‫סיכום הדרת ה"אחר" או התרת הספק לטובתו‬

‫המאמר דוגל ברעיון התרת הספק לאחר במקום הדרתו‪ .‬יש לאפשר לאדם ה"יחיד" להנות מהספק בדבר‬
‫אישיותו ומניעו ולא לדון אותו ולבסס עליו אמת סובייקטיבית‪ .‬המאמר מציג את עקרונות המשפט‬
‫ה"ספקני" בארץ ובעולם‪ ,‬את הבעייתיות בהטלת "ספקנות" משפטית בעת שפיטתו של האדם ואת הקשיים‬
‫הכרוכים בדבר התרת הספק לטובת האדם‪.‬‬

‫פרק מבוא‬

‫התזה המרכזית עומדת על כך שכל מי ששותף לשיח הישראלי (בכל היבט שהוא) מועד להיקלע למהלך‬
‫מחשבתי שעלול להוביל אותו לראייה מוטעית של ה"אחר" והדרתו ‪"( -‬וודאות סובייקטיבית בדבר אשם‪,‬‬
‫פגם או לקות של האחר הנחזים לאמת אובייקטיבית")‪.‬‬

‫ה"אחר" אינו נמצא רחוק מאיתנו והוא יכול להיות אישיות הקרובה אלינו ‪,‬במשפחה ובקהילה ובעם‪.‬‬
‫אי נראותו של האחר והבחירה אם להתעלם ממנו או לא שוכנות בנו תמיד‪.‬‬

‫בפרספקטיבה היסטורית בבחינת מושג ההדרה החברתית ניתן להצביע על מעבר הדרגתי ממשטר משפטי‬
‫ששירת את בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי והיה מושתת על הדרה של קבוצות שונות לעבר משטר המאפשר‬
‫את השתתפות הכל בשליטה בכוח המדיני והכלכלי‪.‬‬

‫בהשוואה למשטרים בימי קדם ניתן להתרשם מאנושיותה של שיטת המשפט הישראלי בת ימינו והכבוד‬
‫שנית לאדם באשר הוא אדם‪ .‬עם זאת‪ ,‬כתוצאה מהיחס בימינו אלו לעבדות ולעבודה והיחס כלפי נשים‬
‫וילדים עולה כי לא מובן מאליו שבני אדם אלו ראויים לכבוד‪.‬‬

‫עלינו להעמיק את המחויבות המוסרית כלפי ה"אחר" באמצעות היכולת הגוברת שלנו לזהות‬
‫הטיות רעיות שטבועות בתוכנו ולהתעלות מעליהן‪.‬‬

‫השאלה המרכזית שהפרק הראשון של המאמר ידון בה היא‪:‬‬

‫כיצד עשוי המשפט להתיר לאחר ליהנות מן הספק ומתוך כך לפתוח לו הזדמנות לשייכות חברתית או‬
‫לחלופין לשלול ממנו הגנה כזאת ולתרום להדרתו?‬

‫חללים פתוחים ודאות וספק‪ :‬המשפט ומעבר לו –‬

‫ישנה התנגשות בין הגישה המשפטית להעמקה בעובדות לבין היכולת לשמור על הספק של האדם‪.‬‬
‫בפרק זה הכותב מציג בעיות מרכזיות הקשורות לנושא זה‪:‬‬

‫אין אפשרות באמצעות המשפט להגיע לוודאות אובייקטיבית ביחס לעובדות‪ .‬בנוסף לכך‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫בדיסציפלינה של המשפט לא קיים שום ידע על טבע האדם ולמרות זאת לחלק מהמשפטנים‬
‫נדמה שיש בידיהם ידע כזה‪.‬‬
‫כדי לבסס את טענות המשפט על אודות טבע האדם‪ ,‬על המשפט לפנות לתחום הפסיכולוגיה של‬ ‫‪‬‬
‫האישיות וכך למשל דיסציפלינת מדעי החברה היא אחד הכלים העומדים לרשות מערכת המשפט‬
‫בבואה להכריע בספקות עובדתיים‪ .‬לפי הגישה הדטרמיניסטית מדעי החברה יכולים לחשוף עד‬
 ‫תום את הסיבות להתנהגות האדם ולחזותה מראש‪ .‬כתוצאה מכך נוצרים נרטיבים חסרי בסיס‬
‫שמייחסים לפרט רשע שאינו בר תיקון (אין מקום להטלת ספק במניעיו)‪.‬‬
‫בשונה מסופר שבעת התיאור של מורכבות מסוימת הוא משאיר חללים פתוחים על מנת שהדמיון‬ ‫‪‬‬
‫של הקורא ישלים את החסר‪ ,‬השופט מוכרח להכריע‪ .‬האם השופט מכיר במורכבות המציאות‬
‫שלפניו או שמא הוא מקל על עצמו את ההכרעה באמצעות פשטנות‪-‬יתר והתכחשות‬
‫לאותם חללים פתוחים‪.‬‬

‫על מנת למלא את ה"חללים" הללו ניתן לבחור בין שתי גישות בסיסיות‪ :‬התרת הספק לטובתו של ה"אחר"‬
‫או באמצעות התרת הספק לרעתו וייחוס כוונות שליליות שהיו ביסוד מעשיו‪.‬‬

‫רונן מביא מספר דוגמאות לדינים משפטיים אשר גזרו את הדין ללא כל חשיבות למורכבות במציאות‪( .‬עמ'‬
‫‪.)22-23‬‬

‫נשאלת השאלה הם יוכל המשפט בעתיד למלא את החללים העובדתיים בדרך שיש בה יותר אמונה‪ ,‬אמון‬
‫ותקווה באחר?‬

‫ידיעת טבע האדם‪ ,‬חירות ואמונה ב"אדם היוצר"‬

‫פרק זה בוחן את תהליך העיצוב של ה"יחיד" בידי עולם המשפט‪.‬‬

‫הפסיכואנליזה משקפת עמדה דטרמיניסטית‪ ,‬שביסודה יכולת הניבוי הפסיכולוגית לנבא את התנהגותו של‬
‫אדם נתון‪ .‬זאת ע"י בידוד של מספר מצומצם של פרמטרים שבהם תהיה תלויה התנהגותו של האדם‬
‫המחויב למוסכמות חברתיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬ראוי לסייג טענה זו שכן הרצון החופשי אינו בהכרח מושפע‬
‫מפרמטרים אלו ולכן הידע הפסיכולוגי יכול להצביע רק על אפשרויות ולא על ידיעה אמיתית על התנהגותו‬
‫של האדם‪.‬‬

‫כך למשל טען גנדי שקשה לנבא כיצד ינהג אדם במערכת נסיבות נתונה‪ ,‬כל ניסיון ניבוי כזה אשר‬
‫כרוך בשיפוט מוסרי של האדם אינו אלא היקש מפוקפק כל עוד איננו מתבסס על נתונים‬
‫מספיקים‪.‬‬

‫בעולמה של היהדות האדם נתפס כבעל כוח יוצר‪ ,‬כמתקן עולם‪ .‬הוא עשוי לחולל שינוי וליצור היסטוריה‬
‫אישית ולאומית‪ ,‬ופוטנציאל היצירה שלו אינו מוגבל‪ .‬על מנת לממש יצירתיות זו דרושות לאדם חירויות‪,‬‬
‫אלו יכולות להיות מנוצלות לרעה‪ ,‬בדרך שתגרום סבל ועוול לזולת או לחילופין בדרך בונה‪ ,‬שתגרום לאושר‬
‫וצדק‪ .‬לכן בחברה דמוקרטית שמעניקה לאדם חירויות אנו מתעמתים עם אתגר האמון באחר‪.‬‬

‫אם אין בנו אמון באחר (אנו לא מאפשרים לו ליהנות מן הספק)‪ ,‬נאלץ להתמודד בין היתר עם התפיסה‬
‫ההרסנית של האדם כדמות אנוכית‪ ,‬חמדנית‪ ,‬תאוותנית ומושחתת‪.‬‬

‫למערכת המשפט יש מחויבות להגשמה העצמית של הפרט באמצעות הגנה על כבוד האדם‪ .‬מחויבות זו‬
‫מתיישבת עם הנחת יסוד אופטימית של הפסיכולוגיה על השימוש הטיפוסי שהּפרט צפוי לעשות עם‬
‫החירויות שניתנו לו‪.‬‬
 ‫האם הספקנות הרווחת היא כלי לבירור האמת?‬
‫פרק זה מעלה בעייתיות במושג ה"ספקנות" ככלי לבירור האמת‪ .‬האם נכון להטיל ספק במניעו הטובים של‬
‫האדם ובכך לגמד את המסוגלות שלו לתקן את מעשיו ולשקם את תפקודו?‬

‫אם האדם מועד להתנהגות הרסנית לו ולזולתו‪ ,‬אין טעם לעסוק בדרכים לבנות אותו מחדש (מכיוון שהוא‬
‫מועד מלכתחילה להתנהגות הרסנית)‪.‬‬
‫ה"ספקנות" עלולה לעודד השחתה מוסרית או לפחות אדישות מוסרית‪ ,‬מקבלי ההחלטות עלולים‬
‫לצייר בכתיבתם עולם אנושי המאפשר לקורא לגלוש בקלות רבה לתפיסה צינית שמסגלת ל"אחר" תכונות‬
‫רעות הנובעות ובכך מנכיחה את הוודאות הסובייקטיבית‪ .‬וודאות זו אינה אמת והיא אשליה של אמת אשר‬
‫מקנה תחושה של יציבות ושל ביטחון‪.‬‬

‫הקושי לאפשר לאחר ליהנות מן הספק מתעצם במיוחד כאשר לאחר יש עבר מוכר של פגיעה בחברה‪.‬‬

‫מכיוון שהאדם מייחס לעצמו גריעות בשל מעשיו הרעים‪ ,‬הוא נוטה לייחס לזולתו לעולמו האנושי גריעות‬
‫כזו‪ .‬ניכור פנימי הוא נתון אמין לניבוי הניכור כלפי האחר‪ ,‬בדר"כ אדם יתקשה להיות קרוב לאחר יותר‬
‫ממה שהוא קרוב לעצמו וכן לאהוב את האחר יותר משהוא אוהב את עצמו‪.‬‬

‫גם בשיח הציבורי מקובלת התפיסה שהמגבלות של הפרט טבועות בו‪ .‬כך לדוגמה מקובל יותר להציג נער‬
‫בתור "אלים" מאשר להציגו בתור מי שהתנהג באלימות‪.‬‬

‫בפסקנות זן ניתן למצוא דוגמה לתוצאה של מחשבה יהירה ומלאת ביטחון‪-‬יתר לפיה השכל האנושי הוא‬
‫כל‪-‬יכול ויש בכוחו להציע תשובות מלאות לכל שאלה אנושית‪.‬‬

‫הדמות היהודית היא האב‪-‬טיפוס האולטימטיבי לדמותו של ה"אחר" ‪ ,‬במהלך ההיסטוריה לא‬
‫ניתנה לו האפשרות להנות מהספק ולאורך דורות היהודים הודרו‪ ,‬הואשמו ונרדפו על לא עוול‬
‫בכפם‪ .‬מתוך מחשבה זו ראוי לחשוב שבמדינת ישראל ייעשה מאמץ מיוחד להתגבר על משוכות‬
‫ההדרה החברתית ולתת לכל אדם את האפשרות להנות מן הספק‪ ,‬אך בפועל קורה ההפך הגמור‪.‬‬

‫הפרט נזקק לגילויי אמפתיה בניתוח המשפטי‪ ,‬היזקקות זו אינה מבטיחה שיווון מוחלט מן הטעם הפשוט‬
‫שיכולתו של אדם לחוש ולבטא אמפתיה עם זולתו היא יכולת משתנה מאדם לאדם‪ .‬הימנעות מהיזקקות‬
‫לאמפתיה היא גרועה והיא מעצימה את הכללים המשפטיים אשר מאפשרים עריצות בירוקרטית‪.‬‬

‫הקול הנגדי‪ :‬עובדי המקצועות המסייעים במציאות חברתית מגבילה‬

‫פרק זה עוסק בדעה הנגדית ל"ספקנות" ופועלם של עובדי המקצועות המסייעים אשר מציעים רעיונות‬
‫אחרים המנוגדים להדרתם של האוכלוסיות המוחלשות‪.‬‬

‫לדוגמה העובדים הסוציאליים אשר עובדים בקו החזית עם אוכלסיות מודרות‪ ,‬לא פעם יבקשו להסביר‬
‫שעולה חדש מחבר העמים (רופא במקצועו) מסרב לעבוד לפרנסתו בפינוי אשפה אינו בטלן או יהיר אל א‬
‫סובל מהיעדרן של הזדמנויות תעסוקה המתאימות ליכולתו‪ .‬כך לא פעם הם מצליחים לזהות אי‪-‬צדק‬
 ‫חברתי ולעשות תיקון מבחינה חברתית ומשפטית‪( .‬מאפשרים לפרט ליהנות מהספק בדבר טבעו‪,‬מניעו‬
‫ושאיפותיו)‪.‬‬

‫מדיניות ישראל מאז רצח רבין אינה מתיישבת עם המחויבות ליצור תנאים המאפשרים לאזרחים לממש‬
‫את יכולתיהם‪ .‬המדיניות מעמידה בספק את עצם קיומה של ישראל כמדינת רווחה ואינה מקנה זכויות‬
‫חברתיות חדשות חרף פערים חברתיים גדלים ועוני מתרחב‪.‬‬

‫מטרת עיסוקם של העובדים הסוציאליים היא לקדם את רווחתם של הפרט והחברה מתוך שמירה על כבוד‬
‫האדם ועקרון השוויון‪ .‬חזון חברתי מנוסח בבהירות עשוי לסייע בידיהם של עובדים סוציאליים‬
‫להיווכח שהם אינם יכולים למלא את ייעודם המקצועי–החברתי כשהדבר נוגע למשפחות‬
‫שמדיניות חברתית נסגנית גוזרת עליהן תנאי מחיה השוללים את כבודן האנושי הבסיסי‪.‬‬

‫המאמץ לאפשר ל"אחר" להנות מן הספק חייב להיות מאמץ מתמשך‪ ,‬בחברה דמוקרטית עומדים‬
‫לרשות איש המקצוע כלים שבעזרתם הוא יכול לשנות את הפרמטרים המערכתיים אשר מכשילים אותו‪.‬‬
‫איש המקצוע נדרש להיות נכון לאזרחות פעילה אשר כרוכה במעורבות חברתית ובכנה על‬
‫זכויות הזולת‪.‬‬

‫הראוי לנצל את החופש האקדמי במידה גדלה והולכת כדי להעשיר את הדיון בכתיבה עיונית מעורבת‬
‫המחוברת לדאגות החברתיות‪ .‬שתיקה ועמידה מן הצד מהווה אדישות להדרה החברתית והמוצקה של‬
‫המודרים בחברה‪.‬‬