‫חינוך ליברלי ואחריות‬

‫לא שמחתי מיד כשפנו אליי מן הקרן לחינוך מבוגרים )‪ (The Fund for Adult Education‬בהצעה‬
‫שאכין מאמר על חינוך ליברלי ואחריות‪ .‬אף שמבחינות רבות אני תלוי בממסד החינוכי ומכאן‬
‫בארגונים המשרתים את החינוך‪ ,‬התבוננתי בדברים האלה – אם התבוננתי בהם בכלל – ביראה‬
‫שמקורה בשילוב של הכרת תודה וחשש מעורב בבורות‪ .‬חשבתי שתפקידי‪ ,‬אחריותי‪ ,‬לעשות את‬
‫המיטב בכיתה‪ ,‬בשיחות עם תלמידים )אם נרשמו לשיעור ואם לאו(‪ ,‬ואחרון חביב – בלימודיי‬
‫בביתי‪ .‬אני מודה שבמובן מסוים החינוך הוא נושא הוראתי ומחקרי‪ .‬אבל אני מתעניין באופן בלעדי‬
‫כמעט במטרה או בתכלית של החינוך כשהוא במיטבו או בשיאו – בחינוכו של הנסיך המושלם‪,‬‬
‫כביכול; לעומת זאת איני מתעניין כמעט בתנאים שעליהם מתבסס החינוך הזה או בדרכי פעולתו‪.‬‬
‫התנאים החשובים ביותר‪ ,‬דומני‪ ,‬הם איכות המחנך ואיכות האדם המתחנך; בחינוך מן הסוג הנעלה‬
‫ביותר‪ ,‬תנאים אלה מתגשמים לעתים נדירות בלבד‪ ,‬ואי אפשר לעשות דבר כדי לייצרם; כל שאפשר‬
‫לעשות הוא לא להפריע ליחסי הגומלין ביניהם ולמנוע הפרעות כאלה‪ .‬באשר לשאלה כיצד ]לחנך[‬
‫– אדם יודע זאת כאשר הוא יודע מה אמור החינוך לעשות לאדם‪ ,‬או כאשר הוא יודע מה תכלית‬
‫החינוך‪ .‬ישנם כמובן כללים אחדים שניתן להורותם‪ .‬כמעט מדי שנה אני נפגש עם התלמידים‬
‫הוותיקים יותר במחלקתי‪ ,‬כדי לדון עמם בדרך הוראתה של התיאוריה הפוליטית בקולג'‪ .‬באחד‬
‫המפגשים האלה שאל אותי תלמיד אם אוכל לתת לו כלל כלשהו בקשר להוראה‪ .‬השבתי‪" :‬תמיד‬
‫תניח שישנו תלמיד שקט אחד בכיתתך שעולה עליך הרבה בשכלו ובלבו"‪ .‬כוונתי היתה זו‪ :‬אל‬
‫תחשבו את עצמכם חשובים כל כך‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬החשיבו מעל הכול את חובתכם‪ ,‬את אחריותכם‪.‬‬
‫היתה סיבה נוספת למבוכתי המסוימת כשהתחלתי להכין את המאמר הזה‪ .‬הסיבה קשורה‬
‫במילה "אחריות"‪ .‬שכן מובן שחינוך ליברלי ואחריות אינם שקולים זה לזה – אף שאולי אי אפשר‬
‫להפריד ביניהם‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לפני שאפשר יהיה לדון ביחס ביניהם‪ ,‬צריך לדעת מה פירושו של כל‬
‫מונח‪ .‬אשר למילה "אחריות"‪ ,‬היא מצויה כיום בשימוש רווח‪ ,‬ואני עצמי השתמשתי בה מפעם‬
‫לפעם‪ ,‬למשל לפני רגע קט‪ .‬במובן שבו היא משמשת היום לעתים קרובות‪ ,‬מדובר בחידוש לשוני‪.‬‬
‫היא משמשת‪ ,‬לדעתי‪ ,‬תחליף אופנתי למילים כמו "חובה"‪" ,‬מצפון"‪ ,‬או "מידה טובה"‪ .‬תכופות אנו‬

‫‪1‬‬

‫אומרים על אדם שהוא אדם אחראי‪ ,‬במקום שבני דורות קודמים היו אומרים עליו שהוא איש הגון או‬
‫מצפוני או בעל מידות‪ .‬אדם הוא אחראי בראש ובראשונה אם אפשר לתבוע ממנו דין וחשבון על‬
‫מעשיו – למשל על רצח; מהיותו של אדם "אחראי" בשום אופן אי אפשר לגזור את היותו "בעל‬
‫מידות"; אחריותו אינה אלא תנאי לכך שיהא צדיק או רשע‪ .‬כאשר אנו ממירים את המידה הטובה‬
‫רצותנו מאשר את קדמונינו; או אולי ליתר דיוק‪ ,‬אנו‬
‫באחריות אנו מתגלים כמי שקל הרבה יותר לְ ַ‬
‫מניחים שאדם אחראי הוא מניה וביה כבר בעל מידות‪ ,‬או שאף רשע אינו אחראי לרשעותו‪ .‬במובן‬
‫זה ישנו קשר בין "אחריות" לבין "הגינות" )‪ .(decency‬כפי שהבריטים משתמשים לפעמים במילה‬
‫‪ :decency‬אם אדם ממיט חורבן על עצמו כדי להציל זר מוחלט‪ ,‬אזי הזר‪ ,‬בהנחה שהוא בריטי‪,‬‬
‫אמור להודות לו במילים כמו "זה היה הוגן ) ‪(decent‬ביותר מצידך"‪ .‬נדמה שאנו מתעבים היום את‬
‫המילים הגדולות הישנות‪ ,‬ואולי גם את הדברים שהן מסמנות‪ ,‬ומעדיפים ביטויים מאופקים יותר‪ ,‬אם‬
‫מתוך עדינות‪-‬נפש ואם משום שהן ענייניות יותר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬היסוסיי נגרמו בידי המודעות שלי‬
‫לבורותי באשר למשמעות המרתן של החובה והמידה הטובה באחריות‪.‬‬
‫בוודאי חשתי שאני‪-‬עצמי במיוחד איני כשיר לדבר עם אנשי חינוך מקצועיים בנושא "חינוך ואחריות"‪.‬‬
‫אבל אז גיליתי לרווחתי שבסך הכול מצפים ממני להסביר שני משפטים שהופיעו בהרצאתי "מהו חינוך‬
‫ליברלי?" וזה נוסח אותם משפטים‪" :‬החינוך הליברלי הוא הסולם שבאמצעותו אנו מנסים לטפס‬
‫מדמוקרטיה של המונים אל דמוקרטיה במשמעותה המקורית‪ .‬החינוך הליברלי הוא המאמץ‬
‫ההכרחי לכינונה של אריסטוקרטיה בגדרי חברת ההמונים הדמוקרטית"‪.‬‬
‫אם נתחיל בהתחלה‪ ,‬הרי למילה "ליברלי" היתה בתחילה‪ ,‬כפי שיש לה גם היום‪ ,‬משמעות‬
‫פוליטית; אבל משמעותה הפוליטית המקורית הפוכה כמעט ממשמעותה הפוליטית הנוכחית‪ .‬אדם‬
‫ליברלי היה במקורו מי שהתנהג באורח ההולם אדם חופשי – להבדיל מן העבד‪ .‬ה"ליברליות"‬
‫התייחסה אז לעבדות והניחה אותה ביסודה‪ .‬העבד הוא אדם החי למען אדם אחר‪ ,‬אדונו; במובן‬
‫מסוים אין לו חיים משלו‪ :‬אין לו זמן לעצמו‪ .‬זמנו של האדון‪ ,‬מאידך‪ ,‬נתון כל‪-‬כולו לעצמו‪ ,‬כלומר‬
‫לעיסוקים ההולמים אותו‪ :‬פוליטיקה ופילוסופיה‪ .‬אבל ישנם אנשים חופשיים רבים שהם כמעט‬
‫כעבדים כיוון שיש להם מעט מאד זמן לעצמם‪ ,‬משום שעליהם לעבוד למחייתם ולנוח כדי שיוכלו‬
‫לעבוד גם למחרת‪ .‬אנשים חופשיים אלה שאין להם פנאי הם העניים‪ ,‬הם מרבית האזרחים‪ .‬האדם‬

‫‪2‬‬

‫החופשי באמת אשר יכול לחיות באופן ההולם את האדם החופשי הוא אדם שעתותיו בידו‪,‬‬
‫הג'נטלמן שחייב להיות בעל הון כלשהו – אבל הון מסוג מסוים‪ :‬מסוג שניהולו‪ ,‬שלא לומר רכישתו‪,‬‬
‫אינם גוזלים ממנו זמן רב מדי‪ ,‬הון שאפשר לטפל בו באמצעות פיקוח על מפקחים שהוכשרו לכך‬
‫כיאות; הג'נטלמן יהיה ג'נטלמן בעל אחוזה ולא סוחר או יזם‪ .‬אבל אם יבלה חלק גדול מזמנו בכפר‬
‫לא יהיה זמין דיו לעיסוקים ההולמים אותו; עליו לחיות אפוא בעיר‪ .‬אורח חייו יהיה נתון לחסדיהם‬
‫רעיו האזרחים שאינם ג'נטלמנים‪ ,‬אם הוא ודומיו אינם נמצאים בשלטון‪ :‬אורח חייהם של‬
‫של ֵ‬
‫הג'נטלמנים אינו מובטח אם אינם שליטים בלתי‪-‬מעורערים בעירם‪ ,‬אם שלטונה של העיר אינו‬
‫אריסטוקרטי‪.‬‬
‫אדם נעשה ג'נטלמן מכוח החינוך‪ ,‬מכוח החינוך הליברלי‪ .‬המילה היוונית לחינוך – פדגוגיה –‬
‫נגזרת מן המילה "ילד" ]‪ :[pais‬החינוך בכלל‪ ,‬ועל כן החינוך הליברלי בפרט‪ ,‬בלשון המעטה אינו‬
‫חינוך למבוגרים אפוא‪ .‬המילה היוונית לחינוך קרובה למילה היוונית למשחק‪ ,‬בעוד פעילותם של‬
‫הג'נטלמנים היא רצינית במובהק; למעשה‪ ,‬הג'נטלמנים הם "הרציניים"‪ .‬הם רציניים כיוון שהם‬
‫עוסקים בעניינים כבדי‪-‬המשקל ביותר – בעניינים היחידים שראוי לקחתם ברצינות לשם עצמם‪,‬‬
‫כלומר בסדר הטוב של הנפש ושל העיר‪ .‬חינוכם של הג'נטלמנים‪-‬לעתיד הוא הטרמה בצורת משחק‬
‫של חיי הג'נטלמן‪ .‬הוא מורכב‪ ,‬מעל הכול‪ ,‬מגיבוש של אופי ושל טעם‪ .‬מעיינות החינוך הם‬
‫עבר למיומנויות של קריאה‪ ,‬כתיבה‪,‬‬
‫המשוררים‪ .‬למותר לומר כמעט שהג'נטלמן זקוק למיומנויות‪ .‬מ ֵ‬
‫ספירה‪ ,‬חשבון‪ ,‬היאבקות‪ ,‬הטלת כידון ורכיבה על סוסים‪ ,‬עליו לשלוט ברזי הניהול הנאות והאצילי‬
‫את ענייני ביתו וענייני עירו‪ ,‬במעשה ובדיבור‪ .‬את המיומנות הזו הוא רוכש באמצעות מגע ומשא‬
‫קרוב עם ג'נטלמנים מבוגרים או מנוסים ממנו )מוטב עם מדינאים ותיקים(‪ ,‬באמצעות הדרכתם של‬
‫מורים בתשלום באומנות הדיבור‪ ,‬באמצעות קריאת ספרי היסטוריה וספרי מסעות‪ ,‬באמצעות‬
‫הרהור ביצירות המשוררים‪ ,‬וכמובן באמצעות נטילת‪-‬חלק בחיים הפוליטיים‪ .‬כל זה דורש פנאי‬
‫מצדם של צעירים כמו גם מצד המבוגרים; זו נחלתם הבלעדית של אנשים אמידים מסוג מסוים‪.‬‬
‫עובדה זו מעלה את שאלת הצדק בחברה אשר במקרה הטוב ביותר תישלט בידי ג'נטלמנים‬
‫שישלטו בזכות עצמם‪ .‬ממשל צודק הוא ממשל השולט בשם האינטרסים של כל החברה‪ ,‬ולא רק‬
‫של חלקה‪ .‬חובה אפוא על הג'נטלמנים להוכיח לעצמם ולאחרים ששלטונם טוב לכל תושבי העיר או‬

‫‪3‬‬

‫לעיר בכללותה‪ .‬אבל שורת הצדק תובעת שאנשים שווים יזכו ליחס שווה‪ ,‬ואין כל סיבה טובה‬
‫לחשוב שהג'נטלמנים מטבעם עולים על ההמוניים )‪ .(the vulgar‬הג' נטלמנים אכן עולים על‬
‫ההמוניים מתוקף טיפוחם‪ ,‬אבל טיפוח דומה יניב את אותן תוצאות אצל רובם הגדול של בני האדם‬
‫אם נתפוס אותם בקטנותם‪ ,‬בעריסה; רק מקריות הלידה מכריעה אם ליחיד מסוים תינתן‬
‫ההזדמנות להיעשות ג'נטלמן או שמא ייעשה בהכרח נבל; ועל כן המשטר האריסטוקרטי אינו צודק‪.‬‬
‫הג'נטלמנים משיבים על כך כדלקמן‪ :‬העיר בכללותה ענייה מכדי לאפשר לכולם לגדל את בניהם‬
‫לג'נטלמניות; אם תעמדו על כך שהסדר החברתי יהא תואם פחות או יותר לסדר הטבעי – כלומר‬
‫אם תעמדו על כך שבני אדם השווים מטבעם פחות או יותר יהיו שווים גם מבחינה חברתית או‬
‫מכוח מוסכמה – לא תביאו אלא למצב של אפרוריות כללית‪ .‬אבל רק תפישה צרה של הצדק‪,‬‬
‫השואבת את ראיותיה מכוחו של להט הקנאה השפל‪ ,‬תניע אדם להעדיף מבנה שטוח שבו כולם‬
‫אפרוריים באותה מידה על פני מבנה שמתרומם מתוך בסיס רחב של אפרוריות אל רמה צרה של‬
‫מצוינות וחן‪ ,‬וכך מעניק מעט מן המידות הללו לעצם בסיסו‪ .‬על כן מן ההכרח שיהיו מעטים עשירים‬
‫מבית טוב ורבים עניים בני בלי שם‪ .‬אבל נדמה שאין כל סיבה טובה לכך שמשפחה אחת דווקא‬
‫תיבחר לאצילות ואחרת תידון לאלמוניות; הבחירה נראית שרירותית בלשון המעטה‪ .‬אכן יהיה זה‬
‫אווילי להכחיש שלעתים שורשיו הנשכחים של עושר עתיק נטועים בפשע‪ .‬אבל אצילי יותר להאמין –‬
‫וכנראה גם נכון יותר – שהמשפחות העתיקות הן צאצאי המתיישבים הראשונים וצאצאי מצביאים או‬
‫יועצים בכירים; ובוודאי צודק להכיר תודה‪.‬‬
‫ג'נטלמנים עשויים לשלוט מבלי שיהיו שליטים בזכות עצמם; הם עשויים לשלוט על בסיס בחירה‬
‫הסדר זה נתפש כבלתי‪-‬מספק מן הסיבה הבאה‪ :‬פירושו יהיה שהג'נטלמנים‪ ,‬במובן הצר‬
‫עממית‪ֶ .‬‬
‫של הדברים‪ ,‬אחראים כלפי האדם הפשוט – שהגבוה אחראי כלפי נמוך – ועניין זה נראה מנוגד‬
‫לטבע‪ .‬הג'נטלמנים מתייחסים למידה הטובה כראויה לבחירה בזכות עצמה‪ ,‬בעוד האחרים‬
‫משבחים את המידה הטובה כאמצעי לרכישת עושר וכבוד‪ .‬הג'נטלמנים והאחרים חלוקים אפוא‬
‫ביניהם בנוגע לתכליתו של האדם או באשר לטוב העליון; הם חלוקים ביניהם בנוגע לעקרונות‬
‫הראשונים‪ .‬ועל כן הם אינם יכולים לנהל ביניהם שיג ושיח אמיתי‪ 1.‬הג' נטלמנים בשום אופן אינם‬
‫‪1‬‬

‫השוו קריטון‪.49d 2-5 ,‬‬

‫‪4‬‬

‫לאחרים הסבר מספק או ניתן להבנה של אורח חייהם‪ .‬אף שבפני עצמם הם אחראים‬
‫יכולים לתת ָ‬
‫לרווחת ההמוניים‪ ,‬הם אינם יכולים להיות אחראיים כלפי ההמוניים‪.‬‬
‫אבל אפילו נסתפק בתפישה פחות דקדקנית של שלטון הג'נטלמנים‪ ,‬העיקרון שצוין לעיל בהכרח‬
‫יוביל אותנו לדחיית הדמוקרטיה‪ .‬בניסוח גס‪ ,‬הדמוקרטיה היא משטר שבו שולטים רוב הגברים‬
‫החופשיים הבוגרים תושבי העיר‪ ,‬אבל שבו רק מיעוטו של ציבור זה הוא משכיל‪ .‬העיקרון‬
‫שהדמוקרטיה מתבססת עליו אינו המידה הטובה אפוא‪ ,‬אלא החירות – זכותו של כל אזרח לחיות‬
‫כרצונו‪ .‬הדמוקרטיה נדחית משום שבתור שכזו היא שלטונם של הבלתי‪-‬משכילים‪ .‬די בדוגמה אחת‬
‫כאן‪ .‬הסופיסט פרוטגורס הגיע לעיר הדמוקרטית אתונה במטרה להשכיל את בני האדם‪ ,‬או ללמד‬
‫בשכר את אומנות הניהול הטוב של ענייני משק הבית והעיר במעשה ובדיבור – את האומנות‬
‫הפוליטית‪ .‬כיוון שמחד גיסא‪ ,‬בדמוקרטיה כולם אמורים לדעת את האומנות הפוליטית במידה‬
‫כלשהי‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬לא ייתכן שהרוב ירכוש אותה באמצעות החינוך‪ ,‬שכן אינו כשיר לכך‪ ,‬הרי‬
‫פרוטגורס חייב להניח שהאזרחים זכו לאומנות זו באמצעות משהו כמו מתת‪-‬אל – אם כי מתת‬
‫שיעילותה תלויה בעונשים ובתגמולים אנושיים‪ :‬האומנות הפוליטית האמיתית‪ ,‬האומנות המאפשרת‬
‫לאדם לא רק לציית לחוקים אלא גם לנסח את החוקים‪ ,‬נרכשת בחינוך‪ ,‬בצורתו הגבוהה ביותר של‬
‫החינוך‪ ,‬שהיא בהכרח נחלתו הבלעדית של מי שמסוגל לשלם תמורתו‪.‬‬
‫בסיכומו של דבר‪ ,‬החינוך הליברלי במשמעותו המקורית לא רק מטפח אחריות אזרחית‪ :‬הוא‬
‫דרוש לעצם מימושה של אחריות אזרחית‪ .‬מכוח היותם מה שהם‪ ,‬הג'נטלמנים אמורים לתת את‬
‫הטון בחברה בדרך הישירה והברורה ביותר‪ ,‬הדרך הכי פחות מעורפלת‪ :‬באמצעות שליטה בה‬
‫בריש גלי‪.‬‬
‫צריך לסגת עוד צעד אחד לאחור מן הדעות שלנו כדי להבין את הדעות שלנו‪ .‬אמרנו שהעיסוקים‬
‫ההולמים את הג'נטלמן הם פוליטיקה ופילוסופיה‪ .‬את הפילוסופיה אפשר להבין באופן עמום או‬
‫חמור‪ .‬בתפישתה העמומה‪ ,‬היא זהה למה שהיום קוראים לו תחומי עניין אינטלקטואליים‪.‬‬
‫בתפישתה החמורה‪ ,‬פירושה חיפוש אחר האמת בעניינים החשובים ביותר‪ ,‬או האמת המקפת או‬
‫האמת בנוגע לכוליות או אחר מדע הכוליות‪ .‬כאשר משווים את הפוליטיקה לפילוסופיה במובנה‬
‫הצר‪ ,‬מבינים שהפילוסופיה עומדת בדרגה גבוהה מן הפוליטיקה‪ .‬הפוליטיקה היא החתירה ליעדים‬

‫‪5‬‬

‫מוגדרים; פוליטיקה הגונה היא חתירה הגונה ליעדים הגונים‪ .‬ההבחנה האחראית והברורה בין‬
‫יעדים הגונים ליעדים שאינם כאלה משמשת במובן מסוים הנחת יסוד לפוליטיקה‪ .‬על כל פנים‪ ,‬היא‬
‫בוודאי חורגת מתחומי הפוליטיקה‪ .‬שכן כל מה שמתהווה בפעולה אנושית ועל כן הוא מתכלה ובר‪-‬‬
‫סדר הטבעי של‬
‫השחתה מניח ביסודו דברים בלתי‪-‬ניתנים‪-‬להשחתה ובלתי‪-‬משתנים – למשל‪ ,‬ה ֵ‬
‫נפש האדם – שביחס אליהם נוכל להבחין בין פעולות נכונות ולא‪-‬נכונות‪.‬‬
‫לאור הפילוסופיה‪ ,‬החינוך הליברלי לובש משמעות חדשה‪ :‬החינוך הליברלי‪ ,‬ובפרט החינוך‬
‫במדעים החופשיים )‪ ,(liberal arts‬נראה כהכנה לפילוסופיה‪ .‬פירוש הדבר שהפילוסופיה מתרוממת‬
‫מעל הג'נטלמניות‪ .‬הג'נטלמן כג'נטלמן מקבל מכוח אמונה דברים מסוימים כבדי‪-‬משקל ביותר‬
‫שעבור הפילוסופים הם נושאים לחקירה ולפקפוק‪ .‬על כן מידתו הטובה של הג'נטלמן אינה זהה‬
‫בדיוק למידתו הטובה של הפילוסוף‪ .‬אות להבדל זה הוא העובדה שבעוד הג'נטלמן חייב להיות‬
‫עשיר כדי לעשות את עבודתו כהלכה‪ ,‬הפילוסוף עשוי להיות עני‪ .‬סוקרטס חי בעוני מחפיר‪ .‬פעם‬
‫ראה אנשים רבים הולכים אחרי סוס ומתבוננים בו‪ ,‬ושמע את חלקם משוחחים עליו רבות‪ .‬בפליאתו‬
‫שאל את הסייס אם הסוס עשיר‪ .‬הסייס הביט בו כאילו אינו רק בור גמור אלא אפילו לא שפוי‪:‬‬
‫" כיצד יכול סוס להחזיק ברכוש?" ואז התאושש סוקרטס כצפוי‪ ,‬שכן למד מכך שמותר לסוס עני‬
‫להיעשות טוב – ובתנאי שנפשו טובה באופן טבעי‪ :‬ועל כן אולי מותר לסוקרטס להיעשות איש טוב‬
‫למרות עוניו‪ .‬כיוון שהפילוסוף אינו חייב להיות עשיר‪ ,‬הוא אינו זקוק לאומנויות החוקיות בהחלט‬
‫הרגל של‬
‫שבאמצעותן אדם מגן על רכושו‪ ,‬למשל באופן משפטי; והוא גם אינו חייב לפתח ֶ‬
‫התבלטות בהקשרים כאלה ואחרים – הרגל שבהכרח כלול במידתו הטובה של הג'נטלמן‪ .‬למרות‬
‫הבדלים אלה‪ ,‬מידתו הטובה של הג'נטלמן משקפת את מידתו הטובה של הפילוסוף; אפשר לומר‬
‫שהיא השתקפותה הפוליטית‪.‬‬
‫זו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬ההצדקה לשלטון הג'נטלמנים‪ .‬שלטון הג'נטלמנים אינו אלא השתקפות של‬
‫שלטון הפילוסופים‪ ,‬הנתפשים כבני האדם הטובים ביותר מטבעם והטובים ביותר בחינוכם‪ .‬לאור‬
‫העובדה שהפילוסופיה היא באופן מובהק יותר הביקוש אחר החוכמה מאשר הבעלות בחוכמה‪,‬‬
‫חינוכו של הפילוסוף לעולם אינו פוסק כל עוד הוא חי; זהו חינוך מבוגרים למופת‪ .‬שכן ללא קשר‬
‫לדברים אחרים‪ ,‬הידיעה העליונה שאדם עשוי לרכוש לעולם לא תוכל פשוט לעמוד לרשותו‪ ,‬כסוגים‬

‫‪6‬‬

‫אחרים של ידיעה; ידיעה כזו תמיד צריכה להירכש מבראשית‪ .‬עובדה זו מוליכה לתוצאה הבאה‪:‬‬
‫אצל הג'נטלמן אפשר לערוך הבחנה פשוטה בין חינוכו המשחקי של הג'נטלמן‪-‬לעתיד לבין עבודתו‬
‫הרצינית של הג'נטלמן‪-‬ממש; אצל הפילוסוף‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הבחנה פשוטה זו בין המשחקי לרציני‬
‫קפה עוד‪ ,‬ולא חרף עיסוקו הבלעדי בסוגיות החשובות ביותר‪ ,‬אלא דווקא בגללו‪ .‬ולו רק‬
‫אינה תְ ֵ‬
‫מסיבות אחרות‪ ,‬מתברר ששלטון הפילוסופים בלתי‪-‬אפשרי‪ .‬מכאן עולה‬
‫מסיבה זו‪ ,‬ולא כל שכן ִ‬
‫ִ‬
‫שלטו בידי הג'נטלמנים‪ ,‬כלומר בידי הנחותים מהם‪.‬‬
‫הקושי שהפילוסופים יי ָ‬
‫קושי זה ניתן לפתרון אם מניחים שהפילוסופים בתור שכאלה אינם חלק חיוני של העיר‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬המורים היחידים אשר בתור שכאלה הם חלק חיוני של העיר הם הכוהנים‪ .‬תכליתה של‬
‫העיר אינה זהה אפוא לתכלית הפילוסופיה‪ .‬אם הג'נטלמנים מייצגים את העיר במיטבה‪ ,‬אזי יש‬
‫לומר שתכליתו של הג'נטלמן אינה זהה לתכליתו של הפילוסוף‪ .‬מה שצוין בקשר ליחס בין‬
‫הג'נטלמן להמוניים תקף ביתר שאת לעניין היחס בין הפילוסוף לג'נטלמנים‪ ,‬וקל וחומר בין‬
‫הפילוסוף לכל שאר הלא‪-‬פילוסופים‪ :‬הפילוסוף והלא‪-‬פילוסופים אינם יכולים לקיים ביניהם שיג ושיח‬
‫אמיתי‪ .‬ישנה דיספרופורציה מהותית בין הפילוסופיה לבין העיר‪ .‬בעניינים פוליטיים סביר בהחלט לא‬
‫לעורר כלבים משנתם‪ ,‬או להעדיף את המבוסס על פני הלא‪-‬מבוסס‪ ,‬או להכיר בזכותו של תופס‬
‫חזקה הראשון‪ .‬הפילוסופיה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬קמה ונופלת על התעלמותה הבלתי‪-‬מתפשרת מכלל זה‬
‫ה ֲ‬
‫ומכול מה שעשוי להזכירו‪ .‬הפילוסופיה יכולה אם כן לחיות רק בצדה של העיר‪ .‬כפי שניסח זאת‬
‫אפלטון בהמדינה‪ ,‬רק בעיר שבה הפילוסופים שולטים ושעל כן הם חבים לה את הכשרתם‬
‫הפילוסופית‪ ,‬מוצדק לחייב את הפילוסוף לעסוק בפעילות פוליטית; בכל עיר אחרת – קרי בכל עיר‬
‫אמיתית – הפילוסוף אינו חב לעיר את כישרונו האנושי העליון ‪ ,‬ועל כן אינו מחויב לעסוק בעבודת‬
‫העיר‪ .‬בהתאם‪ ,‬אפלטון אומר בדיאלוג קריטון ) שבו הוא נמנע מן השימוש במונח "פילוסופיה"(‬
‫שהפילוסוף חב רבות לעיר‪ ,‬ועל כן מחויב לציית באופן סביל לפחות גם לחוקים הבלתי‪-‬צודקים של‬
‫העיר ולמות לפקודתה‪ .‬אבל לעסוק בפעילות פוליטית אינו חייב‪ .‬הפילוסוף כפילוסוף אחראי כלפי‬
‫העיר רק מבחינה זו שבעשותו את עבודתו שלו‪ ,‬מתוך רווחתו‪-‬שלו‪ ,‬הוא תורם לרווחת העיר‪:‬‬
‫הפילוסופיה בהכרח הופכת את העיר לאנושית או מתורבתת יותר‪ .‬העיר זקוקה לפילוסופיה‪ ,‬אבל‬
‫רק באופן מתווך או עקיף‪ ,‬שלא לומר באופן מדולל‪ .‬אפלטון הציג את מצב העניינים הזה כשהשווה‬

‫‪7‬‬

‫לה קשה ותלול מוליך אל אור השמש‪ :‬העיר בתור שכזו סגורה‬
‫את העיר למערה שממנה רק מע ֶ‬
‫בפני הפילוסופיה יותר משהיא פתוחה בפניה‪.‬‬
‫לקלאסיקונים לא היו אשליות בקשר לסבירות התממשותה של אריסטוקרטיה אמיתית‪ .‬מכל‬
‫עם העם בצורה שהעם יבחר‬
‫בחינה מעשית די היה להם במשטר שבו הג'נטלמנים יתחלקו בסמכות ִ‬
‫את ראשיו ואת מועצתו מבין הג'נטלמנים‪ ,‬וידרוש מהם דין וחשבון בסוף כהונתם‪ .‬גרסה אחרת‬
‫לתפישה זו היא רעיון המשטר המעורב‪ ,‬שבו הג'נטלמנים מרכיבים את הסנאט והסנאט מחזיק‬
‫בעמדת המפתח בין האסיפה הלאומית למונרך שנבחר או שירש את כיסאו‪ ,‬המשמש כראש הכוחות‬
‫המזוינים בחברה‪ .‬ישנו קשר ישיר בין תפישת המשטר המעורב לבין הרפובליקניזם המודרני‪ .‬לבל‬
‫יובן הדבר שלא כהלכה‪ ,‬חובה להדגיש מיד את ההבדלים החשובים בין הדוקטרינה המודרנית לבין‬
‫מקורה הקלאסי‪ .‬הדוקטרינה המודרנית פותחת בשוויון הטבעי בין כל בני האדם‪ ,‬ועל כן מוליכה‬
‫לקביעה שהריבונות שייכת לעם; אבל היא מבינה את הריבונות הזו באופן המבטיח את זכויותיהם‬
‫הטבעיות של כולם; היא משיגה תוצאה זו באמצעות הבחנה בין הריבון לממשלה ובאמצעות‬
‫הדרישה שסמכויות הממשל המהותיות יופרדו זו מזו‪ .‬משטר זה נתפש כמבוסס על רצונו של כל‬
‫אזרח ואזרח לשפר את מצבו החומרי‪ .‬ובהתאם שלטה בו האליטה המסחרית והתעשייתית‪ ,‬ולא‬
‫האריסטוקרטים בעלי הקרקעות‪.‬‬
‫הדוקטרינה השלמה תבעה שלאדם אחד יהיה קול אחד‪ ,‬שההצבעה תהיה חשאית‪ ,‬ושהזכות‬
‫להצביע לא תישלל מפאת עוני‪ ,‬דת או גזע‪ .‬פעולות ממשלתיות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬צריכות להיות פתוחות‬
‫לפיקוח ציבורי מרבי‪ ,‬שכן הממשלה אינה אלא נציגת העם ואחראית כלפי העם‪ .‬אחריותו של העם‪,‬‬
‫אחריות הבוחרים‪ ,‬אינה מתירה הגדרה משפטית ועל כן היא הליבה המובהקת ביותר של‬
‫הרפובליקניזם המודרני‪ .‬בשלבים המוקדמים יותר חיפשו את הפיתרון בחינוך הדתי של העם‪,‬‬
‫בחינוך שבסיסו תנ"כי אשר דרש מכל אדם לראות את עצמו אחראי לפעולותיו ולמחשבותיו כלפי‬
‫ְ‬
‫עבר‬
‫אלוהים השופט אותו‪ ,‬שכן כדברי לוק‪ ,‬אתיקה רציונלית לגמרי )ממש כמו מתמטיקה( מצויה מ ֵ‬
‫ליכולת תפישתם של "עובדי יום וסוחרים‪ ,‬תופרות וחולבות"‪ 2.‬מצד שני‪ ,‬אותו בר‪ -‬סמכא מייעץ‬
‫לג'נטלמנים של אנגליה לתת לבניהם לקרוא את משפט הטבע שלפַפֶנדורף )‪" 3,(Puffendorf‬שם‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫מתוך מסתו של ג'ון לוק‪ ."The Reasonableness of Christianity " ,‬הערת המתרגם‪.‬‬
‫‪" – De jure naturae et gentium‬משפט הטבע והעמים"‪ .‬הערת המתרגם‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫למדו על זכויותיהם הטבעיות של בני האדם ועל מקורות החברה ויסודותיה‪ ,‬ועל החובות הנובעות‬
‫יִ ְ‬
‫מאלה"‪ .‬ספרו של לוק מחשבות אחדות על חינוך ) ‪ (Some Thoughts Concerning Education‬פונה‬
‫אל ג'נטלמנים‪ ,‬ולא אל "אנשים מסוג דל יותר"‪ ,‬שכן אם הג'נטלמנים "יונחו בחינוכם פעם אחת אל‬
‫דרך הישר‪ ,‬הרי במהרה הם ישליטו סדר אצל כל השאר"‪ .‬שכן אפשר להניח שהג'נטלמנים הם מי‬
‫שנקראים לפעול כנציגי העם‪ ,‬ואמורים לעבור הכשרה לשליחות זו במסגרת חינוך ליברלי אשר מעל‬
‫הכול הוא חינוך ל"הליכות טובות" )‪ .(good breeding‬המודלים של לוק הם הרומאים והיוונים בעת‬
‫העתיקה‪ ,‬והחינוך הליברלי שעליו הוא ממליץ מורכב במידה כלשהי מרכישת בקיאות בספרות‬
‫בלטינית אני רואה צורך חיוני לג'נטלמן"‪.‬‬
‫הקלאסית‪ַ " :‬‬

‫‪4‬‬

‫רבות מכוונותיו של לוק מובהרות במאמריֵ הפדרליסט‪ .‬כתבים אלה מגלים את זיקתם‬
‫בליוס‪ .‬יצירה שקולה להפליא זו בוחנת‬
‫לקלאסיקונים מעצם הצגתם כחיבוריו של אדם בשם פו ְ‬
‫בראש ובראשונה את אותם גיוון ואי‪-‬שוויון ביכולותיהם של בני אדם אשר מתבטאים בצבירתו של‬
‫רכוש; אבל מכל מקום היא בהחלט אינה עיוורת להבדלים בין המגזר העסקי לממשלה‪ .‬על פי‬
‫אלכסנדר המילטון )‪ ,(Hamilton‬בעלי המלאכה והתעשיינים " יודעים שהסוחר הוא פטרונם וידידם‬
‫הטבעי"‪ ,‬נציגם הטבעי‪ ,‬שכן הסוחר ניחן ב"אותם כישורים נרכשים שבלעדיהם‪ ,‬בדיוני האספה‪ ,‬אין‬
‫תועלת רבה בכישרונות הטבעיים הגדולים ביותר"‪ .‬באותו האופן‪ ,‬בעלי האחוזות העשירים יותר הם‬
‫הנציגים הטבעיים של בעלי הקרקעות‪ .‬הפוסק הטבעי בין בעלי הקרקעות לבעלי ההון יהיה "איש מן‬
‫המקצועות החופשיים"‪ (the learned professions) ,‬שכן ")ה(מקצועות החופשיים‪ ...‬באמת אין בהם‬
‫משום אינטרס נבדל בחברה"‪ ,‬ועל כן הם צפויים יותר מאחרים להביא בחשבון את ה"אינטרסים‬
‫הכלליים של החברה"‪ .‬נכון שכדי להיעשות נציג העם‪ ,‬די לו לעתים לאדם ש"]י[צליח בתחבולות‬
‫המשמשות לעתים קרובות מדי להשגת רוב בבחירות"; אבל מקרים מגונים אלה הם החריג‪ ,‬בעוד‬
‫הכלל הוא שהנציגים הם נכבדים בעלי אדמות‪ ,‬סוחרים וחברי המקצועות החופשיים‪ .‬אם ציבור‬
‫הבוחרים אינו מושחת‪ ,‬ישנו סיכוי סביר שיבחר כנציגיו לדיונים ולביצוע מקרב שלוש קבוצות האנשים‬
‫את אלה "שחוכמתם תעמוד להם להבחין בטובתה של החברה בכללותה‪ ,‬ומידותיהם התרומיות‬
‫יחייבו אותם לשקוד עליה"‪ ,‬או את אלה שהם הבולטים ביותר "בסגולותיהם וביכולותיהם"‪,‬‬
‫‪4‬‬

‫‪.Some Thoughts Concerning Education, pp. 93-94, 164, 186‬‬

‫‪9‬‬

‫ב"כישרונותיהם ובמידותיהם התרומיות"‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫בתנאים הנוחים ביותר‪ ,‬בעלי העוצמה יהיו אפוא בני המקצועות החופשיים‪ .‬במקרה הטוב ביותר‪,‬‬
‫הרפובליקה של המילטון תישלט בידי בני המקצועות החופשיים‪ .‬הדבר מזכיר את שלטון‬
‫הפילוסופים‪ ,‬אבל רק מזכיר אותו‪ .‬האם בני המקצועות החופשיים יהיו לפחות אנשים שזכו לחינוך‬
‫ליברלי? סביר להניח שבני המקצועות החופשיים יהיו בראש ובראשונה עורכי דין‪ .‬מעולם לא רחש‬
‫ברק )‪" :(Burke‬ישמרני אלוהים מכל רמיזה‬
‫אדם כבוד רב יותר לחוק ועל כן לעורכי הדין מאדמונד ֶ‬
‫של גנאי כלפי המקצוע הזה‪ ,‬שכמוהו ככהונה נוספת‪ ,‬המנהלת את טקסי הצדק הקדוש"‪ .‬ואף על פי‬
‫כן הוא חש מחויב לומר שמשקלם הרב של עורכי הדין באסיפות הלאומיות "מזיק"‪" .‬המשפט‪...‬‬
‫הוא‪ ,‬לטעמי‪ ,‬אחד ממדעי האדם הראשונים והאציליים ביותר; מדע אשר מחדד וממריץ את ההבנה‬
‫יותר מכל סוגי הידע האחרים גם יחד; אבל אין הוא צפוי‪ ,‬למעט אצל מי שבורכו בלידתם‪ ,‬לפתוח‬
‫ולשחרר את הדעת באותו שיעור בדיוק"‪ .‬שכן דיבור "משפטי וחוקתי" אינו זהה לדיבור "נבון"‪.‬‬
‫" המחוקקים צריכים לעשות את מה שעורכי דין אינם יכולים לעשותו; שכן אין להם כללים אחרים‬
‫שיכבלו אותם‪ ,‬פרט לעקרונות הגדולים של התבונה והיושר‪ ,‬ותפישה כללית של המין האנושי"‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫ברק מזהה‬
‫שחרור הדעת דורש‪ ,‬כמובן‪ ,‬הבנה של "העקרונות הגדולים של התבונה והיושר"‪ ,‬אשר ֶ‬
‫אותם עם החוק הטבעי‪.‬‬
‫אבל אין צורך להתעכב על הליקוי המסוים הזה שממנו עלול הממשל היציג לסבול‪ .‬שני דורות‬
‫ברק‪ ,‬ג'ון סטיוארט מיל ) ‪ (Mill‬הקדיש מחשבה לקשר בין הממשל היציג לחינוך הליברלי‪ .‬לא‬
‫אחרי ֶ‬
‫נגזים רבות אם נאמר שהקדיש מחשבה לשני הנושאים הללו לחלוטין במנותק זה מזה‪ .‬הרצאתו‬
‫באוניברסיטת סיינט אנדרוז )‪ (1867‬עוסקת בחינוך הליברלי בתור " חינוכם של כל מי שאינם‬
‫מחויבים מתוקף נסיבות חייהם לחדול מלימודיהם האקדמיים בגיל צעיר מאד"‪ ,‬שלא לומר חינוכם‬
‫של "חביבי הטבע והגורל"‪ .‬נאום זה מכיל כמה אבחנות שמן הראוי לבחון אותן בקפידה‪.‬‬
‫"עליונותה" של הספרות הקלאסית "למטרות חינוך" נעוצה לדברי מיל בעובדה שספרות זו מוסרת‬
‫בידינו את "חוכמת החיים"‪" :‬בטפחנו‪ ...‬את השפות העתיקות כחינוכנו הספרותי הטוב ביותר‪ ,‬אנו‬
‫מניחים בסיס מעולה לתרבות אתית ופילוסופית"‪ .‬ומעולה עוד יותר מ"תוכן" הטיפול הוא‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬

‫תרגום‪ :‬אהרן אמיר )ירושלים‪ :‬מרכז שלם‪ ,‬תשס"ב ‪ .(2001‬מאמרים מס' ‪.72 ,57 ,35 ,10‬‬
‫‪.The Works of Edmund Burke‬‬
‫‪(Bohn Standard Library), I 407, II 7, 317-318, V 295‬‬

‫‪10‬‬

‫"צורת]ו["‪" :‬יש לזכור שהיה בידם זמן רב יותר‪ ,‬ושהם כתבו בראש ובראשונה למעמד מובחר ובעל‬
‫פנאי"‪ ,‬בעוד אנחנו "כותבים בחופזה לאנשים הקוראים בחופזה"‪ .‬הקלאסיקונים השתמשו "במילים‬
‫הנכונות במקומות הנכונים"‪ ,‬או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬הם לא היו "מייגעים"‪ 7.‬אבל לחינוך הליברלי‬
‫נודעת השפעה מועטה ביותר על "האסיפה הרבגונית" שהיא הריבון החוקי ושתכופות נשלטת בידי‬
‫אנשים שאין להם כישורים כלשהם לחקיקה פרט ל"לשון רהוטה ויכולת להיבחר בידי הציבור"‪.‬‬
‫להבטחת "הכישורים האינטלקטואליים הרצויים אצל נציגים"‪ ,‬חשב מיל‪ ,‬אין דרך אחרת פרט לייצוג‬
‫סט )‪ ,(Hare and Fawcett‬תוכנית אשר לדעתו היא " ישימה בעליל"‬
‫הר ופו ֶ‬
‫יחסי כפי שתוכנן בידי ֶ‬
‫ושיש לה "יתרונות נעלים"‪.‬‬
‫הממשל היציג‪ ,‬בדומה לציוויליזציה המודרנית‪ ,‬נוטה מטבעו לבינוניות קיבוצית‪ :‬ונטייה‬
‫זו מתעצמת עקב כל התוספות וההרחבות של זכות הבחירה‪ ,‬אשר תוצאותיהן היא‬
‫הפקדת עיקר הכוח בידי מעמדות נמוכים יותר ויותר מרמת ההשכלה הגבוהה ביותר‬
‫בקהילה‪ ...‬עובדה מוכרת היא בדמוקרטיה האמריקאית‪ ,‬הבנויה על מודל פגום זה‪,‬‬
‫שבני הקהילה המתורבתים ביותר – פרט לאלה מהם שמוכנים להקריב את דעותיהם‬
‫ודרכי השיפוט שלהם ולהיעשות שופרים נרצעים לנחותים מהם בידע – לעולם אינם‬
‫מציגים את מועמדותם לקונגרס או לבתי המחוקקים המדינתיים‪ :‬כה ודאית הידיעה‬
‫הר‬
‫כזו של מר ֵ‬
‫שלא יהיה להם סיכוי להיבחר‪ .‬אילו התמזל המזל והוצעה תוכנית ְ‬
‫למייסדים הנאורים והפטריוטיים של הרפובליקה האמריקאית‪ ,‬אסיפות הפדרציה‬
‫גנותה‬
‫והמדינות היו מכילות רבים מאותם אנשים נכבדים‪ ,‬ומן הדמוקרטיה היו נחסכים ְ‬
‫הגדולה ביותר ואחת מרעותיה החולות‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫רק ייצוג יחסי המבטיח או לפחות אינו מונע את ייצוגו הנאות בממשלה של החלק הטוב ביותר‬
‫בחברה‪ ,‬יהפוך את "המשטרים הרווחים בימינו והנקראים בטעות 'דמוקרטיות'‪ ,‬שתפישתה הנוכחית‬
‫של הדמוקרטיה נגזרת בלעדית מהם"‪ ,‬ל"דמוקרטיה מן הסוג האמיתי היחיד"‪ ,‬לדמוקרטיה‬
‫כמשמעה המקורי‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫‪James and John Stuart Mill,‬‬
‫‪On Education,ed. by F, A. Cavenagh (Cambridge: University Press, 1931), pp.‬‬
‫‪.151-157‬‬
‫ג'ון סטיוארט מיל‬

‫‪11‬‬

‫מסיבות שאינן גרועות כולן‪ ,‬תרופתו של מיל הסתברה ברבות‪-‬הימים כבלתי‪-‬מספקת‪ ,‬שלא לומר‬
‫ִ‬
‫חסרת כל ערך‪ .‬אולי היתה זו מודעות כלשהי לכך שגרמה למיל לחפש מזור בחלק אחר של‬
‫המדינה‪ .‬מן העובדה שאסיפות הנבחרים אינן בהכרח "מבחר המוחות הפוליטיים הדגולים ביותר‬
‫בארץ"‪ ,‬גזר מיל את המסקנה שלצורך "החקיקה והניהול המיומנים" יש להבטיח "מתוך אחריות‬
‫לאומה‪ ,‬את דעתו הנרכשת ואת תבונתו המיומנת של מיעוט מאומן ומנוסה במיוחד"‪ 9.‬מיל‬
‫גמורה ָ‬
‫מציע‪ ,‬כך נדמה‪ ,‬שעם צמיחתה והבשלתה של הדמוקרטיה‪ ,‬משכנה המוסדי של האינטליגנציה‬
‫החדורה רוח אזרחית יכול וצריך להימצא ברמה הגבוהה והבינונית של הפקידות הממונה‪ .‬תקווה זו‬
‫מניחה ביסודה שהביורוקרטיה תהפוך לשירות ציבורי אשר כשמו כן הוא; ההבדל המובהק בין‬
‫משרת הציבור הוא שמשרת הציבור הוא אדם שזכה לחינוך ליברלי ושהחינוך הליברלי‬
‫הביורוקרט ל ְ‬
‫שקיבל משפיע עליו באופן מכריע במילוי חובותיו‪.‬‬
‫ברשותכם אסכם את הטיעון שהבאתי לעיל‪ .‬לאור תפישתו המקורית של הרפובליקניזם המודרני‪,‬‬
‫נראה שהמצוקה הנוכחית שלנו היא תוצאה של דעיכת חינוכו הדתי של העם ושל דעיכת חינוכם‬
‫הליברלי של נציגי העם‪ .‬בדעיכת החינוך הדתי‪ ,‬אין כוונתי רק לכך שחלק גדול מאד בעם אינו זוכה‬
‫עוד לחינוך דתי כלשהו – אף שכרגע אין צורך להרחיב מעבר לנקודה זו‪ .‬השאלה אם אפשר להשיב‬
‫לחינוך הדתי את כוחו הקדמוני באמצעים העומדים לרשותנו מצויה מחוץ לתחום עניינו של מכון‬
‫ארדןֶ האוס ]לפיתוח מנהיגות[ השנה‪ .‬ובכל זאת איני יכול שלא להציג בפניכם את השאלות הבאות‪:‬‬
‫האם עיסוקנו הנוכחי בחינוך הליברלי למבוגרים‪ ,‬ציפיותינו הנוכחיות מחינוך ליברלי כזה‪ ,‬אינם‬
‫ריק שנוצר כתוצאה מדעיכת החינוך הדתי? האם חינוך ליברלי כזה לא נועד למלא את‬
‫נובעים מן ה ִ‬
‫התפקיד שבעבר מילא החינוך הדתי? האם יכול החינוך הליברלי למלא את התפקיד הזה? בוודאי‬
‫קל יותר לדון בצידה האחר של המצוקה שלנו – מצוקה שמקורה בדעיכת חינוכם הליברלי של‬
‫המושלים‪ .‬בעקבות הצעתו של מיל‪ ,‬נצטרך לשקול אם ובאיזו מידה חינוכם של משרתי ציבור‬
‫העתידיים יכול וצריך להשתפר‪ ,‬או במילים אחרות‪ ,‬אם צורתו הנוכחית של חינוכם היא חינוך ליברלי‬
‫במובן מדויק דיו‪ .‬ואם אינו כזה‪ ,‬נצטרך להעלות את השאלה הרחבה יותר – והיא אם המכללות‬
‫והאוניברסיטאות בימינו מספקות חינוך ליברלי כזה‪ ,‬והאם ניתן לתקנן‪ .‬צנוע יותר‪ ,‬רלוונטי יותר‬
‫‪9‬‬

‫‪Considerations on Representative Government (London: Routledge, s.d.), pp. 93, 95, 101-102, 133‬‬‫‪.140, 155‬‬

‫‪12‬‬

‫ומעשי יותר להקדיש מחשבה לכמה רפורמות חיוניות בהוראה במחלקות למדע הפוליטי ואולי גם‬
‫בבתי הספר למשפטים‪ .‬השינויים שעולים בדעתי הם פחות בנושאים הנלמדים ויותר בדגש ובגישה‪:‬‬
‫כל מה שמרחיב ומעמיק את ההבנה צריך לזכות לעידוד רב יותר ממה שבמקרה הטוב ביותר אינו‬
‫יכול ליצור כשלעצמו אלא יעילות צרה וחסרת‪-‬עקרונות‪.‬‬
‫בטוחני שאיש לא יטפול עליי‪ ,‬בהתבסס על הבנה שגויה של ההערות הנ"ל‪ ,‬את הטענה‬
‫המגוחכת כאילו החינוך פסק להיות כוח ציבורי או פוליטי‪ .‬ואף על פי כן יש לציין שסוג חדש של‬
‫חינוך‪ ,‬או מגמה חינוכית חדשה תפסו את הבכורה‪ .‬כפי שהחינוך הליברלי במשמעו המקורי נתמך‬
‫בידי הפילוסופיה הקלאסית‪ ,‬כך החינוך החדש שואב את תמיכתו‪ ,‬אם לא את עצם הווייתו‪ ,‬מן‬
‫הפילוסופיה המודרנית‪ .‬על פי הפילוסופיה הקלאסית תכליתם של הפילוסופים שונה באופן רדיקלי‬
‫מן התכלית או התכליות המבוקשות על ידי הלא‪-‬פילוסופים‪ .‬הפילוסופיה המודרנית‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫מתהווה כאשר תכלית הפילוסופיה מזוהה עם התכלית שכל בני האדם מסוגלים למעשה לבקשה‪.‬‬
‫ליתר דיוק‪ ,‬הטענה עתה היא שהפילוסופיה כפופה במהותה לתכלית שכל בני האדם מסוגלים‬
‫למעשה לבקשה‪ .‬אמרנו שבסופו של דבר‪ ,‬הצידוק‬

‫להבחנה בין ג'נטלמנים לבין מי שאינם‬

‫ג'נטלמנים היא ההבחנה בין פילוסופים לבין מי שאינם פילוסופים‪ .‬ואם כך‪ ,‬אזי כשגורמים למטרת‬
‫הפילוסופים‪ ,‬או באופן כללי יותר למטרה החורגת במהותה מתחומי החברה‪ ,‬לקרוס ולהיטמע‬
‫במטרתם של הלא‪-‬פילוסופים‪ ,‬אזי גורמים גם למטרת הג'נטלמנים לקרוס ולהיטמע במטרתם של‬
‫הלא‪-‬ג'נטלמנים‪ .‬במובן זה‪ ,‬התפישה המודרנית של הפילוסופיה היא דמוקרטית ביסודה‪ .‬תכלית‬
‫בנצחי‪ ,‬אלא סעד למעמדו של אדם בחייו‪.‬‬
‫הפילוסופיה אינה עוד מה שאפשר לכנותו עיון חסר פניות ַ‬
‫את הפילוסופיה במובנה זה אפשר להציג באופן מתקבל על הדעת כמי ששואבת את השראתה מן‬
‫הצדקה המקראית; בהתאם‪ ,‬בפילוסופיה במובנה הקלאסי אפשר לזלזל כפילוסופיה פגנית הנתמכת‬
‫בגאווה חוטאת‪ .‬אפשר לפקפק בצדקת הטענה להשראה מקראית‪ ,‬ואפילו לתהות אם תמיד‬
‫הועלתה בכנות גמורה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬יהיה בכך סיוע לבהירות רבה יותר‪ ,‬ובה בעת יתיישב עם רוח‬
‫התפישה המודרנית‪ ,‬אם נאמר שהמודרניים העמידו תפישה "ריאליסטית"‪ ,‬ארצית‪ ,‬שלא לומר‬
‫משעממת‪ ,‬אל מול התפישה ה"אידיאליסטית"‪ ,‬השמימית‪ ,‬שלא לומר בעלת‪-‬החזון‪ ,‬של‬
‫הקלאסיקונים‪ .‬הפילוסופיה או המדע חדלו להיות תכלית כשלעצמה‪ ,‬ותחת זאת גויסו לשירות‬

‫‪13‬‬

‫העוצמה האנושית‪ ,‬עוצמה שנועדה לעשות את חיי האדם ארוכים יותר‪ ,‬בריאים יותר ומשופעים‬
‫יותר‪ .‬כלכלת המחסור‪ ,‬שהיא הנחת היסוד המובלעת בכל מחשבה חברתית קודמת‪ ,‬נועדה‬
‫להתחלף בכלכלה של שפע‪ .‬ההבחנה הרדיקלית בין מדע לעבודת‪-‬כפיים נועדה להתחלף בשיתוף‬
‫פעולה חלק בין המדען למהנדס‪ .‬על פי התפישה המקורית‪ ,‬בני האדם ששלטו במפעל הכביר הזה‬
‫היו המדענים‪-‬הפילוסופים‪ .‬הכול אמור היה להיעשות בידיהם למען העם‪ ,‬אבל‪ ,‬כביכול‪ ,‬שום דבר לא‬
‫אמור היה להיעשות בידי העם‪ .‬שכן העם פקפק מלכתחילה במתנות החדשות שקיבל מאת‬
‫יה"‪ .‬כדי שייעשה מוטב מרצון של‬
‫המכשפים החדשים‪ ,‬שכן זכר את מצוות "מכשפה לא תְחֶַ‬
‫המתנות החדשות‪ ,‬צריך היה "להאיר" את העם‪ .‬נאורות זו היא ליבת החינוך החדש‪ .‬כמוה כהפצתו‬
‫של המדע החדש‪ ,‬הפופולריזציה שלו‪ .‬נמעני המדע בגרסתו הפופולרית היו בשלב הראשון רוזנות‬
‫ודוכסיות‪ ,‬ולא תופרות וחולבות‪ ,‬והמדע בגרסתו הפופולרית התעלה פעמים רבות מעל המדע‬
‫הטהור באלגנטיות שלו ובקסמי ביטויו‪ .‬אבל הצעד הראשון טמן בחובו את כל הצעדים הבאים‬
‫כסדרם‪ .‬הנאורות נועדה להיעשות נאורות אוניברסלית‪ .‬נדמה היה שהבדלי הכישרונות הטבעיים‬
‫ווה הגדול" של מוחות לא‪-‬‬
‫מש ֶ‬
‫איבדו את החשיבות שיוחסה להם מסורתית; השיטה הסתברה כ" ַ‬
‫שווים מטבעם‪ .‬ההמצאה והגילוי אמנם המשיכו להיות נחלת מעטים‪ ,‬אבל את התוצאות אפשר היה‬
‫למסור לכול‪ .‬מנהיגי המפעל הגדול הזה לא הסתמכו רק על השפעות ההשכלה הפורמלית לצורך‬
‫גמילתם של בני אדם מן ההתעסקות באושר עליון בעולם הבא והמרתה בעבודה למען האושר‬
‫בעולם הזה‪ .‬מה שלא עשה הלימוד‪ ,‬ואולי לא יכול היה לעשות‪ ,‬עשה המסחר‪ :‬בזכות הסיוע‬
‫והעידוד העצומים שזכה להם מצד ההמצאות והתגליות החדשות‪ ,‬המסחר המאחד את העמים קנה‬
‫לו עדיפות על פני הדת‪ ,‬המפלגת ביניהם‪.‬‬
‫ומה על החינוך המוסרי? זיהוי תכליתם של הג'נטלמנים עם תכליתם של הלא‪-‬ג'נטלמנים פירושו‬
‫היה שתפישת המידה הטובה כראויה לבחירה לשם עצמה פינתה את מקומה לטובת הבנה אמצעית‬
‫של המידה הטובה‪ :‬היושר משתלם ותו‪-‬לא‪ ,‬הוא אינו אלא קו הפעולה היעיל ביותר לחיי רווחה או‬
‫לשימור‪-‬עצמי נוח‪ .‬המידה הטובה לבשה משמעות צרה‪ ,‬ובסופו של דבר אבד הכלח על המונח‬
‫עצמו‪ .‬לא היה עוד צורך ב"המרה" אמיתית מן העיסוק הקדם‪-‬מוסרי או אף הלא‪-‬מוסרי בטובין‬
‫ארציים לעיסוק בטובה של הנפש‪ ,‬אלא רק במעבר מחושב משיקולי‪-‬תועלת לא‪-‬נאורים לשיקולי‪-‬‬

‫‪14‬‬

‫אמר שלפחות רוב בני האדם יפעלו בהיגיון‬
‫תועלת נאורים‪ .‬אבל אפילו בכך לא היה צורך של ממש‪ .‬נֶ ֱ‬
‫וכראוי אם החלופה תיעשה בלתי‪-‬משתלמת כתוצאה מפעולתו של מוסד פוליטי וכלכלי מן הסוג‬
‫הנכון‪ .‬תכנון והפעלה של מוסדות מן הסוג הנכון נעשו חשובים יותר מגיבוש האופי בידי החינוך‬
‫הליברלי‪.‬‬
‫אבל בל נשכח ולו לרגע את צדה האחר של התמונה‪ .‬הצדק דורש התאמה מתקבלת על הדעת‬
‫בין ההירארכיה החברתית להירארכיה הטבעית‪ .‬ההצדקה להיעדרה של התאמה כזו במצב‬
‫העניינים הישן היתה עובדת המחסור היסודית‪ .‬אבל ככל שפשט השפע‪ ,‬כך התאפשר יותר לראות‬
‫ולהודות בצביעות שחדרה לתפישה המסורתית של האריסטוקרטיה; התברר שהאריסטוקרטיות‬
‫הקיימות הן אוליגרכיות ולא אריסטוקרטיות‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬נעשה קל יותר ויותר לטעון שאין כל‬
‫קשר כמעט בין האי‪-‬שוויון הטבעי לאי‪-‬שוויון חברתי‪ ,‬שמבחינה מעשית או פוליטית אפשר להניח‬
‫בביטחון שכל בני האדם שווים מטבעם‪ ,‬שלכול בני האדם אותן זכויות טבעיות – בתנאי‬
‫שמשתמשים בכלל המנחה הזה כהנחת היסוד המרכזית לצורך המסקנה שהכול זכאים לאותן‬
‫לאי‪-‬שוויון הטבעי יש מקום משלו בכל הקשור לשימוש‪ ,‬לאי‪-‬שימוש או לשימוש לרעה‬
‫הזדמנויות‪ָ :‬‬
‫בהזדמנויות במירוץ עצמו‪ ,‬אבל לא לעניין מיקומו של קו הזינוק‪ .‬וכך התאפשר חיסולן של עוולות‬
‫רבות או לפחות דברים רבים שהפכו לעוולות‪ .‬כך נפתח עידן הסובלנות‪ .‬האנושיות‪ ,‬אשר בעבר‬
‫נחשבה למידה הטובה ההולמת את התנהגותו של אדם עם הנחותים ממנו – עם האנדרדוג –‬
‫הוכתרה כפסגת המידות הטובות‪ .‬הטוב נעשה זהה לחמלה‪.‬‬
‫במקור‪ ,‬המדען‪-‬הפילוסוף נחשב למי ששולט במפעל ההתקדמות‪ .‬כיוון שלא היה לו כוח משלו‪,‬‬
‫הוא נאלץ לפעול באמצעות הנסיכים‪ .‬השליטה היתה אפוא בידי הנסיכים‪ ,‬הגם שהיו אלה נסיכים‬
‫נאורים‪ .‬אבל עם התקדמות הנאורות‪ ,‬חסות הנסיכים לא נדרשה עוד‪ .‬ניתן להפקיד את הכוח בידי‬
‫העם‪ .‬נכון שהעם לא תמיד הקשיב למדענים‪-‬הפילוסופים‪ .‬אבל פרט לכך שגם הנסיכים לא תמיד‬
‫הקשיבו להם‪ ,‬הרי החברה לבשה בהדרגה אופי שחייב אותה להקשיב למדענים‪-‬הפילוסופים לשם‬
‫הישרדותה‪ .‬ובכל זאת נותר שיהוי כלשהו בין הנאורות שבאה מלמעלה לבין האופן שבו העם מימש‬
‫את חירותו‪ .‬אפשר אפילו לדבר על מרוץ‪ :‬האם ירכוש העם בעלות מלאה על חירותו לפני שייעשה‬
‫נאור‪ ,‬ואם אמנם כן‪ ,‬מה יעשה עם חירותו ואפילו עם הנאורות הלא‪-‬שלמה שכבר זכה בה? פתרון‬

‫‪15‬‬

‫לכאורה נמצא בהתקוממות לכאורה נגד הנאורות‪ ,‬ובהתקוממות אמיתית נגד הרודנות הנאורה‪.‬‬
‫אמר שכול אדם זכאי לחירות פוליטית‪ ,‬זכאי להיות חלק מן הריבון‪ ,‬מכוח כבודו של כל אדם באשר‬
‫נֶ ֱ‬
‫הוא אדם – מכוח כבודה של הישות המוסרית‪ .‬הדבר היחיד שאפשר לראותו כטוב לא‪-‬מסויג אינו‬
‫העיון בנצחי‪ ,‬אינו פיתוח הדעת‪ ,‬לא כל שכן החינוך הטוב‪ ,‬אלא הכוונה הטובה; ולכוונות טובות‬
‫מסוגלים הכול‪ ,‬בלי שום תלות בחינוך‪ .‬בהתאם‪ ,‬אפשר אפילו לטעון שלחסרי‪-‬החינוך יש יתרון על‬
‫פני המחונכים‪ :‬קול הטבע או קולו של החוק המוסרי עשוי להשמיע בהם קול צלול ונחרץ יותר‬
‫מאשר במתוחכמים שאולי התחכמו למצפונם‪ .‬אמונה זו אינה נקודת הפתיחה היחידה ואולי אינה‬
‫נקודת הפתיחה הטובה ביותר‪ ,‬אבל עבורנו כיום היא נקודת הפתיחה הנוחה ביותר להבנת הטענה‬
‫שהושמעה בעת ההיא‪ :‬הטענה שהמידה הטובה היא עקרון הדמוקרטיה והוא בלבד‪ .‬מסקנה אחת‬
‫שנגזרה מטענה זו היתה הטרור היעקוביני שהעניש לא רק על מעשים ונאומים אלא גם על כוונות‪.‬‬
‫מסקנה אחרת היתה שאדם חייב לכבד כל אדם אחר באשר הוא אדם‪ ,‬בלי קשר לאופן השימוש שלו‬
‫ברצונו או בחירותו‪ ,‬ושכבוד זה צריך לבוא על מימושו בזכויות פוליטיות מלאות לכל מי שאינו פושע‬
‫או מטורף מבחינה טכנית – בין אם הוא בוגר מספיק לממש את זכויותיו ובין אם אינו בוגר דיו‪.‬‬
‫היגיון זה מזכיר טיעון אחר שהונצח בידי ביקורתו של לוק ושהוליך למסקנה שאכן מותר לערוף את‬
‫ראשו של מלך רודן‪ ,‬אבל רק מתוך יראת כבוד למלך הזה‪ .‬נותר אפוא המרוץ בין החירות הפוליטית‬
‫למטה לבין הנאורות המגיעה מלמעלה‪.‬‬
‫עד כה דיברתי על המדען‪-‬הפילוסוף‪ .‬כלומר‪ ,‬העמדתי פנים כאילו התפישה המקורית‪ ,‬התפישה‬
‫בת המאה השבע‪-‬עשרה‪ ,‬שימרה את כוחה‪ .‬אבל הפילוסופיה והמדע התנתקו בינתיים זה מזה‪:‬‬
‫פילוסוף אינו צריך להיות מדען‪ ,‬ומדען אינו צריך להיות פילוסוף‪ .‬רק התואר "דוקטור לפילוסופיה"‬
‫נותר כתזכורת לעבר‪ .‬מבין שני תחומי הדעת שהתנתקו מכאן ואילך‪ ,‬המדע רכש לו עליונות; המדע‬
‫הוא הסמכות היחידה בדורנו שעליה אפשר לומר שהיא נהנית מהכרה אוניברסלית‪ .‬למדע זה אין‬
‫עוד קשר מהותי לחוכמה‪ .‬אין זה אלא מקרה אם מדען‪ ,‬ואפילו מדען דגול‪ ,‬מתגלה גם כאדם חכם‬
‫מבחינה פוליטית או פרטית‪ .‬במקום המתח הפורה והמאציל בין החינוך הדתי לחינוך הליברלי‪ ,‬אנו‬
‫רואים כיום את המתח בין האתוס הדמוקרטי לאתוס הטכנוקרטי‪ .‬בשבעים השנים האחרונות הפכה‬
‫מקובלת יותר ויותר הדעה שלפיה אין אפשרות לידיעה מדעית ועל כן רציונלית של "ערכים"‪ ,‬כלומר‬

‫‪16‬‬

‫שהמדע או השכל אינם כשירים להבחין בין תכליות טובות ורעות‪ .‬לא יהיה זה הוגן להכחיש שתודות‬
‫להישרדותם של הרגלים תועלתניים‪ ,‬מדענים באופן כללי ומדעני חברה באופן ספציפי עדיין‬
‫כמובן מאליו במקרים רבים לכך שבריאות‪ ,‬אריכות ימים יחסית ושגשוג הם דברים‬
‫מתייחסים ְ‬
‫טובים‪ ,‬ושהמדע נדרש למצוא דרכים להבטיחם או להשיגם‪ .‬אבל תכליות אלה אינן יכולות עוד‬
‫להתבסס על האסמכתאות הישנות; הן נראות היום כאילו הן מושתתות על תשוקות מסוימות שאינן‬
‫נעלות "אובייקטיבית" על פני התשוקות המנוגדות‪ .‬כיוון שהמדע אינו מסוגל להצדיק את התכליות‬
‫שעבורן הוא מחפש אמצעים‪ ,‬הרי שבפועל הוא מחויב לספק את התכליות שמחפשים לקוחותיו‪,‬‬
‫כלומר החברה שאליה משתייך במקרה כל מדען ומדען‪ ,‬ועל כן במקרים רבים ההמון‪ .‬עלינו‬
‫להתעלם כאן מן המסורות הישנות יותר אשר למרבה המזל משמרות עדיין משהו מכוחן הקודם;‬
‫עלינו להתעלם מהן כיוון שכוחן נשחק והולך עם הזמן‪ .‬אם נתבונן אפוא רק במה שייחודי לזמננו או‬
‫מאפיין את זמננו‪ ,‬לא נראה הרבה יותר ממשחק גומלין בין טעם המוני לבין יעילות שרמתה גבוהה‬
‫אבל שאין לה בעצם עקרונות‪ .‬הטכנאים‪ ,‬אם אינם אחראים ממש לדרישות ההמון‪ ,‬מכל מקום הם‬
‫קשובים להן; אבל ההמון כהמון אינו יכול להיות אחראי כלפי אף אחד או שום דבר על שום דבר‪.‬‬
‫אלה הנסיבות שבהן אנחנו כאן‪ ,‬ואחרים במדינה‪ ,‬מעלים את השאלה בנוגע לחינוך הליברלי‬
‫ולאחריות‪.‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬למי שאינם מחונכים די הצורך תהיה בהכרח השפעה בלתי‪-‬מתקבלת‪-‬על‪-‬הדעת‬
‫בעוצמתה על החינוך – על ההכרעה בדבר תכליות החינוך ואמצעיו כאחד‪ .‬יתר על כן‪ ,‬עצם‬
‫התקדמותו של המדע מוליכה אל התמחות מתעצמת והולכת‪ ,‬וכתוצאה מכך מעמדו של אדם נעשה‬
‫תלוי במומחיותו‪ .‬החינוך המדעי עומד בסכנה שיאבד את ערכו כמי שמרחיב ומעמיק את האדם‪.‬‬
‫המדע האוניברסלי היחיד המתאפשר על בסיס זה – לוגיקה או מתודולוגיה – הופך בעצמו לעניין של‬
‫טכנאים ועבור טכנאים‪ .‬את התרופה להתמחות מחפשים אפוא בסוג חדש של אוניברסליזם –‬
‫אוניברסליזם אשר נעשה בלתי‪-‬נמנע כמעט כתוצאה מהתרחבות אופקינו במרחב ובזמן‪ .‬אנחנו‬
‫מנסים לסלק את צרותה של ההתמחות באמצעות שטחיותם של דברים כמו קורסי תרבות כלליים‬
‫פה לקולנוע רצוף )להבדיל מגלריית תמונות( המציג את ההיסטוריה של‬
‫או באמצעות מה שהושווה י ֶ‬
‫כל האומות מכול הכיוונים‪ :‬הכלכלי‪ ,‬המדעי‪ ,‬האמנותי‪ ,‬הדתי והפוליטי‪ .‬מופע הראווה האדיר‬

‫‪17‬‬

‫שמסופק בדרך זו הוא במקרה הטוב מרגש ומבדר; הוא אינו מאלף ומשכיל‪ .‬אם נקרא מאה עמודים‬
‫נלמד על האחדות המסתורית בין הייחוד והגיוון האנושיים יותר‬
‫של הרודוטוס – או אפילו עשרה – ִ‬
‫מאשר בקריאת כרכים על כרכים שנכתבו ברוח הרווחת בימינו‪ .‬ופרט לכך‪ ,‬ההצטיינות האנושית או‬
‫המידה הטובה אינן יכולות עוד להיחשב לשלמות הטבע האנושי שהאדם נוטה אליה מטבעו או‬
‫ארוס שלו‪ .‬כיוון שה"ערכים" נתפשים למעשה כעניין של מוסכמות‪ ,‬החינוך‬
‫המשמשת מטרה ל ֶ‬
‫יה‪ ,‬או ליתר דיוק בהתניה באמצעות סמלים מילוליים ואחרים‪ ,‬או בהסתגלות‬
‫המוסרי מוחלף בהתנָָ‬
‫לחברה המדוברת‪.‬‬
‫מהם אפוא סיכוייו של החינוך הליברלי בדמוקרטיית ההמונים? איזה סיכוי יש לבעלי החינוך‬
‫הליברלי לרכוש עוצמה מחודשת במסגרת הדמוקרטיה? אל לנו להחניף לדמוקרטיה – דווקא משום‬
‫שאנו ידידי הדמוקרטיה ובעלי‪-‬בריתה‪ .‬אף שאסור לנו לשתוק בנוגע לסכנות שהדמוקרטיה חושפת‬
‫אליהן את עצמה ואת המצוינות האנושית‪ ,‬גם איננו יכולים לשכוח את העובדה המובנת מאליה‬
‫שכאשר היא מעניקה חירות לכול‪ ,‬הדמוקרטיה מעניקה חירות גם למי שהמצוינות האנושית חשובה‬
‫להם‪ .‬איש אינו מונע מאיתנו לטפח את גננו או להציב משלטים אשר עם הזמן אולי יתחילו להיתפש‬
‫על ידי אזרחים רבים כנושאי ברכה לרפובליקה וכמי שראויים לתת בה את הטון‪ .‬למותר לומר‬
‫שמאמץ עליון הוא תנאי הכרחי להצלחה‪ ,‬אף שבוודאי אינו מספיק לה‪ .‬שכן "בני אדם תמיד יכולים‬
‫לקוות ולעולם אינם חייבים להתייאש‪ ,‬יהיו אשר יהיו גורלם ומצוקתם"‪ .‬אכן כולנו נאלצים היות‬
‫מומחים‪ ,‬אבל אפשר לנסות להתמחות בעניינים החשובים ביותר‪ ,‬או בלשון פשוטה ונאצלת יותר‪,‬‬
‫בדבר האחד הנחוץ‪ .‬כפי שעומדים הדברים היום‪ ,‬אפשר לצפות לעזרה מיידית יותר ממדעי הרוח‬
‫ַ‬
‫במשמעותם הנכונה מאשר מן המדעים המדויקים‪ ,‬מרוחן של דקות‪-‬האבחנה והעדינות יותר מאשר‬
‫מרוח הגיאומטריה‪ .‬אם אינני טועה‪ ,‬זו הסיבה שבגללה החינוך הליברלי מזוהה היום באופן בלעדי‬
‫כמעט עם קריאה משותפת בספרות מופת‪ .‬אי אפשר היה לבקש התחלה טובה יותר‪.‬‬
‫אל לנו לצפות שהחינוך הליברלי ייעשה אי‪-‬פעם חינוך לכול‪ .‬לעולם הוא יישאר חובתו וזכותו של‬
‫מיעוט‪ .‬אל לנו לצפות גם שבעלי החינוך הליברלי ייעשו כוח פוליטי בפני עצמם‪ .‬שכן איננו יכולים‬
‫לצפות שהחינוך הליברלי יוליך את כל הנשכרים ממנו להבין את אחריותם האזרחית באותה הדרך‪,‬‬
‫או שיסכימו זה עם זה מבחינה פוליטית‪ .‬קרל מרקס‪ ,‬אבי הקומוניזם‪ ,‬ופרידריך ניטשה‪ ,‬סבו‪-‬החורג‬

‫‪18‬‬

‫של הפשיזם‪ ,‬זכו לחינוך ליברלי ברמה שאיננו יכולים אפילו לקוות לשאוף לה‪ .‬אבל אולי אפשר לומר‬
‫שכישלונותיהם המפוארים מקלים עלינו )כמי שחוו את הכישלונות על בשרם( להבין שוב את‬
‫האמרה הישנה שאי אפשר לנתק את החוכמה מן המתינות‪ ,‬ועל כן להבין שהחוכמה תובעת נאמנות‬
‫בלתי‪-‬מעורערת לחוקה הוגנת ואפילו לעקרון החוקתיות‪ .‬המתינות תגן עלינו מפני הסכנה הכפולה‬
‫של ציפיות מפליגות מן הפוליטיקה בצד זילות מבישה של הפוליטיקה‪ .‬ועל כן ייתכן שישוב היום שבו‬
‫כל בעלי החינוך הליברלי יהיו אנשים מתונים מבחינה פוליטית‪ .‬ואז ייתכן שבעלי החינוך הליברלי‬
‫שוב יזכו לאוזן קשבת אפילו בכיכר השוק‪.‬‬
‫יקדם לה אבחון כן – אבחון שלא‬
‫שום התלבטות בתרופות למכאובינו לא תביא תועלת אם לא ִ‬
‫יסולף על ידי תקוות חסרות‪-‬בסיס או פחד מפני כוחות השלטון‪ .‬צריך להבין שאנו מוכרחים לקוות‬
‫כמעט בניגוד לכל הסיכויים‪ .‬אני אומר זאת מבלי להתייחס כלל לסכנות המאיימות עלינו מידי אויב‬
‫זר‪ ,‬ברברי ואכזר‪ ,‬צר‪-‬אופקים וערמומי הנבלם )אם הוא נבלם( רק בידי הפחד המוצדק פן מה‬
‫חשבנו על תרופות ייתכן שניאלץ להסתפק בסמי הרגעה‪ .‬אבל אל לנו‬
‫שיחסל אותנו יחסל גם אותו‪ .‬ב ָ‬
‫לטעות ולחשוב שסמי הרגעה הם תרופה למחלה‪ .‬יש לזכור שחינוך ליברלי למבוגרים אינו רק‬
‫ים מנע מהם בצעירותם את החינוך ההולם את טבעם‪ .‬החינוך‬
‫מעשה של צדק כלפי מי שעונ ָ‬
‫הליברלי למבוגרים חייב כעת לפצות גם על פגמיו של חינוך שהוא ליברלי רק בשמו או שנקרא כך‬
‫רק מתוך נימוס‪ .‬ואחרון חביב‪ ,‬החינוך הליברלי עוסק בנפשות של בני אדם ועל כן אין לו כמעט‪ ,‬אם‬
‫בכלל‪ ,‬תועלת במכונות‪ .‬אם החינוך הליברלי ייעשה מכונה או תעשייה‪ ,‬הוא ייעשה בלתי ניתן‬
‫להבחנה מתעשיית הבידור – אלא מצד ההכנסה והפרסום‪ ,‬הקישוט והזוהר‪ .‬אבל החינוך הליברלי‬
‫מתבטא בלמידה להקשיב לקולות שקטים וקטנים‪ ,‬ועל כן באטימת האוזניים למגאפונים‪ .‬החינוך‬
‫לאור‪ ,‬ועל כן נמנע מאור הזרקורים‪.‬‬
‫הליברלי חותר ָ‬

‫‪19‬‬