‫‪1‬‬

‫פילוסופיה פוליטית‬

‫השאלה "מה גורם לאנשים להתאגד מדינית ופוליטית?" ‪ -‬שעומדת בבסיס גישת האמנה החברתית – היא שאלה‬

‫היפותטית‪ .‬אנחנו לא באמת מכירים תקופה שבה יחידים התאגדו לקבוצות‪ .‬לכן מדובר בעצם בניסוי מחשבתי –‬

‫מה היה קורה אלמלא המדינה‪ ,‬מהן האלטרנטיבות‪ .‬וזה מעורר קושי‪ ,‬איך אנחנו יכולים לדעת האם התשובות‬

‫לשאלות הללו נכונות‪ .‬זהו הקושי האפיסטמולוגי‪ .‬אפשר לומר בתשובה שעל ידי הכרת טבעו של האדם אנחנו‬

‫יכולים לדעת איך הוא היה מתנהג במצב מסוים‪ ,‬אף אם הוא לא היה שם בכלל‪.‬‬

‫ביקורת קשה יותר יוצאת נגד הנחת היסוד של גישת האמנה החברתית – שהחברה מורכבת מאוסף של יחידים‬

‫שהתאגדו יחד‪ .‬הביקורת טוענת שאי אפשר לדבר על אינדיבידואל שמבודד מהחברה שבה הוא חי‪ .‬זהותנו כבני‬

‫אדם מוגדרת על ידי היותנו חלק מ"המסע האנושי"‪ .‬לפי האמנה החברתית‪ ,‬יש מתח בין הצורך בשיתוף פעולה‬

‫בין הפרטים לצורך הגשת המטרות לבין התחרותיות והרצון להשיג כמה שיותר מהרווחים שהתקבלו כתוצאה‬

‫משיתוף הפעולה הנ"ל‪ .‬המניע הראשוני לשיתוף פעולה הוא הרצון האינטרסנטי לרווחים‪ ,‬וברע שהללו הושגו‬

‫אותו מניע דוחף את בני האדם לפרק את שיתוף הפעולה כדי לקבל ולנכס לעצמם כמה שיותר מהרווחים שהושגו‬

‫על ידי שיתוף הפעולה‪ .‬הדבר הנ"ל מאיים על עצם היכולת לשיתוף פעולה! זאת כי אין לצדדים אמון אחד בשני‬

‫ומחויבות הדדית‪ ,‬אלא נהפוך הוא – כל אחד מחכה לרגע בו יוכל לקחת את כל הרווחים בעצמו‪.‬‬

‫האינדיבידואליזם המתודולוגי של תפיסת האמנה החברתית‪ ,‬מונע אפשרות לשיתוף פעולה אמיתי כמו שאנו‬

‫מבינים אותו‪ .‬אמנם יתכן שמתוך מחשבה לטווח ארוך‪ ,‬אדם יימנע מלרמות ולנצל את הזולת גם כשזה משתלם לו‬

‫וזאת כדי שלא יימנעו משיתוף פעולה עימו בעתיד‪ ,‬וכך בפועל תיווצר חברה שיש בה אמינות והגינות‪ ,‬אולם‬

‫מבחינת התפיסה האמנתית‪ ,‬כל אלה הם רק אמצעים להגדלת הרווח האישי ולא מטרה בפני עצמה‪.‬‬

‫אלה המציבים את הביקורת הזו נקראים "קהילתנים"‪ .‬הם טוענים שישנן טובת הנאה‪ ,‬שיש להן ערך אך ורק‬

‫במסגרת של קהילה‪ .‬להישג מדעי או ליצירת אומנות‪ ,‬יש ערך רק עבור הקהילה – אי אפשר לחלק את הערכים‬

‫הנ"ל בין אינדיבידואלים‪ .‬זאת בניגוד להנחה של האינדיבידואליזם המתודולוגי שישנם רק טובין כאלה שהיחיד‬

‫מתעניין בהם‪ ,‬ושכל שיתוף הפעולה הוא רק בכדי להשיג אותם‪ .‬קיומם של מדע‪ ,‬אומנות ותרבות מראה שישנם‬

‫רווחים שתלויים במציאות של חברה או קהילה‪.‬‬

‫לפי הקהילתנים‪ ,‬אי הצדק הבסיסי ביותר הוא ה"הדרה" – סילוק של מישהו מ"המסע האנושי" ‪ -‬הצדק הנדרש‬

‫הוא שיתוף הפעולה בקהילה‪.‬‬

 ‫‪2‬‬

‫אחד הפילוסופים החשובים ביותר של הפוליטיקה הוא הפילוסוף ג'ון רולס ‪ – A theory of justice -‬הוא שייך‬

‫לאנשי האמנה החברתית והמבקר הגדול שלו הינו מייקל וולצר‪ .‬כשוולצר דן בשאלה מתי מלחמה צודקת או לא‬

‫צודקת הוא משווה בין מדינות לאינדיבידואלים וטוען כי כשם שיש לכל פרט זכות להגן על חייו ועל ביתו כך‬

‫בהתאמה יש למדינה זכות להגן על ריבונותה‪ .‬האנאלוגיה הזו זכתה לביקורת רבה שעיקרה בטענה כי וולצר לא‬

‫מצליח להסביר מה כ"כ חשוב בריבונותה של מדינה ולמה זה כל כך חמור לפגוע בה למשל במקרה שבמדינה‬

‫מסוימת יש שלטון מושחת ומדינה אחרת יכולה להתערב כדי לשנות זאת?‬

‫וולצר משיב שהמדינות משקפות את אופי הקהילות שיצרו בני האדם‪ ,‬על כל ההשקפות המוסריות והתרבותיות‬

‫שלהם – ולבני האדם יש זכות ליצור לעצמם קהילות כרצונם‪ .‬טעם שני הינו כי מי שנמצא מחוץ למדינה‪ ,‬אינו‬

‫יכול לשפוט ולהעריך נכונה את מצב העניינים באותה מדינה‪ ,‬והאם השלטון בה הוא מדכא או אינו משקף את‬

‫רצון העם‪ .‬טעם שלישי הוא שהקהילה הבינלאומית מכירה בחשיבותו של פלורליזם ערכי ומעוניינת בקיום של‬

‫מדינות שונות שכאלה‪.‬‬

‫ראינו את הביקורת (ג'יימס פנר) מתוך הגישה ההגליאנית‪ ,‬מעביר ביקורת על הגישה האמנתית‪ .‬הוא טוען‬

‫שהאדם מטבעו הוא יצור חברתי‪ ,‬ולא אינדיבידואל שהתאגד לחברה רק מתוך צורך‪ .‬פנר אומר שלפי הגישה‬

‫האמנתית‪ ,‬ערך הוא מושג סובייקטיבי ‪ -‬לדבר מסוים יש ערך רק עבור אותו אדם שרוצה בו‪ .‬וזו לדעתו תפיסה‬

‫מעוותת שכן לשיטתו לדברים מסוימים יש ערך בשל אינטראקציה בין אישית כגון מדע‪ ,‬ספורט‪ ,‬אומנות‪ ,‬תרבות‬

‫וכיו"ב‪.‬‬

‫ג'ון לוק טוען שהאדם נברא באופן טבעי בצלם אלוקים ועם הכרה בזכויות האחר‪ ,‬אבל אנו זקוקים למנגנונים‬

‫חברתיים שיגנו וישמרו עלינו מפני הנטייה להעדיף את עצמנו על פני הזולת ("אדם קרוב אצל עצמו")‪ .‬דרושה‬

‫סמכות אובייקטיבית שתוכל לשפוט בין אנשים‪ ,‬כי כל אחד קרוב אצל עצמו וחושב שהצדק עימו‪ .‬הביקורת‬

‫ההגיליאנית טוענת כנגד זה שלפי זה אנשים תמיד יתייחסו לחוק כמשהו חילוני (חיצוני) שנכפה עליהם‪ ,‬שהם‬

‫סבילים ביחס אליו ולא שותפים בו ולכן תמיד מנסים להתחמק מהחוק ומנסים להרוויח כמה שיותר‪.‬‬

‫אם נתייחס למדינה כאל משהו שמעוניינים לתרום לו כמה שיותר‪ ,‬ולא רק להרוויח ממנו‪ ,‬אנשים יתנהגו אחרת‪.‬‬

‫זו הייתה נקודה השנייה של הביקורת‪.‬‬

‫ההגנה על הגישה האמנתית טוענת שהגל ופנר עושים ממנה קריקטורה שאינה משקפת את הגישה באמת‪ .‬נכון‬

‫שהאינטרס האגואיסטי הוא גורם מרכזי מאוד בפסיכולוגיה שלנו‪ ,‬אבל אנחנו מסוגלים להתגבר עליו ועל עצמנו‬

‫ולצאת מגבולות האינדיבידואל וכן לתרום לזולת‪ .‬גם התפיסה אמנתית רואה בחברה אמצעי להשיג ערכים‬

‫כלליים ואוניברסאליים – אפילו אצל תומס הובס יש אמירות כאלו‪.‬‬

 ‫‪3‬‬
‫בתפיסה ההיגליאנית‪ ,‬שלב "האספסוף" הוא שלב שעוברים אותו ומתעלים לשלב החברתי ואילו בתפיסה‬

‫האמנתית נשמר מתח תמידי בין האגואיזם מחד גיסא לבין הצד החברתי שבאדם מאידך גיסא‪.‬‬

‫דיוויד גוטייר הוא אחד הפרשנים החשובים של הובס‪ .‬הוא טוען שישנן ‪ 3‬הנחות העומדות בבסיס הכלכלה‬

‫המודרנית‪:‬‬

‫‪.1‬ערך הוא עניין של העדפה סובייקטיבית – רק לתועלת האנושית יש ערך והיא קשורה להעדפות;‬

‫‪.2‬רציונאליות היא מקסום – אדם רציונאלי הוא זה שממקסם את השגת הסיפוקים שלו;‬

‫‪.3‬אינטרס אינו עניין הדדי – האדם אינו אלטרואיסט וטובתם של אחרים לא עומד בראש מעייניו‪.‬‬

‫כל זה יוצר תפיסה פסימית של טבע האדם כיצור טבעי והישרדותי‪ .‬חשוב להכיר את הגישה הנ"ל על מנת להנגיד‬

‫בינה לבין הגישה האחרת‪ .‬במקרה של ה"איום התמים" נראה שמותר להתגונן להרוג אותו‪ ,‬כי יש לו זכות להיות‬

‫קצת אגואיסט וקצת קרוב אצל עצמו‪ .‬מנגד אחרים בתפיסה הקהילתנית יטענו שהזכות להגנה עצמית נובעת‬

‫מהיותו של המתגונן סוכן של צדק – הוא פועל בשם המדינה והחוק‪ ,‬שברגע זה לא יכולים להתערב (ואז אסור לו‬

‫להתגונן במקרה שהמדינה והחוק כן יכולים להתערב?) המסגרת צריכה להניח שאנשים הם אגואיסטים ולהיות‬

‫בנויה כך שלמרות זאת יהיה להם אינטרס לשתף פעולה ולהגן זה על זה‪ .‬גם מי שהוא בעצמו מוסרי וקנטיאני‬

‫למשל צריך לקחת בחשבון שיש אגואיסטים בחברה ושזה לא מוסרי לתת להם לנצל אותו‪ .‬לכן חשוב להניח את‬

‫ההנחות של הובס בשביל פילוסופיה פוליטית וזאת אפילו אם מחזיקים בתפיסה קהילתנית‪.‬‬

‫המקרה של ה"איום התמים" ממחיש את הבעייתיות של התפיסה הקהילתנית לפיה למאוים אסור להתגונן כי‬

‫הזכות שלו אינה אגואיסטית אל נובעת ממסגרת המדינה – ו"מאי חזית" ‪ ,‬התפיסה של הובס נראית כאן יותר‬

‫אמיתית‪.‬‬

‫יש כאלו שערערו כנגד כל אחת ואחת מ‪ 3 -‬ההנחות דלעיל ‪ :‬למשל אם אני יכול לעשות ‪ 2‬פעולות‪ ,‬ששתיהן‬

‫מביאות לי את אותה תועלת באותו מאמץ רק שאחת מהן מביאה תועלת גם לזולת ‪ -‬אנו נרגיש שזה ממש מרושע‬

‫ולא הגיוני לא לבחור באופציה שמועילה גם לזולת‪ .‬נייגל מראה שאם יש לנו אינטרס לפעול לקידום עצמנו אזי‬

‫שיש לנו אינטרס לפעול גם לקידום אחרים‪.‬‬

‫הובס טוען שבמצב הטבעי‪ ,‬כל בני האדם שווים בטבעם‪ ,‬כי הכוחות הפיסיים והרוחניים שלהם פחות או יותר‬

‫שווים‪ .‬אפשר לפרש טענה זו על דרך ההימור של פסקל‪ :‬גם אם בפועל יש לי יתרון משמעותי על אחרים‪ ,‬והסיכון‬

‫שהם יהרגו אותי הוא קטן ומזערי‪ ,‬הרי שבצד השני ההפסד הוא חיי – הפסד אינסופי – כי החיות זה הכל עבור בן‬

‫אנוש‪ .‬לכן האינטרס שלי הוא לעשות הכל על מנת לנטרל את האיום הזה וזאת על ידי כריתת בריתות עם אחרים‬

‫אשר עלולים ו‪/‬או מסכנים אותי ואת חיי‪.‬‬

 ‫‪4‬‬

‫יש להבחין בין טענות דסקריפטיביות המתארות את המציאות לבין טענות נורמטיביות שמורות איך להתנהג –‬

‫ההבדל שבין הקיים והמצוי לבין הראוי והרצוי‪.‬‬

‫בפרק יג' של "לויתן" מתאר הובס את המצב הטבעי וטוען שאנשים רציונאליים הנמצאים במצב הטבעי יקלעו‬

‫למלחמת כל בכל‪ .‬זהו תיאור דסקריפטיבי – הוא לא טוען מה ראוי להיות אלא מה יהיה בפועל‪ .‬בסוף הפרק הנ"ל‬

‫כותב הובס שבמלחמת כל בכל אין מושגים של צדק ועוול‪ ,‬אין מותר ואסור ‪ .‬זו כבר טענה מרחיקת לכת יותר – כי‬

‫אפשר היה לומר שיש חובה מוסרית אלא שאנשים לא נוהגים או ינהגו על פיה ו‪/‬או לפיה‪ .‬אם התבונה היא לדאוג‬

‫לאינטרס האישי והמוסר לא יכול להיות מנוגד לתבונה (כפי שטוען גם קאנט) אז במצב הטבעי התבונה אומרת‬

‫להשתתף במלחמה ולכן זה לא יכול להיות בלתי מוסרי‪.‬‬

‫למה חשיבה רציונאלית תוביל למלחמת כל בכל ולא לשיתוף פעולה – מצב דברים זה מוסבר על ידי דילמת‬

‫האסיר‪ .‬אסטרטגיה דומיננטית פירושה האסטרטגיה שכדאי לאדם לנקוט בה ללא כל קשר לפעולה ו‪/‬או‬

‫לאסטרטגיה שינקוט בה האחר‪ .‬לאסיר אחד תמיד שווה להסגיר את האסיר השני‪ ,‬כי במקרה שהשני לא יסגיר‬

‫הראשון יקבל ‪ 0‬שנים והשני ‪ 10‬שנים‪ .‬להבדיל במצב בו הראשון לא יסגיר והשני כן יסגיר מצב הדברים יהיה‬

‫הפוך ולרעת האסיר הראשון‪ .‬לכן למרות ששווה לשניהם לא להסגיר וכך כל אחד מהם יקבל רק ‪ 2‬שנים – בכל‬

‫זאת חשיבה רציונאלית שלא מתחשבת בזולת כפי שהוא אלא רק באינטרס האישי תוביל למצב ששניהם מסגירים‬

‫זה את זה וכל אחד מקבל ‪ 6‬שנים – לעניינו דומה המצב הטבעי לאפשרות האחרונה שבה כל אחד מהאסירים‬

‫נכנס לכלא ל – ‪ 6‬שנים מאחר ושניהם נקטו בהסגרה – היא האסטרטגיה הדומיננטית במקרה שלהם וזאת למרות‬

‫שאנו מעדיפים להגיע למצב של ‪ 2‬שנים לכל אחד מהם (אלא שלאור האסטרטגיה דלעיל שמדמה את מצב‬

‫הדברים במצב הטבעי הרי שנגיע למצב של ‪ 6‬שנים לכל אחד ולמלחמת כל בכל) להלן הטבלה לדוגמא‪:‬‬

‫אסיר א' לא מסגיר‬ ‫אסיר א' מסגיר את אסיר ב'‬ ‫דילמת האסיר‬
‫‪ 2‬שנים לאסיר א'‬ ‫‪ 0‬שנים לאסיר א'‬ ‫אסיר ב' לא מסגיר את אסיר א'‬

‫‪ 2‬שנים לאסיר ב'‬ ‫‪ 10‬שנים לאסיר ב'‬

‫‪ 10‬שנים לאסיר א'‬ ‫‪ 6‬שנים לאסיר א'‬ ‫אסיר ב' מסגיר את אסיר א'‬

‫‪ 0‬שנים לאסיר ב'‬ ‫‪ 6‬שנים לאסיר ב'‬

‫(האסטרטגיה הדומיננטית – נקודת שווי המשקל של‬

‫נאש" מדמה את מצב הדברים המוביל למלחמת כל‬

‫בכל)‬
 ‫‪5‬‬
‫ישנו עיקרון נוסף שנקרא "שיווי המשקל של נאש" – מדובר במצב בו עשיתי כל מה שאני יכול כדי להשיג את‬

‫התוצאה הכי טובה מבחינתי בהתחשב בפעולות ובאופציות העומדות לרשות הזולת‪ .‬במצב של ‪ 2-2‬אין שווי‬

‫משקל מאחר ו‪ -‬אסיר א' יכול לנקוט בפעולה שתועיל לו יותר – להסגיר את ב' ולקבל ‪ 0‬שנים לעומת זאת במצב‬

‫של ‪ 6-6‬יש שווי משקל ‪ ,‬כי אם השני הסגיר אותי הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות הוא להסגיר אותו – מצב‬

‫הדברים המתואר לעיל מראה לנו כי האסטרטגיה הדומיננטית מובילה במקרה הנ"ל לתוצאה לא אופטימאלית‪.‬‬

‫בפרק יד' מדבר הובס על הזכות הטבעית ‪ -‬לאדם יש זכות טבעית לכל דבר ולדידו יש ‪ 3‬חוקים טבעיים‪:‬‬

‫‪.1‬לשאוף לשלום;‬

‫‪.2‬לוותר על חלק מהזכויות הטבעיות על מנת להשיג שלום;‬

‫‪.3‬מי שכורת אמנה חייב לקיימה (תחילת פרק טו')‬

‫מקורם של החוקים הללו לשיטתו הוא בתבונה – מי שהוא תבוני מצווה על ידי התבונה לשמור על חייו וזה מוביל‬

‫לשאיפה לשלום ולכריתת האמנה החברתית – כך למעשה משרתת התבונה את התשוקה הבסיסית של האדם –‬

‫לשרוד!‬

‫אין ייתכן שבמצב הטבעי לכל אחד יש זכות אבל אין מושג של צדק ועוול? הרי לפחות לכאורה פגיעה בזכויות היא‬

‫אי צדק‪ .‬התשובה של ג'ודית תומפסון בנויה על ההבחנה של המשפטן הופלד (טבלת הזכויות של הופלד) בין‬

‫מובנים שונים של המושג זכות‪ .‬יש זכות של חירות שפירושה הוא היעדר חובה – אין עלי חובה כלפי הזולת‬

‫להימנע מהתנהגות מסוימת (למשל לומר מה שאני חושב) במקרה כזה‪ ,‬ייתכן שגם לזולת יש זכות לא לאפשר לי‬

‫לעשות את הנ"ל ולא לומר שמה שאני חושב (למשל להשמיע מוסיקה רועשת ואז לא יישמעו אותי) – זוהי זכות‬

‫במובן החלש של המילה‪.‬‬

‫לעומת זאת זכות במובן החזק פירושה תביעה כלפי הזולת אם לאדם ‪ X‬יש זכות כלפי אדם ‪ Y‬הרי של ‪ – Y‬יש‬

‫חובה לעשות ו‪/‬או להימנע מלעשות משהו‪.‬‬

‫לפי ההבחנה דלעיל הרי שהזכויות עליהן מדבר הובס במצב הטבעי הינן זכויות במובן החלש של המילה – אף‬

‫אדם לא צריך להימנע מלעשות משהו‪ .‬אולם גם אין לאדם תביעה מהזולת ועל כן הזולת יכול לפגוע בו ולשלול את‬

‫זכויות‪ .‬המושג צדק חל רק כאשר קיימות זכויות במובן החזק של המילה וכשלאנשים יש תביעות כלפי אנשים‬

‫אחרים לעומת זאת במצב הטבעי יש רק זכויות ללא חובות‪.‬‬

‫לפי הובס מלחמת כל בכל היא התוצאה ההכרחית של הרציונאליזם של האנשים במצב הטבעי כמו שראינו‬

‫בדוגמת דילמת האסיר – זו האסטרטגיה הדומיננטית של כלל הצדדים ולכן זה מביא אותם לשיווי משקל שאי‬

‫אפשר לצאת ממנו כמו במלחמה‪ .‬על מנת שאדם יפסיק את המרדף אחר הכוח הוא צריך להשתכנע שגם אחרים‬

‫מוכנים לעשות כן‪ .‬כל אדם צריך לשאוף לשלום להיות מוכן לוותר על חירותו ביחס לאנשים אחרים באותה מידה‬

‫בה הוא רוצה שהם יוותרו של חירותם כלפיו‪ .‬אבל מכיוון שאי אפשר לסמוך על הבטחותיהם של אנשים אחרים‪,‬‬
 ‫‪6‬‬
‫כי שאיפות הכוח שלהם למשל יכולות להיות חזקות יותר – אזי צריך ריבון שיכפה על כלל הצדדים לכבד את‬

‫התחייבויותיהם‪ .‬במצב הטבעי אין אמנות שאפשר לסמוך עליהן ולכן שאיפת השלום מחייבת קיום של שלטון וזה‬

‫מה שנותן לו את ההצדקה לקיומו‪ .‬רק במצב המדיני החוק הטבעי אומר שיש חובה לקיים אמנות‪ .‬יש פה בעצם‬

‫שתי אמירות‪:‬‬

‫‪.1‬לגיטימיות מדינית נובעת מהסכמת הפרטים הכפופים לריבון;‬

‫‪.2‬לגיטימיות מדינית נובעת מהעובדה שמלחמה היא מצב נחות;‬

‫יש הבדלים בין האמירות לעיל‪.‬‬

‫הובס טוען שהצדק אינו מנוגד לשכל אבל לכאורה המצב הכי טוב עבור היחיד הוא שכולם שומרים על החוק חוץ‬

‫ממנו‪ .‬לפי השכל שווה לו לא לקיים את החוק‪ ,‬אם זה אפשרי שרק הוא יעשה זאת‪ .‬אולם לפי הצדק‪ ,‬יש חובה‬
‫לקיים את ההתחייבות‪ .‬כיצד מתיישבים הדברים? אפשר לומר שקיומו של ריבון שמעניש על הפרת האמנה מביא‬

‫לכך שגם לפי השכל לא כדי להפר את האמנה‪ .‬אבל מה במקרה שניתן להפר את האמנה מבלי להיתפס ולחמוק‬

‫מעונשו של הריבון? הובס טוען שלקחת סיכון כזה זה טיפשי ונוגד את השכל גם אם לאחר מעשה ההימור ו‪/‬או‬

‫המעשה הצליח‪ .‬שנית‪ -‬מי שמצהיר שצדק מנוגד לשכל ושטוב להפר את החוק אנשים לא ירצו לשתף פעולה איתו‪.‬‬

‫אבל לפי זה כל הבעיה היא רק בעניין ההצהרה הרי אפשר לעבור על החוק בסתר? אפשר לומר שהובס באמת רומז‬

‫שמשתלם להיות נבל אך לא רוצה להגיד זאת בפירוש‪ .‬לחילופין ייתכן שכוונתו היא שאדם שחושב בתוכו שצדק‬

‫מנוגד לשכל בסופו של דבר יפר אותו באופן שיתגלה ו‪/‬או שיהיה גלוי ואז הוא יודר ו‪/‬או ימודר מהחברה‪.‬‬

‫על כל פנים משתלם להפנים את החובה בדבר קיום אמנות וזאת האדם לא ייכשל ולא יודר‪ .‬כך למעשה מתפתח‬

‫המצפון שגורם לאנשים לרגשות אשם כאשר הם אינם ממלאים את התחייבויותיהם‪ ,‬גם אם אף אחד לא יודע‪,‬‬

‫וגם אם מילוי ההתחייבויות לא היה משנה את התוצאות (כמו הצבעה בבחירות למשל)‪ .‬דיוויד גוטייר קורא‬

‫לחברה כזו חברה של ‪ . MAXIMIZERS ANSTRAINED‬אנשים שרוצים למקסם את הרווח שלהם במגבלות‬

‫החוק‪ .‬חברה כזו שורדת טוב יותר‪ ,‬לכן התפתח המצפון מבחינה ביולוגית‪.‬‬

‫אבל הובס שוכח משהו‪ .‬הובס שוכח שיש מקרים בהם העובדה שצד אחד קיים את החוק יוצרת גם אצל הצד‬

‫השני מוטיבציה לקיים את החוק ולא להפר אותו‪ .‬למשל אם החליטו על נסיעה בצד מסוים של הכביש הרי‬

‫שמשתלם לכולם לעשות כן ולא לנסוע בכיוון ההפוך ‪ -‬זה נקרא "קונבנציה רגילה"‬

‫סוג אחר של דילמה נקרא "מאבק המינים"‪ :‬בעל ואשתו רוצים לצאת לבלות יחדיו‪ .‬דא עקא‪ ,‬שהבעל רוצה ללכת‬

‫לראות קרב אגרוף ואשתו רוצה ללכת לראות באלט‪ .‬אם שניהם הולכים לאחד מהללו הרי שישנו צד אחד שייהנה‬

‫יותר מהצד השני (הבעל ייהנה יותר מאשתו באגרוף והאישה תהנה יותר מבעלה בבאלט) והאלטרנטיבה ללכת כל‬

‫אחד בנפרד לא מהנה בכלל‪ .‬גם במקרה זה אם אחד קבע את הדבר כעובדה ונסע למקום המועדף עליו ואי‬
 ‫‪7‬‬
‫אפשרות ללכת לבילוי האחר הרי שמשתלם לצד השני להצטרף אליו ולא להישאר לבד‪ .‬במצבים מעין אלו לא‬

‫נדרש ריבון כדי להעניש אלא כדי לתאם – להכריז באיזה צד נוסעים או לאיזו הופעה הולכים וכדומה‪.‬‬

‫לפיכך מכיוון שיש חוקים שלכל הצדדים משתלם לקיים אותם הרי שמי שמתרגל לחשוב ששמירה על החוק‬

‫מנוגדת לשכל עלול לעבור גם על חוקים באופן שיזיק לו‪ .‬כלומר ישנו שיתוף פעולה שלא צריך סנקציות כדי‬

‫להצדיק אותו‪.‬‬

‫שאלה אחרת על תפיסת האמנה החברתית הינה שאם אכן מדובר בקונבנציה שנובעת מהסכמה – אזי "מתי‬

‫בדיוק התחייבנו זה כלפי זה והסכמנו זה כלפי זה? אם אבותינו למשל קיבלו זאת על עצמם מדוע הדברים‬

‫מחייבים אותנו? שאלה כזו הועלתה על ידי דיוויד לוגרס בקשר לשפה – איך היא נוצרה מלכתחילה והאם הדבר‬

‫נעשה בהסכמה – כך למשל עולה השאלה באיזו שפה הסכימו על השפה? התשובה לשאלות הללו קשורה לאמור‬

‫לעיל‪ .‬ישנם מצבים שלא צריך להסכים עליהם באיזושהי אמנה אלא הם נוצרים מעצמם על ידי זה שחלק‬

‫מהאנשים מתחילים לפעול בצורה מסוימת (למשל נסיעה בצד מסוים של הכביש) ולשאר האנשים כדאי לנהוג‬

‫כמותם ולא לעשות ההיפך‪ .‬כך למשל אם שניים שטים בסירה והאחד מתחיל לחתור והשני מצטרף אליו‪ ,‬לא צריך‬
‫לעשות הסכם על זה‪ .‬זו גישה שנקראת קונבנציונאליזם‪ .‬הגישה ההפוכה להנ"ל זוהי הגישה הוולונטריזם – לפיה‬

‫באמת הסכמנו בפועל על איזושהי אמנה‪ .‬לפי הקונבנציונליזם‪ ,‬מה יקרה אם בסיטואציה מסוימת משתלם לי‬

‫יותר לפעול בניגוד למוסכם ‪ -‬למשל לנסוע בניגוד לכיוון התנועה כדי להגיע למקום הרצוי לי ביתר קלות וביתר‬

‫מהירות? רוב האנשים מתנהגים לפי המוסכם ומצפים מאחרים שיעשו כך גם ומעוניינים שאחרים יעשו כך גם‬

‫ולכן הם רוצים ומצפים שגם אני אעשה כך‪ .‬אם אפעל באופן הפוך הרי שאני מסכל את הציפיות של אחרים וזה‬

‫לא בסדר ‪ -‬זהו מקור החיוב שלי לציית לקונבנציה‪.‬‬

‫מייקל אוצוקה שואל – מכוח מה שולטת הממשלה בנתינים? הוא עונה ‪ :‬מכיוון שהאזרח נתן הסכמתו החופשית‬

‫המודעת והרציונאלית‪ .‬לפיכך יאמר הוולנטריסט – אין עלינו חובה לציית לממשלה כי בפועל מעולם לא נתנו את‬

‫הסכמתנו לשלטונה‪ .‬זוהי עמדה אנרכיסטית‪ .‬אוצוקה טוען שלפי לוק עצם ההישארות במדינה מראה למעשה‬

‫שמקבלים אותה‪ .‬כאמור תפיסה וולנטריסיטית קיצונית‪ ,‬הגורסת שנחתום בפועל על איזו אמנה כדי שנהיה‬

‫מחויבים לה מביאה לאנרכיזם כמו זה של סימונס הטוען שבאמת אין לנו חובה לציית לחוק‪ .‬סימונס מקבל את‬

‫התפיסה של לוק שהאמנה מחייבת לא משום שזה רציונאלי לציית לה‪ ,‬כי זה מועיל לי‪ ,‬כמו שטוען הובס‪ ,‬אלא‬

‫שהיא מחייבת רק משום שחתמנו עליה ואם לא חתמנו אזי שאיננו מחויבים‪ .‬אוצוקה כאמור טוען שלפי לוק‪,‬‬

‫ההישארות במדינה מראה שמסכימים לשלטון‪ .‬דיוויד יום טוען שלומר שאיכר עני נשאר במדינה מבחירתו ולכן‬

‫מקבל על עצמו את השלטון זה כמו לומר שפליט שנאסף לספינה מסכים לקבל את חוקיה בכך שהוא לא קופץ‬

‫בלב ים‪ .‬אוצוקה טוען כנגד זה כי שהאדם שהתחייב לשלם סכום עצום למנתח כדי שיציל את חייו – חייב לעשות‬

‫כן למרות שלא הייתה לו כל ברירה אחרת‪ .‬כך גם הישארותו של האזרח במדינה מחייבת אותו‪ ,‬אפילו שאין לו‬

‫באמת ברירה אמיתית‪ .‬גם הסכמה שאינה חופשית מחייבת לפעמים‪ ,‬למרות שההסכמה כפויה אינה מחייבת‪.‬‬
 ‫‪8‬‬
‫כמובן שכוחה של הסכמה חופשית רב יותר; אם יש ניתוח לא הכרחי‪ ,‬קוסמטי‪ ,‬מי שהסכים לעבור אותו מחויב‬

‫יותר לשלם את המחיר המופקע להבדיל מניתוח הכרחי הקשור בהצלת חיים‪ .‬בנוסף טוען אוצוקה‪ ,‬שגם אם‬

‫באמת אין אופציה אחרת – עדיין ייתכן שציות לחוקים מבטא סוג של הסכמה‪ .‬למשל אם לקחו מישהו בשנתו‬

‫ונעלו אותו בחדר עם משהו שהוא מאוד רוצה לפגוש‪ .‬כשהוא מתעורר הוא שמח מאוד לפגוש את האיש וזה נחשב‬

‫שהוא נאשר מרצונו למרות שבפועל אין לו כל אפשרות לצאת‪.‬‬

‫נוזיק – הפרשן העיקרי החילוני של לוק‪ .‬לוק ביסס את תפיסתו על מקורות מקראיים אבל נוזיק ממשיך את‬

‫הכיוון שלו מבלי להצדיק מניין הוא יודע את הדברים הללו‪ .‬דבר אחד הוא משמיט מלוק – את החובה לתת‬

‫צדקה‪ .‬לוק אומר שלכל אדם יש זכות על רכושו‪ ,‬לעני יש תביעה על חלק מהשפע של העשיר – את זה נוזיק לא‬

‫מביא הוא משמיט זאת‪ .‬כמובן שקשה להגדיר על סמך המשפט הטבעי כמה נחשב "שפע"‪ ,‬מי בדיוק זכאי לו וכו'‪.‬‬

‫לשם כך צריך מחוקק שיקבע קונבנציות בנושא‪ .‬נוזיק שמסלק מהתמונה את כתבי הקודש והצדקה מפשט מאוד‬

‫את הגדרת הצדק הטבעי‪.‬‬

‫עקרון השוויון‪ ,‬לפיו כל בני האדם נולדו שווים‪ ,‬עומד לכאורה בסתירה לזכות הקניין היוצרת הבדלים‬

‫משמעותיים בין בני אדם‪ .‬מה נותן לאנשים זכות לנכס לעצמם חלק מהעולם? היה אולי עדיף כי שהכול יהיה‬

‫משותף‪ ,‬כמו קיבוץ‪ .‬אולם המציאות מראה שאנשים הם לא כל כך אלטרואיסטים ואם השדה‪ ,‬למשל‪ ,‬יהיה שייך‬

‫לכולם הרי שכולם ירצו מחד גיסא לצרוך ואף אחד לא ירצה להשקיע בעיבוד השדה‪ .‬לכן תורת המוסר צריכה‬

‫להתבסס על מצבו הריאלי של האדם ולהתחשב בכך האדם הוא אגואיסט‪ .‬הבעיה היא שהשוויוניות נעלמת כמעט‬

‫לגמרי‪ .‬אצל לוק זה מאוזן על ידי מצוות הצדקה‪ .‬אצל הלברטריאנים שמאלנים ידובר על הצורך במוסד צדק‬

‫גלובאלי שיחלק את המשאבים באופן שווה‪ .‬נוזיק הוא ליברטניאני ימני ועל כן הוא לא עוסק בזה‪.‬‬

‫לנוזיק יש ‪ 3‬עקרונות של צדק‪:‬‬

‫‪.1‬אדם מחזיק ברכוש‪ ,‬לפי כללי הצדק של הרכישה‪ ,‬זכאי לרכוש זה;‬

‫‪.2‬אדם שרוכש משהו‪ ,‬לפי כללי הצדק של העברה‪ ,‬זכאי לרכוש זאת אם מי שהעביר לו את הרכוש‬

‫היה זכאי לו בעצמו;‬

‫‪.3‬שתי הדרכים היחידות להיות זכאי לרכוש הן או דרך א' לעיל או דרך ב' לעיל – כלומר דרכי הבעלות‬

‫או העברה הראשוניות – הא ותו לאו‪.‬‬

‫לאור זאת עולה לפנינו תפיסה של צדק היסטורי‪ ,‬דהיינו שאין משמעות לשאלה אם מצב עניינים נתון הוא צודק‬

‫או לאו‪ .‬שכן מה שצריך לבדוק הוא כיצד החלוקה נוצרה או התבצעה וכך ניתן לקבוע אם היא צודקת או לאו‪ .‬אם‬

‫פלוני גנב מאלמוני הוא לא זכאי לרכוש‪ .‬אבל אם הוא קנה אותו מאלמוני ולאלמוני הייתה זכות על רכוש זה הרי‬

‫שפלוני זכאי לרכוש הנ"ל‪.‬‬

 ‫‪9‬‬
‫תפקידו של צדק היסטורי הוא לתקן את העוול – להחזיר את המציאות למצב בו הייתה צריכה להיות אלמלא‬

‫נעשה העוול‪ .‬זה מעורר בעיה ‪ :‬אין אפשר לדעת מה היה קורה במצב המתואר לעיל? הרבה מאוד דברים היו‬

‫יכולים להתרחש – זה מצב הנקרא "פסוקי תנאי נוגדי המציאות"‪ .‬כל תוצאה אפשרית תלויה בבחירה חופשית‬

‫של הרבה בני אדם וכן בגורמים אחרים‪ .‬גם הצאצאים שחיים היום הם הרי לא אלו שעשו את העוול ולא אלה‬

‫שנעשה להם העוול‪ ,‬אלא שנוזיק טוען כי צדק היסטורי הוא מושג הצדק היחיד שיכול להיות קיים‪ .‬מושג צדק‬

‫שבנוי על חולקה שוויונית‪ ,‬על איזה דפוס חלוקה צודק‪ ,‬מוביל לדיקטטורה ופגיעה בזכויות אדם‪ .‬הוא מביא‬

‫דוגמא של שחקן כדורסל שמקבל רבע מהכנסות מכירת הכרטיסים כל פעם וכן מתעשר הרבה והמדינה מטילה‬

‫עליו הרבה מיסים כדי להחזיר את החלוקה למצב הקודם‪ ,‬שהוא לכאורה השוויוני והצודק‪ .‬זו פגיעה בזכות של‬

‫אותו שחקן לקניין‪ .‬נוזיק אומר שהמושג של חולקה צודקת נובע מקנאה וכי אין לו מקום‪ .‬כל זמן שמישהו הרוויח‬

‫את חלקו ביושר אזי שאין חשיבות לפער בין חלקיהם של אנשים שונים‪ .‬גם אם המיסים הללו נועדו כדי להגן על‬

‫זכויותיהם של אנשים אחרים‪ ,‬כמו להגדיל את סל התרופות או לשפר את מצב הכבישים ‪ -‬מטרה שמצדיקה‬

‫לכאורה את הפגיעה הקלה בזכויותיו של העשיר – הרי שמדובר בדרך שבסופו של דבר פוגעת בזכויות אדם כדי‬
‫להגיע למטרות הללו ועל כן אינה לגיטימית (גישה קנטיאנית) – המצב הנ"ל מוביל לאבסורדים‪.‬‬

‫דוורקין הולך בגישתו של נוזיק‪ .‬הוא טוען שזכויות הן קלפים מנצחים (‪ )trumps‬שגוברים על טיעונים תועלתניים‪.‬‬

‫אם מישהו רוצה לשאת נאום שבעקבותיו תפרוץ אלימות – חופש הדיבור גובר על השיקול התועלתי‪ ,‬כי תועלת‬

‫היא דבר שאפשר לסכום ולכמת וזכויות לאו‪ .‬לציבור גם אין זכויות‪ ,‬אלא ליחידים בלבד‪ ,‬ולכן צריך לאותו אדם‬

‫לנאום ופשוט להגביר את מספר השוטרים בכדי למנוע את האלימות הצפויה‪ .‬אומנם דוורקין יסכים שאם אין‬

‫דרך אחרת למנוע את האלימות הצפויה אלא אך ורק על ידי השתקת הנואם – למשל דוגמת אדם הצועק "אש!"‬

‫בתיאטרון – אזי שמותר להשתיק אותו‪ .‬נוזיק יותר קיצוני מדוורקין ואצלו זכויות הן לא קלף מנצח אלא "קו‬

‫לבן" שאסור לעבור אותו בתכלית האיסור" – אפילו במחיר של אסון‪.‬‬

‫בחזרה לנושא של בעלות צודקת‪ .‬לאדם יש זכות על רכוש אם הוא קנה אותו בדרכי הקניין הלגיטימיות מבעליו‬

‫הקודמים (רכישה והעברה ראשוניות צודקות – ראה לעיל)‪ .‬אולם כיצד נוצרת הבעלות הראשונית של מישהו על‬

‫רכוש או קרקע? האם העובדה שמישהו תקע דגל על הירח‪ ,‬או הקים אוהל במדבר הופכת את המקומות הללו‬

‫לקניינו הפרטי?‬

‫לפי לוק הבעלות תלויה בעבודה – רק מי שהשקיע עבודה במקום מסוים‪ ,‬יכול לקנות בעלות כתוצאה מכך על‬

‫אותו מקום שאותו הוא עבד והשביח‪ .‬מעין הרחבה של גופו‪ .‬אפשר לקבוע בעלות על משהו רק אם זה לא פוגע‬

‫בזכויות של אחרים כלומר צריך שיישארו מספיק טובין מעין אלו לאחרים‪.‬‬

‫נוזיק מקשה – הרי כל רכישה מצמצמת תמיד את האפשרויות של אחרים בסופו של דבר‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫אריסטו דיבר על "עקרון השוויון האריסטוטלי" לפיו יש להתייחס לשווים באופן שווה ולשונים באופן שונה‪ .‬כך‬

‫למשל טען צה"ל בפרשת אליס מילר שעתרה לביהמ"ש כנגד שר הביטחון מאחר ונמנע ממנה להשתתף בקורס‬

‫טייס‪ .‬צה"ל טען שחיל האוויר אומנם מפלה נשים כיוון שהם נשים אבל זה בגלל סיבות שיש סיבות טובות‬

‫לאפליה זו‪ .‬השאלה שעולה תמיד היא איזה הבדלים הם אכן הבדלים רלוונטיים לפיהם יש לקבוע שמישהו שונה‬

‫באופן שמצדיק יחס שונה כלפיו‪ .‬במקרה של אליס מילר היו טענות כמו חשש לנפילה בשבי‪ ,‬הבעייתיות של‬

‫הריונות ולידה‪ ,‬המחיר הכלכלי של יצירת תשתיות נפרדות בקורס טייס לנשים וגברים וכו'‪ .‬ייתכן שגם אם אישה‬

‫מסוימת יכולה להיות טייסת טובה הרי שמאחר ויש מספיק נשים לאייש את התפקיד הרי שאין סיבה להשקיע‬

‫את המאמץ והמחיר הכרוך כדי להכשיר טייסת בודדת אחת‪ .‬באותה מידה למשל לא משתלם לגייס לקורס טייס‬

‫אנשים עם בעיות ראייה קלה ופרופיל ‪ 72‬למרות שיש טייסים כאלה שהפרופיל שלהם ירד במהלך השירות והם‬

‫מספיקים טובים כדי לטוס‪.‬‬

‫ההבדל הוא שמכיוון שלאורך ההיסטוריה הייתה הרבה אפליה לא מוצדקת כנגד נשים (ולא נגד בעלי ראיה חלשה‬

‫למשל) נוטים לחשוד בכל מי שעושה אפליה כנגד קבוצה כזו שהוא פועל בניגוד לעיקרון השוויון בפני החוק‪.‬‬

‫התפיסה הליבראלית מתנגדת לאבחנות על רקע דת‪ ,‬גזע‪ ,‬מין ואחרות שנראות לה לא רלוונטיות לעיקרון השוויון‬

‫האריסטוטלי‪ ,‬ולכן היא שואפת לנסח חוק שהוא "עיוור צבעים"‪ .‬אפליה כנגד נשים פוגעת בשוויון בפני החוק‪,‬‬

‫ואילו אם יש חוק כנגד נשים ‪ -‬הוא עצמו פוגע בעקרון השוויון האריסטוטלי‪.‬‬

‫מהו אם כן שוני רלוונטי לפי הליבראלים? השוני קשור או נעוץ בעיקרון אחר – עיקרון התועלת‪ :‬מעשים הם‬

‫ישרים במידה והם מגדילים את סך הרווחה המצרפית‪ .‬אם מניעת קורס טייס מנשים אכן חוסכת כסף לצבא‬
‫ומועילה בכך לחברה אזי שהיא מוצדקת‪ .‬התועלתנים רואים בכך עיקרון של צדק‪.‬‬

‫עיקרון התועלת קשור לעיקרון השוויון האריסטוטלי כי הוא מגדיר מיהם ה"שונים" הרלבנטיים שצריך להתייחס‬

‫אליהם באופן שונה‪ .‬אדם שמפלה אחרים מתוך שיקולים תועלתיים‪ ,‬אינו חשוד בדעות קדומות כלפי גזע‪ ,‬דת או‬

‫מין מסוים ‪ -‬שהן לא רלוונטיות – ולכן האבחנה מוצדקת‪.‬‬

‫רולס טוען שאדם שיש לו מלידה שמאפשרות לו להיות טייס למשל והחברה זקוקה לו בשל עיקרון התועלת ולכן‬

‫מתגמלת אותו בכסף וכבוד – זה יתרון לא הוגן! זאת מאחר והוא נקבע באקראי לפי התכונות המולדות ולפי‬

‫צורכי החברה‪ .‬זה מביא לחלוקה לא צודקת‪ ,‬כי בבסיסה נמצאת שרירותיות‪ .‬לכן לדעת רולס עקרון התועלת אינו‬

‫מספיק‪ .‬הוא אמנם מגדיל את העוגה‪ ,‬אבל הוא יוצר פערים לא הוגנים‪ .‬לכן לפעמים צריך לוותר על התועלת‬

‫לטובת השוויון – למשל לקבל אישה לקורס טייס גם אם זה אכן פוגע בתועלת‪.‬‬

‫עיקרון התועלת הוא יסודי מאוד‪ ,‬הוא מסביר את המחויבות הליברלית לשלושה עקרונות קונקרטיים‪:‬‬

‫‪.1‬שוויון פוליטי;‬
 ‫‪11‬‬
‫‪.2‬שוויון הזדמנויות;‬

‫‪.3‬שוויון כלכלי‪.‬‬

‫עיקרון התועלת קובע שמוסריותם של מעשים נקבעת לפי כמות האושר המצרפי שהם מביאים או גורמים‪ .‬שוויון‬

‫פירושו שוויון אריסטוטלי‪ ,‬כשהגורם הרלוונטי לקביעות השונות או השוני או התועלת לחברה – למשל יש‬

‫להתייחס לטייסים טוב יותר מאשר למכונאים כי זה מביא תועלת בעוד שאפליית נשים אינה מועילה‪ .‬שוויון‬

‫פוליטי של איש אחד קול אחד – ‪ – One man-one vote‬נראית כרגע כגישה המועילה ביותר‪ ,‬אם כי היא איננה‬

‫מקודשת‪.‬‬

‫מהשוויון הפוליטי נובע עקרון הכרעת הרוב‪ ,‬שגם הוא תורם לתועלת שכן באמצעותו נבחרים אותם נציגים‬

‫שסביר להניח שייטבו לרוב‪ .‬אמנם כאן ניכרת מגבלה של עיקרון התועלת‪ ,‬שכן הרוב יכול גם לדכא בעריצות את‬

‫המיעוט‪ ,‬ולתועלתניות אין מה לומר כדי להגדיר זאת כאי צדק‪.‬‬

‫בעיה נוספת שעולה מהשוויון הפוליטי הינה שהוא לא לוקח בחשבון את עוצמת ההעדפות‪ .‬למשל אם יש כמה‬

‫אנשים שרוצים א' ומספר זהה של אנשים שרוצים ב'‪ ,‬אבל הרצון של הקבוצה הראשונה הרבה יותר חזק מהרצון‬

‫של הקבוצה השנייה‪ ,‬העדפתם חשובה להם הרבה יותר – אזי עיקרון התועלת קובע שצריך לעשות מה שקבוצה א'‬

‫רוצה כי בסה"כ זה יביא ליותר עושר אבל עיקרון השוויון הפוליטי נותן משקל שווה לשני הצדדים‪ .‬לא מתחשבים‬

‫בעוצמת ההעדפות משום שקשה מאוד לכמת ולסכום את ההעדפות וממילא מדובר במצב נזיל ומשתנה‪.‬‬

‫עיקרון שוויון ההזדמנויות נותן הזדמנות לכל אחד להגיע לתפקידים חשובים ובתנאי שיש לו את הכישרון הדרוש‬

‫לכך‪ .‬יש לבחון את התאמתו של אדם לתפקיד לפי השאלה עד כמה הוא יביא תועלת בתפקיד זה‪ ,‬ולא לפי צבעו‪,‬‬

‫גזעו‪ ,‬מינו וכיו"ב‪ .‬לכן גם הוא מבוסס על עיקרון התועלת‪.‬‬

‫עיקרון השוויון הכלכלי שואף לחלוקה שווה של "העוגה" הכללית וזאת משום שאם ביל גייטס למשל ייקבל עוד‬

‫דולר הרי שהוא לא ירגיש זאת כלל וכלל אבל הדולר הזה יועיל מאוד ל"הומלס"‪ .‬לכן צריך לחלק את הכסף כך‬

‫שהעניים יקבלו יותר‪ ,‬כי זה יביא יותר תועלת‪ .‬אומנם מנגד יש עניין גם בפערים על מנת ליצור תמריץ להתאמץ‬

‫ולהשקיע‪.‬‬

‫רולס טוען שלהפלות קבוצה מסוימת זה בעייתי לא רק מנקודת מבט תועלתנית ‪ -‬שזה מזיק לאינטרסים של‬

‫החברה ‪ -‬אלא גם משום שזה פוגע ברגשותיהם של בני אותה קבוצה הם מופלים לרעה בשל סיבות שאין להם‬

‫שליטה עליהן וזה כשלעצמו לא צודק‪ .‬באותה מידה לא צודק להפלות אנשים שנולדו חסרי כישרונות‪ .‬יש‬

‫להתייחס לכל אחד כאל יחיד ולתת לו הזדמנות לכן למשל צריך אפליה מתקנת‪.‬‬

‫מה שמפריע לרולס בתועלתניות זה היחס שלה לבני אדם‪ .‬לתועלתניות יש כמה השלכות בעייתיות‪:‬‬

‫למשל שיהיה מותר להרוג אדם סובל כדי למנוע ממנו לסבול‪ .‬הטעות הכי גדולה של התועלתניות לדעת רולס היא‬

‫הפרסוניפיקציה של החברה‪ :‬הריבון מתייחס לרצונות של כולם כאילו הם רצונות שלו ומכריע ביניהם מבלי‬
 ‫‪12‬‬
‫להתייחס לבני האדם שעומדים מאחריהם ולהבדלים ביניהם‪ .‬כך למשל אם קבוצת נכים וקבוצת עצלנים רוצות‬

‫כל אחת שיסללו עבורה כביש – ריבון תועלתני יכריע מבלי להתחשב בצורך הגדול של נכסים בכביש להבדיל‬

‫מהעצלנים‪.‬‬

‫לפי רולס התפקיד של החברה הוא לא רק לשם הישרדות הפרטים (כמו הובס) אלא כדי להגדיל את סך הרווחה‬

‫המצרפי ואת התועלת הכוללת לכולם‪ .‬לא מדובר באנשים אגואיסטים שפלים כמו אצל הובס‪ ,‬אלא באנשים בעלי‬

‫חוש צדק‪ .‬רוב הטובין שקיימים בשוק‪ ,‬נוצרו על ידי המסגרת החברתית‪ ,‬ועל ידי שיתוף הפעולה ולכן הצדק של‬

‫הבעלות עליו מדברים לוק ונוזיק אינו רלוונטי ועל כן צריך לחשוב על חלוקה צודקת אחרת‪.‬‬

‫מה קורה אם שני פועלים נשכרו יחד כדי לבנות גדר ואחד מהם חזק יותר מהשני כך שבפועל הוא בנה פי שניים‬

‫גדר מהשני? האם עליו לקבל פי שניים שכר? האינטואיציה אומרת שעליהם להתחלק שווה בשווה ואילו לפי‬

‫התועלתניות הרי שיש לתת לחזק יותר פי שניים שכר על פי חלקו בעבודה‪ .‬וכך גם לפי הגישה שבודקת את‬

‫תרומתם של החברים לתוצאה המשותפת‪.‬‬

‫‪ 3‬הנקודות שרולס מעלה הן‪:‬‬

‫‪ .1‬נגד התועלתניות;‬

‫‪ .2‬נגד החלוקה לפי הכישורים‬

‫‪ .3‬יש הרבה טובין שאי אפשר לחלק אותם לפי עקרונות הצדק הטבעי‪.‬‬

‫רולס קובע קודם כל את עיקרון החירות הפוליטית במובן הבסיסי של המושג ושוויון הזדמנויות‪ .‬חלוקת‬

‫החירויות וחלוקת ההזדמנויות צריכות להיות שוות‪.‬‬

‫העיקרון השני הוא חלוקה צודקת היא זו‪ ,‬שאם היא שוויונית‪ ,‬זה יהיה לטובתם של הנמצאים בתחתית הסולם‬
‫החברתי – זה נקרא "עיקרון הפער"‪ ,‬אולם אסור לפגוע בחירות פוליטית וכן בשוויון הזדמנויות כדי להשיג צדק‬

‫חלוקתי‪ .‬למשל להכריח את המוכשרים לעבוד במקום בו הם מביאים תועלת – לכן במקום זה צריך לתמרץ‬

‫אותם‪ .‬כמו כן צדק חלוקתי חשוב יותר מתועלת חברתית‪.‬‬

‫המדרג הוא ‪:‬‬

‫‪.1‬חירות‬

‫‪.2‬שוויון הזדמנויות;‬

‫‪.3‬צדק חלוקתי;‬

‫‪.4‬תועלת‪.‬‬

‫העדיפות של כל עיקרון על אלו האחרים שמתחתיו היא עדיפות מוחלטת‪ .‬כלומר שאם אין חירות אז אין בכלל‬

‫טעם לדבר על שוויון הזדמנויות וכן הלאה בהתאמה – זוהי עדיפות "לקסיקלית"‪.‬‬
 ‫‪13‬‬
‫הצדק החלוקתי מתבטא בעיקרון המקסימין שאומר‪" :‬מקסם את סך המשאבים הנמצאים בתחתית הסולם‬

‫החברתי"‪ .‬עיקרון שעדיף על החלוקה שהתועלתנות ממליצה עליה‪.‬‬

‫רולס נוטה להציג את עמדתו כעומדת בניגוד לתועלתנות אולם פארפיט טוען שההתנגדות האמיתית לרולס היא‬

‫דווקא מצד הליברטריאנים‪ .‬הן רולס והן התועלתנים יכולים לחוות את דעתם על חלוקות שונות של טובים‪,‬‬

‫כטובות או גרועות‪ .‬לעומתם הליברטריאני יטעם שכל חלוקה אינה‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬מוסרית או לא מוסרית אלא‬

‫השאלה בכלל היא איך הדברים הגיעו למצב בו הם נמצאים במצב נתון (נוזיק)‪.‬‬

‫בנוסף לטיעון האינטואיטיבי‪ ,‬רולס מגבה את שיטתו בטיעון אמנתי‪ .‬הוא טוען שאי השוויון בחלוקת המשאבים‬

‫שנוצר על בסיס איש שוויון בכישוריהם המולדים של האנשים (טייסים מרווחים יותר ממכונאים) – הוא לא הוגן‪.‬‬

‫צריכים להיות חוקים שמבטאים את השוויון המוסרי בין בני האדם‪ ,‬למרות ההבדלים ביניהם‪ .‬בניגוד לתיאוריה‬

‫של אמנה חברתית של הובס ולוק שמסבירות למה החוזה משתלם וכדאי לכל אלו שמשתתפים בו – רולס אינו‬

‫משתמש בחוזה לשם תועלת אלא כדי לגלות ולנסח אצת האינטואיציות הבסיסיות בנוגע לצדק כפי שהללו הועלו‬

‫בטיעון האינטואיטיבי‪ .‬לכן צריך לחוקק את החוקים מאחרי "מסך בערות" כדי שהם יהיו שוויוניים בלי להפלות‬

‫בין אנשים שונים‪ .‬זה לא הוגן שאדם יפסיד רק בגלל שנולד במקום או במצב מסוים שאינם תלויים בו‪ .‬מאחרי‬

‫מסך הבערות אנשים יפעילו את האגואיזם שלהם כדי לוודא שלא יפסידו מהחוזה וכן הוא יהיה שוויוני‪.‬‬

‫קן בינמור‪ ,‬כלכלן חשוב‪ ,‬טוען שבעצם כולם חיים גם היום מאחרי מסך הבערות‪ ,‬כי אף אחד למעשה לא יודע מה‬

‫יהיה מחר ומה יילד יום ומה יהיה מצבנו ו‪/‬או מצב ילדנו בעתיד‪ .‬לכן החוקה פועלת כמו ביטוח שדואג לאנשים‬

‫במקרה שייפלו חלילה‪ .‬הוא קורא את רולס באופן הובסיאני – בעצם העיקר זה הביטוח האישי והביטוח הכי טוב‬

‫מתעלם מהבדלים בין אנשים‪.‬‬

‫קריאה אחרת ברולס היא קריאה של " חלוקת עבודה מוסרית" – אנשים רוצים לממש את עצמם וגם לדאוג‬

‫לצדק ולכן מאחרי מסך הבערות אנחנו מקימים מוסד שיידאג הן לצדק והן לרווחת האנשים וכן נהיה חופשיים‬

‫לממש את עצמנו‪.‬‬

‫הטענה של וולצר כנגד התפיסה הרולסיאנית היא שרולס מתייחס לחברה כאל בית מלון שאין לו מושג מי יבוא‬

‫להתארח בו ולכן הוא דואג למכנה המשותף הרחב והנמוך ביותר‪ .‬כך גם החברה מתעלמת מהמאפיינים‬

‫התרבותיים של החברה ודואגת רק לאספקת הצרכים הבסיסיים‪ .‬לעומת זאת בתפיסה הקהילתנית יש לדאוג לא‬

‫רק לצרכים של הפרט אלא לצרכים המיוחדים לקהילה‪.‬‬

‫יש שתי פרשנויות ברולס‪:‬‬

 ‫‪14‬‬
‫פרשנות אחת לפי "קימליקה"‪ :‬הכישרון של האנשים מוכשרים לא הופך אותם לטובים יותר מאחרים לכן‬

‫חלוקת משאבים לפי כישורים היא לא מוסרית וחברה צודקת תנסה לצמצם את הפערים על ידי יצירת חוקה‬

‫מאחורי מסך הבערות (שמתייחס לאדם באשר הוא ולא לפי כישוריו) – חלוקה זו היא לפי עיקרון המקסימין‬

‫והיא מאפשרת פערים רק במידה הם מועילים לשכבות החלשות‪ .‬מה שעומד לחלוקה הם כלך המשאבים הזמינים‬

‫וזאת בלי קשר לשאלה של מי הכישורים או מי המוכשרים שייצרו אותם‪.‬‬

‫פרשנות אחרת‪ :‬הכישורים של כל אדם שייכים לון לעצמו אלא שהן לא יכולים לבוא לידי ביטוי באופן עצמאי‪.‬‬

‫גאון היי‪ -‬טק צריך את המזכירה על מנת שתעזור לו‪ .‬לחברה יש זכות לחלק רק את העודף את הדברים שנוצרו‬

‫כתוצאה משיתוף הפעולה‪.‬‬

‫על כל פנים רולס דוגל בעיקרון השוויון המוסרי והשאלה הגדולה היא‪ :‬האם שוויון הוא באמת מוסרי?‬

‫מיל אומר שרעיון החלוקה השוויונית נובע בעצם מקנאה‪ .‬לפי רעיון זה יוצא כי מצב שבו כולם מרווחים ‪₪ 500‬‬

‫בחודש עדיף על מצב בו חלק מרווחים ‪ ₪ 500‬וחלק מרווחים ‪ - ₪ 1,000‬זה נראה לנו אבסורד‪ .‬זה נקרא‬

‫‪ – Leveling down‬לרדת למכנה המשותף הנמוך בכדי להשיג שוויון ‪ -‬גם אם יש טענות אחרות כנגד זה הרי‬

‫שעצם העובדה שתיאוריית השוויון מעלה נימוק להוריד את כולם למטה פוסלת אותה כלא הגיונית אפילו אם לא‬

‫נוהגים על פיו‪.‬‬

‫לארי טמקין מנסה להסביר את השוויוניות כך‪ :‬במקום בו יש הבדל מוסרי בין אדם א' לאדם ב'‪ ,‬נניח שא' הוא‬

‫היטלר‪ ,‬אזי שזה מוצדק שהוא יקבל הרבה פחות מאשר ב'‪ .‬ממילא במקום בו אין הבדל מוסרי אין סיבה שיהיה‬

‫פער בין א' ל‪-‬ב' ולכן מוצדק להעדיף את המצב בו שניהם מקבלים בשווה (טיעון לא כל כך משכנע)‪.‬‬
‫תמיכה בשוויוניות נמצאת בטיעון שמביא מני מאוטנר‪ :‬בית המשפט הרשיע את דרעי אולם פטר את ויצמן על‬

‫עבירה דומה‪ .‬אם נפעיל את עיקרון השוויון צריך יהיה לזכות את דרעי למרות שיוצא שהצדק נעשה פחות‪ .‬עדיף‬

‫לשמור כאן על שוויון (לזכות את שניהם) למרות שזה נחשב כ"הנמכה" של הצדק וזאת כדי לא ליצור אפליה בין‬

‫אשכנזים לספרדים‪.‬‬

‫פארפיט מציג גישה חילופית לשוויוניות שנקראת עדיפותנות או עדיפותיות (‪ .)Priority view‬הוא טוען שהטבה‬

‫לאנשים היא יותר מוסרית ככל שאותם אנשים מסכנים יותר‪ .‬זה תואם לכלל שאומר שהחשיבות המוסרית‬

‫השולית של התועלת הולכת ופוחתת ככל שמצבו של האדם טוב יותר (ככל שמשהו יותר עשיר‪ ,‬הרי שלדולר נוסף‬

‫עבורו אין כמעט משמעות)‪ .‬התביעה המוסרית של האדם הסובל המבקש עזרה היא גדולה יותר‪.‬‬

‫לפי התועלתניות אם יש לנו יחידת תועלת אחת לחלוקה הרי שאין שום הבדל למי נותנים אותה לעומת זאת לפי‬

‫ההעדפתנות יש לתת אותה למי שסובל יותר‪.‬‬

 ‫‪15‬‬

‫לפי העדיפותן‪ ,‬אם יש מצב בו לחצי מהאנשים יש ‪ 50‬ולחצי האחר ‪ 100‬הרי שעדיף להגיע למצב בו לכולם יהיה‬

‫‪ .75‬כי כל העברה של יחידת תועלת לאלה שנמצאים נמוך יותר היא מוסרית יותר‪ .‬אבל אין עניין להוריד ‪50‬‬

‫לקבוצה השנייה מבלי להועיל לאף אחד רק כדי שיהיה שוויון‪ ,‬כמו שיגיד השוויונאי‪.‬‬

‫לעומת זאת לתועלתן אין הבדל אם לחצי של ‪ 50‬ולחצי יש מאה או אם לכולם יש ‪ 75‬כי סך הרווחה המצרפי הוא‬

‫זהה בשני המקרים (חשוב להדגיש שמדובר בו על יחידת תועלת ולא על כסף)‪ .‬יש כאלה שמבינים כך את עיקרון‬

‫המקסימין של רולס‪.‬‬

‫ישנה ביקורת על הגישה הרולסיאנית שהיא קובעת מי נמצא בתחתית הסולם רק לפי כמות ההכנסות שלו מבלי‬

‫להתחשב במשאבים הפנימיים – למשל אם יש מישהו נכה והוא מרוויח הרבה יחסית אבל כל הכסף או רובו‬

‫מנוצל לתרופות טיפולים וכד' ("בעיית הנכה") לכן יש שמציעים שלא לדבר על שוויון של טובים ראשוניים (הכסף‬
‫שהוא מרוויח‪ ,‬ההכנסות) אלא על שוויון של רווחה – נוחות ואושר‪ .‬הליברליזם מנסה בדרך כלל לברוח מהגדרות‬

‫של רווחה כי כל אחד יכול להחליט לעצמו אין להיות מאושר (הוא לא ייתן להחזיר את כולם בתשובה אפילו אם‬

‫דתיים הם יותר מאושרים‪ )...‬ולכן ההצעה הזו מנוגדת לגישה הרולסיאנית‪ .‬דוורקין מביא כהמחשה לבעיה זו את‬

‫עניין "הטעם היקר" ‪ :‬אם יש אציל שירד מנכסיו ולא מסוגל להתמודד מבלי לאכול מאכלות יקרים במיוחד – לא‬

‫נראה לנו צודק שנצטרך לממן לו את המאכלות היקרים הללו – זו הבעיה בשוויון של רווחה (אמנם לפי ההלכה‬

‫זה אכן האידיאל – "אפילו עבד ‪ ...‬לפניו") דרך להתמודד עם זה היא לומר שיש להבחין בין מצבים שאנשים‬

‫הכניסו את עצמם למצב זה שאז באמת אין כל כך חיוב לעזור להם (וזה כולל למשל פינוק יתר או התמכרות‬

‫לסמים) לבין מצבים של צורך שנכפה על האדם שאז צריך לעזור לו‪ .‬על כל פנים רולס אומר שאין להתייחס‬

‫לטעמים ולהעדפות של האדם כאל משהו שכפוי עליו ומשכך צריך לעזור לו לממש אותם‪ ,‬אלא אדם צריך לקחת‬

‫אחריות על העדפותיו ולא להיות קורבן שלהן כמו שמציגה גישת השוויון של רווחה‪ .‬שוויון של רווחה גם עלול‬

‫לעודד בטלנים שידרשו לקבל כסף כדי שיוכלו להמשיך ולחיות בבטלנותם וליהנות ממנה‪.‬‬

‫כדי לפתור את "בעיית הנכה" ו"בעיית הבטלן" צריך לפי דוורקין שיהיה שוויון בתנאי הפתיחה ושלא ייגרם אי‬

‫שוויון כתוצאה מגורמים שאינם בשליטתם של האנשים‪ .‬רק אי שוויון שאדם גרם לו בעצמו (למשל שהסתכן‬

‫בהשקעה בבורסה והפסיד את כספו) הוא צודק‪.‬‬

‫דוורקין מציע את הניסוי המחשבתי הבא‪ :‬אם קבוצת אנשים מגיע לאי בודד והם צריכים לחלק ביניהם את‬

‫המשאבים – צריך לתת לכל אחד כוח קנייה שווה (למשל ‪ 100‬יחידות מהמטבע המקומי) ואז להעמיד את כל‬

‫המשאבים למכירה פומבית‪ .‬כך כל אחד יקנה את מה שהוא רוצה ולא תהיה קנאה ביניהם‪ .‬במובן זה שאף אחד‬

‫לא ירצה להתחלף עם השני‪ .‬כל אחד יכול למשש את ההעדפות שלו‪ :‬אם משהו לא רוצה לעבוד הרבה הוא יקנה‬

‫את חלקת האדמה שדורשת הכי פחות השקעה‪ .‬זה הפתרון לבעיית הבטלן‪ :‬הוא לא ירצה להתחלף עם העשיר‬
 ‫‪16‬‬
‫שקנה אדמה יקרה יותר‪ ,‬כי אז הוא יצטרך להשקיע יותר עבודה‪ .‬אבל החופש מקנאה לא פותר את "בעיית הנכה"‬

‫כי הוא תמיד יקנא בבריאים והוא סובל ממזל רע מנקודת הפתיחה‪ .‬במקרה כזה טוען דוורקין‪ ,‬אומרים לנכה‪,‬‬

‫אדם בריא בדרך כלל לא ישקיע בביטוח בריאות בסכום כל כך גבוה שיאפשר לו לחיות אחר הפגיעה כמו באותה‬

‫רמת בריאות קודמת; הוא ישקיע סכום כזה‪ ,‬שבמקרה של פגיעה הוא יחיה ברמת חיים נמוכה יותר‪ .‬זה רמת‬

‫החיים שהחברה חייבת לנכה‪ .‬דוורקין אומר שלמרות שפילוסופית קשה להבחין בין נסיבות שאינן בשליטת האדם‬

‫לבין דברים שהאדם הביא על עצמו מבחירתו – הפוליטיקה כן יודעת לעשות זאת‪.‬‬

‫איך פותר דוורקין את בעיית הטעם היקר‪:‬‬

‫ההגיון אומר שחברה לא צריכה לתת ביטוח כנגד אותם דברים שעצם הביטוח יעודד את התרחשותם‪ .‬למשל אם‬

‫אדם מבטח את עצמו נגד מצב בו נחה עליו רוח הבטלנות או שפתאום הוא מפתח טעם יקר – אז קיומו של ביטוח‬

‫כזה יעודד אותו לפתח בטלנות או טעם יקר ולכן ביטוח כזה אינו רצוי‪ .‬זה נקרא "סיכון מוסרי" (‪)Moral hazard‬‬
‫לעומת זאת יש לבטח כנגד מקרים כאלה שלא סביר שהאדם יביא על עצמו כמו מחלות ו‪/‬או נכות וכו'‪ .‬אין כאן‬

‫הבחנה ברורה בין המצבים אבל בפרקטיקה חברות הביטוח עושות זאת‪.‬‬

‫ישנן מספר ביקורות על דוורקין כאשר החשובה בהן היא של ג'ונתן וולף‪.‬‬

‫וולף טוען‪ :‬לפי דוורקין יש להבחין בין חסרון שהאדם הביא על עצמו מבחירה (‪ )Option luck‬שאותו החברה לא‬

‫צריכה לתקן לבין חסרון שנובע מסיבות חיצוניות (‪ )Brute luck‬שאותו החברה כן צריכה לתקן‪ .‬לפי זה אם אדם‬

‫נמצא בתחתית הסולם‪ ,‬הוא צריך לשכנע את החברה שהוא נמצא שם לא באשמתו – דהיינו שהוא טיפש מלידה‬

‫או לא יוצלח מלידה וזה דבר שקשה מאוד אם בכלל לברר‪ .‬כך שגם כשבאים לקבל דמי אבטלה‪ :‬מי שחיפש עבודה‬

‫ולא מצא צריך להראות שזה בגלל שהוא מגושם או לא יוצלח או טיפש – בקיצור שזה לא באשמתו – כדי שיוכל‬

‫לקבל דמי אבטלה לפי דוורקין‪ .‬זה משפיל את האדם ומזיק לו‪ .‬לפי רולס לעומת זאת צריך תמיד לעזור למי‬

‫שבתחתית הסולם בלי קשר לסיבה למצבו‪ .‬זה אולי לא צודק אבל עדיף על פני המחיר הכרוך בשיטת דוורקין ‪.‬‬

‫אנדרסון מוסיפה על דבריו של וולף וטוענת שהגישה הזו מתייחסת לבני אדם בצורה לא הומנית ולא כאל חברים‬

‫שווים בקהילה‪.‬‬

‫ביקורת נוספת של אנדרסון אומרת שהפיצויים לנכה צריכים להינתן לא באופן אינדיבידואלי של כסף‪ ,‬אלא‬

‫באופן שיהפוך את הנכים לחלק מהקהילה וזאת על ידי הקניית דרכי נגישות נוחות יותר וכיו"ב‪ .‬זה ממשיך את‬

‫הטענה הקודמת שיש לשאוף לא רק להיעדר קנאה‪ ,‬אלא לשותפות חברתית מלאה‪ .‬יש בזאת גם אמירה שאין‬

‫להפוך את הנכות לסוג של יתרון שמאפשר להרוויח כסף בלי להשתלב בחברה – שכן מצב שדברים זה ייצור‬

‫מוטיבציה להגדיר עוד ועוד דברים כנכות (כמו במקרה של לקויי למידה למשל)‪.‬‬

‫ביקורת שלישית של אנדרסון על דבורקין היא שישנו ערבוב של צדק חלוקתי וצדק עונשי או ענישתי‪.‬‬
 ‫‪17‬‬
‫לפי דוורקין‪ ,‬אם נהג הרכב והנוסע שלידו נפצעו כתוצאה מרשלנות של הנהג‪ ,‬אזי שלנוסע שליד הנהג מגיעים‬

‫פיצוין גדולים יותר מאשר לנהג הרשלן שאולי בכלל לא מגיע לא כלום‪ .‬כך גם בהתאמה לשני חולי ריאות שהאחד‬

‫מהם מעשן אקטיבי ואילו השני מעשן פאסיבי‪.‬‬

‫אנדרסון מכנה גישה זו "שוויונאי מזל" (‪ )Luck eqaliterians‬שלפיה מי שהכניס את עצמו למצב גרוע אזי זו‬

‫בעיה שלו ועל כן לא צריך לעזור לו‪ .‬זו גישה רפובליקנית ימנית ולא סוציאליסטית וזה מראה על ניכור של‬

‫החברה‪ .‬יש להבחין בין העונש שבאמת מגיע לאותו אדם לבין הניכור שיוצרת הגישה הנ"ל‪ .‬שכן חלק‬

‫מהסולידריות החברתית הוא לדאוג למי שסובל וזאת גם הוא הביא את זה על עצמו‪.‬‬

‫אמריטה סן עושה את ההבחנה בין שוויון של רווחה לבין שוויון של משאבים ולשוויון של יכולות‪.‬‬

‫רולס ודוורקין דוחים את שוויון הרווחה ומעדיפים שוויון של משאבים משום שהם רוצים לתת לאדם את‬

‫האחריות להחליט מה לעשות עם הכסף שלו‪.‬‬

‫ג'רלד כהן מעביר ביקורת על העמדה הזו‪ .‬הוא מסכים שהחברה לא צריכה לפצות אדם על חסר שהוא הביא על‬

‫עצמו‪ ,‬אבל הוא טוען שלא מוצדק לעבור מכך למסקנה של שוויון במשאבים‪ .‬יש מקרים בהם יש חסרון ברווחה‬

‫ולא במשאבים – למשל נכה שיכול להגיע לכל מקום אבל זה גורם לא לכאבים חזקים או ילד מחונך שצריך‬

‫אמצעי לימוד חריגים‪ .‬לפי דבורקין חוסר במשאבים יכול לנבוע מ‪ Brute luck -‬ואילו חוסר ברווחה נובע מ‪-‬‬

‫‪ – Option luck‬כלומר מבחירה של האדם ועל כן לא צריך לפצות אותו על כך‪ .‬לפי כהן אין התאמה בין הדברים‬

‫ויתכן חוסר ברווחה שנובע מ – ‪( Brute luck‬כמו בדוגמאות לעיל) ועל כן הוא דווקא כן מצדיק פינוי‪ .‬לפי כהן‬

‫צריך לנטרל את השפעתם של כל המקרים הרעים שהאדם איננו אשם בהם בלי קשר לטיבם‪.‬‬

‫מהלך נוסף של כהן קשור לזכות לחירות‪ .‬תיתכן חברה שבה לכולם יש חירות שווה – זכות הצבעה וכדומה‪ .‬אבל‬

‫בפועל בגלל מסורת‪ ,‬תרבות וכד' השנים מכניסות את עצמן לתפקידים פחות רצויים (נשארות בבית במקום ללכת‬

‫לעבוד) לרולס אין שום ביקורת על מצב כזה‪ :‬העיקר שיש שוויון על זכויות פוליטיות‪ ,‬הזדמנויות ומשאבים‪.‬‬

‫נורמות חברתיות אינן קשורות לזה‪ .‬אין חוק שמונע מנשים לעבוד במשרות מסוימות‪ ,‬רק הן עצמן נמנעות מכך‬

‫משום שזה יהיה להן לא נעים להיות חריגות‪ .‬כך גם לגבי גזענות וכדומה‪ .‬אם הנורמה והאתוס התרבותי הם‬

‫כאלה הרי שהחוק לא יעזור‪ .‬כהן אומר שאם מודדים את המדינה לפי החוק אזי שזה מרוקן מתוכן את מושג‬

‫הצדק‪ .‬הדבר הנ"ל קשור גם לכלכלה‪ :‬מצד אחד מקימים מוסדות שתפקידם לצמצם את אי השוויון ומצד שני כל‬

‫המערכת הכלכלית יוצרת אי שוויון – אחרת אם כולם יקבלו אותו שכר הרי שאנשים לא ישקיעו‪ .‬אם אנשים היו‬

‫באמת מאמינים בערך השוויון‪ ,‬הם לא היו מעודדים על ידי יצירת אי שוויון‪.‬‬

‫ישנן ‪ 2‬קריאות ברולס‪:‬‬

‫הגישה הקוסמופוליטית‪:‬‬
 ‫‪18‬‬
‫לפי הגישה הקוסמופוליטית‪ ,‬הצדק של החברה הפוליטית עליה מדבר רולס (חלוקת משאבים‪ ,‬שוויון בחירויות‬

‫ושוויון הזדמנויות) אינו אמור להתייחס לחברה מסוימת בלבד אלא לכלל האנושות ולחברה הגלובאלית‪.‬‬

‫לפי הגישה המדינתית רק התייחסות למדינה היא רלוונטית ורק בחברה הפוליטית חלים העקרונות הללו‪.‬‬

‫כשרולס פרסם את ספרו ‪ The rules of people‬הייתה עליו הרבה ביקורת על כך שהוא תומך בחוק הבין לאומי‬

‫שעיקרו אי התערבות בענייניה הפנימיים של המדינה‪ .‬תמיכה בחוק זה פירושה העדפת האינטרסים של המדינות‬

‫על פני האינטרסים של בני האדם (הפרטים במדינות)‪ .‬מבין שמונת העקרונות שרולס קובע לחוק הבין לאומי‪ ,‬רק‬

‫העיקרון השישי‪ ,‬לפיו יש לשמור על זכויות האדם‪ ,‬מהווה התחלה של התערבות בינלאומית (במקרה של פגיעה‬

‫בזכויות אדם בתוך מדינה מסוימת)‪ ,‬כך גם העיקרון השמיני הקובע שיש לבוא לעזרתם של עמים מדוכאים‪ .‬אולם‬

‫לא נאמר כלום על מוסדות בינלאומיים‪.‬‬

‫לעומת זאת התומכים בגישה המדינתית יאמרו שהמדינות מבטאות כראוי את רצונותיהם של האזרחים שגם הם‬

‫מעוניינים לשמור על עצמאות וריבונות‪.‬‬

‫מבקריו של רולס‪ ,‬כמו תומאס פוגי‪ ,‬טוענים שהוא טועה בכך שהוא מציב את המדינות מאחרי מסך של בערות‬

‫במקום לעשות זאת לגבי היחידים‪ .‬תומכיו יטענו שבהחלט יתכן שגם היחידים יתמכו בחוק העמים כפי שהוא‬

‫עכשיו‪ .‬רולס תובע מבנה בסיסי של צדק עבור החברה מתוך הנחה שהמקום בו אדם נולד בחברה משפיע על‬

‫עתידו והאפשרויות שלו‪ .‬לעומת זאת הוא מתעלם מהשאלה באיזו מדינה האדם נולד מתוך הנחה שכל חברה היא‬

‫מערכת סגורה‪ .‬אלן ביוקנן טוען שזו טעות חמורה מכיוון שיש הרבה יחסים בים מדינות בחברה הגלובאלית‬

‫והמבנה המדיני הישן והסגור אינו רלוונטי יותר היום‪.‬‬

‫ביוקנן טוען שהעולם שרולס מתאר הוא עולם ווסטפליאני – עולם של מדינות מבודדות שלכל אחת מהן יש‬

‫סמכות מוחלטת על אזרחיה וכל מגע בין אזרחי מדינות שונות נעשה רק באישור השליטים‪ .‬מדינות אלו אינן‬

‫תלויות אחת בשנייה לקיומן ואין להן כמעט השפעה זו על זו‪ .‬זה די דומה למצב הטבעי של היחידים אליבא דלוק‪.‬‬

‫אולם מצב זה אפשרי רק כאשר אין פוליטיקה גלובאלית‪ ,‬ברגע שיש מבנים ומערכות המשלבים את ענייניהם של‬

‫המדינות השונות הרי שתיאור זה אינו רלוונטי‪.‬‬

‫רולס סבור שמאחרי מסך בערות אנשים ירצו שתהיינה מדינות ריבוניות שתייצגנה אותן ולכן החוק הבינלאומי‬

‫צריך לשמור על ריבונותן של מדינות וזה הכל‪ .‬ביוקנן טוען שזה נכון רק בעולם ווסטפליאני‪ ,‬אבל לא בעולם שלנו‬

‫בו צריך חוק בינלאומי הרבה יותר פרטני ועשיר‪.‬‬

‫רולס חושב שכל מדינה שתנהל היטב את ענייניה הפנימיים תוכל להסתדר בצורה סבירה – ביוקנן טוען שזה לא‬

‫נכון כי מדינה תלויה גם בקשריה עם מדינות אחרות ובמעמדה בזירה הבינלאומית‪.‬‬

‫קריאה אחרת ברולס (להבדיל מאיך שביוקנן קורא אותו)‪:‬‬

 ‫‪19‬‬
‫הוא מדבר על כך שפערים בין מדינות שנוצרו כתוצאה מהחלטות שלהן (למשל לתעש את עצמן או לשמור על‬

‫פסטורליות) אינן מצריכים התערבות מתקנת‪ .‬לעומת זאת פערים שנוצרו בצורה בלתי הוגנת יכולים להצריך‬

‫ולהצדיק מתן עזרה ממדינות אחרות‪ .‬בכך רואים שהוא כן מתייחס למבנה הגלובאלי ולא מתעלם ממנו כפי‬

‫שטוען ביוקנן‪ .‬אמנם רולס סבור שבדרך כלל מדינות הן מספיק חזקות כדי שלא תושפענה לרעה יותר מידי‬

‫מהמצב הגלובאלי ולכן פערים שנוצרים הם בדרך כלל תוצאות של החלטות של כל מדינה ומדינה‪ ,‬אבל במצב‬

‫האידיאלי‪ ,‬אם בכל זאת נוצרים פערים בשל מזל רע הרי שצריך לתקן אותם‪.‬‬

‫ביקורת נוספת כנגד רולס היא‪ :‬מה אשמים האזרחים בהחלטות השלטונות‪ ,‬בעיקר כאלו שנעשו בדורות‬

‫קודמים? תשובה אפשרית לקושיה הנ"ל הינה שהם אכן לא אשמים אבל את הביקורת שלהם עליהם להפנות כלפי‬

‫המדינה שלהם ולא כלפי החברה הבינלאומית‪.‬‬

‫לחילופין ניתן לדבר על אחריות קולקטיבית של כל האזרחים שכן חוק כזה יוצר מוטיבציה לשותפות בין‬

‫האזרחים וללקיחת אחריות משותפת על התוצאות‪.‬‬

‫סיכום הקורס‪ :‬יש לחלק בין תיאוריות אמנתיות ‪ -‬הובס‪ ,‬לוק‪ ,‬נוזיק‬

‫לבין תיאוריות שמבוססות על האינטואיציה המוסרית ‪ -‬מיל‪ ,‬רולס‬

‫רולס רוצה הגיון מוסרי שיגביל את "השוק החופשי" ויצמצם את הפערים הבלתי צודקים‪.‬‬