‫פסיכולוגית העצמי‬

‫היינץ קוהוט‬
 ‫גישה תיאורטית המשלבת הבנה של מבנה‬
‫האישיות עם התייחסות לסביבה ולמערכות יחסים‪.‬‬
‫‪‬דומה לתפיסה התיאורטית של ויניקוט ולתיאוריה‬
‫הבין‪-‬אישית של סוליבאן‪.‬‬
‫‪‬פסיכולוגית העצמי התפתחה מהקליניקה—לתיאוריה‪.‬‬
‫ראשיתה כהרחבה של הטיפול הפסיכואנליטי למטופלים‬
‫בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית‪.‬‬
‫‪ ‬מטופלים אלה – נחשבו כלא מתאימים לטיפול פסיכואנליטי‬
‫משום שלא פיתחו העברה קלאסית המבוססת על קונפליקט‬
‫או מימוש של משאלות‪ .‬כמו כן לא ניתן היה להמשיג את‬
‫ההפרעה במושגים של משאלה‪/‬דחף והגנה‪.‬‬
‫‪‬קוהוט הגדיר מטופלים אלה כסובלים מ"עצמי פגוע"‪,‬‬
‫ותחילה הציע הוספת טכניקות טיפוליות המתאימות‬
‫למצבים של פגיעה ב"עצמי"‪.‬‬
‫‪‬בהמשך – ניסח תיאוריה מקיפה ורחבה יותר‬
‫מהתיאוריה של פרויד‪ ,‬המתייחסת להתפתחות‬
‫ה"עצמי" ‪ ,‬והצורך לשימור לכידות העצמי והערך‬
‫העצמי כמניע היסודי של התנהגות האדם‪.‬‬
 ‫העצמי‬
‫‪‬מתייחס לאישיות כולה‪ ,‬למכלול התפקוד הנפשי‪,‬‬
‫לעצמי הגופני וכן לייצוגו של האדם בעיני עצמו‪.‬‬
‫מושג זה משמש כדי להסביר את חווית ההמשכיות‬
‫שלנו‪ ,‬את הלכידות של הנפש ואת התפתחותה‪.‬‬
‫‪‬העצמי הוא יישות רחבה יותר מהאגו‪ :‬בעוד האגו‬
‫מתמקד בתפקוד במציאות ובהגנות‪ ,‬העצמי מתבסס‬
‫על החוויה‪.‬‬
‫‪‬עצמי גלמי קיים החל בשלבי החיים המוקדמים‪,‬‬
‫ומתפתח בהשפעת האינטראקציה עם הסביבה‪.‬‬
 ‫‪‬ה"עצמי" הגולמי הוא בעצם פוטנציאל התפתחותי‪,‬‬
‫אשר יכול להתממש או לא להתממש בהתאם ליחסים‬
‫התינוק עם הסביבה מושג זה מתקרב למושג ה"עצמי‬
‫האמיתי" ‪ ,‬של ויניקוט‪.‬‬
‫‪‬התפוררות העצמי – מצב בו לכידות העצמי‬
‫מעורערת באופן זמני (משבר) או קבוע (הפרעת‬
‫אישיות או פסיכוזה)‪ .‬התפוררות העצמי מביאה‬
‫לחרדת התפרקות חריפה‪.‬‬
 ‫הגדרה חדשה של נרקיסיזם‬
‫‪‬במסגרת הפסיכולוגיה של האגו‪ ,‬ובהמשך לניסוחים של‬
‫פרויד‪ ,‬הנרקיסיזם נתפס כשלב התפתחותי מוקדם‪ ,‬שאחריו‬
‫מתפתחת היכולת לאהבת האובייקט ולהתפתחות יחסי‬
‫אובייקט‪.‬‬
‫‪‬לפי הגדרה זו – אנשים נרקיסיסטים מושקעים בעצמם‬
‫ואינם יוצרים יחסי אובייקט‪.‬‬
‫‪‬על בסיס ניסיונו הקליני – קוהוט סבר כי הנרקיסיזם אינו‬
‫נעלם‪ -‬אלא מתפתח במהלך החיים מבלי שיהווה בהכרח‬
‫רגרסיה פתולוגית‪.‬‬
‫‪‬העיסוק בערך העצמי נמשך לאורך החיים‪ ,‬לצד התפתחות‬
‫יחסי אובייקט‪.‬‬
 ‫שלבים מוקדמים בהתפתחות העצמי – פרק ‪ 3‬מתוך‬
‫‪( The Kohut Seminars‬שקפים ‪)7-13‬‬
‫‪ ‬קוהוט מדגיש את ההבדל בין שלבי התפתחות נורמליים של ילד קטן‪,‬‬
‫שהעצמי שלו עדיין שברירי ולא מגובש – לבין הפרעה בעצמי של‬
‫האדם המבוגר‪.‬‬
‫‪ ‬מעברים – מערערים את העצמי אצל כולנו‪ .‬למשל – מעברים‬
‫התפתחותיים מילדות לגיל ההתבגרות‪ ,‬או מבגרות לזיקנה‪ .‬אנחנו "לא‬
‫מכירים את עצמנו" במצב החדש‪ ,‬וזקוקים להתארגנות פנימית‬
‫מחודשת‪.‬‬
‫‪ ‬מעברים מסוג אחר הם מעברים לארץ אחרת או מקום חדש‪ .‬בפרק –‬
‫קוהוט מתאר מעבר של צעיר מעיירה קטנה בה מכיר את כולם‪ ,‬וכולם‬
‫מכירים אותו – לעיר אוניברסיטאית גדולה בה הוא זר ולא מוכר‪.‬‬
 ‫‪ )1‬התינוק – חווה רצף של חוויות שונות מהסביבה‪ ,‬ומבחינתו‬
‫חוויות אלה מנותקות זו מזו‪ .‬אין לו עדיין יכולת לחבר ביניהן‪.‬‬
‫הסביבה – גם היא מגיבה לאיפיונים שונים של התינוק – שכן אין‬
‫עדיין "אישיות" ברורה שניתן להגיב אליה בשלמות‪.‬‬
‫‪‬למשל‪ :‬תראו איזה יופי הוא מחזיק את הראש‬
‫‪‬איזו יד יפה ואבצעות ארוכות –מזכיר לי את הידיים שלי‬
‫‪‬כשהיא משמיעה את הגרגור החמוד הזה‪ -‬אני כולי נמסה‬
‫תגובות אלה הן משמעותיות‪ ,‬שכן באופן זה התינוק מתחיל להרגיש‬
‫ש "רואים אותו"‪.‬‬
‫‪ ‬חשוב מאד שהסביבה תתן מענה לצרכי התינוק באופן מותאם‪.‬‬
‫התאמה זו מעצבת עת תפיסת העצמי‪ ,‬הצרכים שלי‪ ,‬מי אני‪.‬‬
 ‫‪ ) 2‬בהדרגה – התינוק מסוגל לקלוט את העולם באופן יותר‬
‫מאורגן‪ ,‬וגם הסביבה מגיבה אליו כישות יותר שלמה‬
‫‪ ‬אם קודם לכן אמרו ‪ :‬תראו איזו אוזן חמודה יש לדני ( קודם שמים‬
‫לב לאוזן‪ ,‬ואחר כך לעובדה שהיא של דני) – כעת אומרים – דני‬
‫ממש גדל‪ ,‬רואים לפי האוזניים ( האוזן כעת משנית – ויש‬
‫התייחסות לדני קודם כל)‬
‫‪ ‬הסביבה מתחילה להגיב בהנאה לאופן בו הפעוט מציג את עצמו‪,‬‬
‫מראה את עצמו‬
‫‪ )3‬השלב האנאלי – במודל של פרויד שלב זה קשור בחינוך לנקיון‬
‫ובהתנגשות בין דחפים לבין דרישות הסביבה‪ .‬קוהוט מוסיף את‬
‫ההנאה מהגוף וגם מהצרכים‪ .‬הסביבה מתפעלת וגם משקפת‪ ,‬וגם‬
‫שמה גבול כשצריך‪.‬‬
‫‪ )4‬השלב האדיפאלי – במודל של פרויד שלב זה קשור בניצנים‬
‫ראשונים של מיניות ילדית‪ ,‬ובמשיכה ( פנטזיה) להורה בן המין‬
‫הנגדי‪ ,‬ותחרות עם ההורה בן אותו המין‪ .‬קוהוט מוסיף את תגובות‬
‫הסביבה המתקפות את המיניות הילדית ( ולא רק מאיימות – כמו‬
‫חרדת הסירוס)‪ .‬הילדה היא "נסיכה קטנה" הילד הוא "נסיך"‪.‬‬
‫ההורים בני המין הנגדי "מגלים" אותם‪.‬‬
‫‪ ‬בשלב זה – מפנימים את הערכים של ההורים הנערצים‪ .‬הפנמה‬
‫של ערך זה גורם גם לנו לחוש טוב לגבי עצמנו‪.‬‬
 ‫‪ ‬לאורך כל ההתפתחות – ילדים זקוקים ל"זרימה" מתמדת של‬
‫אישורים‪ ,‬שיקופים לגבי מי הם וכיצד הם נראים‪.‬‬
‫‪ ‬האישורים החיצוניים צריכים להתאים לחוויה הפנימית‪ ,‬אחרת‬
‫נוצר פער והילד לא יכול לסמוך על התחושה שלו לגבי עצמו‪.‬‬
‫‪ ‬כולנו רוצים לחוש מיוחדים – אך ברגע שרואים אותנו באופן‬
‫מדויק – זהו הייחוד‪ .‬תגובה אמפתית של הזולת אלינו – מאשרת‬
‫את מה שאנחנו מרגישים וגורמת לנו לחוש מיוחדים‪.‬‬
‫‪ ‬בגיל צעיר – צרכים נרקסיסטיים וצרכים בקשר מתערבבים‪ .‬ילדים‬
‫זקוקים לקשר‪ ,‬ובתוך הקשר הם זקוקים למישהו ש"יראה" אותם‬
‫ויתקף את החוויות שלהם ( כמו גם צרכים אחרים בקשר)‪.‬‬
 ‫‪ ‬חיזוק בערך העצמי קיים גם כתופעה חברתית‪ :‬בין אנשים שהם‬
‫"מקובלים" לבין אלה שהם "אינם מקובלים"‪ .‬קוהוט מתאר ערבי‬
‫רכילות – בהם יושבת קבוצה של אנשים‪ ,‬הנהנית לרכל על מי‬
‫שאינו נמצא בקבוצה‪ .‬הנאה זו של "הנמכה" של אחרים‪ -‬מעלה‬
‫את הערך העצמי‪.‬‬
‫‪ ‬באופן דומה – שעירים לעזאזאל או קבוצות חברתיות מודרות‪:‬‬
‫מנגנון המאפשר לנו לחוש מוצלחים יותר‪ ,‬שווים יותר‪.‬‬
 ‫‪‬קוהוט פיתח את הרעיון של התפתחות ‪ 2‬צירים‬
‫מקבילים באישיות‪:‬‬
‫‪‬ציר הנרקיסיזם – התפתחות נרקיסיזם נורמלי או‬
‫פתולוגי (השקעה בעצמי)‪.‬‬
‫‪‬ציר יחסי האובייקט‪ -‬השקעה באחר‪ ,‬הנתפס כנפרד‬
‫מאיתנו‪.‬‬
‫‪‬בתחילת החיים מהווים הנרקיסיזם ואהבת האובייקט‬
‫ישות אחת‪ ,‬שכן התינוק אינו מבחין בין סיפוק עצמי‪,‬‬
‫אהבה ויצירתיות‪ .‬בהמשך – ישנה התפצלות לשני‬
‫הצירים המקבילים‪.‬‬
 ‫התפתחות היכולת לויסות העצמי‬
‫‪‬קיימת חוויה ראשונית של שלמות ושל אושר‬
‫נרקיסיסטי (מקביל לנרקיסיזם ראשוני של פרויד)‪.‬‬
‫חוויה מושלמת זו מופרת בשל חוסר המושלמות של‬
‫האם והסביבה‪ .‬כדי להתמודד עם התסכול של חוסר‬
‫המושלמות‪ ,‬וכדי להחזיר את המצב המושלם‪ ,‬הפעוט‬
‫משתמש בשני מנגנונים מיוחדים‪ ,‬המהווים נקודות‬
‫מוצא להתפתחות שני קטבים של ה"עצמי"‪:‬‬
‫‪ )1‬יצירה מחודשת של חווית "עצמי מושלם"‪ :‬כל מה‬
‫שרע מיוחס למציאות החיצונית וכל מה שטוב נתפס‬
‫כשייך לעצמי הנרקיסיסטי‪.‬‬
 ‫‪‬חוויה זו יוצרת את הבסיס להתפתחות ה"עצמי‬
‫הגרנדיוזי"‪ ,‬אחד משני הקטבים של העצמי‪ .‬מקוטב זה‬
‫מתפתחות השאיפות‪ ,‬והדחף להתקדם בחיים‪.‬‬
‫‪Grandiose self‬‬
‫‪ )2‬ניסיון לשחזר את הטיפול האימהי המושלם‪ ,‬על ידי‬
‫השלכה של דימוי מושלם ו"כל יכול" על הדמות‬
‫המטפלת‪ .‬קוטב זה הוא הדמוי המופנם של ההורה‬
‫האידאלי ‪ ,‬וממנו מתפתחים האידאלים המנחים‬
‫אותנו‪Idealized parent imago .‬‬
 ‫‪‬השילוב של ‪ 2‬הקטבים הללו‪:‬‬
‫‪‬קוטב השאיפות – הנגזר מהעצמי הגרנדיוזי‬
‫‪‬קוטב האידאלים – הנגזר מהדימוי המופנם של‬
‫ההורה האידיאלי‬

‫‪‬מהווים את "העצמי הדו‪ -‬קוטבי" ‪bi polar self‬‬

 ‫יחסי זולת עצמי – ‪self objects‬‬
‫‪ ‬ביחסיו הראשונים של הילד עם סביבתו‪ ,‬הוא‬
‫אינו תופס את האחר כנפרד ממנו אלא כחלק‬
‫אינטגרלי מחיי הנפש שלו‪.‬‬
‫‪ ‬האובייקט ממלא עבור הילד פונקציות שונות‬
‫שהעצמי עדיין אינו מסוגל למלא‪ ,‬והן מבטיחות‬
‫את המשכיות העצמי‪.‬‬
‫‪‬היחס לאחר הוא היחס לפונקציה אותה האחר‬
‫ממלא עבור העצמי (מאשר את קיומי‪ ,‬מעריץ‬
‫אותי‪ ,‬משקף את רגשותי‪ ,‬מרגיע אותי)‪,‬ולא יחס‬
‫לסובייקט נפרד עם רגשות ותחושות משלו‪.‬‬
 ‫‪‬בתנאים אופטימליים‪,‬הסביבה מצליחה לספק‬
‫את צרכי העצמי המתפתח‪ .‬בהדרגה העצמי‬
‫לומד ‪ :‬לווסת את הרגשות ואת הערך העצמי‪,‬‬
‫וחש בטוח ומחובר‪.‬‬

‫‪‬ההתפתחות חלה באמצעות תהליך של "הפנמה‬

‫מתמירה" ‪ :‬הטמעה בעצמי של פונקציות‬
‫שמולאו תחילה על ידי זולת –עצמי‪ ,‬והשתחררו‬
‫מהתלות בנוכחות זולת העצמי‪.‬‬
 ‫‪‬תהליך ההפנמה המתמירה מונע על ידי פער שנוצר‬
‫במצבי תסכול‪ ,‬כאשר קיים "כשל סביבתי" סביר‬
‫(תסכול אופטימלי)‪ .‬הפער נוצר מכך שהטיפול ההורי‬
‫אינו יכול להיות מושלם– והילד מתחיל לספק את‬
‫צרכי העצמי שלו בכוחות עצמו (על פי המודל ההורי)‪.‬‬
‫‪‬כאשר התסכול הוא חריף מידי‪ ,‬והכשל הסביבתי הוא‬
‫חמור‪ -‬הילד מוצף רגשית ואינו מסוגל להשתמש‬
‫בהפנמה‪ .‬כתוצאה מכך נוצרים עיוותים במבנה‬
‫העצמי‪ ,‬הקשורים לאי‪-‬שילובם של העצמי הגרנדיוזי‬
‫והדימוי המופנם של ההורה האידאלי ‪.‬‬
‫‪‬במצב זה – שני הקטבים שומרים על אופיים‬
‫הארכאי‪ ,‬ואף נשארים מפוצלים מהאגו‪ ,‬הפועל לפי‬
‫עיקרון המציאות‪.‬‬