרים מפרשים בזה הכתוב‬
‫) מ ש לי‬
‫כ ב ו ( ‪ :‬״חנוך לנער על פי‬
‫דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״‪.‬‬
‫היינו שגם בשעה שיזקין לא יסור‬
‫מאותה בחינה נעלית שיש בנער‪ ,‬והיא‬
‫ההתחדשות וההתלהבות שלא תיכבה‬
‫בעקבות הזקנה‪ .‬וזה שאמר הכתוב‬
‫) ה ו ש ע י א א ( ; ״כי נער ישראל‬
‫ואוהבהו״‪ ,‬היינו מעלתם של ישראל‬
‫שבגללה אהב אותם ה׳ היא ‪ :‬״כי נער‬
‫ישראל״ ‪ -‬שבכל עת הם בבחינת‬
‫״נער״ שאינם מתיישנים אלא‬
‫מתחדשים תמיד בכל עת‪ ,‬ואלו הם‬
‫שבחם ותפארתם של ישראל‪.‬‬
‫תמב‬
‫היינו על דרך הכתוב ‪ :‬״תתחדש כנשר‬
‫נעוריכי״‪ .‬משום שהם מתחדשים‬
‫כנשר בעבודתם שהיא תמיד‬
‫בהתלהבות נעורים‪ ,‬וכפי שאמר הנביא‬
‫) י ש ע י׳ מ ל א ( ‪ :‬״וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו‬
‫אבר כנשרים״‪ .‬הצדיקים מחליפים כח‬
‫בכל עת ומתחדשים תמיד לעבודת‬
‫ח(‪:‬‬ ‫)וי ק ״ ר יא‬ ‫הבורא‪ .‬ולכן מצינו‬
‫״גדולה זקנה אם זקנים הן חביבים‬
‫הם‪ ,‬אם נערים הם נטפלה להם‬
‫ילדות״‪ .‬ומכאן כי אם אמנם שהזקנה‬
‫חביבה וחשובה‪ ,‬בכל זאת צריך‬
‫שתהיה נטפלת גם מעלת ההתחדשות‬
‫בבחינת ״נערים״‪.‬‬
‫תמג‬ ‫אליעזר‬ ‫ש ק צי ם ו ר מ שי ם‬ ‫נ ב ר או‬ ‫מ פני מ ה‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ו‬

‫מפני מה נבראו שקצים ורמשים‬

‫שורש ברייתן של שקצים ורמשים ללמד זכות על הבריות שחוטאים‬
‫ומקלקלים מעשיהם‪ ,‬וכל סיבת השרדותם בחיים‪ ,‬שאינם מסתלקים‬
‫קודם עתם‪ ,‬מחמת שמשתוים בחייהם על כל פנים למיני שקצים‬
‫ורמשים שמצויים בעולם הגם שאין בהם כל תועלת ושום סיבה‬
‫מוצדקת לנוכחותן עלי אדמות‪ ,‬ועם כל זה אין הקב״ה משמידן‪ ,‬כמו‬
‫כן לא יעביר לאותם רשעים במהרה‪ ,‬למרות שאין בהם שום תועלת‬
‫‪ /‬מהרז״ו‪ :‬בודאי מכל מין ופרט מבעלי החיים‪ ,‬גם בריה שפילה‬
‫ומאוסה‪ ,‬טמון בה כה ויכולת לתועלת‪ ,‬להביא מזור וארוכה למין‬
‫חולי ומכאוב‪ ,‬ויש בהם צד הנאה להשתמש בהם לצרכי רפואה‬
‫לטובת בני אדם ‪ /‬כל בריה‪ ,‬וכל יצור נושם‪ ,‬כל גוף מהלך וזז או‬
‫מעופף ומרחף‪ ,‬יש מטרה לנוכחות קיומו עלי אדמות‪ ,‬ולא היתה‬
‫הבריאה שלימה בהיעדרו‪ ,‬והיו בני אדם סובלים בחסרונו‪.‬‬

‫״וזה לכם הטמא ב^זרץ ה^טרץ על הארץ‬

‫החלר והעכבר והצב למינהו״ ) ו י ק ר א י א כ ט ( ‪.‬‬

‫במים״ וכר‪ ,‬ובהמשך נאמר‬

‫) ש ם יא י ג(‪:‬‬ ‫בפרשת השבוע מפרטת התורה‬
‫״ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכל״‬ ‫סדר החיות הבהמות‬
‫וכר‪ ,‬ובהמשך ) ש ם י א כ ט ( ‪ :‬״וזה לכם‬ ‫האסורים‬ ‫והשרצים‬ ‫והעופות‬
‫הטמא בשרץ השורץ על הארץ‬ ‫והמותרים לאכלן‪ .‬ה״רבינו בחיי״‬
‫החולד״ וכר‪.‬‬ ‫בפרשה השבוע מציין שהכל נשנה‬
‫בסדר נפלא על פי חשבון עמוק לפי‬
‫ד׳ סוגי בעלי חיים הן‪ ,‬בהמות אשר‬ ‫סדר ארבע יסודות הבריאה שתיקן‬
‫על הארץ‪ ,‬בעלי חיים אשר במים‪,‬‬ ‫הקב״ה את עולמו היינו אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‬
‫בעלי חיים אשר ברוח‪ ,‬והחיות‬ ‫עפר‪ .‬וכך כתוב בתורה )ו י ק ר א י א ב ( ‪:‬‬

‫הגדלים על ידי אש‪ .‬וכך מבאר‬ ‫״זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה‬
‫ה״רבינו בחיי״ זצ״ל‪ :‬אם תתבונן‬ ‫אשר על הארץ״ וכר‪ ,‬ובהמשך נאמר‬
‫בפרשה הזאת ובפרשיות הסמוכות‬ ‫) ש ם י א ט ( ‪ :‬״את זה תאכלו מכל אשר‬
‫לה‪ ,‬תמצאם מסודרות בסדר גדול‬ ‫במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת‪,‬‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ו אליעזר‬ ‫תמד‬
‫במרכבה העליונה דמות נשר ואריה‬ ‫ובכונה נכונה‪ ,‬על סדר היסודות‬
‫מעופות והיות טמאות‪ .‬ותירץ שם על‬ ‫מלמעלה למטה והוא סימן אדמ״ע ־‬
‫פי דברי הגמרא ) ח ר לין ק כז א( שכל מה‬ ‫אש‪ ,‬רוח‪ ,‬מים‪ ,‬עפד‪ ,‬הם יסודות‬
‫שיש ביבשה יש בים והטמאה ביבשה‬ ‫הבריאה‪ .‬וכץ סדרם שלמה המלך‬
‫טהורה בים‪ ,‬ודמות הקבועה במרכבה‬ ‫בספר ) מ ש ל י ל ‪ : n‬׳מי עלה שמים וירד‪,‬‬
‫היא מחיות הים שהן טהורות‪.‬‬ ‫מי אסף רוח בחפניו‪ ,‬מי צרר מים‬
‫בשמלה‪ ,‬מי הקים כל אפסי ארץ׳‪.‬‬
‫מעניין לציין כאן דברים נפלאים‬ ‫שלמה המלך סדרם מלמעלה למטה‬
‫בענין מהספר ״בן יהוידע״‬ ‫ובתורתנו הק׳ מסודר מלמטה למעלה‬
‫) מ ס כ ת ח י ל ץ ד ף ק כז( ‪ :‬תנו רבנן כל שיש‬ ‫דהיינו‪ :‬עפר‪ ,‬מים‪ ,‬רוח‪ ,‬אש‪ ,‬וכך הוא‬
‫ביבשה יש בים חוץ מן החולדה‪,‬‬ ‫הסדר‪ .‬יסוד העפר ■ ׳זאת החיה אשר‬
‫ראיתי בספר ״מטעם המלך״ ) ח ״ ד ס י מ ן‬ ‫תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ׳‪.‬‬
‫ת ר ב( דאיתא בספרי המקובלים ז״ל כל‬
‫מין טהור חיותם משם י״ה וכל מין‬ ‫וביארה התורה בפרשה זו הבהמות‬
‫המותרות‬ ‫והחיות‬
‫טמא חיותם מן אותיות ו״ה‪ ,‬גם ידוע‬
‫) ח ו ל י ן ק כ ז א ( ‪ :‬כל מה שיש ביבשה‬ ‫והאסורות שהן יסוד העפר‪ .‬יסוד‬
‫טהור הוא טמא בים‪ ,‬וכל מה‬ ‫המים ־ ׳את זה אשר תאכלו מכל אשר‬
‫במים וביאור׳ הדגים המותרים‬
‫שביבשה טמא הוא טהור בים‪ ,‬נמצא‬
‫לפי זה יהללו שם י״ה הטהורים‬ ‫והאסורים ביסוד המים‪ .‬יסוד הרוח ‪-‬‬
‫שבים‪ ,‬וגם יהללו שם י״ה הטהורים‬ ‫׳את אלה תשקצו מן העוף׳ ־ שהן‬
‫שביבשה שהם טמאים בים‪ ,‬הרי כל‬ ‫העופות הפורחים באויר האסורים‬
‫המינים מהללים בשם י״ה וכל המינים‬ ‫והמותרים שהם יסוד הרוח‪ .‬יסוד האש‬
‫מהללים באותיות י״ה‪ ,‬ורק מין‬ ‫־ ׳וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על‬
‫החולדה לא משכחת לה שתהלל שם‬ ‫הארץ החולד והעכבר והצב למינהו׳‪,‬‬
‫י״ה כי מין זה הוא טמא ביבשה ואין‬ ‫הצב כולל שני מינים האחד שמו‬
‫כנגדו טהור בים‪ ,‬לכן אמרו רז״ל‬ ‫ערוד‪ ,‬והשני שמו סלמנדרא‪ ,‬והיא חיה‬
‫בפרקי שירה חולדה אומרת‪ :‬כל‬ ‫מתולדת באש בתנור שנתחמם שבע‬
‫הנשמה תהלל י״ה‪ ,‬כלומר כל אותם‬ ‫שנים רצופים יום ולילה‪ ,‬וכל כך גדלה‬
‫שהם לבד מרירי כל מין שיהיה יהלל‬ ‫שם שאם תפרד רגע מהאש מיד‬
‫בשם י״ה‪ ,‬ורק מין דירי לא אפשר‬ ‫תמות‪ ,‬כמו דגים שתוציאם מן המים‪,‬‬
‫להלל בשם י״ה עכ״ד‪ .‬לכך נקראת‬ ‫ע״כ תוכן דברי קדשו ודפח״ח‪.‬‬
‫חולדה אותיות חלד ו״ה והיינו לשון‬ ‫יהונתן‬ ‫ב״יערות דבש״‬
‫לרבי‬
‫כניסה וכיסוי שהיא מכוסות ונכנסת‬ ‫ח(‬ ‫ד רו ש‬‫אייבשיץ‬
‫) ח״ב‬

‫באחיזת ו״ה ולא באחיזת י״ה‪.‬‬ ‫הביא קושית הפליאה איך נקבעו‬
‫תמה‬ ‫אליעזר‬ ‫מפני מה נבראו שקצים ורמשים‬
‫השמים והארץ וכל צבאם׳‪ ,‬וכתבו‬
‫ב ב ״ ר‪,‬‬ ‫תו א ר ״‬ ‫) ב פ י ר ו ש ״י פ ה‬ ‫המפרשים‬
‫הרד״ל‬ ‫ו ב חי דו שי‬ ‫ב ש מו ״ ר‪,‬‬ ‫מ ה רז ״ ו‬
‫ב ש מ ו ״ ר ( ‪ ,‬שדעת רבנן פליגי אדברי ר׳‬
‫אחא שם‪ ,‬וסבירא ליה כדרב בשבת‪,‬‬
‫שיש בהן צורך לרפואה‪ ,‬ונמצא למד‬
‫ממה שאמר הכתוב‪ :‬׳ויכולו השמים‬
‫והארץ וכל צבאם׳ ודריש מ׳וכל‬
‫צבאם׳ לשון רצון שכולם לתועלת‬
‫נבראו ) פ י ר ו ש מ ה ת ״ ו ב ב ״ ר ( וכן לגירסא‬
‫בשמו״ר דרבנן נפקא ליה מקרא‬
‫דכתיב‪ :‬׳וירא אלקים את כל אשר‬
‫עשה׳‪ ,‬והמשך הפסוק‪ :‬׳והנה טוב‬
‫מאד׳‪ ,‬הרי שבכל מה שעשה אלקים‬
‫לברוא בששת ימי בראשית‪ ,‬כולם‬
‫לטובה ולתועלת המה‪ ,‬ואין בהם שום‬
‫יתור‪.‬‬
‫כל מה שברא הקב״ה בעולמו‬
‫לכבודו ברא‬
‫המהר״ל ב״חידושי אגדות״ למסכת‬
‫שבת כתב בזה שלא ברא‬
‫דבר לבטלה‪ ,‬כי הכל נברא בשביל‬
‫האדם‪ ,‬ולפיכך אי אפשר שלא ישמשו‬
‫כל הנבראים לצורך האדם‪ ,‬ולא לצורך‬
‫עצמן‪ ,‬וזאב וארי אם לא חטא האדם‬
‫היה עושה מלאכתו בהן גם כן‪,‬‬
‫כדכתיב ) ב ר א ש י ת ט ב ( ‪ :‬׳ומוראכם‬
‫וחתכם יהיה על כל חית השדה׳ וגו׳‪,‬‬
‫ע״כ‪ .‬וכדברי ר׳ נהוראי‪ ,‬נתבאר כן‬
‫בתנא דבי ״אליהו רבה״ ) ס ו ף פ ר ק א ( ‪,‬‬
‫ואחר כך ברא אדם והביאו לעולם‪,‬‬
‫ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב‬
‫שלם וכו׳‪ ,‬כיון שפרה ורבה‪ ,‬זה עובד‬
‫שמלת‬
‫שני טעמים‬
‫לבריאת שקצים ורמשים‬
‫ו ב פי רו ש‬ ‫א(‪:‬‬ ‫סד‬ ‫הנ ה בירושלמי מובא‬
‫) ב ר כו ת‬
‫אליהו ז״ל שאל לר׳ נהוראי‪,‬‬
‫מפני מה ברא הקב״ה שקצים‬
‫ורמשים בעולמו‪ ,‬אמר ליה לצורך‬
‫נבראו‪ ,‬בשעה שהבריות חוטאים‪ ,‬הוא‬
‫מביט בהן ואמר‪ ,‬מה אלו שאין בהן‬
‫צורך הרי אני מקיימן‪ ,‬אלו שיש בהן‬
‫צורך לא כל שכן‪ ,‬אמר ליה עוד הן יש‬
‫בהן צורך‪ ,‬זבוב לצירעה‪ ,‬פשפש‬
‫לעלוקתה‪ ,‬נחש לחפפית‪ ,‬שבלון‬
‫לחזזית‪ ,‬סממית לעקרב‪.‬‬
‫ב׳ דעות אלו הובאו בעוד מקומות‬
‫בחז״ל‪ ,‬כדברי אליהו ז״ל שבכל‬
‫בריה ובריה יש צורך בהן לתועלת‬
‫לרפואה ולארוכה‪ ,‬מבואר בגמרא‬
‫) ש ב ת ע ז ב ( ‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב‪,‬‬
‫כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא ברא‬
‫דבר אחד לבטלה‪ ,‬ברא שבלול לכתית‪,‬‬
‫ברא זבוב לצידעה‪ ,‬יתוש לנחש‪ ,‬נחש‬
‫לחפפית‪ ,‬וסממית לעקרב‪ ,‬ומבואר כן‬
‫בכמה מקומות במדרש ) ב ״ ר י מ‪ .‬ש מ ו ״ ר‬
‫י א• ו י ק ״ ר כ ב א‪ .‬ק ה ״ ר ה פ סו ק ו י ת ר ו ן‬
‫ח(‪:‬‬ ‫)ק הל ת ה‬‫ה ב׳ ( ‪ ,‬רבותינו אמרין מהו‬
‫׳ויתרון ארץ בכל היא׳ אפילו דברים‬
‫שאתה רואה אותן כאילו הם מיותרין‬
‫בעולם‪ ,‬כגון זבובים ופרעושין‬
‫ויתושין‪ ,‬הן היו בכלל בריתו של‬
‫עולם‪ ,‬שנאמר ) ב ר א ש י ת א ל א ( ‪ :‬׳וירא‬
‫אלקים את כל אשר עשה׳‪ ,‬כן הוא‬
‫הגירסא בשמו״ר‪ .‬ואילו בויק״ר וקה״ר‬
‫הגירסא שנאמר ) ב ר א ש י ת ב א ( ‪ :‬׳ויכולו‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ו אליעזר‬ ‫תמו‬
‫ודעת אליהו בירושלמי‪ ,‬ורב יהודה‬ ‫לחמה ולבנה‪ ,‬וזה עובד לעץ ואבן‪,‬‬
‫אמר רב בבבלי‪ ,‬ורבנן‬ ‫ובכל יום ויום מתחייבים באלו׳‪,‬‬
‫במדרש וכן הוא גם כן דעת ר׳ יצחק‬ ‫לפיכך כשהוא חוזר ומסתכל בכל‬
‫מגדלאה‪) ,‬בב״ר ה ט(‪ ,‬שאף יתושין‬ ‫מעשי ידיו שברא בעולם‪ ,‬אמר לאלו‬
‫זבובין ופרעושין יש בהן הנאה‪,‬‬ ‫ואלו חיים‪ ...‬לאלו ואלו נשמות‪...‬‬
‫ובפירוש מהרז״ו‪ ,‬האריך בזה‪ ,‬שבודאי‬ ‫לאלו ואלו אכילה ושתיה‪ ...‬הרי הן‬
‫מכל מין ופרט מן בעלי החיים גם‬ ‫חשובין כבהמה וכחיה‪ ,‬וכשאר‬
‫בריה שפילה ומאוסה טמון בה כח‬ ‫שקצים ורמשים שברא הקב״ה‬
‫ויכולת לתועלת להביא מזור וארוכה‬ ‫בעולמו‪ ,‬מיד נתקררה דעתו‪ ,‬ואץ‬
‫למין חולי ומכאוב‪ ,‬ויש בהם צד הנאה‬ ‫מכלה אותם‪ ,‬הא למדת‪ ,‬שלא נברא‬
‫להשתמש בהם לצרכי רפואה לטובת‬ ‫בהמה חיה שקצים ורמשים בעולם‪,‬‬
‫בני אדם‪ .‬ונמצא מזה שכל מיני‬ ‫אלא לרפואה לבני אדם על הא^‪,‬‬
‫שקצים משונים שנראים בעינינו‬ ‫ע״כ‪.‬‬
‫כבריות שפילים ומיותרים‪ ,‬כמו‬
‫המקקים המאוסים‪ ,‬חרקי דגי הכסף‪,‬‬ ‫שקצים ורמשים בעולם‬
‫חיפושיות למיניהם‪ ,‬ופרת משה רבינו‪,‬‬ ‫ללמד זכות על הבריות‬
‫יתושין פרעושין פשפשין כינים‬ ‫ביסוד בריאת שקצים ורמשים‬
‫ותולעים לטאות וחרקים‪ ,‬כולם יש‬ ‫ושרצי העוף‪ ,‬ישנם ב׳‬
‫בהם סיבה וצורך לטובת בני אדם‪,‬‬ ‫דעות עקרוניות בחז״ל‪ ,‬לאיזו מטרה‬
‫ובורא העולם‪ ,‬כשבראם‪ ,‬למען הביא‬ ‫נבראו‪ ,‬ומה תועלת בהן‪ :‬דעת ר׳‬
‫תועלת בראם‪ ,‬ואין שום בריה קיימת‬ ‫נהוראי וכן הוא בתנא דבי אליהו‪,‬‬
‫ריק‪ ,‬לגוון ולהעשיר עולם החי‪ ,‬אך‬ ‫שכל שורש ברייתן של אותן מינים‪,‬‬
‫אם כי כולם משמשים למטרה כל‬ ‫ללמד זכות על הבריות שחוטאים‬
‫שהיא‪ ,‬אין ידוע סוד כל דבר‪ ,‬אך ברור‬ ‫ומקלקלים מעשיהם‪ ,‬ופוגמין בשורש‬
‫ונאמנים עלינו דבריהם של חז״ל‪,‬‬ ‫חיותן בעולם‪ ,‬וחשובים כבהמה וחיה‪.‬‬
‫שכל בריה וכל יצור נושם‪ ,‬כל גוף‬ ‫וכל סיבת השרדותם בחיים שאינם‬
‫מהלך וזז או מעופף ומרחף‪ ,‬יש מטרה‬ ‫מסתלקים קודם עתם‪ ,‬מחמת‬
‫לנוכחות קיומו עלי אדמות‪ ,‬ולא היתה‬ ‫שמשתוים בחייהם על כל פנים למיני‬
‫הבריאה שלימה בהיעדרו‪ ,‬והיו בני‬ ‫שקצים ורמשים שמצויים בעולם הגם‬
‫אדם סובלים בחסרונו‪ ,‬ואפשר‬ ‫שאין בהם כל תועלת ושום סיבה‬
‫שלעתיד לבא‪ ,‬כאשר מלאה ה א ^‬ ‫מוצדקת לנוכחותן עלי אדמות‪ ,‬ועם‬
‫דעה את ה׳‪ ,‬נדע נבין ונשכיל להשיג‬ ‫כל זה אין הקב״ה משמידן‪ ,‬כמו כן‬
‫בשכלנו‪ ,‬סיבה וצורך שיש לעולם‪,‬‬ ‫לא יעביר לאותם רשעים במהרה‪,‬‬
‫בכל מין ומין‪.‬‬ ‫למרות שאין בה‪ 6‬שום תועלת‪.‬‬
‫תמז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת מפני מה נבראו שקצים ורמשים‬
‫היוצא לנו‪ ,‬השו׳׳בים העומדים על‬
‫מלאכת השחיטה יום יום‬
‫בשחיטת אלפי עופות ובהמות‪ ,‬כאשר‬
‫מתבוננים היטב כי בעבודתינו עבודת‬
‫הקודש מוציאים את נשמתם ואת‬
‫הנפש המגולגלת בעת השחיטה‪ ,‬אל‬
‫לנו להיות בבחינת‪ :‬״אל תצדק‬
‫הרבה״ לומר הלא רחמנות הוא‬
‫עליהם כי אנו עושים זאת בבחינת‬
‫לתקן תכליתם ולתקן את הטמון בהם‬
‫להעלותם מבחינת חי לבחינה גבוהה‬
‫יותר‪ ,‬ואם יזכו שגם יאכלו ממנה‬
‫ויעשו ברכה הגונה בודאי יבוא בעל‬
‫החי לתיקונו‪ .‬לכן מחובתנו לדעת כי‬
‫מי שמרחם בעת הזאת הוא בבחינת‪:‬‬
‫״אל תהי צדיק הרבה״‪ .‬ויהי רזנץ‬
‫שנזכה למלאות תפקידנו עם כל‬
‫הדינים וההלכות כראוי ולא נכשל‬
‫ח״ו אמן‪.‬‬
‫הנה יש כאן מוסר השכל עמוק‪ ,‬בב׳‬
‫הדעות‪ ,‬אם אין צורך בכמה‬
‫מינים‪ ,‬אלא שנבראו למען לימוד זכות‬
‫ולהמליץ יושר לבני אדם שעל הא ‪,p‬‬
‫או שבגופן ועצמן מביאים תועלת‬
‫ותכלית‪ ,‬ואין לזלזל בהם‪ ,‬בין כך ובין‬
‫כך‪ ,‬נמצינו למדים שאסור להמית‬
‫ולהרוג ולהשמיד בהם שלא לצורך‬
‫סילוק היזקא‪ ,‬מאחר שמעורר קצת‬
‫קטרוג באיבוד אותם בריות‪ ,‬בזה‬
‫שמראה‪ ,‬שבריה שאין צריכים לה‪,‬‬
‫אחת דינה להיאבד וגם מחסר דברי‬
‫תועלת כל שהוא מן העולם‪ ,‬וצריך‬
‫עיון בזה‪ ,‬אך מעניין לציין מה שהביא‬
‫ב״ספר חסידים״ ) א ו ת ת ת ל א ( ‪ :‬״אחד לא‬
‫היה רוצה לשרוף הזבובים‪ .‬אמר לו‬
‫חבירו‪ :‬׳אל תהי צדיק הרבה׳ מוטב‬
‫לשרוף הזבובים‪ ,‬כדי שלא יפלו‬
‫במאכל ובמשתה ויבלעם ויחטא״‪.‬‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ז‬ ‫תמח‬

‫מאמר ז‬

‫טעמים למה אסרה התורה מאכלות אסורות‬

‫התיר הקב״ה לז׳ אומות שקצים ורמשים וכל העבירות לפי שהם‬
‫מוכנים לגיהנם‪ ,‬אבל ישראל שהם חיים אמר להם‪ :‬׳את זה תאכלו‬
‫ואת זה לא תאכלו׳‪ ,‬ולכך אמר‪ :‬׳זאת החיה׳ שהוא לשון חיים‪ ,‬לפי‬
‫שישראל דבקים בחיים שנאמר‪ :‬׳ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים‬
‫כולכם היום׳ ‪ /‬״החינוך״‪ :‬החכם לא יתן לבו כי אם אל המאכלים‬
‫המועילים לגופו וצריכים למחיתו ושומרים בריאת אבריו‪ ,‬לזה ראוי‬
‫לכל בעל שכל לכוין במזונו ושתיתו לא לכונת משוש הגרון‪ ,‬ולו‬
‫חכמו בני אדם ישכילו זאת ‪ /‬״מסילת ישרים״ ‪ :‬איסור המאכל הוא‬
‫ארס ממש ללב ולנפש‪ ,‬אם כן מי אפוא יהיה המקיל במקום חששא‬
‫של איסור אם בעל שכל הוא‪ ,‬ועל דבר זה נאמר ‪ :‬׳ושמת סכין בלעך׳‬
‫אם בעל נפש אתה ‪ /‬״גבול ראשונים״ ‪ :‬ישראל הדבקים באלקים חיים‬
‫ותכונת נפשם רחמנית אסור להם להתגאל במאכלות האסורות כי בזה‬
‫הם מטמאים את עצמם וממיתים את קדושת נשמתם‪ ,‬כי תכונת כל‬
‫אלה לפי המאכל אשר יאכל והאוכל בהמות ועופות טמאים חוץ ממה‬
‫שיזיק לגופו מוליד בקרבו את טבע האכזריות ‪ /‬השמירה המיוחדת‬
‫של עם ישראל ממאכלים האסורים הביאה אותו ליצירת קלסתר פנים‬
‫מיוחדת‪ ,‬ליצירת גזע מיוחד במינו‪ ,‬אשר כל חכמי האומות מודים‬
‫שהגזע הזה מביא בעולם בעלי כשרונות רוחנים אחוז יותר גדול ביחס‬
‫לשאר העמים‪ ,‬ובאי שמירתו את עצמו ממאכלים האסורים על פי‬
‫התורה מביא הוא לידי טשטוש הדמות של האדם מישראל‪ ,‬מטמטם‬
‫את לבו‪.‬‬

‫״אל ת'שפןצו את נפשתיכם בכל ה^רץ ה^טו־ץ‬

‫ולא תטמאו בהם ונטמתם בם״ ) ו י ק ר א י א מ ג ( ‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫; • ‪■ J‬־‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו‬ ‫נצטוינו בתורתנו הקדושה )דברים ו‬

‫כהיום הזה״‪ .‬והנה לפנינו הציווים על‬ ‫כד(‪ :‬״ויצונו ה׳ לעשות את‬
‫מאכלות אסורות שאסרתם תורה‪.‬‬ ‫כל החוקים האלה ליראה את ה׳‬
‫תמט‬ ‫אליעזר‬ ‫טעמים לאיסור מאכלות אסורות‬ ‫שמלת‬
‫לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא‬ ‫א‪ .‬בכתוב )ו י ק ר א י א מ ג ‪ -‬מ ז ( ‪" :‬אל‬
‫תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף‬ ‫תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ‬
‫ובכל אשר תרמוש האדמה אשר‬ ‫השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם‬
‫הבדלתי לכם לטמא״‪.‬‬ ‫בם״‪.‬‬
‫״והייתם לי קדושים כי קדוש אני‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ב‪ :‬״כי אני ה׳ אלקיכם והתקדשתם‬
‫ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות‬ ‫והייתם קדושים כי קדוש אני ולא‬
‫לי״‪.‬‬ ‫תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ‬
‫״לא תאכל‬ ‫וכן נצטוינו‬
‫) ד ב רי ם י ז ג ( ‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫הרומש על הארץ״‪,‬‬
‫כל תועבה״‪.‬‬ ‫ג‪ :‬״כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ‬
‫מצרים להיות לכם לאלוקים‬
‫עבירה מטמטמת לבו של האדם‬
‫והייתם קדושים כי קדוש אני״‪.‬‬
‫ש מיני י א(‪:‬‬ ‫ט‪ ,‬ודרשו חז״ל‬
‫) ת ו ד ת כ הני ם‬

‫׳״לא תטמאו בהם ונטמתם בם‪/‬‬ ‫״זאת תורת הבהמה והעוף וכל‬ ‫ד‪:‬‬
‫אם מטמאים אתם בם סופכם לטמא‬ ‫נפש החיה הרומשת במים ולכל‬
‫בם״‪.‬‬ ‫נפש השורצת על הארץ״‪,‬‬
‫י‪ .‬וכן דרשו ) ת ו ר ת כ הני ם ק ד ו ש י ם כ ( ‪:‬‬
‫״להבדיל בין הטמא ובין הטהור‬ ‫ה‪:‬‬
‫׳ואבדיל אתכם מן העמים להיות‬ ‫ובין החיה הנאכלת ובין החיה‬
‫לי׳‪ ,‬אם אתם מובדלים מהם הרי אתם‬ ‫אשר לא תאכל״‪.‬‬
‫שלי‪ ,‬ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר‬ ‫כ ר(‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪ ,‬וכן‬
‫כה‬ ‫כ‬ ‫ק דו שי ם‬ ‫)שם‬

‫וחבריו יח‪.‬‬ ‫״והבדלתם בין הבהמה הטהורה‬

‫לו מ ר שא ם‬ ‫ה ד ג י ש ו ח ז׳ ׳ ל ד ו ק א נ ב ו כ ד נ צ ר ו ח ב ד י ו ב ע ו ד ש ת כ ו נ ה‬ ‫ל כ או ר ה י ש ל דיי ק ל מ ה‬ ‫י ח‪.‬‬

‫ל א י ה יו‬ ‫אז‬ ‫ה גוי ם‬ ‫וככל‬ ‫כנ ען‬ ‫ארץ‬ ‫כמעשה‬ ‫וי ע שו‬ ‫א סו רו ת‬ ‫מ א כ לו ת‬ ‫י ש ר א ל י א כ לו‬ ‫עם‬

‫ה ריו ק‬ ‫א כן‬ ‫ו מ הו‬ ‫כ מ ע שי ה ם‪,‬‬ ‫עו שי ם‬ ‫ב היו ת ם‬ ‫ה גוי ם‬ ‫ככל‬ ‫י היו‬ ‫אלא‬ ‫ל ה קב״ ה‬ ‫שיי כי ם‬

‫ל א י ש מ רו‬ ‫שאם‬ ‫הי א‬ ‫ש ה כונ ה‬ ‫לו מ ר‬ ‫ו ב פ ש טו ת י ש‬ ‫ה ג ו י ם ‪. ..‬‬ ‫שאר‬ ‫נ בו כ דנ צ ר ו ח ב ריו ו ל א‬

‫פ ר י ש ו ת ו ה ר ח קו ת מן‬ ‫של‬ ‫ב פ ר ש ת ק רו שי ם‬ ‫ה א מו רי ם‬ ‫ה מ צו ת‬ ‫ח ו ק ו ת ה תו ר ה ו ש ב ע י ם‬ ‫את‬

‫שנ א מר‬ ‫כ פי‬ ‫את י ש ר א ל‪,‬‬ ‫ש ה ג לו‬ ‫ע ל י רי נ בו כ רנ צ ר ו ח ב ריו‬ ‫ל ג לו ת‬ ‫אז י צ ט ר כ ו‬ ‫כי‬ ‫ה ג וי ם ‪,‬‬

‫ב פ ס ו ק ב ס ו ף פ ר ש ת א ח ר י ) ו י ק ר א י ח כ א ( ‪ :‬״ ו ל א ת קי א ה א ר ץ א ת כ ם ב ט מ א כ ם א ו ת ה כ א ש ר‬

‫א ש ר ל פני ה ם ״‪.‬‬ ‫קא ה א ת ה גוי‬

‫ו ש מ ע תי מי רי ר י פ מ ״ מ צנ מ ״ ס ה ג און ר בי פנ ח ס פ רי ר מן ש לי ט ״ א ב ע מ ח ״ ס ״ פ רי ה ד ר ״‬

‫פיו ״ ‪-‬‬ ‫על‬ ‫מ ל א ך ו ס ט רו‬ ‫בא‬ ‫״אלמלא‬ ‫ב(‪:‬‬ ‫צב‬ ‫ה ג מ ר א ) ס נ ה ר רין‬ ‫פ י ר ו ש נ ח מ ד כי י דו ע ה‬

‫היו ת‬ ‫אלא‬ ‫פיו‪.‬‬ ‫על‬ ‫נ בו כ רנ צ ר‬ ‫נסטר‬ ‫דו ק א‬ ‫למה‬ ‫ל ה בין‬ ‫יש‬ ‫ש ל כ או ר ה‬ ‫נ בו כ דנ צ ר‪,‬‬ ‫של‬

‫ש נ ב ו כ ר נ צ ר נ ט מ א ב מ א כ לו ת א סו רו ת ע ל כן ס ט ר ל ו ה מ ל א ך א ת פ י ו כי פ ה ה או כ ל ד ב רי ם‬

‫א ס ו ר י ם א י נ ו ר א ו י ל ש ב ח א ת ה׳ כ י ב ש ב י ל ל ש ב ח א ת ה ק ב ״ ה צ ר י כ י ם ק ד ו ש ה ו ק י ר ב ה א ל‬

‫ש לי ״ שאתם‬ ‫מ ו ב ר ל י ם מ ה ם ־ מ ה ג ו י ם ‪ -‬ה רי א ת ם‬ ‫ש פי ר ש ר ש ״י ז ״ ל‪ :‬״אם אתם‬ ‫ה׳‪ .‬ו ז ה‬

‫ש ל נ בו כ ד נ צ ר ו ח ב ריו ״‬ ‫״ ה רי א ת ם‬ ‫א ס ו רי ם ‪,‬‬ ‫ש ת א כ לו ר ב רי ם‬ ‫ל או ״‬ ‫״ו א ם‬ ‫א ל ה׳‪,‬‬ ‫ק רו בי ם‬

 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ז אליעזר‬
‫בא וראה דברים נפלאים בענין בספר‬
‫״ ‪ p‬יהוידע״ )מסכת חולין סד ב(‪:‬‬
‫תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי‬
‫שאמר והיה העולם וכו׳‪ .‬נראה לי‬
‫בסייעתא דשמיא הבהמות רמז‬
‫לעכו״ם‪ ,‬כי הבהמה אינה יכולה‬
‫לפרוח באויר ולקפוץ ולדלג לעלות‬
‫למעלה אלא הוא דבוקה בקרקע וכן‬
‫העכו״ם דבוקים תמיד בחומר ה א ^‬
‫והעפר שהם עפר ואל עפר ישובו‪ ,‬אך‬
‫הרעים שבהם דומין לבהמות טמאות‪,‬‬
‫והטובים שהם דומין לבהמות‬
‫טהורות‪ ,‬אבל העופות רומזים‬
‫לישראל‪ ,‬כי העופות אף על פי שהם‬
‫מהלכים על גבי קרקע יש להם כח‬
‫לפרוח באויר ולהיות למעלה למעלה‬
‫ברגע אחד‪ ,‬וכן ישראל הגם דלפעמים‬
‫חוטאים ודבקים בחומר המתייחס‬
‫לעפר‪ ,‬עם כל זה בנקל יכולים לעשות‬
‫תשובה ולעלות למעלה ברוחניות‬
‫שבקדושה בלתי איחור ועיכוב כלל‪,‬‬
‫והוא ממש כמו העוף שאתה רואה נח‬
‫על גבי קרקע וקובץ בארץ‪ ,‬וברגע‬
‫אחד כהרף עין עולה עד לב השמים‪,‬‬
‫כן ישראל ברגע אחד יעשה הרשע‬
‫תשובה ונקרא צדיק‪ ,‬וכנודע )קידושין‬
‫תג‬
‫י א‪ .‬וכן )יומא לט א(‪ :‬״תני דבי רבי‬
‫ישמעאל עבירה מטמטמת לבו‬
‫של אדם שנאמר‪ :‬׳ולא תטמאו בהם‬
‫ונטמתם בם׳ אל תקרי ונטמאתם אלא‬
‫ונטמתם״‪ .‬ואיתא במדרש )ויק״ר יג ו‪.‬‬
‫וב״רבינו בחיי״ שמיני יא(‪ :‬למה הדבר‬
‫דומה לרופא שהלך לבקר שני חולים‪,‬‬
‫אחד יש בו סכנה אמר להם תנו לו כל‬
‫מה שמבקש לאכול‪ ,‬נכנס לשני ואמר‬
‫להם תנו לו מאכל פלוני ואל תתנו לו‬
‫מאכל פלוני‪ ,‬לימים זה שהתיר לו‬
‫המאכלים כולם‪ ,‬מת‪ ,‬וזה שהתיר לו‬
‫מקצת ואסר לו מקצת‪ ,‬נתרפא‪ .‬אמרו‬
‫לו‪ :‬מה זאת‪ ,‬אמר להם זה שראיתי בו‬
‫סימני חיים התרתי לו זה‪ ,‬ומנעתי‬
‫ממנו זה‪ ,‬וזה שראיתי בו סימני מיתה‬
‫התרתי לו את הכל‪ .‬כך התיר הקב״ה‬
‫לז׳ אומות שקצים ורמשים וכל‬
‫העבירות לפי שהם מוכנים לגיהנם‪,‬‬
‫אבל ישראל שהם חיים אמר להם‪:‬‬
‫׳את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו׳‪,‬‬
‫ולכך אמר )ויקרא יא ב(‪ :‬׳זאת החיה׳‬
‫שהוא לשון חיים‪ ,‬לפי שישראל‬
‫דבקים בחיים שנאמר )דברים ד ד(‪:‬‬
‫׳ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים‬
‫כולכם היום׳‪.‬‬

‫שעל ידי שאכלו דבדים אסודים לא יכלו לשבח לה׳ ולא להתקדב אל ה׳ עד כאן תוכן‬
‫דבריו‪ .‬ודפח״ח‪.‬‬
‫ויש להוסיף הרי לכאורה נבוכדנצר לא היה מצווה על איסור אכילת נבילות וטריפות‪,‬‬
‫ומהן אם כן המאכלות האסורות שנטמא בהן‪ ,‬בעוד שלא נאסרו עליו כלל‪ ,‬ולמה אם כן‬
‫סטרו המלאך על פיו‪ .‬ויש לומר שאיסור אבר מן החי ודם מן החי גם בני נח מצווים‬
‫עליהם‪ ,‬ומצאנו)נדרים סה א( שנבוכדנצר אכל ארנבות חיות שיש עליהן איסור אבר מן‬
‫החי‪ ,‬ולכן נסטר על פיו‪ .‬ונצטווינו אנו להיות קדושים שלא כנבוכדנצר וחבריו‪ ,‬״כי קדוש‬
‫אני ה׳״‪.‬‬
‫תנא‬ ‫א לי עז ר‬
‫מנה הטמאים‪ ,‬ובבהמות טמאים‬
‫מרובים על כן מנה הטהורים בפרשת‬
‫ראה )דברים יד ד ‪ -‬ה(‪ ,‬וטעמו של דבר‬
‫לפי שיסוד העפר יותר עב וגם ומוליד‬
‫עכירת השכל יותר מן האויר‪,‬‬
‫והבהמות יש בהם חלק גדול מן יסוד‬
‫העפר יותד מן יסוד האויד ומטעם זה‬
‫אינן יכולות לעוף באויר‪ ,‬על כן‬
‫הטמאים מרובים לרוב עפרורית‬
‫שבהם ועל צד הזרות נמצא בהם גם‬
‫טהורים זעיר שם‪ .‬ובהפך זה העופות‬
‫יש בהם חלק גדול מיסוד האויר הזך‬
‫והדק יותד מיסוד העפר‪ ,‬על כן דובם‬
‫טהודים‪ ,‬ועל צד הזדות נמצאו בהם‬
‫קצת טמאים והמה מעטים‪ ,‬כי הארץ‬
‫מגדלת גשמיות והאויר מגדל טהרה‬
‫ורוהניות‪ .‬לכך נאמר )ויקרא כ כה(‪:‬‬
‫׳והבדלתם בין הבהמה הטהורה‬
‫לטמאה ובין העוף הטמא לטהור׳‪,‬‬
‫הקדים בבהמות הטהורים ובעופות‬
‫הטמאים‪ ,‬לפי שכל בודד דבר מתוך‬
‫חבירו בורר המועט מתוך המרובה‪,‬‬
‫וכאילו אמר שיבדיל בבהמות‬
‫הטהורים מתוך הטמאים ובהפך זה‬
‫בעופות״‪.‬‬
‫האוכל מהשרצים‬
‫נעשה נפשו שרץ‬
‫י ב‪ .‬ואיתא‬
‫)פסקא זוטרתי סוף פר׳ שמיני( ‪:‬‬
‫״אסר את המאכלים המטמאים‬
‫את הנפש במדות ובמושכלות‪,‬‬
‫]ומטמטמת את הדעת באדם[ כאמרו‪:‬‬
‫ש מ ל ת טעמים לאיסור מאכלות אסירות‬
‫מט ‪ p‬מדין האומר לאשה הרי את‬
‫מקודשת לי על מנת שאני צדיק‪ ,‬אף‬
‫על פי דקודם רגע אחר ראינו שהוא‬
‫רשע גמור הרי זו מקודשת דשמא‬
‫הרהר תשובה‪.‬‬
‫ולכן מאחר שהבהמות רומזים‬
‫לעכו״ם‪ ,‬על כץ בהמות‬
‫הטמאות רבים מן הטהורות כי‬
‫הטובים שבהם מועטים שהם נחשבים‬
‫טהורים לגבי מינם‪ ,‬והעופות הטהורים‬
‫שרומזים לכשרים שבישראל הם‬
‫מרובים מן עופות הטמאים הרומזים‬
‫לרעים שבישראל‪ .‬אי נמי הטעם‬
‫שבהמות הטמאים מרובין מפני‬
‫שנבראו מן העפר שהוא גם החומר‪,‬‬
‫לכן דבקו בהם סיגים של טומאה‬
‫יותר‪ ,‬ורבו על בהמות הטהורות שאין‬
‫בהם סיגים כל כך‪ ,‬אבל העופות‬
‫שנבראו מן הרקק שהוא עפר ומים‬
‫שאינו חומד גס מאד‪ ,‬לכן לא דבקו‬
‫בהם סיגים של טומאה כל כך‬
‫כבהמות‪ ,‬וכמו שנתבאד )חולין דף כז(‬
‫בהמה שנבדאת מן היבשה הכשדה‬
‫בשני סימנים‪ ,‬עוף שנברא מן הדקק‬
‫הכשירו בסימן אחד״יט‪.‬‬
‫כיוצא בדברים אלה ביאר ה״כלי‬
‫יקר״ )פר׳ שמיני יא יג( ‪" :‬׳ואת‬
‫אלה תשקצו מן העוף׳ מן משמע‬
‫מקצת ממנו דהיינו המיעוט‪ ,‬לפי‬
‫שבעופות אמדו חז״ל )חולין סג ‪: P‬‬
‫שהטהורים מרובים מן הטמאים על כן‬
‫יט‪ .‬ועיין מה שביאר המהרש״א ז״ל‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ז א לי עז ר‬ ‫תנב‬
‫הדעת‪ ,‬כי ההפרש בין השוגג למזיד‬ ‫׳ונטמתם בם׳ וכאמרו‪ :‬׳אל תשקצו את‬
‫במציאות‪ ,‬זה שוגג כמזיד‪ ,‬כי התיעוב‬ ‫נפשותיכם׳ וכאמרו‪ :‬׳לא תטמאו את‬
‫יעשה מעשהו בנפש אדם אפילו‬ ‫נפשותיכם בכל השרץ״׳‪.‬‬
‫בהיסה הדעת אלא שישתנה הפגם‬ ‫יג‪ ,‬וכתב ה״ספורנו״)ויקרא יא מה( ״כי‬
‫במעשה‪ ,‬מזיר תעשה נפשו שקץ‪,‬‬ ‫אני ה׳ המעלה אתכם מארץ‬
‫ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם‪ ,‬הוא‬ ‫לאלקים‬ ‫לכם‬ ‫להיות‬ ‫מצרים‬
‫אומרו‪ :‬׳ולא תטמאו ונטמתם בם׳‪,‬‬ ‫והתקדשתם והייתם קדושים‪ ,‬פירוש‬
‫וצריך האדם להזהר בתוספת זהירות‬ ‫נצחיים מתדמים לבורא יתברך כאמרו‬
‫וזריזות בכל דבר אשר יכנס בגדר ספק‬ ‫כי קדוש אני״‪.‬‬
‫שיקוץ זה שומר נפשו ושמור את‬
‫הדבר‪.‬‬ ‫יד‪ .‬ב״אבן עזרא״)קדושים כ כג( כתב‬
‫טעם לטומאה‪ :‬שתדע שהוא‬
‫החיים״ ) שם שם‬ ‫יח‪ .‬וראה עוד ב״אור‬
‫מטמא במחשבה ובדבור‪ ,‬וכן תשקצו‬
‫כא( בכתבו על מין ארבה אחד‬
‫מן העוף‪ ,‬על כן גר תושב לא יאכל‬
‫שאין לו סימני טהרה הדרושים והוא‬
‫טמא בארץ טהורה‪ ,‬כי על זה התנאי‬
‫אסור גמור‪ ...‬והנה מיום שנשמעו‬
‫ידור בתוכינו‪.‬‬
‫דברי במערב ופירשו מהם הרבים לא‬
‫נגע ה׳ עוד במכה זו ולא נראו זה יותר‬ ‫טו‪ .‬הרשב״ם )שמיני יא ג( כותב‪ :‬כל‬
‫משתים עשרה שנה כי תורה ומעשים‬ ‫הבהמות והחיות והעופות‬
‫טובים כתריס בפני הפורענות‪.‬‬ ‫והדגים ומיני ארבה ושרצים שאסר‬
‫)בבא מציעא סא‬ ‫יט‪ .‬הנה הורונו חז׳׳ל‬ ‫הקב״ה לישראל מאוסים הם‬
‫ב( יציאת מצרים דכתב רחמנא‬ ‫ומקלקלים ומחממים את הגוף‪,‬‬
‫גבי שרצים למה לי כו׳ תנא דבי רבי‬ ‫ולפיכך נקראו טמאים‪ ,‬ואף בתלמוד‬
‫ישמעאל אמר הקב״ה אלמלי העלתי‬ ‫)שבת פו ב( עובדי כוכבים שאוכלים‬
‫את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר‬ ‫שקצים ורמשים חבול גופיהו‪.‬‬
‫זה שאין מיטמאין בשרצים דיי‪ ,‬אמר‬ ‫טז‪ .‬ה״עקידה״ )פר׳ שמיני( כתב‪ :‬הם‬
‫ליה ומי נפיש אגרייהו טפי מריבית‬ ‫הטהורה‪,‬‬ ‫הנפש‬ ‫משקצים‬
‫ומציצית וממשקלות‪ ,‬אמר ליה אף על‬ ‫ומגרשים רוח טהרה וקדושה מן‬
‫גב דלא נפיש אגרייהו טפי מאיסי‬ ‫האדם‪ ,‬ומולידין אטימת השכל ותכונת‬
‫למיכלינהו‪.‬‬ ‫האכזריות‪.‬‬
‫מי שמתטמא במאכלים‬ ‫יז‪ .‬ה״אור החיים״ הק׳‬
‫)שמיני יא מג(‬
‫יוצא מרשות הקדושה‬ ‫כתב‪ :‬האוכל מהשרצים נעשה‬
‫כ‪ ,‬בזוהר הק׳‬
‫)ח״ג פרשת שמיני קיא(‬ ‫נפשו שרץ‪ ,‬וצריכין ישראל להזהר‬
‫איתא ‪ :‬כל האוכל מאלו המאכלות‬ ‫לבל יכנסו לפיהם אפילו בהיסח‬
‫תנג‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת טעמים לאיסור מאכלות אסורות‬
‫כ א‪ ,‬ב״חינוך״ )מצוה קמז( כתב‪ :‬כי‬
‫מהיות הגוף כלי לנפש ובו‬
‫תפעול כושר פעולותיה ולפי זכותו‬
‫וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה‬
‫הנתונה בו ויאמין לעצתה וילך אחריה‪,‬‬
‫מפני זה צריך האדם להשתדל על כל‬
‫פנים בחיות גופו להעמידו על ישובו‬
‫ובריו וכהו‪ ,‬וידוע הדבר ומפורסם בין‬
‫בני אדם לפי המאכלים יתפעל הגוף‬
‫בבריאות או בחולי כי בשר הגוף הווה‬
‫ונפסד בכל יום ויום‪ ,‬ולפי המזונות‬
‫הטובים יתהוה בהפך‪ ,‬ועל כן היה‬
‫מחסדי האל הגדולים עלינו אנחנו עמו‬
‫אשר בחר והרחיק ממנו כל מאכל‬
‫מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות‪.‬‬
‫וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי‬
‫כ ב‪ ,‬ב״חינוך )מצוה קיז( כתב‪ :‬ימעט‬
‫האדם מלרדוף אחר המאכלים‬
‫המתוקים לחכו כמנהג הסובאים‬
‫והזוללים ימשכו לעולם אחר מתוק‪,‬‬
‫אבל החכם לא יתן לבו כי אם אל‬
‫המאכלים המועילים לגופו וצריכים‬
‫למחייתו ושומרים בריאת אבריו‪,‬‬
‫ולזה ראוי לכל בעל שכל לכוין במזונו‬
‫ושתיתו לא לכונת משוש הגרון ולו‬
‫חכמו בני אדם ישכילו זאת כי כל ענין‬
‫חוש המישוש חרפה הוא להם‪ ,‬כל‬
‫שכן שאין ראוי להם לכוין אליו‬
‫ולהנות בו‪ ,‬רק הצריך אל הטבע‬
‫בהכרח ומאנשי החכמה כתבו חוש‬
‫המישוש אשר היא חרפה לנו‪.‬‬
‫תולעתם ‪ -‬רמה האוכלת את בשרם‪ ,‬ואישם ‪ -‬בגיהנם‪ ,‬דראון ‪ -‬בזיון‪ ,‬רש״י ישעיה‪.‬‬
‫האסורות מתדבק בטומאה ומגעיל‬
‫נפשו ורוח טומאה שורה עליו ומראה‬
‫עצמו שאין לו חלק באלקים עליון‬
‫ואינו דבוק בו‪ ,‬וכאשר יסתלק‬
‫מהעולם יתקשרו בו כל כוחות‬
‫הטומאה ויטמאו את נשמתו וידונו‬
‫אותו בעולם העליון כאדם אשר הוא‬
‫נגעל בעיני אדונו והוא נגעל בעולם‬
‫הזה ובעולם הבא‪ ,‬ועל זה כתוב‪:‬‬
‫׳ונטמתם בם׳ )ויקרא יא מג(‪ ,‬בלי אלף‬
‫שלא ימצא רפואה לגעולו ואינו יוצא‬
‫מטומאתו לעולם‪ ,‬אוי לו אוי לנשמתו‬
‫שלא יתדבקו בצרור החיים לעולם‬
‫שהרי הוטמאו אוי לעצמותיהם‪,‬‬
‫עליהם כתוב )ישעיה סו כד(‪ :‬׳ויצאו‬
‫תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה‬
‫והיו דראון לכל בשר׳ב‪ .‬וגם הנפש לא‬
‫תמלא לא ירצו את עונם ולא יגמר‬
‫דינם לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬רבי‬
‫יצחק אמר כל המתטמא בהם כאילו‬
‫עבד עבודה זרה שהוא תועבת ה׳‬
‫)דבריס ז כה ‪ -‬כו( שהרי כתוב )דברים יד‬
‫ג(‪ :‬׳לא תאכל כל תועבה׳ מי שעובד‬
‫לעבודה זרה יוצא מרשות הקדושה‬
‫ונכנס ברשות אחרת כן מי שמתטמא‬
‫באלה המאכלים יוצא מרשות‬
‫הקדושה ונכנס ברשות אחרת‪ ,‬ולא‬
‫עוד אלא שהוא טמא בעולם הזה‬
‫ובעולם הבא שהרי כתוב‪ :‬׳ונטמתם‬
‫בם׳ בלי אלף‪.‬‬
‫כ‪,‬‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ז אליעזר‬ ‫תנד‬
‫נתגלה טעמן להועיל לנו מן המכשול‬ ‫ב״חינוך״ )מצוה עג( כתב‪ :‬משרשי‬
‫הזה‪ ,‬וידוע הדבר מדרכי הרפואה‬ ‫מצוה זו לפי שהגוף‪ ,‬כלי‬
‫שבשר כל הטריפות האסורות לנו‬ ‫לנפש ובו תעשה פעולתה וזולתה לא‬
‫מוליד הפסד אל גוף האוכלין‪ ,‬מחמת‬ ‫תושלם מלאכתה לעולם על כן באה‬
‫שהטריפות מורה חולי בבהמה‪ ,‬ואל‬ ‫בצלו ולא לרעתה באתה כי האל לא‬
‫תקשה עליך ולומר מה הפסד יוכל‬ ‫יריע אבל יטיב לכל‪ ,‬נמצא כי הגוף‬
‫להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה‪,‬‬ ‫בין ידיה כמו הצבת ביד הנפש אשר‬
‫כי לא מחכמה תקשה על זה‪ ,‬הלא‬ ‫עמו יוציא כלי למעשהו‪ ,‬ובאמת כי‬
‫ידעת כי לכל דבר התחלה‪ ,‬ואם תודה‬ ‫בהיות הצבת חזק ומכוון לאחוז בו‬
‫אלי כי באורך הזמן ימצא ההפסד בה‬ ‫הכלים יעשה האומן דברים טובים‪,‬‬
‫מחמת הטרפות תתחייב להורות כי‬ ‫ואם לא יהיה הצבת טוב לא יבאו‬
‫ברגע הראשון התחיל ההפסד‪ ,‬אלא‬ ‫לעולם הכלים מכונים ונאים‪ ,‬כמו כן‬
‫שהוא מועט בהתחלה‪ ,‬ואין ספק כי‬ ‫בהיות בגוף שום הפסד באיזה ענין‬
‫מן הנזק רע אפילו מיעוט‪ ,‬ועוד שכל‬ ‫שיהיה תתבטל פעולת השכל כפי‬
‫דיני התורה וכל דבר שיש לו קיימא‬ ‫אותו ההפסד‪ ,‬ועל כן הרחיקה אותנו‬
‫בגדר כזה התחייב להיות‪ ,‬שאם תתן‬ ‫תורתינו השלימה מכל דבר הגורם בו‬
‫דבריך לשיעורין לא יתקיים דבר בידך‬ ‫הפסד‪ .‬ועל דרך הזה לפי הפשט נאמר‬
‫לעולם‪.‬‬ ‫שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות‬
‫האסורות ואם יש מהן שאין נודע לנו‬
‫ב״חינוך״ )מצוה קני( כתב‪ :‬כי יודע‬
‫ולא לחכמי הרפואה נזקן‪ ,‬אל תתמה‬
‫כולם‬ ‫כי‬ ‫אלקים‬
‫ממאכלות שהרחיק מעמו אשר בחר‪,‬‬ ‫עליהם‪ ,‬כי הרופא הנאמן שהזהירנו‬
‫יש בהם נזקים מצוים לגופם שהם‬ ‫בהם חכם יותר ממך ומהם‪ ,‬וכמה‬
‫כלים לנפשות לפעול בהם ולהתעלות‬ ‫נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו‬
‫על ידי מעשיהם הטובים‪ ,‬על כן‬ ‫בדברים נזק או תועלת אלא במה‬
‫הרחקנו מהם למען יפעלו הנפשות‬ ‫שהשיג הוא‪.‬‬
‫פעולתן ולא ינעלו דלת בפניהם רוע‬
‫מזג הגופות וטמטום הלבבות‪.‬‬ ‫ויש לך לדעת כי לתועלתינו לא‬
‫נתגלה סבתן ונזקן‪ ,‬פן יקומו‬
‫העכירה מטמטמת לבד של אדם‬ ‫אנשים מחזיקין עצמם כחכמים‬
‫כג‪ .‬והמדרגה השלישית אחר הגזל‬ ‫גדולים ויתחכמו לאמר נזק פלוני‬
‫והעריות וענין החמדה הנה הוא‬ ‫שאמרה התורה שיש בדבר פלוני‬
‫המאכלות ‪ -‬בין בענין טרפות עצמם‪,‬‬ ‫איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן‪,‬‬
‫בין בענין תערובותיהן‪ ,‬בין בענין בשר‬ ‫או לאיש פלוני שטבעו כן‪ ,‬ופן יתפתה‬
‫בחלב‪ ,‬או חלב ודם‪ ,‬וענין בשולי‬ ‫לדבריהם אחד מן הפתאים‪ .‬על כן לא‬
‫תנה‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת טעמים לאיסור מאכלות אסותת‬

‫לומר‪ :‬בין חמור לפרה‪ ,‬למה נאמר‪:‬‬ ‫גוים‪ ,‬ועניץ געול גרים‪ ,‬יין נסכם וסתם‬
‫׳בין הטמא ובין הטהור׳ ־ בין טמאה‬ ‫יינם‪ ,‬כל אלה הנקיות צריך דקדוק‬
‫לך ובין טהורה לך‪ ,‬בין נשחט רובו‬ ‫גדול וצריך חיזוק‪ ,‬כי יש תאות הלב‬
‫של קנה לנשחט חציו‪ ,‬וכמה בין רובו‬ ‫המתאוה במאכלים הטובים וחסרון‬
‫לחציו‪ ...‬מלא השערה‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫הכיס באסורי התערובות וכיוצא בזה‪,‬‬
‫ואמרו לשון זה בסיום מאמרם ‪ :‬וכמה‬ ‫ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים‬
‫בין רובו וכו׳ להראות כמה נפלא כח‬ ‫והמבוארים בספרי הפוסקים והמקל‬
‫המצוה‪ ,‬שחוט השערה מבדיל בין‬ ‫בהם במקום שאמרו להחמיר אינו‬
‫טמאה לטהרה ממש‪.‬‬ ‫אלא משחית לנפשו‪ .‬וכך אמרו‬
‫בספרא‪ :‬׳לא תטמאו בהם ונטמתם‬
‫האוכל בהמות ועופות טמאים‬ ‫בם‪ ,‬אם מטמאים אתם בם סופכם‬
‫מוליד בו אכזריות‬ ‫לטמא בם׳‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי המאכלות‬
‫כ ד‪ .‬בספר ״מסלת ישרים״ )פרק יא(‪:‬‬ ‫האסורות מכניסים טומאה בלבו‬
‫״והנה מי שיש לו מוח בקדקדו‬ ‫ובנפשו של אדם עד שקדושתו של‬
‫יחשוב אסורי המאכל כמאכלים‬ ‫המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת‬
‫הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה‬ ‫ממנו‪.‬‬
‫דבר ארסי‪ .‬כי הנה‪ ,‬לו דבר זה יארע‪,‬‬
‫ו הו א מה שאמרו בתלמוד גם כן‪:‬‬
‫היקל אדם על עצמו לאכול ממנו‪ ,‬אם‬
‫׳ונטמתם בם אל תקרי ונטמתם‬
‫ישאר לו בו איזה בית מחוש‪ ,‬ואפילו‬
‫אלא ונטמתם׳ שהעבירה מטמטמת‬
‫חששא קטנה‪ ...‬ודי שלא יקל‪ ,‬ואם‬
‫לבו של אדם‪ ,‬כי מסלקת ממנו הדעה‬
‫יקל ־ לא יהיה נחשב אלא לשוטה‬
‫האמתית ורוח השכל שהקדוש ברוך‬
‫גמור‪ ,‬אך איסור המאכל כבר בארנו‪,‬‬
‫הוא נותן לחסידים כמו שאמר הכתוב‬
‫שהוא ארס ממש ללב ולנפש‪ ,‬אם כן‬
‫)משלי ב יא(‪ :‬׳כי ה׳ יתן חכמה׳‪ ,‬והנה‬
‫מי אפוא יהיה המקיל במקום חששא‬
‫הוא נשאר בהמי והמרי מושקע בגסות‬
‫של איסור אם בעל שכל הוא‪ ,‬ועל דבר‬
‫העולם הזה‪ ,‬והמאכלות האסורות‬
‫זה נאמר )משלי כג ב(‪ :‬׳ושמת סכין‬
‫יתרות בזה על כל האסורין כיון שהם‬
‫בלעך׳ אם בעל נפש אתה״‪.‬‬
‫נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים‬
‫״גבול ראשונים״ )בסוף ספרו‬ ‫כספר‬ ‫בשר מבשרו‪ ,‬וכדי להודיענו שלא‬
‫פרק מאכלות אסורות כתב‪:‬‬ ‫הבהמות הטמאות או השקצים בלבד‬
‫״בורא העולם וקברניטו היוצר את‬ ‫הם הטמאים‪ ,‬אלא גם הטרפות שבמין‬
‫האדם ומנהיגו המכין לו את מזונו‬ ‫הבשר עצמו הם בכלל טמאה אמר‬
‫ונותן לו את פרנסתו בורא נפשות‬ ‫הכתוב )ויקרא יא מז(‪ :‬׳להבדיל בין‬
‫רבות וחסרונן רק הוא היודע ומכיר‬ ‫הטמא ובין הטהור׳ ובא הפירוש‬
‫את טבעם מזגם ותכונת נפשם של כל‬ ‫לרבותינו ז״ל )תורת כהנים(‪ :‬צריך‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ז אליעזר‬
‫מדבר‪ ,‬וכל אחד מתעלה על ידי מה‬
‫שעליו ואם האדם הוא עם הארץ‬
‫נחשב כבהמה בצורת איש ולא יתעלה‬
‫החי על ידו עיין שם‪.‬‬
‫לממלכת כהנים וגוי קדוש‪ ,‬הורה‬
‫וכ״עקדה״ )שער מא( וזה לשונו‪:‬‬
‫ומהיות ספוק פרנסת‬
‫כל אחד מהמדרגות הנמצאות‬
‫מסודרות לפי טבען יחויב שמזונות‬
‫האנשים השלמים יהיו הטובים‬
‫ומעולים שבכולם וכו׳‪ ,‬הנה היסוד‬
‫הפשוט שהוא הנמצא הראשון שנברא‬
‫מדבר ספוק גדלו וצמיחתו לקוח‬
‫מהיולי המשותף אשר הוא למטה‬
‫ממנו במדרגה וכו׳ אשר על היסודות‬
‫המחצבים וכל הדברים הדוממים וכו׳‬
‫מהתחבר אליהם היסודות הפשוטים‬
‫וכו׳ וכן מדרגת הצמחים תסתפק‬
‫מהיסודות וכו׳ והנה מדרגת החי‬
‫הבלתי מדבר אשר הוא במדרגה על‬
‫הצומח‪ ,‬הוא מבואר שמזונותיו הם‬
‫הצמחים וכו׳‪ .‬לפי שכבר גדלה‬
‫האומה השלימה מבין שאר האומות‬
‫כמו שכתוב )שמות יט ה(‪ :‬׳והייתם לי‬
‫סגולה׳ וכו׳ עד שיהיו במדרגה עליונה‬
‫על כללות המין הנקרא חי מדבר‪,‬‬
‫תמצא שהפליגה תורה בענין מזונותם‬
‫המאכלות‬ ‫מטומאת‬ ‫להבדילם‬
‫ושיקוציהם וכו׳ מי שנפשו הדברית‬
‫נפסדה בו ואינו משתמש בה כלל‪ ,‬עד‬
‫שכמעט לא נרגש בו רק כח החיוני‬
‫לבד הוא הכת שאמרו חז״ל עליו‪:‬‬
‫׳עם הארץ אסור לאכול בשר׳ לפי‬
‫שמדרגת האוכל והמאכל שוה‪.‬‬
‫תנו‬
‫אהד ואחד‪ ,‬הוא היודע את המזון‬
‫המתאים להם לפי טבעם לבריאות‬
‫גופם ונשמתם‪ ,‬וכאשר נתן תורת חיים‬
‫לעם בחירו אשר תקדשהו ותעשהו‬
‫בחסדו הגדול בתורתו הקדושה את‬
‫אשר יאות להם למאכל ואת אשר לא‬
‫יאכלו מכל החי בגלל הנזק הטמון‬
‫בהם לבריאותם ולקדושת נשמתם‪ ,‬כי‬
‫ישראל הדבקים באלקים חיים ותכונת‬
‫נפשם רחמנית אסור להם להתגאל‬
‫במאכלות האסורות‪ ,‬כי בזה הם‬
‫מטמאים את עצמם וממיתים את‬
‫קדושת נשמתם‪ ,‬וכאשר כתבו רבותינו‬
‫הראשונים כי תכונת כל אלה לפי‬
‫המאכל אשר יאכל‪ ,‬והאוכל בהמות‬
‫ועופות טמאים חוץ ממה שיזיק‬
‫לגופו מוליד בקרבו את טבע‬
‫האכזריות‪ ,‬ולכן הרחיקתם התורה‬
‫ממאכל ישראל אשר מטבעם יהיו‬
‫רחמנים״‪.‬‬
‫בספר ״שערי שלום״ למהרש״ם‬
‫הביא לבאר המדרש )ויק״ר יג‬
‫‪ : p‬״׳זאת הבהמה׳ הדא הא דכתיב‬
‫)תהלים יח לא(‪ :‬׳כל אמרת אלוקי‬
‫צרופה׳ רב אמר לא נתנו המצות‬
‫לישראל אלא לצרף בהן את הבריות‬
‫וכל כך למה שנאמר‪ :‬׳מגן הוא לכל‬
‫החוסים בו״׳‪ .‬ונראה לבאר הדברים‬
‫על מי שמבואר בשל״ה ו״בית שמואל‬
‫אחרון״ )פר׳ שמעי( לפרש מאמר חז״ל‬
‫)פסחים מט ב(‪ :‬״עם הארץ אסור לאכול‬
‫בשר״‪ ,‬דנודע שיש דומם צומח חי‬
 ‫תנז‬ ‫שמלת טעמים לאיסור מאכלות אסורות אליעזר‬
‫מצות לישראל אלא לצרף בהן‬
‫הבריות׳ וכל כך למה לפי שנאמר‪:‬‬
‫׳מגן הוא לכל החוסים בו׳ שהוא‬
‫הטבע השני המעולה הנזכרת‪.‬‬
‫הזהירות ממאכלות אסורות‬
‫גדר נגד ההתבוללות‬
‫שהתנה הקב״ה עם כל מעשי בראשית‬
‫הנ ה מאכלות אסורות‪ ,‬כלומר איסור‬
‫על פי התורה למאכלים ידועים‬
‫בכללם יש להם שני טעמים עיקריים‪:‬‬
‫א‪ .‬בנוגע לתועלת הגוף של האדם‪ .‬ב‪.‬‬
‫בנוגע לתועלת נשמת האדם ורוחו‪.‬‬
‫התורה אסרה מאכלים ידועים משום‬
‫שיש בהם נזק לגוף האדם כמו שכתבו‬
‫רבותינו הראשונים ז״ל‪ ,‬ודבר זה הולך‬
‫ומתאמת גם כן על ידי חקירות‬
‫ובדיקות של רופאים ומומחים‪ .‬ואלה‬
‫המאכלות שעדיין לא ידוע לנו סיבת‬
‫היזקן לגוף בודאי ברבות הימים‬
‫יתגלה טעמם‪.‬‬
‫הטעם השני למאכלות אסורות הוא‬
‫נעלה יותר‪ ,‬כי נוגע הוא‬
‫לנשמת האדם‪ ,‬לרוחו‪ .‬גם כאן גילו‬
‫החכמים‪ ,‬שאותם המאכלים האסורים‬
‫מטמאים את נשמת האדם‪ ,‬מרעילים‬
‫את רוחו‪ .‬המאכלים האלה מולידים בו‬
‫נטיות רעות‪ ,‬מדות מגונות‪ ,‬תאוות‬
‫שונות‪ .‬הם מביאים לידי טמטום הלב‬
‫והמוח‪ ,‬מחלישים את כוחות האדם‬
‫הרוחנים‪ ,‬ומטשטשים את כשרונותיו‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬המאכלים האסורים יוצרים‬
‫באדם ובישראל דמות לגמרי‬
‫מהופכת‪ ,‬מכפי שרצתה אותה‬
‫התורה‪ ,‬השמירה המיוחדת של עם‬
‫ו ש ם >שער טס ביאר כי כשיהיה האדם‬
‫שומר צלמו ודמותו שתהיה‬
‫נפשו השכלית מולכת על כל חלקי‬
‫הגוף וכוחותיו ותכניעם עד שיעבדו‬
‫עבודתם יניע כל הנמצאות שיהיו‬
‫סרים למשמעתו‪ ,‬והוא טבע שני‬
‫אשר כדונג ימסו בפני האדם השומר‬
‫צורתו‪ ,‬וכמו המלך שאם שריו ועבדיו‬
‫נכנעים מפניו כל המדינות יגורו ממנו‬
‫ולא ימרו את דברו‪ ,‬אמנם אם כל‬
‫השרים הקרובים יעיזו בפניו אז‬
‫ישמעו רחוקים וימרדו בו‪ ,‬וכן נפש‬
‫השכלית הוא המלכות ואם חושי‬
‫חומרו יקבלו עליהם עול מלכותו אז‬
‫גם יתר הנמצאים יחרדו לקולו‪,‬‬
‫והטבע הזה זכרו דניאל באמרו )דניאל‬
‫ו כס‪ :‬׳אלקי שלח מלאכיא וסגור פום‬
‫אריותא׳ וכד כי אחר ששמר תמונתו‬
‫ולא נתגאל בפתבג המלך וביין משתיו‬
‫כי זה יורה שהוא המולך בכל כהות‬
‫הגוף ופעולותיו‪ ,‬לכן נשארה לו‬
‫הממשלה האלקית שהוא הטבע השני‬
‫לשעבד כל הנמצאות אל מין האדם‬
‫השלם המתאחר ביצירה ומעלתו‬
‫עליונה כי נורא הוא עיין שם ודפח״ח‪.‬‬
‫זהו ענין צירוף הבריות שכולן‬
‫מתעלות וכל אחד סובב הולך‬
‫למעלה עד כי האדם מושל בכל‬
‫הנמצאות והוא בעבור כי שומר‬
‫תמונתו לבל יתגאה בשקץ איסורי‬
‫מאכלות ולבל יתהפך לבהמה בצורת‬
‫איש‪ ,‬וזה שנאמר)ייק״ר יג ג( ‪ :‬׳לא ניתנו‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ז אליעזר‬
‫על מכיריו ומקורביו ושכניו‪ ,‬לפקוח‬
‫עינים עוורות אשר הוכו בסנוורים‪,‬‬
‫ביודעים ובלא יודעים‪ ,‬להוכיח‪ ,‬לבאר‬
‫ולהסביר להם את הערך הגדול שיש‬
‫בזהירה מהתגאל במאכלות אסורות‪.‬‬
‫וכי רק על ידי השלטת התורה‬
‫ומצוותיה הטהורות והנשגבות יכולים‬
‫אנו לחיות‪ ,‬ולהתקיים בארצנו‬
‫הקדושה‪ .‬מבלעדי זה כבר אמר הכתוב‬
‫)ויקרא יח כח( ‪ :‬״ולא תקיא הארץ אתכם‬
‫בטמאכם אותה וגד״‪.‬‬
‫המיוחדים לעם ישראל‪ .‬המאכלים‬
‫טעם מוסרי למאכלות אסורות‬
‫הנ ה מלבד הטעם של בריאות הגוף‪,‬‬
‫יש באיסור הבהמות והחיות‬
‫האסורות‪ ,‬גם טעם של בריאות הנפש‪,‬‬
‫שתהא שלמה במדות טובות‪ ,‬ועל כן‬
‫צוה ה׳ יתברך לבלתי אכלם‪ ,‬יען כי‬
‫בשרם ודמם עושים רושם על נפש‬
‫האוכלם‪ ,‬ומולידים בו תכונות רעות‪,‬‬
‫כמו שכתבו בזה ה״עקידת יצחק״)שער‬
‫ס( ומהר״י ״אברבנאל״ וה״ספודנו״‪,‬‬
‫וכן כתב הרמב״ן שהעופות הדורסים‬
‫מטביעים אכזריות בלב אוכליהם‬
‫כפתגם שאמרו בגרמניה‪ :‬״האדם הוא‬
‫מה שהוא אוכל״ וזה סוד הרצחנות‬
‫האכזרית הטבועה בלב העמים‪ ,‬שקמו‬
‫על ישראל בימינו להרוג ולאבד בכל‬
‫מיני מיתות‪ ,‬על ידי יסורים נוראים‬
‫שלא שמעתן אוזן מעולם‪ .‬ולעומתם‪,‬‬
‫בני ישראל‪ ,‬הנזהרים על פי התורה‬
‫מאכילת בשר טמאים‪ ,‬הרי הם באמת‬
‫נוחים‪ ,‬רחמנים וגומלי חסדים‪ ,‬מה‬
‫שאין כעם ישראל בכל אומה ולשון‬
‫תנח‬
‫ישראל מאכלים האסורים הביאה אותו‬
‫ליצירת קלסתר פנים מיוחדת‪ ,‬ליצירת‬
‫גזע מיוחד במינו‪ ,‬אשר כל חכמי‬
‫האומות מודים שהגזע הזה‪ ,‬מביא‬
‫בעולם בעלי כשרונות רוחנים אחוז‬
‫יותר גדול ביחס לשאר העמים‪ ,‬ובאי‬
‫שמירתו את עצמו ממאכלים האסורים‬
‫על פי התורה‪ ,‬מביא הוא לידי טשטוש‬
‫הדמות של האדם מישראל‪ ,‬מטמטם‬
‫את לבו‪ .‬ובמשך הזמן והדורות‪ ,‬הוא‬
‫מחליש גם את הכחות והכשרונות‬
‫האסורים הם הפתח הראשון לבגידה‬
‫באומה ותפקידה‪ ,‬ולהתבוללות גמורה‪.‬‬
‫כל איש ישראל הנזהר במאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬מפגין תדיר על‬
‫שייכותו לעם הנבחר וזוכר שהוא בן‬
‫לעם קדוש מובדל משאר העמים‪,‬‬
‫והבלתי נזהר במאכלות אסורות שוכח‬
‫את עמו מוציא את עצמו מכלל‬
‫ישראל ועלול להתבולל בין העמים‪.‬‬
‫לדאבוננו הגדול‪ ,‬הגענו לזמן כזה‬
‫בארצנו וכן בחו״ל‪ ,‬שישנם כאלה‬
‫שלא יודעים להעריך את חומר הענין‬
‫של מאכלות אסורות‪ ,‬וכמעט נשכח‬
‫מהם‪ .‬וגרוע מזה‪ ,‬כי הולך ומתחנך‬
‫דור צעיר חדש‪ ,‬אשר אינו יודע כלל‬
‫להבחין בין אסור ומותר ואוכלים‬
‫טריפות ונבילות וכל מיני מאכלות‬
‫אסורות בשר וחלב דם‪ ,‬חלב‪ ,‬וכד‪.‬‬
‫חוב קדוש מוטל‪ ,‬על כן‪ ,‬על כל יהודי‬
‫חרד‪ ,‬שיראת אלקים בלבו‪ ,‬על כל מי‬
‫שדואג לטובת עמו ורוחו ‪ -‬להשפיע‬
 ‫תנט‬ ‫שמלת טעמים לאיסור מאכלות אסורות אליעזר‬
‫אכזריים בחצרי המות של‪ :‬דכאו‪,‬‬ ‫טובות‬ ‫מדות‬ ‫בעלי יושר בעלי‬
‫טריבליינקא‪ ,‬אושונצ׳ים‪ ,‬מאיידנק‪,‬‬ ‫להפליא‪.‬‬
‫ברגן ‪ -‬בלזן ועוד ועוד‪ ,‬להשמיד‬
‫להרוג ולאבד ששה מליון יהודים‬ ‫וכבר אמר דוד המלך ‪ :‬ג׳ סימנים יש‬
‫באומה זו‪ :‬רחמנים‪ ,‬ביישנים‪,‬‬
‫חפים מפשע‪ ,‬זולת מה שהם יהודים‪.‬‬
‫וגומלי חסדים )יבמות עט א(‪ ,‬רחמנים‬
‫ועתה בשימנו אל לבנו סבת‬ ‫על אויביהם שלא לנקום מהם‪ ,‬בישנים‬
‫האכזריות הזאת‪ ,‬האין זה‬ ‫מלעבור עבירות בין אדם למקום ובין‬
‫מספיק להשקיף על תורתנו מנקודת‬ ‫אדם לחברו כנגד מצות התורה‪ ,‬גומלי‬
‫ההשקפה שהיא תורת חיים הנותנת‬ ‫חסדים בממון ובגוף לעניים ולעשירים‬
‫חיים לעושיה‪ ,‬מבחינת בריאות הגוף‪,‬‬ ‫לחיים ולמתים וראה מה שכתב ה״יפה‬
‫והנותנת חיים לעושיה גם מבחינת חיי‬ ‫תואר״ )ירושלמי קדושין פרק ד הל׳ א(‪.‬‬
‫הנפש לפרט ולכלל‪ ,‬ולכל העולם‪...‬‬
‫בתור מקור חיים לכל החיים‪ ,‬לאורך‬ ‫הנ ה לפנינו מצב העמים בכל העולם‪,‬‬
‫כמה הרבו חכמיהם‪ ,‬סופרים‪,‬‬
‫ימים ושנות חיים‪ .‬האם איננו רואים‬
‫בחוש‪ ,‬שהמאמר הגדול שבעשרת‬ ‫פילוסופיהם‪ ,‬וגדוליהם‪ ,‬לכתוב ספרים‬
‫הדברות ״לא תרצח״ לא הסתפק נותן‬ ‫בעלי תרבות‪ ,‬להשכיל את המון העם‬
‫התורה יתברך בצווי זה לבד‪ ,‬אלא‬ ‫מקטן ועד גדול‪ ,‬לשפר מעשיהם‬
‫ריכז סביבותיו עוד כמה מצות שונות‪,‬‬ ‫והליכותיהם בחיים לעשות טוב וחסד‬
‫שיעמדו כתריס בפני ״רציחה״‪ ,‬לטהר‬ ‫עם הזולת מבני אדם‪ ,‬ואפילו עד כדי‬
‫את הלב‪ ,‬לקרר את הדם‪ ,‬שבאופן‬ ‫כך‪ ,‬ש״אם סטר לך אדם בלחי‪ ,‬תושיט‬
‫מלאכותי‪ ,‬לא יעלה כלל על דעתו‬ ‫לו את השניה ולא תנקום ממנו״‪.‬‬
‫לרצוח נפש‪ ,‬להעריך את החיים של‬ ‫ולעומת זה התירו להם כל המאכלות‬
‫זולתו בתור ״עולם מלא״‪ ,‬ולא להפך‬ ‫האסורות‪ ,‬קראו ״טמא״ רק למה‬
‫לחשוב ״עולם מלא״ לנפש אחת‪.‬‬ ‫שיוצא מן הפה‪ ,‬אבל לא מה שנכנס‬
‫האין טעם זה מספיק לאיסור מאכלות‬ ‫אל הפה‪ .‬ומה אנו רואים‪ ...‬מהי‬
‫אסורות מבעלי חיים שונים טמאים‪...‬‬ ‫תוצאת התרבות הזאת‪ ...‬ומה הביא‬
‫הציביליזציא הזאת בכנפיה‪ ...‬־‬
‫והנה כשבא הקב״ה ליתן תורה‬ ‫אכזריות במדה מבהילה‪ ,‬רצח בצורה‬
‫לישראל אמר על ידי משה‬ ‫איומה ונוראה‪ ,‬שואה שאין דוגמתה‬
‫רבינו )שמות יט ה(‪ :‬׳אם שמע תשמעו‬ ‫בכל דברי ימי העולם‪ ,‬מאז ועד עתה‪.‬‬
‫בקולי‪ ,‬ושמרתם את בריתי‪ ,‬והייתם לי‬ ‫טמטום הנפש שנטמטמו על ידי‬
‫סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ‪,‬‬ ‫אכילת בשר טמא מכל המינים‪ ,‬רעל‬
‫ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי‬ ‫מדותיהם הרעות קלקל את פרי‬
‫קדוש׳ ־ ואמרו ז״ל במכילתא )סוף‬ ‫הדבורים היפים והביאם לידי מעשים‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ז א לי ע ז ר‬ ‫תם‬
‫חז״ל )חולץ ד ב(‬ ‫לבות בני אדם כמאמר‬ ‫שמעי(‪ :‬״קדושים ומקודשים מעבודת‬
‫במה הסיתו‪ ...‬בזביחה‪ ,‬אף חז״ל )שבת‬ ‫גלולים ומשוקצים״ קדושים ‪ -‬בכל‬
‫יז ב( דאגו לזה והוסיפו לגזור על פתן‪,‬‬ ‫מיני קדושות‪ :‬קדושת המחשבה‪,‬‬
‫יין‪ ,‬ושמנן‪ ,‬משום בנותיהם‪ ,‬ומשום‬ ‫קדושת הדבור‪ ,‬וקדושת המעשים‪,‬‬
‫עבודה זרה )עבודה זרה לב ב(‪ .‬ואמנם כן‪,‬‬ ‫קדושים ‪ -‬קדושת החיים קדושת‬
‫הננו רואים הרבה מהעמים הקדמונים‬ ‫הנשואין‪ .‬וקדושת הדת‪ ,‬הכלל‪:‬‬
‫הגולים‪ ,‬בהיותם משותפים בתנאי‬ ‫״קדושים תהיו ־ אל תשקצו את‬
‫חייהם‪ ,‬עם העמים אשר בקרבם באו‪,‬‬ ‫נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא‬
‫הנה במשך דורות אבד שמם ונשכח‬ ‫תטמאו בהם ונטמתם בם כי אני ה׳‬
‫זכרם מן העולם ורק עם ישראל‪ ,‬אשר‬ ‫אלקיכם והתקדשתם והייתם קדושים‬
‫לבדד ישכון על פי התורה והמצוה‬ ‫כי קדוש אני״‪.‬‬
‫המבדלת אותו מן העמים הוא נשאר‬ ‫וכן איתא )שם סוף פר׳ קדושים(‪ :‬תכלית‬
‫חי וקים‪ .‬אל הדברים האלה אולי כיון‬ ‫הקדושה הזאת היא ״והבדלתם‬
‫ריש לקיש במאמרו)ויק״ר ע ד(‪ :‬׳״זאת‬ ‫בין הבהמה הטהורה לטמאה‪ ,‬ובין‬
‫החיה אשר תאכלו׳ אם זכיתם תאכלו‬ ‫העוף הטמא לטהור‪ ,‬ולא תשקצו את‬
‫ואם לאו תאוכלו למלכיות‪ ,‬אם לא‬ ‫נפשותיכם בבהמה ובעוף‪ ,‬אשר‬
‫תזהרו מאכול בעלי חיים טמאים‬ ‫הבדלתי לכם לטמא‪ ,‬והייתם לי‬
‫תטמעו ותתבוללו בין המלכיות‪,‬‬ ‫קדושים כי קדוש אני ה׳ ואבדיל‬
‫שתשועבדו להם‪ ,‬ובזה תביאו כליון‬ ‫אתכם מן העמים להיות לי״‪ .‬הנה‬
‫ואבדון‪ ...‬אבל אם זכיתם להבדל מכל‬ ‫מפורש‪ ,‬שרצה הקב״ה לזכות את‬
‫אלה הטמאים תאכלו תתקיימו‪,‬‬ ‫ישראל שיהיו קדושים בחייהם‬
‫ההבדלה תחיה אתכם‪.‬‬ ‫המוסריים‪ ,‬שלא יתערבו ולא יתבוללו‬
‫בגוים‪ ,‬ועל כן הפקיד עליהם שומרים‬
‫ואת עטרת תפארת קדושה זו שמרו‬
‫גדרים באיסורי מאכלות טמאים‬
‫ישראל בכל הזמנים ובכל‬
‫לנפש‪ ,‬ובזה יהיו סגולה מכל העמים‬
‫הדורות והיא אשר שמרה על עם ישראל‬
‫וגוי קדושכא‪.‬‬
‫בכל תקופות גלותו המר והנורא שיהיה‬
‫לעם ולא יתבולל בין העמים אשר‬ ‫הסכיר זאת בספר ״פרדס פתחיה״‬
‫בתוכם ישב‪ ,‬אוי לנו כי פלאים ירדנו‬ ‫להרב מנקין )שמעי יד( כי‬
‫בימינו וחומת הכשרות נפרצה‪ ,‬נערים‬ ‫הצעדים הראשונים להתבוללות‬
‫מנוערים מדבר ה׳‪ ,‬הכניסו בשר הגמל‬ ‫וטמיעה הם היחוסים הקרובים בצרכי‬
‫והחזיר‪ ,‬את אשר תמיד בשם דבר אחר‬ ‫החיים‪ ,‬אכילה ושתיה הם המקרבים‬

‫עיין התלמוד וחכמת הרפואה צד ‪.422‬‬ ‫כא‪.‬‬

‫תסא‬ ‫^‪ 15‬מלת טעמים לאיסור מאכלות אסורות אליעזר‬
‫ישראל הלכות הסיבה‪ ,‬הלכות נקיות‬
‫וטהרה של נטילת ידים לפני המזון‬
‫ולאחריו‪ ,‬הלכות ברכות לדברים‬
‫הבאים לפני הסעודה בתוך הסעודה‬
‫ולאחריה‪ .‬והלכות זימון‪ ,‬וכל הלכות‬
‫אלו מכוונות לתכלית אחד להעלות‬
‫את השלחן ממדרגה השפלה של אבוס‬
‫השור והחמור‪ ,‬ומסכנת המות הגופי‬
‫והנפשי הכרוך אחריהם‪ ,‬אל המדרגה‬
‫העליונה של שלחן החיים בריאים‬
‫ושלמים לגוף ולנפש ושלחנו של‬
‫מקום שמבריא ומענג מקדש ומטהר‬
‫את המסובים עליו ואוכלים מדשן‬
‫מעדניו‪ .‬השלחן בסדורו ובנקיותו‬
‫מסמל את המיסב עליו ומשלחנו של‬
‫אדם ניכרת גם מדרגתו המוסרית‬
‫והתרבותית‪ ,‬ולשלחן של תלמידי‬
‫חכמים היתה צורה מיוחדת כמבואר‬
‫בגמרא )ב״ב נז ‪ ,p‬הלכות רבות נאמרו‬
‫בעצם השלחן מסיבתו וסדורו‪ ,‬אבל‬
‫סוף סוף השלחן אינו אלא כלי שרת‬
‫אמצעי לתכלית וכמה שיהיה מכובד‬
‫ומהודר‪ ,‬אינו מטהר את הטומאה‬
‫והזוהמא שעליו‪ ,‬להיפך אפשר לתורה‬
‫מפוארה שתמצא בכלי מכוער‪ ,‬כי‬
‫התוכן מקדש ומכבד את כלי השרת‪,‬‬
‫ספר התורה מקדש את התיק שעליו‬
‫ומצילין תיק הספר עם הספר‪.‬‬
‫משנה ג(‪ .‬לכן הקפידו נקיי הדעת‬
‫אבל לעולם לא יכבד כלי השרת‬
‫המהודר התוכן הגרוע שבו‪,‬‬
‫שלחן הזהב שבמקדש אינו מתקדש‬
‫אלא בלחם הפנים שעליו‪ ,‬לכן מובן‬
‫מאליו שהשלחן הטהור מחייב טהרת‬
‫יכונה בתוכינו‪ ,‬כי גם את שמו מאסנו‬
‫מלהזכירו לתוך חומת ישראל ולא‬
‫זעזענו את אמות הספים‪.‬‬
‫השלחן מקור החיים לאדם‬
‫הנה בשלחן האדם יש בו שני‬
‫הפכים‪ ,‬השלחן מזין מעדן‬
‫ומחיה‪ ,‬מיישב את הדעת מיישב את‬
‫הנפש‪ ,‬מענג מטהר ומקדש‪ ,‬והשלחן‬
‫ממית ומשכר מגרה את היצרים‬
‫הבהמיים והמתועבים שבאדם מטמטם‬
‫את הנפש מסעיר ומטמא אותה‬
‫והשלחן מקרב ומאהב‪ ,‬או מרחק‬
‫וזורע שנאה ומדנים‪ .‬הא כיצד‪ ...‬בזמן‬
‫שאדם מיסב על שלחן טהור במזונותיו‬
‫בחברת אנשי הדעת והמעלה להשביע‬
‫את רעבונו במרת ההסתפקות‪,‬‬
‫ובמזונות שיש בהם טהרה וקדושה‬
‫ובמזונות נפשיים ורוחניים‪ ,‬הרי שלחן‬
‫זה הוא מזבח כפרה וקדושה‪ ,‬שלחנו‬
‫של מקום ושלחן אשר לפני ה׳‪.‬‬
‫ולהיפך בזמן שהשלחן הוא טמא‬
‫במזונותיו ובמסיבת אנשי דלא מעלי‪,‬‬
‫ושלחן שאין בו דברי תורה‪ ,‬הרי הוא‬
‫דומה לאבוס של בעלי חיים‪ ,‬ועליהם‬
‫נאמר )ישעי׳ כח ח(‪ :‬׳כי כל השלחנות‬
‫מלאו קיא׳ והמיסב על שלחן זה הרי‬
‫הוא כאוכל מזבחי מתים )אבות פרק ג‬
‫שבירושלים ולא היו נכנסים לסעודה‬
‫אלא אם כן היו יודעים מי מיסב עמהם‬
‫)סנהדרין כג א(‪.‬‬
‫השקפה זו נקבעו הלכות‬ ‫מנקודת‬
‫מרובות בסדר שלחנו של‬
 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ז א לי עז ר‬ ‫תסב‬
‫יוצר האדם והעולם‪ ,‬ונגשש באפלה‬ ‫התוכן והתכלית‪ .‬מכאן האזהרות‬
‫אחרי מדע נסיוני שעלול להתבדות‬ ‫המרובות שבתורה למאכלות האסורות‬
‫כמו שהתבדו דברים מדעים רבים‬ ‫לסוגיהם ומינן שהן מחייבות עונש‬
‫שבזמנם נחשבו לאמיתיים גמורים‪,‬‬ ‫כרת‪ ,‬ומיתה בידי שמים‪ ,‬ולהיפך‬
‫ומשכילים אלה לא למדו ולא שנו‬ ‫המאכלות הכשרים מקדשים את‬
‫ומתוך כך לא ידעו כי התורה‬ ‫אוכליהן ומבדילים את ישראל מן‬
‫במצוותיה ואזהרותיה במאכלות‬ ‫העמים כאמור‪ :‬׳ואבדיל אתכם מן‬
‫האסורות התכוונה ביותר להבראת‬ ‫העמים להיות לי‪ ,‬השלחן הישראלית‬
‫הנפש בכלל ונפש היהדות ביחוד‪.‬‬ ‫ותכונותיה הטובות ומדותיה התרומיות‪,‬‬
‫ובהזניחנו את השלחן הטהור הרי אנו‬
‫מהר״י‬ ‫צ א ולמד ממה שכתב‬ ‫מכניסים בנפשנו ארס מחלחל ומפעפע‬
‫ש מי ני(‬ ‫) פ ר׳‬ ‫אברבנאל ז״ל‬ ‫בכל הגוף שמכלה את הנפש ומטמטם‬
‫מתעבים‬ ‫האסורים‬ ‫המאכלים‬ ‫את המחשבה ונוטל מעל פנינו צביונה‬
‫ומשקצים את הנפש הטהורה‬ ‫וצורתה שעל היהדות‪ ,‬ועושה אותנו‬
‫המשכלת ומולידים במזג האנושי‬ ‫כאלה דאכלי שרצים ורמשים דחביל‬
‫אטימות וקלקול התאוות בעשותם‬ ‫גופיהו )שבת פו ב(‪.‬‬
‫באדם מזג רע אשר ממנו תתהוה רוח‬
‫הטומאה שמטמאת הדעת והמעשים‬ ‫שלחן הטהור ‪ -‬שלחנו של מקום‬
‫ומגרש רוח הטהרה והקדושה שעליה‬
‫המשכילים בעיניהם חושבים כי‬
‫בקש דוד‪ :‬׳ורוח קדשך אל תקח ממני׳‪.‬‬ ‫כל אזהרות של‬
‫וב׳׳שלחן הטהור״ כתב‪ :‬והאיר עיניהם‬ ‫מאכלות אסורות אינן אלא זהירות‬
‫של אלה המגששים באפילה ועושים‬ ‫לשמור על בריאות הגוף‪ ,‬וכיון שכן‬
‫את שלחנם מגואל וטמא שמטמא את‬ ‫הם אומרים שלאור המדע הויטרינארי‬
‫נפשם ומטמטם את מחשבותם‪.‬‬ ‫ירדו מערכם כל אזהרות אלה‪ ,‬ואין‬
‫תקותנו איתנה כי מאור התורה‬ ‫לנו אלא מה שהמדע הרפואי מאשר‪.‬‬
‫המבריק מבין צרוף‬ ‫אבל משכילים אלה אינם יודעים‬
‫מאמרי תורתינו נביאנו חכמינו‬ ‫ואינם רוצים לדעת כי המדע הרפואי‬
‫ורבותינו יאיר את עינינו לשוב ולהשיב‬ ‫עדיין לא הגיע אל תכליתו‪ ,‬וישנם‬
‫את עצמנו ואת בנינו אל השלחן‬ ‫דברים רבים שעדיין לא נתגלו לכל‬
‫הטהור ‪ -‬שלחנו של מקום ושלחן‬ ‫חכמי המדע ועדיין גוף האדם ארגונו‬
‫שלפני ה׳ והשו״בים והמשגיחים יקחו‬ ‫וכחותיו החיוניים והשפעת המזונות‬
‫לקח טוב ממאמר זה‪ .‬ויקוים בנו מקרא‬ ‫שמהם הוא מתפרנס ומהם הוא חולה‬
‫שכתוב)ישעיה נה ב( ‪ :‬״שמעו שמוע אלי‬ ‫ומקרב את מיתתו‪ ,‬הם סתומים לפני‬
‫ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם״‪.‬‬ ‫המדע‪ .‬ולמה נעזוב דברי אלהים חיים‬
 ‫ש מ ל ת ״להבדיל בין הטמא ובין הטהיר״ א לי עז ר‬

‫מאמר ח‬

‫״להכדיל כין הטמא וכין הטהור״‬

‫מצוה כקום ועשה או לאו הכא מכלל עשה‬
‫הרמ״א‪ :‬״בניקור אי אפשר לבאר היטב בספר״‪ ,‬וכן הוסיף וכתב‪:‬‬
‫״ואין ללמוד סדר הניקור רק במראית העין מן המומהה הבקי‬
‫בניקור״‪ ,‬שלא מצינו ביטוי כזה בשום מקום בשו״ע כי אכן מבלי‬
‫לעמוד נוכח על הבשר לא ניתן להבין מושבם ומובאם של ההלכים‪,‬‬
‫הגידים‪ ,‬והקרומים ‪ /‬״החינוך״ ‪ :‬״להבדיל״ היא מצוה חיובית כקום‬
‫ועשה שעצם הבדיקה וההבדלה כשנרצה לאכלם היא המצוה‪ ,‬ואין‬
‫זה כשאר לאו הבא מכלל עשה שהוא רק מצוה של מניעת האיסור‪,‬‬
‫והוסיף הראב״ד ולא בלבד השונה ‪ -‬שלומד בפיו ־ אלא שידע ויכיר‬
‫איזה טמא ואיזה טהור ‪ /‬״תבואות שור״ ‪ :‬״להבדיל בין הטמא ובין‬
‫הטהור״ קבלו חז״ל שהכונה על השחיטה שצריך האדם להבדיל‬
‫ולעיין בעיון נמרץ שיהיו נשחט כהוגן״ ‪ /‬״מגיד משנה״ אין זו מצות‬
‫עשה של קום ועשה‪ ,‬אלא מניעת האיסור‪ ,‬והוא לאו הבא מכלל עשה‪,‬‬
‫שאנו רשאים לאכול הטהורים ולא הטמאים‪.‬‬

‫״להבדיל בין הטמא ובין הטהיר ובין החיה‬

‫הנאבלת ובין החיה אשר לא תאבל״)שמיני יא מז(‪.‬‬
‫‪ V V V‬־■‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫!••‬ ‫‪-‬‬

‫צ א ולמד מביטויו של הרמ״א‬ ‫רש״י מפרש‪ :‬״לא השונה לבד אלא‬

‫בהלכות ניקור )סימן סד סעיף ז(‬
‫שאין הלכה בכל שו״ע שמתבטא בזה‬
‫הלשון‪ :‬״בניקור אי אפשר לבאר‬
‫היטב בספר״‪ ,‬וכן הוסיף וכתב )בסימן‬
‫סה סעיף ח(‪ :‬״ואין ללמוד סדר הניקור‪,‬‬
‫רק במראית העין מן המומחה הבקי‬
‫בניקור״‪ ,‬שלא מצינו ביטוי כזה בשום‬
‫מקום בשו״ע‪ .‬ואכן ממקצת ספרי‬
‫ניקור שעבר נוכח שהם עצמם‬
‫התעסקו בניקור ממש‪ ,‬כי מבלי לעמוד‬
‫שתהא יודע ומכיר ובקי בהן״‬
‫כלומר בלימוד לבד עדיין אי אפשר‬
‫לדעת סימני הטריפה בדיוק אם לא‬
‫יבקרו בבית המטבחים לראות כל‬
‫חלקי הבהמה קנה‪ ,‬ושט‪ ,‬המסס‪ ,‬בית‬
‫הכוסות‪ ,‬מח‪ ,‬לב‪ ,‬כבד‪ ,‬מרה‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכן‬
‫אם לא יבורר בדיוק סימני טהרה‬
‫מפריס פרסה מעלה גרה שוסעת שסע‬
‫וכו׳ לא יעלה בידך לקיים מצות ה׳‬
‫כתיקונה‪.‬‬
 ‫שמלת פרשת שמיני מאמר ח אליעזר‬
‫מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין‬
‫הוא מצות עשה‪ ,‬והוא אמרו יתברך‬
‫)ויקרא יא ב( ‪ :‬׳זאת החיה אשר תאכלו׳‪.‬‬
‫ולשון ספרי‪ :‬׳אותה תאכלו׳ ‪ -‬אותה‬
‫באכילה ואין בהמה טמאה באכילה‪,‬‬
‫רוצה לומר הבהמה שיהיו בה הסימנין‬
‫האלו מותר לאכלה ויורה בו שהבהמה‬
‫שאין בה אלו הסימנין אינה מותרת‬
‫באכילה‪ ,‬וזה לאו הבא מכלל עשה‬
‫שהוא עשה כמו שהוא שורש אצלנו‪,‬‬
‫ולכן אמר אחר המאמר הזה אין לי‬
‫אלא בעשה‪ ,‬בלא תעשה מנין‪ ,‬תלמוד‬
‫לומר‪ :‬׳את הגמל׳ וגו׳ כמו שאבאר‬
‫במצות לא תעשה‪ .‬הנה כבר התבאר‬
‫שאמרו )ויקרא יא ג(‪ :‬׳אותה תאכלו׳‬
‫מצות עשה‪ .‬והענין במצוה זו שאנו‬
‫מצווין לבדוק הסימנין האלו בבהמה‬
‫וחיה ואין מותר לאכלן זולת זה והדין‬
‫הזה הוא מצוה‪ .‬וכבר התבארו‬
‫משפטי מצוה זו במסכת חולין‬
‫ובבכורות״‪) .‬רמב״ם קדושה הלכות מאכלות‬
‫אסורות פרק ב(‪.‬‬
‫וכן כתב )שם מצוה קנ<‪ :‬״הוא שצונו‬
‫לבדוק בסימני העוף שיהיו קצת‬
‫מינין ממנו מותרין‪ ,‬וסימני העוף לא‬
‫נאמרו מן התורה אבל הגיע בחקירה‬
‫כשאנחנו חפשנו המינין שנכתב‬
‫איסורן אשר מצאנו בהם סגולות‬
‫יכללו אותם והם סימני עוף טמא‪,‬‬
‫והיותנו גם כן בעופות דנין זה טמא‬
‫וזה טהור וזה מצות עשה‪ .‬ולשון‬
‫ספרי‪ :‬כל צפור טהורה תאכלו זר‬
‫מצות עשה‪ .‬הנה נתבאר מה שרמזנו‬
‫תסד‬
‫נוכח על הבשר לא ניתן להבין מושבם‬
‫ומובאם של החלבים‪ ,‬הגידים‪,‬‬
‫והקרומים‪ ,‬כענין שמצינו אצל כהן‬
‫גדול )יומא פרק א משנה ג(‪ :‬״ערב יום‬
‫הכיפורים שחרית‪ ,‬מעמידין אותו‬
‫בשער המזרח‪ ,‬ומעבירין לפניו פרים‬
‫ואילים וכבשים‪ ,‬כדי שיהיה מכיר‬
‫ורגיל בעבודה״‪.‬‬
‫רש״י מפרש בהמשך‪ :‬״בין הטמא‬
‫ובין הטהור‪] :‬וכי[ צריך לומר‬
‫]להבדיל[ בין חמור ]האסור[ לבין פרה‬
‫]שמותרת[ והלא מפורשים הם‪ ,‬אלא בין‬
‫טמאה לך לטהורה לך בין נשחט חציו‬
‫של קנה ]שאסורה[‪ ,‬לנשחט רובו‬
‫]שמותרת[ בין החיה הנאכלת ]אין[ צריך‬
‫לומר בין צבי ]שחיה כשירה היא[ לערוד‬
‫]שחיה טמאה היא[ והלא כבר מפורשים‬
‫הם אלא בין נולדו בה סימני טריפה‬
‫כשירה ]כגון ניקב קרום של מח עליון ולא‬
‫תחתון שהוא כשירה לפי שעדיין חיה[‪,‬‬
‫לנולדו בה סימני טריפה פסולה״‬
‫]שניקבו שתי קרומי המח[‪.‬‬
‫האם הציווי ״להגדיל״‬
‫מצות עשה או תיקון הלאו‬
‫ומן הראוי להתבונן האם הפסוק‪:‬‬
‫״להבדיל בין הטמא ובין‬
‫הטהור״ הוא מצות עשה‪ ,‬או רק‬
‫אסמכתא‪ ,‬או תיקון הלאו‪ .‬יש מחלוקת‬
‫בזה בראשונים הרמב״ם בספר‬
‫המצוות >עשה קמט( כתב‪ :‬״הוא שצונו‬
‫לבדוק בסימני בהמה וחיה השחוטין‬
‫והוא שיהיו מעלים גרה ושוסע שסע‬
‫ואז יהיו מותרין לאכלן‪ ,‬והיותנו‬
‫תסה‬ ‫שמלת ״להבדיל בין הטמא יבין הטהור״ אליעזר‬
‫ובכלל הקדושה מה דכתיב בתריה‪:‬‬ ‫אליו‪ .‬וכבר התבארו משפטי מצדה זו‬
‫״להבדיל בין הטמא ובין הטהור״‬ ‫בחולין״‪) .‬שם שם פרק א(‪ .‬וכן הוא )שם‬
‫וקבלו חז״ל שהכונה על השחיטה‬ ‫מציה קנא( ‪ :‬״הוא שצונו לבדוק בסימני‬
‫שצריך האדם להבדיל ולעיין בעיון‬ ‫חגבים גם כן‪ ,‬והן כתובין בתורה כל‬
‫נמרץ שיהיו נשהט כהוגן״ עכלה״ק‪.‬‬ ‫אשר לו כרעים ממעל לרגליו‪ ,‬וענין‬
‫זאת המצוה הוא כמו שבארנו במצוה‬
‫מצות בדיקת סימני הבהמה‬
‫שלפניה‪ ,‬והכתוב שבה הוא אמרו את‬
‫הנה נמצינו מדברי ה״חינוך״‬ ‫אלה מהם תאכלו את הארבה‪ .‬וכבר‬
‫והרמב״ם כי יש מצות עשה‬ ‫התבארו ריני מצוה זו במסכת חולין״‪.‬‬
‫לבדוק בסימני חגבים ולידע הסימנים‬ ‫)רמב״ם קדושה הלכות מאכלות אסורות פרק‬
‫שמבדילים בהם בין בהמה חיה ועוף‬ ‫א(‪.‬‬
‫ודגים וחגבים‪ .‬המותרים באכילה ובין‬
‫אלו האסורים באכילה‪ ,‬שנאמר )ייקרא‬ ‫וכן דעת ״החינוך״ )במצוה קנג( שהיא‬
‫יא מי( ‪ :‬להבדיל בין הטמא ובין הטהר‬ ‫שהבדיקה‬ ‫היובית‬ ‫מצוה‬
‫וגו׳ ומנו מצוה זו למצות עשה‬ ‫וההבדלה כשנרצה לאכלס היא‬
‫מיוחדת במנין המצוות‪ .‬והוסיף‬ ‫מצוה‪ ,‬ואם עובר חייב בעשה‪ ,‬ולא‬
‫בפירוש הראב״ד לתורת כהנים‪ :‬ולא‬ ‫תעשה‪ ,‬כך הבינו המפרשים בדעת‬
‫בלבד השונה ‪ -‬שלומד בפיו ־ אלא‬ ‫הרמב״ם ו״החינוך״כב‪ .‬ובשיטת‬
‫שידע ויכיר איזה טמא ואיזה טהור‪.‬‬ ‫הרמב״ם סוברים עוד ראשונים כך‪:‬‬
‫וכן הוא בסמ״ג )עשין סא( לבדוק‬ ‫בספר ״מעשה ניסים״ )סימן ו(‬
‫בסימני חגבים המותרים באכילה‬ ‫ובתשובת רבי אברהם בן הרמב״ם‪,‬‬
‫שנאמר )ייקרא יא כב(‪ :‬״את אלה מהם‬ ‫ובשו״ת הריב״ש )סימן קצב( משמע כי‬
‫תאכלו מן הארבה וגו״׳‪.‬‬ ‫מי שעובר על זה‪ ,‬עובר על איסור‬
‫עשה ד׳והבדלתם׳‪.‬‬
‫א ך נחלקו הראשונים בגדרה של‬
‫מצוה זו‪ ,‬״החינוך״ )מצית עשה‬ ‫וכן דעת ה״אבני נזר״‬
‫)יור״ד סימן א(‪,‬‬
‫קנ״ג בדעת הרמב״ם( וה״לב שמח״ בספר‬ ‫שכותב כי כך מבואר בפירוש‬
‫המצוות )שירש י( בדעתו‪ ,‬מפרשים‬ ‫ב״תורת כהנים״ שיש עשה של‬
‫שזוהי מצוה חיובית בקום ועשה‬ ‫׳והבדלתם׳‪ ,‬ולומד כך מהלשון של‬
‫שעצם הבדיקה וההבדלה כשנדצה‬ ‫ה׳׳שמלה חדשה״ שמונה את ענין‬
‫לאכלם היא המצוה‪ ,‬ואין זה כשאר‬ ‫העיון בשחיטת רוב‪ ,‬מצות עשה׳׳‬
‫לאו הבא מכלל עשה שהוא רק מצוה‬ ‫של‪ :‬׳והבדלתם׳‪ .‬וכן משמע מרבינו‬
‫של מניעת האיסור‪ ,‬וכלשון הרמב״ם‬ ‫ה״תבואות שור״ )סימן א( וזה לשונו‪:‬‬

‫כב‪ .‬ראה שי״ת מהרי״ל״ח‪ ,‬יב״צפנת פענח״‪.‬‬

 ‫ש מ ל ת פרשת שמיני מאמר ח א לי עז ר‬
‫של הבדיקה ועשה של האכילה אחד‬
‫הוא‪ ,‬שצורך הבדיקה הוא מפני איסור‬
‫האכילה‪ .‬וכן הוא ב״לחם משנה״)שם(‪,‬‬
‫ועיין ״ערוך השולחן״ )יור״ד ריש סימן‬
‫עט(‪ .‬וכן הראב״ד )בהשגות למנין המצות‬
‫קמט(‪ ,‬וכן הרמב״ן )בהשגות לספר המצוות‬
‫שורש ו( סוברים שאין זו מצות עשה‬
‫של קום ועשה אלא מניעת האיסור‬
‫והוא לאו הבא מכלל עשה‪ ,‬שאנו‬
‫רשאים לאכול הטהורים ולא הטמאים‬
‫או שבכלל אין הבדיקה מצוה‪ ,‬ולא בא‬
‫הכתוב אלא להודיענו סימני הטהורים‬
‫להפרישנו מן האיסורכג‪.‬‬
‫וברור הדבר כי השוחט הגומר‬
‫שחיטתו מוכרח לעיין היטב‬
‫אם נשחטו שתי הסימנים בבהמה‬
‫ובעוף לכל הפחות סימן אחד‪ ,‬ואם‬
‫ישחוט ולא עיין דינה כנבילה‪ ,‬כי‬
‫חסרה העדות שהבהמה ועוף נשחטו‬
‫כראוי‪ ,‬כי אחרת לא מוציא את‬
‫הבהמה מחזקת איסור אבר מן החי‬
‫כמבואר בשו״ע )סימן כד( וב״שמלה‬
‫חדשה״ ובכל ספרי השובי״ם )סימן‬
‫כי(‪.‬‬
‫תסו‬
‫בספר המצוות )מ״ע קמט(‪ :‬והענין‬
‫במצוה זו שאנו מצווים לבדוק‬
‫הסימנים האלו ואין מותר לאכלם‬
‫זולת זה והדין הזה הוא מצוה‪ .‬וכן‬
‫מבואר )שם מ״ע קע(‪ :‬והוא היותינו‬
‫מצווים לדון באלו הסימנים ולומר‬
‫שזה מותר לאוכלו וזה אינו מותר‬
‫לאוכלו‪ .‬ולא עוד אלא שדעת‬
‫״החינוך׳ )מצרה קנג‪ ,‬קנה וקנח בדעת‬
‫הרמב״ם‪ .‬שם( שאם אכל אחד ממיני‬
‫בעלי חיים האמורים ולא בדק‬
‫הסימנים‪ ,‬אף על פי שמצא אחר כך‬
‫שהיה ממין המותר ואכל היתר‪ ,‬הרי‬
‫זה בטל מצות עשה של בדיקת‬
‫הסימנים‪.‬‬
‫ה״מגיד משנה״ )הלכות מאכלות‬ ‫אולם‬
‫אסורות שם בדעת הרמב״ם(‪ ,‬וכן‬
‫להחינוך)מצוה‬ ‫בהגהות ״משנה למלך״‬
‫קע(‪ ,‬מפרשים שאין זו מצות עשה של‬
‫קום ועשה‪ ,‬אלא מניעת האיסור‪,‬‬
‫והוא לאו הבא מכלל עשה‪ ,‬שאנו‬
‫רשאים לאכול הטהורים ולא הטמאים‪,‬‬
‫כמו שאמרו )ויקרא יא ב ‪ -‬ג(‪ :‬׳אותה‬
‫תאכלו׳‪ ,‬ולא הטמאה ונמצא שעשה‬

‫כג‪ .‬ועיין עוד שו״ת הרלב״ח )סימן פו( ו״לחם משנה״)שם( למה לא כתב הרמב״ם שעובר‬
‫על עשה של אכילה כשאוכל חגב טמא כמו שכתב בבהמה טמאה חנוף טמא ודגים‬
‫טמאים‪.‬‬
‫ת סז‬ ‫א לי עז ר‬ ‫^‪ 15‬מ ל ת קבל טהרת המאכלים כאילו קבל כל התורה‬

‫פרשת תזריע‬
‫מא&ר א‬

‫כיון שקבל מהרת המאכלים‬

‫כאילו קכל כל התורה‬
‫פורסים לפני התינוק מצוה אחת; ׳את זה תאכלו וזה לא תאכלו‪/‬‬
‫היינו מצות איסור מאכלות אסורות‪ .‬שכל מצות התורה וכל לימוד‬
‫התורה תלוי במצוה זו והמקיים מצוה זו כאילו מקיים כל התורה‬
‫כולה‪ ,‬ובכן ברגע שהתינוק מקבל עליו טהרת המאכלים וקדושת‬
‫האכילה הרי זה כאילו שקיבל כל התורה כולה וכל המצות ‪ /‬״רבנו‬
‫בחיי״‪ :‬׳אחור וקדם צרתני״ ‪ -‬התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו‬
‫הקב״ה מצוה אותו ואומר לו מזה תאכל ומזה לא תאכל‪ ,‬כל זה פורש‬
‫לו הקב״ה לתינוק לפניו לפני בואו לעולם הזה‪ ,‬ואחר כך לאחריו‬
‫כשנולד מיד נצטוו להקיפו במצוות ‪ /‬״ראשית חכמה״; הסמיך‬
‫״אשה כי תזריע״ למצות ״להבדיל בין הטמא ובין הטהור״ וסמך‬
‫מצד אחר פרשת נגעים‪ ,‬ואלו ג׳ הפרשיות לסודות נפלאים‪ ,‬להודיע‪,‬‬
‫שאם יבדל אדם מן המאכלות הרעים‪ ,‬הויין לו בנים הגונים‪ ,‬קדושים‬
‫וטהורים‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הרי נגעים מתחדשים עליהם‪.‬‬

‫תז ד מן‬ ‫כי‬ ‫א^ה‬ ‫ל א מר‬ ‫ב ני ן עז ר א ל‬ ‫אל‬ ‫״דבר‬

‫ו ל ך ה ז כ ר ו ט מ א ה קז ב ע ת ן מ י ם ״ ) ו ק ר א יב ב(‪.‬‬

‫שנאמר ) בר א שי ת ב ‪ ; 0‬׳וייצר ה׳ אלקים‬ ‫אי ת א במדרש )תנחרמא תזריע א( ‪:‬‬

‫את האדם׳ ‪ -‬יצירה אחת בעולם הזה‬
‫ויצירה אחת לעולם הבא‪ ,‬אבל‬
‫הבהמה והחיה והעוף ] כ תי ב[ יצירה‬
‫אחת כתוב בהן ביו״ד אחת רכתיב‬
‫) ש ם(; ׳ויצר ה׳ אלקים מן האדמה כל‬
‫״׳אשה כי תזריע׳ זה שאמר‬
‫הכתוב )תהלים קלט ה(‪ :‬׳אחור וקדם‬
‫צרתני׳ במי הכתוב מדבר באדם‬
‫הראשון‪ ,‬אמר רבי יוחנן כתיב בו‬
‫באדם הראשון שתי יצירות שני יודין‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת פרשת תזריע מאמר א‬ ‫תפח‬
‫בהמות טמאות וחיות טמאות וכו׳[‪ ,‬כי כל‬ ‫חית השדה‪ /‬לפיכך הוא אומר‪ :‬׳אחור‬
‫אלו מעכרים ומטמאים ומטמטמים לב‬ ‫וקדם צרחני‪ /‬קדם ־ עולם הזה שבא‬
‫האדם ומשכחים התורה והאמונה‬ ‫לו לאדם בראשונה‪ ,‬׳ואחור׳ ‪ -‬מדומז‬
‫והשגחה כמבואר מפורשות בכל ספרי‬ ‫על העולם הבא שבא לו לאדם‬
‫הראשונים והאחרונים‪ ,‬לכך הרחיקן‬ ‫באחרונה‪ .‬ואדם הראשון כך אמד‪:‬‬
‫והזהירן על ככה‪ ,‬על כן יפה יתבאר‬ ‫אחר שברא הקב״ה את כל הבהמות‬
‫דברי המדרש שהקב״ה פורש לתינוק‬ ‫והעופות והחיות אחר כך ברא אותי‪,‬‬
‫עד שלא יצא ממעי אמו ואומר לו מזה‬ ‫כך התינוק הזה עד שיצא ממעי אמו‬
‫תאכל ומזה לא תאכל‪ ,‬ובכן ברגע‬ ‫הקב״ה מצוה אותו מזה תאכל ומזה‬
‫שהתינוק מקבל עליו טהרת‬ ‫לא תאכל ׳וזה לכם הטמא את זה‬
‫המאכלים וקדושת האכילה הרי זה‬ ‫תאכלו ואת זה לא תאכלו׳‪ ,‬ומשמקבל‬
‫כאילו שקיבל כל התורה כולה וכל‬ ‫עליו במעי אמו כל המצות שבתורה‬
‫המצות‪.‬‬ ‫אחר כץ נולד‪ ,‬לכך כתוב‪ :‬׳אשה כי‬
‫תזריע״׳‪ ,‬עכת״ד המדרש‪.‬‬
‫בספר ״גבול בנימין״ מוסיף לבאר‬
‫ה״ענף יוסף״ )על אתר( מקשה על‬
‫הענין כי כל המצות תלויות‬
‫המדרש שלכאורה נראה‬
‫באכילה להיותו ענין הראשון הגורם‬
‫סותר סיפא לרישא‪ ,‬שבתחילה אומר‬
‫לולד ח״ו שלא יוכל לקבל עליו תורה‬
‫שפורסים לפני התינוק רק מצוה אחת‬
‫ומצות‪ .‬ובכך יתבאר כמין חומר סדר‬
‫והוא הענין‪ :‬׳את זה תאכלו וזה לא‬
‫הפסוקים בפרשת השבוע על פי דברי‬
‫תאכלו׳‪ ,‬ואחר כך כותב המדרש‬
‫ה״רבינו בחיי״ וזה לשונו‪ :‬הטילה‬
‫כשהוא מקבל עליו כל המצות‪ ,‬ולא‬
‫התורה יצירתו בתוך המצות והקיפתו‬
‫רק מצות איסור מאכלות אסורות‪.‬‬
‫בהן לפניו ולאחריו‪ ,‬לפניו אלו מצות‬
‫ומתרץ ה״ענף יוסף״‪ :‬שמהמדרש‬
‫המאכלים‪ ,‬כדרשת המדרש‪ :‬׳אחור‬
‫נמצינו למדים ענין נשגב שכל מצות‬
‫וקדם צרתני אחר שברא כל הבהמות‬
‫התורה וכל לימוד התורה תלוי במצוה‬
‫והעופות שקצים ורמשים ברא את‬
‫זו שלא לאכול מאכלות טמאות‪,‬‬
‫האדם כך התינוק הזה עד שלא יצא‬
‫והמקיים מצוה זו כאילו מקיים כל‬
‫ממעי אמו הקב״ה מצוה אותו ואומר‬
‫התורה כולה‪.‬‬
‫לו מזה תאכל ומזה לא תאכל וזה לכם‬
‫הטמא ]אינו מפריס פרסה‪ ,‬אינה מעלה גרה‪,‬‬ ‫ומבאר ה״ענף יוסף״ הענין על פי‬
‫שחיטה פסולה על ידי שהיה‪ ,‬הגרמה‪ ,‬חלדה‪,‬‬ ‫הראשונים שכתבו ז״ל טעם‬
‫עיקור‪ ,‬דרסה‪ ,‬ח״י טריפות‪ ,‬ח״י סירכות[ וזה‬ ‫למה הרחיק הקב״ה את ישראל‬
‫לכם הטהור׳ ]בהמה טהורה‪ ,‬שחיטה כשרה‪,‬‬ ‫מדברים טמאים הללו ]המבוארים בפרשת‬
‫בדיקת הריאה כדבעי‪ ,‬ניקור כדבעי‪ ,‬מליחה‬ ‫שמיני כל השרצים והרמשים נבילות וטריפות‬
‫תסט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת קבל טהרת המאכלים כאילו קבל כל התורה‬
‫כי צריך האדם לקדש עצמו גם‬
‫במאכלות הגונות‪ ..‬כמו שאמרנו‪.‬‬
‫כמו שאנו אומרים סמך הקב״ה‬
‫בתורתינו פרשת ׳אשה כי‬
‫תזריע׳ לפרשת מאכלות האסורות‪,‬‬
‫ואמר‪ :‬׳להבדיל בין הטמא ובין הטהור‬
‫ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא‬
‫תאכל׳‪ ,‬וסמך לה‪ :‬׳אשה כי תזריע‬
‫וילדה זכר׳‪ ,‬וסמוך לו מצד אחר פרשת‬
‫נגעים‪ ,‬ואלו שלש הפרשיות סודות‬
‫נפלאים‪ ,‬ופרשת אשה כי תזריע באמצע‬
‫להודיע שאם יבדיל אדם מן המאכלים‬
‫הרעים הויין לו בנים הגונים קדושים‬
‫וטהורים‪ ,‬ואם לאו הרי נגעים גדולים‬
‫ועצומים מתחדשים עליהם מצד‪...‬‬
‫שהיתה מאותן המאכלים האסורות‪.‬‬
‫ואם כן הנה סמך מאכלות אסורות‬
‫לפרשת ׳אשה כי תזריע׳ להודיע לך‬
‫שצריך אדם לקדש עצמו במאכלות‬
‫שיהיו הגונים‪ ...‬כמו שאמרנו‪.‬‬
‫הנה כי כן מה מאד צריכים‬
‫הרבנים השו״בים המשגיחים‬
‫העומדים על משמרת הכשרות לידע‬
‫ולהתבונן על גודל האחריות המוטל‬
‫עליהם בעבודת הקודש שלא לותר‬
‫ח ״ו שום הלכה וענין בעת עבודתם‬
‫מהלכה הפסוקה ומהמנהג שהנהיגו‬
‫רבותינו הק׳ בשו״ב וניקור ובשאר‬
‫הלכות הנצרכות בכשרות בכלל‬
‫ובפרט‪.‬‬
‫והדחה כדבעי[‪ ,‬כל זה פורש לו הקב״ה‬
‫לתינוק לפניו לפני בואו לעולם הזה‪,‬‬
‫ואחר כך לאחריו כשנולד מיד נצטוו‬
‫למולו )ויקרא יב ג(‪ :‬׳וביום השמיני‬
‫ימול בשר ערלתו׳ ‪ -‬זהו מצות מילה‬
‫להקיפו במצוות‪ .‬ויש להוסיף כי‬
‫קדושת ישראל מקיף את האדם דוקא‬
‫בקדושת המאכלים‪ ,‬וקדושת וטהרת‬
‫המחשבה וטהרת הנפש מקדושת‬
‫המילה‪ ,‬ומכת הזהירות והשמירה‬
‫בשני קדושות הללו מסוגלים לעבור‬
‫בזהירות ובקדושה את העולם הזה‪.‬‬
‫ומן הראוי לציין כאץ דבר גדול‬
‫ונשגב מספר ״ראשית חכמה״‬
‫)שער הקדושה פרק טז אות סח(‪ :‬״והנני‬
‫מוסר בידך מפתח גדול‪ .‬דע‪ ,‬כי בהיות‬
‫הדבר כמו שאנו אומרים‪ ,‬סמך ה׳‬
‫יתברך בתורתו הקדושה פרשת )ויקרא‬
‫יב ב(‪ :‬׳אשה כי תזריע׳ למאכלות‬
‫אסורות ואמר )ויקרא יא מז(‪ :‬׳להבדיל‬
‫בין הטמא ובין הטהור וגו׳‪ .‬וסמיך‬
‫ליה ״אשה כי תזריע״‪ ,‬וסמך מצד אחר‬
‫פרשת נגעים‪ .‬ואלו ג׳ הפרשיות‬
‫לסודות נפלאים‪ ,‬ופרשה ׳כי תזריע׳‬
‫באמצע להודיע‪ ,‬שאם יבדל אדם מן‬
‫המאכלות הרעים‪ ,‬הויין לו בנים‬
‫הגונים קדושים וטהורים‪ ,‬ואם לאו‬
‫הרי נגעים מתחדשים עליהם מצד‬
‫טפת הזרע‪ ,‬שהיתה מאותן מאכלות‬
‫המשוקצות‪ ,‬ועל ידי כן בא להודיעך‬
 ‫ש מ ל ת פרשת מצורע מאמר א א לי עז ר‬ ‫תע‬

‫פרשת מצורע‬
‫&אמר ‪H‬‬

‫מי האיש החפץ חיים ‪ -‬נצור לשונך »רע‬

‫״כוכב מיעקב״‪ :‬הפסוק‪ :‬״מי חאיש חחפץ חיים״ אינו מדבר מחיי‬
‫עולם הבא‪ ,‬אלא מחיי עולם הזה כי על ידי שמירת הלשון יבריאו‬
‫הבריות את גופם‪ ,‬כי ינצלו מהקנאה ומהשנאה ‪ /‬״דברי שאול״ ‪ :‬מי‬
‫האיש החפץ חיים אוהב ימים״ ־ האיש השלם‪ ,‬אינו מצפה ומייחל‬
‫שיעברו הימים‪ ,‬רק ״אוהב ימים לראות טוב״‪ ,‬שבכל יום ויום הוא‬
‫מסגל מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ומצפה שיהיו הימים וישבע מטובם ‪/‬‬
‫״שערי שמחה״‪ :‬״מאן בעי למזבן סמא דחיי״ ־ בודאי הסם אינו‬
‫החיות ממש‪ ,‬רק גורם רפואה שיוכל לחיות‪ ,‬כך נצירת הלשון היא‬
‫כעין סם וגורם שישיג האדם על ידו‪ ,‬להגיע ל״סור מרע ועשה טוב״‪,‬‬
‫ועל ידי זה ישיג אורחות חיים ‪ /‬איסור לשון הרע ענשו חמור מאד‬
‫יותר ממאכלות אסורות ־ האיסור של ״איש את רעהו חיים בלעו״‬
‫חמור שהקב״ה שהקב״ה מעניש על כך תיכף ומיד על ידי צרעת‬
‫שמביא בעולם הזה ואינו מאריך אף‬

‫״ז־את תהיה תורת הטצ־רע ביום טהרתו והובא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T t: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫•‬

‫אל הכיהן״ )וי קר א יד ב(‪.‬‬

‫והראה לו בספר תהלים את הכתוב‬ ‫אמרו חז״ל)ויק״ר טז ב(‪ :‬׳״זאת תהיה‬

‫)שם לד יג(‪ :‬׳מי האיש החפץ חיים‬
‫אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך‬
‫מרע׳‪ ,‬בספר ״עקדת יצחק״ ביאר‬
‫הכונה שהיה קשה לו לר׳ ינאי‪ ,‬למה‬
‫תפס הכתוב בתחלה‪ ,‬בלשון נסתר‪:‬‬
‫״מי האיש החפץ חיים״‪ ,‬ואחר כך‬
‫שינה בלשון נוכח‪ :‬״נצרר לשונך‬
‫תורת המצורע׳‪ ,‬הדא הוא‬
‫דכתיב )תהלים לד יג(‪ :‬׳מי האיש החפץ‬
‫חיים׳‪ ,‬מעשה ברוכל אחד‪ ,‬שהיה‬
‫מחזיר בעירות‪ ,‬והיה מכריז ואומר‪:‬‬
‫מאן בעי למזבן סם חיים‪ ,‬ר׳ ינאי הוה‬
‫יתיב‪ ,‬אמר ליה תא לגבאי‪ ,‬אמר ליה‬
‫לית את צריך לה‪ ,‬אמרה עלה ר׳ ינאי‪,‬‬
‫אליעזר תעא‬ ‫מי האיש החפץ חיים ‪ -‬נצרר לשונך מרע‬

‫ינצלו מהקנאה ומהשנאה‪ ,‬ועד אז‬ ‫מרע״‪ ,‬כאשר שמע את הכרוז של‬
‫חשב רבי ינאי כי הפסוק‪ :‬״מי האיש‬ ‫הרוכל‪ ,‬הבין כונת דוד המלך עליו‬
‫החפץ חיים״ מדבר מחיי עולם הבא‪,‬‬ ‫השלום‪ ,‬שבא ללמד כי מעבר לחובת‬
‫וזה נרמז בדבריו באמרו שעד עתה לא‬ ‫האדם לשמור על עצמו מלדבר לשון‬
‫הבין הפשוט‪ ,‬היינו שלא הבין כי‬ ‫הרע‪ ,‬צריך להשתדל להציל גם אחרים‬
‫הכתוב מדבר בפשטות שהשומר פיו‬ ‫שלא יכשלו בחטא חמור זה‪ ,‬ולכן‬
‫ולשונו מלדבר לשון הרע‪ ,‬נוחל חיי‬ ‫נאמר קודם בלשון נסתד‪ ,‬כדרך‬
‫עולם הבא‪.‬‬ ‫המכריז‪ :‬״מי האיש החפץ חיים״‬
‫ואחר כך‪ ,‬כאשר הוא נקרא אצלו‪ ,‬אז‬
‫אוהב ימים לראות טוב‬ ‫יאמר לו‪ :‬״נצור לשונך מרע״‪ ,‬כאשר‬
‫ה ״ ד ב רי שאול״ )מהדורא קמא פר׳‬ ‫מדברים לנוכח‪ ,‬וזה למד ר׳ ינאי מן‬
‫מצורע ד״ה עוד נראה לי(‬ ‫הרוכל‪.‬‬
‫מפרש על פי מה שפירש בעל ״קצות‬
‫‪3‬קש שלום ורדפהו‬
‫החושן״ הפסוק‪ :‬״מי האיש החפץ‬
‫ה ״ כ ת ב סופר״ )פר׳ מצורע ד״ה ועל דרך‬
‫חיים אוהב ימים לראות טוב״‪ ,‬דהנה‬
‫אחר( מבאר‪ :‬״או יאמר‪,‬‬
‫בעברו ארחות ימים ומקום‬ ‫הסוחר‬
‫שקשה היה לו לר׳ ינאי‪ ,‬מאחר שכבר‬
‫סכנה‪ ,‬הוא מצפה מתי יעבור הזמן‬
‫הזהיר הכתוב שישמור לשונו שפתיו‬
‫שישוב לביתו‪ ,‬ובבואו לביתו הוא‬
‫מלדבר על חבירו‪ ,‬פשיטא שיהיה לו‬
‫עושה מסחר חדש‪ ,‬ושוב צריך לשוב‬
‫שלום‪ ,‬ולמה מסיים לבסוף‪ :‬׳בקש‬
‫ליסוע‪ ,‬ושוב הוא מצפה‬ ‫לדרכו‬
‫שלום ורדפהו׳‪ ,‬אבל כאשר ראה ר׳‬
‫שיעברו הימים כדי שיוכל לנסוע‬
‫ינאי האי רוכלא הולך ממקום למקום‬
‫שנית‪ ,‬וכן דרכו כל הימים שמצפה‬
‫ועושה השתרלות לעורר לבות בני‬
‫ומיחל שיעברו הימים‪ .‬אבל האיש‬
‫השלם אינו מצפה ומייחל שיעברו‬ ‫אדם‪ ,‬שישמרו לשונם ופיהם ויעשו‬
‫הימים‪ ,‬רק‪ :‬״אוהב ימים לראות טוב״‪,‬‬ ‫שלום נתעורר רבי ינאי על ידי הרוכל‬
‫שבכל יום ויום הוא מסגל לעצמו‬ ‫הזה‪ ,‬שדוד המלך עליו השלום כיון‬
‫מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ומצפה שיהיו‬ ‫באריכת דבריו‪ ,‬שצדיך האדם לבקש‬
‫הימים וישבע מטובם‪ .‬זו היתה כונת‬ ‫ולרדוף שלום גם אצל אחרים‪ ,‬וזה‬
‫הרוכל‪ ,‬כאשר הכריז‪ :‬׳מי האיש החפץ‬ ‫שלא הבין רבי ינאי עד שבא הרוכל‪.‬‬
‫חיים‪ ,‬אוהב ימים לראות טוב׳‪,‬‬ ‫ה״ ‪ 3‬ו ‪ ^ 3‬מיעקב״ מפרש‪ :‬או יאמר‪,‬‬
‫וכשקראו רבי ינאי‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬לית את‬ ‫יען דרך הרוכלים למכור‬
‫צריך לה‪ ,‬שאין אתה מההמונים‬ ‫רפואות עבור הגוף‪ ,‬הבין דבי ינאי כי‬
‫שחפצים שיעברו הימים‪ ,‬ואני מבריז‬ ‫כונת הרוכל הוא שעל ידי שמירת‬
‫וקורא את האיש ההמוני‪ ,‬שלא יצפה‬ ‫הלשון‪ ,‬יבריאו הבריות את גרפם כי‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת מצורע מאמר א‬ ‫שמלת‬ ‫תעב‬
‫אמרו שהדבור יפה לבשמים )כריתות ו‬ ‫מתי יעבור החודש והשבת‪ ,‬רק‬
‫ב(‪ ,‬לכן הזהיר הרוכל‪ ,‬את קוני‬ ‫שישבע מטוב הימים עצמם‪.‬‬
‫הבשמים‪ ,‬שאף על פי שהדבור יפה‬
‫ה״ ש ע רי שמחה״ )פר׳ מצורע ד״ה‬
‫לבשמים‪ ,‬אבל לא ירגילו עצמם‪ ,‬על‬
‫במדרש הראשון( מפרש כי‬
‫ידי רוב הדברים‪ ,‬לדבר לשון הרע‪.‬‬
‫היה קשה לר׳ ינאי‪ ,‬הלא לשון הרע‪,‬‬
‫נ פ ל א בזה מליצתו של הגה״ק רבי‬ ‫הוא כאחת משאר אזהרות שבמצוות‬
‫יהושע מסאסניוויץ זצוק״ל‬ ‫התורה‪ ,‬ואם כן כבר נכלל נצירת‬
‫בגמרא )חולין יז ב(‪ :‬״רב ששת בדק‬ ‫הלשון במה שנאמר אחר כך‪ :‬״סור‬
‫בריש לישנא״ ־ הכונה על השו״ב‬ ‫מרע ועשה טוב״‪ .‬אלא הכונה הוא ‪ :‬כי‬
‫שבדקו אותו אם אינו מדבר לשון‬ ‫בודאי החיים והטוב‪ ,‬תלוי ב״סור מרע‬
‫הרע ורכילות וליצנות‪ .‬הנה חומר‬ ‫ועשה טוב״‪ ,‬אבל כדי לבוא לבחינת‬
‫האיסור של לשון הרע וגודל חובת‬ ‫סור מרע‪ ,‬צריך מקודם לנצור פיו שלא‬
‫הזהירות ידוע היטב לשו״בים וכמה‬ ‫לדבר לשון הרע ולא לטמאותו בנבול‬
‫חרבות נפלו בגלל עוון זה ה׳ ירחם‬ ‫פה‪ .‬וזה הבין ר׳ ינאי מהרוכל‬
‫ואין עבירה זו צריכה פרסום‪ .‬ה״חפץ‬ ‫שהכריז‪ :‬מאן בעי למזבן סמא דחיי‪,‬‬
‫חיים״ זצוק״ל כבר ערך את ספרו‬ ‫שלא הכריז‪ :‬מאן בעי חיי‪ ,‬כי נצירת‬
‫הידוע ״שמירת הלשון״ ועלינו רק‬ ‫הלשון היא רק כעין סם‪ ,‬וגורם שישיג‬
‫לאזור חיל לנצור הלשון כמה שאפשר‬ ‫האדם על ידו להגיע ל״סור מרע״‪ ,‬כי‬
‫כדי להנצל מחטא זהבד‪.‬‬ ‫בודאי הסם אינו החיות ממש‪ ,‬רק‬
‫עוצמת ההרם הבא כעטיה‬ ‫גורם רפואה שיוכל לחיות‪ ,‬כן היא‬
‫של לשון הרע‬ ‫שמירת הפה סמא דחיי‪ ,‬שיבול לבוא‬
‫הנ ה יצר לשון הרע מקנן ואוכל בכל‬ ‫על ידי זה‪ ,‬ל״סור מרע ועשה טוב״‪,‬‬
‫פה בקצות העם ובלב ‪ -‬לבו‪.‬‬ ‫ועל ידי זה ישיג אורחות חיים‪.‬‬
‫פורש הוא את מכמוריו ואינו פוסח‬ ‫והטעם שהזהיר הרוכל ביחוד‪ ,‬על‬
‫אפילו על עשיר ורש‪ ,‬קטן וגדול‪ ,‬כי‬ ‫חטא של לשון הרע‪ ,‬אפשר‬
‫רבים הם הנתפסים בעטיה של לשון‬ ‫לומר‪ ,‬כפי מאמרם‪ ,‬כי רוכל הוא מוכר‬
‫הרע )ב״ב קסה א(‪ ,‬שהיא שורש פורה‬ ‫בשמים‪ ,‬וקופת הרוכל‪ ,‬יש בה מכל‬
‫ראש ולענה הגורמת לפירוד‬

‫•‬
‫מיני בשמים )מדרש שה״ש ג ‪ -‬ו( וכן‬

‫כד‪ .‬בעירה אהרטלי מקום השחיטה של הרה״ג ר׳ שלמה שטרן שליט״א‪ ,‬וחברי הבד״ץ ועד‬
‫הכשרות ״משמרת למשמרת״ התאחדו כל השו״בים יחד לשמור על לשון הרע וגם‬
‫מוציאים גליון בשם ״אגודת השומרים״ להתחזק בענין זי• תבוא עליהם ב ^ ן‬
‫שמירת הלשון בודאי יזכו ל״והתקדשתם והייתם קדושים״׳‪ ,‬ונזכה עוד השתא ^‬
‫מן הזבחים ומן הפסחים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אליעזר תעג‬ ‫מי האיש החפץ חיים ־ נצור לשונך מרע‬ ‫שמלת‬
‫קול אלמוני שהיה יושב מאחורי‬ ‫ומחלוקת‪ ,‬ומעוררת קנאה ומדון בץ‬
‫התנור‪ ,‬בגדיו קרועים ונראה כאחד‬ ‫הבריות‪ ,‬ומטילה שנאת חנם ועגמת‬
‫העניים העוברים ושבים מעיר לעיר‬ ‫נפש בין ידידים ורעים‪ .‬ולמרבה‬
‫שקרא לעברם‪ :‬חסידים מה שאתם‬ ‫הפלא‪ ,‬למרות שכולם יודעים ומכירים‬
‫מכניסים לפה אתם חוקרים אם הוכשר‬ ‫את כח המחץ שבפה‪ ,‬ועוצמת ההרס‬
‫כראוי ואיך הוכשר‪ ,‬אבל מה שאתם‬ ‫והחורבן הבאים בעטיה של לשון‬
‫מוציאים מהפה היינו הדיבורים אין‬ ‫הרע‪ ,‬אף על פי כן אין יודעים להעריך‬
‫אתם שואלים על כך שום שאלה כלל‪.‬‬ ‫את ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע‪.‬‬
‫כששמע רבי שמחה בונים את דברי‬ ‫תמיד מוצאים אמתלאות לרוב‪,‬‬
‫האורח גמר בדעתו שבעבור כך שלח‬ ‫תירוצים והיתרים שונים להצדיק את‬
‫אותו רבו היהודי הקדוש כדי ללמוד‬ ‫הדיבורים‪ ,‬לאמר‪ :‬״וכי מה עשיתי ‪-‬‬
‫מוסר מהאורח‪ ,‬וחזר תיכף לביתו‪.‬‬ ‫הוצאתי הגה מפי‪ ,‬הרי אלה רק דברים‬
‫בעלמא‪ ,‬וממילא כולם יודעים כבר על‬
‫ב ש ם הגה״צ רבי ישראל סלנטר‬
‫זצ״ל מפרשים הכתוב )ייקרא‬
‫כך‪ ,‬ואין זה פוגע בו‪ ,‬כך שאין בזה‬
‫יג ב(‪ :‬׳אדם כי יהיה וכד שאת או‬ ‫משום לשון הרע של ממש״‪ .‬ועוד‬
‫ספחת׳ וכו׳‪ ,‬למה נסמכה פרשת‬ ‫כהנה וכהנה אמתלאות לרוב הבאות‬
‫נגעים לפרשת שמיני‪ ,‬כי בפרשת‬ ‫להשקיט מצפון נוקף כדי להתיר‬
‫שמיני נזכרו כל הבהמות הטמאות‬ ‫דברים אסורים‪.‬‬
‫והמותרות‬ ‫האסורות‬ ‫והטהורות‬
‫חומר הזהירות‬
‫באכילה‪ ,‬וידוע כי נגעים באים על‬
‫מאיש את רעהו חיים בלעו‬
‫איסור לשון הרע‪ ,‬לכן בא הכתוב‬
‫להודיע ולהזהיר על הומר איסור‬ ‫היהודי הק׳ מפשיסחא ציוה פעם‬
‫לשון הרע שענשו חמור מאד יותר‬ ‫לרבי שמחה בונים שיסע‬
‫ממאכלות אסורות‪ ,‬האיסור של ״איש‬ ‫לדרך‪ ,‬ולא פירט לו לשם מה‪ ,‬לקח‬
‫את רעהו חיים בלעו״ חמור שהקב׳׳ה‬ ‫עמו רבי שמחה בונים עוד חסידים‬
‫מעניש על כך תיכף ומיד על ידי צרעת‬ ‫עמו‪ ,‬ונסע לדרך‪ ,‬כשבאו לכפר אחד‬
‫שמביא בעולם הזה ואינו מאריך אף‪.‬‬ ‫בקש לאכול שם אצל בעל הבית‬
‫בכפר‪ ,‬אמר להם בעל הבית שאין לו‬
‫החפץ חיים שומר פיו ולשונו‬ ‫מאכלי חלב רק בשר‪ ,‬התחילו‬
‫ממאכלות אסורות‬ ‫החסידים לחקור ולדרוש ממנו מי הוא‬
‫וראוי להביא כאן דברים נפלאים‬ ‫השוחט‪ ,‬ואם הבהמה היתה כשרה‬
‫מספה״ק ״מעשה רוקח״ )על‬ ‫וחלקה בלי סירכה‪ ,‬ואם המליחה‬
‫מסכת חולין ד״ה הכל שוחטין וכר׳ ‪ -‬חולין ב‬ ‫נעשתה כהוגן וכד‪ .‬בעוד שהם‬
‫א(‪ :‬׳״הכל שוחטין׳ עולה עם הכולל‬ ‫מדברים אל בעל הבית‪ ,‬נשמע להם‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת מצורע מאמר א‬
‫דאקרון ) ד ב ר י ם י א כ א( ‪ :‬׳ימי השמים על‬
‫הארץ׳‪ ,‬ימי השמים ודאי‪ ,‬על הארץ‬
‫ודאי‪ ,‬מאן דבעי למהוי ליה חיים‬
‫דלעילא ומאן דבעי יומא לאתדבקא‬
‫בהו ינטור פומיה ממיכלא וממשתיא‬
‫דמסאב לנפשא וכו׳ ועיין שם לשנו‬
‫הקדוש באריכות‪.‬‬
‫ותמצית הדברים‪ ,‬שרבי אבא דרש‬
‫הפסוק ‪ :‬׳מי האיש החפץ‬
‫חיים׳ היינו חיים דלעילא דאינון‬
‫עלמא דאתי‪ ,‬׳אוהב ימים לראות‬
‫טוב׳ היינו ימים דלעילא דאקרון ׳ימי‬
‫השמים על הארץ׳‪ .‬ובמה זוכה כל‬
‫זה‪ ...‬בשומר פיו ולשונו ממאכלות‬
‫אסורות‪ .‬ובזה מבואר דרבינו הקדוש‬
‫רימז כל דברי המאמר במסכת זו‬
‫שמבאר בה דיני מאכלות אסורות‪ ,‬לכן‬
‫העמיד י״ב פרקים‪ .‬והתחלת אותיות‬
‫וסופי אותיות עולים אלף תפ״ט עם‬
‫י״ב כוללים מי״ב פרקים עולה אלף‬
‫תק״א כמנין חיים עלמא דאתי ׳ימי‬
‫השמים על הארץ׳ עם האותיות‬
‫במכוון‪ ,‬דוק ותשכח דבר נפלא‪ .‬הרי‬
‫מבואר בהדיא‪ ,‬מי שמשמר את פיו‬
‫ממאכלות אסורות המבוארים במסכת‬
‫זו זוכה בכל זה המרומז כמנין‬
‫הפרקים וחשבון האותיות תחילה‬
‫וסוף‪ ,‬וכדברי הזוהר הקדוש ודוק‬
‫היטב״‪.‬‬
‫שמלת‬ ‫תעד‬
‫׳שולחן אדם׳‪ .‬ואיתא בגמרא )שם ב ב(‬
‫דקסבר האי תנא ׳חולין שנעשו על‬
‫טהרת הקודש כקודש דמי׳‪ .‬ויש לרמז‬
‫בזה כשאכילה שעל השולחן הוא‬
‫בקדושה כקודש דמי‪ ,‬שדומה לקרבן‪.‬‬
‫וכבר ידעת)מאדר אור אכילה( סוד אכילה‬
‫עולה ׳אדני׳ עם הכולל‪ ,‬וסוד מאכל‬
‫עולה שני שמות הוי״ה אדנ״י בשילוב‬
‫כמו הקרבן‪ .‬ולכן יזהר כל אדם‪,‬‬
‫שיהיה אכילתו בכונה רצויה שיהא בו‬
‫כח לעבודת ה׳ ברוך הוא‪ ,‬ולא‬
‫למלאות תאותו‪ .‬וכבר האריכו בכל‬
‫ספרי המוסר בזה‪ .‬אך שרוב העולם‬
‫סוברים שדבר זה הוא מצד חסידות‬
‫ולא מעיקר הדין‪ ,‬לכן הוריתי באצבע‬
‫שרבינו הקדוש ביאר על זה בעיקר‬
‫המשנה״‪.‬‬
‫ו״הנה אעתיק לך מאמר מהזוהר‬
‫באריכות קצת ־ כותב‬
‫ה״מעשה רוקח״ ‪ -‬ותמצא ענין נפלא‪.‬‬
‫וזה לשונו הקדוש בפרשת שמיני)ח״ג‬
‫מא א( ‪ :‬רבי אבא פתח ואמר )תהלים לד‬
‫יג(‪ :‬׳מי האיש החפץ חיים וגו׳ נצור‬
‫לשונך מרע וגו׳ סור מרע׳ וגו׳ ׳מי‬
‫האיש החפץ חיים׳ ‪ -‬מאן חיין אלין‬
‫חיים דאקרון עלמא דאתי‪ ,‬וחיים תמן‬
‫שריין וכו׳‪ .‬׳אוהב ימים לראות טוב׳ ‪-‬‬
‫מאן ימים‪ ...‬דא הוא שמא דמלכא‬
‫קדישא דאחידא באינון יומין עלאין‪,‬‬
‫אליעזר תעה‬ ‫חובת שמירת הלשון והזהירות מהמחלוקת‬ ‫שמלת‬

‫מאמר ג‬

‫חובת שמירת הלשון והזהירות מהמחלוקת‬

‫הגה״ק רבי חיים מאיר ממאגליציא; ״במערבי כדקי לה כשמשא״ ‪-‬‬
‫הבונה על השו״ב שבודק את הכירו השו״ב אם הוא בן תורה כמו‬
‫שנאמר‪ :‬״מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש״ ‪ /‬הגה״ק רבי‬
‫יהושע מסאסניוויץ‪ :‬״במערבא בדקי לה בשמשא״ ־ הבונה שבדקו‬
‫את השו״ב אם הוא בעל צדקה כמו שנאמר‪ :‬״שמש צדקה ומרפא״‬
‫‪ /‬״רב ששת בדק בריש לישנא״ ־ הבונה על השו״ב שבדקו אותו אם‬
‫אינו מדבר לשון הרע ורכילות וליצנות ‪ /‬רבי מרדכי מטשערנאבל‪:‬‬
‫״רב ששת בדק לה בריש לישנא״ ־ כשהיה מדבר עם השו״ב היה‬
‫מבין מתוך לשונו אם הוא מאכיל טריפות או לאו ‪ /‬יש להקפיד על‬
‫מה שמוציאים מהפה לא פחות ממה שמקפידים על מה שמכניסים‬
‫לפה‪.‬‬

‫״זאת תהיה תורת המצירע ביום טהרתו והובא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫־‬

‫אל הכהן״ )ויקרא יד ב(‪.‬‬

‫שבדקו אותו אם אינו מדבר לשון‬ ‫ב ש ם הגה״ק ר׳ חיים מאיר‬

‫הרע ורכילות וליצנות‪ ,‬ומובא בספר‬
‫״בית שאול״ מהרה״ח רבי שאול‬
‫מסאבון זצ״ל‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬שמעתי‬
‫בשם הרב הצדיק סבא קרישא הר״מ‬
‫מטשערנאבל זצוק״ל נבג״מ על‬
‫מאמר‪ :‬׳רב ששת בדק לה בריש‬
‫לישנא׳ כשהיה מדבר עם השו״ב היה‬
‫מבין מתוך לשונו אם הוא מאכיל‬
‫טריפות או לאו״‪.‬‬
‫שהבונה על שבדקו את השו״ב אם‬
‫י ש לציין לכך פירוש המהרש״א על‬
‫הגמרא )קידושין פב א( ‪ :‬״כשר‬
‫שבטבחים שותפו של עמלק‪...‬‬
‫ממאגליציא זצוק״ל מבואר‬
‫הגמרא )חולין יז ב(‪ :‬״במערבי בדקי לה‬
‫בשמשא״ שהבונה על השו״ב שבודק‬
‫את חבירו השו״ב אם הוא בן תורה‬
‫כמו שנאמר )קהלת א ג(‪ :‬״מה יתרון‬
‫לאדם שיעמול תחת השמש״‪ ,‬ועור‬
‫נאמר בשם הגה״ק רבי יהושע‬
‫מסאסניוויץ זצוק״ל לפרש הגמרא )שם‬
‫שם(‪ :‬״במערבא בדקי לה כשמשא״‬
‫הוא בעל צדקה כמו שנאמר )מלאכי ג‬
‫כ(‪ :‬״שמש צדקה ומרפא״‪ ,‬״רב ששת‬
‫בדק בריש לישנא״ הבונה על השו״ב‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת מצורע מאמר ב‬
‫הגה״ק ר׳ מאיר יחיאל הלוי אב״ד‬
‫דק״ק סקערנעוויץ ‪ -‬אוסטרוביצי‪,‬‬
‫משל לב׳ נרות שוות שהיו דבוקות‬
‫ודולקות ביחד בבית אחד אז היה אור‬
‫גדול בכל הבית אבל אם יגביה נר‬
‫אחד על חבירו תיכף יחשך כל הבית‪,‬‬
‫כי הנר השפל מכבה הנר הגבוה‪ ,‬כך‬
‫הנמשל מובן אם יש שני שוחטים‬
‫בעיר אחת ושלום ביניהם אז יהא אור‬
‫גדול לכל בני העיר אבל אם שו״ב‬
‫אחד מתגאה עצמו על חבירו והולך‬
‫רכיל על חבירו אז השו״ב השפל‬
‫מכבה את השו״ב הגבוה ומאפיל‬
‫לכל בני העיר במחלוקת‪ ,‬את כל‬
‫הדברים האלה מחוייב השו״ב לשום‬
‫עליו במחשבתו תמיד עכ״ל ה״דברי‬
‫שאול״ בהקדמה לספרו‪.‬‬
‫ויש לציין כאן ביאורו של הגאון רבי‬
‫יעקב לנדאו בנו של הגה ״ג‬
‫ה״נודע ביהודה״ זצ״ל בביאור הגמרא‬
‫)ערכין טז א(‪ :‬״בעוון צרת עין באים‬
‫הנגעים״‪ .‬הנה בכתוב )ויקרא יד כא(‪:‬‬
‫׳ואם דל הוא ואין ידו משגת׳ מביא‬
‫קרבן עני‪ .‬לגבי עשיר שהביא קרבן‬
‫עני‪ ,‬בשאר קרבנות יש מחלוקת בדבר‬
‫בגמרא )יומא מא ‪ p‬ויש מאן דאמר‬
‫שבדיעבד יצא העשיר בקרבן עני‪,‬‬
‫אבל במצורע הכל מודים שלא יצא‬
‫וצריך להבין טעם הדבר‪ .‬וביאר הענין‬
‫על פי הוראת חז״ל)ערכין טז א( ‪ :‬״למה‬
‫נגעים באים בעוון צרת עין״‪ ,‬לכן אם‬
‫מצורע עשיר הביא קרבן עני הרי‬
‫מראה בזה שלא נרפא עוד מחליו‪,‬‬
‫^‪15‬מל ת‬ ‫תעו‬
‫שהבונה על הטבחים המוכרים בשר‬
‫ולא על השוחטים וכך הוא כותב‪ :‬לפי‬
‫שלעולם הטבחים משונים בבגדיהם‬
‫מזוהמים‪ ,‬גם שהם אנשי שחץ ליתן‬
‫קולו בשאר בני אדם‪ ,‬ועל כץ אמר‪:‬‬
‫׳וגם הכשר שבטבחים׳ וגם הכשר‬
‫שבהם ]הרוצה[ לשנות לשונו לדבר‬
‫בנחת עם הבדיות אל תאמין בו כל‬
‫זמן שבגדיו המזוהמים של הטבחים‬
‫עליו ]ולמה לא להאמינו מבאר המהרש״א[‬
‫והרי הוא ממש שותפו של עמלק‬
‫שנאמר בו )במדבר כא א(‪ :‬׳וישמע‬
‫הכנעני וגו׳ יושב הנגב׳‪ ,‬ודעמלק היה‬
‫בבגדיו‪ ,‬ושינה לשונו לדבר בלשון‬
‫כנען״‪ .‬רצה לומד שאפילו אם‬
‫הטבחים ידברו בנחת ובנימוס כל זמן‬
‫ששם טבחים עליהם אי אפשר‬
‫להאמינם‪.‬‬
‫ומסיים ה״בית שאול״‪ :‬נמצא עיקר‬
‫הוא שהשו׳׳ב צריך להיות‬
‫תם וישר ירא אלקים וסר מרע ורחמן‬
‫מאד‪ ,‬ולא יהא עז פנים או בעל‬
‫מחלוקת‪ ,‬ויהא כפוף תחת הרבנים‪,‬‬
‫ואז ימצא חן בעיני אלקים ואדם‪,‬‬
‫וכלל זה ננקוט בידינו להיות מתון‬
‫בכל עבודתינו הן בבדיקת הסכין והן‬
‫בבדיקת הריאה‪ ,‬וישתדל בלימודיו‬
‫לידע הדינים על ברין ומזה יזכה‬
‫למדריגה גדולה ותבוא עלינו ברכת‬
‫טוב מהא‪-‬ל הטוב‪ .‬וגם העיקר שלא‬
‫יתקוטטו השוחטים זה עם זה ושלא‬
‫יתגאה שו״ב אחד על חבירו‪ ,‬ועל זה‬
‫שמעתי משל אמת ונאה מכבוד‬
‫אליעזר תעז‬ ‫חובת שמירת הלשון והזהירות מהמחלוקת‬
‫כמה סייעתא דשמיא צריכים כל דגע‬
‫ורגע על כל צעד ושעל לא‬
‫להסחף ח״ו ברשת היצר המבלבל ח״ו‬
‫את המחשבה להכשיר את האסור‬
‫ולהתיר את האסור וכן לא להקל‬
‫במקום שצריכים להחמיר‪ ,‬ולא‬
‫להכשיל ח ״ו את הקהל הקודש‬
‫הקונים בשר החתום עליו ״גלאט‬
‫כשר״ כשבדעתם חושבים באמת‬
‫ובאמונה שהכל נעשה כדת וכדין של‬
‫תורה‪ .‬על כן שו״בים ומשגיחים מי‬
‫ערב כי מלאכתנו נעשית באמת‬
‫ובאמונה‪ ,‬על כן עצה היעוצה הוא‬
‫ללמוד את תורת ה׳ והלכותיה‬
‫בשחיטה וטריפות וניקור ושאד הלכות‬
‫איסור בשר שנתעלם מן העין‪ ,‬כיסוי‬
‫הדם‪ ,‬ובזכות לימוד התורה נזכה‬
‫לסייעתא דשמיא מלמעלה אמן כן יהי‬
‫רצון‪.‬‬
‫שמלת‬
‫והוא נשאר עדיין צר עין כמקודם‪,‬‬
‫שבזה מוכיח שעוד לא נרפא הנגע‬
‫שלו לכן לא נטהר מצערתו‪ ,‬ה׳‬
‫ירחם‪...‬‬
‫הנה בפרשה זו נאמרה הרבה מצוות‬
‫חנוגעים לשוחטים ‪ :‬שחיטה‪,‬‬
‫איסור דם‪ ,‬איסור חלב‪ ,‬נבילה‪ ,‬וטריפה‪,‬‬
‫וכסוי חדם‪ ,‬כמח יגיעות במחשבה‬
‫דיבור ומעשה מתיגעים השוחטים‬
‫לעשות מלאכתם מלאכת הק׳ על צד‬
‫היותר טוב‪ ,‬הן בסכינים‪ ,‬והן בשאר ה׳‬
‫הלכות שחיטה‪ ,‬וכר‪ ,‬וכמה נסיונות‬
‫באים להם בעת עבודתם דקה מן הדקה‬
‫בין כשר לטריפה בין נשחטה כהוגן‬
‫]כלשון ה״שמלה חדשה״[ ובין נשחטה‬
‫שלא כהוגן‪ ,‬בין ריעותא לתרתי‬
‫לריעותא‪ ,‬בין חלב ושומן‪ ,‬בין‬
‫שמנונית ובין דם‪ ,‬הכל הוא הבחנה של‬
‫חוט חשערה כדי שלא יחטא‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אחרי מאמר א א לי עז ר‬ ‫תעח‬

‫פרשת אחרי‬
‫מאמר א‬

‫שופך דם הקרבן‬
‫הנשמה המתגלגלת שמחכה לתיקון‬
‫האיך אפשר לדמות שופך דם הקרבן לחוץ להריגת אדם ממש‪ ,‬יש‬
‫מקום לומר שעובר על עוון בזיון הקודש‪ ,‬בזיון ה׳‪ ,‬שעוונו חמור‪,‬‬
‫אבל לדמותו כאילו הרג את האדם ממש אתמחה‪ / ...‬״חסד‬
‫לאברהם״‪ :‬׳בכל אות נפשך תזבח׳ להשלים סוד הנפש המתאוה‬
‫שלימות הנפשות כולם‪ ,‬כי יש מתגלגל בבהמה ונעשית נבילה על ידי‬
‫סכין פגימה או שנמצאת טריפה‪ ,‬וזה קשה גלגולו‪ ,‬והמלאך הממונה‬
‫על זה הוא שר הנפשות הוא מלמד זכות על נפשות ישראל ומתאוה‬
‫לבל ידה ממנו נדה‪.‬‬

‫״אי^ט איעז מבית י׳‪11‬ראל א^גזר י^טחט ק‪11‬ר‬

‫“‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪•• T :‬‬ ‫”‬ ‫*‬

‫כשב או עז במחנה או אער יע‪1‬חט מחוץ‬

‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ;‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬

‫לטחנה‪ :‬ואל פתח אהל מועד לא הביאו‬

‫להקריב נןךבן לה׳ לפני משכן ה׳ דם יחשב‬
‫לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא״‬
‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪It t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬

‫)וקרא ‪ r‬ג־ד(‪.‬‬

‫לעוון כי מי ששופך דם ק רבנות בחוץ‬ ‫^י ת א במדרש דבר הכתוב בעון‬

‫עוון גדול הוא לו‪ .‬אלא דרוש ופרש‪:‬‬ ‫שחיטת קדשים בחוץ‪,‬‬
‫׳דם יחשב לאיש ההוא׳ שנחשב עוון‬ ‫והאריך הכתוב לומר‪ :‬׳דם יחשב‬
‫זה לאיש ההוא ׳כדם שפך׳ כשופך דם‬ ‫לאיש ההוא׳ דבר שהיינו יודעים‬
‫האדם‪ ,‬כהורג את נפש האדם‪ ,‬הדא‬ ‫ממילא ממאמר הכתוב‪ :‬׳דם שפך׳‬
‫הוא דכתיב בתוכחת הנביא על‬ ‫שמאחר ששחיטתו נחשבת כשפיכת‬
‫הרשעים )ישעיה סו ג(‪ :‬׳שוחט השוד‬ ‫דם הקרבן בודאי שדם זה יחשב לד‬
‫תפג‬ ‫א לי עז ר‬
‫דמכסיא עליו רמיז )דברים לב מג(‪:‬‬
‫׳וכפר אדמתו עמו׳ וכד״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ב״מורה נבוכים״ )חלק ג פרק מו(‬
‫מובא‪ :‬ודע‪ ,‬כי הדם היה טמא‬
‫מאד בעיני הצאב״ה‪ ,‬ועם כל זה היו‬
‫אוכלים אותו מפני שהיו חושבים‬
‫שהוא מזון השדים‪ ,‬וכשאכל אותו מי‬
‫שאכלו כבר השתתף עם השדים‬
‫ויבואוהו ויודיעהו העתידות כמו‬
‫שידמו ההמון ממעשי השדים וכד‪.‬‬
‫וכאשר התמיד מרים ]כאשר התמיד מרי‬
‫ישראל[ ונמשכו אחרי המפורסם אשר‬
‫גדלו עליו ולהתחבר אל השדים‬
‫באכלם סביב הדם‪ ,‬צוה יתעלה שלא‬
‫יאכל בשר תאוה במדבר כלל‪ ,‬אבל‬
‫יהיה הכל שלמים‪ .‬וביאר סיבתו‪ ,‬כדי‬
‫שישפך הדם על המזבח ולא יתקבצו‬
‫סביביו‪ .‬ואמר )ויקרא יז ה ז(‪ :‬״למען‬
‫אשר יביאו בני ישראל וגו׳ ולא יזבחו‬
‫עוד את זבחיהם לשעירים״‪ .‬אבל‬
‫נשאד ענין החיה והעוף מפני שלא‬
‫יבא קרבן מחיה כלל ולא יקרב עוף‬
‫שלמים‪ ,‬ולכן צוה יתעלה אחר זה‪:‬‬
‫שכל חיה ועוף שמותר לאכלם‬
‫כשישחט יכסה דמו בעפר‪ ,‬עד שלא‬
‫יתקבצו עליו לאכול סביביו‪.‬‬
‫ה‪ .‬ה״אבן עזדא״ בפדשת השבוע‬
‫מבאר‪ :‬יתכן בעבור שצוה שלא‬
‫יאכל דם ולא יראה דם נשפך חוץ‬
‫ממזבח השם‪ ,‬צוה לכסות כל דם‬
‫כ ה‪ .‬מ ספר ״ תור ת ה ש חי ט ה״ ל ה ב ח ל״ ח י די די הג און ר בי חחיים יו ס ף וו ל ד מן ז צ ״ ל‪.‬‬
‫ש מ ל ת טעמי מצות כיסוי הדם‬
‫הריאה‪ ,‬לפי שטעם אפשר להבינו‬
‫באופן שיחשוב לשנות את ההלכה‪,‬‬
‫הנה מצאנו במדרשים ובספרי יראה‬
‫ד‪,‬‬ ‫ענינים וסודות גבוהים במצות כיסוי‬
‫הדם‪ ,‬ומצות התורה הוא גבוה מעל‬
‫גבוה ואין חקר‪.‬‬
‫והנה לפנינו ל״ד סעיפים‬
‫מטעמי מצות כסוי הדסכה‪:‬‬
‫א‪ .‬במדרש )ב״ר כב ח( מובא‪ :‬ומי‬
‫קברו ]להבל[ אמר רבי אלעזר בן‬
‫פרת‪ :‬עופות השמים וחיות טהורות‬
‫קברוה‪ .‬ונתן להן הקב״ה שכרן ב׳‬
‫ברכות שמברכים עליהן‪ ,‬אחת‬
‫לשחיטה ואחת לכסוי הדם‪.‬‬
‫ב‪ .‬במדרש )תנחומא בראשית י( מובא‪:‬‬
‫בשעה שהרג קין את הבל היה‬
‫מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות‪,‬‬
‫זימן לו הקב״ה שני עופות טהורים‬
‫והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו‬
‫וקברו‪ .‬וממנו למד קין וקבר את הבל‪,‬‬
‫לפיכך זכו העופות לכסות את דמן‪.‬‬
‫ג‪ .‬בזוה ״ק )תיקוני זוה״ק תיקון כא נ ב(‬
‫מבואר‪ :‬״וגדפוי דשכינתא אינון‬
‫כסוי דם חיה או עוף דאינון כנפי יונה‪,‬‬
‫ואלין אינון כנפי מצוה דמכסין על‬
‫דמיהון דלא שלטין עליהו כלבין‬
‫דאינון חציפין דאינון מלאכי חבלה‪,‬‬
‫ודלא אשתמודעון בהון מארי חובין‪.‬‬
‫הכי ]ס״א‪ :‬הרי[ הדם הוא הנפש‪ ,‬ועפרא‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת אחרי מאמר ב‬ ‫שמלת‬ ‫תפד‬
‫ונעלם‪ ,‬ודא הוא‪ :‬הקב״ה רצה שכל מי‬ ‫שאינו קרב לגבי המזבח‪ ,‬שלא יחשוב‬
‫שנתפרש ממעשיו הרעים שעשה‪ ,‬חזר‬ ‫הרואה בראותו דם איל‪ ,‬צבי‪ ,‬או עוף‬
‫ונתלבן צואתו‪ ,‬רצה לומר שנשפך דמו‬ ‫כי זבח נזבח לעבודת כוכבים עכ״ל‪.‬‬
‫מרוב בושתו‪ ,‬גזר הכתוב‪ :‬׳ושפך דמו‬ ‫יתכן כי כל אלו לא הקריבו על‬
‫וכסהו בעפר׳‪ ,‬הדא הא דכתיב )ויקרא‬ ‫המזבח‪.‬‬
‫יז יג(‪ :‬׳אשר יצוד ציד חיה ועוף אשר‬ ‫ו‪ .‬ברשב״ם מובא‪ :‬יכסחו בעפר‪ ,‬כי‬
‫יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר״׳‪.‬‬ ‫אז לא יהא ראוי לאכילה הכונה‬
‫״ועל דרך האמת פירוש הפסוק כך‬ ‫להראות שאיסור לאכול דם‪.‬‬
‫הוא ‪ :‬איש דא איש בליעל שרו‬ ‫ז‪ .‬הרמב״ן בפרשת השבוע כותב‪:‬‬
‫של עשו הנקרא איש‪ ,‬שנאמר )בראשית‬
‫לכך צוה עוד לכסות כל דם בחיה‬
‫לב כה(‪ :‬׳ויאבק איש עמו׳ ודא הוא‬ ‫ובעוף‪ ,‬כי לא יתקרב דמם על המזבח‪,‬‬
‫סמא״ל בעצמו‪ ,‬ונקרא גם כן ׳איש‬ ‫כי גם בעופות לא יתקרב מהם רק שני‬
‫ציד׳ שצד בפיו לפתות בני אדם‪ .‬ולכן‬ ‫מינים בלבד‪ ,‬וגם הם אינם נשחטים‪,‬‬
‫כתיב איש דא ׳אשר יצוד ציד חיה‬ ‫אבל בבהמות רוב המצוים נשחטים‬
‫ועוף׳ מבני יעקב להכשילם כדי‬ ‫לשם הנכבד ודמם אפר ואין ראוי‬
‫לגלגלם בבעלי חיים‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫לכסותו‪ ,‬ולא חשש לכסות דם החולין‬
‫שותפות במזבח מן הקרבנות‪ .‬׳ושפך‬ ‫בבהמה כי אין חולין במדבר‪ ,‬וגם‬
‫דמו׳ ־ שמבייש ומקטרג עליהם בבית‬ ‫אחרי כן על הרוב יצוה‪.‬‬
‫דין העליון ומביישם שם ומגלגלם‬
‫במלבוש חיה ועוף‪ ,‬ומצודת אדם‬ ‫מצות כיםוי הדם שמדת הדין‬
‫נעשה חיה או עוף‪ .‬אני מצוה אותך‬ ‫לא תקטרג איך דם יאכל דם‬
‫כשיגיע זמן שיהיה ראוי לאכילה לבר‬ ‫ח‪ .‬ב״בעל הטורים״ מובא‪ :‬דם חיה‬
‫ישראל‪ .‬הדא הא דכתיב )ויקרא יז יג(‪:‬‬ ‫ועוף טעונים כיסוי‪ ,‬שאין‬
‫׳אשר יאכל ושפך דמו וכסהו בעפר׳‬ ‫מקריבים ממנו על המזבח‪ ,‬שלא תהיה‬
‫שלא יתבייש עוד כי די לו במה שהוא‬ ‫מדת הדין מקטרגת איך דם יאכל דם‪,‬‬
‫נתבייש על ידי אותו האיש בליעל‬ ‫לכך צוה לכסותו‪.‬‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫בספר ״גליא רזיא״ )הובא בילקוט‬ ‫פז‪.‬‬
‫וכסינו את דמו ‪ -‬״יוםף״‬ ‫ראובני פר׳ אחרי( כתב נתגלה אלי‬
‫בגמטריא ״עוף״‬ ‫סוד כסוי הדם לחיה ולעוף‪ .‬תדע‬
‫י‪ ,‬ב׳׳ספר חסידים״ )סימן שעב( כתב‪:‬‬ ‫שרצונו וחפצו של הקב״ה הוא‬
‫כששוחט אדם חיה או עוף יחשוב‬ ‫שנדמה צורה ליוצרה‪ ,‬וצוה בתורתו‬
‫בלבו‪ :‬זה שלא חטא נשחט וצולין‬ ‫הקדושה לכסות דם חיה ועוף‪ ,‬ורמה‬
‫אותו‪ ,‬ואדם שהוא מלא עונות איך‬ ‫קא רמיז הכתוב והוא דבר נסתר‬
‫תפה‬ ‫אליעזר‬ ‫טעמי מצרת כיסוי הדם‬ ‫שמלת‬
‫ואליעזר מעיד לה‪ .‬ואמרה לו‪ :‬לך בא‬ ‫ינצל משפיכות דמים ומגיהנם‪.‬‬
‫עמי אולי יערה ממרום רוח לעשות לי‬ ‫ויחשוב שצדה הקב״ה לכסות דם חיה‬
‫נס שנמצא הבתולים במקום המעשה‪.‬‬ ‫ועוף‪ ,‬פן יאמר המלאך הממונה‬
‫והלכו ומצאו על אבן אחת ויונה‬ ‫עליהם איך דם זה שלא חטא נשפך‬
‫מרחפת עליהם שלא ימסו ויגנבו‬ ‫על ידי חוטא אשר חטאיו כשני‬
‫בהמה ורוח‪ ,‬וילכו לאבוד‪ .‬ויש‬ ‫וכתולע‪ .‬וחותמים בדם הנגזר למות‬
‫אומרים חיה שמרתן‪ .‬ולכך זכו החיות‬ ‫על מצחות האנשים אשר חטאיהם‬
‫לכסוי הדם‪ ,‬מיד ״ויאהבה״‪.‬‬ ‫כשני‪ ,‬לכך צוה לכסות הדם‪ .‬ודוקא‬
‫בדם שנשחט חותמים ולא בשאר דם‪.‬‬
‫״אורחות חיים״ הקדמון )דין‬ ‫בספר‬ ‫)ענף כסוי‬ ‫בספר ״מדרש תלפיות״‬
‫כסוי הדם( בשם ספר ״כל בו״‬
‫הדם( כתב‪ :‬וקשה לפי טעם‬
‫כתב בזה הלשון‪ :‬טעם למה זכו חיה‬
‫זה האמור ב״ספר חסידים״ למה לא‬
‫ועוף לכסות דמן יותר מבהמה‪ :‬לפי‬
‫צוה הקב״ה לכסות גם דם בהמה‪...‬‬
‫כשהפילה רבקה את עצמו מן הגמל‬
‫ואולי הכונה דכשחותמים לנגזר למות‬
‫נשרו בתוליה‪ ,‬והיה יצחק חושד‬
‫הוא בדם חיה ועוף ולא בדם בהמה‪,‬‬
‫שאליעזר בא עליה‪ ,‬וסיפר לו הענין‬
‫עכ״ל‪ ,‬ובספר ״תיקוני זבח״ כתב על‬
‫כולו שנאמר )בראשית כד סי(‪ :‬״ויספר‬
‫זה‪ :‬ואם תאמר למה אין מקפידין על‬
‫העבד ליצחק״‪ .‬והביא אל המקום‬
‫שחיטות הבהמות‪ ...‬ויש לומר לפי‬
‫והראה לו דם בתולים כי באה חיה‬
‫שנותנין בבהמות מצות רבות כמו‬
‫אחת ושמרה אותו שלא ילקקוהו‬
‫מתנות כהונה וקודם השחיטה בכור‪,‬‬
‫הכלבים ושאר החיות‪ .‬ויש אומרים‪:‬‬
‫ומעשר ראשית הגז‪ .‬טעם אחר בשביל‬
‫דאריה הוא שבא ושמר אותו שלא‬
‫העגל שעשו ישראל לכן אין מקפיד‬
‫ילקקוהו הכלבים‪ .‬ולכך זכתה חיה‬
‫השטן‪ .‬טעם אחר‪ ,‬משום דכתיב ביוסף‬
‫הנאכלת לכסות דמה‪ .‬ועוף נמי זכה‬
‫)בראשית לז כז(‪ :‬״מה בצע כי נהרוג את‬
‫לפי שלמד קין לקבור את הבל אחיו‬
‫אחינו וכסינו את דמו״‪ .‬שמענו דכתיב‬
‫כמו שמפורש בתנחומא )בראשית י(‪.‬‬
‫כסוי אצל יוסף‪ .‬״יוסף״ בגמטריא‬
‫״עוף״‪.‬‬
‫בספר ״פענח רזא״ )פר׳ אחרי(‬ ‫יב‪.‬‬
‫מבואר לפי שלא הוכשרו‬ ‫י א‪ .‬בספר ״פענח רזא״‬
‫)פר׳ חיי שרה(‬
‫להקריב על גבי המזבח משום שלא‬ ‫כתב‪ :‬׳ויצחק בא׳ בגמטריא ׳מגן‬
‫היתה בכלל ברכה במעשה בראשית‪,‬‬ ‫עדן׳‪ .‬׳ויאהבה׳‪ ,‬תימא מהיכא תיתי‬
‫בשביל נח שהיה עתיד להתקלל‬ ‫לשנאותה‪ ....‬ויש לומר שלא מצאה לה‬
‫כדפירש רש״י ז״ל‪ ,‬ולכך הותר גם‬ ‫בתולים כי נשרו בנפול מעל הגמל‪,‬‬
‫חלבה בשביל שאינה צריך למזבח‪,‬‬ ‫והיה חשדה ושנאה‪ .‬ותספר לו דבר זה‬
 ‫שמלת פרשת אחרי מאמר ב אליעזר‬
‫עליו כענין ) א י ו ב כ ד י ב ( ‪ :‬׳ונפש חללים‬
‫תשוע׳‪ ,‬צוה השם יתעלה ויתברך‬
‫כשנעשה בהיתר לכסותו‪ ,‬שנאמר ) א י ו ב‬
‫יג‪ .‬בספר ״החינוך׳ ) מ צ ו ה ק פ ז ( מפורש‬
‫ה ט ז ( ‪ :‬׳ועולתה תקפוץ פיה׳‪ .‬אמנם‬
‫בהפך נאמר ) י ח ז ק א ל כ ד ח ( ‪ :‬׳ונתתי את‬
‫דמם על צחיח סלע לבלתי הכסות׳‪,‬‬
‫וכתיב ) י ש ע י ׳ כ ו כ א ( ‪ :‬׳וגלתה הארץ את‬
‫דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה׳‪.‬‬
‫בנפשינו לאכול הבשר והנפש נשפך‬
‫טן‪ ,‬הרלב״ג ) פ ר ׳ א ח ר י ( מבאר‪ :‬ראוי‬
‫שנדע‪ ,‬שלא ינהג זה הדין של‬
‫כיסוי הדם אלא בחיה ובעוף‬
‫הטהורים‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳אשר יאכל׳‪.‬‬
‫ואיסור דם בבהמה ובעוף‪ ,‬הנה למדנו‬
‫מזה שאין איסור חלב נוהג בחיה‬
‫ובעוף‪ .‬וכבר יתבאר מעצם הענין‬
‫שאין להם חלב‪ ,‬אבל הוא שומן‬
‫מטבע השומן‪ .‬וראוי שנדע שלא ינהגו‬
‫כיסוי הדם כי אם בשחיטה המותרת‬
‫באכילה שנאמר‪ :‬״אשר יאכל״‪ .‬ובכלל‬
‫הנה‪ ,‬כאשר לא יותר לאכול מהבשר‬
‫בסבת השחיטה כל שכן שיתרחקו‬
‫מלאכול הדם‪ ,‬ולזה לא יצטרכו לכסוי‬
‫הדם‪ .‬עם שהוא אפשר גם כן‪ ,‬שהיה‬
‫ממנהגיהם הפחותים שיצודו חיה או‬
‫עוף להיותם מדבריים‪ ,‬ויחשבו שיהיו‬
‫השדים מזה הצד יותר מתייחסים‬
‫להם‪ ,‬ולזה היה ממנהגיהם שישפכו‬
‫דמם במקום אחד והיו אוכלין הבשר‬
‫סביב הדם ההוא‪ ,‬והיו חושבים‬
‫שיבואו שם השדים לאכול הדם כי‬
‫הוא מזונם לפי מחשבתם‪ .‬ובזה האופן‬
‫תשלם האהבה להם עם השדים‬
‫ויודיעו להם העתידות‪ .‬ולזה אמר ׳לא‬
‫תפו‬
‫ועל כן זכו לכסות דמיהן מחמת שלא‬
‫נזרק דמם‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫משרשי המצוה‪ :‬לפי שהנפש‬
‫תלוי בדם כמו שאמרנו באיסור דם‪,‬‬
‫ולזה ראוי לנו לכסות הנפש‬
‫ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל‬
‫הבשר‪ ,‬כי גם בזה נקנה קצת אכזריות‬
‫לפנינו‪ .‬ובבהמות לא נצטוינו כן‪ ,‬לפי‬
‫שדם הבהמה ניתן לקרבן לכפרה על‬
‫נפשותינו ואי אפשר לכסותו‪ ,‬ואחר‬
‫שכן לא רצתה התורה לחלק בין‬
‫מוקדשין לחולין‪ .‬ואם גם במין עופות‬
‫יש מהן קרב לגבי מזבח‪ ,‬מועט הוא‬
‫ולדבר מועט לא תחוש התורה‪ .‬ומפני‬
‫כן חייבתנו בכסוי דם העופות בכולן‪.‬‬
‫נתנו דמם על צחיח הסלע‬
‫לבלתי חכםות‬
‫יד‪ ,‬בספר ״רקנטי״ )פרשת אחרי(‬
‫מבואר‪ :‬׳ואיש איש מבני‬
‫ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף‬
‫אשר יאכל ושפך את דמו וגו״‪) .‬סוד‬
‫כיסוי הדם( ‪ :‬ביאר הוא לחלק לה כבוד‬
‫למדת הדין‪ ,‬אחרי שאין דמן של אלו‬
‫נזרק על המזבח‪ .‬וגם כדי שלא תשלוט‬
‫הפך )איוב טז יח(‪ :‬׳ארץ אל תכסי דמי׳‪.‬‬
‫ויש עוד לפרש‪ :‬שלא יתקבצו שם‬
‫כהות הטומאה והשדים שהדם הוא‬
‫מזונם‪ .‬כמו שאני עתיד לפרש בטעם‪:‬‬
‫׳ולא תאכלו על הדם׳‪ .‬עוד יש לפרש‪:‬‬
‫בעבור כי שפיכת הדם הוא דבר שנוא‬
‫אצל הקב״ה‪ ,‬ומדת הדין מקטרגת‬
‫תפז‬ ‫אליעזר‬ ‫טעמי מצות כיסוי הדם‬
‫השדה‪ ,‬והרואה הדם שפוך יאמר‪:‬‬
‫שלשם זביחה העלוהו שם‪ ,‬לזה‪.‬אמר‪:‬‬
‫׳כי כל איש אשר יצוד ציד חיה או‬
‫עוף ושפך את דמו׳ שיכסוהו בעפר‪,‬‬
‫בענין שלא יחשדו אותם‪.‬‬
‫הדם צריך קבורה‬
‫כי בו איכות הנפש‬
‫א ח רי(‬ ‫כ‪ ,‬ה״מהר״ם אלשיך״‬
‫) פ ר׳‬
‫בזה‪ :‬׳אשר יצוד ציד‪ /‬בהיות‬
‫מבאר הענין‪ ,‬כי הנה לתת טעם‬
‫להימצא שם שדים כאמרו ) י ש ע י ׳ י ג‬
‫אל איסור דם החיה והעוף הנאכלים‬
‫ובלתי קרבים‪ ,‬הקדים ואומר‪ :‬׳ושפך‬
‫את דמו וכסהו בעפר׳‪ .‬והוא כי אמר‪:‬‬
‫׳איש כי יצוד וכו׳ אשר יאכל ולא‬
‫יקרב׳‪ ,‬שהוא כל מיני חיה ורוב מיני‬
‫עוף‪ ,‬שעל כן היה דעת נותן שיאכל‬
‫דמם‪ ,‬אמר‪ :‬דעו‪ ,‬כי‪ :‬׳ושפך את דמו‬
‫וכסהו בעפר׳ ‪ -‬שהוא מעין קבורה‬
‫עפר למטה ועפר למעלה‪ ,‬ולמה צויתי‬
‫זה מה שאין כן בבשר בהמה ש׳על‬
‫הארץ תשפכנו כמים׳‪ ,‬הלא הטעם הוא‬
‫׳כי נפש כל בשר׳ מאלו הנזכרים ׳דמו‬
‫בנפשו׳ כלומר אין אלו מאיכות‬
‫הבהמה הקריבה על גבי המזבח‬
‫שעליה אמרתי ׳כי נפש הבשר בדם‬
‫הוא׳‪ ,‬כי הדם בסיס ומושב אל הנפש‪.‬‬
‫ועל היותו עודנו הבעל חי מושב אל‬
‫הנפש נתתיו על הנפש לכפר‪ .‬אך אלו‬
‫לא כן‪ ,‬כי אם דמו בנפשו הוא‪ ,‬כי אין‬
‫הנפש דבר בפני עצמו והדם מושב‬
‫אליה‪ ,‬כי אם שהדם והנפש הכל דבר‬
‫אחד לקלות חיותם‪.‬‬
‫וז ה ׳דמו בנפשו׳ כי הדם בנפש‬
‫לאחדים ולא נפרד ממנה‪ ,‬ועל‬
‫שמלת‬
‫תאכלו על הדם׳ וכד׳‪ .‬וכבר זכר זה‬
‫הרב המורה וכו׳ כמו שראה בספריהם‬
‫וכו׳‪ .‬ולפי שהתכלית היה לאכול‬
‫הבשר סביב הדם ולזאת הסבה‬
‫שזכרנו הנה כשלא היה־ הבשר נאכל‬
‫לא יתחיבו בכסוי‪.‬‬
‫טז‪ .‬ה״ספורנו״ ) פ ר ׳ א ח ר י ( פירש כיוצא‬
‫מקום הציד על הרוב שומם ומוכן‬
‫כ א ( ‪ :‬׳ושכנו שם בנות יענה ושעירים‬
‫ירקדו שם׳‪ ,‬אסור להניח שם דם‬
‫מגולה‪ ,‬וצוה לכסותו בעפר להסיר‬
‫הכנת המצאת שדים שם‪.‬‬
‫ארבע ה‬ ‫יז‪ .‬ב״עקידת יצחק״‬
‫) שער‬
‫ו ש ש י ם ( כתב‪ :‬ויתכן‪ ,‬כי מפני‬
‫היות דם חיה או עוף יותר דקים‬
‫וזכים‪ ,‬וכבר יחשב התירו בלבות‬
‫האנשים יותר מדם הבהמות‪ ,‬לזה‬
‫החמיר עליו במה לכסותו מזולתו‪.‬‬
‫יח‪ .‬ה״חזקוני״ ) פ ר׳ א ח ר י ( פירש‪ :‬׳כי‬
‫נפש כל בשר וגו״‪ .‬שלא תאמר‬
‫כדין אסר לנו דם קדשים שהרי ניתן‬
‫על גבי המזבח לכפר‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳כי‬
‫הדם הוא בנפש יכפר׳‪ ,‬וכן דם בהמה‬
‫וחולין שהרי במינה בת כפרה היא‪.‬‬
‫אבל חיה ועוף שאין במינן דם ראוי‬
‫לכפר‪ .‬לא אסר חכתוב‪ ,‬לכך נאמר‪:‬‬
‫׳וכסהו בעפר׳‪.‬‬
‫א ח רי(‬ ‫י*ט‪ .‬בספר ״צרור המור״‬
‫) פ ר׳‬
‫כתב‪ :‬ולפי שהאדם צריך להיות‬
‫נקי מה׳ ומישראל‪ .‬ואולי ישחוט אדם‬
‫חיה או עוף שהם נמצאים על פני‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אחרי מאמר ב א לי עז ר‬ ‫תפח‬
‫באפקותא דדמא דאיהו חולקא דההוא‬ ‫כן הוא‪ ,‬שהדם צריך קבורה כי בו‬
‫סיטרא סגי‪ ,‬אבל לא שבקינן ליה‬ ‫איכות נפש מה שאין כן בבהמה‬
‫מגולי על אפי ארעא דלא יתלכלך ביה‬ ‫שהדם מושב לנפש בלבד‪ ,‬ועל כן‬
‫ההוא סיטרא‪ ,‬דהא לאו דליה הוא‪,‬‬ ‫בבשר תאוה נאמר‪ :‬׳על הא ‪p‬‬
‫ולהכי לא איבעי לן למשבק לההוא‬ ‫תשפכנו כמים׳‪ .‬ואחר הקדמה זו אומר‬
‫סיטרא לאחדא במאי דלאו איהו‬ ‫הוא יתברך ‪ :‬׳ואומר לבני ישראל וגו״‪,‬‬
‫חולקיה‪ ,‬דאם כן הוו מתתקיף סאבותא‬ ‫לומר בזה שאמרתי טעם על הכסות‬
‫בעלמא טובא‪ .‬ומהכא תשתמודע‬ ‫הדם בעפר תדעו‪ :‬כי מה שאסרתי גם‬
‫חומרא דשפיכת דמים דאיהו שוה‬ ‫דמם של אלו הבלתי קריבים על גבי‬
‫לעבודה זרה לענין יהרג ואל יעבור‪,‬‬ ‫המזבח‪ ,‬כי מטעם מתייחס אל הכסוי‬
‫דכיון דאדם רמיז לנשמה ולית‬ ‫שהוא כי נפש כל בשר מאלו ׳דמו‬
‫בנשמתא תפיסתא להאי סטרא כלל‪,‬‬ ‫הוא׳ כי הדם הוא הנפש ממש כמדובר‬
‫ומאן דאפיק דמא דאינשא יהיב‬ ‫וכו׳‪.‬‬
‫לההוא סיטרא מאי דלאו איהו דיליה‪,‬‬
‫ובכך מתתקיף סואבותא בעלמא כמה‬ ‫כא‪ .‬דברי המגיד לרבינו הבית יוסף‬
‫דמתתקף בעבודה זרה‪.‬‬ ‫״מגיד מישרים״ ) פ ר ׳ צי(; ואי‬
‫תימא‪ ,‬מאי שנא דדמא דבעירא שדינן‬
‫ובגין דבני נשא חטאין אינון אית‬
‫ליה על אפי ארעא‪ ,‬ודמא דחיה ועופא‬
‫לההוא סיטרא תפיסתא בהו‪.‬‬
‫בעינן לכסאה ליה‪ ...‬איכא למימר‪,‬‬
‫ואית מנהון דמתקטלין בחרבא‪ ,‬ועוד‬
‫דהאי תלי בנפש רוח ונשמה‪ ,‬דהא‬
‫אית ליה קצת תפיסתא בכולהו אינשי‬
‫בעירא הוה רמז לנפש דאיהו גסה‬
‫בדמא דהקזה‪ ,‬כדאמרן לעיל דההוא‬
‫מכולהו ואית לההוא סיטרא בה‬
‫דמא איהו חולקא דהאי סיטרא‪.‬‬
‫תפיסתא טובא‪ ,‬ומשום הכי שדינן‬
‫כב‪ .‬ועוד טעמא אחרינא איכא‬ ‫לדמא דילה על אפי ארעא דההוא‬
‫דחומרא דשפיכת דמים‪ ,‬משום‬ ‫סיטרא מתהני בההוא דמא דאיהו‬
‫דההוא דקטיל נסיב חולקיה דמלאך‬ ‫חולקיה מתהני באפקותיה מבעל חי‪,‬‬
‫המות‪ ,‬ובדכתיב בזוהרא קדישא ) ו י ג ש‬
‫ואוף בתר הכי מתטניף ומתלכלך‬
‫רי ב(‪.‬‬ ‫בההוא דמא ומתגלגל בה‪ ,‬והכי‬
‫כג‪ .‬בספר ״מאמר השבל״ מהראב״ן‬ ‫איתחזי בדמא דבעירא דאיהו דמי‬
‫ז״ל ביאר‪ :‬כדי להרחיק אכזריות‬ ‫לנפשא דאית ליה תפיסותא טובא‬
‫בכסות דם הריגה ולא יגלה תמיד‬ ‫ביה‪ ,‬ובעינן למיהב ליה כל חולקיה בי‬
‫לעין ולא יתפשט האכזריות בנפש‪,‬‬ ‫היכי דיסתלק מקדושא דילן‪ .‬אבל חיה‬
‫בידוע בטבחים הרגילים לשחיטה‬ ‫ועוף אינון רמיזין לרוח דלית לההוא‬
‫שהם אכזרים זובחי אדם‪ .‬ולפי שדם‬ ‫סיטרא כל כך תפיסותא ביה‪ ,‬ולהכי‬
‫תפט‬ ‫^‪ 16‬מלת טעמי מצרת כיסוי הדם אליעזר‬
‫כו‪ .‬בספר ״טעמי מצות״ להר׳ מנחם‬ ‫החיה והעוף לא יקריבו שלמים על‬
‫הבבלי ) א ו ת צא( כתב‪ :‬לפי שדם‬ ‫גבי המזבח‪ ,‬על כן צריך לכסות דמן‪,‬‬
‫העוף והחיה צלול והמזיקים‬ ‫אבל בהמה כיון שמקריבים על גבי‬
‫מתחברים שם‪ ,‬ובעבור שהנפש תלויה‬ ‫המזבח על כן לא יכסה את דמן אף‬
‫בדם‪ ,‬צריך להסתירה לכבודה‪ .‬שהרי‬ ‫אם שוחט לאכילה‪ ,‬כי הולכין אחר‬
‫כשאנו נאכל הבשר אין ראוי לבזות‬ ‫הרוב ולא אחר המיעוט‪.‬‬
‫הנפש אלא‪ :‬׳ושפך וכסהו בעפר׳‪,‬‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫כד‪ .‬בספר ״בעל הנפש״ ביאר‪ :‬לפי‬
‫שיש חילוק בין דם של עוף ובין‬
‫כז‪ .‬בספר ״צדה לדרך״ נתן טעם‪:‬כי‬ ‫דם של בהמה‪ ,‬של עוף הוא זכה וקלה‬
‫תחלה בהיותם במדבר יליל‬ ‫ויש לחוש שמא יאכלנו‪ ,‬אבל של‬
‫ישימון ושעירים ירקדו שם והיו כולם‬ ‫בהמה דמה עכור ונפשו של אדם קצה‬
‫מיוצאי מצרים שהורגלו להקריב דמן‬ ‫ממנה ולא יבא לאכלה‪.‬‬
‫לשדים‪ ,‬על כן נאסר להראות דם‬
‫לזבוח על פני השדה‪ ,‬רק לפני משכן‬ ‫חיה ועוף רומזין למדת החסד‬
‫השם להרחיק מן החטא ההוא‪ .‬אבל‬ ‫ובהמה למדת הדין‬
‫בבואם אל ה א ^ והותר בשר תאוה‬
‫כ ה‪ .‬בספר ״מאה שערים״ ) מ צ ו ת כ סוי‬
‫מפני ריחוק המקום לא חשש אם‬
‫ה ד ם( פירש‪ :‬משום דחיה ועוף‬
‫ישפכו דם הבקר והצאן על הארץ‪,‬‬
‫רומזין למדת החסד והרחמים‪ ,‬על כן‬
‫אבל בדם החיה ועוף אשר יצוד‬
‫מהראוי לכסות דמיהם כדי שלא‬
‫בשדה וביער ודרך לשחטם שם‬
‫יחול מדת הדין בעולם‪ .‬וזה הסוד‬
‫ולהביאם לביתם‪ ,‬השאיר המצוה‬
‫מדוע חלב חיה מותר‪ ,‬כי כל דבר הבא‬
‫הזאת לכסות דמן כדי שלא יקריבוהו‬
‫ממרת החסד אין איסור חל בו‪,‬‬
‫לשדים לא אלוה‪.‬‬
‫והבהמה שהוא רומזת למדת הדין‬
‫כ(‬ ‫כ ח‪ .‬בספר ״דברי צדיקים״‬
‫) או ת‬ ‫ישפך דמה כמים על הארץ‪ .‬לפי‬
‫הביא בשם ״ספר חסידים״‪ :‬לפי‬ ‫שכחות הטומאה מתקבצות שם‪,‬‬
‫שהוא לכאורה כמו עולה מה ששוחט‬ ‫ושעירים ירקדו שם‪ ,‬ולוקחים חלקם‪.‬‬
‫את החיה‪ ,‬בשלמא בהמה שהיא נזונת‬ ‫וכדי שלא יהיה דבר זה בדם חיה ועוף‬
‫בידי אדם לכן יש לו רשות לשחטו‬ ‫טעון כסוי‪ ,‬כי אין דבר רע שולט‬
‫בשבילו‪ ,‬אבל חיה ועוף שהם נזונים‬ ‫בדבר מכוסה‪ .‬ולפי שעפר או מין עפר‬
‫מן ההפקר כמו שנאמר‪ :‬׳כי יצוד ציד‬ ‫רומז למדת הרחמים שכן בעפ״ר‬
‫חיה וכו״ לכאורה מהיכא תיתי‬ ‫עולה במספר קטן ״רחמים״‪ ,‬על כן‬
‫לשחטן בשבילו‪ .‬ומחמת שנראה כמו‬ ‫צריך לכסות בו ולא בדבר אחר‪ ,‬הדא‬
‫עולה‪ ,‬על כן צריך לכסות דמן‪.‬‬ ‫הא דכתיב‪ :‬״וכסהו בעפר״ דוקא‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אחרי מאמר ב א לי עז ר‬ ‫תצ‬
‫הדבר חביב עליו ביותר יש לחוש פן‬ ‫א ח רי(‬ ‫כ ט‪ ,‬בספר ״כלי יקר״‬
‫) פ ר׳‬

‫יאכל הבשר עם הדם‪ ,‬על כן צדיך‬ ‫ביאר‪ :‬עיקר טעם הכסוי הוא‬
‫לעשות היכר על ידי כסוי‪.‬‬ ‫לעשות היכר שלא יבוא ל ‪T‬י אכילת‬
‫דם‪ ,‬אבל בבהמות אין צריך היכר זה‪,‬‬
‫ל א‪ .‬ב״אור החיים״ )פר׳ אחרי( כתב‪:‬‬ ‫כי כבר הוא מזורז ועומד במה שרואה‬
‫׳דמו בנפשו׳ פירוש במקום‬ ‫שנותן הדם על המזבח כמו שכתוב‪:‬‬
‫נפשו‪ ,‬ובזה נתן טעם למה צריך‬ ‫׳ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על‬
‫לכסות דמו‪ ,‬כי לצד שדמו היא נפשו‪,‬‬ ‫נפשותיכם׳‪ ,‬ואין הפירוש שזה עיקר‬
‫מהמוסר לנהוג בו כבוד זה כדרך‬ ‫הטעם לאסור הדם‪ ,‬ראם כן למה אסר‬
‫שצוה ה׳ לקבור אדם מת משום‬ ‫דם חיה ועוף‪ ,‬אלא עיקר טעם האיסור‬
‫כבודו‪ .‬וטעם שלא אמר כדרך שאמר‬ ‫הוא שלא יאכל הנפש עם הבשר‪ .‬ונתן‬
‫בבהמה‪ :‬׳נפשו בדמו׳‪ ...‬ואולי‬ ‫מופת על שהנפש כלול תוך הדם‪,‬‬
‫שהבהמה יש לה נפש והיא נתונה‬ ‫שהרי נתתיו על המזבח לכפר על‬
‫בדם‪ ,‬אבל חיה ועוף אין להם נפש‬ ‫נפשותיכם‪ ,‬וכפרה זו ודאי נפש תמורת‬
‫כבהמה אלא הדם הוא במקום הנפש‪,‬‬ ‫נפש‪ ,‬ומזה תדין מדעתך טעם איסור‬
‫ובזה אינם באים על המזבח לכפר‬ ‫הדם שהוא מצד הנפש שבו‪ .‬וזה‬
‫כבהמה‪ ,‬זולת תורים ובני יונה‪ ,‬וגם‬ ‫טעם שוה בבהמה חיה ועוף‪ .‬אך‬
‫המה אין בדמם הזאה על המזבח אלא‬ ‫הכסוי הוא לעשות היכר שאל יבוא‬
‫מיצוי כשמולק‪ .‬ונתתי אל לבי לדעת‬ ‫לאכלו‪ ,‬אבל בדם בהמה אינו צריך‬
‫מה טעם יצו ה׳ לכסות דם חיה ועוף‬ ‫היכר כי די לו בזה מה שרואה שניתן‬
‫ולא דם בהמה‪ ...‬בשלמא דם הנזרק‬ ‫הדם על המזבח‪ ,‬וזה סימן לו כי הדם‬
‫על המזבח הוד ותפארת לו מדם חיה‬ ‫הוא הנפש‪ ,‬ועוד שאין נכון שיאכל‬
‫ועוף‪ ,‬אבל דם שחיטת חולין אשר‬ ‫העבד משלחן רבו‪ .‬אבל בדם חיה‬
‫הוא נופל וגלוי עינים למה תגרע‬ ‫ועוף אין שום היכר על כן צוה לעשות‬
‫בהמה מחיה‪ ...‬ומה גם למה שמצינו‬ ‫היכר במקצתו על ידי כסוי‪ .‬ואף על פי‬
‫שבחר לו י‪-‬ה קרבן מהבהמה ולא‬ ‫שתורים ובני יונה קרבים לגבי מזבח‪,‬‬
‫מחיה ועוף זולת תורים ובני יונה‪.‬‬ ‫מכל מקום בטלים המה במיעוטם כי‬
‫והנה לפי מה שפירשנו‪ :‬שחיה דמה‬ ‫רוב העופות אינן למזבח כמו‬
‫היא הנפש עצמה‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫הבהמות‪.‬‬
‫הבהמה‪ ,‬כי יש נפש מלבד הדם והיא‬
‫מורכבת בדם ואין דמה עצמו נפשה‪.‬‬ ‫ל‪ ,‬דבר אחר הביא ה״כלי יקר״)שם(‪:‬‬
‫לזה לא צוה ה׳ לכסות אלא הדם‬ ‫לפי שבשר חיה ועוף אינו בנמצא‬
‫שהוא עצמו נפש‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫והם מחוסרי צידה ובאין לאדם על ידי‬
‫הבהמה שאין הדם עצמו נפש כמו של‬ ‫טורח גדול או ביוקר‪ ,‬ומצד היות‬
‫תצא‬ ‫אליעזר‬ ‫הד ם‬
‫מדרגה משפעת ונשפעת ממדריגת‬
‫כסא הכבוד שהיא למעלה מחיות‬
‫הקודש עד מדריגת הדומם‪.‬‬
‫ומעתה אבוא לראות הנשפעים‬
‫הנדמים מד׳ הבחינות‬
‫הנגלים דוגמתם למעלה‪ .‬והנה יש לנו‬
‫בחינת שור בהמה טהורה הנשפעת‬
‫מדמות פני שור‪ .‬אבל חיה ועוף לא‬
‫מצינו בנדמים נשפעים למטה‬
‫מהמושפעים מהקדושה‪ .‬כי אריה ‪-‬‬
‫חיה טמאה‪ ,‬נשר ‪ -‬עוף טמא‪ .‬ויש‬
‫לחקור זאת למה נמנע הנדמה‬
‫מהתקבל בחינת הקדושה והטהרה‬
‫כמו שקבל השוד‪ ...‬גם מנין נמשכה‬
‫בחינת הטוהר לשאר חיות הטהורות‬
‫אשר התירה תורה איל וצבי וגו׳‪...‬‬
‫דע‪ ...‬כי יש הדרגות שאין יכולת‬
‫המקבל לקבל בתגבורת המשפיע‬
‫בבחינתם‪ ,‬בסוד טעם עיני חכמי‬
‫ישראל‪ ,‬כידוע ליודעי דעת בהתבוננות‬
‫הצודק בשכל ההבחן‪ .‬ולזה לצד כי‬
‫אריה ונשר שלמטה באו בתגבודת לא‬
‫יוכלו לסבול שיעור הנתכן והנשער‬
‫אליהם בתכונת איכותם‪ .‬ולצד חסרון‬
‫התקבלות השערת ההסתפקות מביחון‬
‫הנרזב אשר בגן ה׳ כשיעור הצלחתם‬
‫מהמקוה אליהם‪ ,‬זו סיבה למרחקם‬
‫אשר צוה ה׳ לאיש ישראל לבל יקרב‬
‫אליהם‪ .‬כי איש ישראל הוצלח בנקוה‬
‫אליו בסוד אמרו הדבקים בה׳‪ ,‬ושיעור‬
‫אשר הגיעו בחינת אדיה נשד‪ .‬כמוהו‬
‫וכשיעורו נסתעף בקצת מהחיות‬
‫והעופות‪ ,‬ועשה בהם שיעור‬
‫כי סוי‬ ‫מ צו ת‬ ‫ט ע מי‬ ‫שמלת‬
‫חיה ועוף‪ .‬והגם שגם בדם בהמה יש‬
‫נפש בו‪ ,‬עם כל זאת לא הדם עצמו‬
‫נפש‪ ,‬ואין כסוי אלא למורגש ולא‬
‫להיולי הגם שישנו והבן‪.‬‬
‫והאריך ה״אור החיים״ שם בענין‪:‬‬
‫וראיתי לתת לב משכיל‬
‫מפני מה נשתנית ברית חיה מבהמה‬
‫בבחינה זו‪ .‬ונראה שהטעם הוא‪ ,‬לפי‬
‫מה שקדם לנו בהתבוננות מושכלות‬
‫השפעות הקיום והעמדת כל יש‪ .‬כי‬
‫הא‪-‬ל הבורא ב״ה הוא חיות הכל‪,‬‬
‫והכין ועשה פעולות כדי שכל הווה‬
‫יגיענו ההסתפקות מן הצורך לקיומו‪.‬‬
‫וחילק כל בריותיו לד׳ הדרגות והם‪:‬‬
‫״אש רוח מים עפר״‪ ,‬וכל אחת כלול‬
‫מהארבע‪ .‬וארבעה אלו תחלת הווייתם‬
‫היא נעלמת מעיני כל בשר והיא‬
‫רוחנית בתכלית הרוחניות‪ ,‬והם ד׳‬
‫רגלי כסא כבודו יתברך‪ .‬ונשפעים‬
‫מהם בכיוצא בהם ד׳ בריות אחרות‬
‫נושאי הכסא‪ :‬״פני אדם פני נשר פני‬
‫אריה פני שור״‪ .‬וכנגדם ד׳ מלאכים‪:‬‬
‫״גבריאל רפאל מיכאל נוריאל״‪ .‬אלו‬
‫הכנה לאלו ומקבלין זה מזה‪.‬‬
‫ולעומתם יש למטה מקבלין בבעלי‬
‫חיים אדם שור נשר אריה‪ .‬אדם מין‬
‫אנושי‪ ,‬שור מין בהמה‪ ,‬אריה מין חיה‪,‬‬
‫נשר מין עוף‪ .‬וכנגדם בדוממים עפר‬
‫מים אש רוח‪ .‬וכל אחת כלול‬
‫מארבעתם‪ .‬וגם בבחינת הנשמות שהם‬
‫בריאה העליונה שבעליונות‪ ,‬אשר ברא‬
‫ה׳ מאורות עליונות חלק ה׳ ברוך הוא‬
‫כמו כן ימצאון בחינות‪ ,‬וחזר הדין‬
‫שכל נושא ונושא כולל כל זה‪ ,‬וכל‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אחרי מאמר ב א לי עז ר‬ ‫תצב‬
‫ולתורה ‪ :‬כי הוא אינו אלא לחלק כבוד‬ ‫ההסתפקות‪ .‬והגם שלא בא איכותם‬
‫למדת הדין‪ ,‬אחר שאין דמן של אלו‬ ‫אלא על ידי נשר כי הוא הנשפע‬
‫נזרק על גבי המזבח‪ .‬וגם שלא תשלוט‬ ‫ראשון‪ ,‬זה הוא סוד ) א י ו ב י ד ד ( ‪ :‬׳מי יתן‬
‫מדת הדין הפך‪ :‬׳אל תכסי דמי׳‪ .‬ומהם‬ ‫טהור מטמא׳ וגו׳‪ .‬וכל זה עשאו‬
‫אומרים‪ :‬שאל יתקבצו שם כחות‬ ‫יתברך לסיבה הידועה סוד ה׳ ליראיו‪.‬‬
‫הטומאה והשדים שהדם הוא מזונם‪,‬‬ ‫וכיון שכן אין תכונת הקדושה‬
‫והרמז‪ :‬׳אל תאכל על הדם׳‪ .‬ומהם‬ ‫המשתלשלת‬ ‫והטהרה‬
‫אומרים‪ :‬כי שפיכת הדם הוא דבר‬ ‫דבחינת בהמה דומה לבחינת חיה‬
‫שנאוי לפני השם כי‪ :‬׳רחמיו על כל‬ ‫ועוף‪ ,‬כי בחינת שור יש דומה לו‬
‫מעשיו׳‪ ,‬ומדת הדין מקטרגת עליהם‪.‬‬ ‫למעלה במקור הקדושה אשר ברא‬
‫והרמז ) א י ו ב כ ד י ב ( ‪ :‬׳ונפש חללים‬ ‫הבורא ותיכן בו הנפש‪ ,‬מה שאין כן‬
‫תושיע׳‪.‬‬ ‫בחינת חיה ועוף‪ ,‬לצד שנפסק דמות‬
‫הנדמה למשפיע הנה הוא טמא‬
‫וזה הענין אינו אלא לשפכם חנם‪,‬‬ ‫לפנינו‪ ,‬דכתיב‪ :‬׳את הנשר ואת וגו׳‬
‫אבל לשפכם בהיתר צריך‬ ‫תשקצו׳ תש כחו ואין בו אלא החיונית‬
‫לעשות דבר המורה על הרחמים‪ ,‬והוא‬ ‫שהוא דם טוהר כאמרו‪ :‬׳דם בנפשו׳‬
‫לכסותן בעפר בשני עפרים‪ :‬עפר‬ ‫וכמו שפירשתי דמו במקום נפשו‪,‬‬
‫למטה הרומז למדת הדין הרפה‪ ,‬ועפר‬ ‫זולת תורים ובני יונה שיודע אל עליון‬
‫למעלה‪ .‬והוא הנאמר עליו ) ק ה ל ת ג כ ( ‪:‬‬
‫שגבר בהם החיונית‪ ,‬וממוזגים הם בין‬
‫׳הכל היה מן העפר והכל שב אל‬ ‫הבהמה והעוף שמביאים מהם קרבן‬
‫העפר׳‪ .‬והיא אם הבנים המרחמת על‬ ‫עולה וחטאת דוקא‪ ,‬ויחיד דוקא ולא‬
‫כל‪ ,‬כפי המתקרב אליה שישוב הפחות‬ ‫ציבור‪ ,‬וצריך כיסוי כי עד גדר הבהמה‬
‫למעלה יתירה‪ .‬ולזה הרמז מדבר ברוח‬ ‫לא בא‪ .‬כל זה כתבתי עם חפץ ה׳‬
‫הקודש ועולתה תקפץ פיה‪ .‬ואם ח״ו‬ ‫והמשכיל ישכיל דבר אלקים חיים‪.‬‬
‫תהיה שפיכתן ללא צורך‪ ,‬עליו נאמר‬
‫) י ח ז ק א ל כ ד ח ( ‪ :‬׳נתנו דמם על צחיח‬ ‫ורחמיו על כל מעשיו‬
‫הסלע לבלתי הכסות׳‪ .‬והטעם‪:‬‬ ‫שפיכת הדם שנאוי לפני ה׳‬
‫שיתגבר מדת הדין‪ ,‬ונאמר ) י ש ע י ׳ כ ו‬ ‫לב‪ .‬בספר ״שושן סודות״‬
‫) מ צ ו ת כ סוי‬

‫כ א ( ‪ :‬׳וגלתה הארץ את דמיה ולא‬ ‫ה ד ם ( ‪ :‬סוד כסוי הדם בעפר‪ ,‬רצה‬

‫תכסה על הרוגיה׳‪ .‬כלומר תנקום‬
‫מהם‪ .‬זה הנראה בטעם כסוי הדם‬
‫בעוף ובחיה כפי מה שנתבאר בדברי‬
‫חכמי קדם הנמצאים בידינו‪ ,‬ודעתינו‬
‫תשמע בעזרת ה׳ בברי על סודות‬
‫לומר בשני עפרים‪ .‬דע‪ ,‬כי סוד כסוי‬
‫הדם אין בו דבר מספיק בקבלה מפי‬
‫האבות‪ ,‬רק נפלו בה דעות‪ ,‬מהן‬
‫אומרים והוא רבי מנחם רקנט״י‬
‫החליט אומר בפירושו למצות‬
‫תצג‬ ‫שמלת טעמי מצרת כיסוי הדם אליעזר‬
‫קצה בו‪ ,‬ולא יבא לאכול ממנו‪ ,‬על כן‬ ‫נעלמי ההבנה בספר אוצר ה׳ ושם אתן‬
‫לא הקפידה תורה‪ .‬ורמז בתמותו‬ ‫את דודי לך‪.‬‬
‫שתהיה נפשה צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫לג‪ .‬בספר ״כנסת ישראל״ לאבי בעל‬
‫ועל זה הסוד אמרו ז״ל ) ש ב ת ק ה ב (‬
‫״תפארת ישראל״ ) ע ל מ ש נ י ו ת ( נתן‬
‫בענין יהושע ) י ה ו ש ע כ ד ל ( ‪ :‬׳ויקברו‬
‫טעם‪ :‬מצות כסוי דם רק לחיה ועוף‬
‫אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר‬
‫דמזנותם מגזל רבים‪ ,‬ועשו לצורך‬
‫בהר אפרים מצפון להר געש׳ ־ מלמד‬
‫רבים לזבל הארץ‪ .‬ביומא ) פ ר ק ה מ ש נ ה‬
‫שגעש עליהם ההר להורגן על שלא‬
‫ו ( ‪ :‬יוצא באמת המים למכור לגננים‪.‬‬
‫עשו כבוד במותו כראוי‪ ,‬כי צדיק‬
‫היה‪ ,‬ודבק בעליונים‪ .‬אבל הדבק‬ ‫ל ד‪ .‬בספר ״נפש החכמה״ לר׳ משה‬
‫בתחתונים אחר הבלי בעולם ׳דמו‬ ‫דיליאון ) ס ו ד כ י ס ו י ה ד ם( כתב‪:‬‬
‫נשפך כמים׳ ואין לו קבורה ואין‬ ‫למה צוה ה׳ יתברך בתורתו לכסות‬
‫גנוזה לנשמתו אלא הולכת ומשוטטת‬ ‫דם חיה ועוף‪ ,‬ועל דם בהמה אמר‪:‬‬
‫בארץ‪ ,‬ועל זה אמר שלמה ע״ה ) ק ה ל ת‬ ‫׳על הארץ תשפכנו כמים׳‪ .‬לפי‬
‫ג י ט ( ‪ :‬׳ומותר האדם מן הבהמה אין׳‬ ‫שהחיה ועוף קלים במרוצתן ודמם זך‬
‫כלומר אין לו מותר אלא חכמה‬ ‫ביותר רמז לנפש העולה למעלה‪,‬‬
‫היוצא מאין‪ .‬הבאנו מהטעמים‪ ,‬ונותרו‬ ‫ודמו נקי‪ ,‬שמא יאכל אותו‪ ,‬צוה‬
‫עוד הרבה טעמים שבעזרת ה׳ נביאם‬ ‫לכסותה‪ ,‬ונפש הבהמה יורדת למטה‬
‫ב׳׳שמלת אליעזר״ ) ח ל ק ב ( ‪.‬‬ ‫והוא דם עכור ביותר ונפש האדם‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אחרי מאמר ג א לי עז ר‬ ‫תצד‬

‫מאמר ג‬

‫״ברעתם ישמחו מלד״‬

‫במה שעשו רעח בזח גופא ישמח מלך‬
‫׳ברעתם ישמחו מלך׳ ־ כלומר‪ ,‬במה שעשו רעה‪ ,‬בזה גופא ישמח‬
‫מלך יכולים לשמח את המלך‪ ,‬לפיכך יבא זהב שבתרומת המשכן‬
‫ויכפר על זהב העגל ‪ /‬״בכור שורו הדר לו״ ׳שורו׳ ‪ -‬היינו חטא‬
‫העגל‪ ,‬ו׳הדר לו׳ ‪ -‬היינו אכילת פרי עץ הדר ‪ -‬עץ הדעת‪ .‬וכשם שאנו‬
‫מתרצים לפניו בפרי עץ הדר שבו היה החטא‪ ,‬כך אנו מרצים אותו‬
‫בקרבן שור שבו היה החטא ‪ /‬׳שני גדיי עזים טובים׳ ‪ -‬מהו טובים‪,‬‬
‫טובים לך וטובים לבניך‪ ,‬טובים לך ‪ -‬שעל ידיהם אתה מקבל‬
‫הברכות‪ ,‬וטובים לבניך ‪ -‬שעל ידיהן מתכפר לבניך ביום הכפורים ‪/‬‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא שור נרדף מפני ארי‪ ,‬עז נרדף מפני נמר‪ ,‬כבש‬
‫מפני זאב‪ ,‬לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין‪.‬‬

‫״שור או כשב או עז כי יולד והיה •קזבעת ימים‬

‫‪•T‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫*‪“ T‬‬ ‫*‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬

‫תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרכז‬

‫‪I -‬‬ ‫‪:It :‬‬ ‫■•‪V T‬‬ ‫‪T : T T‬‬ ‫•‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪- -‬‬

‫אשה לה׳״ )ויקרא כב כז(‪.‬‬

‫גו פ א‬ ‫בז ה‬ ‫ר ע ה‪.‬‬ ‫ש ע שו‬ ‫במה‬ ‫) כ לו מ ר‪,‬‬ ‫מלך׳‬ ‫ה״רבינו בחיי״‪ :‬מבאר פני הדברים‬
‫י ש מ ח מ ל ך ‪ ,‬י כו לי ם ל ש מ ח א ת ה מ ל ך ‪ ,‬כ ש י ב י א ו‬ ‫״אמרו במדרש ) ס פ ר א ש מ י נ י‬

‫ק ר בן ו י ת כ פ ר ו [ ‪ ,‬וכי מה אתה רואה בשור‬ ‫ה‪ :‬׳שור או כשב או עז׳‪ ,‬ולמה השור‬
‫לעשותו ראש לכל הקרבנות‪ .‬אמר רבי‬ ‫נאמר תחילה בקרבנות ־ יבא שור‬
‫לוי משל למטרונא שיצא עליה שם רע‬ ‫ויכפר על תבנית שור‪ ,‬שנאמר ) ת ה ל י ם‬

‫באחד מגדולי המלכות‪ .‬בדק המלך‬ ‫קו כ( ‪ :‬׳וימירו את כבודם בתבנית שור‬
‫בדברים ולא מצא בהן ממש‪ .‬מה עשה‬ ‫וגו״‪ .‬וכן דרשו בתרומת הזהב‬
‫המלך‪ ,‬עשה סעודה והושיבו בראש‬ ‫במשכן‪ ,‬שהזכיר זהב בראשונה‬
‫המסובין להודיע שבדק המלך ולא‬ ‫שנאמר ) ש מ ו ת כ ה ג ( ‪ :‬׳זהב וכסף‬
‫מצא בדברים ממש‪ .‬כך בדק הקב״ה‬ ‫ונחושת׳‪ ,‬יבא זהב שבתרומת המשכן‬
‫ומצא שלא עשו ישראל את העגל‬ ‫ויכפר על זהב העגל‪ .‬וזהו שאמר‬
‫אלא הגרים שהיה ביניהם‪ ,‬אלו ערב‬ ‫הכתוב ) ה ר ש ע ז ג ( ‪ :‬׳ברעתם ישמחו‬
‫תצה‬ ‫ש מ ל ת ״ברעתם ישמחו מלך״ א לי ע ז ר‬
‫המחשבה וחטא המעשה‪ ,‬והוא דכתוב‬
‫) ד ב ר י ם ל ג ת ( ‪ :‬׳בבור שורו הדר לו׳‬
‫׳בכור שורו׳ ‪ -‬בחינת פגם שור שהוא‬
‫במחשבה‪ ,‬ו׳הדר לו׳ ‪ -‬הוא בחינת‬
‫הפגם במעשה‪ ,‬של אכילת פרי עץ‬
‫הדר עץ הדעת‪ .‬ועל שהזכיר ׳שור׳‬
‫וצירף לו ׳הדר׳ אמר הנביא‪ ) :‬ה ר ש ע ז‬
‫הקבלה‪ ,‬כי ׳אחד מגדולי המלכות׳‬
‫ג ( ‪ :‬׳ברעתם ישמחו מלך׳ כי כשם‬
‫שאנו מתרצים לפניו בפרי עץ הדר‬
‫שבו היה החטא‪ ,‬כך אנו מרצים אותו‬
‫בקרבן שור שבו היה החטא‪ .‬והזכיר‬
‫למעלה מפסוק זה ) ה ו ש ע ו ‪ : 0‬״והמה‬
‫כאדם עברו ברית״‪ ,‬מבואר בפירוש כי‬
‫החטא שבו חטאו ישראל בזה‬
‫משמחים להקב״ה‪ ,‬והוא חטאו של‬
‫אדם הראשון‪.‬‬
‫ומוסיף ה״רבינו בחיי״ בשם‬
‫המדרש‪ :‬״ומה שהכשירה‬
‫תורה לצורך קרבן שלשה מינין אלו‪:‬‬
‫שור או כשב או עז‪ ,‬דרשו רז״ל‬
‫) ת נ חו מ א א מ ו ר ’ ‪ : p‬שור בזכות אברהם‬
‫שנאמר ) ב ר א ש י ת י ה ‪ : 0‬׳ואל הבקר ‪P‬‬
‫אברהם‪ ,‬ויקח בן בקר רך וטוב ויתן‬
‫אל הנער וימהר לעשות אותו׳‪ .‬כבש‬
‫בזכות יצחק שנאמר ) ש ם כ ב י ג ( ‪ :‬׳וישא‬
‫אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר‬
‫נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח‬
‫את האיל׳ וגו׳‪ .‬עז בזכות יעקב שנאמר‬
‫) ש ם כ ז ט ( ‪ :‬׳לך נא אל הצאן וקח לי‬
‫משם שני גדיי עזים טובים׳‪ ,‬מהו‬
‫טובים‪ ,‬רבי ברכיה בשם רבי חלבו‬
‫מו ש ג מ ח ש ב ת ע בו ד ה ז ר ה‪.‬‬ ‫ה ר א ש ו ן כ ב ר הי ה‬
‫רב שנתגירו בגאולת מצרים‪ ,‬הם‬
‫שאמרו לישראל ) ש מ ו ת ל ב ד ‪ -‬ח ( ‪ :‬׳אלה‬
‫אלהיך ישראל‪ /‬לפיכך נעשה השור‬
‫ראש לכל הקרבנות‪.‬‬
‫וכן מבואר בהמשך המדרש‪ :‬מטרונא‬
‫־ ! ה כו נ ה ע ל י ש ר א ל [ ואומר אני לפי‬
‫הוא אחד מטטראמולין של הקב״הרי‪,‬‬
‫כדי לפרסם שלא היו ישראל בעבירה‬
‫ההוא‪ ,‬לפיכך הקדים שור בראש‬
‫הקרבנות ‪ -‬דמות שור יש בכסא‬
‫הכבוד‪ .‬ופגמו הערב רב בזה שאמרו‬
‫שיש לעבוד בחינת שור שהוא אחד‬
‫מגדולי המלכות‪.‬‬
‫״בכור שורו הדר לו״‬
‫״שור״ ‪ -‬עגל ״הדר״ ‪ -‬עץ הדעת‬
‫כך גם הקדים הכתוב ) ו י ק ר א כ ג מ ( ‪:‬‬
‫פרי עץ הדר לכפות תמרים‪ .‬כי‬
‫החטא היה בו לבדו‪ ,‬בעץ הדעת שהוא‬
‫האתרוג ] כ ה י ש או מ ר י ם כ ן ‪ -‬ב ״ ר טד ח [ ‪,‬‬
‫והנה האדם חטא במחשבה ובמעשה‪,‬‬
‫ב׳אחד מגדולי המלכות׳ ‪ -‬הוא‬
‫במחשבה‪ ,‬ובאכילת מפרי עץ הדעת‬
‫׳פרי עץ הדר׳ ‪ -‬במעשה‪ .‬וכמעשה‬
‫אבות עשו הבנים‪ .‬וכשם שהקריבו‬
‫ישראל עגל לכפר על עוון העגל‪ ,‬כך‬
‫הקריב אדם שור לכפרת חטאו‪ .‬והוא‬
‫שאמרו ז״ל ) ש ב ת כ ח ‪ : p‬׳שור שהקריב‬
‫אדם הראשון קרן אחת היתה במצחו‪.‬‬
‫ה״רבינו בחיי״ מבאר הענין‪ .‬ומצינו‬
‫פסוק אחד שמצרף את שניהם‪ ,‬חטא‬
‫ש א צ ל אד ם‬ ‫ה מ ד ר ש מ בו א ר‪,‬‬ ‫ב ה מ שך‬ ‫כו‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אחרי מאמר ג א לי עז ר‬ ‫תצו‬
‫׳עדות‬ ‫‪:, 0‬‬ ‫פא‬ ‫)שם‬ ‫ביוסף שנאמר‬ ‫אמר‪ ,‬טובים לך וטרבים לבניך‪ ,‬טובים‬
‫ביהוסף שמו״׳‬ ‫לך‪ ,‬שעל ידיהם אתה מקבל הברבות‪,‬‬
‫וטובים לבניך‪ ,‬שעל ידיהן מתכפר‬
‫״ מ ש ה נרדף מפני פרעה ובחר‬ ‫לבניך ביום הכפורים‪ ,‬שנאמר ) ו י ק ר א‬
‫הקדוש ברוך הוא במשה‬ ‫ט ז ל ( ‪ :‬׳כי ביום הזה יכפר עליכם׳ וזהו‬
‫שנאמר ) ש ם קו כ ג( ‪ :‬׳לולי משה בחירו׳‪,‬‬
‫שאמר הכתוב‪ :‬׳שור או כשב או עז כי‬
‫דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב״ה‬
‫יולד״׳‪.‬‬
‫בדוד שנאמר ) ש ם ע ח ע ( ‪ :‬׳ויבחר בדוד‬
‫עבדו׳‪ ,‬שאול נרדף מפני פלשתים‬
‫והוא שאמר הכתוב ) ק ה ל ת ג ט י ( ‪ :‬״מה‬
‫ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול‬
‫‪ -‬שהיה כבר הוא ואשר להיות‬
‫שנאמר ) ש מ ו א ל א י כ י ( ‪ :‬׳הראיתם אשר‬
‫כבר היה והאלקים יבקש את הנרדף״‪.‬‬
‫בחר בו ה״‪ ,‬ישראל נרדפין מפני‬ ‫ובמדרש ) ד י ק ״ ר כ ז ה ( ‪ :‬׳והאלקים יבקש‬
‫האומות ובחר הקב״ה בישראל‬ ‫את נרדף אפילו צדיק רודף רשע‬
‫שנאמר ) ד ב ר י ם י ד ב ( ‪ :‬׳ובך בחר ה׳‬
‫׳והאלקים יבקש את נרדף׳ מכל מקום‪.‬‬
‫להיות לו לעם סגולה׳‪ ,‬רבי אליעזר‬
‫׳והאלקים יבקש את נרדף׳ רבי יהודה‬
‫ברבי יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות‬ ‫בן רבי סימון אמר בשם רבי יהודה בן‬
‫כך‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬שור נרדף‬
‫רבי נהוראי לעולם הקב״ה תובע דמן‬
‫מפני ארי‪ ,‬עז נרדף מפני נמר‪ ,‬כבש‬
‫של נרדפין מן הרודפין‪ ,‬תדע לך שכן‬
‫מפני זאב‪ ,‬לא תקריבו לפני מן‬
‫הוא שכן הבל נרדף מפני קין ובחר‬
‫הרודפים אלא מן הנרדפין הה ״ד‬
‫הקדוש ברוך הוא בהבל שנאמר‬
‫) ו י ק ר א י ז ג ( ‪ :‬שור או כשב או עז כי‬
‫) ב ר א ש י ת ד ‪ : 0‬׳וישע ה׳ אל הבל ואל‬
‫יולד״‪.‬‬
‫מנחתו׳‪ ,‬נח נרדף מפני דורו ולא בחר‬
‫מדברי המדרש וה״רבינו בחיי״‬ ‫הקב׳׳ה אלא בנח שנאמר ) ש ם ז ( ‪ :‬׳כי‬
‫נמצינו למדים ענינים‬ ‫אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה׳‪,‬‬
‫נשגבים‪ .‬ראש וראשון כי בני ישראל‬ ‫אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר‬
‫בני אברהם יצחק ויעקב לא עבדו‬ ‫הקדוש ברוך הוא באברהם שנאמר‬
‫עבודה זרה רק נסחפו אחר הערב רב‬ ‫) נ ח מי ה ט ז ( ‪ :‬׳אתה הוא ה׳ האלהים‬
‫ולא פגמו באמונתם כלל‪ ,‬האספספוף‬ ‫אשר בחרת באברם׳‪ ,‬יצחק נרדף מפני‬
‫בני הערב רב הם שהכשילו בתבנית‬ ‫פלשתים ובחר הקב׳׳ה ביצחק שנאמר‬
‫שור אוכל עשב‪ ,‬והם אשר פגמו‪ .‬ולכך‬ ‫) ב ר א ש י ת כ ו כ ח( ‪ :‬׳ראה ראינו כי היה ה׳‬
‫השיב הקב״ה את השור הראשון‬ ‫עמך׳‪ ,‬יעקב נרדף מפני עשו ובחר‬
‫להקריבו לה׳‪ ,‬להראות וללמד שלא‬ ‫הקדוש ברוך הוא ביעקב שנאמר‬
‫חטאו ישראל כלל כמשל של רבי לוי‬ ‫) ת ה לי ם ק ל ה ח ‪ :‬׳כי יעקב בחר לו י‪-‬ה׳‪,‬‬
‫המובא לעיל‪ .‬ובכך גם מבואר איך‬ ‫יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב׳׳ה‬
‫תצז‬ ‫א ל י ע ז ר‬ ‫מלך״‬ ‫״ בר ע ת ם י ש מ חו‬ ‫ש מ ל ת‬

‫ודינו כדין זבחי מתים האסור בהנאה‬ ‫היה השדר קרבן על החטא של עצם‬
‫) ״ ש מ ל ה ח ד ש ה ״ סי מן ד א ( ‪ ,‬והוא הדין‬ ‫עשיית העגל‪ ,‬בחינת יבא שדר ויכפר‬
‫אפילו שוחט בשיתוף‪ ,‬ואפילו רק‬ ‫על מעשה שור‪ .‬נמצא כי בהקרבת‬
‫מחשב לשם עבודת גילולים ואינו‬ ‫השור היו ב׳ בחינות‪ :‬א‪ .‬להורות שלא‬
‫מוציא כפה״‪ ,‬כי על כן השוחט בעת‬ ‫חטאו ישראל בשור‪ ,‬ב‪ .‬להתקרב אל‬
‫ששוחט הבהמה צריכה מחשבתו‬ ‫ה׳ ולבקש כפרה על בחינת מחשבת‬
‫להיות בקדושה ובטהרה ובמחשבה‬ ‫פיגול של עבודה זרה אותה דימו‬
‫נקיה כי ה׳ הוא האלקים ואין זולתו‪,‬‬ ‫לשור‪.‬‬
‫והוא מקיים בזה מצות המלך כי אנו‬
‫עבדיו‪ .‬ואין צריך לומר שחיטת מין‬ ‫כונת השוחט לקיים מצות המלד‬
‫ומומר ואפיקורס‪ ,‬כותי ומחלל שבת‬ ‫כי אנו עבדיו‬
‫ופוקר‪ .‬ולפי הפוסקים מי שמקל‬ ‫ההוראה היוצאת מכאן‪ ,‬כי שוחט‬
‫באחת ממצוות התורה אין מקומו‬ ‫שתהא‬ ‫השור צריך‬
‫בשחיטה‪.‬‬ ‫מחשבתו טהורה בשעת השחיטה‬
‫בקדושת וטהרת המחשבה ולהבין כי‬
‫הא למדנו מכל ההלכות החמורות‬
‫מצות שחיטה הוא כי כך גזרה חכמתו‬
‫הללו מדוע יצאה אזהרח חמורה‬
‫יתברך‪ .‬ואף שבשחיטת חולין עסקינן‪,‬‬
‫בשחיטה אם אין יראת ה׳ על פניו לא‬
‫הלא אמונים אנו על כך כי ׳בכל‬
‫יתעסק בשחיטה‪ ,‬ולמה מחוייב‬
‫דרכיך דעהו׳ ) מ ש ל י ג ‪ 0‬כמבואר‬
‫השוחט להתגבר ולהתעלות במלאכת‬
‫בשו״ע ) א ו ״ ח ס י מן ר ל א ( ‪ ,‬וגם השחיטה‬
‫הקודש בקדושה ובטהרה ובאמונה‬
‫לצורך אכילת חולין ובודאי לצורך‬
‫הראויה‪ ,‬וביתר עמקות מבואר מדברי‬
‫אכילות של מצוה ‪ -‬הרי הם בכלל‬
‫ה״רבינו בחיי״ כי השוחט צריך להיות‬
‫עבודת ה׳‪ ,‬שומה עלינו לעשות את‬
‫מן הנעלבים ואינם עולבים כמדת‬
‫מלאכת הקודש בקדושה ובאמונה‬
‫השור כפי שנלמד מהדרש דלעיל‬
‫תמימה עם כל דקדוקי האמונה‪.‬‬
‫ומה״רבינו בחיי״ שהשור הוא מן‬
‫הנרדפים ולא הרודפים‪ .‬והדברים‬ ‫‪3‬י• אין צריך לומר שהשוחט לשם‬
‫בהירים כשמש בצהרים‪.‬‬ ‫עבודה זרה ח״ו שחיטתו פסולה‬

‫ו א סו ר ה‬ ‫כנ בי ל ה‬ ‫די נ ה‬ ‫זר ה‬ ‫ל ע בו ד ה‬ ‫דמה‬ ‫לז רי ק ת‬ ‫כיון‬ ‫אך‬ ‫בסתם‬ ‫שחט‬ ‫א פי לו‬ ‫גם‬ ‫וכך‬ ‫כז‪.‬‬
‫ה גוי‬ ‫ע לי ה‬ ‫ש חי ש ב‬ ‫ע כו ״ ם‬ ‫כי ב ה מ ת‬ ‫ד(‬ ‫ח ד ש ה ״ ) סי מן‬ ‫ה״ ש מל ה‬ ‫סו ב ר‬ ‫ו ביו ת ר‬ ‫ב הנ א ה‪.‬‬

‫אין ב מ ח ש ב תו כ לו ם‪ ,‬ע ם ז א ת ל א י ש ח ט ו ב ה מ ה ז ו ל כ ת חי ל ה‪.‬‬ ‫ש ל די נ א‬ ‫ל ע בו ד ה זר ה א ף‬

 ‫ש מ ל ת פרשת לדרשים א לי ע ז ר‬ ‫תצח‬

‫פרשת קדושים‬
‫בל הלכות שחיטה גזירת מלך היא‬
‫וכי אפשר להבין בשכל הפשוט כיצד בהמה ששחטוה מהקנה עד‬
‫סופו או עד רובו והושט עד חציו‪ ,‬הבהמה נבילה מדאורייתא‪ ,‬טמאה‪,‬‬
‫ומטמטמת המח וחלים עליה כל דיני מאכל נבילה‪ .‬ואם רק שחטוה‬
‫כמלא הנימה יותר עד שהגיע לרוב הושט‪ ,‬נהפך הדין‪ ,‬והבהמה‬
‫טהורה‪ ,‬והאכלה כראוי מתקדש בקדושת המאכלים הטהורים‬
‫המוסיפים קדושח ‪ /‬בקיום חוקי האלקים אנו נבדלים מן העכו״ם‬
‫התמהין ושיילין בעסק אתוותא‪ ,‬וזוהי בחינת הבדלה בין הטהרה‬
‫לטומאה‪ ,‬שאנו כעבדים המקיימים צווי אדונם ללא טעמים והסברים‪.‬‬

‫חק׳תי ואת כל ^טפטי‬

‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫״ו^טמרתם את כל‬
‫‪V :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועקויתם א־תם וגו׳‪ ,‬ולא תלכו כחקת הגוי וגו׳‬

‫העמים‪,‬‬
‫י‬ ‫אני ה׳ אלהיכם א^טר הבדלתי אתכם מן‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪P‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫*‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫!‪V‬‬ ‫•‬

‫ובין‬
‫‪I -‬‬
‫הבהמה הטה־רה לטמאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪- I -‬‬‫־ ‪• • :‬‬
‫בין‬
‫" ‪P‬‬
‫והבדלתם‬
‫‪T‬‬‫‪: - ; • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪v‬‬

‫העוף הטמא לטה־ר ולא ת^קצו את נפ^טתיכם‬

‫בבהמה ובעוף וגו׳ אשר הבדלתי לכם לטמא‪,‬‬
‫קדוש אני ה׳ ואבדל אתכם‬
‫ע ־ ‪ :‬ז ד‬ ‫והייתם לי קדשים כי ‪1‬‬
‫‪ T‬־ ‪* :‬‬ ‫‪:‬־•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫• ‪I :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪• :‬‬

‫מן העמים להיות לי״ )וקרא כ כב ‪ -‬כו(‪.‬‬

‫] היינו מ ש הו‬ ‫רובו לחציו ‪ -‬מלא שערה״‬ ‫)וי ק ר א‬‫ברש״י מביא ה״תורת כהנים״‬
‫מ מ ש[‪.‬‬ ‫ש מ י נ י ( ‪ :‬׳״והבדלתם בין‬
‫הבהמה הטהורה לטמאה׳‪ .‬אין צריך‬
‫רש״י ומביא עוד מן המדרש‬ ‫ומוסיף‬ ‫לומר בין פרה לחמור ] ל ל מ ד נ ו אי סו ר‬

‫י(‪:‬‬ ‫פר ש ה‬ ‫ק דו שי ם‬ ‫) ספר א‬ ‫א כי ל ת ח מ ו ר [ ‪ ,‬שהרי מובדלין וניכרין הם‬

‫״׳ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי׳‪.‬‬ ‫ב ח מו ר[‪,‬‬ ‫ו אין‬ ‫בפר ה‬ ‫שי ש‬ ‫הט הר ה‬ ‫] ב סי מ ני‬

‫אם מובדלים אתם מן העמים הרי‬ ‫אלא בין טהורה לך לטמאה לך ‪ -‬בין‬
‫אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של‬ ‫] ש כ ש ר ה[‬ ‫שנשחט רובו של סימן‬
‫נבוכדנצר מלך בבל וחביריו‪ .‬ר׳‬ ‫לנשחט חציו ] ש א י ן כ ש ר ה [ ‪ ,‬וכמה בין‬
‫תצט‬ ‫^‪ 18‬מ ל ת כל הלכות שחיטה גזירת מלך היא א לי ע ז ר‬
‫רק שחט השוחט כמלא הנימה יותר‬
‫עד שהגיע לרוב הושט‪ ,‬נהפך הדין‪,‬‬
‫והבהמה טהורה‪ ,‬והאכלה כראוי‬
‫מתקדש בקדושת המאכלים הטהורים‬
‫המוסיפים קדושה כידוע‪ ,‬וכו׳‪ .‬הנה כי‬
‫כן‪ ,‬גויי הארצות אשר ישמעון את‬
‫הדברים האלו‪ ,‬לא ישיגו להבין זאת‬
‫בשום פנים‪ ,‬ובודאי שלא יקבלו את‬
‫הדבר כאשר יש בו חסרון כיס גדול‬
‫כידוע‪.‬‬
‫ואבדיל אתכם מן העמים‬
‫להיות לי‬
‫על כן אומד הקב׳׳ה ‪ :‬״אני ה אלקיכם‬
‫אשד הבדלתי אתכם מן העמים‪,‬‬
‫והבדלתם בין הבהמה הטהורה‬
‫לטמאה וגו׳ ואבדיל אתכם מן העמים‬
‫להיות לי״‪ .‬הבדלו מתוך העמים‬
‫והעכו״ם‪ ,‬כי בקיום הדינים חוקי‬
‫האלקים בבחינת של ההבדלה בין‬
‫הטהורה לטמאה‪ ,‬הרי הן חק בלי טעם‬
‫אתם בבחינת עבדים המקיימים את‬
‫רצון אדונם ללא טעמים והסברים‪.‬‬
‫וכל הטעמים המביאים הם לא לעיקר‬
‫דין תורה למה צותה התורה כך‪ ,‬רק‬
‫הטעמים הם היוצא מדברי תודתנו‬
‫הקדושה המלמדת אותנו תורת ה׳‬
‫ודדכי ה׳ ומדות טובות‪ ,‬ובכך אתם‬
‫נבדלים מן העכו״ם התמהין ושיילין‬
‫בעסק אתוותא מה טעם יש בה‬
‫במצוה זו‪ .‬ואנו משיבים ואומרים‪:‬‬
‫מ ה תו ר ה‬ ‫שנ כ שר‬ ‫ה שי עו ר‬
‫אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא‬
‫יאמר אדם אי איפשי ללבוש שעטנז‪,‬‬
‫אי אפשי לאכול בשר חזיר וכר‪ .‬אבל‬
‫] י א מ ר [ אפשי‪ ,‬מה אעשה ואבי‬
‫שבשמים גזד עלי‪ .‬כך תלמוד לומר;‬
‫׳ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי׳ ־‬
‫שתהא הבדלתכם מהם לשמי‪ ,‬פורש‬
‫מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות‬
‫שמים״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וב״אבן עזרא״ כתב וזה לשונו‪:‬‬
‫״׳אשר הבדלתי לכם‬
‫לטמא׳‪ .‬שתדעו שהוא ]הגוי והבהמה‬
‫הטמאה[ טמא במחשבה ובדבור‪ ,‬וגו׳‬
‫ואם תשמרו כל אשר צויתי אתכם ‪-‬‬
‫אז תהיו קדושים כי חייבים אתם‬
‫ללכת אחרי ׳כי קדוש אני״׳‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ואפשר לבאר ביתר ביאור‪ ,‬כי הנה‬
‫כאמור לעיל כל ההבדל בין‬
‫שחיטה טהורה לבין שחיטת נבילה‬
‫הוא במשהו כחוט השערה כח‪ .‬והוא‬
‫מהדברים אשר הנכרי הגוי לא יבין‬
‫זאת בשום פנים ואופן‪ .‬הגע בעצמך‪,‬‬
‫וכי אפשר להבין בשכל הפשוט האיך‬
‫בהמה אשר שויה הון רב‪ ,‬בא השוחט‬
‫לשחטה בדחילו ורחימו ושוחט ועובר‬
‫את הקנה עד סופו ואת הושט עד חציו‬
‫וגומר השחיטה ‪ -‬אזי הבהמה נבילה‬
‫מדאורייתא‪ ,‬טמאה‪ ,‬ומטמטמת את‬
‫המח אם אוכלים מבשרה‪ ,‬וחלים‬
‫עליה כל דיני מאכל נבילה‪ .‬והנה‪ ,‬אם‬
‫ה מ פו ר ש ת ל ג בי‬ ‫ה הלכ ה‬ ‫מ בו א ר‬ ‫א(‬ ‫שי ח י צ ח ק ) ח ל ק‬ ‫ב ס פ ר נו‬ ‫כ ח‪.‬‬
‫ו מ ד ר ב נן‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת קדושים א לי עז ר‬
‫כל אחד‪ ,‬וביחוד על העוסקים‬
‫במלאכת הקודש השחיטה ולימוד‬
‫הלכותיה ודקדוקיה‪ ,‬לדעת כי כל‬
‫מלאכתו והתעסקותו היא בגזירת מלך‬
‫מלכי המלכים הקב״ה‪ ,‬ובעבודתו‬
‫מקיים מצות מלך ובאם יכנס בשיג‬
‫ושיח עם הגוי בהבנות וירצה לבארו‬
‫עצם דין שחיטה לא יועילו לו כל‬
‫ביאוריו‪ ,‬על כן ידוע תדע כי בורא‬
‫עולם צוה ופקד על מצוה זו ואנו‬
‫מקיימים זאת בבחינת חוק כעבד שגזר‬
‫עליו רבו‪ ,‬וכדברי ה״שמלה חדשה״‬
‫) ס י מ ן כ ג ס עי ף א ( ‪ :‬״כל הלכות שחיטה‬
‫גזירת מלך היא״‪.‬‬
‫תה‬
‫כך גזרה חכמתו יתברך‪ ,‬ואין‬
‫מחפשים להבין טעם הדבר‪ .‬וכדברי‬
‫רש״י שההבדלה מן הגוי בעצמה‬
‫מצוה‪ .‬וכך גם דברי ה״אבן עזרא״‬
‫שפירש שאפילו במחשבה ובדיבור יש‬
‫להתרחק מן הגוי‪ .‬ולמה‪ ,‬׳לי׳ ‪ -‬שתהא‬
‫הבדלתכם לשמי ׳פורש מן העבירה‬
‫ומקבל עליו ערל מלכות שמים׳‪ .‬מהי‬
‫העבירה לשאול כשאלת הגוי‪ ,‬הוי‬
‫אומר כי על ידי זה אפשר להתקרב אל‬
‫הגוי ואל דעותיו‪ .‬על כן‪ ,‬אם תתבדל‬
‫מן הגוי תזכה ל׳קבל עליו עול מלכות‬
‫שמים׳ כדברי רש״י‪.‬‬
‫למדים איפוא‪ ,‬כי חובה על‬ ‫נמצינו‬
‫תפא‬ ‫שמלת דיני שחיטה האמורים בפרשה אליעזר‬

‫פרשת אמור‬
‫מאמר א‬

‫דיני שהיטה האמורים בפרשה‬

‫איסור נפל שצריך להמתין שבעת ימים תחת אמו נאמר כקדשים‪ ,‬אבל‬
‫בחולין היה מדאורייתא מותר לשחטו מיד‪ ,‬אלא רבנן קבעו להמתין‬
‫שבעה שיצא מחשש נפל ‪ /‬אותו ואת בנו נוהג מדאורייתא בנקבות‬
‫באם ובנה‪ ,‬ומדרבנן נוהג אף בזכרים באב ובנו ‪ /‬הקונה בהמה‬
‫מהשוק אין צריך לחשוש שמא יש לה אב או ולד שנשחטו היום‪,‬‬
‫ואפילו אין צריך לשאול את המוכר ‪ /‬שחיטת קדשים צריכה כונה‬
‫והיא לעיכובא‪ ,‬אבל שחיטת חולין אינה צריכה כונה‪.‬‬

‫״שור או כשב או עז כי ;ולד והןה שבעת ןמים‬

‫תחת אמו ומיום השמיני והלאה ‪.‬ירצה לרןךבן‬
‫אשה לה׳״ ) ו י ק ר א כ ב כ ז ( ‪ ,‬״ושור או שה אתו ואת‬
‫בנו לא תשחטו ביום אחד״ ) ו י ק ר א ב ב כ ח ( ‪ ,‬״וכי‬
‫תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו״ ) ו י ק ר א‬
‫י‬ ‫״ ; ‪T‬‬ ‫; ‪V‬‬ ‫* ;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- V‬‬ ‫• ; !‬

‫כ ב כ ט(‪.‬‬

‫אזהרה זו נאמרה דוקא לגבי מזבח‪,‬‬
‫אבל לחולין היה מותר לשחטו‬
‫מדאורייתא תיכף ומיד‪ ,‬רק יש תנאי‬
‫אחד בענין היות שאנו חוששים‬
‫שהולד נפל לכן צריך לעבור עליו ז׳‬
‫ימים להודע שאינו נפל‪ ,‬ואיסור זה‬
‫הוא רק מדרבנן‪ .‬יש מחלוקת בין‬
‫הפוסקים האחרונים אם צריך להמתין‬
‫ז׳ ימים שלמים‪ ,‬ה״תבואות שור״‬
‫וה״נודע ביהודה״ וה״פרי מגדים״‬
‫הנה לפנינו ג׳ דינים חשובים לגבי‬
‫שחיטה שנאמרו בפרשת‬
‫השבוע‪ ,‬והואיל ואין השוחטין בקיאין‬
‫בג׳ הלכות אלו היטב בכל הלכותיהם‬
‫ופרטי פרטיהם‪ ,‬כי אין השוחט עצמו‬
‫ממונה עליהן‪ ,‬על כן נביא כמה הלכות‬
‫מענינות היוצא מג׳ פסוקים אלו‪:‬‬
‫א‪ .‬איסור נפל ־ הדין שבעת ימים‬
‫יהיה תחת אמו ואסור לשוחטו‪,‬‬
 ‫אליעזר‬ ‫פרשת אמור מאמר א‬
‫לגמרי כי יש ענינים מלאכותיים בזה‬
‫על כן בודאי אין חשש איסור אותו‬
‫ואת בנו כלל ובפרט בארצות הברית‪.‬‬
‫יותר פרטים בהלכה זו מבוארים‬
‫ב״שמלה חדשה״ )סימן טז( ובשאר‬
‫ספרי השו״בים‬
‫ג‪ .‬בכתוב )ייקרא כב כט(‪ :‬״לרצונכם‬
‫תזבחו״ ‪ -‬שחיטת קדשים צריכה‬
‫כונה‪ ,‬ושחיטת חולין אין צריכה כונה‪,‬‬
‫ויש בזה הרבה הלכות בענין הכונה‪,‬‬
‫ומהו כונה שאסורה להיות אפילו‬
‫בשחיטת חולין‪ ,‬ובגמרא )חולין יג א(‪:‬‬
‫״מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול‬
‫שנאמר )ויקרא א ה(‪ :‬׳ושחט את בן‬
‫הבקר שתהא לשם בן בקר׳‪ ,‬ומנין‬
‫לעיכוב שאם לא שחט לשם כונה‬
‫בקדשים שמעכבת תלמוד לומר‪:‬‬
‫׳לרצונכם תזבחוהו׳ ‪ -‬לדעתכם‬
‫זבוחו״‪ .‬כל זאת בקדשים אבל בחולין‬
‫אין צריך כונה ל‪.‬‬
‫שמלת‬ ‫תהב‬
‫מחמירים לז׳ שלמים‪ ,‬ואילו ה״חתם‬
‫סופר״ ה״דעת תורה״ בשם הרא״ה‬
‫מקילים שאין צריך לחשוש לד‬
‫שלמיטב״‪ .‬ביותר מבואר הענין‬
‫ב״שמלה חדשה״ )סימן טי( וב״בית‬
‫דוד״ )סימן טר אות א ביסוד הב׳(‬
‫ב‪ ,‬מצות אותו ואת בנו האמודה‬
‫בפרשה‪ .‬א‪ .‬נוהג בנקיבות האם‬
‫ובתה ובנה מדאודייתא‪ ,‬ומדרבנן נוהג‬
‫גם באב ובזכדים‪ ,‬עבד ושחט אותו‬
‫ואת בנו ביום אחד האחרון אסור‬
‫מטעם גזירה ולא מדאורייתא‪ .‬ב‪ .‬היום‬
‫האמור באותו ואת בנו מתחיל בלילה‬
‫ומסתיים בסוף היום‪ .‬ג‪ .‬הקונה בהמה‬
‫מהשוק אין צריך לחשוש שמא יש לה‬
‫אב או ולד שנשחטו היום‪ ,‬ואפילו אין‬
‫צריך לשאול את המוכר‪ ,‬וכל שכן‬
‫הקונה מעכו״ם שאין צריך לשאול‬
‫ואינו צריך לברר‪ .‬ד‪ .‬בזמן הזה בענין‬
‫של אותו ואת בנו השתנה הסדר‬

‫כט‪ .‬יש עוד הרבה הלכות בזה ובספרי השו״תים יור״ד)סימן טו( מבואר יותר פרטים בהלכות‬
‫אלו ומשם תמצאנו‪.‬‬
‫ל‪ .‬ויש עוד חילוקי דינים בענין עיין ב״שמלה חדשה״)סימן ג( וביתר ספרי השו״בים‪.‬‬
‫תקג‬ ‫אליעזר‬ ‫ספירת העומר השתוקקות למתן תירה‬ ‫שמלת‬

‫מאמר כ‬

‫ספירת העומר השתוקקות למתן תורה‬

‫ארבעים ותשעה ימי הספירה כל עיקרן להראות בנפשינו החפץ הגדול‬
‫אל היום הנבבד הגדול והנורא‪ ,‬ימים שיש בהם חפץ המה‪ ,‬ימים‬
‫שיוצרו בדי להראות ולחשוף בנפשנו החפץ הגדול של‪ :‬״כי אם‬
‫בתורת ה׳ חפצו‪ ,‬ובתורתו יהגה יומם ולילה״ ‪ /‬״החינוך״‪ :‬ספירת‬
‫העומר להראות בנפשינו החפץ הגדול אל היום הנכבד בלבנו‪ ,‬כעבד‬
‫ישאף צל וימנה תמיד מתי יבא העת הנכסף אליו שיצא לחירות‪ ,‬כי‬
‫המנץ מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא ‪/‬‬
‫״עבודת ישראל״‪ :‬כמו שקובעים זמן החתונה אם הכלה חביבה על‬
‫החתן וכן החתן על הכלה הם סופרים ומחשבים יום יום מתי יגיע‬
‫עת דודים להתעלס באהבים‪ ...‬ובכן ניחא שהתורה הקדושה רמזה‬
‫בחיבת הקודש שביננו לגבי מצות ספירת העומר לקראת מתן תורה‪.‬‬

‫״וספרתם לכם ממחרת ה^טבת‪^ ...‬טבע‬

‫“‬ ‫• ‪- T: T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫^בתות‪...‬״ )וקרא כג טו(‬

‫״הר״ן״ )סוף פסחים בשם אגדה(‪:‬‬
‫״כשאמר משה לישראל מה שאמר לו‬
‫ה׳ יתברך )שמות ג יב(‪ :‬׳בהוציאך את‬
‫העם ממצרים תעבדון את האלקים על‬
‫ההר הזה׳‪ ,‬אמרו לו ישראל‪ :‬רבינו‬
‫משה אימת עבודה זו‪ ,‬אמר להם לסוף‬
‫חמשים יום‪ ,‬והיו מונים כל אחד ואחד‬
‫לעצמו‪ ,‬מכאן קבעו חכמים לספירת‬
‫העומר‪ ,‬כלומר בזמן הזה שאין מביאין‬
‫קרבן ולא עומר‪ ,‬אלא מחשבין נ׳ יום‬
‫לשמחת התורה כמו שמנו ישראל‬
‫באותו זמן״‪ .‬הרי שספירת העומר‬
‫מובנה ומשמעותה השתוקקות וצמאון‬
‫למתן תורה‪.‬‬
‫בפרשה השבוע נאמרה מצרת‬
‫ספירת העומר ‪ -‬שבע‬
‫שבתות תמימות תהינה ‪ -‬ההכנה‬
‫לקראת היום הגדול קבלת התורה‪,‬‬
‫ב״אור החיים״ הק׳ מובא כי הקב״ה‬
‫נהג עם בני ישדאל כמשפט נדה‬
‫שדינה לספור ז׳ נקיים להכשירם‬
‫להכניסם לחופה‪ ,‬ומצות הספירה הוא‬
‫לטובתם ‪ -‬׳וספרתם לכם׳ ־ לטהרתכם‬
‫שזולת זה תיכף היה נותן להם את‬
‫התורה‪.‬‬
‫על עוצם ההשתוקקות לקבלת התורה‬
‫שבימי הספירה נלמד מדברי‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אמור מאמר ב א ל י ע ז ר‬
‫למתן תורה‪ ,‬בהיותם נמנים כך וכך‬
‫ימים עברו כבר‪ ,‬הנה קרב ובא יום‬
‫חתונתם ושמחת לבם‪.‬‬
‫ימים שיש בהם חפץ המה‪ ,‬ימים‬
‫הםפירה הכנה לנישואי‬
‫כנסת ישראל עם דודם השכינה‬
‫וכלשונו של המגיד מקאזניץ זי״ע‬
‫בספה״ק ״עבודת ישראל״‬
‫)לשבועות ד״ה בפרשת אמור(; ״מבשרי‬
‫אחזה אלוק‪ ,‬כמו שקובעים זמן‬
‫החתונה ביום שנדברו והותנו התנאים‪,‬‬
‫ואם הכלה חביבה על החתן וכן החתן‬
‫על הכלה הם סופרים ומחשבים יום‬
‫יום מתי יגיע עת דודים להתעלס‬
‫באהבים‪ ,‬ויקוו ויחלו לעת כי בא‬
‫מועד‪ ,‬ואז מדרך לחשוב גם כן היום‬
‫המוגבל אשר בו בעצמו יהיה שמחת‬
‫הנשואין‪ ,‬כיון שהם מצפים ומחכים‬
‫עת שמחתם בחצי היום או בערב כי‬
‫אז יהיה עיקר השמחה‪ ,‬ובכן ניחא‬
‫שהתורה הקדושה רמזה בחיבת‬
‫הקודש שביננו‪ ,‬הגם שאנו מונין‬
‫שבעה שבועות בסוד טהרת האשה‬
‫לבעלה כנודע מזוה״ק)ח״ג צז א(‪ ,‬עיקר‬
‫הספירה ותוחלת היום ליום‬
‫החמישים‪ ,‬והוא יום שמחת‬
‫הנישואין והיחוד‪ ,‬ולזה אמר תספרו‬
‫חמישים יום״‪ ...‬אמור מעתה כי מצות‬
‫ספירת העומר עיקרה ומטרתה‬
‫להחדיר בתוכנו אהבה רבה ואהבתי‬
‫עולם לתורה ה׳ ומצותיו‪ ,‬להספיג‬
‫בקרבנו שאיפה עזה וכוסף נשגב‬
‫לקראת מתן תורה‪ ,‬שהיא תמצית‬
‫יעודנו ותכלית חיותינו בעולם הזה‪,‬‬
‫תפד‬
‫אכן ארבעים ותשעה ימי הספירה כל‬
‫עיקרן להראות בנפשינו החפץ‬
‫הגדול אל היום הנכבד הגדול והנורא‪,‬‬
‫שיוצרו כדי להדאות ולחשוף בנפשנו‬
‫החפץ הגדול של‪ :‬״כי אם בתורת ה׳‬
‫חפצו‪ ,‬ובתורתו יהגה ידמם ולילה״‬
‫)תהלים א ב(‪ .‬שחפץ זה הוא הביטוי‬
‫לעבודת ישראל בימי הספירה‪,‬‬
‫בהיותם מסוגלים להאיר את לבנו‬
‫ונשמתינו ־ הנשמה המתרפקת על‬
‫דודה‪,‬‬
‫המנץ מוכיח‬
‫כי אם בתורת ה׳ חפצו‬
‫הדברים מתבהרים ביותר מדברי‬
‫שי(‪:‬‬ ‫)מצרה‬ ‫ה״חינוך״‬
‫״ונצטוינו למנות ממחרת יום טוב‬
‫של פסח עד יום נתינת התורה‪,‬‬
‫להראות בנפשינו החפץ הגדול אל‬
‫היום הנכבד בלבנו‪ ,‬כעבד ישאף צל‬
‫וימנה תמיד מתי יבא העת הנכסף‬
‫אליו שיצא לחירות‪ ,‬כי המנין מראה‬
‫באדם כי כל ישעו ובל חפצו להגיע‬
‫אל הזמן ההוא‪ ,‬וזה שאנו מונין‬
‫לעומר כך וכך ימים עברו מן המנץ‪,‬‬
‫ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו‬
‫לזמן‪ ,‬כי כל זה מראה לנו הרצון החזק‬
‫להגיע אל הזמן״‪ .‬צא ולמד כי ימי‬
‫ספירת העומר אינם ימים היוצאים‪,‬‬
‫הם הימים הנכנסים ימים ההולכים‬
‫ומתכנסים לבוא העת המיוחל אליו‬
‫מצפים ומיחלים עם ישראל‪ ,‬ימים‬
‫שכל כולם מביעים כמיהה וכיסופים‬
‫תק ה‬ ‫אליעזר‬ ‫ספירת העומר השתוקקות למתן תורה‬
‫הטורדות בעבודת המצוה והעיקר‬
‫שזוכה לקיים מצות הבורא בשמחה‪.‬‬
‫וזהו שנמלץ על רבי שמעון בר יוחאי‪:‬‬
‫״עצי שטים עומדים״ שנלמד ממנו‬
‫לקיים המצות דרך גדילתן במח נקי‬
‫ובלב פנוי מכל המחשבות והרחבת‬
‫הדעת ]כדברי ה״שמלה חדשה״[‪ ,‬וזה‬
‫הפירוש‪ :‬׳למודי ה׳ הם לומדים׳‬
‫שנזכה ללמוד מרבן שמעון צדיקאי‬
‫כיצד לעבוד את ה׳‪ ,‬ולקיים תודת ה׳‬
‫ומצותיו בשמחה‪ ,‬לכוין בעת קיום‬
‫המצוה כראוי וכנכון‪.‬‬
‫כדיבור ‪ -‬שיאמר הברכה בכונה‪:‬‬
‫במצותיו‬ ‫אשר קדשנו‬
‫וציונו כתיקונו‪ ,‬ולאיגרום חס ושלום‬
‫במעשיו הרעים להיות נכשל בשום‬
‫אחת מהלכות שחיטה שעל ידי‬
‫שמכונים בכונההברכה מתעורר‬
‫מלמעלה השפעה רוחנית סיעתא‬
‫דשמיא לכל היום מלמעלה‪.‬‬
‫ו ב מ ע ש ה ‪ -‬לתקן הנשמות‬
‫אשר‬ ‫המגולגלות‬
‫נמצאים בבעלי החיים על ידי הכשר‬
‫הסכין שעושה במעשה כדת וכדין‬
‫מבלי פגימה ח ״ו‪ ,‬שמביא הנשמה‬
‫לתיקונה לא‪ ,‬כי אינך חפץ במות הרשע‬
‫שמלת‬
‫לקיים המצוות‬
‫כמהשבה דיבור ומעשה‬
‫הנה תרי״ג מצוות נאמרו למשה‬
‫רבינו על הר סיני למסור לבני‬
‫ישראל‪ ,‬אחד מתרי״ג המצוות היתה‬
‫מצות שחיטה )דברים יב כא(‪ :‬׳וזבחת‬
‫כאשר צויתיך׳ ‪ -‬ועל פי דעת‬
‫הרמב״ם‪ ,‬וכן דעת ה״שמלה חדשה״‬
‫)סימן א(‪ ,‬שבכל בהמה ובהמה וכל‬
‫עוף ועוף ששוחטים מקיימים מצוה‪,‬‬
‫ובכן יכולים לקיים המצוה בשלימות‬
‫במחשבה דיבור ומעשה‪.‬‬
‫ב מ ה ש כ ה ‪ -‬שמכונים בעת‬
‫לקיים‬ ‫השחיטה‬
‫המצוה ויכניס שמחה בלבו שזוכה‬
‫לקיים מצות ה׳ כתיקונו‪ ,‬וכמקובל‬
‫משמו של רבן שמעון בר יוחאי‬
‫שהשבוע חל ל״ג בעומר יומא‬
‫דהילולא דיליה‪ ,‬שנמלץ עליו הפסוק‬
‫)שמות כו טס‪ :‬״עצי שיטים עומדים״ ‪-‬‬
‫הכונה על פי הגמרא )סוכה מה ב(‪ :‬אמר‬
‫רב ירמיה כל המצוות כולם אין אדם‬
‫יוצא בהן אלא דרך גדילתם שנאמר‪:‬‬
‫״עצי שטים עומדים״‪ ,‬ומפרש ה״שער‬
‫יששכר״ שצריך לקיים המצוה‬
‫בשמחה במח פנוי מכל המחשבות‬

‫לא‪ .‬וכבר התריע בספר ״שבט מוסר״ )פרק לו אות ז(‪ :‬״ויש שוחטים ובודקים שהמה קלי‬
‫הדעת ופושעים‪ .‬וידוע )עמק המלך‪ ,‬שער תקוני תשובה‪ ,‬פרק ו( שכל מי ששוחט בסכין‬
‫פגומה‪ ,‬שמיתתו יהיה במגפה‪ ,‬כי ׳פגימה׳ הם אותיות ׳מגיפה׳‪ ,‬ואם אין מת עתה במגפה‪,‬‬
‫מתגלגל נשמתו שימות במגפה‪ .‬וגם יתגלגל נשמתו בכלב‪ ,‬כי כל המאכיל נבלות וטרפות‬
‫לישראל הוא גוזל ממה ששיך לכלבים )ירושלמי תרומות ח ג(‪ ,‬ועליו נאמר )שמות כב‬
‫ל(‪ :‬״לכלב תשלכון אתו״‪ .‬על כן מי שנגע יראת אלהים בלבו‪ ,‬אל יסמך על השחיטה‬
‫של אלו השוחטים‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת אמור מאמר ב א לי עז ר‬ ‫תהו‬
‫השוחט הרגשה מרוממת שעושה‬ ‫מיתת תכלית כי אם לבקש לה תיקון‬
‫כדת נחת רוח ליוצר הכל‪ ,‬אלא לקיים‬ ‫ולטהר אותה כדי להנחילה גן עדן‬
‫המצוה במחשבה דיבור ומעשה‪,‬‬ ‫ולהרבות שכרה‪ ,‬ובקיום המצוה‬
‫אמן‪.‬‬ ‫במחשבה דיבור ומעשה כדבעי ירגיש‬
‫תהז‬ ‫אליעזר‬ ‫ל״ג בעומר ־ לכל ישראל האיר‬ ‫שמלת‬

‫ל״ג ג עו מ ר‬
‫נ‪1‬א&ר א‬

‫ל״ג געומר ‪ -‬לכל ישראל האיר‬

‫״יערות דבש״‪ :‬״וראוי לכל איש הירא וחרד לשום אל לבו לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬כי זכות רבי שמעון בר יוחאי מסייעת להבא לטהר‪ ,‬ולא‬
‫לבלות זמן בהבלי עולם אשר הוא לצדיק צער״ ‪ /‬הרה״ק‬
‫מראזווידוב‪ :‬אין יום בשנה שטוב כמו יום הקדוש ל״ג בעומר‪ ,‬ביום‬
‫זה אפשר לפעול הרבה בזכות כחו של רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬לעת‬
‫ערב אמר‪ :‬חבל שהשמש יבא ויפנה‪ ,‬מי יתן והיה בידי להעמיד‬
‫השמש עוד קצת לכבוד קדושת היום ‪ /‬המהרש״א ‪ :‬״כדאי הוא רבי‬
‫שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק״ ‪ -‬שיתפלל וימליץ עבורנו בשמי‬
‫מרום‪ ,‬שכך אמר‪ :‬״יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין מיום‬
‫שנבראתי עד עתה ‪ -‬היינו שסובל עונותיהם ביסורין וצער שהיה לו‬
‫ולבנו במערה״ ‪ /‬״אגרא דכלה״‪ :‬״בראשי״ת יצורף א״ת רשב״י ר״ת‬
‫א׳ור ת׳ורת ר׳בי ש׳מעון ב׳ן י׳וחאי‪ ,‬אשר שלחו אלקים למחיה‬
‫להאיר עיני ישראל באור תורתו‪ .‬עוד צירוף בראשי״ת יצורף א״ת‬
‫ריב״ש ר״ת א׳ור ת׳ורת ר׳בינו י׳צחק ב׳ן ש׳למה הוא מרן האריז״ל‬
‫שהאיר עיני הגולה בהתגלות דברי רשב״י‪ ,‬אשרי עין ראתה כל אלה‪.‬‬

‫שמעון בר יוחאי ור׳ אלעזר בנו‬ ‫מ קו ב ל בכל תפוצות ישראל מדור‬

‫בעומר במירון‪ .‬וכן מנהג ישראל תורה‬
‫היא להרבות בנרות לכבוד ההילולא‬
‫של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי‬
‫על ציון קודש הקדשים של רבי‬
‫שמעון בר יוחאי במירון‪ ,‬וכפי שכבר‬
‫הובא המקור בספה״ק ״בני יששכר״‬
‫)מאמרי חודש אייר מאמר ג אות ג( ‪ :‬״מנהג‬
‫מהאריז״ל‬ ‫החל‬ ‫דור‬
‫ותלמידיו גורי האריז״ל עד הבעל שם‬
‫טוב הקדוש ותלמידיו זי״ע כי ל״ג‬
‫בעומד יומא דהילולא של התנא‬
‫האלקי רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬דבבות‬
‫מישראל משתטחים בל״ג על ציון‬
‫המצוינת קודש הקדשים של רבי‬
 ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ל״ג בעומר מאמר א‬
‫כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה‬
‫ושמחה‪ .‬גם העיד הה״ר אברהם הלוי‪,‬‬
‫כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם‪,‬‬
‫והיה נוהג לומר בכל יום בברכת‬
‫תשכון ]ולירושלים עירך[‪ ,‬נחם ה׳ אלקינו‬
‫את אבילי ציון כו׳‪ ,‬וגם בהיותו שם‬
‫אמר נחם כר‪ ,‬ואחר שגמר העמידה‬
‫אמר לו מורי ז״ל‪ ,‬כי ראה בהקיץ את‬
‫רבי שמעון בן יוחאי ע״ה עומד על‬
‫קברו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬אמור אל האיש הזה‬
‫אברהם הלוי‪ ,‬כי למה אמר נחם ביום‬
‫שמחתינו‪ ,‬והנה לכן הוא יהיה בנחמה‬
‫בקרוב‪ ,‬ולא יצא חודש ימים עד שמת‬
‫לו בן אחד וקבל עליו תנחומין‪.‬‬
‫וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש‬
‫במנהג הזה הנזכר‪ ,‬ובפרט כי רבי‬
‫שמעון בר יוחאי ע״ה הוא אחד‬
‫מחמשה תלמידים הגדולים של רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬ולכן זמן שמחתו ביום ל״ג‬
‫לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל״ג‬
‫לעומר״‪.‬‬
‫בעיר מירון כנודע‪ ,‬ואוכלים ושותים‬
‫וכן כתב ב״בני יששכר״ )מאמרי חודש‬
‫אייר מאמר ג סימן ב( ‪ :‬״הנה יום הזה‬
‫ל״ג בעומר יומא דהילולא דרבי‬
‫שמעון בן יוחאי‪ ,‬בו ביום עלה לשמי‬
‫מרומים״ וכן כתב בענין זה דברים‬
‫ברורים ב״יערות דבש״ להגה״ק‬
‫מהר״י אייבשיץ זי״ע )ח״ב דרוש יא ד״ה‬
‫רקאמר הנביא(‪ :‬יום ל״ג בעומר הוא‬
‫הילולא דרבי שמעון בר יוחאי כי מת‬
‫אז‪ ,‬וראוי לכל איש הירא וחרד לשום‬
‫אל לבו יום ההוא לשוב בתשובה‪ ,‬כי‬
‫זכות רבי שמעון בר יוחאי מסייעת‬
‫תהח‬
‫ישראל תורה הוא להדליק נרות‬
‫ומאורות ביום זה לכבוד האדר כי טוב‬
‫שמתחיל להתנוצץ ביום ל״ג בעומר‬
‫טו״ב ימים קודם מתן תורה‪ ,‬ולכבוד‬
‫נשמת מאור התורה בוצינא קדישא‬
‫אשר נתגלה ביום הזה‪ ,‬וביום הזה עלה‬
‫לשמי מרומים והוא יומא דהילולא‬
‫דיליה לאורו נסע ונלך‪ ,‬לכבוד ספרו‬
‫הקדוש זהר המאיר ומבהיק מסוף‬
‫העולם ועד סופו‪ ,‬והוא מאיר לנו‬
‫בגלותנו עד כי יבא משיח צדקנו״‪.‬‬
‫זכות רבי שמעון בר יוחאי‬
‫מסייעת לבא ליטהר‬
‫סימוכים לכך מצינו מדברי רבינו‬
‫האריז״ל כפי שמעיד‬
‫תלמידו הנאמן רבי חיים ויטאל זצ״ל‬
‫ב״שער הכונות״‪ ,‬והנה לשון קדשו‪:‬‬
‫״ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום‬
‫ל״ג לעומר על קברי רבי שמעון בר‬
‫יוחאי ורבי אלעזר בנו‪ ,‬אשר קבורים‬
‫ושמחים שם‪ ,‬אני ראיתי למורי ז״ל‬
‫שהלך לשם פעם אחת ביום ל״ג‬
‫לעומר הוא וכל אנשי ביתו‪ ,‬וישב שם‬
‫שלשה ימים ראשונים של השבוע‬
‫ההוא‪ ,‬וזה היה פעם האחת שבא‬
‫ממצרים‪ ,‬אבל אין אני יודע אם אז‬
‫היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה‬
‫שהשיג אחר כך‪ .‬והה״ר יונתן שאגי״ש‬
‫העיד לי‪ ,‬שבשנה האחת קודם‬
‫שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי‬
‫ז״ל‪ :‬שהוליך את בנו הקטן שם עם כל‬
‫אנשי ביתו‪ ,‬שם גילחו את ראשו‬
‫תקט‬ ‫א לי עז ר‬ ‫ש מ ל ת ל״ג בעומר ‪ -‬לכל ישראל האיר‬

‫יכול אני לפטור את כל העולם מן‬ ‫להבא לטהר‪ ,‬ולא לבלות זמן‬
‫הדין מיום שנבראתי עד עתה״‪.‬‬ ‫בעונותינו הרבים בהבלי עולם אשר‬
‫ופירש רש״י‪ :‬״בזכותי אני סובל כל‬ ‫הוא לצדיק צער״‪.‬‬
‫עונותיהם ופטורין מן הדין״‪ .‬והוסיף‬
‫המהרש״א ב״חידושי אגדות״ )שם(‪:‬‬ ‫בדאי רבי שמעון‬
‫״והיינו שסובל עונותיהם ביסורין‬ ‫לסמור עליו בשעת הדחק‬
‫וצער שהיה לו ולבנו במערה״‪.‬‬ ‫ידוע דברי ה ״בני יששכר״ )מאמרי‬
‫חודש אייר מאמר ל״ג בעומר אות ב(‬
‫בספר ״כחו דרבי שמעון בר יוחאי״‬ ‫כי בל״ג בעומר יום פטירת רבי שמעון‬
‫)מערכה ד אות ז( מסופר‬ ‫בר יוחאי צוה לתלמידו רבי אבא‬
‫שהרה״ק מבארניב זצוק״ל סיפר‬ ‫לכתוב את הזוהר הקדוש שבו טמור‬
‫שאדמו״ר הקדוש הרבי רבי ברוך נכד‬ ‫וגנוז כל תורת הנסתר‪ ,‬וכבר מבואר‬
‫הבעש״ט זצוק״ל‪ ,‬נהג בכל שנה ושנה‬ ‫בזוהר הקדוש )ח״ג קכד ב(‪:‬‬
‫ביום ל״ג בעומר לעשות סיום על כל‬ ‫״והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע‪,‬‬
‫ספרי הזוהר הקדוש‪ ,‬ואחר הסיום‬ ‫בהאי תבורא דילך דאיהו ספר הזוהר‬
‫לקח הספר הזוהר בידי קדשו ורקד‬ ‫מן זוהרא דאימא עלאה תשובה‪,‬‬
‫כמה שעות‪ ,‬ואחרי ריקודין דקדושה‬ ‫באלין לא צריך נסיון‪ ,‬ובגין דעתידין‬
‫משמחת התורה והיום‪ ,‬נשק בפה‬ ‫ישראל למטעם מאילנא דתיי דאיהו‬
‫קדשו את ספרי הזהר‪ ,‬ואמר בזה‬ ‫האי ספר הזוהר‪ ,‬יפקון ביה מן גלותא‬
‫הלשון ‪ :‬איך קען דיך‪ ,‬אין דוא קענסט‬ ‫ברחמי ויתקיים בהון)דברים לב יב( ‪ :‬׳ה׳‬
‫מיך עכל״ק‪.‬‬ ‫בדד ינחנו ואין עמו א־ל נכר׳״‪ .‬ומכאן‬
‫שבזכות הזוהר הקדוש נזכה לצאת‬
‫כי קדוש היום לאדוננו‬ ‫ולהיגאל מן הגלות המר‪.‬‬
‫כספר ״הילולא דרבי שמעון בר‬
‫וכפי שהעיד רבי יהושע בן לוי על‬
‫יוחאי״ )דף קטז( הביא‪,‬‬
‫רבי שמעון בר יוחאי)ברכות ט‬
‫חסידים מספרים‪ ,‬כי אחד היה אברהם‪,‬‬
‫א(‪ :‬״כדאי הוא רבי שמעון לסמוך‬
‫הגה״ק רבי אברהם מקאליסק שבעת‬
‫עליו בשעת הדחק״‪ .‬וידוע ומפורסם‬
‫טבילתו בצפרא דל״ג בעומר אמר‬
‫מפי סופרים וספרים שהכונה בזה על‬
‫בלהט אש קודש‪ :‬הריני מקבל עלי‬
‫התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי‪,‬‬
‫קדושת היום‪ .‬כל כך חשוב היה יום‬
‫שכדאי הוא לסמוך עליו בשעת‬
‫ל״ג בעומר אצלו‪.‬‬
‫הדחק דוהקא דגלותא שיתפלל‬
‫הרה״ק השר שלום מבעלזא זי״ע‬ ‫וימליץ עבורנו בשמי מרום‪ ,‬כמו‬
‫התבטא פעם כי היום ל״ג‬ ‫שמצינו בגמרא )סוכה מה ‪ :p‬״אמר רב‬
‫בעומר גדול מאד‪ ,‬נענה בנו ר׳ זונדל‪:‬‬ ‫ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי‪,‬‬
 ‫ש מ ל ת ל״ג בעומר מאמר א א לי עז ר‬ ‫תקי‬

‫בספר ״שבחין דרבי שמעון בר‬
‫יוחאי" )בהקדמה ח( כתב‪:‬‬
‫שמעתי שכ״ק האי גאון וקדוש‬
‫האדמו״ר מאסטראווצע זלה״ה‪ ,‬הרבה‬
‫בהדלקת נרות ביום ל״ג בעומר‪ ,‬ועשה‬
‫סעודה גדולה ושמחה רבה היתה שם‪,‬‬
‫ובתוך הסעודה והשמחה הורה לאנשי‬
‫שלומו המסובין סביב לשולחנו‬
‫הטהור שכל אחד יאמר מאמר אחד‬
‫ממאמרי רבי שמעון בר יוחאי‬
‫המצויים בש״ס‪ ,‬ויקשה עליו איזה‬
‫קושיא‪ ,‬כידוע שאנשי שלומו וחסידיו‬
‫היו כולם תלמידי חכמים ולמדנים‬
‫ובקיאים הרבה בש״ס‪ .‬כשגמרו כולם‬
‫לומר המאמרים ומה שהקשו על כך‪,‬‬
‫פתח הרבי פה קדשו ואמר כמה‬
‫מאמרים מרבי שמעון בר יוחאי‪,‬‬
‫והקשה גם כן אליהם‪ ,‬אחר כך האריך‬
‫פלפול עמוק וחריף מאד‪ ,‬ולשיטתו‬
‫דרבי שמעון בר יוחאי שילב ו תי^ כל‬
‫המאמרים שהקשו המסובין‪ ,‬ויחדם‬
‫כולם כאחד‪ .‬אשרי עין ראתה כל אלה‬
‫ושזכו לשמוע כל זאת מפי גאון וצדיק‬
‫קדוש ישראל‪ ,‬ושמחתו ששמח ביום‬
‫זה בל״ג בעומר בהילולא דרבי שמעון‬
‫בר יוחאילב‪.‬‬
‫שיקחנו עמו להילולא‪ ,‬והוא ‪ -‬רבי‬
‫תורתו מגן לנו‬
‫היא מאירת עינינו‬
‫והנה לפנינו הלכות מרבי שמעון בר‬
‫יוחאי ממסכת חולין הנוגע‬
‫כי הוא יודע‪ ,‬שאלד אביר‪ :‬אם אכן‬
‫יודע עד היכן כחה‪ ,‬השיב ר׳ זונדל‪:‬‬
‫כמו יום הכיפורים‪ ,‬ענה לו אביו‪ :‬יפה‬
‫כונת‪.‬‬
‫ב ספ ר ״משוש כל הארץ״ )דף קפו(‬
‫הרה״ק‬ ‫אמר‬ ‫מסופר‪:‬‬
‫מראזווידוב זצ״ל שאין יום בשנה‬
‫שטוב לי כמו ביום קדוש הזה ל״ג‬
‫בעומר‪ ,‬בודאי ביום זה אפשר לפעול‬
‫הרבה בזכות כחו של רבי שמעון בר‬
‫יוחאי‪ .‬פעם אחת אמר לעת ערב חבל‬
‫שהשמש יבא ויפנה‪ ,‬מי יתן והיה בידי‬
‫להעמיד השמש עוד קצת לכבוד‬
‫קדושת היום‪.‬‬
‫הרה״צ רבי איציקל מפשעוודסק‬
‫זצ״ל סיפר שפעם אחת‬
‫נערכו ההקפות אצל המגיד הקדוש‬
‫מקאזניץ זי״ע באופן מיוחד יותר מכל‬
‫השנים‪ ,‬ושאלוהו על כך‪ ,‬והשיב‪ :‬כי‬
‫אביו ר׳ שבתי איינבינדער יושב בגן‬
‫עדן ביחד עם רבי יוחאי אביו של דבי‬
‫שמעון‪ ,‬ובל״ג בעומר הכין רבי יוחאי‬
‫עצמו להילולא של מעלה ‪ -‬ששם גם‬
‫כן יום טוב‪ ,‬ורבי יוחאי הלך לשמחת‬
‫בנו‪ ,‬ור׳ שבתי ביקש מר׳ יוחאי‬
‫שבתי‪ ,‬יקח אותו ‪ -‬את רבי יוחאי‬
‫להקפות של בנו ‪ -‬המגיד הק׳‪ ,‬ואכן‬
‫כך היה ורבי יוחאי ראה אותם‪ ,‬ולכן‬
‫היו מיוחדים יותר מכל השנים‪.‬‬

‫לב‪ .‬כן נהג כ״ק אדמו״ר מפאפא זצוק״ל בעל ״ויחי יוסף״‪ ,‬בסעודת ל״ג בעומר‪ ,‬שכל‬
‫תלמידיו עברו לפניו כבני מרון וכל אחד תלמודו בידו ‪ -‬מימרא מרבי שמעון‪.‬‬
 ‫ת קי א‬ ‫ש מ ל ת ל״ג בעומר • לבל ישראל האיר א לי עז ר‬

‫השניה‪ ,‬וחכמים מחייבים לפי‬ ‫להשו״בים‪ .‬במשניות חולין מובא‬

‫שסוברים שחיטת טריפה שחיטה‬ ‫שמנה הלכות בשם רבי שמעון בר‬
‫ראויה נחשבת אלא שנמצאת טריפה‪.‬‬ ‫יוחאי בהלכות שחיטה ובכולם אין‬
‫והלכה כחכמים‪.‬‬ ‫הלכה כמותו והובא בשם ״סדר‬
‫הדורות״ בשם ספר ״קהילות משה״‬
‫הלכות טומאה וטהרה‬ ‫>מב א( לעתיד לבא תהיה הלכה כדבי‬
‫ו‪ .‬במסכת חולין )פרק ב משנה ה(‪:‬‬ ‫שמעון בר יוחאי‪ ,‬ולפנינו ג׳ הלכות‬
‫״השוחט בהמה וחיה ולא יצא‬ ‫שנתבאר שם הבנה והסבר ברבר‪,‬‬
‫דם‪ ,‬כשרים ונאכלים בירים מסואבות‬ ‫ונפרט שאר ההלכות בשם רבי שמעון‬
‫לפי שלא הכשרו בדם‪ ,‬שאין אוכל‬ ‫בר יוחאי זכותו תגן עלינו‪.‬‬
‫מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים או‬
‫אחד מד משקין שהם‪ :‬מים‪ ,‬יין‪ ,‬שמן‪,‬‬ ‫ד‪ .‬במסכת חולין )פרק ג משנה א(‬
‫חלב‪ ,‬דבש‪ ,‬דם‪ ,‬וטל‪ ,‬רבי שמעון בר‬ ‫שנינו‪ :‬הריאה שניקבה או‬
‫יוחאי אומר‪ :‬הוכשרו בשחיטה ־‬ ‫שחסרה טריפה‪ ,‬ובגמרא מוסבר‬
‫פירוש שאין יכולים לאכול הבשר‬ ‫שבכדי שתהיה טריפה‪ ,‬צריך הנקב‬
‫בידים מסואבות כי השחיטה עצמה‬ ‫להיות לשיטת התנא קמא רק בקרומי‬
‫הכשירה את הבשר לקבל טומאה‬ ‫הריאה ולא יותר‪ ,‬ורבי שמעון בר‬
‫ולמה‪ ...‬מבאר הרבינו עובדיה‬ ‫יוחאי חולק על התנא קמא וסובר‬
‫מברטנורא מגו דשריא שחיטה להך‬ ‫שהנקב צריך להיות עד שתנקב לבית‬
‫בשר מידי אבר מן החי‪ ,‬משויא ליה‬ ‫הסימפונות‪ ,‬ומבאר הרבינו עובדיה‬
‫נמי אוכלא לגבי טומאה ואין הלכה‬ ‫מברטנורה‪ :‬בית הסימפונות הן‬
‫כרבי שמעון בר יוחאי‪.‬‬ ‫הקנוקנות קטנות המתפשטות בתוך‬
‫הריאה כולן שופכין לסימפון הגדול‬
‫ז‪ .‬אבר והבשר המדלדלים מטמאים‬ ‫ולבית הסימפונות דתן כלומר לסמפון‬
‫טומאת אוכלים במקומם‪ ,‬ורבי‬ ‫המציל שכל הסימפונות שופכין לו‬
‫שמעון בר יוחאי מטהר ואין הלכה‬ ‫ואין הלכה כרבי שמעון בר יוחאי‬
‫כרבי שמעון בר יוחאי‪.‬‬ ‫ע״כ‪.‬‬
‫ח‪ .‬האבר ובשר האדם מטמא משום‬
‫ך!‪ ,‬השוחט אותו ואת בנו ביום אחד‪,‬‬
‫אבר מן החי‪ ,‬ורבי שמעון בר‬
‫אם שחט הראשונה ונמצאת‬
‫יוחאי מטהר ואין הלכה כרבי שמעון‬
‫טריפה רבי שמעון פוטר את השני‬
‫בר יוחאי‪.‬‬
‫מלאו של אותו ואת בנו‪ .‬לפי שרבי‬
‫ב כ ל ההלכות שהובא בשם רבי‬ ‫שמעון בר יוחאי סובר שחיטת טריפה‬
‫שמעון בר יוחאי הרי רבי‬ ‫נחשבת שחיטה שאינה ראויה ולאו‬
‫שמעון בר יוחאי הוא המקיל ומטהר‬ ‫שמה שחיטה ולכן פטור כששחט‬
 ‫ש מ ל ת ל״ג בעומר מאמר א א לי ע ז ר‬ ‫תקיב‬

‫יום ההסתלקות של רבי שמעון בר‬ ‫ומכשיר‪ ,‬ולעתיד לברא יהיה הלכה‬
‫יוחאי לעולם העליון הוא בבחינת‬ ‫כרבי שמעון בר יוחאי כמובא ב״סדר‬
‫קבלת התורה שלו‪ ,‬כי אז זכה לראות‬ ‫הדורות״ )רבי שמעון בר יוחאי( בשם‬
‫בעולם העליון שהלכה כמותו‪ ,‬ומטעם‬ ‫המקובל ״בעל ״ויקהל משה״ )דף מב‬
‫זה קרוי ל״ג בעומר ״הילולא דרבי‬ ‫ב‪ .‬נד א( כי לעתיד לבא תהיה ההלכה‬
‫שמעון בר יוחאי״‪ ,‬כי רבי שמעון בר‬ ‫כבית שמאי וכרבי שמעדן בר יוחאי‪,‬‬
‫יוחאי שמח שמחה גדולה במתן‬ ‫ומבואר מהאריז״ל כי בעולם הזה אין‬
‫תורתו‪.‬‬ ‫ההלכה כבית שמאי משום שהם‬
‫המחמירים תמיד לפי ששרשם ממרת‬
‫ה״בני יששכר״ מבאר בהמשך )שם‬
‫הדין‪ ,‬והיות שאין העולם יכול‬
‫אות ‪ 0‬כי דוד המלך רמז‬
‫להתקיים במרת הדין מבלי שיתוף של‬
‫ברוח קדשו בכתוב )תהלים קיט יח(‪ :‬״גל‬
‫מדת הרחמים לכן בעולם הזה ההלכה‬
‫עיני ואביטה נפלאות מתורתך״ ־ כי‬
‫כבית הלל ששרשם ממרת החסד‪ ,‬אבל‬
‫יום ל״ג בעומר הוא יום מתן תורת‬
‫לעתיד לבא תהיה ההלכה כבית‬
‫הנסתר כי ״גל״ רמז לל״ג בעומר‬
‫שמאי לפי שהעולם יתנהג במדת‬
‫שבו נתגלה אור תורת הנסתר‪ ,‬ועל כך‬
‫הדין‪.‬‬
‫בקש דוד המלך עליו השלום‪ :‬״גל‬
‫עיני ואביטה נפלאות מתורתך״ ‪-‬‬ ‫ל״ג בעומר על שם‪ :‬ג״ל עיני‬
‫שהקב״ה יגלה עיניו לראות מנסתרות‬ ‫ואכיטה נפלאות מתורתך‬
‫התורה‪ .‬ונפלא בזה מה שמובא ב״שם‬
‫בא וראה דברים נפלאים בספה״ק‬
‫הגדולים״ להחיד״א )סימן שלב( בשם‬
‫החדש‬ ‫דנהורא״‬ ‫״בוצינא‬
‫האריז״ל כי שמו של רבי שמעון בר‬
‫להרה״ק הרבי ר׳ ברוך ממעזיבוז זי״ע‬
‫יוחאי רמוז בפסוק )תהלים סח יט(‪:‬‬
‫)ל״ג בעומר דף פ( לבאר ענין השמחה‬
‫״עלית למרום שבית שבי״ ‪ -‬כי‬
‫המיוחדת של רבי שמעון בן יוחאי‬
‫״שבי״ ראשי תיבות ש׳מעון ב׳ר‬
‫ביום פטירתו בל״ג בעומר שקרוי‪:‬‬
‫י׳וחאי‪.‬‬
‫״הילולא דרבי שמעון בר יוחאי״‪ ,‬על‬
‫אור צדיקים ישמח‬ ‫פי מה שכתבו הפוסקים שכאשר‬
‫ומצינו בזוהר באדרא זוטא קדישא‬ ‫קיימת מחלוקת בין בעלי הגמרא ובין‬
‫)פד׳ האזינו רפז ב(‪ :‬כי ביום‬ ‫המקובלים הלכה כבעלי הגמרא‪,‬‬
‫פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי לפני‬ ‫נמצא שבעולם הזה על פי רוב אין‬
‫שעלה לשמי מרומים‪ ,‬צוה לתלמידו‬ ‫הלכה כרבי שמעון בר יוחאי בעל‬
‫רבי אבא לכתוב כל גנזי נסתרות אשר‬ ‫הזוהר הקדוש‪ ,‬אבל בעולם העליון‬
‫נתגלו לרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬כדי‬ ‫הלכה כבעלי הקבלה שהם רבי שמעון‬
‫להשאיר ברכה לדורות עולם מהארת‬ ‫בר יוחאי וחביריו‪ ,‬לכן בל״ג בעומר‬
‫תהיג‬ ‫אליעזר‬ ‫ל״ג בעומר ‪ -‬לכל ישראל האיר‬
‫אשר נתגלה ביום הזה‪ ,‬וביום הזה עלה‬
‫לשמי מרומים והוא יומא דהילולא‬
‫דיליה לאורו נסע ונלך‪ ,‬לכבוד ספרו‬
‫הקדוש זוהר המאיר ומבהיק מסוף‬
‫העולם ועד סופו‪ ,‬אשר כתב רבי אבא‬
‫ביום הזה‪ ...‬ותבין לפי זה אשר נתאמת‬
‫לנו מאנשי אמת‪ ,‬אשר השמחה ביום‬
‫הזה על ציון רבי שמעון בן יוחאי היא‬
‫שלא כטבע דכתיב )משלי יג ט(‪ :‬׳אור‬
‫צדיקים ישמח׳״‪.‬‬
‫ב א וראה מה שכתב בספה״ק ״אגרא‬
‫דכלה״ )פר׳ בראשית אות נה(‪:‬‬
‫״בראשי״ת יצורף א״ת רשב״י ראשי‬
‫תיבות א׳ור ת׳ורת ר׳בי ש׳מעון ב׳ן‬
‫י׳וחאי‪ ,‬הוא אשר שלחו אלקים‬
‫למחיה להאיר עיני ישראל באור‬
‫תורתו‪ ,‬וככה תתבונן עוד בצירוף אחר‬
‫בראשי״ת יצורף א״ת ריב״ש ראשי‬
‫תיבות א׳ור ת׳ורת ר׳בינו י׳צחק ב׳ן‬
‫ש׳למה הוא מרן האריז״ל אשר האיר‬
‫עיני הגולה באלף השישי בהתגלות‬
‫דברי רשב״י בסוד עולם התיקון‪,‬‬
‫אשרי עין ראתה כל אלה‪ .‬וגם כן‬
‫בצירוף הלז יהיה ראשי תיבות א׳ור‬
‫ת׳ורת ר׳בינו י׳שראל ב׳על ש׳ם‪,‬‬
‫שהוא היה מקרוב סמוך לדורותינו‬
‫ופתח לנו פתחים להבין דברי מרן‬
‫האריז״ל על סוד העבודה״‪.‬‬
‫שמלת‬
‫האור הגנוז שמור לנו ולבנינו עד‬
‫ביאת המשיח‪ ,‬לכן יש שמחה גדולה‬
‫בל״ג בעומר שבו נתגלה האור הגנוז‬
‫של תורת הנסתר לדורות הבאים‪ ,‬כמו‬
‫שכתב ה ״בני יששכר״ )מאמרי חודש אייר‬
‫מאמר ג אות ב ‪ -‬ג(‪ :‬״הנה יום הזה ל״ג‬
‫בעומר יומא דהילולא דרבי שמעון בן‬
‫יוחאי‪ ,‬בו ביום עלה לשמי מרומים‪,‬‬
‫ומסתמא ביום זה נולד גם כן‪ ,‬כי‬
‫הקב״ה יושב וממלא שנותיהם של‬
‫צדיקים מיום אל יום )ר״ה יא א(‪ ,‬הנה‬
‫בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר‬
‫מן התורה‪ ,‬היינו טו״ב ימים קודם מתן‬
‫תורה‪ ,‬בו ביום נתגלית הנשמה‬
‫הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור‬
‫כי טוב בתורה‪ .‬על כן נקרא הקדוש‬
‫ההוא בוצינא קדישא ]היינו נר הקדוש[‬
‫בו ביום עלה לשמי מרומים וצוה‬
‫לרבי אבא לכתוב כל גנזי הנסתרות‬
‫אשר נתגלו להשאיר ברכה מהארת‬
‫אור הגנוז‪ ...‬שמור לנו ולבנינו עד‬
‫יתגלה במהרה אור משיח צדקנו״‪...‬‬
‫״ובזה תבין מנהג ישראל תורה הוא‬
‫להדליק נרות ומאורות ביום‬
‫זה‪ ,‬לכבוד האור כי טוב שמתחיל‬
‫להתנוצץ ביום זה היקר ל״ג בעומר‬
‫טו״ב ימים קודם מתן תורה‪ ,‬ולכבוד‬
‫נשמת מאור התורה בוצינא קדישא‬
 ‫שמלת פרשת בהר אליעזר‬ ‫תקיד‬

‫פר ש ת כהר‬
‫חוטר איסור אונאת דברים‬
‫׳לא תונו איש את עמיתו׳ ‪ -‬כאונאת דברים הא כיצד‪ ,‬אם היה בעל‬
‫תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים‪ ,‬אם היה בן גרים אל‬
‫יאמר לו זכור מעשה אבותיך‪ ,‬אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר‬
‫לו‪ :‬פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים‪ ,‬בא ללמוד תורה‬
‫משערי אונאה‪ ,‬לפי‬ ‫שנאמרה מפי הגבורה ‪ /‬כל השערים ננעלו‬
‫שהמתאנה מצטער ביותר ומחליש זהנתו ולבו נכנע על צרתו‪ ,‬ומתפלל‬
‫מתוך דאגת לבו בבונה ונשמע ‪ /‬אם בא ישראל והרשיע לצער הכירו‬
‫בדברים הרעים‪ ,‬אי אפשר לאדם להיות כאבן שאין לה הופכים‪,‬‬
‫ושיהיה בשתיקתו כמודה על החירופץ‪ ,‬ובאמת לא תצוה התורה‬
‫להיות האדם כא ‪ ,p‬שותק למחרפיו כמו למברכיו ‪ /‬׳׳אומן שונא בני‬
‫אומנותו״ השנאה היא על המקצוע ולא על האדם‪ ,‬כי ברגע שפלוני‬
‫יעזוב המקצוע‪ ,‬תסתיים השנאה ואדרבא ירכוש לו אהבה גמורה‪.‬‬

‫״ולא תונו איעז את עמית‪ 1‬רראת מאלהיך כ׳‬

‫אני ה׳ אלוזיכם״ )רקר א כה ‪.(r‬‬

‫המסור ללב‪ ,‬שאין מכיר אלא מי‬ ‫©ירש רש״י‪ ,‬כאן הזהיר על אונאת‬
‫שהמחשבה בלבו‪ ,‬נאמר בו‪ :‬׳דראת‬ ‫דברים‪ ,‬שלא יקניט איש את‬
‫מאלהיך׳ ע״כ‪.‬‬ ‫חבית‪ ,‬ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת‬
‫לו‪ ,‬לפי דרכו והנאתו של יועץלג ואם‬
‫)ב״מ נח ‪P‬‬ ‫מ קו רו במשנה ובברייתא‬ ‫תאמר מי יודע אם נתכונתי לרעה‪ ,‬לכך‬
‫וזה לשונו‪ :‬״תנו רבנן‪ ,‬׳לא‬ ‫נאמר )דקרא ים יד לג(‪ :‬מראת מאלקיך‪,‬‬
‫תונו איש את עמיתו׳ ‪ -‬באונאת דבתם‬ ‫היודע מחשבות הוא יודע‪ ,‬כל דבר‬

‫לג‪ .‬הכתז; על ד ת משל‪ ,‬שגי בני אדם שהיו להם למכוד פשתן‪ .‬תתייעץ האחד עם חבירר‬
‫אם למכור את פשתנו כעת אם לאו‪ ,‬והשיאו עצה למכור‪ ,‬ולא משום שנראה לו שהנאתו‬
‫וטובתו היא במכירתו‪ ,‬אלא כדי שאם ימכור חבירו‪ ,‬ישאר פשתנו לבדו וימכתו ביוקר‪,‬‬
‫וכן כל כיוצא בוה‪.‬‬
‫תקמו‬ ‫ש מ ל ת חומר איסור אתאת מריס א לי עז ר‬
‫ורבי אליעזר אומר זה בגופו חה‬ ‫הכתוב מדבר‪ ,‬אתה אומר בהונאת‬
‫בממונו‪ ,‬רבי שמואל בר נחמני אומר‬ ‫דברים‪ ,‬או אינו אלא בהונאת ממץ‪,‬‬
‫זה ]ממרן[ ניתן להישבק‪ ,‬תה ]אהנאת‬ ‫כשהוא אומר)הקרא כה י ח‪ :‬׳וכי תמכרו‬
‫רבדים[ לא ניתן להישבק‪.‬‬ ‫ממכר וגו׳ אל תונו׳‪ ,‬הרי הונאת ממק‬
‫הדברים ברמב״ם )הלכות מבירה‬ ‫וכן הם‬ ‫אמור‪ ,‬הא מה אני מקיים ׳לא תונו‬
‫‪ (t‬חה לשונו‪ :‬׳׳כשם שיש‬ ‫איש את עמיתו׳‪ ,‬באונאת דברים‪ ,‬הא‬
‫הוניה במקח וממכר‪ ,‬כך יש הוניה‬ ‫כיצד‪ ,‬אם היה בעל תשובה אל יאמר‬
‫בדברים‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳ולא תונו איש את‬ ‫לו זכור מעשיך הראשונים‪ ,‬אם היה ‪P‬‬
‫עמיתו ויראת מאלהיך אני ה״‪ ,‬תה‬ ‫גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך‪,‬‬
‫הונאת דברים‪ ,‬כיצד היה בעל תשובה‪,‬‬ ‫אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר‬
‫לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים‬ ‫לו‪ :‬פה שאכל נבילות וטריפות שקצים‬
‫וכו׳‪ .‬נשאלה שאלה על דבר חכמה‪,‬‬ ‫ורמשים‪ ,‬בא ללמוד תורה שנאמרה‬
‫לא יאמר למי שאינו יודע אותה‬ ‫מפי הגבורה‪ ,‬אם היו יסורין באץ‬
‫חכמה‪ ,‬מה תשיב בדבר זה‪ ,‬או מה‬ ‫עליו‪ ,‬או שהיה מקבר את בניו‪ ,‬אל‬
‫דעתך בדבר זה וכו׳‪ ,‬גדולה הונאת‬ ‫יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב‬
‫דברים מהונאת ממק‪ ,‬שזה ניתן‬ ‫)איוב ד ‪ : 0‬׳הלא יראתך כסלתך וגו׳‬
‫זכר נא מי הוא נקי אבד׳ ]כלדמר‬
‫להשבק‪ ,‬תה לא ניתן לחשבון‪ ,‬תה‬
‫שמעשיך הרעים גרמו לכך‪ ,‬ראם תיטיב דרכך‬
‫בממונו תה בגופו וכד‪ ,‬וכל הצועק‬
‫מהוניית דברים נענה מיד‪ ,‬שנאמר כי‬ ‫יטב לך‪ .‬ועל כך נענשו[ אם היו המרים‬
‫אני ה׳ ע״כ‪.‬‬ ‫מבקשץ תבואה ממנו‪ .‬לא יאמר להם‬
‫לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה‪,‬‬
‫וכן אמרו חז״ל )ב״ם נם א(‪ :‬כל‬ ‫ויודע בו שלא מכר לעולם‪ ,‬ר״י אומר‬
‫השערים ננעלו חרץ משזנרי‬ ‫אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה‬
‫אונאה‪ ,‬והטעם לפי שהמתאנה מצטער‬ ‫שאין לו דמים‪ ,‬שהרי הדבר מסור‬
‫ביותר ומחליש דעתו ולבו נכנע על‬ ‫ללב‪ ,‬וכל דבר המסור ללב‪ ,‬נאמר בו‪:‬‬
‫צרתו ומתפלל מתוך דאגת לבו בכונה‬ ‫׳ויראת מאלהיך׳״ וכו‪/‬‬
‫ונשמע‪ .‬ועוד נאמר במדרש הגדול‬
‫)בהר כה ‪ (r‬ממהר אני להיפרע על יד־‬ ‫בל השערים ננעלו‬
‫אונאת דברים‪ ,‬מכאן אמרו כל הצועק‬ ‫חוץ משערי הונאה‬
‫מאונאת דברים נענה מיד‪.‬‬ ‫עו ד נאמר בגמרא )שם(‪ :‬אמר רבי‬
‫)ל״ת‬ ‫וכן הם הדברים בספר ״החנוך״‬ ‫יוחנן משום רבי שמעון בר‬
‫שלה( תה לשונו‪ :‬״שלא להונות‬ ‫יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת‬
‫אחד מישראל בדברים‪ ,‬כלומר שלא‬ ‫ממון שזה נאמר בו‪ :‬׳ויראת מאלקיך׳‬
‫נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו‬ ‫וזה לא נאמר בו‪ :‬׳ויראת מאלקיך׳‪,‬‬
 ‫שמלת פרשת בהר אליעזר‬
‫דבריו‪ ,‬ראוי לחכם שישיב לו דרך‬
‫סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה‪ ,‬׳כי‬
‫כעס בחיק כסילים ינוח׳ )קהלת ז ט(‪,‬‬
‫וינצל עצמו אל השומעים מחרופיו‪,‬‬
‫וישליך המשא אל המחרף‪ ,‬זהו דרך‬
‫הטובים שבבני אדם‪.‬‬
‫ללמוד דבר זה‪ ,‬שמותר לענות‬
‫כסיל‪ ,‬מאשר התירה התורה‬
‫הבא במחתרת להקדים ולהרגו‪ ,‬שאין‬
‫ספק שלא נתחייב האדם לסבול‬
‫הנזקין מיד חבירו‪ ,‬כי יש לו רשות‬
‫להנצל מידו‪ ,‬וכמו כן מדברי פיהו‬
‫אשר מלא מרמות ותוך‪ ,‬בכל דבר‬
‫שהוא יכול להנצל ממנו״‪.‬‬
‫״החינוך״‪ :‬״אולם יש כת‬
‫שעולה‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫מבני‬
‫חסידותם כל כך‪ ,‬שלא ירצו להכניס‬
‫עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם‬
‫דבר‪ ,‬פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו‬
‫בענין זה יותר מדאי‪ ,‬ועליהם אמרו‬
‫ז״ל )שבת פח ‪ :p‬׳הנעלבים ואינם‬
‫עולבים‪ ,‬שומעים חרפתן ואינם‬
‫משיבים‪ ,‬עליהם הכתוב אומר )שופטים‬
‫ה לא(‪ :‬ואוהביו כצאת השמש‬
‫בגבורתו״׳ ע״כ‪.‬‬
‫שבין פסח לעצרת שבע‬
‫שבועות אלו הן הכנה‬
‫לקראת חג מתן תורה שכן ״דרך ארץ‬
‫קדמה לתורה״ להשריש בלבנו מדות‬
‫טובות אהבת רעים ולהסיר היצר‬
‫הבוער בקרבנו בנקמה נטירה וכו׳ וכו׳‬
‫כנאמר בפרשה ) ו י ק ר א כ ה י ז ( ‪ :‬״ולא תונו‬
‫תקטז‬
‫ויצערוהו ואין בו כח להעזר מהם‬
‫וכר‪ ,‬וראוי להזהר שאפילו ברמז‬
‫דבריו לא יהי נשמע חירוף לבני‬
‫אדם‪ ,‬כי התורה הקפידה הרבה‬
‫באונאת דברים‪ ,‬לפי שהוא דבר קשה‬
‫מאד ללב הבריות‪ ,‬והרבה מבני אדם‬
‫יקפידו עליהן יותר מעל הממון‪ ,‬וכמו‬
‫ויש‬ ‫שאמרו ז״ל )ב״מ נח ‪ : p‬׳גדולה אונאת‬
‫דברים מאונאת ממון׳‪ ,‬שבאונאת‬
‫דברים הוא אומר )ייקרא יט יס ‪ :‬׳ויראת‬
‫מאלהיך׳ וגר‪ ,‬ואין באפשרות לכתוב‬
‫פרט כל הדברים שיש בהן צער‬
‫לבריות‪ ,‬אבל כל אחד צריך להזהר‬
‫כפי מה שיראה‪ ,‬כי השם ברוך הוא‬
‫יודע כל פסיעותיו ורמיזותיו‪ ,‬כי האדם‬
‫ומוםיף‬ ‫יראה לעינים‪ ,‬והוא יראה ללבב‪.‬‬
‫ענה כסיל כאולתו‬
‫לפי הדומה‪ ,‬אין במשמע‬ ‫ואולם‬
‫שאם בא ישראל אחד‬
‫והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים‬
‫הרעים‪ ,‬שלא יענהו השומע‪ ,‬שאי‬
‫אפשר לאדם להיות כאבן שאין לה‬
‫הופכים‪ ,‬ועוד שיהיה בשתיקתו‬
‫כמודה על החירופין‪ ,‬ובאמת לא‬
‫תצוה התורה להיות האדם כאבן‪,‬‬
‫שותק למחרפיו כמו למברכיו‪ ,‬אבל‬
‫בימים‬ ‫תצוה אותנו שנתרחק מן המרה הזאת‪,‬‬
‫ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני‬
‫אדם‪ ,‬ובכן ינצל אדם מכל זה‪ ,‬כי מי‬
‫שאינו בעל קטטה‪ ,‬לא יחרפוהו בני‬
‫אדם‪ ,‬זולת השוטים הגמורים ואין‬
‫לתת לב על השוטים‪ ,‬ואם אולי‬
‫יכריחנו מחרף מבני אדם להשיב על‬
‫תהיז‬ ‫אליעזר‬ ‫אי סו ר ארנ א ת ד ב רי ם‬
‫על עצם האדם ששונאו אותו השנאה‬
‫היא על המקצוע ולא על האדם‪ ,‬כי‬
‫ברגע שפלוני יעזוב המקצוע‪ ,‬תסתיים‬
‫השנאה ואדרבא ירכוש לו אהבה עזה‬
‫וגמורה‪ ,‬על כן דייקו חז״ל בלשונם‪:‬‬
‫״אומן שונא בני אומנתו״ ‪ -‬ללמדינו‬
‫הבנה בדרך ה׳ בענין קנין מדות‬
‫טובות‪ ,‬למען ידע האדם האיך‬
‫להתגבר על היצר הצד אותנו על כל‬
‫צעד ושעל‪ ,‬וכדי להתגבר על השנאה‬
‫נתנו חז״ל עצה להקל על לבך באמרם‬
‫בדברי חכמתם תדע שהשנאה שיש לך‬
‫כלפי חבריך הוא מצד ״אומנותו״ ולא‬
‫מצד עצם האדם‪.‬‬
‫אכן אם יש אחד מבני החבורה‬
‫המצער ומטריד וקשה להעיר‬
‫לו הרי קשה הסבל‪ ,‬וכמובן שערום‬
‫יעשה בדעת‪ ,‬ומן הראוי שהרבנים‬
‫המכשירים יהיו ערים לענין לעזור‬
‫לשו״בים בעת מצוקה כדי שלא יגיעו‬
‫למריבה ח״ו ויראת מאלקיך אני ה׳‪.‬‬
‫ובהתבוננות בענינים אלו‪ ,‬ובהכנה‬
‫לקראת מצות )וי ק ר א י ט י ח ( ‪ :‬״ואהבת‬
‫לרעך כמוך״ שזה כל התורה כולה‬
‫) ש ב ת ל א א(‪ ,‬ולקראת ההכנה של ״דרך‬
‫ארץ קדמה לתורה״ ) ו י ק ״ ר ט ג ( ‪ ,‬לפני‬
‫יום הגדול יום קבלת התורה‪ ,‬נקה‬
‫אתנו קצת השגה והכנה ונזכה לקבל‬
‫התורה באהבה רבה‪ ,‬וללמוד וללמד‬
‫לשמור ולקיים את כל דברי תלמוד‬
‫תורתך באהבה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫חו מ ר‬ ‫שמלת‬
‫איש את עמיתו ויראת מאלקיך כי אני‬
‫ה׳ אלקיכם״‪.‬‬
‫כמה הפליגו חז״ל בחומר האיסור‬
‫של אונאת רברים‪ ,‬וכי חבורה‬
‫העובדים במקצוע יחד הן בהוראה‪,‬‬
‫והן בחבורת השו״בים‪ ,‬והן במסגרות‬
‫אחרות יחד‪ ,‬כמה •פעמים עלולים‬
‫להכשל באונאת דברים שאומרים‬
‫דברים שלא כרצון הזולת‪ ,‬ומאן יימר‬
‫בדברים שיש בהם פגיעה כואבת‬
‫לזולת‪ ,‬או דברים של צער‪ ,‬אפילו‬
‫דברים ישרים אלא עם הכונה עמוקה‬
‫הוא שבסופו של דבר יכשל חבריך‪,‬‬
‫על זה נאמר‪ :‬׳ויראת מאלקיך אני ה״‬
‫שהרי הדבר מסור ללב שרק הקב״ה‬
‫יודע האמת אם כונתך להכשיל חבירך‬
‫או לתת לו יד ועזר ותנופה להצלחה‪.‬‬
‫ובעיקר כלפי מה הדברים אמורים‪,‬‬
‫ידוע דברי חז״ל אומן שונא‬
‫בני אומנותו הכונה הוא‪ :‬על מלמד‪,‬‬
‫מגיד שיעור‪ ,‬שוחט‪ ,‬בודק‪ ,‬מנקר‪ ,‬וכו׳‬
‫וכי אפשר לומר עליהן כך בלשון‬
‫שנאה‪ ,‬וכי מותר לשנוא חבירו‪ ,‬הרי‬
‫נאמר ) ו י ק ר א י ט י ז ( ‪ :‬״לא תשנא את‬
‫אחיך״‪> ,‬שם י ט י ח ( ‪ :‬״ואהבת לרעך‬
‫כמוך״‪ ,‬הרי צריכים לאהוב את הזולת‪,‬‬
‫ואיך קראו חז״ל לבני אומנותו שונא‬
‫כאילו מציאות הךברים כן‪ .‬ואפשר‬
‫שחז״ל ירדו לעומקן של דעת בני‬
‫אדם‪ ,‬אחרי שצללו בעומק מחשבתם‬
‫מצאו כי השנאה התהומית אינה דוקא‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בחולותי א לי עז ר‬ ‫תפיח‬

‫פרשת כחוקותי‬
‫לולא ״כחוקותי תלכו״‬
‫עלולים לפגוע כאיסורי דאורייתא‬
‫״שמלה חדשה״ ‪ :‬וכל שאינו נוהג במדות הראויות עולה זדון וענשו‬
‫מפורש שמתגלגל בכלב וחטא הרבים תלוי בו ואין מספיקים בידו‬
‫לעשות תשובה‪ .‬וראוי לחכמי כל עיר לחקור תמיד על השוחטים אף‬
‫על פי שנטלו קבלה‪ ,‬אם מחזיקים בחכמתם ותלמודם סדורה בידם‪,‬‬
‫ויראה סכיניהם ‪ /‬אף ש׳הכל שוחטיך‪ ,‬אך כיצד נוכל בדורנו רב‬
‫המכשלות ורב הנסיונות ונחות הדרגה לסמוך על הכלל של ׳רוב‬
‫מצויים אצל שחיטה מומחים הן׳ לדאבון כל לב‪ ,‬יש לחשוש‪ ,‬כי‬
‫הרוב החלוש ביראה בדורנו גובר על ׳רוב מצויים אצל שחיטה‬
‫מומחים הם׳‪ .‬והמיעוט המצוי ברוב המכשולים בריבוי השחיטות‬
‫מצוי יותר מרוב המצוים בשחיטה מומחין הן‪.‬‬

‫״אם בחקיתי תלכו ואת מצו־תי תשמרו ועשיתם‬

‫איתם״ ) כ ח ק תי כו ג ( ‪.‬‬

‫ארבעים ושתים נתיבות‬ ‫איתא ב״תורת כהנים״‪ :‬״אמרו ז״ל‬

‫הכמת התורה‬
‫בביאור הה׳ מאיר ה״אור החיים״‬
‫הק׳ אור יקרות בהבנת‬
‫הפסוק‪ :‬״׳אם בחקותי׳ על דרך אמרם‬
‫ז״ל ) ס נ ה ד רי ן ל ד א ( ‪ :‬הרשות נתונה‬
‫ללומדי תורה לפרש בה ולדרוש‬
‫בכמה אורחין ושבילין ותלמיד ותיק‬
‫יחדש בדרשת הכתובים כאשר יוכל‬
‫הכתוב שאת ככל אשר תשיג ידו‬
‫בתורתו‪ ,‬ויצו ה׳ כאן באמרו ׳אם‬
‫‪ -‬אלו המצוות‪ ,‬כשהוא אומר‬
‫ואת מצוותי תשמרו וגו׳ הרי המצוות‬
‫אמורות‪ ,‬מה אני מקיים אם בחקותי‬
‫תלכו‪ ,‬להיות עמלים בתורה״‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫גילה לנו ה׳אור החיים׳ הקדוש‬
‫ארבעים ושתיים נתיבות לחכמה‬
‫העליונה בהבנת השגת ודביקות‬
‫התורה‪ ,‬במסילה העולה למתיקות‬
‫נועם וחיים בדרכי הליכות חיים‬
‫תורתנו הקדושה והטהורה‪.‬‬
‫תקיט‬ ‫שמלת לולא ״בחוקותי תלכו״ אליעזר‬
‫הקדמי‪ ,‬ושם מסתמא אין חלב כטענת‬ ‫בחקתי׳ שהיא התורה ׳תלכו׳ בפרדסה‬
‫הקלים‪.‬‬ ‫תנאי הוא הדבר ׳ואת מצותי׳ וגו׳‪,‬‬
‫פירוש שלא יהיה מגלה פנים בתורה‬
‫אם ״הבל שוחטים״ מה כל‬
‫שלא כהלכה‪ ,‬שלא לטהר את הטמא‬
‫החששות בדיני שחיטה‬
‫ועשיתם אותם שלא לטמא את הטהור‪,‬‬
‫ואם כך נפסקו הלכות ואלו הכללות‪,‬‬ ‫) א בו ת פר ק ג י א ( ‪:‬‬ ‫והוא מאמרם ז״ל‬
‫התמיהה כפולה ומכופלת מה‬ ‫׳המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אין‬
‫כל הרעש הגדול באכילת בשר עוף‬ ‫לו חלק לעולם הבא״׳‪ ,‬עכלה׳׳ק‪.‬‬
‫ובהמה מכל הכשר שהוא‪ .‬ולמה‬ ‫ראויים הדברים ביותר להאמר ולשנן‬
‫במשך כל הדורות יצאו כל כך הרבה‬ ‫אותם בכל הנוגע להלכות שחיטה‬
‫ספרי הלכה בשו״ב וניקור‪ ,‬ספרי מוסר‬ ‫וטריפות‪ ,‬ניקור והכשרה‪ ,‬הגובלים‬
‫ואזהרות על גודל האחריות של‬ ‫באיסורי טריפה‪ ,‬נבילה‪ ,‬חלב‪ ,‬ודם‪,‬‬
‫השו״ב בעניני שחיטה ובדיקהוניקור‬ ‫שאסרתם התורה באיסורי לאוין‬
‫וחלב ודם‪ .‬ומדוע אנו חוששים כל כך‬ ‫וכריתות‪.‬‬
‫מלאכול מכל שחיטה שהיא בעוד‬
‫ש״הכל שוחטים״ אתמההלד‪...‬‬ ‫והנה בריש מסכת חולין אומרת‬
‫א ך ככל שהקושיא עצומה‪ ,‬התירוץ‬ ‫המשנה‪ :‬״הכל שוחטין‬
‫טמון בתוכה‪ ,‬בא וראה דבריו‬ ‫ושחיטתן כשירה״‪ .‬כך גם הלכה‬
‫של רבנו ה״שמלה חדשה״ הכותב‬ ‫ברורה וידועה היא‪ ,‬כי רוב בהמות‬
‫בענין הזהירות בענין זה ) ס י מ ן א ס עי ף‬ ‫כשירות הן ) ״ ש מ ל ה ח ד ש ה ״ ס י מ ן ל ט ס״ ק‬

‫י(‪ :‬״ונבאר כאן הנהגות החכם עם‬
‫הבא ליטול רשות על השחיטה‪.‬‬
‫ראשית הכמה יחקר עליו אם דרכיו‬
‫מתוקנים ויראת ה׳ על פניו ויודע‬
‫ספר‪ ...‬והרבה ישוב הדעת והרגשה‬
‫טובה ודעה מיושבת‪ ...‬ויחזור פעם‬
‫אחת כל שלושים יום‪ ...‬רכל שאינו‬
‫נוהג במדות הראויות עולה זדון‬
‫וענשו מפורש שמתגלגל בכלב וחטא‬
‫הרבים תלוי בו ואין מספיקים בידו‬
‫א(‪ ,‬ו׳אחרי רבים להטות׳ נאמר בפסוק‬
‫) ש מ ו ת כ ג ב ( ‪ .‬ועוד נפסק להלכה ברמ״א‬
‫) ש ו ״ ע י ו ר ״ ד ס י מן א ס ע י ף א ( ‪ :‬״ולכן נוהגין‬
‫שכל הבאין לשחוט‪ ,‬סומכין עליהם‬
‫לכתחלה‪ ,‬ולא כדקינן אותם לא‬
‫בתחלה ולא בסוף‪,‬שכל המצויין אצל‬
‫שחיטה כבר נטלו קבלה לפני חכם״‪.‬‬
‫וכמו כן גם בנוגע לדם‪ ,‬הלכה פסוקה‬
‫היא ) מ נ ח י ת כ א א( ש׳דם שבישלו אינו‬
‫עובר עליו׳‪ ,‬ורק מדרבנן אסור ) ש ו ״ ע‬

‫לעשות תשובה‪ .‬וראוי לחכמי כל עיר‬ ‫ה ל׳ מ לי ח ה ע ג ( ‪ .‬ובאשר להלכות חלב‪,‬‬

‫לחקור תמיד על השוחטים אף על פי‬ ‫הרי בקהלותינו אוכלים רק מהחלק‬

‫לד‪ .‬כל זאת היא טענת המגלה פנים בתורה שלא כהלכה כדברי ה״אור החיים״ הק׳‪.‬‬
 ‫ש מ ל ת פרשת בחילותי א לי עז ר‬ ‫תקכ‬
‫ופחדו שלא ליתן בידי כל אחד ואחד‬ ‫שנטלו קבלה‪ ,‬אם מחזיקים בחכמתם‬
‫את מערכת השחיטה‪ ,‬בת אלפי‬ ‫ותלמודם סדורה בידם‪ ,‬ויראה‬
‫ההלכות והדקדוקים כלשון ה״שמלה‬ ‫סכיניהם‪ ,‬ואם ימצא החכם שהשוחט‬
‫חדשה״ ) ס י מ ן א ח(‪ ,‬אשר בקל עלולים‬ ‫יצא מזה הגדר‪ ,‬יסיר אדרתו מעליו‬
‫לפגוע באיסורים חמורים כמבואר‬ ‫יאסור שחיטתו״ וכר‪.‬‬
‫בזוה״ק ) ש מ י נ י מ א ‪ , p‬שמטמא נפשו‬ ‫הנה נמצינו למדים מתוך דבריו כי‪:‬‬
‫ואין לו חלק בקדושה‪.‬‬ ‫בהלכות שחיטה וטריפות יש‬
‫תילי תילים הלכות דקות מן הדקות‪,‬‬
‫וזהו הפירוש בדברי ה״אור החיים״‬
‫הפוסלים את השחיטה בכהרף עין‪.‬‬
‫הק׳ האמורים לעיל‪ ,‬כי כל‬
‫פגימה במשהו‪ ,‬שהיה במשהו‪ ,‬נקיבת‬
‫הרעש הגדול הזה בא מצד גודל‬
‫הושט במשהו‪ ,‬נקיבת אברים הפנימיים‬
‫האחריות שלא יהא מגלה פנים‬
‫במשהו‪ .‬ולכן‪ ,‬אף ש׳הכל שוחטיך‪ ,‬אך‬
‫בתורה‪ ,‬שלא לטמא את הטהור ולא‬
‫כיצד נוכל בדורנו רב המכשלות ורב‬
‫לטהר את הטמא על ידי הלחץ הכבד‬
‫הנסיונות ונחות הדרגה לסמוך על‬
‫הרובץ על השו״ב‪ ,‬והפחד על פרנסתו‬
‫הכלל של ׳רוב מצויים אצל שחיטה‬
‫ופרנסת אנשי ביתו‪ ,‬ולהגיע לזאת‬
‫מומחים הן׳‪ ,‬האם לא יתכן כי כלל זה‬
‫אפשר רק על ידי עסק התורה מתוך‬
‫נפגם בדורנו ביותר ממשהו‪ .‬האם אכן‬
‫יראת השם ודביקות עם רבנים‬
‫מצוי דורנו באותה דרגה של יראת‬
‫מכשירים יראים אשר יראתם קודמת‬
‫אלקים ויראת ה׳ מרבים הנדרש‬
‫לחכמתם ולא להתדבק בחבורות‬
‫בשו״ע ) י ו ר ״ ד ס י מ ן ל ט ( ‪ ,‬כפי שהיו‬
‫שו״בים שאינם יראים כדבעי ח״ו‪,‬‬
‫הדורות הקודמים‪ ,‬כדי שנסמוך על‬
‫יהי רצון מלפני אבינו שבשמים‬ ‫יראתם של כל אחד הבא וסכינו בידו‪.‬‬
‫שנזכה לעמוד איתן על משמרת‬ ‫לדאבון כל לב‪ ,‬יש לחשוש‪ ,‬כי הרוב‬
‫הקודש יראת שמים מתוך סייעתא‬ ‫החלוש ביראה בדורנו גובר על ׳רוב‬
‫דשמיא בעבודת הקודש כדת וכדין‪,‬‬ ‫מצויים אצל שחיטה מומחים הם׳‪,‬‬
‫ונוכל לקיים מצות השחיטה והבדיקה‬ ‫והמיעוט המצוי ברוב המכשולים‬
‫והניקוד מבלי לזוז זיז כל שהוא‬ ‫בריבוי השחיטות מצוי יותר מרוב‬
‫מההלכה הצרופה כמבואר בשו״ע‬ ‫המצוים בשחיטה מומחין הן‪.‬‬
‫וב״שמלה חדשה״‪ ,‬מתוך יראת שמים‬ ‫כל זאת עמד לנגד עיניהם של רבותנו‬
‫אמיתית אמן‪.‬‬ ‫הקדושים והטהורים‪ ,‬שיראו חלו‬
 ‫משפחת הנדיב הר״ר אברהם יעקכ חיימאוויטש ני״ו‬
‫לבית משפחתו חיימאוויטש ‪ -‬בלייער הי״ד‬
‫אביו הרה״ח ד יוסף ליייכ חיימאוויטש‬
‫שליט׳׳א מחוסט ‪ -‬פלעטבוש‪.‬‬
‫בן הרה״ח ר צכי חיימאוויטש הי״ד נעקעה״ש כאושוויץ י״ז סיון תש״ד‪.‬‬
‫‪ p‬הרה״ח ר מרדכי חיימאוויטש ז׳׳ל מחוסט‪.‬‬
‫ואמו)של יבדלחט״א ר׳ יוסף לייב( מרת רוייזע נעקה״ש י״ז סיון תש״ד‪.‬‬
‫בת הרה״ח ד אכרהם יעקב קעסטנכוים ז״ל מטכסלובקיה‪.‬‬

‫‪iii‬‬ ‫אחיו ואחותיו הדר חיים‪ ,‬הדר מרדכי‪ ,‬מרת פרומט‪ ,‬הדר דוד אהרן‪ ,‬מרת רכקה‬
‫נעקה״ש כאושוויץ י״ז סיון תש״ד‪ ,‬ואחיו הדר פנחס נלכ״ע כארה״נ תשס״א‪.‬‬
‫‪tM‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬כ‪.‬ה‪.‬‬

‫משפחת אמו מרת יענטע ניטל חיימאוויטש תחי׳ עמו״ש‬

‫בת הרה״ח ר׳ שלום כלייער ז״ל נלב״ע י״ב תמוז תשכ״ז ‪ -‬בארה״ב‪.‬‬
‫בן הרה״ח ר' יוסף כלייער ז״ל מנזקורבי כ״ק מרן מהרי׳׳ד מבעלזא מעיר מונקאטש‬
‫נעקה״שר״ח סיוןתש״ד‪.‬‬
‫בן הרה״ח ר׳ צבי אלימלך כלייער מגדולי החשובים בעיר מונקאטש‪.‬‬
‫בן הרה״צ ר' מנחם מנדיל מדצכ?נצק שזכה להתגדל אצל רבינו בעל הבני יששכר זצוק״ל‪.‬‬

‫האשה החשובה מרת יענטע ניטל ע”ה מברעזנא אשת הרה״ח ר׳ צבי אלימלך בלייער ז״ל‪.‬‬
‫בת הגאון הצדיק רבי צבי ארי^ כיינהורן זצ”ל השו״ב והמוהל מעיר ברעזנא המכונה ר׳ הירש שוחט נולד‬
‫בשנת תקע״ז וכל גדולי הדור)כדוגמת הגר״ש קלוגר‪ ,‬המהרצ״א מקאמרנא‪ ,‬המהר״ם א״ש רבי דוד מדינוב‪ ,‬רבי דוד‬
‫מטולנא‪ ,‬מהר״ש מבעלזא‪ ,‬הדברי חיים מצאנז‪ ,‬הרה״ק רבי אברהם יוסף איגרא מזילין זי״ע ועוד( העריצוהו מאוד‪ ,‬ויש‬
‫עליו סיפורים רבים על עמידתו האיתנה על משמר הכשדות והיהדות בעיר ברעזנא‪,‬‬
‫נלכ״ע בשינה טובה שכ״ק פרשת קורח ה׳ תמוז תרס״א‪.‬‬

‫ואנזה)שלמרתיענטעגיטלתחי׳( האשה החשובה מרת יהודית הי״ד‪,‬‬

‫נעקה׳׳ש ר״ח סיון תש״ד‪.‬‬
‫בתהרה״חר׳צכיטייכמאן ז״ל מעיר ווערצקי‪.‬‬
‫ואחיה ר צכי כ״ר שלום הדר‪ ,‬ואחותה מרת שרה פעריל הי״ד‪,‬‬
‫נעקדה״עז|אושוויץ‪,‬דח סיוןתש״ד‪.‬‬
 ‫מזכרת נצח‬
‫לאדוני מורי חמי היקר באדם הרבני החסיד‬
‫והמפואר רודף צדקה וחסד‬ ‫לזכרון עולם‬
‫הוה־ח ובי מרדכי שמואל‬ ‫אזכיר לטובה את נשמת אמי מורתי‬
‫שטאוכער יל‬
‫נין ונכד להרה״ק רבי הירשלע טשארטקובער זצוק״ל אבי‬ ‫האשה הצדקנית הצנועה והחסודה‬
‫האחים הקדושים הרה״ק רבי שמעלקע מנקלשבוג ובעל‬
‫ההפלאה זי״ע‪ ,‬ונכד הטרז‪ .‬זכה להיות מנאמני תלמידי הגה״ק‬
‫אשת חיל יראת ה׳ מנשים באהל תבורך‬
‫בעל ה״קרן לדוד זצ״ל ומחשובי בני הישיבה של תה״צ רבי‬ ‫כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון‬
‫מנחם מנדיל מוישיווא זצ״ל והיה דבוק בכל נפשו ומאודו‬
‫בצדיקי הדור ובפרט להרה״ק בעל ה״חקל יצחק״ ז״> ונסע‬ ‫צופיה הליכות ביתה ותורת חסד על‬
‫להסתופף בצילו בימים הנוראים במשך עשרים ושתים שנה‪,‬‬ ‫לשונה‬
‫השיב נשמתו לגנזי מרומים כי״ח‬
‫תמוז תשל״ז‬ ‫־״ אסתר דרייזיל־■ה‬
‫ויחוקק לעד חמותי היקרה אצילת המידות‬ ‫בת יבדלחט״א הרבני החסיד החשוב‬
‫ונעימת ההליכות אשה יראת ה׳ היא תתהלל‬ ‫והמפואר ירא שמים מרבים מזקני יקירי‬
‫מרת יענטע טשארנעע״ה‬ ‫פארי וגדולי ירושלים ת״ו‬
‫בת הרה״ח רבי נחמן פיינטוך זללה״ה‬
‫נינה ונכדה ונכד להרה״ק רבי הירשלע טשארטקובער זצוק״ל‬ ‫שליט״א‬ ‫רבי שלום זאב אייזנכאך‬
‫נלב״ע כ״א כסליו תשמ״ז‬
‫זכו להקים בית נאמן בישראל לתפארת המשפחות‬ ‫נלכ״עח״ישנטתשל״ז‬
‫הרוממות בנים ובני בנים נכדים ונינים שגדלו‬
‫והצליחו על ברכי התורה והיראה והחסידות תהא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬כ‪.‬ה‪.‬‬
‫נשמתם צרורה בצרור החים אמן‬

‫הונצח ע״יחתנם‬ ‫הונצח ע״י בנה‬

‫‪J‬‬ ‫הרהי׳ג ר׳ יצחק אליעזר יאקאכשליט״א ן‬ ‫נשיא המכון‬
‫וזוגתו מרת מרים תחי׳‬

‫לז כ רון ע ו ל מ ו ל נ ר ת מ י ד‬
‫משפחת חמי הרה״ח ר מרדכי שמואל שטובער ז״ל‬
‫דל‬ ‫ד אפרים פישל שטוננער‬ ‫בן הרה״ח‬
‫נעקדה״ש כשואה הי״ד ר׳׳ה סיון ת ש״ד הי״ד‬
‫בןהרה״חיאכרהםמשהדל‬
‫נלנ׳יע כ״ה חשון תרע״ג כפע טרווע‬
‫ע״ה נפטרה י״ח טכ ת‬ ‫א מו מר ת שרה‬
‫ב ת הרה׳׳ח ד אברהם דוד שטרן ז׳יל‬
‫בןהרה״חדמרדכישטרןז״ל‬
‫בן הרהי׳ק ר בי יצחק שטרן מ ט ע רי מ ט ע רי‬
‫‪ -‬הנקרא ר איציקל מסטערימטערי זצ״ל‬
‫נרנל הג ה״ ק ד הירשלע טשארטקוכער‬
‫זצו ק״ל‬
‫זצו ק״ל‬ ‫נין ונכד לרבינו השל״ה הקדוש‬
‫ע ”ה‬ ‫חמותי מר ת יענטע טשארנא‬
‫נפטרה כ״א כסלו ת ש מ׳׳ז‬
‫נעקה״ש כשואה‬ ‫ד נחמן פיינטוך‬ ‫אכיה הרה״ח‬
‫האיומה נ ״ו אייר ת ש״ד‬
‫כןהרה״חדאברהםיואלפיינטוך‬
‫י;‪ ' ‘//‬״ ״‬ ‫‪'■%‬‬ ‫מ ס ט ערי מ ט ערי‬
‫ואמה מר ת פריידאע׳יה‬
‫נעקה״ש כשואה כ״ו אייר ת ש׳׳ד‬
‫ב ת הרה״ח ר׳ דוד מאיר קריינדלע^‬
‫מ קול מיי א‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ג‪.‬ה‪.‬‬
‫נ ר נ ש מ ה וז כ רון עו ל ם‬
‫משפחת אבי הרה״ח ל אשר יאקאב שליט״א‬
‫אביו הרה״ח ד אכרהם יהודא דל‬
‫נעקדה״ש כגטו ווארשא י״ז תמח תש״ד מ”ב לחייו‬
‫זקינוהרה״חדחיים יאקאכדל‬
‫נעקדה״ש י” סיון כאשוויץ ‪ p‬ע״ב שנה‬
‫אבי זקינו הרהי׳צ רבי יצחק אליעזר יאקאב זצ"ל‬
‫נלכ״עמשבט‬
‫אמו מרת חוה)לנדאו( ע״ה‬
‫נעקה״ש י"א סיון תש״ד ל״ד לחייה‬
‫בת מרת טוינא קליין ע״ה‬
‫נפטרה י' טכת תרצ״ט מ״ז לחייה נטמנה כעיר שומקוט‬
‫בת הרה״ח ר אלעזר קליין דל בן הרה״ג רבי שלמה‬
‫זלמן זצ״ל בן הרה״ג ד דוד זצ״ל בן הרה״ג רבי שמואל‬
‫שמעלקע זצוק״ל נין ונכד להגאון הקדוש רבי הירשלע‬
‫טשורטקווער זצוק״ל נין ונכד לרבינוהשל״ה הקדוש‬
‫זצוק״ל‬
‫אם אביו מרת גולדה מושקוביץ ע׳יה נפטרה ר טכת תרצ״ו‬
‫בת הרה״ח רבי יהודא ליי‪ 3‬משקוכיץ דל בן הרה׳יח ד‬
‫ן יעקב נער משקוכיץ דל בן הרה׳יח ד אליהו משקוכיץ‬
‫דל‬
‫אמו מרת חוה בת הרה״ח ר אכרהם משה דל‬
‫נעקד כשואה ה׳ טכתתש״ר‬
‫בן הרה״ח ר מרדכי דוד לנדאו דל‬
‫וזוגתו מרת רעכיל ע״ה שנמצא לאחרונה את מצכתה כעיר‬
‫פאמי ליד שמקוט נפטרה כ׳ כסליו תרפי׳א‬
‫בת הרה״ח ר אליהו קליין דל‬
‫נפטר שנת תרמ״ה‬
‫בן הרה״ג ר שלמה זלמן דל בן הרה״ג ד דוד זצ״ל‬
‫בן הרה״ג רבי שמואל שמעלקעזצוקי^ן;‪: •:‬‬
‫;‬
‫רבי הירשלע טשורטקווער זצ ! ‪■'fcify‬‬
‫ז צ ו||| ( ^‬ ‫נין ונכד לרבינו השל״ה הקדוש‬
‫ת‪.‬גצ‪.‬כ‪.‬ה‬